ישיבת מליאה בתאריך 01/07/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים לנאום מתבקשים להצביע בעד כעת. עד שאקבל אליי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת והשרים, במלחמה הארוכה והכואבת הזו אנו ממשיכים לאבד את טובי בנינו. אני עומד היום לזכרו של גיבור מקהילת יוצאי אתיופיה שנפל בלחימה, סמל ראשון אופק ברהנה, השם ייקום דמו. אופק, בן 20 מיבנה, היה חובש קרבי, גדוד 9, חטיבת גבעתי. הוא הותיר אחריו הורים, לאה וממו, את אחיו הגדול אושרי ואת אחיותיו דנה, ליאם ואלין. הוא התגייס באוגוסט 2023, וב-7 באוקטובר עוד היה בטירונות. ב-2 ביוני 2025 הוא נפל בקרב בעזה, לצד חבריו סמל ראשון עומר ואן גלדר וסמל ראשון ליאור שטיינברג, בהגנה על המולדת ועל ביטחון ישראל. אופק היה ילד חייכן, מקסים, ספורטאי, כדורסלן מצטיין, אהוב על חבריו, מוכר בכל הכיתה, עם חיוך כובש שכולם יזכרו. אחותו דנה סיפרה: אופק תמיד הראה רצון לתרום ולעזור, להיות ראשון, להילחם למען המדינה שלנו. הוא תמיד אמר לא להפסיק את הלחימה עד שזה ייגמר בניצחון שלנו. הוא היה שקט, אבל עם ביטחון בעצמו. אופק היה חובש מסור שפעל מתוך שליחות עמוקה, עם חלום אמיתי לתרום, להשפיע, להציל. הוא היה צעיר עם עתיד, עם נשמה, עם יוזמה ועם שליחות, שחייו נגדעו בטרם עת. אימו זעקה מעל קברו: לא נפרדנו, לא נפרדנו. ילד שלי, לא שבעתי ממך. אביו עמד מעל קבר בנו עטוף בדגל ישראל והתקשה למצוא מילים. זה מעיד על החינוך שאופק גדל עליו. זה כאב גדול, אבל גם זכות שאין כמותה למות על הגנת המולדת. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה. חבר הכנסת אלי דלל, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז.

אלי דלל (הליכוד):

היום זה יום השלטון המקומי, ואני רוצה לציין לשבח את הרשויות במדינת ישראל. השלטון המקומי זה אי של יציבות, אי של שפיות. ראינו את זה לכל אורך השנים, ובמיוחד בתקופת החירום, בתקופה האחרונה – את התפקוד של ראשי הערים, של הערים עצמן. הסתובבתי בבאר שבע, בת ים, רמת גן ומקומות אחרים, וראיתי את העשייה. מראש העיר ועד הפקיד ועד הפקח – כולם נרתמו לעשייה, מבלי לשאול מה עושים, איך עושים, אם יש תקציב או אין תקציב. השלטון המקומי הוא אחד מן הדברים החשובים והיציבים במדינת ישראל. צריך לתת לו יותר סמכויות, יותר אחריות, יותר כספים לשלטון המקומי. ואני רוצה להודות היום לחברי הכנסת מטי צרפתי ונאור שירי על השדולה שעשיתם היום בנושא השלטון המקומי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת אבי מעוז. אחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. אהרן ברק כתב: חנינה לנתניהו – רק בתנאי שיפרוש מהחיים הפוליטיים. ברק, שהפך את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה משפטית, ברק, שהקדיש את חייו להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה, מנסה כעת שוב לשלול את זכות הבחירה של הרוב היהודי של מדינת ישראל, ולבצע הפיכה שלטונית על ידי הורדת ראש ממשלה מתפקידו באתנן של חנינה. ככה זה כשתפירת התיקים מתגלה לעין כול, ומבינים שלא יצליחו להרשיע. ככה זה כשמבחינתך גם בפנסיה אתה המנהיג העליון שעומד בראש המועצה העליונה, כלומר בג"ץ, ונבחרי הציבור הם בובות, חסרי משמעות, שתפקידך להגן על המדינה מפניהם. את התיקים התפורים הללו יש לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה. ולאהרן ברק אומר: הגיע הזמן שתשחרר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אחריה – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים אנו עדים לדיבורים מקוממים ואיומים על הכרה במדינה פלסטינית, לא פחות. יש שקוראים לזה הכרה סמלית ויש שמדברים על מחוות מדיניות, אבל האמת פשוטה וברורה: כל הכרה, אפילו סמלית, במדינה פלסטינית – היא יריקה בפרצוף של האזרח הישראלי, של המשפחות השכולות, של הנרצחים מהטבח הנורא שביצעו הפלסטינים ב-7 באוקטובר ובעיקר של המחויבות ההיסטורית שלנו לארצנו האהובה. הרי בשבילם 7 באוקטובר היה יום הנכבה ההפוך – יום חג, יום שהם ניסו לממש בו את מה שהם מכנים מלחמת העצמאות הפלסטינית. כל הכרה במדינה פלסטינית, גם אם תבוא מהקהילה הבין-לאומית וגם אם תבוא ממדינאים בתוכנו, היא בעצם מתן פרס לטרור. היא מערערת את עצם זכות קיומנו כאן, היא מסוכנת לביטחוננו, והיא מביישת את הדם שנשפך. בואו נהיה כנים. בשבועות הקרובים ניחשף לקמפיין תקשורתי מתוזמן, מסוכן והרסני, קמפיין שיצייר את המתיישבים כמסוכנים, כהזויים. ידביקו לנו אלימות ושקרים, יצבעו אותנו לפי כל תופעות השוליים. כל זאת בכדי להכין את הקרקע להקמת מדינה פלסטינית. זהו שקר, זהו עוול, וזה יהיה מסוכן. ואסור לנו בתכלית האיסור ליפול למלכודת. המציאות מוכיחה שוב ושוב: ההתיישבות היא חומת המגן של עם ישראל ומדינת ישראל. בחודש האחרון נפטרנו זמנית מאיום קיומי על מדינת ישראל. איזה היגיון יש לייצר לנו איום קיומי חדש? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, וכעת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. אחריה – חבר הכנסת אושר שקלים. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום 634 ימים למלחמה, 50 חטופים וחטופה עדיין כלואים במעמקי הגיהינום. המלחמה בעזה מיצתה את עצמה, יש להחזיר את כולם הביתה. אין להם זמן. עכשיו. במלחמה מול איראן נחשפנו שוב לעובדה שבזמן שהממשלה מגמגמת השלטון, המקומי פעל. כאשר משרדי הממשלה היו משותקים, ראשי הרשויות סיפקו פתרונות. התושבים לא פנו לביורוקרטיה של משרדי ממשלה, אלא לראשי הערים, לעובדי הציבור, למוקד העירוני, לקהילה המקומית, לחברה האזרחית – שם ניתנו המענים. ממש כמו בתקופת הקורונה, ממש כמו במבצעים קודמים, ממש כמו ב-7 באוקטובר. אם אנחנו רוצים עורף חזק, אנחנו חייבים שלטון מקומי חזק. עכשיו יותר מתמיד זו ההשקעה הבטוחה והמשתלמת ביותר למדינה – ביזור סמכויות, בעת חירום וגם כמובן בשגרה. היום ציינו, חבר הכנסת נאור שירי ואנוכי, את יום השלטון המקומי, גם כאן במליאה, תודה. אז במיוחד היום חשוב להודות לאנשי השלטון המקומי, שנרתמים תמיד, גם כשקשה וגם כשנדמה שזה בלתי אפשרי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת אושר שקלים. אחריו – אחרונת הדוברות לשלב זה, חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מישהו יכול להסביר לי מה עובר על מפלגות האופוזיציה? אתמול אנחנו מתבשרים שחברנו היקר גדי איזנקוט פורש מהכנסת וכנראה מקים מפלגה חדשה. זו ההזדמנות לאחל לו המון המון הצלחה בדרכו החדשה. מדובר על איש יקר ובאמת אהוב; שמענו לא מכבר גם את מתן כהנא, שכנראה עוזב את המחנה הממלכתי; שמענו גם את אלעזר שטרן, שאמר שיתמוך בגדי איזנקוט. מה קורה פה? ואני חשבתי, אולי זו התוצאה – מעבר של אנשים ממפלגות למפלגות – שהם לא ממש מחויבים לציבור מכיוון שהם לא נבחרו ישירות על ידי הציבור. וזה המעבר. זו בדיוק התוצאה של נבחרי ציבור שנבחרו לא ישירות על ידי הציבור, לא בפריימריז, אלא על ידי רשימות של איש אחד, שכל מטרתן בסופו של דבר היא לשרת את האגו והגחמות של אותו אדם אחד שירכיב אותם ברשימה. ולכן אני חושב שהנבחרים צריכים להיבחר ישירות על ידי הציבור, וכך הם יהיו מחויבים לציבור ולא יפרשו ויקפצו ממפלגה למפלגה. אבל מה? העיקר שהם טוענים שתם עידן נתניהו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, הגעתי לכאן מוועדת הכלכלה, מדיון כל כך כואב, דיון שפשוט נדהמתי, שערותיי סמרו, בנושא פצועי צה"ל – גם בנפש, גם בגוף. הם שוב נפגעים. הם נפגעים מעצם הפגיעה שלהם. זה נשמע אבסורד, אבל הם, כשהם רוצים לחדש את הביטוח שלהם, מי שעשה ביטוח, או רוצים לקנות משכנתה וצריכים לצורך המשכנתה ביטוח – חברות הביטוח במקרה הטוב מוכנות לבטח אותם, אבל זה עם פרמיה מאוד מאוד מאוד גבוהה, כי הם נחשבים בסכנה כזו או אחרת, ומימוש האופציה של הביטוח עומד בפתח, ולכן הפרמיות מאוד מאוד גבוהות. זה במקרה הטוב; במקרים של הלומי קרב הם בכלל מסורבים ולא מקבלים את האפשרות לקבל משכנתה, ולכן לא יכולים לקנות דירה. הזיה. אגב, זה לא רק במשכנתה, זה משליך על כל תחומי החיים, כמו ביטוח לטיסות לחו"ל וביטוחים אחרים. חברות הביטוח במדינת ישראל מסרבות לבטח, או אם הן מבטחות – בפרמיות מאוד יקרות, את הפצועים שמסרו את נפשם, תרתי משמע, למעננו, למען מדינת ישראל, למען אזרחי מדינת ישראל. אז אני, יחד עם חברת הכנסת שלי מירון, ניקח את העניין הזה, ואנחנו נשנה את התופעה הזו. היא לא יכולה להימשך. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת וולדיגר. חברי הכנסת, הנושא הבא שעל סדר-היום הוא יום השלטון המקומי – יום מיוחד. אבל לפני שנעבור לנושא הבא אני מבקש לומר מספר מילים דווקא על הנושא שאחריו, והוא הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי. פשוט לא בטוח שאישאר פה עד השלב הזה. נמצאים איתנו גם בני משפחתו – בניו משה וז'קי, וחברי המשפחה. את השר וחבר הכנסת דוד לוי אני זכיתי להכיר אישית בערוב ימיו, אני אז כבר שר בממשלה, שותף וחבר של בנו, חבר הכנסת דאז ז'קי לוי. ובכל הגעה שלי לבית שאן, אתה זוכר, ז'קי? ביקשתי את הפרס הגדול. הפרס הגדול הוא לשבת בסלון ביתם של דוד ורשל, שתיבדל לחיים ארוכים. וקיבלתי, קיבלתי זאת כמה פעמים. הוא היה עבורי ועבור רבים אחרים מגדלור. סמל לאדם שלא נולד עם כפית של זהב בפה, אבל ידע להפוך כל קושי למנוף, כל מכשול למקפצה וכל אבן נגף ללבנה שממנה יבנה בניין. דוד הוא סמל למי שצמח מדלת העם והגיע לפסגות הנשגבות מכול. סמל להתמדה, לעשייה ולצדק. הוא לא שכח מאין בא, ולא שכח עבור מי הוא בונה – אלה שהדלתות היו סגורות בפניהם. והוא לא רק נשא אותם בליבו, אלא במעשיו הוא פרץ עבורם את הדרך. הכנסת, שעתידה כאמור לחוקק בהסכמה רחבה חוק להקמת מרכז להנצחתו, עושה זאת כדי להוקיר ולכבד, ולהבטיח שמורשתו של דוד לוי תמשיך ללוות את החברה הישראלית הרבה אחרי לכתו, ותזכה דורות רבים לא רק בהיכרות עימו אלא גם בספיגת ערכיו. המרכז ינציח את הסיפור שדוד לוי היה עבור רבים – סיפור של אפשרות, סיפור של תקווה, סיפור שמוכיח שאפשר לצמוח, לגדול ולהצליח, לא משנה באיזו עיר נולדת או לאיזו משפחה באת לעולם. דמותו הציבורית של דוד לוי הקרינה הוד, כבוד, גאווה, שפה עשירה – שפה עברית שנשמעה תנ"כית ממש – עמידה תקיפה על ביטחונו של עם ישראל וזכותו על הארץ, לצד אמונה גדולה בשלום, גם בימים של מלחמה, גם בעידן של סכנות רבות ומגוונות, גם בימים של הזדמנויות היסטוריות. קולו של דוד לוי ממשיך להדהד גם היום. משפחת לוי היקרה, בשם הכנסת, בשם אזרחי ישראל, תודה. תודה על שהייתם משענת נאמנה שסייעה לדוד בשליחותו הציבורית למען עם ישראל, ובהמשך חלקכם לקחתם על עצמכם את השליחות הזו בעצמכם. תודה לחברי הכנסת היוזמים ולכל מי שיסייעו להנציח את מורשתו של אחד הענקים שכיהנו במשכן הזה לדורותיו, השר וחבר הכנסת דוד לוי, יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא יום מיוחד לרשויות המקומיות – יום השלטון המקומי. אני מתכבד להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמובן שאני גם אצביע וגם מצטרף לדברים על השר לשעבר וחבר הכנסת דוד לוי. לא זכיתי להיות פה וגם לא לשבת בסלון, אבל כנער שגדל בליכוד לגמרי הייתי מאלה שחילקו פליירים של הליכוד בזמנו. תודה רבה גם לחבר הכנסת דלל על שיתוף הפעולה בשדולה למען השלטון המקומי, וכמובן, לחברתי, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. השלטון המקומי הוא – כאחד שהגיע מהשלטון המקומי אני מרגיש שבשנתיים וחצי האחרונות אנחנו במעין לופ שאינו נגמר בנוגע לחשיבות, בנוגע ליעילות, בנוגע למרכזיות של השלטון המקומי. אם להיות כנים עם עצמנו ולצאת מהפוזיציה של הקואליציה או האופוזיציה, אנחנו לא מצליחים לשנות הרבה – חברת הכנסת בראשי, חברת הכנסת בראשי, מה שלומך?

