ישיבת מליאה בתאריך 10/06/2025 בשעה 16:00

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת – דוח מיוחד של מבקר המדינה בנושא הסיוע ליישובי הצפון ולעסקים הקטנים במהלך המלחמה. מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יצחק פינדרוס, רם בן ברק, צבי ידידיה סוכות, יצחק קרויזר, ינון אזולאי וניסים ואטורי בנושא: סיוע בדיור להלומי קרב קשים שאינם בני שיקום; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וודליגר, חילי טרופר, ירון לוי וצגה מלקו בנושא: ביטול גמלת הסיעוד למתמודדי נפש במסגרות שיקום. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. נאומים בני דקה. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשונת הדוברות – חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. ביום הזה, שהוא גם היום המיוחד לשיבת החטופים שיזמתי, אני בוחרת לקרוא דברים שכתבה לישי מירן-לביא, שבן זוגה, עמרי, עדיין בשבי: ירושלים – עיר שחוברה לה יחדיו, עיר של תפילות ותקוות, אך גם של דמעות, של חורבן ושל מלחמות אחים. גם ביום ירושלים זה לירושלים שלי חסר אדם – חסר לה עמרי, האיש שלי, האבא של רוני ועלמא, שנמצא בשבי חמאס כבר מעל 600 יום. אני מבקשת שנביט היום בירושלים לא רק בעיניים של אבני חומה, של דגלים ושל תקומה, אלא בעיניים של עם שמבקש לא להתפרק שוב; בעיניים של אישה שלא מוכנה לאבד עוד את ביתה, את משפחתה, את החוזה הבסיסי שמחזיק אותנו יחד, שכולנו ערבים זה לזה. ההיסטוריה שלנו זועקת. ירושלים חרבה לא רק בגלל הרומאים אלא בעיקר בגללנו – בגלל השנאה הפנימית, הקנאות, העדפת נקמה קצרת טווח על פני אחריות ארוכת טווח. גם אז, כמו היום, היו מי שדגלו בסיסמאות על כבוד, גאווה ומלחמת נצח, אך כשלו בשמירה על החיים עצמם. אבל היה גם מי שניסה לעצור את הסחף: רבן יוחנן בן זכאי. כשהקנאים שרפו את מחסני המזון כדי לכפות מלחמה, כשהם סירבו לראות את מציאות החורבן שהפילו על העם, הוא הבין שמול אטימות אין טעם בצעקות. הוא בחר להציל את מה שניתן: התחפש למת, הוברח בארון קבורה אל מחוץ לירושלים ונפגש עם מפקד הצבא הרומי. בן זכאי לא הציל את החומות, הוא הציל את העם. בזכותו הוקמה יבנה. בזכותו המשיכה הרוח היהודית להתקיים אלפי שנים. בזכותו גם הוקמה מדינת ישראל, על בסיס חזון הנביאים, ולא זה של קנאי תקופת בית שני. כמוהו וכמו ירמיהו, שעמד בירושלים בתקופת בית ראשון וקרא להציל את העיר מהתפרקות פנימית, גם אנחנו היום צריכים לדבר בקול ברור: אין טעם בגאווה ריקה ובדיבורי רהב של קנאי המלחמות על ניצחונות מוחלטים כש-55 חטופים ממתינים שנכריז שמדינת ישראל בחרה בניצחון המוחלט היחיד: השבתם, גם במחיר סיום המלחמה. היום גם אנחנו עומדים בצומת דומה, בין הקנאות לבין האחריות; בין מי שצווחים סיסמאות לבין מי מאיתנו המתחננים להציל חיים; בין מי שמדבר בשם העם לבין מי שלא רואה את העם, שנשאר בדד מאחור, בשבי בעזה, בשבי הנפשי של המשפחות פה בישראל. ירושלים עבורי היא לא רק סמל לריבונות, היא סמל לברית – לא להפקיר, לא לשכוח, לא להשלים עם שגרה שיש בה שבויים, הפקרות וציניות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. תודה. חבר הכנסת אלי דלל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה טור פז.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול קיימנו ישיבת שדולה בהשתתפות חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה בנושא של חרמות ואלימות. אני רוצה לומר לכם שאחד הדברים שעלו שם הוא ההתנהגות שלנו, נבחרי הציבור, הייצוג בכנסת, השיח בכנסת. אין ספק שיש שיח אלים בכבישים, בבית, בכל מקום, אבל בכנסת – אנחנו בעצם מייצגים פה את המדינה, מייצגים את הריבון. אני לא רוצה להטיף פה לאף חבר כנסת, אבל אני כן רוצה שכל אחד מאיתנו ייתן דוגמה – ייתן דוגמה לילדים, לנכדים, לתלמידים, לחברה כולה. ואני מבקש: בואו ננמיך את הלהבות ושיהיה שיח נכון ונאות. חכמים, דבריהם בנחת נשמעים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אשריך, חבר הכנסת דלל. אני מאמץ את הדברים שלך. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עופר כסיף.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מקריא דברים שכתבה לירון אוברלנדר, בת דודתו של רום ברסלבסקי. רום, כבר שנה וחצי שאתה לא איתנו, וכל יום שעובר זה לא נהיה קל יותר. להפך, אי-אפשר להתרגל לזה שאתה לא פה. לא נבין באמת את מה שאתה עובר שם, ולא ניתן להכיל את מה שעובר עלינו כאן. ברגע אחד הפכת מבן משפחה, ילד אהוב, לשם בכותרת, לתמונה על פוסטר, אבל בשבילנו – אתה כל העולם שלנו, הילד החייכן, המצחיק, זה שכולם רוצים להיות לידו, רום, האח הקטן של עמית והגדול של זיו. שלושתכם תמיד הייתם ביחד, ועכשיו משהו בבית חסר בלי רום השקט. צורם. רום, תמיד היית כזה, רואה את האור גם בתוך החושך. החלום שלך היה פשוט – לעבוד במקום שאתה אוהב, היכן שהלב שלך חופשי, במסיבות. הן נתנו לך תחושת שחרור, ודווקא עכשיו אתה לא חופשי. כל מה שאנחנו רוצים, כל מה שאנחנו חולמים, הוא שתחזור. אנחנו לא מבקשים הרבה, רק אותך. רום, אתה ירושלמי, אוהד בית"ר שרוף – אני מזדהה. אתמול ציינו את יום ירושלים – כלומר לאחרונה – יום החירות שלנו. אבל איך אפשר לחגוג כשאתה ועוד עשרות חטופים עדיין בעזה? איך נרגיש חופשיים כעם כש-55 מבנינו עוד כלואים שם? אני מקצר. ראינו חטופים חוזרים, ראינו שזה אפשרי. נמשיך להילחם בשבילך ובשביל כולם. אנחנו צריכים אתכם איתנו. כל אחד ואחת מכם נותנים לנו כוח. אתם התקווה. זה לא רק בשביל המשפחות שלנו, זה בשביל כולנו. לא נשתקם מהטראומה עד שכל החטופים כולם ישובו הביתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף. אחריו – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לברך את המשט שהיה, משט מדלין, או משט החופש. ולמה אני רוצה לברך אותו? מצד אחד משום שהמשט הזה בא גם באופן סמלי, וגם באופן מעשי, לתמוך באוכלוסייה החפה מפשע שמורעבת ומופצצת יום-יום; מצד שני, זאת פעולה שהיא בלתי אלימה. יש פה גורמים שכל דבר שיש בו מן הביקורת על מדיניותה הנפסדת, הנפשעת, של ממשלת ישראל, ישר מוכתר כאנטי-ישראלי, רחמנא ליצלן, כאנטישמי. לא, זה לא העניין. העניין הוא שמדובר פה באוכלוסייה של למעלה משני מיליון איש שמותקפת במשך קרוב לשנתיים יום-יום, ושיש משט בלתי אלים שמטרתו, לצד מאבקים בלתי אלימים אחרים, לצאת כנגד הפשעים האלה. יישר כוח. ודבר שצריך לומר – אין סתירה בין זה לבין התמיכה המוחלטת שלנו בשחרור מיידי של כל החטופים בהסכם. כפי שאני אומר אחר כך בנאום לרגל היום למען החטופים, שני הדברים האלה לא רק שהם לא מוציאים אחד את השני, אלא הם קשורים אחד בשני – שחרור מוחלט ועכשווי של כולם והפסקת המתקפה על עזה הם שני הצדדים של אותו המטבע.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני אקריא כמה דברים שאמר מישל אילוז, אבא של גיא אילוז, זיכרונו לברכה. בשבת בבוקר לפני 613 ימים אמר לי גיאצו'ק בפעם האחרונה: אבא, אני אוהב אותך. מאז הכול בחיים שלי פחות – אני פחות נושם, פחות אוכל, פחות ישן, פחות חי. הרבה פחות. הדבר היחיד שאין לי פחות זה דאגה ומועקה. אני מאוד מודאג. אני דואג וחרד ל-55 החטופים שעדיין בעזה. חלקם, כמו גיאצ'וק שלי, הם חללים שחייבים לחזור לקבורה ארצה. חייבים. אני דואג עוד יותר לחטופים שעדיין בחיים. אלה לא מספרים ברשימה שמתעדכנת מ-24 ל-21. מדובר בבני אדם, ילדים, אחים והורים שעדיין בחיים. הרמטכ"ל שלנו אמר השבוע שתמרון בעזה עלול להביא לאובדן החטופים. ממשלת ישראל מפציצה בימים האחרונים בעזה באזורים שיכולים להיות בהם חטופים, ועומדת לצאת למבצע צבאי שעלול לסכן את חיי החטופים. דגל שחור מאוד מתנוסס מעל פעולות אלה. מבצע צבאי שיהרוג את החטופים שלנו זה לא מוסרי, זה לא אנושי וזה לא יהודי. הממשלה לא יכולה לצאת לעוד מבצע, ואנחנו לא יכולים להרשות לה לעשות את זה, מבצע שבו ייפלו עוד חיילים וייהרגו חטופים. לכו למשאל עם ותנו לעם הזה לקבוע ולהכריע. רק אחרי שנחזיר אותם – מי לשיקום ומי לקבר, שאני כל כך מייחל לו – רק אחר כך נוכל כולנו להתגייס למשימה הבאה שלנו: להחזיר את המקום הזה להיות מדינה שראוי לחיות בה, מדינה שבה כולם נושאים באחריות, לא רק מפקדי הצבא וכל גורמי הביטחון, אלא גם, ובעיקר, חברי הממשלה; מדינה שבה כולם נושאים בנטל, לא רק סדירים ומילואימניקים, אלא כל חלקי החברה; מדינה שבה כל אחד בטוח שאם חס וחלילה יקרה לו משהו, כולנו נעשה הכול כדי להחזיר אותו. 55 ישראלים לא יכולים להיות פה כי להם אין ברירה. לנו יש, ואם לא אנחנו, אף אחד אחר לא יעשה את זה. היום 613 ימים מאז שאני מרגיש פחות. הגיע הזמן שזה ייגמר. מגיע לי ולנו קצת יותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, ואחריה, אחרון הדוברים, אלא אם כן יירשמו נוספים – – –

