ישיבת מליאה בתאריך 14/07/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום, שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ח בתמוז התשפ"ה, 14 ביולי 2025. היום הוא היום ה-647 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים שאחינו ואחיותינו, 50 מהם – שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל – עודם נמצאים בשבי, וכולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5979/25 וכלה בהצעת חוק פ/6040/25: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (רכישת תרופות על ידי קטין מגיל 15), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק טיפול בכתות פוגעניות, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק טיפול בכתות פוגעניות, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – משפחה מלווה ליתומים בגירים), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק איסור טיפולי המרה לקטין, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק מסירת מידע לחברי הכנסת ולוועדות הכנסת (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – טיפול רפואי לקטין מגיל 15 ללא נוכחות הורה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה) (תיקון – עיגון כהוראת קבע), התשפ"ה– 2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – בחינת העלות לרשויות מקומיות), מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הודעה בדבר זכאות לנקודת זיכוי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תיאום דמי ביטוח), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאי לגמלה ששוהה מחוץ לישראל בשל מצב מיוחד) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק טיפול בפעוט עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – כשירות לאמץ והתאמת מאמצים לילד), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בעד שכר עובדים המשרתים במילואים), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – צילום בבתי משפט), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת ניסים ואטורי, אופיר כץ, עודד פורר, חמד עמאר, אריאל קלנר, אושר שקלים, ארז מלול, צגה מלקו ומיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – בני זוג מאותו המין), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק המוזיאונים (תיקון – מוזיאונים להנצחה ולהנחלה של זכר השואה והגבורה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם ובארגון נפגעי פעולות האיבה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למקבלי קצבת ילד נכה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין במשפחה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אפרת רייטן מרום ולימור סון הר מלך; הצעת חוק דחיית תשלומי מס לעסק חדש (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – הגדרת יד ושם כגוף מבוקר וחיזוק הפיקוח הפרלמנטרי עליו), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – תקופת צינון במועמדות חבר כנסת או שר למשרת שופט), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הודעה לפני גביית חוב), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק מחיקת רישומים בגין התקהלות אסורה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול פעולה מכוח הרשאה לחיוב בשל היעדר יתרה מספקת בחשבון והגבלת עמלות בשל הרשאה לחיוב), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מסירת מידע על עמלות וריביות בשל פירעון מוקדם של הלוואה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין סככות המתנה בתחנות אוטובוס), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מתן שירותי הפקדה בכל כספומט בנקאי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – כניסת חתן וכלה ללא תשלום), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו ברוכי; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בריגול חמור ומגע עם סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הזכות לשוויון), מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק החזקת תעודת זהות והצגתה (תיקון – תעודה מזהה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – מינוי מנהל כללי ותקציב הרבנות הראשית לישראל), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת ביישובי קו העימות בצפון ובדרום), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – העלאת אחוז החסימה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הקאדים (תיקון – גיל פרישה לקאדי שילדו נפטר), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק הפיקוח על צעצועים מסוכנים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – אחריות לתשלום דמי תיווך), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הוספת חלקו של חודש במניין), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק תרומת ביציות (תיקון – תרומת ביציות בין בנות זוג), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות שנאה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לגבר), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק דוד בן-גוריון (תיקון – מינוי נציגי יד בן-גוריון למכון), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק זכויות בעלי חיים (העברת סמכויות הוועדה בכנסת) (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – סגנים נוספים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, ששון ששי גואטה, ניסים ואטורי, שלום דנינו ואליהו ברוכי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (גמול כספי לחברי מועצה בעירייה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת ווליד טאהא, מנסור עבאס, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, בנימין גנץ, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ועדת מכרזים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק הגנת אזרח ישראלי שהוטלו עליו עיצומים כלכליים על ידי מדינה זרה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. עוד הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 69), התשפ"ה–2025, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 158) (אסון טבע, מלחמה ומצב חירום), התשפ"ה–2025; הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 11), התשפ"ה–2025. כמו כן אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 95(ד) לתקנון הכנסת, הודיע מזכיר הממשלה בכתב כי הממשלה מבקשת לחזור בה מהודעתה מיום 7 ביולי 2025 שלפיה היא חוזרת בה מהצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ה–2025. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. ההצעה הראשונה היא של סיעת יש עתיד. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק אותה, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתמול, בפעם הראשונה מאז שובו מוושינגטון, ראש הממשלה נתניהו עשה סרטון שבו הוא נתן עוד ריאיון אובייקטיבי ונוקב לטופז לוק, הדובר שלו, הניצול האחרון מהספינה הטרופה של קטרגייט, שמאיימת להטביע שם את כל הלשכה. ובסרטון הזה הוא אמר דבר מעניין – הוא אמר שהסקרים שפורסמו, שלפיהם רוב מוחלט של הציבור תומך בעסקת חטופים גם במחיר הפסקת המלחמה בעזה, הם מה שהוא קרא "סקרים מהונדסים". הוא הדגיש את זה פעמיים. הוא אמר: זה מהונדס לגמרי. אין בבניין הזה היום אדם שמכיר טוב ממני את הלשכה שבה נאמרו הדברים האלה. יש בחוץ איזה שלושה, ופה בבניין אני היחיד שמכיר את הניתוק, את הקולות המעומעמים שמאחורי הזכוכית המשוריינת בלשכת ראש הממשלה. הכינוי המפורסם של הלשכה הזו הוא "האקווריום", ולא במקרה, כי בלשכה הזו אתה דג הזהב. אתה לא מסתובב ברחובות, אתה לא יוצא לפגוש חברים. בינך לבין העולם יש מעגל של אבטחה, ואז מעגל של חנפנים, ואז מעגל של עובדים, ואז המעגל החשוב באמת, של האנשים שהכי קרובים אליך. כל האינפורמציה שלך, כל מה שאתה יודע על החיים במדינת ישראל, מגיע מהאנשים האלה. הם מסננים לך את המים באקווריום – הם מסננים לך את המידע, הם מספרים לך את הרכילות, הם יוצרים בשבילך את המציאות. יש עוד דבר שצריך לזכור לגביהם – הם גם תלויים בך לחלוטין לפרנסה שלהם, למעמד שלהם; הם לומדים מהר מאוד מה אתה מעדיף, אם אתה מעדיף שיגידו לך את האמת או שאתה מעדיף שיגידו לך רק מה שאתה רוצה לשמוע. חלק לא קטן מהעובדה שממשלת השינוי בזמנו תפקדה היטב, עשתה שם את העבודה, היא שאני התעקשתי לשמוע רק את האמת, לשמור על ערוצים פתוחים לעולם החיצוני. אפילו נשארתי עם אותו טלפון – חלקכם המשכתם להתכתב איתי – כדי שאנשים יוכלו להגיד לי מה הם חושבים. במקרה הנוכחי, של ראש הממשלה הנוכחי, הבחירה היא בדיוק הפוכה: הם אומרים לו רק את מה שהוא רוצה לשמוע. כי אחרת אין שום הסבר אמיתי לזה שהוא באמת ובתמים חושב שאין רוב מוחלט במדינת ישראל לעסקת החטופים. אדוני ראש הממשלה, האנשים היחידים שמהנדסים את המציאות הם האנשים שעובדים אצלך בלשכה. אם הם היו אומרים לך את האמת, הם היו אומרים לך: עם ישראל רוצה שהמלחמה הזאת תיגמר, ועם ישראל רוצה את החטופים בבית. אם הם היו אומרים לך את האמת, הם היו אומרים לך: זה לא שעם ישראל מוכן שהמלחמה תיפסק בשביל עסקת חטופים, זה הרבה יותר מזה. עם ישראל מבין שהמלחמה הזאת לא הולכת לשום מקום. עם ישראל מבין שלא ככה נשמיד את חמאס, כי להבדיל ממך, הוא לא מנותק. הוא פוגש אנשים שחוזרים ממילואים, הילדים שלו בעזה, הוא יודע בדיוק מה קורה שם, והוא יודע שזו לא הדרך. ההנדסה היחידה שיש בעזה היא ההנדסה של אנשי ההנדסה הקרבית שנהרגים שם במספרים מחרידים. עם ישראל יודע שאם לא נביא לעזה שלטון אלטרנטיבי, החמאס יישאר. הוא יודע שאם אין תכלית מדינית למלחמה, אז היא תימשך עוד ועוד – עוד הותר לפרסום, עוד גופה של חטוף, עוד שבר מדיני וביטחוני וכלכלי. אז עם ישראל אומר לעצמו: אם המלחמה הזאת חסרת תוחלת וחסרת תועלת, בואו לפחות נביא הביתה את החטופים שלנו, ניסוג לגבול, ניערך מחדש, נחליט מה עושים הלאה. את כל זה ראש ממשלת ישראל לא מכיר. הוא לא שמע על זה, כי טופז לוק וצחי ברוורמן לא סיפרו לו, כי השרים שלו הם שפנים שפוחדים להגיד לו את האמת. אז כמו שקורה הרבה פעמים, האמת לא מצליחה להיכנס מהדלת הקדמית בלשכה, אז היא מתגנבת מהדלת האחורית. כן, יש הנדסת תודעה, אבל זה לא של הסקרים וזה לא של הערוצים, זה של אדם אחד שיושב בלשכה מבוצרת, מנותק מהמציאות הישראלית, ניזון מפירורי מידע שקריים שהצוות שלו זורק לו. ככה לא מנהלים לשכה, ככה לא מנהלים מדינה וככה לא מנהלים מלחמה. את העסקה צריך לעשות ואת החטופים צריך להחזיר. את המלחמה צריך להפסיק. הסקרים אומרים את האמת: רוב מוחלט של עם ישראל רוצה שהממשלה, פעם אחת, לשם שינוי, בשם אלוהים, תעשה את הדבר הנכון, והרוב המוחלט של עם ישראל צודק לגמרי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת לפיד. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת אחמד טיבי. הוא איתנו? לא איתנו. אז אנחנו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, זה לא אותה סיעה בכלל, מה זה לנמק במקום?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אפשר להחליף – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אין מי שינמק את ההצעה מטעם – אה, הגשתם את זה ביחד, אז אתה יכול לנמק. אתה רוצה לנמק? אתה יכול לנמק, כי זה חד"ש-תע"ל ורע"מ.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טוב, תמשיך.

