ישיבת מליאה בתאריך 09/06/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חבריי חברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. היום יום שלישי י"ג בסיוון התשפ"ה, 9 ביוני 2025. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. זהו היום ה-612 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-55 מאחינו ואחיותינו שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5889/25 וכלה בהצעת חוק פ/5905/25: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הגנה על קטינים מפני תוכן פוגעני באינטרנט באמצעות אומדן גיל), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון – הבטחת הרציפות התפקודית של מגן דוד אדום), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק אחריות לתגמולים ולטיפול בחיילים בשירות מילואים או בשירות קבע ובאנשי כוחות הביטחון בשל חבלה תוך כדי השירות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק חובת לימודי ליבה וביטול מוסדות הפטור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק לאשרור אמנת רומא, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן ויוסף עטאונה; הצעת חוק יום העצמאות (תיקון – מועד יום העצמאות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה מתקנת לנכי צה"ל), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק שידור חי של דיונים בבית המשפט העליון, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, לימור סון הר מלך וצביקה פוגל; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – שעת הורות בעבודה לאלמן או לאלמנה בשנת האבל הראשונה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, לימור סון הר מלך, דבי ביטון, מטי צרפתי הרכבי, משה טור פז, מירב בן ארי, קטי קטרין שטרית, מתן כהנא ויואב סגלוביץ'; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – טיפול בבריחה ממשמורת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק החלת ריבונות על מעלה אדומים, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הכרה בעבודה בפנימיות לילדים ונוער בסיכון כעבודה מועדפת ומתן הטבות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין (ציון זכרם ופועלם), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ומשה סולומון; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – אחריות יושב ראש מפלגה לחובות סיעה שחדלה להתקיים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיעור קצבת שירותים מיוחדים וגמלת ילד נכה למעסיקים שני מטפלים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק שנת שירות, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הראשון על סדר-היום, והוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משרד ראש הממשלה ביקש השבוע מוועדת הכספים לבצע סדרה של העברות כספיות. עברתי על הרשימה, וסכום אחד תפס לי את העין: 21 מיליון שקל העברה לסעיף שנקרא "סקרים חיצוניים", שזה סקרים שעושה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 21 מיליון שקל לסקרים. באמת חבל על הכסף. אני אגיד לכם בחינם מה הציבור חושב. הוא חושב שמי שמבזבז 21 מיליון שקל על סקרים במקום להשתמש בכסף הזה לגני ילדים או לסיוע למשרתי המילואים, שקורסים סביבנו, הוא כנראה איבד כל קשר עם המציאות. באמת, מה אתם עושים? מה עובר עליכם? אם אתם כבר מוציאים 21 מיליון שקל על סקרים, תעשו סקר על מה חושב הציבור על זה שביום שבו נהרגו ארבעה חיילי בעזה, ראש הממשלה ישב שבע שעות רצופות כדי לקדם את חוק ההשתמטות. שבע שעות. לא על עזה, לא על סוריה, לא על איראן, לא על החטופים, לא על זה שמחירי המזון עלו ב-10% בשנתיים האחרונות, לא על הסנקציות שמתכננים לנו בעולם, לא על זה שכל יום נרצחות כאן נשים. שבע שעות לקדם השתמטות בזמן מלחמה. שבע שעות כדי לוודא שממשיכים לשלם לחרדים כדי שהם ישתמטו מגיוס לצה"ל. בשבת דיברתי עם האחיינית שלי. היא בת 19, מש"קית נפגעים בהנדסה קרבית. אני אומר לה: מה את עושה? היא אמרה: אני בדיוק ממלא דוח חלל, דוח חלל על אחד ההרוגים. כי זה מה שקורה בעולם האמיתי לאנשים אמיתיים שהחיים שלהם מתפרקים. הממשלה הזו פירקה לנו את החיים ברשלנותה, בחוסר התפקוד שלה, בזה שלא אכפת לה, ואפילו כבר לא עושים את עצמם. כשהסתכלתי על ההעברות התקציביות, בדקתי מה עוד יש שם. נגיד – היות שיושב פה השר אמסלם – מעבירים תוספת של 18 מיליון שקלים למשרד לשיתוף פעולה אזורי. אל תרגישו רע אם לא זכרתם עד לרגע זה שהשר אמסלם הוא השר לשיתוף פעולה אזורי. אז נכנסתי לאתר המשרד לראות מה עושים שם. מה אתם חושבים הכותרת באתר המשרד? מה התמונה הגדולה בראש האתר של המשרד לשיתוף פעולה אזורי? מה הפעילות המרכזית – זה בעצם מתאר את הפעילות המרכזית של המשרד – בראש האתר יש תמונה גדולה: סיור המשרד ביוון. תעשו את עצמכם מופתעים. הם נסעו לטברנות. כולם, כל בכירי המשרד, כמובן בהובלת השר, נסעו ליוון. אפילו הבנתי שביקרתם בנמל של פיראוס, כי "הקולות של פיראוס מזכירים את חיפה / עם בקבוק של מתיאוס את נראית כה יפה". אז צריך 18 מיליון שקל. זה הרי לא זול לטוס בימים אלה ליוון, כי, כזכור, שרת התחבורה לא פתרה את משבר הטיסות, מלבד, כמובן, את משבר הטיסות של עצמה. הם הרי לא יטוסו על חשבונם, הם יטוסו על חשבוננו. הבעיה היא שאת 18 מיליון השקלים האלה, כמו את 13 מיליארד השקל כספים קואליציוניים, לא צריך בפיראוס, צריך אותם בחיפה וצריך אותם בקריות וצריך אותם בבאר שבע. ואת הכסף הזה לא צריך לשים בטיולים לטברנות באתונה אלא בחינוך ובבריאות ובמעונות יום פה בישראל. למתעניינים, בהעברות התקציביות יש גם תוספת של 32 מיליון שקלים למשרד למסורת ישראל ו-27 מיליון שקלים למשרד למורשת ישראל. מדובר בשרים פרוש ועמיחי אליהו, ופרס כספי בסך 59 מיליון שקל יינתן למוצא הישר מי מהם אחראי למה, ומה ההבדל, בשם אלוהים, בין מסורת ישראל למורשת ישראל. ב-21 מיליון שקלים לסקרים, שישאלו את הציבור מה הוא חושב על ההעברות התקציביות האלה. מה הוא חושב על העובדה שבזמן שמעמד הביניים הישראלי קורס, משפחות המילואימניקים מתפרקות, המיסים והמחירים לא מפסיקים לעלות, הממשלה ממשיכה לבזבז כספי ציבור בלי הכרה. ואם כל כך מעניין אתכם מה חושב הציבור, יש לי הצעה אפילו יותר טובה. ביום רביעי אנחנו מניחים פה על שולחן הכנסת את ההצעה לסקר הגדול מכולם. זה נקרא "הצעת חוק פיזור הכנסת". כל שבוע אתם עולים הנה ואומרים: העם. אנחנו מייצגים את העם. אנחנו פה כי זה רצון העם. בואו, אני מאתגר אתכם, בואו נלך לשאול את העם מה הוא באמת רוצה. נשאל אותו מה הוא חושב על 7 באוקטובר, ומה הוא חושב על שבע השעות שנתניהו בזבז בשבת על חוק ההשתמטות, ומה הוא חושב על שבע הזירות שנפתחו במהלך הכהונה שלו, ומה הוא חושב על זה ששכר הדירה עלה בשנה שעברה ב-7.7%, ומה הוא חושב על זה שקילו בשר טחון בשופרסל עולה 70 שקל. הגיע הזמן לשינוי. אתם יודעים, בדיוק החודש לפני שבע שנים, יוני 2018, היה גל של ירי רקטות מעזה אל ישראל. ונתניהו היה כמובן ראש הממשלה אז, והתגובה שלו הייתה שהוא כינס שורה של דיונים, ובסוף אותה שנה הוא התחיל את מזוודות הדולרים מקטר. בדיוק לפני שבע שנים התחילו את מזוודות הדולרים. זה היה בדיוק לפני שבע שנים. אז הגיע הזמן לגמור את שבע השנים הרעות ולהתחיל את שבע השנים הטובות. הגיע הזמן שבמקום הממשלה הזו, שאיבדה קשר למציאות, תהיה פה קואליציה של תקווה ועשייה, שתתחיל תיקון גדול בעם ישראל ובמדינת ישראל. אני קורא לכנסת לקבל את הצעת האי-אמון בממשלה, ואם לא, אז יש לה יומיים להתחרט, ולהצביע על פיזור הכנסת והליכה לבחירות. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה, אדוני. השר אמסלם, אתה עונה על שתי ההצעות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יש רק שתיים או שיש עוד אחת?

היו"ר מאיר כהן:

לא. כמדומני, יש רק שתיים.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כבוד גדול שתענה לי היום על הצעת האי-אמון שלי. אני מאוד מאוד דרוך לשמוע את תשובתך. אדוני היושב-ראש, אני התכוונתי לדבר על הדברים האין-סופיים במציאות שלנו. עד היום הייתי בטוח שהדבר היחידי שהוא אין-סופי זה היקום. בימים האחרונים למדתי שיש עוד שני דברים אין-סופיים – הטמטום והצביעות. ב-4 ביוני אני תקפתי את המעשה המטורף של נתניהו, שהחליט לספק נשק לכנופיות ג'יהאדיסטים ולסוחרי סמים, ומאז אני שומע פתאום: מתקפה, ארגון הרעל, שופרות, כתבי חצר, ליברמן חשף סוד מדינה, ליברמן מסכן את חיילי צה"ל, מה לא? צריך לפתוח בחקירה. אני מאוד מקווה שתיפתח חקירה, לבדוק מאיפה באמת הגיע המידע. אתה יודע מאיפה הגיע המידע, אדוני היושב-ראש? מערוץ 14. ב-3 בחודש, ערב לפני זה, יוצאת כתבה בערוץ 14 עם פרטי-פרטים של כל הסיפור הזה, כולל מזכירים את השם של ראש הכנופיה, יאסר אבו שבאב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל ערוץ 14 – – –

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

ואני חשבתי, עוד פעם: ערוץ 14 – זה ברור, המידע מגיע מפי הסוס. אבל יתרה מזו, אמרו שזו עבירה על הצנזורה. אחרי הכתבה הזאת בערוץ 14 אני ממתין. אני מסתכל כמה שעות אחר כך, שש שעות אחר כך, ואותה כתבה, עם קצת יותר פרטים, מופיעה בכל הפלטפורמות של ערוץ 14 – גם בפייסבוק, גם בטוויטר, גם בטלגרם. בדרך כלל כשיש עבירת צנזורה, אז הצנזור יודע להתנפל מייד על מי שעובר את עבירת הצנזורה – איומים, נזיפות, הופכים עולמות, דורשים למחוק את זה. פה, אחרי שש שעות, פשוט מעלים את הכתבה הזאת בכל הפלטפורמות ברשתות. אז אני כבר מבין שגם אין עבירת צנזורה. אבל האמת שהעסק התחיל ב-25 במאי, ומ-25 במאי אני עוקב. אני הבאתי, אדוני השר, רשימה של כל הפרסומים שהיו בתקשורת הישראלית על כל הסיפור הזה. זה פשוט מדהים – עשרות פרסומים. אתה יודע, יש באמת אנשים טובים – יש אבו עלי אקספרס שמפרסם, מיכאל מילשטיין, איתי בלומנטל, בערוצי הטלגרם שלהם, במשך עשרה ימים, כולל שמות וכולל תמונות. יש לי פה את כל הרשימה. אני מקווה שגם הצנזור הראשי, אדון נתנאל קולה, תת-אלוף נתנאל קולה, מסתכל. אם הוא לא רואה – ארי, הדובר שלי, תעביר לו את כל ההופעה הזאת, ככה, ישר לטלפון שלו. אבל באמת, עשרות פרסומים. אבל מה שבאמת הביא אותי למסקנה סופית, להרבה ספקות – ידעתי שזאת ממשלת אוסלו מודל 2025, אבל לא ידעתי שעד כדי כך. ברגע שראיתי את הפרסום הזה בערוץ 14 באמת הבנתי שזה דבר נכון. אני לא רואה פה את חבר הכנסת אוהד טל – הוא אמר שצריך לחקור את ליברמן, צריך להגיש תלונה, צריך חקירה על מי הדליף את זה. אני מציע שאוהד טל יגיש תלונה נגד עורך ערוץ 14. הרי הם הראשונים, הם המקור. גם ינון מגל תוקף. אני מציע לך, ינון מגל, תגיש תלונה נגד עורך ערוץ 14, איך זה שהוא מסר את הידיעה הזאת. פשוט מדהים שאנשים – אני יודע שבממשלה הזאת אתם נגד לימודי ליבה, אבל כל בן אדם שיודע קרוא וכתוב ויש לו קצת ניסיון ועוקב אחרי כל הידיעות – ואני בדרך כלל עוקב אחרי כל ידיעה ביטחונית – מגיע למסקנה אחת. ובאמת צריך לראות – אני חוזר עוד פעם – מי הם הצדיקים האלה. הרי יש לנו רשימה של כל האנשים המרכזיים בכל הכנופיות האלה. הרי אלו אותם אנשים שהשתתפו בפיגוע הנגמ"שים, מי שזוכר, ב-2014, פיגוע שבו איבדנו 13 לוחמים, הם אנשים שהשתתפו בחטיפת גלעד שליט, אנשים שלחמו עם דאעש בסיני, אנשים ששיגרו רקטות למדינת ישראל. הם אותם אנשים שאנחנו כרגע מספקים להם גם נשק וגם כסף. באמת ממשלת אוסלו חדשה. יתרה מזאת, העברנו 700 מיליון שקל מכספי משלם המיסים לסיוע למחבלים בעזה. אני מסתכל היום על תמונות. לא יודע – אני אשלח לך, אני חושב שיש לי עדיין את הטלפון שלך, אשלח לך תמונה. היום מספקים לעזה – מה מספקים? עוף כשר למהדרין, כי חמאס לא סומך על כשרות הרבנות הראשית. פחות מכשר למהדרין הם לא מוכנים לקבל, אז סיפקו להם עוף כשר למהדרין. אז באמת, כרגע, החמאסניקים יאכלו שם כנראה מרק צח עם עוף כשר למהדרין. אבל באופן כללי, אני אומר לכם, מה שאנחנו עוברים פה, הטירוף הזה, הוא אותו טירוף, אותה קונספציה בדיוק, שקודם נתניהו מחליט שהוא מזרים כסף לחמאס, ועכשיו זה בדיוק המשך ישיר – מזרימים נשק לכנופיות של ג'יהאדיסטים, של סוחרי סמים. וברור לך, אדוני השר, שזה רק עניין של זמן עם אותן כנופיות של סוחרי סמים. מבריחי סמים ברצועת עזה חוברים לאותן כנופיות בנגב, ואתה יודע למה תביא החבירה הזאת בין כל הכנופיות האלה? שבזמן קצר ביותר נראה את הנוח'בות, אבל נוח'בות תוצרת ישראל, מסתובבות בבאר שבע ובדימונה ובירוחם. וברור, כמו בפעם הקודמת, כמו באוסלו א', שהנשק הזה בסופו של דבר יופנה כלפינו. הם כבר עשו את זה בעבר, וזה מה שיקרה בעתיד, וזה רק עניין של זמן עד שאותן כנופיות, עם נשק שסיפקנו להן, ינסו לפגוע בתושבי מדינת ישראל. ומי שסיפק להן את הנשק – מי שחשף את זה, מסכן את חיילי צה"ל ואת אזרחי מדינת ישראל. ואני באמת אשמח לשמוע מי סיפק את כל המידע הזה, ותעברו עליו אצל אבו עלי אקספרס וערוץ 14 וכל הצדיקים האחרים, ואני אומר לך, עשרות פרסומים בין 25 במאי ל-4 ביוני, עשרות פרסומים במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב על שתי ההצעות להביע אי-אמון. ברוכים הבאים כל המבקרים בכנסת, שלום לכם. בבקשה, אדוני, אין לך הגבלת זמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אענה בקצרה לחבר הכנסת ליברמן – –

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

דודי אמסלם בקצרה זה חדשות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – ואחרי זה ללפיד. אחרי זה יש כמה נושאים שאני רוצה להעלות אותם בפני הכנסת. תראה, חבר הכנסת ליברמן, כדי לדייק את הידיעה, או לפחות את המשפט – וזה אחרי ששמעתי את לפיד, וכבר כתבתי לעצמי: "גם אֱוִיל מחריש חכם יחשב". כשהוא עולה לכאן אני צובט את עצמי. אני אומר, כדי לא לבייש אותך, את הכנסת, את עם ישראל, עדיף שתשתוק. אבל התחברתי למשפט שלך. מה שאמר איינשטיין זה: היקום והטיפשות אלו שני דברים שהם אין-סופיים, ויש לו ספק עדיין לגבי הנושא הראשון, לגבי היקום. וזה בעצם משפט שלדעתי מאוד מאפיין את מר לפיד. עוד מעט אני אענה מדוע ולמה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה פשוט מבייש את עצמך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

פשוט מבייש את עצמך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש.

שלי טל מירון (יש עתיד):

את כל כנסת ישראל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עולה – בדיחות ברמה של כיתה א'. תתבגר כבר.

היו"ר מאיר כהן:

נו, יסמין, יסמין, תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מוציאה את עצמי, אי-אפשר לשמוע אותו.

היו"ר מאיר כהן:

יסמין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני אענה לך. תראה, הסיפור של אספקת נשק לכל מיני כנופיות בעזה, נקרא לזה, או משפחות – אני לא מכיר את הנושא באופן אופרטיבי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – תסבירו – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז אני מסביר. גם אם הוא דובר בעבר כרעיון, אני לא מכיר את זה. דרך אגב, גם אם הוא פורסם בעיתונות זה דבר חמור מאוד. דרך אגב, הייתי מציע לרונן בר ולצנזור – הרי רונן בר חקר את המסמך שהגיע לראש הממשלה על כוונות סנוואר, שהוא מעודד את ההפגנות בקפלן,. אלה בעצם ההנחיות שלהם, וזה מפלג את צה"ל. כשמסמך כזה מגיע לראש הממשלה באמצעות נגד, השב"כ זורק אותו לחדרי החקירות, זורק אותו לצינוק לכמעט חודשיים, שלושה. את זה יש לו זמן לחקור. אבל לחקור את מה שאתה אומר שאני רואה את זה כפגיעה בביטחון מדינת ישראל, זה בוודאי שלא. למה שהוא יחקור? יכול להיות שהם הדליפו את זה, החבר'ה שלו. כמה שפוגעים בממשלה יותר טוב. לכן, אני רואה את זה כדבר חמור. דרך אגב, אם זה גם היה כתוב בעיתון, אני לא הייתי עולה לכאן לדבר על זה, הייתי מבקש לחקור את מה שכתוב בעיתון. לגבי הכסף של החמאס שדיברת עליו, הרי אתה יודע שזה בלוף גדול. דרך אגב, כמדומני אתה היית שר האוצר. לפחות שמעתי את בנט, כששאלו אותו מתי זה התחיל, הוא אמר: כשליברמן היה שר האוצר. אני לא יודע אם הוא משקר, כן או לא, אבל אני מעריך שגם לך היה יד ורגל בעניין. אבל מה היה בעצם הרעיון? ואת זה הציבור שוכח. הסכמי אוסלו בעצם קבעו שמדינת ישראל מעבירה את המיסים של הרשות הפלסטינית, כן, וכל הגבייה בנמלים, הבלו, המכס וכו' – מעבירים את זה לרשות הפלסטינית, וככה היה שנים. אלא מה, אבו מאזן רב יום אחד עם סנוואר או עם החמאס והחליט: הוא לא רוצה להעביר להם את הכסף יותר. דרך אגב, אותו כסף שעבר – באו ראשי מערכת הביטחון, כולם, שהיום אתה שומע אותם, כל אחד אומר: אני? כולם, אדוני היושב-ראש, המליצו למדינת ישראל, בוודאי ובוודאי, להעביר את מה שחסר למשכורות של אותם פקידים. בוודאי שלא חשבנו לרגע, אני מניח, שהחמאס הוא איזה ארגון צדקה שכל היום עוסק רק בחסדים. המקורות של חמאס ענפים מאוד, מיליארדי שקלים שמוזרמים לו בכל מיני הברחות דרך כל מיני מדינות. ולכן באותה נקודת זמן זה היה האירוע, ולכן אותה ממשלה קיבלה את ההחלטה – אימצה את חוות הדעת של השב"כ. כל גופי הביטחון רצו לקנות שקט. עשה שכל. איך אמר ראש השב"כ חודש לפני 7 באוקטובר? צריך לשחרר. למה לא נכניס 20,000 עזתים מעזה? את זה הוא אמר, אני שמעתי באוזניים שלי. דרך אגב, תוך כדי המלחמה, לאחר 7 באוקטובר, מה רונן בר ממליץ לנו בקבינט? להכניס עובדים מיהודה ושומרון לישראל. תראו איזה הזויים האנשים האלה. דרך אגב, זה בן אדם שרק לאחרונה ירד לי האסימון במה הוא היה עסוק. כל היום הוא היה עסוק – או חלק גדול מאוד – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עכשיו אין עובדים מאיו"ש? אתה יכול לאשר שאין עובדים מאיו"ש?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – הוא היה עסוק בנערי הגבעות, ביהודים שזורקים אבנים, הרועים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עכשיו אין עובדים מאיו"ש? יש עובדים, אז אתה משקר. אתה שר בממשלה שמכניסה עובדים מאיו"ש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, תן לי. אתה קוטע לי את הרצף, שנייה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אף ממשלה – – – השר אמסלם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה רוצה לדבר? בבקשה, תדבר. לכן אני אומר שהם חוקרים את מה שיכול לפגוע בממשלת הליכוד ובראש הממשלה ובנו. על זה אנחנו מלינים. אז לכן, כשאתם מעלים את הסיפור של החמאס, הרי בזמנכם אתם עברתם כסף לחמאס. איך העברתם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממש לא. העבירו תלושים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם עברתם להם בדלק. איך אמרתם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

האמת היא שלא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו לא ניתן להם כסף, ניתן להם דלקים שהם ימכרו אותם. לכן, בואו נעזוב את הסוגיה הזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי באמת תעזוב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו לגבי מר לפיד – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

בגלל שאתה משקר, עדיף שתעזוב את זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להפריע לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אפריע לך, ואני לא שואלת אותך אם להפריע לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להפריע לי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה אומר שקר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מותר לי, כי אתה משקר – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – אז תעזוב את הסוגיה ותעבור הלאה.

היו"ר מאיר כהן:

מירב, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, הוא לא יכול לשקר על דוכן הכנסת ולצפות שאני ויבגני לא נגיב.

היו"ר מאיר כהן:

לא, מירב, מירב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הממשלה – – – מצטטים אתכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עד עכשיו לא הפרעתי לך לדבר. לא הפרעתי לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תודה רבה. איפה לשכת הסעד? את כל היום, מהרגע שאת נכנסת לכאן, את רק מפריעה, תמיד וכל הזמן. אבל לא חשוב, בואו נתקדם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עוד פעם, אני לא שואלת אותך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי שאת לא שואלת. את חושבת שהכנסת שייכת לכם, למפלגה שלך. הכול מותר לכם. אבל בואו נתקדם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לכם, לכם. תתקדם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאתמול שמעתי את יושב-ראש המפלגה שלך, מר לפיד. מה הוא אומר? בכספים הקואליציוניים מועברים 21 מיליון שקל לסקרים.

היו"ר מאיר כהן:

יבגני, יבגני, שומעים אותך עד כאן, יבגני.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואיזה סקרים? הוא מתחיל לספר לנו איזה סקרים.

נאור שירי (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רבותיי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יושבת במשרד ראש הממשלה, והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עושה הרבה מאוד סקרים במדינת ישראל. דרך אגב, כל מדד וכל אינדקס שאנחנו משלמים או לא משלמים, זה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עושה. אם לא היינו מעבירים להם שקל, אז היו אומרים: רבותיי, אתם פוגעים בכלכלה במדינת ישראל. בוודאי שזה ככה. זאת בכלל לשכה מקצועית, זה לא קשור מי השר ומי ראש הממשלה. אבל אם הוא יכול לבוא ולשקר כאן ולהגיד: אתם מעבירים 21 מיליון שקל לסקרים במקום להעביר את זה למעוטי יכולת – זה בדיוק ככה, בעצם הבן אדם משקר את הציבור ומלהיט כל הזמן את הרוחות ומפזר רעל באופן מכוון, בגלל שהוא כשר האוצר יודע מה התפקיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כשהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כל חודש מפרסמת את המדד, אז ככה מתנהל המשק. כל החוזים במשק צמודים ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולדברה, והיא עושה עוד הרבה סקרי עומק לנתונים לשימוש משרדי הממשלה והמשק הישראלי. אבל אם הוא יכול לשקר, למה שלא ישקר? אם הוא יכול. הוא מדבר על המשרד לשיתוף פעולה אזורי – 18 מיליון שקל. דרך אגב, אני לא יודע על מה הוא מדבר. אבל הוא אומר שנסענו ליוון. דרך אגב, אני רוצה להזכיר לכם, לפני שנתיים היה לכם שר שקראו לו עיסאווי פריג', והוא היה במשרד הזה. אני רק חיברתי את המשרד לשיתוף פעולה אזורי עם רשות החברות, אדוני היושב-ראש, ואני אחת לכמה חודשים, חצי שנה בערך, כדי לרתום ולחזק את הקשרים שאני רואה אותם כקשרים אסטרטגיים בין מדינת ישראל למדינות האזור – אז נסענו בעצם עם החברות הממשלתיות, הביטחוניות, התשתיות, ונפגשנו עם יוון, עם השרים ביוון, כדי לבצע שיתוף פעולה, גם ביטחוני וגם כלכלי. אבל מה אכפת לשקרן הזה? הוא הרי לא הפסיק לטוס כשהוא היה שר בממשלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, איך פעם אמרתי לו? המטוס היה נוחת, והוא היה עולה. דרך אגב, הוא שכר מטוס פרטי, הוא חכר מטוס של 240 נוסעים, הוא נסע איתו למרוקו. למה? הוא היה שר החוץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה כל הזמן משקר? אין לך – – – אין לך? כל היום אתה משקר. עולה – משקר.

היו"ר מאיר כהן:

מירב, זהו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הולכת. לא יכולה לשבת ולשמוע את השקרים שלו. הוא משקר כמו שהוא נושם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מזמין את כל מכונת הרעל שיושבת פה, שפעם אחת יגידו לי באיזה עובדה אני לא צודק, מה אמרתי לא נכון. עובדה, הבן אדם היה שר החוץ, שכר – אין לי מושג מי אישר לו, עליתי אז ב-real time, בזמן אמת, ואמרתי לו: תגיד לי, יא חצוף, לא יכולת לנסוע בטיסת אל על? לא. לקח מטוס, העמיס איתו 150 איש או 100 – לא חשוב המספרים, המספרים גדולים – ונסע לפתוח את השגרירות במרוקו. לקח את החבר'ה איתו כאילו זה עסק פרטי של אבא שלו. הוא עכשיו מכפיש אותי שנסעתי ליוון. דרך אגב, חלק מהתפקיד שלנו כשרים זה לנסוע למדינות, בוודאי, לחזק את הקשרים בין ישראל למדינות בתחומים של כל משרד ומשרד. עכשיו אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לעבור לנושא אחר לגמרי, שהוא חשוב ולדעתי חמור מאוד. חבר הכנסת ליברמן, אני ראיתי בערוץ 1 זמן אמת, תוכנית שהדהימה אותי. אתה כשר הביטחון לשעבר, אני מניח שאם נחשפת לעניין הזה, אתה מבין על מה מדובר. יש במדינת ישראל – אני צריך להסביר לציבור – חברות תוכנה שהן חברות התקפיות. זה נשק יותר חמור מטילים, זה נשק גרעיני כמעט. אנחנו פוגשים, אני רואה – מפקד 8200, אהוד שניאורסון, תת-אלוף, יוצא מצה"ל, מושך איתו עוד כמה אנשים חכמים מאוד מ-8200, ובעצם מתחילים לפתח תוכנה התקפית בשם פָּרָָגון או פֶּרָגון. לוקחים את אהוד ברק, המאכער הכי גדול – בגלל שבמחשבים הוא לא מבין דבר וחצי דבר – והוא צריך לפתוח להם דלתות ולמכור את התוכנה בעולם. ממה שהבנתי, הם בעצם בשלבי מכירה, או כבר מכרו לחברה אמריקאית את התוכנה הזו. בלי אישור מערכת הביטחון. צריך להבין – – –

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא נכון, דודי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מספר לך מה קראתי.

נאור שירי (יש עתיד):

אני ראיתי את זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה.

נאור שירי (יש עתיד):

הם לא עשו שום דבר לא חוקי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני רוצה לומר – דקה – הרי מה זה התוכנות האלה? צריך להבין והציבור צריך להבין את זה. 8200 בעיקר עובדת על חולשות של כל מיני דברים. היא מחפשת חולשה בכל דבר על מנת לפתח את המערכת. כשהמערכת הביטחונית על כל מרכיביה מבצעת מבצע כמו הביפרים, זה באמצעות חולשה שמצאנו במערכת שלהם והצלחנו לפרוץ אותה בלי שהם ירגישו.

נאור שירי (יש עתיד):

דודי, זה לא קשור.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. האנשים האלה פיתחו תוכנה מסוכנת מאוד, שהיא תוכנה התקפית שיכולה לתקוף גם את מדינת ישראל. הרי לאמריקאים, עם כל הכבוד, יש אינטרסים אמריקאיים, לא בהכרח אינטרסים ישראליים. אני הזדעזעתי מהאופציה הזאת. אני קורא גם לשר הביטחון, ובכלל לכל מערכת הביטחון: מדינת ישראל לא יכולה לאפשר לאף אחד לפתח תוכנות התקפיות – –

נאור שירי (יש עתיד):

תשנה את החוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – כמו שאף אחד לא מפתח מפעלי טילים פרטיים על דעת עצמו ומוכר למי שהוא רוצה.

נאור שירי (יש עתיד):

תשנה את החוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, זה יותר גרוע מנשק. זה יכול להשבית לנו את כל המדינה בשעת אמת ובמלחמה. ומי עושה את זה? מפקד 8200, שהוא למד, הוא יודע איך עובדת 8200. הוא לקח את כל המידע משם, ועוד גרר אחריו כמה אנשים, כמה חיילים מצטיינים, וכל זה בשביל בצע כסף. ואהוד ברק, סוכן המכירות – כל זה בשביל בצע כסף. ואני שומע אנשי ביטחון בתוכנית אומרים: זה פוגע בביטחון מדינת ישראל.

נאור שירי (יש עתיד):

לפחות הוא לא סוחר – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הצבוע הזה היה ראש ממשלה, היה שר ביטחון, היה רמטכ"ל – כלום לא מעניין אותו חוץ מכסף. זה פשוט הדהים אותי, איך דבר כזה יכול לקרות במדינת ישראל.

נאור שירי (יש עתיד):

תשנה את החוק. החוק לא עובד על זה. אתה צריך לשנות את החוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן אני אגיד לכם, במערכת יש הרבה אנשים שאחד חבר של השני, והם לא רוצים להפריע אחד לשני כשהם פוגעים במדינת ישראל. אם משרד הביטחון אישר, לשיטתך, מכירה של תוכנה כזאת, אז צריך לעשות שם ועדת חקירה ולקחת את כולם לצינוק באמת במרתפי השב"כ.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ממלכתית? ממלכתית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בגלל שהם פגעו – ועל זה אין מחלוקת – הם פגעו ופוגעים במדינת ישראל, הפגיעה הכי קשה שיכולה להיות. אלה האנשים שמחר באים, מזמינים אותם לקוקטיילים אנשים חשובים במדינה – תת-אלוף, רב-אלוף. בושה וכלימה. זה הפרצוף של קפלן שם. אלו האנשים. והם באים בצביעות לראש הממשלה ואומרים לו: אתה נתת כסף, אישרת את הכסף הקטרי. אתם פוגעים במדינה יום-יום, במקומות הכי רגישים של מדינת ישראל. דרך אגב, אין מערך שלא יכול להיפרץ במדינת ישראל – וכל זה ממה? מהידע שהם למדו מתוך צה"ל והוציאו אותו מתוך המערכת של מדינת ישראל. לכן אני קורא גם – אני לא יכול לקרוא ליועמ"שית, בגלל שהיא לא עושה דבר וחצי דבר עם החבר'ה שלה.

