ישיבת מליאה בתאריך 05/03/2023 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום י"ב באדר התשפ"ג, 5 במרץ 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות הצעה לסדר-היום של חברי הכנסת דן אילוז, לימור סון הר מלך ויוסף טייב בנושא: הסתה וקידום נרטיב פלסטיני בתוכני הלימוד של בתי הספר במזרח ירושלים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על שתי הצעות חוק. ימסור את ההודעה חבר הכנסת יואב קיש, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שתי הודעות על דין רציפות: בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק נכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 33), התשפ"ב–2022 – החלטת ממשלה 1574 מיום 15 באוגוסט 2022. הצעה נוספת שבה הממשלה החליטה להודיע על רצונה להחיל דין רציפות היא הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 8) (הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות עוזר רופא ודימותנות רפואית), התשפ"ב–2022 – החלטת ממשלה 1552 מיום 1 ביוני 2022.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר קיש.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור להודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירת מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022. ימסור את ההודעה חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה, אדוני.

משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים):

אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1991, אני מתכבד להביא בפני המליאה את הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירית מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022. הצעת החוק התקבלה בקריאה הראשונה ביום כ"ב בסיוון התשפ"ב, 21 ביוני 2022, בעת כהונתה של הכנסת העשרים-וארבע. הצעת החוק עוסקת בשינוי ברירת המחדל של מסלול השקעה לחיסכון ארוך טווח לילד במקרה שבו ההורה לא בחר באיזה קופה או בנק ינוהלו כספי החיסכון או באיזה מסלול השקעות הם ינוהלו. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי החיסכון ינוהל בקופות גמל להשקעה ולא בפיקדונות בבנקים, וכי אם הורה לא בחר היכן יופקדו כספי החיסכון בתוך שישה חודשים מיום לידתו של הילד, הכספים יופקדו במסלול השקעה בסיכון מוגבר בקופת גמל להשקעה עד שימלאו לילד 18, וזאת במטרה להשיא תשואה גבוהה יותר. אני רוצה להודות לחברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל, יוזמי ההצעה. החלת הרציפות על הצעת החוק תאפשר לוועדה להמשיך לדון בה ולהשלים את הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, הרב גפני.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעה לתיקון תקנון הכנסת מטעם ועדת הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת אופיר כץ, לשאת את דברו, בבקשה. ככל שיש ליושב-ראש ועדת הכנסת גם הודעה למסור, ימסור את ההודעה. בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, הודעה קצרה: אבקש להודיע על שיבוץ חברי הכנסת משה טור פז וולדימיר בליאק בוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה מטעם סיעת יש עתיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני, עשר דקות לרשותך.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה, אדוני היושב-ראש. סעיף 62 לתקנון הכנסת קובע כי בתוך ארבעה חודשים מתחילת כהונתה, הכנסת תבחר את נציגיה לוועדות המינוי והבחירה לנושאי משרה שיפוטית – שופטים, דיינים, קאדים וקאדים-מד'הב. כידוע, בימים אלה דנה ועדת החוקה, חוק ומשפט בהצעת חוק הכוללת תיקונים שונים בחוק-יסוד: השפיטה, ובהם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. על מנת לאפשר לוועדת החוקה להשלים את דיוניה ולהימנע מבחירת נציגי הכנסת לפרק זמן קצר, מוצע כי בתקופת כהונתה של הכנסת העשרים-וחמש בלבד תתקיים בחירתם של נציגי הכנסת לוועדות השונות בתוך שבעה חודשים ממועד תחילת כהונתה של הכנסת, כלומר עד 15 ביוני 2023. באופן זה, כל החלטה שוועדת החוקה תקבל בקשר להצעת החוק תהיה בהתייחס למצב שבו טרם החל הליך בחירת הנציגים, ומשכך, לא יהיה בהחלטתה משום שינוי של כללי המשחק. להצעה הוגשו שתי השגות מטעם חברי האופוזיציה, והן נדחו בוועדת הכנסת. אבקש מהכנסת לדחות את ההשגות ולאשר את תיקון התקנון בנוסח שהציעה ועדת הכנסת. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. נעבור כעת להנמקת ההשגות במסגרת זמן של עד ארבע שעות, כפי שסוכם מראש בין סיעות הקואליציה והאופוזיציה. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חג שמח לכולנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חג פורים שמח.

מאיר כהן (יש עתיד):

חג פורים שמח. לפני כמה שעות קראתי, אדוני היושב-ראש, שסמוטריץ', לוין ורוטמן, שנוהגים כראשי ממשלה אמיתיים בממשלה הזאת, קוראים להיפגש אצל הנשיא ביום שלישי ללא תנאי. הם רק שוכחים להגיד שבעצם זאת הצעתם, והיא לא ללא תנאי – היא ללא ויכוח, כזאת ראה וקדש. הציניות, אדוני, כובשת את חיינו בכנסת, עד כדי כך שלשאלתי אם נכון הדבר, חלק מאנשי הליכוד שישבו שם בוועדה ענו לי בקריצת עין: מאיר, אתה יודע שאנחנו, את החוקים האלה נעביר. אנחנו נחושים להעביר את הרפורמה, רפורמה-מהפכה. אני באמת לא מבין אם אנשי הליכוד, אדוני – שאתה נמנה עימם. ואתם ליברלים. אני מכיר כל כך הרבה אנשי ליכוד – גם אתה – אנשים ליברלים, ובוודאי ובוודאי אוהבי המדינה הזאת, אין חולק, אבל האם אתם ערים לטלטלה חסרת התקדים שהחברה הישראלית עוברת? האם באמת המערכת המשפטית שלנו היא אויב העם כפי שאתם מנסים להציג אותה? האם באמת כל ענייננו במדינה אינו אלא בבית המשפט? ועכשיו, כאן ועכשיו, ללא תנאי. מאז שנבחרה הממשלה נעלמו כל הבטחות הבחירות – אני זוכר, הקשבתי בקשב רב. אנחנו עדים לטרום-קריסה כלכלית, אנחנו בדרך; הביטחון האישי, תסכימו איתי כולם, נמצא בשפל המדרגה; גל ההתייקרויות הולך וגובר, הולך ומעמיק; משבר מדיני קשה מאוד, שבר עם גדולי הידידים שלנו; אתגרים ביטחוניים; הגרעין האיראני. אדי הדלק באוויר, וראשי הממשלה לוין וסמוטריץ' מסרבים להריח את ריח הדלק, וטעונים במטען – צר לי להגיד, אבל במטען משיחי שמסכן את האחדות במדינה הזאת, שועטים לפילוג ושיסוי, שועטים לפילוג ושיסוי, למראות שאני לא מכיר. הפגנות הענק – אתם יכולים להסכים או לא להסכים, אבל אלה הפגנות ענק – של אזרחים מכל שורות העם. אתמול הייתי באשדוד, אדוני; 3,000 איש מניפים דגלים. בתוך הקהל, כשירדתי, פנו אליי אנשים ואמרו לי: מאיר, הצבענו לליכוד ואנחנו נצביע לליכוד, אבל לא לתינוק הזה פיללנו. אנא ממך, תגיד שם: תירגעו כולכם, תנשמו אוויר, תנשמו אוויר ותעשו משהו להחזיר את האחדות. גם הם, כמו כולנו, חרדים למדינה הזאת. ואתם, ראשי הממשלה – זה לא אופייני לי, אבל אני בכוונה אומר את זה בציניות, כי כך הם מתנהגים – לוין וסמוטריץ', מורים לשליח שלכם, רוטמן, להאיץ את הקצב, לסיים את החקיקה ולייצר מצג שווא של הידברות. אחרת אני לא מבין, מה ההצעה הזאת לתיקון החוק הזה – לתיקון התקנון? למה היא עולה היום? עניינה של ההצעה הזאת, אדוני היושב-ראש, היא הארכה בשלושה חודשים, שבעה חודשים מאז כינונה של הממשלה, זאת אומרת, אתם רוצים להאריך בשלושה חודשים את התקנה שמדברת על בחירת הנציגים בהרכב הוועדה למינוי שופטים וכו' וכו'. עכשיו, היא לא הייתה עולה אם פניכם היו להידברות בלי תנאי, בלי להגיד כמה. הייתם אומרים: אוקיי, לא נעלה את זה, נדחה את זה בחודש, נדחה את זה בחודשיים, בואו נשב, נדבר ונחליט ביחד. זה לא משנה מה יהיה, אתם לא רוצים הידברות. וכל מה שאתם אומרים – אני מדבר לסמוטריץ', אני מדבר ללוין ואני מדבר לשליח שלהם – אתם יוצרים מצג שווא. הידברות אתם לא רוצים. ב-15 ביוני למניינכם, תומכי הדיקטטורה, עד אז כל החקיקה תיגמר, ואנחנו נתעורר למציאות שבה המדינה הטובה הזאת הופכת למדינה מפולגת, למדינה שבה לא הכרעת הרוב שולטת אלא עריצות הרוב. כמורה, שנים לימדתי בבתי הספר מה הסכנה בעריצות הרוב. מעולם לא חשבתי שבמדינה שלי אחווה את עריצות הרוב. למרות שההחלטות מתקבלות בהליך של רוב דמוקרטי, אדוני היושב-ראש, ברגע שהתוצאה של זה היא כפיית דעת של הרוב על המיעוט ופגיעה בחירותו, מה שונה הדבר מעריצות או מעריצות של יחיד? מה ימנע קבלת החלטות המבטלות זכויות אדם או את הכרעת הרוב שתצמצם זכויות של מיעוטים או ייצוג במוסדות השלטון, או פגיעה בלהט"בים, בזכויות הפרט ובקניין הפרט? מי יגן עליהם? אתם לא מבינים שבמדינה דמוקרטית לא כל החלטה מתבססת על ספירת קולות. וכשאני מדבר ואני אומר: בואו תדברו – זו בדיוק הסיבה של "בואו לדבר": לעצור ולדבר. אומנם קיבלתם מנדט מהעם, אבל תגיד לי – אני פונה עוד פעם לראש הממשלה לוין וראש הממשלה סמוטריץ', ועשיו הצטרף אליהם עוד ראש ממשלה, בן גביר: מי נתן לכם מנדט לקרוע את העם? מי נתן לכם מנדט לקרוע את העם? למה? מי נתן לכם מנדט לכנות חצי מהעם אנרכיסטים, שמאלנים, הקסבה של הטרור? מה, מישהו נפל על הראש? למה? הכלכלנים מזהירים מאובדן שליטה בכלכלה הישראלית, ושלושת ראשי הממשלה מתעלמים. מה קורה איתך, ביבי נתניהו? אתם ביטלת את ראש הממשלה החלופי, נכון? זה בוטל, אבל אתה מתנהג כמו ראש ממשלה חלופי. אתה שולח קדימה את שלושת ראשי הממשלה שציינתי, ואתה נמצא במדרון אחורי. קח את העניינים לידיים, המדינה הזאת בהתפוררות, אדוני. אתה יודע שפגיעה במערכת המשפט הישראלית, ביוקרתה ובמעמדה, כפי שאתה מורה לאנשים לעשות – היא לא תצליח לגבות את חיילי צה"ל, בשעה שכל כך הרבה – אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אתה משפטן – אנשי BDS וכל כך הרבה אויבים מחכים לנו באירופה ובארצות הברית רק כדי למצוא שעת כושר כדי לפגוע בקצינים שלנו, בחיילים שלנו. מה עד היום אמרנו? אמרנו: לנו יש מערכת המשפט הטובה ביותר בעולם. היה לנו אליבי מוצק וחזק ונכון. מה יקרה היום? מה יש בכם? מה אוחז בכם? איזה שד אוחז בכם להרוס את כל מה שנבנה פה בעמל גדול? צריך להפסיק את החגיגה הזאת בלי תנאים, אבל תפסיקו, שבוע, שבועיים, שבו, תדברו. תסתכלו על מה שההורים שלנו עשו, אדוני היושב-ראש – שלי, שלך של כולנו. תסתכלו על אזרחי המדינה הזאת, אלה שמגייסים את בנותיהם ובניהם לצבא, אלה שיותר מכל עם אחר – במה אנחנו מצטיינים? באחדותנו. ממרוקו אני שומע – למדתי בבית ספר של כי"ח, כל ישראל ערבים זה לזה. זה מה שהיה כתוב לנו בכיתות. ולמה היום אני שומע את רוטמן אומר שהפחדים של האזרחים לא מעניינים אותו? למה? גם אם אני חלוק על מישהו בדעתי הפוליטית, אני תמיד אכבד את פחדיו, את דעתו, את דאגתו. מה, רק אתה מבין? אנחנו, שחוששים, לא צד בעניין? לא בשמיים היא, רוטמן, תאמין לי שלא בשמיים היא. יש לך רוב בוועדה, אך בין הרוב הזה לבין היחס המשפיל והתפרצויות הזעם שלך כלפי חברי הכנסת והוצאתם המרחק הוא גדול.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני חבר הכנסת כהן, מכיוון שתם הזמן אני שואל: האם אדוני יסכים שאני אשאל אותו שאלה?

מאיר כהן (יש עתיד):

בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא נדון על פרטי הרפורמה, כי לשם כך נצטרך הרבה יותר זמן. אדוני מתנגד ואני תומך, והדברים ידועים. איזה נזק יקרה, אדוני, אם ביום שלישי, רביעי, חמישי, ישבו האנשים שאתם תבחרו מטעמכם עם האנשים שאנחנו נבחר מטעמנו וידברו? יש רק שתי אפשרויות: אפשרות אחת – שיגיעו למסקנה שאין על מה לדבר, ואז כל אחד ממשיך בדרכו; אפשרות שנייה – שיגלו שיש אפשרות להגיע להסכמה, ואולי ימשיכו את השיחות האלה מעבר לשלישי, רביעי וחמישי, ונוכל להוריד את גובה הלהבות – כמו שאדוני אומר, בצדק, להביא ליותר אחדות בעם. זאת אומרת, באפשרות אחת אנחנו לא מפסידים ולא מרוויחים כלום, באפשרות שנייה אנחנו מרוויחים בענק. למה לא לנסות?

מאיר כהן (יש עתיד):

אני אגיד לך מה צריך לעשות. צריך דבר אחד, שהוא חשוב מאוד: צריך שאתם תדברו בקול אחד; שאם באמת כוונותיהם של השרים ושל ראש הממשלה למה שאתה אומר, אז לא יעלה על הדעת שאחרי כל ניסיון הידברות – וזה קרה אחרי הנשיא, זה קרה אחרי המכתב של חברי הכנסת – קם שר המשפטים – שאגב, יש לי הערכה אליו, אין לי שום – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אגב, ההצעה הזו שהצעתי כרגע, כידוע לאדוני, היא גם על דעתו.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, הוא צריך לקום ולהגיד בקולו: רבותיי, אני מביא בחשבון שאם השיח יתחיל לשאת פירות, אנחנו נפסיק את החקיקה. את זה הוא לא אומר. וההתעקשות הזאת שלו – ואני לא יודע למה, בתוך-תוכי אני חושב שהרבה מאוד מאנשי הליכוד – ושוב, אני לא רוצה להחמיא, אחרת זה ייראה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה גם תזיק לנו בפריימריז, אז אדוני לא רוצה לפגוע בנו.

מאיר כהן (יש עתיד):

הרבה מאוד מאנשי הליכוד כן רוצים את זה. אז אני קורא ללוין ואני קורא לראש הממשלה: קומו עכשיו, עכשיו, לכבודו של החג הזה, ותגידו: אנחנו מפסיקים את החקיקה, או שלחלופין אנחנו נכנסים למשא ומתן, וכן, אנחנו מביאים בחשבון שאנחנו נפסיק את החקיקה הזאת למען שלמות העם הזה, באמת למען שלמות העם הזה. אני ביום רביעי הייתי בתל אביב ופגשתי את החברים שלי – חלק מהחברים שלי – מהגדוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מסיים. חלק מהחברים שלי מהגדוד – ראיתי אותם תחת אש. אני רק מבקש מכל אלה שקוראים להם טרוריסטים או אנרכיסטים: תחזרו בכם. אולי אתם לא מסכימים איתם, אבל הם לא. אדוני, תודה רבה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. עשר דקות לרשותו של אדוני, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת – תקן אותי, אדוני היושב-ראש, אם אני טועה, אבל רוב-רובם של הפרשנים הפוליטיים לא חושבים שהם מבינים רק בפוליטיקה, אלא הם בטוחים שהם מבינים גם במשחק הכדורגל.

היו"ר אמיר אוחנה:

רוב-רובם של העיתונאים חושבים שהם באמת עיתונאים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

נכון, ויש סיבה לכך, אדוני היושב-ראש: בפוליטיקה הרבה מהלכים מזכירים משחק כדורגל: נגיחות, בעיטות, אזהרות, תָקֶלים, צעקות כמו במליאה – אני כבר מדלג על כרטיסים צהובים, אדומים – ובעיקר הרבה טקטיקה ואסטרטגיה. גם בכדורגל לא חסר פוליטיקות, נכון, חבר הכנסת אמסלם? אתה מכיר את זה היטב. לכן, כל מי שמפרשן פוליטיקה משוכנע שהוא יכול לפרשן גם כדורגל. מה קורה בכדורגל, אדוני היושב-ראש, כשמגיע לקבוצה מאמן חדש? יש שתי אפשרויות: אפשרות אחת – הקבוצה מייד משתפרת, המאמן מכניס שחקנים חדשים, מוציא את המקסימום מהשחקנים הקיימים, הוותיקים, משפר משמעותית את האווירה בחדר ההלבשה, והמשחק נראה אחר לחלוטין – המשחק משתפר משמעותית, וגם אם אין גולים, הקבוצה מקבלת השראה מהאוהדים, כי האוהדים רואים שהקבוצה משתפרת. הם אומרים: לא נורא, הגולים יבואו, הניצחונות יבואו, העיקר ששיפרנו משמעותית את המשחק של הקבוצה. האפשרות השנייה, אדוני היושב-ראש, היא הפוכה, נכון? המאמן החדש מתחיל מהבטחות גדולות, עושה מסיבת עיתונאים, ולמעשה, על בסיס ההבטחות האלה הוא הרי מקבל את התפקיד. הוא לא היה מקבל את הג'וב אם הוא לא היה מבטיח לשפר את הקבוצה. אם הקבוצה הייתה טובה, אז לא היו מחליפים את המאמן. הוא מבקש מהאוהדים סבלנות, מבקש זמן וגם מבקש לערוך שינויים. ומה לעשות שזה לא הולך לו? כבר בחודשים הראשונים הראש שלו לא בדיוק עם הקבוצה. לפעמים – ואנחנו יודעים את זה – גם בעיות אישיות מפריעות לו להתרכז באימון, והכי חמור – הוא לא יודע לבחור את השחקנים הנכונים לעת הזו על המגרש. מהר מאוד הקהל מבין שעבדו עליו. חלק מתחילים להצביע ברגליים, חלק מבטלים את המינויים שלהם, אנשים מפסיקים להתעניין בשלומה של הקבוצה. משהו מפריע להם בלב. שנים הם אוהדים של הקבוצה ופתאום הם לא מגיעים, ואז זה מתפרץ. זה מתחיל תמיד מקומץ קטן של אוהדים, שאנחנו קוראים להם אולטראס – האוהדים הכי שרופים. הם, אדוני היושב-ראש, תמיד הראשונים לזהות את הבעיה. הם באים לכל אימון, דורשים מייד לתקן, דורשים מייד לפטר את המאמן. ככה הם מתחילים לעשות את המהומה. אם הקבוצה ממשיכה לדשדש, המחאה מתרחבת. אנשים מפסיקים לבוא לאצטדיון, האוהדים מפסיקים לבוא לאצטדיון, מאוכזבים מהקבוצה, מסובבים לה את הגב, והכי חמור לכל קבוצה – פשוט לא רוכשים מינויים חדשים לעונה החדשה. הקבוצה נכנסת לחובות, והסיפור שלה נגמר. אני אוהד של קבוצה אחת, אדוני היושב-ראש, ושמה מדינת ישראל. המאמן של הקבוצה היום הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. היום, לצערי, הוא מוליך את הקבוצה לתהום – הוא מוביל אותנו באמת לליגה אחרת, ליגה שממנה לא נוכל לחזור לצמרת. במקום לקחת אחריות, מאמן הקבוצה מחפש אשמים: הדשא לא טוב, השחקנים לא נותנים את הנשמה, האוהדים הם טרוריסטים והשופטים לא מייצגים את כלל האוהדים. ומכדורגל חזרה לפוליטיקה. הרי כולכם בקואליציה יודעים שאנחנו במסלול מסוכן. זה לא חדש. אני שומע בפרסה שגם אתם מודאגים מהמצב. המסלול של התנגשות בין הרשויות, המסלול של קריסה כלכלית – זה מדאיג את כולנו באותה רמה. כולנו חברי כנסת, כולנו אזרחי מדינת ישראל וכולנו ישראלים פטריוטים ציונים. זה מדאיג את כולנו. עכשיו השאלה היא מה אתה עושה עם הדאגה הזאת. אז אחד מרגיע את עצמו ואומר: לא, המאמן שלנו יודע להוביל את הקבוצה, בוא ניתן לו סמכות, בוא נחכה עד הרגע האחרון. ואני יודע שיש כאלה שכבר היום מתחילים לשאול את השאלות בקרב הצד הזה של הקואליציה. אז אני רוצה להגיד שבמקום לנסות להבין, אל תחפשו הצדקה לכל המהלכים שכרגע מתרחשים, מזה חודשיים, מאז הקמת הממשלה. לצערי, ואני אומר את זה בצער רב, אין יותר שיח, יש יותר כאסח; אין יותר הידברות, יש רק דיבורים על התגברות. התגברות על מי? באמת, אני שואל, על מי אתם מנסים להתגבר? על האחים שלנו? עלינו? על הטייסים? על הכלכלנים? על המשפטנים? על הרופאים שיצאו להפגין? על המורים שיוצאים להפגין? על אנשי מילואים? על מי בדיוק אתם מנסים להתגבר? אדוני היושב-ראש, אתמול נאמתי בהפגנה בפתח תקווה. אני תושב פתח תקווה – משהו כמו 2,500 איש, שזה קומץ קטן מתוך 260,000 איש שיצאו להפגין. ומה שראיתי אתמול בפתח תקווה הוא חרדה אמיתית ופחד של אנשים – פחד לעתיד של הילדים, פחד גם לעתיד של הנכדים. היו שם מכל הגילים, מכל המקצועות. היו כאלה שבאו עם ילדים קטנים והיו כאלה שבאו עם העבר שלהם – אנשי מילואים, אנשים שכבר בפנסיה ואומרים: אני לא צריך שום דבר, לא תוספת כספית, שום דבר, אני פשוט חרד לעתידה של המדינה. הם אמרו את זה ככה: עזבו אותנו, אל תקראו לנו טרוריסטים, ככה הם אמרו לי, אנחנו פשוט חרדים למה שיהיה ואיזו מדינה אנחנו – אנחנו העם – נשאיר לילדים שלנו. לא היה לי מה להגיד להם. הבטחתי לעכב כמה שיותר את התהליכים המתרחשים בכנסת. אמרתי, גם לאופוזיציה יש תפקיד. שאלו אותי: תגיד, אם האופוזיציה תתפטר, האם זה יזיז משהו? אמרתי: לא, זה לא יזיז, הקואליציה רק תעביר את זה מהר יותר, כי אז לא יהיו הסתייגויות, לא יהיו פיליבסטרים במליאה. אם כל האופוזיציה תתפטר בצורה קולקטיבית, זה רק יקל על הקואליציה. לפחות בזה קצת ניחמתי אותם – אמרתי שאנחנו לא מתכוונים להתפטר אלא מתכוונים להילחם ולעכב את החקיקה הנוראית הזאת. לשאלה שלך ששאלת את חבר הכנסת מאיר כהן – ואני שמעתי היטב את השיח – תרשה לי גם לענות לך ובדמותך גם לכל הקואליציה והממשלה. ההבדל הוא פשוט: אתם הצד החזק כרגע, אתם הממשלה והקואליציה, ואתם לא צריכים לחפש הצדקות, אתם צריכים להוביל. אם בצורה כנה באמת אתם רוצים להוביל הידברות ורוצים לשבת ולדבר ולנסות לגשר ולעצור את ההידרדרות לליגה האחרת, אתם יכולים להחליט. אתם לא צריכים אותנו, אתם לא צריכים את הצד הזה. אתם הצד החזק, אתם השלטון. תעשו את זה ותעשו את הצעד הראשון להידברות אמיתית, ולא כמו ששמענו, לצערי, במסיבת עיתונאים של מאמן הקבוצה, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, באותו יום קשה שכולנו עברנו. אני באמת מקווה, מקווה מאוד, שלקראת חג הפסח, חג החירות שלנו, של עם ישראל, נוכל לשבת יחד, נוכל לעצור את התהום הזו, נוכל לעצור את ההידרדרות הזאת, כי כפי שלימדו אותי באולפן לפני 26 שנה בין השירים הראשונים את השיר "אין לי ארץ אחרת", אין לי ארץ אחרת, זה הכול. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת יבגני סובה. אני מזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, שלא נוכח כאן. אולי תקראו לו. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני השר, 8.5 מיליארד שקלים נמשכו מקרנות הנאמנות בחודש האחרון במדינת ישראל. לא מעט חברות הייטק ויזמים מעכבים כעת את ההשקעות. חברת הדירוג פיץ' מפרסמת אזהרה חמורה לפני אפשרות סבירה של הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. אף גורם רשמי בממשלה האמריקאי לא מוכן לפגוש את שר האוצר של מדינת ישראל בזמן ביקורו הצפוי בבירה האמריקאית. זאת גם השפלה פוליטית אך גם אירוע כלכלי, איתות ברור לשווקים על מצבה של כלכלת ישראל. אגב, לא פעם מאשימים אותנו בהסתה, אז כל מי שקצת מכיר את הכלכלה ואיך השווקים מתנהלים – השווקים לא מגיבים על זעקות האופוזיציה, השווקים מגיבים על מדיניות הממשלה, והם מגיבים בהתאם. הממשלה הזאת – ואני אומר את זה בצער רב – היא ממשלה מופקרת שמובילה את כלכלת ישראל לזמנים מאוד קשים. בתוך חודשיים בלבד היא הצליחה בכישרון רב להכניס מדינה שלמה לכאוס – כאוס ביטחוני, כאוס חברתי וגם כאוס כלכלי. כן, הבליץ המטורף להפיכה המשטרית כבר היום פוגע במצבו הכלכלי של כל אזרח במדינה, ואני אחזור על זה שוב ושוב בתקופה הקרובה. הממשלה גורמת היום נזק כבד למשק, וייקח שנים לתקן אותו; אגב, בדיוק כמו ממשלת נתניהו הקודמת, שסירבה במשך שנתיים לאשר את תקציב המדינה, וסיימה את דרכה כאשר הגירעון התקציבי עמד על כמעט 200 מיליארד שקלים. ממשלת השינוי שיקמה את הכלכלה, ייצבה את המשק והשאירה בקופה כ-10 מיליארד שקלים עודף, עד שהגיעה ממשלת נתניהו החדשה וחזרה להזיק. אני שואל אתכם, היכן הגבול? לא, זאת לא רפורמה, זאת הפיכה מושחתת שמפלגת את העם וקורעת אותו לגזרים. זאת סדרה של חוקים בלתי סבירים של רוטמן ולוין: חוק דרעי 1; חוק דרעי 2; מימון מעונות ראש ממשלה; חוק התרומות, שאושר היום בוועדת שרים לענייני חקיקה למרות התנגדותה החריפה של היועצת המשפטית לממשלה; חוק הנבצרות, שדנו בו היום בוועדה מיוחדת בוועדת חוקה 2 – עוד ועוד חקיקה מושחתת, פרסונלית, רטרואקטיבית. מאות רבות של שעות של דיונים בוועדות. תגידו, אתם השתגעתם? אתם הרי לא נבחרתם לשרת את משפחת הקיסר שאינה יודעת שובע, אתם נבחרתם כדי לטפל בביטחון האישי, ביוקר המחיה, במצב הקשישים, בפשיעה החקלאית, בקליטת העלייה. אבל כל ההבטחות נזרקו לפח למען מטרה אחת בלבד: הרס מערכת המשפט, מיטוט שלטון החוק, ביצור השלטון הנוכחי. אבל הציבור לא טיפש. הציבור – גם מי שהצביע בעד מפלגות הקואליציה רק לפני ארבעה חודשים – מתחיל להבין מהר מאוד כי מדובר בממשלת הכישלון. לכן, לפי כל הסקרים שפורסמו עד עכשיו, כבר היום בערך רק 25% תומכים בהפיכה המשטרית. שוב, לפי הסקרים שמפרסמים, הליכוד מאבד בערך מנדט בשבוע. המחאה התחילה רק לפני חודשיים מאלפים בודדים בשתיים-שלוש הפגנות ואתמול, לפי הערכות שונות, בין 300,000 ל-400,000 איש יצאו לרחובות, בעשרות מוקדים ברחבי הארץ, במחאה על מהלכי הממשלה, בכל קצוות ישראל. בעוד שבוע אנחנו נגיע לחצי מיליון איש ברחובות. בעוד שלושה שבועות, אם ההפיכה לא תיעצר, מיליון ישראלים יהיו ברחובות וידרשו את סילוקה של ממשלת הכישלון. זה כבר מזמן לא ימין ולא מרכז ולא שמאל, זאת ישראל יהודית ודמוקרטית, ישראל ששומרת על מערכת המשפט, מוסר יהודי על שלטון החוק, נגד ממשלה שמאבדת במהרה את הלגיטימיות שלה בציבור. אני יודע כי בקואליציה שומעים היטב את קולות המחאה, שומעים ופוחדים. כששר הטיקטוק והפיתות, הבריון בן גביר, מגיע לחפ"ק המשטרה ודורש להפעיל אלימות קשה נגד המפגינים, הוא מנסה, בדרכו, לחפות על כישלונו המחפיר במילוי תפקידו כשר לביטחון הלאומי. מדובר בפעיל כך מסוכן שאין לו שום מדיניות. הוא מחמם את השטח, הוא צמא לדם המפגינים, הוא חסר שיקול דעת וחסר אחריות. אני אומר לך, בן גביר, אנחנו לא ניתן לך להמשיך ולהסית נגד המפגינים. אנחנו לא אנרכיסטים ואנחנו לא טרוריסטים. אנחנו אזרחים שומרי חוק שאוהבים את המדינה, משרתים אותה, עובדים, משלמים מיסים, נאבקים על ערכי היסוד של הבית שלנו ולא מתכוונים לוותר. ואם חשבת לרגע כי הבריונות שלך מרתיעה את המחאה, אני חושב שאמש קיבלת תשובה מוחצת, ותמשיך לקבל אותה גם בשבועות הבאים. אני כבר לא בטוח שיש עם מי לדבר בקואליציה הזאת. כל הקריאות מצד הממשלה להידברות הן ספין עלוב ושקרי. רק היום נערכו דיונים בוועדת חוקה, בוועדה המיוחדת, על חוק דרעי 2 ועל חוק הנבצרות, ואין להם שום כוונה לעצור לשנייה; אולי בלית ברירה, בימים של החג, אבל זה לא נחשב לעצירה. אם נגזר עלינו ללכת למשבר חוקתי, אנחנו לצערי נגיע אליו, אבל אין לי ספק שהשפיות תנצח את הטירוף של ממשלת נתניהו. לפני 24 שנים ושלושה חודשים אני עליתי למדינה חופשית, מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית, מדינה ליברלית, וכזאת היא תישאר. אני מאמין בזה בכל ליבי. אנחנו נדאג לזה בכנסת, מחוץ לכנסת, נהיה בכל מקום, כי אין ולא תהיה לנו ארץ אחרת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת בליאק. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לבוא ולשאת את דבריו. אחריו – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. עד שש דקות לרשותך, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שמונה, נדמה לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אצלי כתוב שש.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. היום חזרנו במסגרת משלחת (אומר בערבית ומתרגם:) בוועדת המעקב העליונה מביקור בחווארה. יש שרואים תמונות בטלוויזיה ויש שרואים את המציאות ומריחים את ריח השרפה וההצתה. האדמה הייתה חרוכה, הבתים היו שרופים, אנשים פצועים, הרוג אחד, והרבה הרגשה של חוסר אונים של יישוב שלם, של קולקטיב ששייך לעם היחיד ללא הגנה מקומית וללא הגנה בין-לאומית. זה ציבור ללא זכות הגנה עצמית. אני לא יודע אם יש עוד מקום בעולם שבו אנשים הם ללא זכות להגנה עצמית כאשר מגיחה חבורה של מחבלים מתנחלים, זורקים בקבוקי תבערה ושורפים מכל הבא ליד. שם אני נפגשתי וביקרתי את אום עיסא. אום עיסא היא אישה כבת 75. היא הייתה נצורה בבית שלה 48 שעות. זרקו מולוטוב על הבית שלה. היא הייתה לבד. שברו באבנים את החזיתות של הבית. כשביקרתי שם היא סיפרה לי שלא רק המתנחלים הציתו וזרקו אבנים אלא שגם המג"בניקים והחיילים שיגרו רימוני הלם. היא הראתה לי את רימוני ההלם שם. הדבר החמור ביותר הוא מה שאנחנו כבר יודעים. הראו לי סרטון, מכובדי היושב-ראש, שבו חיילים ומתנחלים, בבוקר הפוגרום בחווארה, רוקדים ושרים ביחד בשכונה שהוצתה. אני חוזר: סרטון. אני שחררתי את הסרטון הזה בטוויטר. הם רוקדים ביחד. למה חיילים ומתנחלים רוקדים ביחד בשכונה שהציתו המתנחלים בבוקר? מה הסיבה? כל אחד וההסבר שלו. אני חושב שגם הצבא ידע, גם השב"כ ידע, גם מג"ב – ידעו שהולך להיות מה שקרוי נקמה, כי הם פרסמו את זה בפוסטרים. מול זה ההשוואה הנלוזה והמקוממת שעשה ראש הממשלה נתניהו בין המפגינים בתל אביב, מפגינים אמיצים, נחושים, עם מטרה והתמדה, ובין הפוגרומיסטים המתנחבלים בחווארה – האחרון שצריך לעשות דבר כזה הוא ראש ממשלה, אבל הוא תמיד הראשון שעושה את זה. והשינוי ביחס המשטרה למפגינים פתאום, כאשר שר הפיתות הגיע לחפ"ק. אני ראיתי היום סרטון שבו המשטרה בהפגנה שולפת את פרופ' עמיחי דניאלי. הוא בן 37, מרצה באוניברסיטה העברית, עבד בגוגל בארצות הברית וחזר לכאן. אשתו בהיריון מתקדם. הם שלפו אותו – רואים את זה בסרטון – באופן אלים עצרו אותו, וביקשו מבית המשפט מעצר לחמישה ימים באשמת תקיפת שוטר. בסרטון – לא תקיפה ולא שוטר. השופט שחרר אותו, לא קיבל את טענות המשטרה, ואז המשטרה מודיעה שהיא תגיש כתב אישום נגדו על תקיפת שוטר, והשוטר המותקף עוד לא העיד. חלאס, דחילק, מה אתם חושבים, שהמפגינים האלה הם ערבים? יש גבול. אתם אומרים "מדינת יהודים", לפחות תפסיקו להרביץ ליהודים. אתם מרביצים רק לערבים, כי אתם מדינה גזענית, בעיקר בפרקטיקה של המשטרה כלפי אזרחים. היום בבוקר ראיתי צילומים של מגרש האימונים והמועדון בחודורוב של הפועל תל אביב, שאמורים לשחק היום בטדי נגד בית"ר ירושלים. התמונות קשות. זה פוגע בהכנות של הפועל תל אביב. זה מעשה נורא. המודה של הצתות ושרפות נפוצה לאחרונה – שורפים בחווארה, שורפים במועדון. אני מקווה שהמשטרה היום בטדי לא תתפרק על אוהדי הפועל תל אביב כפי שעשתה בתל אביב, כי היא מרגישה בבית באזור היציע המזרחי באצטדיון טדי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טיבי. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. שמונה דקות לרשותך, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום רשות מקרקעי ישראל וקק"ל, בליווי משטרתי, עלו על אדמות ביישובים סעווה ואלרוויס בנגב, ובאמצעות כלים כבדים ביצעו השמדת יבולים באדמות אשר כבר עובדו על ידי תושבי הכפרים, הרס והשמדה חקלאית לשמם, בלי שום תועלת, רק נזק. שוב הרשויות בוחרות להרוס ולמנוע מהאזרחים הבדואים לחיות ולהתפרנס. נוסף לזה, כמעט יום-יום המדינה מבצעת הרס בתי אזרחים בנגב. ואני שואל: מה המדינה מרוויחה מזה? מה המטרה בכלל? לאן הרשויות חותרות ומה הן רוצות להשיג? רק נזק, הרס והפיכת חיי האזרחים לבלתי נסבלים – האם זו המטרה? למדינה התשובות. כל האמצעים הדורסניים האלה שהמדינה משתמשת בהם באופן תדיר כדי ללחוץ ולמרר את חיי הבדואים בנגב, נועדו לכישלון ולא יניבו את התוצאות שאולי המדינה מכוונת אליהן. הבדואים יישארו בנגב באדמות שלהם וביישובים שלהם – זאת עובדה שאין עליה עוררין, ושום לחץ ושום שיטה אפלה וכוחנית לא תשנה אותה. עובדה נוספת שכדאי שאף אחד לא ישכח: הבדואים יושבים באותם יישובים שחלקם הגדול אינם מוכרים מכוח ביצועה של המדינה, אשר העבירה וריכזה אותם באותם יישובים בזמן הממשל הצבאי. אותה מדינה מתכחשת שנים לעובדה הפשוטה הזו ומסרבת להכיר באותם יישובים. את זה אפשר לתאר במילה אחת: הפקרות, ובשתי מילים: הזנחה פושעת. עד מתי תמשיך המדינה, באמצעות זרועותיה, להתעלל באזרחיה הבדואים? הגיע הזמן להכיר במציאות ולהכיר ביישובים הבדואיים בנגב, אשר כל השטח שלהם הוא כ-3% מכלל אדמות הנגב; לא בקשה מוגזמת, לכל הדעות; אפילו צנועה. הגיע הזמן להכיר בכל היישובים הבדואיים בנגב, להפסיק את ההרס והשמדת היבולים בכפרים ולפתח אותם, למען עתיד טוב יותר לבדואים, לנגב ולכלל אזרחי המדינה. מכאן אני קורא לכלל תושבי הנגב להגיע ביום חמישי הקרוב, ב-9 במרץ, בשעה 10:30, להפגנה בבאר שבע מול בית המשפט ומול המשרדים הממשלתיים במחאה על מדיניות ההרס וההזנחה שהמדינה נוקטת כלפי הבדואים. כבוד היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: נראה כי הממשלה מניחה שהשפה היחידה שצריך להשתמש בה כשמתייחסים לערבים היא הכוח. מה שקורה באדמות סעוודה ואלרוויס משעות הבוקר – עיבוד האדמה והשמדת היבולים והחוות – לא ייתכן שתעשה זאת מדינה אשר מכבדת את האזרחים שלה וחושבת שהם שווי זכויות. לא ייתכן. אנחנו מכירים היטב את החוקים ומכבדים אותם, אולם מדיניות החניקה, הריסת הבתים, האי-הכרה בכפרים שלנו, בזיזת אדמותינו והשמדת היבול שלנו מצמצמות את האפשרויות שעומדות לפנינו. מי שמפסיד מזה זה המדינה, כי אנשי הנגב הם בעלי זכויות, ואין סיכוי שהם יוותרו על זכויות אלו. לא לשווא הודענו על הפגנה בנוגע להטרדות הללו, הריסת הבתים והתקיפות החוזרות ונשנות. היא תהיה ביום חמישי הקרוב בשעה 10:30 מול המשרדים הממשלתיים בבאר שבע, ואני קורא לכולם להשתתף. אמרתי זאת בעברית ואני אומר זאת בערבית ובכל שפות העולם. אני קורא לממשלה להתייחס לערבים כאל אזרחים שווי זכויות, ושתדע הממשלה הזאת ואחרות שעם אנשי הנגב ועם החברה הערבית, שפת השיח היא הדרך היחידה למציאת פתרונות מרצים, פתרונות אשר ירצו את כל הצדדים.) תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת אלהואשלה. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. שש דקות לרשות אדוני, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ערב טוב לכולם. בפתח הדברים שלי אבקש להתייחס לגופה של ההצעה שמונחת לפנינו. אחד מן הדברים שבהם – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זה יהיה שינוי מרענן.

גלעד קריב (העבודה):

אני יודע, ולכבודו של הבית הזה. – – נוהג שר המשפטים לוין להתגאות הוא התהליך שבמסגרתו הוא הוביל את האופוזיציה והקואליציה יחד לתקן את תקנון הכנסת. באחת מהשיחות שהיו לי עם השר לוין הוא סיפר לי שהוא הציב תנאי שבכל מקום שבו תהיה התנגדות – אפילו של חבר כנסת אחד, מהאופוזיציה או מהקואליציה – לשינוי התקנון של הבית, הוא לא יתניע את השינוי, כי הוא מעוניין שסביב תקנון הכנסת יהיה קונסנזוס; לא של ראשי הסיעות אלא קונסנזוס מלא של הבית כולו. איזה מרחק גדול, איזה מרחק מצער עבר חבר הכנסת יריב לוין דאז לשר של היום – בערך אותו מרחק בין נתניהו של 2023 לנתניהו בממשלות קודמות. ביום הזה אנחנו מביאים תיקון תקנון לא טכני אלא מהותי ביותר. הכנסת בוחרת להתרשל בתפקידה. הכנסת בוחרת שלא למנות במועד הראוי את השותפים לתהליך בחירת השופטים, וכל זה על מנת לאפשר לקואליציה להשלים את מהלך ההשתלטות של הממשלה על תהליך בחירת השופטים. בחדר ועדת החוקה אנחנו עומדים פעם אחר פעם על העובדה שתוכנית ההפיכה המשטרית לא נועדה להחליש רק את מערכת המשפט אלא גם את הכנסת. לא ארחיב בעניין, אך כל מי שמכיר את פרטי הרפורמה יודע שהרפורמה הזאת מעבירה כוח גם מהבית הזה אל הרשות המבצעת ואל הממשלה, כי מבחינת השר לוין, חבר הכנסת רוטמן, ראש הממשלה נתניהו ושותפיהם, יש רק רשות אחת שראוי להעניק לה כוחות, וזאת הממשלה. ומכאן, אדוני היושב-ראש, לעניין המחאה. המחאה הזאת פועלת את פעולתה. אנחנו רואים כיצד דוברי הקואליציה ודוברי הממשלה מאבדים אט-אט את עשתונותיהם נוכח העובדה שאנו חווים בשבועות הללו את המחאה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל. הביטויים המוטחים במאות אלפי המוחים – אנרכיסטים, טרוריסטים – כולם עדות לאובדן השליטה של נתניהו ושל שותפיו. אחד מן הדברים שמשגעים את נתניהו, את לוין, את ראשי סיעות הקואליציה, הוא העובדה שהמחאה הזאת מאפשרת לציבור ענק בישראל לתפוס מחדש את הבעלות לא רק על הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם על הציונות וגם על היהדות הישראלית. אל מול מצעד הדגלים הקיצוני, שמתעקש בכל יום ירושלים לצעוד בלב הרובע המוסלמי, תוך הטחת שירי נקמה ושנאה בתושבים הפלסטינים, מתייצבים בשבועות האחרונים מאות אלפי אזרחים למצעד הדגלים הגדול ביותר בתולדות המדינה, מצעד שמבהיר שאנחנו נחושים לא רק להגן על הדמוקרטיה הישראלית אלא גם על ערכי מגילת העצמאות ועל הציונות. לא נאפשר למחנה הלאומני להמשיך ולטעון שהוא המחנה הפטריוטי, בשעה שהם מרימים את ידם על ערכיה של מגילת העצמאות ועל ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. והדוגמה לניסיון הזה לטשטש את הקו בין לאומיות ללאומנות, הדוגמה הטובה ביותר היא התנהלותו המופקרת של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הוא כנראה חושב שלא רק הציבור הישראלי מטומטם אלא גם הממשל האמריקאי ויהדות ארצות הברית. הוא חושב שאם הוא יצייץ בבוקר שהוא בעד למחוק כפר על יושביו ולאחר מכן יתנצל על כך, מישהו יאמין לו שזאת לא כוונתו. השר סמוטריץ', אנחנו יודעים לקרוא. קראנו את תוכנית ההכרעה שלך; תרגמו אותה גם לאנגלית. אנחנו יודעים מה המשמעות ששר בכיר בממשלת ישראל מדבר על החלת ריבונות על אזרחים בלי להעניק להם זכות בחירה. מה אתה חושב, שאנחנו מטומטמים? שהאמריקאים מטומטמים? שאתה תבוא לפורומים בין-לאומיים כשר אוצר וישכחו מה אתה מנסה לעשות בתפקיד השני שלך כשר נוסף במשרד הביטחון לענייני סיפוח ולענייני פגיעה בזכויות אדם? גם האמריקאים וגם אנחנו יודעים להבדיל בין ציונות לבין גזענות, בין לאומיות בריאה לבין לאומנות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו נמשיך לשאת בגאון את דגלי הכחול לבן ולהישבע אמונים – בניגוד לכם – למגילת העצמאות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו סיבות לפחד ולדאגה. עוד ועוד אזרחים חפים מפשע, פלסטינים ויהודים, משלמים בחייהם; עוד עצב, אבל, פחד ושנאה – תוצאה של ממשלה שבמקום להרגיע, מבעירה אש, שמדברת רק באיומים, ממשלה שמסיתה נגד האוכלוסייה הפלסטינית הערבית בישראל, שרומסת זכויות, שסותמת פיות, שמאיימת על כולם, חוץ מהמתנחלים האלימים שביצעו פוגרום בחווארה, שרצחו את סאמח אל-אקטש, בזמן שחיילים עמדו לידם. עליהם היא מגינה. ממשלה שמקדמת סיפוח בפועל והופכת את סמוטריץ' לראש ממשלת המתנחלים – כן, השר שאומר שהמדינה צריכה למחוק את חווארה, זה שארצות הברית שוקלת למנוע ממנו להיכנס לתחומה. הוא מי שקיבל סמכויות שמאפשרות לו להרוס כל סיכוי להסכם שלום בעתיד. ככה זה בממשלת הקיצוניות. המשוואה היום היא שככל שאתה קיצוני יותר, אתה חזק יותר. הרגתם יותר מ-60 פלסטינים בחודשיים. מה אתם חושבים שיקרה, שהכוח שלכם יגרום לפלסטינים לוותר על הרצון למדינה עצמאית? שחמשת הילדים היתומים של סאמח אל-אקטש יגדלו להיות ציונים או שוחרי שלום? אתם משחקים משחק מסוכן, מוסיפים כל הזמן עוד ועוד שמן למדורת השנאה, עד שהשרפה תהיה כל כך גדולה, ואף אחד כבר לא יוכל לכבות אותה. הקיפאון המדיני, הסיפוח, אלימות המתנחלים, היד הקלה על ההדק, מקדמים את כולנו לפיצוץ. התרגלנו כבר לאיומים על אינתיפאדה שלישית. הפעם זה כאן. לקחתם את התקווה. אתם מדברים בשפה אחת בלבד: שפה של כוח, של אדישות לחיי אדם – שפה שנכשלה, שרק מייצרת עוד אלימות משני הצדדים. אני קוראת מכאן לממשלת ישראל: תייצרו תקווה, לא מלחמה. תפסיקו ללבות את האש, כי הקיפאון המדיני ייגמר באסון. אם הממשלה הזו לא מסוגלת לעשות את זה, אז נתניהו צריך לבנות קואליציה אחרת, שפויה יותר, אחרת אתם מובילים את האזור כולו לתהום, לכאוס, לאנרכיה, וזה יהיה כואב לכולם. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה, 25 דקות.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו לכאורה דנים כאן היום בסעיף טכני, בסעיף – אגב, בנושאים של הרשות המחוקקת, נציג הממשלה פטור מהשתתפות? כי אינני רואה מישהו.

קריאה:

מלכיאלי נמצא.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אה, בסדר גמור. אנחנו לכאורה דנים בסעיף טכני, סעיף שמאריך את לוחות הזמנים לבחירת נציגי הכנסת לוועדות השונות – הוועדה לבחירת שופטים, דיינים, קאדים, קאדים מד'הב – אבל למעשה זהו חלק אינטגרלי מאותו מהלך שמקדמת הקואליציה לשינוי המשטר בישראל, שרכיב משמעותי בו הוא ההשתלטות על הרשות השופטת, ורכיב מרכזי בהשתלטות על הרשות השופטת הוא ההשתלטות על בחירת השופטים. לשם כך היא מבקשת לדחות את הוראת התקנון שלפיה היינו אמורים לבחור בעוד עשרה ימים לכל המאוחר נציגים לוועדה לבחירת שופטים, להאריך זאת בעוד כמה חודשים על מנת שיהיה סיפק בידה לחוקק את החוק החדש ובו ההרכב החדש של הוועדה לבחירת שופטים אשר אנחנו יודעים – לפחות זה הנוסח שעבר בקריאה הראשונה – שיש בו רוב מוחלט מובנה לקואליציה. חשוב מאוד, כשאנחנו ניגשים לדיון כזה, להבין מה נקודת המוצא. בחירת השופטים במדינת ישראל ב-70 השנים האחרונות, מאז 1953, דצמבר 1953, ליתר דיוק, נעשית בוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי. בחמש השנים הראשונות לקיום המדינה היא התבצעה על ידי שר המשפטים באישור הממשלה; אם מדובר היה בשופטי בית המשפט העליון – גם באישור הכנסת, ושופטים של יתר הערכאות – באישור הממשלה לבדה. זה אומנם פרק זמן של הרף עין, כי כבר בשנת 1950 שר המשפטים דאז פעל לשנות ולהביא ועדה לבחירת שופטים שהיא בהרכב מאוזן ולא נשלט על ידי הממשלה, והחקיקה הזאת התארכה עד שעברה באוגוסט 1953 בקריאה השלישית. אבל אף שהייתה שליטה פוליטית בשנים הראשונות לקיום המדינה על ידי מפלגת השלטון, על ידי מפא"י, אני יכול לומר שלא הייתה שביעות רצון מצד אנשי מפלגת השלטון מבתי המשפט, מבית המשפט העליון בפרט. אולי אני אתייחס לכך לאחר מכן. זה מתואר בספרו של העיתונאי והסופר ד"ר נתן ברון, זיכרונו לברכה, שנקרא "משפט, יצרים ופוליטיקה – שופטים ומשפטנים בסוף המנדט" – המנדט הבריטי, כמובן – "ובראשית המדינה". דווקא מי שנתן את אמונו בבתי המשפט, ולא בגלל שהשופטים היו דווקא מהזרם הפוליטי שהוא השתייך אליו, היה מי שעמד בראש האופוזיציה, מנחם בגין. המהלך של 1953 הוא מהלך – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תספר גם מה הוא סבל מבן-גוריון ולמה הוא סמך על בית המשפט, כי זה היה העוגן האחרון שלו.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

בוודאי, בוודאי, אני ארחיב, וזה טוב תמיד לזכור, כי תמיד, אף אחד לא נמצא לנצח בשלטון, אדוני היושב-ראש, אלא מגיע הזמן שהוא באופוזיציה, וכאשר אתה באופוזיציה אתה מעדיף שבבתי המשפט ישבו שופטים עצמאיים, שופטים בלתי תלויים, שופטים שהשלטון אינו שולט בהם. זאת הייתה הסיבה שמנחם בגין אחז באותה תפיסה של רשות שופטת עצמאית, רשות שופטת בלתי תלויה. אבל הדבר המעניין ביותר הוא עצם העובדה שמפא"י, שלא הייתה המפלגה הכי ליברלית שאפשר להעלות על הדעת, שהיה לה שלטון ריכוזי מאוד במדינה, בהסתדרות, במערכות באופן כללי, בצורה בלתי רגילה, ולמרות שהיא לא הייתה שבעת רצון, מכיוון שבית המשפט, כבר בשנים הראשונות, בבג"ץ קול העם ובבג"ץ שייב, נתן פסקי דין שחיזקו את חירויות האדם ושגם הפכו החלטות של השלטון לא פעם, למרות זאת, היא הלכה וויתרה מרצון על אותה סמכות לקבוע מי יהיו השופטים. כאשר החוק הזה עבר באוגוסט 1953 בכנסת ברוב מקיר לקיר זה היה יום חג, מכיוון שבכנסת דאז – אופוזיציה, קואליציה – כולם הרגישו שיש פה התפתחות של מדינת ישראל לכיוון רשות שופטת עצמאית. אני יכול רק לומר בהקשר לדברים שהתייחסתי אליהם קודם, אדוני היושב-ראש, שמנחם בגין, בדיונים שהתקיימו בוועדת החוקה, חוק ומשפט – ואגב, אני לא מסכים עם הדברים האלה שאני אציין אותם כבר – הייתה לו גישה עוד יותר מרחיקת לכת מכפי שהייתה באה לידי ביטוי בחוק השופטים. הוא למשל הציע שבראשות הוועדה לבחירת שופטים יעמוד נשיא בית המשפט העליון ולא שר המשפטים, או למשל הציע שבוועדה לבחירת שופטים, במקום שני שרים ושלושה שופטים יהיו ארבעה שופטים ורק שר המשפטים. על כל פנים, זה ודאי ביטא תפיסת עולם. תפיסת העולם גם הייתה קשורה בטבורה לתפיסה של בית המשפט כמגן על זכויות, לרצון לכונן חוקה, שדוד בן-גוריון התנגד לה. למרבה הצער, הכישלון של כל הכנסות עד היום, הכנסת העשרים-וחמש, בכינון החוקה הוא בעצם שמביא אותנו בימים האלה לאותה פינה שבה אין כללי משחק מוסכמים, אין כללי יסוד משטריים מוסכמים, והדברים הם מאוד מסוכנים. זאת אומרת, אם לחברה אין כללי המשחק שלה – לא נושאי המדיניות, שהם תמיד במחלוקת, אלא הבסיס, מה הסמכות ומה הכוח של כל רשות וכדומה – כדבר שהוא מוסכם, הדבר הזה הוא מאוד מאוד מסוכן. הוא בוודאי מסוכן בחברה הטרוגנית כמו החברה הישראלית, וקל וחומר הוא מסוכן בחברה שמאוימת איומים חיצוניים כמו החברה הישראלית.

