ישיבת מליאה בתאריך 30/10/2024 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ח בתשרי התשפ"ה, 30 באוקטובר 2024. הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – שלילת זכות עמידה למתגמל טרור), של חבר הכנסת שמחה רוטמן, שנמצא כבר בהיכון, ואני מתכבד להזמין אותו לנמק את הצעת החוק מעל דוכן המליאה. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני חייב לומר בתחילת הדברים, אני חושב שהחוק הזה, במציאות שנוצרה, הוא אולי הכרחי, הוא אולי מתבקש, אבל אני מתבייש. אני מתבייש, אדוני שר המשפטים, אני מתבייש על שהטרחתי, ומתנצל על שהטרחתי – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

מה עם חוק ההשתמטות, רוטמן?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – את ועדת – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

מה עם חוק ההשתמטות?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

עכשיו שבאת אפשר להצניח אותו?

יאיר לפיד (יש עתיד):

מה עם חוק ההשתמטות?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אפשר להצניח אותו ולסמן לו ברימוני עשן בהצלב בדיוק איפה הוא צריך לצנוח.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סוף-סוף אתה מתבייש במשהו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני מתנצל ומתבייש, אדוני שר המשפטים, שהטרחתי את ועדת השרים לענייני חקיקה בהבאת הצעת החוק הזאת. אני מתבייש ומתנצל, אדוני יושב-ראש הכנסת, על כך שאני מטריח את הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני עשיתי בדיוק את מה שאדוני עושה לפני שבע שנים, לדעתי, עם חוק אחר – –

מיקי לוי (יש עתיד):

תוריד רק מושג אחד, "מי מטעמו".

היו"ר אמיר אוחנה:

– – שאשרר את סמכותו של שר הפנים לשלול תושבות קבע של אנשי חמאס. אתה זוכר את זה. אמרתי: יש כבר סמכות בחוק, למה אני צריך להביא את החוק הזה? זה מה שאתה רוצה לומר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מדבר אל שניכם כי אתם שותפים. תוריד את הנושא של "מי מטעמו" ואז הכול בסדר, כי יש בסדר הדין הפלילי מספיק הגנות לנושאים האחרים. בתוך החוק שלך, "מי מטעמו" מיותר לחלוטין.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תכף נדבר על "מי מטעמו", ואם תהיה מחלוקת על זה, אני בטוח שנגיע להסכמות, חבר הכנסת מיקי לוי. דיברתי איתך על החוק הזה, ואני חושב שנצליח להגיע – אני אחדד לך תכף בדיוק מה אומר החוק, אבל תן לי רק לסיים את הפתיחה, כי בעיניי היא חשובה מאוד. אני באמת מתבייש ומתנצל שאנחנו מביאים את החוק הזה. אתה יודע, כשהבאנו לפה – שר המשפטים והקואליציה ואנוכי – את מה שכונה "חוקי הרפורמה", אחת הטענות שלנו הייתה שמה שאנחנו מחוקקים, קיים בכל מקום בעולם. למה צועקים עלינו? הרי זה קיים בכל מקום בעולם, ובכל מקום בעולם הליך הבחירה הוא ככה. אמרנו, היו צעקות – בסדר. היה, נגמר, לא משנה כרגע. כאן אני מביא חוק, ואני אומר את זה, אני מביא חוק שכמעט אין כדוגמתו בעולם, כי בכל מקום בעולם מוגדר וברור ולא צריך לכתוב שישות מדינית כלשהי לא יכולה לפנות לבית המשפט כדי להשפיע על המהלכים המדיניים של הממשלה. אגב, לא רק רשות פלסטינית; כל מדינה זרה שרוצה לפעול מול מדינת ישראל. ארצות הברית רוצה להפעיל עלינו לחץ איך להתנהג בלבנון – שתפנה לשר, שר החוץ, ראש הממשלה, דרך השגריר. יש מנגנונים. תבוא ממשלת ארצות הברית, תגיש עתירה לבית המשפט? מי שמע דבר כזה? תבוא ותגיד: אנחנו רוצים שהמדיניות של מדינת ישראל תשתנה, ואנחנו נעשה את זה דרך בית המשפט – כולם יסתכלו עליה. היא לא עושה את זה. ברוך השם שהיא לא עושה את זה, וכך פועלת כל מדינה בעולם. כל בית משפט בעולם שמגיעה אליו ישות מדינית זרה כלשהי ואומרת לו: אני רוצה להשפיע על המדיניות דרכך – הוא אומר: חברים, מדיניות? שולח. יש הפרדת רשויות אצלנו, יש כבוד בין הרשויות. לכו בבקשה למשרד החוץ, למשרד ראש הממשלה, ל-State Department – כל מדינה לפי עניינה. תעזבו אותי בשקט, אני לא מתעסק עם זה, בטח ובטח לא בעתירה על חקיקה. תבוא ממשלה זרה ותגיד: אני לא אוהבת את החוק הזה והזה שהכנסת העבירה – בסדר, יש קשרי חוץ של הכנסת, יש שגרירים, תבואו, נשמע, נדבר כמו מדינות, מדינה ריבונית שמכבדת את הריבונות של מדינה אחרת. פה עבר חוק – בתמיכתכם, חברי האופוזיציה, אני פונה דווקא אליכם – חוק חשוב, חוק טוב, שאומר שנפגעי הטרור יוכלו לתבוע את הרשות הפלסטינית, שמשלמת משכורות למחבלים. עברו שני חוקים כאלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה עם חוק ההשתמטות?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אחד עבר בוועדת חוץ וביטחון, על פיצוי עונשי, שהיוזם הראשי שלו הוא חבר הכנסת פינדרוס, ואחד עבר בוועדה של חבר הכנסת אייכלר, ועדת העבודה והרווחה, של שרן השכל – אז הייתה חברת אופוזיציה; למיטב זיכרוני גם שרון ניר הייתה שם שותפה. קואליציה-אופוזיציה, העברנו את החוק הזה מתוך אמירה ברורה שמי שמשלם משכורות למחבלים כדי לרצוח בנו, המינימום – עזבו שאנחנו מקבלים את המציאות הזאת, גם זה הזוי – –

דבי ביטון (יש עתיד):

רוטמן, מה זה שונה – – – מעונות, משתמטים, לא הבנתי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – המינימום הוא שהוא ישלם על זה. עכשיו באה הרשות הפלסטינית, הגישה עתירה לבית המשפט העליון שלנו. היא אומרת: אני רוצה שתשמור על זכותי להמשיך לשלם משכורות למחבלים. בית המשפט, במקום לזרוק אותה מכל המדרגות – עתירה שכזאת, שלא הייתה צריכה לעבור את המזכירה בכניסה, את המאבטח בכניסה היא לא הייתה צריכה לעבור – – –

קריאות:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, זה קצת מפריע לי, רעש הרקע.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, קצת יותר שקט במליאה. סדרנים, תעזרו לנו, בבקשה. תודה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

עתירה שכזאת, במקום לזרוק אותה מכל המדרגות ולהגיד: אין דבר כזה, אני לא אתן לכם דרך בית המשפט לנסות למנוע את – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא דיבר שם כל הדיון, יצחק עמית – הייתי שם – – – על זה הוא דיבר, יצחק עמית, במהלך הדיון עם – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני אפילו לא מדבר על התוכן, זה בדיוק מה שאני אומר. זה לא צריך להיכנס, זכות עמידה. מי הסכים איתי? תאמינו או לא – מי שירצה יגיד שאני השעון המקולקל, אחרים יגידו שהיא השעון המקולקל, זה לא משנה – גם היועצת המשפטית לממשלה כתבה לבית המשפט: מה פתאום יש לרשות הפלסטינית זכות עמידה. העתירה עדיין תלויה ועומדת. התקיים דיון. עכשיו, הייתם אומרים לי, כמו שחלק אמרו לי, חבר הכנסת מיקי לוי אמר לי: שמחה, מה אתה דואג, בג"ץ לא יקבל את העתירה בסוף, ויכול להיות שהוא גם צודק, אני מוכן להניח שהוא צודק. אבל יש נזק מעצם קיום הדיון. אתה יודע מה הנזק? באו אליי משפחות נפגעי טרור. הגיעו לבית המשפט המחוזי, מנהלים הליך, רוצים להגיש תביעה – אומרים להם השופטים: חכו, תלוי ועומד בבית המשפט העליון תיק נגד החוק. אני אומר להם: לא הבנתי, ניתן צו ביניים? ניהל הליך? לא, לא, אבל תלוי ועומד, אז בית המשפט המחוזי בינתיים מסתכל על החוק של הכנסת, שכולנו חוקקנו פה ביחד – חוק מוסרי, צודק ונכון מאין כמותו – ואומר: הלו, הלו, תלוי ועומד בבג"ץ, בינתיים אני לא פוסק. נאמר גם שהנהלת בתי המשפט הכחישה שהייתה ישיבת שופטים בנושא. מקורותיי מראים שכנראה ההכחשה הזאת לא מדויקת, אבל זה לא ממש משנה. כעניין שבעובדה, השופטים לא דנים לפי חוק שהכנסת חוקקה ולא נותנים – מחזיקים נפגעי טרור שאיבדו את היקר להם בני ערובה עד שבבית המשפט העליון יחליטו סוף-סוף לעשות את מה שהחוק, ההיגיון, הצדק, המוסר, אומר: לזרוק את העתירה הזאת מכל המדרגות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

רוטמן, אולי תתייחס למוסריות בעניין חוק הגיוס? אולי תגיד על זה מילה? מילה, מילה. כיו"ר ועדת החוקה, תגיד מילה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כשאני אציג את חוק הגיוס אנחנו נדבר על זה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא, תגיד עכשיו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני לא עושה את זה – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כמה נוח. כמה נוח – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אל תנסי לטשטש את הדיון שבו אנחנו נמצאים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – – אתה מדבר על מוסריות. מה מוסרי בזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שלי טל מירון, תודה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

עכשיו, זה מה שאמרתי – בכל מדינה נורמלית בעולם, הרשות הפלסטינית, מעשר סיבות שונות, לא הייתה עוברת את הסף: פעם אחת כי היא לא אזרחית מדינת ישראל, לא תושבת מדינת ישראל; פעם שנייה כי היא מבקשת לבטל חוק של הכנסת, ואין לה שום נגיעה לנושא; פעם שלישית בגלל שהיא מתגמלת טרור והיא לא באה בניקיון כפיים; פעם רביעית – מלבד ניקיון הכפיים שלה, בגלל שהמוסר האנושי הבסיסי ביותר, של "הרצחת וגם ירשת", לא מאפשר לנו לשמוע מציאות שתהיה איזושהי זכות לבן אדם שמממן את הרוצחים, לא רק זכות לבית משפט, בכלל זכויות. כל הדברים האלה היו צריכים להביא לזריקת העתירה הזאת מזמן. היא לא נזרקה. זה שבית המשפט העליון שחק את מושג זכות העמידה לאורך השנים זה דבר שיהיה צריך טיפול. אגב, יש בנושא הזה הצעות חוק של קואליציה ואופוזיציה משנים קודמות. זה דורש טיפול. אדוני שר המשפטים, מה שנקרא, צריך להיכנס ל-to do list בשש אחרי המלחמה, ואם יכול להיות, אולי גם קודם. לא יודע. אבל אנחנו לא נפתור את כל הבעיות היום. את הבעיה הזאת – זה הדבר הכי מוסרי שיש. ואני קורא דווקא לחבריי – חברי הכנסת מהקואליציה ודאי, אני יודע את עמדתם, אבל גם חברי כנסת מהאופוזיציה חתמו איתי על הצעת החוק הזאת, ואמרו: זו הצעת חוק נכונה, טובה, צודקת. אני מבקש מכולם, מכל אדם שאכפת לו גם מכבודו של הבית הזה, כי מדובר בחוק שאנחנו העברנו, קואליציה-אופוזיציה, שנכון להיום לא מיושם בגלל אותה עתירה, ונפגעי טרור יושבים ומחכים לקבל פיצוי על זה שרצחו את היקרים להם והם לא מקבלים בגלל אותו תיק שתלוי ועומד, וגם כי אנחנו בבית הזה הצלחנו להתאחד בצורה חד-משמעית השבוע כנגד אונר"א תומכי הטרור והשותפים בטרור באופן עצמאי. אנחנו הצלחנו להתאחד בבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, על מעמדה של ירושלים. זה היה יום שני, זה היה יום שלישי, ואני מודה לחברי יושב-ראש הכנסת ששם את החוק הזה ראשון היום בסדר-היום, שנתאחד כולנו נגד הטרור ונגד כל מי שמעניק יכולת לטרור לפתוח את פיו בבתי המשפט של מדינת ישראל. את הטרור צריך למגר גם בשדה הקרב וגם במלחמה המשפטית והכלכלית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לחבר הכנסת רוטמן, ומתכבד להזמין את שר המשפטים, חבר הכנסת יריב לוין, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, נדמה לי, אדוני היושב-ראש, קשה היה להגדיר את הדברים טוב יותר מהאופן שבו עשה את זה חבר הכנסת רוטמן, ואני מבקש לברך אותו על הבאת הצעת החוק הזו לכאן ולהשתתף ביחד איתו בתחושה הקשה על עצם הצורך לעשות דבר שהוא – לא, אי-אפשר ככה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, קצת יותר שקט במליאה. מי שמעוניינים לדבר, אנא יעשו זאת בחוץ. סדרנים, נא להיכנס לתמונה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שאי-אפשר שלא לחלוק איתו את התחושה הקשה על עצם הצורך להביא בכלל בפני הכנסת הצעה כזאת, שבאה לתקן מציאות, הייתי אומר, של עולם הפוך, מציאות של משהו שאף אחד לא יכול לעכל אותו ולהבין אותו. אני חושב שהנימוקים בעניין הזה הם רבים מאוד, ואני חייב לומר שיש לפעמים מצבים שבהם אין צורך בנימוקים מעמיקים כל כך, כי הדברים הם פשוט ברורים מאליהם. ולכן אני גם מצטער לראות שאין התגייסות של כלל סיעות הבית הזה כדי לתמוך בהצעה הזו כפי שאפשר היה לצפות. אני יכול לומר שמתן מעמד לגורם שפועל באופן אקטיבי ושיטתי כנגד מדינת ישראל ובעד הטרור בשורה ארוכה של נושאים כדי לנצל את מערכת המשפט ובפרט את בית המשפט העליון של מדינת ישראל אל מול האינטרסים של המדינה עצמה, כדי לסייע לו במאבקים האלה שלו במדינה ובאזרחיה ובעידוד הטרור, הרי זה דבר מטורף, דבר שאי-אפשר בכלל להעלות אותו על הדעת, ואני שואל את חבריי באופוזיציה אם על הדבר הזה אתם רוצים להגן עכשיו בכך שאתם לא מוכנים לתמוך בהצעת החוק הזאת. צריך לומר באופן הברור ביותר: הרשות הפלסטינית מעודדת טרור; מחנכת לטרור; מפעילה ומובילה שורה שלמה של מהלכים, תוך ניצול ציני של מה שמכונה המשפט הבין-לאומי, כדי להביא להעמדתם לדין של ראשי המדינה, של החיילים שמגינים עלינו ונלחמים עבורנו; פועלת באופן שיטתי כדי להבטיח שהדור הצעיר של הפלסטינים יתחנך על גבי הדוקטרינה והדרך שאומרות שצריך למחוק את מדינת ישראל מהמפה, שהטרור הוא לגיטימי; משלמת סכומי עתק לרוצחים שפלים שיושבים בבתי הכלא שלנו, לפי תעריף עולה ככל שמידת הרצח שהם עשו הייתה גבוהה יותר. ואנחנו ביד השנייה פותחים את שערי בית המשפט העליון בפניהם ונותנים להם להופיע שם ולנסות למנוע ממדינת ישראל להתגונן מפני כל הדברים הנוראים האלה. אני חושב שהדבר הזה מעיד, צריך לומר, קודם כול על טיבו של בית המשפט העליון שלנו, על ליקוי המאורות הנורא שאחז בו, לפחות בחלק לא מבוטל משופטיו, שמאפשרים את הדבר הזה. אנחנו גם ראינו עד כמה הדבר הזה פוגע במשפחות שכולות, בכלל אזרחי מדינת ישראל, שעומדים חסרי אונים ונדהמים נוכח הדבר הבלתי-נתפס הזה. אני גם חייב לומר שיש בזה אבסורד גם אם היה מדובר בגורם שהוא פחות עוין ותומך טרור. הרי בסופו של דבר, איפה נשמע עניין כזה שאנחנו מאפשרים נתיב לגוף ממשלתי זר להתערב בהחלטות של הרשות המבצעת של מדינת ישראל באמצעות המערכת המשפטית שלה? שמישהו אחר מבחוץ ינהל אותנו, כל שכן כשהאינטרסים שלו הם הפוכים לחלוטין משלנו? אני חושב שיש כאן פגיעה בריבונות שלנו, דבר שאי-אפשר לקבל אותו. יש כאן סיכון חד וברור של הביטחון הלאומי כאשר גופים שמעודדים טרור ופועלים נגד ביטחון ישראל מקבלים פלטפורמה משפטית שבאמצעותה הם מקשים על מימוש מדיניות הביטחון שמדינת ישראל זקוקה לה. יש כאן גם סוג של לגיטימציה לגורם האלים, הטרוריסטי, האנטישמי, צריך להגיד, בלא מעט מובנים, שפועל נגדנו כל הזמן. לכן אני חושב שעצם העובדה שאנחנו בכלל נדרשים להצעת החוק, עצם העובדה שבית המשפט העליון לא סוגר את שעריו מיוזמתו שלו בפני עתירות שמוגשות על ידי גורם מסוגה של הרשות הפלסטינית – הדבר הזה הוא באמת, כמו שאמר כאן חבר הכנסת רוטמן, דבר מעציב. אבל את הדבר הזה אנחנו בהחלט צריכים לתקן ונתקן כאן. ואני רוצה לומר יותר מזה. אני חושב שהנושא הזה מאיר בזרקור על צורך לטפל בכלל בסוגיה הזו של זכות העמידה – דבר שגם הוא התרחב בבית המשפט העליון למקומות שאין להם אח ורע באף מקום אחר בעולם; דבר שאין בו שום הצדקה ושום היגיון; דבר שהופך בעצם את בית המשפט העליון למין גורם שיכול לעסוק בכל דבר, בכל עניין, כולל בעניינים שבמדיניות, על ידי כך שהוא מאפשר לכל אחד להגיש עתירות, גם כאשר אין לו שום קשר בכלל לנושא ולא אמור ולא צריך להיות לו שום מעמד בעניין שנדון בפניו.

היו"ר אמיר אוחנה:

כדאי אולי להזכיר, שר המשפטים, שחברנו שר המשפטים לשעבר משה ניסים סבור שזה הנושא הראשון שצריך לטפל בו, נושא זכות העמידה.

שר המשפטים יריב לוין:

נכון. אני חייב לומר שגם סגן ראש הממשלה לשעבר השר לשעבר משה ניסים מדגיש את החשיבות של הנושא הזה. צריך להגיד, ואני אומר את זה בגילוי לב, אני חושב שבסוף ליבת העניין היא ההרכב האנושי של בית המשפט העליון, משום שבסופו של דבר את כל האבסורדים האלה, את כל המובן מאליו הזה, לא צריך לחוקק ולא צריך לומר אם רק יושבים בדין אנשים שנוהגים כפי שנוהגים שופטים בכל מדינה דמוקרטית מערבית אחרת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עכשיו שכנעתי אותי להצביע נגד.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא צריך לשכנע אותך, חבר הכנסת שטרן. אתה באופן אוטומטי היית מצביע נגד גם ככה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, יש לי הפתעות בשבילך.

שר המשפטים יריב לוין:

הלוואי, תפתיע אותי. כמה שנים אתה בכנסת, חבר הכנסת שטרן?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

קצת פחות ממך, לא יודע, עשר, 11.

שר המשפטים יריב לוין:

עשר, לא מעט. לא הצלחת להפתיע אותי עד היום. אני מקווה – לא הפתעת אותי עד היום; הלוואי שתצליח סוף-סוף. אני הראשון שיברך אותך מעל הדוכן הזה, האמן לי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אני מוותר על הברכות שלך. אני מוותר על הברכות שלך.

שר המשפטים יריב לוין:

אבל איכשהו נראה לי שלא תפתיע אותי ולא היית מפתיע אותי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דרך אגב, אני שמח שלא הפתעתי אותך.

שר המשפטים יריב לוין:

אל תחפש תירוצים, כי אלה תירוצים עלובים להגן על דבר שאסור להגן עליו – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הנאום שלך הוא עלוב. הנאום שלך הוא עלוב.

שר המשפטים יריב לוין:

– – להגן על דבר שהוא אבסורד; להגן על דבר שהוא מנוגד לאינטרסים הבסיסיים של מדינת ישראל; להגן על דבר שאף אדם ואף משפטן ראוי לא היה מגן עליו. ולכן אני אומר לך, חבר הכנסת שטרן, אל תמציאו תירוצים עלובים כדי להגן על עוולה כזאת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – האינטרסים הבסיסיים לא היינו כאן היום.

שר המשפטים יריב לוין:

אגב, אני חייב להגיד לך עוד דבר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה, אל תדבר איתי על אינטרסים בסיסיים במדינת ישראל.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חייב להגיד לך עוד דבר, חבר הכנסת שטרן. אתה יודע, תמיד אני שומע מהצד הזה: תראה, צריך לעשות תיקונים במערכת המשפט, אבל לא אלה – אחרים. תראה זה פלא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שכחת את 7 באוקטובר? תרגיע, תרגיע.

שר המשפטים יריב לוין:

כל פעם שמביאים תיקון, תראה מה זה, כל פעם שמביאים תיקון – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תרגיע. אנחנו לא שכחנו את 7 באוקטובר.

שר המשפטים יריב לוין:

תפסיק עם הדמגוגיה הזאת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא תקומה, חורבן. לא תקומה, חורבן.

שר המשפטים יריב לוין:

תגנו את הסרבנות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תרגיע, תרגיע. אתה שכחת.

שר המשפטים יריב לוין:

אבל תשמע, הדבר הזה רק מוכיח שבסוף אלה מילים ריקות, כי בכל פעם שמביאים הצעה לתקן משהו, כולל הדבר הכי טריוויאלי, אתם מתנגדים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אנחנו הצבענו על אונר"א, מה אתה מבלבל?

שר המשפטים יריב לוין:

מתנגדים סתם ללא סיבה – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שכחת מה היה לפני יומיים? אנחנו הצבענו על אונר"א, מה אתה מדבר?

שר המשפטים יריב לוין:

– – משום שאתם לא מוכנים לשנות שום דבר – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל עדיין את 7 באוקטובר לא נשכח – –

שר המשפטים יריב לוין:

– – ואתם רוצים להנציח את המצב הקיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – גם אם תקרא לזה תקומה שמונה פעמים.

שר המשפטים יריב לוין:

ואתה, ב-11 שנות כהונתך בכנסת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זאת לא תקומה, זה חורבן.

שר המשפטים יריב לוין:

אתה ב-11 שנות כהונתך בכנסת לא הצעת אף הצעת חוק לשנות משהו במערכת הקלוקלת הזאת והלא-צודקת הזאת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה מדבר על מי שמצביע נגד? ישבת כאן, כל דבר הצבעת נגד.

שר המשפטים יריב לוין:

ואתה ממשיך ומצביע נגד כל שינוי וכל הצעה שישנה. אז אל תספרו לנו שאתם רוצים לתקן, ושצריך לעשות שינויים, רק לא בשיטה הזאת. תביאו פעם אחת הצעה אחת לשנות משהו. תתמכו פעם אחת בהצעה אחת שמובאת כאן. אפילו לדבר הבסיסי והטריוויאלי הזה אתם מתנגדים. זאת בעיניי בושה וחרפה.

היו"ר ארז מלול:

ולכן אדוני השר מציע ש-?

שר המשפטים יריב לוין:

אני קורא לכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. סוכם עם המציע שבהמשך הליכי החקיקה יקודמו כמובן בהסכמה עימי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. ביקש להתנגד להצעת החוק חבר הכנסת מיקי לוי. אני מתכבד להזמין אותו לדוכן.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אחיי החרדים, האחיכם יצאו למלחמה ואתם תחרישון? אתם תשבו פה? דם של אחרים הוא זול יותר מהדם שלכם? איך זה קורה במדינת ישראל? עד מתי, לאור התוצאות הגרועות של המלחמה הזאת, הנוראיות? 775 חללי צה"ל, 893 אזרחים, 76 חללי משטרה ושירות הביטחון הכללי, 101 חטופים עדיין בידי מפלצות חמאס. אלפי בתי ישראל שולחים את יקיריהם, בניהם ואבות המשפחה, למלחמה הזאת, הארוכה, העקובה מדם, ואתם דוגלים בעניין שאחרים ילכו וייהרגו. אין מצווה גדולה יותר מלהתגייס לצה"ל ולשרת את מדינת ישראל. אתם צריכים להתבייש בתפיסת העולם הזאת. כבן למשפחה שכולה מותר לי להגיד לכם: הדם שלנו לא יותר זול מהדם שלכם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה להתייחס להצעת החוק.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, על פי התקנות – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, אתה צריך להתייחס, לפי התקנון – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, במשפט הראשון – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, לא במשפט הראשון.

מיקי לוי (יש עתיד):

במשפט הראשון. לא, תלמד.

היו"ר ארז מלול:

אתה לא יכול ללכת להסתה ולזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

במשפט הראשון התייחסתי, במשפט הראשון אמרתי שהצעת החוק הזו לא טובה, ועכשיו אני ממשיך.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. אז תתייחס, תנמק.

מיקי לוי (יש עתיד):

ועכשיו אני ממשיך.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, זה התקנון.

מיקי לוי (יש עתיד):

הצעת החוק הזאת לא טובה.

היו"ר ארז מלול:

זה התקנון.

מיקי לוי (יש עתיד):

תפתח את התקנון. יש כאן ייעוץ משפטי.

היו"ר ארז מלול:

אני מכיר את התקנון. אני מכיר, לא רק אתה מכיר את התקנון.

מיקי לוי (יש עתיד):

הצעת החוק הזו לא טובה.

היו"ר ארז מלול:

תנמק את ההתנגדות.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא צריכה שינויים. לכן אני אומר לכם – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זאת האמת. לא נעים לכם? זאת האמת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה תבדוק את התקנון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

אלעזר, אתה בקריאה ראשונה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אמרתי משפט אחד. משפט אחד זה מספיק.

היו"ר ארז מלול:

לא נכון.

מיקי לוי (יש עתיד):

כן. לך לייעוץ המשפטי.

היו"ר ארז מלול:

לא נכון, צריך לנמק את ההתנגדות. בוא נלך ליועץ המשפטי. בוא, אתה רוצה?

מיקי לוי (יש עתיד):

הדם שלנו לא יותר זול מהדם שלכם.

היו"ר ארז מלול:

אני איאלץ להפסיק אותך.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני אומר לכם את זה חד-משמעית, כבן למשפחה שכולה. הבן שלי עם הצוות שלו, סיירת גולני, אחרי 208 יום בעזה קיבלו צו 8 ללבנון; מנותקי קשר 12 יום.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא ישנו בלילה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – ורק אתמול חצו חזרה את הגבול לשטח מדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. זמנך תם.

מיקי לוי (יש עתיד):

לכן אני אומר לכם – הזמן לא תם, עשר דקות.

היו"ר ארז מלול:

לא, שלוש דקות. הינה, גם זה, אתה חושב שזה התקנון? שלוש דקות.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני, אני אומר לכם – אבל תלמד את התקנון.

היו"ר ארז מלול:

בסדר, אני לומד.

מיקי לוי (יש עתיד):

כי מספיק להגיד משפט אחד בנושא החוק.

היו"ר ארז מלול:

אחרי זה נלך ליועץ המשפטי ונבדוק את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זהו. ואחרי זה אני אומר מה שאני רוצה.

היו"ר ארז מלול:

טוב, בבקשה לרדת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם חייבים להתגייס לצה"ל.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לרדת, חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

הצבא במצב רע.

היו"ר ארז מלול:

סדרנים, בבקשה להוריד אותו.

מיקי לוי (יש עתיד):

הרמטכ"ל מדבר על כך שחסרים 10,000 חיילים.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה להוריד אותו.

מיקי לוי (יש עתיד):

תתגייסו, ואם לא תתגייסו – תתביישו לכם – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – כי הדם שלנו – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – – משלמים יותר מכם, מתים יותר מכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אל תיגעו בי, אני יורד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה. בבקשה לרדת.

מיקי לוי (יש עתיד):

הדם שלנו לא יותר זול מהדם שלכם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

בושה וחרפה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת שמחה רוטמן, מעוניין להשיב? שלוש דקות לרשותך.

מיקי לוי (יש עתיד):

שתוק, שתוק, שתוק. שמעתי עליך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתביישו לכם. חוק השתמטות אתם מעבירים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, די, מספיק. חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה. חברת הכנסת – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

חברים, הוויכוח כאן, אני מבין שהוא חשוב לכם. אני קורא לחברי חבר הכנסת מיקי לוי – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה ראשונה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני קורא לחברי חבר הכנסת מיקי לוי, ששוחחתי איתו לפני הגשת החוק החשוב הזה – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלמוג, חבר הכנסת אלמוג.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק הזאת – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלמוג כהן, בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – ולתת יד למלחמה נגד הטרור. את הוויכוחים בכל הנושאים האחרים אפשר לעשות. תשאירו את המאבק בטרור מחוץ למריבות הקטנות שלכם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – שלילת זכות עמידה למתגמל טרור), של חבר הכנסת שמחה רוטמן. בבקשה לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 52 נגד – 23 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – שלילת זכות עמידה למתגמל טרור) לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת התקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 52 בעד, 23 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: השפיטה – חבר הכנסת יאיר לפיד, זה מפריע לי. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון שלילת זכות עמידה למתגמל טרור), של חבר הכנסת שמחה רוטמן, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

ועדת הכלכלה.

היו"ר ארז מלול:

ועדת הכנסת תדון בכך.

קריאה:

לא יכול להיות שהוא – – –

היו"ר ארז מלול:

אנחנו הולכים לפנים משורת הדין עם האופוזיציה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון – החלפת המונח לוחמים בלתי חוקיים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת טלי גוטליב. אני מזמין את חברת הכנסת טלי גוטליב להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, עוד אל תיקח לי זמן. אני צריכה את החוק.

היו"ר ארז מלול:

זו הצעת החוק הראשונה שאת מציגה?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. היה לי גם את אונר"א.

היו"ר ארז מלול:

לא – היית לבד?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה משנה?

היו"ר ארז מלול:

סתם, לברך שהחיינו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא צריך, באמת לא צריך.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל, שלום. יש חוקים שאתה לא מכיר אותם עד שאתה מגיע לכנסת או עד שיש מלחמה. הגענו לוועדת החוץ והביטחון, אמרו לנו: לב"חים. לב"חים, מילה רומנטית כזאת. שאלנו: מה זה לב"חים? אמרו לנו: לוחם בלתי חוקי. איזה מין שם רומנטי למחבל. פניתי לייעוץ המשפטי של הכנסת, אני אומרת להם: לא יעלה על הדעת שאנחנו נקרא למחבל, מרצח, נקרא לו "לוחם". אי-אפשר לסבול את המילה הרומנטית הזאת. לא הייתה ברירה אלא להגיש בקשה לתיקון כותרת החוק, ועל דרך כך, לתקן בהגדרה את כל המילה "לוחם". חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים ייקרא מעתה חוק כליאתם של מחבלים. ורק כדי שיהיה מונח לכם מול העיניים בהקשר הזה, אני רוצה להקריא לצורך הפרוטוקול את ההגדרה בחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים ואחר כך אנצל את הזמן לעניינים אחרים ומעניינים הרבה יותר. שימו לב מה כתוב בחוק, מיהו לוחם בלתי חוקי. לוחם בלתי חוקי: "אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין" וכו'. לקח חלק בפעולות איבה – לכן מעתה ייקרא מחבל, מחבל, מחבל. זאת הצעת החוק, צריך להצביע לה משמאל ומימין, אלא אם כן – תומכי טרור, שאצלם זה בסדר לקחת חלק בפעולות איבה, כנראה, הם לא יצביעו. זאת הצעת החוק. צריך להצביע לה ולקדם אותה. הבנתי שיש קולות מתנגדים – שזה לא מתכתב עם כל מיני הוראות חוק בין-לאומיות. אני רוצה רק להבהיר: חוק כליאתם של מחבלים נועד לתת מענה למי שאמנת ז'נבה לא חלה עליו, כי אמנת ז'נבה – חבר'ה, תקשיבו רגע, חבר'ה מסביב, שיהיה פה קצת יותר שקט, באמת – אמנת ז'נבה חלה על שבויי מלחמה. מה שמבדיל בין מחבל לשבוי מלחמה זה ששבוי מלחמה, על פי הדין הבין-לאומי, לא מבצע עבירה פלילית על יסוד המדינה ששולחת אותו להילחם, וזה לא מונע – אגב, גם לפי אמנת ז'נבה – להעמיד לדין פלילי בעבירות נגד פשעי עם. זהו, סיימתי. תצביעו. עכשיו סוף-סוף יש לי זמן לדבר על מה שמעניין, ובמיוחד – אוהבים רכילות? אחלה, קבלו רכילות מבית היוצר של היועמ"שית, הגב' מיארה, הגב' מיארה, כמו שאמר עליה הנשיא גרוניס, שהיא לא ראויה וגם לא כשירה לתפקידה, והיא מוכיחה את זה כל פעם מחדש. קבלו: המפכ"ל החליט בסבב העברת תפקידים, כפי סמכותו, שהיועץ המשפטי של המשטרה יעבור להיות ראש חטיבת התביעות במשטרה – תפקיד בעל חשיבות – חטיבת התביעות הפליליות. היועמ"שית שלחה לו מכתב וכותבת לו: אני מקפיאה לך את המהלך כי אתה לא התייעצת איתי. המפכ"ל, באומצו, בתבונתו, שולח לה מכתב: גברת, אני פעלתי בהתאם לסמכותי. אני לא חייב להתייעץ איתך ואין לך שום סמכות להקפיא את המהלך הזה. אגב, תפתחו סוגריים: גב' מיארה, אין לך סמכות להקפיא מהלך. הדרך היחידה להקפיא מהלך זה להוציא צו זמני, ומי שמוציא צו זמני זה בג"ץ. אמרתי בכל מיני ראיונות שהתראיינתי: בואו נספור עד שלוש, מישהו כבר יגיש בג"ץ נגד המפכ"ל. נכון? מי הגיש בג"ץ? שרגא – התנועה לאיכות השלטון – הגיש בג"ץ. קבלו הפתעה – מיארה הייתה בטוחה שיוציאו צו זמני שיגבה אותה, אבל המפכ"ל פעל בהתאם לסמכותו, כך שאפילו בג"ץ לא היה יכול להתערב, ובג"ץ דחה את העתירה. אז רציתי להזכיר משהו למיארה היועמ"שית: יש קטע כזה שנקרא חוק. את פחות בעניין שלו ואת פחות זוכרת אותו, ואת לא ממש בשליטה במה שקשור לסמכויות שיטור, אז אני מבקשת להקריא לך: המפקח הכללי, המפכ"ל, תפקידים וסמכויות – לא מדובר באיזה הוראת חוק חדשה שאולי היא לא שמה לב שהיא בתוקף – מינואר 2002, גב' מיארה, קבלי: בין השאר, תפקידי המפכ"ל, העומד בראש משטרת ישראל, אחראי להפעלת המשטרה וכו', לארגון והניהול, לניהול מערך כוח האדם במשטרה. על כן, המפכ"ל פעל בהתאם לתפקידו. אבל מיארה מאוד מאוד עצבנית וכעוסה, היא לא מבינה איך זה קורה, איך המפכ"ל מתעקש להתעלם ממה שהיא אומרת, וגם בג"ץ. אז היא שלחה אתמול עוד מכתב שמיועד למפכ"ל, אבל היא בעצם שלחה אותו לתקשורת. והיועמ"שית אומרת: אדון מפכ"ל, אתה אמון על שמירת החוק. איך אתה מתנהג? עונה לה המפכ"ל בתבונתנו ובשכלו: אני פועל בדיוק בהתאם לדין. כבר עניתי לך. ואני אומרת לגב' יועמ"שית: דעי סוף-סוף את מקומך. דעי את מקומך. את משחירה את פני הממשלה, מפחידה מפני הממשלה ומשחירה את פני הממשלה, על המשרדים השונים, ומוציאה את דיבת המפכ"ל רעה עד כדי כך שהאיש עתיר הזכויות הזה, שהתמנה למפכ"ל על העשייה הבלתי-רגילה שלו, מוצא את עצמו עם אנשי תקשורת, שהם השופרות של מיארה, שקוראים לו בשמות. אז פה אני רוצה לומר משהו למפכ"ל: אדוני המפכ"ל, אני מצדיעה לך. יש עוד הרבה מה ללמוד ממך. סוף-סוף אתה, בשונה מהרבה שרים בממשלה – לצידך קרעי, שדווקא עשה את אותו הדבר וגם ניצח את בג"ץ, גם שלמה קרעי, שהלך בניגוד לעמדת היועמ"שית. אדוני המפכ"ל, אני מצדיעה לך. אתה פעלת בהתאם לסמכותך ובהתאם לחובתך לטובת האינטרס הציבורי. כך זה צריך לפעול. כי מיארה אמרה שאתה צריך לפעול בעצמאות, אתה לא מתחשב בה. גב' מיארה, אין צורך להתחשב בך.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

לא לטובת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הגב' פרקש, מה שאני מתפלאת עלייך, גברתי הח"כית – מה שעושה פה גב' ח"כית, שאמורה להיות עורכת דין – שאין לך מושג לפעמים, אין לך מושג, כמו מיארה, בדין. אין לך מושג, כמו מיארה, בדין. ואני אומרת, שיהיה כאן ברור: היועמ"שית מפגינה פעם אחר פעם בורות בלתי נתפסת בהוראות החוק, והיא איננה מבינה את מקומה ואת תפקידה. ופה אני אומרת למי שמבין משהו בעריכת דין: הכלל הבסיסי ביותר בעריכת דין זה לעבוד בהתאם לאינטרסים של הלקוח, למתוח את הפרשנות המשפטית והייעוץ המשפטי כדי שזה יתאים לרצון הלקוח, ובלבד שזה מתכתב עם החוק. מיארה מייצגת את המדינה בניגוד לעמדת המדינה. מיארה פועלת בניגוד לעמדת המדינה פעם אחר פעם ומוציאה את דיבת המדינה רעה. וכשאני מדברת על המדינה, אני מדברת על רוב העם באמצעות נבחריו, הלוא הוא הממשלה, שהיא בבואה לרצון העם. זה מה שקורה פה. שמעתי היום, אמרתי לכם – רכילות. היא כבר שלחה כל מיני ראיונות, שיש בג"ץ נגד השר לביטחון לאומי, שאם יעתרו נגד זה, עמדתה תהיה עם העותרים. גב' מיארה, עמדתך היא לא עם העותרים. זה לא הבית הפרטי שלך בבג"ץ. זה לא עובד ככה. את צריכה לפעול בהתאם לחוק ואך ורק בהתאם לחוק. אז אם את פועלת בהתאם לחוק ואם ידייך נקיות – מה שלא, אבל נגיד, אם – אני מצפה ממך, גב' יועמ"שית, להוציא מכתב בהול ליצחק עמית, שופט בית המשפט העליון, שפעל בניגוד לחוק, בניגוד להוראות חוק בתי המשפט, ומינה את עצמו לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון. נאמתי על זה השבוע ואמרתי: זה מנוגד להוראת סעיף 29 לחוק בתי המשפט, שקובע ראשית שממלא מקום זה רק אם יש נשיא שנבצר ממנו לייצג. בואו נדלג על זה. אבל מי שמתמנה הוא ותיק השופטים, לא הוותיק של השופטים בבית המשפט העליון. איך אני יודעת את זה? כי בסעיף קודם, 28 לאותו חוק, כתוב שבקביעת ראש הרכב שופטים יתמנה לראש ההרכב הוותיק בין השופטים בעליון. זאת אומרת, כשהחוק רוצה להתייחס לוותיק השופטים בעליון הוא אומר את זה ברורות, ולכן מי שצריכה להיות ממלאת מקום נשיא בית המשפט העליון היא השופטת שטייניץ. אז גב' מיארה, הינה לך עבודה. את הרי מאוד מאוד מחפשת כל הזמן מה לעשות. אני רואה אותך, כל הזמן מוציאה כל מיני דברים שאף אחד לא ביקש ממך. תוציאי מכתב לשופט עמית שמינה את עצמו – ככה, ממש כך, מינה את עצמו – ותאמרי לו: אדוני, זה מוקפא – כמו שכתבת למפכ"ל, רק הפעם באמת בהתאם לדין – המהלך שלך מוקפא. אתה אינך יכול להיות נשיא בית המשפט העליון, ומה שעשית הוא void גמור, ובא לציון גואל בהקשר הזה. עכשיו, יש לי עוד דקה ושבע דקות, כי היה לי – – –

היו"ר ארז מלול:

ושבע שניות.