נאור שירי (יש עתיד):

הם לא עברו על החוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני קורא לשב"כ, לכל מי שטובת מדינת ישראל – באמת, קם בבוקר, אני ראיתי את התוכנית הזאת, לא נרדמתי אחרי זה בלילה – מי שבאמת פטריוט ישראלי וחשובה לו המדינה וביטחון המדינה, לקחת את האנשים האלה, לזמן אותם לחקירה, לכלוא אותם, אם צריך, גם אם הם באליטה שלכם וגם אם הם מחוברים אליכם ברמת החברים. זה לא חשוב, בגלל שאני רואה את פוטנציאל הפגיעה. דרך אגב, אמרתי, ראיינו אנשים מתוך מערך המודיעין במדינת ישראל, שאלו אותם. הם אומרים: חבר'ה, בוודאי, מה שהם עשו פוגע בביטחון המדינה. אין שאלה כזאת. בכלל, האיטלקים פתחו באיזו חקירה בגלל שהשתמשו בתוכנה הזאת לצורכי רדיפה של כל מיני עיתונאים ואנשים שם. נהייתה שערורייה גם באיטליה, והם מאשימים את מדינת ישראל, בגלל ששני הפרחחים האלה רצו למכור את זה לכל העולם ולכל מיני מדינות, גם למדינות דמוקרטיות. נשק התקפי כזה זה נשק של מדינות, זה לא נשק של בן אדם פרטי. סייבר במדינת ישראל תפתחו כדי לעזור לכל העולם בדבר החיובי, לא כנשק התקפי. כנשק הגנתי – אחלה. כנשק התקפי? אני לא מאמין שיש מדינה אחת בעולם שמאפשרת דבר כזה. אבל במדינת ישראל, מי עושה את זה? מפקד 8200 לשעבר. ועם מי הוא מתחבר? עם אהוד ברק. לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מצא מין את מינו. והם הולכים להטיף לנו מוסר. אני רואה את אהוד ברק בטלוויזיה, משתגע, כשהוא בעצם צריך להיות בחדרי החקירות, לא רק על הנושא הזה, אבל בעיקר על הנושא הזה. אני רוצה להגיד לך עוד משהו, אדוני היושב-ראש. אנחנו כשנתיים, במדינת ישראל, שנתיים וחצי, מאז שהממשלה הזאת הוקמה, אנחנו חווים – –

נאור שירי (יש עתיד):

תקופה של נס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. – – אנחנו חווים – –

נאור שירי (יש עתיד):

חג שמח.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אלימות כמעט על בסיס יומי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתם רואים אלימות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אין יום שאין בו אלימות. השמאל, דרך אגב, לא מכיר – אמרתי תמיד, השמאל מעולם לא היה דמוקרטי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בואנ'ה, אתה יודע כמה אנשים נרצחו ברחובות השבוע? אתם חווים אלימות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להפריע לי. אתם בולשביקים בהגדרה. זה הולך ככה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בולשביקים. אתה יודע מה זה בולשביקים? יא ליצן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, אתה שומע? אתה שומע? אני לא רוצה לכנות אותו מה, אבל בוא נעזוב.

נאור שירי (יש עתיד):

דודי, לידך הוא חנה בבלי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר, הבולשביקים האלה, זה או שאתה מסכים איתם או שהם רוצים להרוג אותך. ככה זה עובד. אנחנו מעולם – אמרתי פעם, כל תנועות השמאל בעולם הן כאלה, אבל כאן זה מקבל משנה תוקף. הרי אמרתי, כשלנין הקים – –

נאור שירי (יש עתיד):

לנין?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן. – – הקים את – – –

נאור שירי (יש עתיד):

קולחוז.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, לא להפריע לי.

היו"ר מאיר כהן:

רגע.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אני רק עוזר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה להפריע?

נאור שירי (יש עתיד):

שנייה, דקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, יהודים היו שותפים איתו, טרוצקי וכו', כשהם הקימו בעצם – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – את התנועה הקומוניסטית. הם אמרו: אנחנו רוצים בעצם לעשות את מהפכת הפרולטריון. מה זה מהפכת הפרולטריון? הם שכנעו את העובדים לצאת נגד הצאר.

נאור שירי (יש עתיד):

זה מרקס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן באמת העובדים – הם אמרו להם: חבר'ה, אנחנו אחרי זה נעשה בחירות. אנחנו העובדים. ובאמת הם הרגו את הצאר, ומייד אחרי זה הם התחילו להרוג את העובדים. ולכן, דרך אגב, מאז התנועה הקומוניסטית הבולשביקית, שיצא שמה, כן – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתה עם הקולחוז שלך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה מבין, ככה בעצם הקומוניסטים התחילו את דרכם, והגענו עד היום, לצפון קוריאה, שהיא עד היום מוגדרת מדינה קומוניסטית. למה אני אומר את זה? בגלל שהשמאל – דרך אגב, כל תנועות השמאל צמחו משם.

נאור שירי (יש עתיד):

מאיפה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן אני אומר לכם, השמאל תמיד הם אנשים הכי בריונים, הכי אלימים שישנם. ולכן השמאל במדינת ישראל, מהרגע שאנחנו נבחרנו ורצינו לעשות דבר אחד או שניים – –

נאור שירי (יש עתיד):

מ-1977.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – מאז התחילו כל ההפגנות, השחתות הרכוש, אלימות, מה לא? פציעות של אנשים, שרפות של כבישים, פגיעה בכלי רכב ובילדים. הגדלתם לעשות – גם כבשתם את מצודת זאב. גם זה עניין אתכם, גם זה של אבא שלכם, מה זה משנה. אבל מה? ראיתי שהזדעזעתם שלפני כמה ימים איזה חלון בבית המשפט העליון נסדק. כנראה מישהו ירה – –

נאור שירי (יש עתיד):

יונה. יונה נכנסה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – באיזה רוגטקה, באיזה גולה או משהו כזה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

יונת שלום.

נאור שירי (יש עתיד):

יונה, יונת שלום.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני, דרך אגב, חושב שצריך לבדוק את זה, בוודאי, זאת לא שאלה, אבל תבינו על מה הזדעזעתם. יום למוחרת נשרף בית הכנסת – לא יצאתם מהכלים. בית הכנסת בארץ ישראל נשרף – אה, עוד דבר קטן.

גלעד קריב (העבודה):

למה אתה אומר דבר כזה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל הגולה בבית המשפט העליון – מרימים יד על הדמוקרטיה. אתם התחרפנתם, כל עולם המושגים שלכם התבלבל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד, מי זה אתם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הכול, כל הקבוצה הזאת, כולל אתה.

נאור שירי (יש עתיד):

כל צאצאי מרקס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן. לכן אני אומר – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

למה אתה אומר אתם – – – למה? למה אתה סתם זורק דברים? למה? למה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני שומע אתכם, אני רואה את הציוצים שלכם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רואה את הציוצים שלכם ואני מבין.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

קצת עובדות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, אמרתי, החור בחלון זה מה שהרג אתכם. לכן אני אומר לכם, רבותיי – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – בבית כנסת? זה לא הסתה, מה שאתה עושה עכשיו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תבין טוב. אני אסביר משהו, יבגני.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מרצדס, הסמל של מרצדס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע, יש אירוע שיש ווליום של מחאה שאתה יוצא מגדרך. שרפה של בית הכנסת בארץ ישראל – –

נאור שירי (יש עתיד):

אין אחד שלא גינה את זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – כל הבית הזה היה צריך להיות מזועזע. אני אומר, היינו צריכים לצום באותו יום. אבל מה?

גלעד קריב (העבודה):

צמת?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

היה הרי לפני כן – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתה צמת?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני רק אומר, בחומרה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה צמת? מה אתה משית עלינו צום? צמת?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, אני מסביר את החומרה של העניין. אבל מה, נסדק חלון בבית המשפט העליון – בעצם הארכיבישוף שלכם יושב שם ומנחה אתכם.

נאור שירי (יש עתיד):

מי זה הארכיבישוף?

שלי טל מירון (יש עתיד):

עכשיו אנחנו נוצרים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם משתגעים. איך יכול להיות? עולים על בריקדות, בגלל שאיבדתם את הפרופורציות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אנחנו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן אני אומר לכם, רבותיי, גם האלימות שלכם, באמת, היא כבר שנתיים וחצי ממשיכה, ממומנת. דרך אגב, אני אומר לכם – וימים יגידו – הינה, עכשיו ראיתי שהקונגרס האמריקני ביקש לקבל יותר נתונים מאותן עמותות – –

נאור שירי (יש עתיד):

מקטר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – שארצות הברית, הממשל האמריקני תמך בהן. דרך אגב, זה סיוע להפיכה במדינה, ככה הם מגדירים את זה שם. לדעתי, למעלה ממיליארד דולר הגיעו לארץ בשנתיים וחצי האחרונות – אני פחות או יותר רואה, עושה חישוב כמה עולה כל הפגנה, כמה עולה במה, אני רואה את אותם אנשים. דרך אגב, אמרתי, משלמים להם כסף.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בלי זה הוא לא יבוא. הרי זו העבודה שלו. ולכן, אין לכם אנשים. יש לכם הרבה כסף, זה הדבר האחרון שחסר לכם. יש מספיק מדינות בעולם ששונאות את מדינת ישראל ורוצות לפגוע בוודאי במדינה, ולכן הם מזרימים כספים. ואני אומר עוד פעם, אני משוכנע לחלוטין שיש פה גם כסף איראני, גם כסף קטרי, גם כסף של שונאי ישראל, שעובר – –

קריאות:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – שעובר דרך עמותות נורבגיות כאלה ואחרות ומגיע לקפלן ולשלטים.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

לאקווריום של ראש הממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואיך היה המסמך של סנוואר? להמשיך להפגין בקפלן – זה מה שאנחנו רוצים. לעודד אותם. למה? בגלל שזה מה שאנחנו רוצים – שהם יריבו ביניהם ואז נפתח במלחמה, וזה אכן מה שקרה. אז לכן אני אומר לכם, אני מציע לכם, בוודאי בשעת המלחמה שאנחנו מצויים בה, מלחמה קשה, ואני אומר את זה כל פעם מחדש, כל פעם כשאני עולה, כל שבוע – אני שואל את עצמי איך יכול להיות שאנחנו, מדינת ישראל, נמצאים במלחמה כל כך קשה, כל כך ארוכה, והאופוזיציה תוקפת את הממשלה וכל הזמן בעצם פוגעת במדינת ישראל ובלגיטימיות שלה. אני רוצה לספר לכם עוד דבר קטן לסיום. כל מה שאתם אומרים, אתם חושבים שזה בינינו לביניכם. כל אמירה כזאת שאומר גולן, החבר שלו, שאנחנו הורגים, שצה"ל הורג – הוא אומר: הממשלה הורגת תינוקות כתחביב – יש לנו תחביב, להרוג תינוקות – ואחרי זה הוא מתרגם. ראש המפלגה – תבין טוב – ראש המפלגה, אחרי זה הוא מתרץ את זה ומנסה להסביר: לא התכוונתי לחיילים, התכוונתי לממשלה, כאילו ראש הממשלה והממשלה כל היום נמצאים בעזה עם M16 והם מנסים לצוד תינוקות. דרך אגב, גם כשהוא מדבר על הכסף הקטרי שהגיע לעזה, הוא עצמו – דרך אגב, כשהוא היה במדים – אמר שהוא מדבר כאיש מקצוע. איך הוא אמר? אני לא נכנס לוויכוחים הפוליטיים, אני על מדים, אבל אני עכשיו נותן חוות דעת כאיש מקצוע ברמה הביטחונית. הבידול בין החמאס לבין הרשות הוא נכון ביטחונית וצריך לחזק אותו.

גלעד קריב (העבודה):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את זה אומר בן אדם שהיום או מחר הוא יעלה לכאן ויתחיל לספר לנו למה הממשלה אשמה בבידול הזה שבעצם ניסינו לעשות. אז לכן אני אומר עוד פעם: רבותיי, אחריות אין לכם לעם ישראל. אני חושב שאתם פוגעים במדינת ישראל הלכה למעשה. אני חושב שמעולם לא הייתה אופוזיציה חסרת אחריות כפי שאתם נוהגים בשעת מלחמה, ואני מציע לכל אחד מכם לעשות חשבון נפש בנושא הזה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה ממש מקדם את המדינה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה ממש ממשלה שמקדמת את המדינה.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים לדיון אישי. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. כל מי שעולה לכאן ידבר שלוש דקות. נא להקפיד על זמנים. אחריה – מתן כהנא.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – תן לו דקה על חשבון השר. אמרת שתהיה קצר – דיברת כמעט חצי שעה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה שתי הצעות אי-אמון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אמרת שתהיה קצר – חצי שעה דיברת.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

רק אחרי שזה יעלה למקסימום נלחץ על הזמן. בבקשה, גברתי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, הכנתי נאום בנושא האי-אמון. רציתי לדבר על כותרת ההצעה לאי-אמון שהגשנו, שהיא: ממשלה כושלת שמפקירה את אזרחיה במלחמה הארוכה מאז קום המדינה, ויש לי הרבה מה להגיד בנושא. אבל כבוד השר, אני דווקא רוצה לדבר אליך אחרי הנאום הזה. תשמע, אנחנו לא מכירים כל כך ברמה האישית, אבל אתה יודע, אתה עולה פה בכל יום שני – אתה מקפיד להגיע לכאן בימי שני ולהיות השר המשיב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני השר המשיב.

קריאות:

שלי טל מירון (יש עתיד):

בסדר. ואני אומרת, אתה מקפיד לעשות לנו את הנאום השבועי שנקרא "נאום התרעלה השבועי". אתה עומד פה ואומר שהאופוזיציה לא אחראית בזמן מלחמה, בעוד שאתה נוהג כל שבוע לעמוד פה ולהסית ולדחוף את הרעל הזה בכמויות, מטפטף את זה לכל הכיוונים, כאילו זה הדבר האחראי לעשות בתקופת מלחמה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את מרשה לי שאלה?

שלי טל מירון (יש עתיד):

ואתה יודע, אני רוצה להגיד לך – רגע, תן לי ואז אני אתן לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את מרשה לי שאלה אחת? אני מבקש שתסתרי דבר אחד ממה שאמרתי – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני אחליט מה אני אגיד ומה לא. תודה לך, אדוני השר. אני רוצה לספר לך משהו: יש בינינו משהו משותף אחד. אני באה מבית מעורב – יש לי אימא אמריקאית ואבא מזרחי, כורדי-עיראקי. אבא שלי הוא בן בכור ל-12 אחים ואחיות, ההורים שלו היו אנאלפביתים, אנשים מאוד פשוטים. ואבא שלי, אתה יודע, צמח במשפחה לא פשוטה בירושלים. גם אני גדלתי בירושלים, אבל אתה יודע, כל חיי עשיתי הכול וככל יכולתי כדי להיות הכי טובה במה שאני עושה, וכל דבר שהגעתי אליו בחיי, אם זה בצבא – שירתי כסרן בחיל האוויר – אין לי שום פרוטקציה, לא אבא טייס ולא חבר טייס ולא פרוטקציות. והתואר שלי באוניברסיטה – אגב, גם אתה מאוד משכיל, קראתי על אודותיך וראיתי מה עשית לפני שהגעת להיות בפוליטיקה – והקריירה שלי בהייטק וזה שהגעתי להיות חברת כנסת, הכול היה בעשר אצבעות. וכל פעם שאתה עומד פה ומדבר על הקיפוח העדתי והמסכנות הזאת ולקחת אותנו 60 שנה אחורה, זה מטריף אותי. על מה אתה מדבר? זה לא נוכח בחיים שלנו. מי שרוצה להיות מוצלח ולהצליח, עובד קשה ויכול להגיע למה שהוא רוצה. ואתה יודע, אני מסתכלת עכשיו על השולחן של הסיעה שלי פה במליאה ואני רואה כאן עוד חברים שהם מזרחים, לא עלינו, ואני רואה פה את סגן יושב-ראש הכנסת מיש עתיד שהוא מזרחי מדימונה. למה אצלנו זה לא נכח בחיים? למה הצלחנו להגיע לאן שהגענו על אף היותנו מזרחים?

היו"ר מאיר כהן:

שלי, מזרחי ממרוקו.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מזרחי ממרוקו. סליחה, אני חייבת לחדד את הנקודה. אתה יודע, זה מטריף אותי – –

ינון אזולאי (ש"ס):

– – – דימונה – – –

היו"ר מאיר כהן:

– – – איפה היית עד עכשיו?

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – השקר הגס הזה, כאילו נועדנו לאיזו מסכנות, וישראל הראשונה והשנייה והשלישית. תתקדמו. תתקדמו. די, זה לא נוכח בחיים שלנו יותר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. תודה לך. מתן כהנא, בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עד שמתן יעלה, אני רק אענה לך במשפט. את שומעת, חברת הכנסת, כשטומי לפיד – – – ברדיו – – – הוא שמע את עמיר בניון. הוא אמר בטלוויזיה: מי זה – מה זה, הרדיו מרמאללה השתלט עלינו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

זה היה לפני 40 שנים – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה זה רלוונטי?

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא מבין איך ממשלת ישראל יכולה ביד אחת לשלוח צווים, לאשר גיוס של 450,000 מילואימניקים, וביד השנייה לעשות פה חוק השתמטות. הרי חוק גיוס יש לנו. בואו נסדר רגע את השפה. חוק גיוס יש. החוק הנוכחי הוא חוק גיוס. כל אחד שמגיע לגיל הרלוונטי מקבל צו ומגיע לצבא. זה חוק גיוס. מה שעכשיו הממשלה מנסה לעשות – בואו נקרא לילד בשמו – זה חוק השתמטות, זה חוק שינציח את זה שאחינו החרדים יהיו פטורים משירות צבאי. זה בלתי נתפס שביד אחת אתם מגייסים 450,000 מילואימניקים וביד השנייה משחררים את מי שצריך להחליף אותם, את מי שיכול להחליף אותם. אני לגמרי מאמין שמדינת ישראל קיימת בזכות לימוד התורה. לגמרי מאמין. אבל בואו לישיבות של הציונות הדתית ותראו איך משלבים גם לימוד תורה ברמה הכי גבוהה וגם שירות צבאי ביחידות הכי קרביות; איך בין הסתערות להסתערות פותחים ספר קודש ולומדים; איך במגנן פותחים ספר קודש ולומדים. מה זה הדבר הזה? ברור שמדינת ישראל עומדת על לומדי תורה. אבל היום, לפני שעתיים, קראתי ברשתות משהו שפרסמה מועצת החכמים של ש"ס, ובאמת יש לי המון כבוד אליהם, אבל אלה דבריהם: אסור להסכים לחוק גיוס שכולל יעדים; אסור להתפשר גם על חרדים שלא לומדים תורה; איסור הגיוס שווה לכולם ואף ביחס למסלולים החרדיים. הצבא מביא לקלקול. חברים, כמה עוד נמשיך לעבוד על עצמנו? כמה עוד נמשיך לעבוד על עצמנו? האחים החרדים שלנו, בכל מה שקשור לשירות צבאי, הם תינוקות שנשבו. הם תינוקות שנשבו. הם לא באירוע. יש לי ידיד חרדי באמת קרוב. אני מדבר איתו הרבה, וכל פעם שאני מדבר איתו, אני אומר לו בסוף: תקשיב, תודה על השיחה הזו, כי אני מבין שאנחנו בכלל לא באותו עמוד. אנחנו לא באותו עמוד. אנחנו כמעט לא באותה שפה בכל מה שקשור בגיוס לצבא. ולכן אין ברירה. צריכים ללכת לחוק שהוא יהיה לכולם, חוק לבן אדם הפרטי. אי-אפשר להמשיך להסתכל על אחינו החרדים כקולקטיב ולהטיל על הקולקטיב יעדים. זה לא עובד. ועוד אחר כך אני שואל את עצמי אם הם כל כך משוכנעים שהם עומדים לעמוד ביעדים שלהם, למה מה שהם מנסים עכשיו לעשות הוא לדחות את הסנקציות. אם הם חושבים שהם הולכים לעמוד ביעדים, אז בואו נתחיל עם הסנקציות מייד. למה דוחים את הסנקציות לעוד שנה? כי אחינו החרדים מנסים למשוך זמן. וזה גם בדיוק מה שראש הממשלה מנסה לעשות – למשוך זמן. זה מה שהקואליציה הזאת מנסה לעשות – למשוך זמן. אבל זמן אין לנו. המילואימניקים שלנו כורעים תחת הנטל. הם משרתים כבר 400, 450 ימים, בסבב חמישי, שישי ושביעי של מילואים. הם צריכים חילוף. הם צריכים חילוף. והכי אני לא מבין את אלה שמתיימרים לייצג את הציבור הציוני-דתי, מפלגה שקוראת לעצמה ציונות דתית, ובאמת בכשל ערכי כל כך עמוק, כל כך עמוק, נותנים יד לחוק השתמטות מבזה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חבר הכנסת סובה, בבקשה, ואחריו, מסכם את הדוברים – גלעד קריב. אני מבקש להקפיד על שלוש דקות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

חרגתי בעשר שניות.

היו"ר מאיר כהן:

היית מצוין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הוא הדובר האחרון?

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא. קריב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

קריב האחרון?

היו"ר מאיר כהן:

הוא אחרון בדיון הסיעתי. בבקשה, כבודו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני כל הזמן אומר כאן כשאני נואם: אין לי בעיה לשמוע דעה אחרת. אין לי בעיה גם להתווכח. יש לי בעיה כשלוקחים עובדה ומעוותים את העובדות. אדוני השר, זה לא פלא שאתה אוהב לעוות עובדות. בשבוע שעבר, חברה שלך למפלגה, חברת הכנסת גלית דיסטל, עומדת כאן על הדוכן הזה, מדברת, מתווכחת עם האופוזיציה. בסוף מרימה שתי ידיים ואומרת: בנימין נתניהו, מילימטר לא החזיר משטחי המולדת מעולם. תגידי, מי עשה את הסכם חברון? אין לי בעיה שתביע את דעתך, תגיד שאתה חושב ככה וככה, אבל אתם מרגילים את הציבור שמה שאתם אומרים זה תורה מסיני, וזה לא ככה. כמה אפשר לשקר ולהציג את זה כאמת לאמיתה? מה זה הדבר הזה? לעולם לא החזיר מילימטר משטחנו. אדוני השר, אתם אלה שמדרדרים את השיח הציבורי, כי אתם בשלטון. אני שואל אותך, אתה רצית שנגנה – גינינו את השרפה בבית הכנסת כמו שגם גינינו פגיעה בבית המשפט. למה שאתה לא תגנה עכשיו אמירה של הרב הספרדי לשעבר יצחק יוסף, שיצא נגד יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון? ומה הוא אומר לאסיר ציון? חבל שבכלל עלית לארץ. תגיד לי, זה נראה לך אמירה מכובדת? עכשיו, אם הרב הראשי לשעבר מרשה לעצמו אמירות כאלה, אז מה אתה רוצה שאנשים יגידו אחר כך ברחוב? תחזור לרוסיה, רוסי מסריח, מה בכלל עליתם לפה. אתה מבין שאתה כממשלה, אתה אחראי לשיח, כי אתה זה שצריך לתת דוגמה אישית. כשאתה עולה לפה פעם אחר פעם ומטנף נגד סמלי שלטון, אחר כך אתה מפיל את זה על האופוזיציה? אדוני, אתה אחראי לשיח בין היתר. אז במקום שאתה תבוא ותגיד: אני מגנה בתוקף את האמירה של רב מכובד, שיש לו תומכים, שאנשים מקשיבים למה שהוא אומר וגם עושים את מה שהוא מורה להם לעשות – אז אני חושב שכל אחד צריך לעשות חשבון נפש וגם להסתכל במראה. אני אגיד לך, פעם כשהייתי צעיר ונמרץ עבדתי בעיתונות, הייתי עיתונאי, הייתי איש טלוויזיה הרבה שנים. זה קשה מאוד להיות בטלוויזיה, זה לא כזה קל לעבוד בטלוויזיה, גם כשאתה מנחה יום-יום תוכנית עם רייטינג גבוה, והרבה אנשים חושבים שהם יכולים לעשות כמוך, לשבת במקום שלך. אז אתה יודע מה, שנים, גם כשהייתי עיתונאי מפורסם וגם כשהייתי מגיש, עדיין הייתי מסתכל על עצמי בשביל לתקן טעויות שאני עושה. אני מציע לך, אדוני השר, מדי פעם תראה את עצמך כשאתה מדבר כאן על הדוכן בשידור חוזר. תסתכל, אולי זה יעזור גם לך לעשות חשבון נפש. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה לך. גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, האמת היא שהמנהג הזה שבו אנחנו עולים במסגרת הדיון הסיעתי כל שבוע ומתייחסים לדבריו של השר אמסלם הוא מנהג קצת מוזר. הרי ברור שהשר אמסלם יעלה לכאן כל שבוע וינצל את הדוכן המכובד הזה על מנת להשמיץ, להסית, לשקר, לזרוע ריב ומחלוקת, והאמת היא שאין סיבה להתייחס לדבריו. הרי אנחנו נמצאים כאן בדיון בהצעות אי-אמון בממשלה מסוכנת, ממשלה כושלת, ממשלה שמובילה אותנו אל פי התהום פעם נוספת אחרי שכשלה בהגנה על אזרחי ישראל ב-7 באוקטובר. הנביא עמוס אמר בנבואתו הראשונה: "על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו". אין טעם לנסות למנות את כל פשעיה של הממשלה הנוכחית כמעט בכל תחום מתחומי חיינו – ביטחון אישי, כלכלה, רווחה, חינוך, שיכון, אקלים, יחסי חוץ. בכל תחום ניכרת הרשלנות הפושעת של הממשלה הכושלת הזו. אבל ישנם שלושה פשעים מרכזיים שחייבים להזכיר בעת הזו, שלושה פשעים שאם אנחנו לא נדע לבלום ביחד, האסון שוב עומד לפתחנו. הפשע הראשון, שהשר אמסלם מיטיב לייצג אותו, הוא פשע זריעת השנא והפילוג, פשע הובלת החברה הישראלית בדרך ללא מוצא שבה יד אדם אוחזת בגרון חברו. שלטונה של הממשלה הזו מבוסס על מכונת רעל אינטנסיבית שאין לה גבולות, שלא בוחלת בדבר. אתמול, בשעה שמשפחה שכולה חזרה מבית העלמין בקריית שאול, ערוץ 14, שעובד בשירות הממשלה, הפיץ את השקר לגבי הפצ"רית, ושרים ושרות כאן בממשלה סיפרו לארבע משפחות שכולות שהפצ"רית שפכה את דם ילדיהם. עד לכאן מגיע הפשע שלכם, של הפצת שנאה. הפשע השני הוא שליחת חיילים לשדות הקרב ללא שום אסטרטגיה, ללא חתירה אמיתית לסיום המלחמה. אתם משתמשים במלחמה הזאת בין השאר על מנת להנציח את השלטון המושחת שלכם ועל מנת לרקוד לפני הקבוצות הקנאיות ביותר בחברה הישראלית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

והפשע האחרון, שלא צריך להרחיב בו, אדוני היושב-ראש, הוא פשע הפקרת אחינו החטופים. על שלושה פשעי ישראל, שאתה שותף להם, השר אמסלם, ועל ארבעה לא אשיבנו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. שוב, כשאני יושב-ראש, אני מבקש להקפיד על זמנים. אני מאוד מבקש. אדוני השר, בבקשה. אנחנו נודה לכבודו אם יעשה את זה קצר, כי המשפחה הגיעה לכאן. בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני אענה למתן כהנא באופן מסודר וענייני – אני שמעתי את חבר הכנסת גלעד קריב. דרך אגב, כשהם מדברים על מכונת רעל, צריך להבין על מה מדובר. מדובר פה כמעט בכל התקשורת במדינת ישראל. מדובר כמעט בכל ראשי ההון ששולטים במדינת ישראל על המשק הישראלי. מדובר בלמעלה ממיליארד שקל שיש לכם. ובסוף ראש הממשלה יושב, הוא ושני עוזרים, והוא המכונה. אתם התבלבלתם מי המכונה. אתם מכונה משומנת. יש לכם את כל האמצעים. איך פעם אמרתי? יש לכם חיל אוויר, יש לכם ים-יבשה, יש לכם יבשה, יש לכם חיל הים – יש לכם הכול, ובסוף אתם אומרים לכמה ח"כים מהליכוד שהם מכונת רעל. זה פשוט אבסורד, אבסורד. אתם מכירים את האמת. אבל אני אגיד לכם איפה הבעיה. תלכו ברחוב, תשמעו מה אנשים אומרים. הם לא טיפשים. אתם מתייחסים אליהם כאילו הם אנשים טיפשים ואווילים. לא לא לא, הם יודעים את האמת. לכן פה הקושי שלכם. אמרתי, לשמאל במדינת ישראל יש הכול – יש תקשורת, יש חיילים, יש המון כסף. הבעיה היחידה היא שחסר לכם רק דבר אחד, שהוא אזוטרי, לא כל כך חשוב, והוא פתקים בקלפי. בגלל שאתם לא מאמינים באמת בדמוקרטיה אתם מתפוצצים. הפתקים לא חשובים כל כך. לכן כשאני שומע אתכם פה אומרים: מכונת רעל, מכונת רעל – אני אומר: יש פה מפעל רדיואקטיבי. דרך אגב, אני לא עולה לדבר אם אתם לא מרעילים. אני עונה לכם. אני לא עולה ביוזמתי, אני עונה לכם. ואתם אומרים: אמסלם עולה לכאן. תראו, אני עונה על כל דבר שאתם אומרים. אני רוצה להגיד לך – חבר הכנסת מתן כהנא, ברשותך. מתן, חבר הכנסת כהנא, שלוש דקות רצינות, באמת, בגלל שאני חושב בגדול שבאמת אכפת לך, כואב לך ובאמת אתה מסתכל על העסק ברמה האמיתית. תראה, אני חושב כמוך שערך התורה הוא ערך עליון במדינת ישראל. ללא התורה עם ישראל לא היה קיים, באופן עובדתי. גם כשלא הייתה להם מדינה, גם כשעשו בהם פוגרומים, היהודים תמיד באו והחזיקו בתורתם, בימים הכי קשים שלהם, לאורך כל ההיסטוריה היהודית. לכן אני חושב שאם לא ילמדו תורה, אין דבר כזה – כשאתה עומד במקום, אתה הולך אחורה. הספרות התורנית מתפתחת כל הזמן. ברגע שהיא תפסיק, היא תידרדר, ובעצם זו שאלה של זמן. זה לא יקרה מחר; זה לא יקרה בשנה הבאה. בעוד 50, 70 שנה נקום ונבין שאין לנו עם ישראל. יש פה אנשים שמסתובבים במדינה, חלקם קוראים לעצמם יהודים, חלקם לא יודעים בכלל מה זה, ונהיה ככל העמים. לכן אני רואה את חשיבות לימוד התורה כערך עליון. אני אומר את זה. זה לא פחות חשוב, לטעמי ולהבנתי, מגיוס לצה"ל. עכשיו, בואו נעבור לעניין. אני פעם אמרתי, אני רואה כחולשה שלי את זה שאני לא מסוגל ללמוד תורה כל היום, בגלל שזה קשה. אם הייתי מסוגל, זה מה שהייתי עושה, בגלל שאני מאמין שזה מה שטוב לעם ישראל. אני רוצה להזכיר לך – כשהתחילו ישיבות ההסדר, מה הם עשו להן. הם לא רצו. היו ימים שאיימו – גם אתם, אני חושב שבקואליציה שלכם, או לפני כן – היו ימים שאיימו על ישיבות ההסדר, לבטל להן את ההסדר. למה שילמדו תורה? למה שלא יעשו שלוש שנים כמו כולם? אני שואל את עצמי את השאלה הבאה. אין ספק, ולדעתי, לפחות מבחינתי, שמי שלומד תורה, שילמד תורה. מי שלא לומד תורה, שיתגייס לצה"ל או שיעשה שירות לאומי. אני מניח שעל זה אנחנו לא חלוקים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

– – – חכמים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב את זה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מסביר כרגע. זה ניהול משא ומתן, אבל אני מדבר ברמה העקרונית.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מה עקרוני בזה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו, בוא אני אגיד לך, מתן, אלה לא רוצים שהם יתגייסו לצה"ל. אני מודיע לך, ברגע שהאוגדה הראשונה של חרדים תהיה בצה"ל, הם יפגינו בקפלן להוציא אותם, ולא לקדם אותם, ושיהיו רק ברמה של הטר"שים. הרי תסתכל מה הם עושים לזיני. תסתכל מה הם עושים לאלוף פיקוד מרכז. תבין טוב, לצנינים בעיניהם, הם משתגעים – ישתלטו על הצבא. הציונות הדתית – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

בדיוק. בדיוק. בדיוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. תחשוב, תחבר עכשיו את הציונות הדתית עם החרדים. הרי ברור לך שהם יהיו הרוב, זה יהיה רוב צה"ל. יש 50,000 משתמטים, דרך אגב, לא חרדים, שהצבא כבר אימן אותם, הכשיר אותם להיות לוחמים. לך תיקח אותם. לך תיקח אותם. זה ארבע, חמש אוגדות, לפחות, ככה. אבל האמת היא שהם לא רוצים לגייס חרדים באמת. הם מפחדים פחד מוות. אני מאמין שיום אחד החרדים כן ייפתחו לעניין וירדו החששות והם יתגייסו. תזכור מה שאני אומר. סביר להניח שאנחנו לא נהיה פה. למה? לוקח בערך 30 שנה עד שהשתילים צומחים, שחרדי אחד בעצם ייכנס לצה"ל, וחלקם ירצו להישאר בצבא, למה לא? ויהיו מ"פים, מג"דים, מח"טים. יהיה אלוף פיקוד מרכז שילך בשבת עם שטריימל. זה יהרוג אותם. הם יקראו לצבא הישראלי צבא ח'ומיינים.

רם בן ברק (יש עתיד):

בחלום.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז בואו נסכם שאלה לא רוצים שהם יתגייסו. זה הסיפור האמיתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, תודה. תודה רבה. יאללה. כמה אפשר לשמוע?