היו"ר ישראל אייכלר:

אלא אם כן השופטים יהיו חכמים כמו שהיו ב-50 השנים הראשונות, שהם ידעו לאזן בין העובדה שאין חוקה לבין שמירה על זכויות האזרח.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

תראה, אז כפי שהתחלתי לומר קודם, גם אז השלטון חשב ששופטים הם לא בסדר. צריך לקרוא בספרים. זה לא שאז תמכו בהתערבות של בית המשפט. אגב, זה גם לא נכון שבית המשפט התחיל לפסול חוקים בתקופת אהרן ברק בשנות התשעים. כבר ב-1969, בבג"ץ ברגמן, בית המשפט העליון קבע שחוק הוא לא חוקתי כי – הוא לא אולי השתמש במילים לא חוקתי, אבל הוא – –

היו"ר ישראל אייכלר:

הוא סתר חוק אחר. זה משהו אחר.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

– – פגע בעקרון השוויון במימון בחירות, ולכן הוא שלח את הכנסת לחוקק מחדש, ככה שכל הדברים האלה מוגזמים. בכל העולם כולו, כמובן, חל גידול במעורבות של בתי המשפט בחיים הדמוקרטיים. גם לי עצמי הייתה לא אחת ביקורת, ולא שיניתי את דעתי לגבי מה שנקרא "אקטיביזם שיפוטי". אני חושב שכל אקטיביזם שיפוטי מוגזם הוא לא נכון, אבל יש סכנה יותר גדולה מאקטיביזם שיפוטי, והוא רשות שופטת בלתי עצמאית, וזה דבר שאנחנו רואים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

רשות שופטת מה?

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

בלתי עצמאית. רשות שופטת שנשלטת על ידי רשות אחרת – הממשלה, לצורך העניין – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אף אחד לא חושב על זה. בסך הכול מה שהם רוצים זה שבית המשפט יפסוק על פי החוק ולא על פי סברה של השופט. זה העניין. עצמאות השופט אומרת שהשופט יכול להגיד שהוא פוסק לפי החוק, לא לפי הסבירות שלו. זה המשבר, וזה נוצר רק אחרי אהרן ברק, זה לא היה לפני זה.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

תראה, אדוני היושב-ראש, גם הדיון שאנחנו מקיימים עכשיו הוא קצת מנותק, מהרבה מאוד סיבות, ובין היתר העובדה שבית המשפט של היום הוא לא בית המשפט של אהרן ברק. כל מי שעוקב אחרי הפסיקה, אחרי הפסיקות האחרונות ואחרי האסכולות השונות בבית המשפט, מבין שהיום בית המשפט השתנה; אני גם אסביר מייד, תכף. אמר את זה גם פרופ' מני מאוטנר. פרופ' מני מאוטנר הוא אחד הפרופסורים המוערכים למשפטים, והוא מאוד ביקורתי כלפי האקטיביזם השיפוטי, ואפילו מתייחס לאקטיביזם השיפוטי כאל דבר שהוא מהלך פוליטי.

היו"ר ישראל אייכלר:

ברור.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

והוא בא ואמר, באותו ריאיון שפורסם ביום שישי בדה-מרקר – הוא כמובן עמד על דעתו כפי שהייתה כל השנים, אבל הוא אמר: מי שמתייחס היום לבית המשפט כפי שהיה בית המשפט לפני 12 שנה – זה עולם אחר לחלוטין. עכשיו, אדוני היושב-ראש, בעצם ב-70 השנים הללו חלו תמורות חברתיות, תמורות דמוגרפיות, אבל בסופו של דבר ההרכב נשאר אותו הרכב של תשעה חברי ועדה, שבהם שני שרים, שני חברי כנסת, שלושה שופטים של בית המשפט העליון ושני חברים מלשכת עורכי הדין. בראש ובראשונה, אני רוצה לומר, כמי שעמד בראש הוועדה הזאת, כשר המשפטים, ולפני זה כיהן בה, לפני עשור, כשר השני מטעם הממשלה, שההרכב הזה הוא הרכב טוב, הוא הרכב מצוין.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה שינית אותו לשבעה – – –

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אני שיניתי דבר חשוב, שהוא הרוב הנדרש לבחירת שופט בבית המשפט העליון, כדי למנוע מצב שבו מי שיש לו חמישה מתוך התשעה, הוא יכול לקבוע 100%. אמרתי שאם אנחנו אומרים שבעה מתוך התשעה, אנחנו נותנים משקל לכל הגורמים בוועדה, אנחנו דוחפים אותם להתפשר ואנחנו מביאים לבית משפט יותר מגוון, מכיוון שאף אחד לא יכול לצאת כשמלוא תאוותו בידו.

היו"ר ישראל אייכלר:

זאת אומרת שאתה בעצמך הבנת שזה לא בסדר, כמו שהיה.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

בוודאי, בוודאי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל הוא הביא משהו – – –

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אבל אגיד לך איך הדברים קרו, מה היה הסיפור: השרה ציפי לבני, שהחליפה בכנסת השש-עשרה – אחרי שהייתה תוכנית ההתנתקות ופוטר טומי לפיד – החליפה את טומי לפיד ב-2005 כשרת המשפטים, היא רצתה למנות את פרופ' רות גביזון ז"ל לבית המשפט העליון, והנשיא אהרן ברק התנגד לכך. היה לו הרוב להתנגד לכך. אני אמרתי לציפי – וחשבתי הרבה על הבעיה הזאת, והגעתי למסקנה והנחתי אותה אז, בכנסת השש-עשרה, כהצעת חוק: בואו לא נשנה את הרכב הוועדה אלא את הרוב הנדרש, ולא בכל הערכאות – לא בבתי משפט שלום ומחוזי אלא בעליון, כי באמת העליון עוסק בסוגיות ציבוריות שנוגעות לערכים, והשקפת העולם של השופט – לא במובן המפלגתי אבל כן במובן של איזון בין ערכים שונים – היא מאוד מאוד חשובה. ולכן אני הנחתי, אדוני היושב-ראש, באותה כנסת, שתי הצעות חוק: האחת לשינוי הרוב הנדרש לבחירת שופט בבית המשפט העליון, השנייה בנושא שימוע של מועמדים לבית המשפט העליון בפני הוועדה לבחירת שופטים, על מנת לייצר את אותה שקיפות וגם את הלגיטימיות בדיון בהשקפת העולם של השופט בהליך המינוי. לבצע את שני הדברים הללו לקח שנים, כפי שאפרט. זה לא היה מהיום למחר, זה היה בהידברות, אבל כשהגעתי לבצע אותם, הגעתי על בסיס רוב גדול מאוד – בכנסת בפעם הראשונה ובוועדה לבחירת שופטים בפעם השנייה – שתמך במהלכים שבהתחלה לא היה להם רוב. ולכן אני אומר, מהניסיון שלי, שאפשר להגיע לרפורמות בהסכמה רחבה. הדבר הזה מחייב את הסבלנות ואת הראייה הרחבה הנדרשת, כדי שגם השינויים האלה יישארו לשנים ארוכות לאחר מכן. אחרת יכולה לבוא ממשלה אחרת ולבטל את זה כשלה יש רוב פרלמנטרי. השרה ציפי לבני, שהייתה לה מורת רוח מהמצב, אמרה: אני לא עושה דברים כאלה. אמרתי לה: אם את לא עושה דברים כאלה, אני מודיע לך, גברתי שרת המשפטים, שאת לא תמני שופט אחד לבית המשפט העליון בתקופת כהונתך. ואכן, פרופ' גביזון ז"ל לא מונתה, אבל גם לא מונה אף שופט אחר.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל גביזון היא סמל לכך שרק בגלל האג'נדה שלה, בגלל הדעות שלה – – –

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אני חושב שהיה שגוי לא למנות אותה, אבל היום זה לא יכול היה לקרות.

היו"ר ישראל אייכלר:

למה?

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אני אסביר לך למה, אדוני היושב-ראש: כי היום נוצר אותו מאזן פנימי של השבעה מהתשעה. כל אחד חייב להתפשר. לא יכול נשיא בית המשפט העליון להגיד: אני לא אמנה אף אחד, יבוא איזה שר בעתיד ואני אשכנע אותו בעמדתי, מכיוון שעצם המצב שלרוב הפוליטי ששולט במדינה – יש לו לפחות שלוש אצבעות בוועדה לבחירת שופטים, יש לו גם את הווטו, אי-אפשר לעשות בלעדיו, וזה יוצר את איזון הכוחות. לכך התייחס פרופ' מאוטנר במאמר שלו בדה-מרקר והסביר שם שבשל החוק הזה היום, הרכב בית המשפט העליון הוא הטרוגני. מי השתכנע בסופו של דבר לבצע את זה? פרופ' דניאל פרידמן, בממשלה של אולמרט. אני הייתי חבר באופוזיציה, ובהתחלה הוא רצה לעשות את מה שיריב לוין רוצה לעשות – לשנות את ההרכב. איחלתי לו הצלחה. אמרתי לו – אנחנו היינו רק 12 מנדטים אז, סיעת הליכוד. אמרתי לו: יהיו לך כמה תומכים אצלנו. אחרי כמה חודשים הוא בא אליי ואמר לי: מה עם החוק שלך? ואז העברנו את החוק הזה בתקופה יחסית קצרה, אבל בקונסנזוס מאוד מאוד גדול. הוא עבר פה בקריאה השלישית ברוב של 55 נגד 11; למעט השמאל הקיצוני, הקואליציה והאופוזיציה, רובן תמכו בחוק הזה. המהלך השני, אדוני היושב-ראש, הוא המהלך של שימוע בבחירת השופטים לבית המשפט העליון. ואמרתי, השימוע הזה, בעיניי, הרעיון הזה שאתה מעביר בשידור חי, יש לו שתי תכליות: קודם כול, הוא מייצר שקיפות. כל הזמן אומרים: בחדרי-חדרים – אז הציבור יכול לראות, יכול ללמוד על המועמדים, על השקפת עולמם המשפטית, על התשובות שלהם על שאלות וכדומה וגם על הרקורד שלהם מתוך ההליך הזה. הוא גם הופך את הסוגיה הזאת ללגיטימית ושהיא חלק מהבחירה, זאת אומרת, אי-אפשר להתעלם מכך שהשקפת העולם של השופט היא רלוונטית בבחירה לבית המשפט העליון. אבל למרות זאת, אדוני היושב-ראש, מהכנסת השש-עשרה, כשהגשתי את ההצעה הזאת, קרוב ל-20 שנה לא היה לה רוב, והיה מאוד מסובך – גם בתקופת הממשלה הקודמת יאיר לפיד התנגד לכלול אותה בהסכמים הקואליציוניים. אני העברתי את זה כהחלטה בוועדה לבחירת שופטים ברוב של שמונה מתוך התשעה. רק חברת הכנסת רייטן נמנעה. אבל הדבר הגדול שקרה הוא שגם שופטי בית המשפט העליון ובראשם הנשיאה חיות השתכנעו שיש מקום בימינו ללכת להליך עם שימוע.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז למה אין שימוע?

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

לא, הוא יהיה כבר. על פי הדין היום – ויש שני מקומות שמתפנים השנה, ב-2023 – יתקיים עם שימוע פומבי בכל מקרה, גם אם הכנסת הזאת לא תחוקק שום חוק, מכיוון שזו החלטת הוועדה. אינני רואה אף שר היום – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

יש סמכות לוועדה להחליט החלטה כזאת?

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

בוודאי. הכלל שקבוע בחוק הוא שדיוני הוועדה לבחירת שופטים חסויים אלא אם כן החליטה הוועדה אחרת, ועל הסייג הזה אני ביססתי את ההחלטה בוועדה לבחירת שופטים. אבל תראה את הדבר הגדול שקרה, אדוני היושב-ראש: חבר הכנסת רוטמן, שהיה אצלי חבר הוועדה מטעם האופוזיציה, והנשיאה חיות, הרימו את היד בדיוק לאותו תיקון, והוא עבר, אני לא רוצה להגיד פה אחד, אבל קרוב מאוד, כמעט פה אחד. אני אומר את זה כי אותם עקרונות חלים גם היום. זה לוקח זמן, זה כרוך בהידברות וזה מבשיל בסוף בהסכמה רחבה. לפעמים זה עניין של חודשים, לפעמים זה עניין של שנים; זה בטח לא מה שאנחנו רואים שקורה בימים האלה בכנסת. אני אומר, קודם כול, ההליך הוא לא נכון מבחינת איך שהוא מתנהל; ב. הוא לא נכון לגופו. למה לא? קודם כול הוא לא נכון מבחינת איך שהוא מתנהל, כי מסורת של 70 שנה, שבה כל הממשלות, מימי הכנסת השנייה – ואנחנו מדברים על 1953, שהייתה תקופת הכנסת השנייה – ועד לכנסת העשרים-וחמש, שמכהנת היום, כולן בחרו בוועדה באותו הרכב; נכון, מ-2008 עם התיקון שצוין, אבל השיטה הזאת, מניסיון ראיתי שהיא שיטה טובה. קודם כול, היא נותנת כוח גדול בידי הדרג הפוליטי. לא ניתן לבחור, אדוני היושב-ראש, אף שופט בניגוד לעמדת שר המשפטים, מכיוון שהוא שולט על סדר-היום, מה יעלה להצבעה, מה לא יעלה להצבעה. לא ניתן גם, כמו שצוין קודם, לבחור שום שופט לבית המשפט העליון בניגוד לדעת הרוב הקואליציוני באותה עת. בסופו של דבר הגורמים השונים שנמצאים בוועדה וגם השופטים, ואני מציין גם את עורכי הדין, הם חשובים. הם יכולים לתת לך ממדים: אם לשופט יש מזג שיפוטי או אין לו מזג שיפוטי, איך הוא מתנהג כלפי הצדדים, האם הוא סוחב את הדיונים על פני שנים ארוכות או הוא עובד ביעילות. וזה שיש גם – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מה שקרה בלשכת עורכי הדין בתקופות האחרונות לא מעיד על מה שאתה אומר עכשיו.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אני אומר לך מהניסיון שלי, ובוועדה ישבו שני נציגים מצוינים, הם עשו עבודה מאוד טובה. דווקא העובדה שהם באים ממקום אחר, לא מהרשות השופטת, זאת אומרת יש גם את מי שמתדיין בפני בית המשפט אבל גם את השופט – הרבה פעמים זה מעורר מחלוקת, ודרך המחלוקת מתבררת האמת. כאשר אתה תציב בוועדה רק גורמים פוליטיים או תשתית אותה רק על גורמים פוליטיים – לא טוב. כמובן, הגורמים הפוליטיים צריכים להיות דומיננטיים, לכן אני אמרתי בתחילת הדברים: אינני מסכים עם מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שבראש הוועדה צריך לעמוד נשיא בית המשפט העליון. אדרבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז הייתה תקופה שונה בזה, הייתה תקופה אחרת לגמרי.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

העקרונות, אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

כמו שהיום בית המשפט השתנה לגמרי והפך להיות מתעמר ולא מסתכל על החוק ומחליט על ערכים אישיים וסבירות אישית, כך אז בן-גוריון והרוב שלו היו נגד בגין ולא התחשבו בחוק, ולכן הוא חיפש מחסה שם.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אינני רוצה להגיד לך כל מה שהשתנה. גם הכנסת השתנתה, גם הממשלה השתנתה. אני חושב שעקרונות היסוד אינם משתנים. זאת אומרת, הוועדה – באופן בסיסי אני אומר משהו. זה לא שאי-אפשר לשקול שום שינוי, אפשר לשקול, אבל באופן בסיסי השיטה הזאת היא שיטה נכונה, ויש בה האיזונים הפנימיים. אני יכול לתאר לעצמי כאדם פוליטי מה יקרה ברגע שיהיה רוב קואליציוני בוועדה. זה לא יהיה שונה בהרבה מכפי שאנחנו פה בוחרים יושב-ראש ועדה או משהו אחר, זאת אומרת, תהיה הסכמה פוליטית בין כמה גורמים שנמצאים באותה עת בקואליציה, והיא לא בהכרח – ואני הייתי אומר אפילו הפוך: היא בהכרח לא תביא לבחירת השופטים הטובים ביותר לבית המשפט. כמובן שהדרג הפוליטי, יש לו תפקיד מאוד חשוב. למשל – שאלות שאני שאלתי את עצמי: האם שופט מנהל דיונים ביעילות, כן או לא; האם שופט קשוח עם הפשיעה שהיום משתוללת או הוא נוטה להקל, ואני מדבר על פושעי האלימות והדברים החמורים שאנחנו מכירים. אתה מסתכל על הדברים האלה, והם חשובים, כי אתה בכל זאת נשלח על ידי בוחרים שיש גם להם השקפה, אבל המרכיב המאזן הזה הוא חשוב מאוד, והרבה מאוד פעמים גם הלחצים מאזנים אחד את השני. לפעמים באים גורמים פוליטיים שרוצים שאתה תעשה החלטה שיש לה איזשהו טעם פוליטי – למנות את פלוני או אלמוני; אין לה טעם ענייני, הוא לא מצטיין, אבל יש רצון פוליטי כזה. כשיש מישהו נוסף בוועדה שהוא מאזן, אתה יכול גם לסכור מגמות כאלה. אני מסכם ואומר, כי אני ראיתי, אדוני היושב-ראש, שזמני תם: מאוד מסוכן ולא רצוי לעשות תיקונים כאלה. אם הזכרתי את חוק השופטים, שהובא מ-1950 והחקיקה הסתיימה באוגוסט 1953, אחרי שלוש שנים, זה מלמד למה אי-אפשר ללכת בכוח ובכמה שבועות לשבור את המסורת המשטרית של מדינת ישראל בסוגיית בחירת השופטים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה, חבר הכנסת גדעון סער. חברת הכנסת שרון ניר. על עיקרון אחד אסור לוותר – ששופט ישפוט על פי החוק וכוונת המחוקק. זה צריך להיות מוסכם. אם זה לא מוסכם, הכאוס יימשך.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אבל אין חוק שבדיעבד לא מעלה שאלות פרשניות.

היו"ר ישראל אייכלר:

כן, אבל בתוך החוק, לא סבירות של הסברה או ערכים שהוא הביא מהבית, השופט.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

הסבירות זה החלטות מינהליות, זו סוגיה אחרת. אבל בסדר.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת שרון ניר, עשר דקות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים בפני צומת גורלי שעשוי לשנות את פני המדינה. הצביון של המדינה, הצביון היהודי, הדמוקרטי, הליברלי, נתון בסכנה. שינוי מערכת המשפט שאותו מובילה הממשלה בחודשים האחרונים מעורר את חרדת העם כולו, ולא בכדי. היחס המחפיר של הממשלה לזעקות של רבע מיליון מהתושבים בהפגנות מבשר על הבאות. העם מפחד, העם מפחד לאבד את הצביון הדמוקרטי של מדינת ישראל, ובצדק. סוף השבוע האחרון התחיל בריאיון זחוח של חבר הכנסת שמחה רוטמן בתוכנית עובדה. בריאיון הבהיר רוטמן שבבסיס בג"ץ אליס מילר השיקולים שעמדו לנגד עיניהם של השופטים היו כי היא דומה לבת הנחמדה של השכן, אז מגיע לה. כן, זה ציטוט אמיתי. בג"ץ אליס מילר, הבג"ץ שפתח את שערי קורס טיס, הבג"ץ שפתח את שערי קורס חובלים, הבג"ץ שפתח תפקידי לוחמות רבים בצה"ל, אשר בבסיס השיקולים שלו עמדה עתירה מוצדקת הטוענת לשוויון הזדמנויות ולשיבוץ נשים בצה"ל על פי כישורים ויכולות, הוא הבג"ץ שרוטמן זלזל בו – בג"ץ שבעקבותיו משנת 2000 ואילך משרתות בצה"ל אלפים ואולי אפילו עשרות אלפים של לוחמות, כי הן ברוכות כישרון וכי הן בעלות יכולות העונות על הצרכים המבצעיים של צה"ל. אבל רוטמן בשלו, זחוח ומזלזל – מזלזל בנשים, מזלזל בלוחמות אשר חירפו נפשן למען ביטחון ישראל, וכך במשפט אחד, שטחי במיוחד, ביטל רוטמן את הצורך בכתובת שיפוטית לזכויות אדם, לזכויות נשים ולזכויות הפרט בכלל. הלוחמות הן גיבורות עזות נפש שמחזקות את הצבא. אני רוצה מעל במה זו להצדיע לכל הלוחמות שמשרתות בצה"ל. כולנו חבים להן על פעילותן האמיצה ותרומתן למדינת ישראל. אגב, למי שפספס, זה אותו רוטמן שאמר לפני כמה חודשים שלוחמות מנמיכות את הסטנדרטים בצה"ל. הסגנון של רוטמן הוא חלק מהלך הרוח של חלק מראשי הקואליציה הנוכחית, שלמרבה האירוניה שירתו שירות מצ'וקמק בצה"ל, וגרוע מכך – חלקם לא עשו שירות צבאי בכלל. אותם אלו שמובילים היום את שינוי מערכת המשפט גם מובילים אותנו לאי-שוויון בנטל, וחלקם אומרים בלי בושה שלאחר שינוי מערכת המשפט, חצי מהעם ישרת בצבא והחצי השני ילמד תורה. במדינת ישראל הביטוי היום-יומי לאחדות ולעוצמה הוא התייצבות הדורות הבאים על המשמר והגיוס לצה"ל. הממשלה הרעה הזאת מערערת, לצערי, גם את המודל הזה. עוצמת הניתוק וההתעלמות של הממשלה מזעקתם של טובי האזרחים, אלו שמשרתים בצה"ל, אלו שעובדים, אלו שמשלמים מיסים, מעמיקה את הפער ומעוררת את טובי הלוחמים בעבר ובהווה ואת אנשי המילואים למחות ולזעוק בקול גדול. הלוחמים ואנשי המילואים זועקים בקול גדול. היקף הפניות העצום שהגיע וממשיך לזרום לראש הממשלה, ובתוכו פניות של אלופים, פניות של יוצאי סיירות, פניות של טייסים, פניות של אנשי מילואים, פניות של פטריוטים מלח הארץ, שאליהן מצטרפות גם פניות של רופאים, של הייטקיסטים, של כלכלנים, של נגידי בנק ישראל, של מנכ"לי משרדי ממשלה לשעבר – כל אלה נאבקים על דמותה של הארץ שלנו וזועקים בקול גדול לפני שיהיה מאוחר מדי. לצערי, זעקתם נתקלת בבוז, ובמקום שיקשיבו להם, אותם ראשי קואליציה מנותקים מכנים אותם "אנרכיסטים", והיו שהגדילו לעשות וכינו אותם "טרוריסטים". בחרתי להקריא לכם ציטוטים נבחרים מתוך המכתבים ששיגרו עשרות אלפי אזרחים מהקבוצות שתורמות למען מדינת ישראל כל חייהן. אפתח במכתב שפורסם שלשום ולי באופן אישי כיווץ את הבטן. המכתב נשלח מלוחמים שהיו באנטבה לבנימין נתניהו. הם חוששים חשש אמיתי אל מול השינויים שאותם הממשלה בראשותו מבצעת, וזה מה שהם כותבים לראש הממשלה: אתה, ביבי, השווית אותנו למבצעי הפוגרום בחווארה, והילד שלך, שלא החזיק בחיים רובה ביד, מכנה אותנו "טרוריסטים". זכינו להימנות עם קומץ לוחמי הפריצה באנטבה – לא היה לנו רולקסים, היו לנו קלצ'ניקובים – יחד עם מפקדנו קר הרוח והאמיץ יוני נתניהו, זיכרונו לברכה, שהקריב את עצמו במודע ובעיניים פקוחות למען מדינת ישראל. אבל אתה, אתה מקריב במודע ובעיניים פקוחות את המדינה והעם למען האינטרסים שלך. אני רוצה להמשיך למכתב המילואימניקים, אלו שנושאים בנטל מרבית חייהם, עוזבים את המשפחות ואת העבודה ונקראים לדגל כשצריך: אם ממשלת ישראל תוסיף ותחוקק חוקים שמעקרים את הדמוקרטיה הישראלית מתוכנה והופכים אותה לכלי ריק, היא תפגע לא רק במערכת המשפט, היא תפגע בחברה הישראלית. כבר עכשיו נזק רב נגרם. אם החוקים המוצעים יאושרו, הדמוקרטיה בישראל, מגילת העצמאות ומסמך רוח צה"ל יהיו כלי ריק. לפיכך מתערער הבסיס שעליו עומד הצבא שלנו, שאותו שירתנו נאמנה עד כה. אליהם מצטרף מכתב הטייסים, שבו הם אומרים: מדינות שבהן יש כוח רב מדי, גדול ועודף לממשלה וללא איזונים ובלמים מספיקים מצד הרשות המבצעת והמחוקקת אל מול השופטת, אינן מדינות הראויות להיקרא מדינות דמוקרטיות המבטיחות ושומרות על זכויות הפרט והמיעוטים. היות שאף אחד מהממשלה לא מצא לנכון להטות אוזן קשבת ואמפתיה למכתבים הללו, מבקשת אני לפנות לאחינו הלוחמים בעבר ובהווה, אלו שכתבו את המכתבים, מלח הארץ – אתם מגש הכסף של הארץ הזאת – ולומר להם: אחיי, זעקתכם מהדהדת, קולכם נשמע בכנסת. כמוני כמוכם, אני כואבת כאב גדול. אבל כדי לשמור על הנס הגלוי הזה שנקרא מדינת ישראל, אנחנו חייבים לשמור על הצבא ולהותיר אותו מחוץ לשיח הפוליטי. לכן, כולנו צריכים לקרוא בקול גדול: לא לסרבנות ובעד צה"ל. וברוח זו, התרגשתי לקרוא את מכתב בוגרי יחידת אגוז לרמטכ"ל, ואני מצטטת אותם: "הגענו ליחידה מכל קצוות הארץ ולכל אחד מאיתנו השקפת עולם שונה. ביצענו כל משימה שניתנה לנו ונלחמנו יחד כתף אל כתף בכל הגזרות. השתתפנו במבצעים ובמלחמות. לצערנו, איבדנו גם חברים יקרים ואהובים – – – היום, כמו אז, אנחנו אוהבים את המדינה ושמים בצד את כל המחלוקות הפוליטיות כאשר מדובר במלחמה מול אויב. רצינו לומר בקול ברור: נתייצב לכל משימה שייתנו לנו." אנחנו אוהבים את צה"ל ואוהבים את המדינה. לוחמי יחידת אגוז, אתם הסמן הימני שלי. מי ייתן ותהיו הסמן הימני של כל המשרתים בצה"ל, במילואים ובסדיר. בצה"ל משרתים כולם – חילונים ודתיים, נשים וגברים, יהודים ולא יהודים, פריפריה ומרכז. מקום המדינה ועד היום הצבא היה ויישאר תמיד מקור הגאווה שלנו, של ילדינו ושל נכדינו.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

עוד 20 שניות, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט סיום.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

ממשלת ישראל, תתעוררו. אולי לכבוד חג הפורים, תתחפשו ותנסו להראות כאילו אכפת לכם. ונהפוך הוא. המוחים הם לא אנרכיסטים, הם לא טרוריסטים. לא ייתכן שבשביל האינטרס הפוליטי שלכם תכפישו כל קבוצה שלא מתיישבת עם האג'נדה שלכם. הסגנון הנלוז שלכם רק מרחיק את טובי בנינו מכם ומהמדינה. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

הודעה למזכירת הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית בעניין תוקפו של חוק), מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 37) (מנגנון שבת למשאבת מים), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, הממשלה הזאת לא פועלת מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. לא תיקון וצדק היא רוצה אלא ריסוק וביטול החירויות והזכויות שלנו. הממשלה הזו החליטה לחסל לדור שלי את העתיד. לא רק שהיא לא מגדילה את שכר המינימום, לא רק שהיא לא בונה דיור בר-השגה, לא רק שהיא לא עושה באמת חינוך חינם מגיל לידה או מקצרת את שבוע העבודה או מאפשרת לנו, הצעירים והצעירות, לנשום – היא החליטה שצעירים וצעירות שגדלים פה יחיו במדינה אחרת, מדינה לא דמוקרטית, בלי כל אופק לשקט וביטחון, ענייה ונחשלת. מדינה שהייתה אבן שואבת להשקעה והתנדבות, מקור לגאווה ולתקומה, הופכת להיות זירת אירוע שיש לברוח ממנו, והממשלה רואה ויודעת וממשיכה להוביל עם שלם אל פי תהום. מדינה שנבנתה על עקרון שוויון ההזדמנויות, במקום לעמוד עליו ולהפוך אותו לממשי, היא משנה פניה למשטר נאמנות סקטוריאלי. מדינה ענייה, שנבנתה מכספי תרומות, עם תשתית רווחה אוניברסלית, הפכה למדינה עשירה, ומרוב גובה וניתוק לא רואה את מי שהיא מפילה ורומסת בדרך. ממשלה שמדברת בשם החלשים ביותר ועוסקת כל היום במנעמי השלטון, בתפקידים, בכבוד, במימון תפנוקים לעצמה, במימון המעונות הפרטיים של ראש הממשלה, מולטי-מיליונר ועתיר נכסים, בעוד אותה ממשלה ביטלה את חוק רן כהן, שהוא חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי; בעוד אותה ממשלה מפנה דיירים בעוני ומצבי קצה אל הרחוב, לגור באוהל בפארק, אותה ממשלה שלא משאירה לדור שלי שום סיכוי לקורת גג בטוחה. המדינה שלנו, שהיא נס גדול מאוד, יוסדה פה עם זכות הצבעה לנשים, ומעגנת היום בחוק פגיעה בנשים ובזכויות שלהן; ממשלה שהחליטה לרמוס זכויות של נשים, של מיעוטים, של להט"בים ושל כל מי שלא עומד בקו השולט; מדינה שבה מערכת המשפט, שאותה יש לתקן, שהוקמה עם תשתית ההבנה של הסכמות רחבות למען כל חלקי המקום והבית הזה, נלקחה כבת ערובה של מבקשי רעתה, של מחריביה; מדינה ששואפת להילחם בשחיתות, אך נציגיה מבקשים להפוך את השחיתות לסמל סטטוס מנצנץ; מדינה דמוקרטית שמשנה פניה לדיקטטורה המבצרת את השררה של השלטון, שחטף את ערכיה ומחסל את יסודותיה. הממשלה הזו יוצאת נגד המושג "פרוגרס". ומה זה פרוגרס? קדמה. קדמה זה רע? לאן הם רוצים להביא אותנו? להחזיר עבדות ילדים? שנשים לא יוכלו לעבוד? שלא יוכלו להיבחר לכנסת ולהצביע? שלילדות יהיה אסור ללמוד בבית הספר? שלבעל יהיה מותר לאנוס את אשתו? את זה הם תוקפים? חבורה של פרימיטיבים שמרנים הומופובים ושונאי נשים. אני מייצגת קול של דור שלא מוכן עוד להסתפק בפירורים, ובטח לא מוכן לוותר על הזכויות וההגנות שלו. אנחנו נלחמות ונלחמים את מלחמת השחרור שלנו, השחרור ממי שרוצים להחזיר אותנו אחורה, להפוך אותנו לחלשים, לדהויים, לכבויים וללא תקוות. אנחנו הדור שמבקש להחזיר את התקווה, לבנות פה חברת מופת שיודעת שאפשר לחיות פה כולנו יחד, חברה שבה חיים משותפים ברווחה ובכבוד הם ערך עליון. אז אני דווקא אומרת היום כאן, במקום הזה: אפשר וצריך אחרת. אפשר וצריך להילחם על דמות המקום הזה. אבל לא עושים את זה עם חצי דמוקרטיה או דיקטטורה מלאה. לא עושים את זה עם אצבע בעין ופוליטיקה שכל-כולה היא שנאה בשם מי שמבקשים לבצר את כוחם ואת השררה. עושים את זה עם אהבת ישראל; עושים את זה עם כל מי שרואים במקום הזה את הבית – הבית שבו צריכים לחיות יחד, בחיים משותפים, עם תקוות, עם חלומות, עם הגשמות, עם מקום שאפשר לשאת אליו עינינו ולהסתכל בגאווה על הבניין הזה שבנינו, על הארץ הזו, שהיא באמת נס גדול. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבנתי שרוטמן, לוין, נתניהו והשותפים השונים שלהם מוטרדים מכך שבג"ץ זה גוף של אליטות, שבעצם בג"ץ זה לא גוף שמגן על חלשים. לכאורה זו הסיבה העיקרית שבגללה הם החליטו לרוץ עם אותה הפיכה משטרית. אז האם זה נכון? זה באמת הטריד אותי. אולי הם צודקים ובג"ץ הולך תמיד עם החזקים? אז הלכתי ללמוד את הנושא קצת, להכיר את פסקי הדין של בג"ץ, וגיליתי שהם צדקו. תראו את כל הקבוצות הפריבילגיות האלה שבג"ץ העז להגן עליהן בפסקי הדין שלו. אתן לכם כמה דוגמאות: תושבי הפריפריה שלא קיבלו שירותי בריאות ראויים – תושבי הפריפריה הם הרי פריבילגים ידועים; תושבי עיירות פיתוח שהופלו בהקצאת קרקעות אל מול המושבים שממוקמים לידם – גם כן פריבילגים; כרמיאל, עכו וטבריה, שלא זכו להטבות מס למרות שיישובים עם קריטריונים דומים כן קיבלו הטבות מס; יישובי עוטף עזה, שלא זכו למיגון ראוי נגד טילים; חייל חרדי שלא זכה לאוכל כשר למהדרין בצבא – גם עליו בג"ץ הגן; בנות חרדיות מזרחיות שרצו להתקבל לסמינר והופלו לרעה רק בגלל המוצא שלהן – איפה ש"ס? על זה קמתם, לא? אז בג"ץ הגן גם עליהן; ילדים יוצאי אתיופיה מפתח תקווה שרצו ללמוד במוסדות חינוך מסוימים ולא קיבלו אותם – גם עליהם בג"ץ הגן; יוצאי אתיופיה ומזרחים שהמשטרה עיכבה ברחוב בלי שביצעו כל עבירה – גם עליהם בג"ץ הגן; תלמידי חינוך מיוחד שלא קיבלו הסעות לבית הספר; בעלי מוגבלויות שלא קיבלו סיוע במימון דירה; מבוגרים שלא התקבלו לעבודה רק בגלל הגיל שלהם – זה נקרא גילנות, והרבה ישראלים סובלים מזה, וגם עליהם בג"ץ הגן. הממשלה הזו רוצה לרסק את בג"ץ ממגוון שיקולים: אחד רוצה את זה כי הוא רוצה לבחור את השופטים שיכריעו בעניינים שלו – יש לו כתבי אישום, הוא רוצה שליטה מלאה בעסק; השני רוצה את זה כי הוא רוצה מדינת הלכה, זו האג'נדה שלו; השלישי רוצה את זה כי הוא רוצה לתת כספים רק לסקטור שלו, ומה לעשות? זה לא שוויוני, בג"ץ לא מרשה את זה, אז בואו נדרוס אותו. דבר אחד בטוח: אף אחד מהם, אבל אף אחד מהם, לא רוצה את ההפיכה הזו כדי להגן על החלשים, כי התוצאה תהיה ההפך הגמור, והעובדות, כפי ששמעתם, מוכיחות את זה. חייבים לעצור את ההפיכה המשטרית הזו עכשיו. עכשיו אני רוצה, ברשותכם, לספר לכם סיפור על שופטת. נקרא לה השופטת ג'. ג' גדלה בעכו להורים יוצאי מרוקו ובנתה את עצמה בעשר אצבעות. באמת, היא עבדה קשה. היא התקבלה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. היה לא קל להתקבל. לאחר שסיימה את התואר הלכה לעבוד כעורכת דין במשך עשור. בהמשך, בזכות הכישורים שלה והחריצות שלה, היא מונתה לשופטת בית משפט השלום בירושלים. אחר כך, היא עברה בהמשך לבית המשפט השלום בחיפה, והתקדמה עם השנים לבית המשפט המחוזי בירושלים. בין הפסיקות שלה בבית המשפט המחוזי יש אישור התובענה הייצוגית של ארגון קולך נגד תחנת הרדיו קול ברמה. התחנה הזו בעצם הפלתה נשים והייתה לה מדיניות סדורה שלא לאפשר לנשים להישמע בתוכניות הרדיו. אותה שופטת אמיצה הגנה עליהן. ג', או יותר נכון כבוד השופטת גילה כנפי שטייניץ, מונתה לתפקיד הזה של להיות שופטת בבית משפט העליון על ידי ממשלת השינוי בשנת 2022. יותר מ-15 שנים במצטבר מכהן בנימין נתניהו כראש ממשלה, הגבר האשכנזי הפריבילג, שעומד כבר רבע מאה בראש מפלגה שאף פעם, אבל אף פעם לא בחרה מזרחי שיעמוד בראשה. אותה ממשלה גם מעולם לא מינתה אישה מזרחית להיות שופטת בבית המשפט העליון. בממשלת השינוי שלנו לקח פחות משנה לעשות את זה, פחות משנה. אז כשאמסלם וריקלין וינון מגל מספרים לכם סיפורים על אפליה ועל השד העדתי בניסיון לייצר ספין שיסיט את השיח מההפיכה המשטרית, תזכירו להם בבקשה מי מדבר וממשיך לבחור באשכנזים ומי עושה באמת. אני רוצה לספר לכם על אירוע שקרה לי בשבוע שעבר. ביום חמישי האחרון קיימנו מפגש עם ארגוני החברה האזרחית שמקדמים את הזכויות של קהילת הלהט"ב. סיימתי את המפגש הזה עם תחושת מועקה גדולה מאוד. שמענו נתונים מאוד מאוד מטרידים מהשטח. שימו לב: בבתי הספר יש ירידה של כ-30% בהזמנת סדנאות לחינוך לסובלנות. אלה סדנאות שמסייעות לצוותי ההוראה לטפל ולסייע לילדים שנמצאים בתהליך של יציאה מהארון או שהם חווים תהליכי להט"בופוביה. זה קורה בכל המקומות – במגזר החילוני, במגזר הדתי; בכל המקומות. יש עלייה דרמטית בפניות על אלימות כלפי הקהילה, עלייה של למעלה מ-50% בתלונות על פגיעה בטרנסים; יש עלייה של פי שמונה בתלונות על אפליה בבתי עסק, וזה עוד לפני שחוק האפליה שהופיע בהסכמים הקואליציוניים חוקק בכלל. כפי שאמרה אחת מהנוכחות בדיון – אני לא אשכח את זה – היא אמרה: תקשיבו, זה כבר לא משנה אם אתם מחוקקים את חוק האפליה במתן שירותים או לא, בפועל אנשים כבר רואים בזה איתות והם רואים בעצם זה שזה מופיע בהסכמים קואליציוניים מתן לגיטימציה להפלות אנשים מקהילת הלהט"ב ולומר: אתה לא תקנה בחנות שלי, או: את לא תלוני בבית המלון שלי, ממש כך. סקר אקלים שנערך בקרב סטודנטים מקהילת הלהט"ב הראה שלמעלה מ-60% מהסטודנטים לא מעיזים לצאת מהארון באקדמיה כי הם פוחדים שיפגעו בהם, וזה למרות שבביתם הם כבר מחוץ לארון. הארגונים סיפרו על אין-סוף תביעות הטרלה שמגישים נגדם. סתם גוררים אותם לבתי משפט שוב ושוב ושוב בטענות משוללות כל בסיס רק כדי להתיש אותם ולגזול מזמנם. הם סיפרו על השתלטות של ארגון שנקרא "בוחרים במשפחה", שמקדם טיפולי המרה וערכים מאוד שמרניים, שפורס תאי סטודנטים בקמפוסים בכל רחבי הארץ ופשוט מטיל פחד ואימה על הסטודנטים שהם חלק מקהילת הלהט"ב. צריך להבין, המשמעות של המגמה המסוכנת הזו היא שיש אנשים רבים במדינת ישראל שנאלצים לחיות בשקר מתוך חשש שיפגעו בהם. לא הייתם רוצים שזה יהיה הילד או הילדה שלכם, נכון? מגיע לכל אחד במדינה הזו לחיות בשלום עם עצמו ולהיות נאהב, לאהוב ולהיות נאהב. המדינה שלנו פשוט נחטפה על ידי גורמים קיצוניים שרוצים כאן מדינת הלכה, ואנחנו נעשה הכול, אבל הכול, כדי להחזיר אותה לימים יפים יותר. אנחנו ניפגש ברחובות ונילחם ביחד על הצלת הדמוקרטיה שלנו. אני רוצה, ברשותכם, לעבור לנקודה הבאה. בתקשורת מדווחים זה שבועות מספר שמי שהכי חשוב לו שחוק פסקת ההתגברות יעבור כמה שיותר מהר זה לא שמחה רוטמן, חבר הכנסת רוטמן, שפועל מטעם פורום קהלת הקיצוני – ואני באמת ממליצה לכל מי שצופה בנו כרגע לעשות גוגל קטן על פורום קהלת, מי מממן אותם ומה האג'נדה שלהם – זה לא יריב לוין, שבאמת מטרת חייו היא ריסוק מערכת המשפט, אלא דווקא המפלגות החרדיות. ואני שואלת: למה דווקא פסקת ההתגברות כל כך חשובה למנהיגים החרדים? הרי מינוי שופטים פוליטיים ללא כל יכולת לפסול חוקי-יסוד זה כבר כביכול משיג את המטרה, לא? הרי זה כבר מפוצץ את בית המשפט העליון, כפי שייחל כאן בעבר חבר הכנסת יצחק פינדרוס – הוא אמר: צריך לפוצץ את בית המשפט – אז הינה, כבר לא יכולים לפסול חוקים, בוחרים את השופטים. למה, למה חייבים גם את העניין הזה של פסקת ההתגברות? אז התשובה היא די ברורה – התשובה היא שהחרדים צריכים את התשלום שלהם פשוט במזומן, לא באשראי. כאן ועכשיו. הם לא יכולים לחכות עד שלוין ונתניהו ימנו שופטים שהם שפוטים או עסקנים כלשהם. הם לא יכולים והם לא רוצים, חלילה, שהשופטים הנוכחיים, שהם עדיין בתפקיד שלהם, יוכלו לפסול חוקים שבבסיסם יש אפליה. הם לא יכולים להמתין לזה, הם צריכים עכשיו את השינוי. עכשיו, הם יודעים ששופטים שנמצאים כרגע במערכת לא יאפשרו את זה. הרי כל שופט עם ערך בסיסי לדמוקרטיה, גם אם הוא שמרן וגם אם הוא ליברל, יפסול למשל השתמטות מוחלטת משירות צבאי. זה ברור. כל שופט שמייחס חשיבות כלשהי לשוויון, יהיה לו קשה והוא יקשה על החלטה של הכפלת התקציבים למערכת חינוך אדירה, מאוד מאוד גדולה, ללא פיקוח וללא לימודי ליבה. כל שופט שפועל על פי עקרון השוויון יעצור את הגדלת הקצבאות רק לאברכים ולתלמידי ישיבות שלא משרתים בצבא ולא עובדים, וזו כבר קבוצה מאוד מאוד גדולה – אנחנו מדברים על 150,000 איש, זה בגודל של צבא ההגנה לישראל, ואם אנחנו נמשיך להזרים לשם תקציבים זה רק ילך ויגדל. בזמן שלהם רוצים להגדיל את הקצבאות וסטודנטים לא מקבלים קצבאות – אז את זה מן הסתם בג"ץ לא יאשר, כי זה לא שוויוני. כל שופט שיודע את המשמעות של כבוד האדם וחירותו יפסול את הניסיונות האלה לייצר הפרדה בכפייה במרחב הציבורי בין גברים לנשים. אז פסקת ההתגברות הזו שעליה אנחנו כחברי כנסת נדרשים להצביע היא למעשה תשלום נוסף של נתניהו לחרדים. הוא נותן להם את זה והם בתמורה עוזרים לו עם המשפט שלו. ככה הוא יוכל לשלוט בשופטים שיכריעו בעניינו. זו השכבה השנייה של ההסכם, בעצם, בנוסף לתוספת המיליארדים שמשלמי המיסים מעבירים לטובת הנצחת העוני והאפליה. פסקת ההתגברות שהממשלה הנוכחית מקדמת היא בגדר יריקה בפרצופו של הציבור המשרת ומשלם המיסים בישראל, ואנחנו חייבים לעצור את זה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל בלאחל לבני דודינו בני יצחק חג פורים שמח. אנחנו נמצאים – לקראת סוף חודש מרץ, תחילת אפריל, אצלנו המוסלמים אלה ימים מבורכים. בעצם לקראת סוף מרץ אנחנו אמורים לקבל – המוסלמים אמורים לחגוג את תחילת הצום, חג הרמדאן, שער הרמדאן, היהודים יחגגו פסח, הנוצרים יחגגו פסחא, לכן אני אומר שזה הזמן לחשבון נפש אצל כולם. המשותף הוא הרבה יותר מהשונה, בין כל אזרחי המדינה. במקום הסתה, במקום התבטאויות קשות של שרים במשלה, כמו: אין דבר כזה טרור יהודי; את כפר חווארה צריך למחוק – המשפט הזה יצא, ולמרות שהייתה התנצלות, ברגע שמשפט כזה יוצא, קשה לתקן, התבטאות גזענית היוצרת רק שנאה בין פלסטינים ליהודים, בין ערבים ליהודים. ההתבטאות, לו הייתה הפוכה, לו היה מנהיג ערבי, חבר כנסת ערבי, כל מנהיג מהחברה הערבית מתבטא בדבר כזה, אני בטוח שהיינו רואים תגובה אחרת מרשויות אכיפת חוק. אנחנו נגד כל התבטאות כזאת מכל צד. הגיע הזמן להראות את הטוב ביחסים של ערבים ויהודים. הגיע הזמן להראות איך ערבים ויהודים חיים יחד בצורה טובה מאוד במקומות העבודה, גם במרחב הציבורי. ביקרתי לא מזמן בבית חולים הצפון, שנקרא גם בית חולים פדה, פוריה – דוגמה ומופת לחיים משותפים. כמעט מחצית מהעובדים הנמצאים הם מהחברה הערבית, בתוך בית החולים – יש עובדי אחזקה, יש אחים ואחיות, יש רופאים, יש גם מנהלי מחלקות. זו דוגמה כמעט – בכל מקום עבודה שבו עובדים ערבים ויהודים. תפקידנו כמנהיגים לחזק את מרקם היחסים בין אזרחי המדינה, ערבים ויהודים ועוד. האקלים במדינה מלא מטען שלילי; אווירה לא טובה בתוך המדינה בין הפלסטינים לישראלים, בין ערבים ליהודים, בין שמאל לימין. הגיע הזמן לנטרל את כל המטענים השליליים, להפוך אותם למטענים חיוביים. באחריותה של הממשלה לשמור על הסטטוס קוו באל-אקצא כדי להבטיח שהרמדאן, חג הצום והפולחן הדתי, יעבור בשקט. באחריותה של הממשלה להפסיק את מסע ההרס, הרס הבתים והרס היבולים בנגב, והגיע הזמן להידברות גם עם תושבי הנגב לפתרון כולל של כל הבעיות שנמצאות שם. באחריותה של הממשלה לעצור קצת, להיכנס להידברות ולהגיע להסכמות המקובלות על כלל אזרחי המדינה גם ברפורמה המשפטית – בהפיכה המשפטית או ברפורמה המשפטית. הגיע הזמן לקדם תהליך שלום, שרק הוא יכול להביא שקט לאזור, שקט לאזרחי המדינה וגם חיים טובים לפלסטינים. אחריות צריך לבצע. ברשותך, כבוד היושב-ראש, אעבור לערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו לקראת חודש רמדאן המבורך – ימים מבורכים, חודש של פולחן וצום. בימים אלו האווירה בין הפלסטינים לישראלים, בין הערבים ליהודים, טעונה. אנחנו מבקשים מהממשלה לשמור על המצב הקיים באל-אקצא כדי לשמור על שלום המוסלמים בחודש הזה. כמו כן, הגיע הזמן לעבוד ברצינות על סיום המאבק הפלסטיני–ישראלי, וזה אחריות הממשלה. השכנת שלום הוגן בין הפלסטינים לישראלים, היא ורק היא יכולה להביא שלום לכל האנשים. תודה.) תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אמסלם, שמת לב שאותם אנשים שאומרים שאם המדינה לא תהיה בדיוק כמו שהם רוצים, הם לא ישרתו במילואים ובצבא, ומדברים בכזה מין להט על זה שלא מכירים בלומדי תורה שהם תורמים משהו לעם ישראל, מדברים עליהם הכי גרוע. הם באים בטענה: למה אתם לא באים איתנו? אולי בגלל שהם חושבים שהמדינה לא מתנהלת בדיוק כפי שהם רוצים? חשבת על זה? נדבר על זה. חברת הכנסת סלימאן, שמונה דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני יודעת שאנחנו דנים בדיון הזה בכל העניין של תיקון תקנון הכנסת שמטרתו העיקרית זה לדחות את המינויים בבתי המשפט עד שיתאפשר לקואליציה להעביר את השינויים בהרכב ועדת מינוי שופטים, ואז לעשות את המינויים שהקואליציה מעוניינת בהם. תראו, אנחנו הולכים לדבר כארבע שעות, וחוץ מזה היו שעות על גבי שעות בוועדה, ודנים בזה כאילו זה נושא שאפשר להציל את העולם אחרי שאנחנו מסיימים את הדיונים עליו. והרבה פעמים בימים האלה יש רגעים שאני שואלת את עצמי על מה אנחנו מבזבזים את הזמן ולמה הדברים שבאמת הם דיני נפשות לא מקבלים את תשומת הלב ואת הלהט ואת הדיבורים שצריכים לקבל, כמו המציאות שנתקלתי בה בבוקר, כאשר נסעתי עם משלחת סולידריות לבקר בחווארה היום בבוקר. להגיע לשם, כבוד היושב-ראש – דבר ראשון, חוץ מזה שאתה רואה הרס ואתה רואה מאות מכוניות שרופות ואתה רואה בתים שרופים: הריח; הריח, ריח השרפה הכה בי כל כך חזק, והחזיר אותי ליוני 2015, כאשר לצערי הרב הלכתי לבקר בדומא וביקרתי בבית של משפחת דוואבשה, איפה שנשרפו האבא והאימא והילדים ממשפחת דוואבשה, גם כן על ידי מתנחלים. זה היה אותו ריח. בדומא זה היה עוד יותר חזק, כי לצערי הרב זה היה ריח של לא רק של שרפת בית אלא שרפת אנשים, ומזלנו שבחווארה לא היו אנשים שנשרפו.

היו"ר ישראל אייכלר:

ראית בחווארה אולי, חברת הכנסת סלימאן, גם את הדם של שני האחים שנרצחו שם?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה?

היו"ר ישראל אייכלר:

האם גם ראית שם את הדם של האחים שנרצחו שם?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא ראיתי את הדם, ואף אחד לא הראה לי את הדם, אבל אני יודעת דבר אחד – אני ראיתי את אום עיסא, קשישה – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

רצית לראות?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זאת לא תחרות.

דוד אמסלם (הליכוד):

שאלתי אם רצית לראות את הדם – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני לא רוצה לראות דם. אני לא רוצה לראות שרפות.

דוד אמסלם (הליכוד):

שני אחים נרצחו. לא, אבל תדברי על הכול.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני לא רוצה לראות קשישה בת 75 – –

דוד אמסלם (הליכוד):

גם אני לא רוצה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – שהייתה לבד בבית. על מה אתה מגן עכשיו?

דוד אמסלם (הליכוד):

את צודקת. לא. לא מגן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד השר, על מה אתה מתווכח איתי, על העובדה שאנשים הלכו ושרפו בתים שהיו בתוכם ילדים? על מי אתה מגן?

דוד אמסלם (הליכוד):

זה דבר שצריך לגנות אותו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה מה שאני אומרת צריך לעצבן אותך?