טלי גוטליב (הליכוד):

ושבע שניות. אז אני אעשה את זה קצר. היום גדול תומכי הטרור בכנסת ישראל, איימן עודה – החבר של אל-עארורי, שחוסל בפעילות הירואית של צה"ל, והחבר של ג'יבריל רג'וב, כפי שאני הראיתי לכם תמונות שלו, מי שעומד כאן וקורא לחיילינו רוצחים, מי שעומד כאן ואומר שאנחנו שולחים את לוחמינו עזי הרוח לבצע רצח עם בשיפא בעזה, כך אומר גדול תומכי הטרור הזה – הגיש הצעת חוק הזויה שחותרת תחת קיומנו ותחת הגדרת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי והלאום היהודי בנחלת אבותינו. יש היום חוק שעומד כאן בכנסת: הכרה במדינת פלסטין בהתאם לשביתת הנשק שהייתה ב-1949. אני קוראת כאן לכל חבר כנסת משמאל ומימין שמקבל משכורת מהקופה הציבורית, כשיעלה כאן איימן עודה תומך הטרור ויציג את הצעת החוק הזו, צריך לשבת פה, לבוז לו, לקרוא לו בדיוק בשם שלו – תומך טרור – ולהצביע נגד החוק הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ותוך כך אני אומרת, אי-אפשר לקבל שבנייר המכתבים של כנסת ישראל בסדר-היום יונח חוק של הכרה במדינת פלסטין.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר התקשורת – כן? לא? כבוד השר במשרד החינוך הרב חיים ביטון להשיב על הצעת החוק ולהציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

כמעט צוהריים טובים, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השרים, חברת הכנסת טלי גוטליב מציעה לתקן את חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים כך שהמונח לוחם בלתי חוקי יוחלף במונח מחבל. החוק בנוסחו הקיים מסדיר בין השאר את הסמכויות החוקיות להחזקה במשמורת של לוחם בלתי חוקי – בקצרה זה ראשי התיבות לב"ח – וכן כולל הוראות שונות אשר חלות על כליאת לוחמים בלתי חוקיים בעת שגרה, ולצד זאת הוראות מיוחדות אשר חלות במצבי לחימה. בעקבות אירועי 7 באוקטובר ותחילתה של מלחמת חרבות ברזל, שבמסגרתה נתפסו מחבלים רבים העונים על ההגדרה לב"ח, נקבעה בחוק הוראת שעה ייעודית שנועדה ליתן מענה לצרכים שעלו בשל המלחמה והיקף הכלואים שנתפסו במהלך הלחימה ברצועת עזה. המונח לב"ח לקוח מהדין הבין-לאומי ונועד לחול על כל מי שנוטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל במישרין או בעקיפין. המונח מחבל אינו הולם באופן מיטבי את ההקשר העיקרי שבו נועד לחול החוק, הקשר של עימות מזוין, שכן מדובר במונח כללי ועמום יותר, ולכן נטול אפיון מובחן. משכך הוא עלול לפגוע ביישום החוק, בפרט בהתמודדות עם ארגוני הטרור, בניגוד לעמדת המציעה. לא זו בלבד, אלא קיים חשש ששינוי החוק למונח מחבל יביא לצמצום תחולת החוק ויצר את צעדי כוחות הביטחון.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש לא. זה ממש לא נכון. זה ממש לא נכון.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

רק שנייה, גברתי, אני לא הפרעתי לך.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את יכולה אחרי זה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

יחד עם זאת, ולאור חוסר הנוחות המוצדק שמעורר המונח לב"ח – שהוא לוחם בלתי חוקי – החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, ובהסכמה עם משרד הביטחון, משרד המשפטים והמטה לביטחון לאומי להמשך דיון ומציאת מונח הולם על מנת שלא להביא, ללא כוונה – את שומעת, טלי? ללא כוונה – לצמצום תחולת החוק ולפרשנות צרה של סמכות הכליאה הקיימת בחוק באופן אשר לא ייתן מענה לצרכים הביטחוניים שהחוק נועד לשרת. לפיכך, אני מציע כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה הטרומית בכפוף לתנאים שצוינו לעיל, ותעביר אותה להמשך דיון והכנה לקריאה ראשונה בוועדת החוץ והביטחון.

גלעד קריב (העבודה):

תחזור עוד פעם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד.

גלעד קריב (העבודה):

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

רגע, נסביר. גב' טלי, חברת הכנסת טלי, תביני – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נכון. אני רוצה רגע שתסתכל.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. זה לא עכשיו דיון – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

הממשלה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

רק רגע. הממשלה היא – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

הממשלה תומכת ואומרת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אז מה? תסתכל מה כתוב כאן: לוחם בלתי חוקי זה מי שלקח חלק בפעולות איבה. באמת, די.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, הממשלה תומכת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז מה? אבל הייעוץ המשפטי מטעה אתכם. מטעה אתכם.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

גב' גוטליב, שנייה, שנייה. אני מסכים איתך. אני כמוך משפטן, ואומר לך שמותר לדון בעניין. מותר לבדוק נושא בתחולה המשפטית שלו. אומרות לך מערכות המדינה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדקנו את זה במסגרת החקיקה. הם אומרים לנו הרבה דברים, והם טועים. כי כתוב לך – בחוק עצמו לא כתוב: מחבל או לוחם בלתי חוקי. יש הגדרה מהו לוחם בלתי חוקי: לוקח חלק בפעולות איבה וכו' וכו'. אין בעיה להחליף בטרוריסט. תקרא לו טרוריסט, אין בעיה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, יש הבדל בין – אנחנו נמצאים בבית המחוקקים, ויש ממשלה, ששם יש משרד הביטחון ויש את הגופים שיודעים ועמלים כדי לעשות את מה שאת רוצה בדרך הנכונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני יודעת לעמול בעצמי, אז לא לשים לזה רגליים.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אז צריך לקחת בחשבון שכשתומכים במשהו אז מותר לדון בזה. אומרים שמעבירים ודנים. אני בטוח שבוועדה שתדון בעניין תהיה לך כל היכולת להציג את זה. אין בעיה. אגב, את גם יכולה להגיד אחר כך ולהסביר. אבל אני חושב שזה חסר טעם, כי בסך הכול תומכים בעניין. אני אגיד עוד משהו חשוב. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד מורכבת. אני סמוך ובטוח שכל מערכות הממשל, בוודאי כוחות הביטחון ומערכות הביטחון, יודעים שמבחינתם הרצון הבסיסי שאמרת הוא הדבר שאנחנו רוצים, אבל השאלה היא הדרך. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון – החלפת המונח לוחמים בלתי חוקיים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת גוטליב. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון – החלפת המונח לוחמים בלתי חוקיים), התשפ"ד–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 32 בעד, חמישה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון – החלפת המונח לוחמים בלתי חוקיים), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון – נשק לפגיעה המונית), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת צביקה פוגל. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בשנים האחרונות מתמודדת החברה הישראלית עם גל של פשיעה אלימה. היא נובעת בעיקר מהתעצמות ארגוני הפשיעה, אבל לא פחות – מהגידול הבלתי-מתקבל על הדעת של תופעת החזקת אמצעי נשק ואמצעי לחימה בלתי חוקיים, כמו גם ריבוי אירועי ירי באזורי מגורים, באזורי מסחר ותעשייה, תוך סיכון חייהם של אזרחים שאין להם שום קשר לארגוני פשיעה. מכובדיי כולם, על מנת להתמודד עם תופעת הנשק הבלתי-חוקי ועם סוגי אמצעי הלחימה המוחזקים כיום בידי עבריינים וארגוני פשיעה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק העונשין (תיקון – נשק לפגיעה המונית), התשפ"ד–2024, לקריאה הטרומית. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ככל שהאלימות גוברת והפשיעה עולה, גדל, לצערי, הצורך של גורמים פליליים בהצטיידות באמצעי נשק ובאמצעי לחימה בלתי חוקיים. זה כמעט הפך להיות מעמד, סטטוס, לשאת נשק בלתי חוקי. המלחמה מצד אחד ופריצות הזירה המזרחית מאידך גיסא, השפיעו על הגידול בכמות הנשק ואמצעי הלחימה שמסתובבים ברחובות. לא זו בלבד אלא שהזמינות הגבוהה של הנשק הבלתי-חוקי מגבירה את הסיכון שייעשה בו שימוש לביצוע עבירות פליליות ובמטרה לבצע פיגועי טרור. בדוח המלצות ועדת המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית משנת 2020 קבעה הוועדה כי "זמינות נשק לא חוקי מהווה גורם מרכזי בתמונת הפשיעה" – כך הם קבעו, לא אני – "כאשר ריבוי הנשק והשימוש התכוף בו לביצוע העבירות בתוך המשפחה או כדי לחסל חשבונות עם יריבים משפיע" על כולנו, "על היעדר ביטחון אישי ומגביר את המוטיבציה להחזקת נשק חם גם על ידי אנשים נורמטיביים". כך בעצם נוצר אותו ביטוי שנקרא "'מעגל שוטה", שעלול להביא לגידול מתמשך בהתחמשות ובמספר מקרי הירי גם כנגד חפים מפשע. אדוני היושב-ראש, הניסיון של מערכות הביטחון ואכיפת החוק בישראל מלמד שהנשק המצוי בכמויות רבות איננו רק מהסוג המשמש להגנה עצמית. הוא כולל כלי נשק שמאפשרים פגיעה במספר גדול של בני אדם, לרבות – שים לב, אדוני היושב-ראש, שימו לב, חבריי חברי הכנסת – כלי נשק אוטומטיים, רחפנים עם יכולת נשיאת מטעני נפץ, רימוני רסס, לבנות חבלה, רקטות וטילים, מטולי רימונים, נשק חודר שריון ועוד. אדוני היושב-ראש, זה בידיהם של אזרחים. לא ציירתי עכשיו הצטיידות של מחלקת טנקים או מחלקת חי"ר. ארגוני הפשיעה מחזיקים בכלי הנשק מהסוג הזה ומפעילים אותם במסגרת סכסוכים ביניהם או נגד גורמים אחרים, ועלולים, חבריי היקרים, ברגע אחד להחליט להפנות את הנשקים האלה כלפי אזרחים ישראלים ואף כלפי גורמי אכיפת החוק. במיוחד נוכח אירועי 7 באוקטובר חשוב להתייחס לנשק מסוג הזה כנשק לפגיעה המונית. הוא מצוי בכמויות בידי ארגוני הפשיעה, ומהווה סיכון לביטחון המדינה ולשלום הציבור. לכן, חבריי חברי הכנסת, מוצע להגדיר בחוק העונשין כי נשק לפגיעה המונית שהחזקה שלו או ייצור שלו או יבוא או יצוא או סחר מהווים חשש לפגיעה בביטחון המדינה או סיכון ממשי לשלום הציבור, גוררת ענישה – שמבחינתנו היא מחמירה – של 15 שנות מאסר, וכן לקבוע עונש מזערי בשיעור רבע מהעונש המרבי שנקבע לאותן עבירות. בנוסף, מוצע כי במקרה שאדם הורשע בעבירות נשק לפגיעה המונית, החזקה מרובה של נשקים או בעבירה של ייצור, יבוא, יצוא או סחר בנשק, יתאפשר לנו לחייב אותו, נוסף לכל עונש אחר, בתשלום של קנס כספי הנע בין 20,000 ל-70,000 שקלים חדשים, בהתאם לסוג העבירה. אני מבקש מחבריי בקואליציה ומחבריי באופוזיציה כאחד להצביע בעד הצעת החוק הזו ולהיות שותפים להצעת החוק שתכליתה הגנה על הציבור ושמירה על חיי אדם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת צביקה פוגל. כבוד השר המשפטים מוזמן להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת פוגל על הצעת החוק החשובה הזו. התופעה של שימוש בנשק בלתי חוקי הפכה כבר מזמן למכת מדינה וגובה קורבנות כמעט על בסיס יום-יומי. לכן, בצדק מציע חבר הכנסת פוגל להחמיר את הענישה במקרים הנוגעים בעיקר לאחזקה של כמויות גדולות יחסית של נשק. אני חושב שההצעה הזו, על כל מרכיביה, היא הצעה חשובה מאוד, ובצדק. הנשק הזה בסוף גם מסכן את ביטחון המדינה ובוודאי את שלום הציבור. לפיכך הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. אני רק רוצה לציין שיש הצעת חוק ממשלתית שנמצאת בהכנה על ידי צוות בין-משרדי במשרדי הממשלה. ככל שיוחלט שבמקרה שתבוא הצעה כזאת והעבודה במערכת הממשלתית תושלם, ההצעה הפרטית תמוזג ותוכפף להצעה הממשלתית. אבל אני סברתי שלא כדאי לחכות, כי הנושא הוא נושא של חיי אדם ממש, ולכן ראוי בינתיים להתקדם ולקדם את ההצעה הפרטית.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי ביקש להתנגד לחוק ולנמק את התנגדותו. שלוש דקות לרשותך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, יותר מ-200 נרצחים בחברה הערבית. אחד הנושאים שזעקנו עליו תמיד היה איסוף נשק בלתי חוקי על ידי המשטרה, במשך שנים רבות – דבר שלא נעשה. דבר שלא נעשה. הברחת נשק לארגוני הפשיעה מתבצעת דרך הגבולות, דרך בסיסי הצבא ודרך תעשייה עצמית. מזה 20 שנה כמעט אנחנו זועקים שצריך לגדוע את מסלולי הברחת הנשק לארגוני הפשיעה. זה יתרום לבלימה מסוימת במעשי הרצח. יותר מ-200 נרצחים, גם בחברה היהודית. הנשק הנפשע הזה של ארגוני הפשיעה הוא נשק קטלני שקוטל ורוצח בכל יום. חברי הכנסת הערבים הצביעו כמעט בעד כל חוק שהגיע, גם מהקואליציה, כדי לנסות לבלום את התופעה הזאת. יש מסלול של אספקת – חבר הכנסת פוגל, יושב-ראש הוועדה – יש מסלול של אספקת כדורים. בכל חודש מיליון כדורים מגיעים לחלק מארגוני הפשיעה. מאיפה הם מגיעים? הם מוצאים דרכם לירות באנשים – גברים, צעירים, נשים. לכן, אדוני היושב-ראש, זו הצעת חוק נכונה, שתזכה לתמיכת חברי הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת צביקה, רוצה להשיב על התמיכה? חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – נשק לפגיעה המונית), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – אין נמנעים – אין נוכח – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – נשק לפגיעה המונית), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט התקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 52 בעד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון – נשק לפגיעה המונית), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום. זה מפריע לי, טלי. זה מפריע. די, זהו. נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק חובת הצגה של נתוני צפייה לצופה, התשפ"ד– 2024, של חבר הכנסת שלום דנינו. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. בבקשה.

שלום דנינו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מצהיר ואומר כמה דברים שאקדים להצעת החוק: 1. החוק הוא ביוזמתי הפרטית, הוא בא כחבר כנסת ולא בתיאום עם הממשלה; 2. אנחנו חושבים שהשיטה הקיימת לקויה. יש לה פוטנציאל גדול להטיה. היא לא מכסה את כלל האוכלוסיות והיא לוקה בחסר באנשים שלא דרך הטלוויזיה והדיגיטל, ואנחנו נביא את זה לוועדת הכלכלה, נדון בזה. אין לנו שום התנגדות לשיטה הקיימת. היא טובה בזה שהמפרסמים, התחנות והמממנים מסכימים עליה. אנחנו רק חושבים שצריך לתקן אותה, וחובתנו לבוא ולוודא שהיא שקופה, שיש עליה בקרה ויש לה קבוצת ביקורת, ואנחנו נשב ונדון.

גלעד קריב (העבודה):

שהממשלה – – –

שלום דנינו (הליכוד):

הדברים מאוד מסובכים, מאוד מורכבים, ואני מניח שבסדרת דיונים בוועדת הכלכלה אנחנו נצליח לחוקק או לשפר את השיטה הקיימת. תודה רבה, חברים.

גלעד קריב (העבודה):

אתם לא רוצים – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את שר התקשורת שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

חבר הכנסת לא רוצה לפרט את ההצעה, את פרטיה – – – עשר דקות יש לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני יושב-הראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת קריב, הרי לא משנה מה יציגו בפניך, אתה תעלה פה ותגיד שקרים, כמו היועצת המשפטית לממשלה, כמו חנן מלצר הבוקר את רינו צרור, כמו כל המפחידנים שעולים ואומרים – כן, איך חנן מלצר אמר היום אצל רינו צרור? הצעת חוק שתאסוף עליך מה אתה עושה בדיוק בבית, באיזה סרט אתה צופה, והממשלה מנסה לפגוע אנושות בפרטיות ולבטל את הדמוקרטיה. חלאס. מספיק. בחייכם, אתם לא מאמינים לעצמכם. אתה יודע, חנן מלצר, שופט בית המשפט העליון לשעבר, איך אתה מעז לעלות ולהגיד דברים כאלה הזויים? מופרכים? איך אתם לא מתביישים לעלות קבל עם ועולם ולהגיד דברים כאלה כשאתם יודעים שזה קשקוש? כל מה שאנחנו רוצים כאן, בהצעת החוק הזאת, זה בעצם מה שנמצא כבר, חבר הכנסת קריב, בחוק השידורים, שכבר שנתיים אנחנו עובדים עליו במשרד התקשורת, שעבר את כל הסכמות גורמי המקצוע ונמצא עכשיו בנסחוּת של משרד המשפטים. כל מה שאנחנו רוצים זה לשקף נתוני צפייה לציבור דרך ספקי התכנים. פשוט מאוד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך שאתה רוצה. בוודאי, איך שאתה רוצה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא שאני מציג, לא, לא איך שאני רוצה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא קובע את הכללים.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל את לא מקשיבה. אבל חברת הכנסת פרקש, אבל אנחנו אמרנו – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש שתי מדינות לא דמוקרטיות בשיטה הזאת.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל שר המשפטים יריב לוין ואנוכי, בוועדת שרים לחקיקה, אמרנו שיש בהצעה הזאת דברים שלא מקובלים ואנחנו נתקן אותם בוועדה, אז תבואו לוועדה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה נתת לו את החוק – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה לא?

שר התקשורת שלמה קרעי:

במקרה הזה אני לא צריך שלוחים שיעשו את העבודה בשבילי, כי הנושא הזה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא עסק בתקשורת כל החיים שלו. בוא, שלמה.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, בואו אגיד לכם, יש נושאים – – –

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא לא לא, אתה בקריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא פניתי אליך. אתם מקשים קושיות, ותשמעו לפחות את התשובות. יש דברים שבאמת הייעוץ המשפטי לממשלה חוסם ומגביל אותנו מלעשות את העבודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

ולמה? ולמה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע. למה? תשאלי את השופט סולברג למה כשהיועצת המשפטית לממשלה קבעה מניעה משפטית על המינוי של אודליה מינס לרשות השנייה, ליושבת-ראש הרשות השנייה, סולברג זרק אותה מכל המדרגות. לא רק שהיא קבעה מניעה משפטית – היא גם לא נתנה לי לייצג את קולי בבית המשפט. אז את שואלת למה? התשובה היא כי הם מנסים לשלוט במדינה בכוח הזרוע, זה למה.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא. חברת הכנסת שלי, את בקריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואנחנו לא ניתן להם. לא יעזור להם. ככל שהזמן עובר – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – בסופו של דבר, גם הדמוקרטיה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – זה מדינה פשיסטית. זה מה שאתה עושה, זה מה שאתה רוצה לעשות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

דוידסון, ככל שהזמן עובר, גם הדמוקרטיה וגם הדמוגרפיה מנצחים אתכם. ומיארה, מחוות הדעת שלה, היא יכולה לעשות טיארה, כמו שאומר הגשש במערכון שלו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז ממה אתה מפחד?

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סימון, די, מספיק, אני מבקש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא פנה אליי.

היו"ר ארז מלול:

לא, הוא לא פנה אליך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא פנה אליי – אני עונה לו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מיארה, מחוות הדעת ההזויות, השקריות, המופרכות שלה – כן כן, לזימי – יכולה לעשות טיארה, כמו שאומר הגשש.

נעמה לזימי (העבודה):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ישראל מנהלת מלחמה. זה מה שחשוב לך עכשיו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ובואו אני אגיד לכם, רק מי שיש לו מה להסתיר, רק מי שיש לו מה להסתיר, מפחד מנתוני האמת.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

רק מי שיש לו מה להסתיר. מה הבעיה שהוט, יס, פרטנר – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת לזימי, את בקריאה שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – סלקום – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ואתה תקבע את נתוני האמת. הממשלה תקבע את – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא אני אקבע. אבל אתה לא מקשיב.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הינה, אני עומד כאן ואומר לכם: הצעת החוק הזאת תעבור התאמות בהתאם למה שיש בחוק השידורים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתם מקדמים את חוק ההשתמטות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה הקשר עכשיו? אתה, כל מה שיש לך – – – אנחנו מדברים על – – –

היו"ר ארז מלול:

חברים – – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אומר לכם כאן, הצעת החוק הזאת תעבור את ההתאמות הנדרשות בהתאם למה שיש בחוק השידורים. כל מה שאנחנו נעשה עם הרייטינג זה רק לשקף נתוני צפייה לציבור, לא עם אלגוריתם של שר התקשורת ולא עם דוחות שיגישו לשר התקשורת. זה ירד.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – אתה רוצה לפגוע בתקשורת, אתה לא רוצה תקשורת חופשית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ככה אני מעביר את הזמן, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

אתה לא צריך יותר בשביל להעביר את הזמן. אתה האחרון שצריך את הזמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת לזימי, את דף המסרים שלך תעדכני, כי הרי חוק השידורים תכף יגיע לכנסת, ואת תראי שלא שליטה אני מחפש בתקשורת אלא להפך – הסרת ידיה של הממשלה.

נעמה לזימי (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתן צופות יותר מדי בדפנה ליאל, אמנון אברמוביץ', רביב דרוקר, ברוכי קרא – כל השופרות שמעוותים לכם את המציאות.

קריאות:

שלי טל מירון (יש עתיד):

רק שליטה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תצפו קצת בפטריוטים, ערוץ 14, תקבלו קצת מציאות אמיתית ולא מדומה – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – תקבלו קצת עובדות ולא מצגי שווא. תפסיקו להאזין לשקרים. החוק הזה שאנחנו מעבירים עכשיו רק ישקף לציבור את הרייטינג האמיתי של אותם שופרות תעמולה, שמנסים כל הזמן לשקף מציאות מדומה לציבור – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ואתם מפחדים מהאמת הזאת, חברת הכנסת שיר.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשעולה חנן מלצר אצל רינו צרור ואומר לו שהצעת החוק הזאת רוצה לדעת – המדינה רוצה לדעת כל אזרח, מה הוא צופה בטלוויזיה שלו, זאת חרפה, זה בושה למי שנתן לו את התואר האקדמי שלו, את התואר של השופט שלו, הוא והיועצת המשפטית לממשלה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה שאתם מקדמים חוק השתמטות.

היו"ר ארז מלול:

יוראי, אתה בקריאה שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו מקבלים החלטה מפורשת – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

יוראי, אתה בקריאה שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ונמצאת עדי ליברוס מהייעוץ המשפטי לממשלה איתנו בוועדת שרים לחקיקה – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מלחמה, אדוני, והוא מתעסק ברייטינג?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ואומרים לה: אנחנו מתחייבים שלא תהיה שום פגיעה בפרטיות.

קריאות:

לא, לא – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מלחמה. במה אתה מתעסק? באיזה מדינה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצעת החוק תעבור את ההתאמות. מה זה באיזה מדינה? לשקף נתוני צפייה לציבור – קיים בהרבה מקומות. אין שום פגיעה בפרטיות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איפה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין שום פגיעה בפרטיות. מה הבעיה? למה אתה מתנגד, סימון, שהוט ישימו באתר האינטרנט שלהם את נתוני הצפייה? לא שר התקשורת; הוט, פרטנר, סלקום, יס. נתוני אמת, זה לא מדגם. נתוני אמת. יש להם נתוני אמת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא נתונים – – – אבל זה לא קיים לכל שלב, נכון?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לדיגיטל. 70% מהשוק נמצאים בדיגיטל. מה מפריע לך שאנחנו נדע נתוני אמת? למה זה כואב לכם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני אגיד לך. אני יכול לענות לך?

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז בוא אני אגיד לך: מה שיקרה, שמי שיש לו יותר כוח בדיגיטל, ישפיע על נתוני – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, איך זה ישפיע?

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא ישפיע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך זה ישפיע? זה נתוני אמת, זה לא מדגם. זה לא ועדת מדרוג שמי שיושב בה זה ערוץ 12 ו-13, והם קוראים – – – בשלטים – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – הקהל משפיע על זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. איזה קהל?

סימון דוידסון (יש עתיד):

זו מכונת רעל שלמה שתשפיע על נתוני הצפייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזו מכונת רעל? לך יש טלוויזיה בבית?

סימון דוידסון (יש עתיד):

כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לי אין, אז אני לא יכול להשפיע, בסדר? אז מי שיש לו טלוויזיה ישפיע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה תדאג שמישהו אחר ישפיע. אתה תדאג.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה תשפיע, לא אני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אתה תדאג לזה. אתה תדאג לזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה זה מפריע לך לקבל את נתוני האמת?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה תדאג לזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני אקנה טלוויזיה גם כדי להשפיע, אז יהיה לי קול אחד. מה כואב לך?

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

טוב. סימון, העלית שאלות. בוועדה הרלוונטית נבדוק את זה. גם אותי הנושא מעניין.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה, הוא לא מכיר מה הוא מעלה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

קודם כול, זה קיים. הנתונים האלה קיימים. לספקי התכנים יש את הנתונים האלה, נתוני אמת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא קיים באף מקום בעולם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל למה אתה עונה לי בתשובות שלא קיים? תגיד לי, מה הבעיה שלך? אתה מפחד מהאמת? למה אתם מפחדים מהאמת? בלי התערבות של התקשורת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אגיד לך. יש השפעה של הציבור על ידי כוח דיגיטלי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בוודאי שיש השפעה של הציבור. נכון. זו דמוקרטיה. אנחנו רוצים שהציבור יגיד את דברו. זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות במשרד התקשורת.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

זה רק בקריאה טרומית. תהיה ועדת דיונים, נעלה את הנתונים, נבחן את זה מקצועית. בוא נשמע, אני לא יודע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל זה גלגל מסוכן שהולך לחזק גוף אחד ולהשמיד גוף אחר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך? איך? ריבונו של עולם. ל-70% ממנויי הטלוויזיה יש דיגיטל. ל-70%, ל-1.4 מיליון צופים יש דיגיטל. אתה תקבל נתוני אמת. מה מפריע לך? מה אתה פוחד מהאמת?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אז למה זה חשוב? למה זה חשוב?

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה חשוב מאוד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה? כי אנחנו רוצים שקיפות. מה, אתם נגד שקיפות? אתם נגד האמת? מה, נפלתם על השכל?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה רוצה שקיפות? זה בשביל שקיפות?

היו"ר ארז מלול:

טוב. תודה רבה, כבוד השר. להצעת החוק יתנגד חבר הכנסת אלעזר שטרן. שלוש דקות לרשותך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

השר קרעי, הם רגילים שהשמנת רק שם. הם מתו להתחלף עם השמנת. הכול בסדר. יהיה קצת קשה, אבל זה יעבור. אלעזר שטרן, נשמח לשמוע התייחסות לעתידך הפוליטי. אנחנו רוצים אותך פה, בגזרה הזאת.

היו"ר ארז מלול:

די, חבר הכנסת אלמוג. אלמוג, די.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, השרים, עמיתיי חברי הכנסת, השר קרעי, שמעתי שנחכה לוועדה, ואתה בוועדת שרים לענייני חקיקה אמרת את מה שאמרת. אני רוצה להגיד לך, אני אצביע נגד החוק הזה בעיקר בגלל שאני לא מאמין לך. אני רוצה שתדע את זה, אני לא מאמין לך. אני הייתי מאמין לך אם היית כבר מזמן לוקח אחריות על מה שאמרת על המשרתים ועל הטייסים – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא אמרתי על הטייסים. הטייסים לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ועל מה שאתם עושים עם המשרתים. הייתי מאמין לך. אבל לא אאמין לך, ולכן אני לא מאמין לאף מילה שאמרת כאן, שטובת המדינה עומדת לנגד עיניך. טובת המדינה לא עומדת לנגד עיניך. אבל אני רוצה להגיד לכם, עמיתיי חברי הכנסת, אני חושב שהסיפור הזה של קואליציה ואופוזיציה, לפחות בימים האלה, היה אמור להיגמר.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש נושאים שהם מעל קואליציה ואופוזיציה. יש בקואליציה ויש באופוזיציה אנשים שנושאים את המדינה הזאת על הכתפיים שלהם. יש משפחות שמאל וימין, קפלן והתנחלויות. מתה החלוקה הזאת נוכח האתגרים הביטחוניים שאנחנו עומדים בהם יחד.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה שקט.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ואתם ממשיכים כאן לנסות להביא חוקי הסתה, חוקים שמפלים, ובעיקר חוקים שמיטיבים – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שטרית, די.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – עם אלה שמעל האלונקה על חשבון אלה שמתחת לאלונקה ונושאים אותה על הכתפיים שלהם. אנחנו כולנו, שמאל וימין, הולכים למשפחות, שומעים את אותם דברים – אל תעשו לנו הצגות – מרבנים, מרבניות, מדתיים, מחילונים, ממי שאתם רוצים. די שרק חלק נושא את המשא הכבד הזה של המלחמה הזאת ויש חלק שחולב אותה. יש חלק שרוצה גם עכשיו להקפיא לחיילים המשוחררים, להקפיא ליתומים, להקפיא לאלמנות, לא לתת למי שצריך ולעקוף את ההשתמטות עם חוק מעונות. החוקים שאתם מביאים פה עכשיו אלה חוקים שנועדים לפלג אותנו, לחזור למלחמות של שמאל וימין. הוכחנו השבוע בהצבעה ביום שני שכשיש דברים אמיתיים ולא דברים פוליטיים, פופוליסטיים, אנחנו איתכם – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ואתם מקשים עלינו.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אנחנו נתנגד. תביאו לפה עכשיו שוויון אמיתי בנשיאת הנטל – –

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה. תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – שוויון שיוריד את אלה שמעל האלונקה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. בבקשה לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ויכניס אותם מתחת יחד איתנו – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – יחד עם המילואימניקים והלוחמים שלנו. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת דנינו, רוצה להשיב על ההתנגדות? הוא לא נוכח בכלל. טוב. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חובת הצגה של נתוני צפייה לצופה, התשפ"ד–2024. ההצבעה היא הצבעה שמית, נכון? כבוד המזכיר, הצבעה שמית, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

נעבור להצבעה בסיבוב השני. בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם ולא קראו בשמם? לא. תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 53 בעד, 49 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק חובת הצגה של נתוני צפייה לצופה, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ביקשתי כספים.

היו"ר ארז מלול:

אה, לא שמעתי. ועדת הכנסת תחליט.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, ביקשת הודעה אישית. חמש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתגובתו על הצעת החוק של חבר הכנסת שלום דנינו – אם אפשר באמת לקרוא לזה הצעת חוק של חבר הכנסת שלום דנינו – השר קרעי אמר שאני בוודאי אעלה על הדוכן ואפיץ שקרים כמו המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופט חנן מלצר. אלא שכל מי שיכול לעשות חיפוש פשוט בגוגל רואה שמי שהפיץ שקרים זה כמובן כבוד השר. כבוד השר עמד כאן ואמר: על מה יוצא קצפכם? הרי בחוק השידורים שאני עתיד להניח מובנה אותו מנגנון למדידת רייטינג, והכול עבר, בהתדיינות פרודוקטיבית עם הייעוץ המשפטי, את כל התהליכים. ובכן, שקר וכזב. המשנה ליועצת המשפטית לממשלה הוציא חוות דעת ברורה ונוקבת נגד הצעת החוק של חבר הכנסת דנינו. אני מצטט מתוך חוות הדעת הזאת את המילים הבאות: לעמדתי, הצעת החוק גורמת לפגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכות לפרטיות. גם הרשות להגנת הפרטיות מתנגדת להצעת החוק, אבל לזה כמובן לא מתייחס כבוד השר, הישר כמו סרגל עקום ועגול.

שר התקשורת שלמה קרעי:

התייחסתי. אמרתי שזה שקר.

גלעד קריב (העבודה):

ובכן, ובתוך כך, בזכות לחופש הביטוי והעיתונות – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

שקר וכזב.

גלעד קריב (העבודה):

– – פגיעה נובעת גם ממעורבות שלטונית ישירה בשוק השידורים. לכן יש מניעה חוקתית בקידומה, אבל הממשלה הזו, שרוצה להשתלט על שוק התקשורת, הממשלה הזו, שלא רוצה ביקורת, הממשלה הזו, שמונהגת על ידי ראש ממשלה שמסרב לענות על שאלות של עיתונאים שנה שלמה אחרי הטבח – הממשלה הזו עומדת כאן ומפיצה שקרים. תאמרו לי, חבריי, מתי בפעם האחרונה ראיתם חבר כנסת מציע הצעת חוק, יש לו עשר דקות לנמק אותה, והוא בורח מהדוכן תוך 50 שניות בלי לומר מילה על הפרטים של החוק? חבר הכנסת דנינו לא מכיר את הצעת החוק הזו, והשר קרעי אומר שאנחנו משקרים כשאנחנו טוענים שהוא לא יודע על מה הוא מדבר. אנחנו השקרנים? השר קרעי, אתה לא מתבייש? אדם חובש כיפה, ירא שמיים גדול, עומד כאן ומשקר לכולם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה ממשיך לשקר. אתה ממשיך לשקר במצח נחושה.

גלעד קריב (העבודה):

באיזו מדינה דמוקרטית גוף ממשלתי יקבל מערוצי התקשורת וחברות הכבלים והלוויין פרטים באיזה ערוץ צפו באיזה בית? באיזו מדינה מתוקנת – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא קיים בחוק.

גלעד קריב (העבודה):

– – אוספים את המידע הזה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תקרא את זה מהחוק. תקרא.

גלעד קריב (העבודה):

באיזו מדינה מתוקנת הממשלה מנסה לשלוט במדידת הרייטינג של ערוצי התקשורת? אתה לא מתבייש לשקר? תהיה לפחות אמיץ, אמיץ. ישר אנחנו לא מצפים ממך להיות. תהיה אמיץ, תעמוד כאן ותאמר: אנחנו חושבים שהממשלה שלנו צריכה לשלוט בשוק התקשורת. הממשלה שלנו צריכה לרגל אחרי האזרחים ולדעת באיזה ערוץ צופה איזה אזרח. אנחנו רוצים להתערב ברגל – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

איפה זה כתוב בחוק?

גלעד קריב (העבודה):

אבירי השוק החופשי. התלמידים של ז'בוטינסקי, שוק חופשי. ממשלה שתקבע לערוצים מסחריים איזה נתונים להציג בזמן השידור. אתה לא מתבייש? לפחות תהיה ישר ואמיץ ותאמר לציבור. אתם לא מאמינים בתקשורת חופשית. במושב הזה המהפכה המשטרית שלכם תתמקד בין השאר בניסיונות להשתלט על התקשורת. אני מודיע לך, השר קרעי, השר שאין לו טלוויזיה בבית אבל יודע לומר מה דפנה ליאל אומרת – עוד דוגמה ליושרה שלך – לך תספר למישהו אחר שאתה לא מסתכל בטלוויזיה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא אמרתי שאני לא מסתכל.

גלעד קריב (העבודה):

אני מודיע לך שכמו שעמדנו ובלמנו את הניסיון שלכם להשתלט על בתי המשפט, אנחנו נבלום את הניסיון הנבזי והמנוול שלכם להשתלט על התקשורת החופשית. לא יעזור לכם. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצעת החוק, אגב, פתוחה בפנינו על המסכים. אולי תגיד לנו באיזה סעיף – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, השר קרעי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – חובת מרחב מוגן כתנאי לרישיון), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת נאור שירי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת נאור שירי להציג את הצעת החוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת קריב, קריב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי, אתה מגיע?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשאין לך מה לענות לי, אתה לא נותן לי להגיב לך. אני קלטתי את הטכניקה. אף פעם לא הבנתי איך זה שרשעים אפילו על פתחי גיהינום לא חוזרים, אבל אתם כל הזמן עושים את זה כאן. אתם רואים את המציאות, רואים את העובדות, וממשיכים עם מה שאתם מספרים.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש עמדה לממשלה? מי עונה לי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש פה אחד השרים, הוא יענה לך.

נאור שירי (יש עתיד):

מי זה אחד? יש רק אחד פה. אתם בעד או נגד, קרעי?

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו נגד החוק.

נאור שירי (יש עתיד):

נגד? לא, את זה אני יודע.

טלי גוטליב (הליכוד):

של המיגון במעונות? נגד.

נאור שירי (יש עתיד):

חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, היא בעד המעונות, תכף נדבר על המעונות. אני דווקא חשבתי שהשבוע הם בעד המעונות, אבל בסדר. חבר הכנסת קריב, קראת לקרעי הסרגל הכי עקום שאתה מכיר, אז השבוע אני קניתי לבת שלי – אתה מכיר את הסרגלים האלה, שאתה עושה ככה? קרעי, זה קרעי – סרגל. אבל איך הוא אמר? תראה, מדי פעם יוצאת לו האמת. אני שואל אותו מה עמדת הממשלה – הוא אומר לי: אם זה אתה, אנחנו נגד. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לפחות אני אומר את האמת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אחרי זה הם אומרים: למה אתם מצביעים נגד? אני אצביע נגד על כל חוק שלך, על כל חוק שלך. כשהוא עולה אתה – – – תתבייש. אתם צריכים להתבייש.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה יודע מה? אני חשבתי לעצמי על כל החוקים שלכם. אני מודיע לך שאני אצביע נגד כולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בושה, כל חוק שלכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תצביע.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני אצביע, כי זה לא הוגן מה שאמרת עכשיו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? על כל חוק שלכם אנחנו נצביע נגד. לא יעזור לכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, תודה. חברת הכנסת בן ארי, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יאללה, קדימה. קדימה, נראה אתכם, גיבורים גדולים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה, אתם הייתם גיבורים? אתם הצבעתם נגד חוק של ערכות אונס.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת בן ארי, את לוקחת מהזמן של חבר הכנסת שירי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בעד תומכי טרור הצבעתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שב בשקט.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת בן ארי, אנא.

נאור שירי (יש עתיד):

אין מה להתרגש מ-AP, הוא בסך הכול עוד משרד שייסגר בתקציב הבא, כי כולם יודעים כמה אתה מיותר. ChatGPT עושה את העבודה פי 20 יותר טוב ממך. אתה לגמרי מיותר, אין שום אג'נדה במשרד התקשורת. אתה מקסימום צריך להיות רשות, וגם בזה אני מפרגן לך, אבל הציבור בהחלט יחסוך גם זמן אוויר וגם המון כספים שמושקעים בתפקיד המיותר שלך, בטח כשאתה מעביר את זה. עכשיו, מה הוא כל כך נגד, השר קרעי? עזוב שאתה נגד כי אני מדבר וזה כואב לך כי אני לא AP ואתה לא יכול לסגור אותי, אבל אתה נגד – אני רק מקריא את הצעת החוק – מיגון מוסדות חינוך. עכשיו, יש כאלו שיגידו, כמו שדיברתי נגיד עם חברת הכנסת טלי גוטליב – זו האג'נדה הליברלית, הכלכלית שלך, את לא רוצה להשית על מפעילי מעונות הוצאה כלכלית. אני שמח שאת אומרת את זה. עכשיו תראי כמה אתם צבועים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך אני יכול להיות בעד מי שקיבל תפקיד של יושב-ראש דירקטוריון בלי תואר ראשון?

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, למה AP מפריע לי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תספר למדינת ישראל – –

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני, או שתעצור לי את הזמן – אני לא מעוניין לשמוע. שמע, אני לא מעוניין לשמוע אותך. אני מבקש רק לעצור את הזמן שלי. אני אפסיק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – איך קיבלת תפקיד של יושב-ראש דירקטוריון בעיריית ראשון לציון בלי תואר ראשון, איך?

נאור שירי (יש עתיד):

הוד השרון, הוד השרון.

גלעד קריב (העבודה):

הוד השרון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך אני יכול להאמין להצעות חוק שלך?