נאור שירי (יש עתיד):

אם יש 50,000, תגייס אותם, מה אתה יושב פה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו לגבי מה שאתה אומר. תראה, אני אומר, בסוף צריך להיות דו-שיח. אתה יודע את זה. אנחנו נמצאים בשעת רצון. מכל הטרגדיה שקרתה לנו, בסופו של דבר, גם יש תובנות בציבוריות הישראלית, כולל אצל החרדים. אני אומר לך שהחרדים ייכנסו לצה"ל. הם לא יהיו משגיחי כשרות, הם יהיו לוחמים בדיוק כמו – למה? בגלל שהם באים מתוקף התורה, מצווה. אין ספק שגם מבחינתם ארץ ישראל זו מצווה מדאורייתא. להגן עליה זו מצווה מדאורייתא.

היו"ר מאיר כהן:

רק שזה יקרה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שזה יקרה. אמרתי לך מה יקרה איתם, אבל בוא נעזוב אותם. עכשיו יש תהליך שמתחיל. יש הרבה חששות. אב חרדי אומר: תראה, אני רוצה לשלוח את הבן שלי, החרדי, שיחזור חרדי, זה מה שמעניין אותי. בגלל שעולם הרוח – איך ציטט הגאון לפיד? איך הוא אמר? הלכתי למוזיאון בליל חג השבועות, נתתי להם שיעור בתנ"ך. זה נותן שיעורים בתנ"ך, תבין.

נאור שירי (יש עתיד):

תיקון ליל שבועות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תיקון ליל שבועות. הוא נתן במוזיאון ישראל, והוא מצטט כאן ותוקף את החרדים, אחרי הפסוק: "לא בְחַיִל ולא בכֹחַ כי אם ברוחי אמר השם", והוא תוקף: הם משתמטים – הוא אפילו לא מבין את הפסוק. שנינו יודעים שיש שעת חסד. הם זועקים, החרדים – דרך אגב, זה בא מתוך כאב עצום ומתוך פחד גדול. הם רוצים להתגייס לצה"ל והם לא סומכים על צה"ל בגלל שכל הסיכומים שצה"ל עשה איתם בעבר – הם לא עמדו בזה. צה"ל באמת לא מתכוון ולא רוצה להקים צבא של חרדים, הוא לא רוצה לאפשר להם תנאי מחיה של חרדים. זו האמת. אבל ברגע שזה יקרה – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זו לא האמת. זו לא האמת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בעבר זה היה – תקשיב, אני רק מספר לך. שמעתי את מי שהוביל את החטיבה הראשונה בצה"ל, והיה סיכום עם חיל האוויר, והצבא לא עמד בזה. אבל תזכור תמיד – תבוא לאידיאולוגיה –אבא חרדי ששולח את הבן שלו לישיבה ויודע שהוא גוזר עליו חיי עוני מרוד זה בניגוד להיגיון; בן אדם סביר רוצה שלמשפחתו יהיו מקסימום אמצעים, לפרנס אותם. אז אתה שואל את עצמך: למה הוא עושה את זה? בגלל שהוא מאמין שזה מה שטוב לעם ישראל, גם אם מישהו פה חושב שהוא טועה. אבל זו האמונה שלו. כדי שהם ייכנסו וישתלבו צריך לחבק אותם, לא לבוא ולהתחיל לאיים עליהם בכל הסנקציות האלה. עכשיו, רק כחומר למחשבה: אתה באמת חושב שהסנקציות האלה יביאו חרדי אחד? הרי שנינו יודעים שלא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ב-2003 היה פה שר אוצר, היה שר אוצר ב-2003 שהוכיח שאחינו החרדים מושפעים מסנקציות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר לך, מתן, ואני קורא גם ליולי אדלשטיין בעסק הזה. בסוף יש לנו אחריות לאומית. אם המשימה להפיל את הממשלה – תגיד לנו. אבל אם המשימה לגייס חרדים, את אחינו החרדים, אז צריך לעשות את זה איתם, בתיאום, בהתאמה, ולא להביא להם איזו חבילת עונשים. דרך אגב, עוד מעט, העונש הבא בתור שהוא יכתוב ברשימה זה שהם לא יוכלו לקנות בסופרים מוצרים מסובסדים – היה לנו תחבורה ציבורית – בכלל שלא יצביעו לכנסת ושלא יחיו בארץ, נגרש אותם. למה לא? דרך אגב, רק תזכור, הבג"ץ שהגשתי על הערבים, שיעשו שירות לאומי – עד היום האדמו"ר עמית דחה את זה שבע פעמים, עד אחרי החגים. הוא רוצה לראות אם הממשלה תיפול, כן או לא.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. דיברנו מספיק. נעבור להצבעות. בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

35 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. מי בעד ומי נגד? בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

36 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר מאיר כהן:

שר הפנים משה ארבל:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתו של מיקי, מורתי הפרופ' קרין נהון, כמובן אסף פרידמן, מנהל הוועדה אהובנו, וכל אוהביו של מיקי, בכבוד רב אני מבקש להודות ליושב-ראש הכנסת על הרשות והזכות לשאת דברים לציון זכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר מיכאל איתן, זכרו לברכה. ציון זכרם של חברי הכנסת איננו רק מחווה ממלכתית; זהו מעשה של הכרת הטוב, של זיכרון ציבורי, של מצפן עבורנו ושל אחריות מוסרית כלפי אלה שבנו בידיהם את יסודותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זהו מעשה שנושא עימו גם הבטחה שנזכור, נלמד ונשתדל להמשיך בדרכם. מיכאל איתן לא היה מחברי מפלגתי, שנות כהונתו בכנסת לא חפפו לשנות כהונתי ולא זכיתי ללמוד ממנו באופן ישיר, אך אני מכיר היטב את פועלו ומורשתו. כך גם מוריי וחבריי ורבים אחרים בציבוריות הישראלית. במהלך כשלושה עשורים של כהונה בכנסת דמותו של מיכאל איתן הייתה נוכחת, נוקבת וישרה, דמות שנצרבת בזיכרון לא רק בזכות תפקידים ותארים, אלא בעיקר בזכות דבקותו בדרך. מיכאל איתן היה שליח ציבור במובן העמוק של המילה, כזה שלא ראה בתפקידו רק מקור כוח אלא מקור של שליחות. הוא האמין שהכנסת צריכה להיות מוסד מופת של דוגמה אישית, של שקיפות, של עבודה קשה, מוסד שמחייב את חבריו בראש ובראשונה כלפי הציבור. חברתי השרה סטרוק – סיפרתי לה ממש לפני הכינוס שראיתי וידיאו של מיכאל איתן בתקופת ההתנתקות מזמן את גורמי המקצוע, מזמן את פרקליט המדינה ופשוט מבקש לעשות בירור על נער שהתעמרו בו במעצר בתקופת ההתנתקות והופעל כנגדו כוח בלתי סביר, כאן בכנסת. הוא ראה בכנסת הבית שבו צריך קולו של העם להישמע וקולו של השלטון לבצע את חובותיו, לתת דין וחשבון למי שאמור לפקח על פעולותיו. שליחותו הציבורית נמשכה לאורך עשרות שנים, מאז פעילותו באוניברסיטת תל אביב, דרך עיסוקיו בעיריית תל אביב וכהונתו הארוכה בכנסת מטעם הליכוד. מיכאל היה פרלמנטר נדיר לא רק ביחס לזמננו אלא גם במבט השוואתי רחב. הוא היה איש של עשייה, לא של הצהרות. הוא ייצג ציבור אבל לא נכנע לתכתיבים. הוא פעל מתוקף אידיאולוגיה ולא טשטש את הקווים בין צדקת דרכו לבין ראיית האחר. הוא התייחס לכל משימה ביראת כבוד, קטנה כגדולה, מדיונים חוקתיים מורכבים ורגישים ועד לסעיפי התקציב המפורטים ביותר. גם כאן, כשהוא עמד בפיליבסטר ארוך של שעות רבות, הוא הקפיד לדבר לעניין – הוא הקפיד לדבר עשר שעות לגופו של עניין שנדון במליאה. הוא לא נרתע גם כשנדרש להפשיל שרוולים, לעבוד מסביב לשעון, ללמוד את הצעות החוק ולנסח את הסתייגויותיו בהצטיינות ובמקצועיות. גם עליזה בראשי מסיעת הליכוד סיפרה לי לפני הדיון שהוא לא התבלבל, וגם בשעה 02:00, כשנזכר באיזה דבר – רק שלא אשכח – היה מתקשר, עוד לפני הטלפונים הניידים, מעיר את כל הבית, אבל מקפיד מאוד לבצע את המשימה. הוא ראה בפעילות הפרלמנטרית היום-יומית את ליבת תפקידו. זכורה במיוחד ההסתייגות לתקציב המדינה, כאמור, לשנת 1993, שנמשכה כאן, מעל הדוכן הזה, למעלה מעשר שעות. בכך קבע שיא לנאום הארוך ביותר. לצד עבודתו כחבר כנסת, מיכאל כיהן בשני תפקידים בממשלה במהלך שירותו הציבורי: שר המדע והטכנולוגיה והשר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור. גם בתפקידים אלו מיכאל לא ויתר על עקרונותיו. הוא ראה בטכנולוגיה כלי לגשר, להנגיש ולצמצם פערים. הוא האמין ששירות ציבורי טוב ויעיל הוא לא מותרות אלא זכות בסיסית ותנאי לחברה צודקת. הרבה לפני שהבינה המלאכותית הייתה מדוברת, מיכאל היה סמל לבינה האנושית, לרגש האנושי, ודרך אלו הוא קיים יוזמה וחדשנות טכנולוגית שלעיתים הקדימו את זמנן. נוסף לתפקידים שהזכרתי, מיכאל איתן כיהן גם כיושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. פרופ' נהון, שמכבדת אותנו היום, שיתפה על ניסיונותיו ומאמציו של מיכאל לכונן חוקה ועל כך שלאחר שלא צלח בכך הביע בפניה תסכול כן ועמוק. הוא לא ראה בכך החמצה אישית בלבד אלא כשל ערכי שהשלכותיו רחבות הרבה יותר. זו הדוגמה הטובה ביותר לבערה הפנימית של מיכאל ולתשוקה שהייתה לו לפוליטיקה. הדוגמה הזו היא אחת מני רבות לתפיסה שבה החזיק מיכאל איתן, שבכל החלטה ובחירה שהוא מקבל, טובת הציבור היא שצריכה לעמוד לנגד עיניו. זה נשמע כמעט מובן מאליו, וזה בדיוק מה שהופך אותו לחריג ובלתי נשכח. לצד קורות חייו המרשימים, מיכאל היה איש צנוע, לא רדף אחרי כותרות, לא ביקש לעצמו תהילה. הוא האמין שבסוף הציבור מזהה אמת כשהוא שומע אותה. הוא עבד עבור הציבור, עבד עבור מדינת ישראל, ועלינו להמשיך את מורשתו. על כן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מציינים היום את זכרו של מיכאל איתן, אנחנו לא נזכרים רק באדם שהיה; אנו מציינים פרק בפוליטיקה הישראלית. עלינו ללמוד מפרק זה, לשאוב ממנו השראה. בעידן שבו החשדנות כלפי מוסדות המדינה גוברת, האמון במערכת הפוליטית מתכרסם והשסעים בחברה מעמיקים, זיכרונו ופועלו של מיכאל מזכירים לנו שאפשר גם אחרת. בנימה אישית, משרד הפנים, ממש לאורו של מיכאל, הצליח בשנה האחרונה לקדם שירות מהפכני ממש בחקיקה שעברה כאן בכנסת, בינתיים בהוראת שעה, ולמעלה מ-100,000 תעודות זהות ודרכונים ניתנו לציבור באמצעות האינטרנט. אנשים חסכו את ההגעה ללשכה והצליחו באמצעות האינטרנט להגיש בקשה לדרכון או תעודת זהות ביומטריים. המהלך בלי ספק הוא לזכרו ולכבודו של מיכאל, שפעל רבות כדי להנגיש את הדיגיטציה לציבור. יהי זכרו ברוך. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

אמן. תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, חברתנו ומורתנו פרופ' קרין נהון, זוגתו של חבר הכנסת מיכאל איתן, זיכרונו לברכה, בני ובנות משפחת איתן הצופים בנו, חברנו ועמיתנו האהוב אסף פרידמן, מנהל ועדת חוץ וביטחון, אביו של עמית, זכרו לברכה. בשבת האחרונה פתחנו במחזור לימוד חדש במסכת אבות שבמשנה. אחד המאמרים המוכרים במסכת הוא תלמודו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. מאמר זה משקף חוכמה עתיקה ומדויקת, אך בדומה לכל כלל, גם כאן ישנו יוצא מן הכלל. העובדה ששני חברי הכנסת הנושאים את דברי הזיכרון לחבר הכנסת והשר לשעבר מיכאל איתן, איש מפלגת ותנועת הליכוד, הם השר משה ארבל, איש תנועת ש"ס, ואנוכי, איש תנועת העבודה, חבר קואליציה וחבר אופוזיציה, רב חרדי ורב רפורמי, מעידה על תוכנו הטוב של הקנקן, על דרכו הפוליטית והציבורית של מיכאל איתן ועל החותם שהותיר על כל צדדיו של הבית הזה ועל כל קהליה המגוונים של החברה הישראלית. חותם משמעותי זה לא הושג דרך ישיבה על הגדר או הצנעת העמדות. ההפך הוא הנכון. בתולדותיו של הבית הזה מיכאל איתן זכור כאביר הדעה הברורה והחדה, כמי שלא היסס לרגע לעמוד על עמדותיו ולייצג אותן באופן איתן, ולייצג באופן איתן את הציבור ששלח אותו ובחר בו, וכן, גם כמי שלא היסס לרגע לעמוד על עמדותיו ודרכו בתוך המחנה הפוליטי שלו ובתוך ביתו המפלגתי, בשמה של רדיפת האמת, היושרה הפוליטית והעמדת האינטרס הלאומי והממלכתי מעל כל אינטרס אישי. אמת פנימית זו היא אשר הקנתה למיכאל את מעמדו והיא אשר אפשרה לו להיות איש האמת ואיש השלום בעת ובעונה אחת, ברוח הפסוק בנבואת זכריה "והאמת והשלום אהבו". איש אמת ואיש שלום בהליכותיו עם הבריות, בהתנהלותו מול עמיתים, בוויכוחיו הנוקבים והאמיצים בסוגיות החוקתיות בראשית שנות התשעים ובניסיונות שלו כיושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט לגבש הבנות רחבות סביב אותן סוגיות ממש, תוך חידוש הניסיונות להתקנת חוקה בהסכמה רחבה, אמיתית ומקיפה. ואם מאמרו של רבי יהודה הנשיא שהזכרתי מלמד על מיכאל דרך בחירת משפחתו בנושאי הדברים לזכרו, הרי שהמשנה שפותחת את אותו הפרק במסכת אבות מעידה ומתאימה לתוכנו של הקנקן, לערכיו ולעקרונותיו של אחד מגדולי הפרלמנטרים הישראלים. כך לימד אותנו התנא בן זומא: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם"; "איזהו גיבור? הכובש את יצרו"; "איזהו עשיר? השמח בחלקו"; "איזהו מכובד? המכבד את הבריות". בכל הליכותיו בבית הזה ובמשרדי הממשלה שבהם כיהן, מיכאל חרת על דגלו את ההעמקה ואת הרצינות, בניגוד למתרחש יום-יום בוועדותיה של הכנסת הזו. הלמידה מכל אדם – עובד ציבור או אזרח – הייתה בעבורו עקרון יסוד. הבנה זו של "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" באה לידי ביטוי בעשייה החלוצית שלו בתחום שיתוף הציבור, בתהליכי קבלת ההחלטות הממשלתיות ובמיסוד אפיקים ראשונים של היזון חוזר מהציבור הרחב. בימים שבהם הביטוי "אומת ההייטק" שגור בכל פה, ראוי לזכור כי בין חלוציה של האומה הזו היו לא רק יזמים ומהנדסי מחשבים ותוכנה, אלא גם נבחרי ציבור; ראש וראשון להם הוא מיכאל איתן. נכונות זו ללמוד מכל אדם הביאה את מיכאל למידה שיש בה גם מן הגבורה – היכולת להקשיב, לבחון לעומק את הדברים, לשקול את עמדותיו המקוריות ולאמץ באומץ לב ציבורי גם עמדות חדשות. ברוח המאמר בפרקי אבות, מיכאל, מגדולי הדמוקרטים שהצמיחה הפוליטיקה הישראלית, ידע והכיר את החובה המוטלת לפתחם של פוליטיקאים ושל ממסדים שלטוניים לכבוש את היצר, להציב גבול לכוח, למתוח קווים אדומים – לא לפני היריב אלא בראש ובראשונה לפני עצמך ולפני חבריך. לא קשה המשימה לדמיין מה היה אומר חברנו מיכאל על רבות מן ההתרחשויות שמאפיינות את הבית הזה ואת השיח הישראלי בשנים האחרונות, וזאת דווקא מפני שלא היה חסיד המהפכה החוקתית בראשית דרכה, ודווקא מפני שלא היסס למתוח ביקורת על בית המשפט העליון; כן מפני שידע שהגבורה האמיתית של האוחזים ברסן השלטון מתבטאת בריסון הכוח ולא ברדיפה אחריו. וכשם שלמד מכל אדם והעשיר את חוכמתו, וכשם שידע מה הסכנה ביצר השלטוני והפוליטי שאיננו מרוסן, כך גם ידע שהאושר האמיתי הוא אושרם של השמחים בחלקם, אלה שתאוות השררה והממון זרה להם, אלו שהילוכם בעולם הזה פשוט, ישיר ועממי. מכל ההספדים שהשמיעו בני משפחתו בעת הלוויה בבית העלמין בכוכב יאיר, היישוב שאותו יסד עם חברים ושותפים לדרך, נחרת בליבי התיאור של מיכאל המתהלך יחף בביתו, בוקע בידיו אבטיח בשל ומותיר אחריו שובל ארוך של נמלים. איש ארץ ישראל שהצניעות מאפיינת את חייו, כשם שהחוכמה ותחושת השליחות הן נר לרגליו. צר לנו עליך, מיכאל, וצר לנו עלינו, שהרי קולך ועמדותיך, גבורתך וחוכמתך, תקיפותך וצניעותך, ובמיוחד הדר התנהלותך, חסרים לנו מאוד. צר לנו גם על עמית. רבות מתכונותיו של מיכאל, בדגש על הקפדתו הגדולה בכבוד הבריות, הן נחלתו של אסף חברנו. מן המעט ששמענו על יפי נשמתו של עמית, זכרו לברכה, אנחנו יודעים שגם הוא, למרות שנותיו המועטות, גם הוא הלך בדרך החכמים, הגיבורים, השמחים בחלקם והמכובדים. התלמוד הירושלמי מלמד אותנו שאין עושים נפשות – מצבות – לצדיקים; דבריהם הם זיכרונם. כמה יפה האמירה הזו למי שעדיין מחזיק בשיא הפיליבסטר של כנסת ישראל, למי שדבריו היו דברי אמת ושלום, דברי עוז וענווה. מיכאל, יהיה זכרך ברוך. הלוואי שכולנו נלמד ממך שיעור. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה לכולם. תודה רבה לאורחים.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק להציג את הצעת החוק. גברתי, בבקשה, לרשותך עשר דקות.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאציג את הצעת החוק אני מבקשת לומר מילים לזכרו של ידידי הטוב והאהוב מאוד מאוד חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר מיקי איתן, שאהבתי אותו אהבת נפש ממש. יש לי הכרת הטוב עצומה למיקי. כשעמד בראש שדולת ארץ ישראל, הגיע בגופו לחברון למנוע את פינוי היישוב. הוא היה מתיישב על כיסא מול לא משנה מי שאנחנו נפגשים איתו ואומר לו: שלום, אני חבר הכנסת מיכאל איתן. על הכיסא הזה יושבים איתי כל המצביעים שלי והם אומרים שאסור לפנות את חברון. הייתה לו מודעות עצומה למעמד שלו כחבר כנסת ויכולת פנטסטית לנצל אותו בכל דרך. מיקי, האיש שחשף את סוכן השב"כ הפרובוקטור אבישי רביב, שאמר לי: אם לא הייתי בטוח בעצמי שאני ישר כסרגל ונקי ללא רבב, לא הייתי מעז לעשות זאת, אבל הוא באמת היה ישר כסרגל ונקי ללא רבב; מיקי, שתמך בהסכם חברון, אבל לא שקט ולא נח עד שווידא שלפי ההסכם הנכסים היהודיים בעיר האבות יהיו בניהול של מדינת ישראל ולא בניהול של הרשות הפלסטינית, ובכך בעצם היה בין אלה שאפשרו ליישוב היהודי בחברון להמשיך לגדול ולהתפתח גם אחרי ההסכם האומלל ההוא; מיקי, שתמך בהתנתקות אבל התנגד בכל תוקף, בכל ליבו, לאכיפת החוק הדרקונית ולהפרת זכויות המחאה של מתנגדיה. הוא פתח את ועדת החוקה לרווחה כדי לשמוע על הפרות הזכויות האלה, והקים אפילו קו חם לתלונות נגד האכיפה הזו, האכיפה הדרקונית, קו חם שפעל 24/7; מיקי, שיזם את חוק החנינה למתנגדי ההתנתקות, מתוך שהוא ידע והכיר איזו אכיפה דרקונית הייתה כלפיהם, וגם כשהוא כבר היה שר בממשלה הגיע לכל דיון על החוק הזה כדי לוודא שהחוק הצודק הזה צולח את כל המשוכות וזוכה לתמיכה רחבה. חבר כנסת ישר וחד, אמיץ באופן בלתי רגיל, איש אמת, יצירתי, אכפתי, שידע לעשות בכל אחד מהכלים הפרלמנטריים את המקסימום האפשרי ואפילו מעבר לכך. למדתי ממיקי המון, ועד היום אני לומדת ממנו בלי סוף. יהיה זכרו ברוך. ולך, אסף יקירנו, שכולנו כל כך אוהבים אותך ומכבדים אותך, ומוקירים את זכר בנך, מילות תנחומים: שהמקום ינחם אתכם וירפא את שברכם. אני עוברת להצגת החוק. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, השירות הלאומי הוא נכס לאומי. הוא המסגרת הממלכתית שבאמצעותה מפעילה המדינה צעירות וצעירים שמסיבות שונות אינם משרתים בצה"ל ומכווינה אותם לתרומה ממשית לחברה ולמדינה בשלל תפקידים רבי משמעות והשפעה. בכל מקום ובכל תפקיד שאליו מגיעים המתנדבים והמתנדבות של השירות הלאומי-אזרחי, תרומתם מורגשת מאוד ואפילו קריטית. הצעת החוק שלפנינו מטרתה לאפשר לשירות הלאומי-אזרחי להיות עוד יותר אפקטיבי – לשפר את הכלים, להסיר את החסמים ולייצר עוד ועוד מסלולי התנדבות משמעותיים ורבי השפעה עבור המדינה שלנו. הצעת החוק הזו מחזקת את השירות האזרחי בשלוש תכליות עיקריות: הראשונה – הרחבת מגוון התפקידים והמסגרות והתחומים שבהם ניתן לשרת, כדי לתת מענה אמיתי לצרכים הלאומים והחברתיים של המדינה; השנייה – שילוב טוב יותר של אוכלוסיות שנמצאות בשולי החברה בשירות הלאומי באופן שמאפשר להן ולהם תרומה ממשית והעצמה אישית; השלישית – הסרת חסמים ביורוקרטיים והבהרות נדרשות בשטח כדי לאפשר הפעלה טובה, מקצועית, שוויונית ורציפה של המערכת. בהצעת החוק מפורטים התיקונים הבאים יחד עם התכליות שמאחוריהם: 1. הכרה בארבעת המוסדות הלאומיים – הסוכנות, הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד וההסתדרות הציונית – כמפעילי שירות. מה המדינה מקבלת מכך? גופים ותיקים, יציבים, עם שליחות ציונית מוכחת, תשתיות קליטה מוכנות ויכולת פריסה ארצית ובין-לאומית. 2. הרחבת ההגדרה של רשות ציבורית כך שתכלול תאגידים שהוקמו בחוק. מה המדינה מקבלת? אפשרות להפעיל שירות גם בגופים ציבוריים שאינם משרדי ממשלה, ובכך להרחיב את טווח ההשפעה החברתית. 3. התאמת גיל השירות למתמודדי נפש עד גיל 27. זו, אגב, הצעת חוק ממשלתית שתצורף להצעת החוק הפרטית של חברתי חברת הכנסת וולדיגר, שעברה כבר בקריאה טרומית כאן במליאה. מה המדינה מקבלת? שילוב של אוכלוסייה שבעבר הושארה מחוץ למסגרת ודווקא יש לה פוטנציאל להשתלב, לתרום ולבנות חיים. לרוב, מחלות הנפש מתפתחות ומשתנות ולפעמים עוד לא מאובחנות עד גיל 24, שזה הגיל הקובע היום בחוק, ולכן טווח הגילים הוא קריטי בסוג המחלות ובהתמודדות איתן. לפעמים המתמודד אינו בשל להתנדב בתקופה זו, ולכן מוצע להעלות את גיל הזכאות להתנדבות לכלל מתמודדי הנפש בדומה לבוגרי מוסדות חינוך מיוחד ובכך לתת להם הזדמנות שווה כמו ליתר האזרחים להתנדב בשירות הלאומי או בהתנדבות קהילתית. התכלית של שיקום דרך עשייה וללא תלות היא תכלית חברתית יוצאת מן הכלל. אני בטוחה שכולכם תתמכו בה. 4. הבהרה כי תקופת הכשרה לפני תחילת השירות לא פוגעת ברציפות השירות. מה המדינה מקבלת מכך? רציפות תפקודית, ודאות במבנה השירות והפחתת תקלות טכניות שמעכבות קליטה ושיבוץ 5. אפשרות להפסיק שירות לתקופה ארוכה במצב חירום באישור. מה המדינה מקבלת? גמישות ניהולית בשעת משבר בלי לאבד את המתנדבים, שיכולים לחזור למסלול לאחר התאוששות. ראינו את זה במהלך המלחמה, כשהיו מתנדבים שנאלצו להפסיק את שירותם בשל נסיבות הקשורות למצב החירום, כמו למשל פינוי מביתם, טראומות קשות שהם חוו. בכך בעצם הצעת החוק תאפשר לשמור על רציפות השירות במקרים ייחודיים כאלה. כמובן שהכול תלוי באישור, ובמקרים ייחודיים בלבד. 6. שילוב הכשרה מקצועית או לימודים במהלך השירות לקבוצות יעד מתאימות. מה המדינה מקבלת? מתנדבים שמסיימים את השירות עם יכולת תעסוקתית. זה טוב לפרט וזה גם טוב למדינה. מתוך רצון לעודד התנדבות לשנה נוספת מוצע לאפשר הכשרה למתנדבים שנמצאים בשנה השנייה לשירותם. 7. הוספת תחומי שירות – חקלאות וטכנולוגיה. מה המדינה מקבלת? מענה לשני אתגרים אסטרטגיים. בחקלאות, תחום החקלאות הוא לא רק ענף כלכלי, אלא הוא נדבך יסודי בזהותנו הציונית. החקלאות מסמלת את ההתיישבות והפרחת השממה ומבטאת את הקשר העמוק שלנו לארץ. גם החוסן הלאומי שלנו תלוי בתחום החקלאות וביטחון המזון, ויש לו מקום בהעצמת הכלכלה הכפרית ובחיזוק הפריפריה. זה לא סוד שהחקלאים בישראל סובלים מאתגרים וקשיים רבים, במיוחד מאז 7 באוקטובר. שילוב החקלאות בשירות הלאומי הוא מהלך מתבקש שיתרום למדינה מכל הבחינות. בטכנולוגיה, כלים לשיפור השירות הציבורי ופיתוח מערכות לטובת הציבור. 8. פטור ממבחני סף למימון תקנים לעולים חדשים, לבני החברה הערבית ולמתנדבים מחו"ל, רק לאוכלוסיות האלה. עוד פעם אני אומרת: עולים חדשים, בני החברה הערבית ומתנדבים מחו"ל. מה המדינה מקבלת? היא מקבלת מעגל מתנדבים מגוון יותר בלי לעכב ביורוקרטית את מי שכבר רוצה לתרום. 9. הארכת תוקף ההכרה בגופים קיימים עד שנת 2027. מה מקבלת המדינה? היא מקבלת שירות פעיל ורציף גם בזמן שההסדרה הכוללת נמצאת בתהליך. לא עוצרים מערך שירות בגלל הליך הכרה שטרם הושלם. בשל מורכבות הבחינה, נדרש זמן נוסף להגיע למסקנות בדבר ניהול התחרות בין הגופים השונים. כלומר בסופו של יום יש לנו רצון לצמצם את מספר הגופים, אבל אנחנו רוצים לקחת לזה עוד קצת זמן. החוק הזה מחזק את היכולת של המדינה להפעיל שירות רחב, ממוקד, תורם ומשולב למען המדינה. הוא לא ממציא מחדש את המסגרות, אלא הוא משפר את הכלים הקיימים, מסיר חסמים וממקסם את הפוטנציאל. על כן אני מבקשת את תמיכת הכנסת כולה בהצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים לדיון אישי. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, שלוש דקות. בבקשה, גברתי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בצונאמי החקיקה וכל הכאוס המשטרי הדמוקרטי שנופל עלינו, אני אקרא לזה, בולט לעין טיעון שכל הזמן חוזר על עצמו, וחזר על עצמו גם היום בהצעת חוק מח"ש, שאני רוצה לפרק. הוא נשמע טיעון מאוד שובה לב שהממשלה והקואליציה הזו משתמשות בו כדי לרסק את המערכת הציבורית ואת ניקיון הכפיים שלה. הם קוראים לזה ניגוד עניינים. כן, בואו נהפוך את הוועדה לבחירת שופטים במדינת ישראל לפוליטית, כי מה פתאום שהשופטים ימנו את עצמם? הם בניגוד עניינים. בואו נעסוק בפיטורי ראש השב"כ, ובעצם גם היועצת המשפטית לא יכולה לחלוק על כך ולומר שההליך אינו תקין, וגם לא ראש השב"כ, כי הם בניגוד עניינים. בואו נעסוק בהדחת היועצת המשפטית ונקבע כללים חדשים. נרסק החלטת ממשלה של עשרות שנים שדורשת איזשהו הליך מקצועי, נמנה שרים משלנו – בן גביר, שיקלי, סמוטריץ' – למה? כי היא בניגוד עניינים. בואו נעסוק בשופטים, באי-ציות לפסקי דין. בואו נצדיק את זה. מדוע? אנחנו לא נציית לפסקי דין כי השופטים שכותבים את פסקי הדין הם בניגוד עניינים. כך, אדוני היושב-ראש, גם התרחש אותו מחזה באמת מגוחך בהצעת החוק של חבר הכנסת סעדה לתיקון המחלקה לחקירת שוטרים, מחלקה רגישה מאין כמותה שעוסקת בחקירות של שוטרים שסרחו, של פרקליטים שסרחו, של עובדי מדינה ועובדי שירות. באמת החשיבות והקדושה שצריך לתת לעצמאות של הפעלת הכוח הזו ברורה, אבל עדיין בדברי ההסבר כתוב: העבודה הקרובה והמשותפת של המשטרה והפרקליטות יצרה כזה ניגוד עניינים, שמה? תקשיבו טוב: את המחלקה הזאת צריך להכפיף, לא פחות ולא יותר, ישירות לשר פוליטי, לשר המשפטים, שהוא גם ימנה את מי שעומד בראשה, ואלו יחקרו שוטרים לפי רצונה של הממשלה. אז אני רוצה להסיר אחת ולתמיד את המסכה מהטיעון הקלוקל הזה שנקרא "ניגוד עניינים". באמת באמת שניגוד העניינים הזה נמצא בכל חלקה ופינה טובה בממשלה הזו, בכל צעד שהם עושים. הרי ראש הממשלה בניגוד עניינים כשהוא מפטר ראש שב"כ באמצע חקירה ביטחונית של קטר או כשהוא מבקש ממנו: תאסוף נתונים על מפגינים, והוא לא מציית. הרי חוק חסינות – חברת הכנסת גוטליב יודעת – חברי הכנסת, כשהקואליציה הזו מקדמת חוק חסינות שלפיו 90 ח"כים בלבד יחליטו – –

טלי גוטליב (הליכוד):

75. 75.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

75, וואו. – – אם תיפתח חקירה בעניינם – פה הם לא בניגוד עניינים. כל אזרח במדינת ישראל חשוף לחקירה, אבל חברי הכנסת, הם יעשו את זה בעצמם. אפשר להמשיך, והרשימה ארוכה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כמובן שהדחת היועמ"שית, כמובן שפקודת המשטרה, כמובן שסעדה עצמו בניגוד עניינים בחוק מח"ש וכו'.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

חוק הגיוס, חוק הפטור מגיוס חרדים, שחייבים לרסק את השופטים כדי שלא יפסלו חוקי השתמטות בעילה של פגיעה בעקרון השוויון. הם בניגוד עניינים. אני באמת אסיים, היושב-ראש, באריזה של מה שאני רוצה לומר.

היו"ר מאיר כהן:

גברתי, את מדברת כבר ארבע דקות.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אין כאן באמת ניגוד עניינים. יש כאן בעצם רצון לפרק את העיקרון הבסיסי של מקצועיות, של שיקול דעת עצמאי. ניגודי עניינים היו ויהיו תמיד; צריך לדעת איך לתחום אותם בלי לרסק את כל המערכת בשביל כוח בלתי מוגבל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. תודה רבה. חברת הכנסת, אני מאוד מבקש להקפיד על שלוש דקות, כי אחרי זה זה יוצר ממש חוסר הגינות. באים חבר'ה עם שלוש דקות, ובאים חבר'ה ומדברים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

לא, סליחה, אני לא פונה אלייך.

