ישיבת מליאה בתאריך 24/12/2024 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ג בכסלו התשפ"ה, 24 בדצמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים – חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אני רוצה לדבר על המלחמה הנוראית הזאת שאנחנו נמצאים בה ועל כ-890 הגיבורים והגיבורות שנפלו בזמן ההגנה על המולדת. אני שולח תנחומים, חיבוקים וחיזוקים למשפחות שאיבדו את יקיריהן בהגנה על המולדת ושמירה על אזרחי מדינת ישראל. בעזרת השם, שהכול יהיה לטובה. הנתון הבא כנראה יפתיע אתכם: מספר הנופלים מקהילת יוצאי אתיופיה הוא פי שלושה מחלקם היחסי באוכלוסייה. מ-7 באוקטובר כל עם ישראל התגייס ונרתם למען המדינה, ובפרט קהילת יוצאי אתיופיה, ששולחת את טובי בניה לחזית הלחימה, ומשלמת את המחיר הכבד ביותר. אני מתפלל שכשהמלחמה תיגמר ואנחנו נכריע במלחמה הזאת, כשהלוחמים, הקצינים והמילואימניקים יורידו את המדים ויגיעו לאזרחות, מדינת ישראל – עם ישראל – תחבק אותם, תיתן להם יחס הולם והוגן כמו לכולם. כשיצאו לבלות – יחבקו אותם; כשיגיעו למוסדות ההשכלה – יחבקו אותם; כשיגיעו לראיונות עבודה – יחבקו אותם. כמו שאתם יודעים, מדי שבוע אני מקדיש את הנאום בן הדקה שלי לנופל אחד מקהילת יוצאי אתיופיה, אך היום אני אדבר על כנס מיוחד להנצחתם והוקרתם של 32 גיבורים וגיבורות מקרב יוצאי אתיופיה, כנס שיתקיים ביום חמישי הקרוב, בנר שני של חנוכה, בתיאטרון ירושלים. בהזדמנות זו, אני מזמין את כל עם ישראל להגיע לכנס המשמעותי הזה, לחזק ולחבק את משפחות הנופלים. בעזרת השם, שיהיה לכל עם ישראל חג אורים שמח.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אחריו – חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לנושא שנוגע לדואר ישראל. לפני שנתיים ביקרתי בדואר המרכזי בבאר שבע עם מנהל רגולציה. הייתה תופעה שם שהמוכרים והעובדים בדואר מכריחים את הקשישים לקנות מוצרים מעל 100, 120 שקל. טיפלנו בסוגיה באותו זמן. בתקופה האחרונה אני מקבל דיווחים מכל מיני תושבים ואזרחים על כך שהדואר חזר לעשוק את האזרחים ולהכריח אזרחים לקנות מוצרים על מנת לקבל תור, אדוני היושב-ראש. לכן, מכאן אני פונה להנהלת הדואר להפסיק לבקש מאזרחים לקנות ולהכריח אותם, במיוחד בדואר המרכזי בבאר שבע, דואר דימונה, ערד ועומר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. אחריה – חבר הכנסת סימון דוידסון.

דבי ביטון (יש עתיד):

תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת, כבוד השר, אמש בערך בשעה 02:00 חווינו שוב מטח לאזור המרכז ולדרום הארץ. כחלק מהדיווחים דווח על אישה בת 60 שבדרכה לממ"ד נחבלה בראשה, והיא במצב קשה. כמו כן דיווחו ממד"א על כ-20 אנשים שנפגעו ונחבלו, לרבות נפגעי חרדה. כבוד היושב-ראש, כמי שחיה את התקופה ואת הסיטואציה לאורך שנים רבות, ולא אחת סיפרתי גם מהם מנגנוני ההגנה שאנחנו נאלצים לעשות על מנת שלא להיחבל, על מנת לתווך לנו את הזמן, אני פונה מכאן לכל אזרחי מדינת ישראל: זה כבר לא עוטף ולא צפון. אנחנו גם במרכז. תיערכו, תימנעו ותשמרו על עצמכם מחבלות. הניצחון המוחלט עוד רחוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון. אחריו – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני שמח מאוד שאני עכשיו בדקה הזאת נואם בפני היושב-ראש, ואסביר לך למה. אני יוצא עכשיו מדיון נוסף בנושא בעיית ההתמכרויות לסמים ואלכוהול במדינת ישראל. זו מחלה, וזה בסוף יתפוצץ לנו בפרצוף בצורה כזאת שלא נוכל להתמודד איתה – מספרים מטורפים של בני נוער שמשתמשים בסמים, גם קנביס וגם סמים אחרים, ואלכוהול בכמויות שבן אדם לא יכול ללכת אחריהן. אלפי ילדים מאושפזים מזה, נכנסים למיון; מקרים נוראיים. עכשיו, במדינה היה דבר אחד מצוין – זו הייתה הרשות למניעת סמים ואלכוהול, עד 2018, לדעתי. ב-2018, בזמן גלעד ארדן פירקו אותה, והיא התפזרה ונכנסה למשרד – היום זה המשרד לביטחון לאומי. אבל זה לא אותו דבר. היא לא מתפקדת, היא לא מתוקצבת, היא לא עושה את מה שצריך לעשות. מה שהרשות עשתה בזמנו – היא עשתה פלאים. ראינו גרפים, ראינו תוצאות לדבר הזה. אני הגשתי הצעת חוק בזמנו, לפני שמונה חודשים; לא העבירו אותה בוועדת שרים. יש לי הרבה מאוד מחברי הקואליציה, כולל יוסף טייב, שנמצא פה, יושב-ראש הוועדה, שעכשיו היה דיון אצלו – חייבים להחזיר את הרשות למניעת סמים ואלכוהול, אחרת נשלם בריבית-דריבית על הדבר הזה. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אחריה – חבר הכנסת אבי מעוז.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי נושא מאוד מאוד חם, שבוער בי ובהרבה עולים חדשים וותיקים דוברי שפות שונות, הנושא של רדיו רק"ע. לפני שבוע, בדיון של ועדת הכלכלה, שר התקשורת הציג מתווה חדש של השינויים שהוא מתכוון לעשות בתאגיד ובתחנות הרדיו. רדיו רק"ע, רשת קליטת העלייה, משדר כרגע בתחנות בעשר שפות שונות. המסר מועבר לעולים תושבי מדינת ישראל, לאזרחים במדינת ישראל וגם ליהודי התפוצות במדינות שונות באנגלית, ברוסית, באמהרית, בטיגרית, אפילו בפרסית. המתווה שהוצע הוא לקצץ את השידורים לשלוש שפות בלבד: רוסית, אמהרית וערבית. אני רוצה להגיד שנפגשתי אישית עם השר קרעי והסברתי לו שרשת קליטת העלייה נועד לחבר את העולים ויהודי התפוצות למה שקורה במדינת ישראל, לחברה הישראלית. הוא מלא תוכן בתוכניות אינטראקטיביות ובאקטואליה ובחדשות, ואסור לבצע שינוי ולקצץ ולצמצם את הפעילות של רדיו רק"ע. לשמחתי, השר קרעי אמר שהוא מסכים והוא ישמח לשמוע את הנימוקים בדיון הבא של ועדת הכלכלה. אבל אני רוצה לציין שלא מדובר ברדיו שהוא עצמאי – זה לא רדיו עצמאי ולא תחנה עצמאית; הם קשורים לרשת ב'. אז חשוב לשמור על השלמות של הדבר הזה ולשמור על זכויותיהם של העולים להיות מאזינים, לשמוע ולקבל מידע אמין ממדינת ישראל דרך רדיו רק"ע. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת אבי מעוז. אחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. מחר יתקיים כנס תחת הכותרת: כינוס חירום להוצאת אבי מעוז ממערכת החינוך. ממה הם מפחדים? מה בסך הכול ביקשתי? שתהיה שקיפות בחינוך, שהורים ידעו מה מלמדים את הילדים שלהם בתוכניות החיצוניות בבתי הספר. אני מבין שיש קושי להבין את זה, אז אתן שתי דוגמאות. אם ילד בנהריה או בצפון תל אביב חוזר הבית ומספר להורים שהייתה להם בכיתה הרצאה על יהדות, כי סיפרו להם על חג החנוכה או על תקיעת שופר, או בדוגמה אחרת, לימדו אותם לקראת חנוכה על חג החגים, שכולל גם את חג החנוכה וגם חגים של הנוצרים והמוסלמים, או בקיצור, "חנוכריסמס" – תְּצִלנה אוזניים שכך שומעות – מדוע שהורים לא יוכלו לדעת על כך מראש? בדיוק בשביל זה אנחנו מקימים את מערכת השקיפות. מאוד פשוט: שקיפות להורים ולכל מי שרוצה. מי שלא רוצה שקיפות, יש לו מה להסתיר. מי שנלחם כנגד שקיפות, רוצה להמשיך לפעול בחושך. וברוח חג החנוכה הקרב ובא – באנו חושך לשקף, להורים, כמובן, שסוף-סוף האחריות לחינוך ילדיהם היא שלהם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אחרונת הנרשמות לדבר בשלב זה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 2024 היא השנה הקטלנית ביותר בתאונות דרכים מזה 20 שנה. 428 אנשים נהרגו השנה – זינוק של 22% בהשוואה לשנה שעברה. רק בעשרת הימים האחרונים נהרגו 12 אנשים. היום הכנסת מציינת את יום משפחות היתומים. אני הייתי בת שנה כשהתייתמתי מאבא בתאונת דרכים. אבא שלי לא זכה לראות אותי מתגייסת; לא זכה להתרגש יחד איתי במעמד קבלת התואר דוקטור; אבא לא זכה לראות אותי מקימה משפחה, יולדת ילדים – הנכדים שלו; זוכה אני בעצמי לנכדים – הנינים שלו; אבא לא ליווה אותי בתחנות חיי, בין השאר בהחלטה להיות נבחרת ציבור; אבא לא זכה לראות אותי עומדת כאן כחברת הכנסת ומספרת עליו. בשנה האחרונה נשבר שיא: עוד 428 משפחות עם סיפורים דומים לשלי, משפחות שהצטרפו למעגל השכול.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה על המילים המרגשות. משתתפים בצערך. כן, בכל זאת, זה עדיין צער. זה מלווה כל החיים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

להכיר אבא בשחור לבן, בדו-ממד, כי אלו התמונות שהיו לפני 61 שנה. תאונות דרכים.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוחך על המאבק הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – ציון יום משפחות היתומים בישראל, שאותו אנו מציינים לראשונה במליאת הכנסת בהתאם לחוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ד–2024, אשר התקבל בכנסת הנוכחית, בחודש מרץ 2024. אנחנו מתכבדים לארח כאן את חבר הכנסת לשעבר חברי היקר יהודה גליק ורעייתו הדס, שפעלו ודחפו ויזמו את החוק הזה. אנחנו מודים לכם על המאמצים שלכם למען היתומים במדינת ישראל ולמען המשפחות ומעריכים את זה מאוד. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יוסף טייב לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך, אדוני.

יוסף טייב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום אנו מציינים בכנסת את יום משפחות היתומים בישראל. זהו יום שבו אנו זוכרים את האחריות הלאומית והמוסרית שלנו כלפי הילדים, האלמנות, האלמנים, שחוו אובדן כה קשה בפטירת האב או האם, האישה או הבעל. מות אחד ההורים מותיר חלל ריק ותחושת חוסר שלא ניתן לתאר במילים. זוהי צלקת שתישאר איתם לתמיד. אבא או אימא הם האנשים שתמיד מקבלים אותנו בשמחה ובמאור פנים ותמיד שם בשבילנו, בכל גיל ובכל מצב. לצערנו, במלחמה האחרונה נוספו מאות יתומים אשר חרב עליהם עולמם, והם נאלצים להתמודד עם האובדן הקשה מכול ולהמשיך את חייהם ללא התמיכה של האב או האם, הבעל או האישה. לצערי, אנחנו לא שמים מספיק דגש על האוכלוסייה הזאת, אוכלוסיית כלל האלמנים והאלמנות בישראל, היתומים והיתומות. אל לנו לשכוח את היתומים והיתומות, האלמנים והאלמנות, שהוריהם או הבעל או האישה נפטרו מכל סיבה: תאונות דרכים, מחלות ועוד. לפני כמה חודשים אישרנו סופית את הצעת החוק שזכיתי להוביל לציון יום משפחות היתומים בישראל. החוק הזה לא מייחד רק עזרה טכנית למשפחות; הוא בראש ובראשונה מיועד לכך שהחברה הישראלית כולה תכיר בקושי שחווים אותם יתומים, אלמנים ואלמנות ובחשיבות התמיכה בהם, ולא פחות – שאותם יתומים ואלמנות, יתומות ואלמנים, ידעו שהחברה הישראלית כולה עומדת מאחוריהם ותומכת בהם. הצעת החוק הזאת חידדה זאת היטב בכך שלראשונה במדינת ישראל יש הכרה רשמית במעמדם, ושל לא רק היתומים ולא רק של אוכלוסייה מסוימת של יתומים אלא גם של משפחות היתומים בישראל. כאן המקום, אדוני היושב-ראש, להודות להדס ויהודה גליק, שעמדו לצידי ודחפו כדי להעביר את הצעת החוק הזאת. כל השנה הם פועלים למען משפחות היתומים בישראל. תודה רבה לכם. אבל זה לא מספיק. יש אלפי יתומים ויתומות במדינת ישראל אשר אינם מקבלים את המענים הרבים שנדרשים להם בחינוך, ברווחה, בתעסוקה, מענים נפשיים שהם זקוקים להם. עלינו להמשיך לפעול בכל המרץ על מנת שהם יקבלו את המענים הטובים ביותר. התורה מצווה אותנו לעזור, לתמוך באלמנות וביתומים, שהם בניו הקרובים של הקדוש ברוך הוא. ידידי שר הרווחה, השר מרגי, מסור כולו לנושא הזה ושם זאת בראש מעייניו על מנת לתת ליתומים וליתומות, האלמנים והאלמנות, את כל התמיכה שהם זקוקים לה. משום מה אנחנו רגילים לחשוב שיתומים ואלמנות צריכים מעני רווחה. אני חושב שכולנו, בוודאי כל שרי הממשלה וכל חברי וחברות הכנסת, צריכים להבין שיתומים ויתומות, אלמנים ואלמנות, צריכים מענה מעבר למעני רווחה: מענה בחינוך, הטבות והתאמות בתעסוקה, בליווי, חוקים רבים שהאוכלוסייה הזאת זקוקה להם. קיימים אומנם חוקים ליתומים ולאלמנות של חללי צה"ל, אבל אני חושב שאנחנו לא שמים מספיק דגש על היתומים והאלמנות בכללם. לא משנה מה הסיבה שהאבא או האימא הלכו לעולמם; אבא הוא אבא, אימא היא אימא, וכל מוות של אבא או אימא בסוף הוא מוות טרגי. אנחנו נמשיך להוביל שינויים וחקיקות על מנת לדאוג למחסורם של המשפחות, ונעקוב מקרוב ונוודא שיקבלו את המענים הראויים מכלל משרדי הממשלה. זוהי חובתנו המוסרית, הלאומית, לא להשאיר את אותם הילדים, האלמנים והאלמנות מאחור ולהושיט להם יד לעזרה ותמיכה, לא מתוך מסכנות אלא מתוך חובה וזכות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת טייב. כעת חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך, גברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, היום אנו מציינים יום חשוב. תודה, כבוד היושב-ראש, לכל מי שהוביל את החוק החשוב הזה. תודה גם לחבר הכנסת לשעבר יהודה גליק.

היו"ר אמיר אוחנה:

וגם הדס.

דבי ביטון (יש עתיד):

והדס, כן. תכף אני אעלה גם את זה. היום הייתה לי הזכות להוביל את הוועדה המיוחדת לזכויות הילד ולדון ולשמוע אם את נציגי השכול, היתמות האזרחית, ואם סבתא יקרה מאוד משדרות שדיברה על היתמות של נפגעי איבה. היום אירחנו בוועדה את הגב' אלינה סויסה. בשבת השחורה הודיה ודולב סויסה ניסו להימלט מאימת הטרור, אך נתקלו במארב אכזרי ונורו למוות. בנותיהם הקטנות, רומי וליה, ניצלו בדרך נס כשהסתתרו תחת סדין ברכב, לאחר שנחשפו לזוועה של רצח הוריהן. הם ניצלו בשל מעשה תושייה של שוטרי שדרות. מאז המשפחה עוטפת, והיא מתמודדת עם הקשיים. הסוגיות שעלו ומוצדקות – ואני חייבת לומר שאולי לראשונה ככה קצת נחשפתי לזה – זה באמת חוסר האיזון בין יתומי טרור וחללי צה"ל לבין יתומים אזרחיים, משמע ילדים, אלמנות ומשפחות שאיבדו את היקר להן בתאונות דרכים או במחלות שגורמות למוות. אני הצהרתי בוועדה ואני מצהירה גם כיום: חוסר האיזון הזה זועק לשמיים. יתום ויתומה הם יתומים לכל דבר, ואל לנו להפריד לפי סיבת היתמות. בסוף אותו ילד איבד את היקר לו מכול, ואנחנו צריכים להיות שם, כי כל מה שנחסוך, כבוד היושב-ראש, על הילדים האלה עכשיו, כשהם קטנים, אנחנו נקבל את זה בהרבה יותר כשהם יגדלו. כמה שנשכיל לעטוף – בין שזה טיפולים רגשיים ובין שזה בעזרה כלכלית לאותן אלמנות ואלמנים. אני חייבת, כבוד היושב-ראש, רק לומר שאחד הדברים שגורמים לי קצת לכעס – ואתה יודע, אנחנו נמצאים באיזושהי תקופה כל כך קשה בהתנהלות, בכעסים, במריבות, ויצאה מן אמירה כזאת בוועדה, לצערי דווקא מיוזם החוק, שלכאורה היתומים של משרד הביטחון או של נפגעי האיבה הם סוג של פריבילגים, משום שהם מקבלים יותר קצבה, כי אותם מלווים הלאה. להגיד את זה ליד אם שכולה שעברה את האסון הנורא מכול, כאילו היא אשמה או שהיא בחרה כיצד הבן שלה והכלה שלה יירצחו, זה היה עצוב, מעליב. האמת שגם לא יכולתי לספוג את זה, כי אני בהחלט בדעה שאסור לרגע להפריד בין היתומים והמשפחות. ביום בהיר אחד, כשאתה אמור פתאום לטפל בנכדים שלך או לטפל באחיינים שלך, זה כאוס מטורף של אובדן. עלינו לשנות כמובן את החקיקה, ולא תהיה חקיקה שהיא רלוונטית רק ליתומי צבא ההגנה או משרד הביטחון. אנחנו צריכים כמובן לחשוב על כל היתומים. כשאנחנו גם רואים את המציאות – אם זה בתאונות דרכים, אם זה במחלות קשות – גם אותו אבא שיצא לעבודה לא בחר להיהרג בתאונה. הוא לא הביא בחשבון שמישהו ייכנס בו ודברים מעבר. בסוף, הטיפול שלנו והחובה שלנו הם להגן על אותן משפחות, ילדים, אם זה במעטפת כלכלית לאותן אלמנות, כי לא צריך להפלות ביניהן, ובטח ובטח בואו נזכור את בני המשפחה שעולמם חרב. אני חייבת לציין, כבוד היושב-ראש, שאני לא זוכרת ששמעתי לפני 7 באוקטובר את נושא היתומים, אולי זה משהו שלא נחשפתי אליו, אבל כן שמתי לב שהוא קיבל דגש מאוד מאוד חזק דווקא אחרי 7 באוקטובר, כי פתאום אנחנו מבינים את גודל האסון. למרות שדווקא יתומי האזרחי הם במספר הרבה יותר גדול, חבל שדווקא הנסיבות האלה הביאו אותנו לחשוב. אבל זה המקום לקרוא לממשלת ישראל כמובן להגן ולתת את אותן זכויות ולשמר ולסייע, כדי שנמשיך לגדל דור ומשפחות יציבות ונהיה שם בשבילם. זו חובתנו. לסיום, כבוד היושב-ראש, אנחנו 446 ימים, 100 חטופים, ואני שוב קוראת: עסקה עכשיו. שחררו אותם. תנו לנו להשתקם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת מתן כהנא. אחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק ורעייתו הדס, אני רוצה להגיד לכם תודה על כל מה שאתם עושים, באמת, למען אלמנים, אלמנות ויתומים בארגון "אמיצים" שהקמתם. עבודה מבורכת. אני הולך להקריא פה משהו שכתבה לי הדר קס. היא הקימה את עמותת "חמניות", גם היא עמותה שעוסקת ביתומים. אני פשוט אקריא את מה שהיא כתבה לי לרגל הציון החשוב הזה כאן בכנסת של הנושא הזה. "שמי הדר קס, מייסדת עמותת חמניות – הבית הלאומי ליתומי ישראל. העמותה שלנו כיום מובילה בתחום השכול ומשלבת טיפול בשכול אזרחי לצד שכול ביטחוני, תוך הכרה בהשפעתה המכרעת של היתמות על המרקם החברתי הישראלי כולו. "חזוני נולד מתוך כאב אישי עמוק ובלתי נתפס, כאשר בגיל 14" – אומרת הדר – "איבדתי את אבי בתאונת דרכים טרגית. חוויתי על בשרי את תחושת הבדידות המנקרת, את הניתוק מהמעגלים החברתיים והמוסדיים ואת הציפייה המתמשכת לסיוע שלא הגיע. כנערה צעירה מצאתי את עצמי נוקשת על דלתות משרדי הרווחה, מתחננת למענה, להקשבה ולהכרה בכאבי. בהיעדר מענה מערכתי הולם, כמו יתומים רבים אחרים, מצאתי את עצמי על סף תהום של סיכון והידרדרות, כשאיש אינו רואה את מצוקתי האמיתית. "בזכות מורה בבית הספר אשר ראתה את כאבי והכווינה אותי, התחלתי את מה שלימים הפך לעמותה זו, שמטרתה היא לתת מענה רגשי ולוגיסטי ליתומים בישראל. מניסיוני האישי והמקצועי לאורך השנים, אני יכולה להעיד בוודאות מוחלטת, כי יתום ניצב בפני צומת דרכים גורלי: מתוך עומק כאבו, הוא עשוי לצמוח ולהפוך למנהיג ומוביל חברתי, אך באותה מידה הוא עלול להידרדר לתהומות של התמכרות והרס עצמי. זוהי אחריותנו הלאומית והמוסרית כחברה מתוקנת השואפת לצדק חברתי, להבטיח כי אף יתום לא יישאר בודד במערכה הקשה מנשוא של התמודדות עם השכול. "כיום במדינת ישראל חיים 29,782 יתומים עד גיל 18 ו-44,864 יתומים עד גיל 21. ממצאי סקר מקיף שערכה העמותה במסגרת דוח 'יתמות בצל המלחמה' מעלים תמונה מדאיגה ומטרידה: 70% מהורי היתומים מדווחים על תסמינים נפשיים משמעותיים בקרב ילדיהם, הכוללים חרדה להורה הנותר, פחד קיומי מתמשך, דיכאון עמוק, הרטבה ונטיות אובדניות מדאיגות. יתמות היא לא רק שבר גדול, אלא גם הרבה פעמים מובילה לתחושת בדידות, לפגיעה בדימוי העצמי שעלולה להוביל למצבים קשים של בדידות וניכור אם אינה מטופלת כראוי. "המציאות הכואבת והבלתי-נסבלת הזו החריפה שבעתיים מאז מתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר, שהוסיפה למעגל השכול מעל 900 יתומים חדשים, כאשר 29 מהם נולדו לתוך השכול ולא זכו להכיר את אביהם שנפל בקרב. נתון מזעזע ובלתי נתפס במיוחד מגלה כי 62% מיתומי פעולות האיבה עד גיל 18 הם יתומי מבצע חרבות ברזל. "הנתונים הקשים הללו מחייבים אותנו לפעול, ולתת מענה לכל אלו ששילמו את המחיר הגבוה ביותר, כדי שאנחנו נוכל להיות כאן היום ולציין את היום המיוחד הזה. אובדן של הורה הוא שבר גדול ביותר ומטלטל את כל מערך חייו של הילד היתום. כל המבנה המשפחתי משתנה ומטיל מעמסה משמעותית על ההורה הנותר, זה שנשאר לבדו לטפל בילדים, לפרנס את המשפחה, תוך כדי ההתמודדות האישית שלו עם השבר האישי והכאב. "לא סתם היהדות הדגישה את חובתנו כלפי היתומים והאלמנות, וברור כי חוזקה המוסרי של החברה נמדדת ביחסה לחלשים ולאלה הזקוקים למעטפת ומענה של המדינה והעם. אני מודה לכם" – אומרת הדר – "מקרב לב על ההקשבה ועל נכונותכם לפעול למען עתידם של ילדי ישראל היתומים". כאמור, הקראתי את דבריה של הדר קס, מייסדת עמותת "חמניות" – בית לאומי ליתומי ישראל. אני רוצה להוסיף כמה מילים משל עצמי. אנחנו לקראת חקיקת תקציב לשנת 2025, ואנחנו כולנו יודעים שיתומי צה"ל שמעל גיל 21 לא מטופלים כמו שמגיע להם מאז הקמת המדינה. מאז הקמת המדינה יש פער באופן שבו מדינת ישראל מטפלת ביתומי צה"ל המבוגרים. אני חושב שמגיע להם – בטח עכשיו, לנוכח המלחמה הזאת, שכל כך הרבה יתומים נוספו, שגיל חלקם מעל 21 – מגיע להם שנכיר בהם, מגיע להם שנפצה אותם, כי כל חייל, כל מילואימניק שיוצא לקרב, יודע שמדינת ישראל תהיה שם אם יקרה לו הנורא מכול, ואנחנו צריכים לעמוד מאחורי ההתחייבות הזו. אני אומר במילה אחת: נדרשים שמונה חברי כנסת מהקואליציה שיבהירו שהם לא יתמכו בתקציב שלא מטפל באתגר הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, וכעת – חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אחריה – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. עד חמש דקות לרשותך, גברתי.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תודה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשות חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק ואשתו הדס, היום, ביום שבו הכנסת מציינת את יום משפחות היתומים בישראל, אנו עוצרים לרגע כדי להתבונן בעומק האחריות המוטלת עלינו כחברה. התורה מצווה אותנו באופן חד וברור: "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו כי אם צָעֹק יצעק אלי שָׁמֹעַ אשמע צעקתו". פסוק זה אינו רק פנייה לאדם פרטי אלא קריאה לכלל החברה היהודית בכל דור ודור להגן על היתום, לחזק אותו ולהעניק לו תחושת שייכות וביטחון. בשנה האחרונה נוספו לעם ישראל מאות יתומים ויתומות, ילדים שאיבדו את הוריהם במלחמה קשה וכואבת. אובדן ההורים הוא כאב שאין לתאר, תחושת אובדן שמלווה את הילד לכל חייו. אנחנו כחברה לא יכולים להשלים עם מצב שבו יתום ירגיש לבד ולא מוגן. התורה הקדושה מצווה אותנו להקשיב לזעקתם האילמת, ואנחנו מחויבים להיות כתף תומכת בעבורם – לחבק, לחזק ולהיות בעבורם כתובת לכל צורך. חז"ל הרחיבו את החובה הזו וציינו במפורש: "כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". הציטוט הזה ממסכת מגילה הוא בעל משמעות רחבה. דבריהם של חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שהדאגה ליתום אינה מסתכמת רק בעזרה חומרית; זו קריאה לקחת חלק בחייו של היתום, לתת לו בית חם, אוזן קשבת ולהיות בעבורו מקום של "יש" בכל ה"אין" שהוא שרוי בו. דאגה ליתומים היא מעשה של תיקון עולם, הבאת אור למקום שבו שוררת החשכה. זו זכות גדולה שמעטים זוכים לה, והאחריות עלינו כחברה היא לוודא שלכל יתום בישראל יחוש מוגן ויהיה מי שיעמוד לצידו. בעבורי באופן אישי הנושא הזה איננו רק עוד יום לציון; זהו נושא אישי וקרוב מאוד לליבי. ביום שבו נולדה ביתי שרה, שלוש שעות בלבד לאחר שאביה נרצח, היא הפכה ליתומה. אותה שנייה שבה חיים חדשים מתחילים, ולנגד עיניי התערבבו החיים והמוות, דמים בדמים נגעו – דם המיתה ודם הלידה. שרה בתי נולדה לתוך היתמות. אני זוכרת כיצד כאימא אלמנה צעירה הגעתי למעון לאסוף את שרה ואהוביה הקטנים. המטפלת ביקשה שאישאר רגע עד שכל ההורים יאספו את ילדיהם, כי יש לה משהו לברר איתי. כל אימא, ובמיוחד אלמנה, מכירה את החשש הזה כשמטפלת מבקשת לדבר איתך ביחידות: מה שכחתי? איפה החסרתי? מה לא זכרתי? המתנתי והמתנתי, ולאחר שאחרון ההורים הלך, היא חזרה אליי, הביטה בי במבט מחויך ושאלה: אני פשוט לא מבינה מדוע קראתם לה שרה. צריכים הייתם לקרוא לה שמחה. לילדה המדהימה הזאת מרוח חיוך תמידי ענק על הפנים. ואז הבנתי. תודה ה', תודה לך ה'. באותה תקופה רק תפילה אחת קיננה בלב שלי: בורא עולם, רק שילדיי יגדלו להיות אנשים מלאי שמחה וחיות, למרות שאין להם אבא. אתה אבי יתומים ודיין אלמנות, שילדיי יחושו את החיבוק וההגנה שלך. כשהייתי במקומות הכי עמוקים שבן אנוש עלול להיות בהם, הייתה תחינה שפשוט הילדים שלי יהיו שמחים. באותו רגע הבנתי שאבא שבשמיים פשוט נענה לתפילתי. שרה שלי, וכך גם אהוביה, אחיה הגדול, הם דוגמה לחוסן, לכוח שמגיע מתוך כאב ולתקווה שמתחדשת, אבל הם גם תזכורת חיה לכך שאף יתום לא יכול ללכת את הדרך הזו לבד. אני כאן היום לא רק כאם אלא גם כחלק מהעם שנושא באחריות לדור הבא, כדי לומר בקול ברור: אנחנו חייבים להיות שם עבור היתומים היום ולתמיד. אחד התיקונים הגדולים שמדינת ישראל מחויבת לתקן ספציפית בחוק יתומי צה"ל ובנפגעי האיבה זה הניתוק המוחלט לאחר גיל 21. רגע אחד הילד הוא יתום שזכאי להטבות מסוימות שמקלות מעט את אתגריו, וברגע אחר, פתאום כלום. הדאגה ליתומים, שמשקפת את הערבות ההדדית, מייחדת את העם שלנו. התורה אומרת: "לא תטה משפט גר יתום ולא תַחֲבֹל בגד אלמנה". אזהרות אלו ממקמות את היתום במרכז המעגל החברתי ומזכירות לנו שחוסנה של חברה נמדד על פי הטיפול בחלשים וחסרי ההגנה בקרבה. בנוסף, הפסוק בתהילים מזכיר לנו: "אבי יתומים ודיַן אלמנות אלוהים במעון קדשו". אם הקדוש ברוך הוא מתואר כאב ליתומים, איך אנחנו, שנבראנו בצלם, יכולים להפקיר אותם? פה זה המקום להזכיר מעט מהארגונים שפועלים למען יתומים, אם יתומי צה"ל ופעולות האיבה ואם הם יתומים מכל סיבה אחרת – יתומים הם יתומים, ולא משנה הסיבה – ובהם יהודה גליק ורעייתו הדס, שעומדים בראשות עמותת "אמיצים" ופועלים רבות בעבור מענים מכבדים ומחבקים ליתומים, וכמו קיום היום הזה, שגם הוא אחד מהמשימות שהם הציבו לעצמם, וברוך השם התיקון הזה בא על תיקונו; ארגון "חמניות", שאף הוא עושה עבודת קודש בתחום זה; ארגון "משפחה אחת" וקרן קובי מנדל, שפועלים רבות בעבור יתומים ובני משפחותיהם. היתומים בישראל אינם רק עובדה סטטיסטית, הם הפנים של עתידנו, של התקווה ושל ההבטחה הלאומית. אני קוראת לכם, חבריי חברי הכנסת, ולעמנו כולו, להפנות מבט ולפתוח לב לכל ילד וילדה שנושאים את כאב האובדן. עלינו לוודא שהם יקבלו לא רק סיוע חומרי אלא גם תמיכה רגשית, הגנה, חינוך מעולה והזדמנות שווה לחלום ולהגשים. ביום הזה ובכל יום אני מחויבת להמשיך ולפעול כדי שהיתומים הללו ירגישו חלק בלתי נפרד ממשפחת עם ישראל. חבריי, היתומים האלה הם התקווה שלנו, דור העתיד של מדינת ישראל. אני מבקשת לומר להם מכאן, מתוך אולם הכנסת: אנחנו איתכם. אנחנו מחויבים לדאוג לכם. נלווה אתכם ונבנה יחד עתיד טוב יותר בעבורכם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, טוב עשתה הכנסת כאשר ציינה את היום הזה ואת הצורך בהבאת הנושא הזה לדיון כאן בכנסת. הנושא חשוב מאוד במיוחד בתקופה הזאת, כאשר אנחנו בדיוק כמה ימים אחרי דוח העוני של הביטוח הלאומי. אין ספק שאנחנו חיים בתקופה לא פשוטה, בתקופה מורכבת, גם בתקופה של מלחמה. חשוב מאוד שגם הדרג הפוליטי ישים לב לנושא הזה וישים אותו על סדר-היום. אני רוצה להתייחס ליתומים במדינה בכלל. חשוב מאוד שתהיה מסגרת שתיתן דיווח מתמשך לממשלה וגם לכנסת, ואני יודע שיש כאן ועדה בכנסת ואנחנו דנים במשך השנה, אבל זה לא מספיק לדון בוועדה לזכויות הילד, כי יש יותר מ-870,000 ילדים עניים ב-2023, ואנחנו לא רוצים שהיתומים האלה יגדלו בסביבת עוני קשה בלי שאף מסגרת או אף גורם דואג להם. ואני רוצה להגיד לכם, מכובדיי, שאנחנו רואים שבחברה הערבית, לפחות בנושא של הפשיעה, כולנו כל יום עולים לכאן, חברי כנסת, אדוני היושב-ראש, ומדברים על הפשיעה, אבל מעט מאוד אנחנו מזכירים את המשפחות השכולות, את הילדים היתומים, שנשארים ללא מסגרת, ללא שום טיפול. ואני רוצה להגיד לכם שהיום במדינת ישראל יש ילדים שהולכים יחפים. לא דואגים להם, מחלקות הרווחה לא רואה אותם, לא מטפלות בהם, וזה עצוב. יש ילדים היום שהולכים יחפים. אני רואה את זה בעצמי. ואנחנו לא צריכים לראות מראות כאלה. אדוני היושב-ראש, כל המסגרות של הפשיעה – וכנציג של החברה הערבית, אני מדבר על הסוגיות המורכבות אצלנו בחברה – הפשיעה, והילדים היתומים כתוצאה מתאונות הדרכים בכלל, והילדים היתומים כאשר הורסים להם בית בנגב – אנחנו צריכים לדאוג להם. ויושב כאן השר שאחראי לחברה הבדואית בנגב. אדוני השר, חשוב מאוד שהמשרד שלך יסתכל ויטפל בילדים שנשארים ללא בית. אני בטוח שאתה שם לב לזה, כי כל הילדים כאן במדינה הם אזרחי המדינה, הם תושבי המדינה, ולכן חשוב מאוד שאנחנו נסתכל על כולם בצורה שווה. מכובדי היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית על הנושא הזה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הכנסת דנה היום בעניין היתומים בארץ. אני דיברתי על הילדים הערבים שנותרים ללא הורה או הורים, אב ואם, ובמיוחד במה שקשור בעניין הפשיעה והאלימות ועניין תאונות הדרכים. גם דיברתי על השארת ילדים בנגב ללא מחסה וללא בתים. וטוב שביום הזה הכנסת מתייחסת לנושא הזה, בעקבות היעדר המוסדות, בעקבות היעדר הממשלה. מה שדרשתי כרגע מהממשלה מעל במה זו זה שהממשלה תסתכל על כל הילדים. אנחנו מדברים על שלב עדין, שלב מורכב, לאחר המלחמה, וכאן על המדינה להתערב ולהוציא את כל המשפחות ואת כל הילדים האלה מהמצב שבו אנו נמצאים היום, שהוא הימצאותם מתחת לקו העוני.). אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

(אומר בערבית: מאה אחוז.) תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תודה לאורחים, תודה לכל מי שהגיעו לכאן ויזמו את היום הזה ופועלים עבורו. היום הזה מבחינתי אינו רק יום מיוחד. הייתי רוצה שזה יהיה יום של מחויבות – מחויבות חברתית ומוסרית כלפי מי שהחיים שלהם השתנו לעד, מי שגם איבדו את היקר להם, אבל גם את העוגן שלהם. השנה החולפת הייתה קשה במיוחד. מאז אירועי 7 באוקטובר נוספו למעגל היתומים כ-1,000 יתומים. מעל 60% מכלל יתומי פעולות האיבה הם יתומי חרבות ברזל. יש תינוקות שנולדו יתומים, ילדים שאיבדו איבדו את שני הוריהם. נתונים אלו אינם רק מספרים – הם ייצוג של כאב, של משפחות שהתפרקו ושל ילדים שנאלצים לגדול לבד. אני רוצה לספר איך הגעתי לנושא הזה בשנה שעברה, בכלל ליתמות. מעבר לסיפור שכמובן פוגש את כולנו עם יתומי צה"ל, יתומי פעולות האיבה והסוגיות הקשות הברורות, הייתה לי יועצת, קוראים לה אופיר. היא עכשיו בטיול גדול שלפני התמחות, אז בטח היא תראה את זה בדיעבד. היא התייתמה בגיל נעוריה מאביה, והיא הכירה לי את הסוגיה הזאת מהמקום הפרטי. היא הכירה לי גם את הדר קס מעמותת "חמניות". אופיר פעילה בעמותה כבר זמן רב, ובאמת קיימנו בוועדת הצעירים, לפני כחצי שנה, דיון בתוך הוועדה שקשור בכלל ליתמות משכול אזרחי, וחיברנו את זה גם לשכול הלאומי, הביטחוני, שפוגש את כולנו. ובישיבת הוועדה שהתקיימה גם היום הגיעו – רגע, אני מצטערת, זה ממש אי-אפשר, יש פה רעש, אי-אפשר לשמוע.

היו"ר אמיר אוחנה:

שקט במליאה, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

זה ממש קשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

לוועדה הגיעו יתומים צעירים בגירים, גם יתומים משכול אזרחי אבל גם יתומי פעולות האיבה. ואני רוצה לספר על מיקה קלדרון. מיקה קלדרון, שהייתה גם היום בדיון בכנסת, בוועדת הצעירים – עשינו דיון מעקב – היא איבדה את אביה בגיל 14 בתאונה, ואימא שלה נרצחה בבארי ב-7 באוקטובר. למה הסיפור שלה כל כך פוגש אותי וחשוב בעיניי? בשיחה הראשונה שלי עם מיקה, כשנפגשנו לפני הוועדה, היא אמרה לי: אני, נשרף לי הבית שגדלתי בו. אין לי זיכרון. נשרף הכול – התמונות; צריך להבין מה קרה פה לאנשים – ואין לי שני הורים. כן, אני כבר לא בת 18, אבל העסק העצמאי שלי התפרק בשנה הזאת, ויש לי בני קהילה שעוד בשבי ואני נאבקת להחזיר אותם. והכול פגש, וזה פשוט לא נתפס. ותגידו לי, אם לא פה צריכה להיות מדינה, איפה צריכה להיות מדינה? ממש פה. ואני אומרת, זה התפקיד שלנו. התפקיד שלנו הוא שיקום במובן העמוק ביותר, הוא הושטת היד הזאת. וכשלא טיפלנו בסוגיית היתמות בכללותה, היא פוגשת אותנו גם המקומות הכי כואבים. יתומי צה"ל, יתומי הגיבורים שלנו, נגיד, הגיבורים שלנו שחירפו נפשם – הילדים שלהם אחרי גיל 18 יישארו ללא מענה? זה לא נתפס. ויתומי פעולות איבה, אם לא נרצחו להם שני הורים, אז לא מכירים בנזק של הורה אחד שנרצח, העוגן המשפחתי הזה? העוגן האישי הזה? ואחד הנתונים שהיו קשים לי – אלה נתונים מעמותת "חמניות" – ש-40% מהיתומים, מהיתמות, מתמודדים עם עוני וקשיים כלכליים חמורים. בוודאי שזה באחוזים גבוהים יותר בחברה הכללית. לפני כמה שבועות נפל פה חוק שהגשתי על הכרה ביתומי פעולות איבה מהורה אחד. ומה שכאב לי עם החוק הזה זה שאני מבינה שאני אופוזיציה, ויכול להיות שזה חוק שהוא חריג יותר בעלויות שלו, אבל ציפיתי שבנושא הרגיש הזה נייצר איזשהו שיח, אפילו על מענה חלקי או כל דבר שהוא, וזה לא קרה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אין הכרה?

נעמה לזימי (העבודה):

אין הכרה. יתום אחד – אין הכרה, רק על שני יתומים; סליחה, סליחה, על הורה אחד אין הכרה, רק על שני הורים.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

בפעולות איבה?

נעמה לזימי (העבודה):

בפעולות איבה. ומה שקורה זה שיתומים מפעולות איבה, אם נהרג או נפטר הורה לפני כן ויש הורה אחר שנרצח, הם חשופים, הם ללא כול – החל מגיל 18, כן?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אוקיי.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל זה בדיוק מה שאני אומרת, יתומים בגירים, על זה דיברתי. ואז כתבה לי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיים, גברתי.

נעמה לזימי (העבודה):

כן, אני רק אספר על משהו שכתבה לי לאחר מכן וטלטל אותי. כתבה לי לאחר מכן שורדת השבי אגם גולדשטיין אלמוג – היא כתבה לי ככה: היי, נעמה, מה שלומך? התכתבנו כבר לפני כן. ראיתי את הפוסט שהעלית באינסטגרם על החוק שאת מקדמת לתגמול לילדים שאיבדו הורה אחד במלחמה. כואב לי לראות את כל רשימת המתנגדים – ניתוק מוחלט מהם וממני, שרק מייחלת לתמיכה והזדהות מהמדינה, לי אישית. מצפה מהם לסליחה על מה שעברתי ואעבור כל החיים. רציתי לשאול אם תתקיים עוד הצבעה על החוק הזה, אם אוכל להגיע לדבר מולם. אני לא מבינה בכנסת ובאיך הדברים האלה עובדים, ואם בכלל יש הזדמנות לדבר על חוק שנפל שוב. אשמח לתשובה. אגם גם שקלה להגיע היום לדיון ובסוף לא הגיעה. ואני רוצה להגיד כאן משהו. באמת אפשר לעשות. לא חייב להיות הכול הכי נרחב שיש, הכי נדיב, אני מבינה שיש לפעמים מגבלות, אבל הדבר הזה בין הכול או כלום – הכלום הזה לא ייתכן. ואני מחברת פה גם את יתומי צה"ל. הפרד ומשול – אני לא אוהבת אותו. חוקים הם נפרדים, אבל המחויבות המוסרית היא מחויבות קולקטיבית כחברה וכאומה להכיר ביתמות ולהכיר את האוכלוסיות הללו של יתומי פעולות האיבה ויתומי חללי צה"ל, שלא פעם, יו"ר הכנסת, זה יכול להיות מהורה יחידני, שזו קטגוריה שלא הכרנו בה לפני כן, והסיפור של הורה אחד וכל מה שיש כאן. תקדמו חקיקה, תעשו משהו טוב בדבר הזה. אני רוצה להגיד לכם, כל עם ישראל – יש אחדות. פה נראה אחדות, פה נראה את כולנו. אלו המקומות שבהם אנחנו עובדים כחברה משותפת. תודה רבה, יו"ר הכנסת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את שר החקלאות והביטחון התזונתי אבי דיכטר לסכם מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מביא את הדברים בשמו של שר הרווחה מרגי, שרצה מאוד להיות כאן אבל הוא לא הצליח להגיע; אולי הוא יצטרף עוד מעט. אנחנו עומדים כאן היום לסיכום יום משפחות היתומים בכנסת. ציון יום מיוחד זה מציף את החובה המוסרית של כל אחד ואחת מאיתנו לתמוך בילדים אשר איבדו את היקר להם מכול. רווחתם ועתידם תמיד עומדים לנגד עינינו. בשנה ושלושת החודשים האחרונים חווינו, ואנו ממשיכים לחוות, את אחד האירועים הטרגיים ביותר בתולדות מדינת ישראל, אירוע שגבה ועדיין גובה מחיר כבד מאלפי משפחות, והותיר מאחוריו ילדים יתומים רבים. 7 באוקטובר היה נקודת מפנה. אותה שבת שחורה, שהותירה חלל עמוק בליבנו, הדגישה יותר מתמיד את הצורך הדחוף להעניק מענה ותמיכה מתמשכים לילדים היתומים ולבני משפחותיהם. במשרד הרווחה והביטחון החברתי פועלים מתוך הבנה עמוקה של האחריות המוטלת עלינו. פעלנו במשרד הרווחה מייד עם פרוץ המלחמה, הקמנו צוותי חירום ייעודיים, סיפקנו סיוע נפשי וחומרי, ליווינו מהרגע הראשון את הילדים והמשפחות לאורך כל הדרך, ונמשיך לעשות זאת ככל שיידרש. להלן חלק מעשיית המשרד: אירועי 7 באוקטובר הותירו 23 ילדים מתחת לגיל 18 שנותרו ללא שני ההורים. הוקם צוות משימה בין-משרדי לתיאום הטיפול בילדים ובנוער שנותרו ללא שני הורים בהובלת משרד הרווחה והביטחון החברתי ובהשתתפות נציגי משרד המשפטים, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הביטחון, הביטוח הלאומי ומשרד ראש הממשלה. מטרת הצוות היא ליצור ממשק נתונים מלא ומשותף על אודות ילדים ונוער שנותרו ללא שני הוריהם, להבטיח רצף טיפולי ותיאום בין כלל הגורמים הממשלתיים ולהסיר חסמים בטיפול, תוך מתן מענים לסוגיות רוחב. הצוות הבין-משרדי יצר מפת זכויות של כלל הזכויות שזכאים להן ילדים ונוער שנותרו ללא שני הוריהם בעקבות המלחמה. בוצעה עבודת מטה על מנת לזהות את הזכויות המגיעות להם מכל משרד ומכל רשות ממשלתית. כלל הילדים והנוער שנותרו ללא שני הורים הושמו במשפחות אומנה. נעשתה הסדרה מהירה של הליכי אומנה זמנית אצל בני משפחה, לאחר קבלת החלטת בית המשפט בעניין, ונעשו פעולות להסדרה קבועה של מקום שהותם עד הגיעם לגיל 18. ההכרה כאומנה נותנת למשפחות מעטפת כלכלית וסוציאלית עבור הילדים. לכל משפחה המגדלת בה ילד או נער שנותר ללא שני הורים הוצמד עובד סוציאלי מתכלל מהמחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, המלווה את המשפחה והילד או הנער ומסייע במתן מענים לצרכים, וגם בתיאום הקשר עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, על מנת למנוע כפילויות ועומס על אותן המשפחות. המשפחות המגדלות קיבלו גם ליווי מגופי האומנה בבניית תוכנית טיפול וייעוץ לאומנים ולכל המשפחה. מתקיימת הדרכה צמודה וקבועה לכל העובדים הסוציאליים מהרשויות המקומיות המלווים את הילדים שנותרו ללא שני הוריהם, וימי למידה משותפים עם מנחות האומנה. כמובן שבמקביל לכך מחלקות הרווחה טיפלו ומטפלות בילדים שנותרו עם הורה אחד, עם כל המורכבויות שיש בקשר הזה. בנושא האומנה, אדוני היושב-ראש, כ-130 משפחות אומנה פונו מבתיהן, והמשרד המשיך ללוות את הילדים והמשפחות ולסייע במיצוי זכויות לילדי אומנה. מעבר לכך, השירות לאומנה פועל להבטחת מיצוי זכויות של משפחות מילואים שהן משפחות אומנה. בין היתר, בחודש מאי 2024 התקבלה כאן בכנסת בקריאה השנייה והשלישית הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ד–2024. המשמעות שיש לתיקון זה היא השוואת תנאיהם של הורי אומנה במילואים לאוכלוסייה הכללית של הורים משרתי מילואים. בין השאר, תנאים אלה כוללים מענק חד-פעמי במקרים המתאימים, וכן הגנה מפני הוצאה לחל"ת ללא היתר. בנוסף, אירועי 7 באוקטובר הותירו עשרות צעירים בגילים 18–30 ללא שני הוריהם, ובנוסף – מאות צעירים שאיבדו הורה אחד. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, היתמות בגיל הצעירות מקבלת אופי אחר. לצד האובדן והאבל, יש התמודדות עם חוסר בעורף משפחתי לליווי במשימות החיים האופייניות לגיל, כמו התמודדות עם שירות צבאי, כניסה לעולם העבודה, הקמת משפחה, וכל אלה ללא תמיכת הורים ויד מכוונת. המחלקות לשירותים חברתיים מאתרות את הצעירים ומציעות ליווי בהתאם לצורך. מעבר לכך, על מנת לספק מענה כוללני לצעירים שורדי המסיבות של 7 באוקטובר, המשרד הקים את אתר "עטופים באור", המרכז את כל המענים והתוכניות עבור השורדים ובני משפחותיהם, בשיתוף פעולה עם הביטוח הלאומי. הוקם גם מיזם "יובלים" לפיתוח מענים עבור משתתפי המסיבות בעוטף וצעירים מאזורי הלחימה. בנושא ילדים בעלי מוגבלות – במהלך המלחמה, מלחמת חרבות ברזל, ניתנו מגוון שירותים וסיוע לילדים עם מוגבלות ולמשפחותיהם כדי להבטיח את רווחתם, בטיחותם והמשך קבלת תמיכה נדרשת במצב החירום. בין השירותים שניתנו יחד עם מחלקת הרווחה בהובלת המשרד ניתן לציין: 1. המשרד הציע טיפולים פסיכולוגיים ורגשיים מותאמים, במקרים רבים מרחוק, כדי לסייע לילדים להתמודד עם הלחץ, החרדה והפחד הנובעים מהמצב הביטחוני; 2. הופץ על ידי גורמים שונים מידע נגיש ומותאם לילדים עם מוגבלות קוגניטיבית או תקשורתית שכללו שימוש בשפה פשוטה, סרטונים עם תמיכה ויזואלית וסמלים, ולעיתים גם שירותי תרגום לשפת הסימנים; 3. עובדים סוציאליים סייעו למשפחות בהדרכה ותמיכה יום-יומית תוך שימת דגש על צורכי הילדים עם מוגבלות במצבי חירום; 4. הנגשת מקלטים ומרחבים מוגנים כך שיתאימו לילדים עם מוגבלות פיזית, הצבת רמפות, הרחבת פתחים וסיוע בנגישות למרחבים המוגנים; 5. סופקו חבילות מזון וציוד אישי מותאמות לילדים עם מוגבלות ולמשפחותיהם, תוך התייחסות לצרכים הייחודיים; 6. הוקמו קווי חירום מיוחדים שבהם אפשר היה לפנות לקבלת ייעוץ, תמיכה נפשית והכוונה לטיפולים, תוך מענה על שאלות של משפחות לילדים עם מוגבלויות; 7. שירותי הנופשונים לילדים ולבני המשפחה או לבן משפחה מלווה הורחבו במטרה לאפשר הפוגה והקלה לילדים ולבני משפחותיהם, כאשר מטרת שירותים אלה לספק תמיכה מיוחדת כדי לשמור על תחושת הביטחון ולהתמודד בצורה מיטבית עם מצבי חירום ומצבים בלתי צפויים המורכבים לכלל הילדים, וביתר שאת לילדים עם מוגבלות. כמו כן מינהל מוגבלויות במשרד הרווחה מפתח מודלים הנותנים דגש על פיתוח מיומנויות לחיים עצמאיים בקהילה, חיזוק החוסן האישי והמשפחתי והעצמה. בתכנון לעתיד וחשיבה קדימה גורמי המקצוע במשרד הרווחה מבצעים פיתוח מתמיד, הרחבה והעמקה של ידע מול גופי ידע מקצועיים מותאמים וחדשניים. המשרד ממשיך לקדם תוכניות הכשרה, ליווי ותמיכה לעובדים בשטח. כמו כן, המשרד פיתח מענים ייחודיים וחדשניים בהתאם לצרכים שעולים מהשטח וסוגיות מקצועיות שיזוהו. במשרד מקיימים ימי הפוגה למשפחות החטופים ולמשפחות השבים, ליתומי איבה מאירוע 7 באוקטובר, ומלווים את משפחות החטופים והשבים באמצעות העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות ובונים תוכנית ליווי מותאמת ואישית. נוסף לכל אלה, אדוני היושב-ראש, משרד הרווחה לא שוכח כי יש עוד עבודה רבה לפניו. הדרך להחלמה מלאה היא ארוכה ומורכבת, ותדרוש מכולנו מאמץ בהמשך. המשרד מחויב להמשיך ולספק לילדים היתומים ולמשפחותיהם את כל הכלים ואת כל התמיכה הדרושה להם כדי שיוכלו להשתקם ולבנות את עתידם. לסיום מבקש השר, שר הרווחה יעקב מרגי, להזכיר את אחינו ואחיותינו הנתונים בצרה ובשביה, בקור ורעב. אסור לנו לשכוח את חובותינו אליהם לפעול יום-יום, שעה-שעה, לשחרורם, להוציאם מצרה לרווחה, מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה. אני כמובן מצטרף לכל מילה של השר. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לאדוני השר.