דוד אמסלם (הליכוד):

לא לעצבן, בכלל לא. אני חושב שמה שהם עשו זה דבר חמור מאוד. צריך למצוא גם את האנשים האלה ולמצות איתם את הדין. אני שואל, אם כבר הגעת לחווארה, אם ראית גם ושאלת לגבי שני האחים שנרצחו צעירים. אני שואל. זה כואב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני נסעתי לחווארה כדי לראות אזרחים ששרפו להם את הבתים.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני שואל. את אזרחית מדינת ישראל. או שאת רואה רק דבר אחד. אנחנו רואים את הכול. את רואה רק דבר אחד.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תן לי להשלים את זעקתם של אנשים בחווארה. אתה אף פעם לא תעלה על הדוכן הזה את צעקתה של אום עיסא, בת 75, ששרפו לה את הבית, והייתה בגפה שמה. אתה לא תעלה על הדוכן הזה להשמיע, אז תן לי להשמיע את זעקתה של בת 75 שהייתה 48 שעות בתוך הבית שלה, נעולה בתוך הבית שלה כי שרפו לה את הכניסה, כי עמדו מחוץ לבית. אתה יודע מה זעזע אותי גם כן? שהגיעו מתנחלים צעירים, עמדו ועשו סלפי עם הבית שנשרף. אני ראיתי את התמונות האלה – עשו סלפי ורקדו מתחת לבית. אלה לא בני אדם, אלה לא בני אדם, ואתה צריך גם כן להוקיע אותם.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני מסכים איתך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה לא גינית את זה ולא נתת דקה מזמנך מעל הדוכן לדבר על זה.

דוד אמסלם (הליכוד):

למה את אומרת שאני לא אומר את זה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה ידוע, כבוד השר – –

דוד אמסלם (הליכוד):

למה את אומרת שאני לא מגנה את זה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – שאתה מדבר שעות על גבי שעות. עלית ודיברת על זה? לא.

דוד אמסלם (הליכוד):

עוד לא נתנו לי זכות דיבור – – – אבל אני שאלתי שאלה אחרת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מתוך המאות שהשתתפו בפוגרום הזה נעצרו שבעה אנשים ושוחררו. מאות – לא הצלחתם? אתה יודע מה מספרת לי אום עיסא? אום עיסא בת 75, ריבונו של עולם, כמו שאומרים. היא אומרת לי: כשהתחיל להישרף הבית והעשן התחיל להגיע לתוך הבית, יצאתי למרפסת כדי לשאוף אוויר, לא להיחנק. התחילו לזרוק עליי אבנים. אני מזמינה אותך להיכנס לטוויטר שלי ולראות את האבנים ולראות את הזכוכית שניפצו לה. ומה? הצבא שעמד לידם, אתה יודע מה עשו? ירו רימוני גז ורימוני עשן לתוך הבית, מעל לראשה של בת 75. למה? שמישהו יסביר לי. פחדו שמישהי בת 75 תתנפל על קבוצות המתנחלים שהיו מתחת לבית שלה ושרפו לה את הבית? מה עשה הצבא? אתם ראיתם את הסרטונים שכשהם שורפים את הכפר הם מחלקים מרק לחיילים והחיילים מודים להם? איפה זה מתקיים? למה זה לא גורם לכם לבוא ולצעוק? דווקא להשתמש בלהבעיר אש ולשרוף אנשים ובתים? דווקא זה? חשבתי שהרגישות אצלכם דווקא מהנושא של שרפות תהיה פי מאה ופי אלף יותר מאצלי.

דוד אמסלם (הליכוד):

חברת הכנסת עאידה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

היא מסיימת כבר. תן לה לסיים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה בושה. היום אני חוזרת משם ואני אומרת לכם – –

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו מסכימים עם כל – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – הסכנה עדיין קיימת. עוד יומיים תחגגו – –

דוד אמסלם (הליכוד):

רק שאלנו דבר אחד – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – ושזה יהיה החג הכי בטוח והכי שמח, פורים שמגיע. אבל תזכרו טוב מאוד שבכל שנה המתנחלים בחברון חוגגים בזה שהם מבצעים פעולות אלימות ופוגרומים בחברון. תיזהרו, אל תגידו לא ידענו. אני חושבת שצריך להתכונן. כבר חודש אומרים שצריך להתכונן לרמדאן כאילו רמדאן זה חודש הטרור ורוצים לעשות לזה שיימינג, כאשר זה חודש של צום ושל תפילה. אז תראו מה קורה בחגיגות של פורים בחברון ותתכוננו לזה, אפילו תקיימו דיון אחד על צעדת ריקוד הדגלים ומה היא יכולה להתסיס. על זה צריך לקיים דיונים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת תומא סלימאן. חבר הכנסת עופר כסיף.

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו רק שאלנו אותך שאלה אחת. אני מסכים עם כל הגינויים, אל תדאגי, אנחנו רואים את זה כמוך. אנחנו רק שאלנו אם שני הבחורים שנרצחו – הלכת לראות גם איפה הם? אולי גם לנחם את המשפחה שלהם?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

דוד אמסלם (הליכוד):

את רואה רק בעין אחת. בעין השנייה את לא רואה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

דוד אמסלם (הליכוד):

הלכת לנחם אותם?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

יש לי עמדה – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

אני רק שואל. את מבינה את הצביעות של הדברים שלך?

היו"ר ישראל אייכלר:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה בעקבות דיון בהצעה דחופה לסדר-היום של חברי הכנסת ארז מלול וואליד אלהואשלה בנושא: סגירת סניפי הדואר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולברך את מאות אלפי המפגינים ששטפו אמש את רחובות וכיכרות המדינה בתל אביב, בחיפה, בירושלים, בבאר שבע, במרכז, בפריפריה, בצפון ובדרום, כאן ובכל מקום. למרות האלימות המשטרתית, למרות הנחיות ישירות של צר הביזיון הלאומני להפעיל עליהם עוד ועוד אלימות, למרות המכת"זיות והגדרות, למרות האיומים במעצר ובהתקפות שמגיעים מהדייר המוגן בבית ראש הממשלה, המפגינים מוכיחים, שבוע אחרי שבוע, שלא יסכימו לחיות בדיקטטורה. השינוי בתקנון שעליו נקראנו להצביע כאן היום בעצם מבקש לתת משנה כוח להפיכה המשטרית הדיקטטורית שמוליכה הקואליציה כבר מהכנסת הזאת ממש. שימו לב לטירוף אורווליאני שבדברי ההסבר להצעת החוק. כך כתוב בדברי ההסבר להצעת החוק: באופן זה, כל החלטה שוועדת החוקה תקבל, לרבות בעניין התחולה, תהיה ביחס למצב שבו הליך בחירות הנציגים טרם החל, ומשכך לא יהיה בהחלטתה משום שינוי של כללי המשחק, שכן הליך בחירת הנציגים טרם החל. מדובר בטקסט שאפילו ג'ורג' אורוול בכבודו ובעצמו היה מובך מרמת האבסורד שבו. התקנון מחייב את הכנסת לבחור את נציגיה בוועדה לבחירת שופטים בתוך ארבעה חודשים מתחילת כהונתה, אז באה הקואליציה ונותנת לעצמה הארכה בשלושה חודשים נוספים, כדי להבטיח שגם הבחירה הזאת תיעשה כבר בחוקי הדיקטטורה החדשים, ולזה קוראים "לא לשנות את כללי המשחק". רמה כזאת של ביזוי השפה והמילה הכתובה על מנת להצדיק כל מאווה הזוי ופסול של השלטון היא באמת חריגה מיוחדת. כנגד הדיקטטורה המתהווה לא די עוד בהפגנות מנומסות. חובה עלינו לפעול במסגרת מרי אזרחי נחוש ובלתי אלים כדי לעצור את הדיקטטורה האלימה הקמה עלינו לכלותנו. השבוע האחרון חשף בבהירות רבה את הקשר הגורדי הזה, הבלתי-ניתן להתרה, בין המחאה נגד הדיקטטורה למאבק נגד הכיבוש ואת העובדה שהאחד לא יוכל להצליח בלי הצלחתו של האחר. בזמן שתחת הקריאה לנקמה יהודית פרעו מיליציות הטרור של המתנחלים במשך שעות בחווארה ללא תגובה צבאית או משטרתית. דווקא במפגינים שלווים הנלחמים נגד הפשיזם הדיקטטורי שיסתה הממשלה כוחות משטרה, מכת"זיות, פרשים ועוד. האלימות של הימין הקיצוני בראשות המתנחלים הפכה למעשה ללחם חוקה של ממשלת הדיקטטורה. "איפה הייתם בחווארה?" הייתה הקריאה שהדהדה בכל מחאה השבוע, ובעיקר בהפגנות מול תחנות המשטרה, בסולידריות עם העצורים. אני ביקרתי באחת מהן, במחאה ספונטנית שהתארגנה מול תחנת המשטרה מרחב ירקון, וראיתי שם לא פורעי חוק אלא אנשים מודאגים באמת, אזרחים החרדים לעתידם, ובצדק. בין המפגינים רבים הם הנאמנים לשלטון החוק – לחוק המבטיח זכויות אדם, המבטיח את חירות ההפגנה, המבטיח שוויון אמיתי בין אדם לרעהו, שוויון לכולם – ואלה מבינים ואומרים בקול גדול: אין כזה דבר דמוקרטיה עם כיבוש. ואז, ביום שישי, כשמשלחת של פעילי שלום יהודים ביקשה לבקר בחווארה ולעמוד שכם אל שכם עם הקורבנות הפלסטינים, נשלחו גדודי כובשים למנוע זאת מהם תוך ירי רימוני הלם, אלימות קשה ועוד ועוד מעצרים. כל זאת בזמן שהמתנחבלים ממשיכים לנסוע באין מפריע בכביש הסמוך. כמובן שאיש מקואליציית ההפיכה לא ראה לנכון אפילו לפנות לכפר שנפגע בפוגרום, להתנצל על הבתים שהוצתו על יושביהם, לבקש סליחה על החנויות והרכבים שנשרפו, להכות על חטאי הקנאה והקנאות, ודאי שלא להציע סיוע. ואם לא די בפשע האדישות, הרי שהיו גם שהוסיפו את חטא השנאה וחגגו את התופת, קראו ליותר אש, יותר הרג ויותר הרס, ואף למחיקת הכפר כולו – בדומה לדברים שנעשו במקומות אחרים ובימים אחרים, והמבין יבין. אנחנו בסיעת חד"ש-תע"ל הגענו היום לחווארה ביוזמת ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל. נמשיך להגיע, בסולידריות, לכל מקום שיסבול מנחת זרועה של הממשלה הרעה הזאת. באותו יום שישי, גם בשיח' ג'ראח קיבלנו תזכורת כואבת לכך שיש בארץ הזאת חוק אחד למתנחלים פורעים וחוק אחד לפלסטינים; חוק אחד לפוגרומצ'יקים גזענים וחוק אחר לפעילי סולידריות נגד הכיבוש. בהפגנה השבועית נגד הגירוש בשיח' ג'ראח, כחלק מהעמקת הכיבוש של ירושלים המזרחית בכללותה, הפעילה המשטרה ירי בואש, פלוגות פרשים ואלימות חסרת מעצורים. כך נראית דיקטטורה, שבה אכיפת החוק היא פוליטית, שבה יש מעמד של שווים יותר ושווים פחות, שבה גזע האדונים מפעיל אלימות שלטונית בשביל לשמר את עליונותו. זוהי המציאות בשטחים הכבושים, שאותה מבקשים סמוטריץ', בן גביר ולוין ליישם גם בתוך הקו הירוק; זו המציאות שאותה כנופיית הפורעים בחליפות השרד מעודדים ומאדירים. מעל כולם עומד ומשקיף ראש הממשלה, הנאשם הסדרתי בנימין נתניהו. הוא ממשיך בהסתה ונותן דרור לשופרות להדהד את מסרי הרעל והשקרים. הוא העז להשוות בין הפורעים, הפוגרומצ'יקים, הטרוריסטים ששרפו את חווארה, למפגינים דמוקרטים. כבמאי הוליוודי הוא פעל לייצר שוט, סצנה אחר סצנה של אנרכיה, כביכול, בשביל להצדיק את אלימות המשטרה. אסור לקחת את החוק לידיים, הוא אמר? אך מהו החוק שלקחו פורעי חווארה לידיהם? חוק מוות לערבים, שהוא סוג של חוק טבע במשטר הכיבוש העריץ? לא את החוק הם לקחו לידיהם, אלא את הלפידים והנפט, את הרצחנות ואת פשעי הכיבוש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מנגד, המפגינים הדמוקרטים לא לוקחים את החוק לידיים, אלא מממשים חירות דמוקרטית בסיסית: חופש המחאה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים. אבל מי שלוקחת את החוק לידיה יותר מכולם והופכת אותו לעיסה רקובה שתתאים לכל רצון או גחמה נלוזה היא הממשלה עצמה, העומד בראשה ועושי דברו. מולם ניאבק ונילחם – לא באלימות אך בנחישות. לא נוותר לכם, ובסופו של דבר גם נביס אתכם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. למצור שעשו על אשת ראש הממשלה בתל אביב אתה גם קורא דמוקרטיה, נכון?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא היה שום מצור.

היו"ר ישראל אייכלר:

אה, לא.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

זה הכול ספין. תפסיקו. איזה מצור? איזה מצור?

דוד אמסלם (הליכוד):

– – – זה לא אמיתי.

היו"ר ישראל אייכלר:

עופר, עופר, תודה רבה. לא, לא, עופר, לא שאלתי אותך כדי שתענה לי.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

דוד אמסלם (הליכוד):

אלה לא היו אנשים אמיתיים, אלה היו קרטונים.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

דוד אמסלם (הליכוד):

הם שמו קרטונים שם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא, הקרטון היה בתוך המספרה.

דוד אמסלם (הליכוד):

לא, זה קרטונים. עשו כל האלה, ההייטקיסטים, עשו קרטונים, ייצרו במחשב.

עידן רול (יש עתיד):

נשמע לי שאתה קצת רגיש, אמסלם, אולי כי לא היית מתקבל לעבוד בהייטק בחיים, זה נשמע שזה קצת יושב עליך. אתה לא פה על תקן שר, נכון? אתה עוד לא שר? אתה ממשיך לצרוח בתור חבר כנסת, עוד לא בתור שר.

דוד אמסלם (הליכוד):

בסדר גמור. אתה מתרגש שהפסקת – – – במסיבות בעולם – – –

עידן רול (יש עתיד):

לא, אני רק מוודא אם אתה שר תורן או שאתה קשקשן תורן.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – – מסיבות בעולם על חשבון מדינת ישראל, זה מה שעשית.

עידן רול (יש עתיד):

אני רק מוודא אם אתה שר תורן או קשקשן תורן.

דוד אמסלם (הליכוד):

מעולם לא עשית שום דבר מועיל פה בכנסת.

עידן רול (יש עתיד):

אתה יודע שאני קורא לך – מה עשית, אגב, בקריירה שלך עד היום? עשית אשכרה משהו למען המדינה?

דוד אמסלם (הליכוד):

קצת יותר ממך.

עידן רול (יש עתיד):

בוא תגיד. אי פעם.

דוד אמסלם (הליכוד):

קצת יותר ממך. תאמין לי, קצת יותר ממך.

עידן רול (יש עתיד):

מעניין. לא נתקלתי באף אחד שאומר: אמסלם עשה, אמסלם חוקק, אמסלם סידר. אתה יודע, אתה שר השנאה – –

דוד אמסלם (הליכוד):

בוודאי. רק תיכנס, דרך אגב.

עידן רול (יש עתיד):

– – ואתה לא שר עכשיו, אז למה? סתם ח"כ שונא?

דוד אמסלם (הליכוד):

תיכנס לכנסת, תבדוק – – –

עידן רול (יש עתיד):

סתם ח"כ שונא זה לא – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

תבדוק מה עשינו.

היו"ר ישראל אייכלר:

סליחה. כשאתה אומר לחבר כנסת שלעולם הוא לא היה מתקבל בהייטק, אין בזה נימה של גזענות?

עידן רול (יש עתיד):

קודם כול, לא, ולא נראה לי שאתה מבין מה זה גזענות, אז אולי אני אפתח מילון.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז אני מודיע שזה גזענות.

עידן רול (יש עתיד):

אז אני מודיע לך שאתה מדבר שטויות.

היו"ר ישראל אייכלר:

זו ממש גזענות – –

דוד אמסלם (הליכוד):

היו"ר ישראל אייכלר:

– – להגיד לחבר הכנסת אמסלם – – –

עידן רול (יש עתיד):

אתה מדבר שטויות.

היו"ר ישראל אייכלר:

– – – זה היה דברי הפתיחה שלך.

דוד אמסלם (הליכוד):

והוא עוד היה סגן שר החוץ.

עידן רול (יש עתיד):

אני אחזור עליה שוב, אדוני היושב-ראש – – ת << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תחזור. תחזור.

עידן רול (יש עתיד):

– – ואתה לא תתערב לי בדברים.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, אני רוצה שתחזור כדי שכל הצופים יראו מה שאתה אמרת על חבר הכנסת אמסלם.

דוד אמסלם (הליכוד):

הוא – – – בכל המסיבות בעולם.

עידן רול (יש עתיד):

אין בעיה. קודם כול, אני אגיד לאדוני היושב-ראש – –

דוד אמסלם (הליכוד):

הוא הסתובב בכל המסיבות בעולם, על חשבון משלם המיסים – –

עידן רול (יש עתיד):

– – שהוא לא יודע מה זה גזענות. אולי אני אפתח שנייה מילון.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – והוא סיפר לנו שהוא עובד. אתה מבין?

עידן רול (יש עתיד):

אין לי עליי טלפון, אבל ניכר שאדוני היושב-ראש לא יודע מה זה גזענות, והוא מפזר מילים סתם.

דוד אמסלם (הליכוד):

התעופף בכל המסיבות בעולם על חשבון מדינת ישראל – –

עידן רול (יש עתיד):

אתה, אמסלם, התשובה שלי – כדאי שתקשיב גם – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

– – וסיפר לנו שהוא עובד.

עידן רול (יש עתיד):

התשובה שלי הייתה, אחרי שהוא זלזל ואמר: איכס, ההייטקיסטים עשו קרטונים ועשו זה – נשמע שזה יושב לו על משהו.

דוד אמסלם (הליכוד):

לא אמרתי – – –

עידן רול (יש עתיד):

ולא. יש מלא מזרחים בהייטק, לא אמרתי לאמסלם שהוא לא היה מתקבל להייטק כי הוא מזרחי – אל תכניס לי מילים לפה; הגזענות היא אצלך בראש – אלא אמרתי לו שהוא לא היה מתקבל כי אנשים שמתנהגים ככה, מזלזלים בכל דבר, וכל דבר שהוא טיפה חדשני או משקיעים בו זה נראה להם נלעג, ככה זה גם נראה. אני, מאיפה שאני מגיע בהייטק, אני לא חושב שהשפה של אמסלם והזלזול שלו בכל דבר היה מתחבר לאנשים כל כך טוב, לא כי הוא מזרחי – יש מלא מזרחים. אגב, גם חרדים בהייטק; כולם יש בהייטק.

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו לא מתחברים – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אני לא אמרתי את המילה "מזרחי".

עידן רול (יש עתיד):

אמרת גזענות, אז על מה גזענות?

היו"ר ישראל אייכלר:

הגזענות על אמסלם, כן.

עידן רול (יש עתיד):

על מה? על מה? אז בוא תסביר לי. אז על מה הגזענות? על זה שהוא חבר כנסת?

היו"ר ישראל אייכלר:

אני לא רוצה להרחיב, כי אני יושב פה כסגן יושב-ראש.

עידן רול (יש עתיד):

לא. בוא תרחיב, אתה התערבת.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל את ההערה הזאת הייתי חייב לומר, כי זה לא יכול להיות – –

דוד אמסלם (הליכוד):

מה הפלא – – –

עידן רול (יש עתיד):

זו הייתה הערה מיותרת.

היו"ר ישראל אייכלר:

– – שחבר כנסת יגיד לחבר כנסת אחר – –

עידן רול (יש עתיד):

זו הייתה הערה מיותרת.

היו"ר ישראל אייכלר:

– – אתה בחיים לא היית מתקבל להייטק.

עידן רול (יש עתיד):

לא, בוא תסביר לי אם זה לא הגזענות – –

היו"ר ישראל אייכלר:

הצופה כבר רואה את זה.

עידן רול (יש עתיד):

– – אם אתה לא אומר ביחס לעדה – –

היו"ר ישראל אייכלר:

כל צופה רואה את זה.

דוד אמסלם (הליכוד):

שחצן ומתנשא – – –

עידן רול (יש עתיד):

– – אם אתה לא אומר ביחס לעדה, אז על מה יכול להיות עוד גזענות, אני מנסה להבין.

דוד אמסלם (הליכוד):

היו"ר ישראל אייכלר:

תסביר לו, אמסלם.

עידן רול (יש עתיד):

אני מסתכל על אמסלם. על מה?

היו"ר ישראל אייכלר:

תסביר לו.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני לא רוצה להעמיד את היכולות שלי מול שלך – –

עידן רול (יש עתיד):

אגב, אני נשוי לגבר מזרחי, אני לא צריך שתלמד אותי שום דבר.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – אבל דבר אחד ברור: הבוס שלך – 12 שנות לימוד – –

עידן רול (יש עתיד):

אני כנראה נמצא קצת יותר באחדות העם ממך.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – רק סיים, ושירת בבמחנה.

עידן רול (יש עתיד):

לענייננו.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא משנה, ועדיין הוא מבריק.

דוד אמסלם (הליכוד):

זה הבוס שלך.

עידן רול (יש עתיד):

כנסת נכבדה, יותר ופחות – –

דוד אמסלם (הליכוד):

זה שהביא אותך לפה, עשה אותך סגן שר החוץ, וטיילת על חשבון מדינת ישראל בכל מדינות העולם ועשית רק מסיבות – –

עידן רול (יש עתיד):

– – הבאתי איתי שתי ערמות של מכתבים.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – וסיפרת לנו שאתה עובד בשירות החוץ.

עידן רול (יש עתיד):

הבאתי איתי שתי ערמות של מכתבים.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה מבין?

עידן רול (יש עתיד):

אחת, אתם יכולים לראות, היא ערמה עבה למדי, ערמה מכובדת; השנייה, ערמה קצת דרדלה, כמה מסמכים בודדים. בערמה הזאת הגדולה יש את כל המכתבים שבעצם מתנגדים להפיכה המשטרית. אתם יכולים להבין שבערמה הזאת עם השניים-שלושה דפים זה אלה שהם בעד ההפיכה המשטרית. יש עוד כנראה שמתנגדים להפיכה המשטרית, אבל אתם יודעים, זה מה שהצלחתי לקושש, פשוט מכתבים מגיעים כל כמה שעות. בואו נתחיל לעבור. זה מכתב מלוחמי המילואים של 669: ללא הידברות לא נתייצב לשירות; מכתב בוגרי 8200; מכתב האומנים נגד הרפורמה המשפטית; מכתב האונקולוגים לנתניהו; מכתב לוחמי אנטבה נגד ראש הממשלה נתניהו: מקריב במודע את ישראל למען האינטרסים שלך. האמת, לא יכולתי לנסח את זה יותר פשוט ויותר מדויק ממה שהם ניסחו.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – – את המכתבים שהוא מקריא. סגן השר המהולל.

עידן רול (יש עתיד):

318 בוגרי המכינה של שיקלי – –

דוד אמסלם (הליכוד):

– – – כל המסיבות בעולם – – –

עידן רול (יש עתיד):

– – נגד השר: עמיחי שאנחנו מכירים לא היה נותן לזה יד; מכתב בכירי מערכת הבריאות: חזית נוספת, בכירי מערכת הבריאות מצטרפים למחאה נגד הרפורמה המשפטית; מכתב בכירי המשק: הגיע הזמן להידברות ופשרה בנוגע לרפורמה המשפטית; מאות גמלאי המוסד בעצומה לממשלה: אנו נחרדים מתהליך החקיקה המזורז והבלתי-נשלט. הוא נשלט, על ידי יריב לוין, פשוט לא על ידי ראש הממשלה. מכתב יוצאי יחידת דובדבן: יוצאי דובדבן פרסמו מכתב הקורא לעצירת חקיקת המהפכה המשפטית ולגבש הסכמה רחבה; על פי הסקרים, גם הרבה מצביעי ליכוד היו רוצים לראות הידברות והסכמה רחבה.

משה סעדה (הליכוד):

גם אנחנו רוצים לראות הידברות, אבל צריך שני צדדים.

עידן רול (יש עתיד):

האו"ם קוראים לישראל לעצור את ההפיכה המשטרית.

משה סעדה (הליכוד):

אי-אפשר עם עצמך לנהל שיח.

דבי ביטון (יש עתיד):

סעדה, אל תפריע.

משה סעדה (הליכוד):

מה שלומך?

דבי ביטון (יש עתיד):

עידן רול (יש עתיד):

קבוצה של דיקנים וראשי חוגים נגד הרפורמה: השפעות הרסניות. קבוצה של כ-550 דיקנים, ראשי בתי ספר, ראשי מחלקות וחוגים, פרסמו מכתב הקורא לממשלה לעצור את החקיקה, מוחים על ההתעלמות המופגנת של הממשלה מהמלצות המומחים. הארגון היהודי הגדול ביותר בארצות הברית: לשינוי הדרמטי יהיו השלכות מרחיקות לכת בצפון אמריקה. ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה – מי שמכיר, זה ארגון שנמנע עד היום כמעט מכל אמירה על נושאי פנים של ישראל, באמת, כל מילה שם מדודה – הארגון הזה מזהיר במכתב לראש הממשלה מפני השלכות הרפורמה המשפטית וקורא לאמץ באופן מלא את ההצעה של הנשיא הרצוג. זוכי פרסי נובל ובכירים בקרן המטבע, 55 כלכלנים מובילים, הצטרפו למחאה נגד המהפכה המשפטית – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יש אחד אומן – – –

עידן רול (יש עתיד):

– – וזה כולל 11 זוכי פרס נובל לכלכלה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תציין את ישראל אומן, הוא נגד המהפכה שלכם.

עידן רול (יש עתיד):

חברי קונגרס לביידן. אגב, יש כבר חברי קונגרס וסנאטורים גם מהמפלגה הדמוקרטית וגם מהמפלגה הרפובליקנית.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתם עובדים קשה בחו"ל.

עידן רול (יש עתיד):

אגב, זה הדבר היחיד שאפשר לומר טוב על נתניהו בקדנציה הזאת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אין מדינה שלא פספסתם עם הפעילות BDS שלכם. אין. לא מפספסים מדינה אחת.

עידן רול (יש עתיד):

הדבר היחידי שאפשר להגיד טוב על נתניהו בקדנציה הזאת – שאחרי שהוא הרס את היחסים הבי-פרטיזניים עם ארצות הברית, עכשיו גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים מתנגדים להפיכה המשטרית שלו. אז אפשר לומר שהוא לפחות החזיר את ישראל להיות עוד פעם נושא בי-פרטיזני. מכתב הטייסים לשר החינוך: מתביישים בך, אתה נותן יד לפגיעה בדמוקרטיה. כ-350 טייסים בחיל האוויר בעבר ובהווה חתמו על פנייה אישית לשר החינוך יואב קיש שבה כתבו: אנו מתביישים בכך שמי שגדל וצמח בחיל האוויר הישראלי נותן יד ולוקח חלק בהליך הרסני ובפגיעה בדמוקרטיה הישראלית. אני אמשיך, יש לי עוד הרבה, אני לא יודע אם אני אספיק: מכתב הטייסים לצמרת המשפטית של ישראל; בוגרי יחידה נוספת במודיעין; מילואימניקים ביחידת הסייבר; מאות כלכלנים ישראלים מזהירים את נתניהו – לדעתי זה עוד המכתב הראשון, היו שניים רציניים ומשמעותיים: "קיומו של כוח פוליטי רב בידי הקבוצה השלטת בלא איזונים ובלמים חזקים הוא גורם עיקרי לנחשלות כלכלית". על העצומה חתומים בין השאר מנואל טרכטנברג, יוג'ין קנדל, דניאל כהנמן וגם כמה שנתניהו עצמו מינה בעבר לנגידים ולכלכלנים הראשיים; כלכלנים והייטקיסטים במכתב נוסף נגד הרפורמה המשפטית, הפעם עם הצעת פשרה. הצעת הפשרה כמובן לא התקבלה, כי אין להם שום רצון בהידברות, וגם אם היה לנתניהו רצון, הוא לא מנהל לא את הליכוד ולא את הממשלה הזאת. "נזק חסר תקדים", כלכלנים ומנכ"לים לשעבר מתריעים ממהלכי הממשלה. קבוצת הכלכלנים והמנכ"לים לשעבר בשירות הציבורי הצטרפו לעצומה נגד מהלכי הממשלה ושלחו אליה מכתב: "הכלכלה הישראלית זוכה להערכה רבה בעולם בזכות עצמאות הרשות השופטת והשירות הציבורי". אישור לאנשי מוסד להפגין; מאות מנהלי בתי ספר: "תוכנית לוין-רוטמן מעמידה את מערכת החינוך במצב חמור וקיצוני". מכתב מנהלי הרשתות הקמעונאיות הגדולות: בניגוד לכלכלנים, לנו יש מה להפסיד. מי שאומר שבסוף הכול בסדר ושנמשיך להתנהל אותו הדבר – אני לא בטוח שהוא צודק. יוצאי מערך ההגנה האווירית – מכתב נגד הרפורמה המשפטית; יוזמי מכתב אנשי המ"מ מדברים: לא נהיה האידיוט השימושי שמאפשר לפנאטים להרוס את מה שנבנה 75 שנה. עכשיו, אני מתנגד לסרבנות, אבל חייב לומר שהכאב הוא כאב אותנטי שכדאי להקשיב לו ולתת לו את הכבוד ואת הבמה הראויה, של אנשים שבאמת מפחדים על עתיד המדינה הזאת. מקרון הזהיר את נתניהו: אם התוכנית המשפטית תתממש, נסיק שישראל התנתקה מהדמוקרטיה. מאז כבר הגיע שגריר צרפת – אגב, השבוע שעבר היה שבוע מדיני מדהים לממשלה הזאת. שגריר צרפת נתן את הרמז הכי לא דיפלומטי שאפשר, שבו הוא אמר: אם לא תחדלו, אנחנו לא נישאר חברים. שרת החוץ של גרמניה גם חרגה מהקודים הדיפלומטיים ואמרה בצורה מאוד ברורה שכולם מודאגים. אגב, טיפ קטן: כשגרמניה יורדת מהגדר ואומרת מה דעתה, שאר אירופה תבוא, כי היא הכוח המוביל באירופה. אז אחרי שצרפת וגרמניה התבטאו, לצערי צפו למפולת, לסערה של גינויים וסנקציות אירופיות בהמשך.

משה סעדה (הליכוד):

אתה מודאג?

עידן רול (יש עתיד):

כן, אני מודאג, כי אני יודע מה ההשלכות – – –

משה סעדה (הליכוד):

אני חושב שאתה צריך להיות מודאג מהסרבנות. זה מה שצריך להדאיג אותך.

עידן רול (יש עתיד):

אם אתה היית יודע מה היקף הסחר עם האיחוד האירופי ועם ארצות הברית, גם אתה הייתה מודאג.

משה סעדה (הליכוד):

לא, יותר חשוב זה שאתה מחבק סרבנים. זה מה שמדאיג אותי.

עידן רול (יש עתיד):

וכמובן ארצות הברית, שהגענו לשפל של כל הזמנים בהתבטאויות, גם של דובר הבית הלבן וגם של שגריר ארצות הברית – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אותי מדאיג שאתה מחבק סרבנים, זה מה שאותי מדאיג. אותי מדאיג – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה, תודה רבה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אותי מדאיג שהם פועלים כמו ה-BDS ומוציאים את דיבתה של ישראל בעולם. זה מה שאותי מדאיג.

עידן רול (יש עתיד):

מה שהכי מדהים זה שכל האנשים האלה הם כנראה, לפי הממשלה הזאת, שמאלנים עוכרי ישראל. אז איך ניצחתם בבחירות אם מסתבר שכולם שמאלנים, כל המדינה וגם כל כדור הארץ, ככל הנראה?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אותי מדאיג שאתם לא מפספסים רגע ללכלך על ישראל בעולם. אתם בושה. אתם בושה. לא הייתה מפלגה כזאת. המפלגות הערביות עוד רגע ימחאו לכם כפיים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון.

משה סעדה (הליכוד):

דבי, תגידי דברים טובים על עם ישראל.

דבי ביטון (יש עתיד):

סעדה, אבל אתה תשמור על שקט.

משה סעדה (הליכוד):

אני שומר, מבטיח, אבל דבי, תתחילי בדברים טובים. לפחות תתחילי.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני אשתדל, לא שיש לי הרבה.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו לפני פורים, דברי על החג.

דבי ביטון (יש עתיד):

זה מה שעצוב. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – אדוני היושב-ראש, אתמול השתתפתי בהפגנה התשיעית במספר, שהיא בעצם השלישית שמתקיימת בפריפריה, מתקיימת בצומת ניר עם, שער הנגב, שאליה מתקבצים משדרות, מיישובי אשכול, מהקיבוצים. אתמול הגיעו כמעט 700 איש, אדוני. זאת הפגנה שהיא יחסית צעירה. התחככנו, שמענו את הכאבים ואת הצער ואת הדאגה, ולאחר שסיימתי לנאום, כשאני עטופה בדגל ישראל, ניגשה אליי גברת נכבדה, שוש משה מהיישוב ישע, בגיל השלישי, אדוני – אדוני יושב בוועדות רווחה ומכיר גם את כל הקשיים מסביב. היא סיפרה שהיא חווה – היא ספרית במקצועה. היא אחזה לי את היד חזק והיא פשוט בכתה, ואני לרגע נעמדתי מולה, אחזתי לה את היד, והרגיש לי סבתא, סבתא, אצלי מהבית. והיא בכתה בכי, אדוני, שאני אפילו לא ידעתי איך להרגיע אותה. ואז אמרתי לה: שוש, במה אני יכולה לעזור? ואז היא אמרה: אנחנו לא ישנים בלילה, אנחנו פוחדים. במספרה שלי כל הנשים המבוגרות מגיעות ומעלות את הפחד שלהן.

היו"ר ישראל אייכלר:

ממה הם מפחדים? מי הפחיד אותם?

דבי ביטון (יש עתיד):

הם מפחדים מהרפורמה, ובצדק הם אומרים שמי שייפגע ראשון זה דווקא הנשים.

משה סעדה (הליכוד):

ממה? ממה?

דוד אמסלם (הליכוד):

דבי, מי מפחיד אותם?

דבי ביטון (יש עתיד):

הן חלשות, ואם לא יהיה בג"ץ – – –

משה סעדה (הליכוד):

איפה? מי יפגע בהן? דבי, מי יפגע?

דוד אמסלם (הליכוד):

מי מפחיד אותם?

דבי ביטון (יש עתיד):

ואדוני, אתה צריך להחזיק את היד ואתה צריך לומר לה שאנחנו לא נוותר, שאנחנו נהיה – – –

משה סעדה (הליכוד):

אבל ממה, דבי? ממה מפחדים? דבי, ממה? תגידי ממה, באמת.

דבי ביטון (יש עתיד):

אמסלם החמוד, תן לנו רגע להחליק איזו מילה.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו נפגע בנשים? דודי יפגע בנשים?

דבי ביטון (יש עתיד):

משה סעדה, מתי היה זמן הדיבור שלך?

משה סעדה (הליכוד):

מי יפגע בנשים? באמת, אל תפחידו סתם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז אני אומרת לך, אתה צריך – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

נשמעה ההערה שלך, תן לה לדבר.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני אומר לך למה. כי מעל הבימות הציבוריות ובתקשורת הנהדרת – הידברות, הידברות, וואו, איזה יופי. אבל איזו הידברות? באמת, איזו הידברות? אני רוצה לשאול אתכם, מה אצה לכם הדרך עכשיו, אמסלם?

משה סעדה (הליכוד):

דבי, אנחנו מדברים כל הזמן.

דוד אמסלם (הליכוד):

איפה שמעת אותנו בתקשורת? מי דיבר? מי הציג את עמדותינו בתקשורת?

דבי ביטון (יש עתיד):

עזוב, אתה אומר: הידברות, הידברות. שימו לב מי יושב-ראש – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

תגידי מי. מי מביא אותנו לתקשורת?

דבי ביטון (יש עתיד):

רגע. מי היו"ר של ועדת החוקה? אדון חבר הכנסת רוטמן. בריאיון שחובה לכל אדם, באמת חובה לכל אדם לקרוא אותו, בעיתון הארץ – –

משה סעדה (הליכוד):

קראנו, קראנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – כדי להבין שכל ההידברות הזו זה משחק, זו אשליה. תקשיבו מה הוא אומר על שופטי בג"ץ: "בורים ועמי ארצות. שופטים שלא יודעים לקרוא. לפני שהם לומדים משפטים, שילמדו מילים"; "יש מנגנון אחד שדופק את המיעוטים במדינת ישראל, קוראים לו בג"ץ. אני מסיר את המנגנון הזה".

משה סעדה (הליכוד):

נכון.

דבי ביטון (יש עתיד):

איפה הצנעה? איפה הטיפה של זה?

משה סעדה (הליכוד):

אבל הם פוגעים בחרדים – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אתה אדם זחוח, איך אתה יכול לקרוא לשופטים שהם לא יודעים לדבר, שהם פוגעים במיעוט?

משה סעדה (הליכוד):

הם פוגעים בחרדים, הם פוגעים במזרחים – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אדון אמסלם – אה, חבר הכנסת סעדה – – –

משה סעדה (הליכוד):

סעדה, אמסלם, זה אותו דבר, זה ביחד.

דבי ביטון (יש עתיד):

חבר הכנסת סעדה, הם לא פוגעים במיעוט.

משה סעדה (הליכוד):

אין בבית המשפט העליון שופטים מזרחים, דבי, אין. למה אין?

דבי ביטון (יש עתיד):

רגע, אתה רוצה לתת לי לדבר או שאתה רוצה להחליף אותי?

משה סעדה (הליכוד):

לא, אני רוצה שאת.

היו"ר ישראל אייכלר:

די, באמת.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז תמתין. אני אשמח לכל הערה, אתה יודע שאתה חבר יקר. גם אדון אמסלם – אין בעיה.

משה סעדה (הליכוד):

סגרנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני תושבת העיר שדרות – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אתם צריכים לזכור שהיא הנואמת ואתם מעירים, אבל לא שאתם תפריעו לה לדבר.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה זה ערניים? אתם סופר-ערניים. ותאמינו לי שאני אתמול לא ישנתי.

משה סעדה (הליכוד):

למה?

דבי ביטון (יש עתיד):

כי אני, את המגע הקר הזה של האישה הזו – אני אומרת לך, בלי הצגה – אני חשה עד עכשיו.

משה סעדה (הליכוד):

מאמין לך.

דבי ביטון (יש עתיד):

הפחד הזה שהיא שידרה, הוא הוסיף לי לפחד שגם ככה יש לי. אדוני, אני תושבת העיר שדרות, העוטף. כולנו יודעים איזה מחיר אתגרי אנחנו משלמים שם. אנחנו אצילים, אידיאולוגיים. ולשאלה שנשאל רוטמן, חבר הכנסת רוטמן, בעניין העוטף: אתה טוען שבג"ץ לא בא לעזרתו של האזרח הלא-פופולרי. מה בנוגע לבג"ץ אדוארדו? אני מזכירה שהבג"ץ הזה בעצם הורה למגן את הכיתות, את בתי הספר, חייב את המדינה למגן את כל הכיתות בשדרות והעוטף. ואתם, אדון אמסלם היקר, שיש לך משפחה בשדרות, את זה אני יודעת – –

משה סעדה (הליכוד):

גם לי יש – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

– – ואדון סעדה, תקשיבו לתשובה. ואני רוצה לשאול אתכם: אם אתם הייתם הורים או גרים בשדרות, האם זה עובר לכם בגרון? תקשיבו לתשובה שלו: "כן, כי ילדים קטנים שחוטפים טילים על הראש הם דבר לא פופולרי". איזה מזל שהם לא צריכים למות מהטיל הזה. "טוב שלא אמרת 'ארנבונים חמודים עם עיניים כחולות'. די, חלאס עם השטויות, הרי המיגון עולה כסף". אתם מבינים? הכסף יותר חשוב מהחיים שלנו, של הילדים שלנו. "מישהו שילם אחרי שבג"ץ נתן פסק דין או שהכסף הגיע מהאוויר?" הוא שואל. "מה עם סדרי העדיפויות? מה בא על חשבון מה? אולי כדי לקיים את פסק הדין הזה הוספנו עוד כמה הומלסים ששוכבים ברחובות? הרי אפשר להמשיך את הפופוליזם הזה עד אין-סוף. אז בג"ץ יצא גבר, כל הכבוד. אבל הכסף הזה חסר איפה שהוא". ואני אומרת לכם שאני יכולה רק להצטער שחבר הכנסת רוטמן לא גר בשדרות ושלא נפל לו על הראש איזה טיל, כי זו פשוט שערורייה, להגיד שבגלל כסף אין מקום למגן את הכיתות. תשימו לב לתשובה. זה האדם שרוצה להוביל רפורמה – הבובה על חוטים שמובילה רפורמה, שחושבת שדמם של ילדי העוטף זה פופוליזם.

משה סעדה (הליכוד):

עד השלום.

דוד אמסלם (הליכוד):

זה לא מה שהוא אמר.

דבי ביטון (יש עתיד):

זה מה שהוא אמר. אני מקריאה מתוך הריאיון. בוא תסביר לי – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

באיזה עיתון זה? באיזה עיתון?

דבי ביטון (יש עתיד):

ריאיון בעיתון הארץ, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

מתי זה היה?

דבי ביטון (יש עתיד):

ב-23 בפברואר. כתבה, זה ריאיון, זה מצוטט. אני הוצאתי את הכתבה.

משה סעדה (הליכוד):

אני מכיר, קראתי אותה.

דוד אמסלם (הליכוד):

אבל אני אסביר לך למה הוא התכוון, מה הוא אמר.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה תסביר.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא. אני חושב ששמחה רוטמן צריך להסביר, והוא בטח יסביר את זה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה זה, זה לא פופולרי שטיל נופל על הראש?

משה סעדה (הליכוד):

הוא התכוון שהממשלה תחליט ולא בג"ץ.

דבי ביטון (יש עתיד):

עזוב את הטיל, שחס וחלילה לא ייפול על הראש, כי זה מוות בטוח. ראינו שגם כשיושבים במיגון זה כמעט מוות בטוח. איפה המוות הנפשי של הילדים האלה? לפחות כשהם נמצאים במערכות מוגנות, בכיתות מוגנות – הנכדים שלי, כשהם יודעים שהבית מוגן, שהכיתה שלהם מוגנת, הם שמחים. הם אומרים: סבתא, לא לפחד, אם יש צבע אדום אז אנחנו מסתתרים – כי הם מרגישים. ואני כבר לא יודעת כמה זה בטוח, בינינו. ואתה בא ואומר: הומלסים? האם הומלסים משתווים לחיים? אז בוא תמצא פתרון להומלסים. אל תשווה אותם. אל תשווה אותם לרגע לנושא של הקסאמים. אני רוצה לומר לכם שיש זעם, משום שחבר הכנסת רוטמן יושב פה בממשלה הזו גם בזכות הרבה קולות מהפריפריה. לו רק היו יודעים שזו עמדתו – אני לא בטוחה. הוא יושב בוועדות באטימות מוחלטת. אטימות מוחלטת. מוציא – מה זה מוציא? זה כמו המורה תרצה, קריאה ראשונה, קריאה שנייה, קריאה שלישית, וואו, איזה כיף, גבר-גבר. חברים, הידברות עושים בנועם. היום – בעצם מחר, מחר ערב פורים, אנחנו נצום בבוקר ואנחנו נקרא מחר בערב את מגילת אסתר. אצלנו הרעשנים כבר מוכנים. החגיגה של מחר מוכנה. דבר אחד אני רוצה, לעמוד מעל הבמה הזו, לפנות לקדוש ברוך הוא, כי לי הוא יקשיב יותר, אני אומרת לכם, לי הוא יקשיב יותר, ואינשאללה, שיתהפך, כמו שהתהפך על המן, שיתהפך בדיוק על מה שקורה עם הרפורמה. אתם הורסים את המדינה.

משה סעדה (הליכוד):

– – – שתדברו איתנו, שתדברו איתנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני מצפה ממך, אמסלם, אני מצפה ממך, סעדה, שמגיע מהפרקליטות – –

משה סעדה (הליכוד):

תדברו איתנו, דבי. תדברי.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – אני מצפה מכל הליכודניקים הליברלים – אני חייתי בבית ימני. התמונה הכי גדולה שהייתה לי בבית זה בגין.

משה סעדה (הליכוד):

גם אצלי.

דבי ביטון (יש עתיד):

אבל ברגע שהפסקתם להיות ימין אמיתי, הפכתם להיות ביבי, שחשוב מה הוא יאכל, מה הוא ישתה, איזו מספרה, כמה אנשים – לא בשבילי.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו ימנים, לאומיים, ליברלים, דתיים.

דבי ביטון (יש עתיד):

אנחנו נמצאים כרגע בשעת השי"ן, ואני קוראת לכם – סעדה, תקשיב רגע, מספיק – אני קוראת לכם עכשיו: אנחנו לפני ערב פורים, "ליהודים הייתה אורה ושמחה". תאספו את עצמכם – –

משה סעדה (הליכוד):

"לך כנוס את כל היהודים".

דבי ביטון (יש עתיד):

– – תעצרו את הכול, תעצרו שבוע, תעצרו שבועיים, לא יקרה שום דבר.

משה סעדה (הליכוד):

השבוע אין דיונים.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא, אתם עושים פוזה: נמשיך ונדבר.

משה סעדה (הליכוד):

דבי, אין דיונים. אין דיונים. שלישי, רביעי, חמישי, שישי, אין דיונים.

דבי ביטון (יש עתיד):

סעדה, עזוב אותך, אל תעמיד. תגיד: אנחנו עוצרים – שלישי, רביעי, חמישי, שישי. אל תעשו שרירים.

משה סעדה (הליכוד):

לא, אין דיונים. בואו נדבר. בואו נדבר עכשיו.

דבי ביטון (יש עתיד):

בואו ניפגש.

משה סעדה (הליכוד):

בואו נדבר עכשיו. למה לחכות? עכשיו. למה לחכות?

דבי ביטון (יש עתיד):

סעדה, ברגע שאתה תודיע, אני חושבת שייכנסו לחדרים וידברו.

משה סעדה (הליכוד):

עכשיו. מישהו בא לדבר? מי?

דבי ביטון (יש עתיד):

יעלה עשן לבן, אבל בסוף אנחנו נאחד כוחות. זה לא יעלה.

משה סעדה (הליכוד):

דבי, בשעות, אם לא היינו בפוזיציה, בשעות היינו פותרים את הכול. בשעות.

דבי ביטון (יש עתיד):

ולסיום, יש לי 34 שניות, אני רוצה לומר לכם, כל המיגוניות בעוטף ובשדרות עם הפוסטר הזה, בבקשה, עם הפוסטר הזה, מה אומר רוטמן – –

היו"ר ישראל אייכלר:

את יודעת שאסור להציג, כן?

דבי ביטון (יש עתיד):

– – מה אומר רוטמן על זה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני יודע, אמרתי לה, אבל היא עושה את זה דווקא.

דבי ביטון (יש עתיד):

ילדים קטנים שחוטפים טילים על הראש הם דבר לא פופולרי.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז אדוני, תודה רבה לך. שיהיה לכם ערב מקסים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. ואני מציע ממש בתחנונים, תירגעי, כי זה באמת לא מפחיד. מישהו הפחיד אתכם. חבר הכנסת יוסף עטאונה – סליחה? איפה הרשימה? הרשימה שלי. למה הוא לא מופיע? יוסף עטאונה.

רון כץ (יש עתיד):

מה שהוא יגיד. לא אכפת לי, רק אמרו לי שאני עכשיו.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא. פשוט מאוד, ברשימה שלי אתה לא מופיע, אז תחליטו. אז רון כץ עכשיו? בסדר, סליחה, חבר הכנסת עטאונה, הם אומרים שרון כץ.

דוד אמסלם (הליכוד):

זה מה שרשום בלוח.

היו"ר ישראל אייכלר:

פשוט אצלי לא רשום, אני לא יודע למה.

דוד אמסלם (הליכוד):

אז תרשום עכשיו.

היו"ר ישראל אייכלר:

כמה יש לו? שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה רואה באיזה חירוף נפש יצאתי בשביל לעמוד בחוקים?

רון כץ (יש עתיד):

לעמוד בחוקים? אתה רואה? בחוקים, מה שכתוב אנחנו עושים, דודי.

דוד אמסלם (הליכוד):

מה שכתוב בחוק. לא עשיתי פרשנות. מה שכתוב, רון כץ – רון כץ.

רון כץ (יש עתיד):

מה שכתוב אנחנו עושים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לצערי, כמו ברוב הפעמים שאני עומד פה, שר הטיקטוק הלאומי שלנו לא נמצא גם היום במליאה. הוא לא נמצא בהרבה מקומות, כי כבר לא כל כך נעים לו להראות את פניו. זה ברור לי, זה ברור לי למה – כי הרבה יותר קל לצעוק מהצד, הרבה יותר קל להעלות ציוצים, הרבה יותר קל לרשום תגובות; הרבה הרבה יותר קשה לנהל אירוע אמיתי כמו משטרת ישראל. אני לא יודע אם הוא יודע, אבל יש עוד כמה גופים בתוך המשרד. יש שם את שב"ס ויש שם עוד כמה גופים קטנים כאלה שצריכים התייחסות, ואני מבין שהוא עדיין לא למד אותם, לא הספיק להגיע אליהם. ואני רוצה לומר משהו לשר הטיקטוק הלאומי שלנו: בתור אחד שביום רביעי היה צריך לעזוב פה הכול ולהגיע לתל אביב, להיות עם המפגינים האמיצים, הטובים, שאחרי שהוא יצא מהחפ"ק פתאום קיבלו יחס שונה לגמרי – הייתה התנהלות תקינה, נורמלית, בשעה 12:00; בשעה 12:40, כשהשר לביטחון לאומי יצא מהחפ"ק, פתאום המפגינים הפכו להיות פושעים אלימים. ואני רוצה לספר לכם קצת מיהם אותם פושעים אלימים, כי כשהגעתי לשם פגשתי משתחררת צעירה מפרויקט תלפיות, אחת הנשים המרשימות שפגשתי לאחרונה; טייס שנעצר על זה שהוא צילם בהפגנה, וכשהוא נעצר היה רעש גדול במדינת ישראל, אבל כשהוא שוחרר, אחרי שראו שהוא נעצר באמת על זה שהוא צילם בהפגנה, פתאום הייתה דממה. פתאום הייתה דממה. ומי עוד היה שם איתנו? היו לוחמים מכל חילות הצבא, היו האנשים הכי טובים במדינה הזאת: היו כלכלנים, היו רופאים, היו אנשים טובים שכל הפשע שלהם הוא לומר את האמת, הוא לומר: אנחנו לא נחיה במדינה דיקטטורית. הם אומרים את זה והם לא מתביישים לומר את זה, שבוע אחרי שבוע – –

משה סעדה (הליכוד):

מספיק להפחיד בשקרים. מספיק לשקר לציבור.

רון כץ (יש עתיד):

– – והם ימשיכו להגיד את זה שבוע אחרי שבוע. אנחנו מפה, יחד איתם, עובדים יחד. זה משהו שאתם בחיים לא תצליחו להבין, ובגלל זה אנחנו ננצח – –

משה סעדה (הליכוד):

את מי? את מי תנצחו? את עצמכם? את מי?

רון כץ (יש עתיד):

– – כי עוד לא קיים, עוד לא קיים – –

משה סעדה (הליכוד):

אתם מפחידים את עצמכם. אתם יוצרים דמון – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – עוד לא קיים האדם שינצח כוח אמיתי ומתפרץ כמו עם ישראל. אין כמו קבוצה נחושה שהחליטה לשנות משהו. אז אני רוצה לומר מפה לראש הממשלה האמיתי, יריב לוין – היורש החדש של הליכוד – ולראש הממשלה החליפי בנימין נתניהו: זה לא יעזור לכם, הרפורמה הזאת לא תעבור. אנחנו נפגין, אנחנו נהיה בכל מקום. לא תוכלו להעביר את התועבה הזו. אנחנו לא ניתן לכם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

עד פסח נעביר את הרפורמה, אם תרצו או לא תרצו. זה מה שיקרה. שלא תתבאס רק אחר כך.

רון כץ (יש עתיד):

לא יהיה.

משה סעדה (הליכוד):

הודעתי לך, רון.

רון כץ (יש עתיד):

לא יהיה. לא יהיה.

משה סעדה (הליכוד):

תזכור, יגיע פסח – – –

רון כץ (יש עתיד):

לא יהיה. לא יהיה.

משה סעדה (הליכוד):

נחכה ונראה. יהיה ויהיה ויהיה.

רון כץ (יש עתיד):

כמו שתהיה ראש מח"ש, ככה תעבור הרפורמה.

