ישיבת מליאה בתאריך 18/12/2022 בשעה 10:00

היו"ר יריב לוין:

זה נכון תמיד.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

תמיד. חברי הכנסת, אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לפתוח בישיבה שהתקיימה אצלך בלשכה בסוף השבוע שעבר. היה דיון בוועדה המסדרת, והמציאות הייתה מציאות שאני מאוד לא אהבתי. אף אחד מאיתנו לא אהב אותה. רצו לקיים בחנוכה דיונים בשעות הלילה. המציאות הזאת היא מציאות, בכל אופן, בכנסת, בישראל, בחג החנוכה, נהגו מאז ומתמיד – אני יכול להעיד על זה, עשרות שנים – שלא עבדו בחנוכה ולא קיימו דיונים. בכל אופן, חג כזה. אז דובר שמכיוון שאנחנו נמצאים באירוע פוליטי מורכב ומסובך; האופוזיציה אמרה שאנחנו לא מסכימים לחוקים האלה; אז אנחנו נקיים דיונים בשעות הלילה. אני טענתי – ואמרתי את זה גם בוועדה המסדרת – שאי-אפשר לעשות דבר כזה ושני הצדדים צריכים להתגמש, גם הקואליציה וגם האופוזיציה, על מנת שלא יתקיימו דיונים בחנוכה. לאחר מכן התקיימה פגישה אצלך, אדוני היושב-ראש, בלשכה. אני מבקש בהזדמנות הזאת, היות שהייתה החלטה שהכנסת תעבוד לפחות בשלושת הימים הראשונים – ואני מקווה שהלאה גם יהיה אותו דבר – שהדיונים יסתיימו, גם אם זה יהיה אמצע ההצבעות ב-15:00 ולא יימשכו הלאה. אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחבר הכנסת יואב קיש, שהיה בעניין, לשר זאב אלקין, לבועז טופורובסקי, שכולם היו בתוך העניין הזה, וכל אחד תרם את חלקו. בסופו של דבר האמירה שלך, אדוני היושב-ראש, שאף אחד לא יהיה מרוצה מזה שיעבדו בחנוכה הייתה אמירה נכונה ובמקומה. אני גם אמרתי, שאם בכל זאת יתקיימו דיונים בלילה, אנחנו לא נבוא. "אנחנו" זה יכול להיות רוב חברי הכנסת. לא יבואו בחנוכה לדיונים. יש גבול גם למה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, ומה שאנחנו משדרים לעם ישראל בכנסת, כאן. אני שמח ומודה לכולם על זה שהייתה הסכמה שמפסיקים את הדיונים ב-15:00. אדוני היושב-ראש, אני רוצה - - -

היו"ר יריב לוין:

אני רק אעיר, חבר הכנסת גפני, שאנחנו תקווה שנוכל לקיים הסכמה דומה גם בשארית השבוע.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

בשלישי - - -

היו"ר יריב לוין:

כי נכון לכרגע יש לנו סיכום שחל רק עד יום שלישי. על כך דיברתי, הייתי באמת בנשיאות. בכל מקרה, זה ברור לחלוטין שגם אם נידרש – ואני מקווה שזה לא יהיה המצב – לעבודה בלילה, אנחנו ננעל את המליאה לפרק זמן ארוך, או מ-15:00 או מ-16:000 באופן כזה שכולם יוכלו להגיע לבתיהם.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אני מתנגד לזה, אני לא אבוא.

היו"ר יריב לוין:

צריך להבין, אדוני, יושב-ראש ועדת הכספים, שאם לא תהיה הבנה מצד האופוזיציה העתידית לעניין הזה – והדבר הזה הוא במידה רבה תלוי בהם – בסופו של דבר צריך להקים גם ממשלה, וגם לעניין הזה יש מועדים קצובים.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

יש אפשרות. אמרתי את זה בתחילת הדברים שלי, ההסכמה הייתה רק על הימים הראשונים, לא על הימים האחרונים, עליהם עדיין לא הייתה הסכמה.

היו"ר יריב לוין:

נכון.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אני מאוד מקווה שברוח הדברים האלה - -

היו"ר יריב לוין:

גם אני.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

- - של מה שנאמר עד היום, ומה שסוכם עד היום, יימשך גם עד סוף השבוע.

היו"ר יריב לוין:

אני מקווה מאוד.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

יש אפשרות, אם שני הצדדים יתגמשו וירצו לעשות את זה. אני מניח שכך יהיה מכיוון שראיתי רצון מצד שני הצדדים. לא היה מישהו שלא רצה, ואני חושב שזה יכול להתקיים. בכל מקרה, אסור שיהיה אחרת. כך היה כל השנים ואסור שיהיה אחרת. אני רוצה להגיד שהייתה גם התחשבות, וזה גם היה חשוב מאוד. יש חברת כנסת אחת מבין 120 חברי הכנסת, שהיא נוצרייה – עאידה תומא סלימאן – והיה חשוב למצוא פתרון גם בעבורה. גם זה עלה על סדר-היום והיה בדיון. צריך להתחשב בכולם, וצריך לעשות הכול על מנת שלא יהיו דיונים – שהדיונים האלה יהיו תוך כדי החג, תוך כדי המהלך, שאף פעם לא היה ואסור שיהיה שונה. אדוני היושב-ראש, מכיוון שהדיון הזה הוא בחנוכה, אז לפני שאני ניגש לחוק עצמו אני רוצה להגיד דבר תורה, שהוא נוגע באופן אקטואלי, מכיוון שביום חמישי, בוועדה המסדרת, היה חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שאמר שחנוכה זה דאורייתא, והתחיל ויכוח עם שלמה קרעי שצעק עליו. הוא אמר: דאורייתא, והוא אמר: "אתה לא יודע מה זה דאורייתא". אני רוצה להגיד, אני רוצה להגן על יוראי להב הרצנו, שהוא אמר שחנוכה זה דאורייתא. חנוכה זה דאורייתא – הפירוש הוא שחנוכה הוא מהתורה. זה הפירוש של דאורייתא. היה ויכוח בוועדה המסדרת למה הכוונה בדאורייתא. אז אני רוצה להגיד שהאמירה הזאת שחנוכה זה מהתורה, אני מצאתי אותה אצל אחד מגדולי הראשונה, הרמב"ן, שהוא מסביר. כתוב בתורה "וידבר ה' אל משה לאמור" והוא אמר אל אהרון: "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן" – כתוב בתורה על המנורה שהייתה בבית המקדש. אמר רש"י, הוא מביא מדרש שרש"י אומר שאהרן הכהן חלשה דעתו, בגלל שהוא לא היה עם הנשיאים בקורבנות. הוא לא היה חלק מהעניין הזה. אז אמר לו הקדוש ברוך הוא: "שלך גדול משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". אתה מדליק את המנורה שזה יותר חשוב מהקורבנות. שאל רמב"ן למה זה יותר חשוב? מה ההבדל? למה הדלקת הנרות היא כל כך חשובה? התשובה היא מכיוון שהדלקה – כך כתוב ברש"י, הוא מביא את זה – שהדלקת הנרות נוהגת לא רק בשעה שבית המקדש קיים, אלא גם אחרי זה יש את הדלקת הנרות. הקורבנות לא. נשאלת השאלה, הרי גם המנורה שהייתה בבית המקדש נוהגת רק בבית המקדש? אמר רמב"ן, מכיוון שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאהרן שאפילו כשבית המקדש לא יהיה קיים והמנורה בבית המקדש לא תהיה, את חנוכה יהיה. בחנוכה הבנים שלך, החשמונאים, ידליקו את הנרות. אז הדלקת הנרות היא הדלקה שמתחילה כבר במה שהתורה קובעת "בהעלותך את הנרות", שהקדוש ברוך הוא אמר לאהרן הכהן: אתה, הילדים שלך, הבנים שלך, הנכדים שלך גם ידליקו נרות; גם אם לא יהיה בית המקדש, הם ידליקו בחנוכה – החשמונאים שהם מבניו של אהרן. אז יוראי לא פה, אבל אם תראו אותו, תגידו לו שמה שהוא אמר מדאורייתא – והייתה מחלוקת בוועדה המסדרת – יש לזה על מה לסמוך. חנוכה אומנם נעשה הרבה שנים אחרי שבית המקדש היה קיים, אבל מכיוון שמדליקים את הנרות, זה המשך של הדלקת הנרות בבית המקדש. אז יכול להיות שזה מדאורייתא. בכל מקרה, אני אומר ליוראי, שהוא חלק מהאופוזיציה והוא כמו האחרים, כמו אלקין וכמו בועז טופורובסקי, אמרו שלא צריך לקיים את הדיונים בחנוכה, שגם ביום רביעי וחמישי לא יקיימו את הדיונים, אלא רק בשעות הבוקר כמו היום, נכון?

מאי גולן (הליכוד):

כוונתם הייתה טובה, הם פשוט רצו לדאוג לחרדים בקואליציה המתהווה. הכול מתוך כוונה טובה.

משה גפני (יהדות התורה):

כן, אבל בסופו של דבר במקרה הזה הייתה הסכמה. אני מאוד אהבתי את זה. בכל אופן יושבים קואליציה ואופוזיציה, ואנחנו יודעים מה הקואליציה רוצה ואנחנו יודעים מה האופוזיציה רוצה, וכל אחד היה רוצה שהדיונים יימשכו לתוך הלילה, ובסוף הסכימו על המכנה המשותף: שבחנוכה בכנסת אחר הצהריים מפסיקים לעבוד בשעה 15:00, כמו שהיה בכל השנים; אפילו שהזמנים הם זמנים קשים יותר; אפילו שהמציאות מחייבת, לכאורה, להמשיך את הדיונים; אבל הדיונים לא נמשכים והם מופסקים בשלוש, ואני מקווה שכך יהיה גם לקראת סוף השבוע.

מאי גולן (הליכוד):

ברוך השם.

משה גפני (יהדות התורה):

עכשיו שכחתי כבר למה עליתי, אז אני נזכר עכשיו.

היו"ר יריב לוין:

אני בטוח שאדוני ייזכר מהר מאוד.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת החוק הראשונה לכנסת העשרים-וחמש, הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 51), אשר הוכנה בוועדה הזמנית לענייני כספים, ביוזמת חברי הכנסת יואב קיש וחנוך דב מלביצקי.

היו"ר יריב לוין:

מילביצקי.

משה גפני (יהדות התורה):

מילביצקי, אני כל הזמן מתלבט, אבל נתרגל בעזרת השם. מילביצקי. הצעת החוק באה לבטל את תיקון מס' 49 לחוק הכנסת, שנחקק בתחילתה של הכנסת הקודמת, ונועד לעודד התפלגויות מסיעות גדולות, בכך שאפשר לקבוצה של ארבעה חברי כנסת להתפלג מסיעתם ולהקים סיעה חדשה, גם אם הם לא שליש מחברי הסיעה. הלכה למעשה, התיקון מהכנסת הקודמת לא הביא להתפלגויות, אך יש בו פוטנציאל לפגיעה ביציבות הסיעתית, והוא יכול להביא לכך שהרכב הכנסת לא ישקף נאמנה את תוצאות הבחירות. לפיכך החליטה הוועדה להציע לכנסת לבטלו, על מנת שחברי הכנסת יוכלו להתפלג מסיעתם, מבלי שייחשבו כפורשים. הם יידרשו לגבש קבוצה של שליש מחברי הסיעה – תנאי שנקבע בחוק כבר בשנת 1991, מתוך כוונה שהתפלגויות כאלה ישקפו מחלוקת אידיאולוגית משמעותית. הוועדה קיימה דיון ארוך בהסתייגויות שהגישו חברי האופוזיציה הצפויה, וחלקן לנוסח המונח בפניכם. אני רוצה לומר כמה דברים לגבי ההסתייגויות. ראשית הייתה הסתייגות, אדוני היושב-ראש, שדיברה על הפרסום שהיה.

יעקב מרגי (ש"ס):

אתה מדבר על ההסתייגות של הטוקסידו?

משה גפני (יהדות התורה):

איך? הטוקסידו? הטוקסידו – תכף נדבר על זה, אבל זה בחלק האומנותי, קודם אדבר על החלק הרציני. הייתה הסתייגות של חברי האופוזיציה על הנושא של החשמל הכשר בשבת. התפרסם בתקשורת, שאנחנו ביהדות התורה ביקשנו שיהיה חשמל כשר בשבת. אדם חילוני, אפילו דתי, ששומע שזה מה שביקשנו, אומר: רגע, מה הם רוצים? הם רוצים שלא יהיה חשמל בשבת? כך יצא מהתקשורת. בחוק הזה הגישו על זה הסתייגות בוועדת הכספים. הסברתי לחברי הוועדה – הינה אלקין, אני דיברתי עליך לטובה. יפריע לי בפריימריז, אבל לא נורא, אמרתי את האמת. לך זה לא יפריע בפריימריז, בגלל שאצלכם אין פריימריז, אצלנו יש. ואז באו ואמרו: הסתייגות לחוק הזה, על החשמל הכשר בשבת. הסברתי להם על מה דיברנו. דיברנו על זה שיש חשמל שאוגרים אותו. הרי רוצים לסגור את רידינג. אומרים שייצור החשמל יוצר פגיעה בכדור הארץ, פגיעה באיכות הסביבה, והממשלה הקודמת – הכוונה, הממשלה הנוכחית עדיין – קיבלה החלטה שמשתמשים בטכניקה הזאת. שלא יהיה ייצור כל השבוע, רק בחלק וכדור הארץ לא ייפגע. ואנחנו דרשנו את זה בהסכם הקואליציוני, אגב לא בסעיף של שבת, אלא בסעיף של איכות הסביבה. הארגונים הירוקים כולם תומכים בזה. אמרתי לחברי הוועדה שמה שאנחנו מדברים על חשמל, אנחנו מדברים על לאגור חשמל, שהייצור יהיה פחות מכל השבוע; שיהיה רק בחלק מהשבוע ולא תהיה פגיעה באיכות הסביבה ולא תהיה פגיעה בכדור הארץ. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, אתה אומנם זמני, אבל אתה יושב-ראש של הכנסת. חברי הוועדה, חברי ועדת הכספים, שהם מכל המפלגות, השתכנעו. הם הצביעו אתי ביחד על החשמל הכשר בשבת. הייתה החלטה פה אחד להוריד את ההסתייגות הזאת. מה התברר? שני דברים: א. שיהדות התורה דואגת לאיכות הסביבה; ב. שהתקשורת כותבת דברים לא נכונים.

מאי גולן (הליכוד):

מפתיע מאוד. מפתיע מאוד.

משה גפני (יהדות התורה):

מפתיע, נכון? אנחנו מבקשים לאגור חשמל, ואז המציאות תהיה שהפגיעה בכדור הארץ תהיה פגיעה מינימלית, ופתאום צועקים עלינו בכל העיתונים, וכל אחד חושב - - -

מאי גולן (הליכוד):

קשה להם שגם פגיעה בשבת וגם איכות הסביבה הולך ביחד; זה לא הולך עם התזה של התקשורת. אתה לא יכול להפתיע אותם בדבר כזה.

משה גפני (יהדות התורה):

כן, אבל העניין הוא שגם איכות הסביבה זה מהתורה. אפילו בזמן "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה" כתוב בתורה, "לא תשחית את עצה לִנְדֹּחַ עליו גרזן". משם לומדים את איכות הסביבה, שאיכות הסביבה היא חשובה. כן, בתורה היא חשובה גם בזמן מלחמה. היה פה יום עיון בכנסת שאני עשיתי כשהייתי יושב ראש ועדת הפנים על איכות הסביבה והבאתי ראיות. הגיע הרב הראשי, הבאתי ראיות מהתורה, מהגמרא. יש פרק שלם – פרק לא יחפור – בגמרא על איכות הסביבה.

קריאה:

מה זה שנת השמיטה?

משה גפני (יהדות התורה):

חוץ משנת השמיטה, אפילו כל השנים. יש מחלוקת באחרונים, האם מותר לטעת עץ שמסתיר את הנוף. יש מחלוקת, האם אסור לעשות את זה. אסור להסתיר את הנוף, רק בארץ ישראל או גם בחוץ לארץ? מחלוקת באחרונים הט"ז והב"ח. ההלכה היא שאסור לטעת עץ שמסתיר את הנוף גם בחוץ לארץ. אבל מה זה משנה? כשכותבים על החרדים, אין בכלל הווה אמינא לכתוב אמת, כותבים מה שבא להם. אני חרדי, אני לא יודע אם שמת לב כל הזמן.

מאי גולן (הליכוד):

באמת? לא שמתי לב.

משה גפני (יהדות התורה):

אז אני אומר לך, אני חרדי - -

מאי גולן (הליכוד):

באמת?

משה גפני (יהדות התורה):

- - וקיבלתי כל שנה את פרס הגלובוס הירוק.

מאי גולן (הליכוד):

הרבה לא יודעים את זה.

משה גפני (יהדות התורה):

בסדר, מה אני אעשה?

מאי גולן (הליכוד):

זה לא משרת את האג'נדה.

משה גפני (יהדות התורה):

בסדר, אבל זאת המציאות. אצלנו איכות הסביבה היא חלק מהעניין המרכזי, שהוא גם בהלכה. חבר הכנסת וטורי, נכון?

ניסים ואטורי (הליכוד):

נכון.

משה גפני (יהדות התורה):

ולכן המציאות הזאת שבה כשאת יושבת עם האנשים, אפילו שאת בקואליציה והם באופוזיציה, ואת מסבירה להם את המציאות ואת העובדות כמות שהן, הם הצביעו איתנו. כולם היו פה אחד על הנושא של החשמל בשבת. עכשיו נעבור לחלק הפחות נעים. שאלו אותי: מה אתה הולך ועובד על החוק הזה של התפלגות מסיעה? מה זה העסק שלך? תיתן למישהו מהליכוד לנהל את זה וזהו. למה הסכמתי שהחוק הזה יבוא אליך לוועדת הכספים, כשאני היושב-ראש הזמני?

מאי גולן (הליכוד):

תספר להם - - -

ניסים ואטורי (הליכוד):

למה הסכמת?

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

למה הסכמתי? אני הולך להסביר.

שלום דנינו (הליכוד):

מראש אנחנו שמחים שהסכמת.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

בסדר, אבל שאלו אותי גם – לא חשוב. אני רוצה להגיד לכם: העברתי – ואני מכבד את חברי הכנסת, חברי ועדת הכספים, שבסופו של דבר עשו פיליבסטר, והשר אלקין הגיע גם עם נושא חדש והיינו צריכים ללכת לוועדת הכנסת. עשינו את מה שצריך לעשות. אני לא אוהב לעבור על התקנון. צריך, במסגרת התקנון, לעשות את הדברים כמות שהם, ואפשר לעשות. אמרתי בוועדה: סבלנות חוסכת זמן. הלכנו לוועדת הכנסת וחזרנו, ובסוף העברנו הכי מהר את החוק הזה, אפילו שהיו הרבה מאוד הסתייגויות; אפילו שהיו הרבה מאוד תרגילים פרלמנטריים מקובלים. העברנו את החוק. שאלו אותי: מה זה העסק שלך? אתה מייצג מפלגה – אנחנו, אגודת ישראל ודגל התורה, קיימים מאז קום המדינה – אצלנו לא הייתה פרישה של מישהו מחברי הסיעה שהלך לסיעה אחרת.

מאי גולן (הליכוד):

גם לא הייתה התפלגות. לא רצו להתפלג.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

לא היה אף פעם מאז קום המדינה. אנחנו מדברים לא רק ארבע שנים, שמונה שנים או עשר שנים. בכל השנים מאז קום המדינה אנחנו לא מתפלגים.

מאי גולן (הליכוד):

היושב-ראש, יש לנו מה ללמוד.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אז, שאלו אותי: מה זה עסק שלך? הליכוד, יש שם בעיה של התפלגות – שיבוא מישהו מהליכוד, וינהל את זה. הסברתי לחברים שלי, ואני רוצה להסביר גם לכם. שמעתי, אתמול נדמה לי, ששאלו את איווט ליברמן: יש לך שנאה? נדמה לי ששאלו אותו בערוץ 13, שאלה אותו המראיינת: למה אתה שונא את החרדים? מה יש לך נגדם? הוא אמר: יש שבעים פנים לתורה. הוא לא יודע להסביר מה זה שבעים פנים לתורה.

מאי גולן (הליכוד):

שבעים פנים לתורה. זה יפה.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

כן, הוא אמר אתמול בטלוויזיה – נדמה לי שאתמול. הוא לא ידע להסביר מה זה שבעים פנים לתורה. מה זה שבעים פנים לתורה? ואיך נוהגים, לפי מה? לפי שבעים? הוא לא ידע להסביר. אבל, כשהמראיינת בערוץ 13 שאלה אותו, זו שמגישה את החדשות: החרדים הם אחד משבעים הפנים? הוא אומר: לא, לא, לא, החרדים הם גם לא אחד מהשבעים פנים. אני לא צריך את ההסכמה שלו, הוא לא מבין על מה הוא מדבר, הוא לא יודע מה זה שבעים פנים לתורה.

מאי גולן (הליכוד):

מבין שבעים פנים של פשע.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

כן. הוא לא יודע מה ההסבר לדבר הזה. הוא יודע שאם הוא יכול לדבר נגד החרדים, הוא מדבר נגד החרדים. אגב, גם החרדים זה לא מקשה אחת; כולם יודעים את זה היום. יש סוגים שונים. הוא, במחי אמירה מטופשת: החרדים הם לא משבעים הפנים. אמרתי לחבריי: כל דבר שיהיה בו ריח שאיווט ליברמן מעורב בו, אני אעשה הכול שזה יימחק. איווט ליברמן מעורב בעניין הזה של לעשות כל מאמץ שנתניהו ייכשל. אז יש לו עסק עם נתניהו. זו בעיה בתוך הליכוד. הוא היה פעם ליכוד ורב איתו, ולא חשוב עכשיו על מה. מה הוא רוצה מאיתנו? מה הוא רוצה מהחרדים?

מאי גולן (הליכוד):

אנטישמיות.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

לא רק אנטישמיות.

מאי גולן (הליכוד):

שנאת חינם.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

השנאה הזאת היא על שאנחנו הולכים עם נתניהו.

מאי גולן (הליכוד):

שנאה.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

הוא יגיד לנו עם מי ללכת ועם מי לא ללכת, שאנחנו נהיה שותפים לכל הפשעים שלו, שאנחנו נלך איתו ביחד, והוא מעוניין שיהיו כאלה בליכוד שיתפלגו מנתניהו.

מאי גולן (הליכוד):

שחיתות.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אני לא אתן לו את הדבר הזה; גם אם אני אצטרך לכנס את ועדת הכספים ולהעביר חוק. אגב, זה לא ישנה שום דבר. אני מכיר את הליכוד. לא יתפלגו מהליכוד. זה סתם – בסדר. יש חשש, חשש. לא הולכים להתפלג מהליכוד. לא שלעולם ועד. זאת בכל אופן, לא יהדות התורה.

אלי דלל (הליכוד):

לא בקדנציה הזאת.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אבל, לא הולכים להתפלג עכשיו.

מאי גולן (הליכוד):

אצל ליברמן לא מתפלגים - - -

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

זה נכון. נכון, אצל ליברמן אין התפלגות. נכון. האמירה הזאת, שהוא יזרוק את החרדים למזבלה, אם - - -

יואב קיש (הליכוד):

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אבל ליברמן יש רק אחד, אז על מי אני אדבר.

יואב קיש (הליכוד):

מיכאל - - -

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

על כל פנים, החלק הזה שבו הוא מטיף לשנאה, מכניס שנאה – אז אם הייתי חושב שהוא מאמין בזה, בסדר; הוא מאמין שצריך לשנוא את החרדים. מה לעשות?

מאי גולן (הליכוד):

אין לו אידיאולוגיה.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

לא, יש אחד כזה שמאמין שצריך לשנוא את החרדים. אבל הוא היה איתי אצל הרב קנייבסקי לבקש ברכה. הוא נוסע לאדמו"ר מריבניץ, שקבור בארצות הברית, להתפלל שם. הוא הולך לאדמו"ר מפרמישלן לקבל ברכות. הוא לא מאמין בשנאת החרדים. הוא יודע שאין לו כבר מאיפה להביא קולות. אני רוצה להזכיר לכם שהוא אמר שהוא יפציץ את סכר אסואן, והוא חשב שהוא יקבל אנשי ימין כאלה שרוצים – אני לא חושב שיש כאלה - - -

מאי גולן (הליכוד):

- - - לחסל את הנייה.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

תכף נגיע לזה גם. אני צריך גם את הזמן הזה. הוא את סכר אסואן לא הפציץ, כמו שכל דבר שהוא אומר שהוא יעשה ולא עשה. אני שמח שהוא לא עשה, בגלל שאסור לעשות את זה. אבל זה מה שהוא אמר, ולא עשה. הוא אמר שהוא יחסל את איסמעיל הנייה – אמר. אם אני לא טועה, עד היום איסמעיל הנייה חי, ואיווט ליברמן חי, והוא לא חיסל אותו. אז הוא הולך לבחירות. מה הוא יגיד? הוא יגיד שהוא ימין? אף אחד לא מאמין לו. איזה ימין. הוא העלה את ממשלת השמאל. מה הוא יגיד? הוא יגיד שהוא שמאל? בשמאל גם לא מאמינים לו. איזה שמאל? ברגע שיהיה לו נוח, הוא יהיה ימין. אז הוא לא בשמאל. חיכיתי לך. ברוך הבא.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מעריך שמשכת למעני.

קריאה:

הלך לוועדה.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

את איסמעיל הנייה הוא לא חיסל, הוא לא הרג; בסכר אסואן הוא לא פגע; ימין הוא לא יכול להיות, ושמאל הוא גם לא יכול להיות. אז מה נשאר לו? יש את הדבר הכי פשוט, הכי קל: להגיד שהוא ייקח את החרדים עם המריצה ויזרוק אותם לחיזבאללה, למזבלה. יש אנשים שעוד מאמינים לו. הוא קיבל פה ושם מנדטים.

מאי גולן (הליכוד):

רק אלה שלא יודעים שתי שפות. בוא נגיד את האמת.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

כן, נכון. אבל לי יש מטרה, ככל שהקדוש ברוך הוא יאפשר לי, למחוק את כל מה שהוא עשה – הכול: מה שהוא עשה עם המעונות; מה שהוא עשה עם המשקאות המתוקים, שלא הועיל כלום, רק גרם נזק, העלה את יוקר המחיה; מה שהוא עשה עם החד-פעמי, שהוא ואנשיו לא באו לדיון בוועדה שהיה על מפרץ חיפה, ששם באמת יש בעיה אמיתית של איכות הסביבה, של פגיעה באנשים שגרים שם. עם הטייקונים הוא לא מתחיל.

מאי גולן (הליכוד):

מי יפרנס את מפעל השחיתות הכי גדול - - -

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

מי שיהיה שר אוצר, וכנראה זה יהיה סמוטריץ', אחד הדברים הראשונים שהוא צריך לעשות הוא למחוק את שני הצווים האלה. מעניין, אני קצת מתפלא על התקשורת. הכתבת הזאת בערוץ 13 דווקא שאלה אותו שאלות קשות וטובות, אבל איך שותקים לו על יוקר המחיה? אני עושה מחר דיון בוועדה על זה, בעזרת השם. איך שותקים לו על הזינוק במחירי הדירות? איך שותקים לו על כל המחדלים שלו שלא היה שר אוצר רע כמוהו מאז קום המדינה.

מאי גולן (הליכוד):

שנאת נתניהו, זה מכשיר את השרץ.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

כן. הוא מאותרג על ידי התקשורת בגלל שהוא הולך נגד נתניהו. לא דנים לגופן של פעולות שהוא לא עשה; שהיה צריך לעשות כשר אוצר. מעלים את מחירי המים לחקלאות, והוא ממלא את פיו מים; פוגעים בחקלאות, פוגעים בתעשייה, פוגעים במפעלים. במהלך הימים הקרובים, אני הולך לקיים דיון על ההצעה לפטר כל כך הרבה עובדים מכל כך הרבה מפעלים כתוצאה ממהלך כל כך ארוך וקשה שאין בו שום כלכלה – אני מסיים.

קריאה:

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אבל כשאני מדבר על ליברמן יש לי קושי קצת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יואב - - - יושב-ראש ועדת כספים מטעם - - - אתה לא יכול לקטוע אותו ככה. אתה יכול להמשיך.

משה גפני (יו"ר הוועדה הזמנית לענייני כספים):

אני מסיים. חבר הכנסת ינון אזולאי, אני מקבל את הבקשה שלך לדון על הפיטורים במפעלים השונים. אני אקיים דיון בימים הקרובים, בעזרת השם. ונשים את האצבע איפה מתחילה הבעיה, מי הגורם לכך. אם התקשורת לא עושה את זה אנחנו נעשה את זה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש את תמיכת הכנסת והתנגדות לכל ההסתייגויות. החוק הזה הוא חוק, שהסבירו לי כאשר הוא עבר בפעם הראשונה, שצריך שליש מחברי הסיעה, שזה דבר דמוקרטי. בן אדם נבחר בסיעה, הוא לא היה נבחר לבד, אז הוא צריך להיות חלק מהסיעה. אם הוא רוצה לפרוש – אז אם שליש פורשים זה עוד הגיוני. אבל אם רק ארבעה פורשים מסיעה גדולה, זה דבר שלא צריך שיהיה. ככה הסבירו לי אז. אני לא כל כך הבנתי בזה, בגלל שאמרתי שאצלי בסיעה אין התפלגויות. אבל איפה שיש זה צריך להיות שליש מחברי הסיעה. לכן אני מבקש לקבל את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ושלישית, ולדחות את כל ההסתייגויות. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, ואני מודה לחברי הכנסת על ההקשבה. תודה רבה.

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. נדמה לי שאם החוק אכן יאושר ייצא שהחוק שהוכן על ידך כוותיק חברי הכנסת, הוא גם הראשון שעובר בכנסת הזאת. אז נמתין ונראה. אנחנו עוברים לדיון בהסתייגויות. הוגשו כמה הסתייגויות. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת מיכאל ביטון. לרשותך, מיכאל, 20 דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רבנו אשר, בוקר טוב. אולי תמצא טעם בדברים שאני אגיד. כבוד יושב-ראש הכנסת, לעסוק בחקיקה המקדימה להקמת ממשלה, בזה דשנו ודנו בדבר. אבל מי יקיים את הנושאים האמיתיים והחשובים באמת, שבוערים בקרבנו, שפוגעים באזרחים, כשהמציאות היא בתקופת ביניים קשה? אין ממשלה עדיין, ויש עניים. העניים האלה ומעמד הביניים הנמוך הצביע למפלגות שבממשלה. לממשלה החדשה יש חוב מוסרי, לא פחות מקודמותיה, לפעול למען החלשים והעניים ביותר. תקופת הביניים הזו, שבה אין ממשלה ושהריבון חלש בשל הגבלות של פעולות שיכולות לעשות ריבון בממשלת מעבר – מרימים ראש. פתאום החברות הגדולות, קרטלים ומונופולים של מזון, מעלים מחירים, ואין פוצה פה. והרגולטורים לא מגובים ולא פועלים. לכן תקופת הביניים הזאת היא רעה למדינה, היא קשה מאוד. זה זמן של הפקרות. טוב תעשה הממשלה אם תקום ותתחיל לטפל ביוקר המחיה ותתחיל לטפל בעניים ובמעמד הביניים. אנחנו כל כך מצפים לממשלה הזאת, כי יש לה הבטחות. הבטחות עיקריות של מפלגת השלטון. הליכוד הבטיח להוריד את מחירי החשמל, להוריד את מחירי הדלק, להוריד את מחירי המים. את כל זה הוא כתב במצע המפלגתי שלו; וכל זה נאמר על ידי ראש הממשלה המיועד ב-3 באוגוסט. אז האזרחים מחכים להורדת מחירי המים, מחירי הדלק ומחירי החשמל, כפי שהליכוד כתב וכפי שראש הממשלה המיועד אמר. הליכוד התחייב להוריד את המע"מ בפעימות על פני חמש שנים מ-17% ל-12%, ואת זה הוא יעשה על פני חמש שנים. דהיינו, כבר בתקציב הקרוב המע"מ צריך לרדת. זה גם נכתב ונאמר ב-3 באוגוסט על ידי הליכוד. הובטחו דברים נוספים: הפחתת מס הכנסה והגדלת נקודות זיכוי. פה רק צריך להזכיר שאנחנו הגדלנו את נקודות זיכוי למשפחות עם ילדים קטנים, ואם לא תקום ממשלה ולא תיתן לכך הארכה הם ייפגעו מיידית באלפי שקלים. עשינו גם מענקים למקבלי שכר נמוך, ושינינו את החוק כדי שיקבלו את הכסף באמצע השנה. שתי הפעולות הללו עלולות להיפגע. מספיק שיימשכו ותהיה רציפות, והממשלה מייד תטפל בזה, זה יקל על משפחות שהחיים שלהן קשים. גם אמרו שיקפיאו את המשכנתאות ואת הארנונה ועוד ועוד. אז אנחנו מחכים ואנחנו אפילו לא יכולים לספור את 100 ימי החסד. אנחנו לא יכולים לדעת מתי נספור. תקום ממשלה – נתחיל לספור.

יעקב אשר (יהדות התורה):

מיכאל - - - תבטל - - - בשביל מה - - - רפורמות. אפשר להצביע קודם. גם יש הבטחה - - - לרפורמה בתחבורה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יש תיקונים שאני רוצה, רבנו אשר, אבל תיקון אמיתי. לא חס ושלום שזה יחזור לקריית שמונה ולירוחם – התעריפים של הנסיעה המקומית – כי הייתה פה ערבות הדדית של כל האוכלוסיות החלשות: ערבים, חרדים, עיירות פיתוח. כולם נפגעו בדבר הזה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

על זה בדיוק, על זה בדיוק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז, שים דעתך. תן דעתך שיתוקן באופן שאותה ערבות הדדית פעלה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

- - - חלשים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל הזמן שיש לי לדבר איתכם הוא זמן חשוב, ואני רוצה לסקור התפתחות של נושא בישראל, שלא תמיד מקבל התייחסות. עוד נדון בו פה. אני שואל את עצמי, למשל, אנשים דתיים עם כיפה על הראש, שהם חברי כנסת, אני בודק להם דבר אחד, רבנו אשר: אני בודק להם כמה פעמים בשנת העבודה שלהם או בשעות העבודה בכנסת – במליאה או בוועדות – כמה פעמים הם אמרו את המילה "עניים"? כמה פעמים הם אמרו את המילה "צדק"? כמה פעמים הם אמרו את המילה "צדקה"? התורה אמרה את זה הרבה. התורה, רק כדי להגיד "לקט", "שכחה", "פאה", "עוללות בכרם" היא עושה את זה שלוש-ארבע פעמים רק בתנ"ך; ואחרי זה נלך לחז"ל ולמשנה ועוד לפוסקים. אז, התורה אומרת, צדקה וצדק הם דבר חשוב, ועניים הם דבר חשוב. אז אדם שהוא עם כיפה בכנסת ויש לו תורת אימו ואביו, והוא לא שוכח את תורת אימו ואת מוסר אביו – ככה כתוב – הוא אמור לדבר על עניים. לכן אנחנו נדבר הרבה על עניים, ומדי פעם נזכיר לכולם את המוסר היהודי. אבל היום אנחנו רוצים לדבר על הסוגיה של – גפני, אתה עושה לי התוועדות של חב"ד במליאה?

ינון אזולאי (ש"ס):

יש לך מספיק זמן. דבר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת גפני, אתה עושה התוועדות של חב"ד במליאה בקצה? זה מפריע לי, חבר הכנסת גפני.

היו"ר יריב לוין:

חברות וחברי הכנסת שנמצאים בפינה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני מדבר על העניים; על לקט, שכחה ופאה, ואתה עושה לי התוועדות של חב"ד בפינת המליאה?

אוהד טל (הציונות הדתית):

הוא לא מחב"ד, הוא - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הוא גם קצת חסידי, לידיעתך, אם אתה לא יודע. יש לו שורשים של חסידות. הוא מחבר עולמות. אני רוצה לדבר היום, כבוד היושב-ראש, על התפתחות הנושא של ביטחון תזונתי בישראל, שיש בו גם צדדים טובים, קרו דברים טובים. מה נעשה, מה לא נעשה ואיפה הדבר הזה עומד. אבל לפני שנדבר על המעשים עצמם, על מה זה יושב? יש תאוריות חברתיות – פגשתי שרים פה, עיסאווי, בישיבה שהייתי איתם, והוא אמר לי: תגיד, למה אתה לא כותב הרבה פוסטים על השחיתות והמשפט? זה לא התחומים שלי, משפט. יש לי דעה על המשפט: שלא יהיה עוול במשפט, שמשפט לא יימשך למישהו עשר שנים והוא יצא זכאי. זה עוול אדיר. כן, יש מה לתקן במערכת המשפט, אבל זה לא התחום שלי. הוא שאל אותי: למה אתה לא כותב הרבה פוסטים על משפט? אז שאלתי אותו: מתי אתה כתבת פוסט על עניים? אז הוא החזיר לי בעקיצה, הוא אמר: מה, יש דבר כזה עניים? יש בישראל עניים? זה היה פשוט לא נתפס.

דוד אמסלם (הליכוד):

מי אמר לך את זה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

זה לא חשוב, אמסלם, חשוב הרעיון. אתה יודע שיש עניים. אתה לא מתווכח.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני אמרתי - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אנחנו אומרים דברים טובים על מי שעשה טוב, ודברים רעים בלי שמות. ככה כתבתי את הספר שלי: מי שעשה טוב, הזכרתי אותו; מי שעשה רע, בלי שמות.

היו"ר יריב לוין:

ואיך היה היחס? 10:90 בלי שמות או הפוך?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, 20:80. עדיף להרבות אור בעולם. על בסיס חנוכה.

היו"ר יריב לוין:

זה תמיד נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ללמוד מ-case study של מעשה טוב, טוב יותר מלהזכיר עוד מעשים רעים של אנשים.

היו"ר יריב לוין:

ללא ספק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל הפואנטה פה הייתה שיש כאלה שאומרים שבכלל אין עניים במדינה. הם בהכחשה. עכשיו, אדם יהודי דתי או מסורתי, או מחויב לערכי היהדות, גם אם הוא חילוני, בעיניי זו ממש הכרזת אפיקורסות. מי שיהודי ולא מכיר בזה שיש עני לידו ולא פועל למענו, זה הטלת ספק ביסוד מהאמונה. אז יש עניים בישראל, נקודה אחת.

דוד אמסלם (הליכוד):

דרך אגב, זה גם לא דבר אינטליגנטי לומר, כי עני זה דבר יחסי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, יש טענה כאילו המערכת הישראלית - - -

דוד אמסלם (הליכוד):

זה ששאל אותך אם אין עניים, תסביר לו שהאחרון בתור גם בעשירים הוא עני.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני לא צריך להסביר, כי מקובל עלינו, אמסלם, מאבותינו ואימותינו, שפתחו את ביתם ועשו צדקה וחסד - - -

דוד אמסלם (הליכוד):

לא, לא הבנת אותי - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ראינו את העניים, שהרב עובדיה אומר: "שמעתי את זעקת העניים ואין להם מנחם". אנחנו ראינו עניים בעיניים, זה לא דיון תאורטי אצלנו. אתה יודע מה, אמסלם? אולי גדלנו גם בבית עני. אבל עני בכסף; עשיר בערכים ובעוצמות של אהבה ונדיבות. ראיתי עניים שמחלקים את הקצת שיש להם, וראיתי עשירים שקופצים את ידם.