נאור שירי (יש עתיד):

שמע, אתה כל כך – באמת, אני אומר לך, אני לא אגיד לך מה אני חושב עליך, אבל אני כן מבקש שתעצור את הזמן, כי המיותר הזה – עדיף שתלך ותצא, אף אחד בכלל לא יגיד ששר חסר במליאה, כי אתה לא חסר לאף אחד. למה הצביעות שלכם? אני אענה לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אני לא בהיריון, לצערי. אני לא בהיריון, לצערי, ואתה מדבר אליי כרבים. אני מאוד שמחה להיות רבים, אבל אני רק אני.

נאור שירי (יש עתיד):

אני יכול לקבל טענה שבאה ואומרת: בגלל האג'נדה הכלכלית שלך את נגד הצעת החוק. אממה, את הצבעת על הצעת חוק של אתי עטייה. את הצעת החוק של אתי עטייה לפני כחצי שנה, ארבעה חודשים, משהו כזה, העברתם. הצעת החוק אומרת מה, את יודעת? כל מי שידו אינו משגת במדינת ישראל, המדינה תממן לו מרחב מוגן. עכשיו, למה זה כזה מעוות? כי הרי זו הצעת חוק שלא נעים לי להגיד – יכול להיות שבכותרת היא מעולה – שום הצעת חוק כזאת לא תעבור, כי אין לה שום יכולת כלכלית לממן את זה. זה פעם אחת. פעם שנייה, אני בא ומציע קונסטרוקציה שבה המדינה תיקח אחריות על מיגון מעונות יום ותאפשר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אתה תפגע בבעלי המעונות.

נאור שירי (יש עתיד):

מה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה צודק, אבל אתה תפגע במי שמפעיל את המעון.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא אפגע, אני נותן להם חמש שנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

נתת שלוש, לא חמש. נתת שלוש.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר, אז שלוש.

טלי גוטליב (הליכוד):

נתת שלוש. אני דווקא דיברתי על הצעת החוק הזו.

נאור שירי (יש עתיד):

אז זו הבעיה? השנתיים האלה? אפשר להגיע לוועדה, אפשר לתת את זה. אנחנו רוצים לעזור להורים במדינת ישראל שהילדים שלהם, התינוקות שלהם והנשים במשפחתון יהיו במרחבים מוגנים. מה, זה אירוע הזייתי?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אבל אתה תסגור את המשפחתונים.

נאור שירי (יש עתיד):

זה משהו שהמדינה לא יכולה לעשות? זה משהו שהשוק לא יכול לאפשר? לא. אבל מתי אתם כן תאפשרו את זה? אם היום, חס וחלילה, יפגע טיל בגן ילדים – אז אתם תקומו ותגידו: אוי, צריך למגן את מעונות היום. הממשלה שלנו מתכנסת במקלט אטומי, כי חס וחלילה שלא יפגעו בה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אתה פוגע בבעלי המשפחתונים. אני לא אפגע בפרנסה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא בעד שיפגעו בה, אבל למה הדם שלכם טוב מילדי ישראל, גב' טלי גוטליב?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מסכימה איתך.

נאור שירי (יש עתיד):

למה לילדי ישראל אין מיגון? את יכולה לא להסכים איתי מהיום עד עוד שנה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לילדי ישראל יש מיגון, אבל אתה מעמיס. אני לא אפגע בבעלי המשפחתונים.

נאור שירי (יש עתיד):

עד עוד שנה את יכולה לא להסכים איתי. אתם כל כך חצופים בתשובות שלכם. עכשיו תשמעי מה התשובה של הממשלה. מילא הם יגידו: זה נוגד את האג'נדה הכלכלית שלי; מילא הם יגידו שהם לא בעד פגיעה במעונות היום. מה התשובה של ממשלת ישראל על הצעת החוק, חבר הכנסת ינון אזולאי? ההצעה הזו היא הצעה תקציבית. ואללה, אנשים לא קוראים את הצעת החוק. שקל המדינה לא צריכה לשים. למה לא שמתי שקל? כי ידעתי שאיך שאני אגיד וארמוז אפילו על מעורבות ממשלתית במיגון ילדי ישראל, יגידו לי: לא לא לא, זה תקציבי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אנחנו נפגע בבעלי העסקים, בעלי המשפחתונים – –

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר, הם לא אמרו את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – לא ייתנו להם רישיון.

נאור שירי (יש עתיד):

הם לא אמרו את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא ייתנו להם רישיון.

נאור שירי (יש עתיד):

אמרתי שלי אין בעיה שיהיה גם וגם. אני לא רוצה להשית הכול על המעונות, אבל אני כן רוצה שאם מישהו עכשיו ישקול לחדש חוזה במבנה שהוא שוכר, כן, שייקח בחשבון מבנה מוגן.

ינון אזולאי (ש"ס):

נאור, קודם כול, אני מסכים איתך לגבי מה שאתה אומר. השאלה היא, מה תעשה במעון שקיים 30 שנה?

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק, זה מה שאני אומרת.

ינון אזולאי (ש"ס):

וכרגע יש פה 150 ילדים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר כנסת אזולאי, לא הבנת שהמטרה של הצעת החוק הזה קודם כול לפגוע במגזר מאוד מסוים של מעונות?

נאור שירי (יש עתיד):

איזה מגזר?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נפלאות הבינה המלאכותית.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה מגזר?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כלום, כלום, לא הייתי צריך לדבר.

נאור שירי (יש עתיד):

האמת, לא, אתה יכול להמשיך לדבר, אבל תעצור לי את הזמן, כי אם אתה טוען – –

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, רגע, זה חשוב.

נאור שירי (יש עתיד):

– – כי אם אתה טוען – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אל תתייחס אליי.

נאור שירי (יש עתיד):

ברור שאני אתייחס אליך, אמרת את זה לפרוטוקול, למה שאני לא אתייחס אליך? אם אתה טוען שאני בא לפגוע עכשיו בחרדים בזה שאני רוצה שיהיו להם מבנים ממוגנים. ואללה, תשמע, אני לא יודע לאן הטרללת שלכם תלך, אבל סבבה.

ינון אזולאי (ש"ס):

נאור, תענה לי שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אני אענה לך, נו?

ינון אזולאי (ש"ס):

הייתי רוצה לקבל עכשיו שתי דקות של יחס.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא ייתן, הוא, אני לא יודע מה יש לו נו?

ינון אזולאי (ש"ס):

אני שואל, ותענה: בן אדם, יש לו 30 שנה גן – מאיפה הוא הולך להביא את זה עכשיו?

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מה שאני אומרת.

נאור שירי (יש עתיד):

אין לי בעיה שחמש שנים – 100,000 שקלים, בסדר? תפרוס אותם לחמש שנים, תיתן ערבות – שהמדינה תיתן ערבות בריבית אפס, אין לי בעיה. חבר'ה, אני בא ואומר: יש הצעת חוק, יכולה להיכנס לוועדה ולצאת באלף דרכים שונות. הרעיון הבסיסי בא ואומר שהמדינה לא ממגנת אף אחד. היא לא ממגנת ילדים. מעונות לא ממוגנים היום, המשפחתונים לא ממוגנים. בזמן שיש עכשיו בחצי מדינה טילים, הילדים לא במסגרות. הילדים לא במסגרות – ההורים לא במסגרות. זה לא חיים, זו לא שגרה חינוכית.

טלי גוטליב (הליכוד):

צריך – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אלף ואחת עובדות, טלי, אלף ואחת עובדות לא מקבלות עכשיו שכר ויצאו לחל"ת בגלל שאין מיגון. אתם, אין לכם מושג, כי AP, הוא אמר בדיוק – כל האג'נדה שלכם היא נגדנו. הרי מה היה לי עם החוק של נשות המילואים, אופיר כץ?

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, סליחה.

נאור שירי (יש עתיד):

עד שאני לא ויתרתי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה.

נאור שירי (יש עתיד):

סליחה, טלי. עד שאני לא ויתרתי והורדתי את השם שלי, אף אחד לא רצה להעביר את החוק. בא שר העבודה בן צור – אתה זוכר? סליחה שאני עושה לך אאוטינג, אופיר כץ – ואמר: מה אתם רוצים? אני העברתי תקנות. ואז אני בא עם הסעיף ואומר: איפה העברת תקנות? הוא הראה – לא, אני אעביר שבוע הבא. אתה מחכה שבוע הבא, חודש – ככה אתם מורחים את זה – כשמה רציתי? שלא יפטרו אשת מילואימניק בגלל שחייל המילואים במילואים, והיא צריכה לאסוף את הילדים? ככה היה לי עם חוק אחר – אני הייתי צריך למחוק את השם שלי בשביל שאתם תקבלו את הקרדיט. עכשיו, גם פה אני בא ואומר לכם, לא מעניין אותי קרדיט, הפעם אני אעלה את החוק הזה, ואתם לא תצביעו על זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני חייבת להגיד לך, נאור, שההתנגדות פה היא מהותית, כי זו פגיעה במשפחתונים. אני לא אפגע בבעלי עסקים.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, אני, בגלל שיש לי דקה, אני מבקש עוד דקה על כל הזמנים, חנוך, למרות שאתה, לא יודע – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אתן להם רישיון?

נאור שירי (יש עתיד):

אני רוצה שנייה לדבר – טלי, בחייאת, די. אני מבקש לדבר ולהזכיר לכם, כי בכל זאת במעונות עסקינן, ואני שמח שגם היושב-ראש חשב שיש לי איזה מניע נסתר, למרות שהחוק הזה הוגש הרבה לפני חוק המעונות, אבל בסדר גמור, והוא עלה לוועדת השרים. אני רוצה להקריא לך במיוחד, או לכם, חברי הכנסת, משלושה משפטים שאמר מישהו שאתם מאוד מאוד תופסים ממנו. דמיינו אדם ששוקל 45 קילו, שסוחב על הגב שלו אדם ששוקל 55 קילו, וזה ששוקל 55 קילוגרם רוצה להוסיף עליו עוד קילו. מה קורה במצב הזה? ההכרזה וההבנה שהאדם הרזה, שסוחב את השמן, הוא קודם כול ייעצר, ואחרי זה הוא יגיע למצב שהוא קורס – אמר את זה לפני 12 או 11 שנים בנימין נתניהו בהשוואה של האדם הרזה והאדם השמן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לפני 20 שנה.

נאור שירי (יש עתיד):

20 שנה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה על הזמן. אני רק אומר לכם: שימו לב מה הוא אמר אז בקורלציה אחרת לגמרי – אגב, הוא התכוון לחרדים, לא אני התכוונתי לחרדים, אבל אני רוצה להשתמש במה שהוא אמר כדי לנסות – ואולי למישהו יהיה פה קצת היגיון – ולהבין שאנחנו לא יכולים לסחוב את העגלה יותר, לא כי אנחנו ניעצר – כי אנחנו קורסים. כי מה שהממשלה הזו – ואני עכשיו קראתי שהחוק של המעונות עולה כבר ביום ראשון לוועדת שרים. אין על היעילות שלכם, מת עליכם, ינון, מת על היעילות שלכם, איזה אלופים אתם, אבל תגיד, ינון, מה עם הכסף לצפון? מה עם התוכנית לצפון? מה עם התוכנית לצפון? פוגל, לפני כמעט שמונה חודשים הייתה ישיבת ממשלה והבטחתם להם 3.5 מיליארד שקלים – שני משפטים אחרונים, ותודה על הזמן שהוספת. שני משפטים אחרונים: אתם הבטחתם להם 3.5 מיליארד שקל – אפס; אופקים, הבטחתם להם – עשה קונצים והזמין למסיבות עיתונאים – 239 מיליון שקלים – כלום; טבריה – כלום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

נשות מילואים – כלום. אבל גולדקנופ, שיש לו בכלל – לדעתי אסור לו לעסוק בחוק, כי יש לו חברה שעושה מעונות יום, הוא מגלגל 20 מיליון שקל על מעונות היום, והוא מריץ חבר כנסת שיעביר הצעת חוק על מעונות היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אנחנו באירוע פסיכי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. השר ביטון, בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, אתה עונה לי? איך לא ראיתי?

ינון אזולאי (ש"ס):

מי רצית שיענה לך?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

חינוך או לא חינוך?

נאור שירי (יש עתיד):

קרעי.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אבל זה חינוך.

נאור שירי (יש עתיד):

בבקשה.

קריאה:

עד שיש דברים רציניים.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

חבר הכנסת נאור שירי, אפילו שאתה מהאופוזיציה, תן לי את ההזדמנות לפרגן לך על החריצות שלך. לא פעם ולא פעמיים נפגשתי עימך בכמה דברים; פנית גם בדברים של חינוך. חשבתי שאתה מתעסק הרבה בחינוך, ואמרו לי שזה בכל תחום. קח מחמאה. מאשרים לי שם מהקואליציה. ינון, ככה אתה יושב לידו?

נאור שירי (יש עתיד):

תדע לך, ינון חבר שלי.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

תקפת אותו לפני רגע.

ינון אזולאי (ש"ס):

הוא גם חבר שלי.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אתה אומר, זו עבודה פרלמנטרית. אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני חייב לומר, לפני שאני מתחיל, בסדר? קודם כול, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חייב להתחיל לומר, בתור שר במשרד החינוך – אני עוסק רוב חיי בחינוך – שנאור – אתה מקשיב לי? ינון, בגללך הוא לא מקשיב לי. אני רוצה לומר לך קודם כול, עצם החשיבה ועצם ההתעסקות בחוק הזה חשובות, וכל תגובה שלא תהיה לא מורידה מעצם החשיבות הגדולה מאוד של הצורך בדבר הזה, שיהיה ברור, בסדר? עכשיו, בוא נדבר רגע אחד. התגובה מתייחסת לדברים – לרלוונטיות, ודי עוסקת בנושא של הרצוי והמצוי וגם בעניין של היכולת לבצע את הדבר הזה למול – וצריך לקחת את זה בחשבון, שכל דבר שאנחנו עושים בעולמות של רישוי הוא דבר שיכול לסגור ולחסום אפשרות לקיים מוסדות חינוך, אז גם לזה אני מבקש להתייחס. הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 6 לחוק הפיקוח על מעונות היום לפעוטות כך שיתווסף אליו תנאי נוסף למתן רישיון: במעון יום לפעוטות יתקיימו הוראות לפי חוק התגוננות אזרחית, התשי"א–1951, לעניין מרחב מוגן או מקלט אחר. הצעת החוק מבקשת כי תחילת החוק תהיה שלושה ימים מיום פרסומו. חשוב לציין כי חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות קובע בסעיף 6 – חשוב שתקשיבו – את התנאים הדרושים לצורך מתן רישיון או חידוש רישיון למעון יום לפעוטות. דרישה לקיום הוראות חוק ההתגוננות האזרחית אינה אחת מן הדרישות המפורטות בחוק. עם זאת, אבהיר כי נוהל ההכרה במעונות יום לפעוטות קובע כי לצורך קבלת הכרה המזכה בסבסוד מעונות בעלי סמל, על הבעלות להגיש דוח בדיקת תוכנית אדריכלית למעון מוכר, היתרי בנייה או היתרי בנייה לשימוש חורג מטעם הוועדה המרחבית או האזורית לתכנון ובנייה, ובמקרה שאין היתר – את אישור הרשות המקומית. מכאן כי לצורך קבלת הכרה יש צורך בהצגת היתר בנייה. סעיף 14 לחוק ההתגוננות האזרחית קובע כי לא יינתן היתר בנייה אלא אם כן תוכנית הבנייה כוללת מקלט. לעניין מרחב מוגן, יש תקנות התגוננות אזרחית מפורטות לבניית מקלטים, התשע"ד–1990. באשר למעונות יום לפעוטות המופעלים בדירות מגורים, אציין כי לפי סעיף 151(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"א–1965, לצורך הפעלת מעונות יום לפעוטות בדירות מגורים יש צורך בקבלת היתר להפעלת מעון יום לפעוטות בדירת מגורים, נוסף לצורך לקבלת היתר לשימוש חורג. פטור מקבלת היתר לשימוש חורג יינתן אם בדירה שוהים עד שישה פעוטות. כמו כן, נקבע כי אם בדירה שוהים בין שבעה ל-36 פעוטות, יש פטור מקבלת היתר לשימוש חורג, אך בתנאי שניתן למעון היתר להפעלת המעון בדירת מגורים על ידי הוועדה המקומית והוא בעל רישיון. אם כן, גם בנוגע למעונות אלו חלים דיני התכנון והבנייה, אך האחריות להתקיימותם מוטלת על הרשות המקומית. על פי האמור, אינני חולק על חשיבות הסוגיה של יצירת מרחבים מוגנים במעונות היום לפעוטות לצורך השמירה על חייהם וביטחונם של הפעוטות והצוותים במעונות היום כמתואר בדברי ההסבר היפים להצעת חוק. נושא זה חשוב גם לצורך שמירה על שגרת פעילות חינוכית לילדים במצבי חירום, שתאפשר גם שגרת עבודה להורי הפעוטות. עם זאת, אציין כי הצעת החוק החשובה לא מציינת מי אמור לשאת בעלויות בניית המרחבים המוגנים לכל מעונות היום, ונראה כי על פניו הבעלויות או המפעילים אמורים לשאת בהן. סביר כי אלה יתקשו מאוד לעמוד במימונן, ודאי המעונות הפרטיים, מה שאומר שהם בעצם ייסגרו. ייתכן כי דרישה כזאת אף תגרום למפעילי מעונות פרטיים לסגור את המעונות או להטיל על ההורים תשלום נוסף. יש לתת את הדעת על כך שיש לא מעט מעונות בדירות מגורים בשכירות, כך שייווצר קושי בהטלת תנאי זה לצורך הפעלת הרישיון. נאור, תקשיב לי רגע עכשיו, תקשיב רגע. < קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

רגע, שנייה. אני מסיים. אדגיש כי החוק בניסוחו הנוכחי הוגש ללא שבוצע שיח מקדים מול לשכת השר או עבודת מטה שבחנה משמעות רגולטורית פיקוחית, וכן הערכת עלות מקדימה – –

גלעד קריב (העבודה):

אז מה? תעשה את זה עד הראשונה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

רגע. – – שיכולה לאמוד יישום בעשרות מיליארדים ללא מקור תקציבי שנמצא לצורך זה. אני אומר לך, נאור, שתדע, חוק ההנגשה קיים כבר כמה שנים, 20 שנה, ומקבל דחייה כל פעם. אז מה, יש עניין לעשות חוק שיקבל דחייה? הדחייה היא תקציבית.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עניין שמיטה להר סיני?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

לא, זה אותו הדבר. תדע לך, זה אותו הדבר. כי אם מישהו חושב שבושה לומר כסף, כסף זה משהו שצריכים לבצע איתו. עובדתית החוק טוב, אבל יש בעיה תקציבית, כמו שאמר חבר הכנסת ינון אזולאי, והוא יודע על מה הוא מדבר. בסוף זה יכול להיות חוק יפה, אבל עקר לביצוע במציאות. אני מסיים. הצעת החוק נדונה בוועדת שרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 28 באוקטובר 2024.

אופיר כץ (הליכוד):

אל תסיים, אל תסיים.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני מסיים את המילים. אני מסיים את זה ואז פותח דיון. נלחץ. ינון, תן לו. יש לי פה דיון אחר כך. ייתנו לי גם של 20 דקות. החלטת ועדת השרים הייתה לדחות בחודשיים את הדיון בהצעת החוק. היא לא דחתה אותה לחלוטין, דחתה אותה בחודשיים. לנוכח האמור והנימוקים שצוינו, אני מציע לחבריי חברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. כן, מה רצית להגיד, חבר הכנסת נאור שירי היקר? יש לי הרבה על מה לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לו שלוש דקות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אדוני השר, מי שמכיר – ואני חושב שאתה מכיר, נאור, כי היית סגן ראש עיר, נכון? אז אתה מכיר את נושא התכנון והבנייה ואת האירוע של מעון בתכנון ובנייה. לצערי הרב, רוב המעונות במדינת ישראל פועלים בצורה לא מוסדרת, בכל מיני שימושים חורגים כאלה ואחרים. האפשרות להכשיר היום מעון שיעמוד בתקנים הקיימים כמעון כמעט כמעט לא קיימת, אלא אם כן מלכתחילה אתה בונה מעון חדש, מסוים. רוב המעונות, בטח – נקרא לזה – בערים עם אוכלוסיות ותיקות יותר, נמצאים בכל מיני מבנים שאתה בחיים לא תוכל לשים בהם ממ"ד, לא בעוד חמש שנים ולא בעוד עשר שנים. גם ככה יש לך בעיה.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל זה לא נכון, הרי הם שוכרים מקום. אם אתה לוקח שלוש–חמש שנים, הם יודעים שהם צריכים להגיע למקום מוגן, הם יכולים לחדש חוזה – – – זה פעם אחת. פעם שנייה, אני אגיד לך מה קורה דה פקטו – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

זאת תמיד הבעיה שלך, שמצד אחד באות לך תלונות של השכנים, והם כאילו צודקים, אבל מצד שני יש לך בעיה אמיתית, שאין איפה לשים מעונות. קשה היום למצוא מקומות שאתה יכול לשכור והם עומדים בתקינה, אם מבחינת מיגון ואם מבחינת בטיחות אש ואם מבחינת מיליון דברים.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא יכול לפתור את כל בעיות מדינת ישראל – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נכון. אתה מוסיף משהו שגם ככה יש לו בעיה, ואתה אומר לו: עכשיו גם יהיה לך מיגון.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – יהיו מוגנים. התפקיד של המדינה הוא לדאוג לאזרחים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נכון, אבל גם ככה יש פה כשל. גם ככה יש פה כשל. בלי לפתור את הכשל הזה אתה לא יכול להתקדם הלאה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

הרבה יותר מורכב מזה, נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם מעבירים חוקים במערכת המשפט שלא מטפלים בכל מערכת המשפט. אתה לוקח משהו – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

נאור, אני רוצה להוסיף עוד משהו. קודם כול, אני שוב אומר, שלא יישמע לרגע ממה שאני אומר שהחוק הזה או התכלית של החוק או הרצון של החוק הזה לא חשובים ביותר. היא באמת מאוד מאוד חשובה. אבל קח בחשבון שיש אלפי ילדים ברגעים אלו שהיו מאוד מאוד רוצים ללמוד במעונות, ואין בכלל מבנים. מה שקיים כרגע, מה שקיים כרגע עם הבעיות הללו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה רוצה, שאני אגיש הצעת חוק שהמדינה צריכה לבנות – – – לילדים?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

קודם כול, אפשר. אבל אני רק אומר לך שמה שאתה מבקש בעצם הוא בקשה חשובה. ברגולציה שהיא תייצר, היא תיצור מצב שגם מה שקיים כרגע – ייסגר. במילים אחרות, אנחנו צריכים לעשות את רצון הציבור. בשביל זה נועדנו. רצון הציבור – אני בטוח שלמרות שזה נשמע מאוד מאוד טוב, וגם בתקופה כזאת נשמע מאוד מאוד טוב, זה נגד הציבור. בסוף זה יגרום למצב שכל המבנים שקיימים כרגע שאין להם היתרים ואין להם אותם כללים של המוגנות, יגיעו למצב שבו או שהם ייסגרו, או שמפעילים, כמו שאמרנו, יפסיקו להפעיל. התוצאה תהיה בסוף שרצינו להיטיב ורק הזקנו. לכן אני אומר, בסוף התכלית חשובה, וצריך למצוא לה פתרון. כפי שאמרו לי כאן, אני קורא לך, נאור, קודם כול לבוא לדיון במשרד עם כל הצוותים. מה, זה כזה קשה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אתם לא – לא נעים לי, די – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

למה? למה? אני קורא לך רשמית.

נאור שירי (יש עתיד):

– – יש גבול גם לבדיחות ולצחוקים שלכם.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

לא, אתה צריך להבין, קודם כול, אפשר להעביר משהו שיש לו היתכנות, גם היתכנות תקציבית. גם אתה היית בקואליציה וישבת כנראה בוועדת שרים לחקיקה. כשהאוצר אומר: אני לא רואה מקור בכלל להתקדם עם זה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לסיים, אדוני השר. צריך לסיים.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני צריך אישור על זה. בכל אופן, אני עדיין קורא לך לבוא, לשבת, לדון, מכיוון שאני מאמין שאתה חפץ באמת בפתרון הבעיה. זאת הדרך. תודה לך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי, אתה מעוניין להשיב? בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה על התשובה, אדוני השר ביטון. אתה אומר שההצעה מאוד חשובה, ולא באתי בדין ודברים. קודם כול, פתחת ואמרת שלא עשיתי עבודה מקדימה כדי לדבר איתכם. בשיעור אזרחות לימדו אותי שהרשות הזאת היא רשות מחוקקת, ואני ניסיתי לפנות אליכם כמה וכמה פעמים, למשרד החינוך. אפשר לבוא לפה, להגיד את זה, להגיד: אתם לא מדברים, לא מנסים, בואו נראה, בואו נשנה – לא, זה לא באמת עובד. אתם לא באמת עונים, וזה לא באמת משנה. אבל בסדר, אני לא באמת מתלונן. חנוך, הדברים שאתה אמרת, רמזת, שאני דואג כאילו להעלות את זה עכשיו בגלל החרדים – קודם כול, זה פגע ברמה האישית. ב. זאת גם לא מהות הצעת החוק. אני חושב שבסוף המדינה הזאת, כמו שהיא יודעת לדבר – אני אתן לך דוגמה על הדרוזים: רק כשהם נופלים, רק כשהם נופלים, אנחנו מדברים על הדרוזים, נכון? כן, כן. אזרחים במדינת ישראל לא מחוברים לחשמל ב-2024 – מישהו דואג לזה? מישהו דואג לזה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

דווקא דואגים.

נאור שירי (יש עתיד):

לא דואגים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

דווקא דואגים, לא נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

ועדות תכנון ובנייה – יש בעיה עם תכנון ובנייה בחברה הדרוזית, ברור שיש בעיה. תגיד, 76 שנים זה לא מספיק זמן לפתור את זה? ברור שיש בעיה במיגון מבני חינוך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה מכיר את שר הפנים? תשאל אותו מה קורה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

ברור שיש בעיה, פשוט לא פותרים את זה. מתי יפתרו את זה? מדינת ישראל יודעת להתעורר רק כשקורה אסון. רק כשנהרגים ילדים דרוזים, מדברים על דרוזים; רק כשאחסאן, זיכרונו לברכה, נהרג, רק אז אתם נזכרים בו. זה בדיוק אותו הדבר. זה בדיוק אותו הדבר. כשיקרה אסון, אתם תתעוררו ותגידו ש-80% מילדי ישראל לא ממוגנים ויש בעיה עם מיגון, ויש בעיה עם תכנון ובנייה ושימוש בהיתר חורג ופרופסיה של הסייעות. אני מכיר את הנושא הזה מבפנים ומבחוץ. זאת לא בעיה עכשיו, שאני בא לפתור את כל בעיות העולם בחינוך לגיל הרך – את זה תעשה הרשות שש"ס חתמו בהסכם הקואליציוני. אני בא לפתור פה סוגיה – צריך למגן את הילדים. זה היה אמור להיות אינטרס שלכם. ואני אסיים ואומר שלפני שמונה חודשים אני הייתי בעלמה ובדלתון. השר סופר, בטוח אתה מכיר את זה, כי זה היישוב שאתה גדלת בו. הילדים לומדים – ודיברתי על זה עשרות פעמים, השר ביטון, עשרות פעמים דיברתי על הילדים שלומדים בדלתון ובעלמה במקלט מ-1960, ילדים בני שלוש, עם אסלות שלא מתאימות להם. נשות ואנשי הצוות שם קורסים. אני בכלל לא אדבר על המגזר הערבי, כי חס וחלילה להגיד לכם ערבי, כי חס וחלילה, להם אנחנו לא צריכים לדאוג, אבל הילדים בעלמה ובדלתון עדיין לא זכו למבנה מוגן, ויש כסף לזה. זו הבעיה. אם אתם יודעים להתמודד עם זה בחקיקה הרבה יותר טובה משלי, כי כל המוח נחת אצלכם, בצד של ה-64 – סליחה, 68 גאוני הדור שלנו – אז בבקשה, תפתרו את זה. אני לא יודע לכתוב הצעות חוק אחרות, אבל אתם בטוח שלא, כי אצלכם לא עברה במשך השנה האחרונה הצעה אחת שתמגן את הילדים והילדות שלנו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי, תודה. אנחנו עוברים להצבעה, חברי הכנסת, על הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – חובת מרחב מוגן כתנאי לרישיון), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – חובת מרחב מוגן כתנאי לרישיון), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

33 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – חובת מרחב מוגן כתנאי לרישיון), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החברות (תיקון – פרסום דוחות כספיים של מונופול), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת בליאק, בבקשה, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, זה היה שלשום כאן, במליאת הכנסת – הצבענו על החוק שמטפל באנומליה, אנומליית אונר"א, שהתפתחה כאן במשך תקופה ארוכה. מעל 90 חברי כנסת הסכימו כי אין יותר מקום לאנומליה הזאת בגבולות של מדינת ישראל. אם כבר התחלנו לטפל באנומליות, בואו נחזור לטפל באנומליה לא פחות חשובה – באנומליה של יוקר המחיה. אני לא יודע אם שמתם לב, חבריי מהקואליציה, אבל המחירים במדינת ישראל היום גבוהים יותר ב-40% מהמחירים באירופה, ובשנה האחרונה זה הולך ומחריף ומאמיר. ישנן דרכים רבות וכלים רבים לטפל ביוקר המחיה, ואחד הכלים הללו זה לחייב את המונופולים, שהם חברות פרטיות, לפרסם את הדוחות הכספיים שלהם לציבור. וזאת הצעת החוק שלי, שאני מעלה אותה כבר בפעם השלישית בקדנציה הזאת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבריי חברי הכנסת, הרעש פה הוא מאוד מאוד מאוד גדול. חבר הכנסת בליאק ממש צועק. אנא מכם. תודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה. וזאת הצעת החוק שלי, שאני מעלה אותה כבר בפעם השלישית בקדנציה הזאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה לא מעניין אותם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בפעם הראשונה שר הכלכלה הבטיח שתוגש הצעה ממשלתית; בפעם השנייה טענו כאן נציגי ממשלה – אני כבר לא זוכר מי – שזה ייפתר בדרך אחרת, הדרך המינהלית. נחשו מה קרה? חלפו להם שנה וחצי, ההצעה הממשלתית לא הוגשה, הדרך המינהלית לא צלחה, והמונופולים, בעיקר בשוק המזון, ממשיכים לחגוג, המחירים ממשיכים לעלות והציבור ממשיך לשלם. מזון, דלק, ביגוד, דיור – הכול עולה. חברות בעלות מונופול בישראל משתמשות בכוח שלהן על מנת להפקיע מחירים ולנקוט דרכים הפסולות, הכול על מנת להגדיל את הרווחים על חשבון ציבור, על חשבון הצרכנים בישראל, על חשבון המתחרים הקטנים בענפים שבהם הן פועלות. השוק המקומי מתאפיין בריכוזיות ענפית בהשוואה לשווקים אחרים בעולם, וחלק מהחברות שמוכרזות כמונופולים הן חברות פרטיות שאינן נסחרות בבורסה, ועל כן אינן נדרשות לפרסם לציבור את הדוחות הכספיים. בבסיס הצעת החוק עומדת התפיסה שלפיה עצם היותה של חברה מונופול השולט בנתח שוק גדול, מצדיק לחייב אותה לפרסם את הדוחות הכספיים שלה לציבור, כחלק משמירה על האינטרס הציבורי. פרסום כזה יאפשר לציבור ולתקשורת לבקר את ההתנהלות הפיננסית ואת התנהגותו העסקית של המונופול, ובכך יקשה על קיום התנהלות פוגענית באינטרס הצרכני והציבורי. בהצעת החוק אני מציע לחייב, במסגרת חוק החברות, חברה שהיא בעלת מונופול, לפרסם את הדוחות הכספיים שלה לציבור. הפרסום יבוצע באתר האינטרנט של החברה, ותינתן על כך הודעה בהתאם לחוק ניירות ערך. אני מבקש וקורא לממשלה ולחברי הכנסת להבין ולהפנים: אנחנו, חברי הכנסת, משרתי ציבור; לא משרתי מונופולים – משרתי ציבור. לכן אני מצפה מהממשלה ומחברי הכנסת מכל סיעות הבית, מהקואליציה ומהאופוזיציה, לתמוך בהצעה החשובה הזאת. ובזמן שנותר לי, אני לא יכול שלא להתייחס להודעה של שר האוצר אתמול כי בשנה הבאה כל עובד במשק "יתרום" לקופת האוצר שני ימי הבראה – הכול במטרה לכסות על ההתנהלות הפיסקלית – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שניים או אחד?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שניים. – – הכול על מנת לכסות על ההתנהלות הפיסקלית הכושלת של בצלאל סמוטריץ'. מדובר, נכון להיום – שימו לב – ב-836 שקלים במגזר הפרטי וב-943 שקלים במגזר הציבורי. אזרחים יקרים, שימו לב: אתם עובדים, אתם משלמים מיסים כחוק, משרתים במילואים – אתם תשלמו על כך, תשלמו על כך לאוצר המדינה. מי לא יתרום ולא ישלם? כן, אלה שלא עובדים, אותם תלמידי ישיבות, שחלקם הלא-מבוטל כמובן בכלל לא לומד, שהממשלה מתמרצת אותם, באמצעות חוק מימון ההשתמטות של חבר הכנסת אייכלר, לא לעבוד ולא להתגייס לצה"ל. שימו לב לרמת עזות המצח של מנסחי ההצעה: "בבחינת סדר הקדימות לקבלת המעון ולהשתתפות המדינה במימון יובא בחשבון מצבה התעסוקתי של האם בלבד", ובעברית: המשפחות שבהן גברים לא עובדים יקבלו קדימות, משפחות האברכים. לעומת זאת, במבחן רמת ההכנסות לצורך קביעת גובה השתתפות המדינה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

והפזורה הבדואית?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – חברת הכנסת טלי גוטליב, תראו איזה פלא אנושי – יובאו בחשבון הכנסות של שני בני הזוג. מי יקבל יתרון? משפחות שאחד מבני הזוג בהן לא עובד, משפחות האברכים, השר מלכיאלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

והפזורה הבדואית?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בעצם, הקואליציה, מה שהם מציעים – שכל משפחה שבה הגבר לא עובד בגיל הפטור או מעל גיל הפטור, תקבל קדימות: גם בקבלת המעון, גם במבחנים לקבלת הסובסידיה וגם בקביעת גובה הסובסידיה. ממש מעגל ההטבות החרדי הסגור. זה לא סתם "חוק מימון ההשתמטות". מדובר במהלך הרסני לביטחון מדינת ישראל ולכלכלת ישראל, שמתמרץ גברים צעירים לא לעבוד, לא להתגייס, ורק לקבל הטבות מהמדינה. על פי הערכות האוצר, העלות השנתית של החוק הזה עומדת על 300 מיליון שקלים, ולהערכתי היא יכולה להגיע גם למיליארד שקלים בשנה לפחות. אם יש לכם מיליארד שקל למעונות, תנו אותם למשפחות המילואימניקים שעשו כבר יותר מ-300 ימי מילואים מתחילת המלחמה. כל מי שיעז להצביע בעד הבושה הזאת, יאבד מייד את הזכות לדבר בשם חיילי צה"ל ומשרתי המילואים. זוהי יריקה בפנים של מעמד הביניים, שנושא היום בנטל – גם בנטל המלחמתי וגם בנטל הכלכלי, גם בחזית וגם בעורף. אני רוצה לפנות מכאן למצביעי הליכוד והציונות הדתית: האם זה היחס שאתם ראויים לו מהממשלה שבחרתם? האם זה היחס? אני אומר כאן באופן הכי ברור: אנחנו, יש עתיד, כמפלגה הגדולה באופוזיציה, נהיה כאן למענכם, משרתי המילואים היקרים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חבר הכנסת מלכיאלי, אנחנו נהיה כאן, ואנחנו ניאבק נגד חוק מימון ההשתמטות בכנסת ברחובות, ואם נצטרך, לא נהסס גם לפנות לבג"ץ. הגיע הזמן שיהיה כאן צדק ושוויון בנטל, בטח מעל שנה מאז פרוץ המלחמה. צדק ושוויון גם במלחמה וגם בכלכלה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה. עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת בליאק באמת עוסקת בנושא שראוי לעסוק בו וראוי לבחון אותו לעומקו, ואולי גם לעשות בו תיקון. אבל התפלאתי, האמת, חבר הכנסת בליאק, משום שאני חושב שהנושא הוא מספיק חשוב ורציני כדי שתקדיש לו את עיקרי הנאום שלך. אתה יודע, להגיש הצעת חוק ולייחד חלק לא מבוטל מהנאום לנושאים אחרים בכלל – לפעמים אתה אומר, לא יודע, אולי לי זה נראה חשוב, ולך – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, זה מאוד נדיר פה. נדיר לחלוטין, אדוני השר.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא, לא נדיר, וזה גם לגיטימי. אני אגיד לך שני דברים, חברת הכנסת פרידמן: זה גם לגיטימי וגם לא נדיר, זה רק לפעמים מעלה תהייה עד כמה הנושא חשוב בעיני המציע עצמו. תבדקי אותי אחורה: כשהעליתי דברים שהיו חשובים לי, דיברתי עליהם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לראיה, אדוני שר המשפטים, אני מעלה את ההצעה בפעם הרביעית, בפעם רביעית מאז שאני בכנסת.

שר המשפטים יריב לוין:

בסדר. אני רק אמרתי, חבר הכנסת בליאק, אני חושב שההצעה היא רצינית והיא ראויה להתייחסות. היא לא שליפה מהמותן, היא נושא שראוי להתייחס אליו. אני אגיד בכותרת, לפני שאיכנס לפרטי הדברים, שאתה בוודאי גם יודע שישנה ועדה בראשותו של שמואל סלבין, ועדת סלבין, שבודקת ובוחנת בדיוק את הנושא הזה, ולכן, בצדק אמר לי קודם שר הכלכלה – ואני חושב שהוא צודק: בוא נראה מה תציע הוועדה הזאת ולפי זה נתקדם. אין היגיון שמצד אחד ועדה מקצועית תשב ותבחן את העניין, ובצד השני אנחנו נרוץ עם חקיקה ולא נחכה לה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שנה וחצי אני מחכה. שנה וחצי, אדוני שר המשפטים.

שר המשפטים יריב לוין:

אני מניח שפנייה שלך לשר הכלכלה – אני מניח שגם לו יש עניין לקדם את העניין הזה. אני חושב שכדאי להמתין למסקנות של הוועדה. אני לפחות אתייחס לגופו של עניין כדי להסביר למה נדרשת העבודה של הוועדה ולמה הדבר הזה הוא מורכב ולא מובן מאליו. קודם כול, צריך לומר שהחובה המרכזית לפרסם דוחות כספיים חלה היום מכוח חוק ניירות ערך על חברות נסחרות בלבד. נוסף לזה, סעיף 175 לחוק החברות קובע חובה על חברות שאינן מהוות תאגיד מדווח ושעומדות בתנאים מסוימים לצרף לדוח השנתי שמוגש לרשם החברות את המאזן הכולל בדוחות הכספיים, שזה סוג של דרגת דיווח נמוכה יותר. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק החברות כך שיחייב חברה שהיא בהגדרה של הצעת החוק שלך בעל מונופולין כהגדרתו בסעיף 26 לחוק התחרות הכלכלית, לפרסם את הדוחות הכספיים שלה לציבור באמצעות אתר האינטרנט שלה ולפרסם הודעות בעיתון. אני מוכרח לומר בסוגריים – אבד הכלח על הפרסומים בעיתון. חוץ מלהעמיס הוצאות על הציבור ועל חברות, זה מיותר לחלוטין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני מציע לתקן את זה בהכנה לקריאה הראשונה.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא, אני רק אומר שאני עשיתי שורה של תיקונים בעניין הזה בעניינים שנוגעים למשרד שלי, בין היתר בפרסומים שנוגעים לירושה, לדברים אחרים. ביטלתי את חובת הפרסום בעיתונות, וחסכתי מאות שקלים לכל מבקש שמגיש את הבקשות האלה. אני חושב שהרעיון העקרוני, שבא לידי ביטוי גם בדברי ההסבר, שמדבר על איזושהי בקרה על ההתנהלות של החברות ואיזושהי שקיפות של הדברים, הוא בהחלט רעיון שאי-אפשר לבטל אותו. אבל צריך לומר כמה דברים: האחד – יש שאלה גדולה אם נכון לחייב חברה פרטית לפרסם את הדוחות שלה. זאת שאלה משמעותית. בסוף יש אנשים שבוחרים לפעול כחברה פרטית, וכשמה כן היא – הם לא באים לציבור, הם לא מבקשים לגייס ממנו הון, והם גם לא רוצים שעולמם הפרטי יהיה חשוף בפני אחרים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש פה התנגשות בין האינטרס של החברה לאינטרס הציבורי, בגלל שמדובר במונופול.