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו בדיון.

נאור שירי (יש עתיד):

אני יודע. אם אני אצטט ממשפטו של היו"ר – יש קפה מאחור, אנא. אני הבעייתי, אחרים יכולים לסבול. אנחנו לא מצליחים לשנות שינויים שבעיניי הם סופר-משמעותיים. דיבר בכנס הקודם מנכ"ל משרד הפנים לשעבר מרדכי כהן על הצורה שבה השלטון המקומי בישראל עובד, והיא שיטה עות'מאנית. אני חושב שאחרי 77 שנות קיום במדינת ישראל הגיע הזמן שאנחנו נייצר שינוי מהותי בשלטון המקומי במדינת ישראל, הן השלטון האזורי הן כל רובד שהוא. בעיניי, לא יכול להיות שאנחנו ניזכר בשלטון המקומי ונדבר עליו רק בעת חירום. זה קרה בקורונה, זה קורה במשברים בחינוך, זה קורה במשברים כשיש נפילות של טילים. אנחנו תמיד מגיעים ומתפארים ביכולת של השלטון המקומי, ראש רשות כזה או אחר, לתפעל את האירוע. למשל, אתן דוגמה שנתתי גם בכנס: כולנו היינו במטולה. במהלך השנה וחצי של הלחימה שלא תתואר, כשאף אחד לא היה בצפון, בטח במטולה, היחיד שהסתובב שם, כמו משוגע על ריינג'ר, היה דוד אזולאי. דוד אזולאי לא צריך שאף שר יגיע. זה לא עניין של קואליציה–אופוזיציה. הוא לא צריך שאף שר יגיע ויסביר לו למה בדיוק הוא צריך לשפץ את הסמטה הזו או את בית העם הזה או את המסעדה או את המלון שנפגע. הוא לא צריך להסביר את זה – לא לשר הפנים, לא לשר הנגב והגליל, לא לשרת המשימות הלאומיות, לא לראש מינהלת תקומה, שהתחלף שלוש פעמים, וגם לא לשר אלקין, שגם הצטרף עכשיו לאותו רובד שלטוני נוסף על נוסף על נוסף. בעיניי זה פשוט הזוי שאנחנו עדיין בשיח שצריך להצדיק את המקום של ראש הרשות. כנ"ל גם בבית שאן. ראשי הרשויות הם הרובד השלטוני שמכיר את הקהילה שלהם בצורה הטובה ביותר. הגיע הזמן שאנחנו כשלטון מרכזי נוריד מהאגו, נפעל לביזור, נפעל לחקיקת חוק-יסוד: השלטון המקומי, שישים את השלטון המקומי, על נבחרי ונבחרות הציבור, במרכז הבמה, עם הסמכות, עם האחריות. השלטון המקומי הוא לא קופת הצדקה של ממשלת ישראל – הן בקרן הארנונה, הן בקרן ההטמנה; מיליארדים על גבי מיליארדים של כספי המיסים של משלם המיסים הישראלי, במקום להגיע לקופת המועצה או העירייה המקומית, מגיעים ישירות לקופת הממשלה. ואני חושב שבמובן הזה, ואנחנו גם רואים את זה – חבר הכנסת דלל, אני כל פעם מסתכל עליך – יש קונסנזוס מלא. בכל ועדה שהיינו בה היום יש קונסנזוס. והשיח – בדיוק מה שאני אומר יכול להגיד כל אחד מהקואליציה, בטח שר הפנים. אבל זה מצריך אומץ ציבורי בלתי רגיל, לבוא ולהגיד: אנחנו מוותרים על סמכות, משיתים אחריות, ונותנים ומוותרים על המקום שלנו כשלטון מרכזי. ימי הקמת מדינת ישראל עברו. אנחנו צריכים להכיר במרכזיות של נבחרי הציבור המקומיים. לא בגלל שאנחנו עושים להם טובה, אלא בגלל שזה יתרום ליעילות של העבודה, לרווחת תושבי מדינת ישראל, הן ברשויות הערביות, הן ברשויות היהודיות, הן בכל מועצה או רובד שלטוני אחר. למרות שהיו"ר מאפשר – משפט אחרון. אני הגעתי מהשלטון המקומי, כמו רבים מהנוכחים במליאת הכנסת עכשיו, במקרה לגמרי. אנחנו מבינים ומכירים את הייחודיות, את הפוטנציאל הטמון. בכל רשות מקומית, יעיד חברי חבר הכנסת מאיר כהן. הקואליציה הרכיבה – אם אנחנו נסתכל שנייה על כל קואליציה, גם בנתניה, גם בדימונה וגם בהוד השרון – כל מפלגות הבית היו מקימות קואליציה. היכולת להוריד מתחים בחברה הישראלית היא יכולת מופלאה של השלטון המקומי. אנחנו צריכים לנצל בדיוק את זה. ביחד ננצח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת אברהם בצלאל. אני שם לב שרבים מהדוברים הם או חברי מועצה לשעבר או ראשי מועצה וראשי רשויות, כמובן, ברשויות המקומיות. הם מביאים איתם אל הבית הזה את הידע והניסיון העשיר שלהם. אשריכם.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר ידידי היקר הרב משה ארבל, חבריי חברי הכנסת, כמובן – משפחת לוי היקרים, באמת, שמו של אבא הלך והולך וממשיך ללכת לפניו, ואין ספק שכשעושים משהו לזכרו זה דבר שימשיך להדהד ולשמור באמת על הגחלת הגדולה והחשובה, מה שהוא הטביע פה, בבית הזה. כמובן, בראש ובראשונה אני רוצה להודות באמת גם לנאור וגם למטי, חברי הכנסת, על היום המיוחד הזה. השלטון המקומי – ראינו אותו, הרגשנו אותו, חשים אותו. באנו משם ואנחנו יודעים באמת מה היכולות ומה הצורך לחזק דווקא את המקומות האלו. היום אנו מציינים את יום השלטון המקומי, וזו הזדמנות לעצור לרגע ולהביט בעיניים פקוחות על עמוד התווך הזה של מדינת ישראל. חשוב לומר, השלטון המקומי הוא לא רק הזרוע המבצעת של השלטון המרכזי בשטח, הוא לא רק מי שמפנה את האשפה, מתחזק את התשתיות או אוכף את חוקי העזר העירוניים, השלטון המקומי הוא הלב הפועם של השירות הציבורי. הוא החזית הראשונה והאמיתית של המדינה מול האזרח. בימים כתיקונם וביתר שאת בשעות החירום, האחריות נופלת על ראשי הערים, על המועצות המקומיות, על חברי המועצה, אלו שבאמת נמצאים בשטח, שמכירים כל שכונה וכל צורך של כל תושב ותושב. בימים אלו, כאשר עשן התותחים והערפל יורדים משמי טהרן, שוב אנו מגלים את העוצמה והמסירות של נציגי השלטון המקומי, את היכולת שלהם לנהל, לתכלל, לגלות יצירתיות וגמישות בזמן אמת, ולהחזיק את עורף מדינת ישראל דווקא ברגעים הקריטיים ביותר. ככה היה גם בתקופת הקורונה, מי שזוכר, כאשר השלטון המקומי נדרש לקבל החלטות מיידיות וליישם מדיניות בצורה באמת בלתי רגילה; כך תמיד – בשגרה, בחירום, במבחן. יש ערך עצום למי שנמצא קרוב לשטח ומבין לעומק את הצרכים האמיתיים של הציבור. זה איננו חיסרון של השלטון המרכזי, להפך. חוזקה של המדינה נמדד דווקא ביכולת שלה לבנות ולחזק שלטון מקומי עצמאי, יציב ומסוגל לפעול. אין זה איום אלא זה חוסן. זהו אחד מהיסודות הקריטיים ליכולת של מדינת ישראל לעמוד באתגרים הלאומיים שלפניה. אני אומר את הדברים כמי שצמח דווקא מתוך השלטון המקומי. אפילו כחבר מינהל קהילתי. היום בירושלים, להיות חבר במינהל קהילתי בשכונה – שכונה מונה באזור 40,000 איש, זה לפעמים כמו עיר שלמה, טבריה וכדומה – צמחתי משם. הייתי אחרי זה ראש מטה, חבר מועצה, סגן ראש עיר ארבע שנים, והיום אני פה. אני יודע מקרוב: אין דבר חשוב יותר לעוצמתה וחוסנה של מדינת ישראל מהשלטון המקומי – חזק, מיומן, עם סמכויות אמיתיות וגב תקציבי. ולכן תפקידנו כחברי כנסת הוא לתמוך ולחזק ולרומם את הרשויות המקומיות. בהקשר זה אני באמת רוצה להודות לידידי שר הפנים, שנמצא איתנו פה, חברי הרב משה ארבל, על הפעילות שלו, היום-יומית, הרצינית, העמוקה, שהוא מוביל לחיזוק הרשויות – גם במענקים לרשויות מוחלשות, גם בהרחבת סמכויות של ראשי הערים, וגם כרגע בהובלה שלו של החוק החשוב: שכר לחברי מועצה. אני חושב שהוא חשוב מאוד, כי בסוף, חברי מועצה יושבים 24 שעות – אני אומר לכם כאחד שהיה בירושלים – 24 שעות עוזרים לתושבים, עוזרים לאנשים, נמצאים בישיבות, בוועדות חשובות. הגיע הזמן לפחות לתת להם את החזר ההוצאות שלהם, לתת להם פר הישיבות שהם נמצאים בהן. הגיע הזמן לעשות סוף לעוול הזה. ואני באמת רוצה להודות לשר ארבל על כל תרומתו, גם בנושא הזה. וכמובן, כל זה למדנו מיושב-ראש התנועה שלנו הרב אריה דרעי, שבמשך שנים בתפקידו כשר הפנים ובכל תפקידיו הציבוריים השקיע ופעל ודאג לטפח את הנציגויות המקומיות. אין אדם שהשלטון המקומי חייב לו יותר מאשר הרב אריה דרעי. אני דווקא רוצה להגיד, כאחד שגדל בירושלים אני זוכר את הלוואת המיליארד לבניית כיתות. כשמשרד החינוך לא הצליח להרים את החוסר, למעלה מ-1,000 כיתות בירושלים, שר הפנים בזמנו, הרב אריה דרעי, לקח אומץ וחתם על הלוואה של מיליארד שקל לרשות המקומית, ובזה בנו כל כך הרבה כיתות. זו הייתה תוכנית חומש שבאמת הרימה ולפחות צמצמה בצעדים גדולים מאוד את הפערים לגבי הבנייה ובהרבה נושאים אחרים. בקיצור, מדינה חזקה יותר לחברה משגשגת יותר, זה דווקא חשוב כשהשלטון המקומי חזק, וזה מה שאנחנו רואים בשטח. אני מקווה שנמשיך לחזק, כי זו באמת הזרוע הביצועית של מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

תודה, היושב-ראש. השר, שר הפנים, חברי וחברות הכנסת, אני מדבר לא רק כחבר כנסת, אלא כמי ששירת כראש מועצה אזורית שער הנגב במשך כ-16 שנים של שגרה ביטחונית מתוחה, מבצעים, אזעקות, חינוך תחת אש. מניסיון אישי אני יודע: בלי רשויות מקומיות חזקות אין למדינה שלנו יכולת לעמוד באמת מול מצבים מורכבים. תראו מה קרה כאן בחודשים האחרונים. מאז אסון 7 באוקטובר הרשויות המקומיות הן שקלטו וחיבקו וניהלו וארגנו את תושבי מדינת ישראל. ראשי רשויות בדרום, בצפון, במרכז, הפגינו אחריות, מנהיגות יוצאת דופן. הם היו הקו הראשון לתושבים, לפעמים – לפני שהממשלה התארגנה. גם לפני שבועות אחדים, במבצע עם כלביא, שוב ראינו: מי שמפנה ומארגן ומחזק ונמצא עם התושבים מסביב לשעון – הרשות המקומית. ולכן צריך לדעת, מי שסומך, ואנחנו סומכים, על ראשי הרשויות כשיש מצב חירום – אנחנו חייבים להוכיח שאנחנו סומכים עליהם ועל הרשות שלהם בזמן שגרה. אי-אפשר לצפות שראש עיר או ראש מועצה יהיה גנרל כשנוח אבל פקיד כשנגמרת האזעקה. מי שנושא באחריות ברגעים הקשים ביותר חייב לקבל את הסמכות בשגרה. אנחנו צריכים ללכת לכיוון של חקיקת חוק-יסוד: רשויות מקומיות. גנץ הציע לפני מספר חודשים תוכנית שקראנו לה "בסמכות וברשות" לחיזוק השלטון המקומי, שצריך לקיים עיגון נורמטיבי של רובד השלטון העצמאי. הרשות המקומית אינה ידה ארוכה של הרשות המרכזית, של השלטון המרכזי, אלא היא הבסיס הדמוקרטי. במובנים רבים אנחנו פה, הרשות המחוקקת המבצעת – אם תרצו, השופטת – אנחנו הכלים המסייעים של היחידות, יחידות הקצה השלטוניות. צריכים לתת אפשרות כמובן לסמכות, לאחריות, לבניית תשתיות, למחוזות, שירכזו ויקטינו את העומס על הרשות המקומית בעזרת שת"פים אזוריים; לשפר את העצמאות הכלכלית, את האפשרות לפתח פיתוחים כלכליים, שיגבירו את היכולת לתפעל את הצרכים; לראות בביזוריות הזו חלק מהפתרון למתחים הרבים בחברה הישראלית. זה יחזק את הדמוקרטיה המקומית, זה ימסד עקרונות של מינהל תקין, וגם, במובן מסוים, יגביר את האפקטיביות של האכיפה הממשלתית. יש לנו מה ללמוד מארצות הים, ה-OECD, אנחנו בהחלט צריכים להתקרב לכיוונים הללו. אנחנו מכירים היטב באופן אישי – כמו ראשי רשויות אחרים אני מכיר מה שקורה בגרמניה עם השלטון התלת-רשותי, הייתי אומר. היו לנו בשנים האחרונות הזדמנויות רבות לראות, גם בקורונה, גם במלחמות, לצערנו, והכול צופה מצבי חירום נוספים. כולנו מבינים שאנחנו עוד שנתיים בשנת ה-100 לרעידת האדמה הקשה ב-1927 שהחריבה יישובים במדינת ישראל – צפת ואחרים, וירושלים נפגעה קשה מאוד. אנחנו צריכים להיות ערוכים הרבה יותר טוב מאשר היינו עד עכשיו, ולכן צריך לעסוק בהעברת הסמכויות – בתחום החינוך, בתחום שירותי הדת, בתחום תכנון ובנייה, בתחום התחבורה, בתחום הרווחה ותחומים נוספים אחרים. השלטון המרכזי, אדוני היושב-ראש, המתחדש, הוא לא רק חוליה בשרשרת, הוא מרכז כובד, והגיע הזמן שניתן לו את המקום המגיע לו לא רק בחירום אלא גם בשגרה. אני נושא ברכה גדולה למאות ראשי הרשויות, לעשרות אלפי העובדים ברשויות המקומיות ולקבוצה הגדולה של ראשות וראשי מועצה שמכהנים בכנסת העשרים-וחמש, שימשיכו להיות לעזר למשרד ולראשי הרשויות ביצירת הסדן לשינוי הרדיקלי שנדרש מכולנו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יעקב אשר, כבודו. אחריו – חבר הכנסת משה סלומון. יעקב, ביידיש אומרים (אומר מילים במרוקאית). בבקשה, אדוני.

