מצוקה חינוכית במועצה איזורית מבואות חרמון נוכח המלחמה

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, במועצה אזורית מבואות חרמון יש קשיים רבים בקיום שגרה לימודית-חינוכית בצל המלחמה. קיימים פערים בהרכב הכיתות לתלמידי חטיבה ותיכון – שלומדים בכיתות המותאמות לגילי בתי ספר יסודי – בשעות הלמידה השבועיות, ויש מחסור במסגרות לגילים קריטיים אלו. רצוני לשאול: איך מתכנן המשרד להתגבר על השנה האבודה של תלמידי המועצה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת שירי, קודם כול שאילתה במקום, חשובה, ואני רוצה להתייחס אליה ואני גם אעמיק. צריך להבין שבתחילת השנה בית הספר עמק החולה עמד על קרוב ל-1,200 תלמידים. מ-7 באוקטובר, מהמלחמה, עד 17 בדצמבר המבנה של בית הספר לא היה פעיל בכלל על פי הוראות פיקוד העורף ופיקוד צפון – בשבועיים הראשונים פונו על ידי המדינה, פינוי כחוק, שמונה יישובים מתוך 22 יישובים שמזינים את בית הספר, ועוד ארבעה יישובים שמוגדרים יישובי קו עימות התפנו – חלקם הגדול עצמאית – ועדיין לא חזרו לביתם, בהמלצת המועצה האזורית גליל עליון. בתקופה זו נערך הצבא בבית הספר, ורק בשלב השני, עד 17 בדצמבר, בית הספר שימש כמקום לכינוס יחידות צבאיות, ולא היה ערוך לקליטת תלמידים. בעיה נוספת היא שלא ניתן לקיים הסעות בכל המרחב שנמצא צפונית לצומת כ"ח, ובכלל זה גם קיבוץ כפר בלום. מה זה עושה לבית הספר? צריך רגע אחד להבין את האתגר שבית הספר התמודד איתו. ראשית, צוות ההוראה של בית הספר עצמו, חלק גדול ממנו איננו נמצא, מפוזר, מפונה ברחבי הארץ, בגלל שהם ביישובים המפונים, יש מורים שבצו 8 גויסו למאמץ המלחמתי ולכיתות כוננות. ועם כל זה, אני אומר לך, חבר הכנסת שירי, צוות בית הספר נרתם למשימה הפדגוגית ועושה ככל יכולתו לתת מענה לכלל התלמידים עד כמה שאפשר. ואני רוצה להגיד מה נעשה לאורך התקופה: בשלב הראשון בעיקר הייתה למידה מרחוק, עד שיכולנו להיכנס בחזרה ללמידה בצורה סדורה. ובאופן טבעי הלמידה היא מצומצמת בגלל הנושא של תלמידים ומורים מפונים. בשלב השני הקמנו מרחבים חינוכיים ברחבי הגליל העליון. מעבר למרחבים שהוקמו למפונים, כמו במכללת כנרת, הוקמו 11 מרחבים חינוכיים ביישובי צפון, מרכז ודרום הגליל העליון, ונתנו שם מענה משלים מקרוב ללמידה מרחוק ותמיכה במשימות לימודיות. עם זאת, היה צריך להתמודד עם הרבה מאוד הגבלות – זמני פעילות מוגבלים, למידה במבנים מותאמים בהתאם להנחיות פיקוד העורף, מצבת מורים חסרה. ולא הייתה יציבות – היציבות עצמה באוכלוסייה של התלמידים, גם היא השתנתה. היום אנחנו נמצאים בשלב השלישי. בשלב השלישי הזה אנחנו ממוקדים בכמה מענים לבית ספר שהוא בעצם מחולק. במרחב צפון, איפה שפועל בית הספר בעמק החולה, בקיבוץ כפר בלום עצמו, הוא פועל בשעות הבוקר מ-10:00 עד 14:00, ומיועד רק לתלמידים שלא פונו בקו העימות. שם לומדים כ-16 שעות בשבוע בארבעה ימים. עוד פעם, גם בגלל תלות בכוח אדם. מה שכן אנחנו מצליחים – לאור שחרור המילואים, החל ממרץ, ואו-טו-טו מרץ, אנחנו נגדיל את זה ל-20 שעות שבועיות, וגם זה רק ארבעה ימי למידה. שם לומדים קרוב ל-300 תלמידים, שזה בערך 30% מאוכלוסיית בית הספר, אולי קצת פחות, סליחה, 25% מאוכלוסיית בית הספר; נכון ללפני כמה ימים, כשביקשתי את הדוח, לומדים שם 220 תלמידים מתוך אותם 1,200, ואני מאמין שנגיע ל-300. איפה לומדים הרבה מאוד מהתלמידים? מרחב מבוא הגליל. זו משמרת שנייה בבית הספר היסודי מבוא הגליל בקיבוץ איילת השחר. בהגדרה משמרת שנייה זה פחות