שר המשפטים יריב לוין:

יש לפעמים מצב שיש אינטרס ציבורי בפרסום כזה, אבל אני בכלל לא בטוח שכף המאזניים נוטה לטובת הפרסום. אגב, גם בדיונים שהיו בשעתו בוועדת טרכטנברג בעניין הזה לא הייתה הכרעה ברורה בשאלה הזאת, שהיא שאלת מדיניות לא פשוטה. יש עוד שאלות שעולות כאן, למשל עד כמה הדבר הזה באמת מועיל לציבור מבחינת היכולת שלו לנתח את הדברים. מה קורה כאשר לחברה יש סט שלם של מוצרים או סט שלם של החזקות כאלה ואחרות בעולמות שונים, ורק מרכיב אחד, לפעמים אפילו שולי, בגלל עיסוקיה, יכול להיחשב כמונופול? האם זה מצדיק פרסום של הכול והפשטה מוחלטת שלה? האם אפשר, ואיך, לגדר את הדבר הזה? מה היקף הגילוי והפרסום? האם נכון לעשות את זה על כלל הדוחות? על כל תוכנם? על חלקם?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה נכנס לדברים טכניים, לא עקרוניים.

שר המשפטים יריב לוין:

רגע, רגע, רגע. יש גם שאלה גדולה מיהו בכלל המונופול, איך ממפים את המונופולים האלה. איך נעשה – – –

קריאה:

שר המשפטים יריב לוין:

אני יודע, האמינו לי. אתם רואים שאני לא באתי לכאן בלי לבדוק את ההצעה לעומק ובלי ללמוד אותה בצורה רצינית.

היו"ר ארז מלול:

בואו נשמע, זה מעניין.

שר המשפטים יריב לוין:

אני באמת מתייחס אליה בצורה רצינית.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני מאוד מעריך את זה, באמת.

שר המשפטים יריב לוין:

אגב, אני נוטה לחשוב שבגידור נכון אולי יש מקום לעשות את זה, אני רק חושב שבגלל כל הסוגיות האלה, שהן באמת מורכבות, מוכרחים שהוועדה תסיים, ואני מסכים איתך שצריך שהיא תסיים במועד הגיוני, ולא שהדבר הזה יהיה ללא גבול. לכן אמרתי, יש בעיה אם יש לה מונופול, לפעמים זמני, ובמוצר קונקרטי אחד מסוים, ושהוא מרכיב קטן מכלל היקפי העיסוק של החברה. יש גם דברים טכניים שנוגעים לאכסניה הנכונה לחוק, אבל זה עניין טכני. אני לא בטוח שנכון שהיא תהיה דווקא בחוק החברות, אלא יכול להיות שבמקום אחר. אגב, עוד הערה אחת שהיא חשובה: אני גם לא חושב שלרשם החברות יש כלים להיות הגורם המפקח על העניין הזה. יכול להיות שזה צריך לשבת במקום אחר, אולי ברשות התחרות, אולי במקום אחר, מכיוון שבסוף הכלים של רשם החברות הם בעיקרם כלים שנוגעים יותר לאכיפה של חובות שהן חובות – אני לא רוצה לקרוא להן טכניות, אבל הן האם הגישו דוחות? האם על פניו מעיון בדוחות האלה עולות בעיות של חשדות לאי-סדרים ודברים מהסוג הזה? אין לו באמת יכולת לעקוב אחרי מה מונופול ומה לא מונופול, ולכן אני לא חושב שהוא הגורם המתאים. אני גם לא יודע אם רשות התחרות היא הגורם האידיאלי, כי שם יש בעיה הפוכה – לא בטוח שדווקא עולם הדוחות הכספיים הוא ליבת העיסוק של רשות התחרות.

היו"ר ארז מלול:

יכול להיות שהיא – – –

שר המשפטים יריב לוין:

נכון, אבל – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בסוף אתה רואה את התוצאות של החברה. אתה רואה את הרווחיות. זה הכלי של הציבור, אחד הכלים, לבחון עד כמה הוא מנצל את הכוח שלו כדי להפיק רווח.

שר המשפטים יריב לוין:

זה נכון, אבל עדיין, בסוף, כל העולם של דוחות כספיים וזה הוא לאו דווקא ליבת העבודה של הרשות. אני אומר, שוב, כל הדברים האלה – יש פה באמת שורה ארוכה ומורכבת מאוד של שאלות. לכן אני הצעתי לך, וחשבתי שזה דבר נכון בנסיבות האלה – אני לא חושב שזה נכון – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל זו לא פעם ראשונה, זו כבר פעם שלישית.

היו"ר ארז מלול:

מה ההצעה, כבוד השר? לא הבנתי.

שר המשפטים יריב לוין:

ההצעה הייתה לדחות את הדיון בכמה חודשים כדי שהוועדה תסיים את העבודה שלה, ועדת סלבין, ואז, אני כבר אומר לך – – –

היו"ר ארז מלול:

אפשר לקצוב את זה בזמן? כמה חודשים זה יכול להיות? כמה שנים?

שר המשפטים יריב לוין:

אני אומר ליושב-ראש, אני לא הקמתי את ועדת סלבין. זה לא בסמכות שלי, זה במנדט של משרד הכלכלה. ולכן – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – נעביר את זה בטרומית, ואז להמשיך את הדיון בהתאם למסקנות הוועדה – – –

שר המשפטים יריב לוין:

לכן אני מציע – יכול להיות שנהיה שם באמת, אבל אני מציע, בוא נדחה את זה בכמה חודשים. יש לנו מושב ארוך. נמצא פה שר הכלכלה, השר ברקת, הוא גם שומע את הדברים – אני, אגב, חייב לומר – – –

היו"ר ארז מלול:

אני בטוח שהוא גם מזדהה עם רובם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני אגיד לך, אדוני שר המשפטים, כיוון שאני באמת מאוד מעריך את ההתייחסות העניינית, אני מוכן לדחות את ההצבעה בשלושה חודשים.

שר המשפטים יריב לוין:

כן. אז אני מציע, בואו נדחה את זה בשלושה חודשים. צריך לומר, אגב, שזו רעה חולה בכל הוועדות המקצועיות, שלוקח להן שנים על גבי שנים. אני יכול להגיד לכם שאני קיבלתי דוח של ועדה שהקים השר יעקב נאמן – –

היו"ר ארז מלול:

וואו, זיכרונו לברכה.

שר המשפטים יריב לוין:

– – כדי להבין עד כמה זה הופך את הדברים לפעמים ללא רלוונטיים.

היו"ר ארז מלול:

בדיוק.

שר המשפטים יריב לוין:

אבל אני מודה לחבר הכנסת בליאק על הנכונות שלו. אני חושב שכדאי שהנושא הזה יקבל באמת טיפול ענייני. ברגע שיהיה דוח של הוועדה, אני לרשותך, שר הכלכלה, כדי לנסות להגיע כאן לתוצאה טובה ונכונה.

קריאות:

לא לא לא. אנחנו לא – – –

שר המשפטים יריב לוין:

מה לא?

קריאה:

מצביעים, מצביעים.

שר המשפטים יריב לוין:

לא לא לא לא, הוא הסכים. אני מקבל את ההסכמה של חבר הכנסת בליאק, ואנחנו נדחה את הדיון.

היו"ר ארז מלול:

זה הטוב בשר המשפטים. הוא מעל לפוליטיקה. אני באמת מעריך. זה ראוי לשבח.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה.

היו"ר ארז מלול:

המציע, מה הסיכום? דוחים את ההצבעה למועד אחר. בסדר.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

שלום, אדוני. חברות וחברי כנסת נכבדים – אדוני, אם אפשר לבקש שקט, אז נוכל להציג.

היו"ר ארז מלול:

כן. חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת מיכל, זה מפריע.

מאיר כהן (יש עתיד):

רם בן ברק, תקשיב, רם. אדוני יושב-ראש הישיבה, חברות כנסת וחברי כנסת נכבדים, החוק הזה שאני מעלה ומשום מה ביקשו ממני לדחות, להתנגד, הוא חוק שאומר את הדבר הבא: אנחנו רוצים לעודד – כל חברי הכנסת רוצים לעודד גם שירות צבאי, גם שירות לאומי וגם שירות אזרחי. ראו במה עסקינן: כשאתה הולך לאוניברסיטה, כשאתה הולך לשירות הלאומי, יש אוכלוסיות שלמות שיש להן העדפה: חרדים, ערבים, צ'רקסים, דרוזים. הצ'רקסים והדרוזים, ברוך השם, משרתים בצבא ומקיזים את דמם, ואנחנו לא גומלים להם בטוב. אבל תגידו לי, למה צעיר או צעירה במגזר הערבי, הבדואי, במגזר החרדי – למה הם צריכים לקבל העדפה גם בכניסה לאוניברסיטה, גם בשירות הציבורי, והם בעצם לא עושים כלום? מה שהצעת החוק הזו אומרת זה את הדבר הבא: אתה שייך למגזרים האלה? לפחות, לפחות, תעשה שירות אזרחי. אני כשר הרווחה שנים פניתי למגזר הערבי ואמרתי: חברים, אני מבין שאתם לא רוצים להתגייס לצבא, אבל שירות אזרחי בקופות חולים אתם יכולים לעשות? אתם יכולים לטפל בבתי אבות? אתם יכולים לעשות ארבע שעות בעזרה בלימודים? אתם יכולים לעשות שלוש שעות בטיפול בקשישים? אתם יכולים לעשות את זה? אם אתם תעשו את זה, אתם תקבלו עוד זכויות. אני לא רוצה לגזול לכם את מה שאתם עושים, אבל תקבלו עוד זכויות. לצערי הגדול, אתה מקבל כאלה תשובות מוועדת השרים, שממש לא קראו את החוקים. אני פונה למי שיושב בוועדת השרים: למה אתם לא קוראים את החוקים? תקראו אותם. תבינו אותם. מה הצעת החוק הזו אומרת? היא אומרת שכל אלה שממילא מקבלים פריבילגיות, אנחנו ניתן להם עוד פריבילגיות, אבל הם ייתנו משהו למען המדינה. ראו מה קורה ביישובים הערביים. למה שמתוכם הצעירים לא יעשו שירות אזרחי? אתם לא רוצים לקרוא לזה לאומי? אל תקראו לזה לאומי. שירות אזרחי. בוא לקופת חולים במשך שנה כל בוקר, תעזור לקשישים שלך; בוא לבית הספר שבו גדלת, תעזור לתלמידים שלך, ואז תקבל פריבילגיות. וגם החרדי. אני מתפלל לאלוהים, ואני שמח שגם בשורות הקואליציה יש יותר ויותר תחושה שזהו, הפעם צריכים לא להעביר את חוק ההשתמטות. אבל גם אלה שלומדים במוסדות תורניים, למה הם לא יכולים לתת שלוש, ארבע שעות בשבוע? שעתיים ביום?

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

וזה משגע אותי, טלי, כי אני נותן את הצעות החוק האלה. ישבתי בוועדת שרים לחקיקה, קראנו את החוקים, התייחסנו בכבוד. אבל זו מין מציאות כזאת שבה הם מסתכלים אם יש עתיד תזרוק. למה? תקראו את הצעת החוק. זה יעשה שינוי מהותי. מי שנמצא באותן אוכלוסיות שמקבלות פריבילגיות, שייתן משהו. שייתן משהו. אני מטייל בפזורה הבדואית – הם צריכים, בפזורה הבדואית. מי שבא לאוניברסיטה בבן-גוריון ומקבל העדפה להתקבל לאוניברסיטה, שיעשה משהו. שייכנס למוסדות עם אנשים עם מוגבלויות. שיעשו משהו. זה חלק מהרוח של המדינה הזו. אסור לנו לפגוע בזה ואסור לנו להעלים עין. אסור לנו לנהוג בהסתר פנים. אז עכשיו נושא הגיוס הוא הנושא שבוער בתוכנו. אגב, שימו לב למכתב של ארבעת הקצינים שנשלח היום לצבא. תקראו, תפתחו. באומץ גדול. כי כשאני אמרתי את זה – וכעסתי על הצבא, אז קמו כאן אנשים ואמרו לי: מאיר, זה מה שהצבא יכול. כותבים לוחמים למפקדים שלהם ולראש אכ"א: אתם פועלים לא נכון. כן, מותר לבקר את הצבא. ועכשיו הביקורת היא ביקורת פנימית לכל אחד מאיתנו. אתה נמצא באוכלוסיות שמקבלות העדפה – הכול בסדר. אבל למה שאתה תקבל העדפה בגלל שאתה בדואי? תקבל, עלא עיני, אבל אתה תקבל עוד העדפה אם אתה תבוא לשירות אזרחי. אני יצאתי במבצעים שלמים במשרד הרווחה, ובסוף הגעתי ל-1,500, ונתנו 3,000 שקל בשבוע. גם את זה הם לא רוצים לעשות. זה לא סיפור, חס ושלום, כנגד ערבים או חרדים. זה לא. זה סיפור של מדינה שצריכה להגיד לעצמה: אני נותנת עדיפות, ואם חייל בדואי יתגייס לחיל קרבי, אני אתן לו פי עשרה. כל אותם בדואים בגדוד הסיור צריכים לקבל פי שניים ממה שהם מקבלים, כי ככה נוהגת מדינה שהיא חפצת חיים. ואם אותו חרדי שלומד בתלמוד תורה ילך לעשות שירות בזק"א או בכל מקום, אני אתן לו פי שניים ממה שהוא מקבל. אבל תעודדו את זה. אני לא מבין איזו סיבה יש לשר עכשיו לעלות ולהגיד שהוא מתנגד לזה. לא מבין. לא מבין. במקום שיעלו – זה אתם, אתם כל הזמן דורשים מהמגזרים האלה: בואו, תצטרפו, תבואו, אבל כשמועלית הצעת חוק שאומרת: ניתן להם עוד, אבל שיעשו. שיעשו. אין שום סיבה בעולם שביישובים הבדואיים, ביישובים החרדיים – אין שום סיבה בעולם שמי שלא מתגייס ומקבל העדפה, הוא מקבל והוא לא ייתן משהו בתמורה לזה. ואני פונה שוב לאופיר כץ. אתה יושב שם, ואני רואה את המלחמה שלך בכל הנושאים להגנתה של המדינה וכמה זה חשוב, ודבר כזה אתה מרשה שיעבור לך מתחת לאף וידחו את זה? למה? ושאף אחד מכם – אני פונה לחבריי מהליכוד – שאף אחד מכם לא יבכה. אל תקטרו, אל תעמדו כאן, תצביעו נגד ותקטרו במסדרון. זאת הצעת חוק שהייתי בטוח שכולם יצביעו בשבילה. הייתי בטוח. נדהמתי כשאמרו לי: תדחה את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, זה תקציב.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא שייך, זה לא מבקש להוסיף כלום. זה לא בכסף, התמורה שהם יקבלו. שיקבלו עדיפות עוד יותר גדולה בכניסה לשירות הציבורי.

היו"ר ארז מלול:

בוא נשמע את השר למה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא כסף. לא כסף.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגלל ההוראה בחוק, בגלל שיש הוראה בחוק – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

חבר'ה, טלי, זה לא תקציבים, תאמיני לי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זו הסיבה – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

– – ממילא אנחנו עושים את זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל למה את נגד?

טלי גוטליב (הליכוד):

אין נגד. ועדת השרים ביקשה דחייה בגלל ההוראה – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

טלי, את יודעת, יש מכינות לחבר'ה בדואים שמלמדים אותם את השפה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נכון, באמת.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא כסף, טלי, את טועה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש הוראה בחוק – – –

היו"ר ארז מלול:

בוא נשמע את עמדת הממשלה.

מאיר כהן (יש עתיד):

מי שיעלה לכאן, מי שיעלה לכאן ויגיד שזה כסף – – –

היו"ר ארז מלול:

טלי, עוד מעט השרה תעלה ונשמע.

מאיר כהן (יש עתיד):

טלי, אני יכול להעיד על עצמי, ואני משער שגם את וכל אחד – אנחנו לא עולים ומכינים הצעות חוק ככה. אנחנו בודקים את זה. אם הייתי בא ומבקש כסף – אנחנו עכשיו כולם מצמצמים, אז מצמצמים. אני לא אומר כסף, אני אומר: תעשו. אני אומר לך שבמשרד הרווחה ובמשרד הבריאות – –

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מסיים. – – נשארים תקציבים עודפים, כי הם לא מוכנים לבוא לשם. אני הקציתי פי שניים, אבל הם אומרים: ממילא אנחנו באים לאוניברסיטה ומתקבלים, אז למה שניתן? תודה רבה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. בשם הממשלה – מי משיב?

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

לא, אבל השר הלך, הוא אמר לי שהשרה מאי גולן. מאי גולן – איפה מאי גולן?

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך מאי גולן יכולה להשיב על זה?

היו"ר ארז מלול:

היא במקום השר ביטון.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל חבר הכנסת מאיר, אני – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

באמת, יש גבול. מה זה, בדיחה?

היו"ר ארז מלול:

איפה השרה? איפה השרה מאי גולן?

סימון דוידסון (יש עתיד):

מאי גולן תשיב על חוק לעידוד שירות צבאי?

היו"ר ארז מלול:

השרה מאי גולן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה רציני?

היו"ר ארז מלול:

השרה מאי גולן, את צריכה להשיב? את רוצה? השר מלכיאלי ישיב במקום השר חיים ביטון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מאיר, שר הדתות הוא המשיב לעניין השירות הצבאי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קודם כול, צוהריים טובים לכולם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני שר הדתות שתומך בגיוס – – –

היו"ר ארז מלול:

טוב, אפשר לשמוע את תשובת הממשלה? כבוד המציע, אפשר לשמוע את תשובת הממשלה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת מאיר כהן – עליזה, אתם מגייסים? יופי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מגייסים, תתגייסו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ידעתי שזה יבוא, ידעתי שזה יבוא, מה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עליזה המגייסת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתגייסו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

היות שאתם רוצים לשמוע את נימוקי הממשלה – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תן להם שיעור תורה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא.

שלי טל מירון (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא לא לא, הלו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה אתה מתנשא עלינו? מתנשא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תראי, מותר לדבר שטויות מכל צד, אבל עד מינון מסוים. זה הנוהל של הכנסת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא אני. לא אני. זו ועדת האתיקה, ועדות אחרות, לא אני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל דבר על הגיוס, על הגיוס.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בסדר. אלעזר, תאמין לי, אני אדבר על מה שאראה נכון לדבר. מה שאני אראה נכון לדבר – נדבר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה רוצה שאני אענה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא, התשובה היא שלא. אתה טוב בדברים אחרים, לא בזה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מגייסים? עליזה, תשאל את עליזה. עליזה, הוא שואל אם מגייסים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כמו שאתם מבינים – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מגייסים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת שטרן, אני כבר שאלתי את השאלה, לא צריך לחזור עליה עוד פעם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני כבר שאלתי את השאלה, ואני ממתין לתשובות שם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, מה התשובה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני עוד לא קיבלתי תשובה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אתה רוצה שאני אענה לך?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מגייסים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כשתהיה לי שאלה לשאול אותך, אני אשאל אותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה עומד על דוכן הכנסת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני עומד כעת על הדוכן, אמרו לי לענות תשובה בשם הממשלה. כמו ששמת לב, כמו רבים מחבריך, את המסמך קיבלתי לפני 30 שניות, וכעת אנחנו ביחד נלמד אותו, בסדר?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, זה הנוהל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה רוצה לעשות צחוק מהכנסת, תעשה. אני לא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן, בסדר, זה – אנחנו שומרים על המסורת של הקואליציה הקודמת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא היה דבר כזה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

היה. אלעזר, אתה היית מקוזז רוב הזמן, אבל זה היה. מי שהיה כאן זוכר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה משקר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה משקר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בסדר, אז משקר.

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אני לא אמרתי שהוא שקרן.

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא, אני לא מוכן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי שהיה נורבגי, מי שהיה נורבגי – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תתנצל. אבל אמרת עליי – תתנצל, תתנצל.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אוקיי, נכון.

היו"ר ארז מלול:

אלעזר, אתה יכול להגיד: אינו אומר אמת, זה לא נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אני יכול להגיד. לא אמרתי "שקרן", אמרתי "משקר".

היו"ר ארז מלול:

לא, לא מקובל עליי, אני אוציא אותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא אמרתי "שקרן", אמרתי "משקר".

היו"ר ארז מלול:

לא, אני לא מוכן. אתה בקריאה ראשונה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מצעקות אני לא נבהל. מדברים אחרים כן, מצעקות לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה לא יודע מה זה להיבהל. תתנצל.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, רגע, אתה לא התקזזת, היית נורבגי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אתה משקר, אתה משקר.

היו"ר ארז מלול:

אתה בקריאה שנייה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, הוא משקר.

היו"ר ארז מלול:

בקריאה שלישית. בבקשה להוציא אותו. להוציא אותו, בבקשה.

קריאה:

אבל למה?

היו"ר ארז מלול:

להוציא אותו, בבקשה. לא, יש דרך ארץ.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה פוגע בתפקידך. אני אצא. תתביישו לכם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה פוגע בתפקיד הכנסת. אתה פוגע בתפקיד הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

תצא מהר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה פוגע בתפקיד הכנסת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – אני יוצא משם.

היו"ר ארז מלול:

תצא משם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

העיקר תצא. צר לי שחבר הכנסת מפריע לתשובת הממשלה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מלכיאלי, הוא לא היה נורבגי. הוא לא היה נורבגי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בסדר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אז הטיעון הלך. אתה שאלת את השאלה אם מגייסים. היא לא נתנה תשובה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון, בשביל זה אנחנו ממתינים לתשובה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אז אני שואל – ממתין, כי אני רוצה לדעת אם להתגייס או לא להתגייס.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נמתין לתשובה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אוקיי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז חבר הכנסת סגלוביץ', נמתין לתשובה. חבר הכנסת מאיר כהן מציע לקבוע כי מי שסיים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מלכיאלי, הצחוקים שאתה מריץ על גיוס או לא גיוס הם לא במקום בשעת מלחמה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה מפריע. חבר הכנסת יהוראי, אתה מפריע לרצף.

נאור שירי (יש עתיד):

יוראי, יוראי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

איך? יוראי, כן. חבר הכנסת יוראי, אני רוצה להשיב את תשובת הממשלה, ואתה קוטע את הרצף.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הצחוקים שאתה מריץ על גיוס או לא גיוס הם לא במקום – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת מאיר כהן מציע לקבוע כי מי שסיים – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – בשעת מלחמה, כשחיילי מילואים וחיילי סדיר נופלים כל יום.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת יוראי, תראה, אני חושב שלחבר הכנסת מאיר כהן מגיע לקבל תשובה טובה ומקצועית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יכול להיות שזה מצחיק אתכם. יכול להיות שזה מצחיק אתכם, אבל התשובה שלך כשר על הדוכן לא ראויה. זה לא ראוי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – והוא מקרב קבוצה הזכאית להעדפה מתקנת לייצוג הולם, יזכה להנחה בקבלה לאוניברסיטאות ובמינויים בשירות המדינה, כמי שנמנה עם קבוצות הזכאיות להעדפה מתקנת לייצוג הולם ושלא סיים שירות כאמור. ככלל, מערכת הביטחון תומכת ומעודדת הרחבת זכאויותיהם של המשרתים בצה"ל, אשר – – – < קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> אם אתה אומר תשובה רצינית, לפחות תיתן תשובה שנקשיב.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

סליחה, אבל יש רעש.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתה רוצה להיפטר מזה? תחזיר את זה למאי גולן. זה לא מכובד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת סגלוביץ', אני התנדבתי לעלות, לא באתי להיפטר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתה לא מתנדב, אתה שר בממשלה. תתנדב לצבא.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

טוב. יחד עם זאת, חשוב לציין כי מאז הוגשה הצעת החוק המדוברת, חלה התקדמות משמעותית, בליאק. משמעותית.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

התנדבת – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מלכיאלי, אני – – – ואתה מבזה אותי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חס ושלום.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה מבזה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא, זו התוכנית.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא, תקרא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אה, אוקיי. יחד עם זאת – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתם עושים טובה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מקבל את ההערה של חבר הכנסת כהן. חשוב לציין כי מאז הוגשה הצעת החוק המדוברת, חלה התקדמות משמעותית בחקיקה המעניקה העדפה למשרתים בתחום הלימודים והקבלה לשירות המדינה.

היו"ר ארז מלול:

השר סופר, זה מפריע.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אותו נושא שמופיע בהצעת החוק של חבר הכנסת כהן. כמו כן, במושב הקודם של הכנסת אושר תיקון קבע לחוק זכויות הסטודנט המעניק העדפות וזכויות למי ששירת כלוחם, וכן אושר תיקון שהינו בגדר הוראת שעה, המעניק את ההעדפות האמורות גם למי ששירת ומשרת במילואים במלחמת חרבות ברזל. כלומר – אני מקריא לך. למי אני מקריא?

נאור שירי (יש עתיד):

שאלה טובה, למי אתה מקריא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת כהן, אני עצרתי את המהירות לכבודך, כי רק – בליאק לא מקשיב לי בכל מקרה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה יודע מה, אתה לא אשם, זה מי שנתן לך את התשובה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה אתה חושב שאני לא מקשיב?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מקשיב, יופי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יופי, יופי.

היו"ר ארז מלול:

תבחן אותו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בימים אלה נדונות בכנסת הצעות חוק בעניין מתן העדפה מתקנת במכרזי שירות המדינה ללוחמים ולמשרתי המילואים. כלומר, לפי מה שאני למד מכאן, יש עכשיו – נדונה בכנסת הצעת חוק שמקדמת את העניין הזה. לא ידעת את זה. כן ידעת? לפיכך, לעמדת הממשלה, אין מקום לקדם בעת הזו את הצעת החוק, ונכון לדחות את הדיון בה בחודש. אתה מסכים? לא. לאור סירובו של המציע – איך הם ידעו שלא תסכים? לאור סירובו של המציע להמתין עם הבאת הצעת החוק לדיון במליאה כפי שביקשה הממשלה, תבקש הממשלה להתנגד להצעת החוק ולהסירה מסדר-היום. אז אני רוצה להסביר. בגדול, הממשלה תומכת ברעיון – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

די לאלימות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – אלא מה? היא אומרת שהצעת החוק הזאת, הזאת – היא רוצה להמתין עם זה חודש, כמו שעשו גם בממשלה הקודמת; אמרו לנו: תמתינו. עכשיו, היות שאני לא השר רלוונטי, אני בסך הכול שליח – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה טרומית. בואו נצביע. טרומית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני את השאלה הזאת שאלתי מהמקום שלך עשרות פעמים, וגאוני עולם שיושבים כאן אמרו לי שיש בעיה. אני אז לא השתכנעתי, וגם לא יכול לשכנע אותך במה שאני לא משוכנע בו. אבל זה הנוהל. יש פה – – –

היו"ר ארז מלול:

זה הנוהל.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה קורה שם, נו, מה? איך? לא, נו, מה. אוקיי, אני צריך להמשיך. אז במענה על שאלתך, חברת הכנסת, את צודקת בשאלה שלך, אבל יש כאן איזושהי מסורת שעוברת מדור לדור.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתה אומר שהממשלה בעד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, כתוב פה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נכון, ואנחנו בהצבעה טרומית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בסדר – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל הממשלה – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתם הרי יותר מאיתנו, אז בואו נעביר את זה, ויאללה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני שנים טענתי ככה – יש בינינו – אבל אמרו לי שלא עושים את זה. אגב, לי אין תשובה למה לא. אני חושב, אבל הקראתי. טוב, אז אני אחזור עוד פעם. חבר הכנסת כהן, אתה לא מסכים – טוב. האם – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

תגיד לה: תגייסי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, ידעתי מה אתה חושב, זו לא פליטת פה. לרדת? אז אני מודה לכולם על ההקשבה.

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה רבה. כן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני רוצה לענות לך, אדוני שר הדתות. תראו, אם הייתם אומרים – אופיר, אם היית בא ואומר: מאיר, נעביר את זה בטרומית, נחכה שזה יתואם עם הממשלה, כי אתה מבין שזה חוק חשוב – ניחא; אבל תעשו את זה, כי לא – אני אומר לך, לא לכבודה של הכנסת להצביע נגד הצעת החוק הזאת. אז אתה רוצה שאני אבוא איתך טרומית? אני מתחייב להמתין להצעה הממשלתית, אבל זה לא מכובד, תאמינו לי, אני פונה לכל חברי הכנסת שנכנסו עכשיו. אנחנו שנים מדברים על כך שאנחנו רוצים שהאזרחים הערבים – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל באמת, מתי היה דיון מקצועי ורציני? מתי? 76 שנים אין דיון.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני עשיתי – במשך כל שנותיי במשרד הרווחה כל שבוע עשיתי דיון על זה, ונסעתי ליישובי הערבים ואמרתי להם, ופתחתי אפשרויות, והוספתי תקנים, אבל אני אמרתי שזה לא מספיק, ואין שום סיבה שאני רואה סטודנט שמגיע לבן-גוריון, ובגלל שהוא ערבי הוא מקבל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נכון, אז החוק, החוק שלי מתקן את זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז אני בא ואני אומר: תן עוד, תן עוד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

החוק שלי מתקן את זה שהמילואימניקים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

זה מה שאומר החוק הזה. אני בא מדימונה. פוגל, למדנו איתך באוניברסיטה, באותה האוניברסיטה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר, מאיר, מאיר, אתה תמשיך לדבר, אני רק רוצה להגיד לך שאתה – – – עמדה של דחייה של כחודש כדי שזה יתקדם. שנייה, תמשיך לדבר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל מאיר, צריך שהכול יהיה בהסכמה, אתה יודע את זה – – – חדש – – – שנים זה לא היה – – – רוצים את זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

קטי, אנחנו נצעק אחד מול השני, אבל יש הרבה דברים שאת מסכימה, אני מסכים, אז אני בא ואומר: עלתה הצעת חוק שבאה ואומרת – אני לא פוגע באפשרויות האלה אבל אני רוצה שעוד. פוגל, אתה לא הייתה פה. תגיד לי אתה, אתה מכיר לפני ולפנים את הנגב: האם יש דבר שימנע מסטודנט או מישהו מהבדואים – ואני כן אומר להם אחינו הבדואים, כי אני גדלתי איתם – שימנע שילך לקופת חולים ויתנדב ארבע שעות? האם מישהו מטייבה שמקבל ויש לו עדיפות, ויש חוק 15א שנותן לו עדיפות – האם הוא לא יכול לבוא לבית אבות ולתרום ארבע שעות? האם הוא לא חייב? זה מה שאני אומר, זה מה שאני אומר. אני לא מעלה הצעות חוק פופוליסטיות, ואנחנו רחוקים מזה. אני יושב ומכין את זה, ויש לזה צידוק. אני בא לפה ומתחילים – מעלים שר נחמד שלא יודע על מה הוא מדבר, אבל הוא עונה. למה? למה?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – חודש וחצי – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אני – לשבועיים לדחות?

אופיר כץ (הליכוד):

כן, ואז אם אנחנו יודעים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אני דוחה בשבועיים. קיבלתי את הצעתו.

היו"ר ארז מלול:

יופי.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אבל – טוב, כפי שסוכם עם המציע, ההצבעה היא במועד אחר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת שטרן בהודעה אישית. חמש דקות לרשותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת – סגן היושב-ראש מלול, אתה שירתָּ בצה"ל? אני אגיד לכם. מלכיאלי, גם אתה לא.

קריאה:

אל תתנשא. מה זה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אגיד לכם מה – עמד פה השר מלכיאלי ושיקר – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

די, די, די.

היו"ר ארז מלול:

די, אני – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ושיקר.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, לא, לא מכובד לקרוא לשר שקרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תלמד אותי מה מכובד.

היו"ר ארז מלול:

לא, אני כן אקבע. אני כן – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תלמד אותי, מותר לי להגיד "שיקר" – –

היו"ר ארז מלול:

אני אוריד אותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – עוד לא אמרתי "שקרן". כשאני הייתי מפקד בה"ד 1 – – –

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא, לא מכובד. הוא שר בממשלת ישראל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כשהייתי מפקד בה"ד 1 – –

היו"ר ארז מלול:

הציבור רואה אותך – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – אני הקפדתי לא להגיד על אנשים שקרנים.

היו"ר ארז מלול:

– – הוא בז לך, הציבור. הציבור בז לך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל כשמישהו שיקר, אמרתי: שיקרת.

היו"ר ארז מלול:

אתה מבין למה אתם יורדים בסקרים? אתם, אין לכם דרך ארץ.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה עמדת כאן ואתה אמרת שאני הייתי מקוזז הכי הרבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא ככה אמרתי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני הייתי מקוזז הכי הרבה. אני הייתי מקוזז הכי פחות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ואמרת: טוב, היית נורבגי – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תכבד את היושב-ראש ויכבדו אותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ואני גם לא הייתי נורבגי – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא שמעת מה אמרתי?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – וגם לא הייתי – בגלל שהוא הוציא אותי, החבר שלך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כי הוא היה צריך להוציא אותך, כי אתה לא מכבד את הכנסת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

החבר שלך התנהג כמו חבר שלך ולא כמו סגן יושב-ראש הכנסת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הוא היה צריך להוציא אותך – –

היו"ר ארז מלול:

אל תיתן לנו פה ציונים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – כי אתה לא מכבד את הכנסת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על מה הוא הוציא אותי, על זה שאמרתי שאתה דיברת לא אמת?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי שמתפרע, מוציאים אותו החוצה, ככה זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על זה שדיברת לא אמת? אז אני אגיד לך מה, הדרך שבה אתם מגינים אחד על השני בלסתום פיות – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

למדו ממך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – בלהוציא אותי החוצה בגלל שאתה חושש שאני אדבר על ההשתמטות – בגלל זה הוא הוציא אותי – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כי אתה התפרעת – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – בגלל שהוא חשב שאני אדבר עוד פעם על מי משרת ומי לא משרת, בגלל שאתה שאלת אם יש גיוס, שאלת אם יש גיוס, וכשאתה שואל אם יש גיוס, אז למאות אלפי לוחמים – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה לא צריך להתפרע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מאות אלפי לוחמים אומרים: הוא מדבר על גיוס? הוא יודע מה זה גיוס? הוא יודע מה זה יום מילואים? הוא יודע מה זה יום מילואים? אז מצאתם דרך – –

היו"ר ארז מלול:

לא, יאיר לפיד יודע, יאיר לפיד יודע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – להרחיק אותנו מכאן.

היו"ר ארז מלול:

יאיר לפיד יודע? הוא לא יודע. הוא יודע להיות ג'ובניק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני עומד על הדוכן.

קריאה:

אין לכם בושה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני עומד על הדוכן, תדבר איתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – מתבייש?

היו"ר ארז מלול:

יוראי, אתה בקריאה ראשונה. יוראי, אתה בקריאה שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

יוראי, אתה בקריאה שלישית. תוציאו אותו, תוציאו אותו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – אתה לא תדבר ככה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תוציא את כולם. תראו מה אתם עושים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, אתה לא – – – מה זה הדבר הזה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי שמדבר על גיוס, אתם מוציאים אותו החוצה, הא?

היו"ר ארז מלול:

אל תתערב. תצא, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אותי מוציאים החוצה? תתבייש לך. אתה מבזה את הכנסת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתם לא תוציאו את מי שידבר על גיוס. אתם, המשתמטים, לא תוציאו את מי שידבר – אתם משרתים, אתם משרתים. יש שמשרתים. אתם לא תנצלו את החוקים האלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה? אתה יושב-ראש.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא אצא החוצה. לא אצא החוצה.

היו"ר ארז מלול:

תוציאו אותו, בבקשה. סדרנים, תוציאו אותו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתם לא תנצלו את החוקים האלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה צריך לצאת החוצה, לא הם. זה לא בסדר.

היו"ר ארז מלול:

את בקריאה ראשונה. אני אוציא גם אותך?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה? תתבייש לך.

היו"ר ארז מלול:

את בקריאה שנייה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מאוד כועסת עליך.

היו"ר ארז מלול:

ביקשתי שתצאי, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אל תשכח מסוקים בצורת איקס. תתביישו לכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תתביישו לכם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אגיד עוד פעם – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אלמוג, תרגיע. אין פה שמאל ואין ימין, אין קואליציה ואין אופוזיציה. יש משרתים ויש לא משרתים, והלא-משרתים לא יוכלו להוציא אותנו בגלל שהם יושבים פה או פה, זה הכול. אתה משרת, היא משרתת, הוא משרת, אתם יודעים מה זה. נגמרה החלוקה הזאת בימים האלה של קואליציה ואופוזיציה. אבל אותי, אותי, אותי – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מה אתה מציע? בכוח?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, זה מה שהוא עשה. הוא הוריד אותי בכוח. הוא הוריד אותי בכוח.

היו"ר ארז מלול:

אני הורדתי אותך? מאיפה הורדתי אותך? אתה לא אומר אמת. למה סתם מעליל?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אגיד ככה: אני יודע בדיוק מה מותר לי ומה אסור לי. אני מדבר על מה שהוא אמר לי.

היו"ר ארז מלול:

וזה גם לא נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא אמר לי: פה לא מדברים ככה. אני נזהרתי בלשוני. מה שיש לי זה האמת. זה מה שיש לי תמיד וכל הזמן. אני אמרתי לשר מלכיאלי: אתה משקר. לא אמרתי לו "שקרן". נזהרתי בכבודו, והוא אומר לי: אני אוציא אותך החוצה, והוא מוציא, רק בגלל שהוא פוחד שאני אגיע עוד פעם לשאלת השירות וההשתמטות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא צריך להתפרע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש גבולות גם למאבק הזה, ובמאבק הזה אתם לא תסתמו לנו את הפיות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא, אני דיברתי אמת. אתה דיברת שקר.

היו"ר ארז מלול:

לא, אתה מדבר פה – מי שסתם פיות – אתה מדבר פה כמה שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה, אבל להגיד לשר "שקרן" – לא מקובל עליי. אמרת "שקרן".

נאור שירי (יש עתיד):

מי שמשקר, יגידו שהוא שקרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תקשיב טוב – –

נאור שירי (יש עתיד):

מי שמשקר, יגידו שהוא שקרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – לא אמרתי "שקרן", ואתה הוצאת אותי רק כדי שלא אדבר על הגיוס ועל ההשתמטות. אני יודע מה אמרתי.

היו"ר ארז מלול:

אמרת "שקרן". תבדקו.

מיקי לוי (יש עתיד):

היה פה שר שאמר על ראש ממשלה "נבל".

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אין בעיה, אז תעשה את זה מעכשיו עד סוף היום.

היו"ר ארז מלול:

אעשה את זה לכולם.

דבי ביטון (יש עתיד):

אם התפקיד שלך כבד עליך, תצא מהכיסא.

מיקי לוי (יש עתיד):

קראתם לראש ממשלה "רוצח" ו"נבל". על מה אתם מדברים? קראו לראש ממשלה "נבל".

היו"ר ארז מלול:

30 שניות יש לך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אימא שלי, לפני שנפטרה – –

היו"ר ארז מלול:

בזה לא אעצור אותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – אמרה לרופא שטיפל בה: אני לילדים שלי אמרתי: לעולם אל תשקרו, כדי שתמיד תזכרו לאן לחזור. אחרי שאני אומר לך את זה – אמרתי קודם, כשהייתי מפקד בה"ד 1 לא אמרתי לצוער ששיקר "שקרן", אמרתי לו: אתה שיקרת, ועל זה אני מחליט לגביך ככה וככה. כשאני אומר לך, וצעקתי לך את זה גם מהמקום – אני לא אמרתי על מלכיאלי "שקרן", למרות שהוא חזר ואמר. אמרתי לו: אתה משקר, בגלל שהוא שיקר – ולכן כשהוצאת אותי, ועכשיו אתה אומר לי: אמרת לו "שקרן" – כפוף למה שאימא שלי לימדה אותי, אני יודע מה אני אומר ומה אני לא אומר. אני לא אגיד לו "שקרן", ואני לא אמרתי לו "שקרן". אמרתי לו: אתה משקר – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ואתה הוצאת אותי כדי שלא תחזור שאלת הגיוס וההשתמטות. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא. בבקשה, חבריי, בואו נרגיע. נעבור לנושא הבא – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשפ"ד–2023, של חברות הכנסת גלית – סליחה, כן. העברת את זה. סליחה. הצעת חוק שנת שירות, התשפ"ד–2024. חבר הכנסת נאור, בבקשה. זה מפריע, אתה מדבר בקול. הצעת חוק שנת שירות, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ירון לוי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת ירון לוי להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. חברי הכנסת, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל למה הזמן התחיל?