יעקב אשר (יהדות התורה):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני חושב שאין דבר יותר נכון לעשות בישיבה כזאת כשבראש הישיבה עומד יושב-ראש שהוא גם ראש עיר, סגן יושב-ראש השלטון המקומי, ממלא מקום הרבה שנים, ראש עיר מוצלח, שבאמת עשה דברים לתפארת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

אין הנחתום מעיד על עיסתו.

יעקב אשר (יהדות התורה):

לא, דיברתי עליו, לא על עיסתי. אתה כל פעם מתבלבל בין עיסתי לעיסתו. ועכשיו אני אדבר על עיסתך.

היו"ר מאיר כהן:

והיות שהוא דיבר, אני מרשה לעצמי – סליחה, אדוני: זה אחד מראשי הערים שלקח עיר ענייה מאוד, ובתקופה קצרה הפך אותה לאבן שואבת בצורה חסרת תקדים.

יעקב אשר (יהדות התורה):

תודה רבה לך, בזכותך קיבלנו גם את המחמאה הזאת. אני רוצה לברך את נאור ואת מטי על היוזמה של היום הזה ועל הניהול של היום הזה במשך היום. אנחנו, מעבר לדיון שהיה אצלי בוועדה היה גם דיון נוסף, שהיה דיון תכליתי, דיון היסטורי, אדוני היושב-ראש. העברנו היום בקריאה ראשונה – שר הפנים, שר הפנים, סולומון, אתה מפריע רגע. היום העברנו בקריאה ראשונה הצעת חוק שהיא גם ממשלתית. בעצם חברנו יחד, גם ממשלתי וגם פרטי, ובפעם הראשונה אנחנו מדברים על תגמול לחברי מועצה, לכל חברי המועצה בכל רחבי הארץ. הצעת החוק מדברת על הסמכה לשר הפנים להתקין תקנות בקרוב, בעזרת השם. זה באמת אחרי הרבה מאוד שיחות שלנו וגיבוש בין הצוות של השר, השר עצמו ואנחנו. ובאמת, זה קרה ביום הזה, ואני באמת מודה לשר הפנים על הדבר הזה, ואני חושב שזה באמת יום היסטורי. ביום הזה, אדוני, אנחנו צריכים באמת לתת את הבמה וההכרה למי שמנהלים את חיי היום-יום של האזרח יותר מכל גוף אחר. ראשי הערים, המועצות המקומיות ונבחרי הציבור בשלטון המקומי נמצאים, מה שנקרא, בקצה המערכת. הם מרגישים כל תקלה, כל מצוקה, כל צרה. בימי שגרה הם אחראים על חינוך, תברואה, תשתיות, שירותים קהילתיים ועוד ועוד ועוד. בימי חירום הם בעצם חומת הטיפול והמגן של העורף. הם רצים ממקום למקום, גם בזמן אזעקות, גם בזמן התראות, ועומדים פשוט בחזית. מתוקף ההכרה הזאת מוטל עלינו לדאוג ולתת להם כלים ותמריצים לניהול הרשויות. בוועדת הפנים אנחנו עובדים בעקביות לחזק את השלטון המקומי. יש לנו גם מחלוקות עם השלטון המקומי. המילה הגדולה הזאת, "ביזור" – הפכו את זה למשהו ביזארי מאוד, את הביזור. תחת השם הזה מגיעים כל מיני דברים. החוכמה בזה זה המידה והמשקל; אנחנו גם דורשים מראשי הרשויות והרשויות דברים מסוימים שאנחנו רוצים, כי הם לא חיים – הבעיה בביזור יכולה להיות, עלולה להיות, שבסוף כל עיר מנהלת את עצמה, ואין בעצם גם מדינה. עכשיו, מה קרה במדינה פה? בגלל שאמרו שיש מדינה, שמו רגולציות, חלקן נכונות, חלקן מטופשות, שרק הפריעו לראשי העיר לעבוד. אז את הרגולציות האלה ואת הבעייתיות הזאת צריך לעקור ולהוציא, אבל כשאתה מדבר על ביזור, אתה גם לא רוצה שכל עיר תהפוך את עצמה למה שהיא רוצה בכלים שיש לה, וזהו, ואין כאילו מדינה ואין מערכת שלמה. חייב להיות פה סנכרון בדבר הזה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זו לא הפרטה – – – בסוף מדינה צריכה – – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

בדיוק, בדיוק. לכן יש בלבול קצת בביזור. כולם בעד ביזור. רגע, צריך להיות מידע ומשקל, צריך להוריד להם חסמים, לתת להם עצמאות בדברים מסוימים, אבל הם עדיין חיים במדינה אחת, צריכים לראות את הדברים הכלליים. אני לא אמנה כמה הצעות חוק יש כרגע על השולחן של ועדת הפנים שאנחנו מעבירים ועברו פה. ציינתי רק את הצעת החוק של היום, אבל יש המון המון דברים שאנחנו מטפלים בהם, ואנחנו אומרים: כן. אני, ודאי, בתור בוגר השלטון המקומי, דואג לרשויות, דואג לראשי הערים, אבל ההסתכלות צריכה להיות הסתכלות כוללת, מדינתית. פעם הם צודקים, לפעמים גם הם לא צודקים, אבל התמיכה שלנו בהם היא אבסולוטית, לא רק בגלל שאנחנו אוהבים אותם, אלא בגלל שהם משרתים את אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, כבודו. חבר הכנסת סלומון, בבקשה. אחריו – יצחק קרויזר. חמש דקות לרשותך, אדוני.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, נציגי השלטון המקומי היושבים איתנו כאן היום ועובדי הרשויות בישראל בכל יישוב, עיר, מועצה – אתם הלב הפועם של החברה הישראלית. נמצא איתנו כאן ראש העיר לשעבר ז'קי לוי – מייד אחר כך יהיה גם חוק שאנחנו מאוד מאוד מחכים לו, לזכרו של אבא, של השר דוד לוי – הערכה רבה שלנו אליו, גם ראש העיר וגם סגן שר בישראל. אני מתכבד לעמוד כאן על בימת הכנסת ביום שמוקדש כולו להוקרה, חשבון נפש והבעת הערכה עמוקה לשלטון המקומי בישראל, לאלה שמנהלים את היום-יום וגם את החירום, וזאת ביוזמתו של חברי חבר הכנסת נאור שירי, שוודאי הכיר היטב את השלטון המקומי בהיותו סגן ראש עיריית הוד השרון. זה באמת חשוב, יישר כוח על היוזמה. מדינת ישראל חזקה כששלטון מקומי חזק עומד בבסיסה. זו לא סיסמה, זו אמת פשוטה. השלטון המקומי אינו רק זרוע ביצועית של משרדי ממשלה. הוא רשות עצמאית, יוזמת, מובילה, נאבקת ומשרתת לפעמים הרבה מעבר לסמכויות שהוענקו לה. אנחנו כאן בכנסת יכולים לחוקק חוקים, אבל מי שמיישם אותם במציאות המורכבת של ערי הפריפריה, המועצות הכפריות, היישובים המעורבים והערים הגדולות זה אתם – ראשי הערים, העובדים והעובדות, המנהלים והמנהלות, המזכירות, הפקחים, המורים, מנהלי המתנ"סים, פועלי התברואה ואנשי הרווחה. אדוני היושב-ראש מכיר את זה היטב בהיותו ראש עיר לשעבר. חברות וחברים, מאז 7 באוקטובר מדינת ישראל מצויה במלחמה קשה, מתמשכת וכואבת. הכאב הלאומי, השבר והחרדה פגשו כל בית בישראל. אבל לצד תחושת ההלם קרה דבר גדול: השלטון המקומי לא חיכה להוראות, הוא לא התבלבל, הוא קם והתחיל לפעול. בעוטף עזה – שם ראשי הרשויות הפכו למפקדי שטח ממש; בצפון – שם נדרשו לפינוי יישובים שלמים; בערים הקולטות – במרכזי החירום, בחינוך המיוחד, בשירותי הבריאות והרווחה, השלטון המקומי תפקד לעיתים טוב יותר מהממשלה. הוקמו חמ"לים, חולקו ציוד ותרופות, אורגנו פגישות עם נפגעים, נשלחו חבילות למילואימניקים, נבנתה מעטפת פסיכולוגית. כל זה תוך כדי ירי טילים, חוסר ודאות ומשאבים חסרים. מבצע עם כלביא, שהעמיק את הקשר בין החזית לעורף, היה המשך טבעי של אותה שותפות עמוקה שהשלטון המקומי מגלם. שותפות בין מדינה לאזרחיה, בין לוחמים לקהילה, בין כאב לתקווה. מאחורי כל זה ישנם אנשים, לא מערכות, לא קירות – אנשים, אנשי שליחות אמיתיים. ראשי ערים ומועצות שלא ישנו לילות; עובדי רווחה שטיפלו בילדים יתומים; מנהלי בתי ספר שפתחו שערים בשיא המתח; אנשי תחזוקה שעמדו בחזית; מתנדבים שסחבו, בישלו וחיבקו. אלו אנשים שלא קיבלו פרס ישראל, אבל ראויים לו לא פחות מאחרים. פגשתי אותם, אתכם, בשטח – בצפון, בדרום ובמרכז, וכאן בירושלים עיר הקודש. האוזן הקשובה שלכם לתושבים, הנכונות להיאבק למענם, הפעימו ומרשימות אותי תמיד. אבל לצד ההוקרה אנחנו מחויבים גם להביט למציאות בעיניים. השלטון המקומי בישראל מתמודד עם אתגרים עצומים: פערים עמוקים בתקצוב ברשויות, סמכויות שלא מותאמות לאחריות בפועל, חוסר סנכרון מול משרדי הממשלה; מחסור חמור בכוח אדם בתחומי רווחה, חינוך וחירום, ולעיתים, התנהלות ביורוקרטית שמקשה במקום לחזק. וכאן, מעל דוכן זה, אני פונה אלינו, חברי הכנסת מכל הסיעות: הגיע הזמן להפסיק לדבר על חיזוק הרשויות ולהתחיל לעשות למענן. הגיע הזמן להעביר סמכויות אמיתיות לשלטון המקומי, עם תקציבים, עם גיבוי, עם חופש פעולה. הגיע הזמן לבנות מודל שוויוני לתקצוב, שמתקן את העיוות בין המרכז לפריפריה. הגיע הזמן לקדם חקיקה שתגן על ראשי רשויות מאיומים, השמצות ולחצים, ותאפשר להם לפעול בלי פחד. אני רוצה גם לומר כמה מילים בשבחה של אכסניה – עיריית ירושלים, בירתנו הנצחית, שפעלה ופועלת זה שנים למען התושבים באחת הערים המורכבות שיש. תודה לראש העיר ולחברי המועצה, שאותם אנו פוגשים לעיתים קרובות בדיונים בכנסת ובאירועים בירושלים. ביום השלטון המקומי אני רוצה לומר לכם תודה. תודה על שירות מסור, על רגישות, על חוסן, על שותפות, על דוגמה אישית. אתם החזקתם ועדיין מחזיקים את החברה הישראלית על הכתפיים. אתם העורף שמחזק את החזית. אתם החזית של השירות לאזרח. ומכאן, מבית הנבחרים של העם, נתחייב כולנו לחזק אתכם, לשתף אתכם, לסמוך עליכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

כי שלטון מקומי חזק הוא מדינה חזקה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. מילים נאות. יצחק קרויזר, בבקשה, כבודו. אחמד, גם אתה ברשימה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני רוצה לפרגן לך, השר, אז – – –

קריאה:

– – – מקשיבים.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני יודע שהשר מקשיב. אני לא דיברתי אליו, דיברתי אל יושב-ראש ועדת הבריאות. תודה רבה, אדוני היושב בראש. כבוד שר הפנים, שר המורשת, חבריי חברי הכנסת, נציגות ונציגי השלטון המקומי ואזרחי ישראל כולם, אנו מציינים היום את יום השלטון המקומי לא כיום סמלי, אלא כיום של הכרה והוקרה – הכרה במערכת שלא רק עומדת בחזית השירות הציבורי, אלא נושאת על כתפיה את החוסן הלאומי של מדינת ישראל. עוד מעט אנחנו נגיע לשנתיים של מערכה קשה ועצימה, מתמשכת ורבת חזיתות, מאיראן ועד תימן, מול חמאס, חיזבאללה, החות'ים. זה עימות בקנה מידה היסטורי, עם איומים קיומיים על מדינת ישראל, איום שחוצה גבולות וחוצה משטרים ויבשות. אבל דווקא ברגעים אלו מתגלה שוב ושוב מהי העוצמה האמיתית. היא לא רק בטנקים, אלא גם בטלפונים שבמוקדים; היא לא רק בסוללות כיפת ברזל, אלא גם במערכות ווטסאפ עירוניות; לא רק בגבורה בחזית, אלא גם בגבורה של ראש רשות שלא עוזב את החמ"ל ולא עוזב את תושביו. מאז פרוץ מבצע עם כלביא ולאורך כל תקופת ההסלמה עברתי מצפון ועד דרום, מקריית שמונה ועד באר שבע. הגעתי לחמ"לים, לבתי התושבים שנפגעו, לזירות הנפילה, ליישובים מרוחקים – שנשכחו מהכותרות, אבל מעולם לא נשכחו מעיני השלטון המקומי. הייתי באתרים שבהם נשרפו בתים, גני ילדים קרסו, קירות התפוררו, אך הרוח לא נשברה. להפך, היא התחזקה. ובכל מקום מצאתי את אותה תמונה מעוררת השראה: ראש רשות בשטח, מוקד עירוני פעיל, מערך רווחה שלא נח, צוותי שטח שקמים ראשונים ונרדמים אחרונים. קצרין, קריית שמונה, חצור, ראש פינה, עפולה, נוף הגליל, חיפה, נשר, גלבוע, חולון, רמת גן – בכל הארץ, מצפון ועד דרום, גם באתרים ובסיסים של פיקוד העורף, תחנות המשטרה, נקודות ההזנקה של כיבוי האש, בתי החולים ועוד – בכולם לאזרח היה בית. גם בכאוס המוחלט, לתושב היה מקום בטוח לפנות אליו. אני רואה חשיבות לציין גם נקודה שבלטה בכל נקודה ובכל מוקד ובכל זירה שאליהם הגענו: החיבור המדהים בין פיקוד העורף לשלטון המקומי והאזורי, למשטרה, לכב"ה, למד"א – הדבר הזה הוא מפליא ומופלא, ואני חושב שהוא גם ייחודי אך ורק לנו. שיתוף הפעולה החיוני הזה, שהוא כל כך חשוב בשעת חירום, מתבצע לא כפעולה טכנית אלא כשותפות אמת של תיאום, תגובה, יוזמה, והכול מתבצע יחד, כתף אל כתף. ראיתי זאת בעיניים, ולכן אני גאה לעמוד כאן בכנסת ישראל ולומר: השלטון המקומי הוא מגן ישראל. בישראל של 2025 החלטות חירום מתקבלות בשלטון המקומי הרבה הרבה לפני שהן נחתמות במשרדים הממשלתיים. ההובלה מגיעה מהשטח, מראש הרשות ומהצוות שלו. ולכן המדינה הזו עומדת על הרגליים, בזכותכם. אתם, ראשי הרשויות, העובדים, מנהלי המכלולים, המוקדנים, המתנדבים – אתם הגב של מדינת ישראל, ובלעדיכם היא לא הייתה עומדת זקופה. ברשותכם, תודה מיוחדת מגיעה גם לשני מנהיגים שבולטים במיוחד בחודשים האחרונים: מר חיים ביבס, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, ומר שי חג'ג', יושב-ראש מרכז המועצות האזוריות. ביום הזה לא רק הכנסת מצדיעה לכם, אלא המדינה כולה. ועכשיו עוד מילה ברצינות, אדוני שר הפנים. החוסן של הרשויות, של השלטון המקומי והאזורי, מגיע ממשרדי הממשלה השונים, אך המשרד שהכול מתנקז אליו הוא משרד הפנים. ובכל מקום, בכל רשות, בכל נקודה שאליה הגענו בארץ, מצפון ועד דרום, מרגישים את המשרד נמצא שם, נותן תמיכה, נותן סיוע. יחד עם חברי חבר הכנסת ינון אזולאי ומשה סולומון מוועדת הכספים העברנו גם עכשיו – ודיברנו על כך שהסיוע הגמיש והמהיר לשלטון המקומי, לשלטון האזורי, חייב להגיע בהקדם. אנחנו נעמול על כך בוועדת הכספים. ראינו בעיניים שלנו את ראשי הרשויות קמים, יוזמים ופועלים למען התושבים שלהם, מוציאים מהקופה הציבורית למען התושבים, למען האזרחים שלהם. והמדינה צריכה להכניס את היד לכיס, לשפות אותם ולשפר אותם. ואני בטוח, כמו שאני מכיר את שר הפנים, שהוא כבר פועל ועושה ומבצע את המשימות האלו. לכן אמרתי, כמו שציינתי, שמרגישים את זה בשטח ורואים את זה בשטח, עם ראשי הערים וראשי הרשויות. אז תודה רבה לכם, ראשי הרשויות, וגם לך, אדוני שר הפנים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי, כבודו. ויסכם את הדיון השר ארבל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אני רוצה להודות לחברי הכנסת נאור שירי ומטי צרפתי על היוזמה לקיים את היום המיוחד הזה. כאשר אנחנו מדברים על השלטון המקומי, אני בא כאן להציג את מצוקות השלטון המקומי הערבי גם בשעות שגרה וגם בשעות חירום. בשעות חירום, ראינו במלחמה, היה מחסור אקוטי, שהוא כרוני במקור, במקלטים ציבוריים. לפי דוח מבקר המדינה מ-2018, רק ב-15% מהיישובים יש מקלטים ציבוריים. בשנה שעברה, שיעור היישובים הערביים בצפון שאין בהם מקלט ציבורי היה 60%, כאשר המצב הרבה יותר טוב ביישובים היהודיים. מקלטים ציבוריים הם בעיקר אחריות של השלטון המרכזי, מתקציבים לשלטון המקומי שלא מועברים על ידי השלטון המרכזי. בנוסף – מיגוניות לא חולקו בצורה הוגנת, ולכן ברוב היישובים אין מיגוניות. הנקודה השנייה היא היעדר תקצוב נאות ומתאים וצודק. ועד שיש תקצוב – הוא לא מספיק. נגיד 550 – בממשלה הזאת בא שר האוצר ובולם את העברת התקציבים האלה, וגם במשרד לשוויון חברתי תקציבים רבים לא עוברים לרשויות הערביות. זה מגדיל ומעצים את המצוקה. וכשיש מצוקה, בעיקר בקרב הצעירים, הפתרון הוא ללכת לאלימות. זה כר פורה לאלימות ולפשיעה, שפושות בחברה הערבית, מול שלטון מרכזי כושל, או מעורב בכישלון, וגם מול שלטון מקומי ערבי – חלק לא מבוטל מראשי הרשויות מאוימים בדרגה 6. היום היה דיון בוועדה לביטחון לאומי על ראשי רשויות מאוימים, והופיעו ארבעה ראשי רשויות עם איום דרגה 6.

היו"ר מאיר כהן:

מאובטחים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מאובטחים. זו הדרגה הכי גדולה. איך נבחר ציבור יכול לעבוד באווירה כזאת, של פושעים שמאיימים עליו? לכן, זה כישלון של הממשלה. גם תשתיות – אפרופו תשתיות, עכשיו קראתי ידיעה שמתחילת השנה עד עכשיו 64 קורבנות תאונות דרכים. 64. מספר נורא. האחרונים שבהם הם אחמד משהראווי ומוחמד סטל מיפו, (אומר בערבית: רחמי האל עליהם.) ברשותך, אדוני, אני אנצל את העובדה שיש פה שני חברי כנסת בולטים מיש עתיד – –

נאור שירי (יש עתיד):

שלושה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חכה, חכה. – – וסגן יושב-ראש בולט בסגנותו אבל גם ביש עתיד, ואדבר על ההצבעה על ההדחה של חברי איימן עודה, שהצליחה לכם בוועדה אבל היא תיכשל כאן בעוד שבועיים במליאה, זו הבטחה. אני הבטחתי לפני ההצבעה על עופר כסיף שהתוצאה תהיה 86:85, וזה מה שהיה. עכשיו בדיוק נכנס היוזם, היוזם שייכשל, והוא אתגר אותי, אמר לי: נראה. לא היה עדיף שתיתן לשקלים שייכשל? למה לקחת לו? לקחת לשקלים. הוא רצה להיכשל.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

שמעת מה אומר חמד עמאר? לא ניכשל, אנחנו ננצח.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה מה שאמר לך חמד עמאר בהקשר של איימן עודה? חבל. אבל היות שאני כל כך בטוח – עד שאתמול עלה לדוכן נציג סיעת הרוב הלאומי, ואמר שהוא יתמוך בהדחה של איימן עודה, ואז הביטחון שלי התערער. כי זה לא דבר של מה בכך שעידן רול יטיל את כל כובד משקלו בנושא הזה. זה לא סתם עוד חבר כנסת. עידן השקרן, הקשקשן, הדוגמן. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אני מוסיף את חמד עמאר. בבקשה, כבודו, חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני, חמש דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

קודם כול, תודה, היושב-ראש, שאפשרת לי לדבר. כבודו, חברי הכנסת, אני אגע בכמה נקודות. קודם כול, באמת מגיעה מילה טובה לראשי הרשויות על התפקוד שלהם במלחמה האחרונה. גם אחרי 7 באוקטובר, גם בקורונה – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

גם בעמוד ענן, גם בצוק איתן.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – הם עשו עבודה מעולה. איפה שנכשלה הממשלה – הם היו שם, ועשו את העבודה. ואני חושב שהם ממשיכים לעשות את העבודה ולטפל בכל הנושאים שקשורים לשלטון המקומי, לתושבים שלהם, ונותנים את השירות הכי טוב – שהממשלה נכשלה בלתת את השירות הזה. אני רוצה לגעת בכמה דברים, וטוב ששר הפנים נמצא כאן והוא צריך לענות לנו. אבל אני חושב שאנחנו כחברי כנסת – זה מאוד פוגע, אדוני היושב-ראש, שמי שצריך להשיב לנו בנושא של שלטון מקומי, לא ראיתי שהוא שמע חבר כנסת אחד, הוא יושב בצד. אפילו אותי – לא שומע אותי. וחבל, באמת חבל. אגיד לך את האמת? אני רציתי לגעת בכמה דברים, אבל אני אומר, אם השר לא מכבד אותי – – –

היו"ר מאיר כהן:

אדוני השר ארבל, מבקש – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אם השר לא מכבד אותנו – אנחנו נוגעים בנושא של השלטון המקומי, שקשור אליך, אדוני השר, ואנחנו רוצים לגעת בכמה דברים, ומצפים שאתה תענה לנו. זה יום שצריך להיות יום חג לשלטון המקומי, והשר שממונה על השלטון המקומי אמור לשמוע אותנו ולשמוע את הדעה שלנו גם על התפקוד שלו כשר וגם על התפקוד של השלטון המקומי. אבל תראה, לא מתייחסים. חבל. אני לא זוכר את עצמי כשר שישבתי ביציע שם בצד. תמיד ישבתי ושמעתי, גם דברים שהיו נוגעים אליי. אבל אני רוצה לגעת בנושא של מענק איזון. עכשיו דיברתי עם ראש רשות, ג'בר חמוד, הוא היה יושב-ראש פורום ראשי הרשויות הדרוזיות. הוא דיבר איתי על העיוות במענקי איזון. הוא אומר לי דוגמה פשוטה: אצלו ביישוב – שתבין, היושב-ראש, 600 שקל הכנסה לנפש אצלו ביישוב. לעומתו, ביישוב לידו, כרמיאל – 4,000 שקל הכנסה לנפש. וכשהם עושים את החישוב למענקי האיזון, הם מקבלים כמעט אותו דבר, אפילו סאג'ור מקבלת פחות, לפי האחוזים; לא, אני לא מדבר על מספר התושבים – לפי האחוזים של מענק האיזון, מענק האיזון של סאג'ור פחות מהמענק איזון של כרמיאל, למרות שההכנסה לנפש היא יותר. כאן אני רציתי לקבל תשובה מהשר, לפי מה עושים את החישוב של נוסחת מענקי האיזון. אם הוא שמע אותי, שיענה לי. אם הוא לא שמע אותי, לא צריך, שלא יענה. כלום לא מעניין את הממשלה הזאת. דבר שני שאני רוצה לגעת בו היום: ועדת התכנון הארצית החליטה להקים ועדת תכנון למגזר הדרוזי בסמכויות של ועדה מחוזית, אבל הנציג שלנו, של העדה הדרוזית בתוך הוועדה הארצית, הצביע נגד. זה מעיד שמה שמקימים לא טוב ולא נותן את השירות, כי הוא מאפשר לאותה ועדה מחוזית לדון בתכנון לא בתחום השיפוט של היישוב – רק בתוכנית מתאר מאושרת, שם יכולה הוועדה לתכנן. כאן יש גם פגיעה קשה בסמכויות של הוועדה. אם רוצים להקים ועדה שתיתן את השירות, שתקדם את התכנון ביישובים הדרוזים, צריך לתת לה את הסמכות לתכנן בתחום השיפוט של היישוב. כשיש ועדה מקומית ביישובים היהודיים, יש סמכות לוועדה המקומית לתכנן בתחום השיפוט של היישוב. אבל כאן באו ועשו רעש גדול כאן בכנסת, יצאו בכל הפרסומים שמקימים ועדה בסמכות של ועדה מחוזית, ובסוף הנציג שלנו, של העדה הדרוזית בוועדה, מצביע נגד, כי היא לא נותנת את השירות הדרוש לקידום התכנון ביישובים הדרוזים. והנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו: היום היה לנו דיון בוועדה לביטחון לאומי בנושא ראשי רשויות מאוימים. הגיעו מארבע רשויות, ארבעה ראשי רשויות מהיישובים הערביים, כולם מאוימים בדרגה 6, מאובטחים 24/7. ראש רשות במדינת ישראל מאובטח 24/7, כי הוא צריך לתת שירות לתושבים שלו אבל ארגוני הפשע לא משאירים לו מקום לתת את השירות. אבל במדינה הנושא הזה לא מעניין את הממשלה הזאת – להגיד לכם, לא היה נציג של הממשלה, אפילו המשטרה; הגיעו שם דרגות – ואני לא מזלזל באף אחד, אבל הייתה אמורה להגיע צמרת המשטרה – הגיעו נציגים בדרגת רפ"קים שצריכים לייצג.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

הוועדה לא הסכימה לקבל את התשובה שלהם ולא קיבלנו את התשובה שלהם, ודרשנו לקיים עוד דיון בנושא, שיגיעו בעלי דרגות בכירות וצמרת משטרת ישראל. משטרת ישראל צריכה לתת תשובות בנושאים החשובים האלה של סמל שלטון שנפגע על ידי ארגוני פשע. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. השר משה ארבל, בבקשה.