משה סעדה (הליכוד):

עזוב, עזוב, רוני, הלכת למקומות הנמוכים, כי לא היה לך בגבוהים. עזוב, חבל על הזמן.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת עטאונה. חבר הכנסת כץ אמר שהם לא יחיו תחת דיקטטורה. אני לא יודע, אני חי תחת דיקטטורה של בית המשפט כבר כל כך הרבה שנים, ואני לא חושב לעזוב את הארץ. חבר הכנסת עטאונה, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, במדינת הנגב כנראה שלא מחכים לאישור וסיום הליך אישור המהפכה המשטרית. מה שקרה היום בנגב בשעות הבוקר – כוחות גדולים של משטרה, במספרים חסרי תקדים, מאבטחים בולדוזרים וטרקטורים שבאים להשמיד שדות של בדואים בכפרים סעווה ואל-אטרש בנגב. מי שראה את המחזה של כוחות המשטרה, במספר שלהם, בכלים הרבים, בפרשים, בטרקטורונים, אופנוענים – מה לא הביאו לשם.

משה סעדה (הליכוד):

מבנה חוקי או לא חוקי?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

זה לא בנייה. רק תחכה ותשמע את הסיפור עד הסוף ותשפוט את הדברים.

משה סעדה (הליכוד):

אני מקשיב.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת סעדה, הוא מדבר על שדות.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הם מביאים את כל הכוחות האלה במספר הזה להשמיד שדות.

משה סעדה (הליכוד):

מה יש שם?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

בנגב תקופת האביב היא כל כך קצרה, והם, מפריע להם שבדואים שעיבדו את האדמות שלהם לפני 1948, ממשיכים לעבד אותן עד היום, ומביאים את כל הכוחות האלה היום בכל העוינות כדי להשמיד את השדות.

משה סעדה (הליכוד):

למי שייך – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

בהסכמים הקואליציוניים שקיימים – –

משה סעדה (הליכוד):

למי שייכת הקרקע?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – הם רוצים לפתח את החקלאות בנגב, אבל רוצים לפתח חקלאות בנגב לפי מדיניות של אפרטהייד. פיתוח חקלאי בנגב, איך שהם מסתכלים בממשלה הזאת, הוא כדי להשתלט על הקרקע הערבית הבדואית בנגב.

משה סעדה (הליכוד):

תענה לי, בבקשה, על שם של מי זה רשום?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

בבוקר היינו עם האנשים שם.

משה סעדה (הליכוד):

למי שייכת הקרקע?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

התנגדנו למחזה, להשמדה של הכוחות האלה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – – הפקעות הקרקעות עוד לא שמעת?

משה סעדה (הליכוד):

אם זאת קרקע ששייכת למדינה, אסור לגזול אותה, מה לעשות?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

מי שרוצה לפתח את הנגב – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה גזעני.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא להפריע. חבר הכנסת סעדה, תן לו לנאום.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

מי שרוצה לפתח את החקלאות בנגב צריך להתייחס לתושבים הבדואים בנגב כאזרחים שווים. מי שמאמין תחת תיאוריה שאכיפה מקדמת הסדרה, הוא טועה. שום כוח ושום הגברת אכיפה לא יביאו לפתרון בנגב. מי שמאמין שבכוח ובעוד כוח ועוד כוח יפתור את הסוגיה הבדואית בנגב, הוא טועה. מי שרוצה פתרון, מי שרוצה לפתח את הנגב גם לערבים וגם ליהודים, צריך להתייחס לבדואים בנגב כאזרחים שווים. מה שקורה בנגב בשבועות האחרונים – – –

משה סעדה (הליכוד):

תנהגו כחוק – תקבלו אזרחות שווה. לא לבנות לא על פי חוק.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

מה שקורה בנגב – בשבועות האחרונים חילקו מאות צווי הריסה. הם גם הרסו שבעה בתים – –

משה סעדה (הליכוד):

שבנו לא כחוק.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – למשפחת אל-ע'ול. אין לאנשים האלה שום אפשרות לפנות לאף גוף תכנוני ולבנות עם אישורים. מי שאחראי למחדל הזה ולאי-הכרה בכפרים הלא-מוכרים בנגב זה מדינת ישראל ולא הבדואים עצמם. הם נמצאו מלפני קום המדינה, יש להם את כל הזכות על הקרקע, יש להם את כל הזכות להתקיים, יש להם את כל הזכות לעבד את הקרקעות שלהם. ומה אתם עושים? מביאים את כל הכוחות האלה להרוס להם. אתם לא תהרסו אותם. אתם יכולים להשמיד את החקלאות, את שדות החיטה והשעורה, אבל את הרוח של הערבים הבדואים בנגב ואת האחיזה שלהם בקרקע אתם לא תהרסו. אנחנו בעלי המקום בנגב. יש לנו את כל הזכויות על הקרקע בנגב ולכן אנחנו נישאר שם.

משה סעדה (הליכוד):

עד שלא תנהגו כחוק, לא יעזור לכם.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אנחנו נישאר שם.

משה סעדה (הליכוד):

לא יעזור לכם.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתם יכולים להרוס, אתם יכולים להשמיד חקלאות, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים – אנחנו נישאר בכפרים שלנו עד שיכירו בהם. אין פתרון אחר. אנחנו כל הזמן אמרנו שמי שרוצה לפתור את הסוגיה בנגב, צריך לשבת עם המנהיגות, צריך לדבר עם האנשים. אי-אפשר לדבר עם אנשים בכוחות של משטרה. אי-אפשר לדבר עם אנשים עם בולדוזרים. לכן אני אומר בצורה הכי ברורה: יש לנו החלטה מאוד עקרונית בנגב. אנחנו נילחם על הזכות שלנו, על ההכרה בכפרים, על הזכות שלנו לפתח את היישובים שלנו. בוועדת ההיגוי העליונה של הערבים הבדואים בנגב החלטנו שביום חמישי אנחנו נקיים הפגנה מול משרדי הממשלה בבאר שבע בשעה 10:30 כדי להגיד לכל הממשלה, לכל שרי הממשלה, שהמדיניות של הריסת הבתים, של השמדת השדות, המדיניות הבזויה הזאת בנגב צריכה להיפסק, כי אנחנו רוצים להכיר בכפרים, אנחנו רוצים לפתח את היישובים ואנחנו רוצים לחיות בכבוד באדמה שלנו, בקרקע שלנו, בכפרים שלנו. אני אמרתי את זה יותר מפעם אחת ובכל הזדמנות: אין לנו התנגדות לפתח את הנגב. צריך לפתח את הנגב לכלל אזרחיו – גם לערבים, גם לבדואים וגם לכולם. אבל אי-אפשר שמדיניות האפרטהייד תימשך בנגב. אי-אפשר להמשיך ולהתייחס לערבים הבדואים בנגב כאויבים. מי שראה את כוחות המשטרה היום בבוקר, איך שנכנסו לכפר סעווה, במספר שלהם, הבלתי-נספר – אני אומר לכם, ככה לא מתנהגת אף מדינה בעולם כלפי אזרחים שלה. ככה מתנהגת מדינה כלפי האויבים שלה, ובסוגיה של הקרקעות בנגב כנראה שהממשלה רואה בנו אויבים, ולכן היא מתייחסת ככה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לאנשים הנכבדים בנגב, בימים האחרונים חולקו מאות צווי הריסה בנגב. היום בכפר סעווה ראינו את המספרים הגדולים של השוטרים שגירדו את האדמה שנה לאחר הניסיון הראשון. מכאן אני פונה לכל אנשי הנגב: עלינו להיפגש ביום חמישי מול המשרדים הממשלתיים בהפגנה, בהפגנה נגד ההריסה. על כולנו להיות בשעה 10:30 מול המשרדים הממשלתיים. אנשיי בנגב, עלינו להתאחד בתקופה הזאת, עלינו להתעמת עם הממשלה הפשיסטית ויחד להתנגד למדיניות הלא-הוגנת, ותודה לכם.)

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. עשר דקות לרשותך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה להביע כאן, באמת, בפני מי שנמצא ומי שצופה בבית, את הערכתי העצומה לעשרות האלפים – אולי מאות האלפים, תלוי מי סופר – אנשים ואזרחים טובים מכל קצוות הקשת, גוני הקשת, שהדמוקרטיה חשובה להם. אפשר להסכים איתם, אפשר לא – אני כמובן בצד שמסכים איתם במאה אחוז – אבל אין ספק שמדובר פה בקהל שכולם יסכימו שהוא מעורב בחיי החברה הישראלית, בדמוקרטיה, בפוליטיקה, באכפתיות ובאהבה למדינת ישראל. אחרת אין לזה שום הסבר אחר איך עשרות אלפים, מאות אלפים, יוצאים מדי שבת, במוצאי השבת. זה הולך ומתרחב, המעגלים. בכל רחבי הארץ יוצאים עם דגלי ישראל, מניפים אותם למעלה בגאון ובאמת אומרים את אשר על ליבם – גם את האהבה למדינה, גם את החשש מפני המהפכה המשפטית והמשטרית; יוצאים למקום שהוא קרוב אליהם לבית, במעגלים חדשים, כמו בצפון הרחוק, כמו בנגב. אני אישית הייתי בבאר שבע וראיתי אלפי אנשים, באשדוד – אלפי אנשים, בצפון אתם רואים מפעם לפעם, כולל את הדרוזים, כבר מצטרפים למעגלים האלה, כי אכפת להם. בניגוד למה שאומרים בכל מקום, הקהל שלנו לא מונע משנאה. בדיוק ההפך הוא הנכון. אנחנו מונעים מאהבה, מאהבה גדולה מאוד למדינת ישראל, מאהבה גדולה מאוד לאדם באשר הוא אדם, לזכויות אדם ולזכויות אזרח. אנחנו מונעים מאהבה ולכן יוצאים להילחם, מתוך חשש, מתוך פחד, מתוך אכפתיות אמיתית לגורלה של המדינה ולעתיד של הילדים שלנו ושל בני המשפחות שלנו. זה הדבר היחיד שמחבר בין כולם – כי ימין ושמאל, דת, גזע, מין, זה לא מה שמשותף שם, כי יש שם הכול. אני פוגשת ברחבי ישראל באמת את כל סוגי האנשים. את כל סוגי האנשים. כולם כולם כולם, הדבר היחידי שמשותף להם זה אהבה למדינת ישראל, החשש לעתיד והדאגה והמאבק על הדמוקרטיה. אני שמחה לראות את אלפי הדגלים כחול-לבן, דגל ישראל מתנופף בגאווה ובגאון בכל הארץ. זה באמת "כל הארץ דגלים, דגלים". וזה לא סתם קורה עכשיו, זה לא סתם גם קורה, אולי, ביום העצמאות ה-75 של המדינה, כי אנחנו שוב, מחדש, נלחמים על המהות שלנו, על העצמאות שלנו, על הערכים שלנו, מחדשים בחזרה את הערכים של מגילת העצמאות. אין איש היום, אין אפילו ילד וילדה, שלא מכירים את המונחים האלה, שלא מדברים מחדש ומתעוררים מחדש למציאות חדשה, למציאות שבה האזרחים דנים מחדש בערכים האידיאולוגיים של המדינה. אני רואה בכל הימים הקשים והמטרידים מאוד שאנחנו עוברים גם הרבה מאוד דברים לזכות – הרבה מאוד ויכוחים; הרבה מחלוקות; הרבה מאוד דיונים אידיאולוגיים על ערכים, על הטוב המשותף, על המפריד, על סכנות, גם פנימיות, גם חיצוניות. אפשר וצריך גם להסתכל על כל התקופה הזאת כתקופה מכוננת בעבור ההווה וכמובן העתיד של מדינת ישראל. יש הרבה מאוד חשש. מי שמתעלם מהחשש הזה, עושה בראש ובראשונה עוול לעצמו, כי לא לראות ולא להקשיב ולאטום את האוזניים לזעקה כל כך כנה, של כל כך הרבה ציבורים במדינת ישראל, זה להישאר באותה נקודה, זה לא להתקדם, זה לא להיות חלק מהעם. אם בסופו של יום הקואליציה הזו, שנבחרה כדין, ובניגוד להשמצות ולהתבטאויות שלהם בתקשורת, שלכאורה כל המחאות האלה הן מחאות שבעצם לא נותנות לגיטימציה לא לממשלה ולא לבחירות – זו טעות ממדרגה ראשונה לחשוב ככה, ואפילו לומר את זה לציבור. הציבור שלנו, כל מי שמוחה, לא קם נגד הבחירות. נהפוך הוא. הרכנו ראש בפני התוצאה של הבוחר. זוהי תוצאה דמוקרטית, אין לנו כל ויכוח עם זה. התשובה היא לא פה. ידענו להפסיד בבחירות; זאת איננה הפעם הראשונה. אנחנו מקבלים את דין הבוחר. השאלה היא בכלל במקום אחר – השאלה היא מה עושה הממשלה עם הסמכות ועם הזכות שהיא קיבלה לידה, או לידיה, מידי הציבור; האם זו זכותה של הממשלה הזו לבצע רפורמה כל כך דרמטית ומקיפה, שמשנה באמת עולמות? עכשיו, אין פה ויכוח בין הצדדים שמדובר פה ברפורמה או בתוכנית שהיא מהפכנית. אין ויכוח. גם אנחנו וגם הממשלה מודים בכך בפה מלא. כל השאלה היא ההסתכלות: האם – כמו שאנחנו טוענים בצורה מאוד מאוד ברורה, לרבות מומחים, לרבות הרבה מאוד גילויי דעת גם משפטיים, גם כלכליים, גם מהתחום הביטחוני, גם אנשים דמוקרטים שמובילים מדינות ותפיסות בעולם – האם אכן מדובר כאן בהפיכה משטרית, שבעצם תיקח את העקרונות הדמוקרטיים מהמדינה? תחליש אותה עד כדי כך שתפגע במרקם ובצביון מדינת ישראל הדמוקרטית? התשובה היא כן, כן. צריך להסתכל על המציאות הזו בעיניים. התשובה היא כן. כל חוק שמרכיב את הרפורמה הזו בנפרד, ועל אחת כמה וכמה כל הצבר הזה, כל הצבר הגדול והרחב הזה של החקיקה – ממה אנחנו חוששים? מעבר לאירוע ומעבר לתפיסה שבסוף אנחנו, האזרחים – ואדם באשר הוא אדם – עלולים להיפגע, כי כך קורה כאשר נחלשת המערכת השיפוטית והיעדר הביקורת השיפוטית. מעבר לכך, אנחנו חוששים לחוסנה של מדינת ישראל, הן החוסן הלאומי, הן החוסן החברתי. כל המרקם הזה שמרכיב ומאחד כאן את המדינה – אנחנו חוששים שהוא עלול להיפגע. כשאני רואה את הפעולות החריגות מאוד – ואי-אפשר להתעלם מהפעולות החריגות מאוד – של קבוצות ועוד קבוצות שמרכיבות כאן את הציבור הישראלי, לרבות מחאות, לרבות השבתות, שיבושים של היום-יום, צריך לראות את זה בספקטרום הרחב, שכאשר יש תנאים חריגים ובעיות חריגות, כן, זה גם ייענה בפתרונות חריגים. אף אחד מן המוחים, מהמפגינים, מהשובתים, לא רוצה בלב ובנפש שלו להגיע למקום שבו הוא נמצא היום. אף אחד מאיתנו לא תכנן ולא רצה. תאמינו לנו שכולם היו עוצרים במקום לו גם החקיקה הזאת הייתה נעצרת. אבל במקום לעצור את החקיקה, הממשלה והמשטרה עוצרת אותנו. זה אבסורד לראות אנשים נעצרים. קרוב ל-40 איש נעצרו – עכשיו כבר יותר, אחרי אתמול – ולהבדיל, בפרעות אמיתיות, בשרפה של כפר, לא נעצרו אנשים. לאן אנחנו הולכים? האם זוהי דמותה ונפשה של מדינת ישראל? האם בכך אנחנו גאים? התשובה היא, כמובן שלא. לכן אני מאוד מאוד מקווה – אני פונה מכאן לאדם היחידי שרק הוא האחראי, הוא ראש הממשלה, הוא המנהל; הוא האיש שצריך לקום ולומר: אני בעד העם, אני בעד המדינה, ולכן אני מורה לעצור את החקיקה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. הדובר הבא – חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה. לא בכוח, איימן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני שוב מעלה את השאלה על חשיבות השתתפות האוכלוסייה הערבית במחאה נגד ההפיכה השיפוטית. העמדה שלי ברורה, מובהקת – שכן. אנחנו גם התחלנו, וגם צריך עוד יותר וביתר שאת להשתתף בהפגנות. אני רוצה להסביר את עמדתי. מבחינתנו המצב הוא רע, אבל אנחנו לא רוצים שהוא יהיה עוד יותר רע. לגבי הצעת החוק הנוכחית, שמתייחסת להרכב בית המשפט, חשוב לי לומר כך: למרות האפליה בייצוג השופטים הערבים, האם אנחנו רוצים פחות שופטים ערבים או יותר שופטים ערבים? אני חושב שהכיוון הוא ברור: אנחנו רוצים עוד יותר. מאין מגיעים השופטים הערבים? האם מההצעה של נציגי הממשלה או מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים? התשובה ברורה: מגיעים מהלשכה, לשכת עורכי הדין. היחלשות הלשכה לטובת הממשלה תפגע בייצוג השופטים הערבים. הינה, זה ברור. הדבר השני – האם אנחנו חלק מהמאבק למען דמוקרטיה כוללת או שזה לא מעניין אותנו? אני רוצה להסביר לציבור הרחב ולאוכלוסייה הערבית בפרט את הסיפור שהזכרתי מעל כמה במות, שאני ביקרתי אצל פרופ' זאב שטרנהל, זיכרונו לברכה, אחרי כתיבת מאמר בהארץ בשנת 2018, שהוא כתב בו שמדינת ישראל עוברת לשלבים הראשונים של הנאציזם. זה לא אני, זה זאב שטרנהל. באותו לילה ביקרתי אצלו בבית ואמרתי לו: כתבת דברים קשים, ואני מודאג ממה שכתבת, בגלל שאני מעריך אותך. התחלנו לדבר על כל מיני נושאים, בין היתר על ההצלחה של ערבים במישור הרפואה, ההייטק ותחומים אחרים. הבן אדם לא ענה לי. הוא לקח אותי לספרייה והוציא ספר בשם היהודים בגרמניה 1930. הוא אמר לי שהיהודים היו בברלין ב-1930 0.5%, חצי אחוז, אבל הם היו 30% מהרופאים; היהודים היו מנהלי בתי חולים, ראשי בנקים. דווקא הצלחה של מיעוט ולא כישלון, דווקא הצלחה של מיעוט באווירה לא דמוקרטית עוד תטיל אסון עליהם. לכן המאבק לא צריך להיות רק הצלחות פרטניות בבתי חולים, בהייטק, במקומות אחרים, אלא צריך להיות מאבק על הדמוקרטיה כולה. זו צריכה להיות דרכה של האוכלוסייה הערבית.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת עודה, ברשותך, כל השוואה בסוף לצד הגרמני, זה נותן קונוטציות מאוד פסולות, שחס וחלילה מישהו כאן ישווה לנאציזם או לגרמנים. אז תהיה זהיר בדבריך, כי בסוף יש מי שעושה את הלינקג' הזה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה יודע מי הביא דוגמאות של נאציזם? אחד כמו מנחם בגין, מעל הבמה הזאת אמר שהחוקים של מעצר מינהלי הם חוקים של נאצים. זה לא אני, זה מנחם בגין. יכול להיות שמבחינתך מותר לו אבל בגלל שאני ערבי אז לא מותר לי.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא לא, לא זה הכיוון. כל השוואה שלילית – רק דוגמאות שליליות אפשר להביא משם. בכל אופן, בלקח שלומדים – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני יודע מה בן-גוריון אמר על בגין, מה אמר עליו, מה אמר על ז'בוטינסקי – ולדימיר ז'בוטינסקי, והמשיך את השם של הצורר הגדול ביותר בהיסטוריה. בזה אני לא השתמשתי, אבל אני הבאתי ציטוט מפרופסור מוערך ביותר. אני חושב שהוא מס' אחת בעולם בנושא הפשיזם, זאב שטרנהל. ואני אומר לך, כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיע למסקנה שהמיעוט לא צריך להסתפק בהצלחות פרטניות בבתי חולים – רופאים, ראשי מחלקות – בהייטק, אלא אנחנו צריכים לשים את המשקל שלנו למען דמוקרטיה במדינת ישראל בכלל. אני מבין חלקים גדולים מהציבור שלנו, שהם כל כך כועסים על הגזענות של ישראל הראשונה. אני מבין את זה. מה זה? זה התחיל בממשל צבאי, עד לאמירות הגזעניות של יאיר לפיד. אני מבין את זה. אבל בכל זאת, אני רוצה לפנות לציבור שלנו ולהגיד לו שאנחנו צריכים לעשות שני דברים ביחד: הדבר הראשון – אנחנו צריכים להיות חלק מהמחאה נגד ההפיכה השיפוטית; הדבר השני – זאת הזדמנות שלנו. מהמשבר צריכה לצאת הזדמנות להרחיב את השותפות היהודית-ערבית על בסיס של שלום ושוויון ודמוקרטיה אמיתית. כלומר, לעשות את שני הדברים ביחד; לא להיות חלק אינטגרלי מהמחאה ולהגיד לה: אנחנו איתכם ואין לנו לא עקרונות ולא זהות שלנו; לא לשבת בבית, אלא לעשות את שני הדברים ביחד – גם להשתתף בהפגנות וגם עם העקרונות שלנו. למשל, אני שותף למערכה נגד הפגיעה בבית המשפט העליון. אני רוצה אותו יותר דמוקרטי, לא פחות דמוקרטי. אבל יש שאלות יותר חשובות, למשל, מה עם הכיבוש נגד העם הפלסטיני? מה, זו לא שאלה דמוקרטית חשובה? לכן אנחנו צריכים להיות גם וגם. גם וגם. אני פונה אליך, יאיר לפיד. אנחנו רוצים להיות חלק אינטגרלי מהמחאה נגד ההפיכה השיפוטית. חלק אינטגרלי. יחד עם זאת, מי שרוצה להגיד לי שאנחנו צריכים להגיע למצב שהאנשים המיוחסים יחזרו לשלטון ויפגעו גם בעם הפלסטיני, גם באזרחים הערבים וגם הצדק החברתי לא מעניין אתכם כי מצבכם הכלכלי טוב – מצבכם הכלכלי טוב, מעמד הביניים מרגיש טוב. לכן, מבחינתנו, דמוקרטיה אמיתית זה שלום, זה שוויון, זה צדק חברתי. זוהי דמוקרטיה אמיתית. לכן אנחנו נהיה חלק מהמחאה הזאת עם ההדגשה על המיוחדות שלנו. אני רוצה להגיד לאוכלוסייה שלנו עוד דבר, ואני כן רוצה להביא משוואה מהתקופה הקשה ביותר. איך עלה היטלר לשלטון? איך עלה? בבחירות דמוקרטיות. מה קרה אז? לצערי הרב, הסוציאל-דמוקרטים לא ידעו להתאחד ולבנות ברית משותפת עם הקומוניסטים. זו הייתה טעות היסטורית. עכשיו, אני מבין את הקומוניסטים – כעסו על הסוציאל-דמוקרטים בגלל שעשו ברית עם הימין, רצחו את רוזה לוקסמבורג ב-1919 כשהם ירו ללא הבחנה בהפגנה של 1 במאי בשנת 1928 והרגו עשרות מהמפגינים. יש אלף סיבות מוצדקות. אבל עצם העובדה שלא ידעו לשתף פעולה ביחד, עצם העובדה הזאת – אז היטלר עלה לשלטון. לכן אנחנו צריכים ללמוד מההיסטוריה הזאת ולהגיד: אנחנו כל כך כועסים על מה שנקרא מרכז-שמאל, אבל בכל זאת צריך לראות את העיקר עכשיו. והעיקר עכשיו – לבנות ברית כמה שיותר רחבה נגד הפשיזציה במדינת ישראל. זה הדבר החשוב ביותר ברגע הזה. אני פונה לנציגי המרכז-שמאל ואומר להם: כשאתם עוקבים אחרי הסקרים והסקרים אומרים לכם: תתרחקו מהם – אז אתם כמו פחדנים בורחים מאיתנו. אני אומר לכם, צריך דרך אחרת. אי-אפשר להתעלם מהעובדה הזאת. להגיד לכל האזרחים: יש פה שני עמים וצריכים לכבד אותם. זו עובדה. צריך להגיד לציבור שבלי המשקל של האוכלוסייה הערבית לא ננצח את הימין. צריך להגיד את האמת לציבור, והציבור יודע את האמת הזאת. האם יש מחיר לחיבור כזה? בוודאי, וזה השלום והשוויון. המחיר לשותפות כזאת זה כמו שהיה בממשלת רבין, זה החתירה לשלום ולשוויון. אנחנו מושיטים יד לכל מאבק שיביא דמוקרטיה, שלום ושוויון. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, בבקשה. חמש דקות לרשותך, אדוני.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה פתח היום את ישיבת הממשלה וקרא לאופוזיציה לבוא להידברות ולשים על השולחן הצעה משלה. זו כמובן אחיזת עיניים והונאה גמורה. אם אתם רוצים הידברות ולשמוע הצעות, מה אנחנו עושים כאן? למה אנחנו במליאה ביום ראשון? עשר שנים אני חבר כנסת – לא זוכר כזה דבר, שהמליאה פתוחה ביום ראשון. אם אתם רוצים הידברות, למה בוועדת חוקה ישבו כל הבוקר וטסו קדימה עם החקיקה? זו לא חקיקה, זו מחיקה. אתם מוחקים את הדמוקרטיה הישראלית. ראש הממשלה רוצה שנשים על השולחן הצעה – בבקשה, הינה ההצעה: תעצרו את החקיקה עכשיו, היום, לפני ההצבעה. במקום להצביע, נלך לבית הנשיא, נודיע שאנחנו נישאר שם עד שלממשלה תהיה חוקה, עד שלמדינת ישראל תהיה חוקה. במקום קובץ החוקים הדורסני, האנטי-דמוקרטי, שהנחתם כאן, במקום המשבר הנורא שאתם מביאים על ראשנו – ערכי, כלכלי, ביטחוני, חברתי – נביא יחד מסמך שיחבר את עם ישראל. פרק א' של החוקה כבר כתוב, קוראים לו מגילת העצמאות. כנסת ישראל תכריז על המגילה כבסיס לחוקה שלנו, ואנחנו כולנו נחתום על זה שמדינת ישראל תהיה מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. יש כאן מישהו שהוא נגד? כולנו נחתום על זה שמדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. אני שואל שוב: יש כאן מישהו שהוא נגד? רציתם הצעה – הינה ההצעה. במקום חוק דרעי 3, במקום חוק הנבצרות, במקום חוק התרומות, במקום חוק החמץ, במקום הוועדה לבחירת שופטים, שהופכת לוועדה לבחירת מקורבים, במקום דריסה של בית המשפט העליון, יהיו לנו ערכים אמיתיים שיאחדו את המדינה הזו ואת העם הזה. אם אתם לא עוצרים את החקיקה והולכים על זה, אתם לא רוצים הידברות, אתם רוצים לרמות את כל העולם כמו תמיד, להעמיד פנים שאתם קוראים להידברות בזמן שאתם טסים קדימה עם החקיקה. תסבירו לי דבר אחד: מה כל כך דחוף לכם? מה הבהילות? מה אתם רצים ככה? מה ההיסטריה הזאת? הרי אם זו באמת הייתה רפורמה משפטית כמו שאתם טוענים, הייתם עושים אותה אחרת לגמרי. הייתם מביאים מראש כלכלנים שיסבירו איך זה ישפיע על הכלכלה. במקום זה אתם מופתעים מזה שהשקל יורד, מופתעים שהכסף בורח מהארץ, מופתעים מהמשבר שגרמתם לתעשייה. אתם יודעים למה אתם מופתעים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כי אנשים כמוך – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

כי לא בדקתם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כי אנשים כמוך – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

אם זו באמת הייתה רפורמה משפטית, הייתם מקדישים את כל החודש האחרון לדיונים על השפעת החקיקה על הביטחון הלאומי – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – BDS – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – על תביעות בין-לאומיות נגד חיילי צה"ל, על היחסים עם ארצות הברית, על המילואים. לא טרחתם. הכול חפוז, הכול מבולגן. אחר כך אתם בהלם שטייסים לא מוכנים לבוא למילואים, בהלם שיחידות הסייבר מתרוקנות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נמשיך כך – – – מדינת ישראל – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

אם הייתם טורחים לעשות עבודה מסודרת, לא הייתם כל כך המומים. אתם רצים קדימה כי מה שמעניין אתכם זה לא רק החקיקה המטורפת הזו אלא כל הדברים שהיא תאפשר לכם מייד אחרי שהיא תעבור: כפייה דתית, להכריח אנשים עובדים לממן אנשים שלא עובדים, לפגוע בנשים, לפגוע בלהט"בים, לספח שטחים ולשדוד את הקופה הציבורית. אלה המטרות האמיתיות שלכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמה כספים קואליציוניים נתת בממשלה שלך, לפיד?

יאיר לפיד (יש עתיד):

אם זה לא נכון, אם אכפת לכם עדיין מעם ישראל, תעצרו את החקיקה, ומחר נלך לנשיא להתחיל לעבוד על חוקה לישראל שמבוססת על מגילת העצמאות. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נעים, לא נורא. תגידי, מיכאלי, תעודדי פגיעה בשוטרים. לא נעים, לא נורא.

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

קודם כול, בואו נבין על מה מדובר.

היו"ר אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים – מקובל, התקנון.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה. מה, כתוב בתקנון שצריך להגיד: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים?

היו"ר אוריאל בוסו:

ככה פותחים, ככה אומרים, כן, נהוג.

מרב מיכאלי (העבודה):

אשכרה? טוב, אבל זה לא יורד מהזמן שלי. זה שלך.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני אתן לך עוד חמש שניות בדיוק על המשפט הזה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני מודה לך.

היו"ר אוריאל בוסו:

לכבד את הכנסת, לא את היושב-ראש.

מרב מיכאלי (העבודה):

לבקשת היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת שבמליאה – אני רואה שאין כרגע אף חברת כנסת במליאה – אדוני היושב-ראש, גברתי המזכירה, וכמובן כל הסדרניות והסדרנים היקרים של הכנסת, שעושים כאן באמת לילות כימים ועובדות ועובדים ללא הרף.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הקצרנים.

מרב מיכאלי (העבודה):

נכון. אדוני הקצרן, תודה גם לך. עכשיו, בואו נבין במה מדובר. מדובר בתיקון תקנון הכנסת – זה מה שעכשיו עומד כאן לדיון. כל הקואליציה והממשלה מבזבזות עכשיו את זמנה של עם ישראל ואת זמנו של עם ישראל בשביל לשנות את תקנון הכנסת כך שאפשר יהיה לדחות את הבחירות של נציגות ונציגי הכנסת לוועדה למינוי שופטים בשלושה חודשים. בעיקרון התקנון קובע שהבחירות האלה צריכות להתקיים עד ארבעה חודשים מהשבעת הכנסת. ארבעה חודשים מהצבעת הכנסת זה ממש עוד שבוע, 15 במרץ. אז הקואליציה רוצה שתיתנו לה עוד לפחות שלושה חודשים. למה? כי הרי חלק ניכר מההפיכה המשטרית שהיא מנסה לעשות זה בשינוי ההרכב של הוועדה למינוי שופטים. עכשיו, עד שלא יהיו בחירות של נציגי ונציגות הכנסת לוועדה, לא יהיה אפשר למנות שופטות ושופטים חדשים. לא יהיה אפשר לבחור שופטות ושופטים. כבר עכשיו חסרים 88 שופטות ושופטים בבתי המשפט שלנו. עכשיו, זה לא בבית המשפט העליון, לא בבית המשפט העליון שמדברים עליו כל כך הרבה ומשמיצים ותוקפים כל כך הרבה, לא; בבתי משפט השלום, בבתי משפט למשפחה, בבתי המשפט הפליליים שלנו, בכל בתי המשפט הכלכליים, בכל הסוגיות שכואבות לכן ולכם שם בבית, שאתם רואים שהדיונים שלכם לא נקבעים בזמן ושאתם מחכים עוד ועוד, חודשים ושנים לפסק דין. למה? כי לא דחוף להם למנות לכם שופטות ושופטים. לא דחוף להם. אתם, יש לכם תיקים, יש לכם תביעות, יש לכם חלילה אישומים, יש לכם עינוי דין – זה לא העניין שלהם, לא עניין שלהם, לא בוער להם, לא כואב להם. הם מטפלים במה שכואב להם, לשלטון. אם יש רגע שבו אפשר לראות מאוד בבהירות עד כמה כל ההפיכה המשטרית הזאת באה לשרת רק את השלטון וממש באמת שלא מעניין אותם מה קורה עם הציבור, זה הרגע הזה שבו הם אומרים לכם: חמודים, אין לכם שופטים – tough, חבל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נעים, לא נורא.

מרב מיכאלי (העבודה):

לא נורא. ממש לא נורא. אבל אתה יודע, השר קרעי? זה באמת, מילא אם הייתם אומרים להם: לא נורא. זה פשוט לא מעניין אתכם. זה כל כך כל כך לא מעניין אתכם, מה שעובר הציבור, מה שעוברת כל אזרחית, מה שעובר כל אזרח באינטראקציה שלו או שלה עם בתי המשפט שלנו, משום שאם יש משהו שצריך לעשות במערכת המשפטית שלנו זה להוסיף כוח אדם, תקנים; זה לתת לאנשים יותר נגישות לבתי המשפט, לכל סוגי בתי המשפט; זה לפעול למען הדברים שבאמת אכפת וכואב לכל אזרח ולכל אזרחית, לכל אישה, לכל גבר, לכל ילד. את זה לא רק שאתם לא עושים, אתם עושים ההפך. ההפיכה המשטרית הזאת באה לקחת זכויות מהציבור ולתת יותר כוח לממשלה, לא לכנסת, לא לבתי המשפט – רק לממשלה, ולממשלה המאוד-מסוימת הזאת, כי חלקים גדולים מהרפורמה, ההפיכה המשטרית הזאת, יוודאו שהממשלה הזאת תמשיך לכהן, היא והקרובים והקומבינות שלה, לנצח-נצחים. בחירות? בואו, דברו איתנו ביום אחר. אנחנו נצביע נגד שינוי בתקנון, כאילו קטן, אבל עולם ומלואו – עולם ומלואו שהיה צריך לעבוד היום לטובת האזרחיות והאזרחים, אבל אתם עושים אך ורק בשביל האינטרסים האישיים, הפרטיים, השלטוניים שלכם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. אם אפשר לקרוא לשר קרעי או לשר וסרלאוף, תורני המליאה. שנייה, חבר הכנסת, אין פה שר תורן. ברשותך, אם אתה רוצה – – –

קריאה:

הוא בטח יצא לשנייה.

היו"ר אוריאל בוסו:

כן, אבל אחד מהם שיישאר כאן, במליאה. 15 דקות יש לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כל כך הרבה שרים ואין שר אחד?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא. יש פה שניים ואחד יצא.

רון כץ (יש עתיד):

אפשר למנות עוד אחד. אם צריך, נמנה עוד מישהו – – – אין את מי למנות, אף אחד מהקואליציה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני יושב-ראש הישיבה, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת, לפנות לראש הממשלה בנימין נתניהו ולהגיד לו: אדוני, אתה מוביל את מדינת ישראל לחורבן הבית השלישי. תסתכל מה קורה בביטחון – היית באו"ם וקבעת קו אדום, הבאת סרטוט יפה, 20%. התבשרנו מראש סבא"א שמצאו כבר אורניום מועשר ל-84%. שמענו את תת-מזכיר ההגנה האמריקאי: האיראנים צריכים פחות משבועיים כדי להפיק חומר בקיע לרמה של פצצה אחת. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, היום אני לא שר החוץ, לא שר הביטחון, אני לא חבר בקבינט ואני אפילו לא חבר בוועדת החוץ והביטחון, אבל כל מי שקצת בקי בחומר, בעניינים, וקורא חומר גלוי, לא יכול שלא להזדעזע. בדרך לכנסת היום אני שומע שהייתה תקרית בין חיילי צה"ל לבין צל"ב, צבא לבנון, בגבול הצפוני שלנו. אנחנו שומעים את מנהיג החיזבאללה אומר: שום דבר, אנחנו כרגע לא מפחדים, נתניהו הצליח לפורר את כל החברה, הם לא מצליחים להתאחד. מה אתה חושב, שבאיראן חושבים אחרת? הרי גם האיראנים מסתכלים. כשאני שמעתי במיוחד את ההודעה של אותו ראש סוכנות האנרגיה האטומית הבין-לאומית, רפאל גרוסי, אני יצאתי יותר מוטרד. הייתי בבית ושמעתי את ההודעה שלו לאחר ביקור באיראן. מבחינה ביטחונית אנחנו ניצבים מול איום קיומי מוחשי ומיידי, ובמקום לטפל בנושאים הביטחוניים, ראש הממשלה מטפל כרגע ארבע שעות בתקנון הכנסת. ואני אומר לך, אני שומע גם את תושבי הצפון. לא צריך אפילו משקפת, כרגע חיזבאללה מתפרס על הגדר שלנו. זו כבר לא פרפראזה, לא מטפורה, זה לא שום דבר. דיברתי עם החברים שלי גם בשלומי, גם במטולה, והם אומרים: אנחנו רואים את פעילי חיזבאללה ממש על הגדר. אז האיראנים, לפי הסיכום של אותו רפאל גרוסי וגם מה ששמענו מתת-מזכיר ההגנה האמריקאי, ממש כרגע בפריצה, בריצה לפצצת אטום. שלא יהיו פה שום אשליות בכלל, הם במרוץ. אנחנו שמענו מאותו תת-מזכיר ההגנה שהם התקדמו "יפה" בכלים הבליסטיים שלהם. איפה הממשלה? יתרה מזאת, פוגעים בבעלי הברית שלנו, כמו ירדן. יושבים במפגש ביטחוני, כולל האמריקאים, בעקבה, וכמה שרים מממשלת ישראל מוציאים הודעה: בוא, תן הוראה למשלחת כרגע לעזוב את עקבה. קודם כול, בשביל מה באתם? ואם כבר באתם, מה זה להוציא באמצע המפגש? אנחנו מכירים את הרגישות של הירדנים, זה ממש להעליב אותם וזה לפגוע בשיתוף הפעולה הביטחוני, שיתוף – באמת אנחנו נהנים משיתוף הפעולה הזה הרבה שנים. זה רק בתחום הביטחוני. בתחום המדיני זה כישלון מהדהד. אני לא זוכר תקופה כזאת מאז הקמת המדינה, כנראה, שיש ממשלה שקיימת יותר מחודשיים ועדיין אין הזמנה לא לראש הממשלה ולא לשר החוץ להגיע לוושינגטון, ואין גם באופק. זה שכבר יותר מחודשיים קיימת ממשלה וראש ממשלת ישראל לא הוזמן לבית הלבן, זה כישלון מדיני שכמותו אני לא זוכר, ואני אומר לכם את זה כשר החוץ הרבה שנים. ומה קורה בחוסן הלאומי שלנו? כי אם אתה ניצב מול איום ביטחוני, דבר ראשון צריך לאחד את העם. כשראש הממשלה בהחלט במין זלזול מתעלם מאותם כינויים של שרים בכירים מבני ביתו, שבני ביתו קוראים לאותם מיטב בנינו ובנותינו – טייסים, אנשים מסיירת מטכ"ל, מהיחידות המיוחדות, "מורן", 669 – אנרכיסטים וטרוריסטים, זאת פגיעה בחוסן הלאומי שלנו. לדעתי, מה שקורה בקואליציה – תסתכל מה קורה בקואליציה: סגן השר אבי מעוז כבר התפטר; מאיר פרוש אומר שלא עומדים בהסכמים איתו; גפני – אתה שומע אותו יותר טוב ממני. איזה אמון יש בראש הממשלה? הרי מה פתאום ראש הממשלה מעביר את חוק הנבצרות? מישהו חשב מה פתאום הוא קפץ ומעביר את חוק הנבצרות? אדוני היושב-ראש, זה לא חוק הנבצרות, זה חוק יריב לוין. כי הוא פוחד מיריב לוין. הראשון שירוויח אם יכריזו על נבצרות ראש הממשלה זה יריב לוין, וכנראה יריב לוין ממש לא מתלהב לקדם את חוק הנבצרות, וראש הממשלה אישית, אישית לוחצת, מטפל בחוק הנבצרות. אבל יותר נכון לקרוא לזה חוק יריב לוין. גם כשאני מסתכל כרגע על המשבר החוקתי – פעם ראשונה בהיסטוריה אנחנו מגיעים למשבר חוקתי. ידענו לאורך שנים הרבה משברים – משברים ביטחוניים, כלכליים, חברתיים, מעסק הביש ותקופת הצנע וואדי סאליב ומלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון והתוכנית לייצוב המשק והסכמי אוסלו, ולצערי גם הגענו לרצח רבין ולרצח גנדי, אך מעולם לא הגענו למבוי סתום, למשבר חוקתי. מה יקרה פה? הרי תעבירו את החוקים האלה בקריאה השלישית, כל החוקים מטורללים, תעבירו אותם בקריאה השלישית, ובג"ץ – כך אני מקווה לפחות, שבית המשפט העליון יפסול את החוקים האלה. אני קורא מכאן גם לנשיא המדינה בשום פנים ואופן לא לחתום על החוקים האלה. אבל כל אותם עובדי מדינה, ראשי מערכות – מה הם יצטרכו לעשות? למי הם צריכים לציית, לחוקים של הכנסת או לפסיקה של בית המשפט העליון? אני מאוד מקווה, ואני מצפה מנשיא המדינה שיהפוך לאיש מפתח באותו רגע; להתייצב מול עם ישראל ולהגיד דברים ברורים, להעביר מסר, בטח ובטח למוסדות הממלכתיים, המוסדות הרשמיים וראשי המוסדות – למפכ"ל ולרמטכ"ל ולראש השב"כ: אתם חייבים לציית קודם כול לפסיקה של בית המשפט העליון, עם כל מה שמשתמע מכך. והמשבר הזה מגיע על רקע ביטחוני הכי נפיץ, ואני אומר לכם, מכל מה שאני קורא בתקשורת הגלויה, גם בצפון, גם מול איראן, אנחנו במצב הכי נפיץ שרק אפשר לתאר. איך הגענו, אדוני היושב-ראש, שאין טייס שמוכן להטיס את ראש הממשלה לאיטליה, המדינה היחידה שהסכימה לקבל את ראש ממשלת ישראל? האם אי פעם היה מצב כזה שאין טייסים שמוכנים להטיס את ראש הממשלה לחוץ לארץ? אבל אני מסתכל גם על המצב הכלכלי, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כשר האוצר, ואני מסתכל כרגע רק על המספרים: בכל העולם הדולר נחלש; רק אצלנו הוא מתחזק. מה זה אומר שהדולר נחלש? קודם כול, אנשים כרגע מפסידים כסף בקרנות הפנסיה, בקרנות ההשתלמות, וכל מוצרי היבוא מתייקרים, וכל מי שמזמין כרטיס טיסה משלם יותר, וכל מי שמזמין באינטרנט משלם יותר. יתרה מזאת, היום דיברתי עם אחד היזמים הגדולים במדינת ישראל, לפני כמה שעות. הוא מספר לי: לפני שקמה הממשלה הזאת – הוא אומר – היה לי פה תור של משקיעים, קרנות. כולם רצו להשקיע. ביקשו פרוטקציה מי ישקיע אצלי. מאז שהממשלה הזאת קמה, כלב לא דופק בדלת. אין פתאום משקיעים. אני מדבר עם מנהלי בנקים, אומרים: מה רוצים מאיתנו? מה מדביקים לנו שמאל, ימין? אנחנו מסתכלים על הכסף שיוצא יום-יום, אנחנו מקבלים דוח יומי על הכסף שיוצא מכאן, ואני אומר לכם, כסף חדש גם לא מגיע. משקיעים הפסיקו להשקיע, קרנות הפסיקו להגיע. מבחינה כלכלית אנחנו מגיעים בתוך ארבעה-חמישה חודשים – תרשום, היושב-ראש – למשבר כלכלי מן החריפים ביותר. עליית המחירים פה תהיה מטורפת. אני מסתכל מה קרה לעוף, מה קרה לביצים, כלומר, אם אני רק מסתכל על שני המוצרים האלה, אנחנו צפויים להתייקרות של 30% ו-35% בכל המוצרים, בכל הסופרים, בתוך ארבעה-חמישה חודשים. אני מסתכל גם על המדינות האחרות, שבאמת לא רוצות לשתף איתנו פעולה בשום דבר. ולכן אני חוזר ואומר, אנחנו לצערי נמצאים במצב שלא היינו בו אף פעם, גם ברגעים הכי קשים, וראש הממשלה הזה מוביל אותנו אכן לחורבן הבית השלישי. אני מציע לכולם להתעשת ולא לנסות להתחכם. כשאני שומע שראש הממשלה אומר: יום שלישי, רביעי, בואו ניכנס, זה מה שנקרא באמת למרוח את כולנו, זה לזלזל באינטליגנציה של כולנו וזה עוד פעם ניסיון למסמס ולהרדים את המצב. גם אתם, כאילו ממשלת ימין, so called ממשלת ימין. אדוני השר, אתה ממשלת ימין. איך אתה יכול למרוח עוד פעם ולדחות הצבעה על ריבונות על בקעת הירדן ועל המגילות? הרי ראש הממשלה התחייב פומבית כמה פעמים, עשרות פעמים. ביקשתי, אגב, מיפעת לאסוף כמה פעמים בנימין נתניהו אמר במו פיו: אנחנו נחיל ריבונות ישראלית על בקעת הירדן. עשרות פעמים התחייב מול כל עם ישראל. איפה הריבונות על בקעת הירדן? אני מאוד מקווה שלפחות אלה שמחשיבים את עצמם לימין – בשבוע הבא, ביום רביעי, אנחנו נעלה את הצעת החוק הזאת בכנסת – שתצביעו איתנו. תסתכל מה קורה. הרי דיבר ראש הממשלה – אתה זוכר? מס עבאס, 50 מיליארד, 60 מיליארד. אני הסתכלתי על התקציב: בדיוק אותו מתווה, עד המילימטר האחרון, עד השקל האחרון, מופיע גם בתקציב הזה. פתאום אין מס עבאס. איפה יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ? אדוני יושב-ראש הקואליציה, אתה זוכר את מס עבאס? תסתכל כרגע בתקציב שלכם, הוא מופיע אחד לאחד, על המילימטר, בלי פסיק, בלי לשנות אפילו פסיק.

אופיר כץ (הליכוד):

ממש לא אחד לאחד.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

לא רק זה – הוספתם, הוספתם 200 מיליון שקל מהמיסים שגובים בגשר אלנבי, ואני לא הסכמתי שנה וחצי לתת להם שקל. עכשיו נתתם את זה.

אופיר כץ (הליכוד):

זה גם לא אחד לאחד – – –

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

תסתכל מה קורה ברצועת עזה. כרגע קראתם לשליח קטארי לבוא ולשלם עוד דמי פרוטקשן לחמאס. אתם מובילים פה לחורבן הבית, אתם מובילים פה לשבירה של כל המערכות. אבל אתה יודע, אנחנו ברוח – בכל זאת, אנחנו לקראת החג, חג שהוא כולו שמחה. כמו במגילת אסתר, אתה יודע, זה התחיל רע ליהודים, אבל בסופו של דבר – ואני לא עושה שום השוואות בין אף אחד לאף אחד – זה נגמר טוב, נגמר בשמחה גדולה. אני מקווה שהממשלה הרעה הזאת תיעלם מהר ככל האפשר. אתם יכולים לדבר עד מחר שיש לכם רוב בכנסת, אבל אין לכם רוב בעם. רוב העם איתנו, ואתם פה חיים על זמן שאול כקואליציה, ואני מקווה שכמה שיותר מהר הזמן הזה יעבור. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. בנימין זאב אלקין, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אמרת את זה יפה. כמעט אמרת בנימין זאב הרצל. כמעט.

היו"ר אוריאל בוסו:

בנימין זאב אלקין, נכון? כך אני זוכר. אולי הוא יתקן אותי אם אחרת.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

טעית במקצת. זאב בן בנימין.

היו"ר אוריאל בוסו:

זאב בן בנימין. טוב. 25 דקות לרשותך.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

זה זיכרון מבית הכנסת, נראה לי.

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה. כן, כשמעלים לתורה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אדוני השר, אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו התכנסנו כאן, והמליאה למעשה דנה היום במשך כמה שעות בנושא שבעבר אני חושב שאף אחד – כולל אתה, אדוני היושב-ראש – לא היה מעלה על דעתו שהוא בכלל יעלה על סדר-יומה של הכנסת. כי אם יש לנו עוד משהו שמחזיק אותנו כאן בבית הזה באיזשהם כללי משחק זה הספר הזה, תקנון הכנסת, הספר החום שמנחה את כולנו.

אופיר כץ (הליכוד):

– – – אותו שנה וחצי.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לא שינינו ולו פסק אחד בתקנון הכנסת, אדוני יושב-ראש הקואליציה. עבדנו על פיו בדיוק כפי שהוא אומר.

היו"ר אוריאל בוסו:

חוק הדיינים זה לא היה שינוי תקנון?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

זה לא היה שינוי תקנון.

היו"ר אוריאל בוסו:

שינוי חוק.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

זה היה שינוי חקיקה. לא דחינו בחירות. אנחנו עשינו אותו בהתאם ללוח הזמנים של הבחירות שקבוע בתקנון. לא ביקשנו לדחות, לא שינינו כללי משחק; הכול היה בהתאם לתקנון הכנסת. ואגב, כשנעשה שינוי משמעותי בתקנון הכנסת, אדוני יושב-ראש הקואליציה – אתה יכול ללכת ולשאול את שר המשפטים, הוא הוביל את זה בזמנו בשבתו כיושב-ראש ועדת הכנסת. הוא התעקש אז להוביל שינויי תקנון בהסכמה בין קואליציה לאופוזיציה, זאת הייתה תפיסתו, ובאמת, הגרסה האחרונה של התקנון הזה במידה רבה יצאה תחת ידיו. זה פחות או יותר מה שיש לנו כאן כרגע, מה שיריב בזמנו כיושב-ראש ועדת הכנסת הוביל והתעקש. אגב, היו כל מיני קולות והיו כל מיני הצעות, והוא לא נכנע להם, ואמר: שינוי תקנון עושים רק בהסכמה. ולכן, מה שעושים כאן כרגע, שינוי תקנון חד-צדדי מאוד מאוד משמעותי ודורסני, הוא אירוע חריג ביותר. ועוד איזה סוג שינוי תקנון עושים כאן? למעשה, מה אתם אומרים?