היו"ר אמיר אוחנה:

להמשיך. אין בעיה, אז אנחנו – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יכול להיות שהוא בכניסה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

ווליד, בוא. סליחה, אם לא תעלה עכשיו, אז אנחנו מוחקים את ההצעה הזאת ועוברים להצעה הבאה. לבחירתך. יש גבול.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טוב, גם חבר הכנסת יאיר לפיד ויתר על חצי מהזמן שלו וגרם לבלגן הזה. מכובדי היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, המון נושאים שאפשר לדבר עליהם שמצדיקים אי-אמון בממשלה. לגבי החברה הערבית – כמובן, הפשיעה המאורגנת; השתוללות ההריסות ביישובים הערביים בנגב ובישובים אחרים; מצב קטסטרופלי של הרשויות המקומיות, העיריות, המועצות המקומיות, הקשיים האין-סופיים שאיתם מתמודדים ראשי הרשויות בניהול הרשויות, בגלל הגזרות של האוצר על התוכניות של החברה הערבית – 5% לרוחב מכל משרדי הממשלה, נוסף על 15% ספציפי לתוכניות של החברה הערבית. על כן, גם ההתמודדות היא נוראית מאוד. אתמול בערב נרשם עוד מקרה רצח בחברה הערבית, ביישוב שלי, בכפר קאסם. ילד צעיר, בן 21, נורה ונהרג. יומיים לפני, אפילו יממה וחצי לפני – שני צעירים בשפרעם, אחד תושב היישוב כאבול ואחד תושב העיר שפרעם. הנושא הזה מתגלגל לא רק בין היישובים. אנחנו לא רואים, אדוני היושב-ראש, פעילות נמרצת הבנויה על תוכנית עבודה של הגוף האמון על חייהם של אזרחי המדינה, על חייהם של האזרחים הערבים. כלומר, אני לא רואה תוכנית פעולה סדורה של משטרת ישראל, של העומד בראשה, כדי באמת למגר את התופעה – להילחם בארגוני הפשיעה, לפרק אותם, לפרק את ארגוני הפשיעה. מי שמדבר על משילות, הכי הרבה מדבר על המשילות, הוא השר לביזיון לאומי. הוא מרבה לדבר על משילות ועל ריבונות בעוד שהדבר המתריס ביותר על משילות וריבונות הוא ארגוני הפשיעה. הם מתחרים עם המדינה על השליטה – על השליטה ביישובים, בערים, בכפרים – זורעים פחד, גובים פרוטקשן. השר אמסלם, פרוטקשן גם מיהודים וגם מערבים. יש שם שוויון. הם לא מבדילים בין גזע לגזע – הם גובים פרוטקשן מכולם. ואנחנו לא רואים פעילות אמיתית למגר אותם, לפרק אותם, להכניס אותם לכלא, כדי שהאזרח הממוצע, ערבי כיהודי, יהודי כערבי, לא ישלם את החאווה הזו. לא ישלם את הכסף. חראם שהוא צריך לשלם לאנשים שמאיימים על חייו, אבל בגלל שהרוב הם ערבים, מה אכפת לשר המורשע, שנהנה לראות ערבים נרצחים? הוא נהנה לראות ערבים מתים. על כן אתה אפילו לא שומע אותו מכנס צוות מקצועי כדי לדבר על פתרונות, על חלופות, על תוכניות עבודה, על מה עושים, איך עושים. הדבר לא מעניין אותו והוא מפזר הצהרות רק כדי לצאת ידי חובה. על כן אני אומר, הממשלה הזו פעלה הכי הרבה כדי להכאיב במתכוון לאזרחים הערבים בכל התחומים. היום למשל היו הריסות בנגב – בביר הדאג', בתל ערד, ברהט, בכסייפה. יש תוכניות להריסות מבנים כשהמבנים נכנסו לתחום תוכניות המתאר וכל רשויות התכנון המקומיות אומרות שאפשר למצוא להם פתרונות. למרות זאת, למרות זאת, הוא עורך שולחנות עגולים כדי לוודא כמה הריסות הם עשו, וכל זה לצורך בחירות ולצורך פנייה לבייס שלו בבחירות, והוא מפרסם את זה לעיתים קרובות תוך כדי שהוא מתגאה שההריסות בחברה הערבית עלו במאות אחוזים. ואנחנו עוברים על זה לסדר-היום, הכול בסדר. בתוך הקואליציה אין אף אחד שמרים זעקה נגד הפשע הזה שמתנהל נגד החברה הערבית. אפילו באופוזיציה אנחנו לא שומעים אותם מתקוממים על זה שבמקום להסדיר ולתכנן – גם לא מתכננים ולא מסדירים, וגם הורסים, יעני אשכרה רדיפה. הם מפחדים להציב חלופות, כי הם נרתעים מהרוח הפשיסטית שמישהו מנסה להפיל עליהם. רשויות שמתחילות להתפרק, ראשי רשויות שלא מצליחים לשלם משכורות לפקידים שלהם – אנחנו לא רואים שזה מעניין מישהו, וכל זה רק מגביר את הפשיעה, רק מגביר את הסחר בסמים, רק מגביר את ההליכה של הצעירים האלה באפיקים חשוכים. זה כאילו אנחנו לא רואים ולא שומעים, מבחינתנו הכול בסדר גמור. אז לא, היושב-ראש, לא הכול בסדר גמור. גם אתם בתוך הקואליציה צריכים להרים זעקה נגד העוול הזה, נגד הפשע הזה, שמתנהל נגד כ-20% ומעלה מאזרחי המדינה. רק בגלל ההבדל של הגזע זה מקובל עליכם, כי זה לא פוגע בכם, לא פוגע בגזע שלכם, אז זה לגיטימי. אם זה נגד הערבים, זה לגיטימי. משפט אחרון. אני רוצה לומר, אנחנו בפעם המי-יודע-כמה כבר מגיעים לעסקה לסיום המלחמה, ומתברר שאין אותה. אין אותה, כי לא באמת מישהו מתכוון לסיים את המלחמה, לא באמת מישהו מתכוון להחזיר את החטופים, וכל הנושא הזה הוא שימוש פוליטי לצורך הישרדות הקואליציה הנוכחית. רק מתחילים לדבר על התקדמות לכיוון עסקה, וכבר סמוטריץ' ובן גביר מתחילים לאיים שהם מפרקים את הקואליציה. אז צריך לסיים את המלחמה היום, עכשיו, לפני מחר. צריך להשלים עסקה שתחזיר את החטופים, וצריך לפתוח דף חדש גם לאזרחי המדינה המותשים. כבר שנתיים עוד מעט עם הדבר הנוראי הזה, וצריך לסיים אותו ולפתוח דף חדש ואופק חדש עבור כולנו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. עלית באופן לא מתוכנן ועמדת בזה בכבוד. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת איתן גינזבורג לנמק את ההצעה מטעם סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי.

גלעד קריב (העבודה):