טוב, זה ברור, אבל אני תכף אגיד מה האתגר: זה מיועד לכל התלמידים שהם במרכז ודרום הגליל העליון, ושם לומדים עד עכשיו רק 12 שעות שבועיות בארבעה ימים. זה בדיוק המקום הכואב שאתה מדבר עליו. החל ממרץ אנחנו נעלה ל-16 או 20 שעות בארבעה או חמישה ימים במשמרת שנייה. זאת אומרת, יהיו יותר שעות, אבל עדיין משמרת שנייה. היום לומדים במרחב הזה כ-550 תלמידים, זה 40% פלוס מאוכלוסיית בית הספר, וחלק מהמפונים שמצטרפים הם גם תלמידי קריית שמונה, דנציגר. במרחב כרכום, צריך גם להכיר, יש עוד מענה ספציפי שנותן מענה רק לתלמידי כיתות קשת, שזה תלמידי האוטיזם. משעות הבוקר, מ-10:00 עד 14:00, כ-50 תלמידים, אולי קצת יותר, וזה נושא נקודתי לחינוך המיוחד. יש לנו בפוריה, ברמת פוריה, בכנרת, מרחב מאוד גדול למפונים. יש שם גם תלמידים שהתפנו ולומדים באזור הזה, ואנחנו רואים שיש שם כרגע סביב 150 תלמידים מבית הספר. בנוסף, עוד כ-200 תלמידים נקלטו במסגרות חינוכיות בשאר רחבי הארץ, מפונים שעזבו. אני אגיד לך מה האירוע שמעורר את הסערה בתקופה האחרונה לגבי נושא מבוא הגליל – שהייתה חשיבה שפיקוד העורף יאפשר להחזיר לבית הספר בעמק החולה מספרים יותר משמעותיים, זאת אומרת לעלות מ-220 לאזור 600–700 ולצמצם את מבוא הגליל ולהחזיר אותם לבית הספר. בסופו של דבר במהלך חודש פברואר התקבלה החלטה על ידי הצבא לא לאפשר את ההחזרה בגלל המצב הביטחוני משתי סיבות עיקריות: זה אזור מאוים, יש פה מדי פעם תקיפות וסירנות. הם חוששים מאוד מההסעות והם חוששים מאוד שאם יש כמות ילדים גדולה, זה יכול לייצר חוסר שליטה והגעה למצב של פגיעות. למעשה זה מה שנאמר לנו מהצבא במהלך חודש פברואר, שלא ניתן לאחד למרחב אחד. ואז אנחנו בבעיה. דרך אגב, כל הנתונים האלה – חשוב לי לומר לך: בית הספר הוא בית הספר של החינוך ההתיישבותי. מנהלת אותו עירית ארנון, דיברתי איתה, באמת אישה מדהימה, עושה מעל ומעבר במציאות כמעט בלתי אפשרית. אמרתי לה: בכל מה שאנחנו יכולים לעזור לך מהמשרד, אנחנו נעזור. לאורך כל התקופה הזאת וגם כעת בית הספר והצוות ממשיכים על מנת למקסם את המענים הלימודיים עבור התלמידים ככל האפשר. הסיבות שאינן מאפשרות, אמרתי, זה כוח אדם בעייתי, נושא הפינויים ונושא המבנים. דרך אגב, זה מקשה מאוד גם על תלמידי י"א-י"ב בלימודים לבגרויות לקראת מועדי החורף ומועדי הקיץ. הקושי בבגרויות הוא החוסר במרחבים מותאמים וחוסר בכוח האדם, הפיזור והפיצול, שבסוף לומדים פחות את מקצועות ההוראה. יש פה פגיעה גם בכיתות הבוגרות, בגלל זה גם מתווה הבגרויות שנתנו למפונים ולבית הספר הוא מתווה מקל. אנחנו עדיין בוחנים אם יש צורך לתת הקלה נוספת. צריך לשים לב שיש אתגר נוסף, והוא תנועת תלמידים. המצב הוא עדיין לא יציב, במיוחד לאור חוסר היציבות הביטחונית בצפון. אתה רואה שיש כל הזמן תנועה ומעברים, ומדי פעם אתה קולט תלמידי מפונים מרשויות אחרות, כמו קריית שמונה, או לפעמים עוברים והולכים לרשויות אחרות תלמידים קיימים. מעבר לכל הנושא הפדגוגי שסקרתי לך, יש גם פגיעה חברתית ורגשית עקב המלחמה – זה שהם לא ביחד בכיתות ומפוצלים, ועם הלחץ וריבוי האירועים הביטחוניים והחשש מהרחבת המלחמה, זה גם כמובן פוגע בחוסן הנפשי ובאיכות הלמידה; כמובן, בהשוואה למקומות אחרים בארץ – יש מקומות שחוו את הטבח ועברו דברים יותר קשים, אבל בהשוואה למקומות שלומדים בהם באופן סדיר, יש פה פגיעה משמעותית בתלמידים. אני רוצה להגיד לך עוד שני דברים: מנהלת המחוז שוחחה עם ראש המועצה, וניסינו לבדוק איתו אפשרות לקחת – אני לא יודע