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, זה קצת מפריע לדובר.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

התקנון קובע את לוחות הזמנים לבחירה. היה היגיון בארבעת החודשים האלה, הרי הם לא נולדו סתם. זה ארבעה חודשים מאז כינונה של הכנסת. בדרך כלל לוקח סדר גודל של חודשיים, פלוס מינוס, להרכיב ממשלה; לפעמים אומנם, כשיש קואליציות כמו 64 כאלה, הם יודעים לעשות את זה יותר מהר, אבל בדרך כלל זה לוקח כחודשיים. גם ה-64 האלה היו כל כך מסוכסכים ביניהם, שלמרות הגוש האחד רמת האמון הייתה כל כך נמוכה, שגם להם לקח חודשיים להקים ממשלה, למרות ניצחון ברור בבחירות. ואז אומרים: יש סדר גודל של עוד חודש, חודשיים, חודש וחצי לקואליציה ולאופוזיציה ולכנסת להכיר אחד את השני ולהיערך לבחירות. מכאן נבעו ארבעה חודשים. למה מראש מי שכתב את תקנון הכנסת לא הלך לתקופות ארוכות יותר? כי בינתיים ועדות המינויים – אגב, לא רק של השופטים, תכף אני אדבר גם על זה, אלא כל ועדות המינויים של השופטים, של הדיינים, של הקאדים הדרוזים, של הקאדים המוסלמים – כולן או שמושבתות עד שלא נעשתה הבחירה הזאת, או לחלופין מתכנסות ומקבלות החלטות ללא ייצוג הכנסת. בשני המקרים זאת תוצאה מאוד מאוד בעייתית, ומכאן היה התאריך הזה של ארבעה חודשים. לפעמים עשו את זה אפילו טיפה מוקדם יותר, אבל אף פעם לא חצו אותו, כי היה ברור שהמערכת צריכה לעבוד. יש כנסת חדשה, היא צריכה לבחור את הנציגים שלה. הרי לא תמיד אלה שהיו נציגים של הכנסת הקודמת נבחרים לכנסת הזאת, ולכן אוטומטית חברותם בוועדות האלה פוקעת והם לא יכולים להמשיך לכהן. ולכן היה ברור, אף אחד לא העלה על דעתו שבמשך שבעה חודשים אפשר להשבית ועדה, לא של מינוי שופטים ולא של מינוי דיינים ולא של מינויי קאדים מוסלמים ולא של מינויי קאדים דרוזים, כי החיים לא עוצרים מלכת. אז באתם והצעתם כלאחר יד את התיקון הזה, במקום ארבעה חודשים – שבעה חודשים. הרי המקור של התיקון הזה ברור, כי אתם במקביל משנים את כללי המשחק; מובילים שינוי חקיקה דרקוני ודרמטי שגורם לפוליטיזציה מוחלטת של הוועדה למינוי שופטים. אבל מה לעשות? לא הספקתם לעשות אותו בלוחות הזמנים לפני מועד הבחירה, ולכן אתם אומרים: ניקח לנו עוד שלושה חודשים. במקום שזה יהיה ב-15 במרץ, נדחה את זה עד 15 ביוני, ועד אז אנחנו כבר נסדר את העניינים והבחירות יהיו לפי הכללים החדשים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זו ממשלה שעושה את מה – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אנחנו עושים דיונים רציניים בוועדה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

דיונים רציניים עוד לא ראיתי, אבל דבר אחד בטוח, חבר הכנסת כץ – זה דומה, לצורך העניין, לממשלה שלקראת בחירות תיזכר שהיא רוצה לשנות חוקי בחירות, כי נוח לה, ואז תבוא ותגיד: לא הספקתי לשנות את חוקי הבחירות בקדנציה של הכנסת, אז בואו נדחה את הבחירות לכנסת. למה לא? קודם נשנה את חוקי הבחירות, אחר כך נקיים את הבחירות לפי המועדים המתאימים לנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בדיוק ההפך. אנחנו עושים את מה שהתחייבנו – – –

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

מעולם – קודם כול, השר קרעי, לא זכרתי שמישהו ככה, לפחות מהליכוד – ראיתי ממפלגות אחרות; חבר הכנסת רוטמן, קשה לבוא אליו בטענות, הוא באמת אמר דברים בצורה ברורה. אני לא זוכר שעלה נציג הליכוד בזמן מערכת הבחירות ופרס את כל השורה של החוקים ההזויים שאתם מביאים כאן לכנסת בכל שבוע, עוד חוק ועוד חוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בכל כנס – – –

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

הסתרתם את זה היטב. ראש הממשלה דיבר בשפה כללית: נעשה שינויים מאוזנים ואחראיים ובזה נסתפק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גדעון סער, החבר שלך, אמר בזמנו, הזהיר את אזרחי ישראל מפנינו בעניין הזה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אני מבין שכאשר שר יושב בשורות חברי הכנסת הוא חושב שהוא חבר כנסת והוא קורא קריאות ביניים.

היו"ר אוריאל בוסו:

השר קרעי, לא על חשבון הזמן שלו.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

בדרך כלל זה אינו מקובל, השר קרעי. בדרך כלל השרים לפחות לא קוראים קריאות ביניים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תגיד שקשה לך להתמודד עם הטענות.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לא, אין לי בעיה להתמודד עם הטענות. אני רק מציין – אם התקנון כבר לא תקנון והחוק הוא לא חוק, אז הנוהג הקודם הוא בטח כבר לא נוהג, כבר לא נשאר שום דבר בכנסת. אבל הנוהג בכנסת – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו שנה וחצי שלכם, לא נשאר כלום.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

– – כך לימדו אותי, השר קרעי, שבדרך כלל השרים נמנעים מלקרוא קריאות ביניים, ויושבי-ראש הישיבה בדרך כלל גם מקפידים על זה.

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא הרגיש נוח בשיחת סמול-טוק איתך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לי חופש פרלמנטרי.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא, השר, אנחנו נאפשר לו לסיים את הדברים.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

יש לכם חופש לדרוס כל מנהג וכל תקנון הכנסת, נכון, זה מה שאתם עושים. חבל שככה אתם משתמשים בחופש שלכם, כי בבית הזה פעם היו כללים. כנראה שמישהו לא רוצה לכבד אותם. אני חוזר לאירוע הזה. באים לכאן, ובגלל רפורמה מסוכנת מאוד, אומרים: לא הספקנו לעשות את זה במועד הנכון, אז בואו נדחה את הבחירה. הרי זה מעשה, בעיניי, דבר ראשון, חסר תקדים. אני לא מצאתי לזה תקדים בהיסטוריה של הכנסת, שזה מה שעשו עם הבחירות האלה. פה אתם פותחים דף חדש בהיסטוריה של הכנסת. דבר שני, יש פה פגיעה מהותית בנושא עצמו. הרי מה המשמעות של לדחות את זה בשבעה חודשים, לשיטתכם?

אופיר כץ (הליכוד):

שלושה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

שבעה חודשים מיום כינון הכנסת. שלושה חודשים מאוחר יותר – –

אופיר כץ (הליכוד):

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

– – מהמועד שקבוע בתקנון, שבעה חודשים מיום כינונה של הכנסת. המשמעות של זה – או שהוועדות האלה לא מתכנסות או שהכנסת לא שחקן שם. לפי התסריט השני, אתם פוגעים בכבודה ובמעמדה של הכנסת, שאתם דווקא כל כך הרבה מדברים על חשיבותה ומרכזיותה בכל הדיון סביב הרפורמה; לפי התסריט הראשון, אתם פוגעים במערכת, שלא יכולה למנות שופטים כי אי-אפשר לכנס את הוועדות. אגב, הדבר הכי מוזר שאתם עושים – וחבר הכנסת כץ, לא הבנתי לחלוטין: הרי אתם לא מתעסקים, לפחות נכון לעכשיו, במינוי לא של הדיינים ולא של הקאדים הדרוזים ולא של הקאדים המוסלמים. אגב, לכאורה, אם התיקון לוועדה למינוי דיינים היה כל כך נורא, חבר הכנסת בוסו, ציפיתי שהוא יבוטל כל כך מהר, כמו המס על החד-פעמי, אבל משום מה לא הלכתם לכיוון הזה, אלא החלטתם דווקא לשמר אותו. אז כנראה שהוא היה לא כל כך נורא, אם לא רצתם מייד לבטל אותו כמו שעשיתם עם הדברים האחרים; כך לפחות מסתבר. באה ממשלה חדשה ודיברה כל כך חזק נגד התיקון, ופתאום מאמצת אותו לחיקה ולא מזדרזת לתקן. כנראה הוא לא היה כל כך נורא.

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא נורא, אבל אני מאמין שיש להם מכלול של חוקים דווקא בנושא שירותי הדת. חלק מבטלים בתקנון וחלק כמכלול ישנו ויחזירו לקדמותם.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אז אחר כך עוד פעם תדחו את הבחירות? עכשיו לשופטים, בגלל הדיינים? עכשיו דוחים בחירה של נציגים לדיינים בגלל השופטים.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני לא יודע מה לוח הזמנים לגבי מינוי דיינים.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לוח הזמנים הוא אותו לוח זמנים. אני אספר לאדוני שתקנון הכנסת מאוד מאוד ברור. סעיף 62(א) בתקנון אומר כך: "בתוך ארבעה חודשים מתחילת כהונתה, וכן בתוך שישים ימים מיום שהתפנה מקומו של נציג במהלך כהונתה של הכנסת, תבחר הכנסת את נציגיה לכל ועדה מוועדות המינויים והבחירה המנויות להלן" – הוועדה לבחירת דיינים, אגב, היא מגיעה דווקא הראשונה – "הוועדה לבחירת קאדים, ועדת המינויים שלפי סעיף 11 לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים והוועדה לבחירת שופטים לפי סעיף 4 לחוק-יסוד: השפיטה ולפי סעיף 6 לחוק בתי המשפט". כל ארבע הוועדות האלה במקור היו צריכות להיבחר בתוך ארבעה חודשים, אז אני מעריך, אגב, בסוגריים, כדי לסיים את הדיון על הדרוזים, שאם עד עכשיו לא הציגה הממשלה הצעה לתיקון הזה בחקיקה, ואם אתם כנים, בעוד שבעה חודשים לבצע כבר בחירות לכל ארבע הוועדות, כפי שמוצע כאן בתיקון התקנון, זה כבר יהיה לפי חוק שחוקקה הממשלה הקודמת. כנראה שבאיחור מסוים, אופנתי, הגעתם למסקנה שתיקון חקיקה שהובלנו היה נכון ואימצתם אותו לחיקכם; אני לפחות לא שמעתי שמישהו מתכוון לשנותו. אני שם את זה בצד, אבל לכל הרוחות, במה חטאו הדיינים, הקאדים המוסלמים והקאדים הדרוזים? לא משנים פסיק בשיטת המינוי שלהם במהלך הרפורמה. למה אותם אתם דוחים? איפה ההיגיון? אדוני היושב-ראש, אני דווקא זכרתי, כחבר בוועדה למינוי דיינים בקדנציה הקודמת, שהרבנים הראשיים כל הזמן דיברו איתנו על כך שיש מחסור חמור בבתי דין; גם בבית הדין הגבוה וגם בבית הדין הגדול יש מחסור, שיש שם כמה מינויים שצריך לעשות, וגם בבתי הדין הרגילים. פתאום לאף אחד לא אצה הדרך. הייתה הממשלה שלנו, והרבנים הראשיים לא אהבו את ההרכב של הוועדה למינוי דיינים וניסו לעכב בכל דרך אפשרית את הבחירה. הבנתי. מי שסבל מזה היה הציבור, כי לא התמנו דיינים, והם מרחו, בשביתה איטלקית, את כל ההליך ולא הצליחו לסיים אף מינוי. הבנתי. אבל באותן ישיבות אני שמעתי במו אוזניי, אדוני היושב-ראש, את הרבנים הראשיים מדברים על כך שיש מחסור חמור בדיינים. אפילו כינסו אותנו לוועדה למינוי דיינים בזום כדי למנות ממלאי מקום זמניים, כי פשוט לא היו אנשים שישבו בהרכבים. הגיעה ממשלה אחרת, שהיא לכאורה לרוחם – רבנים ראשיים כידוע לא מתערבים בפוליטיקה, אבל יש ממשלות שיותר לרוחם ויש ממשלות שפחות, ככה שמתי לב. אז הגיעה ממשלה שלפי כל הדעות היא לכאורה לרוחם. אז מה קרה עם המחסור החמור? למה נותנים פה יד לדחייה של כל התהליך הזה בחודשים שלמים כשמערכת משוועת – לפחות כך למדתי מהרבנים הראשיים – למינוי דיינים? במה הם חטאו? להם אתם לא משנים שום דבר. רציתם לעשות משחק עם הוועדה למינוי שופטים? הייתם מתקנים לפחות אותו. במה חטאו הקאדים המוסלמים? מה בכלל ערבבו אותם בתוך כל הסיפור הזה? במה חטאו הדרוזים? אגב, בשלוש הוועדות האלה דווקא לא נבחרו מי שהיו חברי כנסת בכנסת הקודמת. במוסלמים אחד נבחר, מנסור עבאס, שדווקא אותו אתם לא בדיוק כל כך מחבבים ורוצים לראות כמי שמבצע את הבחירה. בדיינים כולם התחלפו, אין נציג כנסת אחד; בשופטים דווקא נשארו, אבל בדיינים התחלפו. בקאדים המוסלמים שניים מתוך שלושה התחלפו, בדרוזים התחלפו. אז למה? למה? מה ההיגיון? אחת מההשגות שלנו לתיקון התקנון – עוד לא מאוחר לשנות, אדוני היושב-ראש, אנחנו הולכים להצביע עוד מעט – אומרת: אתם רוצים לאנוס את כל המערכת של השופטים, תאנסו אותה רק בשביל השופטים. מה חטאו הדיינים? למה עוד חודשים שלמים לא יהיו דיינים בבתי דין ואנשים שמחכים למינוי לבית הדין הגדול יצטרכו עוד לחכות? אתם לא סומכים על עצמכם? הממשלה לא מספיק טובה והקואליציה לא מספיק חזקה לבחור הרכב לוועדה למינוי דיינים כדי שיהיו נציגים טובים לשיטתכם? אולי, לשיטתנו, היינו רוצים דיינים יותר ליברליים, אבל זה כבר ויכוח אחר. אבל לא למנות אף אחד? והכול בשביל השופטים. אני לא מבין מה ההיגיון בדבר, ואני גם לא מבין איך יכול להיות שהמפלגות הדתיות דווקא, בקואליציה, נותנות לזה יד ולא מגינות על המערכת, כשאין פה שמץ של היגיון. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קרה פה גם אירוע נורא מוזר. אני למדתי בכנסת שבדרך כלל – ככה לימדו אותנו פה, ואני פה כבר לא מעט שנים – שבתקנון ובחוק, עד שלא אושר השינוי, הוא לא בתוקף. יש פה הרבה שינויי חקיקה שמתרחשים בכנסת, ועד שלא אישרו אותם בקריאה האחרונה ועד שהם לא נכנסו לספר החוקים ולא פורסמו ברשומות, הם לא מחייבים. כך בדרך כלל הכנסת עובדת; אגב, לא רק בפרלמנט הישראלי – בכל הפרלמנטים, חבריי חברי הכנסת. עד שבאנו לאירוע שלפנינו. כי זה נכון שמריצים פה תיקון תקנון שכנראה עוד מעט יאושר, אבל מה לעשות שעד שאישרנו – כל כך הרבה מדברים על הריבונות והכנסת כריבון שהוא שצריך להכריע, ובכל הוויכוחים האלה סביב הרפורמה המשפטית מהללים את כבודה של הכנסת, אז אם מהללים את כבודה של הכנסת, לכאורה צריך להניח שחברי הכנסת לא מצביעים כמו רובוטים שמה שאומרים להם זה מה שמצביעים, אז עד שלא התבצעה ההצבעה, אי-אפשר לדעת את תוצאתה; עד שלא אישרנו את התקנון, התקנון הנוכחי בתוקף. והפלא ופלא, אדוני היושב-ראש, שלפי התקנון שהוא בתוקף, המועד האחרון לבחירות, כפי שכבר ציטטתי, היה צריך להיות ארבעה חודשים מתחילת כהונתה של הכנסת, קרי ב-15 במרץ, עוד מעט. ואומר סעיף אחר בתקנון הזה, סעיף 62(ב)(1): "מזכיר הכנסת יודיע לכל חברי הכנסת על מועד הבחירה לוועדת מינויים שקבע יושב-ראש הכנסת, לא יאוחר משבועיים לפני אותו מועד". זאת אומרת, אם אני יודע לעשות את הספירה, שבועיים לפני 15 במרץ היה 1 במרץ. לפי תקנון הכנסת היה צריך מזכיר הכנסת – הוא לא יכול להחליט על דעתו, הוא רק מודיע מה שהחליט יושב-ראש הכנסת – היה צריך יושב-ראש הכנסת להחליט על מועד הבחירה, התקנון מורה לו לעשות זאת; מזכיר הכנסת היה צריך ליידע אותנו על הבחירה. לא קרה, הפלא ופלא. אין, לא קיים. אני חיכיתי, חיכיתי בסבלנות עד שהגענו באמת לקראת סיומו של היום הזה, 1 במרץ. ראיתי שהמכתב שציפיתי לו לא מגיע. פניתי למזכיר הכנסת באופן רשמי ושאלתי: הרי יש סעיף בתקנון, האם יעלה על הדעת שהכנסת לא תכבד אותו? קיבלתי תשובה מרתקת – שיושב-ראש הכנסת סבור שהיות שיש תיקון תקנון בצנרת, והיות שהוא יאושר בעתיד, הוא בטוח בכך, אז הוא לא מקיים את התקנון הנוכחי אלא פועל כבר לפי התקנון העתידי, כפי שהוא יהיה בעקבות התיקון. זה פטנט מעניין. אולי נפעל ככה לגבי כל החוקים שיש כאן. ולמה בכלל צריך לאשר אותם? אולי ברגע שיש לנו חוק בצנרת, אנחנו נתנהג על פיו ונודיע קבל עם ועדה שברגע שמשהו נכנס לכנסת, הוא כבר יאושר אוטומטית, וככה החברה שלנו תתנהל? הרי זו הזיה. זה לא קיים בשום פרלמנט אחר בעולם. אבל בתהליך הזה, כשמעקמים פה את כל מה שלא מעוקם ולא משאירים דבר אחד ישר, בתהליך הזה גם התקנון הקיים הוא כבר לא תקנון, הוא המלצה בלבד. כי עכשיו כל אחד ייזום פה תיקון, וגם אם התיקון הזה טרם אושר, נחיה על פי התיקון הזה. וכשככה למעשה מתנהל יושב-ראש הכנסת, אנה אנו באים? מה אחר כך לצפות מיושבי-ראש ועדות וחברי הכנסת שהם יכבדו את תקנון הכנסת אם יושב-ראש הכנסת לא מכבד את תקנון הכנסת ואומר: כן, זה התקנון, אבל הוא לא מחייב אותי, כי מה שמחייב אותי זה התיקון שאנחנו רוצים להעביר ועוד טרם העברנו? פטנט כזה. הינה, יושב כאן יושב-ראש הכנסת – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

היום נורא חשוב לכנס אותנו, ביום ראשון. זה כל כך דחוף, מהותי. אין בלתו, אלא יום ראשון – – –

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

הרי ברור לך, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר חבר הכנסת מיקי לוי, למה כל כך דחוף.

מיקי לוי (יש עתיד):

ברור.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

כי פתאום הבינו שעשו פשלה. הרי הממשלה הזו היא ממשלת פשלות. בדברים הרציניים היא מפשלת. אז פתאום מישהו גילה שהוא פועל בניגוד לתקנון כי הוא לא קרא אותו עד הסוף – הוא קרא את סעיף (א), הוא לא קרא את סעיף (ב), שצריכים שבועיים קודם להודיע. לכן מכנסים את כולנו ביום ראשון דחוף דחוף דחוף, כי בכל זאת – יש מספיק חוצפה להגיד שאנחנו לא נקיים את התקנון, גם אם הוא עדיין לא שינה, אבל בכל זאת, אתה יודע, עם כל החוצפה בזה, אומרים: הבנו, עכשיו נתקן, ולכן מכנסים אותנו, מאוד מאוד פשוט. זה בערך, כמו שאמרתי, אם מישהו היה מפעיל חוק שטרם אושר בכנסת, וכשהיו מפנים את תשומת ליבו, הוא היה אומר: אה, רגע, אתם צודקים, זה עוד לא אושר, אז יאללה, בואו נתכנס דחוף ביום לא רגיל ונאשר את החוק, כי באמת יש פה פשלה. אני פועל לפי חוק שהוא עוד לא בתוקף.

היו"ר משה טור פז:

אפשר לכתוב את התקנון, מי יהיה השופט וגם מה תהיה התוצאה בסוף.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

זהו, הרי זה מה שקורה כאן. אני לא זוכר כאן כזה אירוע. אני אומנם כמות מצומצמת של שנים בבית הזה, מאז 2006, אבל לא זוכר כזה אירוע, בטח לא בזמני, ואני גם לא זוכר אותו בדברי ימי הכנסת ושככה נוהגים. גם מתקנים תקנון בנושא שאף פעם לא נגעו בו, ולמעשה פוגעים בזכותה של הכנסת לקבל ייצוג בוועדות הרלוונטיות, אבל לא רק זה. אם כבר עושים את זה, אז עושים את זה בצורה כל כך רשלנית, שבסוף לא מסיימים את המלאכה בזמן, ואז מכניסים את הכנסת לסיטואציה שהיא כבר כמה ימים פועלת בהפרה. ומי פועל בהפרה? יושב-ראש הכנסת, שהוא זה שצריך לתת דוגמה לחברי הכנסת בקיום התקנון, עם טיעון, שאני חייב להגיד עוד פעם, אין יותר מסוכן ממנו: יש משהו בצנרת הכנסת, ולכן עוד מעט זה ישונה. אתם יודעים כמה חוקים יש בצנרת הכנסת. בכלל, כל המאבק על הרפורמה המשפטית אולי מיותר. יבואו מחר ויגידו: זה כבר בתוקף, כי זה בצנרת הכנסת. בטח שיאושר הכול, מילה במילה. אולי אנחנו בכלל מבזבזים פה את זמננו בוועדות ובמליאה, כי מספיק שמכניסים משהו לצנרת והוא כבר מחייב את כולנו. ככה חושב יושב-ראש הכנסת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה טוען שהמשחק מכור?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לא אני טוען, יושב-ראש הכנסת טוען שהמשחק מכור. זו ההפתעה הגדולה. הרי אנשים שצועקים פה יום-יום שעות על כבודה של הכנסת כריבון לשלוט בהכול, הם שוכחים לספר שבדרך כלל הכנסת, איך שהם מבינים אותה, צריכה להגיד אמן על כל דבר הממשלה. אז בפועל הממשלה שולטת. אבל אלה שמדברים גבוהה-גבוהה על כבודה של הכנסת ומרכזיותה, ושהיא זו שצריכה לקבוע הכול – אלה פתאום מספרים לי שהם כבר יודעים מה תהיה תוצאת ההצבעה הערב, כי הכול מכור. נכון, נכון, הכול מכור. ולכן הגענו לימים אבסורדיים שבהם יו"ר הכנסת אומר קבל עם ועדה: אני לא פועל לפי תקנון בתוקף, אני פועל לפי כל מיני דברים שיש פה בצנרת. הגענו לימים אבסורדיים שבהם מי שרוצה לקיים בחירות ולשנות את כללי המשחק של הבחירות אומר: יאללה, מזיזים את תאריך הבחירות, כי אני עוד לא שיניתי. דברים שלא עלו על הדעת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אם אני הייתי עושה את זה, קיש היה כבר מסתער לכיוון הבמה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני אספר לכם חוויה, ונראה לי שזה יהיה די לסיום דבריי. פעם אני וחבר הכנסת יריב לוין הובלנו תיקון חקיקה בהרכב הוועדה לבחירת שופטים. היו ימים שבהם חבר הכנסת לוין היה מוכן להסתפק בתיקון אחד פעוט יחד איתי: לסדר את נציגות לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים. היו כל מיני הסדרים בתוך הסוגיה הזו של הנציגות של הלשכה, ואמרנו: בואו נעשה ייצוג שייצג את כל התופעות בקרב עורכי הדין, והובלנו חוק בצורה כזאת שנציג אחד של לשכת עורכי הדין יהיה תמיד מהקואליציה, נציג אחד יהיה מהאופוזיציה. אגב, עד היום אני חושב שזה תיקון ראוי ונכון. הגענו עד סמוך לקריאה שנייה ושלישית, ואחר כך משיקולים מסוימים בסוף לא הביאו את החוק הזה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. אגב, מי שעצר אותו – נחשו מי? בנימין נתניהו. כי אז הוא עוד התגאה בזה שאפילו שינוי קטן בהרכב לוועדה לבחירת שופטים אי-אפשר לעשות, ודיבר על זה בכל ריאיון שלו אחר כך כהישג אדיר והתרומה שלו לעניין הזה. אז כשהובלנו יחד עם חבר הכנסת לוין את התיקון – שהיום נשמע זעיר ופעוט בהשוואה לכל מה שמביאים לנו כאן – כשהובלנו את התיקון הזה עלתה שאלה – הרי הוועדה פעלה, ואמרו שאם זה יהיה עכשיו, זה יכול לשנות את מועד הבחירה שהיה צריך להיות בלשכת עורכי הדין, וחשבנו אם לעשות את זה רטרואקטיבי, והתייעצנו – הינה, השר לוין פה – ואמרו לנו: לא יעלה על הדעת לעשות את זה רטרואקטיבי, כי כבר יש מועד לבחירות, אי-אפשר לדחות.

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט לסיום.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

קיבלנו את הדין, ולכן היה ברור לנו שאו שאנחנו מספיקים לחוקק את השינוי עד מועד הבחירה – השר לוין בוודאי זוכר את האירוע הזה – או שהשינוי יהיה כבר לפעם הבאה.

שר המשפטים יריב לוין:

עד מועד הבחירה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

עד מועד הבחירה, בוודאי, או שהשינוי יהיה אחר כך. היה ברור לנו שאנחנו לא נכניס עכשיו – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

– – לחוק את השינוי של מועד הבחירה כי לא הספקנו. זה מה שקורה היום. הדברים שאז לא עלו על דעתנו, אפילו אנשים מטורפים כמוני וכמו השר לוין – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת אלקין.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

– – היום הם ברורים מאליהם. ברורים מאליהם. אם לא מספיקים – דוחים. לכן, אדוני היושב-ראש, בשיטה הזאת כפי שאנחנו פועלים כאן כרגע, אנחנו פותחים פה תקדים מסוכן. זה נשמע מוזר – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

– – נשמע לא אמיתי, אבל תבוא אלינו ממשלה לקראת הבחירות ותגיד: לא הספקתי לשנות את שיטת הבחירות כמו שבא לי – יאללה, נדחה את הבחירות בשנה-שנתיים, כי אני צריכה עוד זמן לסדר לעצמי גם את הבחירות לכנסת. אם ככה עושים בבחירות לוועדות השונות, למה לא לעשות כך לעם שלם בבחירות לכנסת?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

ולכן אני קורא לחברי הכנסת לקבל את ההשגות שלנו ולא להיות שותפים לפגיעה חסרת התקדים בתקנון הכנסת ובנוהג הכנסת. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ לסכם את הדיון, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, שרות, חברי הכנסת, חג שמח לכולם. אנחנו בחג פורים, אבל מי שמסתכל באולפנים בימים האחרונים, בשבועות האחרונים – יש הרגשה שנוספו חגים חדשים לחגי ישראל. אותם אולפנים שמתדלקים בלי הפסקה את המחאה – יש גם עניין שפתאום כל אחד רואה בן אדם אחד משהו כמו 10,000 או 5,000, מגיעים למספרים שבינם לבין – לא שומעים? אומרים שלא שומעים טוב, בוסו.

היו"ר אוריאל בוסו:

שומעים, אבל בכל זאת, הדיבורים קצת – – –

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אז במסגרת התדלוקים שאתם מקבלים מהאולפנים, מכל הפרשנים, מהכתבים, ההתלהבות שבה משדרים את המחאות, ההתלהבות שבה הם מראיינים כל משקיע שאומר שהוא מוציא את הכספים שלו, יש הרגשה שיש חגים חדשים. הם הכריזו על יום השיבוש הלאומי. עכשיו, באו כמה אנשים, אמרו שהם הולכים לשבש את המדינה, ופתאום אנחנו רואים פושים בתקשורת: "יום השיבוש הלאומי". אחרי כמה ימים, אחרי שיש לנו את יום השיבוש הלאומי, מגיע "יום ההתנגדות הלאומי". הפושים של כל ערוצי החדשות והאולפנים כבר מגדירים את זה כיום השיבוש ויום ההתנגדות הלאומי. זה משהו חדש, אולי נוסיף את זה לחגי ישראל, ואולי גם הימים בין יום השיבוש הלאומי ליום ההתנגדות הלאומי – אולי נגדיר את זה כאסרו חג. נכניס לחגי ישראל, הימים יהיו אסרו חג, ויש לנו חגים חדשים.

רון כץ (יש עתיד):

אתה לא מבין שכל נאום כזה מביא עוד 100,000 מפגינים?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

יום השיבוש הלאומי ויום ההתנגדות הלאומי, שני חגים חדשים שהמציא לנו השמאל באמצעות אותם אולפנים שמשרתים ומתדלקים את ההפגנות.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני פחדתי שאחרי יום השיבוש ויום ההתנגדות יבוא יום הנכבה, אולי, חס וחלילה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

חס וחלילה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חס וחלילה, אני כבר לא יודע לאן – – –

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

ויש, מעבר לחגים שהוסיפו לנו, גם את ההסתה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

משתמשים במונחים.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

– – שפתאום היא כבר לא הסתה. זה לא בדיוק הסתה. מתי זה כן הסתה? תלוי מי המסית כביכול. עכשיו, יש לנו פה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חס וחלילה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

– – קבוצה אחת שבאה ממחנה מסוים. מה, זאב? אמרנו בלי שמיות.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

בטח שכן.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

כן? טוב. אז תגיד לי. חבל.

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, זהו, אתה יכול לרדת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

חשבתי שבלי, אבל בסדר, לא נתווכח.

רון כץ (יש עתיד):

אה, זה לא – – – שמית.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

כן, אין בעיה. עכשיו יש את ההסתות. בדיונים בוועדה, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה אמר שאני תוקף יותר מדי את היועצת המשפטית לממשלה, ואני הקראתי כמה אנשים שהם בעצם מסיתים כמו שהם נושמים – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, קצת יותר שקט במליאה, חברי הכנסת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

– – כמו אהוד ברק, ראשי ממשלה לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, אלופים, ראשי שב"כ. אנשים שבאמת יש להם משמעות ציבורית לא מפסיקים להסית, קוראים לסירוב פקודה, מרי אזרחי, דם ברחובות. זה לא ייגמר רק באלימות. השוואה של נתניהו כבר על בסיס יום-יומי להיטלר; פרשן קבוע בערוץ 12 שמשווה את נתניהו ואשתו לצ'אושסקו, עם ההקשר של איך שהם סיימו. היום בוועדה כבר היה משהו חדש – השוו את נתניהו לאחשוורוש ואת דרעי להמן הרשע. כל פעם הם ממציאים דברים חדשים למה להשוות את נתניהו ואת דרעי ואת כל מי שמהימין. ומה עם היועצת המשפטית? איפה היא כשיש את כל ההסתות האלה ברחובות? רק כשפוגל אמר משהו, תוך חצי שעה היא כבר הציעה לחקור אותו. כל ההסתות המטורפות האלה מהשמאל, של אולמרט, ברק, חלוץ, כל אלה, גולן, כל אלה – היא שותקת, ישנה צוהריים.

רון כץ (יש עתיד):

תגנה את מה שהוא אמר. תגנה את מה שהוא אמר.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אמרתי שאני לא מסכים עם מה שהוא אמר.

רון כץ (יש עתיד):

יופי. טוב לגנות אותו. טוב לגנות אותו.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

ועדיין לא ייתכן שרק אותו היא תורה לחקור, וכל השורה של הבכירים האלה, שמסיתים כמו שהם נושמים – –

רון כץ (יש עתיד):

שמעת את שר הביטחון היום?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

– – אמרתי, לסירוב פקודה, מרי אזרחי, דם ברחובות – –

רון כץ (יש עתיד):

שמעת את שר הביטחון?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

– – אלימות – להכול הם מסיתים, ובהם היא לא נוגעת.

רון כץ (יש עתיד):

שר הביטחון שלך, שמעת אותו? שמעת את שר הביטחון?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

למה היא לא נוגעת בהם?

רון כץ (יש עתיד):

שמעת את שר הביטחון שלך?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

למה, כי הם נגד הרפורמה אז אסור לגעת בהם?

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, שמעתי את שר הביטחון שלך?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

לא הייתה יועצת משפטית כזאת.

רון כץ (יש עתיד):

היחיד האחראי בממשלה הזאת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

והמשנה שלה שואל אותי בוועדה למה אני נטפל אליה. איך אני לא איטפל אליה אם היא חד-צדדית? כל ההסתות האלה, זה לא מזיז לה. רק אחד מהימין – תראו מה היא עשתה. מה, לקרוא לדם ברחובות זו לא הסתה? לקרוא לחיילים לסרב פקודה?

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, תעצרו את זה כבר, תעצרו את הטירוף. מספיק.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אופיר, אבל יאיר לפיד אמר שמותר להם, אלה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

מה?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

יש כאלה שמותר להם. הכול מותר להם.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

זה מה שקורה. היא נותנת. מה שהיא עושה – בזה שהיא לא מתייחסת ונותנת לזה הכשר – –

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

– – – אנשים אחרים, זה זמן אחר, זה – – – אחרת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

– – בזה שהיא לא אומרת כלום ולא יוצאת נגד זה ולא קוראת לחקירה נגד אותם אנשים, המסיתים האלה – –

רון כץ (יש עתיד):

אתה יודע מה, אופיר? אני אעשה איתך דיל: תחקור את זה שקרא להם טרוריסטים – – –

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

– – היא פשוט נותנת להם לגיטימציה, נותנת לגיטימציה, נותנת לגיטימציה – –

רון כץ (יש עתיד):

איך הוא אמר?Domestic Terrorism , מי זה היה?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

– – נותנת לגיטימציה להסתה פרועה.

רון כץ (יש עתיד):

מי זה היה עם ה-Domestic Terrorism? מי זה היה? מישהו שלכם.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

פעם, אני זוכר – – –

רון כץ (יש עתיד):

מי זה היה? קוראים לו יאיר.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני זוכר שהשוטרים, אני זוכר שגם השוטרים היו חשובים. אני זוכר שהשוטרים במדינת ישראל היו חשובים והיינו שומרים עליהם.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מי שיעצור חקיקה – – –

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

היום כשתוקפים שוטרים זה כבר לא משהו משמעותי, לא נורא. איך אמרה פה יושבת-ראש מפלגה? לא נעים – לא נורא. זה השוטרים של כולנו, גב' מיכאלי. הם שומרים גם עלייך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

כשהם שומרים על הסדר הם שומרים על הסדר כדי שגם את תוכלי לחיות בסדר.

רון כץ (יש עתיד):

אבל רגע – – –

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

בגלל שזה נגד המפגינים אז לא מפריע שינשכו שוטרים – –

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, לא צריך לחקור אותו, מה אתה אומר?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

– – שירביצו לשוטרים? 11 שוטרים פצועים שמטפלים בהם זה בסדר? לא אכפת לכם מהשוטרים יותר? למה, למה הצביעות הזאת?

דבי ביטון (יש עתיד):

אופיר, אתה מגזים – – –

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

לשוטרים לא משנה באיזו הפרת סדר הם שולטים באותו רגע. הם שוטרים של כולנו, אם זו הפגנה מהימין או אם זו הפגנה מהשמאל.

רון כץ (יש עתיד):

איך מטפלים בטרוריסטים?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

הם שוטרים של כולנו.

רון כץ (יש עתיד):

למה אף אחד לא רוצה לחקור אותו? אין תשובה. חכה, נו, תמשיך, היית ברצף.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני ממשיך.

רון כץ (יש עתיד):

למרות שזה כבר שמית, אחי, הכול טוב.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

הרסו לי. אתה שואל למה אנחנו לא – תשמע. טוב, רון, נמשיך בפעם אחרת, סימנו לי, אז תודה. אם אמרו לי לרדת זה אומר שאין בעיות, אז אני מקווה ששכנעתי אתכם ותצביעו בעד שינוי התקנון. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת על סיכום הדיון. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת להצבעות. אתן את סדר הדברים כך: לתקנון הכנסת הוגשו שתי הסתייגויות, של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, יפעת שאשא ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת אחמד טיבי, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. מוצעות שתי הסתייגויות. אנחנו נצביע על שתי ההסתייגויות, ולאחר מכן נצביע על שינוי התקנון בסעיף 1. לבקשת האופוזיציה, הוגשה בקשה להצבעה שמית בשלוש ההצבעות. מזכיר הכנסת, אנחנו מצביעים כעת על ההסתייגות הראשונה – על ההשגות לשינוי התקנון. מי שבעד זה בעד ההשגה, נגד שינוי התקנון, ומי שנגד הוא בעד שינוי התקנון ונגד ההשגה. מזכיר הכנסת יקרא בשמות.

קריאה:

אפשר לחזור?

היו"ר אוריאל בוסו:

אני חוזר על הדברים. כרגע אנחנו מצביעים על שתי ההשגות לשינוי תקנון הכנסת. מי שבעד זה הוא בעד ההשגות שהוגשו על ידי סיעות האופוזיציה, שזה קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הממלכתי, קבוצת סיעת ישראל ביתנו, קבוצת סיעת חדש-תע"ל וסיעת רע"מ, ומי שנגד הוא נגד ההסתייגויות ובעד השארת שינוי התקנון. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

המזכיר יקרא שוב בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב הראשון של קריאת השמות.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע וטרם הצביע? אם כך, תמה ההצבעה. נא לספור. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 46 בעד, 51 נגד. אני קובע שההשגה על שינוי תקנון הכנסת נדחתה. אם כך, נעבור להשגה הבאה, אף היא בהצבעה שמית, לבקשת חברי האופוזיציה. מזכיר הכנסת יקרא בשמות, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, קצת – חברי הכנסת, חברי הכנסת משני הצדדים, לאפשר – חברי הכנסת משני הצדדים, לאפשר למזכיר לקרוא בשמות, גם בשביל להקל עליו, לא בשביל משהו אחר. בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

המזכיר יקרא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בקריאה הראשונה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע ולא הצביע? אם כך, תמה ההצבעה. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 47 בעד, 51 נגד. אני קובע שאף ההשגה השנייה נדחתה. וכעת נעבור – – –

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אנחנו מושכים את הבקשה לשמית, אדוני היושב-ראש.

קריאה:

אני ביקשתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

כעת אנחנו מצביעים על שינוי התקנון עצמו. האופוזיציה משכה את הבקשה להצבעה שמית. הממשלה – – –

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

הממשלה הגישה בקשה להצבעה שמית.

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

לא. הצבעה שמית, לבקשת הממשלה.

קריאה:

נעשה אלקטרונית.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני חוזר ואומר: מי שמצביע בעד כעת, הוא בעד שינוי התקנון; מי שמצביע נגד הוא נגד שינוי התקנון. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

מזכיר הכנסת יקרא בשמות של חברי הכנסת פעם נוספת, של מי שלא נכח בפעם הראשונה בקריאת השמות.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

האם יש מישהו באולם שנוכח ומעוניין להצביע ולא נקרא בשמו? אם כך, תמה ההצבעה. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 51 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לתיקון תקנון הכנסת לפי חוק-יסוד: הכנסת (הוראת שעה) (סעיף 62), התקבלה, ולוח הזמנים יפעל לפי שינוי התקנון.

היו"ר אוריאל בוסו:

רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13) (הסדרים לעניין מזון בבית חולים בחג הפסח), התשפ"ג–2023, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת הרב משה גפני להציג את הצעת החוק. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גפני, יש לך הזדמנות לרדת מזה. גפני, אם אתה רוצה פחות חמץ, תרד מזה.

היו"ר אוריאל בוסו:

עשר דקות לרשותך, אדוני.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גפני, אתה רוצה להגיד שאתה מוותר על החוק?

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, אתה גם יושב-ראש ועדת הבריאות, שהכינה את החוק הזה לקריאה ראשונה, ועשית את זה, אני חייב לציין, באופן מסודר, מקצועי ונכון. אני מבקש להקדים ולומר לחברי הכנסת – – –

מרב מיכאלי (העבודה):

לא שומעים את חבר הכנסת גפני – – – מנסה להשתיק אותך? מה קורה?

משה גפני (יהדות התורה):

אני רוצה לומר לחברי הכנסת, זה חוק מיותר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

על זה אנחנו מסכימים.

מרב מיכאלי (העבודה):

חבר הכנסת גפני, אז תוותר על החוק הזה – – –

משה גפני (יהדות התורה):

אני לא הבנתי, אני יכול לדבר פה בכנסת או שיש איזה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

רגע, את בעד להקשיב לו או לא?

מרב מיכאלי (העבודה):

שידעו עד כמה מופרך – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

עד כמה מופרך. כיבדנו גם כשאת אמרת דברים מופרכים, אז נקשיב לו.

משה גפני (יהדות התורה):

החוק הזה הוא מיותר, ואני אומר את זה – –

אליהו רביבו (הליכוד):

הרב גפני, אני מודאג, היא פונה אליך בלשון זכר.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, תקשיבו לדברים.

משה גפני (יהדות התורה):

– – בשם חברי הכנסת שהגישו את הצעת החוק – יוסף טייב, אוריאל בוסו, ינון אזולאי, ישראל אייכלר, יעקב אשר ויצחק פינדרוס. דא עקא, שאחרי למעלה מ-70 שנה שהתנהלו כאן בארץ, במדינה, בתי חולים בחג הפסח בשקט ובשלווה, אין פרץ ואין יוצא ואין צווחה, ומנהל בית החולים ידע מה לעשות בבית החולים כשמגיע חג הפסח וצריך לשמור שלא יהיה חמץ כדי שהחולים יוכלו להתאשפז כשהם נאלצים להתאשפז ושיוכלו לאכול מתי שהם צריכים לאכול – קפץ עלינו רוגזו של בג"ץ. בא בית המשפט ואמר: בשום פנים ואופן אין סמכות למנהל בית החולים להתערב בעניין הזה. מנהל בית החולים יכול להחליט שביום מסוים בית החולים יהיה סגור למבקרים, או בשעות מסוימות, או כל מיני נושאים שהם בסמכותו של מנהל בית החולים. אף אחד לא אמר בבית המשפט שאין סמכות למנהל בית החולים לקבוע את זה. מה שהוא היה יכול לקבוע במשך למעלה מ-70 שנה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת רוטמן, חבר הכנסת עבאס, זה קצת מפריע. אתם יכולים או לשבת – – –

משה גפני (יהדות התורה):

– – זה אם בבית החולים יקפידו שלא להכניס חמץ, אם בבית החולים יהיו מקומות שבהם יהיה אפשר לאכול חמץ – הרי זה לא חל על מי שאינם יהודים, החוק הזה. אמרנו את זה בוועדה, אני אומר את זה גם כאן. למה הכניסו את המדינה לסחרחורת הזאת? לאיזה צורך התערב בית המשפט בעניין? לאיזה צורך?

היו"ר אוריאל בוסו:

רשימת הדוברים נעולה.

משה גפני (יהדות התורה):

הכול היה שקט, הכול היה בסדר, לא היה מתח בין הציבורים השונים. למה היה צריך להתערב בעניין הזה?

מיקי לוי (יש עתיד):

עוד לא התחיל הדיון, אתה לא יכול לסגור.

היו"ר אוריאל בוסו:

התחיל הדיון, חבר הכנסת לוי. תודה.

משה גפני (יהדות התורה):

ומכיוון שהוא אמר שאם רוצים להתערב בעניין הזה ולתת סמכות למנהל בית החולים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לא התחיל הדיון. יתחיל הדיון כשהראשון יעלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת לוי, כבר דיברנו על זה. ברגע שהוא עלה להציג את החוק התחיל דיון בחוק. ברגע זה אני יכול לנעול את רשימת הדוברים.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא נכון. הוא רק מציג את החוק, לא התחיל הדיון. יש הבדל. אל תנצלו את זה, תכבדו את הכנסת.

היו"ר אוריאל בוסו:

זה תחילת הדיון.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא נכון, אני לא נהגתי כך.

היו"ר אוריאל בוסו:

אוקיי.

מיקי לוי (יש עתיד):

ולכן הרשימה לא סגורה.

משה גפני (יהדות התורה):

ואז אמר בג"ץ: אם אתם רוצים להשאיר את המצב כמו שהוא היה, את אותו סטטוס קוו, אם אתם רוצים, אתם צריכים לעשות חוק בחקיקה ראשית. ואנחנו דנים היום על הרפורמה המשפטית ומדברים על הדברים שבית המשפט לקח סמכויות לא לו והכניס את החברה למריבות מיותרות. יש לי הרבה מאוד דוגמאות, אבל הינה אחת הדוגמאות. למה היה צריך את זה? למה אנחנו צריכים לעמוד פה עכשיו ולהתווכח, קואליציה ואופוזיציה? מה אנחנו הולכים לשנות? אנחנו הולכים לכפות על מה שהוא אורח חיים? אנחנו באים לעשות דברים דווקא? אנחנו באים להגיד פה איזה דבר שלא מעניין אותנו. למה התערב בג"ץ בעניין הזה? לאיזה צורך? שיכרון הכוח של השופטים, שיכרון הכוח של בג"ץ שהכול הוא יכול לעשות. אגב, הכול שהוא יכול לעשות, ההתערבות החצופה הזאת היא התערבות רק בנושאים נגד הדת. בדברים אחרים הם מהלכים כאילו על קוצים. פה הם אומרים באופן מלא והם מקווים שיהיו כמה אנטי-דתיים שימחאו להם כפיים. ואז באנו ודיברנו בינינו שאם אכן צריך לעשות חוק, נעשה חוק, את החוק הרך ביותר האפשרי: אין סמכות לאף אחד מלבד מנהל בית החולים, והסמכות, שהוא יכול להעביר אותה למישהו שהוא ממנה, הוא יכול לעשות את זה בכל בית החולים; בחלקו. הוא יכול למשל – בבית החולים בנצרת מנהל בית החולים לא יקבע את זה, זה ברור. החוק לא חל על מי שאיננו יהודי. למה, ריבונו של עולם, הבאתם את ההחלטה הזאת? מה הולך להשתנות בסטטוס קוו? וככה סדרה ארוכה של חוקים שמשבשים את סדרי הדיון בינינו, את הוויכוחים שאנחנו צריכים להתווכח. על מה? על מה הוויכוח פה – אם למנהל בית החולים, שיכול לסגור את בית החולים, יכול לסגור את חלקו, יכול לסגור בימים מסוימים, יכול לסגור בשעות, הייתה לו סמכות בקורונה לעשות כפי שהוא מוצא לנכון, אז אנחנו אומרים בחוק הזה שיש לו גם סמכות להחליט לגבי החמץ בפסח, כשבאים חולים בעל כורחם, שצריכים להיות בבית החולים, והם לא רוצים, בגלל איסור דתם, שיהיה חמץ במטבח, כדי שהם יוכלו לאכול, בגלל הבריאות שלהם, לא רק בגלל שכל אדם צריך לאכול. אני הייתי בטוח, ואני אומר לכם את האמת, שאנחנו נגיש הצעת חוק כזאת – הוא יעבור בכמה דקות ויסתיים. הייתי בטוח. הרי אין פה שום דבר של כפייה, אין פה שום דבר של שוני בסטטוס קוו. פתאום הגיעה האופוזיציה, הגיע לוועדה, וכנראה – גם פה אני רואה שהם מתארגנים בעניין הזה. על מה אתם הולכים להתווכח איתנו? שמה, שלמנהל בית החולים אין סמכות? שאין חמץ בפסח? שמי שהוא שומר מצוות – אגב, כל הסקרים אומרים שיהודים בפסח, שלושה רבעים מהעם היהודי בארץ ישראל מקפידים על זה. אז שלא יוכלו לבוא לבית החולים? שאם יבואו, שיהיה להם את החשש שהם צריכים לאכול חמץ? על מה הליברלים באופוזיציה מדברים? מה הליברלים באופוזיציה אומרים לאותו חולה שנזקק לשירותי בית החולים והוא צריך להתאשפז בפסח, לצערו הרב – שהוא גם יסבול מחמץ בפסח? מה עונים לו? אין ליברליות, אין התחשבות בשני, אין התחשבות במי ששומר מצוות, שמקפיד על כשרות בפסח. אין כל הדברים האלה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי אמר לך את זה?

משה גפני (יהדות התורה):

יש רק המלחמה נגד כל מה שנציע, על כל נושא. והמציאות הזאת היא מציאות שאנחנו חייבים לחיות איתה, להתמודד איתה, לא להרפות, לא להתייאש מהדיבורים האלה. מה אמרנו פה? האם זה לא שילוב בין הציבורים השונים במדינת ישראל, שאנחנו יכולים לחיות יחד? מה אתם רוצים שנעשה, שאתם תהיו עם אחד ואנחנו עם אחר?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה אתם עושים. זה אתם עושים.

משה גפני (יהדות התורה):

מה אתם רוצים שיהיה – שלא נבקש להשתלב יחד, שכל אחד יוכל לחיות על פי אמונתו? אתם לא רוצים את זה? אני מבקש, אדוני היושב-ראש, אתה גם יושב-ראש הוועדה, תלוי באופוזיציה. אני חושב שאנחנו צריכים לשקול מחדש את עמדתנו בחוק הזה – האם אנחנו נשארים רכים כמו שעשינו בקריאה הראשונה, לא לעשות מעבר לזה, בגלל שאנחנו בכל אופן רוצים להשתלב ביחד – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה חושב שכולם טיפשים.

משה גפני (יהדות התורה):

– – או שחבל על המאמץ, נעשה את המקסימום שאפשר להעביר בחוק. לא יצא מהם שום דבר. הם לא מתכוונים מקצועית לנושא החוקי בעניין הזה, הם לא מתכוונים לשום דבר. הם מתכוונים לנגח, הם מתכוונים לפגוע. לא אכפת להם מהחולים שומרי המצוות, לא אכפת להם מבתי החולים ומהמנהלים, שהם הסמכות להחליט בדברים האלה. ועל כן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק הזאת, חוק זכויות החולה – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה זה קשור לזכויות החולה?

משה גפני (יהדות התורה):

– – שזו דוגמה לבית משפט שלא מבין כלום ולא מתחשב בכלום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

די, די, די. גפני, די. די. גפני, די.

משה גפני (יהדות התורה):

וזו דוגמה של מציאות שאנחנו מבקשים להשתלב יחד, דתיים ושאינם דתיים, ויש כאלה שלא נותנים לנו את זה. לכן אני מבקש את התמיכה של הכנסת בהצעת החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זכרתי רק שזה חוק מיותר.

גלעד קריב (העבודה):

כן, זה אכן חוק מיותר. על זה אנחנו מסכימים.

קריאה:

מה עושים בחוץ לארץ?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת הרב משה גפני, יוזם הצעת החוק. חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נוכח, להציג את החוק; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אף הוא אינו נוכח. אם כן, נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גפני, לאן הלכת? גפני, זה נכון שאמרת שאתה רוצה להשתלב ולא נותנים לך?

משה גפני (יהדות התורה):

אני אמרתי שהחוק מיותר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

את זה אני יודע. עם זה אני מסכים.

משה גפני (יהדות התורה):

לא, אבל אני רציתי גם להגיד שאתה מיותר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אבל אמרת שאתה רוצה להשתלב ולא נותנים לך?

משה גפני (יהדות התורה):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שמעתי שככה אמרת. לא הבנתי.

משה גפני (יהדות התורה):

אמרתי שאני רוצה להשתלב. זה חוק שמשלב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא הבנתי.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מיותר.

משה גפני (יהדות התורה):

גם אני מיותר.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון.

משה גפני (יהדות התורה):

גם אני מיותר. אנחנו שנינו, כשאנחנו מיותרים, אנחנו יכולים לדבר ביחד.

נאור שירי (יש עתיד):

לחלק הראשון אני מסכים.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אני לא אדבר על חוק החמץ. דיברו עליו מספיק, ואמר גם חבר הכנסת הרב גפני: חוק מיותר, ואכן הוא צודק, אכן חוק מיותר. אבל באמת ימים קשים ולא פשוטים. אני שומע את הקולות, אני חווה את הכאב של האנשים מכל קצוות העם, והיום אפשר להגיד בצורה בטוחה – מכל המפלגות, אנשים שמסתכלים ולא מאמינים למראה עיניהם. מדינת ישראל, שהיא נס, שקמה מהטרגדיה הגדולה והשואה של העם היהודי, ובזכות הניצולים ושאר העליות המבורכות הצליחה ב-75 שנה להיות מדינה עצמאית, חופשית, ליברלית, דמוקרטית, יהודית, בלב המזרח התיכון, בלב מזרח תיכון קשוח, מול איומים בלתי פוסקים של טרור ומלחמות, שמרה על צביונה הדמוקרטי, שמרה על אחדות העם, שמרה על הסולידריות, שמרה על היהדות, עד הרגע שהליכוד, הציונות הדתית, החרדים ועוצמה יהודית הקימו ממשלה. וראו זה פלא, מאותו רגע אין אחדות, אין לכידות ואין סולידריות. הממשלה בהנחייתו של יריב לוין, שלוחו שמחה רוטמן, בעידודו וברוחו הגבית של ראש הממשלה נתניהו, ריסקתם אותנו. מדינת ישראל לא תוכל לעמוד אל מול אויביה כשהיא מפולגת ומשוסעת. מדינת ישראל לא תוכל לממן את צבאה ואת מערכת הבריאות שלה ואת מערכת החינוך שלה כאשר הכלכלה שלה מתרסקת. אני פנה מפה בראש ובראשונה לראש הממשלה, אני פונה לחברי הליכוד שמרכיבים את הממשלה הזאת: תהיו אחראיים, תתפסו פיקוד, תשתלטו על האירוע ותעצרו את הטירוף. אני רוצה לפנות מכאן לחברי הכנסת הוותיקים והצעירים שבקואליציה: לא הכול כשר ולא הכול מותר בשביל להיות חבר כנסת. יש דברים חשובים מזה. יש רגעים בחיים שצריך לעשות את הדבר הנכון. לא לפחד ממרכז הליכוד, לא לפחד ממנהיג המפלגה, לא לפחד מציוצים הרסניים וחסרי משמעות אל מול האמת. יש רגעים בחיים שאדם צריך לקחת את גורלו ואת גורל מדינתו בידיו ולעשות את המעשה הנכון. ההיסטוריה תיטיב איתו, ואם לא יעשה כך, ההיסטוריה תשפוט אותו. צאו ועשו מעשה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה –אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איפה חבר הכנסת גפני? שמעתי זעקה של קוזק נגזל שרוצה להשתלב ואנחנו לא נותנים לו? אני אגיד איך משתלבים. משתלבים קודם כול כשבאים מתחת לאלונקה של השירות בצה"ל – ככה משתלבים הכי טוב בחברה הישראלית. משתלבים טוב אם באים מתחת לאלונקה של שוק העבודה. משתלבים טוב, ידידי חבר הכנסת גפני, אם לא גוזרים על הילדים בחינוך העצמאי אפס לימודי ליבה. ככה משתלבים בחברה הישראלית, לא כשמשתלחים בבית המשפט העליון, לא כשמוציאים או שמים אצבע בעין לרוב המשרת, לרוב התורם למצב הכלכלה, לרוב הדואג לזה שגם נוכל לחיות כאן וגם נוכל לממן קצבאות בכלל, אבל גם לבחורי הישיבות. ככה משתלבים. לא משתלבים כאשר בתוך הפוגרום המשפטי הזה מעבירים גם חוק חמץ, שעמד פה חבר הכנסת גפני ואמר עליו שזה חוק מיותר. הרי אנחנו יודעים – חבר הכנסת בוסו, גם אתה חתום על החוק הזה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

בגאווה עצומה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – שבפסח הקרוב יהיה יותר חמץ בבתי החולים.