טלי גוטליב (הליכוד):

חשבתי שאתה פונה אליי.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא, חלילה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, סליחה.

היו"ר מאיר כהן:

אבל באמת, זה לא הוגן שחבר'ה מדברים חמש דקות וחבר'ה שלוש דקות. תקפידו על זמנים. בבקשה, חבר הכנסת טור פז, אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחד האיומים הגדולים ביותר על המשילות ועל שלטון החוק הוא הפרוטקשן. משילות היא ביטחון אישי שלא יגנבו לך את הרכב, שתוכל ללכת ברחוב בלי לפחד, בלי אזעקות כי יש טילים בדרך, שאין פשיעה בשכונה שלך. ככה בדרך כלל מתארים משילות. אבל כשיש פרוטקשן, כשמפעילים לחצים, עסקנות, איומים, על מקבלי ההחלטות, פרוטקשן כזה מערער את יסודות הדמוקרטיה. לאחרונה מופעל פרוטקשן חדש במדינת ישראל, ומי שמתלונן עליו זה לא ראש האופוזיציה, זה לא אדם שנמצא בפוזיציה אנטי-שלטונית. לא. מי שהתלונן על פרוטקשן זה הרב הראשי לישראל שזה עתה נבחר, הרב הראשי קלמן בר. בדברים שלו שפורסמו, מה הוא אומר? מקורב לשר האוצר סמוטריץ' מפעיל עליו לכאורה פרוטקשן, סחיטה באיומים. על מה? על בחירת הדיינים שהייתה בשבוע שעבר. נבחרו דיינים, 21 במספר. הוא אמר: אני לא ישן בלילה. מי שמתהדר בכיפה ובערכים, מאיים. דרך אגב, במה הוא מאיים? הוא לא צריך לשרוף את המועדון, הוא בסך הכול ייקח תקנים לרבנות הראשית – דרך אגב, רבנות שמייצגת יהדות. אז על מה איים מקורבו של סמוטריץ'? על עצם קיומה של הרבנות הראשית כמספקת שירותי דת, אם הרבנים שלו לא ייבחרו, כי מה שווים הרבנים – כפרפרזה לדבריה של שרה ידועה – אם אנחנו לא שולטים בהם? מה שווים הפקידים בדרג המקצועי אם הם לא אנשי שלומנו ביהדות? וזו משילות חדשה, שבה שר האוצר לא רוצה לנהל את הכלכלה – הוא רוצה לנהל את המיונים לדיינות. את המשילות הזו, חברים – כאשר מתבצעת סחיטה לכאורה של הדמות הרבנית הראשית במדינת ישראל, זה כבר לא עניין של פקידים, אלה לא החלטות אישיות או אי-הסכמות על דת ומדינה. זה מוסר בסיסי מממשלה שמדברת גבוהה על זהות יהודית. היום ישבתי בדיון אצל הגב' גלית דיסטל, שיושבת כאן, ראש ועדת המשנה לזהות יהודית. וטוען רב ראשי ששר במדינת ישראל, שר בכיר, סוחט אותו, סוחט אותו על דיינים, כי הוא לא רוצה למנות את הדיינים שלו. יש גם שמועה ששר שיושב כאן במליאה לא היה מרוצה מהפרוטקשן שהפעיל אותו שר אוצר בבחירת דיינים. חברים יקרים, שר בממשלת ישראל סוחט באמצעות מקורביו את חברי הוועדה לבחירת דיינים, והמתלונן הוא – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

– – הרב הראשי לישראל. פרוטקשן ממשלתי.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יסמין פרידמן נמצאת? יסמין, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. רבות דובר פה על יוקר המחיה, אנחנו מתמודדים עם זה הרבה, אבל האירוע עם התחבורה הציבורית שובר שיאים, באמת. גם מה שמצחיק, שקוראים לזה "צדק תחבורתי". הרבה דברים זה כן; צדק תחבורתי זה ממש ממש לא. עכשיו, אנחנו יושבים כבר בכמה וכמה דיונים, מנסים לפתור בעיות. למעשה, הגשתי ליושב-ראש הוועדה עבודה מסודרת איפה הליקויים. עכשיו גם מתברר שאת ההנחה על הגיאוגרפי, למשל כמו באר שבע, שיש לה הנחה בתחבורה הציבורית, אף אחד כמעט לא יכול לנצל, פחות מ-10% ניצלו. מדוע? כי אם בני זוג שגרים באותו בית באים לבקש את ההנחה – אני מגיעה והכתובת והחשבונות על שמי, יגיע אחר כך בעלי וירצה את ההנחה – הם רוצים תצהיר מעורך דין. אני רצינית.

היו"ר מאיר כהן:

כשהוא גר איתך?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, תצהיר שהוא גר בכתובת.

היו"ר מאיר כהן:

ואם הוא מציג תעודת זיהוי, לא?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, הם רוצים תצהיר מעורך דין. הם אומרים שהיו הרבה רמאויות. עכשיו מי ילך לבקש הנחה?

היו"ר מאיר כהן:

אולי תחזרי על זה, שישמעו אותך?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אחזור על זה. מי שרוצה לממש הנחה בתחבורה הציבורית – זוג שגר באותו הבית אבל למשל, כמו אצלי, החשבונות הם רק על שמי, זה מימים-ימימה ככה; הארנונה, החשמל, הכול מגיע על שמי בלבד, אז אני הולכת ומממשת על סמך חשבונות. יגיע בעלי, החשבונות לא על שמו – הוא צריך להביא תצהיר חתום על ידי עורך דין שהוא גר בבית. דיברתי עם משרד התחבורה, אמרתי להם: תעודת תושב, מה הבעיה? דרך העירייה אתה יכול לקבל תעודת תושב – ואללה, רעיון טוב. עכשיו מתברר שבאוצר לא מוכנים לקבל שום פתרון אחר. מדוע? כי אנשים מרמים. אנשים מרמים בכל מקום. אז למה כולם – – –

היו"ר מאיר כהן:

כמה עולה תצהיר מעורך דין?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מינימום 200 שקלים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל תצהיר לא מאשר את מה שכתוב, התצהיר רק מאשר שעורך הדין הזהיר את המצהיר שהוא מחויב להגיד אמת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עזבו, באמת, יש פה בעיות ברפורמה הזאת, שגם מי שכבר קיבל הנחה לא יכול לממש אותה כראוי. עכשיו, עניינים ביורוקרטיים, אפשר לפתור אותם, אבל משרד האוצר צריך לרצות לפתור אותם; משרד התחבורה – באמת, אנשי המקצוע שם שדיברתי איתם קיבלו חלק מהטענות שהבאתי. וזו לא הייתה הטענה היחידה – יש המון המון פערים שצריך לטפל בהם. יש את זה, ויש את זה שאנחנו עוד לא מספיקים להתמודד עם ההעלאה הזאת בתחבורה הציבורית – אגב, לנכים של 100% שמרוויחים 3,700 שקלים זה כבר עלה ב-70 שקלים, זאת אומרת, להם אין הנחה. עכשיו הם מגיעים, והתחבורה הציבורית הולכת לעלות בעוד 12%. ולא משנה מה אנחנו עושים, ולא משנה מה אנחנו אומרים, והדעות הן מגובשות, זאת אומרת אופוזיציה-קואליציה בוועדה, אנחנו לא מצליחים למנוע את זה – 12% נוספים נוסף על ה-33%. עכשיו, לא רק זה מה שעלה. תכניסו לזה את הארנונה, את החשמל, את הצהרונים, את המחירים של המוצרים – לאן נגיע?

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אנשים קורסים, וזה דורש טיפול. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אברהם בוארון – לא נמצא; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – לא נמצא; חבר הכנסת אליהו רביבו – לא נמצא. חבר הכנסת עודד פורר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לדבר על שר האוצר, שפתאום גילינו שהוא לא ידע. סמוטריץ' לא ידע. הוא לא ידע, סמוטריץ'.

היו"ר מאיר כהן:

רחמים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, אבל במקרה הזה זה בצלאל, זה לא רחמים. בצלאל לא ידע. בצלאל לא ידע שיש נוח'בות, ועכשיו מסתבר שבצלאל לא ידע שהוא מחלק להם רובים. הוא לא ידע, בצלאל. הוא לא ידע שהממשלה שהוא יושב בה מחלקת רובים למיליציות מקורבות לדאעש – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הבוס שלך – – – אין לתאר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – שהיו מעורבות בפיגועים במדינת ישראל, שירו רקטות על מדינת ישראל, שהשתתפו ברצח חיילים. הוא לא ידע. אז מה הוא כן יודע? בשביל מה הוא יושב שם בממשלה הזאת אם הוא לא יודע שהממשלה שלו נותנת רובים למחבלים? הייתה פעם ממשלה שנתנה רובים למחבלים. הייתה. אנחנו אמרנו והפגנו: אל תיתנו להם רובים. אל תחשבו שהמחבלים האלה יהיו אלה שיגנו עלינו, ואם תיתנו להם רובים הם יפנו אותם אלינו. אז מה עושה הממשלה הזאת עכשיו? נותנת להם רובים. ומה אתם חושבים יקרה עם הרובים האלה? למי הם יופנו? את מי המיליציה הזאת תבנה? מה יהיה תפקידה? והכי מטריד זה שבצלאל לא ידע. הוא לא ידע. אז אם הוא לא ידע שיש נוח'בות, ואם הוא לא יודע שהממשלה שלו מעבירה להם רובים, ואם הוא לא יודע שכשאתה משלם כסף לחמאס, בסוף הוא תוקף אותך, וכשאתה מאכיל את המפלצת הזאת שוב ושוב, בסוף היא נותנת לך ביס, וב-7 באוקטובר כובשת לך יישובים, רוצחת, אונסת, חוטפת – אם הוא לא ידע שזה מה שקורה למפלצת הזאת כשמאכילים אותה, אז הוא לא יכול להיות שר בממשלת ישראל. וכל הממשלה הזאת, שלא ידעה, מוטב לה שתדע אחריות מהי, תשים את המפתחות, תלך הביתה, ותיתן לנהל את העסק הזה למי שיכול לנהל אותו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת דבי ביטון.

טלי גוטליב (הליכוד):

מעניין מתי יחקרו את ליברמן – – –

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא להאמין. מי הדליף לו את זה מהוועמ"ש? סתם מעניין.

נאור שירי (יש עתיד):

מערוץ 14. את מוזמנת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מעניין לי. לא אכפת לכם?

נאור שירי (יש עתיד):

ערוץ 14.

טלי גוטליב (הליכוד):

להדליף סוד כזה גדול, שקשור – – –

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה. טלי, בבקשה, אנחנו רוצים – חברת הכנסת, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, חברים, 612 ימים עברו מאז היום שבו המדינה שלנו התעוררה למציאות בלתי נתפסת, 612 ימים של כאב, של לוויות, של צווי מילואים בלי סוף, של 55 חטופים שלא חזרו. ובתוך כל זה, במקום להילחם על החיים שלנו, הממשלה נלחמת על הישרדות פוליטית. בזמן שחיילים נלחמים ונהרגים, ראש הממשלה מקדם חוק השתמטות המונית; בזמן שמשפחות מתמודדות עם אבל ושכול, הממשלה מתעסקת בספינים כמו פיטורי היועצת המשפטית – מזל שהיא קיימת – רק כדי להסיט את השיח ואת תשומת הלב מהמציאות האמיתית. כישלון טוטלי. זוהי ממשלה שלא מתפקדת – לא בביטחון, לא בכלכלה, לא במדיניות חוץ. והאמת? היא גם לא מתביישת בזה. בזמן שהציבור שורד, הם מחלקים מיליארדים בכספים קואליציוניים; בזמן שצה"ל זקוק ללוחמים הם מקדמים חוקים שמעודדים אי-גיוס; בזמן שאזרחים שואלים מתי החטופים חוזרים, הממשלה לא נותנת תשובות. זוהי מדינה במסך מפוצל – בצד אחד לוחמים אמיצים, ובצד השני ראש ממשלה שבורח מהכרעות, גורר אותנו לכיבוש עזה בלי תוכניות, בלי גב בין-לאומי ובלי עתיד. אבל יש דרך אחרת. אזרחי מדינת ישראל, יש אלטרנטיבות. אפשר להפסיק את הבזבוזים, לבטל משרדי ממשלה מיותרים, להוריד מיסים למעמד הביניים ולהשיב את התקווה. אנחנו לא ניתן לייאוש לנהל את המדינה. אנחנו לא ניתן למשתמטים לנהל את התקציב. אנחנו לא ניתן לפחד לנהל את סדר-היום. ביום רביעי נעלה את חוק פיזור הכנסת. אנחנו ניאבק עליו לא בשבילנו אלא בשבילכם, כי למדינה מגיעה ממשלה אחרת – ממשלה שמכבדת את אזרחיה, שמגינה על חייליה, שמחזירה את החטופים ושעובדת ולא שורדת. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נכון מה שאמרתם על ערוץ 14, ממש לא, כי החשיפה הייתה של אביגדור ליברמן, ורק אחר כך היה על זה דיון. על מה אתם מדברים?

היו"ר מאיר כהן:

נאור, נאור. טלי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, נו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ב-25 במאי זה פורסם בערוץ 14.

נאור שירי (יש עתיד):

חוץ מזה, לפי חוק החסינות שלך מותר לו להגיד מה שהוא רוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. שיגיד מה שהוא רוצה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

גם זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, טלי, בבקשה. נאור שירי, גם אתה, בבקשה, שקט.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לוקח על עצמי קריאה ראשונה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, האמת, ראיתי פה קודם את שר החינוך, והנושא הזה מופנה אליו. השבוע פורסם שמשרד החינוך יעביר עשרות מיליוני שקלים מבתי ספר בפריפריה אל בתי ספר ביהודה ושומרון ואל מוסדות חינוך חרדיים. כך פורסם בערוץ 13. תראו, האמת, אי-אפשר להמציא את הדברים האלה – סקטוריאליות שמעולם לא הייתה במדינת ישראל. זה באמת מחריב כל חלקה טובה. הרי החינוך שלנו זה השער לעתיד טוב יותר. חינוך הוא אולי האמצעי הכי חשוב כדי להשיג שוויון, שוויון הזדמנויות לכולם. זה הדבר הבסיסי כדי שתהיה לנו חירות. באיזה עולם, באיזה עולם מוסרי, הגיוני לתת פחות משאבים ציבוריים ליישובים מעוטי יכולת, סוציו-אקונומי נמוך, כדי להגביר את המימון הממשלתי למי שממילא כבר מקבלים יותר כי הם מהמגזר הנכון? למה לעשות דבר כזה? אל תבינו אותי לא נכון – כשיש, צריך ואפשר לתת בנדיבות. זה נכון באופן כללי, וזה הכי נכון כשמדובר בחינוך. אבל מה שקורה פה זה פשוט רובין הוד הפוך – לוקחים עניים, לוקחים מיישובים כמו מגדל העמק, בית שאן, טבריה, ומה עושים? נותנים למקורבים. גם בחינוך זה ככה. קחו למשל את היישוב אפרת – אחלה יישוב, אחלה אנשים, מקום מקסים, באמת. אבל אפרת במצב סוציו-אקונומי טוב, לא רק ביחס לגוש עציון. אפרת זה סוציו-אקונומי 7, אז לקחת ליישובים שהם באשכול סוציו-אקונומי 2 ו-3, ולהעביר ליישוב חזק, שבו אחוז האקדמאים הוא אולי הכי גבוה במדינת ישראל – מה ההיגיון בזה? מה הוגן בזה? אני מבטיחה לכם שאפילו אם תעשו סקר בקרב התושבים באפרת, תגלו שאפילו באפרת רוב גדול יגיד לכם שזה טירוף לקחת מהפריפריה ולהעביר אליהם, להעביר למוסדות-העל שיש להם ביישוב. אבל זה בדיוק הקטע. לממשלה הזאת אין שום היגיון. כל מה שמוביל אותם זה לדאוג לבייס, לדאוג למגזר, גם כשזה בא על חשבון אלו שהכי הכי זקוקים לעזרה. בושה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מירב, את באמת בגובה הזה?, לא, סתם, יש לי גובה-issues, מה שנקרא.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תוריד, תוריד בשבילי. תוריד, כי אני אחריך.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר גמור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לציין שאני ממשיך עם הקטע הזה שיש לי איזו בעיה עם הביטחון האישי במדינת ישראל. אני דיברתי על זה גם בשבוע שעבר. מה שנקרא, כל סוף שבוע ואיתו סריית הרציחות שאנחנו חווים. גם אתמול בלילה, ירי בבן 13 בראשון לציון; רצח בטבריה; רצח בדבורייה; כמובן, רצח גם באום אל-פחם. זה מתווסף לסוף השבוע הקודם, שבערך בכל תשע שעות נרצח בן אדם במדינת ישראל. באמת, אני כבר אמרתי, טוב, אני לא אראה את בן גביר עכשיו מגיע לטבריה או מגיע לעפולה או מגיע לאיזו זירת פשע, ויצרח על השר עצמו, או על סגן השר עצמו, או על חנמאל. אני, כבר אין לי ציפיות מזה. אבל אני אומר, ואללה, היית מצפה שהיום בבוקר ירכז איזה דיון, שיבוא, שיביא את כל הממ"זים, סממ"זים, רפ"קים, משרד המשפטים, השב"כ, כל מי שצריך, כדי לרכז דיון ולראות מה עושים, לראות מה עושים עם זה שיש כל כך הרבה רציחות במדינת ישראל. ובמקום זה, מה עושה השר לביטחון לאומי עם השם המפוצץ? מה הוא עושה? הוא הולך לשבת בדיון, עם חבר הכנסת קרויזר, של עופר כסיף, כאילו עכשיו הוא, לא יודע מה, קצרנית בבית משפט. מה אתה עושה שם? מה השר לביטחון לאומי עושה בבוקר שבו נרצחו – באותו לילה נרצחו ארבעה אנשים – מה אתה עושה בבית משפט? מה אתה עושה, למען השם? ולאף אחד מכם לא מפריע שום דבר. רק אנחנו מדברים על הביטחון האישי. ילד בן – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

דברי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

20% מאוכלוסיית ישראל זה החברה הערבית. לא מתגייסים. למה שלא יעשו שירות לאומי במשטרה, שהם יטפלו בתוך – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אחלה. רעיון מעולה. הלוואי שהמפלגה שלך – בואי, לי יש הצעה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אף אחד לא מדבר על זה.

נאור שירי (יש עתיד):

נשמע לי רעיון מעולה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

יאללה.

נאור שירי (יש עתיד):

יאללה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

חובת גיוס – – –

נאור שירי (יש עתיד):

את יודעת מה? אולי מ-1977, שאתם בשלטון, הייתם משנים את האירוע הזה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

חובת גיוס אזרחי.

נאור שירי (יש עתיד):

אולי תעשו את זה, זה רעיון מעולה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

נריץ את זה ביחד.

נאור שירי (יש עתיד):

רוצי לפוליטיקה, תיכנסי אולי במקרה לקואליציה, ותעשו את זה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בוא תרוץ אתה לפוליטיקה. למה אתה לא תעשה את זה?

נאור שירי (יש עתיד):

אני מציע את זה? אני אסביר לך.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

שנה וחצי הייתם ממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני חבר בוועדה לביטחון לאומי. אני חבר בוועדה לביטחון לאומי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

שנה וחצי הייתם ממשלה. למה לא עשיתם את זה?

נאור שירי (יש עתיד):

חלק מתפקידי הממשלה – הורדנו ב-16%. עזבי, אל תגידי לי ווטאבאוטיזם. לא בזה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

למה ווטאבאוטיזם? הייתם פה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתם עשיתם כשהייתם – מה את עשית מ-1977? אני לא אבוא אלייך בתלונות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

איפה אתה?

נאור שירי (יש עתיד):

אני? אין לי בעיה, אני מדבר על היום, על ההווה, על ההווה והעתיד. שני משפטים אחרונים. אני חבר בוועדה לביטחון לאומי. את יודעת מה עושה הוועדה לביטחון לאומי? תסכימי איתי שחלק עיקרי מתפקידנו כחברי כנסת זה לפקח על הממשלה. אומנם לממשלה פה כבר אין גבולות, אבל חלק עיקרי זה לפקח.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון. את יודעת מה אנחנו עושים? דיון על שיטור עירוני, דיון על ביטחון קהילתי ודיון על חוק אל-ג'זירה. שלושה דיונים עושים השבוע בוועדה לביטחון לאומי – אין שום פיקוח, כי איתמר בן גביר שלח פרוטזות לכנסת. במקום שנפקח עליו, אנחנו ממשיכי דרכו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 612 ימים למלחמה. 55 אחים ואחיות שלנו עדיין במנהרות, ממתינים שממשלת ישראל תעשה את המוטל עליה ותחזיר אותם הביתה. נגמר להם הזמן. חייבים להחזיר את כולם עכשיו. בימים האחרונים אני מתקשה להסביר, אפילו לעצמי, לאן נעלמה ממשלת הימין מלא על מלא. איך יכול להיות שממשלת הימין מלא על מלא מחמשת מיליציות בעזה? כן, שמעתם נכון. מצד אחד מצהירים שאין צדיקים בעזה וכולם טרוריסטים, אבל מנגד מחלקים להם נשקים. המנהיג העליון של הימין מלא על מלא, מר ביטחון, הוא ולא אחר – הוא מחמש מיליציות חמושות, וכהרגלו אפילו לא טורח ליידע את החברים שלו בקבינט. מה שיש לי לומר, נתניהו, הוא שהמדינה היא לא הרכוש הפרטי שלך. גם מהלכים שיפה להם השתיקה ומתבצעים מתחת לרדאר ומעל לראש של הציבור – לפעמים זה בסדר, אבל ראוי שיעברו בקבינט. ובצלאל, אוי, בצלאל, מי אמר בדצמבר 2023 בנוגע להכנסת הסיוע לעזה: לא יקום ולא יהיה, לא יהיה ישראבלוף בהקשר הזה, אמרתי לראש הממשלה בצורה הברורה ביותר, יש לי קווים אדומים שאני פשוט לא יודע לחצות? ומי אמר בינואר 2024: אני מודיע בצורה הברורה ביותר, כל עוד אני שר האוצר לא יעבור שקל אחד למשפחות המחבלים הנאצים בעזה, לא בשום קומבינה או במכבסת מילים אחרת? כן, בצלאל, זה אתה. אז איך יצא שבצלאל סמוטריץ' היה שותף סוד להחלטה להעביר 700 מיליון שקלים מהקופה הציבורית למנגנון הסיוע בעזה? בצלאל צדק: לא נכנס גרגיר, נכנס סיוע בהיקף של 700 מיליון שקלים על חשבון הקופה הציבורית. ממשלה של איומי סרק, סרק, סרק. תמיד ברגע האמת אתם ממציאים איזה תירוץ, תמיד יש את מי להאשים; בדרך כלל זה היועמ"שית. אפשר להגיד על הממשלה הזו הרבה דברים, אבל מסתבר שימין מלא על מלא זה לא אחד מהם. הדבר היחיד שמעניין את הקואליציה זה כמובן השרידות הפוליטית – לפני החטופים, לפני ערכים, לפני ביטחון, לפני שוויון בנטל, לפני יוקר המחיה. הם יעשו הכול – העיקר לשרוד; לא להנהיג, לא לנצח ובטח לא להחזיר את החטופים הביתה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפת הרכבי. חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

וכך כתב חבר הכנסת גלעד קריב היום בטוויטר: "מתקפת השנאה ואובדן העשתונות של דיסטל מעידה כאלף עדים איזו תפיסת עולם יהודית עומדת מאחורי המאמצים שלה ושל שותפיה – יהדות קנאית, מיזוגינית, בדלנית ונוטרת". במשך שנה אני מקיימת את ועדת החיזוק לזהות יהודית בבתי הספר הממלכתיים, ועדה שאשכרה הצליחה לייצר רפורמה מעשית שיוצאת לפועל כבר היום. בתי הספר הממלכתיים פשוט חיסלו את לימודי התנ"ך. אפס לימודי תנ"ך. בכל ועדה היו מגיעים אלי הורים, מורים, מנהלי בית ספר ואומרים בריש גלי: אין לימודי תנ"ך. במשך שנה יושבים בוועדה הזאת ימין ושמאל, ארגונים אזרחיים של שמאל, ארגונים אזרחיים של ימין, חברי כנסת מהשמאל, חברי כנסת מהימין. הוועדה הזאת הייתה מעין חדר מוגן שבו כולם דיברו על לב העניין מתוך הסכמה שילדי ישראל צריכים ללמוד את הזהות שלהם, את המקרא, את התנ"ך, להכיר את החוסן שלהם, חוצה גבולות ימין ושמאל. במשך שנה אנחנו יושבים ומלבנים את זה, ימין ושמאל כאחד, ואני מחמיאה לשמאל בכל הזדמנות ואומרת בכל הזדמנות: הינה מקום שבו הצלחנו לייצר שיח. הינה מקום שבו הצלחנו לייצר הסכמה. עד שבא חבר הכנסת גלעד קריב היום. הוא לא נכח בדיונים, הוא לא נכח בוועדות. הוא הגיע היום אחרי ששר החינוך בא והציג את הרפורמה. בלי להכיר את הרפורמה, ישב שם, שיקר, לא טרח, בעצלנות, ברשלנות, בשביל הפוטו-אופ. עכשיו אני רוצה לומר את הדבר הבא, דווקא לציבור החילוני: הבן אדם הזה עובד עליכם. הבן אדם הזה לוקח את הפחדים הכי קמאיים שלכם ופשוט מחטט בהם כי אתם הכלי הפופוליסטי שלו. כי בלי הפחדים שלכם הוא לא ייבחר להיות כאן. הבן אדם הזה, גלעד קריב, ניזון משנאה, מחרחור ריב, מהסתה. הוא בא להגיד לי מה זה מיזוגיני? אחרי שאני הותקפתי ואני ננעלתי במרפסת, אני לא מתביישת להגיד את זה. אני הייתי הקורבן. משך שנה שלמה, האשכנזי, האליטיסט, החילוני, העלק-פלורליסטי הזה, היה צועק לי: "מרפסת", "מרפסת". הוא יגיד לי מה זה מיזוגיני? הוא יגיד לי מה זה ליברלי? זו גזענות, זו גזענות פשוט מוציאה מהדעת. אם אתה מזרחי, מסורתי, יהודי ולא שמאלני, אז סימן שאתה נגד נשים ונגד הלהט"בים. בואו תראו איך הפריפריה מקבל את הלהט"בים שלה. עכשיו אני רוצה להגיד לכם מה באמת הקפיץ את גלעד קריב.

היו"ר סימון דוידסון:

רק תסכלי על השעון.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה שהקפיץ את גלעד קריב זה שעד היום לארגונים הרפורמיים הייתה שליטה מוחלטת על מערכת החינוך, ועכשיו, על שעת חינוך אחת של תנ"ך, הוא בא לציבור החילוני ומריץ את קמפיין ההדתה כדי להפחיד אותם, כדי לחרחר ריב, כדי לייצר מדון. אז גלעד קריב, תלמידי ישראל ילמדו תנ"ך, תלמידי ישראל יכירו את המקורות שלהם, על אפך ועל חמתך. עם ישראל הוא עם הנצח, ותלמידי ישראל החילונים, הדתיים והמסורתיים – כולם יכירו את המקורות.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חברת הכנסת דיסטל. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חברת הכנסת דיסטל, אני חייב, לפני שאני אגיד את דבריי, לתקן אותך בטעותך. יש הרבה מאוד בתי ספר ממלכתיים שאינם דתיים שלימודי התנ"ך, מחשבת ישראל, פילוסופיה יהודית, הם נדבך חשוב מאוד בהם. אני מבקש, קחי את החבר'ה שלך – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

שנייה, את אומרת לא נכון. אני 27 שנים עבדתי שם, כולל בכתיבת מבחנים – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה שהיה לפני 27 שנים זה לא מה שקורה עכשיו.

מאיר כהן (יש עתיד):

אין ויכוח. אני רק מציע: קחי את האנשים שלך, של ועדת המשנה, תיסעו בבקשה לבית ספר זינמן בדימונה. אתם מכירים את ראש העיר בני ביטון. תראו את העבודה בבית הספר הזה – חמש יחידות מחשבת ישראל – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה יודע כמה בתי ספר יש?

מאיר כהן (יש עתיד):

יש, אני אומר לך בוודאות. צריך לתקן, אבל חלילה מלשפוך את התינוק עם המים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אין בגרות, אין מבחנים, מ-300 פרקים ירדנו ל-200, ירדנו ל-100, ירדנו לאפס.

מאיר כהן (יש עתיד):

אין בגרות בתנ"ך, לצערי, ואין בגרות בהיסטוריה, כי ברגע שהכניסו רפורמות – שאגב, אני התנגדתי להן, אני דווקא חושב שלימודי התנ"ך הם לימודים של שינון ושל העמקה וצריך לתת שלוש שעות, אני מסכים בהרבה מהדברים. אבל לא צריך לעשות את הרפורמות כשאנחנו פוסלים את כל מה שהיה לפני. חבל. אני מכבד את מה שהיה, ואם רוצים להוסיף – להוסיף. אני רק רוצה להמשיך את הדברים של נאור. אני רוצה שנדע כולנו שההשתוללות והכאוס הגדול מבחינת ביטחון הפנים – יואב, תקשיב ותגיד לשכן שלך שלא יפריע – הנושא של ביטחון פנים, זה דבר שמאיים על כולנו. רבותיי, הייתי ראש עיר בדימונה ב-2003. יסמין גרה בנגב. והיו הרבה מאוד בעיות, הרבה מאד בעיות של אלימות, של גנבת רכבים ושל רציחות וכו' וכו'. ולא חיכינו לאף אחד, לא חיכינו לאף אחד. קיבלנו גיבוי. אני רוצה לציין כמה שרים שהיו – השר דיכטר הגיע אליי, והיינו הראשונים להקים עיר חכמה, את המצלמות, ולאחר מכן התארגנו, וקיבלנו מהממשלה הכרה וגיבוי, בלי כל מה שאני שומע כאן. כל מה שאני רוצה להגיד זה שכשיש בעיות של ביטחון פנים, צריך לעשות. טלי, תאמיני לי, ישבתי בקבינט הזה ביחד עם יואב. כל יום חמישי נפגשנו עם יואב, ואני טיפלתי בבדואים, ושמענו מהיכולות של יואב. היה תכנון יוצא מן הכלל, עבודת צוות יוצאת מן הכלל, בהנהגתו של יואב. הצלחנו לראות אחרי חודשיים, שלושה, טלי, את השינוי. עכשיו, מעבר לכל הוויכוחים הפוליטיים, העסק הזה ייכנס לתוך הבתים שלי ושלך – הירי, כלי הנשק. נהרג תלמיד שלי לפני כמה ימים, אבישי טויל, זיכרונו לברכה, שוטר מתנדב – היה תלמיד שלי בתיכון מכיתה ז' עד כיתה י"ב, עלם חמודות – כי נסעה מישהי מהפזורה הבדואית על 170. בזמנו אני – אחרי שהפכנו את הכביש הזה לדו-מסלולי ומואר עם הפרדות, אבל גם הלכתי לשרי המשטרה, והם הציבו, כי היה אכפת להם, הציבו שם כל לילה ארבע, חמש ניידות. וכשהשר לא עושה דבר, וכשעסוקים בללכת למשפט של כסיף במקום לשבת ולהגיד לראש הממשלה, לדפוק על השולחן: אנחנו רוצים לשנות את המציאות – – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

סליחה, לקחתי עוד דקה. ולך אני אומר, יואב, לא בגלל שאתה במפלגה שלי – אני אומר לך שאני מתגעגע, כי אני הייתי שם וראיתי איך עבדת. והלוואי שנדע ימים טובים. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלעזר שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ברוכים הבאים ללה-לה לנד. השר אמסלם, ברוך הבא ללה-לה לנד של – החרדים רוצים, רק ניתן להם, רק לא נכריח אותם, רק נגייס את אלה שלא לומדים, והארץ תהיה מלאה בתורה, והחרדים כבר יבואו לבד. השר אמסלם חושב שאנחנו מטומטמים, שלא ניסינו כבר את הכול, ושהחרדים רק מחכים שניתן להם הזדמנות, לאלה שלא לומדים. אז אני רוצה להקריא לכנסת ישראל קצת מדברי המנהיגות. הרב שלמה מחפוד: גם למי שלא לומד תורה אסור להתגייס, כי הוא יוצא כופר. הרב יצחק יוסף: צריך לזרוק את צווי הגיוס לאסלה. הרב משה הלל הירש – הרי יש שם חלוקה, ספרדים, אשכנזים, מרוקאים, טריפוליטאים: מותר לכם להיות עריקים, מצווה להיות עריקים. השר אמסלם בטוח שומע, למרות שהוא מתחבא באחד התאים. הרב משה מאיה: אסור לעשת משא ומתן אפילו על אנשים שלא לומדים, מבחינה הלכתית אסור לדון איתם לא רק על בחור אחד אלא אפילו על אצבע של בחור. תגיד להם שהמשפחות השכולות היו מתות שתלך רק אצבע. הם פוחדים על האצבע של הבחור, שאולי ידונו עליו אם הוא יתגייס. הרב לנדאו: שהניצחון מול האויבים הוא מכוח התורה, לא מהצבא. תראו, אנחנו התייאשנו. ניסינו מולם הכול. באו לוועדת החוץ והביטחון רמטכ"לים, ראשי אכ"א, שרי ביטחון, אמרו: אנחנו יודעים שני דברים: צריכים סנקציות – זה מה שאמרו, גם שר הביטחון הנוכחי – אישיות, מוסדיות, וככה נשיג הסכמה של המנהיגות החרדית. אין הסכמה, הקראתי לכם. רק סנקציות – לא, סנקציות זו מילה קשה מדי. פשוט לא לתת להם את מה שהמדינה שהם לא רוצים להגן עליה נותנת להם. אחרי זה הכול יסתדר. אבל איך זה יסתדר? הרבנים השחורים האלה, שחורים מבחינת תפיסת העולם, מהם לא תבוא נחמה, וגם לא מחברי הכנסת החרדים – –

צגה מלקו (הליכוד):

תיקח את המילה הזאת בחזרה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – וגם לא מחברי הכנסת החרדים. הם כולם למעלה. הם כולם למעלה.

