נתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית

חזרה לישיבות המליאה

ישיבת מליאה בתאריך 04/12/2023 בשעה 16:00

רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.

ישיבה

122

תחילה

4 בדצמ׳ 2023, 16:00

סיום

4 בדצמ׳ 2023, 18:40

סדר היום

חזרה לרשימת הח״כים

האתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים

ישיבת מליאה בתאריך 04/12/2023 בשעה 16:00 · קלפי

חזרה לישיבות המליאה

ישיבת מליאה בתאריך 04/12/2023 בשעה 16:00

רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.

ישיבה

122

תחילה

4 בדצמ׳ 2023, 16:00

סיום

4 בדצמ׳ 2023, 18:40

סדר היום

דברי הכנסת · DOC

למסמך הרשמי

הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.

מקרא

היו"ר:יו״ר — יושב-ראש הישיבה
דובר:דובר — מי שקיבל את רשות הדיבור
דובר המשך:דובר המשך — אותו דובר אחרי הפרעה
אורח:אורח — דובר שאינו חבר כנסת
קריאה:קריאה — התפרצות מהמושבים, לא נאום
נושאנושא — כותרת סעיף בסדר היום
שאילתהשאילתה — כותרת שאילתה
הצעת חוקהצעת חוק — כותרת הצעת חוק
הצעה לסדרהצעה לסדר — כותרת הצעה לסדר-היום
(הישיבה נפסקה.)הפסקה — הישיבה נפסקה
הישיבה ננעלה.סיום — הישיבה ננעלה
(תרועת חצוצרות)הערת בימוי — מה שקרה באולם, לא דיבור

דברי הכנסת

חוברת ח'

ישיבה קכ"ב

הישיבה המאה-ועשרים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש

יום שני, כ"א בכסלו התשפ"ד (4 בדצמבר 2023)

ירושלים, הכנסת, שעה 16:00

תוכן העניינים

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

נאומים בני דקה

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוהד טל (הציונות הדתית):

גלעד קריב (העבודה):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אבי מעוז (נעם):

דבי ביטון (יש עתיד):

רון כץ (יש עתיד):

נעמה לזימי (העבודה):

הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 25) (מימון שכר לימוד מלא ללוחמים), התשפ"ד–

אופיר כץ (הליכוד):

אלי דלל (הליכוד):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

טלי גוטליב (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

אבי מעוז (נעם):

גלעד קריב (העבודה):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אושר שקלים (הליכוד):

מירב כהן (יש עתיד):

עידן רול (יש עתיד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלי טל מירון (יש עתיד):

אריאל קלנר (הליכוד):

מיקי לוי (יש עתיד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 15) (מסירת מידע לזיהוי נפטר או קביעת סיבת מוות), התשפ"ד–

שר הבריאות אוריאל בוסו:

נאור שירי (יש עתיד):

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 15) (מסירת מידע לזיהוי נפטר או קביעת סיבת מוות), התשפ"ד–

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מירב בן ארי (יש עתיד):

מיקי לוי (יש עתיד):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

רון כץ (יש עתיד):

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 15) (מסירת מידע לזיהוי נפטר או קביעת סיבת מוות), התשפ"ד–

שר הבריאות אוריאל בוסו:

הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

דברי הכנסת · DOC

למסמך הרשמי

הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.

מקרא

היו"ר:יו״ר — יושב-ראש הישיבה
דובר:דובר — מי שקיבל את רשות הדיבור
דובר המשך:דובר המשך — אותו דובר אחרי הפרעה
אורח:אורח — דובר שאינו חבר כנסת
קריאה:קריאה — התפרצות מהמושבים, לא נאום
נושאנושא — כותרת סעיף בסדר היום
שאילתהשאילתה — כותרת שאילתה
הצעת חוקהצעת חוק — כותרת הצעת חוק
הצעה לסדרהצעה לסדר — כותרת הצעה לסדר-היום
(הישיבה נפסקה.)הפסקה — הישיבה נפסקה
הישיבה ננעלה.סיום — הישיבה ננעלה
(תרועת חצוצרות)הערת בימוי — מה שקרה באולם, לא דיבור

דברי הכנסת

חוברת ח'

ישיבה קכ"ב

הישיבה המאה-ועשרים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש

יום שני, כ"א בכסלו התשפ"ד (4 בדצמבר 2023)

ירושלים, הכנסת, שעה 16:00

תוכן העניינים

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

נאומים בני דקה

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוהד טל (הציונות הדתית):

גלעד קריב (העבודה):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אבי מעוז (נעם):

דבי ביטון (יש עתיד):

רון כץ (יש עתיד):

נעמה לזימי (העבודה):

הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 25) (מימון שכר לימוד מלא ללוחמים), התשפ"ד–

אופיר כץ (הליכוד):

אלי דלל (הליכוד):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

טלי גוטליב (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

אבי מעוז (נעם):

גלעד קריב (העבודה):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אושר שקלים (הליכוד):

מירב כהן (יש עתיד):

עידן רול (יש עתיד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלי טל מירון (יש עתיד):

אריאל קלנר (הליכוד):

מיקי לוי (יש עתיד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 15) (מסירת מידע לזיהוי נפטר או קביעת סיבת מוות), התשפ"ד–

שר הבריאות אוריאל בוסו:

נאור שירי (יש עתיד):

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 15) (מסירת מידע לזיהוי נפטר או קביעת סיבת מוות), התשפ"ד–

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מירב בן ארי (יש עתיד):

מיקי לוי (יש עתיד):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

רון כץ (יש עתיד):

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 15) (מסירת מידע לזיהוי נפטר או קביעת סיבת מוות), התשפ"ד–

שר הבריאות אוריאל בוסו:

הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4112/25 וכלה בהצעת חוק פ/4118/25: הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון – אובדן ימי עבודה בשל מצב מיוחד בעורף), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק רכש טובין ושירותים מתוצרת הארץ או מעוסק ישראלי (חרבות ברזל – הוראת שעה), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, ינון אזולאי, אלון שוסטר, ניסים ואטורי, מטי צרפתי הרכבי, שלי טל מירון, נעמה לזימי, ולדימיר בליאק, צביקה פוגל, דבי ביטון, אליהו ברוכי, יסמין פרידמן, נאור שירי, יוסף טייב, טטיאנה מזרסקי, אריאל קלנר, חוה אתי עטייה, יבגני סובה, גלעד קריב, משה רוט, סימון מושיאשוילי, משה גפני, יעקב אשר, צגה מלקו, קטי קטרין שטרית, יונתן מישרקי, אושר שקלים, מיכל שיר סגמן, משה סולומון, ירון לוי, ששון ששי גואטה, לימור סון הר מלך, דני דנון, טלי גוטליב, אלעזר שטרן, מיקי לוי, אלי דלל, רון כץ, רם בן ברק, יולי יואל אדלשטיין, מרב מיכאלי, יצחק קרויזר, זאב אלקין, בועז ביסמוט, יוליה מלינובסקי, אברהם בצלאל, בועז טופורובסקי וחנוך דב מלביצקי; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת מחויבות לשוויון זכויות), מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק הקמת קרן למלחמה בעישון ולצמצום והטבת נזקי הטבק ומוצריו, התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – הקמת קרן ייעודית לטובת נפגעי פעולות טרור), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק הסכם לקליטת תושבים מרצועת עזה, התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת משה פסל. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2023, התשפ"ד–2023; הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון), התשפ"ד–2023; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 15) (מסירת מידע לזיהוי נפטר או קביעת סיבת מוות), התשפ"ד–2023. תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה, כבוד יו"ר הכנסת. אני אקריא כאן לבקשת משפחות החטופים והחטופות שנמצאות כאן איתנו את שמות החטופים שנרצחו בשבי ושמות החטופים שעודם בשבי בעזה, ככל שהזמן יאפשר. שמות החטופים שנרצחו בשבי: עפרה קידר, רונן אנגל, אל"מ אסף חממי, יונתן סמרנו, אביב אצילי, שקד דהן, תומר אחימס, אורן גולדין, שני לוק, רביד אריה כץ, קיריל ברודסקי, אליהו מרגלית, גיא אילוז, אריה זלמנוביץ, מיה גורן, אופיר צרפתי. שמות החטופים שעדיין בשבי בעזה: ארבל יהוד, אריאל קוניו, עידן שתיוי, אלמוג מאיר ג'אן, יצחק איציק אלגרט, ג'ודי ויינשטיין, גד חגי, הירש גולדברג-פולין, אברהם מונדר, כרמל גת, מתן צנגאוקר, אבינתן אור, אליה טולדנו, אנדרי קוזלוב, חנן יבלונקה, שלומי זיו, רן רני גוילי, רון בנימין, יאיר יעקב, אליה כהן, עומר שם טוב, רום ברסלבסקי, עדן ירושלמי, דרור קפלון, איתן הורן, ענבר הימן, איתן אברהם מור, יותם חיים, אוריון הרננדז ראדו, דורון שטיינברכר, אוריאל ברוך, איציק גלרנטר, גדי מוזס, אילן וייס, אלמוג סרוסי, אלון אהל, אלעד קציר, לואיס נורברטו הר, אורי דנינו, בר אברהם קופרשטיין, יאיר הורן, אלקנה בוחבוט, אוהד בן עמי, דרור אור, אוהד יהלומי, יגב בוכשטב, חמזה אלזיאדנה, לירי אלבג, ירדן ביבס, אביתר דוד, אריאל ביבס, יוסף חיים אוחנה, איתן לוי, דוד קוניו, טל חיימי, אלכס לובנוב, דניאלה גלבוע, גיא גלבוע-דלאל, אור לוי, כפיר ביבס, אלכסנדר סשה טרופנוב, דולב יהוד, מוחמד אלאטרש, מקסים הרקין, שירי ביבס, עדן זכריה, עודד ליפשיץ, מתן אנגרסט, צחי עידן, נעמה לוי, רומי גונן, מישל ניסנבאום, סהר ברוך, קית' שמואל סיגל, תמיר אדר, עומר ונקרט, אלכסנדר דנציג, אליקים שלמה ליבמן, אלון לולו שמריז, ביפין ג'ושי, פרחאן אלקאדי, סאמר טלאלקה, ג'ושוע לואיטו מולל, יוסי שרעבי, אלי שרעבי, קרינה ארייב, עופר קלדרון, עמית אסתר בוסקילה, רון שרמן, עמרי מירן, שגב כלפון, חיים פרי, עמירם קופר, שגיא דקל חן, איתי סבירסקי, יוסף חמיס אלזיאדנה, טל שוהם, ליאור רודאיף, נועה ארגמני, פרננדו סימון מרמן, עומר נאוטרה, תמיר נמרודי, יורם מצגר, גלי ברמן, זיו ברמן, אגם ברגר, איתי חן, נדב פופלוול, עידן אלכסנדר, ניק בייזר, נמרוד כהן, שלמה מנצור, אמילי דמארי, שי לוינסון, עוז דניאל, דניאל שמעון פרץ. מי ייתן וישובו אלינו בריאים שלמים כל החטופים והחטופות. יהי זכרם ברוך של החטופים והחטופות שנרצחו בשבי. ותודה לך יושב-ראש הכנסת על הזמן להציג את כולם, תודה רבה. שיחזרו אלינו במהרה.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחות יקרות, אני שמח שהגענו לרגע הנוכחי של העברת החוק בקריאה הראשונה, למרות שכולנו היינו די בהלם בוועדה בהבנה פתאום שהאוצר מתנגד להצעת החוק. אבל כפי שהתחייבתי שהחוק יעלה היום אם עם או בלי האוצר, אז כך קורה. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים, או בשמה המוכר "ממדים ללימודים". הצעת החוק קובעת מימון של 100% לשכר לימוד במוסדות ההשכלה הגבוהה ללוחמות וללוחמים משוחררים. במהלך הדיון בוועדה החלטנו גם להגדיל את הזכאות למימון משלוש שנים מהשחרור לחמש שנים מהשחרור ללוחמי סדיר משוחררים, וכן מחמש שנים לשבע שנים ללוחמי קבע משוחררים. שידעו כל לוחם ולוחמת שמסכנים עכשיו את חייהם, שנמצאים בחזית ושהשאירו את שגרת חייהם מאחור, שאנחנו כאן להגביר את הביטחון הכלכלי ולדאוג לעתיד שלהם. זה מגיע לכם, לוחמים יקרים, בזכות ולא בחסד. היו דיבורים שאולי נוריד ל-90% – דמי רצינות – 95%, 96%. אנחנו אמרנו: לא, לא פחות מ-100%. אתם נותנים 100%, ואתם תקבלו 100% ולא אחוז אחד פחות. ואני רוצה להגיד עוד משהו בפנייה ללוחמים וללוחמות היקרים שלנו: אני מבקש מכם, תתעלמו מהמחזה שהיה פה אתמול, הריבים בין קואליציה לאופוזיציה, ותסתכלו על החוק שאנחנו מעבירים היום בקריאה הראשונה. כל הבית מאוחד ומלוכד סביב המטרה הזו, קואליציה ואופוזיציה, שכל אם ואב ששלחו את ילדיהם להילחם עכשיו למען המדינה יוכלו לצפות בהם מסיימים את התואר שקיבלו במימון מלא מהמדינה, ובעזרת השם שכולם יחזרו לשלום. אנחנו בקשר עם אותם חברים אנרגטיים שמנהלים את המאבק הזה כבר הרבה זמן למען מימון מלא של שכר הלימוד. יש עוד שינויים שנרצה להכניס, ואנחנו נעבוד עליהם בוועדה, לעשות את החוק טוב יותר ונכון יותר וצודק יותר עבור הלוחמים שלנו. אני רוצה להודות בשלב זה – למרות שהתודות הן אחרי שמעבירים בשנייה ובשלישית, אבל אנחנו נעביר את זה כמה שיותר מהר – קודם כול לשר החינוך יואב קיש, שלפני שהוא מונה לשר הגשנו את החוק הזה ביחד, ומרגע שהוא מונה לשר, הוא לא יכול. אני מודה לו, עשינו את זה ביחד; לשר הביטחון יואב גלנט, שמהרגע הראשון תומך, מלווה, דוחף ורוצה להעביר את החוק הזה כמה שיותר מהר; ליו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין, חברי, שלמרות העומס על הוועדה הזאת שם את זה בראש סדר העדיפויות בלו"ז הוועדה ומתקתק את זה מהר, כמו שאומרים, כדי שהחוק יעבור כמה שיותר מהר, וזאת תהיה בשורה גדולה ללוחמים שלנו. בנוסף, אני רוצה להודות לחברי הכנסת חברי אלי דלל, חברת הכנסת שרון ניר וחבר הכנסת מיכאל ביטון, שהצטרפו והגישו גם כן את החוק הזה. שוב, המסר שאנחנו משדרים ללוחמים שלנו הוא שאין פה קואליציה ואופוזיציה. כולם ביחד, כל הבית הזה – אולי כמעט כל הבית הזה – מאוחדים בשביל לתת לכם את הטוב ביותר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

אלי דלל (הליכוד):

