ישיבת מליאה בתאריך 12/09/2024 בשעה 11:30

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום חמישי ט' באלול התשפ"ד, 12 בספטמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת תיקונים לאמנות בין-לאומיות, כלהלן: תיקון אמנת הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח; תיקון אמנת הבנק הבין-לאומי לשיקום ולפיתוח. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השר אופיר סופר להציג את הצעת החוק בשם שר האוצר. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

איפה שר האוצר? איפה שר האוצר?

היו"ר אמיר אוחנה:

עד עשר דקות, אדוני, לרשותך.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

פחות, אני מקווה. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024. חוק-יסוד: משק המדינה, קובע כי במקרה הצורך רשאית הממשלה להגיש בתוך שנת הכספים הצעת חוק תקציב נוסף. בהתאם לכך, לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ונוכח הצורך המיידי בהגדלת מסגרות התקציב עבור התמודדות עם צרכיה הביטחוניים והאזרחיים של המלחמה, נדרשה הממשלה להביא לאישורה של הכנסת חוק תקציב נוסף על חוק התקציב המקורי לשנת 2024, שאושר ערב המלחמה, בחודש מאי 2023. חוק התקציב הנוסף אושר בכנסת בקריאה שלישית בחודש מרץ 2024, אלא שבשנת התקציב 2024, לנוכח הימשכות המלחמה, חוסר הוודאות הוא משמעותי יותר מאשר בשנים כתיקונן, ועל כן הקושי בדיוק התחזיות הכלכליות ניכר יותר בשנה הזו. כך, התקציב הנוסף הראשון לשנת 2024 נשען על מספר הנחות מרכזיות, וביניהן ההנחה כי עצימות הלחימה תדעך עד סוף חודש יוני 2024. אלא שהנחה זו לא התממשה באופן מלא, והלחימה עודנה נמשכת. כפועל יוצא, נדרשת הממשלה להוצאות נוספות הנובעות מהימשכות המלחמה, ולפיכך נדרשת הגדלה של כמה סעיפים בחוק התקציב הנוסף הראשון שאושר בחודש מרץ האחרון. סך הצורך בהגדלת התקציב הנובע מהימשכות הלחימה עומד על כ-3.4 מיליארד ש"ח. התוספת המוצעת מיועדת למימון הצרכים הבאים: 2.9 מיליארד ש"ח להארכת משך הפינוי, הריענון והסיוע לאוכלוסייה ביישובים שלגביהם התקבלו החלטות הממשלה – מתוך סכום זה, 2.2 מיליארד ש"ח עבור הארכת מדיניות הפינויים לחודשים ספטמבר עד דצמבר, וסך של 0.7 מיליארד ש"ח למימון הוצאות שהופחתו ממשרדי הממשלה לצורך הארכת משך הפינויים לחודשים יולי ואוגוסט, במסגרת המימון של הארכת מדיניות הפינויים הממומנים; סיוע באירוח חטופים ששבו ארצה ובני משפחותיהם, בני משפחה של חטופים בשבי ובני משפחה של נעדרים במתקני הארחה; מענקי אכלוס עצמאי; מענקי סיוע לתושבים בלתי מועסקים מיישובים מפונים או מיישובים שתושביהם הוצאו להתרעננות במסגרת מלחמת חרבות ברזל; מענקי עידוד תעסוקה לעובדים שמקום מגוריהם או מקום עבודתם מפונים; 200 מיליון ש"ח להגדלת התקציב המיועד למעטפת הניתנת למשרתי המילואים במערך הלוחם ולבני משפחותיהם בשנת 2024, כפי שייקבע על פי התוכנית שיגישו שר הביטחון ושר האוצר לאישור הממשלה; 255 מיליון ש"ח להגדלת תקציב הביטוח הלאומי לצורך יישום מוקדם ככל הניתן של המלצות דוח הוועדה הציבורית לבחינת מענים לנפגעי יום 7 באוקטובר 2023. בשל ייחודיותם של אירועי 7 באוקטובר והצורך במתן מענים שלא קיימים בחוק נפגעי פעולות איבה ובמתן מענים משלימים למענים הקיימים, מינה שר האוצר ועדה ציבורית למתן סיוע לנפגעי האירועים. במסגרת עבודת הוועדה נבחנו הקבוצות השונות שלהן נדרש לתת מענה, תוך מתן דגש על הצורך בשיקומן והשתלבותן בחברה באופן מיטבי. כעת נדרש התקציב לצורך יישום המלצות הוועדה בהקדם האפשרי. על כן מוצע לאשר חוק תקציב נוסף שני לשנת הכספים 2024, שיחליף את חוק התקציב הנוסף הראשון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. וכעת נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברות והדוברים, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו לקראת עדכון תקציב, וכולנו מודעות ומודעים לסיטואציה ולמצב שהמדינה שרויה בו. אבל מצד שני, אני לא חושבת שזה רעיון טוב שבכל כמה חודשים יעודכן תקציב ונמשיך בצורה הזאת. אני חושבת שצריך לקבל החלטה אמיצה ולסגור עסקה במיידי להחזיר את החטופים, להפסיק את המלחמה, להתחיל תהליך מדיני, לשקם את המצב בתוך המדינה. המצב מאוד מאוד מאוד מאוד קשה ועגום. אם נסתכל על כל פינה, לא משנה מה – חברתית, כלכלית, פוליטית – אני לא יודעת אם המילה "קשה" יכולה לתאר. באמת, אין לי יותר מילים לתאר את הסיטואציה והמצב הזה – עוני, רצח ופשיעה. אנחנו אחרי לילה מדמם בחברה הערבית – שלושה נרצחים, ארבעה פצועים, בתוכם גם קשים. עד מתי? עד מתי? ולאן עוד אפשר להגיע? אל תגידו לי, אל תשקרו לעצמכם שאתם לא יכולים לטפל בסוגיה הזאת. לא יכול להיות – שלושה נרצחים, ארבעה פצועים, בתוכם קשים, ואף עצור אחד. אתם רוצים להגיד לי שמדינת הביטחון וממשלת הביטחון ומר הביטחון והשר לביטחון לאומי לא יודעים? לא יכולים להפסיק את הפשע הזה? אני רוצה להגיד לכם בשם כולנו, בשם כל החברה הערבית: אתם משקרים לעצמכם, אי-אפשר להמשיך בשיטה הזאת. אני יודעת שישנם אנשים שנהנים מהסיטואציה הזאת, אחרת היו מפסיקים את זה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 342 ימים חלפו מאז פרוץ המלחמה, 101 חטופים וחטופות נמקים בשבי החמאס. אתמול בפיגוע בבנימין נפל סמ"ר גרי גדעון הנגהאל, ובאסון התרסקות המסוק נהרגו שני לוחמי 669 במילואים – רב-סמל מתקדם דניאל אלוש ורב-סמל מתקדם תום איש-שלום. אני משתתפת בצער המשפחות שאיבדו את היקירים. יהי זכרם ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ואני מאחלת החלמה מהירה לפצועים. לצערנו, המלחמה גובה מחירים יקרים של אובדן חיי אדם; יותר מ-780 חללים מכוחות הביטחון וחיילים ו-850 אזרחים קיפחו את חייהם במלחמה הארורה הזאת. אסון רודף אסון, פיגוע אחר פיגוע. אזרחי המדינה משוועים לביטחון לאומי אמיתי, וכמובן להחזרת החטופים. השבוע עלה לכותרות ביקור הניחומים של ראש הממשלה נתניהו ורעייתו בבית משפחת החייל אורי דנינו, זיכרונו לברכה, אחד מששת הנרצחים באכזריות במנהרה בעזה. אני מבקשת להקריא מעל בימת הכנסת דברים שהרב אלחנן דנינו, אביו של אורי, אמר לנתניהו: אני באמת לא יודע אם הייתה הזדמנות לעסקה או לא, אבל סלח לי, אדוני, הכול קרה במשמרת שלך. הבן שלי נרצח במנהרה שאתה בנית במשמרת שלך. אתה הרבה שנים בשלטון, הרבה מאוד; הבטון והדולרים נכנסו במשמרת שלך. אתה חייב את חייהם של כולם. תפסיקו להתעסק בלאסוף מנדטים ולהתעסק בסקרים מה יביא ומה לא. תפסיקו שם למעלה להתעסק בשטויות ולחרחר ריב ומדון. אל תתעסקו בפוליטיקות קטנות וזולות ובספינים. אין שום מחיר לחיי אדם. תסגור בבקשה את הלשכה שלך לעשר דקות עם עצמך כל יום ותחשוב איפה הערך היהודי שאתה מביא. לא מגיעה לנו הארץ הזאת ללא אחדות. לא מגיעה. האסון הזה קרה בגלל הפילוג והפירוד. אם היית מתנהג כמו שהיית בגיל 22, עם ציונות אמיתית, היית מסתכל על המטרה הקדושה, היית הורג את החמאס כשהוא קטן. חיכית עד שהוא נהיה מפלצת. חטפנו סטירה ואכלנו אותה. מכובדיי, את התגובות חסרות הרגישות של נתניהו ורעייתו אני חוסכת מכם, נותר רק לדמיין.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, גברתי. וכעת חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. אני מזכיר שמי שאינו נוכח כאילו ויתר על זכות הדיבור. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. 101 חטופים, 342 יום. מתי זה ייגמר ונשיב אותם הביתה? אתמול, אדוני היושב בראש, פורסם ב-N12 כי ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים ביקשו מהיועצת המשפטית לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגדם, נגד אנשי המדינה, במטרה לעצור את הצווים למעצר בכירים. המטרה – לפתוח בחקירה, ובהמשך לסגור אותה. לא ייאמן – –

טלי גוטליב (הליכוד):

עבירה של פשעי מלחמה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – פשוט לא ייאמן. שר משפטים של מדינת ישראל נוהג ישראבלוף. מתמודדים – בהצלחה רבה, אני חייב להגיד – מול הגשש החיוור. ישראבלוף. כאילו יפתחו בחקירה, כאילו יקיימו אותה ואחר כך יסגרו אותה. לא להאמין, שר משפטים במדינת ישראל. אם זה נכון, לכאורה – ואני שם פה גרשיים – אני מניח שזה נכון, אחרת היו רצים מול ראשי N12 ותובעים אותם. זה לא ייאמן, במדינה דמוקרטית לבקש דבר כזה. כן, יש לנו בעיה; כן, אני נגד בית הדין בהאג; כן, אני נגד מעצר בכירים על לא עוול בכפם. תקפו אותנו, רצחו אותנו, אבל לבקש דבר כזה? שר משפטים מבקש כאילו לפתוח בחקירה ואחר כך לסגור אותה? כאילו ישראבלוף. לא ייאמן. אדוני היושב בראש, לראש הממשלה אין אומץ להגיד שתי מילים, או שלוש: "ועדת חקירה ממלכתית", ואין בלתה. אין מישהו במדינת ישראל שחושב שלא צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. כל דבר אחר, כל אפשרות אחרת – קיום ועדה פרלמנטרית, ממשלתית – זה הישראבלוף, זה הישראבלוף. ראש הממשלה, אין לו אומץ להגיד את שלוש המילים האלה: "ועדת חקירה ממלכתית". האסון הכי גדול שקרה למדינת ישראל, לעם ישראל, מאז השואה. אלפים נטבחו, נרצחו ונאנסו, וכרגע חלקם, 101 מהם, בתעלות עזה, במנהרות עזה, בידי מפלצות החמאס – כן, שצריך לחסל; כן, שצריך להרוג את יחיא סנוואר – ונהרוג אותו – אבל לבקשה כזו, ולהתעלם מכך שלא צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית? לא יעזור, אנחנו נפעל בנושא. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בחודש האחרון, מתאריך 11 באוגוסט עד 11 בספטמבר, נהרגו בפעילות מבצעית 22 אנשי כוחות הביטחון. אני רוצה לחזור על זה: בחודש האחרון נפלו בקרב 22 אנשי ביטחון, שוטרים וחיילים, זיכרונם לברכה. ובזמן הזה, בלי למצמץ, הולך גולדקנופ אל נתניהו ומנסה לארגן עסקת שוחד פשוטה – אתה תדאג שנוכל להמשיך להשתמט, אנחנו נתמוך בתקציב. אני רוצה לחזור על זה: בזמן שחיילים נהרגים בשדה הקרב – הממשלה הזאת שולחת אותם לשדה הקרב – באותו זמן חלקים נרחבים בקואליציה עושים עסקאות של תקציבים תמורת פטור משירות בצבא. איפה הבושה שלכם? איפה הערכים שלכם? עד מתי אתם חושבים שהחברה הישראלית תהיה מוכנה לסבול את זה? השר אופיר סופר, אדם עתיר זכויות מבחינה ביטחונית, זה מקובל עליך? זו הממשלה שאתה רוצה להיות חבר בה? זו הציונות הדתית שלך? הגיע הזמן שהקומבינות הפוליטיות והשוחד הפוליטי והמינויים הפוליטיים ייעלמו מהפוליטיקה הישראלית. אם אנחנו רוצים להמשיך ולשרוד כאן, אם אנחנו רוצים להיות חזקים מספיק, אנחנו צריכים שכולם יישאו בנטל – בנטל הביטחוני, על ידי גיוס ושירות צבאי מלא, ובנטל הכלכלי, על ידי השתתפות במעגל העבודה. המציאות שבה חלקים נרחבים של הציבור החרדי עסוקים בלקבל תקציבים ואינם שותפים בעשייה הביטחונית והכלכלית, המציאות הזאת של אי-שוויון בנטל, חייבת להשתנות. אני מצפה מחברי הקואליציה שלא ייתנו ידם לשחיתות השלטונית המתרקמת וקורמת עור וגידים בין ראש ממשלה לבין ההנהגה החרדית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין גבול לציניות. השר גולדקנופ, שעד לרגע זה תוהה מה קשורה ממשלה למלחמה, עכשיו הוא הטיל אולטימטום על ראש הממשלה לחוקק את חוק ההשתמטות כתנאי להצבעת מפלגתו בעד התקציב. כל כך עצוב שביום שבו אנחנו קוברים את חיילינו הגיבורים, אלו שחירפו נפשם באומץ לב למען חבריהם, למעננו, ראש הממשלה נעתר לאולטימטום ומייד הבטיח אתנן פוליטי לשר גולדקנופ: הם יחוקקו את חוק ההשתמטות. באיזה עולם, בשעת מלחמה, כשחסרים לצה"ל 10,000 חיילים, כשחסרים 15 גדודים, מחליט ראש הממשלה להבחין בין דם לדם ולהנציח פטור גורף מצה"ל לחרדים? וזאת, כמובן, לא לשם שמיים, אלא לשלומה של הקואליציה. לא די בכך שבמשמרת של הממשלה הזאת בשעת מלחמה יש אפס היענות של חרדים שכבר זומנו לצו ראשון, וההתייצבות שלהם מתוך 1,000 צווים היא פחות מ-5%, 48 איש, ובכך שצה"ל ניסה להגיע לעמק השווה עם נציגי החרדים, ואנחנו ביקרנו את זה, ושגה כשהוא החליט לטרגט 3,000 צעירים חרדים לפי תבחינים שלא מעוגנים בחוק – אז התיאבון רק הולך וגדל. התיאבון של גולדקנופ ושל חבריו רק הולך וגדל. זה לא מספיק. לא ייאמן שבמדינת ישראל בשעת מלחמה נוצרה לנו כאן מדינה בתוך מדינה. הצרכים המבצעיים של המלחמה ועתידה של מדינת ישראל הם לא חלק מהשיקולים של גולדקנופ וחבריו. ממשלת 7 באוקטובר, לא יעזור, איך שלא נסובב את זה, זאת ממשלה לא ציונית, ואות הקלון הזה יהיה עליהם, ויהיה חלק ממורשתו של נתניהו. אין מנוס, במדינת ישראל, ששוכנת בשכונה מסובכת כל כך במזרח התיכון, חייבים לפעול בהתאם ללשון החוק כעת, וכל צעיר בן 18 חייב לבצע שירות צבאי, אזרחי או לאומי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. כעת חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמעתי שהרמטכ"ל – סליחה על המילה – אבי נעלבי. הוא סיפר בדרך כזאת או אחרת לאשת תקשורת שהוא לא מגיע לוועדת חוץ וביטחון כי טלי גוטליב משתלחת באנשי הצבא, ושאנשים סבורים שאולי כדאי להוציא אותי מוועדת חוץ וביטחון. אז בואו נאמר לעם ישראל את העובדה הבאה: הרמטכ"ל הגיע לוועדת חוץ וביטחון פעם אחת בלבד. הוא גם לא הגיע פיזית – אנחנו נסענו אליו לבור. אכן, שאלתי אותו שאלות נוקבות. כך, לדוגמה – ואלה שאלות שאני שואלת אותו גם בגלוי – ב-13 בספטמבר הרמטכ"ל התייצב ונאם בעניין מלחמת יום הכיפורים ואמר שלא ניתן לשלול איחוד זירות שיגבה קורבנות. אז שאלנו, בין השאר: האם אתה הזזת כוחות לדרום, האם אתה דאגת למילוי מחסני האמל"ח שהועברו לאוקראינה, והאם ביטלת את ההדממה. מה נדמה לכם, שהרמטכ"ל ענה על השאלות שלי? ממש לא. הוציאו אותי מהבור והדליפו לתקשורת שרבתי עם הרמטכ"ל. שיהיה ברור כאן לעם ישראל: אני לא מתכוונת ללטף את הרמטכ"ל. הוא עתיר זכויות לחימה, הכול טוב; את המלחמה הזאת, מבחינתי, הוא מנהל באופן תבוסתני. אבל לא זה מה שמפריע לי. הרמטכ"ל עסוק מאוד מתחילת המלחמה בלאתרג את עצמו, את צמרת המודיעין ואת חיל האוויר. והתחקיר שפורסם אתמול, אני חייבת לומר לכם, כנראה מציג את חיל האוויר קוף. חיל האוויר הטוב בעולם – קוף. לא יודע מימין ולא יודע משמאל, ורק בשעה 16:00 הוא בכלל שמע על המסיבה בנובה. זה תחקיר שמי ששולט בו, רק תבינו, זה הרמטכ"ל; ואני אסביר לכם גם למה. הרמטכ"ל יודע יותר מראש ממשלת ישראל; כל החומרים נמצאים בידיים של הרמטכ"ל. אני אתן לכם דוגמה מה נמצא בידי הרמטכ"ל: מצלמות עין הנץ מכביש 232 משדרות, מאופקים. אלה המצלמות של המשטרה – זה נמצא אצל הרמטכ"ל; כל הצילומים בכל מיני אופנים שאני לא יכולה לחשוף, וזה פה – הכול נמצא בידי הרמטכ"ל; טלפונים של התצפיתניות, כדי ללמד על שעת ההתרעה, נמצאים אצל הרמטכ"ל; שעות הקשר שהתצפיתניות התריעו – נמצא אצל הרמטכ"ל. זה אפילו לא נמצא בידיים של הממשלה. ומה שאתם רואים בתחקירים זה הדלפות בעלות עניין לשמור על הרמטכ"ל, לשמור על דרג המודיעין ולהלבין את חיל האוויר. שלא תבינו פה: אין חיה בעולם – ואני דיברתי עם אנשי חיל האוויר, שנפגשו איתי במחשכים, ולא צריך להיות גאון הדור בשביל זה – אין חיה בעולם הזה שלמעלה מ-3,000 מחבלים פורצים את גבולות ישראל. אין חיה כזאת, ברצינות. למה אנחנו מחזיקים צבא, אם לא להיות ערוכים ליום פקודה וליום הפתעה? מה קורה פה? מטוס אחד לא עולה לאוויר שעות? מה, אתם נורמליים? מטוס אחד שהיה עולה לאוויר היה מונע את החטיפה של החטופים רק מהרעש והחולות שהוא היה מעיף שם. אז על מי אתם באים לעבוד? ואני אומרת כאן לרמטכ"ל: אני אקדיש כאן נאומים שלמים, ואני לאט-לאט אחשוף עדויות שאני אספתי בעצמי. ולידיעת השב"כ, שקורא לי בכל מיני שמות – שידע השב"כ שגם אני יודעת לאסוף ראיות בלי שתדעו איפה אספתי אותן. לא, זה לא במחשב שלי וזה גם לא בפלאפון, ואני יודעת שזה מאוד מטריד אתכם, האופן שבו אני מדברת עם כל מיני גורמים. אבל אני אשתמש בחסינות שלי, ואני אקדיש את הנאומים שלי פעם אחר פעם לומר לכם ולספר לעם ישראל מה היה כאן עובר ל-7 באוקטובר. הרמטכ"ל, בכל הכבוד, אם נדמה לך שאתה תפרסם תחקירים שישחירו את חוד החנית, את הלוחמים שבאו ב-7 באוקטובר לזירות הלחימה, ועליהם אתה תפיל אחריות – תחשוב פעמיים. אנחנו רוצים לדעת איפה אתה היית, ואיפה ראש אמ"ן היה, ואיפה מפקד חיל האוויר היה, ואיפה היה ראש השב"כ ואיפה ראש המוסד – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ועדת חקירה ממלכתית, מה הבעיה?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – זה מה שאני מבקשת לומר. ושיהיה כאן ברור: לא ניתן לאף אחד להתחמק ולתת לנו כל מיני כותרות הזויות בהקשר הזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא שמענו, לא ידענו – מפקד חיל האוויר לא ידע על המסיבה בנובה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא למד מראש הממשלה – לא שמעתי, לא ידעתי, לא ראיתי. היה לו מורה טוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – כולם. מפקד חיל האוויר – 16:20 – לא יודע. אתם נורמליים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, חברת הכנסת גוטליב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – ראש הממשלה לא יצר איתו קשר – – – מעניין, לא ידע כלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

די, די. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על תקציב, ואני חושב שמי שהיה צריך להציג כאן את התקציב, עם כל הכבוד לשר הקליטה, הוא שר האוצר. כמו שהוא התחמק מלהגיע לוועדת הכספים אתמול, להציג לנו את הגדלת הגירעון ולקבל שאלות מחברי ועדת הכספים, גם היום הוא לא מגיע להציג את החוק. כי בעצם זה חוק תקציב. ברגע שאתה משנה את התקציב זה חוק תקציב לכל דבר. אבל שר האוצר – נראה לי שאין לו זמן להתעסק בכלכלה של מדינת ישראל, ולכן הוא פטור מלהגיע למליאה ולהציג את חוק התקציב; והוא גם פטור מלהגיע לוועדת הכספים ולקבל שאלות קשות מחברי הכנסת חברי ועדת הכספים. אנחנו מדברים עכשיו על הגדלת הגירעון ב-3.4 מיליארד שקל, כאשר אנחנו כבר בגירעון של 175 מיליון שקל. אז בעצם הגירעון גדל בעוד קרוב ל-3.4. בנוסף לכל זה אתמול בוועדת הכספים אנשי המקצוע של משרד האוצר אמרו שעד סוף השנה נעבור את הגירעון של 200 מיליארד. עם גירעון כזה אני חושב שמכובד מאוד ששר האוצר יבוא לתת לנו תשובות, יבוא ויסביר איך אנחנו יוצאים מהגירעון הקשה הזה. אבל הוא יכול ומרשה לעצמו. אתמול יצאתי מוועדת הכספים מאוד מודאג מכל הנתונים הכספיים שהציגו לנו אנשי המקצוע של משרד האוצר, ואני חושב שאזרחי ישראל צריכים להיות מודאגים, כי ברגע שאנחנו מגדילים את הגירעון, והממשלה מגדילה את הגירעון לעומת אופציות אחרות שהיו – על ה-3.4 היו אופציות אחרות לא להגדיל אותם. ואתם יודעים שחלק מהכסף הזה – כשאנחנו מגדילים עכשיו את הגירעון ב-3.4 מיליארד שקל, חלק מזה חוזר להסכמים הקואליציוניים מהקיצוץ הרוחבי שביצעה הממשלה. אז לא כל הכסף בא, כמו שהציגו בהצעת החוק, למפונים ולמילואימניקים, אלא גם להסכמים הקואליציוניים שקוצצו – יחזירו שם. אבל הדבר החשוב ביותר: אנחנו נשלם יותר ריבית. היום אנחנו משלמים מעל 40 מיליארד שקל ריבית בשנה. אנחנו נשלם עוד 7 מיליארד שקל, כי דירוג האשראי שלנו ירד, ואז אנחנו משלמים יותר ריבית. וברגע שאנחנו משלמים יותר ריבית כל אזרח במדינת ישראל ירגיש את זה. בשביל לסגור גירעון יש כמה אופציות. האופציה הכי קלה לממשלה תהיה הגדלת המיסים, ומי שיסבול בסופו של דבר הוא האוכלוסייה החלשה במדינת ישראל, והאנשים שעובדים מהבוקר ועד הלילה בשביל להתפרנס ישלמו יותר מיסים ויסבלו יותר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו כולנו הורים, לכולנו יש משפחות, ילדים. ואני רוצה להעלות סוגיה, שהאמת – אתמול בוועדה למניעת סמים ואלכוהול אני הזדעזעתי. ואני אומר ומדבר קודם כול ללב של כולנו, של כל אחד שנמצא פה ומי שצופה בנו. אני לא יודע כמה אתם מכירים את הנושא של התמכרויות אצל בני הנוער. כמה אתם נוגעים בדבר הזה או שאתם שומעים מגורמים כאלו ואחרים, אבל הנושא של התמכרויות בישראל זאת מכת מדינה שגדלה באופן דרמטי מתקופת הקורונה. ואנחנו כמדינה, לצערי הרב, לא מטפלים ולא עושים כמעט – אני אומר כמעט – דבר כדי למנוע את הסוגיה הזאת. אתמול הדיון היה בנושא של גז קצפות. אתם יודעים מה זה גז קצפות? אתם הרי אוכלים מדי פעם קצפת, זה נורא טעים. אבל הצד השני של גז הקצפות זה שהוא סם.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמו גז מזגנים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הילדים האלה לוקחים את הבלון הקטן של גז הקצפות, אותו בלון שמשתמשים בו להכנת קצפת, עם דוקר מיוחד מנפחים בלון ואתם רואים אותם מסתובבים עם בלונים, שואפים את גז הקצפות ופשוט מתמסטלים מזה. הנתונים של בתי החולים על אותם ילדים שמגיעים אל חדרי המיון, הם מפחידים. היה מקרה אחד של מוות מהגז הזה; ילדים מגיעים למצב שהם לא שולטים בהתנהגויות שלהם; זה מביא לאלימות נוראית. ואף אחד לא מדבר על זה. עכשיו אני אגיד לכם משהו שלא תאמינו: זה חוקי. אתה לא יכול לעצור אף אחד שמשתמש בזה. אתה יכול לעצור רק יבוא שהוא בלתי חוקי, שהוא לא על פי חוקי המסחר, אבל לא בגלל שזה סם. יש מדינות שפעלו בנושא הזה והפכו את זה לסם מסוכן, אבל במדינת ישראל זה עדיין לא קרה. אני רוצה לשים את הדבר הזה על השולחן, ושמדינת ישראל תבין: משנת 2018 – אתה מכיר את הנושא הזה, אופיר כץ – אין את הרשות למניעת סמים ואלכוהול. היא לא קיימת. אתה היית העוזר של גלעד ארדן. היית העוזר שלו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל – – – רשות אחרת.

אופיר כץ (הליכוד):

הם הטמיעו אותה בתוך אגף אחר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני אסביר לך. זה נמצא היום – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בתוך רשות אחרת. זאת רשות אחרת משוכללת – בביטחון לאומי. הם רשות – – –

אופיר כץ (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, חברי אופיר כץ. זה בתוך – – –

אופיר כץ (הליכוד):

היו איתה הרבה בעיות, אני יודע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חברים, אני אסביר לכם. אני חי את זה, אני עובד בזה.

אופיר כץ (הליכוד):

נכון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה גוף קטן שנמצא בתוך המשרד לביטחון לאומי, שכמעט לא מסובסד בתקציב. אין לו אפשרות להתמודד מול הרגולציה. היתרון של הרשות היה שיכלו לעשות שולחנות עגולים, להביא את המנכ"לים, לפעול מיידית. היום זה לא קיים. הגוף הזה היה כל כך חשוב למדינת ישראל בנושא של מניעת סמים ואלכוהול, גם במניעה עצמה וגם בהסברה. וזה לא קיים.