צגה מלקו (הליכוד):

מה זה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ומה שאני אומר לכם: רק מלמטה. כשלא יהיה כסף – כסף, כסף, זה מה שהם מבינים, כשלא יהיה, הם יעיפו גם את הפוליטיקאים החרדים וגם את הרבנים החרדים שאומרים שגם לאלה שלא לומדים אסור להתגייס. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא נמצא. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא כל מילה אסור להשתמש בה. מה קרה?

צגה מלקו (הליכוד):

לא תשתמש בצורה שלילית. לא יכול להיות. לא יכול להיות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

את לא מבינה.

צגה מלקו (הליכוד):

מה זה? אתה פוגע בכל מי ששומעים אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

שנייה, שנייה. אפשר רגע?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יאללה, תעשי קריירה פוליטית על דברים אחרים.

היו"ר מאיר כהן:

שטרן, שטרן.

צגה מלקו (הליכוד):

זה לא ייאמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

חבל. אין לה מה להגיד. זאת גזענות, מה שאת אומרת. את גזענית.

צגה מלקו (הליכוד):

אתה שוביניסט. אני לא מכירה אותך? תפסיק את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אפשר, אדוני היו"ר, רק לומר, באמת, צורב. לי זה לא היה במודעות. חבר הכנסת שטרן – – –

צגה מלקו (הליכוד):

שורף.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תעשי קריירה על תוכן, לא על גזענות. תעשי קריירה על תוכן, לא על גזענות.

צגה מלקו (הליכוד):

אתה לא מבין. אין לך רגש, אין לך לב. אתה לא מבין. עצוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אלעזר, לא מתאים לך. אם זה צורב לה, המילה "שחורים", אז אפשר – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא צורב לה. היא עושה הצגה שצורב לה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז אל תגיד את זה. אם זה צורב, אז אפשר להתאים את עצמנו ולא לומר את המילה.

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת, חברת הכנסת, אכן זה הפריע לך, אבל אני מאוד מבקש, אנחנו רוצים להמשיך בדיון. אפשר לדבר על זה אחר כך. הבנו את הדברים. אני לא חושב – היות שאני מכיר את שטרן הרבה שנים, הוא האחרון שאני יכול להאשים אותו בגזענות. יכול להיות שהדברים לא נעמו לאוזניים. מאה אחוז.

צגה מלקו (הליכוד):

איך שהוא מדבר אליי.

היו"ר מאיר כהן:

שטרן, אתה רוצה להגיד משהו?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה פתאום? מה, אסור לדבר על צבעים כבר? את החרדים – ככה קראנו להם. היא יודעת למה התכוונו. אם היא חושבת שהתכוונתי אליהם – היא יודעת שלא. היא יודעת בדיוק מה אני והאוכלוסייה האתיופית. שלא תעשה עליי סיבובים פוליטיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אלעזר, רגע. אני רק רוצה להגיד משהו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא מוכן. לא מאמין לה. היא גם מכירה אותי, היא יודעת.

היו"ר מאיר כהן:

תנשום עמוק. תנשום.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסך הכול, כל מה שאמרתי לך, שברור לי שלא השתמשת במילה הזאת באופן הזה, אבל היא נפגעה. מה קרה?

היו"ר מאיר כהן:

טלי, אשמח אם כולכם תעברו לפרסה – מגישים שם קפה ועוגיות – ונמשיך בדיון. בבקשה, יואב, שלוש דקות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני אגיד כמה מילים על הביטחון האישי, שלצערי, לא קיים במדינת ישראל מאז כינון הממשלה הזאת. המצב שאנחנו נמצאים בו, בהגדרה, הוא מצב חירום לאומי. הפשיעה נמצאת במצב כזה שכל אזרח במדינה – מעולם לא היה דבר כזה. הפער בין דיבורים על משילות לבין המציאות מעולם לא היה גדול כל כך. אתה רואה שר, ופה האשמה היא על ראש הממשלה, לא אחר, שמינה סוכן כאוס בהגדרה, איש בלתי כשיר, עבריין לשעבר – מינה אותו לתפקיד הזה. לאיזו תוצאה אחרת ציפיתם? התוצאות נמצאות מול עיניכם. אבל דבר אחד לא מדובר עליו מספיק, ואני אדבר עליו דווקא עכשיו, זה על הנטל הכלכלי והמשמעות של פשיעה על הכלכלה. יש מה שנקרא "מס פשיעה". הנזק הכלכלי של הפשיעה מורכב משלושה מעגלים: נזק הנגרם כתוצאה מאיום הפשיעה, שזה כולל הוצאות אבטחה, ביטוח והתנהגות מתגוננת; נזק ישיר הנגרם כתוצאה מהפשיעה עצמה – אובדן חיים, רכוש, הוצאות רפואיות וכו'; נזק הנובע מתגובה לפשיעה, וזה כל מערכת האכיפה, הוצאות על אכיפת חוק, בתי מעצר, בתי כלא וכו'. בדוח מ-2014 של המשרד לביטחון פנים, המשרד של בן גביר, יש ניתוח מה זה מס פשיעה, והניתוח שם שמס הפשיעה השנתי ב-2014 הוא 1,921 שקל לאזרח.

היו"ר מאיר כהן:

מס?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מס פשיעה. בנתונים של היום זה מוערך ב-3,000 שקל. וזה על הראש שלו, של שר בלתי כשיר; של ראש ממשלה בלתי כשיר. זה לא מעניין אותם. אתם יודעים כמה עולה – כמה שזה נשמע נורא – כמה עולה נרצח? כמה עולה נרצח אתם יודעים? אני אגיד לכם. 278 נרצחים שהיו ב-2024, מתוכם 237 בחברה הערבית – העלות הכלכלית עבור האירוע הזה כולו הוא 1.6 מיליארד. אתם יודעים למה? זה נשמע נורא – כי העלות של נרצח היא 5.8 מיליון, ואישה שנרצחת, אם אתם לא יודעים, זה 8.2 מיליון שקל. אז אם הלב לא מעניין אתכם, אולי הכיס יעניין אתכם. אבל זה הסיפור. ויוקר המחיה וכלכלה הולכים יד ביד. אבל אני אסיים עם ערכים. במקום שלא אכפת לראש ממשלה מנרצחים, במקום שלא אכפת לראש ממשלה ולממשלה מחטופים ולא אכפת מעלייה בכל דבר שקשור – בתאונות הדרכים של 22%; אפרופו, רק תאונות הדרכים – 19.6 מיליארד. השנה הכי מדממת שהייתה מאז 2006 הייתה בשנה של מירי רגב, עכשיו, בשנתיים האלה, בשנה האחרונה, אבל היא טסה לחו"ל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זאת הממשלה, זה פרצופכם. עד שלא תלכו, זה לא ייגמר. שום דבר טוב לא קרה מכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חבר הכנסת עידן רול – לא נמצא. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בטוחה שאתם רואים בדיוק כמוני את האבסורד היום-יומי שבו אנחנו חיים. בזמן שהילדים שלנו נמצאים בקו האש והחטופים נמקים בעזה, בזמן שלוחמים גיבורים מקריבים את חייהם ומוקפצים בצווי 8 שוב ושוב ושוב, נתניהו עסוק בהסדרת השתמטות המונית ובמריחת זמן בישיבות של שעות על גבי שעות, לא על החיים של כולנו, חס וחלילה, אלא בדיונים על השתמטות, כדי לשמר את הכיסא שלו. לא ייתכן שממשלה תעסוק בשחרור אלפים מחובתם למדינה בשעה שאחרים נושאים בעול המלחמה, ההקרבה, המוות והפרנסה. בואו נגיד את זה בצורה הכי ברורה שיש: מי שלא ישרת, לא יקבל. נקודה – לא כסף, לא תקציבים מיוחדים, לא פטורים, לא הטבות, לא בממשלה הזו וגם לא בשום ממשלה עתידית. החגיגה נגמרה, תפנימו את זה. החגיגה נגמרה. כל שקל למשתמטים הוא סטירת לחי לכל חייל בסדיר ובמילואים, ואף ישראלי ציוני, בלי קשר לדעותיו הפוליטיות, לא יסכים לזה יותר. מתוך הפחד וההיסטריה של איבוד שלטון, נתניהו גורר אותנו עמוק יותר ויותר לתוך הבוץ העזתי, עם חוסר שליטה מוחלט בכל התחומים, בלי אסטרטגיה, בלי תוכנית, בלי יעד ברור. כולם כבר מבינים שהחיילים שלנו לא צריכים להעביר שנים ברחובות חאן יונס ורפיח רק בגלל שההנהגה שלהם פוחדת לקבל כל החלטה, איזושהי החלטה. הילדים שלנו לא צריכים להתעורר כל בוקר להודעות מצמררות על אבדות נוספות רק כי נתניהו לא מסוגל להציג דרך ברורה כי בדרך הוא עלול פשוט לדרוך על אחד מהשותפים ההזויים שלו. ראש הממשלה לשעבר לפיד הציג תוכנית סדורה לעזה כבר לפני חודשים, תוכנית ברורה, מפורטת, עם יעד מוגדר של סיום המלחמה, השבת חטופים והשבת השקט והביטחון למדינת ישראל. הממשלה הזאת מתפרקת, ברוך השם. אין לה רוב בכנסת; אין לה רוב בציבור. זאת ממשלה שעלתה לכולם גם בדם וגם בחובות אמיתיים בתוך הכיס. והדרך היחידה לצאת מהמשבר הזה היא פשוט להחזיר את ההכרעה לעם. אנחנו מוכנים, הציבור מוכן, והגיע הזמן להחזיר את הביטחון ואת השפיות, את הערכים ואת האחדות לעם ישראל. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי.

היו"ר מאיר כהן:

הודעה למזכירות הכנסת. אדוני המזכיר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 20), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק שירות מידע פיננסי (תיקון מס' 3 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת תמנו שטה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רוצה כמובן להתייחס לעוד שר בממשלה הזאת. בכל פעם שאני חושבת שהממשלה הזו גרועה, מסתבר שאפשר להיות גרוע יותר. אז אתמול צייץ שר הביטחון ישראל כץ שני ציוצים, על המשט של גרטה ועל הסירה מדלן. אין ספק, משט מדאיג, דרמטי. הפעילים שם בראשות גרטה עלולים לסכן את חיילי צה"ל סכנה של ממש. מיטב הכוחות נשלחו לסכל את המשט. זה החל בחלוקת כריך פסטרמה לטבעונים, ועד חלוקת בקבוקי מים לכל המשתתפים. כוחות השייטת האמיצים שלנו השתלטו על הספינה צ'יק-צ'ק, והניסיון הדרמטי לשבור את הסגר על הרצועה חוסל. שני ציוצים הוא כתב. הוא כינס את כל המטה, הוא גם הוציא תמונה מהקריה, הכול הוא עשה, רק מהדבר הכי חשוב הוא התעלם. את יודעת ממה הוא התעלם, מירב?

מירב כהן (יש עתיד):

ממה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מזה שפרשן, פרשן צבאי של ערוץ 14 – אני קוראת לו "ערוץ צפון קוריאה" – הוציא, אני לא יודעת איך לומר את זה, דיבתה של אלופה בצה"ל, של הפצ"רית. הוא טען טיעון כל כך דוחה, נוראי ושפל, שהרמטכ"ל באמצע מלחמה היה צריך להוציא הודעת גינוי. את בטח יודעת על מה אני מדברת. ה"פרשן" פרסם פייק, והפייק אומר שהסיבה שהמבנה שבו נפלו ארבעה לוחמים לא הופצץ היא בגלל ההתנהלות של הפצ"רית. שום הודעת גינוי לא יצאה. גם תמונה מהקריה לא יצאה. אלופה בצה"ל שהתירו את דמה, אין לי מילה אחרת. התירו את דמה. פרסמו עליה ציוץ שהסיבה שהמבנה לא הופצץ היא בגלל התנהלותה של הפצ"רית. אני רוצה להגיד לכם, אני קיבלתי בחילה. לא האמנתי, לא האמנתי ששר ביטחון במדינת ישראל לא מסוגל לגנות ציוץ שכולו שקר, ציוץ שמתיר דם של אלופה בצה"ל. ותחשבו שהערוץ הזה ממומן על ידי יהודי שומר מצוות. בושה וחרפה, גועל נפש, אין לי מילה אחרת. כמעט משתווה לפעילותה של השרה "הייתי טובה עד הסוף", שחנכה משאית זבל במצפה רמון והעלתה על זה סרטון.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. כמעט משתווה לשרת התעופה שאמרה בסרטון באינסטגרם: אם אני טסה, כולם יכולים לטוס. תודה רבה לך, מארי אנטואנט רגב, שאם את טסה, כולם יכולים לטוס. באמת, כל פעם שאתה חושב שהממשלה הזאת רקובה, מסתבר שהיא רקובה יותר. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – לא נמצאת. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מארי אנטואנט רגב: אם אני טסה, כולם יכולים לטוס. רק מי מממן את הטיסה?

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, תתחיל, אדוני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מירב, אני תכף אתייחס למשאיות הזבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למארי אנטואנט רגב או לשרת משאית הזבל במצפה רמון?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר אמסלם, תגיד, יצא לך לנסוע באוטובוס? אתה נוסע באוטובוסים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

קצת יותר ממך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קצת יותר ממני. אז אתה יודע כמה עולה היום כרטיס אוטובוס?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

קצת הרבה יותר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה עולה כרטיס נסיעה באוטובוס? היום, כמה הוא עולה? אתה נוסע יותר ממני. אני נוסע כמה פעמים בשבוע, מקפיד; קשה, אבל מקפיד. כמה עולה כרטיס אוטובוס?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יש לך כרטיס חינם כח"כ. יש לך כרטיס חינם כח"כ.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא לח"כים, לא לח"כים; כמה עולה לבן אדם רגיל במדינת ישראל לנסוע באוטובוס היום, אתה יודע? שמונה שקלים. החל מ-1 ביולי זה יעלה 9 שקלים, 9 שקלים לנסיעה בודדת באוטובוס בתוך העיר. 9 שקלים.

היו"ר מאיר כהן:

יוראי, תניח את זה, את הכרטיס.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא מציג אותו. 9 שקלים, השר אמסלם. 9 שקלים. אתה יודע כמה העלייה? מאז שאתם בשלטון, בשנתיים וחצי האחרונות המחיר של כרטיס נסיעה באוטובוס עלה ב-63%. בממשלת השינוי הוא עלה 5.5 שקלים, ועכשיו בממשלת הימין מלא מלא הוא יעלה 9 שקלים – עלייה של 63%. האם נוספו קווי אוטובוס? לא; האם נוספו עוד תחנות? לא; האם התדירות של קווי האוטובוס השתפרה? לא ולא ולא. אז למה המחיר עולה? אדוני השר, למה המחיר עולה עבור רוב אזרחי ישראל? אגב, אתה יודע, יש כאלה שלא ישלמו תוספת של 63%. במקרה הם הבוחרים של הקואליציה הזאת. הציבור החרדי לא ישלם 9 שקלים החל מ-1 ביולי, הוא ישלם הרבה פחות. אבל אזרחי ישראל שתורמים ולומדים ומשרתים ומשלמים מיסים ישלמו 63% יותר על נסיעה באוטובוס. למה? השירות לא עולה. יש תג מחיר על המדיניות המופקרת, השרלטנית, החובבנית, המסוכנת, של השרה מירי רגב. 25 מיליארד שקל עולה לציבור הישראלי כל שנה, 25 מיליארד שקל עולה למשק הישראלי בגלל הפקקים שאנחנו תקועים בהם. השרה מירי רגב לא הופכת את התחבורה הציבורית לתחבורה יעילה, זמינה, נגישה, לא משכנעת את הישראלים לעזוב את האוטו שלהם בבית, לוותר על אוטו אחד ולעלות לאוטובוסים ולרכבות. היא נותנת ומסלילה אוכלוסיות שלא יכולות לוותר על האוטו להשתמש – שלא יכולות שלא להשתמש בתחבורה הציבורית, להמשיך ולהשתמש בתחבורה הציבורית. זאת מדיניות מופקרת שעולה לנו המון כסף, וזה מצטרף לעליות בלתי נסבלות. מעמד הביניים קורס, ולכם לא אכפת. עוד מילה אחת ברשותך, אדוני היושב-ראש. אני חייב להגיד לך, דיברה פה מירב בן ארי – דיברת פה, גברתי, על משאיות הזבל של השרה סילמן. טוב עושה השרה סילמן – ואת לא שומעת אותי מדבר עליה הרבה טובות – טוב השרה סילמן עושה כשהיא דואגת למשאיות זבל נקיות, חשמליות. אממה, אממה, הסרטון של סילמן עם משאית הזבל היה עם משאית ישנה, מזהמת, שגורמת לזיהום אוויר לסביבה, לא על משאיות חדשות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, יוראי, תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז גם כשהיא מתכוונת לטוב יוצא לה רע. חובבנות כזאת אין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סימון דוידסון. סימון, אתה אחרי זה. שלוש דקות, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, אני רוצה רגע לדבר על הקלות שבה משתמשים בתקציבים שמגיעים מאזרחי מדינת ישראל על מנת לשלוט במחשבות של ציבור אזרחי מדינת ישראל. היום פורסם שמשרד התחבורה משתמש במשפיענים על מנת לעשות קידום לרפורמה הכושלת של משרד התחבורה. אין גבול לעזות המצח, לצפצוף על הציבור. אני כבר לא יודע איך להציג את זה. יושבים משפיעינים במדינת ישראל, מקבלים כסף ממשרד התחבורה, כנראה מעולם לא נסעו בתחבורה ציבורית, ומסבירים לעוקבים שלהם למה הרפורמה בתחבורה היא דבר טוב וחיובי. כמה אפשר להיות רדודים? באמת, אני באמת שואל את זה. ואני גם רוצה לשאול למה אין איזשהו סימן, "ממומן על ידי משרד התחבורה". למה אנחנו לא יכולים לדעת שמשלמים כסף למשפיע כזה או אחר בשביל לחרטט את הציבור? כי מה שקורה בפועל מהרפורמה זה שהמחירים רק עולים. היועצת שלי שגרה בחדרה משלמת עכשיו יותר כסף להגיע מחדרה לירושלים, כי המחיר עלה. אבל אם תשמעו את הפרזנטורים של משרד התחבורה – שאף אחד לא יודע שהם פרזנטורים של משרד התחבורה – הם יגידו לכם שרפורמת צדק תחבורתי הורידה מחירים. אבל הם לא יגידו לכם שלוועדת הכלכלה הגיעה גברת חד-הורית שאומרת: המחירים עולים. תשמעו אותנו, המחירים עולים. ואין עם מי לדבר, כי כל כך קל להנדס היום, באמת, הכי קל בעולם. משלמים כסף לאנשים עם הרבה עוקבים, והעוקבים שלהם מאמינים, כי אין איך לבדוק. אבל צריך לבדוק. תבדקו את הנתונים. הנתונים הם שהרפורמה הזאת היא רפורמה גרועה. מחירי התחבורה הולכים לעלות. הפרזנטורים שעושים את זה צריכים: א. להגיד שהם מקבלים כסף ממשרד התחבורה; ב. להתבייש בעצמם שהם עושים את זה. ואני אומר לכם מפה: אם אני אראה שהתופעה הזאת תימשך ופרזנטורים ימשיכו לקבל כספים ממשרדים ממשלתיים ולא לומר שזה פרסום ממומן, אנחנו נביא את זה בחוק, שהם יהיו חייבים לעשות את זה. לא יכול להיות מצב שאנחנו רואים אנשים שכביכול אמורים להיות אמינים, שהולכים אחריהם, שיש להם קהל, ואנחנו לא יודעים שמשלמים להם כסף להטעות את הציבור. וב-30 השניות האחרונות שנשארו לי אני רוצה רגע לדבר פה על הפרקליטה הצבאית הראשית, שדמה הותר בימים האחרונים. פרסום שקרי בערוץ 14 אומר שבגלל החלטה של אלופה בצה"ל נהרגו חיילים במדינת ישראל. אני אומר לכם, אני ראיתי ציוץ של טלי גוטליב היום, כל כך הזדעזעתי, ששלחתי אותו לחבר, לשר אחר, שאמר לי: אין, אי-אפשר להבין את זה. ואני קורא מפה לישראל כץ: איך אתה, שר הביטחון של מדינת ישראל, לא שומר על הקצינים שלך? הרי גם אתה יודע – – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני, משפט אחרון, הוא חשוב. גם אתה יודע שבלי הפרקליטות הצבאית ובלי זה שעומד על הדין הבין-לאומי היו מפסיקים אותנו כבר לפני חצי שנה במלחמה הזאת, לא היינו מקבלים שום תמיכה בין-לאומית. המינימום של המינימום זה שתגבה את הרמטכ"ל שלך, שמגן עליה. וגם אתה, תגיד לחברי הכנסת שלך, שבסיעה שלך: סייג לחוכמה שתיקה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בדקות הקרובות אני נואם לחברי מנתניה אמיר סיני. השר אמסלם, אתה מכיר את אמיר סיני?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סימון דוידסון (יש עתיד):

פועל הליכוד, נכון. נמרץ, עושה בשבילכם עבודה. אבל מה הבעיה שלי איתו ועם אחרים שהם חברים? לא מוכנים להקשיב. לא מוכנים להקשיב. אז פה אף אחד לא יכול להפריע לי. אז פעם בשבוע אני נואם למישהו אחר. ובוא אספר לך, אמיר סיני, מי זו הקואליציה ומי זו המפלגה שאתה תומך בה, ומגיע לכנסת, ורץ ופועל: אתה תומך בשרה שהיא שרת התחבורה של מדינת ישראל שלא רואה אותך ממילימטר. ממילימטר היא לא רואה אותך. אתה תמשיך לעמוד בפקקים, בפקק של המדינה, תמשיך לשלם מחירי טיסות שהם הכי יקרים בעולם, תמשיך לשלם על תחבורה ציבורית, אתה וילדיך והחברים שלך, רק השנה 33% יותר, ואו-טו-טו זה עולה עוד. והשרה שלך, שאתה רץ ותומך בה ומנשק אותה, תמשיך לעופף בעולם. השרה המעופפת. כי אתה, אמיר סיני, אתה דואג שהיא תישאר כזאת. והשר לביטחון לאומי, שכל כך רציתם אותו בקואליציה, שאמור לדאוג לביטחון של הילדים שלך ושל הילדים שלי – אנחנו רואים כמה רציחות יש, ולא רק בחברה הערבית. זה זולג וזולג וזולג לכל מקום, גם לנתניה שלך. שיא במספר הנרצחים, שיא של כל הזמנים. ועומד דובר של המשרד לביטחון לאומי, של המשטרה, וגאה בהישגים של המשטרה. בבל"ת, שקר אחד גדול. חברים שלך, הקבלנים שאתה מייצג אותם – אין קבלן במדינת ישראל שלא נדרש לשלם פרוטקשן. אתם יודעים את זה? 88% מהקבלנים במדינת ישראל נדרשו לשלם פרוטקשן השנה, מאות אלפי שקלים כל אחד. אז מה אתם מצפים כשהדירות עולות ועולות ועולות? הם צריכים לשלם פרוטקשן, משלמים הכי הרבה בעולם לעובדים זרים כי אין עובדים אחרים, ואנחנו מתפלאים שהמחירים של הדירות עולים. הם עולים כי לא עושים שום דבר, כלום. אמיר סיני, יש לך פה קואליציה שפשוט לא רואה אותך ממטר, אחד-אחד, אני יכול להגיד כל שם. תמשיך לרוץ אחריהם, תמשיך לחלק פליירים, ואחרי זה הם לא יראו אותך, וכל דבר במדינת ישראל יעלה יותר, בלי ביטחון, ועם מצב הכי גרוע שיכול להיות, כי הממשלה הזו היא פשוט אסון לאומי.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עמית הלוי – לא נמצא; חבר הכנסת ניסים ואטורי – לא נמצא; חבר הכנסת רם בן ברק – לא נמצא. חברת הכנסת צגה מלקו, גברתי, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, לפני כחצי שעה שמעתם שאני הגבתי על דבריו של חבר הכנסת אלעזר שטרן. הסיבה – קודם כול, אני קיבלתי רשות גם לשתף ולדבר על שיחה שהייתה ביני לבין חבר כנסת ולדימיר בליאק. שנינו היינו במשלחת של IPU לפני חודשיים באוזבקיסטן. היו עוד חברי כנסת. באחת השיחות שלנו דיברנו על הכוח שיש למילים ועד כמה המילים פוגעות בילדים ובדור הצעיר. זו הייתה שיחה שלנו. אפילו בסוף אמרנו שאולי נביא את זה בכתב לחברי הכנסת. על איזה מילים דיברנו? האחת – השימוש במילה "שחור", והשנייה – השימוש במילים "גמגום" או "מגמגם". כשמשתמשים במילים "שחור" או "בשבת השחורה", מה שקרה ב-7 באוקטובר – אתם לא תאמינו כמה ילדים שהם בצבע העור שלי או של ילדיי מרגישים לא נוח. כי במילה "שחור" משתמשים לשלילה, לא לחיוב. גם חבר כנסת שטרן השתמש בזה לשלילה. זה פוגע. זה פוגע בילדים שמקשיבים ובילדים שצופים בנו. לזה התכוונתי. גם המילה "גמגום". מה היה הפירוש? כשאנשים מדברים בטלוויזיה וכשמראיינים חבר כנסת או שר, אומרים: הוא לא עונה, הוא מגמגם. חברי חבר הכנסת ולדימיר בליאק, הסברת לי עד כמה הילדים נפגעים. חבריי, לזה התכוונתי, לא למשהו אחר. לכן, יש לנו אחריות. למילים יש משמעות. הילדים נפגעים. אנחנו צריכים לדעת לא להשתמש כשילדים לא מרגישים נוח. אם מישהו באמת לא ידע על המילים האלה, אז יש עוד מילים. לא רק המילים "שחור" או "גמגום", "מגמגם" או "מגמגמת" פוגעות, אלא יש הרבה. לכן, צריך לחשוב לפני שזורקים את המילים שפוגעות בילדים שלנו, בצעירים ובדור העתיד שלנו. יש לנו אחריות. אני לא ראיתי שמישהו השתמש בצבע שחור לחיוב. לא ראיתי. וגם לא שמעתי שמישהו שדיבר על ההוא שמגמגם, או על ההיא שמגמגמת, לטובה או לפרגון. לכן, חבריי חברי הכנסת, אולי, כמו שתכננו באוזבקיסטן, שנינו נכתוב איזשהו מכתב בשביל חברי כנסת ואנשי הציבור. זו הייתה הכוונה שלי. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על ישיבת הממשלה שהייתה אתמול. יש כאן שני שרים שאני מניח שהשתתפו בחלק מהישיבה שהתקיימה. הנושא הראשון היה הדחת היועצת המשפטית לממשלה, וכל השרים היו בדיון, כאשר היה ברור לגמרי שזה לא יתקדם לשום מקום ושזה ייפסל בבג"ץ. אבל הממשלה הזו, כגוף לא מקצועי ולא מתפקד, עובדת בהתאם, בלי תוצאות. ובהמשך היה דיון אחר על תחזית משרד האוצר לשנים 2026, 2027, 2028. זה דיון שהראה, לצערי, שמדינת ישראל אחרי המלחמה מתקשה מאוד, או תתקשה מאוד, להתאושש, עם גירעון מאוד גבוה, עם צמיחה נמוכה. אפילו לפי התחזיות של הממשלה, ב-2027–2028 הצמיחה צפויה להיות נמוכה מ-2026. כלומר, אנחנו לפני שנים קשות מאוד של ירידה ברמת החיים, של קיצוצים בחינוך, בבריאות, ברווחה, של העלאת מיסים למעמד הביניים. כמה שרים נשארו בדיון הזה בישיבת הממשלה? חמישה. זה פורסם אתמול בכאן 11. חמישה שרים בלבד היו בדיון החשוב הזה. זה הזכיר לי דיון אחר בוועדת הכספים שהתקיים לפני שנתיים ושלושה חודשים. אתם יודעים, חברי הכנסת של הליכוד בדרך כלל לא מאוד מגיעים לוועדת הכספים, או שמגיעים רק להצביע, או שלפעמים רק אלי דלל מגיע. בדרך כלל אין חברי כנסת של הליכוד בדיוני ועדת הכספים, ובטח בדיונים ארוכים ומורכבים. אבל באותו דיון, לפני שנתיים ושלושה חודשים, היו 13 – תקשיבו טוב – 13 חברי כנסת מהליכוד.

היו"ר מאיר כהן:

על מה היה הדיון?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי הביא אותם לדיון? מה הביא אותם לדיון? מימון שני מעונות ראש הממשלה – 13 חברי כנסת של הליכוד. זה מה שמעניין אותם באמת. לא החיים של האזרחים, לא יוקר המחיה, לא מיסים על מעמד הביניים ולא הסיוע למילואימניקים. הטרלות ומשפחות נתניהו – זה כל מה שמעסיק את חברי הליכוד וחברי הקואליציה בכנסת ישראל. את הבושה הזו אנחנו עוד מעט נתקן. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – לא נמצאת. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שבע שעות שלמות ארך דיון החירום שכינס ראש ממשלת 7 באוקטובר בנושא חוק השתמטות, רק כדי לשמור על הכיסאות ולפתור את המשבר הקואליציוני. לא דיון חירום על החטופים שנמקים בשבי כבר 20 חודשים; לא דיון על המערכה העצימה בעזה, שכוללת חמש אוגדות מתמרנות, מערכה עקובה מדם, שרק בשבוע החולף נהרגו בה שמונה לוחמים גיבורים; לא דיון על איראן; לא על הפשיעה ההולכת וגואה, גם בחברה הערבית, גם כנגד נשים, גם אלימות במשפחה; לא דיון על האנטישמיות הגואה והכישלון המוחץ בהסברה הישראלית, מה שיוצר דה-לגיטימציה בעולם למדינת ישראל בשעותיה ההיסטריות. לא לא לא. שבע שעות שלמות על איך מחוקקים חוק השתמטות. ככה זה כשהממשלה נמצאת ביקום מקביל. ככה זה כשיש פה מציאות מדומיינת. זה גודל הניתוק. ראש ממשלה מושקע כל-כולו בחוק השתמטות, שעה שאנשי מילואים כבר מזומנים לסבב השלישי והרביעי, שעה שהחיילים מתקשים לעשות את 32 החודשים ועוד ארבעה חודשים במילואים אחרי הסדיר, שעה שברור לכולנו שיש בבריכה 80,000 צעירים חרדים, בריאים, בגילי 18–26, שחלקם מתודרכים לזרוק את צווי הגיוס לאסלות. ובואו נדבר על המספרים של החוק הזה, היעדים, ה-4,800 שממשלת 7 באוקטובר כל כך מתאמצת לגייס. הרי 4,800 מתוך 80,000 זה אפילו לא 6%. זה אפילו לא 6%. והמניפולציות שעושים על דברי הצבא – כי אמרו שמה שיעשו זה יענו על צורכי הצבא – אז כשהגיע ראש אכ"א ואמר לנו בפה מלא שחייבים לקבוע סנקציות אישיות, שפוגשות את הפרט, אז עכשיו עושים מניפולציה על דברי ראש אכ"א: כן לשים את הסנקציות בעוד חצי שנה, בעוד שנה, נדחה את זה. לא. הסנקציות שראש אכ"א ביקש לעשות הן כאלה שיפגשו את הפרט כדי שהם יתייצבו סוף-סוף, אותם 25,000 צווים שמוציאים. איך הם יתייצבו אם לא יושתו עליהם סנקציות? ממשלה שכל-כולה כישלון אחד גדול בכל תחומי החיים חייבת ללכת הביתה. ואחד הדברים הראשונים שאנחנו נעשה, אדוני היושב-ראש, החוק הראשון שנחוקק פה, זה יהיה חוק גיוס אחד לכולם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא כנגד חרדים ולא בעד חילונים. בעד כולם. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, שלוש דקות לרשותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני. כנסת נכבדה, חברת הכנסת ניר, כשמדברים על סנקציות – וזה חשוב שאנחנו נבין, רוב אזרחי ישראל לא יודעים. על מי סנקציות צריכות להיות מופעלות?

היו"ר מאיר כהן:

אדוני יושב-ראש הכנסת, בעוד שתי דקות. מלול והגב' טלי, אתם מפריעים. טלי, חברת הכנסת גוטליב.