תיקון החוק יאפשר לסייע לחיילים ולחיילות המשוחררים לצמצם את פער הזמנים באופן השוואתי וייטיב עימם ברכישת השכלה. החזון שלי הוא לאפשר תואר או מקצוע לכל חייל משוחרר, קל וחומר לחייל קרבי. זה טוב למשק, טוב לכלכלה. התפיסה שלי – ואני מעריך שיש על זה הסכמה רחבה מכל חלקי הבית – היא כי למי שמשרת מגיע יותר. הנתונים מצביעים על כך שחיילים משוחררים משתלבים כשלוש שנים מאוחר יותר באקדמיה ובמשק, ומכאן החשיבות הרבה של הוקרת החיילים המשוחררים. הצעת החוק הזו תעצים את משרתי החובה בכלל והלוחמים בפרט, וזו תהיה הכרת התודה שלנו כלפיהם. המטרה כאן היא לתעדף בכל מקרה לוחמים ולוחמות ואוכלוסיות מיוחדות. כולנו צריכים לשאוף לכך שללוחמים יהיה יותר – כי מגיע להם יותר. אני מבקש מכל חלקי הבית הזה להצביע בעד החיילים ובעד הצעת החוק הזאת. אני רוצה להודות פה ליו"ר הקואליציה חברי אופיר כץ – תודה לך; ליו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין, לשר החינוך יואב קיש, לשר הביטחון יואב גלנט, לחברי הכנסת שרון ניר ומיכאל ביטון. רגע לפני סיום אני רוצה להשתתף בצער משפחות החללים, מתפלל לרפואתם של הפצועים, שולח חיבוק ענק ותפילה לשחרורם של החטופים, ולהגיד תודה לחיילי צה"ל שנלחמים כעת בחזית. תודה לכם על ההקרבה, על רוח הלחימה והגבורה, על הנתינה ועל הזכות לחיות פה בזכותכם. בעת הזו במיוחד אני שמח להביא את הצעת החוק שתיתן לחיילינו הגיבורים יותר. ואני אומר שוב: 100% – מגיע לכם שניתן לכם 100%. יחד עם כל עם ישראל אני מצדיע לכם, אתם הגיבורים של כולנו. כולנו מתפללים שתשמרו על עצמכם ותחזרו לשלום, בעזרת השם.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, כשהמסע כל כך קשה ומפרך, קשה לראות את האור. זה קורה לכולנו עכשיו כעם, כשהמלחמה עוד נמשכת. כולנו סוחבים מועקה, דמעות ואבל, חטופים בשבי, מפונים במלונות, מאות רבות של קורבנות, ובכל יום מצטרפים עוד חיילים גיבורים לרשימה המתארכת של הנופלים והאבדות. כל חלל צה"ל הוא חץ בלב של כולנו. קשה להסתכל על המלחמה הזאת בפרספקטיבה היסטורית, כי אנחנו עדיין נמצאים עמוק בתוכה. אנחנו בסוג של אירוע תנ"כי, ועוד לא התחלנו לעכל את קצה-קצהו. אבל בואו נתבונן על האור בשדה הקרב – האור בחזית הוא דור הלוחמים והלוחמות של שנת 2023. אחרי חושך גדול תמיד מגיע אור. במהלך מלחמת יום הכיפורים אמר הרמטכ"ל לשעבר דוד אלעזר "הדור של 1973, הוא עולה על הדור של 1967, שעלה על הדור של 1958, שעלה על הדור של 1948". ובכן, רבותיי, הדור הזה של 2023 עולה גם הוא על כל הדורות עד כה. "הדור החדש הזה הוא דור של לוחמים, שאתם עוד אחרי המלחמה הרבה זמן תכתבו את האגדות שלהם", כך המשיך ואמר דוד אלעזר לפני 50 שנה, וכמה משנה תוקף יש למשפט הזה גם היום. בפסח, כשאנחנו קוראים את ההגדה, אנחנו שרים: "אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכַלותנו". ואכן, כל דור ניצב מול איום קיומי של אלו שרוצים להשמיד את העם היהודי. בדורנו חזקה עלינו – זכות שיש לנו מדינה יהודית וצבא הגנה לישראל. מדינת ישראל, להבדיל ממדינות מערביות רבות, עדיין מחויבת להגן על עצמה עם צבא חזק, סדיר ועוצמתי, כשבחוד החנית הלוחמים והלוחמות. מדינות מערביות כבר סיימו מזמן להילחם על עצם קיומן. מדינות אלו נסמכות על צבא מקצועי ולא על צבא העם. הן לא שולחות את הצעירים שלהן לצבא. בעולם המערבי צעירים בגיל 18 עומדים בפני בחירה אחרת: לאיזה קולג' ללכת, מה ללמוד ואיפה לבלות. במדינת ישראל אנחנו עדיין נלחמים על הזכות שלנו להיות. כשהעולם פתוח בפני הצעירים, החיים פשוטים יותר. קל יותר ללמוד בכל מקום, קל יותר ללמוד מאשר להילחם, קל יותר לחלום חלומות. בישראל הלוחמים והלוחמות מבינים את גודל השעה ובוחרים בדרך שייעדנו להם. הם עולים על מדים לא רק מתוך חובה, אלא מתוך שליחות. בזכותם אנחנו יכולים לקום בכל בוקר ולהמשיך בשגרת חיינו. הלוחמים והלוחמות שלנו חונכו על ערכים של ציונות ואהבת הארץ. יש להם מחויבות עמוקה לארץ הזאת, והם מבינים שזהו זמנם, וזוהי משימתם. הדור הזה בפרט, שהיו כאלו שטעו לכנות אותו דור הטיקטוק, דור השפע, דור פריבילגי – בפועל הוא דור של גבורה. דור של גבורה שפועל בתבונה, באומץ לב, בחירוף ובמסירות נפש, פשוטו כמשמעו. הם פועלים למען הארץ הזאת ולמען המדינה הזאת. דור הלוחמים והלוחמות של שנת 2023 הוא האור של כולנו. החוק שאנחנו נעביר כאן היום הוא המעט שניתן לעשות בעבורם. אין יותר מוסרי וערכי מלחוקק חוק על מנת להבטיח את עתידם של הלוחמים והלוחמות. תקצוב מלא של שכר הלימוד האקדמי ללוחמים לאחר שירות צבאי הוא הדרך של כולנו להביע הערכה ותודה למי שבוחר להשקיע את שנות נעוריו היפות למען ביצור ביטחונה של מדינת ישראל והבטחת קיומה. דעו לכם, אתם בחזית פועלים למען המדינה, ואנחנו בעורף פועלים למענכם. כשתסיימו את השירות הצבאי, תוכלו לרכוש השכלה מגוונת ותוכלו להבטיח לעצמכם עתיד טוב יותר בחברה הישראלית. מדינת ישראל היום מצדיעה ללוחמים וללוחמות שלה, ואומרת בפה מלא: אנחנו רואים אתכם ואנחנו מעריכים את פועלכם. תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – בתוך חייהן של מדינה, ממשלה וכנסת, יש גם רגעים מיוחדים – גם בבית הזה – של מפגן של אחדות והסכמות, של המעשה הנכון בזמן הנכון, בעבור מי שראוי ביותר. בתוך הדברים שלי אני רוצה גם לגלגל זכות על ידי זכאים רבים – גם בהיסטוריה של התפתחות התוכנית הזאת, ממדים ללימודים. ראשית, יחד עם חבריי אופיר כץ, אלי דלאל, שרון ניר, יבגני סובה ויוליה מלינובסקי, יזמנו את החוק הזה במתכונתו הנוכחית, וכולם יבואו על הברכה. אבל הרעיון לעשות תוכנית ממדים ללימודים החל במשרד הביטחון בשנת 2016, ביוזמת הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שהיום הוא חבר כנסת ושר בקבינט, ושר הביטחון דאז ליברמן, שהוא מיוזמי התוכנית הזאת. לאחר מכן היו במשרד הביטחון גם בנט, גם ראש הממשלה עצמו. ועוד אדם זכור לטוב בדבר הזה, הוא השר כחלון, שהיה חלק מתמיכה במהלך הזה. המלגה הייתה: בואו נעזור ללוחמים וללוחמות לצמצם פערים, כיוון שהם הקדישו את רוב זמנם ללחימה, ולא קיבלו הזדמנות, כמו אותם מסיימי סייבר ומודיעין, להתכונן לחיים אזרחיים של תעסוקה – הפער הזה בין איש סייבר ו-8200, שמתפרנס מייד 20,000, 30,000 ו-40,000 שקל, בגיל 20 ומשהו, לבין לוחם בגולני, בצנחנים, בנח"ל, בגבעתי, בשריון, שצריך לעבוד על שכר מינימום ובעבודה מועדפת. הרציונל היה: בואו נעשה למענם משהו גדול, למען מי שבחר במסלול של לחימה. היום אנחנו מבינים מה זה לבחור במסלול של לחימה. היום אנחנו רואים את המחיר שאנחנו משלמים בכל יום ובכל לילה באובדן מיטב בנינו ובנותינו בחזית. כדי להבין את מהות החוק צריך ללכת לשנת 1984. אז חוקקנו את חוק קליטת חיילים משוחררים, והחוק הזה נתן תמונה כוללת למען חיילים משוחררים. מאז שהחוק הזה נחקק, היו בו 23 תיקונים, כולל שכר דירה לחיילים; סכומי הפיקדון השתנו. אז אמרנו, נעשה תוכנית ממדים ללימודים, נוסיף את המעשה הזה למען הלוחמים. בראשית הדרך, ב-2016, הבאנו את הכסף מתורמים. הגיעה הקורונה, הרבה חיילים וחיילות לא יצאו לטיול בעולם, היו בבית, הלכו ללמוד – לא היה לנו כסף. בזמן הזה אני רוצה להזכיר לטובה גם את השר בני גנץ ממשרד הביטחון, יחד עם יצחקי ממפעל הפיס, ולשלוח לו בריאות, ויחד עם השר במשרד האוצר יצחק כהן, שכבר פרש מהכנסת, שהוביל את הפתרון הזמני בתקופת הקורונה – מציאת את הכסף בין פילנתרופיה לבין ממשלה, מצ'ינג, כדי לתת את המלגות. ואז אמרנו שלא ייתכן שמלגה כזאת חשובה תתבסס על תורמים, וכך החל גלגול חוק ממדים ללימודים, להפוך את זה מתורמים למדינה, מאחריות שהיא לא ודאית לתת ודאות ללוחמים וללוחמות, שתהיה להם מלגה מלאה לאקדמיה. ובאמת חוקקנו את החוק הזה יחד כאן; קצת עם ויכוחים זה היה, 75%. נאמר במפורש – אני הייתי פה על הדוכן, ואמרנו: יום יבוא ונביא את המלגה הזאת ל-100%. והיום הזה הגיע. ואנחנו חושבים ש-100% זה כל הסיפור, 10,000 שקל לשנה ללוחם או לוחמת, אבל להיות סטודנט באוניברסיטה זה עולה בסביבות 40,000–50,000 שקל. הוא משלם 10,000 למוסד, אבל הוא צריך דירה, חשמל, מים, מחברות, שיעורי עזר, תרגומים והדפסות. זה בסביבות 40,000–50,000 לסטודנט. כך שכל החבילה של הפיקדון, המענק והמלגה אולי מאפשרת ללוחם וללוחמת ללמוד בשקט. אני תכף מסיים, היושב-ראש. אנחנו באמירה ערכית שכשלוחם או לוחמת מסיימים את השירות, במיוחד במלחמה הזאת, תמתין להם מלגה משמעותית. אני רוצה להגיד משפט אחרון: לא סיימנו את העבודה – אופיר, אני רוצה שתקשיב לי. משפט, אבל, משפט. 80,000 חיילי מילואים סטודנטים לוחמים ולוחמות עכשיו בחזית. עננה של אי-ודאות על העתיד האקדמי שלהם. כל מוסד אקדמי – מכללה, אוניברסיטה – עושה דין לעצמו; חלק נדיבים, חלק לא נדיבים. חלק אומרים: אל דאגה, נדאג שיהיה לכם תואר, וחלק אומרים: זו בעיה שלכם, התחלנו ללמוד, תמצאו את הדרך. אנחנו צריכים או להביא את ראשי האוניברסיטאות והמכללות להודיע שאף סטודנט במלחמה לא ייפול מהלימודים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

