ישיבת מליאה בתאריך 05/06/2024 בשעה 11:00

היו"ר ארז מלול:

חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ח באייר התשפ"ד, 5 ביוני 2024. חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – שאילתות דחופות. אני מזמין את כבוד השר לעלות לדוכן. השאילתה הראשונה היא של חבר הכנסת עמית הלוי לשר הבינוי והשיכון בנושא: פינוי אונר"א מקרקעות המדינה. בבקשה, חבר הכנסת. רגע, חכה שהשר יעלה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה. כבוד השר, כידוע לך, אונר"א פועלת במסווה הומניטרי ובין-לאומי בעצם לחיסול מדינת ישראל בשיתוף ארגוני הטרור. ב-8 בפברואר פניתי אליך בנושא הזה של פינוי אונר"א מקרקעות המדינה בירושלים. זה המינימום. ברצוני לשאול: מדוע, למרות הנחייתך אז ולמרות פנייתי ליושב-ראש רמ"י בעניין הזה בתאריך 10 במרץ, רמ"י, שבאחריותך, לא שלחה עד כה דרישת פינוי מיידית לאונר"א מקרקעות המדינה – אלו שבכפר עקב, אלו שבגבעת התחמושת? תודה.

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

בוקר טוב. ברשות השר התורן, סגן ראש הממשלה מר יריב לוין, חבריי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, ראשית, אפתח בכבוד העיר ירושלים. היום לפני 57 שנים שוחררה העיר ואוחדה מחדש לתמיד. ברגעים אלו אני משחזר את הרגעים הדרמטיים של כיבוש הכותל המערבי, ואת תקיעת השופר ההיסטורית שהדהדה בכל רחבי העולם על ידי הרב הצבאי דאז האלוף הרב שלמה גורן, זיכרונו לברכה. אנחנו מאמינים בכוחו של הקדוש ברוך הוא, כאז גם היום, יצילנו מכל הקמים עלינו לכלותנו. מקווים אנו שתפילות עם ישראל הנאמרות בכל העולם יבקעו את שבעת הרקיעים ויגיעו לכיסא הכבוד ויאמרו לקדוש ברוך הוא: עמוד מכיסא דין ועבור לכיסא רחמים, כי מי שאמר לעולמו די, יאמר גם היום לצרותינו די.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

די לנופלים, די למשפחות השכולות, די לחטופים. כולם רוצים לחזור הביתה ולחיות בשלום ובאחדות. הסמל של ירושלים שאוחדה מחדש – היא היום מרחפת על כל עם ישראל, בפרט ביום הזה, שבו אוחדה ירושלים מחדש. וכעת ניגש לנושא של התשובה לחבר הכנסת עמית הלוי. בבקשה. אבקש להתייחס לשאילתה הדחופה של חבר הכנסת עמית הלוי בנוגע לדרישת פינוי אונר"א מקרקעות המדינה. ראשית, אציין כי פניתי למנכ"ל רמ"י כבר ב-12 בפברואר בנושא, וכן לראש הממשלה ב-25 בפברואר, על מנת לקדם את פינוי ארגון אונר"א מקרקעות המדינה. מעניין מאוד שבוויקיפדיה מביאים אונר"א – סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב. הארגון המסוכן פועל בשירות החמאס, ואף נטל חלק בטבח האכזרי ב-7 באוקטובר. מהעדויות המצטברות עולה כי הארגון תומך, מסייע ומחנך לפגיעה בישראל מזה שנים, ואף אפשר שימוש במתקני הארגון בעזה לטובת תשתיות הטרור של החמאס, כל זאת בעודו משתמש במשאבי הקרקע של המדינה בעודו פועל נגדה בכל כוחו. אבקש לעדכן כי לאחר בירור משפטי ברשות מקרקעי ישראל, נמצא כי אונר"א מחזיקה שלא כדין בחטיבת קרקע בשטח של 36 דונם המצויה בשכונת מעלות דפנה בירושלים, והקימה מבנים שלא כדין. רק לסבר את האוזן, שטחה הבנוי של הכנסת שאנחנו נמצאים בה הינו 30 דונם, ואונר"א מחזיקה ב-36 דונם, בשטח דומה, בלב-ליבה של ירושלים שלא כחוק. רשות מקרקעי ישראל שלחה באופן מיידי מכתב התראה לאונר"א על השימוש במבנים הללו, לצד בקשה לדמי שימוש על סך 27 מיליון ש"ח, דמי שכירות של המקום, שהם נמצאים שם בשנים הללו ולא שילמו. בנוסף, קיימנו שיח בנושא עם כלל גורמי הממשלה הרלוונטיים, בין היתר עם משרד החוץ ופרקליטות המדינה, על מנת לוודא את מיצוי הדין באופן סופי. אם אונר"א לא יבצעו את הנחיות הרשות, נשקול עם הגורמים הרלוונטיים נקיטת צעדים נוספים, עם כל האמצעים העומדים לרשות מקרקעי ישראל לטיפול בהם. נמשיך לפעול למיגור הארגון הנפשע אונר"א ולסלקם מהשטחים המוחכרים להם, בתקווה שנדע באמת ימים יותר טובים מהיום.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. חבר הכנסת עמית הלוי מעוניין בשאלה נוספת. לפני שאתה מתחיל אני רק חייב לציין, כבוד השר: באתי מוועדת הפנים, היה דיון בנושא הבנייה, ושמענו מיהודה, המנכ"ל, על מה שאתם עושים, ובאמת יישר כוח. אתם פועלים בצפון, בדרום, במרכז. באמת יישר כוח.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

לכל עם ישראל. לכל המגזרים.

היו"ר ארז מלול:

לכל עם ישראל. באמת יישר כוח.

עמית הלוי (הליכוד):

מכובדי השר, תשמע, בהקשר של מה שאמרת עכשיו על הצעדים הבאים, אני יוצא מנקודת הנחה שאונר"א לא יתפנו מרצון, ואפילו לא יענו על המכתב שלך ושל רמ"י, ומדוע? כיוון שהיה מכתב זהה כמעט בנושא הקרקעות בכפר עקב, והם לא ענו. לכן צריך כבר עכשיו להיערך למצב שהם לא יתפנו מרצון. ואני רוצה לשאול אותך: האם בכוונתך לפנות – כמי שאמון על קרקעות המדינה, כמו שאמרת פה בתקיפות ובנחישות – לפנות לרשות החשמל, לרשות המים, כלומר לגרום לכך שלא יוכלו לקבל שירותים כשהם פולשים לקרקעות המדינה? האם תדרוש משר האנרגיה והאחרים ומעיריית ירושלים לפנות את המבנים הלא-חוקיים, ששנים רבות נמצאים בתוך המתחם הזה – תחנת דלק לא חוקית? למנוע כניסה למתחם? כלומר דברים אחרים, ואני מזכיר לך שחבר של כבודו בסיעה אחראי, מתכלל הרבה מהדברים הללו, השר לענייני ירושלים. האם תעמוד על כך שכל האמצעים האלה שנקבתי בהם, שאמרתי – אכן תדרוש אותם מהגופים הרלוונטיים? תודה.

היו"ר ארז מלול:

לפני שכבודו משיב, יש שאלה נוספת, ליוסף עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד השר, לפני שבועיים, ב-8 במאי, היית באולם, ופניתי אליך לגבי היישוב ואדי אל-ח'ליל בנגב, שהרסו בו 47 בתים והשאירו את האנשים תחת כיפת השמיים.

היו"ר ארז מלול:

ששש.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

עד לרגע זה אין להם שום מענה בדיור. האם אחרי שלושה שבועות יש לך תשובה, פתרון חלופי של דיור לאנשים האלה? כי אי-אפשר להשאיר 350 אנשים תחת כיפת השמיים.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אנחנו נענה לך קודם, או קודם לחבר הכנסת – – –

היו"ר ארז מלול:

קודם לעמית.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

לעמית הלוי. אז קודם חבר הכנסת עמית הלוי. אנחנו פועלים יחד עם היועצים המשפטיים אצלנו במשרד. כמובן שאנחנו, אם נראה שהדברים לא מסתדרים, נעלה דרגה. אנחנו חייבים לשתף את משרד החוץ ואת כל הגופים הרלוונטיים.

היו"ר ארז מלול:

את כל הגורמים.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

ומה שעל פי חוק נוכל לעשות – נעשה.

עמית הלוי (הליכוד):

צריך להיערך עכשיו, לא לחכות, כי זה מה שיקרה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

עכשיו.

עמית הלוי (הליכוד):

הרי יש לכם ניסיון.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

בהחלט כן.

עמית הלוי (הליכוד):

אין חכם כבעל ניסיון – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

בהחלט כן, בהחלט כן.

עמית הלוי (הליכוד):

ראינו בכפר עקב. לא צריך גזרה שווה, או מסובכת.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

שמעת מה אמר היושב-ראש – הוא אומר שמשרד השיכון עובד טוב.

עמית הלוי (הליכוד):

כן. אני רק רוצה שיהיה אותו סטנדרט גם בהקשר של אונר"א.

היו"ר ארז מלול:

תסמוך על השר, עמית, שבאמת, את מה שהוא אומר, הוא מקיים.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

עכשיו לגביך, כשאתה שואל אותי אם יש מקום לאלה שפינו אותם. אלה שפינו אותם, הלוא הם היו לא חוקיים. אתה שואל אותי אם כבר סידרו להם מקום אחר? אני צריך לבדוק את זה. אני אבדוק את זה ואשיב לך.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני אומר לך, הם באותו מקום ללא שום מענה עד לרגע הזה, תחת כיפת שמיים.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כן, אבל אולי אני צריך לתת את המענה. בסדר, נבדוק את זה, ואני אתן לך תשובה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר.

היו"ר ארז מלול:

השאילתה הבאה היא של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר לשר המשפטים, בנושא חקירת המרדה וקריאה לאי-ציות אזרחי. אני מזמין את כבוד שר המשפטים, חבר הכנסת יריב לוין, לדוכן. חברת הכנסת מיכל, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה. כבוד השר, כבוד יושב-ראש הישיבה, חברים נכבדים, בימים אלו נחקר חייל מילואים בחשד להמרדה נגד שר הביטחון והרמטכ"ל. באותה נשימה, ממשיך יאיר גולן – אגב, גם אהוד ברק ואחרים – להטיף לאי-ציות אזרחי ולסרבנות, כולל סרבנות מיסים וכדומה. רצוני לשאול: 1. מדוע לא נפתחה חקירה נגד יאיר גולן, לדוגמה? 2. מיהו הקובע אילו חקירות מסוג זה ייפתחו ונגד מי?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. כבודו ישיב.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השר, חברות וחברי הכנסת. חברת הכנסת וולדיגר, אני מודה לך על השאילתה, שעוסקת בעניין מקומם, מטריד, בלתי נסבל, של אכיפה בררנית, מקוממת – שיטתית, צריך לומר, בעקבות העתירה של חברנו השר וסרלאוף ופסק הדין הלא-מפתיע שניתן בעניינה על ידי בג"ץ – שנעשית בחסות בית המשפט העליון. אין דבר נורא בעיניי ממצב שבו מי שמסורה בידם הסמכות ונתון בידם הכוח שהוא אולי העוצמתי ביותר – להעמיד לדין אנשים, לשלול את חירותם, לעצור אותם ואחר כך גם לדון אותם – מצב שבו מי שמופקדים בידיו הכוחות החזקים והעוצמתיים האלה, הכי חזקים שישנם, משתמש בהם באופן לא שוויוני ולא הוגן. יש דין לאלה ודין אחר לאחרים. אני חושב שזה מצב שחותר תחת היסודות של כל חברה מתוקנת. לצערי הרב, זו המציאות שאנחנו נמצאים בה, גם אם יש מי שמבקש להתעלם ממנה או לטשטש אותה. אני חייב לומר שלגוף השאילתה, מהבדיקה שאני עשיתי, מתברר שלפרקליטות המדינה טרם הועברה על ידי המשטרה שום המלצה או שם בקשה בעניין של ההתבטאויות של יאיר גולן. לכן באופן מעשי, בעצם, צריך להפנות – כרגע, בנקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה – את השאילתה לשר לביטחון לאומי, משום שהדבר הזה לא הגיע בכלל למשרד המשפטים. אבל בהחלט, על השאלה מי מורה בסופו של דבר על פתיחת חקירה – מי שמורה זה המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, לאחר שמועברת אליו עמדה של המשטרה בעניין. עמדה כאמור טרם הועברה עד לרגע זה. אני חייב לומר שזה המצב העובדתי, וזה נכון באופן טכני, אבל באופן מעשי אני הייתי מצפה, ואמרתי זאת לא פעם ליועצת המשפטית לממשלה – שלא מצאה לנכון עד היום ולו פעם אחת לומר באופן פומבי עמדה ברורה מאוד נגד הסרבנות ונגד ניסיונות ההמרדה ונגד האיומים על אישי ציבור – –

היו"ר ארז מלול:

שופטי העליון לא דיברו.

שר המשפטים יריב לוין:

כן. – – ונגד הפגיעה בהם.

היו"ר ארז מלול:

לא במסגרת דיון.

שר המשפטים יריב לוין:

כן, כן.

היו"ר ארז מלול:

הם היו יכולים לתת אמירה לא במסגרת דיון, כמו שהם דיברו על הרפורמה.

שר המשפטים יריב לוין:

כן. ולאחרונה ראינו – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא הבנתי, אתם עושים עכשיו דיון ביניכם?

היו"ר ארז מלול:

כן. יש לך בעיה? שתה מים.

שר המשפטים יריב לוין:

לאחרונה, חבר הכנסת דוידסון, ראינו בכנס הנהנתני באילת שמצאו הרבה נושאים לדבר עליהם, אבל על הדבר הזה לא נאמרה מילה. אני אומר כאן, מעל דוכן הכנסת: מי שלא עושה דבר נוכח איומים בוטים, מפורשים, וגם מעשים, של פגיעה בנבחרי ציבור; של איומים על ראש הממשלה ומשפחתו; של פריצת מחסומי משטרה ושל אלימות קשה כנגד שוטרים; של חסימות כבישים שיטתיות ושורה ארוכה של מעשים אחרים – לצערי הרב, פשוט מזמין את האסון. אני מקווה שאסון כזה לא יקרה, אבל אני חושש מאוד שהוא עלול לקרות, נוכח ההתנהלות הזו. אני מזהיר מפניה כאן, גם בפני הכנסת. אני רוצה לומר עוד דבר אחד. אני תמכתי בהצעת החוק שהביאה חברת הכנסת צגה מלקו, ואחר כך הצטרפו אליה חברי כנסת נוספים, למתן חנינה גורפת לרבים מבני העדה האתיופית, עולי אתיופיה שהועמדו לדין על עבירות שנוגעות להפגנות בלתי חוקיות, חסימות כבישים וכדומה. אגב, אני חייב לומר, בעיניי הם הועמדו לדין בצדק – לו מדיניות האכיפה הייתה אחידה. אני לא חושב שלמישהו יש זכות לחסום כבישים, למישהו יש זכות להפגין הפגנות בלתי חוקיות. אבל מרגע שהדבר הזה קרה ויש מדיניות אחת לאותם עולי אתיופיה, שבעניינם הוגשו מאות רבות של כתבי אישום, אל מול נתונים אפסיים להפגנות – שאגב, באופן מדהים, צריך לומר, התרחשו באותו מקום, בצומת קפלן. ממש באותו מקום. אפילו לא צריך לדבר על – אין יותר מובהק מזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, היית פעם בהפגנות האלה? אני הייתי. אתה היית פעם בהפגנות?

שר המשפטים יריב לוין:

אני לא הייתי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

למה, את חולקת על האכיפה הבררנית? את חולקת על זה שזה מה שיש?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני שואלת. בוודאי שאני חולקת על זה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שחסימת כביש – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אוקיי, אז אני לא חולקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק שאלתי אם הוא היה.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת. תהיה לך, תהיה לך הזדמנות לשאלה נוספת. תשאלי אז.

שר המשפטים יריב לוין:

אני אומר לך, חברת הכנסת בן ארי, חסימת כביש והצתת מדורות ואיומים בסרבנות וקריאות לסרבנות – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

חמור מאוד, חמור מאוד.

שר המשפטים יריב לוין:

– – והמרדה, ואיומים על נבחרי ציבור ודברים מהסוג הזה – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל זה לא הכלל, אדוני השר. זה לא הכלל.

שר המשפטים יריב לוין:

– – כל הדברים האלה הם פסולים, לא משנה מאיזה צד הם נעשים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אין בעיה, אני מסכימה איתך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני שמחה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שהיה צריך לטפל בכולם ביד קשה. אבל לא יכול להיות מצב שבקבוצה אחת באוכלוסייה מטפלים בדרך אחת ובקבוצה אחרת מטפלים בדרך אחרת, ואני שמח שהכנסת כבר העבירה בקריאה ראשונה את החוק החשוב הזה, ואני מקווה שהוא יושלם בקריאה שנייה ושלישית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כולנו שמחים. רק שאלתי אם היית שם.

שר המשפטים יריב לוין:

ואני חוזר על קריאתי שהייתה כשהחוק הובא בקריאה הטרומית להרחבת החוק לקבוצות אוכלוסייה נוספות, כולל ציבור ערבי וכולל ציבור חרדי ואחרים, שסובלים מאכיפה בררנית ומאפליה קשה מאוד באכיפת החוק. אני אומר שוב, אני לא מצדיק את המעשים של אף אחד מהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

השאלה היא אם אתה מגנה אותם.

שר המשפטים יריב לוין:

מגנה אותם בכל תוקף, בכל תוקף. מגנה בכל תוקף.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי לא ראינו גינויים על תקיפות של שוטרים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

הינה, הינה, גינה.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת בן ארי, מגנה בכל תוקף, וגם חושב שצריכים להיענש באופן חמור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הו, לא שמענו.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אבל מירב, את מגנה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני מדברת איתו, אני לא הפרעתי לך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני שואלת אם את מגנה.

שר המשפטים יריב לוין:

כל עוד זה שווה לכולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון.

שר המשפטים יריב לוין:

אבל אם יש מי שפטור מעונש ואם יש מי שנמצא מעל החוק ואם יש מי שהכול מותר לו, אז בבקשה, בואו ניתן חנינה לכולם. הדין יהיה שמותר לחסום כבישים ולהבעיר מדורות ולאיים על נבחרי ציבור. רוצים שזה יהיה הדין? בבקשה. אבל אין מצב ואי-אפשר לקבל מצב שבו יש דין אחד לאלה ודין אחר לאלה. אגב, הדבר הזה בולט גם במהירות הפעולה. מצביעה חברת הכנסת וולדיגר על מהירות הבזק שבה טיפלו באותו סרטון – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שקרא להמרדה.

שר המשפטים יריב לוין:

– – ובדברים הרבה יותר חמורים, שבאים מפי אנשים שהם אישי ציבור בולטים ומרכזיים – –

היו"ר ארז מלול:

שיש להם יותר השפעה.

שר המשפטים יריב לוין:

– – שיש להם, בוודאי, השפעה הרבה יותר גדולה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, על אישי ציבור.

שר המשפטים יריב לוין:

– – ותהודה הרבה יותר גדולה, לא נעשה דבר. ואני אומר לכם שוב, אם יש דרך להביא בסוף למצב של אובדן מוחלט של אמון הציבור ולמציאות של אנרכיה מוחלטת, זו הדרך. כי כל המבנה שאנחנו מקיימים ונשענים עליו במדינה דמוקרטית נסמך על זה שהציבור – יש לו אמון במערכות, כי הוא יודע שהן נוהגות באופן שוויוני בכולם. כשזה לא קורה – ולא משנה כלפי איזו קבוצת אוכלוסייה – התוצאה המיידית היא שהכול מתפרק. אני מזהיר מפני העניין הזה. אני שב ומזהיר את ראשי מערכת אכיפת החוק. אני מציע לכל אחד לקרוא את הדברים שנאמרו בעתירה של השר וסרלאוף – דברים מקוממים, מנותקים, בלתי נתפסים. אני מאוד מקווה, חברת הכנסת וולדיגר, שאולי תשתנה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – אחר?

שר המשפטים יריב לוין:

לא. את שמעת אותי אומר את זה? ממש לא. אני אמרתי רק דבר אחד: שינהגו באופן שווה בכולם, יטפלו באופן שווה בכולם, וידאגו שבמדינת ישראל יהיה סדר. יפגינו ויהיה חופש ביטוי מלא לכולם, אבל לא חסימות כבישים, לא הבערת מדורות, לא אלימות, לא המרדה ולא סרבנות. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מעוניינת בשאלה נוספת. בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד השר, אני רוצה להבין, כי לא הבנתי מספיק מה שהשר אומר לגבי מי הוא הקובע אילו חקירות מהסוג הזה ייפתחו. כבוד השר אמר המשנה לפרקליטות המדינה, אוקיי? לא המשטרה. מי שקובע זה הפרקליט. לכן זה כן בגדר סמכותו של כבוד השר, כי הפרקליטות היא – – –

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא, אני אסביר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רגע, שנייה, אני רק אמשיך. כי אני כן מחזיקה בידי את סעיף 136, שמדבר על המרדה מהי, והוא אומר, בין היתר: "להביא לידי שנאה, בוז או אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה, שהוקמו כדין". ככל שידוע לי, המשכן פה, והממשלה נבחרה כדין, והיא חלק מהסעיף הזה, ולכן אני שואלת את כבוד השר – אני מבינה לגבי החייל הזה, חייל המילואים הזה, אבל אני מכירה את יאיר גולן, אני שומעת אותו במילותיו הוא, ואת אהוד ברק במילותיו הוא, פשוט נכנסים לסעיף הזה פר-אקסלנס עוד הרבה לפני חייל המילואים. לא שמעתי על שום חקירה שנפתחה. אני לא מדברת על העמדה לדין – על חקירה שנפתחת. וכאן אני מדברת בדיוק על אכיפה בררנית. לא יכול להיות שכלפי אדם באמת קטן, מבחינת – לא קטן, אבל אזרח – כשהוא אומר מה שהוא אומר – ולא צריך לומר את הדברים האלה בשום פנים ואופן, אבל יש כאן אנשים רמי-דרג שההשפעה שלהם על הציבור היא הרבה יותר גדולה, וכלפיהם לא עושים שום דבר. כלפי האזרח הקטן – הוא זה שבסוף יסתמו את הפה, כי לו אסור להגיד את מה שגדולים יותר כן אומרים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני לא מצליחה להבין מי זה שמחליט אם פותחים בחקירה או לא פותחים בחקירה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. גם לחברת הכנסת מירב בן ארי יש שאלה, כבוד השר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה פשוט מצוין, כי ישבתי פה והסכמתי לכל מילה שאמרה חברת הכנסת מיכל וולדיגר על איך לא עושים שום דבר כלפי אנשים שהם דמויות ציבוריות, שיש להם השפעה, ואני מצטטת אותך – "שיש להם תעודה". אז תסביר לי, איך יכול להיות שבמרץ 2017 פרסם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' מאמר שנקרא: "מצילים את צה"ל – לא מתגייסים", ובו קרא לנוער הדתי-לאומי לפספס מחזור אחד של גיוס כדי להפעיל לחץ על צה"ל לשנות את מדיניותו בנושא שילוב בנות בצבא. אני רוצה לדעת אם יאיר גולן – ובאמת, את כל כך צודקת, כזאת דמות בכירה, כזאת בעלת השפעה. איך יכול להיות שקורא חבר הכנסת אז והיום שר אוצר לא להתגייס לצה"ל? ולא חקרו אותו, ולא הביאו אותו לדין, ואתם יודעים, אף חברת כנסת לא שאלה שאילתה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריעי לי. לא הפרעתי לך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

הפרעת לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריעי לי. האמת, ישבתי והסכמתי לכל מילה. תסביר לי איך את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' לא קראו לחקירה, שלא לדבר על גינוי של הדברים. על זה אני לא מדברת.

היו"ר ארז מלול:

השאלה מובנת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נראה לי שהשאלה ברורה – –

היו"ר ארז מלול:

ברורה. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – כי הסכמתי לכל מילה שלה.

היו"ר ארז מלול:

רגע. חבר הכנסת מנסור עבאס.

אופיר כץ (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – החוצפה שלכם – – – זה מביא לי עצבים. לכם מותר – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

די כבר, מספיק. די, עם כל הכבוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – בשנה הזו להעלות 30, 40 שאילתות – – –

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לכם מותר הכול. לכם מותר הכול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מביא לי עצבים. אתם שולחים עשרות שאילתות.

אופיר כץ (הליכוד):

גם אותנו זה מעצבן.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

גם אותנו מעצבן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עשרות שאילתות – – –

היו"ר ארז מלול:

זה לא הנושא עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאלתי כמה התגייסו למשטרה – לא אישרו לי את השאילתה הזאת.

היו"ר ארז מלול:

מה קשור? מה הם קשורים? אני מאשר את השאילתה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אם אפשר לצעוק ולצרוח, אז עושים את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתי שאילתות לקואליציה, והוא עוד מתלונן – – –

היו"ר ארז מלול:

טוב, גמרנו. זהו, גמרנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שיבקש שאלה מהצד.

היו"ר ארז מלול:

את מפריעה לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני פשוט בהלם ממה שקורה כאן בכנסת הזאת.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה, חבר הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ככה בוחרים בשאלה אמיתית.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מיכל.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה לשר המשפטים – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

שיתייחסו לשאלה האמיתית הזאת, ולא 40 קואליציה, לא קואליציה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מיכל, די.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

פעם ראשונה שאני צועקת. אני בחיים לא צועקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני צועקת, אני מודה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

נכון, את צועקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל אחד והגנים שלו.

היו"ר ארז מלול:

אתן מפריעות. זה לא הוגן, זה לא מכובד.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

זה לא מכובד. די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא אמרה לי שהיא לא צועקת – אמרתי לה שאני צועקת. כל אחד עם הגנים שלו.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

נכון, את בהחלט צועקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי גנים של צפון אפריקה, קצת עולה להם יותר. מודה. מודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה לשר המשפטים על שהביע עמדה ערכית נגד אכיפה סלקטיבית. השאלה היא אם משרד המשפטים ייזום שינוי בהצעת החוק בוועדה, להרחיב את זה, כפי שציינת, לשתי החברות או המגזרים, הערבי והחרדי, וגם אם העמדה הזאת תקפה לגבי אכיפה סלקטיבית בנושא בנייה. אנחנו רואים שאפילו בתוך אותו המגזר, הערבי, אותה החברה, יש אכיפה סלקטיבית. הורסים בית אחד – אני לא אומר שצריכים להרוס 1,000 בתים, אבל ברור שההתנהלות גם בתחום הזה היא סלקטיבית ביותר, ואי-אפשר להבין אותה. משתמשים בכלי הזה להישגים פוליטיים בתקופה האחרונה. אנחנו ראינו את זה ביישוב שלי, כפר מע'אר, וביישובים אחרים. יש מאות בתים, למשל במע'אר, שהם ללא היתר, חלקם חדשים, חלקם ישנים. בוחרים שני בתים והורסים אותם, למרות שאפשר להסדיר אותם – הם לא על שטח ציבורי ולא על תוואי כביש ולא יכולים להפריע בעתיד לתכנון. האם העיקרון הזה ייושם גם במדיניות האכיפה בתחום הבנייה? תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

אם תהיה אכיפה בררנית – – –

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני אנסה אולי לענות מהסוף להתחלה, ככה יש יותר סיכוי שאני אזכור מה שאלו אותי. אני אתחיל משתי השאלות של חבר הכנסת מנסור עבאס. קודם כול, אני בוודאי לא רוצה לעכב את השלמת הליכי החקיקה של החוק בנושא של יוצאי אתיופיה, אבל אני כן חושב – זה נתון לפתחכם, אתם בסוף צריכים לאשר את החוק בוועדת החוקה. מבחינתי, ואני אומר את זה באופן חד-משמעי, עמדתי היא שככל שהחוק הזה יורחב, אני תומך בהרחבה הזאת. אני לא אכפה את ההרחבה, אבל אני תומך בה. אני חושב שהיא דבר נכון, ואם אתם תצליחו להגיע פה, בתוך הכנסת, לדבר הזה, זה חשוב. אמרתי את זה עוד בשלב הקריאה הטרומית – אמרתי שאני קורא לנצל את החוק הזה כדי לייצר הרחבה של הדבר הזה, ואני מודיע מראש שאני אתמוך בהרחבה הזאת, ואני גם קורא לבצע אותה. אבל העניין הזה נמצא בידיים שלכם כאן, בכנסת, ואני מקווה שבאמת הדבר הזה ייעשה.

היו"ר ארז מלול:

לא, אבל הוא אמר בוועדת שרים בתיאום והסכמה עם משרד המשפטים.

שר המשפטים יריב לוין:

אין בעיה. אני מודיע, אני אמרתי, אני הודעתי את זה גם בקריאה הטרומית. אני מודיע את זה גם כאן בצורה ברורה. החוק הזה מדבר על אירועים של הפגנות, וכל מה שחל בנושא של עולי אתיופיה, בעיניי צריך לחול על כולם – חרדים, ערבים, יש גם אחרים שאני מניח שנדרסו תחת גלגלי העניין הזה. דין אחד לכולם, כך צריך להיות. כך צריך להיות גם בנושא התכנון והבנייה, אלא שלצערי, חבר הכנסת עבאס, בעניין הזה אני חייב לומר שאני חושב שיש בו אכיפה בררנית הפוכה. במגזר היהודי, תנסה לסגור מרפסת בלי היתר ותראה מה יקרה לך; במגזר הערבי, אנחנו יודעים, בונים בניינים שלמים, ואף אחד לא עושה שום דבר. לכן אני חושב שגם בעניין הזה הגיע הזמן שתהיה אכיפה שוויונית. אגב, דיברתי עליה במליאת הכנסת לא פעם, והעליתי את הנושא הזה הרבה מאוד פעמים. יש דין אחד לאלה ודין אחד לאלה. זה צריך להיות שווה לכולם. אגב, בתוך המגזר הערבי, בתוך החברה היהודית, ובין ערים לבין מושבים ובכל מקום – כך זה צריך להיות. העובדה שזה לא המצב היא דבר מאוד מאוד מקומם. אני עוד אפילו זוכר את המאבקים שהיו לנו בנושא. נדמה לי שהיה בית שנקרא בית יהונתן בשכונת כפר השילוח, שמתוך שכונה של למעלה מ-600 בתים שבנויים בבנייה בלתי חוקית, מהם כ-150 בתים שבנויים באופן בלתי חוקי באתר ארכיאולוגי – מהחשובים שיש במדינה או בכלל בעולם, בגן המלך – החליטו להיטפל לבית אחד. למה? כי הוחזק על ידי יהודים, וגם שם, רק משום שהייתה טענה שבנו איזה קומה ללא היתר. אחרי מאבקים ארוכים העמדנו את המערכות בפני ברירה: או תאכפו על כולם או תפסיקו את ההליכים אל מול הבית הזה. לצערי הרב, לא הופתענו כשהברירה בסוף הייתה – – –

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

יש שם שבעה בלבד – – –

שר המשפטים יריב לוין:

בלבד, וזה היה אחד מהם, נכון. נכון. זוכר את זה היטב השר ברקת, שהיה אז ראש העיר, והיה לנו מאבק קשה עם היועץ המשפטי של העירייה, אז אנחנו זוכרים את כל העניין הזה היטב. והתוצאה הייתה שהחליטו פתאום יש מאין על מדיניות אין אכיפה, כי פתאום הסתבר שזה נוח לאכוף רק כשזה מול צד מסוים. לכן, בעניין הזה, חבר הכנסת עבאס, אני איתך לגמרי – אני רוצה אכיפה שוויונית מלאה כלפי כולם. כך זה צריך להיות, והגיע הזמן שזה מה שיקרה. לשאלה של חברת הכנסת בן ארי, אני אומר כמה דברים. ראשית, אני לא מכיר את הדברים שאמרת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מאמר שפורסם – – –

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת בן ארי, רגע. לא אמרתי שזה לא נכון, אני אמרתי שאני לא מכיר, אני לא מכיר את הדבר. אבל אני בהחלט אומר, אני חושב ואני חוזר על עמדתי שצריכה להיות אכיפה שוויונית כלפי כולם. הבעיה של אכיפה לא שוויונית היא לא אירוע חדש. הרי היא התחילה עוד בימי ההתנתקות, והיא נמשכה לאורך שנים ארוכות. הדבר הזה, אני חושב, צריך להיות קריאה משותפת של כולם כאן – לבוא ולדרוש: בואו תאכפו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם אלו שצועקים: נמות ולא נתגייס.

שר המשפטים יריב לוין:

בואו תאכפו את החוק כלפי כולם.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כולם. כולם.

שר המשפטים יריב לוין:

אגב, יש הבדל – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, כולם, כולם.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת בן ארי, בואו נהיה הוגנים. יש הבדל בין אמירה של אדם בודד שאומר על עצמו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

צריכה להיות – – –

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת בן ארי, זה לא ויכוח, אני מנסה לענות לך. יש הבדל בין אמירה של אדם בודד שאומר: אני החלטתי לא להתגייס מסיבותיי. לא בסדר – ישב בכלא. צריך לטפל בזה כפי שמטפלים במי שמסרב לגיוס. הכול בסדר. אבל יש הבדל בין זה לבין קריאה לאחרים לא לעשות, לבין אלימות כלפי נבחרי ציבור. בעיקר אני אומר, אני חושב שהפער של האכיפה הבררנית זועק לשמיים בעולם הכי הכי רגיש, וזה עולם חופש הביטוי וההפגנה. יש כאלה שמותר להם להפגין ויש כאלה שאסור להם; יש כאלה שמותר להפגין מול הבית שלהם ב-06:00 ולזרוק פחי אשפה על הרכב שלהם ויש כאלה שאסור להתקרב לבית שלהם גם למרחק של 300 מטר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, לא בסדר. תחשוב על כאלה ששמו להם קול של מואזין מול הבית, או שקבעו להם אולפנה מחוץ לבית.

שר המשפטים יריב לוין:

זה לא בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא בסדר.

שר המשפטים יריב לוין:

אני גם אומר לך יותר מזה, אני התנגדתי תמיד ואני מתנגד גם היום לאיסור הפגנות ליד בתים של אישי ציבור. אני לא מתנגד לדבר הזה. אני חושב שזה דבר לגיטימי. הוא צריך להיות במידה, מתוחם, מגודר בדרך כזאת או אחרת, שגם תאפשר לשכנים לחיות חיים, ולילדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, ולילדים שלהם לחיות, כמו אשתו של אלקין.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שאיסור קטגורי הוא לא נכון. רק דבר אחד חייב להיות: תקבעו איזה כללים שרוצים – תחילו אותם שווה על כולם. לצערי זה לא המצב, זה לא מה שקורה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון. מה שיחול על יאיר גולן צריך להחיל על בצלאל סמוטריץ'.

שר המשפטים יריב לוין:

– – וזה דבר חמור מאוד ועגום מאוד. חברת הכנסת וולדיגר, כדאי שאני אבהיר את הדברים – ואמרתי שוב, את הביקורת שלי אמרתי בצורה הכי – את יודעת, אפשר לבוא ולענות על השאילתה; יש שאלה, עונים תשובה על השאלה. אני לא נמצא במקום הזה. אני חושב שהנושא הוא סופר-חשוב והשאילתה שלך היא מאוד מוצדקת, ולכן גם אמרתי את הדברים שאמרתי.

היו"ר ארז מלול:

גם מנסור עבאס יסכים ליושרה המקצועית של כבוד השר.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שזה חייב להיות.

היו"ר ארז מלול:

נכון.

שר המשפטים יריב לוין:

אבל בצד הטכני הפורמלי צריך להבין שמה שקורה – ההחלטה אם להעמיד לדין היא אכן של הפרקליטות, אבל היא נעשית על בסיס חומר שמעבירה המשטרה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

שאלתי על פתיחת חקירה.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא, ההחלטה גם לפתוח בחקירה, גם לפתוח בחקירה. כדי שהיא תפתח בחקירה, המשטרה אמורה להעביר אליה חומר ולהגיד – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד השר, מי מחליט?

שר המשפטים יריב לוין:

אני מסביר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אבל מי מחליט? שר המשטרה מחליט? מי מחליט?

שר המשפטים יריב לוין:

לא לא לא, אני אסביר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני פונה מחר בתלונה.

שר המשפטים יריב לוין:

אז אני אסביר. זה נראה לי דבר מובן מאליו, אבל אני אסביר אותו.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

פשוט הצופים בבית, כמוני, לא יודעים.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת וולדיגר, אני אסביר. אולי את צודקת שכדאי פעם אחת להסביר את הדברים בצורה ברורה. קודם כול, בחלוקת העבודה בין המשטרה לבין הפרקליטות, המשטרה מקבלת את התלונות, והיא אמורה לקיים לגביהן איזושהי בדיקה ראשונית ולפנות לפרקליטות ולשאול אותה אם היא מאשרת לה לפתוח בחקירה, ככל שהיא חושבת שנכון לעשות את זה. כפי שנמסר לי מהפרקליטות, עד כה זה לא קרה. אני אומר שוב: זה לא שזה אומר שהפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה בעיניי פטורים. אני הייתי מצפה מהם להיות הרבה יותר אקטיביים ולהנחות את המשטרה ולדבר על העניין הזה גם באופן פומבי, ואמרתי להם את הדברים האלה חזור ואמור. לצערי זה לא קורה, כך שאני לא במקום שאני בא לתת פה איזה נאום סנגורי עליהם. אבל אני אומר, מבחינה טכנית, אם שואלים אותי על מקרה מסוים, המצב העובדתי במקרה הזה הוא שעד לרגע זה המשטרה לא העבירה לפרקליטות, כפי שהם מסרו לי, שום דבר בעניין הזה, ולכן אין להם החלטה לקבל, כי אין להם חומר – – –

היו"ר ארז מלול:

זה שהם רואים את זה ברשתות – – –

שר המשפטים יריב לוין:

הם אמורים לפעול, אני מסכים, אמרתי קודם, אבל באופן פורמלי, המשטרה היא שצריכה להעביר להם את החומר. חשוב גם לומר עוד דבר, רבותיי – – –

היו"ר ארז מלול:

כמדומני זה לא המשטרה בדקה. לא נראה לי.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, אני לא יודע. אני לא רוצה לענות על משהו שאני לא מכיר, אבל אני רוצה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה צריך לענות על זה? זה השר לביטחון לאומי.

היו"ר ארז מלול:

חבל שלא דיברתי על המשיח.

שר המשפטים יריב לוין:

אני רוצה להבהיר דבר אחד שחשוב לומר אותו. תראו, בחברה דמוקרטית – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, ברוכה הבאה. אל תפריעי לכבוד השר.

עמית הלוי (הליכוד):

זו הנחיה שהיא לא חוקית – – –

שר המשפטים יריב לוין:

כן, כן, אני מסכים. גם ההנחיה היא בעייתית, אבל עזוב, אני הייתי יכול להגיד שההנחיה בכלל לא חוקית. אני לא רוצה להיכנס לשם. אני אומר, באופן עובדתי, אני לא רוצה – אני תיארתי את המצב הלא-תקין שקיים. אין עליו ויכוח. אני רק אומר, במקרה הנקודתי הזה צריך לשאול מדוע המשטרה לא מעבירה את החומר. אני רוצה רק להגיד משהו בעניין של האחריות של השר והמעורבות שלו. צריך להבין, בעולמות של אכיפה, כלומר, גם ההחלטות המשטרתיות וגם החלטות של הפרקליטות בנושאים האלה, אלה דברים שנעשים באופן עצמאי ואינם בסמכות השרים, ולמען האמת, אני אומר בצורה הברורה ביותר, גם בצדק. הרי אף אחד לא רוצה שההחלטות על הגשת כתבי אישום – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

עדיין לא קיבלתי ממך תשובה מי מחליט. מי מחליט?

שר המשפטים יריב לוין:

רגע, אני לא יכול לענות ככה.

היו"ר ארז מלול:

סליחה, תני לשר לסיים.

שר המשפטים יריב לוין:

– – ההחלטות על הגשת כתבי אישום או החלטות על פתיחה בחקירה, יתקבלו כהחלטה פוליטית של שר שמנחה את הגורמים המקצועיים. אלא מה? כל המבנה הזה נשען על ההנחה שהגורמים המקצועיים באמת פועלים באופן מקצועי ונקי ונטול פניות. ודווקא משום שיש להם את הכוח הזה, ודווקא משום ההפרדה הזאת, הדרישה מהם צריכה להיות חמורה שבחמורה, עם ההקפדה הכי מוקפדת שיש, שהדברים יהיו שקופים, יהיו שוויוניים, יהיו על פי קריטריונים אחידים. ואני אומר לך, חברת הכנסת וולדיגר, אני אומר את זה בכאב גדול כשר משפטים, הלוואי שיכולתי לומר לאזרחי ישראל דבר אחר, ואני מודע למשמעות של הדברים שאני אומר. אני אומר את זה בצער גדול מאוד: לא כך נוהגים יותר מדי גורמים במערכת אכיפת החוק שלנו, ולא מהיום, כפי שאולי ראינו וגם רמזה חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון. לכן אני לא מבינה איך לא חקרו אותו עד היום.

שר המשפטים יריב לוין:

אבל הדבר הזה הולך ומחמיר. יש כאן אכיפה בררנית בשורה שלמה של נושאים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון. תראה כמה מפגינים מקפלן עוצרים.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב בן ארי, די.

שר המשפטים יריב לוין:

זה לא דו-שיח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל לפני רגע הוא אמר מירב.

שר המשפטים יריב לוין:

זה לא דו-שיח.

היו"ר ארז מלול:

הוא פרגן לך.

שר המשפטים יריב לוין:

את לא שמעת. אם היית שומעת מה אמרתי – נו, באמת.

היו"ר ארז מלול:

מירב, זה לא מכובד. הבן אדם מפרגן ואת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מקשיבה לו.

שר המשפטים יריב לוין:

לכן אני פונה פה, אני חושב שזה לא עניין פוליטי, של צד כזה או אחר במפה הפוליטית. כמו שראינו, זה בעיה של הציבור הערבי, כמו של הציבור החרדי, כמו של ציבורים אחרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון.