נאום בכורה, אסור להפריע.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מצטרף לבקשה ומבקש מכולם לא להפריע לחבר הכנסת איתן גינזבורג בנאום הבכורה שלו, בכנסת הזאת לפחות. בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני ניצב כאן היום לא רק בשם סיעתי, אלא בשם חלק עצום מעם ישראל – צעירים וצעירות שמתגייסים, משפחות ששולחות את ילדיהן לשמור על גבולות המדינה, מילואימניקים שקמים מהשולחן המשפחתי לצו 8 ואימהות ואבות טרודים ששערותיהם מלבינות בלילות. אני מדבר בשמם של אלו שמאמינים בשוויון, בנשיאה משותפת בנטל ובאחריות הדדית. חברי הממשלה, איבדתם את הדרך. הצעת חוק הגיוס שאתם מקדמים אינה חוק גיוס – היא כתב כניעה. זהו כתב כניעה לציבור אחד על חשבון אחר, כתב כניעה קואליציוני שמעמיד את שרידותה של הממשלה מעל צורכי המדינה ומעל האינטרס הלאומי. חוק שמנציח פטור המוני תחת הכותרת גיוס, שמקבע עוול היסטורי בשם תהליך הדרגתי, זהו לא פתרון – זהו חוק השתמטות ממלכתית. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז תחילת החודש, בחודש האחרון 30 לוחמים נפלו בקרבות בעזה. עשרה לוחמים נפלו שם רק מתחילת יולי, והחודש הזה רק התחיל. החודש רק התחיל והאדמה כבר ספוגה בדם בנינו. בזמן הזה ממש, כשלוחמים ולוחמות נמצאים עכשיו בשוחות בעזה, בבתים ממולכדים ובמנהרות, בגבול הצפון ובשמירה על עוטף עזה החרבה, כשמפקדים נלחמים כתף-אל-כתף עם פקודיהם, בזמן שמחזורי גיוס מתמלאים על אף הייאוש, אתם מקדמים חוק שמכשיר התחמקות ופטור משירות – לא ליחידים, לא למיעוט, לציבור שלם. כבר אי-אפשר לטעון שזה פצע ישן, כי היום הדימום הזה טרי, כי בכל יום שעובר הילד מרמת גן מתגייס וזה של בני ברק לא; הבת ממודיעין עושה קורס מ"כיות וזו של אלעד לא נדרשת לדבר. זהו לא עוד ויכוח ישראלי, זה לב הישראליות. והשאלה היא לא רק על החרדים, היא גם על כולנו. כי מה אומרים לחייל סדיר שמסיים תעסוקה מבצעית בעזה וחוזר לקו בשומרון, ואז מגלה שבכנסת דואגים לפטורים? מה תאמרו לחיילי המילואים שאחרי 300 ימי שירות הם נקראים שוב לשרת ומניחים מאחוריהם עסקים, כלכלה ומשפחה, כשהם יודעים שישלחו להם בקרוב הזמנה לעוד תעסוקה כשלאחרים מוותרים? ומה תאמרו לילדי כיתה י"ב כשישאלו: למה אני ולא הוא? כשהם שומעים שמאריכים להם את השירות בשנה ואת אחרים פוטרים מהתגייסות ונשיאה בנטל? אין מדינה מערבית אחת שמחילה חוק גיוס כללי על אזרחיה ואז פוטרת ציבור שלם בשם "עולם תורה", וזאת בלי להחיל עליו את עקרונות הצדק, השוויון והחובה. אין שום הצדקה מוסרית, משפטית או ציונית להמשיך בדרך הזו, בטח שלא במציאות הביטחונית שבה אנו מצויים. התירוץ הזה, שמדובר בתהליך רגיש, מתנפץ עלינו מול המציאות. זו אינה רגישות, זה אובדן דרך ופגיעה בלכידות הלאומית, כי במדינה שבה יש משבר אמון עמוק בין האזרחים לבין המדינה, חוק הגיוס החדש מעמיק את הקרע. אני יודע שיש רבים בקואליציה – שנפקדת היום מהמליאה – שמסכימים איתי בליבם, גם אם הם בוחרים לשתוק ולהיעלם מהאולם הזה. יש בליכוד חיילים, לוחמים, מפקדים, אנשי מילואים, חלקם עם דמעות בעיניים. יש גם בש"ס וביהדות התורה צעירים שמרגישים בליבם את הפער, את הסדק. אבל המנהיגים שלהם מקדמים משהו אחר – הם מקדמים אינטרסים פוליטיים צרים. אתם יודעים, בדרך כלל ממשלה מקדמת את מה שהיא מאמינה שטוב למדינה. אבל לעיתים יש הבדל בין טובת הממשלה לבין טובת המדינה, והפער הזה שנוצר ונפער ביניהם כבר לא נסבל. טובת המדינה מחייבת חוסן; היא מחייבת לכידות, ערבות הדדית. טובת הממשלה כפי שאתם מפרשים אותה מחייבת את שימור הקואליציה בכל מחיר. יש רגעים שבהם שני הדברים לא יכולים לחיות יחד, כי המחיר כבד, כבד מדי, כי יום אחד תצטרכו להסביר לנכדים שלכם מדוע ישבתם בשתיקה כאשר גיוס הפך לבדיחה מרה. לצערי, אתם ממשיכים לפעול לפי פוליטיקת העבר. אבל האמון של הציבור בכם כבר עבר, ולא כי הוא קיצוני, ולא כי הוא שונא – כי הציבור פשוט רואה מה קורה, ומבין שאתם כבר לא רואים. פעם הרכנתם ראש מול משפחות חטופים; היום כבר יש כאלה שכבר מכנים אותם "כת". פעם הצדעתם לחייל בשירות; היום אתם מחפשים דרכים לעקוף את השירות, לעכב, לדחות, לפטור, כאילו הגנת המדינה היא עול על כתפי בודדים שאפשר להשתיק עם תוספת של כמה שקלים. לצערי, התרגלתם לפוליטיקה. המדינה מתאבלת ואתם מתרגלים. הלוחמים שלנו באמת גיבורים, עם של אריות אמיתיים. עם של אריות, אומרים עליהם, אבל גם אריות לפעמים מתעייפים. גם גיבורים צריכים לדעת שלא זונחים אותם, לא בשדה הקרב וגם לא כאן, בכנסת. אני לא שונא חרדים, בכלל לא. אני מאוד מכבד אותם, בוודאי את אלה החכמים והעילויים שלומדים תורה. אני מדבר היום לא עליהם, אני מדבר