דוד אמסלם (הליכוד):

אמרו חז"לינו: איזהו עשיר השמח בחלקו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יפה. אבל זה לא מצווה שהם יישארו עניים, חובתה של מדינה לדאוג להיבטים השונים. אז 1. יש עניים בישראל. 2. באים הפילוסופים ואומרים: יש עניים, תן להם חכות, אל תיתן להם דגים. אל תבזבז את הזמן שלך על לתת לו אוכל, או שילך לעבוד או שייקבר עם עצמו. אל תיתן לו אוכל, כי זה לא יעזור. רק חכות. אבל גם פה בא לידינו הרמב"ם. הרמב"ם נותן לנו שמונה מעלות של הצדקה. הרמב"ם אומר: מעלה פחותה ביותר, שלא ייתן בעין יפה. ומעלה אחרי זה, שהוא יודע למי הוא נתן אז זה קצת מבייש, והעני יודע ממי הוא קיבל אז הוא מתבייש. ואז מעלה מעל כל זה: שזה לא יודע ממי קיבל, וזה לא יודע מי נתן. אז יש ענווה מצד הנותן ואין ביוש מצד המקבל. יש מתן בסתר. והמעלה הכי גדולה של הרמב"ם: שיעשה עימו שותפות או עבודה. בעצם זו הלוואה. להציל את האדם. רגע לפני שהוא מקבץ נדבות, שיתפרנס. אז יש את כל הדרגות. יש מצבים שאתה צריך לתת אוכל, ויש מצבים שאחרי שנתת אוכל תתחיל לעזור לבן אדם למצוא עבודה. היושב-ראש, קודם כול אני שמח שנמצאים איתנו תלמידים, לפחות הם לומדים שיעור טוב בכנסת על תוכן. היושב-ראש ראה פה השבוע תוכנית אחת מיני תוכניות שעשינו בירוחם. שליש מהמקרים בירוחם, מבתי האב, הייתי צריך לטפל בהם כראש עיר ברווחה. אנשים מיואשים מהאפשרות להוציא אנשים מהרווחה. אני יכול להגיד שלאורך כעשר שנים כ-200 משפחות ליווינו פרטנית עד לפרנסה, כולל זה שהם הולכים להתנדב למען אחרים ועוזרים להם בניהול הכלכלי של הבית. אתה לא מוציא את כל האנשים מהעוני, אבל בעבודה פרטנית - - -

היו"ר יריב לוין:

זה הישג יוצא מן הכלל.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הגברת הזאת שהייתה פה, קוראים לה טלי אשכנזי, עובדת סוציאלית, הייתה בתוכנית מנהיגות. לעצמה. יוצאת, לומדת מודלים, נחשפת, הולכת לעולם, לארץ. היא אומרת, המטופל שלי, מה, אין לו כלים מנהיגותיים? הוא לא מנהל בית של עשרה ילדים? הוא לא מחזיק אימא ואבא בקושי בשכר מינימום? אין פה מנהיגות אישית להוביל את הקבוצה הזאת? אני אעשה להם תוכנית מנהיגות. שלושה ימים בארץ, מצפון ועד דרום, בכנסת, ואני אעזור להם לחשוב על הצעד הבא שלהם; איך אנחנו יחד איתם. אחת הבעיות של העניים זה שאתה מטיף להם, אתה אומר להם: אתם אשמים, אתם אחראים, אתם חסרי אחריות, אתם פושעים. לא תעזור להם. אתה אומר לאדם עני: אני מבין איפה אתה נמצא, אתה רוצה רק צדקה או שאתה רוצה יום אחד להתפרנס? בוא אני איתך צעד צעד. הולך איתך צעד צעד. הפילוסופיה הזאת הזיזה. לכן, הנחת עבודה שנייה היא שאנחנו רוצים לעזור לאנשים להתפרנס. אבל עד שנאפשר להם להתפרנס אנחנו ניתן להם אוכל. מי נתן את האוכל לאורך השנים? אז יש כמה מעגלים של סיוע במזון וביטחון תזונתי. היושב-ראש, ככל שתיתן לי אני אגיע, ואולי הקדוש ברוך הוא יברך אותי להשלים את הדברים גם במועדים נוספים.

היו"ר יריב לוין:

אני לא חושש שלא תהיינה עוד הזדמנויות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז מי נותן אוכל? קודם כול קהילה. אדם אחד עוזר לשני בשכונה, אנשים פרטיים מקימים בתי תמחוי. כשזה הופך לטיפה יותר ממוסד קמים ארגונים כמו "לתת" ו"לשובע" – ארגונים שעסקו בלתת לאנשים אוכל. ושם תמיד המבחן הוא איך לתת את זה מכובד. יותר מתן בסתר, יותר כרטיס מזון שאי-אפשר לקנות בו סיגריות ואלכוהול; יותר חנות משותפת, שמי שאין לו כסף מקבל וקונה ומתנדב בחנות, ומי שיש לו קונה בכסף, ומחזק את החנות. יש קואופרטיבים כאלה של מזון. יש מנגנונים יפים מאוד, שהיו ברמה הקהילתית וברמה של המגזר השלישי וברמה של עמותות, וזה התקיים עשרות שנים. אבל המדינה ראתה מחזות קשים מאוד בתחום של מזון ותמונות ערב חג של מאות אנשים רצים או לוקחים אוכל מפחי אשפה. דברים קשים מאוד. וכדי להתמודד עם הדבר הזה, הייתה מחשבה איך עושים את זה. למה זה בעייתי ולא שלם כשאתה עושה פרויקט של מזון, שהוא מבוסס עמותות ומתנדבים ומגזר שלישי? כי מגזר שלישי, כוחו לכסות כל אדם וכל האוכלוסייה הוא לא גדול. א. כי בדרך כלל זה מי שבא ומבקש את הצדקה או את האוכל; וב. הכוח שלו והמשאבים שלו לא גדולים כדי לכסות עיר שלמה, מדינה שלמה. לכן נולד כאן, בכנסת ישראל, בממשלה – ואני הייתי מהראשונים שלקח את זה כראש עיר – פרויקט של ביטחון תזונתי. היו ערים שהיו בהכחשה. הם היו במעמד סוציו-אקונומי 3 ו-4, אבל לא רצו שידברו אצלם על ביטחון תזונתי. זה פוגע להם במיתוג של העיר. ואני אמרתי: מה זאת אומרת? תביאו. אם אנחנו יכולים לדאוג לכל אדם עם הממשלה, נעשה את זה. אבל לא רק נעשה את זה, נעשה את זה כשהעמותות יושבות ליד השולחן. אנחנו נעשה שולחן עירוני של ביטחון תזונתי עם פיילוט וכסף ממשלתי – אני פשוט לא זוכר את העמותה. ינון, העמותה שעסקה בביטחון תזונתי? שהיה שם אנשים מחב"ד. זו שעשתה את השותפות עם הממשלה. איך קוראים לה?

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - ירושלים - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תבדוק לי את זה, כי אני צריך להוקיר אותם. מה אמרת? משהו על ירושלים, כן. אני רוצה להוקיר אותם. הם עשו פיילוט עם הממשלה והלכו לכמה ערים, ולאט-לאט זה גדל. ומה יפה בפרויקט הזה? בפרויקט הזה יושבים – ראש העיר חייב להיות מחויב, עם אגף הרווחה, החינוך, הנוער, המתנ"ס, כמה עמותות מקומיות, כמה מתנדבים מקומיים. ואז שואלים את השאלה: למי אתם חושבים או יודעים שאין אוכל בבית.

ינון אזולאי (ש"ס):

אשל ירושלים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אשל ירושלים זכורים לטוב, על השותפות שעשו עם הממשלה ועם הרשויות המקומיות לביטחון תזונתי. הם לא היחידים. גם "לתת" וגם אחרים עושים דברים גדולים, אבל אני מתאר את הפרויקט הזה.

ינון אזולאי (ש"ס):

פתחון לב - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

פתחון לב – יש המון. חסדי נעמי. יש הרבה עמותות שעוסקות - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

הם עשו שותפות – דיברתי על השותפות - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז פתחון לב ואשל ירושלים. ואז אתה שומע, היושב-ראש - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

מי הביא את זה, אתה זוכר? אני אגיד לך. מי שהביא את זה לעולם היה אריה דרעי, אתה זוכר?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא הייתי פה. הייתי ראש עיר.

ינון אזולאי (ש"ס):

מה, לא היית פה? אה, אז אתה חדש מאוד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ינון אזולאי, אל יתהלל חוגר כמפתח.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא, אנחנו לומדים ממך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ינון אזולאי, אל יתהלל חוגר כמפתח. אני צריך אותך רק לייעוץ לעמותות, אל תוסיף.

השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג':

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, הוא לא מדבר על התוכן עצמו – יותר חשוב. אני אומר לך, זה היה ממש חזון נביאי ישראל, שכתוב – ינון - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

רגע, לא ראיתי אותו הרבה זמן. רק להגיד לו שלום. את השר – אתה יודע כמה זמן לא ראיתי אותו?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הוא אחד הטובים וההגיוניים והמעשיים בבית הזה.

ינון אזולאי (ש"ס):

היום זו לא חוכמה להגיד שהם טובים כי - - -

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, גם בזמן אמת אמרתי לו; שאל אותו. חזון הנביאים כעס עלינו בחורבן בית ראשון ושני על כך ששכחנו את הבייסיק של דאגה לחלשים, ליתום ולאלמנה, ושם הנביא ישעיהו אומר: "הלוא פרס לרעב לחמך וענים מרודים תביא בית". אבל אז הנביא ישעיהו לא ידע שתהיה מדינת ישראל עוד 2,000 שנה, ומה החוקים שלה, ומה התקציב שלה, ואיך נביא לידי ביטוי את המושג "פרוס לרעב לחמך" כשהעולם השתנה, כשיש תהליכי עיור, כשיש הומלסים, כשהשיטה השתנתה. והביטחון התזונתי – הפרויקט הזה יצר מצב שבו אנחנו באמת מצליחים להגיע לראשונה לכיסוי שהייתי אומר של 90%-80% מהרעבים בעיר מסוימת. הפרויקט הזה לא פועל ב-266 רשויות. יש רשויות עשירות מאוד, אבל אפילו ברשות עשירה אדם יכול ליפול מנכסיו; עסק יכול להיסגר; אדם עשיר יכול ממש להפוך תוך כמה חודשים למישהו שכמה חודשים צריך לשמח אותו בלי שהוא ייפגע. התורה אומרת שאם עשיר ירד מנכסיו, אתה צריך לתת לו – אתה לעולם לא תצליח לספק, כי אתה אמור לנהוג בו שירגיש שהכבוד שלו לא נפגם. עוד לא עשינו את הביטחון התזונתי ב-266 רשויות. שר הרווחה מאיר כהן הגדיל את התקציב של ביטחון תזונתי. לדעתי, זה עומד היום על קרוב ל-200 מיליון. יש כאלה שרוצים מיליארדים – אני לא מסכים עם זה. אנחנו צריכים עוד 200-100 מיליון ולהגיע לכך שאנחנו מכסים כל עיר. אבל זו תמונת ראי אחת של הבעיה. הבעיה היותר כואבת, שאולי נדבר עליה במועד אחר, כי אני אעמוד בזמנים - - -

היו"ר יריב לוין:

לא אולי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא אולי? למה לא אולי? תשאיר לנו מקום לספק.

היו"ר יריב לוין:

אני אומר "לא אולי" כי אני בטוח שתדבר, וזה יהיה במועד אחר. שני הדברים נכונים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני רואה את הילדים הטובים מבית הספר. אנחנו גאים בהם, וזה טוב.

היו"ר יריב לוין:

שלום, ברוכים תהיו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

היום אנחנו מדברים על צדק וצדקה. כל ילד יכול לעשות צדקה, כל ילד יכול לעשות קופת צדקה, כל ילד יכול לעזור למי שקשה לו. פעם שלחתי את הבן שלי למכולת בערב פסח עם 100 שקל, לקנות משהו קטן, שנייה אחת לפני החג. הוא חזר בלי עודף והוא היה קצת מוטרד ונבוך ולא ידע מה לעשות. אמרתי לו: מה קרה? אז הוא אמר: אבא, ראיתי איזה אישה ליד הפחים ונתתי לה את כל העודף. אמרתי לו: תשמע, אתה כל כך שימחת אותי. הוא כל כך פחד שהוא קיבל החלטה עצמאית מדי. אז גם ילדים יכולים להיות רגישים ולעשות צדקה.

היו"ר יריב לוין:

אמת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רק משפט אחרון, שאולי יהיה הפתיח לבא בתור: תמונת הראי של לתת מזון היא לא לזרוק מזון. ואם היינו יכולים רק לא לזרוק את האוכל שנשאר במסעדות, במלונות, בבסיסי צבא ובעוד מקומות, היינו כמעט פותרים את בעיית הרעב. וזה קשה, כי יש בזה בעיות משפטיות, בעיות של ביטוח - -

היו"ר יריב לוין:

בעיקר של בריאות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

- - בעיות של הובלה, של קירור, אבל למרות כל זאת אנחנו יכולים לעשות יותר. ועל ההיבט של ביטחון תזונתי בשימור מזון וחלוקתו מחדש – על זה נדון במועד אחר. תודה רבה.

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל ביטון על הדברים הבאמת-חשובים היוצאים מן הלב. אני מזמין את חברת הכנסת שרן השכל. בבקשה. לרשותך לא פחות מ-45 דקות, אבל כאימא לשלושה קטנטנים, ובהם תאומים, אני מניח שזה קטן עלייך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

לגמרי. לילות לבנים לא רק בכנסת; למרות שנראה לי שגם מזכיר הכנסת חווה לילות לא פשוטים עכשיו בבית.

היו"ר יריב לוין:

מה שנקרא שותפות גורל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

לגמרי. יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת שעוד נמצאים כאן בסיעה, דבר ראשון אני חייבת למחות על העניין הזה, אדוני היושב-ראש, שתוך כדי מליאה מתמדת יש דיון בלא פחות משלוש ועדות בחוקים חשובים, כולל חוקי-יסוד בתוך הוועדות. שלוש פעמים אני נרשמתי לזכות דיבור בוועדה, ועדיין לא הספקתי להגיע אליה משום שאני רצה מהוועדה השנייה אל המליאה, חזרה לוועדה ההיא; פתאום קוראים לזכות דיבור שם. זו באמת התנהלות בלתי אפשרית בצורה כזאת, ובטח כשמביאים חוקים כל כך כבדים עם משמעויות דרמטיות לעתיד הדמוקרטיה הישראלית. היה נכון, עם כל הכבוד – אמרנו, הייתה הכרעה בבחירות, וקיבלתם 64 מנדטים, נכון? תואילו ותרכיבו ממשלה ותעבירו את החוקים האלו. תקימו. אף אחד לא עוצר אתכם. מי מונע מכם להקים את הממשלה? קיבלתם מנדט מהעם – תקימו את הממשלה הזו ותביאו את החוקים כפי שנדרש על פי חוק. אנחנו נילחם בכם בכלים הפרלמנטריים שברשותנו. אבל להעביר חקיקות כל כך דרמטיות, עם משמעויות גורליות לעתיד מדינת ישראל, בצורה כל כך חפוזה, כל כך חפוזה – אני חייבת לומר, ההתנהלות הזו היא פשוט בלתי אפשרית. אנחנו מתוזזים ממקום למקום. לציבור לא היה זמן להגיב לדברים האלו. תחקירי עומק של עיתונאים על המשמעויות העתידיות בטח שלא היה זמן לעשות, כדי ליידע את הציבור. אז שהוא יבוא ויגיד ויאמר את דברו על החקיקה שמסתמנת עכשיו, שינוי חקיקות יסוד? זה לא רציני. יריב, מי כמוך יודע שנכון, נדרש שינוי לא קטן בהמון המון חוקי-יסוד, נדרש שינוי במערכת המשפט, אבל לעשות את זה בצורה רצינית. מה שאנחנו עושים ב-24 שעות גם יוכלו להפוך יום לאחר מכן ב-24 שעות. התקלות, הבעיות והמשמעויות שייגזרו מדברים שלא הספקנו לחשוב עליהם בכלל, שאתם לא מודעים אליהם בכלל, הם דברים שיסנדלו אתכם, שיסנדלו את הדמוקרטיה במדינת ישראל.

היו"ר יריב לוין:

רק, ברשותך, אני בכל זאת חייב להתייחס, מכיוון ששאלת. קודם כול, אני חושב שהדיונים בהצעות החוק האלה, בשלוש הצעות החוק שעליהן את מדברת, הם דווקא דיונים מאוד מעמיקים, וארוכים מאוד, גם מבחינת שעות דיבור במליאה, גם מבחינת הדיונים בוועדות, ונפרשים על פני ימים שלמים באופן שאפילו חורג לצד המעמיק ממה שהיה נהוג. ב. צריך לומר שהנוהג הזה של קיום דיונים תוך כדי המליאה הוא דבר שבשגרה ונעשה, כולל בקדנציה הקודמת, בהיקפים רבים מאוד. ואגיד לך יותר מזה, כאשר ביום חמישי בלילה ניגשו שני חברי כנסת במליאה ופנו אליי וביקשו ממני לעצור את הדיונים באחת הוועדות משום שהם רוצים להגיע למליאה, באמת עשיתי כן – לא משום שלדרישה הזאת היה איזשהו בסיס מבחינת התקדימים שהיו בעבר, אלא כי חשבתי שאם זה באמת כל כך חשוב להם אז נאפשר את זה. רק שלצערי הרב אף אחד משניהם לא טרח להגיע למליאה לכל אורך למעלה משעתיים של דיון שהיה אחר כך. ואוסיף ואומר שמאחר שאנחנו נמצאים בתקופה של חנוכה, אני העמדתי בפני – אני לא יודע איך לקרוא לזה – האופוזיציה העתידית את האפשרות; השארתי את ההחלטה בידם. אני חושב שעדיף שאנחנו נתכנס למסגרת עבודה בתוך שעות הבוקר והצוהריים ונימנע מלגלוש ללילות בחנוכה. כך הצלחנו לעשות בסך הכול בהבנה עד עכשיו, ואני חושב שזה יהיה נכון גם לעשות עד סוף השבוע. אבל אני אמרתי מראש שההחלטה בידיכם, ואם תהיה בסופו של דבר החלטה שרוצים עוד שעות ועוד זמן דיבור, אני לא אמנע את זה. להפך, המחיר יהיה לעשות תקדים של דיונים בחנוכה לתוך הלילה. לטעמי, מיותר לחלוטין, אבל שוב, אני אקפיד על כך שהדיונים יהיו מעמיקים וארוכים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יושב-ראש הכנסת, מי כמוך יודע שאם תייצרו תקדים, עכשיו, על אותם ימי חנוכה, ותגלשו על זמן חג במליאה – הרי יש נוהל בכל חג החנוכה; אומנם אני לא ותיקה כמוך, אבל נראה לי ששבע שנים בכנסת זה עדיין ותק כדי לדעת שלכל חג חנוכה, בגלל אורח חיים דתי של לא מעט מן היושבים כאן במליאת הכנסת, נהוג בצורה ג'נטלמנית לעצור את אותם דיונים ולקיים את החג.

היו"ר יריב לוין:

נכון. על בסיס הסכמה שמאפשרת להשלים דברים שהם דחופים, זה תלוי בכם.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אם אתם הייתם קובעים תקדים כזה כקואליציה עתידית - -

היו"ר יריב לוין:

אנחנו לא נקבע את התקדים, תלוי בכם.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - שהיא חרדית דתית של קיום דיונים בזמן החג, זה עוד קו אדום שלמעשה ייחצה, ובשנים הבאות לא תוכלו לבוא ולהגיד – מי שעם אורח חיים דתי כמובן שישב בשורות האופוזיציה – לבוא ולומר: חבר'ה, הפעם זה לא מתאים לי. עשיתם פעם אחת, נחצה קו אדום פעם אחת, אי-אפשר לחזור בחזרה.

היו"ר יריב לוין:

לכן צריך להימנע מזה. אני מסכים. אני עושה באמת כל מאמץ.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ולכן, גם זה היה יכול להיות תקדים מסוכן. אני מקווה שהוא לא ייחצה. אני אומרת לך את זה כמי שמקיימת ואוהבת לקיים את המסורת ואת התרבות היהודית.

ינון אזולאי (ש"ס):

למשל, פעם שעברה נחצה, עשו בצום. עשו בצום - - -

היו"ר יריב לוין:

זה תלוי בשני הצדדים, כן. אגב, בכל מקרה, שלא יהיה ספק, אנחנו נאפשר הפסקה ארוכה מאוד להדלקת נרות, זה ברור בכל מצב. בעיניי יותר נכון שלא נחזור אחר כך למליאה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ועדיין, זה היה יכול להיות, ועדיין יכול להיות, תקדים לא ראוי של שבירת הסכמים ג'נטלמניים.

היו"ר יריב לוין:

ואני בעד להימנע מזה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

בשנים הבאות – הרי אתם יודעים, הפוליטיקה זה גלגל, ולפעמים המפלגות החרדיות יושבות באופוזיציה, לפעמים זה קורה; ואז, הם לא היו יכולים לבוא ולטעון שבגלל החג אי-אפשר לבוא ולקיים סדרי דיון.

היו"ר יריב לוין:

אני חושב שזה עניין של כולנו, לא רק של המפלגות החרדיות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני מסכימה לחלוטין. אבל לפני שלוש שנים היה מאבק באמת בלתי מתפשר בעניין חקיקה שהקואליציה ניסתה להביא, וזה היה אחד הטיעונים שלהם, הם עמדו על העניין הזה. מעבר לכך, אתה אומר שניתן זמן דיון - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

לא משתלם שהסיעות החרדיות באופוזיציה, אתם רואים מה קורה. לא משתלם שהסיעות החרדיות באופוזיציה למה מהר מאוד הן חוזרות, ואתם בחזרה באופוזיציה, אז זה חבל. אבל הפעם - - - בעזרת השם.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אל תדאג. חבר הכנסת ינון היקר, תקשיב, בסוף, באמת, לא צריך להתגרות בגורל, כן. אתם תשבו בקואליציה – עוד לא הקמתם את הקואליציה.

ינון אזולאי (ש"ס):

נכון. ראינו את זה אצלכם – את צודקת. מוסר השכל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

בואו תקימו. תקימו קודם כול. אחר כך תזכרו שהפוליטיקה זה גלגל, וזה גלגל מסוכן. והתקדימים שאתם קובעים היום הם קווים אדומים שייחצו, ולא תוכלו להחזיר את זה אחורה. וחשוב שתזכרו את זה, משום שהבכי והנהי מהשנה האחרונה - -

ינון אזולאי (ש"ס):

זכרתם את זה בשנה האחרונה?

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - היו על תקדימים כאלה ואחרים שנקבעו על ידיכם בתוך הקואליציה שהייתה. אז להיזהר בכך.

ינון אזולאי (ש"ס):

היו"ר יריב לוין:

לא. חבר הכנסת ינון אזולאי. אני שמח על הדברים של חברת הכנסת השכל, משום כשאני אמרתי אותם מדם ליבי מעל הדוכן הזה בקדנציה הקודמת, לקח כנראה זמן עד שהם הבשילו וההבנה חלחלה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יריב, עם כל הכבוד - - -

היו"ר יריב לוין:

טוב מאוחר מלעולם לא. אני אומר באמת. אני מסכים איתך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

גם אותם הסכמים ג'נטלמניים - - -

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת השכל, אני מסכים איתך, ואני חושב שאת צודקת. אמרתי את זה לא פעם, שמה שקרה כאן בקדנציה הקודמת, הביא אותנו למקום שלא צריך להיות בו. ולכן אני לפחות עושה מאמץ מאוד גדול להביא את כולם להבנה, כדי שאנחנו נתנהל על בסיס הבנות ולא נייצר עוד תקדימים שלא צריכים להיות. הצלחנו בזה, ואני מודה לכל מי שהיה שותף לעניין הזה, בצורה הטובה בשבוע שעבר.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבל אני חושבת שהשבוע, השבועיים האחרונים - - -

היו"ר יריב לוין:

הצלחנו בזה ביחס להיום ולמחר, ואני מקווה שזה יימשך כך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

השבועיים האחרונים, אותם דיונים בוועדות, עם כל הכבוד – יושב-ראש הכנסת יריב לוין, יש לך באמת רקורד פרלמנטרי רציני, וגם אנחנו, כפרלמנטרים רציניים, רוצים להתעמק בדיונים בוועדה.

היו"ר יריב לוין:

אין שום מניעה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

עכשיו, אני, אני רצה ושומעת את היועצת המשפטית, רוצה לשמוע את דבריה בתוך הוועדה אבל צריכה לרוץ למליאה, ובמקביל עוד ממשיכים את החוק של בן גביר בוועדה אחרת. אין סיכוי שיכול להתקיים דיון ענייני, שבו חברי הכנסת שרוצים להשפיע על אותה חקיקה יוכלו לקיים דיון רציני וענייני. ולכן, אני חולקת עליך בעניין הזה.

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת השכל, בואי, את לא שבוע במשכן הזה. את יודעת שוועדות דנות במקביל, לפעמים שורה ארוכה של ועדות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

לא בחוקים כל כך משמעותיים - -

היו"ר יריב לוין:

בוודאי שכן. אף פעם לא - - -

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - כאשר במליאה מעבירים את החקיקה. בוועדות מעבירים את החקיקות במקביל. כאשר אני צריכה לנמק גם הסתייגויות בוועדות.

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת השכל, זה הרי פשוט לא נכון. את יודעת את זה. זה פשוט לא נכון.

ינון אזולאי (ש"ס):

שרן, את יודעת שבמקור היה מגיע לך חמש כפול חמש, שזה עשרים וחמש דקות. נכון? הגיעו להסכמה, ונתנו לכם את זה, אז תראי כמה אנחנו נותנים. כשאתם הייתם במפלגות אחרות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תגיד תודה, משום שאני, היו לי 300 הסתייגויות.

ינון אזולאי (ש"ס):

היית מביאה אותן. היית מביאה את 300 ההסתייגויות, היה לנו יותר קל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת ינון אזולאי, עם כל הכבוד, לי היו 300 הסתייגויות והסכמתי להוריד את חלקן.

ינון אזולאי (ש"ס):

אז מה? היינו מביאים 98, אולי היה יותר קל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

נכון, כדי להתחשב. תקשיב. תדרסו. תדרסו. אתם קבעתם בשנה האחרונה תקדימים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אתם מדברים על "תדרסו" - - -

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, מפריעים לי לדבר. אני מבקשת להוסיף לי עוד מספר דקות משום שהוא מפריע לי לדבר.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

חמש דקות, אני דורשת את תוספת הזמן הזו לנאומים במליאה.

ינון אזולאי (ש"ס):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. שלום לך, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יעקב מרגי. באמת חשוב לי פשוט שיירשם לפרוטוקול שנרשמתי לדיון בוועדה של קרעי על החוק של דרעי והחוק של פיצול שר. היו לי דברים חשובים לומר, כולל לשמוע את היועצת המשפטית, היועצת המשפטית של משרד המשפטים, כדי להבין את משמעות החוק. ואנחנו, לא הגיוני שאנחנו נצטרך לתזז מוועדה לוועדה ולמליאה, זה באמת תקדים שעוד לפני הקמת ממשלה אתם מעבירים ממש חקיקה כל כך כבדה שאין לנו הזדמנות להתעמק בה. ועכשיו, לחוק פיצול הסיעות. יש לי שאלה – למה? ואמרתי זאת לפני כן, אתה לא היית. קיבלתם את המנדטים, 64 מנדטים קיבלתם בבחירות. כן. יש לכם את האופציה להקים ממשלה, תתכבדו ותקימו אותה. למה אתם נדרשים להעביר כל כך הרבה חקיקות, חלקן חקיקות של יסוד, לפני הקמת הממשלה? אתם מהאופוזיציה מעבירים את זה. למה? איך אתם קובעים תקדים כזה, ואתם חוצים פה עוד קו אדום שנחצה, ואחר כך לא יהיה אפשר לחזור אחורה ולומר: חבר'ה זה לא נעשה לפני כן. הינה, אתם עושים את זה. אז למה בעצם הקואליציה העתידית, והממשלה העתידית, רוצות להעביר את חוק פיצול סיעות – לא פחות ולא יותר – כדי להקים את הממשלה? אתה יודע למה, סגן יושב-ראש הכנסת? משום שאתם לא סומכים על אף אחד. אתם לא סומכים על נתניהו. אף אחד מראשי המפלגות לא סומך על ראש הממשלה העתידי לקיים את מילתו בעניין ההסכמים הקואליציוניים. ולכן, אתם, כדי לסנדל אותו, מעבירים חקיקות עוד טרם הקמת הממשלה. מי היה מאמין? נלחמתם בארבע בחירות בשביל אדם אחד כדי שהוא יכהן כראש ממשלה, ואתם לא סומכים עליו שהוא יקיים את ההסכמים הקואליציוניים? מה זה החוקים האלה? חוק בן גביר – בואו ניקח לדוגמה, אני מבקשת. חוק בן גביר, מבקש למעשה להעביר סמכויות אל שר המשטרה, נכון? אל השר לביטחון פנים. למה? כי הוא אומר: אני באתי על הטיקט של להביא משילות. אני רוצה את הכלים כדי לעבוד כשר לביטחון פנים. הינה, החוק של בן גביר. עכשיו, האם בן גביר היום מונה לשר לביטחון פנים? לא, הוא לא השר לביטחון פנים. הוא עתיד להיות בממשלה השר לביטחון פנים. אז למה צריך להעביר את חוק הסמכויות לפני הקמת הממשלה? בן גביר רוצה להעביר לשר עמר בר לב סמכויות נרחבות. הוא רוצה לתת לעמר בר לב לבצע את תפקידו טוב יותר. אתם מבינים את ההיגיון הזה? הוא רוצה לוודא שלעמר בר לב יהיו את הסמכויות האלה כדי שיוכל למלא את התפקיד הזה. הרי, אם בן גביר, שנלחם בשביל נתניהו בכמה מערכות בחירות, היה סומך על ראש הממשלה העתידי של ימין על מלא לקיים את מילתו, מה הוא צריך את החוק הזה עכשיו? שיקימו את הממשלה ויעבירו את הסמכויות. אבל לא. אין לו ביטחון בו. שתבינו את המשמעות. השר לביטחון פנים לא סומך על ראש הממשלה העתידי, ומבקש להכניס חקיקת סמכויות לתפקידו טרם נבחר לתפקיד. הוא למעשה מעביר סמכויות לשר עמר בר לב. אבל מה, נתניהו יותר מוכשר מבן גביר, נכון? אז מה נתניהו עשה בחוק של בן גביר? הרי בן גביר לא מגיע רק כדי לעשות משילות, נכון? לתקן את מה שאותה ממשלה כמעט, אחד לאחד, שקלקלה ושלא הצליחה להעביר משילות באזור הנגב ובגליל, אני נלחמתי אל מול שר הבט"פ – מי כמוך זוכר, מרגי – כשהיה השר גלעד ארדן, עליתי כאן לבמה הזאת מתוך הקואליציה, מתוך הליכוד, וקראתי לשר לביטחון לפנים להתחיל להפעיל סמכויות כדי להביא משילות בנגב ובגליל עם הפשיעה החקלאית, ממש טרור חקלאי, שהיה שם. כולם פה היו בפה פעור, לא האמינו שחברת ליכוד מסוגלת לצאת מול שר מתוך הליכוד, מתוך הקואליציה. מי שקלקל, לא יתקן. אז מה עשה נתניהו כדי לסנדל את בן גביר? הרי בן גביר יש לו טיקט, נכון? כולם מדברים על העלייה להר הבית. הוא רוצה שכולם יוכלו להתפלל בהר הבית. האם אתם תסכימו איתו, מש"ס, להעביר חקיקה שתתמוך בשינוי הסטטוס קוו ותאפשר תפילה ליהודים בהר הבית?

היו"ר יעקב מרגי:

כמו כל חקיקה היא תובא לדיון, ונראה במה זה כרוך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

נהדר.

היו"ר יעקב מרגי:

על דעת זה הוא גם מסכים, הוא יודע שיתקיים דיון בנושא.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יתקיים דיון, אבל מה? אותו נתניהו שבן גביר לא סומך עליו, חושב שהסמכויות יהיו בידו כשר משטרה. טעות בידיכם. נתניהו סנדל אותו עם סעיף 3, שאתם מוסיפים. בעצם אחרי סעיף 8א כתוב: כפיפות משטרת ישראל. משטרת ישראל נתונה למרות הממשלה; לא לשר לביטחון פנים, למרות הממשלה. זאת אומרת שאם השר בן גביר ירצה לאפשר תפילת יהודים, ושאותה המשטרה לא תעצור את המתפללים בהר הבית, הדיון והסמכות לא יהיו בידיו, היא תהיה נתונה בידיו של נתניהו, בממשלה. ולכן החוק הזה הוא חוק התירוצים של בן גביר. הוא יודע שמשילות הוא לא יעשה בנגב; בן גביר יודע שמשילות הוא לא יעשה בגליל; הוא יודע שאפילו את הדבר הכי בסיסי שהוא הבטיח כתפילה, שינוי הסטטוס קוו בהר הבית, הוא לא יוכל לעשות. אז הינה, הוא מכין את התירוצים מבעוד מועד: העברנו את זה לפני הקמת הממשלה. הסמכות לא נתונה בידיו, היא נתונה בידיו של נתניהו. אז הינה, בן גביר, בוא ותעביר את אותה סמכות בסעיף 8ב לידיים שלך. הבטחת – קיימת. ימין על מלא, עלק. ישראבלוף אמיתי. הינה חוק בן גביר, חוק התירוץ כדי להפיל את האשמה על נתניהו, להגיד: אני לא סומך עליו, והוא לא סומך עליי, וככה הולכת להתנהל הממשלה העתידית. חברים, כמו שאמרתי, קיבלתם את המנדט מהציבור לימין על מלא. תקימו ממשלה ובואו תעבירו חוקים רציניים. מה שאתם מעבירים פה הוא ישראבלוף אמיתי, ימין על מלא, עלק, עם שלל תירוצים, תירוצים לאיך תגיעו בעוד ארבע שנים ותגידו: אבל לא יכולתי, אבל לא נתנו לי, גנבו לי, לקחו לי. הרי אתם רגילים לזה, להיות אופוזיציה בתוך קואליציה. ישראבלוף אמיתי שלכם. בואו נשים את חוק בן גביר בצד, הבנו שזה ישראבלוף אמיתי, חוק של תירוצים. חוק סמוטריץ', נכון, איחדתם לנו את חוק סמוטריץ' ואת חוק דרעי, יש לנו כאן את הכול יחד, מה זה, ישראבלוף אמיתי. גם סמוטריץ' לא סומך על נתניהו, ראש הממשלה העתידי. סמוטריץ' נלחם ארבע מערכות בחירות בשביל ראש ממשלה שהוא לא סומך עליו. הוא אומר, אני לא איכנס לממשלה לפני שאתה תיתן לי סמכויות של שר במשרד אחר. יודעים מה? בסדר, לגיטימי. בואו נראה איך סמוטריץ' מעביר סמכויות בשביל ימין על מלא, עם אדם שהוא לא סומך עליו, אוקיי? חברים, שר במשרד, זאת אומרת למעשה, לא באמת נותנים סמכויות לסמוטריץ'. הוא חושב – הם מחפשים עכשיו איך אנחנו עובדים אחד על השני. אז הינה, סמוטריץ', אני עושה לך את העבודה כדי להראות לך איך גם אתה תגיע בעוד ארבע שנים ותגיד, אכלו לי, שתו לי, ונתניהו לא נתן לי, כמו שהוא לא נתן לך במשך ארבע שנים, כאשר אתה היית בתוך הקואליציה שלו. אתם רוצים שר נוסף במשרד, עזבו את הבעייתיות של איך אנחנו מעבירים סמכויות מהמשרד, מי אמון על מה. הרי בחוק כתוב שזה נתון לשר הזה, וזה נתון לשר הזה. ואם פתאום יש חילוקי דעות בין השר לבין השר? ניקח את המשרד לביטחון פנים. לא את המשרד לביטחון פנים, בואו ניקח את משרד הבריאות, אוקיי? נתניהו ימנה במשרד הבריאות שר. והוא ימנה במשרד הבריאות עוד שר, נכון? עכשיו, תנסו לדמיין סיטואציה, אולי עוד פעם איזשהו משבר קורונה שיגיע, ואולי ראש הממשלה העתידי ירצה לבוא ולהתקין תקנות דרקוניות שמגבילות את חירויות הפרט במדינת ישראל: לא מאפשרות לו לעבוד, לא מאפשרות לו ללמוד, לא מאפשרות לו אפילו לעבוד, ומדינת ישראל משותקת. מצליחים לדמיין סיטואציה כזאת? כולם נעולים ונצורים בבית, מי שיוצא החוצה מקבל קנס. מגיע שר הבריאות, שהסמכויות נתונות בידו, ואומר: חבר'ה, את הדבר הזה אני לא מוכן לעשות, אין הצדקה. נכון? הרי מי ישב במשרד הבריאות, חבר הכנסת מרגי, אתה יודע מי ישב במשרד הבריאות?