שר המשפטים יריב לוין:

זה עניין שהוא בנפשנו, בגלל שאם מחר ישבו במקומות האלה אנשים עם דעות אולי אחרות, אף אחד לא רוצה שהם ינהגו בכם בדרך אחרת ובדרך לא שוויונית. ואני אומר לכם שיש אנשים במדינת ישראל, לצערי, שחלקם נמצאים גם בצמרת רשויות אכיפת החוק והמשפט, שחושבים שהם לנצח ישלטו בזה וחושבים שלהם מותר מה שלאחרים אסור, וחושבים שלא כולם שווים, וחושבים שכדי לשמור על כל מיני דברים שהם חושבים שיצילו את מדינת ישראל מפני העם הבור, שחס וחלילה עלול לעשות כל מיני דברים, הכול מותר להם. הדבר הזה, מה לעשות, בסוף מתהפך על מי שעושה אותו, ואני מציע שלא נחכה שזה יקרה אלא שהדברים האלה באמת יתוקנו. ואני מנצל את הבמה הזאת לשוב ולקרוא לראשי מערכת אכיפת החוק ולמערכת בתי המשפט: תאכפו את החוק באופן שווה. תנהגו באופן שווה בכלל אזרחי ישראל באשר הם. תקבעו כללים ברורים ותקיימו אותם לאורך ולרוחב בדיוק כפי שהם. תתקנו את העוול הזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, לכולם. נכון. תפסיקו להרביץ למשפחות החטופים. תפסיקו לזרוק אותן על הרצפה.

היו"ר ארז מלול:

די, חברת הכנסת בן ארי.

שר המשפטים יריב לוין:

ובמקביל אני שב ופונה לכנסת: תיזמו דיונים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

משפחות חטופים.

שר המשפטים יריב לוין:

אי-אפשר ככה, חברת הכנסת בן ארי. זה לא מכובד, באמת.

היו"ר ארז מלול:

די, די. גם הסבלנות שלי תסתיים באיזשהו שלב.

שר המשפטים יריב לוין:

מה זה? מה זה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רק מדייקת את מה שאתה אומר.

היו"ר ארז מלול:

זה לא מכובד.

שר המשפטים יריב לוין:

זה לא קנון פה. מה זה? נו.

היו"ר ארז מלול:

רגע. כבוד השר, כבוד השר, תן לי. את יודעת, אני באמת סבלן ובאמת מנסה להיות ממלכתי, אבל יש גבול. יש גבול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רק חיקיתי, הסכמתי.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. זה לא יפה, זה לא מכובד וזה לא הוגן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי, אז אני לא מפריעה. תסיים.

שר המשפטים יריב לוין:

ובאותה נשימה אני אומר לכנסת: תיזמו דיונים בנושא הזה, תדרשו לקבל תשובות בנושא הזה. תביאו חקיקה, כפי שעשתה חברת הכנסת צגה מלקו, כדי לתקן את הדברים האלה. אני חושב שאנחנו מוכרחים, מוכרחים לעשות שינוי בעניין הזה. גם כך הנזק שנגרם הוא נזק עצום לחברה הישראלית בכלל וגם ליותר מדי – להרבה מדי אנשים פרטיים בפרט. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק בדיון מוקדם. אבל ראשית, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אני עומד לפניכם כדי להציג תיקון להצעת חוק הגנת הצרכן שייטיב עם תחום התיירות. אני רוצה כבר עכשיו להודות גם לשר ניר ברקת, שר הכלכלה, וגם לשר התיירות חיים כץ, שעזרו ותמכו בחוק הזה. הצעה זו לא באה רק לתקן עוול אלא לחשוף את הכשלים העמוקים וההרסניים של רגולציה מיותרת, שבאה מתוך כוונות טובות אבל גורמת נזק עצום גם לצרכנים וגם לבעלי העסקים.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מיכל, זה מפריע. זה מפריע.

דן אילוז (הליכוד):

המצב כיום הוא שבעלי עסק בתיירות בישראל נדרשים לאפשר לצרכנים לבטל עסקאות תוך 14 ימים מיום ההזמנה ועד שבעה ימים לפני מועד מתן השירות בעסקה מרחוק. זהו כלל שאינו מותאם למציאות הגלובלית שבה פועלים העסקים שלנו. ראוי לציין שבשנת 2018 תוקן חוק הגנת הצרכן כך שבעל עסק בישראל יכול להציע עסקה ללא אפשרות לביטול מוצרי תיירות, בתנאי שהוא מסופק בחו"ל על ידי ספק מחו"ל.

היו"ר ארז מלול:

סיעות שם, בבקשה, זה מפריע. זה מפריע.

דן אילוז (הליכוד):

אנחנו מפלים את החברות ואת העסקים הישראליים לרעה ומעמידים אותם בעמדת נחיתות מול החברות מחוץ לישראל. אנחנו מאלצים אותם להציע לצרכן הישראלי מוצרים יקרים יותר ואטרקטיביים פחות – הכול בגלל רגולציה מיותרת. הצעת החוק שלי, מטרתה לאפשר לבעלי העסקים להציע לצרכן שתי אופציות: עסקה שניתנת לביטול במחיר מלא, ועסקה שאינה ניתנת לביטול במחיר מוזל. זהו מודל שפועל בהצלחה במדינות רבות החברות ב-OECD, ומאפשר לצרכנים בחירה אמיתית בין מחיר נמוך לבין גמישות. עלינו להבין שכל רגולציה שבאה להגן על הצרכן אך אינה מותאמת למציאות העסקית, פוגעת בסופו של דבר באותו צרכן שהיא באה להגן עליו. לצערי, במצב הנוכחי העסקים נאלצים להעלות מחירים כדי לכסות את העלויות של הביטוח והסיכון, וכך הצרכן משלם יותר עבור שירותים שהוא צורך. הגיעה העת להפסיק עם הפטרנליזם הרגולטורי. עלינו לאפשר לעסקים לפעול בצורה חופשית, ולאפשר לצרכנים לבחור ולהשיג את התמורה הטובה ביותר לכספם. כשאנחנו מכבידים על העסקים ברגולציה מיותרת, אנחנו חונקים את השוק החופשי, מצמצמים את מגוון האפשרויות של הצרכנים ומזיקים לכלכלה כולה. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזו לא רק כדי להקל על בעלי העסקים, אלא כדי ליצור שוק חופשי, תחרותי והוגן יותר לכולם, כדי שנוכל להציע לצרכנים את השירותים הטובים ביותר במחירים הנמוכים ביותר, ולהבטיח כלכלה חזקה ומשגשגת שתשרת את כל אזרחי ישראל. הצעת חוק זו היא רק דוגמה אחת מתוך רבות לתוצאות שניתן להשיג כאשר מאפשרים לשוק לפעול באופן חופשי. עלינו לעבוד יחד כדי לצמצם את הרגולציה המיותרת, לעודד יזמות ותחרות ולייצר תנאים טובים יותר לעסקים ולצרכנים כאחד. בואו נפעל יחד למען כלכלה חופשית, שוק תחרותי והוגן ושירותים טובים יותר במחירים נמוכים יותר לצרכנים הישראלים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת דן אילוז.

היו"ר ארז מלול:

להצעת חוק זו הוצמדה הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת רון כץ. ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. לרשותך עד שלוש דקות, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק המוצגת היום לפניכם מביאה למהפכה בענף התיירות. ההצעה תאפשר לראשונה להציע לצרכנים ישראלים עסקאות נופש ללא ביטול במחיר נמוך יותר; אותה חופשה – פחות כסף. אנו נמצאים רגע לפני חופשת הקיץ. משפחות רבות מחפשות את החזרה לשגרה או את ההפוגה ממנה. הצעת החוק הזו תאפשר להם לצאת לחופשה בלי לקרוע את הכיס. ענף התיירות זקוק לתייר הישראלי, לתיירות הפנים, לשיקום ולפריחה מחודשת. אם הצעת החוק הזו תעבור, חופשות רבות יוצעו במחירים אטרקטיביים, רווחים גדולים יותר יגיעו למיסוי על ידי המדינה, ובכך התזרים של המדינה יעלה. ישראלים שבוחרים חופשות מוזלות ללא החזר בחוץ לארץ בעצם מביאים לכך שמיליוני דולרים מועברים לחו"ל – מיליוני דולרים שיכולים להגיע למדינת ישראל. הורדת מחירי החופשה בעזרת עסקאות שאינן ניתנות לביטול לא רק תשפר את הכלכלה ותחזק את ענף התיירות – היא גם תנגיש חופשות מגוונות לאוכלוסיות המוחלשות בחברה הישראלית. אני מזמין את כולכם להצביע בעד החוק, להציל את ענף התיירות הקורס, ולאפשר לצאת לחופשה במחיר שווה לכל כיס. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לידידי חבר הכנסת סימון דוידסון. אני מזמין את כבוד השר ניר ברקת להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת היקרים, לפני שאתייחס עניינית להצעת החוק, אני רוצה לאחל לבירת ישראל ולעם היהודי, ירושלים המאוחדת והמאחדת לנצח נצחים, מזל טוב וחג שמח ליום ירושלים. מכובדיי, אני ירושלמי כל חיי. אני זוכר כילד בן שבע את ההיערכות ואת מלחמת ששת הימים. הייתי בשכונה ליד בקעה שם, שנקראת מחנה אלנבי. היום היא לא קיימת, השכונה. חטפנו הפגזה ארטילרית מהירדנים, והיו לנו שכנים שנפגעו. כילד בן שבע מילאתי שקי חול לעזור לחיילים שהתבצרו בשכונה כקילומטר מארמון הנציב. שם נפתחה מלחמת ששת הימים. אני זוכר שראיתי את המבוגרים בוכים, ולא הבנתי, לא הבנתי איך במלחמת ששת הימים, שבה ניצחנו וירושלים אוחדה – כמה הדבר הזה היה חשוב להוריי, למשפחה, למדינת ישראל ולכל העם היהודי. אני זוכר שראיתי את הצנחנים שאיחדו את ירושלים, ואז אני זוכר שבזכות אותם צנחנים שחיברו את ירושלים מחדש, החלטתי להיות צנחן בעצמי. תודה לאל, את עסקיי עשיתי בירושלים, וכשהייתי לוחם בצנחנים שש שנים, הייתי חוזר כל הזמן מהחזית בצפון וממקומות אחרים הביתה, לירושלים. הבית שלי הוא בירושלים. הלב שלי בירושלים. הייתה לי זכות אדירה להוביל ולהנהיג את ירושלים עשור כראש עיר, ואני מכיר אותה ואוהב כל מקום בה. הייתה לי זכות להוביל פרויקטים אדירים בתחבורה, בכלכלה, בחינוך, בחברה – ירושלים של זהב, אמיתי. כל מי שיורד למחילות של ירושלים, לעיר העתיקה, לעיר דוד, לחפירות באזור הכותל, כמובן, לא יכול שלא להיות נפעם מהקשר של ירושלים לאלפי שנות מסורת יהודית. שואלים אותי אנשים על אחדותה, ואני מזכיר להרבה מאוד אנשים בעולם את החשיבות של ירושלים, את חשיבות אחדותה. כשאבות אבותינו חזרו ממצרים וחזרו לארץ ישראל, לכל שבט הייתה הנחלה שלו, הערים שלו, צורת החיים. שבטים שונים – למען האמת, כמו היום, הרבה שבטים שונים – חוץ מהעיר ירושלים. ירושלים לא הייתה שייכת לאף שבט ספציפי, היא ישבה בין בנימין ליהודה, וכשאמרו על ירושלים שהיא עושה את כל ישראל חברים, זה בזכות העובדה שבכל שנה, בכל רגע, הייתה לך תנופה של אנשים, שהמון אנשים היו מגיעים לירושלים. וכיוון שבירושלים לא היה מארח או אורח, כולם היו בגובה העיניים, ירושלים יצרה את כל ישראל חברים. אני רוצה להזכיר לחבריי המוסלמים פה שלפני אלפיים שנה, לפני שלושת אלפים שנה, לא היו נוצרים, הם הגיעו אלף שנה אחרי. גם המוסלמים לא היו אז, הם הגיעו 1,600 שנה אחרי, ובמשך אלף שנים ירושלים הייתה מרכז העולם, המקום שעושה את כל העולם חברים מאחדים ומאוחדים. יש עוד אמירה מאוד מאוד חשובה שאני רוצה לפרשן, "כי מציון תצא תורה". הרעיון המרכזי היה שכשאנשים היו חוזרים הביתה מהביקור בירושלים, היו כולם שואלים אותם: מה חדש בציון? שם נרדף לירושלים. ובכן, כל דבר שהיה מצליח בירושלים, אוטומטית רלוונטי ומצליח בעולם כולו. מציון, מירושלים, יצאה בשורה לעולם, וירושלים, שהייתה מאוחדת ומחברת ומאחדת – זה התפקיד שלה בעולם לנצח, זה התפקיד של ירושלים מאוחדת לנצח. זה לא נושא פוליטי, זה נושא ערכי של תפקיד של בירת ישראל ובירת העם היהודי והבירה שרלוונטית לכל הדתות בעולם. מכובדיי, אני רוצה להעיר עוד הערה חשובה ביום ירושלים: בירושלים יש מושג שנקרא "סטטוס קוו". ובכן, סטטוס קוו זה לא לשמור על הקיים. הפרשנות שלי כראש העיר ירושלים לשעבר וכיום כשר בממשלת ישראל היא איזה ויתורים עושים בשביל לחיות ביחד. אין טעם לשכנע בירושלים מי צודק; אין טעם לשכנע את החרדים או החילונים מיהו הצודק המוחלט. השאלה היא איך אנחנו חיים ביחד, איזה ויתורים הדדיים אנחנו עושים במטרה לחיות ביחד. עם ישראל היום זקוק לירושלים, הוא זקוק לירושלים חזקה, הוא זקוק למסר שירושלים מעבירה, של החיבורים הללו, של לחיות ביחד – ולא מי צודק, אלא איך חיים בחוכמה ובוויתורים הדדיים ביחד. והיום, ביום ירושלים, צריך להעלות על נס את החשיבות של ירושלים, את החשיבות של הביחד. כל מי שחזר מעזה יודע שהתמונות של ירושלים מתנוססות בבתים בעזה, והמטרה של הג'יהאדיסטים, של החמאסניקים, של הקטרים, של האיראנים, של חיזבאללה ושל החות'ים היא אחת: לכבוש את ירושלים. הם מנסים להגיע דרך הדרום, דרך הצפון, דרך מקומות אחרים, דרך טרור. הם מנסים להגיע – –

היו"ר ארז מלול:

זה היעד.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

– – ללב של העם היהודי, בירת ישראל ירושלים. לכן, ביום ירושלים אנחנו נשבעים כל פעם מחדש לעתידה ולחיזוקה של ירושלים, כמו שנשבענו בחופה. כירושלמי אני קורא לכולם לחגוג ביום הזה, עם כל האתגר הקשה שיש לנו והמלחמה שנמצאת שם. לפחות לחגוג בלב, לדעת שירושלים שלנו ממשיכה להתקדם ולהתפתח, ובעזרת השם, תעשה זאת לנצח. ובמעבר חד, חבר הכנסת אילוז – – –

דן אילוז (הליכוד):

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה. אני יודע. כליכודניק לליכודניק – אני יודע.

היו"ר ארז מלול:

לא, כירושלמי לירושלמי. זה חוצה מפלגות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

נכון, כירושלמי לירושלמי. מכובדיי, בהמשך לתפיסה שלי שמה שטוב לאירופה טוב לישראל, אני מבקש רגע להרחיב ולהסביר שלא מדובר רק על מוצרי צריכה, אלא על רצון לאמץ סטנדרטים בין-לאומיים מוצלחים בכל התחומים של עשיית עסקים, במיוחד עסקים גלובליים. כך אנחנו עושים ביבוא לישראל, והחקיקה שכעת נמצאת בהכנות לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה בראשותו של חבר הכנסת דוד ביטן – כך גם ביצוא מישראל, כשהיצואנים בישראל מאמצים כל הזמן סטנדרטים בין-לאומיים בשביל להצליח בחו"ל, וכך גם בעסקי התיירות והחקיקה המוצעת לפנינו, חקיקה שבאה לאמץ מודל עשיית עסקים שמקובל ונמצא בעולם כולו. כמו חבר הכנסת רון כץ ומציע החוק חבר הכנסת דן אילוז אני סבור שנכון לאמץ את תנאי התחרות המקובלים באירופה, ושהחקיקה שפועלת להגברת התחרות, זו שמוצעת כרגע, היא לטובת הצרכנים גם בארץ וגם בעולם. לכן, אני מבקש להודות לך, חבר הכנסת דן אילוז – לא פלא, הנציג של הליברלים בליכוד בכנסת – על הצעת החוק, וגם לחבר הכנסת רון כץ, שתומך בחקיקות באופן ענייני, ולתת תקציר: החוק היום בחוק הגנת הצרכן תחת משרדנו קובע הוראות לביטול עסקת מכר למתן שירותי תיירות. כפי שאמר חבר הכנסת אילוז, הוא מאפשר לבטל עסקה אם הביטול הוא 14 יום מיום ההזמנה או שבעה ימים לפני מועד מתן השירות. כמו כן, החוק מאפשר לעוסקים ישראלים – עכשיו ככה: ההצעה החדשה שמוצעת כאן היא להרחיב ולייצר שתי חלופות – גם ההצעה הקיימת, לא נוגעים בה, לא פוגעים בה, כמובן שמי שרוצה להשתמש בה רשאי, אבל אנחנו מפתחים תיקון שמאפשר למי שרוצה להציע שירותים, לקבוע מחיר ללא החזר. באופן טבעי, כמו שקורה בעולם, המחיר הוא הרבה יותר נמוך, ולכן מגביר את התחרות. מדובר על מהלך שאנחנו מאוד מעודדים בממשלה על מנת להתמודד עם יוקר המחיה. רק בקשה אחת: לאור העובדה שאנחנו רוצים לוודא שהוא נעשה כמו שצריך ורוצים לבדוק את כל המשמעויות, הבדיקה לשוק הישראלי, אנחנו מבקשים שהחוק יעבור בתיאום ובבחינה מעמיקה עם משרדי הממשלה; אני מדבר כמובן על משרד הכלכלה, משרד המשפטים, משרד התיירות ואחרים. כיוון שיש הסכמה בעניין הזה, הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף להסכמת המשרדים, כפי שאמרתי. לכן, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מסכים לתנאים? כן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות בישראל), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת דן אילוז. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות בישראל), התשפ"ג–2023, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 18 בעד, אחד מתנגד, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות בישראל), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת דן אילוז אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות בישראל), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת רון כץ. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – 1 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות בישראל), התשפ"ג–2023, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 17 בעד, אחד מתנגד, שני נמנעים. אני קובע כי גם הצעת חוק זו, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות בישראל), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת רון כץ, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. אני מבקש להוסיף את השר ברקת להצבעה זו.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (פתיחה בחקירה פלילית), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת נעמה לזימי, יוסף טייב ואחמד טיבי. אני מזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי לנמק את הצעתה. עשר דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני רוצה לתת לכם סקירה קטנה. תהיו בקשב, אל תפספסו. לפני שלושה ימים בלבד, שלושה ימים, פורסם סרטון של שוטר מטיח ילד קטן לכביש – ילד קטן בן שמונה, אולי בן תשע – מטיח אותו על הכביש באופן כל כך אלים. אם לא ראיתם – אני מצטערת, אי-אפשר ככה.

היו"ר ארז מלול:

חברים, השר וסרלאוף, היית בצד הזה ועכשיו אתה עובר לצד הזה. די, זה מפריע. חברת הכנסת טלי, זה מפריע.

נעמה לזימי (העבודה):

אני אחזור. לפני שלושה ימים בלבד, שלושה ימים, פורסם סרטון של שוטר מטיח ילד קטן לכביש – ילד קטן בן שמונה, אולי בן תשע – מטיח אותו על הכביש באופן כל כך אלים. אם לא ראיתם, זה התרחש במחאה של חרדים בירושלים. המשטרה, תפקידה אינו להרביץ לאזרחים, אפילו היכן שאזרחים עוברים על החוק. המשטרה צריכה להזהיר, להרחיק, לחקור, לעכב – הכול בסדר – אבל לא להכות ולסכן את שלומם של אזרחים. לא זה התפקיד של משטרה. עוד מקרה. ב-27 במאי עלו להר מירון כמה עשרות חרדים שרצו להתפלל, אף שהמקום הוכרז – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ששון גואטה, זה מפריע. סיעות יש עתיד וישראל ביתנו, זה מפריע. סדרנים, תיכנסו קצת לפעולה.

נעמה לזימי (העבודה):

ב-27 במאי עלו להר מירון כמה עשרות חרדים שרצו להתפלל, אף שהמקום הוכרז שטח צבאי סגור. בעוד אני מגנה את העלייה להר, שסיכנה הן את כוחות הביטחון והן את המתפללים, אני מגנה גם את אלימות השוטרים, שהייתה לא פרופורציונלית, לא מידתית, לא ראויה. פתאום, כל הצבועים ששותקים כל השנתיים האחרונות, פתאום גיניתם, כי זה הקואליציה, כי זה הבייס, זה הדבר הקדוש באמת מבחינתכם. אבל אמרנו אלימות במחאות – אמרנו קפלן. כולנו זוכרים את קפלן, כולנו זוכרים את האלימות האגרסיבית שהייתה לאורך כל השנה של ההפיכה המשטרית. מי שמתכחש לאלימות בקפלן ובמחאה פשוט משקר. אי-אפשר להתכחש לאלימות הזאת. יש עשרות סרטונים, מאות תמונות, עשרות נפגעים. אנחנו גם זוכרים את האלימות שמתרחשת כעת בהפגנות שמתקיימות כל מוצ"ש. אין-ספור תיעודים עולים מתוך מחאות הענק, אין-ספור אירועי אלימות משטרתית. כאמור, משטרה יכולה להזהיר, להרחיק, לחקור, לעכב. להרביץ לשם המכות – זה לא בסמכותה ובטח לא בשם משטרה פוליטית. אבל זה עוד כלום. למשפחות חטופים ומשפחות שכולות המשטרה מרביצה, למשפחות שאיבדו הכול, שעולמן התהפך. אפילו עליהם אפילו לא נזהרים או פועלים לפי החוק. עליהם. לי, לי אישית, יש חבלות מכם לאחר שהייתי צריכה לחצוץ בגופי בין שוטרים אלימים למשפחות החטופים. עכשיו, למה מגיע החוק הזה שלי ושל חבריי יוסי טייב מש"ס ואחמד טיבי מתע"ל, ששותפים איתי בניסוחו? החוק מגיע מסיבה פשוטה: מח"ש מתחכמים. הם חכמים, הם עלו על שיטה. בעשור האחרון במח"ש, הפלא ופלא, כמות הבדיקות המקדימות שנעשות טרם פתיחה בחקירה שולשה, פי שלושה. מח"ש גילו שאם פותחים בבדיקה בטרם החקירה, או שהתיק מתמסמס לו או שלשוטר יש מספיק זמן לסדר את הראיות, לדבר עם החברים ולתאם גרסאות, ותחת משטרה פוליטית – בכלל. יש לזה פתרון. אם אזרח יגיש תלונה במח"ש ויראה חבלה על גופו, משמע קיבל מכות משוטר, תהיה חייבת להיפתח חקירה באופן מיידי, ללא כל בדיקה מקדימה שממסמסת את התלונה של האזרח. למה זה פשוט כל כך? כי הרי כולנו היינו אמורים לתמוך בחוק הזה. אם שוטר מרביץ לאזרח ויש הוכחות למכות על גופו של האזרח, שלא לדבר חלילה על הוצאת עין במכת"זית או שבירת איברים, כפי שראינו לא מעט בשנה החולפת, אין ספק שחקירה צריכה להיפתח. יכול להיות שהשוטר יצא זכאי, יכול להיות שלא, אבל חקירה צריכה להיפתח. חבריי חברי הכנסת, הרי אני יודעת שלא תצביעו בעד. אתם מסוגלים להצביע בעד, אבל בן גביר הורה לכם שאסור. הרי זה האיש שמקדש מקסימום אלימות, שמקדם שוטרים אלימים בקולו ממש, וכולנו כבר שמענו את הכותרות על כך שהמשטרה נפלה, ואם בן גביר מורה לכם – אתם מבצעים. קואליציה של פופוליזם, קואליציה של פחדנים, זה מה שנותר מכם. אני כן רוצה להודות לחברי חבר הכנסת יוסי טייב ולחבר הכנסת אחמד טיבי, ששותפים איתי בהצעת החוק הזאת. אני קוראת לכל חבר כנסת במשכן להצביע בעד. ההצעה הזאת נוסחה והוגשה בשיתוף מכון "זולת". אני רוצה להגיד משהו בנימה אישית. בסיפור של אלימות משטרתית אני עוסקת עוד לפני שהייתי בכנסת. לראשונה אני זוכרת את הפער בין ההפגנות שאני חתמתי עליהן נגד מתווה הגז בזמנו, את ההכלה ואת הסובלנות מצד המשטרה – אני אומרת את זה לטובה – הדרך הנעימה שבה יכולנו להפגין ולממש את זכותנו, אל מול ההפגנות למען יוצאי החברה האתיופית. בפעם הראשונה שראיתי, ב-2015, את היערכות השוטרים – אתה יודע, ארז, היינו גג 100 מפגינים, אני חושבת ש-70 שוטרים, בחיפה. אני זוכרת שהסתכלתי ואמרתי: אני מפגינה בחיי, את זה לא ראיתי. הרגשתי מה זה פרופיילינג, שיטור היתר, התיוג המפלה הזה שמכה בנו. רק שעכשיו כל אותם חוליים שהיו כלפי חברות מודרות או חברות מיעוטים או חברות מופלות – חרדים, מזרחים, ערבים, אתיופים – היום כל עם ישראל חווה את זה, אבל יותר גרוע, תחת משטרה פוליטית, תחת משטרה של שר עבריין. שר עבריין ממונה על המשטרה, עבריין סדרתי, עבריין תנועה סדרתי, בן אדם שמסכן את שלום הציבור בעצמו.

אושר שקלים (הליכוד):

האם יושב-ראש המפלגה שלך – – –

נעמה לזימי (העבודה):

שר עבריין, שהוא מכתיב היום איך תיראה המשטרה, כי כשאנחנו לא מטפלים בחולָיים, אנחנו פוגשים את זה בכל מקום. ואני רוצה להגיד: אין לנו משטרה אחרת.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – על זה את לא מדברת, כלום.

נעמה לזימי (העבודה):

לא נוותר על משטרה אחרת. אנחנו רוצים משטרה הגונה, משטרה ששומרת על שלום הציבור. אנחנו רוצים לעזור לכל אותם שוטרים שעושים עבודתם נאמנה. אנחנו מוקירים את הגבורה של השוטרים, את העבודה החשובה באמת שהם עושים בדמוקרטיה. אבל כשיש דרג פיקודי פוליטי שנאמן לשלטון ולא למדינה – ככה משטרת ישראל נופלת. וכולנו צריכים לעזור למשטרה, לשקם אותה, לתת כלים כדי שנוכל לטפל בתופעות הללו, כדי שלא יפגשו לא את הנער האתיופי, לא את הילד החרדי, לא את הבחור הצעיר הערבי, ולא יפגשו את המפגין שנלחם על מדינת ישראל הדמוקרטית. יש אפשרות לייצר פה משטרה ששומרת על שלום הציבור. אתה יודע מה, ארז? משטרה שיש לה תפקיד קהילתי וחברתי, לא רק תפקיד לשמור על שלום הציבור וביטחונו. תפקיד קהילתי וחברתי – לשם צריך לפעול. השר הזה רוצה להשוות אלימות משטרתית או לגנות במעמד צד אחד, אבל התיקון מגיע מהכרה בתופעה, מטיפול בה ומיצירת נורמות אחרות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

חיזוק הדמוקרטיה הישראלית. אין לנו משטרה אחרת. בואו נקדם את החוק הזה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר הבריאות אוריאל בוסו לנמק את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

חברת הכנסת לזימי, את אמרת בפתח דברייך: אני יודעת שאתם לא תתמכו. אבל מי אמר? אנחנו רוצים לשמוע את ההצעה בצורה רצינית. אבל ברגע שאת גלשת ככה והתחלת להגיד שהשר עבריין וזה – חבל, את מדברת לעיתים דברי טעם, ללא ספק, והרבה פעמים, אבל אחר כך מאבדים את זה, כשרואים את המילים שאינן – אז קודם כול, אדוני היושב-ראש – – –

נעמה לזימי (העבודה):

רגע, באת להפתיע אותי, כבוד השר?

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש. את אומרת לו: "אתה יודע מה, ארז?" צריך להגיד לו: אתה יודע מה, היושב-ראש? אומנם הוא ארז, אבל הוא יושב פה בכיסא היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

תודה. הכול בסדר. אנחנו חברים.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אנחנו מכבדים את הבית הזה. מכובדי היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני משיב כאן על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (פתיחת חקירה פלילית), התשפ"ג–2023, בשם השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, לא להפריע לשר, בבקשה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

עניינה של הצעת החוק שבפניכם היא ניסיון התמודדות עם חומרתה והיקפה של אלימות שוטרים – –

נעמה לזימי (העבודה):

רק להגיד שיוסי טייב חתום על החוק.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

– – זאת על ידי חיוב מח"ש בפתיחת חקירה פלילית בכל פעם שנודע למחלקה על ביצוע עבירה על ידי שוטר שבה – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, בבקשה. חברי הכנסת, די, נו.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

– – נגרמה חבלה לגופו או נזק לבריאותו של אדם אחר. זאת, בשונה מהפרשנות שקיימת כיום, הקובעת כי התשתית הראייתית הקיימת תהיה ברמה המצדיקה פתיחה בחקירה פלילית. לשם כך ההצעה מבקשת לתקן את סעיף 49(ט) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א–1971. בנוסף, ההצעה מבקשת לתקן את חוק המשטרה, התשס"ו–2006, ולמחוק את פרט 19(ב) בתוספת הראשונה, במטרה לשנות את המנגנון הקיים כיום לעניין העמדת שוטרים לדין משמעתי כך שמחלקת המשמעת במשטרה תוסמך לחקור משמעתית מקרים של שימוש בכוח שלא כדין – –

היו"ר ארז מלול:

ששש, חברי הכנסת. חבר הכנסת סימון, חבר הכנסת סימון.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

– – כאשר מח"ש החליטו שהמקרה אינו מצדיק פתיחה בחקירה פלילית, בלי להידרש לאישור היועצת המשפטית לממשלה. אופיר, אני אומר לך, אם אתה רוצה – עליזה, אני חושב שחברי הכנסת כאן עושים טעות אחת. יש רק הצעת חוק אחת שצריך לתקן. אם ייתנו אפשרות לעליזה לענות בשם השרים על הצעות חוק, פתרנו את כל הבעיות כאן בבית. קח את זה עליך, אופיר. המטרה שבמרכז הצעת החוק, פתרון בעיית אלימות משטרתית, היא מטרה שהשר לוקח ברצינות רבה ופועל למענה. אני יודע וכולם יודעים שהשר עצמו הולך לשם ודורש, אולם דעתו, כפי שעולה מגורמי המקצוע, היא כי יש להתנגד להצעה זו. אין מקום לקבוע הסדרים שונים ביחס להסדרים הנוגעים לפתיחה בחקירת שוטרים על פני עבודה שמבוצעת על ידי אזרחים או על ידי משרתי ציבור אחרים שעוסקים בין היתר באכיפת החוק במדינת ישראל. דינו של שוטר חשוד לא צריך להיות שונה מדינו של כל חשוד אחר, ויש להעניק לגורם החוקר, מח"ש, את אותה מסגרת של שיקול דעת בהעמדה לדין. בנוסף, הממשלה מתנגדת למחיקת סעיף 19(ב) לתוספת הראשונה לחוק המשטרה באופן שההחלטה להעמיד לדין בבית הדין למשמעת בעבירה של שימוש בכוח תהיה של רמ"ח משמעת ולא כפי שהמצב היום, בסמכות מח"ש, שכן הסמכת מח"ש על ידי היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לעבירת משמעת של שימוש בכוח שלא כדין נועדה למנוע טענות על אודות התייחסות מקילה של המשטרה לאנשיה, ובכך לחזק את אמון הציבור במנגנון הבקרה והפיקוח בתחום זה. לאור האמור, אבקשכם להתנגד להצעת החוק הזו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי רוצה להשיב – אחד ממציעי החוק. שלוש דקות לרשותך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברת הכנסת נעמה לזימי הזכירה בנאום שלה שני מקרים שבהם נפגעו על ידי המשטרה מהציבור החרדי, גם ילד וגם קשיש. בנוסף, חבר הכנסת יוסף טייב הוא אחד היוזמים, ולכן אני לא רואה למה יש צורך לגייס ולהתנגד להצעת חוק שמטרתה לטפל באלימות נגד כולם – חרדים, אתיופים, ערבים, קפלן – נגד כל אזרח שמפגין. המשטרה משתמשת פה באלימות. מה עוד שהיה לי חוק קודם שעבר בכנסת הקודמת בקריאה טרומית, על הצורך להפעיל את המצלמה של כל שוטר ולמסור את הסרטון אם הוא נדרש לחקירה – או על ידי האיש המותקף או על ידי השוטרים. זה יהיה מאוד צבוע שחברי הכנסת החרדים, שזועקים נגד אלימות המשטרה, לא יצביעו בעד הצעת החוק החשובה הזאת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (פתיחה בחקירה פלילית), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת נעמה לזימי, יוסף טייב ואחמד טיבי. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (פתיחה בחקירה פלילית), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 16 בעד, 35 מתנגדים. אני קובע שהצעת החוק תוסר מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרה בדבר זהותה של מדינת ישראל), של חבר הכנסת יבגני סובה וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת יבגני להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם אפשר שקט, בכל זאת.

היו"ר ארז מלול:

ח"כים, בבקשה. ח"כים, בבקשה, קשה לנאום ככה. חבר הכנסת דלל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מי שלא רוצה, שלא יהיה באולם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דלל, בבקשה. חבר הכנסת ינון, בבקשה. חבר הכנסת ואטורי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני הולך לדבר על הציונות, זה חשוב לכם. למי שזה לא חשוב, שלא יהיה באולם.

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא מדבר על הציונות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני אדבר על הציונות.

גלעד קריב (העבודה):

זו לא ציונות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

חבר הכנסת קריב, תשמע. תישאר באולם ותשמע. טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרי הממשלה, אני אתחיל – לא, אי-אפשר ככה, בוא, אני שומע את כל הדיבורים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

קצת שקט.

קריאה:

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, דווקא לא. כל אגף השמאל, מבחינתנו. תודה.

היו"ר ארז מלול:

ששש, בואו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תודה רבה. הינה, עכשיו הוא הפעיל את השעון, אז עכשיו אני לא מבזבז את הזמן. אוקיי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני אתחיל בהגדרה, כמו שנהוג בבית הזה, להסכים על ההגדרות כשמחוקקים חוק. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית. בהקשר למה שקורה בצפון ובדרום, לראשונה מזה 76 שנה, היהודים – התושבים היהודים – נאלצו לברוח ועזבו את ביתם – –

היו"ר ארז מלול:

סדרנים, בבקשה. סדרנים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – לא בגלל – – –

היו"ר ארז מלול:

סדרנים, בבקשה. סדרנים, בבקשה לעזור.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אני אתחיל מההתחלה.

היו"ר ארז מלול:

אתה לא מאיים עליי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

חס וחלילה, אני לא מאיים, אבל אם תיתן לי עוד חצי דקה, תאפס. התחלתי לקרוא את הספר שלך, אז אתה מחייך. טוב, אדוני היושב-ראש, אני אחזור על הדברים שלי. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית – כך נתחיל בהגדרה, כמו שנהוג, להסכים על הגדרה כשמחוקקים חוקים בבית הזה. בהקשר למה שקורה בצפון ובדרום, לראשונה מזה 76 שנה יהודים נאלצו לברוח ועזבו את ביתם לא בגלל החלטת ממשלת ישראל, אלא בגלל האויבים שלנו. האויבים שלנו גרמו לטרנספר של יהודים כתוצאה מהכישלון והרפיסות של הממשלה, הרפיסות והכישלון שלכם. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, כידוע; כך לפחות אנחנו למדנו, וכך אנחנו שומרים. לפני אסון 7 באוקטובר הקואליציה עיוותה את המושג דמוקרטיה. כאן באולם הזה אתם אמרתם: יש לנו רוב של 64, מותר לנו הכול, ונעשה כפי שהעם אמר את דברו. הדמוקרטיה לא רשומה על שמכם, רבותיי מהקואליציה, חבריי מהקואליציה. לצערי, לא שמעתם להזהרות, לא הקשבתם לשום הזהרות מהחצי השני של העם. וכפי שקרה האסון הנורא הזה, חשבתי באופן אישי שהוא יגרום לכם להתעשת ולהבין שדברים גדולים צריך לעשות בהסכמה. כן, דמוקרטיה זה כאשר יש הסכמה בעם, למשל חוק גיוס לכולם, למשל כינון החוקה, דברים אוניברסליים כמו שוויון בנטל למשל, וגם בנושאים הכלכליים, לא רק בנושאים של גיוס לצה"ל. לצערי – אני אומר את זה בצער – ישנם שרים בממשלה שנכשלו בתפקידם עד כדי כך שבכל מקום שהם מגיעים אליו ופוגשים את הציבור, הם מסולקים בבושת פנים, ולצערי ראינו גם את התמונות האלה. אז מה שאני מציע לפני שאני אגע בחוק: יש רק דרך אחת לתקן את העוולה הזאת ולהחזיר את האמון של הציבור כלפי המדינה, כלפי הממשלה, כלפי הבית הזה: א. להכריז מייד על הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את התנהלותן של כל הממשלות – אני מדגיש, כל הממשלות – שהביאו לתוצאה הנוראית הזאת, שהאויב כבר לא מפחד מאיתנו, שהאויב לא מורתע מהכוח שלנו. הוועדה צריכה לחקור את התנהלותן של כל הממשלות 20 שנה אחורה; הדבר השני – הממשלה חייבת לשים את המפתחות. בדיוק לפני 50 שנה, ב-1974, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר לא חיכתה לתוצאות סופיות של ועדת החקירה, ועדת חקירה בראשותו של השופט אגרנט – התפטרה מתפקיד ראש הממשלה, וכעבור חודשיים וחצי, בחודש יוני 1974, גם התפטרה מהכנסת, ופלא – שום דבר לא קרה. הכנסת לא הלכה לבחירות, קמה ממשלה, וכך המשיכו לתקן את הדברים שנעשו במחדל של יום הכיפורים. אני אומר לכם שאם אתם, רבותיי, חבריי מהקואליציה, ציונים אמיתיים, אתם תציבו את האינטרס הלאומי לפני האינטרס האישי ובטח האינטרס של ההישרדות הפוליטית של הקואליציה הצרה שלכם. ועכשיו – אדוני שר המשפטים, אתה משיב לי, נכון? עכשיו אני אגיע למהות החוק שאני גם מצאתי לנכון להעלות. קודם כול, בהתאם למה שאמרתי, מדינת ישראל היא מדינה ציונית, מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית. כשאני מדבר על הצעת החוק, אני מדבר על כך שכל בן אדם שרוצה להשפיע במדינה – לא ביקשתי שיצהיר נאמנות, למרות שאני גם בעד זה; אני ביקשתי שיכיר בזכותה של מדינת ישראל להיות יהודית, דמוקרטית וציונית. איך אפשר לשתף פעולה עם אנשים שלא מכירים בהמנון הלאומי, למשל? איך אפשר לשתף פעולה עם אנשים שלמשל לא רואים בישראל הבית הלאומי שלהם ואומרים: אני לא ישראלי, אבל זכותי לבחור ולהיבחר לכנסת, לבחור את הנציגים של הכנסת – ויחד עם זאת אני לא ישראלי? איך אפשר, למשל, לשתף פעולה עם אנשים שהמילה ציונות זרה להם? אני אומר לכם בצער, אולי אתם בקואליציה לא רואים בזה סכנה – אני כן רואה בזה סכנה. וכשאנחנו מדברים – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למי אתה מתכוון, לשרי הממשלה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מתכוון בדיוק למי שאני מתכוון. בתוך הממשלה יש גם גורמים אנטי-ציוניים. וכאשר אני אומר שהשתתפות בבחירות לכנסת היא לא רק זכות אלא גם אחריות – האחריות היא גם לגורלנו וגם לעתיד ילדינו. מי שלא מכיר בזכותה של מדינת ישראל להיות יהודית, דמוקרטית וציונית, בעיניי לא ראוי שתינתן לו זכות הצבעה וזכות לבחור בבחירות, חד וחלק. אתם בשלטון, אתם הקואליציה, זו ההזדמנות שלכם לקחת ולהרים את הכפפה, ואתם דוחים את זה בוועדת שרים לשלושה חודשים, כי אתם פחדנים. עכשיו אני אסביר לכם. שאלו אותי איך אפשר לעשות את זה טכנית – פשוט מאוד, כשאני מגיע לקלפי ואני אמור להצביע, אני מציג את תעודת הזהות. בודקים את הכתובת שלי, בודקים אם אני רשום, אם אני אזרח, נכון? אני ניגש לקלפי, ולפני שמנהל הקלפי או נציג מוועדת הבחירות, שנציגים שלה יושבים בקלפי, לפני שהבן אדם מעניק לי את המעטפה – יש לי את הזכות לשים בתוך המעטפה את פתק ההצבעה – הוא נותן לי עוד פתק, ובו אני מצהיר על זכותה של מדינת ישראל להיות דמוקרטית, יהודית וציונית. תחליפו את הסדר איך שנוח לכם – למי שהסדר יותר חשוב לו, יהודית, אחר כך דמוקרטית, יש כאלה שיותר חשוב להם ציונית. אבל לפני שבן אדם משפיע על הגורל של כולנו וגורל ילדינו, הוא צריך להכיר בזכותה של מדינת ישראל להיות יהודית, דמוקרטית וציונית. שאלו אותי: מה זה נותן? אפשר לשקר, נכון? אז אני אגיד לכם מה זה נותן. אם אני אראה שיש מקומות שבהם יש מחסור וחור בהשכלה, שאנשים לא ירצו להכיר בזכות הזאת, לי כמדינה יש כלים להתמודד עם זה. אני יכול לחזק את הערכים הציוניים במקום הזה שבו אני רואה שאחוז קטן מאוד מוכן להצהיר על זכותה של מדינת ישראל להיות יהודית, דמוקרטית וציונית. זו בעצם מהות החוק, פשוט מאוד. אני גם אגלה לכם עוד משהו: רובכם לא יודעים, כי רובכם נולדתם בישראל וקיבלתם את הזכות מתוקף הלידה, כי ההורים שלכם היו אזרחים, אבל אם היום למשל יש אזרח ישראלי שמתחתן עם לא ישראלית – לא אזרחית ישראלית – ועובר תהליך של איחוד משפחה, בסופו של דבר כעבור כמה שנים, כאשר בן או בת הזוג של האזרח הישראלי מקבל או מקבלת את תעודת הזהות, היא מצהירה או הוא מצהיר אמונים למדינת ישראל, מה שכל אזרח ישראלי לא עושה מתוקף הלידה שלו, כי הוא מקבל תעודת זהות עם הלידה. אז אם דורשים מאנשים שמתחברים לעם ישראל, לחברה הישראלית, למדינת ישראל – למה שאני לא אדרוש את זה מאלה שרוצים לקבוע את גורלנו ולהשפיע באמצעות הצבעה בבחירות? אני חושב שהגיע הזמן שתפסיקו לפטפט ולדבר, אלא תתחילו לעשות. זאת הזדמנות לעשות את זה ולהוכיח שאכן אתם, הקואליציה ימין מלא מלא, מכירים בזכותה של מדינת ישראל להיות יהודית, דמוקרטית וציונית. תודה רבה לכם. בוודאי שאני קורא לתמוך בהצעת החוק הזאת.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את שר המשפטים יריב לוין, בבקשה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, השרה, חבר הכנסת יבגני סובה, איזו רוח ציונית ואידיאולוגית יוצאת מן הכלל. רק עלתה בי שאלה: אני לא זוכר שהחוק הזה הובא על ידך בקדנציה הקודמת. למה? למה? למה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מתקנים, מתקנים עכשיו.