היו"ר אוריאל בוסו:

בגלל אנשים כמוך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יהיה יותר חמץ בבתי החולים בגלל אנשים כמוך, שתאוות הכוח מעבירה אותם על דעתם. אתם לא יכולים להחליף לא את הרופאים, לא את המגינים, לא את אלה שדחפתם אותם לצאת לרחובות. קראתם להם אנרכיסטים והשוויתם אותם למציתים בחווארה. הם אלה שנושאים את המדינה הזאת על הכתפיים שלהם. אני נגד סרבנות, אבל אני נושא אותם על כפיים, את אלה שאכפת להם, את אלה שיוצאים לרחובות, את אלה שבזכותם אנחנו יושבים כאן. דרך אגב, אדוני היושב בראש, כרגע גם אתה בזכותם יושב כאן, תדע את זה. התפילות – אנחנו נמשיך להתפלל, אבל הקדוש ברוך הוא לא רוצה שנסמוך רק על התפילות שלו. הוא רוצה שנעבוד, הוא רוצה שנגן, הוא רוצה שנילחם, וכשצריך, נילחם גם על האופי של המדינה הזאת.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים. נא לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני פונה מכאן גם אליך. תגיד, אתה חושב שבזמן הזה שהמדינה סוערת, זה הזמן לחוק חמץ כזה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – כשאתם יודעים שהוא יביא יותר חמץ?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לצערי, אני אומר את זה, כמי שלא רוצה לראות חמץ בבתי החולים אבל יודע שעם חוקים כאלה, לצערי הרב אנחנו נראה יותר חמץ.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, מי שלא נוכח ואקרא בשמו לא יוכל לעלות. אי-אפשר כל פעם שזה חוזר וזה לפנים משורת הדין. נמשכים פה שמות ואחר כך נותנים הצבעות שמיות. או שעובדים בשיתוף פעולה – קראתי בשמך, קראתי בשמה של יוליה, לא הייתם. נראה בסוף מתי זה יסתדר. כרגע אי-אפשר לצרף. בבקשה, שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, תעצור לי את הזמן עד שאני אוכל להתחיל לדבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

ואליד, כרגע קראתי ואין. בסוף נראה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, אני פשוט נקלעתי בשבוע-שבועיים האחרונים למפגן עצום של צביעות, אז ביקשתי לדבר עליו. אתה מעוצמה יהודית, לא מהציונות הדתית, נכון? סליחה שאני לפעמים מתבלבלת. תראה, אני הייתי יו"ר ועדת ביטחון פנים לפני שהפכה ללאומי ובסוף ללאומני. במהלך הדיונים שלי בוועדה ידעתי תמיד לאזן – לאזן, כולל לעשות דיון על מיכאל בן ארי כשהיה על הציוצים שלו בטוויטר, כולל דיון על אלימות של שוטרים וכולל על המכת"זית. אני רואה שעכשיו השר לביטחון לאומי התהפך כמו סטייק, אז בואו אני אספר לכם מה היה אצל איתמר בן גביר, שעשה קריירה מוועדת הביטחון שלי ובסוף גם נבחר לשר. מה הוא עשה? כשהגיעה המכת"זית באו כל החרדים, אגב, ונלחמו – בצדק, אגב, כי המכת"זית הזאת, בוסו, מסריחה. כשהיא נכנסת ללוחמה בשטח בנוי, מה שנקרא, הכול מסריח. בא בן גביר – אני לא אשכח את הסצנה הזאת – ואמר: שלושה ימים הריח של הבואש לא ירד לי מהבגדים; נלחם על מנת להפסיק עם הבואש. אני עזרתי, כי לא הייתי בפוזיציה. אמרתי: מה זה הבואש הזה? זה סירחון. אתם רוצים לפזר? שימו מים, מה הסיפור? הרי הם התפזרו. עכשיו מגיעה המשטרה ומשתמשת בבואש. על מי? על אנשים מפרדס חנה-כרכור שיצאו להפגין על המדינה שלהם עם דגל ישראל.

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל אתמול פורסם שהמכת"זיות פיזרו מים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול, תודה לאל. אבל היה בואש, היה בואש. סליחה, הרי הייתה החלטה. מה זאת החוצפה הזאת להביא בואש למפגינים מפרדס חנה-כרכור? מאיפה החוצפה הזאת?

היו"ר אוריאל בוסו:

אני אתן לך תשובה. המכת"זית הזאת צריכה בכלל להיעלם. כל עוד היא נמצאת, צריך להיות שוויון לכולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין דבר כזה.

היו"ר אוריאל בוסו:

בואש לכולם או מכת"זית לכולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אם החלטת שאין בואש, אז אין בואש, גם לא למפגינים מפרדס חנה-כרכור. אל תהיה צבוע, זה מה שאני אומרת. אגב, הראשונים שנלחמו על הבואש זה החרדים, ואני עזרתי להם. לא קראתי להם אנרכיסטים, לא קראתי להם טרוריסטים, קראתי להם מפגינים. אתה יודע מה? אני מתנגדת לכל הפגנה שלהם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

את משווה בין מה שעשיתם לחרדים לבין הפריבילגיות שאתם מקבלים בהפגנות שלכם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה חייב לפתוח את הקולטים, תקשיב לי טוב. אני, מירב בן ארי מיש עתיד, עשיתי דיונים על הפגנות החרדים.

היו"ר אוריאל בוסו:

חותם על הדברים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גם אני חותם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, הוא חותם על הדברים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה קשור לצביעות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אתה יודע מה הבעיה שלכם? שאתם לא מסוגלים לראות את כולם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. נא לסיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אבל הוא דיבר לי כל הזמן, אז תן לי רק עוד דקה.

היו"ר אוריאל בוסו:

ניהלת איתו דו-שיח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא מדבר. אני לא עשיתי דו-שיח, הוא מדבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

עוד 20 שניות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי יש לי עוד משהו קטן.

היו"ר אוריאל בוסו:

לכבוד פורים, עוד 20 שניות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני חייבת גם להגיד משהו, כי אתה הסכמת איתי. אתה יודע שאי-אפשר כל הזמן לקחת צד. אתה שר של כל אזרחי ישראל. לא יכול להיות שאתה הופך אותם לטרוריסטים ולאנרכיסטים בעוד שכשהיית אצלי בוועדה נלחמת על המפגינים של אהוביה סנדק, נלחמת על חסימת כבישים של המפגינים של אהוביה סנדק. עכשיו הם יורדים לכביש. שנייה, המתמחה של ולדי שהייתה גם אצלי, היועצת שהייתה בהתמחות אצלי, גילי – רק שתדע, תדע את זה אתה, כששחררנו אותה מהמעצר שלה, אתה יודע מה היה המשפט הראשון שאמרתי לה כשהתקשרתי אליה? התקשרתי אליה ואמרתי לה: גילי – על מה עצרו אותה? על זה שהיא ירדה מהמדרכה לכביש. על זה – אנרכיסטית. אמרתי לה: גילי – עוד לפני ששאלתי אותה מה שלומה, תקשיב רגע.

היו"ר אוריאל בוסו:

לסיים, חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

טוב שאמרת לי, כי אגיד את זה לך. אמרתי לה: גילי, יש שוטרים טובים במשטרת ישראל. זה מה שאמרתי לה, ולדי. אמרתי לה: יש שוטרים מצוינים. לא כולם ככה. למה? כי אני לא מפוזיציה; כי המשטרה חשובה לי. אני לא רוצה לרסק אותה, ובחיים – לא אני, לא מיקי, ולא סגלוביץ'. היינו מביאים לפה קציני משטרה לחדר של יש עתיד. אין לכם בושה. אין בושה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני לא רוצה להגיב – – –

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תדע, ותדע לך שיש לי עוד דברים, אבל עכשיו אני סיימתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

יש לכם עוד דיון אחר כך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי עוד דברים, כי על איך שהוא התהפך כמו סטייק אני כבר יכולה לכתוב מגילה כמו מגילת אסתר. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

יש לך עוד דיונים היום, מחר. תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איזה מזל שליהדות יש את הרב גפני. איך היא הייתה שורדת אלפי שנים, דורי-דורות, בלי חוק החמץ של הרב גפני? הרי אנחנו לא יודעים להיות יהודים בלי שהרב גפני יבוא ויכפה עלינו את חוק החמץ. הרי אתם מבינים כמה זה אבסורד. הרי בניו יורק, באירופה, מרכזים, שכונות עמוסות חרדים ששומרים את מצוות הפסח, ועדיין לא כופים עליהם בבתי החולים לא להכניס חמץ. אבל במדינת ישראל, מדינת היהודים, שלנו חשוב לשמור על פסח, רוצים לכפות עלינו איך אנחנו צריכים בחוק להכריח יהודים בעצם לשמור על פסח. אתם צריכים להבין, בכל מקום שאתם תנסו לכפות את היהדות, אתם תשניאו אותה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם את אומרת "לכפות", לא קראת את החוק.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

בכל מקום שאתם תרצו לכפות את היהדות אתם תמצאו אנשים מן הצד השני שבסוף ידרסו את התורה, כי אתם מנסים לכפות את זה עליהם. תקשיבו, אתם חייבים להפסיק להשניא את היהדות על היהודים. תעצרו כל עוד אתם יכולים, לפני שזה הופך להיות קרע אדיר. אנחנו רואים כבר את רמת החיכוך האדירה בין החילונים לבין החרדים – שנאה שהולכת ומתגברת בדיוק בגלל חקיקות כאלה, שאתם נכנסים לתוך המרחב הפרטי של אזרחי ישראל. כשאתם מנסים לכפות את אורח החיים שלכם על אחרים – שם נוצרת השנאה. ודווקא בתקופה כזאת, תקופה כל כך קשה, אנחנו צריכים ללמוד לחיות ביחד. מה, החלטתם לשבור את החוזה הזה שלנו? לשבור את המרקם הישראלי הכל-כך עדין בין אלה שרוצים לקיים מצוות, אלו ששומרים על המסורת – ואתה יודע מה? אולי לא כמוך, אדוני היושב-ראש, אבל במתינות הספרדית שאותי לימדו בבית, לא הבריונית והאלימה, כשאני נוסעת לפריז ואני רוצה ללכת עם סבתא שלי לבית הכנסת בבוקר, אז אני לוקחת רכבת בשבת כדי להגיע אליה הביתה וכדי לקחת אותה לבית הכנסת, כי החוויה המשותפת הזאת, היהודית, כל כך יותר חשובה, כל כך יותר ממלאת מאשר לבוא ולהכריח אותי. אתם צריכים להבין, אני קוראת עכשיו ברשתות החברתיות שקמה לה איזה מחאה חדשה שאתם יצרתם. היא נקראת "מחאת המקרונים", ככה, "מחאת המקרונים" בפסח. אנשים הצהירו שאם החוק הזה יעבור, הם ילכו עם מקרוני ועם חמץ בכיסים ובכוונה ילכו ויפזרו בבתי חולים חמץ. תגידו לי – תבינו לאן אתם גוררים אותנו. אף אחד מעולם לא היה חולם לעשות דבר כזה אם לא הייתם נכנסים בכפייה לתוך המרחב האישי שלנו.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים. תודה רבה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אתם צריכים להבין שזה כואב לאזרחים. אנחנו חיים פה באיזשהו הסכם לא כתוב שאתם מאפשרים לנו ואנחנו מאפשרים לכם. אף אחד לא כופה פה אחד על השני. תמשיכו במתינות העדינה הזו שאנחנו כל כך אוהבים, ועל ידי כך נכבד את היהדות, לרצות אותה, לקיים אותה – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

כמה את צודקת.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת שרן השכל. נא לסיים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – במקום להשניא את היהדות על יהודים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את כל כך צודקת. היה כל כך טוב, כל כך נורמלי. למה הם היו צריכים להתערב? אחרי זה שואלים אותנו למה הפיכה משפטית. למה הם היו צריכים לקלקל אותם, חבורת – הכנופיה הזאת? למה? למה הם היו צריכים לעשות את זה? בשביל שאת תעמדי פה ותגידי דברים נכונים. למה? למי זה היה חסר? למי זה היה חסר חוץ מלחבורה הזאת? אבל לא בשביל זה עליתי לדבר. הרב גפני הציג את זה קודם.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבל אף אחד לא יבוא ויכניס – – – חמץ, אתה לא מבין – – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

השבוע חל יום השנה הראשון לפטירתו של מרן שר התורה הגאון הרב חיים קניבסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה. וכשאני שומע היום – וזה בענייני דיומא – את הפחד שמפחידים אותנו מה יקרה לכלכלת ישראל, מה יקרה לביטחון ישראל, מה יקרה למדינת ישראל, אני יודע ואתם יודעים את האמת: "עם לבדד ישכון". הסייעתא דשמיא שיש לנו פה בארץ ישראל זה על אותה תורה כולה שישב מרן שר התורה במשך עשרות שנים, שנה אחרי שנה, לחשוב רק על הש"ס של השנה האחרונה, המשניות של השנה האחרונה, השולחן ערוך של השנה האחרונה, ההלכות של השנה האחרונה, הספרים של השנה האחרונה. כמה היה חסר בעולם שממנו באה הסייעתא דשמיא. ישראל מתברכים. לא יעזור, אנחנו עם אחר, אנחנו לא דומים לאף עם. כשבעולם עולה – פה יורד; כשבעולם יורד – פה עולה. אין לזה קשר למה שקורה בעולם. אנחנו חיים כאן בנס בזכות אותה תורה ובזכות אותו עמל התורה. כמה חסרה לנו השנה התורה הזאת. שנזכה בזכות הפעולות, הקצת פעולות שאנחנו עושים, להרבות תורה, שזה יעמוד לנו. זה מה שיעמיד את הביטחון, זה מה שיעמיד את הכלכלה. כמו שכתוב בתורה שניתנה על ידי משה רבינו, "אם בחֻקֹּתַי תלכו – – – ונתתי שלום בארץ", ואז תהיה ברכה על כולנו.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

הניסים שלנו, הגלויים והנסתרים, כמו שהיה, הם בזכות אותה מסירות נפש ואותה תורה. בעזרת השם, בדבר הזה נצליח שבפסח הקרוב לא נצטרך את הטובות שבג"ץ הטיל עלינו לעשות חוק חמץ, אלא נזכה כולנו לאכול מן הזבחים ומן הפסחים. תודה רבה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

– – – זה יפתור שלא להגיע לשטות הזאת של החוק הזה. מי שאשם זה אסתר חיות. תפנו אליה. תפסיקו להגן עליה. תפסיקו להגן עליה. היא אשמה בשטות הזאת.

רון כץ (יש עתיד):

למה עשיתם אותו?

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

היא אשמה בשטות הזאת – – – אחרי אלפיים שנה, צריך חוק לאפשר לו לא להכניס חמץ – – – בושה לכם. בושה – – – שלכם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני חושבת שמה שראינו כרגע רק מוכיח כמה לא צריך את החוק הזה, כמה אנחנו לא צריכים חקיקה בשביל להיות יהודים ובשביל לקיים את מצוות היהודים. עשינו את זה במשך כל כך הרבה שנים במדינת ישראל בלי שיפריעו לנו. אבל היום אנחנו לא נמצאים כאן כי יש כאן מישהו שחושב שרוצים לפגוע בעם היהודי או בהלכותיו. היום הממשלה עושה את זה בגלל שהיא באה לדרוס כל חלקה טובה. הסיפור הזה של החמץ הוא לא out of nowhere, הוא חלק ממכלול שלם של ממשלה שבאה לפעול נגד האזרחים שלה, ככה, פשוט. נגד האזרחים שלה. ואגב, היא תשיג בדיוק הפוך ממה שהיא רוצה. ואנחנו רואים את זה היום כמעט בכל חזית אפשרית – אם זה דרך ההפיכה המשטרית, אם זה דרך ההשתלטות של שני אנשים על כל מה שקורה לא רק במדינה אלא גם כאן, בכנסת בממשלה, יום-יום, שעה-שעה. קוראים להם נתניהו ודרעי. שימו לב מה קורה כאן בחודשיים האחרונים. אין צרות במדינת ישראל. אין את העניין של הגרעין – איראן לא נמצאת ב-84% העשרה של אורניום; אין את יוקר המחיה; אין טרור; אין פשיעה; אין נשים שנרצחות. אין צרות במדינת ישראל. כנסת ישראל משועבדת לממשלה, שעסוקה בחוק דרעי – שאגב, לקח היום את הפורים שמח ומבדח כמה צעדים קדימה והלך עם זה עד הסוף כשהוא אמר: חוק דרעי הוא לא על דעתי. הוא לא על דעתו, אבל כנסת ישראל חוקקה אותו פעם אחת, ובג"ץ פסל אותו, מן הסתם – כי אתם יודעים, בסוף צריך שתישאר איזושהי אמת מידה במדינת ישראל – אז עכשיו עושים הכול, בכוח. איך הוא אמר? אם לא מהדלת אז דרך החלון. בכוח, כדי שהוא יהיה שר. כולם משועבדים לדבר הזה. אחר כך נתניהו, שצריך לומר ביושר, אמר שיטפל ביוקר המחיה, והוא מטפל ביוקר המחיה – של עצמו ושל המשפחה שלו. התחלנו במעונות, המשכנו עם הביגוד, עכשיו יש את הסיפור של האבטחה החדשה שמסדרים להם בגלל איזושהי פארסה שאני לא איכנס אליה כאן, כי אני לא אספיק ב-20 שניות, והיום יש את חוק התרומות, ואנחנו פה כולנו, חברים, צר לי לאכזב אתכם, עובדים בשביל שני אנשים במדינת ישראל.

רם בן ברק (יש עתיד):

שלושה, גם שרה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

ואנחנו שואלים את עצמנו, איפה חברי הליכוד השפויים? איפה הם?

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

הרי אני יודעת שיש כאלה בליכוד, אבל הם מתנהלים כמו נתינים, עובדים את העריץ. ואני רק מייחלת לרגע שבו הבית הזה יחזור לעבוד בשביל אזרחי ישראל ולא בשביל נתניהו ושותפיו. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד שאנחנו לא צריכים לשאול את עצמנו או לתהות מה יקרה אם החוק הזה יעבור; אנחנו יודעים, כי זה כבר קרה קודם, כשעבר חוק החמץ המקורי, ב-1986. כשאני הייתי ילד, איש מעולם אפילו לא חשב לאכול חמץ בפרהסיה בחג הפסח. גם חילונים גמורים, שלא שמרו כשרות או לא שמרו על חמץ בפסח, הקפיאו או הסתתרו או ישבו בבית – מתוך כבוד לאחר, מתוך כבוד למסורת, מתוך הבנה שאתה לא רוצה לפגוע בשכניך שהם שומרי מסורת. ואז, ב-1986, עבר חוק החמץ. אחרי שנה, אנשים כבר עשו מנגלים בים. אחרי שנתיים, בכל פארק אכלו חמץ. אחרי שלוש שנים, מסעדות נשארו פתוחות. כי אנשים לא אוהבים שמנסים לכפות עליהם את הדת. מצד שני, אנחנו גם יודעים מה קורה כשאנשים מבקשים אחד מהשני לנהוג בכבוד. אנחנו יודעים את זה, מפני שאני מעולם לא הזזתי את האוטו שלי ביום הכיפורים, למרות שאין חוק יום הכיפורים. למה? מפני שאני מכבד את שכניי. יש לי שכנים דתיים, ואני רוצה שהם ירגישו טוב במדינת היהודים, ואני אוהב את העובדה שליום הכיפורים יש צביון יהודי, ואף אחד לא ניסה לכפות את זה עליי, כמו שאף אחד לא ניסה לכפות עליי לעשות ברית מילה לילדיי, וכמובן שלשני הבנים שלי עשו ברית מילה. כשאתה כופה, האפקט המיידי הוא הפוך. אם אתם תעבירו את החוק הזה, תהיה לו רק השפעה אחת – יהיה הרבה יותר חמץ בבית החולים.

משה סעדה (הליכוד):

מי שהכשיר את החוק זה בג"ץ. לא קראת את בג"ץ – – –

רון כץ (יש עתיד):

לא תמיד חייב להגיב.

מיקי לוי (יש עתיד):

פעם אחת תשתוק.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת סעדה, גם לי יש הרבה מה לענות, אבל כרגע זה זמן הדיבור של חבר הכנסת לפיד.

משה סעדה (הליכוד):

בג"ץ ניסה לשנות את הסטטוס קוו וניסה להראות את דעתו בצורה לא דמוקרטית, ולכן נאלצנו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

פעם אחת תשתוק, חסר נימוס.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת סעדה, אתה לא יכול לנהל את הדיון, כי אני העברתי את זה לקריאה ראשונה בוועדה אצלי, ויש לי המון מה להגיד.

משה סעדה (הליכוד):

תכבדו את התרבות הישראלית, תכבדו את התרבות, לא את הדת.

יאיר לפיד (יש עתיד):

חבר הכנסת סעדה, אתה מרשה לי לענות? אני מכבד גם אותך. אתה מרשה לי לענות לך?

משה סעדה (הליכוד):

בשמחה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני לא חושב שאתה צודק, אבל בוא נניח שאתה צודק. זה מצדיק חילול חג? זה מצדיק שאנחנו נעביר פה חוק שיגרום לזה שבסוף הרבה יותר אנשים יבואו עם חמץ לבית חולים, כי הם יגידו: לי אף אחד לא יכול לעשות? אני מבין שבכל דבר במדינה הזאת עכשיו, מבחינתכם, אשם בית המשפט.

משה סעדה (הליכוד):

לא, ממש לא.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אז כל מה שנאמתי פה וכל מה שדיברתי פה הוא על מבחן התוצאה. במבחן התוצאה, כמו בכל חוק שעבר פה בכנסת שעסק בכפייה דתית, האפקט יהיה הפוך – האפקט יהיה שיהיה חמץ בבתי חולים.

משה סעדה (הליכוד):

אתה יודע, יאיר, מי הגיש את העתירה – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

חבר הכנסת סעדה, נהגתי בך בכבוד למרות שאתה קורא קריאת ביניים. אני רק מבקש שתנהג בי באותה מידה. מה שיקרה זה שבגלל החקיקה הזאת יהיה פה חילול השם הרבה יותר גדול. עכשיו, ישאל כל חבר כנסת שהוא חובש כיפה, שהוא מאמין, שהוא מסורתי, שהוא דתי ושהוא יהודי, ישאל את עצמו לפני שהוא לוחץ היום עם האצבע על ההצבעה או מצביע בהצבעה שמית, האם במצפון נקי הוא מוכן להצביע על חוק שאין שום ספק לאף אחד, שהוא הולך לגרום לחילול חג הפסח במדינת ישראל? תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. יש לי הרבה מה לענות. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

הוא מחזיר את הסטטוס קוו. יאיר, הוא מחזיר את הסטטוס קוו. תראו את העובדות, אל תפחידו סתם. באמת, אלה דברים חשובים, זו התרבות שלנו ושלך. אל תתנכרו לתרבות שלנו. יהודים בשואה הקפידו לא לאכול חמץ, בשואה, את המעט לחם שהיה להם. שיכבדו את התרבות, יכבדו את המסורת. לא חייבים לשחוט כל פרה קדושה. תשאירו משהו אחד.

מיקי לוי (יש עתיד):

תתבייש.

משה סעדה (הליכוד):

בשם השנאה העצמית אתם מוכנים לוותר על הכול. ראש המפלגה שלך אפילו לא קרא את ההחלטה של בג"ץ. תקראו את ההחלטה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני הייתי בוחר את המילים, בין שלך לשלנו.

דוד אמסלם (הליכוד):

מיקי לוי, רק אל תדבר עם הידיים.

מיקי לוי (יש עתיד):

משה סעדה (הליכוד):

תקראו את ההחלטה, תשקיעו.

היו"ר אוריאל בוסו:

בסיכום של הדיון אני אסביר את מהות החוק.

משה סעדה (הליכוד):

הם לא יודעים, תעזור להם.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "שבעת ימים מצות תאכלו".

נאור שירי (יש עתיד):

אתה תראה מה יקרה עם החוק הזה. אנחנו נעזור לך להבין.

משה סעדה (הליכוד):

כמו עם הרפורמה, תוך שבועיים זה יעבור.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת סעדה, אני לא יכול להמשיך ולאפשר לה לדבר כשיש קריאות ביניים.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא מרגיש צורך, בגלל שטלי גוטליב לא נמצאת פה, למלא את החלל.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת שירי, אתה מפריע לחברתך מהמפלגה.

משה סעדה (הליכוד):

מישהו חייב למלא את החלל של התרבות היהודית במקום הזה, וזה אני, ובגאווה גדולה. אלפיים שנה שמרו על החמץ, ואתם בכפייה רוצים לבטל אותו, אז אני פה ואני גאה לשמור על הסטטוס קוו.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת סעדה, מחר יש צום. בחוץ יש כיבוד. בחוץ יש כיבוד.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – שתלמדו אותנו יהדות ומסורת.

משה סעדה (הליכוד):

– – – זה חשוב להם יותר מאשר לי.

היו"ר אוריאל בוסו:

בסוף זה יעבור.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

זה חשוב לכולנו.

משה סעדה (הליכוד):

אני מסכים איתך, לכן שומרים על הסטטוס קוו.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת סעדה.

נאור שירי (יש עתיד):

עוד פעם אתה אומר מה חשוב לנו.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה טועה. אנחנו לא אומרים מה חשוב לך, אנחנו אומרים מה חשוב לנו. מה שחשוב לך זה לרצות את לפיד, אחרת לא תהיה פה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, אני עוצר את הנאום ואנחנו כרגע, במקום – – –

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

בספר שמות פרק י"ב פסוק ט"ו – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

זה התפקיד שלכם, לרצות את לפיד.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת סעדה ואמסלם, במקום שלוש דקות – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

דרך אגב, מי שלא ריצה אותו, הוא לא פה היום. מי שלא ריצה אותו לא נמצא בכנסת היום.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מרצה את כולם פה.

היו"ר אוריאל בוסו:

דודי, נראה לי שגם אתה רשום לדבר.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני רק מספר לכם את ההיסטוריה, שלא תטעו. אם אתה חס ושלום לא תרצה אותו, אתה לא תהיה פה. אני אספר לך מה קרה בהיסטוריה לכל אלה שלא ריצו אותו.

נאור שירי (יש עתיד):

יש פה מורה ליהדות, עכשיו יש פה מורה להיסטוריה.

משה סעדה (הליכוד):

מה קרה, תלמדו יהדות, זו לא בושה.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה עוד בחור צעיר, יש לך מה ללמוד.

משה סעדה (הליכוד):

תשלימו פערים, מה רע בזה? זו לא בושה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

יש לי פה מה ללמוד.

דוד אמסלם (הליכוד):

יש לך עוד מה ללמוד, קצת. אני יודע שאתה חכם גדול, אבל קצת.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם מלמדים אותנו רק מה לא לעשות. פה אני לומד רק דברים רעים – מה לא לעשות, איך לא לעשות.

דוד אמסלם (הליכוד):

אשריכם. תלמד אף פעם אל תפגע בלפיד, זה הכי חשוב.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת אמסלם, שלוש דקות נאום שלה נהפכו כבר לשבע דקות, נכון לעכשיו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אמסלם, למה אתה עדיין לא שר?

דוד אמסלם (הליכוד):

רק לא לדבר עם הידיים.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת אמסלם, אני רוצה להמשיך לתת לה לדבר. בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

"שבעת ימים מצות תאכלו", כך נקבע בספר שמות, פרק י"ב, ט"ו. איסור אכילת חמץ במהלך הפסח אינו מבוסס על הפסוק המקראי בלבד. במדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית, זה מעוגן גם בחוק שנחקק עוד בשנת 1986 על ידי הכנסת האחת-עשרה. החוק נקרא: חוק חג המצות (איסור חמץ), וחתומים עליו ראש הממשלה ונשיא המדינה דאז, שמעון פרס, זיכרונו לברכה, וחיים הרצוג, זיכרונו לברכה, ושר הפנים דאז יצחק פרץ. חוק זה נחקק במטרה למנוע הצגת לחם, לחמניות ופיתות בפומבי, כדי למנוע פגיעה ברגשות הציבור – כך צוין בדברי ההסבר להצעתו, ובהם הוסבר גם הרקע לחקיקתו – שקיימת מגמה מסוימת, ואני רוצה לצטט: "גל מכירת החמץ בחנויות, בקיוסקים ובמזנונים בפסח ומוצרי החמץ מוצגים לראווה בפרהסיה, דבר הפוגע ברגשות רוב הציבור הדתי, המסורתי והלאומי". אז למה צריך לחוקק חוק נוסף, איסור הכנסת חמץ לבתי חולים בתקופת הפסח? בעיניי, החוק משתמש בנושא החמץ כדי לבצע עוד צעד פוליטי. ראינו כבר שהוא מסוגל להפיל ממשלה, וכעת הוא מקדם מדיניות של הרחבת סמכויות של הרבנות הראשית, ואף כפייה דתית.

משה סעדה (הליכוד):

זה לא נכון. עוד פעם לא נכון.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

זכותם של יהודים ולא יהודים – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת אמסלם. אה, חבר הכנסת סעדה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

– – שאינם חפצים לשמור חמץ לאכול את המזון הרגיל שלהם – –

משה סעדה (הליכוד):

היו"ר אוריאל בוסו:

מה שהיא רוצה היא תגיד בזמן הזה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

– – בטח במיטה של חולים. החוק מאפשר פלישה לפרטיותם של בני אדם, ועוד ברגעים הקשים והרגישים שלהם. אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו במציאות שנוסף לחיפוש נשק בפתח בתי חולים, המאבטחים יבדקו את התוויות על המזון שמביאים המבקרים לבני משפחתם המאושפזים. האם בהמשך ידרשו גם תעודת כשרות למיני המזון הנכנס? חלילה, זה יכול להיות מוצר חלב מחלב נוכרי, מוצרי מזון שלא משחיטה כשרה או כשרה בד"ץ. אזרחים רבים רואים בכך הפרת זכויות אדם.

היו"ר אוריאל בוסו:

את נותנת פה רעיונות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

המהלך הזה יוצר כפייה, אנטגוניזם ושנאת הדת.

היו"ר אוריאל בוסו:

אחלה רעיונות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

בתי החולים לא צריכים להפוך לשלוחה של הרבנות. את המסורת היהודית מקיימים באהבה, באמונה אישית – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

– – ולא בכפייה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

משה סעדה (הליכוד):

את יודעת את – – –

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

יודעת. יודעת היטב.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

– – – שגם אוכלים חמץ וגם אוכלים – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה – – –

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

– – – נשים וגברים בכנסת. למה אתה יושב באותה שורה עם הנשים?

משה סעדה (הליכוד):

לא, נו, רחוק מהאמת. לא נכון. מספיק להפריד. מספיק, נו.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

למה אנחנו יושבים באותו רכב עם נשים? למה?

משה סעדה (הליכוד):

ככה? אנחנו רוצים הפרדה של נשים וגברים? ככה אנחנו רוצים?

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אנחנו לא רוצים בכלל פילוג. אתם מפלגים.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו יותר ליברלים מכם.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אתם מפלגים את העם.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו יותר ליברלים מכם.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד לי, מה? מאחוריך כולם צוחקים. אתה יודע מה זה ליברלי בכלל?

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת החלטות ועדת האתיקה בדבר קובלנות נגד חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק ושלי טל מירון בשל התנהגותם בישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובדבר קובלנות נגד חבר הכנסת אלמוג כהן בשל התנהגותו בישיבת מליאת הכנסת ביום 21 בפברואר 2023. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

לחסוך מהמזכיר לקרוא את המסקנות, זה יותר ארוך.

משה סעדה (הליכוד):

מה המסקנות? מה האורך שלהן?

היו"ר אוריאל בוסו:

זה נמצא במייל של כל אחד ואחד מחברי הכנסת.

קריאה:

ב-ynet, ב-ynet.

היו"ר אוריאל בוסו:

אה, נכון, בחדשות.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שלישי שעבר נכחתי בשני דיוני ועדות ראויים לציון. האחד היה דיון בוועדה לביקורת המדינה ביחס המדינה למשפחות שבויים ונעדרים, נושא כאוב ומשמעותי. באותו דיון, לצערי, אף חבר קואליציה לא ראה לנכון להשתתף בדיון. השני היה דיון של ועדת הבריאות. הדיון הזה היה פופולרי הרבה יותר והייתה בו נוכחות ערה ומרשימה של חברי קואליציה. ועדת הבריאות – אולי היה זה דיון על פערי הבריאות בין המרכז לפריפריה? אולי דיון על המחסור במכשירי MRI? אולי היה דיון על המחסור החמור בתרופות?

היו"ר אוריאל בוסו:

גם, אגב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אולי על משבר המתמחים? אולי היה דיון על הזקנה במסדרון? אולי היה דיון על האלימות כלפי הצוותים הרפואיים? אז זהו, שלא. הדיון הקריטי – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

למה? קודם כול, לא נכון להגיד לא. היה דיון, כל הדברים שנקבת היו דיונים, אבל על פרקים אחרים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ביום הזה שהייתי לא.

היו"ר אוריאל בוסו:

אוה, אז לא השתתפת בדיונים הללו. לא להגיד שלא היו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז מה היה הדיון הקריטי? הדיון הקריטי שאליו נהרו חברי הקואליציה בהמוניהם עסק בנושא אחד בוער: חוק החמץ. כי חמץ זה עניין של חיים ומוות, כנראה הרבה יותר מעניינים בריאותיים שהם באמת עניינים של חיים ומוות. הכול התחיל בעתירה לבג"ץ שדיברתם עליה, שהוגשה בעקבות מדיניות האיסור להכניס לבתי חולים חמץ או מזון באריזה שאין עליה חותמת כשרות לפסח, איסור שנאכף באמצעות חיפושים פולשניים בתיקי מבקרים שערכו מאבטחי בית החולים. בית המשפט קבע שמדובר בפגיעה בחירות היסודית הנתונה למטופלים ולמבקרים לנהוג לפי רצונותיהם ומנהגיהם, וכי הזכות לאוטונומיה, לחופש הבחירה, נגזרת מכבוד האדם וחירותו ואין לפגוע בעצמאותנו ובהגדרתנו העצמית. מאז אותו בג"ץ אין בדיקה של תיקי מבקרים, והפלא ופלא – מסדרונות בתי החולים לא התמלאו בפירורי בורקסים. הציבור מכבד את הסטטוס קוו, ממש כמו שהוא מכבד את הנוהג, שלא מעוגן בחוק, שלא לנסוע ברכב ביום כיפור. עתה מבקשות מפלגות הקואליציה להפעיל על מנהלי בתי החולים לחץ כדי שיאסרו על הציבור להכניס חמץ לבתי החולים. אני באמת לא מבינה למה נדרש החוק. מדוע, דווקא בעת הזאת, להרחיב יותר את הקרע בעם ולהרחיק את הציבור החילוני מהיהדות? הרי בתי החולים הם כשרים, ובוודאי אינם מגישים חמץ במהלך חג הפסח, והציבור ברובו מכבד, כאמור, את הסטטוס קוו. כשסעדתי את הוריי החולים בבתי החולים במהלך חג הפסח כיבדתי את הלכות המקום, למרות שאני מנהלת אורח חיים חילוני ולא שומרת כשרות בבית, אבל כך עושים גם רוב האנשים. אבל עכשיו לא מחכים שנכבד, אלא כופים עלינו. איך בדיוק יכפו? לא ברור. מה עוד לא ברור? מה בדיוק יוגדר חמץ? כריך או בורקס בוודאי – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שנייה, אדוני. – – אבל מה עם חפיסת שוקולד שרכשתי לפני החג? פירות יבשים ללא חותמת כשר לפסח?

היו"ר אוריאל בוסו:

שיהיה לבריאות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ובמי יחשדו שהמזון שהם מכניסים חמץ? בכלל הציבור או אולי בבעלי חזות חילונית? אומרים שבידי מנהלי בתי החולים תישאר ההחלטה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

דקה, אדוני. – – אם לאכוף את האיסור או לא. באיזו מציאות מנהל בית חולים יעז להיות זה שאינו אוסר הכנסת חמץ? במציאות שבה שר הבריאות חרדי ושר הפנים חרדי, אולי זה אותו אחד או מישהו שמחליף אותו. ואיזה מנהל יעז – זה שאינו אוסר הכנסת חמץ ויסתכן באובדן קהל היולדות החרדיות – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – שתאיימנה בהחרמת מחלקת היולדות שלו? כולנו יודעים שמחלקת יולדות היא מכרה זהב.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. לעמוד בזמנים, שלא איאלץ להפסיק אתכם. תשתדלו. אתה בסדר. תשתדלו. סתרת את עצמך, חברת הכנסת הרכבי, בכמה דברים, אבל לא משנה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, עוד פעם חבר הכנסת גפני טועה, ובגדול. החוק הזה ממש לא מיותר. באופן אבסורדי, יש אפילו יתרון שאתם מקדמים אותו במקביל למהפכת ההרס שלכם במערכת המשפט. החוק המזיק הזה הוא התזכורת החשובה לציבור הישראלי, החילוני והמסורתי שהמהפכה המשפטית לא עומדת בפני עצמה, אלא היא אמצעי להתנעת גל חקיקה דתית שלא ראינו כמותו מאז שנות השמונים. בניגוד למהפכה המשטרית, שפרטיה הוסתרו מהציבור, פרטיו של גל החקיקה הדתית דווקא כן מופיעים בהסכמים הקואליציוניים: חוק החמץ, חוק הכותל, חוק השבות, חוקי הגיור, הכשרת ההפרדה המגדרית, צמצום איסור אפליה, הכפפת הרב הצבאי לרבנות הראשית, הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, פגיעה ביכולת של הרשויות המקומיות להפעיל קווי אוטובוסים בשבת ועוד ועוד ועוד – כפייה דתית שפוגעת בדמוקרטיה, אבל לא פחות מזה גם ביהדות. אז הרב גפני טעה כהרגלו, אבל הוא גם שיקר במצח נחושה. לא בג"ץ התערב ושינה את הסטטוס קוו, הרבנות היא ששינתה את המצב. ההשתלטות החרדית והחרד"לית על הממסד הרבני הביאה בעשורים האחרונים להקצנה דרמטית. עשרות שנים לא עלה על דעתם של משגיחי הכשרות לחטט בתיקים של המבקרים בבתי החולים. עשרות שנים נמצאו כל הפתרונות המעשיים שאפשרו קיום משותף של חילונים, דתיים וישראלים לא יהודים בבתי החולים. אבל ההקצנה והקנאות שלכם, תומכי הממסד הרבני, קלקלו את השורה. במקום להתחרות על מי יוכל לקרב את הציבור בדרכי נועם למסורת ישראל, מתחרים הפלגים השונים בממסד הרבני מי מסוגל להמציא חומרות חדשות שאבותינו ואימותינו לא שיערו ולא הכירו, תחרות של הקיצוניים שעולה לכולנו מחיר כבד. זו הסיבה של העתירה שהוגשה לבג"ץ, זו הסיבה מדוע הרבנות הראשית דחתה את הצעות הפשרה וזו הסיבה מדוע אתם מדברים גבוהה-גבוהה על מסורת ישראל, אבל בפועל, כל יום מרחיקים רבים ומעמיקים את הניכור מאותה המסורת.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

בדיוק – ואני מסיים, אדוני – בדיוק כפי שהמחאה האדירה ברחובות אינה מכוונת רק להגנה על הדמוקרטיה אלא גם להגנה על הציונות ועל מגילת העצמאות, כך גם ההתנגדות העזה שלנו לחוק הזה וליתר חוקי הכפייה הדתית שתביאו לכאן בשבועות הקרובים, לא נועדה להגן רק על חופש הדת והמצפון – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – אלא גם על היהדות, כי יהדות, אדוני היושב-ראש ואחד מיוזמי החוק, עושים באהבה או לא עושים בכלל. השנה עבדים – לשנה הבאה כבר נהיה בני חורין.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. אם היית כן עם עצמך היית מודה ואומר שהנוסח של החוק לחלוטין שונה ממה שחשבתם.

גלעד קריב (העבודה):

אז מה? אבל החוק הזה יקדם שם שמיים?

היו"ר אוריאל בוסו:

אני אענה על הכול אחר כך.

גלעד קריב (העבודה):

אתה יודע, במסכת – אני חושב יומא, כתוב שקידוש שם שמיים זה שיהא שם שמיים מתאהב על ידך. ההפך זה חילול שם שמיים.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על חוק החמץ.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

דבי, לא שומעים אותך.

היו"ר אוריאל בוסו:

היא עייפה. מה, בכוח?

דבי ביטון (יש עתיד):

לא, לא עייפה. אני רוצה לומר לאדוני, גם אמרתי את זה בוועדה: למה אנחנו צריכים חוקים שקשורים ביהדות? אני מרגישה כמו שהייתם מביאים עכשיו חוק לברית מילה. לא ברור לנו? הרי אנשים ששומרים – שומרים. אני אגיד לאדוני, אני הייתי אחות בבית חולים. כשהביאו את המגשים ליהודים אז הביאו את זה בכלים חד-פעמיים, וגם כשישב השכן במיטה ליד, המאושפז לידו, לא ראינו פגיעה אחד בשני. היו קודים, היה כבוד. זה כמו שעכשיו יהיה רמדאן ואנשים מאושפזים, ואנחנו מביאים לחולים שלנו, ובצדק, את האוכל שלהם. ואז אתה מסתכל על המאושפז שליד, שהוא ברמדאן, הוא בצום – איך היית מרגיש? נכון שאתה יהודי ואלה בתי החולים שלך וכו'. מצד שני, הבאתם כאן חוק שהוא קצת הזוי. כי בגדול, אתם אומרים למנהלי בתי החולים: קבלו החלטה, קבלו החלטה ותחליטו אם כן לבדוק או לא לבדוק. מה שמטריד אותי, אדוני, זה שכשאני מסתכלת ברשתות החברתיות, לצערי אני רואה מין מרד סמוי כזה. ראיתי פוסט של נערה שכותבת: אני שומרת, אני גדלתי בבית – אבל בפסח הזה אני אבוא עם סנדוויצ'ים לבית חולים. ואני מסתכלת על זה ואני אומרת: וואו, מה אנחנו עושים? אנחנו מרחיקים. הרי מי שגדל ושומר ויהדות זה יהדות, יעשה את זה, הוא לא צריך חוקים. ולכן אני חושבת, אדוני, שכל החקיקה הזאת – ואמר את זה גם חבר הכנסת גפני בהגינותו, שזה חוק מיותר. אז אם החוק הזה כל כך מיותר, למה אנחנו צריכים להביא אותו לשולחן? למה אנחנו צריכים להגיד: בג"ץ אמר, בג"ץ לא אמר. יש לנו התבונות שלנו, האנשים שלנו, היהדות שלנו, ואף אחד לא יכפה אחד על השני, ואנחנו לא נחטט בתיקים בשביל לחפש חמץ, כי אנחנו לא כאלה, אדוני, ואדוני יודע שזה לא מכובד וזו פגיעה בכבוד האדם ובחירות שלו ובתנועה שלו. למה אנחנו צריכים את החוקים האלה? צריך להיזהר מאוד בחוקים, אדוני, כשמדובר ביהדות, כי באופן כללי, כל חוק שאתה תביא, אתה בעצם – הצד שמנגד, שפחות אכפת לו, יתחיל להלהיט, ואחריו נגררים גם אלה שגדלו על זה. לכן, אדוני, אני חושבת שלא יהיה מקום – אני, כאדם, כאישה שגדלה בבית מסורתי, שכבר אחרי פורים נכנסת למרתון של החינוך שקיבלנו, היסודי, וחס וחלילה שלא יהיה איזה פירור – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

את באיחור, חברת הכנסת ביטון.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא, אחרי פורים אצלנו. אחרי העוגיות, כשגומרים לאפות. ואני אומרת לעצמי: מי צריך לחנך אותנו כן, לא, ואם היינו מחליטים שלא, אז מישהו יכול לכפות? אני חושבת, אדוני, שאין לזה מקום, ולכן אני אצביע נגד החוק. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

שלום ליושב-ראש, שלום לחבריי וחברותיי. היושב-ראש, יש ציבור גדול בארץ שעייף מגזרות שהוא מגדיר כגזרות שמד בתחום הציבורי, מה שאנחנו קוראים "רבולוציה כנגד הדמוקרטיה". זה גזרות שמד במונחים אחרים – כך אנחנו תופסים את העניין, זו האמת שלנו. אנחנו מוצפים חדשות לבקרים בהצלפות וירטואליות שבאות מהבית הזה וממשרד ראש הממשלה, והציבור הגדול, המשרת, הנאמן, אוהב העם והארץ, עייף. בהקשר של החוק שבו אנחנו עוסקים הציבור עייף, אדוני היושב-ראש, מפריבילגים שמגדירים מי הוא יהודי ומהי היהדות. אני רוצה לקבוע שהמדינה הזו הוקמה שלב אחר שלב, במשך כמעט – כמה? 80 שנה, והציבור היהודי שהגיע לכאן היה ציבור נאמן, וההיסטוריה היהודית של כולנו פיעמה בו ודחפה אותו. יותר מכך, העתיד של העם היהודי, שלא לדבר על ההווה הקשה שלו, היה בראש סדר העדיפויות שלו. והינה קמה מדינה, ואנחנו, במקום לייצר חברה סובלנית, שמבחינתי צריכה לומר: יהדות עושים באהבה או לא עושים בכלל, אדוני היושב-ראש – הרעיון הזה של לכפות, האפשרות של לאסור את ההכנסה הזו של החמץ, היא ביטוי לסוג של שתלטנות על המרחב הציבורי, ואני מאוד מצר על כך. מיותר לחלוטין. הייתי מנסח את החוק, וזה מה שהצעתי בשלבי החקיקה, לאפשר כמובן למנהלים לדבר על ליבם של המבקרים, לבקש במפגיע, לדרוש, אבל לאסור – יש כאן מעבר שהוא לא מהגזרות הקשות ביותר שהבית הזה עוסק בהן, אבל אנחנו ממש לא זקוקים בעת הזו לגזרה הזו. אם כן – כן לבקשה, כן לשיח המכבד. לא לכפייה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. זה בדיוק ניסוח החוק, אגב.

היו"ר אוריאל בוסו:

החוק כולל איסור, הוא כולל איסור.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא נכון. סמכות של מנהל בית החולים ליידע ולהציב שילוט. לא משנה, אנחנו נסביר אחר כך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז למה החוק? אז למה החוק, היושב-ראש?

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל לפעמים לא צריך לבלבל בעובדות. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא נכון, זו לא הקביעה – – –

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

יש להם אפשרות לאסור.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ברור. ברור שיש להם – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אם יש דבר אחד שהוא משותף לכל יושבי הארץ זה איכות הסביבה, האינטרס באיכות הסביבה. משבר האקלים לא מפריד בין דם לדם, זיהום האוויר לא מבחין בין ריאה לריאה והרס משאבי הטבע פוגע בכולם. אין ספק שהשכבות המוחלשות והפריפריה החברתית-גיאוגרפית סובלות במיוחד מפגעי משבר האקלים וההרס הסביבתי, והם הראשונים שטובתם צריכה להיות מול עינינו, אך גם למבוססים ולאמידים לא יהיה מפלט מנזקי הסביבה. למרבה הצער, גם את נושא איכות הסביבה הופכת הממשלה לכר פורה לשיסוי ופילוג, בעת שמתחת לשולחן עוברות החלטות הרות אסון. במסגרת חוק ההסדרים אישרה הממשלה את הרחקת היועצים הסביבתיים ממוסדות התכנון והחלפתם ביועצים חיצוניים מהשוק הפרטי. נערי האוצר הצליחו להחדיר סוס טרויאני לתוך חקיקת התקציב, תוך שימוש פסול בחוק ההסדרים, חוק נלוז, שמזמן היה צריך לעבור מן העולם – מהלך דורסני של הפרטה קיצונית ומתן יד חופשית לכרישי הנדל"ן, ולשוק הלא-חופשי בכלל, לחדור עם אינטרסים כספיים על חשבון הציבור; רווח למעטים במקום רווחה לרבים. במשרד להגנת הסביבה אומרים שהפרטת הייעוץ הסביבתי תפגע גם במינהל תקין, ובעיקר – תזיק להגנה האפקטיבית על איכות הסביבה של כולנו. אך השרה, במעשה שאין להגדירו אלא כחרקירי, הצביעה בעד ההחלטה ונגד משרדה שלה. בושה. אך הבושה לא מפסיקה במסדרונות הממשלה. בעקבות ההחלטה הגשתי שאילתה דחופה, בתקווה לקבל הסבר מהשרה על הנזק הסביבתי שייגרם לכל אחד מאיתנו בעקבות הכניעה למשרד האוצר, וכיצד משרדה מתכוון למונעו. חשבתי שדווקא בכנסת הזאת, שכביכול מרוממת את ריבונותה המוחלטת, יירתמו לפיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על מוסדות השלטון, אך יושב-ראש הכנסת דחה את השאילתה. אם כך, ברצוני לשאול את השרה להגנת הסביבה עידית סילמן מעל הבמה הזאת: 1. כיצד המשרד מעריך את הנזק הסביבתי בהרחקת היועצים? 2. איך המשרד נערך למונעו?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני יודע שאני ורבים אחרים מחכים לתשובתה, ואני מקווה שנקבל אותה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. מישהו כאן אמר משהו נורמלי ולא דברי ההבלים שדיברו פה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. למרות החלטת ועדת האתיקה, כנראה שאתה יכול לנאום במליאה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תדע לך שהמחמאה הזאת מוקלטת.

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא דיבר על הגנת הסביבה, על דברים של איכות הסביבה, פחות שטויות על חמץ.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול, אני מכבד את ההחלטה של ועדת האתיקה, כמובן, ומסכים עם חבר הכנסת גפני שמדובר בחוק מיותר, ולכן אני רוצה לחלוק אתכם את החוויות שלי מיום רביעי האחרון. ביום רביעי אחרי הצוהריים כל חברי סיעת יש עתיד עזבו את מליאת הכנסת והגיעו לתל אביב כדי להיות לצד המפגינים למען הדמוקרטיה ושלטון החוק. בשלב מסוים, בדרך, אני יצאתי מהרכב וצעדתי לכיוון תחנת הרכבת סבידור. פגשתי בדרך, אני חושב, אלפי מפגינים מכל הגילים, מכל העדות, מכל שכבות האוכלוסייה, אלפי אזרחים שיצאו להפגין כי הם חרדים לעתיד הבית שלהם, מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. על חלקם היה ניכר הלם מהאירועים האלימים בקפלן. חלקם, כולל עיתונאים, אגב, כאבו את המכות שקיבלו. ראיתי תל אביב שונה – תל אביב סוערת, תל אביב כואבת. ואז נזכרתי כי דקות לפני שעזבנו את המליאה ראיתי את שר הטיקטוק והפיתות בן גביר נכנס לכאן, מרוצה וזחוח, וראיתי חברי כנסת ושרים מהליכוד מקבלים אותו בחיבוקים נלהבים. בשעה הזאת בתל אביב רימוני הלם כבר עפו, באופן לגמרי רנדומלי, לכיוון הקהל, וכבר נשפך הדם הראשון של המפגינים. זה קרה כמובן בעקבות הלחץ של פעיל כך האלים, שחדר לחפ"ק המשטרה כדי לחמם את האווירה. היו פה אנשים שהיו מאוד מרוצים מהאירועים. אתם וראש הממשלה – שרק לפני חודשיים נשבע להיות ראש הממשלה של כולם – הראיתם את פרצופכם המסית; אותו ראש הממשלה שבערב, באותו יום, השווה את המפגינים הפטריוטים לפורעי החוק בשטחים ששרפו כפר ערבי. אני רציתי לומר לחברי הקואליציה שהם צריכים להתבייש על האירועים האלה, אבל הבושה מתה בחלק הקואליציוני של הבית הזה ומקום קבורתה לא נודע. אבל אנחנו כאן בשם האנשים האלה שהתלהבתם כאשר הרביצו להם ברחובות. אנחנו כאן בשם הרוב הישראלי השפוי, הסביר, המוסרי, שיודע היטב כי האמת שונה מהשקר ויש הבדל גדול בין לבן לשחור. הרוב הישראלי הזה לא ייתן לכם לבצע את ההפיכה המשטרית הבלתי-חוקית. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה, ולאחר מכן – חבר הכנסת דוד אמסלם.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בגלל שכולנו פה המון שעות בקדנציה הזאת, רציתי לעשות את חלקי כדי לעדכן את כולם. אני הולך לעשות מבזק של סדר עולמי, למי שלא יוצא לראות. אני אעשה לכם קצת סדר בכל ההריסות שעשו בזירה המדינית בחודשיים בקושי שיש פה ממשלה. אז סדר עולמי – מתחילים. זה התחיל מרצף גינויים של ארצות הברית. מי שבקי בדיפלומטיה ובאמריקאיות יודע שכל מה שקורה פה בשבועות האחרונים הוא חסר תקדים. מעולם לא התבטא נשיא אמריקאי בצורה כזאת על ישראל. מעולם לא גינה דובר הבית הלבן בצורה כל כך חריפה. מעולם לא דיבר שגריר ארצות הברית – תום ניידס או כל אחד שקדם לו; לבטח לא תום ניידס, אחד השגרירים היותר-אוהדי ישראל שהיו לנו מטעם ארצות הברית – בצורה כזאת על הממשלה ועל שרים בממשלה. בשבוע האחרון הממשלה המסוכנת – בואו, זו הממשלה הכי כושלת בתולדות מדינת ישראל – היא הצליחה להסתכסך עם גרמניה, צרפת וארצות הברית. כל שלושת הגינויים הם גינויים שאני לא זוכר – מה זה לא זוכר? הסאבטקסט, דיפלומטיה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מפרציות.