אופיר כץ (הליכוד):

בוא ניזום דיון בוועדה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני העליתי את זה כחוק, ואתם – בנושא של – – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא, אמרת שולחן עגול. בוא נעשה את זה בוועדה, נזמין גורמי מקצוע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין בעיה. אבל לפני שלושה חודשים העליתי את זה כחוק, להחזיר את הרשות, וזה נפל בוועדת שרים.

אופיר כץ (הליכוד):

לא אני מדבר על – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אעלה את זה שוב. אני רק אגיד משפט.

טלי גוטליב (הליכוד):

כי זה נמצא בתוך הרשות הלאומית לביטחון קהילתי. זה הוטמע שם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, אני רק אגיד משפט. אם אתם רוצים אחדות, זה נושא של אחדות. חייבים להציל את הילדים מהסמים והאלכוהול. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, אבל זה הרשות. מאה אחוז. אבל זה נמצא בתוך הרשות לביטחון קהילתי. זאת רשות שהיא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת דן אילוז, נמצא? לא נמצא. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החברה הערבית מדממת. אתמול נרצחו שלושה אנשים בחברה הערבית, אחד מג'דיידה-מכר וגבר ואישה מרמלה. ולכן, אנחנו חסרי אונים מול השר לביטחון לאומי, שלא עושה כלום בנושא הזה. אנחנו חסרי יכולת, חסרי אונים מול הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. ראש הממשלה הקים את ועדת השרים למאבק בפשיעה, והוועדה הזאת לא מתכנסת. אדוני היושב-ראש, למי אנחנו צריכים לפנות? מי אמור לתת את התשובות לאנשים? מי אמור להגן על האזרחים? מי אמור לטפל בפשיעה? כאשר ראש הממשלה לא מתייחס לחברה הערבית, ולא דואג לחברה הערבית ולא מנחה את השר לטפל בפשיעה, אז למי אנחנו אמורים לפנות? מי אמור להגן עלינו מפני ארגוני הפשיעה? טרור אזרחי משתולל ברחובות. כל יום יש לנו נרצחים בחברה הערבית, ואין דין ואין דיין. הממשלה איבדה את הצפון, איבדה את הגליל, את המשולש וגם את הנגב. דיברתם על משילות – איזו משילות? הפקרות מוחלטת. ואני פונה מכאן למפכ"ל החדש, המפכ"ל דני לוי: אנחנו רוצים תשובות, אנחנו רוצים שמישהו יגן על החברה הערבית, שייתן פתרונות לאנשים, שיצמצם את ההרוגים ואת הנרצחים בערים וביישובים שלנו. זה מה שאנחנו דורשים. למה אתם מפקירים את האזרחים? מה הסיבה לכך? יש זעקה מהרחוב הערבי, מהחברה הערבית, לאנשים שמקבלים את ההחלטות, לשרים שיושבים בממשלה. מה אתם עושים? למה אתם לא מטפלים בנושא הזה? הגיע הזמן שתקבלו החלטות על מנת להגן על האזרחים שלנו, על התושבים. אי-אפשר להפקיר את החברה הערבית ולהשאיר אותה מדממת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אתמול בוועדת הכספים אנחנו התחלנו את הדיונים על חוק הפחתת הגירעון, שהוא בעצם חוק הגדלת הגירעון. ומה שמעניין הוא שגם הממונה על התקציבים וגם הכלכלן הראשי במשרד האוצר סתרו לגמרי, ב-180 מעלות, את מה ששר האוצר אמר כאן בתחילת השבוע על הנתונים המדהימים של כלכלת ישראל. ההפך הוא הנכון, היום הכלכלה שלנו – במכלול הפרמטרים: הצמיחה, הגירעון, דירוג האשראי, יחס חוב–תוצר, השקעות – במצב הכי גרוע זה לפחות 20 שנים. איגרות החוב שלנו נסחרות היום ברמה של מקסיקו, מקסיקו. ואנחנו גרועים יותר מהונגריה, מפרו, מהפיליפינים. בשנה וחצי נתניהו וסמוטריץ' ביצעו השמדת ערך של הכלכלה שלנו. התקציב הזה הוא התקציב השלישי, שלישי לשנת 2024, אבל לא בטוח שהוא האחרון, ואני אומר לכם את זה מידיעה. הרבה דברים השתנו מאז שאישרנו את התקציב המקורי במאי 2023. מה לא השתנה? הכספים הקואליציוניים, המשרדים המיותרים והחוצפה. שימו לב, משרד המורשת – 71 מיליון שקלים; משרד התפוצות – 34 מיליון שקלים; משרד ירושלים והמסורת – 55 מיליון שקלים; המשרד לשיתוף פעולה אזורי – 28 מיליון שקלים, על כלום ושום דבר; משרד ההתיישבות האגדי – 333 מיליון שקלים ועוד 302 מיליון שקלים על העודפים של 2023, וסך הכול 633 מיליון שקלים למשרד של אורית סטרוק. מפונים, מילואימניקים, מעמד הביניים, הייטק, גמלאים – למי אכפת? ממשיכים לבזוז. וכאשר לכולם ברור לגמרי כי צפויים לנו בעתיד הקרוב קיצוצים כואבים והעלאות מיסים, המשרד לשירותי דת, שימו לב, מפרסם השבוע מכרז לתפקיד חדש: הממונה על ההילולות – תפקיד שלא היה קיים בעבר, עוד ג'וב לעוד עסקן, עם שכר של 32,000 שקלים בחודש, בתוספת אש"ל ורכב צמוד. אז אחרי ששילמו השנה 14 מיליון שקלים להפקת ההילולה במירון על 30 איש, כעת ממציאים ג'וב מערכתי בנושא. בקרוב, בקצב הזה לא יהיה כאן הייטק, לא יהיה מעמד הביניים – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. ההילולה שלך נגמרה. מדבר על הילולות? ההילולה שלך נגמרה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עוד חצי דקה. אני שמח שזה משעשע אותך. הצמיחה במשק הופכת לשלילית, אבל לפחות יהיה כאן ממונה על הילולות. מושחתים, נמאסתם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

בחשבון הטוויטר של "חדשות מלפני שנה" – אתם מכירים את חשבון הטוויטר הזה? בעצם מצייצים מדי יום את הכותרות של אותו תאריך של היום רק מהשנה שעברה. זה קונספט ממש גאוני, שהפך עם הזמן לתצוגת ארכיון גאונית ועצובה של נורות האזהרה, הדגלים האדומים והכתובות על הקיר שהיו כאן לפני המלחמה. אחרי 11 חודשים מאז השבת השחורה, אחרי כל כך הרבה ידיעות על "הותר לפרסום", אחרי כל כך הרבה חודשי פליטות של תושבי הנגב המערבי והצפון, אחרי כל כך הרבה סבבי מילואים ואחרי כל כך הרבה זמן שעבר בלי שהצלחנו להחזיר את החטופים והחטופות, קל מאוד להתייאש. אנחנו רואים את זה סביבנו, וזה מה שקורה לצערי ללא מעט ישראלים. אבל אסור שזה יקרה. אסור שהתקווה היחידה בישראל תהיה רק בשמו של ההמנון שלנו. המצב יכול להשתפר באופן מאוד משמעותי. זה יכול לקרות, וזה יכול לקרות גם בצורה מהירה. אז הינה לכם, כדי להמחיש, כמה מהכותרות שאנחנו יכולים לצטט בחדשות מלפני שנה בעתיד. שימו לב: ישראל הולכת לבחירות. חמשת חברי הכנסת מהליכוד שהצביעו בעד פיזורה בהודעה משותפת: כשהמדינה נמצאת על מסלול התרסקות, חייבים להחליף את הנהג. וקצת זמן לאחר מכן: סוף-כל-סוף, ושבו בנות ובנים לגבולם: כל החטופים והחטופות הוחזרו לישראל. תדמיינו את זה. ואז: הסכם אזורי היסטורי, ואיראן על הכוונת: ברית המדינות המתונות במזרח התיכון יוצאת לדרך. וימים אחר כך: סוף עידן החמאס – כוחות הברית המזרח-תיכונית נפרסו בעזה, ואחרון חיילי צה"ל יצא מהרצועה. וכמובן: ישראל יוצאת לדרך חדשה – הושבעה ממשלת התיקון, הקואליציה הרחבה ביותר מאז מלחמת ששת הימים. זה מה שצריך להיות כאן. תחשבו מה יכול להיות כאן. תחשבו מה ומי מונעים מזה לקרות, ואל תאבדו את התקווה. אנחנו עוד נראה את הימים האחרים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. אני נועל את רשימת הדוברים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, לא צריך לחדש לאף אחד אם אני אומר שהמצב הרעוע, הקטסטרופה שהמדינה עוברת בכל תחום שרק אפשר להעלות, היא בגלל שזה שנתיים מנהלת את המדינה הממשלה הכושלת ביותר בתולדותיה – ממשלה שהביאה חורבן גם בתחום הכלכלי וגם בתחום הביטחוני וגם בהרגשה הכללית של אזרחי המדינה. בכל דבר שהם נוגעים הם משאירים אדמה שרופה, ואנשים כבר מאבדים תקווה ושואלים מתי הדבר הזה יסתיים. יש היום הרבה מאוד רשויות שמתקשות לשלם את השכר של העובדים שלהן. יש רשויות שמתקשות לנקות את הפסולת מרחובות היישוב. והשר הכושל ביותר, שראש הממשלה שם אותו בתפקיד הכל-כך חשוב, שר אוצר, כשאין לו שום ידע וקשר לא לכלכלה ולא לניהול בכלל, הוא עסוק באידיאולוגיה חשוכה ומרכז את כל המאמצים שלו בשטחים הכבושים. יש לו תוכניות שם, והכלכלה לא מעניינת אותו, האזרחים לא מעניינים אותו, השכבות החלשות לא מעניינות אותו, והוא הורס את הכול לנגד עינינו, ואנחנו מביטים ושואלים: מה יהיה עם הדבר הזה? הפשיעה בחברה הערבית משתוללת. יותר ויותר אנשים נרצחים לחינם. השר לביזיון לאומי, שמופקד על הביטחון האישי של האזרחים – לא מעניינים אותו החיים של האזרחים הערבים. אגב, לא מעניינים אותו גם החיים של האזרחים היהודים, שהפשיעה גם אצלם עלתה ברמות גדולות. ועל כן אני אומר, ממשלה שרעה בכל התחומים – בתחום הכלכלי, בתחום החברתי ובכל תחום שרק אפשר להעלות על הדעת – צריכה כבר ללכת ולא להמשיך למשול.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הלכתי לנחם את משפחתה של עדן ירושלמי, עליה השלום, לפני כמה ימים.

היו"ר ארז מלול:

השם ייקום דמה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ושם ישבתי ופגשתי, לצערי, גם משפחות של נרצחי הנובה, אימהות ואחיות, משפחות שמרוסקות ועדיין לא לגמרי מבינות מה עובר עליהן. כשישבתי איתם, הם ביקשו ממני דברים מאוד פשוטים. זה התחיל בשאלה למה. אימא אחת שהבן שלו נרצח אומרת לי: אני הולכת אל בית העלמין ואני צריכה לעמוד בשמש, כי אף אחד לא שם לי צילייה, וכשאני שואלת למה, אומרים לי: אין כסף. ואני מגייסת תרומות כדי שיהיה איפה לשטוף ידיים, כי חלקות של נפגעי פעולות איבה, הן עלולות להיות לעיתים מוזנחות – והיא מדברת דווקא על בית עלמין במרכז הארץ; אני אפילו לא מתחילה לתאר לעצמי מה קורה כשמתרחקים ממרכז הארץ. היא אומרת לי: את השבעה בקושי הצלחתי לקיים. אין לי כסף, גייסתי תרומות כדי לעשות שבעה, כי עם ישראל רוצה לבוא לנחם, אבל אין לי כסף לתת לו שתייה. באיזו מדינה אנחנו חיים שאימא, עכשיו, באזכרה של 12 חודשים, צריכה לגייס תרומות כי הבן שלה נרצח בגלל המדינה, במשמרת של המדינה? אני אפילו לא משתמשת במילה "ממשלה" כי אות הקין הזה הוא על כולנו. "אנחנו" זה המדינה, המקום הזה מייצג אותה. איך אנחנו מרשים לעצמנו להגיע למצב שבו הם פושטי יד? משפחות החטופים, משפחות הנרצחים, חטופים שחוזרים, ניצולי נובה, שמפסיקים להם את התקציבים של השיקום – זה מה שהפכנו להיות, אומה של מקבצי נדבות? שהאזרחים צריכים לממן את הפעילות של הממשלה, של המדינה? אז התרגלנו שסייעות אין ומורים אין, ושאין כסף לשום דבר ולאף אחד, שהתור בסופר רק הולך וגדל וצריך להוריד מוצרים. התרגלנו שלאזרחים שלנו אין כסף. התרגלנו, מרגילים אותנו. אבל אדוני היושב-ראש, אני שואלת באמת. אין כסף לסייעת בגן; אימא שרוצה לשבת שבעה, או רוצה לעשות אזכרה של שנה לטבח, יש מישהו בממשלה שמסוגל לתת לה כסף כדי שהיא תוכל לברך על כוס הקולה כשעם ישראל בא לנחם אותה? שיהיה לנו איזשהו סוג של גאווה לאומית שנה אחרי הטבח הנורא הזה?

היו"ר ארז מלול:

תודה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ממשלת ישראל, קואליציה, תפעלו. אנחנו לא מתנגחים בכם לצורך ההתנגחות, זה לא תחביב לאומי. יש לכם את הכוח לשנות ולהשפיע. תוודאו שהכספים והתקציבים הולכים, לפחות אחרי שנה של מלחמה, למקומות הנכונים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בתוכנית זמן אמת ששודרה בכאן לפני יומיים, נוף ארז, לשעבר סגן מפקד בסיס תל-נוף, יושב ואומר שלא הייתה פגיעה ביום הטבח. אלא שהמנחה שמראיין אותו מעמיד בפניו את הדברים שהוא אמר שלושה ימים לפני הטבח, ב-4 באוקטובר. כך אומר נוף ארז ב-4 באוקטובר באופן פומבי בטלוויזיה, לכלל עם ישראל: "כבר עכשיו יש פגיעה בכשירות של חיל האוויר" וברגע שתפרוץ מלחמה "יהיה קשה מאוד להחזיר אותם" – אותם, הכוונה לטייסים – "למבצעיות". אני אישית לא אגיע, כך הוא מעיד על עצמו, כשתפרוץ מלחמה, וביחד איתי יש עוד 200 שאומרים: אנחנו לא נבוא. כשהוא אומר: עוד 200, אני מניחה שהוא מתכוון לעוד 200 טייסים. ובכן, הם אכן לא באו. כמות האנשים ששיוועו ביום הטבח – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי לא בא? מי לא בא – – – גלית, את משמיצה, כולם הגיעו.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – לראות מסוק, לראות מסוק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כולם הגיעו, לא היה טייס אחד שלא הגיע. זה לא נכון.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לראות מסוק, לראות מסוק – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה שקר וכזב. לא היה טייס אחד שלא הגיע.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לראות מסוק אחד מעל הנובה – – –

היו"ר ארז מלול:

די, די – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לראות מסוק אחד, לראות מסוק אחד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – זה שקר.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה יודע מה, סימון? אני חייבת לומר. הדבר הזה לא יכול להיות. לא יכול להיות ויכוח ביני לבינך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כולם הגיעו. כולם הגיעו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – תתביישי.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

עומד סגן מפקד סגן חיל האוויר ואומר – לפני הקלישאות של "תתביישי", אולי תקשיבו רגע. יכול להיות, יכול להיות שיש פה אינטרס משותף.

שלי טל מירון (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

די. חברת הכנסת שלי, די, אני אתחיל עם הקריאות. די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

זה שטייסים אומרים שלושה ימים לפני הטבח – בואו נסכם על עובדות, סבבה? בואו נסכם על עובדות. שלושה ימים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם לא מסוגלים להקשיב. שלושה ימים לפני הטבח עומד סגן מפקד חיל האוויר ואומר שאם תפרוץ מלחמה אין כשירות. זה קרה. שלושה ימים לפני הטבח הוא עומד ואומר: אני ועוד 200 טייסים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את מפיצה פייק ודיס אינפורמציה. הטענה שטייסים לא הגיעו ב-7 באוקטובר זה שקר גמור.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בסדר, נגיע לזה, נגיע לזה. בוא רגע נסכם על עובדות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זאת אומרת "נגיע לזה"? מדובר – – – את מסיתה נגד חיילי צה"ל.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי. יוראי, די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

חלק מהיותך חבר פרלמנט זה יכולת לדו-שיח. אני מנסה לייצר פה דו-שיח בלי התלהמות. בואו נדבר.

היו"ר ארז מלול:

זה לא דו-שיח, זה נאום.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בואו נדבר, למען עם ישראל. אני אומרת, בואו נבדוק את העובדות. עובדה מספר אחת, סגן מפקד חיל האוויר, שלושה ימים לפני הטבח, אומר שאין כשירות כרגע. הוא אומר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אמרו את זה גם אלופים לראש הממשלה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הכול בסדר. הסכמנו על העובדה הזאת? הוא אומר שעוד 200 טייסים, ברגע שתפרוץ מלחמה לא יהיו כשירים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

די, די, די. לא, לא, אתה לא תפריע לה. די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני מבקשת הארכה לנאום.

היו"ר ארז מלול:

בסדר. די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ביום הטבח, גם בקיבוצים בעוטף, גם בפסטיבל נובה, עברו שעות עד שהגיעה עזרה, בטח עד שהגיעו המסוקים והטייסים. יכול להיות שזה לא קשור לזה – מקבלת את ההסבר שהם היו בכשירות ושהם הגיעו בזמן, ויכול להיות שחיל האוויר פשוט לא תפקד מסיבות אחרות. זה שהוא לא תפקד אנחנו כולנו יודעים. שעות על גבי שעות אף עזרה מחיל האוויר לא הגיעה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה שלא נקים ועדת חקירה שתחקור את העובדות?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

רגע, זה לא מה שאני רוצה לומר. מה שאני רוצה לומר הוא שארז נוף מוסיף ואומר. שנייה, תקשיב, נהוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – חיל האוויר.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ארז נוף מוסיף ואומר – שים לב למשפט הבא, נראה מה דעתך עליו. הוא מוסיף ואומר בזמן הריאיון: אם זה לא היה קורה ב-7 באוקטובר אלא לדוגמה – והוא נוקב בתאריך 1 בדצמבר – "אז בוודאות הייתה פגיעה". וזה לב העניין.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לב העניין הוא שאתם מסרבים להקים ועדת חקירה ממלכתית.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. יהוראי, לא, לא. די, די. אתה בקריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מאוד קל לעמוד מעל הדוכן ולזרוק בוץ על טייסי חיל האוויר. יותר קשה – – –

היו"ר ארז מלול:

די, הסבלנות שלי פקעה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

יהוראי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

נהוראי, אתה לא מסוגל להודות שהשבט שלך, שהשבט שלך – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה שבט שלי – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – עשה אולי את פשע הסרבנות הגדול ביותר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. תוציאו אותו.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בהתנתקות, כשהוציאו גופות מקברים, החיילים הדתיים קרעו בגד ושירתו בצבא.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוידסון. בבקשה להוציא, די.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי שומר על המדינה הזאת? הטייסים שומרים על המדינה הזאת. איך אפשר לומר משהו נגד טייסים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – למה אתם מסרבים להקים ועדת חקירה ממלכתית? בושה וחרפה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אבל על דיקטטורה מדומיינת הפקירו פה אזרחים, ילדים, נשים. שקר בנפשך. אתן מגן על סרבנות. מי שמגן על סרבנות – –

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי. שלי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – אין לו שום יכולת לשבת פה ולומר: אתה אשם, הראש אשם.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה שנעשה פה – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – מה שנעשה פה זה פשע נגד עם ישראל. אבל הפשע הזה נעשה על ידי האנשים הנכונים.

גלעד קריב (העבודה):

על הידיים שלכם, על הידיים שלכם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, די. חברת הכנסת שלי, די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הפשע הזה נעשה על ידי יפי הבלורית והתואר.

גלעד קריב (העבודה):

ממשלת ההפקרה – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הפשע הזה נעשה על ידי אנשים דיאלנא, הם משלנו.

שלי טל מירון (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי, פעם שלישית, בבקשה לצאת. שלי, בבקשה לצאת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני רוצה לראות אותך, חבר הכנסת גלעד קריב, מדבר בכזה פתוס אם הסרבנים היו מהציונות הדתית – –

היו"ר ארז מלול:

תצאי, בבקשה. תצאי, בבקשה. אתם לא יודעים לשמוע, אז תצאו.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – אם הסרבנים היו מהפריפריה, אם הסרבנים לא היו מאנשי יפי הבלורית והתואר. אני רוצה לראות חמלה, סלחנות כזאת, באמת עטיפה, אם תנועת הסרבנות הייתה מגיעה מישראל השנייה. אבל היא לא תגיע מישראל השנייה, בחיים לא.

גלעד קריב (העבודה):

– – – את – – – ישראל השנייה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הם פברקו דיקטטורה מדומיינת, פברקו נשים שהולכות להיות שפחות, ובגלל זה מיטב טייסי חיל האוויר סירבו להגיע.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, די, די.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שקר, שקר וכזב. לא היה טייס אחד שלא הגיע.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוידסון, פעם ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

זה לא יעזור. זה לא יעזור.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה שקר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוידסון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

זה לא יעזור. לא הגיע להתנדבות, לא הגיע להתנדבות, לא הגיע לאימונים לפני הטבח.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – זה שקר.

היו"ר ארז מלול:

פעם שלישית. תצא, בבקשה. תצא, בבקשה. תצא, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הוא לא מקשיב. אני לא – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

תראי לי טייס אחד שלא הגיע, טייס אחד שלא הגיע. בושה וחרפה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הלוואי והיית מגן על אזרחי ישראל כמו שאתה מגן על סרבנות. מה שאתה עושה מסוכן למדינת ישראל, כי אם אנחנו לא נצליח ביחד לומר שהייתה פה סרבנות – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

בבקשה להוציא אותו.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – ושהסרבנות היא מסוכנת; אם אנחנו לא נצליח ביחד לומר את הדבר הפשוט והבסיסי הזה, אז הניצחון הוא של האויב. אני רוצה לומר ככה לנוף ארז. מה אם הטבח היה קורה ב-1 בדצמבר, כמו שאתה אמרת? מה היה קורה אז? כי אתה במו פיך אמרת שאז לא הייתה כשירות מבצעית, שאז לא היו טייסים, שאז חיל האוויר לא היה מוכן למלחמה. אתה שיחקת באש, במו פיך אתה מודה. והאש הזאת היא הביטחון של ילדי ישראל, של נשות ישראל. בושה לכל האופוזיציה שלא מסוגלת, בגלל הקרבה שלה לאליטה, להודות בסרבנות המסוכנת הזאת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם אלה שמסכנים את ביטחון מדינת ישראל.

גלעד קריב (העבודה):

די כבר, די – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא אנחנו, אתה מסכן את ביטחון ישראל. אתה מכשיר סרבנות. אני אגיד לך עוד משהו, גלעד קריב. התחלת להכשיר סרבנות? הסרבנות תגיע. היא תגיע מכל מיני צדדים, מכל מיני סיבות. היא תגיע.

גלעד קריב (העבודה):

– – – אליטה – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. יאללה, תסיימי, בבקשה. לסיים. בבקשה לסיים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ככה זה נראה כשנוגעים באליטות, ככה זה נראה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

איזה אליטות? ראש הממשלה שלך הוא מיליונר מושחת. איזה אליטות? על מה את מדברת?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

רק ראש הממשלה. חוץ מזה, אין כלום. אין כלום.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, די.

גלעד קריב (העבודה):

את האליטה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני באמת אליטה. אני האליטה החדשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה עשיתם 11 חודש – – – מה קורה בצפון?

מיקי לוי (יש עתיד):

מכונת רעל, פשוט.

גלעד קריב (העבודה):

את האליטה. את וראש הממשלה המושחת שלכם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

חד-משמעית. וכל החרדים פה הם האליטה. החרדים הם בחוד החנית של האליטה. והציונות הדתית היא האליטה. ואתה מגן על סרבנים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, די, די, די.

גלעד קריב (העבודה):

שמענו, שמענו. שמענו אתכם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ואתה מגן על סרבנים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חברת הכנסת גלית. המסר הובן.

מיקי לוי (יש עתיד):

מכונת רעל. פשוט מכונת רעל.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

די. די, חבר הכנסת גלעד קריב. די.

מיקי לוי (יש עתיד):

בושה וחרפה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני לא מבינה מה בושה וחרפה. אני לא מבינה. מה כל כך קשה להגיד שסרבנות זה רע? מה קשה?

היו"ר ארז מלול:

די. חברת הכנסת גלית, די. חברת הכנסת גלית, את נאמת ואמרת, והמסר הובן. די.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – – 11 חודשים, מה קרה בצפון – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ביבי. תגידי: ביבי, ביבי. תגידי: ביבי – – – צר עולמכם – – – חוץ ממנו אין כלום. תגנו סרבנות. את ציונית, תגני סרבנות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה קרה ב-7 באוקטובר? מה עשיתם?

היו"ר ארז מלול:

גלית, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חברת הכנסת גלית, את בפעם ראשונה. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה קרה ב-8 באוקטובר? מה עשיתם?

מיקי לוי (יש עתיד):

פשוט מכונת רעל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בבית הזה – האמת, בעיקר באגף הזה – מדברים בכל פעם שעולים פה לדוכן המליאה על אומץ וגבורה. אז היו כמה ביטויים לאומץ וגבורה במהלך השבוע האחרון: אומץ וגבורה של השר גולדקנופ בשיחה עם ראש הממשלה שעד ערב ראש השנה יהיה חוק השתמטות, כי אם לא, לא יהיה תקציב; אומץ וגבורה. אומץ וגבורה של ממשלה שלא ממנה פרויקטור לצפון, שמופגז ומותקף מתחילת המלחמה. יישובים שם לא מפונים, תחת אש כל הזמן; אומץ וגבורה. וראש הממשלה מוצא זמן, כי יש לו הרבה זמן, להתעסק בחיפוש הפרויקטור הבא במקום הפרויקטור הזה, שכנראה הסתבך או הסתכסך עם אנשי לשכת ראש הממשלה; אומץ וגבורה. אתמול היה טיל נ"ט בקיבוץ דן. אומץ וגבורה לא תמצא בממשלה הזאת. אומץ וגבורה אתה לא מוצא בקרב חברי ש"ס, חברי ארז מלול, שלא סוגרים את הדלת לנתניהו ואומרים לו: עד כאן, כי פדיון שבויים זה לא צחוק, זה נשמת אפה של מדינת ישראל. אומץ וגבורה אין שם. אבל לדבר על אומץ וגבורה פה במליאה זה קל. אומץ וגבורה – לא להגיד לשר המופקר איתמר בן גביר: הכישלון המוחלט, לא הניצחון המוחלט. שבעה נרצחים בחברה הערבית רק בשבוע האחרון: ברהט, שני נרצחים ברמלה, תל שבע, ג'דיידה-מכר. אומץ וגבורה זה להגיד לו: עד כאן – גם שלכם; להגיד לו שעלייה להר הבית היא חבית חומר נפץ, והוא מדליק אותה. אבל האמת היא, זה לא אומץ וגבורה. זה בעיקר בעיקר חוסר אכפתיות, חוסר התייחסות פנימית, ערכית, למה שחשוב למדינה הזאת. אומץ וגבורה אתה לא רואה שם. אומץ וגבורה יש בשדה הקרב. אומץ וגבורה יש למשפחות החטופים, שנלחמות ומתדפקות פה על שערי הבית הזה. אבל אין פה לא חסד ולא רחמים. בבית הזה אין גם את זה. וכל מי שיעלה פה בפעם הבאה ויגיד "אומץ וגבורה", שיחשוב אם הוא עשה מעשה אמיץ אחד או מעשה ראוי אחד, להגיד "עד כאן" למה שאנחנו רואים מול עינינו. "עד כאן" לראש ממשלה כושל כשהביא עלינו את האסון הגדול ביותר שהיה אי פעם מאז השואה.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אומץ וגבורה לא צריך. אמת צריך, אבל גם את זה לא מוצאים בבית הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

היו"ר ארז מלול:

לפני זה, הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קוסובו בדבר פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים לאומיים למטרות תיירות. תודה.