שר המשפטים יריב לוין:

מתקנים. אוה, קודם כול הכרה בטעות זה גם כן משהו, התקדמות יפה. משום מה, בקדנציה הקודמת כל הסיסמאות האלה לא היו כל כך חשובות. היה אפשר להקים ממשלה שנשענת על סיעת רע"מ, שמצהירה שהיא לא מפלגה ציונית, ועכשיו אתה רוצה שלא ניתן לאנשים שלא מצהירים שהם ציונים להצביע. אז להקים ממשלה שנשענת עליהם – כן, אבל לתת להם להצביע – לא. ואללה, לא הבנתי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה הבנת נכון.

שר המשפטים יריב לוין:

לא מצליח להבין את ההיגיון הזה. אז אני הייתי מצפה, חבר הכנסת יבגני סובה, אולי תציע – ואת ההצעה הזאת אני מבטיח לך שאנחנו נשקול בכובד ראש – אולי תציע הצעת חוק שאומרת שלא ניתן יהיה להקים ממשלה עם סיעה שלא תצהיר שהיא מחויבת לערכים של הציונות. נתחיל מזה, ונראה שאנחנו צועדים במסלול הגיוני.

גלעד קריב (העבודה):

ונמשיך לסיעות שמטיפות לגזענות, שגם הליכוד הסכים.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת, אל תדאג, חבר הכנסת קריב. לא הבטחתי לתמוך בזה כי זה לא יעמוד למבחן, כי לא תהיה הצעה כזאת, אבל אם תהיה, נבדוק. לכן, אני חושב שההצעה הזאת היא באמת, חבר הכנסת סובה, טובה אולי בשביל להוציא הודעה לעיתונות, אבל אני לא חושב שאתה עצמך מתכוון אליה ברצינות בעת הזאת. אני אגיד גם יותר מזה, אני חושב שזה סוג של הצעה שנכון לדון בה יותר במסגרת של הכנסת מאשר בדרך כזאת.

גלעד קריב (העבודה):

לא ראוי לדון בה בכלל.

שר המשפטים יריב לוין:

היה נכון שתעשה פנייה לכלל ראשי הסיעות בבית, תשמע את דעתם, תראה מה הם חושבים. אני מציע בכלל להיזהר מאוד מאוד מאוד בנושא של הצעות שעניינן הגבלת הזכות לבחור ולהיבחר, בפרט מכיוון שאנחנו יודעים שבסוף הפוסק האחרון בעניינים האלה, כמו שאנחנו יודעים, כמו בכל דבר, הוא בג"ץ. ואנחנו יודעים מה קרה כאשר עשינו חוק שנועד למנוע כניסה והתמודדות לכנסת של מפלגות ושל אנשים שבאמת בעיניי לא ראוי שיתמודדו – החילו את החוק רק על צד אחד של המפה הפוליטית ולא על הצד השני של המפה, חרף העובדה שבצד השני הדברים היו חמורים בהרבה. אז אני מתקשה, מכל הסיבות האלה, להמליץ לכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני לא חושב שזה הדבר הנכון לעשות, אבל אמרתי לך, חבר הכנסת סובה, אני ממתין בסבלנות לראות אם תגיש את הצעת החוק בנוסח המתוקן, כמו שהצגתי אותו פה, ואז אנחנו נבחן את הדברים מחדש. לא בטוח, אמרתי לך, שגם אז זה יהיה נכון.

גלעד קריב (העבודה):

השר, תיזהר מהצעה מתוקנת, כי ראש הממשלה שלך ניהל איתו משא ומתן.

שר המשפטים יריב לוין:

אמרתי, אני לא בטוח שזה יהיה דבר נכון.

גלעד קריב (העבודה):

תיזהר.

שר המשפטים יריב לוין:

אבל בוא, נדון בזה בשעתו. לכן, מטבע הדברים, אני לפחות לא רואה מקום לתמוך בהצעת החוק. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה ישיב למשיב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני שר המשפטים, אני קודם כול מודה לך על זה שעשית עבודה מעמיקה בנושא החוק, ובהחלט התייחסת בצורה מקצועית. כמובן שאני מתלוצץ. הטיעונים שלך, שאני שמעתי, הם טיעונים של לפני 7 באוקטובר, זה דבר אחד. דבר נוסף – קודם כול, אני חייב לך בשיא הכנות שאני אקח את ההצעה שלך ברצינות, ואני בהחלט אשקול להכין הצעת חוק ברוח שלך, כפי שאתה הגדרת, שאכן תקבע שניתן להקים ממשלה במדינת ישראל שתהיה ממשלה שתסתמך רק על הגורמים הציוניים, וכל דבר שמשתמע מכך. אבל אתה יודע מה אני אכניס לחוק הזה? אני אכניס לחוק הזה גם סעיף שיאסור על ראש הממשלה לקיים שיחות במעון ראש הממשלה עם גורמים אנטי-ציוניים. זה מה שאני מבטיח לך שבחקיקה הזאת יהיה. כי אם אתה או יושב-ראש המפלגה שלך, בעודו ראש הממשלה, מקיים שיחות במעון ראש הממשלה ארבע פעמים עם גורמים שמוגדרים על ידך כאנטי-ציוניים, בוודאי שגם ממשלה לא תוכל להקים איתם. אני חושב שפה אנחנו מסכימים. זאת תהיה רוח החוק החדש. אני אכין את ההצעה, אני לא יודע באיזו כנסת, אני אגיש את ההצעה, ואם אדוני יואיל לתמוך בהצעה הזאת, כפי שאמרת על הדוכן, בוא נקדם יחד. אני מציע לך גם להכין הצעה ממשלתית. אתה שר המשפטים, אתה מוביל את משרד המשפטים. בוא, תעשו. אתם ימין ימין מלא מלא, אני מבטיח לך שאני אתמוך בהצעה שלך, אם אתה תעשה את ההצעה הזאת, גם מספסלי האופוזיציה. אני בכל זאת אומר דבר אחד בדקה שנשארה לי: מי שהיום מתנגד להצעה הזאת, מתנגד לציונות ולדמוקרטיה ומתנגד למדינה יהודית. וכל שיתוף הפעולה של הקואליציה עם הגורמים האנטי-ציוניים יהיה רשום על שמכם. זה מה שאתם עושים, וזה הפרצוף האמיתי שלכם. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אבקש לתפוס את מקומותיכם. אני מבקש לשמור על שקט. עוברים להצבעה. חבריי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרה בדבר זהותה של מדינת ישראל). הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 4 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרה בדבר זהותה של מדינת ישראל), לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – ארבעה, 52 מתנגדים. אני מודיע שהצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרה בדבר זהותה של מדינת ישראל) נדחתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (טיוב הטיפול בתלונות בגין אלימות משטרתית), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת עופר כסיף. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף להציג את הצעת החוק.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש, חברי הכנסת, "תפרקו אותם כדי שלא ירצו לחזור למירון 50 שנה" – באלו המילים התייחס מפקד כוחות משטרה לאזרחים חרדים. כך נחשף ממש אתמול בדיון ועדה בכנסת על ידי חבר הכנסת משה רוט, שהוסיף ואמר בצדק: יש שוטרים אלימים, זו בעיה אחת, אבל יש בעיה של מפקדים, שכעיקרון נותנים הוראות כאלה. הבעיה אינה בשוטר כזה או אחר אלא במדיניות; הבעיה אינה בפרי באושים יחיד – הבעיה היא ברפיון הידיים המערכתי בטיפול בבעיה המבנית של אלימות משטרתית.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, בבקשה. חברי הכנסת, חבר הכנסת הרב אייכלר, בבקשה, די.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

הזמן שלי רץ, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

אל תדאג, אני רואה. אתה יודע שאני הגון.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בשנת 1980 מינה שר הפנים והמשטרה דאז מטעם המפד"ל יוסף בורג ועדה ציבורית שבדקה את הטענות בדבר שימוש לא חוקי בכוח של שוטרים בזמן מעצר וחקירה, ואת דרכי הטיפול בתלונות אזרחים על אלימות שוטרים. הוועדה תקפה את קשר השתיקה – כך במילותיה – ביחס לאלימות משטרתית, את עצימת העיניים של הפיקוד הבכיר, שהשפעתה התבטאה בטיוח, בחוסר מקצועיות ובאי-מיצוי הדין בחקירות של שוטרים. לפני למעלה מ-30 שנה בדק מבקר המשטרה אברהם אדן תלונות על אלימות שוטרים, שהובילו לדוח חריף ב-1993, שבו הוא מתריע מפני תרבות של טיוח ושקר במשטרה, כך במילותיו של אדן עצמן. אדן המשיך ותיאר את המסר הכפול, כלשונו, במשטרה: ברובד הגלוי משדרת המשטרה לשוטרים כי הם מחויבים בהתנהגות על פי החוק וללא רבב, ומתריעה מפני אלימות שוטרים נגד אזרחים, דבר צפוי בגין אופי המפגשים ביניהם. לעומת זאת, הרובד הסמוי, אומר אדן, הוא הדומיננטי, ובו נפוצה מסכת שקרים שלמה המחפה על אלימות שוטרים. בעקבות דוח אדן – כאמור מבקר המשטרה דאז – וכחלק מהמלצותיו, פרסמה בשנת 1994 ועדה ציבורית בראשות פרופ' מרדכי קרמניצר דוח שתיאר כיצד נאמנות השוטרים לחבריהם גוברת על נאמנותם לחוק. בדוח ועדת צדוק מ-1999, שעסק בתיקון פקודת המשטרה, נכתב כך: "קיים חשש שהשוטרים יתפסו את הערכים הדמוקרטיים 'כעניינים טכניים, ביורוקרטיים, או רכים ומתירניים מדי, המפריעים לאכיפת חוק טובה ויעילה'. אולם הערכים הדמוקרטים מחייבים פיקוח של החברה על כל זרועות השלטון, ובכלל זה על המשטרה – – – 'הטיעון הדמוקרטי דורש שהמשטרה תהיה נשלטת על ידי החוק והמשפט, המגינים על ערכי זכויות האדם והאזרח'", כך נאמר בדוח צדוק. הדברים הללו מחייבים אותנו להביט באומץ על עשורים של כישלון בחיסול מגפת האלימות המשטרתית. אך לא צריך להביט רק עשורים אחורה. בשנת 2023 פרסם מבקר המדינה דוח, "הטיפול של מח"ש והמשטרה בעבירות שוטרים", ומצא שהטיפול המערכתי סובל מבעיה יסודית: רוב התלונות והמידע המתקבלים אינם נבחנים בכל המישורים הרלוונטיים, ובמיוחד לא במישור הפיקודי. אלפי תלונות מוגשות נגד שוטרים מדי שנה, ורק במיעוטן נחקרים שוטרים באזהרה; תהליך האזרוח של חוקרי מח"ש לא כלל הסדרה והתאמה של כלל הסמכויות הנחוצות להם לצורך מילוי תפקידם; רוב הכשרת החוקרים במח"ש עדיין תלוי בהסכמה של המשטרה להקצות למח"ש מקומות בקורסי הכשרה מטעמה; לחוקרי מח"ש גישה חלקית ומוגבלת לסרטונים ממצלמות הגוף של שוטרים, ועוד. לכן, בצדק חוששים רבים שאנו נמצאים במצב שבו השימוש הבלתי-מידתי בכוח לא סביר מצד המשטרה מופנה לקבוצות אוכלוסייה הולכות וגדלות בחברה. אזרחים חוששים לצאת להפגין ולהיתקל בשוטר או פרש שדוהר לעברם; משפחות חטופים מאוימות על ידי מי שאמורים לשמור ולהגן על ביטחונן וזכותן למחאה; אזרחים ערבים ויוצאי אתיופיה מחסירים פעימה כל אימת ששוטר נמצא בקרבתם. עד היום, שבע שנים מאז מעצרו הברוטלי במהלך הפגנה חוקית בחיפה, המשטרה לא חשפה מי היה השוטר ששבר את רגלו של מנהל מרכז מוסאוא ג'עפר פרח. האלימות נגדו, כמו נגד רבים בחברה הערבית, נחגגה בנבזיות וברשעות על ידי חלקים בימין. אי-אפשר שלא להזכיר שחלפו חמש שנים מאז פשע הריגתו של יהודה ביאדגה, צעיר יוצא אתיופיה, הלום קרב, אשר נורה בפתח ביתו על ידי שוטר לאחר שהוריו שלו הם שהתקשרו למשטרה במצוקה. מוות כזה – של מי שהוריו פנו למשטרה בתקווה ובתחינה לסיוע, אך המפגש עם המשטרה היה המפגש האחרון בחייו – היה חייב להוביל לשידוד מערכות כולל, אך לא נעשה מספיק. בשנת 2021 מצא מבקר המדינה בדוח מיוחד כי שיעור התלונות שהגישו יוצאי אתיופיה למח"ש גדול מפי שניים מחלקם באוכלוסייה. אבל כשמח"ש אינה גוף אמין דיו, הצדק נעלם ומותיר קהילות שלמות בתסכול וחשדנות. הצעת החוק הזאת מבקשת לעשות בדיוק כדבר הזה – לתת כלים אפקטיביים למח"ש בניהול חקירות בדבר אלימות משטרתית, לגדר בחוק מועדים קבועים למשך ניהול החקירה, להעניק לה מעטפת מערכתית בצורה יותר, לעגן את עצמאותה בפועל ביחס למשטרה, לשפר את הסעדים והענישה האפשרית בעקבות אלימות משטרתית, ולהבטיח שהמילים היפות מדיוני הוועדות בכנסת לא ייוותרו כהבטחות ריקות וכמילים גרידא. הצעדים שמציעה הצעת החוק כמובן אינם חלוטים או מוחלטים. יש רעיונות טובים וחשובים לרבים בבית הזה. חבר הכנסת אייכלר, למשל, הציע שהשוטרים יוצבו עם מצלמות שיפוקחו על ידי מח"ש בגישה ישירה. דוח מבקר המדינה שהזכרתי קודם מצביע על החשיבות שבהענקת גישה חופשית ומלאה לחוקרי מח"ש לחומרי חקירה רלוונטיים המוחזקים על ידי המשטרה, ומצר על כך שהדבר לא נעשה בפועל. שמעתי בשבוע שעבר את השר לוין מביע בכך תמיכה במענה על שאילתה שהגשתי, ומספר על ועדה מייעצת שתניח את מסקנותיה בקרוב על שולחן הממשלה. אך יש זמן לדיבורים וזמן למעשים, ומאורעות השבועות האחרונים הוכיחו בצורה החותכת ביותר שהגיע זמן המעשה; שהכנסת חייבת לקדם תיקון כולל לפקודת המשטרה שישפר ויחזק את מח"ש כגוף עצמאי וחסר מורא. זה בידינו להתחיל בתהליך הזה כעת ולדייקו בהמשך העבודה על הצעת החוק בוועדה. התהליך הזה הוא לא לרעת המשטרה; להפך, הוא לטובת המשטרה. טובת המשטרה כארגון שומר חוק היא שהפיקוח החוקי על הפעלת הכוח שבידיה יהיה הדוק וממצה. במצב שכל דאלים גבר, כשהציבור אינו מאמין שתלונותיו זוכות לאוזן קשבת ולטיפול הולם, נפגעת הלגיטימציה הציבורית של המשטרה ואמון הציבור בה, וכך נוצר מעגל אימה שבו היא מתקשה לבצע את חובתה ופעילותה הלגיטימית בפענוח עבירות ומניעתן. טום טיילור, הקרימינולוג והפסיכולוג האמריקני, אבי תיאוריית הצדק הפרוצדורלי, מראה כי לצורך תפקוד טוב ויעיל של המשטרה עליה לזכות באמון הציבור. לא די בכך שהמשטרה פועלת מכוחו של החוק בלבד ושהיא מחזיקה בסמכויות ביצוע נרחבות על מנת להעניק לה לגיטימציה ציבורית – –

היו"ר ארז מלול:

להתכנס לסיום.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מייד מסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – עשר דקות. כמה אפשר?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – עליה גם להיות ראויה ולהיתפס כראויה בעיני הציבור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אפשר לסיים כבר?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אסיים בדבריו של הנשיא הרביעי של בית המשפט העליון השופט יואל זוסמן. אני מצטט אותו ומסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אין יותר תור. נגמר הזמן. נגמר הזמן. אדוני היו"ר, אני לא מבינה מה קורה פה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

"אלימות אינה נעשית כשרה וחוקית על שום שהיא מבוצעת על ידי אנשי הרשות – –"

טלי גוטליב (הליכוד):

אפשר להוריד אותו, בבקשה? למה צריך לתת לו עוד זמן, לתומך הטרור הזה? למה צריך לתת לו זמן, לתומך הטרור הזה? למה תומך הטרור הזה מקבל יותר זמן ממה שאפשר? למה לתת במה לתומך טרור? עבר הזמן. נגמר הזמן. תוריד אותו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

"– – נהפוך הוא, תקיפת אזרח על ידי שוטר חמורה פי כמה וכמה מתקיפתו על ידי אדם אחר. אין אדם חייב, במדינת חוק, לספוג מכות רק מפני שהמכה הוא שוטר".

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, אתה נותן לו דקה. למה?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מבקש להצביע בעד החוק. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

תודה. אני מזמין את כבוד השר אריאל בוסו, שר הבריאות, להשיב על הצעת החוק מטעם הממשלה. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, אפשר קצר? אנחנו לא מאשרים חוקים של כסיף anyway. להצביע נגד החוקים של עופר כסיף. עופר כסיף – נגד.

היו"ר ארז מלול:

אני רואה שאת מחליפה את התפקיד של עליזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כדי שתומכי הטרור לא יעבירו פה חוקים, זה הכול. זה מה שאני עושה פה – שומעת את השטויות האלה ומקווה מאוד שנצביע נגד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. את מפריעה לשר הבריאות.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים – מי שנמצא – חבריי חברי הכנסת, כמובן, כמו בהצעה הקודמת, אני משיב כאן בשם השר לביטחון לאומי, על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (טיוב הטיפול בתלונות בגין אלימות משטרתית), התשפ"ג–2023. אקדים ואומר את דעתי האישית, כרגע לא בכובעי כמי שעונה תשובה בשם השר, אבל גם קודם הייתה כאן הצעת חוק בנושא שינוי נהלים בפתיחה של חקירות מח"ש. אין מקום לאלימות משטרתית בהפגנות, לא של חרדים, לא של ערבים, לא של מתנגדי ממשל ולא שום דבר. ודאי שהנושא הזה צריך להיות מאוזן, ואנחנו יזמנו דיונים גם בוועדות. אני מסכים כאן עם התשובות שהממשלה מביאה, שלשנות את זה בחקיקה ולא בפקודת המטה הארצי, שיש לה מעמד של חקיקה, כפי שאני אקריא כאן, זה יותר מסורבל ומסובך, ומשנה. מצד אחד אתה רוצה להגן על האזרחים, אבל אתה גם לא רוצה שהשוטרים יגיעו מפוחדים ולא יוכלו לבצע את עבודתם. הצעת החוק שבפניכם מבקשת להתמודד עם אלימות משטרתית בשני מישורים, כפי שנטען בהצעה: הסדרה של הטיפול בחקירת מקרי אלימות על ידי מח"ש, והחמרת הפיקוח והענישה בגין אלימות שוטרים על ידי הוספת סעיף שיקבע מנגנון מפורט לטיפול בתלונות המוגשות נגד שוטרים בגין מעשי אלימות, מעצרי שווא, וכן בגין הטרדה מינית או התנכלות. בין היתר, הצעת החוק מבקשת לחייב השעיה של שוטר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות אלימות, פיטורים של שוטר שהורשע בעבירות אלימות, וכן עיכוב בקידום או בדרגה לשוטר שהוגשו נגדו תלונות בעניינים המפורטים בהצעת החוק. המטרה שבמרכז הצעת החוק, פתרון בעיית האלימות המשטרתית, היא מטרה שהשר לוקח ברצינות, והוא פועל למענה, אולם דעתו, כפי שעולה מגורמי המקצוע, היא כי יש להתנגד להצעה. ההצעה מבקשת להתערב ולהשליך מנגנונים, חוקים, פקודות ונהלים אשר כבר קיימים במשטרה בעניין זה, ומיושמים ברובם במחלקת משמעת. האמור בהצעת החוק מנוגד לאופן שבו הדברים נשקלים ולסמכויות אשר מוקנות לגורמים הרלוונטיים בנושא. הצעת החוק מכרסמת בסמכויות המסורות למפכ"ל, פוגעת בזכויות השוטרים, ואינה מאזנת כנדרש בין מכלול השיקולים, ולמעשה, מאיינת את שיקול הדעת של גורמי הפיקוד בארגון, שיקול דעת שבלעדיו מתאיינת היכולת לפקד על הארגון ולנהלו בצורה מושכלת ומאוזנת. כבר היום פקודת המטה הארצי, אשר יש לה מעמד של חיקוק, מסדירה את הכללים בנושא בצורה מאוזנת וראויה, ואין מקום או צורך לקבוע הסדרים כאלה גם במסגרת פקודת המשטרה, בייחוד כאשר מדובר בהסדרים שנקבעו באופן בלתי סביר ושאינו משקף את האיזונים הנדרשים. לאור האמור מבקש השר לביטחון לאומי להביא את עמדת הממשלה להתנגד להצעת החוק הזו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף להשיב על עמדת השר. שלוש דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, האיזון היחיד שכרגע לא קיים – ולכן האלימות המשטרתית משתוללת בחודשים האחרונים יותר מאי פעם – זה איזון בין המקצועיות שאמורה להיות למשטרה ואי-משוא הפנים לבין הניסיונות של הצאר, העבריין המורשע, להפוך את המשטרה למיליציה פרטית משלו; לצערי, הוא כרגע מצליח במשימה הזאת, לכן ההתנגדות האמיתית. אני מופתע מזה שיש פה חברי כנסת שבניגוד לצאר, שלא מעניין אותו לא טובת החברה ולא טובת המדינה ולא טובת הציבור, אלא רק פלח מאוד קטן ממנו, שהוא מגן עליו באמצעות מיליציה כזאת או אחרת – אני מתפלא שאותם חברי כנסת ושרים, כמו כבוד השר שדיבר קודם, שאני מכבד ומעריך, לא רואים את החשיבות שבחיזוק מח"ש אל מול האלימות המשטרתית המשתוללת, בעיקר כלפי האוכלוסייה הערבית, יוצאי אתיופיה והחרדית. השר בוסו והשר מלכיאלי, אני אשמח אם תקשיבו רגע, כי אתם יודעים היטב שלא פעם ולא פעמיים בשנים שאנחנו מכירים העליתי פה ובוועדות מקרים ספציפיים, קונקרטיים, של אלימות כלפי חרדים, ואני אמשיך לעשות את זה. הדרך להיאבק באלימות הזאת – יש כמה דרכים, אבל אחת מהדרכים, וזה האיזון הנכון, היא לתת למח"ש את האפשרות לפעול בלי פחד, בלי סחטנות, בלי איומים, בלי סחבת. על ידי ההתנגדות שלכם להצעה הזאת אתם למעשה פועלים נגד האינטרס שלכם. הציבור שלכם, שמשלם לא פעם מחיר על האלימות של המיליציה הזאת, ימשיך לסבול בגלל ההתנגדות שלכם. אני באמת לא מבין את זה. וזה כמובן נוסף לאוכלוסיות אחרות שהזכרתי – הציבור הערבי, יוצאי אתיופיה, כשמדובר בתוך מדינת ישראל גופא, כמובן. כשמדובר בשטחים הכבושים, כולל ירושלים המזרחית – שעלק אוחדה – שם כמובן המצב אפילו יותר גרוע. לכן החוק הזה מטרתו לפעול לטובת הציבור. חבל שאתם נותנים עדיפות לשיקולים זרים קואליציוניים צרים, אבל כנראה שזה המצב. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שיקולים – – – אנחנו לא מצביעים לחוקים של תומכי טרור. זה השיקול. אנחנו – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, בבקשה לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. טלי, זה מפריע לי עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין מה לעשות, הוא אמר שיקול פוליטי – אמרתי, השיקול הוא – – –

היו"ר ארז מלול:

אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (טיוב הטיפול בתלונות בגין אלימות משטרתית), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת עופר כסיף. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 29 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (טיוב הטיפול בתלונות בגין אלימות משטרתית), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: עשרה בעד, 29 מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק הוסרה מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק כניסת שוהים בלתי חוקיים, פעילי טרור ובני משפחותיהם לישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת עמית הלוי. אני מזמין את חבר הכנסת עמית לנמק את הצעתו. עשר דקות לרשותך.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, הרצל ומירב חג'אג', ההורים של שיר, השם ייקום דמה, שנמצאים כאן איתנו עכשיו, ונמצאים הרבה במשכן הזה כדי להזכיר לנו, חברי הכנסת, שהשיר שלהם הוא למעשה שיר החיים של כולנו, וכדי שנמשיך לשיר אותו לדורות, דורשים מאיתנו, ובצדק, להילחם כמוהם, ללא מורא, גם בבית הזה, כדי לקבוע את הנורמות הבסיסיות שצריכות להיות במדינת היהודים כלפי כוחות הרשע המאיימים עליה מבית ומחוץ. תודה רבה לכם, הרצל ומירב, על מה שאתם עושים פה. פוגשים אתכם הרבה. לצערי, יש לנו עוד הרבה עבודה בנושא הזה כדי להפוך את ישראל למקום צודק ובטוח. אנחנו ביום ירושלים. חברותיי וחבריי לכנסת, בעשרה בטבת תשע"ח, היום של תחילת המצור והחורבן של ירושלים, 8 בינואר 2017, יצא פאדי קונבר מביתו בג'בל מוכבר בירושלים למסע מתוכנן של רצח קר במכוניתו. הוא הגיע לטיילת בארמון הנציב, ראה קבוצת חיילים שהייתה בסיור בירושלים ודרס אותם באכזריות רבה. בקבוצה הזו עמדה זקופה ויפה שיר חג'אג', שהייתה אז בת 23, יחד עם חברותיה, חבריה, מפקדיה מבה"ד 1. איתה נרצחו גם סגן יעל יקותיאל, סגן משנה שירה צור וסגן משנה ארז אורבך, השם ייקום דמם.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

עמית הלוי (הליכוד):

שבועיים אחרי זה החליט שר הפנים דאז לבטל את מעמדם של עשרה מבני משפחתו של הרוצח הארור הזה, קונבר, ולשלול את הרישיונות והיתרי הישיבה שלהם. החלטה זו לשלול את המעמד שלהם, לשלול את הרישיונות ואת היתרי הישיבה מבני משפחת המחבל לצורך הרתעת מרצחים נוספים בעקבות הרצח של שיר ושל חבריה וחברותיה, התקבלה בקבינט המדיני-ביטחוני, שהנחה את שר הפנים להשתמש בסמכותו לשם כך. יותר מזה, גם גורמי הביטחון אז הבהירו באופן חד-משמעי את החשיבות של המדיניות הזו, במילים האלה: שלילת המעמד תסייע ביצירת הרתעה משמעותית מפני התגברות תופעת פיגועי הטרור. אבל – ואני מניח שלא תופתעו – יישום המדיניות נעצר בשערי בית המשפט. לפני כשנה, בפסק דין תקדימי, נקבע כי שר הפנים אינו רשאי לשלול רישיונות ולבטל מעמד משיקולי הרתעה ביטחוניים כאלה, בטענה שאין לו סמכות מפורשת בחוק הקיים לעשות את העניין הזה. כלומר, בית המשפט הכיר בעובדה ששלילת רישיונות והיתרים מקרובי משפחה של מחבלים תרתיע באופן משמעותי מחבלים פוטנציאליים מביצוע מסעות רצח כאלה, אבל הוא אמר שהחוק הקיים מתייחס לסכנה ישירה, ולכן שר הפנים לא יכול שלא לאשר להם. למרות שזה מובן מאליו, כמו שאמר פעם ראש ממשלה פה, גם המובן מאליו לפעמים צריך להיאמר: היתר שהייה בישראל או מתן רישיון לישיבת ארעי היא לא זכות טבעית, היא זכות מוקנית, וכמו כל זכות מוקנית היא נתונה לשיקולים שונים של הממשלה, בטח ובטח כשלא מדובר באזרחי המדינה, ובטח ובטח כשמדובר בשיקולים שיחזקו את הביטחון הלאומי שלנו, שיקולי הרתעה שעשויים להציל חיים רבים של אזרחי ישראל. לצערי – כפי שאמרתי כמה פעמים בוועדות, וגם אתם, ההורים של שיר, מכירים, ושמעתם אותי – ישראל נלחמת בטרור, אבל ממעטת מאוד להילחם בתשתיות הטרור. יש איזו חשיבה כזאת צרה של גופי הביטחון, שמתייחסים לקצה האף של הקלצ'ניקוב ולא מתייחסים לתמונה הרחבה, לא מתייחסים לשורשים העמוקים והרחבים שבהם צומח הטרור. החוק הזה, "חוק שיר חג'אג'", אם יורשה לי ברשותכם להגדיר אותו כך, הוא צעד חשוב מאוד במלחמה בתשתית החברתית שבה צומח הטרור, לנדות אותו, להרחיק אותו מהחברה שתשלם על זה מחיר, ואחרי שנעביר אותו כאן במליאה הוא יעשה שני דברים קריטיים: קודם כול הוא יחייב את שר הפנים, כמו שהסברתי, להימנע ממתן אשרות ורישיונות שהייה בישראל לבני משפחה של מי שהורשע בטרור והוגדר כפעיל טרור. אני אסביר, ברשותכם. מי שמכיר כאן את חוק הוראת השעה, מה שמכונה חוק איחוד משפחות, שמנע מערביי יהודה ושומרון לקבל כאן מעמד בשטח הריבוני של ישראל, חוק שנולד מאותה מחבלת שפוצצה את עצמה במסעדת מקסים בחיפה וגרמה לעשרות הרוגים, בגלל שהיא קיבלה בארץ אזרחות – במקרה הזה זו הייתה השבת אזרחות, לא איחוד משפחות; שני מסלולים באותו הקשר. אפילו לא היא קיבלה, אימא שלה קיבלה, ודרך זה היא הגיעה וניצלה את המסווה ההומניטרי או ההומני כביכול לטובת היעד האמיתי, שכל ה"הומניטריות" נועדה בשבילו, וזה לרצוח יהודים. לחוק הזה יש חריג, והחריג אומר: אוקיי, ערביי יו"ש לא יכולים להיכנס מטעם של איחוד משפחות, למעט אם בכל זאת הם עומדים באיזשהם קריטריונים, נסיבות בריאותיות ואיחוד משפחות במצבים מסוימים וכו', ולחריג הזה חריג לחריג – סיבות ביטחוניות. על זה אמרה השופטת: רק סיבות ביטחוניות ישירות. לכן, מה שאנחנו עושים בחוק הזה – אנחנו מרחיבים את השיקולים הביטחוניים גם לשיקולי הרתעה שיש להם משמעות ביטחונית פר אקסלנס. ועוד דבר אנחנו נעשה בהקשר הזה, אפרופו פסק הדין בהקשר של קרובי הרוצח קונבר שרצח את שיר, וזה להגדיר את קרבת המשפחה הרלוונטית, כלומר אבא, אימא, בן זוג, בת זוג, בן, בת, אח, אחות, דוד, דודה, בן דוד, בת דוד, אחיין או אחיינית ובני משפחה שלובים, כלומר חורגים למיניהם – כל אלה הם קרובי משפחה. כל הקונברים העתידיים האלה, שלצערי יהיו כאלה, יישארו מחוץ לשטח הריבוני של ישראל, לא יהיו זכאים לפריבילגיה האבסורדית הזאת, לתת להם פה מעמד בארץ שאותה קרובם רצה להשמיד ולחסל. דבר שני שאנחנו עושים בחוק הזה זה להחמיר בצורה ניכרת בענישה של אלה שלא חיכו להיתר ואמרו: למה צריך את שר הפנים ואת הממשלה? אנחנו ניכנס – יאללה, נכנסו, מה שנקרא שוהים בלתי חוקיים. ידידי חבר הכנסת פוגל עוסק בכך ותיקן כמה חוקים. רצינו להכניס את זה כאן, אני הכנסתי את זה בתוך החוק הזה. העונש המרבי יעלה לשלוש שנים, וייקבע עונש מינימום של לפחות רבע מהתקופה האמורה בחוק. זאת החמרת ענישה נחוצה. גם זה תוצאה של פסקי דין, כולל לאחרונה, פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכול בשל צורך להתמודד עם פסק הדין של בג"ץ, מה שנקרא הלכת אלהרוש, שהפך את הענישה למאוד מאוד מקילה. זה לא ראוי – לא לפני 7 באוקטובר, ובוודאי לאנשים רציונליים גם אחרי 7 באוקטובר. אני רוצה לסיים, הרצל ומירב היקרים, בכך שאני מקווה שבחוק הזה – כמו בכל פועלכם, אתם עומדים בראש פורום "בוחרים בחיים", ואכן בחרתם בחיים. יש הרבה אנשים שקרובם נרצח והם מכניסים את המוות אליהם הביתה, מן הזדהות כזאת עם המוות, כאילו גם הם נדרשים קצת למות, ואתם בחרתם בחיים. זאת ההנצחה הכי עמוקה שאפשר להנציח את שיר, כלומר לפעול כדי שלא יהיו עוד אירועים כאלה, להוסיף צדק, להוסיף חיים בעולם. אנחנו בחוק הזה מוסיפים צדק, מוסיפים חיים. נחזק את בניין ציון וירושלים. אני מאמין שגם בו תמצאו נחמה, ואני בטוח שגם שיר וחברותיה וחבריה שנרצחו באותו מסע רצח ימצאו נחת מהמפעל הזה ומהחוק הזה כשהם מביטים עלינו מלמעלה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מצטרף למילים שהוא אמר, ונפגשתי לא פעם עם אבא של שיר. מה שאתה עושה למענה, להנציח את זכרה – באמת יישר כוח, ויהי זכרה ברוך. תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר אוריאל בוסו להשיב על ההצעה מטעם הממשלה. עשר דקות.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, גם כאן אני משיב על הצעת החוק הזו בשם השר לביטחון לאומי. הצעת החוק של חבר הכנסת עמית הלוי – הצעת חוק כניסת שוהים בלתי חוקיים, פעילי טרור ובני משפחותיהם לישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024 – מדובר בהצעת חוק שמבקשת לערוך כמה תיקונים בחוק הכניסה לישראל. התיקון הראשון מתייחס לפרק השלישי בחוק, העוסק בביטול אשרות על ידי שר הפנים. בהצעה מבוקש להוסיף סעיף הקובע כי לא יינתן היתר שהייה בישראל לתושב איו"ש או לבן משפחתו אם הורשע בטרור או שהוא פעיל טרור. כמו כן, מוצע לקבוע באותו סעיף כי אף מפקד צה"ל באיו"ש לא יעניק היתר שהייה בישראל למי שהוא תושב איו"ש או בן משפחתו או מי שאינו תושב איו"ש, אם הוא הורשע במעשי טרור או אם הוא פעיל טרור. תיקון נוסף בחוק מוצע ביחס לסעיף 12 לחוק, העוסק בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל. מוצע להחמיר את הענישה משנה לשלוש שנים. כמו כן, מוצע לקבוע ענישת מינימום ביחס לסעיף זה, כך שהעונש לא יפחת מרבע מהעונש המרבי. אזכיר כי לאחרונה נערכו שני תיקוני חקיקה משמעותיים ביחס לנושא השב"חים. הצעת חוק פרטית של יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, חבר הכנסת פוגל, אשר התבססה על הצעת חוק ממשלתית שנוסחה על ידי המשרד לביטחון לאומי, החמירה משמעותית את הענישה כלפי מסיעים, מעסיקים ומלינים שב"חים, המכונים שלושת המ"מים, והצעת חוק נוספת של חבר הכנסת אופיר כץ, אשר עסקה בנושא חילוט הרכוש של שלושת המ"מים, עברה לאחרונה בקריאה שלישית ומעניקה כלים כלכליים משמעותיים להתמודדות עם שלושת המ"מים. הצעת חוק זו באה להשלים את התמונה באמצעות החמרת הענישה כלפי השוהה הבלתי-חוקי עצמו. להחמרת ענישה כנגד אותו שב"ח יש משמעות רבה. לא לחינם נציג המשרד לביטחון לאומי בדיוני הוועדה לביטחון לאומי ביחס לחוקים האמורים, הציג סקירה ביטחונית אשר התבססה על עמדות מערך המודיעין של משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי, שכן – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

השר, יש לי הצעה, הערת ביניים: במקום להגיד שלושת המ"מים, תגיד שלושת הטרורים.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

תציע את זה למשרד לביטחון לאומי. – – שכן תופעת השב"חים, בדגש על שב"חים מאיו"ש ומעזה, לא מבטאת רק פגיעה בריבונות מדינת ישראל, אלא יש לה אלמנטים נוספים, פליליים וביטחוניים. ביחס להיבט הפלילי, אציין כי מהנתונים עלה כי שב"חים שמקורם באיו"ש ובעזה מהווים לאורך השנים כ-80% מתופעת הפשיעה של האויב במדינת ישראל – עבירות מסוגים שונים, כמו עבירות רכוש, מרמה, עבירות מין וכו'. ביחס לאלמנט הביטחוני, אציין כי כניסת השב"חים מאיו"ש ומעזה לשטחי מדינת ישראל מאפשרת הסתובבות חופשית והיכרות מעמיקה עם השטח באופן שמסייע לבצע פיגועים קשים כלפי אזרחי המדינה, דבר המכונה בעגה הביטחונית "פיגועי איכות", לדוגמה הפיגועים הרצחניים שהתרחשו בערים בני ברק, תל אביב ואלעד בשנת 2022, שבהם שב"חים רצחו את אזרחי ישראל בתוככי שטח המדינה. עוד עולה כי בניתוח מגמות ביהודה ושומרון, החל משנת 2021, ניתן להבחין בעלייה חדה באירועי האלימות. לא אאריך בשאר הדברים. יש כאן גם את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-25 בינואר, ששם העירו השופטים לוי, קוטון ווינברגר את הדברים הבאים: "לא יכולנו להימנע מלציין, כי על רקע ההיבטים הביטחוניים הנלווים לעבירות הכניסה הבלתי חוקית לישראל והשהייה בה שלא כדין, העונש המרבי הקבוע לצידה (שנת מאסר אחת) עלול, במקרים המתאימים, שלא לבטא את החומרה הנשקפת מהמעשה". אומנם קיימת עכשיו – אומר השר לביטחון לאומי – מצוקת כליאה בבתי הכלא, אך לא ניתן להקל ראש בתופעה, כאמור, לנוכח האלמנטים החשובים: חיזוק הריבונות ומניעת עבירות. התיקון הראשון בהצעה, מטרתו הענקת כלי להתמודד עם טרור, וזאת באמצעות מניעת כניסה של מחבלים. ביום 2 ביוני אישרה ועדת שרים לענייני חקיקה את הצעת החוק כך שתקודם בהסכמת המשרד לביטחון לאומי, משרד הביטחון ומשרד המשפטים. לפיכך מבקש השר מחברי הכנסת לתמוך בהצעת חוק חשובה זו. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת שטרן, רצית להביע התנגדות.

עמית הלוי (הליכוד):

היו"ר משה רוט:

יש התנגדות, ואחרי זה יהיה לך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, עמיתיי השרים, המשפחה של שיר, ליבי איתכם, ואני מקווה שתמצאו נחמה בכל מה שיסוכם כאן. אני רציתי לדבר היום על יום ירושלים. אני קמתי בבוקר, וכמו פסק הרבנות הראשית, אמרתי הלל וברכה. אדוני היושב-ראש, רציתי לשאול את היושב-ראש, שמתערב כל כך בפסקי הרבנות הראשית ובמינויים, אם גם הוא אמר הלל וברכה. חבר הכנסת אבי מעוז, אתה בטח יודע שהיושב-ראש כנראה לא אמר הלל וברכה, רק אכפת להם את מי ממנים לרבנות הראשית.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

– – – להוריד אותו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עכשיו אני רוצה להגיד משהו אחר. תראו, יש היום את מצעד הדגלים.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

להוריד אותו – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני רצתי ברחובות ירושלים, בהרבה רחובות, הבוקר. אני אומר לכם את האמת ובכאב גדול: לא ראיתי אווירה של חג.