עידן רול (יש עתיד):

מפרציות זה שבוע שעבר. אבל שתבינו שזו יריית הפתיחה. ברגע שצרפת סימנה ואמרה אנחנו יורדים מהגדר עכשיו – אני יודע שבאיחוד האירופי מחכים על הגדר, מנסים לראות לאן הולכת ההפיכה הזו. עכשיו אתם רואים שלאט-לאט כולם באים ואומרים מה המחיר של הדבר הזה. ברגע שגרמניה, המעצמה הכי גדולה באירופה, ואחריה צרפת, הביעו את דעתן בצורה כל כך חריפה, מאוד מאוד ברור לאן הולך כל העניין הזה. צריך להבין, לכל אותם גיבורים שעושים פה אבו עלי כל הזמן בקואליציה, כי הם לא מבינים כלום: דיפלומטיה זה עולם של סאבטקסט. דיפלומטיה זה להגיד מעט, להתכוון להרבה. לאחרונה כל הדיפלומטים זונחים את הדיפלומטיה, ופשוט אומרים מה הם חושבים על ישראל ועל הממשלה החדשה שלה, וזה צריך להיות סימן מאוד מדאיג. לפני שנה ומשהו היינו במקום מדהים גם עם ארצות הברית וגם עם האיחוד האירופי. הנשיא ביידן הגיע לישראל וחתם על אמנת ירושלים, והאיחוד האירופי חידש איתנו, לראשונה מזה שנים, את מועצת האסוציאציה, שבעצם שמה אותנו במקום מדהים מבחינת סחר ושיתופי פעולה עם האיחוד האירופי. קצת יותר משנה אחרי ופחות מחודשיים של ממשלה, אנחנו מוצאים את עצמנו מגונים מקצה לקצה באיחוד האירופי, מקבלים גינויים חריפים אפילו יותר מהרגיל באו"ם, וארצות הברית מסמנת לנו קו אדום; מה זה קו אדום? בוהק. צריך להבין, לכל אותם גיבורים בקואליציה שבאמת לא מבינים – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

עידן רול (יש עתיד):

– – לא מבינים על מה הם מדברים – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו לא מבינים ולא עשינו כלום?

עידן רול (יש עתיד):

לא, אתה אמרת שלא עשית כלום. חלקכם עשיתם. אתה ספציפית – – – כולכם לא מבינים.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני לא דגמנתי, אני לא דוגמן, אני עבדתי קשה בחיים שלי.

עידן רול (יש עתיד):

אני עבדתי קשה מאוד בחיים שלי. כנראה עשיתי קצת יותר.

דוד אמסלם (הליכוד):

אז לכן תיכנס קצת לגוגל, אני לא דגמנתי. אני לא דוגמן.

עידן רול (יש עתיד):

בכל מקרה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים, חבר הכנסת רול. משפט לסיכום.

עידן רול (יש עתיד):

– – צריך להבין, אומנם ארצות הברית לא תחתוך פתאום את היחסים איתנו, אבל יש סל כלים מאוד נרחב שבאמצעותו היא מסייעת לישראל, וסל הכלים הזה הולך ומצטמצם, ולצערי עוד עלול להצטמצם בצורה מכאיבה, אם הממשלה הזו לא תתעורר. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה מרשה לי? אני לא יודע, היום בארץ אם אתם מרשים או לא מרשים, לא משנה כמה – – –

עידן רול (יש עתיד):

כמה רגשי נחיתות, דודי, כמה רגשי נחיתות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוה, אמסלם עולה. קודם כול, מה השעה? מה השעה, אמסלם?

דוד אמסלם (הליכוד):

סימון, עכשיו 22:18. לא הבנת, יש לי שעון, כבר הטמעתי אותו בפנים. הרולקס בפנים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הרולקס עובד.

דוד אמסלם (הליכוד):

כן, עובד, אל תדאג.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מתקתק.

דוד אמסלם (הליכוד):

אל תדאג. הרצנו, אל תדאג, אמר הדג.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

דואג. אתה השר – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

הרי אתה ניכסת לך את כל הלהט"בים במדינת ישראל, אמרתי את זה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מייצג אותם – – – אדוני.

דוד אמסלם (הליכוד):

כאילו אין אצלנו להט"בים, אין לנו כלום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש, אבל – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

אין לנו ילדים, אין לנו נכדים. כל הלהט"בים בשמאל. אנחנו לא נדאג להם, אתה תדאג להם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתה מצביע נגדם? למה אתה מצביע נגדם?

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה מבין את החוצפה שלך?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתה מצביע נגדם?

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה מבין את החוצפה שלך?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתה מצביע נגדם?

דוד אמסלם (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מעולם – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתה מצביע נגדם?

דוד אמסלם (הליכוד):

אני מתחייב, דרך אגב, שלעולם אנחנו לא נפגע בזכויות שאני מאמין בהן – של הלהט"בים, כמו של כל בן אדם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הזכות להפוך להיות אבא זו לא זכות שאתה מאמין בה?

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו נתווכח עליה אחרי זה, על מה המושג של פונדקאות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אימוץ. אימוץ.

דוד אמסלם (הליכוד):

איך אתם יודעים להנדס מילים – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אמסלם, הצבעת נגד אימוץ.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – להנדס את התודעה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הצבעתם נגד אימוץ.

דוד אמסלם (הליכוד):

בואו נמשיך. לא זה הנושא.

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הצבעת נגד אימוץ?

היו"ר אוריאל בוסו:

אתם מפריעים לי.

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת.

דוד אמסלם (הליכוד):

אדוני היושב-ראש – – –

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

דרך אגב, למה לא הבאת את החוק כשהייתם?

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

עד לפני חודשיים היית בממשלה. למה אתה לא העלית?

אופיר כץ (הליכוד):

עכשיו? עכשיו נזכרתם? שנה וחצי הייתם בשלטון, לא הבאתם את זה. למה עכשיו?

דוד אמסלם (הליכוד):

הרצנו, למה לא העלית את החוק?

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

הרצנו, למה לא העלית את החוק לממשלה כשהיית בה חבר?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עבדנו, לא הספקנו.

דוד אמסלם (הליכוד):

שנתיים לא הספקתם?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה הצבעת נגד? למה הצבעת נגד?

דוד אמסלם (הליכוד):

בגלל שאתה צבוע, הרצנו. הבוס שלך החליט שהוא צריך את מנסור עבאס.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה צבוע.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת. חברי הכנסת.

דוד אמסלם (הליכוד):

חברי הכנסת, אתם מפריעים לי – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתה מצביע נגדם?

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

עוד לא התחלתי, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אוריאל בוסו:

עצרתי לך את – – –

משה סעדה (הליכוד):

שלא ירקוד לך על השולחן. תשמור על השולחן שלו.

קריאה:

תעזור לו. תשמור עליו.

דוד אמסלם (הליכוד):

אדוני היושב-ראש – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני בעד הקהילה הגאה, שאתה מצביע נגדה.

דוד אמסלם (הליכוד):

אל תפריע. אל תפריע. אני רוצה להתקדם, ברשותך. רבותיי, אני רואה בהפגנות שאתם צועקים "דמוקרטיה". רציתי להגיד לכם שאתם טועים במילה. מדוע?

סימון דוידסון (יש עתיד):

מדוע?

דוד אמסלם (הליכוד):

דמוקרטיה זו מילה יוונית שמורכבת משתי מילים: דמוס וקרטוס. דמוס זה עם; קרטוס זה השלטון.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון זה מוויקיפדיה?

דוד אמסלם (הליכוד):

אז אתם נגד שהעם ישלוט. הרי העם שולט באמצעות הכנסת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

העם זה רוב או כל העם?

דוד אמסלם (הליכוד):

לכן, תקראו – דיקטטורה שיפוטית, זה מה שאתם צריכים לצעוק בהפגנות – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

העם זה הרוב או שהעם זה כל העם?

דוד אמסלם (הליכוד):

– – אנחנו בעד דיקטטורה שיפוטית, לא בעד שלטון העם. דיקטטורה שיפוטית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי זה העם?

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה. זה נכון שאנחנו לא חלק מהעם, בגלל שאצלכם אנחנו לא לגיטימיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אנחנו ביום שבת נצעק: אמסלם.

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

אבל אני רוצה להתקדם, ברשותך.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת. חברי הכנסת.

דוד אמסלם (הליכוד):

ברשותך, אני רוצה להתקדם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – אדוני.

דוד אמסלם (הליכוד):

תראו, רבותיי, בחודש וחצי האחרונים אני רואה בטלוויזיה דברים איומים ונוראים, ואני לא מאמין. אני רואה שהמדינה נחסמת בין פעמיים לשלוש בשבוע. למה? כי בא להם להפגין; לעצור את המדינה. איך אמר לפיד? יש מישהו שאולי מת בדרך, יש איזה חתן שפספס את החתונה שלו, יש סבא שלא הגיע לברית, אבל אותם זה לא מעניין. הם מכים שוטרים, אז מה? איך אמרה מרב מיכאלי? לא נורא. לנשוך שוטרים? שטויות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אמסלם, אתה כבר 30 שניות עובד עלינו. זה לא נכון.

דוד אמסלם (הליכוד):

רק שנייה. אתם אפילו – רק שנייה – – –

קריאות:

– – – מה השעה?

דוד אמסלם (הליכוד):

הם מפריעים לי, אדוני היושב-ראש.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה השעה, אמסלם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה השעה? מה השעה?

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

22:22.

היו"ר אוריאל בוסו:

כשמפריעים אני עוצר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איפה השעון?

דוד אמסלם (הליכוד):

אני השתלתי אותו בפנים, שלא תיקחו לי אותו.

היו"ר אוריאל בוסו:

עצרתי כרגע, כי אתם מפריעים. גם אצלכם אותו דבר.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני רואה תקיפת שוטרים. אני רואה מחסומי לחץ. מחסומי לחץ, כשהיינו מביאים אותם פה לעירייה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

תבוא לנתניה, תראה איזה סדר מופתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת דוידסון, אני צריך לעצור את השעון, כמו שאני עושה לכולם.

דוד אמסלם (הליכוד):

מחסומי לחץ נזרקים על שוטרים.

נאור שירי (יש עתיד):

אף אחד לא יעצור את השעון של דודי אמסלם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו רוצים – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

כל זה לא עבירות פליליות, מה פתאום, מר לוי. אלה אנשים נאורים, קוראים שירה. לכם אנחנו קוראים אנרכיסטים? לסגור את כביש 1 – להם קוראים אנרכיסטים?

מירב כהן (יש עתיד):

לא. לאנשים ששורפים בתים קוראים אנרכיסטים.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני שומע את עורך דין גונן בן יצחק. סגרתם. באה אשת ראש הממשלה להסתפר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אף אחד לא הפריע לה.

דוד אמסלם (הליכוד):

מה הוא אומר? 5,000 איש בחוץ.

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

לא. זה היו קרטונים. אמרתי, ההייטקיסטים עשו קרטונים ושמו.

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

כמה זמן לוקח לעשות גוונים.

דוד אמסלם (הליכוד):

שנייה. מה אומר עו"ד גונן בן יצחק? זה אחד המסיתים הגדולים.

קריאה:

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה לא תאמין, הרב גפני: מה היה לה לחפש בתל אביב? מה עשיתי למוחרת? הלכתי למשרד הפנים, אמרתי: חבר'ה, אני מבקש דרכון לתל אביב. זה שלהם. אנחנו, אסור לנו להיכנס לתל אביב בלי אישור של השמאלנים.

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

תבינו לאן הגענו. מה יש לה לחפש בתל אביב, לאשת ראש הממשלה? אתם מבינים?

מיקי לוי (יש עתיד):

שמאלנים בוגדים – אתם.

דוד אמסלם (הליכוד):

תראו, רבותיי, אני רוצה להקריא לכם משהו קטן.

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט לסיום.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לעשות גוונים לוקח שלוש שעות, זה בדיוק הזמן שהיא הייתה שם.

דוד אמסלם (הליכוד):

לפחות איך אמר? שלא נמות טיפשים. איך אמר האדמו"ר הגדול, הדגול שלכם, אהרן ברק? "חופש ההפגנה אינו חופש לעצור את המדינה". לכן הוא ישב במעצרים ועצר ילדים במעצר עד תום ההליכים. לא כמו היום, שופט בבית משפט השלום – רואה מפגין, באו אליו היום להארכת מעצר, הוא אומר: הבחור הזה, למה? יש לו תואר שני, הוא עם משקפיים, לא נראה לי שהוא מסוכן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ורולקסים ומרצדסים.

דוד אמסלם (הליכוד):

לא הבנתי. יש לו רולקס ומרצדס, דרך אגב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

והוא גם אשכנזי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

והוא גם אשכנזי.

דוד אמסלם (הליכוד):

רולקס, מרצדס ואוכל קוויאר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ואשכנזי.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה מבין? זה שופט. לא משנה שאחד עם משקפיים נשך שוטר. מה חשובות העובדות? הוא לא יכול בדמיון שלו. איך נעצור אותו? הרי הוא בא, מגן עלינו. אנחנו בקבוצה שלו. אתה מבין מה אמר מזוז? מזוז אמר, אני מקריא לכם – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תסיים.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – הוא איים: עד 20 שנות מאסר לחוסמי כבישים. הוא, דרך אגב, הנחה את המשטרה לעצור את כולם, אבל מי יעצור, בהרב? הגב' בהרב? כן? ממנה מצפים לעשות משהו? אז פרקליט המדינה עובד בשירותכם; היועצת המשפטית עובדת בשירותכם.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם מיניתם אותו. איזה בכיינים אתם.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת אמסלם.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם מבינים לאיזה כאוס הגענו?

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת אמסלם.

דוד אמסלם (הליכוד):

עוד שני משפטים, ברשותך.

היו"ר אוריאל בוסו:

משפטים לסיום.

דוד אמסלם (הליכוד):

והגדילו הטייסים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

גם נגד הטייסים יש לך? גם הטייסים לא בסדר?

דוד אמסלם (הליכוד):

שנייה. אני רוצה לומר משהו חשוב עכשיו, סימון.

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט לסיכום.

משה סעדה (הליכוד):

דוד אמסלם (הליכוד):

אני קורא: 40 טייסי מילואים – לא להתייצב לאימונים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אין שעון חלופי?

היו"ר אוריאל בוסו:

אפילו לא הארכתי לו בעוד דקה.

דוד אמסלם (הליכוד):

עד עכשיו חשבתי שהצבא מחוץ לעניין. למה? כשאויבי ישראל רוצים לחסל אותנו, הם לא מבחינים בינינו, אבל 37 טייסים החליטו לא לבוא להתאמן. כאן נחצו קו אדום ובורדו ביחד.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים, דודי.

דוד אמסלם (הליכוד):

צריך להבין, אצלנו בימין – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. תודה רבה.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – גם כשהיה גירוש, אף אחד לא החליט לסרב.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

אף אחד – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת דודי אמסלם.

דוד אמסלם (הליכוד):

דרך אגב, אני 20 שנה עשיתי מילואים, ומעולם לא חשבתי לא ללכת למילואים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה לחבר הכנסת אמסלם. תודה רבה.

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

לא משנה מה קורה.

היו"ר אוריאל בוסו:

דודי.

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

אני רואה שאתם לא מתביישים. כשאני אומר – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – שאנחנו בבעיה מול האליטות, זאת הבעיה.

קריאות:

רון כץ (יש עתיד):

יש בעיה בהסברה – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

זה לא חוק כזה, חוק אחר.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת אמסלם.

דוד אמסלם (הליכוד):

השאלה היא, אמרתי, מי מנהל את המדינה – האם האליטות – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

זאת הבעיה – אף אחד.

דוד אמסלם (הליכוד):

איך אמר שליין? מה, בלי האליטות אפשר לנהל?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אף אחד לא מנהל. אף אחד.

דוד אמסלם (הליכוד):

מי יטוס במטוסים, דודי אמסלם? אתה מבין? לא מתביישים. גזענים.

רון כץ (יש עתיד):

למה לא מינו אותך לשר?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתה לא שר?

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו נלמד אתכם מהי דמוקרטיה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתה לא שר?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

דוד אמסלם (הליכוד):

דרך אגב, בקצב הזה, אתם תוציאו הצעת חוק שאנחנו גם לא יכולים להצביע. אני לא צוחק. זה הכיוון שתלכו אליו.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

למה לא מינו אותך לשר? אתה מדבר עלינו? דבר על עצמך.

דוד אמסלם (הליכוד):

לכן אני אומר לכם, אנחנו נוביל רפורמה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – כדי שמדינת ישראל תהיה מדינה דמוקרטית – –

נאור שירי (יש עתיד):

למה אתה לא שר?

דוד אמסלם (הליכוד):

– – לא דיקטטורה שיפוטית.

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

תנוח דעתך. נשב פה הרבה זמן, אל תדאג, נאור.

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

מאי, כמה זמן לוקח לעשות גוונים, בתור אישה? כמה זמן לוקח לעשות גוונים?

שלי טל מירון (יש עתיד):

שלוש שעות – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

– – – העניין הוא שהיא לא שואלת אתכם. היא לא צריכה לשאול – – –

קריאות:

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני במספרה עכשיו, אני לא צריכה אישור – – –

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

השרה גולן. חברי הכנסת. חברי הכנסת.

משה סעדה (הליכוד):

יאללה, תירגע, עוד שלושה שבועות הרפורמה עוברת. אתם תפגינו – אנחנו נחוקק.

קריאות:

משה סעדה (הליכוד):

מאי, שיפגינו. אנחנו נחוקק. שיפגינו. תפגינו כל היום וכל הלילה. אנחנו נחוקק ונחוקק ונחוקק.

נאור שירי (יש עתיד):

אל תתבכיינו שמפגינים נגדכם. תלכו לספר, יפגינו נגדכם; תלכו לברצלונה, יפגינו נגדכם. בכל מקום שתלכו נפגין נגדכם.

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, אמרו לי שבחוץ יש כזה כיבוד טוב. מה אתם עושים פה?

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת.

רון כץ (יש עתיד):

– – – תספורת – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, אמרו שבחוץ יש כיבוד כל כך טוב. יש כיבוד כל כך טוב בחוץ.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

– – – תל אביב – – –

קריאות:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השרה גולן, את מפריעה לי.

היו"ר אוריאל בוסו:

השרה גולן, כרגע קיבלנו עוד חמש דקות לדיון. רק עכשיו.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אבל – – – שלו.

היו"ר אוריאל בוסו:

אל תנהלי איתם דיון. תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

– – – יש דלת אחורית מאחורי המספרה. אפשר – – – גם לשם. לא צריך את כל הטררם.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, תודה רבה. בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, השרה גולן, חבריי חברי הכנסת, לאחרונה אנחנו חוזים בתופעה מרתקת: חלק מחברי הכנסת כאן מצליחים לשהות ולחיות ביקום מקביל של ממש. באותו יקום שקר הוא אמת, מלחמה היא שלום, גזענות היא סובלנות. ביקום המדומה, הקואליציה הזו מאשימה אותנו שאנחנו פעילי BDS, אבל במציאות מי שמפיקה חומרים לתנועת ה-BDS העולמית היא שרת התעמולה גלית דיסטל אטבריאן, שתנועת ה-BDS לקחה סרטון שלה, וללא עריכה שידרה אותו לכל העולם במסגרת הקמפיין של שונאי ישראל. ביקום המדומה חברי הממשלה מכנים את המפגינים אנרכיסטים. אותם פטריוטים, נושאי דגל ישראל, משרתי מילואים, הייטקיסטים, רופאות, עובדים סוציאליים, הם האנרכיסטים והחוליגנים; שורפי הבתים בחאוורה – להם צריך לתת גב. הם פועלים מכאב. ביקום המדומה הם מכנים אותנו טרוריסטים, בעוד שחבר הכנסת היחיד שהורשע בתמיכה בטרור יושב בממשלתם – ליצן הטיקטוק, שר הפיתות הלאומי איתמר בן גביר. האיש שנגדו הוגשו 53 כתבי אישום, שהורשע בהסתה, בהתפרעות, בהפרעה לשוטר, האיש שדרש לשחרר את יגאל עמיר מהכלא, אחראי לביטחון האישי של כולנו. ביקום המדומה מסבירים לנו שריכוז כל סמכויות המדינה בידי הממשלה וביטול העצמאות של בתי המשפט זה בעצם חיזוק הדמוקרטיה. שם, ביקום המדומה, סמוטריץ' – מי שהנהיג את מצעד הבהמות מול מצעד הגאווה בירושלים והצהיר על עצמו כהומופוב גאה – הוא יהיה אחראי לזכויות הקהילה הגאה. באותו יקום מדומה, יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן מסביר שזכויות המיעוטים דווקא יתחזקו כאשר נקבל החלטות אך ורק לפי רצון הרוב. כשמקלפים את השקרים ומפוצצים את בועת המציאות המדומה, אי-אפשר שלא לראות את האמת מול העיניים: זו איננה רפורמה אלא הפיכה משטרית שתחסל את הדמוקרטיה הישראלית ותפקיר את אזרחי ישראל חשופים לגמרי בפני ממשלה שתוכל לעשות כל העולה על רוחה, בלי איזונים ובלי בלמים.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

יוראי, הצטרפת ל-BDS? זה מתאים – – –

קריאות:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה שברור לי הוא שנפלתם על הדור הלא-נכון. מאות אלפי ישראלים וישראליות שנחושים להילחם על העתיד שלהם ושל ילדיהם לא יפסיקו. לא נפסיק לצאת לרחובות ולמחות נגד ההפיכה המשטרית ובעד ישראל יהודית ודמוקרטית. לעולם לא נוותר.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

אתה מוצא את עצמך מזדהה עם ה-BDS – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ולגבי שאלתך, שרת התעמולה, היחידה שמפיקה סרטונים ל-BDS זו את.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

אתה BDS או לפיד BDS?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תנועת ה-BDS לקחה את הסרטון שלך, ליקטה אותו, בלי לערוך בכלל, ושידרה אותו לכל העולם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

נכון, נכון. ואתה מוצא את עצמך איתם? עם ה-BDS?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את מוצאת אותם איתך. את מפיקה חומרים לתנועה, הם לוקחים אותם ומפיצים אותם, אז מי שמצטרף ל-BDS, גברתי, זה את.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

אין לך חשיבה לוגית? אפס חשיבה לוגית? מרוב שאתה קופץ על שולחנות לא נשאר שכל? כמה אתה טיפש, אבל כמה אתה טיפש.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את פוגעת בתדמית ישראל בעולם. את פיגוע הסברתי, ומוטב שתסגרי את משרדך בהקדם האפשרי, כי כל שנייה שאת שם, זה נזק איום ונורא לישראל.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

אתה לוקח יד ביד את ה-BDS? זה מופרע. זה מופרע. ה-BDS תוקף את ישראל, אני מגינה על ישראל ואתה מוצא את עצמך מזדהה עם ה-BDS?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מזדהה? את הפקת סרטון, ה-BDS לקחו אותו והפיצו אותו. ה-BDS לקחו אותו והפיצו אותו.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

אני גאה בסרטון הזה, זה סרטון מעולה. אתה רק מוצא את עצמך מזדהה עם ה-BDS. זה כמו שחיילי צה"ל ירו – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אמת זה שקר, מלחמה זה שלום, סרטון הסברה זה סרטון BDS.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

לא. – – – זה – – – אתה כל כך טיפש. אתה באמת מאוד לא חכם. מאוד לא חכם.

קריאות:

הו, הו, לא יפה. מי את שתגידי לו שהוא טיפש? מי את?

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

זה כמו שה-BDS ייקחו סרטון של חיילי צה"ל ואז תגיד: אני עם ה-BDS ונגד חיילי צה"ל. אז כבר לא מגינים על המדינה יותר. לא מגינים על המדינה. אסור – – –

נאור שירי (יש עתיד):

לא הייתי אומר לו טיפש – – – לשנות את השם שלה באנגלית – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תעשי לנו טובה, תפסיקי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

השרה – – – את השרה – – – זה התרגום שלך באנגלית. לא – – –

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

איך קוראים לך? מי אתה?

היו"ר אוריאל בוסו:

השרה דיסטל. אילו אנרגיות יש לכם פה היום. תודה רבה, חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא לאפשר לנואמת להשלים את דבריה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

רון כץ (יש עתיד):

– – – להגן על המדינה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא צריך שה-BDS יעבוד, יש לו הכול מן המוכן.

קריאה:

בדיוק. בדרך כלל הם – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

הכול בגלל הסרטון של גלית דיסטל?

מרב מיכאלי (העבודה):

חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת, אדוני היושב-ראש. לאן גברתי? הבן שלי מאושפז פה. תיק, בבקשה. אין לי נשק, אני ממהרת נורא. בשביל נשק יש לנו מגנומטר, אני צריך לבדוק משהו אחר. מה יש פה בשקית? אוכל לבן שלי. בהכשר בד"ץ? אני יודעת? זה כשר, תסתכל. מה זה? אפונה? לא, לא. זה קטניות, זה לא כשר. אדוני, אנחנו ספרדים. אה, אני מצטער, הרב של בית החולים אשכנזי. את צריכה לזרוק את זה. אני חייבת? בסדר, אני אזרוק. אני יכולה להיכנס? אני מצטער. עכשיו בדיוק 16:00, אז הכניסה כבר לא מעורבת, אלא לגברים בלבד. רק גברים יכולים להיכנס? 16:00–22:00 רק גברים. אבל את יכולה להיכנס מהכניסה האחורית. אל תדאגי, ייתנו לך שם כיסוי ראש. למה אני צריכה כיסוי ראש? מה זאת אומרת? אמרת שיש לך בן. את אישה נשואה, לא? וגם ייתנו לך משהו לכסות איתו את המרפקים. אדוני, הבן שלי מאושפז לפני ניתוח. נו, את לא רוצה שהוא יבריא? את יודעת שלבוש צנוע ירפא אותו. קדימה, כניסה אחורית, בהנחה שאת לא בנידה. סליחה, זה לא העסק שלך. אני רק ממלא אחרי ההוראות. אם את בנידה, את צריכה להביא אישור מבית הדין הרבני להיכנס. פיקוח נפש, אדוני המאבטח, הבן שלי לפני ניתוח. בדיוק, אני דואג לפיקוח הנפש העדינה של רב בית החולים. מה, אם בטעות, כשתעלי במדרגות תיגעי במעקה והרב ייגע במעקה אחרייך? מאה אחוז. אני אעלה במעלית. אז יהיה ייחוד במעלית – חס ושלום, חס ושלום. רחמנא ליצלן. את תעלי במדרגות בלי לגעת במעקה ובלי האפונה, עם כיסוי ראש ומרפקים, אבל רק אחרי שתביאי אישור מיוחד. אדוני, אבל הבן שלי. אבל אלה ההוראות, גברתי. עכשיו את חייבת ללכת, כי אני רואה שגברים רוצים להיכנס. בכל זאת, את יודעת, גברים.

משה סעדה (הליכוד):

מה זה? שלטון אנטישמי – – – כמה אפשר לייצר שנאה? כמה אפשר להפריד? אין גבולות לאנטישמיות?

מרב מיכאלי (העבודה):

נשמע לכם אבסורד? מופרך? מוגזם? לשם לוקחת אותנו הממשלה הזו, חברות וחברים.

משה סעדה (הליכוד):

ממש.

מרב מיכאלי (העבודה):

אם לא ננצח בימים אלה, אנחנו נקום למדינת ישראל אחרת לגמרי. אסור לנו להגיע לשם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת אלקין, בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

מדינת ישראל כזאת לא קיימת, אבל בשם ההפחדה מותר לעשות הכול – מותר לשקר, מותר להפחיד, מותר להוציא את דיבת הארץ רעה, מותר לסרב, מותר לקבל לגיטימציה לזרוק אבנים, אבל הכול בסדר.

קריאות:

שקרן. שקרן.

משה סעדה (הליכוד):

בסך הכול אתם רוצים שלטון. מרב – – – למפלגה שלך. משמונה מנדטים לארבעה, ואתם בדרך לאפס. תחשבו – – – לא לעורר שנאה, לא – – –

נאור שירי (יש עתיד):

שקרן, שקרן, שקרן, שקרן. אתה שקרן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שקרן ומתנשא.

משה סעדה (הליכוד):

מארבעה לאפס, ואתם בעקבותיה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה עושה לי ככה? מה בעקבותיה? שקרן, שקרן, שקרן.

קריאה:

איזה שקרן.

קריאה:

סליחה, זה לא הומוגני – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה מחייך ומשקר? לפני שנייה עשית לנו הרצאה על מוסר, היסטוריה. אתה שקרן. צריך לחקור אותך במח"ש. שקרן.

משה סעדה (הליכוד):

בליאק, אתה רוצה לקפוץ על שולחן?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין כבר מח"ש. אין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סגר את מח"ש. שקרן.

נאור שירי (יש עתיד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אלקין, אתה מוכן להסביר למר קג"ב שגם בברית המועצות לשעבר לא היה מח"ש והיו חוקרים את השוטרים על ידי השלטון? זה החוק שהוא מעביר עכשיו. תסביר לו את זה, הוא לא מבין את זה.

משה סעדה (הליכוד):

זה בסדר. לא קראתם אותו. אני יודע, זו טרחה – זה גדול, זה קשה. זה עמוד אחד, זה קשה עליכם. אני יודע.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת סעדה, אתה מפריע לי לנהל את הדיון. תסתכל, אתה מושך עוד עשר דקות כל פעם. זה לא לעניין. אתה מעכב את כולם, רוצים בסוף להתקדם.

משה סעדה (הליכוד):

מעכב למה? מעכב למי?

היו"ר אוריאל בוסו:

יש עוד חוק אחד היום, ומחר יש תענית אסתר.

משה סעדה (הליכוד):

אני יודע.

היו"ר אוריאל בוסו:

אנשים רוצים להספיק ואתה מושך את הדיון. אתה עושה פיליבסטר לקואליציה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – – היא תעזור לו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם שקרן וגם שחצן.

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אדוני יוזם החוק ויושב-ראש ועדת הכספים, קודם כול, אדוני היושב-ראש, זה התוצאה של מה שקורה. זה הנורבגי. כשיש נורבגי בכזה היקף, אז גם להיכנס תוך צעקות בדיון כזה במליאה, זה כבר רווח בפריימריז עתידיים, ולכן חבר הכנסת משה סעדה עושה נכון כשהוא מקפיד להיות כאן ולהתערב בדיון, כי בסוף התחרות שלו עכשיו היא מול 30, 40 איש. זה לא דבר קל, אל תזלזלו בזה.

משה סעדה (הליכוד):

אלקין, אלקין – – –

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

זה עבודה קשה, ולכן הוא כאן.

משה סעדה (הליכוד):

– – – זה העניין.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

שלא לדבר על כך שבסוף הרי גם מינו מספר מסוים של שרים ושרות שאין להם בדיוק מה לעשות, אז ההזדמנות היחידה שלהם לבלוט בפריימריז זה להיות שרה להסברה ולקריאות ביניים במליאה, אחרת אין להם מה לעשות.

משה סעדה (הליכוד):

אלקין, אלקין – – – אליכם.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אל תתפלאו על מה שקרה פה – – –

משה סעדה (הליכוד):

– – – תענה לי אתה שאתה צוחק עלינו.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת סעדה.

משה סעדה (הליכוד):

יש לך מים?

היו"ר אוריאל בוסו:

נכון, אומנם הוא מדבר אליך ישירות, אבל – –

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אל תתפלאו על מה שקרה פה.

היו"ר אוריאל בוסו:

– – תנסה להתאפק, תנסה להתאפק.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני רציתי לדבר דווקא לאחר ההערה, בעקבות הדברים שהיו כאן. אגב, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שזו כבר פעם שנייה שאתה יושב היום בדיון שבו שרים ושרות קוראים קריאות ביניים. זה כנראה הופך למסורת. אני מציע לנשיאות, אדוני, כסגן יושב-ראש וכחבר הנשיאות, לקיים על זה איזשהו דיון ואולי לרענן את זיכרונם של שרים ושרות.

אופיר כץ (הליכוד):

הם פנו אליה באופן אישי, זאב.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לפי הנוהג – זה לא משנה. שרים, חבר הכנסת כץ – – –

אופיר כץ (הליכוד):

זאב, גם כשאני נאמתי והייתי פונה אליך באופן אישי היית עונה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לא. חברי כנסת עונים. שרים, אם הם רוצים לדבר, הם יכולים לעלות לדוכן בכל רגע נתון, מותר להם.

היו"ר אוריאל בוסו:

ראינו שרים שדיברו גם בקדנציה הקודמת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

רגע, ואם זה שר שאין לו מדפסת?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

מותר להם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואם זו שרה שאין לה תיק?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

גם שר שאין לו מדפסת, אף כוח עליון לא יקרא קריאות ביניים, חבר הכנסת דוידסון. בכל זאת, אנחנו התכנסנו כאן בשביל חוק החמץ, כי ככה, בשקט בשקט, מעבירים כאן, במקביל לחוקים הזויים שקשורים ברפורמה המשפטית, חוק שלכאורה, כפי שהתבשרנו כולנו הערב – ודווקא יוזם החוק אולי ידע לספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים – – –

קריאות:

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני לא מסוגל לדבר כך. אני לא שומע את עצמי.

היו"ר אוריאל בוסו:

השרה, רגע, מי פה תורן?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני מציע לאדוני לפזר אותנו ולכנס אותנו ב-09:00.

היו"ר אוריאל בוסו:

מי שר תורן? אין שר תורן.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

יש מעט שרים בממשלה. יש מחסור בשרים תורנים.

היו"ר אוריאל בוסו:

אז תקראו לשר אחר.

קריאה:

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל בינתיים את מנהלת איתם דו-שיח.

נאור שירי (יש עתיד):

אין תיקים, אין מדפסות, אין כלום. עכשיו גם מים אין.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, זה לא מכובד. חבר הכנסת דוידסון, זה לא מכובד.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

השרה מאי גולן מעולם לא התלוננה שאין לה מדפסת. זאת שרה אחרת. מאי גולן לא צריכה מדפסת, אז אנא, אל תאשימו אותה בבעיות של שרה אחרת.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

יש לי מדפסת.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

הינה, יש לה מדפסת. את יכולה להשאיל לשרת ההסברה את המדפסת, וההסברה הישראלית תסתדר סוף-סוף. תשאילו מדפסות. פעם אמרו: תהיו כחלונים; היום ראש הממשלה יגיד לכם: תשאילו מדפסות אחת לשנייה, וההסברה הישראלית תסתדר.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

בכל זאת, בחזרה לחוק החמץ, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אוריאל בוסו:

ב-20 שניות.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

התקיים דיון, אושר חוק בקריאה הראשונה ויעלו אותו עוד מעט להצבעה, ומתברר שאף אחד לא קיבל עד היום חוות דעת מקצועית מאנשי המקצוע של משרד הבריאות לגבי החוק הזה. התבשרנו יותר מזה – שאם נכון הפרסום הערב בחדשות 12, רוב בכירי משרד הבריאות נגד החוק וחושבים שהוא לא נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה מעניין אותם?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אבל מחוקקים פה חוק בוועדת הבריאות שעוסק בנושא של בתי חולים, ועדיין אין שום חוות דעת כתובה, מקצועית, של משרד הבריאות, כשכל הטיעון לקחת לוועדת הבריאות – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

– – הרי היה בגלל שזה עוסק בנושא בריאותי. אז אנא מכם, אדוני יוזם החוק, אדוני יושב-ראש הקואליציה.

משה גפני (יהדות התורה):

כמה אפשר להיות במתח מהנסיעה שלך בשבת עם בנט לפוטין. מה נגמר עם זה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה בנט, זה יולי.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת גפני, אם מעניינת אותך הנסיעה הזאת, אני בשמחה אשתף אותך במה שאפשר לשתף. אבל אם זה הטיעון, אז כנראה שאתה יודע היטב מה יהיה כתוב באותה חוות דעת של משרד הבריאות – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אלקין.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

– – ולמה ממלא מקומו של שר הבריאות האמיתי עושה הכול כדי שחוות הדעת הזאת לא תצא ושהכנסת תאשר חוק, בלי לשמוע מה חושב המשרד שהוא מפעיל את בתי החולים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

משה גפני (יהדות התורה):

– – – חשבתי – – – מרב מיכאלי.

היו"ר אוריאל בוסו:

אגב, חבר הכנסת אלקין, השרה מירב כהן, קראנו לך שרה.

משה גפני (יהדות התורה):

על זה נאמר – – – יורדים עד לתהום.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת אלקין, אני רוצה לעדכן אותך שאנשי משרד הבריאות היו בכל דיוני הוועדה והם הביעו את דעתם המקצועית. הכול בתיאום איתם.

משה גפני (יהדות התורה):

מה זה משנה העובדות?

היו"ר אוריאל בוסו:

לא משנות העובדות.

משה סעדה (הליכוד):

שום דבר לא מעניין אותם, שום דבר. רק להפחיד, רק לייצר פחד, ועוד בערב חג הפורים.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזו כדי להודות למפגינים והמפגינות המדהימים, שעברו עליהם ימים קשים ביותר עם אלימות. קראו להם אנרכיסטים, קראו להם בוגדים – –

משה סעדה (הליכוד):

מה עם השוטרים?

מירב כהן (יש עתיד):

– – מה לא קראו להם? אבל הם אנשים שבאו עם המשפחות שלהם – –

משה סעדה (הליכוד):

זרקו עליהם אבנים.

מירב כהן (יש עתיד):

– – עם דגלי ישראל, ויתרו על ימי עבודה – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

מירב כהן (יש עתיד):

– – ויתרו על פרנסה, כדי להיאבק על המדינה שכל כך יקרה להם, כדי להיאבק על הדמוקרטיה הישראלית, ועשו את זה למופת, ללא אלימות, ללא הקצנה – –

משה סעדה (הליכוד):

ללא חסימת כבישים.

מירב כהן (יש עתיד):

– – עם הרבה מאוד אהבה למדינת ישראל. פעם, לא לפני הרבה זמן, היה פה חבר אופוזיציה אחד שאמר: בדמוקרטיה חוסמים כבישים. זה לא נעים אבל לא נורא.

משה סעדה (הליכוד):

זה עבירה. זה עבירה על החוק.

מירב כהן (יש עתיד):

רצה הגורל ואותו חבר אופוזיציה הפך להיות השר שאחראי למשטרה, ופתאום – מה שרואים משם לא רואים מכאן.

משה סעדה (הליכוד):

– – – להיות שומרי חוק, מותר להיות שומרי חוק.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

מירב כהן (יש עתיד):

התהפך לגמרי. התהפך לגמרי.

בועז ביסמוט (הליכוד):

– – – שדיבר – – –

מירב כהן (יש עתיד):

צר לי שהשר לביטחון לאומי – או יותר נכון השר לכישלון לאומי – איתמר בן גביר, גיבור על אישה בת 70, שלוקחים אותה עם אזיקים לתוך ניידת.

בועז ביסמוט (הליכוד):

חברת הכנסת – – –

מירב כהן (יש עתיד):

צר לי שהוא גיבור על אנשים תמימים.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת, בלי קריאות ביניים.

מירב כהן (יש עתיד):

על מי זרקו רימון הלם? על מי?

היו"ר אוריאל בוסו:

בלי קריאות ביניים.

מירב כהן (יש עתיד):

זרקו רימון הלם לתוך קהל, פגעו באישה בת 41 עם שלושה ילדים שעמדה במקום שאפילו המשטרה התירה לה.

משה סעדה (הליכוד):

את יודעת מה עשו לחרדים כשהם חסמו כבישים?

מירב כהן (יש עתיד):

אתם לא מתביישים?

משה סעדה (הליכוד):

את יודעת מה עשו לחרדים בירושלים? זה עניין אותך פעם?

מירב כהן (יש עתיד):

עליהם אתם גיבורים? למה אתם לא הולכים לנערי הגבעות שיש להם עבר פלילי – –

משה סעדה (הליכוד):

זה עניין אותך אי-פעם? היכו באלות. זה לא עניין אותך.

מירב כהן (יש עתיד):

– – מכאן ועד להודעה חדשה.

משה סעדה (הליכוד):

פתאום רימון הלם – – – תל אביב, סוף העולם.

מירב כהן (יש עתיד):

עליהם אתם לא גיבורים. אתם גיבורים על אנשים נורמטיביים – –

משה סעדה (הליכוד):

אתם חסרי יושרה. אין לכם יושרה, טיפת יושרה.

מירב כהן (יש עתיד):

– – ציונים, שבאו להיאבק על המדינה שלהם.

משה סעדה (הליכוד):

אין לכם יושרה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

שבו, שבו.

משה סעדה (הליכוד):

תקפו חרדים באלות – לא עניין אף אחד.

מירב כהן (יש עתיד):

אתם פשוט עושים איפה ואיפה. הפכתם את משטרת ישראל – –

משה סעדה (הליכוד):

פתאום תל אביב – דין אחר.

מירב כהן (יש עתיד):

– – לגוף פוליטי. לגוף פוליטי.

בועז ביסמוט (הליכוד):

לא. הפכנו אתכם לאופוזיציה.

מירב כהן (יש עתיד):

כשאנשים באים עם דגלי ישראל – כן, אז ירדו לאיילון. תוך שתי דקות השר לכישלון לאומי מגיע לחפ"ק ומצביע על המסכים. ואללה, 14 נרצחים כבר בפיגועים והוא לא הלך לחפ"ק.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

מירב כהן (יש עתיד):

יש או-טו-טו רמדאן, ברמדאן הוא לא מתעסק, אבל הוא הולך לחפ"ק כדי שייכנסו במפגינים האלה בכל הכוח. לעומת זאת, כששורפים בתים של אנשים, שהם רנדומלית בחרו את הבית שלהם – הם בתוך הבית ושורפים להם את הבית, שורפים להם את המכונית – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

בושה. מתי אמרת את זה על חרדים?

מירב כהן (יש עתיד):

– – הוא יושב בשקט.

משה סעדה (הליכוד):

מירב, אנחנו גינינו את זה. תהיו הגונים.

מירב כהן (יש עתיד):

אחרי 24 שעות הוא מוציא תגובה רפה. אתם לא מתביישים להפוך את משטרת ישראל לגוף פוליטי? אין לכם שום גבול? אז אני מתנצלת בפני המפגינים והמפגינות, ושידעו שבעבורנו הם מעוררי השראה, הם הגיבורים שלנו, ובזכותם אנחנו ננצח.

משה סעדה (הליכוד):

ומה עם השוטרים? מה עם השוטרים? השוטרים שלנו, שזורקים עליהם אבנים, מה איתם?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

בזכותם ננצח ונציל את מדינת ישראל מחבורה של קיצוניים – –

משה סעדה (הליכוד):

השוטרים. השוטרים. תגידי מילה על השוטרים.

מירב כהן (יש עתיד):

– – שחטפו אותה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

מירב כהן (יש עתיד):

מצביעי הליכוד לא פיללו לכם, תאמינו לי.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חברת הכנסת – – –

מירב כהן (יש עתיד):

הבטחתם להם מלחמה ביוקר המחיה, הבטחתם להם ביטחון אישי, הבטחתם להם להיאבק בטרור. מה קיבלנו? משפט נתניהו, מהומות נתניהו, הוצאות משפטיות לנתניהו. כלום, שום דבר מההבטחות שלכם לא מתממש.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

העברתם תקציב מדינה שאתם צריכים להתבייש שהעברתם אותו – בלי שום בשורה, בלי שום עזרה לחלשים, בלי שום עזרה לפריפריה. הכול סיסמאות ריקות מתוכן.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הכיסא 180 מעלות במטוס; לא 170, 180 מעלות. אם זה פחות מ-175 זה לא עובד. כמו בעגלת תינוק, זה חייב להיות 180, זה התקן.

בועז ביסמוט (הליכוד):

– – – זחוחים כאלה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מדבר על זחיחות, נו, באמת. אדוני היושב-ראש, הצעה, שי לחג לפורים – מראה לכל חברי הכנסת.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אגב, אני – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

ומה יראו במראה שלך, נאור?

נאור שירי (יש עתיד):

ואללה, תאמיני לי, אני מסתכל כל יום ומתבאס.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שמחה מאוד שאני עולה אחרי מירב כהן, כי דווקא מה שיש לי להגיד נוגע מאוד אליה כשרה לשעבר, מצוינת, שעשתה עבודה נפלאה במשרד שלה. אז עשיתי איזה סיכום קצר של מה שעשתה ממשלת השינוי בשישים הימים הראשונים שלה אל מול הממשלה העכשווית. נתחיל בממשלת בנט-לפיד, בבקשה: שיקום יחסי השלום עם ירדן; השתתפות ראשונה בכינוס הרשמי של האיחוד האירופי; מינוי 35 שגרירים לאחר תקיעה של כמה שנים; מדיניות חדשה מול רצועת עזה – תגובה לחמאס על כל בלון תבערה; הפסקת כניסת מזוודות הדולרים לחמאס; שיקום וחיזוק הקשר עם הממשל האמריקאי; סגירת הפרצה בנתב"ג לאחר יותר משנה; הסכם החלפת החיסונים עם דרום קוריאה ומניעת זריקת 700,000 מנות חיסון לפח; הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון במירון; חוק מיסוי משאבי טבע, שנועד לשים סוף לתרגילים של חברות הגז והמחצבים שהתחמקו מלשלם את חלקן לציבור; זיכוי מס למתגוררים ביישובי עוטף עזה, שחיים תחת איום תמידי; תקציב מדינה שבמסגרתו תוספת שנתית של 300 מיליון ש"ח לשורדי השואה, בזכות מירב כהן; תקציבים לקהילה הלהט"בית; תקציבי שיא למאבק באלימות; תוכנית של יותר מ-2 מיליארד שקלים לתוכניות של התייעלות אנרגטית; השקעה בתשתיות ירוקות; הוספת תקנים לעובדי רווחה; תוספת שכר לעובדות הסוציאליות וגם הרפורמה בכשרות, שהחלה. בואו נעבור להישגים של הממשלה הנוכחית בשישים הימים האחרונים: חוק דרעי, שמאפשר לאשמים מורשעים לכהן כשרים למרות פסיקת בג"ץ; פסקת התגברות של 61, שתאפשר לממשלה לחוקק כל חקיקה שהיא רוצה, רק בלי ביקורת של בית המשפט; ביטול עילת הסבירות; הפיכת הוועדה לבחירת שופטים לפוליטית; חוק שי ניצן, שנועד לפטר את חברי הדירקטוריון הקיים של הספרייה הלאומית, ושיעניק לממשלה רוב שם.

בועז ביסמוט (הליכוד):

שלי טל מירון (יש עתיד):

חוק שיאפשר לנתניהו לקבל תרומות.

קריאות:

שלי טל מירון (יש עתיד):

בתי דין רבניים ישפטו בעניינים אזרחיים על פי דין תורה במקום בית המשפט.

קריאות:

שלי טל מירון (יש עתיד):

איסור הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח; הפרדה בין נשים לגברים במרחב הציבורי; תיקון חוק כך שיותר להפלות נשים, להט"בים ואזרחים לא יהודים על רקע דתי; ערעור היחסים עם ארצות הברית; ואיך לא – הכפלת תקציב הביגוד.

קריאות:

שלי טל מירון (יש עתיד):

רגע, חכו לפאנץ', אתם לא מקשיבים לפאנץ'. הדבר הכי טוב שעשתה הממשלה הנוכחית עד כה זה לחנוך את שגרירות רפובליקת צ'אד ברמת גן. בהחלט הישג מרשים מאוד. יחי ההבדל הקטן. אז יש לכם המנדט לשנות את המציאות לטובה בשביל אזרחי ישראל, ומה אתם עושים? קורעים את העם, דורכים על מוסדות החוק, מבטלים את היסודות והערכים של המדינה. ממשלה בלי הישגים – –

קריאות:

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – ממשלה בלי לגיטימציה ציבורית, שכל מטרתה לערער על הדמוקרטיה הישראלית ולדאוג לנאשם בפלילים ולחבריו. תודה רבה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה לחברת הכנסת שלי טל מירון.

קריאות:

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

ברשותכם, אנחנו רוצים להמשיך עם סדר הדוברים. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, אני תוהה לגבי סדר העדיפויות הלוקה בחסר של הממשלה הנוכחית. כשאיראן על סף פצצה גרעינית על פי דיווחי סבא"א, וכאשר הבטחות הבחירות היו טיפול בסוגיות הביטחון, הביטחון האישי, המשילות ויוקר המחיה, סדר העדיפויות שמונח לפנינו היום מעיד על כך שיש כנראה דברים חשובים יותר. היום עולה להצבעה הצעת חוק הנוגעת לזכויות החולה שלמרבה האירוניה, התבשרנו בתקשורת כי נציגי משרד הבריאות לא העבירו כלל חוות דעת מקצועית על אודותיו, אולם משום שמה שחשוב כרגע לממשלה זה להעביר חוק שכנראה לא נוגע בדיוק לזכויות החולה, אלא פוגע במישרין בחירויות הפרט, וכופה על כלל העוברים והשבים בבתי החולים אי-הכנסת חמץ. אני שואלת אותך, חבר הכנסת גפני, המציע: מה הטעם? למה לכפות? מדינת ישראל מתקיימת בהרמוניה ובסטטוס קוו.

משה סעדה (הליכוד):

לא קראת?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מדינת ישראל מתקיימת בהרמוניה ובסטטוס קוו שנים ארוכות – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני מבקשת בלי קריאות ביניים.

משה סעדה (הליכוד):

קראת את ההחלטה של בג"ץ?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – מתוך הבנה – גברתי, אני אחכה.

משה סעדה (הליכוד):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני רוצה לשאול, אני שואלת שאלה את האזרחים שיושבים בבית עכשיו.

משה סעדה (הליכוד):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

גברתי, את תוסיפי לי זמן.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בהחלט.

משה סעדה (הליכוד):

רשאי. בג"ץ ביטל.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז למה חוק? אם הוא כל כך רשאי, אז למה להפוך את האזרחים לעבריינים?

משה סעדה (הליכוד):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

חברים, חבר הכנסת גפני, המציע, מדינת ישראל מתקיימת בהרמוניה ובסטטוס קוו עד היום – – למה לכפות?

משה סעדה (הליכוד):

אם בג"ץ לא יתערב?

קריאות:

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – מתוך הבנה שכבוד הדדי בין החלקים השונים בחברה יגרום לכך שממילא אזרחים נמנעים, נמנעים מהכנסת חמץ – –

משה סעדה (הליכוד):

יודעת שבג"ץ – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – מטעמים של כבוד הדדי, חבר הכנסת גפני.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת סעדה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

ולא מטעמים של כפייה דתית.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

נראה לי שהיא מסתדרת.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לכן, כשאני רואה את הצעת החוק שלך, חבר הכנסת גפני, שפוגעת בסטטוס קוו, ומבקשת לקבוע שכל אדם שנכנס לבית החולים ונושא חמץ בפסח יהפוך מייד להפוך עבריין לפי החוק.

משה גפני (יהדות התורה):

איזה עבריין?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זאת הצעת חוק שתיצור בפועל – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – את ההפך הגמור. מעבר לכך, חבר הכנסת גפני, שמדובר בכפייה דתית, יש פה חוק שירחיק במודע אזרחים מהיהדות, מכיוון שזה בדיוק ההפך מיהדות מקרבת ומאחדת, אדוני. מה שאתה קובע, כדרכך בקודש, זה ליצור קיטוב בין חלקי העם. זה מה שתעשה עם הצעת החוק הזו, וחלילה תשניא את היהדות, שלי היא מאוד יקרה לכולנו. יתרה מזו, החוק יהפוך אזרחים מן השורה לפורעי חוק ולקרימינלים.

משה סעדה (הליכוד):

ממש לא.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זה מה שאתם רוצים? זה מה שאתם רוצים?

משה סעדה (הליכוד):

לא.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז אל תעבירו אותה. תחשבו מסלול מחדש. תחשבו מסלול מחדש. זה מה שקובעת הצעת החוק. אני עברתי עליה.