קריאה:

– – – שאתה קורא לי בתור הזה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אה, סליחה, עומד פה חנוך מלביצקי, אני לא יכולה. אני מתנצלת. אני אשמה.

היו"ר מאיר כהן:

אז תאפשרו לו. רגע, אני אאפס לך. בבקשה, אדוני.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בכל מקרה, חברת הכנסת ניר, לפני שאת יוצאת תשמעי את זה. סנקציות, רוב האנשים בבית חושבים שמדובר על סנקציות למי שלא פועל כדין. רק שפה יש דרישה, שהיא דרישת קצת תמוהה, שכל בן תורה שלומד לימוד תורה כדין – זאת אומרת, אחרי שעומדים במכסות – יוטלו עליו סנקציות. זאת אומרת שלהיות בחור ישיבה במדינת ישראל גורר אוטומטית סנקציות. זה לא צודק. זה – לא יכול. זה – אנחנו כיהודים במדינת ישראל לא יכולים להסכים לדבר כזה. אם אחמד טיבי היה מציע, או החברים שלו, הייתי מבין, אבל שאנחנו כיהודים נרצה להטיל סנקציות על מי שלומד תורה כדין במדינת ישראל? זה הזוי, זה מופרך, וזה לא יהיה. בואו נוריד את זה מהשולחן. חשוב מאוד מאוד להסביר את זה לציבור, כי כשמדברים על סנקציות, מה הבן אדם חושב? חושב: מי שמפר את החוק.

היו"ר ארז מלול:

לא להפריע.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אבל פה אומרים: לא, אתם גם תעמדו במכסות, ולא רק שאתם תעמדו במכסות, אתם, כל מי שלומד תורה – על זה שהוא לומד תורה, לא מספיק שהוא מקדיש את החיים שלו לזה, הוא גם ישלם על זה קנס, שלא יהיה לו רישיון ולא יוכל פה ולא יוכל שם.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא. לא להפריע, לא להפריע, מטי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אל תספרו לי על מילואימניקים, אל תספרו לי על אהבת הארץ ואל תספרו לי על דאגה לחיילים. אתם לא דואגים יותר ממני, ואתם לא עושים שירות יותר מאשר הצד הזה עושה, ותפסיקו כבר עם ההכפשות ההזויות האלה. בסוף מדובר במקרה אחד, כמו שחבר אחד של הסיעה שלכם היה מספיק ישר להגיד לי: האירוע פה הוא למוטט את הממסד החרדי. אתם רוצים לנצל את האירוע הזה כדי לפגוע בממסד החרדי. לא מעניין אתכם גיוס. הרי אתם רוצים ללכת לבחירות. שישה חודשים שיהיה כל הסיפור הזה של מערכת בחירות ועד שתוקם ממשלה. מה יהיה אז עם החטופים? או שזה בסדר? פתאום כל האבירים – איפה האנשים עם החולצות? אתם רוצים ללכת לבחירות ולגזור על החטופים שישה חודשים באפס התקדמות, זה כן. לא שירות אתם רוצים, לא חטופים אתם רוצים, לא שום אינטרס ישראלי אתם רוצים. אתם רוצים להפיל את הממשלה, ואני מאוד מקווה שאחיי החרדים מבינים את האירוע הזה. אני מאוד מקווה שאחיי החרדים שמעו את חבר הכנסת קריב, שרק לפני שבועיים דיבר על זה שהם יעלו לשלטון והם ילאימו את החינוך העצמאי. כן, אני יודע שאתם רוצים לקחת אותנו בחזרה לידי מפא"י. בעזרת השם, זה לא יקרה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפי הפרסומים בתקשורת בחודשים האחרונים עוד ועוד בעלי מסעדות ברחבי הארץ, כולל בגוש דן, וכולל מסעדות יוקרה, שבמשך עשרות שנים הגישו טרפות ושקצים, רחמנא ליצלן, החליטו להפוך את המסעדות שלהם לכשרות. הסיבה מאוד פשוטה: הציבור הרחב מצביע ברגליים ובצלחת, ו-70% מהעם היושב בציון מקפידים על כשרות ברמה זו או אחרת. דווקא מתוך הטראומה, מה שעוללו לנו אויבינו בשמחת תורה התשפ"ד, שבאו להשמידנו רק כי אנו יהודים, ללא קשר לדעותינו, לעמדותינו הפוליטיות, עם ישראל הולך ושב אל עצמו. הנשמה שלו מתפרצת, וכך גם הזהות שלו. הוא הולך ומתחבר לזהותו היהודית בלי שאף אחד כפה עליו את זה, וממילא יש יותר דרישה לאוכל כשר. זה מה שיקרה גם עם מערכת המשפט. כל מערכת משפט, בתנאי שהיא מחויבת לחוקים מוסדרים מוסכמים, היא תנאי הכרחי לקיומם של חברה ושל סדר חברתי. בדיקטטורה אין צורך הכרחי במערכת משפט מסודרת, כי יש דיקטטור, והוא אחראי לסדר החברתי. היום, לצערנו, חבורת המשפטנים בבית המשפט העליון ובמשרד המשפטים, שמנהלת את חיינו, מתנהלת כדיקטטורה משפטית, ואינה מחויבת לשום חוקים מוסדרים מוסכמים. בכל יום החבורה הזאת ממציאה סברות אחרות, נימוקים שונים ופרשנויות מגוונות, והכול לפי נטיות הלב הפוליטיות ובהתאם לאג'נדה הפרוגרסיבית ולצורך הפוליטי. המצב האבסורדי האנטי-דמוקרטי הזה, שהורס את הסדרים החברתיים והשלטוניים הבסיסים במדינה, הוא בעצמו הופך, ויוסיף ויהפוך, את מערכת המשפט הישראלית לחוכא ואטלולא. העובדה שהתקשורת, שמתנהלת כגוש מונוליטי כמעט אחיד, מהללת את המהלכים שמובילים ראשי מערכת המשפט, זה עצמו מוביל לערעור הסדר החברתי, וזה מה שיוביל 70% מהעם לבקש את המשפט הכשר, את משפט האמת של תורת ישראל. כלומר, ככל שהתקשורת תמשיך לדווח ברצינות תהומית על החוכא ואטלולא של פסיקות בג"ץ ועל חוות הדעת המוטות פוליטית של חבורת המשפטנים בראשות היועמ"שית, כך התקשורת והמשפטנים מסייעים בפועל להתערערות מערכת המשפט והחלפתה בקרוב, בעזרת השם, במערכת משפט יהודית. אנא מכם, משפטנים ותקשורת, המשיכו כך. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מי ישפוט את הגר?

מיקי לוי (יש עתיד):

השיבה שופטינו כבראשונה. אדוני היושב בראש, לפני כמה דקות עמד כאן חבר כנסת והפליג בנושא חוק הגיוס. לא צריך חוק גיוס. במדינת ישראל יש חוק גיוס. לא צריך להמציא את הגלגל. בשביל מה בכלל דנים בחוק הגיוס? בשביל מה צריך מכסות? מכסות יש בחקלאות. גברתי, נכון? את חקלאית, אם אינני טועה. או שיש מכסות בביצים ועוד כהנה וכהנה. לא צריך מכסות, כולם צריכים להתגייס. נקודה. ומדוע צריך סנקציות? כשהבן שלי לא מתגייס, דופקים בדלת ועוצרים אותו, וכך צריך להיות. אתם המצאתם את הגלגל: דיונים, ראש ממשלה, מעורבות. למה צריך סנקציות? כי מדובר בציבור גדול מאוד שאיננו מוכן לשאת בנטל, איננו מוכן להתגייס, איננו מוכן להגן על הארץ הקדושה הזו. ולכן אולי צריך סנקציות, כי אין לנו כל כך הרבה בתי סוהר, ואני לא רוצה אותם בבתי הסוהר. מי שלא ייתן, לא יקבל, זאת צריכה להיות המשוואה. תקראו לה "סנקציות", תקראו לה "מי שלא ייתן לא יקבל", מה שאתם רוצים. לא יכול להיות אנחנו לא נישן בלילה – רק צד אחד, שמשרת ועובד, וכמובן שאני מכליל בתוך זה את הצד החרד"לי, שתורם באומץ ומתגייס.

אושר שקלים (הליכוד):

מיקי, אפשר לשאול אותך שאלה? אפשר?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, אל תפריע לי. תבוא, תעלה, תענה לי.

אושר שקלים (הליכוד):

אני אשאל אותך: אם אתם הייתם צריכים להיות בקואליציה איתם לא היה חוק כזה, נכון? הייתם נותנים להם הכול.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוכחנו שאנחנו לא מוכרים את נשמתנו בעבור ישיבה בממשלה. read my lips, לא נמכור את הצורך הזה – –

היו"ר ארז מלול:

מנסור עבאס.

אושר שקלים (הליכוד):

רק שכחת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מנסור עבאס, מנסור עבאס.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – שאם נצטרך לשבת בקואליציה עם חרדים נפטור אותם מגיוס. לא יקרה, read my lips.

אושר שקלים (הליכוד):

53 מיליארד שקל, זה היה המחיר.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא יקרה אף פעם.

אושר שקלים (הליכוד):

אבל קרה כבר. 53 מיליארד שקל.

מיקי לוי (יש עתיד):

אם מפלגה מסוימת תמכור את נשמתה לשטן – –

אושר שקלים (הליכוד):

אבל נתתם אותם – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

– – ותקים ממשלה עם חרדים ותפטור אותם מגיוס, העם ישפוט.

אופיר כץ (הליכוד):

אבל הערבים שאתה הולך איתם, גם הם לא מתגייסים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מקשקש, כי ערבים לא נמצאים תחת חוק הגיוס.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כשאני דיברתי, השתקת אותי. תשתיק גם אותם.

היו"ר ארז מלול:

הוא עבר את הזמן.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מסיים, אני מסיים.

היו"ר ארז מלול:

הוא עבר את הזמן, אז אפשר.

אושר שקלים (הליכוד):

תקים עם יאיר גולן ואחמד טיבי, זה בסדר.

מיקי לוי (יש עתיד):

ערבים לא נמצאים תחת חוק הגיוס, ואתה לא היית רוצה לראות מישהו שנלחם בבני עמו יושב בקוקפיט של מטוס F-16. אתה קשקשן, ולא היית רוצה לראות את זה.

אושר שקלים (הליכוד):

שאחמד טיבי ישב פה – – – בכנסת, זה מה שאתם רוצים. אז אחמד טיבי ישב.

מיקי לוי (יש עתיד):

לכן אני אומר לכם, מכיוון שהעלית את זה – אני לא רציתי להתייחס – מפלגת יש עתיד לא תשב בתמורה לפטור מגיוס עם מפלגה כזאת או אחרת. נקודה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מפלגה אסלאמית, עם זה אתם יודעים מצוין לשבת.

היו"ר ארז מלול:

האסלאמיים יותר טובים מהחרדים.

אופיר כץ (הליכוד):

לא שמעת את יאיר גולן. הוא אמר: אנחנו נשב איתם, עם יש עתיד, ועם איימן עודה ומנסור עבאס. אתה – לא. איתך הוא לא ישב.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

היו"ר ארז מלול:

אנחנו לא אזרחים פה. אנחנו עובדים זרים פה.

מיקי לוי (יש עתיד):

גם אתם רציתם לשבת עם מנסור עבאס.

אופיר כץ (הליכוד):

עם טיבי, מנסור עבאס ויאיר גולן זה בסדר.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

שלא נדבר על – – –

אופיר כץ (הליכוד):

שמעת את יאיר גולן – עם מי הוא רוצה לשבת?

היו"ר ארז מלול:

רגע, אל תתחילי.

מיקי לוי (יש עתיד):

תקשיב, יאיר גולן יותר טוב מבן גביר. בן גביר נשפט על עבירה שיש בה עימה קלון.

אושר שקלים (הליכוד):

נו, באמת. נו, באמת. בן גביר לא מלין על חיילי צה"ל.

מיקי לוי (יש עתיד):

בן גביר נשפט על עבירה – טלי, אל תעני על זה – שיש עימה קלון.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ישבתם – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

יאיר גולן, מקומו מאחורי סורג ובריח על סיוע לאויב בעת מלחמה.

אושר שקלים (הליכוד):

אין יותר גרוע מיאיר גולן, שמשמיץ את חיילי צה"ל.

מיקי לוי (יש עתיד):

בן גביר עבריין. אמר ראש הממשלה: אני לא אשב עם בן גביר.

היו"ר ארז מלול:

הסימפוזיון הסתיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

יאיר גולן צריך לשבת בכלא.

היו"ר ארז מלול:

די, זהו.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

יאיר גולן צריך לשבת בכלא. יאיר גולן צריך לשבת בכלא.

מיקי לוי (יש עתיד):

בן גביר עבריין.

אושר שקלים (הליכוד):

שאתה תגיד דבר כזה?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת אופיר כץ, חבר הכנסת אושר שקלים, זהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

יאיר גולן בכלא.

היו"ר ארז מלול:

בואי נתחיל. נתחיל.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, חברתי השרה, מה זה? בכלא הוא צריך לשבת.

היו"ר ארז מלול:

אפשר להתחיל, חברת הכנסת?

טלי גוטליב (הליכוד):

כן.

היו"ר ארז מלול:

יופי.

טלי גוטליב (הליכוד):

שואל אותי היושב-ראש אם אפשר להתחיל. אני לא יודעת איפה להתחיל, כי אני רציתי לשאול: איפה עופר כסיף? הלכת לקרוא לגננת? עופר כסיף, חבר הכנסת המסית והממריד, איפה אתה? איכה? מה קרה שאתה לא כאן? הלכת ורצת לוועדת האתיקה להגיש נגדי תלונה, אוי אוי אוי. יש אצלכם קטע שאתם מתלוננים סדרתית. עופר כסיף מאוד עצוב, אמרתי לו פה במליאה שהוא דובר חמאס. איך העזתי, השרה סטרוק, לומר לאבי-אבות המסיתים ומוציאי דיבת ישראל רעה ומוציאי דיבת לוחמינו רעה. הוא עומד כאן בכנסת ישראל – אי-אפשר לתפוס את זה – עומד כאן ואומר שאנחנו מפציצים ילדים. אני קמה מהמקום שלי – הרי אני שומרת פה על כבוד הלוחמים, לא יוצאת מהמליאה לפעמים שעות בפיליבסטר. הוא עומד כאן – אנחנו מפגיזים ילדים, אנחנו מהללים רצח של חפים מפשע, מעודדים רצח עם. תראו את הפוסטים שלו בטוויטר. עומד כאן ואומר שאנחנו עושים הפצצות על ילדים. ואני אומרת לו: זה מטורף, דובר חמאס כאן במליאה. זה דובר חמאס. שימו לב מה שקורה פה כאשר נמצאים פה חברי כנסת שכל מה שיוצא להם מהפה זאת תמיכה בטרור וחיזוק אויבינו. אז הוא מאוד עצוב, הוא הלך והגיש נגדי תלונה. הוא כותב שזה נורא מפריע לו. אני חייבת לצטט לכם. פשוט אין לתאר כמה הוא מנומס כשהוא מגיש תלונה. כשהוא מדבר על לוחמינו – אין, זה פשוט מדהים, זה רק רוצחים, מבצעי פשע עם, רוצחי תינוקות. הוא מאוד עצוב: השימוש בביטוי "דובר חמאס" ביחס אליי מהווה הפרה חמורה של הדין האתי; אינו חוסה תחת חופש הביטוי של חברי הכנסת. לקרוא ללוחמינו רוצחים, לומר שאנחנו מפגיזים ילדים, זה בסדר. לקרוא לו "דובר חמאס" – זה באמת, הוא לא יכול, הוא לא עומד בזה, הבכיין, המלשן והמשטנקר לוועדת האתיקה. איך אני מעיזה? ויש להוסיף לזה, הוא אומר, ויש להוסיף לזה – סימון, קיבלתי תלונה מהבכיין, מעופר כסיף. הוא מאוד עצוב, מאוד מאוד עצוב. אמרתי שהוא דובר חמאס, אוי אוי אוי, בוא נביא לו טישו כדי שהוא ינגב את העיניים שלו. הוא אמר שצריך להוסיף את התנהלותי המחפירה במהלך הדיון שכללה ניסיונות להפריע לו בצעקות. עופר כסיף וחבריו תומכי הטרור, אני תמיד אשב פה ותמיד אפריע לכם להוציא את דיבת לוחמינו רעה. כל פעם שאתם תגידו משהו כנגד לוחמנו אני אצעק ואני אפריע. חשבתי שתרשום שם, עופר – אתה פספסת שם, אדון כסיף, שכחת לספר שבגללי מורידים אתכם בכל פעם מהבמה. כי בכל פעם שאני שומעת אתכם אומרים את מה שאסור לומר, ואתם לא יכולים להוציא את דיבת לוחמנו רעה, ולא יכולים לומר שיש רצח עם בעזה, לא יכולים, ולא יכולים לומר שיש ג'נוסייד או שאנחנו עושים פרעות או פשעי עמים, לא יכולים. אז אני מורידה אותך ואת איימן עודה מפה. מה לעשות, אני הסדין האדום שלכם. רשום בפניך, עופר, באמת ליבי איתך, אתה אכן דובר חמאס. אני, בעד שום הון שבעולם, לא הייתי נותנת לעצמי שמילה אחת שהיא בדיוק כמו המילים של דובר חמאס תצא מהפה שלי. ולא הייתי בעד שום הון שבעולם מוציאה את דיבת הארץ הזו רעה או את דיבת לוחמינו. מה שאתה עשית מצדיק, כפי התלונות של כולנו לוועדת האתיקה, להרחיק אותך שוב מהכנסת, ולא רק זה, אני שמחה על המהלך של אושר ושל אביחי בעניין הזה, להוציא אותך סוף כל סוף מכנסת ישראל. אין לתאר – תחת סמל מדינת ישראל בזמן מלחמה. אל תהיה עצוב, אני יכולה להביא לך טופי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

טלי – – – רציני ועצבני.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הוא מגיש תלונה? בכיין. עומד פה – – – שולח לי תלונה. הוא מאוד מנומס כשהוא כותב.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בעוד פחות משבוע אמור ראש השב"כ המכהן רונן בר לסיים את תפקידו כפי שהוא התחייב. אלא שבמקום סיום מסודר ומתבקש, מדינה שלמה עוצרת את נשימתה ותוהה אם מר רונן בר יואיל בטובו לעמוד בהתחייבותו ויסיים את כהונתו. הרי מדובר באדם שכפר באופן גלוי בסמכותה של הממשלה, הגוף הריבוני שאליו הוא כפוף, ובכך חתר נגד יסודות הדמוקרטיה. במקביל, נשאלת שאלה קריטית: האם יתמנה האלוף דוד זיני, שהוא קצין מוערך ואיש ראוי בכל קנה מידה, או שמא אנו שוב עומדים בפני איזשהו תרגיל עוקף דמוקרטיה או איזשהו טוויסט נוסף בעלילת ההתקוממות כנגד שלטון העם? וזה הרגע לחזור אחורה, אדוני היושב-ראש. אוקטובר 2022, שבוע בלבד לפני הבחירות, מינתה ממשלת מעבר נטולת רוב פרלמנטרי את הרמטכ"ל הרצי הלוי במחטף, מינוי שהיה אז שנוי במחלוקת, אבל היועצת המשפטית לא התנגדה, לא הציבה תנאים ולא הציעה לחכות. מדוע? הרי נטען שמדובר בצורך ביטחוני, אז איך זה ייתכן שכעת, בעיצומה של מלחמה, בזמן ששב"כ וצה"ל פועלים יחד בשטח ונדרשים לתיאום מקסימלי, זה לא דחוף פחות למנות את ראש השירות שיהיה באופן קבוע? האם העיכוב שייגרם, חלילה, לא יהווה סכנה ביטחונית? האם השירות, שנמצא בלב העשייה הביטחונית של מדינת ישראל, יכול להישאר ללא הנהגה מוסכמת ומתוקפת? האם זה לא פוגע ישירות באנשי השירות, באפקטיביות המבצעית ובביטחונם של אזרחי ישראל? הגיע הזמן לומר את האמת: אנו עדים למערכת משפטית שמערימה קשיים לא בשם שלטון החוק אלא בשם כיפופי ידיים פוליטיים, מערכת שמונעת משיקולים זרים, תוך סיכון ביטחוני ממשי, ומפגינה צביעות וחוסר אחריות משוועים. ולכן אני פונה מכאן לראש הממשלה: בהמשך להפגנת המשילות המרשימה בשבוע שעבר, אני מחזק את ידיך. הפעם יש לעמוד איתן מול כל ניסיון לערער את סמכות הממשלה שנבחרה כדין, יש ללכת עד הסוף ולהבהיר: כל מי שמפר את החוק, יישא באחריות ויצטרך לתת את הדין. ואנחנו נתעקש על כך שהחוק יקוים במלואו. והחוק, רבותיי חברי הכנסת, ברור מאוד: הממשלה היא הסמכות החוקית למנות את ראש השב"כ, לא פקידים, לא פרשנים ולא יועצים משפטיים. אני מצפה מכל חבריי בקואליציה לתמוך במינוי ולגבות את המהלך ללא סייג. קיבלנו מהציבור זריקת עידוד ברורה בהפגנת המשילות, ועכשיו חובתנו לעמוד על עקרונותינו ולקיים את רצון העם. ולסיום, אני פונה גם לחבריי באופוזיציה. גם אם יש בינינו חילוקי דעות, הרי ביטחון המדינה לא יכול להיות עניין פוליטי אלא הוא קונסנזוס לאומי. ואני קורא גם לחבריי בני גנץ, גדי איזנקוט, מתן כהנא: השמיעו קול ברור. אל תאפשרו לשיקולים זרים לעכב מינוי כל כך חיוני לביטחון של כולנו. גם אם אינכם מסכימים עם דרכו של המועמד, תסכימו שזו זכותה וסמכותה של הממשלה הנבחרת – –

היו"ר ארז מלול:

תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מסיים, עשר שניות. – – זאת זכותה וסמכותה של הממשלה הנבחרת, שמנהלת כעת את המלחמה בשם כל עם ישראל. היו מספיק אחראיים כדי לגבות את ההליך החוקי ולשמור על אחדות העם ולמנוע קרע מיותר שפוגע בראש ובראשונה בחיילינו, אלו שאתם פיקדתם עליהם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מסיים. בסופו של דבר העם מסתכל גם עליכם, ואתכם ישאלו את השאלה: האם פעלתם באמת וביושר ובממלכתיות, כפי שאתם מצהירים, או שפעלתם משיקולים פוליטיים צרים? הציבור מצפה לתשובה, ואנחנו מצפים למשילות.

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לדברים שהשמיעה היום גלית דיסטל כנגד חברי חבר הכנסת הרב גלעד קריב. לדבר ככה על הקהילה הרפורמית השוויונית, הפלורליסטית, המקבלת, זה לדבר באנטישמיות. קריב, בניגוד אלייך, גלית, כל היום עוסק בעמידה על המוסר והערכים היהודיים שלנו. מה שעשית היום בוועדה זה חילול השם. ואני באמת רוצה לומר, אם יהודי רפורמי בתפוצות – קהילה גדולה מאוד – היה עובר דבר כזה בפרלמנט, ברשות, במועצה, כולנו היינו מזדעקים על האנטישמיות, על הגזענות, על השנאה. איך בתוך הבית הזה, במשכן הכנסת, זה קרה? סמל לבושה, סמל לריקבון, סמל לשנאת היהדות שיש כאן, ובאמת, לרדידות ולזיוף, במקום לאמת. אבל אני רוצה דווקא להקריא פה – דווקא הגעתי לכאן עם קטע מספר שאני רוצה להקריא ממנו שכתב איש חינוך מדהים בשם ברוך יעקבי. הוא ניהל את בית הספר האנתרופוסופי בחיפה. לרגל חודש הגאווה הוא כתב ספר לנוער גאה. הספר הזה, ככה הוא כתב, מוקדש לכל מי שנפגע מפשע או נפגעה מפשע שנאה – –

היו"ר ארז מלול:

ששש.

נעמה לזימי (העבודה):

– – ולניר כץ וליז טרובישי, שנרצחו בבר נוער בתל אביב ב-1 באוגוסט 2009, ו-11 בני נוער נפצעו, ולנערה שירה בנקי, שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים ב-30 ביולי 2015. שישה צועדים נפצעו. עלילת הספר מתרחשת במסגרת הזמן של שני האירועים הללו. בית הספר שבא ככה להביע עבור כל אדם: תהיו מה שאתם, תאהבו, תחיו. מגיע לכולם שוויון זכויות. הקטע כך: רציתי למצוא חן בעיני עזרא, היו לו עגיל וקעקוע, וגם אני רציתי להיות חתיך. כחול, ירוק, אדום, סגול, כל צבעי הגאווה יהיו לי על הראש. למה לא? סוף-סוף תצא מהארון. אם אני אצא זה לא יהיה ככה עם כרבולת צבעונית. אז איך זה יהיה? אתה יכול לדמיין את זה? אין לי מילים לתאר משהו שאני לא יודע – מה זה להיות מחוץ לארון. אין מצב שאתה לא חושב על זה. על מה יש לחשוב? אני מפחד מהצל של עצמי. להיות הומו זה קללה, זה משהו שמטיחים בי כל הזמן. הומו זאת זהות, לא בחירה, ואתה צריך להיות גאה בה. איך מכניסים גאווה למשהו שהוא קללה? שאלתי בייאוש. תראה איך סטרייטים הולכים יד ביד ברחוב, לא חושבים בכלל שמשהו לא בסדר איתם. אף אחד לא מסתכל עליהם, זה הכי טבעי בשבילם. אם תפסיק לברוח מהזהות שלך גם אחרים יתייחסו אליך אחרת. אז במסר הזה אני אסיים: שכל נער ונערה יחיו חופשי, באהבה, בגאווה, בכבוד. שהמקום הזה גם יעשה ויחוקק חוקים של זכויות ושוויון. חודש גאווה. אנחנו פה איתכם, עם הקהילה הגאה. תודה, ברוך, על הספר הזה, שהוא טוב לנוער. תודה למי שכותבים גם סיפורת גאה, ספרות גאה, שאפשר ממנה גם להתפתח ולדעת שהכול נורמלי והכול בסדר, ואפשר לחיות פה בשוויון מלא, בזכויות מלאות. האהבה זאת אהבה, והאהבה תנצח.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת. אני מזמין את שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק לסכם את הדיון. בבקשה. חבר הכנסת סעדה, זה מפריע.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו פותרים שנייה את הגיוס, זה לא מפריע.

היו"ר ארז מלול:

לא פה.

משה סעדה (הליכוד):

– – – זה כואב לי.

היו"ר ארז מלול:

איפה יולי? יולי שם?

משה סעדה (הליכוד):

פה סוגרים הכול.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –

היו"ר ארז מלול:

גם אתה תהיה. אתה בטוח תהיה. סליחה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

חבר הכנסת משה סעדה, אם אני יכולה לבקש ממך קצת קשב לפועלם של מתנדבות ומתנדבי השירות הלאומי, שאנחנו נמצאים כאן לכבודם ומחוקקים חוק שיטייב את השירות הלאומי שהם משרתים. אז בשבוע הבא, בעזרת השם, אנחנו נציין את שבוע ההצדעה לשירות הלאומי, ואני רוצה לזכות אתכם לשמוע מעט, ככה בפינצטה, קצת, על המצטיינים שלנו של השירות הלאומי, המתנדבים המצטיינים. אני אספר לכם על אחד המצטיינים ששמו טירן. טירן משרת בעמותת "גדולים מהחיים", המסייעת לילדים חולי סרטן במחלקה ההמטו-אונקולוגית במרכז הרפואי איכילוב. כשטירן היה בן 12 הוא אובחן עם גידול בראש, וטופל במשך חמש שנים. ההתמודדות שלו לא הייתה פשוטה, אבל ברגע שהוא החל להשתתף בקבוצת הנוער של "גדולים מהחיים", כל תפיסת עולמו השתנתה, והוא החל לקחת חלק בפעילות ספורטיבית, ולמרות מגבלת ראייה משמעותית הוא הצליח להתחזק ולמצוא כוחות חדשים בעצמו. בעקבות זאת החליט טירן שאת הכוחות שהוא קיבל הוא ייתן בחזרה לילדים שעוברים את מה שהוא בעצמו עבר, והוא הגיע להתנדב באותה עמותה שממנה הוא קיבל במסגרת השירות הלאומי. למעשה, טירן, שטופל על ידי העמותה "גדולים מהחיים", הפך היום להיות מטפל בילדים שסובלים מאותן בעיות. טירן הוא דוגמה אחת מני רבות למתנדבים ולמתנדבות שלנו בשירות הלאומי. אנחנו בעצם מחוקקים כאן היום חוק שיקל ויאפשר להם לתת שירות טוב יותר למדינה, לחברה, לחלשים בחברה, ואני אודה על תמיכה של כולכם בחוק החשוב הזה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

33 בעד, אחד מתנגד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת גלית דיסטל ביקשה הודעה אישית. חמש דקות לרשותך.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

אתה לא היית פה. אתה שמעת את נעמה לזימי? לא שמעת.

קריאה:

מה היא אמרה?

היו"ר ארז מלול:

על גלעד קריב, היא תקפה אותה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

חברת הכנסת נעמה לזימי וחבר הכנסת גלעד קריב שונאים את היהדות. הטיקט שלהם הוא נורא פשוט: לפרק את הזהות היהודית של מדינת ישראל דרך מערכת החינוך; לתת לארגונים רפורמיים כוח בלתי מוגבל ולא פרופורציונלי על חשבון החלשים בחברה הישראלית, שזה החרדים, המזרחים המסורתיים וחובשי הכיפות. נעמה לזימי וגלעד קריב עובדים על שנאה. נעמה לזימי וגלעד קריב עובדים על פילוג. הדרך היא נורא נורא פשוטה. כשבאה אחת כמוני ועושה רפורמה, דרך שר החינוך, כדי להחזיר את לימודי התנ"ך לבתי הספר לשעה אחת, שעה אחת – נעמה לזימי וגלעד קריב מייצרים פרובוקציות. בא גלעד קריב לתוך הוועדה, לא נותן לאחרים לדבר, לוקח את הזמן על חשבון אחרים, אנשים שהגיעו מכל קצוות הארץ – גם ארגונים של שמאל, אגב – משתלט על הוועדה ובוכה כמו הקוזק הנגזל על זה שאין לו ייצוג, כשגלעד קריב, אולי אלפית, אלפית מהאוכלוסייה בישראל היא רפורמית כמוהו, אלפית, אבל הוא ישתלט על מיליוני מסורתיים, דתיים וחרדים. כי הוא ונעמה לזימי הם הפרח המוגן של הציבוריות הישראלית. אני רוצה שתבינו על מה גלעד קריב התפוצץ היום בוועדה. כל מנהל בית ספר – הורים, אם אתם הורים לילדים, אנא, לפתוח את האוזן. הילדים שלכם, כן, הילדים שאתם שולחים לבתי הספר – כל מנהל בית ספר היום בישראל מחויב לעבור קורס בארגון שנקרא "אבני ראשה" לפני שהוא הופך למנהל בית ספר. אבני ראשה זה ארגון בית של ארגון מט"ח, ארגון שמאלני קיצוני, עם מסרים רפורמיים, הקרן החדשה לישראל, ועוד כהנה וכהנה, ארגון שבא לפרק את הזהות של תלמידי ישראל – את הזהות המגדרית, את הזהות המשפחתית, את הזהות הלאומית, את הזהות הרוחנית ואת הזהות הדתית. נעמה לזימי, שונאת ישראל, זאת שמדכאת את הרוב פה, זאת שגם חבריה באופוזיציה – בלי שמות – מזועזעים מההתנהלות שלה ואומרים לי השכם והערב: הבחורה הזאת איבדה את זה. רק מצלמות, רק פופוליזם. איפה שיש מצלמות, נעמה לזימי טסה. ראינו אותה פה כל היום בקשר עם המצלמות למעלה. כשביבי נכנס, היא מסתכלת על המצלמות, כשביבי יושב ,פה היא מסתכלת על המצלמות. רצה, פרובוקציות מהבוקר עד הערב, אנרכיזם, אלימות, שנאת יהדות, שנאת ישראל. אני מציעה מאוד לנעמה לזימי ולגלעד קריב לצאת מגבולות הבועה המגינה שלהם, לצאת מגבולות האילוזיה שהתקשורת נותנת להם, לצאת החוצה, לתוך מדינת ישראל. אני מבטיחה לך, הגב' לזימי, השנאה שיש לעם ישראל אלייך היא לא פחותה מזו שיש ליאיר גולן. כמו שיאיר גולן לא יכול לפתוח את הפה בשום מקום מחוץ לגבולות תל אביב, ככה גם את, ככה גם גלעד קריב. הפשיזם שלכם, השתלטנות שלכם, הדיכוי שלכם של העם היהודי – לא יעבוד לכם. כל עוד אנשים כמוני נמצאים פה, נצח ישראל לא ישקר. היהדות איננה רפורמית, היהדות היא רוחניות מההתחלה ועד הסוף. אין לכם מושג בזה. לא יעזור לכם כמה שתשתמשו ביהדות הקדושה והנפלאה כדי להבהיר איך אנחנו באים לאכול אתכם ולבלוע אתכם כאילו כולנו גזענים, כולנו שוביניסטים, כולנו מיזוגינים, כולנו שונאי להט"בים. אתם יכולים להמשיך להפחיד, אתם יכולים להמשיך שוב ושוב ושוב, ככלב השב על קיאו, לאותם סטריאוטיפים כדי לחרחר ריב ומדון. לא יעזור לכם. תלמידי ישראל ילמדו תורה, תלמידי ישראל ילמדו תנ"ך, תלמידי ישראל ילמדו סוף-סוף מה זה נקרא להיות יהודי, על אפכם וחמתכם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 156) (החמרת הענישה בעבירה של כניסה למקום צבאי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יצחק קרויזר, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק קרויזר להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

קרויזר, תדע לך שזה לא יפה מה שאתה עושה לצבי סוכות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ומה עם עמיחי אליהו? יש תחולה רטרואקטיבית לחוק?

