העלייה במקרי טביעת ילדים וצעדי המניעה

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, השאלה מופנית לשר הפנים, אבל בגלל שעכשיו זה במשרד ראש הממשלה, אז זה אלמוג. על פי נתוני ארגון בטרם, מתחילת השנה טבעו למוות 12 ילדים ובני נוער – פי חמישה לעומת התקופה המקבילה אשתקד. רצוני לשאול: אילו צעדי פיקוח והסברה ננקטים ברשויות המקומיות ובחופי הרחצה לצמצום התופעה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר אמסלם, חברי חבר הכנסת דוידסון, בנוגע לשאלתך, משרד הפנים מנהל כרגע מערך שלם של הכשרת מצילים חדשים שנוספים על הקיימים, כאשר בכלל המערכים כרגע יש תהליכים של ריענון, שמתקיימים תמיד. בנוסף – אני אדבר כאן בשמי, כאבא לילדים קטנים – יש פה לא מעט משמעות למודעות שלנו, ההורים. לדוגמה, ילדיי מעולם לא נכנסים לבריכה – אתה יודע, בריכת אינטקס כזאת – הם לעולם לא נכנסים לשם לבד. אני כל הזמן מפקח עליהם, או אני או אשתי או מישהו מהמשפחה. הנושא שהצפת הוא נושא חשוב מאוד, אני גם אשוחח במהלך היום עם מנכ"ל משרד הפנים כדי להבין איך אנחנו עולים אולי באיזשהו קמפיין ציבורי, כי אנחנו לקראת תקופת - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אחרי השאילתה?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אאפשר לך כמובן שאלת המשך, ככל שתרצה בכך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תן לי רגע לענות. לגבי התשובה הרשמית, קיבלת אותה. אני דיברתי כרגע בכובע שלי כאלמוג. אפשר רגע לדבר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

טוב.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תודה. אז בהמשך היום אני כבר מתכוון לשוחח עם מנכ"ל משרד הפנים, כדי להבין ממנו כיצד עולים בקמפיין ציבורי רחב שמגביר את המודעות לסכנות שבמים. אגב, הנטייה הראשונית היא לחשוב שבים, רק בים, נמצאת הסכנה. וזה לא תמיד נכון. בבריכות הביתיות, לדעתי, יש לא פחות מקרים. הנושא שהצפת הוא נושא מאוד מאוד חשוב. הממשלה רואה בו חשיבות עליונה, ואנחנו גם מתכוונים ליישם. תודה לך על ההערה וההארה. זה מאוד מוערך, בעיניי, ומאוד חשוב. שוב, כאבא לילדים קטנים, זו החרדה הכי גדולה שלי, זה פחד אדיר.

היו"ר אמיר אוחנה:

לפני שאלת ההמשך, שבוודאי חברי הכנסת דוידסון ירצה, אני רוצה לשאול בעצמי. האם יש לסגן השר נתונים? הוא דיבר על תוספת של מצילים חדשים – אולי אפשר לדבר במספרים? זה יהיה יותר – יש?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

לצערי, אין בידי את הנתונים האלה ממשרד הפנים, אבל אני כן יודע לומר שבקורסים שמתנהלים כרגע – לא כולם גם מסיימים אותם, כך שזה לא תמיד נכון לומר בדיוק את המספר המדויק כרגע. זה בעצם שלבים של הכשרה, שבחלקם מנופים. לא נכון להביא פה טווחים מדויקים של מספרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אומר משהו לפני שאאפשר לחבר הכנסת דוידסון, ואני אומר את זה במלוא הערכה והכבוד, שאתה יודע שאני רוחש לך, להבא אני ממליץ – אני לא יודע אם בכנסת הזאת עוד תהיינה הזדמנויות, אבל בוודאי בכנסת הבאה – כשאדוני עולה, ובכלל כשעולה שר או כשעולה סגן שר, לבוא מצוידים ביותר נתונים כדי להשיב כדבעי על שאלה שעוסקת בחיי אדם. נראה לי שזה נכון.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

חד-משמעית.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, חבר הכנסת דוידסון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה. אני רוצה, רק במשפט, להמשיך עם מה שאמר היושב-ראש. זו לא תשובה. זו לא תשובה, וזה מעליב אותי.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