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

לא קיבלתי. בסדר, אין בעיה. אחריה – חבר הכנסת נאור שירי. אני אוסיף את מי שנרשם בהמשך. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום 613 ימים למלחמה, ו-55 אחים ואחיות שלנו נמקים בעזה. אין להם זמן. ממשלת 7 באוקטובר חייבת להחזיר אותם הביתה. 613. תרי"ג. תרי"ג המצוות מגלמות את עמודי התווך של המוסר, הרוח והערכים שעליהם נבנתה הזהות שלנו כעם במדינת ישראל. גם מצוות פדיון שבויים היא מצווה גדולה וחשובה. אז איך בדיוק השרים שלנו ישנים בלילה? חלקכם אפילו ישנים בלילה במצפון ממש נקי. אנחנו חייבים לפדות אותם, לקיים את המצווה הזו; לא לשכוח את הערבות ההדדית, לא להשאיר אף אחד מאחור. "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך", בידי ההנהגה הראויה לכך. מדינה המפירה את ההסכם עם אזרחיה, העתיד שלה לוט בערפל. חייבים להחזיר את כולם עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת נאור שירי. אחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני דווקא שמח שהשר כץ נמצא פה במליאה, מהסיבה הפשוטה שכחלק מהימים המיוחדים, היה היום דיון בוועדת הכספים על כל נושא החטופים. אני מודה שאני גיליתי – אני לא יודע אם אתם אולי מכירים; אני מניח שכולכם מכירים את חנה כהן, נכון? דודה של ענבר הימן, שהיא חטופה. ענבר נרצחה והגופה שלה מוחזקת בעזה. חנה מגיעה לפה כמעט 600 ימים ברציפות. היא עובדת באמת ללא הפסקה במשרה מלאה באמת על מנת להשיב את ענבר ואת יתר החטופים. במהלך הדיון בוועדת הכספים גילינו שאין שום התייחסות של המדינה למעגלים מס' 2 ו-3 של משפחות החטופים. זאת אומרת שחנה לא זכאית להוצאה של אגורה אחת שחוקה, כשבשנה וחצי האחרונות היא עובדת במשרה מלאה פה ובכל מקום במדינה על מנת להחזיר את ענבר. שום כלום, שום דבר. בחודשים הראשונים זה עוד יכול להיות לגיטימי – אני הייתי חלק מתיקוני חוק שנעשו והשוו קצבאות נכות, ועשינו הרבה תיקונים למען משפחות החטופים – אבל מעל 600 ימים אחרי, אני חושב – למה אני פונה לשר כץ? כי אני מכיר אותך ואת העבר שלך. צריך להזיז פה הרים – לעשות חוק אחד למשפחות החטופים שיתכלל בתוכו גם את הדודים, גם את הסבתות, גם את השבים, גם את המשפחות שלהם. נכון, זו הוצאה, זה יהיה כסף. זה לא כסף גדול, בטח ביחס לתקציב המדינה, אבל אם אנחנו עדיין לא שם 600 ימים אחרי, וחנה לא מקבלת שום הוצאה והכרה ממדינת ישראל, אני חושב שיש פאול גדול שכולנו צריכים יחד לתקן. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר. ואחריה, אחרונת הדוברות, ככל שלא יהיו נרשמים נוספים – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להקריא את הדברים של עופרי חגי, אחייניתם של ג'ודי ויינשטין וגדי חגי. אני רוצה לספר על הדודים שלי גדי וג'ודי. חשוב לי שתכירו אותם ולו במעט – את האנשים המדהימים שהם היו, את הזוהר והאהבה שהם הביאו לכל מקום. הם בנו את חייהם בקיבוץ ניר עוז, גידלו ארבעה ילדים מדהימים, ולימים הפכו לסבים לשבעה נכדים. גדי לקח את תשוקתו ליצירה והפך להיות השף של הקיבוץ. ג'ודי הייתה מורה לאנגלית. היא עבדה עם ילדים עם צרכים מיוחדים ובנתה תוכנית שסייעה לילדי העוטף להתמודד עם טראומות של ילדות בצל צבע אדום. זוג מיוחד ומעורר השראה. ב-7 באוקטובר, כהרגלם מדי בוקר, יצאו לטייל בשדות הקיבוץ. ב-06:00 מצלמות האבטחה קלטו אותם יוצאים מהשער הצהוב, וזו תמונתם האחרונה. ב-06:30 כתבה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שיש מתקפת רקטות רצינית. הם שוכבים עם הפנים לאדמה. ב-07:00 היא דיברה עם מד"א וסיפרה שמחבלים על אופנוע ירו ופצעו אותם. היא התחננה לעזרה, שמעולם לא הגיעה. זו הייתה הפעם האחרונה שמישהו שמע מהם. שבועות רבים לא ידענו מה עלה בגורלם, ורק לאחר זמן רב התברר מה שהיה. אני רוצה לנצל את הבמה ומבקשת מכם לעזור לי לזכור ולהזכיר להחזיר את כולם הביתה, החיים לשיקום וריפוי, והחללים לקבורה ראויה באדמת ישראל. אבוי לנו כחברה, כמדינה, כבני אדם, אם מישהו יישאר שם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכל שבוע אני עומדת כאן ומספרת על אירועי הטרור שהתרחשו ברחבי ישראל, בתוך הקו הירוק ומחוצה לו, אירועים שלא קיבלו תהודה תקשורתית. לפני קצת יותר משבוע התרחשו במשך שלושה ימים ברציפות פיגועי אבנים בצומת סינג'יל. באחרון שבהם, רכב של מורה מאולפנת מעלה לבונה הותקף באבנים על ידי מחבלים מהכפר סינג'יל, סמוך לגדר שהוקמה באזור. וכמה צפוי, אותה גדר, במקום להגן, רק הגבירה את אומץ המחבלים, כי כאשר בורחים מהטרור וכאשר אנחנו מתמגנים לדעת, הטרור רק מתגבר. האויב מפרש זאת כחולשה. אני רוצה להזכיר כי גם במקום הפיגוע שבו נרצחה צאלה גז, השם ייקום דמה, ובנה רביד חיים, השם ייקום דמו, התרחשו פיגועים רבים שקדמו לרצח. אסור לנו להמתין ולהתעורר מאוחר מדי. זהו רגע מבחן לצה"ל – האם יכיל את סדרת הפיגועים או ישיב את החזרת השליטה הביטחונית וההרתעה לשטח. אני בטוחה ששורת הבתים הלא-החוקיים הראשונה שתיהרס תוריד את רמת הטרור משמעותית, לכל הפחות לתקופה ממושכת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא ציון יום מיוחד בנושא שיבת החטופים. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון לפתוח את הדיון. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. תודה, אדוני השר וחבריי חברי הכנסת. קודם כול, בראשית דבריי אני רוצה להודות לך, היושב-ראש, על שאישרת את היום המיוחד הזה שכותרתו שיבת החטופים. אני היום התהלכתי בתחושה מאוד אמביוולנטית: מצד אחד, בירכתי על היום הזה. היו דיונים בוועדות רבות, ותכף אציין אותם. חשבתי לעצמי שהדבר הערכי, המוסרי והנכון לעשות בכנסת ישראל זה לעצור ולעשות סדר-יום שעוסק בחטופים, וכמה זה נכון וחשוב. מנגד, הרגשתי: וואו, 613 ימים אחרי, ואנחנו צריכים לעשות יום מיוחד, ועדיין 55 אחים ואחיות שלנו שם. אפילו אני עם עצמי הרגשתי רגשות אשם על כך שזה היה צריך לקרות הרבה לפני, ושהם היו צריכים לחזור הרבה לפני, אז ככה שהתחושות הן אמביוולנטיות. לפני הכול אני רוצה להזכיר את שמותיהם הפרטיים של 55 האחים והאחיות שלנו, כי מדי פעם הם מקבלים יכולת להקשיב לנו, הם שומעים אותנו בכל מיני מקומות, ואני רוצה שהם ידעו שאנחנו זוכרים אותם ולא שוכחים לרגע שהם שם: דוד, אריאל, בר, עמרי, תמיר, אלון, גיא, נמרוד, מתן, איתן, ביפין, אלקנה, אביתר, רום, מקסים, שגב, יוסף, איתן, מתן, אבינתן, גלי, זיו, אביב, תמיר, אריה, יאיר, עמירם, רונן, אליהו, ענבר, עפרה, סהר, אסף, גיא, טל, עידן, יוסי, הדר, איתי, דניאל, מני, עוז, ליאור, עומר, אוריאל, מחמד, דרור, יונתן, רן, ג'ושוע, שי, איתי, אילן, סונטיה וסותטיסאק. אנחנו לא שוכחים אתכם. אנחנו נעשה הכול כדי שתחזרו אלינו כמה שיותר מהר. אני רוצה לציין את הוועדות שקיימו היום דיונים במסגרת היום המיוחד שיזמתי: זו הייתה ועדת הכספים בנושא הסיוע הכלכלי למשפחות החטופים; ועדת הפנים והגנת הסביבה על כל מערך הסיוע למשפחות החטופים והשבים מצד הרשויות המקומיות; הוועדה לקידום מעמד האישה על שתי הנשים שנותרו עדיין בשבי – לצערנו הן אינן בין החיים אבל הן עדיין שבויות – עפרה וענבר; הוועדה לביטחון לאומי על פגיעה במשפחות חטופים ברשתות החברתיות; ועדת הבריאות על השפעות השבי על משפחות החטופים השבים ובריאות הציבור הכללית; ועדת החינוך, התרבות והספורט על מענים חינוכיים למשפחות החטופים ולמשפחות השבים. אז 613 ימים אחרי 7 באוקטובר נפגשנו שוב היום בוועדות עם בני משפחות החטופים. אני חייבת להגיד שזה היה יום מאוד מורכב רגשית.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה. לא לצלם וידיאו במליאה, בבקשה. תודה רבה. לא מצלמים וידיאו במליאה. בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אז כפי שאמרתי, היו לנו היום דיונים רבים בוועדות. פגשנו את משפחות החטופים, שבאמת הן בעל כורחן בסוג של משרה מלאה, צריכות להגיע לפה ולהעלות את הנושא על סדר-היום. אני רואה גם ביציע נציגים של משפחות החטופים. אני רואה את אחיו של מתן אנגרסט – שלום – ואני רואה גם את בת דודתו. צר לי, אני לא רואה כל כך טוב מרחוק, אבל את מי שאני רואה ומצליחה לזהות מרחוק אני רוצה לציין. אתם יודעים, בתוך 55 אחים ואחיות שלנו שעדיין שם יש מגוון של אנשים, ואחד הדברים הכי כואבים וקשים – סליחה על המושג האיום והנורא – זה הסלקציה. וכמובן שהקריאה שלי מכאן לראש הממשלה, לקבינט, לממשלה, לקואליציה, לכנסת ישראל, זה שצריך להגיע לעסקה כמה שיותר מהר ולהחזיר אותם הביתה, את כולם; גם את החיילים הגיבורים שלנו, שהרבה פעמים הם קצת מרגישים שהם נשכחים מאחור בתוך העולם הזה של החטופים שעדיין לא שבו, אבל הם הגיבורים שלנו, ואנחנו לא שוכחים אותם, גם את מתן, ואנחנו נעשה הכול כדי שהם יחזרו הביתה. היום בוועדות שמענו גם עדויות וגם דברים מאוד חשובים של ארגונים, של נציגים, ובאמת, אם יש דבר שאני חושבת שהוא מאחד בבית הזה, לשם שינוי – כי אין פה הרבה דברים שמאחדים בינינו בימים אלה – זה הרצון להשיב את החטופים הביתה. אני חושבת שהציבור בישראל בכללותו בהסכמה מלאה שאנחנו צריכים להחזיר את החטופים הביתה. זה אחד הדברים היותר-מאחדים. גם היום הזה מאוד היה חשוב לי והקפדתי שהוא יהיה לכל קצוות הבית. יש בינינו הרבה חילוקי דעות, יש בינינו גם חילוקי דעות על הדרך שזה צריך לקרות, אבל אני חושבת שעל אף כל חילוקי הדעות, אנחנו צריכים להתעלות ולקבל את ההחלטה, גם אם היא קשה ויש לה מחירים – לקבל את ההחלטה הנכונה של להחזיר אותם הביתה. כמובן שאנחנו צריכים לדאוג שאלה שעדיין בחיים, יישארו בחיים ויחזרו אלינו בחיים, ואלה שאינם – יובאו לקבורה ראויה בישראל. אני רוצה להודות למטה משפחות החטופים ולנציגי משפחות החטופים ולכל עובדי הכנסת וכל המעגלים שפה, שאפשרו את היום הזה ועבדו מאוד קשה שהוא יקרה, ובתפילה, שאני בטוחה שכולנו שותפים לה, לראות את החטופים שלנו בבית ושלא נצטרך עוד ימים כאלה ועוד דיונים כאלה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה. חבר הכנסת גדי איזנקוט, בבקשה.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 251 ילדים, נשים וגברים נחטפו לרצועת עזה ב-7 באוקטובר, נוסף לארבעה חטופים שהיו בידי חמאס שנים ארוכות. זה אירוע שזעזע את החברה הישראלית ואיחד אותה סביב המטרה והצורך להשמיד את היכולות של חמאס ולהחזיר את החטופים מוקדם ככל האפשר, גם כחובה ערכית מהמעלה הראשונה כלפי מי שהופקר ב-7 באוקטובר, גם לחוסן הלאומי של החברה הישראלית לדורות, וגם כצורך אסטרטגי להסביר במזרח התיכון מה קורה למי שעושה אירוע ברברי, פראי, כלפי מדינת ישראל וכלפי אזרחי ישראל. לקח תשעה ימים להכניס את מטרת המלחמה "יצירת תנאים להשבת בני הערובה". ככה זה מופיע עד היום, כמטרה מס' חמש בסדר המטרות הפורמלי, למרות שברור לכולנו שזו המטרה הראשונה, המיידית והעליונה, אחרי 616 ימים. לאחר השבת המצב לקדמותו והתמרון של צה"ל ב-24 בנובמבר, הוחלט על העסקה הראשונה, שהושגה בזכות הפעלת הכוח הצבאי, והושבו 104 אזרחים, מתוכם 39 ילדים. לחשוב היום שהייתה מפלגה – שעדיין נמצאת בממשלה – ששלושת השרים שלה מצביעים נגד עסקה שבה חוזרים 39 ילדים מתוך 104 כנגד 240 גנבי מכוניות, נשים עם עבירות קלות וקטינים. לצערי, האירוע הזה חזר עם מפלגה נוספת, עם עוצמה יהודית, גם בעסקה האחרונה, שבה הממשלה החליטה על השבת החטופים, בעסקה האחרונה לפני שובו של עידן אלכסנדר, וזה אומר משהו על סולם הערכים של חלק משרי הממשלה. עברה שנה וחצי, ועדיין ברצועת עזה 55 חטופים, חיים ומתים. זו מלחמה שהיא מלחמה מוצדקת כנגד אויב מר שכולנו מאוחדים סביב המטרה להביס אותו. זה חודשים ארוכים טוענים ראשי מערכת הביטחון שנוצרו התנאים להשבת החטופים. השבתם כרוכה במחירים שנכון לקבל אותם, לשלם אותם – לא ההפקרה של 7 באוקטובר. גם קבינט המלחמה קיבל את ההחלטה הזו פה אחד ב-27 במאי 2024, וגם הממשלה אישרה את העסקה האחרונה על בסיס אותו מתווה. מה שנדרש היום זה לקחת יוזמה ישראלית, ולא לתת את המשימה הזאת לא למתווכים ולא לחברים טובים ולהפריט אותה לאמריקנים. המימוש של החלק הישראלי הוא ברור, ונכון לעשות אותו מתוך עמדה של כוח: חטופים תמורת אסירים, לדרוש את הגליית הנהגת חמאס ולפרז את הזרוע הצבאית, בתמורה להפסקת אש קבועה ונסיגה מדורגת של צה"ל. זה הדבר שנכון לעשות אותו. וכמובן, להביא לשינוי יסודי שיסיר את האיום – למנות שלטון טכנוקרטים בעזה, לאטום את גבול מצרים, להטיל את האחריות הכלכלית על העולם הערבי והקהילה הבין-לאומית. בטח מדינת ישראל לא צריכה לשאת את זה, במציאות מורכבת מבחינה כלכלית. ברור לגמרי שהתקציב שאושר לפני כמה חודשים לא עומד בשום קנה מידה, והוא יידרש לעדכון מהיר לנוכח הפער שנוצר. מה שחשוב, שישראל תשמור על אחריות ביטחונית גוברת, ותמשיך לפעול כפי שהיא פועלת במקומות אחרים כדי לממש את האחריות כלפי תושבי העוטף. השבת החטופים היא המטרה העליונה והמיידית הן בהיבט הערכי והן בחוסן הלאומי של ישראל, כמרכיב מרכזי ביכולת להשיג את מטרות המלחמה. זו עת למנהיגות, עת לקבלת אחריות ועת לקבלת ההחלטות, אם אנחנו רוצים לחזק את החוסן הלאומי, את הערבות ההדדית ואת הביטחון הלאומי לדורות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת איזנקוט. כעת חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, שאני לא רואה במליאה, אז אם רוצים לקרוא לה, זה הזמן. בבקשה, גברתי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 613 ימים מאז 7 באוקטובר, היום הארור ההוא, שבו האדמה רעדה, שבו 1,200 חיילים ואזרחים נרצחו, שבו 246 אזרחים נחטפו מבתיהם ונלקחו אל תוך התופת, אל תוך מנהרות החמאס. 20 חודשים חלפו, ועדיין 55 חטופים מוחזקים בידי החמאס. אין יום שעובר שאנחנו לא שומעים את קול אחינו ואחיותינו זועקים אלינו ממנהרות החמאס. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו; לכל אחד מהם יש משפחה ומעגלים רבים שהשעון שלהם באחת עצר מלכת, וניכר שמאז שנחטפו ועד שישובו כולנו לא נוכל לשוב לשגרה. השבת החטופים זה הדבר שצריך להיות בראש סדר העדיפויות הלאומי. זוהי שעה היסטורית עבור כולנו. חובתנו להשיב את החטופים כולם בפעימה אחת. חמאס בעתיד ייתן לנו מספיק סיבות טובות לחזור ולהילחם ולבוא חשבון עם כל מחבל ומפגע בעתיד. לא נדלג על אף מחבל, אבל קודם צריך להשיב את החטופים. אין יום שעובר ולא חולפות בי מחשבות על מתן אנגרסט, חייל שעבר לינץ' ב-7 באוקטובר לאחר שכל הצוות שלו נהרג. הוא פצוע, עבר חקירות ועינויים, ועל פי עדויות הוא אפילו חובר למצברי חשמל; אלון אהל, הפסנתרן, שעומד לאבד את הראייה; מתן צנגאוקר, שחולה בניוון שרירים, שאימו נאבקת ונאבקת; אנחנו מחכים לו; עמרי מירן, שלישי והבנות מחכות לו בבית – רוני, שהייתה רק בת שנתיים, ועלמא שהייתה בת חצי שנה. ואי-אפשר שלא לחשוב מה עוברות ילדות בגיל הזה, איזו הִשתנוּת, איזו גדילה – ילדה בת חצי שנה וילדה בת שלוש, שתי בנות. הוא יחזור ויפגוש אנשים אחרים; גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד, שנלקחו לצפות בשחרור חטופים אחרים כשהם אזוקים בידיים וברגליים ומכוסים בשקים על הראש; אלקנה בוחבוט, שרעייתו ובנו מחכים לו בבית; יוסף חיים אוחנה, שנחטף מהמסיבה לאחר שסייע לפצועים; איתן מור, בר קופרשטיין, רום ברסלבסקי, ששלושתם היו מאבטחים במסיבת הנובה והצילו קודם עוד עשרות אנשים פצועים; איתן הורן, שהופרד מאחיו ומצפים לו בבית; נמרוד כהן, החייל השורד האחרון מצוות הטנק; אבינתן אור, שהופרד מבת זוגו נעה ארגמני; שגב כלפון, מקסים הרקין, האחים גלי וזיוי ברמן, שהפעם הראשונה שהם הופרדו מאז לידתם היא רק בשבי; האחים אריאל ודוד קוניו, שאימא שלהם מחכה להם והמשפחה כולה מצפה להם בקוצר רוח. כל החטופים במצב הומניטרי ואין להם זמן. צריך להשיב את החיים לשיקום ואת החללים כולם לקבר ישראל. ויש גם שתי חללות, ענבל היימן ז"ל ועופרה קידר ז"ל. משפחות החללים מבכות את מותן, ואין ראוי יותר מלאפשר להן לסגור מעגל. המאבק להשבת החטופים זה מאבק של כולנו. זה מבחן הזהות שלנו כחברה ישראלית. אסור לנרמל מצב שבו אזרחים מוחזקים בשבי האויב שנים. אסור לנרמל את זה. אסור להתעלם מהסבל. אסור לדחות את כאבם למועד נוח יותר. זה צו השעה. כל יום שבו אזרחי ישראל נמצאים בשבי הוא יום שבו הערכים שלנו מתעמעמים. המחיר הוא כבד מנשוא. אני קוראת מכאן לממשלה, לראש הממשלה, לכל גורמי הביטחון ולכל הנוגעים בדבר: בואו נשיב את החטופים ונשים את החטופים מעל הכול. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עופר כסיף, שגם אותו אינני רואה במליאה, אלא אם כן הוא ייקרא לכאן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הנה, עופר פה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, אדוני.