על שוויון, על הצורך לחבר את החברה הישראלית. ואם תאמרו לי שאי-אפשר לכפות על הציבור החרדי, אומר לכם שאיש לא ביקש כפייה. בואו בהבנה, בנכונות, אבל אל תישארו מחוץ לחומה. אין אחרים שיעשו את זה במקומכם. תנו תמריצים, תבנו מסלולים, תשלבו שירות אזרחי, תשקיעו בשילוב, אבל אל תקדמו חוק שמנציח את הסטטוס קוו, משמר את האי-שוויון ומכה באמון הציבור, בטח שלא בתקופה כזאת. אנחנו מאמינים שכל אזרח במדינת ישראל חייב לשרת – בצבא, בשירות לאומי, בשירות אזרחי – יש הרבה דרכים לתרום, אבל גם יש הרבה דרכים לחמוק. ואתם, אתם מנסים להעניק דלת ראשית להתחמקות משירות במקום ליצור שער כניסה לשותפות, לערבות ולאחווה. לכן אנחנו כאן מביעים היום אי-אמון בכם – אי-אמון מוסרי, ערכי וקיומי. כי ממשלה שמקדמת חוק שפוגע בליבת ההסכמה האזרחית בשם הסכמים קואליציוניים אינה ראויה להוביל עם. היא איננה ראויה לעם. כי ממשלה שמקריבה את עקרון השוויון על מזבח הישרדותה, איבדה את דרכה. ממשלה ששמה את הפוליטיקה וההישרדות כחזות הכול, מעל צורכי הצבא, מעל טובת התושבים, מעל החוסן הלאומי, לא ראויה לאמון העם ולא ראויה לאמון הבית הזה. מדינה לא מתקיימת על בריתות פוליטיות אלא על אמון, שותפות ודוגמה אישית, ואת אלה, חבריי בממשלה ובקואליציה, אתם איבדתם מזמן. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת איתן גינזבורג. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעת ישראל ביתנו.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, קשה בכלל לבחור על מה עוד ניתן לדבר, כשאני מסתכל על קצב האירועים, על הממשלה שנלחמת בצה"ל, על ממשלה שמשתלחת במפקדים. רק אתמול, בישיבת הקבינט – אנחנו רואים את ההדלפות – ראש הממשלה זועם, השרים משתלחים ברמטכ"ל שהם בעצמם מינו אותו לפני כמה חודשים, כי הרמטכ"ל מציג עמדה מקצועית. כל הטירוף הזה – אין מילה אחרת – להקים עיר הומניטרית ברפיח על חשבון משלם המיסים הישראלי בסכומי עתק – 15 מיליארד שקלים מחשבון מדינת ישראל אמורים להשקיע בעזה. האם זה לא טירוף? ובצדק שואל הרמטכ"ל: ומי יתפעל את אותה עיר? מי יעשה את התחזוקה? מי יאבטח? דבר פשוט מטורף. מי שמקים עיר ברפיח, עיר הומניטרית ברפיח, גם לא מתכוון לא להפסקת אש ולא להפסקת מלחמה. לכלום. מי שמקים את אותה עיר גם לא רוצה לשחרר את החטופים. ומי שמדבר על ניצחון על חמאס מדבר שטויות, כי הדרך לנצח את חמאס זה קודם כול להחזיר את החטופים. אין שום דרך אחרת. אומר את זה הרמטכ"ל בריש גלי. הוא אומר: המהלך הצבאי כרגע מיצה את עצמו. אנחנו פועלים ברצועת עזה עם סכין יפנית במקום לפעול עם גרזן. רק כשנחזיר את החטופים נוכל לפעול שם בלי מגבלות. לכן כרגע מה שמתבקש – קודם כול, פעימה אחת, להחזיר את כל החטופים בפעימה אחת, ואחר כך אנחנו נהיה חופשיים. אבל כרגע אנחנו כל הזמן פשוט מגבילים את עצמנו. איך יכול להיות שדווקא עכשיו, כשצה"ל אומר: חסרים לנו 12,000 לוחמים, שוקלים להאריך שירות סדיר בשנה לאנשי סדיר, לאנשי סיירות, לחיל הרגלים – דווקא עכשיו הממשלה מקדמת חוק השתמטות? מה זה, שיקול ביטחוני או שזה שיקול פוליטי לשרידות הקואליציה? זה נטו שרידות קואליציה. כשראש ממשלה אומר בקולו לרב הירש: פיטרתי את שר הביטחון והרמטכ"ל לא בגלל הכישלון ב-7 באוקטובר, לא בגלל האחריות שלהם על הטבח, אלא בגלל שהם התנגדו לחוק ההשתמטות – אומר את זה בקולו – האם זה באמת טירוף מוחלט? איך אפשר בכלל להאמין שראש הממשלה מסביר לרב הירש שהוא נגד חוק הגיוס משיקולים פוליטיים נטו? אני אומר לכם, חוק הגיוס זה החוק הכי צודק. ואני שומע באמת כמה אנשים, כנראה לא אחראים, אומרים: אתם ראיתם את הניצחון של צה"ל? הניצחון של צה"ל הוא בזכות האברכים שמתפללים, שהתפללו במלחמה עם איראן. בדיוק ההפך נכון – בזכות חיילי צה"ל אותם אברכים יכולים להתפלל, לא להפך. תפסיקו להתבלבל. צה"ל מנצח כי הוא צבא חזק, כי הוא צבא שנאמן באמת לערכים, לא בגלל שמישהו מתפלל. אלו שמתפללים, מתפללים בזכות ההגנה שהם מקבלים מחיילי צה"ל. כשאני גם מסתכל על כל יתר ההחלטות שמתקבלות – מה זה סיוע הומניטרי לעזה? הרי צה"ל מדווח: 90% מאותו סיוע נשדד על ידי חמאס. אז מה, אנחנו מממנים את חמאס מצד אחד ומצד שני שולחים חיילים להילחם איתם? גם היום שמעתי פה את הדוברים לפניי. מה זה, קואליציית ימין אפילו לא יודעת להתייצב ולהצביע נגד עוכר ישראל שיושב פה. אותה קואליציית ימין לא יודעת לגייס את כל האנשים כדי להעיף את איימן עודה מהכנסת? איפה כל הקואליציה? לפחות סיעת ישראל ביתנו כולה תצביע, כי אין מקום לעוכרי ישראל במשכן הכנסת. גם לגבי אותם אנשים שטוענים שצריך להתחשב בחרדים – אני לא יודע איזה חרדים אלו, אבל הם פועלים נגד היהדות. אין