ישיבת מליאה בתאריך 08/01/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ח' בטבת התשפ"ה, 8 בינואר 2025. היום הוא היום ה-460 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים שבהם 100 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם כאן נמצאות לנגד עינינו, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגנה על סמלי הנצחה ומורשת), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת משה סעדה ושמחה רוטמן. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה סעדה אל הדוכן להציג את הצעת החוק. בוקר אור. לרשותך עד עשר דקות.

משה סעדה (הליכוד):

ברשות יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת המועטים שנמצאים פה, השר קרעי, חברי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אזרחי ישראל.

משה סעדה (הליכוד):

אזרחי ישראל, נכון. הם חשובים לא פחות, אם לא יותר, כי אנחנו מייצגים אותם.

היו"ר אמיר אוחנה:

לכן הציבור נמצא מעלינו.

משה סעדה (הליכוד):

נכון, נכון, מעלינו, אני מסכים. 7 באוקטובר מחייב את החברה הישראלית לאתחל מחדש במגוון נושאים. 7 באוקטובר זה אחד האירועים הקשים ביותר בחברה הישראלית, ולא רק בחברה הישראלית – באומה היהודית בכלל, בהיסטוריה של העם היהודי. זה דורש מאיתנו לאתחל מחדש בענייני ביטחון, בענייני חברה. ואני רוצה לדון באחד העניינים הללו, אחד הנושאים – שמירה על אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, אתרים לאומיים שמספרים את סיפורה של תקומת מדינת ישראל ואתרי הנצחה שמספרים את הסיפור של גבורתם ומלחמתם של הנופלים. מטבע הדברים, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה – קשה לשמור על האתרים הללו, כי הם פרוסים בכל רחבי הארץ ומספרים את תקומת ישראל, את התקומה וגם את הניצחון. מי שמנצל את הפרצה הזאת הם אותם פורצי פרצות, פורעים – בדרך כלל לאומניים – שמחללים את הקודש, ולכן מרבית אותם אירועים הם על רקע לאומני. פגיעה באתר הנצחה או באתר לאומי היא לא פגיעה רק בסמל, במורשת, בהנצחה, היא גם פגיעה במשפחה, באופן אישי במשפחה – במשפחה של הנופל. תחשבו, שערו בנפשכם, משפחה שחוותה שכול – לצערי, במציאות היום-יומית שלנו קל לדמיין את זה, כי זה קורה כל יום – כמה זה קשה מנשוא, כמה אי-אפשר להכיל את זה, כמה המשפחה לא חוזרת למסלולה. עכשיו תחשבו על אותה משפחה שאחרי שהיא קוברת את בנה יקירה, היא נאלצת גם לראות שמחללים את הקודש, שמחללים את הקבר. משפחה שמגיעה ביום השנה לאתר ההנצחה כדי להתייחד, כל המשפחה, עם יקירה ולהעלות את הזיכרונות, ומגיעה ורואה את האתר, את המקום הקדוש, מחולל – היא למעשה חווה פגיעה נוספת, קשה מאוד, שהיא מעבר לפגיעה הקשה של מות יקירה. כדי למגר את התופעה הזאת, שלצערי קיימת במדינת ישראל, צריך מצד אחד לייצר ענישה פלילית מחמירה וענישה כלכלית – ענישה משולבת. החוק הקיים כיום מאפשר ענישה חמורה של שלוש שנות מאסר, אבל מה הוא מצריך? אני מדגיש: חייב להיות נזק חמור ובלתי הפיך. מה זה חמור ובלתי הפיך? אתה צריך לנתץ את המצבות. עכשיו אני שואל אתכם: מה קורה במקרים שהם פחות חמורים? מישהו מרסס גרפיטי, זה לא חילול הקודש? מה הדין במקרה כזה? לא מזמן, באנדרטת הצנחנים בירושלים, מישהו ריסס גרפיטי וכתב בערבית "אללה אכבר". ברור לכולנו שזו פגיעה קשה בכבוד האומה ופגיעה קשה במשפחה. אתם מבינים שזה לא עונה להגדרה נזק חמור ובלתי הפיך. למה? כי לכאורה אפשר בנקל לתקן את הנזק, אפשר לנקות. את המצבה אפשר לנקות, אבל את הפגיעה במשפחה אי-אפשר, זה נצרב – משפחה שחוותה אובדן וחוותה קושי. החוק החדש שאני מביא היום – התיקון – מתקן את המעוות וסוגר את הפרצה; קובע ענישה משמעותית של שנתיים מאסר על כל פגיעה, על כל ריסוס, על כל חילול שמבזה את האתר ומבזה את הקודש. אבל זה לא מספיק, ענישה פלילית – גם ענישה כלכלית משמעותית. מעכשיו, אחרי שנתקן כולנו את החוק החדש, כל משפחה שכולה שהקבר של יקירה יחולל תוכל לתבוע, ללא הוכחת נזק, בסכום של 120,000 שקל את פורע החוק ואת הטרוריסט. אני חושב שרק ענישה פלילית מחמירה בשילוב ענישה כלכלית ירתיעו ובעזרת השם ימגרו את התופעה החמורה הזאת. אני מצפה מכל חברי הכנסת, מכל הסיעות להצביע בעד. גם חבריי מהאופוזיציה, בחוק הזה אני מצפה מכם שנשלב יחד כולנו ידיים, נצביע בעדו ונקדם אותו כמה שיותר מהר, כדי למנוע פגיעה נוספת במשפחות השכולות. תודה רבה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת משה סעדה, ואני מתכבד להזמין את השר שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה ביחס לחוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב הראש, חבריי חברי הכנסת, אני מקריא לכם את תגובת השרה להגנת הסביבה. הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגנה על סמלי הנצחה ומורשת), מטעם חברי הכנסת משה סעדה, שמחה רוטמן ודני דנון – שכבר לא כאן – הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה על ידי קביעת עבירה של חילול אתר לאומי והוספת אפשרות לקרוב משפחה של חלל לתבוע פיצוי בהליך אזרחי בגין חילול אתר הנצחה. הממשלה רואה חשיבות רבה בשמירה על אתרי הנצחה ואתרים לאומיים, ומכירה בצורך להתמודד עם מעשים של פגיעה באתרים אלה או חילולם. חשוב לומר שחילול של אתרים לאומיים ואתרי הנצחה אסור גם היו היום לפיו החוק, אבל יש מקום, כמו שאמרת, חבר הכנסת סעדה, לשיפור של הסדרי האכיפה. על כן הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד הביטחון, המשרד להגנת הסביבה ומשרד המשפטים, בשים לב לכך שתחום ההנצחה מצוי באחריות שר הביטחון ותחום אתרים לאומיים מצוי באחריות השרה להגנת הסביבה. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, לתמוך. להמשיך?

גלעד קריב (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

חוץ מגלעד קריב, חוץ מקריב, שרוצה לעלות להתנגד. קריב, אולי תגיד מראש מה אתה רוצה לומר, שאני אענה לך כבר עכשיו.

גלעד קריב (העבודה):

אז תקשיב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מקשיב, אוקיי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שניים ביקשו להתנגד להצעת החוק. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. בבקשה, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש. איפה גלעד? אדוני היושב-ראש, מי אמר: אין לי בעיה שילדים ייהרגו?

משה סעדה (הליכוד):

לא אמרתי דבר כזה, אתה פשוט מעוות מציאות. אני יותר ממך דאגתי לזכויות אדם בחיים שלי. אתה פשוט מעוות מציאות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתמול פרסמו שני עיתונאים שראיינו – –

משה סעדה (הליכוד):

אתה – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – את חבר הכנסת הזה כשהוא אמר: אין לי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שנייה. חבר הכנסת טיבי.

משה סעדה (הליכוד):

אתה מנצל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני, אני עומד על כך שמי שעולה להתנגד – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בדיוק, ואני אקשר את זה עם עניינים לאומיים ואתרי הנצחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אם אתה מבקש להתנגד להצעת החוק, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עכשיו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אם זה נושא אחר – לא בפורום הזה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נגיד שיש אתר הנצחה לילדים, נגיד שיש אתר הנצחה לילדים שנהרגו במלחמה, ומגיע ח"כ אנונימי כמעט, אומר: אין לי בעיות שילדים ייהרגו – בעזה, כמובן – –

משה סעדה (הליכוד):

אתה ממש מסלף.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – וחבל שלא עושים. האם צריך לתמוך בהצעה הזאת או לא צריך לתמוך?

משה סעדה (הליכוד):

אתה מסלף. אתה לא דואג לערביי ישראל. אתה לא דואג.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, כשאני יושב כאן כאן – –

משה סעדה (הליכוד):

אתה לא דואג.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור לי. – – אני עומד על כך שהמוסד הזה שנועד להביע התנגדות להצעת החוק – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לכן קישרתי, אמרתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

הקישור מאוד מאולץ, אדוני. אני מבקש.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מותר שהקישור יהיה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אם אתה רוצה שהקישור יתייחס להצעת החוק, בבקשה. אם לא, אז אנא.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אמרתי: נגיד שילדים נהרגו, ויש להם אתר הנצחה לילדים שנהרגו, ובא חבר הכנסת שיוזם את ההצעה הזאת ואומר: אין לי בעיה שילדים ייהרגו בעזה, וחבל שלא עשינו את זה קודם. רק לציין.

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, תודה.

משה סעדה (הליכוד):

לא, ממש לא.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אף אחד לא הסתייג מהאמירה של האיש הזה.

משה סעדה (הליכוד):

לא, ממש ממש לא. מי שלא אכפת לו – – – זה אתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה רוצה להשיב על ההתנגדות – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה לא הכחשת אפילו.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – או שנצביע? להצביע או להשיב? לא. בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

אני לא רוצה להתייחס.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה הטרומית על הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגנה על סמלי הנצחה ומורשת), התשפ"ג–2023. בבקשה, ההצבעה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שמית, הצבעה שמית.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, סליחה, אני מבטל את ההצבעה. אם אתם מבקשים שמית – הגשתם מסמך. אתם מבקשים שמית? שמית. אם כן, ההצבעה תהיה שמית. אנא קראו בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש נוספים? אם אין, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות.

גלעד קריב (העבודה):

ואטורי, אולי תספר לנו מה עשית ב-7 באוקטובר בבוקר? גיבור שכמותך. בוא, תספר מה אתה עשית בבוקר. אולי נסעת לקיסריה, להחזיק לראש הממשלה את היד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, זה מפריע. חבר הכנסת קריב, זה מפריע.

גלעד קריב (העבודה):

אתה יודע מה מפריע? כשמכנים גיבורי ישראל "בוגדים".

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מתי הפריימריז?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה בהצבעות לא נותנים את האפשרויות שיש בהצבעות אלקטרוניות? מה ההבדל? למה בהקראות, זאת אומרת בהצבעות שמיות לא נותנים אפשרויות שיש בהצבעות אלקטרוניות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה תחליט מה אתה רוצה – לא משתתף, נמנע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אבל הוא לא נותן.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, הוא נותן לך מה שאתה רוצה. לא עכשיו, לא עכשיו. לא להפריע עכשיו. הוא סופר. לא להפריע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש "נוכח". תגיד "נוכח".

היו"ר אמיר אוחנה:

אחר כך תפנה, הוא יסביר לך. תודה רבה. 24 בעד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגנה על סמלי הנצחה ומורשת), התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הגשת תובענה נגד גוף אשר פעילותו מחייבת רישיון), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ארז מלול. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מלול להציג את הצעת החוק. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, כבוד שר המשפטים, חבריי חברי הכנסת, בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה מדאיגה בתביעות ייצוגיות המופנות כלפי עסקים קטנים ומשפחתיים. מדובר במסעדות שכונתיות, בתי קפה מקומיים, מכולות, מספרות, מאפיות, חנויות בגדים קטנות ובעלי מלאכה שעובדים ימים כלילות כדי להתפרנס בכבוד. תחת האיום הבלתי-פוסק של תביעות מסוג זה, עסקים אלה מוצאים את עצמם נאבקים לא רק על הישרדותם אלא גם על עתידם הכלכלי. במהלך תפקידי נחשפתי לעשרות מקרים שבהם בעלי עסקים נקלעו למצוקה קשה בעקבות תביעות אלו. בפניות רבות שהגיעו אליי מבעלות ובעלי עסקים נחשפת תמונה כואבת: במקום להשקיע בפיתוח העסק, בשיפור השירות וביצירת מקומות עבודה, הם נאלצים להפנות את משאביהם להתמודדות משפטית יקרה ומתישה. גם דירוג האשראי שלהם לפעמים נפגע כאשר יש תביעה על 3, 4 מיליוני שקלים. המתח והלחץ שמלווים את אותם בעלי עסקים אינם רק עניין כלכלי. מדובר באנשים שלעיתים קרובות רואים בעסק שלהם חזות הכול, השקעה במשך שנים של עבודה קשה ומסורה. חשוב לי להבהיר שאף אחד מאיתנו לא מתנגד לכלי הזה, למוסד הזה של התביעות הייצוגיות. להפך, זהו כלי חשוב וחיוני להגנה על זכויות הציבור. אולם מה שקורה כיום הוא עיוות מטריד של המנגנון הזה, ולא לזה התכוון המחוקק. במקום להגן על נפגעים אמיתיים, התביעות הייצוגיות הפכו למנגנון רווחי בעבור עורכי דין שמחפשים באופן שיטתי כל טעות שולית, כל פגם קטן, כדי לייצר תביעות ענק, לרוב ללא קשר ממשי לפגיעה אמיתית, והאזרח לא נהנה מהתביעה. במקום שהכלי הזה ישמש להבטחת צדק חברתי, הוא הפך לצערנו לתעשיית מתועשת של ציד עסקים. התוצאה: עסקים קטנים ובינוניים, המהווים את ליבה של הכלכלה הישראלית, הופכים ליעד קל ופגיע. מדוע דווקא הם? משום שאין להם את המשאבים הדרושים להתגונן, ומשום שברוב המקרים הם ייאלצו להתפשר ולשלם, גם כשמדובר בתביעת חסרת בסיס, רק כדי להימנע מעלויות ההליך המשפטי הארוך והיקר. זו הזדמנות אמיתית לתקן את המצב הקיים ולהבטיח שהעסקים הקטנים והבינוניים, שהם הרבה יותר מסתם גלגלי שיניים בכלכלה, יוכלו להמשיך לפעול ולהתפתח. אלה עסקים שהם הלב הפועם של הקהילות שלנו, מקור לפרנסה, ליצירתיות ולחיבור אנושי. עלינו להבטיח כי העסקים הקטנים והמשפחתיים שנאבקים מדי יום על קיומם, יקבלו את ההגנה שהם ראויים לה. אני מאמין שמדובר בצעד ראשון אך קריטי לשמירה על הלכידות הכלכלית והחברתית של מדינת ישראל. לסיום, אני פונה לחברי חבר הכנסת אלעזר שטרן. לפני יומיים היו חילופי דברים, ואני חשבתי על זה, וכבר דיברנו בעבר. גם הפעם נזכרתי בתקופת ההתנתקות – או הגירוש, איך שתקראו לזה. אז הייתי יושב בבניינים מול הכנסת, בנייני וולפסון, אצל חברי אבי דורון, שהיה מנכ"ל משרד התקשורת, ימים, וצופה בטלוויזיה בדמעות. הייתי אז בן בית אצלו. רואים את המשפחות שנעקרו, איך הם יוצאים עם הילדים, מהמקום שהם אהבו, ממקום העבודה והלימודים, וכאב לי מאוד. מצד שני ראיתי בתמונות איך רודפים אותך ואת משפחתך ואת ילדיך, וגם זה כאב לי; לא באותה רמת כאב, אבל כאב לי. ואמרתי: ראו איזה איש חזק, יש לו אמונה, הוא ממשיך, הוא לא נכנע. למה רדפו אותך אז, ובמיוחד אותך? בגלל הכיפה שעל ראשך. הכיפה שעל ראשך, זאת הסיבה שכל משפחתך סבלה, ולצערי אתה לא לומד את הלקח. היום אתה תוקף ציבור שלם בגלל האמונה שלו וסוג הכיפה שעל ראשו. אל תשכח – וכנראה שכחת: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך". אבקש לקבל את תמיכתכם בהצעת החוק. כמו כן, אבקש להעבירה לוועדת הכנסת לצורך קביעת ועדה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד להזמין את השר יריב לוין, שר המשפטים, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

גלעד קריב (העבודה):

הילדים שלנו זה הזבולון שלכם. אתם תשבו באוהלים, והילדים שלנו ימלאו את בית הקברות.

ארז מלול (ש"ס):

גם הילדים שלנו יושבים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת מלול עוסקת במרכיב אחד מתוך מכלול גדול של סוגיית התובענות הייצוגיות. חוק תובענות ייצוגיות, יש בו הרבה מאוד יתרונות, החשיבות שלו היא ברורה, אבל הוא גם מעורר קשיים לא מעטים. זה גם לא סוד שהוא מנוצל לרעה בהרבה מאוד מקרים, בעיקר לפגיעה בעצמאים ובעסקים קטנים, למטרות שאינן המטרות האמיתיות של החוק הזה. כתוצאה מכך העברנו כאן בכנסת בקריאה הראשונה הצעת חוק ממשלתית מקיפה, שנועדה להתמודד עם הכשלים שקיימים בחוק הקיים בדרך שמצד אחד תשמר את המטרות של חוק תובענות ייצוגיות ומצד שני תמנע ניצול לרעה של החוק הזה. לצד הצעת החוק הממשלתית עברה בשעתו גם הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – פנייה מוקדמת), של חבר הכנסת בצלאל, תחת התנאי שהיא תמוזג בהצעת החוק הממשלתית. מאחר שזה המצב, אני לא רואה צורך להיכנס לפרטי-הפרטים של העניין. ההחלטה של ועדת השרים לחקיקה היא לאפשר את מעבר החוק בקריאה הטרומית בכפוף לכך שההצעה תמוזג עם הצעת החוק הממשלתית, כפי שיקרה גם עם הצעת החוק של חבר הכנסת בצלאל. ההצעה תקודם על פי העקרונות שפורטו בהחלטת ועדת השרים בעניין ההצעה של חבר הכנסת בצלאל, וכמובן לפי המתווה הקבוע בהצעת החוק הממשלתית והדיונים הרציניים והמעמיקים שמתקיימים בעניינו בוועדת החוקה, חוק ומשפט, כדי להגיע לתוצאה הנכונה והמדויקת בסוגיה החשובה הזאת. אני מודה לחבר הכנסת מלול על ההצעה ועל תשומת הלב לנושא הזה, ומבקש מהכנסת, בתנאים האלה, שמקובלים על המציע, לאשר את החוק בקריאה הטרומית. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ביקש חבר הכנסת גלעד קריב להתנגד להצעת החוק. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, מן הראוי להתנגד להצעה הזאת, מכיוון שההצעה הזאת מתכסה באצטלה של ההגנה על העסקים הקטנים והבינוניים, אבל ההצעה הזאת, בסופו של דבר, בדיוק כמו כל פעולותיה של הממשלה הזאת, מכוונת למען הטייקונים. אם חבר הכנסת מלול היה עולה לכאן ומציע הצעה שמוגבלת רק לתובענות ייצוגיות נגד עסקים קטנים, היה אפשר להאמין לו, אבל ההצעה שלו רחבה הרבה יותר, וההצעה שלו באה בצידה של הצעה נוספת שמקודמת בימים אלו בוועדת החוקה, הצעה שעתידה גם היא לפגוע קשות בכלי הזה של התובענות הייצוגיות. זהו דפוס העבודה: תחת לבוא ולתקן, אתם עולים עם D9; תחת לבוא ולהשתמש בסכין מנתחים ולעשות את הפעולות העדינות הנדרשות על מנת לתקן ליקויים שיש כמעט בכל חקיקה, אתם נשלחים על ידי הטייקונים. בדיוק כמו בחדלון המעשה של השר ברקת, שמסתבר שהוא שיאן הממשלה בביקורים בחו"ל – לא שר החוץ, שר הכלכלה – בזמן התייקרות מחירים. אתה מייצג מפלגה חברתית? אתה מייצג מפלגה שקשורה בקשרי חיים עם הטייקונים הכי גדולים. מכיוון שנותרה לי דקה, אנצל אותה כדי לדבר על סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת ניסים ואטורי, החצוף, הפלגן, האנטי-פטריוטי, שהעז אתמול לכנות את יושב-ראש המפלגה שלי "בוגד"; הטיל ספק – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, ניתנו לי שלוש דקות. התנגדתי להצעה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, ניתנו לך שלוש דקות להתנגד להצעת החוק. עשית זאת ללא הפרעות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני מנסה למנוע ממני – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

כרגע אתה מדבר על נושא אחר.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני מנסה למנוע ממני – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

כן, אני בהחלט מנסה למנוע ממך שלא להתנגד להצעת החוק, כי זה מה שהתקנון אומר.

גלעד קריב (העבודה):

בסדר גמור, אבל אני עליתי והתנגדתי עניינית להצעת החוק, וכמו כל חבר כנסת אחר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מבקש ממך, אם מיצית את התנגדותך להצעת החוק. נא לרדת מהדוכן.

גלעד קריב (העבודה):

לא מיציתי את מה שיש לי לומר על סגן היושב-ראש שלך – –

היו"ר אמיר אוחנה:

את זה לא, את זה אני מבין. את זה אני מבין.

גלעד קריב (העבודה):

– – ואתה לא טרחת לגנות.

היו"ר אמיר אוחנה:

רד מהדוכן. רד מהדוכן.

גלעד קריב (העבודה):

לא טרחת לגנות דברים שהוטחו ביושב-ראש מפלגה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, רד מהדוכן.

גלעד קריב (העבודה):

– – במדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אתם, אתם אלה שבוגדים.

היו"ר אמיר אוחנה:

רד מהדוכן. אתם יכולים לעזור לו, בבקשה? תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

תתבייש לך על סתימת הפיות שלך. כולם ראו אותה עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא על הצעת חוק תובעניות ייצוגיות – –

גלעד קריב (העבודה):

יושב-ראש סותם פיות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – כאסקופה נדרסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – (תיקון – תובענה נגד גוף אשר פעילותו מחייבת רישיון), התשפ"ג–2023. גם ההצבעה על הצעה זו היא הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. לאחר מכן – הודעה אישית לחבר הכנסת שטרן. אני קובע כי תוצאות ההצבעה הן כדלקמן: 21 בעד, ארבעה נגד, שני נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הגשת תובענה נגד גוף אשר פעילותו מחייבת רישיון), התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכנסת לצורך קביעת הוועדה שתדון בהצעת החוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה אישית לחבר הכנסת שטרן, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה. אדוני השר, השרים, עמיתיי חברי הכנסת, עלה פה קודם חבר הכנסת מלול באמירה סימפטית מאוד, שאני מעריך אותה, על זה שבימי ההתנתקות, העקירה, הגירוש, הנסיגה – כל אחד והמילה הפוליטית שלו – הלכתי עם אבטחה. אני רק רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני הייתי אז חייל, ראש אכ"א, ואני מעולם לא דיברתי אז, לא נקטתי עמדה בעד או נגד הפעולה הזאת של ההתנתקות. אני נקטתי עמדה מאוד ברורה נגד סרבנות. כך פעלתי, וכך אני גם חושב היום, שאין מקום לסרבנות בתוך צה"ל. אבל חבר הכנסת מלול ניסה להשוות את זה למה שאני אמרתי לו כאן אתמול על הדוכן על מה שלהערכתי או להבנתי קרה בכניסה לוועדת חוץ וביטחון, ואני חושב שאין מקום להשוות. הקואליציה הזעיקה להצבעה על הכבדת הנטל על משרתי המילואים, הארכת צו 8, שבכל מקרה זה הולך להמשיך להיות עשרות ומאות ימים גם על כאלה שעשו – היא הזעיקה בשביל זה ח"כים שלא עושים יום אחד, לא עשו יום אחד שירות בחיים שלהם. ואתה אומר לעצמך: תגיד, אין גבולות? יש קואליציה של 68 חברי כנסת, צריך להזמין אנשים שלא עשו יום אחד בצבא, שכל מה שהם יודעים להגיד: בעזרת השם, השם יברך אותך, הקדוש ברוך הוא איתכם, אנחנו מתפללים בשבילכם? כל המילים היפות האלה, חוץ מדבר אחד שהם לא עושים בשבילנו – באים להקל את העומס. אנחנו, כשהילדים שלנו, כשהאחיינים שלנו, כשהילדים של השכנים שלנו שם, אנחנו לא ישנים בלילה מדאגות. הם ישנים בלילה. כשהם לא ישנים, זה בגלל שהם הולכים – כמו שאמר אחד השרים שלהם – משמחה לשמחה. תדבר איתנו על זה בימים האלה. וההשוואה הזאת היא השוואה מאוד קשה, בעיניי. אני אגיד לכם מה זה מזכיר לי, כששר הביטחון – וסליחה על הביטוי, בגלל שיש לי הערכה אליו על מה שהוא עשה – אומר לרמטכ"ל: עד סוף ינואר תגיש לי מסקנות תחקירים. תגיד, אדוני שר הביטחון, איפה התחקיר שלך? איפה התחקיר של עצמך? היית פה חבר קבינט אולי 15 שנים, רק עכשיו אין לך תחקיר אישי? קשוט עצמך. האלוף נחמיה תמרי, זיכרונו לברכה, לימד אותנו את התנועה הזאת – תסתכל היושב-ראש: כשאני שם עליך ככה, אז אני שם עליך 20%, על ריבונו של עולם 20% ו-60% עליי. בודק קודם כול את עצמי. ככה אני נהגתי, ככה אני נוהג. על זה אני רוצה שכל אחד מכאן ישפוט אותי, לפני שריבונו של עולם ישפוט אותי – אם אני נוהג ככה או לא ככה. ומה זה ששר הביטחון מעז להגיד לרמטכ"ל – לתת לו זמנים על תחקירים, כשהוא מתחמק מוועדת חקירה ממלכתית שתתחקר גם אותו? אני אמרתי מעל לדוכן הזה שהעיכובים האלה עולים לנו בדם, והם כבר עלו לנו בדם; כיוון שאם הייתה ועדת חקירה, יכול להיות שמסקנות שכבר היו יוצאות – כמו שאנחנו שומעים עכשיו על מסקנות מאמצע תחקירים של הצבא – היו מיישמים אותן. ואני מאמין שאם הייתה ועדת חקירה ממשלתית – סליחה, ועדת חקירה לאומית, כמו הממלכתית שבחוק, אז כבר היו מסקנות, והן כנראה היו חוסכות גם חיי אדם. ושר הביטחון מסתכל רק על הרמטכ"ל, ולא מסתכל על האצבעות אליו, ואני אומר שזה כואב לי. ואני אומר לחבר הכנסת מלול: אני גם בעד טון מכבד, אבל בטון המכבד הזה לא יכול להיות שכל הקואליציה התגייסה למנזר השתקנים כשחבר הכנסת ואטורי מאשים בבגידה את האלוף יאיר גולן, על 7 באוקטובר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. תם הזמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תתביישו. אני שואל את עצמי איפה הייתי ב-7 באוקטובר, כל הזמן אני שואל. יש לי סיבות איפה הייתי ומה עשיתי, אבל כשאתה מסתכל על מה שעשה יאיר גולן – ואטורי, של נעליך, תתבייש. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, לא מוחאים כפיים בכנסת. עם כל הכבוד, אני מברך אתכם, ברוכים הבאים. לא מוחאים כפיים בכנסת, גם לא ביציע.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, שנמצא כבר על הדוכן ויציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני שר המשפטים, כנסת נכבדה – שיימינג, שיימינג ברשת הפך למכת מדינה. יש הבדל בין ויכוחים קשים, נוקבים, לפעמים רעים ממש שנעשים, לבין שיימינג. אם אתה מסתכל, אתה רואה שבמרבית המקרים, את הדברים הנוראיים באמת, שעולים לידי לשון הרע והתרת דמים ממש, עושים מי שאני קורא להם "שפני המקלדת", אנשים שמתחבאים מאחורי איזשהו יוזר אנונימי, וככה בעצם הם לא צריכים לתת את הדין על המעשים שלהם. עוולת לשון הרע היא עוולה מיוחדת ומיוחסת, אם תרצו. זה גם במקורות שלנו ככה, וגם המחוקק הכיר בכך שזאת עוולה מיוחדת, ולכן קבע שהיא גם מהווה עבירה פלילית, ולא רק עבירה אזרחית. ולכן יש לה איזשהו יחס מיוחד בחקיקה. הצעת החוק הזאת באה ואומרת שבעצם יהיה ניתן לחשוף את אותם יוזרים אנונימיים. היום המצב המשפטי הוא כזה שלא ניתן לחייב את הפלטפורמות שבהן עולה הפרסום – אם זה גוגל, אם זה פייסבוק, טוויטר, דברים מהסוג הזה – למסור פרטים של יוזרים אנונימיים אצלם. הם יודעים תמיד מי זה היוזרים, גם יודעים אם משתמשים ב-VPN או בכל מיני דברים כאלה. אבל כאשר אתה בא ואתה מבקש מהם, אין לך היום חובה חוקית, אין לך דרך לחייב אותם. זו ההחלטה בעניין רמי מור, אם אני זוכר נכון, של בית המשפט העליון. ולכן הצעת החוק הזו באה לתקן את אותה לקונה על ידי זה שהיא קובעת שכאשר יש אדם שנפגע מפרסום שנעשה באופן אנונימי, הוא צריך לפנות לפלטפורמה ולבקש ממנה את הפרטים של אותו מפרסם, מי שפרסם את אותו לשון הרע. אם הוא מקבל תשובה שלילית, או לא מקבל תשובה, הוא רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיורה לפלטפורמה, לאותו ספק, לספק את הפרטים. אז בית המשפט, כמובן, יקבל את תגובת הספק ויחליט על בסיס הנתונים הללו. וכדי שהוא יחליט הוא יצטרך גם להסתכל על נסיבות הדברים בכללם, זאת אומרת, על אינטרס הפרטיות. אינטרס הפרטיות זה אינטרס מוגן, וחשוב שלאנשים תהיה פרטיות, וגם האנונימיות כשלעצמה היא ערך לפעמים. אז הוא ישקול, מצד אחד, את זכות האדם לאנונימיות. ומצד שני, את הזכות של הנפגע מאותו פרסום לנקות את שמו בהליכים הקבועים בחוק, לתבוע בגין עוולת לשן הרע. והוא יצטרך להשתכנע, בית המשפט, שיש סיכוי ממשי להוכיח שאותה עוולה נטענת אכן עומדת בגדרי החוק לפרסום לשון הרע. אם ישתכנע בית המשפט, הוא ייתן צו, ואז ספק השירות יצטרך למסור את הפרטים של אותו יוזר אנונימי. הדבר הזה הוא משמעותי. לשיטתנו, הוא אמור להרתיע את אותם אנשים, ויש לא מעט כאלה שמתחבאים – לפעמים זה בן אדם אחד שיש לו כמה יוזרים כאלה – מאחורי אנונימיות ומנצלים אותה לרעה לפגיעה בשמם הטוב של אנשים, ולעיתים הסתה והרבה יותר מזה. זה תיקון נחוץ, זה תיקון נכון, ואני מבקש שתתמכו בחוק. אנצל עוד כמה שניות כדי להגיד לנגד ארי רוזנפלד ולמשפחתו – הוא עדיין בכלא – שאנחנו יודעים שהוא שם. אנחנו לא שוכחים אותך, ארי, אף לא לרגע, ונעשה כל מה שאפשר כדי שאתה תהיה בחוץ ובבית כמה שיותר מהר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. אני מתכבד להזמין את שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני מברך כמובן את חבר הכנסת חנוך מלביצקי, שכרגיל מגיש הצעות חוק בנושאים חשובים שראוי לטפל בהם. לפעמים אתה תוהה איך לא טופלו עד היום, וההצעה הזו בהחלט גם היא בנושא חשוב ובסוגיה שבהחלט ראוי להידרש לה. צריך לומר שחבר הכנסת מלביצקי האיר אותה מזווית אחת, אבל אני, אם אני יכול לקרוא לזה ככה, במובן מסוים רוצה לרכוב על ההצעה שלו כדי לטפל בסוגיה הזאת, אבל מאיזושהי זווית קצת אחרת. אין בכלל ספק שמה שמתרחש ברשת, גם בעולמות הטוקבקים וגם בכל מיני דרכים אחרות, הוא הפצה שיטתית של שקרים, של אמירות בוטות, של פייק ניוז, של הרבה מאוד דברים מאוד מאוד בעייתיים. אבל אני חייב לומר שאל מול הדבר הזה עומד כל הזמן החשש הגדול שהתערבות ברשת תתחיל מדבר טוב ונכון ותגיע מהר מאוד למחוזות ההשתקה של ציבור שגם ככה זו הדרך היחידה שלו לבוא לידי ביטוי, משום שבתקשורת הממוסדת הוא כמעט שלא קיים. צריך להגיד את האמת, אינני יודע אנה היינו באים אלמלא הרשתות החברתיות, משום שהן מאפשרות לעקוף את המונופול שיש בתקשורת הממוסדת לצד מסוים במפה הפוליטית; מונופול שהוא, אגב, לא רק על תוכן הדברים ועל הדעות שמובעות – המונופול הזה מנוצל גם להכתבה של טרמינולוגיה מסוימת כאשר אתה מכנה, או לוקח הצעת חוק וקורא לה בשם אחד ולא בשם אחר כדי להדביק לה איזושהי תווית. הוא מנוצל לרעה בעריכה, כאשר נושאים חשובים מאוד אינם באים לידי ביטוי בכלל, או נדחקים לשולי המהדורה, ונושאים אחרים שחשיבותם פחותה מקבלים בולטות עצומה. כאשר יש איזשהו מידע – בדרך כלל, אגב, רכילותי – בעניינם של אנשי ציבור מצד מסוים, אז הוא מקבל כתבות תחקיר פומפוזיות וכותרות גדולות. ומאידך, כאשר יש מידע הרבה יותר חמור באשר לאנשים, אישי ציבור, מצד אחר של המפה – הס מלהזכיר, והדברים נעלמים. אני חושב שכולם יודעים בדיוק על מה אני מדבר, על איזה כלי תקשורת אני מדבר, על איזה צדדים במפה הפוליטית אני מדבר. ולכן אני חושב, חבר הכנסת מלביצקי, שלמרות שהדברים שאמרת כאן – וגם הדברים שאתה כותב בהצעת החוק בעיניי הם מאוד מאוד נכונים. ובמצב רגיל, ונכון ומסודר היה מקום לייצר איזשהו ניסיון להגביר, אני הייתי אומר, את חופש הביטוי, ולא את חופש הביזוי, חופש השיסוי וחופש השקר, ואפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה תארים. אבל אני חושב שכל עוד המצב הוא שיש מונופול כל כך בוטה וחד על התקשורת הממוסדת, אני מאוד מאוד חושש ומאוד מאוד נזהר מהגבלה ומכניסה לעולם הזה של תכנים באינטרנט וברשתות החברתיות, כי הכוונה הטובה שלך והכוונה הטובה של הצעת החוק הזו, לצערי הרב, לא ייעצרו כאן, אלא הן ישמשו מנוף כדי לסתום פיות. אין דרך אחרת לומר את זה. אני צריך לבחור – ואת זה אני אומר בצער – בין המצב הפרוץ הקיים לבין מצב של סתימת פיות, באופן כזה שרק קולו של צד אחד, דרך השליטה שלו בתקשורת הממוסדת, יישמע. אני עדיין חושב שהמצב הקיים הוא רע מאוד, אבל הוא כנראה פחות גרוע מאשר האלטרנטיבה השנייה. עם זאת, ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, משום שאני חושב שדרך ההצעה הזו – אפשר למקד אותה בעניין שהוא אותו עניין, אבל הוא נוגע לזווית אחרת של הנושא, ושם הבעיות שציינתי קודם, בהתייחס למגבלות על האינטרנט, לא קיימות, ואני לא רואה שום סיבה לא לטפל בעניין הזה – הסוגיה של משלוח הודעות, בדרך כלל הודעות סמ"ס, אבל יכול להיות גם הודעות בתפוצה רחבה. להבדיל מאיזו הודעה שמישהו כותב כטוקבק, או דבר מהסוג הזה, הודעות שנשלחות בתפוצה רחבה, באופן אנונימי, ובמסגרתן, לא פעם, שוב, או שמופץ פייק מוחלט, או שישנה השמצה גסה כלפי מישהו, נשלחים נתונים שהם נתונים שקריים – הדבר הזה הוא דבר שגורם עוגמת נפש אדירה. אין לו דבר וחצי דבר עם חופש הביטוי. ואין, ואינני רואה שום סיבה בעולם ושום סיכון בכך שאת הערוץ ואת האופן הזה אנחנו נחסום, כך שאי-אפשר יהיה לקדם ולהביא פייק מהסוג הזה. אני גם רוצה להזכיר, אדוני היושב-ראש, שהתופעה הזו, יש בה סיכון עצום בכל מה שקשור להליכי בחירות והליכי בחירות פנימיות, והיא אכן מנוצלת לצרכים האלה, משום שהיכולת להפיץ פייק כזה סמוך לבחירות, לפעמים ביום הבחירות, ובדרך הזאת לשנות את הצבעתם של אנשים, לגרום להם למשל להאמין שמועמד מסוים הסיר את מועמדותו, או תומך במשהו שהוא איננו תומך בו, או התקשר בהסכם עם מישהו – דבר שלא היה ולא נברא. הדברים האלה מהווים גם סיכון ישיר לדמוקרטיה ולהליך הדמוקרטי. ולכן מעבר לסוגיות של מניעת הביזוי, והשיסוי והשקר, יש כאן גם חשיבות עצומה, בעיניי, בהגנה על ההליכים הדמוקרטיים והתהליכים הנדרשים. בהקשר הזה אני רוצה להזכיר את פסק הדין שניתן בעניינו של אדם שאנחנו מכירים, שרבים מאיתנו מכירים אותו ומוקירים אותו, איקי כהן. פסק דין שבמסגרתו חויב מפעיל תקשורת לתת את הפרטים של מי שהפיץ דרכו מסרים שהיו מסרים פוגעניים או שקריים בעניינו של איקי כהן. בית המשפט אכן קבע שהזכות הזו קיימת, ויש מקום שמפעיל תקשורת שמפיץ הודעות כאלה לא ייתן הגנה וחיסיון למי שהזמין ממנו את ההודעות, שילם עבורן וכמובן עומד מאחוריהן. באופן כזה שכל מי ששולח הודעות כאלה ידע שאם תהיה פנייה למפעילי התקשורת, תהיה להם חובה לפרסם ולתת את המידע על הגורם האחראי לפרסום, הגורם ששילם עבורו וכו'. אני חושב, חבר הכנסת מלביצקי, שהדבר הזה מתקשר ישירות גם לרעיון שהבאת, גם להיגיון שלו, וראוי ונכון לטפל בו. ולכן אני חושב שהחלטת ועדת השרים כרגע היא לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, כך שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמה של משרדי המשפטים והתקשורת, וכמובן, כאמור, שהצעת החוק תעסוק בסוגיה הזו של מפעילי התקשורת, ולא בסוגיה הרחבה יותר של פרסומים באינטרנט בכלל.

היו"ר ארז מלול:

ישבנו על זה, כבוד השר. כבר הגשנו את זה.

שר המשפטים יריב לוין:

כן, נכון, נכון. כמובן, כמובן, כן. ואני אומר שככל שבתוך דיוני הוועדה יעלו כל מיני דברים, תמיד אפשר יהיה לחזור ולנסות לקיים על העניין הזה שיח, אבל אני חושב שהבעיה היא אמיתית, והטיפול בסוגיית מפעילי התקשורת הוא רק רווח, רק נכון, ואין בו סיכונים ובעיות. סוגיית האינטרנט, כפי שאמרתי קודם, היא מאוד מורכבת, וצריך להיות מאוד זהירים איתה. על כן, זו העמדה של ועדת השרים. אני מקווה שהיא גם מקובלת עליך, ואנחנו נוכל לקדם את הצעת החוק בקריאה הטרומית. ושוב, אני מודה לך על העלאת נושא שהוא בעיניי מאוד מאוד מאוד חשוב. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, מתנגד? נאור שירי? אני רק מבקש להתנגד לחוק.

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד משפט וחצי, ואתה רשאי להגיד את מה שאתה רוצה.

היו"ר ארז מלול:

הינה, יש חוות דעת.

נאור שירי (יש עתיד):

יש חוות דעת, אוהו, אוהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מסכימה עם מיקי, אבל זאת חוות דעת חדשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

רק שנייה, לפני כמה חודשים הייתה חוות דעת אחרת של היועצת המשפטית.

היו"ר ארז מלול:

מ-3 ביולי.

טלי גוטליב (הליכוד):

חדשה של היועצת. חבר הכנסת לוי, גם אני ראיתי. חוות דעת של היועצת המשפטית.

נאור שירי (יש עתיד):

קודם כול, תעצור לי את הזמן, עד שתסיימו עם החוות דעת.

מיקי לוי (יש עתיד):

הייתה חוות דעת של שגית מלפני ארבעה חודשים שאומרת בפירוש אחרת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל זאת חוות דעת חדשה. מיקי, תסתכל.

היו"ר ארז מלול:

לך ליועצת המשפטית, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני מתנגד. רגע, לא משנה, אני לא אצפה לשקט מגוטליב. אני כן מתנגד להצעת החוק הזו – לא מהותית, אני מתנגד לחלק ממנה. ויש לי התנגדות שהיא בסדר גמור ועונה לקריטריון שלך. פשוט אני אוהב את ה-cherry picking שלכם. עכשיו אתם עם התקנון, אבל נגיד להגיש חוקי-יסוד, להגיש את חוק-יסוד: התקציב ולהגיש אותו בזמן לכנסת – זה לא. לענות לנו על שאילתות לפי התקנון – זה לא.

היו"ר ארז מלול:

אני מבקש להתייחס להצעת החוק, זהו.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, אני אתייחס. אני לא עושה לך פה סיבוב. פשוט אני מאוד אוהב את הקטע שלכם עם התקנון. על 150–160 שאילתות שלא ענו לי, אף אחד פה מחברי הכנסת, לא מהשרים, לא מדבר. אתם תהיו בדיוק כמוני. אף אחד לא עונה על שאילתות. זה התקנון, אבל לא אכפת לנו, נכון?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו אני רוצה להתנגד להצעת החוק הזו, ואני אומר שאני מתנגד לחלק מאוד מהותי. והמילים שחסרות לי בהצעת החוק הזו הן "חברי כנסת". כי אנחנו חיים, כמו שאמר שר המשפטים, בעולם של רשתות חברתיות.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

ואתה צודק, חנוך, כשאתה בא ואומר: אני רוצה להילחם בתופעת הפייק ניוז, וזה שאין אחריות. ואתה יכול לפתוח עכשיו כל יוזר ולהגיד: אני מפיץ מה שאני רוצה, תיאוריות קונספירציה על זה שהעולם שטוח, ועל אי.טי. שבא והחליף את זאב אלקין בהיותו שר המינהלות, וכל מיני כאלה. אני מאוד מסכים איתך, ויש הרבה מאוד דברים, בטח ובטח ברשתות החברתיות, גם במיסוי וגם בזה, שאני מסכים איתך. אבל הבעיה שלנו – הבעיה שלי, לפחות, בהצעת החוק הזו – היא שיש חברי כנסת שמנצלים את החסינות שלהם לעשות בדיוק את מה שאתה מנסה למנוע, והם מוגנים. אנחנו – הם – אנחנו הרי מורמים מהעם. אנחנו מוגנים, אנחנו יכולים להפיץ, אנחנו. ואטורי יכול להפיץ שיאיר גולן הוא בוגד, וזה בסדר גמור, הוא לא חייב בשום דין. מאי גולן יכולה להפיץ שה-AI החליף אותה בהודעות הקוליות בתחקיר שעשו עליה, וזה בסדר גמור, אף אחד לא יכול לדבר איתה. טלי גוטליב יכולה להסגיר סודות מדינה פה, בפרהסיה, וזה בסדר גמור, כי יש לה חסינות.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה סוד מדינה הזכרתי?

נאור שירי (יש עתיד):

שמות של אנשים ובכירים.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא סוד מדינה.

נאור שירי (יש עתיד):

זה סוד אסור בפרסום.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא סוד מדינה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, טלי. אני מבקש לעצור את הזמן, כי טלי מפריעה לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא סוד מדינה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. את יכולה לעשות את זה, וזה בסדר גמור.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא סוד מדינה.

נאור שירי (יש עתיד):

דיסטל יכולה לעלות לפה ולהקריא חצאי פסיקות של בג"ץ – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אין שכל – אין דאגות.

נאור שירי (יש עתיד):

– – ביודעין שהיא משקרת, ביודעין, ולהפיץ את זה. ואז אנשים בבית יושבים וחושבים שבג"ץ הפריע לצה"ל לעבוד בפרימטר, כי בקולמוס, עט, היא שכחה לציין את זה שדחו עתירות.

טלי גוטליב (הליכוד):

בג"ץ הפריע ללוחמינו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

סוכות וואטורי, הפורצים הנוצצים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בג"ץ הפריע ללוחמינו – – – בנוהל פתיחה באש.

נאור שירי (יש עתיד):

– – יכולים לפרוץ לבסיסי צה"ל, וזה בסדר גמור. אושר שקלים יכול להמציא שיש סרבנות רפואית, להגיד את זה בפרהסיה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – וזה בסדר גמור.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. בבקשה לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

את תרבות השקר הפכתם למדינה שלנו.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

ולכן, אדוני, חבר הכנסת המציע – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. בבקשה לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

– – אני מתנגד לזה.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

וגם אתה צריך להתנגד לזה.

היו"ר ארז מלול:

סיימת. הבנו. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

סיימתי. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ביטון, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כשמפריעים לי אתה צריך לעצור את הזמן. גם החמש-שש שניות, כשאתה כל שנייה אומר לי: תסיים, תסיים, תסיים – זה בדיוק הזמן שאתה לא עוצר. אז אם אתם בתקנון – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לרדת. בבקשה לרדת.

נאור שירי (יש עתיד):

– – אז תקפיד קלה כחמורה גם לאופוזיציה.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לרדת, ואל תרים עליי את הקול.

נאור שירי (יש עתיד):

אני ארים את הקול כמה שאני רוצה. אתה לא תגיד לי מה לעשות.

היו"ר ארז מלול:

קצת דרך ארץ. קצת דרך ארץ.

נאור שירי (יש עתיד):

דרך ארץ – – –

היו"ר ארז מלול:

דרך ארץ. אין לך דרך ארץ.

נאור שירי (יש עתיד):

אתת תלמד אותי? מישהו מכם יכול ללמד דרך ארץ?

היו"ר ארז מלול:

כן, כן, הרבה מאוד.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

אין שני מתנגדים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל הוא כבר קרא לי. הוא כבר קרא לי. מה זה?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, לא, התקנון. אני מתנצל, מיכאל. סליחה, מחילה. ביטון, תקבל פיצוי אחרי זה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

טוב.

נאור שירי (יש עתיד):

התקנון, התקנון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה דורס את האופוזיציה.

נאור שירי (יש עתיד):

מרוב שאילתות אתם לא עומדים בתקנון.

היו"ר ארז מלול:

אני התבלבלתי. תודה רבה. תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אם כבר עלינו, אי-אפשר? המזכיר? באופן חריג?

היו"ר ארז מלול:

אי-אפשר, אי-אפשר. אחרי זה. אי-אפשר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

די לרמיסת האופוזיציה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

החוק הוא המלצה בכלל.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

זה הנאום הכי ארוך שהיה לי בכנסת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת המציע, אתה רוצה להשיב? בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

רמיסת האופוזיציה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה. אדוני שר המשפטים, שמעתי את מה שאמרת. יש בעיה להחריג את כל הנושא, כי יש הבדל בין מישהו שבא ומביע איזושהי ביקורת, אפילו ארסית, ששם אני מבין את האירוע כסתימת פיות, לבין בן אדם שמפרסם פרסום מסוים בטוויטר שלו – –

היו"ר ארז מלול:

הוא אנונימי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – אנונימי כמובן, או בכל מקום אחר, או בגוגל, שהדבר הזה יכול לכלול תכנים פוגעניים; הדבר הזה יכול להיות ברמה של הסתה לאלימות; הדבר הזה יכול לפגוע בפרטיות, גם של ילדים קטנים. והדברים האלה נעשים השכם והערב. ולכן, כאשר באים לשקול כאן את הנושא של אולי דריסה, אז פה אין מקום לדריסה. ואם בן אדם רוצה להביע ביקורת, הוא לא צריך להיות אנונימי. האנונימיות היא בדרך כלל במקרים הללו שאנחנו אומרים עליהם "מפלטו של הנבל", ולא אדם שבגלל שהוא מפחד להביע איזו עמדה לגיטימית בעבודה, אז הוא מסתיר את הזהות שלו. עם זה אין בעיה, וסביר גם להניח שבית המשפט לא יורה על הסרה של דבר כזה. אבל כאשר יש מקרים חמורים מאוד, לעיתים, שלהערכתי גם אתה וגם אני מבינים על מה מדובר, וחוו פה לא מעט אנשים את הדברים הללו, זה לא דבר שיכול לקבל הגנה תחת אנונימיות, ולכן צריך להתייחס גם לנושא הזה. אפשר לתת איזושהי החמרה, לקבוע שלא כל עילה של לשון הרע – דברים מסוימים אולי, להכניס שם נושאים מהגנת הפרטיות, מאיסור פגיעה מינית, מכל מיני דברים מהסוג הזה – אבל אי-אפשר לבוא ולבטל את כל נושא הפלטפורמה בשם איזשהו חשש אמורפי מפגיעה בחופש ביטוי. אין בעיה עם חופש ביטוי למי שאומר דברים נכוחים; יש בעיה כאשר מנצלים את האנונימיות כדי לרצוח נפשות ממש, ועם זה אסור לנו להשלים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית), התשפ"ג–2022. הצבעה שמית.

שר המשפטים יריב לוין:

היושב-ראש, אני רק רוצה לומר, בהמשך לדברים שאמרתי לאופוזיציה, שיהיה ברור שעמדת הממשלה היא לתמוך בחוק, כפי שאמרתי. אבל הממשלה לא תתמוך בחוק – –

נאור שירי (יש עתיד):

יש שמית, כן?

היו"ר ארז מלול:

כן כן כן.

מרב מיכאלי (העבודה):

זה שמית או זה? מה קורה?

שר המשפטים יריב לוין:

– – על פי החלטת ועדת שרים, אם הוא יורחב מעבר לדרישות שאני ציינתי בדברים שלי. על הבסיס הזה ישנה – – –

היו"ר ארז מלול:

אני לא שומע. תודה רבה.