היו"ר יבגני סובה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – ציון יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות. אני מזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן לפתוח את היום הזה. בבקשה, חבר הכנסת שטרן. חמש דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השרים, אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות הוא יום חשוב, הוא אתגר חשוב. אני חושב שבשנה הזו האתגר הזה נצבע בצבעים אחרים. חלקם, יש בהם בשורה, חלקם, יש בהם כאב, וחלקם מסמנים לנו כיוונים לעתיד. אני חושב שהקשר התאפיין בשנה הזו בשני תחומים עיקריים: ההשפעה של מה שקורה כאן, בחבל הארץ שלנו, במדינת ישראל, וההשפעה של זה על מה שקורה בתפוצות – השנאה, האיבה והטרור שאנחנו חווים כאן, ומהצד השני האנטישמיות והטרור, אם כי בממדים אחרים, שאחינו ואחיותינו חווים בגולה: בתי כנסת שמותקפים שם, מצבות שמנתצים שם, סטודנטים יהודים שחוששים לבטא את הזהות שלהם ומנהיגים, כולל מנהיגים דתיים כמו האפיפיור, שמשמיעים אמירות אנטי-ישראליות, אמירות אנטישמיות, שזה ברור שזה משפיע בכל מקום. אני לא יודע אם אני מדייק, אבל יכול להיות שבית הכנסת האחרון ששרפו היה במלבורן. אבל זה היה רק עוד אחד מתוך רשימה כואבת. סטודנטים יהודים בכל העולם פגשו אנטישמיות, אוהדי ספורט – אי-יכולת לשחק בחוץ. ואני אומר את הדברים האלה בגלל שבמידה מסוימת האנטישמיות והאיבה איחדו אותנו בדרך שלא רצינו שזה מה שיאחד אותנו, גם לא בשנה הזו. מהצד השני, אני חושב שהתחזק מעמדה של מדינת ישראל כמקום הכי בטוח, גם אם לפעמים, לעיתים, הספינה מיטלטלת, כמו בשנה הזאת. ויש מקום שנציין גם את תחושת האחדות והקשר לא רק במשלחות שהגיעו לכאן, לא רק בבעלי המקצועות שהעשירו אותנו כאן, אלא אולי בדוגמה הכי מובהקת – חיילים עולים, חיילים בודדים שעלו ונלחמו, וצריך להגיד את זה בכאב, גם נפלו על ההגנה שלנו על המקום הזה. אני חושב שאם המדינה צריכה להבין משהו באתגרים שניצבים לפניה זה שני דברים: האתגר הראשון הוא צמצום בביורוקרטיה, הכרה במקצועות העולים, זירוז התהליכים, בעיקר כשמדובר מחבר המדינות, ושם יש לנו עוד מה להשתפר. ואני אומר, גם אנחנו כאן עסוקים כל הזמן בצמצום הביורוקרטיה, בעיקר בהכרה במקצועות שלהם, בהתאמה שלהם לכאן, דבר שאין ספק שהוא יכול להשפיע. דבר נוסף שאנחנו צריכים לשים לב אליו כאן, בוודאי בקואליציה הזו – לאורך שנים יצאו אמירות. הן מרחיקות, אמירות משפילות, אמירות מבזות, אמירות מפלגות בין יהודים רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוקסים. קואליציה – ממשלה שמנסה וניסתה לקחת בעלות על מהי היהדות האמיתית. שמרנים. אני אומר, אתה יכול לקחת את זה לאן שאתה רוצה. מקום שלי כואב במיוחד זה כמובן סוגיות הגיור, ואם אני צריך לגעת במשהו, אז אני חושב שזה מתווה הכותל. ב-7 באוקטובר התביישנו להסתכל איך ממשלת ישראל, לנוכח גילויי ההזדהות שם, עוד לא יישמה את מתווה הכותל, כשכולנו יודעים שמי שעשה בו את הפשרות הכי גדולות זה הרפורמים והקונסרבטיבים. זה נעשה בתיאום עם האורתודוקסים, כולל בקואליציה, והם אחרי זה נסוגו מהעניין הזה, כמו שתמיד אנחנו עושים את זה, כאילו של מי היהדות ומי לא. אני רוצה להזכיר לכולנו שבמתווה הכותל הסכימו הזרמים לקבל מקום שאף אחד מהח"כים שמתנגדים לפשרה הזו לא התפלל שם מעולם, בחלק הדרומי, וגם זה כדי לשמר ניכור. צריך להסתכל על הדור הבא. זה לא משנה אם הם באים להתפלל או לא, משנה מה הם אומרים שמדינת ישראל מסמנת להם. וברשותך, אולי בשביל לציין עוד ממד אחר של חשיבות היום הזה, ובכאב גדול, אנחנו מכירים את הפוטנציאל הגדול של העולים החדשים של עוד שנתיים ושלוש. אתה יודע מי אלה, אדוני היושב-ראש? הישראלים שיורדים.

היו"ר יבגני סובה:

נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הכמויות הבלתי-נתפסות של בעלי מקצוע, של רופאים, של הייטקיסטים, שלוקחים – – –

ארז מלול (ש"ס):

שם הם חוזרים ליהדות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שם הם חוזרים ליהדות, אבל שם הם עוזבים אותנו. אנחנו רוצים שיהיו יהודים פה. כשאנחנו מסתכלים – ואנחנו כמובן מכבדים אותם שם, זה נכס, אבל הכי טוב שיהיו פה. ואני אומר, כשאנחנו מסתכלים על הירידה, על אנשים שאורזים את המשפחות שלהם, זוגות של רופאים, זוגות של מהנדסים שיורדים מכאן לניו זילנד, לארצות הברית, לא משנה לאן – כאילו מי שיכול יורד. כדאי שנדע, אנחנו לא רוצים שהעולים של השנים הבאות יהיו כאלה שאנחנו הברחנו אותם מכאן. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מזמין את חבר הכנסת ארז מלול. יש ילדים של ישראלים שחוזרים לארץ, ויש כאלה שלא מצליחים להיקלט כאן וחוזרים חזרה למדינות שבהן ממשיכות המשפחות לגור.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה אולי יותר מזה – יש כאלה שחוזרים לארץ, נלחמים בארץ.

היו"ר יבגני סובה:

זו הסוגיה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, לא רק שחוזרים – חוזרים ונלחמים עכשיו ממש, ברגעים האלה.

היו"ר יבגני סובה:

כן, זה נכון. בבקשה, חמש דקות לרשותך.

ארז מלול (ש"ס):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת הנכבדים – – –

היו"ר יבגני סובה:

רק מנהל את הישיבה, לא יושב-ראש הכנסת.

ארז מלול (ש"ס):

בשבילי אתה עכשיו יושב-ראש הכנסת. אנו מתכנסים היום לציין את חשיבותו של הקשר המיוחד והבלתי-ניתן לניתוק בין מדינת ישראל לבין אחינו בתפוצות. קשר זה היה אבן יסוד בהיסטוריה של העם היהודי. גם בתקופה שאחרי חורבן הבית היו יהודי ארץ ישראל משענת בעבור יהודי התפוצות, עד לתקופה שבה הידלדל מאוד היישוב היהודי בארץ ישראל. עם שובנו לארצנו, שב המקום המיוחד שלנו בתור נקודת החוזק של היהודים בתפוצות. בתקופה מאתגרת זו, המציאות מחייבת אותנו להתבונן נכוחה באירועים המדאיגים המתרחשים בקהילות ברחבי העולם. לפני שבועות אחדים נחרדנו לשמוע על שרפת בית הכנסת במלבורן, אוסטרליה. מקום שאמור להיות מקדש מעט, בית תפילה, מפגש קהילתי, הפך למטרה לשנאה ולאלימות. זוהי לא רק התקפה על מבנה אלא פגיעה בלב-ליבה של הקהילה היהודית. מזעזע לא פחות הוא שבקנדה, מדינה המתפארת בערכי הסובלנות והפלורליזם, נאלצים יהודים להסיר מזוזות מבתיהם מחשש לביטחונם. המזוזה, המלווה את העם היהודי אלפי שנים כסמל לזהות ולמסורת, הופכת בימים אלה לסמל שמסכן את ביטחונם של יהודים. זוהי מציאות שאינה מתקבלת על הדעת. דווקא בימים אלה של אתגרים, הפרויקט תגלית ממשיך במשימתו החיונית. מאז הקמתו הביא הפרויקט מאות אלפי צעירים יהודים לביקור משמעותי בישראל, ובכך חיזק את זהותם היהודית ואת הקשר למדינת ישראל. והייתה עוד משימה: למנוע התבוללות. המכה של ההתבוללות פוגעת בעם היהודי בתפוצות, וכל המסלולים האלה של תגלית ומסע הם עוד חלק מהמלחמה בהתבוללות. בימים של עלייה באנטישמיות, חשיבותו של פרויקט זה מקבלת משנה תוקף. עלינו להבין, כאשר יהודי בסידני חושש להגיע לבית כנסת, כאשר יהודי במונטריאול מסיר את המזוזה מביתו, זו לא רק הבעיה שלהם אלא הבעיה של כולנו. האחריות שלנו כמדינת הלאום של העם היהודי היא להיות הקול החזק שמגן על יהודי התפוצות, לפעול בכל הערוצים הדיפלומטיים והבין-לאומיים כדי להבטיח את ביטחונם ולחזק את הקשר עימם. עלינו להמשיך לפעול יחד, ישראל והתפוצות, למען עתידנו המשותף, להעמיק את הדיאלוג בין הקהילות, לחזק את ההבנה ההדדית, ולטפח את התחושה שכולנו משפחה אחת גדולה. זוהי לא רק חובתנו המוסרית אלא גם האינטרס האסטרטגי של מדינת ישראל ושל העם היהודי כולו – להזכיר לכם את היהודים שנלחמו בכל האנטישמיות באוניברסיטאות, קולומביה וכו'. אלה היו יהודים שנתנו מכספם ובכל כוחם נלחמו באנטישמיות. דרך אגב, יש הצעה לסדר-היום, אדוני היושב בראש, רוב חברי הכנסת הם יושבי-ראש אגודות ידידי פרלמנט. אם הפרלמנט, לדוגמה באוסטרליה ובקנדה – להכניס במשימות של התפקיד קשר עם היהודים; עושים את זה, אבל רק ככה על הדרך. אתה היית בארגנטינה, נפגשת עם רוב הקהילות היהודיות שם. ראיתי איך הם אהבו אותנו ונהנו והרגישו תחושה של ציונות כשבאנו אליהם. הקשר בין ישראל לתפוצות הוא נכס לאומי ממדרגה ראשונה. בימים אלה, יותר מתמיד, עלינו לטפח אותו, להשקיע בו ולשמור עליו מכל משמר. יחד, מאוחדים, נעמוד באתגרים העומדים בפנינו ונבנה עתיד טוב יותר לעמנו, בישראל ובכל מקום בעולם. יהודי הוא יהודי בכל מקום שהוא נמצא בו. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ארז מלול. אני מזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. יכול להיות שיצאה? חבר הכנסת אוהד טל, בבקשה. אתה תדבר, כי אחר כך אני אדבר.

קריאה:

– – – היא הלכה להתווכח עם – – –

היו"ר יבגני סובה:

לא, התשובה היא לא. בבקשה. אתה מוכן, אני לא הפתעתי אותך. בבקשה. הנושא הזה בשום מצב לא יפתיע אותך. גם אם נעיר אותך בלילה, אתה תדבר על הנושא הזה. בבקשה, חמש דקות לרשותך.

אוהד טל (הציונות הדתית):

זה נכון. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, השנה החולפת, זה לא סוד, הייתה שנה מלאת תהפוכות, קשיים ואתגרים. המציאות המורכבת הזו לא דילגה גם על האחים והאחיות שלנו בקהילות היהודיות בתפוצות. לפי הדוח האחרון של ההסתדרות הציונית העולמית, בשנה האחרונה חל זינוק של מאות אחוזים בתקריות האנטישמיות במספר רב של מדינות בעולם. בארצות הברית – עלייה של 360%; באוסטרליה – 433%; בהולנד – 450%; בקנדה – 733%; בשבדיה – 800%. מחצית מיהודי לונדון אמרו שהם שוקלים להגר מאנגליה. בגרמניה אחד מכל שלושה מוסדות יהודיים הותקף. כמו שאמרת אדוני, בנאומך קודם, בהרבה מדינות בעולם אנחנו רואים היום יהודים שמפרקים מזוזות ומסתירים את הזהות היהודית שלהם.

היו"ר ארז מלול:

מחזיר אותנו לתקופות חשוכות.

אוהד טל (הציונות הדתית):

לא האמנו. ראינו בשנה האחרונה מחזות שבאמת לא דמיינו שאנחנו נראה, שהפעם האחרונה שפגשנו, ראינו אותם, הייתה לפני 100 שנה או לפני 80 שנה בגרמניה. ההתפרצות האנטישמית הזו, במקביל למלחמה כאן בארץ, מבליטה שוב את הקשר הבלתי-ניתן לפירוק בין מדינת ישראל לבין היהודים בתפוצות. הגורל שלנו אחד כי הזהות שלנו אחת. היטיבה לתאר זאת הסופרת והמשוררת מיה טבת דיין. בחודשים שלפני 7 באוקטובר היא התגוררה בארצות הברית והרצתה שם באוניברסיטה. אני מביא פה דברים שהיא כתבה קצת פחות מחודש לאחר המתקפה. היא כותבת כך: מאז הטבח אני כל הזמן מזהה יהודים. קיבלתי בשבוע האחרון כמעט 200 הודעות ומכתבים מיהודים מכל רחבי ארצות הברית, דרום אפריקה וקנדה, כולם בעקבות המאמרים שכתבתי. בלילות, לפני השינה, אני יושבת במיטה ומנסה לחזור לכמה עשרות מהם בכל פעם. למרות שלכל אחד אני עונה דברים שונים, לכולם אני כותבת גם את המשפט הבא: יש בינינו קשר נשמה. אני מזהה אותך. אנחנו לא לבד. פעם, כלומר עד לפני 26 ימים, לא היה לי עניין מיוחד ביהודים. גם כשחייתי בקנדה, לא הייתה לי חברה יהודייה קנדית אחת; לא הלכתי לאירועים יהודיים; לא השתייכתי לכלום. עכשיו אני יודעת שיש לנו את הדבר הזה שאני לא יודעת אם יש לעמים אחרים. הנשמות שלנו יודעות להיפגש. אני חושב שהתיאור הזה של מיה הוא מדויק. הקשר בינינו לבין יהודי התפוצות הוא קשר של נשמות, ולכן הוא כל כך חזק. קשר הנשמות הזה הוא שיוצר את המחויבות ההדדית של מדינת ישראל כלפי יהודי התפוצות ושל יהודי התפוצות כלפי המדינה. הוא זה שמסביר את ההתגייסות של יהודי העולם עם תחילת המלחמה, הצעירים הרבים שראינו שהגיעו לארץ במיוחד כדי להתגייס. אגב, אדוני היושב-ראש, זה נראה לי אירוע חסר תקדים בהיסטוריה האנושית שמדינה שיש בה מלחמה, לא רק שאין ממנה הגירה גדולה של אנשים, כמו שאנחנו רואים בכל מקום אחר בעולם, אלא להפך. מאות אלפי ישראלים ויהודים מכל העולם באו בתחילת המלחמה לישראל. ואנחנו רואים את הפעילות של הקהילות היהודיות בעולם שנרתמות לעזור ולסייע לחיילים ובכל צורך שרק עולה. הדבר הזה מסביר גם את ההתגייסות של המדינה להגן על כל יהודי באשר הוא, בין שזה ברחובות הולנד, בית שזה בבתי הכנסת באוסטרליה או באוניברסיטאות בארצות הברית. לצערנו, גם אחרי אלפי שנות היסטוריה יש קבוצות, עמים ותרבויות שמסרבים לקבל את עובדת קיומו של העם היהודי. אותה אנטישמיות ישנה פושטת צורה ולובשת צורה. פעם היא מתבטאת בגירוש יהודים בפקודת המלך, פעם בחוקי גזע, פעם בטבח המוני לקול קריאות "אד'בח אל-יהוד" ופעם בעצרות המוניות בקריאה "מהירדן ועד הים פלסטין תהיה חופשית" – חופשית, כמובן, הם מתכוונים חופשית מיהודים, מנוכחות יהודית. אל מול שנאת ישראל ושנאת מדינת ישראל אנחנו עומדים איתן, איתנים בזהות היהודית שלנו, מאמינים בזכותנו לקיים מדינה ריבונית בארץ ישראל, בטוחים בשליחות שלנו להביא ברכה גדולה לאנושות כולה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה שהסכמת להחליף אותי בנושא כל כך חשוב.

היו"ר ארז מלול:

בשמחה. העונג כולו שלי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

נכון. כנסת נכבדה, יום החיזוק – קוראים לזה יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות – הוא יום שבעיניי צריך לציין כל חודש לפחות, לא פעם בשנה – כל חודש, אפילו כל שבוע, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. אנחנו בבית הזה ניהלנו ויכוחים קשים במיוחד. בשנה שקדמה למלחמה היו פה ויכוחים נוראיים סביב הרפורמה המשפטית, סביב נושא הכותל, נושא הגיור, מיהו יהודי, מי יכול לקבוע מי יהודי. אני עומד יחד עם חבריי חבר הכנסת דוד ביטן וחבר הכנסת מאיר כהן בראש שדולת העם היהודי. זאת השדולה הכי גדולה בכנסת, המאחדת למעלה מ-70 ח"כים, והשדולה הזאת, שנתמכת על ידי הסוכנות היהודית, באה לחזק את הקשר. בשנה שקדמה למלחמה יצא לנו להיות בכמה מקומות בעולם ולפגוש את הקהילות היהודיות. שמענו טענות קשות, שמענו מהן טענות קשות כלפי המדינה וכלפי הבית הזה. אני זוכר, בניו יורק אמר לי מישהו: כשאתם יושבים בלילה באולם ריק במליאה ורבים אחד עם השני, קחו בחשבון שגם אנחנו בניו יורק עוקבים אחרי הדיון הזה, וכל ניצוץ קטן של ויכוח – אצלנו זה סערה ושרפה. ואז חזרתי מהביקורים האלה ודיברתי כאן והדגשתי ואמרתי: אנחנו צריכים להיות פי כמה וכמה זהירים כשאנחנו מנהלים את הוויכוחים, כי כל ויכוח שנראה לנו טריוויאלי ופשוט עלול לפגוע בקשר שלנו עם יהודי התפוצות. וכשאני אומר עלול לפגוע בקשר, הכוונה פחות עלייה פחות תמיכה, פחות עידוד וגם פחות תקווה. ואז, אדוני היושב-ראש, הגיע 7 באוקטובר, היום הנוראי, מלחמה שנכפתה עלינו. כמה שעות מאז המלחמה – אני אומר את זה בלי זהירות, בדוק, מוחלט – כל יהודי התפוצות נעמדו לצידה של מדינת ישראל. זו הייתה תמיכה בלתי מסויגת. אחר כך גילינו את הנתון הזה: למעלה ממיליארד דולר נתרמו על ידי יהודי התפוצות רק בחודשים הראשונים של המלחמה. ראיתי את הסרטונים, ראיתי את הראיונות, ראיתי את המטוסים שבאו לישראל, איך אנשים בתפוצות שילמו כסף לחיילי צה"ל שקיבלו צו 8 וחיפשו כרטיס בשביל לחזור ולהילחם בעזה. זה היה מעשה פשוט של גבורה. אני חושב שיהודי התפוצות, כל יהדות התפוצות הוכיחה באותם ימים נוראים שהקשר שלה למדינת ישראל הוא קשר שלא ניתן לסייג בשום דבר. זה קשר בלתי מסויג, אהבה, פשוט אהבה למדינת ישראל, וקוראים לזה במילה אחת, אדוני היושב-ראש, קוראים לזה ציונות. ולכן אני חושב שאנחנו, כשמדברים על החיזוק ומדברים על הקשר שלנו עם התפוצות, קודם כול צריכים לדעת שציונות זה שם המשחק. כולנו ציונים. אגב, ציונות – אפשר גם לחזק קהילה. לא כל ציוני חייב מייד לעלות. הוא יכול להיות ציוני, לחזק את הקהילה שם בחו"ל, ובכך לתרום גם לתודעת הציבור במדינת המוצא שלו. הרי אנחנו רוצים שהקהילות יהיו חזקות. למה אנחנו רוצים? כי אנחנו רוצים, א. שהם יוכלו להגן על עצמם; ב. שהמדינות שבהן הקהילות האלה מתקיימות ידעו מה כוחה של מדינת ישראל וכוחה של הקהילה היהודית. ולכן זה הדדי. כאשר מדינת ישראל חזקה, גם הקהילה חזקה; כאשר הקהילה חזקה, גם הקשר של מדינת ישראל למדינה שבה מתקיימת הקהילה הזאת הוא קשר חזק. עוד דבר אחד חשוב לי לציין. כל עולה שמגיע לארץ – ואני זכיתי לעלות בגיל 17 – עובר את התהליך הזה. הוא יודע מה זה להיות בתפוצות, הוא יודע מה זה לסבול ממקרי אנטישמיות. אני לא יכול להגיד שאני סבלתי כל החיים מאנטישמיות, אבל היו מקרים שכן קראו לי יהודון ואמרו לי דברי נאצה. אבל יש אנשים שסובלים יותר. יש אנשים שממש חרדים לחיים שלהם, יש אנשים שמפחדים לשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר יהודיים, שמנסים להצניע את הסימנים היהודיים שלהם. ואני תמיד אומר: אל תתערבו להם, הם יודעים הכי טוב להגן על הילדים שלהם. מדינת ישראל לא צריכה להגיד להם איך הם צריכים לחיות. מדינת ישראל צריכה לעשות הכול בשביל שהם ירגישו את הביטחון, וקודם כול לשמוע מהם מה הם חושבים, כיצד צריך להתנהג במדינה שהם קודם כול האזרחים של אותה מדינה, אחר כך הם יהודים, ציונים, ואולי גם פוטנציאל לעלייה. אני חושב שהשר שקלי עוד מעט ישיב. אדוני השר, היו לי לא מעט שיחות איתך, גם בנושא השינויים, גם בנושא של שינוי חוק השבות. אמרתי לך את דעתי. אני חושב שמלחמה בהתבוללות לא באה דרך ביטול סעיף כזה או אחר בחוק השבות. להפך. אתה רוצה להילחם בהתבוללות? תביא אותם לפה, תביא את הנכדים לפה, תביא את הילדים שהם ממשפחות מעורבות, תביא אותם לפה, תקל עליהם את תהליכי הגיור, את כל תהליכי הקליטה פה – אתה תראה שהם יהיו יותר ישראלים, יותר ציונים מאלה שאולי יושבים שם רחוק רחוק ופעם בכמה שנים נזכרים שיש להם דרכון. וגם זה בסדר, אני לא נגד. אני בעד כולם, אני רוצה להכיל את כולם, אבל אני חושב שהדרך למלחמה בהתבוללות עוברת בקירוב ולא בפגיעה בחוק השבות. תודה רבה לך.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה. אנחנו ביחד כל היום.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

צמודים אחד לשני.

היו"ר ארז מלול:

מוועדת הכנסת, הפנים – ועכשיו.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

לא משעמם לנו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הקשר בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות הוא עמוד תווך מרכזי בחוסנה הלאומי, הערכי והתרבותי של מדינתנו. זוהי מערכת יחסים עמוקה שנבנתה על בסיס זהות משותפת, ערכים היסטוריים משותפים ואחריות הדדית שמלווה את עמנו מאז ומעולם. העם היהודי פזור בכל קצוות תבל, אך ליבנו תמיד פועם בירושלים. החיבור הרוחני והרגשי לישראל אינו רק זיכרון היסטורי אלא מציאות חיה ונושמת שמחזקת את תחושת השייכות והגאווה של מיליוני יהודים ברחבי העולם. הקשר הזה מבוסס על הברית הנצחית שנכרתה בהר סיני ועל הערכים המשותפים של צדק, חמלה ואחדות. לאורך השנים הייתה יהדות התפוצות עוגן מרכזי בתמיכה במדינת ישראל, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית. כל אלו היו ועודם מרכיב חיוני בעוצמתנו הלאומית. אחד האתגרים המשמעותיים הניצבים כיום בפני מדינת ישראל הוא חיזוק הקשר עם הדור הצעיר בתפוצות. הפערים בתפיסות העולם ואורחות החיים עלולים לייצר ריחוק, אך דווקא כאן טמונה הזדמנות, אדוני היושב-ראש, להעמיק את החינוך היהודי ולהדק את שיתוף הפעולה עם קהילות וארגונים יהודיים ברחבי העולם. בתקופה שבה האנטישמיות גוברת והלחצים על ישראל בזירה הבין-לאומית מתחזקים, אנו מחויבים לשמר את האחדות בין ישראל ליהדות התפוצות. אחדות זו אינה רק ערך מוסרי אלא גם צורך אסטרטגי ראשון במעלה. עלינו לזכור כי העם היהודי הוא משפחה אחת גדולה. האחריות ההדדית בינינו, הן בישראל והן בתפוצות, היא צו השעה. חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות מבטיח את המשך קיומנו כעם מאוחד, גאה וחזק מול כל האתגרים שעומדים בפנינו. אדוני היושב-ראש, בתקופה מאתגרת זו, כשאנחנו רואים את הר הגעש שהתחיל לבעבע בחלק ממדינות העולם, אנחנו רואים לאחר מכן איך האנטישמיות פורצת ביתר שאת, ללא מעצורים, ללא חשיבה, אלא רק כי אתה יהודי, כי אתה יהודי, ועל כך אתה צריך לשלם. לא הייתה תובנה, לא הייתה חשיבה, לא הייתה דרך, לא היה מצפון, אלא לקחו זהות והחליטו שזה הדבר שצריך להשמיץ, להוקיע. להתעלל. אדוני היושב-ראש, אנחנו מזהים פה חזית נוספת שעליה אנחנו צריכים לתת את הדעת. לקחנו כמה חזיתות וספרנו אותן, אך את החזית הקשה לעם היהודי בתפוצות לא לקחנו בחשבון, וזוהי תקלה חמורה מאוד. עלינו לחבק אותם ולהיות איתם. בימים מטורפים אלה אנחנו רואים איך משרד החוץ, בראשותו של שר החוץ גדעון סער, נרתם להוביל, לתמוך ולהעביר מסרים ברורים וחדים: בכל מקום אשר תהיה בו אנטישמיות, שם נהיה, שם נוקיע, שם נהדוף את זה ושם נעמוד לצד היהודים. אנחנו צריכים להיות מלוכדים לא רק בישראל. אנחנו צריכים להיות מלוכדים ולחבר את כל קהילות ישראל בעולם למען היהודים. הם צריכים אותנו. הם זקוקים לנו. הם היו לצידנו כשאנחנו היינו צריכים אותם בהקמת המדינה, בהתבססות, במלחמות שעברנו, והם לא נטשו אותנו. אל לנו לנטוש אותם. אל לנו לעזוב אותם. זהו צו השעה, זמן הזמן להיות עם יהודי התפוצות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מישל בוסקילה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, חמש דקות.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, השבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת מקץ, שמובילה אותנו לקראת היציאה לגלות הראשונה, גלות מצרים. היו צריכות לעבור 210 שנים עד לגאולתנו מאותה גלות ביציאת מצרים. במקביל, מחר בערב יחל חג החנוכה, שמהווה נקודת שיא בגאולה מהגלות השנייה, גלות בבל, גאולה שהחלה בהצהרת כורש אבל הגיעה לשיאה בעקבות ניצחון יהודה המכבי ובית חשמונאי. מסכם זאת הרמב"ם, ואני מצטט: "בבית שני כשמלכי יוון גזרו גזרות על ישראל וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים עד החורבן השני", סוף ציטוט. אדוני היושב-ראש, המילה "תפוצות" מטעה קצת. יש לי תחושה שלא לחינם פסקו אצלנו מלהשתמש במונח "גלות", אולי כי הוא נושא משמעות שלילית ואנחנו חוששים מלהישמע ביקורתיים או בעלי עמדה כלפי אחינו שבחרו להישאר בכל אותן הארצות. אבל זו אכן מציאות שלילית, היא לא בריאה. "מפני חטאינו גלינו מארצנו", כפי שמסביר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי במשל הכרם, שכפי שהכרם מצליח דווקא כאשר הוא נטוע בהר שהכי מתאים לו מבחינת כל התנאים הסביבתיים, כך עם ישראל יכול להגיע למימוש ייעודי הרוחני דווקא בארץ ישראל. כך כותב המהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל": "אין ספק כי הגלות הוא שינוי ויציאה מן הסדר, שה' יתברך סידר על אומה במקומה הראוי לה וסידר את ישראל במקום הראוי להם, שהוא ארץ ישראל. והגלות מן מקומם הוא שינוי ויציאה לגמרי. וכל הדברים כאשר הם יוצאים ממקום הטבעי, והם חוץ למקומם, אין להם עמידה במקום הבלתי-טבעי להם, רק הם חוזרים למקום הטבעי. כי אם היו נשארים במקומם הבלתי-טבעי להם, היה הבלתי-טבעי נעשה טבעי, ודבר זה אי-אפשר שיהיה הבלתי-טבעי נעשה בטבעי". הגלות היא לא רק המקום הבלתי-טבעי לעם ישראל, אלא, כפי שמתאר הנביא יחזקאל בחזון העצמות היבשות – הגלות כבית קברות ענק, בקעה מלאה עצמות שממנה הקדוש ברוך הוא גואל ומחיה אותנו. הגלות היא מציאות זמנית, שהתקיימה אומנם קרוב לאלפיים שנה, אבל באה לסיומה. הטיות שונות של השורש של "תפוצות" אכן מופיעות בתנ"ך, אבל בהקשר של הפצה ברחבי העולם, כזו שבסופו של דבר תתקבץ בחזרה לארץ ישראל. אני לא שופט אף אחד לגבי החלטתו להישאר בגלות. כל אחד וההתמודדויות והקשיים שלו. עלינו לעסוק בהסברה ובחיזוק התודעה של מעלת הארץ, מעלת ארצנו הטובה. מדינת ישראל צריכה, כמובן, לחזק את הקשר עם הקהילות השונות שבגלות ולסייע להן, אבל הגיע הזמן שנחזור אל מושגי היסוד, שהיו פשוטים ומקובלים בעם ישראל לכל אורך הגלויות, לכל אורך הדורות, גם במהלך הגלות וגם בתהליך שיבת ציון, התנועה הציונית והקמת המדינה. אתמול התפרסם סקר גאלופ על המדינות המאושרות בעולם, מאושרות באל"ף, לאנשים מתחת לגיל 30. ישראל במקום השני, למרות כל מה שעברנו השנה. מקומם של כל היהודים הוא בארץ ישראל, ולאחינו שבגלות אנו קוראים: שובו הביתה. פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות, וכמאמר הנביא: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמיך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נידחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם ייקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשת, והיטיבך והרבך מאבותיך". תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז, שהיה אחרון הדוברים. אני מזמין את שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי, בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין זה סוד, בטח לא ליושבי הבית הזה, שמאז מתקפת הטרור האסלאמו-נאצית של חמאס ב-7 באוקטובר, חל זינוק של מאות אחוזים בתקריות אנטישמיות חמורות כלפי יהודי התפוצות, כפי שצוין כאן גם בהרחבה קודם. כבר למוחרת הטבח, שבועות לפני שצה"ל פתח במתקפת נגד, צעדו מאות אלפים ברחבי לונדון, פריז, ניו יורק, בקריאות המצדיקות את מעשי הטבח הברבריים של חמאס: לשחרר את פלסטין מהים עד הנהר או לסיים את הקולוניאליזם בכל האמצעים, שם קוד מסוכן להצדקת מעשי אונס, התעללות ורצח ילדים, נשים, חפים מפשע. אין להוציא, אגב, מכלל אפשרות שהמחאות הבלתי-ספונטניות בעליל האלה היו חלק אינטגרלי מתוכנית חמאס. שגרת חייהם של סטודנטים יהודים בקמפוסים בצפון אמריקה – ולא רק בצפון אמריקה – הפכה לסיוט: הטרדות, חרמות, השפלות, והכול כביכול בשם ההגנה על זכויות אדם. ברשתות החברתיות אנו עדים להסתה גוברת ולרנסנס של ממש בתופעה של הכחשת שואה – הפעם לא משולי האקדמיה אלא בידי כל מיני משפיענים עם עשרות מיליוני עוקבים. חלקם מגיעים אומנם מהשוליים, מהמרים לשעבר, וחלקם ממש לא. חלקם אנשים רציניים מאוד, עם השפעה לא מבוטלת. מחוץ לקמפוסים, בתי כנסת ומוסדות קהילתיים מותקפים באופן תדיר, ולשגרת הוונדליזם, ההצתות, הגרפיטי, מצטרפים מקרי אלימות ורצח כלפי יהודים. ראינו זאת לאחרונה במתקפה החמורה על אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם, בתקיפות של עוברי אורח יהודים בברוקלין וכמובן ברצח שליח חב"ד צבי קוגן, השם ייקום דמו, באיחוד האמירויות. בקנדה התרחשה השבוע תקרית ירי שלישית כנגד בית הספר "חיה מושקה" בטורונטו; במונטריאול הותקף בבקבוקי תבערה בית הכנסת של קהילת "בית תקווה" זו הפעם השנייה; באוסטרליה הוצת לפני כחודש בית הכנסת במלבורן, ולפני שבועיים הוצת רכב גנוב בשכונה יהודית ולצידו רוססו כתובות אנטישמיות. גם הממשל בקנדה, ברשות ג'סטין טרודו – היחיד ממנהיגי ה-G7 שבחר שלא לבקר בארץ לאחר הטבח – וגם ממשלת הלייבור באוסטרליה בחרו שניהם לאמץ גישה אנטי-ישראלית מובהקת. הדבר מתבטא בהצהרות עוינות חוזרות ונשנות של בכירי הממשלים, באימוץ החלטת בית הדין הפלילי בהאג, שגוזרת גזרה שווה בין ארכי-טרוריסט, רוצח אסלאמו-נאצי ארור, למנהיגים דמוקרטים, לראש הממשלה ושר הביטחון. והשיא: שלילת ויזה משרת פנים לשעבר, כפי שראינו באוסטרליה. יש זיקה חדה וברורה בין ממשלות המאמצות רטוריקה אנטי-ישראלית ונוהגות ברפיון, תוך תשלום מס שפתיים מול אנטישמיות ואסלאם קיצוני, לבין היקף התקריות האנטישמיות וחומרתן באותן מדינות. זה לא מקרה שבקנדה, בבריטניה ובאוסטרליה קשה היום לחיות כיהודי. זה לא מקרה, זו לא גזרת גורל; זה מחדל. לעומת זאת, ראינו ממשלות שלקחו ברצינות את המאבק באנטישמיות: ממשלת גרמניה, שהוציאה אל מחוץ לחוק את השימוש בביטוי "מהנהר ועד הים" בהפגנות, מתוך הבנה שהכוונה היא קריאה לטיהור אתני של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל; הממשל השמרני הנכנס בארצות הברית, שעוד לפני השבעתו מפרסם דוח מקיף על מצב האנטישמיות והדרכים להתמודדות עימה. בין הצעדים נמנים גירוש מהגרים שמשתתפים בפעילות אנטישמית; שלילת מימון פדרלי למוסדות שמחרימים את ישראל ומאפשרים התנהגות אנטישמית; הגברת שקיפות בנוגע למימון זר, כדוגמת המימון הקטרי המפורסם לקמפוסים. בהקשר הזה, אי-אפשר שלא לציין את גבורתן של וירג'יניה פוקס, יושבת-ראש ועדת החינוך בקונגרס האמריקאי, ושל חברת הקונגרס אליס סטפאניק, שתיכנס בקרוב לתפקיד שגרירת ארצות הברית באו"ם. השתיים הצליחו – וזו אגב דוגמה מאלפת לפרלמנט מתפקד – להביא לפיטוריהן של נשיאות האוניברסיטאות של הרווארד, פן וקולומביה, שהפכו לחממות של שנאת יהודים קשה. למתקפות הפיזיות והאלימות כנגד קהילות יהודיות מצטרפת גם המתקפה האנטישמית כנגד מדינת ישראל – מתקפה שאין עניינה להביע ביקורת לגיטימית אלא לערער את זכות קיומה של מדינת ישראל באמצעות עלילות דם מודרניות, דמוניזציה, דה-לגיטימציה וסטנדרטים כפולים כלפי מדינת ישראל. מצער וכואב לראות את האפיפיור, העומד בראש אותו מוסד ששתק כאשר שישה מיליונים מבני עמנו נרצחו ונשרפו על אדמת אירופה, הופך לשחקן מוביל בקידום אותן עלילות דם מודרניות נגד מדינת היהודים. הוא טען רק עכשיו לרצח ילדים פלסטינים במכונות ירייה על ידי חיילי צה"ל – עלילה, לא היה ולא נברא – וקורא לבדוק טענות ארגוני זכויות אדם על רצח עם, תוך שהוא משתתף במצגים המציגים את ישו עטוף בכפייה משל היה מדובר באיזשהו פעיל אש"ף. פניתי אליו השבוע והזכרתי לו את המסופר בפרק ב' של הבשורה על פי מתי: ויהי בימי הורדוס המלך, כאשר נולד ישוע בבית לחם יהודה. בית לחם – אותה העיר שבה נפטרה רחל אימנו בלידתה את בנימין, אותה העיר בצפונה של נחלת שבט יהודה שבה נולד דוד בן-ישי בית הלחמי, שהפך למלך ישראל, קבע את ירושלים כבירת ישראל הנצחית, בנה את המזבח בהר המוריה, שעליו הקים בנו את בית המקדש. ישו נולד לאם יהודייה, חי כיהודי, מת כיהודי. ידוע גם שהמונח יהודי מקורו ביהודה – בנה הרביעי של לאה, שממנו צמח שבט יהודה. לאורך ההיסטוריה היו רבים שניסו למחוק את הקשר שבין העם היהודי ליהודה. בין הבולטים שבהם היה הקיסר הרומי אדריאנוס. 70 שנה לאחר המרד הגדול שבו החריב טיטוס בית המקדש השני, פרצה מרידה קשה עוד יותר בין השנים 132 ו-135 לספירה. אנחנו מכירים את המרד הזה כמרד בר כוכבא, מרד של אומה קטנה נגד אימפריה אדירה, אומה שהייתה נחושה שלא להשתחוות לפסלים, שלא לוותר על לימוד תורה, שלא לוותר על זהותה. תוצאות המרד היו הרסניות, כפי שכתב ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס: 985 מכפריהם החשובים ביותר נחרבו, 580,000 איש נהרגו בקרבות ובהתקפות ומספר המתים מרעב, ממגפה ומאש – אין להם מספר. מעטים בלבד שרדו. אדריאנוס לא הסתפק בהרס הפיזי של היישוב היהודי. הוא צפה לעתיד, אל היום שבו יבקשו היהודים לשוב ליהודה, ולכן שינה את שמה של פרובינציית יהודה לפרובינציית Syria Palaestina, על שמם של הפלישתים, אויבי ישראל המושבעים, אויביהם של דוד, של שאול, של שמואל. את שמה של ירושלים הוא שינה לאיליה קפיטולינה, ועל יהודים נאסר לבקר או להתיישב בעיר קודשם. קללת אדריאנוס, אנו מכנים את ההחלטה הזו מאז ועד היום. כתבתי לאפיפיור: 13 דקות בלבד מהבזיליקה של סן פייטרו ברומא חקוק באבן על שער טיטוס מצעדם של לגיונות רומא הנושאים את כלי מקדש ירושלים, כולל המנורה, סמל מדינת ישראל כיום, סמל כנסת ישראל החקוק על הדוכן הזה. טיטוס גם טבע מטבע עם הכיתוב: יהודה שבויה – Judaea Capta – המתאר את יהודה כאישה שנפלה בשבי. חשתי מבוכה רבה, כתבתי לו, לראות אדם במעמדך משתף פעולה עם מיצג המבקש לטעון כאילו ישו היה פלסטיני תומך אש"ף. אני בטוח שכבודו מכיר את התנ"ך, את הבשורה על פי מתי ואת דברי ימיה של רומא. לו הייתה זו מעידה חד-פעמית, לא הייתי מטריח את עצמי לכתוב לו, אולם שבועות ספורים לפני ההומאז' המשונה לאש"ף, אירע דבר חמור לא פחות: האפיפיור בחר להדהד את עלילת הדם החדשה כאילו מדינת ישראל מבצעת רצח עם בעזה. כאומה שאיבדה שישה מיליון מבניה בשואה ברצח עם מהאיומים שידעה האנושות, יש לנו רגישות גבוהה במיוחד לזילות השימוש במושג רצח עם, זילות שהמרחק בינה לבין הכחשת שואה קטן מאוד. ציינת בדבריך, כתבתי לו, את הצורך לבחון טענות שך ארגוני זכויות אדם לרצח עם. נזכיר כי אחד מראשי הארגונים וראשי החץ של עלילת הדם הזו הוא ארגון אמנסטי. אמנסטי, חבריי, פותח את הדוח שלו בטענה מדהימה שלפיה מדינת ישראל פתחה ב-7 באוקטובר במתקפה על עזה. איזה שקר מתועב. כל אדם שהיה בהכרה מלאה ב-7 באוקטובר 2023 יודע שבאותה יממה ארורה ישראל לא פתחה בשום מתקפה; ההפך הוא הנכון, הייתה זו עזה שפתחה במתקפה. בראש החץ ארגון הטרור חמאס, ואחריו לא רק ארגון הטרור חמאס, כי אם גם קשישים עם קביים וילדים שבאו להשתתף במעשי ביזה, אונס ורצח, שלקחו חלק במתקפת שמד בעלת מוטיבציה ג'נוסיידית נגד יישובי הנגב המערבי וביצעו פשעי מלחמה מחרידים כנגד האנושות: טבח נפשע של משפחות שלמות שעשו את דרכן לטיול בבוקר שבת, טבח של משפחות בביתן, ביצוע מעשי אונס והתעללות סדיסטיים איומים בקורבנות, רצח ברברי של פועלים זרים. כל מי שהיה בשטח וראה את העדויות לא יכול היה שלא להיחרד מהמראות. טבח המוני במאות מבלות ומבלים צעירים במסיבת הנובה; חטיפה של ילדים, נשים וטף, קשישים, גברים, ש-100 מהם עדיין מוחזקים במנהרות חמאס. רבים מהם כבר אינם איתנו, ומי ששרד נתון גם ברגע זה לייסורים קשים, לרעב, לקור, לצמא. זוהי זכות וחובה מוסרית להילחם ברוע, באסלאם הנאציזם החמאסי, ומדהים שצריך להסביר את זה בכלל, אך לעולם לא נתנצל על כך, כבוד האפיפיור. תם העידן שבו יהודים שותקים לנוכח עלילות דם. תם העידן שבו יהודים עומדים חסרי אונים לנוכח שפיכת דמם. יהודה איננה שבויה עוד. עם ישראל חי. חנוכה שמח ו-Merry Christmas לחוגגים.

היו"ר יבגני סובה:

חנוכה שמח. תודה רבה לשר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי.

היו"ר יבגני סובה:

לפני שנעבור לנושא הבא – הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני להציג את הצעת החוק, בבקשה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024. אדוני היושב-ראש, אני מבקש, תכף אני אומר את מה אני מבקש – – –

היו"ר יבגני סובה:

אתה לא מוגבל בזמן, יש לך את כל הזמן.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא, אני לא רוצה להאריך.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, תאריך, אנחנו רוצים לשמוע את צעדי ההתייעלות הכלכלית.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

תכף תשמע, תגיד לי שלא.

היו"ר יבגני סובה:

תרצה את ההשתתפות שלי, תגיד, אני גם אשתתף, למרות שאני נמנע מלהשתתף בשיח. כסגן יושב-ראש הכנסת אני לא עושה את זה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אני תכף אציג, אבל לפני כן – – –

היו"ר יבגני סובה:

כולי הקשבה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

נדמה לי שאתמול חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, הוציא הודעה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

בוא'נה, אתה – מה היית עושה בלי יאיר לפיד? על מה היית מדבר?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

הוציא הודעה שאני אגיד את מה שהציעו לי, את מה שהוא הציע לי, את מה שאחרים הציעו לי, ונביא את זה לדיון, נדבר. אני רוצה להגיד לכם, היות שאנחנו פה – – –

היו"ר יבגני סובה:

לא הבנתי מה תוכן ההודעה, רק תעדכן את עם ישראל.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אני רוצה להגיד לכנסת, אני לא מספר את הדברים האלה, עד היום לא סיפרתי, אני גם אשתדל לא לספר את זה היום, אבל אני רוצה להגיד לכם את האמת. אני לא אומר דבר שהוא מוגזם או שהוא לא נכון, אני אומר לכם את האמת. מה שהציעו לי באותה עת – זה היה עוד לפני הקמת הממשלה הנוכחית – מה שהציעו לי: יש מתח נורא עם נתניהו, מתח נורא, מרגישים את זה בכל נושא, בכל תחום, ורוצים לעשות הכול להוריד אותו מהשלטון. מה שהציעו לי – זו הייתה רעידת אדמה חברתית במדינת ישראל, אם הייתי מסכים לזה. אני אדם חרדי, ומה שהציעו לי – אני אומר לכם את האמת, אני לא אספר את זה. בעזרת השם, אני אכתוב ספר – יהיה על זה פרק.

נאור שירי (יש עתיד):

מי הציע לך?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זאת פעם שנייה שאני שומע שאתה רוצה לכתוב ספר. תכתוב כבר, תכתוב ספר.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אבל זאת האמת. הציעו את זה מהצד השני של נתניהו. כדי להוריד אותו מהשלטון הציעו לי הצעה שאם הייתי מסכים, היה מהפך חברתי שחרדי מקבל את מה שהציעו לו. אני אומר לכם את האמת.

היו"ר יבגני סובה:

רק לחדד את הנקודה, זה לא דף ריק, נכון? כי אני שמעתי שבעבר היו דפים ריקים שהוצעו. זה לא דף ריק שבו אתה כותב מה שאתה רוצה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא, לא, תפקיד שהציעו לי, חבל על הזמן. זה היה מהפך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר הביטחון?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא חשוב. אני אומר לכם, ואני לא אומר את זה סתם, בעזרת השם, כשאני אכתוב את זה, כשלא אהיה בכנסת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

איפה לא תהיה?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אל תגיד לי לא, מה אתה חושב, אני אהיה פה לעולם ועד?

נאור שירי (יש עתיד):

כן.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא. ואני אומר לכם את האמת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תראה – – – היה איתך והלך. פגשת אותו, היית איתו בכנסת.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

זה היה מהפך, אורית.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ואתה עדיין בכנסת.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

תשמע מה שאני אומר לך, חמד, זה היה מהפך חברתי, מה שהציעו לי, אם הייתי מסכים, הייתי מקבל את מה שהציעו לי.

נאור שירי (יש עתיד):

מה רע במהפך חברתי?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

מהפך חברתי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גפני, שמת לב, לא משנה לאן אתה הולך, זה אותם אנשים?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

ולכן, אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר יבגני סובה:

אין ספוילר טוב מזה לספר של משה גפני, הרב משה גפני.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

היות שהוא אמר אתמול שאני אגיד את מה שהציעו לי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אני אומר לכם, זה היה מעניין מאוד. המליאה לא הייתה ריקה, המליאה הייתה מלאה, והיו צעקות מכאן ולכאן. זה היה נורא ואיום, אבל – – –

נאור שירי (יש עתיד):

עוד לא הבנתי, מה רע במהפך חברתי? אתה מציין את זה כאילו זה משהו רע. תראה מה עשיתם למדינה. מה רע?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

היו כאלה שמבחינתם זה היה נורא ואיום – –

נאור שירי (יש עתיד):

מבחינת ביבי זה היה נורא ואיום.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – שאדם חרדי יקבל תפקיד כזה. אבל בסדר, אני סירבתי. העניין לא בא – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יכול להודות בטעות, מודה ועוזב ירוחם.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

סירבתי והעניין לא בא לידי מימוש, אבל הוא יהיה פרק מאוד מעניין שנצטרך לדון עליו כולנו.

נאור שירי (יש עתיד):

בעזרת השם.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

בעזרת השם. אדוני היושב-ראש – –

נאור שירי (יש עתיד):

ועכשיו לענייננו.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – האמת היא, כולנו הכנו את החוק הזה, גם הם, רק הם היו נגד ואני הייתי בעד.