היו"ר ארז מלול:

צודקת. בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאנחנו מדברים עליה נוגעת באופן ישיר בבני ובנות הנוער במדינת ישראל – שנת שירות. כל מטרתו של חוק שנת שירות לאפשר יציבות ופיתוח למפעל הציוני של מוסדות שנות השירות. המצב כיום, שאין הסדרה בחוק, ואין תקציב קבוע בדומה למכינות קדם-צבאיות, פוגע ברעיון ובערך ההתנדבות, ולמעשה המכינות אינן מתוקצבות בהתאם לקצב הגידול שלהן. המצב כיום לא מאפשר למוסדות לבנות תוכניות בהסתכלות קדימה. במקום לשאוף להגדיל מספר מתנדבים, מוסדות שנות השירות מתעסקים בשימור המצב הקיים ובתמיכה של תומכים ותורמים ציונים טובי לב. יום אחרי אסון 7 באוקטובר ראינו את ההירתמות של אלפי בני ובנות הנוער במלונות המפונים, בשדות עם החקלאים, בפעילות ברשויות המקומיות. אותם בני נוער שמתגייסים כדי להתנדב בשנת השירות מגיעים אחר כך לחזית הקרב. בקרב מתנדבי שנות השירות יש מיצוי לחימה של 74% לעומת 41% בכלל האוכלוסייה, והמיצוי לקצונה – 13% לעומת 4.1% בכלל צה"ל. אני שואל: האם יש בכלל ספק לגבי תמיכה בחוק החשוב הזה? איך אפשר לראות את הנתונים האלה ולהתעלם מהם? איך אפשר לראות את הפעילות הציונית הטהורה הזאת של אלפי בני ובנות נוער מתנדבים ומתנדבות, הנוער הטוב ביותר במדינה, שנרתם ומתגייס לטובת החברה האזרחית כדי לבנות כאן חוסן קהילתי? חבריי חברי הכנסת, זה צריך להיות צורך לאומי שלנו בעיקר בימים האלה, כשבבית הזה מדברים בעיקר על חוק הגיוס ועל הקומבינות שהממשלה מנסה לעשות כדי לפטור ציבור שלם משירות צבאי בזמן מלחמה. האבסורד הוא שכאן אנו מדברים על ההתעקשות של בני ובנות הנוער להתנדב למען החברה על חשבונם בזמן מלחמה במשך שנה שלמה, לפני שהם מתגייסים. אני רוצה להקריא לכם מכתב – כולכם קיבלתם אותו, לפי מה שהובהר לי – לא אישי, ממטה מאבק שנות השירות להתמודד עם הקיצוץ בתקציב. מתנדבי שנות השירות היום הם עמודי תווך מרכזי בחוסנה החברתי של מדינת ישראל, זאת, מעבר להיותם מופת ערכי והתנהגותי עבור אזרחי המדינה. הם עוגן משמעותי עבור נפגעי 7 באוקטובר, מפוני קו העימות, אוכלוסיות מוחלשות, בני נוער, חקלאים ועוד. לצערנו הרב, משרד החינוך הגיע להחלטה כי המקום הנכון לגרוע ממנו תקציב בעת הזו הוא מפעל שנות השירות. כתוצאה מכך ייאלצו הארגונים המשלחים של המתנדבים לסיים לאלתר את שנת השירות ב-25%. 25% מאותם מתנדבים שרוצים לתת שנה מעצמם למען החברה ילכו הביתה, כי אתם בבית הזה לא חושבים שיש מקום לערך של התנדבות וחיזוק הקהילה. הקיצוץ יהיה רוחבי ויפגע במתנדבים הפועלים בכל הארץ, כולל באלה שעוסקים בשיקום נזקי 7 באוקטובר, אלו המתנדבים בקו העימות בצפון ואלו שמסייעים לפליטים בארצם. הצעת החוק הזאת מדברת בדיוק על הדבר הזה – על העובדה הזאת שבקלות, בהינף יד, אפשר לקצץ מתקציב, כי הרי הוא לא מעוגן בחוק, הוא בנוי והוא כולו תלוי בכספים קואליציוניים. חברי הכנסת, אני מבקש מכם לתמוך בהצעת חוק שנת השירות ולהראות לנוער בישראל שהבית הזה רואה אותם, את ההשקעה שלהם, את המסירות שלהם למען החברה במדינה, בעיקר בימים האלה, שבהם אנחנו זקוקים להם בכל החזיתות. בואו נראה להם ביחד שעל הערך שהם כל כך מקדשים אותו – רוח ההתנדבות, חיזוק החוסן ואהבת המדינה – אנחנו מחזירים להם באותה מידה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. השר קרעי, אתה משיב?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בבקשה, אדוני.

קריאה:

תגיד: אני תומך.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ירון לוי, אני משיב לך בשם שר החינוך.

רון כץ (יש עתיד):

איזה מהם? איזה שר חינוך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצעת החוק עוסקת בשנת שירות הכוללת התנדבות בקהילה ומתבצעת במסגרת מוסד ציבור המפעיל מתנדבים לתקופה של שנה בטרם התייצבותם לשירות ביטחון, התנדבות לשירות לאומי או שירות לאומי-אזרחי. על פי הצעת החוק, הסמכות להכיר במוסד ציבורי מפעיל כאמור תהא נתונה למנהל הכללי של משרד החינוך, לפי הוראות שיקבע שר החינוך, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. בנוסף, על פי האמור בהצעת החוק, אוצר המדינה ישתתף בתקציב המוסד הציבורי המפעיל בסכום השווה למכפלת מספר המתנדבים בשנת השירות באותו מוסד ב-25,500 שקלים, כאשר הסכום יתעדכן באופן ובמועדים שיקבע השר. יחד עם זאת, מספר המתנדבים שיובא בחשבון לעניין השתתפות אוצר המדינה לא יעלה ביותר מ-15% מדי שנה לעומת השנה שקדמה לה. זאת ועוד, התקציב ייקבע בתחומי פעילות נפרדים: מחציתו בתקציב משרד החינוך ומחציתו בתקציב משרד הביטחון בחוק התקציב השנתי. חשוב לציין, שנת שירות היא תוכנית אחת המיועדת למסיימי י"ב, כמו תוכניות קיימות אחרות המיועדות להם ותוכניות אחרות המיועדות גם מעבר לשנה הי"ג. כל התוכניות הללו – – –

ירון לוי (יש עתיד):

מוכרות בחוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. לא, לא.

ירון לוי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

תכף תשמע את הפירוט. רק מכינות, זה החריג היחיד – אני אתייחס אליהן. כל התוכניות הללו, למעט מכינות שנתיות, שעניינן מעוגן בחוק, ממומנות באמצעות מסלול התמיכות לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985. מסלול התמיכות מטרתו לאפשר למדינה ולממשלה לזהות פעילות חשובה ולסייע לה, תוך שהמשרד גם קובע רגולציה – אסדרה – מסוימת, באמצעות מבחני תמיכה. מסלול התמיכות מותיר למשרד את שיקול הדעת לגבי גובה התמיכה, דיוק מהות הפעילות, הכללים להפעלתה ועוד. המרת מסלול התמיכה במסלול חקיקה תצמצם באופן מובהק את מרחב שיקול הדעת של מפעילי התוכנית, תפחית בצורה משמעותית את הגמישות שלהם ואף תעורר שאלות קשות בהיבטים של אחריות המשרד בנושאי פיקוח ובקרה. יתרה מזו, לא ברור מדוע דווקא שנת שירות תעוגן בחוק ולא תוכניות אחרות דומות המיועדות לשנת י"ג או לשנים שאחריה – –

ירון לוי (יש עתיד):

יש דוגמה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מתייחס למכינות. – – כאשר אין הצדקה לבדל בינה לבין פעילויות נתמכות אחרות. נזכיר כי החריג היחיד שמעוגן בחקיקה הוא המכינות השנתיות, לנוכח הרצון לשמר את תקציבן, אולם זה נותר כחריג יחיד – –

גלעד קריב (העבודה):

גם הישיבות הציוניות הגבוהות מעוגנות בחקיקה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ועיגונו בחקיקה אף מעורר כמה קשיים, שספק אם נבקש לחזור עליהם.

גלעד קריב (העבודה):

– – – לעשות בדיקת עובדות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כך למשל תיקון תקנות ההכרה הנגזרות מכוח החוק הוא הליך מורכב בהשוואה לתיקון מבחני תמיכה. לא, ישיבות הסדר זה כבר מסלול בתוך הצבא.

גלעד קריב (העבודה):

לא הסדר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם ישיבה ציונית גבוהה זה כבר – – –

גלעד קריב (העבודה):

דחיית שירות במסלול לא הסדר, אתה טועה. בחוק שירות ביטחון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ישיבות מתוקצבות גם לפי כללי תמיכות.

גלעד קריב (העבודה):

גם זה לא נכון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם ישיבות מתוקצבות לפי תמיכות.

גלעד קריב (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

בבירור אל מול גורמי המקצוע במשרד החינוך עולה כי בנוסף, ישנם קשיים מהותיים הנוגעים להצעת החוק בנוסחה הנוכחי. הסכום שבו ישתתף אוצר המדינה עבור כל מתנדב נמוך בהשוואה למתנדבים בשירות הלאומי ואף אינו צמוד למדד. ישנו קושי עם המגבלה שנקבעה בהצעה, המאפשרת רק גדילה של עד 15% בכל שנה, כאשר בדברי ההסבר אתם אומרים שהמצב הנוכחי היום אינו מתוקצב בהתאם לגידול הטבעי, ויכול להיות גם גידול של יותר מ-15%. נוסיף כי ההצעה בנוסחה הנוכחי חסרה התייחסויות הנוגעות לסוגיות של אסדרה ואכיפה של התחום, של מטרת המשימה הלאומית-חינוכית בשנת השירות, נעדרת התייחסות תקציבית מספקת ואינה מצביעה על מקורות תקציב. הצעה זו לא נבדקה מול משרד החינוך טרם הגשתה לשם בחינת היתכנות. קודם עלה כאן חבר כנסת אחד, שאני לא רוצה להזכיר את שמו, ואמר לשר ביטון: אני פניתי שוב ושוב ושוב למשרד החינוך, אבל לא פנית אליי. על מי אתה עובד? למה השקרים האלה במצח נחושה כאן מעל הדוכן? את זה אני מתקשה להבין. היא אינה מגלמת משמעויות של כוח האדם הנדרש למלא אחר הוראות החוק. הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 28 באוקטובר 2024. החלטת ועדת השרים הייתה לדחות את הדיון בהצעת החוק בשלושה חודשים. לנוכח האמור ומהנימוקים שצוינו, אני מציע לחבריי חברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. עד כאן.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תמשיך, תמשיך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא יורד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לכל דבר טוב אתם מתנגדים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

עד כאן תגובת שר החינוך להצעה הזאת.

רון כץ (יש עתיד):

לא יפה, זו התנהגות לא יפה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תגובתי: אני מקבל את דברי שר החינוך.

רון כץ (יש עתיד):

וגם לא אמרת איזה שר חינוך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא ירדתי לפרטים.

רון כץ (יש עתיד):

יש שני שר חינוך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

משרד החינוך מתנגד מטעמים שנשמעים מנומקים היטב, חבר הכנסת לוי.

ירון לוי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת לוי, שר החינוך מציג כאן נימוקים שהם משכנעים בעיניי, בפרט שלא ישבת איתו לפני כן.

דבי ביטון (יש עתיד):

השר קרעי, סיימת, לא?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כל פעם אתם חוזרים על אותה טעות. יש כאלה, תשאל את חברי הכנסת מהאופוזיציה, כשהם יושבים איתי על הצעת חוק אנחנו מוצאים את הדרך. תשאל את נעמה לזימי, תשאל את טטיאנה מזרסקי, תשאל חברי כנסת שבאו וישבו, והגענו וקידמנו נושאים שלהם. אנחנו לא נגד נושאים, אבל אנחנו נגד דברים שבאים בהנחתה, ואנחנו חושבים שיש הרבה דברים שצריך לטפל בהם קודם. ואגב, יש כאלה חברי כנסת שגם קשה לסמוך עליהם, כמו האחד שעמד כאן קודם – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

למה שלושה חודשים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא אני, זה שר החינוך.

ירון לוי (יש עתיד):

מה ההצעה שלו? לדחות בשלושה חודשים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. ועדת השרים לחקיקה קיבלה החלטה לדחות בשלושה חודשים. עכשיו, אני אומר לך, ירון, אם אתה תשב עם שר החינוך ותגיע למשהו מוסכם, גם תוך שבועיים ועדת שרים יכולה להקדים את הדיון ולאשר. זה תמיד עובד ככה. כדאי לכם לשבת עם השר, לשבת עם מי שאחראי לנושא, לא להביא ככה על הראש שלו. בסדר? אצלי זה עובד. חברי כנסת מהאופוזיציה שהגיעו ודיברו איתי על נושאים שהיו חשובים להם והגישו הצעות חוק – הצעות החוק האלה התקדמו; הצעות חוק, תקנות, כל מיני. השר מלכיאלי, אתה רצית להתייחס למשהו קודם?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, ראיתי שהיה כאן איזשהו – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מישהו התפרע פה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה נכון. לא מתפרעים במליאת הכנסת. צריכים ללמוד מאיתנו. אנחנו כאופוזיציה היינו אופוזיציה לוחמת, לא אופוזיציה מתפרעת. נעמה לזימי, את צריכה להוביל את העניין הזה באופוזיציה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הנאומים – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אתה בטוח שאתה רוצה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני, זה פגע לי בבריאות, השעות הארוכות שהייתי כאן במליאה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה בטוח שאתה רוצה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שלמה, אתה יכול להסביר לי איך אתה משתף פעולה עם לזימי? אתה הורס לעצמך את הפריימריז ולה את הפריימריז.

נעמה לזימי (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני משתף פעולה בדברים צודקים לטובת הציבור. חברת הכנסת לזימי הגיעה עם הצעת חוק נכונה שהיה צריך לעשות לה שיפורים כדי שהיא תתיישב עם המדיניות של משרד התקשורת, וזה התקדם. אין לנו שום בעיה עם זה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא בכל המדיניות. היא לא תומכת בכל המדיניות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת רוטמן, היא גם לא תומכת במדיניות של משרד התקשורת בדרך כלל, כי מתווכים לה מציאות מדומה. מי לא רוצה שוק חופשי ותחרותי? מי לא רוצה שקיפות? מי לא רוצה יותר מגוון, יותר דעות?

נעמה לזימי (העבודה):

מי לא רוצה תקשורת חופשית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מי לא רוצה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

שלמה, בסוף אתה תאמין לעצמך. אתה עושה לעצמך פסיכולוגיה עצמית.

נעמה לזימי (העבודה):

תקשורת חופשית, תקשורת עצמאית, תקשורת לא מוטה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, מה זה תקשורת לא מוטה? את רואה את ההבדל בינינו? אני רוצה תקשורת חופשית; את, יש לך גישה קומוניסטית.

נעמה לזימי (העבודה):

קומוניסטית? אתה תומך בערוץ תעמולה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אני תומך בתקשורת חופשית. אם יש ערוץ שרוצה להיות ערוץ תעמולה, כמו רוב הערוצים – מותר להם.

נעמה לזימי (העבודה):

ערוץ 14. תגיד ערוץ 14.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מותר להם. זה ערוץ פרטי.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה עובד אצל הערוץ של השלטון.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז למה אתה נותן לו הטבות רגולטוריות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזה הטבות רגולטוריות?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

שום הטבות רגולטוריות. איזה? תגיד מה, תגיד מה. איזה הטבות?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לאורך כל הדרך. הוא גם לא עומד בתנאי הרישיון שלו – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזה תנאי רישיון? על מה אתה מדבר? די עם דף המסרים. תגידו דברים אמיתיים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איזה דף מסרים? אין דף מסרים. בדמוקרטיה אין מקום לערוצי תעמולה.

נעמה לזימי (העבודה):

הדברים האמיתיים הם שאתה עובד עבור ערוץ שלטון. אתה עובד עבור ערוץ 14. אתה עובד עבור ערוץ תעמולה. זה מה שאתה עושה. מהיום הראשון שאתה בתפקיד, זה מה שאתה עושה. ערוץ השלטון – אתה משרת שלו, הוא משרת שלך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תראי את ההבדל ביני לבינך. אני אומר לך תקשורת חופשית בלי התערבות של הממשלה, שהממשלה לא תתערב בתכנים; את אומרת: אני רוצה תקשורת לא מוטה. מי יקבע אם התקשורת מוטה או לא מוטה? את חושבת שערוץ 14 מוטה, אני חושב שערוץ אחר מוטה. מי יקבע? אני אומר, תנו לציבור לקבוע. תסירו את הידיים של הממשלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה, אתה לא חושב שערוץ 14 מוטה? אתה לא חושב שערוץ 14 מוטה?

נעמה לזימי (העבודה):

ערוץ 14 לא מוטה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא מעניין. זה לא חשוב מה דעתי, דעתי לא חשובה. מי שחשוב הוא הציבור. הציבור יצביע בשלט. אתם רוצים רגולציה, יועצים משפטיים שיקבעו מה מותר ומה אסור; אני רוצה שהציבור יקבע בשלט.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה נותן לו הטבות. אתה נותן הטבות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אדוני השר, צריך לסיים. תודה רבה. חבר הכנסת לוי, אתה רוצה לענות? בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

כבוד השר – אם אפשר להגיד כאן במקום הזה "כבוד", אם יש כאן ערך של אנשים. שומעים כאן?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן, כן. שומעים.

ירון לוי (יש עתיד):

תהנהנו עם הראש, כולם. יופי, מקשיבים. תראה, מאחר שקראת טקסט – את האמת, אתה הרי לא מבין מה קראת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הבנתי מה קראתי – – –

ירון לוי (יש עתיד):

מה קראת? אני אסביר לך דברים – יש כאן כשלים בכל מה שאמר השר. יכול להיות שהוא בכלל לא התייחס ולא קרא את החוק שהגשתי. זה חוק שמ-9619 מגיע לכנסת בכל מיני וריאציות. אתה לא יכול להשוות – אפשר טיפונת שקט, כבוד היושב-ראש?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תמשיך, תמשיך. אני אתן לך עוד אם צריך.

ירון לוי (יש עתיד):

תודה. זה חוק שמ-9619 מגיע בכל מיני וריאציות. אי-אפשר להסתכל ולקבוע שלא נלקחו שיקולים כלכליים. עכשיו, אתם תבואו ותגידו: אנחנו בזמן מלחמה, אין כסף – יש כסף, יש כסף לדברים שחשובים לכם. עכשיו יש 3,700 מתנדבים ומתנדבות בשנות שירות. האם זה לא אינטרס לאומי להגדיל את זה כדי שהם יהיו חלק מהקהילה ויעזרו בפריפריה לקשישים, לחקלאים ולמפונים? זאת השאלה המאוד-פשוטה ומהותית. אתה כתבת לי: לך תשב עם השר. אם השר יענה, אני אשב איתו. אם השר יענה לארגוני הנוער, הוא יוכל לשבת איתם, ויהיו הסכמות ויהיו הבנות. הרצון שלך לדחות את זה בשלושה חודשים זה להגיד, חבר'ה, בואו נעביר את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

התקשרת – – – כתבת לו בווטסאפ שאתה רוצה שאני אחזור אליך – – –

ירון לוי (יש עתיד):

הטיעונים שאתה קיבלת להקריא כאן הם ממש פסולים מן היסוד. אי-אפשר לעשות הקבלות למכינות ללימודים לי"ג. במכינות המתנדבים מתנדבים למען הקהילה. כמו במכינות, בשנות שירות פועלים בדיוק אותו דבר. אנחנו רואים שמכינות הן דבר שמוכיח את עצמו, ואנחנו צריכים לתמוך בזה. זה לא זה על חשבון זה, זה גם וגם, ומדובר בכסף קטן. בימים אלה אתם הולכים לקצץ 25%. אם החוק הזה היה, לא הייתם יכולים לגעת בתקציב של שנות השירות.

קריאה:

ירון לוי (יש עתיד):

התקציב שלהם נבנה על כספים קואליציוניים. מי שיותר נחמד מאותן שנות שירות, מאותם ארגונים, מקבל את הכסף. אם היה תקציב צבוע, לא הייתם יכולים לגעת ב-25% קיצוץ. אם אתה מסכים איתי, בואו נצביע בעד. זו קריאה טרומית, זה יגיע לוועדות, ננהל דיון עם שר החינוך, שאם טיפונת היה אכפת לו, הוא היה מגיע לכאן, כי 350,000 בני ובנות נוער בתנועות הנוער וארגוני הנוער מצפים לטיפה יחס עבור ההתנדבות שלהם. הם מתנדבים שנה על חשבונם לפני שהם מתגייסים. אתה קולט? אתם מתעסקים כאן בחוק שרוצה לפטור ציבור, ואני מדבר איתך על חוק של חבר'ה שנלחמים כדי לשרת את הציבור בהתנדבות שנה לפני שהם מתגייסים לשירות משמעותי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים, אדוני.

ירון לוי (יש עתיד):

זה ההבדל, וזו התהום בינינו שאנחנו צריכים לצמצם. אל תגיד לי: שב עם השר. אם היה אכפת לשר החינוך יואב קיש, הוא היה מגיע לכאן ועונה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבריי, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק שנת שירות, התשפ"ד–2024. נא לגשת למקום. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 56 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שנת שירות, התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

33 בעד, 56 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק שנת שירות, התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשפ"ד–2023, של חברות הכנסת גלית דיסטל אטבריאן וקטי קטרין שטרית. אני מזמין את חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. חבר הכנסת בוארון, איך הצבעת בהצבעה האחרונה? נגד? חבר הכנסת בוארון הצביע נגד, ולכן אנחנו נשנה את תוצאות ההצבעה ונוסיף את התנגדותו של חבר הכנסת בוארון לתוצאות הרשמיות, וזה בגלל שהמחשב של חבר הכנסת בוארון לא עובד. חבר הכנסת עידן רול מבקש לפרוטוקול להוסיף אותו כמי שתמך בהצבעה, וזה לא ישנה את תוצאות ההצבעה. בבקשה, חברת הכנסת דיסטל, את קודם. זו הצעת חוק שלך, אז את מתחילה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. במשך שנים רבות מדינת ישראל הלכה שבי אחרי קונספט הכיבוש. המחשבה הייתה שהפלסטינים שנמצאים על הגדרות של מדינת ישראל רוצים משהו לעצמם – הם רוצים עצמאות, הם רוצים חיים נורמליים, הם רוצים ריבונות משל עצמם. המחשבה הזאת הייתה הכפפה של הרצונות שלנו כעם וכמדינה ליברלית, נאורה, מתקדמת, שוחרת שלום, ששואפת למצוינות ולקדמה, והיינו משוכנעים שהפלסטינים דומים לנו מאוד. לכן המצאנו נרטיב חדש עבורם: אם רק ניתן להם, הכול יישכח. אם רק ניתן להם, הם יתרצו. אם רק ניתן להם – כי הם אנחנו, כי הם דומים לנו – אז יבוא שלום ומזרח תיכון חדש. אני חושבת שב-7 באוקטובר רוב הציבור התפכח מהאשליה המשיחית של כיבוש ושלום; מהאשליה המשיחית כאילו אפשר יהיה אי פעם לפתור את הסכסוך הזה באמצעים של הסדרה, באמצעים מדיניים, באמצעים של שכל ישר, באמצעים של רצון טוב.

גלעד קריב (העבודה):

במזוודות של כסף.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

כי זאת מלחמת דת. מדובר במלחמת דת, ובמלחמת דת יש אנשים שיכולים להבין אותה, ויש אנשים שלא יכולים להבין אותה. מי שיש לו אלוהים – מבין אותה. לכן הגוש הימני, האמוני, אלה עם הכיפות הסרוגות, אלה שקוראים להם משיחיים או הפשיסטים, זאת אומרת, הברברים מהליכוד, שיש להם דת ויש להם אלוהים – בהבדל אחד, שאלוהים שלהם אומר להם לרדוף שלום – –

גלעד קריב (העבודה):

אתם לא ברבריים, אתם רק חדלי אישים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – האלוהים שלהם אומר להם לייצר אחווה – מה לעשות שהאלוהים של הפלסטינים אומר להם לרצוח? תרצחו.

גלעד קריב (העבודה):

אני לא רוצה שתחשבו שאנחנו חושבים שאתם ברברים, אתם פשוט חסרי יכולת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

כשעומד אדם שמשוכנע – שימו לב כמה נחיתות פילוסופית יש להם. הם משוכנעים שהם יקנו את העולם הבא באמצעים של העולם הזה. אני רוצה נשים יפות בעולם הזה? אני אקבל אותן בעולם הבא, זה הכול. הם היו משוכנעים ועדיין משוכנעים שאללה שלהם רוצה שכל היהודים ימותו, ואם הם יחנכו את הילדים שלהם למוות של יהודים והילדים שלהם יהפכו לרוצחים, הם יקבלו גן עדן. מול הדבר הזה אין הסדר מדיני; מול הדבר הזה אין הסכמות; מול הדבר הזה אין חלוקת טריטוריה, כי הסכסוך הוא לא על טריטוריה, הוא על דת. לזה אין שום פתרון אפשרי באופק פרט לאחד: להפסיק לוותר, להפסיק להוריד ראש, להפסיק לדמיין שמדובר פה בכיבוש. רוב העם נתן פה מנדט כואב כמה וכמה פעמים: תנו להם חלקים מהארץ הזאת – רק שיהיה שלום. ראינו מה קרה עם יאסר ערפאת, ראינו מה קרה בוואי וראינו מה קרה בקמפ דייוויד. אני זוכרת את קלינטון אומר: אני נותן להם הכול, הם אומרים לא. כי אללה לא מרשה, וכשאללה לא מרשה, אף הסכם לא יעזור. עם ישראל צריך להתחיל להבין: בכוח, אגרוף אחד כולנו מול אנשים שרוצים לרצוח אותנו, מול אנשים שגם אם נרד לגבולות תל אביב, לגבולות שכונה בתל אביב, אז את השכונה הזאת הם ירצו לרצוח. זה לא ייגמר לעולם. ככל שאנחנו יותר מתפכחים, ככל שאנחנו יותר מבינים את זה, ככל שאנחנו רואים את הפלסטינים בעזה ואת הפלסטינים ביהודה ושומרון רצים עם מקלות אחרי משאית של בחורה עם אגן שבור ומכים אותה רק כי היא יהודייה, כשהנשים שם יורדות עם ממתקים כי אנסו נשים ורצחו תינוקות, כשבני נוער שם עם ספרים של מיין קאמפף בחדרים שלהם ממערכת החינוך, עושים הכול כדי שכל יהודי ויהודי ימות – זאת המשוואה. עם ישראל צריך להבין את זה, עם ישראל שחי בתל אביב או בפריפריה או בהתנחלויות. הם רוצים שנמות, זה כל מה שהם רוצים. הצעת החוק שלי היא עוד צעד בשורת צעדים שהממשלה המבורכת הזאת מחוקקת בקושי רב מול אליטה שלא מבינה איפה היא חיה, מול בית משפט עליון שלא מבין את הדנ"א ומדיר את אלה שכן מבינים את הדנ"א, מדיר את אלה שכן מבינים בדיוק את כללי המזרח התיכון. מדיר אותם. יושבת שם אסופה של אנשים שהונחתו לפה כאילו הם ממאדים, שלא מבינים את הקונטקסט, שלא מדברים ערבית, שלא מבינים את האסלאם, אז אנחנו נגבר עליהם. הצעת החוק שלי מאוד פשוטה, והיא עוד אחד משרשרת של חוקים שהולכים ומצירים את צעדיו של האויב. מה שהיה, לא יהיה עוד. אין יותר ביקורים בבתי כלא למחבלים כל עוד יש לנו חטופים בעזה. סיימנו עם ההצגה, סיימנו עם להיות הפראיירים השימושיים של המזרח התיכון. רוצים לראות את המשפחות? שחררו את החטופים. נגמר הסיפור, נגמרה החגיגה. ישראל מתעוררת לשחר חדש של עוצמה, של כוח, של לחימה אמיתית באויב, גם כשהאויב נמצא בתוך בתי הכלא שלנו. מה שהיה, לא יהיה עוד. אני מאוד מקווה שהנאום הזה יגיע לכל אוזן ואוזן של פלסטיני בעזה או ביהודה ושומרון. הארץ הזאת היא שלנו, ואנחנו נילחם עליה עד הסוף וננצח. מה שהיה, לא יהיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אני מזמין את השר וסרלאוף להציג את עמדת הממשלה בשם השר לביטחון לאומי. בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – איפה הוא?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה עובד? אתה בטלפון.

נאור שירי (יש עתיד):

עדיף שיפסיק לעבוד, תראה מה קרה בפשיעה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבריי, אנא, אנא. חברי הכנסת, יש פה שר שעומד על הבימה, ואתם מפריעים לו לדבר. אתם רוצים שאני אתחיל להוציא אתכם? די, די. תודה רבה לכולם. די.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון הטרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשפ"ד–2023, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן וחברי כנסת נוספים. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי במקרה שבו מחזיק ארגון טרור אזרח ישראלי או שבוי ברשותו, מחבל או עצור החבר באותו ארגון טרור לא יהיה זכאי לביקורים. ואולם, לאחר התייעצות עם שר הביטחון רשאי השר להתיר ביקורים כאמור במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו. כידוע, בהתאם למדיניות השר לביטחון לאומי, נציג שב"ס קובי יעקובי ביצע רפורמה חסרת תקדים בתנאים של המחבלים בבתי הכלא: אין יותר הטבות ופינוקים, אין הפקדות כספים, אין קנטינות. המחבלים מקבלים מזון בסיסי בלבד. המחבלים מקבלים את המינימום של המינימום שנדרש בהתאם לדין ותו לא. גם בנוגע לביקורים בוצעה מהפכה: עם פרוץ המלחמה הופסקו הביקורים של הצלב האדום בכל מתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר, והופסקו כליל הביקורים אצל אסירים ועצורים ביטחוניים. הצעת החוק חשובה בהיבט ההצהרתי. עם זאת, יש לשים לב שהצעת החוק חלילה לא תפגע ברפורמה שבוצעה וחלילה לא תאפשר שיפור עם התנאים של המחבלים. אם כן, לאור האמור, הממשלה תומכת בהצעה בקריאה טרומית בכפוף להתניות ובכפוף לקידומה בהסכמת המשרד לביטחון לאומי, משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון ומשרד המשפטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו מקשיבים לך, השר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בסדר. אני מדבר לכל העם. חברת הכנסת גוטליב, אני מדבר לכל עם ישראל כשאני כאן, אבל תודה על ההקשבה. בואי תשמעי. השבוע היינו בשבעה לניחום אבלים של הרב אבי גולדברג. המשפחה ביקשה שיגיעו בזוגות, חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה. הגענו לשם. הסיפורים והרוח של הרב אבי גולדברג – אני לא הכרתי אותו קודם לכן. אנחנו רואים אישיות שכל כך היה חשוב לה החיבור וקירוב הלבבות בעם ישראל. הוא היה עושה מעגלי שיח, מדבר עם אנשים, אנשים שהם בצד השני של המפה הפוליטית, ההשקפתית, הדתית, אבל לא משנה, יהודים, אחים שלנו. הגענו לשם, אני הגעתי – בן זוגי לניחום היה חבר הכנסת מיכאל ביטון מהמחנה הממלכתי, והיה גם רון כץ, חבר הכנסת מיש עתיד, שקודם היה פה, והגיע עם השר משה ארבל. היו גם השר בוסו ויוסי טייב, שהגיעו יחד עם חברי הכנסת מאיר כהן מיש עתיד, וסימון דוידסון, שהגיע עם אלי דלאל מהליכוד – מכל סיעות הבית. גם אנחנו התרגשנו, קודם כול מעצם ההודעה שמבקשים שיבואו לניחום בזוגות. אני חושב שיש פה אמירה משמעותית של אחדות, שבסוף אנחנו זוכרים שיש לנו פה אויב מר ואכזר, שלא מסתכל אם יש לבן אדם כיפה או ציצית, או אם הוא שומר שבת או כשרות, או אם היה בגולני או גבעתי או שיושב ולומד תורה. הם רוצים להשמיד אותנו, הם רוצים לחסל אותנו, ואנחנו צריכים מולם, מול האויב – נכון, יש לנו מלחמות מבית ומאבקים שאנחנו צריכים לנהל כמובן מתוך כבוד הדדי. עדיין, כשאנחנו מתייצבים מול האויב, אנחנו מתייצבים כאגרוף ברזל בחזית אחת כולנו יחד. כמובן, צריכים לעשות את המאמצים שלנו כדי לשמור על האחדות הזאת, כדי לדבר בשיח פחות צעקני ויותר ענייני. אני משתדל באופן אישי לעשות את זה. בחג הסוכות הייתי אצל חברת הכנסת מיכל וולדיגר בבית יחד עם חבר הכנסת צבי סוכות. היה שם מעגל שיח גם של הידברות. זאת השנה השנייה שהיא עושה את זה אצלה. גם שם אנחנו פוגשים אנשים, דעות שונות, השקפות שונות, ראייה אחרת, תפיסה אחרת, אבל כולם באים מתוך כבוד הדדי לשמוע – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ראיתי את זה. לא הזמינו אותי, מאוד נעלבתי שלא הזמינו אותי, שתדע לך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הזמינו את כל עם ישראל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

איזה כל עם ישראל, זה כמו הדודים האלה שאתה רואה בראש השנה, ואומרים לך: אנחנו לא נפגשים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בכל מקרה, אני אדאג שבשנה הבאה יזמינו אותך, אדוני היושב-ראש. שיהיו בשורות טובות. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשפ"ד–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

42 בעד, תשעה מתנגדים, אחד נוכח. אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הרחבת העילות למניעת השתתפות בבחירות), של חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

זה החוק של מי שמאמינים שהם לא יכולים לנצח בבחירות הבאות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בינתיים – טוב, אסור לי לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

אני מתעקש שאתה תהיה היושב-ראש.

אופיר כץ (הליכוד):

למה? גלעד ורם, למה אתם כועסים על החוק?

גלעד קריב (העבודה):

לא כועסים.

אופיר כץ (הליכוד):

למה, במי אתם חושבים שהוא פוגע?

גלעד קריב (העבודה):

באיתמר בן גביר.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה דואג לאיתמר? רגע, אתה דואג לאיתמר בן גביר?

גלעד קריב (העבודה):

כן, אני דואג לאיתמר. אני דואג לאיתמר ולתנועה של ברוך גולדשטיין.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אתה מגיע לוועדת בחירות, מורידים לך – – –

אופיר כץ (הליכוד):

מורידים את הזמן. אתה רואה, עוד לא התחלתי – כבר נגד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

איפסתי את השעון. אתה רואה? קרסה המערכת.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה מסתתר מאחור, בוא תגיד. אנחנו יודעים.

אופיר כץ (הליכוד):

אני לא מבין למה אתם קופצים על החוק הזה. מה אתם מסיקים?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם רוצים לפסול רשימות שלמות, זה מה שאתם רוצים.

אופיר כץ (הליכוד):

אני אסביר. זה לא מדויק, אני אסביר מה אני רוצה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם רוצים לפסול רשימות שלמות במדינת ישראל.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, לא. זה לא מדויק, מיקי. אני אסביר את זה.

דבי ביטון (יש עתיד):

טלי, את גאונה במשפטים, יש חוק – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

את צודקת, בג"ץ פסל את החוק.

דבי ביטון (יש עתיד):

תקשיבי, היום זה הם, מחר זה יש עתיד. זאת הפיכה דמוקרטית, הפיכה משפטית בצעדים קטנים.

אופיר כץ (הליכוד):

כמו שאנחנו רואים כאן, מהרגע שפורסם החוק, קיבלתי אין-ספור תגובות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת ביטון, את מפריעה.

דבי ביטון (יש עתיד):

יש הגנות, ואגב, הגנות אחרות הן יותר מחמירות – זה כניסה לכלא.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת ביטון, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר, אנא ממך.

אופיר כץ (הליכוד):

אז כמו שאנחנו רואים פה – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

עזוב, אתם רוצים להישאר בשלטון כל החיים? זה לא יקרה. אני מצפה ממך כעורך דין גם לצאת מהקופסה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני כבר לא עורך דין. ביום שנבחרתי לכנסת, הקפאתי את הרישיון שלי בלשכת עורכי הדין, כי את יודעת טוב מאוד מה אני חושב על המוסד הזה שנקרא לשכת עורכי הדין.

דבי ביטון (יש עתיד):

זהו, ויתרת עליו? חמור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כל אחד נמצא במקומו.

אופיר כץ (הליכוד):

גם פה אנחנו רואים שאנחנו מקבלים אין-ספור תגובות, עוד לפני שהתחלתי לדבר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בבקשה, אדוני, אפשר להתחיל.

אופיר כץ (הליכוד):

האמת, רוב התגובות טובות. לא רק שהתגובות טובות, גם מבקשים מאיתנו את החוק הזה. אבל התגובה שאני הכי אוהב, ראיתי אותה בשבועיים האחרונים – שזה חוק פופוליסטי. מה בעצם הם טוענים? שהחוק הוא שטחי, שלא נעשתה עבודה אמיתית. למה אני אוהב את הטענה הזאת, רון? כי זה חוק שלא נולד עכשיו. מי שקרא את החוק ושם לב לסעיפים שלו – הם נכתבו בדיוק על מה שקרה פה במשך שנים. אם זה היה שטחי, יכולתי לכתוב: כל מי שתומך טרור, לא יהיה בכנסת ישראל. אבל שמתי דגש בדיוק על הלקונות שזיהינו בהחלטות של בית משפט. מה הנימוקים, מה היו הטענות, איפה היו החורים השחורים? אני חושב שזה מה שמעצבן פה בעצם, שזה לא חוק שנכתב סתם. לכל סעיף יש הסבר למה אנחנו רוצים לעשות את התיקון המיוחל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה הדבר היחיד הנכון, הוא לא נכתב סתם.

אופיר כץ (הליכוד):

הוא נכתב – טוב, אוקיי. אנחנו רוצים לתקן פה את הלקונות, החלטות שפעם אחר פעם מכשירות פה תומכי טרור לשבת בכנסת ישראל. עכשיו, בואו נעשה קצת שיעור בהיסטוריה.

נעמה לזימי (העבודה):

מה קרה, אם לא מנצחים בבחירות אז – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי, את מפריעה.

נעמה לזימי (העבודה):

אם אפשר לנצח בבחירות – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

מעגל שומרי תומכי הטרור פה רחב יותר משחשבתי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש לך שר בכיר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא, תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא הורשע, בית המשפט הרשיע אותו.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אופיר, תומך הטרור היחיד יושב בממשלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

אז בשנת 2001 חבר הכנסת עזמי בשארה, מקים מפלגת בל"ד, נוסע לסוריה לאזכרה של אסד יחד עם מי? עם נסראללה ועם סגן נשיא איראן. שם הוא מביע תמיכה בפעולת ההתנגדות. מה זה אומר פעולת ההתנגדות? מסתבר שזאת שאלה טובה. ועדת הבחירות ביקשה לפסול אותו, פסלה, אבל העליון הפך את ההחלטה ואישר את ההתמודדות שלו. הם האמינו לו שהוא תומך בהתנגדות לכיבוש. ולא במאבק מזוין. אז איך הוא תומך, במה, בשיח, במכתבים? אחד כמו עזמי בשארה.

קריאה:

הוא הוכיח איך.

אופיר כץ (הליכוד):

כן, בדיוק, אני מגיע לזה. הם אמרו שצריכות להיות ראיות ברורות, משכנעות וחד-משמעיות לתמיכה בטרור בשביל לשלול את זכות ההתמודדות. מסתבר שלעמוד לצד נסראללה וסגן נשיא איראן ולהביע תמיכה בהתנגדות זה לא ראיה מספיק ברורה לתמיכה בטרור. והסוף ידוע – הוא ברח מישראל כי נתפס כשהעביר מידע לסוכן חיזבאללה באמצע מלחמה לאן לשלוח את הטילים של חיזבאללה. זה מה שהוא העביר. אז מי צדק בסוף, ועדת הבחירות או שופטי העליון? נקפוץ כמה שנים להיבא יזבק, גם היא חברת כנסת מטעם בל"ד, עם שורה ארוכה של פרסומים בתמיכה במחבלים, פרסומים הכי מזעזעים שהיו, שלא מביישים את הדובר של חמאס ושל חיזבאללה, להוציא כאלה דברים. סמיר קונטאר, שרצח את משפחת הרן – היא אמרה עליו שהוא השהיד הגיבור. זו לא תמיכה בטרור. דלאל מוגרבי, שהייתה המפקדת של הרצח בכביש החוף בשנת 1978 – נרצחו שם 35 ישראלים, 12 ילדים שירו להם בראש – עליה היא אמרה שהיא מודל – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כל כך צעירה. כמה הספיקה בחיים שלה, נכון?