היו"ר ארז מלול:

כיושב-ראש קבוצת הידידות של מדינת ישראל עם מדינת קוסובו, אני רוצה לברך על ההסכם שנחתם בין שתי המדינות. נפלה בחלקי הזכות להיות שותף ליוזמה הזו. זה צעד משמעותי לחיזוק הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים, וביטוי למחויבות לשיתוף פעולה. עם ההסכם הזה אנחנו מקווים לבנות עתיד משותף טוב יותר ולהעמיק את הידידות בין המדינות. בהזדמנות זו אני רוצה להודות ולהביע את תודתי העמוקה לחברי שר הפנים ולמנכ"ל רשות האוכלוסין, שהשקיעו מאמצים רבים לקידום ההסכם הזה. ואחרון חביב, כמובן אני מודה לראש מטה שר הפנים מר רובי שמש, שעזר בקידום הנושא במקצועיות רבה. אנחנו עושים גם דברים טובים.

היו"ר ארז מלול:

חברתי חברת הכנסת יסמין.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

אה, כן? אז נחזור מההסכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה. חבל שגלית לא פה. אבל לדעתי היא מקשיבה לי. אני רוצה להגיד כמה דברים באמת באמת ברגוע. נניח, רק נניח שחיל האוויר לא היה מוכן מבצעית ב-7 באוקטובר, והייתה פגיעה. למה אתם מסרבים להקים ועדת חקירה? צריך לחקור את זה? בואו נחקור את זה. כשאת אומרת שעד 16:20 – אני לא זוכרת מי היה פה שאמר שעד 16:20 לא היו מטוסים – איפה היה ראש הממשלה עד 16:20, לבדוק למה אין מטוסים באוויר? ולכן דרושה ועדת חקירה, שמשום מה בצביעותכם אתם מתנגדים לה. דבר שני, אתם מדברים על סרבנות בזמן שיושב-ראש סיעה מהקואליציה שאת חברה בה מאיים כרגע לא להצביע על התקציב אם לא ייתנו השתמטות לכל אלפי בחורי הישיבות שלו. האם השתמטות היא לא סרבנות? אז איך אפשר לדבר על סרבנות בזמן שאתם חלק מקואליציה שמאיימת כרגע להפיל את הממשלה אם לא ייתנו להם? בנוסף, אנחנו מממנים להם את ההשתמטות על ידי לימודים – שלא נמשכים שלוש שנים, ארבע שנים; למעשה, הם יכולים ללמוד כל חייהם, ואנחנו נמשיך לממן את זה. צביעות שנייה. דבר שלישי, אני באמת רוצה לשאול בכנות: מה נותן עכשיו, בזמן מלחמה, בזמן שטייסת שוכבת פצועה אנושות בזמן שחילצה פצוע – מה נותן לתקוף את הטייסים כרגע? מה זה מוסיף למאמץ המלחמתי? אני באמת לא יודעת. והערה רביעית, קוראים לו יוראי, ולא נהוראי. עכשיו, בנוסף – כמה זמן יש לי? 50 שניות. בזמן שכל התקשורת וכל הטיקטוק וכל הרשתות החברתיות מתעסקות בכנסת בדברים צהובים, במיילים שנשלחו – כשאת מי זה מעניין הרי הכנסת הזאת מטורפת גם ככה. לא מעניין שחיתות. לא מעניין כל מה שקורה. זה מה שמעניין כרגע – עמדו כאן בבוקר צעירי משפחות החטופים, עמדו בכניסות, ומול עינינו הם התחננו על החיים של ההורים שלהם, של האבות שלהם, של האימהות שלהם, של האחיות שלהם, בזמן שהיו חברי כנסת שפשוט חלפו על פניהם, חלקם גם סיננו איזו הערה מרושעת. אני לא מצליחה לתפוס את זה. וכל ההסתה שיש נגד משפחות החטופים מתחילה במה שקורה בכנסת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זאת האחריות שלכם לשנות את השיח כלפיהם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, בבקשה. בבקשה. נאור, בבקשה. הייתה איזו טעות, פשוט. הוא ביקש ולא רשמתי אותו.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

דקה וחצי ואני משחרר לך. תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הודעה קצרה. בתחילת השבוע נשלח פה ללשכות איזשהו מייל, ובמייל הזה הבנתי שהייתה תמונה – עירום או חצי עירום – ששויכה אליי, וכל מיני מידע מכפיש. היום זה גם יצא החוצה ברשתות. אז כדי שהדבר הזה יהיה ברור פעם אחת ולתמיד: מדובר בתמונה מפוברקת שהיא חלק מאיזשהו קמפיין מכפיש, שקרי, שהתנהל כבר לפני למעלה משנתיים, ששולב בו גם ניסיון סחיטה – לא נגדי, נגד אנשים שמאוד קרובים ויקרים לי. המייל הזה כבר נשלח למאות מהחברים שלי ולמשפחתי הקרובה לפני למעלה משנתיים. מי שקצת מכיר אותי לעומק ישר זיהה שזה פברוק. אבל זה המצב, וצר לי שהדבר הזה מאיזשהו מייל אנונימי הגיע גם לקבוצה של חלק מהלשכות פה. זה האירוע, בכל מקרה. כמו שאמרה קודם יסמין, ובצדק, דיברתי קודם עם איזה עיתונאי, והוא שואל אותי: נו, איך זה לעבור לינץ' תקשורתי? אמרתי לו: החטופים עוברים לינץ'. יש לנו חיילים שמתים ונלחמים כל יום. זה באמת קשקוש. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

צוהריים טובים. לפני הכול, אני מציע לחנוך מלביצקי שיילחם על החפות שלו. חנוך, תילחם. אל תוציא פוסטים על אף אחד שקשור עם שם ובלי שם, ואולי תצליח כמו שאני הצלחתי.

היו"ר ארז מלול:

הצלחת בגדול.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הצלחתי בגדול. כשהאמת צועקת, אז אתה מצליח בגדול. דיסטל גם יודעת את זה, כרוקדת על הדם עם ניסיון. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד משהו על התקציב הזה. זה תקציב של סמים. זה תקציב של סם מוות. אני רוצה להגיד, שלא ישתמע לשתי פנים: תקציב שממשיך לתדלק את אי-השתלבות החרדים בחברה הישראלית, את האי-השתלבות שלהם בצבא, הוא תקציב שגוזר עליהם גזר דין מוות מבחינת יכולת להשתלב בחברה הישראלית, לפרנס בכבוד את המשפחות שלהם; אבל אולי יותר מהכול הוא גזר דין מוות לאחדות האמיתית שלנו. ה"יחד ננצח" לא יכול להיות "יחד" כשחלק נושא בנטל וחלק לא נושא בנטל; ה"יחד ננצח" לא יכול להיות כאשר מגישים תקציב שפוגע בשכבות החלשות, במעמד הביניים, ונותן מיליארדים לאוכלוסיות או למוסדות שמחנכים איך להשתמט, איך לא לשרת. העניין הזה פוגע גם ביכולת שלנו להילחם יחד, הוא פוגע כמובן גם במשמעות וביכולת שלנו להתקדם יחד ובאמת לעזור לחברה החרדית – לא אנחנו נעזור לה, היא תעזור לעצמה – להכשיר את עצמה, לשרת, להסתכל לנו בעיניים כשהילדים שלנו טוחנים מאות ימים בעזה והם לא מבינים על מה אנחנו מדברים. בא התקציב הזה – עזוב, עם 36 שרים שלא נוגעים בהם – ונותן כסף יותר משנתנו גם בממשלה הקודמת וגם בממשלות הקודמות כדי לעודד השתמטות ואי-התחברות, ובאמת מגדיל את הנטל על מי שמשרת, כי אם יש אוכלוסייה גדולה כזאת שלא נושאת בנטל, יש אחרים שנושאים בנטל. שואלים אותי: תגיד, זאת שנאה שיש לך? אמרתי: לי יש שנאה? איזו רמה של ניתוק צריך כדי לשבת כאן, לא כדי לשים לראש הממשלה אולטימטום אלא כדי להסתכל לנו בעיניים ולחשוב שהם מבינים מה עובר עלינו? הם לא מבינים מה עובר עלינו. חבר הכנסת מלול, הבעיה היא שהם גם לא רוצים להבין מה עובר עלינו. הם רוצים לילות שקטים, שקטים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – שהילדים שלהם לא בהר דב, לא בציר פילדלפי, לא בציר נצרים. הם הופכים את התורה מתורת חיים לתורת השתמטות. זאת התורה שלהם. זאת לא התורה שלנו. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה האדם הכי נלוז בכנסת הזו. אתה צבוע ורע. רע.

היו"ר ארז מלול:

די. חברת הכנסת גלית, ביקשת הודעה אישית.

גלעד קריב (העבודה):

היא, היא אחראית על מורשת ישראל בבתי הספר.

היו"ר ארז מלול:

זה על חשבון הזמן שלך.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – על צביעות, על שטרן – צבוע; אלוף בצה"ל.

גלעד קריב (העבודה):

טוב. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת – מי אדוני השר? מכובדי השר.

היו"ר ארז מלול:

השר סופר, שר הקליטה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, שלושה חללי צה"ל מובאים ביממה האחרונה אל קבר ישראל. תום ודני, חיילי 669, שנטמנו, וגרי גדעון, שהלווייתו תתקיים בעוד שעות אחדות בהר הרצל. שלושה חללי צה"ל ביממה אחת, והשר גולדקנופ עסוק בלסחוט מראש הממשלה הבטחה שעוד בשנה העברית הזו תחוקק הקואליציה חוק השתמטות על מלא מלא. אז נעזוב את התמימות של השר גולדקנופ, שעוד חושב שלהבטחות של ראש הממשלה יש איזשהו ערך ותוקף, אבל האם אתה באמת חושב, השר גולדקנופ, שאחרי 7 באוקטובר הציבור הישראלי יאפשר לקואליציה שלכם לחוקק חוק השתמטות? שלושה חללי צה"ל, ובאותו היום השר גולדקנופ עוסק בהשתמטות. שלושה אזרחים, שלושה אזרחים ישראלים נרצחו ביממה האחרונה, שניים ברמלה, גבר ואישה, בהפרש של שעה, ועוד אזרח תושב ג'דיידה-מכר, ובמה מתעסק השר לביטחון לאומי? הוא מארח כאן בכנסת עבריין מורשע שעסוק בלארגן פלנגות שיבואו להרביץ למפגינים. העבריין מארח בלשכתו את דור ההמשך של העבריינות של הימין הקיצוני. ממש צמד רעים, אדוני היושב-ראש, צמד עבריינים. והשר השלישי, שר האוצר. ביום שבו מתפטר – או מפוטר – הפרויקטור למינהלת הצפון, שעוד לא התחילה לעבוד בעיכוב של 11 חודשים, ביום הזה השר סמוטריץ' מארח בלשכתו את צעירי הציונות הדתית, שנותנים לו את הכתבה בידיעות אחרונות שמעידה שיש רק מינהלת אחת שעובדת בממשלה שלכם – מינהלת הסיפוח. למינהלת תקומה אין מנהל כבר חודשיים וחצי, מינהלת הצפון לא הוקמה, אבל מינהלת הסיפוח היא הדבר היחיד שעובד בממשלה שלכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

עליכם, על ממשלת הדמים וקואליציית הדמים, נכתב בפרשת השבוע שלנו, כי תצא: "כי תועבת ה' אלֹהיך כל עֹשה אלה כֹל עֹשה עול". ממשלת דמים, קואליציית דמים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, במה אנחנו דנים? בהצעת חוק תקציב נוסף, שבא אחרי תקציב שמהתחלה אמרנו עליו – תקציב 2024 – שהוא תקציב רע, תקציב גרוע, שלא הביא שום בשורה לכלל האזרחים. זה תקציב שהיה מיועד אך ורק לדבר אחד: איך לשמר את קואליציית ה-64 של נתניהו. כל התקציב הזה בא למטרה אחת: להמשך ההישרדות הפוליטית ולכסות על ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו, ולא לכלל האזרחים. לכן, כשבאים היום עם הצעה נוספת לתקציב, זה בעצם להגדיל את הגירעון, שכלל אזרחי המדינה ירגישו את זה בכיס שלהם, ובעיקר בעיקר האוכלוסיות המוחלשות, ובעיקר גם בתוך החברה הערבית, שהתקציב הזה בא לפגוע בה ישירות. בתוכניות שמאושרות במשרדי הממשלה הייתה פגיעה מכוונת, היה קיצוץ רוחבי בכל התוכניות האלה. לכן לבוא היום בעוד הצעת חוק לתקציב נוסף, זה במטרה אחת: להעלות את הגירעון. תהיה גם העלאת מיסים ותהיה גם פגיעה בכל האוכלוסיות המוחלשות. למרבה הפלא – ואני בא מהנגב – אני אומר בצורה הכי ברורה שסדר העדיפות של הממשלה הזאת הוא סדר הזוי בצורה ברורה. כולנו ראינו בכותרות – שומעים על גל הרציחות בחברה הערבית בכלל, אבל עם אותן כותרות אנחנו מקבלים גם הודעות, כחברי הכנסת: עכשיו עכשיו מהשטח, ביישובים ערביים בדואיים בנגב, כוחות גדולים של המשטרה, כוחות ההרס, מוצאים להם את הזמן ברגע זה, ברגע קשה, לטפל במה שנקרא בנייה לא חוקית. אנשים לא רוצים לבנות לא חוקי בנגב; אין להם אפשרות לבנות. סדר העדיפות של הממשלה הזאת, שמוציאים כוחות גדולים של משטרה ללוות את דחפורי ההרס – המדיניות הזאת צריכה להיפסק ומייד. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, יש פה שר?

היו"ר ארז מלול:

כן.

רון כץ (יש עתיד):

בימים האחרונים אנחנו שומעים תדרוכים הולכים וגוברים מצד כל מיני סיעות בבית הזה שמדברים על הקמת ממשלת אחדות. אממה, אתמול ראש הממשלה מתדרך בעיתון מסוים שממשלת אחדות זה מזימה של הסיעות החרדיות להחליש את ממשלת הימין, ומתדרכים מתוך הסיעות החרדיות שחייבים ממשלת אחדות. בן גביר כבר מתדרך שכל כניסה לממשלה של כל גורם אחר תחליש את הממשלה המדהימה הזאת שיש היום. ומה בסוף האמת? אף אחד אפילו לא פנה, אף אחד אפילו לא דיבר. הם רצים עם סיסמאות: אחדות, יחד ננצח, מלא מלא – מלא שטויות שהם זורקים לאוויר, אבל בפועל הכול פוליטיקה קטנה, שאני כבר לא יודע על מי באמת הם מנסים לעבוד. מתי כבר יבואו ויגידו את האמת לציבור: לא רוצים אחדות, טוב לנו הקרע הזה בעם. זה מה שמחזיק את הממשלה הזאת. הממשלה הזאת חיה על הקרע בעם, על העובדה שצד אחד שונא את הצד השני, על ההסתה, על השנאה. זה מקור הכוח של ממשלת נתניהו, הוא לא יכול לעשות את זה אחרת, הוא לא רוצה לעשות את זה אחרת. הוא מפחד שאם הוא יעשה את זה אחרת, הממשלה תיפול, ובגלל זה, ורק בגלל זה, אנחנו לא רואים פה עסקת חטופים; ובגלל זה, ורק בגלל זה, מדינת ישראל הגיעה למצב הזה; ובגלל זה, ורק בגלל זה, הכלכלה שלנו הולכת ומתרסקת ואנחנו לפני אסון כלכלי אדיר במדינת ישראל, שירגישו את זה כמובן הצעירים ומעמד הביניים; ורק בגלל זה אנחנו באסון בהסברה וביחסי החוץ, שמדינות שהן בעלות ברית שלנו אומרות: אנחנו לא יודעים איך להסביר אתכם, לא יודעים איך לאכול את האירוע הזה שאתם קוראים לו "בן גביר בממשלה", לא מבינים למה חבר כנסת נכנס, הולך ומבלבל את המוח מול מחבל, עונש מוות למחבלים. אתה רוצה עונש מוות למחבלים? תגיע לפרלמנט ותחוקק עונש מוות למחבלים. על מי אתה עובד? מה זה כל הפופוליזם הזול הזה? מתי מישהו בממשלת הימין-ימין כישלון הזה יבוא ויגיד לציבור את האמת, יבוא ויגיד: טוב לנו ככה, אנחנו לא רוצים משהו אחר? טוב לנו במלחמה הזאת, טוב לנו עם הקרע הזה, טוב לנו בבלגן שקורה במדינה, כי זה מה שמחזיק אותנו יחד. תגידו את זה לפחות לעצמכם, כלפי עצמכם תגידו את האמת. אבל אני רוצה לומר לכם משהו. בקואליציה הזאת יהיו האנשים הנכונים שיגידו: עד כאן. כי בסופו של דבר הם יצטרכו – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

– – להביט לעצמם בעיניים – גם אתה, אדוני היו"ר. לא בעוד שנה, לא בעוד שנתיים, לא בעוד חמש שנים, אתה תצטרך להביט בעצמך בראי ולהגיד: גם אני הייתי חלק מהממשלה שהפקירה את החטופים. אני חושב שאתה תהיה מאלה שיגידו: עד כאן.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, מסתבר שהתקיימה פגישה בין השר גולדקנופ לראש הממשלה שבה ראש הממשלה בעצם הרים ידיים ונכנע לדרישות של גולדקנופ, ועומדים לחוקק פה חוק שיפטור את אחינו החרדים מהמצווה ומהזכות לשרת בצבא ההגנה לישראל. ואני שואל אתכם: אתם רציניים? זה באמת הגיוני? זה באמת קורה? אנחנו נמצאים עכשיו במלחמה בעזה, אנחנו נמצאים בלחימה בחזית הצפון מול חיזבאללה, אנחנו נמצאים לקראת התלקחות ביהודה ושומרון, אנחנו נמצאים בהבנה שכל הגבול המזרחי שלנו צריך תגבור, אנחנו נמצאים במלחמה מול איראן והגרורות שלה בתימן, בעיראק, מלחמה בשמונה חזיתות. אנחנו צריכים עוד עשרות אלפי חיילים, ואתם הולכים עכשיו להביא חוק לפטור מגיוס לאחינו החרדים? מי בדיוק ישרת בכל המלחמות האלה? מי ישרת בכל החזיתות האלה? אותם מילואימניקים שכבר עשו 250 ימי מילואים בשנה? אותם מילואימניקים שכבר פעם רביעית קוראים להם השנה למילואים? שהמשפחות שלהם נהרסו, שהעסקים שלהם נהרסו, ששנת הלימודים שלהם ירדה לטמיון? מי בדיוק ישרת בכל המלחמות האלה? מה בדיוק ישרת? איך בכלל אפשר לדמיין עכשיו שמביאים חוק שפוטר את אחינו החרדים מהמצווה לשרת בצה"ל? זה לא נתפס. מה התוכנית שלכם? יש לכם בכלל תוכנית? לאן זה בכלל הולך? אני מקווה מאוד שהדבר הזה לא יקרה. אני מקווה מאוד שיש בקואליציה מספיק חברי כנסת שיעצרו את הטירוף הזה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה, היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השבוע כולנו שמענו את הדיווח שלפיו פרויקטור הצפון, הפרויקטור השני במספר, האלוף צ'ייני מרום, צפוי לסיים את תפקידו. גם בסטנדרט הגבוה מאוד שהממשלה הכושלת הזאת מציבה, זו פארסה בלתי נתפסת. בואו ניזכר קצת: שמונה חודשים לא טרח ראש הממשלה למנות פרויקטור שידאג לתושבי הצפון הבוער; רק בחודש יוני השנה סוף-סוף מונה לתפקיד בחור בשם אבי כהן סקלי. אבי כהן סקלי כבר קיבל את הבשורה מנתניהו על המינוי, המינוי פורסם, והוא התחיל לעבוד, אבל מה, היו חסרים קצת קשרים בלשכת ראש הממשלה או אשתו או מקורביו, אז פיטרו אותו תוך 24 שעות. אחריו הגיע האלוף צ'ייני. הוא שבר את השיא של קודמו. הוא היה כמעט חודשיים בתפקיד. והינה, השבוע קרה משהו. הוא לא בא להם טוב בעין, היחסים לא היו כל כך טובים עם המנכ"ל של ראש הממשלה, והינה מגיעים הדיווחים שגם הוא יסיים את תפקידו. מאז הקמת הממשלה יש דבר אחד שלממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, חשוב יותר מכול: ג'ובים, ג'ובים, ועוד ג'ובים. אבל לא מינויים לג'ובים של אנשים ראויים – להפך, מינויים לפי קשרים. לא חשובים הכישורים, העיקר שישרתו את המלוכה. הממשלה הזאת, ממשלת הג'ובים כפי יכולתך, שוברת שיאים בתחום. רק הבוקר אנחנו מבינים שבונים ג'וב חדש: ראש אגף בכיר, ממונה על ההילולות במדינת ישראל; חוקי הרבנים נדחים פעם אחר פעם כדי לסדר את הג'וב לאח של הרב אריה דרעי; את חוק טבריה דוחים, הבחירות למועצות המקומיות, כדי לסדר ג'וב למקורב שרוצים שהוא יהיה ראש עיריית טבריה – כלומר, סליחה, תיקון של חוק המועצות המקומיות ושיבוש דרכי מינוי ראשי ערים; מנהל הליכודיאדה – מנכ"ל משרד התחבורה, כן, שידאג ליהלומים; משנים את אופן מינוי נציב תלונות השופטים; ביטול נבחרת הדירקטורים; מינוי נשיא העליון "שלהם"; שינוי שיטת מינוי נציב שירות המדינה; עיכוב במינוי מפכ"ל קבוע כדי שיהיה חלש ככל שניתן; הציבור מתלונן – אני מדברת עם אנשים בעוטף: מינהלת תקומה, שעשתה עבודה טובה, משותקת, כי אדרי המצוין, שניהל אותה באופן זמני, בעצם זז הצידה ועבר לתפקידו המלא בחזרה. אין אדם שמנהל את האירוע. אין-ספור ניסיונות להדחת שומרי הסף, היועצת המשפטית וכו'. ואני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש – –

היו"ר משה סולומון:

תודה. תם הזמן.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – חשבת שאולי 70,000 מפונים מהצפון יגרמו לממשלה אולי פעם אחת לעבוד כמו שצריך? אולי למנות בן אדם לפי כישורים? אולי גורם ממשלתי שיודע איך לעבוד? באמצע המלחמה אני ביקרתי בצפון היפה. ביקרתי מפונים מהצפון ברחבי הארץ. האנשים האלה שבורים, גמורים. קהילות שלמות התפרקו כי אין פרויקטור שיעביר אותם קהילה-קהילה, שישמור על החוסן הקהילתי שלהם. הם התפזרו, הם משלמים מחירים נפשיים קשים. 11 חודשים שאין לתושבי הצפון כתובת – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – או מישהו שרואה אותם. פלא ש-43% מהתושבים שם שוקלים לא לחזור? 13% כבר אמרו שלא יחזרו.

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אני קוראת מכאן לחברי הממשלה, או לפחות אלה שמגדירים את עצמם הגונים: נכשלתם. אם אתם לא מסוגלים כמעט שנה למנות בן אדם שיסתכל בעיניים של תושבי הצפון, תניחו את המפתחות. גמרתם אותם, ואתם גומרים את המדינה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, דיונים על התקציב בדרך כלל אמורים להיות דיונים מעמיקים, דיונים רציונליים, דיונים שאנחנו מביאים בהם גם נימוקים וגם מספרים, ומנסים לשכנע. אנחנו יודעים שדיונים על תקציבים בדרך כלל הם דיונים על מדיניות של ממשלה, כי בסופו של דבר כל תקציב שהממשלה מביאה משקף את סדר העדיפויות שלה ואת המדיניות שלה. אבל תגידו לי באמת, בימים קשים אלה, אחרי שנה, אפשר לקיים דיון רציונלי עם ממשלה הזויה כזו? אפשר באמת לקיים דיון ולשכנע מישהו מהאנשים המשיחיים ההזויים שיושבים בממשלה ומובילים מדיניות של חורבן ודמים, לשנות משהו? אני לא חושבת שאפשר לקיים דיון רציונלי בימים אלה. אי-אפשר לא לדבר על מדיניות הממשלה, שהפכה את כולנו, ולא רק את החטופים בעזה, לחטופים. אנחנו חטופים פה בידי ממשלה הזויה שלא רוצה לשחרר אותנו ממדיניות ההרג, ההתנחלויות, אובדן התקווה לאיזשהו אפיק פוליטי. להפך, הכול זה עוד הרג ועוד הרג, ועוד דמים. תסתכלו על מה שקורה לנו. הנורמליזציה הזו, שהולכת ומתרחבת, עם המוות היא בלתי מתקבלת על הדעת, אם אנחנו מדברים על המוות שקורה פה לאזרחים של המדינה מכמה וכמה סיבות: מי רוצה בכלל לדבר על תאונות עבודה? יותר מ-40 הרוגים בתאונות עבודה, איך אפשר להשחיל מילה בתוך השיח המשוגע שקיים? מישהו רוצה לדבר על תאונות דרכים? למישהו בכלל אכפת ממספר הערבים שנרצחים כל יום במדינה? יש מצב של נורמליזציה עם המוות, ולא רק המוות שקורה בעזה. 42,000 כולל ילדים, כולל נשים, בכלל לא מזיזים לאף אחד. 120,000 או יותר פצועים, ילדים שנקטעו להם גפיים, למי בכלל אכפת מזה? הנורמליזציה הפושעת הזו עם ערך או עם מציאות המוות היא בלתי מתקבלת על הדעת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

התקציב שמביאים לנו מעמיק את המדיניות הזו עוד ועוד, ולצערי הרב אנחנו צריכים לדרוש: תשחררו את החטופים בעזה, אבל גם תשחררו את החטופים פה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

חטופים על יד הממשלה. תלכו כבר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר הדתות, הממשלה איבדה את הצפון. הוא שרוף, הוא נטוש ונשבר הלב. ומה שיותר חמור, חבריי חברי הכנסת, זה שנדמה שממשלת הימין מלא מלא השלימה עם המצב. אסטרטגיה – אין; פרויקטור – אין; מינהלת – אין; תוכניות עבודה – אין. זה אפילו לא במטרות המלחמה לחזור לצפון, לשקם את הצפון. אין כלום. כלאם פאדי, אין כלום. וזה כאילו בסדר מבחינתכם. נכון, אושר שקלים? נכון, עמית הלוי? נכון, ואטורי? נכון, טלי גוטליב?

אושר שקלים (הליכוד):

אתה טועה ומטעה, למה אתה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תושבי הצפון מופקרים לגורלם, נטושים, מרביתם עקורים – 70,000 עקורים מסתובבים ברחבי המדינה. ואיפה הממשלה? איפה הממשלה? השתיקה שלכם מבישה, השתיקה שלכם מחסלת את הצפון. אתם הממשלה הראשונה שפינתה חבלי ארץ שלמים. את הצפון פיניתם, את העקורים שלחתם. אין שום טיפול, אין שום התייחסות, אין שום עבודה. אבל כסף אתם יודעים לבוא ולבקש ממדינת ישראל. מה שקורה עכשיו זה שאתם מגיעים לכנסת ומבקשים עוד תקציב, עבור מה? במסגרת מה? כדי להגיע לאיזה מטרות? להשיג איזה יעדים? שום דבר כאן לא מנוהל. אושר שקלים, תסביר לי. מבקשים 5 מיליארד שקלים, אולי אושר שקלים יסביר במסגרת מה מבקשים את זה.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה רוצה שאני אסביר לך באמת? אז אני שואל אותך שאלה פשוטה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אל תשאל אותי שאלות, תן תשובות. אתה מנהל את המדינה, אתה לא פרשן. מה קורה עם הצפון?