שר הפנים משה ארבל:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יום השלטון המקומי בכנסת הינו יום מיוחד, שבו הכנסת, הרשות המחוקקת של מדינת ישראל, מייחדת את הדיון הציבורי לשלטון המקומי, הפועל יומם ולילה, בכל רחבי הארץ, בכל יישוב, עיר ומועצה. למרות התמונות שתראו כאן בערוץ הכנסת ממליאה ריקה, אני רוצה לומר לכם ולהרגיע את הצופים שזה לא מסמל את הדיונים הרבים במהלך היום, שהתקיימו גם בוועדות וגם באולם נגב, יחד עם ראשי רשויות רבים, יחד עם חברי כנסת רבים. כדאי גם שתכירו: כשמבקרים את הכנסת על ימים מסוימים שבהם אין מספיק אנשים במליאת הכנסת – בדרך כלל בימי שלישי מגיעים למליאה נושאים שהם בהסכמה, ואשר על כן חברי כנסת רבים מעדיפים לבצע פעילות פרלמנטרית נוספת מחוץ לבניין ביום הזה. זהו יום שבו אנו עוצרים לרגע מן העיסוק השוטף במדיניות ובחקיקה בכדי להביט אל השטח, בכדי להוקיר את השלטון המקומי, המיישם את ההחלטות, מתרגם אותן לעשייה ומחזיק את קווי המגע הישירים עם חיי היום-יום של אזרחי ישראל. השלטון המקומי הוא הרבה יותר ממנגנון ביצוע, הוא מערכת נבחרת, דינמית, יצירתית, שמבצעת תכנון מורכב של שירותים לציבור בכל תחום – בחינוך, תברואה, רווחה, אפילו ביטחון, תכנון עירוני, בריאות, תרבות, תחבורה ועוד. השנים האחרונות המחישו היטב עד כמה השלטון המקומי חיוני לחוסן הלאומי. התמודדנו עם מגפת הקורונה, אירוע מתגלגל, מטלטל, שנמשך על פני חודשים רבים; התמודדנו ועדיין מתמודדים עם מלחמה, עם ירי טילים, פינוי אוכלוסיות, עם ניהול מערכות חינוך תחת אי-ודאות ועם קיום מערכת בחירות מקומית שנערכה תוך כדי לחימה. בחירות תוך כדי לחימה זה לא עניין של מה בכך. במדינה כמו שלנו, עם שלטון מקומי מגויס ומחויב, ערכי ואחראי, ניתן היה לקיים בחירות לרשויות המקומיות באופן סדור, הוגן ושוויוני. בתוך כל אלה, הרשויות המקומיות לא רק תפקדו, הן אף הציבו סטנדרט, פעלו ללא לאות מתחושת שליחות, ללא תירוצים, ללא פשרות; הן עשו את עבודתן מתוך הבנה עמוקה שמאחוריהן עומדים אזרחים שמצפים לפתרונות ולא רק להסברים. העבודה השוטפת של השלטון המקומי, הרשויות והמועצות האזוריות, מתבצעת בכל רמות החיים: תיקון תשתיות, תחזוקת מוסדות חינוך, הפעלת שירותים חברתיים, פינוי אשפה, הקמת מרכזי חוסן, הפעלת מוקדי מידע, חיזוק הקשר עם הקהילות, והרשימה עוד ארוכה. לצד זאת, כל רשות מקומית מחזיקה גם ביכולות של גמישות, התאמה ותגובה – תכונות הכרחיות בעידן של שינויים מיידיים ואתגרים בלתי צפויים. מתוך ההבנה הזו, משרד הפנים פועל ללא הרף, בכדי להעמיק את עצמאות השלטון המקומי ככל שניתן, לחזק את יכולותיו ולתת לו כלים נדרשים לצמיחה ולהתחדשות. בשנה האחרונה נקטנו שורת צעדים משמעותיים אשר נועדו לחזק את הרשויות המקומיות לא רק במשברים אלא גם בשגרה. החלטנו החלטה לא כל כך פופולרית על העלאת ארנונה, לא כגזרה, אלא ככלי, כלי שנועד לחיזוק עצמאות תקציבית של רשויות מקומיות – להגדיל להן הכנסות עצמיות בכדי שיוכלו לממן שירותים טובים יותר ויעילים יותר לתושבים. סוגיית ההעלאה בארנונה השוטפת הגיעה משנת 2024, כשאישרנו בחקיקה פה בכנסת העלאה רטרואקטיבית לתחילת 2024 ול-2025 ו-2026 בטייס האוטומטי בלבד, של 9.5% נוספים, קרי עוד 9.5% מסך ההכנסות. בנוסף, אישרנו העלאות חריגות, יחד עם שר האוצר, שהגיעו בסך הכול ללמעלה ממיליארד שקלים. אלה סכומים שבסופו של דבר מגדילים הכנסות עצמיות. לצד אותו מהלך קשה, לא פופולרי, הודענו – גם אני, גם על דעת שר האוצר – שבשנת 2026 לא נאשר העלאות חריגות. זה אירוע שמטלטל חלק מהרשויות. זה – למעט רשויות שנמצאות בתוכנית הבראה או התייעלות, שאז אנחנו בעצם מלווים אותן, וחלק מהפתרונות ואבני הדרך זה העלאה נקודתית לתקופת זמן מסוימת בתוכניות הבראה והתייעלות. אבל בסך הכול, רשות מקומית שבאמת פועלת למצות את ההכנסות העצמיות שלה, יכולה באמת להיות מאוזנת תקציבית ולספק שירותים מוניציפליים טובים. אנו מקדמים את הצעת החוק, כמובן יחד עם מכובדי יושב-ראש ועדת הפנים, הצעת חוק להסדרת גמול השתתפות והחזר הוצאות לחברי מועצה מתוך תפיסה של הוגנות, כבוד והכרה בתרומתם הרבה של נבחרי הציבור המקומיים. המשכנו לפעול להקלות רגולטוריות שיאפשרו לרשויות להתנהל בגמישות, לקבל החלטות במהירות ולא להיתקע בהליכים מיותרים, כל זאת תוך שמירה על שקיפות, בקרה ציבורית ואחריות שלטונית. חיזוק השלטון המקומי הוא אינטרס מדינתי לאומי. מי כמוך, אדוני היושב-ראש, שכיהן כראש רשות, מבין עד כמה הוא משמעותי וחשוב למדינת ישראל. הוא חלק מהביטחון הלאומי שלנו, מהצמיחה הכלכלית ומהרקמה החברתית שמחזיקה אותנו מאוחדים. לצד המהלכים הללו ישנם גם מקרי קיצון שבהם אנחנו נדרשים לבצע תהליכים מאוד מאוד לא אהובים ואהודים כמדיניות, אבל הם נצרכים, למשל הקמת ועדה קרואה בנצרת בשל כשל ניהולי מתמשך. זה תהליך שאני לא שמחתי לעשות אותו. אני אפילו אומר כאן ולפרוטוקול שאני רואה את עצמי עדיין, למרות ההחלטה הזו, ידיד של ראש העיר המודח עלי סלאם. אני חושב שהוא בסופו של דבר נקלע למציאות מורכבת, ויחד עם זאת, לפני המחויבות לנבחרי הציבור אנחנו מחויבים לתושבים ולאזרחים. אצלם אנחנו עובדים. וכשמגיע כשל כזה, שלא מאפשר פינוי אשפה ולא מאפשר התנהלות שוטפת, אנחנו חייבים להידרש גם לזה. לא רוצים, אבל צריכים. אז כאמור, אנו רוצים שלטון מקומי חזק, קשוב, מגיב ומבצע, יוזם, ובהתאם לכך אנו פועלים. פעלנו גם כן לרפורמות נוספות בתחום התאגידים העירוניים. אפשרנו לרשויות המקומיות להיות יזמיות של אנרגיה, של אנרגיה סולרית, באופן כזה שייצור לרשות המקומית הגדלה של הכנסות עצמיות ויאפשר גם לרשות המקומית לשנות תפיסה, מתפיסה של מוסד ללא כוונות רווח ליזם עסקי כלכלי יוזם, כדי שבאמת תייצר לה עוגנים תקציביים. אני מבקש להודות לנציגי השלטון המקומי שהגיעו היום לכנסת, ולא כאורחים אלא כשותפים מלאים לעשייה ולדרך. תודה על עבודה מאומצת, שעה-שעה, כאשר טובת הציבור בלבד היא זו שעומדת לנגד עיניכם. לפני סיום דבריי ולקראת הנושא הבא שעל סדר-היום, אי-אפשר שלא להזכיר את דוד הלוי, כך הרב משאש היה קורא לו, שכיהן כאן באמת כדמות – עוד הרבה לפני שר ותפקידים פוליטיים כאלה או אחרים אני חושב שהוא כיהן כדמות משמעותית בציבוריות הישראלית. והזכות של הכנסת בציון זכרו היא לא רק כבוד לדוד לוי אלא כבוד לכנסת ישראל עצמה. היום, בראייה לאחור, היכולת להסתכל לא על תקרות זכוכית מעל הראש אלא תקרות בטון ולהצליח לפרוץ אותן ולפתוח דלת לאוכלוסיות רבות ולהיות להן לפה – בהחלט זו אמירה חשובה וקריאת כיוון ומצפן עבורנו. יהי זכרו ברוך. תודה רבה לכולם.

היו"ר מאיר כהן:

אמן. תודה רבה, אדוני. תודה רבה לכולם. תודה רבה ליוזמי היום, נאור שירי ומטי.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים, ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי. אני מקבל בברכה את בני המשפחה, שלום לכם, ואת שאר היוזמים. הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו. כבודו, בבקשה.

שלום דנינו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחת לוי היקרה, חברים לעמותת מורשת דוד לוי וכל האחרים שבטח צופים בנו, אני מביא בפניכם להצבעה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק להנצחת מורשתו של דוד לוי, דמות מופת בשדה הציבורי, החברתי והמדיני של מדינת ישראל. אפשר בבקשה קצת שקט? אני לא נוהג לעלות פעמים רבות לדוכן הזה, אני עושה את זה מעט מאוד.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני השר, ינון, טיבי, בבקשה, אנא מכם.

שלום דנינו (הליכוד):