אברהם בצלאל (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחות החטופים, אזרחי ישראל, כמובן אדוני השר חיים כץ, אנחנו עומדים כאן היום נוכח כאב שאינו מרפה; כאב שאיננו אישי ואינו פוליטי, אלא כאב של עם שלם. מאות מבני עמנו, נשים, גברים, ילדים, תינוקות, הובלו בכפייה ובאכזריות לשבי לתוככי רצועת עזה. חלקם, לצערנו, כבר אינם איתנו, חלקם, בחסדי השם, שוחררו, אבל חלקם, לצערנו הרב, עדיין שם. השאלה שנשאלת כל יום: עד מתי? מה אנחנו עושים כדי שזה יקרה מהר יותר? כחבר קואליציה אני יודע כמה מאמצים רבים מבצעים במבצעים גדולים בצורה מדינית, מודיעינית. הממשלה פועלת, מערכת הביטחון פועלת, ואנחנו מחזקים את ידם. אבל לצד הפעולה עלינו גם לזכור ולומר: לא ננוח ולא נשקוט עד שכולם ישובו. המאבק על השבת החטופים הוא לא רק ביטחוני; הוא יהודי, הוא מוסרי, הוא קיומי. כך גם אמרו גדולי התורה של דורנו: הראשון לציון הרב יצחק יוסף: מצוות פדיון שבויים היא מהחמורות בתורה. התורה מחייבת אותנו לעשות כל שביכולתנו, גם במחיר, כדי להציל יהודים מהשבי; הרב דוד יוסף, הרב הראשי לישראל הנכנס, הראשון לציון וראש ישיבת חזון עובדיה: שבוי בידי אויב, בפרט אויב אכזר, אינו כמי שאבדה דרכו, אלא כאדם שכל חייו בסכנה מתמדת. החובה ההלכתית לפדותו. ומעל הכול נזכיר פסק הלכה של מר"ן הגאון הגדול הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, בעת הדיון על גלעד שליט: גם אם יש לשלם מחיר כבד, לא משאירים יהודי בשבי. אין דבר גדול יותר מלהציל נפש בישראל. והוסיף הרב: כל עוד השבוי לא שב, עם ישראל כולו אינו שלם. אלה לא רק פסקי הלכה – זאת תעודת הזהות שלנו. "כל ישראל ערבים זה לזה" זה לא סיסמה, זאת התחייבות. "לא תעמוד על דם רעך" – זאת מצווה אוניברסלית של כל יהודי בכל מקום. כנסת ישראל ביום הזה אומרת בקול ברור: לא שוכחים, לא מתייאשים ולא מוותרים. בשם התורה, בשם המוסר ובשם העם כולו אנחנו נשיב, בעזרת השם, את כל החטופים הביתה עד האחרון שבהם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש, חברי הכנסת, השקט שביקשו מאיתנו פעל נגדנו. אנחנו מרגישים שהשקט שלנו עלה למתן ביוקר. סמכנו על המדינה שהחליטה לא להילחם עליו והפקירה אותו שם. אנחנו חשים חוסר אמון. נתניהו מסרב להיפגש איתנו שוב כבר יותר משלושה חודשים. הדרך נחסמה. החלטנו לצאת החוצה כי אנחנו מנסים לזעוק שיפסיקו להפקיר אותו ואת כולם. "מי שעושה הפרדות ומשאיר אנשים מאחור זה ממשלת ישראל". את הדברים הקשים הללו אמרה ענת, אמו של מתן אנגרסט, לאחר שתמונות חטיפתו הזוועתיות נחשפו. הזוועות נמשכות כבר למעלה מ-600 ימים בשל החלטה מודעת, מחושבת, צינית, מרושעת, של ממשלת הזדון. ראש הממשלה אף לא טרח להתייחס לדבריה של ענת – לא עלה לשידור, לא פרסם סרטון, אפילו לא הוציא תגובה בשמו. את מדיניותה האמיתית של הממשלה ביחס לחטופים מבטאים אין-ספור ציטוטים מפי שריה: להחזיר את החטופים זאת לא המטרה הכי חשובה; נצטרך לוותר על כמה חטופים כדי לממש את הניצחון; אנחנו לא מוכרים את העתיד בשביל גחמה רומנטית ילדותית; כשאני הולך לקנות דירה, אני לא אומר בכל מחיר – אלה רק ציטוטים ספורים מפי אנשים שיש להם הכוח להחליט בהינף אצבע על גורל החטופים וחייהם. ואיך מחפים על ההפקרה וההקרבה? בהסתה, הסתה רעילה ואלימה נגד החטופים ומשפחותיהם הנאבקות על חירותם, ובוודאי ובוודאי נגד תומכיהן. אנחנו מקבלים הודעות נאצה, חשפו בני משפחת קלדרון, לאחר שקראו במסיבת עיתונאים בבית חולים שיבא לנתניהו לא לעצור את עסקת החטופים. כל חטוף ששב הוא שטוף מוח של חמאס, קשקשה כאן אחת מחברות הקואליציה. ביב שופכין לא אפוי, אמר גיסו של מתאם השבויים והנעדרים על דני אלגרט, שאחיו איציק נרצח בשבי. את מחיר ההסתה והנדוס התודעה משלמים המשפחות ותומכיהם בשטח – בתקיפה שהתרחשה בפארק המדע ברחובות וביריקות והטרדות על ידי אספסוף מוסת בקפלן, למשל. דובר רבות, ובצדק, על סולם הערכים היהודי – ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, כמו שנאמר – אבל המאבק למען השבת החטופים הוא קודם כול מאבק ערכי הומניסטי אוניברסלי. הוא מתבסס על העיקרון שאין לך דבר קדוש יותר מהאדם, מכבודו ומהאוטונומיה שלו על גופו, על חירותו ועל חייו. הבסיס לחברה חופשית היא חירות האדם ושוויונו. הבסיס למדינה הומניסטית היא כיבוד כבוד האדם באשר הוא אדם. לא בכדי מתנגדת הממשלה לשחרור החטופים כולם בפעימה אחת ובהסכם, שהרי הממשלה הזאת עוינת מיסודה את כבוד האדם ומורכבת ממי שמעדיפים אדמה על אדם ואפוקליפסות רצחניות של טיהור, גירוש וכיבוש על חיים; ממי שבשל תפיסת עולם לאומנית חשוכה של הערצת הכוח והמלחמה, בזים למי שנתפס אצלם כמחליש האומה. אנו רואים בשלום קטסטרופה לציוויליזציה האנושית, הצהיר בזמנו מוסוליני. ממשלת ישראל, בחתירתה להמשך מלחמת הנצח, מיישמת את משנתו ביחס למשפחות החטופים. לכן רואים בהם קטסטרופה; לכן מסיתים נגדם. משום הבסיס הערכי ההומניסטי של קריאתנו לשחרור החטופים כולם ובהסכם מיידי, זו לא תהיה שלמה אם היא לא תכלול את המסקנה המתבקשת: יש בני אדם גם בעזה. יש חפים מפשע. יש נשים, גברים וילדים שסובלים על לא עוול בכפם. אנושיותם נרמסת כשמעלים את בתיהם באש הגיהינום. לכן, שני המאבקים הללו – נגד המתקפה על עזה ולמען שחרור החטופים – חד הם. לא רק משום שהשחרור לא יקרה ללא סיום מוחלט של המתקפה, אלא גם משום שהם מהווים שני צדדים של מאבק הומניסטי אחד למען החיים והחופש בישראל ובעזה גם יחד. די. הסכם עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, 55 פצעים יש לנו בלב. משפחות יקרות, אנחנו פצועים ביחד איתכם. כל רגע וכל דקה הנשימה שלנו גם נעתקת, והאוויר לא באמת נכנס לריאות, כי התמונות לא עוזבות אותנו. אני רואה את החבר'ה הצעירים מהנובה, צעירים ויפים שרק יצאו לרקוד; אני רואה את אנשי הקיבוצים שנחטפו מביתם והשאירו מאחוריהם ילדים ובנות זוג; אני רואה את החיילים שלנו, הילדים שלנו, לוחמים בשדה הקרב כולם בלי יוצא מן הכלל, נחטפים לעזה, מעונים, מוחזקים במחשכים, המוות אופף אותם. הם נושמים מוות. ואיך לא נזעק? איך לא נזעק את זעקתם? איך נעמוד מנגד? איך לא נדרוש את שובם? אין דבר יותר חשוב מהם – לא הגשמה, לא עתידות, לא חזיונות, לא כבוד, לא התיישבות, לא כיבוש, לא השתמטות. אין דבר חד-פעמי, נדיר וקדוש יותר מהחיים. אין דבר חשוב ומוסרי יותר מלהביא את חללינו לקבורה ראויה. לא נקדש את המוות ולא את האדמה יותר מהחיים. אין לו לאדם זכות וחובה גדולה יותר ומשמעותית יותר מאשר להביא חיים ולהציל חיים. קפצנו ליום הארור הזה, קפצנו לאש ב-7 באוקטובר. מי שיכול סיכן את חייו, ומי שיכול תמך מרחוק, ומי שנדרש מוכן היה לסכן את משפחתו ואת ילדיו למען הצלת האחר. ולמדנו שלמרות המחדלים העצומים של המדינה על כל זרועותיה ב-7 באוקטובר, הצבאיות והמדיניות, מחדלים בלתי נתפסים ומחיר דמים עצום, ניצחנו באותו יום, כי רוח האדם ניצחה. ניצח כוח הרצון ואהבת החיים וניצחה הרעות, ניצחה המחויבות שלנו זה לזה. בגלל זה כולם יצאו לקרב, ובגלל זה יכולנו, האימהות, אנחנו, לומר בלב רוטט לילדים שלנו: צאו למלחמה, תעשו הכול כדי להחזיר את החטופים. אז איך הפכה הזעקה שלנו להחזיר את החטופים לפוליטית? איך מעז אדם, כאחרון האויבים מחוץ למדינה, לכנות את כל הזועקים למען החיים, למען החטופים ולהצלתם "מניפולציה פוליטית"? האם הפוסל במומו פוסל? האם מי שמנהל את המלחמה הזו מצוי בניגוד עניינים? שהרי במשמרת שלו התרחש האסון הנורא, והוא האחראי והוא נושא באשמה. אנחנו לא צריכים להתנצל על הזעקה שלנו, לא צריכים להתנצל ולא צריכים להסביר. אנחנו זועקים את הזעקה האמיתית. בעולם השפוי והנורמטיבי שבו אני חיה, חטופים, קדושת החיים וחיילים זה לא פוליטי, זה אנושי. זה הבסיס הערכי והמוסרי. לכן אנחנו נמשיך בדרך הזו, גם נזעק וגם נעמוד איתכם, ונמשיך לחנך את הילדים שלנו לערכי הציונות ולרעות, לא להפקרה וכן לאחווה. נקרא בצורה ברורה וחד-משמעית: צריך לסיים את המלחמה. חייבים להחזיר את כל החטופים ואת כל השבויים ואת כל החללים עד האחרון שבהם. מבטיחה לכם שאז תהיה כאן תחושה של ריפוי, תהיה תחושה של החלמה, ואז תראו מה זה הניצחון המוחלט. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו איתנו; חברת הכנסת וולדיגר – גם כן איננה. אם כן, אני מתכבד להזמין את שר התיירות להשיב בשם הממשלה.

שר התיירות חיים כץ:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז אותו יום ארור של 7 באוקטובר 2023 מדינת ישראל פעלה ופועלת בכל דרך אפשרית כדי להשיב את כל החטופים הביתה ולסייע ככל הניתן לבני משפחותיהם בשעה הקשה והבלתי-אפשרית הזאת. אכן, זה תפס את כולנו בהפתעה וללא הכנה מוקדמת לתרחיש כזה קיצוני, אבל מאותו היום אנו עושים, פועלים, מקשיבים, מתקנים ומשפרים – משתדלים לשפר – את העבודה שלנו. מינהלת החטופים והנעדרים השבים ארצה ומשפחותיהם הוקמה בהחלטת ממשלה מס' 1058 מיום 12 בנובמבר 2023 לשם ריכוז, סנכרון והובלת המענה האזרחי למשפחות החטופים, הנעדרים והשבים. המינהלת פועלת במסגרת משרד ראש הממשלה, ומשמשת כתובת ממשלתית מרכזית בעבור המשפחות. היא אחראית לתיאום כלל המענים הבין-משרדיים, לקיום קשר אישי ורציף עם המשפחות, מענה לצורכיהן בתקופה המורכבת הזו ולהובלת תהליך שיקומי הוליסטי לשבים ולבני משפחותיהם. המינהלת פועלת בשיתוף פעולה עם כלל משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וארגונים אזרחיים, ומפעילה מערך ליווי רב-תחומי ייחודי הכולל מענה רגשי, רפואי, חינוכי, תעסוקתי ומשפטי המותאם אישית לכל משפחה. זכויות החטופים ומשפחותיהם, השבים ובני משפחותיהם מעוגנות בכמה תיקוני חקיקה שנעשו מאז אוקטובר 2023, בשיתוף משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ומשרדי ממשלה נוספים. משפחות החטופים והנעדרים זכאים למענים מכוח חוק גמול לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולות איבה, התשפ"ד–2023, אשר השווה את זכויותיהם לאלה של משפחות חללים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950. זכויות אלה כוללות מענק רבעוני, תגמולים חודשיים, ליווי סוציאלי ומענים רגשיים ונפשיים. בנוסף, חוק פדויי שבי, התשס"ה–2005, תוקן כך שהשבים מהשבי זכאים לתשלום חודשי של 3,300 ש"ח, מענק הסתגלות חד-פעמי בסך 50,000 ש"ח וכיסוי רפואי לשלוש שנים ממועד השחרור. השבים זכאים גם למענים מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, או חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט–1959, לרבות קצבה אוטומטית כשל נכות בגובה 50%, תגמולים חודשיים ומענים רפואיים ונפשיים לאורך זמן. במהלך תקופת השבי החטופים מקבלים חלף שכר – נו, בסדר – מהמוסד לביטוח לאומי, בהתאם לתיקון לחוק לביטוח לאומי. בנוסף, בני משפחותיהם זכאים למענקים, לליווי מקצועי ולהגנות תעסוקתיות. גם בני המשפחות של השבים זכאים למענק התארגנות עם שוב יקירם או יקירתם ארצה ולמענים טיפולים ושיקומיים. המינהלת מהווה חידוש באופן שבו המדינה פועלת על מנת לתת מענה למשבר הגדול שנוצר בעקבות אירוע החטיפה ב-7 באוקטובר. משרדי הממשלה מעניקים שירותים למשפחות ושותפים לפעילות המינהלת באמצעות עובדים מטעמם, שהם חלק יום-יומי משגרת המענה הניתן למשפחות. זוהי דרך הפעלה ייחודית, שבה נוצר גוף שמתכלל ומוביל בלי לקחת מסמכויות המשרדים השונים, אלא רואה בכולם שותפים מלאים למענה אשר פועלים יחד, בתיאום, תוך הסתכלות רחבה על הפערים והיכולת לגבש מענים מדינתיים כוללים. בזמן מועט המינהלת הפכה לגוף מבוסס מבחינת דרכי העבודה והשירותים הניתנים במסגרתה וממשיכה לחזק את הקשר למשפחות ולשבים ולתת מענה מיטבי לסוגיות העולות מהם. משפחות חטופים זכאיות למימון הוצאות נסיעה לחו"ל לצורך קידום מאמצים להשבת יקיריהן, לרבות במסגרת משלחות משותפות עם משרד הביטחון, צה"ל ומשרד החוץ. במסלול המקביל אנו פועלים להחזרת כל החטופים, כולם כולל כולם, הביתה, החיים לשיקום והחללים לקבורה כאחד. עד לרגע זה הושבו 200 חטופים. לא סיימנו את המשימה, וכולי תקווה כי יחד איתכם נשיב את כולם הביתה. אנו שומעים את הנאומים בשנה וחצי האחרונות. כשאתם אומרים: צריך לסיים את המלחמה, אתם בעצם אומרים: תשאירו את החמאס בשלטון. אתם אומרים: תנו לחמאס הסכם הגנה אמריקאי וברית הגנה בין-לאומית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תחזירו את החטופים. זה לא מה שאמרנו. תחזירו את החטופים.