היו"ר משה רוט:

הוא הביע התנגדות.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

– – – אתה מוריד אותו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא ראיתי אווירה של חג, לא בירושלים, ולא צריך לדבר גם על תל אביב.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת שטרן, יש לך התנגדות לחוק, או שבאת – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא ראיתי גם בתל אביב. אחרי שאמרתי את זה, גם במצעד הדגלים, לצערי הרב, יכול להיות שהנכדים שלי ישתתפו – לעיתים הם משתתפים – אבל רוב עם ישראל, לא שהוא לא יודע מה זה יום ירושלים, הוא גם לא רוצה להשתתף במצעד הדגלים לא רק בתל אביב, בירושלים. אני הבאתי לירושלים, לעיר דוד, מאות אלפי חיילים עם השנים. הכרחתי אותם כמעט להחזיק תנ"ך – אתה יודע את זה, אבי מעוז – אבל חלק עם כיפה וחלק בלי כיפה. ומה אנחנו עשינו לתנ"ך? את מה שאנחנו עושים לירושלים: הפכנו את זה לסלע של מחלוקת.

היו"ר משה רוט:

אתה תומך בחוק?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

במקום ליצור אחדות, הוא יוצר שנאה. קודם שאלתי אותך אם אמרת הבוקר הלל בברכה, והעדפת לדבר ולא להקשיב, אז אל תתערב לי, בבקשה, עכשיו – – –

אבי מעוז (נעם):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, תודה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

להוריד אותו.

היו"ר משה רוט:

שנייה. הוא לא אמר שהוא מתנגד לחוק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ירדתי כבר. תגיד לו שכבר ירדתי.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אני רק מבקש להבהיר, ובשביל זה ביקשתי לעלות, שהחוק הזה, בניגוד למה שנכתב לכם, צריך להגיע לא לוועדה לביטחון לאומי אלא לוועדת חוץ וביטחון. אומנם יש פה מרכיב של הוועדה לביטחון לאומי, צביקה, וזה המרכיב של השוהים הבלתי-חוקיים, אבל הנושא העיקרי נידון – וכך גם היה תהליך החקיקה עד עכשיו, וזה הנושא העיקרי של החוק והוא ביטול המעמד, וכיוון שחוק איחוד משפחות נמצא בוועדת חוץ וביטחון, אני מבקש שגם ההצבעה, אדוני היושב-ראש, תהיה על העברת החוק לוועדת חוץ וביטחון. ואני מקווה שבחוק הזה אנחנו נהיה שותפים, כמו שאמר כאן חבר הכנסת שטרן – שאני מקווה שיצביע בעד – לבניין ירושלים. בהמשך להלל שאמרת בבוקר – אלעזר שטרן, לאן אתה יוצא? להצביע בעד החוק הזה. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. יש הסכמה או שיש – – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא, לא – – –

היו"ר משה רוט:

יש המלצה אבל יש בקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

בסדר. אז אנחנו – – –

היו"ר משה רוט:

זה בהסכמה?

אופיר כץ (הליכוד):

אליי לוועדת הכנסת.

היו"ר משה רוט:

אז כן לוועדת הכנסת? אוקיי. נעבור להצבעה על הצעת חוק כניסת שוהים בלתי חוקים, פעילי טרור ובני משפחותיהם לישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – 10 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כניסת שוהים בלתי חוקים, פעילי טרור ובני משפחותיהם לישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

33 בעד, עשרה מתנגדים ואפס נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק כניסת שוהים בלתי חוקים, פעילי טרור ובני משפחותיהם לישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת הכנסת לקביעה לאיזו – – –

קריאה:

ועדת הכנסת.

היו"ר משה רוט:

לוועדת הכנסת כדי להחליט לאיזו ועדה זה יעבור. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק נציב תלונות הציבור על רבנים, התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת ארז מלול ומשה פסל. מנמקים חבר הכנסת ארז מלול וחבר הכנסת משה פסל. חבר הכנסת ארז מלול, בבקשה. עשר דקות לרשותך – מנמק יחידי.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, יום ירושלים שמח. אני רוצה להציג בפניכם הצעת חוק שמטרתה לשפר את איכות שירותי הדת שניתנים לאזרחי ישראל. עד היום פניותיהם של אזרחים בתלונה על איכות השירות שקיבלו מרב שכונה, מרב אזורי או מרב עיר לא תמיד זכתה למענה הולם עקב עומס רב אשר חל על הרבנים הראשיים. הצעת החוק באה להקנות סמכות לשר לשירותי דת, בהסכמת הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות הראשית, למנות נציב תלונות הציבור. מינוי זה הוא מכריע בשיפור וייעול מתן שירותי הדת לציבור. על ידי מינוי פקיד ייעודי לטיפול בתלונות יוקל העומס, ובכך יובטח שכל תלונה תקבל מענה הולם וראוי. חבריי חברי הכנסת, כל אזרח במדינה כאן יודע כי לרבנים בישראל ישנו תפקיד חיוני מאוד בחברה שלנו, בכלל החברה שלנו. הם מפקחים על ענייני כשרות, נישואין, קבורה, וכן מתן תמיכה למשפחות. למסירותם אין גבול, שכן הם פועלים ללא לאות מסביב לשעון, גם בשבתות וגם בימים טובים, 24/7, כדי לתת את כל המענה הנדרש לאזרח. כולנו ראינו זאת במהלך תקופת החירום – עד כמה רבנים היו קשורים למשפחות, ליוו את משפחות השכול, תמכו בהן ועזרו להן. הצעת חוק זו לא רק קובעת את תפקידו של נציב תלונות הציבור, אלא גם מסרטטת את האחריות והסמכויות שכרוכות בתפקיד זה. על ידי כך, אנחנו שואפים לשרת טוב יותר את הצרכים של אזרחינו תוך מתן מנגנון לפתרון תלונות בצורה יעילה. לסיום, אני רוצה להודות לידידי היקר חבר הכנסת משה פסל, חבר כנסת חברתי. אנחנו עושים הרבה דברים ביחד, וגם בהצעת החוק הוא בא איתי יחד ולמדנו את הנושא.

טלי גוטליב (הליכוד):

ארז מלול (ש"ס):

אני קורא לחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו.

טלי גוטליב (הליכוד):

ארז מלול (ש"ס):

אמרתי, יושב-ראש הסיעה שלי, ינון, שתי דקות בול.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

מתנגד לחוק חבר הכנסת – הוא לא פה?

קריאה:

להשיב.

היו"ר משה רוט:

סליחה, השר ישיב.

טלי גוטליב (הליכוד):

בקצרה, השר.

היו"ר משה רוט:

כבוד השר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל בקצרה, הכול ברור. יש פשוט חוקים שלא צריך להוסיף, say no more. הממשלה שמחה על הצעות כאלה, נכון?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הרבנית עליזה אמרה לי: תעשה את זה קצר וקולע. אמרתי לה: קצר אני מבטיח, קולע לא יודע. אנא תתמכו בזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. מתנגד חבר הכנסת קריב, בבקשה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הנאום הקצר במליאה. גלעד, לא השתכנעת מהדברים שלי?

גלעד קריב (העבודה):

לא. השתכנעתי מדברים אחרים שלך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני רוצה להשלים את השכנוע.

גלעד קריב (העבודה):

טוב. אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברי הכנסת, אדוני השר, על פניו ההצעה הזאת נשמעת מצוין, נכון? נשמעת כאילו שר הדתות ומציע החוק מעוניינים לחזק את הדין המשמעתי על רבני ישראל. אבל האמת היא שמדובר בבדיחה עצובה. משרד הדתות לא מפעיל את מנגנוני הדין המשמעתי כיום בצורה – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא נכון. היה לנו דיון בשבוע שעבר. מפעיל גם מפעיל.

גלעד קריב (העבודה):

– – בצורה משכנעת. אנחנו עדיין ממתינים שתפרסמו את ההחלטה שלכם בעניינו של הרב שמואל אליהו, שמשום מה – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה לא מעודכן. גלעד, אתה לא מעודכן.

גלעד קריב (העבודה):

– – שמשום מה – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה לא מעודכן.

גלעד קריב (העבודה):

– – מוצגת כהחלטה שהיא לא לעיני הציבור. פרסמו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה לא מעודכן.

גלעד קריב (העבודה):

אוה, אז אני שמח לשמוע, אדוני. אתה מודיע לנו כאן שתפרסמו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מודיע לך שאתה לא מעודכן. המנגנון עובד, פועל.

גלעד קריב (העבודה):

אז אני חושב אחרת.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תשכנע.

גלעד קריב (העבודה):

אני חושב אחרת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – – אני שם.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, אדוני השר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

גלעד קריב (העבודה):

חבר'ה. אתה תצטרך להוסיף לי עוד מעט זמן.

היו"ר משה רוט:

לא לא לא. זה בסדר, אתה יכול להמשיך לדבר.

גלעד קריב (העבודה):

לא לא לא לא. אני לא יכול להמשיך לדבר.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

סליחה, תנו לו לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

אני שמח שאתה מודיע לנו שההחלטה בעניינו של הרב שמואל אליהו, שמוסתרת מעיני הציבור, תפורסם, בטח לקראת הבחירות לרבנות הראשית, שנוכל לראות מה החלטתם בעניינו של הרב שמואל אליהו, כמה תלונות הבאתם לעיונו של המנגנון המשמעתי. ולגוף ההצעה עצמה, רוב הרבנים שמכהנים במשרות רבניות ציבוריות כפופים היום לדין המשמעתי של השלטון המקומי, כי רוב הרבנים הרלוונטיים מכהנים בתפקידים של רבני שכונות ורבני יישובים. אבל משרד הדתות ומציע החוק לא רוצים שרבני השכונות יהיו כפופים לדין המשמעתי של עובדי השלטון המקומי, ולכן הם מציעים להקים מערכת נפרדת של דין משמעתי לאותם מאות רבנים שהתפקוד שלהם הוא במסגרת השלטון המקומי. ולכן, אנא, עם כל הכבוד לצורך למנות נציב וכו' – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – בואו נפעיל את הדין המשמעתי של עובדי השלטון המקומי על רבני השכונות – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כמו השופטים, כמו השופטים.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – על רבני השכונות, ובאמת נטפל בהפרות הדין המשמעתי מצד רבני שכונות, רבני יישובים. יש דין משמעתי לרבנים, אין שום צורך בהצעת החוק הזאת.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

תודה. ואני אשמח לקבל את ההחלטה בעניינו של הרב שמואל אליהו.

היו"ר משה רוט:

אם כן, נעבור להצבעה, בבקשה. נעבור להצבעה על הצעת חוק נציב תלונות הציבור על רבנים, התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 3 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק נציב תלונות הציבור על רבנים, התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

22 בעד, שלושה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק נציב תלונות הציבור על רבנים, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לחוק הבא על סדר-היום – הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (הליכי מס ומענקי סיוע) (תיקון – הפקדות משרת מילואים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אושר שקלים. מנמק המציע, חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול יום ירושלים שמח, יום שבו באמת, העיר הקדושה, שיש לה היסטוריה של למעלה משלושת אלפים שנה, שוחררה. אנחנו מחויבים לשמור עליה כשם שאנחנו מחויבים לשמור על כל ארץ ישראל שלנו. אנחנו גם מציינים ביום הזה את פטירתם של אחינו ואחיותינו מקהילת יוצאי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל. לגבי הצעת החוק. מערך המילואים במלחמת חרבות ברזל היה חלק מרכזי בתגובה הצבאית של ישראל על מתקפת החמאס. מייד לאחר תחילת המלחמה – אני מבקש קצת שקט, בבקשה – גויסו מאות אלפי חיילי מילואים מכל זרועות צה"ל. תרומתם הייתה קריטית להצלחת הפעולות הצבאיות ולהשבת הביטחון לאחר העימות. ההתגייסות הרחבה והמהירה של מערך המילואים העידה על יכולתו של צה"ל להתמודד עם איומים מורכבים בזמן חירום. האחדות והסולידריות בעם ישראל בלטו בעיקר בגיוס המילואים. המתקפה של חמאס והתגובה הצבאית שבאה בעקבותיה גרמו לאזרחים מכל רחבי המדינה להתאחד למען מטרה משותפת – ההגנה על המדינה ואזרחיה. חיילי המילואים מכל שכבות החברה, ללא הבדל מוצא או דעה פוליטית, התייצבו מייד לשירות מתוך תחושת אחריות משותפת. רק שנבין את הסיטואציה, אנשים עזבו הכול – את ביתם, את משפחתם, את העסקים שלהם – ודהרו לשדה הקרב כדי להגן על עם ישראל. לא הייתה להם לא היכולת הפיזית וגם לא המנטלית, כי פשוט הם לא היו נוכחים בעסקים שלהם, להפקיד את הכספים שהם היו אמורים להפקיד לחסכונותיהם השנתיים ובכך לקבל את הטבת המס השנתית שמגיעה להם. החוק הזה מציג את המובן מאליו, ואנחנו בסך הכול מאפשרים לאנשי המילואים עצמאים לקבל את מה שמגיע להם. אני שמח להציג בפניכם את הצעת החוק שיזמתי, שמיטיבה עם אנשי המילואים העצמאים, הצעת חוק הארכת תקופת ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון – הפקדות משרת מילואים), התשפ"ד–2024. על פי היוזמה תינתן האפשרות לכל עצמאי שהתגייס למילואים החל מ-7 באוקטובר 2023 ועד סוף שנת 2023, להפקיד לקופות הגמל וההשתלמות במהלך כל שנת 2024 ולקבל את הטבת המס המגיעה לו עבור שנת 2023. זאת, בלי לגרוע מזכויותיו אם יפקיד בנוסף גם בשנה הנוכחית את אותם כספים לחסכונותיו. אני רואה בכך חשיבות רבה. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור כאן ועכשיו למי שדאג לנו ונקרא לדגל כדי להגן על הבית. מי ששומר עלינו, אנחנו חייבים ומחויבים לשמור עליו. כיו"ר השדולה לעסקים קטנים ובינוניים אני מתכוון לכנס בקרוב את השדולה, ואליה יוזמנו ארגוני העצמאים, אנשים נוספים שגם חוו את אותן בעיות שנגרמו כתוצאה מהמלחמה, ואנחנו נשים דגש על עיקר המלחמה בצפון ובדרום. בנוסף, אני בקשר יום-יומי עם אנשי עסקים מרחבי הארץ כדי לנסות לסייע ככל שניתן, ובעזרת השם אמשיך לעשות זאת. ולכן אני קורא באמת לכולם להצטרף אליי ולהצביע בעד הצעת החוק.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אדוני השר, שר הבריאות. אני מזמין את שר הבריאות להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

להציג את החוק בשם שר האוצר?

היו"ר משה רוט:

בשם שר האוצר, כן. האמת שזה בשם הממשלה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תשובה קצרה. אני מתכבד להשיב בשם השר בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, על הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (הליכי מס ומענקי סיוע), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אושר שקלים. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת החוק, בכפוף לכך שבהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד האוצר על אגפיו השונים, כולל רשות המיסים ורשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון. האם מקובלים עליך הדברים האלה? אם כך, אפשר לתמוך בקריאה הטרומית בכפוף להתניות הללו. תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

רק חשוב לציין שזה יזורז כמה שיותר, כי מן הסתם אותם עצמאים צריכים גם לקבל איזושהי הטבה ל-2024.

היו"ר משה רוט:

בהקדם האפשרי. אם כן, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (הליכי מס ומענקי סיוע) (תיקון – הפקדות משרת מילואים), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (הליכי מס ומענקי סיוע) (תיקון – הפקדות משרת מילואים), התשפ"ד–2024, לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

15 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (הליכי מס ומענקי סיוע) (תיקון – הפקדות משרת מילואים), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור על פתיחת נציגות דיפלומטית זרה), שחבר הכנסת זאב אלקין ינמק. המציע, חבר הכנסת אלקין, בבקשה. כמה מתאים ליום ירושלים.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

נכון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, באמת אין יום יותר מתאים להעביר או לפחות להתחיל את תהליך החקיקה של החוק הזה מאשר היום, יום ירושלים. המהות של היום הזה, שעוד מעט גם מליאת הכנסת תציין אותו, היא באמת איחודה של ירושלים והפיכתה לא רק לבירת ישראל אלא בירת ישראל המאוחדת, עם ריבונות ישראלית בכל חלקי ירושלים. כידוע, לא כולם בעולם מוכנים לקבל ולהכיר בריבונות הישראלית על ירושלים המאוחדת. אחת מהדרכים הכי נפוצות והפופולריות להביע את חוסר הנכונות הזה היא לראות בירושלים או בחלקה בירה עתידית של מדינת פלסטין העתידית, והדרך לעשות את זה היא לפעול ולתת שירות דיפלומטי קונסולרי לפלסטינים ביהודה ושומרון מתוך ירושלים, כאקט סמלי של הכרזה שמדובר על הבירה העתידית של המדינה הפלסטינית. יש לצערי עד היום מספר מסוים של קונסוליות שעושות את הפעילות הזאת. כולן הוקמו היסטורית עוד לפני 1967. הן היו פעילות בירושלים בתקופה הירדנית, חלקן אפילו עוד קודם, עוד לפני מלחמת העצמאות, ולכן הן המשיכו את הפעילות הזאת גם לאחר מלחמת ששת הימים. מדובר בספרד, יוון, בלגיה, בריטניה, שבדיה, צרפת ואיטליה.

היו"ר משה רוט:

יש גם מדינות שהיום כבר לא קיימות בכלל כמדינה. גם לממלכה האוסטרו-הונגרית הייתה נציגות.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

נכון. למשל הקונסוליה של איטליה הוקמה כקונסוליה של סרדיניה, אם כבר אדוני רוצה ככה לגרות אותי לסיפור ההיסטורי, ואז אחרי האיחוד עם איטליה היא הפכה לקונסוליה האיטלקית. יש כל מיני סיפורים על הקונסוליות האלה והמבנים שלהן, וזה באמת נזק די גדול לריבונות הישראלית בירושלים. אבל לפחות במקרה הזה מדובר על קונסוליות שהיו קיימות מימים ימימה, ומדינת ישראל, לצערי, המשיכה להשלים עם זה במשך הזמן. אבל כל הזמן קיים לחץ על מדינת ישראל לפתוח קונסוליות חדשות ממדינות שרוצות או מכירות במדינה פלסטינית או רוצות להכיר בעתיד, ולתת על ידי זה ביטוי לתפיסתן שירושלים או חלקה צריכה להיות בירה של המדינה הפלסטינית. הסיפור הכי עכשווי היה בימי הקדנציה הקודמת – אני דווקא רואה פה את חבר הכנסת סער, הוא מכיר את הסיפור הזה הכי טוב מכולם – כאשר דווקא האמריקאים התלבטו אחרי בחירות בארצות הברית מה לעשות עם ההחלטה של הממשל הקודם על העברת השגרירות לירושלים. הבטחת הבחירות של הנשיא ביידן הייתה להקים קונסוליה אמריקאית בירושלים שתיתן שירות גם לפלסטינים, ואז לאזן את העברת השגרירות. היה ניסיון אמיתי לעשות את זה, ובימי הממשלה הקודמת דווקא, נדמה לי, חבר הכנסת סער, אם זיכרוני לא מטעה אותי, אתה התנגדת נחרצות לניסיון הזה להקים קונסוליה כזאת בירושלים, עד כדי איום, נדמה לי, בהפלת הממשלה. בסופו של דבר זה גרם לכך שמדינת ישראל, ממשלת ישראל דאז הציבה אולטימטום, וטו מוחלט על העניין הזה, ואני שמח שבדיאלוג עם האמריקאים הם שוכנעו לרדת מהרעיון הזה, והקונסוליה הזאת לא הוקמה.

דן אילוז (הליכוד):

– – – לפתוח את זה בלי לקרוא לזה ככה, אבל בסדר.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לא, אין קונסוליה אמריקנית ואין שירות לפלסטינים כתוצאה מזה. הרי זה הסיפור. הדוגמה הזאת מראה שהאירוע הזה יכול לחזור לשולחננו עוד ועוד פעמים, בטח ובטח במציאות שיש היום ובמגמה שיש היום של לא מעט מדינות מערביות להכיר בפלסטינים. אנחנו רואים את ההתנהלות הזאת באיחוד האירופי וגם בחלקים אחרים בעולם, ומדינת ישראל עלולה למצוא את עצמה תחת לחץ כבד, כולל ממדינות שהן בעלות ברית שלה – במקרה ההוא זה היה אפילו האמריקאים, בעלת הברית העיקרית שלנו – שילחצו עלינו להתיר הקמה של קונסוליה כזאת, ולא תמיד יהיו פה כוחות פוליטיים שידעו לעמוד על המשמר ואפילו לאיים בהפלת הממשלה כדי שזה לא יקרה. לכן נכון לעגן את האירוע הזה בחקיקה. אם אנחנו באמת מאמינים בריבונות ישראלית לנצח-נצחים על ירושלים המאוחדת, הדרך לעגן את זה היא בחוק-יסוד: ירושלים, כפי שאני מציע כאן, ולמעשה, אחת ולתמיד להכריע באירוע הזה. ברגע שזה חוק-יסוד של מדינת ישראל אז לאף אחד כבר לא יהיה טעם ללחוץ עלינו. זה גם יקטין את הלחצים, כי יהיה ברור שהאירוע הזה הוא לא חוקי, וגם אם נרצה מאוד לא נוכל להגיד כן, גם למדינות שהן ידידותיות לנו. ולכן אני חושב שמדובר בהצעת חוק שדווקא בעת הזאת היא מאוד מאוד חשובה למדינת ישראל, והיא תעזור גם להנהגה של מדינת ישראל לעמוד בלחצים מדיניים, שיכולים לבוא אפילו בעתיד הקרוב, ברגע שהחקיקה הזאת תושלם. מכאן גם בעיניי החשיבות שהחקיקה תושלם כמה שיותר מהר. אני מניח שכרגע – כי אני כבר קיבלתי שאילתות מכל מיני שגרירויות – החקיקה הזאת לא מטפלת, כפי שאמרתי, בקונסוליות שכבר קיימות, היא מדברת על הפתיחה של הקונסוליות החדשות, למרות שאם ממשלת ישראל תהיה מוכנה, ניתן במהלך החקיקה לשקול אם זה נכון שלמשל מדינות כמו ספרד – שלא רק הכירו במדינה פלסטינית, אלא שמעתי את סגנית ראש ממשלת ספרד מדברת על מדינה פלסטינית מהנהר לים, זאת אומרת שזה סוג של שלילה של עצם קיומה של מדינת ישראל – אני לא יודע אם זה נכון שמדינות מהסוג הזה ימשיכו לתת את הפעילות הזאת מירושלים. אני יודע שמשרד החוץ, למשל, פועל דווקא להגביל את הפעילות מהסוג הזה במקרה הספרדי, ויכול להיות שהחוק יוכל לתת מענה גם במקרים האלה. אבל כרגע זה לא כלול בחוק, אלא החוק מתייחס רק לפתיחה של הקונסוליות החדשות.

היו"ר משה רוט:

אבל יהיה מקום לשיפוי?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אני מניח שבוועדה תעלה גם השאלה, למשל מדינה שמכירה במדינה פלסטינית – האם נכון שתהיה לה קונסוליה כזאת שתיתן שירות לאוכלוסייה הפלסטינית בירושלים או לא, מבחינתנו. אבל בכל מקרה, בוודאי ובוודאי, אין ספק שהלחץ בעתיד מצד עוד מדינות אירופיות או מדינות אחרות יבוא, ולכן נכון להעמיד חסם חקיקתי מהסוג הזה שאני מציע כאן. אני גם רוצה לציין שהצעת החוק הזאת, למעשה יזמו אותה עוד בכנסת הקודמת, כשבאמת הייתה סכנה למהלך אמריקני כזה. צריכים לתת קרדיט לחבר הכנסת והיום השר ניר ברקת, שהגיש את הצעת החוק אז, וכמה חברי כנסת גם יזמו הצעת חוק כזאת או דומה בכנסת הזאת, אחד מהם הוא חבר הכנסת דן אילוז, שתכף יציג את הצעת החוק שלו. אגב, ראיתי פה את חבר הכנסת בצלאל. לא יודע למה הוא לא הצמיד, אבל גם לו יש הצעת חוק דומה, ואני אשמח אם הוא יביא אותה בעתיד ויצרף אותה גם למהלך החקיקתי הזה. בעיניי זה מהלך חוצה קואליציה ואופוזיציה. דווקא ביום הזה, יום ירושלים, אני חושב שרוב הכוחות בכנסת הזאת, הציוניים לפחות, צריכים להתאחד סביב ריבונות ישראלית על ירושלים המאוחדת, ואחת מהדרכים לעמוד כקיר ברזל, כנוסח ז'בוטינסקי, על ההגנה על הריבונות הישראלית על ירושלים מאוחדת היא בהחלט תיקון בחוק-יסוד: ירושלים שלמעשה יקבע את ההיבט הזה של הריבונות הישראלית בירושלים ולא יאפשר את הערעור המדיני על ריבונותנו בעיר הזאת. אני רוצה להודות לשר המשפטים, סגן ראש הממשלה ויושב-ראש ועדת שרים לחקיקה השר יריב לוין, שפעל כדי לקדם את האישור של הצעת החוק הזאת במליאת הממשלה, ורוצה להודות לשר החוץ ישראל כץ וגם לראש המל"ל צחי הנגבי, שכמובן התייעצו איתו סביב הצעת החוק הזאת, וקיימנו – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

תגיד: כל החברים שלי מהליכוד.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לא, לא קשור. חבר הכנסת אזולאי, אתה יודע שאני בן אדם ענייני, וכשמגיע קרדיט מגיע. אני יודע עם מי דיברתי ואני יודע – – –

היו"ר משה רוט:

הוא אמר קודם, אופוזיציה וקואליציה.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא, אני רוצה שייתן חיוך, זה מה שרציתי. הכול בסדר, עכשיו אפשר – – –

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אני בשמחה אחייך לך גם חינם, בלי שתקרא קריאת ביניים.

היו"ר משה רוט:

הוא הזכיר את זה. די לחכימא ברמיזא. הוא הזכיר את זה. אני קיבלתי מחמאה דווקא.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אני מאוד מאוד מקווה שגם בהמשך הממשלה תתמוך בהמשך הליכי החקיקה, והכנסת, ואני פה סומך גם על יושב-ראש הוועדה הרלוונטי וגם על יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ שיעשו הכול כדי לקדם את החקיקה הזאת כמה שיותר מהר, בגלל החשיבות המדינית שלה בעצם ימינו אנו.

אופיר כץ (הליכוד):

אם יש לך את דן איתך, תאמין לי שזה יהיה מהר.

היו"ר משה רוט:

תודה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה. כמובן, אני קורא לכנסת לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר משה רוט:

וזה יעבור לוועדת החוקה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

זו ההמלצה שלי.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, חבר הכנסת אלקין.

היו"ר משה רוט:

להצעת חוק זו הוצמדה הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת דן אילוז. אזמין בבקשה את חבר הכנסת דן אילוז לנמק את הצעת החוק. בבקשה, שלוש דקות לרשותך, אדוני.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום ירושלים, היום שבו אנחנו חוגגים את איחודה של עיר הבירה הנצחית שלנו, אני עומד כאן בגאווה רבה כדי להציג בפניכם תיקון לחוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל שיאסור פתיחת נציגויות דיפלומטיות זרות בעיר הבירה של מדינת ישראל. לאורך ההיסטוריה, ירושלים הייתה – ותישאר – בירתה הנצחית של העם היהודי. היא סמל לריבונותנו ולזכותנו ההיסטורית על כל הארץ הזו. אך בשנים האחרונות אנחנו עדים לניסיונות מתמשכים מצד כוחות בין-לאומיים לערער על מעמדנו בירושלים ולחלק את עיר הקודש שלנו. אנחנו לא נעמוד מנגד כשמנסים לקחת מאיתנו את מה ששייך לנו בזכות ולא בחסד. ההצעה שאני מביא בפניכם היום נועדה לשים קץ לניסיונות אלו. היא תבטיח שאף ישות מדינית זרה לא תוכל לפתוח נציגות דיפלומטית בירושלים אשר נועדה לשרת את מי שאינו תושב ישראל, אזרח ישראל. ההצעה באה מתוך ידיעה ברורה שפתיחת נציגות כזאת תהווה צעד ראשון ומסוכן בכיוון של חלוקת ירושלים. אנו לא נאפשר זאת בשום פנים ואופן. למי שמפקפק בזכותנו על ירושלים, אני מזכיר את המהלך ההיסטורי של העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים ואת ההכרה הבין-לאומית שהשגנו בזכות עמדה תקיפה ונחושה. לא נרשה לאף גורם לפגוע בריבונותנו או להטיל ספק בזכותנו הלגיטימית על עיר הבירה שלנו. חבריי, חבר הכנסת אלקין דיבר על ספרד, שאומנם לא ברור עדיין אם היא כלולה בחוק או לא, אבל אני רוצה בוועדות כן להתעקש שגם הנושא של הנציגויות הקיימות יהיה חלק. לספרד יש נציגות בירושלים שמשרתת את תושבי הרשות הפלסטינית. הגיע הזמן לסגור אותה, ומייד. ספרד הכריזה – – –

שלום דנינו (הליכוד):

סגרו.

דן אילוז (הליכוד):

לא, זה בתהליך. וכן, אני מברך את שר החוץ – אתה צודק על הדבר הזה – שהוא הצהיר שזה צריך לקרות, באמת צריך להגיד את זה. ספרד הכריזה שהיא מכירה במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי וללא משא ומתן עם ישראל, וכל זה אחרי 7 באוקטובר. בכך, ספרד העניקה פרס לטרור ומעודדת עוד ועוד טבח נגד יהודים ונגד העולם החופשי כולו. אם ספרד רוצה להקים נציגות למדינה פלסטינית מדומיינת, שתעשה זאת בחלל החיצון ולא בירושלים. חבריי, הצעת החוק הזו היא לא רק חשובה, היא הכרחית. היא נועדה להגן על ירושלים שלנו, למנוע חלוקתה ולשמור על ריבונותה. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אני מזמין את שר הבריאות מר בוסו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, הפעם בשם משרד החוץ, אבל בשם הממשלה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי הכנסת המציעים, אני משיב כאן על הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור על פתיחת נציגות דיפלומטית זרה), של חבר הכנסת זאב אלקין וחבר הכנסת דן אילוז. מוצע כי מדינת ישראל לא תאפשר לישות מדינית זרה לפתוח או להפעיל בירושלים נציגות דיפלומטית שנועדה לשרת את מי שאינו תושב ישראל או תושב אותה ישות. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו היא ועדת חוקה, חוק ומשפט, והיא בתמיכת הממשלה. הצעת החוק של חבר הכנסת דן אילוז וחבר הכנסת זאב אלקין – קידום פתיחת נציגויות דיפלומטיות אשר מואמנות למדינת ישראל בלבד. משרד החוץ פועל לעידוד מדינות זרות לפתוח שגרירויות בירושלים. משרד החוץ בראשות השר כץ לא יאפשר פתיחת נציגויות דיפלומטיות בירושלים שאינן מואמנות לישראל. הצעת החוק הזו מבקשת לעגן מדיניות זו בחקיקה. עמדת הממשלה כפי שנקבעה על ידי ועדת שרים היא לתמוך, בכפוף לשני תנאים חשובים: 1. המשך הליכי חקיקה יקודם בהסכמת משרד ראש הממשלה, משרד החוץ ומשרד המשפטים; 2. ייבחן קידום הנושא במסגרת חוק רגיל ולא בחוק-יסוד, שזו נקודה שביקשו שנביא. עמדת שר המשפטים תהיה העמדה הקובעת לעניין חוק זה. אז האם מקובלים עליכם התנאים הללו? אם כן, אני מבקש בשם הממשלה לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

אבל נצביע. זה יוחלט בוועדה, אם כן.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה רוצה לענות?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אף אחד לא התנגד – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול ברור.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

אם כן, אנחנו מצביעים על הצעת החוק כמו שהיא. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור על פתיחת נציגות דיפלומטית זרה), של חבר הכנסת זאב אלקין. אחריה נצביע על הצעת החוק שהוצמדה לזה. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור על פתיחת נציגות דיפלומטית זרה) לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

18 בעד, שבעה מתנגדים, אפס נמנעים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אפשר להוסיף אותי בעד?

היו"ר משה רוט:

יש עוד חוק, כן. יש עוד הזדמנות. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור על פתיחת נציגות דיפלומטית זרה), של חבר הכנסת זאב אלקין אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. כעת, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור על פתיחת נציגות דיפלומטית זרה) של חבר הכנסת דן אילוז. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור על פתיחת נציגות דיפלומטית זרה) לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

19 בעד, שבעה מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור על פתיחת נציגות דיפלומטית זרה), של חבר הכנסת דן אילוז, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת אלי דלל וקטי קטרין שטרית. לחוק הזה הוצמדה הצעה של חברת הכנסת אתי עטייה, ויש עוד הצעת חוק בעניין, של חברת הכנסת שרן מרים השכל. תחילה ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת אלי דלל, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת קטי שטרית. חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום ירושלים שמח. ביום י"ח באדר, 27 בפברואר 2024, התקיימו בחירות במועצות האזוריות וברשויות המקומיות. הבחירות התקיימו במועד זה לאחר שנדחו בכמה חודשים, וכן נדחו כמה פעמים בשל מלחמת חרבות ברזל, שפרצה ב-7 באוקטובר וגרמה לקושי רב לאזרחי ישראל ולמתמודדים בבחירות. הבחירות התקיימו בעיצומה של המלחמה וחרף העובדה שמועמדים רבים שהו באותה העת בשירות מילואים או תרמו למאמץ המלחמתי בדרכים אחרות. עקב האמור, חלק מהמועמדים למועצות המקומיות ולרשויות המקומיות לא הספיקו לבקש ולקבל מימון להוצאותיהם בתקופת הבחירות במועד הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג–1993. אם כן, מוצע להאריך לגבי אותם מועמדים את המועד להגשת בקשות למימון ל-30 ימים לאחר המועד שבו ייכנס לתוקף החוק דנן, ולאפשר להם לקבל את המימון בכפוף לכך שיעמדו בהוראת חוק המימון. במקרה הזה קיים צידוק מיוחד לאפשר את התיקון, בהתחשב בקושי של המועמדים לעמוד בלוח הזמנים שנקבע בדין, וזאת הן בשל דחיית מועד הבחירות בעטייה של המלחמה והן בשל הקושי שגרמה המלחמה עצמה בהגשת הבקשות. תודה, אדוני.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. מנמקת חברת הכנסת שטרית. בבקשה, גברתי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השר, קודם כול, אני רוצה להתחיל בתודה, תודה לחברי הכנסת שהצטרפו להצעת החוק הזו, שהיא מאוד מאוד חשובה. לדעתי, יש פה קונסנזוס בקרב חברי הכנסת שהצעת החוק הזו היא חשובה מאוד. אני רוצה להודות לכל יוזמי החוק בשם אותם חברי מועצת העיר וראשי הערים, תודה גדולה. המטרה של החוק היא להאריך את המועד לבקשת קבלת המימון לבחירות לרשויות המקומיות. בימים כתיקונם נקבע יום הבחירות לרשויות המקומיות ב-31 באוקטובר 2023. בעקבות הטבח הנוראי של 7 באוקטובר מצאה הממשלה לנכון לדחות את הבחירות ל-30 בדצמבר 2023, ולאחר מכן זה נדחה פעם נוספת. לבסוף, ב-27 בפברואר 2024 התקיימו בחירות למועצות האזוריות ולעיריות הרבות ברחבי הארץ, והסבב השני היה ב-10 במרץ 2024. אני חייבת לציין שהבחירות האלה בעצם התקיימו בעיצומה של המלחמה – מלבד צפון ודרום, שלא השתתפו במערכת הבחירות הזו, בעצם כל הרשויות הצטרפו – יחד עם העובדה שמועמדים רבים שירתו באותה עת במילואים או שהם תרמו למאמץ המלחמתי בדרכים אחרות. גם המסרים שהיו לפני המלחמה היו אחרים לגמרי מאשר אחרי, ולכן נדרשו גם לזה תקציבים.

היו"ר משה רוט:

גם הצרכים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ברור שגם הצרכים. והדבר החשוב ביותר – וחבל שגם חברי הכנסת מהמגזר לא נמצאים פה, אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שרבים מהמועמדים טענו שהיו בעיות קשות מאוד במילוי הטופס המקוון כדי לקבל בחזרה את ההשתתפות, זאת אומרת שהייתה בעיה עם הטופס, הייתה בעיה עם הבנת הטופס, והייתה בעיה גם עם העומס הרב שהוטל על האתר באותו זמן. נמסר לי שיש כאלה שמילאו את הטופס, והטופס חזר כלעומת שהם מילאו אותו. בעקבות זאת חלק מהמועמדים למועצות המקומיות ולרשות העיר לא הספיקו לבקש ולקבל מימון להוצאות הרבות שהיו להם במערכת הבחירות, וכמובן, אנחנו מדברים על מי שהיו לו הוצאות במסגרת החוק. אנחנו לא מדברים על מי שחרג או משהו כזה – עם זה המדינה יודעת מה לעשות. לפי הצעת החוק שאנחנו מציעים ניתן לאפשר לרשימה, סיעה או מועמד שזכאים למימון ולא מסרו הודעה לשר הפנים לעניין מימון הבחירות במערכת הבחירות האחרונה, למסור הודעה בתקופה של 30 יום לאחר כניסת החוק לתוקפו ולקבל את המימון. אני חייבת להגיד לך, אדוני היושב-ראש, וחברים יקרים – – –

שלום דנינו (הליכוד):

למה רק 30 יום?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בוועדה אנחנו יכולים גם להאריך את זה.

שלום דנינו (הליכוד):

זה כסף שלהם, זה עומד שם, חונה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, לתת להם הארכה מבחינת מתי להגיש את זה.

שלום דנינו (הליכוד):

עד סוף השנה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בסדר גמור. בתוך הוועדה אנחנו יכולים גם לשנות את התאריכים. אבל מה שהכי חשוב זה שהמספרים הם גדולים מאוד, זאת אומרת, זו לא הייתה בעיה נקודתית במקום מסוים של מישהו ששכח. רבים מהמועמדים – לי נודע שמדובר ב-130 מועמדים שפשוט ניסו להגיש את זה, והטופס חזר; היו במילואים, לא הצליחו למלא את זה בתאריך הנקוב. חייבים להתחשב בהם. אנחנו מתחשבים בכל כך הרבה דברים, היות שאנחנו לא נמצאים במצב נורמלי ורגיל, וכנראה שהם לא הצליחו למלא את זה כמו שצריך. זה לא שהם עשו את זה בכוונה תחילה או נניח מרצון לרמות את המערכת. אני באה מהרשויות המקומיות. עבדתי שם שנים רבות, ואני יכולה להגיד לך שהמועמדים מקפידים מאוד על הנהלים, מקפידים מאוד למלא את הדברים, כי הם יודעים שמדובר בכסף שחייב לחזור אליהם. אני מכירה מועמדים שמִשכנו דברים כדי להתמודד, הם זכו, והם צריכים לקבל חזרה את המימון. לצערי הרב, חבל שזה לא יכול להסתיים אחרת – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – וצריך חוק לזה, אבל בשביל זה אנחנו נמצאים פה – זה בדיוק התפקיד שלנו כחברי כנסת. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה לחברת הכנסת. הצעת חוק דומה – הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, משפט אחד. אני רוצה להודות ליושב-ראש מרכז השלטון המקומי, למר חיים ביבס, שדואג לראשי הרשויות ולמועמדים, וביקש שנעביר את החוק הזה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

הצעת חוק הרשויות המקומיות של חברת הכנסת שרן מרים השכל. ינמק את הצעת החוק חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני באמת התבקשתי על ידי חברתי לסיעה, חברת הכנסת שרן השכל, לנמק את הצעת החוק שלה, שקיבלה את תמיכת הממשלה, היות שהיא נמצאת כרגע בנסיעת הסברה בחוץ לארץ ולא יכולה להיות פה ולנמק את הצעת החוק.

היו"ר משה רוט:

שיהיה לה בהצלחה, ואנחנו מצטרפים לברכת ההצלחה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

בוודאי שאנחנו מברכים אותה בהצלחה.

אופיר כץ (הליכוד):

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לא. חבר הכנסת אופיר כץ, אם שאלת, זאת לא הצעת חוק מוצמדת, כי היא הוגשה במקביל לפטור מחובת הנחה. נדמה לי שהיא מס' 1, לפני הצעת החוק של חברי הכנסת דלל וקטי שטרית, לכן אלה שתי הצעות חוק שבאות במקביל, והשלישית היא מוצמדת. כבר נימקו כאן חברי כנסת לפניי. למעשה, אנחנו מדברים על אותו רעיון, אותה הצעת חוק, שמאפשרת למועמדים שבגלל הנסיבות המיוחדות שקרו בבחירות המקומיות השנה, עם המלחמה ועם דחיית מועד הבחירות – מאפשרת להם לעשות את הדבר הכי טבעי: לקבל את ההחזר מהמדינה כפי שמגיע להם על פי חוק. נוצרה בעיה ביורוקרטית שבגלל אירועי המלחמה חלק מהמועמדים לא הגישו את הבקשה הפורמלית להחזר הזה בזמן שהיו צריכים. חלק טוענים שהגישו אבל לא הצליחו לוודא מול משרד הפנים שהוא קיבל, והיום משרד הפנים לא מוצא את הבקשות האלה. אין שום סיבה שמועמדים שגם כך, ההתמודדות של השנה הייתה מאוד מאוד לא פשוטה, וגם הטילה עליהם הרבה הוצאות נוספות, כי הם היו צריכים לעשות בפועל שני קמפיינים בלי שהמימון גדל בצורה משמעותית אלא רק בצורה חלקית מאוד – אין סיבה שהם ייפגעו גם מהדבר הפרוצדורלי הזה. אני אגיד באופן כללי, בכלל בעיניי הצורך בבקשה כזאת הוא מבחינה מסוימת מיותר. המצב הנורמלי היה שאם מישהו מתמודד ומגיע לו החזר מהמדינה, הוא היה מקבל את זה אוטומטית, אלא אם כן הוא באופן אקטיבי הודיע שהוא מבקש לוותר על ההחזר הזה. אבל אנחנו במדינת ישראל מומחים למצוא תחנות ביורוקרטיות כדי להפיל אנשים ומועמדים. איך אני יודע? כי התברר שהוראת שעה דומה התקבל כבר פעמיים, גם בבחירות המקומיות ב-2008 וגם בבחירות המקומיות ב-2014, זאת אומרת שגם בלי מלחמה היו מצבים שהיו מועמדים שנפלו על הדבר הזה. יכול להיות – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רעיון מצוין. אנחנו בעד.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

יכול להיות שבעתיד צריך בכלל להוריד את הדבר הזה ולהפוך את זה לטייס אוטומטי ושתהיה פחות ביורוקרטיה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נכון מאוד.

