חוק נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים מזרים, הפקת נתוני זיהוי ביומטריים ומאגר מידע, התשפ"ד-2024

החוק מאפשר לעובדי משרד הפנים, משרד החוץ, רשות האוכלוסין וההגירה, וכן לשוטרים, סוהרים, אנשי שב"כ, חיילים, מאבטחים, אנשי משמר הכנסת, קציני גבולות, פקחים, עובדי משרד הבריאות, עובדי רשויות מקומיות ועובדים נוספים שהשר יסמיך, ליטול אמצעי זיהוי ביומטריים (כמו תמונת פנים וטביעות אצבע) מזרים. זאת לצורך הכללתם במאגר ביומטרי לאומי. החוק קובע כי ניתן להשתמש בכוח סביר לצורך נטילת אמצעי זיהוי ביומטריים, ובמקרים חריגים אף בכוח סביר לאחר קבלת אישור קצין משטרה או קצין גבולות. במקרים של סירוב לנטילת אמצעי זיהוי, ניתן לבטל אשרות כניסה או רישיונות שהייה. החוק מפרט את התפקידים המוסמכים להשוות את הנתונים הביומטריים הניטלים מהזרים אל מול מסמכי הנסיעה שלהם, וכן אל מול המאגר הביומטרי. כמו כן, הוא מאפשר שימוש באמצעים ממוכנים לקבלת המידע הביומטרי, ואף בטרם הגעת הזר לישראל. החוק מורה על הקמת מאגר מידע ביומטרי, אשר ינוהל על ידי רשות האוכלוסין וההגירה. גישה למאגר תותר רק לעובדים מורשים לצורך מילוי תפקידם, ובהתאם להרשאות שייקבעו. החוק קובע הוראות לשמירה על סודיות ואבטחת המידע במאגר, וכן להגנה על פרטיותם וכבודם של הזרים. נתונים ביומטריים יימחקו מהמאגר באופן אוטומטי לאחר שבע שנים ממועד הנטילה, או במועד מוקדם יותר אם הזר חדל להיות זר או אם רישיון השהייה שלו בוטל. ניתן להעביר מידע מהמאגר למשטרת ישראל ולרשויות הביטחון לצורך חקירת עבירות, מניעת טרור, אימות זהות, איתור נעדרים וגיבוש חוות דעת בנוגע לכניסת זרים. כמו כן, ניתן להעביר מידע לגופים ציבוריים לצורך אימות זהות. החוק קובע עונשים על שימוש או גילוי מידע מהמאגר שלא כדין, לרבות מאסר של עד חמש שנים. החוק נכנס לתוקף שישה חודשים מיום פרסומו, או מיום תחילתן של תקנות שיוצאו מכוחו, המוקדם מביניהם.

מקור: חוק - פרסום ברשומות