אושר שקלים (הליכוד):

רגע. אנחנו חברים, והכול בסדר. לפני שאתה בא בטענות – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, לא הכול בסדר.

אושר שקלים (הליכוד):

– – אתה יכול לשאול את היו"ר שלך – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא הכול בסדר. במקום להיות פרשן ששואל אותי שאלות – אתה לא מבין, אתה קצת מבולבל כנראה, כי אתה מנהל את המדינה.

אושר שקלים (הליכוד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מפקיר פה חבל ארץ שלם ומגיע לכנסת בלי תוכניות עבודה, בלי מינהלת, פרויקטור – אין. אתם לא יודעים כלום. זו ממשלת אסונות שממשיכה להמטיר אסונות. ותושבי הצפון – אדוני היושב-ראש, היום בבוקר שמעתי – – –

היו"ר משה סולומון:

יש פרויקטור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן? מי הפרויקטור?

היו"ר משה סולומון:

צ'ייני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כבר לא, תתעדכן. אין פרויקטור לצפון.

היו"ר משה סולומון:

לא? אף אחד לא אמר שלא, זה פורסם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

סולומון, איפה אתה חי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין פרויקטור לצפון. שמעתי היום בבוקר איש מקיבוץ דן שהתראיין, אסף פלוסמן, לגאולה אבן ולניסים משעל ב-103. נשבר הלב. אתה שומע אותו – אין תקווה, אין עתיד, אין אופק. איפה אתם, תתעוררו כבר. אתה מנהל את המדינה, אתה שואל אותי שאלות לגבי יאיר לפיד, אתה לא מתבייש? קח אחריות, תתחיל לנהל את המדינה. אתה לא יודע לנהל את המדינה? אושר שקלים, אתה לא יודע לנהל את המדינה? שים את המפתחות ותן להנהגה שכן מסוגלת לנהל פה את האירוע.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה רבה. תם הזמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם מפקירים את הצפון, אין פרויקטור, אין מינהלת, אין כלום, ואתה שואל אותי שאלות?

קריאה:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קח אחריות. באמת, חבורה של עלובים שלא מסוגלים לנהל כלום.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי. בבקשה.

קריאה:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שואל אותי שאלות, אנשים מתים. החיים של אנשים קורסים, ואתה שואל אותי שאלות.

אושר שקלים (הליכוד):

הייתם יכולים להצטרף לממשלה – – – למה לא הצטרפתם לממשלה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

למה לא הצטרפתם לממשלה? הציעו לכם להצטרף בתחילת המלחמה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה עזר שגנץ הצטרף לממשלה? מה זה עזר?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם לא מסוגלים לבד?

אושר שקלים (הליכוד):

מה הוא עשה? מה הוא עשה?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת שקלים, חבר הכנסת יוראי – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – מה צ'ייני עשה? מה, הוא מנהל את המדינה, או אתם?

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

– – חברת הכנסת יסמין. נא לאפשר לחבר הכנסת ניסים ואטורי להתחיל את דבריו, לרשותך שלוש דקות.

קריאה:

פשיסטים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

פשוט בכיינים אתם.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – כל הלשכות – – –

היו"ר משה סולומון:

יש לך שקט – אני אעצור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

קחו אחריות כבר. די להתבכיין.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מדברים על המציאות – – – זה לא – – –

אושר שקלים (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

ואטורי, תלמד אותו.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים, זה מפריע כרגע. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

קודם כול, בכניסה לכנסת פגשתי את חברתי יסמין פרידמן ואת שי ואת אחות של לירי אלבג, קודם ראיתי אותם ביציע – תצפיתנית חטופה; שי – בת דודה של כרמל גת, שנרצחה בשבי לפני כשבועיים יחד עם חמישה חטופים שגופותיהם הוחזרו לארץ. קודם כול, הסיפור של החטופים זה כואב לכולנו, חשוב להזכיר את זה כל הזמן, כן? זה לא, אין פה מאבק של אופוזיציה–קואליציה, כולנו כואבים, כולנו רוצים אותם בבית בעזרת השם במהרה – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

השאלה מה אתם עושים עם זה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – את כל החטופים. יש חילוקי דעות על הדרך אולי, מעט, אבל אני חושב שהדרך – אני מאמין שהדרך שלנו טובה, אתם חושבים שדרך אחרת היא טובה. אנחנו נעשה הכול כדי להשיב אותם. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה הדרך?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חבר הכנסת ואטורי, מה הדרך?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני אדבר איתך אחר כך. יש לי נאום לנאום, אחר כך אני אדבר על זה. היה חשוב לי להזכיר את זה פשוט.

טלי גוטליב (הליכוד):

בואו נקשיב לו.

קארין אלהרר (יש עתיד):

הדרך לא עובדת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני יודע שבימים האחרונים מופצים דברים על ידי שר הביטחון. אני חייב להגיד, זה מנצל את הבמה, כי פשוט אנשי ביטחון לא מגיעים לוועדה, כמו שחברתי אמרה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה מפלגה הוא? איזה מפלגה הוא?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני מבקר את כולם, גם את עצמי, זה בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אולי אפשר לשמוע – – – אפשר שקט, לשמוע?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אנחנו לא יודעים בדיוק איזו מפלגה. אפשר שקט רגע? תעצור, תעצור את הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מפריעה לכם בנאומים, אני פעם הפרעתי לך?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טלי, טלי קורה מבין עינייך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את הפרעת לי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי, את מפריעה כרגע לחברך לדבר, להמשיך את דבריו. חברי הכנסת, נא להפסיק.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני גם יודע שיש אמרה, הם אומרים תמיד שהסיבה שלא מגיעים היא כי עסוקים במלחמה. אבל אני יודע שבימים אלה שר הביטחון, יש לו זמן להיפגש עם חברי מרכז ליכוד שלוש פעמים ביום שלוש פגישות, יום שישי, מחר הוא נפגש עם חבר מרכז – מידע שהגיע אליי. וכל הסיפור הוא אחד: הוא שם מפיץ שקרים על ראש הממשלה.

קריאה:

אין שום הצדקה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תן לי לדבר רגע, סליחה. אני מפריע לך? תן לי לדבר, אז תבין מה קרה. אני חושף בפניך מידע שאין לך אותו.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי אמרה שמותר הערות ביניים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תעיר כל הזמן אותו דבר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ויש זמן לעשות פוליטיקה. הרמטכ"ל יכול לדבר על היום שאחרי.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני לא רוצה לקרוא לאנשים – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

רגע, אדוני היושב-ראש, אתה מפריע לי.

היו"ר משה סולומון:

אני מנסה לעזור לך.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תן לי שתי דקות, טוב? לא שלוש דקות, שתי דקות.

היו"ר משה סולומון:

יש לך דקה וחצי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

איך דקה? תגיד לי.

היו"ר משה סולומון:

הזמן עובר כשנהנים.

ניסים ואטורי (הליכוד):

שירי דבר יותר ממני בדקה הזאת. אני חושב שבעת מלחמה, באמת, אם שר הביטחון מוצא לו זמן כדי להיאבק בראש הממשלה, אני חושב שמישהו צריך ללכת הביתה, ואם מישהו צריך ללכת הביתה זה שר הביטחון. ראש הממשלה הוא יותר בכיר משר הביטחון, להזכירכם, והוא עושה את העבודה שלו נאמנה, ראינו את זה בחוץ וביטחון.

קריאה:

הוא לא יודע אפילו – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

שר הביטחון עוסק כרגע בפוליטיקה שעות על גבי שעות. זה לא ראוי. גם כחבר ליכוד, כחבר מפלגה, אני חושב שהוא לא ראוי למפלגה. פניתי ליושב-ראש הסיעה, בקשתי לדון בסיעת הליכוד, להדיח אותו מסיעת הליכוד. אני חושב שצריך להחליף את שר הביטחון עכשיו. עכשיו, לפני מלחמה בצפון, לא לחכות. אני קורא לראש הממשלה לפטר אותו. מי שעוסק כרגע בפוליטיקה כל היום, כל יום, לא ראוי להיות שר הביטחון, לא בעת הזאת. כשנופלים חיילים בקרבות בדרום, בצפון נהרגים חיילים, בנינו נלחמים – שר הביטחון, יש לו זמן לעשות פוליטיקה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ניסים ואטורי (הליכוד):

סליחה. והוא מדבר – שנייה, בוא תשמע מה אני אומר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גם את שר השיכון צריך לפטר, כי הוא אומר לכם: או שתפטרו את כל החרדים או שאין לכם תקציב. זה בסדר? אותו לא צריך לפטר?

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא, שר ביטחון, שר ביטחון. עזוב, אל תעביר נושא. פורר, חבר הכנסת פורר. תוסיף לי, בבקשה – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אותו לא צריך לפטר? את גולדקנופ לא צריך לפטר?

היו"ר משה סולומון:

אתה מזמין את השיח.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני מדבר על שר ביטחון שעוסק בזה במלחמה, שר השיכון לא צריך לדאוג לפצצות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר השיכון – – – אצלו אין מלחמה? מה קרה? לא קורה כלום? הכול בסדר כאן, אין מלחמה?

ניסים ואטורי (הליכוד):

חבר הכנסת פורר, דבר עם זה – תשמע, אולי – – –

היו"ר משה סולומון:

רגע, הוא רוצה לדבר. תמשיך, אני אוסיף לך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני אומר: שר ביטחון שעוסק בזמן מלחמה בפוליטיקה, בעיקר בפוליטיקה, ואומר שאין לו זמן להגיע לוועדת חוץ וביטחון, או שהוא עוזב את הישיבה באמצע כי לא נעים לו לשמוע את הדברים שחברתי אומרת לו, לא ראוי לכהן כשר ביטחון. אני קורא לראש הממשלה לפטר אותו היום, לא מחר, לפני שיהיה מאוחר מדי, כי הדבר הזה לא יכול להימשך. והוא מספר שקרים. עוד פעם השקר שהוא מספר, הגדול – על תקיפה ב-11 באוקטובר. אני אספר לכם משהו: שאלתי את הרמטכ"ל – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא תודה, תן לי לסיים משפט. תוסיף, אי-אפשר שאני אעלה נושא ואני לא אסיים אותו.

היו"ר משה סולומון:

הוספתי לך. הוספתי לך. תעשה משפט אחרון.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא עשר דקות, 30 שניות גם טוב. אני רוצה לספר מה השקר הגדול – שראש הממשלה עצר אותו מתקיפה בלבנון. ברוך השם שהוא עצר אותו ב-11 באוקטובר. רם, היית בישיבות, אתה יודע מה בדיוק קורה. והוא לא – שאלתי את הרמטכ"ל, אמרתי: תגיד לי, ביבי עצר אותך ואת שר הביטחון מלתקוף בלבנון? הוא אמר לי: לא, מה פתאום, זה שקר ענק. למה? הוא אומר שהייתה בעיה אחרת, אני לא אציין אותה פה מעל בימת הכנסת.

היו"ר משה סולומון:

נכון, אז אל תציין.

ניסים ואטורי (הליכוד):

הדברים התפרסמו – סליחה, למה אתה מפריע לי? תן לי לסיים את המשפט.

היו"ר משה סולומון:

נא לסיים, סיימת. נתתי לך – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני צריך לסיים את המשפט.

היו"ר משה סולומון:

סליחה, אדוני, תסיים, בבקשה. אני נתתי לך עוד דקה. אבל אתה ממשיך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני רוצה לסיים. משפט אחרון.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, תמשיך, אבל אתה אל תענה לי בחזרה, עם כל הכבוד.

ניסים ואטורי (הליכוד):

הסיבות – לא, אני מרגיש עמית שלך, אז אני מדבר איתך על זה.

היו"ר משה סולומון:

לא, אל תעיר לי בחזרה. נא לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

נו כבר, כמה זמן? הוא כבר שש דקות.

קריאה:

אנחנו הפרענו לו, משה. סליחה, תיתן לו לדבר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

קוטעים לי את קו המחשבה, מה זה הדבר הזה.

היו"ר משה סולומון:

תעשה משפט אחרון.

ניסים ואטורי (הליכוד):

המתקפה נעצרה על ידי ראש הממשלה, למזלנו, כי אחרת היינו מתפרקים פה בגלל סיבה מסוימת – לא אציין אותה, זה כבר פורסם בתקשורת. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ואטורי, אתה בעד ועדת חקירה ממלכתית?

ניסים ואטורי (הליכוד):

כן.

קריאה:

עכשיו?

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – – תאמין לי. תבין, זה לא בסדר – – –

היו"ר משה סולומון:

אבל נתתי לך. אני נתתי לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

ואטורי, אתה צדיק, צדיק שאתה בעד.

ניסים ואטורי (הליכוד):

נותן לכולם לצעוק בלי הפסקה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

פוס משחק, פוס משחק לשעון.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא, הוא הפריע לי גם כן.

נאור שירי (יש עתיד):

נו, אז תדבר, תפריע לי קצת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תמשיך, תמשיך.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות. התחלתי מחדש, נא לא להפריע.

נאור שירי (יש עתיד):

לא צריך פעמיים "תמשיך". "תמשיך", פעם אחת, זה Present Progressive כזה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תמשיך, פעם אחת.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בהמשך ישיר לנאומו של סגן יושב-ראש הכנסת וחבר ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת ואטורי. אנחנו נמצאים בתקופה של גאולה, לא פחות. עכשיו, לא אני אומר את זה, ואני מניח שמשק כנפי ההיסטוריה שאתם חשים זה לא המיזוג שהגבירו פה, כי זה זמני הגאולה שעמיחי אליהו – חי בסרט – שאנחנו חיים בהם. היום בריאיון הוא אומר שעם ישראל נמצא בזמן גאולה, איזה יופי. אמר את זה בריאיון.

קריאה:

ימות המשיח.

היו"ר משה סולומון:

נו, אנחנו בזמן גאולה.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, ממש גאולה.

היו"ר משה סולומון:

אני עדות לכך, הגעתי מן הגלות.

נאור שירי (יש עתיד):

רק תעצור. אוקיי, אין בעיה, אם אתה עדות לכך, קח זמן בעצמך, או שתעצור לי את הזמן. אין לי שום בעיה עם הגאולה שלך, אתה מוזמן לספר לי אותה, לא בזמן שלי. אתמול בוועדת הכספים – כי בסוף אנחנו מדברים על הצעת העמקת הגירעון הנוסף – בוועדת הכספים היה חברי חבר הכנסת פורר. תקשיב, הזיית ההזיות או גאולת הגאולות: דיון בנושא סגירת מפעל פרי הגליל. אממה, המפעל כבר נסגר, הפועלים והעובדים כבר פוטרו, ואנחנו עושים דיון שלם, כשהיה כבר דיון שישי בנושא, על איך עוזרים למפעל ואיך מונעים פיטורים, כשהם כבר פוטרו. זו ממשלת ישראל, עושה דיונים על משהו שכבר קיים, ואין שום אפשרות לעצור את זה. אבל הגאולה האמיתית התרחשה בחדר המקביל, כי בזמן שמשרד הכלכלה היה בדיון בוועדת הכספים ואמר שנתן 9 מיליון שקלים על מנת לסייע למפעל להמשיך להעסיק את אותם עובדים ולמנוע אבטלה בחצור הגלילית – אגב הצפון – אז בוועדת הכלכלה של כנסת ישראל, במקום שיעסקו בזה, עסקו בשאלה אם גוף פרטי כזה או אחר יכול לפרסם בערוץ 14. איפה כל התיאוריה והמשנה הכלכלית של מפלגת הליכוד לגבי השוק הפרטי והשוק החופשי? עכשיו הם רוצים להתערב לעסקים כלכליים ולומר להם איפה הם יפרסמו ואיפה לא. הממשלה הזו – ואי-אפשר להפסיק לומר את זה, גם, חבר הכנסת ינון אזולאי, יצער אותך אולי לשמוע – אתם סכנה קיומית לחברה הישראלית ולמדינת ישראל, אתם לא פחות מזה. בזמן שיש 100 שיגורים – –

קריאה:

נאור שירי (יש עתיד):

– – לצפון, והמפעל פרי הגליל נסגר בצפון, אתם עוסקים בערוץ 14, בערוץ התעמולה הפרטי שלכם, שכל-כולו שוחד, מרמה והפרת אמונים. זה ערוץ שאמור בכל מדינה מתוקנת להיות סגור, או לפחות להיחשב בהוצאה המפלגתית של הליכוד, כי זה ערוץ תרעלה, אין מה לעשות, ואתם מתעלמים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

מדהים. מדהים.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון יכולת לתת לי, אבל בסדר, היית חייב לקטוע אותי. מה עושה – מה?

צגה מלקו (הליכוד):

– – – סכנה קיומית.

נאור שירי (יש עתיד):

הממשלה הזו היא סכנה קיומית למדינת ישראל.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

נאור שירי, נא לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

וכמו שאמרו ב"קופה ראשית": תודה רבה ושבת שלום, ואתה מסכים איתי על זה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה ושבת שלום. אתם סכנה קיומית.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, השר התורן, השרה התורנית, מי שנמצא כאן, אני מעוניין לספר לכם על משה בז. משה הוא תושב מטולה, דור שלישי במושבה, חבר שלי. ביום-יום משה הוא מזכיר המושב של רמות נפתלי, מושב בצפון שתושביו פונו מבתיהם וכבר 11 חודשים פרוסים בכל רחבי הארץ. בכל יום משה משלב בין עבודתו כמזכיר המושב לתפקידו בכיתת הכוננות של מטולה. בניגוד לכולנו, לפחות לכל האנשים שנמצאים כאן, משה לא פוגש במהלך השבוע את משפחתו. אשתו מנהלת את בית הספר כדורי, בן אחד שלו לוחם בעזה, בתו שירתה על גבול לבנון לאורך המלחמה, ובן נוסף שלו, בנו השלישי, מתנדב איתו בכיתת הכוננות במטולה. החוויות הבסיסיות של חברי משפחת בז, חיי המשפחה של משה, כל החוויות הבסיסיות שכולנו מכירים ושהיו להם לפני המלחמה, כמו בישולים ביתיים וארוחות שישי, נעלמו. הם צריכים להיפגש במסעדה איפשהו בארץ רק כדי להיות כולם ביחד. משה מעביר את יומו בין ריצה למקלט לבין שכיבה על הכביש וכיסוי הראש בעזרת הידיים, כי יש אזעקות כל הזמן; בין נפילות טילים על בתים, על לולי עופות, לבין ניסיון להחזיק את קהילתו שמפוזרת, אבל בעיקר מיואשת. הם מרגישים ורואים שהממשלה לא רק הפקירה אותם – היא כבר לא מתייחסת אליהם. אנחנו נהפכנו למוצב צבאי, משה אומר. אין תיירות, אין חקלאות, רק בתים שרופים ומלאי אבק ועכברים. הסיפור שלנו כאן הוא לא רק משה. הוא רק דוגמה. משה הוא אחד ממאות אלפי האנשים, שמופקרים במלונות, בבתים ארעיים, ללא כל פתרון באופק, ללא תקווה לשינוי. זו המציאות הבלתי-נסבלת ב-11 החודשים האחרונים, מציאות שלא רואים לה סוף עם הממשלה הזו. מלחמה אין-סופית. הממשלה אומרת "מלחמה מוגבלת", אבל תושבי הצפון חיים אותה כל יום, כל היום. תמצית הבעיה היא לא רק המלחמה הלא-נגמרת, אלא חוסר האכפתיות, חוסר החמלה. אפילו שינו את צבע ההתראות בטלוויזיה, שפחות יפריעו בעיניים לאלה שממשיכים כרגיל. בינתיים פרויקטורים מפוטרים, או לא מפוטרים, תלוי את מי שואלים, תקציבי השיקום מקוצצים, וחברי הממשלה מבלים בחו"ל. הפכתם את תושבי הצפון לנזק היקפי של מלחמה בעזה שאף אחד מכם לא יודע איך לסיים אותה, או לא רוצה; נזק היקפי של כל מיני רצונות פוליטיים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

משפט אחרון, אדוני. הם לכודים בתוך חוסר עשייה ממשלתי, כלואים בכלוב שיצרתם להם – תתביישו לכם. לעד תיזכר הממשלה הזו כדוגמה לכל מה שרע ומשחית בשלטון. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

זה לא עובד.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא עובד? מה כן עובד?

קארין אלהרר (יש עתיד):

כמו הממשלה, אין סייעתא דשמיא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל שיפצו את החניון איכשהו, פעם רביעית השנה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – המסדרונות, עשו מרפסת מעל – – –

היו"ר ארז מלול:

אני מתנצל, חברת הכנסת קארין, אבל נפלאות הטכנולוגיה. הינה, בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

נפלאות, נפלאות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הן צועקות וצועקים: הצילו, הצילו. כולנו ראינו את הסרטון המזעזע מהמנהרה הצרה והחנוקה שבה שהו ונרצחו בדם קר עדן, כרמל, הרש, אורי, אלמוג ואלכס. אלה האחים והאחיות שלנו, ואתם בממשלה כנראה אוטמים את ליבכם. 11 חודשים הם שרדו. עדן השילה 11 ק"ג ממשקלה, ואני חושבת על אלה שעוד שם. אני חושבת על לירי, על דניאלה, על קרינה. אני חושבת על ארבל יהוד, שלא הכרתי אותה קודם, אבל מהסיפורים אני מרגישה שאני מכירה אותה, ואני שואלת, עד מתי נפקיר אותה ואת אלה שאיתה? אני יודעת וגם אתם יודעים שהאשם והנבל הוא החמאס, ואתם לא רוצים ללכת לעסקה. מה אתם כן רוצים? תסבירו לי מה אתם מציעים. כשאתם מדברים עם המשפחות שלהם, מה אתם מציעים? הצעתם לחץ צבאי – זה לא עבד, ראינו שזה לא עבד. לא רק שזה לא הציל אותם, זה עשה את ההפך הגמור. אז לחץ צבאי לא עובד. עסקה אתם לא רוצים. מה כן? פשוט תגידו מה כן. להתפלל – כן, אבל זה לא מספיק, כי עם התפילות צריך גם מעשים. ואני קוראת במיוחד לחברי הקואליציה מהמפלגות החרדיות: דרעי, גפני, אתם יש לכם מנופים פוליטיים, ואתם צריכים לדעת להשתמש בהם בשביל הדבר החשוב באמת, שהוא חיי אדם. אין אפשרות שתוותרו על המנוף הזה, כי אתם לא תוכלו לשכוח את זה, זה לא ירפה מכם, זה יישאר איתכם עד סוף החיים. האחים והאחיות שלנו נמצאים שם, והם בטוחים שאנחנו נציל אותם, שאתם תצילו אותם. יש עוד אנשים שאפשר להציל. אתם מעדיפים להיזכר כממשלה שהפקירה או כממשלה שהצילה, שתיקנה את העוול? תצילו אותם, זה בידיים שלכם. תצילו אותם. תזכרו תמיד, כל מקום שתלכו אליו, הם צועקים: הצילו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה חודשים נדונה בוועדת השרים לחקיקה הצעת החוק שלי שמטרתה איסור העברת מחבלים לטיפול רפואי בבתי החולים אלא העברת הארורים האלה לידי השב"ס. לצערי אנחנו רואים מדי פעם תופעות שבעיני הן בלתי מוסריות – שמי שמגיע לרצוח אותנו ומטרתו להשמיד אותנו מקבל טיפול VIP בבתי החולים הציבוריים. לפעמים אפילו, באופן אבסורדי, יצא לנו לראות מחבל שוכב במיטתו ולידו שוכבים אפילו חיילים או אנשים שבהם הוא פגע. אז הטרוריסטים האלה, לא מגיע להם שום טיפול מיוחד. מבחינתי מגיע להם כדור בראש ואין להם זכות לחיות. יתרה מכך, בהצעת החוק אני מעוניין למנוע את המבוכה שנגרמת לצוותים הרפואיים שנדרשים לטפל ברוצחים הללו, ובמקביל – גם במי שבאמת נזקקים לטיפול, לקורבנות שלהם. את התופעה הזו חייבים לעצור. אתמול ראינו מחבל שרצח חייל שלנו מקבל טיפול בבית חולים ציבורי. אולי, חלילה, המנוול הזה עוד ישתקם ואולי ינסה לרצוח ולהמשיך לפגוע באזרחי ישראל. חברי שר הבריאות, שאני שמח שנמצא כאן, העלה את הטענה שיכול להיווצר מצב שהמחבל מחזיק איזשהו מידע מודיעיני וצריך להציל אותו, אז כדי שההצעה תעבור בוועדת השרים נועדתי שוב עם השר יריב לוין, יושב-ראש ועדת השרים לחקיקה וסיכמנו על שתי החרגות לצורך קידום ההצעה. ההחרגות הן: הטיפול יהיה בשב"ס אלא אם כן מדובר בפגיעה שלא ניתנת לטיפול על ידי השב"ס במרפאות השב"ס ואז המחבל יועבר לבית החולים; 2. לאחר שהמנוול הזה קיבל טיפול מציל ומצבו התייצב הוא ישוחרר מיידית ויועבר שוב לידי השב"ס. בדקתי את הנושא, ובשב"ס יש מספיק מרפאות שיכולות לתת מענה גם אם הוא – – –

היו"ר ארז מלול:

לא הבנתי מה ההבדל בין טיפול במרפאת שב"ס לבית חולים. בשב"ס המיטות אחרות?

אושר שקלים (הליכוד):

יש בשב"ס מספיק מרפאות – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אני אומר, הטיפול, הוא מקבל את אותו טיפול, לא? מה ההבדל? סתם להבין.

אושר שקלים (הליכוד):

לא, רגע. יש הבדל בין מרפאת שב"ס לבין שאתה לוקח אותו לבית חולים ואתה לוקח אותו לטיפול נמרץ וכו'. יש גם ציוד – – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

היו"ר ארז מלול:

אומר השר שאין בתי חולים בכלל.

אושר שקלים (הליכוד):

יש מרפאות של שב"ס שיכולות לתת מענה אלא אם כן מדובר על הצלת חיים, וכמו שאתה אמרת באותו הרגע נדרש להציל אותו – אפשר יהיה להעביר אותו אבל מייד להחזיר אותו, ורק אם באמת צריך, אם הוא מחזיק במידע חיוני. אבל לדעתי גם זה יותר מדי, כי לא מגיע לו. מגיע לו כדור בראש.

היו"ר ארז מלול:

אבל בשני המקרים הוא עצור. בשניהם הוא לא יכול לברוח, כן? בשניהם הוא כבול. זה לא שפה יש לו איזו פריבילגיה.

אושר שקלים (הליכוד):

שנייה. לצערי משרד הבריאות מתנגד אפילו להחרגות ששר המשפטים הציע, מסיבה מהותית ומסיבות פרוגרסיביות, שלא ניכנס אליהן עכשיו, ואפילו אפתיע אתכם שגם השר לביטחון לאומי לא שש לקדם את הנושא, כיוון שלטענתו זה יוצר עומס על השב"ס.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

למרות שלדעתי – רגע – הוא לא בדיוק הבין את החוק.

היו"ר ארז מלול:

לא, הרעיון הוא נכון אבל צריכים להיות פרקטיים.

אושר שקלים (הליכוד):

שנייה, רגע, תן לי רגע, אני מסיים. ולכן אני לא מתכוון לוותר על הנושא, ואני מבקש את עזרתכם, חברי הכנסת והשרים, כדי לגרום לכך שהחוק הזה יעבור. לא מגיע למי שבא לפגוע בנו לקבל טיפול מציל חיים – –

היו"ר ארז מלול:

נכון, צודק.