שום קשר בין היהדות לאותה דרישה שאותם לומדי תורה יהיו פטורים משירות צבאי. מאיפה לקחתם את כל הדבר הזה? כל גדולי ישראל היו לוחמים, והיו יהודים טובים, גם המלך דוד וגם יהושע בן נון וגם כלב בן יפונה וגם המכבים וגם בר כוכבא, וגם משה רבנו, שאומר לבני גד וראובן: אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? אז אותו דבר אנחנו יכולים להגיד לאותם אנשים ביהדות התורה, בש"ס: מה, אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה, מוגנים על ידי חיילי צה"ל? מאיפה המצאתם את הדברים האלה? אומר הרמב"ם דברים מאוד ברורים: במלחמת מצווה גם חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה. אז מאיפה כל ההמצאות האלה? כל אלו שמנסים להגיד שיש סתירה בין לימוד תורה לבין שירות צבאי הם פשוט לא יהודים, אין להם מושג ביהדות. הם דואגים רק לעצמם – לכוח, לכבוד ולכסף של עצמם. הם לא דואגים לא ללומדי תורה, לא למדינת ישראל ולא ליהדות. הכול המצאות. וגם יש פה עוד שאלה באמת מתבקשת: איך יכול להיות שהמלחמה מול איראן לקחה 12 ימים, מלחמת יום הכיפורים – 19 ימים, מלחמת ששת הימים – שישה ימים, תש"ח – 597 ימים? איך יכול להיות שאנחנו כאן כבר ביום ה-647? זה פשוט לא יכול להיות. אני זוכר שבחודש יולי 2016 אלוף פיקוד הדרום אייל זמיר הציג בפניי, אז שר הביטחון, תוכנית לכיבוש מלא של רצועת עזה ומיטוט חמאס, תוכנית סלע איתן. זה היה אמור לקחת 45 ימים. אנחנו ביום ה-647. כנראה פשוט מישהו לא רוצה לסיים את המלחמה. מישהו שלא רוצה לסיים את המלחמה מנסה בכל הכוח לרצות מרכיבים כאלה ואחרים בקואליציה. כשאתה מנהל מלחמה, השיקול חייב להיות אך ורק ביטחוני. השיקול חייב להיות איך אתה מפסיק את הנרמול של אותה הודעה מצמררת "הותר לפרסום", השיקול חייב להיות איך אתה עוצר את השכול ואת הכאב, לא שיקולים של שרידות הקואליציה. ולכן לממשלה הזאת אין זכות קיום, כי גם בזמן מלחמה היא עושה אך ורק שיקולים פוליטיים, רק שיקולים של שרידות הקואליציה. שום דבר אחר לא מעניין אותה. אנחנו מקווים מאוד שאכן פעם אחת נראה סוף-סוף את ש"ס ויהדות התורה עומדים במילה ומפרקים את הקואליציה הנוראית הזאת. אני גם רוצה להגיד לחבר הכנסת השר דודי אמסלם: אי-אפשר כל הזמן לרצות את כל העולם. אי-אפשר פעם אחת לקבל החלטה כדי לרצות את ש"ס ויהדות התורה; אי-אפשר פעם אחרת לקבל החלטה כדי לרצות את סמוטריץ'; אי-אפשר לקבל החלטות כדי לרצות את הקהילה הבין-לאומית. מרוב הרצון לרצות את כולם, אנחנו מגיעים ל-647 ימי מלחמה, ואנחנו מגיעים למצב שעדיין 50 חטופים שלנו נמקים במנהרות של חמאס. ורק היום ראינו את אותן משאיות עם דובדבנים, עם כל מיני מוצרי מזון, שבאמת אתה רואה רק בסופר פה בירושלים, שמובילים אותן לעזה. עשרות, מאות, אלפי משאיות. דבר בלתי סביר. וכל מי שגם מסתכל על העובדות – אומרים שבעזה העזתים זורקים שימורים כאלה ואחרים כי הם לא אוהבים את זה. הם ביקשו כנראה שיכניסו להם שם יותר עוגות ויותר תפוחי אדמה, ובאמת כל מיני מוצרי מזון נבחרים. הדבר הזה, הטרלול הזה, חייב להיפסק. ואני בטוח שהממשלה הזאת באמת תיכנס להיסטוריה כממשלה הכי נוראית, הכי גרועה, בתולדות עם ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב לנמק את ההצעה מטעם סיעת העבודה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, כנראה שעל קולב כובעי המצחייה של נתניהו יש עוד כמה ווים פנויים, כי אחרי הכובע המזהיר של הניצחון המוחלט, אותה סיסמה מטופשת שלא עומד מאחוריה כלום, ואחרי הכובע שעליו כתוב ציר פילדלפי, והכובע שכתוב עליו ציר נצרים, והכובע החדש מלפני כמה שבועות שכתוב עליו ציר מורג, עכשיו יש עוד כובע – הכובע של העיר ההומניטרית. כמה כובעים יש לראש הממשלה נתניהו? רק בגדים אין לו, כי הוא מתהלך כאן עירום לחלוטין, כמו במעשייה בגדי המלך החדשים – עירום מכל אסטרטגיה, עירום מתוכנית, עירום מקריאת כיוון לאן הולכים אחרי 647 ימים של לחימה, המלחמה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל. כובעים יש, חוץ מזה אין שום דבר. מתאים לו, לראש הממשלה, הפסוק: "והנחש היה ערום מכל חית השדה". ערמומיות יש לו, ברוך השם; תובנה לאן הולכים אחרי 647 ימים אין לו. אין לו שמץ של מושג לאן לקחת את האירוע הזה, שעולה בחיי החטופים, שעולה בחיי החיילים, שהופך את מדינת ישראל למצורעת באין-ספור זירות בין-לאומיות. ניצחון מוחלט? עוד ניצחון כזה ואבדנו. בשעה זו שר החוץ נמצא באירופה, בפגישות עם האיחוד האירופי. הבוקר התפרסמו ידיעות שמדינת ישראל מנהלת משא ומתן על שורת הסדרים עם הרשות הפלסטינית בתיווך אירופי ביחס למה שקורה ביהודה ושומרון. אז תאמר לי, השר אמסלם: אם זה בסדר לדבר על מה