אופיר כץ (הליכוד):

היא חיה 20 שנים ועשתה את כל זה. יחי נשות ההתנגדות. ועוד ציטוטים: לא שבתי מפלסטין אלא כדי לחזור לפלסטין. יש לה שורה ארוכה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כל הכבוד.

אופיר כץ (הליכוד):

ושוב אותה רוטינה. הגשתי את הבקשה לפסילתה ביחד עם חברי חבר הכנסת עודד פורר. ישבנו בדיון בבג"ץ, ואפילו הייתה לנו איזושהי תחושה, היינו באיזושהי אשליה, לאור הדיון, שאולי יקרה איזה משהו. אולי, אמרנו. אולי, עודד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ארבעה שופטים – – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא, היו תשעה, חמישה נגד, ארבעה בעד. כן, גם אסתר חיות הייתה בעד, דרך אגב. הגשנו את הבקשה ופסלנו אותה, כי באמת אין יותר תמיכה בטרור מהמשפטים האלה. להעלות תמונה של מחבלים ולהגיד שהם מודל ודוגמה, איך אפשר לפרש את זה אחרת?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יש לך – – – אגב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פרידמן, תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פרידמן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חברת הכנסת פרידמן, תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, אני רק אומרת. אני מסכימה איתו – – – זה לא קשור.

אופיר כץ (הליכוד):

מה שאמרתי עכשיו על היבה יזבק, את חושבת שהיה צריך להדיח אותה? מה שאמרתי עכשיו על היבה יזבק, את חושבת שהיה צריך להדיח אותה? זה קשור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן.

אופיר כץ (הליכוד):

כן?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. אבל אמרתי – – –

אופיר כץ (הליכוד):

תודה. בשביל זה אני מתקן. זה בדיוק מה שאני עושה, בדיוק, יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אני שואלת.

קריאות:

אופיר כץ (הליכוד):

לא את בל"ד. את חברת הכנסת הזו שאני ביקשתי, ביקשנו לפסול אותה, אתם חושבים שלאור מה שאמרתי היה צריך לפסול אותה? כן. אז את זה אני מתקן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אני מנסה להבין.

אופיר כץ (הליכוד):

זה מה שאנחנו מתקנים פה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, תודה רבה. חבר הכנסת כהן, תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פרידמן, מספיק. אפשרתי, די.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אופיר, אנחנו עלינו. אתה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, קראתי אותך לסדר פעם אחת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, תודה.

אופיר כץ (הליכוד):

אין הבדל בחוק בין יהודים לערבים. יש הבדל בחיי היום-יום שלנו, אתה יודע, מי פה תומך בטרור, במחבלי חמאס ובמחבלי חיזבאללה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הורשע בתמיכה בטרור פעמיים.

אופיר כץ (הליכוד):

אין הבדל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו.

אופיר כץ (הליכוד):

אין הבדל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, די.

אופיר כץ (הליכוד):

אין הבדל. אנחנו רואים מאיפה באה התמיכה בטרור. אנחנו רואים מי משבח את החמאס ואת חיזבאללה.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא. חבר הכנסת טאהא, תודה. חבר הכנסת עטאונה, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת הרצנו – – – את עופר כסיף – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

גם את חבר הכנסת כסיף לזרוק. גם את עופר כסיף.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קלנר וחברת הכנסת גוטליב, אנא מכם.

אופיר כץ (הליכוד):

אז מה היה הנימוק?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם חברי יש עתיד, חצי מחברי יש עתיד, תתביישו. תתביישו. אתם בושה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, תודה. תשתה כוס מים. תצא, תשתה כוס, תחזור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אופיר כץ (הליכוד):

כן, כן, יש. כן, יש, ועוד איך יש. אני תכף מגיע לזה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה אומר החוק שלך?

אופיר כץ (הליכוד):

אני אגיד לך. אני אגיד לך. אני מתייחס לזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אלמוג, בן גביר היה עוסק בפעילות טרור.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, אנא ממך.

אופיר כץ (הליכוד):

טוב. אז אנחנו רוצים לשמוע את מי מהם פסלו, באיזה נימוק: אין מאסה קריטית של ראיות. עכשיו, מה זה מאסה קריטית? גם אני לא ידעתי. לא באמת יודעים מה זה המונח הזה. מסתבר שזה מונח סובייקטיבי שנתון להחלטת שופטי עליון. היה עוד משהו. עודד, אתה זוכר שהיא הביעה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

זה מונח סובייקטיבי שנקבע אובייקטיבית על ידי אנשים סובייקטיביים. כן, אוקיי.

אופיר כץ (הליכוד):

בדיוק. עודד, הם גם התייחסו לזה שהיא הביעה חרטה על הדברים שהיא אמרה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן.

אופיר כץ (הליכוד):

זה היה ממש מרגש שהיא התחרטה. באמת, איך אנחנו לא האמנו לזה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

והיה אפילו חלק – – –

אופיר כץ (הליכוד):

כן, בדיוק. אז זהו, אצל בן ארי, לדוגמה, כן הייתה מאסה קריטית. אצל היבה יזבק לא הייתה מאסה קריטית. מה המספר? מה המספר? מה זה מאסה קריטית? כמה זה? אין לדעת. המחוקקים לא רלוונטיים. שופטי העליון יקבעו. מתי שנוח להם, יש מאסה קריטית; כשלא נוח להם, אין מאסה קריטית. מדינת ישראל, מרגע הקמתה אנחנו כל הזמן במלחמות, מלחמות על הקיום שלנו. לפעמים אנחנו גם במלחמה מוכרזת, כמו שאנחנו עכשיו, ובשאר הזמן מלחמה יום-יומית של ניסיונות האויב לחסל אותנו. הטרור הזה שנמצא כל הזמן מגובה על ידי אנשים שיושבים פה, בכיסאות האלה. אין עוד אף מדינה בעולם שהייתה מאפשרת לתומכי טרור לשבת כחברי פרלמנט. זה קורה אך ורק במדינת ישראל.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

נכון, נכון, נכון.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת סלימאן, תודה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם, יש עתיד, אתם אשמים בזה שהוא כאן.

דבי ביטון (יש עתיד):

גם אתה, גם אתה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

ארבעה קולות שהיו חסרים.

דבי ביטון (יש עתיד):

אתה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת ביטון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת ביטון, קראתי אותך לסדר פעם ראשונה הרגע.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה לא שמת זמן במסך?

אופיר כץ (הליכוד):

אין. יש תקלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין מה?

אופיר כץ (הליכוד):

יש תקלה. זה אצלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש זמן פה. הבעיה היא שיש תקלה בין הלוח הזה ללוח הזה. נשארו לו שלוש דקות.

אופיר כץ (הליכוד):

מה שלוש דקות?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שלוש דקות.

אופיר כץ (הליכוד):

לא דיברתי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כבר הוספתי לך עוד. אז אתה יכול להתקדם.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, לא. אין סיכוי. חנוך, הם הפריעו כל הזמן.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר'ה, אל תיתנו לזה. קדימה, נו. תתקדם.

אופיר כץ (הליכוד):

יפה שמגינים עליהם פה על כל הדברים שאמרו במהלך המלחמה. יפה, דבי ביטון, כתושבת שדרות, מה שחווית, שאת מגינה על האנשים. מה שהם אמרו פה על חיילי צה"ל ועל שוטרי משטרת ישראל – בושה, בושה.

דבי ביטון (יש עתיד):

יש – – –

אופיר כץ (הליכוד):

כמו שאמרתי, אין אף מדינה. אנחנו המדינה היחידה. הח"כים האלה שיושבים פה – את יודעת שאלה שהיו ליד הבית שלך, אם היו יודעים שאת שם, היו מחסלים גם אותך.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – אבל זה לא מה שאתם עושים – – –

אופיר כץ (הליכוד):

הם לא מוכנים לגנות אותם. הם לא מוכנים להגיד להם "תומכי טרור".

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – תספר להם מה עומד – – –

אופיר כץ (הליכוד):

הם לא מוכנים להגיד שחמאס הוא ארגון טרור. תנסי, תשאלי אותם. תשאלי אותם אם חמאס הוא ארגון טרור. איימן עודה, חמאס הוא ארגון טרור? חיזבאללה הוא ארגון טרור? חיזבאללה הוא ארגון טרור?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה טרוריסט. אתה טרוריסט.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עצור, עצור, עצור. אני מבקש להוציא את חבר הכנסת איימן עודה.

אופיר כץ (הליכוד):

בבקשה, על אלה את מגינה. על אלה את מגינה. כן, על אלה את מגינה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

להוציא את חבר הכנסת איימן עודה מהמליאה. להוציא חבר הכנסת איימן עודה מהמליאה. להוציא את חבר הכנסת איימן עודה מהמליאה, והוא לא חוזר. הוא לא חוזר. להוציא את חבר הכנסת איימן עודה מהמליאה. הוא אומר לאופיר "טרוריסט". להוציא את חבר הכנסת עודה מפה. להוציא אותו מפה, והוא לא יחזור. להוציא אותו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

רוח, רוח.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת תומא סלימאן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חברת הכנסת תומא סלימאן, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת.

אופיר כץ (הליכוד):

בואי, דבי. בואי תראי על מי את מגינה. בואי, תסתכלי. תשמעי, תשמעי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נא לצאת. נא לצאת.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תומך טרור.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נא לצאת. נא לצאת. חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת דוידסון, שב. תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טיבי, אנא.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה מוציא את הח"כים הערבים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אני לא מוציא את הח"כים הערבים. אני אגיד לך את מי אני מוציא.

אופיר כץ (הליכוד):

עאידה תומא סלימאן, חמאס הוא ארגון טרור?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני אגיד את מי אני מוציא, אני מוציא מישהו שקרא לחבר כנסת "טרוריסט", ואני מוציא עוד מישהי שקראתי שלוש קריאות. את אלה אני מוציא.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הקשר ערבי? איימן עודה לא יקרא "טרוריסט" לראש הקואליציה. תתבייש לך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, אנא שבי. מספיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

איימן עודה קרא לו "טרוריסט", בגלל זה הוא הוציא אותו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

תענה לי. ווליד, תענה לי, חמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל אני שאלתי אותך שאלה.

אופיר כץ (הליכוד):

תענה לי, שאלה פשוטה: חמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור? ארגוני טרור?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עטאונה, שב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא עונה לי.

אופיר כץ (הליכוד):

תענה לי, חמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור? למה אתם לא עונים? אחד מכם שיגיד את זה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה אומר החוק שלך?

אופיר כץ (הליכוד):

אחד מכם שיגיד את זה. חמאס הוא ארגון טרור?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

חמאס הוא ארגון טרור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אופיר כץ (הליכוד):

תעני לי את, תעני לי את. חמאס הוא ארגון טרור? חיזבאללה הוא ארגון טרור?

קריאות:

אופיר כץ (הליכוד):

שאזרחי ישראל יראו שהאנשים האלה לא מוכנים להגיד על חמאס ועל חיזבאללה שהם ארגוני טרור.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עטאונה, שב, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

אני שואל פעם אחר פעם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עטאונה, שב, בבקשה. חבר הכנסת עטאונה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

אני אענה לך: חמאס הוא ארגון טרור. תענה לי.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עטאונה, חכה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא, קראתי לסדר פעמיים. אני ממש לא רוצה להוציא אותך, אנא.

אופיר כץ (הליכוד):

יוסף, חמאס הוא ארגון טרור?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני שואל אותך – – –

אופיר כץ (הליכוד):

תענה, חיזבאללה הוא ארגון טרור?

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה מדליק אותם סתם. חבר הכנסת עטאונה, שב, בבקשה. חבר הכנסת עטאונה, שב, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עטאונה, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. שב, בבקשה. חבר הכנסת כהן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. די. די.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה מגנה רצח של חיילי צה"ל? אתה מגנה רצח של חיילי צה"ל? אתה מגנה רצח של חיילי צה"ל?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אופיר כץ (הליכוד):

תענה לי אם אתה מגנה רצח של חיילי צה"ל.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אופיר כץ (הליכוד):

אתה מגנה רצח של חיילי צה"ל?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה יכול להגיד את זה בישיבה. חבר הכנסת עטאונה, הוא פונה אליך. אני נותן לך להשיב, אבל בישיבה, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הם שחטו בדואים, ואתה מגן עליהם. תתבייש.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה – – – אתה תענה קודם.

אופיר כץ (הליכוד):

שישיב לי. היו"ר, תעזור לי, אבל שישיב לי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עטאונה, שב.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה מגנה פגיעה בחיילי צה"ל?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה יושב-ראש קואליציה שנשענת על מורשעים בתמיכה בטרור.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

השתגעתם, השתגעתם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת כהן. קראתי אותך לסדר פעמיים.

אופיר כץ (הליכוד):

אימאן ח'טיב יאסין, הינה, אני אהיה בשקט, רק תעני לי, את מגנה רצח ופגיעה בחיילי צה"ל?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה תענה על השאלה. למה אתה לא עונה? למה אתה לא עונה?

אופיר כץ (הליכוד):

למה אתם לא עונים? למה אתם לא עונים?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה נשען על קואליציה עם מורשעים בתמיכה בטרור. אולי אתה תענה, תענה על השאלה. בושה.

אופיר כץ (הליכוד):

שאלה פשוטה. אותם חיילים שמגינים עליך ועל המשפחה שלך, אתה לא מסוגל לגנות פגיעה בהם. את מגנה פגיעה בחיילי צה"ל? הם מגינים גם עליך. את מגנה פגיעה בהם?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אופיר כץ (הליכוד):

פגיעה בחיילי צה"ל ששומרים עלייך ועל המשפחה שלך את לא מגנה, אתם לא מגנים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

בושה, בושה.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אוקיי. תודה רבה, אופיר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, אנא חזרי למקום. תודה. תקשיבו רגע, אני לא רוצה יותר להוציא אנשים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אבל שיענה על השאלה. הוא יושב-ראש קואליציה שנשענת על מורשע בתמיכה בטרור. היחידים שיושבים. אין עוד מורשעים בתמיכה בטרור. היחיד שקיים הוא פה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, לא, תקשיב לי. אתה לא נותן לי לדבר, אתה לא נותן לי לדבר. אתה רוצה לצאת החוצה? בסדר. חבר הכנסת עטאונה, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת החוצה. חבר הכנסת שקלים, אנא חזור למקומך. תודה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אבל שיענה על השאלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נא לצאת החוצה, חבר הכנסת עטאונה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הם שחטו בדואים, הם שחטו בדואים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שקלים, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אבל שיענה על השאלה. אופיר, תענה על השאלה, אתה תענה על השאלה. אתה נשען, אתה, יושב-ראש קואליציה, נשען – – –

אופיר כץ (הליכוד):

תענה לי אתה. תענה לי אתה, שאלה פשוטה. שאלה פשוטה, חיילי צה"ל שמגינים עליך – אתה לא מסוגל לגנות פגיעה בהם.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אולי תענה על השאלה? אין לך את האומץ לענות, כי אתה נשען על קואליציה של מורשעים בתמיכה בטרור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אדוני יושב-ראש הקואליציה, זמנך חרג מכל – – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא דיברתי.

אופיר כץ (הליכוד):

אז קח דקה אחרונה ותסכם, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, חנוך, שלוש דקות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אופיר, הם שחטו בדואים, בדואים הם שחטו.

אופיר כץ (הליכוד):

אני ממשיך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה לכולם. תקשיבו, חבר'ה, תקשיבו.

קריאה:

החוק – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אני מגיע, אני מסביר אותו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, עצם זה שהם יושבים פה זה הבושה של כולם, ימין ושמאל. ימין ושמאל. זו הבושה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, חבר הכנסת כהן. תודה רבה.

אופיר כץ (הליכוד):

תראה, כתבתי פה התבטאויות שלהם כדוגמאות, למשל ח'טיב יאסין, שאמרה שישותקו ידיהם של שוטרי משטרת ישראל וכאלה. אבל אחרי ששאלתי ולא קיבלנו את התשובה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, בבקשה. כן, כן, את זה תגיד. לפרוטוקול תגיד את זה. תגיד, תגיד, שעם ישראל ידע. זה חשוב, אדוני, תזכיר להם את הציטוטים.

אופיר כץ (הליכוד):

היא אמרה, ישותקו ידיהם של שוטרי משטרת ישראל. עליהם אתם מגינים, יש עתיד, על כאלה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

השותפים של יש עתיד, תתביישו.

אופיר כץ (הליכוד):

הכותרת על החוק הייתה – וזה גם מה שקורה פה – החוק לפסילת ח"כים ערבים. מי שמסתכל על החוק – תפנו אותי לחוק, לסעיף שבו רשום "ערבים".

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה כתוב ערבים? איפה כתוב ערבים?

אופיר כץ (הליכוד):

איפה יש את המילה ערבים? למה קופצים שזה ערבים?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כץ, נתכנס לסיום.

טלי גוטליב (הליכוד):

כי הם למדו מאחמד טיבי, הם למדו מאחמד טיבי. אכפת לנו שאתה ערבי?

אופיר כץ (הליכוד):

תן לי שתי דקות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אז קדימה, עוד דקה, דקה.

אופיר כץ (הליכוד):

שתי דקות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

דקה, קדימה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל לא אמרת מה אומר החוק.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא, די, די.

אופיר כץ (הליכוד):

אתם לא נותנים לי, בגלל זה הוא מקצר אותי עכשיו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה רוצה לצאת? אתה רוצה לצאת? זה יעשה לך טוב – אני אוציא אותך. אז בשביל מה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מאיים עליי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אני לא מאיים, אני לא רוצה. אתה לא רואה כמה אני מתעקש שלא? אבל אתה כל הזמן עוד ועוד. די.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל שאלתי שאלה, הוא בורח ממנה.

אופיר כץ (הליכוד):

לפי הכותרת הם מפנים את זה לערבים, אז מבחינתם הם לוקחים בחשבון שתומכי הטרור הם רק ח"כים ערבים. זה לפי הכותרת, כי אני בחוק לא רשמתי לא ערבי ולא יהודי. החוק מדבר על כולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך לנחם מחבלים, לך לנחם משפחות של מחבלים, כמו שאתה אוהב. לנחם משפחות מחבלים, ווליד טאהא, לנחם משפחות מחבלים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אף ח"כ ערבי לא הורשע בטרור, אבל בן גביר כן הורשע.

אופיר כץ (הליכוד):

ואני קורא לשופטי העליון: אתם הגעתם בבית המשפט העליון למצב שבו משפחות של מחבלים יוצאות תמיד מחויכות, ומשפחות שכולות יוצאות בוכות. העם לא מוכן לזה יותר. העם לא מוכן לקבל את זה יותר. בכל מקום שאנחנו הולכים, חברי הכנסת, מעירים לנו איך אנחנו מאפשרים מצב שבו אנשים שתומכים בטרור עדיין יושבים פה בכנסת ישראל. ההחלטות האלה, שופטי העליון, לא הופכות אתכם ליותר נאורים מאיתנו, ליותר ליברלים או מתקדמים מאיתנו. ההחלטות האלה הן ממש לא כאלה. בהחלטות האלה שאתם מקבלים אתם נותנים פרס לטרור. אלה ההחלטות. הצעת החוק קובעת שינויים בעילות לפסילת מועמד או מפלגה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת. לא רק ארגון טרור – עד היום החוק מדבר על תמיכה בארגון טרור, אבל מה לעשות שיש לנו פה מפגעים בודדים. אז החוק מדבר עכשיו גם על תמיכה במחבל בודד – גם זה ייחשב עילה לפסילה. התמיכה לא חייבת להיעשות באופן כזה מתמשך, אין-סופי, כמו שבג"ץ דורש מאיתנו, אלא בפעמים בודדות בלבד. עיר המקלט שהייתה למפלגות שמתחבאות בתוך רשימה לא תהיה עוד. זה גם מתוך פסק דין, כשלא נתנו לפסול את בל"ד, לדוגמה. עכשיו ניתן יהיה לפסול גם מפלגה בתוך רשימה, גם אם יש איחוד של רשימות. מעורבות העליון בהליך פסילת מועמד תהפוך מאישור לזכות ערעור, בדומה לפסילת מפלגה, וזה בהתאם להמלצת כבוד נשיאת העליון לשעבר אסתר חיות בפסיקת היבא יזבק.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

אופיר כץ (הליכוד):

אני מבקש מחבריי לאשר את הצעת החוק. לא עוד תומכי טרור בכנסת ישראל. תודה, אדוני.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. קודם השרה גולן, ואחר כך ההתנגדות. בבקשה, גברתי. חבר'ה, אני אאפשר – אם יהיה פה שיח, או אם היא תפנה ואתם תנהלו שיח, זה בסדר, רק לא לקום ולא לצעוק ולא כל הדברים האלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, אחמד טיבי הגיש בג"ץ לפגוש את מרואן ברגותי בזמן המלחמה. אני הייתי שם. אדוני היושב-ראש, אחמד טיבי הגיש בג"ץ במהלך המלחמה לפגוש את מרואן ברגותי, ששפוט לחמישה מאסרי עולם. חבר של טרוריסט, ארכי-טרוריסט.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

די, די. נו, עכשיו זו השרה גולן, תני לה לדבר, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה לא רצית להשיב על החוק שלי?

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך הצבעת לחוק של מאיר כהן?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר'ה, תודה רבה. בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא שומעת אתכם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך הצבעת על החוק של מאיר כהן?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אענה לך מייד. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, ועדת השרים הסמיכה את ראשי המפלגות להחליט בנוגע לעמדה בהצעת החוק. שם הוחלט להמשיך עם הליך החקיקה, והממשלה תומכת בחוק. זה לעניין הרשמי, זה בשבילך, ווליד.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בן גביר מתנגד, זה בשבילך.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

בן גביר לא מתנגד, הכול בסדר.

קריאה:

איפה הוא?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בן גביר התנגד בראשי המפלגות.

נאור שירי (יש עתיד):

בן גביר יצא לקצונה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני הדוברת של בן גביר? אני יודעת שהוא לא מתנגד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל הוא התנגד.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אבל הסיעה שלו תכף תצביע פה. נראה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין פה אחד מהסיעה שלו.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תכף, חכה. השר וסרלאוף היה פה, חכה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה? יש פה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אלמוג.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אלמוג כבר שנה לא בסיעה שלו, תתעורר. הוא אפילו לא בקבוצת הווטסאפ שלהם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון, חבר הכנסת דוידסון, אנא, בבקשה. תודה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אבל יש לי משהו לומר בנושא. הנושא הזה הוא גדול ואין לנו מספיק זמן, אבל אני אעשה את זה באמת קצר. באמת יש לי משהו לומר פה, כי אנחנו מבינים שבית המשפט, שהאג'נדה שלו, ככה בכללי, היא לפגוע באנשי ימין, גם פוסל אותם מלרוץ לכנסת.

קארין אלהרר (יש עתיד):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

די, אני מבינה שזה מפריע לחברי הגוש שלכם. תקשיבו, אני מבינה שהרצון הוא לשבת איתם בממשלה, וחלמתם חלומות, מפלגת הגוש והשינוי. אבל שנייה, לא יקרה לכם כלום. קצת, קצת תקשיבו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הפלתם את הממשלה שלו ביחד איתנו.

גלעד קריב (העבודה):

השרה גולן, קיבלנו את הטלפון של מנסור מנתניהו. נתניהו שלח לנו בווטסאפ את הטלפון של מנסור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא מתכוונת להתווכח איתך. חבר הכנסת קריב, עוד מעט יש את החוק שלך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר. קראתי אותך פעם שנייה. עכשיו אתה רוצה פעם שלישית?

גלעד קריב (העבודה):

אמרת שאם זה דיאלוג, זה בסדר. הינה, אני יושב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן, אבל היא לא פנתה אליך.

גלעד קריב (העבודה):

זה רק אם פונים?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן.

גלעד קריב (העבודה):

מאי, תפני אליי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אפנה תכף. אני רק אגיד, כדי שנסתום את הגולל על האופוזיציה, אני באמת מבינה את הרצון שלכם להגן על חבריכם לגוש. אני מבינה, כמו שהיה פה בהצבעה על עופר כסיף, שככה הגנתם והשארתם אותו בכנסת, אני מבינה שהחלומות שלכם היו להיות איתו בממשלה. הכול אני מבינה. גם רואים את זה בהצבעות הקודמות, בהצבעות היום, רואים את הכול. אבל זה לא קפלן, אז תירגעו קצת. תנו לי לסיים להגיד כמה מילים, ותגידו אחרי זה מה שאתם רוצים. תאפשרו לי לדבר. אז באמת יש לי משהו לומר פה, ואמרתי את זה. אמרתי שמכיוון שבית המשפט, האג'נדה שלו היא כל הזמן לפגוע באנשי ימין, הוא פוסל אותם מלרוץ לכנסת בהמצאות של הגנה על הדמוקרטיה. אבל כרגע, חברים, מדובר בתומכי טרור אמיתיים, שמאל קיצוני, רדיקלי, שמעודד ומשתף פעולה עם שונאי ואויבי ישראל. אין לי מושג איך הגוש הזה, שטוען להיותו ציוני, מצדיק את זה. אבל כאן כבר נכנס הפלורליזם. חופש השיסוי הפך לחופש הביטוי. הרי כשד"ר מיכאל בן ארי, שרק היום היה דיון בעניינו, אומר שיש לנו – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

דוקטור?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

דוקטור הרבה יותר משאתה תהיה אי פעם, חבר הכנסת בליאק – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

דוקטור.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

– – הרבה יותר. תשטוף את הפה המטונף שלך לפני שאתה מעלה את השם שלו על השפתיים שלך, עם מה שהוא עשה למען עם ישראל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

קודם כול, בושה שאת שרה בממשלה שאת מדברת בצורה כזאת. את לא ראויה שנייה להיות שרה. כלומניקית.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

– – – כל החיים שלך – – – למען עם ישראל, למען ההתיישבות. אתה כלומניק ולא תגיע אפילו לנעליים שלו – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת – השרה גולן, סליחה, בלי שמות התואר האלה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אומר מה שאני רוצה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אם את תמשיכי להגיד את הדברים האלה את לא תוכלי להמשיך לדבר.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אז אני אומר לך, אני אודיע לך, חבר הכנסת חנוך מלביצקי, שאני אומר מה שאני רוצה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אז אני מסביר לך שבפעם הבאה שאת – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אנחנו נחיה ונראה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

– – תשתמשי בשמות תואר נגד חברי כנסת, זכות הדיבור שלך תסתיים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אז את הצביעות שלך אתה יכול לשמור לגינונים שלך עם חברי הכנסת הערבים ועם השמאל שאתה מדבר איתם ולכל מה שאתה אומר כל הזמן. לא לעצור חברת כנסת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

את רוצה להמשיך?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אמשיך מתי שאני רוצה. חצוף. חצוף.

קריאות:

בושה וחרפה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? תרדי מהדוכן.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כבודי הוא כלום ושום דבר, אבל בפעם הבאה שתשתמשי בשם תואר לאחד מחברי הכנסת, את תסיימי את זמנך פה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

כן? כן? שאני אזכיר לך? נחיה ונראה. נחיה ונראה. אתה לא סגן יושב-ראש שאמרת פה ביטויים – – –

קריאות:

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אוה, קשה, אה? נתתי לכם חומר בעירה, איזה כיף לכם.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי את בכלל? מה את עשית בחיים שלך? מה עשית?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

שיתבייש לו, מה זאת אומרת?

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גולן, סיימת את זכות הדיבור. תודה. נא להוריד אותה למטה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני משיבה בשם הממשלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נא להוריד אותה למטה.

קריאות:

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני משיבה בשם הממשלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נא להוריד אותה למטה. את לא משיבה שום דבר. נא להוריד אותה למטה.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה לראות – – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

די לקרקר, יא קוקוריקו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את לא תדברי אליי ככה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

די, יא קוקוריקו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תרדי מהדוכן, יא בושה. תרדי. את תגידי לי לקרקר? תרדי למטה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש מישהו אחר שרוצה להשיב מטעם הממשלה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

שרה בישראל. היא תגיד לי לקרקר. להתראות. היא תגיד לי לקרקר?

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. תודה. החוצה. תודה. החוצה. תודה. יש מישהו אחר שרוצה להשיב מטעם הממשלה? אין. תודה רבה. חבר הכנסת לפיד, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני אחכה שיירגע.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ששש. נא לשבת. תודה רבה. נא לשבת. בבקשה, אדוני.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אי-אפשר לדבר ככה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

למה לא? חברי הכנסת, אנא. תודה רבה. תודה רבה. חברי הכנסת מיש עתיד, אתם כרגע מפריעים ליושב-ראש הסיעה שלכם לדבר. בבקשה, חבר הכנסת לפיד.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, זה די קשה ככה, עם כל הבלגן שם, ברשותך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שמונח פה לפנינו הוא כמובן לא חוק שקשור באיזושהי צורה לטרור. זה חוק שנועד למנוע מאיתנו להקים ממשלה. זה חוק שאומר: נוריד מהמגרש הפוליטי 20% מאזרחי ישראל, ופתרנו את הבעיה. הרי ברור לגמרי את מי אתם רוצים לפסול. אתם לא תפסלו אף אחד שיכול לשבת בקואליציה שלכם. אם יתברר, למשל, חס וחלילה, שהשר לביטחון לאומי הוא אדם שהורשע בתמיכה בטרור ותולה בסלון שלו תמונה של רוצח המונים, אתם הרי לא תפסלו אותו, נכון? אם יתברר שחברת כנסת ממפלגתו תומכת בטרוריסט שהורשע ברצח של תינוק, אתם הרי לא תפסלו אותה, נכון? כי זה לא באמת חוק נגד טרור. זה חוק להבטחת הרוב של הקואליציה שלכם בכל מצב. זה חוק שאומר: איבדנו ב-7 באוקטובר עשרה מנדטים בסקרים, הם לא חוזרים אלינו, אז נוריד מהכנסת עשרה מנדטים בחקיקה. אם זה לא עובד במשחק הוגן, נעשה מה שאנחנו תמיד עושים כשמצבנו קשה – נרמה. נשנה את הכללים לטובתנו. ואם אתה אומר מילה, אומרים עליך כמובן את הדבר הכי נורא שהם יודעים להגיד על משהו: הוא מגן על ערבים. וככה, בחסות הגזענות והאלימות, אתם הופכים את כנסת ישראל ליציע של לה פמיליה בטדי. למה אתם משקרים? תקראו לחוק הזה בשם האמיתי שלו. השם האמיתי שלו הוא החוק לביטול האופוזיציה. אתם רוצים להעיף מהכנסת תומכי טרור? אנחנו בעד. יש עתיד תניח על שולחן הכנסת את החוק לפסילת תומכי טרור, שיגיד שאם מישהו תומך בטרור ומסית לגזענות, הוא לא יכול להיות כאן; לא יעיפו את הרשימה שלו אבל יעיפו אותו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מי – די.

יאיר לפיד (יש עתיד):

והייתי כמובן קורא לכם להצטרף אלינו, אבל זו לא המטרה שלכם. הרי אתם לא רוצים להילחם בטרור, אתם רוצים להילחם ברעיון שיהיו פה בחירות דמוקרטיות ואתם תפסידו. בזה החוק הזה עוסק. ואופיר כץ יוכל לספר לנכדיו שהוא האיש שסגר את הדמוקרטיה בישראל. הוא יספר להם שכשהוא נכנס לתפקידו כיושב-ראש הקואליציה הייתה דמוקרטיה, אבל הוא טיפל בזה, והממלכה המשיחית והגזענית שבה הם חיים היא מעשה ידיו להתפאר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך להתכנס לסיום.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אז לפחות תגידו את האמת. זה המעט שאפשר לדרוש. זה לא חוק שעוסק בטרור. אין לו שום קשר לטרור. זה חוק שמטרתו לסגור כל אפשרות שמישהו חוץ מכם יקים ממשלה. זה חוק שמוריד משולחן השחמט הפוליטי – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

עוד חצי דקה. – – עשרה מנדטים, וזהו, פתרתם את הבעיה. כל מה שאיבדתם בסקרים בגלל מלחמת 7 באוקטובר – ואגב, זה לא מלחמת התקומה, זה מלחמת 7 באוקטובר – אתם מחזירים בחוק שירסק את הרעיון שיהיו פה עוד פעם אחת בחירות דמוקרטיות שבהן מישהו חוץ מכם יוכל להיבחר. חבורת לוזרים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת כץ, בבקשה.

קריאות:

רון כץ (יש עתיד):

מה זה – – – אופיר כץ דיבר קודם חצי שעה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני ראש האופוזיציה, מה אתה – השאלה היא לא מה אני אספר. מה אתה תספר לנכדים שלך? כשאנחנו באמצע מלחמה, אתה שמרת על אלו שתומכים בפגיעה בחיילי צה"ל. אתה עלית פה לשמור על אותם חברי כנסת שישבת פה ושמעת שהם לא מסוגלים להגיד שחיזבאללה הוא ארגון טרור – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה תספר לילדים שלך, שהיית יו"ר קואליציה בתקופה של – – –

אופיר כץ (הליכוד):

– – וחמאס ארגון טרור. זה מה שתספר לנכדיך – שעליהם שמרת בזמן שמדינת ישראל במלחמה? איך אתה תוכל להסתכל להם בעיניים כשתומכי טרור יושבים בכנסת? כשחיילינו נופלים יום אחרי יום והם תומכים באלו שמפילים אותם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

שקר אחד גדול.

אופיר כץ (הליכוד):

ואתה, בגלל אינטרסים פוליטיים צרים, בגלל המצב הקטסטרופלי שלך בסקרים, אתה עולה לפה בשביל לשמור עליהם? לחזק את הגוש הפוליטי שלך על חשבון חיילי צה"ל? תתבייש.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. שר נוסף, השר קרעי, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כסיף, בפעם הבאה שאתה תחנך חבר כנסת פה בשם תואר, גם אתה תצא החוצה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

רק לך מותר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תברח, תברח, חבר הכנסת לפיד. תברח החוצה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שמעת אותי? עצור, עצור רגע. עצור רגע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תברח, תברח.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כסיף, אני אומר לך שוב שבפעם הבאה – הבנתי. חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

מה עם חוק ההשתמטות, קרעי?

קריאות:

מה עם חוק ההשתמטות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כנסת נכבדה – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה עם ההשתמטות? מה עם חוק ההשתמטות?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – איך יכול להיות שהפכתם לתנועה פוסט-ציונית שיושבת יחד עם חברי כנסת מהרשימות הערביות ויוצאת נגד מדינת ישראל?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה עם חוק ההשתמטות? מה עם חוק ההשתמטות?

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

תומכים בכאלה שהם תומכי טרור. גם בחוק הראשון שעלה כאן במליאה היום וגם בחוק הזה אתם הולכים להצביע יד ביד עם אחמד טיבי ואיימן עודה. תצאו החוצה. אולי תיקחו את עופר כסיף ליש עתיד, יעלו לכם קצת המנדטים. פשוט בושה וחרפה, מה שנהיה מכם. אבל הציבור רואה את זה, יאיר. הציבור רואה איך שאפילו בדברים ערכיים, בדברים שהם לטובת מדינת ישראל בזמן מלחמה, מלחמת התקומה של עם ישראל בארצו – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזו תקומה? איזו תקומה? איזו תקומה? מה תקומה?

מיקי לוי (יש עתיד):

איזו תקומה? אתם ממשלת החורבן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – מלחמת התקומה של עם ישראל בארצו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם ממשלת החורבן. אתם ממשלת החורבן. איזו תקומה? ממשלת החורבן.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת מיקי לוי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מבין שקשה לכם עם זה. קשה לכם להתחבר לרוח העם, לרוח הלוחמים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חורבן, רק חורבן הבאתם. רק חורבן הבאתם על המדינה הזאת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

קשה לכם לראות את הקוממיות הזו, קשה לכם לראות שעם ישראל הולך זקוף בארץ הזו – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

איזה זקוף? על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? תראה כמה הרוגים, תראה כמה מפונים. על מה אתה מדבר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ולכן אתם הולכים ומצביעים נגד חוק שבא להגן על מדינת ישראל. ההצבעה הזאת שלכם תירשם לדיראון עולם, יאיר. בבחירות אתה לא תוכל להכחיש את זה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא, תומך טרור. כאן אתה תומך טרור.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממשלת החורבן. ממשלת החורבן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבריי חברי הכנסת, אני קורא לכם לתמוך בחוק הזה. הממשלה תומכת בו. תודה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

קרעי יושב עם טרוריסטים בממשלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה. מי שיצא יכול להיכנס להצביע. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

סיבוב שני של הצבעות, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

האם יש פה חברי כנסת שרוצים להצביע ולא עשו את זה? אוקיי, תמה ההצבעה. תוצאות ההצבעה: 35 מתנגדים, 61 בעד. החוק עבר. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: הכנסת (הרחבת העילות למניעת השתתפות בבחירות), של חבר הכנסת אופיר כץ, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכנסת – – –

גלעד קריב (העבודה):

ועדת האתיקה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לוועדת הכנסת, לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. ועדת קישוט אולי, לא? הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק סגירה מוחלטת של מעברי הגבול לרצועת עזה (תיקוני חקיקה), התשפ"ד – – –

אופיר כץ (הליכוד):

בסדר, שיעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אוקיי, ההצעה תועבר לוועדת הכנסת לקביעת ועדה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שוב, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק סגירה מוחלטת של מעברי הגבול לרצועת עזה (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תוכנית ההתנתקות אושרה כאן, בבית הזה, באוגוסט 2005. היא אושרה ברוב קולות, 67 קולות, כשרוב סיעת הליכוד הצביעה בעד תוכנית ההתנתקות. כמובן שגם חלק מאותן מפלגות שמרכיבות היום את הקואליציה הצביעו בעד, כולל כמה אנשים שהם דמויות מפתח בממשלה הזאת, שהצביעו בעד תוכנית ההתנתקות. זה שהממשלה הנוכחית מתנגדת – – –

אושר שקלים (הליכוד):

– – – אני רק אתקן אותך – – – אחר כך עברו לקדימה. לא אנשי ליכוד. תבדוק את האנשים.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

לא. סליחה, מי שהצביע בעד היה ראש הממשלה בנימין נתניהו; מי שהצביע בעד זה שר החוץ ישראל כץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה היה בסבב הראשון.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

מי שהצביע בעד הוא היועץ לביטחון לאומי צחי הנגבי. אלה האנשים שהצביעו בעד. רוב סיעת הליכוד הצביעה בעד.

אושר שקלים (הליכוד):

צחי הנגבי עבר לקדימה. הוא עבר אחר כך לקדימה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אבל זה שהממשלה הנוכחית כרגע מתנגדת, הממשלה הנוכחית, אושר, כרגע מתנגדת להצעת החוק הזאת, זה רק אומר שזה באמת אותו קו מחשבה. לא למדו כלום.

קריאה:

היית יכול להיות שר ביטחון – – –

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

מה שאני יכול להגיד לך – ולא הייתם בבית הזה – שאני זוכר את כל התהליכים. כל שבוע, כל יום, כל חודש – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת סובה, אתה מפריע לחבר הכנסת ליברמן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

רק אומרים לא, לא, לא. כבר נמאס לשמוע את ה"לא" הזה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אותו ליברמן – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, תודה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

מה שחשוב, למי שלא זוכר, זה איך התגלגל הסיפור של ההתנתקות ומה היה ההיגיון. אני אנסה לשחזר לפחות ממה שאני זוכר ומה שאני חוויתי בעצמי. בפעם הראשונה, ב-18 בדצמבר 2003, בכנס הרצליה, נאום הרצליה, הוא מסרטט את המתווה של אותה תוכנית התנתקות; אחרי חודש וחצי, ב-2 בפברואר, בריאיון לעיתון הארץ ליואל מרקוס הוא כבר מסרטט שהכוונה לפנות 17 יישובים ברצועה ושלושה יישובים בשומרון; ב-14 באפריל 2004 יוצא מכתב לנשיא בוש, אחר כך מהנשיא בוש בחזרה, שהוא מסביר את ההיגיון; ב-6 ביוני 2004, החלטה 1996, הממשלה מאשרת את תוכנית ההתנתקות; ב-26 באוקטובר 2004 – הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות. החוק אושר ברוב של 67 חברי כנסת. אבל גם ח"כים מש"ס, גם מיהדות התורה, הצביעו כמובן בעד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא. ש"ס לא הצביעו. ש"ס הצביעה נגד.