חיילי וחיילות צה"ל הגיבורים שנמצאים בחזית, זה נאום שאני מקדישה לכם. מוקדם הבוקר התקשרה אליי גיסתי אלישבע רז, אשתו של המ"פ יואל רז, אחי, שנמצא בחאן יונס בלחימת גרילה קשה ומורכבת. היא בכתה שהיא מאוד מתגעגעת לאחי. גם אני מתגעגעת אליו מאוד, ודואגת לכל מי שנמצא בחזית. אנחנו נמצאים פה ומתווכחים על שטויות. כל אחד גוזר לעצמו איזה קופון על איזה חוק לגמרי בסיסי שהיינו צריכים להעביר מזמן, וכל אחד רוצה מחיאות כפיים. לא מגיעות לנו מחיאות כפיים, אמרתי את זה תמיד. אנחנו צריכים לחוקק פה חוקים טובים. אני פונה אלייך מכאן, אלישבע גיסתי, שקשה לי להגיע אלייך לנופים בשומרון כי אני בעצמי מפחדת ממחבלים – אני יודעת שביהודה ושומרון מסוכן מאוד לנסוע, ואנחנו לא מגיעים לעזור לך מספיק. ויואל אחי, אני יודעת שהוא חושב עלייך ועל הילדים ודואג, ומי עוזר בקניות ושבתות ותפילות, ועשרה ילדים. והוא בכלל, יש לו פטור ממילואים, הוא מתנדב. הוא אבא לעשרה ילדים, והוא מ"פ. כל יום אני אומרת תהילים, וקשה לי להחזיק את עצמי, ואני מבקשת מהשם – כי אני יודעת מה קורה בחאן יונס; היום הייתה הלווייתו של נריה שאער מפלוגה ג', השם ייקום דמו. אחי מ"פ של פלוגה א'. זה מרגיש לפעמים כמו רולטה, כשאתה לא יודע במי זה יפגע. כולם היו ילדינו, אחינו, בנינו בעם ישראל. אני מבקשת, יואל אחי, תשמור על עצמך מאוד. אני יודעת שכשאתה הולך בחזית, אתה תמיד אומר שצריך להסתכל בעיניים של האויב, ואתה אומר לי שלכל אחד יש את התפקיד שלו. ואני רוצה להיות ראויה לברכות שאתה מברך אותי תמיד, לפעול למען עם ישראל, להאמין בארץ ישראל השלמה, לזכור את מורשת אבותינו, לזכור שאנחנו בנחלת אבותינו. אתה כמפקד מוביל את החיילים שלך מתוך אמונה אדירה בצדקת הדרך. אני מתנצלת בשם כנסת ישראל על המריבות האינפנטיליות ועל הוויכוחים הפוליטיים חסרי הרמה בעוד חיילינו נמצאים בשטח אויב, בלחימת גרילה קשה – אין לכם מושג כמה קשה, לוחמת גרילה, שבה המחבלים מסתכלים בעיניים של החיילים שלנו. לחיילים שלנו יש אומץ בלתי רגיל, ויש כאן גיבורים וגיבורות אמיתיים, שהם ילדי ישראל, הילדים של הגיבורים ושל האבות, והאחים והאחיות של הלוחמים, והאימהות והאבות, ובעיקר – וזה נאום שמוקדש לך, אלישבע גיסתי, ולכל נשות לוחמי המילואים שנמצאים מחוץ בבית כבר למעלה מ-50 יום בלחימה רציפה בלי יציאה הביתה, בלי טלפון, בלי קשר. השם, הקדוש ברוך הוא, אני מבקשת ממך שנהיה ראויים להיות עם סגולה; שנחזיר לעצמנו את הכבוד שמגיע לעם היהודי בשם המורשת הקשה שלנו ובשם ההיסטוריה שהביאה אותנו עד הלום, בשם הזכויות הבסיסיות ביותר, ככתוב בתורתנו, שהביאו אותנו לכאן, לכנסת ישראל, לשמש פה ושופר. מספיק כבר. מספיק עם המלחמות האינפנטיליות האלה. מספיק לחפש תהילה לכל פוליטיקאי ולחפש את מי או מה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בימים האחרונים אנחנו עוסקים עיסוק אינטנסיבי באופן הלחימה בעזה, בדרך לטפל בלחימה בשטח בנוי, איך אנחנו מתמודדים עם האוכלוסייה הבלתי-מעורבת. הדין הבין-לאומי ודיני הלחימה מאוד ברורים. אנחנו יודעים מה מותר לעשות, מה אסור לעשות ואיך לפעול. אבל אני כן חושב שחשוב מאוד לחדד מפה שהחיילים לא צריכים לקחת סיכון. מדברים על אוכלוסייה בלתי מעורבת, ואז אנחנו שומעים על רופא בבית חולים שמסייע להחזקת חטופים ועל מורה באונר"א שמסייע להחזקת חטופים ועל חטוף ישראלי שנמלט במשך ארבעה ימים, וכשהוא כבר היה תשוש ופגש בעזה אנשים רגילים, בלתי מעורבים, הם אלו שהחזירו אותו לחמאס. אז אני רוצה לומר מפה, וגם להעביר מסר ברור: מי שייקח חלק, מי שיעזור לארגון הטרור חמאס-דאעש, לא יכול להיות אוכלוסייה בלתי מעורבת. הוא לא ייחשב אוכלוסייה בלתי מעורבת. כל מי שלוקח חלק בלחימה בצורה ישירה, בצורה עקיפה, בתמיכה נגד חיילי צה"ל, צריך לראות אותו כאויב, צריך לטפל בו כאויב. וזה בדיוק מה שדיני המלחמה מדברים עליו, וזה בדיוק מה שצריך לעשות לפי המשפט הבין-לאומי. אני רוצה לחדד מפה בצורה הכי ברורה שיש: כל איום וכל סכנה על חיילי צה"ל צריכים להיות מטופלים במיידי. הגיבוי פה יהיה קונסנזוס של כל הבית הזה. אנחנו נשמור על האוכלוסייה האזרחית, אנחנו נפעל לפי דיני הלחימה, אנחנו נפעל לפי המשפט הבין-לאומי, אבל אנחנו לא נתפשר בהגנה על לוחמי צה"ל וחיילי צה"ל, ואנחנו כולנו נהיה השכפ"ץ שלהם מפה. תודה רבה, אדוני.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני למעלה מ-20 שנה, במהלך האינתיפאדה השנייה, כאשר מאות יהודים נרצחו בפיגועי התאבדות, ציטטה המשוררת הלאומית נעמי שמר, זיכרונה לברכה, את בעלה מרדכי הורוביץ, שכתב שנים רבות קודם לכן את המשפט: "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם, לח ומהביל, ואם אי פעם יהיה להם החופש להגשים את עצמם, אנחנו נתגעגע לגזים הטובים והסטריליים של הגרמנים". העיתונאי נחום ברנע הזדעזע אז מהדברים של מי שלדבריו היא גזענית, נמוכה וולגרית, והציע לכל אדם שאיננו נגוע בגזענות הקשה לעשות מעשה אזרחי טוב ולעבור למדרכה השנייה כאשר הוא רואה את נעמי שמר ברחוב. העיתונאי ברנע בפרשנותו אז לא האמין שיגיע מצב שבו המרצחים הערבים יתנהגו באותה שטניות כמו של הנאצים, יימח שמם. עוד פרשנות מופרכת, יהירה ומלאת בורות ושנאה מפיהם של פרשנים ו"מומחים" שברנע מייצג נאמנה, שעסוקים במשך שנים בהטפת האג'נדה הפוסט-ציונית שלהם לציבור במסווה של עיתונאות מקצועית, ולא לוקחים שום אחריות על ההתבדות החוזרת ונשנית של הפרשנויות ההזויות שלהם. ומה פתאום נזכרתי בסיפור העצוב הזה? לא רק בגלל שאירועי הזוועה שהתרחשו בשמחת תורה והעדויות המזעזעות שהולכות ונחשפות ממחישים לנו היטב עד כמה צדקו נעמי שמר ובעלה בכך שאכזריותם של ממשיכי דרכם של הנאצים מהחמאס, מארגוני הטרור האחרים ברצועה ומתומכיהם בעזה, משתווה לאכזריות חיילי האס-אס, יימח שמם, אלא גם בגלל שאתמול אותו נחום ברנע, שלא הפסיק מעולם לפרסם את הגיגיו למרות שהוכח שוב ושוב שאיננו יודע לקרוא את המציאות, כתב שצה"ל נכנס לחאן יונס בלי שום תוכניות ליום שאחרי, מה שמתאים רק לפעולת נקם. ברנע הבטיח שניצחון לא יהיה כאן, הוא ממליץ להתמקד רק בהחזרת החטופים. אני מציע לכולנו להפסיק לקרוא את כתבותיו של האיש הזה ושל דומיו, לחדול מלהאזין לדבריהם, פשוט להתעלם מהפרשנויות הכאילו-אקטואליות, שכל כך מנותקות מהמציאות המזרח-תיכונית ומרוחו של עם ישראל. אני מאחל לראש הממשלה, לראשי מערכת הביטחון ובעיקר לחיילי צה"ל ומפקדיו הצלחה במשימתם להשמדה מוחלטת של האויב האסלאמו-נאצי שבעזה, ומתוך כך, בעזרת השם, גם להחזרת כל החטופים והשבויים במהרה בימינו, אמן.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, גברתי השרה, הבוקר פורסם בכלי התקשורת שראש אגף רישוי כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי מר ישראל אבישר הודיע על התפטרותו. אין אדם אחד שנכח בישיבת הוועדה לביקורת המדינה בראשות חברנו חבר הכנסת מיקי לוי בשבוע שעבר שאינו יכול להבין את הרקע להודעת ההתפטרות. בישיבה הזו התגלה כיצד השר לביטחון לאומי ויועציו כופפו את החוק והפרו את כללי המינהל התקין, כאשר משרות אמון של השר קיבלו הסמכה כפקידי רישוי נשק מבלי פיקוח והפעילו חמ"ל לרישוי נשק בתוך לשכת השר; כיצד בנות שירות לאומי, מתנדבות שירות לאומי, הוסטו מן התפקידים החברתיים שלהן, ובהיותן בנות 18, חסרות כל הכשרה מתאימה לתחום רישוי הנשק, קיבלו מעמד של פקידות רישוי נשק; וכיצד כאן, בבית הזה, הוקם חמ"ל עם עובדי הכנסת תוך רמיסה של עקרון הפרדת הרשויות ותוך יצירת מצב בלתי נתפס שבו עובדי הרשות המחוקקת עומסים על שכמם משימות של הרשות המבצעת גם ללא כל הכשרה מתאימה. וברקע המהלכים הללו – ולהערכתי עוד יהיו צעדים רבים שיתבררו גם בוועדה לביקורת המדינה וגם בבדיקות שתערוך היועצת המשפטית לממשלה – כתוצאה מהמהלכים הללו עובד ציבור מסור, מוערך ומקצועי הניח את המפתחות. זוהי עדות נוספת לאדמה החרוכה שהשר המסוכן לביטחון לאומי מותיר במשרד לביטחון לאומי. לפני כמעט שבועיים פניתי במכתב ליושב-ראש הכנסת בדרישה לסגור את החמ"ל שממוקם בקומת המרתף של הבית הזה, חמ"ל שעובדי הכנסת מכנים בסלנג "חמ"ל בן גביר". לא קיבלתי תשובה על פנייתי. היום, לאחר שראש האגף לרישוי נשק התפטר, פניתי בדרישה נוספת, בפנייה נוספת ליושב-ראש הכנסת, לסגור לאלתר את החמ"ל שמופעל על ידי עובדי הכנסת תוך רמיסת עקרון הפרדת הרשויות ובאופן שמעלה שאלות כבדות מאוד על העמידה בכללי המינהל התקין. השאלה של מדיניות רישוי הנשק לאחר אירועי 7 באוקטובר היא שאלה כבדה, שצריך לעסוק בה, אבל בטח לא ניתן לנצל את האירועים הקשים על מנת לקדם באופן בלתי חוקי מדיניות שאינה שקופה ואינה עולה בקנה אחד עם כללי המינהל התקין והאינטרס הציבורי. תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