היו"ר יעקב מרגי:

זו הדרישה שלנו.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אוקיי. השר דרעי יבוא לנתניהו, שעליו הוא גם לא סומך, ויגיד לו: אדון נתניהו, ראש הממשלה, נלחמתי בשבילך ארבע מערכות בחירות, החקיקה הזאת שהממשלה מנסה להביא, נוגסת בסמכויות שלי, זו חקיקה דרקונית שמגבילה את חירויות הפרט, שלא נותנת לו לצאת מהבית, לא נותנם לו לצאת לעבוד, אני לא מוכן להעביר את החוק הזה, אני לא מוכן להעביר את התקנות האלה, הן נתונות בסמכותי. יבוא ראש הממשלה, ועל פי אותו הדבר שאתם עכשיו מבקשים מאיתנו להעביר כאן במליאה, יאמר: הממשלה רשאית להעביר תחומי פעילות בין השר לבין השר; יבוא נתניהו, יכנס את שריו בליכוד, כולם רועדים ממנו ואין אחד שיעמוד מולו, ויגידו: אין בעיה, אנחנו נעביר ממך אדון דרעי, את הסמכויות בעניין תקנות הקורונה, לשר מהליכוד שאנחנו עכשיו נמנה, והוא יכניע וינצור וינעל את אותם אזרחים בבית. אדוני, מזכיר הכנסת, האם ראש הממשלה יוכל לעשות דבר כזה? ודאי שהוא יוכל. אתם עכשיו מעבירים את החוק הזה ונותנים את הכוח לנתניהו בעצם להעביר סמכויות משר שלכם לשר במפלגה אחרת רק על ידי הרמת יד, שלא על פי חוק לדרוס כאן חקיקות שנחקקו במשך חודשים על איזה סמכויות נתונות בידיים של איזה שר, ולמה הן נתונות בידיים של השר הזה? הרי שר הבריאות מבין את ההשלכות, זאת האחריות שלו. ואתם עכשיו רוצים ככה, תוך יומיים, לתת לראש הממשלה את האפשרות לגנוב לאותו שר את הסמכויות ולתת אותן למי שהוא ירצה, לכל אחד שישרת את המטרה ואת האג'נדה שלו. אתם מבינים איזה סכנה הדבר הזה? אתם מבינים איזה סכנה זו לדמוקרטיה הישראלית? אני לא חושבת שהחברים באופוזיציה – הקואליציה העתידית – מבינים את ההשלכות של החוק הזה. ועכשיו במקום לטעון את הטיעונים האלה בוועדה אני נדרשת לבוא ולעמוד כאן ולהגיד לכם את זה. אבל אני רוצה שהיועצת המשפטית תענה לי על השאלות האלה, ואתם לא מאפשרים לה לענות. למה? כי אתם מתזזים אותנו מהוועדה הזאת לוועדה אחרת, ואין לי אפשרות לקרוא את הטיעונים האלה; ליועצת המשפטית אין אפשרות לבוא ולענות, להשיב, להתריע בפני הסכנות האלה. מותר לאזרחים להבין את המשמעות של החוק הזה? מותר לארגונים שנלחמים יום ולילה מימין ומשמאל על הדמוקרטיה הישראלית, להבין את המשמעויות של החוק הזה? גם לנו מותר, ואתם דורסים את הדבר הפשוט ביותר, והוא קיום דיון. מעבירים חקיקות כאלה בהינף יד, בצורה פשוט עיוורת, ואין אחד שיקום ויגיד וישאל שאלה: חבר'ה רגע, קחו פסק זמן, בואו נדון לעומק. נבין איפה אנחנו מגבילים את זכותו של ראש הממשלה לבוא ככה, עלא פאדי, ולהעביר סמכויות איך שהוא רוצה. אתם לא מאמינים ביכולת של מעצורים ובלמים בדמוקרטיה? הכול מותר? גם ככה כמעט אין הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, כל הסמכויות נתונות בידיהם של שרים. הכול. בטח בידיו של ראש ממשלה. ועכשיו אתם מגדילים את כוחו באותו חוק של שר במשרד נוסף בלי שום מעצור? בלי שום בלם שיגן על הדמוקרטיה הישראלית? איך אתם מסוגלים לעשות דבר כזה? וזה עוד קו אדום שאתם עושים, שאי- אפשר יהיה להחזיר אותו אחורה. מי כמוך, חבר הכנסת מרגי, יודע שהפוליטיקה היא גלגל – פעם קואליציה, פעם אופוזיציה אבל את אותם קווים אדומים שנחצים – אי-אפשר להחזיר אחורה. אי-אפשר. נתניהו קבע תקדים עם ראש ממשלה חליפי – הינה, בכיתם על זה אחר כך שנה, נכון? אנטי-דמוקרטי. מי קבע את התקדים הזה? הוא קבע אותו. אז אתם פעם אחר פעם חוצים את אותם קווים אדומים שלא היו לפני כן, ואז הולכים ומתבכיינים עליהם. באתם וצעקתם: ראש ממשלה עם הכי הרבה מנדטים, מפלגה עם הכי הרבה מנדטים – אותו יושב-ראש מפלגה צריך לכהן כראש ממשלה. מי הפך את התקדים הזה? חבר'ה, אתם שוכחים שפעמיים נתניהו הקים ממשלות כאשר הוא לא יושב-ראש הסיעה הגדולה ביותר. הוא עשה את זה ללבני, והוא עשה את זה לגנץ. איך הוא עשה? בזכותכם. אתם הטלתם וטו, החרמתם כל אחד אחר. כל אחד אחר שרצה להקים ממשלה, ולא משנה מי, אתם החרמתם. אחד ויחיד, אדון נתניהו היחיד שיהיה ראש ממשלה. אבל בזה קבעתם תקדים. חציתם שוב קו אדום: יושב-ראש המפלגה הגדולה ביותר, לא הוא מרכיב את הממשלה. ואז בשנה שעברה אתם באים ובוכים: אבל הוא ראש ממשלה עם סיעה כל כך קטנה; הוא ראש ממשלה בלי מרב המנדטים, לליכוד יש הכי הרבה מנדטים. אתם חציתם את הקו האדום הזה, אז אתם מצפים עכשיו שאנחנו נחזיר את הגלגל אחורה על מה שאתם עשיתם? זאת התבכיינות. אתם אופוזיציה בתוך קואליציה, זה מה שאתם. אז לפחות פה, כשאתם באים לקבוע תקדימים, תבינו את המשמעות מרחיקת הלכת של איך הדבר הזה יעבוד. הרי הממשלה והרשות המחוקקת פעם אחר פעם דורסת את הכנסת. אתה ראית את זה כיושב-ראש ועדת החינוך פעם אחר פעם איך אזרחים, האזרח הפשוט שאת הקול שלו אנחנו מייצגים, שלו אנחנו רוצים לעזור – פעם אחר פעם הממשלה לא מסתכלת ימינה ולא שמאלה – החוק הזה עכשיו עובר, לא משנה מה ההשלכות. אתה קיימת דיונים של שבוע על החוק של החינוך המיוחד. שבועות – לא על חוק-יסוד, אבל על חוק רציני, ישבתם שבועות, הסתכלתם מה ההשלכות, מה האפקטים אחר כך. הצלחתם לפתור את כל הבעיות? לא.

היו"ר יעקב מרגי:

לא.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יותר מזה – אתה התרעת על בעיות שעלולות לבוא, והם לא הקשיבו לך. הממשלה דרסה. ומה קרה אחר כך? בעיות מפה ועד הודעה חדשה. מה שטיפש אחד זרק לבאר, אלף חכמים לא יוכלו להוציא.

היו"ר יעקב מרגי:

אני חושב שגם בעיית המשילות, שלא היה רצף שלטוני, וגם המשרד כשל – לא עקב אחר הפיילוט ולא יישם את המסקנות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז עכשיו, בשתי חקיקות שהצגתי בפניכם, גם של בן גביר וגם של סמוטריץ', אתם נותנים עוד יותר כוח אפילו לא לממשלה, אלא לראש הממשלה – הרי אתה יודע שהוא זה שמוריד את היד וקובע. איך אתם מסוגלים לעשות את זה? איך אתם מסוגלים לחצות עוד קו אדום בצורה כל כך דורסנית? עכשיו, אתה יודע מה? תדונו בדברים האלה לפחות כמו חוק חינוך מיוחד. לפחות. תנו כמה שבועות להבין את המשמעויות. אתם תעבירו את זה בסוף, אבל אולי נוכל לתקן? לעשות את זה בצורה מאוזנת, בצורה טובה, רצינית. אבל לא, תטיסו את זה על טיל בלי לחשוב, בלי כלום. למה? כי אף אחד לא סומך על נתניהו שיקיים את המילה שלו ביום שאחרי, וזו הממשלה שאזרחי ישראל עומדת לקבל: ממשלה שלא סומכת על חבריה, שבה אין אמון בינה לבין עצמה. אז איך יהיה אמון בין הציבור לבין אותה ממשלה? אבל אנחנו רגילים – הרי תוך כמה חודשים אתם תבואו ותבכו: לא נתנו לי, אכלו לי, שתו לי, אופוזיציה בתוך קואליציה. סמכות נוספת שאני רוצה לדבר עליה איתכם היא מעבר של שר, שני שרים במשרד אחד. מסתמן שבאותם הסכמים קואליציוניים של יהדות התורה כל הכרעה בעניין בעלי החיים תגיע לידיים שלהם. זאת אומרת שחוק משלוחים חיים, חוקים שגם אני ניסיתי להעביר לעניין תקנות הלולים – 15 שנה, מי כמוך יודע, ישבת הרבה שנים בוועדת החינוך – אף אחד לא הצליח להעביר את תקנות הלולים, שזה חוק פר אקסלנס של רווחת בעלי החיים; תרנגולות שכלואות בכזה דבר, לא מסוגלות לפתוח כנפיים, אתה רואה אותן פצועות, אחת בלי רגל, אחת בלי כנף, אחת בלי מקור, וככה מדינת ישראל ממשיכה עשרות שנים, ולא יקום אדם אחד שיעביר את התקנות האלה וימנע את הסבל הזה מהם. אז בשנה אחת הצלחתי דרך ועדת החינוך לעשות את המעשה הזה, אחרי שאף אחד לא הצליח לעשות את זה ואני באמת גאה בו, ולקבוע תקנות לרווחתם של - - -

היו"ר יעקב מרגי:

רק חבל שלא דאגת באותה נשימה שהממשלה תשפה את החקלאים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

האמת היא שדאגנו, ושיפו, ונתנו תקציבים מאוד מאוד גדולים בשבילם. אגב, כדי להגן עליהם, לפני שש שנים הסתמן שהולכים להעביר את החקיקה, אז קבעו איזשהן תקנות וכבר אישרו לולים מסוימים שהם לא בתקנות האלה. אני אישרתי להם להמשיך את אותם לולים, כי הם השקיעו מיליונים על פי מה שהממשלה אמרה, אבל לא קיימה. אז תאמין לי שגם לחקלאים שם דאגנו, אבל לא על חשבון בעלי החיים.

היו"ר יעקב מרגי:

ואנחנו מייבאים ביצים ממדינות שלא דואגות לרווחת החי.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז גם את זה קבענו, חבר הכנסת מרגי, שמשנה מסוימת – תסלח לי, אני לא זוכרת את המספר – אבל משנה מסוימת, מרגע שאותן תקנות ייכנסו באופן מוחלט גם לא יוכלו לייבא ביצים ממדינות שלא עומדות בתקנות של רווחת בעלי חיים. אז דאגנו לכך. באותו סטנדרט שהחקלאי הישראלי צריך לעמוד בו, אנחנו צריכים לבוא ולבקש מכל אחד אחר לעמוד בו.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - אם דאגתם לכל כך הרבה - - -

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

דאגנו, ובחרו, חבר הכנסת ינון, אני מבקשת ממך שתשים לב שבמושבים וביישובים החקלאיים לא קיבלנו אחוזים גבוהים מן הרגיל, משום שדאגנו להם. תסתכל על תוצאות הבחירות - -

ינון אזולאי (ש"ס):

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - אני מבקשת ממך, ואתה כל הזמן מפריע, אז אני מבקשת עוד חמש דקות לפרוטוקול, על כל ההפרעות שלו - -

היו"ר יעקב מרגי:

ינון.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - תן לי עוד חמש דקות על כל הפעמים שהוא קופץ ולא מאפשר לי לדבר, בבקשה, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

תסיימי קודם כול את מה שיש לך להגיד, ואחר כך נדון בזה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

בסדר גמור. לעניין תקנות רווחת בעלי החיים – בהסכמים הקואליציוניים הסתמן שיהדות התורה הולכת לקבל וטו על נושאי בעלי החיים. עכשיו, אומר לכם ככה: לראש הממשלה המיועד אמורה להיות יועצת לענייני בעלי חיים, טל גלבוע, אתם מכירים אותה, יועצת נהדרת. אני חייבת לומר באמת ובכנות שהיא עשתה עבודה מדהימה גם בכנסת העשרים-ושלוש, וגם מתוך האופוזיציה היא הגיעה לדיונים, קיימה אותם ודאגה שגם מהאופוזיציה יבואו ויסייעו ברווחתם של בעלי החיים. אבל צריך להבין שאם ההסכם הזה ייכנס באמת לתוקף, כפי שמסתמן מתוך אותם הסכמים של יהדות התורה, ויהיה להם וטו בעניין נושאי בעלי החיים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לא, צריך לומר ביושר, על חשבוני, שהם ביקשו בסעיפים ספציפיים שקשורים לאורחות החיים שלהם, בנושא המגבעות שלהם ובנושא המשלוחים החיים. לא כל סוגיה היא סוגיית צער בעלי חיים, כי סוגיית צער בעלי חיים היא אחד מהציוויים שבתורה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תקשיב, חוק צער בעלי חיים הוא באמת אחד הציוויים שבתורה. הם צריכים להיות הראשונים שיבואו ויקדמו חקיקות כאלה, ולא אלה שיעצרו אותן פעם אחר פעם. אתה יודע, חוק הפרוות עם השטריימלים – גם אני ניסיתי להעביר חקיקה כזו, וניסיתי להעביר אותן יחד בהסכמה – קיבלתי על זה וטו. לא דנים, לא מדברים. באמת, אתה יודע, אין לי בעיה שישמרו על אורחות חיים, אין לי בעיה להחריג, לא מדובר פה על לבוא ואפילו לא לחייב אותם ללבוש את הפרווה המזויפת הזו, אבל היא לא פחות טובה, אתה יודע. אפילו לבוא ולהחריג. כלום, וטו, אוקיי? לא כך צריך להיות. צריך לבוא ולאפשר קיום של דיון בינינו, לראות איך אנחנו מאפשרים קיום של אותו חוק מצווה שנקרא צער בעלי חיים.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מאמין שיהיה דיון. בבוא העת יהיה דיון.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבל בממשלה המסתמנת, שר החקלאות – בוא נראה, המיועד, אני כבר לא עוקבת, אני לא יודעת מי מיועד לשר החקלאות, נראה לי אולי מיקי זוהר – מיקי זוהר יעבוד יחד עם טל גלבוע כדי להעביר את אותו חוק צער בעלי חיים על המשלוחים החיים. הם עמדו בקדמת הבמה בעניין הזה. נתניהו קבע עם יהדות התורה כלל מסוים; ואם יהדות התורה תתנגד? תתחיל התנגדות בתוך הליכוד, הם יגידו: יודעים מה, אני אחליט עכשיו על פי אותו חוק סמוטריץ' שאני אעביר את הסמכויות בעניין בעלי החיים אולי לגפני. ככה זה לא ייפול עליי – עליי, נתניהו – אלא זה ייפול עליו. וככה יסנדלו אותך, השר לעתיד – אני מקווה שאתה שומע, מיקי זוהר – מלגעת בנושא רווחת בעלי החיים. זה לא יהיה בסמכות שלך. ככה, בהחלטת ממשלה כזו, הוא יכול לתזז סמכויות מאחד לאחד בלי להחליט כלום, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. הרי מי יקום מהליכוד ויגיד לו: לא, אני מצביע נגד? מי כמוך יודע איך זה באותה ממשלה? ולכן הדבר הזה הוא עוד ישארבלוף של איך אותה ממשלה מסתמנת הולכת לדרוס את הדמוקרטיה הישראלית ולהקפיץ סמכויות מאחד לשני כדי שבתום ארבע השנים, כשיהיו מחדלים נוספים ולא יצליחו לקדם את רווחתם של בעלי החיים ולא יצליחו לקדם משילות ולא יצליחו לעשות כל כך דבר כזה או אחר, יש לנו תירוץ: נתניהו העביר את הסמכויות, אני לא ידעתי, לא שמעתי, לא עשיתי. תירוצים, תירוצים, תירוצים. כוח בלתי מוגבל לידיו של אדם אחד, וזה נתניהו. תדעו שאת זה אתם עושים. מילא אם גם על החוק הזה היינו מקיימים דיון של כמה שבועות – איפה אנחנו שמים מעצורים, חסמים, בלמים, באילו נושאים; אין בעיה, תעבירו את הנושא של המינהל האזרחי לשר נוסף. תעבירו. אנחנו נאפשר, אבל בתנאים מסוימים. לא כוח בלתי מוגבל לאדם אחד. גם ככה אין מעצורים ובלמים, אין גבולות בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, אז בואו לפחות נעשה עבודה רצינית לפני שכולכם כאן תצביעו ככה בעד. עצוב. אתה יודע, כולם נמצאים בוועדות, אף אחד לא שומע את הדברים החשובים האלה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני תמיד אומר שהפרוטוקול שומע.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

הפרוטוקול שומע, אבל בסוף הם צריכים לשמוע את זה. אם לא היו מתקיימים דיונים בוועדות, הם היו פה ושומעים את הדיון החשוב הזה. ומפה אני לא אוכל לשמוע את דבריו של מתן כהנא, אני לא אוכל לשמוע את דבריו של השר פריג', אני לא אוכל לשמוע את הדיון, אפילו הערות של חברי האופוזיציה. למה? כי אני אצטרך לרוץ ולהיות מתוזזת בין אותה ועדה של קרעי על חוק דרעי, סמוטריץ', לבין אותה ועדת כספים, לבין אותה ועדה של בן גביר. זה בלתי אפשרי. פשוט בלתי אפשרי. עוד ישראבלוף. בואו נדבר על חוק דרעי. תקשיבו, אנחנו כאן קובעים רף נמוך יותר לאותם חברי ממשלה, וזה עצוב. אתם אומרים: חוק פרסונלי, לא פרסונלי. לא נראה לי שיש אף אחד כאן כרגע עם רקורד. ברור לכולם שמדובר כאן באדם אחד. אני אומרת לך בכנות, תפיסת העולם שלי, הכלכלית, היא שמס זה שוד, אוקיי? מס והיטלים על אזרחי מדינת ישראל – כל אחד ואחד. אני אומרת לך, משפחות יורקות דם, דם, יזע ודמעות בלהביא אוכל לשולחן, להביא חוגים לילדים שלהם. אתה יודע מה זה לגבות 50% מס מאותם הורים שאומרים: אני צריך לבחור חוג אחד, לא שניים השנה, כי אני לא יכול לעמוד בזה. למה? כי המדינה שלי לוקחת לי חצי מהמשכורת ומכניסה אותה כאן, לתוך הקופה של האוצר. היא לוקחת כסף, היא לוקחת את החוג השני של הילד הזה, היא לוקחת מזון מהשולחן כאן ושם. באמת, מס זה שוד, וצריך כל דבר בעניין הזה לבוא ולדון לעומק. בגלל זה, אני אזכיר לכם, אפילו חוק מס דירה שלישית, שעלה בכנסת העשרים – אני לא יודעת אם אתה היית בתוך הדיונים בוועדה שם, בוועדת כספים, אבל אני – חברת קואליציה – הגשתי 1,300 הסתייגויות על החוק הזה. למה?

היו"ר יעקב מרגי:

הייתי יו"ר ועדת חינוך, לא יכולתי להשתתף.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני יודעת. כשדברים ככה במקביל זה קצת יותר קשה. אז אני אספר לך: כחברת קואליציה, כחברת ליכוד, כאשר כחלון מביא את החוק הזה כתנאי לאותה קואליציה, בקואליציה של 61, קמה לה אישה אחת, חברת ליכוד, ואמרה: חבר'ה, החוק הזה זה שוד. כי אם בן אדם בדם, יזע ודמעות חסך שקל-שקל, אגורה-אגורה, כדי לקנות עוד דירה, דירה שלישית – ניסו להכניס דירה שלוש וחצי או שתיים וחצי – בשביל מה, בשביל העתיד של הילדים שלו? בשביל העתיד שלו? כי המדינה לא נותנת לו פנסיה והוא צריך אחר כך לבוא ולגרד מה-2,000 שקל בחודש לדאוג לעתיד שלו, כדי לא להישען על המדינה, כדי לא להישען על הילדים שלו. מה, הוא פשע שהוא קנה דירה שלישית? מה הוא כבר עשה? עבד קשה. והינה הגיע כחלון ורצה לשדוד אותו, לקחת ממנו עוד מס על אותה דירה. כשהוא רצה לדאוג לעתיד שלו, כשהוא היה האדם האחראי – בשביל מה, כדי שאחר כך הממשלה תוכל לבוא ולחלק כל מיני מתנות? לא, זה הכסף שלו. הוא חסך אותה אגורה-אגורה, שהוא יחליט מה הוא יעשה איתו. אז בעניין הזה, חבר הכנסת מרגי, אני אומרת לך, בואו תורידו מיסים על דירות, תקבלו את התמיכה של הקואליציה הנוכחית, של האופוזיציה העתידית, אני אעזור לכם. מה שאתם צריכים מהאופוזיציה, ממני – הינה, גם חבר הכנסת מתן כהנא, גם הוא קפיטליסט, נכון? בלי בושה. תביאו חוק שמוריד מיסוי על דירות, על השקעה בדירות, כדי שיותר אזרחים בישראל ישקיעו בדירות וידאגו לעתיד שלהם ולא יצטרכו להישען על סעד ורווחה כאשר הם מגיעים לגיל 60 ו-70, לא יצטרכו להישען על הילדים שלהם, שגם ככה חנוקים כי הם צריכים לשלם ככה הוצאות על הילדים שלהם כדי לאפשר להם עתיד יותר טוב. הינה, תקבלו את התמיכה, תקבלו אותה. לא צריך לעשות ככה כל מיני עיגולי פינות. אבל אדם עשה מעשה, הגיע להסדר טיעון בצורה ברורה וידע שהמטרה של אותו הסדר טיעון היא לבוא ולקחת פסק זמן מאותה פעילות פוליטית; אז עכשיו הוא מנסה בדיעבד לקחת את השעון אחורה? לעשות משהו פרסונלי בצורה בלתי הגיונית? מילא אתם, ממשלה, הקמתם ממשלה עם 63 מנדטים, אבל אתם מנסים לעשות את זה עוד לפני שבכלל הקמתם. מה, זה התנאי שלכם לבוא ולהקים ממשלה? זאת אומרת שאם החוק הזה של דרעי לא עובר אתם לא תתמכו בהקמת ממשלה, או ממשלת ימין על מלא? איך יכול להיות? תגררו מדינה שלמה לבחירות? הינה, מס דירה שלישית, אני עצרתי. הגשתי 1,300 הסתייגויות, נימקתי אותן בוועדה במשך כמה שעות, גררתי את הקואליציה שלי עד 06:00 בבוקר באיום שתקציב המדינה לא יעבור. העבירו את זה בכוח, בדריסה מוחלטת. דודי אמסלם שם איים עליי על ימין ועל שמאל. לא נשברתי, הביאו את זה למליאה, הצביעו על זה, דרסו הכול והגישו על זה בג"ץ. בג"ץ – תסתכלו בנימוקים שלו – מסביר את טיעוניה של חברת הכנסת הקטנה, שרן השכל, באותו לילה, שלא ניתנה לנו זכות לטעון, שלא נתנו לנו זמן לעבור על אותם חוקים, שלא נתנו לנו זמן להבין את המשמעויות, וביטל אותו. וכך בוטל מס דירה שלישית. מה שאתם עושים עכשיו זה להעביר חקיקות בלי לתת לנו את הזמן לטעון את הטיעונים, בלי לתת לנו את האפשרות לבוא ולשמוע את הייעוץ המשפטי, בלי להבין את המשמעויות מרחיקות הלכת. אני אפילו לא מדברת על זה שאתם מורידים את הרף מחברי ממשלה. הרי חבר ממשלה, כמו שהסברתי לכם לפני כן, יש לו סמכויות אדירות. הרי אין לנו באמת איזשהו מחסום בין הרשות, אין לנו מעצורים ובלמים בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, נכון? הרי מה שאנחנו דורשים מאותם שרים בממשלה, שיש להם סמכויות אדירות, הוא לפחות לעמוד בתנאי יסוד ובתנאים בסיסיים של דוגמה אישית. כן. ואתם רוצים להיות הממשלה שתוריד את הרף הזה? באמת? הרי גם השר דרעי יכול - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הוספתי לך שתי דקות על ההפרעות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

חמש דקות, אני מבקשת.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא יכול.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ינון פעם אחר פעם התפרץ לדבריי.

היו"ר יעקב מרגי:

כמה קריאות ביניים. והייתי נדיב.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אוקיי, בסדר. אותה ממשלה שאתם תהיו חברים בה, חבר הכנסת מרגי, תוריד למעשה את הרף הזה. אנחנו אמורים להוות להם דוגמה אישית. בואו ביחד נמצא את הדרך לעשות את זה. אל תעשו דברים בדיעבד, אל תבואו ותעבירו חוקים פרסונליים, כי גם פה יש קו אדום שאתם חוצים. אמרתי לך, אתה יודע מה? אני אפילו לא מדברת על העבירה עצמה; אני מדברת על זה שאתם כאן שנה שלמה זעקתם: אל תעבירו חוקים פרסונליים.

היו"ר יעקב מרגי:

על חציית קווים אדומים זעקנו שנה וחצי שלמות, הן בנשיאות הכנסת הן בכנסת, ותבענו גם את עלבונו של תקנון הכנסת.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אתם זעקתם: אל תעבירו חוקים פרסונליים – נכון? אמרתם: הינה, רוצים לחוקק חוק שלא יאפשר לנתניהו להתמודד. ואתם קמתם ואמרתם: אנחנו נילחם מלחמת חורמה בחוקים פרסונליים, כדי שלא תעבירו אותם. והחוק הראשון שאתם מעבירים הוא חוק פרסונלי? איך אתם יכולים לעשות דבר כזה? איזו צביעות. איך אתם מסתכלים לציבור בעיניים ואומרים לו - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

זה החוק השני, החוק השני. החוק הראשון - - -

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

זה החוק השני, סליחה. סליחה. החוק השני, אבל אפילו טרם הקמת הממשלה.

היו"ר יעקב מרגי:

מתן, אתה אמור לעלות אחריה, תוכל להפנות את תשומת ליבה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבל זה עוד טרם הקמת הממשלה. הם עוד לא הקימו ממשלת ימין על מלא, והם כבר עושים בדיוק את מה שהם אמרו שהם לא יעשו. איך אפשר להסתכל לציבור בעיניים על דבר כזה? באמת אני לא מבינה. ואפילו לא התחלתי לדבר על ההשלכות של הדבר הזה. משפט קטן. תיקח לדוגמה עבירת טרור, אוקיי? יש אנשים שיושבים במליאת הכנסת ועלולים אולי בעתיד לעבור עבירה של אולי איכשהו שייכות לארגון טרור. נגיד שיקרה דבר כזה. או עבירה פלילית של הברחת טלפונים לתוך בתי מאסר למחבלים. אם הדבר הזה נגמר בהסדר טיעון - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אם הדבר הזה נגמר בהסדר טיעון, חברים - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - החוק הזה יאפשר להם לחזור לכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

אצלנו אומרים במוצאי שבת: המבדיל בין קודש לחול.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תודה רבה לכולם. אפילו לא התחלתי לדבר על המשמעות של חברי הליכוד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

הייתי שמחה, אולי, ככה, עוד כמה דקות, אבל בסדר.

היו"ר יעקב מרגי:

יהיו לך עוד הזדמנויות. על חשבון הסיעה ייתנו לך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תודה רבה לכולכם. אני מקווה שנצליח לעצור את החוק מרחיק הלכת הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אתם יודעים, אמרו לי שיש איזה עיתונאי שיש לו פינה. הוא מאמין לחברי כנסת ואומר: בואו נראה לכם מה הוא אמר לפני שבוע. איך קוראים לו, לעיתונאי הזה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

קלמן ליבסקינד.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא, לא. טלוויזיוני, טלוויזיוני. אביו היה עורך דין, אומרים, משהו. גיא זוהר? גיא זוהר? הבנתי. חכמים, היזהרו בדבריכם, חברי הכנסת. גיא זוהר אורב לכם, הוא יזכיר לכם מה אמרתם אך לפני שנה ואיך פעלתם לפני שנה. לכן, כשאתם עולים לפודיום - - -

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

- - - באמת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לא כיוונתי רק אלייך. קווים אדומים דרכתם ונדרסו כאן וחבל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ואתם? - - -

היו"ר יעקב מרגי:

כל קיצוניות תביא אחריה קיצוניות יותר חדה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז תחשבו טוב לפני שאתם מעבירים את החוקים האלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, מתן כהנא. 20 דקות לרשותך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בתנאי שהשר לא יקרא קריאות ביניים שיפריעו לי. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לדבר על שלושה נושאים: גם על הנושא של חקיקה פרסונלית, גם על מה שנקרא חוק דרעי וגם על מה שנקרא חוק שר נוסף במשרד.

היו"ר יעקב מרגי:

עומדת לך הרשות לדבר. עוד לא ניתנה הרשות ליושב-ראש הישיבה לצנזר לך את הדברים, אלא אם כן הם יהיו פוגעניים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא, לא.

היו"ר יעקב מרגי:

ברמות כאלה הוא יפנה את תשומת ליבך שהם פוגעניים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני רק מצטט דברים שאמרו לפניי אנשים מכובדים, שופטים בבתי משפט ישראליים. אתמול התראיינתי בפגוש את העיתונות אצל בן כספית ועמית סגל, והם שאלו אותי אם אני מצטער על זה שלא חוקקנו את חוק הנאשם. הם אפילו די ציינו שאני הייתי מאלה שהתנגדו לחוקק את חוק הנאשם. ואני אמרתי להם שאני לא מצטער על זה שלא חוקקנו את החוק הזה, כי זה חוק פרסונלי, ואני נגד חקיקת חוקים פרסונליים. לא הייתי היחיד שהוא נגד חקיקה פרסונלית, ואני רוצה להקריא כמה דברים של אנשים שאמרו דברים נגד חקיקה פרסונלית. למשל: חקיקה לא יכולה להיות רטרואקטיבית. היא תהפוך כך לפרסונלית, ויש סיכוי גבוה מאוד שתיפסל בבג"ץ. כך הזהיר לפני שנה חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד, לבל ממשלת השינוי תעז להגביל את כהונת ראש הממשלה. חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד, חבר כנסת שאני מעריך ומכבד, טען פה שחקיקה פרסונלית זה דבר רע מאוד ועלול להיפסל בבג"ץ. מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? מה הסיכוי שחקיקה פרסונלית שמקדמים עכשיו בוועדה תיפסל בבג"ץ? שאלה טובה. החרה-החזיק אחריו: על מי אתם עובדים? מה אתם עושים? משעמם לכם? – תקף חבר הכנסת שלמה קרעי מהליכוד. גם הוא, כשהוא דיבר על חקיקת חוק הנאשם, חקיקה פרסונלית, גם הוא מאוד כעס על החקיקה הזאת. עוד דברים אחריו: הצעת החוק הזאת אינה פרסונלית? שאל השואל – תכף נגלה מי זה. אני לא רוצה להשאיר אותך במתח, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא מתוח.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז אתה רוצה לנחש? אתה רוצה לנחש?

היו"ר יעקב מרגי:

בבית הזה כבר אין סיכוי שיפתיעו אותי.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הבנתי. יבוא יום שהציבור יתבייש בכם ויקיא אתכם על הפיגוע בדמוקרטיה שאתם מנסים לחולל – איים לפני חצי שנה חבר הכנסת אמיר אוחנה מהליכוד, כשנודע כי בכוונת ממשלת השינוי לאסור על נאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה. אותו חבר כנסת שכעס וצעק נגד חקיקה פרסונלית עלול להיות יושב-ראש הכנסת הקבוע. הוסיף אחריו: שנה שלמה לא פעלתם בנושא, כי ידעתם שזה חוק פרסונלי שמסוכן לדמוקרטיה – התריע חברו לסיעה, חבר הכנסת י"ק – יואב קיש, חברי מהטייסת, מה שנקרא.

היו"ר יעקב מרגי:

רציתי להפנות את תשומת ליבך, כי הפעם לא אמרת את זה. מייד תיקנת.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ארבע שנים טסנו באותו טייסת, היה אחלה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

קצת מטריד אותי - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

היה אחלה, אבל עכשיו, מסתבר, התהפך. פעם היה נגד חקיקה פרסונלית, היום הוא מקדם חקיקה פרסונלית בכל הכוח. אז מסתבר שחקיקה פרסונלית זה דבר מאוד מאוד של פוזיציה.

היו"ר יעקב מרגי:

מסתבר שהכנסת מצליחה לשנות בן אדם בתפיסתו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הינה, אני, כשהייתי בקואליציה הקודמת, הייתי שר בממשלה, שר אהוד על האופוזיציה.

היו"ר יעקב מרגי:

זכורה לנו היטב הקדנציה שלך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

שר מאוד אהוד על האופוזיציה. הייתי אישית נגד חקיקת חוק הנאשם, כי זה חוק פרסונלי. לא התהפכתי. אבל מסתבר שיואב קיש, מיקי זוהר – איזה שמות עוד העלינו פה? הם, אין להם בעיה. נגד נתניהו, זה פרסונלי; אם זה לטובת דרעי, זה כבר לא פרסונלי. מה אנחנו עושים פה, אדוני היושב-ראש? אנחנו הולכים לשנות את החוקה. אין למדינת ישראל חוקה. חבריי חברי הכנסת, אין למדינת ישראל חוקה, אבל הדבר הכי קרוב שיש לנו זה חוקי-יסוד. אנחנו באים ומשנים את חוקי-היסוד האלה בחקיקה פרטית. בחקיקה פרטית משנים חוקי-יסוד. נכון שגם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו היה בחקיקה פרטית, אבל זה שעשו משהו אחד לא טוב – טוענים אלה שטוענים שזה לא היה טוב – לא אומר שצריכים לעשות דבר לא טוב עוד פעם ועוד פעם. הולכים לשנות חוק-יסוד בחקיקה פרטית.

היו"ר יעקב מרגי:

מה, אתה כופר בעקרון הפרדת הרשויות? מה, לא עומדת לכנסת הזכות לחוקק? מה, היא צריכה רק את הרשות המבצעת? למה? למה זה לא טוב? אני חושב שכאן נעשה בירור יותר טוב מאשר בפרסום לציבור שאף אחד לא קורא, באים לממשלה ומאשרים. הייתי שר בממשלה, ויגיד לך עיסאווי פריג' שיש דיונים, אבל לפעמים יום ראשון הוא יום משמים. הנושא לעוס, מגיע לישיבות ממשלה כבר לעוס ומוסכם.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז אני רוצה להגיד לך שגם אני, כשהייתי שר, בנושאים שהם כבדי משקל, לא עשיתי אותם בהסכמים קואליציוניים. נניח חוק הגיור. באו אליי אנשים, אמרו לי: תקשיב, נושא הגיור – עזוב אותך, אתה סתם מתבחבש. הצעת חוק ממשלתית, הורגים אותך. בוא, אם מישהו יריץ הצעת חוק פרטית, נריץ את זה בכנסת. אמרתי: גיור – אמיתי, אני מאמין בזה – זאת הסוגיה הכי דרמטית שעם ישראל עומד בפניה. לא יכול להיות שזה יהיה בחקיקה פרטית, בטח לא כל עוד אנחנו בקואליציה. אנחנו בקואליציה נביא את זה בחקיקה ממשלתית.

היו"ר יעקב מרגי:

זה בית המחוקקים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

נכון, נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

אף אחד לא צריך להתנצל שנעשית כאן עבודת חקיקה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני חושב שכשאתה רוצה לשנות חוק-יסוד, אתה לא יכול לעשות את זה עם האיום הזה של כן תקום ממשלה, לא תקום ממשלה, כחלק מהסכמים קואליציוניים, תוך שבוע בפטור מהגשה, פטור מהנחה, העיקר להריץ את זה. השר עיסאווי, אתה - - -

השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג':

היו"ר יעקב מרגי:

לכמה זמן אתה שפוט היום פה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הוא עושה פעילות גופנית. בקיצור, מה שאנחנו עושים פה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מורידים את הסטנדרטים הנדרשים משר בממשלה. אומרים לי: למה אתה מזכיר לאריה דרעי את חטאיו מהעבר? באמת, זה לא נעים. אבל אם השר לשעבר אריה דרעי, אחרי שהוא כשל בפלילים, ריצה את עונשו לחברה, היה ממשיך את חייו באופן פרטי, ניחא. חזר, היה טלית שכולה תכלת, ניחא. אבל הוא חזר לחיים הציבוריים ושוב פעם כשל בפלילים.

היו"ר יעקב מרגי:

ושוב פעם לא עמדה לו הזכות כפי שעומדת לכל אזרח. סוגיות של מס בדומה למה שהוא כשל בהן נסגרות במשרדי פקיד השומה. כולם יודעים בעטיו של מה זה הגיע. צריך לומר את זה ביושר: עינוי דין, כותרות ענק.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

עינוי הדין הזה הוא לא האשמה של צד אחד. למטבע הזה יש שני צדדים.

ינון אזולאי (ש"ס):

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני חבר הכנסת אזולאי, יש גם כאלה שמושכים ומושכים. תכף תגידו לי שגם לנתניהו יש עינוי דין.

ינון אזולאי (ש"ס):

התקשורת, החברים שלך אמרו שזה עינוי דין, לא אנחנו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

התקשורת החברים שלי? בסדר.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - שנה וחצי - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני, אם אני אגיד עליך משהו טוב עכשיו, יהרגו אותך במפלגה שלך, אבל אתה יודע כמה אני מעריך אותך, כמה אני מכבד אותך, ובאופן כללי כל חברי הכנסת של ש"ס באמת נחשבים פה במשכן כאנשים רציניים, מסורים, מטובי חברי הכנסת שיש פה בבניין. למה שאתם לא תהיו השרים? אתם תהיו השרים.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע לאיזו הערכה זוכה יושב-ראש המפלגה שלנו, הן כחבר קבינט, הן כחבר ממשלה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

11 מנדטים. חבל. אגב, למה הוא צריך להיות גם שר הבריאות, גם שר הפנים, אחר כך שר האוצר? אין מספיק אנשים מוכשרים בש"ס שהוא צריך לקחת את כל התפקידים עם כל העבר? היות שהותקפתי על ידי חברי הכנסת של ש"ס בצורה כל כך קשה בשנה האחרונה, זה קצת הוריד לי את החסמים באיך שאני מוכן לדבר עליכם, ואין לי מנוס אלא להקריא דברים שאמרו שופטים במדינת ישראל על מי שעכשיו רוצה – דרך אגב, מה שאתה אומר ומה שחברי חבר הכנסת ינון אזולאי אומר, אתם כל הזמן אומרים: זו עבירה פעוטה, לא צריך להיות על זה כלום. אז קדימה, יאללה, לך ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, הוא יגיד שאין קלון, ואז אני אגיד פה: חברים, עם ישראל היקר, בעבירה שאריה דרעי עשה - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני אומר לך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

- - אין קלון.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אומר לך ברשותך, על חשבוני, אם תרצה תוספת זמן.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ברור שאני אבקש תוספת זמן.

היו"ר יעקב מרגי:

תקשיב, כשלא סומכים על המערכת, כשרואים רדיפה אישית, ותלוי מאיזה צד של המפה זה בא, אז הולכים לצעד הקיצוני, כן. הלוואי שיכולנו לסמוך על הכרעות של בן אנוש שיהיו לא נגועות. הלוואי. אריה דרעי שילם פעמיים. הוא לא זכה להגנה מפני הצדק, הוא לא זכה למה שאחרים זכו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

תכף אנחנו נשמע מה אמרו השופטים על אריה דרעי. בסוף, היות שמדובר כנראה, לפי מה שאתם מתארים, בעבירה כל כך פעוטה, כל מה שהיה צריך זה ללכת ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית ולהגיד לו: אדוני, תכריע – יש קלון? אין קלון? לדידכם כנראה הוא היה אומר "אין קלון", ואז אני הייתי אומר פה על בימת הכנסת: חברים יקרים, לאריה דרעי על פי החוק מותר להיות שר, בהצלחה. אלה החיים. ערכים שמרכים, בסוף יש פה חוק. אבל כרגע אתם הולכים לשנות את חוק-היסוד כדי לאפשר למישהו שפעמיים נכשל בפלילים להיות שר במדינת ישראל. עכשיו בוא נשמע מה אומרים השופטים: "אין מדובר בכישלון בודד של אדם צעיר שזה עתה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד". לא משהו בקטנה – "התמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד". דרעי לקח שוחד בהזדמנויות רבות ובדרכים שונות במשך התקופה בת חמש השנים שבה מילא תפקידים ציבוריים שונים. כספי השוחד ניטלו שלא כדין מקופת הציבור ונמסרו לדרעי, אשר שלשלם לכיסו והשתמש בהם למימון צרכיו ורווחתו האישיים. "צרכיו ורווחתו האישיים", "שנים רבות", "מיוסד על אדני שוחד". בשביל זה משנים חוקה? "דרעי, שהחל לקחת שוחד מעת מינויו כעוזר לשר הפנים, המשיך בכך לאורך ימים ושנים, גם במהלך כהונותיו הרמות כמנכ"ל משרד הפנים וכשר הפנים. הבאתו לדין, בעודו מכהן כשר בממשלת ישראל והרשעתו בלקיחת שוחד הטביעו חותם קשה על מערכות הציבור בישראל. עד שנחשפה פרשת עבירותיו, נטו הכול לסמוך ולבטוח ששרי ישראל ונושאי משרות בכירים אחרים - - - עושים את שליחותם באמונה. האפשרות כי תת-תרבות השוחד, האופיינית למדינות נחשלות ולמשטרים מושחתים, תפגע במי שנמצא ראוי לשבת על כסאו של שר או של מנכ"ל בישראל, הייתה רחוקה מן הדעת. באה פרשתו של דרעי וטפחה על פני כולנו. התופעה שנגלתה לעיני בית המשפט בפרשה זו המחישה היטב כי גם מי שמוחזקים בעיני רבים כראשי הציבור ומנהיגיו עלולים להיכשל בעבירה הקשה של לקיחת שוחד".