נאור שירי (יש עתיד):

לא רוצים את החוק הזה, מה זה "הכנו"?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שהובאה במסגרת חקיקת ההסדרים לשנת 2025 שעסקה בשלושה נושאים: שינוי המתווה ההדרגתי ביחס להטבת המס במשיכת קצבה פנסיונית; הקפאת עדכוני המס; מס יסף נוסף על הכנסות ממקורות הוניים. החלק הראשון, שעניינו שינוי המתווה ההדרגתי ביחס להטבת המס במשיכת קצבה פנסיונית, פוצל מהצעת החוק ואושר בהצעת חוק נפרדת. אישרנו את זה כאן לאחר שזה פוצל. הצעת החוק המונחת בפניכם עוסקת בשני העניינים האחרים. בהצעת החוק מוצע לקבוע, בהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים, כי יוקפאו תיאומי הסכומים לעניין תקרות ההכנסה, נקודות זיכוי וקצבה, סכומי תקרה, מיסוי מקרקעין וכיוצא בהם. במסגרת הצעת החוק התבקשה הקפאת הסכומים גם ביחס למענק מס הכנסה שלילי, אך לנוכח התנגדותם של חברי הוועדה הוחלט שלא להקפיא סכומים כאמור. נאור, נכון התנגדתם לזה?

נאור שירי (יש עתיד):

נמנענו בזה, להזכירך.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא, לזה התנגדתם, ואנחנו באמת ביטלנו.

קריאה:

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

בנוסף, בהצעת החוק מוצע לקבוע מס יסף נוסף בשיעור של 2% על הכנסה חייבת ממקורות הוניים בלבד, דוגמת הכנסה מדיווידנד, מריבית, מרווח הון ומדמי שכירות. בהתאם לנתונים שהתקבלו מרשות המיסים, מס היסף הנוסף יחול רק בגין הכנסה ממקורות הוניים שעלתה לבדה על סכום של 721,560 שקלים חדשים, נכון לשנת 2024. זה גם מאשש את הטענה שעיקר הגזרות האלה הן גזרות על אנשים שאינם ממעמד הביניים אלא ממעמד גבוה יותר מבחינה כלכלית. בהצעת החוק מוצע לבטל החרגה שקיימת היום ביחס למס היסף לגבי שבח שנצמח ממכירת זכות במקרקעין, ככל שמדובר בדירת מגורים ששוויה נמוך מ-5 מיליון ו-382,285 שקלים חדשים. חברי הוועדה סברו שאין לבטל החרגה זו, ולכן הוחלט לפצל את נושא מס היסף על השבח, כאמור, מהצעת החוק. זה לא יחול, אדוני היושב-ראש, על מס השבח. אני מניח שכל הוועדות ככה, אבל ועדת הכספים באופן מיוחד, דנה באופן מקצועי בנושאים השונים. יש דברים שאנחנו משנים, מבטלים, מעלים. זה אחד הדברים. לכן, לאחר ההחלטה בוועדה, גם פיצלנו את הצעת החוק. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש לאשר את הצעת החוק כפי שהוגשה על ידי הוועדה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על ההקשבה ועל הסבלנות. ואני אומר לך, באמת, עוד יהיה מעניין כשאספר את זה.

היו"ר יבגני סובה:

לא, כשתכתוב בספר. אל תספר.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

כשאכתוב את זה.

היו"ר יבגני סובה:

חשוב. לספר – הייתה לך הזדמנות לספר, אבל העדפת לכתוב את זה בספר, נכון?

ינון אזולאי (ש"ס):

יכול להיות שהוא יכתוב בספר, וכשהוא יצטרך לעשות פיליבסטר, הוא יעלה להקריא את זה מהספר.

היו"ר יבגני סובה:

אוקיי. כי הוצע ליושב-ראש ועדת הכספים לספר. הוא לא רצה לספר אבל עשה ספוילר לספר שטרם נכתב. תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. להצעת החוק אכן הוגשו הסתייגויות, של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, הנמקת ההסתייגויות ובקשות רשות הדיבור תהיינה במסגרת זמן של ארבע וחצי שעות לכל היותר. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה. עשר דקות נכון?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני השר, אני רק רוצה לתקן את ידידי יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. אנחנו לא הכנו את הצעת החוק הזאת, אנחנו התנגדנו להצעת החוק הזאת בוועדה, מכיוון שמדובר בעוד מס. אני אפשט את זה לכמה משפטים. מדובר בהקפאת מדרגות מס הכנסה והקפאת נקודות הזיכוי ממס. זה בעצם, הלכה למעשה, העלאת מס הכנסה, היות שזה שוחק את הנטו, גם של העובדים השכירים וגם של העובדים העצמאים. זאת התוצאה של החוק הזה. זה עוד מס בסדרה ארוכה מאוד של מיסים וגזרות שהממשלה הזאת מטילה על הציבור, כאשר מהצד השני היא מסרבת פעם אחר פעם לקצץ בכספים הקואליציוניים ולסגור משרדים מיותרים. רק על זה אפשר היה לחסוך הרבה מאוד כסף – לפחות 10 מיליארד שקלים – ואז למנוע חלק משמעותי מכל הגזרות שעולות פה להצבעה חדשות לבקרים בתקופה האחרונה. לא הכנו את הצעת החוק. האופוזיציה התנגדה, ובצדק. אני רוצה לדבר על הפער הבלתי-נתפס בין המילים למעשים, בין הצהרות לבין תוצאות. כאשר אני מדבר על הפער הזה, אני מדבר על הממשלה הזאת, ממשלת נתניהו-סמוטריץ'. שר האוצר אולי כבר שכח, מרוב שהוא מדבר ומצהיר, אבל בינואר 2023, בתחילת הקדנציה, הוא ישב במסיבת עיתונאים ליד ראש הממשלה ונשאל על שילוב החרדים בשוק העבודה. הוא נשאל, והכריז: אני מאוד אופטימי בעניין הזה, מאוד אופטימי, ואני חושב שאנחנו יודעים לעשות את זה, זאת הממשלה הטובה ביותר כדי לעשות את זה. כלומר, זאת הממשלה הטובה ביותר לשלב את החרדים בשוק העבודה. אדוני שר האוצר, מה קורה? מה עם שילוב החרדים אחרי שנתיים? אם תשאלו אותו, לא תקבלו תשובה. אולי השר דיכטר יודע? כנראה שגם לא. אני אעדכן אתכם מה קורה, חבריי חברי הכנסת: שום דבר, נאדה, כלאם פאדי. אתמול בלילה דיברתי כאן על המכתב בעניין חוק הגיוס ששלח הממונה על התקציבים ליועצת המשפטית של משרד הביטחון. ממשלה אחראית וממשלה ציונית, במקום לערוך אתמול עוד מפגן הסתה נגד היועצת המשפטית לממשלה ונגד מערכת המשפט, הייתה כבר אתמול מקיימת דיון חירום על ממצאי המכתב, מכתב שאני באמת שוב ממליץ לכל חברי הכנסת להכיר אותו. 16 עמודים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

קראתי אותו בעיון רב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה. הנתונים והתחזיות הכלכליות אשר מובאים במכתב הזה חייבים להדיר שינה מעיני כל אזרחי המדינה, ובוודאי מעיניהם של מקבלי ההחלטות. רק אחזור בקצרה על הממצאים העיקריים. היום הגירעון בתקציב המדינה אשר נובע מאי-תעסוקת הגברים החרדים נאמד, אדוני היושב-ראש, ב-25 מיליארד שקלים. 25 מיליארד שקלים, שימו לב. תוכנית ההתכנסות של משרד האוצר בתקציב 2025 – אם אני שם בצד את החוק האגדי של הרווחים הלא-מחולקים, תוכנית ההתכנסות – מיסים זה 27 מיליארד שקלים. כלומר, אנחנו מדברים פה על 25 מיליארד שקלים. אם הגברים החרדים היו משתתפים בשוק העבודה בשיעור סביר של 75%, של 85%, לא היה צריך להעלות מיסים בכלל. אבל זה לא הכול. ניקח את המגמות הדמוגרפיות. בתוך 40 שנה המספר הזה צפוי לגדול בכ-500%, ל-140 מיליארד שקלים בשנה. אם המדיניות הזאת, המדיניות הנוכחית של הממשלה הזאת – בעצם המדיניות של כל ממשלות נתניהו ב-20 השנים האחרונות – תימשך, ב-2065 יהיה צורך בהעלאת מיסים ישירים, כלומר, מיסי הכנסה, ב-16%. המצב הנוכחי, שבו משק בית חרדי מייצר אפקט גירעוני בתקציב המדינה בהיקף של עשרת אלפי שקלים בחודש, אינו יכול להימשך. הכלכלה שמבוססת על המודל הזה אינה בת-קיימא. ממשלה אחראית וציונית הייתה מקדמת צעדי חירום למען גיוס בחורי ישיבות ויציאת הגברים החרדים לשוק העבודה, אבל ממשלת נתניהו-סמוטריץ' ממשיכה במסלול שמביא אותנו, את הכלכלה שלנו, את עתיד הילדים שלנו, להתרסקות, פשוט להתרסקות. אבל מה אכפת להם? מה אכפת לקואליציה הזאת? אבל אגיד לכם היכן שר אוצר כן מצליח. הוא מצליח בפוליטיקה המגזרית הקטנה שלו. הפוליטיקה אומנם קטנה, אבל הסכומים ממש לא, הסכומים גדולים מאוד. המשרד של אורית סטרוק, משרד ההתיישבות, שבאמת הפך לאגדה, ואני כבר באמת לא יודע מה להגיד – כמות הכסף שמוזרם לשם היא בלתי ניתנת לספירה: מעל 700 מיליון שקלים בשנת 2023, מעל 330 מיליון שקלים בשנת 2024. עכשיו שימו לב, לא משנה לאן אני הולך, לא משנה איזה מסמך אני מקבל מהנהלת ועדת הכספים, אני מוצא שם עוד כסף לאורית סטרוק. היום הגיעה עוד פנייה תקציבית, מספר פנייה 313, פנייה של משרד ראש הממשלה. הפנייה נועדה לתקצוב 111 מיליון שקלים עבור – שימו לב – היערכות לשיבה הביתה ליישובים המפונים בצפון. עכשיו, כמובן שצריך להשקיע עכשיו הרבה מאוד כסף כדי להחזיר את התושבים שלנו לבתים שלהם בצפון, שזה כמובן אחת ממטרות המלחמה. יש לי רק שאלה אחת: למה דרך משרד ההתיישבות? יש לנו את המשרד של השר וסרלאוף ולא מזמן התווסף עוד משרד, של שר המינהלות אלקין, שאני מבין שהוא אחראי לשיקום הצפון. למה צריך להעביר את זה דרך המשרד של סטרוק? שמישהו באמת יסביר לי למה הכסף הזה צריך לעבור דרך הקופה הקטנה של מפלגת הציונות הדתית של שר האוצר. זו פשוט התנהלות ביזיונית של הממשלה, שפעם אחרי פעם, עם כפילות המשרדים – כפילות זה באמת במקרה הטוב. אבל זה לא הכול. באותה פנייה של משרד ראש הממשלה שהתקבלה הבוקר בוועדת הכספים יש 11 מיליון שקלים מהכספים הקואליציוניים למשרד ההתיישבות עבור הקמת עוגנים חינוכיים וחברתיים באזור שדרות ועוטף עזה, שאני באמת לא יודע מה זה. זה כנראה מבני ציבור, כך אני מבין את זה. גם כאן, אני בעד הקמת מבני ציבור בדרום, ושוב, אני לא מבין למה זה צריך לעבור דרך המשרד להתיישבות. למה? למה זה צריך לעבור דרך הכספים הקואליציוניים? אם צריך להקים מבני ציבור, אז תקימו מבני ציבור מהכסף שנמצא בבסיס התקציב. למה זה צריך להיות דרך הקופה הקטנה של שר האוצר? ואני אסיים, אדוני היושב-ראש, בתחזית המדהימה שנתן השבוע פרופ' אבי שמחון, שהוא היועץ הכלכלי הבכיר לראש הממשלה, אבי רפורמות רבות שהביאו את כלכלת ישראל פעם אחר פעם להתרסקות טוטלית, גם בתקופת הקורונה וגם בשנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה הזאת. הוא הופיע אצל חברי חבר הכנסת מיקי לוי בוועדה לביקורת המדינה ואמר את המשפט הבא – שימו לב, היועץ הבכיר של ראש ממשלת ישראל: בינואר 2025, אדוני היושב-ראש, יעמדו אזרחי ישראל בפני צונאמי של עליות מחירים. תודה רבה, שר האוצר.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אתה קיבלת 15 דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי, טוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שהאמת, זה רק חבר כנסת אחד ושר. אני אדבר אליך, ולדי, אני מניח ששר החקלאות וביטחון התזונתי – נכון תזונתי?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

ביטחון המזון.

נאור שירי (יש עתיד):

ביטחון המזון, סליחה. קשה לי עם כל שמות המשרדים החדשים – – –

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אתה יכול לומר food security. בעולם מאוד מכירים את זה. מה שנוח לך.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, food security. בסדר, תדע לך שלפני ששיניתם – משרד החקלאות וה-food security, לפני ואחרי, זה עולם אחר. אני מרגיש שינוי מהותי. אבל בסדר גמור.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

עד 2050 יש תוכנית לביטחון המזון. יקום מינהל לביטחון המזון. יש שישה משרדים שעובדים על תוכנית בזה.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, מינהל לביטחון המזון זה תחתיך או אלקין? הוא מינהלות.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

מינהל המזון זה במשרד החקלאות ושר החקלאות.

נאור שירי (יש עתיד):

יפה. ברוך השם. תראה, חבר הכנסת בליאק, חבר הכנסת גפני חושב בקטן. הוא מדבר על לכתוב ספר; לפי כמות הפרומואים שהבן אדם עושה, ואללה, לך לנטפליקס. מה זה ספר היום? תחשוב. הוא בטח בפרסה. הוא מדבר פה כאילו מה הציעו לו, להיות סגן ראש הממשלה? אני לא יודע כבר איזה שינוי. גפני, אם אתה שומע אותי מאחור, אתה מוזמן לבוא ולהציג את זה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא לא פה.

נאור שירי (יש עתיד):

זהו, הוא הלך? יופי, כל הכבוד לו. יום עבודה קצר. אז לך על נטפליקס כבר, מי ישמע מה הציעו לך. הוא גם מדבר על שינוי חברתי משמעותי, שהחרדים יתפסו – איך הוא אמר? אני חרדי – שהמליאה הייתה גועשת מהמקום שהוא היה תופס בממשלה. מי ישמע. הכול בסדר. אני לא יודע, אני שם את זה בצד. אני רוצה לדבר על תופעה, חברי חבר הכנסת בליאק, שלדעתי נצפה בה מ-1 בינואר 2025. אנחנו נראה הרבה אנשים שהולכים ככה ברחובות ונכנסים לסופר, כי מה שהממשלה עושה, היא פשוט שודדת אותנו. אין לתאר. החל מ-1 בינואר המע"מ עולה, החשמל עולה, הארנונה עולה, מס הבריאות עולה; ביטוח לאומי, תחבורה ציבורית, ימי ההבראה, מס על הרכבים החשמליים, מס על הכנסות גבוהות, צמצום מס הקליטה. ואני באמת, אני מנסה להבין כשאני קורא את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025), ההקפאה – מה ההתייעלות פה? ממתי הפך מנגנון גביית המיסים להתייעלות כלכלית? לא הבנתי את האירוע הזה, כי אני לא כמוך, ולדי, לא למדתי כלכלה ואני לא רואה חשבון, אבל מה התייעלות כלכלית בלקחת מיסים לאנשים? מה זה האירוע ההזוי הזה? עכשיו, אתה זוכר את הדיון בוועדת הכספים. שאלתי את נציגי האוצר – הם דיברו הרבה על עליות המחירים ביוניליוור, בשטראוס, באסם, וכולם רואים ששר הכלכלה עסוק במדבקות, וזה בכלל עסוק בהתיישבות בעזה. אז שאלתי אותם: תנו לי מוצר אחד שירד, מוצר אחד שירד בתקופה הזו. ואז, באמת יבורך מי שאמר לי – הוא קופץ ואומר: יש מוצר אחד שירד, אננס. אננס. חברים וחברות, אם אתם לא יכולים לקנות לא לחם, לא עוגה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אגב, זה בזכות הרפורמה של – – –

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, אתה מקדים את המאוחר. אם אין לכם כסף לא לחם, לא לעוגות, לא לפירות, לא לירקות, לא לעגבנייה, לא למלפפון, שום דבר, תדעו לכם שאנחנו הולכים עכשיו לעבוד לפי תזונה של רק אננס. בוקר טוב. אננס בארוחת הבוקר, אננס מצופה בקרם אננס בארוחת צוהריים, ולקינוח – אננס מצופה בלא יודע מה של אננס לארוחת ערב, כי זה ירד. עכשיו, מה הכי מצחיק? כמו שחברי חבר הכנסת בליאק אמר, הרפורמה שנעשתה ב-2022–2023 למשרד החקלאות עם היבוא-יצוא באמת הורידה את מחיר האננס. זה היה פשוט עצוב, באמת. חשבתי שיהיה פה שר האוצר, או לפחות יו"ר ועדת הכספים, והייתי רוצה לקבל ממנו, מאלה שדואגים לחלשים בחברה, את ההתייחסות לדוח העוני, כי ועדת הכספים פספסה את הייעוד המרכזי שלה בחיים, שהיא אמורה לטפל במצוקות של האזרחים, לטפל ולראות איך אנחנו מצמצמים פערים בחברה הישראלית. לא היה אפילו דיון אחד על דוח העוני המזעזע שהתפרסם. אני לא יודע, אדוני השר, אם אתה יודע כמה ילדים עניים היום מוגדרים במדינת ישראל. אתה יודע כמה? 1.2 מיליון. אתה מדבר על תוכנית לתזונת מדינת ישראל ל-2025 אבל אתם לא שמים לב שאתם רק מגדילים את מספר העניים במדינת ישראל, אתם מגדילים את העוני במדינת ישראל. אני רוצה להתייחס לעוד משהו. אתה רוצה להתייחס למה שאמרתי? קראת את דוח העוני?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

נאור שירי (יש עתיד):

נו, בבקשה. מה זה משנה? מילים זה כלאם פאדי פה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני מקשיב לך – – –

נאור שירי (יש עתיד):

כן, כן. תודה רבה על ההקשבה ברוב קשב. שמעתי היום – רגע, עוד משהו, 80,000 משפחות ויתרו על הצהרונים. שמעת על זה? ויתרו על צהרונים במדינת ישראל. כשאתה מוותר על צהרון במדינת ישראל, אתה יודע מה זה אומר? שאתה עובד פחות שעות. עובד פחות שעות – פחות פריון למשק. אבל זה בסדר, מה זה 80,000? מה זה 1.2 מיליון?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר החקלאות יצא דקה. הוא ביקש ממני למלא את מקומו.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, אתה ממלא את מקומו? בוא תצטרף למחאת הסרדינים שאני אתמול פתחתי בכנסת ישראל. אין להם מקום בשולחנות, ולכן הם פתחו במחאת סרדינים. הם רוצים שירחיבו להם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

רגע, איך אלקין יושב שם?

נאור שירי (יש עתיד):

אלקין במגמה לוולה. הוא בהכנה לוולה מהממשלה. כולם יודעים בסוף שהכול אצלו זה עניין של זמן, אתה יודע. אבל בסדר, אני שם בצד. לא באמת מעניין אותם ה-80,000 שוויתרו על הצהרונים. אבל אתה יודע איזה עוד סעיף גדל? זה מדהים. בתקציב הראשון שהגישו ב-2023–2024, כמה כספים קואליציוניים היו? זוכר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

14.

נאור שירי (יש עתיד):

14. אחרי המלחמה וכל הדיבורים והממבו-ג'מבו של שר האוצר שנקצץ וניכנס מתחת לאלונקה ומשרדים, בכמה בסוף סך הכספים הקואליציוניים ב-2023–2024 מסתכמים? 11 מיליארד. אין לתאר את הממשלה הזאת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

יותר, יותר.

נאור שירי (יש עתיד):

11.2, לדעתי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

יותר.

נאור שירי (יש עתיד):

יותר. לא משנה, בוא נלך על בית הלל המקל – 11 מיליארד. אני איתך.

היו"ר יבגני סובה:

בית הלל הדרוזי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בית הלל הדרוזי זה 12.4.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע. אם אתה דרוזי, קודם כול 50% יורד, כי למה שהיה לכם חשמל? אל תגזים. לא חשמל, בוא נוריד פחת, אתם כולכם עברייני תכנון ובנייה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה אולי מדבר בצחוק, אבל אלפי בתים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני אומר בצחוק? יבוא לפה שר המשפטים ויגיד לך: מה אתה רוצה? יש לך רמזורים, יש לך רחובות, מה אתה מתלונן?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

הוא פיתח את חוק החשמל שהקואליציה מקדמת.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, כן. כמו שהקואליציה הזו מתקנת תיקון לחוק הלאום, שקשקשו ואמרו וכולם הולכים להצטלם בלוויות, אבל את זה כבר סיכמנו. אז אחרי שעברנו לאננס ולמחאת הסרדינים של הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה, אני רוצה לספר לכם על הרעיון של שר הכלכלה. חבר הכנסת טור פז, אני לא יודע אם שמעת על שר הכלכלה, שבימים שבאמת הכלכלה שלנו, בוא נגיד, על עברי פי פחת, הוא מצא לעצמו זמן להתבטא בנוגע ועדת החקירה, ואני מצטט אותו. כששאלו אותו אם הוא בעד ועדת חקירה, הוא אמר: אני רוצה ועדה שכולנו נרגיש בנוח עם התוצאה שלה.

משה טור פז (יש עתיד):

הוא לא רוצה ועדה, לא ועדה ולא חקירה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא. באמת, אתה יודע, אני לא יודע אם זה מצחיק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה אומרים?

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "מה אומרים"? לא נעים לי להגיד מה עושים. שר במדינת ישראל, אומנם שר בשולחן הסרדינים, אבל שר שאומר: אני רוצה ועדה שכולנו נרגיש בנוח עם התוצאות שלה – תנו לזה לחלחל. תגידו, זה בן אדם רציני? באמת אני לא יודע. מה זה שתרגיש בנוח עם התוצאה שלה? מה זה הדבר הזה? מאיפה נחתם עלינו? מאיזו פלנטה או יקום מקביל הגעתם למדינת ישראל? הטבח הכי גדול אי פעם שהיה במדינה הזו, ויושבת ממשלה שרוצה להרגיש בנוח עם התוצאות של ועדת החקירה. אז בואו, תתחילו ללטף אחד את השני פה שתרגישו בנוח, בואו לא ניתן לכם סטירות לפנים. מה זה הדבר הזה? והכול עובר. זה לא משנה בכלל. הכול עובר פה. אתם פשוט חבורה שאין לה מושג מה זה מנהיגות ואחריות. ואם היה לכם אי פעם מושג, ברגע שהגעתם פה לאגם הסרדינים, זה נמחק לכם, כי נוח לכם מדי בכיסא הזה. ואתם – מי ישמע, גם כשוועדות חקירה מוקמות ומדברות ספציפית נגיד על אסון מירון, שהוא האסון האזרחי הגדול ביותר, גם מזה לא אכפת לכם, כאילו, מה זה משנה? אז אמרו שמצאו אשמה עקיפה, והם מתנסחים תמיד בעדינות כזאת גדולה; אתם האשמים, והייתם צריכים לטוס הביתה ולהיות מפוטרים בכל מדינה נורמטיבית. אבל אצלנו, אם אתה לא עושה פאול שבגינו יש מחיר בחיי אדם, אתה לא מתקדם. כל מי שהיה אחראי באסון מירון קיבל בוסט למעלה, כולל כולם. הם רוצים להרגיש בנוח עם התוצאות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

איזה תוצאות?

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק – איזה תוצאות, איזו ועדה. אתה יודע, אני שומע היום הורים שכולים – אני לא תופס את זה, אני לא מצליח לתפוס, אני לא מצליח, באמת אני לא מצליח. יושבות משפחות חטופים פעמיים, שלוש פעמים, שנה שלמה הן יושבות פה לפני כל דיון, מדברות אל יושבי-ראש הוועדות – כי חס וחלילה שזה יהיה מהאופוזיציה. הרי מה אנחנו פה? כלום, שטיחונים כולנו, כמו אלמוג. הן מדברות אל יושבי-ראש הוועדה כאילו מזיז להם משהו, כאילו מזיז להם שהן בוכות את החיים שלהן, כאילו מזיז להם שהן דורשות לקבל אחריות, שהן רוצות את הבנים והבנות שלהן. והם מנענעים בראש, מסתכלים באיזו הבנה כזאת: אוי, כואב לנו, שתי דקות הפסקה – וחוזרים לדרוס את המדינה. רק שיהיה נוח לכם, רק שיהיה נעים לכם. זו הדבקות בכיסא. בזמן שאנחנו פה – לא יודע אם ראית, אדוני היושב-ראש, כי אתה בכל זאת מנהל את הדיון שנוגע להתייעלות כלכלית, וזה דיון כל כך חשוב, שכל הכנסת עוסקת בו, וראיתי גם את הנוכחות של חברי הקואליציה, שהשוק החופשי מאוד בוער בעצמותיהם – הם היו ארבע דקות וחצי בממוצע כולם ביחד חוץ מינון וגפני. אבל בזמן שאנחנו מדברים, צועקים "אללה אכבר" – שים לב – בכביש 4. ומי צועק את זה?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אבל לא אמרת ששורפים להם את הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

מי צועק "אללה אכבר"? חרדים. "אללה אכבר", הם צועקים, וטלי לא צועקת עליהם – היא לא פה; איזה כיף להגיד "טלי גוטליב", והיא לא פה.

משה טור פז (יש עתיד):

זה כי יש יותר ערבים מחרדים בצה"ל. זה הסיפור.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, הם צועקים: אללה אכבר, לא נתגייס. תגידו, בוא'נה, אני לא – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

נמות ולא נתגייס.

נאור שירי (יש עתיד):

נמות ולא נתגייס. סליחה, לא שמעתי את כל הציטוטים, אבל "אללה אכבר" שמעתי. תגידו –אני לא יודע אם כולנו נמצאים במופע של טרומן, כי אחרת אני לא מצליח להבין מאיפה לאנשים יש כל כך הרבה יצירתיות בלייצר פה מציאות. באמת בא לי להקיא כל יום מחדש פה. בזמן שאתמול נופלים לוחמים, היום מוצאים את הזמן חבורה של בטלנים, משתמטים, שיש להם נציגות בכירה בקואליציה ובהנהגה של מדינת ישראל, יושבים על הכביש וצועקים: אללה אכבר, נמות ולא נתגייס – ואנחנו, הפראיירים, מממנים את הדבר הזה. אנחנו פשוט פראיירים. אנחנו מקבלים את כל הדבר הזה בכיף. אחד שרוצה שיהיה נוח לו עם ועדת החקירה, אחד שעדיין לא החליט אם וואלה זה אתר לקואלה וחתולים וכלבים ומשתמטים. אנחנו טובים כדי לשלם מיסים, לעבוד, והם יושבים להם בכבישים, והכול בסדר. חבריי חברי הכנסת, מדינת חנמאל 2024.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. 20 דקות לרשותך, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, תקציב 2025 בנוי רק על מיסים. שום דבר אין בתקציב 2025 חוץ ממיסים. אנחנו כבר קרוב לחודש מתעסקים בחוקי מיסים, כי חוקי מיסים צריכים לעבור לפני 1 בינואר 2025 בשביל שייכנסו לתוקף. כשאתה בונה תקציב רק על מיסים, בלי מנועי צמיחה, זה תקציב כושל, תקציב שלא יביא לשום דבר. שאלתי גם את האוצר בוועדת הכספים: תראו לי חוק אחד או סעיף אחד בחוק שמדבר על צמיחה בתקציב 2025. הם לא יכלו לענות לי, כי אין בתקציב 2025 מנועי צמיחה. שאלתי אפילו שר שישב כאן במליאה – אמרתי לו: תקציב 2025 עבר בממשלה. תגיד לי אתה, כשר, איזה סעיף, איזה חוק בחוק ההסדרים, מדבר על צמיחה ב-2025. גם הוא לא ידע לענות לי, כי אין. אין שום מנועי צמיחה בחוק התקציב לשנת 2025. ישבנו שעות רבות על חוק כספים כלואים, רווחים לא מחולקים. אני אגיד לכם, הרבה שנים אני בכנסת, לא עבר אצלי חוק לא מוכן כמו החוק הזה, שהאוצר בעצמו לא יודע אפילו להציג, האוצר בעצמו לא יודע להציג. וכשאנחנו אומרים להם: כמה כסף יכניס החוק הזה? אומרים לנו: 10 מיליארד שקל. אתמול מי שישב כאן כיושב-ראש הגדיל ואמר לנו: מחלצים מהציבור 10 מיליארד שקל בחוק. גם הוא ישב שם, והוא יודע שאין 10 מיליארד שקל. אגיד לכם את האמת, במצב הכי טוב אולי יהיו לנו 2 מיליארד, 3 מיליארד, אבל אין 10 מיליארד שקל. לכן אתמול אישרנו תיקון שלישי לתקציב 2024. זה היה התקציב הרביעי שמאושר. כשאתה מאשר תיקון שלישי – זה הרביעי שמאושר כאן במליאה. אני אומר לכם, וחבריי יושבים איתי בוועדת הכספים כל הזמן וגם הם יודעים: בחוקי המיסים שהביאו לנו, עם התיקונים שעשינו שם, הורדנו מהתקציב שהביאו הרבה כסף. ואנחנו שואלים אותם: בואו, תגידו לנו מהיכן תכסו את 120 המיליון שהורדנו שם, מהיכן תכסו את 7 מיליארד השקלים שירדו שם – גם הם לא יודעים לענות לנו. לכן אנחנו גם נאשר את תקציב 2025 – בעצם אנחנו נצביע נגד, כי הוא תקציב גרוע, תקציב של מיסים.

אליהו רביבו (הליכוד):

– – – אבל ראש האופוזיציה שם הצביע בעד.

נאור שירי (יש עתיד):

זה אפילו לא מצחיק.

משה טור פז (יש עתיד):

בדיחות של ערוץ 14.

אליהו רביבו (הליכוד):

למה? אבל הוא הצביע בעד.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני אספר לכם – אתה יודע מה, אני אצא מהתקציב לשנייה. טוב שאתה התערבת, אני אצא מהתקציב לשנייה. חברים, אני אצא מהתקציב לשנייה. הייתי היום בריאיון בערוץ 14. שאלו אותי איך ישבתי עם מנסור עבאס. אמרתי להם: פשוט, מנסור עבאס – חבר'ה, בואו תשמעו. הייתי בערוץ 14 – –

משה טור פז (יש עתיד):

כל הכבוד.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – ושם שאלו אותי: איך ישבתם עם מנסור עבאס? צחקתי ואמרתי לו: תשמע, מנסור עבאס לא ביקר בבית שלי, לא ביקר בבית של אביגדור ליברמן, אבל ביקר בבית של ביבי יותר מפעם, ונפגש עם ביבי יותר מאשר נפגש איתי ועם ליברמן. אז מי ישב עם מנסור עבאס יותר?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ארבע פעמים בבלפור.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ארבע פעמים בבית שלו. אני אפילו פעם אחת לא התכבדתי לארח את מנסור עבאס.

אליהו רביבו (הליכוד):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה מסוג הדברים שאתה אומר, שהוא הצביע נגד או בעד – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

אני לא רוצה לגזול לו זמן נאום.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

חבר'ה, אתם לא קולטים? איש מפלגתו של מנסור עבאס אומר שהוא ישב איתו ארבע פעמים, ואנחנו נשאלים איך ישבנו עם מנסור עבאס? זה לא מצחיק, זה מאוד מצחיק. אבל אני אחזור לתקציב. אתה חבר ועדת הכספים, ואני אומר לך – – –

נאור שירי (יש עתיד):

איפה היית כל החוק?

אליהו רביבו (הליכוד):

עכשיו תשובה? עכשיו תשובה. כל הגעה – – – להטריל אותנו יותר – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כל החוקים שהגיעו לוועדת הכספים – רכז הקואליציה בוועדת הכספים, קודם כול, אתה לא יודע להגן על הכיסא שלך, על מה אתה מדבר? אפילו על הכיסא שלך אתה לא יכול להגן. על מה אתה מדבר? אתה צריך לשתוק. אתה לא מצליח להגן על הכיסא שלך, יושבים במקומך ואתה לא יודע לקחת את הכיסא שלך. אתה בא עכשיו להסביר לנו? נכון או לא? הוא לא יודע להגן על הכיסא שלו, על מה הוא מדבר? לכן אני אומר לך, אתה חבר בכיר בוועדת הכספים, כי אתה רכז הקואליציה. אבל אתה יודע שעד עכשיו אנחנו מעבירים מיסים, מיסים ועוד מיסים ועוד מיסים בתקציב 2025, כי הם חייבים להיכנס לפני 1 בינואר. אני אומר לך, אני במקומך לא הייתי מסכים לדבר כזה – הייתי אומר להם: חבר'ה, אני רכז הקואליציה בוועדת הכספים, איפה הכספים הקואליציוניים, 5.2 מיליארד שקל?

אליהו רביבו (הליכוד):

עם כל הצניעות, שאלתי את זה לפניך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

טוב מאוד – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

בוא נפעל ביחד – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני יודע, בגלל זה אני פונה אליך. אם שאלת – אם אתה שאלת, כל הכבוד.

אליהו רביבו (הליכוד):

בוא נפנה ביחד – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כל הכבוד לך ששאלת.

אליהו רביבו (הליכוד):

שיפסיקו עם הכספים – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

איפה הכספים הקואליציוניים, 5.2 מיליארד שקלים?

אליהו רביבו (הליכוד):

למה – – –

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת רביבו, אם כבר אתה יושב בכיסא של האופוזיציה, אז תתקרב, שב פה, זה לא משנה, שלא תצעק. תוכל להגיב לחבר הכנסת עמאר. לא, כי אני רואה שאתה יושב בכיסא – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תנו לו לשבת בכיסא של שרים.

היו"ר יבגני סובה:

– – בכיסא של מיכאל ביטון.

אליהו רביבו (הליכוד):

ישבתי אצל מיכאל ביטון, ישבתי בכיסא של מיכאל ביטון.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

הוא לא יודע לשמור על הכיסא שלו בוועדת הכספים.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת רביבו, יש פה כיסאות של אופוזיציה, זה יותר קרוב, תשב פה.

אליהו רביבו (הליכוד):

– – – רציתי להיות קרוב לנאור ולוולדימיר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תשמע, בוא שנייה, תשמע אותי, אני שומע אותך כל הזמן. 5.2 מיליארד שקל. אומרים לי – – –

היו"ר יבגני סובה:

הם לא נושכים, אתה יכול לשבת פה. שב פה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

נאמר לי: כספים קואליציוניים אנחנו נותנים לתנועות נוער, לארגוני נוער, לגופים חשובים. אמרתי להם: תביאו את הגופים החשובים שאתם אומרים שאנחנו חייבים לתת להם כסף – וזה בהסכמה שלי ושל כל חברי האופוזיציה – ובואו נדון בדברים החשובים האלה, נכניס אותם לבסיס התקציב, ולא צריך בכל פעם לחלק להם ולעשות להם טובות ושיהיו קשורים באותה ועדת כספים ואותה קואליציה.

אליהו רביבו (הליכוד):

ומי חוסם? אתה צודק. מי חוסם?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אמרתי לקואליציה: בואו נשב.

אליהו רביבו (הליכוד):

אבל אתה צודק. תשמע, לא יכול להיות שאנחנו מתווכחים – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אמרתי ליושב-ראש הוועדה: בואו נשב, אני, אתה, ולדימיר וכל החבר'ה של האופוזיציה, ונראה איזה דברים חשובים אתם רואים, ונכניס אותם לבסיס התקציב.

אליהו רביבו (הליכוד):

חמד, לא יכול להיות דבר שאנחנו – אבל איך נתווכח כשאנחנו מסכימים אחד עם השני?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני לא מתווכח איתך.

אליהו רביבו (הליכוד):

אז בוא נפנה ביחד לאגף התקציבים. יש בחור שקוראים לו יואב – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא אגף התקציבים.

אליהו רביבו (הליכוד):

בוא, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

חבר'ה, אני הייתי במשרד האוצר. תפסיקו לזרוק כל דבר על אגף התקציבים. אם אגף תקציבים היה כל כך חשוב – ראש אגף תקציבים הוציא מכתב כזה, אגיד לך את האמת, כשהתחלתי לקרוא אותו הזדעזעתי. הזדעזעתי. בישראל עלות של משתמט – יותר מ-10,000 שקל בחודש למדינה. אדם שיוצא לעבוד מכניס למדינה 1,000 ומשהו שקל.

אליהו רביבו (הליכוד):

מאתיים אחוז שאתה צודק. מה הסיבה שהתנגדתם לחוק המעונות?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה מה שאגף תקציבים כתב. אם אנחנו כל כך – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

אז מה הסיבה שהתנגדתם לחוק המעונות?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מי שצריך להחליט בנושאים האלה זה הממשלה, זה השר. השר צריך לקבוע מדיניות, להגיד: אין יותר כספים קואליציוניים. הממשלה צריכה להגיד: אין יותר כספים קואליציוניים. מה שחשוב – אנחנו צריכים לתת כסף, לארגונים חשובים. בוא נשב ונקבע כמה כסף הם צריכים, כמה העברנו להם כל שנה מהכספים הקואליציוניים, ניקח את הסכומים האלה ונכניס להם את זה לבסיס התקציב. גם הם לא צריכים להתחנן וגם אנחנו לא צריכים לעמוד בפני הציבור ולהגיד: כספים קואליציוניים. אתה היית אופוזיציה, אני הייתי קואליציה; אתה עכשיו קואליציה, אני אופוזיציה. אבל אני אומר לך, אני הייתי במשרד האוצר, לא חילקנו 5.2 מיליארד שקל.

אליהו רביבו (הליכוד):

חילקתם.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בקושי הגענו למיליארד שקל.

אליהו רביבו (הליכוד):

אבל חילקתם מספיק.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בקושי הגענו לחלוקה של מיליארד שקל. בקושי. היה מקובל. אבל ב-2022, 2023, 2024, חילקתם 12.4 מיליארד שקל. אתה אמרת 11? אני מתקן אותך: חילקתם 12.4 מיליארד שקל. בשנת 2025 אתם עומדים לחלק 5.2 מיליארד שקל, ממסמכים שאני מתחיל לגלות נגיע ל-5.4 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. למה? למה הגזרות הקשות על הציבור? ואתה חלק מהציבור, ואתה צריך לדאוג לציבור. למה הגזרות הקשות על הציבור? והממשלה המכובדת הזאת, הסרדינית הזאת – סרדין, ככה קראת להם? יושבים בצורת סרדין.

נאור שירי (יש עתיד):

סרדינים. מחאת הסרדינים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

סרדינים, כן. לא מהווה דוגמה, דוגמה לציבור.

נאור שירי (יש עתיד):

אלקין ב-offset.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

למה לא מהווה דוגמה לציבור? למה לא לבוא להגיד: תשמעו, אנחנו במצב קשה, מדינת ישראל במצב קשה, עברנו מלחמה מאוד קשה, ואני מקווה שידינו תהיה על העליונה בסוף המלחמה הזאת. המלחמה לא תסתיים, אני אומר לך, כל עוד יש לנו גופה אחת בעזה.

אליהו רביבו (הליכוד):

מאה אחוז. מאה אחוז.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

גופה אחת בעזה אסור לנו להשאיר שם. אסור לנו. כל עוד החטופים שלנו לא יגיעו לכאן, אין ניצחון. כל עוד ראש הנחש בועט בנו ומכניס בשעה 02:00 אתמול – היום ב-02:00 בעצם – את כל גוש דן למקלטים, אנחנו לא ניצחנו. החות'ים יכולים לשלוח טיל – –

אליהו רביבו (הליכוד):

תואילו להיכנס לממשלה. העמדות שאתה מייצג הן סופר-ימניות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – אנחנו לא ניצחנו. אני רוצה את החטופים כאן, ואני רוצה את ראש הנחש על הרגליים – –

אליהו רביבו (הליכוד):

תואילו להיכנס לממשלה. תואילו להיכנס לממשלה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – בלי ראש. אז אתה יכול לדבר על ניצחון. אנחנו יושבים כאן ושומעים גם את המשפחות, משפחות החטופים. להגיד לך את האמת, אני מגיע במיוחד בזמן לוועדה ביום שני, ואני מגיע מהצפון, בשביל לשמוע אותם. אני שומע אותם כל פעם, בכל פעם אני שומע אותם, ואני רוצה לשמוע אותם, ואני מרגיש את הכאב שלהם ואני חי את הכאב שלהם, ואנחנו צריכים להביא אותם לכאן, לא להשאיר שום דבר שם. אחרי זה נטפל בחמאס, אבל קודם כול להביא את החטופים לכאן. זה הדבר החשוב ביותר עכשיו, לא שום דבר. לא חילצנו מ-10 מיליארד שקל, בחוק שלא שווה כלום. אני רוצה לראות את החטופים שלנו קודם כול כאן, ואני רוצה לחלץ את המילואימניקים מהקשיים הכלכליים שלהם, ואני רוצה לחלץ את אזרחי ישראל מהגזרות הקשות האלה. כולנו צריכים לתרום ולתת יד. כולנו, לא קואליציה, לא אופוזיציה. אתה מכיר אותי, אני לא מסתכל על קואליציה או אופוזיציה. טובת המדינה היא מעל קואליציה ואופוזיציה.

אליהו רביבו (הליכוד):

האידיאולוגיה שלך היא סופר-ימנית. תגיע.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

טובת המדינה היא מעל כולנו. טובת המדינה מעל כולנו. אין אחד מעל המדינה. המדינה צריכה להיות הדבר הראשון. הבעיה שלכם, אתם בקואליציה היום, שלא טובת המדינה בסדר העדיפות שלכם. יש דברים אחרים בסדר העדיפות שלכם.

אליהו רביבו (הליכוד):

את זה אני לא יכול לשמוע.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

קחו את הדברים, אני אומר לך, קחו את הדברים הטובים שיש לנו בעם ישראל. תיקחו את 7 באוקטובר, איך אנשים התגייסו למילואים, איך כולם התגייסו, רצו. אני ראיתי את זה אצלי בשכונה, ראיתי אצלי בבית. אין אחד שנשאר בבית, אין מילואימניק שנשאר בבית – כולם, בלי שיקראו להם – אחרי ששמע מה קרה ב-7 באוקטובר הלך ליחידה, בלי שהתקשרו אליו, בלי שישלחו לו סמ"ס להגיד לו שיגיע ליחידה. ראיתי את זה בעיניים. אני אומר לך, זה כולם, כולם ככה. חבל שאנחנו הופכים את הוויכוחים כאן לפוליטיים, לדברים קטנים. אנחנו עכשיו מובילים חוקים הזויים כאן בבית הזה. יועצת משפטית, לא יועצת משפטית – על זה אנחנו מתווכחים? בזה אנחנו משקיעים זמן עכשיו? אמרה או לא אמרה? על זה אנחנו רוצים להזיז אותה? ראשי קואליציה עושים ישיבה איך מדיחים יועצת משפטית. שר בכיר – שר הכישלון – עוצר את הכול עד שמפטרים את היועצת המשפטית, עד שמביאים את הדיון על פיטורי היועצת המשפטית. לאן הגענו? לאן הגענו? איך מסתכל עלינו הציבור? פעם הייתה גאווה להיות חבר כנסת. היום, אני אומר לך, אני מתבייש להגיד שאני חבר כנסת. אנחנו הבאנו את הרמה הזאת בוויכוחים שלנו כאן ובמעשים שאנחנו עושים כאן. זה לא קשור לתקציב, לא קשור לאופוזיציה–קואליציה. הציבור רואה אותנו, אנחנו משודרים 24 שעות. בואו נשנה את השיח. אני חייב להסביר לשר האוצר: אני מדבר על לשנות את השיח. גם אני רוצה לשנות את השיח. אני מדבר לשר האוצר. בני מקום הם לא עלות תקציבית. למה הוא מתנגד? כששר השיכון רוצה להוציא החלטה ברמ"י לתת לבני המקום ביישובים הדרוזיים, הוא כותב: אני לא רוצה לתת לערבים תקציבים. הרי קודם כול אלה יישובים דרוזיים ואלה חלקות לחיילים משוחררים. שנית, זה ללא עלות תקציבית. זה מכרז שאומר שרק בן המקום, בן אותו יישוב, יכול לגשת למכרז. הסברתי את זה יותר מפעם. סמוטריץ', אני מציע לך, תקרא את ההחלטה. אני קראתי את ההחלטה. בהחלטה רשום: ללא עלויות תקציביות. רשום בהחלטה. אם הוא רוצה שאני אעביר לו את ההחלטה – הוא לא קרא אותה – אני אעביר לו את ההחלטה. ההחלטה של רמ"י מדברת על ללא עלות תקציבית, והוא יוצא לתקשורת: לא רוצה לתת לערבים. לא רוצה לתת לערבים. זה הרי ללא עלות תקציבית. זה מאפשר לבני מקום לגשת למכרז ולא מישהו ממקום אחר, כי אנחנו רוצים לשמור על הצביון הייחודי שלנו כיישובים דרוזיים, ואני חושב שזכותנו. אנחנו בסך הכול 16 יישובים במדינת ישראל, ואנחנו רוצים לשמור על הצביון שלנו. זו כל החלטת רמ"י. אין שם תקציב, סמוטריץ'. אין תקציב. מספיק שאתה, עם התקציב שאתה מביא ל-2025 – אני בטוח שלא עברת עליו, ואתה לא יודע שהכול מיסים שם, ואתה לא מביא שום דבר שמאפשר צמיחה, בחוק שאתה מביא. דבר ראשון, אני זוכר את אביגדור ליברמן כשר האוצר, ואני ישבתי לידו. בדיון הראשון שהיה לנו על התקציב הוא שאל את אגף תקציבים: איפה מנועי הצמיחה בתוך התקציב? אילו מנועי צמיחה אנחנו מכניסים לתוך התקציב על מנת להגדיל את העוגה ועל מנת לחלץ את מדינת ישראל מהגירעון של 142 מיליארד שקל? והצלחנו. תוך שנה וחצי יצאנו מגירעון של 142 מיליארד שקל ליתרה של 12 מיליארד שקל. זו העבודה, זה מה שצריך לעשות שר האוצר. אבל אם שר האוצר לא יודע לקרוא החלטה ולהתעמק בהחלטה של רמ"י שמדברת באופן ברור, על כך שהיא ללא עלות תקציבית, אז איך אני אצפה ממנו שיביא לי תקציב, שיביא צמיחה למדינת ישראל בזמנים הקשים האלה? לפני שאני מסיים, אני רוצה לנצל את הדקה האחרונה, אבל אני יכול להרשות לעצמי כי היושב-ראש הוא ממפלגתי, ישראל ביתנו, ויש גם לו 15 דקות לדבר. הוא צריך לדבר 15 דקות, ואני יכול לקחת ממנו ולסגור איתו עסקה עכשיו שאני לוקח על חשבון הזמן שלו.