זוהי התשובה שנתבקשתי להעביר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה יכול להגיד למי שאמר לך שאני כחבר כנסת נעלבתי.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני רק השליח.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, רק צריך לומר באמת לזכותו של סגן השר כהן שזה לא נושא שהוא בטיפולו הישיר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני מבין.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל גם כך, כשהשר עולה, גם אם זה לא בטיפולו הישיר, כדאי לבקש נתונים לפני שעולים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לפני שאתה מדבר עם המנכ"ל של המשרד, אגיד לך שעשיתי לפחות עשרה דיונים בארבע השנים האחרונות, הגשתי והבאתי כל מיני דוגמאות ממה שקורה בעולם. יש התקדמות אדירה בנושא של מצלמות, בנושא של מתנדבים. הבאתי קבוצות של מתנדבים, תנועות נוער, כדי למנוע את המוות בכל מקום שיש בו מים. אתן לך דוגמה והסבר מאוד קטן: יש לנו מחסור גדול מאוד בחופים מוכרזים. 90% מהטובעים למוות הם בחופים לא מוכרזים. אנשים הולכים למקומות שאין בהם מצילים, נכנסים למים אחרי שהמצילים הולכים. ברוב החופים בארץ ב-18:00 בערב אין יותר מצילים, חוץ מבראשון לציון. יש הרבה מה לעשות. עשיתי עם קרויזר ועדה לפני שבועיים – אין שום התקדמות, שום הסכמות, לא מפתחים את נושא החופים המוכרזים. בשורה התחתונה, מדינת ישראל, משרד הפנים, בשנתיים האחרונות, לצערי הרב – הושטתי לו יד – לא עשה שום דבר כדי למנוע ולהסביר את הנושא הזה של טביעה במים. חברים, זה חיי אדם, אלה הילדים שלנו שמתים סתם, סתם. ואתה, כשאתה מדבר עם המנכ"ל, השבוע צריך לצאת באמת בהסברה. כי החופים עכשיו, במיוחד בימים הנוראים, מאוד מסוכנים. חייבים לצאת בהסברה מטורפת להורים, לשמור על הילדים, לא לתת להם ללכת לבד, לא להיכנס לבריכה ללא מצופים וללא השגחה. ילד טובע במים בחמש שניות. בחמש שניות הוא טובע. לכן אני קורא ומרים דגל אדום למשרד הפנים ולמנכ"ל, לעשות פעולה עכשיו, ופעולה מאוד משמעותית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת דוידסון, שאכן מציף נושא חשוב. חבר הכנסת כסיף ביקש שאלה נוספת. בבקשה. סגן השר ישיב במרוכז.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. אני לא יודע אם יש את המידע הזה לסגן השר, אבל אני יודע – וגם בזמנו אפילו השתתפתי בכנס על זה – שספציפית בכפרים הבדואיים בנגב ובמה שמכונה הכפרים הלא-מוכרים, השיעור של תאונות של ילדים בכלל, כולל של טביעה – אין בריכות שם, כן, אבל במקורות מים וכן הלאה – במיוחד גבוה. השאלה היא אם יש על זה מידע, ואם יש איזושהי תוכנית ספציפית להתמודד עם הבעיה הזאת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, סגן השר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

לשאלת חבר הכנסת, אין לי מידע בנושא הזה, לא הצטיידתי בו לפני, מלבד השאילתה שחבר הכנסת דוידסון ביקש לשאול. לא, אין לי תשובות בנושא הזה של טביעה או פגיעה של ילדים בכפרים בלתי חוקיים, כהגדרתך. זה מאוד קריטי וחשוב, גם לי כתושב הנגב. אני, מה שנקרא, אמשוך בדש מעילו של מי שנדרש. אני רק רוצה לומר, ברשותך, לחבר הכנסת דוידסון, הקול שלך, קול הזעקה שלך, נשמע למרחקים. ניכר שאתה מדבר מדם ליבך. שוב, אני אומר את זה כאבא לילדים קטנים. בני נגב בן השלוש, לפני שבועיים נכנס לבריכת אינטקס הזאת ונפל לו מצוף, אלה היו רגעים של אימה וחרדה. זה ממש אימה וחרדה. אני רוצה לחזק את ידיך על העיסוק בנושא הבאמת-קדוש הזה. זה חיי אדם, זה נושא קדוש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