היו"ר משה רוט:

אולי נעשה את זה בוועדה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

כן, יכול להיות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גם שהטופס יהיה נורמלי. הטופס מאוד מקשה עליהם.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אבל כרגע, בתנאים האלה שיש, לפחות את המינימום – לעשות צדק עם מועמדים בתנאים המיוחדים. הם עשו את זה בתנאים רגילים פעמיים, אז בטח יש סיבה לעשות את זה בתנאים של השנה. לכן חברתי חברת הכנסת שרן השכל יזמה את החוק הזה יחד עם עוד הצעות חוק דומות של כמה חברי כנסת. אני קורא לכנסת לאשר, לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני.

היו"ר משה רוט:

להצעת חוק זאת הוצמדה הצעת חוק הרשויות המקומיות של חברי הכנסת חוה אתי עטייה וחבר הכנסת אופיר כץ. ינמק חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מנמק פה בשם חברת הכנסת אתי עטייה, שהיא היוזמת הראשונה של החוק. האמת שאין הרבה מה לנמק אחרי – אנחנו מוצמדים, ודיברו כאן חברי הכנסת דלל, שטרית ואלקין. באמת נעשה פה עוול, בעיקר למשרתי המילואים. כששמעתי גם אני את מספר המועמדים שנתקלו בקושי הזה מבחינת לוחות זמנים – אז יש פה באמת תקלה רצינית במשרד הפנים. טוב שהשר הבין את האירוע, וביחד עם הכנסת והמשרד שלו נולדו החוקים האלה בשביל לתקן את העוול למועמדים, וזה באמת משהו שמגיע להם. אלה סכומים גבוהים, ובגלל טעויות כאלה קטנות, הם לא צריכים לשלם את המחיר, בעיקר שהרבה אנשים הם חברי מועצה ועושים את העבודה בהתנדבות. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעות החוק. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אני מזמין את השר אוריאל בוסו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

היו"ר משה רוט:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הריני להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם ועדת הכנסת, הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 53) (ערעור על החלטה בדבר פרישה מסיעה), התשפ"ד–2024. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

כבוד השר, בבקשה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

ביקשו שלא אאריך. הצעת חוק הרשויות המקומיות של חברי הכנסת – אני לא אזכור את כולם, אבל של כל חברי הכנסת שהגישו – מימון בחירות (הוראת שעה) (הארכת מועד לקבלת מימון), התשפ"ד–2024. ללא ספק, חוק הרשויות המקומיות, התשמ"ג–1993, נותן בדיוק את הסעיפים 11 ו-12 לחוק המימון הקובע, וכאן מבקשים שבבחירות שהתקיימו בחודש פברואר, תינתן תקופה נוספת של 30 יום לבקשה. מדובר בנסיבות חריגות ביותר. ועדת שרים החליטה לתמוך בהצעת בקריאה הטרומית בכפוף להמשך קידומה בתיאום והסכמה עם המשרדים הנוגעים בדבר – משרד הפנים, משרד האוצר ומשרד המשפטים. בכפוף להתניות אלה, אציע לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת קריב רוצה להתנגד. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, הצעת החוק המדובר נועדה, על פניו, להעניק סיוע לנציגי המפלגות השונות בהתמודדות שלהם ובפעולה שלהם ברשויות המקומיות.

אופיר כץ (הליכוד):

גלעד, זה יותר עצמאיים ולא מפלגות.

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן, גם עצמאיים, גם מפלגות.

אופיר כץ (הליכוד):

בעיקר עצמאיים.

גלעד קריב (העבודה):

לא, בסדר גמור. אבל אני חייב להבין מחבריי לקואליציה שהציעו את הצעת החוק: אם כל כך אכפת לכם מהרשויות המקומיות, איך יכול להיות שראש הממשלה נתניהו מסייר היום בעיר קריית שמונה השרופה והמופגזת ולא נפגש עם ראש העיר? תסבירו לי איך יכול להיות שראש הממשלה שלכם נסע היום לסיוע בצפון ולא נפגש עם אביחי שטרן, איש הליכוד, ראש העיר המפונה, המופגזת, השרופה והנטושה, רק כי היא תומך בדמות אחרת מהליכוד, או כי אביחי שטרן לא בא טוב בעיניים לרעיית ראש הממשלה. איך אתם מביאים לכאן חקיקה על רשויות מקומיות כשראש הממשלה נסע ולא טורח להיפגש עם ראש מועצת גליל עליון מר גיורא זלץ ועם אף ראש רשות אחרת? ואתם מדברים איתנו על רשויות מקומיות. תרשו לי להקריא את מה שאמר ראש עיריית קריית שמונה על המעשה הנכלולי והשפל של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שנכנס לחמ"ל העירוני, אבל לא טרח להיפגש עם ראש העיר ולשמוע את דבריו. איש הליכוד אביחי שטרן: "לתושבי קריית שמונה אין זמן, סבלנות וכסף להצגות של פוליטיקה זולה בזמן מלחמה. כל האמת בתמונה אחת. אם ראש הממשלה היה באמת מבקש ורוצה להוביל שינוי בקריית שמונה הוא היה חייב את ראש העיר לצידו, יחד עם מנהלי האגפים והמחלקות. הוא היה חייב להיפגש עם אלו שמתפעלים את העיר יום-יום, אלו שדואגים לטפל באלפי תושבי קריית שמונה שפונו למעל 460 יישובים ברחבי הארץ. אבל לצערי, בשביל הממשלה הזו", דברי איש ליכוד, "הכול הצגה. פייק של אכפתיות, פייק של ביטחון, פייק של עשייה. ראש הממשלה הגיע ל'סיור' רושם בצפון, והקיף עצמו בשחקנים בכדי לחזק את מעמדו הליכודי. הצפון בוער, וראש הממשלה עושה פוליטיקה קטנה. כציוני, כישראלי, כאיש ליכוד בהווה, כתושב קריית שמונה וכראש העירייה של קריית שמונה – –"

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

"– – אני כואב את הפוליטיקה שלנו". ואם איש הליכוד אומר על ראש הממשלה שלכם שהוא פייק אחד גדול, מי אנחנו שנחשוב אחרת? פייק של ראש ממשלה, פייק של ממשלה, פייק של קואליציה. תתביישו לכם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אם כן, נעבור להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), של חברי הכנסת אלי דלל וקטי קטרין שטרית. אחריו נצביע על שני החוקים הנוספים. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

18 בעד, אחד מתנגד. אני קובע כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת אלי דלל וקטי קטרין שטרית, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

לוועדת הצפון והגליל. לוועדה לענייני הצפון והגליל.

קריאה:

אין ועדה כזאת.

גלעד קריב (העבודה):

סליחה, הצפון והדרום – הגליל והנגב, ועדת הנגב והגליל.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

השאלה אם יש הסכמה לגבי ועדה או אין הסכמה.

גלעד קריב (העבודה):

אין הסכמה.

היו"ר משה רוט:

אם כן, זה יעבור לוועדת הכנסת לקבוע את הוועדה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת שרן מרים השכל. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

18 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), של חברת הכנסת שרן מרים השכל, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה.

אופיר כץ (הליכוד):

הנגב והגליל גם. אני זורם, גלעד.

היו"ר משה רוט:

אם כן, יעבור לוועדת הכנסת כדי לקבוע את הוועדה.

אופיר כץ (הליכוד):

היו"ר משה רוט:

להצעת חוק זו הוצמדה הצעת חוק הרשויות המקומיות. נעבור להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת חוה אתי עטייה ואופיר כץ. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, לוועדת שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

20 בעד, אחד מתנגד. אני קובע – – –

קריאות:

היו"ר משה רוט:

סליחה, לא להפריע להצבעה. לא להפריע להכרזה. אני קובע כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת חוה אתי עטייה ואופיר כץ, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכנסת לקבוע את הוועדה לדיון. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הכללת בתים מאזנים בהיתר מגורים לחוסים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר וקבוצת חברי הכנסת. ראיתי שיש קבוצה, רציתי לראות אם יש שמות, לכן התעכבתי. חברת הכנסת וולדיגר, את מוזמנת לנמק את הצעת החוק, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד השר, שרה, לא יודעת מי נמצא פה, חברי כנסת נכבדים, בשנת 2016 נפתח הבית המאזן הראשון בישראל, ותודה ענקית לפרופ' פסח ליכטנברג, שהוא היוזם ועשה את הפלא הזה. מאז נפתחו בתים נוספים – מעט מדי, כ-21 כיום, ולצערי, לא די בהם; צריך עוד הרבה הרבה יותר. משרד הבריאות בעצמו, בתוכנית הלאומית שלו, דיבר על כ-150 בתים כמטרה. אני מקווה שנצליח לעמוד בה. מטרת הבתים האלה היא לעזור למתמודדי נפש ולסובלים ממשברים נפשיים חריפים אשר אינם יכולים להישאר במסגרת מגוריהם, וזקוקים למענה אינטנסיבי בבריאות הנפש, לעבור את התקופה הזאת, תקופת השיא של המשבר, בקהילה עצמה, ולהימנע מהצורך באשפוז פסיכיאטרי. הבתים המאזנים ממוקמים בקהילה, בתוך שכונת מגורים, מתוך תפיסת העולם הרווחת כיום שלפיה טיפול במסגרת קהילתית לרוב מועיל יותר מאשר במסגרת אשפוזית. הייחודיות של הבתים האלה היא בדיוק המיקום שלהם בקהילה, אופיים הקטן, המשפחתי, ואינטנסיביות הטיפול האמבולטורי. כל זה באמת מרים אותו וממש מיטיב את הטיפול באותו מתמודד, באותו איש עם קשיים, על פני אשפוז. הבעיה היא פה לגבי חוק התכנון והבנייה, שדורש היום שהקמת בית כזה תצריך אישור מיוחד. על פי סעיף 63א לחוק התכנון והבנייה, כאשר קרקע מיועדת למטרות מגורים בתוכנית מתאר או בתוכנית מפורטת, רואים ייעוד זה כאילו הוא כולל בין השאר היתר למגורי מתמודדי נפש שמשרד הבריאות אישר להם לגור במסגרות מגורים עצמאיות או מוגנות. בתוספת החמישית לחוק מפורטים כמה סוגי מגורים כאמור, כולל הוסטלים, כולל דיור מוגן, כולל קהילה תומכת ועוד כהנה וכהנה. בית מאזן לא כלול בה, אבל הוא לא כלול בה לא ברמת המהות, אלא כי הוא לא היה קיים; המסגרת הזאת לא הייתה קיימת כשחוקקו את החוק וכתבו את התוספת החמישית. זה משהו טכני ולא מהותי. ולכן אני מבקשת את הצעת החוק הזו, שתתקן את הרשימה בתוספת החמישית ותכניס לתוכה גם את הבית המאזן. המצב המשפטי היום מהווה מחסום להקמת בתים מאזנים, וחושף את המפעילים של הבתים האלה שכבר קיימים לתביעות מצד רשויות מקומיות ואזרחים פרטיים בשל אי-התאמה לחוק. לכן אני מציעה להוסיף את הבתים המאזנים לרשימה המפורטת בתוספת החמישית, וכן להגדיל את מספר האנשים היכולים להתגורר במסגרת ל-12 אנשים, כפי שנקבע באמות המידה של משרד הבריאות. לא קשור לתיקון החוק, אבל חשוב לי להדגיש שיש להכניס – ואני לא יודעת אם שר הבריאות עוד נמצא פה; אמור להיות פה.

היו"ר משה רוט:

נמצא. נמצא.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אה, הינה שר הבריאות. אני רוצה רק להגיד לשר הבריאות: אני מבקשת וחושבת שזה נכון – לא במסגרת החוק הזה, אבל בהחלט להכניס את הבתים המאזנים לתוך סל הבריאות – זה הצורך – ובכך באמת לאפשר לכל מבוטח שצריך את המענה הזה, והמענה הזה לא רק ישפר את אותו מטופל, אלא בהחלט בהחלט יאפשר צמצום המיטות בבתי החולים הפסיכיאטריים, שהעלות שם היא כפולה ומכופלת. זו הדרך לעשות את הדבר הזה, ולהכניס את זה לתוך סל הבריאות. ככה נצליח לממש את התכלית של הבתים האלה – להוות חלופת אשפוז ראויה ולהחזיר את המתמודדים לקהילה ללא צורך באשפוז. אני רוצה להוסיף עוד ולומר ולבקש ממך, השר, ומכל הנוגעים בדבר, להמשיך ולעבוד על יצירת רצף טיפולי שיקומי אמיתי בתחום בריאות הנפש. היום, לצערי הרב, אין רצף כזה, ויש הרבה חורים שחורים. אז אכן, המשרד עושה ועושה הרבה, אבל עדיין זה לא מספיק. יש עוד הרבה עבודה שצריך לעשות. עד שהעבודה הזאת תיעשה, אני בינתיים קוראת לקופות החולים להתקשר עם כמה שיותר בתים מאזנים, לתת מענה ולא להקשות, וכמובן להקים בעצמן בתים שכאלה. אני קוראת גם לראשי הערים, עדיין, כל עוד החוק לא מתוקן, לאשר בתים כאלה. זה חשוב, זה נכון, גם למתמודדים עצמם, אבל גם לערים שלכם, שיהיו ערים הרבה יותר סובלניות, הרבה יותר מכילות; מקבלים את האחר אמיתי, לא רק כסיסמה. בעיניי, זה לא רק שהמתמודד או האדם האחר יזכה, אלא גם האנשים so called הרגילים יזכו להכיר דברים אחרים, לפתוח את המוח ולהבין שלכל אחד יש מקום בתוך הקהילה שלנו. וכאן הקריאה האחרונה שלי לפני שאני מסיימת, למרות שיש לי עוד זמן. הקריאה הזאת היא לא רק לראשי ערים אלא גם לתושבים, בעצם לכולנו, לפתוח את העיניים, את הלב ואת הראש ולא לפחד. אני חייבת לספר לכם מקרה שקרה בחדרה – לא על בית מאזן, על דירה, דירה שגוף מסוים שכר לחמש בנות שהן מתמודדות נפש אבל בטיפול, המחלה מוחזקת, הן כמונו לכל דבר ועניין. אחד מהשכנים שמע שיש להן טייטל של מתמודדות נפש, והוא שלח – חבל על הזמן, את כל העיר הוא הציף. הוא שלח מכתבים, כמובן הציף את כל העיר ואת כל השכנים באזור – מכתבים למשרד הבריאות, מכתבים לראש העיר ולכל מי שאפשר. זה פשוט הזיה. זאת אפליה. זאת הזיה. במקרה הזה זה בית שעומד לגמרי בהתאם לחוק ובהתאם לחקיקה הקיימת. אני אומרת, מה קורה לנו? בואו נהיה סבלניים, בואו נסיר את כל הסטיגמות. מתמודד נפש, כשהוא מטופל, הוא כמו כל אחד מאיתנו, ואין ספק שלפי הסטטיסטיקה, אפילו פה, בחדר הזה, כשהוא מלא, יש כמה כאלה, אם הם מוכרים ואם לא. זאת המטרה שלנו. ככה נהפוך לעם הרבה יותר חזק, הרבה יותר משמעותי, כי מה שחשוב בסוף זה החוסן שלנו, כולל החוסן הנפשי. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, חברת הכנסת. אני מזמין את השר אוריאל בוסו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק הזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סוף-סוף חוק שקשור אליו.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת מיכל, אני אענה בחצי מילה. כפי שהמשרד נתן את עמדתו בהצעת החוק של גלית דיסטל אטבריאן, גם כאן המשרד אומר שבימים אלו מבוצעת במינהל התכנון עבודת מטה מקצועית, יחד עם משרד הבריאות ומשרד הרווחה, לשם בחינת הצרכים השונים בהיבטים של מוסדות בריאות ורווחה ומתן מענה תכנוני. לאור זאת, עמדת מינהל התכנון ושר הפנים בוועדת השרים לחקיקה לגבי שתי ההצעות הייתה לאשר את ההצעה בקריאה טרומית ולמזגה בהמשך להצעת החוק הממשלתית שתובא ותתקן בצורה רחבה יותר את התוספת החמישית בהיבטים נוספים. אני רק אומר במילה אחת, כמי שמגיע מהמוניציפלי וממוסדות התכנון והבנייה – כפי שאמרת, מיכל, כל אחד אומר: מוסדות חשובים, אבל לא בבית ספרי, ומגיעות אחר כך התנגדויות ברשויות. להקים בית מאזן כזה, כמה שהוא חשוב – פתאום אנשים צריכים לעבור ויה דולורוזה. שלוש שנים הייתי יושב-ראש ועדת תכנון ובנייה, וליבי היה נחמץ. צריך לזכור שאפילו בבתי החולים לבריאות הנפש, רוב אלה – לא רוב, אני לא יודע להגיד מספרים – אלה שנמצאים במחלקות סגורות, הם לא מסוכנים לציבור. על פי רוב, הם מסוכנים לעצמם, ואנחנו מגינים עליהם. אז הסטיגמות הללו לא נכונות. אנשים מטופלים, וחברה מוסרית חייבת לאפשר כאלה דברים בשגרה, ותודה רבה לך על הצעת החוק. לכן, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת כאן בקריאה הטרומית.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. אם כן, נעבור להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הכללת בתים מאזנים בהיתר מגורים לחוסים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הכללת בתים מאזנים בהיתר מגורים לחוסים), התשפ"ד–2024, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

15 בעד, אין מתנגדים. לפרוטוקול אני מוסיף את חבר הכנסת אופיר כץ, שגם הוא מצביע בעד החוק. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הכללת בתים מאזנים בהיתר מגורים לחוסים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה רוט:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מטעם הממשלה לקריאה השנייה והשלישית. הצעת החוק הראשונה והיחידה ברשימה – הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה.

ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מתכבד להציג בפני הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון) התשפ"ד–2024, שיזמה הממשלה. ברחבי מדינת ישראל פזורות עשרות אלפי מצלמות נייחות, שהותקנו בעיקר לצורכי אבטחה, על ידי רשויות, חברות ואנשים פרטיים. בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר והפעולות הצבאיות שננקטות בעקבותיה, עלה חשש ממשי שגורמי אויב יחדרו לאותן מצלמות וישתמשו בהן לשם קבלת מידע מודיעיני שיסייע להם לפגוע בפעילות צה"ל ובביטחון המדינה. משכך, התקינה הממשלה תקנות שעת חירום שהסמיכו את צה"ל ואת שב"כ לבצע פעולות בחומר מחשב הנמצא במחשב המשמש להפעלת מצלמות נייחות, במטרה לסכל או למנוע גישה למידע המופק במצלמה. לנוכח מצב החירום המתמשך ובשל הצורך המתמשך במתן הסמכות המבוקשת לצה"ל ולשב"כ, במהלך חודש נובמבר הונחה על שולחן הוועדה הצעת חוק ממשלתית שנועדה להחליף את תקנות שעת החירום בחקיקה ראשית של הכנסת לתקופה של שישה חודשים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית, פורסמה ברשומות ב-7 בדצמבר 2023 והינה צפויה לפקוע ב־6 ביוני 2024. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת להאריך את הוראת השעה בשישה חודשים, עד ליום 31 בדצמבר 2024. במהלך החודשים האחרונים, וכחלק מחובת הדיווח של גורמי הביטחון המעוגנת בהוראת השעה, קיבלה ועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דיווחים עיתיים מגורמי הביטחון על ההסדר הקיים. בין היתר קיבלה הוועדה דיווחים על מספר העובדים והחיילים המוסמכים לעסוק בפעילות, תפקידם, סוגי הפעולות העיקריות שביצעו לפי החוק ומספר האירועים המיוחדים או התקלות שאירעו בעת הפעלת הסמכויות לפי החוק. הוועדה הייתה ערה לחששות שמעוררים ההסדרים המוצעים בהצעת החוק ביחס לפגיעות האפשריות בפרטיות או בזכות הקניין של בעלי המצלמות. בחלקו החסוי של הדיון נשמעו הסברים מפורטים על אודות האמצעים שננקטים במסגרת ההסמכה, על הסכנה הגלומה והמתמשכת לביטחון המדינה בשימוש של האויב באותן מצלמות וכן הסבר על הדיווחים שהועברו לוועדה באופן חודשי. מההסברים המפורטים שוכנעה הוועדה כי יש חשיבות רבה בהארכת ההסדר הקיים ובהמשך פעילות צה"ל ושב"כ בתחום. יצוין כי הצעת החוק כוללת מנגנוני בקרה, ובהם קביעת עקרונות המחייבים את נקיטת האמצעים שפגיעתם הפחותה ביותר ולתקופות הזמן הקצרות ביותר הנדרשות בנסיבות העניין, הוראות בדבר השבת המצב לקדמותו, חובות תיעוד הפעולות, איסור שימוש במידע או שמירה של מידע, ובכלל זה ידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם, וכן חובות המשך דיווח עיתיות לוועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון. בנוסף, השימוש בסמכויות כפי שמוצע בהצעת החוק יכול להיות רק בקשר לפעולות הצבאיות שננקטות מאז החליט עליהן הקבינט בעקבות 7 באוקטובר. הצעת החוק מוצעת כהוראת שעה לשישה חודשים, וככל שיידרש הדבר ניתן יהיה להאריך אותה בשלושה חודשים נוספים בצו באישור הוועדה או בהבאת הצעת חוק חדשה המבקשת להאריך את הוראת השעה, כפי שמתקיים כעת. כאמור, חבריי ואני השתכנענו בחיוניות ההסדר המוצע ובכך שהפגיעה האפשרית באזרחים עודנה מזערית ביותר ושקבועים בה מנגנוני בקרה מספקים. ההסדר ממוקד מאוד וקבוע כהוראת שעה עד סוף דצמבר 2024. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה רק להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין; כמובן, להודות ליועצת המשפטית לוועדה מירי פרנקל שור, וכמובן לחברי הוועדה, שהשתתפו בישיבת הוועדה. טלי גוטליב ואני היינו בוועדה, השתתפנו ועלו תהיות. על כן, אם יש למישהו עוד שאלות שלא הבין וצריך הסבר, אני פה בשביל לענות לכם. תודה רבה לכם. אבקש להצביע בעד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. אני מבין שאין הסתייגויות להצעת חוק זו אך יש בקשות רשות דיבור לסיעת ישראל ביתנו וסיעת העבודה. האם הם נוכחים? לא. אז אפשר לעבור להצבעה, רבותיי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024, בקריאה השנייה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 15 בעד סעיף 1 – 22 נגד – 5 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

22 בעד, חמישה נגד. אני קובע כי ההצעה התקבלה. ונעבור להצביע בקריאה השלישית. הצבעה כעת. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 22 נגד – 5 נמנעים – אין חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

22 בעד, חמישה נגד. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הבא שעל סדר-היום – ציון יום ירושלים ויום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. חברות וחברי הכנסת, לפני 57 שנים, ד' בסיוון תשכ"ז, 12 ביוני 1967, פתח יושב-ראש הכנסת השלישי קדיש לוז את הישיבה במילים הללו: חברי הכנסת, אני פותח ישיבת הכנסת הראשונה בירושלים השלמה. מזל טוב. היום אנחנו מציינים כאן במליאה וברחבי ישראל את שחרורה ואיחודה של העיר שחוברה לה יחדיו, העיר שלה התפללו מאה דורות של יהודים, העיר מלאת הניסים והנפלאות, העיר של זהב, של נחושת ושל אור. ההחלטה על שחרור ירושלים ואיחודה תחת ריבונות יהודית – אולי זה יעניין אתכם לדעת – התקבלה ממש כאן במשכן הזה, במשכן הכנסת, ב-5 ביוני 1967. אגב, ביום הזה ממש לפני 57 שנים, בעיצומה של מלחמת ששת הימים, התקיימה ישיבה בחדר הממשלה בכנסת. בעוד ראש הממשלה לוי אשכול שומע דברי שבח על פעולות חיל האוויר, המשמיד ומחריב את חילות האוויר של צבאות האויב, סוריה ומצרים, גילתה הממשלה כי שכנועיו של גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, את חוסיין בן טלאל, מלך ירדן, להצטרף למלחמה צלחו. ירי רקטי ירדני נורה לעבר ירושלים עם שתי פגיעות משמעותיות: האחת כאן בחצר הכנסת, והשנייה במוזיאון ישראל. משמר הכנסת קטע את ישיבת הממשלה בדרמטיות והוביל את חברי הממשלה אל עבר המקלט שנמצא ממש שתי קומות מתחתינו. שעות ארוכות בילו שם חברי הממשלה, והמשיכו את הדיון החשוב וההיסטורי הזה במקלט, ושם התקבלה ההחלטה לשחרר את חלקה המזרחי של ירושלים, שהיה כבוש בידי ירדן, ולהשיב אלינו את מה שהיה שלנו מימים ימימה. הירידה למקלט לקולות הפגזים, שנשמעו היטב במשכן הכנסת, והשעות הארוכות שבהן בילו במרחב המוגן ראש הממשלה והשרים יחד עם חברות וחברי הכנסת וצוות העובדים, היוו זרז להחלטה הכה-מתבקשת לחבר את כל חלקי ירושלים. כעבור יומיים בלבד הכריז הרמטכ"ל דאז מוטה גור: הר הבית בידינו. כוחות צה"ל הגיעו עד לכותל המערבי והעיר ירושלים חוברה לה יחדיו. לא עוד "לשנה הבאה בירושלים", כי אם לשנה הזו ולשנים הבאות בירושלים. תפילות בנות אלפיים שנה התגשמו. לא בלי קשר אנו מציינים היום גם את יום הזיכרון ליוצאי אתיופיה שנספו בדרכם להגשמת חלום הדורות. הקשר בין השניים ברור – לאן רצו אחינו ואחיותינו לעלות, איזו תפילה הייתה בפיהם אם לא "לשנה הבאה בירוסלם", היא ירושלים? בדרכם להגשמת חלום הדורות נספו רבות ורבים מאחינו ומאחיותינו, ואנחנו לא שוכחים גם אותם, וגאים שבכנסת העשרים-וחמש מכהנים שלושה מיוצאי אתיופיה: סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת משה סולומון, יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה חברת הכנסת פנינה תמנו וחברתנו חברת הכנסת צגה מלקו, שוודאי עוד יישאו כאן מייד דברים חשובים. בשם הכנסת, אני מבקש להצדיע לדור הלוחמים אשר חירפו נפשם ושחררו את העיר ולהוקיר את זכרם של הנופלים במערכה, וגם את זכרם של אחינו ואחיותינו יוצאי אתיופיה שנספו בדרכם אל הארץ המובטחת. הימים אינם ימים רגילים. אנחנו נמצאים במלחמה. חיילינו עדיין בשדה הקרב. אחינו ואחיותינו עדיין חטופים בידי ארגוני הטרור בעזה, ועשרות אלפים מאזרחינו מפונים מבתיהם. הלוחם בן זוסמן, השם ייקום דמו, שנפל על הגנת המולדת ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל, כתב למשפחתו: "אני מלא גאווה, ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם". והוא היה אחד מהם. אנו הדור שזכה לחיות בירושלים השלמה והמאוחדת, ואנו שצריכים לשמור עליה כזאת. כדי שכך, יהיה עלינו לזכור: לא נהיה שלמים, אם לא נהיה מאוחדים. חברות וחברי הבית, לפני שאסיים, אבקש לשאת מכאן תפילה משותפת שבעזרת השם כל המאמצים יישאו פרי ונזכה לראות את חיילינו גיבורי החיל חוזרים בשלום למחוזותיהם, את אחיותינו ואחינו החטופים – למשפחותיהם, ואת אזרחינו המפונים – לבתיהם. אמן. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת צגה מלקו לפתוח את הדיון. בבקשה, גברתי. בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתרגשת לעמוד כאן ביום המיוחד הזה. היום מציינים את חגה של ירושלים, ולצידו גם מציינים את יום האזכרה לאלפי יהודי אתיופיה אשר נספו בדרכם לעלות ולהגיע לירוסלם. מה זה ירושלים ליהודי אתיופיה או לביתא ישראל? קשה לתאר. חלמנו, התפללנו רק על ירוסלם. ירוסלם – ירושלים. ירושלים מעל הכול. שרנו לה שיר: שמלה, שמלה, אגראצ'ין ירוסלם דהנה? חסידה, חסידה, האם ירושלים בסדר? אני אספר לכם, בילדותי, כל שנה, בתקופה של חגי תשרי, זו עונת הנדודים של הציפור חסידה. היינו מאמינים – אולי אתם תגידו שזו תמימות – היינו מאמינים שהציפור מביאה לנו בשורה שירושלים בסדר. האמנו, לא רק ילדים – מבוגרים. כולנו חיכינו לירושלים. אלפי שנים התפללנו להגיע לירושלים, לגעת באבנים שלה. זו ירושלים בשבילנו,. ירושלים הקדושה מעל הכול, אשר אלפיים וחמש מאות שנה התפללנו, יהודי אתיופיה, להגיע לירושלים. לאחר קום המדינה רצינו להגיע הביתה, לחזור. ממשלת ישראל – הממשלות – לא הושיטו את היד. אבל הקהילה אמרה: די, מספיק. לא רק להתגעגע ולהתפלל, לא רק נחכה; נעשה מעשה ונצעד קדימה לירושלים. ככה הקהילה עשתה את זה. אלפים יצאו דרך סודן להגיע לירושלים, ולא ידעו את הכיוון בדיוק. החלום היה רק להגיע לירושלים. בדרך מתו אלפי אנשים. לכן, לאחר שהגענו לפה, אלה ששרדו, התקבלה החלטה מתי נציין את היום הזיכרון או האזכרה שלהם. ב-1985 היה ויכוח בקהילה. חלק אמרו: למה ביום ירושלים? חלק אמרו: אנחנו באנו בשביל ירושלים. הקהילה נפלה בדרך כדי להגיע לירושלים. בסוף ההחלטה התקבלה: ביום ירושלים נזכור גם את זכרם של אלה שנפלו למענה. הגענו לירושלים, עלינו, אבל תהליך הקליטה עדיין קשה. תהליך קליטה לוקח הרבה זמן. יחד עם זאת, הדור הצעיר – רואים אותו משתלב, מצליח בכל תחום, למרות הקושי; רצון לתרום למדינת ישראל, רצון להתגייס לשירות צבאי, רצון להצליח להיות כמו כולם, לבנות את מדינת ישראל ביחד, גם להיבנות בה. היום אפשר לראות את יוצאי אתיופיה בכל תחום, במיוחד במלחמה הארורה הזאת. מספר הלוחמים יוצאי אתיופיה שנפלו הוא כמעט פי שלושה ביחס למספר שלנו. כל זה למען ירושלים, כל זה למען מדינת ישראל. הקהילה משתלבת לא רק בשירות הצבאי, היא משתלבת בכל תחום. אבל יש עוד דרך ארוכה להשתלב. השילוב הבסיסי ביותר הוא במערכת החינוך. החברה הישראלית צריכה ללמוד את ההיסטוריה של יהדות אתיופיה – היסטוריה מפוארת – ששילמה מחיר כבד כדי להגיע לירושלים. הדור הצעיר רוצה להשתלב, משתלב, אבל יש עוד דרך ארוכה. לאחרונה, ביום העצמאות – מתוך 120 חיילים מצטיינים, עשרה יוצאי אתיופיה. זה יוצא 8%, זו גאווה גדולה. אבל רוצים לראות אותם גם במסלול הקצונה הבכירה ביותר. הם משתלבים ותורמים גם במשטרת ישראל, ונפלו במלחמה הארורה הזאת. הקידום האמיתי יהיה כשלא רק ביום העצמאות מספר החיילים המצטיינים יהיה גבוה – כשמספר הקצינים הבכירים במערכת יהיה גבוה. כולי תקווה לראות יוצאי אתיופיה בקורס טיס, כטייסים, ב-8200, בקצונה הבכירה, גם במשטרת ישראל, בשאר התפקידים. המאבק לא פשוט, אבל אני מאמינה, אני אופטימית. אנחנו נצליח. כדי שנצליח, קודם כול, צריכים לעבוד ביחד. כדי שנצליח להאמין בנו, כדי שנצליח ללמוד את ההיסטוריה שלנו, כל ילד וילד ישראלי צריך לדעת את ההיסטוריה של יוצאי אתיופיה. לא במלחמה בלבד – זה צריך להיות בכל החיים שלנו. לאחרונה אני מקדמת חוק למחיקת רישום פלילי, שפוגע בהשתלבות של הדור הצעיר. רואים בהפגנות, רואים בשיטור יתר – מספרנו פי תשעה ביחס למספר שלנו. הדור הצעיר שנעצר, פותחים לו תיק. לא יכול להיות שבמדינה דמוקרטית הדור הצעיר יוצא להפגין – יפתחו לו תיק עוד לפני שהוא מגיע להפגנה; בעקבות התכתבות שלו ברשתות החברתיות יפתחו לו תיק – רישום פלילי. זה ימנע מהם להשתלב בשירות הצבאי, זה ימנע מהם להשתלב במקום העבודה. די לזה. לכן יזמתי חוק מחיקת רישום פלילי. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה לשר המשפטים יריב לוין ולשר לביטחון לאומי בן גביר, שתמכו בחוק, שמקדמים את החוק. אני עובדת על החוק עם שאר חבריי יוצאי אתיופיה, חברי הכנסת פנינה תמנו שטה, משה סולומון ושאר חברי הכנסת שהצטרפו, וגם בדיון שקיימנו בוועדת החוקה. תרשו לי להגיד תודה לחברים שניהלו את הישיבה – לחבר הכנסת פינדרוס, לחבר הכנסת ארז מלול – בניהול שהיה לא פשוט בוועדת החוקה. הם נרתמו כדי לקדם את מחיקת הרישום הפלילי של יוצאי אתיופיה. תודה לכם. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד פה על במת הכנסת: אנחנו, יוצאי אתיופיה, רוצים להיות שווים כמו כולם, לא רק במלחמה, לא רק בשירות הצבאי, גם בתחומים שונים. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת צגה מלקו. הדובר הבא – חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, היום, 243 ימים ללחימה בעזה, 124 אזרחי ישראל, אחינו, בנינו ויקירנו, בשבי מפלצות החמאס. נתפלל שצה"ל יכריע את המערכה והשבויים ישובו במהרה לביתם, אמן. יום ירושלים הוא יום מיוחד בלוח השנה היהודי והישראלי, ובו אנו מציינים את איחוד ירושלים במהלך מלחמת ששת הימים, בשנת 1967. זה יום שמסמל את הקשר העמוק ההיסטורי והדתי של העם היהודי לעיר הקודש ירושלים; יום שמחה מהולה בעצב על האובדן. ראוי כי השמחה תישאר בלב אצל כל אחד מאיתנו באופן אישי. ירושלים אינה סתם עוד עיר; היא לב העם היהודי, מקום שבו השורשים שלנו נטועים עמוק בתוך ההיסטוריה. בתנ"ך ירושלים מוזכרת מאות פעמים ומוגדרת כעיר הנצח. כך נאמר בתהילים: ירעשו הרים ויחמרון, לפני ה' אדון כל הארץ. עלה כי ה' הינה בתוך העיר הקדושה, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. היום הוא גם יום זיכרון לאחינו האתיופים, יום זיכרון לנספי עליית יהודי אתיופיה, שמצוין ביום ירושלים, לזכר 4,000 מיהודי ביתא ישראל שנספו במהלך המסע ובהמתנה לעלייתם ממחנות הפליטים בסודן בזמן מבצע אחים. יהי זכרם ברוך. לאורך הדורות שירים רבים נכתבו על ירושלים, והם מבטאים את אהבת העם היהודי לעיר הזו. כך כתבה נעמי שמר בשירה "ירושלים של זהב": "איכה יבשו בורות המים / כיכר השוק ריקה / ואין פוקד את הר הבית / בעיר העתיקה." איחוד ירושלים בשנת 1967 היווה את השיא של שאיפת הדורות לחזור להיות חלק מהמקום הזה, מקום אשר ממנו אנו שואבים את זהותנו הלאומית והדתית. במילותיו של מוטה גור – מילים אלמותיות – מפקד חטיבת הצנחנים אשר שחררו את ירושלים: "הר הבית בידינו". יום ירושלים הוא הזדמנות להזכיר לעצמנו את הערכים והמורשת שמחברים אותנו לעיר הזו. ירושלים מסמלת אחדות, תקווה, שאיפה לשלום. העיר היא לא רק מרכז דתי והיסטורי, אלא מקום המבטא את השאיפה היהודית לגאולה ולתיקון. גם כאשר אנו חוגגים את יום ירושלים, אנו מביעים את האהבה וההוקרה שלנו לעיר הזו ומתחייבים לשמור ולהגן עליה לדורות. ירושלים היא עדות לעברנו המפואר, היא המפתח לעתידנו המשותף. ביום זה נרים כולנו את עינינו לירושלים ונשיר: "ירושלים של זהב, ושל נחושת ושל אור". יכולתי לדבר על ירושלים עד מחר בבוקר, בלי שום הסתייגויות, בלי שום מעצור. מפאת חוסר הזמן, אדלג ואעבור למשהו אישי. נפלה בידי הזכות, אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לשרת את ירושלים ותושביה במגוון תפקידים במשך 18 שנים, מתפקיד מפקד פלוגה בעיר העתיקה ועד למפקד מחוז. תקופות קשות, מאתגרות – מתקפת טרור כוללת, במשך שלוש שנים, על העיר ירושלים; פיגועים, פיגועים קשים, פיגועי אוטובוסים, פיצוצי מסעדות. בתקופה הזו הייתי מפקד מחוז ירושלים. ירי על גילה מבית לחם. הגיבורים האמיתיים של אותה תקופה לא היו אני, לא היו שוטרי מחוז ירושלים, לא קציני מחוז ירושלים; בוודאי ובוודאי, כמו שאמרתי, לא אני. הגיבורים האמיתיים של ירושלים באותה תקופה היו תושבי ירושלים, אשר בבוקר קמו והלכו לעבודתם, ושלחו את ילדיהם לבתי ספר באוטובוסים מתפוצצים ובמתקפות טרור חסרות רסן. כאשר אני הולך ברחובות ירושלים, שאותם אני מכיר היטב, סוליות הנעליים שלי משוחחות ושרות עם מרצפות העיר. אני מכיר כל פינת רחוב ונושם את האוויר המיוחד של העיר הזו, עיר הקודש ירושלים. לאוויר יש ריח מיוחד. ירושלים בירת ישראל זורמת לי בדם. היא אהבתי הראשונה. אסיים במילים הבאות: ירושלים לעולם ועד, עיר שלא תחולק פעם נוספת. אמן. עיר הקודש של העם היהודי. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