היו"ר יבגני סובה:

אל תסגיר את כל הסודות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לקחת על חשבון הזמן שלו שתי דקות, אם אני אחרוג, ואני רוצה לחרוג, כי ראיתי סרטון מזעזע. האמת, הראה לי אותו העוזר שלי, ואני מדבר הרבה על אלימות, על בן אדם מבוגר שעוצר ברמזור והנהג מאחוריו, בחור צעיר, לא הספיק לעבור לפני שהרמזור התחלף לאדום, ואתה רואה את אותו בחור צעיר יורד מהאוטו שלו, גורר את הבן אדם המבוגר מהאוטו ומרביץ לו. אתם קולטים? בגלל שלא הספיק לעבור ברמזור, כי האיש המבוגר עצר, יורד ומרביץ לו. זו אלימות. כשאני מדבר על השר לביטחון לאומי – הוא לא שר לביטחון פנים, הוא רצה לאומי – כשאני מדבר על השר לביטחון לאומי, כששואלים אותו בריאיון תקשורתי כמה נרצחו מהתחלת השנה, ואני רואה אותו תופס את הטלפון ומתחיל לדפדף בתוך הטלפון שלו, והוא לא יודע, הוא אומר: אני לא צריך לזכור. הוא לא מבין. כשר לביטחון לאומי או שר לביטחון פנים, הוא היה צריך כל יום בבוקר לקרוא לתת-אלוף שיושב אצלו בלשכה – תת-ניצב, זה משטרה, תת-ניצב, לא תת-אלוף – לתת-ניצב, המזכיר המשטרתי שלו, תת-ניצב, ולהגיד לו מה הסטטוס של הפשיעה במדינת ישראל. הרי הוא ממונה על הפשיעה במדינת ישראל. כמה נרצחים יש לנו? כמה מקרי גנבה יש לנו? לעבור על כל הסטטוס של מצב ביטחון הפנים במדינת ישראל. שר מגיע לריאיון טלוויזיוני ולא מצליח להגיד כמה נרצחים. לא מצליח. אז אדוני היושב-ראש, להגיד לך את האמת, אני לא מצפה הרבה מהממשלה הזאת, ואני לא יודע אם מישהו מצפה מהממשלה הזאת, ואני חושב שגם אזרחי ישראל לא מצפים. כשמביאים לנו תקציב של גזרות, כל משפחה מאיתנו תרגיש את זה, ותרגיש את זה קשה מאוד, כי היא תצטרך לשלם הרבה הרבה יותר כסף בשביל לחיות במדינת ישראל, כאשר ההכנסה שלה רק בירידה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

אליהו רביבו (הליכוד):

זה 20 דקות. רק תדע שהוא לקח לך ארבע דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אל תעשה לנו חשבון, אתה. אל תעשה לנו חשבון.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת רביבו, זה בסמכותו של מנהל הישיבה. הרי אמרתי לו לא להסגיר אותי, נכון? אבל אני משתדל להיצמד לתקנון – ככה אני פועל תמיד כשאני מנהל את הישיבה. בבקשה, אדוני. אתה – עשר דקות רשום פה אצלי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על התקציב גם מההיבט שלנו, גם מהצד בצד שלנו כחברה ערבית. הציפייה שלנו מאז כינון הממשלה הזאת, שהממשלה לא תפגע לפחות בתקציבים שמיועדים לחברה הערבית. ראינו איך בדיוק כשנכנסה הממשלה, סמוטריץ' ובן גביר: מייד קיצוץ של 550, 549, 1279, בניגוד למה שהיה עם שאר התוכניות, קיצוץ 5%, אבל בתוכניות של החברה הערבית – 15%. הממשלה מסתכלת על החברה הערבית בצורה אחרת. היחס הוא יחס שונה. גם מבחינת ההסתכלות שלה – הרי אנחנו כולנו רואים בדיוק שראש הממשלה לא מתייחס לכלל האזרחים בצורה שווה. הוא זה שעומד בראש הפירמידה, ולכן מחובתו להסתכל על כלל האזרחים בצורה שווה, אבל לא, זה לא קורה. ואנחנו רואים את המרוץ מהצד של חברי הכנסת בקואליציה שלו, מרוץ חקיקה גזענית קיצוני – מי מגיש יותר חקיקה פרלמנטרית נגד הערבים, נגד סטודנטים ערבים. דוגמה חיה היא של חבר הכנסת עמית הלוי. ביום ראשון, בוועדה לענייני שרים, הוא רוצה לשלול מהסטודנטים שלומדים ברשות הפלסטינית להתקבל למשרד החינוך, סטודנטים להוראה. אבל אין חשיבה אלטרנטיבית. הם לא מסתכלים ולא נותנים חלופה לסטודנטים מהחברה הערבית. רק לשלול, לחסום וזהו. האם הממשלה חשבה להסיר חסמים לסטודנטים הערבים? איך יתקבלו למוסדות להשכלה גבוהה כאן בארץ? היא לא חושבת כך. העיקר לתת לעמית הלוי ובוארון להגיש חקיקה. איך הם עוקפים את החקיקה? בהגשת הצעות חוק פרטיות. ולכן לא מפתיע, בממשלה הנוכחית של נתניהו – חקיקה בסיטונות נגד הערבים, (אומר בערבית: בסיטונות. כמה חבל.) ראש הממשלה, שאמור להיות לכלל האזרחים, ממשלה שאמורה לתת מענה לאזרחים, לנשים, לסטודנטים – הפקרות מוחלטת. אין מענה. נותנים לכל חבר הכנסת כאן להיות ריבון – לעלות כאן לדוכן, לחוקק, ללכת לוועדות, העיקר לפגוע במוחלשים, לפגוע בערבים. אתמול עלה לכאן ראש הממשלה, ושני דוברים ב-40 חתימות, חבר הכנסת מנסור עבאס וחבר הכנסת אחמד טיבי, דיברו על הפשיעה בחברה הערבית. ראש הממשלה עלה מייד אחריהם לדוכן הזה ולא התייחס לפשיעה. לא מעניינת אותו הפשיעה בחברה הערבית. הוא לא מכנס את הוועדה שאמורה לטפל בפשיעה בחברה הערבית. אדוני היושב-ראש, הממשלה – אנחנו רואים את זה בבירור, בצורה ברורה – מפקירה את החברה הערבית בתקציבים, מפקירה את ארגוני הפשיעה, מפקירה את הנושא של בטיחות בדרכים. זו הממשלה של נתניהו, זה מה שראש הממשלה רוצה. ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, לדבר גם לאזרחים הערבים בזמן שנותר לי, בשפה הערבית – גם בענייני תקציבים וגם על הממשלה של נתניהו ובן גביר. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים בחברה הערבית שלנו, הממשלה הזאת, מאז הוקמה, ממשלת נתניהו, בן גביר וסמוטריץ', הממשלה הזאת היא קיצונית. נציגי הכנסת וחברי הכנסת בה מתחרים ללא הפסקה בחקיקה והצעת חוקים, מי מגיש יותר חוקים נגד החברה הערבית, נגד הסטודנטים הערבים, נגד המוחלשים. לפיכך אנו לא מופתעים, כשמדובר בממשלה הזאת, שהיא קיצצה את תקציבי תוכנית תקאדום 550 ותוכנית 549 למלחמה בפשיעה ואלימות, וכמוהן תוכנית הנגב 1279. הממשלה הזאת מנסה לקצץ את התקציבים ולהעביר אותם מהערבים אל המתנחלים. נתניהו לא נוקף אצבע בפן הזה אלא להפך, כלומר הוא מאפשר את הקיצוצים האלה ונותן כיסוי לנציגי הימין הקיצוני ולשרים במשיכת התקציבים של החברה הערבית. מאיפה בן גביר וסמוטריץ' מקבלים את הכוח הזה? הם לוחצים על ראש הממשלה, כמובן מקהל המתנחלים, ממי שנתנו את האמון שלהם בבן גביר וסמוטריץ' בשיעורים גבוהים בבחירות. איך רע"מ הייתה בממשלה הקודמת? היא הייתה במקום של קבלת ההחלטות, היא הייתה שותפה בקואליציה, ובממשלה אנחנו השגנו תקציבים לחברה הערבית והשגנו הרבה הטבות לטובת החברה הערבית בכלל, ובפרט בנגב השגנו 70 מטרים לזוגות הנישאים. הצלחנו גם למנוע הרבה צווי הריסה בנגב. אולם כאשר הממשלה הזאת הורכבה, ניתן לבן גביר הסימן לפעול ולהרוס אלפי בתים בנגב. לפני דקות, בזמן שאני יושב כאן, קיבלתי הרבה תמונות מאזור הנגב של פעולות הריסה בנגב. הריסה. זאת אומרת, הממשלה הזאת לא מתביישת, היא הורסת את בתי האזרחים שלה. באיזו מדינה בעולם? אני לא ראיתי שבנורבגיה ובאוסטריה הממשלה הורסת את הבתים של האזרחים שלה, אבל זה מה שקורה בישראל בצל הממשלה הקיצונית הזאת. השר הקיצוני הזה בן גביר הורס את הבתים של האנשים חסרי היכולת וחסרי הכוח. יש להם רק את האל. ממשלה אמורה לספק לכל האזרחים את האפשרות לבנות את הבתים שלהם, חוץ מהממשלה הזאת; הממשלה הזאת ממשיכה בהריסות. כמובן השר דיכטר מופתע ממה שמתרחש. אני מזמין את השר לבקר בנגב ולראות במו עיניו מה הממשלה הזאת עושה בנגב – פשיעה כוללת באזור הנגב. חלק מהכפרים בנגב הם כמו מחנות פליטים, והרבה אנשים והרבה מוסדות קהילתיים ואזרחיים הם עדות לכך. אנחנו רוצים שהממשלה הזאת תתפרק כמה שיותר מהר, שהממשלה הזאת תלך, כי הממשלה הזאת משרתת רק 80% מהמדינה ומתעלמת מ-20%. מי הם ה-20%? האזרחים הערבים. היום אני לא חושב שזאת דמוקרטיה. זאת דמוקרטיה מזויפת, זאת דמוקרטיה לפי שיטת נתניהו ובן גביר. עליהם לעשות חשיבה מחדש בנוגע ליחס שלהם כלפי האנשים, כלפי המוחלשים, כלפי הערבים. הכוח לא יחזיק לנצח. יש לשנות את חשיבת הכוח, ההריסות, ההרס והגלות. עליהם לחשוב כיצד להתייחס לאנשים בדרך אחרת, כיצד להתייחס לאנשים בנגב, איך להתמודד עם ארגוני הפשע – איך שנתניהו התמודד עם ארגוני הפשע בנתניה, באשדוד ובבת ים. אבל מול ארגוני הפשע בחברה הערבית הוא חלש, הוא לא יכול. למה הוא לא יכול? הוא לא רוצה להשקיע ולהקצות תקציבים ולעקוב אחר המשטרה, כי יש מי ששולט במשרד הזה ויש מי ששולט בממשלה הזאת, אחד שקוראים לו איתמר בן גביר.) תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. היה רגע נדיר ששר תורן מבין אותך גם בערבית, נכון?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר יבגני סובה:

אמרתי, זה לא קורה בכל פעם.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

ואליד, (אומר בערבית: שתי מילים, ואליד, שתי מילים. ראשית – – –)

היו"ר יבגני סובה:

עכשיו תגיד מה אמרת להם, השר דיכטר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

זה בינינו. (אומר בערבית: שנית, אם המילים ריקות, השתיקה שווה זהב.)

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בשבוע שעבר ניסינו אותו, התברר שהערבית שלו על הפנים, אז גם ההערה שלו לא במקום.

היו"ר יבגני סובה:

תראה, אם תמשיך, אני אצטרך לתת לו הודעה אישית. חברת הכנסת נעמה לזימי, הדוברת הבאה, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אחרי ההצבעה.

היו"ר יבגני סובה:

סליחה, טעות שלי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. עשר דקות, אדוני. בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, יש מבול של חקיקה גזענית פשיסטית. רק דיברתי על גזענית פשיסטית ואתה עלית. זה מקרי לחלוטין. מקרי לחלוטין, אני לא התכוונתי לכלום. יש מבול של חקיקה גזענית פשיסטית – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא מתנגד לגזענית, תומך בפשיסטית.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן. – – שמטרתה לפגוע בציבור הערבי בעיקר. עכשיו אני רוצה לדבר על הצעת חוק של עמית הלוי – שוב, כי עברה לו הצעת חוק נגד מורים בוועדת החינוך, וגם כאן – שעברה בוועדת שרים, ומחר אמורה להגיע לכאן להצבעה בקריאה טרומית, אני מדגיש, קריאה טרומית, שאומרת שלהבא, בעתיד, מי שילמד במכללות או במוסדות להשכלה גבוהה פלסטיניים בגדה המערבית יצטרך לקבל אישור מראש ממנכ"ל משרד החינוך או ממשרד החינוך כדי להיות מועסק במשרד החינוך. רשאי המנהל, לפי הנוסח, וגם רשאי משרד החינוך, למנוע העסקה, לפי שיקול דעת של המשרד, על פי הצעת החוק. הרי עד עכשיו אלפים למדו במוסדות לחינוך, (אומר בערבית: הוראה,) והדברים אמורים רק בנושא (אומר בערבית: הוראה,) כלומר מכללות ואוניברסיטאות (אומר בערבית: בנושא הוראה.)

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

להוראה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הוראה. כלומר לא ברפואה, לא ברוקחות, לא ברפואת שיניים, לא במקצועות – הצעת החוק היא רק על זה. אבל גם זה חמור, כי היא פוגעת בתלמידים שלומדים להיות מורים. כלומר זה לא פוגע באלה שכבר עובדים ולמדו במכללות או באוניברסיטאות פלסטיניות ומלמדים עכשיו, זה לא פוגע בהם, לא נוגע להם.

היו"ר משה סולומון:

מדוע ייחדו את זה רק להוראה וחינוך וזה לא בדברים אחרים? או למה בכלל עשו גם את זה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

(אומר בערבית: אני רוצה לשאול אותך, אתה איתנו או נגדנו? אני יודע שאתה נגדנו.) כלומר, אתה איתנו או נגדנו? אני יודע שאתה נגדנו, לפי השאלה.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. אני שואל אותך – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אגיד לך. אני אגיד לך.

היו"ר משה סולומון:

– – מצד אחד, למה בכלל ייחדו את זה לכאן, לצד השאלה למה צריך את הצעת החוק הזאת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

אני בכלל לא מכיר את הצעת החוק. לא מכיר את הצעת החוק בכלל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שיעור ההצלחה בבחינת הרישוי ברפואה בבית הספר לרפואה באבו דיס – אוניברסיטת אל-קודס, בא-נג'אח, בית הספר לרפואה א-נג'אח בשכם, וברפואת שיניים באוניברסיטה הערבית האמריקאית – הוא מעבר ל-90%, 95%, לפי הנתונים של משרד הבריאות הישראלי והמועצה להשכלה גבוהה בישראל, שיעורי הצלחה כבירים במבחנים קשים. אחרי זה הם מועסקים בבתי חולים, והם רופאים ורופאות טובים, רוקחים טובים. כך גם ברוקחות, גם בפיזיותרפיה, בריפוי בעיסוק. יש בעיה למשל בלימודים להדמיה, רנטגן. משרד הבריאות עושה בעיות, למרות שחוקק חוק לאחרונה, אולי גם בגלל שחוקק חוק. במשרד הבריאות מקשים מאוד על בוגרי לימודי הרנטגן במכללות ובאוניברסיטאות הפלסטיניות בגדה להתקבל לעבודה, למרות שיש דרישה לטכנאי רנטגן, יש מחסור בטכנאי רנטגן. דיבר איתי פרופסור ישראלי ואמר שהוא זקוק לבוגרים האלה. זקוק. פעם הם התקשרו כדי לפטר אנשים שעובדים. זה לא קרה בסופו של דבר. כך שהמטרה היא לצוד ערבים. אמרתי, יש מבול של חקיקה. ברשותך, אני רוצה להסביר את זה בערבית, את מה שאמרתי עכשיו בעברית.

היו"ר משה סולומון:

אבל לא ענית לי. לא ענית על השאלה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עניתי, הסברתי לך שברפואה שיעור – – –

היו"ר משה סולומון:

לא, את זה הבנתי, אין בעיה. רק רציתי לדעת למה לקחו – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש שם מישהו שכבר העלה את ההצעה שלך, ואני לא רוצה לעורר את הדוב. המועצה להשכלה גבוהה לא הסכימה. לגבי ההצעה הזאת של עמית הלוי על לימודי הוראה, גם עמדת הייעוץ המשפטי מתנגדת להצעה הנוראית הזאת, האנטי-דמוקרטית, הבלתי-שוויונית, אבל הוא ממשיך. למה? כי בקואליציה הזאת כל דבר שיש בו צליל אנטי-ערבי עובר, גם אם יש בו סעיף שאומר שהשמש זורחת במערב. הכול יעבור אם יש בזה גזענות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: תלמידים ותלמידות יקרים, הורים, בנוגע למה שפורסם על הצעת חוק של עמית הלוי וכמה שרים בימין, זו הצעת חוק שעברה בוועדת השרים לחקיקה. מחר תהיה הצבעה עליה בקריאה טרומית. היא נוגעת למי שילמד במוסדות ההשכלה הגבוהה כדי להפוך להיות מורה; כאן בחוק זה נקרא הוראה, חינוך, לימוד. זה לא נוגע למי שעבד בתחום בעבר, כלומר מי שעובד בהוראה ומי שלמד במכללות ובאוניברסיטאות פלסטיניות, החוק לא חל עליו, כי הוא עדיין לא הפך להיות חוק. חשוב לומר זאת. רק מחר הוא הולך לעבור בקריאה הטרומית, אחרי הטרומית יש קריאה ראשונה, ויש קריאה שנייה ויש קריאה שלישית. ברור שהחוק הוא גזעני ורודף את הסטודנטים והסטודנטיות הערבים, והיועצת המשפטית מתנגדת לחוק. כמובן, יתנהל שיח בדיוני הוועדה. אנחנו נהיה נוכחים בוועדת החינוך, וזה יועבר לוועדת המשנה להשכלה גבוהה. אנחנו נהיה שם להתנגד לחוק זה. אמרתי שיש כמה חוקים גזעניים גדולים שיגיעו לכנסת, ובייחוד חוקים נגד האזרחים הערבים, נגד כל פלסטיני באשר הוא. מכיוון שגם היועצת המשפטית של הכנסת מתנגדת לחוק הזה, אני חושב שאנחנו מחכים לתגובה של מה שנקרא המועצה להשכלה גבוהה, שתקבל עמדה בנוגע לנושא. אנו מקווים שהיא תתנגד – יצרו איתה קשר, והיא תתנגד לחוק הגזעני הזה. אולם קיבלנו הרבה שאלות. קיבלתי שאלה מסטודנט לרפואה ששואל אם החוק חל עליו, מסטודנטית לרוקחות, מסטודנטית למדעים – לא, החוק הזה לא חל עליהם. אני חוזר ואומר: זה חוק שעדיין לא עבר, והוא נוגע למי שלומדים במכללות להוראה כדי להפוך למורים ומחנכים. החוק אומר שאחרי שהם יסיימו את הלימודים, רשאי מנכ"ל משרד החינוך לסרב לקלוט אותם במשרד החינוך. רשאי. החוק הזה עדיין לא עבר. הוא יידון ויתנהלו עליו ויכוחים ארוכים בוועדת המשנה להשכלה גבוהה. יהיו מי שיתנגדו לו מן הגורמים המקצועיים, ואנחנו נעקוב אחרי החוק הזה ואחר חוקים נוספים שהם גזעניים, לצערי. קהל הסטודנטים היה תמיד בראש סדר העדיפויות שלנו – הסטודנטים, הורי הסטודנטים – וכך יהיה גם עם החוק הזה. דרך אגב, היו"ר סלומון שאל אותי למשל בנוגע לרפואה, לרפואת שיניים, ואמרתי לו שאחוזי ההצלחה של בוגרי בתי הספר הרפואה באוניברסיטת אבו דיס שבירושלים, במכללה לרפואה אל-נג'אח, במכללה לרפואת שיניים בג'נין, הם מעל 90% במבחן הממשלתי של משרד הבריאות כאן ושל המועצה להשכלה גבוהה. המקצועיות והרמה אקדמית גבוהות, ולכן שיעור ההצלחה גבוה. אני חושב שזה משתקף גם בנושאים אחרים, ואנחנו נוכיח זאת במהלך הדיון בוועדה אחרי שהחוק יעבור, אם הוא יעבור בקריאה טרומית, טרומית, מחר כאן בכנסת.) תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי. תוך כדי שחברת הכנסת נעמה לזימי עולה, לפני כחצי שעה הסתיימה הלווייתה של גיבורת ישראל חנה קציר, שסיפורה הכואב והקשה נגע בלב כולנו. אז אולי רגע לפני שאת עולה לכאן, רגע לפני שאני מתחיל את הזמן שלך, ניתן רגע לזכרה של חנה קציר. בבקשה. לרשותך עשר דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, טוב שהזכרת את חנה קציר, זכרה לברכה, שחזרה מהשבי, מהתופת. צריך לזכור גם את הטרגדיה הקשה של חורבן הבית, ניר עוז, של הרצח – –

היו"ר משה סולומון:

של הבן שלה.

נעמה לזימי (העבודה):

נכון. – – של בעלה ובנה בשבי, שהיה צריך לחזור לכאן בעסקה ולא חזר. זה מחיר ההפקרה. הם, הדור הזה, דור המייסדים הזה, שמת משברון לב, זה הכאב של כולנו, וזה צריך להעיד עלינו, מה קרה לנו כמדינה. היא הייתה צריכה למות בשיבה טובה בביתה, ואנחנו כמדינה הפקרנו אותה, הפקרנו את הבן שלה להירצח על ידי החמאס, כי לא עשינו עסקה, ומחיר ההפקרה הוא שברון לב, שגומר אותם, אבל גומר גם אותנו.

היו"ר משה סולומון:

יהי זכרה ברוך.

נעמה לזימי (העבודה):

יהי זכרה ברוך. אני רוצה דווקא לפתוח – אתמול דיברתי על התחקיר של ספי עובדיה בעובדה שגולל את מכונת הרעל היישר מבית ראש הממשלה, ממשפחתו ומלשכתו. בתחקיר הזה אומנם עלו סוגיות פליליות שאני מנסה לוודא שהמדינה תטפל בהן – בפרט על שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה, שממש פגעה בגורמי תביעה וניסתה להדיח עדה, וחייבת להיחקר במשטרה. היא חייבת להיחקר במשטרה. במדינה מתוקנת כבר היו מזמנים אותה לחקירה אחרי התחקיר, כדי להגיד: היה פה עניין פלילי, בואו נבדוק את הראיות. בישראל צריך לשלוח 2,000 תלונות למשטרה ומכתב ליועמ"שית, לראש לה"ב ולפרקליט המדינה כדי שינסו לזוז ולעשות את תפקידם. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר, כי על זה דיברנו, על האקטים הפליליים של אשת ראש הממשלה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לפני זה אני רוצה לציין שהשרה עידית סילמן לא נמצאת כאן, וזה חבל מאוד. אני מאמין לך ולא לה.

נעמה לזימי (העבודה):

מה שנקרא ממקור ראשון. חבל שהיא לא פה, היית – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כשהיא לא פה, איכות הסביבה כאן גדולה.

נעמה לזימי (העבודה):

בריאות הציבור גדלה גם היא. אבל אני רוצה כרגע לדבר על משהו אחר. אני רוצה לדבר על הריקבון המוסרי של אשת ראש הממשלה, כי גם הוא עלה בתחקיר הזה. אשת ראש הממשלה שילחה המון זועם, אלים, כנגד משפחה שכולה, ביודעה שהיא משפחה שכולה, רק כי הם התנגדו לראש הממשלה. אשת ראש הממשלה שילחה המון זועם והפגנות כנגד משפחה שכולה של גיבור ישראל תום פרקש, זכרו לברכה. אשת ראש הממשלה – אלו אמות המידה שלה; רקובה מוסרית, מושחתת, אבל רקובה מוסרית הרבה יותר משהיא מושחתת. זאת האישה שמנהלת פה הכול מאחורי הקלעים, גם כשלא נעים לכם להודות בזה. ככה רקובה היא. אין לה בושה, אין לה חמלה, לא אכפת לה מגיבורי ישראל, לא אכפת לה ממי שהקריבו, לא אכפת לה מהדמוקרטיה, מהמדינה. אכפת לה רק מעצמה, מהכוח ומהשררה, ולא משנה מה קורה בדרך, לא משנה מה היא עושה לחברה הישראלית, מה היא עושה לנו, לנורמות שלנו. אשת ראש הממשלה שלחה מפגינים למשפחה שכולה כי הם התנגדו לביבי. אלו אמות המוסר של האישה הזאת. זה הריקבון ששולט בנו ימים כל כך רבים. צריך להבין שהצצה אל מכונת הרעל בסופו של דבר היא הצצה אל מה שקרה לנו בחברה, מה שהם הפכו אותנו. צר לי עלינו, אבל אני מקווה שנדע לשקם ולהיפרד מהאנשים הללו שהחריבו פה כל כך הרבה בריקבון, ואפשר לומר גם באפס אהבה למדינה הזאת. לא ישכנעו אותי אחרת. אבל אני כן רואה שיש כאן – השר התורן זה אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר. לא יודעת אם תענה לי, אבי דיכטר, אבל אני רוצה לשאול אותך: למה אתה בכנסת? למה אתה במערכת הפוליטית? מה קרה לך בדרך?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני אגיד לך את האמת, אני מקשיב לך, ואני אומר לך, להשתלח כך באישה שבמשך 30 שנה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

על אימא של תום פרקש אתה מדבר?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

תקשיבי טוב. 30 שנה היא אשתו של נבחר ציבור, משרת ציבור, רוב הזמן ראש ממשלה. אני אומר לך, את לא בקרסוליים שלה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני לחלוטין לא שם. אין לי שום קרבה אל שום דבר שקשור אליה, אתה ממש צודק. אבל אתה היית ראש שב"כ לשעבר, ואשת ראש הממשלה שילחה המון זועם אל משפחה שכולה, ולך אין שום דבר לומר חוץ מדברי חנופה? לזה הפכת להיות? אתה, שמצביע בעד חוק שירסק את העליונות המודיעינית של ישראל; אתה, שנותן לבנימין נתניהו לרסק את השב"כ, להפוך את השב"כ לשב"כ פוליטי, של נאמני שלטון ולא נאמני מדינה, וזה מה שיש לך להגיד לי? איך דיברתי על שרה נתניהו, על זה שהיא שלחה המון זועם כנגד משפחתו של תום פרקש, זכרו לברכה. זה מה שיש לך להגיד? אני רק שאלתי שאלה פתוחה, שאלה הכי הכי פשוטה: מה אתה עושה בכנסת? בשביל מה? מה עם המדינה? אפילו אתה לא מדבר? ממך ציפינו.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני לא יודע כמה אנשים בחרו אותך לכנסת. אותי בחרו 31,000 מתפקדי ליכוד, 31,000 מתפקדי ליכוד. למה בחרו – לפרק את השב"כ?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

לדעתי אותך לא בחרו – – – 300 איש לא בחרו אותך.

נעמה לזימי (העבודה):

14,000.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אישי, אישי, באופן אישי. לא באופן מפלגתי, באופן אישי.

נעמה לזימי (העבודה):

כן, אני, בפריימריז, מקום ראשון בפריימריז במפלגה. אתה כנראה לא מבין באיזו מפלגה אני. טוב, אתה לא הרבה פה. אני ממפלגת העבודה, היום הדמוקרטים, וכן, נבחרתי בפריימריז, מקום ראשון. בחרו אותי הציבור באופן ישיר – לא כדי לפרק את השב"כ – –

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

300 איש.

נעמה לזימי (העבודה):

– – לא כדי לפרק את מערכות הביטחון והשלטון, לא כדי ללקק לראש הממשלה ורעייתו, אלא לעשות עבודה ציבורית טובה. אבל אני שואלת אותך, כי ממך ציפינו. אתה היית ראש שב"כ, ממך ציפינו שתרים דגל אדום, שתגן על המדינה. לאן תלך? איזה עוד חוק תכשיר? ומה אתה חושב על ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני אשיב. אני כבר 53 שנה מגן על המדינה. 53 שנה.

נעמה לזימי (העבודה):

תחסיר כמה שנים, שנים אחרונות. תחסיר כמה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

האמיני לי, שלי נעליך מעל רגלייך כשאת עוסקת בסוגיה הזאת.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה אולי מבוגר ממני, אבל אני לא הייתי עושה בחיים מה שאתה עושה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

לא, לא, לא עניין של גיל, עניין של תפקיד – – –

נעמה לזימי (העבודה):

לא, בחיים לא הייתי מעדיפה כיסא על המדינה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

וקצת יותר צניעות, תאמיני לי, לא תזיק. אף אחד לא מת מעודף צניעות.

נעמה לזימי (העבודה):

קודם כול, לא אמרתי על עצמי שום דבר כששאלתי אותך שאלה. שאלתי אותך למה אתה בכנסת. האם הכיסא שווה הכול? אתה מדבר על הצניעות שלי? אני לא יודעת למה אתה תוקף אותי. תענה על השאלה: האם להצביע נגד השב"כ – – –

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – – בהתייעלות הכלכלית, תעסקי בנושא הזה. פעם אחת מותר לדבר לעניין, לא בושה, תאמיני לי.

נעמה לזימי (העבודה):

אז תענה לעניין. באמת מותר, אני מחכה שתענה לעניין.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

תאמיני לי, זה העניין, זה העניין. תדברי על ההתייעלות הכלכלית.

נעמה לזימי (העבודה):

אבי דיכטר, שכחת מאיפה באת – –

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

תדברי על ההתייעלות הכלכלית, למה לדבר על דברים אחרים?

נעמה לזימי (העבודה):

– – שכחת לאן אתה הולך. מבחינתך כיסא והקרבה לנתניהו מקדשים הכול, יותר מישראל. זאת האמת. אתם בחרתם לשרת את המלך ולא את הממלכה. ואתה נותן לזה שיהפכו את שב"כ – ששב"כ ישרת מלך ולא ממלכה. זה מה שאתה עושה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – – אני, למי שאת קוראת מלך – – –

נעמה לזימי (העבודה):

איך הצבעת על חוק פלדשטיין?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אספר לך סיפור. אני מכיר אותו 53 שנה, עוד כשהוא היה מפקד בסיירת מטכ"ל, מפקד צוות. אחיו יוני היה מפל"ג שלי. אני מכיר אותם לפני ולפנים. כשאת שומעת היום על החרמון, ביבי נתניהו היה על הפסגה הזו לפני 52 שנה.

נעמה לזימי (העבודה):

ומה זה אומר, שמותר לממן ארגון טרור? זה אומר שמותר לממן את חמאס? זה אומר שמותר לתחזק ארגון טרור?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

לא, אני אומר לך, קצת, טיפ-טיפה, טיפ-טיפה להוריד את השנאה.

נעמה לזימי (העבודה):

טיפ-טיפה למה? היה 7 באוקטובר. על מה טיפ-טיפה? טיפ-טיפה אתם. הבאתם אותנו לטבח. אתה מעיר לי? לי אתה מעיר?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

טיפ-טיפה להוריד את השנאה. אני אומר לך שלהוריד את השנאה – –

נעמה לזימי (העבודה):

אתם מימנתם את חמאס.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – לא יזיק לך – –

נעמה לזימי (העבודה):

אין בי שנאה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – לא יזיק לראש מפלגתך. לא יזיק – – –

נעמה לזימי (העבודה):

יש בי רצון שתעופו אל הדפים הלא-מחמיאים של ההיסטוריה של המדינה הזאת, אבי דיכטר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני אומר לכם, אתם על סיפו של עידן לראות את הכנסת בתמונות. נסו טקטיקה אחרת.

נעמה לזימי (העבודה):

תשמע, אתה לא פוגע ולא מעליב אותי. אתה בסוף מצביע על חוק שמבטל את העליונות המודיעינית של ישראל, אדם שהיה ראש שב"כ לפני כן. אתה נאמן לבן אדם שעושה הכול כדי לרסק את השב"כ. אתה חושב שכשאתה מעיר לי אתה מזיז לי משהו? אני רוצה להבין מה קרה לך בדרך. אתה מאלה שהיו צריכים להגיד להם די, ובחרת לא רק לא להגיד להם די אלא גם להגן עליהם. וכשאני מדברת על מה עשתה אשת ראש הממשלה ואתה עונה לי עליה, זה מביך. אני מדברת על משהו אמיתי – היא שילחה אנשים כנגד משפחה שכולה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

שיחזרו כולם, ושתעופו, ואנחנו נתקן.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, לרשותך עשר דקות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 445 ימים שאחינו, בנינו ובנותינו נמצאים בעזה, נמקים בשבי. אף נושא שעולה כאן על סדר-היום אינו חשוב יותר ולא דחוף יותר מאשר שחרור החטופים וחזרתם הביתה. חייבים להחזיר את כולם בהקדם האפשרי. רק היום בבוקר נודע לנו שחנה קציר הלכה לעולמה. היא הייתה בת 77, חזרה מהשבי בעסקה לפני שנה וקצת, תושבת ניר עוז. כרמית בתה סיפרה שמאז לא התאוששה ולא עמדה בסבל הנוראי, מאז 7 באוקטובר. בנה של חנה אלעד גם נחטף ונרצח בשבי. רמי בעלה של חנה נרצח בטבח. יהי זכרם ברוך.

היו"ר משה סולומון:

אמן.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

כמה סבל וכאב עוד ייפלו עלינו, על עם ישראל? בימים האלה אנחנו נפרדנו גם מאיש מאוד מאוד חשוב לחברה של דוברי הרוסית, אדוארד קוזנצוב. אני רוצה לספר לכם כמה מילים עליו. רק אתמול ליווינו אותו בדרכו האחרונה. זה היה איש חשוב, מתנגד למשטר הסובייטי, אסיר ציון, מחשובי המנהיגים של תנועת המחאה למען העלייה מרוסיה הסובייטית, עיתונאי, סופר, פעיל חברתי. אדוארד קוזנצוב היה יליד 1939. הוא החל את פעילותו הפוליטית בשנות השישים, ימים שבהם הממשל הסובייטי מנע מיהודים לצאת מהמדינה. בשנת 1970 הצטרף קוזנצוב לקבוצה של יהודים ציונים ויחד הם תכננו מבצע בריחה נועז מברית המועצות, מבצע שזכה לכינוי "מבצע חתונה". מטרת המבצע הייתה לעורר את דעת הקהל העולמית על מצבם של יהודי ברית המועצות. במסגרת המבצע ניסה קוזנצוב לחטוף מטוס קל ללא נוסעים בשדה התעופה בלנינגרד, סנט פטרבורג היום, במטרה להטיס אותו לישראל, אולם המבצע נכשל. חברי הקבוצה נעצרו ונידונו לעונשי מאסר כבדים, וקוזנצוב עצמו נידון למוות בגין בגידה במולדת. בעקבות לחץ בין-לאומי עצום עונשו הומתק ל-15 שנות מאסר. במשך תשע שנים ישב קוזנצוב בבתי כלא ובמחנות עבודה בתנאים מאוד מאוד קשים, עד ששוחרר ב-1979 בעסקת חילופי שבויים בין ברית המועצות לארצות הברית. עם שחרורו עלה כמובן לישראל. בישראל קוזנצוב היה מהעיתונאים הבולטים בעיתונות בשפה הרוסית. הוא היה העורך הראשי בשנות התשעים של העיתון וסטי, שהיה העיתון החשוב והנקרא ביותר בקרב העולים החדשים דוברי הרוסית. ב-2017 קיבל פרס מפעל חיים מערוץ 9 על תרומתו לעיתונות בשפה הרוסית. קוזנצוב גם כתב ספרים רבים, וביניהם הספר "אני אזרח ישראל! יומן מהכלא". בספר הוא מתאר את חוויותיו הקשות כאסיר ציון. גם הספר הוא עדות היסטורית ייחודית על תקופת המאבק של אסירי ציון בגולה. לצד כל אלה פעל קוזנצוב למען קידום ערכי חירות וצדק וחיזוק הקשרים בין קהילת יוצאי ברית המועצות בישראל לבין החברה הישראלית. עבורנו, קהילת יוצאי ברית המועצות לשעבר, זהו אובדן כבד. שמו ייזכר לעד כאחד מאסירי ציון הבולטים והחשובים ביותר. יהי זכרו ברוך. אדוני היושב-ראש, אתמול שמעת אותי בנאום בן דקה. חשפתי את הנושא – –

היו"ר משה סולומון:

המבוגרים.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

– – של חלוקת כרטיסי מזון לאזרחים ותיקים נכים. אני רציתי להקדיש – יש לי עוד כמעט חמש דקות – לנושא הזה, כי הוא היפר-חשוב והיפר-קריטי, ועכשיו הזמן אוזל, החלוקה כבר מתבצעת, החלוקה של כרטיסי מזון שמחלק עכשיו משרד הפנים, וקבוצת האוכלוסייה הזאת שוב לא נכנסה כזכאית לקבלת התמיכה הזאת. אנחנו יודעים שבעבר החלוקה הייתה מנוהלת על ידי משרד הפנים. לאחרונה הנושא הזה הועבר לקביעת קריטריונים למשרד הרווחה. אני פניתי גם לשר הפנים, גם לשר הרווחה, פניתי גם ליושב-ראש ועדת הרווחה, לישראל אייכלר. כולם מכירים את הנושא, ואתם יודעים, אין שום שינוי. או שמתעלמים או שלא מבינים ולא רוצים להתעמק או שפשוט מזלזלים בקבוצת האוכלוסייה הכי חלשה במדינה. הבעיה הזאת ידועה עוד מלפני מלחמת חרבות ברזל. אזרחים ותיקים אשר סובלים מבעיות בריאות קשות הוכרו כנכים עוד לפני הגעתם לגיל הפרישה ומשתייכים רשמית לקבוצת האוכלוסייה החלשה ביותר מבחינה כלכלית-חברתית במדינה שלנו. האנשים האלה מקבלים את קצבת הביטוח הלאומי הכי נמוכה מכל הקצבאות שמשלם הביטוח הלאומי לאזרחים הוותיקים. הם מקבלים עוד פחות מאלה שצברו ותק בעבודה ופחות מאלה שזכאים לקצבת זקנה והשלמת הכנסה. אז מה הסיבה שאזרחים ותיקים שהוכרו כנכים לא זכאים לקבל סיוע באמצעות כרטיס מזון נטען ואינם נכללים בקריטריונים? תסבירו לי אתם מה זה, אפליה או פשוט סיבה טכנית שלא מתוקנת? בכל מצב, הנושא חייב להיות מטופל ובהקדם. על פי הקריטריונים של משרד הפנים שהיו מקובלים עד עכשיו, אזרחים ותיקים שמקבלים קצבה עם השלמת הכנסה מוגדרים כזכאים לתווי מזון או כרטיס מזון. אלה שסובלים מנכות אינם מדווחים כזכאים. אזרחים אלה גם זכאים להנחה בתשלום הארנונה, 100% הנחה. זה היה קריטריון חשוב למשרד הפנים, אבל זה לא עזר, וזאת לא הייתה סיבה לכך שהם ייכללו כזכאים לכרטיס. עלינו להבין, אולי זאת מדיניות מכוונת, אולי הממשלה תבין שצריך לתקן את המדיניות הזאת. פשוט היא פוגעת בקבוצת האוכלוסייה הכי חלשה בחברתנו. אזרחים ותיקים עם נכות אינם מתמודדים רק עם מציאות כלכלית קשה אלא גם עם אתגרים רפואיים ופיזיים שמכבידים עליהם עוד יותר. היעדר הזכאות לכרטיס מזון מותיר אותם ללא תמיכה, שיכולה להיות פשוט חיונית לאיכות חייהם, וגם יכולה לסייע להם לשמור על כבודם העצמי. אני קוראת מכאן לשר הרווחה, לשר הפנים, ליושב-ראש ועדת הרווחה ולכל מי שיכול להיות מעורב בסוגיה הזו לתקן את הקריטריונים האלה באופן מיידי, כך שלא ייווצר מצב שבו מתקיימת אפליה דה פקטו, ודווקא האנשים החלשים ביותר נופלים בין הכיסאות ולא מקבלים את העזרה שהם כל כך זקוקים לה. יתרה מכך, יש לדון גם בתהליך חלוקת כרטיסי מזון. זה נושא בפני עצמו. תוך כדי טיפול בפניות הציבור ללשכתי נודע לי שישנם אזרחים שמוגדרים כזכאים ולא קיבלו בפועל כרטיס או שקיבלו כרטיס ריק מכסף. מדינת ישראל נמדדת קודם כול לפי האופן שבו היא מתייחסת לאוכלוסיות המוחלשות בתוכה. זה אחד מאבני היסוד של הערכים היהודיים שלנו. אנחנו בבית הזה צריכים לנקוט את הצעדים הנדרשים בשביל להיטיב עם אותם אזרחים ולהיות חברה שוויונית וצודקת. צריך להבטיח את זה שהאזרחים שזכאים לעזרה יקבלו את המגיע להם ולא ייפלו קורבן לרשלנות מצד המדינה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה, לרשותך 15 דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האמת היא שהיום הזה והלילה הזה הם מיוחדים – הם נושאים בהם סתירות גדולות ורבות, גם עבורי בפן האישי. הלילה האזכרה השלישית של אימי – לפני שלוש שנים, בלילה של חג המולד, אשר מבטא את הכאב ואת השמחה, מבטא את האהבה, השלום, וגם את האתגרים. אנחנו מוקירים את הנביא וגאים בו, בנביא שלנו עיסא, עליו השלום, ובאימו הצדיקה, הטהורה, מרים. בסיפור של מרים יש הרבה אתגרים, אולם בסופו יש גם הרבה תקווה ושמחה. בשנה הזאת במיוחד מגיע הזכר הזה בנסיבות מאוד קשות באדמת המולדת, בבית לחם, בנצרת, בכפר קנא ובירושלים, מגיעים לאזור הזה כשהוא טעון במלחמות, סבל, אובדן והרס. אך בלילה הזה לא נוכל אלא לפנות לקדוש במרומים ולבקש ממנו, ישתבח במרומים, שיעניק לנו ויעניק לאדמה הזאת את הביטחון והבטיחות ואת שלוות הנפש והשלום, ושתחילתה של שנה הזאת תהיה התחלה עידן היסטורי ארוך ימים שהעמים יבורכו בו שוב במנוחה, בביטחון ובבטיחות. בלילה הזה, בהרבה מן הבתים, ובמיוחד באזור הזה שלנו, אין שמחה על בואו של החג, אולם כמו שאמרתי, כולנו מקווים למולד שמח ולמצב טוב יותר. ולנשמתה של אימי אני אומרת, עליך השלום והחמלה, ואני זה שלוש שנים עדיין מחפשת בעיני האימהות אחר תפילה כנה שתאיר לי את הדרך. שהאל ישמור את כל האימהות.)

היו"ר משה סולומון:

יהיה זכרה ברוך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה. אנחנו עוד פעם בדיוני תקציב, ימים ולילות. לצערי הרב מנסים, משתדלים, ואני אומרת גם כחברת כנסת שמייצגת את האופוזיציה בוועדת הכספים – – –

היו"ר משה סולומון:

תגידי מילה על מה שאמרת בעברית.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אוקיי. אז מה שאמרתי בערבית זה באמת שהלילה הזה הוא לילה מיוחד, זה הלילה של חג המולד, מולד הנביא עיסא, עליו השלום. אנחנו, גם כמוסלמים, גאים ושמחים, ואפילו יש סורה שלמה בשם מרים בקוראן, סורה שלמה – מרים אימא של עיסא, עליו השלום. ואני אומרת שהלילה הזה בעצם טומן בתוכו הרבה פרדוקסים – גם שמחה, גם כאב, גם אתגרים. אבל בסופו של תהליך הוא אמור להביא ולסמל שמחה ודברים חדשים ושקט פנימי ודברים טובים לעולם. אז אני מאחלת שהלילה הזה שיתחיל עוד מעט, שנה קלנדרית חדשה, שתהיה פתיחה לתקופה ארוכת שנים של שלום ואחווה וטוב – ספציפית גם לאזור הזה, כשהחג מגיע בסיטואציה מאוד מאוד מאוד קשה, והאנשים אפילו לא מרגישים את החג והחגיגה. אבל אני בטוחה שהמשמעות של החג נמצאת וקיימת. אני כולי תקווה שמי שיכול, בכל מקום, בכל תפקיד שהוא נמצא, יכול באמת להביא לשינוי ולהביא יותר אור. אנחנו עוד מעט גם בחנוכה, שזה אמור להאיר את העולם, אז הלוואי שכל אחד ואחת מאיתנו יוכלו להביא ולו קצת אור בחלקת האל הקטנה שהוא נמצא בה. זה דבר אחד. הדבר השני שאמרתי זה שהלילה הזה הוא הזיכרון השלישי, שלוש שנים לפטירתה של אימי.

היו"ר משה סולומון:

יום השנה השלישי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואני אומרת שאני עדיין מסתכלת בעיניים של האימהות כשאני הולכת ברחובות או בישיבות ובמפגשים עם האנשים ומחפשת את הברכות של האימהות. זה דבר שקשה לפצות עליו. (אומרת בערבית: שהאל ישמור את כל האימהות.) זה מה שאמרתי. ועכשיו נחזור לתקציב. דווקא ברוח הזו של האור ושל הרצון באמת לעשות ולהביא טוב לעולם, עדיין לא מאוחר. אני פונה גם לאלה שנמצאים כאן, גם לשר במקום שהוא נמצא בו וגם לשאר חברי הכנסת, במיוחד מהקואליציה, ולשרים, שיש באפשרותם להשפיע יותר מאשר מהצד שיושב בימין של האולם. אתם יכולים להשפיע ובאמת לנסות להביא בשורה או בשורות טובות לעולם הקטן הזה, שאנחנו כולנו חיים בו ואין לנו ברירה אחרת אלא לחיות בו ביחד, ומי ייתן ונצליח לחיות בו בשלום ובעיקר בכבוד עצמי והדדי ובעשייה של טוב משותף. אני לא מדברת בסיסמאות, אני מתכוונת לכל מילה שאני אומרת. אני אומרת שאפשר, רק צריך להיות אמיצים, לקבל החלטות וללכת לפי התוכנית. אני יודעת שבכל צד יש גם קיצוניים, אבל אני בטוחה שהם אחוז מינורי מאוד. אם יש באמת רצון טוב, אפשר אחרת. אז שוב, מה יש לנו בתקציב הזה – ואני רוצה להתחיל ספציפית מהמקום של הנוער שלנו, הנוער, שהוא העתיד הקרוב של כל חברה. הרשו לי להביא את הקול של החברה הערבית. לא מזמן, בשבוע שעבר, יצא דוח של מחקר מעמותה או ממוסד שראשי התיבות שלו זה HBAC, שמדבר ומנתח את הסיטואציה שהנוער הערבי שרוי בו, ספציפית מזווית מסוימת, בתוך המרחבים החינוכיים במדינת ישראל. הוא מדבר על החסמים, על האתגרים, על גורמי הסיכון, על האפשריות שיכולות להיות, ובעיקר על הגורמים שמנבאים את העתיד הנפשי והתפקודי של הנוער הערבי. לצערי הרב, התמונה קודרת מאוד. אתייחס בקצרה, כי אחר כך אני מגישה ומקיימת דיון על זה בוועדה לצעירים – כבר יזמתי עם מנהלת הוועדה, חברת הכנסת נעמה לזימי – אבל בעיקרון הוא מדבר על זה שדווקא המרחב החינוכי, שאמור להיות המקום הבטוח, המצמיח, של אותם נערים ונערות, הפך להיות המרחב המפחיד והמאיים, שלא נותן הרגשת ביטחון, שגם אין בו הרבה, ובני הנוער לא חפצים בו, וצריך לבדוק למה, וגם להכין תוכניות בהתאם, איך אפשר אחרת. במקביל אנחנו יודעים שתקופת ההתבגרות היא התקופה הכי קשה והכי משמעותית בחיי בני הנוער, וקבוצת הגיל היא הכי משפיעה על ההתפתחות וההתנהגות של בני הנוער. מטבע הדברים, משקל המשפחה וההשפעה שלה הולכת ופוחתת בגיל הזה. עוד יותר גרוע – כאילו שמתווסף למצב הטבעי הזה שהמשפחות שחוקות, נאנקות תחת העול הכלכלי-חברתי והמצוקות שבהן הם חיים, והם נחלשים גם במילוי התפקידים שלהן. הסוגיה השלישית קשורה לצוותי ההוראה עצמם, שלצערנו הרב, גם הם פעמים רבות נמצאים בהרגשה של איום וחוסר ביטחון אישי, גם בגלל מה שקורה בתוך היישובים הערביים, מבחינת פשיעה ואלימות, וגם המצב הכלכלי משפיע רבות. בנוסף, יש חלק מצוותי ההוראה שאין להם ההכשרה המספיקה למלא את התפקיד שלהם ולעזור לאותם בני נוער ולהצעיד אותם למקומות יותר טובים לקראת סיום התיכון שלהם, להכשיר אותם גם מבחינת הידע והכלים הלימודיים וגם מבחינה אישיותית להתקבל לחינוך וללמידה באקדמיה כך שיוכלו לרכוש מקצוע לחיים שדרכו הם יוכלו לחיות בכבוד. כאן אני באמת רוצה – למרות שדובר כבר על הסוגיה בקשר להכשרת צוותי ההוראה באוניברסיטאות של הרשות הפלסטינית. אני חושבת שיש כאן עוד ניסיון, ויכול להיות עוד צעד, שאם האנשים לא יתעשתו ויקלטו שזאת באמת עוד פגיעה בכלל החברה – כי ישנו חלק לא מבוטל מהסטודנטים הערבים שאין להם יכולת ללמוד באקדמיה הישראלית, בגלל השפה בהתחלה, אז הם לומדים באקדמיה ששפת האם שלה היא ערבית, והם גם חוזרים ללמד בבתי ספר ערביים. אני רוצה להתריע באמת על הסיכון שטמון בדבר הזה. איך אומרים בערבית? (אומרת בערבית: אני לא ארחם עליך, ולא אתן שרחמי האל ירדו אליך.) אז מה באמת? תנו לאותם סטודנטים אפשרות ללמוד, ואם אתם רואים משהו אחר, אז תבואו עם דין וחשבון ותגידו: לא מתאימה לנו, תמשכו את ההכרה. חבל שסטודנטים ילכו, ישלמו ויתאמצו, ההורים ישלמו, יתאמצו ויחכו ליום שיקטפו פרי – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ויגידו להם: אתם לא יכולים לעבוד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תם אבל לא נשלם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. אימאן, אני מניח שיש לך עוד זמן דיבור מתישהו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. לרשותך 15 דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את התעשייה הישראלית בראשות השר ברקת וגם אחרים. לאחרונה הוקם כאן בבית מפעל חדש, מפעל לפלסטרים. אתה שומע, אבי דיכטר? יש לנו מפעל חדש לפלסטרים. שום דבר לא עובד, אז בואו נשים עליו פלסטר. בוא נתחיל ממערכת החינוך: צפיפות בכיתות; הסכם שכר גרוע למורים; תוכניות לימוד מיושנות; התוצאות במבחנים הבין-לאומיים שלנו הן זוועה; התוצאות במבחנים הפנימיים שלנו הן זוועה; הפערים שלנו ביחס למדינות המפותחות הולכים וגדלים; אפשרויות העסקה למורים לא השתנו; המערכת לא מצליחה להתמודד עם עשרות אלפי מפונים. רק היום שמענו בדיון על מערכת החינוך בצפון על הבעיות הנפשיות, על הילדים שמתמוטטים, על אלה שנשארו בבית, שהחינוך שלהם יותר גרוע מאלה שהתפנו. אבל מה הפתרונות? פלסטרים. מדביקים פלסטר. אז ככה, הרי יש לנו ארבעה שרי חינוך. אז חיים ביטון מטפל בחינוך החרדי, הוא שם בצד פלסטר של 1.6 מיליארד שקלים שאסור לגעת בהם. מהכול אנחנו נקצץ, אבל זה מיועד להסכם אופק חדש שלא הולך לקרות. הינה פלסטר גדול. יש לנו את אבי מעוז, הוא קיבל פלסטר קטן, 2 מיליון שקלים לטובת תוכניות צנזורה לחינוך החילוני. איזה יופי. אורית סטרוק מקבלת ים של פלסטרים, כי היא, כידוע לך, אדוני היושב-ראש, מהמפלגה הנכונה. אין בעיה במשרד שלה. וקיש? רק לקיש לא נשאר. זה המצב במערכת החינוך היום, עם הפלסטרים שמנסים להדביק. אבל המערכת חולה. אותו הדבר – פלסטרים במערכת התחבורה. יש לנו שרת תחבורה מעופפת. היא מעופפת לכל העולם – לסרי לנקה ולעוד ארצות שדורשות את תשומת הלב שלה. אבל הפקקים בישראל, התחבורה הציבורית, התשתיות, המחירים שעולים, פקקי תנועה אין-סופיים – כל זה לא נעצר. אה, אולי בתאונות הדרכים היא תטפל? לא. שיא רב-שנתי של הרוגים בתאונות דרכים; בעיה בביטחון האישי של אנשים בעקבות זה. אז מה עושים? מדביקים פלסטר פה, פותחים איזה מחלף שם. טיפול בבעיות השורש אין, פלסטרים – למכביר. יוקר המחיה: מדינת ישראל הולכת ונהיית יקרה יותר ויותר. נכון, תקופת מלחמה – צריך לטפל בזה. אז מה עושה שר הכלכלה, שחלק מהתחום הזה הוא באחריותו? הוא מציע שנשים מחירים רק על המוצרים שעולים. מה נעשה עם זה? הרי כבר אין סימון מחירים – הסכמת לזה. אז מה, נטוס לפראג להביא תמציות של תה? מה אנחנו עושים? אין פה שום פתרון מהותי מבני. פעם היה פה סרט "שיטת הסלמי" – אז זה בעצם תקציב המדינה, אדוני היושב-ראש. כן, יו"ר המפלגה שלך. פעם חמישית שאנחנו מביאים פה תיקון תקציב, וזה לא גזרת גורל. מה, לא ידענו שהכסף האמריקני לא יגיע השנה? לא ידענו שאם לא מורידים 5.4 מיליארד כספים קואליציוניים אז דירוג האשראי יורד, ואז ממילא אנחנו צריכים לשלם יותר ריביות, ממילא יש לנו פחות כסף? אין, אנחנו לא מוכנים לטפל בבעיות, באמת שלהן, וכבר הזכרתי 1.6 מיליארד שמחכים לרשתות החרדיות, שלא יקבלו אותם. אז אין מה לעשות, שמים פלסטר ועוד פלסטר, והינה, אנחנו מעבירים עוד חוק תקציב, אבל אנחנו לא מטפלים בבעיות האמיתיות, ובסוף מכוני הדירוג מביעים את חוסר האמון שלהם, ואזרחי ישראל נאנקים כשהם הולכים לסופר. אז זה היה בכלכלה, אבל מה עם הביטחון? תגידו – הביטחון נהדר. שר הביטחון צעק שחסרים חיילים. מה נעשה, נביא חיילים? מה פתאום, נפטר אותו – יואב גלנט, לך הביתה. אה, עכשיו הבעיה תיפתר, עכשיו אין, כבר לא צריך חיילים. חיילי המילואים טוחנים מאות ימים. מה נעשה? ניתן להם קצת הטבות, כדי שיבכו פחות, ונגיד: טיפלנו בכם. רגע, מכסות? רגע, נוציא כמה חרדים מהבית הנוח שלהם ונגייס אותם? זה לא. חוק גיוס – אנחנו עוד מחכים, שבוע עשירי למושב הזה, עוד לא ראינו. אנחנו רואים ששום סנקציה לא ננקטה עד עכשיו. 14 וחצי חודשים מתחילת המלחמה – גיוס החרדים ב-14 וחצי החודשים האלה מדשדש, שלא לומר הולך אחורה. מישהו עשה משהו? אבל מה? מחר יביאו לוועדת החוץ והביטחון דרישה להאריך את צווי 8. למה צריך להאריך את צווי 8? כי לא מוכנים לטפל בבעיות האמיתיות. הינה פלסטר: קחו צו 8, תטחנו עוד כמה חטיבות מילואים, אבל לטפל בבעיות? לא. בשביל זה יש פראיירים. וככה, הזכרתי את תקציב המדינה, ואתה יודע, אם כבר מדברים על תקציב המדינה, אנחנו עוד רגע בחנוכה, אז אני רוצה לומר לך משהו, אדוני היושב-ראש. תקציב המדינה הוא לא נס פך השמן. מה לעשות, אנחנו לא נכניס פנימה את התוצרים שיש לנו ונקבל שמן לשמונה ימים. אם לא נקצץ, לא יהיה כסף. לא מצליחים להעביר את מס היסף במלואו, אז עוד מעט יעשו קיצוץ פלאט לחלק מהמשרדים, כי כשקשה לקבל החלטות, זה מה שעושים – מקצצים רוחבית. אז הציבור ישלם יותר. ואתם יודעים מה עצוב? שמי שיותר עני ישלם יותר, כי ככה זה כשאתה לא מקבל החלטות קשות. הארנונה עולה, המים עולים, החשמל עולה, המע"מ עולה, הכול יעלה ועולה, ועוד שבוע אזרחי ישראל יחטפו טלטלה בכיס. ולמה? כי ממשלת ישראל הזו לא מוכנה לקבל החלטות קשות. מה עושים? פלסטרים. אז ככה נראה החינוך, ככה נראית הבריאות, ככה נראה הביטחון, כך נראית הכלכלה, כך נראות גם התשתיות שלנו. פעם, אמרתי, קראו לזה שיטת הסלמי, והיום זה פשוט פלסטר על גבי פלסטר. אדוני היושב-ראש, יכולתי לדבר המון על מפעל הפלסטרים, אבל אני חושב שמן הראוי להקדיש לפחות חלק מהזמן שלי לאחינו החטופים. אני רוצה להקריא מהגמרא במסכת עבודה זרה, דף ח'. אני אתרגם, ברשותכם, במקומות שזה מופיע בארמית. "אמר רב חנן בר רבא: קלנדא שמונה ימים אחר תקופה, סטרנורא שמונה ימים לפני תקופה" – שני השמות האלה הם שמות של חגים מהתקופה העתיקה. "וסימנך" – מה הסימן שהוא מוצא לזה בכתוב? הגמרא אומרת: "אחור וקדם צרתני". כאן מביאה הגמרא – עוד מעט נבין מה זה אחור וקדם, אבל כבר אני אגלה לכם שאנחנו בקדם. מה זאת אומרת? אחור וקדם זה לפני ואחרי. מה זה לפני ואחרי? לפני 21 בדצמבר, היום הקצר בשנה – אתמול, אז אנחנו עכשיו ביום שאחריו. על מה מדברת הגמרא? "תנו רבנן", שנו רבותינו, "לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך" – כלומר אדם הראשון ראה את הימים האלה שלפני 21 בדצמבר ואמר: ואללה, כנראה שהשמש הולכת לכבות, כי היום הולך ומתקצר, הוא לא ראה תופעה כזאת. הוא קיבל אחריות. שים לב, אדם הראשון לא אמר שזו אשמת הפרקליטות, הוא לא אמר שזה מבקר המדינה, הוא לא אמר שזה הבג"צים, הוא לא אמר שזה השופטים, הוא לא האשים את הצבא ולא את השב"כ ואפילו לא את היועצת המשפטית לממשלה. כשהוא ראה שהיום מתמעט והולך, "אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עליי מן השמיים". אתה יודע, אדוני היושב-ראש, ישבתי היום בוועדת החוץ והביטחון, ושמעתי את דובר צה"ל אומר – הוא כבר אמר את זה קודם בפומבי: "טעיתי". איזה מרענן זה לשמוע בן אדם אומר: טעיתי. לא: אני אחראי ולא אשם. לא. לוקח אחריות. אז אדם הראשון לוקח אחריות ואומר: כנראה, אם הימים הולכים ומתקצרים – זו האחריות שלי, לא נהגתי כראוי. "עמד וישב שמונה ימים בתענית ובתפילה", כלומר הוא מתענה ומתפלל. זה קרה עד 21 בדצמבר, ואז מה קרה? הגיע היום – 22 בדצמבר.