אם אתה מכיר את המתחם שבנינו בפוריה, שדיברתי עליו, גדול מאוד – אמרתי, בואו נעשה גם לך אחד כזה. הוא לא חושב שיש לו היתכנות להקמת מתחם באזור שלו. אנחנו כן בודקים אפשרות של השכרת מבנים בראש פינה, כל מיני – הצוות שלי עובד כל הזמן על הנושא של השכרת מבנים קיימים, ממוגנים כמובן, כדי שאפשר יהיה להפעיל שם כיתות ובית ספר. אני עדיין בשיח מול פיקוד העורף להחזיר יותר תלמידים בכפר בלום, זו הייתה התקווה הגדולה, ולאור המצב הביטחוני, כרגע אי-אפשר. לסיכום, אם בדרום אנחנו מתחילים לראות ניצנים של חזרה – ובשעה טובה ובעזרת השם, ביום ראשון אנחנו נפתח בתי ספר בשדרות, ואנחנו כבר פתחנו לאשכול בית ספר ולחוף אשקלון, ומתחילה חזרה של ילדי הדרום למועצות ולעיר – דווקא בצפון האתגר ארוך וקשה, והמחיר הוא מחיר כואב. אנחנו עושים הכול, לא חוסכים. הינה, אני אומר לך – שום תקציב לא נחסך באירוע הזה. הבעיה הבסיסית של הדבר הזה היא המורכבות של המפונים, שלא יכולים להישאר איפה שהם תמיד לומדים; הנושא של כוח האדם, שמתחלק גם הוא, גם למפונה וגם לצו 8 וכל מה שכרוך בדבר הזה, ובסוף למצוא מקומות לאלפי תלמידים. פה כל בית הספר הוא 1,200, אבל כל הפינוי של אלפי תלמידים מייצר אתגרים שאנחנו מתמודדים איתם בשוטף.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר החינוך. האם יש שאלת המשך לחבר הכנסת שירי? אם כן, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה על המענה המפורט. זה לא סוד, להתמודד עם מצב שבו יש לנו מפונים בתוך הארץ, זה מצב תקדימי, אבל לא נאריך בזה ולא נפרט את הסיבות לזה. אתה מכיר את המציאות של תלמיד. תלמידים מתעוררים בצוהריים; ההורים כל היום טרודים – אני יודע שאתה מכיר, אני רק מתאר את המציאות. הם צריכים להעיר את הילדים שלהם בצוהריים. אין שום חינוך בלתי פורמלי, כי הילדים שאמורים להפעיל את החינוך הבלתי-פורמלי, גם מפונים. אני מבין את המצוקה של הצוותים, כי הם חלק ממציאות שהם גם מפונים וגם צריכים לטפל וגם להעיר את הילדים שלהם, ואין לי חצי תלונה על זה. אבל השנה הזו היא שנה אבודה. 12 שעות שבועיות בלימודים – אתה לא מצליח ללמוד. גם מספר המקצועות שהם מחויבים בהם לתעודת הבגרות ירד ביותר מחצי, זאת אומרת שהם לא מספיקים ללמוד, אז השנה הזו היא למעשה אבודה. הם לא יצליחו ללמוד, הם לא ייגשו לבגרויות, הדבר הזה יידחה. אני חושב שיש אפשרות כן לטפל בהמון דברים – למשל לתת תגבור בכל החינוך הבלתי-פורמלי, אם זה באמצעות החברה למתנ"סים, אם זה באמצעות יבוא אנשים מהמרכז, ולתת להם את היכולת לעבוד אחר הצוהריים, כי מה שקורה זה שהנערים – הם כבר לא ילדים – הנערים האלה כל הלילה ערים. זו המציאות שלהם. בזמן שאנחנו עכשיו פה מדברים ואני שואל אותך את השאילתה, הם ישנים. השאלה ששאלתי היא מה אנחנו עושים עם השנה האבודה, בהנחה שאנחנו יודעים שהשנה הזו גמורה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת שירי. בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, מחיר יש, אני לא מתחמק מזה, זה ברור. אנחנו כן מקילים על אותה אוכלוסייה ששילמה את המחיר, כמו שתיארת עכשיו בבית הספר עמק החולה, מקילים בצורה משמעותית בבגרויות. 12 השעות שעד עכשיו היו יעלו ל-16 או 20. יש שחרור של צו 8 ויותר אנשים נכנסים. אני בפירוש אבחן, בהתאם לשאלה שלך, שילוב של הבלתי-פורמלי, מה אנחנו יכולים לעשות בנוסף. אולי כל עוד אין לי מקום אחר והם מתחילים רק אחרי הצוהריים, לתת להם מקום בבוקר לאיזושהי פעילות בשביל להקל גם על ההורים.