סימון, הקול שלי, עם הרמקול, יותר חלש משלך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצטרף באמת לברכות. יישר כוח לאופיר ולקבוצת חברי הכנסת על החוק. מן הסתם אני גם מחויב לתמוך בו כיו"ר השדולה למען הסטודנטים. זה חוק חשוב ומתבקש במיוחד בימים אלו. אני הייתי אתמול בקריית אתא בניחום אבלים בבית משפחתו של אופיר צרפתי הי"ד. הסיפור של אופיר נגע מאוד לליבי. אופיר נחטף מהמסיבה ברעים אחרי שהציל את בת זוגו וקבוצת אנשים נוספים, ופשוט עלה על הרכב הלא-נכון. הוא נפצע, נחטף והתבשרנו בשבוע שעבר שנמצאה גופתו. אני אירחתי לא מזמן את בת זוגו ואת שתי אחיותיו, תליתי אפילו את התליון שלו אצלי בלשכה ואת הסטיקר שלהם אצלי בבית. כשנפרדתי לשלום ממור רייצ'ל, היא ביקשה ממני דבר אחד: שהאובדן של אופיר לא יהיה לשווא. אני מחזק מכאן את ראש הממשלה, את הקבינט, בדבר המחויבות להשמיד את הנאצים החמאס יימח שמם. לפני כחודש וחצי הוקמה כאן ממשלת חירום לאומית, ואתמול בישיבת הסיעה אפילו ביקשתי להרחיב את הממשלה ולצרף גם את סיעת ישראל ביתנו. אני חושב שזה מתבקש – להציג אחדות כמה שיותר בעם. אנחנו נלחמים עכשיו, החיילים שלנו נלחמים כתף אל כתף, שכם אל שכם, דתיים, חילונים, שמאל, ימין, כולם יחד, וזה משהו שמשדר אחדות. זה חשוב מאוד למען הניצחון ולמען מטרות המלחמה. לצערי ישנם כאלה מתוכנו שפועלים בחוסר אחריות לאומית ובפוליטיקה קטנה, ובמקום להילחם יחד איתנו בהנהגה הם מנסים לערער את היציבות השלטונית. בעת מלחמה שהיא קיומית בעבור מדינת ישראל קוראים לפגוע ביציבות השלטונית וקוראים להדחת ראש ממשלה בזמן המלחמה. אסור לנו לאפשר זאת. כעת אנו צריכים להיכנס, כולנו, מתחת לאלונקה, ולהותיר את הפוליטיקה הקטנה בחוץ, בדיוק כפי שפועלים הלוחמים שלנו.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, ראש הממשלה טען השבוע שהחלת התנאים של אופק חדש על החינוך החרדי הלא-ממלכתי – עניין של 35 מיליון שקלים בלבד. הוא לא ציין, כנראה שכח, שהעלות תהיה 700 מיליון שקלים בשנה הקרובה, וזה רק ילך ויגדל משנה לשנה; והוא לא ציין כמה יעלו למשק כל כך הרבה ילדים שילמדו בלי לקבל כלים בסיסיים שיעזרו להם למצוא עבודה כשהם יגדלו. חשוב לי לומר את זה מעל הבמה הזו. שיהיה ברור: אני בעד לשפר משמעותית את התנאים של המורות במגזר החרדי, אבל אופק חדש בשכר חייב גם לכלול גם אופק חדש בדרישות של ההכשרה והפיקוח, ויותר מזה – מתן אופק חדש גם לתלמידים. אופק של פיקוח על התכנים; אופק של לימודי ליבה מלאים; אופק שבו לצד התורה והגמרא יש גם היסטוריה, מתמטיקה, מדעים, אנגלית ואזרחות; אופק שכולל גם הכוונה לשירות צבאי; אופק שכולל השתלבות בשוק התעסוקה; אופק של מעבר מפרנסה של קצבאות לפרנסה של משכורות; אופק שמטפח את הפוטנציאל של הילדים ולא דוחק אותם תחת תקרת הזכוכית הכלכלית שפשוט נכפית עליהם. הם לא בחרו בזה. בכל העולם – תסתכלו על כל העולם – הציבור החרדי הוא חלק מהמשק. הפרנסה, זה שהם יוצאים לעבוד, בכלל לא מפריעה להם להיות אדוקים מבחינה הלכתית. רק כאן בישראל נבחרי המגזר החרדי מתעקשים, מתעקשים להשאיר את הילדים החרדים עם סט יכולות צר ומוגבל. ממש מכריחים אותם להיות עניים. בזמן שהמשק הישראלי נכנס למים סוערים, החינוך החרדי יכול להוציא משעריו בוגרים, שיהפכו להיות ממש מנוע של צמיחה, שיעזור לנו לצאת מהסערה מהר יותר. אבל מה שטוב לילדים בברוקלין או בצרפת, לא מתאפשר אצל ילדים חרדים בירושלים, בני ברק או צפת. ככה זה כשהנבחרים החרדים עושים ככל יכולתם כדי שהציבור שלהם יישאר בצד, שיישאר למטה. ככה זה כשדרעי וגולדקנופ, בעזרת סמוטריץ' ונתניהו, חוסמים לך את האופק.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, קודם כול הדבר הזה: החוק שאנו עכשיו מעבירים הוא מבורך וטוב וצריך להיות מובן מאליו. אני שולח לכל חיילי וחיילות צה"ל את האהבה שלנו כאן, מהבית הזה. אתם ראויים לזה ולעוד הרבה יותר מזה. אתם חושב שאתם ראויים לבית נבחרים הרבה יותר טוב, וזה מה שמטריד אותי במיוחד. החיילים שלנו שנלחמים עכשיו בעזה רואים מהבית הזה שפה והתנהגות ושיח שלא מכבד אותם, וגם לא נוסך בהם ביטחון. אבל לפני שתתחילו ותגידו: בסדר, יש מחלוקות – נכון, יש מחלוקות, הבית הזה לא אמור להפוך לבית בלי מחלוקות פוליטיות, זו מהות הבית הזה, אבל יש דרך. מעבר לזה שיש דרך, אתמול אני ישבתי פה והרגשתי שאנו מאבדים את המעט הזה, את התובנה הזאת הרגשית שהייתה לנו בעקבות הטבח הנורא ב-7 באוקטובר. אתמול הרגשתי שאנחנו מאבדים את האחדות, מאבדים את היכולת לדבר בצורה נורמלית אחד עם השני. זה מעבר לזה, כי זה לא חייב להיות עכשיו "לאבי דאבי", אבל זה עניין של – א. איך מדברים; ב. להיצמד לעובדות. יש לכל צד מספיק דברים מוצדקים לומר ומבוססים מבלי לסלף, וזה חל על כולנו, מבלי להוסיף דברים, מבלי לחבר דברים שלא באמת מתחברים ואנחנו יודעים שהציבור לא יבדוק. אפשר להיצמד לעובדות, וזה עדיין טיעון. זה טיעון יותר חזק, כי זה טיעון שמחזיק מים – ככה הוא מחזיק. ומעבר לעובדות, לא כל דבר בבית הזה הוא משחק סכום אפס. אם אני הצלחתי במשהו זה לא גורע ממישהו אחר. השיח הפוליטי של אם קרה למישהו אחד אסון, זה בהכרח קרה בגלל מישהו אחר, ואם קרה למישהו ככה, לקחו למישהו ככה – זה נורא, זה כאילו לא הפקנו כלום, לא למדנו כלום. השמיכה קצרה, נכון. יש לנו המון בעיות לטפל בהן וכספים מוגבלים. היא לא כל כך קצרה שצריך לגמור אחד את השני; היא לא כל כך קצרה שאנחנו צריכים לחזור ולהילחם על כל דבר כאילו אם מישה אחד טוב לו, אז למישהו אחר רע. זה לא עובד ככה. כשלמישהו אחד טוב, אז גם למישהו אחד יותר טוב. אנחנו חייבים לאמץ בבית הזה שיח יותר טוב, יותר