גלעד קריב (העבודה):

קראת את היוזמה המצרית? הסעודית?

שר התיירות חיים כץ:

אתם דורשים שנסיג את צה"ל מכל הרצועה, מציר פילדלפי, מרפיח, מכל הפרימטר שחוצץ בין מפלצות החמאס לבארי, ניר עוז, אופקים ושדרות.

גלעד קריב (העבודה):

לא נכון. שטות.

שר התיירות חיים כץ:

אתם דורשים למעשה שניכנע להם ונסכים להשאיר אותם בשלטון בזמן שהם מקבלים בין 55 ל-60 מיליארד דולר לשיקום הרצועה. מה אתם חושבים שהם יעשו בכסף הזה – –

גלעד קריב (העבודה):

זה פשוט שקר.

שר התיירות חיים כץ:

– – יבנו תעשיית הייטק? ישקיעו בחינוך?

גלעד קריב (העבודה):

אתה אומר את זה לנו? אתם מימנתם אותם. אתם שילמתם להם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב.

שר התיירות חיים כץ:

חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

נו, באמת. אנחנו מימנו את החמאס?

שר התיירות חיים כץ:

אני, אני, מהכסף האישי שלי.

גלעד קריב (העבודה):

הכול הפוך אצלכם.

שר התיירות חיים כץ:

תעשיית ההייטק? ישקיעו בחינוך ראוי לנוער? לא. הכסף יועבר לבניית מנהרות חדשות, שכר למחבלים, חימוש, עוד טילים – –

גלעד קריב (העבודה):

בוקר טוב אליהו.

שר התיירות חיים כץ:

– – עוד פשיטות, עוד נרצחים, עוד נאנסות, עוד חטיפות. כשאתם אומרים: נוכל לסגת עכשיו ותהיה לנו הזדמנות לחסל את החמאס גם מחר – אלה יהיו הבנים והבנות שלנו והנכדים והנכדות שעדיין לא נולדו – –

גלעד קריב (העבודה):

והחטופים הם לא הבנים והבנות שלנו?

שר התיירות חיים כץ:

– – שיצטרכו לשוב להילחם וליפול שוב באותם מקומות שאנחנו נלחמים בהם עכשיו. בעוד שלוש שנים או חמש או עשר שנים – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שר התיירות חיים כץ:

הבן שלי עשה מעל 300 ימי מילואים ועוד עושה – –

גלעד קריב (העבודה):

נכון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

של כולנו.

שר התיירות חיים כץ:

– – ואני לא שמח עם זה.

גלעד קריב (העבודה):

נכון.

שר התיירות חיים כץ:

בעוד שלוש וחמש או עשר שנים מי אלה יהיו שיצטרכו לשוב להילחם בעזה ממולכדת ומחומשת מחדש ובחמאס גדול יותר, חזק יותר מאי פעם? אנחנו דואגים למשפחות השכולות, אנחנו דואגים למשפחות החטופים. אנחנו דואגים למשפחות החטופים של היום, עוטפים אותן ומטפלים בהן, מנסים בכל דרך להחזיר את יקיריהן, ובמקביל דואגים – –

נעמה לזימי (העבודה):

תגיד, אז למה אייכלר מסרב – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

נעמה לזימי (העבודה):

לוקחים כסף מהציבור. למה אנחנו לא עושים מעשה – – –

שר התיירות חיים כץ:

– – ומוודאים שלא יהיו משפחות חטופים חדשות גם מחר. הדרך היחידה לעשות זאת – אני יודע שזה קשה, הרגעים האחרונים תמיד קשים. צריך סבלנות, צריך למחוץ את עזה, צריך לראות משדרות נוף לים, ואז נחיה פה בשלום, אפילו את. תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תחזירו אותם הביתה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין להם סבלנות. הם מתים שם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר חיים כץ. חברי הכנסת – – –

גלעד קריב (העבודה):

על מה אתה מדבר? עליתם לכאן כדי להודיע למשפחת אנגרסט – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חבר הכנסת קריב, חברי הכנסת, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

מימנתם את החמאס, ועכשיו – נשק לכנופיות ג'יהאדיסטיות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא ציון יום הקהילה הגאה. אני מזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו לפתוח את הדיון. עד חמש דקות לרשותך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר לך מה אמרת בנאום ההשבעה המרגש שלך: "הכנסת הזאת, בראשות היושב-ראש הזה, לא תפגע – – – באף ילד, באף משפחה. נקודה". אז הכנסת הזאת, ברשות היושב-ראש הזה, פוגעת – פוגעת בילדים להט"בים, פוגעת במשפחות גאות, פוגעת בקהילה הגאה כל יום, כל שעה. לא מדובר באירועים חריגים, אדוני היושב-ראש. מדובר במדיניות. הסכנה לקהילה הלהט"בית בישראל היום יוצאת מהכנסת הזאת, מכיסא היושב-ראש שלך. להט"בים מותקפים ברחובות, חוטפים מכות בבתי הספר, בתי העסק שלנו מושחתים, אפליה קשה משתוללת במערכת הבריאות, הרווחה, החינוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

מכיסא היושב-ראש שלי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן, מכיסא היושב-ראש שלך, אדוני. כבר שנה שכנופיות של בריונים צדות להט"בים באפליקציות, ברשתות החברתיות, מבצעות בהם לינץ', והמשטרה שותקת. בימים אלה קווי סיוע של סיוע נפשי ופיזי ללהט"בים דתיים וחרדים נחסמים בניגוד לחוק, בניגוד להחלטות של הבית הזה, בהוראת שר התקשורת שלמה קרעי – הומופוב גאה ומוצהר. רכזי להט"בים שהוקמו בעשרות רשויות מקומיות בימי ממשלת השינוי בסכנת פיטורין – חלקם כבר פוטרו – כי התקציב תקוע באוצר. ושם, נחש מה? עוד הומופוב מוצהר יושב על הברז. כבר שנתיים שארגוני הקהילה הגאה איגי וחוס"ן כמעט לא מעבירים שיעורים של סובלנות וקבלת האחר בבתי הספר, כי שר החינוך לא מוכן, כי הממשלה הזאת לא רוצה את קבלת האחר. כשאלה הנתונים, אמיר, מה הפלא שרבע מהתלמידים הלהט"בים מרגישים לא בטוחים בבתי הספר? חצי מהתלמידים השנה חזרו לארון; שליש הוטרדו מינית; 15 חטפו מכות בבית ספר כי הם להט"בים. בכהונה שלך, שנתיים וחצי מהיום שבו אתה הבטחת מעל הדוכן הזה בהתרגשות שאף ילד לא ייפגע, בינתיים הנוער שלנו כולו חשוף לאלימות, להטרדות מיניות, לקללות ונידויים. זאת המציאות של צעירים להט"בים היום בישראל. למול המציאות המחרידה הזאת – שאלת – אתה שותק. אתה שותק ואתה מוודא שהכנסת תשתוק. אתה משתמש בכוח שלך כיושב-ראש הכנסת כדי לוודא שהכנסת תתעלם, תשתוק, תתכחש, תוריד מסדר-היום כל הצעה שאני הגשתי בנוגע לשוויון זכויות ולהגנה על הקהילה הגאה.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה זוכר כמה – – – מנסור עבאס? רציתם לחוקק חוק. איך הוא כינה אותך? איך ווליד טאהא כינה אותך, יוראי? שכחת איך הוא כינה אותך? לא אמרת מילה. לא באת לפה לנאום איך הוא מדבר עליכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תחת כהונתך, אמיר אוחנה, הכנסת הזו, תחת כהונתך, הכנסת הצביעה נגד שוויון באימוץ, נגד איסור אפליה בחינוך – –

אופיר כץ (הליכוד):

אני לא רוצה לחזור איך ווליד טאהא כינה אותך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – נגד איסור טיפולי המרה.

קריאות:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נגד, נגד, נגד. אמיר, אני מתבייש. אני מתבייש בך, אני מתבייש בכנסת שאתה מוביל. בשביל הקהילה הגאה הפכת לעלה התאנה של הממשלה ההומופובית בתולדות המדינה. זה מה שאתה בשבילנו, עלה תאנה.

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, רד. רד מהדוכן. רד, רד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה עלה התאנה של הממשלה ההומופובית בתולדות ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

רד, רד. להוריד את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו מהדוכן. להוריד, להוריד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זאת חרפה ובושה לכנסת הזאת, לבית הזה ולקהילה הגאה. תתבייש.

היו"ר אמיר אוחנה:

רק לפני שתרד מהדוכן, שנייה. שנייה, שנייה, לפני שתרד מהדוכן, תזכיר לי, כמה פעמים אתה הצבעת נגד עמדת הסיעה שלך? כמה פעמים הצבעת נגד הסיעה שלך?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה יושב-ראש הכנסת לפני שאתה חבר הליכוד. אתה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה יכול לענות כמה פעמים הצבעת נגד הסיעה שלך? פעם אחת? שתיים? אני – למעלה מעשר פעמים – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – אדוני, אתה יושב-ראש כנסת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – למעלה מעשר פעמים, ותמיד בנושאים להט"ביים. העובדה שאתה מוצא לנכון – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הכנסת הזאת דחתה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה דיברת, עכשיו אני עונה לך. העובדה שאתה מוצא לנכון לנגח את החבר היחיד בקואליציה שמצביע תמיד בעד הצעות להט"ביות, ואתה לא עשית את זה מעולם נגד עמדת הסיעה שלך – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כי הסיעה שלי בעד שוויון זכויות.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – העובדה שאתה מוצא לנכון לנגח את יושב-ראש הכנסת הראשון מחוץ לארון – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

העובדה שהממשלה שלך ההומופובית בתולדות המדינה ואתה נותן בה אמון היא בושה וחרפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – שאכן אמר – ועמד במילתו – שהכנסת הזאת לא תפגע באף משפחה להט"בית – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הן נפגעות תמיד. הן נפגעות תחת המשמרת שלך.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – העובדה שאתה מרשה לעצמך בגסות רוח, בצביעות, לתקוף את מי שיצא מהארון בגיל 15 – אתה היית בן שלוש, אני לא יודע אם כבר יצאת מהארון – ומאז פעל תמיד למען נושאים להט"ביים. הינה, יושב פה השר חיים כץ.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הממשלה הזו היא ההומופובית בתולדות המדינה, ואתה נותן בה אמון. זאת בושה וחרפה. תסתכל במראה, תסתכל במראה. אתה שותק אל מול הומופוביה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כשהשר חיים כץ היה שר רווחה, הוא יודע היטב איזה מאבק ניהלתי כדי שמשרד הרווחה יכיר גם באימוץ במשפחות בני אותו מין, וגם נענשתי על כך – הודחתי מוועדת החוץ והביטחון כי פעלתי בניגוד לעמדת הסיעה שלי. העובדה שאתה בוחר לתקוף מכל הקואליציה הזאת אותי מראה שזה מבחינתך נושא מפלגתי צר. אתה מנסה לגרור את הלהט"בים למקום השמאלי, הבזוי, שאתה מנהל אותו. זו צביעות. זו צביעות, ואני עובר לדובר הבא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה נושא באחריות כיושב-ראש הכנסת, וזאת בושה וחרפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הדוברת הבאה, יותר נכון – חברת הכנסת פנינה תמנו שטה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – תתבייש לך. ומילה אחת לא לקהילה הגאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, עכשיו תצא מהאולם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה?

היו"ר אמיר אוחנה:

צא מהאולם. הנפת מיצג מעל הדוכן, זה מצדיק הוצאה מהאולם, ואתה עוד ממשיך להשתלח. תודה רבה לך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מילה לא דיברת על הנוער להט"בי. אני ואני ואני – מילה אחת לא דיברת. תתבייש לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, רק האמירה שלך על הקצה השמאלי הבזוי, בהיותך יושב-ראש הכנסת – עם כל הכבוד, השמאל הוא לא דבר בזוי, גם אם לדעתך – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

השמאל הוא לא דבר בזוי, ההתנהגות של חבר הכנסת הרצנו בזויה. לכך התכוונתי, כמובן.

אליהו רביבו (הליכוד):

אותם האמת לא מעניינת, הם גוזרים חלק ועם זה עושים כותרת. מזה הם חיים. מזה הם חיים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה אתה מדבר.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי חברות וחברי הכנסת, רשות הדיבור לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה ולה בלבד. בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

במעבר חד, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח וקודם כול לברך אותך, חברת הכנסת שלי טל מירון, על ההובלה של היום לחיזוק משפחות החטופים, לציון העובדה שזה 616 ימים למלחמה שבהם 55 חטופים וחטופות, אחינו ואחיותינו, עדיין בעזה. זה עומד בראש סדר-יומנו ובראש מעיינינו, ואני רוצה מכאן לחזק את כל המשפחות, שבאמת נמצאות על אדי הדלק האחרונים, נקרא לזה, ובכל פעם מגלות תעצומות נפש, לחזק ולחבק אותן. היום אנחנו גם מציינים את היום לקהילה הגאה, וברשותכם, אני רוצה קודם כול לספר לכם שאתמול השקנו, חברים מהקואליציה והאופוזיציה, את השדולה למאבק בחרמות ובבריונות כלפי ילדים, בקרב ילדים. גילינו תוך כדי ישיבת השדולה שהרבה פעמים גם מבוגרים מעורבים בזה. למה אני מציינת את השדולה? כי אין ספק בכלל שבתוך זה יש קבוצות שהן סובלות יותר ונפגעות יותר. ביום הזה אני רוצה שנסתכל על הילדים – על הילד, הילדה, הנער או הנערה מהקהילה הלהט"בית שסובלים מבריונות, מחרמות. הלוואי הלוואי שהיינו יכולים לומר שזה מסתכם רק בזה ובזה אנחנו צריכים לטפל. לצערנו, אנחנו רואים שבשנה האחרונה יש עלייה מדאיגה בפשעי השנאה נגד הקהילה הלהט"בית, ובהם כלפי ילדים. הדוח של האגודה למען הלהט"ב מצביע על עלייה של 93% בדיווחים על פגיעות חמורות, ובהם עלייה של כ-120% בפגיעות פיזיות ואיומים, ועל עלייה בתחושת הניכור והבדידות של נוער וילדים. קודם ציין חבר הכנסת יוראי להב הרצנו את העובדה שהשנאה משדרגת את פניה. מסתבר שיש איזו שיטה קשה שבה משתמשים כלפי צעירים ומבוגרים באפליקציות היכרות, וככה צדים, צדים אנשים, עושים להם בעגה העממית "כיפה אדומה" ומבצעים בהם לינץ', באזרחי ישראל, באנשים שכל חטאם זה שיש להם בחירה חופשית. שלא לדבר, כמו שאמרתי – קללות בבתי הספר, במגרשי הספורט. מי כמוך יודע, חבר הכנסת סימון: יא הומו זה דבר שבשגרה; גידופים, קללות, מכות. המחקרים מצביעים, כמו שאמרתי, על עלייה חדה בבדידות. בדידות הורגת. זה, בשנה שאנחנו מציינים עשור, עשר שנים, לרצח של הנערה, נערה בת 15. יש לי ילדה בת 15. ילדה בת 15, שירה בנקי, זכרה לברכה, נרצחה באכזריות על ידי מי שחשב שהוא האלוהים, על ידי מי שחשב שזכותו לרצוח – בניגוד לתורה. על הרצח המתועב הזה אמרו השופטים בפסק הדין, על ישי שליסל הרוצח: "מעשיו לא באו מתוך אהבת האל אלא מתוך שנאת האדם – – – בשם אמונתו הדתית עצם הנאשם את עיניו ואטם את אוזניו – – – כל אשר הפגין היה שנאה ואטימות לב. במעשיו גילה הרס ולא חסד". וירשו לי לציין, הרס – שנאה זה הרס. בספר ויקרא נאמר "לא תעמד על דם רעך". הפסקה הזאת חלה גם עלינו, חלה על הממשלה. במקום שהיא לא עושה צעדים אקטיביים מול הדוח הזה – ואני יודעת שאני טיפה לוקחת זמן, ברשותך – זה לא רק מחדל, זה פשע. זה פשע במיוחד כשמקצצים גם תקציבים בשנה שהם רואים שיש עלייה בפגיעות בלהט"ב, והזכרתי את כל הילדים שסובלים. אז אני רוצה לומר לך, אסור לנו, אסור לנו לעצור במאבק הזה. והשרה שהייתה צריכה לשבת כאן, השרה לשוויון חברתי, מאי גולן, לא כאן כי לא אכפת לה. אבל הלהט"ב הם אזרחים שווי זכויות ויש להם את זכויות האדם והאזרח, ואם היא לא רוצה לתת להם את התקציבים, אז בבקשה שיביאו חוק לפטור אותם ממיסים, אבל לא יפקירו אותם ואנחנו לא נפקיר אותם. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חיים, אתה עונה גם על הדיון הזה?