גלעד קריב (העבודה):

עבודה זרה ח'?

משה טור פז (יש עתיד):

הוא ראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, הוא ראה את הימים מתחילים להתארך.

היו"ר משה סולומון:

הוא פתח בזה.

משה טור פז (יש עתיד):

אמר: מנהגו של עולם הוא. הוא הבין את המחזוריות, שיש לך שמש, ירח, כוכבים – מחזוריות, ימים מתקצרים, ימים מתארכים. הלך ועשה שמונה ימים טובים. כלומר, בעצם הגמרא אומרת לנו שבימי קדם, עוד לפני חנוכה, היה בימים האלה של סוף השנה הלועזית, סביב 21 בדצמבר, חג של שמונה ימים. חג של שמונה ימים שמה הנושא שלו? האור. זה חג האור הקדום. "לשנה אחרת עשאן – –"

היו"ר משה סולומון:

זה בכסלו, כמובן.

משה טור פז (יש עתיד):

"– – עשאן לאלו ואלו ימים טובים", כלומר הוא קבע בימים האלה של סוף דצמבר חג של שמונה ימים, כך מספרת לנו הגמרא. הרב יואל בן נון חידש בספר שהוא כתב כבר לפני כמעט 30 שנה שזה בעצם הסיבה שאנחנו רואים אצל כל העמים, גם אצל הנוצרים את הכריסטמס, גם אצל היהודים את חנוכה, וגם עוד לפני כן, בחגי עבודה זרה – גם כן חגי אור בסוף דצמבר. אז כך אתה רואה בעצם שהימים האלה – אתה רואה שבירושלים עושים פסטיבל האור כבר כמה שנים. כלומר נכון, לנו יש את החנוכה המיוחד שלנו, אבל הוא מתכתב, הוא דומה, הוא בן דוד של חג האור – – –

היו"ר משה סולומון:

הסיפור מתכתב עם ההיסטוריה שבחנוכה – – – בכ"ה בכסלו ואז – – –

משה טור פז (יש עתיד):

יפה. לכן לשנה אחרת – – –

היו"ר משה סולומון:

זו לא איזו קביעה חיצונית, זאת קביעה – – –

משה טור פז (יש עתיד):

הגמרא מסיימת ואומרת: "הוא עשאן לשם שמיים, והם קבעו לשם עבודת כוכבים". בואו נבדיל: הגויים קבעו את זה כחג של עבודה זרה – אנחנו קובעים את זה כחג של אור, כחג שאנחנו מקדשים את שמו של הקדוש ברוך הוא. עכשיו אני רוצה לומר, לא סתם פתחתי עם החטופים. הימים האלה הם ימים שיש בהם חושך ואור המשמשים בערבוביה, ימים שהעולם מתקצר והעולם מתארך. אנחנו שומעים כבר כמה שבועות, שלא לומר חודשים, שמועות ודיבורים על עסקת חטופים. יוצאים פרסומים כל הזמן: מישהו מטרפד, מישהו מקדם. נאמנים עליי דבריו של גדי איזנקוט שעסקה כזאת הייתה בשלה כבר בחודש מאי. אני מאמין לגדי. הוא אומר את הדברים פעם אחר פעם וכמוהו גם אנשים אחרים שהיו. אבל עכשיו אנחנו בסוף דצמבר, ימים שבהם החושך נגמר והאור מתחיל, גם אם אנחנו לא רואים את זה בעיניים. אני רוצה לבקש, להתחנן, להתפלל, שבימים האלה של האור, הימים האלה של חג החנוכה, ימים שבהם העולם עובר מתהליך של החשכה לתהליך של הארה, שאנחנו, מדינת ישראל, נמצא את הדרך, כל דרך, להביא חזרה את 100 החטופים הביתה; לעשות עסקה – שתהיה עסקה כואבת וקשה, כמו שקודמותיה היו קשות – ונחזיר את 100 החטופים הביתה, מי לקבורה ומי לשיקום. שנדע לתת לעם ישראל את היכולת לצאת מהמצב הזה, כי לא נצא ממנו עד שאנשים לא יחזרו. לסיים את המלחמה בתנאים שטובים לנו, אבל כן, לשלם את המחירים שנצטרך, תוך כדי שאנחנו שומרים את השליטה הביטחונית שלנו בעזה. אני חושב שזה אפשרי. אני שומע שזה אפשרי. אני שומע שזה היה אפשרי גם קודם, אבל בוודאי ובוודאי עכשיו. חג החנוכה צריך להיות חג של חירות, חג שאנשים יוצאים בו מחושך לאור. כשאנחנו נדליק מחר את נרות החנוכה, אנחנו צריכים לבקש, להתחנן ולדאוג שעד סוף חג החנוכה החטופים יהיו איתנו ויצאו משם. אני אומר כאן: אנחנו נדע לתת את הגב, את התמיכה לממשלה, את כל מה שצריך, כדי שהדבר הזה יקרה במהרה בימינו אמן. שיהיה לנו חג חנוכה שמח ותקציב קצת יותר טוב. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. באנו חושך לגרש, ובידנו אור ואש. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. לרשותך חמש דקות.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להקריא כאן דברים שאמרה השבוע שרית זוסמן מעל קבר בנה במלאת שנה לנפילתו: פה נטמן זהב טהור, כך אמרתי כאן לפני שנה בדיוק. אני יודעת מי אתה, בן זוסמן. זכיתי, זכיתי, זכיתי, לגדול איתך 22 שנים, ולכן זה מה שאמרתי. שנה שלמה נשאתי אותך בליבי ונדדתי איתך לאורכה ולרוחבה של הארץ היפה שלנו וסיפרתי על מי שאתה בפני אנשים, נשים וילדים. היית איתי כשדיברתי בכנסים, באספות, בעצרות, מול מלא אזרחים ואזרחיות שהחליטו לצאת מהבית ולפעול, להשמיע קול, לעשות ולדרוש טוב למדינת ישראל. דיברתי אותך. גם אתה יצאת מהבית, בדיוק כמותם. היית איתי כשדיברתי בתקשורת. ביקשו ממני לעודד ולהרים את רוח העם. זה אתה, בן, שעודדת יחד איתי, שנתת חיזוק ואמונה בצדקת הדרך. זה אתה שנתת לי מילים על הזכות להיות חלק. פה נטמן זהב טהור, אבל הזהב הזה לא רק נשאר פה באדמה. אני מרגישה אותו מסתובב בעולם כולו, בכל אחת ואחד מאיתנו. זה הזהב שבמשפחות המדהימות שלנו שתומכות בנו; הזהב שבחברות ובחברים שלנו שהרימו אותנו על הרגליים; הזהב שנמצא בחברות ובחברים הרבים של בן, כל חבר וחברה שמלווים אותנו, מצחיקים אותנו ודואגים לנו ברוך ובאהבה. מרחק קטן כל כך – מרחק נגיעה, רגע – מפריד מהמקום שבו נולדת, בית חולים שערי צדק, שנמצא פה ממול, למקום שבו אתה מונח למנוחת עולמים, הר הקודש, הר הרצל. רגע, רגע אחד לקח לך להחליט שאתה לוקח את הרגליים ויוצא להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל. רגע אחד לקח לנו, לצבי, למיקה, לבועז ולי להחליט שאנחנו נחיה חיים. רגע אחד מפריד ממקום של נוחות, למקום של מחויבות. רגע אחד מפריד מלא לעשות כלום ללהיות אקטיבי ובעל השפעה. רגע אחד לוקח לאדם להחליט אם לקחת חלק בבניית ותקומת עם ישראל או לשבת על הגדר. רגע אחד נדרש לחשוב איזו מילה יוצאת לי מהפה ואיך אני יכולה לנסח אותה מחדש. רגע אחד לוקח לנבחר ציבור להחליט מה הוא כותב, צועק, אומר, פועל ועל טובת מי הוא חושב. רגע אחד לוקח לאיש תקשורת להחליט מה הוא בוחר להבליט ומה לא, למי ולמה הוא נותן במה. רגע אחד של בחירה. לפני שנה ביקשתי כאן מנבחרי הציבור שלנו שיהיו ראויים לרוח הישראלית שבטנק ושבעורף. יש כל כך הרבה אחריות בידיים של נבחרי הציבור שלנו, במילים שלהם, והרבה מדי מהם, לצערי הרב, מנצלים זאת לרעה. זה חייב להיפסק. זה ייפסק אם נתעקש על זה, וזה לא משנה באיזה צד אנחנו. אנחנו חיים בין בני משפחה וחברים שלא חושבים כמונו, והם לא האויבים שלנו. אנחנו שומעים על דוכן הכנסת, בוועדות, ברשתות, מפי הנבחרים, שאנחנו כן אויבים. זה לא נורמלי. אמרתי לפני שנה: לסיפור שלנו יהיה סוף טוב. אני מאמינה בזה באמונה שלמה. אנחנו כותבים את הסיפור, אנחנו לא ניתן שיכתבו עבורנו. זה הפרק שלנו. עד כאן המילים של שרית. כשהקשבתי ליד הקבר של בן, חשבתי שנכון שהם יישמעו גם כאן, בכנסת, בדוכן, במליאה. חשבתי שטוב שישמעו אותן בכל בית בישראל, בכל מקום שבו כותבים את הפרק הנוכחי בסיפור הישראלי. יהיה זכרו של בן ברוך.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. לרשותך עשר דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, קודם כול, לפני שאתייחס לחוק שאנחנו מעבירים ואגיד כמה דברים שקשורים לכלכלה ולהתנהלות הכלכלית, אני רוצה להגיד כמה דברים שקשורים להתנהלות הקואליציה ביחס ליועצת המשפטית לממשלה, ביחס לשופטי בית המשפט העליון וביחס לכלל מערכת המשפט. כשאני שומע את חבריי בקואליציה אומרים: הפוליטיקאי יצחק עמית – מה צופה בבית או כל אזרח פשוט אמור להבין מהמשפט הזה? הפוליטיקאי יצחק עמית, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, סמל של המדינה. 15 שנה מכהן בבית המשפט העליון. אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים, אפשר לבקר, אבל מינימום של כבוד. הרי מערכת משפטית חייבת להיות מערכת עצמאית, שמגינה לא רק על האזרחים בשעת המצוקה שלהם, אלא גם על חיילי צה"ל ועל הקצינים בחוץ לארץ. אותם שופטים שהקואליציה תוקפת אותם על ימין ושמאל מהבוקר עד הלילה הם אלה שמגינים על הקואליציה ועל הציבור שמצביע לקואליציה. אני כמעט 28 שנה בארץ. למדתי דבר אחד: בית המשפט תמיד יהיה בצד של החלש. זה תפקידה של המערכת – להגן על החלשים. ואנחנו צריכים להיות גאים שלמדינת ישראל יש מערכת משפטית עצמאית שמגינה על החלשים בפסיקות של בית המשפט העליון, בפסיקות של בג"ץ. תמיד נותנים סעד. נציגים של מפלגות חרדיות יודעים היטב איך מקבלים את הסעד הזה מבית המשפט העליון. כשאנחנו היינו בקואליציה עשינו הרבה דברים. תכף אני אגע גם בנתונים של הכלכלה שהשאיר שר האוצר לשעבר ליברמן, כי אני רואה שקל מאוד לבלבל את המוח לאנשים עם המספרים, קל מאוד להכניס ולהפיץ את הפייק. אז המצאתם 53 מיליארד לעבאס שלא היו ולא נבראו, והם ממשיכים את הסיפור הזה.

גלעד קריב (העבודה):

למי?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

53 מיליארד לעבאס, זה הפייק.

גלעד קריב (העבודה):

זה לא לעבאס, זה לשני מיליון אזרחים ערבים שמופלים – – – 75 שנים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני אומר עובדות. חבר הכנסת קריב, אני מדבר עובדות. זו עובדה.

היו"ר משה סולומון:

שלא היו?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

המציאו פייק, ממשיכים עם הפייק הזה.

היו"ר משה סולומון:

מה, זה לא היה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה פתאום? זה לא היה. הייתה לך תוכנית חומש, אני מזכיר לך. אדוני, אני מניח שלפני שנכנסת לכנסת אתה גם התעניינת בפוליטיקה.

היו"ר משה סולומון:

כן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יפה. אז הייתה תוכנית חומש בשנת 2015. יש את התמונה המפורסמת של חברי הרשימה המשותפת יושבים בלשכת נתניהו, עם נתניהו יושב עם אחמד טיבי בראש הקבוצה הזאת, וחותמים על תוכנית חומש – 15 מיליארד שקלים. אותה תוכנית באה לחמש שנים, והממשלה שלכם מאשרת את התוכנית הזאת. אז זה לא הולך לכיס של עבאס – זה הולך לתשתיות, זה הולך לחינוך, זה הולך לבריאות, כמו שאמר חבר הכנסת קריב, לשני מיליון אזרחים ערבים. מה לעשות, הם אזרחי המדינה. מה, הם לא אזרחים? אבל ההמצאה המטופשת הזאת והשקרית הזאת שהקואליציה נתנה 53 מיליארד לעבאס, זה הדבר הכי נורא. זה לא היה. מתי תבינו שכל פעם שאתם תחזרו על הפייק הזה אנחנו כל פעם נגיד שזה פייק וזה שקר? זה שקר. אני מצפה שאולי יום אחד נתחיל להגיש פשוט תביעות דיבה נגד כל אחד שטוען את הדבר הזה. אולי רק ככה אפשר ללמד אתכם, כי אחרת אין דרך, אין לי דרך אחרת לתקן את הדבר הזה. עכשיו אני אתן לכם עוד דוגמה. אנחנו דנים בחוק ההתייעלות הכלכלית. אגב, בחוק הזה אנחנו לא הצבענו נגד בקריאה הראשונה, כי ישראל ביתנו – אנחנו היינו הראשונים, המפלגה הראשונה שעוד בתקופה שלפני הקורונה הלכנו לקומה 5 כאן, לחשבות הכנסת, וויתרנו על תוספת שכר בסוף שנת 2019. היינו אז הראשונים שעשו את זה. בעקבות ישראל ביתנו, חברי הכנסת של סיעת ישראל ביתנו, הצטרפו עוד ח"כים שוויתרו על תוספת שכר. מאז המשכורת של חברי כנסת לא עודכנה. לא, אין עדכון שכר לחבר כנסת. וגם בחוק הזה אנחנו לא נצביע נגד החוק הזה, כי בסופו של דבר יש הקפאת שכר. בוודאי שאנחנו נילחם, כי אנחנו חושבים שהחוק הזה הוא חלק מחבילה תקציבית. איפה שכדאי להצביע, אנחנו לא אופוזיציה למדינה, אנחנו אופוזיציה לממשלה. אבל מה אתם, הקואליציה, ממציאים את הפייקים לגבי מצבה הכלכלי של מדינת ישראל בתקופה מיוני 2021 עד דצמבר 2022? לא צריך להמציא שום דבר – תיקחו דוחות של כל סוכנויות הדירוג האשראי, תיקחו נתונים. כמה היה העודף התקציבי בדצמבר 2022? למעלה מ-10 מיליארד שקלים. תבדקו כמה היה הנתון של האבטלה בסוף 2022. זה נכון, אף אחד לא אומר שלא הייתה מלחמה, אבל גם בתקופת הקורונה הנתונים היו נוראיים. הקורונה עלתה לנו הון תועפות. והצעדים שננקטו באותה ממשלה – תקציב מאוזן, חוק הסדרים עם למעלה מ-30 רפורמות, שהן היו מאוד יעילות לכלכלת ישראל. דרך אגב, כל שנת 2023, כל השנה הראשונה מאז שהממשלה התחלפה, אתם, אתם הממשלה והקואליציה, קיבלתם על חשבון האשראי שהשאירה הממשלה שלנו, ואנחנו היינו בורג מרכזי בממשלה הזאת. אז אתם יכולים להמשיך להפיץ את הפייקים האלה, כמו שאתם תוקפים את מערכת המשפט, כמו שאתם אתם תוקפים את הכלכלה, אבל בסוף אי-אפשר לעבוד על הכיס של הציבור. הציבור ירגיש את זה כבר בחודש פברואר. אני מדגיש את זה: לא בחודש ינואר – ב-1 בפברואר, כאשר תיכנס המשכורת של ינואר – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אין שר? אין שר במליאה?

היו"ר משה סולומון:

היה השר דיכטר. לא, השרה גילה גמליאל פה. השרה גילה גמליאל פה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

חשבתי שהיה שר החקלאות.

היו"ר משה סולומון:

היה, היה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, סליחה, השר לביטחון – איך הוא נקרא, איך הוא אמר? ביטחון – – –

היו"ר משה סולומון:

שר החקלאות וביטחון המזון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ביטחון המזון, נכון. לא ביטחון תזונתי, ביטחון המזון, כן. אז אני חוזר ואומר שכל משפחה שעובדת, משרתת ומשלמת מיסים – אני מדגיש: משלמת מיסים, לא משפחות שלא משלמות מיסים – תרגיש את חבילת החוקים כבר בתחילת פברואר. בינואר הם לא ירגישו את זה, כי הגזרות יתחילו. הם יתחילו להרגיש בפברואר, כי זו תהיה המשכורת של חודש ינואר, החודש הראשון של שנת 2025. הממשלה מעלה ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, מקפיאה את כל מדרגות המס – המשמעות של זה היא פגיעה בנטו. הממשלה מעלה את המע"מ ב-1%. מי שרוצה עכשיו לקנות דירה – קופץ בעשרות אלפי שקלים, הסכום הזה. אגב, גם כאלה שעכשיו סוגרים עסקה, הם חושבים שהם סוגרים עכשיו עסקה ומשלמים 20% ולוקחים הלוואת קבלן, שזה עוד בעיה בפני עצמה – הם פשוט ישלמו את המס הזה. אף אחד לא יגיד להם: שילמת בסוף דצמבר, אז אתה תוכל להתחמק מהמע"מ הזה. לא. 1% אחד מערך הדירה ישלמו בהמשך. זה עשרות אלפי שקלים. המס על מכוניות חשמליות, ב-10% מעלים את זה. בקיצור, מה שאני רוצה להגיד הוא שכל אחד שמשלם ומשלם מיסים, הוא ישלם יותר; כל אחד שמשרת, ישרת יותר, כי הממשלה לא תעביר את חוק הגיוס; כל אחד שנושא בנטל הכלכלי, ירגיש עוד יותר נטל כבר בחודש פברואר. ואז אני שואל את עצמי ואני שואל את חבריי בקואליציה: מה תגידו לציבור כשאתם תגיעו לבחירות הבאות? אני, אדוני היושב-ראש, ניסיתי לקבל תשובה על השאלה המאוד-פשוטה גם ברשתות אצלי וגם בשיחות שלי עם חברי הקואליציה. אני מבקש מכם, תגידו לי הישג אחד שהממשלה הזאת – או כל שר בממשלה, תבחרו אתם – יכול להתגאות בו, לעלות כאן לדוכן ולהגיד: זה ההישג שלי כשר בממשלת ישראל, שאני הובלתי, עשיתי ,ועם ההישג הזה אני אלך לבוחר מתי שהוא ילך. שום הישג. אפילו ההישגים שצה"ל השיג בשדה הקרב הם לא ההישגים של הממשלה. זה ברור שיש קרדיט לממשלה – – –

היו"ר משה סולומון:

אבל הכישלון של הממשלה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני לא אמרתי כישלון. אמרתי שיש קרדיט לממשלה, אבל אי-אפשר להתגאות בהישג, כי זה לא הישג. הישג זה כאשר ממשלה או שר בממשלה יכול לבוא ולהגיד: אני הובלתי, אני עשיתי, וככה, אני גאה. לצערי, אין אף הישג לממשלה הזאת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. בבקשה, לרשותך חמש דקות. בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, ראשית כול, מכאן אני רוצה לשלוח את תנחומיי למשפחת קציר. זה יום קשה מאוד עבור המשפחה הזאת, שבאמת היא דוגמה לתמצית הטרגדיה של המלחמה הזאת: האבא נרצח ב-7 באוקטובר, האימא נחטפה לעזה, האח, הבן, נחטף לעזה ולאחר מכן נרצח בשבי. באמת, שכול בלתי נתפס. כרמית, אחותו של אלעד ובתם של חנה ורפי, הייתה פה בכנסת הרבה מאוד. גם בשבוע שעבר היא באה לדבר פה והשמיעה קול מאוד אמיתי, כן, לגבי מה שהם עוברים, המשפחות, והצורך בהשבת החטופים. וגם עם כל הטרגדיה שהיא עברה באופן אישי, היא עדיין המשיכה להילחם עבור חטופים אחרים שעוד לא חזרו. אז אנחנו רוצים מכאן לחזק אותם. אני רוצה לדבר רגע על התקציב ועל הגזרות הכלכליות. אתם יודעים, בסוף בסוף – יש פה המון דיבורים, ונפרץ התקציב שלוש פעמים, והשבוע בפעם הרביעית, אבל בסוף, האזרחים בבית, אני לא בטוחה שהם מפנימים עד הסוף איך הדבר הזה משפיע עליהם בכיס ביום-יום. בשבוע שעבר פגשתי מכרה והיא שאלה אותי: תגידי, אתם בפגרה? ואז הבנתי את רמת הניתוק. ואמרתי לעצמי, אוקיי, יש אזרחים שלא מבינים את האירוע, וחשוב לי מאוד שאזרחי מדינת ישראל יבינו איך התקציב הזה, איך הגזרות החדשות הולכות להשפיע עליהם ממש בכיס ועל החיים שלהם ביום-יום. אז איגדתי לעצמי חלק מהגזרות שמחכות לנו. לפני הכול, יש לנו את הקפאת מדרגות המס, מס הכנסה, שזה פחות או יותר הפסד של 1,000 שקלים בשנה; לאחר מכן יש לנו את הקפאת נקודות הזיכוי ממס הכנסה, שזה גם סביב 1,000 שקלים בשנה; עדכון מדרגות מס ביטוח לאומי וביטוח בריאות – סביב 450 שקלים בשנה; הקפאת קצבאות ילדים, שזה בסך הכול 252 שקלים בשנה; העלאת שיעור דמי תשלומי הביטוח הלאומי ומס הבריאות – גם סביב 1,000 שקלים בשנה; צמצום דמי הבראה והפחתת יום הבראה נוסף זה בין 418 ל-485 שקלים; הקפאת השכר במגזר הציבורי – סביב 2,230 שקלים בשנה; העלאת המע"מ ב-1% – הפסד ממוצע של 2,400 שקלים בשנה למשק בית, תקשיבו למספר הזה; התייקרות החשמל והמים – עוד 230 שקלים בשנה; התייקרות התחבורה הציבורית, אני רוצה להזכיר לכולנו – 2 שקלים נוספים לכל נסיעה בכל כיוון. אלה רק חלק מהמספרים שאיגדתי עבורכם. עשיתי חישוב זריז, וזו הערכה שמרנית, כן? 8,980 שקלים למשק בית בשנה. זו ההערכה השמרנית. יש גם הקפאת שכר. יש לנו מאות אלפי מילואימניקים שאיבדו את פרנסתם או שהעסק שלהם קרס – הם חוזרים לשוקת שבורה, והם יצטרכו לשלם עוד 8,980 שקלים בשנה. חוץ מזה חסכתי לכם התייקרויות אפשריות נוספות שיכולות לצוץ, בהתאם כמובן לכל משק בית: עלייה במס היסף לבעלי משכורות גבוהות; הפחתת ההטבה למשיכת כספים מהפנסיה; העלאת מיסי הנדל"ן גם במכירה, גם בהשכרה; התייקרות החזרי המשכנתה; העלאת המס על רכבים חשמליים; העלאות מחירים רבות של יבואנים וספקים, שבסוף יפגשו את כולנו בשוקי המזון, הטואלטיקה, ההיגיינה, ההלבשה, ההנעלה, כלי הבית, מוצרי החשמל, ועוד. בסוף בסוף כולנו נפגעים. כולנו. אז החזקים יהיו פחות חזקים, אבל בעיקר החלשים יהיו חלשים יותר. אז אי-אפשר להתחבא מאחורי המציאות ולהגיד: נצטמצם, יהיה בסדר, נעבור את זה. לא. מדובר פה בגזרות גורליות, מהותיות. ואני רוצה להזכיר שבזמן שכל הגזרות האלה מחכות לנו, אזרחי ישראל, יש פה 5.4 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים. תארו לכם שאפשר היה לנצל את הכספים האלה כדי להפחית את הגזרות הגורליות שעכשיו מניתי. תארו לכם שהיו פחות מיסים שהיו עולים לכם, בכיס, אזרחי ישראל. אני רק רציתי להביא את הנתונים האלה כדי שאזרחי ישראל בבית יזכרו שבסוף זה לא איזה סיסמאות באוויר, זה הולך לפגוע לכל אזרח ואזרחית בכיס כל יום, כל חודש ובמהלך כל השנה הקרובה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, לרשותך חמש דקות.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחר חל חג חנוכה אצל היהודים. זה החנוכה השני ברצף שבו עדיין יש 100 חטופים, וצריך להחזיר את החטופים הביתה. זה בעצם לא מאפשר ולא נותן לחברה היהודית לחגוג. באותו זמן מחר חל גם חג המולד לנוצרים. גם הנוצרים הנמצאים במדינה, אחינו, זו השנה השנייה ברציפות שהם לא חוגגים את חג המולד, בצל המלחמה הקשה שנמצאת עד היום – מלחמה שגבתה הרבה הרוגים מהצד השני, כ-45,000 הרוגים, שליש מהם ילדים, שליש – נשים, הרבה פצועים, הרבה אנשים בלתי מעורבים חיים באוהלים, בצל קור, מזג האוויר היום משתנה, עם חוסר של מזון ואוכל והדברים הבסיסיים המאפשרים להם לחיות בכבוד. אנחנו אומרים שהגיע הזמן לתת תקווה. אולי אחרי החגים יש תקווה. לחג החנוכה קוראים חג האור, וחג המולד, המולד של הנביא עיסא עליו השלום, זה נותן תקווה אולי למשהו חדש. אנחנו נקווה שאחרי החגים תהיה התחלה חדשה, התחלה שתאפשר את סיום המלחמה, חזרת החטופים הביתה לחיק משפחותיהם, אולי לחשב מסלול מחדש ולתת תקווה, גם לתושבים כאן וגם לתושבי האזור, למסלול חדש, שייתן לנו, לכולנו, לחיות בצורה אחרת, חיים טובים יותר. מספיק עם המלחמות. אנחנו מדברים על כלכלה וצמיחה, ואני חושב שבצמיחה בצל מלחמה לא תהיה לנו צמיחה. הכלכלה כן יכולה לצמוח אחרי סיום המלחמה. התוכנית של ההתייעלות הכלכלית שאנחנו רואים כאן היא לא התייעלות כלכלית. בסופו של דבר מי שיספוג את כל העליות זה האזרח הפשוט, האזרח הפשוט שמקבל שכר מינימום. שכר המינימום שהם מקבלים – בקושי, הם לא יסיימו את החודש. הם אלה שיסבלו ביותר – המוחלשים, החלשים בכל החברה, אם זה ערבים, אם זה יהודים. הם בסופו של דבר אלו שיספגו את עליות המחירים. מישהו אמר כאן שפרופ' שמחון, שהוא היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, אמר בוועדת הביקורת שצפוי להיות צונאמי של עליות מחירים בתחילת 2025. הצונאמי הזה, מי יכול לעמוד מולו? אני לא יודע אפילו אם יש אנשים אמידים. אם יש אנשים אמידים זה אחוז די קטן במדינה, אבל רוב האנשים הם בשכבת הביניים ומטה, ולכן הצונאמי הזה של עליית מחירים יכול לגרום לזה שעוד ועוד משפחות ייכנסו מתחת לקו העוני. נאמר כאן שהיה דוח מאוד קשה של הביטוח הלאומי, ונאמר בדוח שמה שעזר להרבה משפחות להיות בקו העוני או לעלות קצת מעל קו העוני זה כל התקציבים שניתנו להם ושילמו להם דרך המדינה. הצונאמי הזה יכניס עוד משפחות מתחת לקו העוני. הגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות, תלך לעסקה להחזרת החטופים, עסקה מלאה להחזיר את כל החטופים – לסיים את המלחמה ולצאת לדרך חדשה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, פרגנו לך ב-20 דקות.

גלעד קריב (העבודה):

20 דקות בשבילי זה לא פרגון, זה לדחוק אותי. זה לפגוע בחופש הביטוי שלי.

היו"ר משה סולומון:

עד כה קיבלת חמש, עשר דקות. אני רואה שזה פרגון משמעותי.

גלעד קריב (העבודה):

אתמול היו 35 דקות. להפך, מזרזים אותי, דוחקים אותי.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך 20 דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, בפתח דבריי גם אני אבקש לצרף ברכה לכל האזרחים ותושבי ישראל הנוצרים שחוגגים בעוד שעות אחדות את חג המולד. התלכדות הזמנים של חג המולד ושל חג החנוכה השנה הזו, שהתייחס אליה חברנו חבר הכנסת טור פז, צריכה לעמוד כנגד התפילה שמשותפת לכל יושביה של הארץ הזו, שבעונת החגים הבאה נזכה למציאות הרבה יותר מתוקנת, הרבה יותר שלווה, מציאות של שיבת בנים ובנות לגבולם, מציאות של שלום ושלווה ומציאות של "לא יִשָּׂא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

היו"ר משה סולומון:

אמן.

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו, לפני שאתייחס לנושאים החשובים מאוד שאני מבקש לדבר עליהם, על ענייני השעה, אבקש לשתף אותך, אדוני היושב-ראש, וגם אותך, גברתי השרה. היום בבוקר מפלגת הדמוקרטים והעומד בראשה, סגן הרמטכ"ל לשעבר חבר הכנסת לשעבר יאיר גולן, הודיענו על כוונתנו להגיש תביעות דיבה כנגד כל אותם ברגים חלודים במכונת הרעל שבמסגרת הפצת הפייק ניוז, השקרים והקונספירציות שהם עסוקים בהם בחרו גם לתקוף את סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן ולנצל את צו איסור הפרסום שקיים באחת מן הפרשות שקשורות לימיה הראשונים של המלחמה על מנת להטיל דופי ביושרה שלו ובפטריוטיות שלו. בין הברגים החלודים הללו נמצאים גם כמה חברי כנסת פחדנים בבית הזה, שעומדים כאן, מנצלים את העובדה שיש צו איסור פרסום ושיש כאלה שמכבדים אותו, בניגוד אליהם, עומדים כאן על הדוכן הזה ובפינות הבית ומפיצים קונספירציות ושקרים – לא רק לגבי יאיר גולן אלא לגבי שורה ארוכה של אנשים שמסרו את חייהם, או הקדישו את חייהם, ליתר דיוק, למען ביטחון ישראל. החבורה הבזויה הזאת של מכונת הרעל, שיש לה גרורות בתוך הבית הזה, לא מפחידה אותנו. הציבור הישראלי יודע היטב מה עשה יאיר גולן בשעות הראשונות של הטבח ביום שמחת תורה, ורוב הציבור הישראלי גם יודע מה לא עשה מר בנימין נתניהו בדיוק באותן שעות. האחד היה חדור אומץ ונחישות לגשת לחזית המדממת ולהציל חיים; השני, במקרה הטוב, היה עסוק באיפור ובהיוועצות עם יועצי התקשורת שלו, שהם ממחוללי מכונת הרעל, איך הוא יצא טוב מהאסון שניחת עלינו. אבל אנחנו לא מתכוונים לוותר למכונת הרעל, לא בגלל שהיא מטילה עלינו פחד – אנחנו בזים לה ולכל מחולליה, לרבות לאלה שיושבים בבית הזה. אבל מכונת הרעל הזו לא מופעלת רק כנגד נבחרי ציבור או אנשים שבכל זאת יכולים להגן על עצמם; מכונת הרעל הזו הרי מופנית גם נגד משפחות שכולות, כפי שראינו בתחקיר של עובדה איך הקודקודים, או ליתר דיוק הקודקודית של מכונת הרעל הזו שולחת אנשים להפגין מול משפחות שכולות. מה מכונת הרעל עושה מול משפחות החטופים אנחנו יודעים. לכן אנחנו לא נשתוק, לא נשתוק ולא נוותר עד אשר נעקור את שורשיה של מכונת הרעל הזו מן האדמה הישראלית, עד אשר נייבש את צינורות הדלק שלה. אני מודיע כאן, אחרי הודעת המפלגה שלי ומי שעומד בראשה, שאנחנו, מפלגת הדמוקרטים, מקדשים מלחמה על מכונת הרעל, כי מכונת הרעל הזו מרעילה את נפשה ואת נשמתה של החברה הישראלית, מפיצה רעל שמונע מהחברה הישראלית את תהליכי הריפוי, השיקום והתיקון שאנחנו כל כך נדרשים להם, והכול בשביל מה? בשביל שעגל הזהב ימשיך לעמוד במרכז המחנה וחסידיו השוטים ימשיכו להסתובב סביבו ולסגוד לו. אז לא עוד. מלחמה לנו במכונת הרעל. ועתה, אדוני, לענייניו של היום הקשה הזה. כבר הזכירו קודמיי, עמיתינו, את העובדה שהיום, לפני שעות אחדות, הובאה למנוחת עולמים חברת קיבוץ ניר עוז, ממייסדי קיבוץ ניר עוז, חנה קציר, אלמנתו של רמי קציר, שנרצח ב-7 באוקטובר, אימו השכולה של אלעד קציר, שנרצח בהיותו בשבי החמאס האכזרי והברברי כי כולנו, ובמיוחד ממשלת ישראל והעומד בראשה, נכשלנו להחזירו בחיים ארצה. מותה של חנה קציר הוא תזכורת מטלטלת למחיר הנורא שממשיכים לשלם פדויי ופדויות השבי, לשברון הלב שלהם, לקושי האדיר שלהם להמשיך את חייהם. מותה של חנה קציר הוא גם תזכורת מטלטלת למה שקורה למי שנמצאים בשבי ולחובה שלנו להחזיר את כולם הביתה יחד בפעימה אחת שמחירה ידוע וברור: סיום המלחמה בעזה. כשראש הממשלה בנימין נתניהו עולה לכאן לדוכן ואומר שהוא עושה הכול כדי להחזיר את האחים והאחיות, אבל באותה שעה מתפרסם ריאיון מניפולטיבי שלו בוול סטריט ג'ורנל שבו הוא אומר: אני לא מוכן לסיים את המלחמה, אז בפעם המי-יודע-כמה, ראש הממשלה עומד כאן ומשקר – הוא משקר למשפחות החטופים והוא משקר לכל הציבור הישראלי, כי הוא לא מוכן לעשות הכול על מנת להחזיר את האחים והאחיות שלנו. כי המחיר ברור וידוע. אחרי 15 חודשי לחימה, אחרי ההישגים הדרמטיים של צה"ל בפירוק יכולותיו של החמאס, אחרי גביית המחיר ממי שהובילו ותכננו את הטבח הנורא, הגיע הזמן לסיים את המלחמה הזו. הגיע הזמן לסיים את המלחמה הזו בראש ובראשונה כדי להחזיר את האחים והאחיות, וכל דקה וכל יממה וכל שבוע וכל חודש הם גורליים מאין כמוהם. והגיע הזמן לסיים את המלחמה הזאת למען החיילים שלנו שנמצאים בחזית, מסכנים את נפשם בשעה שמר בנימין נתניהו לא מוכן להציג כל אסטרטגיה, כל תכלית, כל תוכנית, לסיום המערכה, למעבר מן השלב הצבאי לשלב המדיני. וכן, צריך לומר, באומץ, גם אם זו עדיין לא עמדה פופולרית, את המלחמה הזאת צריך לסיים גם למען דמותה המוסרית ולמען ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כי ברצועת עזה קורים דברים שעומדים בסתירה גמורה לערכיה של מדינת ישראל, הן כמדינת הלאום של העם היהודי, שנושא זיכרונות מרים מלמעלה משלושת אלפים שנות קיומו, והן כמדינה דמוקרטית ליברלית שמבקשת להיות חלק ממשפחת העמים. הגיע הזמן לסיים את המלחמה ברצועת עזה. הגיע הזמן לעבור מהמערכה הצבאית למערכה המדינית. וכשראש הממשלה עומד כאן ואומר: אני לא אתן לרשות הפלסטינית שום דריסת רגל ברצועת עזה, בשעה שהממשלה שלו נתנה אור ירוק לשיתוף הפעולה בין צה"ל לבין מנגנוני הביטחון של הרשות במאבק בטרוריסטים במחנה הפליטים ג'נין, אז פעם נוספת הוא משקר. כי אם אפשר לתת לרשות הפלסטינית להוביל מאמץ לחימתי מול מחבלי הג'יהאד והחמאס במחנה הפליטים בג'נין, מדוע אי-אפשר לשלב את הרשות הפלסטינית בהסדר עתידי ברצועת עזה? די לשקרים. קידשתם מלחמה על הרשות הפלסטינית – בבקשה, תפדלו. תעשו. בטלו את הסכמי אוסלו. תודיעו שנגמר התיאום הביטחוני. אבל גם לקיים תיאום ביטחוני יום-יומי עם הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון וגם לומר: אין לנו מה לעשות עם הרשות הפלסטינית בשום הסדר עתידי ברצועה, במסגרת ברית אזורית של הכוחות המתונים, בחסות של קואליציה בין-לאומית? זאת צביעות.

היו"ר משה סולומון:

זה כורח.

גלעד קריב (העבודה):

שום כורח. שום כורח. אדוני היושב-ראש, אל תצטרף למקהלת השקרים.

היו"ר משה סולומון:

זה לא קשור.

גלעד קריב (העבודה):

לא כורח.

היו"ר משה סולומון:

זה לא קשור לשקרים – – –

גלעד קריב (העבודה):

שום כורח. 30 שנה נתניהו בשלטון. 30 שנה נתניהו בשלטון ולא ביטל את הסכמי אוסלו. 30 שנה נתניהו בשלטון והתיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית נמשך.

היו"ר משה סולומון:

צריך לבטל אותו.

גלעד קריב (העבודה):

חברי הכנסת מהקואליציה מביאים לנו פה בכל יום הצעות חוק שנוגעות להנפת דגל פלסטין, כאילו בנימין נתניהו לא תלה את הדגל הזה במעון הרשמי שלו בבלפור; כאילו בנימין נתניהו לא לחץ את ידו של יאסר ערפאת והתחבק עם אבו מאזן. אבל זאת לא סתם צביעות – – –

היו"ר משה סולומון:

שגיאה.

גלעד קריב (העבודה):

שגיאה. אז בבקשה, חכמים גדולים. אז תחשוב, בקואליציית הימין מלא מלא שלכם, תבטלו את הסכמי אוסלו, אבל לא – – –

היו"ר משה סולומון:

אבל הסכמי אוסלו הוכחו כשגיאה.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, אדוני, לא יעזור לכם. אם לא תמשיכו למכור את השקרים הצבועים האלה לציבור הישראלי. אתם לא בעת ובעונה אחת תיתנו אור ירוק למנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בג'נין – צה"ל יוצא ומנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית נכנסים בנעליו – אבל תספרו לנו שאי-אפשר לעשות דבר דומה, בשום תנאי, בחלקים מרצועת עזה או בכל הרצועה. אתם מנציחים את המלחמה הזאת, אתם ממשיכים אותה. אתם מעמידים בסכנה יום-יומית את האחים והאחיות החטופים ואת חיילי צה"ל מתוך צביעות שקרנית, מתוך חוסר אחריות. כדי להבין את עומק הטירוף, את עומק חוסר האחריות, די להסתכל בחגיגה שמתוכננת ביום חמישי הקרוב, נר שני של חג החנוכה, כאשר תנועת נחלה, בראשותם של דניאלה וייס ושל גורמים נוספים, מדברת על הבאת קרוואנים אל תוך רצועת עזה. האחים והאחיות שלנו שם במנהרות, ואתם חוגגים הבאת קרוואנים אל תוך הרצועה. השתגעתם? אתם מדברים בשם תורת ישראל? להביא קרוואנים בשעה שאחינו ואחיותינו נחנקים במנהרות זאת לא משיחיות – הרי יש דברים ראויים בתפיסה המשיחית המסורתית – זו משיחיות שקר. זה בדיוק מה שמסורת ישראל כינתה משיחיות שקר. לשים את כל הערכים של תורת ישראל ושל מסורת ישראל בצד: פדיון שבויים, פיקוח נפש, ערבות הדדית, גמילות חסדים. כל זה – הצידה, הצידה, כי יש רק ערך אחד: ארץ ישראל השלמה. מה ההבדל ביניכם לבין שבתאי צבי? אתם משיחי שקר שגוררים את מדינת העם היהודי אל תהום מוסרית, אל תהום מוסרית איומה שלא נוכל לצאת ממנה, של אומה שמפקירה כבר 445 ימים אחים ואחיות, שמסכנת לשווא חיי צעירים וצעירות, כי ראש הממשלה עסוק בהישרדות פוליטית, ואתם עסוקים בפנטזיות של משיחיות שקר. איזו בושה. איזו בושה. לאן הגענו? אתם מדברים איתנו על המכבים. עמד פה אתמול ראש הממשלה נתניהו והעז לצטט את ז'בוטינסקי. מה בין האיש המושחת והנהנתן הזה לבין מורשתו של זאב ז'בוטינסקי? אין דבר וחצי דבר. בנימין נתניהו הוא כתם על מורשת זאב ז'בוטינסקי; הוא כתם על דרכם של יצחק שמיר ומנחם בגין. אתם עומדים ומדברים איתנו על המכבים? לכו תלמדו פרק בתולדות המכבים, פרק בתולדות עם ישראל. תלמדו כיצד המכבים היו הראשונים לצאת אל הקרב, אבל היו גם הראשונים להגיע לבריתות מדיניות. לכו תלמדו איך בתקופת המכבים חודש החידוש הגדול של פיקוח נפש דוחה שבת, כפי שמתואר בספרי המכבים, על הרפורמה שעשה מתתיהו הכהן, זה שקרא: מי לה' אליי. הוא זה שבא ואמר: פיקוח נפש דוחה שבת. אם פיקוח נפש דוחה שבת, אז פיקוח נפש דוחה גם את הפנטזיות המשיחיות שלכם, של חידוש ההתיישבות היהודית בלב אוכלוסייה פלסטינית של 2.3 מיליון איש. איך, איך אירעה התקלה הנוראית הזו, שליבכם גס גם בחיי האחים והאחיות שלנו, שליבכם גם גס בחייהם של ילדים, של נשים, של קשישים, רק מכיוון שהם משתייכים לעם האחר? איפה במסורת ישראל למדתם את גסות הרוח הזו, שמביאה חברי וחברות כנסת לעמוד כאן, על הבמה, ולומר שבקרב 2.3 מיליון פלסטינים אין אף אדם חף מפשע? מתי אירעה המוטציה הדתית הרוחנית והלאומית והמוסרית הזאת בקרב הקהלים שלכם? מתי נדפק הדנ"א היהודי והדמוקרטי שלכם? כשעומדת כאן מחוקקת ואומרת שבקרב 2.3 מיליון איש אין אחד חף מפשע, תינוק בן יומו הוא לא חף מפשע – אתה יודע מי דיבר ככה? הגרועים שבשונאי ישראל. אלה היו הטקסטים שהם הוציאו מהפה שלכם – ואתם נושאים את שמה של תורת ישראל בפיכם.

היו"ר משה סולומון:

בגאון.

גלעד קריב (העבודה):

בגאון? בביזיון.

היו"ר משה סולומון:

בגאון.

גלעד קריב (העבודה):

אדם שעומד ואומר שאין בקרב 2.3 מיליון אחד שהוא חף מפשע לא נושא את תורת ישראל בגאון, אדוני היושב-ראש. הוא נושא אותה בביזיון, ביזיון מוסרי, עבודה זרה, צלם בהיכל. לכו, תחגגו נר שני על גבול עזה עם הקרוואנים הבזויים שלכם בשעה שאחינו ואחיותינו נמקים. מה ביניכם לבין חלוצי העלייה השנייה וחלוצי העלייה השלישית, שמי שפותח את משנתם רואה לפחות את הניסיון, את היומרה, את הכוונה שמעשה בניינה של הארץ יעלה בקנה אחד עם ערכים הומניסטים? מה לכם ולתורתו של א"ד גורדון? מה לכם ולדבריו של ברל כצנלסון? גם את זה אתם מנסים לנכס לעצמכם, תוך שאתם מעוותים את תורתם ואת דרכם של ראשוני הציונות, כפי שאתם מעוותים את דרכה של תורת ישראל, גם ביחס למצוות פדיון השבויים וגם ביחס לערכים אנושיים. היהדות בישרה את הרעיון הגדול של בריאת כל אדם בצלם אלוהים, של קדושת חייו של כל אדם. ואתם, לאיזה תהומות מוסריים אתם מביאים את החברה הישראלית?

היו"ר משה סולומון:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

לכן אנחנו נאמר כאן, כפי שאמרתי בתחילת דבריי: אנחנו מקדשים מלחמה על מכונת הרעל ואנחנו מקדשים מלחמה על משיחיות השקר הלאומנית, הגזענית והפונדמנטליסטית – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – שמרעילה, מרעילה וממיתה את הנפש הישראלית.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. חבל שאין את זקיפות הקומה הלאומית ואת תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל השלמה.

גלעד קריב (העבודה):

זקיפות קומה דורשת חוסן מוסרי, לא ריקודים של – – – על האחים החטופים שלנו.

היו"ר משה סולומון:

זה בדיוק המוסר. תורת ישראל היא חלק מוסרי מאוד מרכזי בעם ישראל. גם זה נכון. גם זה נכון. אנחנו צריכים לדאוג להביא את החטופים, וזה פדיון שבויים, אבל אין זה – –

גלעד קריב (העבודה):

מעגלי ריקודים בשעה שאחינו – – – אל תלמדו אותנו מוסריות.

היו"ר משה סולומון:

– – אין זה בא על חשבון זה. אין זה בא על חשבון זה.

גלעד קריב (העבודה):

משיחי שקר. זה בא זה על חשבון זה.

היו"ר משה סולומון:

לא.

גלעד קריב (העבודה):

חידוש ההתנחלות בעזה היא גזר דין מוות לחטופים. די עם השקרים שלכם.