תרבותי, לפחות לתקופת המלחמה. אנחנו חייבים להתחייב בפני עצמנו להיצמד לעובדות. אפשר לנצח בטיעון ולהיצמד לעובדות; אפשר להתנגד לתקציב ולהיצמד לעובדות; אפשר להיות בעד התקציב ולהיצמד לעובדות; לא כל דבר חייב להפוך למלחמת שבטים. והדבר האחרון: אנחנו חייבים להיות מסוגלים לדעת שרווח של אחד – זה לא שהוא נלקח ממישהו אחר. יכול להיות טוב לכולנו ויהיה פה טוב לכולנו, רק אם נדע עדיין לראות ולזכור שאנחנו פה יחד, וחייבים להיות יחד – אבל לא רק יחד במליאה הזו, כי שמו אותנו פה יחד, אלא יחד באמת כעם אחד. הלוואי ונשכיל ונדע להמשיך את זה עוד קצת, אם לא לטובת הגורל המשותף שלנו אז לפחות לטובת החיילים האמיצים שלנו, שמחרפים את נפשם וצריכים לראות שיש מאחוריהם נבחרי ציבור ראויים ומאוחדים. תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. ברשותך, אני אפנה בשפה האנגלית לארגוני הנשים שעודד דיבר עליהם קודם, והגיע הזמן שיפצו את פיהם וידברו. On October 7th, Hamas initiated the biggest massacre of Jews since the Holocaust, which included war crimes against women. Brutal rape of women, whose bodies were covered in blood, dismembered organs, broken pelvises. A pregnant woman was stabbed, abused, and her embryo was taken out of her body and murdered. Shani Louk, an artist who danced at the peace music festival, was photographed being dragged unconscious in the back of a truck in Gaza, the Hamas terrorists spitting on her and laughing at her broken body. Shani was declared dead. She was murdered. The Hamas and the Islamic Jihad took as hostages into the Gaza strip more than 240 babies, children, women, men, and elderly people. Women and young girls are still being held hostage or are missing in Gaza. Some of the hostages of Hamas and the Islamic Jihad right now are women who were sexually abused. We can only imagine the hell that they are going through. Rape and Sexual assault are war crimes and crimes against humanity. It could have been me, it could have been your mother, your sister; it could have been you. Terror has no boundaries. Every woman’s life is precious. No woman should be deliberately excluded from the fight for justice. UN Women is the United Nations’ entity dedicated to gender equality and the empowerment of women’s life. UN Women was established to make sure all women and girls live a life free from all forms of violence. It simply can't be that women went through this hell and that the UN Women movement didn’t stand up and condemn it when it happened. All of the Yesh Atid women members of Knesset, and myself, wrote a letter for the UN Women about the horrifying crimes that occurred on October 7th, but the letter remained unanswered. After the attack, Israeli women got only brutal silence. They didn't listen to their outcry. Only after two months of fighting just to be heard, Israeli women were mentioned by the UN Women last week, just by the way, in a general and confused statement about both Israeli and Palestinian women that called for a return for a path of peace. I am calling all of the international feminist community: don't be silent, do the right thing. Join the request for an investigation of the sexual abuse and Hamas’s crimes against women according to international law. Call for immediate release of the hostages. All of them. Bring them home now.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "פתח מעולם לא ויתרה על הרובה ולא ויתרה על המאבק המזוין", כך אמר לפני שבוע בכיר הפתח תאופיק טיראווי בטון זועם ונעלב, לאחר שנשאל אם הפת"ח לא לוקחת חלק במלחמה עם ישראל. מנהיגים של חברה מתוקנת, נורמלית, אנושית, מנסים להתנער מפשעים נגד האנושות, ואילו ברשות הפלסטינית נעלבים כשהם לא חלק מפשעים כאלה. אולי הנתונים הבאים מסקר שפורסם ב-16 בנובמבר בקרב ערביי יו"ש יסבירו משהו: 75% תומכים בטבח; 59% מצדיקים לחלוטין את פעולות חמאס בטבח; 98% בקרב ערביי יהודה ושומרון יותר גאים להיות פלסטינים עקב הטבח. אני הייתי מצפה שאנשים יתחבאו, יתביישו, יתנערו – אבל בחברה הערבית ביהודה ושומרון זה מקור לגאווה. שנים סיפרנו לעצמנו סיפורים ומעשיות ברוח שירו של שלום חנוך: האויב שלך בדיוק כמוך. אבל בסוף יש מציאות – האויב שלנו ממש לא כמונו. הוא יותר דומה לאויב שלנו משנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת; האויב שהכניס אותנו לתאי הגזים, שרצח והשמיד אותנו, אנשים, נשים וטף, רק כי אנחנו יהודים. המציאות היא שעמלק נאצי יושב בעזה וגם ביהודה ושומרון. אתם יודעים למה לא קמה כאן ועדת חקירה על טבח אכזרי שבוצע בעמק חפר, כפר סבא ועפולה? רק מסיבה אחת: כי לא קמה כאן מדינה פלסטינית נאצית. יש דיבורים על רשות חדשה, רשות ישנה, רשות מתחדשת. המציאות היא שאין שם מנהיג אחד שאינו מחבל – לא מכחיש השואה אבו מאזן, לא ברגותי, לא רג'וב, לא טיראווי. ולא בכדי הקולקטיביות הפלסטינית המומצאת מרגע היווסדה שוללת קיום ריבונות יהודית בגבולות כלשהם בארץ ישראל, בין שנתחיל באש"ף, שהוקם בשנת 1964, ובין שנלך יותר אחורה בזמן אל שותפו של היטלר חאג' אמין אל-חוסייני, שרצה להקים לנו משרפות בעמק דותן.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