אושר שקלים (הליכוד):

– – ולהשתמש במשאבים על חשבון אזרחי ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חברי הכנסת, היום הובא למנוחות רב-סמל דניאל אלוש מתל אביב, נטמן בקרית שאול. אתמול הובא למנוחות רב-סמל תום איש שלום, יליד קיבוץ חניתה, תושב נס הרים. בהמשך היום יובא למנוחות סמל ראשון גרי גדעון הנגהאל מנוף הגליל, שעלה לישראל לפני ארבע שנים מהודו. אחיו ואחותו עדיין ממתינים לעלייה לארץ. הוא ייטמן היום בירושלים. שלושה לוחמים שנפלו אתמול, אחים – מתל אביב, מחניתה, מנוף הגליל שהגיע מהודו – אחים, לוחמים. אתמול. וכל זה קורה כששר בממשלת ישראל, אדוני היושב-ראש, בזמן שאנחנו במלחמה – מלחמה שבה כבר קברנו בנוסף לשלושת הלוחמים הללו עוד 706 חללים שנפלו, במלחמה הזאת – שר בממשלת ישראל נכנס אל ראש הממשלה ואומר לו: אם לא תפטור מגיוס את הציבור החרדי עד ראש השנה, אין לך ממשלה. זה האיום הגדול על הממשלה, זה האיום הגדול על מדינת ישראל. לא המלחמה בעזה; לא המלחמה בצפון ובגליל, שמפונה; לא האיום מדרום והנמל באילת, שסגור כבר 11 חודשים – רק חוק הגיוס, לשיטתו של גולדקנופ, שמחריג את עצמו ואת הציבור שלו מעם ישראל. אין דבר חצוף מזה, אין דבר שפל מזה, אין דבר בזוי מזה, ואני מצפה מראש הממשלה וגם מחברי הכנסת מהקואליציה: זאת לא שאלה של עמדה פוליטית, זאת לא שאלה של איפה נולדת ואיפה גדלת, זאת שאלה של הקיום שלנו כאן. מדינת ישראל זקוקה היום לכל אחת ואחד מעם ישראל שיאחז בנשק, ומי שלא יכול לאחוז בנשק, יעזור בכיבוי אש ובכוחות ההצלה, הפינוי והחירום. המשימות הן רבות, ולצערי עוד נכונו לנו משימות קשות. ממשלה שתפטור חלק מהציבור על חשבון ציבור אחר, ותגיד שחצי ישרתו וחצי יהיו פטורים, זאת ממשלה שצריכה ללכת הביתה עוד היום.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי טל מרון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מניחה שרבים מנבחרי הציבור שיושבים בבית הזה היום נתקלו במשכן במשפחות החטופים שמסתובבות פה היום. פגשתי את עינב צנגאוקר ואת אלה בן עמי ואת הבת של קית' סיגל ואת אחות של לירי אלבג, וסליחה אם אני לא מציינת את כולם, ואת קרובי משפחתה של כרמל גת, כמובן, זיכרונה לברכה. אני מקשיבה לכל הנאומים שיש פה ובאמת שעל סדר-היום הציבורי במדינת ישראל יש הרבה דברים חשובים. אנחנו במלחמה, הרבה דברים קורים – כולל הנאום של חבר הכנסת ידידי עודד פורר זה עתה, שהסכמתי פשוט עם כל מילה שהוא אמר – הרבה דברים דחופים והרבה דברים קורים אבל אין דבר דחוף וחשוב יותר מהחטופים שלנו. ולצערי זה מכיוון שהם לא רק סובלים שם’ הם גם מתים שם, הם נרצחים שם, ולכן זה הדבר שצריך להיות על סדר-היום הציבורי קודם כול ולפני הכול. והיום אנחנו מציינים את היום ה-342 למלחמה; יש לנו עדיין 101 חטופים וחטופות. אבל אתם יודעים, רציתי למקד נאום אחד על כרמל היקרה, כי גם יצא לי ללוות את משפחתה יחסית הרבה מתחילת המלחמה וגם הלכתי לשבעה שלה. אני חייבת לציין שזו הייתה – מבין כל השבעות של אותו שבוע, זו הייתה השבעה האחרונה שהלכתי אליה, כי פשוט היה לי קושי רגשי כבד מאוד להגיע לשבעה הזאת ולהסתכל להם בעיניים. ממש ככה. כל כך קיוויתי שהסוף יהיה אחר. הוא היה צריך להיות אחר. אז רציתי להגיד כמה מילים עליה כדי שנזכור אותה, ונזכור שיש שם אנשים שהם בשר ודם, שהם עולם שלם, ושאנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה – את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה. אז כרמל הייתה אישה אהובה בת 40; היא נחטפה ב-7 באוקטובר מקיבוץ בארי, ומאז הוחזקה בשבי החמאס 11 חודשים. לצערנו היא נרצחה ממש בצמידות לכך שחיילי צה"ל הגיעו אליה. אחרי 50 יום שבהם משפחתה לא ידעה אם כרמל בחיים, בתחילת המלחמה, שני חטופים שחזרו בעסקה סיפרו שכרמל חיה. היא הייתה איתם בשבי, היא העניקה להם כוח לשרוד את הקושי באמצעות ניהול יומן יומי ותרגולי יוגה ומדיטציה. אני חייבת לציין שאפילו פה בכנסת, כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה קיימנו שיעור יוגה, חברת הכנסת מירב כהן ואני, כדי לדבר ולהעלות את המודעות, בהובלתה של משפחתה של כרמל. אז עוד ממש קיווינו שהסוף יהיה אחר.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

רגע. ואני רוצה לחזור ולהגיד לכל חברי הבית הזה, בייחוד לחברי הקואליציה והממשלה, שזו חובתם לקום כל בוקר, כאלה שנושאים באחריות, ולשאול את ראש הממשלה: מה אנחנו עושים היום כדי להחזיר אותם הביתה? תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן שאנחנו שקועים בעצב ובמלחמה שלא נגמרת, עם ממשלה חסרת מצפון ומוסר, מתחת לאף של כולנו הכלכלה קורסת. שר האוצר ממשיך להשתמש בכספי הציבור לכספים קואליציוניים בצורה שרירותית וחסרת אחריות. אני זוכר, בימים הראשונים של המלחמה עמד כאן שר האוצר והבטיח שנגמרו הימים של כספים קואליציוניים. יש מלחמה, כל הכסף ילך לצורכי המלחמה. הוא אמר את זה בקול ריק מתוכן וכוונה. היום, אחרי 11 חודשי מלחמה, אנחנו יכולים לראות ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' חרטט אותנו. שר האוצר ממשיך לחלק כספים קואליציוניים, הוא ממשיך לפרוץ את מסגרת האשראי. הייתי רוצה לדבר על דירוג האשראי ועל הצפי של הורדת דירוג האשראי, אבל אני רוצה רגע לדבר על הסופר, כי כשאני הולך לסופר אני רואה עגלות ריקות יותר, ועדיין יקרות. וכשאני עומד בתור לקופה ואני רואה שמשפחה משלמת בתשלומים על אוכל לבית, אוכל לילדים, זאת לא כלכלה מנוהלת. אנחנו מדברים כאן על דברים גדולים, ואנחנו צריכים לראות מה קורה בשטח. אם בעבר דיברנו על איך סוגרים את החודש, היום אנחנו מדברים על איך מתחילים את החודש, על מה אנחנו מוותרים בקניות. יש לנו סדרי עדיפויות, ואנחנו צריכים לבוא מחושבים מראש לדברים שלנו ועל מה אנחנו מדברים כאן, במה אנחנו באמת מתעסקים. מדינת ישראל צריכה שר אוצר אחראי, קשוב, חרוץ, שמעדיף את טובת המדינה על פני טובתו האישית. שר אוצר שיושב בישיבות משא ומתן עם ארגון המורים, ולא שולח פקיד במשך שנה. אנחנו צריכים לא רק שר אוצר אחראי, אנחנו צריכים גם ממשלה אחראית. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, קראתי בעיתון המודיע של מפלגת אגודת ישראל שיש סיכום בין יו"ר יהדות התורה שר השיכון גולדקנופ, שמכהן גם כשר במשרד של ראש הממשלה, לבין ראש הממשלה נתניהו על האצת השלמת חוק הגיוס בימים הקרובים. על פי הפרסום, הסיכום בין האיש שמתכלל את ביטחון מדינת ישראל, המשפיע ביותר על קביעת מדיניותה הביטחונית, הכלכלית והערכית של המדינה, יכיר בחשיבות התורה ויסכל את הפגיעות בישיבה ובלומדי התורה. במילים אחרות, הגיע הדיל לפטור לתלמידי ישיבות משירות צבאי. פגישת האדריכלים של ההשתמטות מגיוס, שישבו לסגור את הדיל על גורל המדינה, נערכה בעקבות האיום המפורש של יו"ר יהדות התורה. "המסר", כפי שכתוב בעיתון – שהשרים לא יתמכו בתקציב 2025 שיובא לאישור הממשלה בחודש הבא אם לא יקודם חוק הגיוס. במילים אחרות, פירוק הממשלה. אז שלושה דברים חשובים שיש צורך לומר: 1. מסר לגולדקנופ: נתניהו חזק, מה אתה מאיים? הוא עומד בלחצים, אי-אפשר לאיים עליו, תראה איך הוא עומד מול האמריקאים, תראה איך הוא עומד מול החמאס, מול התקשורת, מול משפחות החטופים, מול השמאלנים. מה אתה מאיים עליו? 2. כמו שאמר דרעי, לממשלה הזו אין סייעתא דשמיא. שים לב על מי ועל מה אתה שם את הז'יטונים שלך; 3. קצת עובדות: כשהממשלה הזאת רוצה להעביר חוקים היא מעבירה אותם בריצת אמוק. תראה איך העבירו רוטמן, לוין – הם לא קמו מהכיסא בהפיכה המשטרית, תראה את היום והלילה שהם בילו כאן כדי להעביר את ביטול עילת הסבירות. עכשיו, מה קורה בחוק הגיוס? דבר ראשון, הדיון הראשון בחוק הגיוס, על פי הנוסח הלא-רלוונטי שלו של דין הרציפות, הגיע לוועדה באמצע יוני; הדיון האחרון בנושא של חוק הגיוס בוועחו"ב היה ב-2 בספטמבר, ועד כמה שזכור לי, יש בערך בממוצע בין דיון אחד לשניים בשבוע, ועד כה דנו בערך בשלושה סעיפים. בשבוע הבא, למיטב הבנתי, כרגע לא נקבע דיון, אין נוסח חדש שהונח על השולחן של הוועדה, לא הוכנסו שום תיקונים, אין חידושים. אז פירקנו, ועכשיו נחבר. ראש הממשלה – בתקופת המלחמה הרב-זירתית, המסובכת והארוכה ביותר שידעה ישראל, עם מאות רבות של חללים ואלפי פצועים וחטופים, חבלי ארץ מפונים, ובלי אופק לסיום המשבר, לקראת עדות במשפטו הפלילי בדצמבר, עם ממשלה של קיצוניים משיחיים מסוכנים ולקראת תקציב בלתי הגיוני ומוסבר, שעדיין לא קיים – לא רוצה שהממשלה תתפרק לו, ולכן נכנע לאיומים. ובדרך הוא עוקף את יו"ר הכנסת ואת הוועדה, והגיע לעסקה המפוקפקת. והינה לכם ההבנה שעובדים על כולכם בעיניים, אזרחי מדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ראש הממשלה הוא חלש וסחיט. הוא מפחד ממשפטו ומשריו. הוא לא מפחד שחיילים ולוחמים בקרב – – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים. בבקשה לסיים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני מסיימת, תסתכל. הוא לא מפחד שחיילים ולוחמים בקרב ימותו, הוא לא מפחד מקריסת הכלכלה, הוא לא מפחד מקרע בעם, הוא לא מפחד מאפליה בין דם ודם. חברי הקואליציה ובוחרי הקואליציה, האם זה מה שרציתם? האם אלה הערכים? אנחנו נלחמים בזה. מציעה לכם להצטרף אלינו שכם אל שכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על הביטוח הסיעודי במדינת ישראל. אתם יודעים שאף חברת ביטוח לא הגישה הצעה למכרז ביטוחי סיעודי של שירותי בריאות כללית, שנסגר השבוע. שימו לב לנתון הבא: 2.6 מיליון מבוטחי קופת חולים כללית יישארו ללא ביטוח סיעודי החל מ-1 בינואר 2025. פשוט ככה, לא יהיה להם ביטוח סיעודי. עוד באוגוסט 2023, לפני שנה, לאחר שחברות הביטוח הביעו חשש מגירעון עתידי ואי-כדאיות מצידן להפעיל את הביטוח הסיעודי דרך קופות חולים, פרסם ראש רשות שוק ההון טיוטה והוראות להפחתה של 600 שקלים בתגמולי הביטוח החודשיים של הביטוח הסיעודי בקופת החולים במטרה לייצב את קרנות הביטוח הסיעודי הקבוצתי. לאחר לחץ מצד חברות הביטוח, לצד התנגדות מצד ההסתדרות ומצד מנכ"ל משרד הבריאות, פורסמה טיוטה שנייה, שבה התגמולים הופחתו אפילו יותר – כ-1,000 שקלים לחודש לבן אדם שזקוק לגמלת סיעוד דרך חברת הביטוח הסיעודי של קופת החולים. טיוטה זו נחתמה ונכנסה לתוקף בתחילת השנה, 2024. מלבד הפחתת התגמולים הורחבה גם החרגה מהכיסוי הביטוחי של ילדים שהאירוע הסיעודי שלהם קרה לפני גיל חמש, במקום גיל שלוש, מה שיש היום, מה שמקשה על הורים לילדים סיעודיים. למשל ילדים אוטיסטים, שרובם מאובחנים ומקבלים את האבחנה וזקוקים לטיפול הסיעודי בערך בגיל שלוש – הם לא יקבלו את הביטוח הסיעודי ואת דמי ביטוח התגמולים שמגיעים להם. כשפורסמה טיוטת ההוראה השנייה של ההסכם, הגרסה השנייה, היא יצאה לפועל בעיצומה של המלחמה, ללא כל התערבות ממשלתית שתמנע פגיעה במבוטחים הסיעודיים, שרובם קשישים ואנשים עם מוגבלויות. אני שלחתי אז שאילתה לשר האוצר וקיבלתי מענה שהוא מבטיח שלא תהיה פגיעה. אבל יש פגיעה באזרחים, ואני רוצה לפנות אליך, שר האוצר: האם דאגת לאזרחים האלה באמת? האם יש לך פתרון בתקציב החדש שאתה מציע בשנת 2025? האם הצלחת לתקצב ביטוח סיעודי ממלכתי במימון חלקי של המדינה? אולי תחשוב ותחליט להקים קרן לאומית לביטוח הסיעודי? אני נותנת לך פתרון, הצעה רצינית, קח אותה. מה אתה מתכנן להגיד לכמעט שלושה מיליון איש – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אני מסיימת. – – שלא משתלם להזדקן במדינת ישראל? שהמדינה לא צריכה את הזקנים שלה? הם עבדו, עבדו קשה ושילמו מיסים. מגיע להם לקבל מה שמגיע להם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

לסיום, אני רוצה לשאול: האם נותר בישראל ערך לחיי אדם? האם אנחנו נכבד את האנשים עם המוגבלויות? זה תפקידה של הממשלה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

העומד בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על אירוע שמתרחש מתחת לרדאר של כולנו. לצערי, בתוך המציאות המטורללת שאנחנו חיים בה יש מי שדואגים שלא נשים לב. אני מדברת כמובן על מה שקורה בשטחים. כל אזרח שפוי במדינת ישראל עסוק ומוטרד מהמלחמה; מהחיילים הגיבורים שלנו, שמסכנים חייהם; מהחטופים, שנמקים במנהרות; מהמפונים, שעדיין אין צפי לחזרתם הביתה. אבל אני רוצה לדבר על אדם אחד שבמקום לעבוד למען אזרחי המדינה, בוחר לשרת אך ורק את הבייס הקיצוני והמשיחי שלו: מושל השטחים השר בצלאל סמוטריץ', ששכח את תפקידו הראשי, שר האוצר. ממשלת 7 באוקטובר העניקה לו באופן חסר אחריות סמכויות חסרות תקדים. הוא מנצל אותן ממש ברגעים אלה כדי לעלות עוד שלב במציאות הקיצונית האלימה, המציאות הבלתי-אפשרית בשטחים, מציאות שמסכנת את עתידנו כאזרחים הן בישראל והן בעולם: בנייה מסיבית של מאחזים לא חוקיים לפי הדין הישראלי, העלמת עין בוטה ואף תמיכה ברורה בטרור היהודי שמשתולל בשטחים למרות אזהרות השב"כ, הפרעה למערכת הביטחון למשימתה, הפרעה לחיילים שלנו ומיטוט הרשות הפלסטינית. אבל זה לא נגמר בזה. בזמן המלחמה, אפילו בחסות המלחמה, הוא מעביר סמכויות מהמינהל האזרחי למינהלת ההתיישבות, מעביר את התחום המשפטי של צה"ל למשרד הביטחון האזרחי, הוא ממנה חבר שלו מהשטחים לסגן ראש המינהל האזרחי. כל אלה הם צעדי ענק בדרך לאסון, כל אלה הם צעדים בדרך לסיפוח השטחים למדינת ישראל, וכל אלה הם הסיבות שאין עסקה להשבת החטופים והחטופות, כי בשביל החזון המשיחי שלהם הם הקריבו ומקריבים גם היום חטופים וחטופות, וגם אתה יודע את זה. אני רוצה להגיד כאן משהו ברור: המהלכים האלה לא רק מסכנים אותנו בטווח המיידי ופותחים חזית נוספת בזמן המלחמה הקשה; הם גם עלולים להיות בלתי הפיכים ולסכן את ביטחונה של ישראל עשורים קדימה. סיפוח משמעותו חיסול כל אופציה להסדרים מדיניים או ברית אזורית שתבטיח את ביטחונה של ישראל כמו שמערכת הביטחון רוצה. סיפוח משמעותו סוף החזון הציוני, הנס הגדול שקרה לנו כאן. סמוטריץ' וחבריו בממשלת 7 באוקטובר שולחים עוד ועוד חיילים גיבורים לסכן את חייהם בשביל ההזיות המשיחיות שלהם. כולנו ראינו מה ההשלכות של צבא שצריך להתעסק בשמירה על מאחזים והסוכות שלהם בחווארה במקום בהגנה על גבולות המדינה, על העוטף, על הצפון. כולנו ראינו איך זה נגמר. זה הזמן שלנו להתעורר.

היו"ר ארז מלול:

גם זמנך נגמר.

נעמה לזימי (העבודה):

אנחנו לא יכולים לשתוק יותר, אנחנו לא יכולים להתעלם מזה יותר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

המציאות בשטחים מרסקת את ישראל. למען ביטחון אזרחי ישראל ולמען העתיד של כולנו בארץ הזאת אסור שניתן להם להמשיך בהזיות המשיחיות שלהם. אנחנו חייבים לעצור אותם. זה או הם או ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

גם, ארז, סגן יו"ר הכנסת כאן, אני מבקשת: תתעשתו גם אתם, תעזרו להציל אותנו, אל תיתנו להם להמשיך.

היו"ר ארז מלול:

זמנך תם. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני שאני מתייחסת לתקציב – שר הדתות גם – אני רוצה לשתף שהבוקר פגשתי את לרה מטודי, וככה היא סיפרה לי על בנה שנפל בקרב, בנה ניתאי מטודי, שנפל לפני שלושה שבועות. הוא היה בן 23 בנופלו. היא סיפרה לי שהוא כתב שיר שהם מצאו, על מפית, והם היו בטוחים שהשיר שהוא כתב נכתב על אישה. וחברתו, שהיא מחוץ לארץ, הגיעה ללוויה ואמרה להם: זה לא נכתב עבורי. כך גם אחותו העידה, שהשיר, שיר האהבה, נכתב על ארץ ישראל. השיר כל כך מרגש, שראיתי לנכון להקריא אותו כאן במליאה – גם, עוד דרך קטנה להנציח את רב-סמל ניתאי מטודי, וכמובן לזכור את כל החיילים הגיבורים שלנו שנפלו בקרב: "יושב עוד לילה, טובע לי במחשבות, לא נרדם / חושב עלייך גם בקצה השני של העולם / תמיד היית עבורי הדבר הכי נכון / גם כשלא מצאתי אל הלמה, גם ברגעי כישלון / פשוטה ומיוחדת, לא חסר לך כלום, יש בך הכול. / אין כמוך עוד אחרת, ביחד נעבור כל אתגר, כל מכשול. / רק הושיטי את ידך ואני אהיה שם לעזרה / כי את הכול, את הכול, את הכול בשבילי / ובלעדייך אני לא יודע מה ומי אני. / עוזב ת'גיטרה ומנסה לישון, כבר נהיה מאוחר / עוצם ת'עיניים ובמגע שפתייך הרכות אני נזכר." מטודי כתב את זה על ארץ ישראל, אותה ארץ שאמר שהוא יהיה לה שם לעזרה. הוא התייצב בשדה הקרב, ושם מצא את מותו. זהו חוב שלעולם, אדוני היושב-ראש, לא נוכל לשלם. אבל בוודאי החובה שלנו היא לזכור ולהזכיר כי כל אחד היה עולם ומלואו. עכשיו, במעבר חד, לגבי התקציב. העמקת הגירעון נדרשת, את זה כולנו מבינים, אך דבר אחד הוא בוודאי לא אחראי ואפילו מופקר: לקחת את הכספים שקיימים, שלא נוצלו בתקציבים קואליציוניים – למעלה מ-1 מיליארד שקל – ולדאוג שהם יוסטו לסגירת הגירעון הזה זה הדבר הנדרש, ולצערי לא עושים אותו.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, בסוף מי שישלם את המחיר – ואני כבר ראיתי את מה שאמר שר האוצר – אלה יהיו האוכלוסיות המוחלשות. את זה לא ניתן שיקרה. אני חושבת שזה לא קשור לאופוזיציה–קואליציה, כולנו נצטרך להילחם בדבר. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה לאחל לכולנו – בשבוע הבא, ב-16 בספטמבר, האומה האסלאמית חוגגת את יום אל-מוולד, יום לידת הנביא מוחמד – יום אל-מוולד א-נבי – אשר חוגגים אותו ב-12 רביע אל-אוול, לפי הלוח ההיג'רי, שנת 1446, שיוצא השנה ב-16 בספטמבר. אני מקווה שבשנה הבאה יגיע היום הזה ונחגוג אותו כשכל התמונה השחורה שקיימת היום תשתנה, ונהיה אחרי המלחמה, והחטופים חזרו הביתה והמלחמה הסתיימה, ואולי נתחיל באזור משהו חדש עם תקווה חדשה. מכובדי היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר: לפני כמה שעות ארגון בשם פעילי בית המקדש פרסם סרטון שבו הוא מראה שכיפת הסלע – או מסגד אל-אקצא – עולה באש, וכתבו שם "בקרוב מאוד". שוב כל הקיצוניות הזאת עולה כי האווירה והאקלים בתוך המדינה הם קיצוניים, ובמיוחד כשיש שרים שכמעט בוקר וערב מסיתים נגד החברה הערבית. בן גביר לא מפסיק להגיד ולתאר את חלקה, ולפעמים את כולה, גם את המנהיגים, כטרוריסטים. זה לא פעם אחת, והמנגינה הזאת חוזרת על עצמה, וזה נותן רוח גבית לכל הקיצוניים לפרוח ולעשות מה שהם חושבים. הרבה חברי כנסת כאן, גם מהמפלגות החרדיות, הזהירו, וגם אנחנו נזהיר: מסגד אל-אקצא הוא קו אדום לכל האומה האסלאמית. זה לא רק לפלסטינים, זה לכל האומה האסלאמית. ואני מקווה שהממשלה תשכיל לעשות ולגנות את כל מה שקורה, ובמיוחד מה שעושה השר לכישלון לאומי. כי קיצוניות לא תביא ביטחון לא לאזרחים וגם לא למדינה. תתעוררו כבר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר מלכיאלי, חבריי חברי הכנסת, אתם זוכרים שהיו פה תקופות – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הוא היה אתמול ממלא מקום הנשיא – – –

היו"ר ארז מלול:

היה, זהו, נגמר, פג. הייתי אתמול ממלא מקום הנשיא.

נאור שירי (יש עתיד):

יכולת לתת מלא שחרורים.

אופיר כץ (הליכוד):

חנינות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה לא – – – הנשיא לשעבר.

היו"ר ארז מלול:

יכולתי.

נאור שירי (יש עתיד):

ממלא מקום הנשיא החליפי.

היו"ר ארז מלול:

אתה יודע מה, זה כבוד. הנשיא הרצוג, זה כבוד להיות ממלא מקום שלו. אני מכבד אותו.

נאור שירי (יש עתיד):

ספר לנו איך זה לקום בבוקר, לצחצח שיניים ולהרגיש נשיא.

היו"ר ארז מלול:

אני אגיד לך משהו. באמת אתה שואל? אתמול הייתי חייב ללכת לרופא שיניים – אף אחד לא ויתר לי על התור. חיכיתי 40 דקות לבדיקה. הכול בסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

זה מה שעשית ביום שהיית ממלא מקום נשיא?

היו"ר ארז מלול:

כן, אתה רואה? מה לעשות? אני גם צריך לאכול.

קריאה:

נאור שירי (יש עתיד):

– – – נשיא העולם החופשי – – –

אופיר כץ (הליכוד):

ממלא מקום הנשיא לשעבר, אם אפשר להחזיר לי את הזמן.

היו"ר ארז מלול:

זה הדבר היחיד בסמכותי, להחזיר לך את השעון מהתחלה.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה. אדוני השר, אתם זוכרים תקופות שהאופוזיציה הייתה מצביעה נגד חוקים של הקואליציה – איזה רעש היה פה בתקשורת – איך הם עושים, איך הם לא מתביישים. דני קושמרו פותח את אולפן שישי – איך האופוזיציה העזה להצביע נגד חוקים כאלה טובים. אז אני רוצה לפרט על מה אנחנו הולכים להצביע, על החוק שאנחנו דנים בו עכשיו – מה הוא כולל ועל מה אתם הולכים להצביע נגד. כן, נאור.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

לא להפריע. זה באמת מעניין. אתה יודע מה, תהיו ענייניים הפעם.

אופיר כץ (הליכוד):

על מה האופוזיציה תצביע נגד בעוד כשעה. על מה האופוזיציה שלנו הולכת להצביע נגד: הוצאות לצורך הארכת משך הפינוי והסיוע לאוכלוסייה שפונתה; משך הסיוע באירוח חטופים ובני משפחות חטופים במתקנים ומענקי אכלוס עצמי; מענקי סיוע לתושבים בלתי מועסקים מיישובים מפונים ומענקי עידוד; מענקי אכלוס עצמאי ומענקי סיוע לתושבים בלתי מועסקים למפונים; הארכת סיוע המדינה ליישובי הדרום בטווח של 0–7 ק"מ, ויישובי הצפון – 0–5 ק"מ; הגדלת התקציב למעטפת למשרתי המילואים; הגדלת התקציב לנפגעי פעולות איבה. על כל אלה האופוזיציה העלק-אחראית הולכת תכף להצביע נגד. מעניין אם גם עכשיו בתקשורת יהיה כזה רעש כמו שעשו לנו כשהצבענו נגד חוקים. אבל מעבר לעניין התקשורת, אני שואל: איך אתם מעיזים להרים את היד ולהצביע נגד על הצרכים האלה? מה יש לנו פה?

מאיר כהן (יש עתיד):

איך אתה מעז להרים את היד ולהצביע נגד חוק הגיוס?

אופיר כץ (הליכוד):

מפונים, חטופים, משרתי מילואים, נפגעי פעולות איבה. אתה הולך להצביע נגד, מאיר? אתה הולך להצביע נגד כל מה שהקראתי עכשיו? איך אתם מעיזים להצביע נגד?

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה מטיף לנו מוסר – – –

קריאות:

אופיר כץ (הליכוד):

עכשיו אנחנו מצביעים על מה שהקראתי: מפונים, חטופים, מילואימניקים – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מאיפה הכסף?

אופיר כץ (הליכוד):

– – נפגעי פעולות איבה, ועל זה אתם הולכים להצביע נגד.

מאיר כהן (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

אתם לא מתביישים? אתם אופוזיציה למדינה, לא לקואליציה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר כהן, די.

אופיר כץ (הליכוד):

אין פה – 3.5 מיליארד שעולים עכשיו – אין פה שום דבר מלבד מה שהקראתי.

היו"ר ארז מלול:

– – – חבר הכנסת מאיר.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

עמיתי חבר הכנסת מאיר כהן, אני מרגיש לא נעים לקרוא אותך בקריאה ראשונה. לא נעים. אתה גם מהעדה שלי, גם ידיד שלי וגם סגן.