אני מבקש להתחיל בתודות לחברים רבים שסייעו בתהליך חקיקת החוק, שבעזרתם אנו משלימים היום את תהליך החקיקה. תודה לשר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת שרים לחקיקה, שבכל צומת הוא תמך וסייע; תודה לשר החוץ חבר הכנסת גדעון סער, שלקח את מימוש חוק מורשת דוד לוי על אחריות משרדו, בהוקרה ובהערכה לדוד לוי, שמילא את תפקיד שר החוץ תחת שלושה ראשי ממשלה; תודה ליושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יוסי טייב ולצוות הוועדה על טיוב החוק והשלמתו; תודה לחברי חבר הכנסת מאיר כהן על השותפות בקידום החוק ועל תרומתו הרבה בדיוני הוועדה; והאחרונים, החשובים לי, אתם היושבים ביציע, תודה על שהפקדתם את הזכות בידיי להוביל חקיקת חוק מוסרי, מרגש, המוקיר ומנציח את פועלו של אחד מהמנהיגים החשובים והמשפיעים שקמו במדינת ישראל, דוד לוי, זכרו לברכה. אחד מהערכים הנעלים במורשתו של דוד לוי הוא אחדות העם. הוא הקדיש לה תשומת לב והדגשה רבה, מתוך הבנת חשיבותה להישרדותנו כעם. אני חוזר ומצטט מפעם לפעם את המשפט שאמר דוד לוי – עליזה בראשי – באחד מנאומיו: יש לי עדה אחת ושמה עם ישראל. אני מספר היום סיפור שבאמת לא סופר. אופיר, אני מספר היום סיפור שלא היה ידוע, שאחי איציק, ראש עיריית אופקים, סיפר לי. ביום הטרגי של 7 באוקטובר נכנסו נוח'בות חמאס גם לעיר אופקים, וטבחו בתושבי העיר. בלוחמים הנועזים שנחלצו להגנת העיר היו שניים מבניה של זהבה גורי, אריאל ואחיו רועי חיים, זיכרונם לברכה. בשעות של כאב – איציק מספר לי שזה היה כמה שעות אחרי קבורת הילדים – האם זהבה מסמנת לאיציק שתי אצבעות צמודות ואומרת לו, ותוהה על משמעות העובדה שמתוך 48 הנופלים והנרצחים נמצאו שבעה זוגות של בני משפחה – זוג אחים, אח ואחות, בעל ואישה, אב ובן. ברגעים אלה מצאה זהבה תעצומות נפש לסמן בכאב שתי אצבעות צמודות, וראתה בכך אות לתיקון בחברה הישראלית, שעלינו להיות יחד, כצמד, שזה היה חסר לנו, מאוחדים, ולא כך היינו ב-7 באוקטובר. זהבה, ודוד לוי, כמו מאיר כהן וכמוני, באנו מאותה הבנה עמוקה כמה כוח יש באחדותנו. עם השלמת החוק מתחילה עבודת ההנצחה והמורשת. ויש כל כך הרבה השראה מפועלו של האיש הנפלא – סיפור מרתק של אישיות מיוחדת – שהותיר לנו לאחר מותו מורשת רחבה ועמוקה של ערכים. אני צופה שהמרכז יעסוק במסגרת המורשת בהקמת במה הדנה בערך האסטרטגי של האחדות. אני רואה במה רעיונית לצדק חברתי המטפלת בסוגיה קריטית של פערים חברתיים המהווים סכנה איומה לחוסנה של החברה הישראלית; במה נוספת הדנה ביחסי החוץ של מדינת ישראל, על רקע פועלו ותבונתו של דוד לוי כשר חוץ; במה של תודעה פוליטית, שבכוחה לממש מטרות, יעדים והישגים. מעטים הפוליטיקאים המותירים אחריהם מורשת שיכולה לשמש תשתית לקידום רעיונות בנושא חברה, כלכלה, חוץ וביטחון, כפי שהותיר אחריו דוד לוי לאחר מותו. לכן ראויה הנצחת זכרו ומורשתו לטובת עם ישראל. חברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. בשם יושב-ראש הוועדה אני מזמין חבר כנסת שהוא חבר הוועדה. יש כמה דקות לרשותך, בבקשה. אנחנו חייבים – על פי הפרוטוקול, כי יוזמי החוק הם לא חברים בוועדת החינוך. בבקשה, אדוני.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זכות גדולה עבורי להציג את הצעת החוק הזאת, ואני מודה לידידי יושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יוסי טייב מש"ס, שהפקיד בידי את המשימה הזאת. אדוני היושב-ראש, בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ה–2025. ההצעה החלה כהצעת חוק פרטית ביוזמת חברי הכנסת שלום דנינו ומאיר כהן. הוועדה דנה בהצעת החוק בהשתתפות משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, חברי העמותה למורשת דוד לוי, בני משפחה של דוד לוי וגורמים נוספים. מטרת הצעת החוק להביא להנצחת פועלו ומורשתו של דוד לוי כדמות שהייתה לה השפעה רחבה ותרומה משמעותית לשיתוף כלל חלקי החברה בישראל בעשייה מדינית וחברתית, ובכלל זה עשייתו בתחום יחסי החוץ של מדינת ישראל, בהיותו שר החוץ, סגן ראש הממשלה ובתפקידים אחרים ששימש בהם. כמו כן, דוד לוי זכור כמי שפעל רבות לצמצום פערים בחברה הישראלית, ואף יותר מכך – דוד לוי זקף את גבם השפוף של מאות אלפי ומיליוני עולים בני עדות מזרח וסלל עבורם דרך, דרך שבה הלכו רבים אחריו. הכנסת חוקקה לאורך השנים חוקים ששמו להם למטרה להנציח את פועלם ומורשתם של אישים ודמויות מפתח בעלי חשיבות מיוחדת שהשאירו חותם על החברה בישראל, ובפרט כאלה ששימשו כנשיאים וראשי ממשלה. כאמור, בהצעת החוק מוצע להקים תאגיד שיהווה מרכז להנצחת זכרו של דוד לוי ויפעל תחת אחריות משרד החוץ. שר החוץ ימנה את חברי המועצה הציבורית של המרכז, שתכלול 13 חברים ובהם עובדי מדינה, עובד הרשות המקומית שבתחומה יפעל המרכז, נציג סגל אקדמי, שלושה נציגי גופים רלוונטיים כגון עמותות הפועלות להנצחת מורשתו של דוד לוי ושלושה נציגי ציבור בעלי רקע, ניסיון או היכרות עם התחומים הנוגעים למטרות החוק. המועצה תתווה את מדיניות המרכז ותפקח על פועלו. המרכז יכלול אתר הנצחה ומכון מחקר הכולל ועדה מדעית-חינוכית, שתייעץ בנוגע לפעילות המכון ובנוגע לפעילות חינוכית שיקיים המרכז, והוא יהיה רשאי להקים גם ארכיון ציבורי שיכלול מסמכים ומידע הנוגעים לפועלו האישי והמקצועי של דוד לוי. הצעת החוק כוללת הוראות המסדירות את הקמתו: מינוי חברי המועצה הציבורית ותפקידיה, מינוי מנהל המרכז, מינוי ועדת ביקורת, תקופות כהונתם של בעלי התפקידים והוראות נוספות הנכללות בחקיקה דומה שעניינה הקמת מרכזי הנצחה. הקמת המרכז תמומן מתקציב המדינה, כך יאה וכך נאה, ומכספי תרומות, ופעילותו השוטפת תמומן גם מהכנסות עצמיות, ככל שיהיו למרכז. הצעת החוק מגבילה את השתתפות המדינה בתקציב המרכז כך שבשנות הכספים 2026 ו-2027, ההשתתפות תוגבל רק ל-2.5 מיליון שקלים, ומשנת הכספים 2028 היא לא תעלה על 5 מיליון שקלים בשנה. על המרכז תחול חובת דיווח לכנסת אחת לשנה ביחס לתקציב ולפעילות המרכז, איוש המועצה הציבורית ופעילותה. שר החוץ יהיה ממונה על ביצוע החוק. הצעת החוק לא כוללת הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה וקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. אני שב ומודה בשם חברי הוועדה ובשם חברי הכנסת כולה לחברי הכנסת שלום דנינו ומאיר כהן על ההצעה הזאת, ששנים רבות חיכינו לה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, כבודו. תודה רבה לכם. להצעת החוק הוגשו בקשות של רשות דיבור. לא הוגשו הסתייגויות. אני אקריא מהר את הדוברים. מי שלא נמצא כאן, בוודאי – – –

אופיר כץ (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

חברי הכנסת יאיר לפיד; מאיר כהן; קארין אלהרר; מירב כהן; אלעזר שטרן; מיקי לוי; מירב בן ארי; רם בן ברק; יואב סגלוביץ'; בועז טופורובסקי; מיכל שיר סגמן; יוראי להב הרצנו; ולדימיר בליאק; רון כץ; מטי צרפתי הרכבי; טטיאנה מזרסקי; יסמין פרידמן; דבי ביטון; משה טור פז; סימון דוידסון; נאור שירי; שלי טל מירון; ירון לוי; מרב מיכאלי; נעמה לזימי; גלעד קריב; אפרת רייטן מרום; מנסור עבאס; ווליד טאהא; ואליד אלהואשלה; אימאן ח'טיב יאסין; יאסר חוג'יראת; אריה מכלוף דרעי; ינון אזולאי – ינון? לא; יוסף טייב; אברהם בצלאל; יונתן מישרקי; ארז מלול; סימון מושיאשוילי ושלום דנינו.

ינון אזולאי (ש"ס):

אפשר לעלות?

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, בנושא.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מציעי ההצעה – גם אתה מהמציעים, נכון? אני לא טועה – שלום, והמשפחה כמובן. האמת, אמרתי, כן, לא, אבל כשאני נזכר בדמות הזאת – אני הייתי ילד וגדלתי בעכו. אבא שלי היה כאן, בכנסת הזאת, איש עכו, פריפריה. ואם מדברים על איש פריפריה, אני חושב שהשר לשעבר דוד לוי הוא סמל ומופת לאיש של אנשים, לאדם שידע להסתכל בגובה העיניים. הוא תמיד הוא ידע לגשת לאדם החלש. הוא אף פעם לא חיפש את האדם העשיר, הטייקון. אבא שלי אמר לי, זה כנראה הדור של אז – הוא אמר לי: תראה, אתה לעולם אל תלך לעשיר אלא תלך לעני, תלך לחלש, כי החזק יבוא אליך לבד. ותמיד תקדים את החלש על החזק. אני חושב שזה המהות של האיש שנקרא דוד לוי. זה הסמל של פריפריה, של מסורת. בתור שר חוץ הוא יכול היה לגור בירושלים, יכול היה לגור במרכז ושישמעו עליו עוד יותר. אבל הוא חיפש את עבודת הכפיים, את ה"מלמטה", להנגיש את הפריפריה, להגיד: פה זה המרכז, איפה שאני חי, בבית שאן. מי שיודע, בית שאן נמצאת – לא פעם ולא פעמיים הייתי וגם בניחום זכיתי לבוא ולראות את התפארת הזאת כשאתה רואה אוהל ענק. כל שעה שהיית מגיע, כל אחד מספר. היית בניחום? אמרתי לו: כן. כמה אנשים היו? אמרתי לו: לקח לי זמן להיכנס. ואז אתה יוצא החוצה ורואה את מקסים יושב רגע עם זה ואתה רואה את אורלי יושבת עם זה ואת האחים. ואתה רואה שכולם בסוף סביב אותה דמות. אותה דמות שפיזרה החוצה את טוב הלב, את הנתינה, את החסד, את העשייה. זהו דוד לוי. ואני אומר שזאת גאווה בשבילנו להיות פה ביום הזה ולהנציח את שמו ולהצביע עבור הדבר הזה. יהי זכרו ברוך, ושניקח ממנו משהו קטן, כל אחד מאיתנו ייקח ממנו משהו קטן – את האהבה שלו לארץ, את האהבה שלו לאדם, את החסד שלו – וזה יהיה הדבר לעילוי נשמתו. תודה רבה לכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אם כן, לפני שנעבור להצבעה, היות שאני אחד ממגישי החוק, ג'קי והמשפחה, אני רוצה – שני ציטוטים שלו, שיהיו טיפים, נר לרגלינו, ותקשיבו. הוא כאילו קרא את המציאות. הוא כותב כך: "החובה על כל מדינאי היא לעשות ולחשוב מחוץ לקופסה. הדבר הראשון שצריכים לחשוב עליו הוא חיזוק המגן שלנו. ובכדי לשבור את מעגל השנאה, לעשות הכול ולחפש כל סדק לשאוף לחיים שקטים ולשלום לילדינו". הדבר השני, שבאמת רלוונטי: הוא לא היה בתקופת הפייק-ניוז והשיימינג, והוא כותב: "אני קורא להנמיך להבות", הוא כותב את זה בתקופת בחירות. "אני קורא להנמיך את הלהבות. האחריות צריכה להנחות אותנו במערכה הדמוקרטית. להעמיד את הנושאים המרכזיים, לרדת מההתקפות הנוראיות והאישיות". אני חושב שאלה שני הדברים שכל אחד מאיתנו צריך לאמץ אל ליבו. זה רגע מכובד לכולנו. אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצביע על חוק להנצחת זכרו של דוד לוי בקריאה שנייה ושלישית. נצביע קודם בקריאה השנייה. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–32 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–32 נתקבלו.

היו"ר מאיר כהן:

14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים, כצפוי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר מאיר כהן:

13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה גם בקריאה השלישית וגם בקריאה השנייה. המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ה–2025 – ההצעה התקבלה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ובשעה טובה תיכנס לספר החוקים. תודה רבה, דנינו. איחוליי. תודה רבה לכם. אכן, כך נאה וכך יאה לכנסת ישראל, להנציח את האיש הדגול הזה. תודה רבה לכולם.

היו"ר מאיר כהן:

ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק מטעם הכנסת לקריאה הראשונה, הצעת חוק התכנון והבנייה (שינוי גודל מרחב מוגן דירתי), של חבר הכנסת ארז מלול. יעלה ויבוא, בבקשה, כבודו.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק התכנון הבנייה (תיקון מס' 164) (שינוי גודל מרחב דירתי), הינה הצעת חוק מצילת חיים. המצב כיום הוא שגודל ממ"ד תקני הוא 9 מטרים נטו. שטח זה נקבע לפני עשרות שנים, היה רלוונטי לתקופה דאז, ולא עשו חישוב מסלול מחדש. הצעת החוק באה לתקן ולתת אופציה ותמריץ לבנות ממ"ד יותר גדול – עד 19 מטר ברוטו, והשטח הנוסף ייחשב כשטח שירות על כל המשתמע מכך. אדוני היושב-ראש, לפני כשנתיים חווינו את אחד האירועים המטלטלים בתולדות מדינתנו, הטבח המזעזע שהתרחש ב-7 באוקטובר. משם יצאה מדינת ישראל למלחמת קיום. המלחמה הזו חשפה בפנינו שוב ובעוצמה אדירה את מה שכולנו ידענו אך אולי לא הפנמנו עד תום, שעם ישראל תחת איום. חדר הממ"ד הופך לדבר נחוץ וחשוב. הבית הופך למרחב מוגן לשעות ארוכות, לימים שלמים, שהייה לפרק זמן לא ידוע. בעקבות כך פעלתי, יחד עם ידידי יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יעקב אשר, לקידום תיקון מס' 149, אשר אפשר לראשונה לבנות חדר שירותים או רחצה צמוד למרחב המוגן ללא תשלום היטל השבחה, אך התיקון הזה הוגבל לאזורי עימות מובהקים – גבול הדרום וגבול הצפון. ואולם, השהייה במרחבים המוגנים כבר אינה נחלתם של יישובי עימות בלבד, הטילים מגיעים לכל הארץ.

היו"ר מאיר כהן:

נכון.