היו"ר משה סולומון:

הכמיהה והרצון להביא לכאן את השבויים ולשמור על תורת ישראל, אין זה בא על חשבון זה.

גלעד קריב (העבודה):

אתם לא מוכנים. אתם לא מוכנים. כדי להביא לכאן את אחינו ואחיותינו צריך להפסיק את המלחמה, ואתם לא מוכנים לזה.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו פועלים. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

תפסיקו לספר סיפורים. אתם מוכנים להקריב את החטופים על מזבח הפנטזיות של משיחיות השקר שלכם. הגיע הזמן לומר את זה, ושכולנו נאמר את זה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה. לרשותך 40 דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעסוק בדבר שראוי שיאחד את הבית הזה, בדבר שיהדהד יותר מכול בסדר-היום שלנו, וגם בחלל הזה. היום הובאה למנוחות בניר עוז חנה קציר, שנחטפה ושבה הביתה לחיים קצרים וכואבים. הדבר הזה מלמד אותנו על שבריריות החיים, על האי-ודאות, על ההקרבה, המחיר הנפשי, על הטראומה שהיא שילמה, וכמה עוד ישלמו 100 החטופים שעדיין שם ואלה ששבו. כשאני בבניין הכנסת אני תמיד משתדל ללבוש חולצה של חטוף אחד ולספר את הסיפור שלו. אני אספר את הסיפור שלו, אבל היום אני גם אקריא את כל שמות החטופים. אני לא יודע אם הם בכלל צריכים את הכבוד הזה שנקריא את השם שלהם כאן, אבל אנחנו צריכים שהשם שלהם ייחקק בספר דברי הימים כמי ששילמו את המחיר הכי גדול על מחדל, כשל תפקודי והפקרה של מדינה שהפקירה את אזרחיה ואת חייליה ב-7 באוקטובר. אנחנו צריכים שהחדר הזה ישמע – ועדיף שישמע את זה רק היום ושבעוד יום-יומיים תהיה עסקת חטופים, אבל אם נידרש, נחזור ונשמיע את השמות שלהם, נחזור ונשמיע את הסיפורים שלהם בכנסת ונלך עם חולצות שלהם, ונראה אותם בעיניים, ונשים אותם על הלב, כי אין תקומה למדינת ישראל. מי שסיפר שזאת מלחמת תקומה – אין תקומה למדינת ישראל בלי שיבת החטופים. אין תיקון לחברה הישראלית בלי החטופים בבית. אין נחמה למועקה שאופפת את כל המדינה הזאת על החטופים. אנשים ניסו לקחת את סוגיית החטופים להיבט הפוליטי. כל אדם ידליק נרות עוד מעט, וצריך להדליק נר צהוב ליד החנוכייה. כל אדם צריך להזכיר את החטופים גם בהדלקת נרות שבת וגם בהבדלה. כל אדם בישראל צריך במהלך היום לעצור רגע ולחשוב ולעשות למען החטופים. היום אני לובש את החולצה של עידן שתיוי, עידן, בן 28, תושב פתח תקווה, הבן של אלי ודלית, אח לשלושה ובן זוג לסתיו. ב-7 באוקטובר עידן הגיע לפנות בוקר לפסטיבל הנובה כדי לתעד בהתנדבות את חבריו שניגנו והעבירו סדנאות, אך לא הספיק להיכנס. כשהחלה המתקפה סייע עידן לבחור ובחורה שאותם פגש לראשונה ביציאה מהאתר, שניסו להימלט אבל לא יכלו לנהוג כי היו תחת השפעה – בחירה שלבסוף הובילה לחטיפתו סמוך לקיבוץ רעים. הם ניסו לברוח והותקלו פעמיים. פעם אחת הם נסעו צפונה והגיעו מחבלים ברכבי משטרה, ובפעם השנייה הוא נסע דרומה והותקל שוב אחרי רעים. שם הוא סטה מהכביש ונתקע בעץ. שני הצעירים שאיתם נסע נהרגו, ואילו הוא נפצע. עידן אהב טבע, צילום וחיות. הוא היה מחובר לכלבים ולבעלי חיים, תמיד חשב על הזולת והקריב עצמו למען האחר. עידן עמד להתחיל את החיים ולעבור להתגורר עם סתיו, בת זוגו. הוא לומד ממשל וקיימות והיה אמור להתחיל את השנה השנייה. את שורשי הקיימות והחיבור לארץ ניתן למצוא במשפחתו, משפחה של עובדי אדמה – מחייכים חבריו. סבא שלו היה אגרונום ומין גנן מיתולוגי, וקו ישיר מקשר בין סבא משה לבין הנכד. עידן מכיר כל פינה בארץ, מספרים עליו החברים בהתפעלות. הוא האדם שאם אנחנו רוצים לצאת לטייל, אפשר להתקשר אליו מכל מקום והוא יגיד בדיוק מה יש בסביבה או איפה יש מעיין קרוב. בלעדיו אין בכלל טעם לחשוב אפילו על טיול. החיבור לארץ אולי מוביל גם לחלק השני, לימודי ממשל. עידן הוא זה שמבין במה שקורה ויודע לנתח לאן דברים הולכים. עם החושים המחודדים וסל הערכים הברור שלו הוא גם המצפן של החבורה. במשך שנה שלמה משפחתו קיוותה בכל ליבה שהוא חי, אך בדיוק אחרי שנה, ב-7 באוקטובר 2024, הודיע צה"ל למשפחתו של עידן כי הוא נרצח ב-7 באוקטובר על ידי חמאס וגופתו מוחזקת בשטח רצועת עזה. ההחלטה לקבוע את מותו התבססה על מידע מודיעיני ואושרה על ידי ועדת מומחים של משרד הבריאות ובשיתוף משרד הדתות ומשטרת ישראל. כפי שהתחייבתי, היום אני רוצה להזכיר כל חטוף וחטופה, והייתי רוצה – ואני אעשה את זה בימים הקרובים – לדבר על כל אחד ואחת מהם בהרחבה ובהעמקה, ולהבין שמאחורי כל חטוף וחטופה יש בית, יש משפחה, יש עולם, יש חברים, יש קהילה, יש שבר אין-סופי. 100 עולמות שבורים, 100 קהילות שבורות, 100 משפחות אומללות – זה מה שיש לנו עכשיו כשהחטופים לא שבים לביתם. הרגע הזה אני אקריא, בקצרה, לצערי, על כל חטוף, אבל אני מתחייב לאורך הימים – ואני מעדיף שאני לא אידרש לעשות את זה ושתהיה עסקה ממש בימים הקרובים, אבל כל עוד הם לא פה, בכל יום אני אדבר בהרחבה על חטוף או חטופה אחרת. אנחנו חייבים להחזיר את תמיר אדר, זיכרונו לברכה, בן 38, דור שלישי בקיבוץ ניר עוז, שנחטף מהקיבוץ; את אלון אהל, בן 23, מהיישוב לבון שבגליל, פסנתרן ואוהב טבע, שנחטף מפסטיבל הנובה; את יוסף חיים אוחנה, בן 24 מקריית מלאכי, שאוהב לרכוב על אופניים, לטייל בארץ ולצאת לקמפינג – הוא נחטף מפסטיבל הנובה לאחר שסייע לפנות פצועים; את אבינתן אור, בן 31 מתל אביב, בוגר הנדסת חשמל ועובד בחברת הייטק, שנחטף מפסטיבל הנובה; את דרור אור, זיכרונו לברכה, בן 48 מבארי, איש של שלום, יצירה ואהבה, אהב כדורסל ויוגה, שנחטף מבארי; את גיא אילוז, בן 26 מתל אביב, תאורן וסאונדמן של היהודים ואומנים נוספים, שנחטף מפסטיבל הנובה. את הישאם א-סייד, בן 36, מתמודד נפש מחורה, שחצה את הגבול ב-2015 ונחטף מדרום לרצועת עזה; את מוחמד אל-אטרש, זיכרונו לברכה, בן 39 מסעווה, גשש בחטיבה הצפונית באוגדת עזה ואב ל-13 ילדים, שנחטף מעוטף עזה; את לירי אלבג, בת 19 ממושב ירחיב, ששירתה כתצפיתית ונחטפה ממוצב נחל עוז יומיים לאחר שהגיעה אליו; את יצחק, איציק, אלגרט, בן 69 מקיבוץ ניר עוז, איש התחזוקה של הקיבוץ, חובב כדורגל ואוהד מכבי תל אביב, שנחטף מקיבוצו; את חמזה אלזיאדנה, בן 23 מרהט, אוהב סוסים ומגדל כבשים, שנחטף מחולית, שם עבד ברפת עם אביו ואחיו. חייבים להחזיר את יוסף אלזיאדנה, בן 53 מרהט, אבא ל-19 ילדים, שנחטף מחולית עם שלושה מילדיו, שם עבד ברפת ב-19 השנים האחרונות; את עידן אלכסנדר, בן 20, חייל בודד מארצות הברית, שהצטרף לגרעין צבר והתגייס לגולני ונחטף מעמדת השמירה במוצב סמוך לקיבוץ נירים; את רונן אנגל, זכרו לברכה, בן 54, מקיבוץ ניר עוז, צלם, מתנדב במד"א וחובב אופנועים, שנחטף מקיבוצו; את מתן אנגרסט, בן 22 מקרית ביאליק, שאוהב מאוד ספורט ואוהד את מכבי חיפה, שנחטף מהטנק שבו לחם בנחל עוז; את אביב אצילי, זיכרונו לברכה, בן 49 מקיבוץ ניר עוז, שניהל את המוסך לציוד חקלאי בקיבוץ ועסק באומנות, שנחטף מקיבוצו; את סונטיה אקרסרי, זכרו לברכה, בן 31, שנחטף מקיבוץ בארי, שם עבד בחקלאות; את קרינה ארייב, בת 20 מירושלים, ששירתה כתצפיתנית בנחל עוז ונחטפה מהמוצב; את אלקנה בוחבוט, בן 35 ממבשרת ציון, שנחטף מפסטיבל הנובה, שם עבר כאיש הלוגיסטיקה של חברת ההפקות; את אריאל ביבס, ילד בן חמש, ילד ג'ינג'י מתוק, תמים ושובב, בדיוק כמו סבא שלו, שנחטף מקיבוצו ניר עוז; את ירדן ביבס – לירדן יש חוש הומור מיוחד, יודע לצחוק על עצמו ועל הכול, מצליח להצחיק את כולם ובמיוחד את שירי אשתו, והוא נחטף מקיבוצו ניר עוז; את כפיר ביבס, בן שנה וחצי, שנחטף בגיל חודשים ספורים מניר עוז, החטוף הצעיר ביותר, שנחטף עוד לפני שמלאה לו שנה בחיים; חייבים להחזיר את שירי ביבס, בת 33, שגם ברגע המפחיד ביותר, כשהיא מוקפת במחבלים, הגנה על ילדיה בגופה, עטפה אותם ולא נתנה לאיש לגעת, ונחטפה מקיבוצה ניר עוז. את אוהד בן עמי, בן 56 מבארי, שאוהב לבשל ולרכוב על אופניים, ונחטף מקיבוצו; את אגם ברגר, בת 20 מחולון, שמנגנת בכינור מגיל תשע, ונחטפה מנחל עוז; את אוריאל ברוך, זיכרונו לברכה, בן 35 מגבעון, שאהב מסיבות וטכנו, נהג לתרום לכל מי שהיה צריך, ונחטף מפסטיבל הנובה; את סער ברוך, בן 24 מבארי, שאהב לטייל ועשה חלקים משביל ישראל, היה בחור חכם, חד, ריאלי ובעל חוש הומור, ונחטף מקיבוצו; את גלי ברמן, בן 27 מקיבוץ כפר עזה, החבר עם הלב הכי גדול שיש, אוהב כדורגל, שנחטף מקיבוצו; את זיו ברמן, אחיו התאום של גלי – הילדים של טליה. יש שם נשיקה שהם מנשקים אותה על הלחי משני צידיה. זה כל מה שהיא רוצה, שהם יחזרו וייתנו לה את הנשיקה הזאת. ילד מדהים, נחמד וטוב לב, יש לו שמחת חיים כובשת וצחוק מדבק, ונחטף מקיבוצו. את רום ברסלבסקי, בן 21 מירושלים, בחור מלא נתינה שהסתכן למען אחרים בלי לחשוב פעמיים, ונחטף מפסטיבל הנובה; את מני גודארד, זיכרונו לברכה, בן 73 מקיבוץ בארי, הלב הרחב ביותר שפעם כאן, ועצר מלכת, נחטף מקיבוצו; את רן רני גוילי, זיכרונו לברכה, בן 24 ממיתר, לוחם יס"מ שיצא מביתו עם כתף שבורה בעקבות תאונת אופנוע שעבר ונחטף ממקום לא ידוע אחרי שניהל קרבות עזים. חייבים להחזיר את הדר גולדין, בן 23 מכפר סבא, קצין ולוחם עז מסיירת גבעתי שנחטף במבצע צוק איתן ב-2014 מדרום רצועת עזה ביום שישי השחור, במהלך הפסקת אש – פשע לפי סדר הדין הבין-לאומי – חוב מוסרי שגם אותו לא ביצענו עד היום; את רומי גונן, בת 24 מכפר ורדים, שהכי אוהבת ללבוש מנומר, נחטפה מפסטיבל הנובה; את גיא גלבוע דלאל, בן 23 מאלפי מנשה, ילד שובב עם חן מדהים, קסם, אינטליגנטי, ילד שאוהב את החיים, שנחטף מפסטיבל הנובה; את דניאלה גלבוע, בת 20 מפתח תקווה, מוזיקאית בנשמה, צעירה מלאת חיים, אור ואהבה, שנחטפה מנחל עוז. את ביפין ג'ושי, בן 24 מנפאל, שנחטף מעלומים, שם עובדים ברפת העובדים הזרים מנפאל. הם שילמו מחיר עצום, ובמידה מסוימת הצילו קיבוץ שלם. האנשים האכזריים האלה לא מבדילים אפילו בין יהודים לנפאלים תמימים וישרים, שרק באו להתפרנס בארץ הזאת; את אביתר דוד, בן 23 מכפר סבא, נגן ג'אז, חברותי ומוכשר, סוחף, שאוהב לג'מג'ם, מרים את הגיטרה וכולם אחריו, ונחטף מפסטיבל הנובה; את אמילי דמארי, בת 28 מכפר עזה, שהיא הדבק שמחבר בין כולם, אוהבת עוגות שמרים ושוקולד לבן, ונחטפה מביתה, בבתי הדור הצעיר שבקיבוץ. את עוז דניאל, זיכרונו לברכה, בן 19 מכפר סבא, שחלם להיות מוזיקאי, ילד שאוהב את החיים, עם חוש הומור וחיוך ענק, ונחטף מקיבוץ כיסופים; את איתן הורן, בן 38 מקיבוץ ניר עוז, אוהד של הפועל באר שבע ועובד בחינוך הבלתי-פורמלי של הקיבוץ, שנחטף מקיבוצו. יש פה משפחות שלמות שמחוברות. יש פה משפחות ששילמו מחיר משותף, עצום. חייבים להחזיר את יאיר אורן, בן 46 מקיבוץ ניר עוז, מנהל הפאב הקהילתי בקיבוץ – הפאב השומם בהיעדרו, הפאב שניטלו ממנו חיים ושמחה, הפאב שהיה מקום תוסס, מקום שמחבר, והוא אדם שמחבר ואיננו, אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל שלו, סטנדאפיסט ושדרן רדיו, נחטף מקיבוצו, אח של איתן אורן, שחטוף גם הוא – תדברו בשקט, בבקשה; את ענבר הימן ז"ל, בת 27 מחיפה, אומנית בנשמה, "פינק", שהנתינה, הרגישות והאכפתיות שלה הובילו אותה להגיע לנובה כהלפרית, ונחטפה מפסטיבל הנובה; את מקסים הרקין, בן 36 מטירת הכרמל. אין אוויר בכלל להגיד את הדברים. אין אוויר ולהגיד את הרשימה הזאת. זה לא סתם שאין לנו כוחות נפש לומר אותה כל יום, להזכיר אותה. אנחנו לא רוצים הזכרת נשמות יהודים – לא רוצים הזכרת נשמות, לא רוצים לדבר לעילוי נשמתם. אנחנו רוצים לדבר לעילוי חזרתם, לקידום חזרתם. חייבים להחזיר את מקסים הרקין, בן 36 מטירת הכרמל, אבא של מוניקה ונשוי לאנה, שנחטף מפסטיבל הנובה; חייבים להחזיר את אילן וייס, בן 56 מבארי, איש רב-פעלים, שהתזזיתיות שלו הייתה מוכרת כבר מילדותו, ונחטף מקיבוצו; את עומר ונקרט, בן 23 מגדרה, שהגיע לנובה רק שעה אחת לפני שפרצה המתקפה האכזרית של מחבלי החמאס ונחטף מהמסיבה; את אריה זלמנוביץ', בן 85 מקיבוץ ניר עוז, אב לשני בנים וסבא לחמישה נכדים, שנחטף מקיבוצו – כמה שנים נותרו לו? כמה זמן נותר לו? איזה חיים נותרו לו? כמה טרגדיות עוד נראה, של האנשים המבוגרים, החולים, בסוף ימיהם, שיחזרו שבורים ונאבד אותם, כמו שקברנו היום חטופה שאפילו לא זכתה ליהנות משיבתה הביתה; את גדי חגי ז"ל, בן 72 מקיבוץ ניר עוז, מוזיקאי מיוחד בנוף הישראלי, בעל תפקיד משמעותי בהתפתחות תרבות הג'אז בארץ, שנחטף מקיבוצו; את ג'ודי וינשטיין חגי ז"ל, בת 70 מקיבוץ ניר עוז, שטיפלה בילדים עם חרדות בשל המצב בעוטף בשיטות מדיטציה ומיינדפולנס, ונחטפה מקיבוצה; את סריון וואטצ'רה, בן 32, שנחטף מקיבוץ ניר עוז, שם עבד בחקלאות; את טל חיימי, בן 41 מקיבוץ ניר יצחק, זה שמצליח לממש וליצור בשתי ידיו כל מה שהאחרים עוד מתכננים וחולמים, שנחטף מקיבוצו ולא זכה להכיר את בנו הרביעי לוטן, לשמוע את אלה מספרת שבזמן שמספרים לה שבעלה חטוף, היא צריכה לספר לעולם שהיא בהיריון וללדת את לוטן בערבה ולטפל בילדים בלעדיו; את איתי חן ז"ל, בן 19 מנתניה, שחקן כדורסל מקצועי, חובב טיולים וטיפוס סלעים, שנחטף מנחל עוז; את אל"מ אסף חממי ז"ל, בן 40 מקריית אונו, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה ומעוטר אות מצטיין הרמטכ"ל, הראשון שאמר בקשר: מלחמה, גיבור ישראל, שנפל בהגנה על קיבוץ נירים, משם נחטף לעזה; את שגיא דקל חן, בן 36 מקיבוץ ניר עוז, שמשוגע על לשפץ אוטובוסים ונחטף מקיבוצו; את אלכסנדר סשה טרופנוב, בן 29 מקיבוץ ניר עוז, קסם, בחור גבוה, ביישן, יפה ומוכשר שנחטף מקיבוצו; חייבים להחזיר את פונגסאק טהנה; חייבים להחזיר את ארבל יהוד, בת 29 מקיבוץ ניר עוז, חובבת חקר חלל ואסטרונומיה, שנחטפה מקיבוצה; חייבים להחזיר את אוהד יהלומי, בן 50 מקיבוץ ניר עוז, הלב של המשפחה, של קבוצת חברים, שכל מקום שהוא נמצא בו הוא ה-pivot, שנחטף מקיבוצו; את יאיר יעקב, בן 59 מקיבוץ ניר עוז, איש צנוע, פשוט, אוהב אדמה ומוזיקה, שנחטף מקיבוצו. את אליה כהן, בן 27 מצור הדסה, שנהג ונוהג לפזר אופטימיות לכל עבר, ונחטף מפסטיבל הנובה; את נמרוד כהן, בן 20 מרחובות, אדם שקט ומקסים, רגיש, שהכי אוהב את עוגת הביסקוויטים של אימא שלו, ונחטף מעוטף עזה; את שגב כלפון, בן 26 מדימונה, ילד סנדוויץ', שתמיד מצחיק את כולם, ונחטף מפסטיבל הנובה – ואנחנו בכל מוצ"ש משתדלים לעמוד בצומת דימונה, כולם, ימין ושמאל, תושבי דימונה והנגב, ירוחם והערבה, שדה בוקר, מצפה רמון, הר נגב, כולנו באים לדימונה לזכור את שגב כלפון. חייבים להחזיר את אור לוי, בן 34 מגבעתיים, שתמיד יש לו אוהל ברכב, כי הוא הכי אוהב לטייל, ונחטף מפסטיבל הנובה; חייבים להחזיר את איתן לוי, זיכרונו לברכה, בן 53 מבת ים, איש משפחה חם ואוהב, שתמיד דאג לסביבתו ולא לעצמו, ונחטף מכביש 232 כשנסע לבארי לאסוף חברה שביקשה טובה מיוחדת; חייבים להחזיר את נעמה לוי, בת 20 מרעננה, בחורה צעירה וקורנת, סטודנטית לדיפלומטיה וכימיה, שחקנית טניס, שנחטפה ממוצב נחל עוז שבו שירתה כתצפיתנית. חייבים להחזיר את שי לוינסון, זיכרונו לברכה, גם את אלה שנהרגו – ולצערי עם הזמן אנחנו נאבד את החיים של המון חטופים; גם אלה שנהרגו בשבי צריכים לחזור לקבורה. זה הדבר היחיד שמאפשר למשפחה סגירה כואבת, טרגית, של הטרגדיה שפקדה אותם. חייבים להחזיר את שי לוינסון, זיכרונו לברכה, בן 19 מגבעת אבני, איש של שלום וחיבורים, היהודי הראשון בקבוצת הכדורעף עילבון, שנהנה מהתקווה שיש בחיים משותפים ובין-תרבותיים, ונחטף מעוטף עזה; חייבים להחזיר את עודד ליפשיץ, בן 83 מניר עוז, עיתונאי ישראלי ופעיל חברתי, פרופסור לארכיאולוגיה, שנחטף מקיבוצו; חייבים להחזיר את גדי מוזס, בן 80 מניר עוז, אגרונום שעזר לעשרות אלפי אנשים לצאת ממעגל העוני באמצעות גידולי שדה, ממקימי הגן הבוטני המופלא בקיבוץ ניר עוז, שמשם נחטף; את סוראסאק לאמנאו – אלה שמות גם של עובדים זרים שלא היה לי פירוט, לצערי, על החיים שלהם בעבר, אבל אנחנו צריכים לדאוג להם באופן שוויוני ולהשיב את כולם הביתה ללא הבדלה בין דם לדם; חייבים להחזיר את ג'ושוע מולל ז"ל, בן 21 מטנזניה, סטודנט לחקלאות, שנחטף מנחל עוז; חייבים להחזיר את איתן אברהם מור, בן 24 מירושלים, שעבד ברוסטרס, ומספרים שהוא היה מולטי-טסקר מדהים, ונחטף מפסטיבל הנובה. חייבים להחזיר את עמרי מירן, בן 47 מנחל עוז, מטפל שיאצו, שהחיוך שלו הוא כזה שמגיע לעיניים וללב, שנחטף מקיבוצו, שאבא שלו, דני מירן, הוא אהוב ליבי ואהוב נפשי – אני כל כך מקווה שהוא יזכה לראות את הבן שלו ושהבנות שלו יראו אותו, ורעייתו. חייבים להחזיר את אברה מנגיסטו, בן 37 מאשקלון, שחצה ברגל לעזה בשנת 2014, נחטף מצפון לרצועת עזה – חוב מוסרי שלא ביצענו כבר עשר שנים; חייבים להחזיר את שלמה מנצור, בן 86 מקיבוץ כיסופים, החטוף המבוגר ביותר, ששרד את הפרהוד, עלה לארץ ונחטף מקיבוצו; חייבים להחזיר את אליהו מרגלית, זיכרונו לברכה, בן 75 מניר עוז, שאהב להיות קיבוצניק, אהב בעלי חיים, את אורוות הסוסים שטיפח, ונחטף מקיבוצו; את עומר נאוטרה, זיכרונו לברכה, בן 21, חייל בודד מארצות הברית, שמעריץ את קובי בראיינט ומשחק בעצמו כדורעף וכדורסל, ונחטף מעוטף עזה; את תמיר נמרודי, בן 20 ממושב נירית, ילד חייכן וחברותי שנחטף ממעבר ארז. חייבים להחזיר את קית' שמואל סיגל, בן 65 מקיבוץ כפר עזה, שאוהב פיצות, והמתכון שלו לפנקייקים של שבת בבוקר הוא הכי מוצלח, ונחטף מקיבוצו – אביבה, שכבר חזרה, מחכה לו; את סטיאן סוונאקאם, בן 34 מתאילנד, שנחטף מקיבוץ ניר עוז, שם עבד בחקלאות; את באנאוואט סהטאן מתאילנד; את יונתן סמרנו, זיכרונו לברכה, בן 21 מתל אביב, מפיק מסיבות, ילד סקרן שמבקש לדעת הכול, שנחטף מפסטיבל הנובה. חייבים להחזיר את צחי עידן, בן 50 מקיבוץ נחל עוז, אוהד שרוף של הפועל תל אביב, שנחטף מקיבוצו; את דניאל שמעון פרץ, בן 22 מיד בנימין, אדם חזק, נחוש וחברותי, משוגע על ספורט אתגרי, שנחטף מרצועת עזה; את נטפונג פינטה, בן 35, שנחטף מקיבוץ ניר עוז, ששם עבד בחקלאות; את מתן צנגאוקר, בן 25 מניר עוז, בוגר, עצמאי ומכיל, שכולם מוצאים אצלו מקום, ונחטף מקיבוצו – רק ראינו את הסרטון הזה שקרע לנו את הלב לאחרונה; את אריאל קוניו, בן 27 מניר עוז, שאוהב להיות בחברה של אנשים וחיות מחמד, חובב פסטה, שנחטף מקיבוצו, ואריאל הוא אח של החטוף דוד קוניו; חייבים להחזיר גם את דוד קוניו, בן 34 מניר עוז, שאוהב לאפות עוגיות שלגייה ונחטף מקיבוצו, ודוד הוא אח של החטוף אריאל קוניו; חייבים להחזיר את עמירם קופר, זיכרונו לברכה, בן 85 מניר עוז, משורר, מלחין וכלכלן ישראלי שנחטף מקיבוצו. העובדה שחיות האדם הללו חטפו תינוקות בני חודשים וקשישים בני 85 – באיזה עולם, באיזה עולם בכלל אפשר להסתכל על זה ולא להבין את מידת האכזריות שלהם ואת מידת הצדק שלנו במאבק שלנו בחמאס ולהשיבם? חייבים להחזיר את בר אברהם קופרשטיין, בן 22 מחולון, שעבד כמאבטח, נשאר לטפל בפצועים ונחטף מפסטיבל הנובה; חייבים להחזיר את עופרה קידר ז"ל, בת 70 מקיבוץ בארי, אוהבת חיות וחקלאות, שנחטפה מקיבוצה; חייבים להחזיר את עופר קלדרון, בן 54 מניר עוז, האיש המצחיק, אוהב החיים ועם ידי הזהב, הנדימן שיכול לתקן הכול, שנחטף מקיבוצו; חייבים להחזיר את ליאור רודאיף, זיכרונו לברכה, בן 61 מניר יצחק, רוכב אופניים מושבע ומעריץ של שלמה ארצי, שנחטף מקיבוצו; חייבים להחזיר את סותטיסאק רינטלאק, שעבד בחקלאות ונחטף מקיבוץ בארי; חייבים להחזיר את אורון שאול, בן 20 מפוריה עילית, ששירת בגולני במבצע צוק איתן ונחטף מדרום לעזה – חוב של עשור שאנחנו צריכים לסיים אותו. חייבים להחזיר את טל שהם, בן 39 ממעלה צביה, שעדי, אשתו של טל, ושני ילדיו חזרו הביתה ומאז מחכים לו, שנחטף מקיבוץ בארי; חייבים להחזיר את דורון שטיינברכר, בת 31 מקיבוץ כפר עזה, שעוסקת במקצועה בווטרינריה, ונחטפה מקיבוצה; חייבים להחזיר את עומר שם טוב, בן 22 מהרצליה, שסובל מאסתמה וצליאק, השאיר את החדר שלו מבולגן – הוא יחזור לסדר אותו בעצמו, בתקווה – ונחטף מפסטיבל הנובה; חייבים להחזיר את אלי שרעבי, בן 52 מקיבוץ בארי, שנשוי לליאן, שבאה להתנדב בקיבוץ, ואבא לנויה וליהל, שנחטף מקיבוצו – אני מבקש לשמור על השקט; אלי הוא אח של חטוף נוסף, יוסי שרעבי. חייבים להחזיר את יוסי שרעבי, זכרו לברכה, בן 53 מקיבוץ בארי, אבא של יובל, אופיר ואורן ובן זוגה של נירה, שנחטף מקיבוצו – יוסי הוא אח של חטוף נוסף, אלי שרעבי; חייבים להחזיר את עידן שתיוי, בן 28 מקיבוץ עין הים, אוהב טבע, צילום וחיות, שנחטף מפסטיבל הנובה. אני מבקש להתנצל בפני החטופים, ובמיוחד עובדים זרים שהגיעו מתאילנד ונפאל, שאני לא בקי בסיפור האישי שלהם ולא פירטתי. אנחנו נתאמץ גם על הדבר הזה ונחפש גם את הסיפור האישי שלהם ונזכיר גם אותם בכל יום עד שישובו כולם. אני מבקש להתנצל אם טעיתי בהגיית השמות או בפרטים כשהזכרתי את החטופים, אבל כל כוונתי הייתה שאנחנו כולנו נזכור שאין לנו תקומה ואין לנו עתיד ואין לנו תיקון בחברה הישראלית ללא שובם הביתה. אנחנו חייבים להחזיר את כולם. אנחנו חייבים להביא מתווה שכולל את כולם. אנחנו מכירים באפשרות הטכנית שההגעה תהיה מדורגת, אבל ההסכם צריך לכלול את כולם. ההסכם צריך לתת תקווה לכל 100 החטופים. אסור לקבל הסכם שלא דן בכולם, גם אם יבוצע בפעימות. ואין הסכם שיביא את כולם ללא מחיר, ואין הסכם שבו נוכל לראות את כל החטופים בבית בלי שנעשה מעשה עליון, עילאי, לא שגרתי. אבל איזו מדינה תפקיר 250 חטופים ולא תעשה כל מה שהיא יכולה כדי להשיבם הביתה? איזו מדינה נרדמה ב-06:30 ב-7 באוקטובר עם צבא דליל, עם מחדל וכשל צבאי, עם עוול לאזרחים, שהבטחנו להם קיר ברזל של מיליארדים בינינו לבין עזה? איזו מדינה לא תעשה את המעשה העליון המיידי להשיבם הביתה? אדוני היושב-ראש, לא היית כאן בראשית הדברים. התחלפתם. אולי אתם, יושבי-הראש, היחידים במליאה שרואים את כל החטופים שם מולנו בספסלים ביציע המבקרים. והיו עינך רואות את חטופיך, והיו עיניך רואות את משפחתם, והיו עיניך רואות את כאבם, והיו עינינו רואות את חדלוננו ואת אסוננו ואת אחריותנו למחדל הזה. אנחנו אחראים לזה שהם שם, אנחנו אשמים שהם שם. מה יעזור שנגיד את זה אם לא נתקן את זה? אז אני קורא לכל חברי הכנסת: 1. אל תפספסו אף הזדמנות לשים את החטופים לפני הכול. אל תפספסו אף הזדמנות לפחות לקשור את גורלכם ואת הקשר האישי והנפשי שלכם עם משפחה אחת של חטופים, שתדעו עליה יותר מהרגיל ותהיו רלוונטיים עבורה בזמנים האלה. החטופים הם לא מספר, הם לא 100 – הם 100 עולמות, 100 משפחות, 100 טרגדיות, 100 קהילות, 100 מעגלים, 100 שברונות, 100 אסונות. זה 100 של אלפים, ובכל ה-100, לכל אחד יש סיפור. אנחנו נהיה כאן להזכיר ולזכור, ואני מעדיף שלא נעלה עוד פעם לדבר עליהם ומחר נעשה עסקת חטופים. תודה, היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה קרה לך? אתה מדבר ברוגע, ואטורי – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

משתדל, אחרי נאום כזה של חבר הכנסת מיכאל ביטון, נאום מאוד מאוד מרגש.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

התרגשת?

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, כמובן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יאללה, תתמוך בסיום המלחמה והחזרת החטופים.

היו"ר ניסים ואטורי:

החזרת החטופים, כן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה זאת אומרת? איך זה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

מיכאל, היה דווקא שיתוף פעולה של הבימאי, אני חייב להגיד לך, והוא צילם את התמונות בזמן שדיברת, אז כך שגם הצופים ראו את התמונות של החטופים תוך כדי הנאום.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אני רוצה דווקא להתחיל מהמקום שבו מיכאל סיים. אנחנו כמובן בעד לסיים כבר עכשיו את המלחמה ולהחזיר את החטופים, עד לסיים את ההשתוללות הקיימת מזה שנה ושלושה חודשים. המלחמה העכשווית בעזה היא מלחמה סתמית ללא שום מטרות צבאיות, ומי שמשלם את המחיר היקר שלה הם הילדים, הנשים, האזרחים התמימים, שאין להם ולא היה להם שום קשר לעניין הזה. ועל כן באמת צריך לסיים את השיגעון הזה פעם אחת ולתמיד, להגיע לעסקה שתחזיר את החטופים ולהתחיל בדרך חדשה. הוכח, היושב-ראש, שכאשר ניגשים לדרך של שלום, הדרך הזו מוכיחה את עצמה. ראה למשל מה היה בין ישראל למצרים – הרי ישראל כבשה את סיני ב-67', והיא נסוגה מסיני בעקבות הסכם שלום עם מצרים. מאז נחתם ההסכם, הסכם השלום, ועד היום, אין מלחמות בין ישראל למצרים, ומתקיים שלום בין שתי המדינות. זה אומר שכאשר ניגשים לשלום ופותחים לבבות לשלום, זה קורה. יש לנו את הדוגמה המצרית מול העיניים, ואפשר לשעתק אותה גם מול הפלסטינים. צריך לסיים את הכיבוש הארור שמתקיים על הפלסטינים מאז 4 ביוני 1967, ולהכיר בזכות הפלסטינים למדינה עצמאית משלהם לצד מדינת ישראל. בין שתי המדינות ייכון שלום, יהיו שיתופי פעולה בכל התחומים וייפתח אופק חדש עבור כל עמי האזור. תסתכל, היושב-ראש, החברה הערבית בישראל מונה כ-20% מסך כל תושבי המדינה. אנחנו והחרדים בערך אותו אחוז – גם הם בערך 20% מאזרחי המדינה. אנחנו ביחד 40% מאזרחי המדינה. אבל החברה הערבית מאז היום הראשון להקמת המדינה ועד היום מנסה להשתלב, מנסה לנהל אורח חיים נורמלי, תקין, אבל הממסד הרשמי של מדינת ישראל לא מסייע בידה. זה התחיל, היושב-ראש, בזה שהם הזניחו במשך עשרות שנים את נושא התכנון של היישובים הערביים. ואז, אתה יודע, אם לא מתכננים, אז מתפתחות שכונות שלא מתוכננות. אנשים נאלצים להקים את הבתים שלהם על האדמה הפרטית שלהם, שהיא אף פעם לא נמצאת בתוך תחום התכנון, כי בכלל לא דאגו לתכנן. ואז מה קורה? לאט-לאט היישובים גדלים, התושבים מתרבים, והשלטונות יצרו במו ידיהם שכונות שלמות בתוך יישובים שהן לא מתוכננות – לא מתוכננות ברמת כבישים, לא מתוכננות ברמת מבנים ציבוריים, לא מתוכננות ברמת מגרשי כדורגל וכל מה שצריך להיות בתוך שכונה. ומה עשו לאחר מכן? לאחר מכן הקימו כיתות, אגף של מאות פקחים שתפקידו לרדוף את האזרחים הערבים על בנייה ללא היתר. הרי היה ברור שאם לא מתכננים במשך עשרות שנים, יקומו מאות שכונות של מבנים ללא היתר. זה היה ברור. אז מה למעשה נעשה כאן? נעשה כאן תכנון בזדון: ניתן להם להתרחב בבלגן של בנייה, ולאחר מכן יתעסקו עשרות שנים בבתי משפט, במוסדות תכנון, כאילו יש בלגן של תכנון ביישובים הערביים. זה שקר. מישהו יצר אותו, מישהו יצר את המושג הזה, בנייה בלתי חוקית. זה מושג שקרי, שכל הכוונה שלו היא לרדוף את האזרחים הערבים, שמלכתחילה לא תכננו להם, שמלכתחילה לא עזרו להם להתרחב באופן מתוכנן, ואז – ליצור את כל הבלגן של בתי משפט, הוצאות כספיות, עורכי דין וכל הייסורים שהאזרחים הערבים עוברים. ואני שואל: את מי זה משרת, לעזאזל? את מי זה משרת? למה במדינת ישראל ממשלות ישראל לדורותיהן חושבות שזה המצב התקין שצריך להתנהל בו מול החברה הערבית? למה? למה הם לא חושבים שזה אינטרס של המדינה לתכנן את היישובים הערביים? זה אינטרס של המדינה לעשות אופק גם לאזרחים הערבים במדינת ישראל, שכל הזמן היו מוזנחים, מודרים, גבולות התעסוקה שלהם מוגבלים למדי. לאן רוצים להגיע? ואני דיברתי ביומיים שעברו פה על היהודים בספרד, היושב-ראש. אתה קצת קרוב. אני מבין שאבא שלך ממוצא לובי, ולוב קרובה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לו מידע מודיעיני, אתה מבין?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן. הפעלתי מידע מודיעיני פשטני והגעתי לתוצאה הזו. אז לוב היא קרובה למגרב הערבי – קרובה לאנדלוס, לספרד, פורטוגל, שביחד היו אנדלוס.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – קדאפי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, ואתה מכיר גם את תור הזהב כשחיו היהודים באנדלוס הערבית-מוסלמית ואת הסיפור של גירוש ספרד. מה זה גירוש ספרד? לאחר שהערבים והמוסלמים גורשו, גם היהודים גורשו. היהודים חיו תחת שלטון הערבים והמוסלמים בשלום ובביטחון, ולאחר שערבים גורשו, אז גם היהודים גורשו משם. ואתה גם מכיר את התרבות המזרחית, היות שאתה בא מהתרבות הזו, אתה יודע על 1,400 שנים של חיים בצוותא של היהודים בבירות ערב. לא היו מדינות במובן של מדינות לאום כמו היום, בסדר, אבל היהודים היו בצנעא, היו בטריפולי, היו בקזבלנקה, היו בדמשק, בביירות, בבגדד, היו בכל מדינות – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

מה אתה אומר, שהתנהגו אליהם יפה? כאילו, זה מה שאתה אומר?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בגדול, כן. לא אני אומר. תלך – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

הלוואי שהיו מתייחסים להורים שלי כמו שמתייחסים אליך פה בארץ.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, תלך אתה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אימא שלי מעיראק. את הפרהוד אתה מכיר?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מכיר.

היו"ר ניסים ואטורי:

יופי. היו פרעות ביהודים גם בטריפולי, גם בעיראק.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אתה בדיוק נגעת בסוגיה, ואטורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו לא עושים פרעות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כשקמה התנועה הציונית והמאבק התחיל להיות מאבק לאומני ולאומי, הסיפור לבש פנים אחרות. למה? כי למישהו היה מעניין שייווצר הבלגן הזה, כדי לעודד את אימא שלך לעזוב את בגדאד ולהגיע לפה. אבל אני מדבר על התקופה שקדמה לתקופה הזאת. 1,400 שנים. אתה זוכר רק את תקופת הפרהוד, שגם היא, יש אלף ומאה סימני שאלה לגביה. אבל אני מדבר על לפני זה. בגדול, היהודים חיו במדינות ערב, בבירות ערב, עם הערבים והמוסלמים, בחיים מקובלים, שלווים ושקטים. ואתם לא מחזירים לנו באותו מטבע, ואטורי. אתה צריך לעודד את הממשלה שלך דווקא לתכנן, לקדם, לשלב, לא כל שני וחמישי לבוא עם חוק שמדיר את האוכלוסייה הערבית, שרודף את האוכלוסייה הערבית, שמעמיק את השסע הקיים, שמעמיק את הפער הקיים. זה צריך להיות גם אינטרס שלך. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. האינטרס שלך – שאנחנו לא נעשה לכם מה שהערבים עשו לנו במדינות ערב, שלא נדבר על הרכוש. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

גם השואה מסולפת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון. גם סבא שלי בלוב היה במחנה עבודה, בג'אדו.

היו"ר ניסים ואטורי:

נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שם נהרגו 600.

היו"ר ניסים ואטורי:

סבא שלך. דרך אגב – אני אעצור את הזמן, בסדר? חבר הכנסת ווליד טאהא, דרך אגב, הסבים של שנינו, סבא שלה וסבא שלי, היו במחנה עבודה ג'אדו בלוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

של איטלקים אנטישמים.

היו"ר ניסים ואטורי:

בדיוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רציתי רק להשתתף איתך בעניין הזה. הסבא שלי עד יום מותו קיבל פיצויים מגרמניה הנאצית. הוא נלקח בגיל 16 למחנה עבודה, הוא ואחיו, מהבית, ורק בסוף המלחמה חזרו. היו שם איטלקים אנטישמים. ומתו שם גם הרבה ממחלות, טיפוס הבטן וכאלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בגלל זה אנחנו מתנהגים יפה, ווליד.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה זה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

בג'אדו בלוב, ואני מדברת על זה תמיד ביום השואה. אגב, בחודש הבא זה יום השואה הבין-לאומי, אז מציינים גם את זה. אבל אני רוצה, ברשותכם, לדבר על היום הזה, כי היום הורי התצפיתניות של נחל עוז קיבלו את הקלטות הקשר. אי-אפשר לקרוא לזה הקלטות ממש, כי הם קיבלו כל אחד משהו כמו דקה, דקה וחצי או פחות. זה לא מה שהם ציפו לו וזה לא מה שהם רצו. אין לי איך לתאר מה המשפחות האלה כבר עוברות, באמת. מאוקטובר, מ-7 באוקטובר הן מנסות לעשות הכול כדי לקבל את העדויות האחרונות מהחיים של הבנות שלהן, והצבא מושך וגורר. הם היו צריכים לעתור לבג"ץ, ובסוף היום הם קיבלו שברי קשר, אם אפשר להגיד, שברי מילים, ולא קיבלו את מה שמגיע להם. מגיע להם לקבל את ההקלטות של הבנות שלהם רגע לפני שנהרגו או נחטפו ממוצב נחל עוז. אני רוצה לחזק מפה את אבי מרציאנו, אבא של נועה מרציאנו, זיכרונה לברכה, ואייל אשל, אבא של רוני אשל, שצריך גם להגיד להם – אני לא יודעת אם להגיד מזל טוב, אבל שתי הבנות שלהם סיימו היום קורס מדריכות חי"ר בביסל"ח ביחד, אז גם ברכות לסיום הקורס. אבל דווקא ביום טעון כזה, חבל מאוד שלא טורחים להביא להורים האלה של התצפיתניות את הקלטות הקשר. תשע תצפיתניות נרצחו בנחל עוז, שבע נחטפו, אורי מגידיש, כמו שאתה יודע, חולצה, אבל צריך לזכור – נועה כמובן נחטפה בחיים ונרצחה בשבי חמאס ב-13 בנובמבר, ויש עוד חמש תצפיתניות בשבי. דיבר לפני כן מיכאל על החטופים. אלו החטופות שלנו. יש עוד חטופות, אבל את חמש התצפיתניות שנחטפו ממיטתן בנחל עוז חייבים להחזיר הביתה עכשיו. אז אבי ואייל היקרים, תמשיכו במאבק הצודק שלכם. אבי אמר היום בטלוויזיה שאחרי שהוא שמע את חברת הכנסת גלית דיסטל אומרת: תחלמו על ועדת חקירה ממלכתית – אז אבי אמר היום שהוא חולם לראות את הקמת ועדת החקירה הממלכתית, ושהוא רוצה שנהיה ראויים לבנות שלהם שנפלו ושתהיה ממשלה שראויה להן. אבי, אני כמובן מסכימה איתך בכל מילה. אז מהמקום הזה כאן, מהכנסת, אני מחזקת את הורי התצפיתניות והסמב"ציות, ואני קוראת לצה"ל לתת להם את כל הקשר, לא רק את יום שישי – גם את יום שבת בבוקר. אתה בטח שמעת את רוני אשל מדווחת עד שהיא נהרגה – עד הרגע האחרון היא המשיכה לדווח על פרש טורקי ועל כניסה ופריצה של הגדר. מגיע לכל ההורים של כל התצפיתניות והסמב"ציות לשמוע. אתה יודע, אתה בטח ישבת כאן, אבל ב-20:00, בחדשות, ראיינו את האחות של הסמב"צית, שקיבלה חצי דקה, אולי. חצי דקה, זה מה שנתנו לה. שנה וחודשיים הם עותרים לבג"ץ, וזה גם יום שישי. והיא אומרת: רק כששמעתי אותה, זה הציף אותי פתאום, לשמוע את אחותי מדברת. אבל למה שהם לא יקבלו את כל ההקלטות? הן ישבו כל שישי בחמ"ל, כל השבת. עד שהן נחטפו או נרצחו – נהרגו, במקרה של חיילות – הן דיברו. וצריך להגיד, תחשוב איזה קור רוח זה שאת רואה מאות מחבלים פורצים לגדר ואת ממשיכה להיות בחמ"ל, לא עוזבת את החמ"ל, ממשיכה לדווח. מגיע להורים האלה לקבל את ההקלטות המלאות. הצבא ניהל את האירוע בצורה גרועה, וזה פשוט לא מגיע. מגיע להם לקבל את זה, ואני בטוחה שאתה שותף לקריאה שלי.

היו"ר ניסים ואטורי:

מצטרף לקריאה שלך. המינימום זה לתת להורים לשמוע את ההקלטות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

המינימום, לתת להורים. מה יש להסתיר? הן כבר לא כאן, הן כבר לא בחיים, הן כבר נהרגו. נשאר להורים האלה רק קבר. תנו להם לשמוע אותן. תנו להם, מגיע להם. אני מניחה שגם אתה מצטרף וחברי הכנסת אחרים. לא, זה לא מספיק מה שנתתם, צה"ל. אתם חייבים להורים האלה הכול. כולנו חייבים להם הכול. על זה רציתי לדבר. אבל רציתי לומר גם עוד מילה על התקציב, כי בכל זאת, תקציב המדינה. אני חושבת – אתה יודע שאנשים לא מבינים. אתה מהקואליציה, אז אני יודעת שאתה לא יכול להיות שותף לדברים שלי, אבל אני מניחה שאתה יכול להבין. ריכזתי לך פה את כל הדברים שהולכים ליפול על המשק הישראלי, ותשמע, אני לא חושבת שהציבור מודע למה שהולך לקרות לו, מה הולך לקרות לו מבחינת הוצאות. עשיתי חישוב היום. כל משק בית ישראלי יפסיד בשנה הקרובה בין 8,000 ל-12,000 בחודש. זה מטורף. בוא נדבר על הקפאת מדרגות מס הכנסה, נקודות זיכוי – 2.9 מיליארד עלות למשקי הבית; קצבאות ילדים – הקפאה של הקצבאות. אתה יודע, כל שנה מקבלים על כל חודש – מקפיאים את הקצבאות; הביטוח הלאומי, שלא הצליח להגיע היום – 5 מיליארד שקל ישלמו משקי הבית, 0.8% לשכיר. ואתה יודע כמה עצמאי? אתה היית עצמאי הרבה זמן, אתה יודע כמה עצמאי הולך לקבל עכשיו? 1.6% העלאה בביטוח לאומי. נכון שהיית עצמאי לפני שנכנסת לכנסת? מי היו שלושת החברים הכי טובים שלך? אל תגיד לי, אני אגיד לך: מס הכנסה, ביטוח לאומי, ואתה יודע מי עוד? מי עוד?

היו"ר ניסים ואטורי:

מע"מ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מע"מ. מה קורה לך, ואטורי, היית לא מזמן עצמאי.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, אני פשוט לא יודע לאיזה בור את מכניסה אותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בור. מה, הכול עולה. זה לא סוד. אמרתי לך, אתה מהקואליציה, אתה לא צריך זה, אבל אני רק מספרת לך שהכול עולה. המע"מ עולה – תהיה איתי, בכמה עולה המע"מ?

היו"ר ניסים ואטורי:

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

1%. הם שוקלים, אגב, להעלות ל-19%, שזה שערורייה. אני מקווה שתבלום את זה. ביטוח לאומי עולה, מס הכנסה עולה. מי ישלם את הכול? מי שעובד. אין לי מה להכניס אותך לבור, ואטורי, זאת המציאות. במציאות הציבור הולך לשלם מלא כסף. ומי ישלם? הציבור שעובד, לא הבטלנים. מה לעשות? הבטלנים, אין להם שלושה חברים. בכוונה שאלתי אותך, כי אני יודעת שהיית עצמאי. היית קבלן, נכון? מה היית שם? קבלן בניין.

היו"ר ניסים ואטורי:

גם, כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יודעת, כי אני הרי גרתי בבזל, ראיתי את השם שלך. אבל נשאיר את בזל בצד.

היו"ר ניסים ואטורי:

אז זה את הדלפת את זה לתקשורת שאני קבלן וזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נראה לך? אפילו לא ידעתי שזה אתה, בכלל לא ידעתי שזה אתה אותו ואטורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

כמה ניסים ואטורי את מכירה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תחשוב, כמה ואטורי כמוך יש בארץ?

היו"ר ניסים ואטורי:

האמת היא שראיתי שלושה ניסים ואטורי בפייסבוק. כל פעם אומרים לי: שמע, אתה אמרת זה וזה. אני בודק בפייסבוק, רואה עוד מישהו, ובאמת זה אדם אמיתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תחשוב שזה הבניין מול הבניין שלי. אני רואה. בכלל לא ידעתי, לא חיברתי, אבל ידעתי רק שהיית קבלן עצמאי. לכן – כי גם אני הייתי עצמאית, אז אני אומרת: שלושת החברים האלה הולכים לעלות. מי ישלם? מי שעובד. מי שבטלן לא ישלם.

היו"ר ניסים ואטורי:

היית גם בבנייה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. זה הבניין מולי.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, את עבדת בבנייה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה פתאום.