מרב מיכאלי (העבודה):

למה לא עוברים להצבעה? מה קורה? מה קורה? סליחה, מה, אתם סוגרים – – – אני לא הבנתי, אדוני המזכיר – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מרב מיכאלי.

מרב מיכאלי (העבודה):

מה זה? תעברו להצבעה. אמרת עוברים להצבעה – תעברו להצבעה.

נאור שירי (יש עתיד):

יש שמית?

היו"ר ארז מלול:

יש הצבעה שמית.

אופיר כץ (הליכוד):

זה שמית.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה שחיכיתם רבע שעה בשביל לדעת מה הקואליציה רוצה.

אופיר כץ (הליכוד):

מרב, אני מעדכן אותך שהאופוזיציה הגישה בקשה להצבעה שמית. אתם הגשתם שמית.

מרב מיכאלי (העבודה):

אופיר, אין לי טענה אליך.

היו"ר ארז מלול:

יש כאן חברי הכנסת של האופוזיציה? חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

יאללה, יוצאים להצבעה. בבקשה, המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

סיבוב שני, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת באולם שנוכחים, רוצים להצביע ולא הצביעו? אין. תמה ההצבעה. בבקשה, ספירת הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 25 בעד, שני מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת חנוך מלביצקי, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.

גלעד קריב (העבודה):

מעמד האישה.

היו"ר ארז מלול:

תעבור לוועדת הכנסת לצורך קביעת הוועדה שתדון בהצעת החוק.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת להציג – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

עאידה.

היו"ר ארז מלול:

את עאידה להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, אני מתכבדת להגיש בפניכם את הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל. הצעת החוק הזו לא באה בחלל ריק. בשנים האחרונות – כבוד היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

גלעד קריב, תגיד לעליזה שתכבד.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

בשנים האחרונות גוברת ההבנה כי שוויון מגדרי הינו בגדר זכות-יסוד ולא משהו שהוא מותרות. הוא לא רק תורם לשיפור חייהן של נשים אלא תורם באופן כללי לחברה, שאמורה להפוך להיות יותר שוויונית, גם יותר מתפתחת מבחינה כלכלית. עם זאת, למרות שנעשו הרבה צעדים בעבר כדי לשפר את השוויון המגדרי ולשפר את מעמדן של הנשים, עדיין הפערים קיימים ועדיין הנשים לא נמצאות במקום שהוא שוויוני, גם בקבלת החלטות, וגם הן עדיין סובלות מאלימות מגדרית והרבה צורות אחרות של אפליה. אני חושבת שכולם במדינה כבר מכירים את המונח תקצוב מגדרי או ניתוח מגדרי לתקציב, ואני אומרת שהרבה ממקבלי ההחלטות והמשרדים השונים במדינה מכירים בזה, כי כבר משנת 2014 התקבלה החלטת ממשלה, שמספרה 2084, המדברת על הצורך בלעשות ניתוח מגדרי לכלל התקציבים ולהתחיל לפעול לפי זה בכל הצעת תקציב מדינה שמוגשת לכנסת בכל שנה. ואכן, הבינו מלכתחילה שזה נושא שיהיה קצת קשה. אנשים, אין להם את המיומנויות לעשות את זה, לא כולם מבינים מה זה תקצוב מגדרי, ולכן הממשלה החליטה שזה יהיה הדרגתי, ובעצם מ-2017 הניתוח היה אמור להיות ב-100% על כל התקציבים של כל המשרדים. אני, כשכיהנתי כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, מ-2015 עד לפני שנתיים – בכל שנה הוועדה לקחה על עצמה לעשות ישיבות שבודקות את הניתוח המגדרי של המשרדים השונים ולקדם את הנושא. ואני חייבת להגיד, למרות הקושי שהיה קיים במשרדים השונים ולמרות שכל משרד עשה את זה בקצב שלו, הם עשו את זה. נכון, היו לנו הצעות לשיפור. הרשות לקידום מעמד האישה, אפילו עם הוועדה שהחליטה עליה הממשלה דאז – הממשלה החליטה על הקמת ועדת היגוי, והרשות בתוך הוועדה הזו, עם משרד האוצר, שמפיצה תדריך לכלל המשרדים וקריטריונים איך לבנות את הניתוח הזה, ואכן עשו את זה. היו השתלמויות לעובדי משרדים שונים איך לעשות את הניתוח. היו אפילו התכתבויות ודיבורים ביני לבין משרד הפנים איך להחיל את זה על הרשויות המקומיות, תוך הבנה שזה לא יהיה קל. יש כאלה שאומרים לי: אבל האם זה באמת יקרב את השוויון המגדרי? ואנחנו אומרות שיש מה שנקרא לעשות Gender Mainstreaming, כלומר שיתחילו אנשים להפנים ולקבל על עצמם את האחריות לנתח את התקציבים ולנסות להבין מה הצרכים של הנשים. מישהו אמר לי: את רוצה שכל משרד יחלק את התקציב שלו שווה בשווה בין נשים לגברים? אז לא, זאת לא מטרת החוק. מטרת החוק היא שכל משרד ממשלתי, כל מקבל החלטה, ייקח בחשבון שאולי הצרכים של הנשים – ואני אומרת אולי ואני יודעת שאכן – הם שונים, וצריך לשים לב אליהם, וצריך שתקציב המדינה, שהוא מכספי הציבור – כלל הציבור באופן שווה ייהנה מהתוצרים שלו, גם מבחינת תוכניות, גם מבחינת פרויקטים וגם מבחינת תקציבים רגילים. עכשיו, אני חייבת להגיד שהיה מאוד מעניין כאשר דנו כל שנה בתקציבים שהובאו בניתוח שהובא בפני הוועדה. אני התעקשתי לעשות את זה, כי גרמנו למקבלי ההחלטות לחשוב איך לענות על השאלות ועל הפערים הגדולים מאוד שיצאו מול כולם כאשר ניתחו את התקציב, והיו צריכים לחשוב איך לסגור את הפערים האלה. יכול להיות שתהיה התנגדות, כנראה, להצעת החוק הזאת. אני מתפלאת על ההתנגדות הזאת, חברים. כפי שאמרתי, החלטת הממשלה הייתה לקיים ניתוח מגדרי לתקציב התקבלה בממשלה השלושים-ושלוש בשנת 2014. תתפלאו לשמוע מי היה ראש הממשלה דאז – זה אותו ראש ממשלה הקיים היום. מי שישבו בהחלטות האלה – קואליציה שכללה גם אנשים שיושבים באופוזיציה היום. שר האוצר אז היה יאיר לפיד, ואני חייבת להגיד שהוא הוביל גם את העניין הזה של תקצוב מגדרי, אבל הממשלה הייתה בהובלת הליכוד, בדיוק כמו הממשלה היום. אז אני מבינה שמי שהסכים להחלטת הממשלה והוביל אותה – כי לא יכול להיות שראש הממשלה אז התנגד להחלטה הזאת, היא לא הייתה קורית אם הוא היה מתנגד. אז הסכימו להחלטת ממשלה אבל לא לחקיקה. החקיקה הזאת בעצם רק תעגן בחוק, כדי שלא יהיו נסיגות. אני עברתי על התקציב של 2025 וראיתי את הניתוח. לצערי, כאשר לרגע מסיטים את העין ולא בודקים מה קורה, כנראה יש לאנשים נטייה לסגת אחורה ולהקל ראש אפילו במילוי החלטה ממשלתית. זה מה שקרה בתקציב הנוכחי. תלכו ותבדקו את הנספחים של הניתוח המגדרי, ותראו שפתאום יש עבודה חפיף כזה. אנחנו רוצים שזה יהיה בחוק כדי לא לסגת אחורה, כדי להתקדם בעניין של הפנמה והבנה של הצורך בשוויון מגדרי, כדי שהתוצאות של ניתוח כזה יתרמו גם לכלכלה וגם לחברה במדינה וכמובן גם לנשים. היה לי חשוב להדגיש את זה, כי יש אנשים שמתנגדים, כנראה, להצעת החוק רק על בסיס אישי. אני מאוד מקווה שזאת לא הסיבה, כי בסופו של דבר מי שאמורות ליהנות מהצעת חוק כזאת הן גם הנשים במדינת ישראל – כל הנשים במדינת ישראל על כל גווניהן ועל כל צבעיהן ודתותיהן והשייכות שלהן – אבל גם החברה והכלכלה במדינה. אני מאוד מקווה שמה שממשלת ישראל השכילה להבין ב-2014, להתחיל את המסע הזה, תשכיל גם ועדת השרים להבין שזה צעד שרק צריך לחזק אותו בחקיקה ראשית כדי להבטיח שכולנו נצעד קדימה לשוויון מגדרי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

היו"ר ארז מלול:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. שלוש דקות לרשותך.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה, אדוני. הצעת החוק המדוברת, אני הגשתי אותה כבר בכנסת התשע-עשרה. אבל גם אז ממשלת נתניהו בחרה שלא לחוקק את זה אלא להעביר איזו החלטת ממשלה שעשתה משהו חלקי, שבהיותנו נשים שרגילות להיות מופלות לרעה בכל תחום ובכל עניין, אנחנו נורא נורא מתרגשות שחלק ממשרדי הממשלה עשו חלק מהניתוח התקציבי כדי לראות כמה נשים נפגעות לרעה בכל תקציב ותקציב במדינת ישראל. אלא שמאז 2013 מצבן של נשים בישראל הורע באופן כל כך ניכר, והממשלה הזאת, יש לה שיא בפגיעה בנשים ובהחרפת הפער בין גברים לנשים במדינת ישראל. תשמח ודאי לדעת שהפער בשכר הוא בין – רוצה לנחש, אדוני היו"ר, מה הפער בין השכר הממוצע של גבר לשכר ממוצע של אישה? בוא ננסה. תנסה. כמה לדעתך גבר מרוויח בממוצע בישראל? 14,000 שקל. כמה לדעתך אישה? 9,000. מה אתה עושה ככה עם הראש. זה נורא. חבל שאתה לא מצקצק – גם היו שומעים את זה אולי במיקרופון. הצקצוק היה אומר הרבה מאוד. פער של 5,000 שקל בשכר, שזה 32%, זאת נקודת ההתחלה שממנה מגיע התקציב הזה, שהפגיעה בו היא בעיקר פגיעה בנשים. משום שהשכר של גברים גבוה יותר, לא יפתיע אותך שנשים הן לרוב אלה שצריכות קצבאות מביטוח לאומי, שכן השכר שלהן נמוך יותר. אז הפגיעה במקבלות ובמקבלי ביטוח לאומי היא פגיעה קשה בתקציב הזה במקבלות ובמקבלי מס הכנסה שלילי – פגיעה קשה בתקציב הזה. כל הפגיעות האלה והעלאת המע"מ, שזה אומר שיהיה יותר יקר על מעט הכסף שיש לך, מצטברות לפגיעה אנושה בנשים בתקציב הזה. וכשאני אומרת נשים, הרי אני לא אומרת רק נשים – אני אומרת אימהות; אני אומרת הילדות והילדים של האימהות האלה, שחלקן אימהות ללא בן זוג, שחלקן אימהות שעובדות יומם ולילה ובקושי מגרדות את שכר המינימום; אני אומרת אימהות ונשים שחשופות במקומות העבודה שלהן לפגיעה מינית ולכל מיני סוגים של התעמרות, חלקם סוגים של התעמרות שמותרת בחוק; אני אומרת נשים במדינת ישראל היום שמקבלות ייצוג עלוב – פחות מרבע בפרלמנט הזה, ממש פירור בממשלה, אפס במשרדי הממשלה, אין אף מפלגה שמובלת על ידי אישה. הנשים בתקציב הזה הולכות לחטוף סטירת לחי, והממשלה הזאת לא מוכנה לחוקק אפילו את הניתוח המגדרי התקציבי שיראה את הפגיעה הזאת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר התקשורת, ד"ר שלמה קרעי, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מקריא לכן, מציעות הצעות החוק, את תגובת שר האוצר. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק. במצב הנוכחי מתבצע ניתוח מגדרי של תקציב המדינה בהתאם להחלטת ממשלה מס' 2084 – שהזכרת אותה, חברת הכנסת תומא סלימאן – מיום 7 באוקטובר 2014, שעניינה אימוץ המלצות הוועדה לבחינה מגדרית של תקציב המדינה בישראל. החלטת הממשלה האמורה מאמצת את המלצות הוועדה לבחינה מגדרית של תקציב המדינה, אשר בחנה את הסוגיה על כלל היבטיה, והמלצותיה מהוות נקודת איזון בין השיקולים השונים. יש לציין שהמלצות הוועדה כללו יישום הדרגתי, והוא הושלם בשנת 2018. ההצעה החדשה מציעה להרחיב את חובת הניתוח המגדרי ולעגנה בחקיקה באופן שאינו מגובה בהמלצות הוועדה האמורה או בהמלצות של גורם מקצועי כלשהו. התיקון המוצע משית נטל אסדרתי, רגולטורי, בלתי סביר על משרדי הממשלה הן בתקופת תקציב והן בעבודה השוטפת באופן שיפגע בפעילות הממשלה. אבקש מחבריי חברי הכנסת להסיר את הצעות החוק מסדר-היום. אני רוצה לעבור, בזמן שנותר לנו, לדבר – – –

היו"ר ארז מלול:

הרבה זמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, יש לנו הרבה זמן. אני רוצה לדבר על כמה דברים, ובעצם סוגיה שהולכת ומבעבעת לאט-לאט. בעיניי, הריאקציה הייתה צריכה להיות כבר לפני כמה שנים. הניסיונות של העם ושל הדרג הנבחר להכיל את הדריסה של הדמוקרטיה, את עקירת הדמוקרטיה במדינת ישראל – עד כדי כך, שאנחנו הופכים לאט-לאט להיות למדינה שאפלטון חזה בעיני רוחו, שבה יש מועצת חכמים בלתי נבחרת שעל פיה יישק דבר – התהליך הזה קורה כבר עשרות בשנים במדינת ישראל והגיע בשנים האחרונות למצב בלתי נסבל שלא ניתן להכיל אותו יותר. אני רוצה דווקא לפתוח בסוגיה של חופש הביטוי של חברי הכנסת. ראיתי בדיוק סרטון שהעלה למרשתת, לטוויטר, יותם זמרי. סרטון שבו רואים את אבישי גרינצייג מראיין את נורית ליטמן, המשנה לשעבר לפרקליט המדינה. אני אקצר לכם, יש שם כמה דקות של ריאיון. השורה התחתונה שלה, בערך במילים שלה – חקירה מעמידה את נבחר הציבור במקום. היא אומרת שם: לפי ההתרשמות שלה, השר מיקי זוהר למד מזה את הלקח, והוא השתנה. זאת אומרת, אומרת שם המשנה לפרקליט המדינה: אנחנו משתמשים בכלי המשפטי הזה, שמזמן לחקירה את חברי הכנסת, בניגוד לחוק, אגב, כדי לחנך את נבחרי הציבור, כדי לסתום להם את הפה. אני לא מדבר על חבר הכנסת שעלה כאן קודם, ומבחינתו חברי כנסת, לא צריך לתת להם חופש ביטוי, לא צריך להגן עליהם, אפשר לרמוס אותם. כי מה זה חברי הכנסת בעיני יש עתיד? ויש עתיד זאת מילה כוללת, הם לא יכולים לבקש כולם הודעה אישית. מה זה חברי הכנסת בעיניי יש עתיד? כמו שאמר חבר הכנסת דוידסון, הוא לא רוצה ש-120 חברי כנסת יקבעו מדיניות. יש 15 שופטים, הם סומכים עליהם יותר. אז קודם כול, אני לא מבין בכלל מה אתם עושים כאן, חברי יש עתיד? למה אתם כאן? אתם מבזבזים כספי ציבור על משכורות, על עוזרים, על לשכה. עשרות מיליונים אתם מבזבזים, ואתם אומרים: אנחנו לא רוצים לעשות כלום, השופטים יקבעו הכול. למה אתם פה? אתם מבזבזים את הזמן שלנו, מבזבזים כספי ציבור. תנו את המפתחות לשופטים, תגידו: אנחנו רוצים ששופטים יחליפו אותנו, ונגמור. אולי שיאיר לפיד ישבץ רק שופטים בגלימות ברשימה שלו בפעם הבאה, בשישה-שבעה מנדטים שנשארו לכם. אני רוצה לומר שלי אין ספק בפרשנות – זאת לא פרשנות, זאת לשון החוק הברורה; חברת הכנסת גוטליב, אני רוצה שתהיי איתי רגע. לי אין ספק בפרשנות שלך. זאת לא פרשנות, אין פה בכלל מחלוקת פרשנית. החוק אומר שחבר הכנסת חסין בפני כל פעולה משפטית. מה זה חקירה, אם לא פעולה משפטית? הדברים ברורים. אבל גם אם למישהו היה ספק באשר לפרשנות, האם חקירה כלולה בפעולה משפטית או לא, כשאנחנו שומעים את המשנה לפרקליט המדינה אומרת: אנחנו משתמשים בחקירה כדי למנוע את חופש הביטוי של חברי הכנסת, כדי לחנך אותם; כשהיא מתגאה בזה שהינה, השר מיקי זוהר – אני לא יודע, אני לא חושב שהוא התחנך מהחקירה הזאת ואני לא נכנס לגופו של עניין, אבל היא טוענת שהוא התחנך. אז אם למישהו היה ספק, אין יותר שום ספק. בוודאי שחופש הביטוי של חברי הכנסת, כפי שמעוגן בחוק חסינות הכנסת, כולל חסינות בפני כל פעולה משפטית, כולל מפני חקירה, למעט בדברים שהחוק מגדיר במפורש שחבר הכנסת לא חסין בפניהם – יש רשימה ארוכה של דברים כאלה, אבל חופש הביטוי הכללי לא כלול בהם. מכאן אני רוצה לעבור, בעצם מעניין לעניין באותו עניין, לזעקות השבר על קץ הדמוקרטיה ביומיים האחרונים. אני אתאר לכם מה קרה. בא בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ואומר – אגב, היועצת המשפטית לממשלה, שבדרך כלל היא מאוד מאוד לעומתית כלפינו, כלפיי בוודאי, עד כדי כך שבג"ץ, בסוגיה של מינוי ממלאת מקום יושב-ראש הרשות השנייה, ד"ר אודליה מינס, אמר לה שהפרשנות שלה שגויה והפרשנות של השר נכונה; הוא גם גער בהם על זה שלא נתנו ייצוג ועל זה שכתבו שם גיבובי מילים שאין קשר בינם לבין הטענות שלהם. אז גם היועצת המשפטית לממשלה כתבה לבג"ץ בחוות דעתה שהחוק לא מאפשר הארכה לשני חברי מועצת התאגיד האלה; הם קוראים להם במשפט 6 ו-7. היועצת המשפטית לממשלה אומרת שהחוק לא מאפשר. היא מבקשת מבג"ץ להורות לי, לשר התקשורת, למנות בהקדם יושב-ראש ועדת איתור שידון בעניין שלהם. אני הוספתי בתגובתי לבג"ץ: לא משנה אם יש ועדת איתור או אין ועדת איתור, הסמכות היא שלי. החוק אומר שהשר רשאי, בהמלצת ועדת האיתור. זאת אומרת, הסמכות הבלעדית אם להאריך כהונה או לא להאריך כהונה היא של שר התקשורת. בא בג"ץ ואמר – נכון, הוא בעצם לא אמר, זאת עוד הזיה מארץ ההזיות: בא בג"ץ בצו ביניים ומבטל החלטות של דרג נבחר. בלי נימוק, בלי שום הסבר. איך זה מתיישב עם עקרון הפרדת הרשויות? איך זה מתיישב עם החוק? מאיזו סמכות הוא נוטל לעצמו את הכוח לבוא ולקחת בעצם סמכויות של השר ולמנות במקום השר? אז אני אומר, אם בג"ץ אומר: אני מצפצף על החוק, אני לא כפוף לחוק, החוק אומר שהסמכויות הן של השר ואני נוטל את הסמכויות לעצמי – מה יגידו האזרחים הקטנים? מה יגיד אזרח שעומד ברמזור אדום? הוא אומר: רגע. בג"ץ מצפצף על החוק, גם אני יכול לצפצף על החוק.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, השר לא מצפצף על החוק. בג"ץ מצפצף על החוק. לפחות תיצמדי לעובדות.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. למה שאזרח – תקשיבי להסבר. החוק אומר שהשר רשאי להאריך את כהונתם. בג"ץ אומר שהשר רשאי; השר אומר: אני לא מאריך – ובג"ץ מאריך. מה זה אומר? בג"ץ אומר: יש חוק, אני מצפצף על החוק; מה יגיד האזרח הקטן כשיגידו לו לשלם מס ויגידו לו לעמוד ברמזור אדום? הוא יגיד שאם יצחק עמית ודפנה ברק ארז ואפילו סולברג, באים ואומרים: הסמכות שלנו בוקעת רקיעים, מבטלת את כל החוקים, כולל חוקי-יסוד – גם אנחנו, האזרחים הקטנים, מותר גם לנו לצפצף על החוק. אז אני אמרתי בצורה חד-משמעית ואני אומר כאן שוב. גם אני כפוף לחוק וגם שופטי בית המשפט העליון הנכבדים כפופים לחוק. לכן, הצו שניתן להארכת כהונתם של אותם שני חברי מועצת תאגיד נטול סמכות, משולל תוקף. החוק בעצם גובר על ההחלטה הזאת, ולכן אין אפשרות לקיים את הצו הזה. אני לא יכול לקיים צו שמנוגד לחוק. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. לפי בקשת הממשלה, הצבעה שמית. בבקשה, כבוד המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

נעבור לסיבוב השני.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת נוכחים באולם שרוצים להצביע? כן, יש.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 41 בעד, 59 נגד. אני קובע כי הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי כנסת, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. הצבעה. הצבעה שמית, כבוד המזכיר?

קריאה:

מה התוצאה?

היו"ר ארז מלול:

אמרתי. אמרתי את התוצאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי אמר? לא אמרת על הדיון. על בקשת הקואליציה אמרת עכשיו?

היו"ר ארז מלול:

אמרתי את התוצאה של ההצבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, את התוצאה כבר אמרת.

היו"ר ארז מלול:

זו הצבעה שמית או לא? הצבעה שמית. בכבוד, המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

סיבוב שני, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת נוכחים באולם שלא הצביעו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

יש עוד חברי כנסת? תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 47 בעד, 60 נגד. אני קובע כי הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – שינוי שם משפחה של קורבנות עבירת רצח שבוצעה על ידי בני משפחתם), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי וקבוצת חברי הכנסת. הצעת חוק זו כבר נומקה בשבוע שעבר – מזמן, וגם יש עמדת ממשלה מיום 28 ביוני 2023. לכן אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת אזרח ותיק וקצבת נכות לשכר מינימום) – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל שלוש דקות. שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – מגיעות לה שלוש דקות – – – שלוש דקות.

קריאה:

לא, לא, לא, ממש לא.

נאור שירי (יש עתיד):

זה לפי התקנון, אל תדאג.

היו"ר ארז מלול:

בסדר. נאור, לא להרים את הקול. הינה, נתתי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ארז, אתה רומס אותנו. זה לא הוגן, אתה רומס את האופוזיציה.

נאור שירי (יש עתיד):

די כבר לרמוס, די.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

עליזה, את זה אל תצעקי, כי זה חוק חשוב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזו, שהגשתי ביוני 2023, עלתה כבר שלוש פעמים לוועדת שרים, פעמיים במליאה. הצעת החוק היא תיקון לחוק מרשם האוכלוסין, ובעצם מדובר על שינוי שם המשפחה של קורבנות רצח שבוצע על ידי בן המשפחה. על פי החוק, היום לא ניתן לשנות את שם המשפחה של אדם שנפטר, ולא משנה מה הסיבה; לפי הצעת החוק, במקרה שילד נרצח על ידי אחד מהוריו, או בן זוג רצח את בת זוגו, ההצעה מציעה שכן יהיה ניתן לשנות את שם המשפחה של הקורבן, היא תנתק את הנרצח מהרוצח. כמו שאמרתי, ההצעה הזו נדחתה שלוש פעמים על ידי ועדת שרים, ועל מה? בדיון במליאה לפני כשנה וחצי הייתה אמפתיה של הממשלה, אבל עמדת שר הפנים בשם הממשלה הייתה כי צריך לבחון את ההצעה לעומק – מה יש לבחון לעומק? למצוא איזון נכון שייתן מענה לשאלות, לקשיים. כל מה שאני מבקשת זה הנחיות – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

היו"ר ארז מלול:

וסרלאוף, להירגע.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – ושנדבר, כי צריך להגיע להסכמה. אבל להידברות צריך שני צדדים. פניות חוזרות ונשנות שנה וחצי לא נענות – שום התייחסות, לא ממשרד הפנים ולא ממשרד המשפטים. ניסיתי בכנות הכוונה להגיע להסכמות. בקיצור, הממשלה מרחה הצעת חוק טובה וחשובה. גם הפעם, לפני שהעליתי את זה שוב בפני ועדת שרים, שוחחתי עם שר הפנים, עם שר המשפטים, שבגדול הביעו תמיכה בחוק. אולי אספר סיפור על רוצח שפל בשם ברק בן עמי, שבפורים 2020 דקר בדקירות סכין את אשתו, את בתו בת השלוש ואת התינוקת, בת עשרה חודשים. התינוקת בת עשרת החודשים לא שרדה, האימא והבת שינו את שם המשפחה לשם הנעורים של האימא, אבל התינוקת המתה, שנרצחה על ידי אבא שלה, נשאה את השם של הרוצח. ורק בפסיקה תקדימית – וליוותה את האימא עו"ד רותי אלדר – בית המשפט קבע ששם המשפחה של התינוקת שנרצחה ישונה לשם האם, לשם הנעורים של האם. זאת מהות הצעת החוק. היא פשוטה. כל מה שאני אומרת הוא שהכנסת הזאת צריכה מעט חמלה. מאחורי החוק הזה כמובן עומדת עו"ד רותי אלדר מארגון משפחות נרצחים ונרצחות והסיוע המשפטי, ואני מודה לך על כך. אני גם מודה לראש האופוזיציה, שחתם על הצעת החוק לצד חבריי מסיעת יש עתיד. אני באמת מקווה שהממשלה והכנסת הזאת יתעשתו, כי ההצעה הזאת לא עולה כסף, היא רק מבקשת משר הפנים לקבוע תקנות לשינוי שם משפחה של נרצח, שלא יישא את שם משפחת הרוצח. קצת חמלה למשפחות שסוחבות את הכאב הגדול כל כך. אני מבקשת מכם, חבריי חברי הכנסת, קואליציה, תתמכו בחוק. אל תצביעו נגד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – שינוי שם משפחה של קורבנות עבירת רצח שבוצע על ידי שם משפחתם), התשפ"ג–2023. הצבעה שמית, לבקשת הממשלה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

סיבוב שני, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת נוכחים שרוצים להצביע ולא הצביעו? תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 54 בעד, 58 נגד. אני קובע כי הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – שינוי שם משפחה של קורבנות עבירת רצח שבוצעה על ידי בני משפחתם), התשפ"ג–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה מתקנת לנכי צה"ל), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יצחק קרויזר. אני מזמין את חבר הכנסת קרויזר להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. דרך אגב, קרויזר, את מי אתם מכניסים לקבוצה במקום אלמוג? אני יכול להציע? אולי את מאי?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

לא מוציאים אף אחד.

היו"ר ארז מלול:

הוצאת את אלמוג, לא? זה היה סתם שיימינג?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן היום מתוך תחושת שליחות עמוקה להציג בפניכם הצעת חוק בעלת משמעות מוסרית, ערכית ולאומית מהמעלה הראשונה. הצעת החוק נועדה לתקן עוול מתמשך, ולחזק את המחויבות שלנו כלפי אלו שנפצעו, נחבלו ונפגעו במהלך הגנתם על מדינת ישראל ואזרחיה. מאז הקמת מדינת ישראל היא נשענת על חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון, אשר במסירותם ובנחישותם שומרים על קיומנו ועל חירותנו. אך המסירות הזו לא מסתיימת עם סיום השירות. ישנם רבים שנותרים עם פציעות, חבלות ומוגבלויות פיזיות ונפשיות שמלוות אותם כל חייהם. החובה המוסרית של החברה הישראלית כלפי לוחמיה ומגיניה מבטאת את הקשר שבין נסיבות פציעתם לבין השתייכותם הלאומית הקולקטיבית – אמר בזמנו השופט אהרן ברק באחת מפסיקותיו בבג"ץ. הפסיקה הזו מזכירה לנו שזו אינה רק זכות, אלא חובה של ממש להעדיף את נכי צה"ל, להעניק להם כלים להשתקם ולשלבם בחברה בצורה מכובדת וראויה. הנתונים מעוררים כאב, אבל יחד עם זאת גם תחושת דחיפות. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל נוספו למשפחת נכי צה"ל אלפי חיילים וחיילות, מתוכם מאות שנפצעו באורח קשה, ואלפים – באורח בינוני וקל. רבים מהם יזדקקו לשיקום ממושך ותמיכה מתמדת. בעבר מדינת ישראל העניקה פטור ממכרזים לנכי צה"ל להפעלת מזנונים בגופים ממשלתיים ותאגידים סטטוטוריים. החלטה זו אפשרה לרבים מהם להשתקם ולפרנס את עצמם בכבוד, אך עם השנים האחרונות חל שינוי, ורשויות המדינה מפרסמות כיום מכרזים פומביים בלבד תוך התעלמות מהצורך השיקומי של נכי צה"ל. הצעת החוק קובעת שתינתן העדפה לנכי צה"ל במכרזים סגורים בשיעור שייקבע על ידי שר הביטחון ושר האוצר – תקנים של ניהול, הפעלת מזון של המדינה, גופים ציבוריים, שיהיו במכרזים סגורים עם רשימת נכי צה"ל בהמלצת גוף השיקום במשרד הביטחון. זוהי לא רק הכרה בערכם, אלא דרך מעשית לתמוך בשיקומם ולסייע להם. בנוסף, הצעת החוק מציעה להסמיך את שר הביטחון לקבוע מכרזים לתקנים נוספים כשהם סגורים לנכי צה"ל, זאת, באישור ועדת החוקה של הכנסת, ובכך אנו מבטיחים כי הזכויות של נכי צה"ל יישמרו ולא יישחקו בעתיד. חבריי, אנחנו נמצאים בתקופה שבה החברה הישראלית נדרשת להפגין אחדות והערכה למי שנמצאים בחזית. בשנה החולפת איבדנו מאות מחיילינו, רבים מהם צעירים בתחילת דרכם, ואחרים ממשיכים להיאבק בפציעתם. המספרים הללו מייצגים אנשים, משפחות וקהילות שלמות. אני פונה אליכם, חבריי חברי הכנסת מכל סיעות הבית, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה כאחד. אין כאן עניין פוליטי אלא עניין ערכי. זוהי הזדמנות לאחד כוחות ולומר יחד: אנחנו כאן עבור נכי צה"ל. הצעת החוק הזו איננה רק שינוי טכני, אלא אמירה ברורה: מדינת ישראל לא שוכחת את מי שחירפו נפשם למענה. לא נפקיר אותם, לא נשאיר אותם מאחור. חבריי, אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק הזו בקריאה הטרומית. בואו נראה כי הכנסת הזו יודעת להניח מחלוקות בצד, ולהתאחד סביב הערכים שמחזקים אותנו כעם וכחברה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

רגע, חבר הכנסת קרויזר, למה לא הכנסת גם את נכי פעולות האיבה? למה רק נכי צה"ל?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כלל הנכים – – –

היו"ר ארז מלול:

אני לא סתם שואל, בשכר טרחת עורכי דין השווינו בחוק, גם משרד המשפטים השווה בין נכי צה"ל לנפגעי פעולות האיבה, כי זו אותה מטרה. גם להם מגיעה עזרה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

נכון. גם בחוק הזה אנחנו מסתמכים על פסיקה של אהרן ברק, שמצאה את הייחוס המשפטי, איך ניתן להגדיר, ובעקבות האירועים הקשים של 7 באוקטובר יצא לנו, לצערנו, להגדיר גם אוכלוסיות של משפחות חטופים, משפחות שבים, של נפגעי המסיבות, כאוכלוסיות ייחודיות אל מול נפגעים אחרים שיש כאן, גם בפעולות האיבה וגם נכים משגרת החיים. גם בחוק הזה, אשר אני מאוד מקווה שאנחנו נאשר ונצביע בעדו היום בקריאה טרומית, כי זה חוק חשוב – – –

גלעד קריב (העבודה):

היה עדיף לעשות אותו הוראת שעה לארבע שנים, ואז לבדוק את העניין.

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אנחנו בחוק – אתה העלית נקודה נכונה, שבעקבות חקיקה קודמת שהייתה, יש אפשרות להכניס במסגרת של מדינת ישראל גם מוסדות ציבוריים, גם הגדרה – – –

היו"ר ארז מלול:

אם לא, אני אגיש את זה, בעזרת השם.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני אשמח, גם אם תחזק את הצעת החוק הזו בתיקונים והגדרות במהלך הדיונים בוועדה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

בעזרת השם. טוב, תודה רבה. אני מזמין את השר, שאוהב להגיב בשם הממשלה, שליח נאמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

עשר דקות לרשותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, אני אפתח בהקראה של תשובתו של שר האוצר, ואז אני אפנה באופן אישי לחבר הכנסת. מה אתה אומר, חבר הכנסת קריב?

גלעד קריב (העבודה):

אני אומר שקודם יו"ר הכנסת לא נתן לי 30 שניות להתייחס לענייני השעה, אז אני מציע שאתה תדבר רק על החוק, שלא תהיה אפליה בין חברי קואליציה לאופוזיציה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני חושב שהיושב-ראש פעל בהתאם לעמדת הייעוץ המשפטי לכנסת – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – מי שמתאים לו – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – בנושא התנגדות לחוק, וכמובן, כמובן שכשהחוק לא עומד לצידכם, אתם מצפצפים עליו כמו בג"ץ. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את המשך הדיון בשבוע. התקנון לעבודת הממשלה קובע כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת וטרם נקבעה עמדה לגביה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה – תהיה עמדת הממשלה להתנגד. אגף החשב הכללי ואגף התקציבים במשרד האוצר שוקלים להתנגד – כן, כתוב כאן "מתנגדים", אבל ההתנגדות הזו היא לא הטלת וטו על החוק, כי הם לא קובעים, הם רק יכולים לומר את דעתם. אז הם סבורים שצריך להתנגד להצעת החוק מהטעמים הבאים: ככלל, עמדת גורמי המקצוע במשרד האוצר דוגלת בכך – אתם יודעים מה? עזבו, התגובה הזאת לא כל כך מעניינת. מה שבאמת מעניין, חבר הכנסת קרויזר, הוא שוועדת השרים לענייני חקיקה אמרה שהיא רוצה עוד שבוע לדון בחוק כדי – הרבה פעמים אנחנו עושים את זה, שבוע – זו לא דחייה של שלושה חודשים, ארבעה חודשים.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

משום מה שר האוצר מחפש מתחת לשולחן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם כששר – – –

היו"ר ארז מלול:

זה נהוג, חבר הכנסת קרויזר, זה נהוג.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת קרויזר, אני חבר בוועדת השרים לחקיקה – –

היו"ר ארז מלול:

חוקים שלנו, של כל הקואליציה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ואני יכול לומר לך – חבר הכנסת קרויזר – – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת קרויזר, יש רצון טוב, ויש תקנון. ועדת השרים לחקיקה דוחה חדשות לבקרים הצעות חוק בשבוע-שבועיים לבקשת שר אחד בלבד, אפילו שהוא לא חבר. השר מבקש שבוע שבועיים לדון בחוק, לראות איך אפשר להגיע לעמק השווה ולקדם את הצעת החוק בתנאים מסוימים, ויושב-ראש הוועדה, שר המשפטים יריב לוין, מאפשר את זה. זה דבר שקורה כל שבוע בוועדת השרים. שבוע – – –

היו"ר ארז מלול:

צודק, כן, צודק. חוקים שלי נדחו בשבועיים ובחודש.

גלעד קריב (העבודה):

– – – פתאום אתם נגד נכי צה"ל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בואי, אני אספר לך את ההבדל בין לשלוט בכנסת, שזה בג"ץ, שהוא פשוט מבטל חקיקה של הכנסת, לבין ועדת השרים, שממליצה. אנחנו ממליצים. הכנסת, הכנסת – – –

גלעד קריב (העבודה):

הוועדה – – – עד כדי כך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, יש הבדל, זה האיזונים והבלמים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איזה איזונים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בג"ץ, כשהוא קובע ואומר – בג"ץ אומר: אני ואפסי עוד. מה שאנחנו אומרים – זאת הדמוקרטיה, זאת המילה האחרונה.

גלעד קריב (העבודה):

קרעי, קרעי – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יודע שאני צודק, ולכן אתם לא נותנים לי להשלים את המשפט.

גלעד קריב (העבודה):

– – כמה זה קשקוש בלבוש בגימטרייה – – – קשקוש בלבוש בגימטרייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יודע שאני צודק, ולכן – – –

גלעד קריב (העבודה):

קשקוש בלבוש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ולכן אתם לא נותנים לי להמשיך את המשפט. אגב, היושב-ראש המיתולוגי של מפלגת העבודה, ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, זיכרונו לברכה, אמר לגבי בג"ץ: בג"ץ, חשוב שידע את מקומו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מה זה קשור – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אסביר. אם תיתני לי להשלים משפט, את תשמעי את ההסבר. הרי את רוצה לשמוע רק את עצמך, חברת הכנסת רייטן, זה לא מסך טלוויזיה, שאת מדברת ואי-אפשר להגיב – תני להגיב.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – פה בכנסת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אומר. ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין: בג"ץ, חשוב שידע את מקומו. אני אינני מתרגש מבג"ץ, הוא ישפוט אך ורק על פי החוקים שאנחנו נחוקק. ואני מוסיף על דבריו: גם אני אינני מתרגש. ומה בג"ץ – – –

גלעד קריב (העבודה):

קרעי, אתה הרי – – – אין לך ברירה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל בג"ץ – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – הרי אין לך שום say לפסק דין הזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה זאת אומרת? אז בוא אני אסביר לך, חבר הכנסת קריב, אתה לא בקי בפרטים. מה שבג"ץ עשה: הוא בעצם לקח את הסמכות שלי על פי חוק, ומינה שני חברי מועצה, כדי שיהיה קוורום. אבל בג"ץ שכח שאין יושב-ראש. השר יכול למנות יושב-ראש זמני למועצה – לא בג"ץ. גם את זה הם יכולים לעשות, אבל הם לא עשו, לכן אין שום משמעות לפסק הדין אם אני לא מכבד אותו. ואני סבור שאין מועצה, לכן אני לא ממנה יושב-ראש.

גלעד קריב (העבודה):

בדיוק כמו – – – גם מועצת התאגיד תתכנס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז המצב העובדתי נותר כמו שהוא. אין היום מועצה לתאגיד עד שאני לא אמנה אותה. ועכשיו, חברת הכנסת רייטן, מה ההבדל בין בג"ץ לבין ועדת שרים לחקיקה? בג"ץ, כשהוא מבטל חוק או אפילו חוק-יסוד, הוא אומר: זהו – זה סוף פסוק.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני אוהבת שאתה לוקח את בג"ץ וועדת שרים לחקיקה, שני דברים שונים לחלוטין, ומנסה להשוות – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

ועדת השרים לחקיקה, יש לה סמכויות מהעם; ועדת השרים לחקיקה היא הדמוקרטיה. הכנסת מינתה את הממשלה, זו ליבת הדמוקרטיה. בג"ץ לא הוסמך על ידי אף אחד לחוקק, ולא לקבוע מדיניות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה יודע מי בחר את השופטים? אתה יודע מי בחר אותם? יש שם ארבעה פוליטיקאים שבוחרים – – – ארבעה פוליטיקאים – – – יושבים בוועדה לבחירת שופטים, ובוחרים שופטים. אחרי זה אתם אומרים שופטים – – – את עצמם – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין רוב לנבחרי הציבור, וזה מה שאנחנו מנסים לתקן, אבל אתם מתנגדים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – כל מי שיושב – – – בית המשפט – – – בוועדה לבחירת שופטים – – – אתם מוציאים שקרים על גבי שקרים – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם מתנגדים. אין רוב לנבחרי הציבור בוועדה לבחירת שופטים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – גם הפוליטיקאים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה ההבדל. לצורך הציבור שמאזין לנו אני רוצה – כדאי שאני אשלים את הטיעון, למרות שאתם לא רוצים שאני אשלים את הטיעון, הרי העובדות לא מבלבלות אתכם אף פעם. בג"ץ, כשהוא בא ודורס את הכנסת – אני לא אספיק להשלים את הדברים שלי.

נעמה לזימי (העבודה):

כל העולם טועה, רק קרעי יודע.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

אפרת, אפרת, זהו, יאללה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בג"ץ, כשהוא בא ודורס את הכנסת, הוא לא משאיר פתח לשינוי. הוא אומר: חוק-היסוד מבוטל – חוק-היסוד מבוטל; ועדת השרים לחקיקה לא דורסת את הכנסת, היא ממליצה לכנסת מה לעשות.

היו"ר ארז מלול:

די, חברת הכנסת אפרת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

וכמו שאתם רואים, הכנסת מאוד דינמית – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ממש ראיתי את זה בהצעת החוק שלי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – וגם חברי קואליציה יכולים להחליט להצביע בעד או נגד חוק לפי השקפת עולמם, למרות המשמעת הקואליציונית. לכנסת יש את הסמכות לעשות, ואתם תראו כאן בהצבעה הזו בעצמה – בא חבר קואליציה, דבר שלא קרה מעולם – ועדת השרים לחקיקה מבקשת ממנו שבוע לדון בחוק, והוא בא ומביא את זה באקט פופוליסטי לעילא ולעילא, ואומר: לא, אני רוצה דווקא עכשיו, כדי לעשות את המלחמות הפוליטיות שיש לי עם גורם אחר בקואליציה. אז זה – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

קרעי, ההצבעה שהצבעת נגד החלפת שם משפחה של ילד שאבא שלו רצח אותו – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

ועדת השרים – אני, יש – שר הפנים הביע התנגדות עניינית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא לא. שר הפנים אמר לי – לא, שר הפנים בעד. שר הפנים אמר לי: אני בעד. שר הפנים אמר לי באופן אישי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז שר הפנים – אז בוועדת השרים לחקיקה היו גורמי המקצוע ממשרד הפנים – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

איזה גורמי מקצוע? שנה וחצי על החלפת שם משפחה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו גורמי המקצוע השבוע בוועדת השרים לחקיקה, והם הביעו התנגדות לזה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הם לא הביעו התנגדות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הביעו התנגדות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הם לא הביעו התנגדות.

היו"ר ארז מלול:

עכשיו הדיון על חוק אחר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בכל מקרה, כשבאים – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ומה עמדתך?

היו"ר ארז מלול:

לא, השר צריך להתייחס לחוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשבא חבר הכנסת מהקואליציה, כשמבקשים ממנו, ואני מבקש ממנו שוב – אני אפילו לא קורא את תגובת שר האוצר, תגובת אגף תקציבים, כי אגף תקציבים והחשב הכללי לא מעניינים אותי, אין להם בכלל – הם גורמי מקצוע, הם יכולים להמליץ. בסוף ועדת השרים לחקיקה קובעת, וועדת השרים ביקשה שבוע לדון בחוק. עכשיו, כשאתה בא, חבר הכנסת קרויזר, כדי לשמש כלי פוליטי בוויכוח שאני לא יודע מי צודק בו – אני בעד המשטרה, ואני בעד תקציב מאוזן, ואני לא מצוי בפרטים, אבל ועדת השרים לחקיקה לא דחתה את החוק שלך – אמרה: תן לנו שבוע לנסות להגיע להסכמות – אתה לא מוכן להסכים לזה. לכן, בהתאם לתקנון בעבודת הממשלה, בהתאם להמלצת ועדת השרים לחקיקה, כל עוד אין המלצה של ועדת השרים לחקיקה לתמוך, ההמלצה שלי כאן לחברי הכנסת תהיה להתנגד לחוק הזה. ואני שוב חוזר ומציע לחבר הכנסת קרויזר – אם אתה באמת רוצה לבוא ולתקן, ולתת העדפה מתקנת לנכי צה"ל, כדאי לך למשוך את החוק ולתת לו שבוע נוסף, כמו שוועדת השרים החליטה, ולא לגרום לזה שהחוק הזה, לא יהיה אפשר לדון בו בחצי שנה הקרובה.

היו"ר ארז מלול:

נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

קרעי, אנחנו נעשה – – –

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

היו"ר ארז מלול:

– – – אתה רוצה לעלות, להמשיך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת קרויזר, אופיר כץ הוא יושב-ראש הקואליציה, הוא לא חבר ועדת שרים לחקיקה. ועדת שרים לחקיקה ביקשה ממך שבוע כדי לדון בחוק. אני חושב שראוי לקבל את ההמלצה הזאת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

למה אתה חושב – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיכאל ביטון, חבר הכנסת מיכאל, התעוררת? התעוררת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת ביטון, אני לא שומע. אני לא שומע, אתה צועק חלש מדיי. תרים את הקול.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אנחנו כפופים לוועדת שרים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא כפופים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – אם יש פה הסכמה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון.

היו"ר ארז מלול:

אבל זה מה שהוא אמר. לא הקשבת לו עשר דקות. אם היית מקשיב – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל זה מה שאמרתי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כל פעם ועדת שרים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל זה מה שאמרתי. אמרתי שאני ממליץ.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ביטון, אתה לא יכול להגיע עכשיו ולהגיב. הוא אמר את זה. עשר דקות הוא אמר את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני באופן אישי מקבל את ההמלצה. אתה, אל תקבל את ההמלצה. אני לא בג"ץ, אני לא כופה עליך להצביע נגד. אני אומר לך – אני ממליץ. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קרויזר רוצה להשיב לעמדת הממשלה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אדוני השר קרעי היקר, יש משהו שהוא בסתירה לטיעונים שלך, ולא לחינם גם היה קשה להסביר למה להתנגד לחוק הזה. בוועדת השרים כל משרדי הממשלה החליטו לתמוך בחוק הזה כי הוא חוק נכון, הוא חוק צודק, בוודאי עבור אלה ששילמו מחיר כל כך כבד. אבל יש שר שלצערי, מתחת לשולחן – כן, אני יודע מה היה בוועדת שרים – מתחת לשטיח חיפש למה לפגוע בחוק הזה. והאמן לי, זה לא בגלל שום שיקול לא משפטי ולא תקציבי; יש כנראה שיקולים אחרים נוספים בוועדת שרים שהשפיעו על אותו שר להתנגד. יכול להיות שאתה צודק, שבמארג של ועדת השרים שר המשפטים, שהוא יושב-ראש הוועדה, לא יכול לצאת נגד תפיסת עולם של משרד שמביע התנגדות. לכן אני אומר שיש שיקול פוליטי. בנוסף, יותר מזה, גם אחרי ההודעה של יושב-ראש הקואליציה שבכלל לעוצמה יהודית לא יינתנו חוקים – אז סיבות ותירוצים אפשר.

משה סעדה (הליכוד):

קרויזר, מה אתה רוצה – – –

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

יש כאן חוק שהוא חוק טוב, ואתה יכול להצביע בצורה ערכית, עם המצפון שלך, ולהצביע בעד החוק הזה. לא לחפש תירוצים. סעדה, בסדר, שמענו.

משה סעדה (הליכוד):

מה אתה רוצה?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

לכן אני קורא בחזרה לחבריי מהקואליציה ומהאופוזיציה. לכולנו ברור, גם מהדיונים בוועדות, שכל הנושא של חיילי צה"ל, של החטופים, של השבים, הוא לא בוויכוח פוליטי אלא בהסכמות רחבות. כך נוהגים בוועדות, בתוך ועדות הכנסת, בין כל חברי הכנסת, ואני מקווה שגם בהצעת החוק הזאת. לכן אני קורא לכלל החברים מהקואליציה ומהאופוזיציה להצביע בעד החוק החשוב הזה.

היו"ר ארז מלול:

השר קרעי רוצה להשיב. לא? לא? אין בעיה, אין בעיה. בסדר, הכול בסדר.

גלעד קריב (העבודה):

לא שמענו מספיק?

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה מתקנת לנכי צה"ל), התשפ"ג–2023. הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. בכבוד, המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

סיבוב שני, בבקשה, מזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש מישהו שנמצא פה ולא הצביע ומעוניין להצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עוד מישהו? ההצבעה תמה. בעד – 21, מתנגדים – 62. אני קובע כי הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה מתקנת לנכי צה"ל), התשפ"ג–2023, לא אושרה ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי חרדי), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה, גברתי. לרשותך עשר דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, כנסת כבדה, חוק חינוך ממלכתי בישראל לא מכיל עדיין את זרם החינוך הממלכתי-חרדי, מה שאנחנו מכירים כממ"ח. מסלול החינוך המיוחד והחשוב הזה הוקם בשנת 2013 כמענה לצורך של ציבור חרדי רחב לחינוך ממלכתי הולם ומותאם, אשר לא זכה עד היום להסדרה כלשהי בעניין. הקמת בתי ספר ממלכתיים חרדיים כתפיסת מדינה תהווה פתרון חינוכי לחלק מהציבור החרדי אשר רוצה לחנך את ילדיו כחרדים ובד בבד רואה חשיבות רבה בצורך להעניק להם חינוך ממלכתי הולם, ככל ילדי ישראל. בעיניי, כמי שמאמינה במדינה שלוקחת אחריות על אזרחיה, זרם החינוך הממלכתי-ציבורי הוא הזרם המרכזי, וצריך להיות כזרם בלעדי שהמדינה משקיעה בו. אם בישראל היו מחוקקים את החוק הזה לפני 30 שנה, לא היה פה משבר גיוס של החברה החרדית ולא משבר תעסוקה. ההנהגה החרדית יודעת את זה ומפחדת מזה. מבחינתם הסיפור הוא לא אורח החיים, מבחינתם הסיפור הוא תלות פוליטית. אני רוצה גם לספר לכם שהחינוך הממלכתי-חרדי הוא חינוך מוצלח, הוא משגשג במקומות שבהם הוא נפתח, ויותר מזה – כל בית ספר ממלכתי חרדי שנפתח מתמלא עד אפס מקום עם רשימות המתנה, כי הורים רוצים לשמור על אורח החיים שלהם, אבל גם להעניק הזדמנות שווה לילדיהם, את היכולת להגשים ולעשות. אני אומרת לא פעם שחלק מהפצעים והקרעים בחברה הישראלית נובעים מהמקום שבו לא קיימנו הכרעות, שבו לא עשינו את הדבר הנכון שנים ארוכות לפני כן. דווקא בעת הזו אנחנו חייבים להגיד מה כן – כן לחזק את החינוך הממלכתי-חרדי. אני גם אספר, בגלל המאבק העיקש שלנו נגד החינוך ללא ליבה והתוספות התקציביות לחינוך ללא בקרה, ליבה וחינוך מפלגתי, בשנה האחרונה החינוך הממלכתי-חרדי הוכפל. אבל זה צריך להיות בדרך המלך. זה צריך להיות, שר החינוך, יואב קיש, בדרך המלך, כי אנחנו עושים את הדבר הנכון. אני גם רוצה להגיד, המורים בבתי הספר החסידיים לבנים שעברו לממ"ח התחילו ללמוד כבר לימודים לתואר ראשון בחינוך. המנהלים נכנסו לתוכנית מיוחדת למנהלים. אלו התהליכים החיוביים שהכניסה לממ"ח מייצרת. ואני אומרת, זה לא רק עניין עקרוני של תקצוב ראוי ונכון, זה עניין לאומי, זה עניין כלל-ישראלי. אנחנו לא יכולים יותר לפגוע בילדים חרדים ולמנוע מהם הזדמנות שווה. זה גם עלינו. הביקורת היא גם עלינו, על עצימת העיניים ארוכת השנים. מי שמאמין בשירותים אוניברסליים צריך להעניק אותם לכולם, לכל ילד וילדה בישראל. זה הדבר הנכון לעשות.

משה גפני (יהדות התורה):

טוב שאת דואגת לחרדים, זה יפה ממש.

נעמה לזימי (העבודה):

כשאתה לא דואג להם, יש מי שדואגים להם.

משה גפני (יהדות התורה):

ממש דואגת לחרדים.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, אתה דואג לכוח הפוליטי שלך, גפני, ואנחנו רוצים חינוך – – –

משה גפני (יהדות התורה):

נעמה לזימי (העבודה):

מה כבר ביקשתי? חינוך ממלכתי חרדי, הזדמנות שווה לילדים. תראה איך זה מעצבן אותך. תראה איך זה מעצבן אותך. אבל אל תדאג. אתה יודע למה אין לך למה לדאוג?

נאור שירי (יש עתיד):

רק אל תגידי לו "אופק חדש".

נעמה לזימי (העבודה):

אמרתי "אופק חדש". אבל אתה יודע למה אין לו מה לדאוג? כי שר החינוך פה, יואב קיש, הוא רק סמל. הוא סמלי, הוא לטקסים.

נאור שירי (יש עתיד):

בגלל זה הוא קפץ.

נעמה לזימי (העבודה):

שר החינוך באמת הוא חיים ביטון מש"ס. זה שר החינוך בפועל, שעושה מה שהוא רוצה בחינוך, לא אתה.

שר החינוך יואב קיש:

לא, סגן השר אבי מעוז. הרי זה היה הקמפיין שלכם. סגן השר אבי מעוז הוא שר החינוך. להזכיר לכם את הקמפיין שלכם?

נעמה לזימי (העבודה):

לא, לא, לא, אנחנו כבר יודעים. יואב קיש, בתחילת המלחמה בשיחה סגורה במשרד החינוך אמרת לחיים ביטון על אופק חדש, באוקטובר: אתה לא יודע מה זה לטוס במלחמה מעל השמיים כטייס קרב, אל תלמד אותי מה צריך לעשות. אמרת את זה, העמדת אותו במקום. אבל בתוך חודשיים התקפלת בהתנגדות שלך, כי שר החינוך האמיתי הוא חיים ביטון, אתה רק סמל – סתם בא לטקסים ולגזור סרטים. אני יודעת מה היה שם מאחורי הקלעים. לרגע קט אחד אחרי האסון ב-7 באוקטובר ניסית לעמוד על הדבר הנכון, אבל התקפלת מהר מאוד, וחבל, יואב קיש. אני רוצה לומר משהו נוסף.

משה גפני (יהדות התורה):

אני מבין שעכשיו התחלת כבר לדאוג ליואב קיש.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה יכול לעצור בבקשה, חנוך? אני לא מצליחה לדבר. תודה. אני רוצה לתאר סיפור – – –

משה גפני (יהדות התורה):

– – – את הדאגות שלך.

נעמה לזימי (העבודה):

גפני, אני סוציאל-דמוקרטית, אני מאמינה בחינוך ממלכתי ציבורי.

משה גפני (יהדות התורה):

את דמוקרטית כמו שאני צנצנת.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, אתה דמוקרט. לא, אתה, שבוזז את כספי המדינה. אתה דמוקרט.

משה גפני (יהדות התורה):

אני דמוקרט, את לא.

נאור שירי (יש עתיד):

היא דמוקרטית כמו שאתה רגביסט.

משה גפני (יהדות התורה):

את לא.

נעמה לזימי (העבודה):

עוסק בביזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה לכולם.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה לתאר נושא נוסף. לפני כשלושה ימים פניתי לשר הביטחון ישראל כץ בפעם השנייה בנושא כליאתו של החייל אלעד טהרני. אלעד טהרני הוא בחור ישיבה שהיה זכאי לפטור מגיוס. הוא בחר להתעלות מעל נסיבותיו האישיות – יש אנשים עם אחריות לאומית, רבותיי – ולהתגייס לשירות קרבי משמעותי. במסגרת זו הוא עבר תהליך ארוך של אימונים ומיונים, שהובילו להתקבלותו לפלוגה החרדית של הצנחנים, ח"ץ. להפתעתו, כאשר התייצב בלשכת הגיוס נאמר לו כי הוא שובץ לגדוד נצח יהודה, חרד"לי, וזאת בניגוד למידע שנמסר לו בעבר, בניגוד למיונים שעבר ובניגוד לרצונו. יתרה מכך, כאשר התעקש להיות משובץ בפלוגת ח"ץ כפי שראוי היה, כפי שהוא התקבל, נאמר לו כי עליו לעלות על האוטובוס לשיבוצו בנצח יהודה, או להיות משתמט. כיום אלעד כלוא בכלא ללא ציוד בסיסי – דיברתי אתמול עם אימא שלו, שבכתה – ללא תנאים מינימליים, ומבלי שניתנה לו הזכות לקבל ייעוץ משפטי הולם. אני אומרת את זה כי זה מחפיר. משפחתו, שניסתה להעביר לו ציוד ולפגוש אותו בליווי עורך דין, סורבה להיכנס למתחם הכלא. אני רוצה לומר, מצב זה שבו אדם שבחר מרצונו לתרום למדינה ולשרת את ביטחונה למרות הפטור העקום שניתן לו, מוצא עצמו מתמודד עם עוולות קשות, זה מצב שאיננו מתקבל על הדעת. יש בכך פגיעה חמורה בזכויותיו הבסיסיות ובאמון הציבור במערכות אכיפת החוק והצבא. אני קוראת לשר הביטחון להגן עליו, לסייע לו. אני מחזקת את אלעד טהרני ואת משפחתו. צר לי עליו שהוא בכלא. הוא לא אמור להיות בכלא. הוא התמיין, הוא עבר מיונים, הוא עשה את הדבר הנכון.

משה גפני (יהדות התורה):

הצבא לא יודע לקלוט חרדים.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, לא, נצח יהודה זאת הבעיה של הצבא, גפני. נצח יהודה זאת הבעיה של הצבא, והינה, הסיפור של אלעד טהרני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אחרי שתתגייס תגיד אם הצבא יודע – – –

נעמה לזימי (העבודה):

ואתה יודע מה, גפני? אתה יודע, אותנו לא שאלו איך להתגייס.

נאור שירי (יש עתיד):

רגביסט חוד אתה, גפני.

משה גפני (יהדות התורה):

ברוך הבא.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תתגייס – – –

נעמה לזימי (העבודה):

משתמש במקרה של כליאה של חייל כדי לנגח את הצבא. תתבייש, באמת. אין לי מה לומר. ואני רוצה להגיד משהו לקואליציה הזאת: כשעושים ברית אידיאולוגית עם הכהניסטים, עם הצלם בהיכל – כששמיר היה יוצא עם כל מפלגתו מפה – – –

אופיר כץ (הליכוד):

היום באתם לוועדה לשמור עליו. היום באתם לוועדה לסנגר עליו – – –

נעמה לזימי (העבודה):

כשעושים איתם ברית – לא, אני לא שומרת על בן גביר. צריכים להעיף אתכם.

אופיר כץ (הליכוד):

באתם לסנגר עליו. באתם – – –

נעמה לזימי (העבודה):

צריכים לעשות הכול כדי להפיל אתכם, אופיר. אתם מגלים שהכהניסטים גם לא שותפים נוחים פוליטית. ממש שוק. ככה זה, ברית אידיאולוגית שמתהפכת עליכם פוליטית.

אופיר כץ (הליכוד):

באתם להילחם בשבילו היום בוועדה.

נעמה לזימי (העבודה):

ואני רוצה להגיד את הדבר האחרון.

נאור שירי (יש עתיד):

באנו להילחם בשביל שתפסיקו לתת שוחד לח"כים. די, מספיק.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה לדבר רגע. אני רוצה לדבר. אני רוצה שתאריך לי. אני רוצה לדבר.

אופיר כץ (הליכוד):

מילא תעשו את זה, לא תעשו את זה, אבל – – –

נעמה לזימי (העבודה):

הם מפריעים לי לדבר.

נאור שירי (יש עתיד):

די, מספיק. לא מספיק סילמן?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי, תודה.

אופיר כץ (הליכוד):

– – – תבוא אחרי זה בביקורת עליהם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כץ, תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מגיע לשוטרים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת פורר, תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני, מוסיפים לי את הזמן. הדבר האחרון שיש לי לומר, כי אי-אפשר שלא – יש עסקת חטופים על הפרק. היא חייבת להיות עסקה כוללת. אתם יודעים שאין יותר מה לחפש בעזה; בכל יום נהרגים חיילים – ילדים צעירים, הורים, אנשים שלא צריכים למות על מזבח הווילה בעזה שבן גביר וסמוטריץ' רוצים. גפני, הם לא צריכים למות בגלל זה. אתה מסכים איתי פה. צריך לסיים את המלחמה הזאת. צריך להחזיר 100 חטופים וחטופות. אני רוצה לשאול כל אחד מכם – בעוד עשור, אם נפקיר אותם, איך ניראה כחברה? מה יהיה עלינו? לא רק על החיים, שאנחנו חורצים את גורלם, מה יהיה עלינו? איך נסתכל להורים שלהם בעיניים בעוד עשור? אתם רוצים את זה? מישהו פה רוצה את המצב הזה? זה לא רק עכשיו, זה גם אחר כך. משה אבוטבול, כן, פדיון שבויים, משה. המצווה החשובה ביותר – 100 אחים ואחיות משוועים. משוועים. צריך לסיים את המלחמה.

משה אבוטבול (ש"ס):

אל תדברי אליי בלי לשמוע. את שאלת שאלה – לוחצים לעסקה, מוכנים לעסקה, מתפללים לעסקה, ועושים את המקסימום לעסקה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – התעורר.

נעמה לזימי (העבודה):

מה המקסימום?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נא לא להפריע. חבר הכנסת דוידסון, תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

מה המקסימום? מה המקסימום, משה?

משה אבוטבול (ש"ס):

תדברי איתי בפרסה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

משה, 100, עסקה כוללת.

טלי גוטליב (הליכוד):

נעמה לזימי – – – לשקר, לשקר, לשקר.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה רוצה סלקציה על אימהות? אתם רוצים סלקציה על אבות?

משה אבוטבול (ש"ס):

– – – כל המציל נפש אחת – נפש אחת – בישראל. נפש אחת בישראל, לא 100. על כל אחת זה נחשב, נפש אחת בישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

אתם רוצים את ההורים שרואים שהילד שלהם לא ברשימה? ילדים שגרים בלי האבות שלהם? אני מתחננת, תתעלו מעל הרגע הזה, תבלמו את החזון המשיחי שחורץ גורלות. תעשו את הדבר הנכון, תסיימו את המלחמה, תחזירו את כל החטופים והחטופות, תיתנו לציבור מזור, אל תפקירו אותם.

משה אבוטבול (ש"ס):

– – – לא לפטפט, לא לדבר, גם לשמוע.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – נעמה לזימי, את פייק – – – פייק בכל מילה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

טלי גוטליב, אל תטיפי לי מוסר. את תקלה בכנסת הזאת. את בושה מהלכת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. הזמן נגמר.

נעמה לזימי (העבודה):

אישה שעובדת נגד ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה לא תעיר לי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הזמן נגמר, תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

טלי גוטליב, את תקלה במקום הזה. את החורבן.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת לזימי, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

אנחנו נביא תקומה, אתם תעופו. אנחנו נתקן, אבל לפחות אל תהרגו את האחים והאחיות שלנו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי, תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

תעשו עסקת חטופים כוללת, אל תפקירו אותם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני לא רוצה להוריד אותך מהדוכן, אני מבקש שתרדי. תודה. מי משיב בשם הממשלה? השר קיש. תודה. מכיוון שנאמר פה שנצח יהודה זה התקלה של צה"ל או משהו כזה – אני מכיר לוחמים בנצח יהודה, יצא לי לבקר באחד הגדודים שם, ואלה חיילים מצוינים. אלו חיילים מצוינים, שכולנו צריכים להכיר להם תודה, כולנו.

שר החינוך יואב קיש:

מי אמר את זה? היא אמרה את זה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן.

קריאה:

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם על החייל אוריאל פרץ, שהייתי בלוויה שלו לפני כיומיים. במקרה השם – מזעזע, זה דומה לשם, אותו שם של הבן של מרים פרץ, ששני בניה נפלו על קידוש השם. אוריאל פרץ, חייל מנצח יהודה, חברת הכנסת לזימי, שנפל בצפון עזה, שהיה איש חסד – –

נעמה לזימי (העבודה):

אין לי מילה – – – מילה אחת.

שר החינוך יואב קיש:

– – איש ישיבה, שבא מבית חרדי. תתביישי לך. תתביישי לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

"את התקלה", את אמרת על חברת הכנסת גוטליב. אז תדעי לך, נעמה לזימי – –

נעמה לזימי (העבודה):

שר החינוך יואב קיש:

– – את התקלה, את בושה מהלכת. את התקלה בכנסת הזו.

נעמה לזימי (העבודה):

שר החינוך יואב קיש:

חוצפנית, ככה את מדברת לחברי כנסת? דיברתי אלייך, איך שאת מדברת. בושה וחרפה, החייל אוריאל פרץ מנצח יהודה, לפני יומיים, שבוע, הייתי בלוויה שלו, ואת מעיזה לצאת נגד חיילי נצח? פשוט בושה וחרפה.

נעמה לזימי (העבודה):

שר החינוך יואב קיש:

גועל נפש, אין לך מקום בכנסת הזו.

טלי גוטליב (הליכוד):

צאי החוצה, תורידי את הראש שלך.

שר החינוך יואב קיש:

הורידי את ראשך בפני החיילים האלה, תני כבוד.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה נושא את שמם לשווא.

שר החינוך יואב קיש:

תתביישי לך. לוחמים לכל דבר, תלמידי חכמים לכל דבר, מראים בדיוק איך נכון לעשות את זה, ואת מדברת עליהם ככה. תתביישי לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

החוק שלך, שמשווה – – – לכי ליאיר גולן – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת גוטליב, תודה.

שר החינוך יואב קיש:

את יודעת מה? אני מוכן שאת השקרים והלעזים שאת אומרת עליי ומדברת: השר ההוא והשר הזה – הרי עשיתם קמפיין – –

נעמה לזימי (העבודה):

שר החינוך יואב קיש:

– – אני זוכר, כשנכנסתי לתפקידי, "שר החינוך אבי מעוז", כולנו זוכרים את השקרים שלכם – לא אכפת לי. אבל כשאת מדברת ככה על הלוחמים שלנו, אני לא אתן לעבור בשקט על זה, תתביישי לך.

נעמה לזימי (העבודה):

שר החינוך יואב קיש:

חסרת בושה, פלגנית, זורעת שקר והרס.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר, אם זה היה עליי – את יודעת, היא התחילה בסיפורי סבתא שלה עליי, על השר ביטון, על אבי מעוז, נגד החרדים. אבל חייל חרדי, לוחם חרדי – – –

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה חוצפן, אתה בעד חוק השתמטות, ואתה מדבר – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, קראתי אותך לסדר.

שר החינוך יואב קיש:

החייל אוריאל פרץ – אני אספר לך עוד משהו, שתדעי.

גלעד קריב (העבודה):

ואתה בעד חוק השתמטות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה עושה שימוש בזיכרון של חייל, תתבייש – – –

שר החינוך יואב קיש:

כדאי שתדעי עוד משהו על אותו חייל גיבור ישראל. הוא הלך ללמוד חובש קרבי, וכשהטיל פגע בחלון, הוא היה עם הגב והוא הגן על כל החברים שלו. עשרה נפצעו והוא נהרג, ואת מעיזה לקרוא לזה תקלה? בושה וחרפה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, קראתי אותך פעמיים. די, אני לא רוצה להוציא אותך.

גלעד קריב (העבודה):

אבל אי-אפשר לומר לו?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה באת מבחוץ והתחלת לצעוק, אל תגיד לי. אפילו לא היית באירוע.

גלעד קריב (העבודה):

הוא מדבר על החוק? הוא מדבר על החוק?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אדוני, אני לא רוצה להוציא אותך.

גלעד קריב (העבודה):

נבחר לכנסת על ההשתמטות והולך להצביע בעד השתמטות – מדבר על חיילי צה"ל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

שר החינוך יואב קיש:

אחרי שהבנו מי התקלה בכנסת הזו, נדבר גם עניינית על ההצעה.

נעמה לזימי (העבודה):

שר החינוך יואב קיש:

ראשית, לגבי החינוך החרדי, בואו תשמעו כמה פרטים. גם בהם לא הבנת כשדיברת, אבל לא משנה. החינוך החרדי מורכב מכמה זרמים שונים, ואי-אפשר לדבר עליו ולהכליל אותו ולהגיד "החינוך החרדי". יש בו שונות גדולה מאוד.

נעמה לזימי (העבודה):

מה המדיניות?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, נא להוריד ווליום, בבקשה, בקושי שומעים. תודה.

שר החינוך יואב קיש:

החינוך הממלכתי-חרדי, שמופעל על ידי המדינה כחינוך רשמי ומתוקצב מלא, למעשה מלמדים בו בדיוק לפי הנחיות של משרד החינוך גם את מקצועות הליבה וגם את מקצועות הקודש.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר החינוך יואב קיש:

הוא צמח ב-50% בשנה האחרונה, בגלל שאני מוביל מדיניות לחזק את החינוך הממלכתי-חרדי, נקודה. אבל צריך להבין, החינוך הממלכתי-חרדי לא מתאים לכל משפחה חרדית. אנחנו מחזקים אותו, אנחנו משקיעים בו, אבל יש משפחות חרדיות שבוחרות בחינוך פטור, במוסדות פטור – דרך אגב, לא רק חרדים, אבל הרבה חרדים במוסדות פטור – יש גם במוכש"ר, מוכר שאינו רשמי, ויש שונות, ואנחנו כל הזמן מנסים לקדם אותם לכיוון של כמה שיותר, לתפיסתי, חינוך רשמי ממלכתי. אבל בסוף אני לא יכול להכריח, לא אימא ולא ילד ולא אבא ולא משפחה, לבחור בחינוך שמתאים לה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת פורר, תודה.

שר החינוך יואב קיש:

ואת הדבר הזה צריך להבין.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני שואל, אפשר לשאול שאלות ביניים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא ככה, לא ככה. לא שומעים.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לומר עוד דבר, והינה, תשמעי: אני דוחף לרשתות החרדיות להכניס את לימודי הליבה 100% כפי שצריך, מבחני מיצ"ב – היום קוראים לזה תנופה, מי שלא יודע. אני דורש פיקוח מלא, ואני דורש גם שיעברו הכשרה של המורים שלהם. כל הדברים האלה, יחד עם אופק חדש, צריכים לקרום עור וגידים, ולצערי בגלל התנגדות של אנשים גם בייעוץ המשפטי וגם במשרד האוצר, שפשוט לא מוכנים ללכת לשם, אין לי מילה אחרת לומר – בשביל לפגוע בציבור החרדי, מתנגדים לזה, ויוצרים מצב שאנחנו משאירים את החינוך החרדי מאחור ומוותרים על 180,000 ילדים, שאני לא מוכן לוותר עליהם. הם יבואו, ואנחנו נדאג להם גם ללימודי ליבה, גם לפיקוח, גם למיצ"ב וגם לאופק. אני רוצה לומר עוד דבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

די לשקר כבר – – –

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לומר עוד דבר מאוד מאוד חשוב, ואני מדבר פה עכשיו על החינוך לכלל ילדי ישראל. אפשר רגע שקט קצת?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנהלת סיעות הקואליציה, אנא, קצת ווליום נמוך יותר, תודה.

שר החינוך יואב קיש:

אני חוזר היום מסיור – אני רוצה לספר לכם משהו, חבריי לקואליציה.

קריאה:

רגע, אתה לא צריך – – –

שר החינוך יואב קיש:

גם לכם. אבל אתם מקשיבים. הם לא מקשיבים, ואני רוצה שהם יקשיבו. חבריי לקואליציה וגם לאופוזיציה, התחלתי את היום בסיור בבית ספר ממלכתי בחולון – אני לא חייב להגיד גם את בית הספר, לא משנה, אבל אני רוצה להגיד לכם מה אמר לי ראש העיר בסיום הסיור. הוא אומר לי שהוא בא מבית מסורתי – הוא לא עם כיפה, הוא לא שומר שבת, אבל הוא מכבד את מסורת ישראל – והוא אומר: לו ילדיי היו קטנים היום, לי הייתה בעיה לשים אותם בחינוך הממלכתי, כי הזהות היהודית נשחקת בחינוך הממלכתי. ואני אמרתי לו: אתה יודע מה, ראש העיר? לא מקובל עליי המצב הזה, וגם לא צריך להיות מקובל עליך, והפתרון הוא לא לשלוח את הילדים עכשיו למסלולים של ממלכתי-דתי או מסלולים כאלה או אחרים. הפתרון הוא להקפיד שבחינוך הממלכתי יהיה חינוך לזהות יהודית ברורה ומוצקה, שאף אחד לא יתכחש לתנ"ך – –

גלעד קריב (העבודה):

מי מתכחש לתנ"ך?

שר החינוך יואב קיש:

– – למקור שלנו, לעמדה שלנו על ארץ ישראל. ואני אומר לכם, אנחנו נעשה את זה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, די.

גלעד קריב (העבודה):

איך זה בדיוק – – – זה לא מה שקורה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

די.

שר החינוך יואב קיש:

זה קורה לנו במחוז מרכז ומחוז תל אביב, במקומות האלה שיש מנהלים של בתי ספר שלא רואים ולא נותנים מקום לזהות יהודית, ואנחנו מנהלים – – –

גלעד קריב (העבודה):

איפה? תן בית ספר אחד.

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד לך אחר כך, כן.

גלעד קריב (העבודה):

תאמר – – –

שר החינוך יואב קיש:

כן, כמה.

גלעד קריב (העבודה):

הבן שלי והבן שלך באותו בית ספר, על איזה בית ספר אתה מדבר?

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד לך אחר כך, לא נעים לי פה כשר חינוך להגיד מיהם מנהלי בתי הספר שצריכים תיקון, ויש כאלה.

גלעד קריב (העבודה):

על מה אתה מדבר?

שר החינוך יואב קיש:

אבל אנחנו נתקן את זה, אנחנו עושים את זה.

משה גפני (יהדות התורה):

אתם אשמים בזה – – –

גלעד קריב (העבודה):

תשב, תשב. כשהילדים שלך ישרתו, תדבר איתי.

משה גפני (יהדות התורה):

אתם אשמים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קראתי אותך לסדר פעמיים.

גלעד קריב (העבודה):

תשב. אתה סבא של משתמטים, תשב. כל המשפחה שלך משתמטים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית, נא לצאת החוצה. נא לצאת החוצה.

גלעד קריב (העבודה):

תשב בשקט, כשהנכדים שלך והילדים שלך יגנו על המדינה – – – משתמט.

משה גפני (יהדות התורה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני, תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

גלעד קריב (העבודה):

אתה חתיכת משתמט. משפחה של משתמטים, חצוף.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – איפה אין יהדות? אין פה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי, תודה. חבר הכנסת שירי, אתה רוצה שאני אקרא גם אותך לסדר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין תקנות כבר, יש 100 תקנות לדבר הזה – –

נאור שירי (יש עתיד):

5 מיליון לזהות יהודית.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – בכל משרד, בכל משרד מאות מיליונים, על מה אתה מדבר?

שר החינוך יואב קיש:

אני אשמח להשלים את דבריי, היושב-ראש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

אני גם אשמח להשיב על השאלה, ואני אומר לך – – –

נאור שירי (יש עתיד):

זהות יהודית – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

משה גפני (יהדות התורה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת גפני. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

תהיו בני אדם, תפסיקו עם ה"יהדות" שלכם.

שר החינוך יואב קיש:

החינוך – וזו תפיסת עולמי כשר חינוך, חשוב לי שגם תשמעו אותי – החינוך במדינת ישראל נשען ועומד על שתי רגליים: רגל אחת – חינוך לידע, למצוינות, בדיוק כמו שנת הבינה המלאכותית שאנחנו מובילים. ברגעים אלו שאנחנו מדברים, אלפים, אלפים של תלמידים נמצאים – תקשיב – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת בליאק, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

ברגעים אלה, איך שאנחנו מדברים, אלפים של תלמידים באקספו, יחד עם חברות ההייטק הכי מובילות שלנו – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתבייש לך – – –

שר החינוך יואב קיש:

– – מורים שעוברים הכשרה. כל עם ישראל, כל המדינה תעבור הכשרה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת בליאק.

שר החינוך יואב קיש:

פשוט לא ייאמן, אי-אפשר איתם.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל הוא מדבר איתנו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי, אני קראתי אותך לסדר פעמיים.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל הוא מדבר איתנו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, הוא לא – – –

שר החינוך יואב קיש:

אני מדבר, אני לא רוצה לצעוק. אני מסביר, החינוך במדינת ישראל נשען על שתי רגליים – רגל אחת של חינוך לידע ולמצוינות – ברגעים אלו שאנחנו מדברים, אלפים רבים של בני נוער ומורים עוברים קורס בבינה מלאכותית, עכשיו, באקספו, בשיתוף פעולה יחד עם גוגל – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש גבול – – – חינוך עצמאי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת בליאק.

שר החינוך יואב קיש:

– – יחד עם כל חברות ההייטק הכי מובילות בארץ, אנחנו הולכים איתם יד ביד במקום הזה. הרגל השנייה, שאני אומר לכם שהיא לא פחות חשובה ואולי יותר – רגל שמחזקת את הזהות היהודית. זו רגל שמובילה את החינוך להיות בן אדם יותר טוב, להיות מחובר לעם ישראל, למדינת ישראל, לתורת ישראל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

על מה אתה מדבר – – –

שר החינוך יואב קיש:

השילוב – רק השילוב של הרגליים האלה ימשיך להוביל את החינוך במדינת ישראל להצלחה, לניצחון ולחיזוק של החינוך בכל העם כולו. תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בליאק – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. מעוניינת להשיב, חברת הכנסת לזימי? בבקשה. חברת הכנסת שטרית, תודה. תקשיבו, שמה, אופיר, זה בלתי – אי-אפשר להתנהל ככה. שיורידו, בבקשה, ווליום, כי זה מטורף. וגם מה קורה בגלל זה? הם פה מעלים את הווליום, וכולם צועקים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אנחנו עונים להם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא את, דיברתי על מה שקורה מאחור.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה להגיד לך, יואב קיש, תתבייש לך להשתמש בזיכרון החיילים באופן הזה, במניפולציה הזאת. היועץ המשפטי של הליכוד אבי הלוי תובע משפחות שכולות – אתם מדברים? הוא תובע משפחות של גיבורי ישראל – אתם מדברים? אתם, שמאריכים מלחמה אין-סופית בשביל בן גביר וסמוטריץ', חיילים נופלים, ולא מחזירים חטופים וחטופות – מטיפים לנו? תתביישו, איבדתם את זה. אתם, שנלחמים עבור חוק השתמטות, עבור חוק השתמטות – מדברים עלינו?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה?

נעמה לזימי (העבודה):

אלוהים, טייס לשעבר נאבק לחוק השתמטות מצה"ל – מטיף לאחרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – כולך פייק – – –

נעמה לזימי (העבודה):

תתבייש לך. ממשלת ההפקרה וההשתמטות – אתם יודעים מה, אתם כבר לא רק ממשלת הפקרה, אתם ממשלת ההקרבה. אתם מקריבים את האחים והאחיות שלנו, את הילדים שלנו, את טובי בנינו אתם מקריבים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

טובי בנינו – – –

נעמה לזימי (העבודה):

– – על מה, על הכיסא? על הכיסא שלכם?

טלי גוטליב (הליכוד):

רדי כבר.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, אני אומרת, אמת דיברתי, אמת דיברתי. מה זה עסקה חלקית? מה זה עסקה חלקית?

טלי גוטליב (הליכוד):

את משקרת, את משקרת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – – מצלמות – – –

נעמה לזימי (העבודה):

בושה, תתביישו לכם. והאמת תישאר אותה אמת, אותה אמת. מקריבים, מפקירים, מבזים, משתמטים – משתמטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – פייק גמור.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מי משתמט, מי? הציונות הדתית? תתביישי לך.

נעמה לזימי (העבודה):

אתם משתמטים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

את יורקת על השכול של הציונות הדתית. כל חייל דתי שמת, את יורקת עליו. תתביישי לך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת דיסטל, חברת הכנסת דיסטל.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, היא לא מאה, האישה הזאת לא מאה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

15 חברי קואליציה משתמטים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

את מזלזלת בשכול של אנשים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

נעמה – – – נצח יהודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

נעמה, תמשיכי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

את רעה, רעה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת דיסטל, את צריכה לצאת החוצה עד להצבעה, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

נעמה, תמשיכי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

15 חברי קואליציה משתמטים, אתם משתמטים.

נעמה לזימי (העבודה):

ואני רוצה להגיד לך, יואב קיש, אתה לא מסייע לממ"ח – אתה בולם את הממ"ח.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת דיסטל, עד ההצבעה, עד ההצבעה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אתה מסייע למטרות לא חוקיות – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת דיסטל.

נעמה לזימי (העבודה):

– – לחינוך ללא בקרה, ללא פיקוח, ללא ליבה. אתה, יואב קיש – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תבקשי סליחה מללי דרעי, תבקשי סליחה מללי דרעי.

נעמה לזימי (העבודה):

– – אתה פוגע בערך החינוך הממלכתי-ציבורי. אתה פיון, פיון של ממשלת השתמטות.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

נעמה, תחזרי בך.

נעמה לזימי (העבודה):

אני לא אחזור בי, אלמוג, אני מאמינה במה שאמרתי ב-100%. אתם בושה. ממשלת הקרבה והשתמטות, זה מה שאתם. ואני אומרת לכם – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתה בושה.

נעמה לזימי (העבודה):

– – החינוך הממלכתי-חרדי הוא הבשורה. אתם מפחדים מזה בגלל הכוח הפוליטי שלכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, הזמן תם. תודה רבה, חברת הכנסת לזימי, זמנך תם.

נעמה לזימי (העבודה):

אם היה פה ממ"ח, לא היה משבר גיוס ולא היה משבר תעסוקה. ממשלה שכולה מקריבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, תודה רבה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – – לא אומרים דבר כזה, לא אומרים דבר כזה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תבקשי סליחה מללי דרעי, לכי תגידי לללי דרעי שהיא משתמטת, לכי תגידי לללי דרעי שהבן שלה משתמט.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה לכולם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לכי תגידי לכל האימהות השכולות בציונות הדתית שהם משתמטים. חצופה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה. לא עובד, לא עובד. יש בעיה, יש בעיה. אני מבטל את ההצבעה. יש פה בעיה במערכת, רגע. חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת כהן, רגע. חברי הכנסת, נא לתפוס מקומות, אנחנו עושים הצבעה מחדש, הייתה שם בעיה. חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת כהן, תחזור למקום. אתה רוצה להצביע? מי שרוצה להצביע – נא להתיישב במקום. נא תפסו מקומותיכם, תודה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 57 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי-חרדי), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

56 נגד, 41 בעד, נוכח אחד. הקול שלי – לי לא הייתה מערכת, אז להוסיף בבקשה את הקול שלי נגד. אז זה 57 נגד, 41 בעד. אני קובע כי הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי-חרדי), התשפ"ג–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת סימון דוידסון וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, יש רגעים – תעשה קצת שקט.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ששש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש רגעים שבהם הבניין הזה צריך לשכוח קצת מקואליציה–אופוזיציה. יש רגעים שבהם הילדים שלנו, הנוער שלנו והחברה הישראלית צריכים להיות קצת מעל לפוליטיקה. אני אספר לכם בדקות הקרובות על נושא שהוא פצצה מתקתקת במדינת ישראל. זה נמצא מתחת לרדאר, לא מדברים על זה, אבל זה נמצא כמעט בכל אוכלוסייה, בכל בניין, בכל שכונה במדינה שלנו. כשאני אתן לכם את הנתונים, כל אחד שיתחיל לחשוב על כל מיני אנשים במשפחה שלו, שכנים שלו, חברים שנפגעו מהנושא, שעולה ומטפס דרמטית במדינת ישראל – נושא ההתמכרויות. מדינה מסוממת, מדינה שכמעט בכל מקום נמצא אדם שמכור לדבר מסוים מכל הקשת של ההתמכרויות. אז קודם כול אני אתן לכם נתונים שקיבלנו אתמול מהמרכז הישראלי להתמכרויות בשדולה שמיכל וולדיגר ואני עשינו – נתונים מהחודשים האחרונים, ומה קרה במדינת ישראל מאז 7 באוקטובר. אחד מכל ארבעה עושה שימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים – אלכוהול, קנביס, סמים, הימורים; שימוש בסיכון מוגבר בתרופות הרגעה גדל פי 2.5 מאז 7 באוקטובר.

נאור שירי (יש עתיד):

מאיפה הנתונים האלה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

מהמרכז הישראלי להתמכרויות. השימוש באלכוהול בקרב בני הנוער עלה מ-8.9% בשנת 2019, ותקשיבו לאן זה הגיע: ל-28% היום, בשנת 2024 – לפני ארבעה חודשים, יותר נכון. שימוש בחומרים ממכרים בקרב בני הנוער – ביוני 2024 הקנביס, תקשיבו טוב, 12.1% קנביס – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון, שנייה, אני גם אוסיף לך בזמן. אני מעדכן את כולם שאני בודק פה את המערכת, ויכול להיות שתופיע לכם הצבעה. תתעלמו מזה. תודה. כן, תמשיך, בבקשה, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בקרב בני הנוער – 12.1% שימוש בקנביס; הימורים – 9.6% משתמשים בהימורים, נמצאים בתוך עולם ההימורים. אלכוהול, תקשיבו טוב – 23% בקרב בני הנוער שותים אלכוהול בכמויות על גבול ההתמכרות; בקרב הצעירים, גילים 18–26, אחד מכל שלושה מדווח על שימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים. לפני המלחמה ההימורים – 8.5%, לפי נתונים של המרכז הישראלי להתמכרויות, ונכון להיום – 13.5%; חומרים ממריצים – 5%.

מאיר כהן (יש עתיד):

סימון, תוסיף שההימורים הם באישור וברשות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני תכף אגיע לזה, לפי מה ששמענו מהעוזר שלך. חומרים ממריצים – מ-5% זה טיפס ל-15%; אלכוהול – 18.6%, ומשכבי כאבים אופיאטיים – זה הגיע ל-5%. חברים, מדינת ישראל נמצאת במצב של התמכרות בעלייה מתמדת. הלוואי שזה היה חשוב גם לכם, השר קרעי, כי כשאני הגשתי את הצעת החוק הזאת – זה סך הכול להחזיר מה שהיה בשנות התשעים במדינת ישראל. הרי מי הקים את הרשות למניעת התמכרויות במדינת ישראל? הליכוד הקים אותה – יצחק שמיר, אריק שרון. אתם תמכתם בזה ותקצבתם את זה. ואני אספר לכם למה זה היה כל כך חשוב. תחומי הפעילות העיקריים של הרשות: מניעה והסברה, הפצת מידע לציבור, קידום מודעות, תוכניות חינוך והסברה – אז זה לא חשוב לכם; טיפול ושיקום, מתן מענה למכורים באמצעות מרכזי טיפול, שיקום ותמיכה – גם זה לא חשוב לכם; הכשרת אנשי מקצוע, הדרכה למטפלים, ליועצים – גם זה לא חשוב לכם; מדיניות ומחקר, איסוף נתונים, קידום מחקרים בנושא – לא חשוב לכם. בגדול, הנוער במדינת ישראל לא חשוב לקואליציה הזאת. זה לא מעניין אתכם. לא מעניין אתכם שילדים מתמכרים, לא מעניין אתכם שהילדים מגיעים למצבים מסוכנים, ובסוף ההורים שלהם מאבדים אותם, מאבדים את הילדים שלהם. אפס טיפול במדינת ישראל בנושא ההתמכרויות. אפס טיפול. הרשות למניעת התמכרויות עשתה פעילות מדהימה בשנות התשעים, מאז שהיא קמה, במערכת החינוך, במערכת הבריאות, במערכת הרווחה. כל הנושא של ריכוז משאבים הגיע לרמות מאוד מאוד גבוהות, הטיפול באותם נערים ונערות. כל זה הסתיים ב-2018. חברים יקרים, ב-2018 הגיע שר למשרד לביטחון פנים, שמו גלעד ארדן. הדבר מבין הראשונים שהיה חשוב לו מאוד לעשות זה לסגור את הרשות שטיפלה בנושא הסמים והאלכוהול. זה הדבר שהיה הכי חשוב לו. החוק שלי מבקש דבר אחד: תחזירו את הדבר היחידי שטיפל בילדים ובנוער בנושא התמכרויות. תחזירו את הרשות למניעת התמכרויות. החוק הזה עלה לפני שמונה חודשים. אני מעלה אותו היום, ואני מקווה מאוד שיום אחד ייפלו לכם האסימונים ותבינו שמדינת ישראל חייבת את הרשות. אתמול בכנסת ישראל שמענו עדויות של אפרת גוש בנושא של התמכרות לאלכוהול. חבל שלא באתם לשמוע את הכאב, את מסע הייסורים שהיא עברה במשך שנים רבות, עד שבגבורה גדולה, בעזרת אנשים יקרים, היא הצליחה להיגמל מהנושא הזה. חבל שלא שמעתם את שחקן הכדורגל עומרי קנדה, שהיה כוכב כדורגל והתמכר להימורים, והמשפחה שלו נאלצה לשלם 10 מיליון שקל, כי כל נושא ההימורים במדינת ישראל, כל נושא הבטים, כל נושא ההימורים הבלתי-חוקיים, הורס אלפי משפחות. אלפי משפחות נהרסות. שמענו את היועץ של חבר הכנסת מאיר כהן מספר בכאב מה קרה למשפחה שלו בעקבות ההימורים המטורפים האלה, שמענו את ליאור דיין, אבל הנושא הזה פשוט לא מעניין אתכם. לפני שלוש שנים פה במליאה סיפרתי סיפור על הכאב האישי שלי ולמה הנושא הזה נוגע לליבי. אני אבא לרופא שהיה מנהל בית חולים – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בן לרופא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני בן, סליחה. – – שהיה מנהל בית חולים, אדם שהיה לו הכול, הכול בחיים. ואם אבא שלי נפל לאלכוהול והיה אלכוהוליסט ואני הייתי צריך להציל אותו, אז כמו אבא שלי יש עשרות אלפים במדינה, אם לא מאות אלפים, שאתם בכלל לא מודעים אליהם. יש פה, בבניין הזה. תחשבו על האנשים שאתם מכירים ואף אחד לא עוזר להם; הם לא פושעים, לא גנבים ולא אנסים, הם אנשים נורמטיביים שנופלים להימורים, לסמים ולאלכוהול. אז מתי האנשים בקואליציה הזאת יבינו שהתפקיד שלכם פה בבניין הזה הוא לעזור למדינת ישראל? לעזור לאנשים האלה. ולא הכול זאת פוליטיקה, השר קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה אתה רוצה? אתה הדיקטטור הכי גדול. אתה רוצה – – – מיליון שקל – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה הצבעת נגד זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

די, קרעי, תפסיק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה הצבעת נגד זה. אתה בוועדת שרים הצבעת נגד זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל אני לא – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה הצבעת נגד זה. למה? למה הצבעת נגד זה? למה הצבעת נגד זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה לא יכול לומר שאתם לא סומכים על חברי כנסת מצד אחד – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה לא יכול לעשות משהו טוב למדינה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מצד אחד אתה רוצה שהשופטים יקבעו, ואז אתה בא ומתלונן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני קורא לחברי הקואליציה, למי ששמע אותי: קצת שכל בראש. החוק הזה הוא לדבר טוב, לעזור לאוכלוסייה במדינת ישראל, למכורים שנופלים יום-יום ואין מי שירים אותם. תעשו משהו טוב פעם אחד, קיבינימט. תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הם יגידו לך שזה בגלל הפרקליטות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

גם על זה הוא יגיד שהיועץ המשפטי אשם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה מצד אחד רוצה שהשופטים יקבעו ולא חברי הכנסת, ואז אתה בא ומתלונן לחברי הכנסת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מי משיב בשם הממשלה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לך לשופטים, לך לבג"ץ. מה אתה בא לפה בכלל?

סימון דוידסון (יש עתיד):

תעשה פעם אחת משהו טוב למדינה הזאת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לך לבג"ץ. מה אתה רוצה ממני? בג"ץ בשבילך הוא הקובע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר וסרלאוף, אתה יודע מה זה, אתה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, וסרלאוף, יכול להיות שאתה – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תכף נדע כולנו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

יכול להיות שאתה השר הראשון?

רון כץ (יש עתיד):

רגע, אתה עונה בשם הממשלה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני יודע מה אתה הולך לומר. כן, כן, אני השר הראשון – – –

נאור שירי (יש עתיד):

השר הראשון מהאופוזיציה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ד–2025 – –

רון כץ (יש עתיד):

לא הבנתי, אתה עונה בשם הממשלה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – של חבר הכנסת סימון דוידסון ואחרים מבקשת להקים מחדש את הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול כתאגיד סטטוטורי תחת כפיפות ראש הממשלה. הצעת החוק מתבססת על חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשמ"ח–1988, אשר בוטל עם חקיקת הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, התשע"ז–2017, מיום 7 באוגוסט 2017, ומכוחו הוקמה במשרד לביטחון לאומי הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, והרשות הלאומית אשר הוקמה מכוחו כתאגיד סטטוטורי חדלה להיות אישיות משפטית. בזמנו הרשות הלאומית הוקמה במטרה להתמודד עם נגע השימוש לרעה בסמים ובאלכוהול באמצעות פעולה משולבת ומתוכננת של כל הגורמים העוסקים בנושא. בתחום המניעה, אשר היווה חלק ניכר מפעילות הרשות הלאומית, היא הפעילה תוכניות מקצועיות ברשויות המקומיות בתחומי עיסוקה. בשנת 2009 הועברו הסמכויות אשר היו נתונות לראש הממשלה מכוח חוק הרשות הלאומית אל השר לביטחון פנים. במהלך שנות הפעילות של הרשות הלאומית נמצא בין השאר כי בהיותה תאגיד סטטוטורי, קיים קושי בביצוע פיקוח ובקרה נאותים על פעילותה ועל התנהלותה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כל כך לא נכון.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בנוסף, לאורך השנים המשרד לביטחון לאומי פיתח מודלים למניעת אלימות, וכן הפעיל תוכניות מקצועיות למניעת אלימות במרבית הרשויות המקומיות במדינת ישראל, בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה והגורמים העוסקים בנושא. זאת, באמצעות אגף אשר פעל בנושא משנת 1999 באמצעות תוכנית עיר ללא אלימות, אשר הופעלה על ידי המשרד ברשויות מקומיות כמודל ארצי-לאומי למאבק באלימות החל משנת 2006. פעילות המשרד בתחום מניעת האלימות נועדה להביא לשינוי באקלים החברתי וליצירת נורמות התנהגות בלתי אלימה בחברה. כאמור, המשרד והרשות הלאומית פעלו בשיטות עבודה דומות לצמצום התנהגות אנטי-חברתית בחברה בישראל בתחומי עיסוקם, ובכלל זה התמודדות עם נגע הסמים והאלכוהול ומניעת אלימות, תוך קיום שיתופי פעולה עם משרדי הממשלה והגורמים הרלוונטיים העוסקים בנושאים הנ"ל. לאור האמור, ונוכח הדמיון הרב בין התוכניות הן בהיבט של שיטות הפעולה והן בהיבט התכנים המקצועיים, ובהתאם להמלצתה של ועדה משרדית שהוקמה בזמנו לבחינת הנושא, הוחלט להקים רשות פנים-ממשלתית ייעודית לנושאים אלה, אשר תאפשר בין השאר קביעת מדיניות לאומית אפקטיבית בנושאים אלה – ייעול הפעילות ומיצוי המשאבים המוקצים לנושאים אלה; שימור ושיפור הפעילות המבוצעת בנושאים אלה; וקיום בקרה ופיקוח ממשלתיים נאותים על הפעילות בתחומים אלה, בלי לגרוע מסמכויותיהם ומתפקידיהם של משרדי הממשלה והגופים האחרים העוסקים בנושאים אלה לפי כל דין. לנוכח האמור לעיל נחקק החוק אשר מכוחו הוקמה הרשות הלאומית לביטחון קהילתי במשרד, ובמסגרתה הביא המשרד לריכוז המאמץ הלאומי בנושא מניעת האלימות וההתנהגות האנטי-חברתית וכן למאבק בשימוש בסמים והאלכוהול, זאת, על בסיס ידע, משאבים מקצועיים וניסיון שנצברו בכל אחד מהגופים, והתוכניות שהופעלו ברשויות המקומיות. גישה זו הינה גישה הוליסטית רחבה יותר, ומקיפה מענים רבים יותר מאלו שהובלו או יושמו עד אז על ידי כל אחד מהגופים והתוכניות בנפרד. בנוסף, מהתייחסות גורמי המקצוע ברשות הלאומית לביטחון קהילתי עולה כי משמעות הצעת החוק היא פירוק בפועל של הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, אשר אמונה מכוח החוק על מניעת אלימות והתנהגות אנטי-חברתית וכן על המאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול, וכן הפרדת ההתמודדות והמאבק בין שלושת התחומים. יצוין כי ברמה המקצועית התמודדות עם אלימות כרוכה ומשלבת גם את נושא הסמים והאלכוהול. מדובר בתופעות שלובות זו בזו, לא ניתן להפריד בין עולמות המניעה, הטיפול, השיקום והאכיפה. כמו כן, הניסיון המקצועי שהצטבר לאורך שנות פעילותה של הרשות מחזק את הצורך בקיומה של רשות ייעודית ממשלתית האמונה על מדיניות בנושא מניעת אלימות והמאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול, המהווה גורם מתכלל המתאם בין משרדי הממשלה ושאר הגופים העוסקים בנושא. לאור כל האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עוד משהו?

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך תמיד היא מתנגדת, ומשפט לפני זה אמרתם שאתם בעד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

חבר הכנסת סימון דוידסון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתם בעד רשות שמתכללת את זה. לא הבנתי, אתם רוצים שזה יהיה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יש רשות שמתכללת ומטפלת בנושא הזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מבחינתי, תעשו ממשלתית.

נאור שירי (יש עתיד):

אז יש לי רעיון, בואו נקים מינהלת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, אז רגע, שנייה. למה זה נדחה בוועדת שרים לחקיקה, סימון?

נאור שירי (יש עתיד):

אם הייתה שקיפות בוועדת שרים לחקיקה – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, יש סיבה. יכול להיות שזה נדחה – סימון, חבר הכנסת סימון דוידסון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בוא נצביע, נו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

חבר הכנסת סימון דוידסון, הם ביקשו ממני – אני צריך להמשיך קצת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אתה מהאופוזיציה, למה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל אתה אופוזיציה, מה – – –

קריאה:

כשאתה מבקש מהם דברים, הם עושים?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני לא אופוזיציה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה נתנו לך לאחרונה?

רון כץ (יש עתיד):

הרגע הפילו הצעת חוק של קרויזר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אפילו למסיבת עיתונאים לא הזמינו אותך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מבין שאתם מאוד הייתם רוצים, אבל אנחנו לא אופוזיציה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תקשיב, אני בטוח שאין פה ח"כ אחד נגד זה. אין ח"כ אחד נגד זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יש לנו מאבק אמיתי, מוסרי, צודק, ביחס לשוטרים במשטרה, שמוסרים את נפשם, שעובדים מאוד קשה עם משכורות מאוד מאוד נמוכות, והגיע הזמן שיילחמו עבורם. יש לנו מאבק עבור הצטיידות למשטרה – –

רון כץ (יש עתיד):

יש לי שאלה לתקנון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת כץ, לא להפריע.

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה לשאול שאלה משפטית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חכה, לא תוך כדי הדברים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – כיתות הכוננות, מאיזה תקציב זה יגיע? מעל 1,000 כיתות כוננות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איזה תקציב? אין פה תקציב בכלל.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יש לנו מאבק, כן, יש לנו מאבק על חימוש למשטרה – –

רון כץ (יש עתיד):

מותר לשר לתמוך בהצעה ואז להצביע נגד?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – כדי שלא נגיע חלילה למצב של אירוע שבו אנחנו צריכים להוציא מחסני חירום – –

רון כץ (יש עתיד):

יש פה היגיון.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – או אפילו בשוטף. צריכים להתנהל מול הביטחון, ביטחון הפנים במדינת ישראל. אנחנו צריכים את הכלים כדי להתמודד, כדי להתמודד עם הפשיעה. בסופו של דבר אם אנחנו רוצים להוביל מהלכים ולהוביל שינויים ורפורמות, אנחנו נדרשים לכלי עבודה. אני מעריך שבעזרת השם האירועים ייפתרו – וייפתרו ברוח טובה מתוך הבנה שאף אחד לא רוצה לפגוע בביטחון ישראל – וכשעומד מפכ"ל המשטרה, ועומד – –

רון כץ (יש עתיד):

וסרלאוף, רגע, תדע – – – מוסר ד"ש.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – נציב שב"ס, ואומר לך שהקיצוץ בדברים הללו הוא פגיעה בביטחון ישראל – אני בטוח שאף אחד לא מעוניין לפגוע בביטחון ישראל, ואנחנו ננהל את השיח שלנו בכבוד, מתוך שיתוף פעולה. בעזרת השם, אני מעריך שהאירועים ייפתרו ברוח טובה, והקואליציה והממשלה תמלא את ימיה. אנחנו עובדים מאוד קשה – –

רון כץ (יש עתיד):

מה, מה, פיצול – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – עובדים מאוד קשה כדי לפתור את הדברים. אז יש לנו מאבקים, הם מתנהלים בצורה מבוקרת, תוך הבנה שאנחנו צריכים לתת את התקציב הנדרש.

רון כץ (יש עתיד):

גם סילמן אמרה את זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

האירוע הזה ייפתר, בעזרת השם, למורת רוחם של החברים באופוזיציה. אבל מה לעשות, העם אמר את דברו והוקמה קואליציה, הוקמה ממשלה טובה, בעזרת השם, שעושה דברים טובים, שנאבקת על הדברים החשובים, בין היתר על השוטרים ממשטרת ישראל, שזה דבר מבורך, זה דבר שהוא בקונסנזוס.

רון כץ (יש עתיד):

אז מה אתם – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ובעזרת השם, בעזרת השם האירועים ייפתרו.

רון כץ (יש עתיד):

איזה אירועים?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הדברים ייפתרו, התקציב יינתן. אף אחד לא רוצה לפגוע בביטחון אזרחי מדינת ישראל. אנחנו עובדים על זה.

רון כץ (יש עתיד):

וסרלאוף, תדע שאני מגיש שאילתה אם לשר מותר לתמוך אבל להצביע נגד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אנחנו עובדים על זה, עובדים על זה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רון – – – קואליציה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

חבר הכנסת כץ, צר לי לאכזב אותך. בואו, כנראה שיהיה לכם עוד הרבה זמן באופוזיציה – –

רון כץ (יש עתיד):

אני לא יודע מה, זה, אבל אני רוצה לשאול שאלה של התקנון.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – אבל זה, ברוך השם, אזרחי ישראל בחרו, בחרו בנו.

רון כץ (יש עתיד):

וסרלאוף, אתה לא מקשיב, רגע. אבל אתה מסנדל את עצמך – לפי התקנון, אסור לך לקבוע להצביע נגד ולקרוא בדוכן שאתה בעד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, לא, שוב, מה – – –

רון כץ (יש עתיד):

מה אתה קורא להצביע?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אנחנו מצביעים – מתנגדים לחוק של – –

רון כץ (יש עתיד):

כל עוצמה יהודית?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – כן – של סימון דוידסון.

רון כץ (יש עתיד):

כולל אלמוג או בלי אלמוג?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כל עוצמה יהודית.

רון כץ (יש עתיד):

זה עם אלמוג או בלי? למה אתה – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כל עוצמה יהודית. תאמין לי, רון כץ, אתה איש כל כך מתוק וחביב, באמת.

קריאות:

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני אוהב אותך, ושזה יישאר כך.

רון כץ (יש עתיד):

לא, אני רוצה לדעת. כי אזרחי מדינת ישראל זכאים לדעת מה קורה פה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה בן אדם טוב. ואנחנו – יש רשות לאומית שפועלת בנושאים הללו.

רון כץ (יש עתיד):

איזה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין, אין. על מה אתה מדבר?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

למרות שהסוגיה – למרות – יש גוף שמתעסק, הרגע הקראתי את זה. אתה רוצה שאני אקריא את זה מההתחלה? בוא נקריא את זה מההתחלה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תקריא מההתחלה.

רון כץ (יש עתיד):

תקריא מההתחלה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

חבר הכנסת – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בסדר, נקריא מההתחלה. נקריא מההתחלה. הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק – בוא'נה, זה – יש פה עשר דקות, סימון. אתם רוצים, בואו נדבר על דברים שהם יותר – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

בוא נצביע, עזוב – – –

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך עוד 50 שניות.

רון כץ (יש עתיד):

וסרלאוף, יש לי עוד שאלה חשובה: האם אתה נשמע להוראות של עליזה, או שאתה מורד עכשיו?

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך 40 שניות, מה אתה – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יש לך שאלות חשובות ומעניינות.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

ואללה, זה מעניין, וסרלאוף. אני חייב להודות שזה מעניין אותי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

שאלות חשובות – אני רואה שזה מעניין גם את השר אופיר סופר.

קריאה:

תשמע, זה לא מצב מובן.

רון כץ (יש עתיד):

שר מהאופוזיציה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני רואה שיש התעניינות רבה כשאני עולה לדוכן.

רון כץ (יש עתיד):

כי זה עוד לא היה. וסרלאוף, אתה חיה נדירה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תשמעו, האמת היא שאני רוצה לדבר על סוגיה אחרת, כי היא נוגעת לכולנו: שיקום הצפון. שיקום הצפון – מחר, בעזרת השם, אני מתכוון לעלות יחד עם השר אלקין לקריית שמונה, גם לראות את הדירה שאני אשכור בחודשים הקרובים. אגב, כולכם מוזמנים. בואו לבקר בקריית שמונה, בואו לבקר בקו העימות, צריכים לחזק גם את הרשויות – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – וגם את התושבים, שבעזרת השם, אנחנו מקווים להחזיר אותם כמה שיותר מהר הביתה עם כמה שיותר ביטחון וכמה שיותר שיקום וצמיחה. חברי השר אלקין מוביל את זה בצורה פנומנלית, בשיתוף פעולה עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, בלי אגו, ולמען תושבי הצפון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, אדוני.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אנחנו נחזיר אותם בבטחה ובצמיחה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת דוידסון, הבנתי שאתה מעוניין שחבר הכנסת לפיד יהיה במקומך, בבקשה. ששש.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לתאר לכם יום בחייה של מדינת ישראל וממשלת ישראל. בואו ניקח את אתמול, סתם יום. יום באמצע השבוע – פרשת ויחי, אם אני זוכר נכון.

קריאה:

אוה, יפה מאוד.

יאיר לפיד (יש עתיד):

באופן כללי יום רגיל בחייה של המדינה. איך הוא מתחיל? הוא מתחיל בזה שהשר קרעי פה, המכונה יריב לוין מעלי אקספרס, מודיע שהוא לא יציית לפסיקת בג"ץ. אף אחד לא מבין איך בדיוק הוא לא יציית לפסיקת בג"ץ, אבל הרצון הוא כמובן לערער את מדינת ישראל. עוד זה נמצא בכותרות, כבר אנחנו עוברים בשידור ישיר לבית המשפט המחוזי, שבו השר שיקלי עומד ומוחא כפיים לחשוד בעבירות חמורות על ביטחון המדינה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תבוא בהפסקה, אני אסביר לך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אנחנו עוד לא מפסיקים להיות בהלם מההתנהלות הזו, ואז מודיעה חברת הכנסת גוטליב שהיא לא תגיע למעצר – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אגיע. לא אגיע.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – לא תגיע למעצר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אגיע.

יאיר לפיד (יש עתיד):

היינו לרגע מזועזעים מזה, אבל אז – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא למעצר. לחקירה, אתה מתכוון.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני פשוט שומרת חוק. אני שומרת חוק. זה מה – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

חקירה. אז סגן יושב-ראש הכנסת ניסים ואטורי הודיע שיאיר גולן, סגן הרמטכ"ל, אלוף בצה"ל, הוא בעיניו בוגד, ועוד זה לא נגמר, הודיעו – גילינו שישראל כץ שלח תשובה לבג"ץ על נושא הגיוס, שבה ניסו להסתיר את הנתונים, ואז הנתונים האמיתיים נחשפו, ואז הוא נאלץ להוסיף את הנתונים שהוא ניסה להסתיר. זאת אומרת, גם ניסה לרמות, גם נכשל בזה וגם בויש אל מול פני האומה. עוד דקה רצינו להיות מזועזעים מזה, אבל אז התברר שהשרה מאי גולן אמרה שזייפו את קולה ב-AI בתחקיר של ערוץ 12, ומייד חטפה תביעה כי היא כמובן משקרת. תיארתי יום אחד. יום. לא שנתיים בפרלמנט הדני, לא שני עשורים בפרלמנט הבריטי – יום אחד בחייה של מדינת ישראל. אז אני רוצה להזכיר לכנסת ישראל שיש אלטרנטיבה. האלטרנטיבה היא שתהיה פה ממשלה – –

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – שפויה, ראויה, עם סדרי עדיפויות, שתעבוד על דברים כמו התמכרויות של צעירים, שתעבוד על דברים כמו לגייס לצה"ל כל צעיר במדינת ישראל כדי להגן על מולדתו, שתעבוד על דברים כמו להוריד את יוקר המחיה, שלא תעסוק מהבוקר עד הערב רק בלטרלל מדינה שלמה.

אושר שקלים (הליכוד):

אצלך הגיעו – – – 20% בפחות משנה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

די. עזבו אותנו במנוחה. לכו לביתכם. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא מוחאים כפיים, חבר הכנסת הרצנו. לא מוחאים כפיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת לפיד, אני רק רוצה להדגיש שהנגד ארי רוזנפלד, לא מייחסים לו – גם לא המדינה – כוונה לפגוע בביטחון המדינה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אלה עבירות חמורות על ביטחון המדינה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אמרת שהוא עשה עבירות חמורות נגד ביטחון המדינה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, זה מה שאמרו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חשוב להבין שלא מייחסים לו כוונה לפגוע בביטחון המדינה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה שני דברים נפרדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הלוואי שהייתם מגינים עליו – מגינים על החטופים, כל האנרגיות – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן, אנחנו מגינים עליו, מירב. זה אולי מפריע לך, אנחנו מגינים עליו.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנחנו נעבור להצבעה, רבותיי. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

48 בעד, 58 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול לא אושרה ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הרשות הלאומית לרפואה משפטית, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, החלה מתקפת טרור אכזרית מרצועת עזה, שבמסגרתה נרצחו אלפים, נחטפו מאות, ועד היום מדינת ישראל מתמודדת עם ההשלכות. באותו יום, המרכז לרפואה משפטית – אני ממש מתקשה לדבר ככה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעצור. חברי הכנסת, הנהלות הסיעות בשני צידי הבית, הרעש מכם הוא ממש מוגזם, ממש מוגזם. אני מאוד מבקש שם – תודה. בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

באותו היום, המרכז לרפואה משפטית היה אחראי יחד עם משטרת ישראל על עבודה רגישה ומורכבת של בדיקה וזיהוי גופות חללים. מקרים מורכבים שבהם לא ניתן לזהות את הגופות בקלות הועברו למכון לצורך בדיקות מקיפות, רפואה משפטית, אנתרופולוגיה, אמצעי דימות ובדיקות דנ"א. מדובר בכ-907 גופות וממצאים שהועברו לבדיקת המכון – היקף חסר תקדים, שכמובן אילץ את הצוות המצומצם במכון לעבוד מסביב לשעון כדי לספק מענה יעיל ומהיר ככל הניתן. מובן מאליו כי המיעוט הבלתי-סביר של רופאים משפטיים בארץ ומומחי דנ"א הוביל את המרכז לרפואה משפטית לקצה גבול היכולת בימים האלה. זה מצב שאילץ אותו לפעול באופן מיידי לגיוס מתנדבים מהארץ ומחו"ל בכל התחומים, שהתגייסו והתייצבו לסייע במשימה הלאומית של ביצוע הבדיקות וזיהוי החללים. חברי הכנסת, חשוב שתבינו, כדי שמערך הרפואה המשפטית בישראל – הנשען כאמור על כתפיהם של שמונה רופאים מומחים בלבד – יהיה מסוגל לעמוד בריבוי המשימות, הוא חייב תקציב, הוא חייב מעמד. היום המרכז לרפואה משפטית פועל עם כוח אדם ויכולת פעילות של 15% – 15% – בהשוואה למכונים דומים בעולם. הוא נמצא היום בחוסר לא בהקשר של מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר; הוא נמצא בחוסר שוטף, במקום שיש לו משמעות אדירה. הצעת החוק הזאת בעצם באה לקבוע שתוקם רשות לאומית לרפואה משפטית שתרכז ותוביל את תחום הרפואה המשפטית בישראל, ובין תפקידיה יהיו תכנון שנתי ותכנון ארוך טווח של התחום, הקמה וניהול של מרכז רפואה משפטית לשעת חירום, פיתוח ותקצוב המרכז הלאומי לרפואה משפטית במשרד הבריאות, הקמת מרכז לאומי למידע ולמחקר בתחום ניהולו וייעוץ למשרדי הממשלה בתחום הזה. המטרה היא בסופו של יום ששר הבריאות יוכל למנות לרשות מועצה, שתתווה את המדיניות, את קווי הפעולה של הרשות, ותדאג גם לשריון התקציבים של אותה רשות, שתהיה עצמאית. ואני חייב לומר שאני לא מצליח להבין למה הממשלה לא תומכת בהצעת החוק הזאת – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בגלל הסרבול.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – בעיקר אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר, כי זו לא שאלה של סרבול.

טלי גוטליב (הליכוד):

תסביר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

המצב הקיים היום הוא בלתי אפשרי. המכון לרפואה משפטית הופך להיות אסקופה נדרסת במשרד הבריאות גם ברמה התקציבית, גם ברמת התקנים וגם ברמת היכולת שלהם לגייס רופאים. היום, כדי לגייס את הרופאים האלה, שצריך להילחם עליהם, אתה חייב גמישות שלא קיימת במנגנון הקיים היום. ולכן אני אומר, חברי הכנסת, חייבים לתמוך בהקמת המרכז הזה. אבל אני רוצה גם להתייחס לעוד משהו שפורסם לאחרונה, ואני חייב לנצל פה את הזמן, כי גם זה נוגע באירועי 7 באוקטובר. תראי, חברת הכנסת גוטליב, הייתי שמח אם שר הבריאות יתייחס לכך בתשובתו. נחשף רק לאחרונה מסמך מצמרר, שלפיו בפטור ממכרז ניתנו ונקנו סחורות לטובת חמאס בכספי משלם המיסים הישראלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בחודש מאי 2024.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

למשל, אורז בהיקף של 1.5 מיליון שקל.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מתפ"ש הכחישו את זה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מפעל סוגת – 335,000 שקלים; קטניות – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מתפ"ש הכחישו את זה. פורר, זה לא נכון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה מאתר משרד הביטחון, פטור ממכרז.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אבל מתפ"ש אמרו שלא – – – שום דבר. אני לא יודע, אבל אתה יודע שזה לא נכון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אל תברח מזה. בוא נגיד ככה, יושב-ראש ועדת חוקה רציני היה מזמן דיון דחוף על זה כדי לשמוע את כולם.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – – זה חוץ וביטחון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אבל אתה מבין שאתם נתתם פטור ממכרז, 6.5 מיליון שקל, כדי לקנות ציוד שיועבר לחמאס מכספי משלם המיסים הישראלי. אני לא יודע מי זאת חברת בני פאוזי בנצרת, שקיבלה פטור ממכרז בהיקף של 561,000 שקל כדי לקנות ציוד שיועבר לחמאס; אני לא מבין מה הסיוע הבהול בפסטה, שאזרחי ישראל צריכים לקנות לחמאס במיליון ו-483,000 שקלים. אתם יכולים לספר שוב ושוב ושוב על זה שאתם עומדים בלחץ. אז אתם לא עומדים בלחץ כדי שייכנס ציוד כזה שנקנה על ידי מדינות זרות, אבל שכספי משלם המיסים הישראלי יקנו בכסף ישראלי סחורה ומזון שיועברו למחבלי החמאס, בזמן ש-100 חטופות וחטופים שלנו נמצאים במנהרות שם ואנחנו לא יודעים מה עולה בגורלם? השתיקה שלכם היא שתיקת הכבשים, פשוט שתיקת הכבשים. לא ראיתי דבר כזה. אתם יודעים לצעוק על כל פיפס שהיה או לא היה. תתקפו את הממשלה, זאת האחריות שלכם גם מתוך הקואליציה. הייתי חבר כנסת בקואליציה, ידעתי לתקוף את השרים כשהם החליטו החלטות לא נכונות. הקבינט שלכם אישר את התקציב הזה מתוך כספי משלם המיסים הישראלי, ואתם מגלגלים עיניים לשמיים. עד איפה תהיה הצביעות הזאת? אחר כך תעמדו פה ותצעקו על המלחמה בטרור והמאבק בטרור? אתם מסבסדים את הטרור. אז אותו ראש ממשלה, שבמשך שנים אפשר הזרמה של עשרות מיליוני דולרים מדי חודש לחמאס ואמר שהוא עושה "הסדרה" – מכבסת המילים הזאת כדי לנסות לקנות שקט לטווח הקצר – ואפשר לחמאס להתעצם, תחת המשמרת שלו מאושרים 6.5 מיליון שקלים מהכספים של משלם המיסים הישראלי כדי לקנות אוכל למחבלים של חמאס. אני עוד לא נתקלתי בכזה חלם. לא נתקלתי. ושיא השיאים – כל הצעקנים יושבים בשקט וממלאים את הפה שלהם במים. שותקים כמו דגים אילמים – זה המצב שאליו אתם הגעתם. אני לא יודע עד לאן אתם רוצים להטביע אותנו עם המצב הזה. אז גם פטור ממכרז, גם סיוע לחמאס, וגם תזכרו שמדובר בקצה הקרחון – זה מה שאנחנו הצלחנו לגלות אחרי שמנסים להסתיר את זה, עוד טפח ועוד טפחיים. לכן, אדוני היושב בראש, אני הייתי מצפה מהשר שעולה כאן גם להתייחס לעניין הזה, שיסביר, אם אין לו תקציב – אין לו תקציב למכון לרפואה משפטית אבל יש לו כסף לקנות אורז למחבלי חמאס? אין לו תקציב כדי שיהיו לנו כאלה שיוכלו לבדוק את מה שעוללו לנו מחבלי חמאס ולזהות את החללים, אבל יש תקציב של מיליון ו-483,000 שקלים סיוע בהול של פסטה למחבלים? זה מה שהממשלה הזאת עושה עם הכסף שלנו? זה מה שאתם עושים עם הכסף שלנו? אני הייתי מצפה שהממשלה תתמוך בהצעת החוק הזאת ותאפשר להקים מרכז לרפואה משפטית כפי שצריך שיהיה במדינת ישראל, בוודאי נוכח האיומים שקיימים עלינו. אבל לצערי סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת, אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, אדוני השר, הם עקומים לגמרי. גם את הדברים הטובים שעשתה הממשלה, לצערי אתם מקלקלים. הגעתם כבר לסיכום על העלאת שכר השוטרים, דבר שהוא נדרש מאין כמוהו, על הצטיידות והקמה של תחנות משטרה. אז דווקא את הדבר הזה אתם דופקים? דווקא לגביהם אתם באים ואומרים: לא ניתן את העלאת שכר השוטרים? אני חייב לומר לך, חבר הכנסת אלמוג כהן, דווקא אתה, כמי ששירת במשטרה, כמי שמכיר ומבין את החשיבות של העניין הזה, ודיבר על זה לא פעם ולא פעמיים, אני מצפה ממך להתייצב גם מול הקואליציה, ולהגיד: הקיצוץ הזה בשכר השוטרים הוא משהו שלא מקובל עליי. אני לא מצליח להבין למה אתה מאפשר את ההקפאה של ההעלאה הזאת – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – – קיצוץ? איזה קיצוץ? אין שום קיצוץ.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – שהייתה אמורה להיות כבר השנה. הקפיאו אותה ל-2027.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

צריך להביא יותר, אבל אין קיצוץ.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

קיצוץ בתקציב שהובטח להצטיידות התחנות, שהמשמעות שלו היא סגירת תחנות. ואני חייב לומר בהיבט הזה, חבר הכנסת כהן, אני אומר לך: יש פה בבניין הזה הרבה מאוד פוליטיקה, אבל יש מצבים שבהם אתה אומר: סליחה, על התקציב הזה אנחנו נלחמים. ואני מצפה ממך להילחם – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

עודד, כמה קיצצו? כמה קיצצו?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מצפה ממך – קיצצו את התקציב – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כמה? כמה? תן מספר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני עונה לך. תשאל עוד פעם כמה. 850 מיליון שקל שנדרשו והובטחו – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

זה לא קיצוץ, זה תוספתי. איזה קיצוץ?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – לטובת ההצטיידות בשנה הבאה. ויותר מזה: העלאת השכר של השוטרים שסוכמה, וזה כבר עלה ב-1,000 שקל לחודש – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

זה צריך, בוא – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – והשנה היה צריך להעלות עוד – אתם הקפאתם את העלאת השכר הזאת, ועל האצבע שלך אתה מנעת את זה שהקואליציה תתכופף כדי כן לאשר את העלאת השכר לשוטרים. אז אל תברח מזה, אלמוג. אל תברח. זאת האמת. האמת היא שבגלל שאתה לא נותן את האצבע שלך לטובת הנושא הזה העלאת שכר השוטרים הוקפאה, וזאת בעיניי שערורייה. אבל 6.5 מיליון שקל לקנות לחמאס אוכל – לזה אתם מוצאים תקציב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. מי משיב, שר הבריאות? בבקשה, אדוני.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, חבר הכנסת פורר, בראשית דבריי, קודם כול, אני משיב להצעת חוק הרשות הלאומית לרפואה משפטית, התשפ"ד, של חבר הכנסת עודד פורר וחברי כנסת נוספים, שמבקשים להקים רשות לאומית לרפואה משפטית במשרד הבריאות. קודם כול, אני מבקש להודות לך על העלאת הנושא הכל-כך חשוב הזה לסדר-היום של הכנסת. בהזדמנות הזו אנחנו נדבר על המכון החשוב כל כך הזה, על עבודת הקודש, על הייחודיות של המכון הזה במציאות הבלתי-נתפסת. ביקרתי במכון ביום שישי לאחר אירוע אסון מירון – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז אתה בוודאי יודע – – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אני אענה על הכול, תאמין לי. – – והייתי בטוח שכבר לא יכול להיות אירוע גרוע מזה. ביום שישי, עד כניסת שבת, אנשים חיפשו את עצמם, ואמרו: כנראה זה קצה קיבולת המכון – לא יכול להיות יותר גרוע. ואז הגיע 7 באוקטובר, והבנו שאין משהו – שזה לא קצה. ואתה יודע מה, לפני הקמת הרשות – יש ברשות הפלסטינית או בעזה שני מכונים, ובמדינת ישראל יש מכון אחד. גם המבנה שם לא ראוי, התקנים לא סבירים, בטח ביחס לאוכלוסייה, והמקום הזה צריך לקבל מקום של כבוד. פעילות המכון לרפואה משפטית חשובה לי מאוד ויקרה לליבי, ואני מקיים ישיבות סטטוס במשרד בנושא הזה. אני אפרט גם מה עשיתי. בשבוע שעבר ביקרתי שם; אמר לי מנהל המכון ש-20 שנה הם לא זוכרים שהייתה התייחסות של משרד הבריאות לנושא הזה בקדמת המשרד כפי שכרגע נעשה. היסטורית המכון לא מוסדר משפטית, ואין לו הגדרת חוק באופן שמרכז את הפעילות, את התפקיד ואת הסמכויות. יחד עם זאת קיימים כמה חוקים ותקנות שמסדירים – חבר הכנסת פורר, אני באמת לא מורח, אבל אני מאמין שיהיו לך פחות שאלות אם תקשיב לי עד הסוף, כי יש לי כמה מענים לנקודות שהעלית. יש כמה חוקים ותקנות שמגדירים את פעילות המכון והשירותים, לצד הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ונהלים פנימיים שנקבעו במהלך השנים בהשתתפות ובאישור היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, משטרת ישראל וגורמים נוספים. נושא הצורך וההיתכנות של המכון נדונו בשנת 2018 במסגרת הוועדה לבחינת מצב הרפואה המשפטית בארץ בראשות מנכ"ל המשרד עוד אז משה בר סימן טוב. מסיבות שונות הוועדה עצמה סברה שאין נחיצות בחקיקה האמורה. לאור ההבנה שההיתכנות מאוד נמוכה, היו גם חילוקי דעות בין הגופים הנוספים השותפים בדבר המאמץ של המכון ותפקידיו. בחלוף הזמן, ובעקבות אירועי 7 באוקטובר, שהמחישו ביתר שאת את חשיבות המכון בהליך זיהוי החללים, בימים אלה המשרד בוחן מחדש את סוגיית ההסדרה בחקיקה ראשית של פעילות המכון, ובכלל זה הסדרה של התפקידים והסמכויות וקשרי הגומלין בין הגופים השונים: צבא, משטרת ישראל, פרקליטות, סנגוריה ציבורית ועוד, שיש להם ממשקים ושירותים עם המכון. אנחנו רוצים להגדיר את העצמאות של המכון ואת הסמכויות שלו בשוטף ובחירום. אבל מאז כניסתי לתפקיד – וזה לא מתבטא רק במילים – שמתי לי כיעד, עם הנהלת המשרד, לקדם את תחומי פעילות המכון, מתוך הכרה בחשיבות ובחיוניות עבודות המכון לרפואה משפטית. התהליכים האלה התעצמו מאז 7 באוקטובר, חידדו. אני אפרט כעת מה באמת נעשה: ראשית, כפי שידוע, המכון פועל במתקן ישן, היסטורי, ששימש בעבר כבית מגורים – תנאים פיזיים שלא מאפשרים ובטח לא מתאימים לגודל האוכלוסייה. לכן המשרד פעל לקדם אישורים ותקציבים נוספים, ובימים אלה כבר יש הליכי בנייה בבית החולים שמיר אסף הרופא – כבר התחיל להיבנות, הנחתי אבן פינה ואמרתי: אני לא מניח אבן פינה אם זה לא מתחיל להיבנות, ואכן העבודות כבר בעיצומן – מכון מפואר בעלות של למעלה מ-300 מיליון שקלים, שממוקם בבניין מפואר חדש, עם סטנדרטים של נגישות וגישה כיאה למדינה מתוקנת. בימים אלה הוגדר תפקיד חדש במשרד: ראש תחום רפואה משפטית, לטובת קידום תחום הרפואה המשפטית, מתוך ראייה עתידית והיערכות שנדרשת למכון למתן מענה במצבי שגרה וחירום. לתפקיד מונה ד"ר ארז און, שהיה בעברו מנהל בית החולים פוריה. הוא בעל ניסיון ניהולי עשיר, ולאחר שהוא סיים את ניהול בית החולים הוא הגיע למשרד לעמוד בראש תחום ניהול המכון הזה. במהלך שנת 2024 המכון הוגדר כבית חולים לכל דבר ועניין. המהלך הזה מאפשר למכון לפעול כגוף עצמאי ובלתי תלוי. לבקשתי, הוקמה ועדה כבר לפני כמה חודשים, ובוועדה הזו הוקמו תתי-ועדות, יחד עם הפרקליטות, משטרת ישראל ומשרד הבריאות, בשביל לצמצם – נגיד שמתוך הראייה שלנו, מתוך 2,400 מקרים שמגיעים למכון וגורמים לפקק אמיתי, ההערכה שלנו היא שלפחות 50% מהמקרים לא צריכים להגיע למכון. ושתהיה גם אחידות בין המחוזות וגם תיאום בין כלל הגופים שנותנים שירות. אכן בימים אלה כבר מגישים את ההמלצות הראשונות, והעבודה נעשית. לבקשתנו, הנציבות אישרה בימים האחרונים את מעמדו של המכון לרפואה משפטית כיחידת סמך. כשאני אומר לך שהוא הוגדר כבית חולים, כיחידת סמך, המשמעות היא ששכר העובדים עומד להיות הרבה יותר משמעותי – אפשר להגדיר את זה כבית חולים, כמנהלי מחלקות. ולכן גם התפקידים הללו שהוגדרו במשרד כצורך חיוני – בהסכם הרופאים, כשלא רצו להרחיב את זה, אמרתי להם: לא משנה מה, הסכם שכר הרופאים המשפטיים נכנס. ואכן, בהסכם השכר של הרופאים, שלדעתי בימים האלה עומד להסתיים סופית וחלקו נחתם, הרופאים המשפטנים נכנסו לתוך הסכם השכר, מה שמגדיל משמעותית, ואז יהיה אפשר להביא רופאים נוספים. ניתנו אישורים לתקנים חדשים לטובת עיבוי כוח האדם, אושר תקציב לביצוע רכש לציוד טכנולוגי מתקדם, בעיקר בעקבות מלחמת חרבות ברזל, שחייבה את המכון הלאומי לעבוד בעצימות גבוהה כדי לספק מענה מהיר למשפחות החללים נוסף לעבודה עצמה. לגוף ההצעה. כאמור, ההצעה במתכונתה הנוכחית מבקשת להקים רשות לאומית שתפעל באמצעות מועצה. אין תכלית להקמת רשות לאומית בעוד הקומה הראשונה טרם נבנתה ולפני שפעילות המכון הוסדרה בחקיקה. לכן, כשהמכון יוסדר בחקיקה, יהיה מקום לבחון את הנושא של רשות לאומית. בנוסף, המבנה של רשות לאומית מתאים ונכון כאשר ישנם גופים ושחקנים רבים ושונים הפועלים בתחום, כמו חוק הרשות לחקירה בטיחותית בתעופה ביחס לכלי טיס רבים בעלי רישיונות הפועלים בארץ; הרשות להסמכת מעבדות, המעניקה רישיונות ומפקחת על היקף נרחב של מעבדות הפועלות בארץ. בהתאם, יש צורך בגורם ניהולי מפקח ומתכלל על גופים אלו וקביעת מדיניות. אך זאת בניגוד למקרה שלפנינו, שבו פועל נכון להיום מכון לרפואה משפטית אחד בלבד בארץ. לכן, רשות שצריכה לתכלל משהו שקיים בו רק אחד – היא לא תשיג את המטרה הראויה. בנוסף, בנוסח הנוכחי המוצע, הרשות הנ"ל תפעל באמצעות מועצה. תפקיד הרשות/המועצה להתוות מדיניות, לגבש תוכניות ולקדם את תחום הרפואה המשפטית. בהקשר זה יצוין כי למטרות אלו הוקמה במשרד הבריאות מועצה לאומית לרפואה משפטית ופתולוגיה, לכן היא ממלאת בדיוק את התוכן של אותה מועצה שאתה רוצה שתוקם במכון הזה. המועצה קמה בעקבות המלצת הוועדה האמורה בשנת 2018, בין השאר כחלופה להסדרה חקיקתית. ייעודה של המועצה הוא גיבוש המלצות להתוויית מדיניות רב-מערכתית, קידום תחומי הרפואה המשפטית והפתולוגיה והממשקים בין מערכת המשפט לרפואה בישראל. זאת, במטרה לקדם את איכות המענה הרפואי והמקצועי בתחומים אלו: היקף השירותים, פריסת השירותים ואופן מתן השירותים; קביעת סטנדרטים לאיכות המענה הרפואי בתחום הפתולוגיה והרפואה המשפטית; גיבוש המלצות מקצועיות בתחומי הפתולוגיה והרפואה המשפטית; המלצות לקידום מקצועי של כוח אדם בתחומי העיסוק של המועצה; המלצות לחיזוק הקשר בין המשטרה, הייעוץ המשפטי, הסנגוריה והמכון לרפואה משפטית; חיזוק המענה הניתן לנפגעים ולבני משפחותיהם. אגב, המועצה הלאומית שהוקמה במשרד נותנת המלצות בנושאים הקשורים לממשק שבין התחום המשפטי לרפואי; מעקב אחר מימוש מסקנות הוועדה לחיזוק מקצוע הרפואה המשפטית; קידום הממד הטכנולוגי בעבודת הרפואה המשפטית והפתולוגיה. המועצה מעלה ומגבשת המלצות בנושאים וסוגיות המועלות – אותן נקודות שאתה העלית – בהתאם לפניית הנהלת משרד הבריאות ומטעם חברי המועצה, ככל שזה מאושר על ידי היושב-ראש. בראשות המועצה עומד פרופ' ארנון אפק, המשנה למנכ"ל המרכז הרפואי שיבה ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, שמכיר מקרוב את עבודת המכון, ולצידו גורמים בכירים מהמשטרה, הפרקליטות, הסנגוריה ציבורית, נציגי המכון לרפואה המשפטית, נציגי ציבור ועוד. לסיכום, נוכח כל האמור, ומשעה שטרם נעשו בחינה מחודשת ועבודת המטה ההכרחית, אני קורא לחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק במתכונתה הנוכחית. במקביל לכך, משרד הבריאות יקדם דיונים מול כל הגורמים הרלוונטיים לעבודת המכון – הפרקליטות, המשטרה, הסנגוריה הציבורית, צה"ל ועוד – לבחינת הסדרת פעילות המכון בחקיקה, תוך הסדרת קשרי הגומלין מול אותם גופים, הן בשגרה והן בחירום; זאת, לנוכח הצורך שהתחדד בעקבות מלחמת חרבות ברזל, שהוכיחה כי עבודת המכון היא קריטית כדי שנוכל לתת מענה מקצועי ומהיר למשפחת הקרבנות. לכן אני קורא לחברי הכנסת, לאור כל הדברים שאמרתי, להתנגד להצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, השר בוסו. אני באמת חייב לברך אותך. נעשו הרבה מאוד דברים חשובים בעניין הזה של הרפואה המשפטית, ובהחלט היה צריך לעשות את זה. יחד עם זאת, נדרשת חקיקה כדי להסדיר את זה, בין היתר כי מן הסתם המצב הגיע לכך בגלל שישנם שרים שלא חשבו כמוך, ובכל פעם זה היה תלוי בזהות של שר כזה או אחר, ולכן החקיקה נדרשת. אבל אני אגיד לך למה לא התייחסת, ואני אשמח שאולי אחד השרים האחרים יתייחס. לא התייחסת ל-6.5 מיליון שקלים שאתם העברתם לחמאס כדי לקנות אוכל וציוד הומניטרי. אני לא יודע מה בהול לשחרר 1.5 מיליון שקלים כדי לקנות אורז לחמאס, או מה בהול לשחרר 1.5 מיליון שקלים כדי לקנות פסטה או קטניות ושמן סויה, ממש עם "דחיפה לצרכים מבצעיים". כך כתוב בעילת הפטור – דחיפה לצרכים מבצעיים. מה הצורך המבצעי בלקנות שמן לחמאס? מה, כדי להוסיף שמן למדורה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תפנה לבית המשפט. תפנה לבית המשפט.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הפטור הזה, העילה הזאת אושרה בתחילת מאי. בהמשך כל פטור לסוגיו במהלך מאי גם שוחרר. כל פטור גם שוחרר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

צריך לפטר את שר הביטחון מייד. חייבים לפטר את שר הביטחון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה לא שר הביטחון, זאת החלטה של הקבינט כדי לשלם את הסכומים האלה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה בית המשפט, אדוני – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כדי לעשות את הרכש הזה צריך לעשות החלטת קבינט. פעם אחת תכירו במציאות שבממשלה הזאת יודעים לדבר חזק אבל פועלים חלש. במקרה הזה אתם, בכסף של משלם המיסים הישראלי, קונים אוכל וציוד לחמאס. אז אני מצפה מכם לפעול יחד איתנו כדי לחשוף את זה, ולא לעשות את כל המאמצים כדי להסתיר את זה. אתם כל הזמן מנסים להסתיר. אני אומר לכם, זאת לא שאלה פוליטית, זאת שאלה של אינטרס של מדינת ישראל. זה לא אינטרס של מדינת ישראל שהכסף שגובים מהאזרחים שלה, המיסים שאתם ואני משלמים, שהעובדים שעובדים קשה משלמים – זה לא האינטרס של מדינת ישראל שהכסף שהם משלמים ילך כדי לקנות אוכל למחבלים של החמאס, מה לעשות? על זה אתם מגינים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה אמיתי? תפנה לבית המשפט. אתם פוחדים לדבר על זה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הרשות הלאומית לרפואה משפטית, התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

34 בעד, 52 מתנגדים, שני נוכחים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול לצרף אותי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן, לפרוטוקול, גם חברת הכנסת בן ארי הצביעה נגד – סליחה, בעד. אני קובע כי הצעת חוק הרשות הלאומית לרפואה משפטית, התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר. בבקשה, אדוני.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו אולי מגיעים לפסגה נוספת של הצעות החוק הראויות שמוגשות היום – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

על ידך.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

לא, לא על ידי. אני אומר, על ידי חברי האופוזיציה. – – שמשום מה מקבלות כתף קרה. אני אנסה להסביר. אנחנו עסוקים כאן בהוקרת מגזר שאין ויכוח על החיוניות שלו ועל ההוקרה שאנחנו נדרשים לתת לו. מדובר בעצם בהצעת חוק דומה להפליא, אפילו מתונה ומגודרת יותר יחסית להצעת חוק שהוגשה בכנסת העשרים-וארבע, לפני המלחמה, על ידי השר ד"ר קרעי ואנשים נוספים. אני רוצה להקריא לכם: השר קרעי היה חבר כנסת, דוד אמסלם, דוד ביטן, יואב קיש, אופיר כץ, יריב לוין, עמיחי שיקלי, גלית דיסטל אטבריאן, אלי כהן, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, אופיר סופר, חוה עטייה, אורית סטרוק, מירי רגב, יולי אדלשטיין, מאי גולן, ישראל כץ. אלו החתומים על החוק שהוגש. מה שהיה נכון, חברות וחברים, בכנסת העשרים-וארבע, הרי נכון שבעתיים בהקשר של הסיוע, ההוקרה, הדחיפה, הרוח הגבית שאנחנו אמורים לתת לבנים, לאחים, לאחיות, לבנות, שעברו ועוברים עדיין – הדור המדהים הזה שעובר את המלחמה בשנה פלוס האחרונות. אני רוצה לשוב ולחדד עוד דבר. כאן, החוק הזה נשען במידה רבה על חוק נוסף שעבר, לא בכנסת העשרים-וארבע, אלא ביולי 2024, על ידי חברי הכנסת קרויזר, מאיר כהן, מלביצקי – אדוני – קטי שטרית, נדמה לי שהיא הגישה, פוגל, אוהד טל ולימור סון הר מלך. הם הגישו הצעת חוק דומה, גם היא פתוחה ורחבה עוד יותר מההצעה המוצגת כאן, וזה דווקא עבר. דווקא ההצעה הזאת עברה בקריאה טרומית, והיא ממתינה, אני מניח, בוועדת החינוך, לדיון לקראת קריאה ראשונה. אין דבר יותר טבעי מלקחת את אותה הצעה שהוגשה על ידי השר קרעי היום, וקבוצת חברים נכבדה, ולהגיש אותה כתשורה – אגב, לא רק לחיילים; אכן, עם תוספת ייחודית, עם תרומה ייחודית, עם סיוע יותר רחב ללוחמים, כהגדרתם, אבל לכל מי שמקיים את השירות. כשאנחנו מדברים על שירות, אנחנו מדברים בוודאי על שירות סדיר בצה"ל וביחידות משמר הגבול, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר ועוד מוסדות נוספים, גם מי שמקיים שירות לאומי אזרחי כהגדרתו בחוק הרלוונטי, וגם מי שמקיים שירות לאומי או התנדבות קהילתית כהגדרתם בחוק שירות אזרחי. זאת אומרת, פה מדובר על קבוצה יחסית רחבה, עם עדיפות ללוחמים, מתוך תחושת שליחות עמוקה, כפי שקרה במקרה שלך, השר קרעי. הצעת החוק שאני מביא, שוב הייתי אומר, מבקשת דבר פשוט: להוקיר ולתגמל את מי שהקדישו את שנותיהם הטובות והצעירות למען מדינת ישראל: משרתי צה"ל, השירות הלאומי והשירות הלאומי אזרחי. פשוט לא ייתכן שמי שמסכנים את חייהם ותורמים את שנותיהם למען מדינת ישראל יעמדו בעמדת נחיתות כשהם מבקשים להתחיל את חייהם כאזרחים, ובהקשר הזה – בבואם להתקבל ללימודים הגבוהים. הצעת החוק היא פשוטה: להוקיר את משרתי צה"ל והשירות הלאומי ולהעניק להם עדיפות בשערי האקדמיה. זאת כמובן אינה הצעת חוק פוליטית; היא ערכית, רחבה, נוגעת לכל שדרות הציבור והאזרחים במדינת ישראל. זה הזמן לתקן ולהחזיר את הכבוד שהם ראויים לו. מטרת החוק אינה לפגוע באף קבוצה אחרת בחברה הישראלית, להפך, היא נועדה – כפי שיודעים מגישי החוק בעבר ומגישי החוק הדומה לפני מספר חודשים – לתקן את האיזון ולחזק את הערכים של צדק, הוקרה ושוויון הזדמנויות לכל מי שנתן מעצמו למדינת ישראל.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

וזה בטוח בתמיכת הקואליציה, נכון?

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת מכל סיעות הבית, וחברי הכנסת מהקואליציה בפרט, אני פונה אליכם. כפי שאמרתי, כמה מכם חתומים על הצעת חוק זהה לחלוטין להצעה שאני מביא כאן היום. שמותיכם חתומים על אותה הצעה. האם הערכים שלכם השתנו? בוודאי שלא, אני מקווה שלא. אני מניח שלא. והאם המשרתים שהוקרתם בעבר פחות ראויים בעיניכם? אני מניח שהתשובה היא שלילית. אני חושב שזאת הזדמנות נאותה להצטרף להצעה, גם אם מגיש ההצעה "חוטא", בשבתו באופוזיציה לממשלת ישראל. אני מצפה ומבקש את תמיכתם בחוק למען המשרתים, למען הבנות והבנים, האחיות והאחים שלנו, כדי שנוכל לפעול בערוץ נוסף, לא רק במכרזים, לא רק בעבודה, לא רק בשירות עצמו, שהוא מהווה בעיניי זכות גדולה, שניתנת לכל משרת, אלא גם בבואם ללמוד. הצעת החוק הזאת היא הזדמנות להחזיר את הכבוד ואת התגמול למי שעמד ועומד בחזית ההגנה של מדינת ישראל. לוחמי צה"ל ומשרתי השירות הלאומי אינם מצפים לטובות או לחסדים, הם מבקשם הכרה בסיסית בתרומתם, במיוחד אחרי מעל שנה שאנחנו נמצאים במלחמה. אני מזכיר לכם שהצעת החוק הזאת ממש הוצעה בטרם המלחמה הארוכה, על שלל החזיתות שלה, וסופה מי ישורנו. בכל מקרה, גם כשנסיים, אני מקווה במהרה, בניצחון מלא ובהחזרת כל החטופים מהר הביתה, עדיין אנחנו נידרש גם להוקיר את מי ששירת וגם להמשיך ולהוקיר את המיעוט – ואני מקווה שיהיו מעט משרתים בעתיד כי מצבנו הביטחוני ישתפר, אם כי, כמו שאנחנו יודעים, בתחום השירות השווה, ההגון, שצריך להעביר כאן בכנסת, אנחנו בהחלט מצפים שרבים רבים רבים ישתתפו, לא רק בשירות הסדיר או בשירות בצה"ל אלא גם בערוצי התנדבות ותרומה לקהילה, בשירות הלאומי ובשלל האפשרויות שפתוחות בפנינו. אני קורא לכם, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, להניח את השיקולים הפוליטיים, הארגוניים, בצד, ולהצביע בעד הצעת החוק הראויה הזאת, שהיא בצלמן של הצעות החוק שעברו. זה הזמן שלכם לתקן, להכיר ולהוקיר. אל תצביעו נגד מי שמקריבים למעננו, תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת שוסטר. מי משיב מטעם הממשלה, השר קרעי? עד שהוא יגיע, אתה יודע, שמעתי אותך, חבר הכנסת שוסטר, מקריא את הרשימה באותה הצעה. אתה יודע, מעניין מה נגיד אם נקריא פה את הרשימה של מי שהצביע בעד חוק הגיוס בכנסת הקודמת. הפוליטיקה הישראלית מעניינת לפעמים.

מאיר כהן (יש עתיד):

קרעי, תנסה פעם אחת תשובה עניינית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בשביל התשובה העניינית עכשיו דיברתי עם שר החינוך, בסדר? תודה, מאיר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת שוסטר, קודם כול, סיימת לדבר לפני הזמן שלך ולא הספקתי לגמרי לדון בדברים עם שר החינוך, אבל דיברתי איתו חצי דקה בדרך לכאן ושאלתי אותו למה אנחנו מתנגדים להצעת החוק שלך. התשובה היא שלא דיברת איתו, והוא חושב – וזה גם מה שאני התכוונתי להציע לך בלי שהייתי מדבר איתו – שתדחה את ההצבעה על הצעת החוק, לא בחודשיים כמו ועדת השרים, אפילו בשבועיים, שלושה, חודש. תשב עם שר החינוך, כי אני חושב שיש מקום בהחלט להעביר ולתמוך בהצעת החוק הזאת.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתה תצביע נגד זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אל תהיה פופוליסט, חבר הכנסת טופורובסקי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני פופוליסט?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, אל תהיה פופוליסט.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתה ישבת כאן ואמרת לנו: החוק חוק – – – אתה תצביע נגד זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת טופורובסקי, אל תהיה פופוליסט.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תראה את החוק. בוא נראה איך תצביע, ואז נראה מי פופוליסט ומי מבלבל בשכל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת טופורובסקי, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת טופורובסקי, כשתהיה לך רשות דיבור – אני רוצה להשיב גם דברים, דבר דבור על אופניו. לפי התגובה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת גוטליב, לא להפריע, אני עכשיו בקשר עין עם שוסטר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין בעיה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה להגיד לך שבתגובה של משרד החינוך, חבר הכנסת שוסטר, יש בעיקר טענות משפטיות: הפסיקה, והפסיקה אומרת ככה, והפסיקה לא תאפשר. כמו שאתם יודעים, הפסיקה לא מרתיעה אותי. לכן, עליי זה לא עושה רושם.

ינון אזולאי (ש"ס):

אתה לא מבין במשפטים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אני לא מבין במשפטים, בשביל זה יש את טלי גוטליב. אז כל מה שכתוב כאן לגבי הפסיקה, שלא תאפשר, עליי זה לא משפיע, כי אני חושב שאנחנו קובעים את המדיניות וללוחמים שלנו צריך לתת את הטוב ביותר, כולל מתן עדיפות. וכמו שציינת, זאת הצעת חוק שלי, שהגשתי בכנסת העשרים-וארבע ככתבה וכלשונה. אגב, שר החינוך מוסיף כאן פסקה, שבה הוא אומר שברוח הדברים האלה של הצעת החוק הוא כבר התחיל לפעול. אני אקריא לך את מה שהוא כתב: יש לציין כי בחודש מרץ 2024 הובלתי מהלך עם גורמי המקצוע ויחד עם ועדת החינוך, שבו תיקנו את סעיף 9 לחוק זכויות הסטודנט באופן המאפשר מתן הקלות בכל הנוגע לתנאי קבלה של לוחמים למוסדות להשכלה גבוהה. באותו תיקון לחוק נוספה כהוראת שעה הקלה בתנאי הקבלה בשל שירות צבאי, לגבי מלחמת התקומה. הצעת החוק נדונה בוועדת שרים, והיא החליטה לדחות – – –

גלעד קריב (העבודה):

מה זה מלחמת התקומה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ככה אנחנו קוראים למלחמה – – –

גלעד קריב (העבודה):

אתם קוראים. אתם החלטתם איך לקרוא לה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, נכון. נכון, מותר לנו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, יש לך שתי קריאות כבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש חופש ביטוי במדינה הזאת. אני ככה קורא.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתה תצביע נגד עידוד שירות צבאי, לאומי? אתה תצביע נגד החוק הזה? השר קרעי, חוק שאתה הגשת, אתה תצביע נגדו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אופטימי. אני רוצה להילחם על התקומה של עם ישראל בארצו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טופורובסקי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

בושה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתה תצביע נגד החוק הזה, קרעי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טופורובסקי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת טופורובסקי, אני לא עובד אצלך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה לא לעבוד אצלי. אתה תצביע? אני שאלתי אם תצביע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

וזה שתצעק הערות ביניים – אני אצביע כמו שאני אמצא לנכון.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

בואו נראה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואתה תיתן לי להמשיך ולהשלים את זכות הדיבור שלי כאן על הפודיום. תודה. חבר הכנסת שוסטר, אני מסכם את הדברים. דיברתי עם שר החינוך. הוא אומר שהוא בהחלט פתוח ורוצה לשבת איתך על הצעת החוק, והוא מבקש – – –

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

עוד שבועיים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

שבועיים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תעבירו בטרומית. מה? שיעבירו בטרומית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

להעלות את זה לוועדת השרים לחקיקה בעוד שבועיים – עליי. אני דואג – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

שבינתיים יעבירו בטרומית. לא יכול להיות שקואליציה זאת תצביע נגד החוק הזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טופורובסקי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת טופורובסקי, חבר הכנסת שוסטר הוא לא מיש עתיד. הוא לא מחפש לתקוע אצבע בעין רק כדי לקבל עוד איזה סרטון בטיקטוק.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

למה אתם לא מעבירים את זה בטרומית? רק בגלל שהוא באופוזיציה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא רוצה משהו האמיתי לטובת הלוחמים שלנו.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הרי או שאתם נגד, או שאתם נגד משרתים, או שאתם הכי פופוליסטיים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא יעזור לך, טופורובסקי. יש עתיד, כל המטרה שלהם היא לסכסך ולפלג.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אל תשנה את הנושא. אל תשנה הנושא. הינה חוק, זו הצעה שלך. אל תבלבל בשכל. או שאתה בעד או שאתה נגד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת שוסטר מביא כאן הצעת חוק אמיתית, שאני תומך בה באופן אישי, ואני רוצה שהיא תעבור.

קריאה:

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

או שאתה בעד שירות צבאי ועידוד או שאתה נגד. השאר, זה כבר פופוליזם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה?

קריאה:

אישי או ממשלתי? אבל אתה אומר – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרתי, באופן אישי אני תומך בה, ולכן דיברתי – אני מסביר. אני דיברתי עם שר החינוך, ושר החינוך רוצה לשבת על הצעת החוק.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

בואו נראה. ציבור המשרתים, המשרתים בצבא. איך אתה מצביע?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טופורובסקי, אני לא רוצה להוציא אותך החוצה. אני לא רוצה להוציא אותך החוצה, אבל אם אתה תמשיך ככה, לא תהיה לי ברירה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חנוך, זה לא מפתיע שהשר הזה מתנגד להצעה הזאת. הרי הוא שלח את הטייסים – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני באופן אישי, למרות שוועדת השרים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – שלח את הטייסים לעזאזל. טייסינו הגיבורים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תמשיך לשקר, כמו יתר החברים שלך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שחור על גבי לבן, שלחת את טייסי חיל האוויר לעזאזל. תתנצל. תתנצל. תתנצל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. תראה. תראה שחור על גבי לבן. תראה, שקרן. תראה, שקרן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתנצל בפני חיילי צה"ל. מי ששלח אותם לעזאזל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יוראי, מה התפקיד שלך ביש עתיד? באמת – – – הצעת חוק מצוינת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז תצביע בעדה. תצביע בעדה בקריאה טרומית – זה לא בקריאה שנייה ושלישית.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה לכולם. חברת הכנסת גוטליב, תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – משפטים – – – את המחלוקת בוועדה. פופוליזם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה לכולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

די. אתה, באמת – – – תהיו רציניים. די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא מסכים, אני חושב, לדחות בשבועיים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה מסכים לדחייה של שבועיים, חבר הכנסת שוסטר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת שוסטר, אתה מסכים לדחייה של שבועיים? אני מבטיח שזה יעלה לוועדת שרים לחקיקה עוד שבועיים. ואני אשתדל בכל מאודי שההחלטה תהיה לתמוך.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון, בדיוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא יכול להתחייב להחלטה של הוועדה. אני תומך. בסדר? אז אתה מסכים לדחייה של שבועיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

החלטת ועדה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

פסיקת בג"ץ אומרת שאסור לנו להתחייב להחלטה של הוועדה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון. בעוד שבועיים זה יחזור לוועדת השרים לחקיקה, אחרי שאתה תשב עם שר החינוך, בהתאם למה שהוא אמר. אני דואג שזה יעלה לוועדת השרים לחקיקה עוד שבועיים. בסדר? תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

צריך לציית לוועדת השרים לחקיקה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. אז על פי הסכמות – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

להבדיל מכם, פופוליסטיים חסרי אחריות, חסרי תקנה, יש כאן חברי הכנסת שאכפת להם – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שהם באמת באים לקדם נושא. הם באמת ענייניים. לא כמוכם.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אם עידוד משרתים בצבא זה פופוליזם, אז אנחנו פופוליסטיים. זאת הצעת חוק שלך, ואנחנו פופוליסטיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – שר שקורא לא לציית לפסקות בג"ץ.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זו הצעת חוק שלך, ואנחנו פופוליסטיים? אם מביאים הצעת חוק שלך זה פופוליזם – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם בכלל, סימון דוידסון עולה וצווח כאן ככרוכיה: מה קורה? למה אתם לא תומכים? אתה אמרת שבג"ץ קובעים. אז לך לבג"ץ. מה אתה רוצה מאיתנו? ועולה כאן – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

צריך לציית לבג"ץ? צריך לציית לבג"ץ, שלמה קרעי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לי עוד זמן, נכון?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ועולה כאן, אגב, היושב-ראש שלכם יאיר לפיד – ואני מבין שהבנות הנקרא זה לא הצד החזק במפלגה שלכם.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מה אתה מצביע? מה אתה מצביע על החוק? בואו נראה. בואו נראה תכף מה תצביע. בואו נראה. בואו נראה איך תצביע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

והוא לא כל כך מבין מה זה אומר שאני לא אציית לצו הבלתי-חוקי של בג"ץ. בואו אני אסביר לכם. מי שלא הבין, שיקרא את מה שכתבתי. אבל מי שלא מבין הבנת הנקרא, אולי הבנת הנשמע עם בדידים יש לו.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מי שרוצה להבין – – – להצביע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אסביר לכם למה הכוונה. בג"ץ אומנם מינה בלי סמכות שני חברי מועצת תאגיד. אבל אין יושב-ראש, כי אני צריך למנות את היושב-ראש. אני אומר שאני לא מכבד את הצו הבלתי-חוקי. לכן – אין יושב-ראש, לכן כל הצו של בג"ץ הזה משולל כל יסוד, כל סמכות. אין לו שום משמעות, כי מועצת התאגיד לא יכולה להתכנס. לכן אתם תמשיכו לעשות מעשים פופוליסטיים; תמשיכו לצווח כאן במליאה; תמשיכו לנסות להעביר כאן חוקים רק כדי לתקוע אצבע – ואנחנו נמשיך לשתף פעולה עם חברי כנסת מהאופוזיציה שמביאים כאן חוקים ראויים, חשובים, שאנחנו תומכים בהם, רק רוצים לעשות את המתווה של התמיכה כמו שצריך להיות בתקנון ודרך ועדת השרים לחקיקה. אז תודה לך, חבר הכנסת שוסטר, ותודה לכולם.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

ראשית, כל החוקים שהוגשו על ידי האופוזיציה היו ראויים ולא דווקניים. אני מאוד מקווה שבדרך הזאת אנחנו נוכל מעכשיו והלאה להתייחס לחוקים. לאופוזיציה יש זכות – וראוי שהצעות טובות של האופוזיציה יתקבלו בכל מזג אוויר. לאחר שאני שומע את הדברים, ומתוך ההבנה שיש כוונה לנסות לקבל ולמזג את ההצעה הזו, אני אסכים, בהנחה שמדובר בשבועיים, שבמהלכם אני אשוחח עם שר החינוך והנושא יחזור בחזרה לוועדת השרים לחקיקה. אני מקווה שאכן הם יתעשתו, הוועדה תתעשת ותקבל את האופציה של לתמוך, ולהמשיך, הייתי אומר, את המיזוג בוועדת החינוך. אני מבקש לדחות את ההצבעה לשבועיים לאחר מכן. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 252 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 72 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הבריאות. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות הצעות לסדר-היום של חבר הכנסת משה טור פז בנושאים אלו: פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים שבמילואים; סיום שנת הלימודים האקדמית לסטודנטים משרתי מילואים; בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת יוסף עטאונה, יצחק פינדרוס, נאור שירי, אברהם בצלאל, אימאן ח'טיב יאסין ומרב מיכאלי בנושא: קריסת מעונות היום המפוקחים, ובהצעותיהם של חברי הכנסת משה טור פז, מתן כהנא, דן אילוז, אפרת רייטן מרום ומשה סולומון בנושא: תשלומים לסטודנטים משרתי מילואים. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על תגמול מילואים ונקודות זיכוי מס למשרת מילואים פעיל), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת פנינה תמנו וגדי איזנקוט. חברת הכנסת תמנו, בבקשה, גברתי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי וחברות כנסת יקרים, היום אני מביאה בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה – פטור ממס על תגמולים למילואימניקים ונקודות זיכוי במס למשרתים במילואים ומשרתות מילואים באופן פעיל. תחילה אני רוצה להודות לחברי, הרמטכ"ל לשעבר חבר הכנסת גדי איזנקוט, שמכיר לעומק, לפני ולפנים, את עולם הצבא, את החיילים, את המסירות של המילואימניקים והמילואימניקיות, בטח בשנה וחצי האחרונות מאז פרוץ המלחמה. הם היו הראשונים, כמו שאמרתי בעבר, לגרש את האפלה שירדה על עם ישראל ב-7 באוקטובר בשנת 2023. בזכות אותם לוחמים ולוחמות, חיילים וחיילות, הפחד שחדר ללבבות ישראלים רבים בכל רחבי הארץ לאט-לאט התפוגג והפך להיות מציאות של הקרבה, מציאות של גבורה, מציאות של גיבורים שלא ידענו לחזות, דור של גיבורים וגיבורות. הצבא מנצח על רוח הקרב שלו, על האנשים שהיו מוכנים לעזוב את הבית, לעזוב את הילדים, במשך מאות ימים להיות רחוקים מהבית תוך הקרבה וחירוף נפש, ולצערנו עם אבדות מאוד מאוד גדולות. עכשיו, תראו, מנהיגות לא נמדדת על דבריה מהפה החוצה. מנהיגות נמדדת במעשיה. אני חושבת שהעיניים שנשואות לכאן, לבית הזה, ובהן עיניי המילואימניקיות והמילואימניקים שהקריבו ומקריבים בשעה הזאת, הן כדי לראות אם אנחנו יודעים לא רק להכיר להם תודה, אלא להכיר את זה בפועל, בסיוע כלכלי, בטח כשאנחנו רואים שיוקר המחיה הולך ומאמיר. זה אומר קודם כול לתקן את המעוות. כשיש תגמולים ממשרד הביטחון למילואימניקים פעילים ומילואימניקיות פעילות, בזמן שחלקם נלחמים בעזה, חלקם נלחמים בגזרות האחרות – בלבנון ובכל מקום – בחירוף נפש, לא ייתכן שהמדינה בו בזמן תיקח מהם ותגבה מהם מיסים. לכן הצעת החוק הזו באה לתקן עיוות מציאות. מי השר שנמצא כאן במליאה? השר קרעי. השר קרעי, לא יכול להיות שהחיילים, בזמן שהם מחרפים את נפשם ובכל רגע יש סיכון לחייהם, אותם מילואימניקים שעזבו את הבתים שלהם – באותה הנשימה המדינה תבוא ותיקח מס על התגמולים שהם מקבלים ממשרד הביטחון. אין הצעה יותר צודקת מזו: אפס אחוז מס למילואימניקים שלנו על התגמולים בזמן שהם משרתים, כמו שאמרתי – בעזה, בלבנון, ביהודה ושומרון ובכל מקום אחר. רק בזכותם אנחנו מצילים חיים יום-יום, ובזכותם אנחנו, כולל הבית הזה, ישנים טוב בלילה. בזכותם הילדים שלנו הולכים לבתי הספר. לכן, מדינת ישראל ורשות המיסים ובמיוחד ממשלת ישראל והעומד בראשה והשר קרעי, שנמצא כאן – תואילו בטובכם לא לגעת בכבשת הרש של המילואימניקים והמילואימניקיות. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות בעבורם. כל אחד מאיתנו שומע את הקולות – קולות נשות המילואים שמגיעות אליי לוועדה לקידום מעמד האישה, קולות המילואימניקים עצמם, שמגיעים לכל הוועדות. אנחנו רואים את הקריסה הכלכלית שלהם – אנשים שסגרו עסקים, אנשים שצריכים לשלם על טיפולים נפשיים, אנשים שיש להם אובדן הכנסה כזה גדול, להם ולבנות הזוג שלהם. אז מה אנחנו מבקשים? לא לקחת להם את הכספים המועטים האלה בזמן שהם משרתים. זה תיקון עוול ומציאות נדרשת, בטח במציאות הביטחונית של מדינת ישראל, שמאתגרת את כולנו. אנחנו מדברים על סבבים על גבי סבבים על גבי סבבים, כולל בן הזוג שלי, שהיה מאות ימים בעזה, בלבנון. עכשיו אגיד לכם את האמת: אמרתי שהצהרתי שאני מוותרת על כל הטבה אישית, כי אני עצמי דנתי בהטבות לנשות המילואים. אמרתי, אני מוותרת. אבל אני אומרת לכם, אני מכירה זוגות רבים שלהם אין משכורת מוגנת, להם אין מקום עבודה כמו הכנסת. על זה גם תוסיפו את סל המוצרים, והכול הולך ומאמיר, החשמל, דמי הבריאות, דמי הביטוח הלאומי – הכול יקר פה במדינה הזאת. אז מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים לתת תקווה לאותם אנשים שתורמים? תקווה לא נותנים בלמכור להם סיפורים ומילים. תקווה נותנים במעשים. לכן מנהיגות אמיתית באה ואומרת: אנחנו מוותרים על כספים קואליציוניים. ואם לא היו לנו כספים קואליציוניים, אנחנו שמים אותם בסדר העדיפויות שלנו, ולא ניקח מהם מיסים. זה החלק הראשון בהצעת החוק שלי. בחלק השני אנחנו מדברים על כך שכל מי שעושה שירות מילואים פעיל – הרי אנחנו כל הזמן דנים על זה בוועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת איזנקוט, נאבקים בכל הכוח שלא יבוא לפה חוק השתמטות. אני רואה פה ביציע את דור העתיד, את דור הצעירים: ברוכים הבאים. אתם יודעים שצריך שיהיה שוויון לכול, שירות לכול, בלי הפרדה בין דם לדם. בזמן הזה, אם אנחנו רוצים לעודד אנשים להמשיך ולשרת, צריך לתת להם גם הטבות מס. מה אומרת הצעת החוק? לתת שתי נקודות זיכוי במס בשנה. אני רוצה לומר לכם, זה לא הרבה כסף, זה 6,000 שקל. חבר הכנסת בליאק, אתה נלחם בוועדת הכספים, אתה מכיר את כל המספרים – 6,000 שקל בשנה פלוס זה שלא ייגעו להם בכסף בזמן שהם נלחמים ונלחמות. נראה לי שזאת תהיה ההכרה ההוגנת ביותר. לכן החוק הזה הוא לא רק – השר קרעי, זו לא רק הצעת חוק כלכלית וסיוע כלכלי למילואימניקים ולמילואימניקיות, זו הצעת חוק ערכית. האמת היא שזה לא כל כך הרבה כסף לעומת 5 מיליארד כספים קואליציוניים. זה לא תקציב כזה גדול לעומת הכספים שהולכים למשרדים לא רלוונטיים. זה לא תקציב – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

הם – – – עכשיו 18.5 מיליון שקל להדלקת משואות, מאוד מאוד חשוב. תנו את זה לחיילים שלנו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

יפה. אז תוותרו על טקסים, תוותרו על דברים לא רלוונטיים, תוותרו על הטבות מגזריות – ותיתנו למגזר שהכי חשוב לתמוך בו: החיילים והחיילות שלנו, שאנחנו מאוד מאוד אוהבים. מכאן אני מצדיעה לכם, לכל המילואימניקים ולמילואימניקיות – אגב, 60,000 – 60,000 נשים שירתו במילואים בשנה וחצי האחרונות. השר קרעי, בעזרת השם, אני מאמינה שאתם לא תתנגדו להצעת החוק הזאת, לא תתנגדו. יש פה עוד שר? שר הדתות מלכיאלי, אתם לא תתנגדו להצעת החוק הזאת, אני מאמינה שלא. זה חוק שבא לחבק את כל הבנים והבנות שלנו. כמן כן, אני רוצה לברך את חברתי חברת הכנסת אפרת רייטן, שהצעת החוק שלה גם מוצמדת – לדעתי את גם תכף עולה לנמק – שביחד נעשה, נצליח ונביא הטבות למילואימניקים שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי בעד שירות מילואים), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. בבקשה, גברתי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני היו"ר. השר קרעי, שלום, רציתי להגיד לך שני דברים שחשבתי שאולי יעניינו אותך: קראתי שבצבא היית בנח"ל החרדי – ברכות, כבוד בעיניי, יישר כוח. אני שומעת אותך פעם אחר פעם עולה לכאן ומדבר נגד בג"ץ ונגד שופטי בית המשפט העליון, כאג'נדה, כתפיסה: אתה לא מאמין להם, והם ממנים את עצמם, אנחנו מכירים את הדברים שלך. אז הבוקר – אני לא יודעת אם ידעת, גם אתמול וגם היום היו עתירות בבית המשפט העליון שהגישו אזרחים, ארגונים – כולם היו שם בעד גיוס חרדים, בני ישיבות. אתה יודע כמה בני ישיבות יש היום שהם מחויבי גיוס ולא מגויסים? תזרוק מספר. 80,000 – 80,000 בני ישיבות שהיו צריכים להיות מגויסים ולעזור לך, לילד שלי, לבעל שלי, לכל מי שנמצא היום בצבא. והם לא מגויסים. שמעתי היום את השופט סולברג בדיון, השופט סולברג, שהוא – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל לזימי אמרה שהם תקלה בצה"ל.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, נצח יהודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לזימי עלתה קודם ואמרה שאנחנו, החרדים, תקלה. אני הייתי בנצח יהודה, היא אומרת שאני תקלה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני מברכת כל חייל שמגיע לצה"ל – כל חייל שמגיע לצה"ל ועושה עבודה טובה למען ביטחון ישראל, אבל שומר גם על החוקים וגם על המוסר. אני רוצה לומר לך שסולברג אומר היום, ואני מצטטת: קראנו את תשובת המדינה הבוקר – היא נשלחה באיזה 02:00. הוא אומר ככה: והיינו מזועזעים מהנתונים. "מה אתם עושים בעניין האכיפה – – – בקצב הזה אני – – – לא רואה איך אנחנו נגיע לזה. אם הצבא ערוך לקלוט היום 4,800 בשנה, צריך לעשות הכול החל מעכשיו כדי לא להחמיץ אף חייל". עד היום, לדעתי, גויסו רק כמה עשרות בודדות מתוך 3,000 הצווים שנשלחו. צה"ל אומר שב-2026 הוא גם יכול לגייס בבת אחת את כל ה-80,000.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אפרת רייטן מרום (העבודה):

רגע, רק שנייה – סולברג, אתה חושב שהוא איש שכנראה שייך לשמאל ולשמאל הקיצוני, כמו שאמרתם, ולפי שיטת הסניוריטי אמור להיות נשיא בית המשפט העליון, כן? הוא בן לניצולי שואה הוא למד בישיבה תיכונית יבנה, בישיבת ההסדר הר ציון, הוא התמנה בממשלת נתניהו, ב-2012. מי שהיה בוועדה לבחירת שופטים ומינה אותו, היו אנשים שאתה בוודאי מכיר, אולי אתה אפילו חושב שהם טובים, כמו דוד רותם, כמו – מי עוד היה שם? היו שם כמה – היה שם גלעד ארדן, היו שם אנשים שלכם, אורי אריאל. הם האנשים שמינו את סולברג, אותו אחד שהיום אתם אומרים: אנחנו לא מאמינים לשופטים. יותר מזה – אתם אומרים: הם ממנים את עצמם. אז איפה ההיגיון כאן? באמת, השר קרעי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, גברתי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היום, כשבאים עם איזושהי טענה, טענה שיש בה טעם, צריך שהיא תהיה מושתתת על עובדות. אנחנו מבקשים פה נקודת זכות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני מסיימת, מילה אחרונה, זה באמת משפט אחרון. תודה, אדוני היו"ר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

נתתי לה את שתי הדקות, לא?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כן, דקה וחצי של פנינה. לא, לא, מילה אחרונה, ברשותך. בסוף אנחנו מדברים על נקודת זכות למילואימניקים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, לא, זה לא עובד ככה. כן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא יכול להיות שגם בזה הם יתנגדו – – –

גלעד קריב (העבודה):

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נקודת זכות למילואימניקים. אם עכשיו הייתם מבטלים רק את המשרדים המיותרים – זה בדיוק הכסף שאנחנו צריכים לנקודת זכות למי שמשרת מעל ל-100 ימי מילואים בשנה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חברת הכנסת רייטן, תודה רבה. השר קרעי, בבקשה, אדוני.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

– – – קרעי, אין מצב שלזה אתה גם מתנגד – גם לא לעזור משרתים, גם לא – – – אלה שעושים מילואים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתפלא. תתפלא.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

טוב, מה לעשות? תגיד להם לשרת עוד – – – ימין זה לא. ציוני זה לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת רייטן, אני קודם כול אקריא את תגובת משרד האוצר, שר האוצר, ואז אני אתייחס גם לסוגיה של הגיוס שהעלית.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא חייבים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא חייבים, אבל אני רוצה. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את המשך הדיון בחודשיים – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

כמה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

בחודשיים. התקנון לעבודת הממשלה קובע כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאה הכנסת וטרם נקבעה העמדה לגביה – – –

גלעד קריב (העבודה):

נראה אותך דוחה מילואים בחודשיים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טופורובסקי, אני אוציא אותך החוצה. די.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

בוא, תגיד למילואימניקים: בחודשיים אני מוריד לכם – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טופורובסקי, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת החוצה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בטרם נקבעה העמדה על ידי ועדה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

טופורובסקי, לא אתה. אתה רוצה גם לצאת החוצה?

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כי קראתי אותו קודם לסדר פעמיים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

התקנון לעבודת הממשלה קובע כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת וטרם נקבעה לגביה העמדה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, תהיה עמדת הממשלה להתנגד. עכשיו, רשות המיסים – שימו לב – רשות המיסים, אגף תקציבים ואגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר מתנגדים להצעות החוק מהטעמים הבאים: 1. מתן הטבות לאוכלוסיית החיילים ואנשי המילואים יש לעשות באמצעות הקצאת תקציב ישיר ושקוף המופיע בסעיפי תקציב מערכת הביטחון. סיוע דרך מערכת המס מקשה להעריך את היקפי ההטבות, ומקשה על מערכת הביטחון להפנים את המשמעויות הכלכליות והתקציביות של הגיוס.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לא הבנתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

2. הטבה לחיילים שלא דרך מערכת הביטחון – יש הרי הטבות דרך מערכת הביטחון. ההטבות, כמו שתשמעו בסעיפים הבאים, חלק מהן גם פטורות ממס, הן מופיעות כסעיף בתקציב המדינה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

קשה להם להעריך – איך הם אומרים? קשה להעריך את היקפי ההטבות, וזה מקשה על מערכת הביטחון להפנים את המשמעויות הכלכליות והתקציביות של ההטבה. זה אגף רשות המיסים. אגף תקציבים – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מי שיודע לקחת מס, יודע לקחת מס – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר'ה, תנו לי להקריא את התגובה. אני לא הולך להגן עליהם, אבל תנו לי להקריא את התגובה.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

רשות המיסים, אגף תקציבים ואגף הכלכלן הראשי. 2. חוק שירות מילואים, התשס"ח–2008, מעניק – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

קרעי, מיסים לוקחים בלחיצת כפתור – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אי-אפשר ככה, לא, לא. תן לי לסיים – אחר כך.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת מיכאל ביטון, תן לו לסיים שנייה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לוחצים על כפתור – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה, חבר הכנסת מיכאל ביטון. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חוק שירות מילואים, התשס"ח–2008, מעניק לחיילים המשרתים במילואים שני סוגי תגמולים – תגמול מיוחד, הקבוע בסעיף 18 לחוק, ותגמול נוסף, הקבוע בסעיף 19 לחוק. בשונה מתשלום של תגמול עבור ימי מילואים, סעיף 18 קובע שהתגמול המיוחד הזה אינו נחשב כהכנסה לצורך פקודת מס הכנסה, זאת אומרת באמת אין מס על תקבולים שמשולמים לפי סעיף 18 לחוק. זאת אומרת מערכת הביטחון יכולה – וכשהיא רוצה, היא מעבירה חלק מהתגמולים למשרתי המילואים דרך סעיף 18, וזה פטור ממס. זו החלטה של מערכת הביטחון. לעניין התגמול הנוסף, הקבוע בסעיף 19, בשווי של עד שתי נקודות זיכוי שנתיות, נקבע כי התגמול יחויב בשיעור מס מיוחד של 25%. זאת אומרת למערכת הביטחון יש שתי דרכים: תגמול לפי סעיף 18 פטור ממס, ומה שהיא נותנת שם פטור, ולפי 19 יש 25% מס. מערכת הביטחון קובעת לעצמה איך לתת את התגמולים האלה. דבר נוסף: ההטבות האלה, שמבקשות לתת נקודות זיכוי נוספות, אינן רגרסיביות, כך שרק בעלי הכנסות גבוהות ייהנו הן מהפטור על התגמול והן מניצול נקודות הזיכוי, שכן ההטבה ניתנת למימוש מול הכנסה חייבת החל מסף הכנסה מסוים. אגב, זה כמו הוויכוח שיש לי – אני כל הזמן מבקר את האוצר שמצד אחד בתגובה שלו הוא אומר שזה רגרסיבי, מצד שני, בהטבה שנתנו למימון מעונות היום, הם נתנו נקודות זיכוי רק לבעלי הכנסה גבוהה. יש לי ביקורת, הכול בסדר, זו לא תורה למשה מסיני. הם לא צודקים תמיד, אבל זאת התגובה כאן, שזה מגיע רק לבעלי הכנסה גבוהה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא חייבים לקבל אותה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, לא חייבים לקבל – אבל ברגע שיש למערכת הביטחון אפשרות לתת תגמול פטור ממס לפי סעיף 18, והיא נותנת, אז – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אבל אין צורך להחליט החלטה כזאת, כי באמת התגמול המיוחד שמגיע פטור ממס, הוא מגיע לכולם, גם לבעלי הכנסות נמוכות. זה המקום היותר-נכון לתת תגמול כזה לכל משרתי המילואים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

קשה להם, הם צריכים עזרה מהמדינה, ואתם לא נותנים להם.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא אמשיך. יש להם פה עוד כמה טענות כלכליות, אבל בעיניי הליבה כאן היא שלמערכת הביטחון יש אפשרות לתת תגמול לפי סעיף 18, שהוא פטור ממס לחלוטין והוא מגיע – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אבל אין להם מס – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני מסביר: מערכת הביטחון, יש לה שני סעיפי תגמול, אני אקריא עוד פעם: תגמול מיוחד – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אבל תגמול בדבר השירות ללא מס – – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אתם מדברים על תגמולים. התגמול המיוחד פטור ממס, התגמול הנוסף חייב במס של 25% , ולכן – – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל מה שאתם מציעים כאן, לתת נקודות זיכוי ולתת הטבה במס, זה לבעלי הכנסות גבוהות שיקבלו, ולא לבעלי הכנסות נמוכות. ולכן, בעיניי הדרך הנכונה יותר היא לפנות למשרד הביטחון ולהגיד להם: תיתנו את התגמולים שלכם דרך תגמול מיוחד.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני לא מסכימה איתך – – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

בכל מקרה, גורמי המקצוע, כמו שאתם קוראים להם – רשות המיסים, אגף תקציבים ואגף הכלכלן הראשי – מתנגדים למתווה הזה. הם חושבים שהמתווה האחר שקיים למערכת הביטחון הוא הנכון יותר. הם מתנגדים להטבות רגרסיביות שיגיעו רק לבעלי הכנסות גבוהות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לוותר על – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה זאת אומרת? לא, לא, זה לא נכון. למערכת הביטחון יש תקציב – היא יכולה לקבוע את סדר העדיפויות שלה, ואם צריך לתת לה תקציב נוסף בשביל זה, זה צריך לבוא בדיוני תקציב. אבל יש צדק בזה שהם אומרים שהטבות בנקודות זיכוי מגיעות רק להכנסות גבוהות, כאשר יש אפשרות לתת תגמול מיוחד בסעיף 18, שהוא פטור ממס.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה לא מספיק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה להספיק לדבר – בסדר, בואי, ניסיתי להבהיר עד כמה שאפשר את תגובת שר האוצר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

בכל מקרה, ועדת השרים לחקיקה ביקשה לדחות בחודשיים. יש לכם הזדמנות ללכת ולשבת עם מערכת הביטחון, עם שר הביטחון, עם משרד הביטחון – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה יודע – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אני לא יודע. כשבאים ויושבים איתי חברי כנסת – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נכון, בחודשיים זה לא לקבור. חוקים תקציביים הם חוקים שדרוש יותר זמן לדון בהם, ולכן בחוק לא תקציבי כמו החוק של שוסטר, אמרתי: שבועיים – עליי, אני מטפל בזה. גם דיברתי שוב עם שר החינוך קודם – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

חודשיים?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – והסיכום היה שנשב יחד עם חבר הכנסת שוסטר ונקדם בעזרת השם את החוק שלו. אני תומך בו לגמרי. זה לא חוק תקציבי, אלא חוק של סדר עדיפויות, והלוחמים שלנו הם הראשונים בסדר העדיפויות. עכשיו, לגבי מה שהעלית, חברת הכנסת רייטן, לגבי סוגיית הגיוס, אני רוצה לומר לכם ככה: קודם כול, נעמה לזימי, חברת מפלגתך, באה ואמרה שאני, ששירתִּי בנחל החרדי, בנצח יהודה – אני הייתי תקלה בצה"ל.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

זאת אומרת, אתם לא יכולים לבוא ולהגיד מצד אחד: בואו נגייס, ומצד שני לבוא ולהגיד – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר, רגע, אין בעיה, תודה רבה לך. אבל אני גם חושב שיאיר גולן אמר שחטיבת החשמונאים היא בכלל – איך נקראים האלה של איראן? איך הם נקראים?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני אגיד לך – הוא מברך על כל גיוס לצה"ל, והוא חושב שאסור – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אל תגנו עליו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יאיר גולן אמר שזה משמרות המהפכה, שחטיבת החשמונאים זה משמרות המהפכה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אל תגיד סתם דברים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

משמרות המהפכה, זה מה שהוא אמר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני אגיד לכם, אני מעריך את העמדה שלך אבל את לא היחידה, כי שאר חברי מפלגתך בכלל מתנגדים, ולא רק הם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם – בסדר. אני עונה, חברת הכנסת רייטן. קודם כול, החברים שלך – גם את, לזימי, לא באמת רוצה לגייס את החרדים. הרי החרדים מגויסים לקמפיין ההסתה של חלק מכם. מה אתם רואים, לזימי? אתם רואים שחוק הגיוס ההיסטורי הזה, באמת חוק גיוס היסטורי, הוא הולך ומתגבש, ואתם מבינים שקמפיין ההסתה הזה מתפורר לאבק, מתנפץ לרסיסים. אתם מבינים שאתם הולכים להמשיך להתבוסס ברפש של עצמכם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אין גיוס. אין גיוס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הרי עם חוק הגיוס הזה אנחנו, בעזרת השם, הולכים להביא את שיעור הגיוס בקרב החרדים, מתוך אלו שאין תורתם אומנותם, לשיעור הגיוס הכללי באוכלוסייה – –

גלעד קריב (העבודה):

אתם רוקדים על הדם. אל תעמוד על דם רעך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ואתם לא מסוגלים להכיל את זה. אתם, אתם לא מסוגלים להכיל את זה שבאמת הקמפיין של ההסתה והשקר הזה הולך להיגמר לכם.

גלעד קריב (העבודה):

אתה עומד על הדם, והחרדים רוקדים על הדם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כי יש כאן חוק גיוס היסטורי, ומעולם לא הייתה הזדמנות להעביר חוק גיוס כזה.

גלעד קריב (העבודה):

איזה היסטורי? ביזיון היסטורי. חוק של משתמטים. חוק של בגידה בחיילי הסדיר והמילואים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואני אגיד לכם עוד משהו. משפט לסיום, אדוני היושב-ראש. אתם מבינים שכל הסיפור של השוויון בנטל הולך ומתהפך, כי פתאום החרדים יישאו בנטל כמו השיעור הכללי באוכלוסייה, ואתם יודעים עוד איזה נטל – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מתי? מתי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בתוך מספר שנים, לפי החוק. בתוך שבע שנים.

גלעד קריב (העבודה):

על מה אתה מקשקש?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואתם מבינים שהנטל הזה של שמירת הגחלת, הנטל של 3,000 שנה של לומדי התורה, של שומרי הגחלת, של החרדים, של הציונות הדתית – הנטל הזה רק עלינו.

דבי ביטון (יש עתיד):

איך היה לך בשירות הצבאי שלך? הפכת להיות כופר? אתה שירתָּ, לא הפכת להיות כופר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש ציבור שלא נושא בנטל הזה של השמירה על הגחלת, ואז מה תגידו? גם אז תתעלמו משוויון בנטל?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר.

דבי ביטון (יש עתיד):

השר קרעי, אתה לא היית בצבא? מה קרה לך?

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו נושאים בנטל של – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת פנינה מאפשרת לחבר הכנסת מיכאל ביטון להשיב על תגובת הממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

חבורה מושחתת. רוקדים על הדם של חיילי צה"ל.

היו"ר משה סולומון:

או להתנגד לתגובת הממשלה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ממשלה במלחמה, ויש לה הזדמנות לרומם את מעמד אנשי המילואים והלוחמים, ויש לה הצעות חוק משל עצמה של יוקרת משרתי המילואים. כן, האופוזיציה מביאה חוקים טובים, שלושה חוקים טובים: חוק אחד, להגדיל באופן דרמטי את התיעדוף בקרקעות ואדמות למשרתי מילואים ולוחמים ונכי צה"ל – אתם מצביעים נגד. היום הבאנו חוק שאומר: בואו נעשה הקלות באקדמיה לאנשי המילואים – אתם רוצים לדחות את זה? טוב, דחיתם את זה בשבועיים. עכשיו חברת הכנסת פנינה פנטה תמנו שטה – זה השם האמיתי שלה, נכון? פנינה פנטה תמנו שטה, ככה אומרים את זה?

היו"ר משה סולומון:

יפה מאוד, יפה מאוד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יחד עם חברת הכנסת רייטן הן מביאות עוד הצעת חוק מדהימה, שאומרת: אל תיקחו מסים מהתגמול – יד אחת נותנת ויד אחת לוקחת? אז תצביעו בעד הצעות חוק טובות של האופוזיציה, לא יזיק, מה קרה? ואין להם זמן, כבר עברו שנה וארבע, מה, אתם דוחים עוד ועוד? אין זמן, תצביעו בעד. אבל אני תמיד עולה כדי שלא נשכח, כל יום, במליאה – חשוב לי שבמליאה אנחנו נדבר על החטופים; לא רק בוועדות, לא רק בחדרים סגורים. במליאה נדבר על החטופים; במליאה נזכיר סיפור של אחד מהם, והיום אני רוצה לקרוא את הסיפור של גלי ברמן, שאני לובש את החולצה שלו היום. גלי הוא בן 26 מקיבוץ כפר עזה. הוא נולד למשפחה חמה. יש אח תאום. גם זיו אחיו נחטף, שני אחים בלתי נפרדים. המשפחה קוראת להם "כוח התאומים", הכול הם עשו ביחד – צחוקים, חיים משותפים עם חיוך על הפנים. אנשים נדיבים, חברתיים, עזרו לכל מי שהיה צריך עזרה. הם היו חלק מקבוצת גיל בכפר עזה שנקראת קבוצת אשל. זיו וגלי ידועים באהבה ובתשוקה לכדורגל, והייתה להם קבוצה, שועלי כפר עזה, ובלעדי השניים האלה אין קבוצה ואין שמחה ואי-אפשר בכלל לחזור לתחביב הזה. הם אוהדים שרופים של מכבי תל אביב, הם אוהבים את ארץ ישראל. ביום שבת, באותו יום, משפחת ברמן קיבלה הודעה מזיו שאמר להם שהוא נמצא בדירה שלו והוא מריח עשן מתוך הדירה, וזו למעשה ההתכתבות האחרונה שלו עם המשפחה. באותו זמן כתב גם בקבוצת החברים גלי – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

דקה, דקה. – – שהוא שומע את המחבלים בתוך הדירה שלו ושהוא מריח עשן מתוך הדירה. באותו יום שבת משפחת ברמן קיבלה הודעות מגלי שהוא אומר שהוא אוהב אותם ושהכול ייגמר בקרוב. זאת הייתה ההודעה האחרונה והקשר האחרון עם גלי. במשך 11 ימים שהיו כמו נצח הם לא ידעו מה הגורל של גלי. רק ביום ה-12 קיבלו מסר שהוא נחטף לעזה. הגיעו למסקנה הזאת כי בביתו לא היו שאריות דם שהצביעו על הרצח שלו. ההיעלמות הפתאומית של זיו וגלי השאירה חלל ריק בכפר עזה, בלב של כל המשפחה והחברים. אנחנו חייבים להחזיר את כל 100 החטופים ולעשות עסקה אחת כוללת שתביא את כולם הביתה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

השר קרעי, אני רוצה להשיב לך, כי דיברת על מה שאנחנו מדברים על גיוס חרדים כעל הסתה. אמרת שזה זה סוג של קמפיין הסתה. אני רוצה להקריא לך: אומרת היום עמדת המדינה – המדינה, כן? עכשיו אתם מייצגים את המדינה – בבג"ץ, הם אומרים בצורה מפורשת: גיוס משמעותי ואפקטיבי של חרדים בעת הזו – לא בעוד שבע שנים, לא בעוד שנתיים, בעת הזו – מגלם צורך ביטחוני מובהק ודחוף. ודחוף, מה יותר מזה, קרעי? ודחוף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו עושים את זה. אנחנו הראשונים שעושים את זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ויחד עם זאת, אחרי שבית המשפט שמע את כל טענות המדינה ואת כל הנתונים שצה"ל הציג, אתה יודע – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו עושים את זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

למרות שהבנתי שהשר כץ, ככה, ניסה לא לתת לצבא לומר את האמת – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

בממשלה שלכם לא עשיתם כלום. אנחנו עושים את זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – אומרים שם השופטים: מתחזקת טענת העותרים שיש לשלוח צווים – – – לכל בני הישיבות חייבי הגיוס. אני מזכירה: 80,000. 80,000 מחויבי גיוס, אתה יודע מה זה היה עושה למשרתי המילואים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בממשלה שלכם לא עשיתם כלום.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם לא עשיתם כלום.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

למה הבן זוג שלי, למה הבעל שלי, הוא בן 58 – תקשיב לי, תקשיב לי רגע – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו עושים את זה. אנחנו הקמנו חטיבה עכשיו. למה לא הקמתם חטיבה חרדית?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

למה? כי לא הייתה לנו מלחמה ולא היה לנו 7 באוקטובר. לכם, זה במשמרת שלכם.

אושר שקלים (הליכוד):

לא, היה לכם את מנסור עבאס. היה לכם את מנסור עבאס, בגלל זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

למה הבעל שלי, שהוא בן 58, צריך לעשות 200 ימי מילואים? זה נראה לך הגיוני? זה נראה לך הגיוני? תגיד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו מתמודדים עם זה, אנחנו פועלים. אתם לא עשיתם כלום.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

באמת, שנייה, אני שואלת אותך עכשיו, במקום זה, במקום להגיד לי "לא עשיתם כלום". אני מסתכלת עליכם. אתם רוצים למשול, אתם רוצים להביא את הבשורה. יש לכם הזדמנות – אתה יודע מה? גם היו כאן רגעים היסטוריים. בתחילת המלחמה, כשכולם היו עם ביחד ננצח וכשבאו כולם להתנדב ולעשות – זה לא קרה. זה לא קרה, ועכשיו אנחנו נשארים עם שוקת שבורה. כשאנחנו עשינו השבוע סיור בצפון ופגשנו את אלוף פיקוד הצפון ואחרים, והבנו את גודל הגיוס וכוח האדם שמדינת ישראל היום צריכה – לא בעוד שנתיים ולא בעוד שבע – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

הקמנו חטיבה חדשה. אתם לא הקמתם. אנחנו הקמנו חטיבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה יודע שקמה חטיבה, ואתה יודע כמה אנשים נמצאים בחטיבה הזאת? תבוא, תבוא לוועדת חוץ וביטחון, תשמע את הנתונים פעם בשבוע. צה"ל הקים חטיבה לקליטת חרדים. תקשיב, קרעי, אתה יודע כמה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואטורי אומר שאת לא אומרת את האמת.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היא מחכה. היא מחכה, החטיבה מוכנה, מחכה עם ניילונים.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – בנצח יהודה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אף אחד – לא אף אחד, מעט מאוד, עשרות בודדות התגייסו. אז יש פה כישלון, אבל אתם ממשיכים לעצום עיניים כשאנחנו בזמן מלחמה. מי הולך להיות בגבול לבנון, בסוריה, באיו"ש, בעזה? איפה, איפה החיילים? איפה?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אז לפחות תיתנו דמי זיכוי למשרתים. גם את זה לא?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל את לא מקשיבה לעובדות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על תגמול מילואים ונקודות זיכוי מס למשרת מילואים פעיל), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת פנינה תמנו שטה וגדי איזנקוט.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תצביעו בעד, למילואים.

היו"ר משה סולומון:

הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 55 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על תגמול מילואים ונקודות זיכוי מס למשרת מילואים פעיל), התשפ"ה–2024, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

40 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על תגמול מילואים ונקודות זיכוי מס למשרת מילואים פעיל), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת פנינה תמנו שטה וגדי איזנקוט לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק נוספת: תיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי בעד שירות מילואים), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. ההצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי בעד שירות מילואים), התשפ"ה–2024, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

37 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי בעד שירות מילואים), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת אפרת רייטן מרום לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

אם כן חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד הכנסת (תיקון הזכות להיבחר), של חבר הכנסת משה טור פז. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר לוין, אני מרגיש בסרט המשך מהשבוע שעבר. כן, בשבוע שעבר הבאתי הצעת תיקון להצעת חוק-יסוד, והשבוע גם כן אני מביא תיקון להצעת חוק-יסוד. אני יודע שאתה לא אוהב את זה, מה לעשות. חבר הכנסת נסים ואטורי, סגן יו"ר הכנסת, אני רוצה לומר לך משהו: אם זה היה תלוי בי, אל תתפוס אותי במילה, אבל הייתי מעמיד אותך למשפט על הפרת אמונים. למה? אני רוצה להקריא לך. היה לך חוק טוב, חוק מעולה, שהעלית כבר, רצית להעביר אותו. עכשיו תשמע: העבירה בסעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, אומרת ככה: "עובד הציבור" – נכון, זה עובד ציבור לא נבחר ציבור – "העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור – – – דינו – מאסר שלוש שנים". אתה שומע, ניסים? עכשיו, אני שואל אותך: הקואליציה שלך, יריב לוין, הקואליציה שאתה חלק ממנה, ניסים ואטורי, רוצה מורשעי טרור בכנסת? אני תוהה: יכול להיות דבר כזה? כי היה פה חוק יפה, חוק שאתה כחבר קואליציה העלית. יותר מזה, יש פה חוקים של הקואליציה שעוסקים במורים תומכי טרור, במניעת התמודדות במפלגות, טלי צועקת פה כל יומיים על איזה חבר כנסת שלא הורשע בטרור שהוא תומך טרור. אפילו היה לה שיר: לה, לה, לה, לה, אתם תומכי טרור. על סמך מה? אבל יש בכנסת אדם אחד שהורשע בתמיכה בטרור. נכון, רוב התומכים בטרור בישראל, כמו גם רב הטרוריסטים, הם של טרור אסלאמי – 99%, ולכן אנחנו נלחמים בו, ולכן אנחנו נלחמים באלה שמשתמטים ממנו. אבל יש פה ושם בישראל 1%, אולי פחות, גם יהודים שעושים טרור או תומכים בטרור. אז תבואו אליי עם סיסמאות, אבל כן, יש בישראל תנועה שהוצאה מחוץ לחוק, קוראים לו תנועת כך; תנועה גזענית, שונאת ערבים, כולנו מכירים אותה, תנועה לא לגיטימית; תנועה שכשהיה לה פה חבר כנסת, יריב לוין, אז ראש המפלגה שלך, ראש הליכוד – לא חשוד בדיוק בשמאלנות, יצחק שמיר – היה יוצא החוצה עם כל חברי הסיעה שלו, כשהנציג שלהם עמד פה. למה? הרי אתה תמיד מקדש פה: הציבור בחר. אז כן, הציבור בחר באדם מתנועת כך, והתנועה שלך, הליכוד, יריב לוין, יצאה החוצה כשהוא היה פה. למה? כי יש דברים – אתה יודע, קוראים לזה בשפה הדתית "נבל ברשות התורה". יש נבלים ברשות החוק. אז יש פה בן אדם בכנסת שהוגשו נגדו רק 53 כתבי אישום, ומתוכם הוא הורשע רק בשמונה, שבתוכם התפרעות, הפרעה לשוטר, הסתה לגזענות, וכן שתי הרשעות בהחזקת חומר תעמולה עבור ארגון טרור ועוד שתי הרשעות בתמיכה בארגון טרור. סך הכול, ניסים ואטורי, ארבע פעמים הורשע בן אדם בתמיכה בטרור. לא אתה, חלילה, ההוא, שהועלה החוק והורדת אותו. אני לא מזכיר את כל עבירות התנועה שלו.

מיקי לוי (יש עתיד):

זו עבירה שיש עימה קלון.

משה טור פז (יש עתיד):

וזו עבירה שיש עימה קלון. וזה לא אדם שראוי לכהן בכנסת, בטח לא אדם שראוי להיות אחראי על שלטון החוק. אז אומרים שגם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום. ואללה, העלית חוק, ניסים ואטורי, טוב; אז מה קרה, זה מאיים על הקואליציה שלכם? הינה, גם ככה בן גביר מזחיל אתכם, יריב לוין, גם ככה הוא עושה פה מה שהוא רוצה. הוא מבזה את ראש הממשלה, מביא אותו לפה חולה. אז מה קרה? אולי תתמכו בחוק שלי, שבסך הכול אומר שמורשע בתמיכה בטרור לא יוכל להיבחר לכנסת – יהודי או ערבי. אבל איך שרה טלי? לה, לה, לה, לא יקרה, לה, לה, לה, אף פעם. אתה יודע מה? זה כל כך צבוע, זה כל כך צבוע. אז בואו נדבר שנייה על טוהר כוונות ועל הונאה. בואו נצטט מה אומרים מקורותינו על אדם שחושב את מה שבליבו – מה שנקרא אחד בפה ואחד בלב. הינה, שלמה קרעי, קצת דברי תורה תשמע. כתוב בויקרא י"ט: "מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם". למה הין צדק? למה זה לא כלול באחרים? הין, כדי לומר לך, יריב לוין, שיהא הן שלך ולאו שלך צדק, שלא יהיה אחד בפה ואחד בלב. אז אלה שלושת הדברים שאומרים מקורותינו שהקדוש ברוך הוא שונאם: שאדם מדבר אחד בפה ואחד בלב – שיהיה תוכו של האדם כברו, אומרים חז"ל, העניין שבלב הוא הדבר שבפה; משאו ומתנו של תלמיד חכם יהיה באמונה – שיעמוד בדיבורו ולא ישנהו. אז אדוני השר, יש פה מחסור חמור באמת בהגינות, ביושרה. האם באמת פיכם וליבכם שווים? אתם באמת מאמינים במה שאתם אומרים? אז בוא – חוק מורשעי טרור, אתה יודע, זה באמת דוגמה כל כך קלה, שבאמת אני לא יודע מה אתם עושים איתו, חוץ מלומר לואטורי: תוריד את החוק הזה. אבל אתה יודע, זה לא מקרי, כי הרי רק לפני שנתיים וחצי עשיתם פה פליק-פלאקים על ועדת חקירה ממלכתית – כן, אני מזכיר לכם, ועדת חקירה שהמטרה שלה זה לבדוק מי אשם. "אשם" זו לא מילה גסה. למנוע כישלונות עתידיים זה דבר רע? אבל 18 שנה בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה. חבר הכנסת מיקי לוי, כמה ועדות חקירה הוא הקים? עשר? לא; חמש? לא; אחת? לא. אפס. אפס ועדות חקירה. לא מירון, לא כרמל, לא 7 באוקטובר. למה? אני מזכיר לך, לפני שנתיים וחצי כל המקהלה פה עמדה ודרשה על הרוגלות ועדת חקירה ממלכתית. מה השתנה? הייתם באופוזיציה. פתאום אתם בקואליציה, האחריות עליכם. באמת, זה נראה כל כך פשוט. אתה יודע, הציבור כל כך קולט את זה. הוא קולט שמי שמתעסק עם עובדים פיקטיביים לכאורה, וממציא משרדים לכאורה לשרה שלא מתעסקת לכאורה במשרד שלה, וכששר מורשת, שאמור להיות אחראי על מורשת, בעצם לא מייצג את המורשת, ותופרים חוקים בשביל אנשים ספציפיים – אז באמת מה אתה רוצים שיקרה? באמת אני שואל אותך מה אתה רוצה שיקרה? זה משחקים פתטיים. בשביל זה אנחנו נבחרנו כנבחרי ציבור, בחרדת קודש? אני רואה שהדברים שלי לא מעניינים אותך, זה בסדר. אז ניסים ואטורי, באמת, אם יש משפט על הפרת אמונים לחברי כנסת – על זה עומדים – על האכפתיות ממורשעי טרור באמת, שלא יתמודדו. וכן, יש דברים שבהם הציבור לא קובע, יריב לוין, מה לעשות, גם אתה חושב ככה. אבל אם נמשיך עם הבלופים ועם החוקים העלובים, שמשרתים רק אנשים ספציפיים, רק מגזרים, רק העברות כספים, אז לזה קוראים להפר אמונים. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את שר המשפטים השר יריב לוין להשיב בשם הממשלה. בבקשה אדוני, לרשותך עשר דקות.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, למי שהציע לעליזה לעלות לדוכן, אני לא בטוח שאנחנו היינו מצליחים לעלות לדוכן אלמלא היא.

יאיר לפיד (יש עתיד):

האופוזיציה מסכימה.

שר המשפטים יריב לוין:

היא מחזיקה פה ושומרת, ועושה ביחד עם כל – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

שר המשפטים, האופוזיציה מסכימה – – –

שר המשפטים יריב לוין:

ואגב, עושה ביחד עם הצוותים של – – –

רון כץ (יש עתיד):

עשיתם כבר הכול פה תקדימי. תעלה גם את עליזה.

שר המשפטים יריב לוין:

תן לי להגיד משהו בקונסנזוס פעם.

רון כץ (יש עתיד):

זה מה שאנחנו אומרים.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שעושה – – –

רון כץ (יש עתיד):

עליזה, תתכבדי.

היו"ר משה סולומון:

עליזה, יש קונסנזוס עלייך.

שר המשפטים יריב לוין:

קודם כול, מצאתי שיטה לעשות פיליבסטר. אבל אני אומר באמת, גם עליזה – אבל כל הצוותים של הסיעות, של כל סיעות הבית כאן – זאת הזדמנות נוספת להגיד להם תודה. אני חושב שהם עושים באמת עבודה חשובה וקשה, שמאפשרת לנו בסופו של דבר גם לעשות את השליחות שלנו נאמנה. טוב, בעיה, חבר הכנסת טור פז, מה אני אעשה? אני ניסיתי בשבוע שעבר, אמרתי: טוב, לא הלך לי עם חבר הכנסת קריב, פעמיים הרציתי לו ולא הועיל, אבל איש חינוך כמוך, פעם אחת מאה אחוז תספיק. ואללה, לא עבר שבוע, מסתבר שזה לא עזר כלום. נכנס מאוזן אחת, יצא מהאוזן השנייה.

משה טור פז (יש עתיד):

הקשבתי לואטורי, אולי פה הבעיה שלי.

שר המשפטים יריב לוין:

אז אני אחזור, כי יש לי מה להגיד לגוף ההצעה.

היו"ר משה סולומון:

אתה יודע, אתה יכול כבר לחזור בך.

שר המשפטים יריב לוין:

יש לי מה להגיד לגוף ההצעה, אבל אני קודם כול אגיד, ובטח יסכים איתי גם יושב-ראש האופוזיציה, שחוקי-יסוד זה לא לפשוטי העם פה, זה בשביל העליונים בבג"ץ.

רון כץ (יש עתיד):

זה ליועמ"שית.

שר המשפטים יריב לוין:

מה פתאום אנחנו? אני ניסיתי להסביר לחבר הכנסת טור פז – מי אנחנו? מאיפה החוצפה שאנחנו נקבע את חוקי-היסוד? איזה רעיון איוולת זה.

רון כץ (יש עתיד):

אני הפסדתי, אני אמרתי שאתה תגיד את זה אחרי ארבע דקות.

שר המשפטים יריב לוין:

איפה זה נשמע? מה, יש מדינה בעולם שהפרלמנט קובע בה את החקיקה?

רון כץ (יש עתיד):

אני הפסדתי בהתערבות. אני אמרתי שתגיע לזה אחרי ארבע דקות.

שר המשפטים יריב לוין:

אז אני מנסה בדרך יותר ציורית הפעם. אני אנסה. אני שואל, מה זה הכפירה בעיקר הזאת, חבר הכנסת טור פז? באמת, נו. אני מזמין אותך – אתה יודע, אני מציע, אולי אדוני יושב-ראש הישיבה, אני מציע, אולי נפנה כולנו ביחד ליושב-ראש הכנסת, נבקש ממנו שיארגן סיור לח"כים בבית המשפט העליון, כדי שהם יבינו מי קובע פה. מה פתאום אנחנו? מאיפה הרעיון המטורף הזה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה נאום קבוע של יום רביעי.

שר המשפטים יריב לוין:

ואני אומר לך, חבר הכנסת טור פז, זה בדיוק המצב שאנחנו נמצאים בו. הלוואי שזה היה בצחוק. אבל בעצם מה המשמעות של מה שאנחנו עושים פה? בסוף הם יושבים שם ועושים כך – פוסלים את מה שלא נאה בעיניהם, מעוותים בכאילו-פרשנות את מה שלא רוצים להתאמץ ולפסול.

משה טור פז (יש עתיד):

אני מזכיר לך שאמרת את זה בשבוע שעבר. אמרת את זה בשבוע שעבר, ואמרתי לך שזה שיעור אזרחות בהפרדת רשויות.

שר המשפטים יריב לוין:

הם קובעים הכול, אבל אנחנו תכף נדבר על זה בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת בוארון. אני רק אומר שוב, אני קודם כול אגן על בית המשפט העליון ועל מעמדו; לא אאפשר לך לקדם חוק-יסוד כאן. אני חושב שזה דבר שלא יעלה על הדעת. באמת. פגיעה בדמוקרטיה, דבר נורא. עכשיו אני אגיד לך גם משהו לגוף החוק. המזל הוא – ואת זה אני באמת אומר בצורה גלויה – שאתה מההגונים שבחברי המשכן הזה. באמת, את זה אי-אפשר לקחת ממך. ואתה לא ניסית למכור כאן איזה סיפור על מורשעים בטרור. ניגשת ישר לנקודה. מה עושים? יש בעיה. יש חבר כנסת, שר, קוראים לו איתמר בן גביר. לא נקבת בשמו, אבל דאגת – אני מקווה שהבנתי אותך נכון, אם לא, תתקן אותי. עכשיו, יש בעיה, הוא נבחר לכנסת, אפילו לא פעם אחת, יותר מפעם אחת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

פעמיים.

שר המשפטים יריב לוין:

מה עושים? איך אנחנו נתגבר על המציאות הזאת שיש עם שבוחר? מי היה מאמין שזה עובד ככה, הדבר העקום הזה? זאת אומרת, אנחנו בעד הדמוקרטיה, כמובן, אבל אנחנו צריכים לתקן אותה כדי שכשמתפספס משהו בהצבעה, אנחנו נסדר את זה כמו שצריך. אגב, אני חייב לומר לך שאני לא יכול לבוא אליך בטענות, כי הפטנט בכלל לא רשום על שמך. נמצאת פה חברת הכנסת מיכאלי – היא אומנם לא מקשיבה לי, אבל היא כבר תקופה ארוכה מאוד, בכל מיני פטנטים של הצעות חוק, מנסה למצוא דרך שאי-אפשר יהיה לבחור בראש הממשלה נתניהו: פעם הגבלת קדנציות ופעם מי שיש נגדו כתב אישום לא יוכל להתמודד. בכל פעם איזה רעיון כזה, שהיסוד שלו מאוד פשוט: העם הולך לבחירות, זה לא מסתדר, אז מה נעשה? נפעל בשני מישורים מקבילים: האחד, דרך בית המשפט העליון נבטל את ההחלטות שמתקבלות פה ונבטל את ההחלטות של הממשלה ונבטל את המינויים שלה, והדבר השני – אולי נפתור את הבעיה ממש מהשורש פשוט אם נוציא מפה את מי שנבחר, ואז נעשה בחירות. אתה יודע, יש מקום כזה שככה מתנהלות בו בחירות. אתה יודע איפה? באיראן. באיראן יש בחירות, הולכים לקלפיות, הכול מסודר; אפילו יש כמה מועמדים, יותר רפורמיסטים ויותר שמרנים – כמעט כמו בבית המשפט העליון, שיש סופר-אקטיביסטים ואקטיביסטים באצטלה של שמרנות כאילו. אז אותו הדבר פה. אנחנו נלך, ורק נגיד מראש: אני אקבע לכם מי יכול להתמודד, אתם תבחרו בין שמאל לשמאל, ואז נעשה בחירות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, כן, זה המצב.

שר המשפטים יריב לוין:

וזה יהיה נהדר, ממש נהדר. אנחנו נרגיש כל כך טוב עם עצמנו כי יש דמוקרטיה ויש קלפיות וכולם יכולים להתמודד. אז אני אומר לך, חבר הכנסת טור פז, מה לעשות שאני דמוקרט אמיתי – אמיתי – ואני אומר לך את זה מהמקום – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לכן אתה רוצה לבחור שופטים מהליכוד.

שר המשפטים יריב לוין:

אתם יכולים לראות נאומים שלי בעבר, לפני הקדנציה הקודמת, כשהיינו בשלטון ואמרתי שבדמוקרטיה גם שלטון מתחלף, ויכול להיות שאתם גם תגיעו לשלטון בשלב מסוים, וגם היום אני אומר את זה. אבל תגיעו בקלפי, תגיעו בבחירות, ותכבדו את תוצאות הבחירות גם באופן פרסונלי, מי שנבחר, וגם כאשר מתקבלות כאן הכרעות בכנסת ובממשלה. ולא תחפשו כל הזמן את – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שר המשפטים, כשישבתם פה אני לא זוכר שכיבדתם את הבחירה.

שר המשפטים יריב לוין:

כיבדנו, נאבקנו, ניסינו להפיל את הממשלה. זה הדבר הכי לגיטימי בעולם.

מיקי לוי (יש עתיד):

שני חבר'ה, שני חברי כנסת שקיבלו שוחד פוליטי, אדוני.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת לוי, זאת האשמה שאין לה ידיים ואין לה רגליים. אין לה שום בסיס.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא אני ביקרתי אצל עידית סילמן בבית.

שר המשפטים יריב לוין:

אין לה שום בסיס, ואתה יודע את זה היטב. אבל אני אומר לך כמי שהיה כאן יושב-ראש הכנסת, נכון, אנחנו עשינו את עבודתנו כאופוזיציה. נאבקנו, עשינו הכול כדי להפיל את הממשלה. הצלחנו גם לזכות אחר כך באמון העם בבחירות, אבל כל עוד הממשלה כיהנה, אנחנו לא חשבנו שבג"ץ צריך להחליף אותה ולא ניסינו למנוע מכם להתמודד וכל מיני תרגילים ופטנטים מהסוג הזה. ולכן, חבר הכנסת טור פז – אני אסיים בעוד דבר אחד. הייתי עוד יכול, חרף כל מה שאמרתי, להגיד שאולי אתה גם צודק, כי בסוף זה נשמע באמת הגיוני – מי שמורשע בטרור, מה לו ולכנסת? רק יש בעיה, אנחנו למודי ניסיון. אתה יודע, העברנו סעיפים בחוקי הבחירות שנועדו למנוע בחירה של אנשים שבאמת תומכים בטרור וקשורים וכל מיני דברים מהסוג הזה. ומה קרה? איזה פלא, ועדת הבחירות כאן, אגב, פסלה מועמדים מכאן ומכאן. ומה עשה בג"ץ? החזיר רק מצד אחד. תמיד, באופן שיטתי. אגב, בפסקי דין לפעמים אתה אפילו לא יכול להאמין למה שאתה קורא. אני לא אשכח שכאשר ביקשו לפסול את מפלגת בל"ד אחרי מה שקרה עם עזמי בשארה, שתמך בטרור וברח מחקירה, ההסבר היה שמכיוון שלא הסכמנו לפסול אותו קודם, אז עכשיו, כשהוא איננו, אז כבר לא צריך. כל מיני הסברים מהסוג הזה. אז אני יכול להגיד לך, חבר הכנסת טור פז, שהבעיה הגדולה ביותר במה שאתה מציע היא שבסוף זה מופעל באופן סלקטיבי, כי אני מסכים, בעניין הזה אני מסכים שזאת בדיוק – אתה יודע, יש דברים שאני טוען שהם לא שפיטים ולא לבית משפט – זאת בדיוק סוגיה שפיטה, בדיוק בשביל זה צריך בית משפט, כדי שלא קבוצה פוליטית כזאת תמנע התמודדות של קבוצה אחרת – אבל יש לנו בית משפט שפועל באופן סלקטיבי, משל היה מפלגה פוליטית. לכן, אין שום אפשרות לתת בידיו את הכוח הזה, כי אנחנו כבר למודי ניסיון שהוא ישתמש בו כנגד צד אחד, ולא ישתמש בו לעולם כנגד צד שני. ולכן, מכל הסיבות האלה, חבר הכנסת טור פז, צר לי, אבל גם השבוע – מאשימים אותי לא פעם בעקביות, אז אני אצדיק את האשמה הזאת – גם השבוע אני קורא לכנסת שלא לתמוך בהצעת החוק שהגשת והבאת בפנינו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה, אדוני השר. חברי הכנסת. חבר הכנסת טור פז מבקש להגיב על תגובת הממשלה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני השר לוין, אתה יודע, אומרים שתמיד סרט ההמשך פחות מוצלח מהסרט הראשון, אז אני רוצה לומר לך שבשבוע שעבר היית הרבה יותר משכנע. זו האמת. אני טענתי חיטים, ואתה השבת לי בשעורים. קודם כול, בשבוע שעבר הייתי בסיור בבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון דן בבג"ץ על רשתות החינוך החרדיות, שאני חושב שהתנהלותן היא בניגוד לחוק. ואתה יודע מה? סיירתי בבג"ץ, והוא לא פסק את מה שאני חשבתי, הוא פסק משהו אחר, נתן להם ארכה של חצי שנה. אני יצאתי מבית המשפט והתבכיינתי? אמרתי, אוי, אוי, אוי, בג"ץ, הימנים האלה, השמרנים האלה? לא. אני הבנתי שפסקו בניגוד לדעתי. אני לא מתבכיין על תוצאות. דבר שני, דווקא בהמשך לשבוע שעבר. אמרתי לך שבשיעור אזרחות של כיתה י"ב – נראה לי שכנראה היית חכם מדי, היית בחוץ ולא הקשבת לשיעור, כי הפרדת רשויות אומרת שהרשות השופטת מבקרת, כן, גם את בחירת העם. ויש לה זכות וטו, כן. אבל אתה יודע מה, השר לוין? זה די מדהים. אתה בא ומדבר כאן על הדמוקרטיה, אבל בוא אני אזכיר לך, השר לוין, כמה הצעות חוק שלכם – יו"ר הקואליציה שלך אופיר כץ מציע פה הצעת חוק; השר לוין, יו"ר הקואליציה שלך, יש לו הצעת חוק שתמנע ממפלגות לרוץ. מדהים. זו הגבלת הדמוקרטיה. אני מזכיר לך שבגלל הפסד של המחנה שלך בלשכת עורכי הדין, חבר כנסת מסיעתך רוצה לעקור את לשכת עורכי הדין כי היא לא באה לו טוב, כי הפסדתם בבחירות עליה. אמרת דמוקרט אמיתי? לזה קוראים דמוקרט אמיתי? אבל בשורה התחתונה העובדה שאתם, ממשלת הכאילו-ימין על כאילו-מלא, הולכים להצביע עכשיו על כך שאדם שהורשע בתמיכה בטרור יכול לרוץ בכנסת, מעידה שאתם מדברים חרטא, שכל הדיבורים פה על טרור הם חרטא. אתם לא מאמינים למה שאתם אומרים, אתם שומרים על הקואליציה שלכם. ואתה יודע מה יפה? שאם יש מישהו שבן גביר מאיים עליו – זה לא עלינו, הוא מאיים עליכם. הוא הולך להיות הבעיה שלך בשנים הבאות, יריב לוין.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הזכות להיבחר). נא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר לוועדה את הצעת החוק – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 60 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הזכות להיבחר) לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

31 בעד, 60 נגד, אחד נוכח.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

לפרוטוקול – מה את? בעד. עופר כסיף?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

נגד.

היו"ר משה סולומון:

אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הזכות להיבחר) לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: סמכות בג"ץ להתערב בחוקי-יסוד ובעבודת הוועדה לבחירת שופטים. את ההצעה הגיש חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. אני מזמין את חבר הכנסת אביחי בוארון להציג את הצעתו. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול נפל דבר בישראל. ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון דפק על השולחן. כבודו גער בנציג המשטרה, הוא שאל: מדוע אינכם עוצרים את אלימות המתנחלים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

באמת למה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

השופטת ברק-ארז הוסיפה ואמרה: ראינו את המתיישבים בתוך בתי הפלסטינים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא מה שהוא אמר.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לאפשר לו לדבר.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בית המשפט שכח שיש חצי מיליון מתיישבים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אין נשיא לבית משפט? למה אין נשיא לבית המשפט כבר 15 חודשים?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוראי. חבר הכנסת יוראי, קריאה ראשונה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בית המשפט שכח שבאותו בוקר חצי מיליון מתיישבים גם קברו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא גם שלך. הוא גם שלך – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

מוטב שלא תפריע לי, חבר הכנסת מיקי לוי.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת מיקי, קריאה ראשונה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בית המשפט גם שכח שבאותו בוקר ציבור המתיישבים קבר שלושה מבניו – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – זה הוא, לא אתה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת מיקי, אתה בקריאה ראשונה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – שתי נשים מבוגרות וחוקר משטרה תושב האזור.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה הקשר, מה זה קשור?

מאיר כהן (יש עתיד):

מה זה קשור?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תדבר בשמם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אבל בית המשפט לא באמת שכח, לבית המשפט הזה יש אג'נדה, יש אידיאולוגיה, יש סדר-יום.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, אין לו אג'נדה. לכם יש אג'נדה לפרק את שלטון החוק, זאת הטענה שלכם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת בליאק, קריאה שנייה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בית המשפט שאב לו עוד ועוד סמכויות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם רוצים להשתלט על בית המשפט העליון – – – להשתלט על בית המשפט העליון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בית המשפט פסל בשעת מלחמה חוק-יסוד שחוקקה הכנסת, ואת זה הוא עשה באופן תקדימי.

דבי ביטון (יש עתיד):

בית המשפט – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוראי, קריאה שנייה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה חוק בזוי. זה חוק בזוי.

קריאות:

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אם בעבר בית המשפט בלם את עצמו – – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אי-אפשר. האג'נדה היא להשתלט על בית המשפט העליון, ולמוטט – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שלישית.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתם לא תצליחו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה חייב להחליף סיסמאות. אתה אומר את אותו משפט 15 פעם, כל הזמן. אני כבר לא יכולה – – –

קריאות:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה מה ששר המשפטים אמר – – – הדמוקרטיה בישראל.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוראי, נא לצאת.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

בג"ץ משתלט עליכם, אם אתה עוד לא הבנת.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

דבי ביטון (יש עתיד):

סליחה, אדון סולומון, בצד השני אתה לא שומע את הצועקים?

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

לא. לפני זה גם אותך קראתי לסדר בקריאה ראשונה. גם אותך קראתי לפני כן. בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אתה משתיק – – –

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, אדוני. אני משחרר את הזמן.

דבי ביטון (יש עתיד):

עכשיו היא צועקת, לא ראיתי שמישהו הוציא אותה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אם בעבר בית המשפט העליון בלם את עצמו, איזן את עצמו – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי, קריאה ראשונה. קריאה ראשונה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – ריסן את עצמו – – –

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

מי לימד אותך להיות מלשן? רגע, מי לימד אותו? אני רוצה להגיד לך, בליאק, מי לימד אותך להיות שטינקר? מי לימד אותך להיות מלשן? אתה שטינקר, מה נסגר? מה זה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

סולומון, אי-אפשר ככה. תעצור אותה.

היו"ר משה סולומון:

אתה צודק.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אם בעבר בית המשפט העליון בלם את עצמו – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אדון לפיד, זה די מביש – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

טלי, את מפריעה לי. את מפריעה לי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה שנייה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חברת הכנסת גוטליב, את מפריעה לי.

דבי ביטון (יש עתיד):

יאללה, תתקדם כבר לשלישית.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אם בעבר בית המשפט העליון בלם את עצמו – –

רם בן ברק (יש עתיד):

טלי, מאיזה מפלגה את?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – איזן את עצמו וריסן את עצמו, הרי שהיום בית המשפט גילה דעתו, שהוא נמצא מעל הכנסת, גבוה גבוה מעל הכנסת. יותר מזה, בוועדה למינוי שופטים יש מיעוט של נבחרי ציבור אל מול רוב של משפטנים, אבל הסמכות העודפת היחידה שיש לדרג הנבחרים היא סמכות היושב-ראש, שר המשפטים, לקבוע את סדרי הדיון, אבל גם כאן בית המשפט העליון פרץ גדר ונתן לעצמו סמכות שהייתה מוקנית לשר, וחייב את השר לקיים דיון ולקיים הליך ולבחור נשיא לבית המשפט העליון, את חברם עמית, בניגוד – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה לעשות, ככה זה אמור לעבוד, כן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא, לא ככה זה אמור לעבוד. לשר המשפטים יש סמכות. לשר המשפטים יש סמכות בחוק.

קריאות:

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חבר הכנסת בליאק, לא ככה זה אמור לעבוד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתם עבריינים. אתם עבריינים.

גלעד קריב (העבודה):

הוועדה קובעת את סדרי העבודה, לא היושב-ראש.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

האיזון שיצר המחוקק בין המשפטנים – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

דבי ביטון (יש עתיד):

הוא שר. יש גם בית משפט, יש רשויות נפרדות.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חברים, אני מבין שלא נעים לכם לשמוע, אבל מה לעשות, זאת האמת, וצריך לומר אותה. האיזון שיצר המחוקק בין דרג הנבחרים לבין המשפטנים מופר שוב – –

דבי ביטון (יש עתיד):

את זה לקחתם מהרשות המבצעת למחוקקת.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – ברגל גסה על ידי בית המשפט העליון. במצב דברים זה, שבו בית המשפט מנהל את המדינה בפועל, וגובר שוב ושוב – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חבורה של עבריינים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – על הכנסת ועל הממשלה, אני שואל גם את האופוזיציה: מה כנסת ישראל מתכוונת לעשות בעניין הזה? האם נהיה קול לציבור הולך וגדל, שמרגיש את עצמו – –

דבי ביטון (יש עתיד):

נמשיך לשמור על החוק.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת דבי, קריאה ראשונה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – שהוא אינו חלק מניהול המדינה? האם בכל פעם שעמדת הכנסת – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אני עונה לו, הוא פנה אליי.

היו"ר משה סולומון:

לאפשר לו לדבר, לא להפריע לו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – ועמדת הממשלה מנוגדות לעמדת בית המשפט, האם הכנסת והממשלה יכופפו את ראשן בפני בית המשפט העליון? האם הכנסת תיסוג שוב ושוב? האם באמת הריבון, העם, שוב ושוב יכוף את ראשו מול 15 שופטי בג"ץ תמיד? איפה האיזונים? איפה הבלמים?

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא המגן האחרון. הוא המגן האחרון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

רבותיי היקרים, חבריי חברי הכנסת, מי יאזן את בית המשפט העליון? מי יאזן את השופטים? תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בטח לא אתה. בטח לא אתה. רק זה חסר לנו, שאתה תאזן את בית המשפט.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ישיב על ההצעה שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. בבקשה, אדוני השר.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השרים, חברות וחברי הכנסת – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה אמרת לו להגיש את זה? את החוק? אתה ביקשת מבוארון להגיש את החוק?

שר המשפטים יריב לוין:

ראשית, אני רוצה להודות – אוה, חבר הכנסת בן ברק, טוב שאתה עוזר לי. ראשית, אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת אביחי בוארון על הצעה לסדר-היום חשובה, ראויה, במקומה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה חשובה, משנה חיים של תושבי מדינת ישראל.

שר המשפטים יריב לוין:

– – ועל דברים גם תמציתיים, גם מדויקים וגם נכונים. אדוני היושב-ראש, אני עומד בפני אתגר, שכן ראש האופוזיציה וחבר הכנסת מאיר כהן, מוותיקי הבית, הטילו עליי משימה – לשאת נאום אחר. אז הינה, אני אעמוד במשימה. אני אפילו רוצה לחלוק איתכם את הנאום. אני אגיד את מה שיש לי להגיד בקצרה, ואני מבקש שאחד מכם ייגש אחר כך על חשבון זמני למיקרופון ויענה, מי שזה לא יהיה. אני שואל שאלה פשוטה: תראו, בדמוקרטיה יש שלוש רשויות שלטון לפחות, ויש ביניהן איזונים ויש בלמים שהאחת שמה על רעותה, כדי שאף אחת מהן לא תחזיק בכוח עודף שיאפשר לה לעשות ככל העולה על רוחה. המציאות שאנחנו נמצאים בה היא כזאת: בית המשפט העליון, ברצותו, יכול לבטל חוק של הכנסת, יכול לבטל חוק-יסוד – וכבר הסברתי קודם, דבר שאין כמוהו בעולם – יכול לקבוע ולהתערב אפילו במי יהיה יושב-ראש הכנסת או בכל החלטה כאן. כלומר, הוא הפוסק האחרון בכל מה שנעשה כאן בתוך האולם הזה, בתוך הבניין הזה. עכשיו נסתכל על הממשלה, הרשות המבצעת. בית המשפט העליון יכול לבטל כל החלטה של הממשלה, לבטל כל מינוי של הממשלה, להורות לממשלה לעשות, להורות לה לא לעשות, להורות לה למנות, להורות לה לדחות את המינוי, להאריך מינוי של מי שכבר מינויו פקע. הכול הוא יכול לעשות. זאת אומרת, הוא בכלל מעל הממשלה. הולך הציבור ובוחר ראש ממשלה – ממציאים פה פטנט שאין כדוגמתו בכל העולם: נבצרות משפטית. זאת אומרת שעכשיו בית המשפט העליון גם יחליט אם ראש הממשלה, שזכה באמון העם ואמון הכנסת, גם יכול לכהן. ואז אתה אומר לעצמך: טוב, תשמע, אם בית המשפט העליון הוא גם הכנסת וגם הממשלה וגם העם וגם הכול, אז לפחות נשתתף בקביעת השופטים, כי הרי אנחנו אמורים להיות דמוקרטיה. ואז אומרים לך: לא, לא, לא, בחירת שופטים לבית המשפט העליון – יש לאותם שופטים שמחזיקים בכל הכוחות האלה גם זכות וטו מי יבוא בשעריהם. אני שואל אתכם רק שאלה אחת: מהו הבלם על בית המשפט העליון? יש דבר כזה פה? הרי הם יכולים הכול. ואם אתה לא מרוצה, או הציבור לא מרוצה, כולו, ממה שהם עושים, אין מה לעשות, כי אי-אפשר למנות אף אחד לשם בלי הסכמתם, אז אי-אפשר גם לשנות את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא החומה מול הממשל הרע הזה.

שר המשפטים יריב לוין:

אז הינה, אני שואל – אני שואל, מה הבלם על הרשות השופטת? אחד. תן לי בלם אחד.

מיקי לוי (יש עתיד):

מכיוון שאף אחד לא מקבל בקול יחיד, יש שם מספר שופטים שמקבלים. ואתם ממשלה שמבצעת עבירות. הוא הבלם האחרון – – –

שר המשפטים יריב לוין:

מספר – כמו 120 חברי כנסת. אתה מדבר איתי על מספר? שמעתם? שמעתם? יושב-ראש כנסת לשעבר: יש מספר שופטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר המשפטים יריב לוין:

זה הבלם. זה הבלם.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא הבלם האחרון. אתם עושים עוולות – – –

שר המשפטים יריב לוין:

השבוע פסלו חוק בחמישה נגד ארבעה. יש מספר שופטים.

קריאה:

שר המשפטים יריב לוין:

מה הבלם, אדוני ראש האופוזיציה? מה הבלם?

יאיר לפיד (יש עתיד):

תשאל את שר המשפטים.

שר המשפטים יריב לוין:

נו, מה הבלם? בבקשה, נו, תגיד לי.

יאיר לפיד (יש עתיד):

יריב, אמרת שאני יכול לענות – – –

שר המשפטים יריב לוין:

מה הבלם? בטח, תענה, נו, תגיד לי מה הבלם. מספיק משפט אחד. בלם אחד תן לי. תענה, נו, תגיד לי.

יאיר לפיד (יש עתיד):

יש לי תשובה. אני מוכן לעלות ולענות. לא מהצד, משם.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אדוני השר, מאחר שאני מנהל את הישיבה, ויש תקנון – – –

שר המשפטים יריב לוין:

זה נכון, אני מודה. אבל אני מוכן להגשים חלום של הרבה צעירים במדינת ישראל שהיו רואים אותך בטלוויזיה, להיות הדובר של יאיר לפיד פעם אחת. תגיד לי, אני שומע, אני אגיד בקול. מילה במילה, אני מבטיח לך. בלם אחד תן לי.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אם היושב-ראש יסכים לי.

היו"ר משה סולומון:

אני אאפשר לך להגיד מהצד.

שר המשפטים יריב לוין:

תראו את השתיקה פה. אין פה אחד שמסוגל להעלות רעיון אחד. אחד. מה הבלם? תנו.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני. אני.

שר המשפטים יריב לוין:

אחד?

יאיר לפיד (יש עתיד):

אחד. אחד.

שר המשפטים יריב לוין:

מה הבלם? רבותיי, בגלל זה – – –

גלעד קריב (העבודה):

על סעיף שמירת דינים לא שמעת?

שר המשפטים יריב לוין:

מה הבלם, חבר הכנסת קריב? מילה אחת. תראו את השתיקה פה. וזו האמת על בית המשפט העליון בישראל – –

גלעד קריב (העבודה):

אמרתי לך, שמירת דינים. בית המשפט העליון הישראלי יכול לתקן את העוולות.

שר המשפטים יריב לוין:

– – בניגוד לכל העולם. אין אף בלם. שום בלם משום סוג שהוא. הוא מעל הממשלה, הוא מעל הכנסת והוא מעל העם. ואת הדבר הזה הגיע הזמן לתקן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת קריב, אתה תדבר אחר כך. תודה רבה. חברת הכנסת מיכל סגמן. תודה רבה. ביקשו להתנגד. חבר הכנסת יאיר לפיד, אתה יכול להשיב מהצד, דקה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תן לי – – –

היו"ר משה סולומון:

רק מהצד. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. זה מה שאפשר, ניסיתי.

גלעד קריב (העבודה):

קרקס. אתם אשכרה, אשכרה, חיים בקרקס. ארבע משפחות פגשו השבוע קצינים על מפתן הדלת עם בשורת איוב; עוד שלוש משפחות ליוו את יקיריהן לקבורה אחרי שנרצחו בפיגוע, ובמה אתם מתעסקים? שר המשפטים הופך את הוועדה לבחירת שופטים לקרקס, קרקס עלוב. על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק שעוסקות בלשכת עורכי הדין: האחת מפרקת את הלשכה במעשה נקמה; השנייה נותנת הגבלה על שכר טרחה של עורכי דין שמייצגים משפחות שכולות. ואיזו הצעה אתם מקדמים? איזו הצעה אתם מקדמים, ואיזו הצעה תקועה אצל אייכלר כבר חצי שנה? כי לא אכפת לכם ממשפחות נפגעי הטרור. אתם חיים בסרט, וכל אזרחי ישראל משתתפים בסרט האימה הזה בעל כורחם. והבשורה הטובה היחידה היא שלכל סרט, כולל סרט אימה, יש סוף, ויבוא הסוף לסרט האימה שלכם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

למה לא נפתחת חקירה – – – חקירה? הדלפת חומרים מסווגים. הדלפת חומרים מסווגים.

גלעד קריב (העבודה):

ואת, גלית דיסטל, אני שמח לראות ששחררו אותך מהמרפסת במצודת זאב.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אבל למה – – – בשבילך? למה – – – בחקירה? למה?

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, להתנגד להצעה. על פי התקנון, שניים – עמדה נוספת. עמדה נוספת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תנשמי, עליזה, מותר. מותר, זו עדיין דמוקרטיה, למרות שאתם עושים כל מה שאפשר כדי להחריב אותה. כל מה שאפשר. ונתחיל עם הפייק שאתם מריצים על בג"ץ. בג"ץ שלא התערב. אז מסתבר שב-2018 היה רמטכ"ל – הינה, הוא יושב פה גם, קוראים לו גדי איזנקוט – שהפעיל כוח מאסיבי על אותם עזתים בגדר. עשרות נהרגו, ואתם הולכים ומפיצים בלי הפסקה שבגלל בג"ץ הוא לא יכול להיות בוועדת חקירה. אז בג"ץ והשופטת חיות זרקו את הארגונים האלה מכל המדרגות ודחו את העתירות, ולא יעזרו השקרים שלכם, שאתם הולכים – ואת במיוחד, עם זאת שלידך, כל היום מפיצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא יהיה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי שהיה ראש ממשלה שהכיל ושתק זה ראש המפלגה שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא יהיה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

והוא זה – ולא יעזור לכם – שיעמוד לפני ועדת חקירה ממלכתית.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וכל מי שממשיך לסלף ולשקר על בג"ץ ולהאשים את חיות הוא לא פחות גרוע מכל אחד מכם. זה מה שאתם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת המציע אביחי בוארון, אם כן, מה אתה רוצה? להסיר מסדר-היום?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – – במליאה.

היו"ר משה סולומון:

איך? לכלול בסדר-היום? אוקיי, לכלול בסדר-היום. שמית? מי ביקש?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

הצבעה שמית, האופוזיציה.

היו"ר משה סולומון:

ההצבעה תהיה שמית. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הכללת הנושא בסדר-היום במליאה.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

הצעה לסדר-היום – זה לדון במליאה. כן, אמרתי. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

אנא קראי שנית בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

יש מישהו באולם שטרם הצביע? אם כן, תמה ההצבעה. 56 בעד, 48 נגד. אם כן, ההצעה תיכלל בסדר-היום של המליאה.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום. ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: העלאת אגרות הרישוי לרכבים חשמליים החל מינואר 2025. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יצחק קרויזר, ולדימיר בליאק, חוה אתי עטייה, ארז מלול, מיכאל ביטון, יוסף עטאונה וואליד אלהואשלה. ראשון המנמקים, חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני עולה לדוכן היום כדי להציב בפני כולנו סוגיה חמורה המשפיעה על אזרחי ישראל – העלויות ההולכות וגדלות המושתות על בעלי הרכבים החשמליים. רכבים חשמליים הם עתיד התחבורה הירוקה, עם כ-120,000 רכבים על כבישי ישראל נכון לסוף 2024. בשנת 2025, על פי תחזיות, מספרם צפוי להכפיל את עצמו. אך על רקע הצלחת המגמה הזו אנו עדים להחלטות מדיניות שעלולות לבלום את המהלך החיוני להפחתת זיהום האוויר. החל מינואר 2025 אגרת הרישוי לרכבים חשמליים תתייקר בממוצע בכ-2,300 ש"ח ותעמוד על סכומים גבוהים פי שלושה וארבעה ביחס לעלויות בשנת 2024, ומס הקנייה יעלה מ-35% ל-45%, מה שיגדיל את עלות הרכב החשמלי בעשרות אלפי שקלים. כתוצאה מהחלטות אלו, רבים בציבור מרגישים מרומים. ההבטחה לחיסכון בעלויות ולמעבר לאנרגיה ירוקה התנפצה אל מול עליית מחירי הביטוח, החשמל, ועכשיו גם המיסוי על רכבים חשמליים. אזרחים השקיעו עשרות אלפי שקלים ברכישת רכבים אלה מתוך אמונה שהמדינה תתמוך במעבר הזה. עד כה, הטבות ניתנו בעיקר לרכבים חשמליים יקרים, שרק העשירים יכלו להרשות לעצמם. אולם כעת, כשנכנסו לשוק רכבים חשמליים עממיים, שנגישים גם לתושבי הפריפריה, אנו עדים לצמצום גורף של ההטבות. במקום זאת יש לנקוט גישה דיפרנציאלית – להמשיך להעניק את ההטבות לרכבים שמחירם מתחת ל-200,000 שקלים, בעוד לרכבים יקרים יותר תבוטל ההטבה. כך המדינה תתמקד בעידוד הרכב החשמלי העממי, שהוא המפתח להמשך המהפכה בתחבורה. חשוב להדגיש את הפגיעה העצומה בתושבי הפריפריה והאזורים המרוחקים. עבורם הרכב החשמלי הוא לא מותרות, הוא הכרח. מדובר בתושבים שנוסעים מרחקים גדולים מדי יום – לעבודה, ללימודים ולשירותים בסיסיים שאינם נמצאים קרוב לביתם. הרכב החשמלי מאפשר להם לחסוך כסף על דלק ולשפר את איכות חייהם, תוך תרומה להפחתת זיהום האוויר. מעבר לכך, התחבורה החשמלית היא הדרך משמעותית לחיבור המדינה ולצמצום הפערים בין הפריפריה למרכז. באמצעות תמריצים נכונים לרכב חשמלי אנו יכולים להבטיח שכל תושב, ללא קשר למקום מגוריו, יוכל ליהנות מנגישות תחבורתית מתקדמת, חסכונית וסביבתית. מדובר באינטרס לאומי, שמחזק את החברה הישראלית ותומך בשוויון ההזדמנויות בין מרכז לפריפריה. בעוד במדינות רבות בעולם מכוניות חשמליות נהנות מאגרות רישוי מופחתות ותמריצי מס, כאן בישראל קובעים כללים חדשים, ועוד בדיעבד, פוגעים במי שכבר רכשו רכבים ומשקיעים בערעור אמון הציבור. שינויי מדיניות מסוג זה מרתיעים משקיעים ומשדרים חוסר יציבות כלכלית. אדוני היושב-ראש, רכבים חשמליים אינם מזהמים את האוויר כמו רכבי בנזין, גז או דיזל. הפחתת זיהום האוויר היא יעד לאומי, ואסור לנו לבלום אותו. הציבור כבר שילם את מחירי החשמל היקר והשקיע בעמדות טעינה, אך כעת אנו מכתיבים מדיניות שמעמיסה על האזרחים ומרחיקה אותנו מיעדי האנרגיה הירוקה. ההשלכות של החלטות אלו ברורות, ולכן אני קורא לממשלה לעצור את המהלך הזה ולבחון מחדש את המדיניות כלפי הרכבים החשמליים. יש לאפשר את המשך המהפכה הירוקה, לעודד את הרכבים העממיים ולהבטיח עתיד נקי, בריא וגם יותר זול לכולנו, תוך מתן מענה אמיתי על צורכיהם של תושבי הפריפריה וחיזוק החיבור בין כל חלקי המדינה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, לרשותך שלוש דקות, תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

משרד האנרגיה התחייב ל-4,000 תחנות ברחבי הארץ – – – לא עשו את זה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היושב-ראש, אני מודה לך שהסתפקת רק בשתי קריאות במחאה הצודקת שלי נגד ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת בוארון, מה שמאפשר לי עכשיו לעמוד ולהציג את הנושא החשוב הזה. הנושא הזה, בעיניי, הוא עוד מרכיב במתקפה של הממשלה על אזרחי ישראל, עוד מס בשורה ארוכה מדי של מיסים חדשים, וטוב ששר האוצר פה, כי המצב באמת מתחיל להיות, או כבר נהיה, בלתי נסבל. במדינת ישראל קיימים כ-100,000 רכבים חשמליים, המהווים אלטרנטיבה ירוקה ומתקדמת לרכבים מזהמים. לאחרונה הוחלט, כאמור, על העלאת אגרות הרישוי וגם המיסוי על רכבים חשמליים, וזה לצד קיומן של עלויות גבוהות להתקנת עמדות טעינה ביתיות. החל מינואר 2025 אגרות הרישוי לרכבים חשמליים יעלו בשיעור שנע בין 300% ל-900%, בסכומים הנעים בין 1,350 ל-5,220 שקלים – תלוי, כמובן, בשנת הייצור וההשתייכות לקבוצת הרישוי. בכך, אגרות הרישוי לרכב חשמלי ישתוו לאגרות הרישוי של רכבים מזהמים. יתרה מכך, המיסוי של הרכבים החשמליים עלה באופן משמעותי השנה, מ-1 בינואר, בסכום המוערך בכ-15,000 שקלים לרכב. שני הצעדים הללו יחד – המנוגדים, אגב, באופן מוחלט, למדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל – יעכבו משמעותית את תהליך המעבר לצריכת אנרגיה ירוקה ועלולים להיות חסם, חסם נוסף, חסם משמעותי, לכניסתם לשוק של הרכבים החשמליים. ובכן, אני סבור כי על מנת ליצור תמריץ לקניית רכבים פחות מזהמים יש להחריג את הרכבים החשמליים מהמתווה של הממשלה, כך שהפחתת המס עבורם במסגרת תוכנית מיסוי ירוק תישאר ללא שינוי עד סוף שנת 2027 לפחות. באופן זה המדינה תוכל להמשיך ולעודד את יבוא הרכבים החשמליים ולמנוע זיהום אוויר מוגבר, תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת חוה אתי עטייה – אינה נוכחת; חבר הכנסת ארז מלול – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל ביטון – אינו נוכח. יוסף עטאונה, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא רוצה לדבר על דיקטטורה שכבר קיימת והיא נמצאת. ועדת המעקב העליונה של החברה הערבית הגישה בקשה להפגנה בעיר סח'נין ביום שישי, והמשטרה במשגב, ליד סח'נין, אוסרת את קיום ההפגנה. כנראה שהדיקטטורה כבר כאן. ליהודים מותר להפגין בכל מקום. אפילו בתל אביב מול הקריה יש הפגנות כמעט בכל שבוע. וכשהחברה הערבית באה להפגין – על מה ההפגנה בסח'נין ביום שישי? ההפגנה ביום שישי היא על שני דברים. האחד, בראש ובראשונה, קריאה לסיום המלחמה, שזו העמדה הכי מוסרית בכל חברה בעולם, שקוראת להפסיק מלחמה. והדבר השני הוא המאבק בפשיעה בחברה הערבית. באה המשטרה, שאמורה לטפל במאבק בפשיעה בחברה הערבית, והיא מתנגדת לקיום ההפגנה ביום שישי בסח'נין בטענה שהדוברים בהפגנה הזו, בדברים שלהם, יחלישו את כוחות הביטחון. אני חושב שאין מקום להחלטה כזאת, ולכן ועדת המעקב וארגון עדאלה פנו לבג"ץ. מחר יתקיים הדיון, ואני מקווה שההחלטה תהיה כן לקיים את ההפגנה. לקיים את ההפגנה זה זכות יסוד שלנו, כדי להביע את העמדה העקרונית שלנו נגד המלחמה, ובכל דרך אנחנו כן נקיים את ההפגנה ביום שישי בסח'נין. לכן אני קורא לכל האוכלוסייה הערבית, גם לכוחות הדמוקרטיים בחברה הישראלית, להגיע ביום שישי לסח'נין – –

היו"ר משה סולומון:

אם היא לא אושרה, איך אתה מזמין? הוא אומר שהיא לא אושרה עדיין.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – ולהפגין נגד, בקריאה להפסיק – – –

היו"ר משה סולומון:

לקרוא לעבור על הכללים זה לא – אתה אומר שהיא טרם אושרה, נכון? ההפגנה טרם אושרה, ואתה קורא מפה – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

מחר יש דיון בבג"ץ, אבל הזכות להפגין היא זכות לגיטימית.

היו"ר משה סולומון:

אני מבין. לא, אני מבין.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

בכל יום שבת, במוצאי שבת יש הפגנה ומפגינים. כמעט אין צומת בארץ שאין בו מפגינים.

היו"ר משה סולומון:

אני מקבל.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

שנייה, לא יכול להיות מצב שליהודים מותר להפגין בכל מקום ולחברה הערבית מותר רק דרך בג"ץ להפגין. אנחנו כן נפגין בשישי ונביע עמדה חד-משמעית וברורה: להפסיק את המלחמה הזו וכן להיאבק בפשיעה בחברה הערבית.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח.

מיקי לוי (יש עתיד):

חבר הכנסת עטאונה, אין צורך ברישיון מהמשטרה. נגמר, אין.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, שר הבריאות אוריאל בוסו ישיב על ההצעה. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מברך אתכם, אתם רוצים להקים ועדת חקירה ממלכתית.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כמובן עונה פה בשם משרד האוצר, שר האוצר. בישראל יש כבר כיום, נכון לסוף שנת 2024, כ-200,000 רכבים חשמליים. שיעור הרכבים החשמליים בישראל מתוך מלאי הרכבים דומה לממוצע האיחוד האירופי וגבוה ממדינות מתקדמות כמו קנדה, ארצות הברית, יפן, איטליה וספרד. נתון חשוב. בשנים האחרונות, במטרה לעודד חדירה של כלי רכב חשמליים לשוק הישראלי, הופחת מס הקנייה החל על רכבים אלה באמצעות הוראות שעה. כדי להמשיך לעודד חדירה של רכב חשמלי הוראת השעה האחרונה בעניין קובעת כי מס הקנייה החל על רכבים חשמליים בשנת 2025 עומד על 45% במקום 83%. ובשנת 2024 – 35%. מדובר בהטבה הממשיכה לעודד מעבר לרכב חשמלי, שכן מיסוי זה נמוך ביחס למס הקנייה החל על רכבי בנזין רגילים, העומד על 83%, בניכוי הפחתות שונות, כגון הטבות בשל ציון ירוק נמוך ואבזור בטיחותי של הרכב. ההטבה שהייתה קיימת עד שנת 2024 באגרת רישוי לרכב התבטאה בהפחתה של אלפי שקלים בשנה לכל רכב, כתלות במחיר הראשוני של רכב ובמועד קנייתו. מכיוון שהטבה זו התבטאה בהטבות לכל אורך חיי הרכב, כולל שנים רבות לאחר ההחלטה של הנהג לקנות רכב חשמלי ולא רכב בנזין, לא הייתה להטבה השפעה משמעותית בעידוד קנייה של רכבים חשמליים, ועל כן הוחלט לבטלה. כמו כן, יש לציין שההטבה הייתה רגרסיבית במהותה, שכן ככל שהרכב החשמלי היה יקר יותר כך גובה ההטבה עלה. בנוסף, נכון להיום נסועת רכבים חשמליים איננה ממוסה, וזאת בניגוד לנסועת רכבי בנזין רגילים, המשלמים מס בלו עבור הדלק הנצרך על ידם. היעדר המיסוי על השימוש הינו הטבה משמעותית נוספת לרכב חשמלי, וכתוצאה מכך עלות הנסיעה ברכב חשמלי היא כ-25% מרכב רגיל בכל מקרה. לרכבים החשמליים יש יתרונות בהפחתת פליטות, זיהום אוויר ומפגעי רעש, אך מבחינות רבות הם זהים לחלוטין לרכבי בנזין רגילים. בפרט, הם גורמים לאותו גודש בדרכים ולאותה כמות של תאונות דרכים. בטווח הארוך תת-מיסוי של כלי רכב חשמליים ביחס לעלויות החיצוניות שהשימוש בהם יוצר גורם לעיוות כלכלי בשל אי-הפנמת העלויות החיצוניות במחיר, וכן להשלכות פיסקליות הולכות וגדלות. וכך, בדומה לישראל, ישנה מגמה רחבה של הפחתת ההטבות לרכבים חשמליים בעולם, בין היתר בסין, קוריאה, גרמניה, שבדיה, הולנד, צרפת, נורבגיה, אירלנד ואנגליה. אני מקווה שזה מספק אתכם. ולכן תחליטו מה אתם רוצים לעשות עם ההצעה הזאת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. אם כן, המציעים – חבר הכנסת קרויזר, אתה מסתפק בתשובת השר? מה תרצה? ועדה?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

היו"ר משה סולומון:

דיון בוועדת הכספים. אם כן אנחנו עושים הצבעה על בקשת המציעים להעביר את זה לוועדת?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

היו"ר משה סולומון:

כן, זה נדון באמת בכספים.

אופיר כץ (הליכוד):

נכון שזה מיסוי, אבל זה רכבים, והוא גם יותר פנוי מכספים. עדיף לכלכלה, נראה לי.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, אנחנו מעבירים את נושא הדיון לוועדת הכלכלה. אנחנו מצביעים על בקשת היוזמים לדון בנושא הזה בוועדת הכלכלה. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

שבעה בעד, אין מתנגדים. אם כן ההצעה תעבור לדיון בוועדת הכלכלה כאמור.

היו"ר משה סולומון:

נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: 69 עובדים איבדו את חייהם בתאונות עבודה בשנת 2024, למרות הירידה בפעילות במשק. את ההצעה הגישו חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, אימאן ח'טיב יאסין ויואב סגלוביץ'. ראשונת המנמקים, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה שלוש? בתקנון כתוב עד עשר דקות ובכלל להצעה לסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

ככה חולק – לא, לא, זאת דחופה. זאת הצעה דחופה. אני מתחיל לך מההתחלה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אוקיי. תודה רבה. שוב אני מעלה את הנושא של תאונות העבודה והנתונים המזעזעים שפורסמו השבוע על ידי ארגון קו לעובד, שעובד לאורך כל השנה ועוקב אחרי תאונות העבודה. אנחנו משתפים פעולה תמיד, לא רק לשאוב את הנתונים שלהם, אלא גם ללמוד איך אפשר להיאבק בתופעה החמורה הזו. רק תיקחו בחשבון שבשנה שעברה הייתה ירידה אמיתית גם בכל תחומי התעסוקה במדינה. הרבה מענפי הכלכלה נעצרו בגלל מצב המלחמה או שהאטו קצב, כולל ובעיקר בבנייה, איפה שרוב תאונות העבודה קורות. לצערנו 69 עובדים – – –

היו"ר משה סולומון:

כמה זה ביחס לשנה הקודמת? כמה היו? אמרת שב-2024 – 69.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

המספר כמעט זהה. אומנם – – –

היו"ר משה סולומון:

למרות שהייתה פחות עבודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

בדיוק. למרות שהייתה האטה מאוד ברורה בקצב העבודה בגלל המלחמה. 69 עובדים איבדו את חייהם בתאונות עבודה בשנת 2024, 37 מתוכם בענף הבנייה. זה הענף הכי קטלני. ולצערנו הרב, זה גם מסביר למה רוב אלה שנהרגים בתאונות העבודה הם ערבים. אחוז ההרוגים בין אלה הוא כמעט 31% – הרבה מעבר לאחוזנו בחברה. אני חייבת להגיד שנעשית עבודה במשרד העבודה בהגשת התקנות, שאנחנו כבר יושבים עליהן ודנים בהן מעל לשנה בוועדת הרווחה בכנסת, אבל הם חייבים לזרז את התהליך הזה של התקנות. חייבים לעשות הרבה עבודה מעבר לחקיקת התקנות. כבוד השר, אתה נמצא איתנו, ואני שמחה שאתה איתנו. לצערי הרב, למרות שמדובר על כ-80 פקחים שאחראים על הנושא – יש צווים נגד אלה שמפירים את הבטיחות, אבל לא מספיק, והעבודה לא נעשית עד הסוף בעניין הזה. אני חושבת שצריך לשפר את נושא האכיפה, צריך לתת אפשרות שהתקנות ירוצו יותר מהר בוועדה, ולא לאפשר לכל מיני גורמים – שבעיניי הם אינטרסנטיים, והמטרות שלהם לא כנות – לעכב את התקנות האלה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

שר העבודה יואב בן צור:

היו"ר משה סולומון:

לא, לא, אחריה. אחריה אתה. יש את יואב סגלוביץ', ואחר כך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, אני לא רוצה לחזור על הנתונים המזעזעים, בכל זאת, 69 נרצחים זה לא משהו מובן מאליו, וחשוב לי – – –

היו"ר משה סולומון:

לא, זה הרוגים, לא נרצחים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הרוגים, הרוגים, סליחה. אתה יודע.

היו"ר משה סולומון:

כן, כן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

פשיעה, תאונות עבודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זו פשיעה של עבודה. כן, זו פשיעה, כי אין אכיפה. זו פשיעה, וצריך לאכוף אותה. חשוב לי גם לציין שמתחילת השנה נפלו גם שני עובדים, אחמד חסן סמאר מטמרה, בן 20, וסלמאן אחמד א-שייח מאבו סנאן, שניהם ערבים. ושוב, הערבים יככבו כנראה גם בתופעה הזאת. אני מקווה שאף אחד לא יהיה במקום – – –

שר העבודה יואב בן צור:

זה לא – זה לא נכון, מה שאת אומרת. מה שאת אומרת לא נכון, שההרוגים דווקא מהערבים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, האחוז הגדול, 30% – יחסית אלינו באוכלוסייה זה הרבה. אני אומרת שאנחנו עוד לא ב-10 בחודש, וכבר שני הרוגים ערבים. זה מה שאני אמרתי.

היו"ר משה סולומון:

השאלה היא כמה – את יודעת מתוך כמה מתחילת השנה הזאת?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רק שניהם.

היו"ר משה סולומון:

בכלל.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן. מספיק לנו.

היו"ר משה סולומון:

100%, כאילו? << יור >> לא, לא, מתוך כלל האוכלוסייה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכון, שניים מכלל האוכלוסייה עד לתאריך הזה.

היו"ר משה סולומון:

שמונה ימים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שמונה ימים. ואני חושבת שהפתרון צריך לבוא מהכיוון של משרד העבודה, כבוד השר. נכון שישנם 80 פקחים, אבל אתה יודע ואנחנו כולנו יודעים שזה לא מספיק. אנחנו מדברים על נדמה לי יותר מ-12,000 זירות עבודה או שטחי עבודה, שאי-אפשר – 80 פקחים, כמה יהיו במקום הזה? והעניין של האכיפה, אני חושבת שכל מקומות העבודה בסופו של יום זה עניין כלכלי. מה שמניע את הקבלנים ואת בעלי העסקים האלו זה העניין הכלכלי. אם הם ישלמו כמו שצריך וזה יפגע להם בכיס וכולם ידעו, אז הם ישמרו על החיים של האנשים. אני חושבת שלבעיה הזאת יש פתרון, רק צריך באמת ליישם את התוכנית ולעקוב אחרי היישום שלה. ובמיוחד כשאנחנו יודעים שהרוב הגדול, נדמה לי ש-64%, זה בתחום ענף הבניין, אז אפשר לכוון את המאסה של הפיקוח והאכיפה גם למקום הזה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. אם כן, אדוני השר יואב בן צור, שר העבודה, בבקשה, תשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לומר שזהו אחד מהנושאים הכאובים שמדירים שינה מעיניי. חז"ל אומרים: "חביב אדם שנברא בצלם". אם נשים לב, חז"ל אומרים "אדם", כי אדם הוא אדם, ולא משנה אם הוא ישראלי, פלסטיני, עובד זר מסין או מתאילנד או מכל מקום אחר ברחבי הגלובוס. וכל עובד במדינה – אנחנו כמדינה והמשרד כמשרד העבודה מחויבים לעשות את הכול כדי שאותו עובד שקם בבוקר והלך לעבודה ישוב בשלום לביתו ולמשפחתו. אין מצב ומציאות שאדם הולך לעבודה ולא יחזור הביתה בסוף היום. לגופו של עניין, נתוני קו לעובד, חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אינם מדויקים, בלשון המעטה, אוקיי?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

בעיניי – – –

שר העבודה יואב בן צור:

מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה מוביל את העשייה בקידום נושאי הבטיחות והבריאות התעסוקתית בישראל, ומנתוני שנת 2024 עולה כי חלה ירידה של 20% בסך כל ההרוגים בשנת 2024 בהשוואה לשנת 2023.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ואנחנו טוענים שיש עיוותים שם.

שר העבודה יואב בן צור:

לא, אני תכף אסביר. אני תכף אסביר. השאלה היא למה את קוראת הרוגים בתאונות עבודה – האם אדם שנהרג בתאונת דרכים בדרך לעבודה נקרא הרוג בתאונות עבודה? בנתוני קו לעובד – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא. לא, צריך להסדיר את הסוגיה הזאת – – –

שר העבודה יואב בן צור:

שנייה. בנתוני קו לעובד הם מכניסים גם אותם כהרוגים בתאונות העבודה. הייתה ועדה עכשיו שהמליצה לא להכיר באנשים שנהרגו בתאונות בדרך לעבודה כתאונת עבודה לגבי הקצבאות והגמלאות. אני פסלתי את זה, סירבתי, ואמרתי שכל אדם שהולך לעבודה ונהרג, חס ושלום, בדרך לעבודה או בחזור מהעבודה הוא עדיין נחשב הרוג של תאונות עבודה, ומגיעות לו כל הקצבאות. בסדר. בואו נשים את זה בצד. עכשיו, יש הבדל – אני לא יכול לפקח על מי שהולך לעבודה, עם כל הכבוד. איך מישהו אמר פעם? אם לא ייסעו בכבישים אז לא יהיו תאונות דרכים. אם לא יעבדו אז לא יהיו תאונות עבודה. אבל המציאות שלנו והתפקיד שלנו זה לראות איך אנחנו מפחיתים לגמרי. ואני אגיד לכם מה אנחנו עושים. אני אספר לכם את מה שאנחנו עושים. נקודה: הכמות של המפקחים שיש אצלנו לעומת מקומות העבודה קטנה לאין שיעור מהמפקחים שיש במדינות ה-OECD. לפי מדינות ה-OECD היו צריכים להיות מינימום בין 300 ל-500 מפקחים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

נכון.

שר העבודה יואב בן צור:

אבל אף אחד לא נותן לי תקנים לטובת הדבר הזה. הגדילו לי בעשרה תקנים, ואני לא מקבל תקנים נוספים, אף שאני מבקש כל הזמן תקנים נוספים לטובת הדברים הללו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

יואב, מצד שני, התאונות בארץ הן כפול מהממוצע ב-OECD, ובכל זאת לא משנים.

שר העבודה יואב בן צור:

אז אני אגיד לך, אני מבקש לחקור כל תאונה. ואגב, אני מתייחס לכל תאונה ולכל הרוג שנהרג כחלל שנפל במלחמה. זאת התפיסה שלי. גם הלכתי לנחם אבלים בבתים של אנשים שנהרגו, דווקא מהמגזר הערבי והדרוזי, הייתי שם לנחם אבלים, תאונה שהייתה בזמנו באשדוד. אבל אני רוצה לומר דבר אחד. תראו, יש דברים שאין לך שליטה עליהם. כשאתה רואה עובד – והרי יש לנו מצלמות באתרים – כשאתה רואה עובד שעובד בבניין אחד, ויש לו בסמוך עוד בניין, ויש תהום מלמטה, והוא מחליט שהוא קופץ, לא עם פיגום או משהו, הוא קופץ מבניין לבניין – יש לך שליטה על דבר כזה? וזה לא מקרה אחד ולא שניים שקורים, של רשלנות. יש להם אפוד, יש להם קסדות, יש להם רתמות, כל מה שהם צריכים לצורך הבטיחות. אני אגיד לך עוד מקרה. פנה אליי קבלן אחד – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

שר העבודה יואב בן צור:

דקה, דקה, אני אסביר. פנה אליי קבלן אחד ואמר לי: תקשיב, יש לי עובדים שאני מספק להם את כל אמצעי הבטיחות. כשהם רואים מלמעלה שמגיע מפקח של משרד העבודה הם מורידים את הקסדות, את הרתמות ואת האפודים, כדי שהקבלן יקבל קנס.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

שר העבודה יואב בן צור:

אני אומר לך מקרים שהיו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

והוא ממשיך להחזיק אותם? נו, באמת.

שר העבודה יואב בן צור:

לכן, אנחנו שוקלים – – –

היו"ר משה סולומון:

לא, אבל היא שואלת אם הוא ממשיך להעסיק אותם למרות זאת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה רוצה להגיד לי: מסכן הקבלן, בכל זאת הוא – – –

שר העבודה יואב בן צור:

רגע. אף אחד לא מסכן פה. מסכנים בסוף אלה שמתים. אני רוצה לומר רק דבר אחד: אנחנו שוקלים, במידה שהקבלן נתן קסדה, רתמה ואפוד, להשית קנסות גם על העובדים שייתפסו בלי האמצעים האלה שהקבלן נתן להם. הורידו אותם כי חם להם, הורידו אותם כי לא נוח להם, מכל מיני סיבות, אבל כשמספקים את האמצעים והם לא קיימים אז זו בעיה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מאוד קשה לי שהדבר הראשון, הסיבה הראשונה בעיניך זה רשלנות העובדים.

שר העבודה יואב בן צור:

לא אמרתי. לא, אני לא אמרתי את זה.

היו"ר משה סולומון:

זה הדבר השלישי שהוא מנה. זה השלישי.

שר העבודה יואב בן צור:

אני לא אמרתי, אבל אני רוצה שתשמעי עד הסוף את הנתונים. בסדר? כמו שאמרנו, חלה ירידה של 20% בסך כל ההרוגים בשנת 2024 בהשוואה לשנת 2023. כמו כן, חלה ירידה של 29% – חברת הכנסת איימן, תקשיבי למה שאני אומר עכשיו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אימאן. אמרת איימן.

שר העבודה יואב בן צור:

אימאן, תקשיבי למה שאני אומר עכשיו. סליחה. חלה ירידה של 29% בהרוגים בתאונות בנייה באתרי בנייה – מ-2023 ל-2024 חלה ירידה של כמעט 30%; בשנת 2024 בוצעו 22,855 ביקורי פיקוח בבנייה, תעשייה וחקלאות, בדומה למספר ביקורי הפיקוח בשנת 2023; מבחינת צווים, הוטלו 9,366 צווי בטיחות ושיפור, בהשוואה ל-8,937 צווים בשנת 2023, שזו עלייה של 5%; בענף הבנייה לבדו בוצעו 11,235ביקורי פיקוח, בהשוואה ל-11,119 ביקורים בשנת 2023; בדומה לכמות בשנת 2023, בענף הבנייה הוטלו 2,233 צווים – בטיחות פלוס שיפור – במהלך שנת 2024. מחצית מהצווים בענף הבנייה הורו על סגירת האתר והשבתת הפעילות לכמה ימים באותו מקום. אתם צריכים להבין את המשמעות הכלכלית של דבר כזה, זה מאות אלפי שקלים, השבתה של אתר. יש שם מנופים, יש שם מכונות, יש שם פועלים ויש כל מה שצריך, וסוגרים את האתר עקב בעיות בטיחות שמצאו שם. בענף התעשייה ניתנו 662 צווי בטיחות, בהשוואה ל-653 בשנת 2023, וכן הוטלו בתעשייה 818 צווי שיפור; בחקלאות בוצעו 507 ביקורי פיקוח – זו עלייה של 8% לעומת 2023; בתחום הציבורי – מעליות, מכונות הרמה וכדומה – גם שם עלינו ב-11% לעומת 2023. אימאן, תקשיבי טוב. גם את, עוודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

עאידה.

שר העבודה יואב בן צור:

בשנת 2024 הוטלו 486 עיצומים בסך כולל של כ-21 מיליון שקלים. תבינו את המשמעות. כמו כן, התפרסמו פרטיהם של 3,316 עיצומים כספיים, לרבות ההחלטות של הממונים על העיצומים וכן ההחלטות של ועדות הערר. סכום העיצומים אשר הוטל על המפירים הינו כ-92 מיליון שקלים. עד היום הגבייה עומדת על סך 42 מיליון שקלים, זאת אומרת ש-47% מהעיצומים נגבו, כאשר בשנת 2019 נגבו 5% בלבד. שאר העיצומים נמצאים בתהליך גבייה של המרכז לגביית קנסות במשרד המשפטים, ובמסגרת זמני זכויות הטיעון הנקובות בחוק. אני חייב לציין שבשל מצב הלוחמה וסגירת אזורים נרחבים על ידי צה"ל היה קושי לבצע פעולות אכיפה ופיקוח באזורים מסוימים במחוזות הדרום והצפון. חלק מעובדי המינהל גויסו למילואים פעילים בחזיתות השונות. על אף זאת, פעילות המינהל התנהלה בעצימות גבוהה בשטח. גם בתחום הגיהות והבריאות התעסוקתית בוצעו פעולות רבות, כדוגמת פעולת ניטור ואישור מעבדות, קידום אסדרת מקצוע הגיהותן בישראל, תמיכה בתקני רופאים תעסוקתיים, פתיחת מסלולים חדשים לבודקי מעבדה ועוד. הנתונים בעצם מוכיחים את שני הדברים: עלייה משמעותית בתחום האכיפה אל מול ירידה בתאונות העבודה בכל התחומים, לרבות בתחום הבנייה. אני יודע שזה לא מספיק, אבל מינהל הבטיחות עושה את המיטב והמרב שניתן לעשות במסגרת המשאבים המצומצמים שיש בידיו. לגבי תקנות הבטיחות בענף הבנייה, העבודה הושלמה, התקנות נמצאות בוועדת העבודה והרווחה, ומבחינתי אני אומר כאן: כשהדיונים יסתיימו, הוועדה תסיים את דיוניה, אני אעשה את הכול כדי לחתום במהירות המרבית על התקנות, כדי באמת לשמור על חייהם של אותם עובדים. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אולי כדאי לזרז את התהליך, כי יש הרבה גורמים שמנסים – – –

שר העבודה יואב בן צור:

התהליך לא תלוי בנו. התהליך תלוי בוועדה, אני לא שולט בוועדה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

נכון, אבל יש גורמים ולוביסטים שעובדים כדי להשיל את האחריות מהאחראים על העניין. כדאי מאוד להתערב.

שר העבודה יואב בן צור:

צריך לומר את זה ליושב-ראש הוועדה. אם את חברה בוועדה – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני חברה בוועדה.

שר העבודה יואב בן צור:

את חברה, אז בבקשה, תבקשי ישיבה עם היושב-ראש, תסבירי לו ותגידי לו ששר העבודה בהחלט מוכן לחתום במהירות המרבית.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ישיבה עם השר.

שר העבודה יואב בן צור:

בשמחה רבה, אני אבוא לישיבת הוועדה. אני מוכן לבוא לוועדה לישיבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

גם בינינו.

שר העבודה יואב בן צור:

וגם בינינו, בסדר. גם בינינו תהיה ישיבה, אין שום בעיה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

שר העבודה יואב בן צור:

מה אתם רוצים לעשות?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

להעביר לדיון בוועדה.

שר העבודה יואב בן צור:

להעביר לדיון בוועדת העבודה והרווחה.

היו"ר משה סולומון:

אוקיי. אם כן, אנחנו נעשה הצבעה, כהצעת היוזמים, להעביר את הדיון בנושא הזה לוועדת העבודה והרווחה. הצבעה. תודה רבה, אדוני השר.

שר העבודה יואב בן צור:

תודה רבה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

שלושה בעד, אין מתנגדים. אם כן, הנושא יידון בוועדת העבודה והרווחה.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024. הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית, המבקשת להאריך את תקופת הוראת השעה הקובעת עונש מינימום של רבע מהעונש המרבי על עבירות נשק מסוימות הקבועות בסעיף 144 לחוק העונשין: החזקת נשק, רכישה, נשיאה או הובלה של נשק, סחר בנשק ומכירת נשק או מסירתו. הוראת השעה נקבעה בסוף שנת 2021 לתקופה של שלוש שנים, ופקעה ב-7 בדצמבר 2024. כעת הממשלה מבקשת להאריך את הוראת השעה בשנתיים, בטענה כי מוקדם מדי להעריך את מידת ההשפעה של הוראת השעה על מתחמי הענישה, שכן רוב התיקים שהסתיימו בשלוש השנים האחרונות בוצעו לפני תחילתה של הוראת השעה, ולכן קשה להעריך את מידת השפעתה של ההוראה על רמת הענישה ועל צמצום תופעת עבירות הנשק. במהלך הדיון בהצעת החוק השתכנעה הוועדה שכדי לבחון את הנושא לעומק, נכון יהיה לאפשר את פרק הזמן הנוסף, וקבעה כי הוראת השעה תמשיך לחול מיום פרסומו של חוק זה עד לסוף דצמבר 2026. כולנו עדים לכך שעבירות הנשק מסוכנות מאוד לחברה שלנו. חשוב לנו לא רק לחוקק אלא גם לעקוב אחרי הנעשה בשטח כדי למגר את התופעה, ועונשי מינימום בעבירות הנשק מהווים נדבך אחד בתוך ארסנל הכלים למיגור התופעה. כדי לעקוב אחרי הנעשה בשטח קבעה הוועדה בהוראת השעה משנת 2021 חובת דיווח מפורטת בנושא עבירות הנשק. בהתאם לכך קיבלה הוועדה נתונים מפורטים הן על רמת הענישה בעבירות הנשק שעליהן חלה הוראת השעה והן על היקף התיקים וכתבי האישום שהוגשו בעבירות הנשק, בפילוח לפי עבירות. עם זאת, כאמור, לא ניתן לקבוע בבירור אם ההחמרה היא המשך של מגמת ההחמרה שניכרה עוד לפני התיקון או תוצר ההשפעה של הוראת השעה. בנוסף, הנתונים אינם מאפשרים לקבוע כיצד תרמה הוראת השעה להרתעה מביצוע אותן העבירות. לכן, לאור ההכרה בחשיבותו של הפיקוח, נקיים בוועדה דיון פיקוח בנושא בהמשך, ודרך הנתונים שהובאו ננסה להבין את התמונה המלאה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה. אני כמובן רוצה להודות לצוות המשפטי המסור ולצוות הוועדה המסור על הכנת הצעת החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד ושל המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל והעבודה. ראשונת המסתייגים – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה, חמש דקות.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לאור הקרקס שאנחנו רואים פה במליאה באופן כללי ובימים האחרונים, כשאנחנו רואים את השר לביטחון לאומי מבזה את כנסת ישראל, מבזה את המליאה, הופך כאן את הכול לקרקס, מבזה משפחות של חטופים, אימהות, הורים, מתנהג כמו ילד מגודל חסר אחריות – והאיש הזה קיבל את הכיסא שלו אך ורק בגלל אילוצים פוליטיים ומושחתים, שבעצם הפכו את הליצן הזה למלך. מישהו היה צריך להפוך אותו למלך – לא אני עשיתי את זה; יגידו לי: את אומרת רק ביבי – אבל במקרה הזה זה באמת רק ביבי, מה לעשות. לא אני לקחתי ליצן והפכתי למלך. האיש הזה, שיצא בקמפיין "מי כאן בעל הבית" – אתם זוכרים לפני שנתיים את הקמפיין של בן גביר בעל הבית? הוא בעל הבית. אם התבלבלתם ושכחתם – בן גביר הוא בעל הבית. אגב, הוא צדק. הוא לא בעל הבית, הוא ראש הממשלה בפועל. אבל אם אנחנו כבר מדברים על בעל בית, שמעתי בטלוויזיה – ואני ממליצה לכל מי שלא צפה לעשות יוטיוב – עדות של בחורה בשם יסמין פורת, ניצולה מהטבח. היא הייתה בבית של פסי. העדות שלה היא משהו – מה אני אגיד לכם, אם היה צריך לעשות סרט פרודיה על המשטרה ועל בעל הבית, לא בטוח שהיו מצליחים לעשות את זה בצורה כזאת. מספרת יסמין – ואני מקצרת, כי זאת באמת עדות מאוד מאוד ארוכה – שהמחבלים שהחזיקו אותה חיפשו את המשטרה. הם חייגו – המחבלים מחייגים 100, ולא עונים להם; המחבלים ניסו עוד פעם להתקשר למשטרה, ב-7 באוקטובר, כן? ולא מצליחים, המשטרה לא עונה. באים ליסמין המחבלים, אומרים לה: תגידי, אולי יש לך חברים מהמשטרה? אנחנו מנסים להשיג אותם – לא עונים. יענו, בעל הבית לא עונה. היא אומרת להם, כן, אבל הטלפון שלי נמצא בממ"ד, מאיפה שלקחתם אותי. הם מתייעצים ביניהם, אומרים לה, בואי ננסה שוב. חייגו שוב 100, ונחשו מה – בעל הבית לא ענה. אין תשובה מבעל הבית. אז אמרו, טוב, בואי ניקח את הטלפון שלך מהממ"ד, מאיפה שחטפנו אותך, ותתקשרי לחבר שלך מהמשטרה, אולי הוא יענה. אתם מבינים את זה שב-7 באוקטובר – עזבו האנשים, עזבו הילדים מהמסיבה, עזבו האימהות הזועקות מהממ"דים – מחבלים מנסים להשיג את משטרת ישראל, רוצים לדבר עם המשטרה, לעשות משא ומתן, יש להם בני ערובה, ולא עונים להם בטלפון. בעל הבית לא עונה – הוא לא עונה. אין, לא עונה בעל הבית. העיקר שהוא בעל הבית. ואז הם יוצאים איתה החוצה, ככה, מחזיקים אותה חזק, בטוחים שהמשטרה הולכת לקפוץ עליהם. מחפשים, בטוחים, כי בסוף הם כן הצליחו להשיג את המשטרה, כי התקשרו. והם יוצאים – קומנדו – מחזיקים אותה חזק שהיא לא תברח, שלא יירו עליהם. חוץ מציפורים מצייצות לא היה שם אף אחד. גם פה בעל הבית לא היה. אז לפני 7 באוקטובר בעל הבית לא עצר את הפשיעה בנגב, ותושבי באר שבע עדיין לא חיים כמו שצריך; ולפני 7 באוקטובר בעל הבית לא עצר את הרציחות שיש במדינת ישראל – כל שני וחמישי נרצחים פה אנשים; וב-7 באוקטובר בעל הבית לא ענה לטלפון – לא לנרצחים ולא למחבלים. איפה היית, בן גביר, יא בעל הבית? איפה היית ב-7 באוקטובר, אתה, שלא רוצה ועדת חקירה ממלכתית, שלא ישאלו אותך איפה אתה היית, ולמה המשטרה שלך לא ענתה לטלפון – לא ליסמין ולא למחבלים שחטפו אותה ולא לאנשים שטבחו באנשים? אתה בעל בית – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – שצריך להתפטר וללכת הביתה. בגללך ובגלל החברים שלך ובגלל האנשים הנלוזים והמושחתים ששמו אותך על כיסא המלכות – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – כולכם צריכים ללכת הביתה, ובעזרת השם, זה יקרה הרבה יותר בקרוב.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, שר המינהלות, למען האמת, אדוני היושב-ראש – – –

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

איזה שר? אם את פונה אליי, אז זה לא – – – שר במשרד האוצר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

השר במשרד האוצר. אתה רואה, אנחנו כבר איבדנו אותך, שר המינהלות. אני חשבתי שזה רשמי.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

ארץ נהדרת יותר חשובה מהמציאות, אבל בכל זאת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אה, זה התחיל שם? כוחה של פרודיה. אפרופו, אם אנחנו מדברים על פרודיה, לפעמים נדמה שהבית הזה הוא פרודיה שלמה. זה די מאכזב שאנשים שוכחים שאנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה. בשביל הרבה מאוד מהחיילים והחיילות שלנו, בשביל הרבה מאוד משפחות – הם במלחמה. מדינת ישראל במלחמה. החזרה של הבית הזה לשגרה נלוזה בהכרח לא מוסיפה לנו כבוד. הייתי מצפה שבבית הזה, כשעולים חוקים משמעותיים – לפני שעה בערך הבאתי לכאן חוק שקובע שעל התגמולים שמקבלים חיילים שנלחמים ומחרפים את נפשם, לא יילקחו מיסים. לא יכול להיות שהם, שמחרפים את נפשם – בזמן שהם נמצאים בעזה, בלבנון, בכל המקומות – אנחנו ניקח להם מיסים על התגמולים. אז עלה לכאן השר קרעי, וסיפר כל מיני סיפורי בדים. הוא אומר שמס הכנסה אומר שקשה להפעיל את זה דרך הגמולים שמקבלים החיילים, כי זאת מערכת אחרת – תירוצים מפה עד הודעה חדשה. איפה להפעיל את הראש, את ההיגיון, את האחריות, את הכבוד למילואימניקים, את הכרת הטוב – וכל מה שמדברים במילים גבוהות גבוהות. ואני לא סתם אומרת שאנשים שוכחים שיש פה מלחמה. יש פה משפחות של חטופים וחטופות שנלחמות בכל כוחן יום-יום להחזיר את הבנים והבנות הביתה, ועם הבשורות הקשות על מציאת שתי גופות של חטופים היום, זה דבר בלתי נסבל. אנחנו צריכים להיות קשובים יותר, יותר מכילים. ובתוך זה אני רוצה לברך את שני חברי הכנסת של ש"ס – חבר הכנסת יוסי טייב וחבר הכנסת ינון אזולאי – על זה שהם תומכים בהקמת ועדת חקירה. מאז קום המדינה זה המנגנון שהיה. מקרה? מה הניסיון הזה לכופף, לעגל, לעשות שטיקים וטריקים? תוך כדי הליכה לשנות את כללי המשחק, תוך כדי המשחק? הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. אני רוצה לברך אותם, את חבר הכנסת ארבל. שיהיו פה עוד ועוד קולות בעד ועדת חקירה ממלכתית, כדי שנדע בדיוק מה קרה ב-7 באוקטובר ומה הוביל לאירועים האלה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו התבלבלנו. התבלבלנו בין באמת מה שחשוב ובין האינטרסים הפוליטיים-קואליציוניים-אישיים של האנשים שמנהיגים עכשיו את המדינה שלנו. מישהו זוכר שהיה פיגוע לפני כמה ימים ונרצחו שלושה אזרחים?מישהו זוכר שרק לפני כמה ימים נפלו לנו שלושה חיילים? היום, גם כן אירוע רודף אירוע, חילצנו שתי גופות של החטופים שלנו בעזה. האירוע שם לא הסתיים, יש אירוע קשה. זה מזיז למישהו? זה כואב למישהו? זה נוגע למישהו? לא, מה פתאום, הכול רגיל מתנהל. מה שכן מעניין זה מי יהיה נציב שירות המדינה, איזה שר יגרוף לעצמו עוד סמכויות, מי יעשה תרגיל פוליטי למישהו אחר, אחד לשני, כמה זמן הקואליציה תשרוד, אם יגייסו חרדים או לא יגייסו, וליתר דיוק, איזו קומבינה יעשו כדי לא לגייס אותם. כי באמת, את מי זה מעניין? זה סדר העדיפויות של הממשלה הזאת. אתמול אביגדור ליברמן חשף את הדבר המדהים – אנחנו אזרחי ישראל בכספנו קונים אוכל ומוצרים לחמאס ומעבירים את זה לעזה. זה פורסם ובמקרה עלינו על זה. זה פורסם באתר משרד הביטחון, באופן בהול, בפטור מחובת המכרזים. ב-6.5 מיליון שקל אנחנו אזרחי ישראל קנינו אוכל לחמאס. ככה מנהלים מלחמה? ככה רוצים לנצח? לא, זה מריחת זמן. כי פה מה שהממשלה עשתה, היא בעצם נותנת דלק לאויב שלנו. נותנת להם אוכל, נותנת להם שמן, פסטה, תבלינים – הכול טוב – על חשבון אזרחי ישאל. היום ניגשו אליי כמה מחברי קואליציה ואמרו לי: לא, זה לא קרה, זה לא היה. אגב, דברים כאלה זה לא החלטות של איזה קצין בצבא ואפילו לא רמטכ"ל, זה כסף של משרד הביטחון. מי שאישר את הבושה הזאת זה הקבינט, זה השרים, זה ראש הממשלה, סמוטריץ', בן גביר, כל מי שחבר שם בקבינט; כמובן ביבי בעצמו, שר הביטחון. היום הקואליציה שותקת על זה. בדקנו, זה לא קורה. אז אמרתי להם, חבר'ה, אין שום בעיה, תוציאו הכחשה רשמית מטעם המדינה. זה לא קרה. אתם יודעים למה? כי זאת האמת, זאת האמת המכוערת, וזה רק קצה הקרחון. אנחנו נחשוף בקרוב עוד דברים שקרו שם, איך הממשלה שלנו מתנהלת. הממשלה שלנו מעוניינת למרוח את המלחמה הזאת. מעוניינת באבדות האלה, כי ככה זה נותן להם זמן, ולהגיד: הינה, אנחנו במלחמה, אי-אפשר ועדת חקירה, אי-אפשר לבדוק אותנו, כי זה גם שרידות הקואליציה. לא משנה שאנחנו משלמים במחיר של החיילים, של החטופים, של החברה הישראלית כולה, העיקר לשרוד. היום בבוקר ראיתי פרסום ב-ynet ומתברר שראש הממשלה שלנו ידע ועוד איך ידע על ההדלפה בעיתון בילד. זה נחשף היום בפרוטוקול של הדיון בבית משפט. בהתחלה הוא אמר שהוא לא מכיר את הפלדשטיין הזה. אחר כך הם הכחישו משהו אחר. כל פעם שקר. משקרים בלי להתבייש, בלי לנסות אפילו איכשהו להסתיר את זה, פשוט משקרים. אני אגיד לכם ככה, בלי לפגוע באף איש מקצוע. יש משפט כזה שכשאתה לוחץ יד לסוחר מכוניות, אחר כך תספור את האצבעות. זה בדיוק ראש הממשלה שלנו. כשאתה מדבר איתו, כשאתה שומע אותו, כשהם מספרים לך סיפורים, תספור את האצבעות, כי משקרים לך, משקרים לנו. גונבים אותנו אך ורק בשביל הישרדות אישית ופוליטית. בושה וחרפה. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. לרשותך גם כן חמש דקות, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, קודם כול אני רוצה לברך את חברי הכנסת מש"ס שאמרו באופן גלוי שהם תומכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. היום היה דיון בוועדת הכספים והביאו משפחות שכולות שאיבדו את ילדיהן ב-7 באוקטובר. אתה שומע את הסיפורים שם ומזדעזע. אתה שואל את עצמך למה הממשלה לא רוצה להקים ועדת חקירה ממלכתית? הרי אנחנו רוצים שדבר כזה לא יקרה לנו עוד פעם. אסור שיקרה לנו עוד פעם שיהיה 7 באוקטובר. אם לא נחקור ונדע מה קרה באמת, איך אנחנו יכולים למנוע את 7 באוקטובר הבא? אני קורא לראש הממשלה, אבל לפני שאני קורא לראש הממשלה, אני רוצה להגיד לשרים בש"ס: תביאו הצעה לממשלה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. הרי אתם תומכים בזה. תביאו את זה לממשלה, תעמידו את כל הממשלה במקום. שיבינו שאזרחי ישראל – מילא, לא מעניינים אתכם אזרחי ישראל; המשפחות שאיבדו את הילדים שלהן, אותם חטופים שנמצאים עכשיו במנהרות, אותן ילדות שנאנסו ב-7 באוקטובר – בשבילם בואו נקים ועדת חקירה. ראש הממשלה ביבי נתניהו, תורה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כל מה שקרה ב-7 באוקטובר. זאת הסמכות שלך, ואתה יכול להביא את זה כבר ביום ראשון הבא לישיבת הממשלה ולהצביע על זה ולהקים ועדת חקירה ממלכתית. אני רוצה להגיד לכם, אתמול, ולפני שעתיים-שלוש, דיברנו על 100 חטופים. עכשיו אנחנו מדברים על 98 חטופים, כי צה"ל הצליח להביא עוד שתי גופות. כל יום שהחטופים שלנו נשארים שם, הסיכוי גדל שלא יחזרו בחיים. מתי הממשלה הזאת תתעורר ותבין, שלטובת מדינת ישראל, לטובת המלחמה בעזה, להחזיר את החטופים הביתה? אין לעשות את זה בעסקה חלקית, 30, 40, 50. יש לנו עכשיו 98 חטופים? 98 חטופים צריכים לחזור הביתה כמה שיותר מהר למשפחות שלהם. אסור לנו להשאיר גופה אחת שם, אסור להשאיר חטוף אחד שם, כולם צריכים לחזור הביתה, וכמה שיותר מהר. זה תפקידה של הממשלה. אתם נבחרתם בשביל להגן על מדינת ישראל ועל אזרחי מדינת ישראל, ולהשאיר חטופים במנהרות, להשאיר חטופים במנהרות זה לא להגן על אזרחי ישראל, לא להגן על מדינת ישראל. אתם הפקרתם אותם ב-7 באוקטובר – אל תפקירו אותם עכשיו במנהרות של חמאס, בעינויים של חמאס, ברעב, בקור. חייבים להחזיר את כל החטופים ביחד וכמה שיותר מהר. אני חייב להתייחס לנקודה אחרונה, אני חייב לדבר עליה: ראש הממשלה כהרגלו מבטיח; לקיים – הוא לא יודע. הוא הבטיח לראשי הרשויות הדרוזיות וליושב-ראש פורום הרשויות הדרוזיות, כשהוא אישר להם תוכנית לשנת 2024, תוכנית לשנה – אמר להם, עד חודש אוקטובר אני אאשר תוכנית חומש לעדה הדרוזית לשנת 2025 והלאה, לחמש שנים. אוקטובר עבר, ראש הממשלה. נובמבר עבר, ראש הממשלה. דצמבר עבר, ראש הממשלה. הבטחת – תקיים.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה, נעמה לזימי – אינה נוכחת; הדובר אחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. סליחה, נחליף ביניהם. חבר הכנסת איימן עודה – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני מוכן לדבר עוד פעם.

היו"ר משה טור פז:

לא, לא, סליחה. נעמה לזימי – אינה נוכחת. הדובר אחריה, חבר הכנסת איימן עודה. לרשותך גם כן חמש דקות, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אתמול נפטרה אימו של ד"ר חוסאם אבו ספיה, מנהל בית החולים השהיד כמאל עדואן בעזה. ד"ר חוסאם ספיה, אני לא בטוח שהוא ידע על פטירת אימו, כי הוא נמצא בשדה תימן, לפי הדיווח של CNN, והצבא והאחראים על בית הכלא לא נותנים לו לפגוש את עורך הדין שלו. מיהו ד"ר חוסאם אבו ספיה? הוא מנהל בית חולים השהיד כמאל עדואן בעזה, שהיה תחת מצור תקופה ארוכה. הצבא הרג מאות אנשים שהיו בתוך בית החולים, כולל מאות חולים בעצמם. למרות כל הפגזים ד"ר חוסאם אבו ספיה נשאר מסור לחולים שלו, טיפל בהם. ברגע מסוים נהרג הבן שלו איברהים. ד"ר חוסאם אבו ספיה קבר את הבן שלו איברהים במתחם בית החולים, וחזר לחולים שלו לטפל בהם. הצבא פצע אותו, הוא המשיך בעבודת הקודש המסורה שלו, עד שהצבא עצר אותו. אין פלסטיני אחד בעולם, אין שוחר אנושיות אחד בעולם שלא מכיר את התמונה של מנהל בית החולים חוסאם אבו ספיה כשהוא ניגש לטנק הצבאי זקוף קומה. מבחינתי זוהי תמונת המלחמה. זאת תמונת המלחמה, היא הפכה לאייקון, ובצדק – מנהל בית חולים שהולך זקוף לטנק של כוחות הכיבוש שלקחו אותו לשדה תימן, המקום שהפך ליותר נפשע מגואנטנמו, שקורים בו דברים איומים נגד האנושות. אני מנחם את ד"ר חוסאם אבו ספיה על מות אימו, ואני קורא לשחרר אותו לאלתר. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר כהן. גם לרשותך חמש דקות, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, שני חברי הכנסת שיושבים על כיסאותיהם הנכבדים – השר נמצא פה? אכן. אתה פה? לשמוע את קולך. עלה לכאן שר המשפטים יריב לוין, אדוני היושב-ראש, ובנאום חוצב להבות גילה את מה שגורם לי לפליאה לא קטנה. אני מסתכל על איש נבון, שר טוב, אני מכיר אותו הרבה מאוד שנים, אידיאולוג – אני תמיד אומר, האידיאולוגים הם אלה שמציתים את התבערה. יש כאן הרבה כאלה שהם שלוחים של, אבל לשמוע כאן את שר המשפטים של מדינת ישראל מדבר על כך שיש רשות אחת שהיא מעל לכל הרשויות – אני רוצה להזכיר לו, אדוני, שכשמונטסקיה דיבר על הפרדת רשויות, אז הוא אמר, רשות שופטת, רשות מבצעת, הרשות המחוקקת. אבל מראש הוא אמר, וידוע לכול, שרשות אחת שמה את עינה על התנהגותה של הרשות השנייה. והרשות השופטת היא זו שכן יכולה להעיר ולשפוט ולבקר את שאר הרשויות. ממה נפשך, אדוני שר המשפטים? כל מי שעבד עם יועצים משפטיים יודע שהם לא אויבי העם. הגישה הזאת והאובססיה חסרת התקדים – כל פעם שעולה שר המשפטים, ואני מקשיב לדברים שלו, מקשיב ברוב קשב – כל פעם שהוא עולה לכאן, האובססיה הזאת וההפיכה של הרשות השופטת לאויבי המדינה מדאיגות מאוד. אדוני שר המשפטים, אם אתה נוהג – וכולנו נוהגים על פי אמות המידה של מדינה דמוקרטית, ולא מחוקקים חוקים שפוגעים בזכויות הפרט, ולא מחוקקים חוקים שפוגעים בשוויון חברתי, ולא מחוקקים חוקים שפוגעים בכל המרקם הדמוקרטי – אזי ממה אתה מפחד? הראה לי פעם אחת שבית המשפט לא העיר אלא על הפרה של זכויות כאלה ואחרות. במקום לברך ולחבק, שכן יש רשות שופטת, על כל שלוחותיה, שמיטיבה עם האזרח – כי שער בנפשך, חס ושלום, שאנחנו כאן – ואנחנו לא רחוקים מזה, יש גם כמה חוקים שנמצאים עכשיו בתנור הבישול שפוגעים בזכויות הפרט: הניסיון לחוקק חוק שרומז על כך שמיעוטים מסוימים לא יכולים להשתתף בבחירות הבאות, מה זה אם לא פגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית?

מיקי לוי (יש עתיד):

פגיעה בזכויות הפרט.

מאיר כהן (יש עתיד):

זאת פגיעה בזכויות הפרט. אז אומר בית המשפט: צריך לתקן. הולך האזרח – מה יש לו, לאן יש לו ללכת? אם הכנסת מחוקקת חוק אנטי-דמוקרטי, והממשלה רוצה לבצע והאזרח רוצה לזעוק את זכויותיו, לאן יש לו ללכת? לקרעי? למי? נשאר בית המשפט, שהוא יכול ללכת ולערער בו. וכן, יש מצבים שיכולה הרשות המחוקקת לחוקק חוקים שהם לא חוקתיים, וכן, בית המשפט בא ואומר, החוק הזה אינו ראוי לחברה דמוקרטית. במקום זה עולים לכאן ומתחילים בשיח – ואני אומר לך, שר המשפטים וכל האנשים כאן – היזהרו מהשיח הזה. השיח הזה יוביל לשפיכות דמים. כשחבר כנסת אומר על אלוף בצה"ל או על כל אדם אחר "אתה בוגד", ומכונת הרעל מפמפמת את זה, בסופו של דבר תימצא היד שתתרגם את זה לאלימות. אומרים על קבוצה שלמה של רופאים, שכל חטאם הוא בזה, ואפשר להתווכח, שהם סיימו את הלימודים ולא מצאו את מקומם ומתגרדים באי-נוחות על מה שקורה כאן, ונוסעים לחו"ל – עולה חבר כנסת ואומר: קבוצת הרופאים היא קונספירציה נגד המדינה; הם בוגדים, הטייסים בוגדים, משפחות החטופים בוגדות – מה נשאר, אם לא לפנות לרשות השופטת המכובדת וליועצים המשפטיים? למה אתה מקשיב ליועצת המשפטית של הכנסת?

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

מאיר כהן (יש עתיד):

כי על פי תפיסתך, שתלך מכאן גם היועצת המשפטית. מי היא שתגיד לנו מה לעשות בכנסת? התחושה הזאת, שעומדים כאן שרים ואומרים: מי אתם? מה אתם? אנחנו נבחרנו, ואנחנו נחליט מה יהיה – אז דע לך, אדוני שר המשפטים, למרות שאני יודע שאתה איש רהוט ואידיאולוג, גם אידיאולוגיה שיש בה ניצוצות של אדנות ושל פשיזם לא תעבור בכנסת הזאת. אני אופטימי. למרות הקריאות ולמרות הקולות, מדינת ישראל ואזרחיה הרבה יותר חזקים. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם סיפור הזוי. טוב ששר החקלאות לשעבר פה. אז גם אנחנו נוכל לספר סיפורים. אני רוצה לספר לכם סיפור.

מאיר כהן (יש עתיד):

כמה זמן הסיפור? עשר דקות?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הסיפור הוא פחות מעשר דקות.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז יאללה, נקשיב בשמחה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

פתאום קם אדם בבוקר במדינת ישראל, והוא מחליט – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, אל תגיד לי שהוא מגיש שהוא עם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא שהוא עם. החלום שלו הוא להיות דבוראי. מי שמגדל דבורים – אומרים כוורות, אז כולם חושבים שהוא כוורן. כוורן?

מאיר כהן (יש עתיד):

דבוראי. כמו מכונאי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

דבוראי. הוא החליט שהוא רוצה להיות דבוראי, והוא התמקצע בעניין הזה. כן. מגדל דבורים. עכשיו, לדבורים יש תפקיד מאוד חשוב. הן עוסקות בהאבקה לפרחים. בטבע הדבורים הן אלה שבעצם מפריחות, מאפשרות לפירות לצמוח. יש להן תפקיד מאוד חשוב בחקלאות הישראלית. הוא החליט שזה מה שהוא עושה, בעוונותיו, על הקרקע שלו. יש לו קרקע, בשטח פרטי שלו הוא מגדל מטעים; הוא רוצה שתהיה האבקה, אז הוא הציב את הכוורות בשטח שלו. מאותו הרגע אותו אדם הפך להיות עבריין פלילי במדינת ישראל, כי במדינת ישראל אם אתה רוצה להיות דבוראי, אתה צריך שמועצת הדבש תאשר אותך. תנחשו ממי מורכבת מועצת הדבש? ממגדלי הדבורים. זה כמו שנניח שהיית רוצה לפתוח פיצרייה, וכדי לפתוח פיצרייה היית צריך אישור ממפעילי הפיצריות הקיימות. אני יכול להעריך שכנראה הם לא היו נותנים לך אישור לפתוח פיצרייה. עכשיו, יש איזושהי סברה, שאפשר להתווכח עליה, שאומרת: בסדר, אנחנו רוצים לראות שאין עומס של דבוראים – כי פשוט עומדים בתור. אני ראיתי פה, גם בכניסה לכנסת, עומדים בתור אנשים שרוצים להיות דבוראים. כולם רוצים. יש איזה עומס. מי כבר רוצה להיות דבוראי? צריכים להיות באמת משוגעים לדבר, שהעניין הזה בנפשם. נניח שהיה עומס כזה, ואתה אומר: שמע, אני לא יכול שיהיה עומס של דבורים, זה יפגע ברמת ההאבקה. בסדר. אבל נראה לך סביר שבן אדם נורמטיבי, בן אדם מן היישוב, חקלאי שהציב כוורות בשטח שלו, הופך להיות עבריין פלילי? עכשיו, אותו בחור, 15 שנה מתנהלים נגדו הליכים פליליים. הוא כבר יצא זכאי משלושת האישומים. פעם אחת זיכו אותו, אבל משרד החקלאות, כשלוחה של מועצת הדבש, ממשיך לרדוף אותו.

מאיר כהן (יש עתיד):

רגע. כי זה מחוץ למכסות? מה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כי זה מחוץ וללא אישור של מועצת הדבש. בעצם התיק הישן הוא כתב אישום שהוגש נגדו בשנת 2014 על מעשים שהוא עשה בשנת 2011 וב-2012, שהוא הציב כוורות בלטרון. מאז הוא מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית. אנחנו ב-2025. חמישה שופטים כבר התחלפו, כי אף אחד לא יודע – אף שופט שעיניו בראשו, אני לא יודע, מה יעשה עם הבן אדם? מה הוא יעשה איתו? מה, יכניס אותו לכלא כי הוא מגדל דבורים? מה, אנחנו ירדנו מהפסים? המדינה הזאת ירדה מהפסים? עכשיו, הוגש בג"ץ בעניין. הוגש בג"ץ נגד הפעילות של מועצת הדבש, שאגב, פועלת בניגוד לחוק, כי אין חוק שנתן למועצת הדבש את הסמכויות האלה. אז באה הממשלה ואמרה: אנחנו נעשה חוק שיסדיר את שוק הדבש. אפילו אני כשר החקלאות, בעוונותיי, אמרתי: אוקיי, אני מקבל את עמדת אנשי המקצוע, למרות שאני עדיין לא מסכים איתה. שנניח צריך תכנון בשוק הזה, שאומר שאנחנו לא רוצים עומס כוורות; אבל מי שצריך לתכנן הוא משרד החקלאות, מה פתאום מועצת הדבש? מה פתאום המגדלים הקיימים יהיו אלה שיחליטו אם אני, המגדל, יכול להציב כוורת או לא יכול להציב כוורת? אז אמרתי, כמו תכנון ובנייה – הרי גם אם יש לי קרקע, אני לא יכול לבנות עליה איזה בניין שאני רוצה, אני צריך אישור של הרשות המקומית. אמרו: אוקיי, יתירו לך כך וכך כוורות בשטח שלך. אבל מרגע שמותר לי בשטח – יש לי מטע של אבוקדו, של 80 דונם, מה, אתם תגידו לי מי יבוא לשים את הכוורת אצלי במטע? אתם תגידו לי איך להאביק? עכשיו, יותר מזה. הרי אם יש לי מטע של 80 דונם אבוקדו, מה, אני לא רוצה שתהיה האבקה טובה במטע הזה? אני אבחר את הדבוראי הטוב ביותר עבור המטע שלי. אומרים: לא, לא, לא, לא, הציבור מטומטם; רק מועצת הדבש תדע להגיד לך מי הדבוראי שיכול להיות אצלך.

מיקי לוי (יש עתיד):

בגלל זה הדבש כל כך יקר בארץ.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לכן מחירי ההאבקה עלו במאות אחוזים. לכן גם הדבש כל כך יקר, כי בעצם הדבש הוא תופעת לוואי של ההאבקה. אבל צריך לשמור על המגדלים. אז לא מאפשרים לך לייבא דבש. עכשיו, הגיע החוק הזה לכנסת. אמרתי: בסדר, יקבעו כמה כוורות מותר להציב, אבל מאותו רגע ייתנו לכל אחד להחליט מי מציב. פה נעשו שינויים שבעיניי הם שינויים שלא ייעשו. אמרו: לא, אנחנו נוסיף עוד פרק לחוק הזה שבעצם ייתן סמכויות סטטוטוריות לאותה מועצת הדבש, ויהפוך אותה למועצה מאסדרת, מה שנקרא. אגב, חבר הכנסת לוי, אני אתן לך אתגר. תן אותו ליועצים שלך. תחפש עוד מדינה בעולם שבה כך מתנהל השוק. לא תמצא. אין כזאת. אולי צפון קוריאה. כי אני לא יודע, שם אין לנו אפשרות לחקור ומבחינת מבנה השלטון זה מאוד מתאים. אבל אין כזאת. עכשיו, בסדר. אז הכניסו עכשיו לחוק שהופכים את מועצת הדבש לגוף סטטוטורי. אז אומרים: כן, ועדת ההיתרים היא של משרד החקלאות, היא זאת שתיתן לך את ההיתר להציב כוורת. יש לך שטח, יש לך 80 דונם, היא תקבע אם אתה יכול להציב כוורת או לא יכול להציב כוורת. אבל אז קובעים בחוק – מה? כדי להכין את עבודת הוועדה, מי יהיה הגוף המקצועי שיכין לוועדה את החומרים המקצועיים לקראת מתן ההיתרים? היית ניצב במשטרה.

היו"ר משה טור פז:

מועצת הדבש.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מועצת הדבש. זה לא החתולים ישמרו על השמנת – זה הדבורים ישמרו על הדבש. ואז אומרים: לא רק זה, גם בוועדת ההיתרים נשים נציג של מועצת הדבש. הדבר הזה לא מקובל מכול וכול. אני הגשתי בנושא הזה כמה הסתייגויות. לשמחתי אני חושב שאת חלקן עוד נצליח אולי להעביר. עדיין זה יהיה הרע במיעוטו. אבל יש פה עניין של תפיסת עולם. יש פה נושא של תפיסת עולם, שלא מוריד כהוא זה, אני אומר עוד פעם, מחשיבות נושא ההאבקה. זה לא מוריד כהוא זה, אבל אני לא מוכן לקבל מצב שבו מי שמתפרנס ממצב מסוים גם יקבע מי עוד יוכל להתפרנס מאותו מצב. זה פשוט לא עומד. זה לא יכול להיות ביחד. הדבר האחרון – ואני אומר לך, חבר הכנסת שוסטר, שתדע שפה אתם עושים טעות גדולה, כי היא תתנקם בכם במקומות אחרים. אתם כל כך חושבים להגן על מועצת הדבש, אתם קובעים בחוק הזה שקרקע שחקלאי מחזיק והיא קרקע במינהל – 90% מהקרקעות במדינה הן קרקעות מינהל, קרקע בחכירה; יש אנשים שביתם הפרטי הוא בחכירה מהמינהל – אגב, גם אני גר בבית כזה, אני את אישור הזכויות לא מוציא מהטאבו, אני מוציא מהמינהל. הם אומרים: לא, קרקע כזו היא לא קרקע פרטית, היא קרקע ציבורית. למה? הרי יש טענה שאומרת: חבר'ה, זו הקרקע הפרטית שלי, מותר לי לעשות בקנייני הפרטי מה שאני רוצה. הם אומרים לו: כן, בקניינך הפרטי תעשה מה שאתה רוצה, אבל אם אתה חוכר ממינהל מקרקעי ישראל, זו לא הקרקע שלך, היא לא קרקע פרטית. יש פה פתח חמור מאוד להרבה מאוד דברים אחרים, הרבה מאוד. יש פה השלכות – אגף תקציבים אוהב את המונח השלכות רוחב – יש פה השלכות רוחב. אני אומר לכם, הסיפור הזה לא מתקבל על הדעת. במדינת ישראל לא יכול להיות שדבוראי וחקלאי שעוסק 24 שנים בגידול דבורים בכוורות קטנות ורוצה לגדל על השטח שלו את הדבורים, הופך להיות עבריין פלילי. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. הופכים אותו למישהו שכאילו אסור לדבר איתו, ומתנהל נגדו משפט, מתנהלים נגדו כתבי אישום. למה? כי יש לו מטע, ועל המטע הזה הוא רוצה להציב כוורת שתיתן את ההאבקה לשטח שלו? תגידו, אנחנו ירדנו מהפסים? אני אומר לכם, חברים, הדברים האלה לא מתקבלים על הדעת. אני מתכוון להילחם בנושא הזה בוועדת הכלכלה. אני מצפה שחבריי לקואליציה ולאופוזיציה יירתמו לטובת השכל הישר. זו לא שאלה של פוליטיקה, זו כן שאלה של ימין ושמאל: האם אתה נמצא בימין הכלכלי של כלכלה חופשית או בשמאל הכלכלי של כלכלה ריכוזית של ברית המועצות. תודה, אדוני.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

תודה. במסגרת המנהג המשונה שלמדתי – למדנו כולנו כשהגענו הנה, הרי לא נולדנו בכנסת; בניגוד למה שקורה בבית הפרטי שלנו, אדוני היושב-ראש, בוודאי בחברות, בבתי ספר, בהנהלות של מוסדות – הרי כאן, כשאומרים "דיון", דיון בהצעת חוק העונשין, אז מותר לנו, זה הרציונל, מותר לנו להגיד מה שבא לנו, לדבר על מה שאנחנו רוצים. לא התרגלתי, עדיין לא התרגלתי לאירוע המוזר הזה.

היו"ר משה טור פז:

באספת קיבוץ זה לא לוקח, נכון?

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אני אומר, לדוגמה, באספת קיבוץ או בכל דירקטוריון, בכל מועצה – אני לא מדבר על צבא וארגונים היררכיים הרבה יותר – מי היה נותן להשחית זמן ציבור על נושא שהוא אולי חשוב אבל לא על סדר-היום? אחרי שהשחתִּי את הזמן על השחתת הזמן, אומר רק מילה אחת, פטור בלא כלום אני לא יכול, לאחר ששר החקלאות לשעבר הגיב, אז קודמו לתפקיד יגיד את הדבר הבא בעניין חוק הדבש. צריך להגיד שאנחנו מזדרזים, וחשוב לנו לעמוד בפסיקת בג"ץ. אולי בניגוד לחברי כנסת אחרים, שקצת מזלזלים – מי זה בג"ץ, שצריך – אז כן, בג"ץ קובע בפסיקות של שנים כבר שמוכרחים לקדם את החוק הזה. אנחנו מתנהלים במסגרת של אולי 15, 18 תקנות לשעת חירום, וחוק הדבש הוא אחד מהם. יפה וטוב שעשינו, ונדמה לי שהשר פורר היה אחד – אולי אפילו אתה הגשת את החוק, נכון? בתקופתך הוגש החוק, וזה טוב ויפה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חוק אחר ממה שמביאים עכשיו.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כן. הדיון הוא ראוי. יש לנו הסכמות ברורות, הגענו לזה, זה לא היה פשוט – יש אנשים שפחות מכירים – לנתק את ההאבקה מתחום הדבש. הדבש הוא תוצר לוואי, הוא מאפשר איזשהו ייצוב כלכלי. בעצם כל הדברים שהעלה שר החקלאות לשעבר, הם יכולים – זה נכון להביע תמיהה, אבל התשובה גם היא ברורה. מכיוון שמדובר בביטחון מזון, מכיוון שהאבקה היא כל כך קריטית, ומכיוון שזו מין רשת שיש בה הקשרים בין כל להקות המאביקים, הרחפנים האלו, שקוראים להם דבורים, יש ביניהם איזשהו קשר, ובאי קטן שנקרא ישראל יש אחריות גדולה על תחום ההאבקה, שיש לו משמעות של מיליארדים בתחום ביטחון המזון, הגיעו המומחים למסקנה שנכון להעניק – וזו מהות הוויכוח, אני חושב – רישיון להעסיק את הדבורים. אגב, יש טבעונים קיצוניים, או אני לא יודע אם קיצוניים, שדוגלים בעמדה שלא נכון לרדות בדבורים ולרדות מהן את הדבש. אנחנו מניחים שזה עדיין סביר. הייתה כאן משכבר הימים ארץ זבת חלב ודבש. מסתבר שגם בחלב נזקקים למעט תכנון, ובדבש גם כן למשהו. זה באמת דבר מוזר, אבל ההנחה היא שמי שמגדל דברים, זקוק לרישיון. לעלות על הכביש צריך רישיון, ואז תיסע לאן שאתה רוצה – כנ"ל לגבי גידול הדבורים. ואז כל אחד שיש לו רישיון יכול להגיע לעסקאות שהוא מעוניין בהן. אבל זו הייתה הערה ארוכה יחסית למה שרציתי. מה שרציתי לומר, אדוני היושב-ראש, חבריי, הוא שבחודשים שחלפו מנקר בי משפט שאומר שהחיים הם מה שאנחנו עושים בזמן שאנחנו מחכים לחטופים ובזמן שאנחנו ממתינים לסיום הלחימה. אני מתקשה מאוד להשתחרר, וכל שאלה כזו של "מה שלומך?" ו"מה קורה?" מחזירה אותי לאבנים הכבדות שיושבות בלב שלי ובלב של כולנו, אני מאמין. כל אחד מאיתנו נותן מענה שונה, ומותר שתהיינה דעות שונות לקשר בין הלחימה לבין החזרת החטופים. אין מי שלא רוצה להחזיר את החטופים, אבל יש הבדלים גדולים במוכנות לשלם כאן ועכשיו ואיזה מחיר. אני סבור שמזמן כבר הגיעה העת לעצור את הלחימה, לקיים את המהלך של פינוי רצועת עזה, להשיב, להחזיר, לשחרר אסירים כדי לזכות באנשים שלנו, שהולכים ומתמעטים בין החיים. לאחר מכן אני סומך על עצמנו שלא נחזור לקונספט של 6 באוקטובר, שלא יוצאים למלחמה; אנחנו במוד אחר לגמרי. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרון ניר. גם לרשותך חמש דקות, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ניתן בהחלט לקבוע על רקע השעות האחרונות ששיאן תרגילי ההונאה הוא שר הביטחון הנוכחי ישראל כץ. על איזו שקיפות ציבורית בדיוק מדבר שר בממשלה שמתנגדת להקמת ועדת חקירה ממלכתית ודואגת קודם כול לכסתח את עצמה? זאת שקיפות? בלילה השר מעלים את העובדה שצה"ל יכול לגייס החל מ-2026 את כל החרדים ללא מגבלה, וביום הוא מסיט את הקשב מ-80,000 חרדים שעליהם דווח היום בבוקר לבג"ץ שלא נשלח להם צו גיוס. הגעתי הבוקר לבג"ץ שדן בחובת הוצאת צווי גיוס לתלמידי ישיבות. לא ייאמן שעמדת המדינה הגיעה רק באישון לילה, אדוני, לתוך הלילה, בגלל תרגיל הונאה של הממשלה להעלים את עמדת צה"ל, הקובעת שהחל מ-2026 ניתן יהיה לגייס חרדים ללא מגבלה. שנים הממשלה הזאת מאשימה את צה"ל שהוא לא באמת רוצה לגייס חרדים – וכעת סותמים לצה"ל את הפה. אגב, היום בבוקר השופטים גילו עניין רב באמצעי האכיפה שהמדינה נוקטת כלפי אלה שלא מתייצבים לגיוס, ומה פקודות המעצר שנשלחות להם. למרבה הצער, למרות שהקשבתי ברוב קשב, גיליתי שהתשובות מאוד מאוד דלות. יתרה מכך, אם במספרים מדברים, גיליתי שכבר בשלישון הראשון של שנת 2024, שבו נשלחו 3,000 צווים, התייצבו עשרות בודדות. קצב הוצאת הצווים לא פוגש את הצרכים של צה"ל ולא פוגש את יעד הגיוס לשנת 2024, שהוא 4,800 חרדים. בפועל, בשנת 2024 התגייסו רק 916 חרדים. כדי לגייס את הציבור החרדי חייבים להוציא צווים לכולם, בדיוק כפי שפועלים מול כל מיועד לגיוס בגיל 16 וחצי. חייבים לשלוח צו לכל צעיר ישראלי בריא שיכול להתגייס. צריך לשלוח לחרדים צווים כאחד האדם. לא ברור למה מחכים ולמה לא מוציאים את כל הצווים כעת, עכשיו. הגיוס חייב להיות שוויוני לכולם. יתרה מכך, זה צו השעה, זה צורך קיומי. חייבים לקבוע סנקציות אישיות הפוגשות את היום-יום של כל אזרח שלא מתייצב לגיוס, החל משלילת תקציבים, שלילת הטבות בדיור, שלילת הטבות בארנונה, תקצוב מעונות וכל דבר אחר שנוגע לחיי היום-יום שלנו. לצערי, למדתי שלא התקדמנו בכלום. בג"ץ דן בצורך קיומי לגייס חיילים לצה"ל, אבל בה בעת, באותה שעה שבג"ץ דן ב-80,000 חרדים, הממשלה עוסקת על מלא בקידום חוק ההשתמטות ובהנחת חוק ההשתמטות על השולחן של ועדת החוץ והביטחון רק כדי לשמור על שלמות הקואליציה. ומי סובל? מי שסובל הוא אנשי המילואים, שכבר נאנקים תחת העומס, שמתייצבים כבר ליום ה-400, ומה שצופן להם העתיד זה עוד מאות ימים בשנים הבאות. שר ביטחון שבשעת מלחמה ממשיך להפוך את צה"ל לכלי פוליטי, פוגע בביטחון. אני רוצה להגיד לממשלה הזאת: תדעו לכם, אתם כל כך מנותקים, פשוט נמאסתם. בזמן שנותר לי אני רוצה לדבר על דבר נוסף, אדוני: היום התייצבו בחלק מהוועדות חברי ועדת החקירה האזרחית, והיו כאן הורים שכולים, ההורים של התצפיתנית רוני אשל, זיכרונה לברכה. בזמן שנותר לי אני רוצה לומר כאן ולהביע את הערכתי הכנה לאותם חברי קואליציה, חבר הכנסת ינון אזולאי וחבר הכנסת יוסף טייב, שאמרו בגילוי לב וליבם לא קהה – שצריך לחקור באמצעות ועדת חקירה ממלכתית את המחדל הגדול שאירע בהיסטוריה של מדינת ישראל. ומכאן חשוב להגיד: מה שצריך זה קודם כול להשיב את 100 החטופים כולם, ולחקור באמצעות ועדת חקירה ממלכתית את מה שקרה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת רון כץ. לרשותך 20 דקות – – –

קריאה:

15 דקות.

היו"ר משה טור פז:

15? נצמצם ל-15, בסדר גמור.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, לא חשבתי שייקח זמן רב עד שנמצא אויב חדש במדינת ישראל – היום שר הביטחון מאיים על לא אחר מאשר דובר צה"ל, מכל האנשים. ועל מה? על זה שצה"ל הוציא הודעה שמחלוקות מיישבים בחדרים ולא בתקשורת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אסון.

רון כץ (יש עתיד):

מטורף. מה הוא אמר? מטורף. עכשיו, עולה שר הביטחון ואומר: הפעם התנצלות לא תספיק. מה כן יספיק? להתחנן? לפקוד אנשים לליכוד? מה כן יספק את שר הביטחון, שלמד משר הטיקטוק שלנו – והכול מתנהל בתקשורת. שנתיים היה פה שר ביטחון שניהל את המערכה הכי מורכבת שהייתה במדינת ישראל, הביא הישגים חסרי תקדים, ואני לא חושב שהוא התראיין בכלל. לא ראיתי פושים שלו, לא ראיתי דיבורים עליו בכלל, כי הוא הגיע ממקום שבו אומרים: תעשה במקום לדבר. עכשיו יש לנו שר ביטחון שאומר: תדבר הרבה, אולי לא ישימו לב שאתה לא עושה. עכשיו, על מי אתה מאיים? אתה מאיים על הבן אדם היחיד שבא ועמד מול הציבור ואמר לו את האמת? הבן אדם שהוא הדמות של המסביר הלאומי, כי הממשלה הזאת ברחה; האיש שאתם שולחים לבשר כל בשורה רעה, כי אתם לא מסוגלים להתמודד, לא מול האמת ולא מול הציבור. אז על מי אתה מאיים? במי תחליף אותו, בניסים ואטורי? במי תחליף אותו? על מי אתה מאיים, שאתה מוציא את השטויות האלה מהפה שלך? לא תספיק התנצלות. אולי תלמד מהכנסת, לא תיתן לו להיכנס לקריה לשבוע, עד שהוא לא יחתום על הצהרת נאמנות. איך הגענו לקרקס הזה, שמאיימים על דובר צה"ל בתקשורת? אומרים שאלוף בצה"ל שיתף פעולה עם החמאס. יוצאים על המשטרה, יוצאים על מערכת בתי המשפט. קוטלים פה את היועמ"שית, הפצ"רית, כל גורם של אכיפת חוק וסדר במדינה הזו. אבל אתם יודעים מי לא אשמים? מי הצדיקים? יש צדיק אחד: ראש הממשלה נתניהו. הוא לא ידע. הוא לא ידע, לא אמרו לו. אבל מה קרה היום? שימו לב, היום קרה משהו יפה, והיום – חברים, אם לא אכפת לכם; אדוני היו"ר, אדוני היו"ר, אם אפשר, את הדיון – זה קוטע לי את – – –

היו"ר משה טור פז:

בסדר גמור.

רון כץ (יש עתיד):

היום נפל דבר נוסף – אותו נגד שהקואליציה התגייסה להוציא לו מכתבי תמיכה, לפנות לנשיא, לנסות בכל הכוח להסביר שהוא פטריוט אוהב ישראל – ודרך אגב, יכול להיות שהוא כזה, בניגוד אליכם אני לא שם את עצמי לא בתור תובע ולא בתור שופט, אני אומר שהמערכת צריכה לבדוק; אבל אחרי ההתגייסות המרשימה של הקואליציה הזו אתם לא תאמינו מה הוא אמר היום בבית המשפט. היום בא כוחו אמר בבית המשפט שנתניהו ידע. הוא אומר שנתניהו ידע, שהוא הגיע לראש הממשלה, לחש באוזנו ואמר לו את הידיעה הזו – יש לי מעודכנת יותר מגורמי אמ"ן. ואז זה הודלף לתקשורת הזרה. כלומר הדרמה הגדולה שאמרו שאין סיכוי שהוא ידע, והצדיק אומות עולם שכל הקואליציה אמרה ועמדה ונאמה כמה עושים לו עוול – היום פוצץ את הבלון, ואמר: נתניהו ידע. ודאי שהוא ידע. ועכשיו אני אומר לכם, אם נתניהו ידע, הוא באמת לא היה צריך להיות דקה – דקה במעצר, כי הוא לא אשם. הוא קיבל הנחיה מראש הממשלה. מי שמקבל הנחיה מראש הממשלה, עובד בלשכת ראש הממשלה, מבצע את הנחיות ראש הממשלה. אבל איזה מוג לב, איזה מוג לב פשוט מתנער מעובד שלו, קצין בצה"ל? פשוט מתנער ממנו עד שהוא מבין שהוא מסתבך, ואז מאמץ אותו בהצהרה הזויה לתקשורת. ועכשיו, אחרי שהוא חשף שראש הממשלה ידע, אני מניח שלא יודעים מה לעשות בדוברות הליכוד. מבולבלים? גם אנחנו. מה נגיד עכשיו? עכשיו הוא טוב? עכשיו הוא רע? נחכה לעדכונים, לדעת מה עלה בגורלו של מי שחשף את הקנוניה בתוך לשכת ראש הממשלה. ואם זה לא מספיק, אנחנו נמצאים בכנסת בשעה 20:00, וכל הדיונים היום היו על דברים שלא מעניינים את אזרחי מדינת ישראל. מה ממשלת נתניהו עשתה היום? הפילה חוק שהיה אמור להקים מחדש את הרשות לאלכוהול וסמים, מה שהיה מציל עשרות אם לא מאות אלפי צעירים במדינת ישראל. מה היא עוד עשתה? הפילה את החוק שאמור להקל במס על תמלוגים שמקבלים מילואימניקים. מה היא עוד עשתה היום? הפילה חוק לתמרץ מילואימניקים לבוא למילואים. מה היא לא עשתה היום? לא קיימה דיון אחד איך מקילים את העומס של המילואימניקים; לא קיימה דיון אחד על סוגיית החטופים; לא קיימה דיון אחד על הכלכלה שלנו, שרגע מקריסה; לא קיימה דיון אחד על מעמדם של משרתי צה"ל בעולם ועל ההשלכות של יציאת מילואימניקים מגבולות מדינת ישראל. אני לא יודע אם שר החוץ א' או שר החוץ ב' או שר החוץ וההסברה ג' יודעים, אבל שוחררו הרבה מאוד מילואימניקים. אותם מילואימניקים שירתו למעלה משנה, הם רוצים להתפרק, הם רוצים להשתחרר, הם רוצים לטוס לחו"ל. אבל מה הבעיה? מדינת ישראל לא חשבה שהם ירצו לטוס לחו"ל, אז מה היא לא עשתה? לא הכינה להם הגנה משפטית; לא הסבירה להם מה מותר ומה אסור; לא הכינה ולא אספה מודיעין על המדינות שהם הולכים להגיע אליהן. ואז אנחנו רואים חייל מילואים שמגיע לברזיל וכוחות ביטחון נאלצים להבריח אותו משם כאילו הוא עבריין, ועוד חייל שנוחת בצ'ילה ועוד פעם צריכים להבריח אותו כאילו הוא עבריין. ואני אתן לכם ספוילר: חייל המילואים הבא שינחת באנגליה, גם אותו יצטרכו להבריח. כי אין הסברה למדינת ישראל; כי אף אחד לא עושה דיפלומטיה במדינת ישראל; כי לא עובדים פה בעולם בשביל להגן על חיילי צה"ל; כי אף אחד לא הסביר לאותו מילואימניק מה הוא צריך לעשות ומה הוא לא צריך לעשות; כי אף אחד לא סיפר להם וגם לא סיפרו לכם שיש קבוצות שעוקבות אחרי תיעודים של חיילים וחיילי מילואים ברשת. הם אוספים אותם, הם מתעדים אותם, ואז כשאותו מילואימניק נוחת במדינה והם יודעים שהוא שם – הם מגישים תלונה עליו. תבינו את האבסורד, הם אוספים מודיעין על לוחמי צה"ל, ומדינת ישראל לא עושה כלום. ואיך אני יודע שהיא לא עושה כלום? כי שאלתי למי אותו מילואימניק אמור לפנות, ומה התשובה שקיבלתי? נקיים על זה דיון ונמצא גורם אחד מתכלל. תגידו, אתם אמיתיים? מה זה, נקיים על זה דיון? האנשים האלה, מילטו אותם מהמדינה כאילו הם סוכני מוסד, ואתם תקיימו על זה דיון ותמצאו את הגורם המתכלל שיהיה הטלפון שאליו מתקשרים? היום אם חייל מילואים מסתבך בחו"ל, הוא מתקשר למשרד החוץ, שלא יודע מה לעשות; הוא מעביר אותו למשרד המשפטים, שלא יודע מה לעשות; מעביר אותו לפרקליטות הצבאית, האנשים הכי טובים שיש, אבל זו לא הסמכות שלהם כי לא הגדירו להם שזו הסמכות שלהם; מגלגלים אותו למשרד הביטחון, שגם שם יגידו שזו לא הסמכות שלהם. ואין גורם אחד מתכלל שלוקח את זה על עצמו, למרות שהכתובת ברורה, זה אמור להיות המל"ל. לשכת ראש הממשלה, במקום להתעסק בשטויות, אמורה להתעסק בדיוק בדבר הזה. אמורה להגיד: ברור שזו האחריות שלנו. הנה הטלפון: 1-800-תציל אותי, על זה שאתה הסתבכת בחו"ל. תתקשר למספר הזה, נגיע אליך, נדאג שיהיה לך עורך דין מקומי, נדאג שלפני שאתה מגיע אנחנו נזהיר אותך שאספו עליך מודיעין ושאתה מגיע למדינה בעייתית עם מערכת משפט שיכולים לתבוע אותך בה; נבקש ממך לא להגיע למדינה הזאת. בשביל מה יש את המל"ל אם לא בשביל זה? בשביל מה יש כל כך הרבה גורמים מתכללים אם לא בשביל לעזור למילואימניקים האלה? מה אתם עושים כל היום? איך יכול להיות שלא על זה אתם מקיימים דיון? איך יכול להיות שאתם לא עוזבים הכול עכשיו ואומרים: רגע, יש לנו בעיה לאומית. המילואימניקים שלנו הם בראש סדר העדיפויות, בואו נדאג להם לכול – נדאג להם לפרנסה, נדאג להם למיצוי זכויות, נדאג להם גם שהם יוכלו לטוס לחו"ל ולא יעצרו אותם, נדאג להם למעטפת אמיתית שתאפשר להם לחזור לחברה. אבל במקום זה, מה קורה במדינת ישראל? מילואימניקים שירתו למעלה משנה, מעסיקים לא יכולים לספוג אותם, אז הם מחכים 30 יום וביום ה-31 מפטרים אותם, והמדינה לא עושה עם זה כלום. יש מילואימניקים שיש להם עסקים קורסים כי הם לא קיבלו את המענקים שלהם, ומה קורה? בשבוע שעבר ועדת הכספים קיימה חצי שעה דיון על זה. עברה שנה, למי אתם מחכים? תעזבו הכול, תתעסקו רק בזה. אבל במה אתם מתעסקים? מתעסקים בלקדם חוק השתמטות שיפטור חצי מהאוכלוסייה, ועל זה אתם מכופפים ידיים. וחלק כן וחלק לא, ובשבוע הבא ועדת כספים שוב חוזרת לעשות דיונים, וכשאתה שואל אותם: נפתרה בעיית הגיוס? הוא אומר לך: תיפתר, שר הביטחון הבטיח שהיא תיפתר. אז עושים ועדת כספים ומתקדמים כאילו שום דבר לא קרה, אבל בינתיים חצי מהציבור קורס. חצי מהציבור שירת יותר משנה במילואים. המיסים שלו עלו, המים שלו עלו, החשמל שלו עלה, הארנונה, הכול עלה. הדבר היחיד שלא עלה זה מה שהמילואימניקים האלה מקבלים. זה לא עלה, וההערכה שלהם לא עלתה סביב שולחן הממשלה. לא אכפת לכם מהם. לא אכפת לכם מהמילואימניקים, שמסכנים את חייהם כל יום בשביל שאתם תוכלו לשבת פה עם חבורת המשתמטים. ואם אתם רוצים באמת להתעצבן, אז ועדת חוץ וביטחון קיימה דיון על הארכת שירות המילואים. עכשיו, אנחנו אמרנו: לא יכול להיות שיאריכו את שירות המילואים ובאותו זמן יקדמו את חוק ההשתמטות. לא יכול להיות, אי-אפשר לעשות את שני הדברים ביחד – או שאתה מקדם חוק שכולם משרתים, או שאתה לא דופק יותר את המילואימניקים. תחליטו מה אתם רוצים לעשות, ממשלת ישראל. אז אתם יודע מה היה הפתרון שלהם? אנחנו אמרנו: אנחנו נצביע נגד הארכת תוקף למילואים. אז מה הם עשו? הם גייסו את הסיעות החרדיות להצביע בעד הארכת תוקף למילואים. אנשים שלא שהם לא עשו דקה מילואים – דקה – הם אומרים: נמות ולא נתגייס, אבל אז הם מצביעים שאנחנו נמות בשביל להתגייס. איזו הזיה, מה זה הממשלה הזאת? תעצרו את הטירוף הזה. איפה האנשים הנורמליים בקואליציית הדגים הקפואים הזו, שיקומו ויגידו: לא יכול להיות שחברי כנסת שאומרים: נמות ולא נתגייס, יצביעו בעד הארכת שירות מילואים. לא יכול להיות. לא יכול להיות, היה צריך לעצור את זה, להגיד: לא נקיים הצבעה. לא נקיים הצבעה על האבסורד. עכשיו, מה המזל? ועדת חוץ וביטחון היא חסויה, הציבור לא יודע את זה. לא ראיתם את זה. אבל אני אומר לכם, התמונה הזאת מטורפת: נכנסים חברי כנסת שבמהלך היום עומדים פה ואומרים: עד שלא תפטרו את הציבור שלנו מלשרת, עד שלא תחוקקו חוק השתמטות, לא נקדם כלום; נצביע נגד התקציב, נפיל את הממשלה. אבל אז, ברגע שצריכים את הפראיירים שיבואו לעשות מילואים, מגייסים אותם להצבעה. האירוניה מתה, היא התאבדה, היא קפצה מהבניין. אני לא יודע כבר מה להגיד. לא קרה דבר כזה בכנסת ישראל בחיים, אני דיברתי עם אנשים ש-20 שנה יושבים בבניין, אומרים לי: לא היה דבר כזה. זה כאילו מישהו שאב מכם את הבושה. לא אכפת לכם יותר. אתם יוצאים לציבור, מסתכלים עליהם כאילו כלום לא קרה. מסתכלים על משפחות חטופים, מדברים איתן כאילו אתמול לא הרחקתם מפה את אימא של מתן, כאילו לא אכפת לכם, ואני שואל את עצמי: איך אפשר להיות כל כך אטום? מה עשה לכם עם ישראל שאתם ככה מתנהגים אליו? מה עשו אזרחי מדינת ישראל שמגיעה להם ממשלה כל כך אטומה ומנותקת? תחוסו על עם ישראל. אתם לא מצליחים בכלום. מהיום שנבחרתם רק אסונות הבאתם על מדינת ישראל. מה עוד צריך לקרות בשביל שתחזירו את המנדט לציבור, שהוא יחליט מה הוא רוצה? מה עוד צריך לקרות? תודה רבה, אדוני, אתה לא צריך להגיד לי כלום, אני אלך לבד.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יבגני סובה, ויישר כוח על העמידה בזמנים, חבר הכנסת כץ. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, שלושה דברים שהמדינה, הממשלה, הקואליציה, עם ישראל חייבים לדבר עליהם היום. דבר ראשון – החזרת כל החטופים בפעימה אחת, כולל תשלום כבד למחבלים, שיושבים אצלנו בתנאים הכי טובים שיכולים להיות. נשחרר אותם לעזה, ואז נחסל אותם אחד-אחד. אבל זה דבר אחד, ודבר ראשון שצריך לדבר עליו. דבר נוסף – הקמת ועדת חקירה ממלכתית. בלי הקמת ועדת חקירה ממלכתית אנחנו נמשיך להתווכח, אנחנו נמשיך פה להסית אחד נגד השני, ואנחנו לא נקבל תשובות, לא רק על מה שקרה 7 באוקטובר, אלא על למה שנה ושלושה חודשים אנחנו עדיין עמוק בתוך עזה; לא ברור מה יהיה בעוד שלושה שבועות בלבנון; גם לא יודעים מה יהיה בסוריה; והכי חשוב, אנחנו לא יודעים מה יהיה עם תוכנית הגרעין של האיראנים, שמאיימים עלינו מהבוקר עד הלילה. והדבר השלישי – שחייב להיות במדינת ישראל חוק גיוס לכולם. שלושת הדברים המינימליים האלה הם ההתחלה של הבראת החברה הישראלית. כל עוד זה לא יקרה, יהיו עוד בחירות ועוד בחירות – זה לא יטפל בבעיה שכרגע נוצרה במדינת ישראל. עכשיו אני רוצה להתייחס בפירוט לכל הדברים שאני כרגע השמעתי. אנחנו, במשך שנה וחודש, בישראל ביתנו ניסינו להימנע מהוויכוח הפוליטי סביב הנושא של החטופים. אמרנו, וגם היום אנחנו אומרים – יש צוות משא ומתן. האנשים האלה, בראשותו של האלוף ניצן אלון, ראש המוסד, ראש השב"כ, יודעים את כל המידע הדרוש. מאות מוחות הכי טובים במדינה עוסקים יום ולילה בנושא של החזרת החטופים, מרכזים את המידע. אף חבר כנסת בבית הזה לא יודע כמו שיודע הצוות הזה, שמרכז ומקבל את כל המידע. ולכן אמרנו, זאת עמדתנו, לפחות, ככה גם אמר אביגדור ליברמן, ראש המפלגה, שר הביטחון לשעבר, שכל הצעה שתובא לשולחן הממשלה על ידי צוות המשא ומתן, אנחנו בישראל ביתנו נקבל את זה – למרות שאנחנו כחברי כנסת לא מצביעים על הנושא הזה, זאת הפררוגטיבה של הממשלה. בחודש וחצי-חודשיים האחרונים הוספנו עוד פן אחד לעמדה שלנו. כאשר מדברים על עסקה חלקית, הדרגתית, חצאית – אמרנו לא נכון, לא נכון לעשות את זה. אחרי שנה ושלושה חודשים כל אחד בבית הזה צריך לבוא להגיד: אם אתה תומך בעסקה, אתה חייב לתמוך בעסקה מלאה. פעם אחת ולתמיד להחזיר את החטופים. אנחנו גם לא יודעים מספר מדויק, כמה מהם חיים או מתים. הינה, היום התבשרנו על עוד שני חטופים שלצערי אינם בחיים. אה, אחד.

מיקי לוי (יש עתיד):

אחד הביאו, ואחד – סימנים.

רון כץ (יש עתיד):

השר כץ, הגאון מווילנה.

מיקי לוי (יש עתיד):

רק מה, ראש הממשלה ושר הביטחון הוציאו – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

דבר נוסף, רבותיי – לכן, זאת העמדה שלנו. היא חייבת להיות עמדה מוסרית: אתם הולכים לעסקה – אתם מחזירים את כולם. אני לא נכנס לשמות, אני רק נזכר באוקטובר 2011, כאשר 1,027 מחבלים, כולל יחיא סנוואר, שוחררו על ידי ממשלת נתניהו. היום, כל מחיר שאנחנו נשלם יהיה מחיר נמוך מזה שמדינת ישראל וממשלת ישראל שילמו באוקטובר 2011. גם אם נשלם עבור כל אחד 1,000 מחבלים, אין לנו 100,000 מחבלים שיושבים בבתי הכלא בישראל. ולכן, כל מחיר, אני מדגיש, כל מחיר שנשלם, יהיה נמוך מהמחיר ששילמה מדינת ישראל וממשלת נתניהו באוקטובר 2011. עכשיו לגבי הנושא של הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אני רק יכול להצטער שהרבה אנשים במדינת ישראל לא לומדים וגם לא רוצים ללמוד היסטוריה. היסטוריה, לא של אלפיים שנה, היסטוריה של נובמבר 1973. חודש לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים במדינת ישראל מוקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשותו של נשיא בית המשפט העליון השופט אגרנט. החיילים שלנו עדיין בחזית, עדיין לא ברור מה יהיה – הפסקת אש, הסכם ההפרדה, לא יודעים מה יהיה. אני מזכיר ש ב-31 בדצמבר או ב-1 בינואר – אל תתפסו אותי, נדמה לי ב-1 בינואר 1974 מתקיימות בחירות לכנסת ישראל, זה לא הפריע לקיים בחירות, ובאפריל 1974, מסקנות ראשונות של ועדת החקירה הממלכתית בראשותו של השופט אגרנט. בעקבות מסקנות הביניים האלה, המסקנות הראשונות, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר עולה כאן לדוכן הזה, ומודיעה לעם ישראל שהיא מתפטרת מתפקידה כראש ממשלת ישראל. חודשיים וחצי לאחר מכן, חודש יוני 1974, היא מתפטרת גם מהכנסת. זה המודל לכל הממשלות לדורות. ומי שהיום מנסה למסמס ומסית נגד אלה שדורשים ועדת חקירה ממלכתית, הוא פשוט פוגע – לא רק בביטחונה של מדינת ישראל, כי מסקנות הוועדה הזאת חשובות גם לצה"ל – הוא פוגע בעתידה של המדינה, והכי חשוב, הוא פוגע בלכידות החברה הישראלית. אין היום דבר חשוב מהקמת ועדת חקירה ממלכתית, על מנת לאחד את העם. והדבר הנוסף – חוק הגיוס. אפשר לעשות טריקים ושטיקים, אפשר לעשות קומבינה, אפשר לדבר ולשחק במספרים, אפשר גם להזכיר מה היה פה בכנסת הקודמת, מה היה פה לפני עשר שנים, מה היה פה בזמן חוק טל, מה היה פה בשנות השבעים. אפשר להיזכר אילו ממשלות נתנו פטור לחרדים, אפשר ללכת ל-1948, כמו בסרט המפורסם – מי זוכר בכלל מה היה ב-1948. זה לא משנה את המציאות. המציאות העגומה שאליה נקלענו מחייבת חוק גיוס לכולם. היא מחייבת להפסיק את התקצוב הכלכלי לאלה שלא משרתים. בואו נקרא לילד בשמו – נפסיק לממן את המשתמטים. אני אומר לכם, רבותיי, בכל ממשלה אחרת, עם ראש ממשלה אחר, הבעיה הזאת לא תהיה קיימת. זו תעודת הביטוח של נתניהו, וככה הוא מנצל את תעודת הביטוח הזאת עד הסוף. בכל ממשלה אחרת לעולם לא יהיה מצב שהממשלה תצביע על חוק ההשתמטות. אבל נתניהו מנצל את זה, ולכן הוא יודע שאם הוא לא מעביר את חוק ההשתמטות הממשלה שלו תיפול. אגב, יש לו היסטוריה ארוכה של הפסדים, לנתניהו. פעם אמרתי וסיפרתי את זה – תבדקו גם אתם, לא יזיק ללמוד קצת היסטוריה פוליטית של מדינת ישראל. ולכן אני פונה לחבריי מהסיעות החרדיות. זאת ההזדמנות שלכם להיכנס מתחת לאלונקה. זאת ההזדמנות שלכם לפנות לציבור שלכם. קחו דוגמה מהציונות הדתית, מהציבור הנפלא הזה, שלצערנו משלם את המחיר הכי יקר ביחס לאוכלוסייה, ביחס לגודל שלו באוכלוסייה, ואני חושב, שהם יודעים לשמור על התורה לא פחות טוב מכם. אז קחו דוגמה ותתחילו לשנות את השיח. אם לא תשנו את השיח ולא תפנו לציבור שלכם – אתם, המנהיגים של הציבור שלכם – אנחנו פשוט נמצא את עצמנו בעוד מחסור של כוח אדם ובעוד נטל על החיילים. ואני אומר לכם שאנחנו באופוזיציה לא מתכוונים לעבור לסדר-היום כאשר החוק להארכת שירות חובה יגיע לוועדה, כאשר אתם תנסו לשנות את מספר ימי המילואים שחיילי צה"ל עושים היום בלי שהחברה החרדית עוברת את השינוי הכי גדול ולא נכנסת מתחת לאלונקה, כפי שמחייבת המציאות – כפי שקורה היום במדינת ישראל. ואני מבקש באמת – קחו דוגמה מהציונות הדתית. פשוט צריך להסיר את הכובע ולשבח, וכמובן לזכור את כל הנופלים ששילמו את המחיר הכי יקר על מנת שאנחנו נוכל, בין היתר, גם להתווכח כאן בבית הזה. תודה רבה

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני קודם כול אתחיל בניחומים למשפחה של יוסף אל-זיאדנה. אני מבינה שכרגע שר הביטחון וראש הממשלה הוציאו הודעה גם על חמזה, אבל צה"ל אומר שלא, אז אני לא יודעת. אני כן יודעת שיוסף שרד בשבי, אני יודעת שהבנים שלו בילאל ועאישה חזרו אחרי 55 ימים בעסקת החטופים. אנחנו יודעים שיוסף נחטף מקיבוץ חולית עם שלושת ילדיו, חמזה, בילאל ועאישה, והם מספרים, הילדים שלו, שהם היו נוהגים להתחבק כל הזמן, גם כשחמאס לא הסכים להם. אני לא יודעת אם קראת עליהם, הם אמרו שבגלל שהם היו ממש משפחה, יוסף ושלושת הבנים, עד שהם יצאו בעסקה הראשונה הם נהגו להתחבק ולהיות ביחד. המשפחה של יוסף גילתה על החטיפה מסרטון שחמאס פרסם. הבת שלו הייתה אמורה להתחתן, והיא ביטלה את האירוסין עד שאבא שלה יחזור. לצערנו הוא חוזר כגופה. עוד חטוף ששרד בשבי, שראו אותו בחיים, ובסוף חזר לקבורה בישראל. כנראה שהלחץ הצבאי לא ממש מסייע להביא חטופים בחיים, אם אפשר לומר את זה ככה בעדינות. בסוף יוסף חוזר הביתה למשפחתו, לקבורה בישראל. לא כך רצתה המשפחה לקבל אותו, ואני מאוד מקווה שנבין בשעות הקרובות מה קורה עם חמזה. בכלל, ראיתי את שר הביטחון מציג, וכמובן ישר הודעתי על ניחומים, אבל ישר ברגע שהודיעו שהעניין לא ברור, אז מחקתי. אני לא יודעת מה שר הביטחון עושה – הבנתי שהוא רב גם עם דניאל הגרי והוא רב עם הרמטכ"ל ובעצם הוא רב עם כולם – אבל אולי כדאי, לפני שאתה מוציא הודעה על חטופים שחוזרים כגופות מרפיח, לפחות תהיה מסונכרן עם צה"ל וכוחות הביטחון. צריך גם לתת קרדיט לצבא, לשב"כ, שבזכות מידע מודיעיני הם הגיעו ליוסף, ובכלל, לחזק את החיילים שלנו שנמצאים שם, שעושים עבודת קודש למצוא את החטופים. לצערנו הרב, כמו שאתה רואה, אדוני היושב בראש, הייתה ציפייה במשפחה של יוסף. באמת חיכו לו שהוא יחזור. הילדים בילאל ועאישה חזרו ואמרו שאבא בחיים, ועכשיו כבר לא. אני מקווה שנבין בשעות הקרובות מה המצב של חמזה. אני מציעה לכולם לחכות להבין, ואז לצאת בהודעות. מה שבטוח זה שחייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה. זה קודם כול ולפני הכול, על יוסף וכמובן על החטופים. אני רוצה לדבר היום על כך – אני לא יודעת אם ראית, אבל סוף-סוף, סוף-סוף, בתחילת 2025 פורסמו היום נתוני המשטרה של 2023. ראית את זה? רק שתבין, רק שתבין, בתקופה של הממשלה שלנו – עזוב שבכל רבעון היו מפרסמים; השר עמר בר לב, זאת הייתה האג'נדה שלו, אז הוא גם היה, שתבין, מעלה ביוזמתו לאתר.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – המשטרה, השר, פרסמו. לא היו נתונים טובים כאלה מעולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מטורף, מטורף. תחילת 2025, ומפרסמים את 2023. אבל מה שמדהים זה שרק אחרי שמחייבים אותם הם מפרסמים את השנתון. אני לא יודעת אם הופתעת – הופתעת מהנתונים, מיקי, שוטר לשעבר? הינה, אני אגיד לך, לא הופתעתי. אבל מה מדהים? תכף אני אעשה לך חיבור מדהים לזה. אני לא יודעת איך להגדיר את זה. היום הבת שלי אמרה לי משהו על אנשים שחיים בסרט. איך אפשר להבין בכלל את הסרט שחי בו השר הזה? לפני חצי שנה, אגב, כשפורסמו הנתונים, רק שתבין, אני מצטטת, כשנתנו לו את הנתונים בפרצוף, הוא אמר: אני מספיק לעשות מה ששרים אחרים לא עשו 30 שנה. ברור, מעולם לא היה מצב כל כך גרוע כמו במשמרת שלך. איך אין נתון אחד שהצלחת בו? בוא נתחיל. בוא נתחיל עם מספר הנרצחים בחברה הערבית – כמעט זהה למה שהיה ב-2023. אגב, ב-2023 היה השיא של כל הזמנים; מספר ההרוגים בתאונות דרכים – הגבוה ביותר מזה 18 שנה. תאונות דרכים זה אחריות שלו ואחריות שלה. היא זה בזבוז זמן בכלל, היא לא איתנו בכלל. לא מעניינת אותה התחבורה, היא עסוקה בתאילנד, בסרי לנקה, בהודו. היא בכלל לא איתנו. ספק אם היא הייתה באוטובוס אי פעם. אפס ועוד אפס שווה אפס, לדעתי. כישלון ועוד כישלון – מה רציתם שיצא? אנשים משלמים בחיים שלהם. נמשיך. מספר התיקים שנפתחו ב-2023 – 302,946. אבל אם אתה מסתכל באמת, אתה רואה 274 תיקי רצח על רקע פלילי – כמעט כפול מ-2022. תחשוב, זאת הממשלה שלנו. ב-2022 – 139 תיקי רצח. אתה מבין אותי? ב-2023 – 274. כמעט פי שניים. אנשים מתים בממשלה הזאת יותר. כמובן, בחברה הערבית זה לא מעניין אותו, כי אלה ערבים, כן? אבל תבין שאצלנו היו 116 נרצחים. אתה יודע עם כמה הוא מסיים את השנה? 237. כמעט פי שניים. מה עם רצח נשים? הם פרסמו שב-2023, 33 נשים נרצחו. אגב, הגעתי לדיון בוועדה לביטחון לאומי, ואז הם אמרו לי: כן, אבל אלה הרבה ערביות. מה יש להגיד על זה? 13 נשים נרצחו על ידי בני זוגן לעומת תשע בשנה שלנו, ב-2022. תשע, תראה את ההבדל. כמובן, לא הכללתי את 7 באוקטובר. על זה אני לא מדברת. עבירות רכוש, גנבות רכב – כולם פה משלמים הרבה יותר על הפרמיה של הביטוח, אתה יודע למה? כי גונבים יותר רכבים. גנבות רכב – שים לב – זינוק: נפתחו 22,165 תיקים על גנבות רכב, אוקיי? פי שניים ממה שהיה אצלנו. פי שניים מ-2019. מה יש לומר? גם אתה משלם יותר, גם הלך לך האוטו; פשיעה חקלאית – הרי הוא כל הזמן אמר: אני אוכיח מי בעל הבית, זה, אבו עלי אקספרס הזה. עזוב, חבל על הזמן – תבין, מ-642 ל-720. שליש מהעבירות במחוז צפון, אבל תבין את הקטע: אתה יודע כמה מפונים יש לך? אתה מבין? זאת אומרת, גם יש מפונים, אז זה היה אמור לרדת. אז הם גם מפונים, ולא יורד מספר התיקים. מה לעשות שבעבירות של פשיעה חקלאית, פרוטקשן, אתה חייב את הבן אדם כדי להגיד לו, אבל רובם מפונים.

היו"ר משה טור פז:

דרך אגב, בעבר, בשנים של מלחמה, הייתה פחות פשיעה והיו פחות תאונות, כי בדרך כלל בתקופות כאלה אנשים בבית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברור. אגב, גם במלחמה. במלחמה הייתה פחות פשיעה, פחות פריצות לבתים. הנתונים היו אמורים לרדת – לא יורדים. תבין, כאילו המלחמה ב-2023, בסוגריים, הייתה לטובתו באוקטובר, נובמבר, דצמבר. לא עזר – לא לאנשים שנרצחו, לא לערבים שנרצחו, לא ליהודים שנרצחו. אגב, הוא כל הזמן מדבר על הפשיעה בחברה הערבית, אבל גם בפשיעה בחברה היהודית הנתונים הכפילו את עצמם. ראית, אגב, את הגרפים? אתה חייב לראות את זה. גם בחברה היהודית יש פי שניים רציחות. הינה. אגב, מיותר לציין שכמובן אצל עמר בר לב זה נחתך בחצי. ומה הוא עשה לו? מה הוא עשה לו? לכל זירת פיגוע הוא הגיע. התחיל עם הסיסמאות החלולות שלו. אין מילים. כמובן, אני אחסוך ממך את כתבי האישום שעלו, עבירות איומים – עלייה, תאונות דרכים. מה אתה אומר לעצמך? אם אדם כל כך כושל אומר לעצמו: אוקיי, באת בשנת 2023, עשית את האבו עלי שלך, דיברת על 9 מיליארד – זוכר שהוא אמר 9 מיליארד? הוא קיבל 5 מיליארד, אוקיי? אבל 5 מיליארד זה מלא כסף. אם קיבלת מלא כסף, למה לא הצלחת לבלום שום נתון? למה? למה לא הצלחת? אגב, אתה יודע איפה הוא כן הצליח לבלום את העלייה? במשתמשי הקנביס, אבל זה לא בגללו – בגלל שאנחנו העברנו את הרפורמה, אם אתה זוכר, של שימוש. צריכה זאת לא עבירה. אז באמת תודה רבה שבעבירות שבממשלה שלנו – רק היה לי חשוב לציין איפה הייתה לו ירידה. אבל בוא נגיד ככה, אדם מן היישוב שהוא כישלון מהדהד, שקיבל 5 מיליארד שקל למשטרה – מה הוא עשה עם זה? הוא אומר כל הזמן שהוא מגייס 2,000 שוטרים. אתה יודע שהיעד שהוא הציב לעצמו הוא בערך פי שניים? התגייסו 6,000 שוטרים, 4,000 פרשו. אתה בא לוועדה ואתה אומר: למה הם פרשו? בסדר, יש פנסיות וזה; למה פרשו 4,000 שוטרים מהמשטרה? אף אחד לא יודע. אתה שואל איך התגייסו 2,200? האם הורידו את דרישות הסף לכניסה למשטרה? כן. איך ירדו דרישות הסף? אין תשובות. אגב, המזל של האוצר הוא שכשהוא ביקש את התקנים לשוטרים, אמרו לו: תקבל לפי ביצוע. זאת אומרת, הוא בא וביקש כמובן 7,000, הוא קיבל 3,200, בסוף הוא הצליח לגייס 2,200. מזל, כי תחשוב כמה כסף היה נזרק על תקנים שבכלל לא מאוישים. אגב, הדבר הכי גרוע שהוא עשה, והוא כל הזמן מתהדר בו, זה הדיסוננס בין בן גביר בטיקטוק לבין בן גביר במציאות. נכון שהוא כל הזמן דיבר על כיתות הכוננות? אז רק שתדע שבתכנון שלו 40% משיבוץ הנשקים בכיתות הכוננות ירד. אתה יודע למה? בגלל שהוא עשה סרטון בטיקטוק והממשל האמריקאי עצר את הנשקים. עצר. זה ההבדל בין החיים עצמם – לעשות דברים בשקט, לממן דברים, לקדם שוטרים, לא להוריד את דרישות הסף – לבין החיים בטיקטוק. ברגע שהוא עשה את הסרטונים האלה, האמריקאים הפסיקו את המשלוח של הנשק, ו-40% מהתכנון שלו בכיתות הכוננות ירד, אין. העיקר כל היום: אני עשיתי, כיתות הכוננות, כיתות הכוננות. בוא, יכולת לעשות הרבה יותר, לא קיבלת את הכסף. אם אדם כזה מבין שבכל מקום שהוא נגע הוא נכשל – גם בשיבוצים למשטרה, גם בפרישה מהמשטרה, גם בהורדת דרישות הסף; אפילו המשמר הלאומי שהוא דיבר עליו כל הזמן, גם שם: הוא קיבל תקנים ל-18 פלוגות מג"ב, אתה יודע כמה הוא הצליח לאייש? עשר. עשר פלוגות מג"ב.

היו"ר משה טור פז:

ואת זה צריך. אין ספק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא קיבל תקנים ל-18. אגב, הוא אמר שהוא גם יגייס 22,000 מתנדבים. כמה הוא גייס? עכשיו אתה כבר איתי, אתה יכול לדעת. כמה הוא גייס?

היו"ר משה טור פז:

חצי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חצי. אתה אומר על בן אדם כזה, שקיבל כסף, 5 מיליארד וכספים, וגם יושבים בוועדה לביטחון לאומי וכל היום מביאים עוד סמכויות ועוד תקנים ועוד שיטור – אבל תכלס, בכל נתון שהבאתי אתה כישלון. אז במקום לבוא שנייה – ועכשיו באופן מוזר אני אגן על האוצר – לשבת מול האוצר ולהגיד להם: חבר'ה, לא עבד לי הקטע הזה, אז עכשיו הוא בא ומבקש עוד תקנים ועוד כספים. לא נעים לי, כי אני מגינה על האוצר, אבל יושב מולו אגף תקציבים ואומר: חביבי, אתה בכלל לא באירוע, כמו שאמרתי לך על הבת שלי. באיזה סרט אתה חי? באיזה סרט אתה חי? הרי גם בכל הדברים שנתנו לך ב-2023, שבאת עם כל ה"בעל הבית השתגע", שבאת עם כל האבו עלי שלך, לא עמדת בשום משימה שקיבלת: לא במשטרה, לא במתנדבים, לא בכיתות הכוננות, לא במשמר הגבול. כל עבירות הפשיעה, האיומים, הרצח, הכול הכפיל את עצמו. אז למה, בשם השם, אתה מבקש עוד כסף? למה? הראיתי לך פה שחור על גבי לבן, הראיתי את הנתונים. אין תחום אחד שלא חירבת, אין תחום אחד שלא נהרגו בו יותר אנשים, נשים, גברים – בחברה היהודית, בחברה הערבית. ועוד לא דיברתי על 7 באוקטובר. מה הוא עשה בחמ"ל של המשטרה שהוא הגיע אליו בצוהריים? למה הוא לא היה שם בבוקר עם המפכ"ל? כשמפקד מחוז דרום הכריז ב-06:45 "פרש פלשת", למה ב-07:30–08:00 הוא לא היה כבר בחמ"ל? למה? אני לא יודעת אם ראית. בטח אז כבר פתחת טלוויזיה.

היו"ר משה טור פז:

לא, אבל ראיתי אחר כך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אומרת לך שבבוקר מוקדם, המפכ"ל – הראשון שדיבר אל הציבור. הוא אמר: אנחנו שם. אבל למה אתה הולך רחוק? הייתה לי קבוצה בקמפינג ברעים שהצלחתי להוציא אותם רק בזכות מפקד מחוז דרום והמפכ"ל. אתה מבין, עכשיו אני אספר על קובי, לא סיפרתי על זה. בתוך כל הבלגן הוא אומר לאלי לוי: תבדוק עם מירב שהחבר'ה שלה – לא הכרתי אותם בכלל, הם רק פנו אליי על הקמפינג ברעים, גם לא סיפרתי את זה אף פעם – תבדוק שהחבר'ה שלה יצאו.

היו"ר משה טור פז:

אז תספרי שנייה, מירב. מה היה שם? מה היה עם הקבוצה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

קבוצה של חבר'ה, לא הכרתי אותם, הם חברים של העוזרת שלי לשעבר. הם הגיעו לקמפינג ברעים. סיפרתי לך את זה? אתה רואה, אני לא סיפרתי את זה. אבל עכשיו, בגלל שהוא כל כך עף על עצמו, הייתי חייבת. הם הגיעו לקמפינג ברעים לשישי-שבת. קמפינג, לא קשור למסיבה. אריאל, שאתם מכירים, התקשרה אליי. היא אמרה לי: מירב, יש קבוצה – אף פעם לא סיפרתי על זה – הם בקמפינג, הם בתוך המיגונית, כי מן הסתם היה ירי טילים, והם לא יודעים איך לצאת, אין אף אחד, כולם נטשו. באמת, ייאמר לזכות קובי, התקשרתי אליו כבר ב-08:30, בתוך כל הבלגן בחמ"ל, תחשוב, "פרש פלשת", מחוז דרום, הוא יושב. הוא אמר לי: אל תדאגי, אני אוציא אותם. דיברתי עם אמיר כהן, מפקד מחוז דרום אז, עוד תותח-על, שכמובן עכשיו בלימודים, כי מה הוא יעשה שם עכשיו? ושניהם, בתוך כל הבלגן, שלחו לי ניידת משטרה שהוציאה את החבר'ה מהקמפינג וליוותה אותם עד הצומת, וכולם יצאו בחיים. הם היו בתוך המיגונית, גם טילים וגם הם ראו שני רעולי פנים. כל הזמן הייתי איתם בטלפון ואמרתי להם: תישארו. 15 חבר'ה, היה אחד עם נשק, עם אקדח, זהו. והם יצאו בחיים, כולם ניצלו. הם גם כתבו אחרי זה, והתקשרתי ואמרתי להם תודה רבה. זה להראות לכם דוגמה שלא היה שר בחמ"ל של המשטרה. ראית? הוא לא דיבר עם הציבור. לא היה גם עם מי להתקשר. אגב, במצב נורמלי אני מניחה שחברי כנסת היו פונים לשר, כי תכלס, זה התפקיד שלו. חברי כנסת שיש להם קבוצה עכשיו שנמצאת במצוקה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא מגיע רק כשיש הצלחות. איפה שיש הצלחות הוא מגיע.

מירב בן ארי (יש עתיד):