אופיר כץ (הליכוד):

3.5 מיליארד לנושאים שהקראתי, ואני אחזור עליהם.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

די, די.

אופיר כץ (הליכוד):

מפונים מהדרום, מפונים מהצפון, מילואימניקים, חטופים – –

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

די. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

– – בני המשפחות שלהם, נפגעי פעולות איבה – –

מאיר כהן (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

מספיק. חבר הכנסת מאיר כהן.

אופיר כץ (הליכוד):

– – ואתם הולכים להצביע נגד. בושה וחרפה. ביזיון של אופוזיציה.

מאיר כהן (יש עתיד):

מיקי לוי (יש עתיד):

הצבעתם נגד אונס – – – מה נשאר? נגד אונס נשים. הצבעה אחת לא הצבעתם בעד. אחת. אחת תגיד לי שהצבעתם.

היו"ר ארז מלול:

למה אתם לא יודעים גם לשמוע דעה אחרת? אנחנו שומעים הרבה דברים שאנחנו מתנגדים להם. אומרים משהו לא מתאים לכם, אתם קופצים.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

פעם אחת הצבעת עם הממשלה? פעם אחת?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אחמד טיבי, תפדל.

משה טור פז (יש עתיד):

בלי כאבי בטן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

דמגוגיה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אם היית מביא 600 מיליון שקל מאורית סטרוק, היינו מצביעים בעד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

או מהכספים הקואליציוניים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

על חוק האיזוק האלקטרוני לא הצבעתם – – – כאבי בטן.

מיקי לוי (יש עתיד):

על אונס נשים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אנחנו לא נשמע מכם הטפות יותר. תצביעו שכל צעיר יתגייס. זה יותר חשוב מכל דבר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

צביעות.

משה טור פז (יש עתיד):

צביעות.

אופיר כץ (הליכוד):

זה יהיה תקציב 2025. מה שאנחנו מצביעים עכשיו – תתייחס למה שאמרתי, מאיר.

היו"ר ארז מלול:

חבר'ה, די.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה יודע שאנחנו תומכים. אתה יודע – – –

אופיר כץ (הליכוד):

ה-3.5 מיליארד זה כל מה שהקראתי. אין שקל מעבר לזה לשום צורך אחר. רק מה שהקראתי. זה צרכים של – – – למפונים, למילואימניקים. על זה מדבר התקציב הזה, ואתם מצביעים נגד.

מאיר כהן (יש עתיד):

אופיר, החבר'ה פה עשו יותר מכל מה – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מיקי לוי (יש עתיד):

פעם אחת הצבעת על האזיק האלקטרוני להגן על נשים, הצבעת בעד?

משה טור פז (יש עתיד):

בוא תעלה את חוק – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אני, עם הקואליציה, בוודאי שהצבעתי בעד. כן, אני הצבעתי כמה פעמים.

היו"ר ארז מלול:

טוב, חברים. חברים, המסר הובן.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה? אפילו לא פעם אחת.

היו"ר ארז מלול:

די, חבר הכנסת מיקי לוי.

אופיר כץ (הליכוד):

לפחות עשר פעמים.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא פעם אחת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי.

אופיר כץ (הליכוד):

אני הצבעתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מדבר – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, קצת, מינימום של דרך.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, אני ישבתי שם וראיתי שהצביעו הכול נגד.

היו"ר ארז מלול:

אני מדבר, ואתה אפילו לא מתייחס. כלום, לא מגיב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

יושב-ראש הכנסת לשעבר.

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה רבה. בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, לפני כמה ימים היה פיצוץ בבית בג'דיידה-מכר, ביישוב ג'דיידה-מכר בצפון. זה אותו יישוב שסובל גם מפשיעה וגם מבעיית אי-איסוף האשפה שקשורה בארגוני פשיעה.

נאור שירי (יש עתיד):

שמעת איפה סילמן? בסיור מזבלות באיטליה. באמת, פעם שנייה.

היו"ר ארז מלול:

די, די, נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

סיור מזבלות. בואי לפה, תראי מזבלה. ואתה מדבר איתנו על 3.5 מיליארד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ועם פמליה גדולה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עכשיו, עכשיו היה פיצוץ, ואומרים לי, חבר הכנסת מיקי לוי, שהפיצוץ היה מלמעלה, כנראה רחפן, כנראה רחפן. זאת לא הפעם הראשונה. לאחרונה בנתניה היה רחפן וביישוב אחר גם היה רחפן. אבל זה הופך להיות כלי לחיסול חשבונות, לפיצוץ בתים, לניסיון חיסול. ולא ראיתי ציוץ של השר לביטחון פנים שעלו על המבצעים. היום ראיתי ציוץ שלו, שהוא הנחה לעצור בהקדם את מי שפגע בראש איגוד מים, ובצדק המשטרה עצרה את המבצע. והוא תפס טרמפ על הפעולה של המשטרה. אי פעם לאחרונה ראיתם שהוא מצייץ על זה שהוא עצר אנשים שמחסלים אחד את השני? לא. אם המאמץ שהמשטרה והשר שלה השקיעו בנועה מהחוף בתל אביב, במעצר ובבית משפט, היה מופנה נגד ארגוני פשיעה, היו הצלחות. 168 נרצחים בחברה הערבית. 168 נרצחים.

היו"ר ארז מלול:

הזוי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אז כנראה שהשר לא הנחה – כי כשהוא מצייץ "הנחיתי" ויש תוצאה, אז הוא רומז שלא תמיד הוא מנחה. אין ספק שיש כאן כישלון מוחלט – לא של השר, השר לא נחשב – של המשטרה עצמה, של המפכ"ל הקודם ושל המפכ"ל הנוכחי, שארגוני הפשיעה מתייחסים כאילו המשטרה לא קיימת. עכשיו, אני לא שייך לאלה שמזהירים אתכם שאולי הפשיעה תעבור ליישוב יהודי ולכן אתם צריכים לחשוש. לא, צריך לטפל בפשיעה כי היא קיימת ביישובים הערביים. היא קיימת גם ביישובים יהודיים. אבל מי שמעלה רחפן בג'דיידה-מכר יכול להעלות רחפן בכל מקום, כולל מעל תל אביב – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – כולל בחדרה, כולל בכל מיני מקומות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

צריך לטפל בפשיעה בכל יישוב, בכל מקום, ובארגוני הפשיעה.

היו"ר ארז מלול:

מסכים איתך, תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, הזכרנו את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, שאיננו. הוא חיתן הלילה את בתו עם בן קיבוץ יבנה. והשמחה, גם ביום הקשה שעברנו, הייתה במקומה. אנחנו מצווים באיזון נכון – בתוך הכרת עוצמת השבר וההלם לדעת גם לשמוח בזמנים הנכונים.

היו"ר ארז מלול:

מצטרף לאיחולים, באמת. שיהיה לו מזל טוב עם כל הרקע שמסביב.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

שיבנו בית שמח בימים שלווים בישראל.

היו"ר ארז מלול:

אמן, אמן, אמן.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

חברות הדירוג רוצות לראות מדינה מתפקדת, זה מה שהן רוצות. אני לא מציע שנקבל החלטות לאור חלילם של גורמים חיצוניים, אבל יוצא לפי הערכתי שמה שהם מחפשים – ההתבוננות שלהם היא לא נקודתית, היא לא גזברית, היא לא השאלה של מיליארד לפה מיליארד לשם, אלא רוצים לראות ממשלה שיודעת לתכנן תכנונים ארוכי טווח, לקיים תיעדופים נכונים בין משימות. זה נכון, אדוני היושב-ראש, בהיבטים הביטחוניים-מדיניים וזה נכון גם בתחום הכלכלי-החברתי. תקציב המדינה חייב להיות מאופיין בהשקעה – במיוחד במצבים שלנו – בתהליכים שמבטיחים את השיקום ומעודדים את הצמיחה, את הפריון שלנו. התקציב חייב להיות מאופיין בתכנון ארוך טווח, ביעילות ללא בזבזנות. ועוד נקודה שצריך לשים עליה דגש זה הלגיטימציה, התחושה של הציבור שהממשלה פועלת בשמם. כי במצבים מורכבים כפי שאנחנו נמצאים, וזה נכון לנושאים צבאיים מדיניים, אבל זה נכון גם להחלטות כלכליות שידרשו מכולנו, האזרחים צריכים לחוש שהם מצווים והם מוכנים לשאת את הנטל. לצערי, אחת הבעיות של ניהול בלתי אחראי, בלתי מידתי, לא מאוזן, שחושב שהוא אומניפוטנטי ובעצם הוא אימפוטנט, זה שהאזרחים לא מרגישים שהם מסוגלים לעמוד מאחורי ההחלטות של השלטון, ואת זה חברות הדירוג רואות. לא פחות מזה, התמשכות המלחמה ללא יכולת פוליטית לייצר מהלכים כלכליים גדולים נכונים, מובילה את הממשלה להוצאות לא מבוקרות עם לגיטימיות נמוכה. אני לא מציע שנניח שאותם גורמים חיצוניים שאנחנו רוצים לרצות אותם, מה שהם רוצים זה לראות איך אנחנו מחסלים את מערכת החינוך הציבורית-הממלכתית, את מערכות הבריאות שלנו. ממש לא, בדיוק להפך, אני משוכנע שהסיבה או אחת הסיבות שבגללן צריכה לקום ממשלה רחבה מבוססת מרכז, שמייצבת את התחושה הציבורית, היא שנוכל להתמודד בצורה הנכונה עם הסיבוך החיצוני והפנימי. אני מודה לך.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר מלכיאלי, אני רואה שאמרת לפני כמה זמן ברדיו קול ברמה את הדברים הבאים, זה הציטוט: "גם על חוק הרבנים, בדומה לחוק הגיוס, הייתה הבנה והתחייבות מלשכת נתניהו שזה יעבור, אבל ראינו שזה לא עזר. נקודת השפל של הקואליציה הזו זה שחוק הרבנים לא עבר" – ציטוט שהובא בשמך מהרדיו. אתה יודע, יש לי הצעה לעוד כמה נקודות שפל של הקואליציה הזו, של השנתיים האחרונות. אבל יש לי שאלה אליך: נגיד שאתה עובר דירה, ונגיד שאתה עכשיו צריך מישהו שיעזור לך. ויש לך חבר שנשברה לו היד, אולי שתי הידיים שלו שבורות. ויש לך חבר אחר, צעיר, בריא ורענן, שבדיוק חזר מחופשה בתאילנד. ממי תבקש לעבור דירה? אז אני שואל אותך: יש לנו חברים פה במדינה שנשברה להם הנפש, הנפש שלהם שבורה, הם ראו את החבר שלהם לטנק מת. לפעמים הם ניסו להציל אותו והיה מאוחר מדי. הם שומעים בראש שלהם בום-בום-בום. הם לא אותו בן-אדם, הם לא יחזרו להיות, הלומי קרב, נפגעי נפש מקרבות המלחמה. אתה יודע שבימים אלה צה"ל שולח לאלפי אנשים שנפטרו משירות, כולל הלומי קרב, הצעה לחזור לשירות, עם אמירה: אנחנו צריכים אותך, חסרים לנו לוחמים במדינת ישראל. בושה, אשמה, תחושת אחריות – לאנשים האלה שולחים צווי גיוס בימים אלה, חברים. הבוקר קיבלתי מהלום קרב פנייה כזו שהוא קיבל. אנשים שכבר נפצעו, שלא יכולים יותר, להם שולחים צווי גיוס. יש לנו אלפי חברים, מאות אלפי – 90,000 למעשה, שעוד לא שירתו. מה איתם? השר גולדקנופ לא נמצא כאן עכשיו. כמעט שנה למלחמה. איפה הילדים? 250 אנשים למשטרה, זה מה שיעזור למדינת ישראל? יש קרוב ל-10,000 הרוגים ופצועים. יש מצוקת כוח אדם בצה"ל. אבל יש כאן חברים בממשלה שמפנטזים על לבנון, מפנטזים על סוריה. את הלומי הקרב קוראים עכשיו למילואים, חברים, ועוד עושים שרירים על ראש הממשלה, מאיימים על התקציב. עכשיו תראו, אנחנו הרי יודעים, לנתניהו אין ערכים חוץ משרידות פוליטית, הוא ייתן לכם מה שתרצו. אבל אתם, הנוכחים כאן, צבא זה ייהרג ובל יעבור. הרי אנחנו יודעים מה זה ייהרג ובל יעבור – על שפיכות דמים. לשלוח הלומי קרב למלחמה זו שפיכות דמים. כשכתוב בתורה "עזֹב תעזֹב עִמו", מה זה? זה לא ערך ערבות הדדית? חודש אלול, חלקנו כבר התחיל להגיד סליחות. עוד רגע יום הדין, אדוני היושב-ראש. הלומי קרב נשלחים למלחמה, ואתם תשבו פה. כתוב במגילת אסתר: "אל תּדמי בנפשך להִמלט בית המלך מכל היהודים כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רֶוַח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". חברים, תקשיבו לצעקה הזו: לא לעמוד מנגד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני אעלה כל הזמן לכאן ואדבר על הצפון. זה בוער לי בעצמות. אני משער שלעוד הרבה מאוד אנשים כאן זה בוער בעצמות, וכדאי שנעשה רגע פאוזה, וכל מי שיש לו שלוש דקות, שיעלה לכאן וידבר על הצפון, ידבר על המצב של תושבי הצפון, ידבר על ההפקרה הנוראה של תושבי הצפון. אי-אפשר לראות את זה. אי-אפשר לשמוע את זה. נסענו, אני ויואב סגלוביץ', לקיבוץ דן. אלוהים, יש שם אנשים. אתמול ירו טילים בכינון ישיר. נסענו למטולה, לאזולאי המקסים הזה, ראש העיר המרתק הזה. הוא רץ בין חורבות היישוב. ואתה מסתכל על זה ומכסה את הראש, אדוני היושב-ראש, ולא מאמין שזאת מדינת ישראל. לא מאמין שזאת הנהגה של הימין על ימין, על מלא, על ימין. פשלונרים. 100,000 איש, יישובים שנבנו בעמל רב, קיבוצים, מושבים, שהתושבים בהם הקיזו את זעתם ואת דמם, יישובים בדואיים – ערב אל-עראמשה, על הגבול – חוטפים כינון ישיר. ומה אנחנו עושים? כלום. העיקר שראש הממשלה הוא מר ביטחון. בושה וחרפה. ואם לא די בכך, גם את צ'ייני החליט מישהו לפטר. מה, נפלתם על הראש? טלי, ברצינות. טלי, את אישה חושבת. חברת הכנסת וולדיגר, עמית, אתם אנשים טובים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה רק לומר לך דבר אחד.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז תתחילו לפעול בתוך הקואליציה, ולזעוק, תרימו כבר, תעשו משהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, שנייה. זה לא קשור לקואליציה. אבל אתה חבר איתי בחוץ וביטחון. אנחנו יכולים להחזיר תושב אחד לצפון בלי לשלוט ב-15 ק"מ בדרום לבנון? אי-אפשר. אי-אפשר. והרמטכ"ל לא מסכים לזה, ושר הביטחון לא מסכים לזה, ואני לא אחזיר תושב אחד לבית.

מאיר כהן (יש עתיד):

טלי, זה לא רק הסיפור הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תושב אחד אי-אפשר להחזיר. סכנת נפשות.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא רק הסיפור הזה. זה לקרוא לראשי ערים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מסכימה איתך רק בקשר לצ'ייני. אני חושבת שלא צריך להחליף אותו בזמן מלחמה.

מאיר כהן (יש עתיד):

טלי, את הרי מסכימה איתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

רק בקשר לצ'ייני.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לקרוא לראשי ערים ולתת להם חיבוק, ולדאוג שיהיה פרויקטור שכל יום, כל יום, ייכנס אל ראש הממשלה ויגיד לו מה מתקדם; ולדאוג לעסקים, ולדאוג לילדים. לא עושים את זה. למה? למה? המשפחה שלי עלתה – חצי משפחה – ב-1962 ממרוקו לקריית שמונה. הקיזו את דמם. הם כל כך אוהבים את היישוב הזה, זה בבת עינם. וככה לוותר עליהם?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, כבוד השר, באתי לכנסת למטרה ברורה, והיא רק התחזקה עוד יותר לאחר שמחת תורה ומלחמת חרבות ברזל. באתי לתקן, לשפר ולהביא את עולם בריאות הנפש למקום שבו הוא ראוי להיות. העבודה שלי בנושא הזה עומדת על כמה רגליים. אחת מהן הוא מיגור הסטיגמה, סטיגמה שפושה גם בכנסת, גם אצלנו, המחוקקים. בספר החוקים של מדינת ישראל קיימים אף כיום לא מעט חוקים שבתוכם, בגוף החוק עצמו, ישנה סטיגמה נוראית על מחלות נפש; חוקים שפוגעים קשות – ובניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – באותם אנשים הנושאים את המחלות הללו. בהצעת החוק שלי – שהגשתי יחד עם ארגון בזכות ובכוונתי לפעול במלוא המרץ במושב הבא כדי לקדם אותה – הצעת חוק למיגור האפליה עקב מחלה נפשית (תיקוני חקיקה), בין החוקים שיש לתקנם נמצאים גם פקודת הרופאים, פקודת רופאי השיניים, פקודת הרוקחים, חוק הפסיכולוגים, חוק העובדים הסוציאליים, חוק האומנה, ועוד ועוד. בכולם ישנם קריטריונים לקבלת הרישיון וישנן גם הגבלות. אחת מהן היא שהמבקש לא יהיה חולה במחלה מסכנת. לבטח תשאלו: מה היא מחלה מסכנת? ואתם צודקים. חלה עלינו חובה להגן על אזרחי המדינה ולא לאפשר לאיש מקצוע לפגוע במקבל השירות. זה ברור. זה גם קשור אליכם, חברי ועדת הבריאות ויושב-ראש ועדת הבריאות. אבל לא לכך מתכוונים אותם סעיפים, סעיפים שכל מטרתם לשלול ממתמודד הנפש את העיסוק, את היכולת לעסוק במקצועות הללו. ואני שואלת: למה? למה למען הרוחות והשדים? למה? הגבלת העיסוק יכולה להיחשב כצודקת ונכונה – כמובן, אם עברת את כל השלבים של הלימוד שנדרשים ואת המבחנים הרלוונטיים – רק במצב שבו ישנה סכנה לפגיעה באדם או במטופליו. בסייג שכזה נכנסות גם מחלות הנפש. אין כל צורך, ואסור בתכלית האיסור, לבודד את המחלה הנפשית ולשים אותה כסייג בפני עצמו. אגב, גם הסייג הכללי הזה חייב להיות זמני, ככל שיידרש, ובשום אופן לא קבוע. אז אני אומרת לכם: אני מודה לארגון בזכות ולמועצה הלאומית לבריאות הנפש, שבדיון שהיא קיימה בעצמה בנושא הייתה תמימות דעים – כולם הסכימו פה אחד כי בשלה השעה לתקן את העיוותים הללו, שנמצאים בתוך ספר החוקים שלנו, שאנחנו אחראים להם. יש פשוט אפליה נוראית. מחלת נפש לא מאפשרת למתמודדי הנפש, גם אם הם מסוגלים ויש להם את היכולת, והם ראויים להיות שינניות, רופאי שיניים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, ועוד כהנה וכהנה – החוק, אתה, כבוד היושב-ראש, לא מאפשר להם להיות כאלה. פשוט בושה. צריך לתקן את זה. אנחנו נתקן את זה, ואני קוראת לכולכם להצטרף לתיקון החקיקה, שאני מקווה שיגיע לפה במהרה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

צודקת במאה אחוז. חבר הכנסת עמית הלוי.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חבריי וחברותיי לכנסת, אזרחי ישראל, אני מבקש לפנות מעל הבמה הזאת למשפחות החטופים. אני מחשיב את עצמי חלק מהמשפחה הזאת, למרות שברור לי שלהיות במשפחה הביולוגית המצומצמת זה ניסיון בלתי אפשרי, לא בטוח שהייתי עומד בו ואיך הייתי מתנהג. אבל אלה הילדים שלנו, אדוני היושב-ראש. הילדים שלנו בעזה, האחים והאחיות שלנו בעזה. עם ההרגשה הזאת אני מתעורר כל בוקר. דווקא בגלל זה אני רוצה לומר לכם, ל-101 משפחות החטופים החיים והחללים ברצועת עזה, את מה שאמרתי לכם בחדר שלי כבר מהימים הראשונים של המלחמה: מטעים אתכם, פשוט מטעים אתכם. מספרים לכם סיפורים לא נכונים. נותנים לכם את התחושה שאו-טו-טו יש עוד איזה סעיף שישתנה, ואז תיחתם עסקה; שהינה, יש איזה סידור מתוחכם, טכנולוגי כזה או אחר, בפילדלפי, וכל החטופים יחזרו הביתה. מטעים אתכם. כשאני אומר "מטעים אתכם", אני מתכוון לאנתוני בלינקן, לג'ייק סאליבן, שפגשו אתכם; אני מתכוון לכל אלו שמתדרכים מתוך מערכת הביטחון; גם לראשי מערכת הביטחון, שאומרים שיש אפשרות קרובה לעסקה, יש רק עיכוב של מישהו, מישהו מסוים מאוד, כמובן, ומונעים את הבאתם הביתה. זה שקר, בין אם זה נעשה בזדון, בין אם זה נעשה בשוגג, זאת הטעיה. יותר מזה אני אומר: לא רק שמטעים אתכם ואת כולנו, גם מסכנים את כולנו. כיוון שהגיבוי הזה של השקר הזה, כאילו סנוואר מתכוון לחתום ויש רק איזה דבר קטן – אגב, בניגוד למה שנאמר לנו בחדר הסגור בוועדת חוץ וביטחון – ההטעיות האלו גורמות לסנוואר להמשיך לשטות בכולנו, להמשיך לפצל את החברה הישראלית ולסובב אותנו ואת כל העולם על האצבע. בעצם, להרחיק את השבת החטופים ולהרחיק את הניצחון. אני רוצה להסביר את זה. בניגוד לעסקה שהייתה בנובמבר, בנסיבות של היום אין שום עניין, שום סיבה, שום אינטרס לסנוואר לחתום על הסכם. שום דבר.

רם בן ברק (יש עתיד):

אמרת את זה גם לפני העסקה הקודמת – – –

עמית הלוי (הליכוד):

הלחץ הבין-לאומי על ישראל – לא, אני מסביר לך את ההבדל. אז אמרתי משהו אחר, אגב. אבל אני אומר לך עכשיו את ההבדל בין מה שקורה עכשיו לבין מה שקרה בעסקה הראשונה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אז טעית, והיום אתה לא טועה.

עמית הלוי (הליכוד):

אז אמרתי משהו אחר, אתה יכול לחזור לנאום ההוא, אם תרצה. היום, רם, הלחץ הבין-לאומי הוא על ישראל. היום ראשי מדינת ישראל מואשמים בפשעי מלחמה. היום סנוואר שולט שליטה רבה מאוד בעזה, באוכלוסייה, דרך השליטה שלו בסיוע, בתרופות, בדלק, בתת-קרקע.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז למה מטשטשים? למה מטשטשים?

עמית הלוי (הליכוד):

היום הממשל האמריקאי לוחץ על מדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

לא להפריע, לא להפריע.

עמית הלוי (הליכוד):

היום יש אמברגו דה פקטו של הרבה מדינות על מדינת ישראל. לכן היום אין לו שום סיבה לחתום על הסכם. לא צריך להיות בשביל זה פרופסור אומן עם פרס נובל בתורת משחקים, רם בן ברק, מספיק להיות ילד שמבין שבתורת המשחקים הזאת אין לו שום אינטרס לעשות הסכם, ואנחנו לא נותנים לו שום סיבה ושום אינטרס. אגב, גם אסור לו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

משפט אחרון, ארז. הדרך היחידה לתת לו צידוק לעשות, זה לחזור למלחמה. אני אומר את זה למשפחות החטופים. תדרשו מצה"ל, תדרשו מהממשלה לחזור למלחמה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, המסר הובן.

עמית הלוי (הליכוד):

זאת הדרך היחידה, הנכונה והאפקטיבית לגרום להם שיפסיקו להטעות אתכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

תלחצו בכיוון הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אמרתי שאני אהיה חזקה, ואני כן אדבר על דניאל.

היו"ר ארז מלול:

קראתי מה שכתבת וריגשת אותי, את כל עם ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, חשוב לי. אמרתי שאני חייבת לדבר עליו. אז הגעתי עכשיו מהלוויה של לוחם המילואים, חברי, שכני, סטודנט שלי לשעבר, דניאל אלוש, או כמו שכולם קוראים לו – אלוש. זאת הייתה לוויה של אלפי אנשים, אלפי אנשים. אתם יודעים, אנחנו חברי הכנסת – בדיוק חילי נכנס, ראיתי גם מה שכתבת על תום. אנחנו חברי הכנסת הולכים ללוויות, הולכים לשבעות, אבל איך אמרתי ללפיד היום הבוקר? פתאום זה מישהו שדיברת איתו לפני שבועיים, עם הילדים בשכונה, ופתאום אין אותו יותר. אני לא אפגוש יותר את דניאל. תקשיבו, זה אחרת, ואתם יודעים שאני הולכת להרבה שבעות. זה אחרת. הייתי אתמול בערוץ 12 אחר הצוהריים, כי כבר התחייבתי וישבתי. שמעתי את ניר דבורי מדבר עם טייס לשעבר, סליחה שאני לא זוכרת. הוא אומר לו: המסוק התרסק ככה, המסוק התרסק ככה, ואני מסתכלת עליהם וכל מה שאני רואה זה את דניאל. זה מה שראיתי. אני חייבת להגיד לכם רק כמה דברים, שגם אתם תדעו, מעבר לזה שהוא היה בחור יפה תואר, מדהים, מלא טוב לב. הוא הלך ל-669 כי הוא אמר לחבר שלו: אני רוצה להציל אנשים. לא ידעתי, לא ידעתי את זה עליו, זה מה שהוא אמר. במסלול, כשהמפקד של הצוות רצה להלחיץ את הצוות שלו, הוא היה אומר להם: אם יקרה משהו לאלוש, מה נגיד לאימא של אלוש? והיום הוא עמד ואמר לאימא של אלוש. שמעתי את אבא שלו, יעקב, מדבר והרגשתי שהלב שלי נקרע. יש לו בן ובת – את אלוש, דניאל, ואת רוני; זהו, רוני נשארה לבד. מילה אחת לקים, קימי, המאמנת שבכל תל אביב מכירים אותה. היא דיברה על טומי וניקו, שני הקטנטנים שנותרו לה. שתבינו, ניקו נולד במאי 2023, אין לו שנה וחצי אפילו. היא דיברה בצורה מדהימה. אני חייבת שתדעו שבבוקר כשהוא קם, אמר הבן הגדול – "גדול", כן, קטנצ'יק; הוא לקח דובי גדול, שם עליו את הבוקסר של אבא, ואמר: מעכשיו יש דובי גדול בבית במקום אבא. כתבתי הרבה דברים, ואני אסכם במילה אחת שמגדירה את אלוש, שבה החבר שלו קרא לו, הוא קרא לו "קסם", כי לכל מקום שהוא הגיע הוא פשוט פיזר קסם. אז דניאל, אם אתה שומע אותי, אני לא אשכח אותך בחיים.