שר התיירות חיים כץ:

אני משיב.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה משיב? לא, לא, יש זמן. יש זמן, לא עכשיו. השרה מאי גולן לא נמצאת פה?

שר התיירות חיים כץ:

כשאני אשיב ויצעקו עליי, אז זה בשם מאי גולן.

היו"ר סימון דוידסון:

תשמע, מה אני אגיד לך, טוב. תעלה ותבוא חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. תשמע, יום מיוחד בנושא הזה. עצוב. חמש דקות לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים בכנסת את יום הקהילה הגאה, ולמרות שצעדנו כברת דרך, עדיין הקהילה הגאה בחברה הישראלית נאבקת גם בחסמים תרבותיים וגם בפערים מבניים שמקשים בפועל על השתלבותם של הלהט"בים ושל המשפחות הגאות. על פי אומדן של ארגוני הקהילה הגאה, בישראל חיים היום בערך 700,000 להט"בים, כ-8% עד 12% מהאוכלוסייה הבוגרת. רבים מהם לא זוכים לשוויון זכויות מלא ואמיתי כפי שראוי לתת לכל אזרח במדינה דמוקרטית. חלקם עדיין מתמודדים עם מציאות יום-יומית של הדרה, עלבונות, שנאה ופגיעה שראוי שנקיא מתוכנו. חשוב לציין שכבר לפני עשור מדינות רבות במערב נתנו תוקף חוקי ומוסרי למאבק לזכויות שוות לקהילה הגאה. בעקבות תהליכים מדיניים ושינויים חברתיים, חומות רבות שהיו בעבר ועמדו בפני הקהילה הלהט"בית הוסרו והבהירו באופן חד-משמעי ובלתי משתמע לשתי פנים: שוויון הוא זכות בסיסית במדינה מערבית, ובמדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית. ולמרות זאת, על פי סקרים שבוצעו על ידי ארגוני הלהט"ב, עדיין יש עדויות לכך ש-88% מהקהילה הגאה חווים להט"בופוביה. 62% מהם חשים שהמשטרה לא תגן עליהם כשהם יצטרכו. בשוק העבודה אנחנו רואים לעיתים חוויות של אפליה תעסוקתית, ועדיין ניכרים פערים בתהליכי הקמת משפחה, בתהליכי אימוץ, בתהליכי פונדקאות. לנו יש אחריות כנבחרי ציבור. אנחנו צריכים לדאוג שמדינת ישראל תהיה גם מקום בטוח וגם שוויוני וגם מכבד עבור כל אזרח ואזרחית ללא יוצא מן הכלל. עלינו להעניק תקווה לקהילה הגאה בישראל ולייצר בעבורם בית שוויוני ובטוח יותר. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית, מתקדמת, והיא צריכה להעניק לאזרחיה הלהט"בים סביבה בטוחה ומכבדת בכל תחומי החיים, ובטח במרחב הציבורי. אין שום סיבה שבן לקהילה הלהט"בית יסתובב בחוץ וירגיש מאוים רק משום נטייתו המינית. במצעד הגאווה בשנת 2015 אירע הרצח המתועב של שירה בנקי, זיכרונה לברכה, ילדה רק בת 15 שנדקרה למוות. זה היה רגע מכונן ומזעזע במדינת ישראל, וכולנו זוכרים אותו. היא הגיעה בשביל לצעוד בשם האהבה והסובלנות, והיא נרצחה רק בשם השנאה ובשם עיוורון ולהט"בופוביה. הוריה של שירה, מיקה ואורי בנקי, הפכו את האובדן הטרגי של בתם לפעילות חינוכית וחברתית רחבת היקף. הם הקימו את עמותת "דרך שירה בנקי", הפועלת לקידום סובלנות ושיח מכבד באמצעות חינוך ובניית גשרים. הבחירה מעוררת ההשראה של ההורים של שירה להפוך טרגדיה אישית למפעל להפצת אור מייצגים ערכים ליברליים שאני מאמינה בהם. זה ארץ ישראל היפה שלי. זה ארץ ישראל שמגיבה על שנאה עם הרבה אהבה. לא ניתן לסיים את הנאום בלי להזכיר את סיפור הגבורה של החטופה הגיבורה אמילי דמארי, שבמהלך השבי נאלצה להסתיר את זהותה האמיתית כבת קהילת הלהט"ב. כשנשאלה על ידי המחבלים המתועבים למה היא לא נשואה, היא נאלצה לשקר ולהשיב שפשוט לא מצאה את הגבר הנכון. מי יודע מה היה קורה לאמילי דמארי אם היו יודעים שהיא חלק מהקהילה. הסיפור של אמילי דמארי מזכיר לנו מה קורה בחברות חשוכות ובמשטרים אפלים, שבהם עצם הזהות מהווה סכנה ממשית לחיים. מדינת ישראל היא אחרת. מדינת ישראל חייבת להיות אור, חייבת להיות חופשית וליברלית ודמוקרטית, ועליה לפעול על פי ערכי מגילת העצמאות ולהעניק שוויון מלא ואמיתי לכולם. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. תעלה ותבוא חברת הכנסת נעמה לזימי. נאור שירי, ערב טוב.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת לציין בבית הזה את היום בעבור הקהילה הגאה, וכמובן לומר תודה – תודה לך, יוראי, לצד אחרים, על היום החשוב הזה. אני דווקא רוצה לפתוח בטקסט שקיבלתי מנער טרנסג'נדר, דבריו של רוני מירושלים, שמספר בגילוי לב ובאומץ רב את סיפורו האישי. קוראים לי רוני. אני בן 18 מירושלים, ואני טרנסג'נדר. בגיל 12, כשהבנתי שאני טרנס, הייתי בטוח שזה סוף החיים הנורמליים שלי. לא רציתי לצאת מהארון, כי פחדתי ממה שיקרה לי ומאיך שייראו חיי בישראל, לכן נשארתי בארון שנים ארוכות. עם השנים הבנתי שאני לא יכול להמשיך ולהסתתר, כי חיים בהסתרה אלו לא חיים אמיתיים, לכן החלטתי לצאת מהארון. היציאה שלי הייתה ארוכה ומתישה. פעמים רבות נתקלתי בתגובות שליליות ומזלזלות שערערו אותי וגרמו לי לתהות ולהעדיף להמשיך להסתתר ולסבול. היום אני כבר לגמרי מחוץ לארון, אבל גם עכשיו המלחמה היום-יומית שלי נמשכת. אני מפחד ללכת ברחובות, כי לא מעט פעמים ירקו עליי או צעקו עליי. גם בית הספר שלי הוא לא מקום בטוח עבורי. צעקות כמו הומו, קוקסינל, הן דבר שבשגרה, ופעמים רבות אני גם נתקל בילדים שמעיזים לבקש לראות מה יש לי בין הרגליים או דוחפים אותי החוצה מהשירותים. החיים הבין-אישיים שלנו כנערים להט"בים הם לא פשוטים, אבל הקשיים לא נגמרים שם. המצב הפוליטי במדינת ישראל קשה גם הוא וגורם לכל נער ונערה להט"בים להרגיש שהם אינם נראים. אם יש שרים בממשלת ישראל שמתבטאים באופן מובהק נגד הקהילה, אני בתור נער טרנס ישראלי מרגיש שאין לי מקום כאן. ולא רק זה – כמעט מדי יום מתפרסמת ידיעה חדשה של תקיפה של להט"בים בישראל. כשאני קורא את הכתבות האלה אני יודע: אולי בפעם הבאה זה יהיה אני. למרות הלהט"בופוביה שאני חווה, אני יודע שאני עוד בר-מזל. הבית שלי הוא מקום בטוח עבורי ואני חלק מ"איגי", מקום שמהווה עבורי בית ומשפחה. לצערי יש נערים להט"ביים רבים שעבורם הבית אינו מקום בטוח, והם זקוקים למקלטים ולתמיכה. אני קורא לכם, חברי וחברות הכנסת, לעמוד לצידנו באופן ברור וחד-משמעי. לאף נער או נערה להט"בים לא מגיע לחיות בפחד, לא בבית, לא ברחוב ולא במדינה שלהם. לכולנו מגיעים חיים בטוחים ושקטים. זה התפקיד שלכם לדאוג לזה וזאת האחריות שלכם. תודה. היה לי חשוב להביא לפה את הדברים של רוני, לבית העם, לכנסת. המקום הזה הוא של כולנו, של כולם – שלך, רוני, של כל נער ונערה. העובדה שהשרה לשוויון חברתי פועלת נגד הקהילה הגאה מראה לנו מהו הטרלול הרגרסיבי, שלוקח זכויות ותהליכים שנבנו במשך שנים ומסיג הכול לאחור, מראה לנו מה זאת ממשלה שמרנית, הומופובית, מסוכנת – זה לא משנה מי יו"ר הכנסת, משנה מה המעשים שאנשים עושים כאן – ממשלה שהתרגלה לסמלים על פני מעשים, על פני המציאות. ואני אומרת, הבית הזה פוגע בקהילה גאה, ואנחנו נשנה את הבית הזה ונהפוך אותו לשוויוני, רודף צדק, זכויות ואהבת אדם. זאת ישראל שתנצח. ואני לא יכולה שלא לסיים ביום שציינה היום שלי טל מירון, היום לשיבת החטופים.

היו"ר סימון דוידסון:

שלי, היא מדברת אלייך.

נעמה לזימי (העבודה):

על היום שלך. אני חושבת שאת באת ובנית יום עבור האחים והאחיות שלנו שצריכים לשוב לכאן, עבור אזרחים שמעונים בשבי. ובוועדה בכנסת, חבר כנסת, אלי רביבו, אומר למשפחות חטופים, לטל, אבא של בר קופרשטיין, שנמצא עם כיסא גלגלים ומתקשה בדיבור – הוא אומר להם, כאילו הם באיזה מפגש חברתי: ומה תעשו כל היום אחרי שיחזרו? אני רוצה שנבין מה התהליך הפסיכולוגי, החברתי שנעשה לאנשים כאן בקואליציה שהם הפכו לכל כך ערלי לב, מנותקים, אטומים, לא חלק מהעם הזה. בן אדם שמדבר ככה להורים של חטופים, למשפחות של חטופים, הוא לא חלק מהעם שלי. אני רוצה לומר שמי שמוציא משפט כזה מהפה – המסגרת שלו, הקהילה שלו, המקום הפוליטי שבו הוא נמצא, הוא מקום רקוב, שאיבד ערכים, שאיבד צלם אנוש. אתם איבדתם צלם אנוש אם ככה אתם מדברים אל משפחות חטופים. דווקא ביום הזה, ביום המיוחד הזה, משפט כזה נאמר? זה אומר דורשני. ואני רוצה להגיד שהעם הזה – תמיד אני אומרת את זה – הוא גדול ממי שיושבים כאן, מהקואליציה הזאת. העם הזה מקדש חיים. אנחנו כולנו משפחות החטופים. זה מזל של כל אחד ואחת מאיתנו פה שזה לא בן משפחה שלנו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

ואנחנו נעשה הכול כדי להשיב אותם. אנחנו נשיב אותם. הם יחזרו למרות הממשלה הזאת, למרות הקואליציה הזאת, ואנחנו נעיף אתכם, ונתקן ונרפא ונבנה מחדש עד שיחזרו כולם.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת נעמה לזימי. יעלה ויבוא שר התיירות חיים כץ, שהוא מחליף, או שיקריא את דבריה של השרה לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה מאי גולן. היא לא פה.

גלעד קריב (העבודה):

עדיף. מה יש לה לומר? היא עוינת את הקהילה הגאה. היא ביטלה להם התקציבים. היא מתביישת.

שר התיירות חיים כץ:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – –

גלעד קריב (העבודה):

השר כץ, עדיף שתדבר חופשי ולא תקרא את מה שהיא כתבה לך.

שר התיירות חיים כץ:

– – ביום שבו כנסת ישראל מציינת את יום הקהילה הגאה, אנו מחויבים גם להזכיר לעצמנו את הערכים הבסיסיים והחשובים לנו כחברה ישראלית מתוקנת, ליברלית ודמוקרטית, ערכים של שוויון, כבוד וחירות; ערכים שאנו – –

נעמה לזימי (העבודה):

– – – תגיד, אתה שונא – – –

שר התיירות חיים כץ:

– – במשרד לשוויון חברתי – –

נאור שירי (יש עתיד):

– – – GPT קטן.

שר התיירות חיים כץ:

תרשמו על פתק – בואי, תרשמי על פתק, אני אעביר לה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חיים, איך הממשלה הזאת מביאה ליד ביטוי את הערכים שדיברת עליהם? כששר המורשת – –

נעמה לזימי (העבודה):

לא רוצה שהילדים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – אתה יודע, חיים, שר המורשת, שיושב לידך – – –

קריאות:

שר התיירות חיים כץ:

תקשיב, במסגרת חברותך בכנסת – אתה חבר לא מאתמול, וידוע לך שכל שר תורן מגיע לפה ומקריא את מה שמישהו אחר כתב. אני לא אומר שאני מזדהה, אני לא אומר שאני חושב, אני כולו מעביר את המסר שכתבה השרה – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל גם תגיד לנו מה אתה חושב. אנחנו רוצים לדעת מה אתה חושב.

שר התיירות חיים כץ:

אז אני אדבר איתך אחר כך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא, לא, גם מעל דברי הכנסת.

שר התיירות חיים כץ:

מאה אחוז, אבל אני לא עובד אצלך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז קודם כול מאי ואחר כך תגיד מה אתה חושב.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים יקרים, השר עכשיו משיב. אני מבקש לא להפריע לשר. תודה רבה.

שר התיירות חיים כץ:

לא, אם הם רוצים – כל דקה קצת.

היו"ר סימון דוידסון:

בבקשה.

שר התיירות חיים כץ:

– – ערכים של שוויון, כבוד וחירות, ערכים שאנו במשרד לשוויון חברתי רואים בהם חשיבות עליונה ושכוללים את הבטחת זכויותיהם וביטחונם של כלל אזרחי ישראל ללא כל הבדל. כשהמדינה תומכת בקהילות מיעוטים שונות ומגוונות, היא ממלאת את תפקידה הבסיסי: להבטיח לכל אזרח חיים בכבוד ובביטחון. דווקא היום חשוב להזכיר ולהוקיר את התרומה הכבירה של חברי הקהילה למדינת ישראל בכל תחומי החיים בכלל ובמלחמת חרבות ברזל בפרט, אשר רבים מחבריה משרתים בשירות סדיר ובמילואים, ולעיתים קרובות בתפקידי ליבה קרביים ובתפקידי קצונה בכירים. הם תורמים מניסיונם, מכישוריהם ומרוח הלחימה שלהם להגנת המולדת, ועושים זאת במסירות ובאהבת הארץ. רק השבוע נוכחנו להכיר באופן אישי את עומר אוחנה, בן זוגו של רס"ן שגיא גולן, האל ייקום דמו, מפקד צוות ביחידת הלוט"ר, שנפל בקרבות הקשים בקיבוץ בארי לאחר שהציל עשרות משפחות. עומר ממשיך להוביל פעילות ציונית ופטריוטית לאורו של שגיא ולהוקרת פועלו ואהבתו הרבה כל כך למדינת ישראל. לנצח נזכור את גבורתו. יהי זכרו ברוך.

קריאות:

– – – אחרי שנה הוא הוביל את מצעד הגאווה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בחייאת, חיים, השר כץ, תעצור שנייה.

שר התיירות חיים כץ:

מעבר לכך, חברי הקהילה מהווים חלק בלתי נפרד – אני אתן לך בסוף, כשאני אסיים. אני אחכה ואתן לך להגיד את מה שרצית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טוב.