רק לגבי הבדואים. הקמתי ביחד עם החברה הבדואית בריכה בחורה, 3,000 ילדים מהאזור שם למדו שחייה. זה שינוי גדול מאוד, וצריך רק להמשיך ולדחוף את זה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

חשוב מאוד, חשוב לחלוטין. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אגנוב עוד שתי דקות. אני רוצה, ברשותכם, לדבר היום על אדם שהלך מאיתנו השבוע, אריה שפרץ דרך לדור שלם של אריות ולביאות. בשנת 1945, טרם הקמת צה"ל, היה נער בן 15 – שימו לב לגיל, 15 – שהחליט לצאת אל לב האויב הערבי. הוא התחפש, למד את השפה, חדר למקומות שאיש לא העז להיכנס אליהם, אסף מידע שהציל חיים, ביצע משימות שהיוו סכנת חיים יום-יומית. הוא לא עשה זאת, אדוני היושב-ראש, בשביל מדליה או תהילה; הוא עשה זאת כי הוא האמין בכל נימי נפשו שיש לנו זכות מוסרית וחובה וגורל להקים כאן בית לעם היהודי. שמו של הנער הוא מרדכי לוי וכינויו אריה, זיכרונו לברכה. הוא הלך השבוע לעולמו. אביו של היזם ואיש החסד רמי לוי, ייבדל לחיים טובים, אמן. אביו התגייס ללח"י וביצע עשרות מבצעים ומשימות. היה מראשוני המסתערבים, אדוני היושב-ראש. בגיל 16 הוא הסתערב – לעובד, עובד מע"צ, בכדי לשחרר את חבריו מהכלא הבריטי. על אף שרדפו אותם באותה תקופה והסגירו אותם לבריטים, מעניין שסיפורם לא סופר מעולם, ואילו סיפורם של אנשי הפלמ"ח ואחרים מועבר בשיעורי ההיסטוריה במערכת החינוך – כראוי, אגב. רוח מגיני הארץ, פורצי הדרך, הראשונים אל מול סכנות גדולות, עדיין שוררת במדינת ישראל – עם המכבים של ימינו, האריות והלביאות, חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון שהתחנכו וגדלו מלוחמים עזי נפש אלה, כמו מרדכי לוי, זיכרונו לברכה, שיצא ועמד איתן בראש המחנה. אלו הם דור בוני ירושלים ובוני הארץ. היום, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו עומדים מול אתגרים גדולים, מול אויבים שרוצים להשמידנו, סיפורו של מרדכי, זיכרונו לברכה, צריך להישמע כאן, בבית המחוקקים הישראלי של העם היהודי, באולם הזה, כי הוא מזכיר לנו מהי יהדות לוחמת, מהי נאמנות, מהי אהבת הארץ שאין לה גבולות. מרדכי לוי, אריה, אתה לא הלכת מאיתנו. האש שהייתה בך עדיין בוערת בתוכנו ובלבבות של ילדינו, בכל לוחם, בכל חייל ובכל אזרח שמבין שהקיום שלנו כאן איננו מובן מאליו. נמשיך את דרכך, נשמור על המורשת, נעמוד גאים, זקופים ומאוחדים מול כל חורשי רעתנו. לא נשפיל לרגע אחד מבטנו ארצה, אדוני היושב-ראש, מול אף אחד. בדיוק כפי שאתה וחבריך עמדתם איתן. אסיים במילות השיר ובסיסמת הארגון שכתב אברהם שטרן, ולמילים הללו היום יש משמעות אדירה: "לא גויסנו בשוט כהמון עבדים, / כדי לשפוך בנכר את דמנו. / רצוננו: להיות לעולם בני חורין, / חלומנו: למות בעד ארצנו. - - - משורה משחרר רק המוות". אני רוצה להצדיע לו ולשאר הלוחמים, שבזכותם אנחנו נמצאים כאן. יהי זכרו ברוך, ועם ישראל חי ומנצח. אדוני היושב-ראש, נושא קטן שאני רוצה לסיים בו: אתמול אני ראיתי ידיעה עיתונאית, ובה עתר לבית המשפט קצין בדרגת סגן אלוף, איש אחים לנשק, עתר לבית המשפט כדי לקבל הגנה על פרסומו. וכאן נכנס המאבק המאוד-חשוב של חברת הכנסת טלי גוטליב. אותו שופט הוציא צו שאוסר