היו"ר יעקב מרגי:

רק לשם האיזון, הוא כפר בכל העובדות האלה, והורשע על פי עד מדינה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הוא הורשע.

היו"ר יעקב מרגי:

על פי הכרעה של עד מדינה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז הינה, תמשיכו לתקוף את בית המשפט. "בנוהגו כך, עשה הנאשם בכספי הציבור שהופקדו בידו בנאמנות כבתוך שלו" – אני מדלג – "השריש את הנורמות הפסולות שעל פיהן נהג בשירות הציבור"; "איננו מקבלים כי הנאשם כמי שמונה להיות שר הפנים במדינת ישראל, היה עיוור מלראות את הפגם היורד עד שורשו של העניין כאשר הוא פועל ועושה למען הקצבה לעמותה, בראשה עומד אחיו", דברים שבאים לידי ביטוי בעדות שלו, וכהנה וכהנה. לגבי מה שקרה עכשיו בדבר האחרון, אומר השופט עכשיו על העסקת טיעון: "כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ובמתנו בענייני ממון הרבים או היחיד" – מישהו שהולך להיות שר אוצר בעוד שנתיים – "יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצורכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית". השופט אומר: אני מקבל את עסקת הטיעון הזאת ביודעי – חלק מהשיקולים שיושבים לי באחורי המוח זה שאריה דרעי החליט לעזוב את הזירה הציבורית. נכשלת פעם אחת בפלילים, נכשלת פעם שנייה בפלילים – עזוב, שחרר, זה מה שהשופט אומר. אני רוצה לעבור נושא. הנושא הנוסף, בזמן שנותר לי, זה הסיפור של שר במשרד ממונה. אנחנו יודעים שבממשלה הקרובה עומדים למנות את השר סמוטריץ' כשר נוסף במשרד הביטחון, ככה לפחות על פי המשתמע מההסכמים הקואליציוניים. בגדול גם אמר חברי מיכאל ביטון, ששירת באותו תפקיד ממש, אין בזה בעיה. האם זה מעולה? האם אפשר לעשות אותו דבר עם סגן שר? יכול להיות. האם אפשרי למנות שר נוסף במשרד? התשובה היא כן. אני מבין את הצורך הפוליטי הזה, אני מבין את הדברים שעומדים מאחורי הצורך הזה, סבבה לגמרי. פה יש שאלה של סמכות ואחריות, מי כפוף למי, מי נותן דין וחשבון למי, מי יש לו את המילה האחרונה. והדברים האלה הם מאוד מאוד בעייתיים. למה מאוד בעייתיים? כי בפועל, מה שנראה פה, אדוני היושב-ראש, שבממשלה הקרובה עומדים להיות שלושה שרי ביטחון שונים, ואם יהיה לי זמן, אנחנו ניגע גם בבעייתיות של זה. תוסיף מראש את הזמן שלקחת לי, לפחות חמש דקות.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא רוצה לחשוד שלטייס בצבא ההגנה לישראל, אין לו הערכת זמנים. הייתה לי קריאת ביניים אחת.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

זה היה דקה, וינון קצת.

היו"ר יעקב מרגי:

דקה תוספת אני נותן לך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

שלוש דקות.

היו"ר יעקב מרגי:

מה שיחליט היושב-ראש הבא של הישיבה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מה שקורה, הולכים להיות לנו שלושה שרי ביטחון שונים: שר הביטחון בן גביר, שיהיה שר ביטחון של שישה גדודים של מג"ב, שר הביטחון סמוטריץ', שיהיה אחראי על המתפ"ש והמינהל האזרחי, ושר הביטחון קצוץ הכנפיים, כנראה גלנט, שיהיה אחראי על הביטחון על שאר הדברים. איפה הבעיה, אדוני היושב-ראש? שלכאורה, בלשון החוק, שעכשיו אנחנו עובדים עליו בוועדה של חבר הכנסת קרעי, זה נורא ברור. כתוב: במשרד שממונה עליו שר, יכול להיות שיתמנה שר נוסף שיהיה אחראי בכפוף לשר הממונה על המשרד לתחומים מסוימים. כלומר, אדוני היושב-ראש, לשון החוק היא די ברורה. יש שר נוסף, כפוף לשר. אממה? אנחנו כשאנחנו קוראים את ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין סיעת הציונות הדתית, שחמסה את השם הזה של הציבור, סעיף 21 שהוא סעיף הסל אומר את הדברים הבאים: השר במשרד הביטחון האמור יקבל אחריות מלאה על שטחי הפעולה של המתפ"ש והמינהל האזרחי, פעילות השר תהיה בתיאום ובכפוף למי? לכאורה, היית אומר: לאישור השר. לא, לא, לא, לאישור ראש הממשלה. אז למי הוא כפוף? לשר שמעליו או לראש הממשלה? סעיף 21(2) אומר את הדברים הבאים: סמכויות שר הביטחון הנוגעות למינוי מתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון – או כמו שהם מכנים את זה, בשטחים – ומינוי ראש המינהל האזרחי יועברו לשר. אדוני היושב-ראש, מה שאתה קורא פה זה שבחוזה, בהסכם הקואליציוני בין הציונות הדתית לבין הליכוד, השר הנוסף במשרד הביטחון הוא ממונה על מינוי אלוף בצה"ל ותת-אלוף בצה"ל. זה דבר מעוות בצורה קיצונית. המינויים יבוצעו בתיאום ובהסכמה, כלומר יש וטו. היית חושב, למי יהיה וטו? לשר הביטחון. לא – בהסכמה עם ראש הממשלה. אז למי השר הנוסף כפוף, לשר הביטחון או לראש הממשלה? יש פה מצב מטורף שבו שר זוטר בתוך משרד אחר – הוא ימנה אלוף ותת-אלוף בצה"ל. הסעיף הבא זה סעיף 21(4), הסעיף העוקב: תשובות המדינה המוגשות לבג"ץ על ידי פרקליטות המדינה ביחס לנושאים שבאחריות השר יאושרו על ידי השר – כלומר סמוטריץ' – בתיאום עם שר הביטחון ובתיאום ובהסכמה עם ראש הממשלה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה ההבדל בין "בתיאום" לבין "בתיאום והסכמה"? אתה יודע שכשבאו לעשות פה את מתווה ניסים בעניין הגיור, כל המלחמה הייתה אם הרב הראשי – המינוי של ראש מערך הגיור יהיה בתיאום או בהסכמה, כי כולם מבינים ש"בתיאום" זה רק להגיד לו: אדוני, תדע שאנחנו הולכים למנות; "בהסכמה" – יש לו זכות וטו. אז מה אנחנו רואים פה? שכאשר משרד הביטחון בכל מה שקשור ביהודה ושומרון יצטרך לתת תשובות לבג"ץ, מודיעים לשר הביטחון אבל צריכים את הסכמת ראש הממשלה, אז למי הוא כפוף? ואחרון, למען הסר ספק, אם הייתה לנו איזושהי דילמה, הם באים ופותרים לנו את הדילמה: יובהר כי כל הסמכויות למתן אישורים של שר הביטחון בנושאים האמורים בנספח יהיו באחריות השר, כלומר שר הביטחון כפוף לשר שמתחתיו, או כמו שאמר - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין שר במליאה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הופה, אין שר במליאה, אני צריך לעצור, אדוני. אדוני, אין לי שר במליאה.

היו"ר ישראל אייכלר:

בתקנון אין דבר כזה.

יואב קיש (הליכוד):

השרים מבזים את עצמם בזה שהם לא נמצאים. אני אגיד לך מה אני חושש: אני חושש מהנזק שהם עושים במשרד שלהם - - - צריך להגיד למזכיר הממשלה - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני חבר הכנסת יואב קיש, חבל שלא היית פה קודם, החמאתי לך על שירותנו המשותף. היה פה חבר הכנסת אלון שוסטר, הוא תבע פה מונח מאוד יפה: הכפיף המכופף.

יואב קיש (הליכוד):

לא, דוידסון, אתה או חילי, מי אמר שאני אהיה שר מפקד על חיל אוויר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא אני, אני לא אמרתי.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אתה בעניין? אתה בעניין, אז אתה תהיה הרביעי במשרד הביטחון. בקיצור, אדוני היושב-ראש, הוא הבטיח לי הארכת זמנים, כי הוא הפריע לי באמצע. אבל מה אנחנו רואים פה בסעיף 21(7) או לא יודע איזה מספר זה? למען הסר ספק, שר הביטחון צריך לקבל אישור.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מוסיף לך שתי דקות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בסדר. בכל מה שקשור לאישורים, שר הביטחון צריך לקבל אישור מהשר שמתחתיו כדי להוציא התייחסות – או כמו שקרא לזה חברי אלון שוסטר: הכפיף המכופף. זה מה שזה, הכפיף המכופף. הסמכות הזאת תופעל בתיאום ובהסכמה. לכאורה היינו רוצים שיהיה כתוב פה "של שר הביטחון" – לא "של ראש הממשלה". אז אני פה אומר לחבריי חברי הכנסת, לך אדוני היושב-ראש, לממשלה שאולי תהיה לנו שבוע הבא, לך תדע, לשים שר נוסף במשרד – בסדר, מבין את ההיגיון, מבין את הצורך, צורך פוליטי, זה לגיטימי, אבל מראש ללכת למערכת יחסים כל כך חולה, כל כך בעייתית? הבעיה היא שכשעוסקים בביטחון – אתה יודע, אם היו עושים את זה בתוך משרד החקלאות והיום יש שר שאחראי על ירקות ושר שאחראי על פירות, מילא. אבל פה יש לנו שר אחד שאחראי על שישה גדודים של מג"ב, הוא זה שייתן להם את הוראות הפתיחה באש והוא זה שיחליט מה איתם; השר השני ימנה את האלוף שאחראי על תיאום פעולות הממשלה ביהודה ושומרון, הוא ימנה את התת-אלוף שאחראי על המינהל האזרחי, הוא זה שייתן להם פקודות לאן עכשיו לבוא, איפה להרוס איפה לפנות איזו בנייה בלתי חוקית כזאת או בנייה בלתי חוקית אחרת בשטחי C, הוא יוציא לפועל מבצעים; ושר הביטחון הראשי קצוץ הכנפיים, כשירצה ללכת לעשות מבצע נגד טרוריסטים בשכם – אין לו כוחות עכשיו, כי ההוא מטפל בזה והגדודים של מג"ב פה, וזה עוד לפני שדיברנו על אפשרויות לדו"צים ביניהם. זה עלול לעלות בחיי אדם, עלול לעלות בחיי אדם של אזרחים ישראלים וחיילי צה"ל, וזאת פשוט סכנת נפשות. אנחנו לא יכולים לתת לדבר הזה לקרות. יש פה גם סתירה מניה וביה בין ההסכם הקואליציוני שבין מפלגת הציונות הדתית, מה שנקרא, לבין הליכוד, וזה הסכם קואליציוני שהוא סותר את החוק שעכשיו מנסים להעביר בוועדה של חבר הכנסת קרעי. לכן הדברים האלה לא יכולים לקרות. אני מקווה מאוד שיתעשתו על עצמם ויעצרו את הדבר הזה, ואם לא, אני בטוח שזה יגיע למקומות אחרים, ששם כנראה הדבר יטופל.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה, עשר דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל אדוני, אני אשמח שיגיע שר למליאה.

היו"ר ישראל אייכלר:

עד שאתה תגמור הוא כבר יגיע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, אבל אני רוצה שהוא יקשיב לי.

היו"ר ישראל אייכלר:

יש מקשיבים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, לא, האמת היא שאין מקשיבים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

יש את השר לשעבר.

קריאה:

אין מקשיבים בשעת הסעודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני באמת אשמח שיגיע השר, אז אתה רוצה שאני אמתין? אתה רוצה שיגיע השר?

היו"ר ישראל אייכלר:

אני חושב שעדיף שתדבר. התחלת כדי לדבר, אז תבטא את דעתך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז אני אומר, לפי התקנון, יש לי - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

זה שהשר לא נמצא לא מונע את זכותך לדבר, אתה יכול לדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני באמת אומר שאני אשמח שהשר - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

אז דבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אומר לך שוב, אני אשמח שהשר - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה רוצה לשתוק? זכותך גם לשתוק, אגב. גם כשהשר נמצא, זכותו של חבר הכנסת לשתוק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בזה אתה צודק.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל זכותך לדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אשמח שהשר יגיע, אם יש אפשרות.

היו"ר ישראל אייכלר:

גם אני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אוקיי, אז נחכה לו?

היו"ר ישראל אייכלר:

לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל זה התקנון.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה רוצה לחכות?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אשמח, אבל לא כחלק מהזמן שלי.

היו"ר ישראל אייכלר:

אין לי שום סמכות למנוע ממך לשתוק אפילו עשר דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עלא כיפאק, אבל את הזמן שלי אתה מתחיל אחרי שהשר יגיע.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא, אני מתחיל בזמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל לפי התקנון, יש לי אפשרות - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, אתה יכול לדבר, כאשר אם הוא לא יגיע – כמה זמן יש לך? עשר דקות, נכון?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זאת אומרת? לפי התקנון – מזכירת הכנסת, בבקשה תנחי את היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, סליחה, טעיתי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לפי הנחיות התקנון - - -

השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג':

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אוה, הינה השר עיסאווי פריג'. חיכיתי לך כדי להתחיל לדבר.

היו"ר ישראל אייכלר:

במסגרת הפרדת הרשויות, הממשלה לא יכולה למנוע מהכנסת ומיושב-ראש הכנסת לנהל את הדיון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה צודק, אנחנו סוברנים על הממשלה; אבל יחד עם זאת, אני מאוד אשמח - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

אז עכשיו אתה מקבל מההתחלה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עלא כיפאק. אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, כנסת נכבדה, היום התחלתי את הדיונים יחד עם חברתי חברת הכנסת מיכל שיר ועוד חברי כנסת בוועדה שדנה בחוק דרעי, ושם ביקש היושב-ראש חבר הכנסת שלמה קרעי להציע את מצע הדיון על כך שהצעת החוק לא חלה על הממשלה הזו אלא רק החל מהממשלה הבאה, ועל כך שהיא לא חלה על אריה דרעי, אלא חלה באופן כללי. ברור לי למה המציאות לא נוחה לחבר הכנסת קרעי ולמה הוא לפיכך מבקש להתעלם ממנה, אבל זו המציאות. החריג הוא שהוועדות הזמניות הוקמו לפני שהוקמה הממשלה, והחוק הזה כולו מתחילתו ועד סופו מוקדש ומיוחד עבור אריה דרעי. אז למי שלא עוקב, בימים האחרונים הוקמו בכנסת שתי ועדות מיוחדות, שאני מבקש להתייחס אליהן בתור ועדות אי-אמון. למה אי-אמון? כי הן מוקמות, כמו שאמרתי, באופן חריג לפני הקמת הממשלה, כי השותפים של נתניהו לא מאמינים לו – לא מאמינים שהוא ימלא אחרי ההסכמים עצמם, שהם עצמם סוגרים עם נתניהו; לא מאמינים לו שהוא ימלא אחרי ההבטחות. אז הוקמו שתי ועדות אי-אמון שיעבירו ארבעה חוקים, אני מבקש להרחיב על תוכנם של אותם חוקים, ככל שיאפשר לי הזמן. החוק הראשון הוא חוק דרעי. ח"כ מש"ס מבקש לשנות חוק-יסוד בשביל לאפשר ליושב-ראש מפלגתו – עבריין מורשע וסדרתי, אסיר משוחרר שהורשע בשליחת ידו הארוכה לכיס הציבור וגניבת כספים, ששיקר לבית המשפט שידיר את עצמו מעיסוק בצורכי ציבור – להפוך ולהתמנות לשר בממשלת ישראל; ולא רק לשר שאמון על משרד אחד אלא לשר שאמון על שני משרדים עם תקציבים רבים, ובמחצית השנייה של הכהונה לאחראי על הקופה הציבורית. השופט עצמו אמר, ואני מצטט מפסק הדין: "כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית, ויטען כי קיימת בו מסוכנות, יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות שהנאשם לא ייגע עוד בצורכי הציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי". זהו חוק פרסונלי, רטרו-אקטיבי, שכפי שאמר היושב-ראש קרעי, לא יחול מהכנסת הבאה אלא מהממשלה הקרובה. מייד, עכשיו, בעבור אריה דרעי. משנים חוקי-יסוד כמו פלסטלינה; הם מבקשים להפוך את ממשלת ישראל לעיר מקלט לעבריינים, לשזור בנימי נפשה של החברה הישראלית שחיתות ממוסדת, רעילה, אגרסיבית, שהגוף שלנו לא מסוגל, ולא צריך, לעמוד בה. אני לא יודע אם חבריי וחברותיי חברות הכנסת מבינים את האירוע. שחיתות תופיע בחוקי-היסוד של מדינת ישראל. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אנחנו עדים לנסיגה מוסרית מהרמה הכי גבוהה שיש. אם בעבר, השר פריג', הם היו צועקים – ואתה בוודאי זוכר את זה – הוא זכאי, הוא זכאי, הוא זכאי, היום הם לא זועקים: הוא זכאי, הם זועקים: אפשר לגנוב ולמשול, אפשר לרמות, לשקר ולמשול. החוק הזה הוא מעוות מוסרית וערכית. נכנסים עכשיו, אני מניח, תלמידות ותלמידים כי אני רואה שמדובר בקבוצה יחסית צעירה. בואו נשאל לדעתם, האם הם חושבים שנכון לשנות את חוקי-היסוד של מדינת ישראל כדי להוריד את הרף או להעלות אותו? האם אנחנו רוצים לאפשר לאסירים משוחררים, לעבריינים מורשעים להיכנס לממשלה? אמרה היום היועצת המשפטית לוועדה, או היועצת המשפטית לממשלה – אחת מהשתיים שישבו שם – שיש הבחנה בין הרף שאליו צריך להיבחר לחברות בכנסת, ששם דרעי אכן זכה ל-400,000 אזרחים שבחרו בו. הרף להתמנות לממשלה אמור להיות גבוה יותר, כי חברי ממשלה משפיעים מעט יותר על ענייני הציבור מאשר חברי כנסת. לשיטתי, בעבירה שיש עימה קלון לא צריך לשוב לעולם, לאורך כל ימי חייו, לא לכנסת, לא לממשלה, לא לרשות עירייה. אנחנו אומרים: הגעת למעמד הזה, לחרדת הקודש הזאת של היכולת לשרת את הציבור ומעלת באמונו של הציבור, שלחת את ידך הארוכה, גנבת מהציבור הישראלי? אסור לך לחזור למקום הפשע לעולם. אני חושש, אדוני היושב-ראש, ואתה קורא עכשיו בזמן שאנו מדברים כתבי קודש, אני חושש שיסודות החירות הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל, יוחלפו בשקר, במרמה, בגניבה בכל דאלים גבר. ואני חושש, כי יושבות פה תלמידות – שלום לכן, שלום – אני מניח שלמדו אתכן כמו שלמדו אותי שצריך לעבוד קשה, לחלום רחוק, להפגין יצירתיות, תושייה, כל הדברים שמאפיינים את העם המיוחד שלנו. האם עכשיו הורים צריכים לחנך את הילדים שלהם להיות קומבינטורים, שקרנים, עבריינים? ככה אנחנו רוצים שהדור הבא יתחנך, שאלו הערכים שהם ילכו לאורם? התשובה היא לא, לא ולא. אנחנו, שנאפשר לחוקי-היסוד להיות שזורים בערכים הללו. אבל דרעי התעקש ונתניהו החלש נכנע. החוק השני הוא חוק סמוטריץ', חוק שמטרתו לפצל, לפרק, לקרוע חלקים ממערכת הביטחון כדי להכשיר צרכים פוליטיים; לייצר לסמוטריץ' ממלכה משלו באזור יהודה ושומרון; ממלכה שהוא המושל הצבאי העליון בה. ישבנו בוועדה, חברי הכנסת, וניסינו להבין איך זה יעבוד. מעבירים את המינהל האזרחי ואת מתאם הפעולות בשטחים לסמוטריץ'; נותנים לשר פוליטי בממשלה, שהוא לא שר הביטחון, את הסמכות למנות אלוף. עכשיו אני רוצה להבין, אדוני היושב-ראש, איך זה יעבוד? יושבים בשולחן מטכ"ל כל האלופים, כפופים ונותנים דין וחשבון לרמטכ"ל, והאלוף שמינה סמוטריץ' יושב, והוא כפוף למי בשולחן המטכ"ל, לרמטכ"ל? למישהו אחר? הוא לא יושב בפורום מטכ"ל? איך אותו אלוף שמינה סמוטריץ' ניזון ומעריך את חיתוכי המצב של המטה הכללי? אנחנו לא מבינים שיש השפעה הדדית בין גזרה אחת לגזרה השנייה? מאיפה הוא מקבל את המידע אם הוא כפוף לשר אחר? מה ההשלכה וההשפעה שיש לקבלת החלטה של מפקד מתפ"ש אם הוא מקבל נגיד – וזה לא בלתי סביר – אם הוא מקבל פקודה מסמוטריץ' להכשיר איזשהו מאחז. מי מאשר את זה? הוא מחויב לאישור שר הביטחון, הוא לא מחויב לאישור שר הביטחון? הסיפור הזה של מוטת שליטה ואחדות הפיקוד מתפצל פה באופן דרמטי, ויש לו השפעות ישירות על חיינו. אבל, אדוני היושב ראש, זאת התוצאה שראש ממשלה המיועד מוכן למכור הכול, גם את הביטחון של מפקדי וחיילי צה"ל, של אזרחי ישראל, של תושבי יהודה ושומרון. הסחטנות הזאת והחולשה, חוסר היכולת שלו לומר לא. אתם תביאו לתוצאה של פגיעה בביטחון של המדינה, כי יש פה מכירת חיסול של היכולת לשלוט ולספק ביטחון. באותה גזרה ישרתו חיילים שעלולים, שימצאו את עצמם מקבלים פקודות משלושה שרים שונים. משר הביטחון, שאחראי על הביטחון מהשר סמוטריץ' שאחראי על אזור יהודה ושומרון ומבין גביר, שאחראי על הפיקוד של כוחות מג"ב באזור. משיקולים פוליטיים גרידא אתם מייצרים פה מבנה חסר יציבות שמועד למריבות, לתקלות, לחוסר סדר ולחוסר ארגון – וכל זה על גבה של מערכת הביטחון, על גבם של חיילי צה"ל, על הגב של תושבי מדינת ישראל. המחיר הוא כבד והוא ישולם במזומן. אתם מפרקים את צה"ל, ואתם זורעים כאוס במערכת הביטחון כי סמוטריץ' התעקש. סמוטריץ' התעקש ונתניהו החלש נכנע. אני רואה שאין לי הרבה זמן, אז את החוק השלישי שהוא חוק בן גביר והחוק לפיצול סיעת הליכוד – שאני קורא לו: "חוק לשמירת נתניהו מאוחדת" – אני אעשה בפעם הבאה אני כן אשמח רק למילה אחרונה.

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט אחרון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו מכבדים את תוצאות הבחירות אבל אני רוצה להזכיר משהו לכל חברי הקואליציה, אדוני, בקרב חברי הקואליציה העתידיים. נרשמתם-נרשמנו למשול במשטר דמוקרטי. במשטר דמוקרטי שלטון הרוב הוא תנאי הכרחי אבל הוא לא תנאי יחיד. 61 חברי כנסת לא יכולים לעשות כל מה שהם רוצים בלי גבולות ובלי רסנים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עוד משפט אחד, ברשותך.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני אגיד לך, החברים שלך מחכים כבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם מוכנים לחכות עוד משפט?

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל אני לא מוכן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עוד משפט אחד, אדוני, ברשותך.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז משפט, לא נאום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אסיים את הדף. 61 חברי כנסת לא יכולים לעשות כל מה שהם רוצים בלי גבולות ובלי רסנים. זאת, חברי, לא דמוקרטיה – זו עריצות. אתם מבקשים למחוק את האיזונים והבלמים ולהעביר סדר-יום שיכול לעבור רק במדינה שאינה דמוקרטית. את זה אנחנו לא נאפשר לכם לעשות. תודה רבה לך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת נאור שירי, עשר דקות, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

עוד אחד שיותר גבוה ממני?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

זה הופך להיות issue – או שאני כאילו יורד בגובה או שפשוט העיניים לא - - - אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - - חברי הכנסת, לא?

נאור שירי (יש עתיד):

כשהוא יושב, הוא יותר גבוה ממני. חוץ מזה, חבר הכנסת הרצנו, אני חושב שהלחן הוא לא הוא זכאי, הוא זכאי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נאור שירי (יש עתיד):

לא, הוא איפס את הזמן. הלחן הוא לא הוא זכאי, הוא זכאי. זה כזה: הוא זכאי, הוא זכאי. מכיר? אריה דרעי, שהקראת?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ניסיתי לשכוח.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב. חשבתי שתצטרף אליי ותערבל את – אבל לא ממש הצטרפת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

משהו אחר.

נאור שירי (יש עתיד):

סימון, בפעם הבאה אפנה אליך. תהיה יותר קואופרטיבי. בואו נדבר קצת על הדמוקרטיה או שמא נמציא לזה איזה שם אחר: ליכודקרטיה או משהו כזה. זו השיטה הידועה והחדשה, שאנחנו לוקחים את מה שאנחנו רוצים מהדמוקרטיה והופכים את זה למעין ליכודקרטיה. בדמוקרטיה של הליכוד יש עיקרון אחד: העם בחר, הרוב בחר, משילות. דמוקרטיה אמיתית. אבל מה? יש כמה עקרונות בדמוקרטיה שפשוט לא ניתנים לערעור. נדבר קצת על כמה מושגי יסוד בדמוקרטיה: שלטון העם, פלורליזם, עקרון הכרעות הרוב, זכויות האדם, שמירה על זכויות הביטוי, הגבלת השלטון, שלטון החוק ושוויון בפני החוק, הפרדת רשויות, חופש ביטוי, חופש העיתונות וחילופי שלטון. מכל זה מה שעושים הוא שלוקחים את מה שטוב להם, מציגים רק את מה שנוח; כי אצלם אין ערך אמיתי למה שלא מסתדר. אז בפלורליזם – אנחנו לא ניקח את הפלורליזם, כי מי שחושב אחרת מכם הוא שמאלן, שונא ישראל ובטח ובטח נגד היהדות, הוא פרוגרסיבי – שעל זה בכלל צריך לנהל דיון שלם איך לקחו מילה שמציגה קדמה, נאורות, על שם נאור, והופכים את זה למושג גנאי. פרוגרסיבי זה גנאי, שזה באמת טרללת מסוג שאני עוד לא שמעתי. נכון? לוקחים את המילה קדמה והופכים את זה לקללה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא מה שהם עושים. זה לא מה שהם עושים, ואתה יודע את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה פרוגרסיבי, וואי, וואי, וואי. זה לא מה שעושים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, זה לא מה שעושים.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב, אצלך, חברת הכנסת גוטליב, אני אחזור על מה שאמרתי לך בוועדה: זה כמו הגן של אייל בהוד השרון. מי הרוב? הרוב קובע.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם רגילים לסיסמאות.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אגלה לכם: אצל הילדה שלי בגן מצביעים על קבלת השבת אימא ואבא של שבת – בעקרון הכרעת הרוב. ככה זה מתקבל.

טלי גוטליב (הליכוד):

מצוין.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אולי אפשר גם שני אבות של שבת, שתי אימהות של שבת.

נאור שירי (יש עתיד):

זה לפי הרוב. הרוב קובע. מי אבא של שבת? מרימים יד ובוחרים. אבל, ברשותכם, אני אחזור לערך פלורליזם.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת שירי, אני אחזיר לך את הזמן שאני הולך לדבר עכשיו.

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה.

טלי גוטליב (הליכוד):

פשוט תביא את זה לשיח רציני.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני בוגר של קול הקדמה והשלום. הייתה תחנת רדיו בעברית ממוסקבה בזמן ברית-המועצות, בזמנים האפלים ביותר, והיו קול הקדמה והשלום. כשאנחנו אומרים פרוגרסיבי, אנחנו מתכוונים לקול הקדמה של ברית המועצות. עד כאן.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל, הרדיו היה רדיו ישראלי.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא. רדיו סובייטי ששודר ממוסקבה בעברית לישראלים.

נאור שירי (יש עתיד):

שמה?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. הם החליטו מה זה קדמה ומה – לא.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, שנייה. תני לי שנייה להחכים.

היו"ר ישראל אייכלר:

הוא בישר את האור הגדול של סטאלין.

נאור שירי (יש עתיד):

שמה? מה היה תוכן הסדרה?

היו"ר ישראל אייכלר:

קומוניזם.

נאור שירי (יש עתיד):

קומוניזם. אוקיי.

טלי גוטליב (הליכוד):

הקומוניזם נגמר, רק שתדע.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה על החידוד. בשלבים מסוימים בהיסטוריה הקומוניזם היה נחשב - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה מזל שבאתי. אתה רואה?

נאור שירי (יש עתיד):

מה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני עושה לך סדר. אני מדייקת אותך עם עצמך. בזכות היו"ר אתה מבין שקדמה היא לא בהכרח קדמה.

נאור שירי (יש עתיד):

מזל שכבוד היושב-ראש חידד איזה מאורע ואנקדוטה היסטורית. את מחדדת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

זו לא אנקדוטה קטנה. זה - - - כוח לסתום פיות. על מה אתה מדבר?

נאור שירי (יש עתיד):

ברשותך, חברת הכנסת - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אפריע לך.

נאור שירי (יש עתיד):

- - אני חושב שעל זה אני צריך לקבל עוד שלוש דקות – רק על - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

השלטון הסובייטי וכל הקדמה.

נאור שירי (יש עתיד):

הקדמה הייתה גם במהפכה הצרפתית והתעשייתית, להזכיר לך, והביאה אותנו לאן שאנחנו מגיעים היום. אז תפסיקו לקחת את המילה פרוגרסיביות, ותהפכו אותה למילת גנאי. אתם צריכים לעודד פרוגרסיביות – כל אחד כמובן איפה שהוא רוצה, אבל לא להפוך אותה למילת גנאי. זה היה חלק ממה שאמרתי. אבל אחזור שנייה למונח פלורליזם, כי גם למה שנעודד בכלל דעות אחרות? מי שחושב אחרת מכם הוא שמאלן, נכון? אגב, זה מצחיק, כי ראש הממשלה המיועד הוא מתישהו פלורליסט. פעם אחת הוא בעד ההתנתקות, פעם אחת הוא נגד; פעם אחת ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות. אין לו את המנדט הציבורי והמוסרי – עם שני underlines מתחת למוסר – לקבוע דברים גורליים למדינת ישראל, ופעם אחת חוק שמגביל חוק שמגביל כהונת נאשם בפלילי הוא חוק איראני, פסול, מסוכן שמא נאמר פרוגרסיבי. האם אפשר יהיה לקבל פעם אחת תשובה ברורה בכלל מראש הממשלה המיועד? צריך הגבלת כהונה? או מה שלא תעשה בקדנציה הראשונה אולי נעשה בשנייה; אבל מעבר לזה לא צריך, ובטוח שלא נעשה את זה בשלישית. כשמגיע חוק כזה, אז החוק הזה הופך להיות – חס וחלילה, לא משלטון הליכוד – אנטי-דמוקרטי, איראני, פרסונלי ופרוגרסיבי. הגבלת השלטון – אנחנו פחות מתחברים לזה. למה בכלל שנשים לנו מעצורים? למה שנעודד את הפרדת הרשויות? מי זה בכלל בג"ץ? ולמה שבית המשפט יפקח? אנחנו הרוב, ואנחנו נצעק: משילות, ונעשה מה שבא לנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם עשיתם את זה עם הסכם הגז – סתם דוגמה. אבל אני לא אפריע. סליחה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

אני שמח שהזכרת את הסכם הגז.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור. התעלמת מהאופוזיציה.

נאור שירי (יש עתיד):

כולנו זוכרים את: אנחנו נבטל את הסכם הגז, הכניעה לחיזבאללה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רמסתם את הדמוקרטיה. ברור.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל מה שנתניהו אומר לך בעברית הוא לא אומר באנגלית: הסכם הגז הוא טוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני פשוט מקשיבה - - - חוץ וביטחון. בגלל זה אני - - -

נאור שירי (יש עתיד):

פתאום גילינו שהסכם הגז הוא טוב. וגם מה? שההסכם הזה נדון כבר איזה 19 שנים. בואו ניזכר מה היה וכמה ממשלות של הליכוד היו ב-19 שנים. תאמינו לי, אתם זה משהו מיוחד.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה לעשות שאתם רמסתם את הדמוקרטיה והתעלמתם מהאופוזיציה.

נאור שירי (יש עתיד):

המשמרת שלנו – מ-1977 יש הבלחות קטנות של ממשלות שהן לא הליכוד. באמת, זה נשגב מבינתי. את נכנסת פה לבור שאת לא יכולה לצאת ממנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

עד שאתם מצליחים אתם לא מפסיקים.

נאור שירי (יש עתיד):

40 שנה הם בשלטון – הבלחות קטנות בהיסטוריה, קטנות בהיסטוריה - -

טלי גוטליב (הליכוד):

שנה וחצי אתם לא - - -

נאור שירי (יש עתיד):

- - ומה הקול קורא? – הכול באשמתכם. אין משילות? – באשמתכם. בשנה. בשנה הזאת שהיינו - -

טלי גוטליב (הליכוד):

שנה וחצי. חירבתם כל חלקה טובה.

נאור שירי (יש עתיד):

- - גרמנו לחוסר משילות, אין יחסים בין-לאומיים, הסכם עם - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

פגעתם בחרדים, פגעתם בחילוניים, פגעתם - - - חוץ וביטחון - - -

נאור שירי (יש עתיד):

- - - מול חמאס. האמת היא – החברים ביציע, אתם צוחקים על זה. אפילו על זה היה צריך כאילו - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

שיצחקו, ואני אגיד את דעתי גם אם הם יצחקו.

נאור שירי (יש עתיד):

היכולת שלכם להתנער ולהאשים את כולם, חוץ מכם, בהיעדר משילות זה משהו שבחיים לא ראיתי. קמפיין שלם - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם בממשלה, אתם בממשלה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אבל לא שמעת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה הוא אמר?

נאור שירי (יש עתיד):

בריאיון באנגלית הוא אמר שההסכם הוא טוב, והוא ישאיר את ההסכם. אבל, בעברית, חס וחלילה, אנחנו לא נשמע על זה. עכשיו נדבר קצת על חופש ביטוי ועיתונות. מי שאיתנו – סבבה, מי שלא – למה צריך? עיתונאים שהופכים להיות שופרות, חטיבת חדשות בערוץ כאן – נפתח סוגריים: ערוץ כאן הוא הערוץ הטוב ביותר בטלוויזיה הישראלית, ואני חושב שיסכימו איתי חבריי פה. טלי, את מסכימה, חברת הכנסת גוטליב?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הקשבתי לך. לא יכולה להגיד סתם אם אני מסכימה או לא. אני מתנצלת.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אחזור, אין בעיה. ערוץ כאן הוא הערוץ הטוב ביותר בטלוויזיה הישראלית.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי אני שאחלק ציונים? אני רק יודעת להגיד לך דבר אחד.

נאור שירי (יש עתיד):

לטעמך, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אני מופקדת – אני לא רואה טלוויזיה.

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי. בסדר, בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אם אני מופקדת - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טלי - - -

נאור שירי (יש עתיד):

רק שאלתי אם את אוהבת את זה?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה לעשות? אני לא רואה טלוויזיה.

נאור שירי (יש עתיד):

אוהבת או לא?

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אני מופקדת על הקופה הציבורית, ואנחנו עומדים להיות מופקדים על הקופה הציבורית, ואני רוצה כסף גם לחינוך המיוחד, גם לילדי החינוך החרדי וגם לתלמידי ישראל וגם לסייעות, אולי לא צריך את התאגיד.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב. מתי חברת הכנסת גוטליב נואמת? רק שאלתי אותך שאלה פשוטה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז תבחר לא לשאול. רואה? זה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

מה הבעיה להגיד? חטיבת התקשורת, המדיה, תוכניות המקור הישראליות – זה הדבר הכי טוב שנעשה בעשור האחרון, ואני מודה לכל מי שהיה חלק מזה - -

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

נאור שירי (יש עתיד):

- - ולדעתי אפילו היה לכם חלק מזה. אז, אולי עכשיו את תהיי יותר בצד שלנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין יותר. מה שאני - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי. אז עכשיו התאגיד קצת מביע, חס וחלילה, ביקורת. אז מה שווה התאגיד, אם אנחנו לא שולטים בזה? אבל זה ככה אצלכם בליכודקרטיה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שיהיה - - - סליחה, סליחה, אני - - -

נאור שירי (יש עתיד):

לפי דעתכם, הדמוקרטיה זה נזיל, זה לא משהו קשיח. אנחנו ניקח מה שאנחנו רוצים, ונעזוב את מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא מאמינים בזה, באמת. אז למה כל המשחק בכלל שלכם? אם הכול מבוסס על הרוב, בואו נעשה את זה על אמת. משאל עם. קחו את זה כמה צעדים קדימה, ותעשו משאל עם על הכול. הרי אתם אומרים, וחברת הכנסת גוטליב טוענת כל פעם את הטענה הילדותית, שהרוב קובע. אז אם הרוב קובע - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, יש לי הארכה. ראיתי. בבקשה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז אני נותן לך הארכה עכשיו, בגלל שאני הפרעתי לך.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר, בסדר. אני אסיים, אני ממש בסוף. אז אם באמת אנחנו רוצים שהרוב קובע אז תעשו משאל עם על הכול. תצילו את הכלכלה, תצילו את מדיניות החוץ, את מדיניות הפנים, סוף-סוף תחזירו את המשילות. האמת שדי נמאס לי מהמילה הזאת. נחזור ונדבר על זה בחוק של בן גביר שהוא, בעיניי, החוק המחורר ביותר שנתקלתי בו – ונתקלתי בכמה הצעות חוק. אז מה שעשו – נתנו לשותפים הזוטרים ביותר שלכם את הכול. האמת שהתפרקתם לגמרי מכל הכוח שלכם; פירקתם משרדים לרסיסים ונתתם לאדם קיצוני והזוי להחליט על משרד החינוך. איזה רוב היה נותן לכם להעביר את הדברים האלה? אם הייתם מציגים בקמפיין הבחירות את שלושת החוקים השערורייתיים שאתם מנסים עכשיו להעביר בפטור מחובת הנחה, אף אחד לא היה בוחר בכם, אף אחד לא היה שם את היד על זה. לכן, אני אומר לכם – תעשו משאל עם ואתם תפסידו. איפה התלושים? תלושי המזון? למה זה לא בפטור מחובת הנחה? למה החוק הראשון שאנחנו רואים - -

אוריאל בוסו (ש"ס):

לא צריך חוק. זה בהסכמים הקואליציוניים.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יודע מה שווים ההסכמים שאתם חתומים עליהם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה, חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, משפט אחרון. אני רק מסיים.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל ממש משפט.