אמן. תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. הדובר הבא – חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, השר מאיר פרוש, חבריי חברי הכנסת, היום אנו מציינים את יום ירושלים, יום שחרורה של ירושלים. אנחנו חייבים לזכור ביום הזה את חיילינו שנלחמים בשעה זו בצפון, בדרום, את 124 החטופים, ואנחנו מתפללים ביום הגדול הזה לשובם לביתם, בעזרת השם, במהרה, ואת חיילינו – שיחזרו בעזרת השם בריאים ושלמים מהמלחמה הכואבת שאנחנו נמצאים בה. ירושלים היא הרבה מעבר לעיר, הרבה מעבר לעיר בירה. ירושלים היא היסוד והבסיס של עמנו. הכמיהה לירושלים מוזכרת בתפילה שחוברה לפני אלפי שנים. בעברי שימשתי חבר מועצה וסגן ראש עיריית ירושלים. לצד האתגרים הרבים, התחושה היא בלתי ניתנת לתיאור, לשרת תושבים בעיר שחוברה לה יחדיו. בפרק חשוב זה בחיי למדתי גם על האתגרים הרבים שאיתם מתמודדת העיר, אתגרים כלכליים לצד אתגרים ביטחוניים רבים. כל אלו לא גורעים מאומה מייחודיותה של העיר. להפך, היא שמייצרת כאן חיים מיוחדים. היכולת המיוחדת להפוך עיר כל כך מורכבת לעיר שמובילה בתחומים רבים, תוך שמירת כבוד הדדי שלא קיים באף מקום בארץ, רשומה על ידידי ראש העיר משה ליאון וחברי מועצת העיר, אשר פועלים מסביב לשעון כדי להפוך כל אתגר להזדמנות. ככל שהאתגר גדול יותר, ככה ההזדמנות גדולה יותר. מרקם החיים המיוחד בעיר הזאת מהווה אות כבוד לכל ירושלמי באשר הוא. זהו הזמן להודות לממשלת ישראל, שעומדת איתנה לצד העיר ירושלים, שנותנת לירושלים מענק בירה שהיא לא נותנת לשום מקום אחר, שמבינה מה החשיבות של העיר ירושלים. זהו גם הצד של ערי ישראל השונות ללמוד מירושלים, ללמוד על כבוד הדדי, ללמוד להפוך כל משבר להזדמנות. אסיים בתפילה: שנזכה כולנו לירושלים הבנויה בקרוב. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אברהם בצלאל. הדוברת הבאה – חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב בראש. חברות וחברי כנסת נכבדים, וברשותכם, גם קהילת יהודי אתיופיה בישראל, אנחנו שבנו, אני וחבריי חברי הכנסת חברת הכנסת צגה מלקו וחבר הכנסת משה סולומון ואחרים, בהשתתפות ראש הממשלה ונשיא המדינה, בכירי צמרת הביטחון ועוד, מהטקס בהר הרצל, טקס לזכרם של אלפי יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, רבים מהם על אדמת נכר, אדמת אויב, בסודאן. היום הוא גם יום ירושלים, ותמיד אנחנו שמים בראש שמחתנו את ירושלים. אבל התקופה שאנחנו נמצאים בה היא תקופה קשה, כואבת. הלב דואב. הלב נמצא עם כל משפחות הנרצחים, החטופות והחטופים, ובוודאי עם חיילינו המחרפים את נפשם. "על חומותייך, ירושלים, הפקדתי שומרים, כל היום וכל הלילה לא יחשו". היום, כשאנחנו מציינים מחד גיסא את מי שחירפו את נפשם בשביל לעשות הכול, הכול, כדי להגשים חלום בן אלפי שנים, חזון הנביאים, ולחזור הביתה אל ארץ אבותינו, שזכרם נטוע בלבבנו – ואני יכולה גם לומר בשמי ובשם הרבה מאוד מיהודי אתיופיה, בכל צעד ושעל, ואמרתי את זה גם בעבר מעל הבמה הזאת: מי שעומדים כנר לרגליי הם אותם פעוטות, תינוקות, נשים, זקנים וגברים שנפטרו, נקברו, אם אפשר לקרוא לזה ככה, כי לא היה קבר, אימהות שנפרדו מהתינוקות שלהן בלי שיכלו לשבת עליהם שבעה, כדי שלא יהיה זיהוי שאנחנו יהודים כשאנחנו נמצאים בסודאן בקרב מוסלמים. לצידם, ביום הזה הכול מתערבב ומקבל רוחב ונפח נוסף, שזה החיילים הגיבורים שלנו שנלחמים. אני רוצה, אם מדברים על שומרי ירושלים, להעלות את שמה של לוחמת מג"ב שי גרמאי, זכרה לברכה, שנהרגה במהלך מלחמת חרבות ברזל; ילדה שהוריה עלו לארץ, גדלה, התחנכה כאן, ילדה גיבורה, שביקשה להיות לוחמת במג"ב. אימה – היא קולטת היום עלייה בסוכנות היהודית. הרבה פעמים, כשאני מסתכלת על שי, ובכלל על הרבה מאוד חיילים וחיילות יהודי אתיופיה, אני יודעת שהם התחנכו על ברכי אוהבי ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל, אוהבי ירוסלם. ירוסלם מבחינתנו זה כל פיסה מארץ ישראל, ירוסלם כרעיון, ירוסלם כחזון. באתיופיה קודם כול התפללנו לשלום ירושלים לפני שהתפללנו להגשים חלום. בוודאי שהגשמת חלום זה משהו שהחזיק את הקהילה וצביונה נגד כל מי שרחשו רעתנו, בין שזה המיסיון ובין שזה שלא היינו במעמד בעלות באתיופיה, האנטישמיות שיהדות אתיופיה חוותה, ולצערי יש מי שעדיין חווים. אבל בראש ובראשונה – דיברה על כך חברת הכנסת צגה מלקו – היינו מסתכלים על החסידות ושואלים: (אומרת דברים באמהרית.) האם אדמתנו, ארץ אבותינו, בסדר? האם אחינו, אחיותינו, בירושלים, בסדר? ואנחנו זכינו להגשים חלום. אנחנו רואים את גבורת החיילים והחיילות שלנו וגאים בהם, גאים בהם שהם הראשונים להילחם. ואולי מהם, ובוודאי ממי שלא זכו להגשים את החלום ונקברו בסודאן ובאתיופיה, עלינו לזכור שאסור לנו לקחת את המדינה הזאת כמובנת מאליה. על הזכות לשבת כאן, בכנסת ישראל; על הזכות להתהלך ברחובותיה של ארץ ישראל; על הזכות להיות כאן אחים ואחיות מ-12 שבטים כשבט אחד גם יחד, להיות הדור שהגשים חלום כי במרחק נגיעה בעבר ההיסטורי. הורינו לא היו פה וסבינו לא היו פה ודורות שלמים שהתפללו להיות פה. ואולי שם טמון הסוד שלא לקחת את היותנו עם חופשי בארצנו כמובן מאליו. וזה מגלם בחובו גם את הצורך והחובה, בטח עלינו כנבחרי ציבור, לעשות הכול כדי לחבר את העם, לחבק את העם, לא להרים יד איש על רעהו, לא לגדף אחד את השני למרות שקשה. לא על הכול אנחנו נסכים, אבל אני חושבת שדווקא בשעת מלחמה, יש לנו מה ללמוד גם מאלה שחירפו נפשם, כמו שאמרתי, אבל גם מהחיילים שלנו, על הרעות, על המשפחתיות, על האח והאחות שלא שואלים מאיפה עלית. ואתה, אדוני היושב-ראש, שגם אתה זכית לעלות לארץ ומכיר את נושא העלייה לעומקו והמחירים שזה טומן בחובו – נמצא כאן גם חבר הכנסת אלקין – אתם יודעים, גם כשהייתי שרת העלייה והקליטה, אם יש משהו שאנחנו יכולים להתגאות בו זה שהרבה פעמים אנחנו עובדים יחד כדי לעזור לעולים באשר הם, ולא משנה מאין הם הגיעו. אני מחבקת את כל המשפחות של הנופלים, ובזה אני אסכם. בדיוק יצא לי לדבר עם יפה שלנו, שעובדת בכנסת, יפה איילי, והיא סיפרה לי שהאחיינית שלה במבצע משה הייתה על המשאית עם אימא שלי, משאית שהייתה אמורה להכיל 100 איש בדרכה למטוס באישון לילה, והכילה כ-300 ו-400 איש. המשאית הזאת – זה סיפור מוכר – קרסה, ואנשים נמחצו למוות. יפה סיפרה לי שאחיינית שלה, שהייתה תינוקת, גם היא נהרגה באירוע הזה. אז אני מחבקת אותך, יפה, ואת המשפחה, ואני מחבקת את כל המשפחות של יהודי אתיופיה שקברו את יקיריהן באדמת ניכר. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר לירושלים, השר לשעבר לירושלים, ידידיי חברי הכנסת, צריך לדעת להודות וצריך לדעת להודות על ניסים. כשבהלל מתחילים "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", זה הפרק שבו נאמר "אנא ה' הושיע נא, אנא ה' הצליחה נא". כשמבקשים ישועה ורחמים, קודם כול צריך להודות, וכפי שאמרה פנינה, זכינו למה שדורות אלפי שנים לא זכו. אבותינו, שקדמו לנו, דורות שקדמו לנו, לא זכו – לא זכו להיות בירושלים, לא זכו להיות במקום "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים", לא זכו לדבר הזה, ואנחנו זכינו, וזכינו בניסים, וצריך לדעת להודות על העניין הזה. ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו – אוהבים להשתמש במאמר חז"ל "כל ישראל חברים", אבל שוכחים את הפירוש העיקרי שמביא התרגום, בתרגום תהילים: מחבר בין השכינה לעם ישראל. מקום החיבור הוא כאן. מקום אפרו של אדם הראשון היה בהר הבית. עקדת יצחק הייתה במקום המקדש בהר הבית, ושלא יבלבלו אתכם הבני דודים, לא באל-אקצא – באל-עומר. הם אוהבים לבלבל, סתם, מסיבותיהם השטותיות שלהם. אבל שם מקום החיבור, שם מקום החיבור בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה, וירושלים היא שמחברת אותנו למעלה. וזכינו בשנים האחרונות למה שלא היה הרבה שנים – הרבה מאוד אנשים מתלוננים על זה, אבל צריכים לדעת את זה – אנחנו זכינו, זכינו שרוב-רובם של אנשי ירושלים, כן, שומרי שבת. אני עוד זוכר את הרב פרוש, כחבר מועצה צעיר בירושלים, כקול קורא כמעט במדבר בנושא שבת, והיום ברוך השם רוב-רובם, מעל שני שלישים מתושבי ירושלים שומרי תורה ומצוות, שומרי שבת. השאר, רובם גם אנשים מסורתיים, מחוברים לירושלים של מעלה. אוהבים להזכיר עוד מאמר חז"ל, שירושלים לא נתחלקה לשבטים, אבל הפירוש הוא הפוך ממה שמנסים לפרש אותו בלשון העם. ירושלים היא עיר שהיא לא מכוח זה שאנחנו פה. היא קדושה בלי קשר לחלוקה של השבטים שהייתה – היא קדושה מצד עצמה כי היא מקום החיבור בינינו לשכינה. ואם נזכור את זה, נזכור את הדבר הזה וסביב זה "כל ישראל חברים", סביב זה כולנו נתחבר, אז יהיה לנו באמת סייעתא דשמיא, יהיה לנו באמת את כל מה שאנחנו צריכים – "אנא ה' הושיע נא", את הניסים שאנחנו צריכים עכשיו. ואני רוצה להצטרף למה שאמר קודם סגן ראש העיר לשעבר וחבר הכנסת הרב אברהם בצלאל, על השנים האחרונות, כן, שאנשים התפרנסו ממלחמות בירושלים ומאי-פיתוחה של ירושלים ומכל מיני דברים אחרים בירושלים. היום יש שם מועצת עיר וראש עיר שאכן משקיעים בפיתוחה של ירושלים, בדברים המחברים, באמת בדברים המחברים, שבסוף ירושלים תהיה ראויה, כמו שאנחנו אומרים בשיר של יום: הר ציון, קריית מלך, משוש כל הארץ; המקום שכולם מצפים לו גם מבחינה גשמית וגם מבחינה רוחנית. כולנו מתפללים שלוש פעמים ביום "בירושלים עירך", וגם בשבת אנחנו זוכרים לומר "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. הדובר הבא – חבר הכנסת משה סולומון.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, שירה, סודן, צרפת, אשקלון, ירושלים – מה שמשותף לכל המקומות האלה הוא המסע שלי לירושלים, מסע שהתחיל בגיל שש והושלם בהגעה למקום הזה, בית הנבחרים של מדינת ישראל, הכנסת. "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים"; "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". המסע הזה מסמל יותר מכול את ירושלים. נקבע כי יום הזיכרון לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל יתקיים דווקא ביום ירושלים, ויש כאן מעין סימבוליות המזכירה לנו את יום הזיכרון ואת יום העצמאות. כשם שללא גבורתם והקרבתם של הנופלים ביום הזיכרון לא היינו מקיימים ומקימים מדינה, כך ללא גבורתם והקרבתם של דורות שחלמו על ירושלים והגיעו אליה, לא היינו יכולים לזכות לחגוג את יום ירושלים. יום הזיכרון הזה מגיע בתקופה קשה למדינת ישראל, בזמן שאנו במלחמה בשתי חזיתות – המלחמה בעזה, שמטרתה השמדת חמאס והחזרת החטופים, והמלחמה בצפון, זו שהתחילה לפני חודשים רבים, גם אם רק עכשיו הממשלה שמה לב אליה. במלחמה הזאת, החל משמחת תורה ועד ימים אלה, נפלו 29 בני הקהילה האתיופית. ואלה שמותיהם: סמ"ר אדיר בוגלה, סמ"ר אביאל מלקמו, סמל בנימין בלאי, סמל טשגר טקה, רס"ל מולגטה גדיף, רס"ר אוריאל אברהם, סמ"ר יהונתן סמו, טוראי אברהם פטנה, רס"ב שמואל גולימה, ישראל צ'אנה, סמל אור סתו, סמל אסצ'ילו סמה, סמ"ר אלמנאו פלקה, סמל מארו אלם, סגן שי איילי, סמ"ר ברהנו קסיה, רס"ל מולוקן טשומה, עדנה מלקמו, סיגל איטח, סמ"ש שי גרמאי, סמל אנדועלם קבדה, סמ"ר אוריה איימלק גושן, דניאל קאסו זגייה, אברהם אובגן, נריה בלטה, רס"ר מהרי קלקידן, סמל יוסף דסה, סמל ארמיאס מקוריאו ולידור מקייס. 29 גיבורים. הם דור ההמשך לגיבורי העלייה. הנופלים האלה בהגנה על המולדת ממשיכים את דרכם של הנופלים למען ירושלים והקמת המדינה. זה חודשים שאני עומד ומספר את סיפורם של הנופלים בני הקהילה במלחמת חרבות ברזל במסגרת נאומים בני דקה במליאה, ולצערי עוד לא סיימתי את הרשימה הארוכה, שרק הולכת ומתארכת, למרבה הקושי והצער. אני קורא מכאן לציבור במדינת ישראל: קהילת יהודי אתיופיה משתלבת בחברה הישראלית, נמצאת בכל מקום ומקום, בעבודה, במילואים, בבתי הספר, בקהילות, ולצערנו גם בבתי העלמין הצבאיים. תפקיד החברה הישראלית הוא לקבל ולחיות כשווים בין שווים בין כל שבטי ישראל הנמצאים כאן בארץ חמדת אבות. אבל המסע לישראל עוד לא הושלם. ישנם עוד יהודים שנמצאים באתיופיה וממתינים לעלות ארצה. לפני כחודש ביקרתי שם, נפגשתי עם הממתינים לעלייה, ניסיתי להבין את הסיפור שלהם ולעזור במה שאפשר. אני קורא מכאן לחברי הממשלה לסייע בנושא ולהירתם בכל המשרדים הרלוונטיים לקידום השלמת העלייה של המצפים לירושלים גם בימינו אנו. ומילה אחרונה על יום ירושלים עצמו. זה שנים שאנו מציינים אותו במצעד דגלים חגיגי ברחבי העיר. מטרת המצעד הזה היא אמירה ברורה: ירושלים היא בירת מדינת ישראל, בריבונות מדינת ישראל, וכל תושב יכול להסתובב בה היכן שהוא בוחר ורוצה להלך. לצערי, השנה, כפי שכבר הזכרתי, ישנו חבל ארץ שלם שאי-אפשר להסתובב בו בחופשיות – חבל הצפון היפה, שכעת חלק גדול ממנו שרוף. אני חוזר ואומר: מלחמת הצפון התחילה, ועל שר הביטחון לדאוג לכך שאזרחי המדינה יוכלו לצעוד בבטחה גם בקריית שמונה, לא רק בירושלים. "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם, ואיש משענתו בידו מרב ימים. ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה". ונסיים בירושלים של זהב, ירושלים שחוברה לה יחדיו, ירושלים שעושה כל ישראל חברים. כוחנו באחדותנו וביכולת שלנו להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו. יום ירושלים שמח לכל בית ישראל.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת משה סולומון. הדוברת הבאה – חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנו מציינים היום את יום ירושלים ואת יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל. זהו יום שבו אנו נזכרים בכאב באלו שיצאו לדרך ארוכה ומסוכנת אבל לא זכו לחונן את עפרה של הארץ המובטחת. זהו יום שבו אנו מציפים את סיפורה של הקהילה, דרך רוויית כיסופים ותלאות: מסע מדברי ספוג דם ויזע, מחלות ורעב, מלחמות מול גורמים אכזריים ומה לא. אבל עם כל זאת, דבר לא עצר את החלום שריחף כל העת ברקע – החלום והכיסופים לירושלים. במשך שנים רבות יהודי אתיופיה נשאו בגאון את דגל היהדות ביבשת אפריקה. הם שימרו שם את האמונה והמסורת למרות האתגרים והמכשולים רבים, אך החלום לשוב לארץ ישראל לא מש לרגע מליבם. הכמיהה העזה לציון, לחיות בארץ הקודש, הייתה חקוקה עמוק בנשמתם. המסע לארץ ישראל היה רצוף קשיים עצומים. כאשר החליטו לממש את הציונות ולעלות לארץ המובטחת, החל מסע ייסורים שאין מילים שיוכלו לבטא את עוצמתו. רבים נאלצו לצעוד ברגל במדבריות הקשים והמסוכנים של סודאן, חשופים לאיומים כמו שודדים, רעב ומחלות. משפחות שלמות, מקטנים ועד זקנים, צעדו ימים ולילות, מתמודדים עם צמא ורעב, כשכל מה שנותר להם זה תקווה וברית האהבה שכרתו עם הארץ האהובה שלהם. באתר ההנצחה בהר הרצל לזכר הנספים מקהילת יוצאי אתיופיה ניצבים עמודי בטון אלכסוניים כעדות אילמת, עמודים המספרים באופן סמלי את סבלו של הגוף העייף שהלך והשתופף בצל הדרך שבה האובדן היה מנת חלקם של כולם, אך מן הצד השני עמודים יצוקים בטון המספרים על הרוח האיתנה, על האמונה המוצקה בצדקת הדרך ואהבה שאין דומה לה לירושלים. הדרך הייתה ארוכה וקשה מנשוא. לא כולם שרדו את המסע הבלתי-נתפס הזה. הורים נאלצו לקבור את ילדיהם באמצע המדבר; ילדים נפרדו מהוריהם לעד. כל יום היה קרב הישרדות עיקש, וכל צעד דרש אומץ לב עצום. אבל יהודי אתיופיה לא ויתרו. באומץ אין-קץ הם התמידו במסעם, נאחזים בתקווה ובחלום על ציון. יש פסוק בתהילים המספר את סיפורם של עולי הרגל שהגיעו לירושלים בזמן שבית המקדש עמד על תילו: "אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. כי אעבר בסך אדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג". החיד"א – המקובל רבי חיים יוסף דוד אזולאי – אומר שבכל פסיעה ופסיעה של עולי הרגל נברא מלאך, וכשיש המון חוגג, ישנם גם – בהתאמה להמון ולצעדים הרבים – מלאכים רבים השומרים רבים ומקיפים אותם. דבריו מדגישים כי הדרך על כל תלאותיה היא בעלת ערך עצום: היא זו שבוראת מלאך בכל פסיעה שמכוונת אל היעד הנכון; היא זו שמעצבת את המורשת ובונה את החוסן הפנימי של הצועד ושל צאצאיו לאורך כל הדורות, חוסן שלא ניתן לשבור. העולים שנספו בדרכם לארץ ישראל לא זכו להגשים את חלומם, אך מורשתם ממשיכה לפרוח. הבתים עמוסי האידיאלים שהוקמו על ידי הצאצאים שלהם הם עדות חיה לכך. אלה בתים המלאים באהבה עזה לעם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל, בתים המגדלים דור חדש, הנושא בתוכו את זיכרון אבותיו; דור ששם לו לזיכרון את המורשת ודבק בה בנחישות ובאמונה שלמה. את גדלות הרוח שהוטמעה אז בנפשם אנחנו פוגשים גם בימים אלה, שבהם עם ישראל עומד במבחן הערבות ההדדית ובמבחן הקשר ובעומק האמונה בצדקת הדרך. יוצאי אתיופיה הגיבורים שילמו מחיר דמים כבד וגבוה במיוחד: 29 לוחמים גיבורים ומעוררי השראה. באופן אישי, אני מכירה את סמ"ר נריה בלטה, השם ייקום דמו, גיבור ישראל שמסר את נפשו על תקומת העם בארצו לפני חודשים ספורים. נריה היה בן כיתתו של הבן שלי. נריה בחור צעיר ויפה תואר שנלקח מאיתנו בטרם עת. מי שפגש את נריה לרגע אחד פגש נשמה נקייה ומסורה בכל נימיה לעם ישראל. כל מה שעשה תמיד לווה בשקט, בחיוך, בצניעות ובענווה האופייניים רק לו. כששמעתי על נפילתו הרגשתי פיזית איך הלב שלי נשבר לרסיסים. התמלאתי כאב שאין לו סוף, ואין מילים שיוכלו להקיפו. הכאב גדול, אך אנו עוצרים לציין היום גם את היום שבו חזרה בירתנו לידיים היהודיות שאליהן היא שייכת מאז ומעולם. הנספים והנופלים שילמו בחייהם למענה, כי ירושלים היא לא רק עיר בירה – היא סמל של תקומה, של יציבות ושל שיבה הביתה. הלוחם עודד הרוש, שחזר כדי לספר לעם ישראל על המלחמה המתנהלת מול האויב הנאצי בעזה, סיפר: אנחנו נמצאים ערב יום ירושלים. הייתי אולי ב-30 בתים בג'באליה, בח'אן יונס, ברפיח. לא ראיתי בית אחד, בית אחד, שאין בחזית הבית את ירושלים, את הר הבית ואת אל-אקצא. למה אני מספר לך את זה? כי הלוואי עלינו הבהירות הזו בדרך. כי כשיש בהירות בדרך יש גם סבלנות, אבל כשאין סבלנות אין גם בהירות בדרך. ואני מוסיפה: גם לא יהיה ניצחון. כי רק כשעומדות רגלינו בשערייך, ירושלים, כשאנחנו ניצבים ממש, כמו שלימדה אותנו הקהילה האתיופית, בעזרת השם נזכה ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ולבניין בית הבחירה במהרה בימינו, אמן. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אמן. תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת יבגני סובה. זה על פי הסדר שקיבלתי כאן. בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מעוז, אתה רוצה לדבר?

צגה מלקו (הליכוד):

אבל יש אפרת רייטן לפני.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני אמורה להיות אחרי לימור.

היו"ר משה סולומון:

סליחה, הסדר כאן זה חבר הכנסת יבגני סובה, לאחר מכן אפרת רייטן, לאחר מכן זאב אלקין ואחרי כן אבי מעוז. זה הסדר שמופיע לי כאן, לפי גודל הסיעות, כך זה כתוב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, בגלל שהחלפתי את היו"ר אז שמו אותי בסוף, אבל לא משנה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך חמש דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, זו לא הפעם הראשונה שאני נואם בכנסת ביום ירושלים. באחת הפעמים אני סיפרתי מה זה ירושלים בשבילי, ואיך אני, עולה חדש, שבוע בארץ, ביקרתי פעם ראשונה בירושלים בכותל בתחילת ספטמבר 1997, וכאשר חזרתי בערב שמענו על הפיגוע במדרחוב. אז מבחינתי ירושלים זה מעבר לסמל, מעבר לכל הסיפור של העלייה, זו גם עיר הבירה, זו גם העיר שאמורה בעיניי לסמל את האחדות בעם. ובוודאי שלא סתם אנחנו מציינים את היום הזה יחד עם היום לציון זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרך לישראל, שגם באירועים האלה אני השתתפתי לא פעם. אני רוצה להגיד כמה דברים וכמה משפטים בקשר למה שאמרו חבריי, ובוודאי גם להשלים ואפילו גם להעיר פה לחלק מהנואמים לפניי. אנחנו מתמודדים עם אויב אכזר ביותר; החיילים הגיבורים והאמיצים שלנו, שלצערי גם נופלים בדרום ובצפון, הם נופלים גם על ירושלים, גם על זכותה של ירושלים להתקיים כעיר הבירה, כי בלי ירושלים, שהיא לב-ליבו של העם היהודי, לא תהיה מדינת ישראל וגם לא יהיה העם היהודי. אני רוצה להגיד גם לשר המורשת: אדוני השר, אני מבין שיש לנו לחץ זמן, כי הממשלה צריכה להתכנס עוד מעט, נכון? אני מבין אותך נכון. אז אני הייתי מציע – גם לך, אדוני שר החוץ – שבפעם הבאה כל הממשלה תבוא לכנסת לציין את יום ירושלים בכנסת, ומפה תיסע לדיון בממשלה. כי לא פעם אמרנו: זו קצת בושה שאת הימים המיוחדים אנחנו מציינים באולם ריק. לפעמים יש ימים שאתה אומר, אתה יודע: בסדר, אפשר לדלג. נדמה לי שיש 38 ימים מיוחדים בתקנון הכנסת. אבל יום ירושלים זה כאן, בירושלים. אז אני מבקש ממך, אדוני שר החוץ, וגם ממך, אדוני שר המורשת: תבהיר את זה לממשלה כולה, שביום ירושלים בכנסת הממשלה חייבת להיות נוכחת באולם הזה. זה סימן גם לעם ישראל, גם לכולם, מי שאולי מגיע לירושלים פעם בכמה שנים. נכון שיש ילדים שמגיעים לירושלים. אני רוצה שכל אחד יגיע לירושלים. ופה אני דווקא רוצה להגיד לחברי חבר הכנסת פינדרוס. יצחק פינדרוס, חבר הכנסת, דיבר על כך ששני שלישים מירושלים זה אנשים שהם שומרי מסורת, אנשים דתיים. אני רוצה שירושלים תהיה פתוחה לכולם. היום אנחנו מתמודדים עם קשיים כלכליים רבים. הנטל הכלכלי – אנשים עובדים שישה, לפעמים שבעה ימים בשבוע. מתי אתם מצפים שהם ייקחו את הילדים ויבקרו בירושלים? אלה שלא שומרים שבת, היום היחיד שלהם זה שבת. אז במקום שהם ייקחו לטיול בפארקים, שייקחו את הילדים ויבקרו בירושלים. אנשים עובדים יום ולילה כל השבוע, וחלקם לא יודעים מה זה ירושלים. אני כבר לא רוצה לדבר ולמתוח ביקורת נגד הממשלה על כל הסיפור של גבעת התחמושת – זו פשוט בושה וחרפה – אבל אנחנו בכל זאת מדברים בפן החגיגי. אני רוצה שירושלים תהיה פתוחה לכולם שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. ככה אנחנו נוכל גם להביא ולהנגיש את ירושלים לכלל הציבור הישראלי.

היו"ר משה סולומון:

היא פתוחה היום לכולם, לכל דורש, שבעה ימים בשבוע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן, אבל אם אין לך תחבורה, למשל רכבת לירושלים בשבת, אז לא תוכל להגיע אם אין לך אוטו. אתה תשלם הרבה כסף, תגיע באוטובוס של טיולים – אוטובוסים מגיעים לירושלים. אני פעם אמרתי למשרד התחבורה: אם אתם רוצים להילחם בזיהום האוויר בירושלים, תאפשרו פעם בשעה רכבת לירושלים, ואז לא יהיו את כל האוטובוסים שמזהמים את ירושלים בשבתות. הרי בשבתות מגיעים אוטובוסים לירושלים, התיירים מגיעים לירושלים. אתה לא יכול למנוע מתייר שבא מחוץ לארץ לבקר בירושלים בשבת. אגב, הרבה מוזיאונים לא פתוחים בשבת בירושלים. אבל דווקא צריך להבין שירושלים צריכה להיות של כולנו. זה מה שאני רוצה להגיד.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

למה שבת? יש להם את כל השבוע. למה הם צריכים לבוא דווקא בשבת?

היו"ר משה סולומון:

דווקא ירושלים, שמסמלת את בירת העם היהודי, היא מסמלת את היהדות שלנו, יש לה חשיבות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כל השבוע הם מוזמנים לירושלים – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לימור, זה בדיוק מה שאני אומר.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

לא בשבת. לא בשבת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לימור, זה בדיוק מה שאני אומר. תנסי להקשיב למה שאני אומר. הימים המעטים מאוד שיש לאנשים לבקר זה אולי בחול המועד.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

שיבואו בחול המועד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז אני אומר: זה לא מספיק, כי אני חושב שלירושלים יש – וחייב להיות לה – פוטנציאל תיירותי, ופוטנציאל תיירותי לא רק לחוץ לארץ אלא תיירות פנים, ואנשים צריכים לקחת ולראות את ירושלים כאלטרנטיבה וכאופציה לטיולים. לכן אני חושב שירושלים צריכה להיות יותר פתוחה. אתם לא אוהבים את המילה "ליברלית" – אני אגיד שהיא צריכה להיות יותר ליברלית. ירושלים זה לא רק המקום, זה גם היסטוריה, זהו גם מסורת, זה גם זיכרון וזה גם חינוך. אני לא רוצה לדבר בשם כל הילדים, אבל יש לי תחושה, ואני מקווה מאוד להפריך את התחושה הזאת, שהרבה ילדים גם לא ידעו להצביע על המפה איפה נמצאת ירושלים, וגם גבעת התחמושת הם לא יודעים. זה חור ענק בהשכלה שהממשלה חייבת לטפל בו, משרד החינוך וכל המשרדים חייבים לטפל בזה, כי אחרת רק נתכנס פה פעם בשנה בדיון מיוחד באולם ריק ונדבר על ירושלים בלי שירושלים באמת על ראש שמחתנו. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. נעבור לדוברת הבאה, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. בבקשה. בינתיים, חבר הכנסת יבגני, יש אולי משמעות לעובדה שירושלים היא בירת העם היהודי. השאלה היא מה אנחנו מייחסים לה בהיבט של שמירת שבת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כשאני שברתי את הכוס מתחת לחופה אמרתי: ירושלים על ראש שמחתנו, כמו רובנו. אז אני יודע את זה בדיוק. אני רק אומר שהיא צריכה להיות פתוחה לכולנו, כי יש אנשים שלא מגיעים לירושלים, מה לעשות.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לזה התכוונתי.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך חמש דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

צריך לשמור על הצביון שלה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ירושלים. ציון. כלילת יופי. משוש כל הארץ. ירושלים היא סמל הריבונות היהודית בישראל, סמל הניצחון במלחמת ששת הימים, עם שובנו אל העיר העתיקה, אל הכותל. ירושלים, הסמל לשאיפתו הנצחית של העם היהודי לשוב לארצו, למולדתו. ירושלים, סמל הכמיהה והגעגוע במשך אלפי שנים. השנה קשה יותר מאי פעם לחגוג ולציין את החגים הלאומיים שלנו, כפי שהתקשינו לחגוג את חג החירות כאשר אחינו ואחיותינו עדיין בשבי, חירותם נלקחה מהם באכזריות; כפי שהתקשינו לחגוג את יום העצמאות בעיצומה של המלחמה הקשה, על רקע המחדל של 7 באוקטובר ומחדל החטופים המתמשך, כך גם היום, בלב מפוצל, בלב כבד, אנחנו מציינים את יום ירושלים. לחגוג את יום ירושלים, סמל ריבונותנו, אותה ריבונות שאבדה בחלקים גדולים בארץ, אותם חלקים שנכבשו באכזריות ב-7 באוקטובר ועוד נדרש בהם שיקום ארוך וממושך, אותם חלקים שהם ריקים מתושבים, מפונים ובוערים בצפון. קשה לחגוג את ריבונותנו כשתושבי בארי עדיין לא שבו, כשרק אתמול בערה האש בתל חי. בימים הלאומיים שלנו, ובכלל בחיינו במדינת ישראל, תמיד ישנו המתח שבין הזיכרון לתקומה, שמחה המהולה בעצב עמוק, וכך גם היום, ביום ירושלים, המצוין יחד עם זיכרון יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל, כשציון, ירושלים, תמיד עומדת לנגד עיניהם. וכך גם הייתה השמחה אז, על הניצחון במלחמת ששת הימים, מהולה בצער על נפילתם של כמעט 800 לוחמים, 81 מהם בקרב על ירושלים והסביבה. אז השנה, כל יום וכל שעה נמהלים בעצב עמוק ודאגה. ולכן דווקא היום, יום חירות ירושלים, נחדש את ההתחייבות שלא נשקוט ולא ננוח עד שנשיב את החטופים כולם – את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה; עד שישובו תושבי עוטף עזה לבתיהם והנגב המערבי ישוב לשגשג ולפרוח; עד שיושג שקט בצפון וכל תושביו יוכלו לשוב לבתיהם. אז נוכל בלב שלם לחגוג ולציין את ריבונותנו. ובכל זאת ואף על פי כן, נעלה היום את נס ירושלים בירתנו. נשמח בעירנו ירושלים, שאוצרת בתוכה את הישראליות כולה על כל גווניה, שהיא סמל לקדושה, לחופש, לחיים משותפים בארצנו ולתקווה. ככזאת, ירושלים היא המראה למדינת ישראל כולה. ישנה ירושלים של מעלה, שאליה אנחנו מקווים וכמהנו, וירושלים שמקומה בתרבות שלנו נקבע כשעוד הייתה חלום רחוק וגעגוע, וישנה ירושלים של מטה. ירושלים של היום אינה כבר חלום, אלא מציאות שיש לנהל. ירושלים של מטה היא גם הרחובות והכבישים ובתי הספר והאנשים, יחסי יהודים-ערבים, מסורתיים וחרדים, חילונים; עיר עם מורכבויות אין-סוף, ויתרונות עם המון המון פוטנציאל; עיר שמגלמת בתוכה את מדינת ישראל כולה. אל לנו רק להתרפק על ירושלים של מעלה, על הרעיון, על הכמיהה, על הסמל, על ירושלים של זהב, אלא לנהוג באחריות כלפי ירושלים של מטה. מחובתנו לשקוד על עיצובה של העיר עבור חיי תושביה, על הבטחת אורחות החיים של בני הדתות השונות בעיר, על ההסדרים הראויים לשלל הקונפליקטים, כי הצלחה בירושלים היא-היא ההצלחה במדינת ישראל כולה, בגיבוש מדיניות הרואה מתוך אחריות את כל היבטי החיים האזרחיים והציבוריים, בירושלים ובמדינת ישראל כולה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת לדובר הבא, חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. נציין רק בברוכים הבאים את ישיבת שעלי תורה מבית שמש, שבאו לכאן ביום חגה של ירושלים. כל הכבוד לכם. תמשיכו בסיור החשוב שלכם.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אפשר לתת לשר לפניי? שלא יהיה מצב שממשלת ישראל לא – – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אם לא אז לא. תשאלי את הממשלה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אם השר רוצה לדבר לפניי, אני מוכן לתת לו.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אם הכנסת התחילה מאוחר, אני הולך לישיבת ממשלה, מצטער.

היו"ר משה סולומון:

אז הממשלה צריכה שיהיה פה נציג, כדי שיוכל – – –

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

יש פה שר.

היו"ר משה סולומון:

יש פה שר תורן? הינה, בבקשה. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תכף אני אגיד את מה שיש לי להגיד, אבל אני חייב להגיד שזה נראה לי אירוע די חסר תקדים, מה שהולך לקרות פה, אלא אם כן השר כץ יציל את קרנה של ממשלת ישראל, כי אני לא זוכר מתי – עוד פעם, בלי להיכנס לשאלה איפה פה התקלה, במזכירות הכנסת או במזכירות הממשלה, אבל לא זוכר דיון על יום ירושלים ביום ירושלים בכנסת שלממשלת ישראל לא היה מה לומר והיא לא הייתה מיוצגת.

היו"ר משה סולומון:

נמצא פה שר החוץ. נמצא פה איתנו שר החוץ.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לכן אמרתי שיכול להיות שהוא יציל את קרנה של הממשלה וידבר בשם הממשלה בסוף הדיון.

שר החוץ ישראל כץ:

אם לא הייתם פורשים, אני בטוח שהיית מוביל את הדיון בנושא הזה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אני חושב שבכלל – – –

היו"ר משה סולומון:

כל שרי ישראל הם שרי ירושלים. בסוף ירושלים על ראש שמחתנו.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

זה נכון. ולכן אני מקווה שבכל זאת נשמע שר בממשלת ישראל בסיום הדיון הזה ושלממשלת ישראל יהיה מה לומר, אבל כעיקרון אני חושב שמקומו הנכון של דיון מסוג כזה על יום ירושלים הוא בתחילת סדר-היום במליאה, ועם נציגות – היו ימים שראש הממשלה היה מתעקש לעלות לדבר ביום ירושלים, וחבל שזה לא הימים שלנו, כי אני חושב שזה אחד מהימים החשובים מאוד בלוח הלאומי של מדינת ישראל, וראוי ליום הזה שהוא יצוין בכנסת לא עם הכיסאות הריקים שפה אלא בנוכחות של רבים, גם משרי הממשלה, ורצוי גם ראש הממשלה עצמו. עכשיו לעצם הנושא. קודם כול אנחנו מציינים בפועל – והיה אפשר להרגיש את זה אצל חלק מהדוברים – שני אירועים. ביום הזה, באופן סמלי, מדינת ישראל חיברה שני אירועים חשובים מאוד בלוח הלאומי שלנו: מצד אחד, כמובן, יום איחודה של ירושלים, ומצד שני, יום שאנחנו מציינים את היום לזכר הנספים בקרב העולים מאתיופיה במסע הנפלא והמדהים הזה, מעורר התפעלות מבחינתי, בדבקות שלהם להגיע לארץ ישראל ולהגיע לירושלים. אני חושב שהחיבור של שני התאריכים האלה הוא מאוד מאוד סמלי, כי כל מי שמכיר את ההיסטוריה של העלייה של יהודי אתיופיה – ואני אמרתי לא מזמן, השתתפתי בפתיחת תערוכה מיוחדת בעתלית, במחנה המעפילים בעתלית, תערוכה קבועה שעוסקת בעלייה של יהודי אתיופיה, ואמרתי שאני מאוד לא אוהב את המושג הישראלי "העלאה של יהודי אתיופיה".

היו"ר משה סולומון:

עלייה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

בעיניי זו עלייה של יהודי אתיופיה, אנשים שסיכנו את חייהם ועשו דברים מדהימים בניסיון הזה להגיע לארץ ישראל, להגיע לירושלים. והחיבור הזה ליום ירושלים הוא לא מקרי, כי ירושלים – – –

היו"ר משה סולומון:

ופעלת כך גם בהיותך שר הקליטה, אז אני יכול להגיד את זה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

נכון, נכון. ובאמת החיבור הזה ליום ירושלים הוא מאוד טבעי, כי ירושלים זה מה שהם ראו מול עיניהם. ולכן הקשר הזה וציון היום הזה ביחד, בעיניי הוא מאוד מאוד נכון וסמלי, וטוב שכך מדינת ישראל מציינת את שני האירועים האלה באותו יום, וטוב שכנסת ישראל עושה את זה ביחד. אתמול, אדוני היושב-ראש, ביקרנו כשדולת ירושלים בכנסת בגבעת התחמושת, שזה אולי אחד מהאתרים שהכי מציינים ומסמלים את היום הזה. ואני חייב להגיד לך שיצאתי מודאג מהביקור הזה, ורציתי לחלוק את הדאגה הזאת עם חבריי, עם כבוד השר וחברי הכנסת. קודם כול, לצערי, עדיין, שנה וחצי שנה מאז הקמת הממשלה החדשה, גבעת התחמושת נשארת בלי אבא ואימא. אני רוצה להזכיר לחבריי חברי הכנסת שבתחילת הקמת הממשלה היה ויכוח בין שני השרים – השר פרוש, שכרגע יצא מהמליאה, והשר עמיחי אליהו – מי יחזיק בתאגיד הממשלתי של גבעת התחמושת, תאגיד שבזמנו פעלתי להקמתו, כשהייתי שר ירושלים, כשגבעת התחמושת הייתה על סף סגירה כעמותה פרטית ולמעשה פשטה את הרגל, והעלו אופציה שגבעת התחמושת כאתר תיסגר, משהו שבעיניי הוא כמובן בלתי אפשרי לחלוטין. ואז הקמנו תאגיד ממשלתי שנכנס לנעלי העמותה, וגבעת התחמושת קמה מחדש על הרגליים והתרחבה מאוד, עם מוזיאון חדש ויפה – ומי שעוד לא היה, אני ממליץ לו לבקר בו – ועם הרבה פעילות. ואז הגיעה הממשלה החדשה, וכמו הסיפור של שלמה המלך, זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי", והיה קרב על גבעת התחמושת בשלב של הקמת הממשלה. וכמו שלפעמים קורה בקרב הזה, הוחלט להקים ועדה שבתוך כמה שבועות תביא להכרעה בקרב הזה, ובינתיים גבעת התחמושת תישאר באחריות ראש הממשלה. אבל אמרו: הכי מאוחר לקראת יום ירושלים, כמובן, יוכרע מי אחראי לתאגיד, רק לא אמרו יום ירושלים של איזו שנה. כמובן שהתכוונו ליום ירושלים הקודם, לא לזה שאנחנו מציינים אותו היום. לצערי, הוועדה לא קמה, ההכרעה לא התקבלה, ואז התעוררנו כולנו בשנת 2024 עם קיצוץ דרמטי בבסיס התקציב של גבעת התחמושת, ועוד פעם הודעה של גבעת התחמושת שהיא כנראה תיאלץ לסגור את שעריה, כי במשרד ראש הממשלה היא הלכה לאיבוד במסגרת קיצוצים למיניהם, ולא היה שר שהיה צריך להילחם עליה, כי לא היה, כי לא הכריעו. כנסת ישראל הקימה קול צעקה, התקיימו פה כמה דיונים, השר פרוש, לזכותו ייאמר, הביא תקציב חירום ממשרדו, וגם עשה עוד מעשה – אמר: אם זה כמו המשפט של שלמה, אני מוותר. כדי להציל את גבעת התחמושת אני גם מביא כסף באופן חד-פעמי וגם מוכן שהאחריות תעבור לשר המורשת, השר עמיחי אליהו. הוא הודיע על זה רשמית, הכינו הצעת מחליטים, ותתפלאו – אני לא יודע אם אדוני שר החוץ יודע ואם אדוני סגן השר אבי מעוז יודע, אבל הצעת המחליטים הזאת מונחת על שולחנה של מזכירות הממשלה כבר פרק זמן מסוים. לכאורה, אין מחלוקת – שר אחד אומר: אני רוצה; שר אחד אומר: אני מוותר. אבל מי שצריך להעלות את הדברים על שולחנה של הממשלה זה ראש הממשלה, ודווקא אולי נחמד לו שהתאגיד בינתיים נשאר במשרד ראש הממשלה.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו מקווים שזה יבוא על פתרונו בשלום ובקרוב.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

והגענו למצב שלמרות שהייתה התחייבות ברורה שעד יום ירושלים הזה, בסוף יהיו אבא ואימא לגבעת התחמושת, לקראת דיוני התקציב הקרוב, הגענו למצב, לצערי, חבריי חברי הכנסת, שיום ירושלים – הינה, ישיבת הממשלה מתחילה בעוד 20 דקות, ואין על סדר-יומה החלטה, ולכאורה כולם מסכימים שהאחריות לגבעת התחמושת תעבור למשרד המורשת.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

והתוצאה של זה – ובזה אני רוצה לסיים – היא שהתקציב של גבעת התחמושת לא מובטח גם עד סוף השנה הזאת, ועוד פחות מזה – לשנה הבאה, כי בסיס התקציב יהיה חצי ממה שגבעת התחמושת רגילה וצריכה. חברי הנהלה לא מונו, אין להם אפילו קוורום חוקי לאשר את התקציב פנימה, כי המינויים מחכים במשרד ראש הממשלה כבר חודשים רבים ולא נחתמים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

התוצאה היא שהאתר שאולי הכי מסמל את מלחמת ששת הימים ואת הקרב על איחודה של ירושלים, נשאר יתום, בלי אבא ואימא, בסיטואציה שאינני מצליח להבין למה היא כזאת.