להזכיר את שמו של אותו סגן אלוף מאחים לנשק, שהכניס את הנאשם בריגול חמור, שהודה בריגול חמור, לתוך פיקוד הדרום ב-8 באוקטובר. אותו שופט עשה את זה כאשר הוא הוציא – אני לא יודע אפילו את שמו, אתמול קראתי את זה אצל גיא פלג, אבל גיא פלג גם אמר שהיה אונס בשדה תימן, לכן אני לוקח הכול בעירבון מוגבל – אדוני היושב-ראש, הסכנה של שופט שמוציא פסק דין בהיעדר – בלי שראיתי אפילו את החומר, אין לי מושג על מה מדובר, אין לי מושג על מה מדובר, קראתי את זה דרך האפליקציה של "יפעת", אתמול בפרסום של גיא פלג מערוץ 12. טלי, אני לא הייתי שם, אין לי מושג שמתנהל הליך כזה. לאותו שופט אני אומר: אם חשבת לראות יהודים מושפלים, מושפלי מבט ורועדי ברכיים, אז יש לי דונם וחצי על הירח למכור לך. שמו של הקצין הוא סגן אלוף במילואים אורן שביל, איש אחים לנשק. בסעיף 8 בכתב האישום רשום, שחור על גבי לבן, "שהכניסוֹ לתוך פיקוד הדרום". עד היום אינני מצליח להבין מדוע לאיש הזה, שמכר את ביטחון ילדינו לפני אסון אוקטובר ואמר שלא ישרתו בצבא, יש חסינות. יש כאלה כאן, במדינת ישראל, שבית המשפט הוא של אבא שלהם. והשופט מוציא צו בהיעדר – כאילו מדובר בחיי אדם, או באיזה אירוע שכרוך בו סיכון לחיי אדם. אז אני אומר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם: שמו של סגן האלוף הוא אורן שביל, ממובילי אחים לנשק, זה שסחר בביטחון הילדים שלי, שלי, באופקים, הילדים שלי, שהיו רחוקים 200 מטרים מ-19 נוח'בות. הוא מקבל חסינות, כי הילדים שלי שווים פחות בעיני השופט הזה. אז אני אומר את זה עוד פעם: סגן אלוף אורן שביל. אני רוצה לסיים במשהו לחבריי כאן באופוזיציה. בשום פנים ואופן, בשום מצב, את הילדים שלכם אני לא אפקיר. לא משנה מי יהיה ראש הממשלה הבא, לא משנה מי תהיה הכנסת הבאה - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו משרתים את המדינה ללא תנאי.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - לא משנה מי ירכיב את הקבינט הבא, הילדים שלכם הם כמו הילדים שלי. כפי שבאותו בוקר יצאתי, לא שאלתי את מי הם טובחים וזה לא עניין אותי בכלל. לא אותי ולא את איתמר ולא את מיכאל ולא את האחים גורי ולא את משה ואליעד אוחיון – אב ובנו שנפלו, אב על בנו. משה נפל ועליו אליעד נפל כשבא לטפל בו. והסיפור הזה לא מסופר מספיק. אני והחברים שלי היינו יוצאים גם אם זה היה הילדים שלכם. לא שאלנו וזה לא עניין אותנו. ואותו שופט שחושב להלך עליי אימים – יש לי חדשות בשבילך. את המוות עברתי יותר מפעם אחת. אם אתה חושב שאתה מפחיד אותי לרגע באיסור פרסום שמו של אורן שביל, כי הוא כנראה גדל באיזה בית גידול ייחודי, שמאפשר לו חסינות מוחלטת על שמו, על אף שהוא הופיע עשרות פעמים בתקשורת מאז, אז אני אומר את זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם: סגן אלוף אורן שביל מאחים לנשק הוא שהכניס את אסף שמואלביץ' לתוך פיקוד הדרום. אסף שמואלביץ' הודה בעבירת ריגול חמור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה של חבר הכנסת עופר כסיף לשרה להגנת הסביבה בנושא: שיא שלילי בהטמנת פסולת. אני מתכבד להזמין את השרה להגנת הסביבה עידית סילמן אל הדוכן, בבקשה. חבר הכנסת כסיף, בבקשה.