נאור שירי (יש עתיד):

תהיה להם שגרה של בוקר.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, את הנושא הזה אני אבחן בהחלט. כרגע אין לי תשובה לתת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מודה לכבוד שר החינוך על המענה המפורט. אנחנו נעבור לשאילתה הדחופה הבאה, והיא של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית לשר הבריאות – אייהו? שר הבריאות היקר שלנו אוריאל בוסו. הנושא: העלאת הגיל לטיפול הפריה חוץ-גופית, IVF, בישראל. אני מזמין לדוכן את כבוד שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו. אני חייב לומר ברמה האישית, אני מברך אותך על ההישג המשמעותי מאוד בבחירות לרשויות המקומיות, אבל בשם – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ושהוא לא עזב אותנו. ושהוא לא עזב אותנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – אבל בשם עצמי אני שמח שאתה נשאר פה איתנו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יש לך סיבוב שני?

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, קודם כול בנושא הזה, כששאלו אותי: מה אתה רוצה, אמרתי: אנחנו אנשי ציבור ושליחים, ומה שטוב לנו – – –

קריאה

היו"ר אמיר אוחנה:

איפה שהציבור יחליט, אנחנו נהיה. אכן כן.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

כן. מה שטוב לו, זה מה שנעשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שטרית, בבקשה.