שר התיירות חיים כץ:

מעבר לכך, חברי הקהילה מהווים חלק בלתי נפרד מכל תחומי העשייה במדינת ישראל – בכלכלה, ברפואה, בחינוך, במדע, בתרבות ובכל מקום שבו נדרשת יוזמה, אחריות ואהבת אדם. בניגוד להתקפות הפופוליסטיות והדמגוגיות בחלק מכלי התקשורת על אודות פעילות המשרד והאגף לקידום אוכלוסיות הלהט"ב, נציין כי האגף פועל בשיתוף פעולה מלא עם רשויות מקומיות, מלווה אותן בבניית תוכניות מותאמות לקהילה הגאה לפי בקשתן ועל פי ראות עיניהן ומסייע בהקמת מרכזים עירוניים. כמו כן, האגף מקיים הכשרות לעובדים ועובדות בשטח, מפתח מענים ייחודיים לצעירים, לגיל השלישי ולמשפחות, ובכך משקף מדיניות ציבורית שמבינה כי שוויון הוא לא רק עיקרון אלא פרקטיקה יומית. יחד עם זאת, אנחנו מודעים לכך שעדיין קיימים אתגרים רבים: מקרי אלימות, אפליה והדרה חברתית. אנחנו מתחייבים להמשיך לפעול בנחישות למיגור התופעות הללו ולהבטיח שכל אדם יוכל לחיות את חייו בביטחון ובכבוד. נמשיך לפעול במסירות לטובת כלל האוכלוסיות שמשרדנו אמון על רווחתן. תודה רבה. בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עומר אוחנה, בן זוגו של רס"ן שגיא גולן, זיכרונו לברכה, שנפל על הגנת המדינה ב-7 באוקטובר, מעביר מערכי שיעור של חוש"ן בבתי הספר לספר על מורשתו ועל הערכים שעליהם התחנך שגיא – ערכים של שוויון, חירות, האחר הוא אני וכו'. התקציבים למערכי השיעור האלה נמצאים בסימן שאלה עכשיו.

היו"ר סימון דוידסון:

אצלה או במשרד החינוך?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במשרד החינוך.

שר התיירות חיים כץ:

אז בוא, היא עונה תשובה על המשרד שלה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אגב, גם תקציבים מהמשרד לשוויון חברתי כרגע מעוכבים.

היו"ר סימון דוידסון:

טוב, יוראי, עומד מולך שר התיירות. וואס וילסטו?

שר התיירות חיים כץ:

אתה רואה? הוא ענה לך ביידיש.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, אני רוצה לומר, זה יפה לברך וזה נכון לברך – – –

שר התיירות חיים כץ:

מתחייב אני לדבר עם יואב קיש ולבדוק ולנסות לעזור. מתחייב.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לשר התיירות חיים כץ.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים יקרים, אנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק אסטרטגיית הביטחון הלאומי, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת גדי איזנקוט ויולי יואל אדלשטיין, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק הכל-כך חשובה הזאת. בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יודע – – –

יולי יואל אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק אסטרטגיית הביטחון הלאומי, התשפ"ה– 2025, שיזמנו חבר הכנסת גדי איזנקוט ואני. זאת גם הזדמנות להודות לחבר הכנסת גדי איזנקוט, שמן היום הראשון שלו כחבר כנסת, ודאי עוד לפני זה כרמטכ"ל ובשלל תפקידיו, חשב על הנושא הזה, בעצם על היעדר מסמכים מחייבים בנושא של אסטרטגיית הביטחון הלאומי. אני שמח מאוד, גדי, שכבר הגענו לקריאה שנייה ושלישית של הצעת החוק הזאת. הצעת החוק היא תוצר של דיונים נרחבים של הוועדה עם משרדי הממשלה וגורמי הביטחון השונים, חוקרים באקדמיה וגורמים נוספים שעוסקים בחקר הביטחון הלאומי. בהצעת החוק יש בשורה חשובה שתסייע בחיזוק ביטחונה של מדינת ישראל, ושבתקווה תייצר תהליך עבודה סדור בקרב הממשלה, משרדיה וגופי הביטחון לקביעת האסטרטגיה המדינית-ביטחונית של מדינת ישראל. כפי שאפרט כעת, במרכזו של תהליך העבודה תעמוד הממשלה. לראשונה הכנסת מציעה כי לאחר כינונה של ממשלה חדשה, הממשלה תידרש לאשר מסמך אסטרטגיה מדינית-ביטחונית בתוך חמישה חודשים מיום כינונה. מסמך האסטרטגיה המדינית-ביטחונית יהיה בגדר מצפן להגדרת היעדים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל. מסמך זה יכוון את משרדי הממשלה והגופים הביטחוניים ויסנכרן ביניהם, כך שההיערכות שלהם לקראת איומים ואתגרים עתידיים תיעשה מתוך התכוונות למטרות שהוגדרו מראש לטובת ההיערכות של מדינת ישראל לאיומים ולאתגרים אלו. בנוסף, מסמך האסטרטגיה יסייע בעיצובן של תוכניות העבודה של גופי הביטחון השונים, כגון צה"ל, שירות הביטחון הכללי וכדומה, תוך שהם מתבססים בעיקר על מסמך זה ולא על תפיסה פנימית של כל גוף את משימותיו ותפקידיו. בכך תשתפר גם יכולת ההתאמה וההלימה בין מטרות הדרג המדיני והנחיותיו לבין התוכניות וההיערכויות של גופי הביטחון ובניין הכוח הנגזר מהן. הצעת החוק מסדירה את אופן גיבוש האסטרטגיה המדינית-ביטחונית ואישורה כדלקמן: מוצע כי עם כינונה של ממשלה חדשה תגובש הצעת אסטרטגיה מדינית-ביטחונית. על גיבושה יופקד המטה לביטחון לאומי, והוא יכין אותה תוך התייעצות עם משרד הביטחון, משרד החוץ, המשרד לביטחון לאומי וגופי הביטחון, וכן כל משרד ממשלה אחר הנדרש, לדעת ראש המטה לביטחון לאומי – כל אחד מן המשרדים והגופים האלה בהתאם לסמכויותיו ותפקידיו על פי דין. ההצעה תתייחס להנחות היסוד בנוגע לאתגרים ולהזדמנויות המדיניים והביטחוניים הניצבים בפני מדינת ישראל. יפורטו בה האיומים והאתגרים, דירוגם והאמצעים להתמודד עימם, והיא תכלול בין השאר את היעדים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל. כמו כן, מוצע כי אם אחד הגופים או המשרדים שהמטה לביטחון לאומי התייעץ עימו בעת הכנת הצעת האסטרטגיה המדינית-ביטחונית הציג חלופה לאחד מרכיבי הצעת האסטרטגיה, תיכלל חלופה זו בהצעה. בנוסף, מוצע לקבוע כי הממשלה תהיה רשאית להחליט על אצילת סמכותה לאשר את האסטרטגיה או לערוך בה שינויים, כולה או חלקה, לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, קרי, לקבינט. כמו כן, לשם הגברת הפיקוח הפרלמנטרי, מוצע לקבוע כי האסטרטגיה המדינית-ביטחונית תוגש לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, וכי ראש הממשלה או ראש המטה לביטחון לאומי יציגו אותה בפני הוועדה בישיבה שתיוחד לעניין זה. בנוסף, לשם הגברת השקיפות, כיוון שבמסמך האסטרטגיה נכלל מידע סודי, מוצע שפרסומו יהיה אסור, אולם המטה לביטחון לאומי יפרסם תמצית של האסטרטגיה לציבור. לבסוף מוצע לתקן את חוק המטה לביטחון לאומי ולערוך בו כמה שינויים: ראשית – לקבוע במפורש את גיבוש האסטרטגיה המדינית-ביטחונית כאחד מתפקידיו של המטה לביטחון לאומי; שנית – לבטל את תפקידו של המטה לביטחון לאומי להכין ולהגיש הערכה רב-שנתית של המצב המדיני-ביטחוני, ולקבוע כי הכנת הערכה השנתית של המצב המדיני-ביטחוני על ידי המטה לביטחון לאומי תיעשה בהתייחס לאסטרטגיה המדינית-ביטחונית. אני מבקש להודות ליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד מירי פרנקל-שור ולצוות שלה ולמנהל הוועדה מר אסף פרידמן וצוותו. אני מודה עוד פעם לשותפי להצעת החוק חבר הכנסת גדי איזנקוט. אבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית. למיטב הבנתי, להצעה לא הוגשו הסתייגויות אלא רק בקשות דיבור. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת אדלשטיין. כפי שאמר חבר הכנסת אדלשטיין, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. לכל חבר כנסת חמש דקות. שרון ניר – מוותרת; יוליה מלינובסקי – מוותרת; חמד עמאר – לא נמצא; מרב מיכאלי; נעמה לזימי – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני לא רשום לך?

היו"ר סימון דוידסון:

אתה רשום. עודד פורר, לא ראיתי אותך. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה מדלג עליי?

היו"ר סימון דוידסון:

תקבל אפילו שש דקות עכשיו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ראשית, לעניין אסטרטגיית הביטחון הלאומי, אני מנסה לחשוב ממתי אסטרטגיית הביטחון הלאומי של מדינת ישראל אומרת שנחלק רובים למיליציות בעזה כחלק מאסטרטגיית הביטחון שלנו. אז אם ב-1993 אמרו "אל תיתנו להם רובים" ונתנו להם, אז אלה שאמרו "אל תיתנו להם רובים" היום נותנים רובים למיליציות אחרות, אפילו לא במסגרת הסכם. וחמור מכך, אם אנחנו כבר מדברים על אסטרטגיית ביטחון, שראש הממשלה עושה את הצעד הזה מאחורי גבו של הקבינט. זה לא שהוא הביא את זה לדיון בקבינט. זה מראה מה ראש הממשלה חושב על הקבינט שלו וכמה הוא סופר את הקבינט שלו, וזה גם מראה איזה קבינט אמיץ יש לו, שהם כולם עכשיו מצדיקים ומספרים לנו שזה לא בסדר לתת להם רובים, אבל זה אולי בסדר לתת להם. למי נותנים את הרובים האלה? למי נותנים את זה, למי שירה רקטות על מדינת ישראל? למי שהשתתף בפיגועים נגד מדינת ישראל? שלחם לצד דאעש נגד מצרים? אני אומר לכם, אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, הדבר הזה הוא חמור מאין כמוהו. אני חושב שיש פה מהלך שגם אם הוא נעשה בעצת גורמי הביטחון – אומרים לי: זה נעשה בעצת גורמי הביטחון. בסדר. היו גם גורמי ביטחון שהמליצו להעביר כסף במזוודות לחמאס. ראש הממשלה קיבל את העמדה הזאת. ראש הממשלה קיבל את העמדה שצריך להעביר כסף במזוודות לחמאס, כסף קטרי, כדי לקנות את השקט הזה. בסוף ההחלטות הן החלטות של הממשלה, ולצערי הממשלה הזאת, שצועקת כל היום "ימין מלא מלא מלא", זאת הממשלה שמחלקת נשק למחבלים. אין פלא, אדוני היושב-ראש, שגם ראש הממשלה וגם שר הביטחון, שהצביעו בשלוש קריאות בעד חוק ההתנתקות, 20 שנה אחר כך מעבירים נשק למחבלים. זה המצב. בעניין אחר, שלא נוגע לחוק הזה, אני פשוט רואה את הפרסומים ואני אומר לעצמי שהעסקים הקטנים מתמודדים היום באמת עם בעיות בלתי נתפסות. אתה, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, רואה את המילואימניקים באים אליך. אלוהים ישמור מה קורה למילואימניק שיש לו עסק ואיך הוא מתמודד עם זה. אבל כל עסק היום, עוד בלי מילואימניקים ובלי שיש לו עובדים שהם במילואים, מתמודד במצב בלתי אפשרי עם יוקר מחיה מטורף – עלויות הארנונה עולות, את המיסים מעלים להם. עכשיו, מה אני רואה? בעל גלידרייה בהרצליה קיבל קנס של כמה? 2,000 שקל. למה? כי הוא כתב: כשר בהשגחת רבנות צהר. כשר בהשגחת רבנות צהר. עבריין. עבריין, הוא כתב כשר בהשגחת רבנות צהר בגלידרייה. למי שלא יודע, צהר זה ארגון של רבנים אורתודוקסים, שעושים את הבקרה שלהם בשיטה, בצורה אחרת ממה שעושה הרבנות. 2,000 שקל קנס. עכשיו אני אספר לכם על הכשרות של הרבנות. יש מקום מפורסם מאוד בבני ברק – גם אני אוהב לאכול שם דגים מלוחים. מוכרים שם באמת – – –

קריאה:

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שווה. אני לא אציין את השם פה. אני לא אציין את השם פה. תשמע טוב, סיפור יפה. היה איזה איש עסקים שאמר: תשמע, אתם מוכרים את ההרינג הזה לשבת, הוא כל כך טוב – בוא נפתח סניף שלכם בעיר אחרת, לא משנה איזו עיר. ניהלו משא ומתן, הגיעו לסיכומים, אמרו: יאללה, אתה פותח סניף שלנו בתוך המעדנייה – כשרה, כמובן – אתם תביאו את המוצרים שלכם וזהו. אין בעיה. אמר להם: אבל כשאתם מביאים את המוצרים, צריך תעודת כשרות. אומר לו בעל המעדנייה: מה, אני מטורף? אני אביא כשרות של הרבנות הראשית? אני הכשרות. זו פשוט הזיה. הוא לא צריך תעודת כשרות שם. אז אם בא מישהו – גלידרייה בהרצליה – וכותב שהוא כשר בהשגחת רבני צהר, הוא צריך לקבל 2,000 שקל קנס במדינת ישראל? המדינה הזאת ירדה מהפסים לחלוטין.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. חמד עמאר – לא נמצא; מרב מיכאלי; נעמה לזימי. גלעד קריב? בבקשה. יעלה ויבוא גלעד קריב. לרשותך חמש דקות, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, ראשית, אני רוצה לברך את חברנו חבר הכנסת גדי איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, על הובלת הצעת החוק החשובה והאסטרטגית הזאת, וגם את חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יושב-ראש הוועדה, שמצא לנכון לקדם את ההצעה הזאת בעיצומה של תקופה עמוסה מאוד.

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, רגע, שנייה. חברים, אני מבקש לשמור על השקט. תודה. יונתן מישרקי, קריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

שוב, תודותיי לחבר הכנסת איזנקוט ולחבר הכנסת אדלשטיין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אחרי ששמעתי כאן את דבריו של השר חיים כץ במסגרת הצגת עמדת הממשלה בעניינם של החטופים, כאשר כאן ביציע ישבו נציגי חלק מן המשפחות, ובהם בני משפחתו של מתן אנגרסט – שרק שלשום התירו לפרסום את סרטון החטיפה הקשה שלו – אחרי ששמעתי את דבריו של השר כץ, שהיו דברים קשים מאוד – כי הוא בעצם הודיע לבני משפחות החטופים שממשלת ישראל לא חושבת שיש לחתור לסיומה של המלחמה ולהביא לעסקה כוללת שתשיב את הבנים וגם את הבנות הביתה – אחד הדברים שעלו במחשבתי הוא שבשעה שחבר הכנסת גדי איזנקוט וחבר הכנסת יולי אדלשטיין מניחים את המסד לגיבוש תורת ביטחון אסטרטגית, תוכנית רב-שנתית שעוסקת באסטרטגיית הביטחון של מדינת ישראל, אנחנו נמצאים ביום ה-613 למלחמה שבה לממשלת ישראל אין שום תוכנית אסטרטגית. הדבר היחיד שיש לממשלת ישראל, כאשר היא שולחת את טובי בנינו אל שדה הקרב, זו ערימה של סיסמאות: ניצחון מוחלט, הכרעת החמאס. אבל מה עומד מאחורי הסיסמאות האלה? האם ישנה איזושהי תוכנית אסטרטגית שלאורה מתנהלת הלחימה הזאת? האם ישנו איזשהו מתווה? מה אמור לקרות בחודשים הקרובים? מה אמור להתרחש אחרי הכרעת החמאס? על פי איזה חזון – – –

היו"ר סימון דוידסון:

מושיקו, אני מבקש. השר כץ. חבר הכנסת מושיקו, אני מבקש. אתם צועקים וזה מפריע.