משה סעדה (הליכוד):

בתי החולים ניסו להגיע לפשרה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תתארו לכם מצב שסבתא שמגיעה לבקר את הנכד צריכה עכשיו לעבור בדיקת חפצים ייחודית לעניין החמץ. תחשבו על בעל שאשתו בחדר לידה – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – לימור, והוא מעוכב בכניסה בגלל שבטעות השתרבב לו חמץ.

קריאות:

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני פונה לנציגי החרדים ושואלת: האם מישהו חס וחלילה כפה עליכם חילוניות? האם נראה לכם סביר שמישהו יפתח, חס וחלילה, חנויות בבני ברק או במאה שערים בשבת?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

נא לסכם.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

עקרון חיה ותן לחיות הוא עיקרון בסיסי שבו המפלגה שלי, מפלגת ישראל ביתנו, דוגלת. מדינת ישראל ובתי החולים הסתדרו מצוין עד היום הזה ללא החוק שלך, חבר הכנסת גפני.

משה גפני (יהדות התורה):

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זהו חוק מיותר, ועדיין לא מאוחר למשוך אותו.

משה גפני (יהדות התורה):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תמשוך אותו. תמשוך אותו. זה חוק שמפלג את העם. תמשוך אותו. רק זה חסר לנו.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

גם המפלגה שלך מפלגת את העם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה.

קריאות:

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת סימון דוידסון. חברים, יותר מדי התרעמות פה. אגב, אחר כך תוכלו לעלות ולהשיב. אם אין חיפוש ואם זה שומר על הסטטוס קוו ואין שינוי ממה שהיה, אז למה החוק? אבל אני אשאיר לכם להסביר את זה בסוף.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתם אומרים שלא כתוב, אבל כתוב בחוק, תקראו את החוק. מה זה הדבר הזה?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

לא נכון – – –

קריאות:

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת סימון דוידסון.

קריאות:

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברת הכנסת אורנה ברביבאי. חברת הכנסת אורנה ברביבאי. חברים, יותר מדי רעש כאן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תקראו את מה שיש בחוק.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת יבגני סובה. תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, מה, אבל הם אומרים שחור על גבי לבן – – – שיפרסמו נהלים של הכנסה, נו, מה – – – מנהל בית החולים יקבע מי – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה. אני מבינה אותך, אבל – חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הם כבר סיכמו נהלים של הכנסה, נו, מה – – –

קריאה:

יש שר?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

יש פה שרה.

קריאה:

איפה היא?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בבקשה, פה, מאי גולן.

קריאות:

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת יבגני סובה, אני מאוד מבקשת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אבל תראי, גברתי, יש כללים של הבנת הנקרא שכולנו מבינים אותם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אנחנו לא בשיעור עכשיו. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. שנייה.

קריאות:

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אבל אני לא מצליחה לדבר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת גפני, אנחנו רוצים לאפשר לחברת הכנסת ברביבאי לדבר. תוכלו אחר כך לעלות ולהתייחס. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תודה, כבוד היושבת-ראש. חברים, אני החלטתי לעלות לדבר הערב אחרי שקראתי את הציוץ הנבזי של שרת התעמולה, שהחליטה לצאת נגד הטייסים שמשרתים בצה"ל. אני חייבת להקריא אותו, כי הוא כל כך מרושע, כל כך נבזי, כדי שאני אוכל גם להגיב על מה שהיא כתבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שיא השיאים.

מיקי לוי (יש עתיד):

וואי, לקחת לי את הנאום.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

היא כותבת, גברת שרת התעמולה מטעם עצמה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

סליחה רגע. חבר הכנסת נאור שירי, חברים, אתם רוצים לדבר? בחוץ.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

חבר'ה, חבר'ה, מה? תיתנו לי לדבר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אוקיי? תכבדו.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

שרה התעמולה הנבזית הזאת כותבת באופן הבא: "טייסים על תנאי הם לא פטריוטים. לא מלח הארץ. לא ציונים. לא מטובי בחורינו. לא אנשים נפלאים. לא עמישראל. טייסים שמתנים את ביטחון האזרחים בתוצאות הבחירות הם נפולת – – –"

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברת הכנסת ברביבאי, תעצרי, בבקשה. אני אוסיף לך זמן. אי-אפשר לנהל כך דיון, באמת, וחבל גם שאתם לא שומעים את הדברים החשובים.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אני אקריא מהתחלה. נתחיל מהתחלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בבקשה, אני מוסיפה לך זמן.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תודה רבה. גברת שרת התעמולה, כן, שרה מטעם עצמה, שהעזה לכתוב בכזאת נבזות את הטקסט המרושע הזה: "טייסים על תנאי הם לא פטריוטים. לא מלח הארץ. לא ציונים, לא מטובי בחורינו. לא אנשים נפלאים, לא עמישראל. טייסים שמתנים את ביטחון האזרחים בתוצאות הבחירות הם נפולת של נמושות. לא מעניין אותי מה הם עשו למען המדינה, גם סייעות לגננות עושות לא מעט למען המדינה. בזה להם אחד אחד". ואני שואלת את החוצפנית הזאת, שמשרתת בממשלה, שנמצאת בממשלה, שמחציתם כמעט לא ביצעו שירות צבאי: איך את מעיזה לכתוב את הדברים הנוראיים האלה? הרי אין מושג, לי אין מושג מה הדעות הפוליטיות של אף משרת בצבא. הייתי עשרות שנים בצבא. מעולם לא ידעתי איזה פתק שם מישהו בקלפי; זה לא היה חלק מהמיון שלו, מהזהות שלו, משום דבר אחר. את מי שירתו הטייסים האלה, החיילים האלה, המשרתים האלה, בכל ממשלות הימין? זה פעם עניין אותם? לקרוא להם נפולת של נמושות? על מה, על הכאב הגדול שהם מבטאים? אני כמובן קוראת נגד סרבנות מכל סוג שהוא. אנחנו מאותגרים מאוד בכל היבט ביטחוני, ואנחנו חייבים כולנו לשרת, כל אחד בתורו. אבל אפשר שלא להבין את הכאב הזה שהם מייצגים? ומי, שרת התעמולה מטעם עצמה? לא ברור לנו שאם הם אומרים את הדברים האלה, מישהו צריך לעצור רגע את הטירוף שאחז בו ולשאול לאן הוא מדרדר את המדינה הזאת? לאן הוא מדרדר את ביטחון המדינה? לאן הוא מדרדר את האנשים שהמחויבות המלאה והמוחלטת שלהם לסכן את החיים כדי של אחד מאיתנו יוכל לחיות פה? לאן המדינה הזאת רוצה ללכת? לאן הממשלה מובילה את כולנו? אני אומרת לכם, על הדברים האלה לא יעברו לסדר-היום. העובדה ששרת תעמולה בממשלת ישראל מוכנה לגנות ככה לובשי מדים – אגב, שרובם, לדעתי, מתנדבים, ואף אחד לא יכול להכריח אותם לעשות שירות מילואים. כשראש הממשלה פה מדבר על איראן ועל האיומים ועל הזרוע הארוכה של צה"ל, מי יעשה את זה? מי אתם חושבים שישרת את המדינה? מי יהיה מוכן לעשות משהו מעבר, כשהחוזה בין אזרח למדינה במדינה דמוקרטית מופר בצורה כל כך בוטה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תלמידי ישיבות.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

כשחיילים הולכים לבצע משימות וידעו שלא יהיה מי שיגן עליהם, כי אין מערכת משפט. כשמישהו יצטרך לייצג אותם, לא תהיה מערכת משפט עצמאית שתהיה מקובלת בעולם כמערכת משפט לגיטימית. תחזרי בך, גברת שרת תעמולה, מהדברים הנוראיים שאמרת. גם אני מכבדת את הסייעות בגן, תאמיני לי, ואם הממשלה שלכם תהיה מספיק רצינית, היא גם תקדם אותן כמו שצריך. זעקנו רבות למענן. אבל להשפיל את המשרתים בצבא, לקרוא להם בצורה כל כך בוטה ומגעילה, כי נגמרו לך המילים להסביר את הכישלון הצורב של ממשלה – שנמצאת פה כולה חודשיים ומפרקת מערכת-מערכת, את המשטרה, את הצבא, את גופי הביטחון בכלל, בצורה כל כך דוחה – באמת ובתמים, קחי את המילים האלה בחזרה ותתנצלי מעומק ליבך. אחרת באמת כולנו נשאל את עצמנו מה אנחנו עושים פה, ואיך אנחנו יכולים להצדיק את הקיום שלנו, כשאנחנו לא מעריכים את כוחות הביטחון. תודה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה, חברת הכנסת אורנה ברביבאי. כן, ככה זה כשאולי את לא נמצאת במקום שאת מבינה את המשמעות של הטייסים ששומרים לך על הבית. כנראה שכשאת עסוקה בלשרת את העריץ, אז את מאבדת את הצפון. ויכול להיות באמת שהיינו מאבדים את הצפון אם לא הטייסים ולא הלוחמים שהיו שומרים עלינו יום-יום, לילה-לילה. חבר הכנסת רון כץ.

סימון דוידסון (יש עתיד):

רגע, אין שרה. אין שרה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

היא שם, היא יושבת שם, חברים.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, התכוונתי לדבר על מה שמעסיק את מדינת ישראל בתקופה האחרונה, הרפורמה הזו, שאתם קוראים לה ההפיכה המשפטית, הנוראית הזו. אבל אי-אפשר שלא לעצור רגע ולראות מה קורה פה ומה קורה במדינה, וגם את זה אתם לא רואים. אי-אפשר להחליף פה משפט בלי שאנשים יריבו גם פה; אי-אפשר לעבור פה שתי שניות בלי שאנשים יתווכחו. אבל זה לא מעניין אתכם. טייסים אומרים לכם: אנחנו לא מוכנים להטיס את ראש הממשלה ורעייתו למסע בזבוזים. מה אתם עושים? נפתח את זה לחברות זרות. מה לעשות, אי-אפשר לפתוח את זה לחברות זרות.

אופיר כץ (הליכוד):

לא חברות זרות.

רון כץ (יש עתיד):

אתה יודע למה אי-אפשר לפתוח את זה לחברות זרות?

אופיר כץ (הליכוד):

חברות ישראליות.

רון כץ (יש עתיד):

אתה יודע למה אי-אפשר לפתוח את זה לחברות זרות? אתה יודע למה אי-אפשר לפתוח את זה לחברות זרות? גם לחברות ישראליות שהן לא אל על אי-אפשר לפתוח את זה. אתה יודע למה, אופיר? אני אגיד לך למה – כי לחברות האלה אין בואינג 777.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, זה לא בגלל זה.

רון כץ (יש עתיד):

אתה יודע למה מתעקשים עליו? אני אגיד לכם למה מתעקשים עליו. אתה יודע, היום בדקתי. אמרתי: אולי זה איזה צורך צבאי, לא יודע כבר מה זה. אבל יש לנו פה רמטכ"לים, אלופים, ושאלתי אם יש איזה הגנה מיוחדת. הרמטכ"ל לשעבר, יש איזה הגנה מיוחדת בין שני המטוסים? לא. אין הגנה מיוחדת. מפיו של רב-אלוף לשעבר אני לוקח את זה כעובדה מוגמרת. אז הלכתי ובדקתי עוד. אתה יודע מה בדקתי, אופיר? אתה לא תאמין. אתה יודע מה ההבדל בין המטוסים?

נאור שירי (יש עתיד):

זווית הכיסא.

רון כץ (יש עתיד):

אוה. ההבדל בין המטוסים זה שבבואינג 777 אפשר להביא את הזווית של הכיסא למצב של מיטה, ובמטוס השני צריך, חלילה, לישון בעמידה. אתה לא מאמין. אתה לא מאמין. אתה לא מאמין.

אופיר כץ (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

אני אמרתי לעצמי: אני הולך לקחת את כל החברים פה, כי אני רוצה שהם יבינו – –

אופיר כץ (הליכוד):

תשאל את – – – אם ראש הממשלה יכול – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – למה מדינת ישראל צריכה לשלם – שימו לב למספר – פי שלושה, פי שלושה מעלות שכירת מטוס רגיל. פי שלושה, בשביל שחלילה לא נקום עם כאבי גב. חס ושלום שבמדינת ישראל לא ניקח את השליט במטוס – הופך להיות מיטה. איך אנחנו נעבור ככה נסיעה מדינית? איך נעבור ככה? אני רוצה לומר לכם משהו, מאות אלפי השקלים האלה היו יכולים לממן – הרב גפני, נגיד עכשיו בפסח – משפחות נזקקות. לא עדיף להעביר להם את הכסף? תנו להם את הכסף, אני בעד. קחו את הכסף של ההבדל בין המטוסים ותחלקו למשפחות נזקקות. קחו את הכסף הזה, תנו לבתי חולים. קחו את הכסף הזה, תנו למערכת החינוך. קחו את הכסף של מדינת ישראל, של משלמי המיסים, של כל האנשים הטובים שיושבים פה, ותעשו איתו משהו אחר שהוא לא לממן את הזוג המלכותי הזה. חלאס, נמאס לנו מזה.

אופיר כץ (הליכוד):

– – – הממשלה הקודמת – – –

רון כץ (יש עתיד):

חלאס. מספיק. מספיק. קחו את הכסף ותנו אותו לדברים טובים.

אופיר כץ (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

תעבירו פה חוק אחד בבית הזה לטובת תושבי מדינת ישראל. לא נמאס לכם לשרת את העריץ?

אופיר כץ (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

לא נמאס לכם? תעבדו על יריב לוין כבר, הוא הבא בתור.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת רון כץ.

אופיר כץ (הליכוד):

– – – בשנה וחצי האחרונות – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח.

קריאות:

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני מבקשת שקט באולם, חברים. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, בתקופה האחרונה אנחנו שומעים המון את המילה אנרכיסטים. ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, משתמשים בה על בסיס שעתי כדי לתאר את המפגינים נגד ההפיכה המשפטית. אני אשמח לנצל את הכמה דקות שלי על הדוכן כדי לספר לכם מי הם אותם אנרכיסטים מסוכנים. בואו תשמעו קצת דוגמאות.

אופיר כץ (הליכוד):

– – – אלה שזרקו על השוטרים – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תקשיב. אופיר, תקשיב, אני לא מתפרצת עליך.

אופיר כץ (הליכוד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תקשיב. ראשונה, קוראים לה יעל זילברמן. היא תושבת באר שבע, מורה ומנהלת בית ספר לשעבר, אשת חינוך בכל רמ"ח אבריה, מתנדבת מבוקר עד לילה למען אחרים; שולמית ביטון, תושבת באר שבע גם היא, סייעת בגן ילדים, אימא לילד גאה וגם סבתא שגאה בנכדיה; יוגב דרשן, תושב פתח תקווה, מנהל מרכזים קהילתיים בשכונות מצוקה; דודו סלמה, תושב נתניה, איש הייטק, פעיל חברתי למען משפחות מעוטות יכולת. עוד אחת שאולי תרצו להכיר, קוראים לה שוש הרר. היא תושבת נתניה, היא אשת נדל"ן, היא אימא וסבתא, מתנדבת כל פעם שיש לה מעט זמן פנוי, ואין לה הרבה; נאור בן הרוש הוא אשדודי בן 17, תלמיד בחינוך המיוחד, מוביל את קהילת הנוער בתנועת "תושווים", פעיל בתנועת הנוער כנפיים של קרמבו – מה שנקרא מסוכן מאוד, האנרכיסט הספציפי הזה; נורית טופז, תושבת אשדוד, אימא לנערה על הרצף האוטיסטי, מנהלת תחום חינוך בעמותת צער בעלי חיים רמת גן, מייסדת תנועת "תושווים"; יוסי צרפתי הוא פעיל חברתי משלומי, צעיר שסיפר לי כמה הוא חרד לעתידו במדינה. אלה הדוגמאות, אלה האנשים, ולא, הם לא נבחרו בפינצטה. כמו יעל ויוסי ויוגב ושולמית יש מאות אלפים, אנשים אוהבי הארץ, ציונים. ישנם חילונים, ישנם שומרי מסורת – המון בבאר שבע – ישנם דתיים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, אשכנזים ומזרחים, ימנים ושמאלנים. כולם יחד פשוט מודאגים מגורל המדינה ומעתיד הילדים שלהם. אתם פשוט לא מסוגלים להכיל את זה, לקבל את המציאות כמו שהיא. אז הכי קל לקרוא להם אנרכיסטים, והכי קל לקרוא להם פורעי חוק. אבל המציאות מפחידה אתכם, והמציאות היא שהמפגינים האלה הם מלח הארץ. ומול מלח הארץ פשוט אין לכם איך להתמודד. תודה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה לך. חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח; חבר הכנסת דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק קרויזר – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, הרב גפני, חבר הכנסת גפני, אמרת שהחוק הזה – ולא רק אתה, גם חברים שלך אמרו – שהחוק הזה דקלרטיבי; שנאלצתם לעשות את החוק הזה – – –

משה גפני (יהדות התורה):

לא אמרתי שהוא דקלרטיבי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז בוסו אמר את זה.

משה גפני (יהדות התורה):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז אוריאל אמר את זה – דקלרטיבי, אל תתרגשו, החוק הזה בא כתוצאה מבג"ץ. אני חייב להגיד לך שאני באמת חשבתי שקודם תעבירו את השינוי הגדול של ביטול עילת הסבירות, כדי שאחר כך תוכלו להעביר את החוק הזה, כי החוק הזה פשוט לא סביר. אני קורא את החוק הזה, באמת, את מה שנתת לי, ואני לא מבין איזה כאב ראש אתם מוסיפים למנהל בית החולים. גם ככה יש לו בעיות על הראש, גם ככה יש לו דברים – – –

משה גפני (יהדות התורה):

זה מה שהיה עד היום.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, זה החוק שאתם עושים.

משה גפני (יהדות התורה):

אבל זה מה שהיה. בג"ץ פסל את זה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז אני אומר לך, אתה רק מוסיף כאב ראש, כי מנהל בית החולים עכשיו – – –

משה גפני (יהדות התורה):

אנחנו חוזרים לסטטוס קוו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני קורא את לשון החוק, אני לא יודע מה היה. אני קורא את לשון החוק – – –

משה גפני (יהדות התורה):

זה הסטטוס קוו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני קורא את לשון החוק, ואני מסתכל על מנהל בית החולים, שצריך עכשיו א. להסתכל על המצב אצלו בבית החולים; ב. לחשוש משר הבריאות. אולי שר הבריאות יקצץ לו עכשיו בתקציבים?

משה גפני (יהדות התורה):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה זאת אומרת למה? אנחנו יודעים שככה זה עובד. אולי עכשיו הוא יחשוש פעמיים אם הוא צריך לשים מישהו טוב – הרי זו לשון החוק, נכון? סעיף ג' מסמיך את הבן אדם – שנייה, אני אקריא לך את הדבר הזה.

משה גפני (יהדות התורה):

וכששר הבריאות היה ניצן הורוביץ?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הוא מסמיך בן אדם שיקבע את הנהלים שיבדקו. עכשיו אני שואל אותך, באמת, אתה בן אדם רציני. הרב גפני, אתה 30 שנה בכנסת, העברת פה תקציבי מדינה. אתה יודע מה הייתי מוסיף לחוק הזה?

משה גפני (יהדות התורה):

מה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הייתי מוסיף תקציבים למכשירי MRI בכניסה לבית החולים. אם מישהו אכל חמץ, איך תבדוק בתוך הקיבה חמץ? בן אדם אכל חמץ לפני שהוא נכנס, אז לפחות שלא יחכה בתור שלושה חודשים ל-MRI, יבדקו לו בכניסה לבית החולים. איך אני? למה לא הוספתם את זה? שיעשו לו אולטרסאונד של הקיבה ויגידו: רגע רגע, רגע אתה מחכה שישה חודשים לאולטרסאונד – –

משה גפני (יהדות התורה):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – מערכת הבריאות לא דואגת לזה, בוא נבדוק לך בשבוע של פסח. תבוא לכניסה לבית החולים, תקבל בדיקת MRI, תקבל בדיקת אולטרסאונד, ונגלה אם יש בתוך הקיבה שלך חמץ, ועל הדרך אולי גם נעשה לך בדיקה שגרתית. למה לא הוספתם את זה לחוק הזה? זה היה מושלם אם הייתם מוסיפים את הדבר הזה.

משה גפני (יהדות התורה):

– – – הוא היה בסעודה של אחשוורוש, לא ידענו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אה, אוקיי. עכשיו אני אגיד לך בשיא הרצינות, באמת, כאדם חילוני שמכבד מסורת. אני לא אוכל חמץ בפסח, אתה יודע? אני מקפיד.

משה גפני (יהדות התורה):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

רגע, שנייה, אני רוצה להגיד לך מה חברים שלי סיפרו לי, מה החברים שלי, מה הם אומרים. הם אומרים שזה רק גורם להם להתרחק מהדת.

משה גפני (יהדות התורה):

בסדר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה אומר בסדר. אני אומר לך שבסופו של דבר יש את המרקם העדין של החברה – – –

משה גפני (יהדות התורה):

אנחנו חוזרים לסטטוס קוו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז זהו, שלא. אנשים לא מבינים שזה חזרה לסטטוס קוו.

משה גפני (יהדות התורה):

זה כתוב בחוק.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אנשים מסתכלים על החוק הזה ואומרים: בוא'נה, רק חזרו לשלטון וכבר חושבים עליי. זה מה שאומרים אנשים שאינם בסביבתך. בסביבתך מוחאים לך כפיים ואומרים: יופי, תמשיך, הרב גפני, תמשיך. אני אומר לך, אנשים שאתה לא רואה אותם יום-יום – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני כבר מסיים. – – אנשים שרוצים להתייחס בכבוד לדת. ואני אומר לך – כמו שאמרתי מעל הדוכן הזה לפני שנתיים על חוק המרכולים, שלא קירב בן אדם אחד לדת ולא הפך בן אחד לצדיק – החוק הזה רק ירחיק אנשים מהדת, וצר לי, באמת צר לי, זה לא צריך להיות. על MRI תחשוב, זה רעיון טוב, נכון?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה לך, חבר הכנסת יבגני סובה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אגב, מה עושים חרדים בחו"ל? הרי הם מטיילים הרבה. פסח וזה, רואים חמץ פה, רואים שם. אוכלים כשר, אבל מה עושים בחו"ל?

משה גפני (יהדות התורה):

הכול היה בסדר, עד הבג"ץ. מה קרה?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הפכתם את בג"ץ – מצאתם לכם את האשם התורן בכול.

משה גפני (יהדות התורה):

– – – לא שומעים את זה. למה בג"ץ התערב?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שלוש דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, האמת, מי שמסתכל על הכותרת של החוק וקורא את זכויות החולה, הדבר הראשון שעולה לבן אדם נורמלי לראש הוא שהוא יקבל את השירות הכי טוב – יגיע למיון ויקבלו אותו כמו שצריך, שהוא לא יהיה זרוק שם שש שעות, לא יזרקו אותו בחוץ כי המיון מפוצץ, והוא לא יחכה בתור כדי לעשות MRI או איזו בדיקה אחרת, שישה או שבעה חודשים. ילד קטן שצריך ללכת ליחידה להתפתחות הילד לא יחכה שבעה חודשים עד לאבחון, ואחר כך עוד שישה חודשים כדי לקבל פגישה ראשונה. אלו זכויות החולה, זה ההיגיון הנורמלי לזכויות החולה. להגיד את האמת? אני כזאת שלא יכולה להאמין עד איזו רמה אנחנו עוד יכולים לרדת. על מה אנחנו מתווכחים פה? אילו חוקים אנחנו מביאים לאזרחים, להגיד להם מה לאכול ומה לא לאכול? גפני – כבוד הרב, סליחה. (אומרת בערבית: אני מעראבה, ועכשיו עונת העכוב. אם אני איכנס לבית החולים, איך אני אוכל עכוב במצה?)

משה גפני (יהדות התורה):

מה היא אומרת?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אומרת לך שאני מהיישוב עראבה, שהוא מפורסם מאוד בעַכּוּבּ. איך אני אוכל עכוב עם מצה?

משה גפני (יהדות התורה):

החוק לא חל על ערבים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה טעים רק עם חובז טאבון, מה לעשות.

משה גפני (יהדות התורה):

החוק לא חל על ערבים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה. תודה, כבוד הרב.

משה גפני (יהדות התורה):

גברתי היושבת-ראש, אני אומר לך, הדיון הזה מתאים לערב פורים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אתה רואה, אנחנו מתאימים את עצמנו. חברת הכנסת נעמה לזימי; חבר הכנסת משה טור פז; חבר הכנסת אריאל קלנר; חבר הכנסת גדי איזנקוט; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת ביטון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הינה, אוריאל אמר שזה בגלל – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברת הכנסת פנינה תמנו שטה; חבר הכנסת חילי טרופר; חבר הכנסת גדעון סער; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת אוריאל בוסו.

אוריאל בוסו (ש"ס):

לא. מאי גולן השרה – – – אני אסכם.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אתה מופיע כאן. אז אוקיי. השרה מאי גולן, בבקשה. היא מסכמת?

אוריאל בוסו (ש"ס):

לא. אני מסכם כמציע – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אז יש לה הגבלת זמן.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

לא, אין לי, כי אין שר מסכם.

קריאה:

אין לה – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

והוא מוגבל? מישהו מהם גם?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אז מי מסכם? בוסו, אתה?

אוריאל בוסו (ש"ס):

אני מסכם בסוף בלי הגבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בבקשה.

קריאה:

לא, היא תדבר 40 דקות.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

מי 40 דקות? אל תדליקו אותי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מאי, תגידי להם: שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם הפסח 30 יום. זה – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

30 יום. שמעתם? אופיר, הם ביקשו שאני אדבר 40 דקות. את זה הם ביקשו.

אופיר כץ (הליכוד):

לא. מירב 14 דקות.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

קריאה:

גברתי היושבת-ראש.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אף אחד מכם לא כיבד אותי כשאני הייתי כאן – – –

קריאה:

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

לא, בסדר. אז אני יודעת. גברתי היושבת-ראש.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

– – – גבר-גבר.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

גברתי היושבת-ראש – מתנצלת.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את בכנסת נכבדה, כבוד השרה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

מה?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את בכנסת נכבדה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אמרתי. כנסת נכבדה מאוד אפילו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אופיר, שהם לא יורידו לי זמן, אני עוד לא התחלתי.

אופיר כץ (הליכוד):

אין לך.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

בסדר, אבל אתה יודע. אני מסתכלת עליך, אתה הזמן שלי.

אופיר כץ (הליכוד):

טוב. אני מסתכל על מירב.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

חברים, בשנת 1989 הניח שר המשפטים דאז דן מרידור על שולחן הכנסת הצעת חוק-יסוד ממשלתית העונה לשם זכויות היסוד של האדם, שבה בין היתר ביקש להגדיר הליך מפורש של ביקורת שיפוטית, בהרכב של שבעה שופטים בבית המשפט העליון. ההצעה של מרידור, חברים, הייתה מפורשת. הוא הציג אותה בכנסת העשרים באופן מפורט. מרידור הסביר, מעל הפודיום הזה ממש, כי הצעת חוק-יסוד: זכויות היסוד של האדם, יחד עם חוק-יסוד: החקיקה, כמעט משלימה את החוקה הדרושה לישראל. עוד הוא הוסיף: אני חושב שהנושא הזה ראוי לדיון ציבורי מקיף מאוד. אם זה יתקבל, הוסיף מרידור ואמר, תהיה זו בהחלט מהפכה במשטר הקונסטיטוציוני של ישראל, לא רק בתחום של זכויות האדם, אלא גם באיזון בין הרשויות השונות. וראו זה פלא, מרידור נכשל בהעברת החוק. שלוש שנים לאחר מכן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט אוריאל לין הבין יחד עם מרידור ואמנון רובינשטיין ששקיפות ודיון ציבורי זה לחלשים, אלא אם כן – כמובן אלא אם כן – ניתן להגבילו מקרליבך עד צהלה ומאבן גבירול בואכה הימה. אז מה עושים? אתם כבר יכולים להבין ולנחש מנאומיי הקודמים. מה יודע השמאל לעשות הכי טוב בעולם? מה הוא יודע, הרב גפני? לעשות נוכלות. נוכלות במיטבה. בתחילת 1991, הרב גפני, כותב אוריאל לין בספרו – המפורסם, אגב – "לידתה של מהפכה": "הגעתי עם רובינשטיין להסכם החשאי שהוא יזם: הוא יפצל את הצעת החוק של מרידור לארבע הצעות חוק קצרות נפרדות, ויגישן כהצעות חוק פרטיות מטעמו". למה מטעמו, האופוזיציונר? כי אחד הקשיים שעמדו בפניהם היה ההסכם הקואליציוני, שדרש שחקיקה תיעשה בתיאום קואליציוני. אבל אנשי המהפכה הגדולה ייתנו לאבן קטנה בנעל לעצור אותם? ברור שלא. "איתרתי – או אלתרתי – פרצה בחומה", כך אמר. רובינשטיין, כחבר אופוזיציה הוא אומר, לא היה כבול להסכם קואליציוני. הוא אומר על רובינשטיין. כך הסביר לין הנכלולי. אני אחזור על זה: "איתרתי – או אלתרתי – פרצה בחומה". רובינשטיין כחבר אופוזיציה לא היה כבול להסכם האופוזיציוני. תראה את הנכלוליות שלהם. זה לין כותב בספרו. מקריאת הפרוטוקולים, ברוב הדיונים היו חסרים רוב החברים, ואלה שכבר היו, היו מהאופוזיציה. למשל בדיון הראשון, שלין – אותו לין הנכלולי – מגדיר כדיון המכונן, השתתפו אגב רק ארבעה חברי כנסת: לין, רובינשטיין, וירשובסקי ויצחק לוי. הדיון לפני הקריאה הראשונה, ב-28 באוקטובר, לדברי לין היה קצרצר. כאן בכנסת משיב אדון לין, בתשובה לשאלה של חבר הכנסת מיכאל איתן: אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט. אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט העליון, אנחנו לא עושים כפי שהוצע בחוק-יסוד: החקיקה או בחוק-יסוד: זכויות האדם, שהוגשו בזמנו על ידי מרידור. אין מוקם בית המשפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים – זה על פי הדברים שהוא אמר. האדון לין, אגב, כמובן שיקר. שיקר.

מיקי לוי (יש עתיד):

דיברת איתו?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

שיקר. אני אגיד לך, אני גם אתן לך ראיות.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני דיברתי איתו.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני אתן לך גם ראיות. אני תכף אגיד לך למה אני לא צריכה לדבר איתו. תכף אני אגיד לך. הוא יודע שהשאלה העומדת על הפרק היא הביקורת השיפוטית. ומה מצהיר בדיונים בכנסת שותפו לנוכלות דן מרידור? ההצעה איננה מהפכנית. ההצעה אינה מהפכנית גם במובן זה שהיא משמרת את הסטטוס קוו, חבר הכנסת מיקי לוי, לגבי כל הדין הקיים. זה הוא אומר, לא אני. ובאשר להצבעה, מכיוון שהונו את חברי הכנסת והחקיקה עברה מתחת לאפם, הצביעו מטעם הקואליציה 12 ח"כים ומטעם האופוזיציה 20 ח"כים, ובסך הכול 32. האדון לין אמר בפירוש: "סיכויינו לגייס 61 אצבעות וסיכוייה של הצעת החוק להיעשות לחוק – היו זעומים". זה לין אמר.

מיקי לוי (יש עתיד):

רק אם החוק היה מוגש כמכלול אחד, ולכן הוא פוצל לארבעה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני אענה לך גם על זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מפלגת העבודה – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

דרך אגב – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מפלגת העבודה הייתה בכנס באותו יום.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

חבר הכנסת מיקי לוי, דרך אגב, רוב המצביעים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אם מפלגת העבודה הייתה, היה רוב שהיה עובר את ה-50.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

רוב המצביעים היו מהאופוזיציה, מהשמאל, מהשמאל הקיצוני והח"כים הערבים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל זה – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

לא יאומן כי יסופר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל השרה, זו טענה לא נכונה, כי – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אז תכף אתה תראה למה היא נכונה, חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אוריאל לין היה – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני מביאה את זה מהכתוב, זאת לא המצאה שלי.

מיקי לוי (יש עתיד):

רגע – – –

נאור שירי (יש עתיד):

השאלה מי כתב.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

לין בעצמו.

מיקי לוי (יש עתיד):

אוריאל לין היה מהליכוד, יושב-ראש ועדת חוקה, והיה יכול לעצור את זה, אז איזו נכלוליות הייתה פה?

קריאות:

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אגב, לבנט – – –

משה גפני (יהדות התורה):

– – – שיקר אותי. הוא ישב פה לידי והוא שיקר. על שני חוקי-היסוד האלה הוא אמר משהו אחר לחלוטין ממה שהוא אמר במליאה. אני הצבעתי נגד.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

הם מודים. הם מודים שהם הונו את חברי הכנסת.

רון כץ (יש עתיד):

מתי מצביעים?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אגב, לבנט – מה, קשה לשמוע אמת, חבר הכנסת כץ?

רון כץ (יש עתיד):

להפך. אני איתך.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אז לא להפריע לי.

משה גפני (יהדות התורה):

הכול היה – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

הכול היה נוכלות, הרב גפני. תקשיב, זה עוד מסתעף, הרב גפני. אגב, לבנט היה הרבה מה ללמוד ממרידור ואוריאל לין, הליכודניקים לשעבר, גם לגדעון סער, אבל בואו נגיד מה היה לכוהן הגדול אהרן ברק לומר ב-1995.

קריאה:

מאי, איך – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

המהפכה החוקתית עברה בשקט, כמעט בהיחבא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קורה?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

ואני עוד לא מדברת, הרב גפני, על חיים רמון – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברת הכנסת בן ארי, את מפריעה להם עם הפיליבסטר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הקואליציה עושה פיליבסטר?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

ואני עוד לא מדברת, הרב גפני, על חיים רמון, יו"ר סיעת העבודה, שהודה – – –

רון כץ (יש עתיד):

הוא שומר עליכם.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

הם מפריעים לי. אני לא הפרעתי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת רון כץ, תנו לה, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מפריע לפיליבסטר של השרה, כי אין להם חברי כנסת – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברת הכנסת בן ארי.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

מירב קוקוריקו בן ארי, את מפריעה לי. הקרקורים שלך מאוד מפריעים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

השרה גולן, השרה גולן, אני מבקשת ממך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את תדברי אליי יפה – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

את מפריעה לי – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

השרה גולן, אני מבקשת ממך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את לא תגידי לי שאני מקרקרת.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

את מקרקרת. יום ולילה את מקרקרת, קרקרנית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את לא תגידי לי את זה. את לא תוציאי מילה מעכשיו. אני אפריע לך בכל מילה שתגידי.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

תפריעי, יש לי זמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חצופה, מי את בכלל שתגידי מקרקרת?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

קוקוריקו, מה עם הצ'קלקה? מה עשית עם הצ'קלקה? מה עם הצ'קלקה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עשית בחיים שלך? כלום לא עשית, אפס עשית.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

השרה מאי גולן, מה זה הסגנון הזה?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

הסגנון – אני מדברת על אותה אחת שאמרה לי רק לפני חודש: הסגנון שלך הוא הנחות ביותר, הירוד ביותר. קוקוריקו, זה מה שאת. תרנגולת קרקרנית, זה בדיוק מה שאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חצופה. מי את חושבת שאת? מי את שתדברי אליי ככה? לא מספיק מה שאני אומרת – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

הפה המטונף שלך הוא הפה המזוהם ביותר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי את בכלל? מי את?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

מי את?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברת הכנסת בן ארי, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי את? מה עשית בחיים שלך?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

והשרה מאי גולן, אני לא אאפשר את השיח הזה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

הרבה יותר ממך.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

השרה מאי גולן, אני איאלץ להוריד אותך.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני לא הלכתי לחתום בלשכה כשיצאתי מהכנסת.

דבי ביטון (יש עתיד):

חצופה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

סדרנים, אני מבקשת להוריד את השרה גולן.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

מה זאת אומרת?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני לא מוכנה לשיח הזה, לא כשאני פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את לא תגידי לי מקרקרת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

וחברת הכנסת בן ארי, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני לא יורדת, את לא יכולה להוריד אותי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

את לא תדברי ככה, לא כשאני כאן.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

כשהיא אמרה לי את הדברים, לא ראיתי שהערת לה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני לא שמעתי שהיא – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

רק היום היא קראה לי עיוורת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הייתי פה?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

היא קראה לי עיוורת. אף אחד לא הוציא אותה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הייתי פה?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

את יודעת איך היא מדברת אליי?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

השרה גולן, הייתי פה?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

את לא היית פה, אבל אף אחד לא אמר לה. היא לא נותנת – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני מאוד מבקשת להירגע.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

את לא יודעת איך היא מדברת ואיך היא מזהמת את הפה ואיך היא תוקפת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה? מה זה החוצפה הזאת?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

סדרנים.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

היא לא מפסיקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה שאת אמרת לי, מה זה החוצפה הזאת?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אז שהיא תירגע.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני לא ארד. זה לא בסדר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא, אבל תירגעי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדברי אליי ככה. חצופה, מספיק עם הספונג'ה מכל הזבל – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני לא יורדת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תישארי פה, את לא – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

את לא נותנת לי לדבר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

את לא תדברי ככה כשאני – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

את אמרת לי – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה לא רלוונטי.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני יכולה להמשיך?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כן, בצורה מכבדת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

פשוט בושה וחרפה.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה את מוותרת לה?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

ומה מצהיר בדיונים בכנסת שותפו לנוכלות דן מרידור? אני דיברתי אל הרב גפני, וכך אני אמשיך: ההצעה איננה מהפכנית, ההצעה אינה מהפכנית גם במובן זה שהיא משמרת את הסטטוס קוו לגבי כל הדין הקיים. ובאשר להצבעה, מכיוון שהונו, כמו שאמרת, את חברי הכנסת, והחקיקה עברה מתחת לאפם, הצביעו מטעם הקואליציה 12 ח"כים ומטעם האופוזיציה 20 ח"כים – בסך הכול 32. האדון אמר לי בפירוש: סיכויינו לגייס 61 אצבעות וסיכוייה של הצעת החוק להיעשות לחוק היו זעומים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברים, אני מבקשת שקט במליאה. את יכולה להמשיך.

גלעד קריב (העבודה):

השרה גולן, ומה היה ב-1994?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

בדיוק לזה אני מגיעה, השר קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אני לא שר.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

ואז אמרתי, ומה היה לכהן הגדול אהרן ברק לומר ב-1995? המהפכה החוקתית עברה בשקט, כמעט בהיחבא, ואני עוד לא מדברת על חיים רמון, יו"ר סיעת העבודה, שהודה: "לא חשבנו שתהא פרשנות כפי שבית המשפט פירש ושעל פי החוק הוא רשאי לפרש. אני קורא למהפכה החוקתית הזאת 'מהפכה חוקתית באקראי', כי המחוקק לא התכוון לה".

גלעד קריב (העבודה):

מי אמר את זה?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

כל זה, חבר הכנסת קריב – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

ששש.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני לא רוצה לצעוק.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברים, רועש כאן מדי. בבקשה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

כל זה הוא לא קצה-קצהו של מעשה ההונאה הדמוקרטי הכי גדול שהיה בעולם הדמוקרטי. אתם מדברים איתנו על השוואה מקבילה, אתם מדברים איתנו על הפיכה ומהפכה. תראו לי מדינה אחת בעולם ששלושה נוכלים פוליטיים ביצעו בה הפיכה משטרית שקטה בשיתוף מלא עם נשיא בית המשפט העליון. תראו לי מדינה אחת כזאת. איך אמר דן מרידור לפני שבוע: האהבלים לא הבינו. אתם מבינים? זה מה שדן מרידור אמר עלינו רק לפני שבוע. שלוש שנים לאחר מכן בישר אהרן ברק כי התפקיד השיפוטי לבש לבוש חדש – לשופטים ובעיקר לשופטי בית המשפט העליון הוענק מכשיר רב-עוצמה אשר בכוחו לשנות את פני החברה הישראלית. זה שמצהיר על עצמו שאין הוא בקיא בארון הספרים היהודי, הוא שמשנה את פני המדינה היהודית מקצה לקצה. מי בדיוק נתן לך את הסמכות ואת הזכות לשנות את פני החברה הישראלית? לא את מערכת המשפט – את החברה, את הצביון היהודי.

נאור שירי (יש עתיד):

חוק הרעש לא חל היום? אפשר להתייחס לחוק הרעש פה? פשוט שומעים אותך יותר טוב כשאת מדברת, נשבע לך.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

את הדברים הבאים, אגב – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוה, תודה רבה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני לא שומעת את עצמי.

נאור שירי (יש עתיד):

שומעים אותך, נשבע לך.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אפשר להביא מים, בבקשה?

נאור שירי (יש עתיד):

רוצה שאני אביא לך מים?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.

נאור שירי (יש עתיד):

אמן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אמן, הרבנית.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

הרבנית, בשבילך. את הדברים הבאים לא אומרים מאי גולן או שר המשפטים יריב לוין. את הדברים הבאים כל אזרח ישר והגון – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברים, יש יותר מדי רעש.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

את הדברים הבאים כל אזרח ישר והגון, דמוקרט חפץ חיים במדינת ישראל, חייב לשמוע, ולא יכול שלא להצטמרר. אלה דבריו של כבוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט משה לנדוי, זיכרונו לברכה, מענקי המשפט שהיו לישראל. תקשיבו טוב, ואני מציעה למפגינים להקשיב טוב במיוחד. הדברים המפורשים של ברק, רובינשטיין, לין ומרידור, שנאמרו מייד לאחר שעברו חוקי-היסוד אל מול השתיקה הרועמת שלהם לפני כן, לא מותירים מקום לספק שחוקי-היסוד עברו תוך הסתרה והטעיית הכנסת. חברי הכנסת לא נרמזו אפילו על מהפכה קונסטיטוציונית של ממש או על מכשיר רב-עוצמה לשינוי פני החברה הישראלית, אלא להפך – הרגיעו אותם, הרדימו אותם, תירצו להם והתחכמו איתם. מדובר בשחיתות אנטי-ליברלית ואנטי-דמוקרטית של קומץ חברי כנסת הרואים את עצמם כבני אור ושומרי צדק, שבשיתוף פעולה עם קומץ שופטים תאבי כוח חטפו את חוקת ישראל ושמו את הדמוקרטיה הישראלית ללעג ולקלס. כן, זה מפחיד, זה מייאש וזה מתסכל. ממש לא היינו רוצים להאמין. איפה שמענו נשיא בית משפט עליון שמתבטא כך? איפה? את זה לא תשמעו בשום ערוץ תעמולה ולא בעיתוני הפראבדה שלכם; לזה לא תיחשפו בשום הפגנה של הפקקטה-דמוקרטים. אתם מעיזים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה פראבדה? איזה תעמולה? כל מה שאת עושה הוא תעמולה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני לא מתייחסת אלייך. אני לא עונה לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – ממשלה עלובה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אתם מעיזים לדבר איתנו על חקיקה דוהרת? אתם תלמדו אותנו דמוקרטיה מהי? אין מהלך אחד שעשה השמאל בישראל – – –

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת רון כץ, חבל, באמת. בבקשה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אין מהלך אחד שעשה השמאל בישראל ללא רמייה ונוכלות. אחד לא קיים. הרי מה היה כאן לפני אהרן ברק? הייתה פה דיקטטורה? אתם מדברים איתנו על פוליטיקאים שממנים שופטים? מי בדיוק ממנה ראש מוסד? רמטכ"ל? מפכ"ל?

רון כץ (יש עתיד):

אתם.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

נכון, נכון, פוליטיקאים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שרה נתניהו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

השרה גולן, לא צריך לצעוק. חבר הכנסת כץ, חברים – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני לא שומעת את עצמי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אוקיי, שנייה.

רון כץ (יש עתיד):

כי את צועקת עלינו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אתם עושים יותר מדי רעש, וחבל, באמת. בבקשה, מאי.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

מי מינה את היועמ"ש מנדלבליט, שהגיש כתבי אישום? מי מינה את שי ניצן ואלשיך?

סימון דוידסון (יש עתיד):

שרה, שרה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

כמה שקר, רמייה ופחד אתם זורעים כאן. באיזה מדינה דמוקרטית ראינו מכתבי קציני צבא במיל'? מה זה כאן, אפריקה? רק חסר לנו לראות את בוגי וברק מובילים מצעדי תסתס"חים עם הטנקים שהם גנבו בנתיבי איילון. הם יקראו לאזרחים איום פנימי וטפילים? למי אתם קוראים כך, לחיילים שלכם? מי מהווה איום? המילואימניקים והחיילים, שברובם הצביעו לנו? הם איום על מדינת ישראל? מי אתם בכלל? עד לאן הביביפוביה תוליך אתכם? אני רואה את השנאה של מנהיגי המחאה בוגי, יאיר גולן, ברק וחולדאי המתוסכלים – ועל מה? על זה שהציבור השליך אתכם לפח אשפה פוליטי והכתיר מנהיג שכולכם יחד לא מגיעים לקצה הציפורן שלו?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אוי, בואי – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

כן, כן, אני גאה בו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

השרה גולן – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

לא הבנתי, את רוצה לצנזר את מה שאני אומרת? מה קורה לך?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא, רק לשנות את השיח. את שרה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אבל זכותי לומר את מה שאני רוצה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בכבוד, בכבוד.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני לא ראיתי דבר כזה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הינה, את רואה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אין דבר כזה, זה לא קיים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בכבוד.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אין דבר כזה, את לא יכולה לצנזר אף שר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה זה אין דבר כזה? תקנון הכנסת – – –

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

עד לאן תדרדרו אותנו?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת סובה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

עד לאיזו תחתית של חבית תביאו אותנו? אתם שוחטים כל פרה קדושה, מהסטנדרט של ראש ממשלה עם שישה מנדטים ועד לממשלה שתלויה במועצת השורא.

קריאות:

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

עכשיו אתם מנסים לבנות ניצני – את אומרת אחרי זה למה אני צועקת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא, את צועקת בכל מקרה. זה לא משנה. בגלל זה אני לא מעירה להם.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

לא, לא נכון. ממש לא נכון. תקשיבי, עוד לא היה יושב-ראש מפוזיציה ככה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

השרה גולן.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

לא היה. דודי אמסלם נאם, אנשים נאמו. זה עוד לא קרה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

מה לעשות? הרגישות שלי היא רגישות יתר.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

זה עוד לא קרה. את מוסיפה תקנים חדשים. עכשיו אתם מנסים לבנות ניצני פילוג בצבא. אני לא מבינה מה אתם רוצים, שמחר יגיעו לוחמי ימין ויגידו: עד שאין עונש מוות למחבלים אנחנו לא מתגייסים? או עד שאין חוק גירוש למשפחות מחבלים אנחנו שובתים? אין לכם קווים אדומים? אני רואה, אגב, את הוגה הדעות, האילן הגבוה והאינטלקטואל אייל ברקוביץ', עומד דומייה, נעבעך – אני תכף מסיימת – עומד עם דגל וממלמל: הדמוקרטיה מתה, ואופירה'לה מחזיקה לו את היד. לא פלא שהרייטינג שלהם בצניחה. כל שבוע ליברמן, ברק ואולמרט עושים רוטציה באולפן שלהם. אני גם שומעת את המפכ"ל, וקראתי כל מילה בחקירות נתניהו, אומר: אני מניח שבג"ץ יבטל את החוקים, ואני מאמין שמערכות הביטחון יישמעו למערכות החוק. שומעת ולא מאמינה שהפיראט הזה היה מפכ"ל בישראל. וכמובן ברק חם-צוואר שאומר: אנחנו אומרים שכאשר יש משטר שהוא איננו לגיטימי בעליל, כמו בצבא, לפקודה לא חוקית בעליל חובה לא לציית. ומי קובע, אדון ברק, מי קובע שהממשל לא לגיטימי? מי? מי שקיבל 2.5 מיליון דולר מקרן וקסנר, מפדופיל שאנס ילדות ועד היום לא יודעים על מה ה-2.5 מיליון דולר התקבלו? זה לא לגיטימי, אדון לא לגיטימי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה זה?

קריאות:

מה זה?

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

למה, כי אני מצטטת? כי אני מצטטת אמת?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת רון כץ.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, אי-אפשר לשמוע את זה. זה הזיה. הזיה.

רון כץ (יש עתיד):

אבל זה לא הגיוני להגיד דברים כאלה – – – הזויים – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הזיה של שרה בממשלה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אופיר, תן לה. תן לה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

באופוזיציה לא רוצים לבוא לדבר איתנו, ממש כמו ילד בגן שלקחו לו את הטרקטור. מה המרחק בין תוכנית מתן כהנא, גדעון סער, אלקין ולפיד מהחוקים שלנו? כלום, חוץ מדבר אחד – פחד. זו הסיבה שמעולם לא העזתם להציע שום שינוי.

קריאות:

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

שניים מהם עם קופת שרצים ושניים אחרים כבר לא רלוונטיים. דבר אחד טוב יצא מההפגנות הללו: הם הבינו שהם חייבים להתחפש – הם ישר קנו, כל מובילי האנרכיה, דגלי ישראל. המחנה הלאומי, מקום המדינה, צועד, ממצעד הדגלים ועד התיישבות, עם דגלי כחול-לבן. השמאל מגוון, שרת ההסברה, הוא מגוון – דגלים שחורים, אדומים ופלסטין. הפעם הם הבינו שחייבים להתחפש. אשרינו שלפחות זכינו בזה. אני תכף מסיימת. לפני שבוע, ברגע אנושי, ניגש ראש הממשלה לחבר הכנסת טופורובסקי במליאה. כמובן שכל הח"כים מהאופוזיציה מייד התקבצו מסביבו, כדי לנשום קצת אוויר פסגות. ממש רואים את ההתרגשות בעיניהם. כולם היו בעננים; בכל זאת, הם רגילים להיות ליד לפיד. מה עשו להם בתקשורת? לינוי בר-גפן ישר תקפה בצעקות, עוד רגע קללות; לפיד עשה רשימת חיסול. ועל מה? על מה, הרב גפני? אתם מבינים מה זו צביעות, מה זו שנאת חינם? אגב, גפני, הנשיא הציע מתווה. מה עושים אנשים הגונים וישרים? מניעים את הרכב, 08:00 ישובים אצל הנשיא וקובעים: איך וין דו, נכון? או בשפת הקואליציה הקודמת, אנא הון, אנחנו כאן. אמרתי גם ביידיש. אנחנו ראשונים, באנו לדבר, באנו להציע. אבל מה עושים סוכני הכאוס, שחשבו שהם מצאו סיכוי של אחוז אחד לבחירות נוספות? הולכים לגנוב טנקים, בליץ ראיונות, קופצים על שולחנות, מעיפים כיסאות, גיבושים ל-BDS, תדרוכים לערוצי התעמולה, מציבים תנאים ומאיימים. תקשיבו טוב, אופוזיציה מתוסכלת: העם הזה הוא עם חכם ונבון. הוא יודע מה הוא עושה. הוא יודע מה הוא מחליט.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

חכי, עוד לא ראית כלום. עוד לא ראית כלום. רק התחלנו. עוד לא ראית כלום. עוד לא ראית. עוד רק התחלנו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברת הכנסת שיר סגמן.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

הוא יודע באיזו ממשלה לתת אמון. אתם הייתם משוכנעים שאתם תרכיבו ממשלה. התרגלתם לשלוט. התרגלתם לשלוט.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

היא מסתדרת.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – – זאת רק ההתחלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברת הכנסת שיר סגמן, תודה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

לא העליתם על הדעת שהעם יערוך שינוי, ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו, תתרגלו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חבר הכנסת כהן, אתה מפריע לחברתך מהקואליציה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אני אומרת, לא העליתם על הדעת שהעם יערוך שינוי, ולכן אתם עדיין המומים, אז תתרגלו. מכאן אני מבקשת, במילים אחרונות של סיכום, לפנות לציבור בוחרינו הקדושים: אתם שומעים את כל הלשעברים, הרמטכ"לים, מפכ"לים, טייסים וכל המתייפייפים לוחצים עלינו, מאיימים עלינו בכל החזיתות. אני מודיעה לכם, ציבור קדוש, קבל עם ועדה: אנחנו חומת המגן שלכם. אנחנו שליחים נאמנים שלכם. הקול שלכם והמנדט שהענקתם לנו הוא קדוש. לא נירתע, לא נפחד. קול הטייס שווה לקול הטייח בקלפי. אנחנו נמלא את רצונכם ושליחותכם על מלא, בעזרת השם. תודה רבה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה לשרה. אני מבקשת בלי כפיים. רק אומר שהמתייפייפים האלה, בזכותם כולנו ישנים כאן בשקט בלילה. גם הטייחים. זה לא פוזיציה. אני, שגדלתי במקום שבו הטייסים האלה – בזכותם אנחנו ישנו בלילה. הם שמרו על הביטחון שלנו ושלכם, אז אני מאוד מבקשת, קצת צניעות לא תזיק כאן.

קריאות:

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כולל המצביעים הקדושים שלכם. כולם ישנים טוב בלילה בזכותם.

קריאות: