ישיבת מליאה בתאריך 13/01/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום, שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ג בטבת התשפ"ה, 13 בינואר 2025. היום הוא היום ה-465 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-98 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות כאן עלינו ונמצאות לנגד עינינו, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4324/25 וכלה בהצעת חוק פ/5362/25: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וחקירת הפרקליטות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת מחויבות לשוויון זכויות), מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאויות לבני משפחה נוספים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק גירוש מסתננים תומכי המשטר במדינת אריתריאה ומסתננים שביצעו עבירות במדינת ישראל, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס במכירת מזונות המסייעים לקידום בריאות הציבור והביטחון התזונתי), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי, יסמין פרידמן, שלום דנינו, דוד ביטן, נעמה לזימי, חוה אתי עטייה, טטיאנה מזרסקי, אימאן ח'טיב יאסין, מיקי לוי וינון אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תרומה למוסד ציבורי באזורי עדיפות לאומית), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק יום בריאות הלב, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יאסר חוג'יראת; הצעת חוק העונשין (תיקון – השחתת מודעות על רקע מגדר), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק תרגום תעודות ציבוריות, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו–2018) (תיקון – הארכת הוראת המעבר), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלי דלל, אושר שקלים, צגה מלקו, עמית הלוי, חוה אתי עטייה, אריאל קלנר, דן אילוז, שלום דנינו, משה סעדה, אביחי אברהם בוארון, סימון דוידסון, נאור שירי, ירון לוי ומירב בן ארי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – טעינת רכב חשמלי באמצעות יישומון תשלום אחוד), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצבעה מרחוק ונבצרות), מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – איסור הפליה מחמת מוגבלות), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יונתן מישרקי, צבי ידידיה סוכות, אליהו ברוכי, אביחי אברהם בוארון, יוסף טייב, מיכאל מרדכי ביטון, דן אילוז, משה רוט, אלי דלל ואוהד טל; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – פיקוח על מקלטים משותפים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – התמודדות עם הסתה נגד חיילים חרדים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – תלוש שכר אחיד בשירות המדינה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הגבלת שעות העסקה של מתמחה ברפואה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מתן שירותי הפקדה בכל כספומט בנקאי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – תוקף צווי הגבלת שימוש במקום וסמכויות תפיסה וחילוט), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הדרכונים (תיקון – הנפקת דרכון או תעודת מעבר לקטין שמלאו לו 16 שנים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק קבלת ילד של משרת מילואים למעון יום והשתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד בו, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – הורדת סף המעבר בבחינת ההתמחות של מועד דצמבר 2024), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק ליווי בני משפחות של משרתים בגופי ביטחון ששלחו יד בנפשם, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הארכת הסכמי חכירה לדורות), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – העלאת דרגת הנכות ל-100% לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, יעקב אשר, צביקה פוגל, יצחק פינדרוס, מיכאל מרדכי ביטון, גלעד קריב, אביחי אברהם בוארון, ינון אזולאי ואלי דלל; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הודעה בגין חשש לחיי אדם מצד המגיש בקשה להחזיק בכלי ירייה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון – הסמכת מאבטחים למניעת פעילות חבלנית עוינת במרחב הציבורי ברשויות המקומיות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק-יסוד: משאל עם (תיקון – משאל עם בעניין פינוי התיישבות חוקית באזור יהודה והשומרון), מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אזרחות לבן משפחה של חייל), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אלעזר שטרן, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – העברת הסמכות לדון בעבירות מין מהיחידה למאסרים קצרים לוועדת השחרורים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת צביקה פוגל וגלעד קריב; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – סובסידיה בגני ילדים), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון – מניעת שחרור בעירבון כספי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הזכות להיבחר), מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – פיצוי בגין האשמות שווא בדבר פשעי מלחמה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עמית הלוי, חנוך דב מלביצקי, דן אילוז, בועז ביסמוט, משה סעדה, צגה מלקו, אושר שקלים, אביחי אברהם בוארון, משה רוט, משה פסל, ארז מלול, אוהד טל, לימור סון הר מלך, ששון ששי גואטה, אלי דלל, חוה אתי עטייה, יצחק קרויזר, מתן כהנא, צבי ידידיה סוכות, ינון אזולאי, קטי קטרין שטרית, יונתן מישרקי, אברהם בצלאל, אריאל קלנר, מיכל מרים וולדיגר, יוסף טייב ומשה סולומון; הצעת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע (פיצוי בשל נזקים לתשתיות לחקלאות) (תיקון – פיצוי בשל אסונות מעשה ידי אדם), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הפיקוח הפרלמנטרי, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עמית הלוי, ששון ששי גואטה, חוה אתי עטייה, מתן כהנא, צבי ידידיה סוכות, קטי קטרין שטרית, אליהו ברוכי, צביקה פוגל, אברהם בצלאל, אוהד טל, אריאל קלנר, מיכל מרים וולדיגר ויוסף טייב; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיתר בנייה למעלית לנגישות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 256) (הטבות מכוח הסכם לפי סעיף 9 לחוק לטובת מי שאינו תושב), התשפ"ה–2025. עוד אודיעכם, כי ביום ח' בטבת התשפ"ה, 8 בינואר 2025, הונחו על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לפניות הציבור בעקבות דיון בהצעתם של חברי הכנסת יונתן משריקי, יאסר חוג'יראת, משה רוט ואחמד טיבי בנושא: כשלים חמורים במתן שירות לציבור בגופים ציבוריים מרכזיים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה, ואני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אמש הודיע לנו חברנו עידן רול שהוא החליט לפרוש מיש עתיד – שזה בסדר גמור, מותר לאדם לפרוש ממפלגה פוליטית אם היא כבר לא מתאימה לו. אבל הוא הודיע משהו נוסף, הרבה פחות לגיטימי, שאחרי שאנחנו אמרנו לו שהולכים להדיח אותו מוועדת החוץ והביטחון והוא לא יהיה בכנסת הבאה, הוא הודיע שהוא לא מתפטר מהכנסת, אלא פורש עם המנדט שלו, שזה מנדט של בוחרי יש עתיד, והוא רוצה להכריז על עצמו כסיעת יחיד. אגב, המלצה מפה: אם אתה מקים סיעת יחיד, אל תקרא לה "הרוב הלאומי", כי אתה עלול להישמע מגוחך במקצת. כמובן, הסיפור הזה לא עומד בפני עצמו, כי מייד התקשורת והדיבור הפוליטי התחילו לדבר על זה – כן, לפני זה היו גדעון סער ואלקין, שגם הם גנבו את קולות הבוחרים והעבירו אותם מהאופוזיציה לקואליציה, וזה מתקשר לאלה שעשו את זה קודם, כמו סילמן, כמו שיקלי. מה שהיה מעניין לראות זה שהמוטו התקשורתי-פוליטי לא היה איך האנשים האלה מתנהגים באופן לא הגון, גונבים את קולות הבוחרים, מועלים באמונם של אנשים שהלכו לקלפי והצביעו למפלגה מסוימת. המוטו התקשורתי היה: איך אתם לא עשיתם את זה? איך אתם, האופוזיציה, לא קניתם אותם קודם? איך לא שיחדתם אותם? איך לא מצאתם איזה אוליגרך מפוקפק שיציע להם איזו הצעה מתחת לשולחן? אתם לא מבינים פוליטיקה. זו הפוליטיקה. הפוליטיקה היא שהכול יהיה מושחת ומקולקל, ואתם תהיו יותר מושחתים ומקולקלים, כי תראו איזה מדהימים הם. הם מדהימים. הממשלה הזו – כך אומרת לכם התקשורת הישראלית יום אחרי יום – היא מדהימה. תראו אותה. תראו איך הם נאחזים בשלטון אחרי 1,800 נרצחים והרוגים, אחרי 13,000 פצועים, לא לוקחים אחריות, שמים פס על השכול, על הכאב, על החורבן. מדהימים. הם מבינים פוליטיקה, תראו אותם. מעמד הביניים הישראלי מתרסק. מתרסק. ואלה – לא אכפת להם. מה אכפת להם מהורים צעירים? ממשיכים לקיים 15 משרדי ממשלה מיותרים לחלוטין; ממשיכים להעביר מיליארדים בכספים קואליציוניים. הורים צעירים מתפרקים, משרתי המילואים לא מצליחים לגמור – לא את החודש, את השבועיים הראשונים, והם אומרים: מה זה מעניין אותנו? אנחנו מבינים בפוליטיקה, אנחנו טובים בזה. הדרך להיות טובים בזה היא להתעלם לגמרי מהציבור ששלח אותנו לבניין הזה. אם זה טוב לנו פוליטית, בגלל שאנחנו כל כך מושחזים ומשוכללים, אנחנו ניקח עבריין מועד עם עשרות כתבי אישום, עם הרשעות בתמיכה בטרור, חבר במפלגה פשיסטית במוצהר, נשים אותו אחראי על המשטרה, כי זה טוב פוליטית, כי ככה מתנהגים אלה שמבינים בפוליטיקה. אם זה טוב לנו פוליטית, אז אנחנו נמשיך את המהפכה המשטרית אחרי 7 באוקטובר על חורבות בארי ונחל עוז וכפר עזה. כי מה אכפת לנו? אנחנו טובים בדבר הזה, בלהיות פה, בלעשות משהו לטובת עצמנו על חשבון הציבור הישראלי. אנחנו כל כך טובים בפוליטיקה. אם זה לא טוב לנו פוליטית, אנחנו לא נעשה עסקת חטופים, שימותו במנהרות. העיקר שנצליח לשמר את הממשלה שלנו. בזה הם טובים, בזה הם מדהימים, על זה הם זוכים להערצת התקשורת, על היותם ליגת האלופות של הפוליטיקה, מכונת רעל שמטנפת על כל אזרחי מדינת ישראל מהבוקר עד הערב, במימון שמגיע מחו"ל באופן לא חוקי – כל מיני אוליגרכים מפוקפקים שמשלמים מיליונים למגל וברדוגו. זה להבין בפוליטיקה. זה מה שמצפים מאיתנו להיות. זו התלונה המתמדת על האופוזיציה: למה אתם לא כאלה? ולסיכום, התלונה על האופוזיציה – אתם יודעים מה? אני אקח אחריות – לסיכום, התלונה עליי כראש האופוזיציה, התלונה אומרת: מר לפיד, למה אתה לא נוכל ומושחת כמו ביבי? אם זה עובד לו, אנחנו רוצים שתהיה כמוהו. אני לא, ואני גם לא אהיה, ולא בשביל זה אנחנו פה. אני לא אציב את מדינת ישראל במצב שיש לה רק שתי אלטרנטיבות ושתיהן מושחתות ומקולקלות. זה לא מה שיעמוד לפני הציבור הישראלי, שיש צד אחד מושחת, מקולקל, מרושע, מסוכן, והצד השני מנסה בכל כוחו להיות כמוהו, כי הוא חושב שזה מה שעובד. אלה לא יכולות להיות שתי אלטרנטיבות העומדות לפני מדינה. אני לא אבוא לבוחר הישראלי ואגיד לו: תבחר בי, כי גם אני פוליטיקאי נכלולי ושקרן. מגיע לו יותר מזה. אני אדם הגון; יש לנו סיעה של אנשים הגונים שנבחרו על ידי בוחרים הגונים, ושרוצים לתת למדינה הזו גם אופציה הגונה. אנחנו נבוא לבוחר הישראלי ואנחנו נגיד לו: תסתכלו עלינו, אנחנו בדיוק ההפך מהם. אנחנו בדיוק ההפך מהם. אנחנו פה בשביל הביטחון; אנחנו פה בשביל שהחינוך הממלכתי יחזור להיות פאר היצירה הישראלית; אנחנו פה בשביל השוויון בנטל ובשביל מעמד הביניים; כדי לכתוב חוקה לישראל ולטפל בביטחון האישי, בשביל בעיות אמיתיות של האנשים האמיתיים. אני אומר מפה לכנסת ישראל: אנחנו לא כמוהם ואנחנו גם לא רוצים להיות כמוהם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נו, חברים, חברים. לא פרצנו את כל הגבולות. יש נאום 40 חתימות, אפשרתי מחיאות כפיים. לא באירוע הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

באמת לא ידענו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אני אעשה סדר, כי היום דיברנו על זה עם סגני היושב-ראש: בנאום בין-לאומי, בהשבעה של חבר כנסת ובנאומי 40 חתימות נאפשר זאת; במקומות אחרים – לא. אני מתכבד להזמין את השר אלי כהן להשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון, בבקשה. בבקשה, השר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום הצעת האי-אמון שהועלתה על ידי מפלגת יש עתיד התייחסה לנושא של הגיבוי לחיילי צה"ל בזירה הבין-לאומית. אומנם חבר הכנסת לפיד לא התייחס לכך במרבית דבריו, אבל אני קודם כול אתייחס לסוגיות שהעלה חבר הכנסת יאיר לפיד. אמרת, חבר הכנסת לפיד: אני לא אהיה כמו ביבי. אתה צודק, אתה לא תהיה כמו ביבי, אתה לא כמו ביבי. הפעם היחידה שהצלחת להיות ראש ממשלה לתקופה של ארבעה חודשים – כי הצלחת לשכנע מישהו בימין לגנוב את הקולות של ששת המנדטים ולערוק לשמאל. רק באמצעות רמייה והונאת הציבור הצלחת להגיע לכיסא ראש הממשלה. ורק נתקן גם דבר אחד נוסף עבורך. שמענו אותך כולנו צועק: אתם הרוב. אז הסיבה שאתה באופוזיציה, ותישאר עוד שנים רבות באופוזיציה, זה בגלל שאתה לא הרוב, אתה לא תהיה הרוב. הרוב הוא עם המחנה הלאומי, הפטריוטי, שרואה במדינת ישראל מדינה יהודית וגאה על כך. ובנושא של הצבעת האי-אמון, ציינתם שאתם מדברים על כך שאנחנו לא נותנים גיבוי לחיילי צה"ל; שבעקבות פעולות של הממשלה יש רדיפה, בגין חיילי צה"ל. אז אני אומר בכנות, ועם כל הצניעות: אף אחד לא צריך ללמד לא את הליכוד, לא את הציונות הדתית, את הערך החשוב של השירות בצה"ל, של הקרבה, של פטריוטיות. ואני רוצה לעשות לחברים של יש עתיד חידון קצר. מי אמר: מה שקורה ברצועת עזה הינו בבחינת פשעי מלחמה שיש להעניש בגינם על פי החוק הבין-לאומי, והם פשעים נגד האנושות? מי אמר את זה? אמר את זה השותף שלכם מנסור עבאס, שאותו אתם רואים כפרטנר, שאיתו אתם לא מדברים על שוויון בנטל, לא על הנושא של גיוס. הוא היה חלק מהקואליציה שלכם. אומרת חברת הכנסת מירב בן ארי: חבל שאין לנו עוד ארבעה מנסור עבאס. זה מה שאתם אומרים, בו אתם רואים פרטנר. אגב, הוא ממשיך, השותף שלכם, שאיתו, בכל הסקרים, אתם רוצים להקים את הקואליציה העתידית. הוא אומר: בעזה נרצחו 50,000 איש. אז זהו, שלא נרצחו. מדינת ישראל קמה ב-7 באוקטובר ליום קשה, כשבני העוולה רצו לבוא ולפגוע בעם שלנו, רצחו וטבחו נשים ילדים, עשו מעשי אונס, והחיילים הגיבורים האמיצים שלנו השיבו להם כגמולם. וכל מי שדם יהודי על ידיו, ואנחנו נבוא עימו חשבון. השותף שלך אמר שחיילי צה"ל רוצחים. כששאלו אותו אם ישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה, ענה: אין לי תשובה. אתה כבר יודע מי ענה את זה. ענה את זה השותף שלך מנסור עבאס, שמילא את פיו מים. רוצים ליהנות מהמנעמים שמדינת ישראל יכולה לתת, כמדינה חזקה, כמדינה ריבונית; שרק ייטלו קורה מבין עיניהם ויראו בדיוק מה קורה בסוריה, שיראו מה קורה בלבנון, שיראו מה קורה בתימן. המקום הטוב ביותר להיות בו במזרח התיכון זה כאן, זה במדינת ישראל – כמובן ליהודים, אבל גם לבני המיעוטים, גם לבני המיעוטים, שבנושא הזה זוכים ונמצאים. ואגב, אני זוכר שלא רק עם מנסור עבאס ורע"מ הייתם שותפים, אלא שאמרתם שראוי שהקואליציה תישאר על כנה גם על בסיס ההימנעות של הרשימה המשותפת. ונזכיר שאותם שותפים כמו ווליד טאהא, שאתה רואה בו שותף ישיר או שותף בעקיפין לקואליציה, הלך לבקר את הרוצחים של שלושת חיילי צה"ל.

רון כץ (יש עתיד):

תגיד לי, מה קורה עם האנרגיה, עם משק המים? מה עם הרפורמה בשוק החשמל?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני רוצה – אגב, אתה יודע, אני אספר לך משהו. דיבר יאיר לפיד; אתה יודע, רון, רון כץ היקר, אגב, מה היה הקמפיין שלו לאורך כל השנים? הקמפיין שלו היה "איפה הכסף?" ושאלנו: איפה הכסף? אתה יודע לאן הלך הכסף אצלכם? לחתולים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אוי, נו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אנחנו דאגנו בנושא הזה להעלות. והינה אני רוצה לומר לך: באנרגיה, מי ששבר את המונופול הגדול ביותר במדינת ישראל הייתי אני – חברת חשמל, רק שתדע, מה שאתם לא עשיתם. תן לי רפורמה אחת שעשה יאיר לפיד בתור שר אוצר.

שלי טל מירון (יש עתיד):

האכלתם את החמאס.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תן לי – הינה, אני נותן לך הזדמנות, רפורמה אחת שעשה לפיד – –

נאור שירי (יש עתיד):

שמיים פתוחים. שמיים פתוחים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – כשהוא אמר: אני רוצה להיות שר אוצר, ולא עשה בנושא הזה כלום. אז הינה, אני אומר לך – איך קוראים לחבר הכנסת הזה?

נאור שירי (יש עתיד):

אירופה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת שירי, אני רוצה לומר לך: בזמן שאתם עשיתם אפס, כשבאתם על הנושא של "איפה הכסף", הינה, אני אומר לך – מלפני ארבעה חודשים – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

נתתם כסף לחמאס.

רון כץ (יש עתיד):

מה עשית לכסף?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – שוק החשמל פתוח לתחרות, אפשר לעבור בין צרכנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, גם להערות ביניים צריך לשים – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אנחנו נחזיר 3 מיליארד שקל. אדוני היושב-ראש – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, גם להערות ביניים – אנא.

מיקי לוי (יש עתיד):

תתקדם, יש שוק חשמל פרטי. זה לא שלך. ה<< דובר_המשך >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << דובר_המשך >> – – עם העובדות – חבר הכנסת מיקי לוי, אפילו מונופול אחד לא שברתם. אז הינה, אני אומר לך שבזמן שאתם מדברים על איפה הכסף – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא אומר בזה אמת. אתה פתחתם את שוק החשמל? מזל שאורית מחליפה אותך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – מי שפתח ושבר את המונופול ב-25 ביולי האחרון הייתי אני, בזמן שאתם לא עשיתם שום דבר. אז לכן, מיקי, אני רוצה לאחל לך הרבה שנים טובות ומאושרות באופוזיציה, כי אתה באמת אוהב לבוא ולהפריע. ולכן אני אגיד לך משהו: הציבור בחר את זה, לכן ובשונה ממה שאמר לפיד, אתם כבר לא תהיו הרוב. אבל – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל אני כבר לא מצפה ממך יותר לכלום.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – אתם לא תוכלו למחות את הכתם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה, שבאת מכולנו. ראינו מה עשית – – – עם כולנו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני רוצה לומר לך – נכון. כחלון, ייאמר לזכותו, פתח את שוק הסלולר. ואני פותח את שוק החשמל.

מיקי לוי (יש עתיד):

עם כל הכבוד, אתה לא פתחת שום דבר. שום דבר לא פתחת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ואני יכול לומר לך שהינה אתה – הינה, אני מציע לך, נותן לך עצה, הינה. אגב, עשו דבר נכון שלא העלו את השכר של חברי הכנסת. אז אם הייתי נותן לך עצה – מ-25 ביולי האחרון גם אתה יכול להתקשר ולעשות מעבר. אבל אני רוצה לומר לכם: את הפגיעה שהייתה בחיילי צה"ל, את הכתם הזה לא תוכלו למחות, כשאתם לקחתם וחיבקתם את האויבים של החיילים שלנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

שקרן, שקר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולכן – סליחה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נעים לכנות אותך – אני אומר: אתה לא דובר אמת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת לוי, אומר מנסור עבאס, שישב איתך בקואליציה: בעזה נרצחו 50,000 איש.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם חברתם לפשיסט. לעבריין, לחשוד.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני רוצה לומר לך משהו, חבר הכנסת לוי, אתה יודע מה קורה? אתם גם החרמתם את הליכוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה חברת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת לוי, האם אמר יושב-ראש המפלגה שלך, לצורך העניין, שאתם לא תשבו עם הליכוד? אתם החרמתם את המפלגה הגדולה ביותר, הפטריוטית ביותר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אוי, אוי, אוי. אני ישבתי עם הליכוד ב-2013.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אז, ברוך השם, אנחנו מסתדרים בלעדיכם. ואני יכול גם לומר לך משהו? עוד נמשיך להסתדר הרבה שנים בלעדיכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד דברי אמת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולכן אנחנו – אני רוצה לומר לכם גם דבר אחד: במהלך השנה ושלושה חודשים האחרונים, כשאנחנו נמצאים במלחמה שבה נמצאים החיילים הגיבורים והאמיצים שלנו – פעם אחת, פעם אחת לא שמעתי את הנושא של לבוא ולהתנגד לקריאה לסרבנות. כשאנחנו בימין, היו דברים שלא נראו לנו, כמו לדוגמה הנושא של ההתנתקות, כמו הנושא של אוסלו, שלא נראה לנו, אמרנו: הצבא הוא א-פוליטי, הוא מחוץ למשחק, לא נערב אותו בהחלטות. יש דמוקרטיה, נכבד את שלטון הרוב. אבל אתם, כשהקריאות לסרבנות היו מצד אחד של המפה, מילאתם את פיכם מים.

מיקי לוי (יש עתיד):

פשוט שקר וכזב.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא אמרת מילה אחת, לא שמעתי את יו"ר המפלגה מדבר בנושא הזה – לקרוא לסרבנות.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נעים לי להגיד, אבל אינך דובר אמת, פשוט אינך דובר אמת. ואלכ, ציפית ממך ליותר, השר כהן. ציפיתי ממך ליותר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולך אני אומר – אגב, חבר הכנסת לוי, אני רוצה לומר לך שוב עובדה. מה שקורה ברצועת עזה הינו בבחינת פשעי מלחמה שיש להעניש בגינם על פי החוק הבין-לאומי – אמר את זה מי שישב איתך בקואליציה. מי שישב איתך בקואליציה אמר את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה והממשלה הרעה שלך, דם החטופים על הידיים שלכם. האירוע – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא בכדי, לא בכדי ראש האופוזיציה יצא מהמליאה כי קשה לו לשמוע את האמת בנושא הזה בפנים.

מיקי לוי (יש עתיד):

האסון הכי גדול, האסון הכי גדול, עליך ועל הממשלה שלך. רצח יהודים, רצח תושבי העוטף, על הידיים שלכם. חבורה של פחדנים. אפילו לא מקימים ועדת חקירה. בושה. תתבייש.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולכן אני אומר לך, אין לכם קווים אדומים. לא היו לכם קווים אדומים בנושא הסרבנות. לא היו לכם קווים אדומים. אתה עושה בצדק שאתה יוצא, כי האמת היא כואבת, כי העובדות הן ברורות.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני לא יכול לשמוע אותך משקר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ואני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת לוי, כשהיה את הסרטון של שדה תימן, כשהיו שם חיילי המילואים, 300,000 גיבורים ואמיצים שעזבו את הבתים והלכו להגן עלינו, וכולנו ראינו שיש סרטון מבושל, איפה הייתם להגן עליהם? איפה הייתם להגן על חיילי צה"ל. ולכן אני אומר לך: טול קורה מבין עיניך בנושא הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שר בממשלה שלח את המילואימניקים לעזאזל. על מה אתה מדבר? חברת כנסת בממשלה שלך קראה לטייסים: אתם לא מלח הארץ – – – לפחות תדבר דברי אמת. זה לא מכבד אותך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולכן, הייתי מצפה מכם לבוא ולשמוע את הדברים. מילה אחת לא אמרת. והינה, אני גאה, גאה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא חתמת על החשמל – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מילה אחת של אמת לא אמרת בנאום שלך, מילה אחת של אמת. חבורה של שקרנים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

הינה, ישבת עם מנסור עבאס – כן או לא?

מיקי לוי (יש עתיד):

עוד פעם מנסור עבאס, עוד פעם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כן. מנסור עבאס קרא לחיילי צה"ל רוצחים, ואמר שצריך להאשים אותם בבית הדין הפלילי. אמר גם אמר. ולכן, אתה מילאת את הפה שלך מים.

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד, מה אמרת לקרעי, ששלח את חיילי המילואים לעזאזל? מה אמרת לקרעי? מה אמרת לגלית דיסטל? מה אמרתם?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא דיברת על זה כלום. היית מוכן לגנוב את השלטון. לקחת את נפתלי בנט מהימין ולשבת עם אלו שבאים נגד חיילי צה"ל.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא דיברת, לא על קרעי. פשוט לא מתבייש. לא מתבייש. אתה לא מתבייש. זה בושה וחרפה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אם, אגב, אתה רוצה, אומר שוב: הודעה מטעם מפלגת רע"מ, שותפה שלך: עצרו את המלחמה שהורגת ילדים, נשים ואזרחים. מי שבא לפגוע ולרצוח נשים וילדים – הייתם בנושא הזה.

קריאה:

קארין אלהרר (יש עתיד):

תגיד לי, אלי, אלי, אתה לא מתבייש?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אז, לכן אני אומר לך שהייתי באמת מצפה שיהיה לכם קצת, קצת, מהערכים והמוסר והפטריוטיות שלנו בהגנה על חיילי צה"ל, בהזדהות שלהם. ואנחנו גאים, ואנחנו רואים שאין לכם קווים אדומים.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי שלח את חיילי המילואים לעזאזל? תתבייש. אין לך בושה – – – הפומפוזיות שלך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ואתם לא תטיפו לנו מוסר. ואני גם קורא לך תמיד לבוא ולגנות את כל מי שבא ומתנגד לחיילי צה"ל, לתמוך בחיילי המילואים.

קריאה:

יאללה, יאללה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ואני רוצה לומר לך, אפרופו שאלתו של חבר הכנסת, אני רוצה לומר – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מי? אתם שלחתם חיילי מילואים לעזאזל. שר מהממשלה, שר שהממשלה, שאתה יושב איתו, שלח את חיילי המילואים לעזאזל – קרעי. אתה אמרת משהו?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ברור. אף אחד, אף אחד, לא יכול להטיף לנו מוסר בנושא הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שקר, שקר. מה אמרת לקרעי? מה אמרת לקרעי? תסביר לי מה אמרת לקרעי. מה אמרת לקרעי ששלח חיילי מילואים לעזאזל? מה אמרת לדיסטל שבזה לטייסים של חיל האוויר?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מי שקרא, ומי שישב בקואליציה עם כאלו שקוראים לחיילי צה"ל "רוצחים", לא יכול להטיף מוסר ולא ראוי להיות, בנושא הזה, חבר כנסת בישראל. לכן, הוכחתם לנו שאין לכם קווים אדומים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם חבורה רעה. אתם תלכו, אתם תעופו חזרה לאופוזיציה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תגיד לי, אתה לא מתבייש?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מה שמעניין אתכם זה לא גיוס חרדים. הייתם באוצר, ומה עשיתם? אפס, אפס, אפס.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה יוקר המחיה? מקום שלישי בעולם, מקום שלישי בעולם, מקום שלישי בעולם, ביוקר המחיה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני יכול לומר שמה שאני עשיתי בנושא הזה – אין אף אחד ששבר מונופולים כפי שאני עשיתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

תסתכל מה קורה. השקרים שלך חוצים גבולות. ציפיתי ממך ליותר. אלי, תתבייש. תתבייש.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אז לכן אני יכול לומר לך דבר אחד. חבר הכנסת לוי, את העובדות לא ניתן לטשטש, ואנחנו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

– – – אתה היית שר בקושי חודשיים. אתה לא מתבייש לשקר?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת שירי, אני יכול לומר לך שאנחנו גאים בתמיכה שלנו בחיילים ונמשיך לעשות אותה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא עשית את זה. אתה לא עשית את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

רק אנחנו עשינו, ונמשיך לעשות את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – עשתה את זה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא. ולכן – – –

קריאות:

רביבו, רביבו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

הינה, אומר גם חבר הכנסת שירי. לא עשיתם. לא תעשו.

נאור שירי (יש עתיד):

עזוב, עזוב.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אגב, אני זוכר דבר אחד ברור. מה אמרתם? לבוא ולמנוע חיפושי גז, להשאיר את הגז במים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

רביבו – – – על משפחות החטופים. מה אתה בא עוד? חצוף.

נאור שירי (יש עתיד):

מה קרה, רביבו?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולכן, אני מבין טוב מאוד למה אתם עוזבים את האולם. מהסיבה הפשוטה האחת: אין לכם תשובה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי אתה משקר, כי אתה שקרן, כי אתה שקרן, כי אתה שקרן. 1,800 הרוגים עליך כי אתה שקרן. אתה משקר פה ואתה מסית. אתה שר כושל ואתה שקרן.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

ולדימיר, חבר הכנסת בליאק.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה ישבת עם מנסור עבאס, שקרא לחיילי צה"ל רוצחים. ולכן – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מנסור עבאס יותר טוב מהפשיסט איתמר בן גביר. הרבה יותר טוב. איש נקי דרך. אתם יושבים עם עבריין שעשה עבירה שיש עימה קלון. אתם יושבים איתו – זה הכול. אתה יושב עם עבריין. עם עבריין.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתם גם עם הליכוד לא רציתם לשבת. והינה, הגיע מנסור עבאס לבוא ולתת לכם חיזוק. והדברים שאני קראתי – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

בושה. תתביישו. אתם ביקשתם ממנו. ביבי ביקש ממנו לשבת איתו. ביבי שלח לו. תתבייש. לפחות אל תשקר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

הינה, הגיע מנסור עבאס לתת לכם חיזוק. הגיע מנסור עבאס לתת לכם חיזוק, והמפלגה שהוא עומד בראשה – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אלי, אתם חיזקתם את חמאס. אתם מימנתם את חמאס. אתם נתתם להם 30 מיליון דולר במזומן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה תרמת לחמאס. אתה, באמצעות העמותות. הינה, בדיוק. זה השותף שלך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתביישו לכם. אתם הפקרתם את האזרחים ב-7 באוקטובר, הפקרתם את החטופים. תתביישו לכם. בושה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מיקי לוי, זה השותף שלך. בדיוק, זה השותף שלך. ולכן תדע – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל אלה העובדות. אלה העובדות. תתבייש. 30 מיליון דולר כל חודש.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

מיקי לוי, קריאה ראשונה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת עבאס, מיקי – – – השותף שלכם – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

הטבח על הראש שלכם. הטבח על הראש שלכם.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

מיקי לוי, קריאה שנייה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הטבח על הראש שלכם – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

מיקי לוי, אני מבקשת שתפסיק. קריאה שלישית.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תפסיקו עם ההסתה. תפסיק עם ההסתה. בושה וחרפה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת מיקי לוי, הלך בנושא הזה הזרזיר אצל העורב. ולכן, הינה, אני אומר לך, הודעה מטעם – הינה, השותף שלך.

מיקי לוי (יש עתיד):

הטבח על הראש שלכם. הטבח על הראש שלכם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אגב, לא במקרה מנסור עבאס הגיע לכאן, כי הוא השותף שלך. כי איתו אתה הולך דרך.

מיקי לוי (יש עתיד):

יותר טוב לי לא לשמוע את השטויות והשקרים של אלי כהן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אז רק אני אגיד לך מה אמר השותף שלך מנסור עבאס, שרק הוא היה צריך לבוא ולהגן עליך. הוא אמר – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי? השותף שלך תומך טרור – בן גביר. השותף שלך תומך טרור – בן גביר. הוא השותף שלך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כן, אתה אמרת. בזכות חיילי צה"ל אתה מוגן בארץ הזו. בזכות חיילי צה"ל. אתה לא תקרא לחיילי צה"ל "רוצחים". בזכות חיילי צה"ל – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם הפקרתם את כל האזרחים. אתם הפקרתם את האזרחים. אתם הפקרתם את החטופים. תפסיק עם ההסתה. תפסיק עם ההסתה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

השר, מפריעות לך קריאות הביניים הללו? כי לי נראה שאתה רוצה לנהל את הדיאלוג הזה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כן.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אז תבקש שאנחנו נקרא להם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אז אני אומר לך, אני רוצה להאיר את עיניך: בזכות חיילי צה"ל אתם זוכים להגנה במדינת ישראל, וגורלכם לא כמו מה שקורה בסוריה, שיש שם טבח, לא כמו מה שקורה בלבנון, עם הסונים והשיעים, ולא כמו מה שקורה בתימן. אתה, באמצעות עמותות, נתת בנושא הזה כסף לחמאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אלי, שוב, אתם הממשלה ב-7 באוקטובר ולא ממשלת השינוי. אתם הפקרתם את האזרחים. אתם מימנתם את חמאס. אתם העברתם 30 מיליון דולר במזומן. מזוודות כסף אתם העברתם להם.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת עבאס, קריאה ראשונה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני מציע לך, במקום להפעיל עמותות לטובת החמאס, במקום לתת עמותות לטובת החמאס, אתה צריך להודות לחיילי צה"ל.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם הממשלה ב-7 באוקטובר.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת עבאס, קריאה שנייה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת עבאס, קריאה שלישית, לצערי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה צריך להודות כל בוקר לחיילי צה"ל. כי אם לא חיילי צה"ל, היו באים ועושים בכם טבח כפי שעושים בסוריה, בלבנון ובתימן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אז אני באמת, אחרי שסיימתי לומר את דבריי, אני חושב שאת העובדות – גברתי היושבת-ראש, הדברים שאני אמרתי כאן הם נתונים עובדתיים, מתוך ציטוט ודברים שנאמרו על ידי רע"מ ועל ידי מנסור עבאס. לכן, אנחנו גאים בדרכנו, נמשיך לשמור על מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. ולגבי חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים – מצדיעים להם, אוהבים אותם, ותמיד נגבה אותם, גם בישראל וגם בזירה הבין-לאומית. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה, אדוני השר. מקווה שזה יבוא לידי ביטוי גם בחוק הגיוס.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

בהחלט, כן.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני מזמינה את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

גברתי היושבת בראש – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אתה יכול לחזור לאולם. כן, כן. אתם – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, לא. יש כאן בקשה להודעה אישית.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – איך את מרחיקה אותו? איך?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

סליחה. השר ליברמן. אז אחרי הדברים. חבר הכנסת ליברמן. אני מצטערת.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה שר בושה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לרשותך עשר דקות, בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני השר חבר הכנסת אלי כהן, אתה יודע, אני אומנם הכנתי נאום כלכלי, אבל לאור הדברים אני אצטרך קצת לשנות. אני לא אוהב פילוסופיה, אני אדבר על העובדות, ואני לוקח עובדה ראשונה: הודעה של מתפ"ש, לא של מפלגות האופוזיציה. הודעה של מתפ"ש. מתפ"ש מודיע לפני כשבוע ימים שבחודש דצמבר הועברו לרצועת עזה יותר מ-100,000 טונות של סיוע הומניטרי. בחודש דצמבר היו לנו 100 חטופים ברצועת עזה. יתרה מזאת, מציינים שזה 100% יותר מהחודשים הקודמים. זה קרה תחת הממשלה הזאת. אני מסתכל על הנייר, על המסמך, על מסמך של משרד הביטחון. בחודש מאי משרד הביטחון מעביר מזון וסיוע הומניטרי ב-6.5 מיליון שקל, כולל תבלינים וכולל פסטות, מתקציב משלם המיסים הישראלי. כלומר, זה לא סיוע הומניטרי שבא מתקציב האו"ם או מתקציב אונר"א – מהתקציב של משלם המיסים הישראלי, מתקציב משרד הביטחון, 6.5 מיליון שקל. ואיך זה עובר? בלי מכרז, בלי ביורוקרטיה. פתאום הכול זריז. אתמול, אגב, אדוני השר, מפרסמת תנועת רגבים הודעה מיוחדת על הנושא של ח'אן אל-אחמר. אני יכול להגיד לך – אני כשר הביטחון נתתי הוראה לפנות את ח'אן אל-אחמר, ואז ראש הממשלה מתקשר אליי זועם ראש הממשלה ודורש שאני אבטל את פינוי ח'אן אל-אחמר. ואני אמרתי: אם אתה רוצה שאבטל, תן לי הנחיה כתובה, בכתב, בחתימה שלך. וכמובן, הוא מעביר לי הוראה כתובה, בחתימה שלו, שהוא מורה לבטל את פינוי ח'אן אל-אחמר. אז אני רוצה להגיד לך שאותו מסמך מתעד חמישה מבנים חדשים שהקימו לאחרונה. אותו ארגון, אותה תנועה, רגבים – הם כותבים מכתב לשר הביטחון, והם אומרים שהמקום, ח'אן אל-אחמר, הפך למשל להיעדר משילות ופרס לעבריינות. והם מוסיפים שהרחבת הבנייה בח'אן אל-אחמר זה אירוע אסטרטגי שבא לחנוק את ירושלים בירת ישראל. מי ממייסדי תנועת רגבים, מי היה מנהל ההפעלה של תנועת רגבים? שר האוצר שלנו סמוטריץ'. אל תגיד אופוזיציה. השר סמוטריץ' היה ממייסדי תנועת רגבים. זה יצא רק אתמול. אבל אם אני רוצה לחזור לנושאים כלכליים, אז כולנו זוכרים – ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר בסופר, מבקר בתחנת דלק, ממלא דלק ואומר שהוא יוריד את יוקר המחיה. אנחנו זוכרים גם הבטחת בחירות, חינוך חינם מגיל אפס. מה אנחנו מקבלים בפועל? מה קיבלנו עכשיו בחשבונות הבנק ב-1 בינואר? מה מקבלים כל אזרחי ישראל? קודם כול, התחבורה הציבורית – עלייה ב-30%. מה קורה עם ארנונה, מים, חשמל, הדברים הכי בסיסיים? כל זה עולה בצורה מטורפת. וכשאנחנו מסתכלים מה קורה עם הנושאים שהכי בקונסנזוס, נושא שאולי הוא בהסכמה לאומית רחבה ביותר, שיקום הצפון – כבר שלושה פרויקטורים התפטרו. ואני שמעתי את הפרויקטור השלישי, איזה ציונים הוא מחלק לממשלה. אני מסתכל, 15 מיליארד שקל מופיעים – שורה אחת בתקציב. איך זה בדיוק מתפזר, אותם 15 מיליארד שקל? כמה כסף ילך לקריית שמונה, וכמה למטולה וכמה לרביבים? כלום. שורה אחת – 15 מיליארד שקל. אני אומר לך שהממשלה הזו יכולה לתת דוגמה לחכמי חלם. גם הם לא הגיעו לרמת ניהול כזאת. גם, אגב, התפרסם גירעון, גאווה – 6.9% גירעון. זה באמת מספר שמישהו מתגאה בו? ואני רוצה לנגוע בכמה נקודות שאתה נגעת בהן, אדוני השר. ואני אומר לך, מי שטיפח את החמאס כל השנים, מי שמימן את החמאס, זה אך ורק איש אחד, בנימין נתניהו. מי שקיבל החלטה למסור את חברון לערפאת זה היה בנימין נתניהו. מי ששחרר את שייח' אחמד יאסין מהכלא זה בנימין נתניהו. מי שסגר עסקה ושחרר תמורת חייל אחד 1,027 רוצחים, כולל יחיא סנוואר, זה היה בנימין נתניהו. יתרה מזאת, כסף לחמאס – ההחלטה התקבלה. ואז פעם ראשונה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הצהיר – השתמש במונח "מדיניות ההסדרה" – מדיניות כניעה לטרור. זה היה ב-13 בנובמבר 2018. מתכנסת ישיבת קבינט בקריה מ-09:00 עד 15:00, ופעם ראשונה אנחנו שומעים שם את המונח הזה "מדיניות ההסדרה", שזאת מכבסת מילים. משמעותו של המונח הזה, העברת 15 מיליון דולר במזומן לחמאס. לכל זה אחראי איש אחד – בנימין נתניהו. אגב ב-14 בנובמבר, למוחרת היום, הגשתי התפטרות מתפקידי כשר הביטחון. פעם ראשונה שבמדינת ישראל שר הביטחון מתפטר מתפקידו מרצונו. אבל מעבר לכך, מאיפה יש כסף לחמאס היום? חמאס מקבל כסף היום מאותו סיוע הומניטרי. קודם העבירו כסף במזומן, עכשיו מעבירים שווה ערך לכסף. כי הסיוע ההומניטרי הזה – מי שמשתלט עליו מייד הוא חמאס, מוכר אותו שם בשוק החופשי. ולכן מי שמתנגד לוועדת חקירה ממלכתית זה ראש הממשלה בנימין נתניהו. אותו ראש ממשלה שרק לפני שנתיים, עם קצף בפה, דרש להקים ועדת חקירה ממלכתית על שימוש בתוכנות ריגול, הרוגלות, שכאילו השתמשו בהן כנגד אזרחי ישראל. על השימוש ברוגלות כלפי אזרחי ישראל דרשו בישיבת סיעת הליכוד להקים ועדת חקירה ממלכתית; על 7 באוקטובר, המחדל הכי חמור במדינת ישראל, שמאז נרצחו אלפים, אזרחים וחיילים, עשרות אלפים פצועים בגוף ובנפש, נזק עצום במיליארדים – על זה לא מקימים ועדת חקירה ממלכתית. למה? כי יודעים בדיוק מה יהיו התשובות שם. אני אומר לך שאני הראשון ללכת להתנדב ולהעיד בוועדת חקירה ממלכתית, כמו שהלכתי לוועדת חקירה ציבורית, כמו שאני הולך למבקר המדינה. אני אומר לך, העובדות שם מאוד מאוד ברורות. אנחנו נבדוק מי נושא באחריות, ויש רבים, אבל יש אחד אחראי ראשי לכל המחדל, לכל הטבח הזה – מי שמנע כל פעולה מונעת, מי שבאמת הגן על החמאס, סיכל כל אפשרות לסכל את ראשי החמאס, ראשי הטרור. ותקשיבו לא רק לאביגדור ליברמן – תקשיבו גם לראשי השב"כ, גם לנדב ארגמן, גם ליורם כהן. גם הם באו עם אותה בקשה, והיה מישהו ששם וטו, מישהו שם וטו ולא רצה לשמוע על מכה מקדימה בלבנון. ולכן ועדת חקירה ממלכתית חייבת לקום. היא תיתן תשובה מדויקת מי באמת נושא באחריות. אבל אני אומר לך שגם היום, כשאני מסתכל על החטופים – וכרגע מתנהל משא ומתן רגיש ביותר – הדרך הקלה ביותר והנכונה ביותר הייתה לעשות את העסקה הזאת בפעימה אחת. ורק מסיבות פוליטיות, רק משיקול אחד – שימור הקואליציה – אנחנו הולכים למשפט שלמה, הולכים בדרך הגיהינום, ונראה איזשהו תהליך שלבי או כמה פעימות. אבל גברתי יושבת-ראש הישיבה, אני מאוד מקווה שבאמת בסופו של דבר נקים ועדת חקירה ממלכתית וכולנו נקבל את כל התשובות.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, מסכימה עם הבקשה החשובה שלך. ישיב על ההצעה השר אלי כהן. השר, בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, המלחמה האחרונה, שאנחנו עדיין נמצאים בעיצומה, הייתה מלחמה שגבתה מאיתנו מחיר כבד מאוד. וכל חייל, לוחם, לוחמת, שנהרגו, לצערנו זה מחיר באמת כבד, ואני בטוח שכולנו הולכים, מבקרים את המשפחות, מחזקים אותן על האובדן הגדול מאוד. ובהחלט, במעבר חד, ובאמת להבדיל, למלחמה הזאת יש גם מחיר כלכלי מאוד משמעותי. על פי ההערכות, העלות שלה היא יותר מ-200 מיליארד שקלים. לשמחתנו מדינת ישראל הגיעה איתנה כלכלית למערכה הזאת, ככה שהיא יכלה לתמוך בכל התוספות חסרות התקדים שניתנו לצבא, לצה"ל. ואני מניח שתקציב הביטחון יצטרך לגדול גם בעתיד, ואנחנו בהחלט מחויבים להבין כי אם לא יהיה ביטחון לא תהיה כלכלה. דאגנו בהחלט לתת את כל התגמולים ההולמים למילואימניקים, לאלו שבאמת עזבו הכול והלכו להיות שם ולשמור עלינו. ומבחינתי, צריך שמי שנותן יותר שיקבל יותר, בצורה ברורה. וצריך לבוא ולפעול ולהגדיל את זה כמה שיותר לטובת כלל חיילי המילואים. אנחנו רואים שלשמחתנו המשק הישראלי הוא איתן. רואים את זה בין היתר בזכות נתוני האבטלה, שהם נמוכים. ואין לי ספק שאנחנו נצליח להמשיך לשמור על קטר הצמיחה גם בטכנולוגיה, גם בנדל"ן, גם בתחומים האחרים, על מנת להבטיח שהכלכלה הישראלית תישאר איתנה. אני בטוח שכולנו נשמח שחברות הדירוג יאכלו את הכובע. אגב, אני עבדתי בעבר באחת מחברות הדירוג. יש לנו מדינה חזקה, כלכלה איתנה ונדע לעבור גם את המשבר הזה תוך מתן מענה מלא לכל החיילים המשרתים וכמובן גם לעסקים שנפגעו. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, תודה רבה. אני מזמינה את חבר הכנסת יוסף עטאונה לנמק את ההצעה מטעם סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מבחינתנו הממשלה הזו, מהיום הראשון של כינונה היא לא ראויה לאמון, ולכן אנחנו שבוע אחרי שבוע מציעים אי-אמון בממשלה הזו, בגלל שהיא ממשלה גזענית, גרועה, רעה, במיוחד לאוכלוסייה הערבית בכלל ולערבית הבדואית בנגב בפרט, ובמיוחד בכל מה שקשור לגירוש ולהריסת בתים בנגב. הממשלה הזו, מאז כינונה ועד היום ובמיוחד בשנה האחרונה, הרסה שני יישובים בנגב. היא הרסה את היישוב ואדי אל-ח'ליל, והיא הרסה את אום אלחיראן, היא הרסה גם שכונות ביישובים אחרים, הן באום מתנאן וגם אצל משפחת אלע'ול ליד ערערה. זה לא עוד הרס, באו ושיטחו את היישובים האלה, הרסו את הבתים והחרימו את תכולת הבתים, והשאירו אוכלוסייה שלמה בכפרים ללא שום מענה. לא נתנו להם שום אפשרות למגורים חלופיים באף מקום אחר. ממשלה כזו, שבאה והורסת לאזרחיה את הבתים שלהם ומשאירה אותם תחת כיפת השמיים ללא שום מענה, זאת ממשלה שלא ראויה לכהן אפילו יום אחד. הממשלה הזו לא הורסת בתים רק בנגב. אני חושב ואנחנו מאמינים כי היא עברה לצעד מאוד דרסטי: בחסות המלחמה היא הכריזה מלחמה על האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. אי-אפשר להסביר את מה שקורה בנגב מבחינת הריסת כפרים שלמים וגירוש האנשים משם, ובמקומם באים ורוצים ליישב יהודים ביישובים האלה. הדבר הזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם. זה התחיל באום אל-חיראן, שרוצים ליישב במקומם את דרור. גם בתל ערד זה קורה בימים אלה. הם מחלקים צווי הריסה לאנשים בתל ערד, רוצים לפנות את כל השטח של תל ערד ולהקים ארבעה יישובים שנקראים מבואות היישוב ערד. זה נקרא טיהור אתני לכל דבר, כי אי-אפשר, כבוד השר, להסביר שבאים להרוס לאנשים שגרים מעל 70 שנה, לפני קום המדינה הם קמים, נמצאים ביישובים בשמות ההיסטוריים שלהם. חלק מהאנשים האלה, השלטון הצבאי ב-1953 ו-1954 העביר אותם למקומות האלה, ואחרי 70 שנה שבהן הם לא זכו להכרה, שנמנע מהם כל שירות ביישובים האלה, באים היום ורוצים לגרש אותם. בשנתיים האחרונות, בממשלה הזו, שלא ראויה לכהן עוד יום אחד, היה שר ממונה על החברה הערבית הבדואית בנגב. ובמקום לבוא לאוכלוסייה הבדואית, למנהיגות שלה, לשבת ולתת פתרונות לבעיית הדיור, להכרה בכפרים הלא-מוכרים בנגב, מה הביא השר שיקלי במקום זה? הוא בא בתוכנית שנקראת "תוכנית המיקודים" בנגב, הוא רוצה לרכז את כל הכפרים הלא-מוכרים בנגב בארבעה ריכוזים קיימים. הוא רוצה לרכז אותם ברהט, בחורה, בביר הדא'ג ובמרעית. במקום לבוא ולהכיר ביישובים הלא-מוכרים בנגב לפי אותם עקרונות של תכנון שקיימים במדינת ישראל לכל האזרחים, הוא בא בתוכנית המיקודים לרכז את כל הבדואים בארבעה מוקדים חדשים. התפיסה הזאת, הגזענית – תכנון מפלה בין אזרח לאזרח, בין ערבי ליהודי, הוא תכנון גזעני. התפיסה בתכנון הנגב מ-1948 ועד היום היא תפיסה גזענית. הם רוצים לרכז מקסימום ערבים על מינימום קרקע, ומינימום יהודים על מקסימום קרקע. בתכנון הגזעני הזה – הממשלה הזו שקמה גם שמה בקווי היסוד שלה סעיף של שינוי המאזן הדמוגרפי בנגב ובגליל, והם רוצים להילחם ולשמור על הקרקע מפני האויבים – אזרחי המדינה הערבים בנגב ובגליל, שהם מבעלי המקום. הם ילידי המקום, ויש להם את כל הזכות, לפני כל אורח אחר שבא לנגב ולגליל. ולכן לתפיסה הגזענית הזאת אין מקום. זה לא עצר בתוכנית המיקודים של שיקלי. הם גם מקדמים בימים אלה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בבאר שבע את תוכנית הקרוואנים. הם רוצים להעביר את תושבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב. צריכים להעביר אותם לשכונות של קרוואנים בתוך היישובים הקיימים ללא שום תנאים והקלות. זה תכנון גזעני. ככה לא מתנהגת ממשלה לאזרחים שלה. אנחנו גם ראינו התגאות אצל שרי הממשלה הזו. ראינו בוועדת השרים לפני חודש, ועדת השרים לענייני חקיקה לחברה הערבית הבדואית – במקום לבוא ולהגיש תוכניות איך להסדיר את ההכרה והבעלות על הקרקע בנגב, בוועדת השרים מתגאים שבשנה האחרונה, שנת 2024, יש עלייה של 400% בהריסת בתים בנגב. רק במדינה מטורפת, רק במדינה גזענית, רק במדינה פשיסטית, יש שרים שמתחרם ביניהם מי הורס יותר לערבים. וראינו ששר הכישלון הלאומי בן גביר בוחר באכיפה סלקטיבית בהריסת הבתים, והוא מנחה את היחידה לאכיפה במקרקעין – תהרסו אצל הערבים; בבני ברק, אצל היהודים, אל תיגעו. אם זה לא אפרטהייד, מה זה. גזענות. ממשלה גזענית, ממשלה שמבצעת טיהור אתני בנגב, שמגרשת אנשים מאום אל-חיראן, ומקימה את דרור היהודית – זה טיהור אתני. אנשים, לפי כל הצילומים נמצאים מ-1956 בראס ג'ראבה, מזרחית לדימונה, ואחרי 70–75 שנה באה המדינה, והיא רוצה להרחיב את דימונה, להקים שכונה חדשה ליהודים, לעליונות שלהם, ולגרש את הערבים. זה טיהור אתני. המדיניות הזו בנגב צריכה להיפסק. ראינו גם היום שברמ"י מצטרפים לשרים שמתגאים בהריסות בנגב, וברמ"י אומרים שבשנה האחרונה יש עלייה של 7% בצווי הפינוי בנגב. שירה תם, שהיא אחראית למקרקעין ברמ"י, מתגאה בטכנולוגיה החדשה והבינה המלאכותית, כבוד היושבת-ראש, שמגלה כשיש פלישות טריות. אבל משום מה מעיני רמ"י ומעיני הממשלה הזו – הם לא ראו את הכפרים הלא-מוכרים בנגב מ-1948. בשביל זה לא צריך בינה מלאכותית. בשביל זה לא צריך לוויינים. האנשים האלה נמצאים על הקרקעות שלהם, והממשלה הזו מקדמת בנגב אך ורק הריסה. הגיע הזמן שהממשלה הזו, במקום לדבר עם האנשים, עם הערבים הבדואים בנגב, בשפה של בולדוזרים והריסות, גירוש וגזענות, תכיר בכפרים הלא-מוכרים על בסיס שוויוני. לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב מגיעה כל הזכות. כבוד השר, כבוד השר, אני פונה אליך. לא יכולה להיות ממשלה בעולם שמגרשת אזרח, הורסת לו הבית, ובמקום זה מביאה יהודי לגור במקומו. בושה לך, בושה לממשלה שלך. אתה צריך להתבייש. אני פונה אליך על הריסת בתים, יישובים שלמים, ואתה מתעסק בשלך. בושה לך, בושה לממשלה שלך – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אין לכם זכות להתקיים. הממשלה הזו צריכה לחלוף מן העולם.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. ישיב על ההצעה השר אלי כהן, בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת עטאונה, שמעתי את דבריך בקשב רב. חשוב להבהיר, מדינת ישראל היא מדינת חוק וסדר, ולכן יש את אלו שיודעים לעבוד בצורה מסודרת – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

חוק לערבים? יש חוק סובייקטיבי במדינה הזו? כבוד השר, זה חוק ספציפי, כשאתה בא – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני רוצה להשיב לך, חבר הכנסת עטאונה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא, לא, לא. חבר הכנסת, קריאה ראשונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת, קריאה שנייה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היי, לאט-לאט – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני מבקשת.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני מבקשת לא להפריע.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ולכן, אני רוצה לומר לך שיש כאלה שיודעים, גם ביישובים הבדואיים, לעבוד בצורה מסודרת, וכשיודעים לעבוד בצורה מסודרת יכולים לבוא ולתכנן, ולעשות ולקבל היתרים. כפי שגם אצלי בבית, אם תהיה לי חריגת בנייה של חצי מטר, יבואו ויאכפו, בצדק, וירצו שאני אפעל – אותו דבר גם לכם בנושא הזה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

סליחה – – – כבוד השר, לאנשים האלה אין אפשרות להוציא היתר. ל-100,000 אזרחים אין אפשרות להוציא היתר. אתה לא שומע?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לכן אני אומר שצריך שאתם – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

איפה אתה חי? אתה שר במדינת ישראל. אתה לא יודע על מה אתה מדבר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת עטאונה, זה לא יעזור אם אתה תצעק. אני רוצה לומר לך שאני מציע לכם שיהיו ראשי מועצות שיודעים לעבוד בצורה מסודרת, יודעים לעבוד בצורה רצינית – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

נראה לי שאתה לא הקשבת בכלל. פניתי אליך ואתה לא הקשבת. אני מדבר על הכפרים הלא-מוכרים בנגב, שאין שום אפשרות להיתר. אתם לא מכירים בהם. אתם רוצים לגרש אותם. אתם מגרשים אותם. אתם הורסים להם כל יום.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – ואז לך אני אומר: כל מי שיעבוד לפי חוק וסדר יוכל לעשות – חבר הכנסת עטאונה, אני אומר לך שלא מגרשים אף אחד. הדרישה היא אחת: לעבוד לפי חוק וסדר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתם ממנים שר, חבר שלך בממשלה, שהוא אדם גזען במהות שלו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אבל אני אומר לך שמדינת ישראל היא המדינה האחרונה במזרח התיכון שהיא גזענית.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היא המדינה הגזענית במזרח התיכון. היא המדינה הגזענית. היא שזרה בקווי היסוד שלה – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מדינת ישראל מכבדת את כל מי שיודע להיות נאמן למדינה – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת – קריאה שלישית. אני מצטערת.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

לא קראת קריאה ראשונה וקריאה שנייה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא, לא. אני מצטערת.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

לא נכון.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כל מי שיודע – – –

קריאות:

היו"ר אורית פרקש הכהן:

היה לך את זמנך. דיברת. הכול בסדר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – – לא קריאה ראשונה ולא שנייה. לא יכול להיות. היא לא קראה לא ראשונה ולא שנייה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת ווליד טאהא, אז אני אומר, הדרך היחידה היא – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היא לא קראה לא ראשונה ולא שנייה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת עטאונה, הדרך היחידה היא – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת אלהואשלה, אני אוציא גם אותך. אני מצטערת.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת אלהואשלה, קריאה ראשונה. מספיק.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

זו המדינה הגזענית היחידה שהורסת לערבים – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר כהן. אנחנו כעת נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אין מילה אחרת למה שקורה ללוחמים שלנו כאשר הם יוצאים מהמדינה – הם הופקרו על ידי ממשלת ישראל. מ-7 באוקטובר, היום כאשר לוחם שעשה מילואים יוצא מגבולות מדינת ישראל, הוא מסתכן בצו מעצר. הוא מסתכן בזה שהוא ינחת באותה מדינה ותוגש נגדו תביעה. למה זה? כי ממשלת ישראל נרדמה בשמירה. זה לא מעניין אותם בכלל. אין גוף שמתכלל את הנושא. אין, לא קיים. יש קבוצות בטלגרם שעוקבות אחרי פרסומים של לוחמים – צילומים, פרטים, שמות, הכול. רק מחכים לו שינחת במדינה בשביל להגיש תלונה, לשים לו אזיקים ולקחת אותו לתא מעצר. מה מדינת ישראל עושה בנדון? צרצרים. אין שר אחד, אין חבר כנסת אחד מהקואליציה הזאת שעשה על זה דיון, שדיבר על זה, שבכלל אמר: רגע, חבר'ה יש לנו פה בעיה. כל יום טסים אלפי חיילים, ואף אחד לא מתעסק בזה, אף אחד לא מדבר על זה. זה לא מעניין אותם בכלל. מה כן מעניין אותם? רפורמה במערכת המשפט. מה עוד מעניין אותם? הסיפורים המומצאים שהם מלבישים על המועמד לנשיא העליון. מה הכי מעניין אותם? היועצת המשפטית לממשלה – זה שיא השיאים. בזמן שאתם מתנהלים כאילו אין לכם מדינה לנהל, לוחמי צה"ל עלולים להיעצר. תחשבו מה יקרה אם לוחם שלנו, שעשה מילואים והגן על המדינה, ייעצר. ואז מה אותו לוחם אמור לעשות? למי הוא אמור להתקשר? שר החוץ אומר: אני לא מטפל בזה. שר הביטחון אומר: אני לא מטפל בזה. ראש הממשלה ודאי לא מטפל בזה, כי הוא לא יודע כלום, אף אחד לא אומר לו משהו. אז מי אמור לטפל בזה? למי אותו חייל מילואים אמור להתקשר? מי הכתובת שלו? אף אחד. אף אחד. בזמן הזה שאנחנו מנסים להיאבק עבור חיילי המילואים, עבור הכלכלה, עבור מה שמעניין אזרחים במדינה הזאת, עומד פה שר ומדבר איתנו על הקדנציה הקודמת, על חלומות, על דברים שמעולם לא קרו. הוא שואל אותנו מה אנחנו עשינו בקדנציה הקודמת. למי אכפת מה היה בקדנציה הקודמת? אלי, מה שאכפת ממנו עכשיו זה שהכלכלה קורסת, שיחסי החוץ שלנו בקנטים, שמדינת ישראל הייתה המותג הכי חזק בעולם והיום הפקרתם אותה. הרסתם את המותג, הרסתם את הביטחון, הרסתם את הכלכלה. אפילו על לוחמי המילואים שלנו בחו"ל אתם לא מסוגלים להגן. אז מה אתם יכולים לעשות? מה ממשלת ישראל עשתה? דבר אחד – מה היא עשתה מהיום שנבחרתם? האם יש משהו אחד שאתה גאה בו? האם יש משהו אחד שמישהו מהשולחן הזה יכול להיות גאה בו? שום דבר. הדבר היחיד שאתם צריכים לעשות הוא להיות הגונים וללכת הביתה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. הדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, נושא הצעת האי-אמון הוא: ממשלת ישראל מובילה את המדינה לתהום כלכלי. אבל אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, מה קרה היום בוועדת הכספים. נקבע דיון לשעה 11:00, שבמסגרתו שר האוצר היה אמור להגיע ולהציג את תקציב 2025 לחברי הוועדה. בשעה 11:02, שתי דקות אחרי פתיחת הדיון, החליט שר האוצר שלנו – כשהחדר כולו מלא במשפחות של חטופים, של חללים, של נרצחים ושל חיילים שאיבדו את חייהם, מחכים להזדמנות לדבר איתו בימים של עסקת חטופים – החליט השר שזה בדיוק הזמן לצייץ ציוץ שבו הוא אומר שהעסקה המתגבשת היא קטסטרופה לביטחון הלאומי של מדינת ישראל – לא נהיה חלק מעסקת כניעה שתכלול שחרור מחבלים ועצירת המלחמה, זה הזמן להמשיך בכל הכוח לכבוש ולטהר את כל הרצועה, לפתוח בעזה את שערי הגיהינום. כאילו שלא היה לקשקשן הזה מעל לשנה לפתוח את שערי הגיהינום בעזה בינתיים, עם הממשלה שלו שהכניסה כל כך הרבה סיוע הומניטרי. אני לא צריכה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מה זה גרם למשפחות הפצועות האלה, שבורות הלב האלה. חנה כהן, הדודה של החטופה ענבר הימן; חיים הימן, האב של החטופה ענבר הימן, זכרה לברכה; מרים סבירסקי, אחות של איתי סבירסקי שנרצח; אופיר אנגרסט, אחיו של החייל החטוף; רחל משה, אימא של אור עזרא, שנרצח בנובה. הוא פשוט קרע את ליבם. הם התחילו באמת לצעוק מדם ליבם בוועדה. אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש – באמת חשבתי לעצמי, מה חשב לעצמו שר האוצר כשהוא נהג בכזאת אכזריות במשפחות האלה? הוא ידע שהוא יהיה שם, הוא ידע שהם מחכים לו. הוא לא ידע שהוא יטלטל אותם בציוץ כזה אכזרי? בעצם הם כולם יבואו ובעצם יצעקו מדם ליבם? אני באמת לא מצליחה להבין מה הוא רצה. האם זה היה בכוונה כדי שלא נשאל אותו שאלות קשות על תקציב 2025, שאין בו שום דבר ממה שהוא הבטיח? לא דוגמה אישית – לא סגר שום משרד; לא ערבות הדדית של שוויון בנטל, לאחר שהוא קיים מסיבת עיתונאים ובכה בדמעות אמיתיות על גיבורי הציונות הדתית שנופלים, כשהוא ביד שמאל מקדם ומתאבד על חוק השתמטות; לא מטפל ביוקר המחיה, אחרי שהוא אמר: אחרי רפיח אני אטפל ביוקר המחיה; לא קיצץ כספים קואליציוניים, כי התקציב הזה כולל עוד 5.4 כספים קואליציוניים – אפילו ביום האחרון של תקציב 2024 הוא נתן יד להברחה של עוד מיליארד שקלים כספים קואליציוניים לחינוך החרדי. אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, למה? מה חשב לעצמו שר האוצר כשהוא שיחק ככה עם הלב של משפחות החטופים? אולי הגיע הזמן שהוא פשוט יגיד את האמת? שיסתכל לעם בישראל בעיניים ויגיד: זה לא המחיר. אני לא רוצה עסקה, לא רוצה עסקה, רוצה להמשיך לנצח. שיבוא ויספר להם את האמת, שיפסיק לשקר לנו ולהצהיר הצהרות שבינן לבין המציאות אין כלום, לא בתקציב, לא בחיי האדם ולא בעסקאות החטופים. אני חושבת שהמינימום הזה מגיע לנו, הציבור הישראלי, ובוודאי ובוודאי למשפחות החטופים, שבאמת עוברות ימים מאוד מאוד גורליים. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת אורית פרקש הכהן. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אדוני, אתה תתחיל לדבר. כשהשר ישוב לאולם, אפעיל לך את השעון. כך אני חושב – זאת הוגנות, נכון? אתה יכול להתחיל לדבר. ברגע שהשר ישוב לאולם, אז אני אפעיל את שלוש הדקות שלך. בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אני שמתי לב שאין שר כאן במליאה. אולי אין מספיק שרים בממשלה הזאת.

היו"ר יבגני סובה:

רק שנייה. מדובר על הצעת אי-אמון, אז אני מניח מן הסתם שיהיה נציג. אתה תדבר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, יכול להיות שאין להם מספיק שרים – באמת. או שהשרים עסוקים מדי. לא, לא. יש לו שתי אפשרויות, ליושב-ראש: או להפסיק את הישיבה, או לתת לי לדבר – –

היו"ר יבגני סובה:

תדבר כמה שאתה רוצה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – ואני מעדיף לדבר. והינה השר הגיע, הינה השר הגיע.

היו"ר יבגני סובה:

אז הינה, אני אפעיל לך את השעון. אני אפעיל לך את השעון, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כן, אני רק רוצה להגיד לשר – כשהתחלתי לדבר הוא לא היה נוכח. כבוד השר שהגיע, אתה אמרת הרבה שישבנו עם מנסור עבאס. שמעתי אותך בקשב רב, אבל אני רוצה להפתיע אותך, אדוני השר. מנסור עבאס גר במרחק 40 דקות ממני. הוא מעולם לא ביקר אצלי ולא ישב אצלי בבית, אבל אצל ראש הממשלה ביבי נתניהו הוא ישב פעם, פעמיים, שלוש וארבע אצלו בבית, ושתה קפה, ואני חושב שגם אכל עוגה – והוא התחנן אליו שייכנס לממשלה. לכן לדבר על זה שהממשלה הקודמת ישבה עם מנסור עבאס?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא אני אירחתי אותו אצלי בבית ולא אביגדור ליברמן, יושב-ראש מפלגת ישראל ביתנו – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתם הייתם בקואליציה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – אירח אותו בבית. אתם אירחתם אותו בבית, ואתה עוד מדבר על זה שיושבים עם מנסור עבאס. לפחות בנושא הזה קצת צניעות.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

בזמן שהחיילים הדרוזים הגיבורים נלחמים אתה ישבת איתו בקואליציה – אתה, אתה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

קצת צניעות לא תזיק לכם, ושתיקה לפעמים עדיפה על דיבור. ישבתם איתו, ניהלתם איתו משא ומתן, אירחתם אותו אצלכם בבית.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – – הלוחמים הדרוזים – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לכן אל תתפלאו שהוא ישב איתנו בממשלה. ולכן, אני רוצה להוסיף לך עוד משהו: אם התוכנית של הערבים הייתה כל כך גרועה, ומעבירים כסף לחמאס, למה לא ביטלתם אותה? למה אישרתם אותה? למה המשכתם ואישרתם אותה בממשלה שלך, שאתה יושב שם? לכן לשתוק עדיף לפעמים. אבל אני אומר לכם, חבריי חברי הכנסת, היום ישבנו בוועדת הכספים, והגעתי מהצפון, וציפיתי לשבת בישיבה כשגם שר האוצר היה צריך להיות שם – והוא היה. אבל הגיעו משפחות החטופים. לשמוע אותן זה הדבר הכי קשה שיש, כי באמת, מה שעוברות משפחות החטופים זה דבר שאף אחד לא יכול לסבול. כל אחד מאיתנו כאן, חברי הכנסת, שיתאר לעצמו שאחד מבני משפחתו מוחזק עכשיו במנהרות, ואני רוצה לראות איך הוא ירגיש, איך הוא יוכל להמשיך לחיות אם המשפחה שלו נמצאת בתוך המנהרות של חמאס. לכן היום לא התקיים דיון על התקציב של 2025, אבל אני אומר לכם: מביאים לנו תקציב ללא שום מנועי צמיחה. אין מנועי צמיחה בתקציב. כל התקציב בנוי וכל ההכנסות בתקציב יהיו ממיסים: מיסים מהרווחים הכלואים בחברות; העלאת המע"מ – אנחנו ראינו את ההשפעה של העלאת המע"מ בעליית המחירים, לא באחוז אחד, בכמה וכמה אחוזים; העלאת הביטוח הלאומי; העלאת מס הבריאות; הקפאת שכר. לכן כשאתה מביא תקציב ללא מנועי צמיחה, זה לא נותן לך שום תקווה לצאת מהמשבר הכלכלי הקשה שמדינת ישראל נמצאת בו. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושבת בראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת חמד עמאר, אני בניגוד אליך לא רוצה לבקש מאלי כהן, שר האנרגיה, לשתוק, כי זכותו לדבר. הוא לא צריך לשתוק. אני רק רוצה לבקש ממנו: כשהוא משקר, שלא יתלהב בצורת הדיבור שלו, שישקר בצניעות, שלא יתלהב מזה שהוא משקר. עלה לדוכן שר האנרגיה אלי כהן, ופיזר שקרים על ימין ועל שמאל בצורה שלא מכבדת שר במדינת ישראל. אז אני רוצה להזכיר לך שאתה שר במדינת ישראל ולא אחרון האנשים ברחוב, וכאשר תחזור להיות אחרון האנשים ברחוב, תשקר כמה שבא לך, תדבר איך שבא לך, אבל במעמד של שר, תתבייש לך שאתה עולה לדוכן ומתחיל לשקר ולהזכיר שמות, ולשקר בעובדות וגם לגלות בורות מוחלטת על המתרחש בנגב. 150,000 ערבים ישראלים בדואים גרים בנגב ביישובים לא מוכרים, ואתה מבקש מהם להוציא היתרים לבנייה, אז איזה ידע יש לך בכלל? כל הבורות מתגלמת בסגנון הדיבור שלך, אז אוי ואבוי למדינה שאתה היית שר החוץ שלה ואתה היום שר האנרגיה שלה. אבל אני רציתי לדבר על נושא יותר חשוב. ראש הממשלה שלך והמפלגה שלך נכנעו יותר מפעם אחת ללחצים של פשיסטים גזענים חשוכים, ולא העזו להתקדם לכיוון של עסקה שתסיים את המלחמה. עכשיו אנחנו שומעים שיש התקדמות מאוד רצינית לקראת עסקה. אני מקווה שהפעם לא תכניסו זנב בין הרגליים ולא תיכנעו שוב לפשיסטים, לחשוכים ולגזענים, שרוצים שכל ימות השנה וכל השנים יתנהלו מלחמות, יישפך דם. הם רוצים שנאה, רוצים הסתה, רוצים לראות התעמרות באחר. אז הגיע הזמן לסיים את המלחמה, ואנחנו מקווים שהפעם אתם לא תברחו ותממשו את זה. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, לרשותך שלוש דקות.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני חייב לומר שהערצתי כמה עמדות של היועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה – היא עמדה איתנה מול ראש הממשלה, מול הממשלה, ומגיעה לה הערכה, ואני שותף לזה. אבל – והאבל פה חשוב וגדול – ביום חמישי האחרון הפרקליטות והיועמ"שית מנעו הפגנה של ועדת המעקב בעיר סח'נין בכביש הראשי. מיום חמישי עד עכשיו חיפשתי אחרי היועצת המשפטית, ומצאתי איך היא התנהלה מול האוכלוסייה הערבית. אני רוצה לציין לפניכם כמה מקרים: דוגמה ראשונה, תנועת חד"ש פנתה כמה פעמים, גם לבג"ץ, בבקשה להפגנות בסח'נין ובאום אל-פחם. מי שהתנגד לכך זו היועמ"שית, אותה יועמ"שית שמגינה על זכות ההפגנה בתל אביב ובכל מקום אחר. הדוגמה השנייה, ועדת המעקב רצתה לקיים עצרת של פחות מ-50 אנשים, הנהגת האוכלוסייה הערבית. לא צריך רישיון בכלל. באה המשטרה ועצרה את הנהגת האוכלוסייה הערבית. היועצת המשפטית צידדה בעמדת המשטרה. הדוגמה השלישית, כל מי שהזדהה עם עזה דרך פייסבוק, עם הילדים, עם התינוקות, עם האימהות – כל מי שנעצר, היועצת המשפטית תמכה במשטרה או תמכה במעצר שלהם; לא רק, אלא גם מעצר עד תום ההליכים בצורה גורפת, ללא פרטניות, ללא נסיבות, אלא בצורה גורפת היועצת המשפטית תמכה. כשיו"ר הקואליציה תומך בפסילת רשימות שפועלות בקרב האוכלוסייה הערבית, היועצת המשפטית ממלאה את פיה מים. ולא רק, גם כשהמפכ"ל קורא, על האזרחים הערבים, לעשות להם טרנספר לעזה, היא שותקת. לא רק, גם כשמחזיקים גופות של אזרחים ערבים בשביל שיהיו כלי מיקוח מול חמאס, היועצת המשפטית היא לא אנטיגונה, היא לא אבירת זכויות אדם, אלא תומכת בהחזקת גופות של אזרחים ערבים. רציתי לומר שאני יודע שהמערכה העיקרית, העיקרית עכשיו – מול הממשלה ומול הפשיזם. ואני יודע שאנחנו צריכים לתאם בינינו את המאבק, שיהיה משותף וכולל, עד להפלת הממשלה הזו. אני שותף למאבק הזה, אבל יש לנו גם מאבק אחר, נגד מי שרוצה דמוקרטיה רק ליהודים. אנחנו הערבים והיהודים הדמוקרטים ניאבק למען דמוקרטיה לכולם – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – יהודים וערבים יחדיו. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, תודה רבה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולברך אורחים חשובים שיש לנו כאן היום בדיון, צוערים מבה"ד 1. שלום לכם, אתם דור העתיד של המפקדים, אנחנו מצדיעים לכם, מחבקים אתכם, מעריכים אתכם. ברוכים הבאים לכנסת. הדוברת הבאה, חברת הכנסת אפרת רייטן, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כל הכבוד, אורית. אני מצטרפת לשלום ולברכות. לראות אתכם כאן זה ממש מרחיב את הלב לאימא לחייל ולוחם. אני מרגישה שכולכם ברוכים כאן בבית הזה. אני רוצה לדבר על נקודה מאוד כואבת. הממשלה במהלך 15 חודשים פמפמה והדהדה ואמרה לכולם שרק כוח יחזיר את החטופים, וכמה היינו רוצים שזה יהיה נכון. אנחנו מייחלים לסיפורי גבורה שבהם לוחמינו הגיבורים, כמו באנטבה, יחזירו את כל החטופים. אבל אנחנו יודעים שזה לא המצב. 15 חודשים מפרוץ המלחמה, ושלוש המטרות שהציבה ממשלת ישראל עדיין לא הושגו במלואן: לא מוטט שלטון חמאס, עדיין לא חוסלה יכולתו הצבאית של חמאס, ובעיקר לא הוחזרו כל החטופים. חיילים נהרגים, חטופים נרצחים, והממשלה ניסתה במהלך כל הזמן הזה לשווק לציבור תקווה אכזרית של אשליה. 30 חטופים שנחטפו בחיים נרצחו ונהרגו בעזה, ביניהם יוסף אל-זיאדנה וחמזה בנו, שגופותיהם הושבו לקבורה לפני מספר ימים. עלי, אח של יוסף, נסע איתנו ברחבי העולם, דפק על כל דלת אפשרית, נלחם כדי להחזיר את אחיו ובנו, אבל הוא קיבל אותם בארון. זה פשע נורא, במיוחד כשבכירי הצבא כבר אומרים חודשים ארוכים בפה מלא שרק עסקה תחזיר את החטופים בחיים, כשהורי החטופים מתחננים להסכם שישחרר את היקירים שלהם בלי פגע ועם סיכון מינימלי. מבצעים הירואיים זה דבר מבורך לשיקום הכבוד הלאומי שנרמס ולמוניטין של צה"ל והדרג המדיני שהפקיר את אזרחי ישראל. אני מכבדת ורואה חשיבות בשיקום המורל, בהצלחות צבאיות ובשיקום כוח ההרתעה של צה"ל. מבצעי חילוץ כמו של נועה ארגמני הם פרקים הירואיים בתולדות חייה של המדינה. אבל היום, 15 חודשים אחרי, כשצה"ל כבר יכול לזקוף לזכותו מבצעי לחימה בשבע חזיתות, באוויר, בים, ביבשה – המוניטין שוקם, האמון הציבורי בישראל הושב, העולם מצדיע לצה"ל. עכשיו אנחנו חייבים אומץ והסכמים מדיניים לסיום המלחמה, הסכמים למען החיים ולמען כבוד המתים, הסכמים שיביאו תקווה ואופק, ולא בחירה במלחמת נצח. תוציאו את מי שנשאר שם חי בשאול שיצרו אנשי השטן, תביאו את אחינו לקבורה. ממשלת ישראל אחראית לפעול בכל הכוח – ובלי התחכמויות לטרפוד – להביא הסכם כולל בלי להשאיר אף אחד מאחור, בלי להפקיר יותר איש, עד אחרון החיילים ואחרון הנרצחים.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מספיק עם מדיניות ההפקרה. 465 ימים הם בשבי. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, חברת הכנסת. האם אדוני השר אלי כהן רוצה לסכם? שוב מוותר. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, ההודעות האישיות תהיינה אחרי ההצבעה. חברי הכנסת, אנא התיישבו במקומותיכם. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סייעת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – 4 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

36 בעד, אין מתנגדים, ארבעה נמנעים. אני קובעת שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בעד – 33, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובעת שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

נעבור כעת להודעות אישיות. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנסור עבאס, אתה רוצה? בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גברתי היושבת-ראש, תודה לך. פעם ראשונה בחיים מוציאים אותי מהאולם. אבל טוב שהתעשַתְּ והחזרת אותי. חבר הכנסת השר אלי כהן וגם שאר חברי הממשלה, ממשלת ימין על מלא, מה יש להם לתקוף את האופוזיציה או הממשלה הקודמת, שהשותפים שלהם הם מנסור עבאס ורע"מ? עכשיו אני רוצה לספר לכם כמה דברים שלא סיפרתי עד עכשיו, וחשוב שנשים את הדברים על דיוקם. קודם כול, זה טוב שאין להם ביקורת על הממשלה הקודמת חוץ מהנושא הזה. לפעמים הם מדברים על הסכם הגז עם לבנון, אבל בינתיים הם לא מבטלים את ההסכם הזה, אז נשארנו עם ביקורת אחת, על שותפות רע"מ בממשלה הקודמת. הייתי יכול להתחבר לביקורת הזאת אם באמת הממשלה הקודמת הפקירה את ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל – כמו שעשתה ממשלת ימין על מלא, שהפקירה ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל גם לפני וגם ביום 7 באוקטובר וגם אחרי 7 באוקטובר. השר אלי כהן, היית אז שר החוץ, נראה לי. היית שר החוץ ב-7 באוקטובר. הייתם ממשלת ישראל ימין על מלא ב-7 באוקטובר, זו לא הייתה ממשלת השינוי עם מנסור עבאס. הייתם לבד, ימין על מלא – ריבונות, משילות, גאווה לאומית והתרפסות בפני חמאס.

ניסים ואטורי (הליכוד):

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, תמכתם בהם. העברתם להם 30 מיליון שקל – דולר, לא שקל, במזומן במזוודות.

רם בן ברק (יש עתיד):

השר אלי כהן – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הייתם נאמנים.

רם בן ברק (יש עתיד):

יושב לשולחן הממשלה – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הייתם נאמנים לקונספציה, והיום אתם שוב באותה קונספציה מוטעית.

רם בן ברק (יש עתיד):

איזו בושה, די – – – תתחבא לך – – – תענה. איזו בושה זאת – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא בטוח – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

מה, אתה עוזר פרלמנטרי? בוא, תשב כאן בשולחן הממשלה. מה אתה מדבר בטלפון?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא לא. הוא בורח. הם בורחים מאחריות.

רם בן ברק (יש עתיד):

מה הזה הדבר הזה? בוא תשב. אתה שר. כשר בממשלה, בוא, שב.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם בורחים מאחריות, כל הזמן בורחים מאחריות. בוא, שב במקומך. בוא, שב במקום ראש הממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

שב, יש פה מספיק כיסאות. שב. אתה מתחבא?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוא, למה אתה יושב שם? בוא, שב כאן מסביב לשולחן הממשלה. למה אתם בורחים מהאחריות? למה אתם לא מקימים ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר כדי לחשוף את השקר שלכם, ואת המדיניות הכושלת שלכם? הפקרתם את אזרחי מדינת ישראל. אתם ממשיכים להפקיר אותם. אתם ממשיכים להפקיר אותם. עכשיו, חברים, כשהתחלנו בניהול השיחות להקמת הקואליציה, בכלל זה לא התחיל לא עם יש עתיד ואפילו לא עם ימינה, נפתלי בנט. כל התהליך הזה התחיל עם הליכוד. ישבתי עם בנימין נתניהו בבלפור. אני לא בטוח שהיית אתה בבלפור, אני בטוח שלא היית שם. לא היית. היית בבלפור? לא היית בבלפור. לא היית בבלפור.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מה שאתה אומר – – – אתה אורח – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא היית בבלפור. אני הייתי. הייתי בבלפור ארבע פעמים. הייתי בבלפור ארבע פעמים, לא חמש פעמים, לא שלוש פעמים. הייתי בבלפור. אתה לא היית בבלפור.

רם בן ברק (יש עתיד):

בוא לפה. בוא לפה.

נאור שירי (יש עתיד):

מי זה? הסיעות, בבקשה, להיות בשקט בסיעות. בסיעות צריך להיות בשקט.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חברים, תנו לי.

רם בן ברק (יש עתיד):

בוא לפה, מה אתה מסתתר?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רם, תנו לי. תנו, חברים, מה קרה לכם. תנו לי. רם, תנו לי, סליחה.

נאור שירי (יש עתיד):

תעצרו לו את הזמן, אורית.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עכשיו, אלי, אלי, אלי, אתה תוקף אותם. אני רוצה לתת לך קצת – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

זה הבן זוג שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה וחמאס והבן זוג שלך.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני מבקשת, עכשיו ההודעה האישית של מנסור עבאס. אני מבקשת לא להפריע לו. תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם הזמן, תסתכלי. איבדתי שתי דקות.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

כן, כן. אתה תקבל. אתה תקבל.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה לספר לכם איך הדברים התקיימו. הייתי בבלפור. הוזמנתי לקיסריה, אבל לא הייתי שם, בסדר? הישיבה עברה. משבת ב-14:00 היא עברה ליום ראשון ל-10:00 בבלפור. בסדר? לא הייתי בקיסריה. אבל באיזשהו שלב התחלנו גם לשבת עם מנהיגי או ראשי מפלגות האופוזיציה. ישבתי עם נפתלי בנט. שאלתי אותו: לאיזו ממשלה פניך מועדות? הוא אמר לי: ימין על מלא. נפתלי בנט אמר לי: ממשלת ימין על מלא. אז אמרתי לו: אני לשון מאזניים וגם אתה לשון מאזניים. לא תקום ממשלה בלי ימינה ורע"מ, אז לך על ימין על מלא ותשאל את בנימין נתניהו – הרי ימין על מלא היו 59 מנדטים. אז הוא הלך לבנימין נתניהו ושאל אותו: הרי אנחנו 59 מנדטים, אין לנו ממשלה. מה ענה לו?

מאיר כהן (יש עתיד):

תביא את מנסור.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אמר לו: יש את רע"מ ויש את מנסור, שותפים שלנו.

נאור שירי (יש עתיד):

שמעת?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שותפים שלנו. אתה לא שמעת את הנאום שלו על שותפות עם רע"מ.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתם מאמינים לו?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תראה, אלי, אלי, בוא, שב. יש לך מקום פה בשולחן הממשלה. איפה השם של אלי? איפה השם של אלי? איפה? גם כאן אין לך מקום?

נאור שירי (יש עתיד):

מחאת הסרדינים מכל הממשלה המנופחת הזאת.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עכשיו, נפתלי בנט, נפתלי בנט, שהעדיף ממשלת ימין על מלא – זו פעם ראשונה שאני אומר. בכנות, הוא אמר לי: אני ימין, אני רוצה ממשלת ימין על מלא. אז אמרו לו: יש לנו ממשלה עם מנסור. בינתיים, מי הכשיל את המהלך? מי? תגיד.

רם בן ברק (יש עתיד):

סמוטריץ'.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי הכשיל את המהלך? מי הכשיל את המהלך? סמוטריץ'. סמוטריץ'. סמוטריץ' הכשיל את המהלך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

נאור שירי (יש עתיד):

אבל לא רואים אותך. מתחבא – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כולם יודעים את זה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואז, תראה, אחרי שנפתלי בנט – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

למה לא דיברת? למה לא דיברת? למה אתה לא עונה? למה אתה לא עונה?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תקשיב לי, תקשיב. נפתלי בנט לא רצה להקים ממשלת שינוי. הוא רצה ממשלת ימין על מלא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה אתה מתבייש? בוא לכאן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תקשיב. אבל לאחר שהוא נתן לכם הזדמנות כמעט של חודשיים, ולא הצלחתם, אז הוא לקח אחריות. הוא ידע לא רק שהתכוונתם – הוא ידע בדיוק מה שקרה עם רע"מ ובנימין נתניהו. ולכן הוא אמר: אוקיי, מה שמגיע לליכוד – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מנסור, תגיד כמה מילים על מה שהבטיחו מבחינת כספים קואליציוניים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הכול. אני יכול הכול. זה מה שאני מנסה כל הזמן לשדר.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה מה שמעצבן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הכול, הכול. אני יכול הכול.

נאור שירי (יש עתיד):

איך זה שהם מנגבים איתכם את הרצפה?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

והוא באמת בתחושת הכול.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בוא לכאן, זה לא מקובל. בוא לכאן.

נאור שירי (יש עתיד):

בוא, אלי, אל תתבייש. יש לך מקום. בוא.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת עבאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוא. הרי כל הזמן אתם תוקפים את האופוזיציה. אתם תוקפים את ממשלת השינוי, שעשתה צעד נכון, דמוקרטי, אפילו צעד ממלכתי, צעד אמיץ, לשלב את הערבים במדינת ישראל. מה החטא שלנו? שרצינו להיות שותפים, שרצינו להשתלב, שרצינו להביא פתרונות לאזרחים הערבים? מה החטא שעשינו? מה?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

במה פגעה ממשלת השינוי במדינת ישראל? יש לי עוד מה להגיד. אבל די. אלי, אתה איש הגון. אלי, די.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא. הוא ממש לא.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא מקובל. אדוני, זה לא מקובל. בוא לפה. למה אתה מתחבא?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טוב, בהזדמנות אחרת אני אספר על עוד כמה דברים, בסדר?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

כן. תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תמתינו לסדרה הבאה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תדע, אלי, אנחנו מאמינים לו. לא לך. מאמינים לו.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

ההודעה האישית היא מטעמו של חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, לרשותך חמש דקות. חבר הכנסת, לרשותך חמש דקות, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

האמת היא, חבר הכנסת ווליד טאהא, טוב שהוא לא יושב פה, כי הריח הגזעני שלו סותם את האף שלי ושלך. עלה כאן שר החוץ לשעבר, שר האנרגיה, שהוא כישלון גם כשר האנרגיה וגם כשר החוץ. כישלון. כשהוא היה שר החוץ הוא היה בדיחה של כל הדיפלומטים בעולם, כל הדיפלומטים בעולם. הוא אומר לחברי כנסת ערבים, והוא אומר לי – כי הבענו דעה על מה שמתרחש בעזה – הוא אומר: בגלל זה אני אקנה לכם, אממן לכם כרטיס בכיוון אחד, המדינה תממן לכם. אחר כך אמר לך: אתה אורח כאן אצלנו. (אומר בערבית ומתרגם:) אתה יותר נמוך מים המלח, אתה גזען רדוד, כישלון. אתה שר החוץ של ממשלת המחדל.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ידיך מגואלות בדם. ידיך מגואלות בדם. אתה והממשלה שלך, הריקה הזאת, אחראים על מות אלפים. אתה, אלי כהן, לא רק שאתה כישלון – אתה גזען נמוך, (אומר בערבית: נמוך יותר מים המלח.) אתה אומר לי ולנו שאנחנו אורחים. (אומר בערבית ומתרגם:) אנחנו בעלי המקום. אתה, אתה מוריד את ממוצע האינטליגנציה של ניסים ואטורי. אתה מוריד את ממוצע האינטליגנציה שלו.

אופיר כץ (הליכוד):

בעלי הבית – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

(אומר בערבית: אתה יודע מה?) כל כלב ביג'י יומו, אלי כהן. כל כלב ביג'י יומו. בחיים אל תגיד לח"כ ערבי: אתה אורח פה. יא שפל. איזו שפלות רוח. אתה אומר לנו שאנחנו אורחים? אתה אומר לנו שאנחנו אורחים?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה יועץ של הרוצח. תתבייש. אתה בושה. בושה לכנסת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתם אורחים בספסל הממשלה הזאת, ואתם תעופו, כי כל כישלון ביג'י יומו. כל כישלון ביג'י יומו.

ניסים ואטורי (הליכוד):

רגע, אתם מסכימים לזה? אתה מסכים לזה, שומע אותו?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני רק אמרתי עליך דברים טובים, שה-IQ שלך יותר גבוה משלו.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה בושה, אתה בושה. אתה יועץ של הרוצח. אתה יועץ של הרוצח מספר אחת – – – אחד כמוך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שה-IQ יותר גבוה משלו. מה הבעיה? אתה לא אוהב את זv’ אתה לא אוהב את זה? אבל הוא מעלה את ממוצע הגזענות של הכנסת הזאת. תקשיב, חבריי יודעים שאם יש שר שהולך בהיחבא לבקר ערבים, ערבים שלא מצביעים ליכוד, והולך ואומר להם: תצביעו מה שאתם רוצים, אבל תתפקדו לליכוד – אתה אוכל קצת בשר, קצת כנאפה, ויוצא ואומר להם (אומר בערבית: חג שמח,) כמו אחרון האופורטוניסטים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה כל החיים שלך תגור במדינה יהודית. היא תישאר רק יהודית, על אפך ועל חמתך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

פוליטיקאי נמוך, גזען, רדוד. (אומר בערבית: אנחנו האדונים שלך.) אני האדון שלך. אני האדון של אנשים כמוך. אני האדון של אנשים כמוך, יא אפס.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה יכול להיות השטיח, ואתה תישאר השטיח שלנו, נקודה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה הבן של השפחה, זה מה שאתה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ואם אתה רוצה ללכת – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

השר, השר, אולי תשב במקום שלך? תכבד אותנו. הישיבה הזו בעמדות הסיעה, בעמדות הנהלת הסיעה, לא מכבדת. אתה שר תורן. גם אני הייתי שרה תורנית, ישבתי בשולחן הממשלה. לא ישבתי בצד, בשולחן של הנהלת הסיעה. זה לא מכבד. לא הכול זה כללים פורמליים. יש גם את כיבוד המליאה. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 252 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת ישראל אייכלר, להציג את הצעת החוק. השר, אני מבינה שאתה רוצה להישאר שם. זה לא מכבד, לא מכבד. הייתי שרה תורנית וישבתי בשולחן הממשלה, כך ראוי בעיניי.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, לפני שאגיש את הצעת חוק הביטוח הלאומי בפני חברי הכנסת, אני לא יכול להתעלם מאירועי השעה בקשר לתקווה הגוברת והולכת לשחרור החטופים במהרה, אמן. בפרשת השבוע, פרשת שמות, מתחילה פרשת גלות מצרים וגם גאולת בני ישראל ממצרים. בין הפסוקים שמספרים על זעקת עם ישראל לקדוש ברוך הוא אנחנו קוראים: "ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נֹגְשָׂיו כי ידעתי את מכאביו". רש"י אומר שם: שמתי לב להתבונן ולדעת את מכאוביו ולא העלמתי עיניי ולא אאטום אוזניי מצעקתם. בימים האחרונים, ויותר בשעות האחרונות, אנחנו שומעים כל מיני דיווחים על ישועה קרובה, והלב היהודי מתרונן ומתרגש שאולי, אולי, "הנה זה עומד אחר כתלנו". אולי תכף נזכה לראות את אחינו החטופים כאן בבית, איש אל משפחתו, אל הוריו, אל ילדיו, אל אחיו ואחיותיו. אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, מאות ימים ולילות, המקום ירחם עליהם ויוציאם מאפלה לאורה. פשוטו כמשמעו. האמת היא שחששתי לדבר על זה ברגעים האלה, אבל הרבה אנשים שואלים, שוב ושוב, מה העמדה. אז אחזור על העמדה שלנו ונאמר: אנחנו נתמוך בכל שחרור שבויים שיגיע לשולחן, בעזרת השם. נקווה שזה יהיה כמה שיותר מהר, לטובת המשפחות ולטובת עם ישראל כולו. ועכשיו, כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה והקריאה השלישית, את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 252 והוראת שעה), ואני מדגיש, זו הוראת שעה, התשפ"ה–2025, שהוגשה כפרק ב' וג' להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) – מדובר בהקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות המקומיות בשנת 2025, ובהעלאת דמי הביטוח הלאומי, התשפ"ה–2024 – ופוצלה ממנו. הצעת חוק זו היא חלק מחקיקה רחבה שנועדה להשלים את הגירעונות הגדולים בתקציב המדינה שנוצרו עקב המלחמה. בעניין קצבאות הילדים, התעקשנו שלא לקצץ אלא רק להקפיא את העדכון לפי שיעור עליית המדד שהיה אמור להיות. יחד עם זאת, מענק הלימודים המשולם לחלק מהמשפחות לא ייפגע. בנוסף, מוצע לקבוע בחקיקה הוראות הקבועות היום בתקנות בעניין חובת תשלום דמי ביטוח נפגעי עבודה למי שנמצא בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי לפי הוראות סעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי, וכן חובת תשלום דמי ביטוח אימהות למי שנמצא בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי לפי סעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי. בתשלומים האלה נושא מי שרואים אותו כמעסיק של האדם שנמצא בהכשרה או בשיקום. וזאת, מעבר לחובת האדם שנמצא בהכשרה או בשיקום לשלם בעד עצמו דמי ביטוח כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי. כן מוצע לקבוע בחקיקה הוראות הקבועות היום בתקנות לעניין דמי ביטוח לאומי המשולמים בעד עובד משק בית, דהיינו, מי שמועסק אצל יחיד שלא במסגרת עסק או משלח יד. כדי לפשט את הטיפול בדמי הביטוח עבור מעסיקו של עובד כאמור, שיעור דמי הביטוח עבורו קבוע בשיעור אחד, 6.25%, ללא חלוקה לענפים שונים וללא הבחנה בין שיעורים לפי גובה ההכנסה. למעסיק של עובד במשק בית ניתנה אפשרות לנכות שיעור של 1% מהשכר שבעדו שילם דמי ביטוח. לגבי עובד במשק בית שאינו מבוטח בביטוח אזרחים ותיקים ושאירים, למשל מי שאינו תושב ישראל, נקבעו דמי ביטוח מופחתים בשיעור של 2%. הוועדה החליטה כי הסכום המופחת של דמי הביטוח ישולם גם במקרים שבהם העובד במשק בית הגיע לגיל המזכה בקצבת אזרח ותיק או מקבל קצבת נכות. בנוסף, ישנו עניין מרכזי בתיקון. מוצע להעלות את דמי הביטוח המשולמים בעד חלק מהכנסה שעד 60%, וכן להעלות את דמי הביטוח בעד עובד במשק בית ודמי ביטוח נפגעי עבודה ואימהות המשולמים בידי המעסיק בעד מי שנמצא בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי. לפי המוצע, כנגד העלאת דמי הביטוח תופחת ההקצבה מאוצר המדינה למוסד לביטוח לאומי, וכך ישמשו הכספים שייגבו מהעלאת דמי מהביטוח להקטנת הגירעון בתקציב המדינה. יצוין כי הוועדה דנה גם בחלופה שהציעו העצמאים, כי העלאת שיעור דמי הביטוח תחול דווקא על חלק ההכנסה שעולה על 60% מהשכר הממוצע, אולם מצאה כי חלופה זו גרועה יותר. בעוד שבהצעת החוק שהגישה הממשלה הוצע להעלות את דמי הביטוח הלאומי באופן קבוע, ועדת העבודה והרווחה עמדה על כך שההוראה של העלאת דמי הביטוח והפחתת הקצבאות לביטוח הלאומי כנגדה תיקבע כהוראת שעה לשנתיים בלבד. יחד עם זאת, שר האוצר, בהיוועצות עם שר העבודה, ובאישור ועדת העבודה והרווחה, יוכל להאריך את ההסדר בשנים 2027–2028, בשנה בכל פעם, תוך הפחתה מקבילה של הקצבות המדינה באותן שנים. כך ניתן יהיה לבחון אם הנסיבות הכלכליות עדיין מצדיקות את המשך החלת ההסדר באותן שנים. הצעת החוק מעלה בתקופת הוראת השעה את דמי הביטוח הלאומי בעד עובד ובעד עובד עצמאי בשיעור של 1.6% מהשכר, כשההעלאה לגבי ענפי הביטוח השונים בוצעה באופן בלתי מתאים לשיעוריהם היחסיים. בעד מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי שיעור ההעלאה הוא 50% מדמי הביטוח שהיה משלם עד כה. ועדת עבודה והרווחה החליטה כי נטל התוספת לדמי הביטוח בעד העובד, לפי לוח י' לחוק הביטוח הלאומי, לא יחולק בינו ובין מעסיקו בשווה, אלא שבחלק של 60% מאותה התוספת יישא המעסיק, ואילו על העובד עצמו יוטל רק חלק של 40% מהתוספת של דמי הביטוח. זאת, כדי להקל על העובדים המשתכרים שכר ברמות הנמוכות. הפטורים וההנחות מתשלום דמי הביטוח נשארו על כנם, ואולם ההנחות מדמי הביטוח ייגזרו מהשיעורים המעודכנים של דמי הביטוח. אולי אמרתי דברים שאני וחבר הכנסת מאיר כהן, חברי הוועדה, מבינים על מה מדובר, והציבור יגיד: מה, הוא קורא פה את קריאת המגילה? אז אני רוצה להבהיר שהיה ויכוח גדול, כי הייתה איזושהי הבנה שעושים את ה-1.6% חצי-חצי – חצי המעסיק וחצי העובד. יצא שעובד שמשתכר פחות מ-60% מהשכר הממוצע במשק היה צריך לשלם 60 שקלים בחודש, ובשביל עובד כזה זה הרבה כסף. הגענו להבנה עם המעסיקים, שהם לוקחים עליהם עוד 10%, ושזה לא יהיה 50-50, אלא 60-40. לכן השכיר ישלם רק בסביבות 40 שקל לחודש והמעסיק ישלם 70 ומשהו שקל לחודש. כך שגם בעניין הזה הממשלה קיבלה את הצעת הוועדה. מה שאני חושב שהוא העיקר זה העניין של ההישג, וזו הייתה דרישת הקואליציה והאופוזיציה, שאנחנו לא נעשה את זה חוק קבוע, שמהיום מתחילים לשלם יותר. יש עכשיו מלחמה, יש עכשיו מצב שצריך, אז עושים את זה בהוראת שעה. רצינו שנה, האוצר רצה ארבע שנים, סיכמנו על שנתיים, ואם יהיה צורך וחלילה תהיה מלחמה – אני מקווה שלא – אז יוכלו לבוא לוועדת העבודה, באישור משרד העבודה, ולבקש עוד שנה ואחר כך עוד שנה. אני מקווה מאוד שזה לא יקרה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, לדחות את ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק ולאשרה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה לכם.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל, רע"מ והעבודה. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, הנמקת ההסתייגויות ובקשות רשות הדיבור תהיינה במסגרת זמן של שש שעות לכל היותר. נתחיל עם רשימת הדוברים: חבר הכנסת מאיר כהן, ראשון הדוברים. לרשותך עשר דקות. בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חבר הכנסת אייכלר, יושב-ראש הוועדה, כמובן שאנחנו לא נצביע בעד החוק, אבל אני חייב לציין את ההשתדלות שלך ואת הדרך שבה ניהלת את הוועדה, ואם זה היה תלוי בך – החוק הזה לא היה יוצא. אני מבין את השיקולים הקואליציוניים, אבל עשית את זה בכבוד גדול.

אופיר כץ (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה יודע, גם כשאני רוצה לשבח, מפריעים לי?

אופיר כץ (הליכוד):

אתה צודק. צודק.

מאיר כהן (יש עתיד):

ראיתי את הכאב הגדול ואת ההשתדלות הגדולה שלך כדי להוריד הרבה מאוד גזרות מהחוק הזה, ועדיין אנחנו לא נצביע לחוק, שעיקרו אוצר שפונה לביטוח הלאומי ואומר להם: לכו תביאו לי 5 מיליארד שקלים. כך האוצר אמר, כך ראינו בוועדה, ולמרות ההשתדלות הגדולה שלך, שכן צמצמה חלק מהגזרות, עדיין אף אחד לא נותן לי הסבר למה בימים קשים אלה, כשאתה מטיל עוד 560 שקלים על אנשים שיש להם הכנסת מינימום כגזרה משמים, אתה לא בא, כשר אוצר, בידיים נקיות לציבור, ואומר: רבותיי, אני קודם מצמצם, ואני קודם מחיל את הצמצומים עלינו כממשלה – אין השנה כספים קואליציוניים, אין השנה משרדים מיותרים. רק אז אני יכול לבוא בשם המלחמה. אבל כשזה נשאר אותו הדבר, כשהמצב בדיוק אותו הדבר, אותם כספים קואליציוניים, אותם משרדים מיותרים, ואני הולך לאנשים עם שכר מינימום ואומר להם: אתם חייבים לשלם, אני צריך להוציא מכם 5 מיליארד שקלים – באמת, כל בר-דעת צריך לקום ולהתקומם נגד הדבר הזה. צר לי על כך, ואני קורא לכל שכבות הציבור: אתם הנפגעים העיקריים, ולא משנה למי אתם מצביעים, אבל תפקחו עיניים ותבינו שהצעת האוצר היא הצעה גרועה ביותר. בימים שכל משפחה תשלם עוד 1,500 שקלים בחודש רק בגלל ההתייקרויות, תסבירו לי למה צריך להטיל מיסים על השכבות החלשות כדי לצמצם גירעון. קודם תפסלו את הכספים הקואליציוניים, קודם תסגרו משרדים מיותרים, תפסיקו את הבזבוז הזה ואת שוד הקופה הציבורית, אחרי זה תבואו ותבקשו. אני עובר לנושא השני, גברתי היושבת-ראש. כבר כמה שנים, לא בגלל מוצאי אלא בגלל הצדק הגדול והיותי מנהל בית ספר ומורה 27 שנים, אני רוצה לספר לכם שבימים האלה אנחנו עומדים בפני מקרה שצריך לעורר סערה ציבורית – מיקי, תקשיב, אתה מכיר את ירושלים – לא רק אצלנו בכנסת, אלא ברחובות, בבתי הספר, בעצם בכל מקום שיש בו אנשים שוחרי צדק. לאחרונה הוגשה תביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים – תקשיב, אופיר, וחבל שהשר דודי אמסלם לא נמצא כאן. לאחרונה הוגשה תביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים וסמינרים חרדיים המפעילים את מערכת החינוך בעיר בעקבות תופעה חמורה של אפליה גזענית כלפי תלמידות ממוצא מזרחי. מה שאמרנו, ומה שתמיד קמו חברי כנסת ואמרו: מאיר, אין דבר כזה – מתגלה במלוא כיעורו. התביעה הזאת, של אנשים טובים, לא רק חושפת אוזלת יד חמורה של הרשויות אלא גם מדגישה תופעה של אפליה שבוחרת להסתיר את פניה, אבל היא לא מצליחה להסתיר את פניה, כי הכאב הזה נישא בליבם של הרבה מאוד אנשים דתיים ממוצא מזרחי, במיוחד של בנות. הנתונים שפורסמו אינם משתמעים לשתי פנים. התובעים חשפו קובץ פנימי של עיריית ירושלים שבו נשקלות תלמידות לא לפי כישרונן, לא לפי יכולתן, אלא על פי המוצא העדתי שלהן. אתם מאמינים? במאה ה-21, מדינת היהודים, הארץ של כל הגלויות, כור ההיתוך, הארץ השוויונית, המדינה שחרתה על דגלה שוויון, משרד החינוך שמחנך ילדים לא להיות גזענים, במשרד החינוך, בחסות משרד החינוך, מקבלים תלמידות לא בגלל היכולות שלהן אלא בגלל המוצא שלהן. זה הנומרוס קלאוזוס העדתי. זה פשע מוסרי, מה שקורה. תפתחו את העיניים שלכם, תזעקו, לא משנה מאיזה מפלגה אתם. לא מדובר כאן במחלוקת שולית, מדובר בהפקרת עתידן של מאות תלמידות, פגיעה בזכותן הבסיסית ללמוד ולהתפתח במוסדות חינוך שוויוניים. האם כך אנחנו רוצים לגדל את דור העתיד? האם ככה אתם רוצים לחנך אותם? האפליה הזאת לא עוצרת במוסדות החרדיים. המוסדות החינוכיים אינם פועלים לבד, את האפליה הזאת מלווים גורמים נוספים – רשויות מקומיות, אנשי ציבור שכל המטרה שלהם זה שקט, לשמור על ההסדר הקיים. התלמידות הספרדיות הן סוג ב'. הפנתרים היו בשנות השבעים, זעקו את זעקתם. הפעם זה בא בגילוי מוחצן, ששם פס על כללי משרד החינוך, ששם פס על המדינה. אני לא מאמין שהתרבות הזאת קיימת, ואני מתפלל שהעתירה הזאת תזכה לאוזניים שיקשיבו ויעשו סוף-סוף צדק. אנחנו חייבים להפעיל אקטיביזם משפטי, פוליטי וציבורי כדי לסיים את הסאגה המבישה הזאת, שאומרת לבנות ממוצא ספרדי: אתן לא תלמדו אצלנו, כי אנחנו מקבלים 75% אשכנזים, ואם יישאר מקום אנחנו נקבל גם אתכן. מיקי, המאה ה-21 עכשיו. לא אכפת לי אם מדובר במוסדות דתיים או ציבוריים. אנחנו צריכים לוודא שכל תלמידה, ספרדית או אשכנזית, יהודייה או לא, תקבל את ההזדמנות ההוגנת ללמוד ולהתפתח על פי הכישרונות שלה, על פי היכולות שלה. אני קורא לדודי אמסלם, שעולה לכאן כל הזמן וצועק נגדנו: גזענים אתם, וסופר לנו מי אשכנזים ומי לא. אני קורא לך, דודי: בוא לכאן, תעמוד כאן, תצטרף למאבק הזה, כי הוא מאבק לא רק שלי, הוא מאבק של כולם. אני רק רוצה להגיד לכם איך מכנים את הבנות – מסמך של עיריית ירושלים, שימו לב. מסתכלים על הרשימה, ואומר איש משרד החינוך: ברשימה הזאת – תקשיב, אופיר; איש משרד החינוך מסתכל על הרשימה ואומר – עודד, זה יותר חשוב מכל שיחה שלכם: יש ברשימה הזאת יותר מדי ספרדיות. מסמך, מסמך רישום. ועל מישהי אחרת אומרים: היא גם חלשה בלימודים, היא גם ספרדייה, אל תקלטו אותה. על מישהי אחרת הם אומרים – שים לב, מיקי – ילדה מטריפה, המשפחה שלה מהממת, אבל היא רק נראית אשכנזייה, היא לא. אתה קורא את זה ואתה לא מאמין, אתה אומר: ריבונו של עולם. עזבו מפלגות, עזבו פוליטיקה, אלה שעומדים כאן ומטיפים וצועקים.

מיקי לוי (יש עתיד):

ישראל 2025.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה ישראל במאה ה-21. ואני מחזק את ההורים ואת כל אלה שסוף-סוף הגישו את העתירה הזאת. זה מדמם, זה כואב, זה מביש. אני אילחם בזה; חבריי יילחמו בזה; יאיר לפיד יילחם בזה. כי אנחנו כבר שש שנים, אני והוא, מאירים עם פנס את הדבר הזה. ולאלה שהגישו את העתירה, אנשים חרדים: אנחנו מחזקים אתכם. תוציאו את הגזענות מתוך חיינו, תוציאו את הגזענות בחסות משרד החינוך. ולך, שר החינוך, אני אמרתי לך את זה פעם, פעמיים ושלוש: טול קורה מבין עיניך. כל מה שתעשה במשרד ייכשל – אלי, אני מקווה שאתה שומע את זה, אדוני השר – כל מה שתעשה במשרד ייכשל אם אתה לא תוציא את הדבר הנורא הזה, את הגזענות ממשרד החינוך. תודה, גברתי.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, לרשותך עשר דקות.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה. אנו מצויים בשעות מאוד מאוד קריטיות בנוגע לעסקת החטופים. עסקת החטופים – 465 ימים, 100 חטופים וחטופות, חלקם בחיים וחלקם כבר לא. אני חייבת לומר: מהבוקר אני מזדעזעת מהתייחסויות של שרים וחברי כנסת, שלא מוצאים לנכון להרים את ידם להציל חיים. פדיון שבויים, עם ישראל הגדול, העם היהודי הנאור – מה קרה לנו? מה קרה לנו? אחרי ההפקרה, יש לכם בכלל את הזכות להתנגד לעסקה? ואתם יודעים מה? מה שמקומם אותי – אל תעצרו את המלחמה. אני רוצה לשאול אתכם: אתם גרים בשדרות? איפה הייתם 20 שנה כשחטפנו קסאמים ונהרגו לנו אנשים ולא חיינו חיים תקינים, ולא ישנו בלילות, וילדים בני 12 ו-15 מרטיבים? מה קרה? למה אז לא ביקשתם מלחמה להגן עלינו? מה ההתייפייפות? המלחמה חשובה, את החמאס צריך לגדוע, אבל בואו לא נשכח: נדאג שהחמאס הזה, מעכברוש יהפוך לפיל. ואתם יודעים מה? אם אתם לא רוצים להפסיק את המלחמה, אז בואו, תכבשו גם את יהודה ושומרון. לדעתי גם שם יש חמאס, אני טועה? ואולי נלך קצת לאיראן וקצת לסוריה? תגידו לי, השתגעתם? אתם עושים מסחרה על ילדים, על הורים, על אחיינים, על משפחות חטופים? כמה אטימות, איפה הלב הזה? איפה היהדות? אני לא מצליחה להבין את זה. אני ומשפחתי, שהיינו בסכנת חיים, פסע ממוות, אומרת לכם כאן מעל בימת הכנסת: תעצרו את המלחמה; תביאו את החטופים. כן, ואני יודעת, זה מסוכן, אבל הם בראש ובראשונה. אדוני ראש הממשלה, לנסראללה הגעתם, לסנוואר הגעתם, לכל בכיר מעולה הגעתם – לא תגיעו לכמה יצורים נתעבים, כדי שישתחררו? חסרות לכם דרכים לפתור את הסוגיה הזו? אני עוד יותר מזועזעת כשאני רואה שכבוד ראש הממשלה שולח את פוקס לשכנע ח"כים או לשכנע שרים לעסקה. אדוני ראש הממשלה, עמד כאן ראש סיעת יש עתיד ואמר כבר מהיום הראשון: אנחנו נהיה רשת ביטחון. אבל אם החטופים כל כך חשובים לך, אז תשלח בבקשה, בלשון המעטה, הצידה את כל הסוררים האלה שבנותיהם לא נאנסות, שילדיהם לא רעבים, כי הם מכורבלים בשמיכה חמה ולא ישנים על חוף, על איזה חול עם פיפי וכו'. אנחנו ועוד רבים מאיתנו פה באופוזיציה נהיה לך רשת ביטחון, ותעיף את כל הקיצוניים הלא-נורמליים האלה, שעסוקים בלבוא ולכבוש את עזה עכשיו, שחוסמים לנו דרכים בעיר ועסוקים בהסעות וקרוואנים, כאילו נגמר העולם. מה נסגר איתך? אתה רוצה את הכיסא? תישאר בכיסא, מצידי, עד 120. איך אתה עושה מסחרה על חטופים? אנחנו היינו צריכים לחכות לטראמפ? אין לך בושה? היית צריך לחכות לטראמפ לשחרר את הישראלים שבמשמרת שלך – שלך, אדוני ראש הממשלה, מה לעשות, כשאתה הראש אתה גם אשם – הפקרת והזנחת לאורך שנים. עכשיו שיש הזדמנות פז אתה כפוף ונכנע לכמה קיצוניים מביכים? שר האוצר קורא לעסקה "קטסטרופה"? תסתכל על הקטסטרופה הכלכלית שעשית למדינת ישראל. תסתכל על זה שאנשים נהיים רעבים מיום ליום. או הגברת, השרה סטרוק, הצינור להלבנת כספים, סליחה על הביטוי – קחי את כל הכספים הקואליציוניים שלך, תאכילי את הרעבים שאדון שר האוצר שלנו הרעיב, ותצביעו בעד עסקת חטופים. בשבוע שעבר כולנו, כולנו – מי שהספיק לראות את הסרטון של שירה אלבג, שאני יודעת שהמשפחה ביקשה, אבל בכל זאת הגיע אלינו. אני רוצה לומר לכם: אני לא יודעת – אני לא רוצה לצאת פה באיומים, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם חלילה זו הייתה הבת שלי. ואני מעריצה את האימהות ואת האבות שנלחמים לקבל את הילדים שלהם. כך היא אמרה מכיכר החטופים: "לירוש, האור שלנו, רק בת 19 – – – ילדה שהחיים עוד לפניה, נמצאת בשבי בגיהינום. רחוקה מאיתנו, רחוקה מהבית, רחוקה מכל מה שמוכר". בת 19. "לירי ילדה חזקה, יפהפייה ומלאת חיים, עם לב רחב, עם נתינה אין-סופית. תמיד, אבל תמיד, היא הראשונה להושיט יד, לחשוב על אחרים. והיום היא זקוקה ליד המושטת שלכם", זעקה האם. ראינו ושמענו את לירי, אבל זאת לא לירי שלנו – תחשבו מה עובר על אימא שרואה את הבת שלה ומסוגלת להגיד: זאת לא לירי שלנו. "ראינו את לירי כבויה, מפוחדת, נלחמת על חייה כל רגע וכל דקה ביום". היא תיארה את העיניים של בתה. "תוציאו אותי מהגיהינום", זה מה שהיא הצליחה, זו אימא שיודעת ומרגישה את הבת שלה. "אל תשכחו אותי", זה רגע שקורע את הנשמה. היא פנתה לראש הממשלה, שר הביטחון ומקבלי ההחלטות, לקראת יציאתה של המשלחת, וכיום המשלחת כבר שם: "צפיתם בסרטון? ישנתם טוב?" וגם אני תוהה אם אותם שרים שמעיזים להתנגד לעסקה – האם השרה סטרוק ישבה לראות את הסרט? מעניין איך היא הייתה מגיבה לו בתה הייתה שם, נחטפת או אולי נאנסת? לא אולי, בטוח. מה קרה? אימא, אימא, עזבי את זה, השרה, עזבי – דעות מטורפות שלכם. "הסרטון הזה הוא עדות חיה לכישלון המתמשך שלכם. הסרטון הזה הוא לא רק אות חיים, הוא קריאה לעזרה, הוא זעקה, הוא ציווי חד וברור: הסכם עכשיו"; "זה הרגע שבו עליכם להוכיח מנהיגות ואומץ. אסור שדיונים האלה יסתיימו בלי הסכם שיחזיר את לירי ואת כל החטופים הביתה. יש לכם את הכוח והחובה לשנות את המציאות ולאחד את פעם סביב מטרה אנושית אחת – החזרת החטופים". והיא ממשיכה: "ילדה אהובה שלי, זאת אימא פה. אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת אלייך. אם את שומעת אותנו, תדעי: את לא לבד. אנחנו כאן, נלחמים בשבילך, לא נוותר עד שתחזרי להיות איתנו. את חזקה כמו לביאה, את גיבורה, את שורדת. ואני מבטיחה לך, ילדה שלי – תכף ניפגש, ויהיה לנו טוב, זה ייקרה בקרוב. כולנו ביחד יהיה לנו טוב". ואני באמת רוצה מכאן לומר לכל האימהות – לאימא עינב ולכל האימהות שאנחנו פוגשים באופן קבוע, גם בעצרות – שיש להן בקשה אחת: לראות את הילדים שלהן; לאותם ילדים, שיש להם בקשה אחת: לפגוש את אבא שלהם; לאותם נכדים, שכל רצונם להתכרבל עם סבא שלהם. אני רוצה לספר לכם שאתמול ביקרתי באחד מהמועדונים של חמניות. חמניות זה מועדון שבעצם נותן מענה ליתומים ויתומות. הם נפגשים, וזה כמו מועדון חברתי, הם עושים פעילות חברתית. המועדון הזה גם מאפשר מפגשים של ההורים שם – חלקם, מרביתם, הם יתומים מהורה אחד. ישבתי, שוחחתי עם הילדים, ילדים בני שבע עד 17, ישבו בקבוצה כ-30 כאלה, והלב שלי נשבר. אתה מסתכל על הילדים האלה, שאיבדו את היקר להם מכול. אחת הילדות אמרה לי משפט שבאמת מדמם בי: אני מרגישה טוב, כי אני לא צריכה להסביר שאין לי אבא, והתבוננה בחברותיה וחבריה מסביב. כי המשותף להם הוא שהם איבדו אבא, והיא מרגישה ביטחון ונוחות באותה קבוצה. לאחר מכן הלכתי לפגוש את האימהות. את האימהות השבורות, שצריכות להתמודד עם אותם ילדים, עם מציאות לא פשוטה, עם מצב כלכלי, שהתביישתי – הרגשתי נבוכה שאני נציגת כנסת ישראל, ואני צריכה לשמוע את הטענות ההזויות האלה. 2025 – קופת המדינה שלנו, ברוך השם, אם ננווט אותה, היא תהיה מעולה. יכול להיות שאפילו חצי מהגירעון הזה לא יהיה, אבל משיקולים קואליציוניים מביכים – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – אנחנו מוצאים אנשים וילדים רעבים.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, תודה רבה, חברת הכנסת.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד ראש הממשלה, אנחנו פה, תאשר את העסקה. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברת הכנסת מירב כהן, לרשותך עשר דקות, מוזמנת.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אלו שעות מאוד מותחות, כי כל עם ישראל ממתין בציפייה לסוף-סוף איזושהי בשורה טובה, משהו שיהווה עבורנו אור בקצה המנהרה. אמן שהעסקה תצא אל הפועל, אמן שלא תצוץ פתאום איזו ידיעה בבילד שתסכל את העניין הזה. חשוב לי להזכיר היום שהעסקה שמדברים עליה, לפחות לפי מה שמדווח בכלי התקשורת, מאוד מאוד דומה לעסקה שהייתה מונחת על הפרק בחודש מאי – חודש מאי האחרון, לפני כשמונה חודשים. אז זה משהו שהצענו, וראש הממשלה חזר בו כי פתאום הוא נזכר שציר פילדלפי זה הדבר הכי הכי אסטרטגי ואין בלתו, ולכן מדינת ישראל חזרה בה מההצעה הזו. חשוב שנבין שמאז אותה עסקה בחודש מאי, אותה עסקה פוטנציאלית, לא רק שחטופים נרצחו ועונו, ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורל כולם, גם 117 חיילים נפלו – רק בעזה. 117 חיילים נפלו בניסיון לשחרר את האחים והאחיות שלהם. אז אני מאוד מקווה שעכשיו, כשטראמפ או-טו-טו נכנס לתפקיד באופן רשמי, באמת הוא יקבל את האתנן הזה, את המחווה הזו, את עסקת החטופים. מזל שיש לנו את טראמפ, ונותנים לו איזה אתנן, והוא יכנס את שני הצדדים לעסקה. העסקה שמדוברת היא רחוקה מלהיות מושלמת. קודם כול כי לא מדובר על כולם, שזה רע, כי מי שלא יהיה כרגע חלק מעסקה, אנחנו עלולים לדון אותו פשוט למוות אכזרי. אז צריך לעשות הכול כדי להביא את כולם, וזה לא מה שמדובר עליו כרגע. ושנית, שוב, לפי מה שמדווח, במסגרת העסקה הזו ממשיכים עם השיטה של לחזק את חמאס. לא מייצרים אלטרנטיבה, לא מייצרים איזה גוף שלטוני אחר, שהוא, נגיד, יחלק את האוכל, והוא יהיה הגוף החזק שהעם בעזה מגיע אליו כדי לקבל מזון וציוד בסיסי, אלא ממשיכים לחזק את חמאס. ולא רק זה, מגדילים את הסיוע ההומניטרי שמגיע לחמאס. אני כבר לא יודעת כמה אפשר להגדיל את הסיוע ההומניטרי שמקבלים, כי כבר היום הם מקבלים 200 משאיות ביום. הדבר הנכון הוא לבוא ולומר את הדבר הבא, שהיה צריך להיאמר מזמן: אנחנו מוכנים לסיים את המלחמה כדי להחזיר את האחים והאחיות שלנו הביתה – את כולם. למען למטרה הזו אנחנו מוכנים לעשות את הכול, כולל להפסיק את המלחמה. אבל אם לא, המדיניות הזו של לתת תחמושת לאויב, לטרוריסטים של חמאס, שבכלל לא דואגים אפילו לבני עמם – הם הכי מתעללים בבני עמם – זה צריך להיפסק. צריך לייצר אלטרנטיבה, שלטון חלופי, ולבנות אותו באמצעות אותו סיוע. כשאנחנו ממשיכים לחזק את חמאס, והוא משתקם בעודנו שם, בעודנו כובשים את ג'באליה בפעם השלישית, קצב גיוס המחבלים החדשים על ידי חמאס והכסף שאנחנו נותנים לו, באמצעות הסיוע ההומניטרי –קצב גיוס מחבלים החדשים גבוה מקצב חיסולם. זה לא הגיוני, וזה פוגע בכוח המיקוח שלנו במשא ומתן הכל-כך אסטרטגי הזה לעסקת חטופים. אז העיניים צריכות להיות על הכדור – איך מביאים את האחים והאחיות שלנו הביתה. כן, אנחנו מוכנים לסיים את המלחמה בשביל זה, אבל אם אין לנו ברירה, אנחנו נשתמש בכל קלפי המיקוח שלנו בצורה שהיא הרבה יותר חכמה ואפקטיבית. עכשיו אומרים לי, טוב, אז עסקה חלקית או כלום – זה בעצם מה שמציבים בפנינו, שתי חלופות שהן לא מספיק טובות. אז ברור שאנחנו רוצים עסקה חלקית יותר מאשר כלום, אבל למה לא להביא את כולם? למה לא לעשות את זה כמו שצריך? אני מקווה שחמאס לא יהתל בנו שוב ופתאום יבוא עם עוד דרישות חדשות ועוד כל מיני בלת"מים, כי הם לא לחוצים – כי יש להם כסף, יש להם תחמושת, הם מגייסים עוד ועוד מחבלים. וזה שם אותם בעמדה במשא ומתן שבה הם יכולים להרשות לעצמם לשחק איתנו. אני מקווה מאוד שזה לא יקרה, ושסוף-סוף נראה את האחים והאחיות שלנו כאן בבית. עם ישראל כולו מאוחד בתפילה לראות פה את כולם בבית. את הפרצופים ואת השמות, והלוואי ונזכה לראות את בני המשפחה, בני המשפחה שכל כך כל כך סובלים – הלוואי ונזכה לראות אותם מחבקים את היקירים שלהם כאן. אז זה הנושא הכי חשוב שרציתי להתייחס אליו. סוגיה אחרת. לפני שנתיים, כשהמוני ישראלים יצאו מהבתים שלהם כדי להגן על הדמוקרטיה הישראלית, שהייתה באמת תחת מתקפה קשה – יצאו לרחובות, הפגינו כדי להגן על המדינה שהם אוהבים, חברי הממשלה הזו מיהרו לכנות את כולנו "אנרכיסטים". אז לאור האירועים האחרונים, אני רוצה להעלות מכאן את השאלה: מיהם אנרכיסטים האמיתיים? חברת הכנסת טלי גוטליב כינתה את המפגינים נגד ההפיכה "אנרכיסטים מופרעים שמבעירים את המדינה", אבל היא גם זו שהודיעה בגאווה שהיא לא תגיע לחקירה שהמשטרה זימנה אותה אליה, בנוגע לכך שהיא חשפה ברבים את זהותו של איש שב"כ. אני עוברת הלאה, השרה מאי גולן קראה למפגינות "מטונפות" ואת מתנגדי ההפיכה כינתה "אנרכיסטים פרועים ואלימים", אבל לפי הפרסומים שכולנו ראינו בכלי התקשורת, הגברת הזאת לא ממש טורחת להגיע לעבודה, ובמקביל, שימו לב, במשך חצי שנה מסרבת להגיע לחקירה על כך שעברה באור אדום ודרסה אופנוען. אז לא הבנתי, מפגינים למען הדמוקרטיה הם אנרכיסטים, או חברת כנסת שמסרבת להגיע לחקירה של המשטרה או מסרבת לבוא לחקירה על כך שהיא דרסה אופנוען? הלו, מה קורה פה? מי האנרכיסט האמיתי? נעבור הלאה. שלמה קרעי קרא למפגינים "אנרכיסטים", "מטילי טרור", ו"פמיניסטיות דה-לה-שמאטע", אבל השר הזה מתפאר בכך שאין בכוונתו להישמע או לכבד את פסיקת בית המשפט. שר בממשלת ישראל. אז מי בדיוק אנרכיסט, אם לא הוא? נעבור הלאה. צבי סוכות, נער הגבעות המשתמט, פרץ לתוך בסיס צבאי יחד עם רעולי פנים חמושים, אמיתי. אז מי בדיוק אנרכיסט, אני שואלת? איתמר בן גביר, השר והעבריין המורשע, שמנסה להפוך את משטרת ישראל למיליציה הפרטית שלו, מתעד את עצמו שוב ושוב מבצע עבירות תנועה. מי פה בדיוק האנרכיסט, מפגינים למען הדמוקרטיה או השרים האלה? מי בדיוק האנרכיסט, אחים לנשק או חברי הממשלה הזאת? הראשון לציון יצחק יוסף, רב שקרא לצעירים חרדים שהגיעו לגיל גיוס לזרוק את צווי הגיוס שהם מקבלים לאסלה. את זה הוא אומר בזמן מלחמה קשה, כשיום-יום נופלים לנו חללים. אז מי בדיוק האנרכיסט? החייל שבשבת החופשית שלו יצא להפגין למען אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, או הרב יוסף והשרים של ש"ס, ששמעו אותו ושתקו? מי בדיוק האנרכיסטים? אני רוצה להבין. תקשיבו, זו קואליציה של אנרכיסטים. איפה הליכוד של פעם, של בגין, שאמר: יש שופטים בישראל, ודרש שלא תהיה מעורבות פוליטית בבית המשפט, ואיפה השר קרעי, שהיום מייצג את מפלגת הליכוד, שאומר: יש שופטים בישראל ואנחנו נבוא איתם בחשבון, מהלך אימים על השופטים בישראל. תחשבו על זה לרגע, במדינה שבה שרים וחברי הכנסת מצפצפים ככה על החוק, על מוסדות החוק, מה יחשוב האדם מן השורה? מדוע שהוא יתייצב במשטרה אם הוא נדרש לכך? לאן אתם לוקחים אותנו? קוראים לזה מדינה בהפקרה. לסיום אני אגיד שאני חושבת שכמו שמחכים כאן עכשיו לטראמפ לא חיכו אפילו למשיח. עשרות משפחות כואבות מחכות – לא ימים, כבר שבועות וחודשים על גבי חודשים לעסקה שתשיב את הקשישים, את הילדים, את הצעירים, את הצעירות, את הגברים והנשים שנחטפו לפני 465 ימים. כמה עצוב זה שכולנו צריכים לחכות לטראמפ ולייחל לבואו של טראמפ כדי שמישהו יעשה עסקה להביא את האחים והאחיות שלנו.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

רק נאמר, זה היה יכול לקרות כבר מזמן. הם יכלו להיות פה בינינו. תגמרו עם זה כבר, תביאו את כולם הביתה עכשיו.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, חברת הכנסת. הדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושבת-ראש, תדאגי שיהיה שר, ועדיף שיהיה פה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אז אנחנו נעצור את הדיון.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני כאן.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני חייבת לומר לך, השר, היועצת המשפטית של הכנסת פנתה אליי, השר אלי כהן. היא ביקשה – מן הראוי לכבוד הכנסת ששר תורן ישב בשולחן הממשלה. אז אני מעבירה את המסר. תודה שחזרת, ונחדש את הדיון. בבקשה, חבר הכנסת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זלזול כזה עוד לא ראיתי בכנסת ישראל. באמת, זה זלזול בחברי הכנסת, בכנסת, באנשים שמדברים. שר תורן, תפקידו לשבת בתוך הכנסת, לשמוע את הדוברים, להתערב אם צריך להתערב. גם אני הייתי שר, ומעולם לא יצאתי מהאולם כל עוד הייתי תורן. ישבתי, שמעתי את כולם, ואם הייתי צריך להתערב בדיון, הייתי מתערב בדיון. חבל שאנחנו מגיעים למצב כזה שאנחנו צריכים לעצור את הדיון על מנת לחכות שהשר ייכנס. אני לא יודע, אולי בממשלה הזאת אין הרבה שרים? מרוב שרים אתם יכולים לעשות דבר כזה: בדרך כלל לשר יש שלוש שעות תורנות – תעשו את זה שעתיים, שעה וחצי, הרי כל כך הרבה שרים שאין להם מה לעשות במשרדים יכולים לבוא לכאן לכנסת, לשבת ולשמוע חברי כנסת ולהיות קצת מעורבים במה שקורה כאן בכנסת. אבל קשה לכם לעשות את זה, וזה לא מפתיע אותי בכלל עם הממשלה הזאת. אבל כל התקשורת עכשיו מדברת על זה שמנסים להוציא צו מעצר נגד אלוף בצה"ל רסאן עליאן, שנמצא ברומא עכשיו. לטענתם, מנסים לעצור אותו עכשיו ברומא. אני לא מבין את הממשלה הזאת, איך הגענו למצב כזה שחיילים, קצינים ואלופים נרדפים בחו"ל, מפחדים להסתובב בחו"ל? הם מפחדים היום אפילו להוציא תמונה שלהם כשהם נמצאים בחו"ל, כי ישר ינסו להוציא להם צו מעצר. היה חייל בברזיל שהוציאו נגדו צו מעצר. הצליחו להבריח אותו ולהחזיר אותו לארץ. עכשיו נמצא אלוף רסאן עליאן, לטענתם, ברומא, ופנו להאג להוציא צו מעצר נגדו. אם זו לא ממשלה כושלת שאין לה יכולת אפילו להגן על החיילים שלה שנמצאים בחוץ לארץ, מה נגיד? ואני עוד לא התחלתי לדבר על כל הכישלונות של הממשלה הזאת. להגיד לך, גברתי היושבת-ראש, היום בוועדת הכספים – אני יושב תמיד בוועדה ומגיע בזמן בשביל לשמוע במיוחד ביום שני את משפחות החטופים – ראיתי אותך יושבת שם. ראיתי אותך שומעת את הכאב שלהם, את הבכי שלהם, את האי-התייחסות של השר סמוטריץ' לאותן משפחות. אנחנו צריכים במצב הזה לשמוע את הדברים האלה, אנחנו צריכים להיות במקום אחר לגמרי. באותו יום שהוא צריך להגיע לוועדה הוא מוציא הודעה שהוא נגד העסקה, והוא יודע שהמשפחות יגיעו לוועדה. מה, הוא רוצה להתגרות בהן? הוא לא מבין שיש מישהו שהבן שלו, האבא שלו, האחות שלו, הבת שלו נמצאת בשבי? איזה שבי – חטופה, זרוקה בתוך מנהרות. אני לא רוצה להגיד לכם, אני מאמין שהם לא ראו את השמש כבר הרבה הרבה זמן. הוא מוציא הודעה שהוא נגד העסקה? הוא לא מתבייש? יש לך כל כך הרבה מקומות להביע בהם את הדעה שלך ולהגיד את האמירה שלך, אתה שר, ולא רק שר האוצר, גם שר במשרד הביטחון. בושה. בושה לממשלה כזאת. אחרי ששמעתי אותם, אני חושב, ואני אומר לכם: אנחנו כאופוזיציה עדינים מדי איתם, עם הממשלה הזאת. אנחנו עדינים מדי איתם, כי אנשים כאלה, אסור להם להמשיך לנהל את המדינה. אנשים שהפקירו את ביטחון המדינה, שגרמו שאנשים ישבו בתוך מנהרות, שנשים ייאנסו, ייהרגו, ולא הצליחו להגן עליהם, אין להם את הזכות לשבת כאן ולנהל את המדינה עכשיו. הם צריכים ללכת הביתה. מדברים על צה"ל, שצריך לפטר את הרמטכ"ל, את האלופים, את צמרת צה"ל, אבל יש מישהו שמתווה מדיניות, שזו הממשלה, שדיברה על הכלה, על העברת כספים לחמאס. גם היא צריכה ללכת הביתה, לא רק קציני צה"ל שנכשלו ב-7 באוקטובר. גם אותה ממשלה שנכשלה צריכה ללכת הביתה, והיא נכשלה ונכשלה בגדול, הפקירה את התושבים בדרום, הפקירה את הצפון ליותר משנה. ומה להגיד לכם? אנחנו עכשיו מדברים על חוק הביטוח הלאומי. בממשלה הזאת יושבות מפגלות חברתיות, קוראות לעצמן "מפלגות חברתית", כמו ש"ס ושאר המפלגות. אתם יודעים על מה החוק הזה מדבר? העלאת את הביטוח הלאומי לאותו איש שמרוויח שכר מינימום. 60% מהשכר הממוצע זה שכר מינימום, הוא יצטרך לשלם לכל הפחות 500 שקל בשנה. אם זוג שמרוויח שכר מינימום ישלם 1,000 שקל בשנה, זה הרבה כסף בשבילו, כי המצב הכלכלי במדינת ישראל מאוד מאוד קשה. רק היום קראתי סקר שהיה בישראל היום, ש-56%, גברתי, מוותרים על מצרכים בסיסיים: תרופות, אוכל, ביגוד חם, חימום בבית. 56% מאוכלוסיית ישראל מוותרת על מצרכים בסיסיים. עם כל יוקר המחיה שאנחנו נמצאים בו הקפיאו את המשכורות והעלו את המחירים. ראש ממשלה, שהסתובב בסופר, תפס מצרכים – אני אוריד לכם את המחירים. איפה הוא, ראש הממשלה? מתי הוא קיים דיון אחרון על יוקר המחיה במדינת ישראל? עליית המחירים שנמצאת עכשיו במדינת ישראל היא הכי גדולה מכל מדינות ה-OECD בשנת 2024. מדינת ישראל – מקום ראשון בעליית מחירים בשנת 2024. ואיפה ראש הממשלה, שמתדלק וממלא דלק, שמבטיח להוריד את המחירים במדינת ישראל, איפה הוא? מה הוא עושה למען אותם 56% מאוכלוסיית ישראל שאומרת שהיא מוותרת על מצרכים בסיסיים בשביל לקנות תרופות? תקציב שבנוי כולו על מיסים זה לא תקציב. תקציב שלא בנוי על מנועי צמיחה זה לא תקציב. ואני בטוח, כבר שאלתי שר: איזה מנועי צמיחה יש בתקציב? הרי בממשלה אישרתם את התקציב. הוא לא ידע לענות לי, כי אין מנועי צמיחה בתוך התקציב. מנועי צמיחה זה להשקיע המון כסף בהייטק, בתשתיות, לעשות רפורמות רציניות, לפתוח את השוק הישראלי, להוריד מחירים, להניע את המשק. זה איננו בתקציב הזה, חוץ מלהעלות את הביטוח הלאומי, את מס הבריאות, להקפיא את השכר, להעלות את המע"מ ב-1%. וכבר פורסם בכל כלי התקשורת שהעלאת המחיר ב-1%, של המע"מ, הביאה להעלאת המצרכים הבסיסיים בכמה אחוזים, כי לא יעלו את זה ב-1%. המע"מ, נכון שעלה ב-1%, אבל זו הייתה הזדמנות בשביל הרשתות להעלות את המחירים, והעלו את המחירים בארץ יותר מאשר הם עלו ב-2024. ואנחנו נראה את 2025, איזה קושי ירגיש כל אזרח במדינת ישראל. הרבה עכשיו יעלו ויגידו לי: שמע, אנחנו במלחמה, ומלחמה עולה הרבה כסף. לפי הפרסומים זה יגיע ל-200 מיליארד. אבל ב-2024 היא עלתה לנו 125 מיליארד שקל. אנחנו בגירעון של 6.9% במדינת ישראל, 136 מיליארד שקל גירעון. ההכנסה עלתה ב-10%, אבל ההוצאה עלתה ב-20%. עם כל זה, איפה הדוגמה האישית של הממשלה המנופחת הזאת? איפה סגירת המשרדים? איפה סגירת משרדים מיותרים? משרד מטפל ב-x, ומשרד y מטפל ב-x. איפה המשרדים המיותרים האלה וסגירתם? שר האוצר בעצמו אמר: לסגור חמישה משרדים, ואני אומר לכם, יש לנו יותר מעשרה משרדים מיותרים שאנחנו יכולים להסתדר בלעדיהם, ואף אזרח במדינת ישראל לא ירגיש שסגרנו איזה משרד, כי בעצם הם לא עושים כלום. חוץ מלקבל תקציבים ולחלק תקציבים למקורבים הם לא עושים שום דבר אחר. הייתם נותנים דוגמה אישית, הממשלה הנוכחית, ומפטרים ומצמצמים כמה משרדים, ואחרי זה הולכים להסכמים הקואליציוניים – כי בתקציב 2025 יש 5.4 מיליארד שקל כספים קואליציוניים – והייתם סוגרים את הכספים הקואליציוניים האלה, מורידים אותם. מאותם כספים נהנית האוכלוסייה שאתם רוצים שתיהנה, האוכלוסייה המיוחדת שלכם היא שתיהנה מהכספים הקואליציוניים. יכול להיות שיש בתוך הכספים הקואליציוניים משהו שייתן לכלל אזרחי ישראל, אבל כמה זה, חצי מיליארד? עיקר הכסף של 5.4 מיליארד הולך למקורבים שלכם ולעמותות שלכם ולקבוצות שתומכות בכם. לכן, תנו דוגמה אישית, אם תסגרו משרדים, תוותרו על הכספים הקואליציוניים, ואחרי זה תבואו אליי ותגידו לי: עלויות המלחמה – אני אבין. אבל אם אתם לא עושים את זה, אף אחד לא יבין אתכם. אפילו בחברות דירוג האשראי לא הבינו אתכם ולא יכולים להבין אתכם, למה אנחנו באמצע ינואר ועדיין אין תקציב של 2025? כי אתם החלטתם, בגלל מלחמות פוליטיות בתוך הממשלה, לא להביא את התקציב. לא הבאתם את התקציב. אמורים לאשר תקציב בכנסת עד 31 במרץ על מנת לא לעבור לאחד חלקי 12 – תקציב 2024 חלקי 12 כתקציב 2025. אבל יכול להיות שזה האינטרס שלכם להגיע למצב של אחד חלקי 12, לפחות בחודשיים-שלושה הקרובים, וככה תחסכו קצת כסף מאנשים שזקוקים לתקציבים האלה, ואתם עושים את זה בכוונה. יכול להיות שיש מפלגות כאן שעוצרות לכם את התקציב עד שיעבור חוק ההשתמטות שאתם מקדמים, כי ראינו – ברגע שקבעו דיון בוועדת החוץ והביטחון על חוק ההשתמטות, שמחר אמור להיות, נקבע היום דיון בוועדת הכספים על התקציב. אני לא יודע אם אחד קשור בשני, אבל אני בטוח שאחד קשור בשני, כי אתם ממשלה שאין לה דרך ואין לה תפיסה. אתם לא ממשלת ימין. אם הייתם ממשלת ימין באמת, לא היינו מגיעים למצב שאנחנו נמצאים בו היום במדינת ישראל מכל הבחינות: קריסה כלכלית, ביטחונית, וגם ביטחון אישי בתוך המדינה. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. הדובר הבא, יוסף עטאונה, לרשותך עשר דקות, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני חצי שעה אולי, כשאת ניהלת את הישיבה, יצאתי בקריאה שלישית כשהשר אלי כהן היה באולם. ונודע לי אחרי שיצאתי שהוא דיבר בצורה גזענית שמאפיינת אותו ואת ממשלת תומכי הטרור שלו, והוא הציע לי מעל דוכן זה – אני לא שמעתי את זה, ראיתי את זה אחר כך – הוא מציע כרטיס טיסה בכיוון אחד לעזה. השר הגזען אלי כהן, אני רוצה להגיד לך, אנחנו לא הגענו לכאן, לא במטוס ולא על אונייה ולא במבצע עלייה סודי או גלוי. אנחנו בעלי המקום, אנחנו ילידי המקום. (אומר בערבית: אנחנו מלח הארץ, אנחנו בעלי המקום, ואין לנו ארץ אחרת). אני רוצה להגיד לך, אלי כהן, כל אחד מתחיל, במשפטים, בדיני עבודה, במבוא לדיני עבודה, יש כלל שמלמדים אותו. כשיש משבר בארגון, במקום עבודה, יש כלל. כשרוצים לעשות הבראה למקום, יש כלל שאומר: מי שנכנס אחרון יוצא ראשון. ולכן אתה מוזמן לעלות למטוס הראשון ולחזור לאן שבאת. ואני רוצה להשיב לך, אתה מוזמן לעלות על אותו מטוס שאתה באת. אלה כללי המשחק. אנחנו בעלי המקום, אנחנו לא באנו לכאן. אני רוצה לענות לך במילים של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אדון עטאונה, אנחנו היינו כאן הרבה לפניך ונהיה הרבה אחריך. המוסלמים התחילו בשנת 700 ואנחנו לפני.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אנחנו ילידי המקום. אנחנו בעלי המקום. אנחנו המקום. אתה גזען שאין לך מקום.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – – לך תשתה מהמים של עזה. אם אתה רוצה, אנחנו גם נשלם לך את הכרטיס לעזה. אני אשלם לך. אם אתה רוצה, הכרטיס לעזה על חשבוני. על חשבוני. היינו כאן לפניך ונהיה כאן אחריך.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני גם בטוח, עם הגזענות שלך, עם מה שאתה מייצג, היום אין מקום בעולם שיקבל אותך, כי אתה גזען. אתה דרוש בכל מקום שתגיע אליו. אין לך מקום בשום מקום עם התפיסות שלך. גזען עלוב, גזען עלוב קטן כזה תישאר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

היינו לפניך ונהיה אחריך. ואתה תמשיך לצעוק ותישאר באופוזיציה. תמשיך לצעוק ותישאר שם.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה לענות לך בשיר של מחמוד דרוויש: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: באדמתנו יש לנו מעשה, ולנו העבר כאן, ולנו קול החיים הראשון, ולנו הווה, הווה, והעתיד, ולנו העולם הזה כאן והעולם הבא. אז צאו מאדמתנו, מהיבשה שלנו, מהים שלנו ומהחיטה שלנו, מהמלח שלנו, מהפצע שלנו, מהכול. וצאו מזיכרונות הזיכרון, אתם, העוברים בין המילים החולפות.) ולגופו של עניין, אני רוצה להמשיך עם הרדיפה של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. בהצעת האי-אמון דיברתי על הריסת הבתים ועל הטיהור האתני. אבל הרדיפה בנגב לא נעצרת בהריסת הבתים, היא עוברת לכל תחומי החיים. יש מסע של דה-לגיטימציה של החברה הערבית הבדואית בנגב. יש מי שרוצה להפוך אותם בעל כורחם לעוברי חוק ולא מכבדים את החוק. אבל מי שלא מכבד את החוקים של המדינה, את המשילות של המדינה, זה הממשלות עצמן, שמנסות בכל דרך לפגוע בחברה הערבית הבדואית בנגב. אני רוצה להתייחס לסוגיה – ביום שבת נפגשנו עם מגדלי העדרים בנגב, והם שיתפו אותנו ודיברו בצורה ברורה על המצוקה של מגדלי העדרים בשנת בצורת, שעד רגע זה אין גשם, ומשרד החקלאות מתעלם מכל הצרכים של האנשים האלה, מגדלי העדרים והכבשים בנגב. ובמקום למצוא פתרונות לאנשים האלה ולעזור להם, ולעזור להם לפתח תחום תעסוקה מסורתי – שנים על גבי שנים הם ובני המשפחות שלהם גידלו עדרים וכבשים – במקום שמשרד החקלאות יבוא, יתמוך ויעזור להם כדי לספק מקומות עבודה, מקום עבודה מסורתי לכל בני המשפחה, הם באים, רודפים אותם, מתעללים בהם. יש יחידה במשרד החקלאות שנקראת פיצו"ח. הפיצו"ח הזה מצא לו תחביב בתקופה האחרונה – לרדוף את מגדלי העדרים הבדואים, והוא מחלק קנסות במאות אלפי שקלים על כלום. לא יכול להיות מצב שאנשים שהם מסודרים, יש להם תיק במס הכנסה, במע"מ, יש להם אישור וטרינרי של משרד החקלאות, הם מגדלים בצורה מסודרת, באים להתעלל בהם ולתת להם קנסות כביכול על העברת עדרים. בחברה מסורתית בנגב, אצל הבדואים, מאוד מקובל שמגדלי הכבשים יכולים למכור אחד לשני – יכולים להעביר ארבע וחמש ועשר. אבל במקום זה, משרד החקלאות, יחידת הפיצו"ח, כדי להצדיק את הקיום שלה, מתחילה להתעלל באנשים, להגיע למגדלי העדרים ולתת להם קנסות בכל מקום. התופעה הזו צריכה להסתיים. אנחנו פונים למשרד החקלאות שיתערב, ובמקום לרדוף את האנשים ולהתעלל בהם, השר אלי כהן, לתת להם אפשרות לעבוד. זה לא נגמר רק במגדלי העדרים, זה גם מגיע לרופאים. יותר מ-150 רופאים בנגב הלכו ולמדו על חשבונם, על חשבון המשפחה – לא על חשבון המדינה, המדינה לא השקיעה בהם – ואחרי שש ושבע שנים של לימודים הם באו, עשו את בחינת ההסמכה, עשו סטאז', והיום אין להם תקנים להתמחויות. הגיע הזמן. מדברים מצד אחד על מחסור ברופאים ורפואה ציבורית – יש בעיה ויש מחסור. יש הרבה אנשים שמחכים לתורים בבתי החולים זמן ארוך מאוד, כי אין רופאים מומחים. במקום שמשרד הבריאות, במקום שהמדינה תשים כסף בפריפריה, בנגב, ותפתח מקומות להתמחויות, לתקנים, לרופאים, היא לא עושה את זה. זה פוגע בראש ובראשונה ברופאים שהלכו ולמדו; זה פוגע בבריאות הציבור; זה פוגע ברמת ההתמחות; זה פוגע – מחסור. ולכן אני פונה מכאן למשרד הבריאות, ואני יוזם גם דיון על העניין הזה, שיפתחו תקנים והתמחויות לרופאים בפריפריה, ובמיוחד בנגב. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא? זה מה שכתוב כאן ברשימה.

קריאה:

מיכל שיר.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

רבע שעה במסך? חברת הכנסת מיכל שיר, עשר דקות, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, רק בסוף השבוע האחרון התבשרנו על נפילתם של עוד ארבעה מלוחמי צה"ל, מה שהביא אותנו למספר העצום והבלתי-נתפס של כמעט 900 חללים מפרוץ המלחמה. לפי פרסומי משרד הביטחון, עד ינואר 2025 נקלטו באגף השיקום במשרד הביטחון 13,500 פצועי צה"ל וכוחות הביטחון, כאשר 66% מהם משרתי מילואים. בעיקרון ישנם ישראלים שהשירות הצבאי נתפס עבורם כזכות, אבל בפועל הזכות הזאת היא חובה. גדלתי בגבעתיים. כשסיימתי את התיכון, גויסתי לצבא – לא שאלו אותי, זה החוק. רציתי להתגייס ושימשתי כמפקדת לאורך כל שירותי, אבל בסוף גויסתי. כל הערכים שבשמם גידלו אותי הובילו אותי לרצון לתרום לעם ולמדינה שלי. אבל אם אני לא הייתי רוצה להתגייס או לשרת, היו עוצרים אותי ומכניסים אותי לכלא. אותו הדבר עבור כל המשרתים היום, כל הנופלות והנופלים, הפצועות והפצועים, מרוב ערי הארץ, מכל העדות, מכל הדעות, עם כל האמונות – זו השכבה שנושאת בנטל, בחוק וברצון, בזכות שהיא גם חובה. אני אומרת את כל זה כי אני פשוט לא מצליחה להבין את ההתעקשות של הממשלה הזאת בזמן הזה, כשבכל סוף שבוע ובכל יום עוד חייל נופל. החוצפה שיש לכם לקבוע בחוק – לקבוע בחוק את ההשתמטות הממוסדת של קהלים עצומים בחברה שלנו, שאין שום סיבה שהם לא יתגייסו או יגויסו. ילד בבני ברק לא שונה מילד בגבעתיים או בתל אביב, בית אל או הרצליה, מודיעין או קדומים. אני לא באה לפנות לליבם של חברי הכנסת החרדים וגם לא לציבור שלהם. הם כמו מכורים לסמים. הם לא רוצים ולא מסוגלים להפסיק מעצמם. הם לא יתנדבו להתנתק מסיר הבשר או מהתקציבים, מחוסר השוויון מול החוק. מהם אין ציפיות, ולכן גם אין אכזבות. אבל מסרן במיל' בנימין נתניהו, מרב-סרן ניר ברקת, מתת-אלוף מירי רגב, מסרן ישראל כץ – בצידי הדרך מוטלים מתינו, בבתי החולים שוכבים פצועינו, ורק אתם נלחמים, למען מי, למען משתמטינו? כחברי ממשלה, אתם שולחים את השכנים שלהם אל מותם, ואת השותפים הפוליטיים שלכם להשתמטותם. כל עוד אתם מובילים את חוק ההשתמטות, כל עוד לא כל מי שיכול להתגייס מגויס, אתם לא ראויים לדרגות שלכם, להתהדר בשירות שלכם; לא ראויים למדים שלבשתם. וכנראה לא לחינם אתם גם חוששים ומפחדים ללכת ללוויות של הנופלים, כי כדי לשמור על הכיסאות שלכם, אתם מנרמלים את הקברים של הציבור שלכם. ואני אגיד את זה שוב, בצורה ברורה יותר: בנימין נתניהו, ניר ברקת, מירי רגב, עמיחי שיקלי, ישראל כץ מוכנים להילחם כדי שרק השכנים שלהם והבוחרים שלהם ימשיכו לשאת בנטל, למות ולהיפצע במלחמה, כדי שהם עצמם יוכלו לשמור על קואליציית המשתמטים שלהם. אתם מעדיפים פוסט בפייסבוק לזכרם של נופלים מאשר לסכן את הכיסא שלכם; בשביל שלטון, אתם סוחרים במוות, סוחרים בקברים, מוכרים אותנו, מוכרים אותנו המשרתים, ובשביל מה? 900 חללים, 13,500 פצועים, ואתם מה? מסבירים כל היום איך אי-אפשר לגייס שנתונים שלמים לצה"ל? תעזו לומר את התירוץ המטומטם הזה בשבעה של חייל שנפל. תנסו להגיד את התירוץ הזה בסניף הליכוד – אני מכירה את הליכודניקים, הם מתגייסים לצבא, תעזו לתת להם את התירוץ המטומטם הזה. לזה הגעתם, להיות מפלגת הגנת ההשתמטות, מפלגת הפקרת האזרחים. כל יום ובכל שעה, ולצערי גם בימים האלה ממש וגם בשעות האלה ממש, אנחנו שומעים על עוד "הותר לפרסום" ועל עוד "הותר לפרסום". לבבות נשברים ומשפחות מתפרקות, קהילות קורסות, ואתם מפברקים את נתוני צה"ל כדי להתעקש למה לא לגייס עוד ישראלים, ששום דבר חוץ מכם, ממשלת ישראל, לא מונע מהם להחזיק גם הם את האלונקה ואת מגש הכסף. בשנה האחרונה בעלי כמעט שלא היה בבית. הוא הרבה מעל גיל הפטור, ועדיין, בגלל הערכים שלו, הוא משרת במילואים ביחידה מיוחדת. אני ממש לא היחידה. כמוני יש עוד אלפים, אבל אנחנו לא המובן מאליו. אנחנו לא טובים רק למלא קברים או בתי חולים, רק כדי לממן או לשלם, רק כדי לשרת ולתת. זו בושה שאתם בוגדים ככה בציבור שבעצם מרכיב את ישראל התורמת. שנתון של צעירים חרדים מבני ברק ניתן לגיוס בדיוק כמו שנתון בדרום תל אביב, בבת ים, בראשון לציון. קול דמי מתינו זועק לשמיים, ורק ממשלת ישראל מבזה אותם. תפסיקו את החרפה, תגייסו את כולם, פשוט ככה – פשוט ככה. ובאותה הנימה שאנחנו כבר מדברים על ערבות הדדית – הייתי עכשיו בפרסה, ולא היה אחד, ככה דיברנו, שלא מקבל פרפרים בבטן של התרגשות מעסקה שאולי יכולה להגיע. הערבות ההדדית שיש פה בעם שלנו, שכולם חרדים, חרדים לגורלם של החטופים שלנו; היום שבו אנחנו מייחלים שיגיעו, שאולי יש סיכוי, שהעם עוצר את נשימתו ומחכה בהתרגשות עצומה לאחים ולאחיות שלנו שישובו, ואני בינתיים שומעת שיקולים; בין אם אתם רוצים או לא רוצים, יש שמועות על בחירות המממשות ובאות. אתם יודעים שאתם לא תחזיקו מעמד, ויכול להיות שזה אפילו יקרה ברמת החודש-חודשיים הקרובים. כל אחד מהליצנים שעושים פה קרקס שלם מהכנסת, מהבן-גבירים לסמוטריצ'ים, כל אחד מנסה לעשות קמפיין בחירות אל מול הבוחרים שלו בסוף. סמוטריץ' הבין שהגיוס לא עובד לו טוב, אז הוא הלך על החטופים. כל אחד כאן משחק מין משחק פוליטי בזוי.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

טוב, אני רק מבקשת להתכנס, כי אני גם התחלתי את השעון באיחור גדול.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

למה? יש לי שלוש דקות.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא, לא. אני הפעלתי את השעון כמעט שתי דקות אחרי שדיברת, אז אני ככה מרימה לך דגל.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

טוב, אז אני רק אסיים לספר עד כמה הממשלה הזאת בזויה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

כן, כן, תסיימי.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני יכולה לעמוד כאן גם עוד שעתיים ולספר כמה היא בזויה, כי הממשלה שבמשמרתה גררו תינוקות, ילדים, צעירים, צעירות, משכו אותם מהשערות שלהם מהמסיבות ומהמיטות שלהם; ממשלה שבמשמרת שלה היא מנערת את האחריות על כל דבר נורא שקרה פה בשנה וחצי האחרונות; ממשלה שהיא וחבריה והקואליציה יורקים בפרצופם של הורי החטופים, חייבת לעשות הכול ללא שיקולים פוליטיים ולהחזיר אותם בהקדם. רומי ושאר החטופים, אנחנו מחכים לכם. ולהורים שלהם – אנחנו מחבקים אתכם, תהיו חזקים. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת רון כץ.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

קודם כול הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק איסור שהייה וישיבה בישראל שלא כדין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת עמית הלוי. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לרשותך 20 דקות.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני – יש שר? אין שר. מי השר? אין לך שר.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

טוב, מאחר שזה חוזר על עצמו אני סוגרת את המליאה, ואנחנו נחזור כשהשר יחזור. לא. יש גבול. יש גבול. יוצא ונכנס. זו כבר פעם שנייה. זו כבר פעם שנייה. אני מבקשת. היועצת המשפטית העבירה מסר שיכבד את הכנסת וישב בשולחן הממשלה. זה לא שוק פה. אני מבקשת שיכבד את המליאה ויכבד אותנו. אני סוגרת את המליאה. שיחזור.

אופיר כץ (הליכוד):

אבל תגידי "הפסקה".

היו"ר אורית פרקש הכהן:

הפסקה.

היו"ר ארז מלול:

אני מחדש את ישיבת המליאה. חבר הכנסת רון כץ, 20 דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

ראדה, תראי מה קרה, כולה שאלתי שאלה – כולל החלפת יושב-ראש, שרה חדשה. אני לא אשאל יותר שאלות במקום הזה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, בראשית דבריי אני רוצה להשתתף בצער המשפחות שקיבלו הערב את הבשורה הקשה מכול, שמצטרפת לבשורה קשה שהגיעה אמש. ליבי עם משפחות החיילים, עם החברים לנשק. אני רוצה לדבר על מה שכל המדינה לדעתי מדברת עליו בימים האלה, על הרבה אינדיקציות שמעידות שיש התפתחות חיובית בנושא עסקת החטופים. אני חושב שזו הבשורה שכל אזרחי מדינת ישראל מחכים לשמוע, מחכים לראות את אותם אנשים חוזרים לאדמת מדינת ישראל, מגיעים אל הבתים שלהם אל הקהילות שלהם, אל המקומות שיחבקו אותם, יתמכו בהם ויעזרו להם לחזור להיות מי שהם היו. אין דבר חשוב יותר מפדיון השבויים, אין דבר קדוש יותר מפדיון השבויים. ואני שמח לראות שיש הסכמה על זה גם בקרב הסיעות החרדיות שמרכיבות את הקואליציה הזו. ולצערי הרב אנחנו רואים סיעות אחרות חסרות מעצורים, האמת – גם חסרות משמעות – שמייד הוציאו הודעות הזויות שמדובר בכניעה, והם לא יתמכו בעסקה והם קוראים לראש הממשלה שלא לקדם את העסקה. אז אני רוצה לומר מפה לשר האוצר סמוטריץ' ולשר לביטחון הלאומי – שאני לא יודע אם הוא עדיין השר לביטחון לאומי – בן גביר: אף אחד לא סופר אתכם, אף אחד לא מחשיב את דעתכם. תהיה עסקה איתכם או בלעדיכם, כי הדבר החשוב ביותר הוא להביא את החטופים בחזרה למדינת ישראל. וגם אם תגזימו ותאיימו לפרוש מהממשלה – מי ייתן ויגיע כבר היום – אז לעסקה הזאת תהיה רשת ביטחון מתוך האופוזיציה. אנחנו נדאג להיות אחראיים, ממלכתיים, והכי חשוב – יהודים, ונוודא שאותם אנשים חוזרים בבטחה אל גבולות המדינה שהפקירה אותם. אני באמת לא מבין איך השרים הפופוליסטיים האלה מרשים לעצמם למנוע במשך כל כך הרבה זמן את העסקה, כשבצד השני הם אלו שהפקירו את אותם האנשים. הם אלו שבמשמרת שלהם 7 באוקטובר קרה. הם אלו שכשתקום ועדת החקירה הממלכתית, שהם כל כך מפחדים ממנה, ככל הנראה נבין שהם היו בעמדות לדעת. אותם שרים שחברים בקבינט היו אמורים למנוע את זה. אותם שרים שחברים בקבינט וסירבו לפגוש את הרמטכ"ל היו אמורים להרים דגל אדום. אותם שרים שחברים בקבינט וסירבו לפגוש את נציגי אמ"ן היו צריכים לדעת. אז שלפחות תהיה להם ההגינות הבסיסית עכשיו לסתום את הפה, להוריד את הראש ולהגיד: אנחנו נקבל את העסקה. מי אתם בכלל עכשיו שאתם מנסים למנוע את החזרת החטופים למדינת ישראל? אתם בכלל מבינים על מה אתם מדברים? אנשים יושבים שם יותר מ-400 ימים, 400 ימים בגיהינום של חמאס. ואתם עכשיו עושים משא ומתן, על מה? על החיים שלהם, על הנפש שלהם, על השפיות שלהם. מה הם בשבילכם, סחורה? מה, מה? על מה מדובר בכלל? על מה אתם מדברים? ישבתם פעם וניסיתם להסביר לפחות לעצמכם על מה אתם מדברים? תסתכלו על משפחות החטופים, תראו על מי אתם מדברים. איך הגעתם למצב הזה שחברי כנסת בקואליציה לא נותנים למשפחות החטופים לדבר? שחברי כנסת בקואליציה מטיחים באב שהבן שלו חטוף ואומרים לו: העובדה שאתה מדבר פה תגרום לבן שלך להיות יותר זמן במרתפי החמאס. איך? איפה? באיזה שלב בחיים איבדתם את האנושיות שלכם? מתי? מתי בשנתיים האחרונות שאתם בתפקיד קרתה התפנית הזו בנפש שלכם, שאתם מרגישים שאתם יכולים להישיר מבט למשפחות החטופים, למשפחות השכולות, ולומר להן: אתן לא מעניינות אותנו. אנחנו נעשה מה שטוב לנו בשביל לשמור על הקואליציה שלנו. כל השאר לא מעניין, לא מעניין.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מאיפה אתה מביא את זה? לא מעניין?

רון כץ (יש עתיד):

מאיפה אני מביא את זה? מאורית סטרוק, שהיום מסבירה למה אסור להחזיר את החטופים – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – – תתבייש לך – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – משר האוצר, שאומר – יצא בציוץ: אני מתנגד לעסקת החטופים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רון כץ (יש עתיד):

להקריא לך מה הוא כתב?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

למה אתה סתם עושה את זה? למה סתם אתה עושה את זה?

רון כץ (יש עתיד):

להקריא לך מה הוא כתב? בואי, אני אקריא לך מה הוא כתב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רון, לא מתאים לך.

רון כץ (יש עתיד):

אני עכשיו בלייב, אקריא לך מה הוא כתב. בואי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא מתאים לך. סתם לשסע ולגרום לשנאה.

רון כץ (יש עתיד):

מיכל, שאלת, אז אני אקריא.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

היא אמרה שאכפת לה גם אכפת לה.

רון כץ (יש עתיד):

את צודקת, בוא ננסה את זה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא, תקריא את מה שאורית סטרוק כתבה. אכפת לה גם אכפת לה. אבל היא דואגת גם לעתיד.

רון כץ (יש עתיד):

בואי נתחיל מבצלאל סמוטריץ', ראש המפלגה שלך, שאמר כך – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

נו באמת, באמת. נו, רון. עזוב, עזוב, אין לי מה להתייחס לזה בכלל.

רון כץ (יש עתיד):

שאמר כך – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא, תמשיך, שנאה. נשנא אחד את השני, זה הכי נכון.

רון כץ (יש עתיד):

למה? למה? הרי שאלת.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא אכפת לנו, אתה צודק. לא אכפת לנו מהחטופים.

רון כץ (יש עתיד):

שאלת, אז בואי נקרא. דרך אגב, הוא מצייץ הרבה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רק לך, רון. רק לך, רון, אכפת מהחטופים. רק לך ואין בלתך.

רון כץ (יש עתיד):

מה זה רק לי? אתם מתנגדים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רק לך.

רון כץ (יש עתיד):

את בעד ההסכם או נגד? את בעד ההסכם או נגד?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

שמעת למה? שמעת למה?

רון כץ (יש עתיד):

לא מעניין למה, לא מעניין למה. נאנסות בנות שם עכשיו במרתפים. את נגד ההסכם?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רון כץ (יש עתיד):

את נגד ההסכם? אני שואל אותך, את נגד ההסכם, מיכל? יש בעד ויש נגד.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני שואלת אותך – – – אני שואלת אותך – – –

רון כץ (יש עתיד):

לא מעניינות את החטופים שעכשיו בעזה התיאוריות שלך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ואני שואלת אותך, רון – – –

רון כץ (יש עתיד):

את בעד או נגד?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

האם דיברת עם אורית סטרוק – –

רון כץ (יש עתיד):

האם את בעד או נגד?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – שלחו לך מכתבים, שאמרו לך: תתנגד, תתנגד לעסקה חלקית?

רון כץ (יש עתיד):

אני שואל, האם את בעד או נגד? כי אני יכול להקריא לך את מה ששר האוצר אומר, למה הוא נגד. את רוצה לשמוע מה הוא אומר? את רוצה לשמוע מה הוא אומר?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

עכשיו אני אראה לך. עכשיו אני אראה לך הודעות שאני מקבלת מהורים, ואומרים לי: תתנגדי לעסקה. תתנגדי – – –

רון כץ (יש עתיד):

הוא קורא לזה עסקה מופקרת. מי הוא בכלל? הוא לא עשה יום צבא, מה הוא מבין בכלל? על מה הוא מדבר? למה כל אחד נהיה פה רמטכ"ל? את יודעת מה אני לא מבין? איפה הצניעות? איפה הצניעות של האנשים האלה שחושבים שבחצי דקה, חצי דקה שהם יושבים על הכיסא, הם נהיים אלופים בצה"ל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את היית חברת ממשלה כשהאנשים האלה נחטפו.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תמשיכו לצעוק.

רון כץ (יש עתיד):

אין לו מושג. ואני שואל אותך, מיכל, את בעד או נגד ההסכם?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני בעד עסקה להחזיר את כולם.

רון כץ (יש עתיד):

בעד ההסכם או לא?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני בעד עסקה שתחזיר את כולם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

רון, היא הייתה חברת ממשלה.

רון כץ (יש עתיד):

את מבינה מה את אומרת? את מבינה מה את אומרת? יש עכשיו עסקה – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – – אבא של חטוף ואימא של חטופה אומרת לי: אל תסכימי לעסקה חלקית – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – יש עכשיו עסקה על כמות מסוימת של חטופים חיים שנמקים, נמקים במנהרות החמאס, מתעללים בהם כל יום. את בעד להחזיר אותם מחר בבוקר, או נגד? את בעד או נגד?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני בעד להחזיר אותם, גם את החיילים – – –

רון כץ (יש עתיד):

לא מעניין. אני עכשיו שואל על העסקה הזאת.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אותי מעניין – – –

רון כץ (יש עתיד):

על העסקה הזאת, את בעד או נגד? את בעד או נגד?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא מעניין אותך – – – לא מעניין אותך – – –

רון כץ (יש עתיד):

את בעד או נגד? את בעד או נגד?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רון כץ (יש עתיד):

אני אגיד לך מה הבעיה. אתם ברעיונות משיחיים הזויים של התנחלויות בעזה, של כיבוש לבנון. מיכל, אני לא יודע באיזה צד של המפה את. את גם בעד כיבוש עזה, את גם בעד התיישבות בלבנון? את מבינה שאין לנו בנים לאבד בשביל החלומות המשיחיים ההזויים האלה? מדינת ישראל, מה לעשות – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – – זה דף המסרים? זה דף – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – זה לא מעניין אותה. זה לא מעניין אותה. זה גם לא מעניין אותי. את יודעת מה אני רוצה? אני רוצה ביטחון במדינה שלי, אני רוצה שמישהו ידאג לכלכלה, אני רוצה שלהיות יהודי בחוץ לארץ לא יהיה מסוכן, אני רוצה שלוחמים שלנו יוכלו לנחות במדינה זרה ולא לפחד שיעצרו אותם. כל יום מגישים כתב אישום, תביעה חדשה, נגד לוחמים שלנו בחו"ל. אני רוצה ממשלה שתלך, תעבוד עבור אזרחי מדינת ישראל, זה מה שאני רוצה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

זה מה שהיא עושה. זה מה שהיא עושה – – –

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה מדינה נורמלית, עם ממשלה נורמלית. עכשיו, מה קיבלתי בתמורה? קיבלתי ממשלה שחוגגת שנתיים, מה קרה בשנתיים האלה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

וואו – – –

רון כץ (יש עתיד):

7 באוקטובר, הרס הכלכלה, מילואימניקים פוחדים לטוס לחו"ל.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

הרס הכלכלה – – –

רון כץ (יש עתיד):

הרס הכלכלה. היית בסופר לאחרונה? מיכל, מתי פעם אחרונה היית בסופר? היום עשיתי קניות של ירקות, אשתי שלחה לי את הקבלה, אלוהים ישמור. אלוהים ישמור.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

המלחמה עולה כסף.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו להיכנס לסופר, בכלל – מתי פעם אחרונה עשית קניות בסופר, מיכל? מתי פעם אחרונה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני עושה כל יום שישי. כל יום שישי.

רון כץ (יש עתיד):

ומה את אומרת על המחירים?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

המחירים יקרים – – –

רון כץ (יש עתיד):

למה הם יקרים?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

המלחמה עולה כסף, אין מה לעשות.

רון כץ (יש עתיד):

למה הם יקרים?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

עשינו רפורמה.

רון כץ (יש עתיד):

איזה רפורמה? איזה רפורמה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

"מה שטוב לאירופה טוב לישראל".

רון כץ (יש עתיד):

זו רפורמה של אורנה ברביבאי. למה אתם לוקחים קרדיט גם על הדברים האלה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אה, הבנתי – – –

רון כץ (יש עתיד):

מיכל, מי שעשה את הרפורמה – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה הצלחת להעביר אותה? בכנסת הקודמת הצלחת להעביר אותה?

רון כץ (יש עתיד):

כן. כן. כן. כן, אני אגיד לך מי העביר אותה. חבל שמיכאל לא פה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא, לא, לא הצלחתם – – –

רון כץ (יש עתיד):

מי שהעביר אותה – יו"ר ועדת כלכלה הקודם מיכאל ביטון. השרה שהעבירה אותה, קראו לה אורנה ברביבאי, ולא יעזור לכם שהוספתם שני פריטים בתוך הרפורמה, ואתם אומרים כאילו היא רפורמה שלכם. היא לא שלכם.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רון כץ (יש עתיד):

כשלתם. הכול יקר יותר. מה שאתם הבאתם מהיום שנבחרתם זה את 7 באוקטובר, את הרס הכלכלה – –

גלעד קריב (העבודה):

רון.

רון כץ (יש עתיד):

– – את הרס המותג שנקרא מדינת ישראל, את העובדה שלוחמים פוחדים לטוס לחוץ לארץ – אה, וחכו לזה – את חוק ההשתמטות. ברור. איך את יכולה להישאר בקואליציה שאומרת לעצמה: אנחנו לא נגייס 50% מאוכלוסיית מדינת ישראל – בזמן שהציבור שלך, שלך, נלחם כל יום. הוא נמצא במקומות הכי מסוכנים שיש, הוא עכשיו שוכב במארבים, והמשפחות שלו מסתכלות עלייך ומסתכלות על שר האוצר המופקר הזה ומסתכלות על כל חברי הציונות הדתית, שמייצגים פתאום את החרדים. אתם אלה שאמורים להגיד: אנחנו נפרוש מהממשלה הזאת אם לא יהיה פה חוק גיוס לכולם. אבל במקום זה, מה אתם עושים? שותקים. שותקים. הכי קל זה לשתוק. למה שותקים? כי רוצים את הכיסא, כי הכיסא נוח?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רון כץ (יש עתיד):

מיכל, זו האמת. לצערי זו האמת.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תרכיב משקפיים. אתה יכול לשכנע את עצמך שזו האמת. תשכנע את עצמך. אולי את עצמך תשכנע. אתה, מה שאתה עושה – – –

רון כץ (יש עתיד):

את נגד? את נגד חוק ההשתמטות? את נגד חוק ההשתמטות? אני שואל: את נגד חוק ההשתמטות?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מה שאתה עושה זה שנאה, שנאה, שנאה.

רון כץ (יש עתיד):

את נגד?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה – – – שכל אחד ישנא אחד את השני – –

רון כץ (יש עתיד):

מה זה קשור לשנאה? אני מדבר אתך דברים טכניים. מיכל, דברים טכניים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – שרק אתה צודק, ואין, רק מה שאתה רואה זה נכון.

רון כץ (יש עתיד):

את נגד חוק ההשתמטות, כן או לא?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אדוני הנכבד.

רון כץ (יש עתיד):

כן או לא? אבל את לא מסוגלת לענות לי. תגידי: כן, אני חושבת שכולם צריכים להתגייס, ואם לא כולם יתגייסו, אני אפרוש מהקואליציה. את מסוגלת?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רון כץ (יש עתיד):

את מסוגלת להגיד משפט כזה? אני במקומך הייתי אומר את המשפט הזה. את מסוגלת להגיד אותו? לא, כי אתם חבורה בלי עמוד שדרה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מה, אתה מדבר גם בשמי עכשיו. אתה צודק – –

רון כץ (יש עתיד):

אז אני שואל אותך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – בוא דבר בשם מיכל. דבר בשם מיכל. דבר בשם מיכל.

רון כץ (יש עתיד):

אני מעביר לך את רשות הדיבור. אני מעביר לך את רשות הדיבור. האם את – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה מעביר לי? אז אני אגיד לך. תעביר לי. תעביר לי. תעביר לי .

רון כץ (יש עתיד):

האם את מוכנה להגיד: אם לא יגייסו את כולם, אני אפרוש מהקואליציה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

העברת או לא העברת לי? העברת לי את רשות הדיבור?

רון כץ (יש עתיד):

זאת שאלה של כן או לא.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

העברת לי את רשות הדיבור? העברת לי את רשות הדיבור?

רון כץ (יש עתיד):

זה קל. זו שאלה של כן או לא. אבל מיכל, הציבור שצופה בנו – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אמרת שאתה מעביר לי – – – תמשיך לנאום.

רון כץ (יש עתיד):

אבל הציבור שצופה בנו לא רוצה נאומים, רוצה לדעת האם מיכל וולדיגר – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני לא רוצה – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – אומרת עכשיו במליאה: אם לא יעבור חוק הגיוס, אני אפרוש מהקואליציה – כן או לא?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רון, אני יכולה להשיב לך?

רון כץ (יש עתיד):

זה פשוט כן או לא.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני נגד השתמטות, נקודה. נקודה.

רון כץ (יש עתיד):

מצוין. אז אם יעבור חוק ההשתמטות? אם יעבור חוק ההשתמטות?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה תקרא לזה איך שתקרא לזה. תקרא לזה איך שאתה רוצה.

רון כץ (יש עתיד):

זה חוק ההשתמטות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני בעד שכל אחד פה יהיה מתחת לאלונקה איפה שהוא יכול להיות.

רון כץ (יש עתיד):

מצוין. ואם לא יקרה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

וצריך לסדר את זה בצורה מהירה יותר, מה שאתם לא הצלחתם לעשות, לא בממשלת השינוי שלכם ולא – – –

רון כץ (יש עתיד):

ואם לא יקרה? ואם לא יקרה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

זה יקרה.

רון כץ (יש עתיד):

אני שואל. לא יקרה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

זה יקרה. זה יקרה.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו בא הצבא ואומר, אני צריך 12,000 לוחמים – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

שאלת אותי. זה יקרה – – –

רון כץ (יש עתיד):

אז הינה אני אומר לך, 12,000 לוחמים הצבא צריך, שר הביטחון מנסה לעשות קומבינה שיתגייסו 4,000. מה את אומרת?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

עניתי לך. עניתי לך – – –

רון כץ (יש עתיד):

אם הצבא לא יקבל את מה שהוא צריך? אם הצבא לא יקבל את מה שהוא צריך, האם את מתחייבת לפרוש מהקואליציה? האם את תתמכי בציונות הדתית, שבאמת נלחמת? האם תתמכי במשרתי צה"ל?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אדוני הנכבד רון, תשאל את עצמך אם אתה באמת מצביע על פי החוק האמיתי או שאתה סתם מקשקש.

רון כץ (יש עתיד):

את עם המשרתים או נגד המשרתים? זה הכול. וזה בדיוק – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

רון כץ (יש עתיד):

בבקשה, יוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני רוצה להזכיר לך שמיכל וולדיגר הייתה חברת ממשלה ב-7 באוקטובר.

רון כץ (יש עתיד):

ברור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ולא ענתה לטלפון ב-7 באוקטובר – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני לא הייתי חברת ממשלה, הייתי סגנית.

רון כץ (יש עתיד):

ברור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – והחוצפה שהיא מעיזה לדבר על עסקה כלשהי – חלקית, לא חלקית – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תגיד לי – – – אתה חצוף. אתה חצוף – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

צריך להציל כל בן אדם שאפשר להציל. איך – – – אובדן עשתונות, אובדן צלם אנוש. ההתנגדות המחפירה שלכם לעסקת חטופים היא כתם על המצח שלכם, אות קין – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני אשלח את כל ההורים – – –

רון כץ (יש עתיד):

כן. כן, מיכל, כן. כן, כן, את יכולה. כן, את יכולה, כן.

קריאות:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זועקים מהאדמה – – –

רון כץ (יש עתיד):

כן, ואני מבקש ממך דבר אחד, תחשבי על אותן נשמות אבודות שנמצאות עכשיו – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני חושבת עליהן, כל היום. כל היום – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – במנהרות החמאס, שמתעללים בהן כבר יותר מ-400 ימים – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

המציל נפש אחת.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רון כץ (יש עתיד):

– – ויש להם אפשרות לראות אור יום. תיזכרי בזה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני זוכרת, אני לא צריכה להיזכר. אני חיה את זה.

רון כץ (יש עתיד):

תיזכרי בזה. אין לנו ציווי קדוש יותר. כל יהודי שאפשר להחזיר, את צריכה להגיד שיחזור היום. ושר האוצר המופקר שלנו, שמזמן שכח שהוא שר אוצר, ואני לא יודע מה הוא חושב שהוא כן – הוא לא שר ביטחון, הוא לא שר אוצר, מה הוא כן? מה הוא עושה? מהיום שהוא נבחר להיות שר אוצר, המניות של ישראל בהתרסקות, הכלכלה בהתרסקות, דירוג האשראי בהתרסקות, אף אחד לא רוצה לעשות עסקים בישראל. זה לא רק שאף אחד לא רוצה לעשות עסקים בישראל. הישראלים שכבר עשו עסקים בישראל, מעבירים את החברות שלהם להיות חברות בחוץ לארץ כי אין ודאות פה, כי כל יום קם מטורלל חדש ונותן להם עוד מיסים חדשים. עכשיו, להיכנס פה לסופר זה מטורף. את יודעת, יש לי חבר שחזר עכשיו מדובאי ואומר: שמע, אמרו שדובאי יקרה, שזה מטורף. נכנסת לדובאי, יותר זול מתל אביב. זה מה שהבאתם את ישראל. ועל מה? יש לנו פה את המוחות הכי טובים שיש, את האוכלוסייה הכי טובה שיש, את האנשים הכי טובים שיש, יש לנו רק את הממשלה הכי גרועה שיש. זה כל הסיפור. כל הסיפור זה שנפלנו על ממשלה קטסטרופה – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – – בורחים מכם אנשים, ואלינו מגיעים – – –

רון כץ (יש עתיד):

מי בורח? מי בורח?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תסתכל – – –

רון כץ (יש עתיד):

מי בורח? מיכל, מי בורח? מישהו ברח?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

האופוזיציה הולכת ומתחזקת.

רון כץ (יש עתיד):

לא. זה שגדעון סער עשה את התרגיל המגעיל שלו – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

גדעון סער – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – זה הפוליטיקה הכי רדודה שיש, אני במקומך לא הייתי גאה בזה, וכל מי שעוזב את המפלגה שלו – הינה, אני אומר לך עוד פעם. נחזור קצת ליהדות, יש דבר שנקרא הכרת הטוב. כל אחד צריך לדעת מי פתח לו את הדלת, מי נתן לו ההזדמנות, ולזכור את זה טוב טוב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אלא אם כן הוא איבד את עמוד השדרה שלו.

רון כץ (יש עתיד):

את זה אני אומר גם לך, וגם לכל האנשים שעושים פה את הפליק-פלאקים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אלא אם כן הוא איבד את עמוד השדרה שלו ורק עושה – – –

רון כץ (יש עתיד):

בסוף, את יודעת למה אנשים לא יכולים לסבול את הבניין הזה? את יודעת למה לא סובלים את הבניין הזה? כי כבר לא מאמינים פה לאף אחד.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

רון כץ (יש עתיד):

כי כשבחרו בי כנציג יש עתיד וכשבחרו במיקי לוי כנציג יש עתיד, לא בחרו ברון כץ וגם לא בחרו במיקי לוי. בחרו יש עתיד, וזה סוף הסיפור של הנושא הזה. אין פה אפילו שיקול דעת, כל התרגילים הפוליטיים המיותרים האלה לא צריכים להיות קיימים במדינה נורמלית, אבל המערכת שלנו כל כך עקומה, שגם את זה אנחנו איכשהו מנרמלים. אז לא, אסור לנרמל את זה, ואני שמח ששאלת אותי על זה. אני רוצה לנצל את הזמן שנותר לי בשביל לספר לכם על ישיבה שקיימתי היום בוועדת הבריאות, ועדה שמדברת על העתיד הטכנולוגי של מערכת הבריאות. אני לא יודע אם אתם יודעים או לא אבל מערכת הבריאות בכל העולם מתקדמת לבינה מלאכותית, מתקדמת לטכנולוגיות חדשניות, מתקדמת לעובדה שזה לא יהיה רק רופא מול מטופל, יהיה לנו מחשב-על ורופא מול המטופל. במדינת ישראל זה לא קיים עדיין. למה זה לא קיים עדיין? כי שר האוצר, זה לא מעניין אותו אז הוא לא מתקצב את הנושא; שר הבריאות, שזה מאוד מעניין אותו וביקש ממני להוביל את זה, לצערי בסוף יצטרך תקצוב, והחברות הבין-לאומיות שרוצות להשקיע בישראל, אומרות אין עם מי לדבר. וזו דוגמה נהדרת, נהדרת, למה שהיה יכול להיות פה אילו הייתה ממשלה נורמלית. אילו היה שר אוצר שאומר: אני רוצה שה-Chat GPT הבא בתחום הרפואי יהיה בישראל, אני הולך לעשות לזה קול קורא, אני הולך להשקיע בזה, אני הולך לוודא שהסטרטאפ הגדול הרפואי הבא שישנה את עולם הרפואה ויקפיץ אותו מדרגה קדימה יקרה בישראל. ולשמחתי, שר הבריאות בעד וגם יו"ר ועדת הבריאות בעד. אז לפחות יש לי 50% דרך שאפשר להתקדם. אבל מה אין לי? אין לי משרד אוצר, אין לי שר אוצר, ולשר האוצר הזה אין תקציבים. ולמה אין לו תקציבים? כי יש לו 38 משרדים שחצי מהם מיותרים. יש לו 9 מיליארד כספים קואליציוניים – ובזה לפחות את יכולה להצטרף לקריאה שלי לבטל, כי אותם כספים קואליציוניים, במקום ללכת לציוד של לוחמים, לווסטים, לכוונות, הולכים להילולות ולשטויות של אורית סטרוק, ולפסי רכבת ורכבות בהתנחלויות. אף אזרח במדינת ישראל שבחר בממשלה הזאת לא בחר בממשלה שתתעסק בשטויות האלה. אף אחד. את יודעת במה הם כן בחרו? הם בחרו בזה שנתניהו הלך להורים צעירים ואמר: אני אוריד לכם את מעונות היום – שעלו ב-40% מאז. הם בחרו בזה שנתניהו עמד בתחנת דלק עם הידית של הדלק לראשונה בחייו, ואמר: וואו, 6 שקלים, אני אוריד את זה – והיום זה כבר 7 שקלים פלוס. הוא הלך על זה שנתניהו נכנס לסופר, ראה את הקופה, ואמר: לא יכול להיות שכל כך יקר בישראל, אני אוריד את זה – ומאז זה עלה ב-40%.

מיקי לוי (יש עתיד):

מקום שלישי בעולם.

רון כץ (יש עתיד):

מקום שלישי בעולם, המדינה הכי יקרה באירופה. איך הגענו לרשלנות הזאת? זה נראה כאילו הממשלה הזאת פשוט לא עושה כלום. כאילו ראש הממשלה לא מתעסק בשום דבר. אני לא יודע מה הם עושים, אבל כל דבר שהם נוגעים בו, הם נכשלים. זה לא יכול להיות. תסתכלי מה קורה פה. תסתכלי סביב שולחן הממשלה, ותגידי לי שם אחד שאת רואה פה, בשולחן הזה, שעשה משהו טוב עבור מדינת ישראל, דבר אחד שעשו טוב עבור מדינת ישראל. ואני רוצה לומר לך, כי אני יודע שאת אדם ישר: אין דבר אחד טוב שהממשלה הזו עשתה עבור אזרחי מדינת ישראל. ותאמיני לי, הלוואי שהייתי עומד פה ומוצא על מה לפרגן למישהו. אבל אין. אין. אי-אפשר לנסוע בכבישי מדינת ישראל כי הכול פקוק, תחבורה ציבורית לא מתפקדת, הכלכלה קורסת, הכול יקר פה, לוחמים לא יכולים לטוס לחו"ל. מה את רוצה עוד שאני אגיד לך? מה עוד אני יכול להגיד בשביל לשכנע אותך שאתם צריכים להחזיר את המנדט לציבור, ולתת לרוב השפוי של המדינה הזאת להישאר פה? ומשפט לסיום, אדוני. אני אגיד לך משהו, אזרחים במדינת ישראל מיואשים. מעל 70,000 עזבו את המדינה. מתוך ה-70,000 שעזבו את המדינה – תראו מיהם, האנשים הכי טובים שיש לנו, והם עוזבים כי הם לא רואים אלטרנטיבה. אז אני רוצה לומר להם ולכם: לא רק שיש אלטרנטיבה – אנחנו מתחייבים לבטל את כל אחת ואחת מהגזרות וההחלטות המטופשות שהממשלה הזאת עשתה. אל תעזבו את המדינה. אל תעזבו. יש תקווה, יש עתיד.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אמרתי טוב?

היו"ר ארז מלול:

עד שתגיע, הודעה לסגנית.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 17), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

עשר דקות לרשותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה הרבה.

היו"ר ארז מלול:

קח בניחותא. לאט-לאט.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להתייחס לדיווחים בתקשורת על התקדמות במשא ומתן לגבי הפסקת המלחמה ועסקת חטופים, ואין ספק שברגעים האלו נמדדים המנהיגים בהחלטות שלהם. לא צריך לפחד לקבל החלטות. לא צריך לקבל החלטות על פי רצונם של סמוטריץ' ובן גביר. ולכן, אני חושב שבמכלול ממשלת ישראל צריכה לקבל החלטה למען כלל אזרחי המדינה, למען החזרת החטופים, למען הפסקת המלחמה. הגיע הזמן שתהיה החלטה אמיצה למען כולם. מכובדי היושב-ראש, היום קראתי וראיתי ציוץ של ערד ניר, כתב ערוץ 12, שלפני כמה חודשים העלימו אותו מהמסך, ולא מרשים לו ולא נותנים לו במה תקשורתית, מכיוון שהוא התייחס למה שקורה בעזה. ומצד שני, נותנים במה לניסים ואטורי באולפנים להופיע ולדבר. ועיתונאים ותיקים שאומרים את האמת – מעלימים אותם מהאולפנים, מהמסכים, מהתקשורת. ואיפה אנחנו נמצאים? אני לא מבין איך המדינה מתנהלת. מדינה מג'נונה. ערד ניר – out, ניסים ואטורי – in. איך זה יכול להיות?

היו"ר ארז מלול:

יש הבדל. הוא נבחר ציבור, וזה לא נבחר ציבור. זה ערוץ תקשורת. נבחר ציבור – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נבחר ציבור – נותנים לו במה על מנת להרוס את כל הערכים שיש במדינה הזאת. אתה רואה את ההתבטאויות שלו, את ההצהרות שלו. ולכן, אדוני היושב-ראש, חשוב מאוד שגם ערוצי התקשורת יתעשתו ויפסיקו את החרמות האלה על עיתונאים שמנסים להגיד את האמת ולחשוף את הדברים כמו שהם.

נעמה לזימי (העבודה):

אין שר במליאה.

היו"ר ארז מלול:

רגע. היא יצאה לנוחיות. תמשיך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אין שר במליאה, ואליד. ואליד, אין לך שר במליאה.

היו"ר ארז מלול:

הוא יכול להמשיך לדבר.

רון כץ (יש עתיד):

מה קורה עם השר?

היו"ר ארז מלול:

תמשיך, ואליד. זה לא יפה. היא יצאה לנוחיות.

נעמה לזימי (העבודה):

ואליד, ואליד. תדרוש שר במליאה. אין שר במליאה. תעצור את הזמן, תעצור את הזמן, ואליד.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בסדר. אין בעיה.

רון כץ (יש עתיד):

אבל צריך לעצור את הזמן. ואליד, אתה צריך לבקש לעצור את הזמן.

היו"ר ארז מלול:

אל תיתנו לו עצות. קודם תזמינו אותם לראשי האופוזיציה. אחרי זה תיתנו להם עצות.

רון כץ (יש עתיד):

אין פה שרה.

היו"ר ארז מלול:

היא הלכה לנוחיות. ביקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

אין שר במליאה. תעצור את הזמן. ואליד, ואליד – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, זה שיקול דעת של – – –

רון כץ (יש עתיד):

לא, זה לא.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש – – –

רון כץ (יש עתיד):

לא, רגע, רגע. תעצור.

היו"ר ארז מלול:

הוא יכול לדבר.

רון כץ (יש עתיד):

הוא לא יכול.

היו"ר ארז מלול:

הוא יכול לדבר. זה שיקול דעת שלי.

נעמה לזימי (העבודה):

השר לא מכבד אותך. עדיף לך להגיד שיכבדו אותם. תגיד אתה – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי השר? מי השר?

היו"ר ארז מלול:

הינה, היא פה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הינה, היא הגיעה. הגיעה.

היו"ר ארז מלול:

יאללה. קצת דרך ארץ. אני הרשיתי לה לצאת. השרה יצאה למקום חשוב – – –

נעמה לזימי (העבודה):

הינה, חזרת. מה אני אגיד לך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

פשוט תירגעי.

היו"ר ארז מלול:

מה קרה? מה קרה? קצת אנושיות, נעמה.

נעמה לזימי (העבודה):

לאיזו טיסה? לאן את טסה? מה הטיסה הבאה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הטיסה הבאה – אני אתן לך סדר-יום של כל הטיסות שלי, שתקנאי קצת – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הינה שלמה מגיע. שלמה מחליף. המחליף התורן. מכובדי היושב-ראש, היום הגיעו הדחפורים של רמ"י, ורמ"י מחזירה אותנו לימי השלטון הצבאי. ויש פקידה ברמ"י שמתגאה בהריסת בתים אצל הבדואים. אני היום לא רוצה לחשוף את השם שלה, אבל אם היא תמשיך במגמה הזאת, אנחנו נפגין מול הבית שלה. שלחה דחפורים לארוויס – – –

היו"ר ארז מלול:

מי?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פקידה ברמ"י, שלא מתביישת, הורסת את הבתים של האנשים. צווי הריסה באלפים בנגב – בארוויס, בח'שם זנה, באל-באט. בכל מקום בנגב יש צווי הריסות, ואף אחד לא מתערב. איך אפשר לדבר עם האזרחים הבדואים דרך דחפורים, דרך טרקטורים, דרך צווי הריסה? תתביישו לכם. מה אנחנו דורשים? אנחנו דורשים הכרה בקרקעות של הבדואים בנגב. ועל כמה הבדואים גרים היום? על 2.6%–2.7% מקרקעות הנגב. אנחנו דורשים להפסיק את ההריסות ולהכיר בקרקעות, ולהכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. אבל מה בוחרים ברמ"י? בוחרים בדרך הקשה, איך לפגוע במוחלשים, איך להרוס להם את הבתים שלהם, איך להשאיר משפחות ללא קורת גג, איך להשאיר אנשים תחת כיפת השמיים. הסתיימו ימי השלטון הצבאי והמושל הצבאי, כאשר העבירו את הבדואים ממערב הנגב בשנות החמישים לאזור הסייג, כיווצו את כולם במשולש: באר שבע, דימונה, ערד. והיום רוצים לנשל אותם מהקרקעות שלהם במשולש הזה, בקעת באר שבע. ומה עוד? מגיע לכאן לפני שבוע אלמוג כהן ומנסה לקדם שדה תעופה אזרחי בנגב. דורשים ממנו, שואלים אותו: האם אתה יכול להתחייב והממשלה יכולה להתחייב לא להרחיב את שדה התעופה? הוא לא מוכן להגיד שהוא מתחייב שלא ירחיבו את שדה התעופה לשטחים של הבדואים בנגב. אנחנו רוצים ודורשים מראש הממשלה, אחרי הפסקת המלחמה, שיגיע לנגב ויפסיק את ההריסות. שיורה לרמ"י שיתחילו במהלך חדש בסגנון אחר עם הבדואים בנגב – הפסקת ההריסות, מתן אפשרות לזוגות הצעירים לבנות את הבית שלהם ולא להשאיר אותם חסרי אונים. מכובדי היושב-ראש, ביום שבת התכנסנו במועצה אזורית נווה מדבר, עם החקלאים מהנגב שסובלים מקנסות גבוהים מצד הפיצו"ח על כך שהם לא משלמים ולא נותנים להם אישורים ואין להם את האישורים להעביר את הכבשים ואת העדרים שלהם לשווקים. אבל אין לבדואים שווקים. אין להם שווקים, ושנים רבות אנחנו דורשים שמשרד החקלאות יאפשר זאת. אבל במקביל אי-אפשר לקנוס אותם, אי-אפשר לתת להם קנסות בלי פתרונות. אנחנו דורשים שמשרד החקלאות יפחית את הקנסות או יבטל אותם בכלל. פניתי לפני יומיים למשרד החקלאות על מנת לתאם פגישה ולסגור את הנושא הזה, לעזור לחקלאים הבדואים בנגב במיוחד בשנה הזאת, כאשר אין גשמים, שנת בצורת. אנחנו מבקשים ודורשים שיהיה פתרון לחקלאים בנגב. אני רואה שהשר שנמצא כאן הוא תושב הנגב. מכובדי השר שלמה קרעי, אנחנו רוצים את העזרה שלך והסיוע שלך גם עם משרד החקלאות, להירתם על מנת לעזור ולסייע לחקלאים הבדואים בנגב. בדקה האחרונה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות לאזרחים הערבים בערבית. (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים בחברה הערבית שלנו, בשעות האחרונות, בדקות האחרונות וברגעים האחרונים אנו צופים ורואים שיש הסכמים וחילופי מסרים כדי להגיע להסכם של סיום המלחמה ועל עסקה להשבת החטופים. אנו רוצים זאת, ואמרנו זאת מהיום הראשון. יש לעצור את המלחמה המקוללת הזאת, המלחמה ההרסנית הזאת, המלחמה הזאת, אשר לוקחת את חיי הנשים, הילדים, הזקנים והחפים מפשע. הגיע הזמן. בשבוע האחרון יש לחץ רב מכל המפלגות הערביות בכנסת, ובעיקר רע"מ, והעמדה שלנו ברורה: אנו דורשים מכל הכוחות הפועלים ומכל המדינות הפועלות בנושא הזה להיות שותפים בהפסקת המלחמה הזאת נגד עזה ולהגיע להסכם בעניין הזה. הגיע הזמן שתיפסק המלחמה הזאת.)

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, 15 דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אי-אפשר שלא לפתוח בתנחומים למשפחות הנופלים מהיום, חמישה נופלים. זה באמת לא נתפס. מדינת ישראל לא יכולה להתרגל אל השכול, לא יכולה להתרגל ל"הותר לפרסום". טובי בנינו – סרן יאיר יעקב שושן, בן 23, ממעלות-תרשיחא; סמ"ר יהב הדר, בן 20, מכפר תבור; סמ"ר גיא כרמיאל, בן 20, מגדרה; סמ"ר יואב פפר, בן 19, מהרצליה; סמל אביאל וויסמן, בן 20, מפוריה עילית. מתחילת המלחמה נפלו 840 חיילי צה"ל ובהם 405 מתחילת התמרון הקרקעי בעזה. יהי זכרם ברוך, גיבורים שלנו. אני רוצה להגיד משהו. מלחמה היא לא ערך. מלחמה היא לא מטרה. המלחמה היא הכרח שנכפה עלינו בגלל טבח, בגלל אסון כבד, בגלל תקיפה אכזרית של ארגון טרור, בגלל שחייבים להגן על אזרחי המדינה. אבל המלחמה היא לא ערך. מוות הוא לא ערך. "הותר לפרסום" זאת לא מציאות שפויה. סיום המלחמה זה הדבר הכי חשוב שאומה חפצת חיים צריכה לרצות בו. לסיים מלחמה. תגידו, מה קרה לנו כאן, שלסיים את המלחמה זאת איזו עמדה לא נוחה, לא סבירה, שצריך לברוח ממנה? לא, לא, ממש לא. סיום המלחמה זאת תפיסה של אומה חפצת חיים. ובסיום המלחמה שלנו גם נחזיר את כל החטופים והחטופות. ארז, אני יודעת שאתה מסכים איתי פה.

היו"ר ארז מלול:

אני לא רוצה לראות את התמונות האלה.

נעמה לזימי (העבודה):

נכון, נכון. בסיום המלחמה נחזיר את כל האחים והאחיות שלנו. נוכל להרים את הראש ולהשתקם. מדינה חפצת חיים צריכה לדאוג גם לביטחון וגם לתקומה וגם לתקווה.

היו"ר ארז מלול:

טלי, טלי, להירגע. זה לא מכובד.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מקווה שנחזור לראות בחיים ערך, ולא נשלים עם המציאות הזאת כאילו זה משהו שנגזר עלינו. אני גם רוצה לומר שאני מייחלת, מייחלת בכל ליבי, שתהיה עסקה באמת, שנשיב את האחים והאחיות שלנו, שהחטופים והחטופות יחזרו. אני קודם כול מייחלת באופן ברור לעסקה כוללת, להחזרתם של כולם.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

נעמה לזימי (העבודה):

אני גם יודעת שאתם הצהרתם שאתם תהיו בעד עסקה. זאת העמדה הכי חשובה מוסרית וערכית, ואני מקווה שלא נשאיר אף אחד מאחור. אני מקווה שלא נשאיר אף אחד מאחור. שנעשה עסקה כוללת להשבתם של כולם, בלי שיקולים של שרידות פוליטית, של בריתות פוליטיות ושל כל מיני חזיונות סהרוריים. גם פה, אני יודעת שבממשלה יש עם מי לדבר גם בזה. ואני אומרת את זה דווקא כי יש לכם פה נקודה מכרעת בתוך רגע קריטי לאומי – שלא יישארו אף אימא מאחור בלי הבן שלה, אף אבא מאחור בלי הבן שלו, אף ילד בלי אבא שלו ואף משפחה בלי קבר לבכות עליו. אני רוצה ברגע הזה להפציר ולדרוש את השבתם של כולם, כי זאת ישראל של ערבות הדדית, זאת ישראל של סולידריות, זאת ישראל של פדיון שבויים כערך עליון, ערך שאנחנו מאמינים בו, ולצערי פה בממשלה הזאת הפקירו – הפקירו והפקיעו. אז מי ייתן והרגע הגורלי הזה אכן יביא לבשורה שכולנו מייחלים לה, ושנתחיל לראות פה יותר אור, מה שנקרא, כשכולם יחזרו ונוכל להרים את הראש ולהיות פחות עצובים ולרפא את הנפש. אני בטוחה שתסכים איתי.

היו"ר ארז מלול:

לו יהי.

נעמה לזימי (העבודה):

אמן, אמן, אמן. אני אעבור מהנושא החשוב הזה אל הנושא החשוב הנוסף, וזה מציאות החיים הקשה פה, כי האנשים פה קורסים תחת יוקר המחיה, תחת מדיניות כלכלית מחפירה ומופקרת, שהשאירה את הציבור מאחור ובפרט את המעמד הנמוך והמעמד הבינוני. הפקירה אותם, הפקירה אותם והשאירה אותם להתמודד עם עליות מחירים מזעזעות, עם ניהול כושל ועם מדיניות צנע שבתוכה תיעדפו מקורבים, קומבינות, אוכלוסיות סקטוריאליות שקרובות לשלטון על פני הציבור כולו. אני לא יודעת אם אתה יודע שמחירי המזון בישראל זינקו ב-30% בחמש השנים האחרונות. אז תגיד לי, כשאתם נלחמים על תלושי מזון, איפה זה עומד ביחס לסל בסופר, שהפך להיות בלתי אפשרי, יקר בכ-50% מהסל באירופה? על מי אנחנו עובדים? איזה ביטחון תזונתי יש כשאדם צריך לברור, במעט הכסף שיש לו, את הסל בעגלה? אנחנו השארנו אנשים באמת מופקרים לחסדי השוק, לניצול הקמעונאים והמונופולים, ומדינה לא הייתה להם. לא הייתה להם מדינה שתראה אותם ותסתכל עליהם, לא הייתה להם מדינה במשבר הדיור ולא הייתה להם מדינה בשחיקת השכר ואין להם מדינה מול הרגולציה בסופרים, זה לא מעניין, ואין להם מדינה בקריסת השירותים החברתיים. להפך, היו כחמישה קיצוצים רוחביים בכל השירותים החברתיים. אתה יודע ממי לא קיצצו? הכספים הסקטוריאליים. הכספים הקואליציוניים, הם נשמרו, אבל שירותי הרווחה, הבריאות והחינוך נפגעו. זאת מדיניות מעוותת. שר האוצר מפקיר ביודעין את כלכלת ישראל ואת אזרחי ישראל. האיש הזה, שעונד על דש מעילו סיכת חטופים, היום הכריז שהוא מתנגד לעסקה להצלת האחים והאחיות שלנו. האיש הזה נתן שיקצצו פעם אחר פעם בשירותים החברתיים בעודו דואג לרפד את הכיסים של החברים שלו; האיש הזה עוצם עיניים לחוק השתמטות בלי בושה, בלי בושה. שר הסקטור, שר המקורבים, שר החברים שלו, ללא חמלה, ללא כבוד לפדיון שבויים, ללא כבוד ללוחמים ולחיילים, ללא כבוד לכלום. ממשלה שכולה הישרדות פוליטית על חשבון החיים עצמם בכל הרצף, בכל זירה. אבל כלכלת ישראל הופקרה. אני לא מכירה מומחה אחד בעל שם שאומר שיש פה מישהו שמנהל את הכלכלה. לא היה כדבר הזה. יש לחלוק על מדיניות, אבל הקונסנזוס הזה על ההפקרות הכלכלית והחידלון והיעדר היכולות של שר האוצר זה משהו שלא היה בישראל מעולם. אנחנו מגיעים לוועדת הכספים ושואלים מהו מנוע הצמיחה בתקציב המדינה, פעם אחר פעם, ואין תשובה. תקציב מדינה מוגש, ואין מנוע צמיחה, אין שום מחשבה על המשק, על ישראל, ישראל של היום שאחרי. איך נצמח, איך נצא מהמשבר? מה נעשה, שר האוצר פשוט החליט להפקיר את הכלכלה תוך כדי חקיקת חוק השתמטות, ביזה תקציבית והפקרת חטופים וחטופות. אין דבר כזה. כמובן שאיני חסה על אף אחד ממתנגדי העסקה הזאת. באמת – לדיראון עולם. מי שחושב על הבייס הקיצוני שלו על פני הצלת חיים לא ראוי למקום הזה. מי שבמשמרת שלו נחטפו חטופים וחטופות והוא מפקיר אותם, לא ראוי למקום הזה. ומי שאמר בקולו בגאווה שהחמאס הוא נכס, צריך להניח את המפתחות, לא להפקיר חטופים וחטופות, לא לסרב לעסקה. מי שטיפח ארגון טרור – ובראשם ראש הממשלה, האשם הגדול ביותר, שהפקיר את כל ביטחון ישראל על מזבח הנכס שלו, השותפות עם החמאס – לא זכאי להפקיר חטופים וחטופות ולעשות עסקה חלקית על פני עסקה כוללת. אני רוצה גם להגיד משהו. מי שחושב שהצלת אזרחי ואזרחיות ישראל היא אתנן לטראמפ הוא אדם בזוי. עסקת חטופים היא לא מתנה לנשיא ארצות הברית, היא עניין ישראלי קיומי, חברתי, ביטחוני. זה קודם כול עניין מנהיגותי ישראלי. ראש הממשלה בנימין נתניהו הפך את העניין הכי הכי לאומי שיש לא רק לעניין פוליטי אלא לאיזו מתנה שהוא מחלק למנהיג בארץ אחרת. לא היה כדבר הזה. זאת חרפה, חרפה שאין כדוגמתה. זה אדם ללא מוסר בכלל וללא מוסר יהודי בפרט. כנ"ל כל מי שמסרב לעסקה כזאת, אנשים ללא מוסר וללא מוסר יהודי. אני רוצה להגיד בהקשר הזה שכל המציאות המעוותת שמנחילים לנו כאן היא לא גזרת גורל, היא תולדה של מנהיגים חסרי לב וחסרי עכבות, מנהיגים שהכיסא שלהם חשוב יותר מאזרחי המדינה. אלה אנשים שישנים טוב בלילה. לקח לי זמן להבין את זה, איך הם ישנים בלילה. הם ישנים בלילה, הם לא כמו כל העם הזה. הם התנתקו מהרגשות, הם התנתקו מהחמלה, הם התנתקו מהדבר הכי בסיסי שמנהיג צריך לקחת איתו: טובת העם והמדינה. הם לא שם – הכיסא עומד לפני ישראל. לי לקח זמן להבין את זה, עד כמה זה עמוק, עד כמה החרפה היא גדולה. ואני אומרת פה: כל שר בקבינט שיצביע נגד עסקת חטופים ייזכר בדברי הימים של המקום הזה לדיראון עולם; לא שחסר על מה, נוכח השנתיים הללו, אבל בטח עכשיו. אני אקדיש את הדברים האחרונים שלי לפשרה בין שני חברי הליכוד לוין וסער. פשרה עושים בין שני צדדים, לא במעמד צד אחד. פוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים היא לא פשרה, היא החרבה, בטח כשאתם לא מתחייבים להפסקת ההפיכה המשטרתית אלא רק ממשיכים איתה, בטח כשאתם מפעילים עכשיו מכונת רעל על שופטי עליון. אין פשרה עם מחריבי ישראל, צריך להעיף אתכם. צריך לייצר כאן חקיקה ורפורמה מיטיבה, שתקרה בממשלת אחדות אמיתית מתוך מחויבות עמוקה שאינה ניתנת לערעור למשטר הדמוקרטי הליברלי בישראל. מי שלא אוחז במחויבות הזאת אינו חלק מהתיקון ובטח לא יכול לדבר בשם פשרה. אינכם ראויים, סער ולוין, אתם עדיין חותרים להחרבת מוסדות השלטון והחוק. לא תטיפו לנו על פשרה ביניכם.

קריאה:

נעמה לזימי (העבודה):

לא. ממש לא. אנחנו נעמוד על מערכות השלטון והחוק, על מערכת המשפט ועל המשטר בישראל ולא ניתן לכם להחריב. זה יהיה מאבק כואב – הוא מאבק כואב, הוא כבר כואב – אבל זה מאבק עבור המדינה, עבור הזכויות וההגנות שלנו, של הילדים שלנו, וזה מאבק שאין אופציה להפסיד בו כי התקווה, התקווה תנצח. אני כאדם מאמין, כאישה ציונית במקום הזה, יודעת שהתקווה תנצח, יודעת שאין אופציה אחרת. אז אני רק רוצה לאחל שנדע ימים טובים, שיחזרו אלינו כולם, שיחלימו הפצועים ושלא נדע עוד נופלים. חייבים לסיים את המלחמה, חייבים עסקה כוללת, חייבים לשקם את המדינה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, עשר דקות לרשותך, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה תחילה להמשיך תפילה ותקווה שהפעם באמת העסקה תצא לפועל, שהמלחמה תסתיים ותושלם עסקה, ושעמי האזור יתחילו דף חדש – יסיקו את המסקנות ויתחיל דף חדש. מה שכואב הוא שאותה עסקה שמדברים על התקדמות ניכרת לקראת חתימה עליה, הייתה מונחת לפני חודשים רבים, אותה עסקה. בגלל שיקולים מפלגתיים פוליטיים צרים של שותפים בקואליציה העסקה טורפדה ולא יצאה לפועל. בתקופה הזאת של כמה חודשים טובים נהרגו הרבה מאוד אנשים, ואפשר היה לחסוך את הדם הזה שנשפך. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה לומר כמה משפטים בשפה הערבית. אנו בציפייה שייחתם הסכם שיביא להפסקת המלחמה, שנמשכת זה 15 חודשים, ושתהיה עסקה להשבת החטופים שתשים קץ לסבלם של שני הצדדים. המלחמה ההרסנית הזאת, אשר לקחה את חייהם של עשרות אלפי חפים מפשע, לקחה חיי אנשים, תשתיות, בתי ספר, מסגדים, אוניברסיטאות, בארות מים, גנרטורים, והרסה את כל משמעויות החיים – אנו מתפללים לאל, ישתבח שמו, שהמלחמה הזאת תיפסק ושייחתם הסכם לסופה הלילה, כדי שהעמים באזור יתחילו שלב חדש שבו אין רצח ואין הרס, ושהאנשים יחלו לשקם את הנפש שלהם ולשקם את משמעות חייהם.) אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים פורסם דוח העוני. אני ואתה משתתפים בהרבה מאוד מובנים בדוח הזה – לא באופן אישי, כמובן, אלא במובן הסקטורים שאנחנו מייצגים. דוח העוני הציג תמונת מצב עגומה למדי במדינת ישראל. כשני מיליון אנשים עניים במדינת ישראל. 900,000 ילדים עניים, יותר ממחצית הילדים בחברה הערבית, ואחוז דומה של ילדים בחברה החרדית נמצאים במעגל העוני. 900,000 ילדים – זה נתון שצריך לזעזע כל אדם ששומע אותו. 160,000 אזרחים ותיקים עניים. אזרחים ותיקים, אזרח שנמצא בתקופה של החיים שלו שהוא לא צריך להושיט יד כדי שיתקיים. הוא לא צריך לבחור בין פיסת הלחם לבין התרופה. זה לא ייאמן, הדבר הזה. מול כל הנתונים המזעזעים האלה, היושב-ראש, מה אנחנו רואים? אנחנו רואים עליית מחירים בכל דבר. עליית מחירים במזון, עליית מחירים בכול, והאנשים לא מוצאים את מה שיאפשר להם להשלים יום. אנשים צריכים לבחור אם לקנות לחם או לקנות את התרופה, או אולי לתעדף איזשהו נושא אחר שחייבים לעשות אותו. זה נשמע מזעזע. אנחנו דנו בהצעת החוק ועדיין דנים בהצעת החוק, והצעת החוק הנוכחית נוגעת בזה באופן ישיר, היושב-ראש. לאן אנחנו הולכים? איפה התוכניות של הממשלה כדי לצמצם את תופעת העוני? איפה התוכניות של הממשלה כדי לצמצם את העוני של הילדים? איפה התוכניות של הממשלה כדי לצמצם את העוני בקרב אזרחים ותיקים? פותחים ורואים סעיפים ונחשפים לגזרות החדשות שרוצים להטיל דווקא על השכבה הזאת, השכבה שגם ככה נאנקת תחת נטל העוני – הם מוסיפים עליה נטל נוסף ומפקירים אותה לעזאזל. מה שמזעזע בכל ההתנהלות של שר האוצר ושל הקואליציה הוא שהם לא מתביישים בנתונים. אז מה שיש שני מיליון אנשים עניים במדינה? אז מה שיש מיליון ילדים עניים במדינה? אז מה שיש 160,000 אזרחים ותיקים עניים במדינה? מה זה משנה לסדר-יומו של סמוטריץ'? הוא לא סובל מעוני, הילדים שלו לא סובלים מעוני. אז מה מעניינים אותו שני מיליון עניים? מה מעניינים אותו מיליון ילדים עניים? מה מעניינים אותו 160,000 אזרחים ותיקים עניים? הוא מסודר. אבל עם הצעת התקציב שהוא מביא, הוא עתיד להוסיף למעגל העוני עוד עניים חדשים בשנים הקרובות. מעמד הביניים, גם הוא מצוי תחת מתקפת התוכניות הזויות של שר האוצר, ולא מן הנמנע שהמעמד הזה, חלקים ממנו יתחילו להתווסף למעמד העוני בשנים הקרובות. אז איזה מין הצעות אנחנו מביאים? ואיפה אלה בתוך הקואליציה? היושב-ראש, אתם מפלגה שדגלה כל הזמן בסיסמאות של עמידה לצד החלש, להילחם למען החלש, להושיט יד לחלש. למה הממשלה שלכם לא עושה את זה? למה היא לא מכניסה את היד לכיס כדי לסייע לשני מיליון עניים?

היו"ר ארז מלול:

תלושי מזון, 390 מיליון שקל, זה הרבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בסדר. לא שזה שינה.

היו"ר ארז מלול:

לא שזה שינה. לא אמרתי ששינה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בדיוק, בסדר.

היו"ר ארז מלול:

אבל זה מקל אפילו במשהו. זו בשורה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היושב-ראש, הרי אם לא, אנחנו היינו בקטסטרופה מוחלטת.

היו"ר ארז מלול:

זה לכל המגזרים, אין אפליה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אחרי תלושי המזון אנחנו מדברים על הנתונים. הנתונים הם עדכניים.

היו"ר ארז מלול:

לא. זה לא משנה את העוני. זה לא משנה את המצב. אבל זה מקל מעט על משפחה, שיהיה לה משהו לאכול.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מדבר מעבר, אדוני. בסדר, אדוני היושב-ראש. אני מדבר על מעבר לתלושי המזון.

היו"ר ארז מלול:

מה שצריך, נכון. צריך שינוי אסטרטגי, שינוי מחשבתי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, בדיוק. צריך לדחוף תוכניות שיוציאו את האנשים האלה ממעגל העוני. העוני הוא לא גזרת גורל.

היו"ר ארז מלול:

מסכים איתך, מסכים איתך. כן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה לא משהו שנפל מהשמיים. אתה יודע מי מגדיר עוני כבעיה – – –

היו"ר ארז מלול:

לצערי, זה ברור בפריפריה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, החרדים והערבים בעיקר – –

היו"ר ארז מלול:

לא, גם בפריפריה. בפריפריה יש גם לא חרדים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – אלה מוזנחים מתוכניות, מפארקי תעשייה, מתוכניות פיתוח. הרי איך נוצר עוני?

היו"ר ארז מלול:

כשאין תעשייה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כאשר מזניחים סקטור מסוים, זורקים אותו לעוני. ועל כן אני אומר, היושב-ראש, עוני הוא לא בעייתו של העני, עוני הוא הבעיה של כולנו, של כל אחד ואחד מאיתנו. הוא בעיה של הממשלה, הוא בעיה של השרים, הוא בעיה של ראש הממשלה. אתה יודע מי מגדיר עוני כבעייתו של העני? הקפיטליזם האכזרי, כשהוא מסתכל עליך רק מבעד הסכום שלך, מה אתה משקף מבחינת כסף וסכום כסף. וזה לא המצב לגבי העניים.

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

העניים צריכים את העזרה של המדינה כדי לקחת אותם למקום אחר, הם לא נהנים מהיותם עניים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה, עשר דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני גם מצטרפת לתקוות ולבקשות שנזכה הלילה לבשורות טובות, בעזרת השם.

היו"ר ארז מלול:

אמן, אמן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ושהמלחמה הזאת באמת תיגמר – –

היו"ר ארז מלול:

אינשאללה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ותוריד כאב ונטל מעל כולנו. שהחטופים יחזרו בשלום למשפחות שלהם.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ושהאנשים, הנשים והילדים בצד השני, שם בעזה, בתוך ההרס, יתחילו גם לראות תקווה לחיים חדשים. אני רוצה בהתחלה להתייחס לחוק עצמו, שבעיניי הוא עוד דריסה כבדה, על גבם של האזרחים. למען האמת, שמעתי את יו"ר הוועדה, ועדת העבודה והרווחה, שמציג את החוק. אני חושבת שהוא מנסה תחילה לנחם את עצמו כדי לנסות כאילו לחיות עם זה. גם כשהוא מציג את החוק, אני בטוחה שהוא לא משוכנע בו, ושהוא, אם הייתה לו האפשרות, גם הוא היה מתנגד לו, כמו הרבה בתוך האולם הזה. הוא אומר: הצלחנו, כאילו, במקום מסוים, להוריד את נטל התשלום החודשי מעל האנשים שמשתכרים 60% מהשכר הממוצע במשק, שזה שכר מינימום, כמובן – להוריד את זה מ-60 ל-40 שקל בחודש. אבל מאיפה יביאו את ההפרש? מי שלא יודע, אני אגיד לכם, הם מביאים זה מבעלי העסקים, מהעסקים הקטנים, שכבר שילמו מחירים בשנים האחרונות – זה בתקופת הקורונה, שהם לא הצליחו ממש להתאושש ממנה ואז התחילה המלחמה, ושוב פעם הם שילמו מחירים כבדים. אנחנו מדברים על עשרות אלפים, קרוב ל-30,000 ומשהו בתי עסק שנסגרו בשנה האחרונה. אז תגידו לי: יאללה, העסקים מרוויחים, שהם ישלמו. אני אומרת לכם, אם אנחנו רק נחשוב טיפה, לא יותר מדי, אנחנו נדע שכולנו משלמים את המחיר. אם עסקים נסגרים, אז לאנשים אין עבודה, ואם אין לאנשים עבודה, גם אין להם יכולת לקנות את המצרכים הבסיסיים שלהם. אני לא רוצה לחזור שוב פעם על הנושא של העוני, שדיברתי עליו עשרות פעמים כאן, אבל אין ספק שהנוסחה שמביא שר האוצר – ולצערי הרב, הממשלה הולכת איתו – היא נוסחה ישירה להגדלת המעגלים של העוני ושל העניים. לזה אנשים צריכים לשים לב. ולא סתם אנשים, אנשים שיכולים באצבע שלהם להשפיע ולהכריע. אנחנו לא מדברים סתם מילים, כאילו פופוליזם, או כי אנחנו מהצד של האופוזיציה, לא, זאת העובדה. זאת העובדה המרה, אנחנו רואים אותה בוודאות. לא יכול להיות שאנחנו מקפיאים את השכר וגם מקפיאים את המדד; עושים טובה שלא מעלים, שרק מקפיאים את המדד בקצבת הילדים. כול מה שמבחינת התשלום האזרח אמור לקבל, עמד במקומו וגם הופחת. אבל מה? מהצד השני הכול מתייקר. זו שחיקה נוראית. זה שאנחנו נמצאים היום בגירעון תקציבי של כמעט 7%, ואנחנו עוד נעבור את ה-7% ונגיע ל-8% בקלות, זה לא מבשר טובות. ולכן שר האוצר, במקום שיתעסק בהתנחלויות ובכיבוש ובהעברת תקציבים למקום הזה, ובמקום שיתנגד לעסקה להחזרת החטופים ויצהיר שהוא נגד העסקה הזאת, אז שיעשה משהו טוב, שיעשה משהו טוב לאזרחים. התפקיד שלו כשר האוצר זה לשפר את איכות החיים ולדאוג לתוכנית כלכלית שתביא לצמיחה כלכלית. אנחנו יודעים שלמלחמה יש מחיר, וגם זאת עוד סיבה לכך שאנחנו נייחל שהמלחמה הזאת תיפסק. לא יכול להיות המשך של הדרך הזאת – ואין שואל בממשלה הזאת, אין שואל. ראש הממשלה, שחרת על דגלו – שכל התעמולה הפוליטית שלו בתקופת הבחירות הייתה הורדת המחירים – מה הוא הוריד? אני אומרת לכם, הוא הוריד לכל האזרחים את התקווה לחיים טובים. הוא הוריד לאזרחים את הרמה של החיים שלהם במהות של החיים. אם ישנם 6% מהקשישים, מהאוכלוסייה הבוגרת במדינת ישראל שמוותרים על תרופות מרשם – תרופות מרשם, לא משהו אחר – כדי לגמור את החודש, אז מה זה אומר? מה זה אומר? אני אומרת לכם, תתעשתו, יש עוד זמן ויש אפשרויות. אם הממשלה באמת רוצה להביא תוכנית כלכלית – שיש בה גזרות, אנחנו יודעים שיהיו גזרות, אבל לא ברמה הזאת, לא לחתוך בבשר החי – אז שהממשלה קודם כול תתייעל, שתסגור משרדים, זה אלף-בית של הדברים. כל העובדים החודש שאלו את עצמם – אלה שלא מבינים או שלא מתעניינים בדברים, במקרו של הכלכלה הישראלית, שאלו את עצמם: מה קורה פה? למה יש כזה גירעון החודש במשכורת שלנו? אני אומרת לכם, זה התחיל מ-300 שקל, ועד 1,600 שקל, בממוצע. ואנשים לא יודעים, הם חשבו שזה עניין של תיאום מס ותחילת שנה. אבל זה לא, זה לא, בוודאות זה לא. אז אולי הגיע הזמן שמישהו – כבוד היו"ר, אתה חלק מהקואליציה הזאת, והינה, יושבת גם שרת התחבורה, וגם יו"ר הקואליציה נכנס. אולי תיקחו את הדברים לידיים? להקל קצת על האזרחים. (אומרת בערבית: קצת, טיפה, חבר'ה. "הזאב לא ימות והכבשים לא יכחדו". שהאנשים יוכלו לחיות, בעיקר.) אז מילה אחרונה (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לחברה הערבית שלנו. שלום עליכם ורחמי האל וברכותיו. כל אנשינו בחברה הערבית, אנו עוברים ימים קשים בחברה ערבית ילידת הארץ מכל הבחינות – כלכלית, חברתית ופוליטית. ברגעים אלו כולנו בציפייה שיהיה הסכם לסיום המלחמה, ולא רק הפסקת אש; סיום המלחמה, החזרת החטופים, ולהתחיל לחשוב על חיים, ביטחון ובטיחות. אני רוצה לומר לכם שהתקציב הזה והחוקים האלה, המקפחים את הקבוצות המוחלשות, אשר – השבח לאל על כל מצב. השבח לאל שאין לשבח על רעה מלבדו. אצלנו בחברה הערבית, כמיעוט וכקבוצה מוחלשת, הילדים חיים מתחת לקו העוני, ההורים מובטלים, כששיעור האבטלה גבוה, כשיש מחסור במקומות עבודה ומחסור באזורי תעשייה בחברה הערבית – זה יביא את התושבים שלנו למצבים חברתיים וכלכלים קשים. גם הרשויות המקומיות שלנו סובלות מקשיים בשנה הזאת והמצבים יותר ויותר קשים. תהיו בריאים.)

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, עשר דקות לרשותך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, ערב קשה. חמישה לוחמים מסיירת הנח"ל נפלו. אני מחבק את המשפחות, כולנו מחבקים את המשפחות, ומכאן אני רוצה לשלוח את תנחומיי. כולנו תקווה שאכן עסקה תגיע כמה שיותר מהר, שנראה את החטופים שלנו בבית, וזה הדבר הראשון שאנחנו כולנו צריכים, להתפלל ולעשות, ורק אחר כך לעסוק בדברים נוספים, ויש לנו דברים על הפרק לעסוק בהם. אנחנו כרגע עוסקים בחוק שקשור לתקציב המדינה לשנת 2025 – זה עשר דקות, נכון?

היו"ר ארז מלול:

כן, כן. אני מוסיף.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אנחנו עוסקים כרגע בחוק שקשור לתקציב של 2025. אבל לפני שאני אגע – פשוט תבטל ותעשה מחדש.

היו"ר ארז מלול:

כן. תשע דקות יש לך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז אני ארוויח שתי דקות. אני ארד דקה לפני. אנחנו עוסקים, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחוק שקשור לתקציב. אמרנו את דעתנו בוועדה. אנחנו חושבים שלקחת ולהעמיס נטל על מי שמשלם יותר זו פשוט בושה, בזמן שהממשלה – כפי שנאמר עוד לפניי – לא מקצצת, לא סוגרת משרדים, לא מבטלת כספים קואליציוניים, ופועלת כאילו שום דבר לא קורה, כאילו מחפשים מקורות למלא את החור התקציבי, את הבור התקציבי – שאף אחד לא מתווכח עם זה – אבל בדרכים שלא יביאו לשגשוג הכלכלה וגם לשיקום הכלכלה בתקופה אחרי המלחמה. דרך אגב, אני משווה את זה לשנת 2021, אחרי הקורונה, שם אנחנו אכן עשינו צעדים קשים, אבל בסופו של דבר זה בא לידי ביטוי בדוחות של ה-OECD, דוחות של פיץ', S&P, כל סוכנויות דירוג האשראי שציינו לטובה את הכלכלה הישראלית. מספיק רק להסתכל על הנתונים שהממשלה הקודמת, שהיינו חלק ממנה, השאירה לממשלה שלכם – למעלה מ-10 מיליארד שקל עודף תקציבי, ומבחינת הצמיחה הגענו למעלה מ-6.5% צמיחה. לפני שעה קלה עמד כאן על הדוכן השר אלי כהן. אדוני היושב-ראש, אתה אומנם שייך לקואליציה, אבל אתה כרגע מנהל את הישיבה כסגן היושב-ראש. עצם העובדה ששרים לא יושבים כאן בשולחן הממשלה, אני חושב שזה חוסר כבוד לכנסת. השרה מירי רגב אפילו לא שומעת מה שאני אומר. אתם יושבים כשרים בכנסת, תכבדו את הכנסת, שבו פה בשולחן הממשלה. אבל אני ראיתי שזאת המגמה. השרים מפחדים לשבת פה, מפחדים גם מול המצלמות – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מתביישים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – כי הם מתביישים. בדיוק, תודה רבה, חבר הכנסת לוי. השרים מתביישים. כאשר הם שומעים את הביקורת הם מסתתרים שם בתפקידם – יושבים שם מנהלי סיעות, ועוסקים. חוסר כבוד לכנסת. איפה הכבוד של הכנסת, השרה רגב?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תדאג לכבוד שלך ושל הסיעה שלך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני? אני דואג לכבוד שלי. אולי שם המקום יותר טוב לבטן שלך, בגלל זה את מסתתרת שם. כי השרים צריכים לשבת פה, לכבד את הכנסת. את הכנסת צריך לכבד, וזה שאתם מסתתרים שם – אתם מסתתרים מהציבור. אין לכם שום בשורה לעם ישראל. "תדאג לכבוד שלך" – את תדאגי לכבוד שלך. "תדאג לכבוד שלך" – זה מה שיש לך להגיד לעם ישראל? איזו בשורה אתם מביאים לעם ישראל עם התקציב הזה? איזו בשורה אתם מביאים?

גלעד קריב (העבודה):

436 הרוגים בתאונות דרכים – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתם רוצים להעמיס עוד נטל על חיילי המילואים. מה אתם מסוגלים לעשות? שום דבר אתם לא מסוגלים. אתם מייצרים פייקים, פעם אחר פעם חוזרים על הפייקים פה – 53 מיליארד לעבאס. תגידו, אתם לא מכבדים את הציבור שבחר בכם, אותו ציבור שעדיין מחכה בתחנת הדלק, אותו ציבור שעדיין רואה את הסרטונים של נתניהו עם הורדת המחירים? מתי פעם אחרונה נכנסתם לסופר? שרי הממשלה, נולדתם עם כפית זהב בפה, זה מה שאתם. אנשים לא גומרים את החודש ואתם מדברים איתי, "תשמור על הכבוד שלך"? איזה כבוד יש לכם, לממשלה הזאת? בושה וחרפה. זה מה שיש לכם להגיד לי, "תשמור על הכבוד שלך".

היו"ר ארז מלול:

על מירי רגב אני יכול להעיד שהיא לא נולדה עם כפית זהב בפה, במקרה שרה שלא נולדה עם כפית בכלל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בסדר, אז אני אומר לך שאת צריכה לשמור גם על הכבוד של הממשלה. אין לי שום כבוד לממשלה הזאת.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא נכון. את האגדה הזאת שמענו.

היו"ר ארז מלול:

אני מכיר את המשפחה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אגדה, בדיוק. אני יודע עם כמה כסף אני עליתי לארץ, 140 דולר בכיס, זה מה שהיה לי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מציע לך, אדוני היושב-ראש, לא להגיד את זה. בית מסודר, עבודה, כמה חדרים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ותאמינו לי, כל יום אני חושב, ואני נכנס לסופר, ואני יודע. ובא שר הכלכלה, שאני מכבד ברמה אישית, ואומר: כן, יש קצת עלייה מינורית. תדברו עם אנשים שלא גומרים את החודש, גם כאלה ש-300 יום עושים מילואים. אתם מעמיסים על העצמאים, עוסקים רק בטקסים, בזה אתם עוסקים בממשלה. עלק להתעסק בטקס, זה מה שמעניין אותך. אני מנצל את זה ששרת התחבורה פה. כמה שעות מעבירים היום אנשים בפקקים? האם השתפר המצב? האם השתפר המצב? אנשים מבזבזים שעות בפקקים. תאונות דרכים – כמה אנשים נהרגו בשנת 2024? או שתגידי שגם זה לא תפקיד שלך. "תשמור על הכבוד שלך", זה מה שיש לך להגיד. בושה וחרפה הממשלה הזאת. בושה וחרפה, זה מה שיש לי להגיד על הממשלה הזאת. השרים לא משתתפים בדיונים, השרים לא יודעים על מה מצביעים. מבחן קטן, אף אחד מהשרים לא יודע בכלל על מה הוא מצביע פה. העיקר שתמיד יש לכם משהו להגיד, אבל לא קשור לעניין. בשורה הם מביאים לעם ישראל. חושבים שהעם קונה את הפייקים שלכם. באמת, כמה אפשר להכיל את הסיפור הזה, 53 מיליארד לעבאס? כמה אפשר? אני חושב שלא רק שזה פרצופה של הממשלה, זה גם עתיד המדינה אם אתם תמשיכו. אני מקווה מאוד שמהר מאוד אנחנו נגיע לבחירות ונחליף אתכם, ואתם תשבו עמוק באופוזיציה שנים אחרי מה שאתם עושים פה. הרסתם את המדינה, זה מה שיש לי להגיד. הרסתם את המדינה. העיקר מדברים על לכידות, אחדות. איזו אחדות יש לכם? אחדות. אחדות זה כאשר כולם משרתים, כולם עובדים, כולם נכנסים מתחת לאלונקה. אחדות. ועוד יש לכם חוצפה עוד לבוא להגיד: "תשמור על הכבוד שלך". אנחנו הגענו למצב שלאנשים באמת נמאס. מספיק להסתכל על נתוני ההגירה, 82,000 איש עזבו את מדינת ישראל רק בשנת 2024. הם ניסו באמת לשמור על הכבוד של המדינה, אבל הגיעו מים עד נפש. רופאים עוזבים, אנשי הייטק עוזבים, אחיות עוזבות. מסתכלים על כל העולם, ולמרות שהאנטישמיות בעולם עולה, עדיין אנשים עוזבים את המדינה. משהו טוב, בשורה אחת בשנתיים של הממשלה, משהו טוב לעם ישראל – העיקר טקס, זה מה שחשוב, שבטקס נראה תמונות יפות.

גלעד קריב (העבודה):

שרת הטקס.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שרת הטקס.

גלעד קריב (העבודה):

הטקס והיהלומים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מישהו בכלל קיים דיון בממשלה על הנושא הזה ש-82,000 אזרחי מדינת ישראל, אגב, שלא נולדו כאן, זה האבסורד – סליחה, שנולדו כאן, שלא הגיעו כעולים – 82,000 איש שנולדו במדינת ישראל עוזבים. שלא תגידו שזה עולים חדשים שבאו, שחיפשו דרכון, כמו שאתם יודעים להגיד, ועזבו. אנשים שנולדו במדינה עזבו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עזבו. 82,000 איש עזבו. אנשים שנולדו בארץ עזבו.

גלעד קריב (העבודה):

מה את מחייכת – – – השרה המעופפת. 436 הרוגים – – – מה את מחייכת?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה מה שאת מראה לאזרחי ישראל עם החיוך שלך?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, אתה מפריע.

גלעד קריב (העבודה):

מושחתת – – –

היו"ר ארז מלול:

גלעד קריב. חבר הכנסת גלעד קריב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בושה וחרפה הממשלה שלכם. בושה וחרפה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, אני מבקש, תן לי פעם אחת לעבור משמרת בלי קריאות. אני יכול להגיע לזה? לא? אז אתה בקריאה ראשונה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

חוק של ליברמן – עשיתם בממשלה דיון על זה? בושה וחרפה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מיכל מרים. גם מהקואליציה מדברים?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כן.

היו"ר ארז מלול:

יפה. מיכל, חמש דקות לרשותך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אפשר מהאופוזיציה חמש דקות?

נאור שירי (יש עתיד):

מיכל, רוצה את שלי? כמה זמן את רוצה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כמה אתה נותן לי?

נאור שירי (יש עתיד):

כמה את משלמת?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

נותרתי בלי כלום, כיסים ריקים.

נאור שירי (יש עתיד):

למדת מביבי, אה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי כנסת נכבדים, תנחומיי לחמש המשפחות שאיבדו את יקיריהן היום, הבנים של כולנו: סרן יאיר יעקב שושן, בן 23, ממעלות-תרשיחא, מפקד צוות בסיירת נח"ל, ועוד ארבעה לוחמים מסיירת נח"ל: יהב הדר, בן 20, מכפר תבור; גיא כרמיאל, בן 20, מגדרה; יואב פפר, בן 19, מהרצליה וסמ"ר אביאל וויסמן, בן 20, מפורייה עילית. אני מתפללת לרפואה מלאה ומהירה של הפצועים, וכמובן כמובן, להחזרת כל החטופים כולם, החיים – לשיקום, ושאינם חיים – לקבורה בישראל. אני מתחננת בפני כל מי ששומע אותי: די עם השנאה והטחת ההאשמות חסרות השחר כאילו כל אלה שמתנגדים לעסקה חלקית, לא אכפת להם מהחטופים. אכפת גם אכפת גם אכפת. אני רוצה לשתף בשתי מילים, ואחר כך לעבור למה שרציתי באמת לומר. אני מקבלת קמפיין של הודעות ווטסאפ שמתחילות במילים: היי מיכל, אנחנו יודעים שיש עסקה מתבשלת וחשוב לי – כל אחד כותב "לי" – להבהיר לך שעסקה חלקית לא תתפרש כהצלחה. כולנו מבינים שעסקה חלקית היא גזר דין מוות למי שיישאר שם, וכולנו מבינים שאין לזה שום הצדקה. כל מערכת הביטחון בעד עסקה כוללת. ואז זה ממשיך וממשיך, ההודעה ממשיכה, ובאיזשהו שלב היא עוברת איזה טוויסט ומתחילה להאשים אותי במניעת העסקה, עסקה כוללת, ושהכוח בידיים שלי ושאני אחראית. מתחילת המלחמה אני אומרת, ואמרתי, ואני חוזרת ואומרת: כולם, ורק כולם, בפעימה אחת, כשבתחילת העסקה יש רשימה ברורה וחד-משמעית של כל אחת ואחד מהחטופים ומצבם הבריאותי. אני לא אוכל להסכים לעסקה חלקית שבעצם גוזרת גזר דין מוות על הנותרים מאחור. לא רק אני אומרת את זה, גם משפחות חטופים. גם הם – חלקם לפחות – אומרים זאת. אני שמעתי ודיברתי גם עם נדב מירן, אח של עומרי, ואני שומעת את צביקה מור, אבא של איתן, ואני שומעת את ירון, אבא של אבינתן, שאמר שאם תיחתם עסקה חלקית חמאס לא ישחרר את הנותרים מאחור, הם יירקבו לנצח. חמאס ישחק איתנו עוד שנים רבות, כמו שהוא שיחק עם הדר גולדין ושאר החטופים. אני שומעת גם את אלי כהן, דודה של ענבר הימן, זכרה לברכה, שנרצחה בשבי. אני שומעת גם את חנה, דודתה, שמתנגדים לעסקה חלקית. אני שומעת את אלי אומר שיש להחזיר את כולם, אבל לא במחיר של הפקרה, ועוד ועוד ועוד. לכן אני אומרת – שמעתי פה קודם את רון כץ – אני לא בעד לצרוח ולצווח אחד על השני. הרי כולנו רוצים אותם בבית, והאויב היחיד שלפנינו הוא חמאס יימח שמו וזכרו, שבו אנחנו צריכים להילחם. בו, ורק בו. אני מתפללת, שוב, שכולם כולם יחזרו הביתה, וכמה שיותר מהיר.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ואם זה לא קורה, כל יום שלא מחזירים לנו אותם, אנחנו צריכים לספח כל יום עוד קילומטר, עוד קילומטר, עד שהם יבינו. כי כנראה שהם מבינים רק כוח ורק אדמה. אני רוצה לעבור לדברים שלשמם עליתי לפה, וזה להשמיע את דבריה של חברתי אביטל שינדלר, אשתו של עמיחי שנפצע אנושות ב-7 באוקטובר בכרם שלום ועד היום משתקם מפצעיו. היא כותבת: כל הטוב עוד לפנייך, רק אל תעזבי ידיים. כבר יותר משנה שאנחנו לא עוזבים ידיים. הבעלים, הבנים, האבות, האחים שלנו נפצעו, ואנחנו איתם במסע שלהם לאורך כל הדרך. פציעה היא טלטלה. כשמישהו נפצע אומרים: ברוך השם, העיקר שהוא בחיים. וזה נכון שטכנית הוא בחיים, אבל השאלה היא אם הוא חי. לא כל אחד שנפצע זוכה להמשיך לחיות במלוא מובן המילה. זו הבחירה שאדם צריך לעשות, ויש לה השלכות. היא מביאה איתה הרבה התמודדויות, קשיים, דורשת מאמץ וכוח סבל, אבל היא מצמיחה ומביאה איתה כוחות חיים חדשים. המקום של המשפחה בתוך הפציעה של בן משפחה הוא קריטי להחלמה ולשיקום של הפצוע, לחזרה שלו לחיים. התמיכה, העידוד, העזרה הפיזית, הידיעה שהוא לא לבד בהתמודדות – נותנות כוח. אבל גם הם, בני המשפחה, זקוקים לכוחות, למעטפת ולתמיכה, לעידוד, ושם זה כבר פחות מובן מאליו, לצערנו. ההתמודדות של המשפחה היא שקופה, הם ממשיכים את החיים כי ככה צריך, אבל החיים לא רגילים בשום דבר. הם אחרים, הם מאתגרים, וגם פה צריך לבחור לחיות אותם ולא להישבר מהמצב. על האתגרים שעוברים בתקופה הזאת כבר שמעתם ועוד תשמעו, אבל אני – כך אומרת אביטל – רק רוצה להתייחס לנקודה אחת חשובה, וזה השיח סביב הפצוע ומשפחתו. זה נכון שלא תמיד יודעים מה לומר, מה נכון לומר ומה לא לומר, והאמת היא שלרוב לא מוצאים את המילים הנכונות לסיטואציה. גם אנחנו הרבה פעמים לא מוצאים את המילים שיוכלו לתאר ולספר על ההתמודדות שלנו. מצב זה מביא הרבה פעמים לאי-הבנות, פגיעות וריחוק שאף אחד לא מתכוון לייצר אותו, אבל הוא פשוט קורה. ולמה דווקא על הנקודה הזאת בחרתי לדבר – אומרת אביטל – כי בחברה שלנו כיום מסתובבים הרבה הרבה מאוד פצועים, נראים ושאינם נראים, הרבה משפחות מתמודדות, נראות ושאינן נראות. אין לנו יכולת לדעת באמת מה המצב של מי שנמצא מולנו אם הוא לא מספר לנו. אני מרגישה – כך היא אומרת – שהרגישות הבסיסית שאנחנו, כבני אדם, יכולים וצריכים להתנהל איתה, זה בדיבור, שהוא בעצם הדבר הכי זמין לנו. מילה יכולה להפיל ולשבור, ומילה יכולה לחזק ולעודד. אני רוצה לבקש מכולכם פה היום – כך היא כותבת – בואו נדבר דיבורים של חיזוק, של נתינת כוח, זה כל כך משמעותי. נשלח מילים טובות לאנשים שאנחנו יודעים שמתמודדים עם אתגרים, נימנע משאלות מיותרות שלא מועילות לאף אחד, נשתמש בדיבור כדי לבקש עזרה כשצריך, ולא נימנע מלעשות זאת רק כי נוכל להתמודד עם המצב. היא הקימה את פורום נשות הפצועים. הם מלווים, הם עוזרים, הם באמת באמת נמצאים שם בשביל כל אחת מהמשפחות של הפצועים. שנזכה לימים טובים של נחמות וישועות לכל עם ישראל. ושוב, גם בעניין הפצועים, גם בעניין החטופים – כוחה של מילה. בואו נשמור גם על המילים שיוצאות מהפה שלנו. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תגידי לאביטל שכל מילה בסלע. באמת, ריגש מאוד. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. 15 דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חבריי ועמיתיי חברי הכנסת, כבוד השרה, שרת תאונות הדרכים, שרת 436 ההרוגים בכבישים, שרת היהלומים, שרת הטיסות המופקרות לחו"ל, השרה שהייתה צריכה להניח את המפתחות עוד לפני התחקירים בעניינה, על הכישלון שלה בהפיכת הכבישים במדינת ישראל לנהרות של דם, שלא לדבר על מה היה ראוי שתעשה אחרי התחקירים שהתפרסמו בעניינה. אדוני היושב-ראש, עוד חמישה צעירים, חמישה גיבורים, נפלו היום בצפון הרצועה. עוד חמש משפחות שבורות ומרוסקות, עוד חמישה מעגלי שכול וכאב. חמישה חיילים היום, עשרה בשבוע שעבר, מעל ל-400 נופלים מאז תחילת התמרון הקרקעי. החובה שלנו כנבחרי ציבור היא לא לעלות לכאן לדוכן ולהציע ניחומים למשפחות.

קריאה:

יש שרה.

גלעד קריב (העבודה):

יש שרה שמתחבאת בכוך.

היו"ר ארז מלול:

מיכאל, ברוך הבא.

גלעד קריב (העבודה):

החובה שלנו היא לא לעלות כאן לדוכן ולהציע ניחומים למשפחות שהנחמה לא תבוא במפתן ביתן. התפקיד שלנו כנבחרי ציבור הוא לעלות לכאן ולומר: די. די. כמה עוד חיילים? כמה עוד גיבורים? כמה עוד צעירים ישראלים שכל החיים לפניהם יישלחו אל שדות הקרב על ידי הנהגה שאינה ראויה להם, לשירותם ולקורבנם? די. כמה עוד סטיקרים עם תמונות וציטוטים שמפלחים את הלב יכסו את הארץ המדממת הזו? כמה עוד משפחות מפורקות? כמה עוד פצועים בגוף ובנפש? מדינה שהכול בה הולך ומתייקר מיום ליום, ורק חיי האדם זולים ומחירם יורד. די. הדור המופלא הזה, שאינו נופל בדבר מדור תש"ח, מדור מלחמת ששת הימים, מדור קרבות הגבורה של יום הכיפורים – הדור הזה נשלח אל המלחמה על ידי הנהגה שאין בינה לבין הנהגת דור תש"ח, דור העצמאות והקוממיות, דבר וחצי דבר. מה בין ההנהגה המושחתת, המופקרת, חסרת הכיוון והפחדנית של ימינו, לבין דור תש"ח? מה בין ההנהגה של נתניהו וכל עדת חנפניו לממשלה שהובילה את ישראל ב-1967? מה בין חבורת חסרי האחריות וחסרי הבושה להנהגה של מלחמת יום הכיפורים, שאחרי הכישלון הגדול ולמרות הניצחון בבחירות בראשית 1974, באה ושמה את המפתחות והלכה לביתה? מה בין הדור המופלא של הילדים והנכדים שלנו לחבורה הפוחזת והמושחתת שמנהלת את חיינו? די. די למלחמה בעזה, כי אין לה תכלית ואין לה כיוון, והיא מתמשכת ונמשכת בראש ובראשונה בשל שיקולים פוליטיים. "ביחד ננצח", מעז למלמל ראש ממשלה שבנו המשתמט יושב במיאמי. ביחד ננצח? "ביחד ננצח", מציעים לנו שרי הממשלה שיציגו מחר חוק של השתמטות. "ביחד ננצח", אומרים לנו שרי ממשלה שמה שמפחיד אותם בלילות הוא לא נקישת קצין העיר על הדלת, אלא המחשבה שיישלח צו גיוס לבן שלהם או לנכד. ביחד ננצח – איזה ניצחון אתם מביאים לנו? חבורה כושלת, מופקרת ומפקירה שכמותכם. אין מה לנצח – יש רק מה להפסיד בעזה; את הילדים שלנו, את החטופים. כמה עוד דם יישפך עד שתעזו לעצור את המלחמה הארורה הזאת שמתנהלת כבר חודשים על גבי חודשים ללא שום קריאת כיוון? ללא תוכנית אסטרטגית? היא מתנהלת רק בסיסמאות ובתככים פוליטיים עלובים של הנהגה שהייתה צריכה להניח את המפתחות ב-8 באוקטובר בשנה שעברה. את המלחמה בעזה צריך לסיים עכשיו, עכשיו, למען החיילים, למען ההורים שלהם, למען בני ובנות הזוג, למען הילדים, למען האחים. את המלחמה בעזה צריך לסיים כדי שנוכל להחזיר את כל החטופים. את כולם, ולא רק את חלקם. את המלחמה בעזה צריך לסיים למען ילדים ישראלים, וכן, גם למען ילדים פלסטינים. את המלחמה בעזה צריך לסיים למען נשמתה של מדינת ישראל, למען ערכיה, למען דמותה. הממשלה המושחתת והמופקרת שלכם כבר מרעילה את בארות המים החיים של החברה הישראלית. עלינו לעשות הכול כדי לעצור את המלחמה ולעצור את אותו רעל שמחלחל לתוך נשמתנו. "ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד" – כתב שאול טשרניחובסקי ב-1938. אוי, כמה אנחנו בזבזנים בחיי חיילינו הצעירים, רק בשל הרצון של ממשלת החורבן וההפקרה הזו לשרוד עוד יום אחד בשלטון, בשלטון ההרס שהם מביאים עלינו. אחרי שדיברנו על המלחמה, צריך לדבר על החטופים. חברת הכנסת וולדיגר עזבה את המליאה, אבל אני, אדוני היושב-ראש, אני מחזיק בידיי את ההסכם הקואליציוני בין סיעת הליכוד לבין סיעת הציונות הדתית. 183 סעיפים. אתה שומע, אדוני היושב-ראש? 183 סעיפים יש בהסכם הקואליציוני בין נתניהו לבין סמוטריץ'. אני בספק אם אי פעם נחתם במדינת ישראל הסכם קואליציוני עם 183 סעיפים. עברתי על ההסכם הזה היום. אתה חושב, אדוני היושב-ראש, שיש בו דרישה לעצירת המימון לחמאס? אתה חושב שיש בהסכם הקואליציוני הזה איזושהי אמירה לגבי המדיניות של ממשלת נתניהו כלפי החמאס וכלפי רצועת עזה? לשווא תחפש. יש פה סעיפים למכביר שעוסקים בהקמת מאחזים ביהודה ושומרון, בתקציבים קואליציוניים, בהלבנת התנחלויות לא חוקיות, בהריסת המינהל האזרחי. מילה אחת לא תמצא בהסכם שלהם על שינוי המדיניות הנפשעת של בנימין נתניהו מול החמאס. מה כן תמצא תחת הפרק הקטן – הקטן – של המאבק בטרור? את הרשות הפלסטינית. אותה תמצא בהסכם הקואליציוני, אבל לא את החמאס. ואז מספרים לנו שהשרה סטרוק – היא ראתה את הכול, היא התריעה; היא חזתה שסמוטריץ' הוא לא רק גאון כלכלי – הוא אסטרטג צבאי; הוא הצ'רצ'יל של הממשלה. אז תאמר לי, מר צ'רצ'יל, סמוטריץ', איפה החמאס בהסכם הקואליציוני שלך עם נתניהו? לא היה שווה להכניס איזה סעיפון שעוסק במימון של החמאס בין עשרות הסעיפים של הכספים הקואליציוניים שלכם? של הכפייה הדתית? של המלחמה בקהילה הגאה? של המלחמה בזרמים הלא-אורתודוקסיים? סעיף אחד על החמאס. ואתם מעיזים היום לדבר נגד עסקת חטופים? אתם? אתם, שהייתם שותפים מלאים של בנימין נתניהו בבניית יכולותיו של החמאס? אתם מעיזים לדבר על כך שהעסקה תציב איומים ביטחוניים בלתי נסבלים? איפה הייתם כשחתמתם על ההסכמים הקואליציוניים? כששדדתם את הקופה הציבורית? איפה הייתם? ההסכם הקואליציוני שלכם הוא כתב האישום שלכם – סמוטריץ', סטרוק – על ההפקרה שלפני 7 באוקטובר, על ההפקרה של 7 באוקטובר, על ההפקרה שאחרי 7 באוקטובר, ואתם מעיזים היום לדבר על ביטחון המדינה במסגרת ההתנגדות הבזויה שלכם לעסקת חטופים? איך אתם לא מתביישים? וכשאתם מתנהגים כך, מה הפלא? מה הפלא שחברי קואליציה תוקפים היום הורים שכולים? הורים לחטופים? אין גבול לחוצפה שלכם, ממשלת דמים, ממשלת הפקרות, ממשלת הרס. ואנחנו נאמר כאן בצורה ברורה: ניתן היה ועדיין ניתן להחזיר את כל החטופים, במחיר של סיום המלחמה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל. ממשלה שחתמה על הסכם עם חיזבאללה יכולה לסיים את המערכה בעזה. והסיבה היחידה, היחידה, שאתם לא מסיימים את המלחמה בעזה, היא השיקולים הפוליטיים הצרים של נתניהו ושל שותפיו. ואנחנו נחזור הערב הזה על ההודעה שלנו שאנחנו נעניק את רשת הביטחון לקידום כל עסקת חטופים, מכיוון שאנחנו מאמינים בקדושת החיים, לא כמו סמוטריץ', סטרוק, בן גביר ווסרלאוף, ששכחו מה זה להיות יהודים, ששכחו מה המסורת היהודית מלמדת אותנו על קדושת החיים ועל העדיפות שלהם ועל החובה ליטול סיכונים כדי להציל נפשות. אנחנו לא נאפשר את קריסת דמותה של מדינת ישראל והמשך הפקרתם של אחינו ואחיותינו. ומארה, מארה וקללה על ראשם של כל חברי הקואליציה, שבמשך חודשים מעניקים רוח גבית להכשלת עסקאות החטופים. מארה על ראשם של כל חברי הקואליציה ששתקו כל כך הרבה חודשים – חודשים שבהם חטופים שנחטפו בחיים מהבתים שלהם, מהקיבוצים שלהם, ממסיבת הנובה, איבדו את חייהם – תחת סיסמאות השווא של אומן השקר והכזב בנימין נתניהו, סיסמאות השקר על הניצחון המוחלט. ואת הדקה האחרונה שלי, אדוני, כן, את הדקה האחרונה אני אנצל על מנת לחזור ולהתייחס לשרה שנמצאת כאן ומייצגת את הממשלה. 436 הרוגים בתאונות דרכים – שיא, שיא של כל הזמנים. השילוב של מירי רגב ואיתמר בן גביר הוא שילוב קטלני. אדם יוצא מביתו והולך ברגל לעבודתו, או נוסע על האופניים, או נכנס לרכבו, ולא יודע אם יחזור בערב הביתה. 436 הרוגים בתאונות דרכים ואת מעיזה להסתובב בעולם? איך את לא מתביישת?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

הבאת אותנו למצב של רצח בכבישים. תתפטרי, שרת היהלומים ותאונת הדרכים, שרת החרפה והביזיון.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קריב, בבקשה לסיים. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, עשר דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה. אני מצטרף לקריאות של קודמיי על הדוכן בנוגע למיקום של השרים, אבל האמת שזה לא כזה משנה לי. פשוט אני לא יודע – אני רוצה לעדכן את היושבים בקהל: יש פה מחאת הסרדינים, אני לא יודע אם שמעתם עליה. יושבים פה סרדינים של הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה, ואין מקום. אז אם הם יושבים פה, הם מרגישים שאולי הם דוחקים שר אחר. הם כבר התפשטו לקומות הנוספות של המליאה. אז בסדר, אתה יודע. אני לא יודע, אני לא ציפיתי לכלום ולכן אני גם לא מאוכזב, אבל שתדעו שיש מחאת סרדינים בכנסת, כי יש יותר מדי שרים ושרות – שרים, אין הרבה שרות – בממשלה הזו. דווקא הייתי שמח ככה לשמוע מהשרה רגב מה הסיפור עם הטיסות לחו"ל. אומנם את שרת התחבורה, וביצועייך בתחום, כולנו מרגישים את הכאוס התחבורתי שקורה בכבישי ישראל, אבל מה הקטע בחו"ל? מה הקטע? את טסה יותר משרי החוץ. ישראל כץ, כמה זמן הוא שר חוץ? אני לא בטוח שהוא היה – כולל גם השר אלי כהן. רק בזמן האחרון – אני לא יודע איפה היא הייתה בסופ"ש האחרון. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה יודע שאתמול היה דיון שהיה אמור להוזיל, שהמדינה תיתן כסף לחברות טיסה כדי להוזיל לנו את הקווים לארצות הברית. אבל השרה רגב – זה, זה לא, אין שם מתפקדים, אין יהלומים. ודיבר גם גלעד. אז היא הייתה בשנתיים-שנה וחצי האחרונות בגיאורגיה, במרוקו, בצרפת, בהודו, בסרי לנקה, במקסיקו, ביוון, בהונגריה, בבאקו ובעוד יעד, אני מודה שפוספס. איזה כיף, נכון? זה כאילו – איזה כיף להיות שרת התחבורה, אף אחד במדינה לא יכול לטוס, אבל היא? השמיים פתוחים רק למירי רגב. כל זה מילא, אם העבודה הייתה מתבצעת כמו שצריך. אבל – דיבר פה גם גלעד – 436 ההרוגים, הכאוס התחבורתי. המהפכה בצדק התחבורתי – אתם זוכרים את הפרסומות הגדולות, צדק תחבורתי? התחבורה הציבורית רק עלתה. מפעל הג'ובים השערורייתי – אני עדיין לא מאמין שבמדינת ישראל השרה הזו לא תחת חקירה, וגם כל המשרד והנציגים שיושבים פה. אני לא יודע, אני חושב שהיא בחו"ל כל הזמן. ואגב, בטיסה הבאה תגידי לי, אני צריך לקנות משהו מהדיוטי פרי. אני לא מתכנן לטוס, אבל אני אשמח אם תסייעי לי בזה. היום בבוקר התפרסמה ידיעה, באופן מקרי לחלוטין, חבר הכנסת לוי, התפרסמה ידיעה על השופט עמית, ממלא המקום שאמור להתמנות לנשיא בית המשפט העליון ביום חמישי הזה. וכולם הפכו להיות חברים במועצה הארצית לתכנון ובנייה, כולם עכשיו מדברים על חריגות בנייה. ומה שמצחיק אותי, שכל השרים וכולם, היית עובר על הטוויטר – יש לך טוויטר, אדוני היושב-ראש? אין טוויטר, עזוב, בעזרת השם יהיה, הכול בסדר. יש גם טוויטר כשר, אם אתה רוצה – כולם התחילו, אמרו, וואו, התפרסמה ידיעה, וציטטו את הידיעה. עכשיו, אני אומר לך, חבר הכנסת מיקי לוי, מדובר בממשלה שכל-כולה יכולה לעשות את הפריצה לאלקטרז. זו פשוט ממשלה, שים לב, אם אנחנו מדברים על ידיעות ועל זה: דיברנו על מירי רגב; קרעי – התפרסמה היום ידיעה על זה שהוא מחלק תחנות רדיו למקורבים שתורמים לרב המכובד שלו, ההומופוב הגזען; ואטורי – זה באמת הפורץ הנוצץ לבסיסי צה"ל, עשה שימוש בנשק בלתי חוקי, שיקר בנוגע לרישיון קבלן מבצע שלו; סוכות – עוד אחד מצמד הנוצצים שפרצו לבסיסי צה"ל; מאי גולן – החקירה ממנה והלאה. תדעו, אם המשטרה מזמינה אתכם לחקירה, אל תגיעו, תגידו בדיוק כמו מאי גולן וחברת הכנסת טלי גוטליב. יש לך את חיים כץ שהורשע; דרעי שהורשע; ביטן בחקירות; גולדקנופ עם עבירות תכנון ובנייה – התפרסם תחקיר, עבירות תכנון ובנייה בירושלים; רגב – דיברנו; וכמובן פיתמר בן גביר, הלוא הוא השר הממונה על המשטרה – עבריין תנועה על מלא, 78 הרשעות, שמונה הרשעות פליליות, מורשע בטרור. ועל כולם מנצח ראש ממשלת ישראל, הלוא הוא בנימין נתניהו – שוחד, מרמה והפרת אמונים – שלא ידע כלום, הוא לא קשור לכלום. אבל מה – אלקטרז, אין מקום בתאים כבר – הם מדברים עכשיו על השופט עמית. זה – באמת, אני כבר אין לי כוח.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא הבנתי, אתה מגן עליו? לא, אני שואל, להבין. מה, אי-אפשר להגיד ביקורת על השופט עמית? הוא קודש-הקודשים?

נאור שירי (יש עתיד):

אפשר.

היו"ר ארז מלול:

אז מה אתה מבלבל את המוח?

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מכיר – מה? אני מה?

היו"ר ארז מלול:

אתה מבלבל את המוח.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבלבל את המוח?

היו"ר ארז מלול:

מותר לבקר גם את ראש הממשלה וגם את השופט עמית.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, אתה מנהל את הישיבה או מנהל איתי דו-שיח? אם אתה מנהל איתי דו-שיח – בכיף, קודם כול תעצור לי את הזמן.

היו"ר ארז מלול:

בסדר. תמיד אני מאריך לך בדקה.

נאור שירי (יש עתיד):

גזל הזמן שאני חווה על הדוכן פה, אדוני היושב-ראש – אם אתה רוצה לדבר איתי – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, הצביעות צועקת. הצביעות צועקת.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא צבוע ולא זה. אתה יודע מה זה צביעות? בוא, אם אמרת, אני אספר לך מה זה צביעות. יושב פה – – –

היו"ר ארז מלול:

אסור לבקר את השופט עמית, וואו.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה רוצה לסיים? אתה רוצה לעלות לפה? אני אחליף אותך שנייה, תדבר, תשחרר את הלחץ, ונחליף? אין לי בעיה.

קריאה:

אתה לא יכול.

נאור שירי (יש עתיד):

אני יודע שאני לא יכול, אבל גם הוא לא יכול כל שנייה להפריע לי.

היו"ר ארז מלול:

נאור, אתה יודע שאני מרגיש איתך פתוח, אחרת לא הייתי – ראית, שתקתי שעתיים. איתך אני מרגיש פתוח – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אין לי בעיה. אתה לא שותק, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

שותק. שתקתי.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, אני יושב פה, אתה לא שותק. אבל עזוב, מה שנקרא, לא באתי לדבר עליך. אתה יודע מה? בסדר גמור. שכנעת אותי – אני אדבר עליך. אדוני, אתה במפלגת ש"ס – –

היו"ר ארז מלול:

כן.

נאור שירי (יש עתיד):

– – והיום אני רוצה לומר לך ברמה האישית – לא, לא, רגע, תישאר פה. תן לי שתי דקות איתו, ואחרי זה תחליפו.

היו"ר ארז מלול:

לא עדיף לך ואטורי?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, אני רוצה אני רוצה להגיד לך באמת עכשיו. שנייה של רצינות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה מנהל עכשיו את המליאה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא מנהל. תעשו מה שאתם רוצים. יגישו עליי עוד תלונה. תקשיב טוב, אני כילד – אומנם אני לא בגיל של רובכם פה – אני כילד הייתי, אני לא יודע אם אתה יודע, הייתי הולך למסיבות בימי שישי. אתה לא הולך אני מניח, ברוך השם, אני הלכתי במקומך, ולי היה קשה להיכנס למסיבות. לא יודע למה, החזות שלי כנראה לא באה בטוב. אלה היו ימים שהייתה פחות מודעות לאפליה, אבל חד-משמעי, גם אם הייתי בא ב-21:00, ב-20:00, לא משנה, הייתי נשאר בחוץ. הייתי שואל למה, והיו אומרים לי: מוזמנים; בקושי מסתכלים עליי, אבל בסדר. אני הבנתי מהר מאוד שהחזות שלי, בגלל שאני מזרחי כנראה נשארתי בחוץ. היו לי עוד כל מיני מקרים.

היו"ר ארז מלול:

פששש.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, אתה אומר פששש – – –

היו"ר ארז מלול:

זה כואב, מה שחווית.

נאור שירי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך – – –

היו"ר ארז מלול:

אני גם חוויתי את זה, אבל בקורס קצינים. לא משנה.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, רגע, זה היה לפני כמעט 20 שנים. בגיל צבא פלוס כבר הכול הסתדר. אבל אני רוצה לומר לך שהיום קראתי חשיפה של יואלי ברים, אתה מכיר אותו? הוא דיבר על מוסדות החינוך החרדיים. אני אומר לך, אני קראתי את הדברים והייתי בהלם. יש מוסדות חינוך, שאגב, רק בזכות עתירה לבית המשפט גילו איך המוסדות עושים אפליה כלפי מזרחים ותלמידות מזרחיות. מכנים אותן "נראית אשכנזייה", "מנטליות של אשכנזייה". קראו לזה "הסמינר הספרדי", עשו כיתות נפרדות עם מכסות של כמה ספרדיות אפשר להכניס. שנת 2024, מפלגת ש"ס, עיריית ירושלים.

היו"ר ארז מלול:

אז מה עשינו? הקמנו סמינרים. אתה יודע כמה סמינרים יש לספרדיות בירושלים?

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה שיש פה הפרדה?

היו"ר ארז מלול:

הינה, נמצא פה יושב-ראש ועדת חינוך, תשאל אותו.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היקר, זה עליכם. מחר בבוקר ראש עיריית ירושלים צריך להיקרא לפה. אין יותר הפרדות. כסף ציבורי לא יכול להפריד בין מזרחים לאשכנזים. אתם עומדים פה, ודודי אמסלם צועק לנו כל היום פה על רם בן ברק. אתם עושים את זה, על הראש שלכם, בסמינר, במוסדות החינוך שלכם יש הפרדה. אם אני מזרחי אני לא נכנס? אם הילדה שלי מזרחית, היא לא ראויה ללמוד עם אשכנזים? מה זה הדבר הזה? ואתה מטיף לי פה. הוא מטיף לנו כל הזמן.

היו"ר ארז מלול:

מה זה קשור, מטיף? אני מטיף לך?

נאור שירי (יש עתיד):

לא אתה, דודי אמסלם, עם האשכנזים והחברים של לפיד. זה דבר אחד. דבר שני, היום השר בן צור – – –

היו"ר ארז מלול:

אני לא הטפתי לך כלום.

נאור שירי (יש עתיד):

לא אתה ספציפית – אמרתי, דודי אמסלם. השר בן צור, גם מקורבך ומהמפלגה שלך, היום שמעתי אותו מדבר על דוח העוני. אלה שני דברים שאתם, בבסיס הקמת מפלגת ש"ס, הבטחתם לטפל בהם. הייצוג המזרחי – תודה רבה, מזרחי – ולטפל בעוני. זה בסיס הייצוג שלכם. שני מיליון עניים, 772,000 ילדים עניים, 158,000 אזרחים ותיקים עניים, ואני שומע אותו אומר שצריך לטפל בזה. בוא, תתמודד לכנסת, נשמה, תיכנס לקואליציה, ואולי תצליח לטפל בזה. מה אתם עושים? מה אתם עושים כדי לטפל בעוני? מה אתם עושים כדי לטפל באפליה? מה אתם עושים פה כל היום, מקשקשים לנו במוח על מזוודות חמאס ומס עבאס. אתם קשקשנים. הרי בוועדת הכספים נחשפנו כבר לנתונים. אתם לא הורדתם שקל אחד ממס עבאס. זה תוכנית החומש של החברה הערבית שצריכה לקבל את התקציבים האלה, ואתם דואגים להם לתקציבים האלה. מה שאתם עושים פה – לסיום, אני מבקש את ה-30 השניות, 40 השניות, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

קיבלת.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אני לא יודע. אני יודע שאתה יודע, ודיברו פה גם לפניי על הנופלים. אני רוצה לומר לכם שב-13 הימים האחרונים 15 נופלים – ושבעה מהם, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, בתחילת הלחימה, אתה יודע מה הם עשו, חבר הכנסת ביטון? שבעה מהנופלים היו תלמידים בתחילת הלחימה, והם נפלו. מחר מגיע השר הביזיוני, שיכול להחליף עם גפני, וגפני יעשה חוק השתמטות טוב ממנו; מגיש לנו חוק השתמטות. שבעה היו תלמידים בתחילת הלחימה, ואתם מגישים לנו חוק השתמטות, כי אנחנו צריכים עדיין לשכנע אתכם שתבואו לעזור לנו. לדיראון עולם אתם תיכתבו בדפי ההיסטוריה. לדיראון עולם, איך הוא יבוא לפה מחר וייתן חוק כזה. 15 נופלים, שבעה היו תלמידים, ילדים בני 19. אבל אתם כלום, שום דבר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן, אני מבקש לתפוס – – –

יוסף טייב (ש"ס):

תספיק בעשר דקות?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יש לי 20 דקות, נראה מה נספיק. אבל את גולת הכותרת אני שומר לסוף. בזמן הזה שאנחנו עושים פיליבסטר ומכלים את זמננו בדיבורים לא לעניין, אני חושב שזאת הזדמנות ללמוד מה לימדו אותנו אבותינו במשנה ובתלמוד וגדולי הרבנים שלנו על מצוות פדיון שבויים. הנחתי בפני חבריי את המקורות – מטי, באמת חשוב לי הדבר הזה, השארתי לך פה דפים; תסתכלי על העץ הזה פה, יש לך דפים. הנחתי בפני חברי הכנסת כמה מקורות בעת הזו, כשאנחנו מתפללים רגע לעסקת חטופים שתושלם, ולימוד התורה הזה של מקורות היהדות לפדיון שבויים יהיה כוח ותקווה שאנחנו נזכה לבשורות בימים הקרובים, של שחרור חטופים. כתב את זה והכין את השיעור הזה דווקא היום יוסף מילר, שלימד אותו במדרשת באר באשדוד, וגם ייעץ לנו חברי הרב אורי עופרן. אז תודה לרבי יוסף מילר ולרב אורי עופרן. אנחנו מתחילים עם מקור מס' 1. יש לך את זה, היושב-ראש? יש לך את הדפים, חילקתי לו. תלמוד בבלי, בבא בתרא, דף ח': "אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבויים מצווה רבה היא? אמר ליה: דכתיב 'והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למָוֶת למָוֶת ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי'. ואמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו. חרב קשה ממוות" – וההמשך של זה בעצם שהשבי קשה מהמוות. אני מדלג לסוף הפסקה הזאת. "אימא קרא: 'טובים היו חללי חרב מחללי רעב'. שבי [קשה מכולם] – דכולהו איתנהו ביה". בעצם שואלים, מתוך פסוק, כמה קשה זה להיות בשבי. ובאופן שהפסוק הזה בירמיהו נכתב הוא יוצר מדרג, ודבר ראשון הוא כותב את החרב ואחרי זה את הרעב ואחרי זה את השבי – חרב זה מוות מיידי. למות מרעב זה מוות איטי ושל סבל. אבל הדבר האחרון שכותב, השרה רגב, שמתי לך דפי מקורות, תראי מה הוא אומר שם בסוף פסקה 1, הוא אומר: "שבי – דכולהו איתנהו ביה", שהשבי יש בו הכול – יש בו חרב, יש בו רעב, יש בו התעללות. לכן השבי זה הדבר הקשה ביותר. ורש"י – פסקה 2 עכשיו: "'שבי – כולהו איתנהו ביה' – שהוא ביד העובד כוכבים ומזלות לעשות בו כל חפצו, אם למות [אם לחרב] אם לרעב". זאת אומרת, השבוי נמצא במצב של חוסר אונים מוחלט בידי מחבלי חמאס, הם יכולים להתעלל בו – רעב וחרב, ולא עלינו גם פגיעות בנשים – ובסופו של דבר גם מוות, וכבר איבדנו חטופים שנרצחו – ממש כמו שרש"י כותב, השבי יוצר את כל הדבר הזה, שהוא הדבר החמור ביותר. עכשיו אני עובר למסכת גיטין, דף מ"ה, עמוד א': "'אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם. ואין מבריחין את השבויין, מפני תיקון העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מפני תקנת השבויין. גמרא: איבעיא להו, האי" – זו הגמרא שואלת – "'מפני תיקון העולם – משום דוחקא דציבורא הוא" – תכף נסביר – "או דילמא משום דלא לגרבו ולייתו טפי?" בעצם מה שנאמר פה – נקרא גם את רש"י ואז נסביר. "מפני דוחקא דציבורא" – אין לנו לדחוק את הציבור, להביאו לידי עניות בשביל פדיון שבויים. זאת אומרת, אנחנו לא מגזימים בתשלומים כי אנחנו מטילים גזרה על הציבור – היו קהילות, כל קהילה הייתה בעוני, והיו צריכים לאסוף כסף כדי לפדות שבוי – אז אנחנו מגדילים את המחיר של השבוי. "או דילמא דלא ימסרו עובדי כוכבים נפשייהו וליגרבו ולייתו טפי, מפני שמוכרין אותן ביוקר". פתאום, אנחנו שילמנו על שבוי כל כך הרבה ויצרנו מוטיבציה לחטיפות נוספות. זה תיקון העולם. אם אנחנו נשלם הרבה, אנחנו ניצור מוטיבציה לחטיפות נוספות. לכאורה זאת התשובה, אבל תראו בהמשך איך ההלכה מתפתחת, וגם דברי חז"ל – איזו תבונה: "אם יש לו אב עשיר או קרוב שרוצה לפדותו בדמים הרבה ולא יפילהו על הציבור". לזה יש דוגמה כבר בגמרא, שאדם פרטי אמר: רגע, אני אשלם, לא אתם. אז אין פה את העניין של עול על הציבור. אז אומרים שנשאר השיקול של המחיר לעתיד. אתה שילמת עכשיו 3,000 דינר, מה יהיה בעתיד? מאיפה נביא אנחנו את הכסף? אבל גם חכמינו לא מסתפקים בשיקולים האלה, שבאים ואומרים: כשהולכים לפדות שבויים צריך לפעול בתבונה מול היכולת של הציבור ומול ההשלכות של זה לעתיד ועל המוטיבציה של החוטפים ואלה שרוצים שיהיו שבויים מעם ישראל. אבל תראו איזה סיפור מתוק, שקצת עושה פה מהפך בדבר – זה סעיף 6, תלכו לסעיף 6. תלמוד בבלי, מסכת גיטין: "תנו רבנן, מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים", אי-אפשר שלא לחשוב על התינוק ביבס. תראה את הגמרא, היא מחליטה מתי היא מפרטת ומתי היא מקצרת. הרי גמרא – טיעון שלם נאמר בארבע מילים. ורמינהו, וקשיא, במילה אחת הוא הופך הכול. כשהגמרא מחליטה לפרט באגדתא או בסברא יש לה סיבה. היא מתארת את התינוק – שנבין מה זה תינוק בשבי, שנראה את התמונה של ביבס עכשיו בשבי. זה מה שהיא עושה לנו פה, הגמרא הזאת. "תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים, אמר: מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים? ענה אותו תינוק ואמר: הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו. אמר: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה, שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו? רבי ישמעאל בן אלישע". זאת אומרת, יש לנו פה סיפור שרואה תינוק בשבי, ורבי יהושע בן חנניה מפר את הכלל שלא משלמים מחיר מופקע על שבויים, והוא מסביר שהדבר הזה נעשה כי אי-אפשר לעמוד בפני התינוק הזה. והסברים אחרים הם שברגע ששבויים הם בסכנת חיים מיידית – טייב, כשהשבויים הם בסכנת חיים מיידית גם מגדילים עליהם את התשלום, כי רמת הסיכון שהם נמצאים בה משפיעה על מה שראוי לשלם. בואו נמשיך. זה משהו מאוד מיוחד עבור הרבה חברי כנסת פה בבית הזה, וגם אנחנו. אני זכיתי לקבל – אני חושב, נכון, יוסי? הרב חיים קניבסקי זה הרב שנפטר לפני שנים ספורות? אבל גם אבא שלו היה תלמיד חכם.

יוסף טייב (ש"ס):

הסטייפלר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

זה הסטייפלר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

גם הרבנית קניבסקי אישה צדקת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

נכון. אז אני הייתי בבית של הרב קניבסקי.

היו"ר ניסים ואטורי:

גם אני הייתי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הוא אומר "בו"ה" – ברכה והצלחה.

היו"ר ניסים ואטורי:

דרך אגב, להזכירך, הוא קרא את השם הנוסף לביטן. הייתי אצלו, והוא מסר לי את השם. הוא אמר לי: תקרא לו בשם, והוא יינצל. ברוך השם, הוא קם ממיטתו בסופו של דבר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל תראה מה אומר הרב קניבסקי בפסק הלכה שלו בדרך האמונה, בסעיף 9. תסתכל, סעיף 9, שורה שנייה: "כעבד הנמכר בשוק", ויש אומרים שמשערים לפי עושרו וממונו וחשיבותו, ויש – שמשערין כמו שפודים שבויים גויים. "ובתשובת הרדב"ז" – הוא מזכיר את הרדב"ז – "מלמד זכות על מה שאין נזהרין עתה בזה ופודין בהרבה יותר מדמיהן, וכתב כמה טעמים, וסיים דמצווה רבה יש בזה, עיין שם ועיין בסמוך" וכו'. זאת אומרת, הוא אומר: היום כבר הפוך, היום למדנו ויש לנו על מי לסמוך ופסקי הלכה שמגדילים כמה שיותר את דמי הפדיון, את התשלום כדי לפדות. ואני רוצה להמשיך איתכם לרבי שלמה לוריא, המהרש"ל, שזה סעיף 11 בלימוד המשותף שלנו. הרב מיקי, אתה איתנו?

מיקי לוי (יש עתיד):

כל הזמן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. סעיף 11, הרב לוריא, בספרו "ים של שלמה", מסכת גיטין, על המשנה: "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהם, שראויים למכור בשוק בתור עבדות, מפני תיקון העולם" – זה מה שאמרנו קודם. "והאידנא, אנשי גומלי חסדים בארץ תוגרמא והסמוכים להם פודים השבויים יותר ויותר מכדי דמיהם, והיינו דמוותרים על דוחקייהו דציבורא שלהם". נכון הגמרא אמרה תיקון העולם, משום דוחק ציבור? אנשים אומרים: אני, לא יהיה לי מה לאכול. בארץ הזאת, תוגרמא – אני לא יודע אם זה אולי טורקיה או משהו אחר – אני לא יהיה לי מה לאכול, אני רוצה לפדות את השבוי. "ה' יוסף על שכרם, ופעולתם לפני ה' צפון בעולם הבא. גם בעוונותינו לעתה עתה נתמעטו ישראל בגולה, ויש לחוס על יתר הפלטה, שלא תכבה גחלת ישראל". זאת אומרת, מה הוא אומר פה? גם תראו, יש תקופות שהאירוע כל כך קשה, שעם ישראל עם גזרות שמד, עם הרג, עם השואה, עם אובדן של חיים יהודיים, ואנחנו צריכים להציל כמה שיותר יהודים. "וגם לעת הזאת מכבידים על ישראל ייסורים ועינויים, לכופם כדי לעבור על הדת, ולעשות מלאכה בשבת שלא לצורך. גם אם לא יפדו אותם איכא למיחש לרוע ליבם, שלא יהרגו אותם" – טייב, השורה הזאת, "שלא יהרגו אותם" – "ובסכנת נפשות פודין יותר מכדי דמיהן". משריקי, בסכנת נפשות, אומר רבי שלמה לוריא, פודין יותר מכדי דמיהן. מחזק גם את הדברים שאמר הרב קניבסקי. ועכשיו אני רוצה לעבור – – –

קריאה:

סעיף 13?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

סעיף 13. במקרה התעניינת בסעיף 13. כמו שאתם יודעים, הרב עובדיה יוסף, הייתה לו יכולת גדולה לארוז את הדברים ולחבר את כל העולמות, מהמקרא והנביאים והמשנה והתלמוד, וראשונים ואחרונים וגאונים וכו' וכו'. כותב רבי עובדיה יוסף, עליו השלום, בשו"ת "יביע אומר", חלק י', חושן משפט, זה פסק הלכה שהתייחס – הלו, סדרן, אתה מדבר באמצע דבר תורה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – אתה מפריע לו, חבר הכנסת יוסף.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, הם בסדר שם. סימון לא לומד. סימון, תשב ליד טייב, ליד דף המקורות. אנחנו לומדים את הרב עובדיה עכשיו. סעיף 13.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

רגע, תן לו את – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

פנינה, תתפסי אותם. "ביום כ"ט סיוון תשל"ו נחטף מטוס – – – אייר פראנס שהיה בדרכו מפריז לישראל, על ידי מחבלים". את הסיפור הזה אנחנו יודעים. 104 יהודים היו בדרכם – באוגנדה תפסו אותם והשאירו אותם אצלם. החוטפים הציגו אולטימטום, והיו להם דרישות ל-40 מחבלים הכלואים בישראל, ואם לא ישחררו את 40 המחבלים, הם יפגעו בבני הערובה הנמצאים בידם. "והועלתה השאלה: האם על פי ההלכה יש לשחרר את המחבלים הכלואים – כדרישת החוטפים, על מנת להציל את חייהם של החטופים היהודים, או שמא יש לומר – על ידי כך פותחים פתח לחטיפות נוספות". אפילו בבית הזה מביאים את הטיעון הזה, אבל תראו את הרב עובדיה יוסף, סוקר את הסיפור וגם אומר את הפסק: "כדי לסחוט שחרור מחבלים נוספים לאחר שיצליחו במזימתם זו. עוד יש לחוש שקרוב לוודאי שהמחבלים אשר ישוחררו מכלאם ינסו לחדור שנית למדינת ישראל, להרוג ולרצוח אנשים, נשים וטף, ונמצא שבכדי להציל את היהודים החטופים מוודאי סכנה, מעמידים את היישוב, בפרט בערי הספר – – – בספק סכנה ממש". זאת אומרת, הוא מתאר: באמת זו התלבטות קשה. ואז הוא מתחיל את מסכת גיטין, שהיינו – המקור הראשון, המשנה: "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן", והוא ממשיך וסוקר את הרמב"ן ואת כל גדולי החכמים, ואז, בסעיף י"ח שלו: "ואנוכי הרואה בשו"ת מהר"ם מלובלין, שנשאל על אודות נער שנתפס ביד עכו"ם בטענה שתפסוהו עם – נוכרית, ורוצים לדונו למיתה. והשיב, שאף על פי שפשע בעצמו, מכל מקום חייבים הציבור לפדותו, שהרי אין לך פושע בעצמו יותר מהמוכר עצמו" – וכו' וכו' – "ובכל זאת, היכא דאיכא קטלא – פודים אותו". וכך הוא ממשיך לתת דוגמאות מהעבר. "והינה, בהתאסף ראשי עם גדולי תורה לדון – – – מבחינת ההלכה" – תכף אני אגיד לכם על ההערה הזאת, מה זה "בהתאסף ראשי עם". פנינה, אני שלחתי אותך ללימוד. פנינה, שלחתי אותך ללמוד איתם, לא לפטפט.

יוסף טייב (ש"ס):

יש להם פה כל מיני שאלות, אבל אמרו: אין מקשין על הדרשן – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אין מקשין על הדרשן. אבל תקשיב לסוף הזה, כי הוא ממש חשוב.

יונתן מישרקי (ש"ס):

"והינה בהתאסף ראשי עם גדולי תורה" – תקרא, בכבוד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן, תקרא, אני מקשיב. תקרא, על הזמן שלי, תקרא. מישרקי, תקרא את הפסקה הזאת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אבל אתה הבאת לרב טייב לקרוא.

יונתן מישרקי (ש"ס):

"והינה, בהתאסף ראשי עם גדולי התורה לדון בנושא הזה מבחינת ההלכה, ובתוך כדי הדיונים שהתעוררו בצדדי ההלכה, כנזכר לעיל, הגיע ראש הממשלה מר יצחק רבין, זיכרונו לברכה, אלינו, ובישר לנו את הבשורה המרנינה, שכבר הצליחו אנשי צה"ל לחסל את המחבלים הרשעים ואת עוזריהם באוגנדה, ולשחרר את מאת החטופים היהודים, השם ישמרם ויחייהם, והם בדרכם לארץ ישראל. תהילות לאל יתברך, אשר הגדיל חסדו ונפלאותיו עימנו. ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו, וכל אומות העולם המה ראו כן תמהו והשתוממו על גבורת ישראל, אשר מנשרים קלו, מאריות גברו, והגדילו לעשות, בעזרת השם יתברך, להציל לקוחים למוות, הם מאת החטופים, והביאום לישראל ברינה ושמחת עולם על ראשם. כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. ברוך פודה ומציל. כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה. ברוך המקדש שמו ברבים". שנזכה לומר את זה פה בקרוב, בעזרת השם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יפה. כן. אז תראה, באמת זכינו בפעולה צבאית, אבל לפני הסוף הוא אומר: "שלא יעבור באיסור לא תעשה". "חייב ליתן כל ממונו – – – בין סתם שבוי לשבוי העומד בסכנה ממש" – שלא ייפול בלא לעשות. ותראה בהערה למטה, המודגשת באפור, בעצם באיזו סיטואציה הם ישבו. תראה מה זה גדולי עולם: ישבו יחד הגרי"ש אלישיב, הגאון רבי יוסף שלמה אלישיב, והגאון רבי שלמה זלמן אוירבך והגאון גולדשמידט והגאון ישראלי והגאון שאול.

קריאה:

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

בן ציון שאול, בן ציון אבא שאול, קראו לו. "וזוהי ההחלטה שנתקבלה באותו מעמד והועברה לידיעת ראש הממשלה – – – אומנם ברור הדבר ששחרור המחבלים הנדרשים טומן בחובו סכנות רבות, אולם בהיות היהודים החטופים נתונים בסכנת נפשות ממשות באופן מיידי, לפי ההלכה" – שתי שורות אחרונות – "סכנה זו של החטופים מכרעת – – –"

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא אמר שורה, בסדר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

סכנה זו "מכרעת את הסכנות שבשחרור מחבלים. לפיכך על ממשל ישראל להיכנס במשא ומתן עם המחבלים" – תשמע מה אומר הרב עובדיה בהערת שוליים – "להיכנס במשא מתן – – – להציל את השבויים החטופים מהסכנה המרחפת על ראשם. והשם יהיה בעזרנו 'לשמֹעַ אנקת אסיר לְפַתֵּחַ בני תמותה, לספר בציון שם ה' ותהִלתו בירושלָ͏ִם', 'לקרֹא לשבוּיִם דרור ולאסורים פקח קוח', ולא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, וקראת ישועה חומותינו ושערינו תהילה". אחד הפיוטים, אתה מכיר? כתוב: "לשבויים דרור בשיר ומזמור, אל בית הר המור, יהי שבילך".

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

שנזכה שלשבויים שלנו יהיה דרור, ברוח חז"ל שדיברו על מצוות פדיון שבויים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אמן. חבר הכנסת מיקי לוי, עשר דקות לרשותך, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. המחיר היקר של המלחמה הנוראה הזאת ממשיך לגבות את דמם של בנינו, ילדינו, בנותינו, אבותינו. היום נהרגו חמישה חיילי צה"ל, ממיטב בנינו – צמד המילים המצמרר "הותר לפרסום": סרן יאיר יעקב שושן, בן 23, ממעלות-תרשיחא; יהב הדר, בן 20, מכפר תבור; גיא כרמיאל, בן 20, מגדרה; יואב פפר, בן 19, מהרצליה; אביאל וויסמן, בן 20, מפוריה עילית, כולם מסיירת חטיבת הנח"ל. יהי זכרם ברוך. עוד נפצעו שמונה חיילים באורח קשה, נאחל להם החלמה מהירה. היום, אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, 465 ימים למלחמה הנוראה הזו. 840 חללי צה"ל, 77 חללי משטרה ושב"כ, 918 אזרחים נרצחים, 98 חטופים. ב-6 בינואר עמדתי מול מצלמות הכנסת באולם ירושלים ודרשתי לעצור את המלחמה. כן, אמרתי "בכל מחיר". בדיוק לפני שנה וחמישה ימים, או שישה ימים. והינה אנחנו שנה אחרי – המחיר גדל, והגענו לאותה משוואה. כשעמדתי מול מצלמות הכנסת לפני שנה בדיוק, ב-6 בינואר, חטפתי קיתונות של בוז, ואז המילה "בוגד" נאמרה לעברי פה במליאת הכנסת, צלצולי טלפון בשעות לא שעות כדי להטריד, קללות, רק משום שזה לא מצא חן בעיני כמה אנשים. והמשוואה שהגענו אליה היא אותה משוואה, רק המחיר במשוואה הזו גדל. אמרתם שציר פילדלפי הוא סלע המחלוקת, שאי-אפשר בלי ציר פילדלפי – המושג הזה בא לעולם מפיו של ראש הממשלה; אמרתם רפיח, אבל הוא פחד להיכנס לרפיח, עד שמפקדי הצבא דחקו בו לעשות זאת; אמרתם מסדרון רפאים – גם את זה תפסנו, וגם זה כאילו הפך להיות חלק מסלע קיומנו. ואמרתם: רק לחץ צבאי יעזור, עד לניצחון המוחלט – כך אמרתם, כך טענתם, כך הפצתם, כך נתתם את הנרטיב השקרי הזה. והינה אנחנו באותה משוואה, אלא שהמשוואה הזו – המחיר שלה הוא מחיר נוראי: יותר הרוגים מטובי בנינו. ואמרתי וטענתי ב-6 בינואר: תחזירו אותם הביתה. קודם כול תחזירו אותם הביתה. מדינת ישראל / הממשלה הזו נושאת באחריות לטבח הנורא ביותר שקרה מאז קום מדינת ישראל, אונס נשים, רצח גברים, נשים, רצח ילדים. אילו הייתם נוטלים אחריות ומחזירים אותם אז, ב-6 בינואר, כן, זה היה תלוי בעצירת המלחמה, זה היה ברור לכולם, אלא שכמה מחברי הכנסת פה, משיחיים הזויים, טענו שאוי, אוי, אוי, זה יפגע בנו, בביטחון מדינת ישראל. מעניין מי אמר את זה – כאלה שאין להם מושג, שלא התנסו. ואני טענתי שהרי מהצד השני יירו את הכדור הנוסף אחרי שהם יחזרו, ואת הטיל הראשון, ואז צה"ל, צבא העם, צבא של גיבורים ומפקדים נערצים – חלקם עשו טעויות, ואף הודו בכך שעשו טעויות, ולקחו אחריות, בניגוד לדרג המדיני הפחדן – היה יכול להכריע את המלחמה לאחר שובם של החטופים הביתה. מדינת ישראל / הממשלה הזו בגדה בהם כמה פעמים: פעם אחת בהפקרתם – לא אנחנו, הדרג הצבאי אשם; לא אנחנו, שב"כ אשם; לא אנחנו, כל העולם אשם, רק מי לא אשם? מי שהכניס כל חודש 30 מיליון דולר כדי לבנות את הכוח הצבאי החזק הזה, כדי להכניס את אמצעי הלחימה בכסף שהממשלה – שראש הממשלה אישר כל חודש בחודשו, כסף שבנוסף לבניית הכוח, בניין הכוח והכנסת החימושים השונים, הקטלניים בחלקם, בנה גם את העיר התחתית בעזה, שאליה נחטפו אזרחי מדינת ישראל תושבי העוטף. אתם נושאים באחריות, לא יעזור לכם. ועדה תקום. ועדה קום תקום, לא יעזור לכם דבר וחצי דבר. ועדה ממלכתית. על דברים קטנים דרש ראש הממשלה ועדה ממלכתית – בנושא הרוגלות. לא שהרוגלות לא היו דבר חמור; השימוש בהן נעשה בחלקו שלא כדין, ואני בעד, אבל איפה המאזניים בין דרישת ראש הממשלה לנושא הרוגלות לבין הטבח הנורא ביותר, שקרה לאזרחי מדינת ישראל במשמרת שלך, אדוני ראש הממשלה? אין לך אומץ להגיד שני משפטים, בכל משפט שלוש מילים: אני מקבל אחריות – משפט ראשון, שלוש מילים; ועדת חקירה ממלכתית – משפט שני, שלוש מילים. אין לך אומץ. ואם אתה חושב שאתה לא אשם, אז מה הבעיה? נרטיב חדש הבאת לעולם, ואחריך כל מלחכי הפנכה ממשיכים לדקלם: אנחנו לא סומכים על בית המשפט העליון. יריתם על בית המשפט העליון מכל עבר, ריסקתם – ואתה אשם בזה – את הרשות השופטת. כן, אין מה לעשות, הרשות המבצעת, שאמורה להיות תחת פיקוחה של הרשות המחוקקת – לא, הרשות המחוקקת חלשה, אני מודה בכך, לא מצליחה לעשות את זה – הרוב, ימין מלא מלא, ימין דורס, ימין משיחי בחלקו, הוא אשר מתווה את הדרך ואומר לנו איך לחיות ואיך לקיים את החיים במדינה הזו. אדוני היושב בראש, ההיסטוריה תשפוט את כולנו, את כל ה-120, ואני בתוכם, חבריי, בתוכם. אבל את ראש הממשלה, את סמוטריץ', את לוין, את שמחה רוטמן, את בן גביר, נראה לי שהיא תשפוט לחומרה, בטוח אני שהיא תשפוט לחומרה; אלה שמתנגדים עוד היום, עוד היום, להסדר כלשהו, עסקה – אני לא אוהב את המילה הזו – להחזרת החטופים הביתה. הניצחון המוחלט, הקשקוש הזה – והרי אידיאולוגיה אי-אפשר לנצח, ולא רשות פלסטינית בעזה, אז מי כן, חסרי אחריות שכמוכם? אתם תישאו באחריות, ההיסטוריה תשפוט אתכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, עשר דקות, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, 465 ימים למלחמה, 98 חטופות וחטופות מחכים שנחזיר אותם הביתה, והערב עוד בשורה קשה – חמישה ילדים, חיילים, שמתו. ההפקרה של הממשלה הזאת היא בכל חזית אפשרית. אני רוצה לספר לכם על החלטת ממשלה שקרתה ב-9 בדצמבר, וההחלטה הזאת היא על ביטול מדיניות אפס תוספת סיכון למפרץ אילת. אז אתמול נסענו חברי השדולה הסביבתית בכנסת לאילת. אני נסעתי וחזרתי. קיימנו כנס חירום, שבו השתתפו 150 תושבים, ראשי רשויות, נציגי ארגוני סביבה. נסענו לאילת, כי החלטת הממשלה על ביטול מדיניות אפס תוספת סיכון שקרתה בממשלת השינוי היא החלטה מופקרת, מסוכנת, חסרת אחריות, שמאיימת על בריאות הציבור – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, אפשר לשמור על שקט שם במזכירות? מזכירות האופוזיציה. מזכירויות.

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא. זו הקואליציה השתלטה על האופוזיציה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, שמתי לב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תן לי חצי דקה.

היו"ר ניסים ואטורי:

למה חצי דקה? תמשיכי. עשר שניות לקחתי לך. תקבלי את זה, אל תדאגי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

דרשנו בכנס מהממשלה להתעשת, לחזור בה מההחלטה המופקרת הזו. ב-9 בדצמבר הממשלה החליטה לאפשר לחברת קצא"א – קו צינור הנפט אילת–אשקלון – להגדיל את כמות שינוע הנפט מאילת פי עשרה, לאפשר שינוע של בערך 20 מיליון טונות, תוך התעלמות מטענות ושיקולים מקצועיים ועקיפת הסמכות של המשרד להגנת הסביבה, שאני אומר בכנות, התנגד להחלטה. אז זה על אף ההתנגדות של ארגוני הסביבה, של ראשי הרשויות – כמובן אילת, אשקלון, אשדוד – של כל המועצות האזוריות ברחבי הנגב, איגוד ההתפלה, ארגון רופאים לבריאות הציבור, מאות מדענים, אקולוגים – כולם התריעו והזהירו מפני נזקים בלתי הפיכים. ההחלטה היא חסרת אחריות והרת אסון, וההוכחה היא שבעשור האחרון אירעו עשרות דליפות מצינור הנפט, דליפות חוזרות ונשנות לאורך כל קו הצינור. כשמסתכלים על הפעילות של חברת קצא"א לאורך השנים אנחנו מגלים חברה עבריינית ורצופה תקלות ואסונות סביבתיים מהחמורים ביותר שידעה המדינה, וכמובן הם גם הורשעו לפעמים, לעיתים בבתי המשפט. תשתיות הצנרת הישנות, והן לא מסוגלות לשרת את הגדלת השינוע והסחר, ומכאן הדאגה. בעשור האחרון היו לפחות 12 תקלות ואירועי זיהום משמעותיים – לא, ככה, דליפה קטנה – מהמתקנים השונים. הם טענו שזה כשל בציוד, טעויות אנוש, חבלות, וכדרכה בהרבה מאוד מקרים, החברה הסתירה מהציבור, למשל ב-2011, דליפה חמורה מנחל צין, וב-2016 אסון בשמורת עברונה – 5 מיליון ליטרים של נפט גולמי זרמו לשמורה.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, אפשר לשמור על שקט קצת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואטורי, מה קורה?

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, מה שלומך? קדימה, תמשיכי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אסון אקולוגי מהקשים בתולדות המדינה. ומאז הנזק קיים, ושיקום המערכת האקולוגיות לא הושלם, והמדבר עוד נאנק. אתמול בדרך לאילת נכנסנו לשמורת עברונה, יוראי להב הרצנו ואנוכי, וראינו במו עינינו את הקרקע השחורה שמריחה, מדיפה נפט. החלטת הממשלה היא גם סכנה ביטחונית. האלוף במילואים איילנד, ראש המל"ל לשעבר, הזהיר שאזור אשקלון–אילת נמצא בסיכון ביטחוני של כטב"מים, טילים. לפני שבועיים מערכת הביטחון העריכה שהכטב"מים מתימן כוונו לקצא"א; מתקני תשתיות באילת ואשקלון טווחו בשנה האחרונה עשרות פעמים. יש סכנה מיידית גם לפגיעה במכליות נפט, במתקני אחסון, וכמובן בפגיעה בחיי אדם. מספיקה דליפה של 1%–2% מתוך מכלית, שזה 4,500 טון, על מנת שגם ייגרם נזק כלכלי שמעריכים אותו ב-10 מיליארד ש"ח. פשוט דליפה. באילת זה יהיה הרס מוחלט של כל העיר אילת, שמתבססת על תיירות, על הים האדום, על שוניות האלמוגים. דרך אגב, גם בדליפה באשקלון – כל החופים עד חיפה ייפגעו, כל התשתיות החופיות תהיינה בסכנה – נמל אשדוד, ייצור החשמל מתחנות הכוח, שמתקררות מהמים של הים, וכמובן השבתת ייצור מי השתייה במתקני ההתפלה. הנזקים הכלכליים מוערכים בעשרות מיליארדי שקלים, רובם בשל השבתת מתקני ההתפלה, תחנות הכוח ופגיעה בייצור החשמל. 75% ממי השתייה בישראל הם מים מותפלים, וזיהום מי הים לאורך חופי אשקלון מגביר את הסיכון למתקני ההתפלה הללו גם באשקלון, גם באשדוד, גם בשורק, גם בפלמחים, וכמובן גם באילת. במקרה כזה לא יהיו מים, ועלות הנזק למשק מאי-אספקת חשמל יכולה להגיע ל-100 מיליארד ש"ח, עם השלכות קשות על הציבור וכמובן על החוסן הלאומי. החלטת הממשלה הזו היא גם סכנה לבריאות הציבור. עשרות מכליות נפט נוספות בשנה שייכנסו למסופי קצא"א באילת ובאשקלון והגברת הפעילות בחוות המכלים לידן יגבירו את זיהום האוויר, את התחלואה. מזהמי האוויר הוגדרו על ידי ארגון הבריאות העולמי וארגוני רופאים בין-לאומיים כגורם סיבתי לנזקים בריאותיים: מחלות לב, נשימה, אסתמה, סוכרת, סרטן, לידת תינוקות מוקדמת. גם היום תושבי אילת ואשקלון סובלים מזיהומי ריח קשים. דרך אגב, שלשום פורסם הסכם פשרה על תביעה ייצוגית של תושבי אשקלון, וקצא"א תשלם על דליפה שקרתה ב-2020, וקצא"א תשלם מיליון וחצי שקלים לתושבי אשקלון. דליפה, חלילה, במפרץ אילת, תהיה פגיעה סביבתית אנושה. היא תפגע בשונית האלמוגים – השונית הצפונית ביותר בעולם ואחת העמידות ביותר לשינויי אקלים, ומכאן החשיבות העולמית שלה. השונית מהווה נכס לאומי וכמובן חלק מרכזי בכלכלת התיירות שלנו, וזה אומר שאם תהיה דליפה, תיחרב מערכת אקולוגית רגישה, וזה יהיה אסון בלתי הפיך. אני יכולה לומר לכם שההצעה הזאת ניסתה לעבור באוגוסט ולא עברה באוגוסט, אבל מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה אסף יזדי – שבינתיים נטש את המשרד, כי הוא הרגיש שהוא לא יכול לשנות – הציג ממצאי סקר שבוצע לאיתור ומיפוי מזהמים כימיים במי הים במפרץ אילת וגם הקרקעית. הממצאים הצביעו על כמה מוקדים שמהווים מקור למזהמים שונים בים ובקרקעית, והמוקד העיקרי הוא מסוף הדלקים של קצא"א. הממצאים הצביעו על כמה מוקדים שבפעילותם השוטפת מהווים מקור לזיהום מי הים, וזה בעצם מחזק את הצורך להימנע מהגברת הפעילות המזהמת. בסקר נמצאו מוקדי זיהום מפעילות שיט, פריקת נפט. גם בקרקעית נמצאו מזהמים בריכוזים גבוהים באזור המעגנה של מסוף קצא"א; היה זיהום טרי וגם זיהום ישן מדליפות היסטוריות בשנות השבעים והשמונים. משרד האנרגיה קבע כי ישראל לא צריכה את הגדלת השינוע למען הביטחון האנרגטי. לישראל יש ביטחון אנרגטי; זה לא לטובת ביטחון אנרגטי. גם משרד החוץ ציין שביטול העסקה לא יערער את היחסים שלנו עם האמירויות, שזה הדיל להעביר נפט מאילת לכיוון אירופה. וגם משרד התיירות התנגד, והמשרד להגנת הסביבה, כמו שאמרתי. אז יש כאן אינטרסים שמניעים את ראש הממשלה שלנו, ומי ירוויח? בכלל, מה האינטרס הפוליטי? אז ממשלת ישראל מוכנה לקחת את הסיכון רק בגלל רווח כלכלי, בעיקר לקצא"א, וזה על חשבון הבריאות, על חשבון הסביבה, על חשבון העתיד שלנו. אז מהיום קצא"א לא תיקרא קו צינור נפט אילת–אשקלון אלא תיקרא קו צינור נפט אסיה–אירופה. הממשלה בשלה – במקום לקדם אנרגיות מתחדשות, חדשנות סביבתית, מתעלמת מההתרעות, פועלת בדורסנות ופועלת נגד האינטרס הציבורי והלאומי. מדינות בעולם עוברות לאנרגיות מתחדשות, משקיעות בשמירה על משאבי הטבע שלהן; מדינת ישראל – בדיוק ההפך. במקום להוביל לחדשנות סביבתית, הממשלה מקדמת צעדים להרס העתיד. החלטה באמת שערורייתית, חסרת אחריות, בלי שום מחויבות לעתיד הדורות הבאים. ממשלת ישראל ממשיכה במדיניות ההפקרה, דוהרת אל עבר המחדל הבא. אם בוועדות חקירה ממלכתיות עסקינן, אז מכובדיי, ועדת החקירה הבאה כבר בפתח, והריח שאתם מריחים זה גם נפט, אבל גם ריח ועדת חקירה ממלכתית. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

והטקסים.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה שכואב זה שלכם. חמש דקות, בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. ראשית אני מבקשת להשתתף עם המשפחות השכולות, חמישה נופלים היום – חיילים, לוחמים, גיבורים מסיירת נח"ל, שנלחמו בעזה, בגזרת בית חאנון. אנחנו משלמים מחירים כבדים במלחמה הצודקת הזאת, מלחמה על הבית, וכן, זה כאב גדול לכולנו. אני כמובן מוסרת מכאן גם בריאות שלמה והחלמה מהירה לפצועים. נחזק את חיילי צה"ל, את מפקדי צה"ל בים, ביבשה ובאוויר. שמעתי כאן את דברי הבלע של האופוזיציה. יושבים כאן חסרי אחריות, מדברים, מקשקשים את עצמם לדעת. מילא הייתם בקיאים בנתונים, מילא הייתם יודעים על מה אתם מדברים. זאת הסיבה שאתם תמשיכו לשבת עוד הרבה שנים באופוזיציה הזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תבני על זה. אל תבני על זה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

יושבים פה אנשים, ובעיקר את, המקרקרת הראשית – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני? אני לפחות לא טסה לחו"ל.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – יושבים פה ולא מבינים על מה מדברים. מיקי לוי ברח, מה הוא ברח? הרגע הוא בא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עשית בבודפשט?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

דיבר כל כך יפה – ברח, לא היה מוכן לפגוש את אביו של עמית בונצל, חייל הצנחנים שנפל, משפחה שכולה. אז מה אתם מדברים גבוהה-גבוהה? על מה אתם מדברים כל היום?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה את עושה בחו"ל כל היום? מה עשית בבודפשט?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

במקום להבין שיש כאן מלחמה וכולנו צריכים להיות תחת האלונקה – טוב שחזרת, מיקי. למה לא נפגשת עם איציק, אבא של עמית בונצל? למה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה את עושה בחו"ל כל היום?

נאור שירי (יש עתיד):

תגידי, את שרת החוץ?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לא להפריע.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תגיד לי, למה לא נפגשת עם אבא של עמית?

נאור שירי (יש עתיד):

היא מדברת איתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

היא לא מדברת איתך, מה אתה קופץ?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

למה? למה לא נפגשת?

מיקי לוי (יש עתיד):

תקשיבי ותקשיבי טוב.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

למה לא נפגשת איתו?

מיקי לוי (יש עתיד):

תקשיבי טוב, הוא בא אליי למשרדי ודפק בדלת – – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אל תוריד לי מזמן הדיבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את יכולה לדבר כמה שאת רוצה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ערכו את הסרט, אמרתי לו: בוא תיכנס לסרט, אני בדיוק יחד עם – – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אתה היית מוכן לפגוש אותו?

מיקי לוי (יש עתיד):

איזו שאלה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

למה לא נפגשת איתו עד עכשיו?

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לפני חצי שנה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

למה לא התקשרת אליו אחרי זה להגיד לו: בוא אליי? למה?

מיקי לוי (יש עתיד):

תקשיבי, תקשיבי. אני מסביר לך.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, את בחקירות?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מיקי, יש לי הערכה אליך, אני שואלת אותך, למה אתה לא התקשרת לאיציק להגיד לו שהייתה כאן אי-הבנה? למה?

מיקי לוי (יש עתיד):

אל תעשי סיבוב, אל תעשי סיבוב. ביציאה הוא קיבל את מספר הטלפון של הלשכה, היה אמור לתאם. חצי שנה – דופק בדלת, באו עם מצלמה. אני אומר: אני לא יכול לקבל אותך עכשיו, אני בדיון. מה, אתה לא מדבר איתי?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כן, אתה יודע מה קורה אצלנו כשדופקים בדלת חיילים ומשפחות שכולות? אנחנו נפגשים איתם. אנחנו נפגשים איתם – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אל תעשי עליי סיבוב. אל תעשי עליי סיבוב. תקשיבי טוב, תקשיבי טוב.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – ולא מדברים גבוהה-גבוהה על אחדות ועל להיות ביחד ולקבל את המשפחות השכולות.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה קשקוש. זה סרט מבושל.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

רק כשזה נוח לכם אתם מדברים ככה. אז אני רוצה להגיד לך משהו.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, את עושה סיבוב. אני לא מקבל את זה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני לא עושה שום סיבוב. הינה, תגיד פה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא היה אצלי במשרד.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז תגיד פה: אני מוכן להיפגש איתו. עשיתי טעות שלא יצאתי אליו ואמרתי לו: איציק יקר, אני אשמח לפגוש אותך, תחכה כמה דקות ואני איפגש איתך. אבל לא עשית את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזו חוצפה. את חצופה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השרה רגב, השרה רגב – – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אבל אתם יודעים לעמוד פה ולהטיח האשמות, להיות צבועים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגידי, מתי את פגשת משפחות מניר עוז? מתי פגשת משפחות מניר עוז?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ואתם בעצמכם – לא לעשות את מה שאתם דורשים מאחרים. אז אני רוצה להגיד לכם משהו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מתי היית בניר עוז? על מה את מדברת?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. לא להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, היא מדברת אלינו, אז היא תקבל תגובה.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא פנתה אליי, אני מבקש להגיב.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, ענית. סליחה, ענית ונגמר הדו-שיח. זהו, קדימה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני רוצה להגיד משהו.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, לא, לא, אני מבקש להגיב.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

דיברת קודם על להקים ועדת חקירה. האם שמעת מישהו מחברי הקואליציה שאומר שלא צריך להקים ועדת חקירה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל יום, כל יום.

מיקי לוי (יש עתיד):

כל יום, כל יום.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מה "כל יום"? מה שמעת? מה שמעת?

מיקי לוי (יש עתיד):

כולל ראש הממשלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, תשאלי את ואטורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, כולנו בעד. מה הקשר? כולנו בעד ועדת חקירה, מירב.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז בואו נגיד לציבור – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה מבלבל, אתה בעד ועדת חקירה?

נאור שירי (יש עתיד):

את לא בארץ.

היו"ר ניסים ואטורי:

תקשיבו למה שהיא אומרת. תקשיבו, אתם לא שומעים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

יש פריימריז? יש פריימריז?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה בעד ועדת חקירה ממלכתית?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

גמרת? גמרת לדבר שטויות כמו שאת בדרך כלל מדברת ?

היו"ר ניסים ואטורי:

היא לא אמרה "ממלכתית".

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא סיימתי בכלל.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

גמרת לדבר שטויות כמו שאת בדרך כלל מדברת? אני רוצה להגיד לך משהו – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

יש פריימריז? יש פריימריז?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא סיימתי לדבר – – – אולי תסבירי מה את עושה בחו"ל כל הזמן?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני עצרתי את הזמן. אני מבקש לא להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תעצור, היא יכולה לדבר כמה שהיא רוצה, היא שרה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא, לא, לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

היא לא השרה המסכמת, היא קיבלה זמן להגיב.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני לא השרה המסכמת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל גם שרה יכולה להגיב. תסתכל בתקנון.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא יכולה לדבר כמה שהיא רוצה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא יודע, נאור שירי אמר "למה אתה עוצר את השעון".

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני רוצה להגיד משהו, כדי שהציבור יבין על מה מדובר, אז קודם כול, לא רק שאנחנו בעד להקים ועדת חקירה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממלכתית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אנחנו בעד להקים ועדת חקירה.

נאור שירי (יש עתיד):

היא אמרה את זה בתחילת הלחימה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הדבר היחידי שאנחנו לא מוכנים – – – הדבר היחידי, הדבר היחידי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

היא אמרה את זה. את פשוט לא בארץ, את לא יודעת מה קורה פה. את לא יודעת מה קורה, את לא בארץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל הזמן – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור, תגיד לי, למה אתה עומד? נאור שירי, חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

בואי אני אבשר לך, את אמרת בתחילת הלחימה: ועדת חקירה ממלכתית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתקום ועדה חקירה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

אמרת או לא?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אתה רוצה לקבל תשובה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא. לא מעוניין בתשובה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא, אז זה העניין. אתה לא רוצה לקבל תשובה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה לא שומע אותי?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אני לא מאמין לכם בכלום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמו נדיה קומנץ', תעשי ככה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

לכלום אני לא מאמין לכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר. חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני יודע.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תן להם קצת לדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אז שב, למה אתה עומד? למה אתה מתקרב? מה קרה? מה זה, שוק?

נאור שירי (יש עתיד):

כי אני כל הזמן יושב, בא לי לעמוד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תעמוד במקום שלך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תעמוד, תעמוד קצת. תלך, תלך, תעשה קצת ספורט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא מפריע לכם.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

טוב, אני רוצה להגיד לכם משהו, בעיקר לציבור היקר ששומע אותנו.

נאור שירי (יש עתיד):

היא יודעת להתמודד איתנו, היא לא צריכה עזרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

תנו לה לדבר.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ועדת חקירה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא שומע אתכם, אתם רחוקים מדי.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה עמדת פה, הינה אני אצעק כדי שתבין. אתה עמדת, אתה אומר לי על לעמוד?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה עמדת פה, אתה אמרת לה, תגיד לה. היא אמרה מי אמר מהקואליציה. אתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שמה? שמה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאתה מתנגד לוועדת חקירה ממלכתית. אתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

היא אמרה "כולנו בעד ועדת חקירה".

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

את רוצה לשמוע את מה שיש לי להגיד או שאת רוצה לשמוע את השטויות של עצמך?

היו"ר ניסים ואטורי:

את לא הקשבת. את לא שומעת אותה מרוב שאת צועקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממלכתית, ממלכתית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

את רוצה לשמוע את השטויות של עצמך או שאת רוצה לשמוע את מה שיש לנו להגיד?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה לשמוע את עצמי מצוין, אל תיתני לי טיפים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

יפה, אז תני לי לדבר, אחרת איך תשמעי אותי? אני רוצה להגיד לציבור היקר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

את? מה עשית בבודפשט שבוע? מה את עושה בחו"ל כל הזמן? למה לא באת ביום ראשון – – – תגידי, את מתפקדת בכלל?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אנחנו בעד – – –

נאור שירי (יש עתיד):

זה מה שהיה חסר לי, בודפשט. תגידי, יש מקום בדרכון כבר עם כל החתימות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קורה, רק מטוסים את מכירה? יש רכבות, יש אוטובוסים. עלית פעם לאוטובוס?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מירב, בואי נשמע את התשובה שלה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

סיימת לדבר את השטויות שלך? אז תני לי לענות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אדבר מה שאני רוצה.

אופיר כץ (הליכוד):

נאור, נאור, לא הייתה ממשלה מעופפת כמו הממשלה שלכם.

נאור שירי (יש עתיד):

אין מצב – – – שגרירויות שפתחו אותן.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא, לא, עזוב, תכף נדבר על הממשלה הכושלת שלהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא מכירה רק לאונג'ים.

אופיר כץ (הליכוד):

הממשלה הכי מעופפת הייתה שלכם, שברה שיאים מאז הקמת המדינה.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר, אתם שברתם שיא במספר המשרדים.

אופיר כץ (הליכוד):

זה הסכמי אברהם שנתניהו הביא.

מיקי לוי (יש עתיד):

עזוב, זה שקר, אופיר.

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, תגידו, אפשר לתת לה לדבר או שאתם חוששים לשמוע אותה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא פנתה אליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

היא לא פונה לאף אחד, תנו לה לסיים. די, זהו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, מה, אתה מסתלבט עליי?

היו"ר ניסים ואטורי:

היא פנתה, נגמר. אני רוצה לסיים את הזמן שלה. תני לה את זמן התגובה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא פנתה אליי, היא אמרה לי: מירב, תפסיקי לדבר את השטויות שלך. לא דיברה אליי?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אנחנו בעד – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

על מה הוויכוח? לא הבנתי. תני לה לסיים, זהו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שהיא אמרה לי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אנחנו בעד הקמת ועדת חקירה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממלכתית. למה את לא מסוגלת להגיד "ממלכתית"?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אממה, מי עומד בראש ועדת חקירה ממלכתית?

נאור שירי (יש עתיד):

את, את תעמדי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מי שעומד – עומד שופט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה כואב לך? מה כואב?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ושימו לב, הם רוצים שהשופטים יבחרו את השופטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

משפחות שכולות בוכות פה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אנחנו בעד ועדת חקירה שיהיו לה כל הסמכויות של ועדת חקירה ממלכתית – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

את אמרת ועדה, כמו סטייק התהפכת. כמו סטייק – – – ועדת חקירה – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – אבל מי שיעמוד בראשה הוא לא יהיה שופט. היא תייצג – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מי? דודו יעמוד בראשה? מי יעמוד?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי יהיה השר? דודו?

מיקי לוי (יש עתיד):

אמסלם יעמוד בראשה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הוועדה תייצג את המשפחות השכולות, את משפחות החטופים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר, די. הן מתחננות אלייך, הן מתחננות. הן צריכות לזעוק לך? מה זה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – את הציבור בישראל, והיא תהיה שקופה. עכשיו, אחמד טיבי, אני סומכת עליך. אחמד טיבי, תגיד לי, אתה ידעת שלשופט עמית קוראים – אותו שופט עמית, שהם רוצים שהוא ימנה את יושב-ראש ועדת החקירה – אותו שופט עמית, קוראים לו גם השופט יצחק גולדפריינד? ואללה, לא ידעתי שיש כפל שמות לשופטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סוף-סוף מצאתם משהו. סוף-סוף מצאתם משהו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

עכשיו, שימו לב, אם היה לי כפל שמות – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה פרשת השבוע? מה פרשת השבוע?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – או לך היה כפל שמות – אם היה לי כפל שמות או לך היה כפל שמות, כבר היועצת המשפטית הייתה מעמידה אותנו לדין.

נאור שירי (יש עתיד):

יש לו כפל שמות, גם כפל וגם – – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

השופט שיושב על כס העליונים, יושב עם סבר פנים חמורות, מקפיד בכל עניין, לא עדכן את הציבור שקוראים לו גם בשם אחר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את צריכה – – – במשטרה על התפקיד שלך – – – את צריכה ללכת למשטרה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תנו לה לפחות לסיים, נו, היא לא הוציאה מילה אחת בלי מילה שלכם.

נאור שירי (יש עתיד):

היא עשר דקות רק מדברת.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

סליחה, רגע. אני מצטערת, אתה תחזיר לי את הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, נגמר עכשיו הזמן. אני נותן לה עוד 20 שניות לסכם.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא, לא, לא, לא נגמר הזמן כי הם הפריעו לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

הפריעו לך ואני מוסיף לך חצי דקה, בסדר?

נאור שירי (יש עתיד):

מירי, Diamonds are forever – – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ולכן, תראו מה קרה, אתם רוצים שהשופט הזה, שלכאורה פעל בניגוד עניינים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך את שרת התחבורה? איך זה יכול להיות?

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מירב בן ארי, די.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – ואף אחד לא מטפל בזה, הוא זה שימנה את הוועדה. לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, נו, מספיק.

היו"ר ניסים ואטורי:

את לא תסתמי לה את הפה, היא תגיד את מה שהיא רוצה להגיד. גם לי לא נעים כל מה שאומרים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תהיה ועדת חקירה, שתבדוק את הדרג המדיני – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – את הדרג הצבאי, את הדרג המשפטי – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתתמודד, היא שרה בממשלה. היא שרה בכירה בממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – את כל הגורמים הרלוונטיים, אבל זה לא יהיה המועדון הסגור של השופטים. זה לא יהיה מאותה חונטה של השופטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שמפריע.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא, לא, זאת תהיה ועדה אמיתית, שקופה, לטובת הציבור.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ואני רוצה להגיד לך – איפה הג'ינג'י? איפה הג'ינג'י?

טלי גוטליב (הליכוד):

יצחק עמית, אולי יצחק עמית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

איפה הג'ינג'י? הינה, תראי את עמית, יש לו שם חדש ואנחנו לא יודעים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. זהו, נגמר הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי מינה אותו לראש הוועדה? השתגעתם.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז אני רוצה להגיד לך, במקום שאתם תזדעזעו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

ניסים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

במקום שאתם תזדעזעו ותגידו: איך יכול להיות ששופט שאמור להיות – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

בכס העליונים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – בראש הבג"ץ, הרשות השופטת – –

היו"ר ניסים ואטורי:

השרה, תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – הוא זה שפועל בניגוד עניינים? עכשיו – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

השרה, את צריכה לסכם. את צריכה לסכם.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – משום שהיחיד שיכול לטפל בזה ולהגיש קובלנה זה שר המשפטים – –

נאור שירי (יש עתיד):

ואטורי, זהו, היא צריכה לסיים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – אנחנו נדאג שתוגש קובלנה ותטפל בביזיון הנוראי הזה, שאתכם הוא לא מעניין.

היו"ר ניסים ואטורי:

משפט אחרון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נגמר הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

מירי, את בג'ט-לג. נגמר הזמן. נגמר הזמן.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ולכן אני אומרת שוב – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – אתם יושבים פה ומדברים אל עצמכם דברי בלע וצביעות – –

נאור שירי (יש עתיד):

די. קחי אותנו לחו"ל, קחי אותנו לחו"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – וטוב שהציבור בבית מבין מי עושה, מי פועל, מי מקשקש – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. מבקש לסיים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – ומי עושה רק רע – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – וגורם לכך שלא נפעל ביחד ונמשיך להיות לא מאוחדים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, חברת הכנסת.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ואני מציעה לך שתתקשר לאיציק – –

נאור שירי (יש עתיד):

כמה "תודה רבה". זה לא תודה, זה סליחה. די. די.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – לאב השכול, ותזמין אותו אליך – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לא חשוב אונס נשים – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ותזמין אותו אליך, מר מיקי – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לא חשוב – – – לא חשוב כלום. ערוץ 14 – – –

קריאות

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תזמין אותו אליך, גם אם הוא לא מכוחותיך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אנחנו נפגשים עם משפחות שכולות – –

היו"ר ניסים ואטורי:

השרה, תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – מהימין, מהשמאל, מהמרכז – –

היו"ר ניסים ואטורי:

את צריכה לסיים.

מיקי לוי (יש עתיד):

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – מהפריפריה, גם אם הם לא מהמקום הנכון, שהשר, שראש המפלגה שלך, חושב שהם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. היא הייתה? זה לא מחוק. סליחה. עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

קריאות:

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הוא אב שכול – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

תקשיבי טוב. אל תעשי עליי סיבוב. יש לי שניים קבורים. אל תעשי עליי סיבוב. את, שלא אכפת לך מאונס נשים, ולא חיילות, ולא כלום. ויהלומים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

Welcome to Israel. Thank you for flying with us. You are very welcome.

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, תחזיקי אותו, תחזיקי אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

Thank you for flying with us.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

Thank you for flying EL AL.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

סליחה. אני מבינה שהאי-דיוק שלך עם הזמן של הדיבורים של השרה היה חלק מההטבות לכל העולים החדשים, כלומר – –

אופיר כץ (הליכוד):

אם לא הייתם מפריעים, הוא לא היה צריך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אם לא הייתם מפריעים, הוא לא היה צריך להוסיף לה זמן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – הטבה לעולה חדשה שהחליטה לעלות ארצה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תפריעו. אל תפריעו – – – לא נפריע לך. אנחנו גם ככה לא מקשיבים לך. לא להפריע.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – ואחרי כל הטיולים בעולם, היא מקבלת יותר זמן דיבור ועוצרים את השעון.

היו"ר ניסים ואטורי:

כל מי שיפריע, לא משנה אם קואליציה או אופוזיציה, אני אעצור את השעון.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מקשיבה לך. מה יש לי להקשיב לך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תצאי, מותר לך. מותר לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מקשיבה ולא מפריעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ואם יש לך בעיה איתי – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אז תעצור.

היו"ר ניסים ואטורי:

– – את יכולה לפנות לוועדת האתיקה, אבל לא לערב אותי – אני יושב-ראש הישיבה כרגע. חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה רבה. תגידי, מה קורה היום, לא הבנתי. משהו חדש?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני פה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

objection, טלי, objection. objection.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמו שאת אומרת, תשתה מים קרים.

היו"ר ניסים ואטורי:

משהו חדש? היא יכולה להמשיך לדבר, בבקשה? תודה רבה. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למרות האווירה הקיימת והדיון שהתקיים עד עכשיו, אני כן רוצה להתייחס לחוק הזה, ואני כן רוצה להביע את התנגדותי והתנגדותנו להצעת החוק, שאומנם היא חלק מהשלכות מאוד כבדות של המלחמה הזו, שנמשכת ונמשכת, ויש מי שרוצה – מי שעומד בראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, רצה להמשיך אותה, וכנראה ירצה למשוך עוד זמן, ולא דאג לחשוב על ההשלכות הכלכליות, בין היתר המכות שמנחיתים על האזרחים בהצעת החוק מסוג זה. בזמן שהממשלה החליטה שהיא לא תעדכן את קצבת הילדים ואת סכום החיסכון לכל ילד, היא אכן תעלה את הסכום או את דמי הביטוח הלאומי בשנה הזו, 2025–2026; כלומר, המכה היא כפולה. גם לא מעדכנים את הקצבה, כך שאולי זה יעזור קצת בלהגיב להעלאת המחירים וליוקר המחיה שהשתוללו בשנה הזו, וגם מכבידים על המשפחה ומבקשים מההורים לשלם דמי ביטוח יותר גבוהים. לצערי הרב, אני חושבת שבעצם העובדה שמפצלים את זה לכמה חוקים – ואנחנו נדון בכל חוק באופן נפרד – אז הרבה פעמים הציבור לא יראה את התמונה המלאה, התמונה של המכות הכלכליות שהממשלה מנחיתה עליו. הוא רק יתחיל להרגיש אותה, וכבר התחיל להרגיש אותה, בכיס שלו, והמצב ילך ואפילו יחמיר עוד יותר. ואני חייבת להגיד ולהתריע שלצערנו, למרות כל המאמצים והדיבורים על הניסיון למגר את העוני במדינת ישראל, הממשלה הזו לא רק שהיא לא ממגרת את העוני, אלא להפך – היא מזרזת את תהליכי העוני בין האוכלוסיות השונות ומעמיקה את ממדי העוני; כך שלצערי הרב יגיע סוף שנת 2025 וחברי כנסת, כולל אני, יעמדו על הדוכן הזה כדי להסביר את מדדי העוני שהלכו ותפחו. וכמובן יעלה איזשהו שר ויבטיח שהוא ימגר את תופעת העוני, בזמן שהמדיניות שמובילה הממשלה הזו הולכת ומעמיקה את העוני. אני יודעת שערב מאוד מתוח עובר על הרבה משפחות, משפחות החטופים וכל מי שסביבן, ואני חייבת להגיד שהמתח הזה הוא לא רק של המשפחות. אני יכולה להבין את הדאגה הקיימת, וליבי עם ליבן, אבל גם צריך להזכיר שכולנו עוצרים את הנשימה ומחכים ומקווים מאוד שיהיו בשורות טובות ושנשמע באמת שנחתמה עסקה שתאפשר גם החזרת החטופים, אבל גם את הפסקת המלחמה, שארכה יותר מדי זמן והביאה הרבה אסונות. אני חושבת שהציבור, גם הישראלי וגם העזתי והפלסטיני באופן כללי, יושב ומחכה הלילה, מחכה לשמוע שאולי הסבל שמתמשך כבר 15 חודשים יפסיק, ואולי ננשום לרווחה ונקבל גם את החטופים, אבל גם הילדים והתושבים והאנשים בעזה ינשמו לרווחה. כולנו תקווה שבאמת יהיו בשורות כאלה. בתחילת המליאה עמד על הדוכן הזה השר אלי כהן, והוא פנה לחברי חבר הכנסת יוסף עטאונה ואמר לו: אתם, היה לכם מזל שהגעתם – והכוונה גם ליוסף, וגם אליי, וגם כנראה לכל האוכלוסייה הערבית – שהגעתם להתגורר במדינת ישראל, שבאתם להתגורר במדינת ישראל. אז כנראה השר אלי כהן, שנתן עצות בהיסטוריה, ואמר שלפי ההיסטוריה היהודים נמצאים פה הרבה לפני הערבים, שכח מההיסטוריה המאוד מאוד צעירה, מזמנים שעדיין – אנחנו לא הגענו משום מקום, ואנחנו לא באנו להתגורר; אנחנו היינו פה. ואם מישהו בא בכלל, זה המדינה באה אלינו. אנחנו וההורים שלנו והסבים שלנו היינו פה, אז שלא יגיד לנו: היה לכם מזל שבאתם להתגורר. והוא עוד ממשיך ואומר: אם אכפת לכם כל כך, ואתם כל הזמן מדברים על הסבל של העזתים, אז אני אתן לכם כרטיס להגיע, אני אשלם עבור הכרטיס. כנראה בממשלה הזו חושבים רק על טיסות, חושבים רק על נסיעות, כי להגיד לכם את האמת, עוד לא שמעתי שצריך לשלם על כרטיס כדי לשלוח אנשים לעזה. ואני מציעה לשר, שמנסה להתחכם ומדבר בצורה הכי בוטה על טרנספר ועל גירוש, קצת צניעות כאשר הוא מדבר, ושלא יציע לנו לשלם על כרטיסים פה ושם כדי לסלק אותנו מאדמתנו ומולדתנו, כי זה לא יקרה אף פעם. החוצפה שיש בדברים של השר – אי-אפשר לפסוח עליה, ואי-אפשר לשתוק על העובדה שכל אחד שרוצה לגרוף עוד כמה לייקים או עוד כמה קולות בפריימריז, מצא לו עכשיו תחביב חדש, לקרוא לזרוק אותנו, או להתעמת איתנו, או להתעלק עלינו. אז בואו, תעצרו לרגע ותחשבו, כי כל זה לא יעזור. ההסתה הזו והעמדות הגזעניות האלה לא יעזרו לאף אחד. אני חושבת שהגיע הזמן להגיד בצורה הכי ברורה: העמדה שלנו היא מאוד עקרונית ומאוד ברורה, וגם מאוד אנושית. אנחנו נגד הרג אזרחים, ואנחנו נגד סבל של בני אדם, בהיותם בני אדם, מכל ההשתייכויות שלהם ומכל הלאומים שלהם. ואנחנו כן נגד מלחמה. ולצערי הרב, כמה שהתרענו וכמה שאמרנו שהמלחמה הזו, יהיה לה מחיר מאוד כבד לשני הצדדים, אף אחד לא רצה להקשיב. ולהפך, התנפלו עלינו והסיתו נגדנו. אני יודעת ואני בטוחה שאף אחד לא היה אוהב ורוצה לשלם מחיר בכל מלחמה שהיא, והיה עדיף לנסות לא להיכנס למצב שבו המלחמה נמשכת ונמשכת, לא למען ביטחונם של אזרחים אלא למען ביטחון הממשלה הזו וההישרדות של הממשלה הזו. אני מאוד מקווה שיהיו בשורות טובות, לא רק בעיקר למען שחרור החטופים, אלא גם למען עסקת חליפין, למען הפסקת המלחמה; אבל גם כדי לשחרר את המוחות מהדאגה העיקרית שקיימת היום, ובצדק, להחזיר את החטופים ולהפסיק את המלחמה. ואז אולי יהיו הזמן והכוח הנדרש כדי להיאבק במדיניות, גם הכלכלית, גם החברתית, גם הפוליטית וגם המשפטית, של הממשלה הזו, ויהיה לנו את הכוח להעיף אותה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה ללמד את חבריי היהודים כמה מילים בערבית, ונתחיל מהמילה אנסאן. מה זה אנסאן? זה צלם אנוש או אדם. באנגלית אומרים human או human being. ויש את האנסאניה, מה אנסאניה? זה אנושיות. ואטורי, תשתתף בשיעור.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, אני שולח הודעה, שיתקשר אליך חבר שלך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה אנושיות, או humanity. ויש מילה בערבית שנקראת כראהייה. כראהייה, מה זה בעברית? זה שנאה, זה hatred. אם רמת השנאה עולה, מה קורה לאנושיות אצל אותו אדם? היא יורדת. למה הוא נהפך? אנחנו מאבדים את האנושיות שלנו. וכאשר אנחנו מאבדים את האנושיות שלנו, למה אנחנו נהפכים? בערבית קוראים לזה חיוואנאת – אתה קרוב יותר להתנהגות של בעלי חיים. ואני אומר, מה יותר אנושי מלסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים? יש יותר אנושי מזה? להפסיק את הסבל של אנשים, הסבל בשני הצדדים, זה לא אנושי? יש יותר אנושי מזה? ואז כשאנחנו רואים שמתגבשת עסקה, לפי כל הדיווחים שיש, וכנראה תתגבש עסקה לסיום המלחמה והחזרת החטופים, אז יוצא השר סמוטריץ' ומצייץ. הוא אומר שהעסקה המתגבשת היא קטסטרופה למדינת ישראל. ואני אומר לו: השר סמוטריץ', אתה הקטסטרופה לאזרחי מדינת ישראל, אתה הקטסטרופה לכלכלת ישראל. אתה נכשלת לפי כל הציונים הבין-לאומיים, לפי דירוג חברות האשראי, שהורידו את הדירוג של מדינת ישראל. זה ציון כישלון ונכשל לשר האוצר. אנחנו בעד עסקת החזרת החטופים, בעד לסיים את המלחמה. את זה אמרנו כל הזמן. ואני מקווה שהאנושיות תעלה על השנאה, וזה מה שיהיה. אני מקווה שבסופו של דבר ראש הממשלה והשרים שלו ישכילו – זה לטובת כולם, לטובת כל האזור. אנחנו נקווה שתהיה עסקה, אנחנו נקווה שהמלחמה תסתיים, אנחנו נקווה שהחטופים יחזרו, ונלך אולי לפתוח דף חדש ועידן חדש באזור.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אינשאללה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו אומרים אינשאללה. אני אעבור, כבוד היושב-ראש, לנושא אחר. לפני שבוע פורסם שנערך כנס לרופאים עולים בבנייני האומה, וזה היה ביוזמת משרד הבריאות, והתקיים שם יריד מעסיקים. אני לא נגד זה. אנחנו לא נגד זה שרופאים יעלו לארץ בכלל, אבל אני שואל את משרד הבריאות למה הוא לא עושה יריד מעסיקים להרבה רופאים שסיימו את הלימודים שלהם, עברו את בחינת הרישוי, ועדיין ממתינים למקום עבודה. אני מקבל הרבה טלפונים מרופאים שאומרים לי: תמצא לנו עבודה. אנחנו סיימנו את הבחינה, קיבלנו את הרישיון, ואני לא מוצא עבודה. הם רוצים לעבוד בכל עבודה כלשהי. אני שואל, ואני אמרתי את זה, והעליתי את זה הרבה גם בוועדת הבריאות – אנחנו מדברים על מחסור ברופאים, ואני אומר שיש רופאים. אני לא יודע כמה, אבל יש הרבה רופאים שמסיימים את הלימודים שלהם, ולפי הדיווח של הוועדה שהוקמה לטיפול במצוקת כוח האדם הרפואי במערכת הבריאות, יש במערכת – לדוגמה, ב-2020 עברו את הבחינה וקיבלו את הרישוי לעסוק ברפואה במדינת ישראל 2,000 רופאים. כשני-שלישים מתוכם הם בוגרי חו"ל ושליש הם בוגרי הארץ. אתה יודע כמה מתוכם הם מהחברה הערבית, ואטורי? תנחש. מישהו יכול לנחש כמה מתוך ה-2,000 הם מהחברה הערבית? כמעט חצי, כמעט 50% מבוגרי הרפואה, הרופאים שעוברים את הבחינה ומקבלים את הרישיון, הם מהחברה הערבית. וכמה מתוכם מוצאים עבודה? מוציאים תקנים להתמחות? מעט מאוד, יש מעט מאוד שמצליחים למצוא תקן להתמחות. וכאן יש את ד"ר אבו אל-כאמל, הוא גם יודע את זה. ואני בטוח שפנו אליו, ופנו אליי ופנו להרבה אנשים, כי מחפשים עבודה, מחפשים תקן התמחות, וחושבים שאנחנו יכולים לעשות הכול. יש מחסור בתקנים בבתי החולים, ותמיד בוגרי חו"ל נמצאים בדרג ב' או אפילו דרג ג' בקבלה להתמחות. אפילו פונים אלינו בשביל לנסות לקבוע פגישה עם ראש מחלקה, מנהל מחלקה, בשביל לדבר איתו, לבקש תורנuיות חוץ, כי הם לא מצליחים. ויש עשרות, אני חושב, מאות, ואפילו אין נתונים מדויקים למשרד הבריאות כמה רופאים סיימו את הלימודים שלהם ועדיין לא עובדים, ולא נמצאים בהתמחות. זו סוגיה שקיימת בחברה הערבית. אני מקווה שמשרד הבריאות, כמו שהוא עובד בשביל לקלוט רופאים מחו"ל, הוא יעבוד גם בשביל לקלוט את הרופאים בוגרי חו"ל שנמצאים כאן בארץ. אני אפנה בערבית אל החברה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: רבים דיברו על עסקה אפשרית להפסקת המלחמה והחזרת החטופים. מובן שאנחנו, כמו כל האנשים, מתחילת המלחמה דרשנו להפסיק את המלחמה ודרשנו להחזיר את החטופים. אנו מקווים לתקופה חדשה ומקווים שתהיה דרך חדשה באזור ושהעסקה הזאת תביא לסיום סבלם של אחינו ואנשינו בעזה. אולם בנוגע לרופאים אשר למדו בחו"ל, אנחנו דיברנו ופעלנו תמיד כדי לשלב אותם בבתי החולים וכדי לספק להם מקומות להתמחות בהם. אנו דורשים ממשרד הבריאות שכמו שהוא פועל למצוא מקומות עבודה לרופאים מחו"ל – אנו מבקשים שכך ימצא גם מקומות עבודה לרופאים שלמדו בחו"ל ונמצאים בארץ. ישנם עשרות כאלה, אשר עד לרגע זה לא עובדים ולא מוצאים מקומות להתמחות. תודה.) שוכרן, ואטורי, תודה לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, עשר דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה. כבוד היושב-ראש, אני אתחיל, ד"ר יאסר, מהנושא האחרון החשוב, על תקני התמחות של רופאים. תקנים שאין, או שיש, והם מחולקים בצורה בעייתית מבחינת אלפי רופאים בוגרים ערבים שהשקיעו, הצליחו בבחינות, סיימו סטאז' ורוצים להתקדם ולהתמחות כדי לשרת את הקהילה שלהם, את מערכת הבריאות. הם נתקלים בדרך ללא מוצא. אלפי רופאים מחכים בבית להתמחויות. אנחנו מוצפים כולנו בבקשות וקריאות נואשות כמעט. רק לאחרונה העברנו מיליארדים למשרד הבריאות. למה אין Affirmative action, העדפה מתקנת, בנושא הזה, או יחס שוויוני, כדי לבוא לקראת החברה הערבית, שיש לה צורך רב בהתמחויות מסוימות, שחסרות בחברה הערבית – אף אוזן גרון, עור, עיניים, פלסטיקה, פסיכיאטריה, אורולוגיה ועוד? אני שוחחתי על כך גם עם השר וגם עם מנכ"ל משרד הבריאות, אבל הנושא הזה מחייב מענה משכנע, ועכשיו אין מענה משכנע מבחינת המשרד. אני רוצה לדבר על המקרה שבו שוטרים תקפו בברוטליות ובאלימות אישה – ז'קלין נאסר מקלנסווה. תקפו אותה באלימות, הסירו לה את החיג'אב. סרטון הווידאו מבעית. היא חולת סרטן, אגב, אפשר לומר. הם באו להסיר מצלמות, והיא שאלה למה וכו'. זכותה לשאול למה. היא בבית שלה. הם התנפלו עליה בברוטליות. השוטרים האלה שתקפו את האישה גם השפילו אותה על ידי הסרת החיג'אב. אחד השוטרים אמר לה משפטים קשים על החיג'אב, אני לא אחזור על זה. הוא צריך להיות מסולק מהעבודה, למרות שבמשטרה גזענית יש הרבה שוטרים כאלה אלימים, והמקרים האלה חוזרים על עצמם. לאחרונה יש מנהג – מירב, כבוד ראש האופוזיציה – ששרים או ח"כים מהימין רוצים לזכות באייטם תקשורתי.

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא יכול להיות, ממש להיות – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן, יש, מהימין. ויש שתי דרכים שהם גילו לאחרונה – או לתקוף ח"כים ערבים או לתקוף משפחות חטופים. בשניהם הם זוכים לאייטם. בשניהם הם זוכים לאייטם. אני לא רוצה להזכיר שמות – תפסיק להצביע. תפסיק להצביע.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה משקיע כסף – – – לצאת נגדי. יש לו פרסומים ממומנים, לתומך טרור הזה, על חשבון קשר לבוחר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לכן השאלה היא איזה פגם פתולוגי יש בח"כים והשרים האלה. פגם פתולוגי. מילא לתקוף ח"כים ערבים, כי אתם גזענים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אף אחד לא תוקף אותך כי אתה ערבי – תוקפים אותך כי אתה תומך טרור. זה מה שאתה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – אבל לתקוף משפחות חטופים, משפחות חטופים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור, תומך טרור.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לתקוף משפחות חטופים – איזו בושה, שאין. על ראש הגנב או הגנבה בוער הכובע.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה מדבר אליי? בוא, בוא, אחמד טיבי, בוא, בוא. הוא קורא לי "גנבת".

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היחס למשפחות החטופים הוא מבזה. (אומר בערבית: אתם לא מתביישים?) מילא אתם שונאים ערבים, אבל גם שונאים משפחות חטופים?

טלי גוטליב (הליכוד):

אף אחד לא שונא ערבים. אנחנו לא ניתן לך, תומך טרור, להוציא את דיבתנו. תומך טרור בכנסת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה מבזה. ואני, בכל פעם שאני מדבר ואני רואה שהאנרגיות קופצות – –

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, טלי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – והיושב-ראש לא מעיר, אני שמח. אני יודע שזה מפוצץ אתכם מבפנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור שקורא לחיילים "רוצחים". תתבייש לך. לך מהכנסת. מה אתה עושה פה? לא למדת רפואה? מה אתה עושה פה? מה אתה עושה פה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ואני מרוצה. אני יודע שהסעיף הפסיכיאטרי עולה. לא, לא, מותר לה. מהצד הזה, היושב-ראש הזה מעולם לא נתן הערה.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, טלי, חברת הכנסת טלי גוטליב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אפילו לא מסתכל עליה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה מפריע לי לתת לה הערה. חברת הכנסת טלי גוטליב. אני עוצר את הזמן רגע.

יאיר לפיד (יש עתיד):

למה אתה לא מעיר לה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני ראש האופוזיציה, כשהוא קורא לי "גנבת", אדוני ראש האופוזיציה, אתה לא מודיע לו – לא אכפת לך. אם מישהו היה קורא לך פה בשמות, אדוני ראש האופוזיציה, היית שומרת עליך ועל זכותך. הייתי שומרת עליך ועל זכותך, אדוני ראש האופוזיציה, אם מישהו היה קורא לך גנבת.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

זה הכול, זה הכול.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם תמשיך ככה, נאור שירי, תוביל את המפלגה שלך לשישה מנדטים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אני לא מגיב על תומכת טרור. אני לא מגיב על תומכת טרור.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

למה אתה צועק?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תראה מי צועק? אני צועק? דיברתי על תקנים, על מחסור בתקנים להתמחות של רופאים, וטוב שהגעת, טוב שהגעת. בשביל מה העברנו מיליארדים בוועדת הכספים למשרד הבריאות, אם לא גם בשביל למצוא תקנים לרופאים שהתמחו, במיוחד כאשר יש מחסור בחברה הערבית? המצב הזה זועק לשמיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

50% מעולם הרפואה זה החברה הערבית, על מה אתה מדבר? מה הוא מדבר, הבן אדם הזה? מה הוא מדבר, הבן אדם הזה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כל פעם שאומרים "ערבים" יש אנשים שקופצים. גזענות מובנית, built in, גזענות.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה ראשונה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה בטוח? אתה בטוח? תחשוב פעמיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אמרה האישה שהצטלמה עם רעולי פנים מאחור.

טלי גוטליב (הליכוד):

כוח 100. רעולי פנים אימא שלך. כוח 100, לוחמינו הגיבורים, עזי הרוח שמכוסים בפנים, כי הפנים שלהם אסורות לפרסום.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך הוא מדבר על הלוחמים שלנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל תני לנהל את הישיבה. בסדר, מה לעשות. גם אני לא מרוצה מכל מה שאומרים פה, אז מה לעשות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה טבעו של יושב-ראש ישיבה. הוא לא אמור להסכים עם מה שאומרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר, הבנו את הטיעונים שלך. תתקדם. תגיד משהו שעוד לא שמענו. בבקשה, תגיד משהו שעוד לא שמענו, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עכשיו אני רוצה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה רוצה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – לפנות ליש עתיד.

טלי גוטליב (הליכוד):

בבקשה, יש עתיד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני הייתי הראשון לזהות מעל הדוכן הזה את עידן הקשקשן, הדוגמן השקרן.

טלי גוטליב (הליכוד):

ככה הוא מדבר, תראה מה זה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אמרתי את זה מעל הדוכן. עידן הקשקשן, הדוגמן, השקרן, התחמן. עכשיו מתברר שהוא גם הבוגדן – תשמע ביטוי חדש, יאיר – והגנבן. בוגדן וגנבן. גנב מנדטים, גנב מנדטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה מצחיק בזה? שהוא מכפיש את עידן רול? מותר להכפיש בן אדם פה? מותר לקרוא למישהו "דוגמן"?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש מי שפעל כדי לבצע את הטומאה הזאת. יש מי שפעל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא יכול להיות שכל הזמן היא ברקע.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, רק למירב בן ארי מותר לעשות קולות רגע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא הפרעתי לו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, את לא הפרעת לו, ברור. את הפרעת רק למירי רגב. לתומך טרור הזה מעולם לא הפרעת. מעולם לא הפרעת לו. למירי רגב כן, לאחמד טיבי לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, חברת הכנסת טלי גוטליב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עלתה מירי רגב ואמרה לי: תפסיקי לדבר את השטויות שלך – אליי.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא משנה. מה שהוא אומר פה זה לא רק שטויות, זה ארכי-שטויות. לקרוא לחבר כנסת – הוא לא יכול לקרוא לעידן רול "דוגמן", מה זה?

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, אבל את לא יכולה להפריע כל הזמן, חברת הכנסת טלי גוטליב – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – הוא לא יכול לקרוא לעידן רול "דוגמן". מה זה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תגישי תלונה לוועדת האתיקה, תאמיני לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא רוצה להגיש תלונה. אני לא מתלוננת. מה אני – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, את לא יכולה להפריע לדיון, סליחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נעמה לזימי הבכיינית – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, אני אקרא אותך בקריאה שנייה. די, חלאס.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, די. אבל לקרוא לחבר כנסת "דוגמן", מה זה?

היו"ר ניסים ואטורי:

היא הבטיחה לי – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לדעתי, יש להוסיף סעיף בתקנון נגד טרור אקוסטי. טרור אקוסטי, אקוסטי. טרור אקוסטי – זה פוגע ביהודים וערבים, אגב.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – את הבדיחה הזאת – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי גוטליב, קריאה שנייה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טרור אקוסטי.

קריאה:

אני מוחה על זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי את השעון, ועכשיו המשכתי. תמשיך, תפדל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

טרור אקוסטי.

קריאה:

תודי שזה מצחיק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, דיברתי על מערכת הבריאות ואנשים קפצו כי אמרתי "רופאים ערבים", ערבים. הרי בלי הרופאים הערבים אין מערכת בריאות. אין. עכשיו אני רוצה לתת לכם דוגמה: לפני יומיים היה יום הרופא. רופא ברמב"ם בשם – מה השם שלו? אידלמן, הוא אורתופד ילדים, פרסם תמונה ואמר: מי שחוגג טבח מקבל נכבה. ושם תמונה של רַפַח, רפיח, מחוקה. ואמר, כתב: בוקר טוב, רפיח. תגיד, זה רופא? הוא לא נזרק מהמערכת בגלל סיבה אחת: כי הוא יהודי. אם רופא ערבי היה מתקרב לניסוחים האלה, הוא מזמן היה מפוטר. בושה שיש רופא כזה. בושה שהוא מתבטא בצורה גזענית כזאת. יש ערך לחיי אדם. אבל חדוות הטיהור האתני היא דבר מביש. מביש עד מאוד. ולכן אני קורא לשר הבריאות וגם למנכ"ל רמב"ם לבדוק את ההתבטאויות האלה של הרופאים שלו, שמביעים צהלה וחדוות חיים כשהם רואים את רפיח חרבה, משוטחת, עם מאות ואלפי הרוגים ופצועים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עודד פורר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, זה יום קשה במדינת ישראל – מה מפריע?