ארז מלול (ש"ס):

המלחמות חוצות גבולות, והמציאות הביטחונית מחייבת אותנו לעדכן את החוק, להתאים אותו למצב האמיתי בשטח ולוודא שכל אזרח יוכל להבטיח לעצמו ולמשפחתו מינימום של מרחב ומקסימום של ביטחון וכבוד. בחודש האחרון, עם תחילתו של מיגור הטרור האיראני, התוודענו כולנו לשינוי אופי האיומים על מדינת ישראל. מאות טילים בליסטיים עם ראשי נפץ של מאות קילוגרמים נורו לעבר המדינה. בסייעתא דשמיא ובזכות השתדלותם של אזרחי ישראל, אשר נשמעו להוראות פיקוד העורף ונכנסו למרחבים המוגנים, נמנעו אסון המוני ומאות הרוגים. ולכן צריך ליישם את השינוי לא רק ביישובי העימות אלא בכל שטח מדינת ישראל, שהמרחב המוגן בבית יהיה מרווח, מותאם לשהייה ממושכת ויכלול את הצרכים האנושיים הבסיסיים – שירותים ומים ואפשרות להתנהל בתנאים נורמליים גם תחת איום. למרות שאנחנו נמצאים כעת בימים של הפסקת אש, חשוב שנאמר את האמת: האויבים שלנו לא נעלמו, האיומים לא נעלמו, הם כאן, מעבר לגבול, מתארגנים, מתעצמים, והסבב הבא כבר משחר לפתחנו. דווקא עכשיו כשנדמה שיש הפסקת אש, אנחנו חייבים לדאוג לחיזוק ההגנה של אזרחי ישראל ולוודא שבסבב הבא כל בית יהיה ממוגן באמת. חוק הגדלת הממ"ד נותן מענה לקשישים, לאנשים עם מוגבלויות ולמשפחות ברוכות ילדים. אנחנו מחויבים לדאוג לא רק לכיפת ברזל בשמיים אלא גם לכיפת הברזל האישית של כל אזרח במדינה הזו. מי ששהה שעות וימים במרחב מוגן יודע עד כמה קריטית האפשרות למרחב נוסף ועד כמה חדר שירותים סמוך הוא לא מותרות, אלא צורך קיומי ממשי. ואני חייב במעמד זה לצטט את דברי הרמטכ"ל אייל זמיר בזירת הנפילה בבת ים, ואני מצטט: "כשהחוסן של העורף האזרחי חזק, לנו יש את הביטחון להמשיך לפעול". שומע, היושב-ראש? "כשהחוסן של העורף האזרחי חזק, לנו יש את הביטחון להמשיך לפעול", וזו בעצם מהות החוק. לסיום, אני רוצה קודם כול להודות ליושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי, שעושה לילות כימים למען עם ישראל, יושב בקבינט המצומצם, ולולא תמיכתו הנחרצת בחוק הזה, הצעת החוק לא הייתה מקודמת; כמו כן לידידי שר הפנים משה ארבל, שמבין את הצורך בקידום החוק. בנוסף, תודתי נתונה ליושב-ראש ועדת הפנים ידידי הרב יעקב אשר, שתרם ועוד יתרום מחוכמתו וניסיונו לקדם את החוק. כולי תקווה ותפילה שנזכה לראות במהרה את כל אחינו ואחיותינו החטופים, חוזרים לביתם בשלום, ושלא נדע עוד מלחמות ושכול, אלא נזכה לימים של ביטחון, שקט ושלום אמיתי על עם ישראל כולו.

היו"ר מאיר כהן:

אמן, כן.

ארז מלול (ש"ס):

אני קורא לכל סיעות הבית לתמוך בהצעת החוק החשובה הזו מתוך אחריות משותפת לחוסן הלאומי, לביטחון האישי ולכבוד האדם גם בשעותיו הקשות ביותר. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. ההצעה היא לקריאה ראשונה, ויש דיון אישי. אני מזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; חבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת נאור שירי – שלוש דקות, ואני מבקש להקפיד על שלוש דקות. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. שלוש, אני לא אגנוב חמש וחצי דקות, למרות שאני בכיף.

היו"ר מאיר כהן:

דבר, דבר.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר על נושא שאתה עוסק בו שנים רבות, אני גם מכיר אותך, וגם היום שלחנו מכתב לראש עיריית ירושלים – ארז, דווקא אני אשמח שתקשיב לי, שלוש דקות. לא שאכפת לי שתדברו, רק מדי פעם.

אבי מעוז (נעם):

למה אתה לא מבקש ממני להקשיב?

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יודע מה? אני אשמח ששניכם תקשיבו לי. הייתי שמח שכולם יקשיבו, אבל אתה יודע, זו בקשה מוגזמת היום. מאיר מטפל בנושא הזה כבר המון שנים, והגשת, ממה שאני הצלחתי לראות, לפחות עשר הצעות חוק שונות באותו נושא – אפליה של בנות מזרחיות. לפני שמונה חודשים, שבעה חודשים, היה פה גם דיון על זה בוועדה לביקורת המדינה, כחלק מדיון מעקב שהיה בוועדת החינוך, בכל הנוגע לסמינרים של בנות ספרדיות ואשכנזיות בעיריית ירושלים. אני אומר לך, מאיר, אין מה לעשות, מי שחווה את זה על בשרו לא יכול לקבל את האירוע הזה במדינת ישראל. אני לא מבין איך אתם מאפשרים את זה שבנות ספרדיות, רק בגלל המוצא שלהן, לא ייכנסו לסמינרים, לא יהיו להן מסגרות לימודים. באיזו מדינה אני חי? באיזו מדינה אנחנו חיים? איך זה הגיוני? מי בכלל מעלה בדעתו שמישהו ישים, או יגיד לבת שלי, בגלל שהיא בת של אבא שהוא מזרחי, לא להיכנס או כן להיכנס למקום לימוד או חינוך במדינת ישראל – או למכולת, או לכל מקום. מה זה הדבר הזה? עכשיו, ארז, לא, אני לא מקבל, חבר הכנסת מלול, שום טיעון, שום טיעון אני לא אקבל, אני, שחוויתי על בשרי אפליה במרחב הציבורי והפרטי במדינת ישראל, וכל אחד מאיתנו יודע על מה אני מדבר, כל אחד מאיתנו יודע על מה אני מדבר. איך יכול להיות שאתם מאפשרים את זה? שום טיעון, הלכה, מה שאתה רוצה.

היו"ר מאיר כהן:

אין טיעון.

נאור שירי (יש עתיד):

שום טיעון לא יכול להתקבל, שום טיעון. עכשיו, אני רוצה לומר לכם – כסף ציבורי, עזבו גם במרחב הפרטי, נראה לכם שאני אשלם על האירוע הזה? נראה לכם ש-400 תלמידות ספרדיות ישבו בבית, ובגלל שמישהו חושב ששם המשפחה שלה לא תקין, או שבגלל שלא קיבלו את אחותה, כל המשפחה פסולה לעד? איפה? באיזה מדינה אני חי? באיזו מדינה זה מקובל? עיריית ירושלים, משה ליאון, יואב קיש, חיים ביטון, איך אתם מאפשרים את זה? מה זה מעניין אותי, הטיעונים שלכם? הלכה כזו, הלכה אחרת, זה לא מעניין אותי. בחיים אסור לנו – אני מסתכל עליך כי אתה ממפלגה שאמורה למנוע בדיוק את זה, בשביל זה קמתם – בחיים אסור לנו לקבל את המציאות הזו. ואני אומר לך, אני בחיים לא ארפה מזה, שסבלתי מזה, שכולנו סבלנו מזה. בחיים אני לא ארפה מזה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. השר עמיחי אליהו, ראיתי שהנהנת בראשך להסכמה. אני חייב להגיד לך שאני חוקר את העניין מ-2012. אינך יודע איזה גודל של כאב יש שם. אני כבר לא פונה לחבריי מש"ס. הם אכזבו אותי. זהו. חבר הכנסת עמית הלוי – לא נמצא; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – לא נמצא; יצחק פינדרוס, כבודו – לא נמצא; מיקי לוי – לא נמצא; אבי מעוז, אדוני – מוותר; חבר הכנסת חמד עמאר – מוותר; אושר שקלים; מיכל מרים וולדיגר; אביחי בוארון. זה אחרון הדוברים. אם כן, נעבור להצבעה על החוק בקריאה ראשונה. אני מפעיל הצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 164) (שינוי גודל מרחב מוגן דירתי), התשפ"ה–2025, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

שישה בעד, אפס מתנגדים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה ותחזור לוועדה. סליחה, אדוני, עמיחי.

שר המורשת עמיחי אליהו:

זאת הבעיה. הכאב הוא כאב אמיתי. צריך למצוא דרך איך לרפא את השבר. אני חושב שחלק מהנושא זה קודם כול שבכלל לא תהיה תחרות. המוסדות צריכים להיות באותה רמה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ש"ס חיים עם זה בסדר. זאת הבעיה.

היו"ר מאיר כהן:

עמיחי, אתה צודק. אבל אתה יודע, אלה ואלה צריכים לשבת על המדוכה ולגמור את זה. זה נורא. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק ניוד מידע רפואי (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת יונתן מישרקי, ארז מלול ורון כץ, לקריאה השנייה והשלישית. מישרקי יעלה ויבוא, כבודו.

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת, התלבטתי, אבל אני כן אגיב למה שעלה פה קודם מחברי נאור שירי. הנושא שאתה דיברת עליו הוא פצע פתוח.

נאור שירי (יש עתיד):

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

כן, זה פצע פתוח, שלצערנו הרב – אני לא אנהל עכשיו משא ומתן, אני רק אומר בקצרה את מה שאני חושב בסוגיה הזו. זה פצע פתוח שסובלות ממנו נערות רבות בגיל אולי הכי רגיש שלהן; נערות שיושבות בבתים שלהן יחד עם ההורים, והם מזילים דמעות במשך חודשים וימים רבים. לצערנו הרב, במהלך ההיסטוריה אנחנו מכירים את הסוגיה הזו. אני לא אצביע כרגע על אשמים. אני כן אומר, כיוון שהזכרת קודם כמה שמות של אנשים, נאמר שעיריית ירושלים הוציאה שיבוצים לכל הבנות.

נאור שירי (יש עתיד):

מה הוציאה?

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

היא הוציאה שיבוצים לכל הבנות. רגע. יש סירוב לקבל את חלקן, מה שיוצר כרגע את הסוגיה הזו. הנושא הזה כמובן מטופל ברמה, כפי שאתם מבינים, על ידי כל אותם אלה שהזכרת קודם. אבל אין ספק שזה פצע פתוח, והתשובה צריכה להיות בצורה כזו של פתיחה ושגשוג של המוסדות שכן מקבלים את הבנות, וישנם הרבה מאוד כאלה. אנחנו עושים הרבה מאוד פעולות במהלך השנים האחרונות, ובכלל, הקמנו מוסדות מאפס עם תמיכה כלכלית רחבה מאוד, שמקבלים את הבנות האלה, ברמה הכי גבוהה. היום הביקושים למוסדות החדשים הללו שאני מדבר איתך עליהם, שנפתחו בשנים האחרונות, מרקיעים שחקים. עדיין ישנם מוסדות, הם לצערנו הרב נמצאים, ונתקלים עדיין בסירובים החוזרים ונשנים הללו, אבל זה, ככה, רק בשביל תגובה של הדברים וגם למה שאמר מקודם.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – מה זה?

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

לא. אני אמרתי לך, אני לא רוצה – לא פתחתי את הדיון, רק בשביל תגובה. אני אומר רק שזה פצע פתוח.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת מישרקי, אני אתן לך עוד דקה. תקשיבו טוב. אני מנסה להבהיר את זה.

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

מאיר, לא התכוונתי לפתוח את זה.

היו"ר מאיר כהן:

חוק החינוך – – –

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

אני לא בטוח שזה הפתרון.

היו"ר מאיר כהן:

אין דבר כזה. אין דבר כזה זה לא הפתרון. תגיד לי, אתה בסדר?

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

אני אשאל אותך שאלה. מאיר, אתה יודע מה? בגלל שאני ידעתי שאתה – – –

היו"ר מאיר כהן:

מנהל בקריית מלאכי או בדימונה או בתל אביב או אצלו במוסדות, אם הוא יעשה דבר כזה, יפסיקו לו על פי חוק.

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

הלוא אני ידעתי שאתה תאמר את הטיעון המרכזי.

היו"ר מאיר כהן:

אז זהו – – –

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

אבל אני חייב לומר – לא, אתה לא יכול לשאול שאלה ולהשאיר פתוח, אבל אני אומר, היות שאתה אמרת כאן – – –

היו"ר מאיר כהן:

מישרקי, אין לכם שום תגובה.

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

יש. הזמן שלי? רשות הדיבור שלי?

היו"ר מאיר כהן:

ידע להגיד את זה חבר הכנסת גואטה, ייבדל לחיים ארוכים, שעמד כאן ואמר לי: מאיר כהן, אני מתבייש שאני מצביע נגד, ופרש.

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

זמן הדיבור שלי כרגע, אז תן לי רק להשיב, בסדר? נאור עמד כאן, פנה למלול.

נאור שירי (יש עתיד):

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

רגע, דקה. עמד פה חבר הכנסת נאור שירי, פנה למלול, ואתה פונה אליי, אז תן לי רק להשיב. אני אומר דבר כזה: אם אתה חושב לרגע שכשתביא חוק מהסוג הזה שאתה חושב לחוקק – אני לא אומר לך את דעתי האישית עליו, אני רק אומר לך: אם אתה חושב שזה יהיה הפתרון, אז אני מוכרח לומר לך שיצחקו עליך בעיניים, כי כל הנימוקים הם נימוקים שמעוגנים היום בתוך החוק, אבל האמת מאחוריהם היא לא פשוטה ולא נכונה. זה מה שיוצר את הבלבול. אז גם אם תעביר עכשיו 200 חוקים, ותגיד להם שתשלול רישיון למישהו מפלה, הוא יגיד לך: אני לא מפלה.

היו"ר מאיר כהן:

לא, אני לא הייתי רוצה שאתה תהיה הנציג שלי.