– – ואז מסתבר שיש שם סיבת מוות, וכל הנושא כביכול של הטבח הנורא נמצא גם כן בהליך חקירתי, והסמכויות מחולקות – מה רושמים שם, מה הסיבה – וזה מאפשר להוציא תעודה מסודרת. לכן, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לעגן בחוק את האפשרות של רופא המכון לרפואה משפטית ורופא לשכת בריאות מחוזית לקבל גישה למידע רפואי של נפטרים לשם זיהוי נפטרים אלמונים או לצורך קביעת סיבת מוות, וזאת במטרה לאפשר את הבאתם לקבורה של נפטרים במהירות האפשרית. ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר הארור 2023, החלה מתקפת טרור רצחנית מרצועת עזה, שבמסגרתה חדרו מאות מחבלים ליישובים מדרום ותקפו באכזריות אזרחים וחיילים. במתקפת הטרור האכזרית נרצחו כמעט 1,400 אזרחים וחיילים. על העבודה הרגישה והמורכבת של זיהוי חללי המלחמה הרבים אחראים הצבא ומשטרת ישראל בסיוע המכון הלאומי לרפואה משפטית, הפועל תחת משרד הבריאות. תפקידו של הצוות המקצועי במכון כולל ביצוע בדיקות שמטרתן קביעת זהותם של נפטרים אלמונים באופן מדעי וגילוי סיבת המוות של נפטרים. לצורך מילוי תפקידים אלו נדרשים מומחי המכון לקבל רשומות רפואיות ממוסדות רפואיים, ועל פי רוב בלעדיהן לא ניתן להתחיל בביצוע הנתיחה שלאחר המוות או להשלים את תהליך הזיהוי המדעי או את חוות הדעת בדבר סיבת המוות. בנוסף, בהתאם לסעיף 8 לפקודת בריאות העם 1940, גם רופא לשכת בריאות מחוזית או רופאים שהוסמכו לכך על ידי המנהל נדרשים במסגרת מילוי הודעת הפטירה לקבוע את סיבת המוות במצבים שבהם לא נקבעה סיבת המוות על ידי רופא אחר, ולשם כך הם נדרשים לקבל את הרשומות הרפואיות של המנתחים. מי שלא מכיר ולא יודע, גם כשיש מוות בלתי שגרתי בבית או משהו אחר בודקים שזו לא התאבדות או שזה לא חלילה רצח. מטרת התיקון היא להעביר ולעגן את הפרשנות המשפטית שלפיה פעולות אלה של זיהוי מדעי של נפטרים אלמונים ושל קביעת סיבת מוות של נפטרים הן חלק מפעולות שמוגדרות טיפול רפואי. פרשנות זו היא בסיס להעברת מידע רפואי לרופא המכון ולרופאים בלשכות הבריאות המחוזיות בהתאם לסעיף 20(א)(3) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996. מתן האפשרות להעברת המידע הרפואי באופן ישיר לרופאי המכון ולרופאי לשכות הבריאות לצורך ביצוע תפקידם חלף שימוש באמצעים אחרים, הכוללים הסתייעות במשטרת ישראל והוצאת צווים שיפוטיים, מאפשר לייעל ולזרז את הליך זיהוי נפטרים אלמונים ואת הליך קביעת סיבת המוות, ומאפשר את הבאתם של נפטרים לקבורה בהקדם האפשרי. תכלית זו חיונית בעיתות שגרה וביתר שאת במקרה של אירועי חירום, כדוגמת המתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר ובאירועי חירום אחרים, כגון אסונות טבע או אסונות אזרחיים. ולכן, רבותיי חברי הכנסת, אבקש מהחברים ומהכנסת לאשר הצעת חוק זו בשביל שנוכל להריץ אותה כמה שיותר מהר. אנחנו עדיין נמצאים באירועים, לצערנו המכון עדיין פועל. יש עוד דברים שתשמעו בהמשך, דברים שהמכון עשה ועושה גם בימים אלו, חלקם מתפרסמים. ראיתם את הפרסום ביום שישי, למשל, שיש עוד כמה נפטרים שנקבעה סיבת המוות שלהם לאחר הליך מאוד מורכב וחשוב ביחד עם הרב הראשי לישראל, השר לשירותי דת, אמ"ן, כמובן, ומשרד הבריאות ובראשם המכון לרפואה משפטית, שהביאו ממצאים מאוד מאוד ברורים ואפשרו לקבוע הליכים מאוד ברורים, עד כדי התרת עגונה. אחד מהמקרים האלה הוא התרת עגונה לכל דבר, כשלמרות שבחלקם אין אפילו גופה או נפטר, יכולים לקבוע. ולכן, הפעולות הללו שאנחנו עושים ושעושים שם במכון הן עבודת קודש, ואני רוצה לברך כאן ולהודות לעובדי המכון המסורים, שעושים עבודת קודש במהלך כל השנה. אנשים לא יודעים, אנחנו מתקשרים אליהם ב-19:00, ב-20:00, לפעמים זו תאונת דרכים – אין דבר כזה רגילה, אבל תאונת דרכים שגרתית שקורית, עם סיבת מוות במקום – והמשפחה רוצה כבר בערב לעשות קבורה; אין רופא – מביאים רופאים תורנים בערב, עובדים ביום שישי, במוצאי שבת לפעמים ובזמנים אחרים ועושים עבודת קודש שמצילה חיים. על אחת כמה וכמה שהם עבדו בתקופה האחרונה, מאז אירוע הטרור הרצחני הזה תחת לחץ בלתי אפשרי. צריך לזכור שאין הרבה רופאים משפטיים פתולוגיים במדינת ישראל, זה מאוד ממוספר. הבאנו גם מתנדבים. עשיתי סיור במכון. יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת יונתן מישרקי גם כן מטפל ועשה דיונים אצלו. אני גם פונה מכאן לאנשי האוצר – בימים אלו יש לי דיון מאוד עמוק איתם, להסביר להם באופן חד-משמעי. כולם מהללים ומשבחים אותם, אבל כשאנחנו רוצים לשלם להם את השעות הנוספות, את המשמרות הבלתי-נורמליות שהם עשו, 300 שעות גם כן, ולא שיחקו שם לא שחמט ולא דמקה אלא עבדו תחת לחץ בצורה נוראית, בחוסר תנאים, חלק מהם מתנדבים – מתחילים אנשי האוצר או החשב הכללי להגיד לנו שעוד אי-אפשר לשלם טכנית. זה לא מתקבל על הדעת. אני הבטחתי להם, וגם מנכ"ל המשרד, שעד השקל האחרון כולם יקבלו. וברור שאני מודה להם בשם כל אזרחי מדינת ישראל. הם עשו עבודת קודש. זה אחד המכונים הידועים במקצועיות שלהם ברמה עולמית, ואנחנו צריכים לסמוך עליהם. הנתונים שמביאים להם, שגורמים להם לקבל החלטות מאוד משמעותיות, זה על ידי עבודה מקצועית שלהם, ולכן אני מודה להם על כך. חברי הכנסת, נא לאשר את ההצעה הזאת. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לפתוח במילים טובות – השר מרגי, השר בוסו ושרי וחברי הכנסת מש"ס, אפילו ינון אזולאי – להחמיא לכם על העבודה. השר הבכיר בוועדת הכספים והמתאם בין כל האופוזיציה, הקואליציה והחברה האזרחית ינון אזולאי, אני רוצה להחמיא לכם על הדבר הראשון והמתבקש שעשיתם: ירדתם לשטח, הבנתם את הקשיים, עשיתם את העבודה, ואני רוצה באמת להחמיא לכם, כי זה לא משהו שנאמר מספיק, לדעתי, אבל נאמר קצת. וזהו, ינון, אני עובר לצד שאתה אוהב. גברתי השרה – ודווקא טוב שהשרים פה – השירות הציבורי במדינת ישראל עובד בצורה שאין לתאר, בטח ובטח נוכח המציאות הקשה שלנו בימים האלה; גם העומס, גם האיכות, גם המראות, כל מה שאנחנו רואים וחווים. וגם כששר הרווחה – שר רווחה, אדוני השר מרגי, דקה מזמנכם, כי חשוב לי שתקשיבו. סליחה, מיכאל ביטון. השירות הציבורי במדינת ישראל במשבר. ואתם רואים, כל דבר שאתם רואים ורוצים לעשות – אתה עכשיו הסתובבת במלונות והבנת שיש בעיה מסוימת בעולמות הרווחה, או לא משנה, בעולמות הבריאות או עולמות הדת, ציינתם שישר ישב המנכ"ל, ישר ישב אותו מנהל אגף ופתר את הבעיה. תקן אותי אם אני טועה. המחויבות שלהם בשבתות, חגים, לטוס לחו"ל, לחזור לפה, לכנסת, לענות על שאלות מציקות של חברי הכנסת – עושים עבודתם נאמנה. ולמה אני מציין את זה – עכשיו אתה לגמרי יכול לחזור לדבר עם מיכאל ביטון – כי אני רוצה שתסתכלו, חבריי חברי הכנסת, איך בחר השר לביטחון לאומי להיפרד מאותו מנהל אגף רישוי, לא משנה מה הסיבות לעזיבתו, לא משנה שהוא התפטר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – ועליית מחירי הביטוח, הן יצטרכו להקיף את כל אפריקה. עוד 30 ימי הפלגה – כמה זה עולה לנו? כמה זמן עד שהציוד הזה יגיע, ומי בכלל ירצה להתקשר עם איזו ספינה ישראלית כדי לעשות הובלה, ולאן תלך ההובלה הימית? אז שואלים אותי איך ממשלת ישראל צריכה להגיב, מה צריך להגיב. איך נדע איך מגיבים על זה שירו עלינו 34 טילים וכלי טיס בלתי מאוישים? אז אני אלך למה היינו אמורים ללמוד מהקונספציה שהיינו בה עד 7 באוקטובר; הרי עד 7 באוקטובר, כשהיו נורות רקטות על מדינת ישראל וכיפת ברזל מצליחה ליירט אותן – מה טוב, לא חייבים להגיב. אף אחד לא נפגע. על ירי הרקטות על מדינת ישראל לפני 7 באוקטובר היינו צריכים להגיב כאילו אחת הרקטות פגעה והרגה, ובהתאם לזה היינו צריכים לעשות את התגובה, לא בהתאם ליכולת שלנו ליירט אותן. הוא הדין עם הטילים מתימן: אם אחד מהטילים האלה היה פוגע בבית מלון מאוכלס, אחד מהטילים האלה היה הורג את מי שנמצא באילת, ברור לחלוטין שהייתה תגובה קשה של ממשלת ישראל. אתם יודעים מה, אולי לי ברור, אני כבר לא יודע, אבל נראה שכן. זאת התגובה שצריכה להיות עכשיו, כאילו אחד הטילים פגע, ולא להסתמך על זה שישנן מערכות הגנה ולחכות עוד ועוד ועוד. כי מה המשמעות? המשמעות היא שאנחנו רק מסמנים לכל מי שנמצא פה בסביבה שאפשר לירות טילים חופשי על מדינת ישראל, וזה יעבור ללא תגובה. את הפטנט הזה הכרנו עד 7 באוקטובר. אז אם מישהו פה רוצה לדבר על קונספציה ולהגיד לי שהקונספציה השתנתה – הקונספציה תשתנה כשיתחילו להגיב על ירי טילים כאילו הם פגעו, ולא רק אחרי שהם יפגעו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, ביום חמישי האחרון חוסל בזירת פיגוע יובל דורון קסטלמן בן ה-38 ממבשרת ציון. קסטלמן היה הראשון שירה לעבר המחבלים בזירת הפיגוע בירושלים ביום חמישי. לאחר שחיסל את המחבלים, הוא נראה בסרטון משליך את הנשק, פושט את מעילו, מרים את ידיו ומפציר בפני חיילים שהגיעו לזירה לא לירות בו. לצערנו, מעבר לכל הכדורים שירו בו, כדור אחד פגע לו בלסת, ולכן הוא לא הצליח לצעוק יותר. החיילים שעברו בסביבה חשבו שהוא מחבל, ולכן ירו בו. קסטלמן היה איש טוב, אמיץ, ישר דרך, הסתער לבדו על המחבלים – מי שראה את הסרטון ראה שהוא ממש עצר את רכבו ונכנס לאירוע, הציל חיי רבים. לצערנו, הוא נורה ונפל על הקרקע ולבסוף מת מפצעיו בבית החולים. נזכיר שהוא גם היה פצוע בשטח, אבל מכיוון שכמעט עשר דקות אף אחד לא ניגש אליו, בסוף נאלצו לקבוע את מותו בבית החולים. העניין הזה נורא בעיניי מכמה בחינות: אחד, מוות מיותר של אזרח אמיץ שחתר למגע, והוא היה נותר בחיים אם החיילים לא היו מתנהלים בצורה שבה הם טעו. שנית, צריך לומר כאן משהו שמשום מה כל הזמן חוששים לומר: לא יורים באדם שלא מהווה סכנה גם אם הוא פצוע; בטח שאם הוא פצוע ונכנע ומתפרק מנשקו, גם אם הוא ערבי וגם אם הוא יהודי, לא יורים בו. הוא מרים ידיים, לא יורים בו. למה אין פה אף מנהיג שמסוגל לבוא ולומר את זה, שלא יורים באדם שמרים ידיים במדינה מתוקנת?