קורה עם הרשות הפלסטינית בחברון, בבית לחם, ברמאללה, אז מה פתאום כשמדובר על עזה, אחרי 21 חודשים אין לממשלה שלכם ראשית מהלך לבניית כוח שלטוני אלטרנטיבי לחמאס? אז תפסיקו להיות פחדנים, ותפסיקו להיות ממשלה של שקרנים, ובוא תעלה לפה לבמה, ובמקום דברי ההסתה הרגילים שלך, שאנחנו שומעים כל שבוע, תספר לציבור הישראלי מה התוכניות שלכם, לעזאזל. אם אתם מתכוונים לממשל צבאי, אז תהיה אמיץ – תאמר. תודיע לציבור הישראלי, תודיע לאימהות של הלוחמים, תודיע למשפחות החטופים, שמר נתניהו החליט לחדש את הממשל הצבאי על כל עזה. מדינת ישראל תהיה אחראית לאוכל, לשתייה, לבריאות, לתשתיות ולביוב של 2.3 מיליון פלסטינים. בוא תהיה אמיץ – תאמר. ואם אתם לא מתכוונים להחיל ממשל צבאי על כל עזה, אז בוא תאמר מה התוכנית שלכם אחרי 21 חודשים של מלחמה. תאמר. תאמר. תאמר למשפחות של החטופים מה התוכנית שלכם. תאמר למשפחות של החיילים ולחיילים עצמם. תאמר לנו איך אתם הולכים למגר את שלטון החמאס, כשמצד אחד אתה לא אמיץ דייך לומר שיהיה פה ממשל צבאי ומצד שני לא עשיתם כלום. 21 חודשים לא עשיתם שום דבר על מנת להקים אלטרנטיבה שלטונית לחמאס. באה סעודיה, הניחה יוזמה – זה לא טוב; באה מצרים, הניחה יוזמה – גם זה לא טוב; ממשל ביידן הניח מתווים; גם ממשל טראמפ הניח על השולחן אין-ספור הצעות. אבל לנתניהו שום דבר לא טוב מסיבה אחת – כי מה שמעניין אותו זה לא ציר פילדלפי, זה לא ציר נצרים, זה לא ציר מורג; הציר היחיד שמעניין את האדם המושחת, המסוכן והכושל שעומד בראש ממשלת ישראל זה ציר קיסריה-עזה-בלפור, הציר שכל תכליתו להנציח את השלטון שלו, גם אם זה בא על חשבון חיי החטופים ועל חשבון חיי החיילים שלנו. מדינת ישראל בדרך לבידוד בין-לאומי. לא יעזרו לנתניהו כל התמונות מהבית הלבן וכל ה-photo opportunities שלו עם בכירים אמריקנים. כל פרופסור באחת האוניברסיטאות בישראל, כל מנהל של מוסד תרבות, כל ראש עיר שיש לו מערכת של ערים תאומות עם ערים ברחבי העולם, יודע לאן הממשלה שלכם גוררת אותנו – לבידוד בין-לאומי. נתניהו מצטט מתוך פרשת בלק, "עם כלביא יקום". הציטוט המתאים זה עם לבדד בגויים ישכון. לשם אתם לוקחים אותנו – למדינה מצורעת, למדינה שאין לה הסכמים אסטרטגיים עם בעלות ברית מסורתיות שתוכלנה לעזור לנו בעת צרה. ואת מי אתם מאשימים בחוסר היכולת שלכם להביא את המלחמה הזאת לכדי סיום? את היועמ"שית. אותה אתם גוררים בוויה דולורוזה לעבר שימוע שמתאים לוויקטור אורבן, שמתאים לחבר של נתניהו פוטין. היא אשמה בזה שאתם לא יודעים לנהל את המערכה ולהעביר אותנו משלב צבאי לשלב מדיני. ואם היא לא אשמה, אז בג"ץ אשם. בג"ץ הוא זה שניהל את המלחמה, לא אתם. בג"ץ מונע מכם לסיים את המלחמה הארוכה בתולדות ישראל. ועכשיו על פי ההדלפות האחרונות יש לכם שם חדש – הרמטכ"ל ההתקפי. 100 ימי חסד לא נתתם לרמטכ"ל ההתקפי שלכם, וכשהוא בא באומץ ואומר: המערכה בעזה והתוכניות המגומגמות והלא-רציניות שלכם, התוכניות הפופוליסטיות שלכם, מובילות לשחיקת היכולות של צה"ל ולפגיעה במלאים, אז אתם עסוקים בהדלפות מישיבות הקבינט נגד הרמטכ"ל. פתאום האמירה של הרמטכ"ל שהתוכנית המופרעת לבנות עיר אוהלים של 600,000 איש תיקח חודשים, פתאום זה לא נראה לכם. בקריית שמונה יש 25,000 תושבים, ואתם כבר חודשים לא מצליחים לשקם את העיר. 25,000 תושבים יש בקריית שמונה, וכבר שמונה, תשעה חודשים אתם לא מצליחים ליישר כביש אחד בקריית שמונה. אז אתם מדברים על האמירות של הרמטכ"ל על עיר אוהלים, עיר הומניטרית של 600,000 איש? אתם בדיחה. אתם בדיחה, רק שהבדיחה הזאת היא על חשבון החטופים ועל חשבון החיילים. ממשלה כושלת. ממשלה כושלת שהתכוננה לתקיפות באיראן חצי שנה, אבל לא טרחה לעשות שום דבר עם העורף. עד הרגע הזה לא ברור מה הולך להיות עם 2,500 משפחות מפונים, כי גם לזה לא דאגתם. עובדים במדינת ישראל קיבלו משכורת מקוצצת בחודש יוני כי אתם לא טרחתם לטפל בזמן במתווים. אתם ממשלה שכל דבר שאתם נוגעים בו – חורבן. חורבן. זה קרה ב-7 באוקטובר וזה קורה גם מאז. ולא יעזרו לכם דברי הרב והשחץ על מה שקרה באיראן. אתם ממשלה שמסכנת את הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ולכן, אדוני היושב-ראש, לא צריך לדבר בלשון עתיד. לכן בכל סקר עולה שלרוב ברור בציבור הישראלי אין אמון בראש הממשלה; לרוב ברור בציבור הישראלי אין אמון בממשלה. רוב ברור בציבור הישראלי אומר שמה שמדריך את נתניהו זה שיקולים פוליטיים ולא הצלת החטופים ושמירה על חיי החיילים שלנו. ולכן, בעוד שבועות אחדים, ואם לא בתוך שבועות אחדים, אז תוך חודשים אחדים, אתם הולכים הביתה, ואנחנו נעשה הכול – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