היו"ר ניסים ואטורי:

ששון, אתה מפריע לחבר.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

קודם כול, זה אח שלי, לא חבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

יופי. אז לפחות אל תפריע לו.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא מנפנף פה עם שוקולד. סליחה, פורר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, זה יום קשה במדינת ישראל. עוד, לצערי, חמישה חללים מחיילי צה"ל, שמונה פצועים קשה, ואנחנו פה מתווכחים בכנסת הזאת הרבה מאוד ויכוחים. והכנסת הזאת, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידעה מחלוקות קשות, ידעה ויכוחים פוליטיים סוערים, עימותים נוקבים, ביקורת קשה. כן, ידעה גם מילים קשות. אבל יש, חברי הכנסת, קו אחד שאסור לחצות. יש רגע שבו כבר לא מדובר באיזשהו ויכוח פוליטי, לא מדובר בחופש ביטוי, לא בקואליציה ואופוזיציה, אלא בחתרנות נגד המדינה באופן המובהק ביותר. והיום אני לא רוצה לדון איתכם על עוד התבטאות מקוממת, אלא בדפוס פעולה מסוכן, שיטתי, מחושב, של אדם אחד בכנסת הזאת, שהפך את שליחותו הציבורית לכלי שרת לפגיעה במדינת ישראל, בביטחונה, בחיילי צה"ל ובמאבק הקיום שלנו. והאיש הזה, אדוני היושב-ראש, יושב בכנסת ישראל. חבר הכנסת עופר כסיף אומנם יושב בכנסת ישראל, אבל לא מתנהג כחבר כנסת של מדינת ישראל. חבר הכנסת כסיף מתנהג כסוכן של תעמולת אויב. הוא פועל כשלוחם של אלה שמבקשים להרוס את מדינת ישראל מבפנים. הוא אינו מגן על הדמוקרטיה הישראלית – הוא מנצל את הדמוקרטיה הישראלית כדי לפגוע בה. השבוע, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נחשפנו לכלי חדש במאבק האנטישמי נגד מדינת ישראל: מעצר ורדיפה של חיילי צה"ל בחו"ל, שצריכים לחשוב פעמיים אם לטוס, אם זה לעבודה או לחופשה, ולהסתכן במעצר בין-לאומי. אבל התמיכה במעצרם מגיעה דווקא מפה. דווקא מחבר כנסת שיושב כאן, שנהנה מההגנה של חיילי צה"ל, שנהנה מההגנה של החסינות שיש לו, ומבחינתו זה פשוט לא מעניין – הוא תומך במעצר של חיילי צה"ל. אנחנו מתמלאים חלחלה בכל פעם שאנחנו שומעים את המקרים האלה. אבל אני רוצה להבהיר לכם שבמסגרת הרדיפה הזו נגד חיילי צה"ל, עופר כסיף משתמש בכלים הדמוקרטיים שהדמוקרטיה הישראלית נתנה לו. והוא משתמש בכלים האלה לא כדי להגן על הדמוקרטיה הישראלית, אלא כדי לפגוע בה. פעם אחר פעם משמיע עופר כסיף את אותן טענות מכפישות נגד מדינת ישראל והופך לשופר של השונאים שלנו. ומתוך כנסת ישראל הוא בחוצפתו מאשים את מדינת ישראל ברצח עם. חבר הכנסת כסיף חותם על עצומות נגד מדינת ישראל, כדי להעמיד את מדינת ישראל לדין בבית הדין הבין-לאומי בהאג. הוא מטיח בחיילי צה"ל האשמות חמורות על טבח בעזה וטיהור אתני בגדה, ומתייצב מול העולם וטוען שמדינת ישראל היא מדינה של שלטון טרור. אילו הדברים האלה היו נאמרים על ידי דובר חמאס, לא היינו מופתעים. אבל, חברי הכנסת, הם נאמרים על ידי חבר בבית הזה. זה בכלל לא משנה אם אנחנו יושבים באופוזיציה או בקואליציה, אנחנו חייבים להוקיע את הדברים האלה, כי חבר כנסת במדינה דמוקרטית, במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, במדינת היהודים, לא יכול שוב ושוב לחזור על התעמולה הנבזית הזאת שמושמעת נגדנו. אבל מה עושה חבר הכנסת עופר כסיף כשהוא נתפס בקלונו? מה הוא עושה כשהוא נדרש לתת דין וחשבון על הדברים שלו? כפי שהוא עשה בהליך ההדחה שיזמתי נגדו, ולצערי חלק מחברי הבית הזה אחראים לזה שהוא עוד נשאר כאן, כפי שהוא טען בקובלנה שהוגשה נגדו על אמירותיו, הוא פתאום מתחמק, הוא מתפתל. האמיץ הזה, שיודע להכפיש את חיילי צה"ל, כשהוא נתפס בקלונו, הוא פתאום מנסה להציג את עצמו כקורבן. כשוועדת האתיקה מבקשת ממנו הסברים, הוא פתאום אומר: זה לא בדיוק ככה. אבל איך הוא יסביר את החתימה שלו על עצומה בין-לאומית נגד מדינת ישראל? ואחרי שהוא הסביר את זה, הוא אומר: אני לא אמרתי שישראל מבצעת פשעי מלחמה. אז על מה חתמת? הוא אומר: אני רק קראתי, לבדוק את הטענות. אבל המציאות היא פשוטה: העצומה שעליה חתם חבר הכנסת כסיף לא מבקשת לבדוק את הטענות – היא קובעת שישראל מבצעת ג'נוסייד. וחבר הכנסת כסיף לא מבקש לבדוק את הטענות האלה – הוא מאמץ את הטענות האלה. ובפני ועדת האתיקה הוא שוב פעם אומר: לא, זה לא בדיוק – אבל הוא לא מתנצל, הוא לא חוזר בו ולוקח אחריות. הוא מתחמק, הוא מציג הסברים מתפתלים, וכמובן שהוא לא משנה מדרכיו ומעשיו. מאז שהוא קיבל את עונשו בנובמבר האחרון, הוא פתח מבערים לגמרי ושכלל את מכונת ההסתה שלו, כשרק בחודשיים האחרונים העלה שבעה ציוצים שקריים שבהם כתב שישראל מבצעת רצח עם. כמובן שרוב הציוצים האלה באנגלית, כי הוא לא מבקש לנהל קמפיין או לדבר עם אזרחי ישראל – הוא מבקש להוציא את דיבתה של ישראל בעולם. עופר כסיף מנצל את ההגנות שהדמוקרטיה הישראלית נתנה לו כדי לחתור תחתיה. ואני רוצה להגיד לכם, חסינות פרלמנטרית היא לא חסינות כנגד חתירה נגד מדינת ישראל. הוא לא יכול לנצל את החסינות שלו כדי להפיץ עלילות דם כנגד המדינה שהוא חי בה ולנצל את במת הכנסת כדי לחזק את הטענות של האויבים שלנו. הוא לא יכול לבקש את ההגנה של חופש הביטוי ולהציג את עצמו כקורבן כשהוא שופך את דמה של מדינת ישראל ומכפיש את חיילי צה"ל. ולכן אני אומר לכם כאן, לא עוד. לא נקבל את ההתנהגות הזאת של חברי הכנסת מתוך הבית הזה. הכנסת היא בית המחוקקים של מדינת ישראל, לא במה לשונאי ישראל. היא לא המקום שבו המחוקקים, במקום לשרת את העם, באים לפעול נגד המדינה שעליה הם אמורים להגן. עופר כסיף לא צריך לשבת בכנסת ישראל; הוא צריך לשבת בבית המשפט ולעמוד לדין על ההסתה שלו נגד חיילי צה"ל. הוא צריך לשאת בתוצאות של מעשיו, ולא ליהנות מהפריבילגיה של המדינה שאותה הוא מנסה להרוס. אני אומר לכם, אנחנו נמצא את הדרך להסיר את חסינותו ולהרחיק אותו מהכנסת. בכל פעם שהוא ימשיך וידבר נגד חיילי צה"ל, נגד מדינת ישראל, אני אעלה כאן ואחשוף את האמת לגביו. לא ניתן לו להמשיך ולזהם את הבית הזה. לא ניתן לו להמשיך ולהכתים את שמם של חיילי צה"ל ושל מדינת ישראל, ולא ניתן לו לפגוע במדינת ישראל ובביטחון ישראל, כי מדינת ישראל חזקה ממנו, חיילי צה"ל מוסריים ממנו, והעם היהודי ישרוד גם את השקרים שלו, כפי ששרד את כל השקרים שניסו להכפיש את מדינת ישראל ואת העם היהודי. האמת הזאת תנצח, והחמאס ועופר כסיף יפסידו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אמן, כל הכבוד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני הכול, זה ערב קשה, עוד חמש משפחות קיבלו את ההודעה הקשה על מות יקיריהן. לפני הכול אני רוצה להשתתף בצער המשפחות של סרן יאיר יעקב שושן, של סמ"ר יהב הדר, של סמ"ר גיא כרמיאל, של סמ"ר יואב פפר ושל סמ"ר אביאל וויסמן, כולם לוחמים בסיירת נח"ל, שנפלו היום בקרבות ברצועת עזה. אני משתתפת בצער המשפחות. אני גם רוצה לאחל החלמה מהירה לכל הפצועים. יש עשרות פצועים, בטח בשבוע האחרון. אנחנו הרבה פעמים מעבירים את זה ככה, אבל כל פצוע כזה זה עוד משפחה שגם היא קיבלה הודעה קשה מאוד היום, ואת כל הבית צריך להשמיש, והם הולכים לאבד עכשיו את העבודה שלהם, וימים ושעות, כי הם יצטרכו להיות ליד המיטה שלו. אז אני רוצה גם להתפלל לשלומם, ומאחלת שהם יעמדו על הרגליים. אחרי שאמרתי את כל זה, אני רוצה רק להתייחס גם כמובן לעסקה, שממש נרקמת. אני רוצה כמובן לברך על העסקה הזאת. אני חושבת שאנחנו יכולים לקבל כאן גם את החטופים והחטופות בעיקר בחזרה. גם הבנתי שהשרה אורית סטרוק, שהיא שם, הפגינה נגד העסקה. בן גביר שותק. אז אולי באותה הזדמנות הם גם יצאו מהממשלה. אז אני חושבת שזה אחד פלוס אחד – גם מקבלים את החטופים, גם הממשלה הגרועה הזאת הולכת הביתה, וכמה שיותר מהר. ראיתי שרה עומדת עם מפגינים ומפגינה נגד מדיניות הממשלה. אני יודעת שהיא שם, מוקפת. זו תופעה מוזרה. מילא חבר כנסת מהאופוזיציה – מה יש לשרה להפגין נגד מדינת ממשלה של עצמה? מה זה האירועים הביזאריים האלה שקורים בממשלה הזאת? והשיא הוא השתקן. הוא לא מדבר? אין לו מה להגיד? מה זה שתיקה? מה, אתה בחדר חקירות? מה אתה שותק? אתה שר בכיר בממשלה – אתה בעד או נגד? ואם אתה נגד, לך כבר. אתה נגד הפסקת אש בצפון – נשאר; נגד העסקה בנובמבר – נשאר. מה זה הדבר הזה? נגד התקציב – נשאר. כל היום מצביע נגד, ונשאר. שלא לדבר על האירוע ההזוי שהיה כאן בשבוע שעבר עם ראש הממשלה, שהוא מצביע נגד מול ראש הממשלה שקם ממיטות האשפוז, שזה שיאים שנשברו פה. אני חייבת להגיד עוד מילה לשרה שעלתה לפה, שרת התעופה, שרת המטוסים, שסוף-סוף ראתה איך נראית הכנסת. היא כל הזמן תקועה בלאונג'ים, עושה סופי שבוע. עולה לפה, ובשיא החוצפה שלה אומרת לי: תפסיקי לדבר את השטויות שלך. עכשיו, אני אומרת לעצמי, עזבי שאת שרה ממשלה – קצת פאסון, קצת תדברי כמו שצריך; מה את פונה אליי, צורחת על מיקי לוי, מה זו ההתנהלות הזאת? וגם – איזו בושה, כאילו, מה זו ההתנהלות הזאת? איך את מדברת לחברי כנסת? ועוד בשיא החוצפה, עומדת פה ואומרת: אני בעד ועדת חקירה. מה זה ועדת חקירה? יש פה משפחות חטופים שמתחננות – מעיין אדם מראה את הגופה של אחותה – מתחננות לוועדת חקירה ממלכתית. עומדות פה משפחות בוכות. היא אומרת: ועדת חקירה. היא לא מסוגלת להגיד את המילה "ממלכתית". אתה לא היית פה, פספסת את זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא פספסתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פספסת. תאמין לי, אם היית יושב פה, היית מתפוצץ. היא לא מסוגלת. עכשיו, מה הקטע? חודש-חודשיים אחרי המלחמה היא הלכה לאולפנים, אמרה: ועדת חקירה ממלכתית. אז בואו נצטט אותה. איך היא אמרה על זה פה? היא התהפכה כמו סטייק. כמו סטייק התהפכה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא. היא עושה רק סטייק? רק סטייק?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמו סטייק. עכשיו זה ועדת חקירה. אני צועקת לה: תגידי "ממלכתית", איזו ועדת חקירה? תקשיב, אני הייתי יו"ר הוועדה לביטחון פנים, ישבו אצלי ה-entourage הזה של האופוזיציה, צרחו עליי "ועדת חקירה ממלכתית" על רוגלות, על התחקיר, תחקיר של כלכליסט. נגעו להם באבנר, נגעו להם ביאיר – ועדת חקירה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היה פצוע באיו"ש, אמרו: אנחנו יושבים עם התנועה האסלאמית. הוא, גם אותו. תשאלי אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. אתה מבין? היא אומרת לי על הרוגלות, על התחקיר, "ועדת חקירה", אבל על 1,200 נרצחים ביום – "ועדת חקירה של העם". תגידי, 80% מהציבור רוצים ועדת חקירה ממלכתית, מי את בכלל שתחליטי, מי את? באיזו חוצפה גם לעמוד פה ולצעוק לי: ועדת חקירה, ועדת חקירה? תגידי: ועדת חקירה ממלכתית. תגידי למשפחות השכולות, תסתכלי להן בעיניים. איך אין לך בושה? עוד באת ואמרת, ופתאום זה לא מתאים? ולבוא, לצרוח עליי כשאני יו"ר הוועדה, כשאני מגינה על המשטרה, אני, כי אני לא מקימה את ועדת החקירה הממלכתית על רוגלות. אגב, אתם יודעים שקטי שטרית רצתה להקים ועדת חקירה ממלכתית על משחק של בית"ר ירושלים? זה כן. זה על משחק של בית"ר, נכון?

נאור שירי (יש עתיד):

על גמר הגביע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה. אבל על 1,200 נרצחים – לא, לא, ועדת חקירה של העם. מי צריך אותך בכלל? שהאופוזיציה תחליט. מי צריך בכלל? תגידו שאתם רוצים ועדת חקירה ממלכתית, מה קשה? בשבוע שעבר היו כאן שני ח"כים – ינון אזולאי, ומי היה השני? יוסי טייב – ואמרו: ועדת חקירה ממלכתית. אמרו. הם ישבו מול משפחות שכולות, הסתכלו להן בעיניים, אמרו להן: ועדת חקירה. אלמנטרי, עמוד שדרה. תוך כמה דקות, תיק-תיק-תיק, יצאה הודעה מטעם דובר המפלגה. תגידו לי, מה יש לכם? מה יש לכם? מה, אתם לא רואים משפחות שכולות? אתם לא מסוגלים להגיד להן? וממה אתם מפחדים? ממה אתם מפחדים? מה אתם דואגים? מבית המשפט העליון. בינתיים, רוב אמון הציבור הוא בבית המשפט העליון. אתם האחרונים שמאמינים בהם. אתם, אנחנו, לא מאמינים לנו כבר. לא מאמינים לא לכנסת, לא לממשלה, ויותר מכולם מאמינים לבית המשפט העליון. אז מה אתם מפחדים? הרי אם לא העירו אותו בבוקר, הרי אם הוא לא ידע, הרי אם הוא לא שמע, אז לא יקרה לו כלום, לא? כי הרי הוא לא ידע. הוא לא ידע, לא העירו אותו בבוקר, לא התקשרו אליו, לא אמרו לו – הכול הולך. הכול.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

80% מהעם מדברים על ועדת חקירה ממלכתית, 80% – מה הבעיה? מה כואב לכם בלב לבוא ולהגיד למשפחות שכולות את האמת? ועד שיש שני חברי כנסת עם עמוד שדרה שאומרים, ישר מוציאים תגובה. מה כואב לכם? תקבעו ועדת חקירה ממלכתית כבר. לא, ועדת חקירה. באמת, הפארסה הזאת שהייתה כאן עם הגברת הזאת, כבר אין לי מה להגיד. אבל אני חייבת לספר לכם משהו בשלוש הדקות האחרונות שניתנו לי. הינה, לא מדברת פוליטיקה עכשיו, נראה לי שמציתי את האירוע. יש אירוע, תקשיבו, שהיה כאן באוגוסט 2020. אני חייבת להגיד עליו כמה מילים, כי אני לא יודעת כמה מכם קראו בידיעות אחרונות בסוף השבוע את הכתבה על שושו – קוראים לו יאשיהו בלום. יצא לכם? כן, חשוב לי לספר לכם. אנחנו עוסקים בחטופים, בחיילים, אבל אני עקבתי אחר האירוע הזה של יאשיהו בלום. הוא בחור בן 22, שיצא ביום שישי בערב עם חברים שלו לבלות, רצה לבלות. הם נכנסו לאוטו, ובחניון של המכוניות הגיעה קבוצה של נערים, והקבוצה שם הציעה לחבורה החמודה הזאת – ארבעה חבר'ה מעלי, אגב – לקנות סמים. והם אמרו להם: אנחנו לא בקטע. התחיל איזשהו ויכוח וכאלה. ובכל הזמן של הוויכוח, שושו, יאשיהו בלום, חייל משוחרר מהנדסה קרבית, יושב מאחורה ונרדם. באיזשהו שלב התפתחו מכות ממש, והחברים שלו, שהיו בחוץ, חטפו את כל המכות. מהרעש ומכל הבלגן שושו התעורר. כשהוא בא לבחור הזה והוא עמד מולו, הבחור הזה – שהשבוע, אגב, נשפט ל-26 שנה – דקר אותו שש פעמים והרג אותו. למה אני מספרת לכם את זה? כי אני כבר שלוש שנים עוקבת אחרי הסיפור הזה, ולפני שבוע ניתן פסק הדין. תקשיבו, הוא ישן מאחור, והוא קם, נדקר, ותוך 45 שניות סיים את החיים שלו. והקלות הזאת שבה אדם – בחור צעיר, כל החיים לפניו, בסך הכול יצא לבלות – מצא את מותו, היא לא נתפסת בעיניי. אני רוצה להגיד לכם, צריך לשבח את הפרקליטות על עבודה מדהימה. כי הוא, הבחור הזה, ברגיג, שרצח אותו, עד היום לא הודה. למרות שהוא הביא את הסכין והוא זרק אותה ב-431, למרות כל הראיות הנסיבתיות. מאוד קשה להרשיע ברצח כשאדם לא מודה, והפרקליטות עשתה כאן עבודה מדהימה, וצריך לתת לה את הקרדיט על זה. הוא קיבל השבוע, הבחור הזה, ברגיג, 26 שנה בכלא. וכל זה מראיות נסיבתיות, שזה לא קל, לא קל. עד היום, אגב, הוא טוען שלא. זה אירוע שבטח חלפנו עליו במהדורות החדשות, כי יש כל כך הרבה צרות, וכל כך הרבה אנשים נהרגים במדינה הזאת. אבל בחור צעיר שרק יצא מהאוטו ופשוט נרצח במקום ומת, ועוד משפחה שבאמת חרב עליה עולמה סתם – אסור, אסור לנו – אתה יודע מה, ואטורי? לעבור לסדר-היום ולהתעלם מדברים כאלה. כי זו אלימות – –

היו"ר ניסים ואטורי:

דרך אגב, קראתי על זה. מטורף.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קראת את זה? – – וזו עבריינות, ואסור לנו כחברה לקבל את זה, להקל ראש. היה לי חשוב להזכיר ולהשתתף בצער של משפחת בלום. זה אומנם קרה באוגוסט 2020, תחשוב, אבל חמש שנים אחרי המשפחה קיבלה צדק, והוא ילך לכלא, הבחור הזה, להרבה מאוד שנים. אגב, עוד חבר שהיה איתו – גם הוא קיבל כמה שנים בכלא. החבר ששיתף פעולה והגן על הרוצח. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הנרצח הותיר אח תאום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת איימן עודה, חמש דקות, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מקווה שההסכם המדובר על הפסקת המלחמה יתממש ומתווה החטופים–אסירים אכן יתממש. חשוב לזכור שזו הייתה עמדת סיעת חד"ש-תע"ל כבר מהיום הראשון. הלוואי שכל זה היה מתממש כבר ביום הראשון. היינו חוסכים מעצמנו את ההרג, את הפשעים שנלוו למלחמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה פשעים? של מי פשעים? של האויב, כן? שרק נהיה סגורים על זה. פשעים של ארגוני הטרור, פשעים של חמאס וג'יהאד אסלאמי פלסטיני, רוצחים מתעללים. כן. אונסים ורוצחים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בשבוע שעבר דיברתי עם כמה חברי כנסת, גם מהשמאל וגם מהימין. אמרתי להם שאני מרגיש שהמצב בחברה הכללית הוא מצב של דכדוך, אין שמחה. בוודאי שזו לא מלחמת 48' ולא 67', זה לא המצב כשיש עם שמח בשיעור של יותר מ-95% ועם אחר שהוא עצוב. קיבלתי תשובות, וכתבתי אותן. אחת אמרה לי – היא נמצאת פה, אבל אני לא אזכיר אנשים שדיברתי איתם – היא אמרה לי: החטופים עדיין בעזה. מישהו אחר אמר לי: תושבי הצפון לא חזרו. מישהו אחר ענה לי: המלחמה ארוכה מדי. אחר ענה לי: כל יום חייל נהרג. אחד, מהסיעות החרדיות, ענה לי: המצב הכלכלי כל כך קשה. אחד, מהשמאל דווקא, ענה לי: הקיטוב בחברה הישראלית. אף אחד מהנשאלים לא אמר מילה אחת על עזה, לא אמר: אני מרגיש רע.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמה? שמה רע? מה רע בעזה?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שהמדינה הרגה 17,000 ילדים מתחת לגיל עשר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, הוא לא יכול להגיד שאנחנו הרגנו 17,000 אנשים בעזה. רד כבר, די. די כבר, נמאס כבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אף אחד לא הרג – סליחה, רגע, אתה בכל פעם עולה לפה ומגזים. אני רוצה שתחזור בך מהדברים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מבקש.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני עצרתי את הזמן, שתחזור בך מהדברים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו לא עוצרים לך את הזמן, תחזור בך מהדברים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תחזור בך מהדברים, אף אחד לא הרג.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני עומד מאחורי כל מילה שאמרתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד את זה, אתה לא תגיד את זה. אז אתה תרד. אתה תרד.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה לא תגיד "הרגו". אף אחד לא הורג ואף אחד לא פושע. חיילי צה"ל – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, אתם מפריעים לי. חיילי צה"ל לא פושעים, הבנת?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני ממשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד את זה פה. אתה לא תגיד.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה אומר "פושעים" – לא, אתה לא תמשיך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני ממשיך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה לא תמשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה תחזור בך או תרד.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני ממשיך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה לא תמשיך. תחזור בך, מה זה? חיילי צה"ל פושעים? הוא אומר מה זה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אתה לא תגיד עליהם – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה לא יכול להיות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – הוא לא אמר, תצטט אותו נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוסקוט, מי שואל אותך בכלל? מי שואל אותך?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה? אדוני היו"ר, הוא לא יכול להגיד. אדוני, אני לא מוכנה שהוא יהיה פה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הכיבוש ביצע פשעים בעזה. פשעים נגד האנושות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ניסים ואטורי:

ברור שאני אגיד לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד מהדוכן. רד מהדוכן. אתה לא תגיד כאן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הרג 17,000 ילדים מתחת לגיל עשר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד כאן, תרד למטה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תעצור, תעצור. סליחה רגע, סליחה, תעצור. אתה לא תמשיך ככה, אם לא תחזור בך מהדברים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני אמשיך עם הדעות שלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, תרד מפה. תרד מפה, אתה לא תגיד את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה לא דעות, זה האשמות כלפי חיילי צה"ל, אני לא אקבל את זה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני לא אסגור את פי. תן לי להמשיך את דבריי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול להמשיך. הוא אומר על החיילים שלנו – על החיילים שלנו, השתגעתם?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה יכול לא להסכים, אבל תן לי להמשיך את דבריי.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, אתה לא תגיד ככה, אתה לא תגיד ככה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד למטה, אדוני. רד למטה, רד למטה.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, אל תעזרי לי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני אמרתי את דעתי ואמשיך להביע את דעתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד למטה, רד למטה. אתה לא תגיד את זה כאן על החיילים שלנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

זו לא דעתך, אתה מכפיש את חיילי צה"ל ואת מדינת ישראל ואת עם ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זו דעתי במאה אחוז. תן לי להמשיך, בבקשה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה לא ממשיך, תחזור בך מהדברים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא נמשיך, אתה לא ממשיך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני לא אחזור בי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא ממשיך, תרד למטה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אז אני מבקש להוריד אותו. תוריד אותו, בבקשה, מהדוכן, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד למטה, רד למטה, רד מהדוכן. אדוני, תרד, רד מהדוכן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הכיבוש מבצע פשעי מלחמה נגד עזה, פשעי מלחמה בעזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תורידו אותו, בבקשה. פשעי מלחמה אתם ביצעתם ב-7 באוקטובר. זה מה שעשו החברים שלך, אלה שאתה מגן עליהם. להוריד אותו למטה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד מהדוכן. תודה. כל הכבוד, כל הכבוד.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

על מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הפסקתם להתבייש, אפילו – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תהיי בשקט, תהיי בשקט. תהיי בשקט.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי גוטליב, את בקריאה ראשונה או שנייה, מקודם כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? אבל זה עבר, זה כבר עבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש, די. אל תפריעי לי, אני מסתדר לבד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה כנסת או שוק מחנה יהודה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה עושה את זה שוק.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא הבית שלך. אתה לא בעל הבית פה יותר, נגמרו הימים. אתה לא בעל הבית פה, שב בשקט.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה לא בעד חיילי צה"ל? לא הבנתי. חבר הכנסת מנסור עבאס, עשר דקות לרשותך, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תפסיקי כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

תהיי בשקט. לכי תייצרי שקרים חדשים על לוחמינו. שקט, שקט.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אל תצעקי, אל תצעקי.

טלי גוטליב (הליכוד):

שקט, שקט.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מי את בכלל?

טלי גוטליב (הליכוד):

שקט, שקט.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מפעיל את הזמן, ברגע שתיתנו לו לדבר. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שקט, שקט, את תהיי פה בשקט. שקט, השקרים שלך על החיילים שלנו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הטרלול שלך – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, אני מסתדר, תודה. תודה רבה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נגמרו הימים שאתם מטנפים פה על החיילים. נגמרו.

היו"ר ניסים ואטורי:

ימים רגישים, אני מבקש לדבר יפה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כל אחד מאיתנו – אני מקווה שכל אחד מאיתנו – מתפלל בשעות המאוחרות של הלילה שאפשר לברך על המוגמר ולברך על הגעה להסכם שיביא להפסקת המלחמה ושחרור החטופים. אני מצטט את נשיא ארצות הברית ביידן בנאום שנתן לפני כמה שעות, והוא אמר ככה: ההצעה שהצגתי לפני כמה חודשים לעסקה בין ישראל וחמאס על סף מימוש. אני שמתי לב לשני דברים: העסקה שהצעתי, זאת אומרת, מה שמוצע היום, מה שמוסכם היום, היה מוסכם ומוצע לפני שישה או שבעה חודשים. שישה או שבעה חודשים – פספוס של כמה חודשים, שמשמעותו המשך שפיכות הדמים בשני הצדדים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא, לא, אדוני. אתה לא יכול לדבר פה במכבסת מילים – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה זה? תוציא אותה מהאולם.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה?

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את בקריאה שנייה. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

בקריאה 22. אתה צריך עזרה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לא לעזור לי, אני מסתדר לבד. תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תוציא אותה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא רוצה להוציא אותה. יש קריאה שנייה. זה לפי קריאות. שב במקום.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה מרכז הליכוד?

היו"ר ניסים ואטורי:

שב במקום. שב במקום. סליחה, למה אתה מדבר ככה?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה לא מרכז הליכוד.

היו"ר ניסים ואטורי:

קריאה ראשונה, ותזוז מפה. איפה הסדרנים? למה הוא עומד פה מולי? זה משהו חדש?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כל הזמן אתה עומד כשח"כים ערבים מדברים.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, רק כשאתה נואם אני שם. מנסור, אני ממשיך את הזמן. בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה. ביום שבת האחרון ניחמנו את משפחת זיאדנה ברהט על האובדן הקשה והכואב של יוסף – –

היו"ר ניסים ואטורי:

שתי דקות פה זה מלחמת עולם, תדע לך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – האבא וחמזה הבן. ואני שואל את עצמי ושואל את חברי הכנסת כמה חטופים מתו בששת החודשים האחרונים. האם היינו זוכים לראות את יוסף וחמזה ועוד חטופים בין החיים אם העסקה הזאת הייתה נרקמת וממומשת במאי או לא?

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, עליזה, את לא יכולה להתערב בדיון.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מי הרג אותם, מנסור? מי הרג אותם? החמאס הרג אותם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אתה לא יכול – – – ואנשים שהם לא חברי כנסת צועקים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

השתקתי אותה. השתקתי אותה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קטי, אני שואל שאלות. קטי, אני שואל שאלות.

קריאה:

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני עונה לך. מי הרג אותם? החמאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

עליזה, את לא יכולה להתערב בדיון. עליזה, די.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה זה "עליזה די"?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה אתם כועסים?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, לא, לא כועסים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה חברי הכנסת של הליכוד מתוסכלים וכועסים?

טלי גוטליב (הליכוד):

כשאתה פה זה מתסכל. כשאתה פה – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה? מה קרה? יש לי תשובה. רק תקשיבו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תן לה קריאה שנייה.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, את בקריאה שנייה, טלי. די, את מפריעה לי לנהל את הדיון.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

די, אז תפסיק את הזה – תחזיר לי את הדקות. תחזיר לי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני, ככה, בקריאה שנייה – בשנייה אני בחוץ.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, לך יש יותר סבלנות. בבקשה, תמשיך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, לך יש יותר סבלנות לטלי.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

והכוונה כמובן לא רק ליוסף וחמזה – לכל החטופים שאיבדו את חייהם בתקופה הזאת. ולכן אני רוצה לקוות שביום שממשלת ישראל תאשר – – –

קריאות:

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה קרה? אי-אפשר להשלים משפט?

אופיר כץ (הליכוד):

אולי מילה על חמאס? אולי תגיד משהו גם על חמאס? הם גם חלק מהעניין. מי רצח את חמזה?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שנה ושלושה חודשים אני מדבר על חמאס.

אופיר כץ (הליכוד):

מי רצח את חמזה – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואני מגנה את הפשעים של 7 באוקטובר, ואני דורש לשחרר את החטופים, ואני עושה את הכול, כולל הלילה, את כל מה שאני יכול לעשות כדי להשפיע ולהגיע להסכם.

גלעד קריב (העבודה):

תשתקו כבר. העסקה הזאת הייתה כבר לפני כמה חודשים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל אופיר כץ, אתם לא רוצים להקשיב. אתם אטומים.

אופיר כץ (הליכוד):

מילה לא אמרת על חמאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה. היא כבר בשתי קריאות.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה בקריאה ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

מילה נגד חמאס. מילה נגד חמאס. מפחדים לדבר עליהם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני קיבלתי איומים כי דיברתי על חמאס. אבל קשה לכם להודות. קשה לכם כאשר מנסור עומד ומגנה אותם. קשה לכם. קשה לכם.

אופיר כץ (הליכוד):

תגנה, תגנה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגנה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קשה לכם. הינה, גיניתי. אתם ממשיכים. אתם ממשיכים בעלילות דם.

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

חבורה פחדנית ועלובה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם ממשיכים בהאשמות שווא. אין לכם הגינות בסיסית.

טלי גוטליב (הליכוד):

חיות טרף. חיות טרף. חיות טרף – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא כואב לכם שחטופים רבים איבדו את חייהם בששת החודשים האחרונים. לא כואב לכם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת חנוך מלביצקי. חנוך, קריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – עלובים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה שנייה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כל המפלגה המנוולת שלך, שופרות של ארגון טרור. אתם שפנפנים. אתה מדבר על – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כואב, כואב לכם לשמוע. כואב לכם לשמוע. אי-אפשר, אדוני. תן לי את הזמן שלי. אי-אפשר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני עוצר אותו, עוצר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא רק לעצור.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה מדבר על עלובים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת חנוך מלביצקי, קריאה שנייה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

איך שנייה?

היו"ר ניסים ואטורי:

שניכם בשתי קריאות, שימו לב.

נאור שירי (יש עתיד):

בוא תגיש לו בכתב בשלושה עותקים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

על מה אתה כועס, חנוך? על מה אתה חותם? על איזה מסמך אתה חותם? אתה לא רוצה להחזיר את החטופים? אתה מתנגד לעסקה? אתה עכשיו בא וכועס, על מה אתה כועס? אתה צריך לכעוס על ראש הממשלה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני מתנגד להשאיר את חמאס בשלטון, כן. אני מתנגד לשבת ולהשאיר שם כוח – – – כן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חמאס כבר לא בשלטון. תבינו את זה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני מתנגד.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי שמשאיר את חמאס בשלטון זה אתם. מי שמשאיר את חמאס בשלטון זה אתם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני מתנגד.

גלעד קריב (העבודה):

אתה משאיר את חמאס.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני מתנגד. אני מתנגד.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם משאירים את חמאס בשלטון, נכס אסטרטגי. 30 מיליון דולר מזומן במזוודות. זאת הקונספציה.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה נכס, איזה נכס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין לכם מילה אחת של ביקורת על נתניהו ועל הממשלה שמימנה את חמאס. מימנה את חמאס.

טלי גוטליב (הליכוד):

האחים המוסלמים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכס אסטרטגי. מי שמשאיר את חמאס בשלטון זה אתם. יש הצעה מצרית – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתם אמרתם שהם חלק מהעם הפלסטיני. אתם.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוודאי שאנחנו חלק מהעם הפלסטיני.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנא פלסטיני – – – ערבי. מה קרה? מה זאת אומרת?

אושר שקלים (הליכוד):

אין דבר כזה עם פלסטיני.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש הרבה יהודים שהם פלסטינים. גולדה מאיר אמרה שהיא פלסטינית, אתה יודע את זה? גולדה מאיר אמרה שהיא פלסטינית. יש הרבה יהודים שהם פלסטינים.

אושר שקלים (הליכוד):

אין דבר כזה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אין דבר כזה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גולדה מאיר אמרה שהיא פלסטינית. יש יהודים שהם פלסטינים וסורים ועיראקים ומרוקאים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זו מדינה של העם היהודי, מנסור עבאס. מדינת העם היהודי. בארץ ישראל קם העם היהודי – לא העם הערבי, לא עם אחר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני, תחזיר לי את הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, עצרתי אותו יותר מדי קודם. אני עוצר עוד פעם. זה הזמן שיש לך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תעצור את זה ותחזיר לי את הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא להחזיר, כי עצרתי גם קודם יותר מדי.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, תחזיר לי את הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

חנוך, די, תן לו לסיים כבר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חנוך, תן לי לסיים. יש לי שתי דקות. אבל אני יודע שאני אומר לכם דברים כואבים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה רוצה שיגיד מה שאתה רוצה? תן לו לדבר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ווליד טאהא – קריאה ראשונה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חברת הכנסת עליזה בראשי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חבר הכנסת ואטורי, אתה מוכן לאפשר לדובר להשלים את הדברים שלו?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אעשה מה שאני מבין, אוקיי? אני מסתדר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, אתה תעשה מה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, כן, זה התפקיד. בוא תמשיך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה מה שנכון לעשות. תעשה מה שנכון לעשות, לא מה שאתה מבין.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, מה הבעיה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תעשה מה שנכון לעשות, לא מה שאתה מבין.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו העבודה שלך.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לך בעיה – תתלונן. אתם רגילים להתלונן לוועדת אתיקה כל שני וחמישי. מנסור, רוצה להמשיך? בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חברי הכנסת, אנחנו רוצים להצביע. מי בעד אישור – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מי בעד חיסול הטרור? מי בעד חיסול הטרור?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כולנו. כולנו. אין אף אחד שהוא נגד חיסול הטרור. כולנו. כולנו.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כולנו. אתם מימנתם את חמאס ב-30 מזוודות כסף מזומן.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת חנוך מלביצקי, די. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, קריאה שלישית. די.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זו השנייה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, היו לך שתיים, עכשיו זו שלישית. חלאס, אתה לא מתייחס, אחי, זה לא בסדר. לא, זו שלישית. קדימה, לצאת. תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו רוצים שממשלת ישראל תאשר את ההסכם, ובאותה ישיבה תאשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר. אתם רוצים שרע"מ תגיש בקשה ביום רביעי לוועדת חקירה פרלמנטרית ל-7 באוקטובר? אתם רוצים שנביא את ההצעה הזאת לכאן? אנחנו נביא אותה.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אושר שקלים, די. חבר הכנסת אושר שקלים, קריאה ראשונה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ולכן חובתכם – כל הזמן אתם בורחים מאחריות. מספיק. קחו אחריות פעם אחת. קחו אחריות פעם אחת. באותה ישיבה של הממשלה שמאשרת את ההסכם, מפסיקה את המלחמה, מחזירה את החטופים, גם מאשרת הקמת ועדת חקירה ממלכתית. נגלה בהמשך שהעיכוב הזה של שישה חודשים הוא גם מחדל מנהיגותי, מדיני, מוסרי, ערכי.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את מפגינה נגד החזרת החטופים, אורית סטרוק?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה חבר של חמאס – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את מפגינה נגד החזרת החטופים? איפה המוסר שלך? איפה הערכים? איפה המצווה של פדיון שבויים? איפה?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה חבר של חמאס. אתה בעד עסקה עם חמאס – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה, איפה המצווה של פדיון שבויים? איפה? איפה נעלם לך? את הולכת ומפגינה נגד החזרת השבויים ואת רוצה להשאיר את חמאס בשלטון?

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הינה, אני אומר לך, הממשלה שלך – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור, סיימנו.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – הממשלה שלך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

עבר הזמן, אדוני. עבר הזמן, עבר הזמן, עבר הזמן – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יושב-ראש המפלגה שלך אומר שחמאס נכס אסטרטגי, נכון? אתם משאירים את חמאס בשלטון.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את יודעת למה אתם משאירים אותו? אתם לא רוצים פתרון מדיני. אתם לא רוצים לקדם פיוס ושלום בין העמים.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מנסור.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם רוצים מלחמה ועוד מלחמה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מנסור.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לקחו לי חצי מהזמן, אדוני. לקחו לי חצי מהזמן.

היו"ר משה רוט:

לא כשהייתי פה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ואטורי הוסיף לו חמש דקות.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לקחו לי חצי מהזמן. תוסיף לי, בבקשה.

היו"ר משה רוט:

אני לא יכול. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

האריכו לך את הזמן בארבע דקות.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חברי הכנסת של הקואליציה, רגע של אמת.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מנסור, אתה מעכב.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כמה אתה נותן לי?

היו"ר משה רוט:

כבר עברנו דקה, חבל על הזמן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל לא קיבלתי חמש דקות. יש לי עשר דקות, חמש דקות דיברתי. באמת, תשאל אותו.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

כן, שאלתי. חבר הכנסת מנסור עבאס, תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכס אסטרטגי. את מפגינה נגד העסקה? את מפגינה נגד העסקה?

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מנסור עבאס, אני מבקש ממך לכבד. סיימנו.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא תכננתי לעלות. טלי, עליתי בגללך ובגלל ניסים ובגלל אופיר ובגלל אושר ובגלל עמית. אני רוצה לספר לכם משהו, אתמול הייתה לי פגישה בצרפת עם נציג מאוד מאוד בכיר של הממשל הקטרי שעוסק בעסקת החטופים. במסגרת העיסוק המתמשך שלו בעסקת החטופים הוא היה בישראל בזהות סודית. שאלתי אותו איך זה היה לו. הוא אומר: אתה יודע מה הדבר שהכי הפתיע אותי בישראל? אמרתי לו: הקדמה? זה שאנחנו מדינה כל כך – הוא אומר: לא. האמת שידעתי שישראל היא מדינה מודרנית, ידעתי שאני אתרשם מהעוצמה של התחכום, אבל היה משהו אחר שהרשים אותי. אמרתי לו: מה הדבר שהרשים אותך? הוא אמר: המסגדים. אמרתי לו: המסגדים? הוא אומר: כן. זה שראיתי שיש מסגדים ולא הורסים אותם ולא שורפים אותם. אחר כך ראיתי שיש ברחובות נשים עם חיג'אב, ולא זורקים עליהן אבנים. ואז הוא אומר: הכי הרשים אותי – נסעתי באוטו, וראיתי שכל השלטים הם גם בערבית. הדבר הזה, שיש פה אנשים שאני לא מסכים עם אף מילה אחת שלהם, מכבד אותנו, מכבד את הדמוקרטיה שלנו, מכבד את החיים המשותפים. היום עמד פה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מכבדת אותם – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – שר בממשלת ישראל ואמר: אתם אורחים פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מכבדת אותם, הם תומכי טרור.

יאיר לפיד (יש עתיד):

ועכשיו צועקים להם. אני מסכים לגמרי שזו מדינת הלאום של העם היהודי. מדינת הלאום של העם היהודי מכבדת את אזרחיה הלא-יהודים. וכשהיא לא מכבדת אותם, היא לא מכבדת את עצמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה צודק, אבל זה לא קשור לזה – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

אנחנו מוכרחים להיות מסוגלים לנהל אחרת את הדיאלוג הזה. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אדוני ראש האופוזיציה, זה לא קשור לזה שהם ערבים. זה קשור לזה שהם תומכי טרור.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה הרב אייכלר, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה קשור לזה שהם תומכי טרור, לא לזה שהם ערבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, הרב אייכלר.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבר אמרתי בתחילת הערב שזה יהיה אולי ערב היסטורי, שאנחנו נזכה לראות את השבויים חוזרים לבתיהם, מקווים שבריאים ושלמים, בעזרת השם. ולכן אני מקווה שזה יהיה יום בשורה ויום טוב. אני רוצה לומר את הידוע לכולם, שהעניין של פדיון שבויים הוא מצווה. כתוב במסכת בבא בתרא שמצוות פדיון שבויים היא המצווה החשובה ביותר בתורה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הרב אייכלר, אומרים שלא שומעים, אם אתה יכול להתקרב למיקרופון.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

היה לי מורה שכשצעקנו: המורה, לא שומעים, הוא אמר: אתם תשבו בשקט אז תשמעו.

קריאה:

המורה ששאל למה אתם לא מתגייסים.

ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

אני רוצה לדבר על השבוע הגדול הזה של יציאת מצרים. אני רואה במידה מסוימת, אם נזכה באמת שתהיה יציאת מצרים של החטופים, איזשהו זכר של השפעה – כתוב שכאשר לומדים את פרשיות השבוע יש לזה השפעה על השבוע עצמו. כל ההצלחה הגדולה של עם ישראל להישאר בית יעקב ובית ישראל גם במצרים, גם אם הם היו שם 210 שנים, וכאשר דיכאו אותו והעבידו אותו ומיררו את חייו והוא נשאר, זה בגלל שהיה "את יעקב איש וביתו באו". אומר המדרש: מכוחו של יעקב, שסיגל מצוות ומעשים טובים, זכה להעמיד 12 שבטים, "איש וביתו באו". וגם השמות שלהם מעניינים מאוד: ראובן – על שם שנאמר "ראה ראיתי את עני עמי". הקדוש ברוך הוא עומד ורואה גם כאשר אנחנו נמצאים בצרה וגם כאשר אנחנו זוכים לגאולה; שמעון – מלשון שמועה. "וישמע אלוקים את נאקתם"; לוי – שנתחבר הקדוש ברוך הוא לצרתם מתוך הסנה הבוער. כאשר משה רבנו הגיע למקום שנקרא חורב – אז עוד לא קראו לזה חורב. זה על שם חורב, על שם מתן תורה. לכן הוא נקרא לוי; יהודה – על שם שהודו להשם יתברך, לקדוש ברוך הוא; יששכר זה "יש שכר" – שנתן הקדוש ברוך הוא שכר לעם ישראל בביזת מצרים וביזת הים. היום, כשכולם כבר מוכנים וזו שעת ערב, התחלתי את השיעור, ואת ההמשך תעשו בעצמכם בספר שמות, בעזרת השם, ותזכו ללמוד וללמד, לשמוע ולעשות. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק כפי שניסחה הוועדה. תודה רבה ליושב-ראש, תודה רבה ליושב-ראש הקואליציה, תודה רבה לכל אלה שעשו במלאכה. כבר הודיתי להם, אז בהצלחה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות בקריאה השנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 252 והוראת שעה), התשפ"ה–2025. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת תתקיים הצבעה על לא יותר מ-60 הסתייגויות. בעניין הזה אנחנו נעבוד מול מרכזת האופוזיציה, כפי שתבחר האופוזיציה, וזאת בנוסף להצבעות השמיות של האופוזיציה. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. להלן רשימת המסתייגים: קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. נתחיל בהצבעה על – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

3 לחלופין ג'.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות 3 לחלופין ג'. המזכיר, תעקוב ביחד איתי. אנחנו בהסתייגות 3 לחלופין ג'. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 3 לחלופין ג לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מדור מחשב יכול לבדוק את העמדה של חבר הכנסת אופיר כץ? בבקשה. 46 בעד, 54 נגד, ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 11. ההצבעה כעת על הסתייגות 11. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 11 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 54 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

182.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, נכון, אתה צודק. אם הסתייגות 182, זה אומר שאנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 45 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 182. הסתייגות 182 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 182 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 53 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 183. הצבעה על הסתייגות 183. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 183 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 53 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 184, הצבעה כעת. הסתייגות 184. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 184 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 54 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 188. הצבעה על הסתייגות 188 כעת. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 188 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 54 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

190.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כך, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 2 ו-3. לסעיף 3 אין הסתייגויות. 2 ו-3 כנוסח הוועדה. סעיפים 2 ו-3 כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 46 נמנעים – אין סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

54 בעד, 46 נגד. אני קובע כי סעיפים 2 ו-3, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 190. 190. הסתייגות 190 כעת. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 190 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 191 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 191 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 192, הצבעה כעת. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 192 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת הסתייגות 193. הצבעה על הסתייגות 193 כעת. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 193 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 195. הצבעה כעת על הסתייגות 195. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 195 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

277.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. אם כן, אנחנו נצביע ראשית על סעיף 4, נכון? כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים כעת על סעיף 4 כנוסח הוועדה. סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 17 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 46 נגד. כעת נצביע ההסתייגות שאמרת, 276. 276. הסתייגות 276, הצבעה כעת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 276 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 277. הצבעה כעת על הסתייגות 277. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 277 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 278, הצבעה כעת. הסתייגות 278. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 278 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 279, הצבעה כעת. הסתייגות 279. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 279 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 280. הסתייגות 280. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 280 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 281, הצבעה כעת. הסתייגות 281. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 281 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 282, הצבעה כעת על הסתייגות 282. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 282 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 54 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 283, הצבעה כעת על הסתייגות 283. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 283 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 284. הסתייגות 284, הצבעה כעת. הסתייגות 284. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 284 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 285, הצבעה כעת על הסתייגות 285. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 285 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 286, הצבעה כעת על הסתייגות 286. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 286 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 287, ההצבעה כעת. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 287 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 289, ההצבעה כעת. הצבעה מס' 30 בעד – 45 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 289 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 290. ההצבעה על הסתייגות 290. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 290 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה, כעת הסתייגות 293. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 293 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 294. ההצבעה כעת היא על הסתייגות 294. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 294 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 55 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

332.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, אנחנו נצביע ראשית על סעיף 5 כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 5 כנוסח הוועדה – ההצבעה כעת. סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 34 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

54 בעד, 46 נגד. אני קובע כי סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 332. הסתייגות 332 – ההצבעה כעת. הסתייגות 332. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 332 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

390.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי, אם כן, אנחנו מצביעים על סעיף 6 כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על סעיף 6 כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 46 נגד. סעיף 6, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת הסתייגות 390. כעת הסתייגות 390. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 390 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, 55 נגד. הסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 555 – חמסה, חמסה, חמסה, שיהיה מזל טוב. הצבעה. הסתייגות 555. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 555 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

578.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מבין. אז אנחנו נצביע על סעיף 7 כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. סעיף 7 כנוסח הוועדה – ההצבעה כעת. הצבעה מס' 39 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 45 נגד. אני קובע כי סעיף 7, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 578. הסתייגות 578, ההצבעה כעת. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 578 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

44 בעד, 55 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. לכן, משהוסרו כל ההסתייגויות, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 252 והוראת שעה), התשפ"ה–2025. הצבעה בקריאה השלישית כעת. הצבעה מס' 41 בעד החוק – 55 נגד – 46 נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 252 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 252 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 72 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית, את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 72 והוראת שעה), התשפ"ה–2025. בתיקון מס' 69 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי נקבעה העלאה של שיעורי דמי ביטוח בריאות, הן של אלה החלים על ההכנסה של עד 60% מהשכר הממוצע, והן של אלה החלים על ההכנסה שמעל 60% מהשכר הממוצע. ועדת הבריאות ביקשה בעת דיוניה בתיקון האמור להקל על מי שהכנסותיו נמוכות. ועל כן, במקום העלאה אחידה ב-0.15% לגבי שתי רמות הגבייה, נקבע כי במדרגה של עד 60% מהשכר הממוצע ההעלאה תהיה ב-0.135%, ואילו במדרגה הגבוהה שמעל 60% מהשכר הממוצע ההעלאה תהיה ב-0.165%. ואולם, מתברר כי מערכות המחשוב במוסד לביטוח לאומי, שגובה את דמי ביטוח הבריאות, אינן מאפשרות חישובים של שיעורים המכילים שלוש ספרות לאחר הנקודה. על כן, מוצע כי החל מחודש ינואר 2025 ואילך יופחת ב-0.005% שיעור דמי ביטוח הבריאות ברמת ההכנסה הנמוכה, כך שיעמוד על 3.23%. וכנגד זה יוגדל ב-0.005% שיעור דמי ביטוח הבריאות ברמה הגבוהה, ויעמוד על 5.17%, אך הגדלה זו תחול רק החל מחודש פברואר 2025, ואילו בחודש ינואר 2025 יעמוד השיעור על 5.16%. בכך יבוצע התיקון הנדרש להפעלת המערכות תוך שיישמר העיקרון של הקלת הנטל על בעלי ההכנסות הנמוכות. להצעה הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות, לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת משריקי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. מבקשים לנמק? לא, מושכים את ההסתייגויות – מאה אחוז. וגם בקשות רשות דיבור של סיעות רע"מ וישראל ביתנו. מבקשים לוותר – מאה אחוז. אז אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 72 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, בקריאה השנייה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. חברי כנסת המבקשים להצביע, אנא שבו במקומותיכם, ההצבעה כעת. הצבעה מס' 42 בעד סעיפים 1–4 – 55 נגד – 45 נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 45 נגד. הצעת החוק התקבלה בקריאה השנייה. וכעת נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 72 והוראת שעה), התשפ"ה–2025 – הצבעה. קריאה השלישית. הצבעה מס' 43 בעד החוק – 55 נגד – 46 נמנעים – אין חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 72 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

55 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 72 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת יש עתיד, בוועדת החוץ והביטחון, במקום חבר הכנסת עידן רול יכהן חבר הכנסת משה טור פז; בוועדת המדע והטכנולוגיה, במקום חבר הכנסת עידן רול תכהן חברת הכנסת מירב בן ארי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר – אנחנו עדיין לפני חצות – יום שלישי י"ד בטבת התשפ"ה, 14 בינואר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.