היו"ר ארז מלול:

השם ייקום דמו. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

גם אני פתחתי את הבוקר עם הלוויה של דניאל אלוש. אני לא ידעתי שהוא שכן שלי, ואז פתאום אימא שלי, שגרה שני רחובות ממני, שולחת לי תמונה מצמררת של ההמונים שהגיעו עם דגלים ללוות את השיירה מהבית שלו ללוויה הכל-כך כל כך עצובה הזאת. ככה נראית יממה רגילה בתקופת ממשלת החורבן של נתניהו ושות'. שני מתים בעזה וכמה וכמה וכמה פצועים קשה מאוד. עוד חייל הרוג, נרצח ביהודה ושומרון. סך הכול שלושה חיילים הרוגים. עוד ארבעה הרוגים בכבישים. סתם ככה, תאונה קשה אחת עם שתי הרוגות, תאונת אופנוע עם הרוג, תאונת דרכים שבה נהג משאית נהרג. ככה, על הדרך, בתוך שעות ספורות. כמובן, איך אפשר בלי – שש נרצחות ונרצחים על רקע פלילי. סתם ככה, בתוך יממה אחת, 13 אזרחיות ואזרחים הרוגים. ככה, ככה. אנחנו מתות ומתים כאן כמו זבובים, חברות וחברים. בתקופת הממשלה הזאת פשוט אנחנו מתים. יחסית ל-2022, שם היו 348 הרוגות והרוגים מתאונת דרכים, אנחנו כבר מעל, הרבה הרבה מעל 400. אנחנו נגמור את השנה הזאת עם הרבה מאוד מעל 400. בחברה הערבית, למול 109 נרצחות ונרצחים ב-2022, ב-2023 היו 233, ועוד 162 מאז תחילת השנה הזאת. מספרים מטורפים. גם יהודיות ויהודים: ב-2022 נרצחו 38, ב-2023 – 66, והשנה הזאת המונה דופק, תודה. וכמובן, פיגועים ופעולות איבה: 31 ב-2022, ואנחנו עוד סופרות וסופרים: 1,200, ועוד יותר מ-700, ועוד 35 מפיגועים ב-2023, וב-2024 עוד לא גמרו לספור.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

מרב מיכאלי (העבודה):

מתות ומתים כמו זבובים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת בני גנץ, בבקשה, בנימין גנץ.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, הרבה מספרים מוצגים כאן היום, ובאמת המטרות שלשמן מוסיפים את התקציב הן מטרות ראויות. אין חולק על כך שישראל במלחמה ארוכה וקשה. אבל יש מספר אחד ומטרה אחת שצריך לדבר עליהם, והמספר הוא אפס. אפס תכנון של יעדי גירעון וקשב לדרגי המקצוע; אפס תוכניות שימנעו את המשבר הכללי ויקדמו צמיחה; אפס אמון שהממשלה הזו יוצרת במהלכים שלה ובכך מובילה אותנו לעוד הורדות בדירוג האשראי; אפס דוגמה אישית: לא סוגרים משרדי ממשלה, לא מפסיקים להזרים כספים קואליציוניים; אפס אחריות על העתיד שלנו; אפס מחוברות לעם הנפלא שלנו. אנחנו מצויים בגירעון פיסקלי, ובעיקר בגירעון של אמינות כלפי פנים וכלפי חוץ, רק בגלל ההתנהלות של הממשלה. ועצם פתיחת התקציב – מה שלא מפתיע – פעם שנייה זה כישלון. אבל יש מטרה אחת להגדלת הגירעון ולמחיר הפגיעה באזרחי ישראל: שרידות הממשלה. יש מי שחושב שהעובדה שהכלכלה שלנו מחזיקה מעמד היא נס, וזו לא האמת. הכלכלה מחזיקה מעמד למרות הממשלה. הכלכלה מחזיקה מעמד בזכות עם שכולו רוח התנדבות ויצירתיות; בזכות מילואימניקים תותחים שמוכנים לקרוס כלכלית כדי שהמדינה תנצח, וציבור רחב שמתגייס כדי להגן עליהם ומתנפל על העסקים שלהם; בזכות אנשים שפותחים את בתיהם וליבם; בזכות משקיעים פטריוטים שמאמינים בעתיד שלנו. ומשום שזה לא נס, אני אופטימי. העם הזה ראוי לממשלה אמיצה, שתוביל מהלכים כלכליים קשים ונכונים; שתנהל מאבק על כל שקל פנוי למען האזרח, ולא קרב הישרדות בשלטון; שתתייחס בכבוד לכספי המיסים שאנשים עובדים כל כך קשה בשבילם; לממשלה שיש לה את הצניעות להגיד גם לשותפים קואליציוניים: זה לא הזמן. ולפני סיום, אף אחד לא יחשוד בי שאני נגד אחדות. אבל אני מסתכל על מה שקורה כאן, אני מסתכל על הרצון למנוע מתווה שירות הוגן בזמן שחיילינו נלחמים ונופלים. אני רואה שיח שנאה שהממשלה הזו מייצרת לראשי הצבא, לחטופים, לאזרחים שמפגינים. ואז אני שומע אנשים שאני מעריך מאוד בקואליציה מדברים איתי על אחדות. על מה אתם מדברים, חברים? אחדות מתבטאת במעשים ולא בהשבעה של עוד כמה שרים לממשלה ובתואר של ממשלת אחדות. אחדות היא תוצאה של התנהלות והגעה להסכמות בתוך החברה וההנהגה. אחרי שנה למלחמה הגיע הזמן לצאת לבחירות, לתת לעם להגיד את דברו – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

– – ולהקים ממשלת הסכמות לאומית, שתביא באמת לאחדות, לאמון ולניצחון אמיתי במלחמה, ולצעידה קדימה לכל האתגרים הקשים שעוד נכונו לנו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני נהגתי לעמוד פה לפני עשר שנים ולהגיד: איפה הכסף? עכשיו אני רוצה להגיד: מאיפה הכסף? מפני שהממשלה מביאה פה תוספת תקציבית, שכולה למטרות טובות; היא אומרת: זה בשביל המילואימניקים. מה שהיא לא אומרת לכם הוא מאיפה היא מביאה את הכסף. והתשובה היא: מהמילואימניקים. הם מביאים את הכסף הזה בדיוק מאנשים שהם אומרים שהם נותנים להם אותו, ממעמד הביניים הישראלי, מאנשים עובדים. משיתים הכול על הציבור העובד. מאיפה מגיע הכסף שאנחנו היום אמורים להצביע עליו? מזה שמחירי הדלק בעלייה רצופה כבר חודשים; מזה שמוצרי חלב בפיקוח עלו ב-5% – מה זה "בפיקוח"? זה אומר שהממשלה אפשרה להעלות אותם: ירקות ופירות – 18%, בשר – 50%. ככה לוקחים את ההוצאות של הממשלה ומשיתים אותן על העגלה בסופר של כל אזרח ישראלי. אנשים צעירים יוצאים למילואים ל-120 יום, 180 יום, חוזרים הביתה, מגלים שהמשכנתאות עלו ב-29%. על כל 100 שקל שהם מרוויחים, 29 שקלים הולכים למשכנתה שלהם. ככה הממשלה מביאה את הכסף, כי לא עולה בדעתה שהתשלום הזה יבוא על חשבונה. הרי כשבאים ונותנים 302 מיליון שקלים למשרד ההזיות המשיחיות של אורית סטרוק, אף אחד לא חושב שצריך לקצץ בזה. הדבר היחיד שמקצצים בו הוא במעמד הביניים הישראלי, הוא בציבור העובד, הוא באנשים שמחזיקים את המדינה הזו בחיים. ואז הם באים אומרים: לא, זה בשביל המילואימניקים. בטח. לקחתם את זה מהמילואימניקים. לקחתם את זה מהם, והמשכתם להחזיק 12 משרדי ממשלה מיותרים לגמרי ו-14 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, הסכום הגדול בתולדות המדינה בזמן מלחמה. שוב ושוב הקואליציה הזו מרסקת את מעמד הביניים הישראלי. שוב ושוב היא מפרקת את אנשי המילואים, את המשפחות שלהם. שוב ושוב היא מעלה את ההוצאות. המדינה תפשוט את הרגל. הורדת הדירוג הקודמת עלתה לנו כבר 7 מיליארד שקל. הורדת הדירוג הבאה, והיא בדרך, תעלה לא כפול מזה אלא הרבה הרבה יותר, והכול על חשבון מעמד הביניים. אחרי שגמרתם לפרק את החברה הישראלית, ואחרי שגמרתם לפרק את הביטחון הישראלי, עכשיו אתם מפרקים את כלכלתם של אזרחי ישראל ושל מעמד הביניים הישראלי. אני קורא לכנסת להצביע נגד התקציב הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר שלמה קרעי לסכם את הדיון בשם הממשלה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

איפה שר האוצר?

גלעד קריב (העבודה):

איפה שר האוצר? איפה שר האוצר – – – איפה שר האוצר?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כנסת נכבדה, יאיר לפיד עולה לכאן כמאחז עיניים, עומד ואומר: אנחנו נצביע. הוא אומר לכם, לאופוזיציה: תצביעו נגד תושבי העוטף; תצביעו נגד מילואימניקים; תצביעו נגד משפחות חטופים. אבל למה? כי פעם היו כספים קואליציוניים, שבינתיים קוצצו כמעט כולם. אבל זה בכלל לא קשור לתקציב הזה. התקציב הזה שבא עכשיו הוא כספים קואליציוניים? הכספים האלה באים בשביל לתת סיוע למי שמתקשה עכשיו: למפונים, למשפחות חטופים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל זה לא מה שהוא אומר. הוא אמר שזה לדברים טובים, אבל מאיפה הכסף. לא הקשבת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ולכן מה, תצביע נגד המילואימניקים?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אצביע נגד כל דבר שהממשלה הזאת – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לכן תצביע נגד תושבי העוטף? נגד תושבי הצפון? אתם אופוזיציה למדינה, אתם לא אופוזיציה לנו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז תראה מאיפה הכסף מגיע. מאיפה הכסף?

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, זה מפריע. חבר הכנסת טייב, זה מפריע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יאיר לפיד, אתה כנראה – חבר הכנסת לפיד, ראש האופוזיציה, לא הקשיב לפרשת השבוע בשבת האחרונה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ששון גואטה, זה מפריע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

פרשת שופטים. קראנו בפרשה: "לֹא ימצא בך מעביר בנו ובִתו באש קֹסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף". מסבירים – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מה זה מעונן?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה זה מעונן? נכון, תודה, חבר הכנסת טופורובסקי. מעונן זה מאחז עיניים. הוא אומר, התקציב הזה לא טוב, כי היו פעם כספים קואליציוניים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתה בטוח שזה מה שזה אומר? אני לא יודע – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, כן. תפתח את הפרשה. "מעונן ומנחש ומכשף". מעונן זה מאחז עיניים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני כנראה מבולבל לגמרי. אני חשבתי שזה משהו אחר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם תצפו בערב בתוכנית הפטריוטים בערוץ 14 – כן, ערוץ 14 – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

ערוץ 14 הם מעוננים. נכון. הם באמת מעוננים, מאחזי עיניים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – אתם תגלו עד כמה חבר הכנסת לפיד הוא מאחז עיניים. עד כמה הוא מאחז עיניים. בבוקר אומר א', בערב אומר ב'. עוד לא עברו שעתיים, והוא התהפך כמו סטייק.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הפטריוטים זה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואני אמרתי, לא יכול להיות שיש פסוק מפורש שחבר הכנסת לפיד עובר עליו בשיטתיות ואין איזה קשר מספרי לשם שלו. אז בואו, תשמעו – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אין עניין לשמוע אותך, אין עניין לשמוע. אין. אין.

שר התקשורת שלמה קרעי:

"מעונן ומנחש ומכשף" בגימטרייה זה 1,066, וזה בדיוק "ראש האופוזיציה יאיר לפיד". מעונן ומנחש ומכשף. יאיר לפיד, תפסיק לאחז את עיני הציבור, תפסיק לזרות חול בעיני הציבור.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה 147 בגימטרייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

התורה אומרת: "לא ימצא בך – – – מעונן ומנחש ומכשף". לא יימצא בנו יושב-ראש אופוזיציה כזה. ראש האופוזיציה יאיר לפיד, תחזור לערוץ 12, אולי ככה תתקן את הייצוג – איך הוא אמר? התת-ייצוג, ועוד איזו מילה הוא הוסיף שם – תת-ייצוג מחפיר בתקשורת. אז תחזור לערוץ 12, שלא יהיה בנו כאן ראש אופוזיציה שהוא מאחז עיניים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יאללה רד, רד, אף אחד לא מקשיב לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רואה שאת מקשיבה קשב רב, ואני מקווה שילדי ישראל לא רואים איך מתנהגת חברת כנסת ולא לומדים ממנה דרך ארץ.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, אתה. דוקטור רעל. כן.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא מכובד ככה. זה לא מכובד. חברת הכנסת פרידמן, זה לא מכובד איך שאת מדברת. לדבר ככה לשר זה לא מכובד. את מזלזלת בציבור שלם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה מכובד. זה מכובד. יש לו מושג על התקציב?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – כשהשר שולח את טייסי חיל האוויר לעזאזל זה מכובד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה מכובד. זה מכובד.

היו"ר ארז מלול:

זה לא דיון עכשיו. מה זה "רד, רד"? מה זה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לשלוח את טייסי חיל האוויר לעזאזל – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מדבר על התקציב – – – אין לו מושג בתקציב. אין לו מושג מה כתוב בחוברת התקציב.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

איך עוננות קשורה לתקציב?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהם עושים שירות מעולה לאזרחי ישראל כשאזרחי ישראל רואים את חוסר התרבות – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חוסר תרבות. תלמד אותי תרבות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ואת ההתנהגות הבוטה והגסה הזאת. תמשיכו ככה, תמשיכו. כולם רואים אתכם.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתה באת ועלית, דיברת על עוננות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין לך מושג מה כתוב בחוברת התקציב. תפתח את חוברת התקציב. אתה שר בממשלה. אין לך מושג מה כתוב שם. אין לך מושג מה כתוב שם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל הסגנון הוא לא הבעיה שלי איתכם, חבר הכנסת בליאק, וגם לא חבר הכנסת לוי, שהסגנון הבריוני שלך, אותו מכירים כולם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין לך מושג מה כתוב שם. אתה מסכם את הדיון.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת – ולדימיר, זהו. שמענו. זהו. אתה לא צריך לחזור כמה פעמים.

קריאה:

אתה מכונת רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כיושב-ראש הכנסת כמעט נתת כאן מכות לחברי כנסת. הבעיה שלי היא לא הסגנון שלכם אלא המהות.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

העוננות, העוננות זו הבעיה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך אתם באים כשאנחנו בתקופת מלחמה, כשאנחנו מביאים כאן תקציב שבא כדי להמשיך ולטפל ולהאריך את הסיוע לאוכלוסיית המפונים, שמטפל במשפחות של בני חטופים, שנותן סיוע לתושבים בלתי מועסקים, שנותן סיוע למילואימניקים, שמגדיל את התקציב לנפגעי פעולות איבה – איך אתם באים כשאנחנו מביאים תקציב – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה לוקח מהם כסף ומגדיל את המסגרת, יש לך מושג מה זה עושה עכשיו? יש לך מושג מה המשמעות של קפיצת המסגרת? איך זה משפיע על הורדת הדירוג?

היו"ר ארז מלול:

מספיק. חבר הכנסת ולדימיר, די. מספיק. נתחיל בקריאות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשאנחנו מביאים תקציב כל כך קדוש, כל כך – שאתם צריכים לבוא ולהגיד: הינה, אנחנו לא אופוזיציה למדינה, אנחנו אופוזיציה לממשלה, לא למדינה. אבל אתם כאן מוכיחים לכולם, לכל אותם אלו – איך יאיר לפיד אמר: ישראל האמיתית בשבילי היא רק אלו שמפגינים בקפלן. אבל המפונים מקריית שמונה והמפונים שעדיין לא חזרו לבתיהם ותושבי דימונה ותושבי הדרום ותושבי הצפון הם לא ישראל האמיתית בשבילכם. לכן אתם מצביעים נגדם, לכן אתם מצביעים נגדם היום. תתביישו לכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחת את חיילי המילואים לעזאזל. שלחת את חיילי המילואים לעזאזל. תתבייש לך. מכונת רעל. שלחת את חיילי המילואים לעזאזל. תתבייש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תמשיך לשקר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מתי היית בקריית שמונה? תן תאריך. תן תאריך מתי היית בקריית שמונה בפעם האחרונה. מתי?

מיקי לוי (יש עתיד):

מכונת רעל. שלחת את חיילי המילואים לעזאזל. תתבייש. שקרן. הינה אני אומר לך: אתה שקרן. שלחת את חיילי המילואים לעזאזל. שלחת את חיילי המילואים לעזאזל. תתבייש לך, שר בממשלת ישראל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תמשיך, תמשיך, תמשיך לשקר. תמשיך, תמשיך, תמשיך לשקר, חבר הכנסת לוי. זה שתמשיך לדבר בנפנופי ידיים לא יהפוך את השקרים שלך לאמת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שקרן.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה שתמשיך לדבר בצעקות ובנפנופי ידיים, חבר הכנסת לוי, לא יהפוך את השקרים שלך לאמת. אתם היום מצביעים נגד אלו שהם בשבילכם לא ישראל האמיתית. לא אני אמרתי זה, יאיר לפיד אמר את זה לפני שלושה ימים.

מירב כהן (יש עתיד):

שקרן ומסית. שקרן ומסית. מסית ושקרן. שקרן כזה – – – עם השקרים, עם הכיפה שלך. באמת. זה לא – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

ישראל האמיתית הם אלו שיוצאים להפגין. תושבי הדרום והצפון שלא חושבים כמוכם הם לא ישראל האמיתית, חברת הכנסת כהן. כן. תגנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחת את חיילי המילואים לעזאזל – – – שקרן. שקרן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תצאו כנגד היושב-ראש שלכם, אותו מאחז עיניים, אותו זה שאומר לכם היום לבוא ולהצביע נגד המפונים, נגד תושבי הדרום והצפון. תשמעו בקולו. תשמעו. תמשיכו לאבד. תמשיכו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נגד המשתמטים. נגד – – – של המשתמטים. תגיד את זה. שקרן. שר שקרן.

קריאה:

אתה הממשלה. אתה הוצאת אותם מהבית. לא אנחנו, אתה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שקרן. שר שקרן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תבואו. נכון, כי אנחנו דואגים לביטחון שלהם.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה דואגים לביטחון – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו לא, אנחנו לא דואגים – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זו עוננות. זו עוננות. זה מעשה כשפים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה דאגת – – – שלהם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, נכון.

קריאה:

אתה יכול להסביר עוד פעם את הפסוק?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תאריך. אנחנו רוצים תאריך מתי היית בקריית שמונה. תאריך. מתי היית בצפון בכלל?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מציע שתעקבי אחרי הרשתות החברתיות שלי, חברת הכנסת פרידמן, ואת תגלי – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז תגיד לי מתי היית בקריית שמונה? מתי היית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא. אני לא מתייחס לחברת כנסת שמדברת כאחרונת התגרים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה דוגמה למופת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואני כאן כנראה העלבתי כמה תגרים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על עוד עניין, גם מפרשת השבוע. קראנו: "שֹׁפטים ושֹׁטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלֹהיך נֹתן לך לשבטיך".

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, כבדו את הרב קרעי, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא רב, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

השר. סליחה, סליחה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא מחלל שם שמיים עם – – – הזאת.

היו"ר ארז מלול:

די.

מירב כהן (יש עתיד):

אתה מבייש את הדת, מבייש את היהדות, מבייש את עם ישראל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שופטים, שמעת? שופטים ושוטרים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ישבנו כאן כשהקמנו את השדולה לישראל דמוקרטית – חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, יושב-ראש הכנסת אוחנה ואנוכי – ואחד הנושאים שהיו על סדר-היום היה הנושא של השלטון המוחלט שלקחו לעצמם, נטלו לעצמם בכוח הזרוע שופטי בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה. ואז היה אורח כבוד חבר הכנסת לשעבר משה נסים, שר המשפטים לשעבר, ואחרי שהוא שמע את מה שאמרתי, שצריך לעשות כאן סדר וצריך לאזן כאן בין הרשויות ושלא תהיה רשות שאינה נבחרת ששולטת ככה בכוח הזרוע – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סעדה, זה מפריע. זה מפריע. הוא מהמפלגה שלך, לא שלי.

גלעד קריב (העבודה):

אפילו החברים שלך לא מקשיבים לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – בא השר לשעבר משה נסים ואמר: עם כל הכבוד, יש לי הערה לדברים של חבר הכנסת קרעי. כתוב בפסוק: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", אז איך אתה אומר, חבר הכנסת קרעי, שלא תמיד צריך לשמוע שיש איזון בין הרשויות, שהכנסת היא המילה האחרונה ולא שופטי בג"ץ, שאינם נבחרים? הרי כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". אתה יודע מה עניתי לו, אדוני היושב-ראש? יש לך תשובה על השאלה שלו?

היו"ר ארז מלול:

יש לי, אבל אני אגיד לך אותה אחרי זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אוקיי. התשובה שעניתי לו היא מתוך דברי האברבנאל בפרשה שלנו, שאומר: כתוב "שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך" – מה זה אומר "תתן לך לשבטיך"? זה אומר שכל שבט ושבט בוחר לעצמו את השופטים. השופטים הם לא מינוי מכוח-על, הם שופטים שנבחרים על ידי העם. גם בית המשפט זקוק לאמון העם, ומי שמקבל כאן את אמון העם זו הכנסת; היא הרשות האמיתית שמקבלת את אמון העם, ולכן המילה האחרונה צריכה להיות של הכנסת ולא של אלו שבוחרים את עצמם בשיטת חבר מביא חבר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלי רביבו, זה מפריע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

וכך כותב האברבנאל, וכנראה אני אסיים בזה: "והינה אדון הנביאים ביאר בזה שהשופטים שיהיו בישראל אין ראוי שימנה אותם המלך מאיזה כוח-על, אלא שהעם ימנו אותם, שכל שבט ושבט ימנה את השופטים הראויים בכל עיר מעריהם, שהם ימנו אותם בשעריהם".

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אבל המלך לא ממנה את הוועדה שממנה. אז אתם מונעים עכשיו מינוי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה שזה אומר, שבמשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל את מי העם ממנה, חבר הכנסת טופורובסקי?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

את חברי הכנסת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את חברי הכנסת. תודה רבה. לכן חברי הכנסת הם אלה שזוכים לאמון העם – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

נו, אז למה אתם לא ממנים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – והם אלה שצריכים להכריע במחלוקות ציבוריות. הם אלה שצריכים להיות המילה האחרונה, ולא חבורה של בלתי נבחרים – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אבל זו פרשת שופטים, תחזור לפסוק הראשון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – חבורה של שופטים או יועצת משפטית לממשלה שנאחזת בקרנות המזבח, למרות שיושב-ראש ועדת האיתור שלה אמר שהיא לא ראויה לתפקיד. הם לא אלה שיקבעו כאן ויכריעו במחלוקות ציבוריות בינינו. אנחנו אלה שצריכים להכריע, לא שופטים שאינם נבחרים. השופטים צריכים לשפוט על פי החוק ולא ליטול לעצמם את הסמכויות. לכן, גם אם בית המשפט אומר לאזרחים: תעברו על החוק, אני מעל החוק – אין לו סמכות כזאת. זה אותו הדבר אם מועצת הכבלים והלוויין תגיד לך, חבר הכנסת יוראי: תעבור על החוק. אתה לא יכול לעבור על החוק. יש חוק במדינת ישראל, וכולם כולם שווים בפני החוק.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

גם ראש הממשלה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כולם שווים בפני החוק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גם להט"בים שווים בפני החוק, חבר הכנסת קרעי? גם אלה שעושים כשפים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הבעיה היא שאתם רוצים שאותו גוף שאינו נבחר, אותם שופטי בג"ץ, הם אלה שישלטו בחוק, הם אלה שיהיו מעל החוק, הם אלה שימנו כאן ועדת חקירה ממלכתית שתחליט מי אשם ומי לא אשם.

מיקי לוי (יש עתיד):

ראש ממשלה שמפחד, ראש ממשלה שמפחד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אותם שופטים, שזוכים לאמון של – אפילו לא של רוב העם בישראל – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גואטה. חבר הכנסת ששי גואטה, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – אותם אלה לא יכולים להכריע במחלוקות ציבוריות וגם לא יכולים להכריע מי תהיה ועדת החקירה שתבחן את הדברים שהיו כאן במהלך השנה האחרונה ולפניה. תודה רבה, חברים. תהיו דמוקרטים, תצביעו בעד שלטון החוק ותצביעו בעד הדרום והצפון, ואל תקשיבו למאחז העיניים שלכם יאיר לפיד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר שלמה קרעי. חבריי חברי הכנסת, לשבת בבקשה, אני עובר להצבעה.

גלעד קריב (העבודה):

איפה שר האוצר?

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57 נגד – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 57 בעד, 51 נגד, אני קובע כי הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר ארז מלול:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכספים לגבי הצווים הבאים: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 8 והוראת שעה מס' 10), התשפ"ד–2024; צו הבלו על הדלק (הטלת בלו) (תיקון מס' 2 והוראת שעה מס' 2), התשפ"ד–2024. תודה.

היו"ר ארז מלול:

הודעה אישית לחברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני כשעה קלה חבר הכנסת אלעזר שטרן עמד כאן ואמר, ככה, כמשיח לפי תומו, שאני רוקדת על הדם מניסיון. בימים כתיקונם כזה דבר היה גורם לי לעלות פה על הפודיום ולהחזיר לו באופן כזה שהוא היה מתחרט על הרגע. בימים כתיקונם הייתי לוקחת את העלבון – וזה באמת מאוד מעליב לומר לאדם כלשהו בכנסת הזו שהוא רוקד על הדם. זה דבר נורא ואיום בעיניי. אבל הימים האלה אינם ימים כתיקונם, והעם שלנו כרגע סובל באמת, נקרע תחת שכול, מיטב בנינו נופלים כמדי יום, אנשים מסתובבים – גם בתל אביב, גם ביהודה ושומרון, גם בירושלים, גם בפריפריה – כולם כאחד מבולבלים וכואבים ולא יודעים את נפשם ומבוהלים, ובצדק. המצב מורכב וקשה מאין כמוהו, וזה בלי לציין את הטרגדיה של החטופים שקורעת את העם. ולכן אני לוקחת על עצמי לא להגיב לחבר הכנסת אלעזר שטרן באופן שבו הוא דיבר אליי. לכן אני לוקחת על עצמי לעשות מעשה הפוך ולומר לו מילה טובה, מתוך מחשבה שאם כל אחד ואחד מאיתנו ילמד לרסן את האגו, את העלבונות, את החשבונות האישיים, את מה הבייס יגיד או לא יגיד, ויעשה את מה שבאמת העם הזה זקוק לו כרגע, אז אולי – רק אולי – המצב ישתפר. אז לחבר הכנסת אלעזר שטרן אני רוצה לומר שאני מניחה שהוא עבר תקופה לא קלה. אני שמחה בשבילו שהוא זוכה במשפט ושאני לא ארד לעולם יותר למקומות האישיים והפוגעניים האלה. ואני רוצה לומר עוד משהו ליסמין סאקס, חברתי היקרה. גם את הגבת על נאום שלי, ויש משהו שאת חוזרת עליו כל הזמן – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בצורה מנומסת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מאוד מנומסת. את בחורה מנומסת. אני רוצה לומר משהו שאני מרגישה שהוא כבד עלייך הרבה זמן, וזה שבכל פעם שאנחנו מדברים על הסרבנות את באה ואומרת: רגע, אבל יש את החרדים, הסרבנות הכי גדולה, איך אתם מעיזים. ואני עשיתי מעשה, יסמין, שאף אחד אחר לא עשה: הלכתי לחרדים שהתגייסו, לחרדים שעשו את זה, לחרדים הטובים, לאלה ששירתו שלוש שנים קרביות בצבא, כינסתי אותם ביחד – את המפקדים שלהם, את מפקד נצח יהודה, את ההורים שלהם, את האחיות שלהם – ישבנו כולנו בכנס אחד, ופשוט הקשבתי. אני רוצה לומר לך, יסמין, צה"ל לא רוצה אותם. צה"ל לא רוצה אותם, כי אם צה"ל היה רוצה אותם הוא לא היה מתנהל באופן שהוא מתנהל. ואני אתן לך דוגמה: עומד שם חייל חרדי שסיים שירות קרבי מלא ואומר לי: אני התגייסתי ב-2013, במחזור שלי היו איתי עוד 200 חרדים. מתוך ה-200 חרדים האלה אני היחידי, היחיד, שחזר לישיבה. צה"ל בא לאימהות שלהם לפני ואמר להן: אנחנו נשמור על החוויה החרדית בצה"ל. אתם צריכים מקווה? יהיה לכם; אתם צריכים בית כנסת? יהיה לכם; אתם צריכים כשרות? יהיה לכם; אתם צריכים לשמר את החוויה החרדית? יהיה לכם. בשבוע הראשון באה מדריכת ירי ומחבקת מאחורה חייל חרדי שמעולם לא דיבר עם אישה, מעולם לא הסתכל על אישה, שבחוויה שלו אישה שמחבקת אותו – העולם מתמוטט לו על הראש. חייל חרדי אחר מספר: ערב שבועות מבטיחים לנו שיהיה בבסיס איזשהו ציון לערב שבועות. זו ההבטחה שנתנו לאימא שלי כשהסכימה לשלוח. שום דבר. חייל חרדי מספר: אילצו אותנו לאכול בהפרשים קטנים מדי בין חלב לבשר. והכי חשוב, מפקד נצח יהודה בא ומספר שכל חייל חרדי שרוצה להגיע לקצונה חייב לחתום על ויתור על כל הדרישות הדתיות שלו. מה שזה עושה זה שאף חייל חרדי לא חותם ולא מגיע לקצונה. ואז מה קורה? המפקדים של החיילים החרדים הם חילונים לחלוטין. הם אפילו לא יודעים על מה הם צריכים לשמור; הם אפילו לא יודעים מה קשה לחייל החרדי, מה קשה בחוויה החרדית. התוצאה היא שהחיילים החרדים עוברים כזה הלם תרבותי שאו שהם פשוט מתפרקים ועוזבים, או שהם יוצאים בשאלה בזה אחר זה. ואז האימא החרדית שעשתה את המעשה האמיץ ושלחה את הבן שלה לשרת בקרבי, ויש לו עוד שישה אחים קטנים – היא לא תשלח אותם. היא לא תשלח אותם, כי מבחינתה צבא ההגנה לישראל הוא מכונת המרה שהופכת אותם לחילונים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

עכשיו, אפשר לבוא ולהגיד לי – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אמרו לי חמש דקות.