נאור שירי (יש עתיד):

אז הרוב קובע, והרוב לא קבע להחריב את שיטת המשטר בישראל. אנחנו לא ניתן לכם לפרק את מערכת המשפט; אתם לא תהפכו את המילה ליברליות למילת גנאי חמורה; אתם לא תנצלו את מעמד הביניים, שהולך לצבא ומשלם מיסים, לממן קבוצות אחרות באוכלוסייה. הרוב לא קבע את זה. הרוב הוא העם - -

היו"ר ישראל אייכלר:

נאור שירי (יש עתיד):

- - ואתם לא העם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם אלו שעבדתם - -

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לך, חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

בבקשה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. אני לא רוצה להגיד שזה סבוטז' אבל הממשלה לא יכולה להפריע לכנסת בניהול הישיבה. כבוד השר פריג' נמצא פה ואנחנו מתכבדים בו. אל תפריעו לו. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל יום אנחנו מגלים עוד סעיף נוסף שבו נתניהו נכנע לקיצונים; עוד סעיף שכולנו כציבור נשלם עליו. מחלישים את הצבא שלנו; מחלישים את המשטרה שלנו; מחלישים את בתי המשפט; עושים איפה ואיפה בין זכויות של ציבור אחד על חשבון ציבור אחר; מכשירים עבריין מורשע ובעצם מביאים אותו לשוב לזירת הפשע. כרגיל, ביבי שוב שיקר לציבור, והציבור שוב האמין לו. כי בסוף התפאורה הזאת: תצביעו לנו כי אנחנו הציונים הגדולים, ואם אתם מצביעים לנו אתם מספיק יהודים או יהודים טובים מספיק – עבד ועובד. כי זה פורט על הנימים הרגישים ביותר של כל אזרח במדינת ישראל. אבל השותפים של ביבי מכירים אותו באמת, והם לא מאמינים לו. הם יודעים שהוא יבגוד בהם שוב, ופשוט נמאס להם להיות שוב הפילגש הנבגדת של נתניהו. לכן, כעת הם ממחישים לו שהכוח נמצא אצלם, והם סוחטים אותו עד הטיפה האחרונה ודורשים את התשלום מראש ובמזומן; והכול – שימו לב – על חשבון הציבור. והציבור כולו משפשף עיניים ולא מאמין. אנחנו הרי רואים את הסקרים, אנחנו יודעים מה הציבור חושב על חוק דרעי, למשל – הכשרת עבריין מורשע; על ההסכמים הקואליציוניים, ובכלל, אגב, על הממשלה המתגבשת. אנחנו רואים בדיוק מה הציבור, כולל הציבור הליכודי, חושב על ממשלת החושך שעומדת לקום, ולהפוך את המדינה על כולנו. הציבור משפשף עיניים, ורואה איך נתניהו כל כך חלש. רואה איך סוחטים אותו לחוק של עבריין, סוחטים אותו עם אבי מעוז. אגב, שוב, אני חוזר ואומרת שכשאנחנו רואים את התרבות הזאת, שכולם מלינים עליה, של פחות מדי יהדות בבתי הספר – כל שרי החינוך בשני העשורים האחרונים היו אנשים ימנים, חלקם הלא-מבוטל דתיים. מי היה אמון על זה? ממשלות נתניהו. בעשור האחרון, שכולם רואים שחוגגים האלווין – מי הביא את זה לנקודה הזאת אם לא ממשלות נתניהו? בעשור האחרון כשכל מי שמלין על כך שהוא רואה שחוגגים האלווין וחגים של גויים שהולכים ומתפשטים בחברה הישראלית – מי הביא את זה לנקודה הזאת אם לא ממשלות נתניהו? זאת אומרת אפשר לנסות להאשים את השמאל, אפשר לנסות ולהאשים את הפרוגרסיב, מה שנקרא, אבל מי שהביא את זה, זה הרי השותף הראשי: נתניהו. אז סוחטים אותו עם כל מיני מעוזים וסוחטים אותו עם הפרדה במרחב הציבורי, וסוחטים אותו עם דירות בהנחה וסוחטים אותו על עוד כל כך הרבה דברים. אבל, אתם יודעים מה? אני לא מאשימה את הציבור; כי הציבור, קצת נמאס לו גם מהחדשות כל יומיים, ומהרשתות החברתיות שמלאות בארס וברעל. הציבור שפותח את הטלוויזיה – פעם ביום במקרה הטוב, או פעם בשבוע ומדי פעם ברשתות החברתיות מעביר דברים – אז אי אפשר לבוא בטענה לציבור. מה שאני לא מבינה זה את חברי סיעת הליכוד. הרי אתם כבר לא חלשים, אתם פשוט הפכתם להיות סמרטוטים כנועים – בואו נודה על האמת. הרי זה הליכוד? האידיאולוגיה של בן גביר, מעוז וסמוטריץ'? זה הימין שלכם? ואם זה הימין שלכם, חברי הליכוד, אז למה צריך בכלל כמה מפלגות? בואו תתאחדו, ואלה שיצביעו ימין, יצביעו ליכוד ויבינו שהם בעצם מקבלים סמוטריץ', בן גביר, מעוז. חבל על הכסף. הבנתי שאתם בחובות מאוד כבדים. חברי סיעת הליכוד – ופה אני באמת מדברת קצת מכאב – אני מבינה שאתם רועדים מפחד. אבל בפועל אתם דופקים את הבוחרים שלכם. אין לכם מילה אחת לרפואה להגיד על המבול של החושך ששוטף את הקמת הממשלה החדשה? איפה הליברלים בליכוד? הרי כולם יודעים מה הליברלים בליכוד חושבים על הממשלה הזאת. שומעים אותם בחדרי חדרים. וחברי הליכוד הוותיקים, מה קרה? נכנסתם לארון ועברתם אילוף? בחיי, רק חסר תג שם וטלפון, כדי שנוכל למצוא אתכם. כמה נוח להתחבא בארון, במיוחד שמי שנותן את הטון בממשלה החדשה הם קיצונים כמו אבי מעוז. אבל מה שאני לא מבינה זה איך אתם מעיזים לקרוא לעצמכם מתונים או ליברלים. מוכרים את המדינה, ואתם צל חיוור של הליכוד של פעם, ובעיקר אתם מאכזבים שוב את הליכודניקים האמיתיים שבחרו בכם ואמרו: אין לי ברירה, היד שלי כבר רועדת לשים מחל, הפעם זאת תהיה הפעם האחרונה. די ומספיק; את אלה שבחרו ליכוד וציפו לקבל ממשלה לאומית ליברלית ולא קיצונית חשוכה, רדיקלית ומהפכנית. הקהל שלכם שבחר ליכוד כדי שאתם, חברי הליכוד, תיתנו את הטון ולא תיגררו ותהיו אסקופה נדרסת של קיצונים ושל ראש ממשלה חלש. כמה עצוב, איזה עולב. האמת, אני מבינה מה עובר עליכם, ואני מבינה את הפחד, ואני מבינה את החשש ממכונת ההסתה שתופעל נגדכם ונגד בני משפחותיכם, אם תעזו לגלות מחשבה עצמאית, נאמנות לערכים ולא לקיסר, או איזשהו סוג של עמוד שדרה. הרי לא לחינם אחד החוקים הראשונים שביבי מנסה להעביר, עוד לפני שהוא הרכיב ממשלה, הוא בעצם חוק שיכלא אתכם, חברי הליכוד, בליכוד, ולמעשה יבטל את היכולת שלכם להתפצל. כי גם ביבי מבין שלכם נמאס, והוא לא רוצה שמה שאתם אומרים היום בחדרים סגורים ייצא, חלילה, החוצה לציבור, ואולי תחליטו לעשות את המעשה המוסרי ותפרשו. אז הוא מונע את זה מכם. אני מבינה, חברי הליכוד הוותיקים, כמה זה מפחיד לעמוד על שלכם ולשלם את המחיר. הייתי שם לפני שעזבתי את הליכוד. 30 שנה אני הייתי במפלגה הזו. מגיל 15. את הנשמה שלי אני נתתי למפלגה הזאת. החברים שלי, כל מה שהיה סביבי, זה הליכוד – מפלגה לאומית ליברלית. בשנייה שנכנסתי לכנסת וראיתי את האמת, וראיתי את המציאות, וראיתי ראש ממשלה מושחת, שעובד למען עצמו ולא למען הציבור, וראיתי את ההסתה הפרועה: איך אנשים אחרים הם לא מספיק יהודיים – או איך אבי מעוז קרא לזה? מתייוונים – ואיזה קמפיין רע ושחור עושים נגד חלקים שלמים באוכלוסייה, שאוהבים את העם והארץ, תאמינו לי, לא פחות מאשר מי שמגדיר את עצמו א גרויסע ציוני, בצד הזה, שלא הולך לצבא. אבל אני הסכמתי לשלם את המחיר, כי בסוף הייתי צריכה לחזור הביתה ולהביט לעצמי בעיניים. ומאותו הרגע מכונת הרעל וההסתה, בהוראה מפורשת של נתניהו, אגב, התחילה לחרוש ולחרוש. ואתם יודעים מה? אני שמחה. אני שמחה שהפלתי את ממשלת נתניהו הרעה, ואין לי בעיה עם מכונת ההסתה והרעל. תמשיכו לעשות מה שאתם רוצים. בסוף, חברי הליכוד, זה דורש אומץ לשרת ציבור. זה דורש אומץ להסתכל לציבור בעיניים ולהגיד: עד פה, אני לא מוכן יותר שיעבדו עליכם; אני לא מוכן יותר להביא לממשלה שהיא תהיה רעה למדינת ישראל; אני לא מוכן יותר להרוס את הדמוקרטיה, לרמוס את הציבור, אגב, כולל את הציבור ששלח אתכם לכנסת. אני באמת מאחלת לכם, חבריי מהליכוד, למצוא את האומץ שלכם, כדי שתוכלו לישון בלילה ולדעת שפיכם וליבכם שווים. שהציבור שלכם – זה שבאמת שלכם – מקבל מכם שירות, במקום שאתם תהפכו להיות לכלי שרת של קיצוניים. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר סגמן. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, עשר דקות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כל חבריי חברי הכנסת שנמצאים באולם. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בימים האחרונים הבנתי שבסופו של דבר הרב גולדקנופף צדק באמירה שלו שאין לנו בעיה של דיור במדינת ישראל והכול בסדר וזה הכול שמועות. איך אני הבנתי את זה? כי בסופו של דבר, במשך יומיים דנו בוועדת כספים בחוק הזה. לא בוועדת חוקה, בוועדת הכספים. הרב גפני, במילותיו הוא, אמר: אני התנדבתי. שאלנו אותו עשרות פעמים איך ייתכן שחוק כזה, שהוא חוק-יסוד הכנסת, מגיע לוועדת הכספים. אז הרב גפני, שאני מכבד אותו מאוד ובאמת העביר את החוק הזה אצלו בצורה יסודית כמה שאפשר ורגועה ונתן לנו כבוד, בסוף, כל הזמן הוא חזר: אני התנדבתי לנושא הזה, עם חיוך. הוא בעצמו הבין שחוק כזה לא צריך להגיע לוועדת הכספים. אבל למה החוק הזה בעצם הגיע לוועדת הכספים? כי כל כך דחוף לממשלה המתגבשת בראשות ביבי נתניהו – שאני, אחרי החודש האחרון, מגדיר אותו כחלשלוש. אפילו לא חלש. חלשלוש, מול כל החברים שבעצם רוצים לייצר איתו איזושהי קואליציה, שהוא מגדיר אותה ימין מלא מלא. היה חשוב לו מאוד להעביר את החקיקה הזאת לפני שתושבע הממשלה. הדבר הזה כל כך חשוב לו, שדילגו פה על כל מיני שלבים של חקיקה אמיתית, והחוק הזה הגיע לוועדת הכספים. כל כך כל כך חשוב לבנימין נתניהו להעביר את החוק הזה, של ארבעה חברי כנסת, שלא יברחו לו. אני מבין שוועדת החוקה הייתה מאוד עמוסה בחוקים פרסונליים אחרים, אבל הנושא הזה הוא לא סיבה לחרוג מההתנהלות התקינה של ועדות הכנסת. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, אתה ותיק ממני: האם אי-פעם הגעתם למצב כזה בכנסת ישראל שחוק-יסוד של הכנסת מגיע לוועדת כספים, או לוועדת חינוך, או לוועדת זכויות הילד או כל ועדה אחרת? הרי זה לא הגיוני. אין שכל בנושא הזה. ואני שואל את עצמי עכשיו, בימי המונדיאל – אולי עיסאווי פריג' יוכל לעזור לי – מה השלב הבא. שנדון בסוגיה האיראנית – אתה יודע איפה נדון? בוועדת החינוך והספורט. ולמה נדון שם? כי במונדיאל יש נבחרת כדורגל איראנית, אז הכנסת תחליט שעל הנושא האיראני אנחנו נדון בוועדת החינוך והספורט. מה אתה אומר על זה?

השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג':

רעיון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

רעיון, תחשבו על זה.

השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג':

אייכלר, היושב-ראש, יסכים איתך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כן. עכשיו, כשדנים בחוק שהוא חוק-יסוד, על אחת כמה וכמה לכנסת ישראל, יש איזושהי חשיבות לחקיקה, קטנה אפילו. מן הראוי היה לעשות איזשהו פאוזה ולהגיד, חברים, אין בעיה, מקימים ממשלה. תקים את הממשלה, יש לך 64 אצבעות. אבל תדון בחוק הזה, שהוא חוק-יסוד לכנסת, באופן מסודר, בוועדת חוקה, כמו שצריך לדון בחקיקה. אז זה נכון שהכנסת הקודמת העבירה את החוק הזה. נכון, מודים ומתוודים. אבל עשינו את זה מסודר. עשינו את זה אחרי שקמה הממשלה, עשינו את זה מסודר בוועדת חוקה, עשינו את כל הדיונים, דנו בהסתייגויות, העברנו את זה בצורה מסודרת, ועשינו את זה בלי פחד. עכשיו, לארבעה חברי כנסת יש היגיון גם, אדוני היושב-ראש. למה היגיון? כי הבניין הזה קבע שארבעה חברי כנסת זה בעצם המינימום שנכנסים לכנסת. לכן אנחנו מדברים על ארבעה חברי כנסת. מפלגת העבודה עם ארבעה חברי כנסת – מפלגה. הציבור של הליכוד – גברת טלי גוטליב, נכון שאתם טוענים כל הזמן שהליכוד מפלגה דמוקרטית? גברת טלי גוטליב?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא רוצה להפריע לך פשוט, כי אתם מה זה דמוקרטיים - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת דוידסון, אם אתה פונה אליה, אני לא מוריד את הזמן - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אה, סליחה, סליחה, אדוני. הנושא הזה של דמוקרטיה בליכוד, פריימריז, נותנים חשיבות לכל חבר כנסת: לישראל כץ יש חשיבות, לחיים כץ יש חשיבות, לדני דנון יש חשיבות. הפחד הזה של החלשלוש בנימין נתניהו גורם לזה שהוא בעצם מבטל את החשיבות שלהם. אין להם שום חשיבות. יש מנהיג אחד, השליט, בנימין נתניהו; הוא ישלוט בחברי הכנסת בכל צד ובכל פנייה, ולהם אין שום אפשרות להגיב.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מוסיף לך דקה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. כבר נגמר?

היו"ר ישראל אייכלר:

כן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני מאוד נהנה דווקא. אז אני אומר, בנושא של החקיקה של החוק הזה, שאני מבין את הפחד של בנימין נתניהו. הפחד הזה נובע מאנשים מאוד טובים בליכוד שחושבים אחרת. שחושבים אחרת מלפרק את משרד החינוך ולהעביר 2.3 מיליארד שקל לאבי מעוז. וחושבים אחרת מבנימין נתניהו בנושא של שר נוסף במשרד הביטחון, שיהיה אחראי על יהודה ושומרון ושהשר הראשי יהיה אחראי על כל השאר. זה בדיוק כמו מאמן בכדורגל שמכניסים לו מאמן נוסף שאחראי על ההגנה, והוא אחראי רק על הקישור וההתקפה, והמאמן של ההגנה יחליט מה שהוא רוצה. אבסורד. אבסורד במדינת ישראל. ולכן אני אומר, גם לחבריי בליכוד, חברי הכנסת בליכוד: תתנגדו לחוק הזה. החוק הזה משפיל אתכם; החוק הזה עושה אתכם קטנים. למה יש עתיד לא מתנגדים לחוק הזה? הרי זה נוגע בסוף רק לליכוד ויש עתיד. לנו אין בעיה, אין לנו חשש כזה. החשש הוא של החלשלוש בנימין נתניהו, שמפחד מהבית שלו עצמו. בנימין נתניהו מפחד מחברי הכנסת שנמצאים אצלו בבית, לא מאחרים. לכן, ביבי החלשלוש, ביבי החלשלושון, אני מבקש ממך, תרד מהחוק הזה, הוא לא רלוונטי.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חברי כנסת מהליכוד, תתנגדו לחוק העקום הזה. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, עשר דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ברכות על המינוי.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחבר לדבריו של חברי ורעי, חבר הכנסת סימון דוידסון, לגבי החוק שאנחנו מנסים לדון בו בוועדת הכספים. אדוני, בשנה האחרונה הייתי מרכז הקואליציה בוועדה החשובה הזו, ובאמת זו ועדה – קודם כול היא אחת החשובות בכנסת, אבל מעבר לכך היא אולי הוועדה הכי מקצועית במשכן, וכך ניסינו להתנהל. ולכן כששמעתי שהחוק הזה מגיע לוועדת הכספים התפלאתי, כי בעיניי זה זלזול במקצועיות של הוועדה הזו. אני כבר לא מדבר על כך שבשנה האחרונה שמעתי כל כך הרבה טענות של חברי האופוזיציה היוצאת על יוקר המחיה, על מחירי הדיור, על קצבאות הזקנה, כי אני לתומי חשבתי שהחוקים הראשונים שהם יציעו יהיו החוקים הכלכליים, ומסתבר שהחוק הכי חשוב, החוק הראשון שאנחנו מקדמים היום במליאת הכנסת ובוועדות, בניגוד לכל הכללים המקובלים בבית הזה, הוא חוק התפצלות של ארבעה חברי כנסת. אני תוהה מי מפחד היום - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

ביבי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - והתשובה: מי שמפחד הוא ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו, שהוא חלש וסחיט, אבל לא רק שהוא חלש וסחיט בידי השותפות שלו, הוא חלש וסחיט בידי המפלגה של עצמו. ולכן הוא מפחד, ולכן החוק הזה בא לעולם, זאת הסיבה היחידה. לכן אני קורא לחוק הזה, גם לחוק הזה, שהוא חוק פרסונלי, כמו החוק של דרעי – פרסונלי רטרואקטיבי, כמו החוק של סמוטריץ'. וחבל, כי אנחנו מורידים את הרף המקצועי והערכי של הבית הזה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחבר גם לטענות שנשמעו לאחרונה מחברתי, חברת הכנסת טלי גוטליב, על כך שהמליאה הזאת ריקה, ומדוע היא ריקה. אני באמת מאוד מעריך את ההתמדה שלך, את יושבת פה שעות ארוכות, ואני באמת חושב שהעובדה שהמליאה הזאת ריקה לא מכבדת את הכנסת - -

טלי גוטליב (הליכוד):

זה בסדר, אני רואה שאתה אומר פה את מה שאמרת בוועדה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - אבל אני רוצה לספר לך סיפור. שנים ארוכות אני חלמתי להיות כאן. הסתכלתי בשידורים של ערוץ 99, וחלמתי על אותו רגע שבו אני אשב פה, כי זה כבוד גדול עבורי להיות במקום הזה ולהיות חבר כנסת. ואז נבחרתי לכנסת וישבתי פה בהתמדה רבה בקדנציה הקודמת, וכל מה ששמעתי הוא קללות וגידופים והתנהגות לא ראויה, ואנשים שסירבו לקרוא לראש ממשלה ראש ממשלה, ואנשים שסירבו - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מה לעשות שהוא גנב את אמון הבוחרים שלו? הוא גנב את אמון הבוחרים שלו. אי-אפשר לקרוא לו ראש ממשלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ואנשים, חברת הכנסת גוטליב, שהמשיכו לקרוא ליו"ר אופוזיציה ראש ממשלה - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

קריאת ביניים קצרה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ואני מודה, באמת, שלא היה נעים להיות כאן. ולכן פחות ופחות הייתי כאן, וזאת הסיבה - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

היית מעדיף שלא נהיה כאן. היית מעדיף שלא נהיה כאן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא. וזאת הסיבה, חבריי, שהמליאה הזאת ריקה. אני מאוד מקווה, שמכיוון שאתם כנראה הולכים להיות הקואליציה ותדברו פחות, יהיה פה יותר נעים, ולאט-לאט המליאה הזאת תתמלא. עכשיו יש לי חידה בשבילכם. אני מקווה שתעמדו באתגר.

טלי גוטליב (הליכוד):

ננסה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי אמר – לא, אנחנו לא נסכים עם חבר כנסת ביסמוט על הזהות המנצחת הערב כנראה. אני עם חברי, חבר הכנסת לשעבר איתן גינזבורג, אני באמת מאחל לו הצלחה. הוא יליד ארגנטינה, ואלה היו שעות מאוד מרגשות עבורו. תראו, יש לי חידה בשבילכם. מי אמר את המשפט הבא: "מי שיכול לעבוד, שילך לעבוד".

סימון דוידסון (יש עתיד):

ביבי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

"זה לא קל להגיד, אבל אתה חייב להגיד את זה, כי אם אינך אומר את זה, פירוש הדבר שאתה תיתן קצבאות לבחורים צעירים בני 24 בריאים בגופם ובנפשם; פירוש הדבר שאתה מתנכל לקשיש ולנכה וחולה, משום שאין – אין כסף. נתת את זה למישהו אחר".

בועז ביסמוט (הליכוד):

תגיד לי, שנה וחצי מועצת השורא לא - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי אמר את זה? מי אמר את זה, חבר הכנסת ביסמוט? אתה מוכן לנחש? אני מניח שאין לך אומץ לנחש, אבל אני אגיד לך - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

הצביעות שלכם מרקיעה שחקים. אי-אפשר שלא לשמוע את זה. אתה יודע מה הציבור רוצה? הציבור רוצה כבר ממשלה. זה מה שהציבור רוצה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני יכול להמשיך?

היו"ר ישראל אייכלר:

כן. סליחה, חבר הכנסת ביסמוט - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

ביסמוט, אני מסכים איתך, אבל למה לא מקימים? עבר חודש ימים. חודש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

נכנסו פה עוד חבריי, אז אני - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

אתם יכולים לצאת לדבר על כוס קפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

נכנסו פה עוד חבריי בינתיים, אז אני רוצה לחזור על החידה. שימו לב, מי אמר את המשפט הבא - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מי נכנס? כבר שאלת. מי נכנס שלא היה? כולנו שמענו. אין אחד שלא היה. כולם היו כאן, לא – נכנסו עוד אנשים - - - להגיד את זה עוד פעם - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

"מי שיכול לעבוד, שילך לעבוד. זה לא קל להגיד את זה, אבל אתה חייב להגיד את זה, כי אם אינך אומר את זה, פירוש הדבר שאתה תיתן קצבאות לבחורים צעירים בני 24 בריאים בגופם ובנפשם; פירוש הדבר שאתה מתנכל לקשיש ולנכה וחולה, משום שאין – אין כסף. נתת את זה למישהו אחר". אז מי שאמר את זה, חבריי, הוא ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, בהיותו שר אוצר, כמדומני ב-2003, כי אז - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

שכחת להוסיף החלש. החלש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

החלש, נכון, אתה צודק. חלשלוש. חלשלוש. חלש וסחיט.

בועז ביסמוט (הליכוד):

חלש, אבל לפניך. חלש, אבל לפניך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני מוכן לפרגן לו, כי ב-2003, בתור שר אוצר בממשלת שרון, הוא ניהל מדיניות כלכלית אחראית, נכונה, אמיצה. אבל איפה נתניהו של 2003, ואיפה נתניהו של היום? סחיט וחלש. אתם קוראים לעצמכם ממשלה לאומית; אני מצפה מממשלה לאומית לחשוב ולו טיפה על העתיד של המקום הזה, המקום הזה שלפני 24 שנה הפך לי לבית. חשוב לי לשמור על העתיד שלו, כי כאן אני מגדל את הילדות שלי, שהגדולה בהן בת עשר היום – מזל טוב, רומי – ואני חייב להגיד שכל מה שמודלף היום מהמשא ומתן הקואליציוני הוא כל דבר, חברים, אבל לא דאגה על העתיד של הבית הזה. תראו, היום אובדן התוצר לכולנו, אדוני היושב-ראש, מאי-תעסוקה של הגברים במגזר החרדי - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

רגע, במגזר הרוסי כבר סיימת? אתה כבר דאגת שכולם יעבדו?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מוכן להוסיף לי זמן?

היו"ר ישראל אייכלר:

לא.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה לא?

היו"ר ישראל אייכלר:

כי זאת הייתה הערה שיש לה גוון פוגעני, ואני חייב כיושב-ראש להעיר לך על זה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז אני אמשיך. אובדן התוצר על אי-תעסוקה של הגברים במגזר החרדי נאמד היום בכ-29 מיליארד שקלים לכולנו. לפי הערכות, בעוד 20 שנה, אדוני היושב-ראש, אנחנו נגיע ל-80 מיליארד שקלים, ובעוד 30 שנה נגיע ל-220 מיליארד שקלים, וזה בהחלט יחייב העלאת מיסים לכולנו. אני חושב שלכולנו ברור שמה שאנחנו צריכים לעשות היום הוא לעודד יציאת אוכלוסיות נוספות לשוק העבודה. ומה שהממשלה הזאת עושה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים שלה הוא ההפך: הכפלת קצבאות אברכים היא ההפך מעידוד התעסוקה; ההסכמים המתגבשים בנושא הגיוס הם ההפך מעידוד התעסוקה; הסירוב שלכם להחיל לימודי יסוד, לימודי ליבה, בכל מערכת החינוך הוא ההפך מעידוד התעסוקה. אני חושב שממשלה לאומית, בטח ממשלת הליכוד, שעדיין קוראת לעצמה מפלגה לאומית ליברלית - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

תגיד לי, מול רע"מ היו לך ההסתייגויות האלה? איפה היית לפני שנה וחצי? איפה היית לפני שנה וחצי? הצביעות נוטפת ממך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לאומית ליברלית, חבר הכנסת ביסמוט, אתה יודע מה זה ליברלי? ליברלי, חבר הכנסת ביסמוט, הוא בדיוק מה שראש המפלגה שלך, המדיניות של ראש המפלגה שלך - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

הצביעות נוטפת ממך.

היו"ר ישראל אייכלר:

אדוני סיים את זמנו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הפריעו לי. ראש המפלגה שלך נהג בשנת 2003 - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

ראש המפלגה שלי הוא ראש הממשלה שלך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תן לו לסיים, חבר הכנסת ביסמוט, כי עבר זמנו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לכן, אני מצפה מכם כמפלגה לאומית-ליברלית, להיות מפלגה לאומית-ליברלית, ולא מפא"י, חד"ש, לא מפלגה שנכנעת למגזרים, ולא מפלגה שנכנעת לכל הגחמות של פוליטיקאים מושחתים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. אתה סיימת את זמנך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הפריעו לי.

היו"ר ישראל אייכלר:

בסדר. אין לי שום חובה להוסיף לך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עוד 30 שניות, בבקשה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

עוד משפט סיום. משפט סיום.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני מצפה – אני חושב שהוספת לכולם, ומשום מה לי אתה לא מוכן להוסיף. יכול להיות שיש פה גוון מסוים שאתה לא רוצה להגיד לו.

היו"ר ישראל אייכלר:

יש סיבה. אני אגיד לך למה. כשתרד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא. תגיד לי.

היו"ר ישראל אייכלר:

כן. אתה סיימת את זמנך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא. לא סיימתי.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה סיימת את הזמן שלך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מוכן לתת לי לסיים?

היו"ר ישראל אייכלר:

אני אתן לך משפט סיום כמו שאני נותן לכל אחד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אוקיי. אז אני מצפה ממפלגת הליכוד, שהיא מפלגה לאומית-ליברלית, לשמור על העתיד של המקום הזה ולנהל מדיניות כלכלית אחראית, ליברלית, לטובת כלל המגזרים ולא רק לטובת מגזרים מסוימים. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לך. חבר הכנסת רון כץ, עשר דקות. בבקשה. אני רק רוצה להגיד, כיושב-ראש, שלהתייחס לאוכלוסייה מסוימת, בשעה שהאוכלוסייה שממנה אתה בא, אף אחד לא יעז להגיד או להעיר על כל מיני דברים שמאפיינים אותה – זה בגלל שאנחנו מדינה דמוקרטית, ולא מאפיינים מגזרים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

דווקא לא שמעתי שאתם נרתעים. לא זכור לי שאתם נרתעים מלהגיד משהו.

היו"ר ישראל אייכלר:

אפיונים של מגזרים מעל במת הכנסת, יש בזה פגיעה ביסודות הדמוקרטיה.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר צודק.

מאי גולן (הליכוד):

- - - העיקר שיש לכם - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

ואחרי זה בוכים שיש אלימות - - - כמה צבועים אתם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תנו לחבר הכנסת רון כץ להגיד את דברו. לא נפריע לו.

רון כץ (יש עתיד):

אתם יודעים מה, הכנתי משהו, אבל אני אלך free style. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני דווקא פונה לחבריי חברי הליכוד שגם נמצאים פה היום. משהו קורה שם. משהו עובר על תנועת הליכוד.

בועז ביסמוט (הליכוד):

ממשלה, אתה אומר. משהו טוב קורה - - - ממשלה, קוראים לזה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מבקש. תדעו לכם שכל זמן שאתם מפריעים – אם הוא פונה אליכם, זכותכם לענות, אבל אם לא - - -

קריאות:

היו"ר ישראל אייכלר:

אז כל הערה – זה לא בתקנון שאני חייב להוסיף, אבל המנהג הוא שאם מפריעים לנואם, נותנים לו את הזמן. אם הוא מדבר אליכם – זכותכם לענות.

רון כץ (יש עתיד):

לא. אני לא אדבר.

היו"ר ישראל אייכלר:

אל תדבר אליהם, ואז - - -

קריאה:

רון כץ (יש עתיד):

אדוני, אפשר להתחיל עוד פעם, שיהיה לי רצף?

היו"ר ישראל אייכלר:

אני אתן לך בסוף – עכשיו יש לך תשע דקות נטו.

רון כץ (יש עתיד):

עוד דקה, אוקיי. בסדר גמור. אז שוב, אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לפנות לחבריי בליכוד. הליכוד שאני גדלתי עליו ואני הכרתי – ורבים מחבריי הם חלק מהתנועה, אני גם מאוד גאה בזה שהמשפחה של אימי, אתם כולכם מכירים אותם, הם חלק משמעותי בתנועה. אני חושב שלא לתינוק הזה פיללנו. אני חושב שהליכוד, כתנועה דמוקרטית, כתנועה ליברלית, לא חלם להגיע לרגע הזה, וזה כבר הרבה רגעים שאנחנו עוברים פה בכנסת הזו, ובעצם, לעבור את מסע ההשפלה הזה שאנחנו רואים שעובר על הכנסת הזו. אנחנו עוסקים בשבוע האחרון רק בחוקים פרסונליים, שנועדו להכשיר הסכמים קואליציוניים, מסיבה אחת פשוטה – אף אחד לא סומך יותר על מנהיג הליכוד בנימין נתניהו. כולם מבינים שאם הוא לא ישלם במזומן עכשיו, לפני שתוקם ממשלה, אז זה לעולם לא יקרה.

מאי גולן (הליכוד):

אפשר בצ'ק דחוי?

רון כץ (יש עתיד):

הם לא מאמינים לצ'ק הדחוי הזה, מאי. הם לא מאמינים לזה, לא באשראי, לא בצ'ק – הם רוצים את הכסף היום, במזומן, עכשיו.

מאי גולן (הליכוד):

ככה הם הצביעו, רון.

רון כץ (יש עתיד):

עד כדי כך שמנהלים פה ועדות במקביל, שפותחים פה מליאה בזמן ועדות, שיש פה אישורים מיוחדים לעבוד בחנוכה. תכף יהיה אישור מיוחד לעבוד בשבת.

מאי גולן (הליכוד):

היו"ר ישראל אייכלר:

קריאת הביניים הסתיימה.

מאי גולן (הליכוד):

אני רק התחלתי.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא. לא נותנים קריאות ביניים הרבה. ודאי לא הפרעה.

מאי גולן (הליכוד):

זה חברי - - - אני לא מפריעה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה, אדוני. כמו שאמרתי, הסיבה היחידה שאנחנו עסוקים בטרללת הזו בשבוע האחרון היא כי נתניהו חלש, ולצערי העובדה שהוא חלש לא משפיעה רק עליו ועל השותפים שלו, היא משפיעה על כל מדינת ישראל. ולמה היא משפיעה על כל מדינת ישראל? כי במצב נורמלי שהיו מקימים פה ממשלה לאחר הבחירות, אז היו מדברים על המהות, היו מדברים לפחות על חלק מהבטחות הבחירות. דיברו בקמפיין על גיל לידה עד שלוש, הגיל הרך, הגיל הכי מוזנח במערכת במדינת ישראל במערכת החינוך; אף אחד לא לוקח עליו אחריות. עד שבאה הממשלה שלנו, ואמרו – הגיע הזמן לטפל גם בנושא הזה ולהכניס אותו למשרד החינוך.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבקש שם, בצד הזה, לדבר בשקט.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו מדסקסים - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

לא. דברו בשקט, פשוט מאוד שזה לא יפריע לי.

קריאות:

היו"ר ישראל אייכלר:

זכותכם לדבר בשקט.

רון כץ (יש עתיד):

טלי, תקשיבי, אני אתן לך. טלי, את תקבלי סקירה טובה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אנחנו דואגים לליכוד. אנחנו דואגים לליכוד. אנחנו אוהבים אתכם. - - - אתכם, מבטלים אתכם. אנחנו אוהבים אתכם.

קריאה:

אני אוהב אותך, סימון.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני ביקשתי שקט. אנחנו צריכים היום ללכת להדליק נרות חנוכה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, הגיע עוד חבר, אתה רואה - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

בבקשה. מי שרוצה לשוחח בשקט, אין בעיה. אבל מי שרוצה לדבר בקול, יש שם קפה טוב.

רון כץ (יש עתיד):

לא. זה כבר שתי דקות.

היו"ר ישראל אייכלר:

בבקשה. תמשיך.

קריאות:

היו"ר ישראל אייכלר:

אין ברירה, צריך להדליק נרות היום.

רון כץ (יש עתיד):

אז כמו שאמרתי. הייתי מצפה מחברי הליכוד לבוא ולומר: תסמכו עלינו, כל מה שהבטיח לכם בנימין נתניהו, יקוים. עשו זאת המפלגות החרדיות בשכל רב, ואמרו: אנחנו נתנה את זה בתקציב, זה בסדר גמור. זה לגיטימי. אבל מה קורה בעצם בשבוע הזה? בשבוע הזה, אף אחד לא מתעסק בגיל הרך, אותו תהליך שאנחנו התחלנו והעברנו ממשרד הכלכלה למשרד החינוך בשביל שיהיה רצף אמיתי מגיל לידה ועד סוף הרצף החינוכי. אנחנו רואים כל יום אלימות בבתי הספר. אנחנו רואים כל יום אלימות בחברה הישראלית. אנחנו עוקבים בדאגה אחרי הנתונים הכלכליים. אנחנו גם רואים את מעמדה של ישראל בעולם נפגע כתוצאה המטרללת של הבית הזה. חברים, רק ברשותכם, קשה ככה להתחרות איתכם בסאונד.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני חוזר בפעם – חבר הכנסת בועז ביסמוט, יש לכם קולות מאוד רמים, וזה מפריע - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

זו טלי, זה לא אנחנו. אנחנו מדברים בשקט.

רון כץ (יש עתיד):

הוא כבר הוסיף לי שלוש דקות, בשבילכם זה לא כדאי.

מאי גולן (הליכוד):

מגיע לך. כשאני עניתי - - - עכשיו קיבלת את זה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז אנא, אני מבקש. מי שרוצה להדליק נרות היום בזמן, יכול לצאת לדבר שם.

טלי גוטליב (הליכוד):

המליאה ב-15:00 נסגרת.

היו"ר ישראל אייכלר:

כן. כדי שנאפשר ליותר אנשים עד 15:00, אז צריך לתת להם לדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש לציין שהיושב-ראש מקפיד על הנהלים בעבותות של ברזל.

רון כץ (יש עתיד):

אז תקשיבו רגע, חברי הליכוד, כי אתם פה, ואני אנצל את ההזדמנות הזו שאתם פה. בועז, מהלך קמפיין שלם דיברו על גיל לידה. דיברו על אפס עד שלוש – היית שם, שמעת את זה. אתה חושב כמוני שזה דבר שצריך לעשות; למה, אף אחד לא מדבר על זה עכשיו? למה אף אחד לא מדבר על המצב הכלכלי במדינת ישראל?

קריאות:

רון כץ (יש עתיד):

זה מה שאני רוצה לעזור לכם. בזה אני רוצה לעזור לכם, אני מדבר על הקמת ממשלה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אני יכול לענות לו?

רון כץ (יש עתיד):

אני אשמח.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל זה על חשבונו. אז אני - - -

רון כץ (יש עתיד):

ניתן עשר שניות.

מאי גולן (הליכוד):

זה לא פייר שאתה פונה אליו.

רון כץ (יש עתיד):

אני אפנה גם אלייך.

מאי גולן (הליכוד):

אני יכולה לענות לך ללמה לא הצבעתם בעד חוק למניעת - - -

רון כץ (יש עתיד):

אבל רגע, בועז באמצע שיחה. מאי, שנייה.

מאי גולן (הליכוד):

למה לא הצבעתם בעד חוק - - -

רון כץ (יש עתיד):

מאי, את מוסיפה לי זמן, וזה על חשבוני.

מאי גולן (הליכוד):

למה לא הצבעתם בעד חוק חברתי לאנשים שאין להם דיור ציבורי? אני יכולה לתת לכם שלל - - -

רון כץ (יש עתיד):

אז אני אענה לך על זה. אבל רגע, בועז באמצע משפט.

מאי גולן (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

מאי, אתם באמצע משפט. אתם באמצע משפט. בועז לא יודע, מאי? תסמכי עליו, הוא עקב בדאגה, הוא היה באולפנים. כן, בועז.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני רוצה להסביר לך דבר אחד. אצלנו, אנחנו באנו להרבה זמן. לא באנו ליום יומיים. תן לי להגיד לך, אנחנו נהיה הרבה יותר ארבע שנים. כדי שתהיה ממשלה יציבה, אז עובדים קשה. עכשיו, כדי שלאחר מכן - - -

רון כץ (יש עתיד):

אבל אתם נכנעים – אני לא עונה. בבקשה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

רגע, שאלת שאלה. לכן, זו הסיבה. עכשיו, מה ההבדל בינינו לבין - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה ההבדל בינינו? לשותפים שלנו יש ערכים ויש עקרונות. גם לנו יש. לכן זה לוקח קצת זמן, אבל אל דאגה, בעוד כמה ימים תהיה לך ממשלה שתשרת גם אותך בצורה טובה ונאמנה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. תודה, בועז, מכיוון שזה על הזמן שלי, נמשיך אחר כך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אתן לך טיפ קטן.