היו"ר משה סולומון:

נקווה שגם זה יבוא על פתרונו.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אני מקווה שבכל זאת מישהו יתעורר וישים סוף לסאגה הזאת. ראויה גבעת התחמושת לזה שנזכור אותה, ולא שננהל עליה קרב פוליטי, לא ברור לאיזו מטרה ובשביל מה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת לדובר הבא, חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה. לא רצינו בדיבור על ירושלים לקטוע אנשים, וכך נהגנו עם כולם, ולכן עשיתי כך גם פה. תשתדלו לעמוד בזמן, אבל אתה האחרון, אז ההערה הזאת לא רלוונטית.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני 57 שנים, בכ"ו באייר תשכ"ז, יצאנו ביוזמתנו למלחמה הצודקת והמוסרית, מלחמת ששת הימים, כדי להסיר מעלינו את איום ההשמדה. בחסדי ההנהגה האלוקית ובגבורתם המופלאה של לוחמי צה"ל זכינו לשחרר את יהודה, שומרון, חבל עזה, סיני והגולן, ומעל לכול, לאחר יומיים, בכ"ח באייר, את עיר הקודש ומקום המקדש, ולהשיבם לידינו. איזה לב יהודי לא רטט למשמע הקריאה "הר הבית בידינו"? "הביאני המלך חדריו". שבנו אל טרקלינו של המלך. כל חבלי הארץ הללו, במיוחד ירושלים, עיר הקודש והמקדש שקיבלנו במתנה אלוקית, טעונים בתוכן עמוק ובמשמעות רוחנית והיסטורית עבור עם ישראל. כגודל המתנה והמשמעות שלה, כך גם גודל הקושי והאתגר שהיא מציבה בפנינו כדי להחזיק אותה.

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש שקט במליאה. חברת הכנסת רייטן, זה מפריע. חברת הכנסת רייטן, זה מפריע. חברת הכנסת רייטן, זה מפריע. חברת הכנסת רייטן, זה מפריע. תאמר לה שזה מפריע.

אבי מעוז (נעם):

הקושי והאתגר הללו הובילו אותנו שוב ושוב לנסות ולברוח מאותם חבלי ארץ ולנטוש אותם, מתוך דמיון והזיה כאילו הבריחה והנטישה יובילו לשקט ולשלווה. שוב ושוב אנחנו מתבדים ומגלים שאין אפשרות לעם ישראל לברוח מארצו, בדיוק כפי שאינו יכול לברוח מזהותו. אם אנחנו מנסים להתכחש לעובדה הזאת, באים אויבינו מבית ומחוץ ומאלצים אותנו לחזור ולהיזכר מי אנחנו, ולמה הגענו דווקא לכאן, לארץ ישראל ולירושלים, מושא הכיסופים של כל הדורות. וכאן המקום לציין את יהודי אתיופיה, שמסרו נפשם, פשוטו כמשמעו, בכיסופיהם לירושלים. ברחנו מסיני, למרות שמצרים הפסידה בששת הימים וביום כיפור, כי כל כך רצינו לסיים כבר עם המלחמות, וקיווינו לשלום אמת בין המדינות, אבל מצרים ממשיכה להתחמש במיטב הנשק החדשני ליום פקודה, ובחודשים האחרונים אף איימה עלינו במלחמה. ברחנו מההרים ביהודה ושומרון במסגרת מימוש הסכמי אוסלו, מתוך אמונה עיוורת שזה יביא למזרח תיכון חדש, אבל על ידי כך יצרנו בלב הארץ מפלצת טרור שהתפוצצה עלינו והביאה נהרות של דם, עד שנאלצנו במבצע חומת מגן לקחת בכוח את חופש הפעולה הצבאי במרכזי הערים. ברחנו מחבל עזה במסגרת העקירה והגירוש מגוש קטיף ויציאת צה"ל משם, תוך שאנחנו הורסים את חייהם של 8,000 מתיישבי גוש קטיף הגיבורים, כי הבטיחו לנו שזה יביא שקט לדרום. ומה קיבלנו? את שלטון החמאס ברצועה, את הטילים, את המנהרות ואת המתקפה הברברית בשמחת תורה, זו שאילצה אותנו לחזור להילחם ולכבוש את הרצועה. ככל שזה היה תלוי בראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, גם מירושלים, המתנה הנפלאה שקיבלנו לפני 57 שנים, היינו אמורים לברוח. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להתבונן בסדר האלוקי המופלא. בדיוק חמש שנים לפני שחרור ירושלים, בכ"ח באייר, באותו היום בתשכ"ב, נתלה הצורר אייכמן, שהוא וחבריו המרצחים מהווים השראה לאויבינו הנוכחיים. בדחיית בקשת החנינה לצורר ציטט הנשיא יצחק בן צבי את דברי שמואל הנביא, שיום פטירתו גם הוא בכ"ח באייר, לאגג מלך עמלק לפני ששיסף אותו בחרבו: "כאשר שִׁכלה נשים חרבך, כן תשכל מנשים אִמך." ביום הזה, שבו שוחררה ירושלים לפני 57 שנים, בכ"ח באייר תשכ"ז, חתם המושל של רצועת עזה על כתב הכניעה לפני לוחמי צה"ל. כעת, לעומת זאת, מנסות אומות העולם לכפות עלינו סוג של הסכמי כניעה לחמאס, תוך הבטחה להזיה של נורמליזציה ושלום. הגיע הזמן שנלמד לא להתפתות אחרי מקסמי השווא הללו. הגיע הזמן שנחדל מלהפקיר את ביטחוננו בידי אחרים. הגיע הזמן שנפנים שזו הארץ שלנו. הגיע הזמן שנפסיק לברוח ממנה. ברוך השם, עם ישראל חי, עם ישראל מאוחד, עם ישראל מחובר לירושלים ולארץ, עם ישראל מחובר לזהותו היהודית ועם ישראל ינצח, בעזרת השם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אדוני השר, אתה רוצה להשיב בשם הממשלה? אדוני השר, השר כץ, אתה רוצה להשיב בשם הממשלה? בבקשה.

שר החוץ ישראל כץ:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לכבוד הוא לי לסכם את דיון הכנסת המיוחד בנושא ירושלים ביום ירושלים; יום ירושלים, שמציין את שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, נס גלוי של העם היהודי: לשוב ולהטיל את ריבונותו של העם היהודי בחזרה על עיר דוד, על ירושלים בירת הנצח של העם היהודי, שעליה הכריז דוד המלך כעל בירת ישראל. הרבה עמים קיימו מסעות וכיבושים לאורך ההיסטוריה, וכולם שאפו לשלוט בירושלים, בירת הנצח שלנו – העולם הנוצרי והעולם המוסלמי. והינה זכינו אנחנו, ששבנו ארצה בשיבת ציון, זמן קצר אחרי הקמת מדינת ישראל ב-1948, לשחרר את ירושלים בשנת 1967, ירושלים השלמה, המאוחדת, בריבונות ישראל, וזה נס גלוי וגדול שנעשה לנו כעם יהודי. אדוני היושב-ראש, אין לאף אחד, לאף ממשלה ולאף גורם, לעולם, סמכות לוותר על ירושלים ולוותר על ריבונות ישראל בהר הבית ובכל קודשי ישראל. זה המקום שתמיד היה תשתית אמונתו של העם היהודי, תשתית קודשינו, וזה המקום שאליו חזרנו. ואני יודע שעם השנים כבר היו ראשי ממשלות שהציעו למסור את שליטת הריבונות על הר הבית לידי גורמים זרים, ואמרו: אתם תקבלו את השליטה מלמעלה ואנחנו נקבל את השליטה מלמטה, וגם הציעו למסור את הכול, למסור את הר הבית לידי אויבינו. וגם נעשה לנו נס, והם לא הסכימו לקחת, כי הם רצו עוד יותר; הם לא רצו 100%, הם רצו עוד ועוד ועוד, ולעולם לא הסכימו גם לוותר על מה שהם קוראים לו "זכות השיבה". רק עכשיו אנחנו רואים בעזה את אונר"א, גוף שהוקם על ידי האו"ם לטפל בפליטים הפלסטינים, שמגדירים את עצמם זה דור רביעי עדיין כפליטים, ושאונר"א מסייע להם לנסות ולממש דבר שלא יקרה לעולם – זכות השיבה לתוך מדינת ישראל. ולכן אנחנו צריכים לדבוק באמונתנו, בריבונותנו, באחיזתנו בירושלים השלמה בירת ישראל. אני הצעתי – יושב כאן חבר הכנסת אלקין, שבוורסיה דומה גם הציע – להרחיב את גבולות ירושלים, לצרף לירושלים, כמו בחזונו של הנביא ישעיהו, את כל מה שסביב לירושלים – מעלה אדומים, גבעת זאב, ביתר עילית, אפרת וגוש עציון – על מנת שתיקרא "ירושלים" ו"ירושלים רבתי"; להוסיף עוד כ-200,000 תושבים לירושלים, לחזק את הרוב היהודי בירושלים, על מנת שירושלים בירת ישראל תהיה העיר המובילה גם מבחינה תרבותית, מבחינת המסורת, גם מבחינה כלכלית, גם מבחינת כל הדברים שקשורים למטרופולין אחד גדול, ועל מנת שכל היישובים האלה יהיו חלק מירושלים. אפילו הצעתי שתהיה להם זכות הצבעה כפולה כמו בלונדון רבתי ופריז רבתי – גם יבחרו ביישובים שלהם וגם יהיו חלק מירושלים השלמה, חלק מירושלים רבתי. אני מקווה שהחוק הזה עוד יעבור, ולא עוד הרבה זמן. אנחנו חייבים לעשות הכול כדי לחזק את ירושלים, לשמור על ירושלים. כשהייתי שר התחבורה אנחנו הקמנו עם ראש הממשלה נתניהו ועם הממשלה – הקמנו מערכת תחבורתית אדירה שהקיפה את ירושלים ובתוך ירושלים; את הרכבת המהירה, החשמלית, לירושלים, שקראנו לה "מסילות דוד המלך", שמחברת את ירושלים לכל רחבי המדינה; את כל הכבישים, את הדרך לירושלים ששדרגנו, שתהיה כיאה לדרך שמובילה לעיר הבירה; דרך בגין דרום; את כל הפרויקטים: חיבור המנהרות של מעלה אדומים, שנחנך עכשיו – את כל הדברים, כדי שירושלים תהיה גם העיר הכי מחוברת, שכל אחד יוכל להגיע. ואני הנחיתי והתחלתי להוציא לדרך את ההמשך של תחנת הרכבת בירושלים, שקוראים לה "תחנת יצחק נבון", שנמצאת בעומק 80 מטר מתחת לפני הקרקע. הרעיון היה להמשיך את סלילת המסילה במנהור עד לאזור מתחם הכותל והר הבית, בתחנה שתיקרא "תחנת הר הבית – הכותל", וגם הצעתי לקרוא אותה על שם הנשיא טראמפ, על כך שהוא הכריז על תמיכת ארצות הברית בכך שירושלים היא בירת ישראל והעביר את השגרירות לירושלים. והחלום היה חלום שניתן להגשים, שכל מי שטס מחו"ל ונוחת בנתב"ג ועולה לרכבת המהירה, יוכל להגיע ישירות עד הכותל. יהודי יגיע לכותל, להר הבית, מוסלמי יוכל לעלות למסגד, הנוצרים – לכל הכנסיות, והכרוז לפי אותה הנחיה היה צריך להיות בשלוש שפות, כאשר מגיעים לתחנה, תחנת היעד, ולהגיד: ברוכים הבאים לתחנת הכותל – הר הבית, ולומר בשלוש שפות: אלוהים עימכם. וזה הדבר המיוחד בירושלים, שגם לפי חזונו של הנביא ישעיהו, שאמר שכולם יעלו להר הבית, כל הדתות יעלו, והעם היהודי יזמין אותם לבוא ולעלות, וירושלים תהיה העיר שבה כל הדתות יבואו, יעלו וימצאו גם את ביטוין. ואנחנו, במה שעשינו, באותו חיבור ובהרחבת העיר הזאת, גם פעלנו ונפעל כדי שירושלים תהיה בירת מדינת ישראל, בירת הנצח של העם היהודי והמקום שבו עולים לרגל היהודים ומזמינים את בני כל הדתות לבוא ולראות, ולבית המקדש של ירושלים, של העם היהודי. אז אני מברך על יום ירושלים. אני אומר: נעשה לנו נס וחזרנו להיות הריבונים בירושלים. לעולם לעולם לא נוותר על ריבונות ישראל בירושלים, וזה ייתן לנו את הכוח ונותן לנו את הכוח לשמור על כל ארץ ישראל, על מדינת ישראל. ואני רוצה לברך את חיילי צה"ל הגיבורים ולחזק את ידיהם על זה שהם נלחמים היום מלחמת מצווה, מלחמת אין ברירה בעזה, בולמים טרור ביהודה ושומרון, נערכים כדי להדוף מתקפות ולהכות בחיזבאללה. לא נשאיר מצב שבו ביטחון ישראל לא יוחזר לכל תושב ולכל אזרח, גם בצפון הארץ, והכול הכול הכול מתחיל במקום המקדש, בהר הבית, בירושלים, מקור המורשת, מקור כוחו, אמונתו, של העם היהודי עכשיו ולנצח נצחים. יום ירושלים שמח לכולם.

היו"ר משה סולומון:

אמן. עוד חזון למועד. בעזרת השם, שכל התוכניות יתקדמו בירושלים.

היו"ר משה סולומון:

וכעת, חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. לפני שהשר ישיב, אני מזמין את כבוד שר החוץ להציג את הצעת החוק בשם שר המשפטים. בבקשה, שוב, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר החוץ ישראל כץ:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית מרצועת עזה על מדינת ישראל, שבמהלכה אלפי מחבלים חדרו משטח רצועת עזה לשטחה של ישראל מהיבשה, מהאוויר ומהים ותקפו באכזריות אזרחים וחיילים, נתפסו בשטחה של מדינת ישראל מעל 150 מחבלים, אשר בנוגע לרובם מתקיים הליך חקירה פלילי בחשד לעבירות ביטחון. לעצורים האלה נוספה כמות נוספת של מחבלים אשר נתפסו במהלך ימי התמרון הקרקעי ברצועת עזה, וגם בנוגע לחלקם מתקיים הליך חקיקה פלילי. הלחימה נמשכת. החקירה המורכבת והעצומה בהיקפה של אירועי הטבח, שכוללת גם השגת מידע טקטי שנוגע ללחימה עצמה, מציבה בפני גופי החקירה אתגרים חסרי תקדים. פרקי הזמן הן להארכת המעצר והן למניעת פגישה עם עורך דין בחוק המעצרים אינם מותאמים לצרכים, למורכבות ולאתגרים החריגים שנוצרו בעקבות מעצרם של המחבלים הללו, בשים לב לחקירה רחבת ההיקף והמורכבת של אירועי הטרור, וכן בשים לב לצורכי ההגנה על ביטחון המדינה וחיי אדם. נוכח האמור עלה צורך דחוף ומיידי בהתקנת תקנות שעת חירום שמטרתן הייתה להאריך את התקופות המרביות שניתן להאריך את מעצרם של העצורים כהגדרתם – החוק לעניין הארכת התקופה למניעת פגישה עם עורך דין בתוקף עד לתאריך י"ב בסיוון התשפ"ד, 18 ביוני 2024. נוכח ההכרח הביטחוני והחקירתי בהמשך קיומו של ההסדר האמור, עולה הצורך בהארכה נוספת של תקנות שעת החירום. לפיכך הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 1 ולהאריך תוקף תקנות שעת החירום עד י"ז בכסלו התשפ"ה, 18 בדצמבר 2024.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. כעת נעבור לדיון האישי. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אל הואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, בתקופה האחרונה ממשלת ישראל הפכה למפעל לייצור אמירות מנותקות מהמציאות. בכל יום חבר קואליציה אחד, לפעמים אפילו כמה ביום, מתראיין ואומר אמירה מטופשת. כל כך הרבה אמירות שקשה לי כבר לעקוב. הממשלה הזאת לא מסוגלת לנהל את המדינה בלי לגרום לאזרחים לתלוש את השיער מהתסכול. אתמול החליטה כל אחת ממפלגות הקואליציה לשלוח נציג שיביך את הממשלה. נתחיל עם חברת הכנסת לימור סון הר מלך מעוצמה יהודית, שהקדישה שעות על שעות מזמנה למגר את הבעיה הבוערת כרגע, וזו הרווקות המאוחרת, תחת השדולה למען האישה החרדית והדתית. אחריה הגיע חבר הכנסת גפני, יו"ר ועדת הכספים, האיש שמחליט לאן כספי הציבור הולכים. שאל גפני את חברי האופוזיציה: איך אתם מסבירים את זה שדירוג האשראי לא ירד? ירד גם ירד. אבל את הסוף, כמו תמיד, שומרים לסוף, כששרת התחבורה מירי אנטואנט רגב התגאתה ברדיו קול חי שהממשלה עושה כל כך הרבה דברים מדהימים – ואני מצטטת: הממשלה הזו עשתה בשנה הזאת דברים מדהימים. כל כך הרבה אנשים נמצאים במלונות; הכול ממומן על ידי הממשלה. תודה, מירי. שיקום הצפון, שיקום הדרום. חברים, אנחנו במציאות לא פשוטה – נכון, מירי – ועם המציאות הזו – היא ממשיכה – אנחנו ממשיכים לתפקד ולעשות דברים טובים למען החברה הישראלית. נכון, יש פערים. היא אמרה שיש פערים. צריך לעשות דברים טוב יותר, אבל נעשים דברים טובים, וצריך להגיד תודה לאל. תודה רבה. תודה, השם. תודה לך, מירי. תודה שהבאת קרוב ל-60,000 מפונים, שצריכים להגיד תודה על זה שהם במלון. או כמו שאמרה מארי אנטואנט, בהשלכה לרגב אנטואנט: אם אין לכם בתים, תישנו במלונות. מירי לא יכולה להאשים הפעם את דודו – דודו, תמחק, זה לא טוב. לא, היא אמרה את זה בעצמה. היום בבוקר היא עלתה ואמרה שהוציאו לה דברים מהקשרם. לא הוציאו מהקשרם, כי זה מה שחשבת. חשבתי לעצמי: למה מירי חושבת שאזרחים צריכים להגיד תודה? למה היא חושבת שאוצר המדינה הוא שלה פרטי, כי היא עוזרת להם. אולי מרוב שהיא טסה לחו"ל, מרוב טיסות ושהייה במלונות, היא חושבת שמלון זה משהו שמשלם את עצמו. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. בול בזמן. וכעת, הבאה, חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; אחרון הדוברים, חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. השר רוצה לסכם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין צורך.

היו"ר משה סולומון:

אין צורך. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

15 בעד, חמישה נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

היו"ר משה סולומון:

לפרוטוקול – בעד? פנינה תמנו שטה בעד; אלקין בעד. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

וכעת נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שר החוץ, השר ישראל כץ, להציג את החוק בשם שר המשפטים. בבקשה, סגנית מזכיר הכנסת, הודעה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 18), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 35) (עובד בשירות צבא הגנה לישראל), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת שלום דנינו וקבוצת חברי הכנסת. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר החוץ ישראל כץ:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית מרצועת עזה על מדינת ישראל, שבמהלכה אלפי מחבלים חדרו משטח רצועת עזה לשטחה של ישראל מהיבשה, מהאוויר ומהים ותקפו באכזריות אזרחים וחיילים, נשים ונערות, רצחו, אנסו, חיללו גופות, שרפו תינוקות, טבחו באנשים בביתם, ובמסיבת הנובה טבחו בצעירות ובצעירים שהגיעו מהארץ ומכל העולם כדי לחגוג בפסטיבל, נתפסו בשטחה של מדינת ישראל מעל 150 מחבלים, אשר בנוגע לרובם מתקיים הליך חקירה פלילי בחשד לעבירות ביטחון. לעצורים אלה נוספה כמות נוספת של מחבלים אשר נתפסו במהלך ימי התמרון הקרקעי ברצועת עזה, וגם בנוגע לחלקם מתקיים הליך חקירה פלילי. הלחימה הנמשכת והחקירה המורכבת והעצומה בהיקפה של אירועי הטבח, שכוללת גם השגת מידע טקטי שנוגע ללחימה עצמה, מציבות בפני גופי החקירה אתגרים חסרי תקדים. פרקי הזמן הן להארכת המעצר והן למניעת פגישה עם עורך דין בחוק המעצרים אינם מותאמים לצרכים, למורכבות ולאתגרים החריגים שנוצרו בעקבות מעצרם של המחבלים הללו, בשים לב לחקירה רחבת ההיקף והמורכבת של ארגוני הטרור ושל אירועי הטרור וכן בשים לב לצורכי ההגנה על ביטחון המדינה וחיי אדם. נוכח האמור, עלה צורך דחוף ומיידי בהתקנת תקנות שעת חירום שמטרתן הייתה להאריך את התקופות המרביות שניתן להאריך את מעצרם של העצורים כהגדרתן בתקנות, וכן את התקופה המרבית האפשרית למניעת פגישה של עצורים אלה עם עורך דין. נוכח האמור, הותקנו שני סטים של תקנות שעת חירום. תקנות שעת החירום הותקנו לשלושה חודשים. נוכח הצורך הביטחוני והחקירתי בהמשך ההסדרים הללו קידמה הממשלה חקיקה להארכת תוקפן של התקנות תוך כדי התאמתן, וכן שבה והאריכה את תוקף התקנות תוך כדי התאמתן בהתאם לצרכים החקירתיים והביטחוניים העדכניים. שני החוקים הללו בתוקף עד לתאריך י"ב בסיוון התשפ"ד, 18 ביוני 2024. נוכח ההכרח הביטחוני והחקירתי בהמשך קיומם של ההסדרים החוקיים הנ"ל עולה הצורך בהארכה נוספת של תקנות שעת החירום בנושא והארכת תקופת המעצר, ולפיכך הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 1 ולהאריך תוקף תקנות שעת החירום עד י"ז בכסלו התשפ"ה, 18 בדצמבר 2024. אבקש לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. וכעת הדיון האישי. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

סליחה, סליחה, לא שמתי לב, עברת מקום. אתה רוצה לדבר? חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי – נמצאת. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה, כבוד יו"ר הישיבה. כנסת נכבדה, בערב שבת האחרון נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן פנה אלינו הישראלים וסיפר לנו את מה שהממשלה לא מוכנה לספר לנו, מה שנתניהו מסתיר. הצעת נתניהו, כפי שהנשיא ביידן הציג אותה, היא הצעה שכל ראש ממשלה בהיסטוריה היה חותם עליה: שחרור החטופים, ניצחון על החמאס, שלטון פלסטיני מתון במקום חמאס וסיוע בין-לאומי בשיקום הרצועה, נורמליזציה עם סעודיה, רשת ביטחון למאבק באיום האיראני, ביטחון ארוך טווח לישראל. ההצעה הזאת נמצאת על השולחן של נתניהו כבר חודשים. הוא זה שמקדם אותה. היא אפשרית. היא האופציה הכי טובה לישראל. היא תביא ביטחון, שלום וקשרים לעולם הערבי ותשקם את המעמד הדיפלומטי הרעוע שלנו, אבל מעבר לזה, האלטרנטיבה היא להשאיר את החטופים בעזה, להמשיך להילחם לנצח ולתת לחמאס לחזור לשלטון או לשלוט בעצמנו על שני מיליון עזתים, ואני לא בטוחה מה יותר גרוע. אז תגידו לי, בבקשה, מכובדיי, יעלה על הדעת שממשלת ישראל לא תשקול את ההצעה הזו? יש מישהו באולם הזה שמעדיף להמשיך לשקוע בבוץ העזתי, להפקיר את החטופים ולתת לחמאס לחזור כדי לא לנהל תהליך מדיני עם הפלסטינים? ביבי מכיר היטב את ההצעה שהציג ביידן – זו הצעה ישראלית. הטריק שלו הוא לנסות לגרום לנו לחשוב שמה שהאמריקנים רוצים רע לישראל, ומה שהוא רוצה טוב לישראל. לא, חבריי, הגענו לזמנים מוזרים שבהם ממשלת ישראל מתעקשת לעשות את מה שרע למדינה, והאמריקאים מנסים לגרום לממשלה לעשות את מה שטוב לנו, ללא הצלחה. אל תאמינו לשקר שאומר שהתוכנית רעה לישראל. הצעת נתניהו היא תוכנית של ישראל הדמוקרטית, הליברלית, חפצת החיים והביטחון. היא הסיכוי שלנו לצאת מהבור העמוק שנתניהו והשותפים שלו הכניסו אליו את כולנו. הסיבה היחידה שנתניהו דוחה פומבית את העסקה הזו, שברור לכולם שהיא הדרך היחידה לא לקבור את החלום הציוני, היא כי הוא פוחד מהשותפים שלו בקואליציה. עסקת נתניהו אינה מושלמת, אבל היא האפשרות הטובה ביותר, האלטרנטיבה ללהילחם במקלות ואבנים נגד הגרעין האיראני, להתבוסס שנים בבוץ העזתי ולאבד כל סיכוי לראות את אחינו ואחיותינו שנמקים בשבי. ואם כולנו מבינים שזו האפשרות הטובה ביותר, אנחנו צריכים להבין שאין לנו פריבילגיה לא לעשות הכול כדי שהיא תתממש. אין לנו את הזכות להפקיר את האחים והאחיות שלנו. עסקה עכשיו.

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה רבה. וכעת לדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי – מוותר; חבר הכנסת ווליד טאהא – מוותר; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – מוותרת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

מוותר.

היו"ר משה סולומון:

– – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת. חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; נוכח, סליחה. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, אני רוצה לדבר איתכם על תופעה מאוד מדאיגה, שעבור מרביתנו היא גם נסתרת מן העין. יש לנו צעירים וצעירות רבים שסיימו סיטואציות קשות בחודשים האחרונים וטסו להם למזרח לנסות להשתקם, לנקות את הראש. אנחנו מדברים על שורדי נובה, על לוחמים שהשתחררו וישר טסו; אנחנו מדברים על צעירים הלומי קרב ופוסט-טראומה – ממש תופעה שלמה שאם פעם הכרנו אותה בתור הטיול הגדול, היום אנחנו מתחילים להבין שמדובר בטיול גדול מסוג שונה: טיול גדול שהוא שנייה אחרי התמודדות עם אירוע מאוד קשה ומורכב; טיול גדול שמגיע בלי שהיה זמן ברוב המקרים לעכל את החוויה, לעכל את הטראומה, לעכל את מה שקרה; טיול גדול שהוא כביכול כמו פעם, כיף, חברים ומסיבות, אבל הוא בעצם נורא שונה, כי בכל רגע בטיול הגדול הזה של אותם צעירים וצעירות בשנת 2024 במזרח, הטראומה יכולה להתפרץ, הקושי יכול להפתיע, ואז אין support system, מערכת תמיכה מתאימה, אין משפחה מסביב, אין חברים, אין מטפלים מקצועיים שיכולים לטפל בנושא. והידיעות על דברים קשים שקורים ועל מקרי קיצון כבר מגיעות. בטיולים האלה יש גם לא אחת שימוש בסמים, וזה, מן הסתם, יכול להיות טריגר מאוד מורכב עבור אותם צעירים שלמעשה עוד לא טיפלו בעצמם בשום צורה. אני שמעתי על התופעה מכמה אנשים טובים, מתנדבים, שנסעו בניסיון לסייע ולהקים מערך תמיכה לצעירים בהודו ובתאילנד, ואני רוצה לשתף גם אתכם בזה. פניתי ליושב-ראש ועדת הבריאות כדי לקיים דיון בנושא, כי אנחנו חייבים להבין מה היקף הבעיה ומהם המענים הקיימים. המחויבות של מדינת ישראל לאזרחיה, לבנינו ובנותינו ששרדו תופת, שלחמו בגבורה, היא מחויבות שחוצה גבולות, וזה היופי במדינה שלנו – שאנחנו יודעים וחייבים להיות פה עבור אזרחינו גם כשהם בחו"ל, גם כשהם עצמם מרגישים צורך לקום ולנסוע, לנסות ולמצוא איזשהו מרפא לנפש, רצון להתרחק. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להיות שם ולהגיד להם: אנחנו איתכם; אנחנו אתכם גם בטוב, ואנחנו איתכם גם אם יהיה משבר בנסיעה הזאת. הסוגיה הזאת היא סוגיה בתחילת דרכה. לצערי, אנחנו צפויים להתמודד עם גלים מאוד גדולים של משוחררים טריים ממילואים ומסדיר ועם אנשים שנסעו לנסות למצוא קצת שמחה ומרפא מהתקופה הזאת, אבל דווקא שם יכולים למצוא את הנקודה הקשה ביותר בחיים. אנחנו חייבים לדעת כמדינה לתת לזה מענה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת. חברת הכנסת צגה מלקו.

קריאה:

תעלי.

היו"ר ארז מלול:

זה היום של העדה שלה. מה, לא נפרגן לה? שתדבר כמה שיותר.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

לא. אבל יש יום מיוחד שלה.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

על המימונה אתה כועס כשלוקחים לנו. מה ששלהם – שלהם, ומה ששלנו – – –

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו היום ביום ירושלים, היום שהכי מסמל את השמחה, במיוחד – קודם גם ציינתי – לביתא ישראל, ליהודי אתיופיה. יחד עם זאת, אני מאוד מאוד מבקשת להזכיר את הילדה היימנוט קסאו. עדיין לא מצאו אותה. תחשבו על זה, עוד מעט ארבעה חודשים – הילדה, מהמקום הכי פתוח, ממרכז קליטה, יצאה ולא חזרה. תחשבו על זה, כמה פעמים ראיתם את התמונה של היימנוט קסאו בכלי התקשורת, על המסך? מישהו זוכר אותה? ממש לא יאומן. תחשבו על זה: ילדה קטנה במרכז קליטה, רואים אותה במצלמה כשהיא נכנסת, אבל אף אחד לא יודע איפה היא. ההורים שלה לא יודעים, ואפילו אין מי שיעזור להם. הם עולים חדשים ומתקשים בתרגום השפה. תחשבו על זה, באמת הדבר הזה לא נותן שקט. כל אחד צריך לחשוב: הילדה יכולה להיות הבת שלנו, הילדה יכולה להיות הנכדה, האחיינית שלנו וגם השכנה שלנו. לכן, בהזדמנות, ביום ירושלים, אני רוצה להזכיר אותה. אדוני היושב-ראש, אני יודעת כמה אתה נרתם לעזור בנושא של הקהילה. אני ראיתי, אדוני היושב-ראש חבר הכנסת ארז מלול, כמה אתה התגייסת גם להעביר – כדי שנעביר את חוק הרישום הפלילי, מחיקת רישום פלילי. לכן אני אומרת את זה: חבריי חברי הכנסת, אנא תתגייסו גם למען היימנוט, שיזכרו אותה ולא ישכחו אותה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. כבוד השר, רוצה לסכם את הדיון? לא, מוותר. כבוד השר מוותר. אפשר לעבור להצבעה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר לעבור.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 16 בעד, תשעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא בנושא: הקטל בכבישים: 177 בני אדם נהרגו בתאונות קטלניות בשנת 2024, 18 מתוכם בשבוע האחרון. את ההצעות הגישו חברי הכנסת ארז מלול, אחמד טיבי, חמד עמאר, בועז טופורובסקי, מיכל מרים וולדיגר, צגה מלקו ואימאן ח'טיב יאסין. כיוון שאני צריך לדבר, אתה יכול להחליף? יתחיל חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. אני אחריו.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תן בראש.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, העלינו הצעה שכותרתה "הקטל בכבישים: 177 בני אדם נהרגו בתאונות קטלניות בשנת 2024, 18 מתוכם בעשרת הימים האחרונים". לשם השוואה, בכל שנת 2023 נהרגו 155, ואני מסתכל לעבר חבר הכנסת בועז טופורובסקי כי מדובר בח"כ מתמיד שעוסק בנושא הזה, שהוא נושא כאוב, מאתגר וחשוב, ומגיעות לו תודה והערכה על ההתמדה הזאת. מלבד ההשלכות של פגיעה בחיי אדם, שכול, כאב וצער שאין לו מחיר – אני חוזר: אין לו מחיר – יש גם השלכות נוספות, כלכליות למשל, לנושא הזה. 16 מיליארד שקל הם העלות השנתית המוערכת של תאונות דרכים למשק, שזה משני לשכול ולכאב. דוח "אור ירוק": שנת 2023 הייתה הקטלנית ביותר לילדים ב-13 השנים האחרונות. 35 ילדים עד גיל 14 – שיא ב-13 השנים האחרונות. ארבעה ילדים נפגעים קשה בכל שבוע. אחד מכל עשרה הרוגים בתאונות דרכים הוא ילד מתחת לגיל 14. 60% מהילדים שנהרגו בתאונות דרכים הם הולכי רגל. החודש הקטלני ביותר היה אוקטובר. השעה המסוכנת ביותר לילדים היא השעה 14:00 עד 15:00 אחרי הצוהריים. מרבית הילדים ההרוגים הם מהחברה הערבית – 22 ילדים מסך הכול 35 ילדים. אחד מכל עשרה רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים שהיו מעורבים בתאונות דרכים הוא ילד מתחת לגיל 16. ישראל בתחתית מדינות אירופה בצמצום מספר הילדים ההרוגים בתאונות דרכים. בסביבת מחצית מבתי הספר אין פסי האטה. אדוני היושב-ראש, תאונות הדרכים הן מכה קשה לכל מדינה, וכך גם לישראל. אבל ישראל, לרבות ממשלת ישראל, לא מטפלת בנגע הקטלני הזה, שפוגע בחיי אנשים, שפוגע בגופם ובנפשם. ויש אפשרות לטפל בצורה יעילה יותר. זה הזמן שוב לזעוק את הזעקה הזאת נגד המכה הקשה של תאונות הדרכים. אמרתי, בחברה הערבית רוב הילדים שנהרגו מהחברה הערבית; יש גם הרצח המתגבר כתוצאה מהפשיעה וגם תאונות הדרכים. (חוזר על הדברים בערבית.) זה נושא שצריך לטפל בו כדי שהצער, הכאב והשכול ייגמרו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חבר הכנסת בועז טופורובסקי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לכל המציעים. ההצעה הזאת הוגשה ביום שני לפני שבוע ויומיים, זאת אומרת תשעה ימים. אני רוצה לעדכן את המספר. נכון להיום 191 נהרגו בכבישים, 12 רק בשבוע האחרון – שתבינו עד כמה המצב גרוע. זאת פתיחת השנה – עוד לא הגענו לחציון – הכי גרועה ב-20 שנה האחרונות. ב-20 שנה האחרונות לא היה מצב יותר גרוע מזה. ראינו כולנו את התחקיר על מירי רגב, שאפילו לא מגיבה כשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. היא שכחה את החלק של הבטיחות בדרכים, היא רק שרת התחבורה. היום היה דיון בוועדת ביקורת המדינה על דוח מבקר המדינה שמצא כשלים חמורים במשרד התחבורה ובמשרד לבטיחות בדרכים, אצל הרלב"ד, במשרד המשפטים, במשרד החינוך, במשרד לביטחון לאומי. אף אחד מהם לא הגיע לישיבה. לא הגיע אף פעם השר. לא הגיע המנכ"ל, לא של המשטרה, לא של התחבורה, לא של החינוך, לא של המשפטים. אף פעם זה לא עניין אותם להגיע לדיונים של ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, שאנחנו ברשותם היום. אמרתי להם: אני התחלתי את הדיון בזה כשאני מרגיש שיש דם של הרוגים על הידיים שלי. כל הזמן הזה שאני יושב-ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, עדיין מספר ההרוגים עולה ועולה. המצפון שלי מציק לי. שאלתי אותם מה הם עושים. אף אחד מהם לא לקח אחריות. היחיד שקצת כן היה זה יושב-ראש הרלב"ד החדש יורם הלוי – ששכל את בנו, דרך אגב, במלחמה – שאמר שאין סיבה לרלב"ד להיות קיימת, אין זכות קיום לרלב"ד. אף אחד לא סופר אותה, לא נותנים לנו נתונים, לא נותנים לנו לנהל את זה, כל אחד עושה כרצונו, והמצב קטסטרופלי. אמר את זה יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. משרד התחבורה, במקום לקחת אחריות, הסביר – כמו הריאיון אתמול של מירי רגב. נציג משרד התחבורה – היא כמובן לא שלחה מנכ"ל או את עצמה – אמר: המצב מעולה, אנחנו מטפלים בזה ומטפלים בזה ומטפלים בזה, ורגע לפני מבקר המדינה הראה איך הם לא מטפלים בזה ולא מטפלים בזה ולא מטפלים בזה. כל הדיונים של ועדת המשנה בראשותי ועוד לפניי – הייתה גם ועדת חקירה פרלמנטרית – שום החלטה שהוועדות האלה קיבלו לא יושמה על ידי הממשלה. הממשלה לא עומדת בהוראות החוק, לא נותנת דיווחים כפי שהחוק דורש מהרלב"ד; ראש הממשלה לא נותן דיווחים; אף אחד לא מנהל את זה, את אף אחד זה לא מעניין. כולם ישנים טוב בלילה, ואנשים ממשיכים למות בכבישים כל יום, כל יום. אני בוועדה, אני מבקש חמלה – גיליתי שלא רק שאין חמלה, אלא פשוט שיקרו לי כל הזמן הזה.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני מסיים, אדוני. שיקרו לי כל הזמן הזה.

היו"ר ארז מלול:

תמשיך, תמשיך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

כמה שאני האמנתי לפקידים, לפונקציונרים – אלה שהיו חזקים עזבו; אלה שנשארו הפכו להיות עושי דברם של השרה או השר, מפחדים מהצל של עצמם, מספרים שקרים שהם עצמם לא מאמינים להם. ואני מקווה מאוד שהכול ייחקר וכל השקרים האלה יימצאו, ומי שאשם במחדל, באיבוד חיי אדם, ישלם על זה מחיר יקר. אני לא רק מקווה – אני גם אהיה כאן כדי לוודא שזה מה שיקרה. כל הזמן עונים ומספרים איך הכול בסדר, אבל האמת היא שיש כאן חבורה של אנשים שרק דואגים לכיסא של עצמם, לגוף שבו הם נמצאים. לא אכפת להם מחיי אדם, לא אכפת להם מהאזרחים. במקום שהם יזכרו שהם עובדים בשביל האזרחים, מבחינתם, כל האזרחים עובדים בשבילם. חיי ערבים בכלל לא מעניינים אותם. החברה הערבית – מבחינתם, שכולם ימותו.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אבל גם חיי יהודים. אני מסיים, גברתי. גם חיי ישראלים לא מעניינים אותם. מבחינתם מעניין אותם רק מי שיהלומים, רק מי שמביא להם קולות בפריימריז. כל השאר מבחינתם יכולים למות. ותתפלאו, בגלל שהם לא עושים כלום, זה מה שקורה – הם מתים. תסתכלו על עצמכם בראי.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה, חבר הכנסת טופורובסקי. ראשון המנמקים, חבר הכנסת ארז מלול, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ראשון?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

הראשון והאחרון.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, לא אחרון.

ארז מלול (ש"ס):

לא, אני לא אחרון. יש עוד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא. החלק הראשון לא נכון והחלק השני לא נכון. הוא לא הראשון והוא לא האחרון.

ארז מלול (ש"ס):

בסדר, בסדר, היא באה עכשיו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל האמת שמבחינת מעמד אתה הראשון.

ארז מלול (ש"ס):

אני יזמתי את ההצעה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ארז מלול (ש"ס):

לא, לא, אני יזמתי את ההצעה. חבר הכנסת אחמד, אני יזמתי את ההצעה הזאת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אז יש לך מעמד.