קריאה:

אנחנו בלהט הדברים – – –

היו"ר סימון דוידסון:

בבקשה לשמור על שקט.

שר התיירות חיים כץ:

אתה צודק, סליחה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

על פי איזה חזון מובילה הממשלה הנוכחית את המלחמה, שלמעט, אולי, מלחמת ההתשה, כבר עכשיו היא הארוכה במלחמות ישראל? מה עומד מאחורי הכינוי המומצא של ראש הממשלה למלחמה הזאת "מלחמת התקומה"? מה התוכנית? אדוני חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אתה מבין מה התוכנית האסטרטגית של ממשלת ישראל? אתה יודע מה ממשלת ישראל מתכננת לעשות עם תא שטח שלמרות כל הבלונים המופרחים של תוכניות הגירה מרצון ומינהלות פיקטיביות להגירה מרצון ולהלבנת מושג הטרנספר – מה ממשלת ישראל מתכננת לעשות עם תא השטח הצפוף ביותר בעולם, שנמצאים בו 2.3 מיליון פלסטינים? מישהו מדבר על זה במל"ל, בצוות של ראש הממשלה, או שהכול מתנהל באותה אווירת חלטורה שבה הממשלה הנוכחית מנהלת את כל ענייניה האסטרטגיים של מדינת ישראל? אז זה יפה מאוד שתעבור כאן הצעת חוק על תוכנית אסטרטגית. אני אצביע בעד הצעת החוק. הלוואי שבשעה שנתניהו תיווך בהזרמת מיליארדי שקלים לחמאס והזמין את קטר לנהל את ענייניה של מדינת ישראל, הלוואי שהייתה לנגד עינינו תוכנית לאומית אסטרטגית. אני לא חושב שהוא היה טורח לעיין בה ולפעול על פיה, אבל הלוואי שהייתה. עד שנגבש את התוכנית הזאת, חבר הכנסת אדלשטיין, לאן ממשלת ישראל, שאתה תומך בה כחבר קואליציה, לוקחת אותנו? אני מאוד מקווה שתעלה לכאן לבמה בתום הדיון ותאמר מה כרגע תוכנית הביטחון האסטרטגית של מדינת ישראל אל מול המלחמה הזאת – מעבר לאותן סיסמאות שחוקות – כי כרגע, לאור פרשיית חימוש הכנופיות הג'יהאדיסטיות רק כדי לא לדבר עם הרשות הפלסטינית, שאנחנו בתיאום ביטחוני יום-יומי איתה ביהודה ושומרון, זה נראה שלממשלת נתניהו אין שום קריאת כיוון אסטרטגית. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת קריב. יואב סגלוביץ', בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

בתוך הסערות של היום, בתוך המציאות הכאוטית של היום, אני רוצה קודם כול לברך את חבר הכנסת יולי אדלשטיין ואת גדי איזנקוט, שנתנו לנו תמונת עתיד. קודם כול, אתה מתנתק רגע מהחוויות של היום-יום ומסתכל על הצעת החוק כמו שהיא מונחת היום, ואתה אומר שזה יבנה אותנו אחרת קדימה אם נלך לאורה. אחרי שאמרתי את הברכות האלה, בתקופה הזאת הייתי שמח שזה היה קורה בהרבה מאוד חוקים שעולים פה בכנסת, שרואים 15 ו-20 שנה קדימה. זה מה שהיה עם האבות המייסדים של המדינה הזאת. כך הם ראו. ואחרי שאמרתי את הברכות, במקום הזה לא נהוג להגיד על הכשלים, אז אני אדבר על הכשל שלי. אני ידעתי על הצעת החוק הזאת, גם קראתי אותה, אני גם ממלא מקום בוועדה של חבר הכנסת אדלשטיין, ואני אגיד מה הכשל שלי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

שלך?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כן.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

יש לך כשלים?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הכשל שלי הוא שלא הגעתי מספיק לוועדה להכניס עוד כמה דברים פנימה, כלומר שהביטחון הלאומי, ההגדרה שלו צריכה להיות יותר מובהקת, שחלק מהביטחון הלאומי זה תפיסת ביטחון הפנים. לא מאוחר מדי. ההגדרה מספיק רחבה כדי שנוכל להכניס פנימה. אני חושב שדווקא במיוחד אחרי 7 באוקטובר – גם לפני, אבל בדגש אחרי – אי-אפשר לראות את שני הדברים האלה – הביטחון של חוסנה הפנימי של מדינת ישראל, ביטחון אזרחיה, זה לא רק ממה שקורה מהתקפות מבחוץ, מאויבים חיצוניים; אם תרצו, הפשיעה ודברים רבים נוספים. קראתי את הצעת החוק שוב לראות שהכשל הוא לא עד כדי כך גדול. יהיה אפשר, אחרי שנצביע על ההצעה הזאת ואחרי שיממשו אותה, בתהליכים שיקרו במל"ל – ופה אני פונה גם אל שניכם, שאני לא אמשיך עם הכשלים שלי, לשכנע במסמכים העתידיים, גם אם ניצור איזה קושי, כי הוועדה לביטחון לאומי – למצוא את הדרך לתקן את הדברים, שהדברים המשמעותיים של ביטחון הפנים וביטחון האזרחים – כי הם באמת חלק מהביטחון הלאומי. אני סברתי כך תמיד. קודם כול אני מברך אתכם על כך ששמתם הצעה כזאת, שרואה פני עתיד, ושם על עצמי ביקורת עצמית איך לא שמתי לב בזמן. אז עוד פעם, תודה לכם.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת סגלוביץ'. ולדימיר בליאק – מוותר; רון כץ – לא נמצא; מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; משה טור פז – מוותר. נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה רוצה שאני אעלה? אני רואה את האכזבה.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, אני בשוק שנאור שירי מוותר על דיבור. חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; אליהו רביבו – לא נמצא; שלום דנינו – לא נמצא; טלי גוטליב; חנוך דב מלביצקי; בועז ביסמוט; משה סעדה; אלי דלל – –

אלי דלל (הליכוד):

מוותר.

היו"ר סימון דוידסון:

– – מוותר; אופיר כץ – מוותר; דן אילוז – לא נמצא; אריאל קלנר; חווה אתי עטייה – – –

אופיר כץ (הליכוד):

בליכוד כולם מוותרים.

היו"ר סימון דוידסון:

כולם מוותרים בליכוד?

אופיר כץ (הליכוד):

כן.

היו"ר סימון דוידסון:

אוקיי. יו"ר הוועדה, אתה רוצה לסכם?

יולי יואל אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

לא, לא, אני מבקש להצביע, ואחר כך גדי – – –

היו"ר סימון דוידסון:

גדי אחרי זה מסכם. אוקיי. חברות וחברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה והשלישית. אנחנו נעבור תחילה להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק אסטרטגיית הביטחון הלאומי, התשפ"ה–2025, כנוסח הוועדה. אנא שבו במקומותיכם. הצבעה. זו השנייה עכשיו. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–9 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–9 נתקבלו.

היו"ר סימון דוידסון:

19 בעד, אין מתנגדים.

גלעד קריב (העבודה):

הצבעתי אצל אימאן.

היו"ר סימון דוידסון:

אני מבקש לציין שגלעד קריב בטעות הצביע בשולחן של אימאן ח'טיב. סידרו את זה? כי זה אצל אימאן. בסדר, גלעד. אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק אסטרטגיית הביטחון הלאומי, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 19 נגד – אין נמנעים – אין חוק אסטרטגיית הביטחון הלאומי, התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר סימון דוידסון:

19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק אסטרטגיית הביטחון הלאומי התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. ברכות. גדי איזנקוט, בבקשה.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח הדברים אני מבקש להביע הערכה רבה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין על היוזמה המשותפת להביא את חוק אסטרטגיית הביטחון לקריאה השנייה והשלישית. אני רוצה להודות לצוות של הוועדה – למירי פרנקל, לאסף, למל"ל, שהיה שותף מרכזי, למשרדי הממשלה ולכל גופי הביטחון. אני רואה קו מחבר בין המאמר של זאב ז'בוטינסקי על קיר הברזל מ-1923, שלמעשה הניח את היסוד לתפיסת הביטחון שאנחנו מכירים, לבין הסמינרים שקיים אבי תפיסת הביטחון דוד בן-גוריון, גם הסמינרים וגם המסמך שהוא כתב כראש ממשלה, שידוע כ-18 הנקודות של בן-גוריון, שהוא הניח ב-1953 על שולחן הממשלה. ביטחון לאומי נשען על חברה מתקדמת ומאוחדת, על צבא עם שמורכב מכל חלקי החברה הישראלית ועל עליונות מודיעינית וטכנולוגית שמבטיחה עוצמה צבאית להבטחת קיום המדינה וניצחון בכל מלחמה. החוק יביא לכך שמהכנסת הבאה תחויב כל ממשלה בעתיד לאשר אסטרטגיית ביטחון לאומי פורמלית לישראל בתוך חמישה חודשים מכינונה. אחרי ההפתעה של 7 באוקטובר ומלחמה רב-זירתית מתמשכת, החוק הזה מקבל בעיניי משנה חשיבות, ואמור להביא לידי ביטוי גם את הלקחים שיש לכולנו מהשנה ושמונה חודשים שחלפו. אני קורא לראש המל"ל צחי הנגבי להוציא גם קריאה למכוני המחקר במדינת ישראל לכתוב תפיסה גלויה, ולהושיב את טובי המומחים שיש במדינת ישראל כדי להתחיל לעבוד מוקדם ככל האפשר על תפיסת ביטחון לאומי שתהיה תשתית לעבודות עתידיות. אני רואה בזה צורך. אני אומר את זה גם כרמטכ"ל. זה אמור להוות מצפן, זה אמור להוות כיוון לתכנון ארוך טווח. וההבנה של כולנו היא שמרכיבי הביטחון הלאומי מורכבים מכל תחומי העשייה המרכזיים של חיינו. אני מצטרף לאמירה של יואב סגלוביץ'. אני חושב שהחוק הזה מניח מצע מספיק רחב כדי להכניס גם את איומי הפנים לתוך העבודה הזאת. אני חושב שזה חוק חשוב מאוד, שמבטא אחדות משותפת ברצון לראות מדינת ישראל חזקה ועוצמתית, שמבטיחה את קיום המדינה לתמיד. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת איזנקוט. ברכות לחבר הכנסת אדלשטיין וחבר הכנסת איזנקוט על החוק החשוב הזה.

היו"ר סימון דוידסון:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה מס' 5), התשפ"ה–2025. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 40 – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אלי דלל להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

אלי דלל (הליכוד):

תודה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שיהיה לך בהצלחה בתפקיד. כנסת נכבדה, אני מביא היום חוק רישוי עסקים שהוא מאוד מאוד חשוב לעסקים, להקל על עסקים במדינה. הייתה הוראת שעה לחמש שנים שהסתיימה, ובהצעת החוק הנוכחית אנחנו נאפשר שנתיים נוספות כדי שנוכל להקל על העסקים, כי בשנים האחרונות עברנו גם את הקורונה, ועברנו גם את מלחמות חרבות ברזל, ולכן יש צורך לקדם במהירות את החוק הזה. הרעיון הוא פשוט לתת אפשרות לבעלי העסקים להצהיר ולהקטין את הרגולציה, לפחות בשנתיים הקרובות. אני רוצה להקריא את דברי ההסבר. במלחמת חרבות ברזל, שהחלה עם המתקפה של חמאס בחג שמחת תורה ביום כ"ב בתשרי, 7 באוקטובר 2023, נחטפו 253 חטופים וחטופות, רובם אזרחים ומיעוטם חיילים בשירות סדיר. אנחנו מתפללים שכל החטופים והחטופות יחזרו הביתה בשלום, וכמובן שלכל חיילינו תהיה רפואה שלמה לפצועים ושיחזרו כולם לשלום. אני אקצר. פשוט לקחתי את הנייר הלא-נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

אפשר להביא לך את הנייר.

אלי דלל (הליכוד):

אם אפשר, בסדר. זה בדיוק דקה. זו הצעת החוק.

קריאה:

אלי דלל (הליכוד):

כן, אבל זה באותיות קטנות כאלה. סליחה.

היו"ר סימון דוידסון:

אני יכול להסביר בקצרה. זה חוק מצוין שעוזר לעסקים.

אלי דלל (הליכוד):

לא נורא, הכול בסדר. "חוק רישוי עסקים נועד להבטיח שעסקים יפעלו תוך שמירה על המטרות הקבועות בחוק. לשם יישום מטרות אלו נקבעו בחוק רישוי עסקים סוגי עסקים שהפעלתם טעונה רישיון עסק. ברישיון העסק נקבעים התנאים הדרושים לשמירה על מטרות הרישוי בהתאם לסוג העסק. ברבות השנים תהליך קבלת רישיון עסק נעשה סבוך מבחינה רגולטורית והיו ניסיונות לפשטו. שתי הרפורמות המרכזיות שנעשו בעשור האחרון הן אלה: "רפורמת הרישוי הדיפרנציאלי, שבמסגרתה נקבעו מסלולי רישוי מקוצרים דיפרנציאליים, המאפשרים קבלת היתר או רישוי בהליך מקוצר על בסיס תצהיר" – וזאת הכוונה – "של מבקש הרישיון בדבר עמידה בתנאים הנדרשים. הרפורמה החלה על עסקים ברמת סיכון בינונית ומטה שפורסם לגביהם מפרט אחיד, ומטרתה לצמצם את פרק הזמן הנדרש לקבלת רישיון עסק ולעודד את הצמיחה והתחרותיות במשק. כמו כן, נקבע כי בתקופה של שלוש שנים מיום פרסום מפרט אחיד לגבי סוג עסק מסוים, לא יחולו הוראות הסייג שקבוע בחוק רישוי עסקים, שלפיו לא יינתן היתר מזורז אם בעת הגשת הבקשה המבקש או העסק פועל בתחום רשות הרישוי בלא רישיון (חוק רישוי עסקים – – – התשע"ח–2018). "רפורמת האסדרה, שבמסגרתה הוקמה הוועדה לאסדרת רישוי עסקים והוקנו לה סמכויות לרבות לעניין גיבוש מפרט אחיד. הרפורמה נועדה להגביר את הוודאות הנדרשת למבקשי הרישיונות ולעסקים ולהבהיר את התנאים הנדרשים לקבלת הרישיון. גם בהצעה זו נקבעה הוראת שעה", וכמובן "גם עסקים אשר פעלו ללא היתר או רישיון עסק יהיו רשאים להשתמש באחד ממסלולי הרישוי המקוצרים עד המועד האמור". "לפיכך, מוצע לקבוע פעם נוספת הוראת שעה אשר תאפשר לעסקים הפועלים ללא היתר או רישיון עסק להשתמש בכל אחד ממסלולי הרישוי המקוצרים" עד ליום 31 בדצמבר 2027. תודה רבה לוועדת הכספים, ותודה רבה לכל מי שתרם לקידום החוק הזה, וכמובן גם לוועדת הפנים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת אלי דלל. נעבור לדיון האישי.

אלי דלל (הליכוד):

אני רוצה עוד מילה אחת לפני שאסיים.

היו"ר סימון דוידסון:

בבקשה.

אלי דלל (הליכוד):

אתמול בערב הייתה פגישה עם אלוף פיקוד העורף באזור נתניה והשרון. אלוף פיקוד העורף אמר שמה שהולך לקרות או אמור לקרות באזור השרון, בת חפר, מול טול כרם זה פסיק ממה שקרה בעוטף עזה. האמירה הזו מדאיגה וחמורה. אני הוצאתי מכתב דחוף ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין כדי שיקיים דיון דחוף בנושא הזה. הוא הבטיח שהוא יקיים דיון דחוף. אני חושב שאנחנו צריכים להיזהר היום שבעתיים ממה שקורה היום באזור טול כרם והסביבה, כדי שבאמת נוכל ליצור מצב שלא נחזור ל-7 באוקטובר. תודה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תגיד כמה ראשי הרשויות מתריעים על קו התפר לכל האורך. שנים ראשי הרשויות מתריעים, ואתה מכיר את זה.

אלי דלל (הליכוד):

לכן קודם כול אני אומר את הדברים שקשורים לאמירה שאמר אלוף פיקוד העורף.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתה מכיר את הפרצות ואת הזליגה.