רון כץ (יש עתיד):

בסדר, נמשיך עם זה אחר כך, אבל אני כן אענה לך. הסיבה היחידה שאין לנו כרגע ממשלה, בועז - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

אמר היושב-ראש - - -

רון כץ (יש עתיד):

אבל בוא נהיה כנים, הסיבה היחידה שאין לנו כרגע ממשלה - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

אמר היושב-ראש שב-15:00 מסיימים כי הולכים להדליק חנוכיות. מה שאתם עושים, אתם מדליקים מדורות. אנחנו רוצים להדליק חנוכיות. תנו לנו לעשות את העבודה ולשרת גם אתכם.

רון כץ (יש עתיד):

הוא כבר צריך להוסיף לי ארבע דקות בזכותכם. אז אני אענה לך, בועז, כי אני חושב שמה שאתה רוצה להגיד אתה לא יכול להגיד, וגם חברים נוספים פה. מה שאנחנו עוסקים בו בשבוע הזה, בטרללת הזאת של להוסיף עוד שר נוסף למשרד הביטחון, שאף אחד לא רוצה; הינה, פגשתי – עזוב, בלי שמות. עכשיו אני יכול לומר לך שהכי בכירים בליכוד אומרים שזה שיגעון גדול.

בועז ביסמוט (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

"אבל אתם עושים את זה" – אתה יודע, אחיינית שלי בת שמונה אומרת "אבל אתם". אבל עכשיו אתם בהנהגה, אז תעשו יותר טוב. תעשו יותר טוב. ועכשיו אני אומר, להוסיף עוד שר במשרד הביטחון יסנדל את נתניהו. אני בטוח שגם הוא לא רוצה את זה. אני בטוח שהוא יושב בינו לבין עצמו ואומר: למה, למה צריך את הצרה הזאת? ואני חושב שהוא גם לא רוצה את שינוי פקודת המשטרה. ופה אני אתן לך סקופ: אנחנו מצליחים להוריד חלקים גדולים מתוך הרעיונות המופרעים שהיו לבן גביר בפקודת המשטרה.

משה סעדה (הליכוד):

ממש לא, הייתי שם - - -

רון כץ (יש עתיד):

כי מה לעשות, כל הצוותים המקצועיים, כל היועמ"שים, המפכ"לים לשעבר, השרים, באו ואמרו את האמת, למרות שקשה לשמוע את האמת. מה הם אמרו? הם אמרו לו, תשמע, שר נחוש בא ומיישם מדיניות.

משה סעדה (הליכוד):

זה לא נכון.

רון כץ (יש עתיד):

הינה, עומד פה עכשיו שר נחוש ומתהלך פה. אתה רואה, זה שר חזק, תרתי משמע.

קריאה:

רון כץ (יש עתיד):

הוא יצטרך להוסיף לי את כל הזמן עוד פעם.

משה סעדה (הליכוד):

אני הייתי בוועדה, אתה היית לפרקים בוועדה, כי היית עסוק. כמי שהיה כל הזמן בוועדה, זה לא נכון.

היו"ר ישראל אייכלר:

רבותיי, היות שחבר הכנסת רון כץ סיים את זמנו, אני מוסיף לו דקה אחת מההתחלה, ודקה נוספת על ההפרעות. אז שתי דקות. אבל אל תתווכחו.

רון כץ (יש עתיד):

אז כמו שאמרתי, כשמגיע שר נחוש – ויש לנו דוגמה לשר נחוש וחזק פה, עומד מולי השר יואל רזבוזוב – כשהוא נכנס למשרד שלו, יואל לא אמר: רגע, בואו נשנה את הפקודה, כך שכשאני איכנס למשרד יעמדו. בואו נשנה את החוק כך שכשאני איכנס למשרד אז המנכ"ל יצטרך לקרוא לי: כן, אדוני השר. הוא לא ביקש את הדברים האלה. אתם יודעים מה הוא כן עשה? הוא נכנס למשרד, קרא לכל הצוות אליו, אמר להם מה הוא רוצה לעשות והנהיג מדיניות, כמו שעושה מנהיג. אני אתן לכם עוד דוגמה. השר מאיר כהן אהובנו, כשהוא נכנס למשרד הרווחה, אחד המשרדים הגדולים, המורכבים והקשים במדינת ישראל, הוא לא ביקש לשנות את החוק כך שכשהוא ייכנס למשרד, הפקידים ייאלצו לעמוד דום והמנכ"ל יצטרך – אני כבר לא יודע מה לעשות עם החלומות של בן גביר; לא, הוא נכנס למשרד ועשה מהפכה. כך גם ראש הממשלה במשרד החוץ, כך כל השרים שלנו. אבל אתם יודעים מה ההבדל? השרים שלנו קמו בבוקר ובאו לעבודה.

מאי גולן (הליכוד):

הם באו לעבוד, אנחנו באנו לשחק. טוב שאמרת את זה, רון, כי אחרת לא היינו יודעים.

משה סעדה (הליכוד):

אתם עולים כיתה, ולא בבית ספרנו.

קריאות:

רון כץ (יש עתיד):

הם לא באו – אני לא יכול.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מאוד מצטער, יש לך 30 שניות לסיים, משפט אחרון.

רון כץ (יש עתיד):

אבל תראה מה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני רואה, אבל אתה סיימת את זמנך.

רון כץ (יש עתיד):

מה סיימתי? הם מפריעים, ככה זה עובד.

היו"ר ישראל אייכלר:

היית בזמן פציעות.

רון כץ (יש עתיד):

טוב, אני אנסה להשלים את סוף הטיעון שלי. בגדול ובקצרה, מה שאני אומר זה שהשרים שלנו באו לעבוד ובאו לשנות.

מאי גולן (הליכוד):

נכון, במועצת השורא.

רון כץ (יש עתיד):

השרים שלכם – הם לא השרים שלכם, האמת, הם השותפים שלכם – הם באו לעשות שני דברים. האחד, לסחוט אתכם. וצר לי, חבריי בליכוד, שהסיבה היחידה שאין ממשלה היא פשוטה: נתניהו לא רוצה להגיד לכם מה התפקידים שלכם בשביל שלא תתהפכו עליו. בשביל זה בא החוק של פיצול סיעה. הם לא רוצים שתהיה אפשרות לארבעה חברי כנסת בליכוד להתפצל ולעבור לצד השני, זאת כל הסיבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה, הרעיון הובן. רון, כולם הבינו את הרעיון שלך, תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה גם לתת לסיום עצה, עצה לראש הממשלה המיועד הבא, נתניהו.

היו"ר ישראל אייכלר:

תרד לשם, תן להם את העצה.

רון כץ (יש עתיד):

שנייה, אני רק אומר במשפט, כי הם הפריעו לי.

היו"ר ישראל אייכלר:

הם הפריעו לך וקיבלת תוספת, מספיק.

מאי גולן (הליכוד):

דבר תורה.

רון כץ (יש עתיד):

מאי, עצה. דבר תורה בסוף. מאי, עצה אחרונה לראש הממשלה המיועד נתניהו. תקבע תאריך להשבעת ממשלה. הם יבואו, הם לא יצביעו נגדך. תחזקו אותו, חבריי בליכוד, תגידו לו. הוא יוצא חלש, הוא יוצא רע בציבור.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה על העצה. תודה לחבר הכנסת רון כץ.

רון כץ (יש עתיד):

כל מי שפוגש אותי אומר: איך נתניהו נהיה כל כך חלש? הוא הפך מאריה לחתלתול. תחזקו אותו בליכוד. אתם המפלגה שלו, תחזקו אותו. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל דאגה.

מאי גולן (הליכוד):

אל דאגה. איזה דאגה כנה. הדאגה שלך נוגעת ללב.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. אני רואה שאתם רוצים לעשות מסיבת חנוכה פה עכשיו, לא בערב. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, עשר דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

תקשיבו, חבר'ה, שכל אחד יגיד משהו מקורי. אתם לא יכולים למחזר את עצמכם לדעת, זה שיעמום קצה. אותו דבר שאמרתם בוועדה - - -

קריאה:

זה מסר, זה מסר שנקלט. את זה לימד אותנו נתניהו.

קריאה:

היו"ר ישראל אייכלר:

ביקשה הדוברת שיהיה שקט, ואני מצטרף לבקשתה, ואני הופך את הבקשה לדרישה, שיהיה שקט, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מזכירה לנו שאנחנו דנים בהצעת חוק המציעה לבטל את האפשרות של ארבעה חברי כנסת להתפלג מסיעתם. אז אני גם אצטרף לדברי קודמיי: נתניהו, חלש וסחיט ונתניהו מפחד. הוא מפחד כי הוא יודע ששותפיו הטבעיים הכניסו אותו לפינה שכדי להיחלץ ממנה הוא חייב למלא אחר כל אחת מדרישותיהם, מופרכת, מפוקפקת, מטורללת ככל שתהיה, גם במחיר פגיעה בצה"ל, פגיעה במשטרה ופגיעה באמון הציבור, גם במחיר פגיעה בדמותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. הוא מפחד כי הוא יודע שבהנהגתו, מפלגת הליכוד איבדה את הדרך. הוא מפחד כי הוא יודע שאף אחד לא מאמין לו, לא שותפיו הטבעיים ואפילו לא חבריו לסיעה. הם לא מאמינים לו, והם אפילו לא טורחים להסתיר זאת. הוא מפחד כי הוא יודע שיש עדיין בליכוד כמה אנשים הגונים שלא נחה דעתם מהצעדים ההרסניים שאותם הוא מאפשר לשותפיו הטבעיים לנקוט. הוא מפחד כי הוא יודע שהיום החוק מאפשר לארבעה מחברי סיעתו להתפלג, והוא יודע שאם זה יקרה, כבר לא יהיו לו 64 מנדטים והוא כבר לא יוכל להקים ממשלה. אז מה נתניהו עושה? הוא קורא לדגל את חברי הכנסת יואב קיש וחנוך מלביצקי, והם מנסים לבצע מחטף חקיקת בזק, שבמסגרתו הם מבקשים לשנות בהצעת חוק פרטית את חוק הכנסת; לא פחות מלהחזיר את הגלגל אחורנית ולבטל תיקון לחוק שתוקן אך לפני שנה, שמאפשר לארבעה חברי כנסת להתפלג מסיעה - -

משה סעדה (הליכוד):

שאתם חוקקתם אותו כי פחדתם.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - ועוד לפני שנחתמים הסכמים קואליציוניים, עוד לפני שיש ממשלה. כי בלי השינוי הזה, לא ייחתמו ההסכמים הקואליציוניים ולא תהיה לנתניהו ממשלה. כי בלי השינוי הזה, חקיקה דחופה ובהולה, עם פטור גורף מחובת הנחה בפני הכנסת – לא חקיקה שנועדה לאפשר למדינה להתמודד עם מגפה או מחלה, חלילה; לא חקיקה שנועדה לאפשר למדינה להתמודד עם מלחמה, לא עלינו; לא חקיקה המשרתת את הציבור בשעת חירום, אלא חקיקה שכל מטרתה היא לשרת שיכרון כוח של נבחרי ציבור ואת ההתחמקות מאימת הדין של העומדים בראש; חקיקה שבאה לחסום את דרכם של אותם חברי ליכוד שמבינים שמפלגת הליכוד איבדה את הדרך והחפצים והמבקשים לצעוד בחזרה בדרך הישר. מפלגת הליכוד, המנופפת כי היא דמוקרטית – לאן נעלמה זכות הנבחרים שלכם לומר איני יכול עוד? אומרים שהחיפזון הוא מן השטן, והצעת החוק החפוזה הזאת אכן יש בה יותר חורים מאשר גבינה שוויצרית. הליך החקיקה הוא לכאורה כשר אבל ריחו עולה לשמיים. הצעת החוק היא לא יותר מניסיון נואש של אדם מפוחד להפעיל לחץ ולנהוג בעריצות כלפי חברי סיעתו כדי לשרת אינטרס צר במיוחד. לא ראוי ולא מוסרי לשנות חוק כזה בחיפזון מבלי לאפשר הליך תקין ויסודי, מבלי לאפשר ללמוד את העובדות, מבלי לאפשר לקבל חוות דעת מקצועיות ומשפטיות, ובוודאי שלא ניתן לבצע מחטף חפוז שכזה באופן שיוחל מיידית על הכנסת הנוכחית. כך לא עובדת דמוקרטיה במדינת חוק מתוקנת. על כך אנחנו נלחמים כאן מדי יום, על עצם היותה של מדינת ישראל מדינת חוק דמוקרטית. בסעיף 1 להצעת החוק אנחנו הצענו שבמקום המילה "יימחקו" יבוא "ישונו עד לתום הכנסת העשרים-וחמש". זו לשון אחת ההסתייגויות להצעת החוק הנמהרת הזאת שהגשנו, חבריי מסיעת יש עתיד ואנוכי. מדובר בהסתייגות מהותית, הנוגעת בדיוק לסוגיה זו של החיפזון שבו שועטים שותפיו של נתניהו החלש והסחיט לביצוע החקיקה ההרסנית שלהם. כאשר יצאנו לבחירות לכנסת העשרים-וחמש ידעו המועמדים כי קיימת אפשרות לארבעה חברי כנסת להתפצל מסיעתם אם יחושו שסיעתם איבדה את הדרך. גם בציבור ידע, כאשר יצאו לקלפיות, שאם המפלגה שבה בחרו תסטה מהדרך, הם יוכלו לסמוך על כך שנבחרי ציבור אמיצים ובעלי יושרה יוכלו לומר "עד כאן" ולסרב לצעוד עם מפלגתם לעבר התהום. לא ייתכן שכללי המשחק ישונו בחיפזון וללא כל התראה מוקדמת, באמצע המשחק, כשכל הנבחרת נמצאת כבר על המגרש, הקהל ממלא את היציעים ורק שריקת הפתיחה מתעכבת, כי מישהו, בבהלתו הרבה, מפחד לשחק לפי הכללים הקיימים ורוצה לשנות אותם. לא ייתכן שחברי הכנסת שנבחרו בבחירות האחרונות והציבור הישראלי שיצא להצביע לפני פחות מחודשיים, בידיעה שקיימת בחוק האפשרות להתפלג מסיעה שאיבדה את דרכה, לא יוכלו לעשות זאת בגלל שינוי חקיקה כה חפוז אשר ניתן רק להגדיר אותו כמחטף. פשוטו כמשמעו – מחטף. לא ייתכן שדווקא בעת הזאת לא יוכלו ארבעה חברי כנסת להגיד "איני יכול עוד" ולסרב ללכת במסלול הפתלתל, שהולך ומתרחק יותר ויותר מדרכה של מפלגת הליכוד ומדרכה של דמוקרטיה מתוקנת. האמור בסעיף 1 – אנחנו מציעים שלא ייכנס אלא לאחר קיומו של משאל עם. זהו נוסח אחת ההסתייגויות שהגשנו. מאחר שמשנים את כללי המשחק באמצע המשחק, אז בואו לכל הפחות נאפשר לאזרחי המדינה להשמיע את קולם. מגיע לאזרחי המדינה להביע את דעתם במקרים שבהם מבקשים חלק מנבחרי הציבור שלהם לשנות את כללי המשחק הדמוקרטי באופן מהותי. מגיע לאזרחי המדינה שבית המחוקקים שלהם ינהג לפי הכללים הנהוגים במדינה דמוקרטית מתוקנת. נשאל את האזרחים האם הם מוכנים לקבל את ריצת האמוק החקיקתית של הקואליציה המסתמנת, שנועדה לשרת אינטרסים צרים ופרסונליים ולא את האינטרס של הציבור. האם זהו רצון הבוחר? לא לזה כיוונו אזרחי המדינה שמימשו את זכותם וחובתם הדמוקרטית ב-1 בנובמבר 2022 לפני חודש וחצי. אזרחי המדינה לא כיוונו להיפוך סמכויות וניצול לרעה של בית המחוקקים. הרשות המבצעת, אפילו טרם השבעתה, כופה על הרשות המחוקקת לחוקק חוקים דרמטיים שכל מטרתם לשרת צרכים קואליציוניים וצרכים אישיים. לא ייתכן שכל זה יקרה דווקא בימים של משא ומתן קואליציוני, כאשר השעון דוהר לקראת סיום תקופת ההארכה למנדט שניתן לנתניהו, ממש בזמן פציעות. נתניהו החלש והסחיט מאפשר לשותפיו רעבי הכוח והשררה וחסרי הגבולות לחוקק חקיקות בזק שפוגעות במשטרה, שפוגעות בצבא ההגנה לישראל, שפוגעות בציבור הישראלי ושפוגעות בחברי סיעתו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת מטי הרכבי צרפתי. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יבגני, אל תיקח את זה אישי שאני יוצאת. כמה דקות רק - - - < קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - אגב, את יכולה לצאת. זה שתי דקות שאני - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני באמת אומרת, שלא תיעלב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני כבר מספיק פה בשביל לא להיעלב.

היו"ר ישראל אייכלר:

יש לך 20 דקות, חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עוד כמה דקות, כי יש לי שאלות אליך, כי רציתי לשאול אותך כמה שאלות.

היו"ר ישראל אייכלר:

ב-20 דקות לא תספיק?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני מברך אותך אדוני, בכנסת הזאת אתה הולך להיות סגן יושב-ראש הכנסת, ואמרתי לא פעם, גם בתור סגן יושב-ראש הכנסת בעבר, שהתפקיד הזה הוא מחייב, ממלכתי, וצריך לכבד את כול האנשים, גם כשלא מסכימים למה שהם אומרים. אתה יודע מה, ככה כנראה, אני לא רוצה להגיד שכך נפל הגורל, אבל דווקא זה שאדוני נמצא כרגע בכיסא של היושב-ראש – אתה לא מצליח לתת לי זמן, נכון? אתה צריך את עזרתי, אולי? אני אעזור לך.

היו"ר ישראל אייכלר:

הסתדרתי, זה בסדר. מופיע פה רק 15; 20 לא מופיע. אני צריך לעשות 15 ו-5 ובמחשב לוקח לי זמן לעשות את זה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

התחלנו, זה בסדר. שמעתי לא מהאולם אלא שמעתי בשידור את חברך למפלגה, חבר הכנסת משה גפני, הרב משה גפני, שדיבר פה נגד שר האוצר וככה תקף ואמר שהוא ידאג למחוק את כל מה ששר האוצר עשה בשנה וחצי. עכשיו, אני שואל אותך, אדוני, וגם את חבריי במליאה: מה, אנחנו נמחק את הצמיחה הכלכלית שהשגנו בשנה וחצי? אני רוצה להזכיר שביוני 2021 אנחנו כממשלה, כקואליציה, נכנסנו לתקופה מאוד קשה – הגירעון מגיע כמעט ל-11%, 10.7%, אם אני זוכר נכון, שזה מעל 140 מיליארד שקל; האבטלה סביב 9.5%, כמעט 10%. אני מזכיר לכולם שעדיין היינו בחל"ת, שחלק מהאנשים לא רצו לחזור לעבוד; הייתה תקופה, ואנחנו היינו עדים לזה וגם היו דיונים בוועדות הכנסת, שחלק מהאנשים פשוט לא רצו לחזור לעבודה, טוב להם לקבל 75% מהשכר, חלקם עבדו בשחור, אני לא רוצה לעשות הכללות, בענפים מסוימים, והיה קשה למצוא עובדים. אדם שרצה להחזיר את העסק שלו, וזה לא משנה אם זה גן קטן או מעון או עסק שפחות או יותר השכר שם לא גבוה, קצת יותר משכר המינימום – אז בעלי העסקים נתקלו בבעיה שלא הצליחו להחזיר עובדים מהחל"ת. המדינה נתנה חל"ת, בהתחלה זה היה נראה כדבר טוב ובטוח, צריך לתחזק את האנשים ולעזור להם, בטח אנשים מבוגרים שאין להם עכשיו יכולת לעשות הכוונה והכשרה מקצועית ולעזוב וללכת למקצוע אחר, אבל פתאום גילינו שבחודשים אפריל, מאי, יוני, אנשים לא רצו לחזור. ואז מגיעה ממשלה חדשה. בתוך הממשלה שר האוצר אביגדור ליברמן, והוא מקבל מספר החלטות. הינה, הרב גפני נכנס לאולם. חבר הכנסת גפני - -

קריאה:

הרב גפני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

חבר הכנסת, אחר כך הרב גפני. אני אתייחס לחלק מהדברים שאמרת, שאתה רוצה למחוק את כל ההישגים של הממשלה. אז אמרתי, כולל הצמיחה? אתה רוצה גם למחוק את הצמיחה הכלכלית? אני מניח שלא, נכון? את הצמיחה הכלכלית אתה לא תרצה למחוק, שהשגנו בממשלה הזאת. אבל אני חוזר ליוני 2021. אנחנו רואים שמצד אחד חל"ת נותן כרית ביטחון, ומצד שני אנשים לא חוזרים לעבודה. מה עושה שר אוצר חדש שנכנס לתפקיד? קודם כול הוא אומר: אני מבטל את החל"ת; מבטל, ולחלק מהאוכלוסיות שהיו זקוקות לתשלומים האלה, למשל מעל גיל 45, השאירו את זה עד חודש נובמבר. כך תוך זמן קצר אנשים חזרו לשוק התעסוקה. כשאנשים חוזרים לשוק התעסוקה, יש מה שנקרא תהליך צמיחה של הכלכלה. הכלכלה חוזרת לפסים. למרות מה שהיה עוד בחודשי הקיץ עם מחיר הובלה ימית, עם כל ההתאוששות האיטית הזאת, משום שאנחנו הראשונים – וצריך להגיד פה: אנחנו אמרנו שלמי שהביא חיסונים מגיעה תודה, ואף פעם לא הסתרנו את זה. תמיד אמרתי שהממשלה הקודמת-הקודמת, בראשותו של נתניהו, דאגה לחיסונים, וטוב שכך, ואנחנו גם אמרנו את זה. כשמגיע להגיד תודה, אומרים תודה אבל כשמגיע גם להגיד תודה על הדברים שעשתה הממשלה הקודמת, אז תגידו גם תודה. אל תשתמשו בפייק ואל תפיצו דברים שלא תואמים את האמת. ולכן, אחת הפעולות הראשונות שנקטה הממשלה בתחום הכלכלי הייתה ביטול החל"ת. לאחר מכן, ואני זוכר את זה היטב, כולנו זוכרים את זה – יכול להיות שחלקכם לא – התחילה העבודה על התקציב. בתקציב בחוק ההסדרים הממשלה הכניסה למעלה מ-45 רפורמות, חלקן הוסרו, ובסוף נשארו קצת מעל 30 רפורמות. רפורמות שנחוצות לכלכלת ישראל. תראו, לא כל רפורמה היא טובה, אבל – לא כל רפורמה נראית בעיני הציבור כייפית. מה לעשות? תצאו עכשיו החוצה, תשאלו את רוב הציבור אם הציבור רוצה להמשיך מיסים ברמה גבוהה, כי מדינת ישראל היא אחת המדינות עם רמת המיסים הגבוהה, אני מניח שרוב הציבור יצביע במשאל עם, ויגיד: לא, אנחנו לא רוצים לשלם מיסים ברמה גבוהה. זה לא טוב, אבל מה לעשות, המדינה קובעת, זו הממשלה קובעת, זו המדיניות של הקברניטים. כי לא מתחשבים בדעת הרוב כששואלים שאלה לגבי מיסים. לעומת זאת, מיסים – למה אנחנו גובים מיסים? בשביל להחזיר את המיסים, נכון? לציבור. אם זה חינוך, אם זה בריאות, אם זה רווחה. כך בעצם עושים בכל המדינות, בכל הממשלות: בגרמניה, בצרפת, בחלק מהמדינות המיסים הרבה יותר גבוהים מבמדינת ישראל, ועדיין יש הרבה אנשים שלא מרוצים מהמיסים. הם מרגישים שהם משלמים יותר מיסים, ולא מקבלים את ההחזר. אני מניח שבן אדם שמשלם הרבה מיסים, ישאלו אותו: מה אתה מקבל בתמורה? הוא אומר: לא, אני רק משלם – ביטוח לאומי משלם, עצמאים משלמים, אנשים שמגיעים לשכר קצת גבוה עוד יותר משלמים. יש אנשים שיגידו: לא שווה לי לקבל יותר ויותר שעות נוספות, כי אני משלם יותר מיסים. ולכן התחושה שהייתה לפני שנה וחצי הייתה שהממשלה כאילו לא עוזרת להתניע את העסקים. אז ביטול החל"ת היה דבר הכרחי, וטוב שכך, שזה מה שקרה. בתקציב שעבר בממשלה באוגוסט, אדוני היושב-ראש, היו דברים שכולם הסכימו עליהם. אני מזכיר לך שבתוך הממשלה כלל לא היה ויכוח. אחרי שלוש שנים של שימוש ציני בתקציב ככלי פוליטי לפיזור מוקדם של הכנסת פתאום יש ממשלה שמעבירה תקציב, והתקציב הזה בא לכנסת. אני זוכר שפה בכנסת היו ויכוחים סוערים סביב התקציב. יושב פה חבר כנסת חברי ולדימיר בליאק, שהיה רכז הקואליציה בוועדת הכספים – הינה, הוא יכול להעיד, נכון? איזה ויכוחים היו בתוך הקואליציה סביב סעיפים על התקציב, וכיצד שר האוצר מצא זמן לשבת עם כל אחד מחברי הקואליציה, וזו קואליציה של 61, זה לא פשוט – וידענו להשלים, וידענו לגשר על הפערים בלי כותרות בומבסטיות ובלי כל המשחקים מתחת לחגורה, ובסופו של דבר התקציב הזה עבר. העבודה בכנסת הייתה יסודית – עם יציאה לחגים, היו שם חגים באמצע – אבל בסופו של דבר אנחנו העברנו את התקציב בתחילת נובמבר. אפילו לקחנו קצת ספייר, לקחנו כמה ימים לפני פקיעת המועד של התקציב. דרך אגב, אחד החוקים הראשונים שהעברנו – דחינו את התקציב. אני אומר למי שחדש פה: או שאתה חייב להעביר תקציב עד 31 במרס, או שאתה חייב להעביר תקציב תוך 90 יום מאז הקמת הממשלה. מאחר שהממשלה קמה ב-13 ביוני 2021 ולא היה תקציב – אני מדבר על תקציב 2021–2022 – אנחנו קודם כול דחינו את זה לאמצע נובמבר, כלומר דחינו את זה בארבעה חודשים כמעט, ובזמן הזה אנחנו דאגנו להעביר את התקציב. ברגע שהתקציב עבר – אתם יכולים לשאול כל שר, אפילו שרים לשעבר ששם בפרסה, איפה שאנחנו כולנו יושבים ושותים קפה – פשוט אמרו: חבר'ה, המשרדים התחילו לעבוד. הינה, יושב פה שר התיירות שיכול להעיד שהמשרדים התחילו לעבוד. אתה לא יכול לנהל משרד כשאין לך תקציב. אתה כל הזמן צריך לרוץ למשרד האוצר ולבקש תקציב המשכי, אחד חלקי 12. אתה לא יכול לתכנן דברים, אתה לא יכול לעשות שום דבר. אז עצם זה שעבר תקציב היה אולי בין ההישגים הראשונים של הממשלה, משום שהתקציב גם נתן יציבות לכלכלה. אם התקציב שבו אתה יודע בדיוק מה אתה מתכנן – ואני עוד לא נגעתי ברפורמות בחוק ההסדרים, יש לי עוד קצת זמן, אז אני גם אגע בהן – הדברים האלה הביאו בסופו של דבר לתוצאות טובות בכלכלה. מדינת ישראל, ממשלת ישראל, שמרו על נתונים טובים. בסוף דצמבר 2021 כבר הייתה תחזית שהקורונה עדיין משתוללת בחלק מהעולם, אחר כך בא אומיקרון. רוב מדינות העולם הסתכלו איך קרה שתוך שישה-שבעה חודשים כלכלת ישראל מתאוששת. נכון שיש ענפים חזקים כמו ענף ההייטק, שגם בו היו שינויים, וגם בו נעשו חלק מההחלטות האסטרטגיות, למשל כל הנושא של ויתור על השכרת מקומות נדל"ן ועבודה מהבית. מצד שני, זה גם דרש שיפור משמעותי בתשתיות. כל הסיפור של הרפורמה בסיבים האופטיים נובע בין היתר כלקח מהקורונה בממשלה הזאת. אם אתה רוצה שאנשים יעבדו מהבית, אתה צריך לדאוג לא רק לחינוך ולתחבורה שבאותם מקומות, כמו למשל פריפריה דרום או צפון, אלא אתה גם צריך לדאוג שפס האינטרנט שלך יהיה מספיק רחב, כי העומס של אותם אנשים שיושבים בבית פשוט לא יעמוד בעומס של העובדים שעובדים מהבית. וכך גם משרד התקשורת והממשלה קידמו רפורמה באינטרנט המהיר. דרך אגב, אני זוכר את הוויכוחים בוועדת הכלכלה בנושא – ממש דיברו על אחוזים, כמה אפשר לתת לחברה כזאת וכזאת, ואם יש מונופול, כי אנחנו יודעים שיש חברה אחת שהיא יותר שולטת בשוק התקשורת מבחינת התשתיות, ויש חברות שרוצות להתלבש על התשתיות האלה, וכו'. אלה דברים שהיו עליהם ויכוחים ענייניים, מהותיים, בתוך הבית הזה בוועדות המתאימות כתוצאה מהעברת הרפורמה בנושא של סיבים אופטיים, וזה גם דחף בין היתר חלק מהאנשים להמשיך לעבוד מהבית, ואנחנו יודעים גם את הנתונים. אני יכול לספר על הרפורמה ביבוא. אני שמעתי שהממשלה החדשה, הממשלה המסתמנת – חברת הכנסת עידית סילמן כנראה גם הולכת להיות חלק מהממשלה, היא הייתה בממשלה הקודמת ובקואליציה הקודמת – אני עד עכשיו לא הבנתי, עידית, למה בחרת דווקא בחמץ כנושא בשביל לעזוב את הממשלה. היית יכולה לבחור בנושא טוב יותר.

עידית סילמן (הליכוד):

זאת הבעיה שלך - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עזבי, די, די. אנחנו יודעים שזאת לא הייתה הסיבה.

עידית סילמן (הליכוד):

מה זה - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אנחנו יודעים שזאת לא הייתה הסיבה האמיתית. פשוט נמאס לך להיות, וככה קיבלת תפקיד.

עידית סילמן (הליכוד):

- - - זה רק מעיד עליך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אף פעם לא הבנתי, לבחור דווקא בנושא של חמץ?

עידית סילמן (הליכוד):

זה בדיוק, כי זו בדיוק הבעיה שלכם - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אין שום בעיה עם חמץ, תאמיני לי. אין שום בעיה עם חמץ. הבעיה הייתה כנראה אצלך, אבל לא עם החמץ.

עידית סילמן (הליכוד):

מי שואל שאלות כאלה בכלל?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

דרך אגב, חלק מהדברים שחברת הכנסת סילמן קידמה בממשלה הקודמת - - -

עידית סילמן (הליכוד):

מי שואל שאלות כאלה בכלל? למה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

את רוצה לנהל איתי דיאלוג, בואי ננהל דיאלוג.

עידית סילמן (הליכוד):

אולי תסביר לו למה - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אל תצעקי סתם בלי לשמוע את מה שאני עונה לך. אני חושב שהסיבה של חמץ היא לא סיבה מספיק מוצדקת. אבל זו דעתי, מותר לי להביע אותה.

עידית סילמן (הליכוד):

- - - שאתם היום גם - - -

עידית סילמן (הליכוד):

ממש לא, משום - - -

עידית סילמן (הליכוד):

בועז ביסמוט (הליכוד):

העם חשב אחרת. העם חשב שזהות יהודית - - -

עידית סילמן (הליכוד):

העם חשב שהזהות שהיהודית היא חשובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה מוסיף לי עוד דקה?

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה פנית אליה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, היא פנתה אליי. לא נכון, היא אמרה לי. היא נכנסה לאולם ופנתה אליי.

עידית סילמן (הליכוד):

מי שחשב שהוא יכול לחלל את הזהות היהודית של מדינת ישראל לא נמצא היום בכנסת ישראל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אף אחד לא מחלל שום זהות יהודית, ואנחנו יהודים בדיוק כמוך. תאמיני לי, לא מחלל אף אחד.

משה סעדה (הליכוד):

חמץ בפסח הוא זהות יהודית.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני לא אוכל חמץ בפסח. הינה, עובדה, אני לא אוכל.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת סעדה, אני רוצה לומר לחברת הכנסת סילמן - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני לא אוכל חמץ בפסח.

עידית סילמן (הליכוד):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה תודה? אני לא צריך תודה עכשיו. אני לא צריך תודה, אני אומר שזו לא הסיבה שהיא יצאה מהממשלה. אבל אני אילחם על הזכות של בן אדם לבחור מה הוא אוכל.

עידית סילמן (הליכוד):

אף אחד לא - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אבל אתה מוסיף לי זמן אחר כך?

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מוסיף לך על כל הזמן שלקחתי לך. פעם בהיסטוריה מגיע - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אין שום דבר ממה שאתם מפיצים. אתם מפיצים דברים שלא קורים במציאות. פשוט מפיצים דברים שלא קורים במציאות.

עידית סילמן (הליכוד):

זה היה - - - שרימית את - - - בושה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מבקש להגיד משהו, נא לא להפריע לי. אני אתן לך את הזמן. זה זמן שלי. פעם בהיסטוריה זוכה בן אדם נבחר ציבור לקדש שם שמיים ולהתפטר ולעזוב קואליציה עם כל המחיר הנורא של זה בשביל מצווה של לא תאכל חמץ, לא ייראה לך חמץ בכל גבולך.

עידית סילמן (הליכוד):

אמן.

היו"ר ישראל אייכלר:

זה דבר היסטורי שלא יילקח ממנה לעולם. עכשיו אתה יכול להמשיך, ואני מחזיר לך את הדקה שלך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מאחר שאני חונכתי שלא לחשוף דברים בתוך הקואליציה, אני אימנע ואני לא אחשוף דברים שחברת הכנסת סילמן אמרה בתוך הקואליציה הקודמת - -

עידית סילמן (הליכוד):

מה יש לך לחשוף? מה שמרת בבטן?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - משום שזה החינוך שלי. מה שהיה בחדרים יישאר בחדרים, ולכן אני לא חושף את זה.

עידית סילמן (הליכוד):

מה יש לך לחשוף? בוא, תחשוף, אני שומעת. מה יש לך לחשוף, שעבדנו קשה כדי שאתה תהיה בקואליציה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אבל אם אתה חושב שזה מעשה אמיץ וגבורה, אז אדוני יישאר בדעתו - - -

עידית סילמן (הליכוד):

שלא יכולת לשמור על זהותה היהודית של מדינת ישראל? בושה, פשוט בושה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני יישאר בדעתו, ובזה אנחנו חלוקים.

היו"ר ישראל אייכלר:

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אבל אני לא אחשוף דברים שנאמרו פה בחדרים, ואני לא אחשוף דברים שגם נשארו. מה שבחדר, נשאר בחדר.

עידית סילמן (הליכוד):

חבר הכנסת סובה, אל תסתתר מאחורי מילים ריקות. מילים ריקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה שהיה בחדר יישאר בחדר, וזה החינוך שקיבלתי מהבית.

עידית סילמן (הליכוד):

אין שום דבר בחדר שלך מלבד סתירה לזהות היהודית.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא תשמעו אותי מלכלכך, ולא תשמעו אותי גם מטנף וגם - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת סובה, זה בכלל לא משנה, הדברים האלה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני, זאת בדיוק הסיבה. זה בדיוק מה שמשנה.

היו"ר ישראל אייכלר:

הסיבות האחרות לא משנות. אם הקדוש ברוך הוא סיבב לה זכות, שהיה קידוש השם בכל העולם כולו, ששאלו מה הסיבה שהממשלה נפלה כשרצו להכניס חמץ בכפייה בבתי החולים היהודיים בארץ ישראל, זה כאילו שה' שואל - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, התשובה היא לא. הממשלה הקודמת לא נפלה בגלל חמץ בבתי החולים, ואם תשאל אותי - - -

עידית סילמן (הליכוד):

השר שביקש להכניס חמץ לא יהיה בכנסת הזאת. זאת התשובה הטובה ביותר של בורא עולם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תעשה כבר שתי דקות.

היו"ר ישראל אייכלר:

העניין הזה נגמר, אני חייב להוסיף לו את כל הזמן. אתה יודע מה? אני נותן לך שתי דקות. 20 דקות לא מספיק, אני נותן לך עוד שתי דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, עכשיו במקום חמש יש לי שבע.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל העניין של החמץ היה שווה. עד כאן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היה שווה. אגב, אני יכול לפתוח לך עוד כמה דברים. אני יכול להזכיר לך, אדוני, שבחודש דצמבר 2019, באחד מהפורומים הכלכליים הגדולים – אני לא זוכר איפה בדיוק - - -

עידית סילמן (הליכוד):

תודה שזיכית אותנו במצוות חמץ פעם נוספת, להזכיר את זה, להזכיר את זה - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היא ממשיכה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מבקש לא להפריע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זאת כבר הפרעה. לא נהוג לקרוא לסדר בהסתייגויות, אבל בכל זאת. אני אומר שבחודש דצמבר 2019, אדוני היושב-ראש, מופיע נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, ואומר דברים לגבי המגזר החרדי, החברה החרדית, איך שתקרא לזה. הוא אומר דברים שלא קשורים לא לליברמן ולא לישראל ביתנו ולא לאף אחד אחר. הוא אומר דברים אחרים, דברים ברורים מאוד. הוא אומר שעל פי הנתונים של ההעסקה במגזר החרדי אנחנו כמדינה חייבים לדאוג שהציבור החרדי יצא לשוק התעסוקה. דרך אגב, אני אמרתי את זה כמה פעמים, ואתה יודע את עמדתי בעניין, שאני מאוד מעריך את הנשים במגזר החרדי. הן דווקא שיפרו - - -

משה סעדה (הליכוד):

80% ומשהו עובדות כרגע. שווה למגזר - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן, אני אמרתי את זה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אל תפריעו, אל תפריעו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הוא לא מפריע, רק לחזק את הדברים שלי. תקשיב עד הסוף למה שאני אומר, ואז תגיד. לא פעם אמרתי שאני מעריך את הנשים במגזר החרדי, אחוז ההעסקה שלהן כמעט התקרב לכלל האחוז באוכלוסייה.

משה סעדה (הליכוד):

זה אותו הדבר.

בועז ביסמוט (הליכוד):

שווה, שווה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא. יש שם 2% פחות. 82% ו-79%, ואני יכול לבדוק גם בסטטיסטיקה. הוויכוח הוא לא על שני האחוזים האלה, הוויכוח הוא על האחוזים בקרב הגברים במגזר החרדי.

בועז ביסמוט (הליכוד):

תראה את המגמות - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם הם ימשיכו להפריע, אני אבקש בכל פעם להוסיף לי, כי הם קוטעים את חוט המחשבה שלי. אני בלי נייר, אין לי נייר. אני בלי נייר, אתה קוטע את חוט המחשבה, ואני צריך זמן.