היו"ר ניסים ואטורי:

כי אומרים שטריפוליטאי, זורקים אותו על הקיר. את יודעת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אז לא, לא. אני פחות טובה בזה. אתה יודע מה עוד יעלה? מס בריאות. מכיר? אל תגיד לי, אני אגיד לך: 0.15% העלאה במס בריאות. העלאת שכר במגזר הציבורי – זה לא רק בכירים, זה גם עובדים במגזר הציבורי, שמגיע להם לפי הסכם לקבל העלאה של 2%, והם הולכים לרדת ב-0.29%. אני מקווה שאתה עוד איתי, כי אם דיברנו על זה שאתה קבלן, מה עם מיסי הנדל"ן? אתה יודע כמה מיסי הנדל"ן? מלא כסף, נכון? אל תגיד לי, אני אגיד לך: מס הרכישה לא יפחת מ-5% ויעלה ל-8%. מדהים – בין 5% ל-8%. כל זה מביא לעליית מחירים של הנדל"ן. מע"מ – דיברנו. חשמל, אתה יודע כמה? אל תגיד לי – 3.8% העלאה של החשמל. אני ממשיכה. המים – התייקרות של 2%. מוצרים במשק, את זה אתה כבר יודע. תגיד, היית בסופר לאחרונה? נכנסת לסופר? אל תיכנס, קטסטרופה, אני כבר אומרת לך. ארנונה – עד 5% אפשר להעלות ברשויות, וכמובן התחבורה הציבורית. אבל אתה יודע איפה, באיזה כסף לא נגעו? 5.4 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. ומה שהכי גרוע, גם לא שיקפו. עכשיו אנחנו גם לא יודעים לאן זה הולך. אם היה נהוג תמיד לשקף לציבור לאן הולכים הכספים הקואליציוניים, הממשלה הזאת גם לא טרחה לעשות את זה. המשמעות היא שכולנו הולכים לשלם, ואנחנו נשלם יותר. עכשיו אני רק רוצה להגיד לך, בחצי הדקה האחרונה שנותרה לי: תשמע, זו כלכלה. עכשיו אני אומרת לך – דיברנו על טריפוליטאים, ובהתחלה, נכון? תהיה איתי רגע.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני איתך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היה כאן שר אוצר – מכיר אותו, מכיר אותו, זוכר? גם מהעדה. אהה, הינה עוד נציג בכיר הצטרף. ראית שנעצרת. אתה יודע מה הייתה הכלכלה של כחלון?

היו"ר ניסים ואטורי:

אהה, שר האוצר, את לא מדברת על זה, על הקודם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, דיברתי על העדה שלנו. שנייה, תקשיב. מה הייתה הכלכלה של כחלון? יודע מה? כלכלה עם חמלה. אין חמלה. אין חמלה בתקציב הזה. אין חמלה לעניים, אין חמלה למעמד הביניים, אין חמלה למשפחות העובדות. אתם מביאים תקציב – אני רואה שבן גביר ככה תוקע את כולם, שזה תמיד מבורך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אין על כחלון. אי-אפשר להשוות לכחלון אף אחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אי-אפשר, גם אני יודעת. אבל אתה יודע מה הבעיה? שאתם שותקים. השתיקה רועמת. גם אתה. הפגיעה הדרמטית באוכלוסיות הכי חלשות, שגם אתה אמור לייצג אותם – כולנו הולכים לשלם, לא רק מעמד הביניים. אני מסיימת. פשוט התחלנו, דיברנו בתחילה על ג'אדו ועל המחנה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, הוספתי לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אני אסיים בזה. אנחנו אמורים – לא, סליחה, אני מפנה את הגב – אנחנו אמורים להיות אנשים עם חמלה. אין חמלה לתושבי ישראל בתקציב הזה, רק גזרות, וגזרות קשות שספק אם הציבור יוכל לעמוד בהם. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך עמדתי בזמנים גם, נכון? וגם נתתי לך עניין. קצת עצמאי.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן. שיתפת אותי בזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את חוטאת לאמת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, כל האמת – כתוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מרב מיכאלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע מה אומרים? את הכסף סופרים במדרגות. במקרה הזה לקחתם את כל הכסף מהציבור.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מרב מיכאלי, שלא תקבלי טלפון בדרך לדוכן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלא יהיו טילים של חות'ים. זה מה שהביא אותה לטלפון ב-02:00, מהניצחון המוחלט.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה הקשר לחות'ים? לא הבנתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הבן שלה התקשר אליה כשירו טילים על תל אביב. הוא אמר לה – נכון? תספרי לו. אנחנו הקשבנו.

מרב מיכאלי (העבודה):

חד-משמעית.

היו"ר ניסים ואטורי:

אהה, אוקיי. ניצחון מוחלט בתל אביב.

מרב מיכאלי (העבודה):

כן, אחרי האזעקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא התקשר אליה סתם ב-02:00 לשאול מה שלומה.

מרב מיכאלי (העבודה):

04:00, 04:00.

מירב בן ארי (יש עתיד):

04:00, בבקשה. היה מסכן, כמו כל הילדים שלנו.

מרב מיכאלי (העבודה):

כן, החות'ים.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה, חמש דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היושב-ראש, להכניס את תל אביב למטרות המלחמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, אל תדאג.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, אתה יודע, יש היסטריה גדולה בתל אביב. אין בעיה, הכול בסדר, אני מבין שזאת בעיה, זה מלחיץ את הילדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ילדים זה ילדים.

היו"ר ניסים ואטורי:

בדיוק. גם רמת הגולן על הגבול, גם בלבנון, גם בעוטף עזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה התימנים צריכים לחטוף.

היו"ר ניסים ואטורי:

חמש דקות לרשותך, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

בדיוק, מעניין שזה בדיוק מה שאני רוצה לדבר עליו, השר קרעי. זה בדיוק העניין הזה של מדינת ישראל, השטחים שבתוך מדינת ישראל. כי בזמן שקיבוצי העוטף מלקקים את הפצעים שלהם, והפצעים הם אנושים וקשים, כשעדיין לכם אין תוכניות איך לבנות אותם מחדש – אין תוכניות סדורות, אין תקציבים מספיקים, אין אפילו מי שעומדים בראש המינהלת בשביל לדאוג שיהיו תוכניות ויהיו תקציבים ויטפלו בהם כמו שצריך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש שר ויש תקציבים.

מרב מיכאלי (העבודה):

כשיש שם כל כך הרבה אנשים שאין להן ולהם בית; כשהם עדיין קוברות וקוברים את החטופים שחוזרים מתים – את חנה, שחזרה מהשבי חיה אבל הלב שלה, כמו שאמרה הבת שלה היום, לא עמד, לא באובדן של הבעל שלה ושל הבן שלה, ולא בזוועות שעברו עליה ולא בכאב של האובדן הקולקטיבי מאז, ולכן, האישה שגידלה דורות של ילדות וילדים בקיבוץ ניר עוז, מתה היום בגיל 77, במקום שהיא תחיה ותמות בשיבה טובה; כש-100 חטופות וחטופים שלנו עדיין נמצאים במנהרות בעזה בתנאים מחרידים, מזעזעים, במה שעלול להיות גסיסה איטית נוראית – בזמן שכל זה קורה, יש מתנחלים, בעידוד מנהיגות ומנהיגים שלהם כאן, שכבר מכינים את הקרוונים כדי לדרוך על כל האנשים האלה בדרכם להתיישב מחדש בעזה. לא מטפורית, לא משל ולא חלום, לא הזיה משיחית אלא תכלס, בפועל, ביום חמישי, הם מתכוונים לקחת את הקרוונים שלהם, ואם לא ייתנו להם להיכנס לרצועת עזה להתנחל בה, אז הם יתנחלו לעוטף עזה על הראש. אין תמונה יותר ברורה מזאת של האופן שבו ממשלות ההתנחלות של נתניהו לדורותיהן מפקירות את הנגב והגליל, את הגולן ואת עוטף עזה, את כל אזרחיות ואזרחי ישראל, לטובת יהודה ושומרון, ועכשיו עזה. אין תמונה שממחישה בצורה יותר חד-משמעית את האופן שבו המתנחלים הקיצוניים, ההזויים, המשיחיים, משתמשים במדינת ישראל בתור החמור שלוקח אותם לבית המקדש השלישי, להתנחל במקומות שהם לא מדינת ישראל, באופן שממש ממש מקדם את סופה של מדינת ישראל. הפעולה הזאת שמתוכננת ביום חמישי היא לא רק מסוכנת, היא לא רק תגרום למהומות, היא לא רק תגרום לכאב לב ולהתנגחויות עם אנשים שכואבות וכואבים כבר למעלה משנה את מה שהביא עליהם האסון המחריד והטבח ב-7 באוקטובר, היא לא רק תעסיק כוחות שאין לצה"ל לבזבז היום, כי יש לו כל כך הרבה חזיתות להתעסק בהן, היא לא רק מסוכנת – היא גם באמת פשוט פעולה בזויה. זה אשכרה לראות אנשים שדמי אחיהם זועקים אליהם מרצועת עזה, דמי אחיותיהם זועקים אליהם מרצועת עזה, והם פשוט לא רואים, לא שומעים, והם פשוט הולכים להם ודורכים להם על הראש, להתנחל על חשבון כל השאר. אין תמונה מכוערת מזו. ואין לי אלא לקוות ששר הביטחון ישראל כץ, שבדרך כלל בלילות האחרונים נמצא כאן, ויש לקוות שהוא מאזין ושומע, יתעשת, יעשה את הדבר הנכון וימנע מהתהלוכה השערורייתית והמטורפת הזאת לקרות. מה שנקרא, יש גבול. כדאי לזהות את הגבול הזה ולא לתת לאנשים שרוצים לגמור את מדינת ישראל לעבור אותו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, עשר דקות, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

חמש דקות, לא? אמרו לי חמש.

היו"ר ניסים ואטורי:

חמש? אתה יכול לדבר חמש, אחרי זה נראה מה נעשה עם חמש הדקות. עד עשר דקות לרשותך.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, איפה השר?

היו"ר ניסים ואטורי:

השר פה, השר אבי דיכטר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כן. אני רוצה לדבר דווקא על גל, מבול החקיקה הפופוליסטית, הגזענית, הפשיסטית. מי שמסתכל על רשימת החוקים שמאושרים בכל שבוע בוועדת השרים לענייני חקיקה רואה לאיזו מציאות אנחנו הגענו. אנחנו רואים בחקיקה הזו, הפופוליסטית, הגזענית, הפשיסטית, בעיקר הסתה כלפי האוכלוסייה הערבית. אני לא מתפלא על גל החקיקה הגזעני הזה, כי הממשלה הזו, כבוד היושב-ראש, הממשלה שלכם, בקווי היסוד שלה – אחד הסעיפים המרכזיים בהסכם הקואליציוני, בקווי היסוד, זה לשנות את המאזן הדמוגרפי בנגב ובגליל. ממשלה שקמה לכלל אזרחי המדינה ובקווי היסוד שלה היא מדברת על שינוי מאזן דמוגרפי בנגב ובגליל – היא אומרת בעיקר שהערבים בנגב ובגליל הם לא אזרחים שווים, בלשון המעטה. מעבר לזה, באמירה כזאת, בהסכמים קואליציוניים שמדברים על שינוי מאזן דמוגרפי, הם רואים באזרחים הערבים הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל אויבים, ולכן אני לא מתפלא על גל החקיקה. מי שראה בשבוע האחרון את כל החקיקה הזו – היא גם מלווה בקמפיינים של הסתה. יש את החוק של חבר הכנסת קלנר, שמדבר על הטבות באקדמיה לאנשי מילואים, ולא על זה אני מדבר. כשהוא מביא הצעת חוק, רוצים לאשר אותה בקריאה טרומית – מתחיל קמפיין הסתה נגד הסטודנטים הערבים בכל האוניברסיטאות. ומה אומרים? אנשי המילואים – דור הניצחון. זו המילה של התקופה הזו. פעם מדברים על ניצחון מוחלט, וקמה לה קבוצה של מילואימניקים ומדברים על דור הניצחון. ומה הם אומרים בקמפיין שלהם? הם דורשים צדק באקדמיה. עושים פוסטר בכל הגדלים והוא רץ ברשתות, ואומרים בצורה הזו: כותבים שם שאייל, שקיבל 720 בפסיכומטרי, נדחה מלהיות סטודנט לרפואה בארץ, ואחמד, במקביל, שקיבל 680 – תקשיבו למילים, למה שכתוב במודעות: אחמד תומך הטרור התקבל, ואייל איש המילואים לא התקבל עם 720. זו הסתה. זו גזענות. זו לא דרך של חברה שוויונית דמוקרטית להתמודד עם מיעוט לאומי בתוכה. מי שרואה באחמד הסטודנט לרפואה, במקום נכס לכל חברה רואה בו תומך טרור – בושה. אבל הבושה היא על איש אחד, על הממשלה הזו ומי שעומד בראשה. כי מי שיושב בממשלה שיש בה שר שמורשע בתמיכה בטרור – אין שום דרך שלא יסית נגד האוכלוסייה הערבית. אני רוצה להגיד גם בקטע הזה שבמסע ההסתה שלהם, לא רק שהם מסיתים בצורה גזענית, הם גם משקרים. הם אומרים ש-50% מהרישיונות של הרופאים בשנתיים האחרונות הם של רופאים ערבים. לא מספיק שהם גזענים, לא היה מספיק שהם פשיסטים, הם משקרים. נכון, נכון, ואנחנו גאים ש-50% מרישיונות הרפואה בשנתיים האחרונות הם של סטודנטים ערבים. אבל האמת וכל האמת היא ש-90% מהם מסיימים לימודים בחוץ לארץ, ולא בזכות המדינה, לא בזכות הממשלה, לא על חשבון הממשלה – על חשבון המשפחות שלהם, על חשבון העבודה הקשה שלהם. מערכת החינוך הערבית לאורך שנים סבלה מנחיתות לעומת מערכת החינוך הישראלית הכוללת. הייתה מדיניות של אפליה, של הזנחה. לא רציתם שהמיעוט הערבי הפלסטיני אזרח המדינה ילמד, רציתם אותנו חוטבי עצים ושאבי מים. אבל בגאווה, בגאווה, היום יותר מ-20% מכלל הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בארץ הם ערבים, ואנחנו גאים בסטודנטים האלה. לא מספיק שאתם מסיתים נגד הסטודנטים שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בתוך הארץ, בתוך מוסדות ההשכלה של מדינת ישראל, אתם מסיתים גם נגד כל מי שלומד במוסדות להשכלה גבוהה ברשות הפלסטינית. אתם גם מחוקקים חוקים נגד הסטודנטים האלה. פעם בחסות הטרור, אתם לא רוצים מורים ערבים במערכת החינוך שהם תומכי טרור, למרות שאתם תומכי הטרור. ומחר יביאו עוד חוק, אני אומר מכאן, שהוא חוק פופוליסטי. רוצים לתת לשר החינוך סמכות שיהיה רשאי למנוע – למנוע ממי? מסטודנט שסיים תואר ראשון ברשות הפלסטינית, (אומר בערבית: באוניברסיטת חברון, או בית לחם, או שכם, או ג'נין, הם רוצים למנוע מהבוגרים האלה ללמד ולחנך בבתי הספר בישראל.) אתם יודעים שרמת ההשכלה, רמת הלימוד, לא רק באקדמיה ברשות הפלסטינית, אפילו בתאוג'יהי, בבגרות ברשות הפלסטינית, הרמה וההישגים של מערכת החינוך הם יותר טובים מאשר במערכת החינוך הישראלית? גם כשמסיתים על תוכניות הלימודים במזרח ירושלים – דעו לכם שתוכנית הלימודים של תאוג'יהי עדיפה על תוכנית הבגרות הישראלית. לכן, כל הניסיונות שלכם לפגוע בסטודנטים הערבים, גם בתוך המוסדות האקדמיים, גם בקידום חוקים למנוע התארגנות פוליטית של תאי סטודנטים ערבים בתוך האוניברסיטאות, כל הניסיונות האלה ייכשלו, כי אנחנו, נכון, אזרחי מדינת ישראל. אף אחד לא עושה לנו טובה באזרחות הזו. האזרחות שלנו נגזרת, בראש ובראשונה ובעיקר, מכך שאנחנו בני המקום, שאנחנו ילידי המקום. אנחנו גאים בכל הסטודנטים, בכל המשכילים שלנו. זו דרכנו. אנחנו כמיעוט לאומי, ערבי, פלסטיני, מאמינים בחינוך, בערך החינוך, שהוא ערך מרכזי. אנחנו נעודד את הבנות ואת הבנים שלנו ללמוד ולהמשיך בהשכלה, כי רק דרך השכלה, דרך החינוך, אנחנו נתמודד עם כל האתגרים שלנו כמיעוט לאומי בתוך מדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. אם אתה כל כך בטוח ומרוצה מהלמידה ברשות הפלסטינית, אז שיעבדו שם.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

למה אתה מקדם חוקים למנוע אותם? כן, אני מרוצה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני? אני לא קידמתי כלום. בבקשה, מנסור עבאס.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני מרוצה מהלימודים במוסדות להשכלה הגבוהה ברשות הפלסטינית.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה סותר את עצמך. אתה סותר את עצמך.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

למה אתה רוצה למנוע מסטודנטים ללמוד?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא ללמוד.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

למה אתה תומך בחוקים שמונעים מהם?

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה, אדוני, עשר דקות. נדבר אחר כך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי אותך – אם אני לא טועה, תקן אותי – שאמרת לו: אם הם רוצים ללמוד שם, למה שלא יגורו שם?

היו"ר ניסים ואטורי:

שיעבדו שם.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שיעבדו שם?

היו"ר ניסים ואטורי:

כן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תגיד לי, זאת שאלה נורמלית?

היו"ר ניסים ואטורי:

בוא תתחיל עם הנאום שלך, אחרי זה – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, אני התחלתי עם הנאום שלי. זאת שאלה נורמלית?

היו"ר ניסים ואטורי:

נראה לי שלא הכנת נאום.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה קרה לך? כאילו, מה המניע לשאלה הזאת? כאילו שהתלמידים האלה הלכו ללמוד שם כי הם – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא מאוד מרוצה ממדינת פלסטין – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני, לא, תקשיב לי, תקשיב לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, אם אתה רוצה מדינת פלסטין, אתה לא יכול לבקש עכשיו – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין קשר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל מה, שילמד בישראל, שיעבוד בישראל.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא מבין שאין קשר? אין קשר לסוגיה הלאומית.

קריאות:

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סטודנטים באשר הם סטודנטים מסיימים את הלימודים בבתי הספר, ואז יש להם שאיפות ללמוד באקדמיה. עכשיו, מה עדיף להם? ללמוד באוניברסיטאות כאן בישראל, ולשלם שכר לימוד 15,000 שקלים? זה שכר הלימוד השנתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

בערך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

או ללכת לשלם 60,000, 80,000, 100,000 שקלים אם הם לומדים למשל רפואה.

היו"ר ניסים ואטורי:

איפה? איפה? איפה 60,000?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

באוניברסיטאות שם. שם האוניברסיטאות הן פרטיות, הן לא מסובסדות. אתה מבין? ולכן, אם הוא הולך ללמוד באוניברסיטת אל-קודס או בא-נג'אח או בכל מוסד אחר, בג'נין, זה מחוסר ברירה, כי הוא לא מתקבל ללימודים באוניברסיטה העברית או בטכניון או בבן-גוריון. אז או שהוא נוסע לאירופה או שהוא נוסע לירדן או שהוא נוסע לאוניברסיטאות הפרטיות בגדה המערבית. ואז, שתבין, כל סטודנט בישראל מסובסד מדי שנה ב-30,000 שקל. הסטודנט הזה שהולך ולומד בכל אוניברסיטה מחוץ לגבולות ישראל, קודם כול הוא חוסך למדינה 30,000 שקל. אחרי שלוש או ארבע או שש שנים הוא חוזר רופא, מהנדס, רוקח, אח, ומשתלב בשוק העבודה. הוא תורם ישירות לשוק העבודה, ועושה את המטלה שלו בצורה הטובה ביותר. אז מצד אחד, המדינה חוסכת; מערימה קשיים כאשר הוא חוזר בלקבל רישיון עבודה – אם זה רופא או אח או רוקח או טכנאי רנטגן או משהו אחר – ועכשיו אתה בא בטענה אליו, כי יש לו שאיפות להתקדם בחיים, וללמוד השכלה גבוהה ולרכוש מקצוע? אתה בא אליו בטענה? חוץ מזה, מה הזלזול הזה בקשר בין האזרח הערבי למולדתו, ליישוב שלו, לשכונה שלו, לבית שלו?

היו"ר ניסים ואטורי:

למה מזלזל?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה, יש לך קשר ללאום שלך, ואין לי קשר ללאום שלי – –

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לך קשר ללאום שלך, אז מה יש לך דרישה מהיהודים, לא הבנתי. מה אתה רוצה מהיהודים?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – למולדת שלי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רוצה – אתה אומר יש לך קשר ללאום שלך, תמשיך שם להתגלגל. למה אתה צריך לבוא אלינו ולטעון כלפינו?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה הלאום והמולדת שלי? לא במר'אר? לא בגליל? לא במשולש? לא בנגב?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

זו המולדת שלנו – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, הוא דיבר על ח'ליל.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה, יש לך קשר?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא דיבר על ח'ליל. דיברת.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נו, באמת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה דיברת על – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש דבר בסיסי, מקומם מאוד.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה צודק, יש חוק, ואפשר להעביר חוק בכנסת.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, יש דבר בסיסי מקומם מאוד.

היו"ר ניסים ואטורי:

גם למען חיילי צה"ל אפשר להעביר חוק, למען חיילי צה"ל, מה הבעיה?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואטורי.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש דבר מקומם מאוד. אלה אזרחי מדינת ישראל. יש להם כבר קשר למדינת ישראל. הם אזרחים, הם באים ותורמים בכל התחומים, ורוצים להשתלב ורוצים להתקדם בחיים, ומשרתים אותך כמו שהם משרתים אותי בכל מקום – בבתי החולים ובאתרי עבודה. ואז אתה בא בטענה – שיגורו שם, שיעבדו שם. מה זה צריך להיות? כאילו, מה ההיגיון הזה? מאיפה הבאת את מערכת הערכים הזאת?

רם בן ברק (יש עתיד):

ככה נראה פשיזם. לא הבנת את זה?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה לא מאפיין את העם היהודי ולא את הערכים היהודיים – –

היו"ר ניסים ואטורי:

זה שאני לא עונה לו, זה לא אומר שבדיוק ככה זה מה שאמרתי.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ולא את הדת היהודית. הגזענות הזאת היא זרה, היא זרה לעם היהודי ולדת היהדות. אתם לא מייצגים את הערכים האלה; אתם מייצגים גישה לאומנית, גזענית, ולצערי אפשר להגיד גם פשיסטית. אתה בא אליו בטענות? מה שצריך לקרות, חברים – אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו ילמדו באירופה ולא ילמדו בגדה ולא ילמדו בירדן. אנחנו רוצים שהם ילמדו כאן. כאן. אני למדתי באוניברסיטה העברית, בהדסה, אחרים למדו בטכניון, במכללות רבות וכו'. תואיל בטובה המדינה להקים עוד אוניברסיטאות. זה לא יכול להיות. הינה, יש כמה אוניברסיטאות, וזהו, ונגמר העניין. לא שומעים על פתיחת אוניברסיטאות חדשות, לא בתי חולים חדשים, שום דבר, כאילו שהחיים נעצרו. למה לא להקים אוניברסיטה חדשה בנצרת, למשל? למה לא להקים שם? ואז אתה קולט אקדמאים ומפריח את המקום שם, קולט סטודנטים שם. במקום ש-20,000 סטודנטים ערבים, 20,000, לומדים בחו"ל, למה שלא ילמדו בישראל? אפילו מי שבא בטענה שהסטודנטים האלה גרים שנה, שנתיים, ארבע, חמש בגדה, ואז כאילו שהם חוזרים עם גישה לאומנית – קודם כול, זה לא נכון, אבל בהנחה שזה נכון, אז טובת המדינה היא שתקים מוסדות להשכלה גבוהה והכשרה וכו' ושילמדו כאן, ואתה לא צריך לחשוף אותם לגישות לאומניות. בסדר? זה ההיגיון הבריא, וגם מבחינה כלכלית זה משתלם לך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואטורי לא חשב על זה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה משתלם לך. מה עדיף? למרות שרמת ההשכלה – אנשים לא מבינים. אומנם המחקר באוניברסיטאות בגדה המערבית – לא קיים מחקר שם, שם יש רק לימוד. מלמדים לפי סיסטם אנגלי, למשל בתחום הרפואה. הם חוזרים רופאים טובים. אתה לא מתפשר על הרמה. אבל גם בהיבט הזה, עדיף שהם ילמדו כאן. אנחנו כן רוצים שהמדינה – מה זה רוצים? אנחנו דורשים ואנחנו נדרוש את זה בהזדמנות הקרובה. כשתהיה לנו הזדמנות להיות בקואליציה, להיות בממשלה, להשפיע על מדיניות הממשלה, אנחנו נדרוש להקים אוניברסיטה בנצרת וגם בנגב. למה שלא תהיה עוד אוניברסיטה? זה משתלם מבחינה כלכלית. אתה מכשיר אנשים, אתה מקדם אנשים. אני לא מבין. נותרו לי שתי דקות, ואני רוצה לברך את אזרחי המדינה הנוצרים ואת הנוצרים בכלל בעולם. הערב הוא ערב חג המולד. תרשו לי לעבור לערבית, כי רוב הנוצרים כאן מדברים ערבית, אז אני רוצה לפנות אליהם בשפה הערבית ולברך אותם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הלילה הוא ערב חג המולד המבורך, ואנו מנצלים את ההזדמנות הזאת לברך את אנשינו בני העדה הנוצרית, האחים הנוצרים בארץ, בברכת חג שמח, חג מבורך. אנחנו מבקשים מהאל יתברך שמו שיעניק לכם בטובו כל טוב, ברכות, ביטחון, בטיחות ושלום בכל רחבי הארץ, ושימשיך להיות הקשר שלנו והמרקם החברתי שלנו בחברה הערבית בין בני כל העדות, הנוצרית, הדרוזית והמוסלמית – קשר של אחווה, קשר של שיתוף פעולה, קשרים של סובלנות, קשרים של אהבה בינינו. אנחנו שותפים בכאב ובתקווה. החברה הערבית שלנו סובלת מהרבה משברים, ואני בטוח שנוכל להתגבר יחד על כל המשברים האלה, שנחזק את החברה הערבית שלנו בכל המגזרים, בכל הקבוצות, בכל הזרמים, ושנגן על הקיום שלנו, נגן על הזהות שלנו, נגן על הזכויות שלנו, שנחזק את הקיום הזה ונבנה עתיד טוב יותר לכל בנינו ובנותינו. אז חג שמח. שבכל שנה כל האחים הנוצרים בעולם יזכו לחגוג בשמחה את האירוע הזה, ושבכל שנה גם העם הפלסטיני שלנו יהיה בטוב – העם אשר סובל מאסון, מנכבה חדשה. שבעזרת השם המלחמה הזאת תסתיים ושישרור הביטחון וגם השלום לאורך כל הארץ שלנו. ויהי עליכם השלום וחמלת האל וברכותיו.)

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, אחרון המנמקים. אני אדבר בעברית לערבים שמעדיפים בעברית: חג שמח לחוגגים, נציג הנוצרים שלנו בצפון, פאדי חורי ומשפחתו וכל החבר'ה ביפיע. תודה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

יפה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חמש דקות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתמול ישבנו פה, ועלה ראש הממשלה לדוכן ואמר לי: למה אתה מדבר על מלחמת אחים? ואמרתי, על מה הוא מדבר? אחרי זה ירדתי והלכתי לגשש קצת במכונת הרעל על מה מדובר. אז התברר שבשבת נאמתי בקפלן ואמרתי שם שאנחנו נילחם במהפכה המשטרית. אמרתי: רוצים מלחמה? יקבלו מלחמה על המהפכה המשטרית. חס וחלילה מלחמת אחים. אבל אני רוצה שיהיה ברור לקואליציה מפה: את המלחמה אנחנו ננהל, רק לא באחינו. לי אין תחושה עמוקה ששלמה קרעי הוא אח שלי. כשאני מסתכל על שלמה קרעי – אני גם לא זוכר שאמרתי לו במסדרון: אחי, מה העניינים? לא מרגיש שהוא אח שלי. אבל המלחמה היא לא איתו. המלחמה היא עם הניסיון לסגור את רשת ב', והניסיון לסגור את התאגיד, והניסיון לכרסם בחופש הביטוי. הרעיון הזה – הוא אמר באחד מנאומיו המכוננים שאנחנו ניתן את חופש הביטוי למי שצריך. ממשלה לא נותנת את חופש הביטוי. חופש הביטוי הוא לא שלה. האזרחים לא מקבלים את חופש הביטוי מממשלתם. חופש הביטוי של גלית דיסטל הוא בבעלותה, נכון?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אנחנו מדברים על מימון.

יאיר לפיד (יש עתיד):

מאה אחוז, אני רק אומר – נתתי דוגמה לנאום. קרעי, חבל שאיחרת, בדיוק דיברתי עליך, דברים חמים בסך הכול, סך הכול בחיבה, אנשים הרגישו. כשאני מתווכח עם יריב לוין או נלחם עם יריב לוין על המהפכה המשטרית, זה ויכוח שמתנהל עם הדבר עצמו. זאת מלחמה שצריך לנהל. כי אם תהיה השתלטות על הוועדה לבחירת שופטים – אתם יודעים מה? אני אסייג – לתפיסת עולמי. את חושבת אחרת? אתה חושב אחרת? לתפיסת עולמי. אם יעשו את השינוי הזה, בעיניי מדינת ישראל תחדל מלהיות דמוקרטיה. נעזוב עכשיו אם אני צודק או אם אני טועה. אם אני מאמין בזה בכל ליבי, גלית, אני צריך להילחם כדי שזה לא יקרה? בדיוק. זאת המלחמה. כשאני מדבר על ועדת חקירה ממלכתית, אני אומר את זה מפני שאני מאמין בכל ליבי שצריך להילחם על גילוי האמת. צודק או טועה – מותר לנו, מוכרחים אנחנו, חובתנו היא. הסיבה שנבחרנו היא להילחם על הדברים שאנחנו מאמינים בהם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

או להקשיב אחד לשני.

יאיר לפיד (יש עתיד):

גם להקשיב, אני מסכים. אגב, במלחמה טובה אנחנו צריכים להקשיב אחד לשני. את ואני יודעים שציטטתי עכשיו את ג'ון רולס. אני מקבל לגמרי. עובדתית, אם מישהו פה חושב שאנחנו לא נילחם על הדברים שבהם אנחנו מאמינים, הוא החמיץ עיקרון קדוש. הרבה פעמים קורה – אגב, כשאנחנו נילחם על דברים שאנחנו מאמינים בהם, יקרו דברים טובים לדברים שאתם מאמינים בהם. התקציב הזה הוא הדוגמה הכי טובה, מפני שבסופו של דבר, את מי התקציב הזה דופק יותר מכול? את ילדי השכבות החלשות. כשאנחנו מורידים כסף מתקציב החינוך בפריפריה בשביל לתת אותו למערכות חינוך אלטרנטיביות, מי נדפק לפני כל דבר אחר? כשאנחנו מורידים מתקציב החינוך ויש שני ילדים, אחד בלהבים, אחד בבאר שבע – שישה קילומטר? איפה יסמין? שישה קילומטר הפרש, נכון? מי נדפק יותר? כמובן שהילד בבאר שבע נדפק יותר מהילד בלהבים. את המצביעים שלכם, את הילדים שלכם ושלנו, אתם דופקים בתקציב הזה. אתם חושבים אחרת? בסדר. אני אילחם בשביל הילד הזה. הילד הזה צריך שיהיה לו את חוג הרובוטיקה לא הכי טוב בארץ – הכי טוב בעולם. הילד הזה, הדרך היחידה לשבור את תקרת הזכוכית שלו היא חינוך. בגלל זה חובתנו היא להילחם על זה שהילד הזה יקבל את החינוך הכי טוב בעולם, מפני שזה הסיכוי היחיד שלו. את זה אתם עכשיו לוקחים ממנו. אם אתם חושבים שאנחנו לא נילחם על זה, אתם באמת השתגעתם סופית. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. לא מוחאים כפיים במליאה. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק פינדרוס להשיב למסתייגים בשם יושב-ראש ועדת הכספים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איפה גפני?

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לשאלתך, חבר הכנסת שטרן, מכיוון שאצלנו אין טיקטוק, וזה לא מפחיד את הבוחרים שלנו שגפני לא היה ב-22:30, אז הוא לא חייב להיות פה ב-22:30. זה לא מפחיד אותם. זה לא מוריד מהערך שלו ומהעבודה שלו. הוא ישב היום בוועדה מהבוקר ועשה את העבודה שלו. אתה יודע מה? הוא אפילו לא מותקף על זה שהוא מתקזז, זה בסדר גמור.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

חבר הכנסת פינדרוס, אני רוצה להגיד לך – – –

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

צר לי שחיים בעולם אחר, אמיתי אני אומר לך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אני אגיד לך את האמת.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

הציבור החרדי חי בפלטפורמה אחרת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אגיד לך את האמת, אני אגיד לך את האמת.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

לא מפחיד אותו. אתה יכול לכתוב עשר פעמים שהוא היה או לא היה, הגיע או לא הגיע. יודעים את העבודה שהוא עושה. דרך אגב, גם אתה יודע את העבודה שהוא עושה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אגיד לך מה. שמע, מה הבעיה?

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אני אשמע אותך. אני מקווה שראש האופוזיציה יקשיב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה הבעיה? תראה את התשובה שלך. אני שאלתי אותך איפה יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

התקזז.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שנייה. אתה אמרת לי: הציבור שלנו לא חי פה. אבל הוא לא יושב-ראש ועדת הכספים של הציבור שלך.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אני מדבר מבחינה דתית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא יושב-ראש ועדת הכספים של מדינת ישראל.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

הבנתי. אתה מדבר ככה. יושב-ראש ועדת הכספים ניהל עשרות שעות דיונים בוועדת הכספים, הציג כאן את הנושא, והאופוזיציה עשתה את עבודתה הנהדרת ומשכה את המליאה לארבע וחצי שעות. עכשיו, מה זה אומר מבחינת עלות–תועלת? שהוא יבוא מחר רענן לדון על המיסים על הרווחים הכלואים. אני חושב שעדיף למען אזרחי ישראל שהוא יגיע מחר לדון – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה לא רוצה שיעבדו פה חברי כנסת? אני מתפלא עליך.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

זה סוג דיון אחר. כשאתה מגיע אחרי לילה שלא ישנת, זה דיון אחר. אני רוצה לנצל את הכמה-דקות, ואני מקווה שכולם מגיעים בזמן ונוכל לקיים את ההצבעה בזמן. הערב הוא יום השנה לפטירתו של ראש הישיבה מרן הרב שטינמן, זכר צדיק לברכה. כשמדברים על דאגה לכלל עם ישראל, הרב שטינמן ממרום גילו, בן 100 וכמה, מה שהטריד אותו – אדם שחי על מנה של דייסה, לא אכל שום דבר אחר, חי בצמצום, חי בבית שאני לא מכיר מישהו פה באזור שהיה חי בבית כזה, ולא הסכים אפילו שישנו במשהו, ולא הייתה לו שום סיבה שלא. מה? מה אתה אומר?

משה טור פז (יש עתיד):

תגיד משהו על ליל הניטל. ליל הניטל.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אנחנו ליטאים, אין לנו את הבעיות האלה. איך אמרת, זה משום הימים שהתקצרו ותקופת טבת, זה לא מעניין. אין לנו בכלל עם כל החגאות הנוצריות האלה, אין לנו במספרים הנוצריים. אבל החיים האלה בצמצום, ללא שום דבר לעצמך, לא למשפחתך, לא לשום דבר, ורק שיהיה אכפת לך מעם ישראל – נסע בגילו המבוגר, היה כבר בן 95, כמו שאמרתי, אדם שחי בקושי על מנת דייסה ביום, נסע לכל העולם לחזק יהודים, כל מי שהיה נכנס אליו. הוא היה מוטרד מיהודים בנהריה, מיהודים בצרפת, מיהודים בארגנטינה, מיהודים בכל מקום יהודי. לדאוג להמשכיות של העם היהודי, זה כל מה שהפריע לו. לא הפריע לו שום דבר. היה מוכן להתמסר לדבר הזה. אז להזכיר אותו כאן היום זה הדבר הנכון. אני אעבור מכאן בקצרה לנושא הבא. אמר קודם ראש האופוזיציה שהחוק לא דואג לילדים בבאר שבע ולא דואג לילדים אחרים. כן, על אף הטבע הפשוט שבעקבות המלחמה לעשות קיצוצים במשרדים, זה לא נעשה. גם לא – ואתם תראו את זה – גם לא בתקציב 2025. התקציבים כולם, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה, צמחו הרבה יותר מאשר שיעור המדד, הרבה יותר מאשר הטייס האוטומטי. כן, יש גם הרבה יותר השקעה בתקציב. נכון, הפתרון היה בנושא מיסוי, ובעיקר, כמו בדיונים, כמו שאמרתי קודם, מהרווחים הכלואים, במאיון העליון, באלפיון העליון, ולא בדבר הזה. ואני חושב שעל הדבר הזה צריך להודות לשר האוצר, שעשה עבודה נכונה ועבודה טובה במציאות הכלכלית שאנחנו נמצאים בה. זה קודם כול. כמה זמן יש לנו פה? איפה הם? אופיר, איפה אופיר?

אופיר כץ (הליכוד):

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אנחנו מתחילים מחר את חג החנוכה, ובעקבות זה גם ההסדרים במליאה. בחג החנוכה יצא לנו במשך השנים להתבלבל בהרבה מקומות. החג היה מול תרבות. המלחמה שהייתה הייתה בין תרבות יוון לתרבות היהודית: תרבות יוון ייצגה את החשיבות ואת העיקר של הגוף והיהדות ייצגה את העיקר של הרוח, את החשיבות של הרוח מול הגוף. על זה הייתה המלחמה, ועל זה היו צריכים למסור את הנפש. על זה הייתה המלחמה. לכן אנחנו מדליקים לפי בית – – –

שר הפנים משה ארבל:

– – – הלכות חנוכה – – –

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

הלכות חנוכה?

שר הפנים משה ארבל:

כל הרמב"ם – – –

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

את כל הרמב"ם? איפה נעצרת, רק תגיד לי.

שר הפנים משה ארבל:

עד הסוף, הגענו שנר חנוכה בשבת, ונר שבת זה שלום בית, זה קודם – – –

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

לשון בית לא היה ברמב"ם. לשון בית הוספת מאחד המפרשים, זה לא היה. אלה תוספות שהוא הוסיף, לא מלשון הרמב"ם. אין לשון בית. הסיבה שאתה מדליק נר שבת ונר חנוכה זה משום תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם.

שר הפנים משה ארבל:

נר זה – – –

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אה. שלום בית. לא שמעתי אותך. שלום בית קודם לפרסומי ניסא, נכון. שלום בית קודם לפרסומי ניסא. אבל מה אנחנו מפרסמים? ולמה לפי בית הלל זה "מוסיף והולך"? מה אנחנו מפרסמים בנס חנוכה? הרי הנס של חנוכה לא היה על השמן, הנס של חנוכה היה הניצחון של רבים ביד מעטים, רשעים ביד צדיקים. והיה צריך להוציא באמת, אתה יודע, איזו חרב, שיהיה איזה סמל של חרב, איך שניצחו, סמל של המלחמה, סמל של איזשהו ניצחון. היה שם איזה פרט, הגיעו לבית המקדש, והיה צריך להדליק את המנורה, היה שמן שמספיק ליום אחד, לא הסתמכו על ההיתר שאפשר להדליק. היה אפשר להדליק גם בשמן לא טהור; לא הסתמכו על זה והדליקו. זה היה מרכז הנס? רבים ביד מעטים, רשעים ביד צדיקים, טמאים ביד טהורים, הניצחון של משפחה אחת שהתקוממה מול האימפריה והצליחה מול אימפריה כל כך גדולה, זה היה צריך להיות. ומה אתה אומר – מדליק לי עם נר של שמן בחוץ בשביל להזכיר לנו בדיוק את מה שאמרתי. המלחמה לא הייתה מי ינצח. המלחמה לא הייתה מול עוצמה. המלחמה הייתה האור מול החושך. המלחמה הייתה על התרבות הזאת שיוון ניסתה להוביל בעולם, שהעיקר זה הגוף והעיקר זה הספורט והעיקר זה העוצמה והחוזק. מול הדבר הזה נלחמה משפחה אחת לבד. כל עם ישראל בלית ברירה נכנע לקונספציה, לא יכול להתמודד מול זה. מול הדבר הזה התמודדה משפחה אחת, כמה אחים, התמודדו בגבורה והצליחו, אף שהניצחון הזה, של טיפת אור – וטיפת האור הזו היא באמת מה שמסמל. אומר בית הלל כשיטתו: מתחילים עם קצת – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – איך התמודדה? היא למדה בישיבה?

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

מי?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אותה משפחה שאתה מדבר עליה, החשמונאים, איך התמודדו? למדו בישיבה?

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אני אגיד לך. פעם אחת, אם אתה רוצה באמת להבין את ההבדל, אני מוכן לענות לך על זה. אני מוכן לענות לך על זה. לא היו להם כללי מלחמה. הם לא ידעו כללי מלחמה. מי שיודע היסטוריה – הם לא היו לוחמים בכלל. הם התחילו לא כלוחמים. הם התחילו כאנשים שיצאו ממודיעין, הכריחו את האבא להקריב חזיר על המזבח – על הדבר הזה הוא התקומם. אבל על מה הוא התמודד? קודם כול, על מה? עכשיו, בוא אני אענה לך עוד משהו על הישיבה. בוא, אני אענה לך עוד משהו. תמיד אוהבים לשאול: רגע, כולם למדו בישיבה? כולם היו בכולל? לא כולם. המצאתם דבר חדש בעם ישראל. נוח במבול נכנס לתוך תיבה. תגיד לי, זו דרך חיים? זו דרך חיים, לחיות בתוך זפת עם בהמות למעלה, זבל למטה? זה דרך חיים? אני שואל אותך, זו דרך חיים? יש מבול בחוץ, אם אתה לא – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אבל בוא, תודה, יש מבול בחוץ. לפני 300 שנה הפרלמנט של העם היהודי לא היה נראה ככה. אתה מסכים איתי שלפני 300 שנה לא היה נראה ככה, לפני 400 שנה לא היה נראה ככה. ההתמודדויות בחוץ לא היו. בהתמודדויות צריך לבנות תיבת נוח. בהתמודדויות – אמרתי לך אתמול כבר, בזכות המכירה של האחים, יוסף הציל את כולם מרעב. זה לא הצדיק את המכירה, נכון? אמרנו: יש הסתכלות האחים. זה לא הצדיק את המכירה. אני רק אומר – ונכון, ולקחו נושא מאוד מאוד חשוב לעם היהודי. אבל בואו נהיה כנים, כשמסתובב מבול בחוץ, זה הפתרון. בכל עת זה הפתרון. אני אשאל אותך יותר מזה. אתה שואל על הישיבה – באיזו זכות בכלל התמודדו החשמונאים, הם היו מבית דוד? מה פתאום הם לקחו את המלוכה? לא מגיעה להם בכלל המלוכה. מה פתאום הם לקחו את זה? כשיש התמודדות, יוצאים מחוץ לכללים. לא אמרתי לך שלא. בכללים הרגילים הכול היה בסדר. כשיש התמודדות, צריך להתמודד מחוץ לכללים הרגילים, הבסיסיים. יושב-ראש הקואליציה?

אופיר כץ (הליכוד):

– – – כמה דקות – – –

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

באמת? טוב. פיליבסטר של הקואליציה. גם זה קורה לנו. אז ההתמודדות הזאת היא היום, נכון, היא שינתה כיוון: זה רבים ביד מעטים. נכון, יושבים שם בני הישיבות וחוטפים. נכון שהם לא חוטפים מכות, אבל הם חוטפים הצקות, הם חוטפים שיימינג, הם חוטפים שהופכים אותם ללא לגיטימיים – כן, עודד – מנסים להפוך אותם ללא לגיטימיים, זה בסדר. אבל בסוף האור הזה מנצח. האור הזה בסופו של דבר מנצח. אתה חושב שהוויכוח על החינוך החרדי התחיל כשישראל ביתנו נוסדה? אני מודיע לך שהרבה לפני כן. הוויכוח על החינוך החרדי קיים מאז קום המדינה. הנאום הזה של לפיד פה נגד החינוך החרדי ונגד ה"בערות", התחיל מאז קודם המדינה, לא התחדש שום דבר. אבל אתה יודע מה מבחן התוצאה, כשאמרו שהדבר הזה לא יחזיק? אני זוכר, לפני 20 שנה, אמרו לי: אין לדבר הזה סיכוי, הוא יחזיק מעמד עוד עשור, עוד שני עשורים. עברנו כבר שבעה וחצי עשורים, והדבר הזה לא רק מחזיק, הוא מתפתח וממשיך להתפתח, ומפתח גם כלכלה, כפי שאתה יודע, ומפתח גם חברה בריאה – עם דברים שצריך לתקן, אבל בסוף, זה לא עוזר, גם ככה זה הולך ומתקדם, מוסיף והולך, כמו שאומר הלל. לא להיבהל, מתחילים עם נר אחד, מתחילים עם בית ספר אחד, מתחילים עם כיתה אחת, והדבר הזה הולך ומתגבר, על אף כל הקשיים ועל אף כל מה שקורה.

משה טור פז (יש עתיד):

דיברת על הממ"ח עכשיו.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

מה אתה אומר? זה עוד סוג של תרגיל שאנחנו מכירים, אתה יודע, של מלכודת דבש. אתה אומר: בוא, רק תיכנס תחת כנפיי, תעשה מה שאתה רוצה. אתה יודע שבחלק מהממ"חים לומדים הרבה פחות ליבה מהחינוך העצמאי? אני מאמין שאתה יודע, אני מכיר אותך כאדם שקצת מתמצא. בחלק מהממ"חים – לא לא, לא חלק קטן, חלק קצת גדול – לומדים הרבה פחות ליבה, הרבה פחות מאשר החינוך העצמאי. אבל מה, בוא נעשה מלכודת דבש – נגיד להם: בואו אלינו, ואחרי שיבואו אלינו נתמודד איתם. אם אנחנו לא היינו שומעים בקול גדולי ישראל בקום המדינה, לפני 75 שנה, הציבור של מעל מיליון איש שקיים במדינת ישראל לא היה קיים, ואתה יודע את זה. עם יד על הלב, אתה יודע את זה. זאת הסיבה של המלחמה הזאת בעד הממ"חים. זאת הסיבה של המלחמה הזאת בעד יותר פיקוח של החינוך העצמאי, על התכנים החינוכיים. לא דיברתי על הכלכלי. זאת הסיבה של הוויכוח הזה. אתה יודע טוב כי אם לפני 75 שנה לא היה קם החינוך העצמאי ואחרי זה לא היה קם מעיין החינוך התורני בשנות השמונים, התוכנית המקורית להפוך את כולנו לישראלים כאלה, אתה יודע, כמו כולם, הייתה יוצאת לפועל. והמציאות הזאת שיש היום כמיליון איש שאומרים: לא ניתן שום דבר, שמע ישראל זה הדבר הכי מרכזי אצלנו, כן, ההמשכיות של העם היהודי ושל המסורת היהודית היא הדבר הכי חשוב אצלנו, יותר מכל דבר אחר, זה רק בזכות ששמעו בקול החזון איש, בקול ה"אמרי חיים", בקול עם ישראל, בקול כל אותם האדמו"רים שנלחמו בחירוף נפש על הקמת הדבר הזה, עם כל הקשיים. ואתה יודע את הקשיים האלה, היית במערכת החינוך בירושלים ואתה יודע. ההורים משלמים מחיר יקר מאוד, הילדים משלמים מחיר יקר מאוד, ומהמחיר הזה צומחים.

משה טור פז (יש עתיד):

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

ממש לא, ממש לא. אתה יודע שלא. אתה יודע שילד בחינוך החרדי הקלאסי מתוקצב הרבה פחות מאשר ילד אחר, גם ברמה העירונית. ישבנו על זה אין-ספור שעות, ואתה מכיר את הנתונים. אחרים אולי לא מכירים; אתה מכיר את זה – גם הרבה פחות במשאב העירוני, גם במשאב של משרד החינוך. כל ילדיי למדו במערכות שכן, לא היו מוכנים – עיריית ירושלים לא הייתה מוכנה לתת להם ניקיון, לא הייתה מוכנה לתת להם שרתים, לא הייתה מוכנה לתת להם שום דבר, ועל אף פי כן שרדו ועברו את המערכת. וככה אתה רואה היום ציבור של מעל מיליון איש שאומר: כן, מבחינתנו זה הדבר הכי מרכזי, ואנחנו מזינים גם ציבורים אחרים, וגם – בשביל האחריות הכלל-ישראלית זה מגדלור לאחרים. זאת האמת, בסופו של דבר. אז אתה יכול לנסות לעשות את זה מכאן, לעשות את זה משם – – –

משה טור פז (יש עתיד):

מתחת לאלונקה.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

מה אתה אומר? למה אדוקה?

משה טור פז (יש עתיד):

האלונקה של החיילים.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

זה בסופו של דבר מה שנותן, וזה עולה פחות כסף למדינה. אני אומר לך כמי שהיה ראש עיר חרדית, זה עולה למדינה ולרשויות החרדיות הרבה פחות כסף. מחלוקת בין עליזה ליושב-ראש הקואליציה, מה לעשות? אופיר, אתה מסבך אותי עם עליזה. רבותיי, החוק הזה, במסגרת המציאות של מה שמדינת ישראל עברה בשנה האחרונה, הוא חוק נכון, הוא חוק טוב. בגלל הדיונים על חלקיו האחרים של החוק פיצלנו אותו משאר החוק. הנושא של מס שבח יבוא לדיון נפרד. הנושא היחידי שיבוא כרגע זה מס יסף ועצירת עדכוני המס, זה הסעיף היחידי שיבוא. אני מבקש מחברי הכנסת – אני יודע שזה בחלל ריק, הקואליציה תעשה מה שהיא צריכה והאופוזיציה מה שהיא צריכה, אבל אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. אנחנו נעבור, חברי הכנסת, להצבעות בקריאה השנייה על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת תתקיים הצבעה על לא יותר מ-30 הסתייגויות. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. אם כן, נצביע תחילה על הסתייגות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הסתייגות 1.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו מצביעים, אנא תפסו את מקומותיכם. חברי הכנסת המבקשים להצביע, תפסו את מקומותיכם. לא כולם יושבים. בבקשה, הסתייגות 1, הצבעה על הסתייגות 1 כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 56 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

5.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 5, לסעיף 1 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

4.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 4 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא ללכת אחורה, אנא, חברת הכנסת בן ארי, להבא. הלכת אחורה – הצבענו על 5, עכשיו 4. לא חוזרים אחורה בדרך כלל. ההסתייגות הזאת גם היא נדחתה – 47 בעד, 55 נגד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה היה 4.

היו"ר אמיר אוחנה:

היה 4. אבל קודם היה 5?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא.

היו"ר אמיר אוחנה:

היה 5. מאה אחוז. בבקשה. גם הסתייגות זו לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

6.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 6. כעת מצביעים על הסתייגות שמספרה 6. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

135.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 135 כעת – הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 135 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

136.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 136 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 136 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

137.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 137 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 137 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

138.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 138 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 138 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

139.