קריאות:

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

סליחה. ב-15 באוגוסט 2005 – השלמת גירוש היהודים. ב-15 באוגוסט הממשלה השלימה את תהליך גירוש היהודים מגוש קטיף. מה שיותר מעניין – ב-28 באוגוסט 2005 אושר בממשלה שינוי הנספח הצבאי להסכם השלום עם מצרים. בניגוד לאותו הסכם, ובהתאם לאותה החלטה, מדינת ישראל הסכימה לפריסת 750 חיילי משמר הגבול המצרי המצוידים בנשק כבד, כולל מטולי 7-RPG, ב-31 רכבים משוריינים מסוג פהאד, ארבע ספינות סיור ושלושה מסוקים. כלומר, המצרים התחייבו לשמור על ציר פילדלפי בתמורה לשינוי הנספח הצבאי. ההסכם אושר ב-31 באוגוסט 2005, וב-12 בספטמבר התפנו כוחות צה"ל מציר פילדלפי אל כרם שלום במה שקרוי מבצע "אשמורת אחרונה". בנאומו בכנס הרצליה הסביר אריאל שרון, ואני מצטט: "מטרתה של תוכנית ההתנתקות היא להפחית ככל הניתן את הטרור ולהעניק לאזרחי ישראל את מרב הביטחון. תהליך ההתנתקות יוביל לשיפור רמת החיים ויעזור לחזק את הכלכלה בישראל"; "תוכנית ההתנתקות נועדה להעניק מקסימום ביטחון וליצור מינימום חיכוך בין ישראלים ופלסטינים". לקראת הסוף קבע שרון: "אני רוצה להדגיש כי תוכנית ההתנתקות היא מהלך ביטחוני ולא מהלך מדיני". גם הצעת החוק הזאת היא מהלך ביטחוני ולא מדיני. עוד היבט חשוב מאוד שחייבים לציין הוא בהחלטת ממשלה 1996 מתאריך 6 ביוני 2004. כך צוין שם: "השלמת התוכנית תשלול את תוקפן של הטענות כנגד ישראל בדבר אחריותה לפלסטינים ברצועת עזה". הצעת החוק הנוכחית נועדה להסיר כל אחריות של מדינת ישראל ממה שנעשה ברצועת עזה. בכלל, מבחינה מוסרית, האם מישהו מעלה על דעתו שבזמן מלחמת העולם השנייה בעלות הברית היו מספקות לגרמניה הנאצית תרופות, מזון, דלקים, סחורות? מי מעלה את זה על דעתו? זה שאנחנו עושים את זה, זה פשוט דבר מטורף. יש פה גם כמובן סעיף שתוכנית ההתנתקות נועדה להוביל לאפס פועלים פלסטינים בתוך מדינת ישראל. מדינת ישראל התכוונה לפתח באמצעות גורמים בין-לאומיים אזורי תעסוקה בתוך יהודה ושומרון, בתוך רצועת עזה. כל מה שהרשות הפלסטינית, אגב, עשתה – היא בדיוק חנקה כל אפשרות לפתח מקומות תעסוקה בתוך יהודה ושומרון ובתוך רצועת עזה. אני זוכר, אדוני היושב-ראש, כשר הביטחון אני הצעתי – כשפולי מרדכי היה מתאם פעולות הממשלה בשטחים ורוני נומה היה אלוף פיקוד מרכז, אמרנו: בואו נפתח באזור תרקומיא אזור תעשייה לפלסטינים, שלא יבואו לישראל. הרשות הפלסטינית עשתה כמובן הכול כדי להכשיל את המהלך הזה. יתרה מזאת, אמרתי: בואו נעשה מחווה, נבנה עשרה מגרשי כדורגל בתוך כפרים פלסטיניים, שהילדים הפלסטינים, במקום לזרוק אבנים, ישחקו כדורגל. היינו מוכנים להקים את זה על חשבוננו. כמובן, הרשות הפלסטינית טרפדה את זה. לכן, מה שאנחנו צריכים לעשות: א. כמו ששרון התכוון, להוריד חיכוך בין ישראלים לפלסטינים לאפס. אנחנו צריכים באמת לנסות ולשפר את תנאי הכלכלה במדינת ישראל, ואנחנו צריכים להוריד מעצמנו כל אחריות על הנעשה ברצועת עזה. יש 22 מדינות של הליגה הערבית. יש את מצרים – שייקחו אחריות. אין בעיה לספק דרך נמל אל-עריש, למשל. למה אנחנו צריכים להעמיד את נמל אשדוד להעברת סחורות לפלסטינים בתוך רצועת עזה? בנמל אל-עריש אין יותר מדי עבודה – שיעבירו את כל הסחורות דרך אל-עריש. יש להם מעבר. יש להם שני מעברים, בעצם: יש להם את מעבר רפיח ויש להם עוד מעבר. שישתמשו במעברים האלה. מעבר סלאח א-דין. מדינת ישראל חייבת להוריד מעצמה כל אחריות. מה שאנחנו כן חייבים לעשות במקביל זה לאפשר חופש פעולה מבצעי מוחלט עבור מדינת ישראל, עבור צה"ל, בתוך רצועת עזה. התייחסות לרצועה חייבת להיות כמו התייחסות לכל מדינת אויב: פשוט מזהים התארגנות חבלנית – פועלים מהאוויר, ואם צריך פשיטות נעשה פשיטות, גם פעמיים בשבוע, בדיוק כמו שאנחנו פועלים בטול כרם או בג'נין. כל הגישה הזאת שאנחנו גירשנו את כל היהודים, הרסנו את כל היישובים ועשינו מהלך התנתקות חד-סטרי, זה דבר מעוות. הערה אחרונה: אני שומע הרבה דיבורים שהרשות הפלסטינית צריכה לקחת אחריות. הרשות הפלסטינית קיבלה מאיתנו אחריות ב-15 באוגוסט 2005, כשהרשות הפלסטינית הייתה בשיא. אחרי שנתיים, פחות משנתיים, הם איבדו כל שליטה ברצועת עזה, ומי שהשתלט היה חמאס. לדבר על כך שהרשות הפלסטינית היום, כשהיא כמעט לא קיימת, מסוגלת לנהל את רצועת עזה – אלה אנשים שפשוט מנותקים מן המציאות ומן העובדות בשטח. היחידים שיכולים וחייבים לקחת אחריות הם הליגה הערבית, ואין שום סיבה שמדינת ישראל תמשיך לספק חשמל, מים, דלקים או סחורות לרצועת עזה. אני מאוד מקווה שגם אנשי הקואליציה, בניגוד לעמדת הממשלה, יתמכו בהצעת החוק הנ"ל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. השר קרעי, אתה מציג את עמדת הממשלה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איזו אחיזת עיניים. תראו את הכותרת: הצעת חוק סגירה מוחלטת של מעברי הגבול לרצועת עזה. סגירה מוחלטת. אבל אם הקשבתם לחבר הכנסת ליברמן וקראתם את דברי ההסבר, מה הוא אומר? נמל אל-עריש במצרים יכול להוות תחליף, והחשמל, הדלק והסחורות ייכנסו דרך מעבר רפיח. על מי אתה עובד, חבר הכנסת ליברמן? אתה רוצה שנפקיר את מעבר הסחורות? שלא נפקח על מה שנכנס? איך אמרת? מדינות ערב ייקחו אחריות? מה, אנחנו השתגענו? זאת הבשורה שבאתם להביא כאן בהצעת החוק הזו? אני באמת באמת מנסה להבין מה רוצים מאיתנו חברי הכנסת של ישראל ביתנו בהצעת החוק הזו ולא מצליח להבין. אגב, אני מחזיק את התשובה ששר הביטחון הכין לכם, והוא כנראה לא קרא מספיק לעומק את הדברים, כי התגובה שלו אומרת: חייבים להעביר סיוע הומניטרי – זו החלטת הקבינט ואלה החובות הבין-לאומיות שלנו. אבל אתם אומרים להמשיך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

התשובה של שר הביטחון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש תשובה של שר הביטחון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא לא לא, אני לא חייב. אם שר הביטחון רוצה להשיב, הוא יכול להגיע לפה בעצמו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה מדבר בשמו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא מדבר בשמו. אני מדבר בשם הממשלה, חבר הכנסת סובה. אמרתי שיש כאן תשובה של שר הביטחון, אבל הוא כנראה לא קרא לעומק את הדברים שלכם, אחרת הוא היה משיב כמו שאני משיב ואומר: מה אתם רוצים מהחיים שלנו, חברי הכנסת של ישראל ביתנו? אתם רוצים לנהל לוגיסטית את הכנסת הסיוע? אתם לא סומכים על צה"ל בעניין? מילא הייתם מגיעים ואומרים: תעבירו חוק שהממשלה, שצה"ל, חייבים לוודא שסיוע הומניטרי לא הגיע לחמאס. אפשר להבין אתכם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא עושים את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אתם אומרים שכן. עכשיו עמד כאן ליברמן ואמר: הסיוע ההומניטרי ימשיך להיכנס דרך מעבר רפיח, רק לא דרך נמל אשדוד. זה מה שאתם אומרים. תקרא את דברי ההסבר, אני אקריא לך: מטרת הצעת החוק להביא לסגירת כלל מעברי הגבול לעזה כך שמדינת ישראל לא תספק סחורות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, כי כרגע אתה אחראי לסיוע, אתה מכניס את הסיוע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, זה לא אני שמביא סיוע. אני מאפשר להכניס סיוע. אני מפקח על הכנסת הסיוע. אני מנסה לוודא שהסיוע לא יגיע לידי מחבלי החמאס. מה אתם מציעים?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

צעצועים, סיגריות אתה מכניס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם אומרים – תקרא את דברי ההסבר שלכם, חבר הכנסת פורר: נמל אל-עריש במצרים יכול להוות תחליף, ואילו החשמל, המים, הדלק והסחורות יכולים להיכנס דרך מעבר רפיח. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? שהכול ייכנס בלי פיקוח?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שאתה לא תכניס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

להפך. למה? אני רוצה שאני אפקח. אתה רוצה שהסיוע ימשיך להגיע לידי מחבלי חמאס? זה מה שאתה עושה בהצעת חוק שלך, שהסיוע יגיע ישירות לחמאס.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

למה – – – שלא נכניס סיוע. את זה אתה לא מבין? העולם הערבי לא רוצה להכניס סיוע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

העולם הערבי הוא זה שמביא את הסיוע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה אתה שמאשר הכנסת סיוע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו לא מביאים סיוע, מדינת ישראל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בטח שמביאים סיוע. זה על הראש שלך ועל ממשלת ישראל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אגב, עוד משהו: מה אתם מוסיפים בחוק באופן מאוד מאוד פופוליסטי? לא תינתן קצבה לתושבי עזה. כל הכבוד לכם. לא תינתן קצבה. איזה קצבאות מדינת ישראל נותנת היום לתושבי עזה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ביטוח לאומי משלם להם קצבאות, לתושבי עזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לתושבי עזה?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

כן. כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה לא משלם לתושבי עזה, אתה משלם לכאלה שהיו בישראל ואולי עכשיו נמצאים בעזה, לא תושבי עזה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא, לא, אתה משלם. אתה משלם קצבאות לעזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזה קצבאות אתה משלם לעזה? למי בדיוק אתה משלם שם? לחמאס אתה משלם קצבאות?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה משלם קצבאות למחבלים, תקרא את התשובה של – – – בנושא הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נכון. זה לא נכון למחבלים, ולא נכון לחמאס, די.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אנחנו משלמים קצבאות, את מבינה את זה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת מלינובסקי, חברת הכנסת מלינובסקי, חברת הכנסת מלינובסקי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זה חוק שלי. שאלה שלישית – זה נכון, אנחנו משלמים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חמד, תרגיע אותה קצת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה משלמים? מביטוח בריאות? מממנים שם את בית החולים שיפא? מה אתה משלם להם? למי? לכאלה שהם לא תושבי ישראל? לכאלה שהם תושבי ישראל. אני מתקשה להאמין שמשלמים קצבאות ביטוח לאומי לתושבי עזה, אני לא מתכוון לזה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא לא יודע שהממשלה שלך מעבירה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את זה אני יודע, מה שאתם מנסים לעשות עם מעבר הסחורות – להגיד: בואו לא נפקח, ניתן לעולם להכניס חופשי-חופשי דרך מעבר רפיח. זה מה שאתם כותבים בהצבעה שלכם. מילא הייתם באים ואומרים שסיוע לא יגיע לידי מחבלי החמאס. בואו נפרק את עזה לקנטונים, לרבעים, נדאג שסיוע לא יגיע למקומות מסוימים כדי שמחבלי החמאס ימותו, יתמוטטו שם – אלה דברים שאנחנו אומרים במלחמה כבר חודשים. אבל מה אתם באים ואומרים? תנו לחמאס את מה שהוא רוצה חופשי-חופשי. זו הצעת חוק שבאה להגן על מדינת ישראל? בחייכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת ליברמן, אתה מעוניין להשיב, אני מבין.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אני מצטער שלשר אין מושג על מה הוא מדבר. גם עכשיו 90% מהברזל והמלט, שאיתם החמאסניקים בנו מנהרות, באו דרך מעברים במדינת ישראל. אדוני השר, אנחנו לא מפקחים על מה שנכנס לסוריה, וההתייחסות שלנו לסוריה היא כאל מדינת אויב, וכשאנחנו מזהים שם משהו אנחנו פועלים. אותו דבר לגבי רצועת עזה: אנחנו חייבים להסיר כל אחריות על כל מה שנעשה, והתייחסות שלנו לרצועת עזה – כמדינת אויב. אמרתי, וזה כתוב גם בהסבר להצעת החוק: אנחנו באמת משאירים לעצמנו חופש פעולה מבצעי עבור צה"ל. ברגע שמזהים שם התארגנות – פועלים. אבל גם כל הכלים המכניים וכל הרכבים שאיתם המחבלים נכנסו ב-7 באוקטובר לתוך מדינת ישראל, רובם עברו במעברים שלנו – אותם רכבים, אותו ברזל, אותו מלט – וגם כשיתחיל השיקום של רצועת עזה ברור שכל הברזל והמלט קודם כול ילכו למנהרות ולהתעצמות. המסכנים של עזה לא יראו כלום מכל הסיוע הבין-לאומי. הערבים לא תורמים כלום לרצועת עזה. כל הסיוע, אדוני השר, בא מגופים בין-לאומיים, לא ממדינות ערב. ולכן אנחנו פה צריכים להתנתק. כמו שאנחנו חייבים לנתק בין עזה ליהודה ושומרון. אין שום סיבה לשמר את המנגנון הזה ואת המעבר הבטוח. אנחנו פשוט באמת במהלך אחד משיגים שני דברים: ניתוק בין עזה ליהודה ושומרון וניתוק או הורדת כל אחריות של מדינת ישראל למצב ההומניטרי, המדיני, הפוליטי, בתוך הרצועה. אני מקווה שבסוף המהלך הזה, אנחנו באמת נגיע ל-end game והליגה הערבית תיקח את האחריות, אבל לא אנחנו. אסור לנו. זאת גם הייתה הכוונה, זה גם בדברי ההסבר של אריק שרון בנאומו, גם במכתבים שלו וגם בראיונות שלו – להסיר כל אחריות ממדינת ישראל לכל מה שנעשה שם. כרגע אין לנו ברירה. להמשיך בטרלול הזה, שאנחנו נושאים באחריות למצב ההומניטרי, שאנחנו אחראיים להכניס לשם סיגריות ודלקים – את זה פשוט הדעת לא סובלת. לכן אני חושב שהצעת החוק היא הכי נכונה מבחינה ביטחונית, וגם מבחינה אנושית. בטח ובטח אנחנו משלמים שם ביטוח לאומי ומעבירים כספים. עד 7 באוקטובר 17,000 עזתים עבדו במדינת ישראל, וכל הניכויים הועברו חזרה. אני כבר לא מדבר על זה שאותם פועלים שנכנסו אספו את כל המל"מ – את כל המודיעין – והעבירו את זה לחמאס. ולכן חייבים להתנתק, חייבים לנתק את מדינת ישראל מרצועת עזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה, הצבעה על הצעת חוק סגירה מוחלטת של מעברי הגבול לרצועת עזה(תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024. הצבעה. נפל. עצור. נעשה שמית. אופיר, המערכת – לא, זה תקוע. איך את רוצה לעשות את זה, גברתי? אז נעשה את זה בהרמת יד, ויקראו בשמות של מי שמצביע בעד ונגד. מי בעד הצעת החוק? שירים את ידו. עוד פעם. יש בלגן, עליי הבלגן. אנחנו נתחיל מחדש. תעשו מחדש. אני לא רוצה לעכב פה את כולם. מי שבעד הצעת החוק ירים את ידו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תגיד את השמות ואנחנו נספור אותם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת חמד עמאר; יוליה מלינובסקי; שרון ניר; אביגדור ליברמן; עודד פורר; יבגני סובה. יש עוד מישהו שבעד? שישה. מי שנגד ירים את ידו: אחמד טיבי; איימן עודה; ווליד טאהא; ואליד אלהואשלה; אימאן ח'טיב יאסין; עאידה תומא סלימאן; עופר כסיף; יוסף עטאונה, גלעד קריב; יאסר חוג'יראת; חנוך מלביצקי; השרים גמליאלי וקרעי, לוין וברקת; חברי הכנסת כץ; ואטורי; אבוטבול; וולדיגר? מיכל? חברת הכנסת וולדיגר, את נגד? את רוצה להצביע? נגד? מה את? נמנעת? אז את לא נגד? היא נגד. חבר הכנסת פוגל; טייב; בצלאל; דלאל; חבר הכנסת אילוז, אתה מצביע או לא מצביע? גם אתה נגד; סעדה; קלנר; אזולאי; גוטליב; עטייה; עמית הלוי; צגה מלקו; אושר שקלים; ששון גואטה; מישרקי; משה סולומון; ישראל אייכלר; אביחי בוארון, אתה מצביע? בוארוןף אתה נגד? מושיאשוילי; פינדרוס; רוט; צבי ידידיה סוכות; חבר הכנסת ברוכי, אתה נגד? חבר הכנסת אליהו ברוכי. יש מישהו שהצביע ולא קראתי בשמו? זהו. אנחנו נמשיך ונודיע את התוצאות הרשמיות לאחר מכן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, לא באתי לכאן להתריס – –

טלי גוטליב (הליכוד):

באת ועוד איך להתריס.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – אלא להציע את ההצעה החשובה ביותר לא רק עבור העם הפלסטיני, אלא עבור בני שני העמים.

אריאל קלנר (הליכוד):

אין עם פלסטיני.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

השאלה הזאת עומדת בפני שני העמים מלפני מאה שנה עד עכשיו. אין ספק שהעם הפלסטיני משלם את המחיר הכבד ביותר, אבל אין גם ספק שהחברה הישראלית משלמת מחיר יקר כתוצאה מהכיבוש הארור הזה. נכון שההצעה הזאת באה בעיקר לשחרר את העם הפלסטיני מעול הכיבוש – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שילכו לירדן – – – לשבע מדינות ערב.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – אבל היא בעצם באה לשחרר את בני שני העמים – –

אושר שקלים (הליכוד):

אין שני עמים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין שני עמים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – מהכיבוש הזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

המדינה הפלסטינית קיימת ומוכרת על ידי 146 מדינות בעולם, כלומר על ידי 88% ממדינות העולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יכול ללכת לירדן, לסוריה וללבנון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה לכולם. תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

עוד פעם, היא מוכרת על ידי 88% ממדינות העולם, ו-12% הנוספים, כל מדינה, כל מדינה, לא רק ארצות הברית, אנגליה, צרפת, גרמניה, גם מיקרונזיה – כולן אומרות שהן תומכות ב-Two States Solution – אנחנו תומכים בפתרון שתי המדינות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תהיה מדינה פלסטינית. לא תהיה מדינה פלסטינית. לא תהיה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כלומר, 100% של מדינות העולם, אם זה בצורה רשמית, כמו ה-88% – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מדינת ישראל בארץ ישראל היא מדינת היהודים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – או אם השאר שאומרות שזה הפתרון שאמור להיות. לפני שבוע, אפילו שלושה ימים, הייתי באנגליה. יש שם מהפך עמוק בקרב העם האנגלי. לפי סקרי דעת קהל, כ-80% מהעם האנגלי תומך בהקמת מדינת פלסטין. 80% מהעם האנגלי. ואני בטוח שעוד כל מדינות העולם יכירו, ואני בטוח בזה שהכנסת פה בעוד כמה שנים בודדות תכיר במדינת פלסטין, כי אין מנוס, אין דרך אחרת.

קריאות:

קריאה:

לא יקום ולא יהיה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה לכולם. תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זהו הנושא החשוב ביותר בחיי.

קריאה:

בחלומות שלך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זהו הנושא החשוב ביותר – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הנושא החשוב בחייך זה להיות חבר של ג'יבריל רג'וב.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – בחיי כל שוחרי השלום האמיתי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

גם בישראל וגם בכל העולם. הסוגיה הפלסטינית במאה ה-21 נהייתה לסמל של החירות בעולם כולו. עוד פעם, הסוגיה הפלסטינית במאה ה-21 נהפכה לשאלת החירות עבור כל עמי העולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה פלסטינים? שמחזיקים את החטופים שלנו? שמחזיקים את החטופים שלנו?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מי שמבודד פה זה לא אני.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת גוטליב, תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מי שמבודד פה זה אתם. אתם מבודדים, לא אני. אני ו-88% ממדינות העולם נמצאים באותו כיוון.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – תומכת הטרור הראשונה – – – שחמאס מעסיק – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתם המבודדים.

טלי גוטליב (הליכוד):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בדיוק כמו דרום אפריקה במאה ה-20, הממשלה הזאת הופכת במאה ה-21.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב. עצור, רגע. עצור, רגע. חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, אנא, חזרי למקום. חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב. חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי, אתה לא יכול לעשות את זה. אתה לא יכול לעשות את זה. אתה לא יכול להתנהג ככה. חברת הכנסת עאידה, שבי בבקשה במקום. שבי בבקשה במקום. שבי בבקשה במקום. חבר הכנסת עטאונה, אתה לא יכול לגשת אליי. גש ושב במקום. שב בבקשה במקום. אני לא רוצה להוציא אתכם. אני לא רוצה להוציא אתכם. אני לא רוצה להוציא אתכם. אתם תחייבו אותי להוציא אתכם? תודה רבה. שבו במקום. שבו במקום.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היא מגיעה אלינו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

האמת, חייב להגיד לכם שאני מבין את הכעס שלכם. באמת. אני מבין את הכעס הזה. יש עם שנאבק – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא, אתה לא יכול לדבר ככה. אתה לא יכול לדבר ככה, עם המילים האלה. לא לא לא לא. זה לא. לא תהיה השפה הזאת פה. לא תהיה. בינתיים אני עוצר לך את הזמן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל היא עושה את זה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה לא יכול. אני אומר לך את זה שוב, בפעם הבאה, ואני אומר את זה שכולם ידעו ואף אחד לא יגיד "לא אמרתי": שמות תואר שיתחילו להשתמש פה כלפי אנשים – יצאו החוצה. לא יהיו פה שמות תואר. לא יהיו. לא רק ערבים. לא קשור לדת, לא קשור לגזע ולא קשור למין. מספיק, מספיק עם זה כבר. די, די. חברת הכנסת גוטליב, אנא, שבי.

טלי גוטליב (הליכוד):

היא אמרה שעוד לא ראיתי מה זה טרור. האישה המסוכנת הזאת אמרה לי שעוד לא ראיתי מה זה טרור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנא, שבי. תודה, תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני כבר ארבע דקות לא מדבר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, בבקשה, מספיק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אל תקרא אותה לסדר אף פעם. אף פעם. תקרא לסדר רק פה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טיבי, אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? להזכיר מה אתה אמרת לה עכשיו, שהכול הגיע? באמת, די.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היא הגיעה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טיבי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה. חברת הכנסת תומא סלימאן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת טאהא, תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני חייב להגיד שאני מבין אתכם. אני מבין את הכעס הזה. העם הפלסטיני יותר ממאה שנה מול כוחות אדירים, והוא נאבק ונאבק ונאבק ולא מרים דגל לבן. אני כל כך מעריך את העם האדיר הזה, העם הפלסטיני. כל כך מעריך. מאה שנה מאבק אחרי מאבק אחרי מאבק אחרי מאבק, לא מרים דגל לבן.

אושר שקלים (הליכוד):

טרור אחרי טרור אחרי טרור.

יוסף טייב (ש"ס):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה עם שמגיע לו לא רק כל – – – אלא המדינה היפה ביותר בעולם.

אושר שקלים (הליכוד):

לך הביתה. אתה לא מתבייש?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני תומך בהקמת מדינת פלסטין מארבע סיבות. הסיבה הראשונה, בהיותי בן אדם, בהיותי רודף צדק, יש עם – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור, תומך טרור.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – שנאנק תחת כיבוש. הילדים, הבנים, הבנות, הטף, הזקנים. תתביישו לעצמכם.

אושר שקלים (הליכוד):

שב בשקט. שב.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תתביישו, תתביישו.

קריאות:

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

עם שנאנק תחת כיבוש ולא מרים דגל לבן, מגיעה לו זכות להגדרה עצמית. נקודה.

אושר שקלים (הליכוד):

תהיה כפרה על חיילי צה"ל, יא תומך טרור.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הסיבה השנייה, בהיותי חלק מהעם הזה, כמה אני גאה שאני פלסטיני. כמה אני גאה שאני חלק מהעם הזה, שנאבק למען חירותו, שהוא נמצא בצד הנכון של ההיסטוריה, מול הכיבוש ומול הכובשים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הסיבה השלישית, בהיותי אזרח במדינת ישראל – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

נסדר לך סוף שבוע בעזה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – אני רואה מה קורה לחברה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה הכסף שהיית מעביר – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – אני רואה את תוצאות הכיבוש, אני רואה את תוצאות הכיבוש על כל משפחה ומשפחה. אני רואה איך זה משחית את החברה הישראלית. אני רואה איך המרחב הדמוקרטי מצטמצם יום אחרי יום.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

זה הבית שלנו – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני רואה גם את האפליה כנגד הנשים כחלק מהכיבוש, כי המלחמות והכיבוש מחזקים את הגבר על חשבון הנשים.

קריאות:

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני רואה את האלימות הגואה בקרב החברה הישראלית. אני רואה איפה הכסף שאמור להגיע לשכבות המוחלשות – איך הוא מועבר לצבא, למה שנקרא "ביטחון למתנחלים". בהיותי אזרח, אני נאבק נגד הכיבוש הארור הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין פה שום כיבוש.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד "כיבוש ארור". אתה לא תגיד "כיבוש ארור".

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

והסיבה הרביעית, בהיותי אזרח ערבי פלסטיני בתוך המדינה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

רד כבד. רד. רד מהמליאה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – 76 שנים, אני וההורים שלי והעם שלי, אזרחים בתוך מדינה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מי זה העם שלך?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – שמדכאת את העם שלנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה בשמאל. ישראל זה העם שלך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

איך אפשר לבנות יחסים נורמטיביים בין יהודים לערבים?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אתם – – – את העם שלכם.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מכל הסיבות הללו אני נאבק נגד הכיבוש הארור הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מסכימה שהוא יגיד את המילים "כיבוש ארור". אדוני היו"ר, הוא לא יגיד "כיבוש ארור". הוא לא יגיד "כיבוש ארור". אדוני היו"ר, הוא לא יגיד "כיבוש ארור". אתה לא תגיד "כיבוש ארור".

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש לנו תפקיד היסטורי. אנחנו, האזרחים הערבים, יש לנו תפקיד היסטורי. אני מבין את הצעת החוק של כץ, שרוצה לעשות דה-לגיטימציה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד "כיבוש ארור", אתה לא תגיד "כיבוש ארור" ותישאר פה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – כי הוא רוצה למנוע את התפקיד ההיסטורי שלנו לשים את המשקל שלנו נגד הכיבוש ולמען השלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, הוא אומר "כיבוש ארור". הוא לא יגיד את המילים האלה פה. אתה לא תגיד את זה כאן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הכיבוש ארור וגם הממשלה הזאת ארורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד "כיבוש ארור". לא תגיד פה "כיבוש ארור".

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב, נא לאפשר לדבר.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד פה "כיבוש ארור".

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש לתפוס את מקומך. תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה לסכם. אני מסתכל עליכם ואני רואה כמה אתם חלשים, חלשים, חלשים.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד, רד. עבר הזמן. רד למטה. רד למטה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תוריד אותו. אתה ביקשת – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כל העולם בצד הנכון של ההיסטוריה, ואתם מבודדים. עוד תקום מדינת פלסטין.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תוריד אותו. הוא לא צריך להיות פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יגיד "כיבוש ארור".

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתה ביקשת לעשות מילואים, תוריד אותו.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת כהן. נא תפסו את מקומותיכם. נא לאפשר לו לדבר. הוא קיבל זמן לדבר, תאפשר לו לדבר.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת כהן, תודה רבה. אני מבקש להזמין את השרה מאי גולן להשיב בשם הממשלה. בבקשה. עשר דקות. זה שלך, תעשי מה – – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה. רק לפני שאני אתחיל לענות על הצעת החוק, אני מבינה שמאוד התרגשו פה מהסוס הטרויאני שישב כאן לפניי, סגן היושב-ראש שישב כאן לפניי, שהיה פה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה הדיבור הזה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

כנראה שהריצה המשותפת עם יש עתיד בבחירות הקודמות – – –

היו"ר משה סולומון:

השרה מאי גולן – – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

הוא לא פה.

היו"ר משה סולומון:

הוא סגן יושב-ראש הכנסת, לא ראוי להגיד את זה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

סגן יושב-ראש הכנסת אמר עליי דברים. בסדר, אני ממשיכה.

היו"ר משה סולומון:

אני לא הייתי פה, ולא ראוי להגיד את זה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

זה היה דברים מאוד לא ראויים. בבחירות הקודמות כנראה הריצה עם יש עתיד ברשימה משותפת העלתה בו קצת געגועים חזרה הביתה. כמו ששמתם לב ואתם מבינים, הוא כבר לא פה, ואדוני היושב-ראש שיושב פה עכשיו, אני מבקשת שתדאג, בניגוד לקודמך, שהפעם לא יהיו פה טיפופים על השולחנות של האופוזיציה, והם יבעירו כאן נתיבים ויקללו ויגדפו ויגידו לי דברים מזעזעים ואיכשהו היושב-ראש לא ישמע את זה, כאילו הוא לא שומע, אבל כשאני אענה ואעז להגן על עצמי, אז הוא יוריד שרה, כשהיא מעיזה להגן דווקא על המחנה שלי, על ראש הממשלה ועל כל מה שצודק במדינה הזאת. בושה, מה שהיה כאן לפני כמה דקות. זה לא יחליש אותי, זה לא יאט אותי, אבל בושה וחרפה, וגם כך חושבים כל המחנה הלאומי, והטלפון שלי התפוצץ מרוב הודעות. הלאה. ואני באמת מבקשת מכם, השותפים של כסיף, להפסיק להפריע. באמת, כאן זה לא קפלן, אתם יכולים להיות רגועים.

נאור שירי (יש עתיד):

ואוו, חזרת על הבדיחה פעמיים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

שלוש. תכף שלוש.

נאור שירי (יש עתיד):

כולם נקרעו.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אם הם מפריעים לי – אני מבקשת ממך, אני לא רוצה לצעוק, והם מבזבזים לי את הזמן.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, גברתי השרה, אני אנהל את הישיבה, וככל שאני אוכל, אאפשר לך לשאת את דברייך.

נאור שירי (יש עתיד):

את כולה שרה, תורידי שנייה ווליום.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נתבקשתי על ידי הממשלה להשיב על הצעת החוק להקמת מדינת טרור לצד מדינת ישראל של חברי הכנסת הבאים, שכמו שכבר בטח מבינים, הם לא בדיוק חובבי ציון, אז להלן קצת, קצת מהפנינים של מגישי הצעת החוק. חבר הכנסת איימן עודה, שהיה ונאם פה, קבע שחסן נסראללה הוא דוגמה ומופת של הקרבה; שאסד עובר מהצלחה להצלחה. רוצחי ילדים, כן? אלה האילנות הגבוהים שאליהם הוא נושא את עיניו. עוד אמר חבר הכנסת עודה, על רצח בני הזוג הנקין – הם מפריעים לי, היושב-ראש, אני לא שומעת את עצמי. אני לא רוצה לצעוק, ואני מבקשת שתוסיף לי בזמן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

תמשיכי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני שמחה שזה מצחיק אותך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה מצחיק.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אז תצחקי, תצחקי.

נאור שירי (יש עתיד):

זה מצחיק, ההתנהלות הזאת.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תצחק גם אתה.

היו"ר משה סולומון:

חברים, חברים, נא לאפשר לשרה.

נאור שירי (יש עתיד):

עוד מעט גם תגידי שאי-אפשר לצחוק.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא אסרתי עליך לצחוק.

נאור שירי (יש עתיד):

את שרה במדינה. אסור לצחוק?

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה. עוד אמר חבר הכנסת עודה, על רצח בני הזוג הנקין מול ילדיהם: זה לא טרור. רצח של הורים מול ילדיהם. הוא גם יצא מביקור בכלא של רוצח היהודים ברגותי ואמר: יצאתי משיחה עם מנהיג הדומה לי בדעותיו הפוליטיות. אני רוצה שתבינו שאת זה הוא אמר על מי שנשפט לחמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנה על רצח יהודים, אז שיהיה ברור שזה המנהיג שלו, ועל זה הוא מקבל כסף במדינת היהודים, בחסות בג"ץ והתקשורת המלטפת, שמכרה לנו אותם בעטיפה של דובוני אכפת לי. הלאה. עוד מגישה של הצעת החוק הזאת, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אמרה: אני לא אקרא לחמאס ארגון טרור. מי שאנס, רצח, שרף, שחט, חנק, ביתר, הכול, הם לא ארגון טרור. בשבילה הם כנראה "אחים לנשק".

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

על הגיס החמישי, עופר כסיף, חבל להכביר מילים. אני לא שומעת את עצמי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו שומעים אותך, השרה.

היו"ר משה סולומון:

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא שומעת את עצמי.

היו"ר משה סולומון:

זה סביר מאוד במליאה. זה מה שקורה בכל מליאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו שומעים, השרה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

על הגיס החמישי עופר כסיף באמת חבל להכביר מילים. רק אתמול העז תומך הטרור הזה לנבל את הפה המטונף והמזוהם שלו על אימא של לוחם גיבור כאן, בתוך הבית הזה, שזו הבושה האמיתית. זה אותו נבל שהעז לכנות את הקדוש רב-סמל שובאל בן נתן, השם ייקום דמו, שנפל בלבנון, מפלצת ורוצח. רק, רק במדינת בג"ץ יכול להיות מצב הזוי שכזה – מצב, אגב, שגם יוצר את השופט עמית, שמינה את עצמו לסגן נשיא, כשאמר לארגוני השמאל בנושא הכנסת הסיוע לעזה: בית המשפט הזה עומד לרשותכם, מעמיד את עצמו לרשותכם. רק תארו לכם, חברים, שבימי מלחמת העולם השנייה היה קיים בית דין בין-לאומי בדומה להאג של היום. עכשיו תדמיינו, דמיון, שהאיטלקים פונים לבית הדין הזה בתביעה לקבוע שבריטניה מבצעת רצח עם בעם הגרמני, וחבר פרלמנט בריטי חותם על עצומה שקובעת שטענות גרמניה נכונות ובריטניה אכן מבצעת רצח עם. זו רמת הטרלול שיש לנו פה היום. הייתי נותנת לכם עוד הרבה דוגמאות, כי לא חסר, על המשת"פים שיש לנו פה בדמות חברי הכנסת, אבל אין לנו זמן, אז אני אגש לעניין.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

האם זה מותר? היושב-ראש, זה מותר?

היו"ר משה סולומון:

היא אמרה דבר – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, נגד ח"כים ערבים זה מותר.

טלי גוטליב (הליכוד):

השרה, תמשיכי. אנחנו מקשיבים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני רק רוצה את הזמן הזה.

היו"ר משה סולומון:

תמשיכי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

רק במערכת המשפט הישראלית, שאיבדה כל רסן, יכול להיות דבר כזה, אבל גם את זה, בעזרת השם, נתקן, ונשיב את הריבונות לעם. חברי הכנסת הפלסטינים, אתם כנראה לא הייתם נוכחים פה בשנה האחרונה. אתם כנראה עוד בחלום של לפני הבחירות ובהכנות לממשלה שהבטיחו לכם כאן בגוש הריפוי, השיסוי והניסוי, ולכן כנראה התעוררתם רק עכשיו, אז אני רוצה לומר: מייד כשהנחתם את הצעת החוק הזאת – אני מבינה שזה בטח חלק מהפנטזיות של הסיכומים הקואליציוניים שהבטיחו לכם בתמורה לפיצול מבל"ד. אבל אני אומרת לכם, כמו שבעוד רגע תבינו, תפקידי – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

– – הוא להעיר אותך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואת כל החברים שלך, חברי הכנסת הפלסטינים, מאותו חלום, ולהחזיר אתכם למציאות של הממשלה הציונית המכהנת כיום בישראל, ולא לחלומות של ממשלת השינוי והניסוי. הרי אתם, כמו אח שלכם, ערפאת, שהשווה את הסכם הרמייה אוסלו להסכם חודיבה, בעודו מלמל: "ח'יבר, ח'יבר, יא יהוד, ג'יש מחמד סופ יעוד" – מה שנקרא תורת השלבים, מזימה – – –

קריאה:

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אגיד לכם את זה עוד פעם: "ח'יבר, ח'יבר, יא יהוד, ג'ייש מחמד סופ יעוד", מה שנקרא – עכשיו אני אסביר שוב – תורת השלבים, מזימה מורכבת ומפורטת לחיסול היריב תוך כדי הרדמתו באמצעות חוזים חלקיים וזמניים. אתה מכיר את זה, חבר הכנסת פוגל. או כמו פייסל חוסייני, שהשווה את הסכם אוסלו לסוס טרויאני, ובין היתר התכוון גם אליכם כשאמר: כולנו נכנסנו לבטן הסוס – כך הוא אמר – והסוס עצמו נכנס אל החומות. אז כעת הגיעה השעה שנאמר: רדו מבטן הסוס ותתחילו לעבוד. אל תישארו בבטן הסוס ואל תבזבזו זמן ואנרגיה בוויכוח אם הסוס הזה היה טוב בעודכם בתוך בטנו. אז הינה, באמת, באמצעות הסוס הזה נכנסתם לתוך החומות. אם כן, רדו מבטנו והתחילו לעבוד למען המטרה שלשמה נכנסתם לבטן הסוס. הרי 30 שנה דגרתם בבטן הסוס. 30 שנה רצחתם ומכרתם לנו שזה מחיר השלום. ואני שואלת: ממתי שלום גובה מחיר? איזה מחיר שילמנו לאחר חתימת ההסכם מול מצרים? ירדן? מרוקו? איחוד האמירויות? בחריין? סודן? אלפי ישראלים שילמו בחייהם על הטעות האסטרטגית הכי קשה אי פעם של ממשלה ישראלית. ובזמן שהשמאל קנה את השקרים וההצגות שלכם, הימין, שחי בהתיישבות, הכיר אתכם ונאבק בכל כוחו בהסכם הדמים הרצחני הזה. והשמאל בישראל קנה את החלומות שלכם בקוקטיילים על מדשאות הבית הלבן וטקסי פרסי נובל, בגיבוי מאמרי עיתון כמו עיתון דבר, שכתב: עליכם השלום, מלאכי השלום. שמעון פרס, זיכרונו לברכה, ראה מזרח תיכון חדש, לצד חברו עמוס עוז, שבישר שבמבט ציוני יאמרו בעתיד כי בשנת 1993 תמו 100 שנות בדידותנו בארץ ישראל. עוד הגדילו לעשות ימי זיכרון אלטרנטיביים, כאילו אם שכולה יהודייה דומה לפלסטינית שמחלקת סוכריות ובקלאוות כשהבן שלה מתפוצץ. אתם, כמו השכנים שלנו, הבנתם איך עובדת הדמוקרטיה המהותית שהשמאל כל כך רוצה, שהביא עלינו אהרן ברק ושות'. למדתם את כללי המשחק: זכות העמידה, המטרייה המשפטית הפרוגרסיבית שאתם נהנים ממנה. כל זה על מנת לכרסם אותנו מבפנים, ובמיוחד להיות סוכנים של השכנים האויבים שלנו. אז זהו, שהימים האלה נגמרו, ועל מנת להגן על אזרחינו, אנחנו הולכים לטפל במערכת הזאת מהברבריות של השכנים שלנו בכל הכלים המשפטיים הבין-לאומיים, ולא של הפצ"רית או של היועמ"שית. ואני כבר אומרת לכם, תתחילו לעשות רשימות משמרות של קפלן מעכשיו, אם יהיה לכם כוח. אני במקומכם, לאחר 7 באוקטובר, הייתי מחפשת את המנהרה הכי עמוקה שיש, בורחת פנימה במנוסה, ולא מעיזה לדבר עוד על שתי מדינות או השלום המזויף שלכם, כי מדינת ישראל מ-7 באוקטובר היא לא אותה מדינת ישראל של לפני שנה וחצי. אתם כנראה מסתובבים יותר מדי בפרעות איילון פינת שלום עכשיו ובפאנלים המלטפים של ערוצי התעמולה, בזמן ששם – וכמובן, גם בחלקים בבית הזה – יש מי שרואים בכם שותפים. אנחנו רואים בכם סוסים טרויאניים, כמו הבוגד עזמי בשארה, או כמו באסל גטאס, מבריח הפלאפונים למחבלים בכלא. לכן יש לי חדשות בשבילכם, ניוז-פלאש: הממשלה הזו לא רק שלא תיתן לכם מדינת טרור ואופק רצחני; הממשלה הזו, בעזרת השם, תביא על חמאסטן חורבן עד להחזרת כל החטופים והחטופות וחיסולים ממוקדים של כל המחבלים. הממשלה הזאת לא מדברת, הממשלה הזאת מחסלת מחבל-מחבל, וכל אחד מסתובב עם שעון חול מעל הראש. הממשלה הזאת שינתה ומשנה את המזרח התיכון כולו, בזמן שאתם והחברים שלכם לגוש, כל האופוזיציה הזאת – אופוזיציה שחושבת שהיא עדיין בקואליציה – –

נאור שירי (יש עתיד):

ביחד ננצח.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

נכון. – – הסברתם לאזרחי ישראל שלעולם לא יהיו הסכמי שלום עם המפרציות עד שיהיה הסכם עם מרצחי פלסטין, ובפועל ממשלת הימין הביאה ארבעה הסכמי שלום תמורת שלום בלי נהרות של דם.