אלי דלל (הליכוד):

יקיים דיון, וכמובן שבדיון ייאמר מה שייאמר. נראה לי שגם חבר הכנסת יעקב אשר נמצא פה. גם הוא טיפל בנושא רישוי עסקים. חבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, תודה רבה על פועלך בנושא הזה של רישוי עסקים. תודה.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

על החוק.

אלי דלל (הליכוד):

נכון. תודה לך על הקידום.

היו"ר סימון דוידסון:

הוא אומר תודה על הקידום. נותנים לך מחמאה. גם זה לא טוב?

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

שידייק.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת דלל. נעבור לדיון האישי. חבר הכנסת עמית הלוי נמצא? איננו. אה, לא נרשמו, אז נעבור להצבעה. אלי, אנחנו נעבור להצבעה. חברים, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 40 – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. שבו במקומותיכם, בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 40 – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – תשעה, נמנע אחד.

צגה מלקו (הליכוד):

רשום שאני הצבעתי?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הצבעת, הצבעת.

היו"ר סימון דוידסון:

לפרוטוקול, חברת הכנסת מלקו, הצבעת בעד. אני קובע כי הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 40 – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 20) (הנחה בארנונה בעד בן משפחה נכה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך, אדוני.

יעקב אשר (יהדות התורה):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בטרם אציג את הצעת החוק שיזמנו, אני מבקש – כי לא תהיה לי הזדמנות מחר לעשות את זה, ולכן אני אעשה את זה עכשיו – לפתוח ולקדם בברכה והוקרה את נשיא ארגנטינה, ידיד אמת של מדינת ישראל, כבוד הנשיא חאבייר מיליי, שזכינו לביקורו המיוחד בישראל ובירושלים, והוא אף אמור לשאת כאן דברים מעל בימת הכנסת. הנשיא חאבייר הוא מאוהביה הגדולים של מדינת ישראל בדורנו, אדם שמביע את תמיכתו ואהבתו לעם ישראל, לאמונתו ולמורשתו של העם בלי למצמץ ובלי להתנצל, ולא רק במילים, גם במעשים. ראינו שהדבר הראשון שהוא עשה אתמול כשהוא נחת בארץ היה ללכת ישירות למקום הקדוש ביותר לעם היהודי, הכותל המערבי. בנוסף, רק לאחרונה, בטקס השבעת שר החוץ החדש בממשלתו, בחר הנשיא מיליי להשביע את שר החוץ על ספר תנ"ך, ואף ציטט בנאומו דבר תורה מפרשת לך לך – מעמד שעורר הדים רבים מאוד בזירה הבין-לאומית. אין ספק, אדוני היושב-ראש, שכשאנחנו מסתכלים על מה שקורה היום בארגנטינה, אין ספק ולא צריך להיות יהודי מאמין או חרדי כדי לראות שלנשיא הזה יש סייעתא דשמיא בהנהגה ובניהול של מדינתו. ארגנטינה בראשותו עומדת לפני עידן חדש. נוסף להצלחתו הרבה בקידום כלכלת המדינה, התגלו לאחרונה במדינה מרבצי זהב, כסף ונחושת שעתידים להרים את מעמדה ולהניע את כלכלת ארגנטינה לשגשוג כלכלי. סייעתא דשמיא היא דבר נצרך ביותר, ובפרט בהנהגה ובמנהיגים שמנהיגים מדינות, על כל המשמעויות שלה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה שאין לממשלה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

כפי שאומר המדרש הידוע, "לב מלכים ושרים ביד ה'", והכול, כמו שאנחנו, מאמינים בני מאמינים, יודעים. ראינו את זה גם, אגב, אצל הנשיא טראמפ, שהיה ידיד ישראל, ובניגוד לכל התקשורת, התחזיות והכול, חזר. אנחנו רואים מכאן דבר אחד: צריך סייעתא דשמיא בהנהגה; צריך לשמור על הערכים ועל האמונה ועל הדברים הקדושים, לא לזרוק את הטלית והתפילין, לא לזרוק את התורה, להתייחס אליה בכבוד. בואו נלמד את זה דווקא מאומות העולם, מאנשים שאינם בני ברית, שאינם יהודים. אני חושב שזה לימוד גדול. אני מודה לנשיא ארגנטינה על התמיכה והחיבה הרבה שהוא מרעיף על מדינת ישראל, ומברך אותו מעומק ליבי בהצלחה רבה בניהול ענייני מדינתו לטובת בני ארצו. אם נעבור להצעת החוק, אני עומד כאן, אדוני היושב-ראש, לא רק כחבר כנסת אלא כאדם, כאזרח שמכיר מקרוב את ההתמודדות היום-יומית של משפחות בישראל שיש להן בן משפחה שהוא עם מוגבלות – בת או בן עם מוגבלות, משפחות שמקדישות את חייהן לטיפול בילדים הללו ובבני המשפחה הללו. המשפחות האלה מהוות עוגן של אהבה, מסירות, כוחות נפש אדירים, אך לא פעם גם ניצבות בפני קשיים ביורוקרטיים וכלכליים. אחד מהדברים הביורוקרטיים הלא-נכונים שהיו עד עכשיו ישתנו, בעזרת השם, בעזרת החוק הזה. חוק ההסדרים במשק המדינה קובע הוראות לעניין הנחות בתשלומי ארנונה. בתקנה 2 לתקנות ההסדרים במשק המדינה נקבע כי מועצת רשות מקומית רשאית לקבוע הנחה, והיא קובעת שם כל מיני כללים. אחד הכללים להנחות הוא שבן משפחה, אם יש לו נכות מעל דרגה מסוימת, זכאי ל33% הנחה בבית שהוא גר בו עם הוריו וכו'. אם יש שני ילדים נכים? זה נשאר על ה-33%.

היו"ר סימון דוידסון:

בארנונה?

יעקב אשר (יהדות התורה):

בארנונה. זאת אומרת, אתה לא יכול לתת בגין הילד הנוסף הנכה את ה-33%. ואם חלילה יש שלושה ילדים? בוודאי שאתה לא יכול. הצעת החוק שלי באה לתקן שני דברים: הדבר האחד – קודם כול כל ילד נכה מזכה בהנחה הזאת בפני עצמו, ואם יש שניים, אז יהיו 66% הנחה, עד רמה של 90%, שזה המקסימום בהנחות. זה דבר אחד. הדבר השני – בחוק של היום ובתקנות של היום, שההנחה מותנית – בכלל, גם לילד הראשון, אם יש משפחה שברוך השם לא היה להם שום ילד נכה, בגיל 18 ויום הילד שלהם נפצע בתאונת דרכים והפך למוגבל, נכה, הוא כבר לא יכול להיכלל. הוא היה צריך להיחשב קודם, עד גיל 18, לא הלאה. כאן מוצע בהצעת החוק שלנו לקבוע בחקיקה ראשית כי סכום ההנחה שמועצת הרשות המקומית רשאית לתת יחושב בעד כל אחד מהזכאים לגמלה גם אם מלאו לו 18 ולא השתלמה בעדו גמלת ילד נכה, ובלבד ששיעור ההנחה הכולל לא יעלה על 90%. אני קורא לכולם להצטרף להצעת החוק החשובה הזאת. זה תיקון עוול. אדוני יושב-ראש ועדת הרווחה לשעבר, השר – –

היו"ר סימון דוידסון:

השר כץ. שר הרווחה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

– – יושב-ראש ועדת הרווחה לשעבר, מורי ורבי, שר הרווחה, אנחנו מביאים פה תיקון לארנונה על ילד נכה במשפחה, שזכאי ל-33%, אבל אם יש שני ילדים נכים? המחוקק לא חשב על זה, וזה יישאר על 33%. היום אנחנו מתקנים את זה. אני חושב שזה שאתה נמצא פה, זה לא בכדי. זה מתאים לך.

שר התיירות חיים כץ:

אמרתי לך שיש השגחה עליונה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

השגחה פרטית. סייעתא דשמיא. ולך יש, כי עשית הרבה דברים טובים לעם ישראל כולו בלי שום הבדל. אני קורא לחבריי, גם מהאופוזיציה, חברת הכנסת מטי, אני קורא גם לכם להצביע בעד הצעת החוק החשובה, הטובה הזאת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אכן חשובה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, שהצטרף אליי להצעת החוק הזאת, וגם העביר את זה בוועדת הכספים בקריאה ראשונה. אני מקווה שבקרוב מאוד נעביר אותה גם בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת אשר. רק עמית הלוי נרשם לדיון האישי. עמית הלוי נמצא פה? לא. אז אנחנו נעבור להצבעה. אנא שבו במקומותיכם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 20) (הנחה בארנונה בעד בן משפחה נכה), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 20) (הנחה בארנונה בעד בן משפחה נכה), התשפ"ה–2025, לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 20) (הנחה בארנונה בעד בן משפחה נכה), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הנוטריונים (תיקון מס' 11), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הנוטריונים (תיקון מס' 11). בהצעת החוק מוצע לאפשר לנוטריון להתלות את רישיון הנוטריון שלו באופן יזום. חוק הנוטריונים קובע כי חברות בלשכת עורכי הדין היא תנאי לקבלת רישיון לעיסוק כנוטריון, וכי נוטריון שהגביל את חברותו בלשכת עורכי הדין יחדל מלשמש נוטריון כל עוד הגבלת החברות בלשכת עורכי הדין עומדת בעינה. עם זאת, נכון להיום לא ניתן להתלות את רישיון הנוטריון ללא הגבלת החברות בלשכת עורכי הדין. בהצעת החוק שלפניכם מוצע לתקן מצב זה ולקבוע כי נוטריון יוכל להתלות את רישיונו על ידי הודעה בכתב לוועדת הרישיונות במשרד המשפטים. בנוסף, מוצע להבהיר בחוק מהן התוצאות של התליית רישיון וחידוש רישיון לאחר התלייה, הן באופן יזום, הן אגב הגבלת חברות בלשכת עורכי הדין והן בעקבות השעיה או התליה משמעתיות. לפי הסעיף המוצע, נוטריון שרישיונו מותלה לא יהיה רשאי לשמש בתקופת ההתליה כנוטריון או להציג את עצמו ככזה. בהתאם לכך תוקנו סעיפי החוק המטילים סנקציה פלילית בגין התחזות או עשיית פעולה שיוחדה לנוטריון. בנוסף, הפעולות האמורות ייחשבו גם לעבירה משמעתית. בהצעת החוק נקבע עוד כי גם בתקופת ההתליה ימשיך מי שהותלה רישיונו להיות נתון לשיפוט משמעתי לגבי מה שקרה לפני ההתליה או במהלכה. בנוסף, מי שהתלה את רישיונו לא יהיה חייב בתשלום האגרה השנתית המוטלת על נוטריונים בזמן ההתליה. לפי הצעת החוק, נוטריון המעוניין לשוב מהתליה ולשמש כנוטריון, יוכל להודיע על כך, ורישיונו יחודש בכפוף לתשלום האגרה ולקיומן של דרישות הכשירות לפי החוק, ובכלל זה אזרחות ישראלית, חברות בלשכת עורכי הדין והיעדר הרשעות פליליות או משמעתיות, למעט אלו שוועדת הרישיונות מחלה עליהן בהתאם לחוק, אולם הובהר כי לא תידרש הכשרה מקצועית חוזרת. מוצע לקבוע כי תחילת החוק תהיה מיום 1 בינואר 2026, כדי לאפשר היערכות מחשובית לשינוי, אולם נוטריון שלא שימש כנוטריון בשנת 2025 ויבקש להתלות את רישיונו גם ביחס לשנה זו, יוכל להודיע על כך באופן רטרואקטיבי עד ליום 31 במרץ 2026. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחבריי לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני רוצה בנוסף להגיד, אדוני היושב-ראש – אני מקווה שכולנו בנושא הזה נהיה ביחד, בלי ימין ובלי שמאל. המחלוקות הפוליטיות בינינו כאן בתוך המדינה יכולות להיות לכל הדרך, לכל האורך. אנחנו יכולים לחשוב מה שאנחנו רוצים על מדינה פלסטינית, על הדרך לנהל את המלחמה, על הדרך להשיב את החטופים. אני חושב ואני מקווה שבנושא הזה לא יהיו יוצאים מן הכלל. אני מקווה שכולנו ביחד נעמוד כחומה בצורה כנגד מדינות זרות שמטילות סנקציות על נבחרי ציבור במדינת ישראל. הדבר הזה הוא פגיעה אנושה בדמוקרטיה. מה שממשלת בריטניה וממשלות נוספות עשו ביממה האחרונה כלפי ראש מפלגתי בצלאל סמוטריץ' והשר איתמר בן גביר – בייחוד כאשר מדובר בהקשר של מדינה פלסטינית. זה לא משנה מה הנושא, מבחינתי, ואני אגיד לך יותר מזה, אני לא רוצה להשוות, אבל גם אם היה פה חבר כנסת שאני ואתה אולי גם חתמנו ביחד שלא צריכים להיות חברי כנסת פה, זה לא משנה. אנחנו צריכים לטפל בעניינים שלנו בעצמנו. אנחנו לא יכולים בשום פנים ואופן לקבל מעורבות זרה בדבר הזה. אני אומר, כאשר מדובר בנושא המדינה הפלסטינית – נושא שעליו הצביעה כאן הכנסת ברוב של 99 חברי כנסת; לדעתי, גם אתה אדוני היית חלק מהדבר הזה – לנסות לכפות באופן חד-צדדי על מדינת ישראל מדינה פלסטינית – בפברואר 2024 גם אתה ומפלגתך הצבעתם יחד איתנו נגד הדבר הזה. מדובר פה בצעד החותר נגד ריבונותה של מדינת ישראל, ואני מצפה שכולנו כאיש אחד נעמוד נגד זה כחומה בצורה. עם ישראל חי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת רוטמן. להצעה הוגשו הסתייגויות של קבוצת ישראל ביתנו – לא נמצאים. רשות דיבור, יש רשות דיבור – גם לא נמצאים. חברים יקרים, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הנוטריונים (תיקון מס' 11), התשפ"ה–2025. אנא התכוננו. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–7 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו.

היו"ר סימון דוידסון:

שמונה בעד. אנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הנוטריונים (תיקון מס' 11), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק הנוטריונים (תיקון מס' 11), התשפ"ה–2025 נתקבל.

היו"ר סימון דוידסון:

אני קובע כי הצעת חוק הנוטריונים חוק הנוטריונים (תיקון מס' 11), התשפ"ה–2025 התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. לאחר מכן – אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, כבוד השר, חבריי הנכבדים, אעשה את זה מאוד קצר. אני רוצה להודות על ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית של החוק. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן, לצוות הוועדה ולכל מי שהשתתף בדיונים. הם לא היו ארוכים מדי. כן, תיקנו פה עוולה שאולי היא קטנה, אבל מעצבנת, שלא אפשרה לנוטריון להשתחרר לרגע ולהשהות בצד את המקצוע אלא אם כן הוא נאלץ והסכים לוותר על היותו עורך דין. זה סתם ישב, בלי שום קשר. לא היה לזה מקום. אני שמחה שהוועדה והיועצים המשפטיים וכל מי שהיה שותף לחוק הזה הבין את המשמעות, ותיקנו את העיוות הזה, אז בהחלט תודה לכולכם. אני גם רוצה להצטרף לקריאה המזעזעת ששמענו פה על הטלת סנקציות. זו פשוט התערבות של מדינות חוץ בתוך הפוליטיקה הפנימית של מדינת ישראל, סנקציות שהוטלו על שרים במדינת ישראל. אני חושבת שזה מעשה פסול. אסור לנו לשתוק על דבר כזה. אני חושבת שאנחנו צריכים לטפל בסוגיה הזאת כולנו יחד, ימין ושמאל, מכל קצוות הבית. אסור שזה יקרה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

יעלה ויבוא אופיר כץ, יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת הכספים: מטעם סיעת הליכוד, במקום חברת הכנסת קטי שטרית יכהן חבר הכנסת אביחי בוארון; כמו כן, במקום הפנוי לסיעת המחנה הממלכתי בוועדה לביטחון לאומי יכהן חבר הכנסת אלון שוסטר. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי ט"ו בסיוון התשפ"ה, 11 ביוני 2025 בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.