היו"ר ישראל אייכלר:

הערת ביניים זה בסדר, אבל לא יותר מהערת ביניים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בדיוק, בדיוק. תודה רבה. אמרתי שאם היינו רואים את אחוז ההעסקה בקרב הגברים במגזר החרדי מגיע לרמה של 60% לפחות, 65%, היינו יכולים לדבר על המגמה. מאחר שאנחנו תקועים כל הזמן סביב 50% – פעם זה היה 51%, אחר כך 53%, אחר כך זה שוב ירד בגלל הקורונה – לא משנה, אפשר למצוא אלף ואחת סיבות למה זה שוב ירד ב-1%, אבל סביב 52%, פחות או יותר, ואם אתם תתווכחו על 1%, אני אהיה לארג' ואוסיף לכם עוד אחוז. זאת בעיה לכלכלת ישראל. אם מישהו קורא לפרופ' אמיר ירון אנטישמי, זאת בעיה של אותו בן אדם שקורא לו אנטישמי. אין שום קשר בין אנטישמיות לבין מה שאומר פרופ' אמיר ירון, שהוא בעצם האישיות הכלכלית אולי בכירה ביותר, ואולי הבכירה ביותר אחרי הממשלה. זאת הבעיה, ואני חושב שהנציגים של המגזר צריכים להכיר בה. אני לא אומר שאנחנו צריכים להתנגח. כן, צריך לבוא ולהתייחס לבעיה הזאת.

משה סעדה (הליכוד):

יש שינוי של המגמה, אי-אפשר להתעלם מזה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני, כשאתה מדבר על מגמה, אפשר לדבר גם 100 שנה על מגמה. אתה יודע, מגמות אפשר להמשיך 200 שנה, לדורות הבאים. אבל כשאתה מסתכל על הנתונים - - -

משה סעדה (הליכוד):

מה עם המגזר הערבי?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

גם המגזר הערבי.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא, לא סופרים שום ציבור. רק את הציבור החרדי סופרים, וזה בדיוק מה שעשו ליהודים בכל המקומות. זאת הנקודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא נכון, לא נכון. אוה, אתה רואה - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

למה סופרים רק את החרדים ולא את הרוסים ולא את האתיופים, לא את המרוקאים ולא את האשכנזים ולא את הפולנים ולא את הגליציאנים, רק את החרדים. זאת הנקודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בדיוק על זה אני מדבר.

בועז ביסמוט (הליכוד):

ברור, בגלל זה הם באופוזיציה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

חלק מהאנשים שומעים את הדברים באופן חלקי.

בועז ביסמוט (הליכוד):

- - - צביעות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אין שום צביעות, יש סטטיסטיקה. מה הצביעות?

קריאה:

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הם מפריעים לי, אי-אפשר ככה. אני מבקש שאתה תוסיף לי. לא, תקרא אותם לסדר, אם הם מפריעים לי. הם מפריעים. זאת כבר לא הערת ביניים, זאת כבר הפרעה לדבריי. זאת כבר הפרעה, תלמדו גם להקשיב. יש לכם זמן? תעלו לפה.

משה סעדה (הליכוד):

מקשיבים כל הזמן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא. פעם-פעמיים זה בסדר, אבל אתה מדבר בלי הפסקה. יש לך שטף דיבור, ואתה מפריע. לא, אי-אפשר ככה. אדוני, תקרא אותם לסדר. לא, אי-אפשר ככה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני קורא לסדר מהרגע הזה. אני לא רוצה לקרוא קריאות לסדר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הערת ביניים – סבבה, אין בעיה, אבל לא להפריע עכשיו במשפטים שלמים.

היו"ר ישראל אייכלר:

הערות ביניים זה טוב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, זאת זכות דיבור שלי.

היו"ר ישראל אייכלר:

כשחבר הכנסת פונה אליכם זכותכם לענות, אבל עכשיו שיהיה שקט. יש לך 33 שניות חוץ מהתוספת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

איפה השר התורן?

היו"ר ישראל אייכלר:

זה שהממשלה עושה סבוטז' ומוציאה את השרים, זה לא יפריע לכנסת להמשיך. אני ממשיך את הדיון כאילו הם נמצאים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שנייה, באמת. תבדקו איפה השר. מה זאת אומרת - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו נבדוק. יש מזכירה שתבדוק.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תבדקו איפה השר. אני חוזר ואומר, אדוני, ואני אומר לך, אני לא משיב עכשיו לחברי הכנסת מהליכוד. אני אומר לך: אמרתי את מה שאמרתי, ואני חושב שעדיין, כשמסתכלים על הנתונים, גם הנציגים של הציבור החרדי צריכים לבוא ולהכיר בבעיה. זה שיש 200,000 – כמה יש, 200,000 תלמידי ישיבות שלא עובדים? כמה יש? תגיד לי. תקן אותי, תקן אותי. אני אתן לך לתקן אותי.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת סובה, סיימת. אני מוסיף לך עכשיו שתי דקות. זה מספיק.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, למה אחת?

היו"ר ישראל אייכלר:

רציתי אחת, אמרת שלוש, עשיתי שתיים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

סליחה, שתי דקות דיברה עידית ועוד דקה הפריעו לי. שלוש דקות לפחות. אני מכבד אותך, תוסיף לי עוד דקה.

היו"ר ישראל אייכלר:

יש בגמרא שאם מישהו נודר משהו, הוא רוצה למכור בשלוש והוא בחמש, הם מתכוונים שניהם לארבע. אתה רצית שלוש, אני רציתי אחת, אני נותן לך שתיים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, לא. אני אומר ככה, אדוני, כשאתה מסתכל על הבעיה ואתה מכיר בבעיה, קל לך גם לפתור את הבעיה. אני לא מחנך אותך, חלילה, ולא אומר לך מה לעשות, אבל אי-אפשר לבוא ולהתכחש לעובדה שכמעט כל גבר חרדי שני לא בשוק התעסוקה. אתה תבוא ותגיד שהוא לומד תורה. אין לי בעיה, אין בעיה.

היו"ר ישראל אייכלר:

בדקת כמה גבר רוסי בעבודה - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה זה גבר רוסי?

היו"ר ישראל אייכלר:

- - וכמה הוא נמצא באקדמיה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד לי מה זה גבר רוסי.

היו"ר ישראל אייכלר:

וכמה פקיד בממשלה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה זה גבר רוסי? אתה יכול להסביר לי מה זה גבר רוסי?

היו"ר ישראל אייכלר:

אין דבר כזה גבר רוסי, אבל חרדי יש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן.

היו"ר ישראל אייכלר:

אה, תודה. זאת בדיוק הנקודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בסטטיסטיקה לא ראיתי שבנק ישראל מציין גברים רוסים. אני לא מכיר את המושג הזה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז בנק ישראל עושה עוול גדול מאוד בעניין.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בסדר, אבל למה אתה בא אליי בטענה? תבוא בטענה לבנק ישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא אליך, אל בנק ישראל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא. אתה אמרת "גבר רוסי". למה לא גבר אוקראיני? למה לא אוזבקי? למה לא ליטאי? לא הבנתי מה זה. דרך אגב, ליטאי קרוב - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

בדיוק.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אמרת "גבר רוסי". עכשיו העלבת בכלל את יוצאי אוקראינה. מה זה גבר רוסי?

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא. עם האוקראינים יש לי הזדהות עכשיו, ולכן לא אמרתי אוקראיני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

דרך אגב, רציתי לתת לך מחמאה, ואין לי בעיה, אני גם אתן לך מחמאה, על כל המלחמה על לימודי ליבה. אני מכיר דווקא את העמדה שלך בעניין הזה. אבל איך אמרת "גבר רוסי"? מה הקשר לגבר רוסי? יש הגדרות – הינה, השר חזר. הינה, השר חזר.

היו"ר ישראל אייכלר:

כי לאף אחד אסור לסמן את הגבר החרדי. בעיניי זאת גזענות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בסדר, גזענות, אבל זאת ההגדרה. משתמשים בהגדרה הזאת.

היו"ר ישראל אייכלר:

גם אם עושה את זה אמיר ירון, זאת גם גזענות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אגב, משתמשים בעולים, יש המושג עולים. בודקים גם אם עולים בשוק התעסוקה, זה נכון. הינה, עובדה, כל מי שעלה לישראל – יש הגדרה לעולה. יש הגדרה לעולה מעל גיל 18, זה בסדר. להשתמש בהגדרה עולה זה בסדר. בסטטיסטיקה אומרים גם נציג החברה הערבית? אני מניח שכן, יש כזאת הגדרה. אבל מה זה גבר רוסי? אני שומע ממך בפעם הראשונה. אין כזאת הגדרה גבר רוסי.

היו"ר ישראל אייכלר:

לכן, הסברתי לך את האבסורד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש לך נתונים על גברים רוסים שלא עובדים?

היו"ר ישראל אייכלר:

לא. הבאתי לך את האבסורד, היות שלא תעלה על הדעת ואני לא אעלה על הדעת לסמן גברים רוסים, כך אסור לסמן גברים חרדים, אלא אם כן רוצים לסמן ציבור ולפגוע בו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עוד פעם, אדוני היושב-ראש, זה לא לפגוע, זה פשוט לקחת הגדרה. לקחת אנשים שהם, כמו שאמרתי, תלמידי ישיבות, אני יודע עד כמה זה קרוב לליבך – אני מסיים כבר, שני משפטים, ואני מסיים.

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט סיום, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה קרוב לליבך, הנושא הזה, אבל תכיר בבעיה. עובדה שהם לא בשוק התעסוקה. אם הם היו בשוק התעסוקה והיו לומדים תורה – משהו היה מונע מהם ללמוד תורה? אני שואל אותך. אתה מבין?

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת סובה, סיימנו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

טוב. אני רק רציתי להגיד להם משפט לסיום. אני רוצה להגיד ממש משפט אחד לגבי החוק. אני חושב שאם הממשלה הייתה רוצה לקום, היא הייתה קמה מזמן. היא לא הייתה צריכה שום חקיקה. כל הניסיון הזה להעביר אלינו את האחריות זה פשוט חסר אחריות. תקימו ממשלה, תעבירו כל חקיקה, יהיה לכם את כל הזמן שבעולם ואתם לא תצטרכו לעשות את זה פה לפני שסיכמתם, לפני שחתמתם ולפני שהקמתם ממשלה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. עכשיו חברת הכנסת שרון ניר, גם 20 דקות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אני רוצה לדבר על היפוך סדר העדיפויות עוד טרם השבעת הממשלה, היפוך שממנו הזהרנו במשך ארבע מערכות בחירות, ובמערכה האחרונה ביתר שאת. מאחר שמפלגת ישראל ביתנו הגדירה סדר עדיפות ברור, והוא תיעדוף חיילי צה"ל – אלו שמשרתים בצבא ועושים מילואים – ותיעדוף ציבור העובדים ומשלמי המיסים, היום אנחנו ניצבים על קו פרשת דרכים, שבו ההסכמים הקואליציוניים מסמנים לנו היפוך מוחלט של סדר העדיפויות ויצירת אי-שוויון מוחלט בין הציבורים. כשאני שומעת את חבר הכנסת גפני אומר: חצי מהעם ילמד תורה והחצי השני ילך לצבא – אין חולק על כך שמעבר לעובדה שמחלקים את עם ישראל לשניים, יוצרים כאן אי-שוויון מוחלט בין שני החצאים. חצי מהעם ישרת ויגן בגופו על החצי השני. חצי מהעם יעבוד, יפרנס וישלם מיסים לרווחת החצי השני. נוצרת כאן אנומליה מוחלטת. ודי להסתכל על תחזית הגיוס לשנת 2050, שמצביעה על כך שפחות מחצי מהעם יתגייס לצה"ל. ניתן להבין מכך שהחצי המשרת כבר מתחיל להצביע ברגליים. אדוני היושב-ראש, אולי תעיר להם?

היו"ר ישראל אייכלר:

חברי הכנסת, אתם מפריעים לדוברת, או לצאת או לדבר בשקט. חבר הכנסת יואב קיש, זה מפריע לדוברת.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני אחכה שהדיונים יסתיימו, ברשותך, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שעצרו לי את הזמן, אני רואה שלא. כבר איבדתי דקה לדעתי, לפחות דקה.

היו"ר ישראל אייכלר:

קודם כול עכשיו את יכולה לדבר, אף אחד לא מפריע לך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני רוצה להתייחס לשינויים הדרמטיים בתחום החינוך, כי העתיד של כולנו נקבע על פי החינוך של ילדינו. אני רואה שתנאי כניסה לממשלה של יהדות התורה הוא תקצוב מוסדות שלא מלמדים ליבה ב-6 מיליארד שקלים, פרס על מניעת השכלה, ובכך בידול האוכלוסייה החרדית בכך שלא נותנים להם כלים בסיסיים על מנת שבעתיד יוכלו לבחור להשתלב בחברה ובשוק התעסוקה ובכל אשר יחפצו; כמו שאני כאימא, אגב, חושבת שראוי לנהוג כלפי ילדינו, כך אני חושבת שראוי לנהוג כלפי הילדים החרדים. מדובר בתנאי כניסה אבסורדי שפוגע בילדים החרדים ולמעשה יוצר תמרור אין כניסה לציבור החרדי, לשוק התעסוקה בעתיד. תנאי הכניסה הזה הוא בניגוד לאינטרסים של הציבור החרדי, והוא יוצר למעשה הנצחת מצב של עוני ואבטלה בקרב הציבור החרדי. לצערי יצא לי לא אחת לשוחח עם אימהות מהציבור החרדי ששואפות כמוני להעניק לילדים שלהן חינוך עשיר הכולל לימודי מתמטיקה, אנגלית, מחשבים, אך במקום לאפשר ולהנגיש להם את לימודי החול – בנוסף ללימודי הקודש, כמובן – מונעים מהם את הזכות הבסיסית ומייצרים דה-לגיטימציה למקומות מסוימים שבהם כבר חרדים ביקשו לעצמם לצאת ללמוד, ועל כך אני מברכת. ומהחינוך – לתעסוקה. דרישה קואליציונית נוספת שממשיכה את הקו ומונעת השתלבות של הציבור החרדי בשוק התעסוקה היא הכפלת תקציב של אברכים בישיבות. לא מספיק שמנעו מהם קבלת השכלה רחבה כאשר הם הופכים להיות תלמידי ישיבה, כעת מכפילים להם את התקציב, ובכך מנציחים את אי-השתלבותם בשוק התעסוקה ואת התלות שלהם בציבור העובד, באלו שמשלמים כמובן מיסים, ולא מדובר בקומץ של בני ישיבות תלמידים חכמים. אגב, בן-גוריון קבע לעניין חוק הגיוס לצה"ל, בראשית הדרך, את המספר 400. כאן מדובר בהחלטה גורפת המדברת על עשרות אלפים של תלמידי ישיבות. יש כאן בפירוש תמריץ שלילי להשתלבות בשוק העבודה, שעליו אנחנו נשלם בשלב ראשון 2 מיליארד שקלים, אך המשמעות האמיתית שלו היא גריעה של עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה למשק הישראלי. וכעת לפאנץ'. כפי שהתבשרנו אתמול במהדורת החדשות, בתחום הדיור מתכנן שר השיכון המיועד להקצות 20% מהדיור שישווקו על ידי רמ"י בעשור הקרוב רק לחרדים; לא ליוצאי שייטת, לא ליוצאי סיירת מטכ"ל, לא ללוחמים, הממשלה העתידית תתעדף את החרדים על פניהם. תגידו לי, זה נראה לכם הגיוני שבוגר שייטת 13 יהיה בעדיפות שנייה? באיזה מדינה זה קורה? מה נגיד לבוגר דובדבן?

היו"ר ישראל אייכלר:

את יודעת שזה עלילה?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שהוא second best? מה נגיד לו?

היו"ר ישראל אייכלר:

את יודעת שזה עלילה? כן?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אם 20% מוקצים לציבור אחר - - -

היו"ר ישראל אייכלר:

את יודעת שזה עלילה, כן? פשוט עלילה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

20% מוקצים לו ו-80% ליתר.

משה סעדה (הליכוד):

תגידי, זה החלטת ממשלה? קראת מודעה בעיתון, וזהו?

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא, זה סתם עלילה. לא, לא. זה עלילה תפורה. זה בסדר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אם 20% יוקצו לציבור מסוים ו-80% – היתר יתחרו עליהם, אז אין תיעדוף.

משה סעדה (הליכוד):

יש החלטה כזאת? איפה ההחלטה?

היו"ר ישראל אייכלר:

הערת הביניים הסתיימה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לדרישה להקצאת 20% מתווספת גם דרישה למנות נציג חרדי במועצת רמ"י. מסתמן שהעלות השנתית המוערכת של הדרישות האלה בתחום הדיור נאמדת בלפחות 3 מיליארד ש"ח. שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה שנבחרי הציבור רוצים לדאוג לציבור שבחר בהם, הבעיה שלי מתחילה כאשר זה יוצר אי-שוויון מוחלט ובא על חשבון האחר. וכאן, לצד עידוד החברה החרדית לא לעבוד ולא ללמוד, יש סחיטה של הקופה הציבורית כדי לממן להם גם דירות. ומה יקרה בינתיים בצד השני, ליתר האוכלוסייה? זה לשאלתך, חבר הכנסת סעדה – ליתר האוכלוסייה ההיצע יקטן והמחירים של הדירות יעלו. זה לא טיפול. זה לא טיפול במצוקת הדיור.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שר השיכון המיועד אמר שאין בעיה בדיור. אדוני היושב-ראש, נכון? הוא אמר שהוא לא שמע שיש בעיה - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני מצפה משר השיכון המיועד שידאג לכולם: לזוגות הצעירים, ליוצאי צבא, וגם לציבור החרדי. עוד דרישה מופרכת שתעלה לנו ביוקר – להכריז על קריית גת כאזור עדיפות לאומי כדי לאפשר מכירת דירות זולות, שמאפשרות הנחה של 50% בעלויות פיתוח קרקע. אלא שההנחה הזאת היא על חשבון המדינה, שזה אתם, האזרחים והאזרחיות, כולנו, משלמי המיסים. התענוג הזה יעלה לנו 4 מיליארד שקלים לפחות. וכעת לסעיף נוסף, שמשלים את התמונה. קיימת דרישה נוספת של יהדות התורה להעניק הנחה בתחבורה הציבורית – כן, תקשיבו טוב – לערים חרדיות. אם זה לא אי-שוויון, אז תסבירו לי מה כן אי-שוויון. לא די בשינוי סדר העדיפויות בכל תחום. הממשלה המתהווה רוצה לבטל גם את סעיף הנכד בחוק השבות, דרישה שהיא פגיעה אנושה במפעל הציונות הגדול ביותר בהיסטוריה. לא ייאמן שאזרחים שמשרתים את המדינה, 5,500 חיילי צה"ל במספר, חלקם לוחמים, הם צריכים כרגע לחשוש למעמדם. הם צריכים להיות בלחץ. קיימת כוונה להפוך אותם מאזרח לתושב קבע, תקשיבו טוב. פה יהיה שוויון רק בחובות, לא בזכויות. הם ימשיכו כמובן להיות חייבים בשירות צבאי, הם ימשיכו כמובן להיות חייבים בתשלום מיסים, אך הם לא יוכלו לבחור ולהיבחר. הכוונה לייצר פה אזרחים סוג ב'. הם יהפכו מאזרחים לתושבי קבע. האם החייל הקרבי שאביו יהודי ואימא שלו לא יהודייה ראוי פחות לגור פה במדינת ישראל וראוי פחות לקבל את ההטבות שמגיעות לו כאזרח? יש פה אפליה ופגיעה בזכותם של יהודים לעלות לארץ. מדובר בפגיעה אנושה במפעל הציונות הגדול ביותר בהיסטוריה ופגיעה כמובן במשק הישראלי לאורך זמן. מדובר בציבור שמגיע לארץ, משתלב בחברה, משרת את המדינה ותורם לה רבות. במקום שנחבר את הציבור הזה, נקרב אותו ליהדות, מייצרים פה דה-לגיטימציה, אדוני, לציבור שלם. אין לי ספק שלא לכך התכוון בגין כאשר התייחס בכובד ראש לחשיבות חוק השבות ובכלל לחשיבות מפעל העלייה והקליטה. שינוי סעיף הנכד הוא מפנה דרמטי בסטטוס קוו. אני קוראת לראש הממשלה המיועד, מר בנימין נתניהו, ולליכוד כולו, אסור לכם לשתף פעולה עם מהלך הרסני כזה. זה יירשם לחובתכם בדפי ההיסטוריה. מדינה שמכבדת את עצמה צריכה לתעדף את מי שמשרת בצבא, עושה מילואים ומשלם מיסים. חיילי צה"ל צריכים להיות מתועדפים בכל מצב. וכאן חשוב לי להציג את ההבדלים בין מה שהממשלה המתהווה הולכת לעשות, לבין מה שהממשלה הקודמת עשתה בשנה האחרונה. מפלגת ישראל ביתנו תיעדפה את אלה שנושאים בנטל, ובשנה האחרונה ביטאה זאת הלכה למעשה בכך שהיא הכפילה את דמי הקיום של חיילי צה"ל וחיילות השירות; שחוקקה את חוק ממדים ללימודים, שמאפשר לימודים אקדמאיים מסובסדים ללוחמים ולחיילים בודדים; בכך שהגדילה נקודות זיכוי במס הכנסה עבור הורים לילדים בבית ספר יסודי שעובדים ומשלמים מיסים; ובכך שהעלתה את מענקי העבודה למשתכרים בשכר נמוך ב-40%. תיעדפנו את ניצולי השואה, תיעדפנו את הקשישים שעובדים כל החיים שלהם, את אלה שמדינת ישראל ניצבת על כתפיהם, העלינו את הקצבאות שלהם לאחר שנים של הזנחה. אני רוצה לשאול באמת, בהסתכלות עתידית, איך ייראה העתיד שלנו? איך ייראה העתיד של הנכדים שלנו ושל הילדים שלנו? איך ייראה העתיד שלנו, כשחצי מהעם משרת וחצי לא? איזה מסר אנחנו מעבירים לעם כולו? אני אדם מאמין, אני מבקשת לומר שאני מעודדת יהדות מקרבת ומאחדת, בה יש כבוד לכולם, בה יש מקום לחילונים ולדתיים, לנשים, לגברים, ליהודים וללא יהודים. כדי לקרב, צריך להגדיל את המכנה המשותף, ולא ליצור פה חצייה של העם לשניים, ולא ליצור פה תחושה של אפליה בקרב הנושאים בנטל. יצירת בידול וריחוק בין חילונים וחרדים מסוכנת לעתיד של כולנו כחברה וכמדינה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, 20 דקות בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, זה נדיר שאנחנו רואים אותך פה, אבל מעכשיו אנחנו נראה אותך הרבה יותר, תסתגל, כי אתם השרים קצת שכחתם מה זה כנסת, אז תחזרו למציאות.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו מקרקעים אותם עכשיו לאט-לאט, עוזרים להם לרדת.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא, לא, זה טוב, זה בריא. אתה יודע, כשהעורך הופך להיות לכתב, קצת עבודת שטח, קצת עבודת רגליים, זה מצוין. אומרים שאנחנו מנותקים – לא, אני לא מנותקת, כל שישי סופר באופן קבוע, הכול טוב. קודם כול אדוני היושב-ראש, אני רוצה למחות על מה שקורה בכנסת בימים האחרונים. נכון, היה מצב שיושב-ראש הכנסת היה מאפשר לנהל ועדות בזמן המליאה. אני בעצמי בזמן העברת התקציב ביקשתי את האישור הזה וקיבלתי אחרי מאמצים רבים חצי שעה, שעה גג. אבל פה אנחנו כבר כמה ימים ברצף במציאות, שיש גם דיוני מליאה באופן מלא מלא כולל הצבעות, וגם ועדות על דברים מאוד מאוד משמעותיים וכבדי משקל, שמצאתי את עצמי היום בריצה מטורפת מוועדה שדנה על חוק יסוד: הממשלה לוועדה שדנה בפקודת המשטרה, האמת שהכי טוב שהן אחת ליד השנייה, זה הנס פה, כי אחרת זה היה בכלל בלתי נסבל. תוך כדי אני רשומה למליאה וצריכה לעקוב מתי אני מדברת. האמת, זה משהו לא תקין. כן יש מצבים כאשר יושב-ראש הכנסת מפעיל שיקול דעת ומאפשר לגלוש לוועדות בזמן המליאה, או שזה לקראת הסוף או הצבעות או דיון דחוף. אבל פה זה משהו שהפך להיות סטנדרט וקבוע. אם זאת נורמה חדשה, בוא נכתוב את זה בתקנון ונשנה את התקנון לפי הנורמה הזאת. אם אלה המצאות – לדעתי זה לא תקין.

היו"ר ישראל אייכלר:

אגב, אצל יולי אדלשטיין זה אף פעם לא קרה, כל התקופה שהוא היה יושב-ראש זה לא קרה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

יולי אדלשטיין היה מאוד מאוד קשוח עם הדבר הזה, זה נכון. יכול להיות שבכלל צריך כבר לחשוב על שינוי עמוק בעבודת הכנסת. דיברנו על זה שנים רבות, שהכנסת כבר לא מתאימה למציאות, לעומס הוועדות ולמליאה. אולי זה הזמן לחשוב, איך הכנסת צריכה להיראות, מה סדרי העבודה בכנסת ומה נחוץ כדי שהזמן פה יהיה יותר יעיל, יותר מתאים ויותר אפקטיבי לכל הדברים על שולחננו, כי מה שקורה עכשיו בימים האחרונים זה משהו שיצא מגדר הרגיל.

היו"ר ישראל אייכלר:

בשנתיים האחרונות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שוב פעם, אמרתי שאני מכירה את המציאות שאני התחננתי ליו"ר הכנסת מיקי לוי, והוא נתן לי שעה לגלוש, וזה היה בזמן התקציב, אז זה חריג. פה זה הפך לנורמה. זה לא מאפשר – אל תגיד לי שאלה דברים זוטרים, אלה דברים כבדי משקל שרצים עכשיו בוועדות. ובאמת אתה צריך לשבת שם ולהקשיב, להיכנס לעומק, כשעין אחת פה, אוזן שנייה בוועדה אחרת ואתה יושב שם. תקשיבו, עם כל הכבוד, זה משהו שהוא בלתי אפשרי. אז אני רוצה ממש רוצה להסתייג ממה שקורה פה, ואני יכולה גם לפנות ליו"ר הכנסת הישן-חדש שלנו יריב לוין, שאולי הגיע הזמן לחשוב על שינוי סדרי העבודה בכנסת. בזמני אני ניסיתי לקדם את זה מול יו"ר הכנסת הקודם הקודם חבר הכנסת יולי אדלשטיין, ואז נאמר לי: מה שהיה זה מה שיהיה. אני לא קונה את זה. הכול משתנה, גם אנחנו, גם הקצב, גם כמות הדברים. באתם למשול, אתם חדורי מוטיבציה, עם סכין בין השיניים? תוכיחו, אל תשאירו את מה שהיה שזה מה שיהיה, יש גם מקום לשינויים. זה היה מאוד חשוב להבהיר את זה. אני גם יכולה להבין כאשר מדובר על תקציב, כאשר יש מלא דברים ביחד בזמן מאוד מאוד קצר, מה בוער עכשיו? אני גם יכולה להבין שהייתה קורונה והיינו צריכים להעביר דברים במהירות שיא – אני זוכרת שאפילו פתחו פעם מליאה ביום שישי. יעקב אשר ישב בוועדת קורונה והיה צריך להוציא איזושהי הודעה במליאה והחזיקו את המליאה פתוחה כדי שזה יקרה, כי זאת הייתה שעת חירום. עכשיו אין מלחמה טפו טפו טפו, אין קורונה טפו טפו טפו, או שיש אבל פחות, אז מה כל הבהלה הזאת? אני גם רואה את החוק הזה שאנחנו כרגע דנים בו, פיצול סיעה. זה לא עניין של חיים ומוות, זה לא לחיות או לא לחיות. בסך הכול ארבעה ח"כים, חמישה ח"כים, שבעה ח"כים. הליכוד מפלגה יציבה, אנחנו לא יכולים להתפצל ארבעה. עם כל הכבוד, זה לא חוק של ישראל ביתנו. מה בוער לקואליציה העתידית עם החוק הזה? בליכוד כל הח"כים יציבים, נאמנים, אידיאולוגים כנראה, כולל כנראה ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו, ממש אידיאולוגי, אני רק לא כל כך יודעת מה האידיאולוגיה שלו, אבל הכול בסדר. מה בוער? ממה הפחד? זאת אומרת, אתה יודע, בפרפרזה, בשפה פשוטה, אתה חושד באשתך, למרות שעוד לא התחתנת איתה. גם החוק הזה, במה חושדים, ממה פוחדים? כולם רוצים להיכנס לממשלה, כל הקואליציה מגובשת, ימין מלא מלא עד הסוף. לפחות כך אומרים. ואז כבר שמים את המחסום הזה, עוד לפני שזה קרה. לא שזה קרה. עוד לא קמה ממשלה, זה עוד לא שם. חבר הכנסת ביסמוט, נכון? אתה חושב להתפצל מהליכוד?

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני דיברתי עם החברים שלך לאופוזיציה העתידית באותו רגע - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כן, אבל מה, תסביר לי, תסביר לי את ההיגיון. אתה עוד לא התחתנת ואתה כבר מפחת שיבגדו בך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

שאלת שאלה אז אענה לך, יש לי הזכות – כמה זמן אני בפוליטיקה, חודש, חודש וחצי? – להתחיל ישר עם הטובים ביותר. יותר מזה – עם סיעה אמיתית. עכשיו, מאחר שאנחנו בליכוד חסידים של עם אחד ולא שני עמים, אז אנחנו חסידים של סיעה אחת ולא שתי סיעות, לכן אני מרגיע אותך, תהיה פה סיעה אחת מאוחדת ומלוכדת.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

יופי, אין לי שום ספק בזה. להפך אני כל כך מכירה - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

אז יש לי שאלה אלייך, אני אאתגר אותך, למה היה צריך להעביר את החוק הזה שלפיו ארבעה ח"כים יכולים להתפצל? זה קצת יותר מעניין.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני אסביר לך משהו, אני אסביר לך, אני יכולה להבין את השאלה שלך. ההבדל המהותי, אתה יודע מה הוא?

בועז ביסמוט (הליכוד):

לא, אני רוצה ללמוד.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שאנחנו עשינו את זה אחרי שהממשלה כבר קמה. כבר התחתנו.

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה הייתה המטרה?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

המטרות פוליטיות לחלוטין. המטרות לגמרי פוליטיות, אני מסבירה לך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני אסביר לך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ההבדל המהותי הוא שאנחנו עשינו את הדברים האלו כשכבר התחתנו, הממשלה כבר הייתה וזה היה הליך חקיקה. פה אתה עוד לא התארסת, עוד לא אמרת: עלה בידי ואתה כבר חושש שמישהו יבגוד בך; ודווקא מישהו מתוך הבית שלך – כי כך מסתמן. בסדר, אנחנו נדבר על זה אחר כך, אבל הבנתי, אתה רוצה להקדים את המאוחר.

יוסף טייב (ש"ס):

(היו"ר יעקב מרגי, 14:15)

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

עכשיו, לגבי החוק הזה זו דעתי, שהחוק הזה בא מתוך פחד. אתה יודע מה? החוק הזה בא מתוך חוסר ביטחון עצמי של יו"ר הליכוד. האמת, איש כל כך חזק, כל כך אמין, כל כך אידיאולוגי, כל כך יש לו מילה חזקה, שכולם מאמינים בו ובכל האמרות שלו; אבל כנראה שבפנים, אתה יודע, יש כאלו אנשים שהם חזקים מבחוץ - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני לא רוצה להפריע - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אבל הם מאוד מאוד - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני מבין שקיבלתם דף מסרים וסיכמנו שהוא חלשלוש, אז נסכם שהוא חלשלוש אבל לפנייך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא אמרתי שהוא חלשלוש. להפך, אמרתי שהוא חזק.

בועז ביסמוט (הליכוד):

חלשלוש אבל לפנייך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

חזק, אמין, בעל שיעור קומה אבל כנראה, אתה יודע, לפעמים, זה קורה עם גברים חזקים בדרך כלל. הוא נראה כזה גדול, חזק, ביצועיסט, גנרל אולי, אבל בפנים בפנים יש שם ילד קטן, שנורא מפחד. זה נקרא חוסר ביטחון עצמי. אז כנראה הצעת החוק הזו היא בעצם הוכחה לחוסר ביטחון עצמי של בנימין נתניהו שכל כך חושש וחושד שיבגדו בו, עוד לפני שזה בעצם קרה. אבל עכשיו, ברשותך, אני רוצה לדבר על דברים אחרים.

בועז ביסמוט (הליכוד):

נבוא אלייך לתרפיות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

פה אני אשמח להקשבה. בזמן האחרון אנחנו, כולנו, עדים לשיח שהוא בעיני פוגעני, מגעיל, לא תורם ולהפך: רק גורם נזק לנו כעם וכמדינה. השיח שלצערי הרב אני שומעת שחברים שלי מהקואליציה – האופוזיציה העתידית – גם תומכים בו. כנראה שהם לא מבינים עד הסוף על מה הם מדברים. השיח על סעיף הנכד הוא מה שמפריע לי. אם נגלוש להיסטוריה של מדינת ישראל ונראה את גלי העלייה, נראה מי האנשים שבאו – אגב, מה שמאוד מפריע בסעיף הנכד, זה שהנכדים הללו, רחמנא לצלן, הם מברית המועצות לשעבר. – איך אמר סמוטריץ? "רק 5% מארצות הברית". זאת אומרת שאם זה מארצות הברית זה בסדר כי הוא אמריקאי, אם זה מצרפת – בעל דרכון ישראלי שגר שם ומבקר פה לעיתים רחוקות – זה גם בסדר. אבל חלילה, אם זה הרוסים זה כבר סיפור אחר. נכון, מתן כהנא? שמעתי אותך אתמול.

היו"ר יעקב מרגי:

אני חושב שמי שרוצה לתקן את סעיף הנכד לא מסייג מאיזו מדינה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אבל הפוליטיקאים שמדברים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הציבור שומע, כדאי שידע את האמת.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הפוליטיקאים מסתייגים. אז אני רואה בדיוק את הגזענות המגעילה הזאת. אז לכל מי ששכח או לא ידע, מי שהקימו את מדינת ישראל הם יוצאי רוסיה, אוקראינה, פולין, אלו שעכשיו אתם קוראים להם גוים; אלה שעכשיו אתם זורקים אותי בכל שני וחמישי – מה זה שני וחמישי? עשר פעמים ביום –לאוקראינה ולרוסיה, כותבים לי דברים מגעילים ברשתות החברתיות, במילות גנאי, מסבירים לי מה אני צריכה לעשות ולאן ללכת, מה בדיוק אני צריכה לעשות ואיפה אני צריכה לעבוד.

היו"ר יעקב מרגי:

אוי ואבוי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כן, כן. אז אנשים שכחו מי הקים את המדינה הזאת, מי נלחם פה, מי היו האבות המייסדים, מי אחר כך קיבל את גלי העלייה ממדינות אחרות וטוב שכך, מצוין שכך. וגם אז, בשנות החמישים והשישים, היה פה שיח מגעיל שאלו שבאים ממדינות אחרות הם לא בדיוק יהודים, הם סוג שני, סוג ב'. אני דוחה את זה, זה מגעיל אותי, זו התנשאות וזה כאילו יש למישהו דם כחול. למישהו יש פה בעלות על המדינה? על היהדות? לרב כזה או לרב אחר? אני שומעת פה סיפורים על בירורי יהדות ועל הנכדים המגעילים האלה שגורמים להתבוללות. אז כל אלו שיהודים למהדרין, חבר'ה, תירגעו. אף אחד מכם לא יודע מה סבתא שלכם או סבתא רבא עשתה שם מתישהו לפני חמישים או שישים שנים, ואם אתם רוצים לדבר על יהדות, על בירורי יהדות, על בדיקות DNA לגן היהודי, אתם בטוחים שאתם באמת רוצים לפתוח את זה? אתם בטוחים שלא יגלו פה דברים שאולי לא כדי לגלות? וגם מדינת ישראל כשלה. כן, אתה כשר הדתות לשעבר כשלת בתפקידך, כי היית צריך להעביר חוק גיור כדי שאותם נכדים, אותם נכדים שמשרתים, חבר הכנסת אייזנקוט, שאתה כמובן שרתת את העם בצה"ל, אני אשמח שתשמעו, הצברים המתנשאים – לא אתם אבל בכלל. הצברים המתנשאים, הדם הכחול פה. איך אתה מעז להגיד דבר כזה? אתה כשלת כשר הדתות ולא העברת את חוק הגיור.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

יוליה - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לתת לרבני העיר את האפשרות לעשות את זה. אתה, חבר הכנסת אייזנקוט, ראית ראיתי אותך – אתה לא אמרת, את זה אני לא תוקפת אותך – אתה בתור רמטכ"ל - - -

אוריאל בוסו (ש"ס):

הוא דיבר נכון להציל את עם ישראל - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ראית את החיילים האלה. אתה ראית אותם, הנכדים לא מספיק יהודים, הם לא מספיק יהודים - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע לחברתך לסיעה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הם לא מספיק יהודים בעיני הצדיקים שיושבים פה באולם הזה, שדואגים לדם נקי, אבל להיות בצבא, בטייסת, בהייטק, אחות בבית חולים – זה מצוין. גם כן, אתה יודע - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

- - - יש הרבה אזרחי ישראל לא יהודים שהם החיילים הכי טובים והאזרחים הכי טובים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אבל יש מושג שנקרא: זרע ישראל – מקווה שאתה מכיר את זה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

יוליה, אני לא היית מעביר - - -

אוריאל בוסו (ש"ס):

ישראלי טוב הוא לא בהכרח יהודי טוב.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

גם אתה, אל תרים עלי את הקול.

אוריאל בוסו (ש"ס):

ישראלי טוב זה לא בהכרח יהודי טוב.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תקשיב טוב, אדם שמסכן את חייו בצבא, עובד, משלם מיסים, מרגיש, יהדות זה לא דם, יהדות זה לא DNA שלך, זה משהו שהוא בלב ובראש. זה ההבדל, זה כנראה ההבדל המהותי ביננו. וגם, מבחינתי, 5,500 חיילים עכשיו, שהם גויים מבחינתכם, שהם עכשיו בצבא, הם יותר יהודים מחלק מהאנשים פה, שאומרים שחצי העם ילמד תורה וחצי ישרת בצה"ל. אז אותו חצי העם שישרת בצה"ל בסוף גם מממן את אותו החצי שלומד תורה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

יוליה, תעשי הבחנה בין אזרחים מדהימים לבין יהודים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה כשר הדתות הייתי צריך להתאבד על חוק הגיור, ואסור - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ראית מה הם עשו לי, כמעט הרגו אותי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ואסור להכליל אנשים בעד סעיף הנכד, נגד סעיף הנכד. במי אתה תומך, באלה ששונאים - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

יוליה, הבעיה שהוא רצה להתאבד ואמרת לו - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היית צריך לעשות הכול שזה יקרה, אבל כנראה, אתה יודע, לכל אחד יש את הקיבולת. לא יכולת. לגבי עולים חדשים שבאים לפה עכשיו - - -

קריאה:

כמה הוא יכול? כמה?

אוריאל בוסו (ש"ס):

מיליון עולים.

היו"ר יעקב מרגי:

את אשמה, פנית אליהם. חבריי - - -

אוריאל בוסו (ש"ס):

לא נתנגד. לא נתנגד. את רוצה לשמוע? את רוצה לשמוע רגע?

היו"ר יעקב מרגי:

היא לא רוצה. חברת הכנסת מלינובסקי ברשות דיבור. היא לא מוכנה. אחר כך. אל תפריע לה, ולא נצטרך להוסיף לה. בבקשה.

קריאה:

אני מקשיב.

אוריאל בוסו (ש"ס):

משפט אחד, בבקשה.