היו"ר משה סולומון:

תודה. לחתור לסיום.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

כן.

נאור שירי (יש עתיד):

תמורת סיני, תמורת חברון – חלקים פשוטים כאלה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אסיים. נכון. אני חושבת מה הכי חשוב. אני בוחרת. אתה יודע מה? אני אסיים בציטוט שלאורו אנחנו הולכים, וזה ציטוט של סמדר סגל, אימו של גיבור ישראל רב-סמל ראשון תום סגל, השם ייקום דמו, כשהיא צועקת מעל קברו: אני מבקשת, אני דורשת – כיבוש עזה, הקמת יישובים, כדי שאנחנו נוכל לגדל ילדים ונכדים. את הגבול תרחיקו. צמצמו את השטח של האויב, שלא יעז שוב לתקוף אותנו. תנקו את דרום לבנון עד מעבר לליטני. תיישבו את יהודה ושומרון ביישובים ישראליים וחזקים, כי גם שם יושבות מפלצות שרוצות לכבוש אותנו מהנהר ועד לים, וכולנו בעיניהם מתנחלים, ציונים ויהודים. משפט אחרון שלה: את כל מי שעדיין מפריע – היא אמרה – כי הוא חושב שהאויב אנושי, תזיזו מתפקידו. אנחנו במלחמת תקומה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אז שיהיה לכם ברור שעם זה אנחנו קמים בבוקר ועם זה אנחנו הולכים לישון בלילה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה.

נאור שירי (יש עתיד):

הממשלה לא אמרה אם היא בעד או נגד. מה עמדת הממשלה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

זה היה ברור. זה היה ברור.

היו"ר משה סולומון:

אני הבנתי שעמדת הממשלה היא התנגדות לחוק. על כן אני מאפשר לאיימן עודה, יוזם החוק – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אבל הוא לא יודע אם הם בעד או נגד.

היו"ר משה סולומון:

נראה לי שהוא הבין. או שלא. תגיד לי. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני מעדכן: בנימין נתניהו אמר Two States Solution. איך אומרים בערבית? מדינה – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – כשהשרה מאי גולן דיברה, הסתכלתי על חברי הממשלה, חברי הקואליציה, חברי הכנסת מהימין, ואמרתי: אתם חלשים מדי בשביל למנוע את הקמת מדינת פלסטין. חלשים מדי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא יעזור לך. לא יעזור לך. לא יעזור לך – – –

קריאות:

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מסתכל עליהם ועליכם ואומר: מי אלה? תסתכלו אחד-אחד. אני מסתכל – אתם – – –

קריאות:

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתם, אתם – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מדינת פלסטין קום תקום – –

אופיר כץ (הליכוד):

אתה אורח פה. אורח.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – ויהיה שלום, ונרקוד ברחובות – –

אושר שקלים (הליכוד):

– – – אתה לא אמור להיות פה בכלל.

טלי גוטליב (הליכוד):

הלוחמים שלנו – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – וכולנו נגיד: למה לא עשינו את זה לפני 30 שנה?

אושר שקלים (הליכוד):

תלך כפרה על – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

אתה באבל על נסראללה? אתה באבל על נסראללה?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הרי המתווה הוא אותו מתווה. ואני רוצה להגיד לכם משהו בראייה היסטורית.

טלי גוטליב (הליכוד):

הלוחמים שלנו – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את יכולה להעביר את – – – למקום. חברת הכנסת גוטליב.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בראייה היסטורית, היו מלחמות: הייתה מלחמת 1948; הייתה מלחמת 1967, והרבה מלחמה, והייתה המלחמה האחרונה.

אושר שקלים (הליכוד):

ניצחתם? הפסדתם. הפסדתם לעם ישראל.

אופיר כץ (הליכוד):

והרוח של העם היהודי – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שמעתם מה אמרתם? שמעתם מה אמרתם? שמעתם מה אמרתם? אני רוצה להגיד לכם מה ההבדל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אושר שקלים (הליכוד):

– – – למדינת ישראל, ואתה תפסיד לעם ישראל. כל החיים שלך תראה אותנו – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שב-1948 וב-1967 – – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני מבקש – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

עם כל הכבוד, תן לי זמן, בבקשה. זה לא יכול להיות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אושר שקלים (הליכוד):

כל החיים שלך תראה אותנו מנצחים, ואתה תהיה הצד המפסיד. אתה תהיה הצד המפסיד כל החיים שלך. אתה תלך כפרה על חיילי צה"ל.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים. חבר הכנסת שקלים, אני מבקש לאפשר לו לדבר.

אושר שקלים (הליכוד):

ואתה תפסיד כל החיים שלך לצה"ל. הבנת?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים, קורא קריאה ראשונה. קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

לוחם החירות חסן נסראללה.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה לא שייך לכאן בכלל.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה להגיד לכם מה ההבדל – שב-1948 וב-1967 יותר מ-90% מהעם הרגיש שהוא ניצח ויותר מ-90% מהעם האחר הרגיש שהפסיד. אחרי המלחמה הארורה הזו, אני בטוחה שיש רוב עצום בקרב שני העמים שאומר: הלוואי שכל השנה וחצי לא היו.

קריאה:

אין שני עמים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה הבדל משמעותי. אחרי המלחמה הזו נראה שאין עם שהתאדה, שיש שבעה וחצי מיליון פלסטינים בין הים לנהר ושבעה וחצי יהודים בין הים לנהר. מה נעשה?

טלי גוטליב (הליכוד):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני בטוח שיבוא השכל ויגיד שהאינטרס האמיתי של הפלסטינים והישראלים הוא אינטרס משותף: להשיג את השלום; מדינה לצד מדינה.

קריאות:

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לכבד אחד את השני. אתם מפחדים מהשלום. אתם מפחדים מהדבר הטוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי. חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתם מפחדים שהבנים שלנו יחיו בצורה טבעית. אתם מפחדים, ואתם חלשים.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תקום מדינת פלסטין. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. תודה רבה. כעת אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הכרה במדינה פלסטינית. הצבעה. יש לכם הצבעה? לי אין הצבעה. כן, אני רואה – – – הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הכרה במדינה פלסטינית לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

תשעה בעד, 45 נגד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

רק 45 נגד מתוך 120.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת צבי סוכות, לא עובד? נא להוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת צבי סוכות – נגד; משה סולומון – נגד. עוד מישהו לא עבד לו? התוצאה הסופית: 47 נגד, תשעה בעד. אני קובע כי הצעת חוק – – –

רון כץ (יש עתיד):

תוסיף אותי לפרוטוקול.

היו"ר משה סולומון:

לאן? נגד?

רון כץ (יש עתיד):

נגד.

היו"ר משה סולומון:

נגד. אוקיי, גם חבר הכנסת רון כץ נגד, לפרוטוקול. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: הכרה במדינה פלסטינית לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 157), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. כמו כן הונחה לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 41) (אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה בישראל), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת זאב אלקין. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת הודעות שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל ביטון, גלעד קריב, יוסף עטאונה וואליד אלהואשלה בנושא: התמודדות הממשלה והשלטון המקומי עם המחסור בסייעות בגני הילדים; מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יונתן מישרקי, רון כץ, אחמד טיבי, צגה מלקה, צביקה פוגל, משה רוט וואליד אלהואשלה בנושא: המחסור החמור בקלינאיות תקשורת – אלפי ילדים נותרים ללא טיפול ראוי; מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן וארז מלול בנושא: גיבוש נוהל קבוע לזכאות בהקלות בבחינות הבגרות לתלמידי עוטף עזה ויישובי הדרום בימי הסלמה ביטחוניים וירי טילים. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת שלי טל מירון שהיא חוזרת בה מהצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024, שמספרה 4873/25. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה לסגנית מזכיר הכנסת.

היו"ר משה סולומון:

חברים, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מענה אנושי בשירות טלפוני לאזרח ותיק), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות. חברים, נא לשמור על שקט במליאה. חברי הכנסת, לשמור על שקט במליאה. נאור שירי, זה מפריע.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מעניין שהוא שמע רק את נאור שם, דווקא בפינה הזו.

היו"ר משה סולומון:

עשיתי את זה בשבילך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה? מה? אמרת נאור? אני רוצה הודעה אישית.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא. אני אומרת, מעניין שהוא בפינה הזו שמע רק אותך. סאלם עליכום, ג'מיעה. האמת, אני רוצה לחזור עוד פעם על השם של החוק, שמדבר בעד עצמו. אגב, זו הצעת חוק דומה שהוגשה לפניי על ידי הרבה חברי כנסת שהיום נמצאים גם בממשלה וגם בקואליציה, וחלק אולי גם באופוזיציה, הצעת חוק חברתית נטו שבאה, עוד פעם, כמו ההצעות שאני תמיד מגישה, לעזור לאוכלוסיות המוחלשות בתוך החברה הישראלית. אגב, זה לכלל האזרחים, לא לערבים, לא ליהודים, לא יודעת, מוסלמים, נוצרים. לא יודעת, כאילו לא לפי איזה שיוך, לא עדתי, לא דתי, לא לאומי – לא כלום; לאנשים, לבני אדם שמתקשים לקבל את הזכות הבסיסית שלהם, במיוחד במצבים שעולים להם לא רק עצבים אלא גם כסף, וזה לרוב מול חברות כמו חברות גבייה או סלולרי או כאלה. אז באמת אני רוצה להבין – לא רק אני, כל אזרחי ישראל רוצים להבין – מה הסיבה שיכולה להיות להתנגדות להצעה כזאת. באמת, מה יכול להיות? אני יודעת את התשובה, לא משנה מה, איזו הצעת חוק אני אגיש. ועכשיו אני רוצה להקריא הצעות חוק קודמות שגם קיבלו התנגדות רק, לא בזכות – בגלל מי שהגיש אותן. אז אני רוצה להגיד שאני אמשיך למלא את חובתי כשליחת ציבור לכלל הציבור, ובעיקר למוחלשים שבתוכו. אני תמיד אזעק את זעקתם, אני תמיד אביא את הצרכים שלהם, גם מעל דוכן זה וגם בוועדות השונות. הצעת החוק של היום, שמדברת על לתת מענה אנושי בשירות טלפוני לאזרח ותיק שלא יודע להתמודד עם כל הביורוקרטיה והפרוצדורה של הטכנולוגיה, ותעבור מזה לזה, לזה, לזה, כמובן שקיבלה התנגדות בלי להסס; הצעת חוק שנייה, שהגשתי אז, שמדברת על מתן תג נכה לנכים שיש להם אחוזי נכות לצמיתות – כאילו למה לטרטר אותם כל פעם כדי לבוא ולהגיש בקשה, ו-, ו-, ו- – פעם אחת, הם לא יהיו פתאום אנשים בריאים – אז גם התנגדות; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (ייצוג הולם לבני החברה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית), לתקן עוול מתמשך, אז גם התנגדות; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה בתחום הבנייה (תיקון – הפרות בטיחות בעבודה בתחום הבנייה) – חוק חברתי לגמרי, שאמור לשמור על כל העובדים – אז גם התנגדות; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (העברת מידע בין קופות חולים בעת מעבר תושב לקופה אחרת) – גם התנגדות; הצעת חוק הגנת הצרכן (איסור גביית תשלום בכרטיס חיוב בלבד) – גם לאוכלוסייה הכי מוחלשת, שאולי אין לה גם חשבון בנק, לא יודעת לנהל חשבון בנק ואין לה כרטיס בכלל, והחשבון שלה מתנהל דרך בנק הדואר; הם הולכים בתחילת החודש ומקבלים את הקצבה, וחיים על הגרושים ועל השקלים שהם משלמים במכולת ולתרופה – אז גם התנגדות. אז תגידו לעצמכם, מה אתם באמת רוצים? מה באמת הייעוד שלכם במקום הזה? אם לא לאותן אוכלוסיות מוחלשות, אז למי? אני יודעת שמה שמעניין אתכם – כל חוק או הצעת חוק שהיא גזענית, שהיא מדירה, שהיא משסעת, שמפזרת שנאה, יש הרבה בבית הזה שיתחרו ביניהם עליה וירוצו להביא עוד יותר חדה, עוד יותר קשה, ויגידו: הינה, אני הבאתי. אז שיהיה לכם לבריאות. אני רוצה להגיד לכם, לא אכפת לי. תמשיכו במדיניות הזאת, ואני אמשיך להביא את הזעקה של אותם אנשים ונשים, ילדים ואוכלוסייה בוגרת, שהמדינה עשתה אותם מוחלשים ומוחלשות לאורך השנים. זאת השליחות שלי, בשביל זה אני הגעתי אל המקום הזה, וגם בגלל זה אני מוכנה לקבל את כל המחירים במקום הזה. אני רוצה לפנות בערבית גם לאוכלוסייה שלי ולהגיד: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: עליכם השלום וברכת האל וחמלתו. כמו שקרה בפעמים הקודמות קורה גם עכשיו – בכל חוק או הצעת חוק חברתית שאני מגישה, התשובה הרשמית, הזריזה והישירה היא סירוב. זה רק משום שלממשלה הזאת לא אכפת מתושביה, מכולם, ובפרט מהאזרחים הערבים במדינה הזאת. אולם מכאן אני מבטיחה לכם ואומרת לכם: זה לא יעצור אותי וזה לא ירתיע אותי, ואני אתמיד במטרתי. אני ארים את זעקתכם ואשמיע את קולכם, ואני אביא את צורכיכם בכל הזדמנות ואירוע בתוך המפלגות ועל הבמה הזאת ובכל מקום. בתקווה שהזעקה הזאת תגיע לאוזן החירשת הזאת. בתקווה. תודה רבה לכם.)

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את שר הכלכלה והתעשייה, חבר הכנסת ניר ברקת, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת אימאן, הצעת החוק ששמת על השולחן מבקשת לחייב עוסקים שמנויים בתוספת השנייה לחוק הגנת הצרכן לתת מענה אנושי באופן מיידי לאזרחים ותיקים מייד לאחר הזיהוי הראשוני שלהם במערכת כאזרחים ותיקים. אני מבין את המוטיבציה להצעת החוק, שבאה לחפש הקלות לאזרחים ותיקים – דבר ראוי כשלעצמו. יחד עם זאת, בהצעת החוק שמונחת לפנינו ישנם קשיים רבים. אני אתן את השורה התחתונה, ואחרי זה אנמק ואסביר: 1. ההצעה תכביד על העוסקים שלא לצורך; 2. היא תפגע בחלק מהמקרים באיכות מתן השירות לאזרחים הוותיקים; 3. היא יכולה לייצר דינמיקה שדווקא מנצלים לרעה את האזרחים הוותיקים, כי אנחנו יודעים שלצערנו הרב יש ניצול לרעה של אזרחים ותיקים במענים טלפונים. מה יש היום? בתיקון מס' 57 לחוק הגנת הצרכן, שנכנס לתוקפו בשנת 2019, נעשה תיקון מקיף לעניין מערכת לניתוב שיחות, במטרה להבטיח מינימום הקשות עד להגעה לנציג שירות מקצועי שנוגע לפניית הצרכן. התיקון קובע בדיוק את מספר וסוגי ההקשות שמותרות, ואף מחלק את ההקשות לסוגי פניות כך שלאחר ההקשה הצרכן מגיע לנציג המקצועי הרלוונטי. זה אומר שהרעיון הוא שאם יש לך שלושה תחומים – מהר מאוד להגיע לתחום הרלוונטי, לאיש מקצוע שייתן מענה. מה שמבקשים לתקן בחקיקה הזאת, מה שההצעה הזאת מבקשת לעשות, זה להביא למצב שהנציג שיענה לשיחה לא יהיה הנציג המקצועי שממוקד בעניין הזה, ואותו נציג יצטרך לנתב את הצרכן שוב לנציג אחר במקום המענה הטלפוני שהוא המקצועי והרלוונטי, מה שעלול כמובן לסרבל ולהאריך את זמן ההמתנה עד להגעה לנציג המקצועי. מענה טלפוני זה יותר מהר, זה לא יותר לאט. ההצעה יכולה להביא לירידה ברמת השירות, שכן היום השירות ניתן בהתאם לסוג הפנייה. הדבר השני – לא לכל העסקים יש נתונים על אודות גילי הצרכנים, ועל מנת לעמוד בהוראות החוק המוצע, יהיה עליהם לפתח מנגנונים לקבל מידע והתאמת המערכות לגיל הצרכן שפונה. זאת אומרת שלצורך הזיהוי, העוסק יידרש לאסוף מידע מצרכנים פרטיים, כגון תאריך לידה ו/או גיל. איסוף המידע הזה על גיל הצרכן עלול לייצר מאגרי מידע של אזרחים ותיקים אצל אותו עוסק. הניסיון במהלך השנים האחרונות מלמד, לצערנו, שקיים מיקוד שיווקי של חברות מסחריות כלפי אוכלוסיות האזרחים הוותיקים אשר כולל בחובו הטיות, לחץ שיווקי, גביית כספים בסכומים גבוהים, כלומר עצם הגילוי שמדובר באזרח ותיק יהיה לרועץ לאזרח במקום לעזור לו. ההצעה שלפיה עוסק יצטרך לזהות את הצרכן הפונה אליו כאזרח ותיק עלולה להביא לאיסוף מידע על הצרכנים וקטלוגם כאזרחים ותיקים, והדבר הזה לא משרת את אותם אנשים שאנחנו רוצים לעזור להם. ולבסוף, אני חייב להגיד עוד משהו. כמי שעוד שנתיים עומד להיות אזרח ותיק, הרי שיש אזרחים ותיקים שההצעה מקשה עליהם את קבלת הסיוע כפי שמוצע. אני לא צריך את זה, ההפך, אני רוצה כמו כל אדם – ואגב, יש המון צעירים שיש להם קושי. העובדה שזה אזרח ותיק – לא זה צריך להיות הקריטריון שעל פיו נותנים את רמת השירות. בשורה התחתונה, המוטיבציה היא אומנם חיובית, אבל לצערי הרב, עם היישום, הפרקטיקה – – –

היו"ר משה סולומון:

אבל אדוני השר, בסוף יש בעיה שהיא מציגה – מענה לאנשים שזקוקים לעזרה מיוחדת.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לא, לא, יש היום מענים ויש חקיקה שאומרת שאתה הולך למענה טלפוני, יש לך x קליקים עד שאתה מגיע לאיש מקצוע. הרי מה עושות חברות? למה נועד המענה הטלפוני? אם יש סוג אחד של שירות, לא צריך מענה, אבל אם יש לך נניח שירותים שונים, אתה רוצה סוג שירות א' – תלחץ 1, סוג שירות ב' – תלחץ 2, 3, אז הפנייה הראשונה הזאת מביאה אותך ישר למומחה.

היו"ר משה סולומון:

אז היא אומרת שהאוכלוסיות המוחלשות לא מסוגלות לעשות את הניתוב הזה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

בסדר, אבל לבוא ולהגיד שאחד ייתן מענה לכול לא פותר את הבעיה. הוא גם צריך לזהות שמדובר באזרח ותיק, זאת אומרת, הוא צריך להכיר את זה, יש database. בקיצור, היישום של המוטיבציה הוא לוקה ויביא יותר נזק מתועלת, ואין לו מקום.

היו"ר משה סולומון:

יכול להיות שהחוק הזה לא ייתן, אבל הבעיה היא בעיה שצריך למצוא לה איזשהו פתרון.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אימאן, אני מוכן, אם את רוצה לחפש חלופה אחרת, לשבת להתייעץ איתנו לראות איך מוצאים – עלא כיפאק, אבל כמו שזה מנוסח היום – עשינו על זה עבודת מטה – החקיקה הזאת לא נותנת מענה למוטיבציה החיובית שאת מחפשת. כולנו רוצים להקל על אזרחים ותיקים, אבל החקיקה הזאת לא נותנת מענה, ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לא לתמוך בחקיקה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, אני רק רוצה להגיב.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אלא אם כן את רוצה לשאול אותי משהו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה תגובה.

היו"ר משה סולומון:

אני רק אומר, בעניין הזה יש גם מענה של שפות. בסוף באוכלוסיות המוחלשות, מעבר לגיל, יש גם עניין איך אני – – – בעצמי. השאלה היא אם יש גם מענה בשפות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אז קודם כול זאת חקיקת אחרת, לא זאת. אם רוצים לדון בחקיקה אחרת, שמתייחסת – אני לא ירדתי יותר מדי לפרטים, אבל כמדומני זה קיים. אני מוכן לשקול, אם תהיה הצעה שבאמת נותנת מענה, ובדרג המקצועי אצלנו יבואו ויגידו: חבר'ה, המוטיבציה טובה וגם היישום טוב – כאן אין לי ויכוח שרוצים להיטיב עם האוכלוסייה של האזרחים הוותיקים. הבעיה שלי היא לא עם המוטיבציה, הבעיה היא שהחקיקה כפי שהיא לא נותנת מענה וזה יעשה הפוך. זה גם יכול לייצר פתח להרבה מאוד בעיות. עכשיו, אם חברי כנסת רוצים להציע הצעות שמטרתן לטייב את השירות ולבוא ולהגדיר רגולציה שמטייבת את השירות, תסתכלו על החקיקה כפי שציינתי קודם, מ-2019, כמדומני. תסתכלו, ואם רוצים להוסיף שם פרקים מסוימים, אז בשמחה. זה אפשרי, אני לא רואה עם זה בעיה. בכל אופן, אני חושב שאם אנחנו כבר מדברים, אני רוצה לנצל את הזמן ולדבר בשבח ההחלטה שהייתה אתמול, שלשום, בנושא של אונר"א. אני רוצה לשתף את החברות והחברים שיזמתי את הרעיון הזה עוד כשהייתי ראש עיר בירושלים. מסתבר שבירושלים, כשמדובר על השירותים שנתנה אונר"א – שבעזרת השם, עכשיו יבוטל – 2% מהאוכלוסייה הערבית בירושלים מקבלים שירותי טיפת חלב. זה לא – יש לך כמעט 400,000 תושבים ערבים, ופחות מ-2% מקבלים שירותים בטיפת חלב, כלומר 98% מהתושבים הערבים בירושלים מקבלים שירותי טיפת חלב מעיריית ירושלים. אותו דבר לגבי מערכת החינוך: פחות מ-2% מתושבי העיר ירושלים מקבלים שירותי חינוך מאונר"א בירושלים; השאר מתקבל על ידי מינהל חינוך ירושלים. ניקיון – המקום היחידי שאונר"א לקחה עליו אחריות לניקיון זה מחנה הפליטים שועפאט, ולכו תראו איך זה נראה. אני טענתי אז, כראש העיר ירושלים, שבירושלים אין פליטים – יש תושבים ערבים, והעירייה מטפלת בהם. עובדה היא שהשירותים העירוניים בירושלים הם שירותים שניתנים על ידי עיריית ירושלים והם יותר טובים לתושבים בירושלים, ולכן אין מקום לשמר את הרעיון של פליטות בירושלים, כי אין פליטים בירושלים, יש תושבים, וצריך לדאוג להם, והעירייה יודעת לעשות את זה. עכשיו, התגלגלה החקיקה במהלך השנים האחרונות, ואני מאוד מאוד שמח שבאמת סוף-סוף, אולי, לצערנו הרב, בעקבות המלחמה, אנשים באמת מבינים כמה נזק מייצרת אונר"א בירושלים, סוף-סוף הסתיימה החקיקה בצורה הטובה ביותר, ואני חושב שכולנו צריכים להסביר – – –

היו"ר משה סולומון:

העובדה ש-92 תמכו ורק עשרה התנגדו מראה כמה הדבר הזה היה חשוב ונצרך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

נכון מאוד. אני אומר, מעבר לזה, אנחנו צריכים להבין שבבירת ישראל, בירושלים, הייתה נציגות ששומרת את מושג הפליטות. אין פליטים. אני טוען את אותו הדבר גם לגבי יהודה ושומרון. כל התושבים שגרים תחת אחריות הרשות הפלסטינית הם תושבים שחיים תחת הרשות הפלסטינית וצריכים לדאוג להם. ואונר"א, כשמשווים את אונר"א לשאר מוסדות הטיפול של האו"ם בפליטים, אין שום פרופורציה בין המערכת שמטפלת בפליטים בכל העולם ביחס של מספר מטפלים לפליטים –היחס הוא פסיכי באונר"א, הוא בלתי מתקבל על הדעת, דבר שמנציח בעיה שבתכלס אסור לנו להסכים איתה. אני רוצה באמת לברך על ההחלטה החשובה שהתקבלה שלשום בהצבעה בכנסת. היא החלטה רבת-משמעות. אופיר, מה קורה? מה? בסדר? יופי. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. האם היוזמת רוצה להגיב, להשיב? את רוצה להשיב? בבקשה, חברת הכנסת ח'טיב יאסין, תוכלי להשיב על התנגדות הממשלה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד השר, תחילה, תודה רבה על ההצעה לשבת ולחפש פתרונות. האמת היא שאני מגישה הצעה בכוונה לחתור באמת לפתרונות ולא משהו אחר. הדבר השני, אני חושבת שהמציאות – ואני יודעת בוודאות שהמציאות מאוד קשה לאותה אוכלוסייה מבוגרת ובוגרת, לנוכח העובדה שהרבה אזרחים ותיקים משלמים מחירים גם מהכיס שלהם, ואנחנו עוד לא מדברים על העצבים שלהם כשהם פונים לחברות ולמערכות מסוימות. הם לא יודעים להתמודד, ועם כל הכבוד, לא כולם עם היכולות שלך. ואפילו, אני רוצה להגיד לך עוד משהו, גם אנשים עם יכולות, שיודעים להתמודד עם מערכת טכנולוגית – ואני יכולה גם להגיד מניסיון אישי – לא יכולים להישאר חצי שעה על הקו או 20 דקות, 25 דקות, ואז הקו יתנתק, ואז שוב יחייגו, עוד פעם. ומה מביא אותם לחייג עוד פעם? לא הרצון שלהם והסבלנות שלהם והיכולת שלהם, לא; כי אין להם דרך אחרת. כי הם לא יכולים גם לשלם את אותם הסכומים. כי הם זקוקים לבן אדם, למענה אנושי שישמע אותם ושידע לתת להם את המענה על-אמת, ולא להעביר אותם כאילו ממערכת למערכת. נקודת ההנחה הבסיסית היא שהרבה מהם לא יודעים להתמודד עם המערכת הזאת. אז באמת, אם ההצעה שלך קיימת ורצינית, אני מוכנה אפילו להוריד את ההצבעה ושנשב ונחפש פתרונות, אבל שבאמת תהיה חתירה לפתרון לסוגיה הזאת. אם אתה מסכים, אני מוכנה.

קריאה:

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, שמעת: נגד, נגד. על זה אני אמרתי והקראתי את החוקים. אז חבל שזה – אתה לא, אל תיקח את זה אישי. אתה לא השר הראשון שמציע הצעה ויושב-ראש הקואליציה – לא לא לא – – –

היו"ר משה סולומון:

אבל הוא לא חוזר בו מהצעתו. הוא לא חוזר בו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עכשיו נגד, אז בבקשה, תצביעו.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני מציע לך – – –

היו"ר משה סולומון:

השר מציע שבכל מקרה הוא עומד בהצעתו. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מענה אנושי בשירות טלפוני לאזרח ותיק), התשפ"ג–2023. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 25 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מענה אנושי בשירות טלפוני לאזרח ותיק) התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

תכף אנחנו נוסיף. 15 בעד, 25 נגד. חברת הכנסת צגה מלקו, נגד?

צגה מלקו (הליכוד):

נגד.

היו"ר משה סולומון:

העמדה שלה לא עובדת. נגד. עוד מישהו לא נקלט? אם כן, 15 בעד, 26 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מענה אנושי בשירות טלפוני לאזרח ותיק) התשפ"ג–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. לפני שאנחנו עוברים להמשך סדר-היום, אני חוזר להצעת חוק סגירה מוחלטת של מעברי גבול לרצועת עזה (תיקוני חקיקה) התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת, שהוצבעה בהצבעה ידנית. התוצאה היא שישה תומכים, 42 מתנגדים. על כן, ההצעה הוסרה מסדר-היום ולא עברה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור כעת לנושא הבא על סדר-היום. אפשר? על סדר-היום – הצעת חוק הממשלה (תיקון – קיום מסיבת עיתונאים עיתית לגופי התקשורת בישראל), התשפ"ד–2024. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב להציג את הצעת החוק, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אני אדבר שש וחצי דקות ואז סגלוביץ', אנחנו התחלקנו. בסדר?

היו"ר משה סולומון:

אין בעיה. אתה תעצור או שאני אסמן לך שש וחצי דקות?

גלעד קריב (העבודה):

אני לא אספור תוך כדי. תעשה שש וחצי דקות או שאני אעצור. בסדר, נסתדר.

היו"ר משה סולומון:

אין בעיה, אין בעיה, אין בעיה. הוא ענייני, ולכן הוא ייעצר באמצע.

גלעד קריב (העבודה):

טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, לפני שאתייחס להצעת החוק, אני רק רוצה לעמוד על כך שפעם נוספת ראש הממשלה שורק במשרוקית וכל השרים מתייצבים. הכוונה הפעם לניסיון של ראש הממשלה למתג מחדש את שמה של המלחמה ל"מלחמת התקומה". גם השרה גולן חזרה על זה, גם השר קרעי. אז אני אעשה את זה קצר ופשוט: השם של המלחמה הזו לא היה, איננו וגם לא יהיה מלחמת התקומה. זוהי מלחמת 7 באוקטובר או מלחמת שמחת תורה – כמו מלחמת יום הכיפורים – ולמצער זו מלחמת חרבות ברזל. אבל אם אתם כבר עסוקים בניסיונות מיתוג מחדש במקום בניסיון לנהל את המדינה הזו ולשרת את האזרחים, אז הינה הצעה: מלחמת ההפקרה והגבורה – ההפקרה של הממשלה והגבורה של העם הזה. לא הייתה ולא תהיה מלחמת התקומה; הפקרה וגבורה. ועכשיו לעניין הצעת החוק. אדוני היושב-ראש, במציאות מתוקנת לא היינו צריכים את הצעת החוק הזאת, כי במשטר דמוקרטי המנהיג הנבחר רוצה לדבר עם הציבור, רוצה לענות על שאלות של התקשורת, רוצה להציג את המדיניות שלו. כך זה בתרבות התדרוכים היומיים בבית הלבן, כך זה בדיאלוג בין אופוזיציה לבין ראש ממשלת בריטניה בפרלמנט העתיק ביותר בעולם, כך זה בכל הדמוקרטיות המתוקנות. רק כאן ראש הממשלה נתניהו באופן מסורתי עושה הכול כדי להתחמק מלתת דין וחשבון לציבור הישראלי. בואו נדבר על הנתונים שנאספו בפרויקט הניטור של העין השביעית. שימו לב לתאריכים של שלוש מסיבות העיתונאים האחרונות שערך ראש הממשלה בתוך שנה של מלחמה: 13 במרץ 2420, 13 ביולי 2420 ו-2 בספטמבר 2420. ארבעה חודשים עברו בין מסיבת עיתונאים אחת לשנייה, כי ראש הממשלה לא רוצה לתת דין וחשבון. ואם תאמרו: ראש הממשלה לא אוהב מסיבות עיתונאים עמוסות משתתפים, הוא מעדיף ראיונות אינטימיים – הרי גם כאן המספרים מדברים: 28 ראיונות לכלי תקשורת זרים, אפס ראיונות לכלי תקשורת ישראליים, כולל העיתון שהוא הקים עם משפחת אדלסון, למשל.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

ערוץ 14.

גלעד קריב (העבודה):

לא, הוא התארח בתוכנית, הוא לא עשה ריאיון שם. אל תעבדו עלינו. אל תשתמשו בהופעת אורח הזו שלו בפטריוטים. לא.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

ערוץ 14.

גלעד קריב (העבודה):

לא, ערוץ 14 זה בסדר גמור, לדעתכם. גם שם הוא לא התראיין. אפס ראיונות עומק של ראש הממשלה בשפה העברית, הציוני הגדול. בשלושת השבועות הראשונים למלחמה הוא סירב לקיים מסיבת עיתונאים למרות פניות. אם תאמרו שהוא עסוק נורא בניהול המלחמה, אז תסבירו לי למה הוא רץ ל-28 ראיונות בתקשורת הזרה, אבל אזכיר לכם שגם בתקופת הקורונה הוא סירב לקיים מסיבות עיתונאים, ונתן 14 הצהרות לתקשורת בלי אפשרות של שאילת שאלות. אתם בוודאי תאמרו: הוא לא אוהב את התקשורת הישראלית כי היא נגדו, אבל האמת היא שהוא הקים עיתון ויש לו ערוץ טלוויזיה, וחלק גדול מתחנות הרדיו האזוריות בעצם משרתות את האג'נדה שלו. תפסיקו עם התירוץ העלוב הזה. יש שלוש סיבות מדוע ראש הממשלה לא מתראיין לתקשורת הישראלית ולא עורך מסיבות עיתונאים: האחת – כי אין לו תשובות, למשל בשאלת היום שאחרי; הסיבה השנייה – יש לו מה להסתיר, למשל את מערכת היחסים שלו עם הקטרים, שהובילה אותו להזרים מיליארדים של שקלים במזוודות עור ולתת עדיפות לקטרים על פני סעודיה, מצרים, מרוקו והאמירויות; וכן, יש סיבה שלישית, כולנו יודעים אותה – ראש הממשלה איבד מכישרונו לעמוד מול המצלמות ומול הכתבים ולהגיב באופן ספונטני על שאלות נוקבות. הוא צריך מאפר והוא צריך מעצב שיער, והוא גם צריך כל מיני אנשים שילחשו על אוזנו, ולכן הוא אוהב סרטוני טיקטוק בשבת בבוקר. הוא פשוט לא מסוגל, לא מסוגל לעמוד, להישיר מבט אל הציבור הישראלי – –

אושר שקלים (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

– – דרך כלי התקשורת ולענות, והתרבות הזאת מחלחלת גם למי שמקיף אותו. יש לו דובר חדש שעסוק בלחסום בווטסאפ עיתונאים מובילים. כך מתנהג דובר של ראש ממשלה במדינה דמוקרטית – חוסם, חוסם עיתונאים וגם מעניש עיתונאים בזה שהוא לא יעביר להם יותר את ההודעות הרשמיות. כן, לשכת ראש הממשלה זה של אבא שלו, כמו שנתניהו חושב שכל המדינה הזו היא שלו ושל אבא שלו. ולכן אנחנו נדרשים להצעת חוק פשוטה, שאומרת בצורה ברורה: אחת ל-45 ימים, עם אפשרות לדחייה של שבועיים במקרה של מציאות ביטחונית, יתייצב ראש הממשלה למסיבת עיתונאים בת שעה שאליה יוזמנו כל כלי התקשורת הישראליים על פי פרמטרים שקבועים כאן בחוק.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

למה מסיבת עיתונאים?

גלעד קריב (העבודה):

גם תאגיד השידור הישראלי וגם ערוץ 14, גם גלי ישראל וגם ערוץ 12. עיתון הבית ישראל היום ועיתון שאיתו עושים כל מיני דברים אחרים – לא עם העיתון, עם המו"ל שלו, ואתם יודעים למה הכוונה – – –

היו"ר משה סולומון:

לפי הזמן שקבעת, נגמר לך הזמן.

גלעד קריב (העבודה):

לא, שש וחצי דקות ואני מסיים.

היו"ר משה סולומון:

עכשיו זה שש וחצי דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אני מסיים, הינה. אני שב ואומר: הצעה שתחול על כל ראשי הממשלה הישראלים, ומי שמתנגד לזה מודה שלנתניהו אין תשובות, יש מה להסתיר, והוא כבר לא כשיר לנהל את המדינה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. בגלל החלוקה אתם מקבלים פה יותר זמן.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אולי אזכיר לכמה מכם נשכחות, אבל ב-2 בדצמבר ראש הממשלה בנימין נתניהו עומד לעלות על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בירושלים כנאשם, וכל מיני ציפורים, או יותר נכון ידיעות עיתונאיות שהגיעו אי מפה אי משם, מבשרות את בוא האביב או את בוא בקשת הדחייה הבאה, והפעם הנושא הוא ביטחוני: יש אפשרות לכטב"מים במהלך העדות שלו. עדיין לא הוגשה בקשה. אנחנו רק שומעים ידיעות שיש דיונים עם ראש הממשלה ועורך דינו, אז אני אקדים את המאוחר: כנראה תוגש בקשה, ואני רוצה להתייחס למה שאולי יוגש. מי שמגיש בקשה בענייני ביטחון אינו סנגור פלילי. לגבי האיום האמיתי שקיים, ואי-אפשר להתעלם ממנו, אפשר למצוא פתרונות, וראוי שהמערכות – ואני מדבר למי שמקשיב – הנהלת בתי המשפט ושירות הביטחון הכללי ייערכו למצב שכן, נוכח איום יוכל להתנהל המשפט. כי משפטו של בנימין נתניהו, אני מזכיר לכולם – אמר בנימין נתניהו: אין שום בעיה. אני נותן פרומו לבקשות שיגיש ראש הממשלה, ואולי פרומו לחלק משופריו שיגידו: אוי, כמה זה מסוכן, צריך לשמור עליו. מזכיר לכולם – יש גם גני ילדים לא ממוגנים בירושלים, ובתי המשפט מתנהלים כשגרה. עד כאן החלק הראשון.

היו"ר משה סולומון:

אבל למה זה הכרחי בשעת מלחמה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

החלק השני שעליו אני מדבר הוא הנושא של עצמאות המשטרה ואכיפת חוק. היועץ המשפטי של משטרת ישראל הוזז מתפקידו. לא נכנס, איני יודע את הפרטים. היועץ המשפטי של משטרת ישראל הוא שומר סף. בהתכתבות שבין היועצת המשפטית לממשלה לבין המפכ"ל אמרה לו: המתן עד שיהיה דיון. ענה לה המפכ"ל: זאת העצמאות שלי וזאת הסמכות שלי. המפכ"ל צודק – הוא באמת צריך להיות עצמאי, אבל עצמאות אינה חופש מלהיות כפוף לחוק ולדין, ואני קורא למפכ"ל ורק לו לעשות את מה שחובתו לעשות ואת מה שנכון שיעשה, כי הוא עומד בראש מערכת השיטור, שיש לה הכוח הגדול ביותר במדינת ישראל כלפי האזרחים, וגם הדוגמה האישית ואת כל מה שצריך ללבן, ללבן במקום שצריך ללבן, אבל כן, המפכ"ל כפוף דין ולחוק, והעצמאות שלו אינה מהחוק. לא משם מקור סמכותו. וכדאי שמושכלות יסוד אלה יבין המפכ"ל, בטח בתחילת תפקידו, ויהיה טוב לכולנו, כי כולנו צריכים משטרה חזקה, עצמאית שפועלת למען האזרחים. ומי שעומד בראש מערכת אכיפת החוק, אם נרצה, אם נאהב, פחות נאהב, נתנגש בזה או לא נסמפט את זה, הוא אינו המפכ"ל בהקשרים האלה. לכן ראוי שהדברים ייעשו, ודברים של התנהלות של המפכ"ל יהיו כמי שכפוף לחוק, ולא ככפוף איני יודע למי.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השרה מאי גולן להשיב בשם הממשלה. בבקשה, לרשותך עשר דקות, אבל יש לך הוראות. בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

יש לי הוראות מיושב-ראש הקואליציה שלי.