היו"ר ארז מלול:

עברו כבר שש דקות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

באמת? אז רק עוד משפט אחד.

היו"ר ארז מלול:

אני יודע. זה מאוד נעים לשמוע – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

משפט אחד? משפט אחד, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

– – ובאמת ענייני. משפט אחרון. בפעם הבאה, יש גם דיון אישי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה שאני רוצה לומר לך זה שזה כל כך הרבה יותר מורכב, אבל פתיר. פתיר מאוד. אף אחד לא הולך לפתרון, אף אחד לא מקשיב לבעיות, וזאת הבעיה. זאת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

טוב, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה לעניין מסוים לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת הוועדה. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני יכול להגיד קודם את ההודעה ואחרי זה את הוועדה? כי יש לי גם הודעה.

היו"ר ארז מלול:

תגיד גם את ההודעה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אז קודם ההודעה.

היו"ר ארז מלול:

ראשית, יושב-ראש ועדת הכנסת ימסור את הודעתו.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אבקש להודיע על איוש חברים בוועדות המשותפות במקומות הפנויים לסיעות, כמפורט להלן: בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון לפי חוק האזנות סתר, התשל"ט–1979, מטעם ועדת חוקה יכהן חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום, מטעם ועדת החוקה תכהן חברת הכנסת גלית דיסטל. בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לביטחון לאומי לתיקון פקודת המשטרה (המחלקה לחקירת שוטרים), מטעם ועדת החוקה יכהן חבר הכנסת אריאל קלנר. בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל, מטעם ועדת החוץ והביטחון יכהן חבר הכנסת עמית הלוי ומטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה תכהן חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

עכשיו אני עובר לוועדה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

כן.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני מתכבד להביא לאישור הכנסת את הצעת ועדת הכנסת להקמת הוועדה המיוחדת ליישובים בגבול המזרחי, בהתאם לסעיף 108 לתקנון הכנסת. סמכויות הוועדה: פיקוח על פעילות רשויות המדינה ביישובים המצויים באזורים אלה: אילת, הערבה, ים המלח ורמת הגולן, בהיותם יעד אסטרטגי לאומי חשוב. הוועדה תקיים דיוני פיקוח בעניינים אלה: פעילות רשויות המדינה ויישום החלטות ממשלה בתחומי ישובים אלה; אתגרים ייחודיים של חבל הארץ בתחומי יישובים אלה; סוגיות סביבתיות ייחודיות המאפיינות את ים המלח. בנוסף, הוספנו ואמרנו בוועדה שהוועדה תעסוק בעניינים אזרחיים, והיא לא תיכנס לגבולות של הוועדה לביטחון לאומי – ענייני משטרה, כב"א ושב"ס, ואותו דבר בענייני הצבא – אלא אם כן זה יהיה בתיאום עם ראשי הוועדות, ואז אין בעיה, אם זה בהסכמה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי יו"ר הוועדה?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

ההצעה היא שחבר הכנסת זאב אלקין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שהוא יהיה יו"ר הוועדה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

כן. אנחנו מציעים, נראה מה יהיה בהצבעה. הרכב הוועדה, בוועדה יכהנו תשעה חברי כנסת על פי ההרכב הבא: סיעת הליכוד, שלושה חברים – חברי הכנסת ניסים ואטורי, ששון גואטה ואביחי בוארון; יש עתיד – רון כץ; סיעת ש"ס – סימון מושיאשוילי; סיעת המחנה הממלכתי – פנינה תמנו שטה; סיעת עוצמה יהודית – יצחק קרויזר; סיעת ישראל ביתנו – עודד פורר; סיעת הימין הממלכתי – חבר הכנסת זאב אלקין. מוצע כי יושב-ראש הוועדה יהיה חבר הכנסת זאב אלקין. אבקש את תמיכתכם, תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. נפתח בדיון אישי. רשימת הדוברים סגורה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה, שלוש דקות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דיברתי היום על ההפקרות המוחלטת של הממשלה בנושא הפשיעה בחברה הערבית, ואמרתי שהממשלה מחויבת לטפל בפשיעה הגואה בחברה הערבית. אבל אנחנו לא רואים שראש הממשלה זז, ולא מנחה את השר לטפל בנושא הזה ולדאוג לאנשים. אנחנו ביקשנו הגנה וביקשנו שהמשטרה תתערב. למשטרה יש עכשיו מפכ"ל חדש, שאמור לתת פתרונות, שאמור לטפל בכל מה שקשור בחברה הערבית, אבל אנחנו רואים רק שהמספרים מזנקים למעלה. מספר הרציחות בחברה הערבית עולה ולאף אחד בממשלה הזו לא אכפת. ולכן, אדוני היושב-ראש, חשוב לי גם לדבר אל האזרחים בחברה הערבית. אני רוצה לפנות אליהם בשפה הערבית ולהגיד להם – –

היו"ר משה רוט:

בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. בבקשה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, הנושאים שאנחנו מעלים כאן – באמת מרוב שיש נושאים כואבים אנחנו כבר מתלבטים ולא יודעים מה להעלות ואיך לנצל את הזמן הקצוב הזה. בכל זאת, אני רוצה להעלות כאן נושא שקשור לשכבה מסוימת בתוך החברה כולה, וזה המורים והמורות שהיו בשביתה בתחילת השנה. המורים, חלק גדול מהם לפחות, הופתעו לקבל הודעה מארגון המורים לגבי הפיצוי על השבוע – שזה רבע חודש, זה רבע משכורת, לא סתם, כאילו יום או יומיים – שהארגון הציב קריטריון מסוים את מי הוא יכול לפצות ולהחזיר לו עבור ימי השביתה. מי שלא נופל בקטגוריה הזאת לא יקבל. לא יודעת על סמך מה ואיך הם עושים את זה. לא יכול להיות. עם כל האמפתיה למורה מפרנס יחיד, למורה שהוא חד-הורי או מורה שהיא חד-הורית, או שני בני זוג ששניהם עוסקים בהוראה. אבל מה לעשות, הרוב המוחץ של העוסקים בהוראה הם אנשים שחיים על המשכורת שלהם, שאין להם הכנסה אחרת. בתחילת שנת לימודים, כשיש להם הרבה התחייבויות והוצאות, אי-אפשר לבוא ולקבוע: לזה כן מגיע, לאחר לא מגיע. אני פונה מעל במה זו גם לשר החינוך, גם ליושב-ראש ועדת החינוך בכנסת, לקיים דיון ולזמן את יו"ר הארגון, ולמצוא את הדרך לפצות את המורים על התקופה הזאת. לא יכול להיות שחלק מקבל, חלק אחר לא מקבל. מי יודע מה המצב הסוציו-אקונומי של אותו מורה שהוא לא עובר בקטגוריה הזאת? על סמך מה הם קובעים קביעה כזאת? אני חושבת שזה עוול שצריך להתערב בו ולתקן אותו לפני שהוא קורה. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף. בבקשה, שלוש דקות. בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר, כי לא הספקתי לדבר בדיון על התקציב, אז מה שאני רוצה לומר קשור לדיון הקודם. מרגרט תאצ'ר, אשת הגזל, שפירקה את מדינת הרווחה הבריטית וניפצה את זכויותיו ורווחתו של הציבור העובד, נהגה לומר: המושג "חברה" כלל לא קיים, אין דבר כזה, יש רק אינדיבידואלים – גברים ונשים ומשפחותיהם, שפועלים ודואגים רק לעצמם. המשנה הפוליטית הזאת, של אנוכיות קיצונית ברברית, של אני ואפסי עוד, היא גם הקו הפוליטי של אפסי הממשלה; היא גם היסוד הפוליטי של אוכל המוות נתניהו בהפקרת החטופים, הזנחת הצפון והחרבת השירותים החברתיים. ניאו-ליברליזם הרסני וחשוך, שנועד להמשיך ולשרת את המלחמה והטבח בפלסטינים בעזה ובגדה המערבית ולשמור על כיסאו. כאשר נתניהו ומשת"פיו מלהגים על אחדות, אין הם מתכוונים לסולידריות חברתית. אין סולידריות בלי החזרת החטופים, ואין סולידריות בלי רווחה. הפקרת החטופים והתקציב האנטי-חברתי הם שני פנים של האנוכיות הניאו-ליברלית, של מחיקת כל שריד של סולידריות חברתית בשמה של אחדות שבטית מדומיינת וחשוכה, על חשבון חלוקת משאבים הוגנת. האחדות של נתניהו ודומיו היא מצג שווא, הרחבה של האנוכיות מהפרט לשבט ויצירת אשליה של לכידות חברתית. מי שמאמין בסולידריות לא היה מעביר תקציב ערל לב, לא היה מסית נגד המורים, הנכים, העובדים המוחלשים, ופועל באלימות כדי לרסק את העבודה המאורגנת בזמן שהוא מחלק מיליארדים לטייקונים. לא דאגה לזולת ולצרכיו וחלוקת משאבי החברה בצורה הוגנת מנחה את ממשלת הדמים, אלא שייכות אורגנית שבטית, הרואה בקולקטיב האתני ולא באדם ערך, והמהללת את הקרבת האדם על מזבח האומה האורגנית וקיומה כערך בפני עצמו. זו האחדות של אוכל המוות נתניהו, שטבח והפקר, הפקרה, יהיו מורשתו לעד. סולידריות היא התרופה לאנוכיות הרצחנית של נתניהו. הגיעה העת להשתחרר מידיו המגואלות בדם החטופים – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – ובדם הפלסטינים – משפט אחרון – –

היו"ר משה רוט:

לא להשתמש בביטוי הזה. לא להשתמש בביטוי.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – שנטבחים יום אחר יום, כפי שאמרה באומץ ובדיוק עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן.

היו"ר משה רוט:

לא להשתמש בביטוי הזה, וזמנך תם. זמנך תם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה לצטט רק אימא של חטוף.

היו"ר משה רוט:

לא, לא, לא. גם אמרת משפט שאסור להגיד.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

איזה משפט?

היו"ר משה רוט:

לא רוצה להגיד את זה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כל מה שאמרתי זה בסדר גמור.

היו"ר משה רוט:

זמנך תם. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, היה לנו, לחברה הערבית, לילה מדמם – הלילה שעבר.

היו"ר משה רוט:

סליחה, שקט במליאה, שקט במליאה, סליחה, סליחה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בשעה 22:30 גבר כבן 40 נרצח ביריות ברמלה; בשעה 23:30 באותו הלילה, אישה נרצחה ביריות בגו'אריש בלוד; בשעה 00:30 שני גברים נפצעו קשה בכפר כנא; בשעה 02:00 צעיר בן 19 ניסה לרצוח את אימא שלו, שנפצעה קשה; בשעה 03:00 צעיר בן 21 נרצח ביריות בכפר ג'דיידה-מכר. זה המצב של החברה הערבית, ואנחנו נדבר בנתונים: לפי מרכז אמאן, נרצחו עד עכשיו, נכון לשעות הבוקר של היום, 172 נרצחים בחברה הערבית. אם אנחנו עושים את החישובים לפי מרכז אמאן, כמעט כל 22 שעות מתחילת השנה נרצח אדם; כמעט כל שבע שעות בממוצע יש לנו פצוע אחד בחברה הערבית. המשמעות היא אדם נכה שהמדינה צריכה לדאוג לו וגם לפרנס אותו. זה המצב בחברה הערבית, ואנחנו לא שומעים שום גינוי, שום פעילות, לא משרים בממשלה, לא מראש הממשלה, כמובן לא משר הביטחון הלאומי, שלא עושה כלום. כשמדברים למה לא מטפלים בכל הנושא של הפשיעה, אומרים שאין מספיק כוחות של משטרה, אבל להרוס – כשהורסים בתים בחברה הערבית, יש מספיק כוחות. הגיע הזמן לטפל בזה. ולבסוף, בסוף השבוע האומה האסלאמית חוגגת את יום ההולדת לנביא מוחמד, אז אני אומר, (אומר בערבית: תבורך כל האומה האסלאמית והערבית לרגל ציון הולדת הנביא. כל שנה ואתם בטוב). תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. בבקשה, גברתי.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

רגע, רגע, אני לא גבוהה כזו, אז תתחיל כשאני מתחילה – – –

היו"ר משה רוט:

הכנות חלק מהמצווה. בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, למעלה משנה וחצי שאני עומדת כאן, זועקת ומזהירה מפני שיטת המעצרים המינהליים כלפי חפים מפשע מבני ההתיישבות. שנה וחצי שבהן נעשה עוול ונפגעות זכויות אדם באופן אנוש, ורוב חברי הכנסת שותקים. בדיוק כפי שצפיתי בהתחלה, עצרו בשב"כ חבר'ה שהם ידעו שחוץ ממני ומכמה חברי כנסת בודדים אף אחד לא יצייץ לגביהם. וכשהם ראו שזה עובר בשקט, הם עברו לדמויות מרכזיות יותר, ואפילו לקטינים. והינה לפני שבועיים עצר השב"כ במעצר מינהלי במאי סרטים מוכשר ומוערך, שהתכוון להוציא סרט על לא פחות ממחדלי השב"כ. כשמדברים על מעצר מינהלי, לרוב מדובר על אנשים החשודים במעשים חמורים, שמסכנים את ביטחון המדינה, שעלולים להוציא פיגועים רצחניים. אך מה קורה כשהכלי הזה מופנה כלפי אזרחי המדינה כחלק ממסע של דמוניזציה והתנכלות למפעל ההתיישבות? מה קורה כאשר הכלי הזה מופנה כלפי במאי קולנוע מוכשר? אתמול הוציא איגוד הבמאים ואיגוד היוצרים הדוקומנטריים בישראל דרישה לשחרר את אותו במאי, אברהם שפירא. אף אחד לא יכול להאשים את האיגוד שמדובר בגוף ימין קיצוני או בכלל בגוף ימין, אבל גם הם מבינים שמדובר בעוול ובפגיעה אנושה בחופש היצירה ובחופש הביטוי. מה קורה כאשר הכלי הזה מופנה כלפי במאי קולנוע, שכל חטאו היה שהוא בחר לחשוף באומץ את מה שאחרים מעדיפים להסתיר? אברהם שפירא, במאי דוקומנטרי מוערך שעבד על סרט שמתמקד בפעולות השב"כ, נלקח מביתו בשעת בוקר מוקדמת, נעקר מחייו וממשפחתו והושם במעצר מינהלי – ללא משפט, ללא ראיות וללא יכולת להתגונן. השב"כ, הגוף שאמור להגן על ביטחון המדינה, עושה שימוש ציני במעצר המינהלי כדי להשתיק את אברהם שפירא. מדובר באדם שלא חשוד בשום פעילות טרור או בסכנה מיידית אלא פשוט העז להביט למערכת בעיניים ולשאול שאלות נוקבות. במקום להתמודד עם הביקורת הלגיטימית הזו, השב"כ ושר הביטחון בחרו להשתיק אותו, לנצל את הכלי הדרקוני הקיצוני ביותר שיש ברשותם, מעצר מינהלי, כדי לסכל את הפרויקט הקולנועי שלו. לציבור הם יספרו על מסוכנותו הגדולה, מבלי לאפשר לו להגיב. וכאילו זה לא מספיק, כחלק מהרדיפה שלו, השב"כ בשיטות קג"ב רשם לו סכסוכים פיקטיביים עם חבריו, שנעצרו אף הם – שיטה שמונעת מעצורים לשבת יחד במעצר. הפרדה מכוונת זו נועדה לשבור את רוחם של העצורים ללא סיבה מוצדקת. מדובר בפרקטיקה של השתקה, שיטה אכזרית שמטרתה להרתיע כל אדם מלעסוק בנושאים רגישים או לחשוף את האמת. המעצר הזה, שהחל בנערי גבעות, המשיך לפעילי התיישבות, עכשיו מגיע עד במאי שעושה סרטים וחושף את אופן פעולותיו של השב"כ. הוא אינו נוגע רק לאברהם שפירא אלא מהווה איום על כל אזרח שמעז לשאול שאלות. אם אדם כמו אברהם, שתורם לחברה דרך יצירה דוקומנטרית, יכול להיעצר באופן הזה, מי הבא בתור? האם כל מי שיעז להביט למערכת בעיניים ולחשוף את האמת יצטרך לחשוש שיעצרו אותו ללא משפט וללא ראיות? שר הביטחון יואב גלנט הוא זה שחתם על הצו. תחת אחריותו אדם נלקח מביתו, מילדיו והושם במעצר מינהלי. עליו לתת דין וחשבון על השימוש הבלתי-סביר והפסול בכלי הזה כנגד אזרחים תמימים, ולהסביר כיצד מעצר כזה תורם לביטחון המדינה. האם סרט דוקומנטרי מהווה איום כל כך חמור? המאבק הזה הוא מאבק על הדמוקרטיה שלנו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת אלמוג כהן, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני, אני מבקש לקבל 15 שניות, כשזה יורד למטה עד הסוף.

היו"ר משה רוט:

להתפשר, להתפשר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, כפי שחלקכם בוודאי יודעים, ב-7 באוקטובר מה שעברנו כאומה, כמדינה, אותו הטבח הנורא – מייד לאחר מכן התחלתי לקבל אינדיקציות על פרשה מאוד חמורה שקורית באחד הפיקודים בצבא. חשפתי את האירוע הזה, נאשם בריגול חמור, כאשר פעם אחר פעם אני מקבל איתותים מהפרקליטות ושות', אותו ארגון מאפיוזי, שהם מחפשים את הראש שלי. אז אם אתם רוצים את הראש שלי, תגידו. אני רק יכול לומר לכם שיכול להיות מצב שבו הצייד הופך לניצוד, כי האנשים שלכם מדברים איתי בלי הפסקה. בלי הפסקה הם מדברים איתי, וככל שתנסו להסתיר את הפרשה החמורה הזו, כשכל כתב האישום מושחר, אני אפעל כדי לחשוף את האמת, כי אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. במהלך כל ההתנהלות האחרונה אני גם ראיתי אתמול, אדוני היו"ר, תוכנית על התחקיר של חיל האוויר. בואו נבהיר את הדברים, חיל האוויר שלנו הוא החיל הטוב בעולם, החיילים שלנו הם הקדושים והטובים בעולם. אבל הפריע לי לראות שם את כל שורפי האסמים, אלה שלפני 7 באוקטובר לקחו את אחד הכלים האסטרטגיים והמשמעותיים ביותר של מדינת ישראל וצעקו: לא נתייצב, לא נשרת את הדיקטטורה, זה סוף הדמוקרטיה – כאשר האויב אורב בשער ומחכה לטרף, לשחוט את ילדינו, לאנוס את נשותינו ולשרוף את בתינו. כל מי שחושב – אותו ארגון בזוי, שפל ואלים שנקרא אחים לנשק, אני לא רואה אתכם ממטר. אני אשב לכם על אבי העורקים, אני אשב לכם על הגרון, עד שתבקשו סליחה על מה שעשיתם, כי אתם לא הצלתם את המדינה, אתם רחוקים רחוקים מלהציל את המדינה. וכאשר אנחנו רוצים ללמוד מטעויות העבר ולהשליך מכך על עתיד ילדינו, ראוי, אדוני היו"ר, שלא נראה את אותם סרבנים בזויים, שפלים, שלקחו את ביטחון ילדינו וסחרו בו כסוחר בצוהרי היום לכל המרבה במחיר. המסר האחרון שלי, אדוני היושב-ראש, הוא לגורמי אכיפת החוק. הפרשייה שאותה חשפתי היא פרשייה חמורה, היא פרשייה מביכה. היא פותחת את הפצעים הרגישים ביותר בחברה הישראלית, אבל הגענו ל-7 באוקטובר בדיוק כי חשבנו שאם נטאטא את הבעיות תחת השולחן, הבעיות ייפתרו מאליהן. לא, חברים, זו הדרך הבטוחה ביותר לקבל עוד 70 באוקטובר – עוד פעם את אותם המחזות הנוראיים. ולכן אני אומר כאן בגאון, אדוני היושב-ראש: אני לא מפחד, אני אלך עד הסוף. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון – תודה רבה, בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני מבקש 15 שניות להעלות בחזרה.

היו"ר משה רוט:

זה בסדר גמור, זה נלקח בחשבון, בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שומע את הקולות ואת הזעקות על עסקת החטופים שישראל מונעת, שהקבינט מונע, שראש הממשלה מונע. אני שומע את הקולות, אני שומע את חברי הכנסת משמאל, אני שומע את תופי הטם-טם ברחובות, ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לחברים משמאל, את מה שהרבה אנשים יודעים ואולי חוששים לומר. אנחנו שומעים את ביידן ואת בלינקן ואת השגריר ניידס רק אתמול. כולם כולם אומרים: חמאס הוא זה שמונע את העסקה. כולם כולם אומרים: את הלחץ צריך להפעיל על חמאס. אבל הם לא אומרים דבר אחד נוסף, ואת זה צריך לדעת כל אחד ואחד מאיתנו: חמאס אינו רוצה עסקה, חמאס לא מעוניין בשחרור מחבלים מהכלא הישראלי, זה לא מעניין אותו. חמאס לא רוצה לפתח את עזה, זה לא מעניין אותו. חמאס לא רוצה לשקם את הרצועה, זה לא מעניין אותו. הוא יכול היה לעשות את כל הדברים האלה לפני 7 באוקטובר. חמאס מעוניין רק בדבר אחד – להשמיד את עם ישראל, להשמיד את מדינת ישראל. זה מה שהנאצים של חמאס עושים, זה מה שהנאצים של חמאס רוצים. היו להם את כל האפשרויות לפתח את חייהם, לפתח את הכלכלה, לבנות מדינה ברצועת עזה; הם לא עשו את זה. למה הם לא עשו את זה? כי המנוע הפנימי שלהם, המוטיבציה היחידה שלהם היא לפגוע בישראל. וכל זמן שהם רואים אותנו – חבריי משמאל, חברי הכנסת, הציבור בשמאל, מעצבי דעת הקהל בשמאל, כל זמן שחמאס רואים אותנו מסתכסכים בינינו, רבים בינינו, מלבים את אש המחלוקת בינינו, הם רק שופכים שמן על המדורה. והשמן הזה הוא ההיתול הגדול, הלוחמה הפסיכולוגית הגדולה שלהם בנו. ואנחנו נוכל להתמודד עם האויב הנאצי הזה רק במצב אחד – כשאנחנו נעצור את המלחמה הפנימית בינינו, נעצור את הלחץ בינינו, נשדר חומה בצורה לאויב הנאצי-חמאסי: אנחנו לא עושים איתכם עסקים. יש רק אופציה אחת – כל החטופים בתמורה לבריחה שלכם. אם אנחנו נהיה מאוחדים, נראה גם את החטופים בביתם. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת מנסור עבאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אדבר על הוועדה עצמה, עניינית, מה הסיפור של הוועדה הזאת. בחלוקת הוועדות בכנסת בתחילת הקדנציה יצא שהוועדה הזאת תיפול בין רע"מ, המחנה הממלכתי ויש עתיד, והיינו אנחנו אמורים ברע"מ להתחיל את הוועדה המיוחדת הזאת, ובחרנו – היינו בוועדה לענייני החברה הערבית, והצענו לקואליציה, לאופיר כץ, להקים את הוועדה שוב כוועדה מיוחדת כמו שהייתה, שנוכל לטפל בבעיות של החברה הערבית. ואז הקואליציה סירבה. הצענו להקים את הוועדה למיגור הפשיעה והאלימות, גם היא הייתה בקדנציה לפני כן, כדי שנוכל גם לתרום את תרומתנו בשם הכנסת – הוועדה לא מייצגת מפלגה, היא מייצגת את הכנסת עצמה – ואז גם קיבלנו סירוב בנושא הזה, וכנראה שלא היה רצון אמיתי בקואליציה לתת ועדה מיוחדת לרע"מ ולחברה הערבית כדי שנוכל לייצג למעשה את הכנסת בנושאים שחשובים לנו. והינה הגענו למצב שהוועדה הזאת תקום. כמובן שחבר הכנסת זאב אלקין רשאי לבחור באיזה נושא הוועדה תעסוק, אבל זה הסיפור של הוועדה הזאת. הייתה צריכה לקום ועדה מיוחדת לענייני החברה הערבית או למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. זה הנושא הכואב והקשה ביותר שאנחנו סובלים ממנו, והקואליציה בחרה לחסום את דרכה של הכנסת כגוף מפקח ויוזם ומנעה את הקמת הוועדה המיוחדת. יש לי עוד דקה?

היו"ר משה רוט:

כן, כן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(אומר דברים בערבית, להלן תרגומם: הוועדה הזאת שהכנסת מקימה היום הייתה אמורה להיות ועדה שתתחיל אותה רע"מ. בחרנו שהוועדה הזאת תהיה תחת הכותרת "הוועדה לענייני החברה הערבית", ולאחר מכן הצענו להם "הוועדה לטיפול בפשיעה והאלימות בחברה הערבית", אולם הקואליציה והממשלה דחו את ההצעות האלה, כי אכן יש שם מדיניות שמכוונת להתעלמות מענייני החברה הערבית ומניעה של פעולת הכנסת, כי הוועדה מייצגת את הכנסת במילוי תפקידה כלפי החברה הערבית. זה נחשב לכישלון ערכי ופוליטי של כנסת בכללי, ושל הקואליציה בפרט.) אני הוספתי משפט בערבית. אמרתי שלמעשה זה נחשב לכישלון קודם כול של הכנסת כרשות מחוקקת ומפקחת, שלא הצליחה ולא רצתה להקים ועדה מיוחדת לענייני החברה הערבית או למיגור הפשיעה והאלימות, וכמובן שזה כישלון ערכי ופוליטי של הקואליציה עצמה. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אני מזמין את יושב-ראש – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

לא צריך, לא צריך.

היו"ר משה רוט:

לא צריך. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה לעניין מסוים לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת, הוועדה המיוחדת ליישובים בגבול המזרחי. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת ועדת הכנסת – 11 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת ליישובים בגבול המזרחי נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

11 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת התקבלה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, בשנה הבאה עלינו לטובה, ביום שני כ"ו בתשרי התשפ"ה, 28 באוקטובר 2024, בשעה 16:00. כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל לשנת שלום וברכה, אמן. ישיבה זו נעולה.