היו"ר יעקב מרגי:

תרשה לי. אתה אוהב סיפורים, נכון? אספר לך אחר כך על אחד שהיה מוכר בוטנים ולא רצה לתת הלוואות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אנשים – אני שומעת עכשיו סיפורים. הם באים לפה, מקבלים ככה וככה. וואי, רחמנא ליצלן, אפשר לחשוב מיליונרים. מזה הם יתעשרו. זה יסדר להם את החיים. בואו תירגעו. קודם כול, אנשים שבאים, אם הם לא נשארים בארץ – הם לא מקבלים כלום, לא סל קליטה ולא נעליים. יתרה מזאת, אנחנו מדינה מפגרת. כשהם באים לפה, התור לאולפן כדי ללמוד עברית זה בעוד חצי שנה. מה הם מצפים? אנחנו לא דאגנו לחיים הולמים. כשבאים לפה אנשים עכשיו והם כבר פה והתור הקרוב למשרד הפנים הוא בעוד ארבעה חודשים, אתם יודעים מה זה אומר מבחינת החיים? – אתה חסר זכויות. אתה יושב פה, אתה לא יכול לזוז, אין לך מסמכים, אין לך חשבון בנק, אתה כלום, כלום, כלום. לא ביטוח בריאות – ואז אתה צריך לחכות ארבעה חודשים בתור לפקידה במשרד הפנים, שתנפיק לך את התעודות ותבדוק אותך. אנחנו כשלנו במשימתנו. במצב כזה, שבאות משפחות עם ילדים, הם יושבים פה חסרי אונים וחסרי יכולת להתקיים, וכן, חלק מהם עוזבים. זה הפסד שכולו שלנו. זה לא שהרווחנו מזה, ממש לא. הם עוזבים, ואנחנו הפסדנו. אגב, חברים, העולם השתנה. אם אתם חושבים שמדינת ישראל זו כזו מציאה, עכשיו לכל העולם שרק מסתכל ומת לבוא לפה ולחיות במצב המורכב שלנו – זו טעות חמורה. העולם פתוח, יש מדינות שבשמחה רבה מקבלים את האנשים האלה ומעניקות להם הטבות, כי בדרך כלל אלה גם אנשים עם השכלה ועם מקצוע. אגב, אתם תראו שבפעם הבאה שתלכו לבית חולים, תבדקו עם האחות האם היא מספיק יהודייה כדי לטפל בכם. אם לא, תדרשו רק את היהודי על פי ההלכה שייתן לכם שירות – חלילה, שזה לא יהיה נכד. או מורה בבית ספר או קופאית בסופר – רק יהודים על פי ההלכה. זאת אומרת, אם זו המטרה; אם אלו לא מספיק טובים להם, אז, בעצם, אנחנו גורמים לכך שאנשים עוזבים. הם היו שמחים להישאר פה, אילו היו מקבלים שירות טוב ויחס נורמלי. מה הם שומעים כל הזמן? אתם גויים, אתם גורמים להתבוללות. אתה יודע מה, חבר הכנסת מרגי? אני אגיד לך משהו. כשהילדים שלי או שלך – ואני לא יודעת בני כמה הילדים שלך – או של כל אחד שיושב פה, יפגשו את אהבת חייהם, דבר אחרון שהם יעשו זה בירור יהדות. תתאר לעצמך, בא בחור, רואה בחורה: את יהודייה? יש לך אישור מהרבנות? בלי אישור מהרבנות אנחנו לא נתחיל. בואו, חבר'ה, בחיים זה עובד אחרת. בסוף בסוף, אתה יודע, יש את חוק הבומרנג. אלו שהכי דואגים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אבל דווקא בגלל זה, את מחזקת את החשש של מי שרוצה - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא. לזה יש פתרונות. שוב, יהדות היא לא רק דם – זה לב ונשמה. זה הרבה דברים ביחד, ויש פתרונות. אתה יודע, יש רבנים שאומרים: פישלנו, היינו צריכים, ברגע שיש אנשים שהם זרע ישראל, אבל לא יהודים על פי ההלכה, לעשות גיור עממי, להטביל את כולם בים, ושם לסיים את הסיפור. יש גם דעות כאלו. יש רבנים שהיום – אם, חלילה, בחור מתחתן עם בחורה כשהוא יהודי והיא לא והיא רוצה לעבור גיור, הם דורשים ממנו את הגיור לחומרה. לשמור על אורח החיים החרדי. אתה יודע מה אנשים צעירים אומרים? להתראות. שם זה נגמר. זאת אומרת, הגישה המכבידה, הגישה הלא-מכבדת, הגישה דוחה. בעצם, מה אנשים עושים? אנשים מצביעים ברגליים. גם אלו שהיו רוצים אולי להתקרב - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

- - ובאופן רשמי להתקבל לתוך העם שלנו - - -

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

לא, היא כבר סיימה את זמנה. אחר כך כשתעלה, בזמנך תוכל.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני אסיים. אני כבר מסיימת. להפך, תסתכלו על הסטטיסטיקה המאוד פשוטה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה על הפניית תשומת הלב. היא סיימה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני מסיימת. זוגות צעירים, גם אלו שיכולים היום להתחתן ברבנות, מצביעים ברגליים. הם לא רוצים להתקרב לשם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אז תבדקו את עצמכם ותפסיקו לעשות אזרחים סוג א' יהודים מלא מלא - -

אוריאל בוסו (ש"ס):

לא מצביעים ברגליים – מצביעים ישראל ביתנו.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

- - ואזרחים סוג ב', שישרתו את אלו שהם סוג א'.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זה לא יקרה, ולא במשמרת שלנו.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. יעלה ויבוא חבר הכנסת גדי אינזקוט. בבקשה.

אוריאל בוסו (ש"ס):

לא מצביעים ברגליים – מצביעים ישראל ביתנו.

היו"ר יעקב מרגי:

הינה, עכשיו היא באה אליך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - - למה היא חושבת - - - מה - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

כבר זכיתי בנאום הבכורה שלו אצלי. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת נכבדים, אני רואה שזה כבר הפך להיות תנאי, שאתה היו"ר ואני - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הכבוד כולו שלי.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

גם שלי.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

איפה השר?

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע מה האבסורד פה? מתן, אני עונה לך, משיב לך. השר פה. מה שקרה פה – זה על חשבוני, ואני אאפס את הזמן. מה שקרה פה הוא שעולים לפה חברי הקואליציה הנוכחית, מלינים שהמצב כזה והם שכחו שהם בממשלה. עכשיו אתה שואל על השר שלך. לו יצוין שהוא באמת יצא לרגע.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא דואג למינהל תקין.

היו"ר יעקב מרגי:

בדרך כלל, נהוג שהצד השני שואל איפה השר. השר פה. שרים פה. בבקשה, אני מאפס.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני לא רוצה שייפול פגם - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מבקש לאפשר לדובר. תודה.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

בשבוע החולף, ואני מעריך שזה ייקח עוד שבוע, יש פה ניסיון להעביר חוקים די בחטף, עם השפעה על הביטחון הלאומי, על הנורמות הציבוריות, על משרדי ממשלה, על דפוס של ארגונים גדולים, ונשאלת האלה: האם אי-אמון בין מרכיבי הקואליציה העתידית הוא סיבה מספיק טובה לעשות את זה? בעיקר לאור העובדה שאנחנו נמצאים בתקופה מרובת איומים ואתגרים. די להביט כל ערב בחדשות או להקשיב במשך היום לרצף אירועי פשיעה ובעיות משילות, יחד עם איומים חיצוניים גדולים מאוד: האיום האיראני שמתקדם לו גם בזירה הצפונית, וגם בקשר עם רוסיה וגם בהתקדמות של תוכנית ההעשרה עם הרבה מאוד אי-ידיעה, לצד ההבנה שההסלמה ביהודה ושומרון, שנמשכת חודשים ארוכים, יכולה להגיע להסלמה רחבה יותר בזירה הצפונית, לצאת משליטה, עם התחזקות של חמאס, יחד עם העובדה שכוחות הביטחון עושים עבודה ראויה לציון. הבחירות הסתיימו בהכרעה ברורה, וניתן היה לצפות לחילופי שלטון מהירים. מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים זה עיסוק בנושאים שהם שוליים יחסית לגודל האתגרים של מדינת ישראל. החלטות שנובעות בעיקר מחוסר אמון, משיקולים פוליטיים, כשנשאלת השאלה: איפה השיקולים האסטרטגיים, הביטחוניים והכלכליים? כידוע, עד כמה שזה יישמע מוזר, למדינת ישראל אין תפיסת ביטחון פורמלית. מאז הקמתה מדינת ישראל בחרה לא להגדיר תפיסת ביטחון פורמלית – מה שמעלה, בעיניי, את החיוניות ואת הצורך לגשת בחרדת קודש כשנוגעים באתגרים ביטחוניים, ולנסות גם להגדיר מדיניות ברורה עד כמה שניתן – דבר שפוליטיקאים לא נוטים לעשות. זה מחייב הבנה עמוקה מאוד, מחייב שיקול דעת, מחייב הקשבה לגורמי מקצוע, למה שנקרא שומרי הסף, לאותם גורמים מקצועיים שגם היום בבוקר היו מושא זעם בדיונים על חוק המשטרה. חוק הפיצול והשינויים שצפויים בתקופה הקריטית, בעיקר במבנה של מערכת הביטחון, בעיניי, מהווים סיכון גם לאור העובדה שמתחלפים בשבועות הקרובים אנשים מרכזיים במדינת ישראל – ראש ממשלה, שר ביטחון, רמטכ"ל, ראש המל"ל – והיה צפוי שניגשים בחרדת קודש לשינויים. ואני רואה את השינויים האלה בדאגה רבה, כמי ששירת מעל 40 שנים בצה"ל. השינויים במתפ"ש, במינהל האזרחי והכפפת פלוגות מג"ב איו"ש, לא נובעות משיקול דעת מעמיק. אם היה פה שיקול דעת מעמיק ושיקולים ביטחוניים, כנראה ההחלטות האלו לא היו מתקבלות; אלא אם יש פה איזו מטרה נסתרת – ואני מקווה מאוד שלא – שהשלב הראשון הוא לקבל אחריות על המינהל האזרחי ועל המתפ"ש, השלב השני הוא להחליש אותם, השלב השלישי הוא לבטל אותם והשלב הרביעי – להביא למציאות כאוטית ביהודה ושומרון, ואז לגשת לפירוק הרשות הפלסטינית. שמעתי מנהיגי ציבור ביהודה ושומרון שקוראים – אפילו ביום שישי אחרי הפיגוע הנתעב, שלשמחתנו, לא נפגע בו איש – כבר להיכנס ולכבוש את שכם. אני אומר את זה כמי שהנהיג פעילות תקיפה מאוד ביהודה ושומרון. אני מקווה מאוד שמה שנראה זה גם תבונה מדינית וגם תעוזה צבאית לצד הצורך ליצור בהירות למערכות הביטחוניות, ולא לקבל החלטות בקלות ראש שיודעים איך מתחילים אותן, וכשהשד הזה יוצא מהבקבוק לוקח הרבה שנים להחזיר אותו. אני ממליץ לעשות את השינויים האלה בשיקול דעת מעמיק. אני רוצה לומר משהו גם על תיקון פקודת המשטרה. אני חושב שנכון לבצע שינוי, אבל הוא צריך להתבצע אחרי בחינה מעמיקה, שתסדיר את הנושאים שדורשים שינוי. אני ניגש למשפטי סיכום, ואני אומר: בתקופה המורכבת הזו, שיש בה שינויים רבים מאוד אני ממליץ מאוד לשמור על קשר עין עם המטרות ועם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

- - זה יאפשר לקבל החלטות בצורה אחראית יותר, מפוקסת יותר. אני אדלג על שלושת האינטרסים שרציתי לציין, כדי להדגיש את החשיבות שלהם, ואני אסיים רק: סוף מעשה במחשבה תחילה. זאת העצה הטובה ביותר שאני רוצה לתת לשרים שיתמנו, כנראה, תוך שבוע-שבועיים. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחבר הכנסת גדי איזנקוט. יעלה ויבוא חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

יש לו מעמד מיוחד אצלנו. לכן אני מעניק לו זכות דיבור עד חמש דקות. בבקשה, אדוני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את הדברים שלי, אדוני היושב-ראש, לחוק בן גביר. השר המיועד בן גביר לא שהה עדיין שנייה במשרד שלו כשר לביטחון לאומי. יחד עם זאת, עדיין יש לו היומרה הכה-מיוחדת הזאת - -

היו"ר יעקב מרגי:

דווקא אמרו לי שהוא בילה הרבה במתקנים של - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל לא כשר, עם כל הצוות המקצועי והצוות האישי שלו. ועדיין יש לו היומרה להבין מה צריך, כמה צריך, איך צריך, מתי צריך. הרי כל מי שנכח בדיונים על חוק בן גביר מבין שההצעה שהוא מביא היא מגושמת, מרושלת, לא מקצועית, חסרת אחריות, לא קשורה ובעיקר יוצרת בלגן אטומי. זה רק ממחיש מה שחלק מהחברים כבר יודעים: שבן גביר יודע בעיקר לצעוק ולנופף באקדחים אבל הוא פחות חזק - - -

היו"ר יעקב מרגי:

דקה על חשבוני. אתה יודע, בתקשורת רצים מועמדים למשרד כזה או לאחר. אני עוד לא קיבלתי שום תפקיד, ואני לא יודע מה אני הולך לעשות, ואני רוצה לומר לך שהרבה טובים מתוך המערכות, כבר רצים עם עמדות ועצות כאלה ואחרות. סמוך עליי שגם אליו רצו בכירים מתוך הארגון ואמרו לו: תעשה ככה, אם לא ככה. כמו שרצו אליי ורצים אל אחרים – לעיתים זה בא מתוך הארגונים. הינה, אני מוסיף לך את הדקה. בסוף אני אוסיף לך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מאה אחוז. זה דברים חשובים. אני אגיד לך מה ההבדל בינך, אולי, לבין בן גביר. מי נושא באחריות על ההחלטות או על החוקים שמתקבלים? השר. ולקדם הצעה כל כך הרת עולם שמשנה סדרי עולם ביחס שבין השוטרים לבין האזרחים, מבלי שהיית שנייה בתור השר לביטחון הפנים או לביטחון לאומי, שנייה – אני לא אומר שלא צריך לעשות שינויים. הפקודה, כמו שציינה היום חברתי שרון ניר, היא משנות השבעים ברור שהיא זקוקה לשינויים. אבל את השינויים צריך לעשות בשום שכל, אחרי שהתייעצת, אחרי שהבנת. לא לדהור לעבר שינויים, שרבים חוששים מהם. המשטרה זה אולי הגוף המרכזי שנמצא בקשר בין המדינה לאזרחים. עצם הרעיון, אדוני היושב-ראש, להחדיר לתוך המשטרה פוליטיקה, להכפיף את השוטרים לפוליטיקאי – יש יאמרו, ככלי שרת להגשמת מאווייו – הפוליטיזציה של המשטרה היא סכנה דרמטית לחירויות הפרט של כל אזרח ואזרחית של מדינת ישראל. אתה יודע, בשבוע שעבר שמעתי את חבר סיעתו של בן גביר, חבר הכנסת צביקה פוגל, אומר, בוודאי שהשר יקבע מדיניות. הוא יחליט איפה להפגין, איפה לא להפגין, אילו הפגנות יש לפזר ואלו לא - -

היו"ר יעקב מרגי:

הפגנה זאת זכות יסוד של האזרח.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מסכים איתך. לכן כשאני שומע חבר מסיעתו של בן גביר אומר שהשר יקבע מדיניות, הווה אומר, יחליט איזה הפגנות לפזר ואיזה הפגנות לא - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא מאמין שתת-אלוף בצה"ל, שהיה ראש מטה אלוף, לא יודע שהזכות להפגין היא אחת מהזכויות הדמוקרטיות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מצטט, אדוני היושב-ראש: בן גביר יוכל לקבוע מדיניות אילו הפגנות יש לפזר ואילו הפגנות לא לפזר. הוא גם הזכיר את השם "בלפור". אתה זוכר איזה הפגנות התנהלו בבלפור?

היו"ר יעקב מרגי:

לצערי, אני זוכר. אני חולק על המוטיבים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הכול בסדר. אני גם - -

ינון אזולאי (ש"ס):

היה פעם אחד בשם אלי – איך קוראים לו? שהיה פה?

היו"ר יעקב מרגי:

אבודרה.

ינון אזולאי (ש"ס):

אבודרה. אלי אבודרה, הוא היה השר שארגן. איפה הוא היום?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - כשאני שומע את חבר סיעתו של בן גביר, חבר עצמה יהודית, מדבר על מדיניות השר ביחס להפגנות זה שולח אותי ישר למצעד הגאווה. חבר רשימתו של בן גביר אבי מעוז כבר הודיע שהוא מתכוון לפעול לביטול מצעד הגאווה. בן גביר עצמו עתר פעמיים לבית משפט העליון בשבתו כבג”ץ בדרישה לבטל את מצעד הגאווה, כי זה פוגע ברגשות של דתיים. הוא היה מהמארגנים של מצעד הבהמות מול מצעד הגאווה. אם בן גביר יקבע את המדיניות והוא יוכל לבטל את מצעד הגאווה – אגב, לא צריך, אדוני היושב-ראש, להודיע קבל עם ועדה על ביטול מצעד הגאווה. בסמכויות שהוא מבקש לקנות לעצמו הוא יכול להחליט שמאבטחים קצת פחות את מצעד הגאווה, באופן שגורם לאנשים לרצות פחות להגיע, כי פחות בטוח תחת הסדרי האבטחה הנוכחיים; או, לצורך העניין, לקבוע, כמו שהמשטרה כבר קבעה, שהוא לא יעבור במרכז מצפה רמון, אלא במעטפת של העיר. מזה אני חושש. כי כמו שאמרת, אדוני, ובצדק: חופש ההפגנה וחופש הביטוי הם נשמת אפה של הדמוקרטיה.

היו"ר יעקב מרגי:

הוספתי לך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בזמן שהוספת לי אני רוצה להתייחס לדברים של יוליה מלינובסקי, ולכלים חד-פעמיים. כמה הוספת לי? שתי דקות. סבבה. אתה רחום.

היו"ר יעקב מרגי:

תמשיך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני רוצה, בזמן שנותר לי, מלבד לחוק בן גביר להתייחס גם לחוק הנכד ולכלים חד-פעמיים. אני פונה אליך כי אני מעריך אותך מאוד, ואתה גם מסיעה שחוותה את האירוע של העלאת המס על כלים חד-פעמיים בתור אירוע משברי.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע, אני כיושב-ראש ועדת כלכלה נאבקתי בגילה גמליאל כשרה להגנת הסביבה. היא נחפזה להחיל את הפיקדון על בקבוקי המשקה הגדולים. בסוף זה לא היה תלוי בוועדת כלכלה, אלא היה לה תאריך יעד. והיא הבטיחה אז 100 מיליון שקל לטובת מכשירים ידידותיים, שיפוזרו לא במרכולים – בקניונים, ליד סניף הדואר – כדי שזה לא יהיה איזה תג שיוך, של מי שמחזיר בקבוקים כדי שהציבור יתחנך. אבל באה שרת הגנת סביבה חדשה, והדבר הראשון שעשתה: אספה את כל הכלובים מרחובות העיר, המכשירים לא באו; 100 מיליון שקל הלכו למבחני תמיכה אחרים – צריך לבדוק לאן הם הלכו. והיום, רובם ככולם – אלה שלא רוצים להחזיר את זה כי זה מסמל משהו כשמחזירים בסופר את המכלים, לצערי הרב - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

- - זורקים את זה לפח האשפה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

אבל אנחנו משלמים מס.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מקווה שנצליח לתקן את הליקוי שהצבעת עליו עכשיו, אבל אני כן רוצה לחזור על ביטול סעיף הנכד ועל כלים חד-פעמיים. ולמה אני אומר את זה? כי יש החלטות שיש להן יחסי ציבור לא טובים. העלאת המס על החד-פעמי, היו לזה יחסי ציבור לא טובים. הרי זה לא נגד החרדים, זה לא נגד הערבים, זה לא נגד אף אחד. מדובר בשינוי הרגלי צריכה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

שתתכבד הממשלה, תיקח 100 מיליון שקל לקמפיין הסברה לתזונה בריאה, למודעות להתנהלות בריאה, אורח חיים בריא מגיל - - - מיסים כדי לחנך אזרחים? זה נהוג במדינות שאתה ואני לא רוצים להיות שם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אגיד לך מה - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה שירות לכל ילד - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר, אני איתך. אבל מיסים כדי לחנך אזרחים, זה שייך למדינות שאני בטוח לא רוצה להיות בהן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אם תיתן לי ממש 40 שניות ברצף, אני אסביר לך מה כוונתי.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

העלאת המס לא נועדה לפגוע באף ציבור, בוודאי שלא בציבור החרדי, שכולנו מבינים שיש לו אתגרים בגלל משפחות ברוכות ילדים וכו'. ויחד עם זאת, זה נתפס על ידי הציבור החרדי – ויש פה גם את חבר הכנסת טסלר, שמייצג פלג אחר. שלום, חברי. וגם אותך.

היו"ר יעקב מרגי:

אבל זה בא ביחד עם המזבלה במריצות, זה בא ביחד עם החד-פעמי, זה בא ביחד עם הבקבוקים – איזה הסברה חיובית אתה רוצה שזה יוביל?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שנייה, שנייה, שנייה. אני אומר, יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שהתנהלנו בזה בצורה לא נכונה. המאבק בכלים חד-פעמיים מפלסטיק הוא חיוני.

היו"ר יעקב מרגי:

מסכים איתך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו אוכלים את הפלסטיק, זה פוגע בחלב האם, זה פוגע בפריון - -

היו"ר יעקב מרגי:

הסברה. הסברה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - זה פוגע בחופי הים שלנו, בטבע שלנו. ב-2050 – אני לא יודע אם אתה יודע את הנתון הזה, זה נתון בלתי נתפס – אמור להיות יותר פלסטיק בים מאשר דגים.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע שבצמיגים יש חוק, תפיסת עולם, שהמזהם משלם?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

שהיצרן, שהיבואן ישלם. למה הצרכן? הכול נופל על הצרכן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז אני אומר, במקום לבטל את המס הזה ולתמרץ אנשים לצרוך חד-פעמי, בוא נעשה את זה אחרת. אבל למה אני אומר סעיף הנכד?

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן, ופה אני אסכם. למה אני מקשר בין סעיף הנכד לחד-פעמי? אני לא יודע אם אתה שם לב, אבל חברת הכנסת מלינובסקי ביטאה איזשהו סנטימנט שכואב לחלק מהציבור, שרואה בביטול סעיף הנכד כעלבון נגדו. כהשפלה, כביזוי, כרמיסה. זה כאילו שהכנסת אומרת לחלק מהציבור הישראלי: אתם לא רצויים פה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, כשיש לקונה ומביאים משהו בצורה קיצונית – אני רוצה לומר, בואו תקיימו דיון. יש פה איזה לקונה שצריך לטפל בה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז אני אומר שוב, כמו שאני אומר שהאופן שבו הבאנו את ההצעה להעלאת מס באופן שנתפס על ידי חלקים מהציבור כלא-רגישה – פה אני אומר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הבנתי את ההשוואה, תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין לי בעיה לקדם דיון על הנושא הזה, אבל פה זה לא מובא כדיון, אדוני היושב-ראש. זה מובא כאמירה שנתפסת בעיני ציבורים רבים בישראל כך: אתם לא רצויים, אנחנו נרמוס את הכבוד שלכם. החוצה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ופה אני מבקש מכם לנהוג ביתר רגישות, כי מדובר בציבור של אנשים שהוא חשוב למדינת ישראל, בוודאי של אלו שחיים פה בארץ, בוודאי של אלו שנמצאים בתפוצות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת יוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה. נהניתי מאוד, אדוני היושב-ראש, תודה לך.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת וכל האורחים ביציע, ברוכים הבאים. אני גם רוצה לדבר קצת על החוק של בן גביר, או החוק של השר המיועד. אני השקעתי את הימים הראשונים שלי בכנסת ובדיונים להיות רק בוועדה הזו.

היו"ר יעקב מרגי:

רק ברשותך, לציין את התלמידים - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אה, נו, אני אמרתי להם ברוכים וברוכות הבאות.

היו"ר יעקב מרגי:

כיושב-ראש, ברוכים הבאים ביום הראשון של חנוכה לבקר במעוז הדמוקרטיה הישראלית, בכנסת, בפרלמנט הישראלי. ברוכים הבאים.

נאור שירי (יש עתיד):

היה מתבקש, אחרי שתגיד: המעוז של הדמוקרטיה והפרלמנט הישראלי, שנשיר כולנו ביחד "מעוז צור ישועתי".

היו"ר יעקב מרגי:

לא שרים פה בכנסת, אבל אמרת כאילו שרת. בבקשה, אדוני, הדקה, אני אחזיר לך אותה.

נאור שירי (יש עתיד):

הדעה הרווחת על חבר הכנסת בן גביר היא שהוא חד, נכון? נסכים או לא נסכים עם הדעות שלו, כל אחד והצד שלו וההסכמות שלו, אבל אפילו האורחים שלנו פה יסכימו שהוא חד. אני אישית חושב שהוא מגלומן עם אקדח פיקות, אבל זה כבר משהו אחר. הוא ניצח את המשטרה בתיקים בבתי משפט, אנחנו יודעים שהוא חד. לכן אני, כשהגעתי לוועדה, ישבתי ובאמת, חברי סימון דוידסון, הייתי המום. למה הייתי המום? כי החוק הזה הוא אחד הרשלניים והלא-מקצועיים שראיתי בחיים שלי. בעיקר, אגב, הוא לא קולע למטרה שלשמה התכנסנו. כי הדעה הרווחת סביב השולחן מכל גורמי המקצוע הלשעברים והנוכחיים, כל גורמי המקצוע בין במשטרה ובפרקליטות, היא שיש צורך לחזק את המשטרה. אז אני שואל: איפה התקציבים? איפה תואר ראשון חינם לשוטרים? השכלה? מגורים? עידוד? נגיעה בדברים החשובים שבהם, כולנו יודעים, המשטרה צריכה עזרה? אבל החוק הזה, מטרתו אחת, ואנחנו נדבר עליו. אני אשתמש בכמה דקות שנותרו לי לדבר איתכם על שני סעיפים, אבל המטרה באופן כללי – חברים, זה חוק שנועד למשפט אחד בלבד: בן גביר הוא המלך. והוא רוצה שכולנו נדע את זה. אנחנו עוד נדבר על כמה החוק הזה מסוכן, כמה הוא הופך את המשטרה לפוליטית, כמה זה יהפוך את אזרחי מדינת ישראל לתלויים בחסדיו של בן גביר, או של מי שיבוא במקומו בעתיד. אבל השערורייה הכי גדולה, באמת, שזה על סף המביך, זה כמה החוק באמת מחורר. כל החוק מלא בכפילויות; חוסר תכלית שמעיד על עבודה חובבנית. או שקיימת האופציה – והיא אופציה תאורטית בלבד עכשיו – שהכול פה נועד כדי להוליך אותנו שולל. אז אני אתן לכם שני סעיפים. נתחיל בסעיף הראשון ואנחנו נמשיך בסיפור בהמשכים ועוד רבות נדבר על החוק. ראשית כול, חשוב שתדעו שיש כמה יחידות ואגפים במשרד לביטחון הפנים. את בן גביר זה לא מעניין. לא מעניין אותו כב"ה, לא מעניין אותו שב"ס ולא מעניינת אותו הרשות להגנת עדים או האגף לרישיון כלי ירייה. הוא מדבר אך ורק על המשטרה. כל מה שמעניין אותו זה המשטרה. אז הסעיף הראשון שמוצע, אדוני היושב-ראש, הוא סעיף 3א: "התקציב השנתי של משטרת ישראל ייקבע בתקציב נפרד בחוק התקציב השנתי, כמשמעותו בחוק יסודות התקציב - - - הממונה על סעיף תקציבי זה לעניין החוק יהיה השר".

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע מה זה אומר?

נאור שירי (יש עתיד):

שנייה, אני דווקא רוצה לשאול אותך.

היו"ר יעקב מרגי:

בדומה לתקציב הביטחון.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. לא בדומה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בדומה. הוא נדון - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יודע במה עוד הוא דומה? לחוק יסודות התקציב. בחוק יסודות התקציב – ופה בדיוק באה לידי ביטוי חוסר המקצועיות – תיקון מס' 4, התשמ"ח-1998, סעיף קטן (2): כל סעיף בתקציב אחר, למעט סעיף תקציב הכנסת – השר שקבעה הממשלה בהודעה לוועדה או מי שהשר מינהו לכך יהיה אחראי על התקציב. משמע, מר בן גביר, החוק הזה כבר קיים. מה אתה עושה? עכשיו, בסדר, בוא נגיד, אולי קצת לא שמנו לב, לא זה, לא פה, לא שם. זה כפילות מסוימת שגם ככה הממונה על התקציבים - - - בסדר, יעבור. אבל מה הדבר המשמעותי? הרי בן גביר התרוצץ מאולפן לאולפן וסיפר שהוא הכניס סעיף מיוחד שמונע ממנו להתערב בחקירות. כי הוא אמר: אני יודע, אני שר, יגידו שאני מתערב, החוק הזה נועד רק כדי להציל אנשים כאלה ואחרים ולהתערב בחקירות, ואני לא רוצה לתעדף את זה, אז עשיתי סעיף ספציפי מאוד. חברים חברי הכנסת, תקשיבו, זה סעיף מאוד מעניין, תשמעו כמה ספציפי זה. אני אקריא לכם את הסעיף: "הוראות סעיפים 8א ו-8ב לא יחולו לעניין סמכות שוטר לפי כל דין בעניין חקירה או תיק מסוימים לרבות עניין פתיחתם, ניהולם, סגירתם, ולמעט עניין מדיניות בתחומי חקירות, טיפול בתיקים והעמדה לדין". עכשיו, כשאתם שומעים את זה אתם אומרים לעצמכם, ואללה, הוא באמת לא מתערב בשום תיק. אממה, אדוני היושב-ראש? כי רק אתה באמת תקשיב לי פה, וכמובן האורחים שלנו - -

היו"ר יעקב מרגי:

גם חבריך.

נאור שירי (יש עתיד):

- - אני חוזר לסעיף. "לא יחולו לעניין סמכות שוטר לפי כל דין בעניין חקירה או תיק מסוימים". עכשיו, מה זה "מסוימים"? יש דברים מסוימים או ספציפיים שאתה לא תתערב, אבל מה עוד "מסוים" אומר? שיש דברים ספציפיים שאתה יכול להתערב. אתם מבינים? מה שנעשה פה זה לייצר ספציפיקציה מסוימת בתיקון לחוק שאומר: בדברים מסוימים אני לא אגע, אבל דברים אחרים, מה איתם? בדברים מסוימים – שוב אני חוזר ואומר – הוא שם סעיף בחוק שאומר: בדברים מסוימים אני לא אגע, אבל הוא שוכח שיש דברים מסוימים שהוא כן ייגע. ואני מסיים, אני יודע שעבר הזמן שלי. זו מילת מפתח פה משמעותית מאוד שעלינו עליה בוועדה והוא חשב שוב שלא נשים לב לזה. הספציפיקציה הזו – אתה מבין מה נעשה פה? אני שמח שאתה מבין.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסכם.

נאור שירי (יש עתיד):

אז אני רוצה לומר לאדוני השר-מפכ"ל, מר חבר הכנסת בן גביר, כפיפות זו לא מדיניות. אתה לא תעבוד עלינו. אתה לא תעבוד על כולם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון. לא ניתן לך להפוך את המשטרה לפוליטית. זו משטרה של כולם והמשטרה תהיה כפופה לחוק, לא לך. זו מדינה דמוקרטית מתוקנת. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. מה, עוד פעם? שוב?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

כך אמרו לי, אני יודעת? מרוצים ממני ביש עתיד. רוצים שאני אדבר.

היו"ר יעקב מרגי:

רק תרחמי על האחרים שצריכים לחטוף. חמש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי. ושוב, ברוכים הבאים לתלמידי ישראל, שבאים לכאן, לכנסת ישראל, לצפות בדיון. בהצלחה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

לצפות בדמוקרטיה רגע לפני שזה מה שנקרא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אל תפחידי אותם. לא לצבוע בשחור.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

לא, חס ושלום. חס ושלום.

היו"ר יעקב מרגי:

לפני הדלקת הנרות תאמרי, לא לפני - - -

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

כן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תלמידים יקרים, אנחנו דנים פה היום על חוק שבאמת, בחיי, אני לא מבינה למה ביבי כל כך מתעקש, עוד לפני שיש לו ממשלה, עוד לפני שהוא הרכיב ממשלה, עוד לפני השבעת ממשלה, איך הוא ממהר באיזה ריצת אמוק לחוקק את החוק הזה. לא מבינה. את הסיבה למה הוא רוצה לחוקק את החוק של אריה דרעי, שלוקח עבריין ומכשיר אותו הלכה למעשה אחרי שהוא גנב מהציבור פעמיים לחזור ולשמור על השמנת שלכם ולגנוב שוב, אני מבינה, כי הוא סחיט. סוחטים אותו ואומרים לו: חמוד, לא תיתן לנו – לא תהיה לך ממשלה. אז ברור למה הוא מחוקק את זה לפני הרכבת הממשלה. את הסיבה למה הוא מחוקק את חוק סמוטריץ' אנחנו גם מבינים. סמוטריץ' לא מאמין לו; סוחט אותו והוא חייב לתת לו את זה. אחרת לא תהיה לו ממשלה. את הסיבה למה הוא מחוקק את חוק בן גביר אנחנו גם מבינים, כי גם בן גביר לא סומך על נתניהו החלש והשקרן ואומר לו: חמוד, לא תיתן לי עכשיו, לא תהיה לך ממשלה. פשוט מאוד. כך נראה בן אדם שהוא בן ערובה סחיט. אבל, החוק של היום הוא חוק אחר לגמרי. למה ביבי, עוד לפני הרכבת הממשלה – כשאף אחד על פניו לא סוחט אותו לשם שינוי – למה הוא ממהר לחוקק חוק שמונע מארבעה חברי כנסת מלהתפלג מהסיעה שלו? שזה אומר שארבעה חברי כנסת מהליכוד יכולים לקום וללכת. אנחנו ביש עתיד עוד הצענו לביבי, אמרנו: תקשיבו, לא רק שאנחנו ניתן לך להעביר את החוק של ההתפלגות של ארבעה חברי כנסת, אנחנו גם נמנע ממך את ההסתייגויות, לא נמשוך זמן, עד חצי המלכות, מה שאתה רוצה, אנחנו איתך בחוק הזה, נבטל אותו, אבל תמתין איתו, לא עכשיו, תמתין אתו ל-31 בדצמבר. כולה כמה ימים, מה קרה? למה לפני הרכבת הממשלה? למה חוק בזק? אז אני אגיד לכם למה ביבי כל כך ממהר לחוקק חוק שאוסר על ארבעה מחברי כנסת מהליכוד, מהמפלגה שלו, להתפלג. הוא יודע מי הם. הוא יודע מי הם ארבעת חברי הכנסת מהליכוד שהולכים לדפוק לו ברז, כי הוא יודע לא רק איך סמוטריץ' קורא לו מאחורי הגב, הוא גם יודע בדיוק מה חברי הכנסת מהליכוד אומרים עליו מאחורי הגב; עד כמה הם לא מאמינים לו; עד כמה הם מבינים שהפעם הוא מה זה הגזים. הוא פשוט הגזים, והם מבינים שהפעם ביבי כבר מסכן באמת לא רק את מפלגת הליכוד, שזה כבר באמת – חוץ מהלוגו לא נשאר שום דבר – אלא באמת מסכן את עתידה של מדינת ישראל. וביבי מבין שכרגע נוח לחברי הכנסת מהליכוד להמתין, למה? כי כרגע הכוח נמצא אצלו, אצל ביבי. כל מה שקשור לחלוקת תפקידים, מי יהיה איזה שר כזה ושר כזה, נמצא כרגע אצלו. הכוח אצלו, אז הם מבינים שכרגע לא טוב להם לדבר יותר מדי, שלא ינעלו אותם במרפסת בטעות עוד פעם. כי אומנם לא נשאר לליכוד יותר מדי אחרי שהוא באמת חילק את כל הכוח שלו לחבורת קיצוניים, אבל אתם יודעים, לפעמים גם להישאר סגן שר הדואר או שר הקקטוס זה גם משהו. אז ביבי שלנו - - -

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת שיר סגמן, אני מתנצל, אני רק רוצה לומר שנשארה חצי דקה. בדרך כלל אני ליברלי עם הזמנים, אבל אני רוצה לאפשר לחבר הכנסת דוידסון גם לדבר - - -

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני חושבת שחבר הכנסת דוידסון מבין, לא? אתה זורם איתי. הינה, הוא זורם איתי. הכול טוב.

היו"ר יריב לוין:

לא, לא. הוא לא יכול לזרום איתך. אני אהיה חייב - - -

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אבל הוא זורם.

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת שיר סגמן, קצת כבוד. כדי שהוא יספיק לדבר ואנחנו נסגור את המליאה בשעה שאנחנו מחויבים בה, אז אנא משפט אחרון ברשותך. בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הזמן שלי, על פניו, נותר לי 40 שניות. אז ביבי שלנו אומנם חלש אבל בכל מה שקשור בלבזות את חברי הליכוד – ואללה, מלך. אז הוא אומר להם: כרגע אין לכם תפקידים, אני לא מדבר איתכם בכלל על תפקידים, אבל יותר מזה, אני נועל לכם את הדלת סופית עוד לפני שקמה ממשלה, שלא תחשבו אפילו לעשות לי תרגילים. כל כך עצוב לראות מה קרה לליכוד, מה קרה לליברלים בליכוד; איך ביבי הפך את הליכוד לסניף של בן גביר.

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ואיך לאף אחד – או אולי אני טועה, כי עובדה שאנחנו מחוקקים את החוק הזה עכשיו, הליכוד – אין לאף אחד את המצפון לבוא ולהגיד: עד כאן, תפסיק. תודה רבה.

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת שיר סגמן, תודה רבה. חבר הכנסת דוידסון, אני מזמין אותך. בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני אמשיך מחר?

היו"ר יריב לוין:

אתה לא תמשיך מחר, יש לך חמש דקות. תעלה ותדבר. אתה רוצה לדחות למחר? אני אדחה למחר. אין בעיה. אתה רוצה לדחות למחר? אין בעיה. אבל יש לך חמש דקות בכל מקרה. טוב, רבותיי, אנחנו נדחה - - -

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר יריב לוין:

אתה רוצה לעלות? אבל יישארו לך ארבע דקות. בבקשה, חבר הכנסת רון כץ.

יואב קיש (הליכוד):

הוא לא רוצה במקומו, הוא רוצה להוסיף.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני מחר רוצה לדבר.

היו"ר יריב לוין:

הוא יחליף אותך ואתה תהיה במקומו מחר. אין בעיה. מה הבעיה? בבקשה, חבר כנסת רון כץ. אנא במהירות כי הזמן אוזל.

קריאות:

היו"ר יריב לוין:

רבותיי, מאה אחוז. אם כן, חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעצור כרגע את הדיון, שכן אנחנו מצווים כך על פי החלטת הוועדה המסדרת ועל מנת שכולם יוכלו להדליק נרות. אני רוצה לאחל חנוכה שמח לכל בית ישראל, וכמובן לחברות ולחברי הכנסת ולכל עובדי המשכן. הישיבה לפיכך מסתיימת כרגע. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שני, כ"ה בכסלו התשפ"ג, 19 בדצמבר 2022, בשעה 10:00. ישיבה זו נעולה.