מצוקת חולי מחלות מעי דלקתיות בפריפריה

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מצטרף לדברים שלך, גם על הנגישות של שר הבריאות לפניות של חברי כנסת והיחס הרציני. השר כמובן עשה עבודה מדהימה במלחמה, גם במחנה שורה, גם בבתי החולים, כל הצוותים הרפואיים. הכאב הכי גדול שלי זה הפערים בבריאות בין הנגב והגליל למרכז הארץ, והדוחות – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה שאני קוטע את אדוני. אנחנו דבקים בנוסח של השאילתה משום שהמזכירות אפילו – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

טוב. בשאלת ההמשך אני – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע. רגע. אם תרצה לומר דברים נוספים, בשביל זה יש שאלת המשך. בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז השאילתה שכתבנו: מעל 50,000 חולי קרוהן וקוליטיס, מחלות מעי דלקתיות, חיים בישראל. רבים מהם, במיוחד אלה המתגוררים בפריפריה, נאלצים להתמודד עם המתנה ממושכת לתורים ונסיעה למרכזים רפואיים רחוקים מבתיהם כדי לקבל טיפול מהיר, ויש מחסור בטיפול נפשי להתמודדות עם המחלה הקשה. רצוני לשאול: מה בכוונת המשרד לבצע כדי לשפר את המענה לחולי מחלות המעי הדלקתיות בפריפריה?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה. נאפשר לאחר מכן שאלת המשך, ככל שתרצה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

חבר הכנסת מיכאל ביטון, איש פריפריה אמיתי שתמיד נמצא שם במקומות הללו, יושב-ראש הוועדה לצמצום פערים, אתה באמת פועל ועושה, ותמיד אתה נמצא במקומות הללו. אבל אתה יודע שמיום כניסתי למשרד, החלק העיקרי שאני נותן עליו דגש זה לצמצום פערים בבריאות, בחברה. אני חושב שללא ספק זה מתחיל בבריאות, וזה משתרע על הרבה רבדים – אם זה בכוח אדם רפואי, במענה הרפואי. אתה אומנם נגעת בנקודה מסוימת, אבל אתה יודע שכשנפל הטיל בסורוקה הייתה עוד משמעות אמיתית לכלל מערכת הבריאות – העוגן העיקרי של תושבי הדרום והנגב כמרכז-על נפגע, וללא ספק יצאנו בנס גדול, והצלחנו להמשיך לתת רצף תפקודי בזכות הראייה ההוליסטית של מערכת הבריאות ושיתוף הפעולה בין הגורמים הפרטיים והציבוריים ואסותא ועוד ועוד, לאחר שרידדנו לפני כן, ואף אחד לא ניזוק ממתן טיפול רפואי, שזה מה שהכי חשוב. אבל זה רק חידד לנו יותר מה המשמעות של לתת מענים נוספים לאנשי הפריפריה, הנגב והדרום – כמו הצפון, אגב, שחלק גם בצפון וגם בדרום. אתה דייקת כרגע. אני אענה לך על השאילתה, אבל אני עושה את זה ממש לילות כימים, כי זה עומד מול עינינו – גם בקולות הקוראים שלי של המשרד, במתן תמיכות ובהעדפות תקציביות, בחלוקת מיטות ובחלוקת מכשירים רפואיים, MRI, PET-CT ועוד ועוד – קודם כול העדיפות הראשונה שלי והעיניים שלי הן גם בפתיחת חדרי ניתוח. זה לא נגמר ולא ייגמר בין הרצליה לתל אביב, לא במשמרת שלי. אנחנו פורסים את זה, פותחים את זה, מותחים את זה לצדדים, כי רק ככה אני חושב שאפשר לעשות צדק אמיתי ושוויון. לגופה של השאילתה, הוקם צוות עבודה לבחינת טיפול במחלות מעי דלקתיות, תוך שיתוף עמותות החולים, הרופאים המומחים והאיגודים המקצועיים, מתוך מטרה לדייק את הפערים ולהעלות בהמשך המלצות משותפות לשיפור השירות. הצוות כולל גם נציגים של דיסציפלינות שונות במשרד הבריאות, כגון חטיבת הרפואה, מינהל האחיות ובריאות הציבור. עבודת הצוות התמקדה בפעולות כגון הליך שיתוף ציבור להעמקת הידע בפערים וחוויית המטופל עם IBD, כפי שציינת, איסוף נתונים לאומי רציף וגיבוש מסקנות ראשוניות, קידום פעילות רב-מקצועית במרפאות הקהילה, קידום פלטפורמות של רפואה מרחוק, טיוב ודיוק דרכי ההתקשרות בין גורמי הקהילה השונים למרכזי המומחים וכן המלצות ארוכות טווח, כגון פיתוח מקצועי בתחום הרפואה והאחיות. צוות העבודה עוסק בימים אלו בגיבוש המלצות להמשך התהליך, כולל שיתוף פעולה בין רפואת הקהילה לבתי חולים, כולל הכשרות מתאימות לצוותי הרפואה הראשונית, אפיון של ההצעה למבחן תמיכה וכן כתיבת חוזר מקצועי מטעם חטיבת הרפואה במשרד הבריאות. אני אמשיך ללוות מקרוב את עבודת הצוות ואת קידום ההמלצות ברגע שיתגבשו. תודה שהעלית את הנושא הזה. אנחנו נדאג להוציא את זה. אני חושב שחבר הכנסת רון כץ, שנמצא כאן, וחבר הכנסת יוני מישרקי, יושב-ראש הוועדה, החוקים שהם הובילו, כמובן בתמיכת משרד הבריאות, על המידע הרפואי – וחבר הכנסת אליהו ברוכי, שחוזר אלינו מחופשה קצרה, בנושא פנקס חיסונים דיגיטלי – אלו תהליכים כוללים עם מאות מיליונים שמושקעים, בשביל שבסוף נוכל לקחת את כלל הנתונים הללו ולתת הסתכלות אמיתית, ובאמת לטייב ולדעת איפה הפערים נמצאים. ככה תוכל לטייב. לפני כן, צריך לזכור, הדברים לא היו נתונים. אני חושב שעולמות ה-AI, שכרגע נמצאים לפתחנו, יוצרים הזדמנויות אמיתיות במערכת הבריאות להגיע למענים לאותן נקודות שאתה העלית.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני השר, אני יודע שאני ואתה אותו דבר בכאב על הפערים, אבל הפערים בין הנגב והגליל למרכז הם גדולים מדי: יש פי שניים רופאים על 1,000 תושבים במרכז. פי שניים, וכך גם אחיות ומיטות אשפוז. ואז – בית חולים יחיד נפגע. הפער הזה של 100% בין נגב וגליל למרכז הוא בלתי אפשרי, הוא גדול מדי. אי-אפשר לחיות עם זה. זה לא מה שאנחנו גדלנו עם הערכים שלנו. מדינה לא יכולה לתת שני סוגי בריאות, בנגב ובגליל ובמרכז. היא לא יכולה. עכשיו, אני יודע שלא ממך באה ההרעה הזאת; פערי הבריאות הם 70 שנה, ואתה פועל, אבל הממשלה צריכה להציג לציבור איך בתוך חמש שנים, שלוש שנים, מ-100% פערים – ל-50%, ל-30%. אנחנו עוד יכולים לחיות עם פערים, אבל לא של 100%. זה המספר הקיים. באשר לבית החולים העתידי, החדש, שצריך להאיץ את הבנייה שלו, הממשלה קבעה מבנה מורכב מדי. זה בשיתוף בית החולים הממשלתי שיבא, עם קופת חולים מפעילה, אבל היא לא רצתה לעשות אותו ממשלתי, ואז הם צריכים להתחלק בכספים, בהפעלות. הם קיבלו 10 מיליון שקל להתחיל לתכנן. תכנון מפורט עולה מיליוני שקלים. האוצר מגמגם שהוא לא מעביר להם את הכסף. שם אני מבקש ממך דבר אחד – בעצם יש לי שתי בקשות: האחת, תכנס דיון על האצת הבינוי של בית החולים השני, הכספים של האוצר ומי שצריך, ממש להאיץ את זה, כי הם אמרו שהם לא יעמדו ביעדי הממשלה. הממשלה קבעה שנה, והם אומרים: לא, זה יהיה באיחור של שש-שבע שנים. הדבר השני, אם אתה תתברך ותהיה שר בריאות חמש שנים, תיקח תוכנית מסיבית להוריד את הפערים בעשרות אחוזים, כי המצב הזה קשה מדי.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

חבר הכנסת מיכאל ביטון, קודם כול אני לא אחלוק עליך, אבל אני רוצה לומר לך משהו אחד לגבי נושא בית החולים שנקרא בנגב על שם פרס – שיבא נגב, כפי שקוראים לו. החלטת הממשלה הקודמת הייתה לפני כמעט 12 שנה, ועד שלא הגעתי למשרד זה פשוט לא הצליח להתקדם בגלל אותן נקודות שהעלית. אני חושב שבסוף הפתרון – אגב, בהובלה של יושב-ראש ש"ס הרב אריה דרעי; עוד כשהוא נכנס, בתקופה קצרה הוא הבין שאם לא נעשה מעשה אמיתי לא נצליח – שיתוף הפעולה, הבעלות של לאומית ומאוחדת כבעלות של בית חולים, קודם כול בשביל ליצור תחרות אמיתית; תמיד היה שחקן אחד בדרום שקוראים לו כללית, ויש שם עכשיו את מכבי. לפני שבועיים חנכתי את בית החולים הזה, אסותא בבאר שבע, שייתן שירותי בריאות מתקדמים, כולל שירותי רפואה יועצת וכו', וכרגע לאומית ומאוחדת נכנסות להיות שחקניות שם. ועדיין, בגלל שרצינו שיהיה את הכוח ללאומית ולמאוחדת, לקחנו פרויקטור כמו פרופ' קרייס, שאתה יודע שהוא יודע לעשות דבר אחד או שניים בחיים שלו, והוא פועל ביתר שאת. אני קצת לא יודע איפה אתה ניזון מבחינת פרטים, אני יודע משהו אחר. כמובן שהתכנון זה לא עשרות מיליוני שקלים, זה מאות מיליוני שקלים – רק התכנון. יש תכנון. נבחרה מנהלת, פרופ' אורלי ויינשטיין.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא. השר, רק לדייק את הדברים. אנחנו קיימנו דיון בוועדה להסרת חסמים והחלטות ממשלה אצלי, והנציגים של מאוחדת, לאומית ובית החולים אמרו: אנחנו לא עומדים בלוחות הזמנים של ההחלטה הזאת שנקבעה בממשלה. הם אמרו בכנות בדיון שהם תלויים באוצר בקבלת כסף. אז על שני הדברים האלה רציתי שתטיל – – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אני אעקוב אחרי זה. אני יודע שאין שום עיכוב בלוחות הזמנים מבחינת גיוס רופאים, מבחינת פתיחת מרפאות ראשוניות, מבחינת המנגנון, בחירת צוותי ניהול, חברות שנפתחו. אלה דברים שלקחו זמן, איך שעושים את זה. אבל בסוף מסתבר שכנראה זה הדבר הכי טוב בשביל להביא שם גם רפואה וגם רפואה מקצועית. נעשים הרבה דברים. אני אומר לך, אני מאוד אופטימי שבשנים הקרובות תראו, לצד פעולות נוספות שאנחנו עושים – הרפורמה הענקית שאנחנו עושים בכוח אדם רפואי היא בשביל לתת כוח אדם מקצועי ורציני שייגש לנגב ולגליל. הרי אחד הדברים הראשונים שעשיתי לתוך המלחמה – הכרזתי על שני בתי חולים כמרכזי-על, בית חולים ברזילי באשקלון וזיו בצפת. המשמעות של מרכז-על היא לתת שם את כל המנגנונים ואת כל כוח האדם ואת כל היחידות בשביל להרים את בית החולים. והם מתרוממים בצורה נפלאה. לאחרונה – אתה יכול לבדוק גם כן ברישום של המתמחים ושל הסטאז'ים וכו' – עדיין מגיעים לשם סטודנטים ומתמחים רציניים שרוצים להיות במקומות הללו. נמשיך לעשות, לעודד, לתת מלגות – תוכנית אילנות, הרבה תוכניות במשרד – כדי לחזק את כוח האדם הרפואי. אין ספק שבפערים, כולל בחלוקת מיטות, נתתי כמובן לנגב ולגליל משהו אחר. צריך לזכור, אני חושב שאנשי משרד הבריאות, גם הנהלה, הרופאים והרופאות – זו ההזדמנות, כי לא יצא לי לפני כן, אחרי מבצע עם כלביא: כשיש אירוע בשעה 03:00, יש הרבה אנשים שאומרים: טוב, בבוקר לא הולכים לבית הספר, לא עושים אירועים. אבל המשרד היחיד, לצד משרד הביטחון, שאומר: מה אני עושה כרגע – להוריד אנשים לתוך מרתפים, לגייס כוח אדם, להמשיך רצף טיפולי – הוא משרד הבריאות. מהנהלת המשרד למעלה עד למטה, עד אחרון עובדי הסיעוד וכוח האדם, כולם תפקדו באופן מעורר השתאות. גם החיבור בין הרפואה הפרטית לרפואה הממשלתית וקופות החולים פעל בצורה יוצאת מן הכלל. היית מגיע לחניון של בית חולים רמב"ם – מדהים. בתוך חניון אחד שבעה בתי חולים, עם החלוקים שלהם, עם הכול. אתה רואה את בית חולים כרמל, את בית חולים פלימן, את אלישע, הכול נמצא שם תחת בית החולים רמב"ם, שהוא בית החולים הגדול ביותר במזרח התיכון, אם לא בעולם, שהוא תת-קרקעי; לאחר מכן אתה רואה את בית החולים בית בלב בראשון לציון, שחולים שנותן מענה לשיקום ולבית אבות; מחלקה של בית חולים וולפסון – וולפסון גם כן היה ברמב"ם, גם שם, בשביל שלא נסכן את המטופלים ואת החולים, והמשיכו – המשיכו לידות. הלכתי למעייני הישועה, הלכתי לשיבא, הייתי בכל מקום, בבית חולים שמיר – אסף הרופא. מדהים איך המערכות תפקדו ונתנו מענה מיידי, והמשיכו. המשיכו ניתוחים, המשיכו צנתורים. אין מה לעשות, לצערנו תאונות ממשיכות ופעולות ממשיכות. זה הזמן, זה המקום לומר להם תודה רבה. כמובן לצד צוותי החירום, מד"א, איחוד הצלה וכל הגופים הללו, שפעלו ללא לאות בזמנים הקשים הללו. זה הזמן לומר להם תודה רבה. נמשיך לפעול למען אזרחי מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

בהחלט, אנחנו מצטרפים לתודות, ומודים מאוד לשר הבריאות ולחברי הכנסת השואלים.