– – כדי שקואליציית הדמים שלכם גם תפסיד בבחירות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

דודי, השבוע נאום בלי להגיד את שלוש המילים גלי בהרב מיארה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה?

נאור שירי (יש עתיד):

כדי לאתגר אותך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני עוד מעט אתייחס לזה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – בלי להגיד נתניהו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני בקצרה אשיב לכל אלה שעלו כאן וגידפו את הממשלה, את חיילי צה"ל. אז קודם כול, מר קריב, שיצא עכשיו, אתה לא שווה תשובה. אני בוודאי לא עונה למי שאומר – המנהיג שלך – שצה"ל הורג תינוקות כתחביב. לדעתי אנשים כמוכם לא יכולים להיות בכנסת. אתם רוצים להוציא את חבר הכנסת איימן עודה – אתם הראשונים שלא צריכים להיות פה. אתם הראשונים. בושה וחרפה. יהודי ככה מדבר? אתה עוד עולה לפה? חוצפה ועזות מצח. אני רוצה לענות לאביגדור ליברמן. בהתחלה החלטתי לא להשיב, אבל אביגדור אמר משפט חמור מאוד מבחינתי. הוא אומר: צה"ל עוזר לאלה שלומדים תורה; אלה שלומדים תורה לא עוזרים לצה"ל. אביגדור ליברמן, אני רוצה להזכיר לך: במהלך ההיסטוריה של העם היהודי נטבחו יהודים על לימוד התורה. על זה רדפו אותם. אתה הזכרת את בר כוכבא, אבל אני רוצה להזכיר לך שמי שהיה מורו של בר כוכבא זה רבי עקיבא, והוא למד תורה. זו תמיד הייתה החלוקה בעם ישראל – יש נלחמים ויש שלומדים תורה. זה מה שהיה תמיד בהיסטוריה היהודית. ללא תורה אין עם ישראל. קודם כול, אני רוצה לברך את חבר הכנסת אכרם, שהוא באמת גם חבר וגם זה – אני מאוד שמחתי שחזרת לכנסת, ואינשאללה, תהיה עוד הרבה שנים פה, בגלל שהתרומה שלך לעם ישראל גדולה. אתה יודע שאני אוהב אותך. אז קודם כול, ברוך הבא.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

זה הדדי.

היו"ר ניסים ואטורי:

ברוך הבא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, יש פה ערעור על היסוד היהודי. אני טוען שזאת בדיוק המחלוקת בין השמאל לימין. זה לא על ארץ ישראל. האם אנחנו יהודים, כן או לא? עכשיו עלה כאן אביגדור ליברמן והגדיר את היהדות – משהו אחר. לימוד התורה – זה לא שייך ליהודים, זה לא חשוב, זה בכלל לא חשוב.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הוא לא אמר את זה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

התפילות – שאימא שלי הולכת כל בוקר לכותל, אישה בת 84, וקוראת את ספר התהילים, וכל הזמן מתפללת על חיילי צה"ל, על החטופים – זה לא חשוב, זה שטויות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הוא לא אמר – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה מה שהוא אמר. אז אני אומר: אביגדור ליברמן, בוש והיכלם לך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

למה אתה מעוות את הדברים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הוא נגע בנושא, הוא נגע בנקודה שאני – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – למה אתה מעוות דברים?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה, קריאה ראשונה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תן שלוש. תתייחס, תתייחס לתוכן הדברים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תזלזל, בסדר? אתה בקריאה ראשונה. כי גם תקבל את השלישית, אם צריך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד לו שלא יעוות דברים.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, אף אחד לא הפריע לבוס שלך קודם לדבר. כמו ששמרתי על זכותו של אביגדור ליברמן לדבר – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הוא מעוות דברים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יש לך זכות דיבור אחר כך. אתה תמיד מפריע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זו הבעיה שלך, שאתה מעוות דברים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה, קריאה שנייה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר לאביגדור ליברמן, לימוד התורה בעם ישראל – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – אותך, דבר לעניין. דבר לעניין.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה בקריאה שנייה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי. לימוד התורה בעם ישראל, לפי תפיסתי והבנתי, לא – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שעה הוא מדבר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

כשאביגדור ליברמן דיבר, אף אחד לא הפריע לו. אתה מבין?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה רוצה להוציא אותו? כן או לא?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הוא מדבר שעה שטויות.

היו"ר ניסים ואטורי:

קריאה שלישית. צא החוצה.