קריאה:

לא, אין תחולה רטרואקטיבית, אבל זה רעיון טוב.

היו"ר ארז מלול:

אתם לא קראתם את החוק. זה חוץ משדה תימן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בחייאת, זה חוק עמיחי אליהו.

היו"ר ארז מלול:

רגע, נתחיל מהתחלה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

לא, אל תתחיל עדיין, יש פה שיח.

רון כץ (יש עתיד):

זה חל רק על מי שמתגייס לצבא או על כולם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

בואנ'ה, אתה כאילו לא צריך ארץ נהדרת.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

האמת, יש כאלה שאומרים שזה חוק שימנע מחרדים להתגייס לצבא, כי מי שנכנס, זה היה בהתחלה חוק על שלוש שנים – עכשיו נחמיר אותו לשבע שנים, כולם יצאו משם סגני אלופים.

רון כץ (יש עתיד):

איך אתה מסביר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

ומה עם צבי סוכות?

היו"ר ארז מלול:

טוב, אתם רוצים לשמוע את הצגת החוק?

מירב בן ארי (יש עתיד):

בטח.

היו"ר ארז מלול:

שאלות אחרי זה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

חוק חשוב. שאלות אחר כך, מהאגף הימני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאלות בסוף.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היושב-ראש – – – גם בית ליד.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

לבית ליד לא פרצו.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

הבנתי את הבדיחה, הבנתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, זה לעם מסוים או לציבור הישראלי?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

עכשיו תשמעי. יש נאום יפה שמסביר את החוק, מסביר את הרציונל – –

היו"ר ארז מלול:

אם לא יובן, תשאלי. אני אתן לך זכות לשאלה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

– – מסביר את השיטה, מסביר את הבעיה. היושב-ראש, מירב מאשרת לי לדבר. אני יכול?

היו"ר ארז מלול:

יופי. אם מירב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לך על זה, לך.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, כאשר נבחרתי לכנסת הצבתי לעצמי ולסיעתי יעד ברור: יצירת מרובע המשילות – תוכנית סדורה, שלב אחר שלב, חזון שלם שמטרתו לייצב את ביטחון האזרחים ואת שליטת המדינה בכל רבדיה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תקשיבי, חברת הכנסת בן ארי, היית יושבת-ראש ועדה, ותלמדי מה אפשר לעשות כיושב-ראש ועדה שיושב לא רחוק ממך, כמה חוקים נפלאים אפשר לעשות. מדובר בארבעה חוקים מרכזיים שכל אחד מטפל באיום אחר על המשילות, הביטחון האישי והלאומי. שלושה מתוך ארבעה חוקים כבר עברו, חוקקו, נכנסו לתוקף. היום אנו עומדים בקריאה הראשונה של החוק הרביעי והחיוני: הצעת חוק העונשין (החמרת הענישה בעבירה של כניסה למקום צבאי). החוק הראשון – חוק הפרוטקשן. חוק זה, תיקון מס' 146 לחוק העונשין, נועד למגר את תופעת גביית דמי החסות, תופעה עבריינית שפשתה במיוחד באזורי הפריפריה, אתרי בנייה, חקלאים, קבלנים שסבלו מאיומים, הצתות, גנבות, מצד גורמים עבריינים. החוק מגדיר במפורש את העבירה, קובע עונש מינימום של שלוש שנות מאסר, מאפשר חילוט רכוש שהושג בעבירה, גם ללא הרשעה פלילית, באמצעות הליך אזרחי. פסק הדין החשוב שניתן לאחרונה אפילו על ידי בית המשפט העליון קובע באופן חד-משמעי: העבירות של גביית דמי חסות פוגעות בביטחון האישי ובמרקם החיים התקין. יש להחמיר בענישה, בוודאי כפי שדרש המחוקק, כדי למנוע את התפשטות התופעה. מדובר בחיזוק משפטי משמעותי למאבק שלנו בפשיעה המאורגנת. החוק השני – חוק הנשק. חוק זה נועד להתמודד עם כמויות הנשק הבלתי-חוקי, בעיקר בחברה הערבית. החוק מעניק סמכויות חיפוש נרחבות ללא צורך בצו שיפוטי. הוא מחמיר בענישה על מכירה ורכישה של כלי נשק. הודות לחוק ולפעולה המשטרתית בעקבותיו, נתפסו עשרות אלפי כלי נשק ואמצעי לחימה. חלקם הגדול הגיע, לצערנו, גם ממקורות צבאיים, דבר שהציב סיכון חמור לביטחון הציבור. החוק השלישי – חוק סמכויות בהגנה על בסיסי צה"ל. חוק זה מחזק את ההגנה על נכסי הביטחון ועל החיילים עצמם. הוא מעניק סמכויות מבצעיות לחיילים מול חשודים בחדירה לבסיסים צבאיים, לשטחי האש והאימונים, כולל סמכות עיכוב, חיפוש והפעלת שיקול דעת. בנוסף, הוא מחייב סימון של כלי נשק בתוך הבסיסים כדי למנוע זליגה של אמצעי לחימה לידיים עוינות. זה חוק שמחזק את החוסן המבצעי של צה"ל, שומר על חיי חיילים ומונע פשיעה וטרור. החוק הרביעי – הצעת חוק העונשין (החמרת הענישה בעבירה על כניסה למקום צבאי). חוק זה הוא החוליה האחרונה והחיונית במרובע המשילות. הוא נוגע בליבה של ההגנה הלאומית – המרחב הצבאי. המציאות ברורה. בעשור האחרון נרשמה עליה חדה בניסיונות חדירה לבסיסי צה"ל. חלקם נעשים לשם גנבה, חלקם לבדיקות פרצות באבטחה, ויש גם מקרים שמעורבים בהם גורמי טרור עוינים. מדובר באיום ממשי לביטחון המדינה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סעדה, זה מפריע. אתה יכול לנהל את הדיונים גם בחוץ. באמת.

ינון אזולאי (ש"ס):

הפעם זה היה משה פסל, לא היה סעדה.

היו"ר ארז מלול:

משה פסל יושב לידי. לא רוצה להתחיל איתו.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה, אדוני היושב-ראש – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – למלשינים לא תהיה תקווה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

חברת הכנסת בן ארי. לפי המצב המשפטי הקיים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מונעת הלשנות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

מה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא מלשינים, לא מלשינים.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

הכול מתועד ומצולם, זהו. הלשין על חבר שלו – חלאס, כל העם יודע. לפי המצב המשפטי הקיים, העונש המרבי על כניסה לא מורשית למתחם צבאי הוא שלוש שנות מאסר בלבד. זה לא מספיק, זה לא מרתיע, וזה מזמין את העבירה הבאה. החוק שאני מביא בפניכם היום מציע להעלות את העונש המרבי לשבע שנות מאסר, ולכל זה יכול להתווסף אם אותו אדם שנכנס שלא כדין לשטח הצבאי, לשטחי האימונים, לשטחי האש, גם נכנס ונתפס כמובן עם ציוד צבאי או חומר מודיעיני. הדבר הזה יתווסף, ואותו אדם שנכנס שלא כדין ישב שנים רבות בכלא. זהו צעד מתבקש, צודק והכרחי. כאשר אדם פורץ לבסיס צבאי, הוא בוחר להסתכן. כאשר המדינה עד היום, לצערנו, בחרה להקל בענישה, היא בחרה להיכשל. לצד כל החקיקה הזו, יש גם עשייה חשובה לא פחות בוועדה לבחירה ומינוי שופטים, שגם בה אני חבר. שם אנחנו, ביחד עם השרה סטרוק והשר לוין, פועלים לקידום שופטים בעלי גישה תקיפה כלפי תופעות של סחיטה באיומים, סחר בלתי חוקי בנשק, הפשיעה המאורגנת והפרות סדר חמורות. אנחנו מאמינים ששופטים שמוכנים להחמיר בענישה מהווים חוליה קריטית בהשבת המשילות וההרתעה למרחב הציבורי. לסיום, אני רוצה להודות לצוות הלשכה שלי, למיק, אורי ואליאור, על עבודה מאומצת, מקצועית וערכית. תודה רבה גם לחברי יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, שכל החוקים שדיברתי עליהם עד היום, כל הרביעייה, חוקקו אצלך בוועדה בצורה עניינית, מקצועית, רצינית, תוך ירידה לפרטים והענקת כלים אפקטיביים, משמעותיים מאוד, לגורמי אכיפת החוק. נוסף על כך – גם קיום הדיונים בפיקוח כדי לוודא שהגורמים אכן משתמשים ומיישמים את החקיקה שאנחנו עמלים עליה כאן. כפי שציינתי גם בפתיח, פסק דין לאחרונה של בית המשפט העליון, של השופט אלרון שישב בראש ההרכב, מדבר על החשיבות של החקיקה שאנחנו מביאים כאן, על הצורך המשמעותי, ובעצם מוריד הנחיה מבית המשפט העליון עד לערכאות הנמוכות יותר להשתמש בכלים האפקטיביים שאנחנו מחוקקים כאן, מחוקקים אצלך בוועדה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה גם לצוות הוועדה שלך, לייעוץ המשפטי, לצוות המקצועי; ליועץ השר עו"ד דוד בבלי, על ההשקעה, הדיוק, המחויבות לעקרונות הצדק והמשפט. בוודאי גם תודה רבה לשותפים לדרך, כפי שציינתי אותך חברי יושב-ראש הוועדה, ולשר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר, על השותפות, האמונה והנחישות המשותפת לחיזוק ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. וכמו שאנחנו נוהגים להגיד בכל דיון על החקיקה, בסופו של דבר החוקים האלה נועדו להצלת חיים ולהשיב את הריבונות והמשילות למדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירב בן ארי. רשימת הדוברים סגורה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – חבר הכנסת קרויזר, חוק ראוי, אין ספק. חבל שאין לו תחולה רטרואקטיבית, כי הרי שני חברי הכנסת צבי סוכות ועמיחי אליהו היו צריכים להישפט לפי החוק הזה, כי שניהם פרצו לבסיסים בניגוד לעמדת הצבא. נכון שהם לא לקחו שום דבר, אבל הם בהחלט פרצו לבסיס, והכול מתועד. עכשיו באמת, אני רוצה אגיד לך משהו, כי דיברת על משילות. באמת אתם עושים, באמת – הינה, יו"ר הוועדה יושב פה, אני יושבת אצלו הרבה – באמת מחמירים את הענישה, בחוק של הפרוטקשן, באמת עושים כל מה שאפשר כדי לשפר את המשילות. אני יושבת בוועדה ואני רואה שאתם נותנים סמכויות ואני רואה שאתם מחמירים. אבל משהו לא עובד, לא עובד, בדרך. יש הרבה ניסיונות – לא עובד. לא עובד. אם ב-24 שעות נרצחים שלושה אנשים במדינת ישראל – לא עובד. אם בסוף שבוע אחד נרצחים 13 אנשים, משהו לא עובד, כי אין משילות. אין משילות. משהו לא מסתדר. אני אפענח לכם גם מה זה. אם בסוף שבוע של חג שבו נרצחים 13 בני אדם לא יוצא השר ועושה מסיבת עיתונאים – והרי הוא אוהב את זה – ואומר: אני לוקח את כל הגורמים – איך? תסבירו לי איך. איך נרצחות כל כך הרבה נשים וזה אפילו לא גורם לו לצייץ משהו? היום היה דיון בוועדה למעמד האישה – אני החלפתי את פנינה – על רצח נשים. שתי נשים היו עם צו הרחקה. אתם יודעים, אתה יודע, החוק של האיזוק, הוא חוק חשוב. מאז שהחוק נכנס לתוקף אתה יודע כמה אזיקונים חולקו? 15. איך נציל נשים? איך נציל אותן אם לא נחלק אזיק? שתי נשים אוימו על ידי הבנים שלהן, מתמודדי נפש. כולם ידעו. נרצחו, מתו. 18 נשים נרצחו מתחילת השנה, תשע מהן יהודיות, אתה יודע. כי מה הוא אמר לי? שרוב הנשים הן ערביות שנרצחות בסכיני מטבח. שבע מהן נרצחו בנשק חם, שתיים בנשק ברישיון. זה לא נשים ערביות שנרצחות בסכיני מטבח. ואתה יודע מה, גם אם ערביות – לא מגיע להן למות ככה. לא מגיע לאף אישה להירצח בבית שלה. משהו בסוף של הסיפור לא מסתדר. ואני רוצה להגיד לך, תשמע, יש הרבה נשים שאי-אפשר למנוע את הרצח שלהן, אני מודה, אני עוסקת בזה. אבל קצת אמפתיה, איזשהו ציוץ של הזדהות: אני משתתף בצער של המשפחות, אני לא רוצה שהנשים האלה יירצחו, לא מגיע להן סוף כזה. אין כלום. אין שום דבר. היום בבוקר הוא ליווה את השוטר של עופר כסיף; אתמול הוא בזבז חצי יום לתדרך עליי. מה יש לך? אתה יודע שבאיזוק האלקטרוני עשינו הכול, קואליציה – הינה, גם קטי פה – ואופוזיציה כדי להעביר את החוק. אמרתי היום למשנה למנכ"ל שלו: אם יש רק 15 אזיקונים מאוגוסט, תחזרו ללשכה. אמרתי לה: את אישה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת, אל תדאג. גם ככה אנחנו לא מדברים הרבה. תן לי חצי דקה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

האמת היא שאם הייתי מדברת, הייתי נותנת לך את שלוש הדקות שלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, עזבי. באמת אנחנו מתקתקים את זה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הנושא של הילדים הוא נושא חשוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רצח נשים הוא – איך שרעבי אמר? זה לא ימין וזה לא שמאל, זה ישר. ואם השר שאחראי לביטחון לא מסוגל אפילו לכתוב – אני לא מדברת על מסיבת עיתונאים, על מפכ"ל משטרה – אנחנו לא נמנע את הרצח של האישה הבאה. את יודעת למה, קטי? כי כשבאה המשנה למנכ"ל, אישה מאוד ראויה – אני מסיימת – וכשאני אומרת לה: שנתיים וחצי, מה עשית במשרד למנוע רצח נשים? והיא אומרת לי: כלום, אז מה מבטיח שאנחנו נמנע את הרצח הבא?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני חושבת שעם צביקה אפשר לקדם הרבה דברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני פרגנתי, אגב, לשניהם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לדבר עם צביקה. צביקה מאוד רגיש. האמת היא, אני הייתי חברה בוועדה שלה – מצוינת. היא עובדת בשביל אנשים. דברים מאוד רגישים.

היו"ר ארז מלול:

תסגרו איזו ועדה, מה לעשות אחרי זה. חבר הכנסת אלעזר שטרן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

משהו בסוף לא מחלחל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

דברים רגישים. אבל צביקה מקשיב, אני אומרת לך, כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא עושה, בוועדות נעשים דברים. יושבת לך המשנה למנכ"ל – את אומרת לה: מה את עשית? מה עשית למנוע את הרצח הבא? את יודעת ששני מתמודדי הנפש, היה להם צו הרחקה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני בהלם מזה. בהלם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, עלו כאן היום בשעתיים, שלוש האחרונות שלוש נקודות שאני רוצה לחבר ביניהן. האחת זה היה העברה של עשרות מיליונים לשר למורשת, מתחלק, ולשר למסורת ישראל, עלה כאן הנושא של לימודי תנ"ך בבתי ספר, ועלה כאן הנושא של הגיוס. לי אין ספק שלימודי התנ"ך זה עניין קריטי לקיום שלנו כאן. אני, כשהייתי עוד קצין חינוך ראשי והבאנו חיילים לעיר דוד – שעד היום כבר באו מאות אלפים – אמרתי לדודל'ה בארי, דודל'ה עיר דוד: אני רוצה שכל אחד יחזיק תנ"ך. אז הוא אומר לי: אה, אתה יודע, מה צריך. אמרתי לו: אני רוצה שיחזיקו תנ"ך. אז הוא אמר לי: אבל אתה יודע. אמרתי לו: מה אני יודע? הוא אומר לי: תראה, אני הולך עם כיפה, אתה הולך עם כיפה – יגידו כפייה דתית. אמרתי לו: דודל'ה, אני אגיד לך מה יגידו. אלה יגידו: תראה, מכריח אותם להחזיק תנ"ך, כפייה דתית, ואלה יגידו: תראה את הקח"ר, הדתי מחמד הזה, נותן להם להחזיק תנ"ך בלי כיפה על הראש. אמרתי לו: כשאלה ואלה, אנחנו מסודרים. מה אני רוצה להגיד? הוא אומר לי: מה יצא? אמרתי: המדריכה תקרא להם ירמיהו. ידפדפו, יעברו את יהושע, שופטים, פתאום ייזכרו, יישארו במתח, ירצו לקרוא עוד קצת. יהיה להם תנ"ך ביד. למה אני אומר את זה? אני, את היהדות שאני רוצה ללמד את הילדים שלי כדי שיהיו גאים ביהדותם – אני שולח אותם למוסדות החינוך לאן שאני שולח ומקרין להם בבית מה שאני מקרין. אבל מה לעשות? יש כאלה שחושבים שהיהדות שלהם – הם מתחברים לדברים אחרים ביהדות. לנו חשוב שכל תלמיד בישראל, תלמיד יהודי – יש לנו גם תלמידים לא יהודים – ירצה לומר: אני גאה להיות יהודי. אחרי זה שכל אחד יסביר את זה בדרך שלו, אבל שירצו לומר: אני גאה להיות יהודי. לא ירצה לומר? למה שיישאר פה? ואלה שרוצים לומר: אני גאה להיות יהודי רק בגלל שהקדוש ברוך הוא שלח אותי לפה, ואהבת הארץ, זהו – שלא יצא מהחדר הזה, מהאולם הזה – לבד לא מחזיקים מדינה. לכן אני חושב שחשוב מאוד איזו יהדות אנחנו שמים על המדף, כמה שיותר מוצרים, כדי שכמה שיותר יתחברו. כשהיהדות שאנחנו משקיעים בה בבתי הספר, ואפילו לימודי התנ"ך, שמים אותם בידיים של פרוש ושל עמיחי אליהו, לצערי הרב מחברים את זה אולי גם להשתמטות, אולי גם להסתה ימנית קיצונית, לכל מיני דברים שלנוער שלנו יהיה הרבה יותר קשה להתמודד, ואז מיליון שעות של שיעורי תנ"ך לא יעזרו לחבר אנשים לתנ"ך. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, גברתי השרה, האמת היא שהתכוונתי לעלות לפה ולהסתלבט על החוק הזה ולהגיד שלא צריך את ארץ נהדרת – יש את הקואליציה הזאת; חוק שבעצם יכול להביא למצב שישפטו שני חברי קואליציה שפלשו לבסיס צבאי. אבל אז הייתה להם – – –

נאור שירי (יש עתיד):

שלושה.

רון כץ (יש עתיד):

שלושה. אבל אז הייתה להם תשובה. מאור, מה התשובה? הוא לא חל רטרואקטיבית. יענו, הם יודעים שהם עשו עבירה. לא מעניין אותם שהם פרצו לבסיס צבאי. אבל יש פתרון: הוא לא חל רטרואקטיבית. אז חברים, שימו לב: מי שמתכנן לפלוש שוב לבסיס צבאי, החוק הזה עלול לחול עליכם. אנא מכם, אל תעשו את זה. עכשיו, אחרי שאמרתי את הדברים האלה שבאמת, אני לא יודע, אין תסריטאי שיכתוב את השטויות האלה, אני רוצה לדבר רגע על מה שקורה בבית הזה. כי כשאני אצא מפה ואני אחזור, אז שוב אני אקבל טלפונים מחברים. אתמול הייתה לי שיחה עם חברה טובה, גילי, שאמרה לי: מה קורה שם? אז בואו נעשה רגע סדר לעם ישראל ולמליאה הריקה הזאת, כי הקואליציה מזמן עזבה את הבניין. הם עצרו הכול, עצרו הכול, ומתעסקים בנושא אחד. לא בחטופים; לא ביוקר המחיה; לא בכל מה שעלול לעניין את אזרחי מדינת ישראל. כרגע הדרמה הגדולה פה בפרסה מאחורינו, במסדרונות, בשיחות אחד על אחד – כולם עכשיו עובדים על דבר אחד: איך פותרים את המשבר, איך פותרים את המשבר המטורף הזה. ותשאלו, מה המשבר המטורף? כמובן, חוק ההשתמטות: איך נפטור חבורה של צעירים בריאים, בני 18, שיכולים להתגייס מחר בבוקר, מלהחליף את המילואימניקים – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חוק שלכם.

רון כץ (יש עתיד):

סליחה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חוק שלכם.

רון כץ (יש עתיד):

חוק שלנו – לא. קטי, זה לא החוק שלנו, ממש לא החוק שלנו. אני אגיד לך גם מה אתם לא מצליחים לקלוט. תקשיבי, קטי, הבן שלי ינאי, כפרה עליו, הוא בן ארבע. בן ארבע. הוא שואל אותי: אבא, למה הם לא באים להתגייס, להחליף את קובי? דוד שלו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שיחליף את הבן שלי.

רון כץ (יש עתיד):

ואז אני צריך להגיד לו – קטי, תקשיבי טוב, תקשיבי. אני צריך להסביר לבן שלי, בן ארבע, למה לא באים להחליף את דוד שלו קובי, מ"פ בשריון, עם ארבעה ילדים ומסעדה, שלא חוזר הביתה כבר שנה וחצי. כששואלים את קובי – ואני אומר לו: אחי, מה קורה לך? הילדים שלך כבר לא יודעים איך אתה נראה. העסק שלך בקרשים. חילי, מי לא היה אצלו בעסק בשביל לעזור לו לנסות להביא עבודה. ומה הוא עונה לי? כנראה מה שהבן שלך עונה לך, מיקי: אם אני לא אלך, מי ילך? זאת המדינה שלי. והבן אדם מעלה פוסט שאם אני אקרא לכם אותו, אתם תבכו. כשכולם צועקים: נמות ולא נתגייס, הוא אומר: נמות בשביל להתגייס. זה ההבדל בינינו לביניכם. הבושה מתה, התאבדה, קפצה מהבניין הזה. תתגייסו וקחו חלק בנטל. מה קורה לכם?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

אחים שלי, מה קורה לכם?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת אליהו רביבו – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה עתה פורסם, אדוני היושב בראש, שהוגש בג"ץ, ושופט בית המשפט העליון סולברג נתן הוראה למדינה להשיב תוך 14 יום לעתירה: מדוע משלמים 80 מיליון שקל עבור תלמידי ישיבה, ביטוח לאומי, לתלמידי ישיבה שלא מתגייסים? וגם אני שואל: מדוע? למה? כל פעם מתגלה איזה טפח ומכסים טפחיים. 80 מיליון שקל, 80 שקלים לחודש עבור כל תלמיד ישיבה ביטוח לאומי. זה התשלום. ידעו במדינת ישראל שזה על חשבון מעמד הביניים העובד והמשרת. אין שום אפשרות אחרת. בזמן הקצר שנותר לי אני רוצה להתייחס לשרה רגב. היא קראה לא להישמע להוראת בג"ץ. טירוף. אתם מבינים מה אתם עושים? מביאים את המדינה למשבר. השרה רגב, אם הממשלה לא תישמע להוראת בג"ץ, זה אומר שלא תישמעו להוראות החוק. אם זה יקרה, נגיע לאנרכיה ולמשבר חוקתי, כי אז אזרחי מדינת ישראל לא יישמעו להוראות החוק. זה נורא פשוט – לא ישלמו מיסים, לא ישלמו דוחות, לא יישמעו לפסיקות בית המשפט. כאוס נוראי. ואת זה אומרת שרה במדינת ישראל? זו הדוגמה האישית? אותה שרה שאמרה: לא מעניין אותי נשים שנאנסות, לא מעניין אותי חיילות, לא מעניין אותי חיילים, לא מעניין אותי כלום. זו אותה שרה. יש עוד הרבה דברים שהשרה הזו אמרה, אבל מפאת הזמן הקצר כנראה לא אצליח להגיע אליהם. וראש הממשלה, ראש הממשלה ממלא פיו מים. אדוני ראש הממשלה, תקרא את השרים שלך לסדר. במקום זה אתה אומר: יש מי שמנסה לקרוע אותנו מבפנים עם זמבורות ושקרים. באמת? אתה, שנושא באחריות לאסון הנורא מכול מאז קום המדינה, לטבח הנוראי, לאונס הנשים, להרג הילדים ולחטופים שכרגע נמקים בעזה. כן כן, אדוני, אתה אשם, אתה נושא באחריות. אתה יודע מה, אדוני ראש הממשלה? אני מאחל לך לצאת זך במשפטך. על דבר אחד לא אסלח לך – על קריעת החברה הישראלית לגזרים. שמאלנים בוגדים.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות מכאן לרונן בר. בנסיבות שנוצרו, הדבר האחראי לעשות כרגע זה לדחות את ההתפטרות שלך עד שימונה ראש שב"כ קבוע ותעשה חפיפה מסודרת. ההתפטרות של ראש השב"כ רונן בר תיכנס לתוקף בעוד כשבוע, ב-15 ביוני. כבר עכשיו ברור שעד למועד הזה לא ימונה ראש שב"כ חדש וקבוע. לא ימונה מישהו לתפקיד באופן קבוע כי נתניהו בכוונה פעל בניגוד לפסיקת בג"ץ, בניגוד להוראות היועמ"שית, והודיע על האלוף דוד דיני כמועמד שלו. הוא לא דאג לעשות דבר בסיסי ביותר, של איוש ועדת גרוניס, שהיא זו שמאשרת את המינויים של הבכירים. הוא פעל תחת ניגוד עניינים חריף ביותר, כשנחקרת ברקע פרשת קטרגייט, אולי אחת הפרשות הביטחוניות הכי חמורות שהיו פה. למעשה, הוא עשה כל טעות אפשרית בדרך למינוי הזה. אני טוענת שהאמת היא שהוא לא עשה את זה בטעות. אני חושבת שהוא עשה את זה בכוונה, מתוך מדיניות ומחשבה תחילה. כי נתניהו לא רוצה ראש שב"כ קבוע עכשיו. הוא לא רוצה מישהו שעלול פתאום להתגלות כעצמאי, כדעתן, כמו שקרה לו עם הרמטכ"ל זמיר שהוא מינה זה מכבר. הוא פשוט לא יכול להרשות לעצמו את זה, לא תוך כדי חקירת פרשת קטרגייט והמסמכים המסווגים ובילד וכל הבלגן הזה. לכן הוא רוצה מישהו כממלא מקום זמני ולא קבוע, כזה שיודע שימנו אותו באופן קבוע רק אם הוא יהיה ילד טוב, רק אם הוא יעשה את דבריו של ראש הממשלה. כי ראש הממשלה הזה רוצה להשפיע על החקירה של היועצים שלו, על החקירה שלו. למנות מישהו לממלא מקום לראש שב"כ – בטח בזמן מלחמה, אבל האמת היא שבאופן כללי – זו פשוט פגיעה בביטחון של מדינת ישראל. זו סכנה למדינה. זו סכנה לדמוקרטיה. לכן, במצב הקיצוני שאליו הגענו, ראש השב"כ רונן בר חייב להודיע שהוא דוחה את ההתפטרות שלו עד שימונה ראש שב"כ חדש וקבוע בהתאם לחוק, בהתאם להנחיות של היועצת המשפטית לממשלה. רונן בר, אין לך מה לחשוש, בג"ץ כבר הודיע ופסק שפוטרת שלא כדין, כשיש לנו ראש ממשלה שנמצא בניגוד עניינים כבד. תודיע שאתה עדיין מתפטר – ראוי שתתפטר, ראוי שתלך הביתה – אבל אחרי שימונה ראש שב"כ. תעשו חפיפה, והדברים ייעשו בצורה מסודרת. אל תפקיר את השב"כ בעת הזו. אל תפקיר את ביטחון המדינה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מטי צרפתי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי לכנסת, אמר לי בן אדם חכם: לעולם תהיה רבולוציונר במחשבתך ואבולוציונר בהתנהלותך, גם כשדרושה רבולוציה, גם כשדרושה מהפכה, כשדרוש שינוי גדול. אי-אפשר לצפות שמצב שמתקיים כאן כבר 70 שנה ישתנה ביום אחד. זה לא הגיוני, זה לא טבעי, זה לא רלוונטי. אני אומר את זה כלפי כל נושא, העיקרון הזה נכון לגבי כל נושא, ואני אומר את זה כאן היום כלפי חוק הגיוס. בסוגיה שלפנינו יש שני עקרונות קדושים, שניהם חשובים, שניהם קדושים: לימוד התורה כערך לאומי, התורה שהיא תמצית התרבות שלנו, התרבות הישראלית, יסודות הבשורה הישראלית שבשבילה הקמנו את המדינה, טיפוח מורשת ישראל כפי שכתוב במגילת העצמאות, בשורה שכל העולם מחכה לה, וערך שני קדוש – שירות בצבא ההגנה לישראל, יישום החובה הקדושה, גם לשחרור המולדת, לבנות את העם והמדינה כדי לבשר את הבשורה הזאת של המוסר והצדק והחובה שלנו להגן על העם, עזרת ישראל מיד צר, להגן על היחידים, להגן על הציבור. שני הערכים האלה לא רק שהם לא סותרים, הם שלובים זה בזה, נובעים זה מזה. בתורה שלנו, כידוע, גם פיקוח נפש של יחיד דוחה את כל התורה כולה, קל וחומר פיקוח נפש של הציבור כולו. גם חובת יישוב הארץ, שחרור הארץ – והורשתם אותה, וישבתם בה – כידוע, גם היא מצווה מן התורה. היא בעצם הבסיס של התנ"ך כולו, מבראשית ועד דברי הימים, הסיפור של העם שלנו, שמגיע לארץ, שבונה פה ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אבל יש קבוצות, כידוע, ובהן הקבוצה החרדית, שהרבה שנים לא רואה זאת כך. היא לא נמנעת מגיוס מסיבות כלכליות – זו תפיסת עולם דתית, תרבותית. היא קנתה שביתה בקהילה גדולה, גדולה מאוד. לכן המשימה האמיתית שלנו בחוק הזה היא לא לשנות את זה ביום אחד. זה לא יקרה. גם אלוהים לא ברא את העולם ביום אחד, לקח לו שישה ימים ושבת. לכן המשימה שלנו היא לחבר למצווה הקדושה הזאת. עליתי לכאן, אדוני היושב-ראש, כי אני חושב שאנחנו לא מגדירים נכון את המטרה העיקרית של חוק הגיוס. יש כאלה שאומרים: אנחנו צריכים לקבוע את הנורמה – הם צודקים, אגב, הנורמה צודקת – יהיה מה שיהיה. יתגייסו, לא יתגייסו – שתהיה נורמה, יתפוצץ העולם. אני יכול להבין את הצדק, כי הצדק איתם. יש כאלה שאומרים: לא, נשנה. יהיו סנקציות – יתגייסו קצת. הינה, פעם ביטלו את חוק הלפרט. יהיו קצת. אני לא חושב שזאת ההגדרה הנכונה. אני חושב שעל זה אנחנו מפספסים את העיקר. ההגדרה צריכה להיות שאנחנו עושים חוק שמניע את התהליך, שיוצר דינמיקה של גיוס. לכן אנחנו צריכים להתייחס – אמרתי ליושב-ראש הוועדה – לשלב ב'. נכון, זה לא לכתחילה, יהיה שלב ב'; יחסוך אלפים במילואים. יבואו, יעשו שלושה, ארבעה חודשים טירונות, טירונות של חיר"ג, חיל רגלים גבולות, כמו קרקל, אחרי זה שלושה, ארבעה חודשים אימון, שלושה, ארבעה חודשים קו, יחליפו את חטיבת כפיר ביהודה ושומרון. חובשים שיש היום במד"א ואיחוד הצלה יכולים להחליף בקורס מזורז חובשים קרביים, אם זה בתאג"דים של עורף ואם זה בקרבי. להשקיע בישיבות ההסדר החרדיות; להשקיע במכינות הקדם-צבאיות החרדיות. כל הדברים הללו – להתחיל באילו שעובדים. יש כאלה שעובדים. לא כמו שאמר גיל לימון בחוות הדעת. להפך, אילו שעובדים. לא ללכת ראש בקיר, לא לחשוב שאפשר לעשות מהפכה ביום אחד. כל הפערים – אני אומר לך, ארז – כל הפערים בני גישור, אם כל הצדדים יגדירו שהם רוצים להתחיל תהליך שיממש את שני העקרונות הקדושים. לא לסיים תהליך ביום אחד. אני יודע שיש כאלה שרוצים לגייס את החרדים להפלת הקואליציה, לא לגייס אותם לצבא. יש גם כאלה שרוצים לגייס את החרדים נגד המדינה. אילו המיעוטים. הרוב רוצה חוק שיחבר, שיתחיל את התהליך. זה בכוחנו. בואו נלך בדרך הזאת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אופיר כץ, יש מצב להחזיר אותו לוועדת חוץ וביטחון?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא חזר.