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

הוא ייתן לך 400 סיבות למה זה לא אפליה בכלל. לא. הכול עטוף באצטלות אחרות. אני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה. תודה. אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית, את הצעת חוק ניוד מידע רפואי (תיקון מספר 2), התשפ"ה–2025. במושב הקודם העברנו את חוק ניוד מידע רפואי, שנועד להסדיר את זכותו של כל אדם לניוד המידע הרפואי על אודותיו לשם שיפור הטיפול הרפואי בו ומצבו הבריאותי, בין השאר באמצעות טיפולים רפואיים חדשניים ורפואה מונעת, מותאמת אישית ויזומה, והכול תוך שמירה על פרטיותו ובהסכמתו. כיום נכללים בחוק נותני שירותי בריאות אלה: קופות חולים, בתי חולים ציבוריים, מרכזים רפואיים גריאטריים ומשרד הבריאות לעניין שירותי בריאות שהוא נותן לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. הצעת חוק זו היא השלמה חשובה לחוק ניוד מידע רפואי, ובמסגרתה מוצע להוסיף לחוק גופים ציבוריים של משרדי ממשלה ומוסדות מדינה לעניין המטרות הקבועות כיום בחוק, וכן להוסיף מטרה של סיוע במימוש זכויותיו של אדם ושיפור השירות שהוא מקבל מגוף ציבורי הכרוכים במידע הרפואי. ראשית, מוצע להוסיף לנותני השירות הבריאות בחוק את חיל הרפואה של צה"ל ואת מחלקת הרפואה של שב"ס וכן גופים ציבוריים אחרים האחראים למתן טיפול רפואי שיהיו מנויים בתוספת השנייה המוצעת. בתיקון זה מוצע לקבוע בתוספת השנייה את משרד הביטחון לעניין מתן טיפול רפואי לנכי צה"ל ואת משרד הרווחה והביטחון החברתי לעניין מתן טיפול רפואי במעונות. גופים אלה יחויבו להעביר מידע רפואי על פי הוראות החוק, ויהיו רשאים לבקש היתר לקבלת מידע רפואי למטרות המנויות בחוק. לגבי חיל הרפואה של צה"ל ומחלקת הרפואה של שב"ס מוצע לקבוע הוראות הדומות לאלה הקבועות כיום בחוק לגבי קופת החולים המבטחת של האדם, מכיוון שכל עוד חייל זכאי לשירותי בריאות מחיל הרפואה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חיל הרפואה הוא האחראי למתן הטיפול הרפואי; כך גם מחלקת הרפואה של שב"ס לגבי האסיר, כל עוד הוא מוחזק במשמורת. בין היתר, מוצע לקבוע הוראות כאמור לעניין העברת התיק הרפואי מקופת החולים שבה היה מבוטח החייל לחיל הרפואה או שבה היה מבוטח האסיר למחלקת הרפואה בשב"ס, ובחזרה לקופת החולים המבטחת לאחר סיום זכאותו של חייל לשירותי בריאות כאמור או לאחר סיום החזקת אסיר במשמורת, וכן לעניין הרשאת גישה מתמשכת למידע הרפואי על אודות חייל או אסיר. שנית, מוצע להסמיך את מנכ"ל משרד הבריאות לתת היתר לקבלת מידע רפואי גם לגוף ציבורי המנוי בתוספת השלישית המוצעת המבקש מידע רפואי לגבי האדם הדרוש לשם מתן זכות או שירות שהגוף הציבורי נותן לפי דינו מכוח תפקידו הציבורי והכרוכים בקבלת מידע רפואי, כמפורט באותה תוספת לגבי כל גוף ציבורי, ובלבד שמתקיימים לגבי הגוף הציבורי יתר התנאים שבחוק, וביניהם כאמור דרישה להסכמת אותו אדם. בתיקון זה מוצע לקבוע בתוספת השלישית את המוסד לביטוח לאומי, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ורשות התעופה האזרחית לגבי זכויות ושירותים המנויים בתוספת זו. לעניין זה מוצע להדגיש כי הגוף הציבורי לא יתנה מתן זכות או שירות בהסכמה של האדם להעברת המידע הרפואי שלגביו לפי החוק, וכי זכויותיו של האדם או השירותים שיינתנו לו לא ייפגעו אם לא הסכים להעברת המידע הרפואי לגביו למטרת מתן זכויות או מתן שירותים לפי החוק. אדוני היושב-ראש, היום אנחנו יודעים, בוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, לצורך העניין, או במשרד הרווחה או בכל מיני מקומות כאלה, במרב"ד במשרד הבריאות, למשל, אנשים מגיעים עם קלסרים של התיקים הרפואיים שלהם, עם דיסקים, צילומים של הבדיקות הרפואיות, MRI, CT וכדומה, שהם עברו. החוק הזה יאפשר בלחיצת כפתור אחת לשתף את המידע ולחסוך מהם ביורוקרטיות, וריצות למטפלים וריצות לרופאים וכו' כדי לקבל את הזכויות המגיעות להם על פי דין.

היו"ר מאיר כהן:

חוק מצוין. כשר רווחה לשעבר שהיה אחראי על הביטוח הלאומי – מצוין. זכות גדולה.

יונתן מישרקי (יו"ר ועדת הבריאות):

זה חוק מדהים. באמת נפלה בידי הזכות להעביר את החוק הזה. כמו כן, לגבי הרשאת גישה מתמשכת למידע הרפואי למטרת מתן זכויות או מתן שירותים, מוצע לקבוע כי בקשת ההסכמה למתן הרשאת גישה למידע רפואי שתוצג לאדם תכלול גם אפשרות להסכים להרשאת גישה חד-פעמית בלבד, וכן לקבוע כי אין לעשות שימוש בהרשאת גישה מתמשכת לאחר קביעת הזכאות לזכות, או סיום מתן השירות. עוד מוצע להסמיך את המנהל לקבוע בנוהל כי לעניין מתן זכות או שירות מסוימים, יכול שתינתן הרשאת גישה מתמשכת גם לתקופות שעולות על שנה, בכפוף לכך שניתנה הסכמת האדם, אם המנהל מצא כי מאפייני מתן הזכות או השירות מצביעים על קיומו של צורך בהרשאת גישה מתמשכת בנסיבות אלה. עוד מוצע להסמיך את שר הבריאות, בהסכמת שר האוצר והשר הממונה על הגוף הציבורי הנוגע בדבר, ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת, לתקן בצו את התוספת השנייה ואת התוספת השלישית, ובכך לאפשר הוספת גופים ציבוריים בהמשך. ייקח לי עוד שתי דקות, ברשותך. לבסוף, לבקשת חלק מהגופים הציבוריים שמוצע להוסיף לחוק כנותני שירותי בריאות, וכדי לאפשר להם מספיק זמן להשלים את ההיערכות ליישום החוק, מוצעות הוראות לעניין מועד התחולה של הוראות החוק על גופים אלה, כך שהם יחויבו בהעברת מידע לגבי סלי מידע שנה מאוחר יותר מהמועדים הקבועים כיום בחוק, וכן מוצע כי באישור ועדת הבריאות של הכנסת, השר הממונה עליהם יהיה רשאי לדחות בצו מועדים אלה לגביהם, כולם או חלקם, בתקופות נוספות שלא יעלו על שנה במצטבר, לאחר ששקל, בין השאר, את השלמת ההיערכות ליישום החוק, ובכלל זה המשאבים הנדרשים לכך. כמו כן, מוצע להתאים את ההוראה המאפשרת לשר הבריאות, באישור הוועדה, לדחות בצו את המועדים המקוריים הקבועים בחוק בשתי תקופות נוספות שלא יעלו על שנתיים כל אחת, ולהחילה גם לעניין נותני שירותי בריאות שמוצע להוסיף בתיקון זה. ברשותך, אדוני, אני רק רוצה לומר תודות לאלו שטרחו ועמלו כדי שנגיע לסיום החקיקה הזו. אני מבקש להודות בראש ובראשונה לשר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו, על הליווי והמחויבות לקידום המהלך, מתוך דאגה עמוקה לשיפור מערכת הבריאות ולרווחת המטופלים בישראל; כמובן, כמובן, לידידי חבר הכנסת ארז מלול, השותף שלי בהצעת החוק הזו; לחבר הכנסת רון כץ, שגם היה מהיוזמים של הגלגול הראשון של החוק הזה, וכמובן שהוא הצטרף גם לחקיקה הזו; ליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד אילת וולדברג, שליוותה את הצעת החוק במקצועיות רבה; למנהלת הוועדה, שנמצאת פה, מיכל דיבנר כרמל, ולסגניתה שירה. מי שיודע, מנהלות הוועדות עושות עבודת קודש, הרבה הרבה הרבה מאחורי הקלעים; כמובן, לצוותים המקצועיים של המשרדים – משרד הבריאות, משרד האוצר ומשרד המשפטים, הביטוח הלאומי, וכל מי שלקח חלק משמעותי בדיונים. ההצעה הזאת אושרה פה אחד בוועדה ואין לה הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לאשרה בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה אדוני. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות דיבור. אני אקריא את המבקשים לדבר: יונתן מישרקי; ארז מלול; סימון מושיאשוילי; יאיר לפיד; מאיר כהן; קארין אלהרר; מירב כהן; אלעזר שטרן; מיקי לוי; מירב בן ארי; רם בן ברק; יואב סגלוביץ'; בועז טופורובסקי; מיכל שיר סגמן; יוראי להב הרצנו; ולדימיר בליאק; רון כץ; מטי צרפתי הרכבי; טטיאנה מזרסקי; יסמין פרידמן; דבי ביטון; משה טור פז; סימון דוידסון; נאור שירי; שלי טל מירון; ירון לוי; אביגדור ליברמן; עודד פורר; יבגני סובה; שרון ניר; יוליה מלינובסקי; חמד עמאר. אבי מעוז, בבקשה, שלוש דקות לרשותך, כבודו. חמש, סליחה. חמש, חמש, אכן. אכן גם אכן. בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לקרוא מאמר שפרסם אליסטר הית', עורך הסאנדיי טלגרף הבריטי, ואני מצטט.

היו"ר מאיר כהן:

מתי?

אבי מעוז (נעם):

לפני יומיים. יש משהו בישראל שמעורר באנשים בעולם אי-נוחות, וזה לא באמת מהסיבה שהם טוענים. הם יצביעו על פוליטיקה, התנחלויות, גבולות ומלחמות. אבל אם תגרדו מתחת, תמצאו משהו עמוק יותר – אי-נוחות לא ממה שישראל עושה, אלא ממה שישראל היא. אומה כל כך קטנה לא אמורה להיות כל כך חזקה, נקודה. לישראל אין נפט, אין משאבי טבע מיוחדים, אוכלוסייה בקושי בגודל של עיר אמריקאית בינונית, הם מוקפים אויבים, שנואים באו"ם, מטרות לטרור, מגונים על ידי סלבריטאים, מוחרמים, מושמצים ומותקפים. ובכל זאת הם משגשגים כאילו אין מחר – בצבא, ברפואה, בביטחון, בטכנולוגיה, בחקלאות, במודיעין, במוסר, ובעיקר ברצון בלתי שביר. הם הופכים מדבר לאדמה חקלאית, הם מייצרים מים מהאוויר, הם מיירטים רקטות באוויר, הם מחלצים בני ערובה מתחת לאף של המשטרים הגרועים בעולם, הם שורדים מלחמות שהיו אמורות להשמיד אותם, ומנצחים. בעולם מסתכלים על כל זה ולא מצליחים להבין. אז מה עושים אנשים כשהם עדים לעוצמה שהם לא מבינים? הם מניחים שזו רמאות. זה בטח בגלל סיוע אמריקאי, זה בטח בגלל לובי זר, זה בטח דיכוי, זה בטח גזל, זו בטח איזו תחבולה אפלה שהעניקה ליהודים את הכוח הזה, זו בטח סחיטה, כי חס וחלילה שזה יהיה משהו אחר. חס וחלילה שזה יהיה אמיתי. חס וחלילה שזה יהיה מוצדק, או גרוע מכך, ייעוד. העם היהודי היה אמור להיעלם לפני זמן רב מאוד – כך נגמר הסיפור של מיעוטים גולים, משועבדים ושנואים. אבל היהודים לא נעלמו, הם חזרו הביתה, בנו את ארצם מחדש, החיו את שפתם והחזירו את מתיהם לחיים – בזיכרון, בזהות ובכוח. זה לא נורמלי, זה לא פוליטי, זה תנ"כי. אין קוד רמאות שיכול להסביר איך קבוצה של אנשים חוזרת למולדתה אחרי אלפיים שנה. אין מסלול רציונלי מתאי הגזים להשפעה עולמית. אין תקדים היסטורי להישרדות מול הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה, ועדיין להגיע ביום שני בבוקר לעבודה בתל אביב. ישראל לא הגיונית, אלא אם כן אתה מאמין במשהו שמעבר למתמטיקה, וזה מה שמשגע את העולם. כי אם ישראל אמיתית, אם האומה העתיקה, הבלתי-סבירה והשנואה הזו עדיין נבחרת, מוגנת ומשגשגת, אז אולי אלוקים לא מיתוס בכלל? אולי הוא עדיין חלק מהסיפור? אולי ההיסטוריה אינה מקרית? אולי לרוע אין את המילה האחרונה? אולי היהודים הם לא רק עם, אלא עדות? וזה מה שבעולם לא מסוגלים לשאת. כי ברגע שאתה מודה שההישרדות של ישראל היא לא רק מרשימה, אלא אלוקית – הכול משתנה. המצפן המוסרי שלך חייב להתכוונן מחדש. ההנחות שלך על היסטוריה, כוח וצדק קורסות. אתה מבין שאתה לא צופה בקץ של אימפריה, אלא בתחילתו של משהו נצחי. אז בעולם מכחישים ומשמיצים וזועמים, כי הרבה יותר קל לקרוא לנס רמאות מאשר להתמודד עם האפשרות שאלוקים שומר את הבטחותיו. והוא שומר אותן גם עכשיו. עד כאן. סוף ציטוט המאמר. אדוני היושב-ראש, דוד המלך כתב בספר תהלים: "שיר המעלות, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחֹלמים", ואחרי כמה פסוקים: "אז יאמרו בגוֹיִם הגדיל ה' לעשות עם אלה". כאשר אנחנו באמצע תהליך שיבת ציון, יש שלב שהגויים מתחילים להכיר את יד השם שמנהלת את ההיסטוריה, משגיחה על עם ישראל ומובילה אותנו בתהליך הגאולה, והדברים שהקראתי הם דוגמה לכך. אני קורא מכאן לחבריי מכל קצות הבית – קואליציה, אופוזיציה, חילונים, חרדים, דתיים. אני קורא לחבריי, בואו ונתקדם לשלב הבא. בואו ונגיע גם אנחנו ביחד להכרה הזאת, ונאמר בקול גדול את הפסוק שלאחר מכן: "הגדיל ה' לעשות עִמנו, היינו שמחים". תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה. אולי תדפיס את המאמר? באמת.

אבי מעוז (נעם):

אין בעיה. זה מופץ עכשיו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. אם כן, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ה–2025, כנוסח הוועדה. אני עובר להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–17 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–17 נתקבלו.

היו"ר מאיר כהן:

שמונה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק ניוד מידע רפואי (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025. בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק ניוד מידע רפואי (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר מאיר כהן:

שמונה בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק ניוד מידע רפואי (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, אם ירצה השם, יום רביעי ו' בתמוז התשפ"ה, 2 ביולי 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.