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אני חוזר על הנאום הקודם שלי בניחותא לטובתה של חברת הכנסת שטרית. אני אומר פעם נוספת: אני בעד אופק חדש; אני בעד שוויון בין תלמיד חרדי לתלמיד חילוני; אני בעד שוויון בין מורה חילונית למורה חרדית. אני אתחיל עכשיו בסדר הפוך, כדי שהיא תבין. אני שומע את זעקות המילואימניקים, העסקים שעזבו מתמוטטים. הדרישות לתשלום מיסים, שבימים אלה מגיע טופס מהמדינה – לא ייאמן. הבנקים לוחצים את המילואימניקים לשלם תשלומים שונים. מילואימניקים נקלעו לקשיים כלכליים בגלל המלחמה. ואני אומר – ושמעתי את זה גם מאנשי הליכוד, מההדלפות שיצאו מהישיבה שלכם – שבימים האלה לא צריך כספים קואליציוניים. ואיני מדבר על כל הכספים הקואליציוניים. אני מדבר על סעיפים שהיה ניתן לוותר עליהם בימים טרופים אלה לטובת המילואימניקים. אני חוזר על אותם סעיפים – תקשיבי, בבקשה, חברתי קטי שטרית, תקשיבי לאותם סעיפים: 11 מיליון שקל – תיאום בקישור; 40 מיליון – תגבור החינוך הדתי; 40 מיליון – חיזוק זהות יהודית; 8.7 מיליון – מינהלת זהות יהודית, משכורות; 27 מיליון – מניעת נשירה; 50 מיליון – קידום מיזמי מורשת; 77 מיליון – תמיכה בתרבות. את כל הסעיפים האלה ניתן היה לדחות לשנה הבאה. אתם יודעים למה? כי שכר השעה למילואימניק הוא 12 שקלים – גברתי, את מפריעה לי; אדוני כץ, חבר הכנסת כץ. 254 מיליון, הסעיפים שאמרתי, היה אפשר להפריש לטובת המילואימניקים. שעת עבודה של מילואימניק כרגע בשירות – 12.75 שקלים, 12.75 שקלים. הוא מקבל 306 שקלים ליום, תחלקו ל-24, כי הוא כל הזמן נמצא במלחמה, כי הוא כל הזמן במילואים. ואת הסעיפים האלה, שהיה אפשר לממש בשנה הבאה, היה אפשר לתת למילואימניקים. על מה צעקת לעברי? כל מה שביקשתי לומר הוא שהסעיפים האלה אינם סעיפים דחופים, שהיה אפשר להסיט אותם. 254 מיליון שקלים לטובת מילואימניקים, מילואימניק שמרוויח 12.75 שקלים לשעה. הבייביסיטר אצל הבת שלי מקבל 40, 50 ו-60 שקלים לשעה. על מה אנחנו מלינים? על מה היו צעקות פה? הסעיפים האלה בהחלט – אמר חבר הכנסת יולי אדלשטיין ברוב היושרה שלו: לא עת כספים קואליציוניים. ותסתכלו, לא דיברתי על 1.3 מיליארד שקל שמגיעים – ואין לי בעיה עם זה, אין לי בעיה – לאופק חדש ולכל הסיפור של החינוך. יש לי בעיה עם הסעיפים האלה, שהיה אפשר לצמצם לטובת המילואימניקים – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שנראה לי שאני רוצה להפוך את הסדר, ואני קודם כול רוצה להודות. עוד לפני הצגת הצעת החוק אני רוצה להודות לצוות, למאמץ האקסטרה-מיוחד שהצוות המשפטי ומחלקת נוסח החוק עשו. אנחנו אישרנו את זה היום בוועדה בשעה 11:00. אישרנו את הצעת החוק והם עשו מאמצים גדולים להספיק להביא את הנוסח לקריאה שנייה ושלישית כמה שיותר מהר, כדי שהחוק החשוב הזה יעבור עוד היום. תכף נגיד מה החוק הזה עושה, אבל רציתי לתת על זה תודות מיוחדות – על המאמץ בנושא הזה. בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל). אני מבין שעמדתי בנוגע לכותרת לא השתנתה, לא התקבלה. הצעת החוק הממשלתית שהונחה בפני הוועדה מבקשת להסדיר את חקירתם של ילדים שנפגעו מאירועי הטרור בתקופה הנוכחית, ובמיוחד באירועי 7 ו-8 באוקטובר. החוק לתיקון דיני הראיות מסדיר חקירה עד גיל 14, ויש תוספת לחוק, שקובעת רשימת עבירות שבעניינן ניתן להשתמש בפרוצדורה של חקירה על ידי חוקר ילדים. יש לזה השלכות רבות, כמובן גם על הרגישות הנדרשת בחקירה ובהעדה, וגם אחר כך במסגרת ההליך המשפטי המתנהל. הצעת החוק מבקשת להוסיף כמה דברים: דבר ראשון, היא מבקשת להוסיף שכאשר התקופה – כאשר אנחנו מדברים על העברות שבוצעו בתקופה של 7 ו-8 באוקטובר, שהם בעצם האירועים של פתיחת המלחמה – אז ילד שהיה עד לאירועים הללו או נפגע יוכל להעיד בפני חוקר ילדים למעשה בקשר לכל העבירות הקשורות בנושא הזה, ללא הגבלה לסעיפי עבירה, כדי לאפשר למשטרה ולכל גוף שיחקור – ולפרקליטות – להשתמש בשירותים הטובים של חוקר ילדים, ולהגן על הילדים מפגיעה נוספת שהליך העדות וחקירת העדות בבית המשפט עלולה לייצר להם. אז התקופה הזאת היא מכילה את כל העבירות. נוסף לכל התקופה שבה אנו נמצאים – בתקווה שיהיו כמה שפחות אנשים שייכנסו לתקופה הזאת. למעשה זו תקופה של שנה, מ-7 באוקטובר קדימה – לכל התקופה הזאת להוסיף גם עבירות שקשורות לחטיפה, לרצח, עבירות המתה ועבירות נוספות שעליהן גם ניתן יהיה להגדיל את האפשרות להעיד באמצעות חוקר ילדים. כמובן שכולנו מבינים את החשיבות. הצעת החוק הובאה לוועדה ונדונה – כמובן כדרך הימים הללו – בהסכמה מלאה, קואליציה ואופוזיציה. ואני רוצה במיוחד להודות לחבר הכנסת יואב סגלוביץ', שניהל חלק מישיבות הוועדה בנושא הזה, והוסיף הרבה משלו. שתי תוספות חשובות שדיוני הוועדה הוסיפו להצעת החוק: האחת היא שלמשך התקופה הזאת אנחנו הוספנו למעשה גם את גיל 15. בתוספת ט' הוספנו עד גיל 15 ולא רק גיל 14. הגדלנו בצורה משמעותית את מספר הילדים הזכאים לטיפול הזה, כדי לצמצם את הפגיעה בהם. זו תוספת שנכנסה במסגרת דיוני הוועדה וגם, כמובן, כפי שאמרתי, כללנו בזה את כל העבירות הקשורות לאירועי 7 באוקטובר ו-8 באוקטובר ולא רק רשימה סגורה של עבירות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק שעליו נצביע עוסק בהגנה על ילדים, וכמובן שאתמוך בו. כל ילד זכאי להגנה, וכל אחד מבני ומבנות הארץ הזאת זכאי לחיות בה בשלום ובשלווה, לשגשג ולצמוח. "לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך"; "אין טעם לתיקון עולם ולעשות מהפכות ללא מחשבה תחילה על הילד" – כך כתב יאנוש קורצ'אק. בשבועות האחרונים אני חושב יותר ויותר על גורלם של הילדים, על גורל בניה ובנותיה של הארץ הזאת, ועל העתיד שאותו אנו מעצבים בעבורם. יש מי שרוצים לסמא את עיני הציבור ולמכור חזון של חיים נצחיים על החרב, של מלחמה בלתי פוסקת, שעליה ישלמו אלפים מילדי ההווה – הם בוגרי העתיד. אך לדרך המלחמה יש אלטרנטיבה – דרך השלום. מי שמחפש אלטרנטיבה של שלום בין שני העמים; מי שמחפש חזון לחיים משותפים לשבעה מיליון יהודים ולשבעה מיליון ערבים פלסטינים – אלטרנטיבה לשפיכות הדמים בין בני הארץ הזאת – יוכל למצוא אותה גם במקורות. את האלטרנטיבה לדרך המלחמה והעוינות מצאתי דווקא בספר הספרים, המשותף למורשת שני העמים בתורה שקדושה למאמיני היהדות, הנצרות והאסלאם, ובה מסופר על בריאתה של האנושות כולה, כלל בניה ובנותיה. "וַיִּגְוַע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו. ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו". יצחק וישמעאל, שני האחים בני אברהם ובני הארץ, שזכו שניהם להבטחה האלוהית על נחלה בארצם, מביאים את אביהם לקבורה בשותפות. "והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך – – – וַהֲקִמֹתִי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לְדֹרֹתָם – – – ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מְגֻרֶיךָ את כל ארץ כנען לַאֲחֻזַת עולם". על פי המקרא, הברית האלוהית היא עם כל צאצאיו של אברהם. ואכן, שני בניו, כאמור, הביאו אותו לקבורה במשותף, כמשפחה אחת. לצערי הרב, גם בימינו, כולנו – בני אברהם, לפי המסורת – קוברים את מתינו באותה העת, אך לא בשותפות. לא בכאב אחד של משפחה אחת, אלא באיבה. בימים האלה נדמה שבני אברהם צריכים לבחור עם איזה צד של הכאב והשכול הם מזדהים: הצד היהודי או הצד הערבי? אבל במשפחת השכול והמוות אין צדדים ואין גדרות, רק כאב אחד גדול שחייב להיפסק. כנאמר: "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". כולנו חייבים לבחור בחיים למעננו אנו ולמען דורות העתיד, כדי שיהיו דורות עתיד. מה הכוונה לבחור בחיים? מייד עם חזרתי לישראל, לאחר תקופה שנכפתה עליי בחו"ל, נסעתי לבקר את מאהל המחאה של משפחות הנרצחים מול הכנסת; לפגוש את מי ששכלו את יקיריהם וספגו אלימות ממסיתי הימין ומשוטרי השר מעריץ הרוצח גולדשטיין. סיעתי, חד"ש-תע"ל, נפגשה בכנסת עם משפחות החטופים, כדי לסייע בקידום הסכם להשבתם המהירה. מה ששמענו מהם מפלח לב של כל מי שלב אנוש פועם בו, ולא לב אבן. לפיכך, קראנו בפה מלא כבר מהימים הראשונים של המלחמה להשבת החטופים לחיק משפחתם ולעסקת חילופים מיידית. היו סיעות אחרות בבית הזה, שמתהדרות בכסות של עוצמה ושל יהדות, כאשר בפועל רק ערלות לב, אטימות ואכזריות בהן, שהעזו להצביע נגד החזרת החטופים למשפחתם. לעומתם, אנו נאבקנו והפגנו ברחוב ובכנסת למען הפסקת אש ושחרור כל החטופים בבטחה במהירות האפשרית. "רוח בני האדם הָעֹלָה היא למעלה ורוח הבהמה הַיֹּרֶדֶת היא למטה לארץ", כתב קהלת. המלחמה מדרדרת את כולנו לתהום האבדון, הופכת את רוחנו לבהמית, ומורידה אותה לתחתית הארץ. לא נסכים להתבהם ולהיגרר לשאול תחתיות, ערכית ומוסרית. נמשיך להיאבק נגד יצר הנקמה; להפסקת שפיכות הדמים והחורבן.

ישיבת מליאה בתאריך 04/12/2023 בשעה 16:00

ישיבת מליאה בתאריך 04/12/2023 בשעה 16:00

דברי הכנסת

הישיבה המאה-ועשרים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש

דברי הכנסת

הישיבה המאה-ועשרים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

נאומים בני דקה

הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 25) (מימון שכר לימוד מלא ללוחמים), התשפ"ד–2023

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 15) (מסירת מידע לזיהוי נפטר או קביעת סיבת מוות), התשפ"ד–2023

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 15) (מסירת מידע לזיהוי נפטר או קביעת סיבת מוות), התשפ"ד–2023

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 15) (מסירת מידע לזיהוי נפטר או קביעת סיבת מוות), התשפ"ד–2023

הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023