היו"ר ארז מלול:

אה, חזר? לא מעודכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא ממלא מקום.

עמית הלוי (הליכוד):

אני ממלא מקום.

היו"ר ארז מלול:

אה. לא, לא, קבוע. תראה איך הוא דיבר דברי טעם עכשיו. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חידון ליועמ"שית, מה חוקי ולא חוקי. אז החידה הראשונה, גב' יועמ"שית – אני רוצה להבין לשיטתך איך ממשלה מבטלת החלטת ממשלה של ממשלה אחרת. הרי על פי הדין המינהלי, כל ממשלה סוברנית להחליט החלטות ממשלה משלה, אלא אם כן אלה החלטות שקשורות להסכמים בין-לאומיים וכו'. אבל החלטות על נוהל עבודה של הממשלה, הממשלה סוברנית לפי חוק-יסוד: הממשלה ועל פי חוק הממשלה להחליט ולשנות החלטות. איזה קטע. אבל את כתבת אתמול – אני בטוחה שלא שמת לב ואני בטוחה שהיית תמת לב ואת רק טעית, שגית, שגית כשכתבת שהרצון של הממשלה לשנות החלטת ממשלה משנת 2000, כן, החלטה בת 25 שנים, כתבת שלא חוקי לשנות את ההחלטה. ובכן, גברתי, אולי תספרי לנו – החידה השנייה – מה לא חוקי. זה פשוט מגוחך, תסלחו לי – מה לא חוקי בלשנות החלטת ממשלה? איך משנים החלטת ממשלה? רואים מה עמדת הממשלה, מנסחים החלטה כתובה, מביאים אותה לממשלה והממשלה מצביעה. מה לא חוקי בהצבעה של הממשלה? מה, זה לא ביום הנכון? זה לא במזג האוויר הנכון? הכול נכון. עכשיו בואי נרד למהות, גברתי, גב' היועמ"שית. לא בכדי אני סבורה שפיטורייך – למרות כל רעשי הרקע של הציוצים שהמהלך הזה לא יצליח, אני אומר לך למה דווקא המהלך הזה צפוי להצליח. תתפלאו למה זה צפוי להצליח. כבר לפני כמה חודשים העברתי לממשלה נוסח החלטת מחליטים שתבטל את החלטת הממשלה הקודמת, כי שאלתי איזה היגיון יש לממשלה בשנת 2000 לקבוע שיש צורך בהמלצת ועדת איתור לפני פיטורים. הרי מאיפה נוסד הדבר הזה של ועדת איתור? יש כמה תפקידים שהם בסמכות מוחלטת של הממשלה למנות: מפכ"ל, רמטכ"ל. חוק עובדי המדינה (מינויים) קובע בסעיף 5 שהממשלה רשאית למנות את היועמ"שית ולקבוע את דרכי המינוי, ואם לא, היא תמונה לפי אותו חוק. לממשלה יש סמכות מוחלטת. עם השנים הממשלה נגסה לעצמה בסמכות שלה. במקום שהממשלה בעצמה תבקש מועמדים ותיצור איזשהו מנגנון של בדיקת המועמדים, היא לקחה על עצמה ועדת איתור. איך הבאנו את זה על עצמנו, את כוח הפקידים על הראש שלנו, בניגוד לחוק.

קריאה:

בראון-חברון.

טלי גוטליב (הליכוד):

בראון-חברון. אבל מילא זה. איזה היגיון יש שוועדת איתור – – –

היו"ר ארז מלול:

מהמפלגה שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, אבל בגלל זה אני כאן. כל אחד עם החוזקות שלו. אני מבינה את הרעיון. אמרתי, צריך לבטל החלטת ממשלה שקשורה לפיטורים. אנחנו מסוגלים לעשות לה שימוע. והינה כי כן, סוף-סוף שר המשפטים הביא הצעת מחליטים, וניתנה ההחלטה הזאת, וגם נקבע צוות של שרים שיעשה לגברת הזו שימוע. ואנחנו נכתוב לה את הטיעונים בכתב, היא תדע בדיוק מה מצפה לה. היא גם יכולה להיות מיוצגת, כמו בכל הליך שימוע, ואנחנו מבטיחים לה שתהיה לנו נפש חפצה, נקשיב לטענות שלה בקשב רב. והיא גם יכולה להביא את מי שהיא רוצה, היא יכולה לוותר.

מיקי לוי (יש עתיד):

נפש חפצה ולב פתוח.

טלי גוטליב (הליכוד):

בלב פתוח ובנפש חפצה, כן, כמו שהיא הקשיבה – כמו שמנדלבליט הקשיב לנתניהו, כמו שמנדלבליט הקשיב לכל הטיעונים. בטח, לא בדק את הראיות, שיקר, הדליף, וככה נקשיב. אבל עכשיו ברצינות.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם הזמן?

טלי גוטליב (הליכוד):

סיימתי. הממשלה סוברנית, סוברנית לשנות את החלטותיה הקודמות. אנחנו עכשיו עושים את זה בלי לשנות חוק. אין צורך. תדעו לכם, הבאג שלנו זה חקיקה, אינפלציה בחקיקה. אנחנו צריכים להשתמש בחוקים הקיימים ולנצח אותם במגרש שלהם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. תמיד תנסי לא לדבר אחרי טלי. זה לא קל, טונים גבוהים לטונים נמוכים זה קשה. קשה באוזן.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, השרה, חבריי חברי הכנסת, ביום ראשון לפנות בוקר קרה דבר מדהים, מפחיד: בית כנסת בישראל, בעיר הקודש, בירושלים, נשרף, בית הכנסת "אור חביב" בירושלים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה לא פתח מהדורות.

צגה מלקו (הליכוד):

נכון. לא מדובר בעוד מקרה של ונדליזם, מדובר בפשע שנאה חמור בעל מאפיינים אנטישמיים מובהקים שהתרחש בלב מדינת היהודים ולא מעבר לים. אם זה היה מעבר לים – מדינה שלמה, כולנו היינו זועקים. זה לא ימין ולא שמאל, לא דתיים ולא חילונים. כולנו, מה היינו אומרים? איך זה קורה שבית כנסת נשרף? היינו כולנו זועקים. אבל לצערנו הרב במדינתנו, במדינת ישראל, בעיר בירתה ירושלים, בעיר הקודש, נשרף בית כנסת. כיסאו של הרב הראשי לשעבר, מרן הגאון יצחק יוסף, עלה באש. ספרי קודש, סידורים וכתבים נשרפו. במקביל רוססו צלבים וכתובות נאצה סמוך לבית הכנסת. מישהו ביקש לשרוף את הנשמה שלנו. אני חושבת שלעם היהודי – לקחו לו את הנשמה. לשרוף בית כנסת, להבעיר באש את קודש-הקודשים של הזהות היהודית, להטיל אימה לא רק על אדם אחד, לא רק על קהילה אחת, אלא על כולנו. מדינת ישראל קמה כדי לשים קץ לרדיפת היהודים בארצות שונות. האם ייתכן שבשנת 2025 במדינת היהודים יהודי יקום בירושלים וימצא את בית הכנסת שלו חרב ועל הקיר צלב? אני קוראת מכאן בשם כל אזרחי מדינת ישראל שומרי החוק במדינה הזאת למשטרה, לשב"כ, למערכת אכיפת החוק: תתייחסו לפשע הזה כפי שהוא, פיגוע אנטישמי לאומני. אל תסתפקו בגינוי, רק בסיסמאות, ולהפוך אותו לימין ולשמאל. זה בנשמה של העם היהודי. העם היהודי, לא רק במדינתנו – במקום אחר, מעבר לים – לא יכול לקבל שבית הכנסת שלו נשרף.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, בבקשה. עליזה, תתלונני בשקט.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אין על עליזה, אין בעולם. אם היא לא הייתה, היה צריך להמציא אותה. אם לא היית היה צריך להמציא אותך. אין תחליף, אין. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אני התלבטתי אם לנאום אבל החלטתי שכן, כי הגיעו מים עד נפש. בשבוע שעבר חבר הכנסת איימן עודה – ואני מצטטת – בהפגנה בחיפה, צועק שם מעל הבימה: עזה ניצחה, עזה תנצח. זה הזוי. אנחנו מדברים על מישהו – לא פשוטי עם או איזה מישהו. הוא חבר כנסת, כנסת ישראל. מקבל משכורתו מהכנסת, מקבל את ההטבות מהכנסת. אם זה היה הפוך ואנחנו היינו נמצאים במדינה ערבית, למוחרת היו זורקים אותנו מהחלון, פשוט היינו נמחקים מעל פני האדמה. ומתי הוא אומר את זה? בשבוע שבו טובי בנינו נהרגים בקרב. אז אני ככה אומרת לו: אדון איימן עודה, לך לעזה. או כמו שאומרים בשפה שלך: רוח לעזה. אתה לא ראוי לאזרחי המדינה הזו. לייחל להצלחתו של האויב העזתי אחרי 7 באוקטובר? בזמן מלחמת קיום שלנו, כשהחיילים שלנו מגינים עליך ועל בני משפחתך, אתה מייחל להצלחה של האויבים שלנו? אין על זה שום סליחה או כפרה. והשותף הטבעי שלו, שקרא לניצחון האויב, השותף הטבעי שלו, אדון גולן, שלא מזמן אמר שהחיילים שלנו מבצעים – הממשלה, החיילים; הוא הרי עטף את זה בכל מיני שמות כאלה ואחרים. הזוי. זה השותף שלו. איימן עודה יהיה השותף שלו, לקואליציה אנטי-ציונית, כמובן, שכל מבוקשה הוא דבר אחד: להפוך את מדינת ישראל לכלל אזרחיה. זו סכנה. זו הסכנה שאני מנסה להסביר, גם לאחינו החרדים, גם לאחינו עם הכיפות הסרוגות. לכולם אני מנסה להסביר. הקואליציה הבאה לא בראשות הימין זאת קואליציה למדינת כלל אזרחיה. נגמרו הימים שהאמירות של איימן עודה יעברו חלק. אני מודה, נמצא פה חבר הכנסת אושר שקלים, שהעביר חתימה, כמדומני לפי סעיף 42א לחוק-יסוד: הכנסת. כל הכבוד לך על היוזמה הזו; גם לחבר הכנסת עמיחי בוארון.

היו"ר ארז מלול:

אביחי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הדבר הזה בוער, בוער בנו, וזה באמת הזמן להתעורר. ואני מזהירה אתכם, חברי הכנסת, בעיקר מהאופוזיציה, שמי שלא יחתום ומי שלא יהיה שותף להדחה של איימן עודה, הוא ייזכר לדיראון עולם כמי שנתן יד לאיש הזה לומר את מה שהוא אומר. חייבים. זה לא הגיוני שאחרים, שאמרו הרבה פחות – לא אציין את שמם כרגע – לא נמצאים בכנסת ישראל, והוא, עוכר ישראל, נמצא בכנסת ישראל. זה זמן להתעורר. זו הבחירה שלנו אם להמשיך ולהאמין למתק השפתיים, לקריאות המזויפות של אחדות, או לעצור את הדרדור המוסרי הזה, שמאיים לערער את צדקת דרכנו, שעליה נבנתה מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה משהו שבער בי עוד משבוע שעבר.

היו"ר ארז מלול:

מובן, מובן. בוער בכולנו. בוער בכולנו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ואני אמרתי, לא הגיוני שנעבור לסדר-היום. לא הגיוני. לא מקובל עלינו. אי-אפשר ואסור, כי זה רק מידרדר ומידרדר. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. היא לא נמצאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה להגיד תודה רבה לאשתו של ינון אזולאי, אריאלה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת גלית – היא לא נוכחת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אשתו של ינון אזולאי זאת אריאלה?

היו"ר ארז מלול:

את מבלבלת אותי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. אשתו של ינון אזולאי, חבר הכנסת, זאת אריאלה?

היו"ר ארז מלול:

לא יודע. מאיפה אני יודע?

נאור שירי (יש עתיד):

מה, ממפעל הפיס, כאילו?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. אז תודה רבה לאשתו של חבר הכנסת ינון אזולאי על ידי זהב שלה. היא תדע על מה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משל למה הדבר דומה? בבית אחד דרו יחדיו בעלת הבית והחתול. לא בכל התחומים הם הסתדרו וראו את הדברים עין בעין, אבל בדבר אחד הם שיתפו פעולה בצורה נפלאה: במרדף אחרי עכברים. החתול סייע להורדת כמות העכברים בבית, וכשבעלת הבית הצליחה ללכוד את המכרסמים, היא הגישה אותם לחתול לארוחת צוהריים. אומנם המוטיבציות היו שונות, כי בעלת הבית באמת רצתה לפתור את הבעיה, והחתול דווקא חשש מאוד ממצב שבו לא יהיו כבר עכברים, אבל בינתיים, כל עוד האינטרסים התלכדו למרדף משותף, הם הצליחו להסתדר יחד. עד שיום אחד כבר לא נותרו עכברים ובעלת הבית גילתה, לתדהמתה, שמי שחשבה אותו לבן בריתה מנסה למצוא דרכים לחדש את מכת העכברים בבית, או לחלופין מכלה את רעבונו ותאוותו בעוגות הגבינה שלה. עד כאן המשל. אדוני היושב-ראש, יש כל מיני מוטיבציות במסגרת קמפיין גיוס החרדים והשחרתם. יש מי שבתמימותם ובטוהר כוונותיהם באמת דואגים מהעומס על המילואימניקים ולכך שעוד חלקים בעם יהיו שותפים במשימת המלחמה. יש כאלו שאימצו את נושא הגיוס לקמפיין פוליטי בתוך המפלגה והמגזר שלהם, ועכשיו נרתעים מחשש שהממשלה תיפול. יש אחרים שעומס המילואים והשותפות במלחמה מעניינים אותם כשלג דאשתקד. הם, וממש לא בתמימות, מתקיימים מבחינה פוליטית וציבורית על ידי הדלק של המרדף כנגד החרדים. הם משתמשים בנושא הרגיש של המלחמה והשוויון בנטל כדי לקדם אג'נדות כמו הפלת הימין מהשלטון והפיכת מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. אין להם שום כוונה להגיע למצב שבאמת יתגייסו המוני חרדים ואז האווירה התרבותית בצבא והרוח המובילה אותו עוד ישתנו חלילה לכיוון יותר יהודי. אני עם אלו, אדוני היושב-ראש, שמאמינים ששירות בצבא הוא מצווה גדולה, אבל שינוי תרבותי כל כך עמוק בציבור החרדי לא יתרחש לעולם בכפייה, אלא רק בהסכמה. אם רוצים באמת להוביל שינוי מדורג, שינוי אבולוציוני ולא רבולוציוני, אז הוא צריך להתבסס על הקמת עוד מסגרות צבאיות, שיותאמו לציבור החרדי, אבל באופן שיובטח שבניגוד למה שקרה בעבר, הם לא ישמשו ככור היתוך של השפעה תרבותית, וזאת על ידי עיגון תנאיהם בפקודות מטכ"ל, כך ששופטי בג"ץ והיוהל"ם לא יוכלו להתערב במה שנעשה שם. זה הכיוון למי שבאמת מחפש תיקון, לא לחתולים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש בחירות, אה? אושר, אתה מוכן לפריימריז, לדעתי.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מירב, לשאלתך, היום אני קיימתי יום הוקרה למען העדה הפרסית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בבקשה, אני צופה בנאומים.

אושר שקלים (הליכוד):

אני אומר לך, קיימנו יום הוקרה למען העדה הפרסית.

היו"ר ארז מלול:

יום העדה הפרסית – האיראנים.

אושר שקלים (הליכוד):

הגיעו כ-300 אנשים. היה מאוד מאוד מכובד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני חצי פרסייה. דיברנו על זה?

אושר שקלים (הליכוד):

אז אני 100%. ההורים שלי הם ילידי איראן. אני גם נשוי לפרסייה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם אבא שלי.

אושר שקלים (הליכוד):

– – שגם דוברת את השפה, אז אני מכל כיוון שייך לעדה. זה היה יום מאוד מאוד מרגש ומאוד מאוד מרשים, וכאן ההזדמנות להודות לכל מי שהגיע. לפני כשעה עלה כאן לדוכן מיקי לוי מיש עתיד ואמר משפט שאני לא יודע אם לצחוק או לבכות. הוא אמר – אני מצטט: אנחנו לא מוכרים את נשמתנו בעבור ישיבה בממשלה. אז אני רק רוצה להזכיר למיקי לוי שממשלת ההונאה והשנאה שהוקמה על ידי בנט, לפיד וגנץ, הוקמה בניגוד לחוק-יסוד: הממשלה, על חודם של אותם שישה מנדטים, שהפכו, בנוכלות פוליטית, את בנט להיות ראש ממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

איך בניגוד? איך בניגוד? במה בניגוד?

אושר שקלים (הליכוד):

אני אסביר לך למה – כי בנט קיבל את הרכבת הממשלה למרות שלפיד – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אין את זה בחוק. אל תמציאו.

אושר שקלים (הליכוד):

בנט היה ראש הממשלה למרות שלפיד קיבל את הרכבת הממשלה, וזה בניגוד לחוק-יסוד: הממשלה, רק שתדע. זה – 1.

נאור שירי (יש עתיד):

תאמין לי, היושב-ראש, צריך לחבר את כולם לפוליגרף.

אושר שקלים (הליכוד):

2. אני רק רוצה להזכיר למיקי לוי עוד שתי מילים: מנסור עבאס, ועוד שלוש מילים: 53 מיליארד שקל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה שקר. שקר. אבל יש פריימריז, לא להפריע לך.

אושר שקלים (הליכוד):

זה לא למכור את נשמתכם בשביל ישיבה בממשלה. אני רוצה להזכיר עוד שתי מילים: רינאוי זועבי, שקיבלה אתנן פוליטי וג'וב מהחלומות כדי שלא תצביע נגד הממשלה. אני רק רוצה להזכיר למיקי לוי על כך שנמחקו חובות לעיריות טייבה וטירה כדי שחלילה מנסור עבאס לא יפרוש מהממשלה, ועוד כהנה וכהנה מבצעים שהצבא נאלץ לא לטפל בעזה כדי שמנסור עבאס, שתפס אותם במקום רגיש, לא יעז לפרוש מהממשלה. ואתה בא ואומר לי: אנחנו לא מוכרים את נשמתנו בעבור ישיבה בממשלה. אז קצת צניעות וקצת קצת תסתכלו על עצמכם, ואל תבואו להטיף לנו מוסר. תודה.

היו"ר ארז מלול:

איך אומרים בפרסית תודה רבה? איך אומרים בפרסית תודה רבה, אושר?

אושר שקלים (הליכוד):

מרסי. כמו בצרפתית.

היו"ר ארז מלול:

מרסי. זה צרפתי, מה, לא חידשת. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – מוותר; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. אחרון הדוברים – חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה. חשבתי שהוא יביא לי איזו מילה. בסוף הוא אמר לי מרסי.

נאור שירי (יש עתיד):

איך קוראים לזה? יש איזו מילה, ג'ונאם.

היו"ר ארז מלול:

לא, ג'ונאם זה נשמה. זה נשמה, לא?

אושר שקלים (הליכוד):

סוג-של.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מתלבט אם להקריא לך את חוק-יסוד: הממשלה. אם אתה תראה לי בחוק-יסוד: הממשלה – שנייה – ששישה מנדטים לא יכולים וזה בניגוד לחוק-יסוד: הממשלה, זה משהו אחר.

אושר שקלים (הליכוד):

לא, לא אמרתי את זה. לא אמרתי את זה.

צגה מלקו (הליכוד):

הוא לא אמר בחוק.

אושר שקלים (הליכוד):

לא אמרתי את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

תעצור לי את הזמן. טוב, אני רוצה לדבר – – –

אושר שקלים (הליכוד):

לפי חוק-יסוד: הממשלה, מי שקיבל את הרכבת הממשלה הוא זה שאמור להיות ראש ממשלה ולא מישהו אחר.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה, ג'ונאם, תודה.

היו"ר ארז מלול:

תשובתך התקבלה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה, תודה, תודה. תודה רבה, תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

לא, רגע. הבנת? אתה לא תתקן אותי. תהיה מדויק.

נאור שירי (יש עתיד):

אני רוצה לדבר על עיר שאתם מאוד תאהבו והיא יקרה לליבכם – קריית שמונה. קריית שמונה. קריית שמונה זוכה להתעלמות מוחלטת מהקואליציה. למה? סיבותיכם עימכם, מה שנקרא. בגלל שכנראה, תנו לי לנחש, מועמד הליכוד הפסיד שם. אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך מה קורה בקריית שמונה. תשתיות שלמות של כבישים לא מטופלות וזוכות להתעלמות ממשרד התחבורה; בקושי 50% מאוכלוסיית קריית שמונה חזרו.

עפיף עבד (סיעת הליכוד):

כמה זמן לא היית שם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

את לא מעניינת.

נאור שירי (יש עתיד):

יותר ממך הייתי שם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יותר ממך.

נאור שירי (יש עתיד):

30% מהעסקים – רק 30% מהעסקים – חזרו. מתוך הכספים – – –

עפיף עבד (סיעת הליכוד):

לא נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

מה לא נכון? כל מילה שאני אומר ברזל. בוא תבדוק, תגיד לי במה אני טועה. בוא תעלה ותגיד לי במה אני טועה. רק תגיד לי איזה שם לומר. עפיף, אתה יכול לבוא לפה, לעלות ולהגיד לי במה אני טועה. מקימים בהחלטת ממשלה עוד שני יישובים מסביב לקריית שמונה. במקום שיבואו ויחזקו את המטרופולין, יהפכו את קריית שמונה למטרופולין, מקבלים החלטת ממשלה להקים עוד שני יישובים במועצה האזורית. עכשיו, הצפון פונה. במקום שממשלת ישראל תיקח את האירוע הנוראי הזה שקרה ותשקיע מיליארדים בלייצר תשתיות – תשתיות חינוך, חינוך בלתי פורמלי, רווחה, מה שתרצו – לוקחת הממשלה ועושה להם פרצופים על זה. לא נותנת להם תקציבים, כי רחמנא ליצלן, הוא הלך נגד מועמד הליכוד שם. עכשיו, תקשיב כמה הממשלה הזו בזבזנית. במקום לבוא למטולה, לאזולאי או לשטרן, ולהגיד: מה אתה צריך? קח את הכסף – עושים להם קונצים על הכסף. מהחלטת הממשלה שאמרו 12 מיליארד, גם זה לא יהיה, נותנים לו רק 64 מיליון מתוך ה-236 שהובטחו לו, ואז הממשלה הזו המציאה פטנט: אם ראש אחד לא יכול לעשות, בואו נשים מה? חמישה ראשים. אז על ראשי הרשויות שמו את משרד הפנים, ועל משרד הפנים שמו את נגב גליל, ועל נגב גליל שמו את שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, שגם לה יש מה שנקרא מהלכים בקריית שמונה. ואז המציאו מינהלות, שמו אחת בדרום, אחת בצפון. ועל המינהלות שמו את שר היישום, שהוא שר האפליקציה. חמישה משרדים שונים מטפלים בקריית שמונה, ואף אחד לא מטפל בקריית שמונה, כי חס וחלילה, הוא ניצח את מועמד הליכוד. וזו קריית שמונה, ואתם אמורים כביכול להיות מייצגי הפריפריה, נכון? צגה, כמה פעמים דיברנו על הפריפריה – למנף את זה, לעשות בתי ספר חדשים, לייצר אצטדיון חדש ולתת לילדים לשחק באצטדיונים חדשים? למה על זה אתם לא נאבקים? למה על זה אתם לא מדברים? למה כשהוא מגיע לפה, אתם עושים לו חרם ושביתה איטלקית ולא נותנים לו לדבר? אומרים שהוא בכיין ואומרים שהוא פוגע בעיר, כי מה? כי הוא ניצח אתכם? כי זו התרבות השלטונית שאתם ייצרתם ב-20 שנה האחרונות – אם אתה לא מקורב, אתה לא מקבל? תתביישו. ואתה מוזמן לבוא ולהגיד לי במה אני לא מדייק.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קרויזר, איפה המציע? רוצה לסכם את הדיון?

אופיר כץ (הליכוד):

לא, לא, לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה יש לסכם? המשילות בעננים, הכול נהדר.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנשים לא מתים פה. אין על המשילות.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור – – –

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, רגע, מי שפרץ לבסיסי צה"ל יכול להצביע?

היו"ר ארז מלול:

לא יודע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

צבי סוכות, אל תצביע, אתה בניגוד עניינים.

נאור שירי (יש עתיד):

חוות דעת מהייעוץ המשפטי.

היו"ר ארז מלול:

טוב. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 156) (החמרת הענישה בעבירה של כניסה למקום צבאי), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. נאור, בקריאה ראשונה אפשר. בשנייה-שלישית נראה, נדון. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 156) (החמרת הענישה בעבירה של כניסה למקום צבאי), התשפ"ה–2025, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 28 בעד, אחד נמנע, שני נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 156) (החמרת הענישה בעבירה של כניסה למקום צבאי), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם לא יכולים לדבר פה, אתם יכולים ללכת.

היו"ר ארז מלול:

חברים, זה מפריע לי. נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק, בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025. כבוד השר, לדעתי אתה ואני אחראים פה לאיזה חמישה תיקונים במספרים ועוד היד נטויה. ומלביצקי, כמובן.

היו"ר ארז מלול:

רק אתם, רק אתם. אנחנו כלום, חברי הוועדה כלום.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא, הוא יזם.

היו"ר ארז מלול:

תפסיק, אתה לא סופר אותנו. תמשיך ככה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

הוא יזם ממשלתית, מלביצקי יזם פרטית, אני – – –

היו"ר ארז מלול:

טלי לא חברה בוועדה. רק אני ואתה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

חבר הכנסת. שנייה.

היו"ר ארז מלול:

אני ואתה הושיעה נא.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

חבר הכנסת ארז מלול נאבק כחומה בצורה נגד כל התיקונים בחוק לשכת עורכי הדין – – –

היו"ר ארז מלול:

לא נאבק. לא נאבק.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

סתם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הוא גם עמד בלחצים קשים מאוד.

היו"ר ארז מלול:

אה, יופי, הינה, חנוך. לחנוך יש הכרת הטוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי מפריע לך? מי הפריע לך בוועדה?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אז אני מפרגן לחבר הכנסת מלביצקי ולשר המשפטים ולסגן יושב-ראש הכנסת שלא הפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

אה, סליחה, יש פה מישהי. סליחה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ולטלי, שכן הפריעה. ברוך השם, אפשר להתקדם. הצעה זו היא הצעת חוק ממשלתית שהוגשה לכנסת לאחר עבודת מטה שנערכה במשרד המשפטים. לאורך השנים, נושא תקופת ההתמחות נבחן על ידי ועדות מקצועיות שונות שהציעו פתרונות מגוונים לשיפור איכות ההכשרה. בהתאם לכך, אורך תקופת ההתמחות גם עבר שינויים בחקיקה. עד שנת 1985 עמדה ההתמחות על שנתיים; משנת 1985 עד שנת 1994 עמדה ההתמחות על שנה וחצי; בשנת 1994 קוצרה ההתמחות לשנה; בשנת 2017 הוארכה תקופת ההתמחות לשנה וחצי, בין השאר לנוכח המלצות ועדה ציבורית שבראשה עמדה השופטת הילה גרסטל. בהמשך ובעקבות מתקפת הטרור הרצחנית מרצועת עזה על מדינת ישראל שהחלה ב-7 באוקטובר 2023, המלחמה שפרצה בעקבותיה, מצב החירום הממושך וגיוס המילואים הנרחב, קוצרה תקופת ההתמחות בהוראת שעה ל-12 חודשים. זאת, כדי לצמצם את הקשיים שנגרמו למתמחים כתוצאה מהמלחמה. הוראת השעה הוארכה כך שתחול לגבי כל מי שיתחיל את התמחותו עד לסוף שנת 2025. לנוכח הנתונים שנאספו במסגרת שיתוף ציבור שנעשה על ידי משרד המשפטים באשר לתועלת, או היעדרה, שבחצי שנת ההתמחות הנוספת, ובעקבות מסקנות ועדה בראשות השופט דוד חשין שהמליצה בינואר 2023 על קיצור תקופת ההתמחות ל-12 חודש, מוצע לקבוע בהוראת קבע כי תקופת ההתמחות תהיה 12 חודשים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני אקדים אחרית לראשית, ואני אגיד כמובן תודה רבה בראש ובראשונה לשר המשפטים ולמנכ"ל משרדו, שבנושא הזה מצוקתם של המתמחים גם בתקופת המלחמה וגם עוד קודם לתקופת המלחמה, כתוצאה מהארכת תקופת ההתמחות הזאת, הקושי שהדבר הזה מייצר לא נעלם מעיניו, ולכן הוא שם את זה לעצמו לדגל ולמטרה, ולכן הדבר הזה קרה קודם.

היו"ר ארז מלול:

גם ציונים. היו פה מהלכים שונים לטובת כל – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אנחנו, כמובן, כחלק ממסגרות רבות – אני חושב שהוועדה בראשותי עסקה רבות בנושא ההקלה למתמחים ולנבחנים. אגב, צריך לומר בנושא הזה, האג'נדה משותפת לחלוטין לכלל סיעות הבית. בהקשר הזה, ההובלה בנושא ההתמחות אצל השר, אבל בנושא המבחנים אנחנו תמיד פעלנו ונפעל, בעזרת השם, בשיתוף פעולה מלא קואליציה ואופוזיציה. ולצוות הוועדה, לייעוץ המשפטי של הוועדה, לאיל, לגור, לצוות שלי, תודה רבה לכולם. אנחנו עשינו הכול כדי שהצעת החוק הזאת תועבר במהירות הרבה ביותר. אחר כך היה עיכוב קצת במליאה, אבל אצלנו בוועדה היא הייתה פרק זמן קצר מאוד לאור חשיבות הנושא. ורבים רבים רבים מחכים – סטודנטים למשפטים, שחלקם הגדול נמצא עכשיו במילואים, חלקם הגדול נמצא עכשיו באירוע של כלל מדינת ישראל – מפונים, נשות מילואים – כולם עומדים, מחכים לבשורה שתצא היום מהבית הזה. אני קורא לחבריי לאשר את הצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. שר המשפטים רוצה לדבר על ההצעה?

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כאשר נכנסתי למשרד המשפטים לפני כשנתיים וחצי, נכנסתי עם יעד מאוד מאוד ברור לתקן עוולות שקיימות במערכת המשפט בכלל, ובאופן ספציפי גם בעולמות שנוגעים למקצוע עריכת הדין, אחרי הרבה הרבה שנים שהדברים האלה לא טופלו ולא נגעו בהם. אחת העוולות הבולטות, אדוני, הייתה הארכת ההתמחות – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב, זה מפריע.

שר המשפטים יריב לוין:

– – שנעשתה לפני כעשר שנים. הארכת ההתמחות ל-18 חודש, שלא היה מאחוריה שום דבר מקצועי, גרמה למצב שבו – מעבר לכך שהמתמחים נאלצו להתמחות 18 חודש בתנאי תעסוקה הרבה פעמים קשים ביותר, היא יצרה מצב שבו היו שני מחזורי מתמחים בו זמנית שהתמודדו על משרות ההתמחות. הדבר הזה יצר קושי ענק במציאת מקומות התמחות, וכמובן פגע מאוד בתנאים של המתמחים, כי הביקוש היה גבוה מאוד וההיצע נמוך. אני שמתי לי למטרה לתקן את העניין הזה. כאשר פרצה המלחמה העברנו כאן תיקון חשוב שצמצם, בגלל נסיבות המלחמה, את ההתמחות ל-12 חודש בהוראת שעה, והוכח שהוראת השעה הזו עבדה בצורה מצוינת. היא הקלה על המתמחים, היא לא פגעה בהכשרה המקצועית שלהם. אני שמח שהיום אנחנו משלימים את המהלך של הפיכת ההוראה הזו להוראה קבועה, עושים צדק עם המתמחים ועם הסטודנטים, אלה שלומדים היום ואלה שילמדו בעתיד, ומשיבים את המצב למצב שהיה קודם, של 12 חודש.

קריאה:

יש שיגור מתימן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אנחנו כפסע מניצחון מוחלט.

שר המשפטים יריב לוין:

אז אני רק אשלים. אני רק אגיד, היושב-ראש – טוב, אני ארד כדי שנוכל להצביע לפני סיום האזעקה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת העבודה. מכיוון שהעבודה לא נמצאת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מעבר לחדשות של שיגור מתימן, מירי רגב עוד פעם טסה. זה לא הגיוני.

היו"ר ארז מלול:

טוב, אני מסיר את ההסתייגויות של מפלגת העבודה. הוגשו בקשות דיבור של סיעות המחנה הממלכתי, חד"ש ותע"ל. האם מישהו – מיכאל ביטון, אתה רוצה לדבר? בקשת רשות דיבור? אתה רוצה לדבר? חברת הכנסת אורית פרקש? חברת הכנסת אורית מוותרת. אז נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 23 נגד – 1 נמנע – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 23 בעד, אחד מתנגד, אחד נמנע, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנע – 1 חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 24 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי י"ד בסיוון התשפ"ה, 10 ביוני, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. עם ישראל חי.