חדירת חברות זרות לתשתיות לאומיות חיוניות בישראל

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני השר, אדוני היושב-ראש, תודה. אני רוצה לשאול: תחקיר בתוכנית "60 דקות" חשף כי הממשל הסיני פרץ למאגרי מידע של אתרי תשתיות בארצות הברית ובמקומות נוספים, כולל תחנות כוח, במטרה לשבש את פעולתם בשעת חירום. ברצוני לשאול: מדוע ישראל מאפשרת לחברות סיניות גישה לאתרים קריטיים כאלה בארץ? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה. חבר הכנסת טור פז, מדינת ישראל היא כלכלת שוק חופשי, שרוצה שבכל הקמה של מתקני תשתיות – במיוחד כאלה שעולים מיליארדי שקלים – תהיה תחרות. מי שעומד בקריטריונים של איכות מן הצד האחד, והמחיר הנמוך ביותר מן הצד השני, הוא זה שלמעשה יזכה ויקים את התחנות, ואנחנו, כמובן, פועלים מול כולם. חרף זאת, ואני לא מתייחס למדינה ספציפית כזאת או אחרת, יש גוף במל"ל שאמון על בחינת השקעות זרות. בכל מקרה שבו יש חשש שלאותו גורם יש אינטרסים שיכולים לפגוע בביטחון הלאומי של מדינת ישראל, אז אנחנו מעבירים את הפנייה. כל פנייה של בנייה של תחנת כוח – שזה מתקן חיוני, מתקן אסטרטגי – מגיעה למל"ל ונבחנת שם, ובלי לציין מקרים של חברות או של פרויקטים או של מדינות, היו מקרים שפרויקטים נעצרו בעבר. אני לא יכול להתייחס לפרויקטים ספציפיים, אני גם לא רוצה להתייחס למדינות ספציפיות, אבל הדבר הזה קורה. דברים כאלה מגיעים גם מהשוק הפרטי למל"ל ואלינו; אגב, גם מהמשרד שלי מגיעים לאותו גורם. אני גם מציע לך, חבר הכנסת טור פז, לשלוח מסמך רשמי לוועדה. למיטב ידיעתי, שותף שלך לסיעה, חבר הכנסת רון כץ – אם אני לא אתם באותה מפלגה – שלח גם הוא פנייה לוועדה במל"ל. אתה יכול לשלוח גם כן. הדברים האלה בהחלט נבחנים, וגם היו מקרים בעבר שחברות שהגיעו ממדינות מסוימות נפסלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם יש שאלת המשך נאפשר זאת. לאחר מכן שאלות נוספות לחברת הכנסת יעל רון בן משה וחבר הכנסת יאסר חוג'יראת, והשר ישיב במרוכז.

משה טור פז (יש עתיד):

אז, אדוני השר, תודה על התשובה. רציתי לשאול אם אתה מודע ללקונה, שהוועדה המייעצת לבחינת השקעות זרות מטעמי ביטחון לא נתנה עמדתה בכמה מקרים לגבי כניסת חברות לתשתיות חיוניות במכרזים פרטיים, אם הזכיין לא היה מחויב לשיקולי ביטחון ישראליים. למשל, לפי דיווח לבורסה, בנוגע לחברה של הקמת תחנות כוח – מכרז של 11 בספטמבר 2025 – מספר חברות שנפסלו בעבר ממכרזים מטעמי ביטחון, ולא נפסלים במקרים מהסוג הזה. אני מכוון, כאמור, לרגישות ספציפית בנושא של תחנות כוח והקמתן בישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה נוספת לחברת הכנסת יעל רון בן משה, ולאחר מכן – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברת נגה, מנהלת המערכת, דיווחה שבשנה החולפת היחידות הפחמיות המזהמות מאוד באורות רבין בחדרה הופעלו במהלך עשרה מקרי חירום. מלבד עם כלביא, שזה חירום ביטחוני, כל השאר אינם חירום ביטחוני. מנכ"ל חברת החשמל, לשמחתנו, דיווח אתמול פה בכנסת שבימים הקרובים יינתן רישיון להפעלה מסחרית למחז"ם 80 ולא יהיה צורך עוד ביחידות 1–4 המזהמות. האם תורה להפעיל את היחידות המזהמות רק בחירום ביטחוני, ולא בכל מקרי החירום האחרים? ואם כן, האם תורה לצמצם את שמירת הכשירות שביקשו לכל ארבע היחידות הפחמיות, כך שהזיהום יצטמצם למינימום? כי שמירת הכשירות היא הרבה מאוד ימי זיהום בשנה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אשאל בקשר לתאגידי המים, עמדת השר לגבי ביטול תאגידי מים, כראש רשות לשעבר, לפחות בשלב הראשון לצמצם אותם אולי לתאגיד אחד או שניים, ואחר כך אולי לבטל אותם. והשאלה שלי היא: בתאגיד סובב שפרעם, משנת 2019 עדיין אין מנכ"ל שנבחר בתאגיד הזה. תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

איזה תאגיד, סליחה?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תאגיד מים סובב שפרעם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

קודם כול, אחד, לגבי השאלה הראשונה של חבר הכנסת טור פז: ברגע שאין עמדה, כמוה כהסכמה, כלומר ברגע שהמל"ל לא פוסל, המשמעות היא שהוא מאשר. הוא הרבה פעמים בוחר לא להגיד באופן פוזיטיבי שהוא מאשר את אותה חברה. לפעמים יש גם סוגיות דיפלומטיות ואחרות, ואתה לא בהכרח מעמיד את אותה חברה במבחן. ולכן, השיטה עובדת באופן הבא, שהדברים מגיעים לפתחו של המלל והוא מודיע רק שהוא פוסל, הוא לא מודיע שהוא לא פוסל, ולכן יש הרבה פניות. זו הסוגיה בנושא הזה, ולכן המשמעות היא שאם הוא אמר שלא, זה תקין; אבל הוא לא אומר שזה תקין, מכיוון שאנחנו לא מעמידים את החברות בסיטואציה הזאת ובחוסר נעימות. לגבי השאלה של חברת הכנסת בן משה, קודם כול, בעניין סגירת תחנות הכוח הפחמיות: 1. אני בצורה ברורה תומך בסגירת התחנות הפחמיות, אבל לא רק תומך בזה, אלא גם דאגנו להשקיע את הכספים, כדי שהתחנות הפחמיות ייסגרו. סך ההשקעה שלנו בסגירת התחנות הפחמיות, בחדרה ובאשקלון, עומד על 1.7 מיליארד ש"ח, וכמחצית מהסכום כבר הוצאה; שתי תחנות מתוך שש התחנות כבר הוסבו לגז; התחנה השלישית נמצאת גם היא במהלך הסבה. מבחינתנו הרבעון האחרון של שנת 2026 יהיה גם הרבעון האחרון שבו נעשה שימוש בפחם. לגבי הנושא של פחם, קודם כול לפי הכללים אנחנו משתמשים בפחם רק כאשר אין לנו אפשרות להשתמש בתחנות כוח מבוססות גז. לכן, 1. בזמן המלחמה היינו צריכים להפעיל את התחנות הפחמיות מכיוון שנאלצנו להדמים חלק מאסדות הגז על רקע איומים ביטחוניים כאלה ואחרים. אם יש שיא ביקוש – היינו לפני כחודש בערך באחד משיאי הביקוש הגבוהים ביותר במדינת ישראל, שבו בפעם הראשונה היקף צריכת החשמל בישראל עבר את ה-17 ג'יגה, ולכן השתמשנו. לכן, תחנות פחמיות, עושים בהן שימוש אך ורק בשעת חירום או במקרים של שיא ביקוש, ורק לאחר הפעלת תחנות הגז. שמנו 1.7 מיליארד ש"ח. אגב, הייתה המלצה של פקידי האוצר לעצור את הסבת התחנות, ולא להמשיך איתה. ההצעה שלהם נדחתה על הסף, ואנחנו ממשיכים את זה ועושים זאת. זאת גם בשורה גדולה מאוד לתושבי אשקלון והסביבה, ולתושבי חדרה והסביבה, על מנת לשפר את איכות החיים שלהם, את הבריאות שלהם ולהפחית את הזיהום. לגבי נושא התאגיד של שפרעם, אני אומר לחבר הכנסת חוג'יראת: אני מציע שתשלח מכתב לתאגיד המים, עם העתק אלינו. אני רק רוצה להזכיר לך שמי שבוחר את מנכ"ל התאגיד הוא לא משרד האנרגיה, ולא בוחרת אותו גם רשות המים; מי שבוחר את מנכ"ל התאגיד זה הדירקטורים שמתמנים על ידי הרשויות המקומיות. לכן שלח פנייה לרשות המים והיא תבדוק את הנושא הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר. אנחנו נעבור לשאילתה הבאה, שאילתה רגילה של חבר הכנסת נאור שירי, בנושא: מצב משק המים בעקבות המלחמה והיערכות למשבר מים אפשרי. חבר הכנסת שירי – שלמיטב זיכרוני גם לו יש ניסיון בשלטון המקומי – בבקשה.