ארז מלול (ש"ס):

האמת, זה היה מאוד קל לגייס ח"כים בהצעה הזאת. היועץ שלי אמר לי בהצעה הזאת: בדרך כלל צריך – כולם התגייסו, היו עוד. טוב, אנחנו נמצאים בתקופת מלחמה שלא נגמרת ויש אבדות ומשפחות שכולות, אבל אנחנו שוכחים את הקטל בדרכים. ישנה עלייה מדאיגה במספר ההרוגים בדרכים שפוקדת את המדינה. עמותת אור ירוק, שעושים עבודת קודש, סיפקה לנו נתונים, והנתונים מעלים תמונה עגומה: 191 הרוגים שאבדו מתחילת השנה הנוכחית. זה הזוי. המשמעות היא שכמעט מדי יום אנחנו מתמודדים עם מציאות טרגית של חיים נוספים שנקטעים ושנקטעו עקב תאונת דרכים. והנתונים המצערים האלה, כבוד סגן השרה, מהווים תזכורת מוחלטת שחייבים לפעול. אי-אפשר לשבת בשקט ולהגיד: שלום עליי נפשי. חייבים לטפל בקטל בכבישים. ההרוגים האלה הם לא מספרים, הם יחידים שלכל אחד מהם היו חלומות, שאיפות. משפחות שלמות מרוסקות כתוצאה מהשכול המיותר. דוח מבקר המדינה לשנת 2024 משקף את הממצאים שהזכרתי. חבריי חברי הכנסת, אנו מתמודדים עם מציאות קשה – צמתים מסוכנים, מוקדי סיכון ידועים ומוכרים, שממשיכים לגבות חיים בשל היעדר טיפול רצוי בתשתיות, שנחוץ כדי לשמור על הסדר בכבישים. הצמתים הללו חיכו זמן רב לשיפורים הדרושים, שיכולים להציל חיים ולמנוע טרגדיות נוספות בכבישי ישראל. עובדה מדאיגה היא שהתקציב המוקצה לטיפול במוקדי הסיכון הללו אינו הולם את הנדרש ולא מספיק כדי לתת מענה לצורך הדחוף בשדרוג תשתיות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהצורך בהשקעה המוגברת בטיפול בצמתים בסיכון גבוה. רק לסבר את אוזניכם, חבריי חברי הכנסת, עלויות תאונות הדרכים בשנה למדינה עומדות על כ-16 מיליארד שקל, 16 מיליארד שקל – סכום הזוי. אפשר לנתב את זה לדברים הרבה יותר חיוניים, במיוחד בתקופה הזאת, ובכל תקופה. ומעבר לחיסכון יש אובדן, יש צער וכאב, אבל מי שמפסיד פה זה גם האזרחים, כלל האזרחים, לא רק המשפחות הסובלות. עלינו להשקיע בשדרוגי תשתיות, בהסברה, לחזק את האכיפה של חוקי התעבורה על ידי הוספת ניידות תנועה, ולקדם יותר מודעות לנוהלי נהיגה בטוחה. וכן, כמו שהתחלתי, אני רוצה לשבח את עמותת אור ירוק – בועז, אתה בטח מכיר אותם טוב – גוף אזרחי שעושה גדולות ונצורות למען צמצום הקטל בכבישים ולמען הצלת חיי אדם. יש לנו חובה מוסרית וערבות הדדית לפעול במהירות ובנחישות כדי להבטיח שתקציב המוקצה לאמצעי בטיחות בדרכים יספיק לטפל במספר רב יותר של צמתים ומוקדים בסיכון גבוה מדי שנה. כך נוכל לצמצם את הסיכונים ולמנוע אובדן חיים מיותר. עלינו לפעול יחד למצב שבו כל מסע בדרכים שלנו יהיה בטוח ומשוחרר מצל הטרגדיה. ואני חוזר על משפט הסיום: עלינו לפעול יחד למצב שבו כל מסע בדרכים שלנו יהיה בטוח ומשוחרר מצל הטרגדיה. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, חבר הכנסת מלול. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושבת-ראש, סגן השר, כנסת נכבדה, תחילה באמת אני רוצה להודות ליוזם ולברך את חבר הכנסת טופורובסקי על זה שהוא לוקח את הנושא הזה כדגל ועוקב אחריו ביום-יום. האמת, אישית חוויתי את השכול כתוצאה מזה: לפני 29 שנים אבא שלי נפטר מתאונת דרכים בדרכו לעבודה בשדה. הדרך הזאת לבית נטופה עד היום באותו מצב, והפלחים בדרך לשם ממשיכים לשלם מחירים גם בחיים, ממש לאבד את החיים. אני לא רוצה לחזור על הנתונים שהוזכרו קודם, אבל אני רוצה להתייחס טיפה, ולפני שאני מתייחסת לחברה הערבית, אני רוצה להודות לכל הפועלים בשטח בסוגיה הזאת, ובראשם, כמנהלת מתנ"ס שעבדה עם עמותת אור ירוק, שפועלת ופעלה לאורך שנים למען התמודדות עם הסוגיה, שאני מסתכלת עליה כמעט כמו על מגפה. הנתונים של השנה הם נתונים מפחידים יותר מתמיד. בבוקר השתתפתי בישיבה בוועדה לביקורת, ושמענו שם את הדוח של מבקר המדינה בסוגיה הזאת, ושמענו את הדברים – מדברים על זה שעלולים להגיע, חס וחלילה, ליותר מ-400 נרצחות ונרצחים. וכואב, כואב הלב על כל בן אדם ועל כל משפחה שחווה את החוויה הזאת. ואני רוצה לחדד: כואב במיוחד, כפליים, כשאני רואה שאנחנו בחברה ערבית, מבחינת מספר הנפשות בתוך החברה הישראלית אנחנו רק 20%, אבל לצערי הרב, כמו בכל התופעות הקשות, המכאיבות, שהם תוצר ישיר של מדיניות מובנית של ממשלות ישראל לדורותיהן, גם במקום הזה אנחנו מככבים, וכמעט אנחנו מגיעים ל-30% מסך תאונות הדרכים והנרצחים כתוצאה מתאונות הדרכים בארץ. זה לא בגלל שאנחנו רוצים למות או שהחינוך לנהיגה לא כל כך מוצלח; יכול להיות שגם זה בין הדברים וסביר להניח שכן, כי גם בקטע הזה התקציבים קוצצו, וממה שניתן קודם מבחינת הסברה ומבחינת תוכניות, יש חלק שאפילו הופסק טוטלית. אבל בעיקר בגלל זה שהחברה הערבית סובלת ממחסור בתשתיות נכונות ומתאימות, וממשיכה לסבול גם מתכנון – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ברשותך, רק משפט אחד. – – כדי להתגבר על הקטל הזה. ועוד דבר שאני חייבת לציין מעל במה זו זה הנושא של דריסת ילדים בחצרות הבית, במיוחד אם אנחנו מדברים על החברה הערבית הבדואית בנגב. היו שם תוכניות למען המטרה הזאת, וכל הזמן מקצצים. אני לא יודעת, בועז, אם החזירו את התקציב שהיה מיועד לדבר הזה. אז אני מקבלת את האיתות שגם בדבר הזה לא.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז הגיע הזמן באמת שהממשלה תתעשת – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – במקום הזה ותיקח את חלקה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

ישיב על ההצעה סגן שר התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב. בבקשה, סגן השר.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

סגן השרה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

סגן השרה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה, היושבת-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, באמת קודם כול תודה למציעים, ליוזמים, לחבר הכנסת מלול, שיזם, ולכל המצטרפים. לכולם יש חלק וממשק עם נושא המלחמה, המאבק בתאונות הדרכים, גם עוד מציעים, כמו חבר הכנסת חמד עמאר, שהייתי שותף איתו הרבה במלחמה בתאונות הדרכים, חברי כנסת שנמצאים, יוזמים, ולא מורידים את זה מסדר-היום. ואסור. גם אם אנחנו נמצאים במלחמה, ולצערנו דם נשפך כמים, עדיין אסור שיתקהו אצלנו המאבק והמלחמה בתאונות הדרכים. זו מלחמה שצריכה להיות יום-יומית, והיא קשה, ולצערנו, כפי שאתם ציינתם בהצעה לסדר-היום שלכם, יש עלייה לא טובה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מבין שדיברת על לעומת התקופה המקבילה, באותה תקופה. לצערנו, בשנת 2023 היו 358 הרוגים, זאת אומרת שהעלייה היא בהשוואה למה שהיה בתקופה הזאת ובחודשים האלה. אין ספק שיש עליות ויש מורדות. יש לי כאן גרף שלם של עליות. בין 2013 ל-2016 הייתה עלייה; בין 2016 ל-2018 הייתה ירידה; בין 2018 ל-2021 הייתה עלייה; עלייה דרסטית הייתה בתוך זה בין 2019 ל-2020; יחסית ל-2020, ב-2022 הייתה ירידה. עכשיו ב-2023 שוב חווינו עלייה. זה באמת נתון קשה, במיוחד כשנמצאים פה גם אנשים, כמו שעכשיו שמעתי – ואני מצטער שחברת הכנסת ח'טיב יאסין היא בעצם בת שכולה לאבא שנהרג בתאונת דרכים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

וגם עקב דוח מבקר המדינה, שמראה את הכשלים של הממשלה שבעקבותיהם חיים אבדו.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני רק רוצה להוסיף, אני רק אומר שאנחנו לא צריכים, בעיניי – אני תמיד אומר שאלו לא רק הרוגים, גם פצועים. מי כמו חבר הכנסת בועז טופורובסקי, שבפציעה קלה, בהגדרה של פציעה קלה, נכון?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

בינונית.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

בינונית. ראינו שסבלת.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

בוא נגיד שעד עכשיו זה כואב לי.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

סבלת סבל רב, וגם אנחנו סבלנו כשלא היית איתנו הרבה זמן, תקופה ארוכה. אז אנחנו יודעים שגם הפצועים סובלים סבל, ואנחנו צריכים לקחת גם אותם כמדד, לא רק את ההרוגים. וכפי שבוודאי כולכם אמרתם, כל הרוג וכל פצוע הוא עולם שלם, עם תוכניות, כאב למשפחה, חיים שנהרסו, שנגדעו, ואסור שהדבר הזה יתקהה בעינינו. אנחנו צריכים לראות את המושג הזה שאנחנו כל יום שומעים על עוד הרוג ועוד פצועים בתאונות דרכים, ואנחנו צריכים לעשות הכול. בכל אופן, בשנים האחרונות – מה שמשרד התחבורה ביקש ממני שאני כאן אגיד מהנתונים המקצועיים – כבישי ישראל מצפון עד דרום עוברים מהפכה, פיתוח בהיקף שלא נראה כמותו. התשתיות מודרניות והרבה יותר סלחניות לטעויות שנובעות מהגורם האנושי, שהן כידוע מרבית הסיבות לתאונות הדרכים, וזאת הנחיה של שרת התחבורה, מנכ"ל המשרד, וכמובן הרלב"ד.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אבל סגן השר, זה שקר. אתה יודע שזה שקר. דוח מבקר המדינה הראה את הנתונים. זה שקר.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

מה שקר?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מה שחסר תקדים זה חוסר טיפול.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

זה שקר? זה שקר, בועז? חבר הכנסת טופורובסקי, זה שקר?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה שזה כישלון זה לא אני אומר, זה מבקר המדינה שאתם מיניתם אומר את זה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

חבר הכנסת טופורובסקי, זה שקר שמשקיעים מיליארדים? זה שקר שמשקיעים מיליארדים? אנחנו צריכים בשביל זה נתונים? אנחנו לא נוסעים בכבישים? אנחנו לא רואים את ההתפתחות? הכבישים – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אנחנו רואים בעיקר את ההתפתחות של הפקקים.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

זה נכון שאנחנו גם רואים עלייה דרמטית בכמות – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מקום אחרון בעולם. מקום אחרון ב-OECD.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לא מקום אחרון, ממש לא. ממש לא מקום אחרון.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

ה-OECD עשה זה, אנחנו מקום אחרון בכל הטיפול בתאונות דרכים.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני אגיד בדיוק באיזה מקום.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתה קראת את דוח מבקר המדינה?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אנחנו, מתוך מספר רב – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת טופורובסקי, חבר הכנסת טופורובסקי.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אנחנו, מתוך מספר – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

ראית שהשרה אפילו לא מגיבה כשרת הבטיחות בדרכים?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

חבר הכנסת טופורובסקי, אני מבקש ממך לתת לי להגיד את הנתון.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אף פעם היא לא הייתה בוועדה, לא היא, לא המנכ"ל. הם לא עונים לי על מכתבים.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני מזדהה עם הכאב שלך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הם לא עונים לי לפגישות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני גם עמדתי בראשות ועדת המשנה בוועדת הכלכלה, גם כשלא הייתי בקואליציה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מה מהנחיות הוועדה קיימת כסגן שר?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני גם הייתי בפורומים בתוך ועדות, בהצעות לסדר-היום – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מה מהנחיות הוועדה, שאני עומד בראשה ושקודמיי עמדו בראשה, קיימתם?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – בדיונים מהירים על תאונות דרכים.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת טופורובסקי, אתה לא רוצה שאני אקרא אותך לסדר.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

שולחים אותך להיות השכפ"ץ.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני לא עשיתי כמטרה את הנושא הפוליטי, לא לקחתי את הנושא הפוליטי, לא לקחתי פופוליסטי – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מילא אתה מקריא, אבל אל תקריא הודעה שהיא שקרית.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת טופורובסקי, אני קוראת אותך לסדר.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אל תקריא שקר מעל הדוכן, במיוחד אם אתה יודע שזה שקר.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לא לקחתי את תאונות הדרכים ואת הפניות רק לראות את נושא הקואליציה והאופוזיציה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אל תקריא. אל תעמוד בשביל להגן עליה מלהיכנס לכלא. אל תקריא משהו שאתה יודע שהוא שקר.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לכן, אני מציע – זה יותר מדי כואב – גם אם כואב, לא לקחת את זה קואליציה–אופוזיציה, לתקוף שר או שרה במשרד בשביל הפופוליזם. אני חושב שאנחנו צריכים לקחת את זה – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

פופוליזם. תגיד לי איפה מבקר המדינה טעה. לא אני, אני לא יודע כלום, אני פופוליסט. תגיד לי איפה מבקר המדינה טעה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – בכאב הנכון, בנתונים הנכונים. ואני רוצה להמשיך ולהגיד שדווקא עם הנתון הזה של ה-OECD אנחנו נמצאים במקום 8 מתוך 32 מדינות – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

שקר. מקום אחרון.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – במספר ההרוגים ל-100,000 תושבים. נכון, כשאנחנו בודקים לגבי רכבים, אנחנו רואים שאנחנו באחוז הרבה יותר גבוה, ושם אנחנו במקום 17 מתוך 21 ל-10,000 רכבים. מה שאמרת, גברתי היושבת-ראש – יש עלייה של 39% – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הפכתם את הפייק ניוז לדרך. אין קשר למציאות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – במספר הרכבים, בעוד האוכלוסייה – 39%, כמעט 40% גידול ברכבים, בזמן שבאותה תקופה הגידול באוכלוסייה היה רק 18%, ואנחנו ודאי רואים שינויים גדולים מאוד. אנחנו מנתחים בקצרה מה הסיבות, הגורמים העיקריים לתאונות דרכים. זאת אומרת, וכי יש ממשלה שרוצה שיהיו תאונות דרכים? אבל אנחנו חושבים שאנחנו יותר נתמקד בחלק הזה – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

איפה היה דיון בממשלה? איפה הממשלה החליטה על תוכנית?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – איך נלחמים, איך במודעות אנחנו עושים כך, מה אנחנו פועלים בעניין הזה. כשאנחנו רואים – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

איפה תוכנית כלשהי בבטיחות בדרכים? אין תוכניות. עכשיו אתם ממציאים המצאות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני לא מקבל את הגנת היושבת-ראש, אבל זה בסדר. אני מבין שלא נעים, אבל אני בסדר, אני מסתדר עם זה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לא, כי אתה – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני חושב שיש גם תרבות של דיון, אבל בסדר, אתה יכול להמשיך. יש שלוש סיבות, יש שלושה גורמים – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תגיד אמת. תנסה לדבר על האמת.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – עיקריים של הנהג ואופן הנהיגה. למשל, דוגמה, מאוד כאב לי לראות ששני הרוגים מתוך – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

בוא נעשה קמפיין: הנהג אשם, שנכניס את הנהג לכלא.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא לא לא. חבר הכנסת טופורובסקי, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

רק בשבוע שעבר – שני הרוגים מתוך בדיקת רכב פרארי, שבדקו אותם, וזה הסתיים בשני הרוגים, ואנחנו רואים שזה לא קשור לכביש ולא קשור למשהו אחר, זה קשור – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לא נכון. אדוני סגן השר, על זה אני לא ישנתי בלילה. אם הייתה שם גדר הפרדה, אז הבן שלו שנסע מאחור לא היה רואה את אבא שלו נשרף, כי גדר ההפרדה – אם היו עושים תאונה, לא היו מתהפכים, לא היו נכנסים בסלע ולא היו נשרפים.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בועז, בועז, אתה רוצה לצאת?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

בסדר, אז אני – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תחשוב. זה מה שאתה צריך לחשוב, לא ללכת להאשים רק את הנהג – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אבל חבר הכנסת טופורובסקי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

– – אלא יכולת להציל את החיים שלהם.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני לא ידעתי שאתה יודע את הסיבות של תאונת הדרכים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתה יכולת. מה קרה לך? איך אתה בא ומאשים אותו?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת טופורובסקי, אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית. אני מבקשת שתצא לכמה זמן, כי פשוט, אני מבינה אותך – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אבל איזה שטויות, הוא משקר. איך יש לך לב להאשים אותו כשאתה יכולת להציל את החיים שלו?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

– – אני מבינה את הטענות שלך, אבל יש כללים במשכן.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אז אני אגיד לך נתון. אני אגיד נתון – לא אגיד לך אבל אגיד נתון.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

גם כל מי שמעשן – אשם הסרטן, אז לא צריך לטפל במערכת הבריאות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

יש 61% עלייה בתאונות קטלניות שנגרמו עקב חציה של רמזור אדום ביחס לנתונים מהשנה שעברה. לפני זה אנחנו יודעים – להסתכל על הנתונים לא בצורה פופוליסטית אלא להסתכל באופן אמיתי על הסיבות – שמתחילת השנה קיימת עלייה של 61% בתאונות הקטלניות בגלל חציה ברמזור אדום, שזה מסתנכרן מייד גם עם האכיפה. אתה רואה שיש גם עלייה של 87% בתאונות קטלניות בקרב רוכבי אופנוע עקב התנהגות הרוכב. אז אפשר להגיד שיש עמוד כזה ועמוד אחר. אנחנו יודעים שיש אכיפה שהיא מועטה, והמשטרה יודעת שיש לה אכיפה מועטה בתקופה הזאת – –

אברהם בצלאל (ש"ס):

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – וזה בא לידי ביטוי בכבישים, והכנסת עצמה אמרה את זה בדיון שהיה פה בכנסת, שהמשטרה מצמצמת עוד את האכיפה בכבישים, והנוער בטראומה, והוא יפרוק את זה בשתייה ובנהיגה מופרעת. בדיון בכנסת בנושא הקטל בדרכים טען את זה נציג המשטרה, כי היא עסוקה כעת במלחמה, אך בפועל הארגון ודאי צמצם את ההתמודדות ואת האכיפה בעבירות מסכנות חיים. אין ספק, המשטרה, יש לה משימות גדולות מאוד. משטרת התנועה, היא צריכה לעבוד הרבה בנושא הפגנות ועוד, ויש להם משימות רבות, מגויסים רבים. אין ספק שמלחמה מביאה ירידה באכיפה בנושא הזה ובנושאים אחרים. אנחנו רואים את הדבר הזה כשאנחנו מדברים על ירידה באכיפה, שזה אחד משלושת הדברים המרכזיים, הגורמים העיקריים שיש לנו במלחמה בתאונות דרכים. דיברתי על תשתיות ודיברתי על תשתיות תומכות, שמי שנוסע בכבישים – לא צריך רק את הנתונים שלי – רואה כבישים, וסוללים, משפצים. אנחנו הרי באים בטענות על שאנחנו נעצרים הרבה בכביש, ובלילות, בעוד מקומות, בגלל שמשפצים ומרחיבים את הכבישים. בסופו של דבר, בפעולות הרבות שהמשרד משתדל לעשות יחד עם הרלב"ד, כפי שאמרתי, הוא משקיע מיליארדים רבים בשיפור תשתיות, כולל מיקוד בכבישים אדומים ומוקדי סיכון. אני אגיד עוד משהו אחד. אני יכול להגיד שלפי ה-OECD, המסקנה שלהם הייתה שרוב תאונות הדרכים לא היו דווקא בכבישים שהם היו כבישים מועדים או כבישים עם תשתיות לא הולמות, וזה נתון שהיה, ואני אקריא אותו; אני רק אמצא אותו. הנתון הזה אומר שדווקא לא התשתיות היו הגורמים – וזה לא נתון שלנו; הינה, כתוב, לפי הנתונים של הלמ"ס. סליחה, לפי הנתונים של הלמ"ס, 83% – אני חוזר, כי אני חושב שחשוב מאוד להגיד את הנתון הזה. לפי נתוני הלמ"ס, 83% מהתאונות שהיו בשנת 2023 קרו בכבישים ללא כל ליקוי, שזה נתון חשוב מאוד. המשרד מקדם באמצעות הרלב"ד את פרויקט עיר בטוחה לקידום בטיחות בהתאם למאפייני התאונות בכל עיר ורשות. התוכנית תתמקד – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אז אם כך, סגן השר, מה הסיבה לעלייה הדרמטית בתאונות, אם הכול כל כך מושלם והכבישים הם לא מועדים?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אנחנו אומרים שיש עליות.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תשובה קצת מוזרה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני אמרתי נתון שאנחנו יודעים אותו. אם אנחנו יודעים שיש עלייה דרמטית בחציה באור אדום, אז זה אומר משהו של אכיפה. אם אנחנו רואים שיש עלייה דרמטית בתאונות האלה של רוכבי אופנוע עקב התנהגות הרוכב, שזה המאפיין של התאונה, אז אנחנו יודעים שיש נתון שזו הסיבה. יש זמנים שאנחנו אומרים שהתאונות קרו בכבישים אדומים, אז אנחנו אומרים שהכבישים האדומים – הכביש הזה שלא מטופל הוא הגורם. יש מאפיינים ואנחנו מנתחים אותם. וזאת עלייה. כולם כואבים. אני לא חושב שיש מי שחושב שיש ממשלה או יש שר או שרה שמעוניינים בתאונות דרכים. עושים את הכול. תמיד תמיד צריך לעשות יותר ויותר. אנחנו חווים גם, כפי שאני ציינתי בהתחלה, עליות וירידות, עליות וירידות, והמגמה הרב-שנתית – ודאי היו שנים שהיו בהן הרבה יותר תאונות מעכשיו. לא שזה מניח את דעתנו. כמובן שאז תלו את זה בכבישים אדומים. אני חושב שבנושא הזה יש שיפור ניכר. אנחנו גם עושים ביצוע הדרכות לנהגי הסעות תלמידים מזמן שעוד היו הרבה תאונות באוטובוסים שהסיעו תלמידים. יש הכשרה מקצועית לקציני בטיחות לצורך ביצוע הדרכות לנהגים, יש הסברה והעלאת מודעות לסכנות של נהיגה במהירות, כמובן של נהיגה בשכרות והדברים האלה. ודאי שזה הולך ביחד עם אכיפה והסברה. עשינו הרבה קידום בטיחות ברכיבה על כלים זעירים, טיפול תשתיתי, הסברתי ואכיפתי, פעילות הסברה והדרכה. אנחנו יודעים שהקורקינט וכל האופניים החשמליים היו גורמים לתאונות דרכים, ואנחנו עשינו עכשיו חקיקה, חוק לוחיות רישוי למיקרו-מוביליטי. את זה עשינו עכשיו בכנסת. משרד התחבורה באמת היה שותף וקידם את זה, הרישוי – אלה גם היו הצעות חוק פרטיות, אני חושב של חבר הכנסת יעקב אשר – רישוי על כל האופניים החשמליים, וזה גורם התרעה. אני רוצה להגיד מילה אחת על החברה הערבית. אנחנו עושים פעילויות גם בחברה הערבית, הסברה ממוקדת להורים לקידום בטיחות, התנהלות ילדים בדרכים, תוכנית התערבות בכלל הארגונים ותנועות הנוער בחברה הערבית, קמפיינים בתקשורת בנושאי היפגעות ילדים, פעולות חקיקה, הובלה וקידום חוק לוחיות רישוי, מה שאמרתי. אני רוצה להגיד שלצערנו, גם בחברה החרדית יש פער של 30% בין ההיפגעות באוכלוסייה לבין היפגעות ילדים, יש עלייה של 30% בהיפגעות של ילדים מהמבוגרים; הכול אנחנו מדברים באופן יחסי לאחוז שלהם באוכלוסייה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הכול בידי השם, לא צריך לעשות כלום.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

המסקנה של הדברים – אני לא חושב שנעשה מספיק, ואני לא חושב שלא צריך לעשות יותר. כולנו כואבים. צריך לעשות יותר, ודווקא אני רואה שכן צריך להיות שיתוף פעולה. חבר הכנסת טופורובסקי, אני מזדהה עם הכאב שלך, ואתה יודע שאני יודע שזה מגיע מתוך מקום עמוק ואמיתי, זה לא מקום חיצוני, אבל אני חושב שאם רוצים – –

ארז מלול (ש"ס):

זה לא פופוליזם, העניין הזה – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – אם רוצים לעבוד ולקדם, צריך לעשות את זה בשיתוף פעולה. אני לא חושב שיש כאן ניגוד אינטרסים – יש כאן זהות אינטרסים, ודווקא בתאונות הדרכים צריך לעבוד יותר מכל דבר אחר. אני לא חושב שיש עוד נושא שיכול לקבל שיתוף פעולה של קואליציה ואופוזיציה כמו תאונות הדרכים, ואני מצפה ומייחל שזה מה שיהיה. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. האם מסתפקים בתגובת השר? האם רוצים תגובה נוספת? להצביע על העברה לוועדה? לאיזו ועדה? ועדת הכלכלה, בועז? חבר הכנס טופורובסקי, אתה יוזם הדיון?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לא, הוא יוזם הדיון.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

טוב, אנחנו מצביעים על העברה של הנושא לדיון בוועדת הכלכלה. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת בזה שההצעה תעבור לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

ההצעה הבאה היא בנושא: טיפול וסיוע המדינה לעובדים השעתיים בזמן המלחמה. את ההצעה הגישו חברת הכנסת נעמה לזימי, חבר הכנסת ביטון, חברת הכנסת מירב כהן וחברי הכנסת אחמד טיבי, אברהם בצלאל וואליד אלהואשלה. ראשונת המנמקים – חברת הכנסת נעמה לזימי. נעמה, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה, יושבת-ראש הישיבה. כנסת נכבדה – אני לא יכולה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

סגן השר וחבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה. כמו שדאגתי לדיבור שלך, בבקשה, תן לאחרים. סגן השר, בבקשה, תהיו בשקט.

נעמה לזימי (העבודה):

אין בעיה. שבו ותדברו נורמלי, אבל תנו לנו להציג את ההצעה לסדר-היום.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

הצעה לסדר-היום בנושא טיפול וסיוע של המדינה לעובדים השעתיים בזמן המלחמה. מאז פרוץ המלחמה עשרות אלפי עובדים שעתיים איבדו את עבודתם או סבלו מירידה משמעותית בהיקף משרתם בשל השפעות המלחמה על המשק. למרות הפגיעה הקשה באוכלוסייה זו, שגם ככה לרוב מגיעה מהשכבות החלשות ביותר בחברה, מתווה הפיצויים שגובש בתחילת המלחמה התעלם ממנה לחלוטין. כעת, שבעה חודשים לתוך המלחמה, רבים מהם סובלים ממצב של עוני ונותרים חסרי מענה לחלוטין מהמדינה. כמדינה עלינו להעניק מעטפת כלכלית-חברתית נדיבה לכלל העובדים, ובתוכם לעובדים שעתיים, שמתמודדים עם הקשיים הייחודיים שלהם. לכן, נרצה להבין מה הצעדים שננקטו עד כה ומה הצעדים שצפויים להינקט על מנת לסייע לאוכלוסייה זו. המדינה חייבת לייצר תוכנית מקיפה לטיפול בעובדים האלה ולתת להם רשת ביטחון אמיתית. על כן, אבקש להעלות לסדר-יומה של הכנסת את נושא הטיפול והסיוע של המדינה לעובדים השעתיים בזמן המלחמה. אני רק רוצה לומר שבעת הדיון על מתווה הפיצויים בוועדת הכספים, היו"ר הבטיח לקיים על זה דיון ייעודי, אם לא יימצאו מענים ראויים לעובדים הללו.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

נכון.

נעמה לזימי (העבודה):

את זוכרת, אורית, שהפצירו בנו להצביע למתווה מהר מהר ושיהיו אוכלוסיות שנדון בהן בהמשך?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

נכון.

נעמה לזימי (העבודה):

שמונה חודשים עברו, ולא דנו באוכלוסיות הללו. לכן אני מבקשת להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת הכספים, על מנת שנוכל לקיים דיון מעמיק בסוגיה ולראות כיצד המדינה יכולה לתת את המענים גם לעובדים השעתיים, שנפגעו יותר מכולם. אני מבקשת להעביר את ההצעה לוועדת הכספים וגם לומר: אנחנו מדינה של ערבות הדדית. אי-אפשר להשאיר את העובדים הכי מוחלשים במשק, הכי חשופים, הכי פגיעים, הכי מוחלשים, בנקודת זמן הכי קריטית, שבה גם אנחנו, מן הסתם, עוסקים בפיצויים לצפון, במפונים, בחטופים ובחטופות, בחיילי המילואים, בנשות חיילי המילואים, בפצועים. מטבע הדברים, החיים עצמם והיותר-מוחלשים בחברה נדחקים עוד יותר בעת הזאת, ולא נתפס שהמקום הזה לא קיים עליהם דיון אחד מאז המלחמה, על מה מצבם של העובדים השעתיים, בכנסת. אז אני ממש מבקשת שוועדת הכספים של הכנסת תתעשת על עצמה ותקיים דיון ראוי בנושאים שהיא הבטיחה לנו שיקיימו עליהם דיון, ושנוכל להגיע למענים, למתווה ולרשת הגנה סוציאלית עבור אותם עובדים. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בהחלט. תודה רבה, חברת הכנסת לזימי. חבר הכנסת מיכאל ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שוב הכיסאות האלה מפריעים, גם הם וגם הכיסאות. גברתי היושבת-ראש, אנחנו מעלים כאן נושא של אחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה: אוכלוסיית העובדים השעתיים, אלה שעובדים לפי שעה, אנשים מקופחים, עובדי דחק. מאז אוקטובר עשרות אלפי עובדים שעתיים איבדו את פרנסתם, איבדו את העבודה או שצמצמו להם את המשרה – לא משרה, עבודה – בשל ההשלכות השליליות של המלחמה על המשק, ולמרות הפגיעה הנוראה באוכלוסייה הזאת, שהיא אוכלוסייה מוחלשת – מאיפה הם באים? מהשכבות החלשות ביותר, גם מהחברה הערבית וגם מהחברה היהודית – מתווה הפיצויים לא כלל אותם ולא הכיל אותם. יתרה מזאת, הוא התעלם מהם לחלוטין. עכשיו אנחנו שמונה חודשים אחרי פרוץ המלחמה. הם סובלים ממצב של דוחק ועוני, עוני ודוחק, והמדינה לא נותנת להם מענה. גם הממשלה וגם הכנסת חייבות להעניק תמיכה כלכלית, מעטפת כלכלית וחברתית, כאמור, לכלל העובדים, לרבות העובדים השעתיים, שנאבקים יום-יום כדי לפרנס את משפחתם. בתחילת המשבר, אכן, יושב-ראש ועדת הכספים, כמו שאמרה נעמה, היושב-ראש גפני הבטיח לקיים דיון מיוחד. לא התקיים דיון כזה, ועל כן, גברתי, חייבים לקבל את ההצעה הזאת ולהעביר אותה לוועדת הכספים, כדי שוועדת הכספים תדון בנושא, ונוכל לקיים את חובנו וחובתנו כלפי העובדים השעתיים, כלפי העובדים שזקוקים להגנה וסנגוריה של נבחרי הציבור.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעה לסדר-היום בנושא מאוד מאוד חשוב, העובדים השעתיים. כמעט שנה שמדינת ישראל נמצאת בטלטלה גדולה, מתקפת טרור אכזרית שהשליכה במישרין או בעקיפין על כל אזרח בישראל. הנושא הכלכלי הוא לכאורה האירוע המשני, אבל זה כאשר מדובר בתקופה קצובה שבמהלכה אפשר להדק חגורות ולהתפלל לזמן טוב יותר. לצערנו, המערכה הכלכלית הפעם שונה לחלוטין. אף אחד אינו יודע באיזה שלב אנחנו. מה שכן ידוע לנו, שישנם רבים שהחמצן הכלכלי ויכולת ההישרדות שלהם הופכת לבלתי אפשרית. העובדים השעתיים הם בדיוק אלו שכל מטוטלת במשק פוגעת בהם תחילה, על אחת כמה וכמה טלטלה משמעותית כפי שאנו חווים היום. אני מבקש מחבריי חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, לפעול בנושא הזה ביחד ולהעביר את זה לוועדת הכספים, על מנת שנוכל לתת לאותם עמלי כפיים ביטחון כלכלי כלשהו, בפרט בתקופה הקשה הזאת, עד שיגיעו ימים טובים יותר. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, חבר הכנסת בצלאל. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. ישיב על ההצעה שר העבודה יואב בן צור – השר וסרלאוף בשמו. בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, בתחילת המלחמה התקבלו תיקוני חקיקה שאפשרו הקלות בתנאי הזכאות לקבלת דמי אבטלה בכל הנוגע לצבירת תקופת אכשרה מקוצרת, והארכת מכסת ימי הזכאות למובטלים חוזרים, למפונים ולמובטלים חדשים שעבודתם הופסקה בשל המלחמה. תוקף תיקוני החקיקה יסתיים ב-31 בדצמבר 2024, לאחר שהמשק יתחיל לחזור לשגרת עבודה. לאחרונה נחקק מענק חלף אבטלה, המאפשר המשך תשלום למי שימי זכאותו הסתיימו, אך הוא חל רק על מי שפונה מיישוב מגוריו. בחוק ביטוח אבטלה אין הבחנה בין עובד חודשי לעובד יומי או שעתי ותנאי הזכאות הם אחידים. לפיכך, האפשרות להוצאה לחל"ת תקפה גם לעובד שעתי. ההקלות ותיקוני החקיקה שחלו בזמן המלחמה והסתיימו וגם מענק חלף אבטלה שנחקק לגבי המפונים, תקפים גם לעובדים שעתיים. אציין כי בזמן המלחמה נחקקו על פי סעיף 9 שני מענקים נוספים שגם הם תקפים לעובדים שעתיים: מענק עידוד חזרה לעבודה, המאפשר תשלום מענק לעובד שחוזר לעבוד אצל מעסיקו באזור מפונה – מענק זה תקף עד סוף יוני 2024; מענק תמרוץ, מענק למי שילך לעבוד בעבודה חדשה בתחומי הבנייה והחקלאות – מענק זה הסתיים בסוף מרץ 2024. לסיום דבריי, אני מחזק את ידכם שאתם מעלים על סדר-היום את העזרה הנדרשת לעובדים, ובפרט בעת הזו, כשיש אתגרים כלכליים רבים עקב מלחמת חרבות ברזל – אני כמובן משיב בשם השר ואני מצטט את דבריו: אני מבטיח לשתף פעולה איתכם בכל מהלך שיוכל להועיל ולשפר את מעמדם ורווחתם של העובדים בישראל. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. האם אתם רוצים לקיים הצבעה על העברה של הדיון לוועדה? חברי הכנסת לזימי? טיבי?

נעמה לזימי (העבודה):

לוועדת הכספים.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

נקיים הצבעה על העברת ההצעה לדיון לוועדת הכספים. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום התקבלה, והוחלט להעבירה לדיון לוועדת הכספים של הכנסת.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

ההצעה הבאה והאחרונה היא בנושא קליטה מהירה של סטודנטים יהודים מחו"ל. את ההצעה הגישו חברי הכנסת דן אילוז, אוהד טל, אברהם בצלאל, משה טור פז ויבגני סובה. ראשון המנמקים – חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

אני חושב שאני גם אהיה היחיד.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תהיה היחיד?

דן אילוז (הליכוד):

אני חושב. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולם, השר, בימים אלו, כשהיהודים ברחבי העולם חווים אנטישמיות גוברת ואלימות קשה, עלינו לעמוד יחד זקופי קומה וגאים. מדינת ישראל היא המגדלור שמאיר ליהודי התפוצות, המקום היחיד בעולם שבו הם יכולים להיות חופשיים ומוגנים. מלחמת חרבות ברזל חשפה את הסכנות האמיתיות שקיימות בקמפוסים האקדמיים ברחבי העולם, שם סטודנטים יהודים חיים בפחד יום-יומי. האוניברסיטאות, שאמורות להיות מבצרים של ידע וחופש, הפכו למוקדי שנאה. יהודים צעירים המבקשים להעשיר את עולמם בלימודים מוצאים את עצמם נרדפים בגלל זהותם. אי-אפשר לקבל את המציאות הזאת. על מדינת ישראל, מדינת היהודים, להושיט יד ולספק מקלט בטוח ומקלט אקדמי בטוח. הבאת סטודנטים יהודים מכל העולם לישראל היא לא רק חובתנו המוסרית אלא גם הזדמנות היסטורית. אנחנו מציעים תוכנית חירום לקליטת הסטודנטים במוסדות האקדמיים שלנו תוך התאמת תשתיות והכרה מלאה במסלולי הלימוד שלהם. צעירים אלו יביאו איתם ידע, חדשנות ורוח ציונית חדשה שיתרמו להתפתחותה של מדינת ישראל. אכן, גם אצלנו יש אתגרים – יש מרצים תומכי טרור ואנטישמים גם באוניברסיטאות שלנו, וחשוב שנפעל לטיפול בבעיה. אולם גם במציאות הזאת, אין להשוות את מצבנו למצב בתפוצות. כאן, בארץ אבותינו, במדינה יהודית עצמאית, אפשר להיות יהודי גאה ללא חשש. מדינת ישראל חייבת להראות מנהיגות ולהפגין את תפקידה ההיסטורי כמדינת הלאום של העם היהודי. עלינו לפעול עכשיו בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי להבטיח שהסטודנטים היהודים מכל העולם יוכלו להמשיך את לימודיהם בסביבה בטוחה ומעודדת. יחד נבנה עתיד חזק ובטוח וגם משגשג יותר עבור כל העם היהודי. עכשיו אני רוצה לפנות ישירות באנגלית לסטודנטים היהודים ברחבי העולם: Dear Jewish students around the world, we understand the hardships you are facing with the raging antisemitism on campuses. Remember, Israel will always be your home. In Israel you can embrace your Jewish identity with pride, free from fear. We invite you to complete your studies here, in the land of your ancestors, where you will be welcomed with open arms. Together we will build a brighter, stronger future. Come and join us in the home of Jewish people, where you can thrive and contribute to our shared destiny. We understand not everyone can make this move and respect that. We will do everything we can to protect those who can not. We will also do everything we can to welcome those who come to Israel. Thank you very much.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. חבר הכנסת אוהד טל – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם בצלאל – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. ישיב על ההצעה, בשם שר החינוך, השר וסרלאוף, שר הנגב והגליל. בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תודה רבה. אני מודה לחברי הכנסת על העלאת הנושא לסדר-היום. אני עוד פעם אומר שאני אומר את תשובת שר החינוך בשמו. המדענים והחוקרים הישראלים הם נכס בכל מדינה שבה הם נמצאים. על רקע גילויי האנטישמיות הקשים בקמפוסים ברחבי העולם אני קורא, כראש המועצה להשכלה גבוהה וכשר החינוך, לחוקרים הישראלים הרוצים בכך לשוב ארצה וליהנות ממעטפת כוללת של כלי סיוע ייעודיים שהעמדנו לטובתם, ממענקי מחקר במאות מיליוני שקלים ועד לתקציבים לפתיחת מעבדות מתקדמות. זהו צעד חשוב ונוסף שאנו מובילים בהגנה על המחקר הישראלי, במלחמה באנטישמיות ובהבטחת המשך שגשוגה המדעי של מדינת ישראל. יחד עם הוועדה לתכנון ותקצוב במל"ג ועם משרד החינוך, משרד העלייה והקליטה ומשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אני מוביל תוכנית חדשה ועתירת תקציב להשבת טובי המוחות המחקריים לישראל ולחיזוק המצוינות במחקר ופיתוח וחדשנות באקדמיה. התוכנית, שתתפרס על פני כשבע שנים, מתוקצבת ביותר מ-700 מיליון שקלים. היא תעניק לחוקרים בכירים ופוסט-דוקטורנטים השבים ארצה במסגרתה מענקי מחקר במיליוני שקלים, וזאת נוסף לתקציבים ייעודיים לפתיחת מעבדות מחקר מתקדמות. שיתוף הפעולה הבין-משרדי הפועל לעידוד קליטתם מחדש של מדענים וחוקרים פורצי דרך בישראל, הוא צעד חשוב ונוסף במאבק הממשלתי הנחוש בהתפרצות האנטישמיות בקמפוסים ומרכיב משמעותי בהבטחת היתרון המחקרי והטכנולוגי של ישראל בעולם. חשוב לציין כי במקביל, קיימתי דיון מיוחד במועצה להשכלה גבוהה. בדיון עלו כמה סוגיות רוחב הדורשות טיפול מיידי בעקבות ההתרחשויות המדאיגות שאירעו באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב. בין היתר, הפצנו גילוי דעת פומבי מטעם חברי המועצה המגנה תופעה זו, תופעה שמבטאת כניעה לאלימות ופוגעת באופן ישיר ועקיף במעמד ההשכלה הגבוהה בישראל. כמו כן, נבצע מיפוי של תוכניות קיימות ונבחן קידום של תוכניות חדשות אשר ייתנו מענה לחברי סגל וסטודנטים הלומדים בחו"ל ומבקשים לשוב ארצה ולהמשיך את פעילותם האקדמית בישראל. במקביל לסוגיות הרוחב המטופלות, המועצה להשכלה גבוהה תנגיש את המידע על אודות האפשרויות הפתוחות בפני חברי סגל וסטודנטים המעוניינים לבחון חזרה לארץ ושילוב במוסדות האקדמיים בישראל. אני קורא מכאן שוב לראשי המוסדות האקדמיים בארה"ב ובאירופה לאפשר סביבה בטוחה ומוגנת לכל סטודנט או מרצה באשר הוא, לא להיכנע לאלימות, ולהמשיך בקשרים האקדמיים הענפים עם קהילת ההשכלה הגבוהה בישראל. בד בבד, נפעל לסייע לחברי סגל או סטודנטים ישראלים החשים מאוימים להיקלט במוסדות האקדמיים המצוינים בישראל. בברכה, יואב קיש, שר החינוך, שאני משיב בשמו.

דן אילוז (הליכוד):

עכשיו באנגלית.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עכשיו אני צריך ללכת לישיבת ממשלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, השר. אני מניחה שאתם רוצים לקיים הצבעה על העברה של הנושא לוועדת החינוך. בבקשה, נקיים הצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

שלושה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שההצעה עוברת לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ד' בסיוון התשפ"ד, 10 ביוני 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.