היו"ר אמיר אוחנה:

וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

139.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 139. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 139 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

140.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 140 – הצבעה. הסתייגות 140, עמ' 26, לעוקבים. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 140 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

146.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 146 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 146 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

152.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 152 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 152 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

153.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 153 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 153 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. וכעת נצביע על – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

154.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 154 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 154 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד הסתייגות זו, גם היא לא התקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

156.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 156 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 156 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

160.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 160 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 160 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

161.

היו"ר אמיר אוחנה:

רק רגע. הסתייגות 161, לסעיף 1 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 161 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. גם הסתייגות 161 לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

176.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, לפני כן אנחנו מצביעים על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

176, אמרתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אני אומר, לפני כן אנחנו מצביעים על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה. סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 49 נגד. סעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת, נצביע על הסתייגות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

176.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 176 כעת – הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 176 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

177.

היו"ר אמיר אוחנה:

הצבעה על הסתייגות 177. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 177 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

178.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 178 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 178 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

179.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 179 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 179 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

180.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 180, עמ' 44, לעוקבים – הצבעה כעת. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 180 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

181.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 181 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 181 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

182.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 182 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 182 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

183.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 183 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 183 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

184.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 184, הצבעה על הסתייגות 184. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 184 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

185.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 185 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 185 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 185: 47 בעד, 55 נגד. לא התקבלה. וכעת נצביע על – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

1296.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כך, אנחנו נצביע תחילה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 51 נגד. סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. ועכשיו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

וכעת 1296.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 1296 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 1296 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

1298.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 1298 – הצבעה כעת. הסתייגות 1298, עמ' 71, לעוקבים. הצבעה מס' 32 בעד – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 1298 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות אחרונה, לפי מה שנמסר לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אחרונה. מרגש.

היו"ר אמיר אוחנה:

איזו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

1299.

היו"ר אמיר אוחנה:

1299, עמ' 71 – הצבעה כעת. הסתייגות 1299. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 1299 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 54 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. משכך, אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. מה קרה? נמסר לי ממדור מחשב כי המחשב של חבר הכנסת אבוטבול התקלקל בהצבעה הקודמת. נוסיף אותו. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, זה לא משנה את התוצאה הסופית, אבל נוסיף אותו למניין הקולות שהצביעו.

משה אבוטבול (ש"ס):

– – – נגד.

היו"ר אמיר אוחנה:

איך? נגד. הצבעת נגד. אם כך, אנחנו מצביעים כעת בקריאה השלישית על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024. לבקשת הקואליציה – מה הקואליציה מבקשת? הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה רוט:

מזכיר הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי כנסת שעוד לא הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה רוט:

האם יש חברי כנסת במליאה שרוצים להצביע ועוד לא הצביעו? אם כן, תמה ההצבעה. מזכיר הכנסת, נא לסכם את ההצבעה. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אוי, עליזה. לאן הגענו שראש ממשלה מהליכוד נותן לשר להצביע פעם אחר פעם נגד הממשלה? מה שאריק שרון היה עושה. אופיר, אופיר, מה הסנקציות נגד בן גביר?

היו"ר משה רוט:

לא להפריע להצבעה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הוא מקבל סוכריה – – –

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, לא להפריע להצבעה.

גלעד קריב (העבודה):

נגמרה ההצבעה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה רואה, אנחנו מצ'פרים.

גלעד קריב (העבודה):

אופיר, אולי לא תבחרו מחר – – – מעוצמה יהודית בוועדה לרבנות הראשית. לא?

היו"ר משה רוט:

תוצאות ההצבעה: 55 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, והיא תיכנס לספר החוקים.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי, בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, שיזמה הממשלה. ברחבי מדינת ישראל פזורות עשרות אלפי מצלמות נייחות שהותקנו בעיקר לצורכי אבטחה על ידי רשויות, חברות ואנשים פרטיים. בעקבות מתקפת הטרור הרצחני של חמאס ב-7 באוקטובר והפעולות הצבאיות שננקטות בעקבותיה, עלה חשש ממשי שגורמי אויב יחדרו לאותן מצלמות וישתמשו בהן לשם קבלת מידע מודיעיני שיסייע להם לפגוע בפעילות צה"ל ובביטחון המדינה. משכך התקינה הממשלה תקנות שעת חירום שהסמיכו את צה"ל ואת שב"כ לבצע פעולות בחומר מחשב הנמצא במחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת, במטרה לסכל או למנוע גישה למידע המופק במצלמה. לאחר מכן הוחלפו תקנות שעת החירום בחקיקה ראשית של הכנסת שתוקפה הוארך מאז פעמיים. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת להאריך את הוראת השעה בשישה חודשים נוספים, עד יום 30 ביוני 2025. במהלך החודשים האחרונים, וכחלק מחובת הדיווח של גורמי הביטחון המעוגנת בהוראת השעה, קיבלה ועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דיווחים עיתיים מגורמי הביטחון על ההסדר הקיים. בין היתר קיבלה הוועדה דיווחים על מספר העובדים והחיילים המוסמכים לעסוק בפעילות, תפקידם, סוגי הפעולות העיקריות שביצעו לפי החוק ומספר האירועים המיוחדים או התקלות שאירעו בעת הפעלת הסמכויות לפי החוק. הוועדה הייתה ערה לחששות שמעוררים ההסדרים המוצעים בהצעת החוק ביחס לפגיעות האפשריות בפרטיות או בזכות הקניין של בעלי המצלמות. בחלקו החסוי של הדיון נשמעו הסברים מפורטים על אודות האמצעים שננקטים במסגרת ההסמכה ועל הסכנה הגלומה והמתמשכת לביטחון המדינה בשימוש של האויב באותן מצלמות, וכן הסבר על הדיווחים שהועברו לוועדה באופן חודשי. מההסברים המפורטים שוכנעה הוועדה כי יש חשיבות רבה בהארכת ההסדר הקיים ובהמשך פעילות צה"ל ושב"כ בתחום. יצוין כי הצעת החוק כוללת מנגנוני בקרה, ובהם קביעת עקרונות המחייבים את נקיטת האמצעים שפגיעתם הפחותה ביותר ולתקופות הזמן הקצרות ביותר הנדרשות בנסיבות העניין, הוראות בדבר השבת המצב לקדמותו, חובת תיעוד הפעולות, איסור שימוש במידע או שמירה של מידע, ובכלל זה ידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם, וכן חובת המשך דיווח עיתי לוועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון.

שר המשפטים יריב לוין:

לזרוק עליך סוכריות, ינון?

ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

למה? אני לא הצבעתי נגד התקציב.

שר המשפטים יריב לוין:

דרשה טובה. מגיעות לך סוכריות.

ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

האמת, אני יכול גם להסביר את זה במילה, כי אני גם הייתי שותף לדיונים. זו סך הכול הוראת שעה שמאריכים אותה בנושא של המצלמות הנייחות בבתים פרטיים ובחברות, שהייתה לנו בעיה עם זה ב-7 באוקטובר. אנחנו בסך הכול מאריכים את התוקף ששב"כ וצה"ל יוכלו להיכנס, כדי שגורמי אויב לא ייכנסו במקומות שהוחלפו להם קודים ובמקומות שלא היו להם קודים. לכן אנחנו מבקשים להצביע בעד הצעת החוק הזאת. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות – אני לא מבין למה – ובקשות דיבור.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

שכנעת אותי. אני אצביע איתך.

ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

תעשה טובה, אל תצביע איתי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

וואו, וואו, איזה אגו יש לכם, תאמין לי.

היו"ר משה רוט:

לא לא לא לא לא.

ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

תאמין לי, וסרלאוף, אל תצביע איתי. תאמין לי, אתה לא עושה לנו טובה. ראית שבתקציב הצבעתם נגד. הסתדרנו גם בלעדיכם. תאמין לי, האופוזיציה בדבר כזה יצביעו בעד. תודה. תודה רבה לכם. אני מבקש להצביע בעד ולדחות את ההסתייגויות. אני מודה ליושב-ראש הוועדה יולי אדלשטיין, כמובן להנהלת הוועדה, לייעוץ המשפטי של הוועדה, למירי פרנקל-שור, ולכל אלה שיצביעו בעד. גם מי שיצביע נגד זה בסדר גמור.

נאור שירי (יש עתיד):

הקדוש ברוך הוא.

ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

זה בראש ובראשונה. כל תחילת דבר ובכל בוקר שאני קם, מודה אני קודם כול לקדוש ברוך הוא. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו.

מירב כהן (יש עתיד):

אני מסירה את ההסתייגויות.

היו"ר משה רוט:

קבוצת יש עתיד מסירה את ההסתייגות. המחנה הממלכתי?

קריאה:

היו"ר משה רוט:

מסירים את ההסתייגות. ישראל ביתנו, נמצא מישהו? לא נמצאים.

מירב כהן (יש עתיד):

מי נשאר?

היו"ר משה רוט:

את מסירה בשבילם? אוקיי. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור של סיעות העבודה ורע"מ.

קריאה:

היו"ר משה רוט:

שנייה, קודם כול אגיד את השמות. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. חמש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אינני יודע אם השר אלקין נמצא כאן במליאה כשר המקשר, אבל אני שמח שאתה כאן, מכיוון שאני מבקש, אדוני – – –

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אם אתה רוצה שאני אקשר אותך למישהו, אני מוכן.

גלעד קריב (העבודה):

אז בוא תישאר, אדוני. אני מבקש להקריא באוזניך ובאוזני יתר שרי הממשלה הודעה קצרה שקיבלתי הערב מתושב באחד מקיבוצי קו העימות. שלום, אני מקיבוץ הגושרים, מפונה מזה שנה ושלושה וחצי חודשים. בעוד שבוע ייגמר מתווה הפינוי הנוכחי, כשבמקביל המצב ביישוב שלנו וברבים אחרים הוא כזה שמאפשר חזרה. למרות זאת, אין שום מידע רשמי לגבי ההמשך. מקומות העבודה בגליל העליון חוזרים לפעול, ויש דרישה, ובצדק, לחזור הביתה, אבל איך נחזור הביתה אם אין מסגרות לגיל הרך בקיבוץ? אם היה תאריך כלשהו שהיינו יכולים להיערך אליו או לפעול לפיו באופן רשמי, זה היה מאפשר לנו להיערך. בינתיים אנחנו ממשיכים להיות תלויים באוויר. אשמח לדעת אם יש ביכולתך לבדוק מדוע לא משתפים את המפונים במה שקורה, מדוע לא נותנים תאריך לסיום הפינוי או תאריך להארכת תוכנית הפינוי. בתודה מראש. אדוני השר, שאחראי ומופקד על שיקום הנגב המערבי וצפון הארץ, גם אם אתם עובדים על העניין, יש צורך בשקיפות, בהגינות, כלפי אלפי משפחות של מפונים. אתה הרי יודע זאת. אתה ביקשת לקחת על עצמך את התפקיד במשך חודשים ארוכים והבעת את עמדתך בנושא כשהיית חבר אופוזיציה. הממשלה הזאת שהיום אתה חבר בה כשלה כישלון חרוץ בשיג ובשיח עם אותם מפונים, גם מהדרום וגם מהצפון. אז אני מבקש, אדוני השר, שתנצל את זכותך על פי התקנון ותעלה, וערב ערב חג החנוכה תיתן מענה.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אם אדוני יישאר, אני ממילא צריך לעלות ולהציג פה חוק. אם תישאר עד אז כדי להצביע על חוק תקומה, אני אשמח – – –

גלעד קריב (העבודה):

אז אני אשמח. בצורה עניינית. לא צריך לענות לי. אם בצורה עניינית תנצל את הבאת חוק מינהלת תקומה – גם אם עדיין לא באופן רשמי, כי עוד אין החלטות וכו' – אבל מה כוונת הממשלה ביחס למפוני הצפון. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח.

קריאה:

מסירים.

היו"ר משה רוט:

מסירים. אני אקרא את השמות: ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין, יאסר חוג'יראת. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד סעיף 1 – 39 נגד – 6 נמנעים – 2 סעיף 1 נתקבל.

היו"ר משה רוט:

39 בעד, שישה מתנגדים ושני נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 35 בעד החוק – 40 נגד – 6 נמנעים – 1 חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, נתקבל.

היו"ר משה רוט:

40 בעד, שישה מתנגדים ונמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר משה רוט:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הצעת החוק. בבקשה.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר שיזמה הממשלה. מכובדיי, אני רוצה להזכיר לכולנו שמאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל נתפסו אלפי פעילי טרור ומוחזקים כיום בישראל, ונערכו מעצרים רבים. בעקבות זאת, מצבת הכלואים במתקני שירות בתי הסוהר עלתה בשיעור חד. רק לשם הדוגמה, אם ב-6 באוקטובר 2023 עמדה המצבה בבתי הסוהר על כ-16,300 כלואים, כיום מדובר בלמעלה מ-23,000 כלואים. אף שעיקר העלייה היא באגפים הביטחוניים, לצערי, גם באגפים הפליליים חלה עלייה במצבת הכלואים. לאור זאת, כבר בראשית המלחמה נחקקה הוראת השעה שמסמיכה את השר לביטחון לאומי להכריז על מצב חירום כליאתי. ההכרזה טעונה את אישור הממשלה ואת אישור הוועדה לביטחון לאומי. אדוני היושב-ראש, הכרזה על מצב חירום כליאתי מאפשר להלין אסירים תוך חריגה מהוראות הדין לעניין שטח מחיה מינימלי, וככל שנדרש גם להלינם שלא על מיטה – בחריגה מהוראות לעניין זכאות למיטה. עם זאת, חבריי חברי הכנסת, לפי הוראת השעה, הלנת אסיר שלא על מיטה תיעשה רק בנסיבות שבהן אין אפשרות לספק לו מיטה, ובכל מקרה יש להגביל את ההלנה לתקופה קצרה ככול האפשר. בנוסף, נקבע כי לאסיר שלא סופקה לו מיטה יסופק מזרן כפול, והדבר ייעשה מתוך התחשבות בגודל התא ובמאפייניו. אני לא סתם עובר על הפרטים האלה, זה חלק מהדין הבין-לאומי, ולנו יש כוונה להיות כמה שיותר קרובים לדין הזה, למרות המציאות הכואבת מאוד. חריגה זו מהוראות הדין נעשית, ככלל, לגבי אסירים ועצירים ביטחוניים. עם זאת, מנהל בית הסוהר רשאי להפעיל את סמכותו גם לעניין תאים שמוחזקים בהם אסירים אחרים, אם שוכנע שהחריגה מההוראות לעניין שטח מחיה או לעניין זכאות למיטה נדרשת נוכח המצב הביטחוני השורר במדינה, ולאחר שלא נמצאו חלופות אחרות. גם פה חשוב לציין, אדוני היושב-ראש, שהדאגה הרבה שלנו לשלומם של לוחמי הכליאה מחייבת אותנו לנהוג כך כדי שיוכלו לעמוד במשימתם. מנתונים שהוצגו לוועדה במהלך תקופת תוקפה של הוראת השעה עולה כי אכן עיקר ההצפפה נעשית בקרב האסירים הביטחוניים. חבריי חברי הכנסת, הוועדה שאני עומד בראשה מקיימת דיונים עיתיים בהכרזות השר ובדיווחים לפי החוק ועוקבת אחר הצעדים שנקטה הממשלה להתמודדות עם משבר הכליאה. עיקר הצעדים שננקטו היו בתחום הבינוי, בעיקר באמצעות בניית אגפים חדשים והסבת שטחים ציבוריים בבתי הסוהר לתאים שבהם אפשר יהיה לכלוא אסירים. בנוסף, הוארך תוקפן של הוראות השעה המסדירות שחרור מינהלי מורחב, חופשות מיוחדות לאסירים והרחבה של השימוש בעבודות שירות כחלופת כליאה, וכן עלתה מכסת הפיקוח האלקטרוני. צעדים אלה הצליחו לפי שעה רק להאט את הגידול בצפיפות בבתי הסוהר, אך לא לצמצם אותה. אדוני היושב-ראש, לדברי שירות בתי הסוהר, במהלך שלושת החודשים הקרובים צפויים להיפתח כמה אגפים חדשים בבתי הסוהר צלמון ומעשיהו, ואלה יאפשרו הקלת-מה ביחס לאסירים והעצירים הפליליים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה חוק חשוב. הוא חייב להקריא את הכול.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

חבריי חברי הכנסת, אם אני לא אקריא הכול – זה מסוג הצעות החוק שיהיו הרבה ארגונים שינסו לטשטש את חשיבותן, ולכן חשוב שאני אציין – –

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, חברי הכנסת – –

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

– – את כל הצעדים שנעשו – –

היו"ר משה רוט:

– – לתת לו לקרוא, בבקשה, בסדר?

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

– – כדי שבאמת, עבודת הוועדה לא תהיה לריק. הוועדה תמשיך לעקוב אחר פעילות הממשלה בנושא כדי לוודא שניתן מענה הולם הן לאסירים והן ללוחמי הכליאה, שעושים מלאכת קודש בשמירה על אותם אסירים. בהצעת החוק שהוגשה לנו על ידי הממשלה הצענו לערוך כמה תיקונים, גם בהסדר הקיים וגם בהסדר המוצע. ראשית, מוצע להאריך את תוקפה של הוראת הקבע בשבעה חודשים נוספים, עד ל-31 ביולי 2025. במסגרת ההסדר גם הארכנו בחודשיים את תוקפה של הכרזת השר על מצב חירום כליאתי עד ל-28 בפברואר 2025. תיקון נוסף שהוצע בהצעת החוק נגע לאפשרות לחרוג מהוראות הדין המחייבות הפרדה בין סוגי אסירים. מכובדיי, זה אחד הנושאים הכי חשובים שעליהם עמלנו בדיוני הוועדה. היינו תמימי דעים כי אין לאפשר עירוב בין עצורים שעומדת להם חזקת החפות לבין אסירים שפוטים, והוראה זו לא נכללה בסופו של דבר בהצעת החוק. על כך אני בהחלט מודה לחבריי חברי הוועדה שהיו שותפים לגיבוש ההצעה הזאת. יחד עם זאת, הצעת החוק כן תתיר עירוב בין עצירים מינהליים, לוחמים בלתי חוקיים ואסירים ביטחוניים שפוטים. הצעת החוק כוללת גם שני תיקונים הנוגעים לפיקוח הפרלמנטרי על מצב החירום הכליאתי. מלכתחילה, לא נקבע בחוק מהו תוקפה המרבי של ההכרזה על מצב חירום כליאתי, אך בפועל, ככלל, נהגנו לא לאשר לתקופות העולות על חודשיים. בהצעת החוק, אדוני היושב-ראש, הציעה הממשלה להגביל את התקופה לשלושה חודשים.

היו"ר משה רוט:

סליחה.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

אנחנו – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, אל תעשו לי הפגנות שם. סליחה, חברי הכנסת, חברי הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו יושבים, מקשיבים לו.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, אתם סתם מעכבים את המשך הדיבור שלו. בבקשה, חבר הכנסת פוגל, נא להמשיך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנשים מחונכים.

רון כץ (יש עתיד):

תפדל, תפדל.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

תודה רבה. פעם ראשונה שאני נהנה מאוד מהשירות של האופוזיציה. אני מציע לכולנו להקשיב. בהצעת החוק הוצע להגביל את התקופה לשלושה חודשים. אנחנו סברנו שתקופה זו ארוכה מדי וקיצרנו אותה לחודשיים. בנוסף, מוצע לרווח את הדיווחים לוועדה מאחת לשבועיים לאחת לחודש. בעניין זה, הניסיון המצטבר הראה שבפרק זמן של שבועיים אין שינויים רבים בדיווח, ולכן החלטנו לקבל את הצעת הממשלה בעניין. כפי שציינתי, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, בכל מקרה נמשיך לקיים מעקב שוטף אחר הצעדים הננקטים להתמודדות עם מצוקת הכליאה בבתי הסוהר. זאת ההזדמנות להגיד תודה למשרד המשפטים ולמשרד לביטחון לאומי על שיתוף הפעולה בגיבוש ההצעה, לצוות ההנהלה של המשרד ולצוות של הייעוץ המשפטי, וכמובן לחבריי בוועדה, שהגיעו יחד איתי להצעה המגובשת הזו. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה שלישית.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת המחנה הממלכתי, יש עתיד והעבודה.

קריאה:

אנחנו מסירים.

היו"ר משה רוט:

המחנה הממלכתי מסירים. יש עתיד? מסירים. מפלגת העבודה? מסירים. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות למעט הסתייגות אחת.

היו"ר משה רוט:

הסתייגות אחת? אוקיי. הסתייגות מס' 13, קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. מי מנמק? חבר הכנסת גלעד קריב.

קריאה:

לשכנע או רק לדבר, גלעד?

גלעד קריב (העבודה):

נראה אם אני מצליח לשכנע את עצמי.

היו"ר משה רוט:

חמש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

לא, זה לא על זה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, הצעת החוק הזאת, כפי שהזכיר יושב-ראש הוועדה, זכתה לכמה שינויים חשובים, ולכן אנחנו לא נצביע – אני לא אצביע נגדה. השינוי החשוב ביותר הוא ביטול האפשרות לכלוא יחד, באותו תא מעצר, עצורים שעדיין עומדת לזכותם חזקת החפות ואסירים שהורשעו בדין, ואני מודה ליושב-ראש הוועדה, שהביא לתיקון החוק בעניין הזה. עם זאת, אדוני יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להזכיר שמחר בבוקר, בוועדה אחרת, תידון הצעת חוק שהוגשה כהצעת חוק פרטית על ידי אחד מחברי הקואליציה. ההצעה הזאת זכתה לתמיכה של ועדת השרים. ההצעה הזאת הולכת לקבוע עונש מינימום על שוהים בלתי חוקיים במדינת ישראל. ההשלכה המיידית של הצעת החוק הזאת – שאפשר לדון בה, אם היא טובה או לא טובה, פנים לכאן ולכאן – דבר אחד ברור: אם הצעת החוק הזו עוברת, הדבר יוביל להכנסה של לא מעט אנשים אל מתקני המעצר והמאסר. עכשיו, אני לא מצליח להבין איך הקואליציה שלכם עובדת. תסביר לי, אדוני היושב-ראש. דרך אגב, הצעת החוק הזו לא הגיעה לוועדה שלך; היא לא הגיעה לוועדת החוקה, למרות שהיא קובעת עונשי מינימום; היא לא הגיעה לוועדה שלך, למרות שיש לה השלכה דרמטית על מצב החירום הכליאתי; היא הולכת לוועדת החוץ והביטחון. אז באמת, תסביר לי, אדוני יושב-ראש הוועדה, איך זה מסתדר שאתה עומד כאן ומדבר על מצב חירום כליאתי ומבקש מאיתנו לאשר הצעת חוק ממשלתית שמצמצמת את תנאי המינימום של שטחי המחיה של אסירים? כדרך אגב, אתה יודע שזה לא רק משפיע על זכויות העצורים והאסירים. יש קשר הדוק בין הצפיפות בבתי הכלא לבין העמדת לוחמי הכליאה בסכנה. זו עמדת השב"ס, זו לא עמדה של האופוזיציה. אתה יודע את זה. אז איך יכולה אותה קואליציה ביד אחת לדבר איתנו על מצב חירום כליאתי וביד שנייה, עכשיו, בזמן הזה, לקדם עונשי מינימום לשוהים בלתי חוקיים, כך שמצב החירום הכליאתי יוחמר באופן דרמטי ויביא לשחרור של אסירים מורשעים? תסבירו לי, איך אתם עובדים? יד ימין לא יודעת מה שעושה יד שמאל, או שההתחנפות לחברי קואליציה והפחד שיעשו כל מיני שטיקים בהצבעות על התקציב, כמו שהם כבר עשו, מביא אתכם בעצם ביד אחד לבנות, ביד שנייה לסתור, ביד אחת לנטוע, ביד שנייה לעקור? מי מתנהל ככה, חוץ מממשלה ומקואליציה חדלות אישים? תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. לא מצביעים על ההסתייגות? אתם מסירים?

גלעד קריב (העבודה):

אני מושך אותה.

היו"ר משה רוט:

מושך אותה. תודה. להצעת החוק הוגשו גם בקשות זכות דיבור של סיעת חד"ש-תע"ל ורע"ם. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – מוותר. חבר הכנסת מנסור עבאס? בבקשה. חמש דקות לרשותך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בנאום הקודם שלי בירכתי את העדה הנוצרית לרגל חג המולד. חובתי לברך את האזרחים היהודים לרגל חג חנוכה. חג חנוכה שמח.

היו"ר משה רוט:

תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היום, 24 בדצמבר, לפי החלטת בית המשפט העליון, אם ועדת הכספים היום לא מאשרת את בקשת משרד האוצר לעכב, לבטל, לקצץ העברת 200 מיליון שקל מענק איזון משלים לרשויות הערביות, בג"ץ יכול לקבל החלטה ולאשר את התקנה הזאת ואת ההעברה הזאת לרשויות הערביות. אנחנו כל היום היינו במתח מה קורה עם ועדת הכספים. ברוך השם, ועדת הכספים לא דנה בנושא הזה ולא אישרה את בקשת האוצר; בעצם, לא בקשת האוצר.

נאור שירי (יש עתיד):

אין בקשה של האוצר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו יודעים שבאגף התקציבים, בפקידות הבכירה במשרד האוצר, לא רוצים לעשות את הקיצוץ הזה לרשויות המקומיות הערביות, אלא מי שמבקש ורוצה לעשות את זה הוא בצלאל סמוטריץ', שר האוצר הכושל והגזען. ועדת הכספים לא אישרה את הבקשה. במקום להמתין – אנחנו לא יודעים כמה, שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים – לבית המשפט העליון שיקבל החלטה סופית, אנחנו מבקשים מראש הממשלה, מהממשלה עצמה, לחזור בה מהבקשה הזאת ולהעביר את מענק האיזון המשלים בסך 200 מיליון שקל לרשויות הערביות. הטענה של בצלאל סמוטריץ' – בעצם, יש לו שתי טענות: טענה אחת היא שזה כסף קואליציוני, וזה לא נכון – התקציב הזה נמצא בתוך תוכנית החומש 550, תוכנית תקאדום. אומנם הממשלה הקודמת, זאת שאישרה את תוכנית תקאדום – חלק מהתקציבים בתוכנית תקאדום הם בהחלט כדי לתמוך במועצות המקומיות הערביות, ברשויות הערביות, כי הן רשויות מוחלשות וחלשות, ויש המון אתגרים שם. והממשלה הזאת לא ביטלה את ההחלטה הזאת, ההחלטה הזאת עדיין בתוקף. אומנם היישום שלה הוא – מה זה חלקי? אולי לא עובר את ה-30%–40% מבחינת התקצוב, אבל ההחלטה עדיין שרירה וקיימת. היום אין קואליציה. אנחנו לא חלק מהקואליציה שמישהו יוכל לטעון שהכסף הזה הוא כסף קואליציוני. הכסף הקואליציוני היחיד זה 5.4 מיליארד שקל שהולכים לציונות הדתית, לעוצמה יהודית, למפלגות הקואליציה הנוכחיות. חברים, הסתכלתי על הדוח של הביטוח הלאומי על הרשויות והיישובים הכי עניים במדינת ישראל. כמובן שאנחנו מוצאים שם – מעל 80% מהרשויות העניות הן רשויות ערביות – ולכן מן הראוי, שוב, להתעשת. מספיק עם הגזענות הזאת. מספיק עם האפליה הזאת. מענק האיזון הזה יעזור לרשויות הערביות לפחות לפנות את הפסולת שנמצאת שם. יש לו טענה שנייה – שהכסף עובר לארגוני הפשע. חברי הכנסת, אנחנו יודעים בוודאות שבצלאל סמוטריץ' אכן העביר כספים לרשויות לא ערביות שנגועות בפשיעה, באלימות ובשחיתות. לא בצלאל סמוטריץ' זה שילמד אותנו מה זה טוהר מידות, מחויבות כלפי האזרחים וניהול תקין. ולכן, גם עם הטענה הזאת התמודדנו. כבר שנתיים אמרנו לו: בבקשה, תקים את המנגנונים שאתה רואה לנכון להקים כדי לוודא שהכסף הזה לא יזלוג לאף ארגון פשע. החברה הערבית לבדה לא יכולה לעמוד באתגר הזה של התמודדות מול ארגוני פשע. זאת משימה של מדינה ריבונית שיש בה משילות, שיש בה גורמי אכיפה, אבל יש בה ממשלה מתפקדת שמקדמת תהליכים של מיגור פשיעה ואלימות, ולא ממשלה – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – שחזקה מול אזרחים נורמטיביים וחלשה מול ארגוני פשע. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא – מוותר; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – מוותר; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – מוותר. אם כן, חברי הכנסת, נא לשבת. נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 29 נגד – 5 נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר משה רוט:

29 בעד, חמישה נגד, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד החוק – 27 נגד – 5 נמנעים – 2 חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, נתקבל.

היו"ר משה רוט:

27 בעד, חמישה נגד, שני נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר משה רוט:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר במשרד האוצר חבר הכנסת זאב אלקין להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני שאני אפנה להצעת החוק, הבטחתי תשובה בעקבות השאלה של חבר הכנסת קריב שנשאלה פה לפני כמה דקות לגבי התהייה של תושבי הצפון המפונים מה הולך לקרות איתם אחרי 31 בדצמבר. כפי שאדוני מכיר היטב, ההחלטה על המשך הפינוי חייבת להתבסס על עמדה של צה"ל ומערכת הביטחון. אתמול בלילה, כשהיינו פה במהלך ההצבעות על החוקים הקודמים של התקציב, לשמחתי סוף-סוף התקבלה ההודעה הרשמית, חוות הדעת הרשמית של משרד הביטחון וצה"ל. אני מניח שאדוני, כמוני, לא חושד בקציני צה"ל שהם משכו בכוונה עד לרגע האחרון, אלא פשוט רצו לראות את התמונה המדויקת ככל האפשר. לפי חוות הדעת הזאת, הפינוי הביטחוני אמור להימשך עד סוף חודש פברואר, ולכן כרגע התאריך המיועד לתחילת החזרה, אם לא תהיה חוות דעת ביטחונית חדשה, הוא 1 במרץ, וזו הזדמנות טובה להודיע מעל הדוכן הזה גם לכלל התושבים: מאז שאתמול בלילה קיבלנו את ההודעה הזאת, אנחנו עמלים עכשיו על הכנת החלטת ממשלה מפורטת שתמשיך את מסגרות הפינוי לתושבי הצפון לחודשי ינואר-פברואר, וההחלטה הזאת, אני בטוח, תאושר עד סוף השנה הזאת יחד עם עוד שורה של החלטות ממשלה שאנחנו עובדים עליהן, אבל נודיע עליהן כבר בזמן אחר. עכשיו לנושא שלשמו עליתי לדוכן – הצעת חוק שיקום נרחב לחבל תקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי. מדובר בהצעת חוק שהיא קריטית להמשך העבודה של שיקום חבל תקומה, ואני אנסה בכמה מילים להסביר לחברי הכנסת למה במקרה הזה יש צורך בהצעת חוק מיוחדת ומה היא עושה. למעשה, כל הפעילות הממשלתית עד היום במסגרת חבל תקומה, או מה שפעם קראו לו עוטף עזה, נעשתה במסגרת החלטות ממשלה שהתבססו על המתכונת המשפטית של עדיפות לאומית. הפעלה של מערכת העדיפות הלאומית דרשה: 1. חוות דעת ביטחונית ברורה שמגדירה את גבולות החבל; 2. הרבה מאוד נושאים אינם נכנסים לכללי פעולה של עדיפות לאומית, זאת אומרת, אלה היו דברים נקודתיים שהייתה יכולת להסביר ולחבר אותם למערכת הזו. המציאות שבה מדינת ישראל מצאה את עצמה אחרי הטבח הנוראי ב-7 באוקטובר הייתה למעשה מציאות שדרשה פעולה הוליסטית בחבל תקומה כדי לשקם ולהצמיח אותו, לכן המתכונת של עדיפות לאומית היא מתכונת מגבילה. היא לא אפשרה הרבה מאוד פעולות שנדרש לעשות. מכאן למעשה נוסף עוד קושי שאני מקווה שייפתר בימים הקרובים. דיברנו על חוות דעת ביטחונית על פינוי הצפון, חבר הכנסת קריב, ועדיין אין חוות דעת ביטחונית על המצב של חבל תקומה, של מה שנקרא 0 עד 7, ולמעשה החלטת הממשלה על אזור עדיפות לאומית מסתיימת בסוף חודש דצמבר. גם כאן, ברגע שצה"ל ייתן את חוות הדעת, ניתן יהיה להאריך את ההחלטה, אבל כרגע ב-1 בינואר אין החלטה על עדיפות לאומית. לכן, הייעוץ המשפטי של מינהלת תקומה, שהוקמה בעקבות הטבח הזה, הלך לכיוון אחר לגמרי ולקונספציה משפטית חדשה. אגב, זה כלי משפטי חדש בחקיקה הישראלית, במסגרת אירוע מסוג כזה, שהוא באמת אירוע טראומטי, שחוצה את כל מה שידענו ואת כל הגבולות. החוק מאפשר לבנות תפיסה של אזור מיקוד לאומי שמאפשר להפעיל את הכלים הממשלתיים בכל התחומים ולתת תיעדוף לחבל הרלוונטי. ברור שאסון בסדר גודל של טבח שקרה ב-7 באוקטובר הוא דוגמה שלא צריך להסביר למה היא דוגמה למיקוד לאומי. לכן, יש פה מהלך משפטי נועז יחסית, מול כל מה שהיה במשך שנים במדינת ישראל, לבנות כלי משפטי שמאפשר לממשלה – באמצעות כלל משרדי ממשלה, וכמובן באמצעות מינהלת ייחודית – לפעול לפיתוח חבל ארץ שהוגדר על ידי החקיקה כאזור מיקוד לאומי. בלי החקיקה הזו, למעשה חלק גדול מאוד מפעולות של תקומה – ובטח ובטח אם לא תהיה חוות דעת ביטחונית שתאפשר מחדש להגדיר אזור עדיפות לאומית – פשוט תיעצר או לא תותנע, ומכאן החשיבות במהירות קידום החקיקה. הנושא השני שקיים כאן בחוק, וגם הוא קריטי: עד היום מינהלת תקומה עסקה בשיקום ישיר. היא ניסתה לפרש את זה כמה שיותר רחב, אבל הרבה מאוד פעולות שהיו צריכות להבטיח צמיחה בחבל לא נכנסו להגדרה הזו. תקציבים של מיליארדים למעשה הוקפאו וחיכו ליצירת כלי משפטי שיאפשר את ההפעלה שלהם לא רק לשחזור של מה שהיה ב-6 באוקטובר, אלא לצמיחה דרמטית של החבל הזה. זו המטרה השנייה של החוק. הוא בונה כלי שיקום נרחב – מושג משפטי חדש – שיאפשר להכניס פנימה את כל נושא הצמיחה ולהפשיר את אותם מיליארדים שהיו מוקפאים, ועדיין מוקפאים, עד לאישור החוק. החוק גם קובע את כל מתכונת הפעולה של מינהלת תקומה – קובע לוחות זמנים, קובע דרך פעולה של כל הפן האדמיניסטרטיבי והניהולי. אבל הרווח העיקרי – ובזה אני רוצה לסיים את דבריי, כדי להבהיר לחברי הכנסת כמה חשוב לאשר את החוק הזה כמה שיותר מהר – הרווח העיקרי הוא למעשה בשלושת האלמנטים האלה: הגדרת החבל, הקונספציה של מיקוד לאומי והגדרת חבל תקומה כאזור מיקוד לאומי שמאפשר, אגב, לא רק למינהלת תקומה להשקיע מיליארדים, אלא לכל משרד ממשלתי שיחפוץ בכך להשקיע את התקציבים באופן ייעודי לטובת פיתוח החבל. זאת אומרת שיש פה כלי לממשלה כולה, אם היא תרצה להשתמש בו, וכמובן יכולת לבצע פעולות צמיחה, ולא רק פעולות שיקום ישיר. עד שלא נאשר את החוק הזה, למעשה כל המבנה הזה לא קיים, לכן היה מאוד מאוד חשוב להביא את החוק לקריאה ראשונה כמה שיותר מהר. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה – אני לא יודע אם הוא באולם; אם לא, אז בטח ימסרו לו – על המאמץ המיוחד שהוא עשה היום כדי בכל זאת להביא את הצעת החוק להצבעה ולתעדף אותה במסגרת הלחצים שקיימים היום בתוך הקואליציה ובתוך הממשלה. בלי ההתגייסות שלו לא הייתי עומד פה על הדוכן, והחוק היה נדחה עוד שבוע, ואולי עוד שבוע.

שלום דנינו (הליכוד):

– – – לאט-לאט יש פחות חברי כנסת.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

הכול בסדר. אני מסיים, חבר הכנסת דנינו. ודבר שני, אני חושב שכדאי שיהיה כאן מאמץ. בעיניי, זה חוק שחוצה קואליציה–אופוזיציה, זה חוק שיכול לאחד את הכנסת, וכדאי שכולנו נשקיע מאמץ לאשר אותו כמה שיותר מהר, כדי שבאמת אותן פעולות חשובות למימוש מינהלת תקומה יוכלו להתממש. אני קורא לכנסת לאשר את הצעת החוק.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. להצעת החוק – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה לאלון שוסטר.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

מגיעה תודה מיוחדת לחבר הכנסת אלון שוסטר, אחורה וקדימה: אחורה על הגשת הצעת חוק פרטית בנושא הזה – שתכף תצטרף, והוא יעלה אחריי לדוכן – וקדימה כמי שללא ספק יוביל יחד עם יושב-ראש ועדת הכלכלה דיונים בחוק הזה. אני אשמח לשתף איתו פעולה בנושא הזה. מגיעה גם תודה גדולה לייעוץ המשפטי של מינהלת תקומה, שבאמת היה מאוד נועז פה בפיתוח כלי יצירתי שלא היה קיים עד היום במשפט הישראלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת בן ארי, את צודקת, בואו נעשה את זה.

היו"ר משה רוט:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק מיקוד לאומי לשיקום מרחיב לחבל התקומה, התשפ"ה–2024 – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא צריכה תודה לאופוזיציה, אבל – – –

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה אומר? אם אני לא הייתי מסכימה, החוק גם לא היה עולה. שלא יעלה לך בבריאות – – – היית אומר תודה לשוסטר.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, כי רק בזכותו זה קרה.

היו"ר משה רוט:

– – של חבר הכנסת אלון שוסטר, לדיון המוקדם. אני מזמין את חבר הכנסת שוסטר להציג את הצעת החוק. בבקשה. אני בטוח שחבר הכנסת שוסטר יודה למי שצריך להודות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא צריך להודות לעצמו, הוא עשה. מה קרה? זה מוריד ממנו – – –

היו"ר משה רוט:

אז אנחנו מודים לו.

קריאה:

למה את צועקת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי זה מעצבן אותי.

היו"ר משה רוט:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

חוץ מלהוריי, אני מודה למינהלת תקומה, שעבדה בצורה נכונה, גם לשר ולראשי הקואליציה והאופוזיציה, שאפשרו להגיע לרגע הזה – אומנם, צריך לומר ביושר, באיחור של תשעה חודשים, לדעתי. תשאלו עכשיו את אדרי את מה דעתו – הוא רצה שזה יהיה פה בפברואר או מרץ. הגענו לפה, ונברך את הרגע. ההצמדה מבחינתי היא באמת לוודא שתקלות אחרות שהיו יכולות להגיע בדרך היו יכולות להימנע אילו באו. אני שמח שאני מוצמד והחוק מובל בדרך המלך. אנחנו נוודא שהוא מתקדם מהר. אני רק רוצה לחדד את העקרונות. פרט לסמכויות המינהלת, וזה חשוב ביותר – אותה מינהלת שב-14 באוקטובר התייצבתי אצל אדרי במקומו, והוא התחיל לעבוד – זה אכן יגדיר סוף-סוף את תחום העוטף, ובתוספת החלטת ממשלה, שהיא חסרה. השר אלקין הזכיר, אבל בלי החלטת ממשלה מדויקת שתחדד כיצד אנחנו מסייעים לעוטף של העוטף – אופקים, נתיבות, מרחבים, היישובים העורפיים של המועצות האזוריות – לא נוכל לשחרר את הכספים הכלואים; והגדרת החבל כאזור במיקוד.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אלון – – –

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אני אשמח מאוד אם זה ישתחרר.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

מאוד חשוב שתהיה החלטה על עוטף על העוטף, אבל כבר אין הצמדה. זה המשמעות של קידום החוק.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אני מקווה שהמשמעות היא שהתקציבים הרלוונטיים יוכלו – אבל צריך להגדיר מה נשאר. הרי החלטת הממשלה אמר שמשהו מהתקציב הזה יועבר – – –

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

יש הגדרה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אם יש הגדרה, אז אשמח להכיר אותה, וזה מצוין. הגדרת החבל כאזור במיקוד לאומי היא משמעותית ביותר: משרדים, רשויות ממלכתיות, רמ"י. כל רשות יכולה – חייבת, לא רק יכולה – לבצע את משימתה, ובכך תבוא גאולה קטנה אחרי האסון הגדול. כל תוספת – אני מכין כבר לקראת אי-קבלת תוספות על החוק הזה בדיונים ולקראת שנייה-שלישית. צריכים להעביר את זה כמו שהוא, ולאחר מכן נעשה את השינויים. אני מבקש לתמוך ולהעביר לדיון לקראת קריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. נעבור לדיון האישי. רשימת הדוברים סגורה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עמית הלוי.

קריאה:

– – – אני מדברת עם עמית.

היו"ר משה רוט:

סליחה. את מדברת? היה נדמה לי שאת צודקת, אבל בסדר.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אני אומר גם למנהלת הסיעה, אני עולה לכאן כי זאת ההשתתפות שלי, עליזה, בלוויות של החברים שלא יכולתי להשתתף בהן היום. ואני עולה גם דווקא בחוק הזה, כי לא יהיה שיקום של העוטף, השר אלקין וחבר הכנסת שוסטר, אם לא תהיה הכרעה של ממש בעזה, ולכן אני אומר את הדברים – לכבודם של נתנאל והלל ואיליי, נתנאל פסח, הלל דינר ואיליי אטדגי, שליווינו היום למנוחות. ואני אומר כאן – זה לא היה צריך לקרות. זה פשוט לא היה צריך לקרות. אני אומר כאן שוב לרמטכ"ל הרצי הלוי ולשר הביטחון ישראל כץ: תשנו את הלחימה. ככה לא נלחמים. תפסיקו לשלוח את החיילים שלנו, את הילדים שלנו, לפעולות נקודתיות. עשיתם כתר על ג'באליה, בית לאהיא ובית חנון. מי שעזב – עזב, ועזבו 100,000 איש. מי שעזב – עזב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

למה? באיזה עולם אתה נותן עצות לרמטכ"ל?

עמית הלוי (הליכוד):

מי שנשאר באזור הזה הוא אויב. מי שנשאר באזור הוא אויב. ככה זה במדריך הצבאי הבריטי.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

עמית, מאות משאיות, מאות משאיות אתם מכניסים לחמאס.

עמית הלוי (הליכוד):

ככה זה במדריך הצבאי הבריטי, ככה זה בצבאות המערביים, וככה זה צריך להיות כאן.

קריאות:

עמית הלוי (הליכוד):

ולכן, בית חאנון וג'באליה היו צריכים להיות היום אחרי שיש כתר, ואחרי שנתנו אפשרות ואופציה הומניטרית למי שרצה לעזוב, היו צריכים להיות מופצצים כל מקורות המים, האנרגיה, הדלק, הגנרטורים, האוכל, המים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – עסקת חטופים.

עמית הלוי (הליכוד):

ואחר כך היה צריך לעבור ולטהר את כל מה שזז שם. זה מה שהיה צריך לקרות בג'באליה; זה מה שצריך לקרות ברפיח ובח'אן יונס ובעזה ובנוסייראת.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

– – – אבל מה הקשר לרמטכ"ל?

עמית הלוי (הליכוד):

וכל זה למטרה אחת, מתן כהנא: הכרעה. ולהכריע – – –

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מה הקשר? אבל מה הקשר לרמטכ"ל? זה ראש הממשלה שלך.

עמית הלוי (הליכוד):

אמרתי את זה גם לשר הביטחון. אני אמרתי את זה גם לשר הביטחון. המטרה צריכה להיות אחת: הכרעה – –

קריאות:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – שאתה חושב שאתה יודע? באיזה עולם?

עמית הלוי (הליכוד):

– – והכרעה זה רק שתי אפשרויות בכל צבא: זה או שמרימים דגל לבן, או שנכנעים, או שאין מי שירים דגל. זה מה שצריך להיות.

קריאות:

עמית הלוי (הליכוד):

מה שקורה עכשיו זה פשוט נורא. מה שקורה עכשיו זה פשוט נורא. תפסיקו לשלוח את החיילים שלנו לפעולות נקודתיות באזור מכותר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – הממשלה? למה אתה מדבר עם הרמטכ"ל?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

– – – לממשלה, לשר הביטחון.

עמית הלוי (הליכוד):

פשוט תפסיקו. תפסיקו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – למי אתה אומר "תפסיקו"? באיזה עולם אתה חי, עמית? באיזה עולם? זה בלתי נתפס. אתה חלק מהקואליציה. למי אתה בא בטענות? למי? הזיה.

נאור שירי (יש עתיד):

מפקד הכוחות המשולבים באגן הים התיכון.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות לרשותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

ביקורת מעלי אקספרס יש לך. סע, סע – – –

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, אפשר בבקשה לתת? חברי הכנסת, חבר הכנסת שירי, המליאה, אנחנו רוצים לשמוע את חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

עוד ביקורת כזאת – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, ראשית, אני מבקש להביא לידיעת ראשי הרשויות כי החוק הזה נולד בשיתוף פעולה של אופוזיציה וקואליציה, כאשר חבר הכנסת שוסטר מצד האופוזיציה מושך בעניין. אז תודה רבה לכל העוסקים במלאכה. כל יום, אבל כל יום מגיע מכם איזשהו כוכב תורן ומדבר על איזושהי אסטרטגיה בוועדת חקירה ממלכתית. היום היה תורו של השר ברקת. לא ייאמן. אני רוצה – ברשת ב' הוא אומר: ועדת חקירה שכולנו נרגיש בנוח עם התוצאות שלה. בחייאת דינכ, מה השטויות האלה? לעולם לא נרגיש בנוח עם התוצאות של ועדת חקירה. עמדה פה חברת הכנסת דיסטל וצרחה לתוך המיקרופונים האלה: יש את המשולש הקדוש שנגדו אנחנו נלחמים: צמרת צה"ל – היא מצאה את האויב; צמרת המשפט; התקשורת. המשולש הזה מגן אחד על השני. אני רוצה להגיד לך, להציע לך מרובע, לא משולש – שכחת גם את השב"כ. ואיך היא אמרה: תחלמו, לעולם לא ניתן לכם להקים ועדת חקירה ממלכתית לנושא הטבח. לא ייאמן איזו הזויה, איזו תיאוריה תלושה מהמציאות. לא ייאמן. ראיתי היום גם חבר כנסת מטעמכם מתפתל ולא יודע מה להגיד בערוץ הכנסת – כן חקירה ממלכתית, לא חקירה. אני רוצה להגיד לראש הממשלה ולכם: אין רק חצי עם שרוצה ועדת חקירה ממלכתית – יש 80%, לפי סקר שנעשה, גם בקרב בוחרי הליכוד, שרוצים ועדת חקירה ממלכתית. ראש הממשלה פחדן, לא מסוגל להגיד שני משפטים עם שלוש מילים בכל משפט: אני מקבל אחריות; משפט שני: ועדת חקירה ממלכתית. אם אין כלום – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית.

מיקי לוי (יש עתיד):

הינה, עוד הזוי אחד. אם אין כלום אז לא היה כלום, אז ממה אתם פוחדים?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מיקי לוי (יש עתיד):

ממה אתם פוחדים, חבורה של פחדנים?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא מאמינים לשופטים. לא מאמינים לשופטים.

מיקי לוי (יש עתיד):

תקימו. תפסיקו עם השטויות האלה, לא מאמינים לשופטים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא מאמינים לשופטים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אותך אנחנו כבר מכירים, עזוב.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מיקי לוי (יש עתיד):

לכן אני אומר לכם, חבורה של צבועים, חבורה של צבועים – אנחנו נרעיד את האדמה, אמרה דיסטל, וחבר הכנסת ניר ברקת, עם השטויות שלו – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

השר ניר ברקת. השר ניר ברקת בשבילך.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מבקש חצי דקה, כי לא נתנו לי.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, הם לקחו לי, והקדמת. תן לי חצי דקה.

היו"ר משה רוט:

כן, אבל אתה לא הפסקת לדבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

רפי בן שטרית, ראש עיריית בית שאן לשעבר ואיש הליכוד, ששכל את בנו אלרואי ב-7 באוקטובר, הוסיף: ניר ברקת רוצה ועדת חקירה שכולנו נרגיש בנוח עם התוצאות שלה.

היו"ר משה רוט:

תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

יצא המרצע מן השק. כל מה שהנחקרים הראשיים רוצים זה להרגיש נוח. תגיד, מר שר הקלקלה – הטעות במקור – לדעתך, 1,800 נופלים ונרצחים מרגישים בנוח עכשיו?

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

כמה אפס עד אפס בריבוע אפשר להיות?

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מיקי לוי, משפט אחרון.

מיקי לוי (יש עתיד):

שאלוהים ישמור – –

היו"ר משה רוט:

אמן.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – איך נפלה המדינה עם החבורה ההזויה הזו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אני מזמין את השר במשרד האוצר חבר הכנסת זאב אלקין. איפה הוא? מוותר. אוקיי. חברי הכנסת, נעבור להצבעה.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

סליחה, לא להפריע להצבעה. חבר הכנסת מלביצקי, תודה רבה. נעבור להצבעה.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, חבר הכנסת מלביצקי, אני יכול, בבקשה? חבר הכנסת מלביצקי, אני מבקש ממך. חבר הכנסת מלביצקי, אמרת – זהו. אנחנו רוצים להצביע. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ה–2024, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

33 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, נא לא להפריע להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הטרומית על הצעת חוק מיקוד לאומי לשיקום מרחיב לחבל התקומה, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מיקוד לאומי לשיקום מרחיב לחבל התקומה, התשפ"ה–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

32 בעד. אני קובע כי הצעת חוק מיקוד לאומי לשיקום מרחיב לחבל התקומה, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

נגב וגליל.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

אומר גלעד קריב: נגב וגליל.

היו"ר משה רוט:

אם כן, יעבור לוועדת הכנסת להחלטה לאיזו ועדה זה יעבור.

היו"ר משה רוט:

הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל מטעם סיעת יש עתיד: במקום חברת הכנסת מיכל שיר סגמן תכהן חברת הכנסת יסמין פרידמן. כמו כן, חבר הכנסת משה סולומון יכהן כממלא מקום קבוע בוועדת החינוך, התרבות והספורט מטעם סיעת הציונות הדתית. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם היום, ביום רביעי כ"ד בכסלו, ערב חנוכה התשפ"ה, 25 בדצמבר 2024, בשעה 13:00. ישיבה זו נעולה. שנשמע בשורות טובות. הישיבה ננעלה בשעה 00:10.