קריאה:

למה שהוא יצא החוצה? מה קרה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

וואו, מה קרה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה מתערב? בבקשה, הפרעת פה בשלוש קריאות. צא החוצה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

למה? אתה מנהל את הישיבה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, לא. אני רוצה שלא תפריע.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת שרון ניר, אתם החלטתם שהוא לא ידבר? אז אתם לא תהיו פה, פשוט.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא, לא. אתה – – – אמרת שכיפת הברזל זה לומדי תורה. תודה לטייסים. תודה לטייסים, תודה ללוחמים. אל תתבלבל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה לומר את זה עכשיו. שנייה, דקה. אל תלמדי אותי מה זה להיות לוחם.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אל תתבלבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת שרון ניר, קריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז אני רוצה לומר, כיפת הברזל של לוחמי צה"ל וחיילי צה"ל זה לומדי התורה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. שלא נתבלבל לשנייה, לומדי התורה היו לפני שהייתה מדינה ולפני שהיו חיילי צה"ל בגלל שלא הייתה מדינה. זה מה ששמר על עם ישראל 3,500 שנה, כשלא הייתה לו מדינה, לא היה צבא, לא היה כלום, אבל היו לומדי תורה. אבל אתם רוצים לעקור את היסוד. ועכשיו אני רוצה לומר משהו. היה – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תגיד תודה ללוחמים. תגיד תודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה את מפריעה? קשה לך לשמוע לך את האמת.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

כי אתה לא אומר תודה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת שרון ניר, את לא רוצה שנמשיך בקריאות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני שמעתי את הבוס שלך, לא הפרעתי לו למרות שזה קרע את ליבי, מה שהוא אמר פה. עכשיו אני רוצה לספר לך סיפור קטן. אני רוצה לספר – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תגיד תודה ללוחמים ולטייסים, משהו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אל תלמדי אותי מה זה להיות לוחם. עד גיל 42 הייתי בצה"ל כלוחם, אז אל תספרי, תטיפי לנו, מה זה לוחם.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז אל תטיף לי – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה לספר לך משהו. היה מחבל בשם סאלח תעמרי בשנות השמונים. חבר הכנסת, הוא בפסח ראה סוהר אוכל פיתה. אמר לו: תגיד, אתה לא מתבייש? בדת שלכם אסור. אמר לו: עזוב אותך משטויות, אני אוכל פיתה. הוא העיד שזה הרגע שהוא הבין שהם ינצחו את היהודים – בגלל שאין ערכים, אין מסורת, הכול כמו עלה נידף ברוח.

נאור שירי (יש עתיד):

אולי הוא לא היה יהודי בכלל, הסוהר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אם חייל יהודי לא מבין מה השורשים שלו פה, אז הוא לא יודע על מה הוא נלחם.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הוא לא נלחם על השורשים שלו פה. תעריך אותו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן – זה לימוד התורה.

קריאה:

איך בסוף הכול מתכנס – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, תן לי. זה לומדי התורה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

למה, לציונות הדתית, החיילים – אין להם ערכים? הם לא יודעים על מה הם נלחמים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הספרות התורנית, צריך להבין אותה – אם היא לא מתפתחת היא הולכת אחורה. בלי לומדי תורה אנחנו נקום פה איזה יום אחד בעוד 100 שנה, ואנשים פה ישאלו האחד את השני: מה זאת אומרת, מה זה יהודי? מה הכוונה שאנחנו יהודים פה? ולכן אני מסכים איתך. ואת זה הציבור צריך לדעת: אתם רוצים לעקור את היסוד של עם ישראל. אתם לא רואים חשיבות בלימוד התורה של עם ישראל, ולכן – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – אולי אנחנו – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה בדיוק מה שאמר עכשיו אביגדור ליברמן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תורה, עבודה וגמילות חסדים. ככה כתוב. שלושה יסודות: תורה, עבודה וגמילות חסדים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בואו נתקדם. אני רוצה לענות עכשיו לחבר הכנסת גינזבורג. תראה, לא ציפיתי. קודם כול, ברוך הבא, אבל האמת, ציפיתי שתעלה לכאן ותיתן איזה נאום קצת יותר הגיוני. הרי אתה אומר דבר והיפוכו. אתה אומר – ואני מסכים איתך – שהסיפור של חוק הגיוס הוא חשוב בהסכמה עם החרדים וההבנות. נכון. אני רק רוצה לספר לכם כמה דמגוגיה יש כאן. אני הייתי יושב-ראש ועדת חוק הגיוס כשאביגדור ליברמן היה שר הביטחון. והוא הביא את החוק, ואז – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מי ברח? מי ברח מהחוק?

היו"ר ניסים ואטורי:

די, חברת הכנסת שרון ניר. מה, את מקנאה ביבגני?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את לא היית כאן, אז אני מספר לך את הסיפור. אז אני מספר לך. הבאנו את החוק לכאן, למליאת הכנסת. רצינו להעלות אותו ככתבו וכלשונו. בדיוק מה שאביגדור ליברמן – בדיוק הוא פרש מהממשלה, הוא ולפיד היו כאן ורצו להצביע נגד החוק, ולכן לא העלינו אותו פה למליאה. זו הייתה הסיבה. בואו, נבוא לסעיף עובדות, קודם כול.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – החוק לא עבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא. קודם כול, בואו נבוא לסעיף עובדות. עכשיו, מבחינתכם, אם חוק הגיוס עובר, זה אסון. למה? אני אסביר לכם למה – בגלל שאז לא יהיה לכם ממה להתפרנס. איך תסיתו את עם ישראל? על מה? אתם מתפרנסים על השבת, בגלל זה אתם הולכים בדרך כלל בשבת, או חלק מהקמפיין שלכם – ללכת בשבת לאיזה טיב טעם ולהביא את הטלוויזיות ולהצטלם. וכמובן – הגיוס.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – חוק גיוס – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני רוצה לעבור לעניין ברמה העקרונית. אני רוצה לומר לכם משהו עקרוני. תראו, יש גדוד חרדי שהוקם שקראו לו נצ"ח יהודה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אלה ציונים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני פגשתי את מקים הגדוד, תת-אלוף יהודה דובדבני, איש אוהב ישראל, ציוני שנלחם על האירוע הזה ולקח את זה כמשימה אישית, בעל עיטור העוז. הגדוד הזה הוקם ב-1999. היום נלחמת בעזה חטיבת חשמונאים, חטיבה חרדית. דרך אגב, נצ"ח – הכוונה: נוער צבאי חרדי. עכשיו, אני שואל את הציבור ואתכם ואת כולם. הרי כל שלוש שנים מתגייסים. הגדוד הזה משתחרר כל שלוש שנים. הרי יש כניסות ויציאות. מאז ועד היום עברו למעלה מ-20 שנה ומשהו. לכאורה כבר יש עשרות אלפי מילואימניקים חרדים. למה מהמסגרות האלה הצבא לא הקים – כבר היו צריכות להיות כמה אוגדות של חרדים. בגלל שהצבא לא מביא אותם למילואים. לא רוצה, לא רוצה להשאיר את המסגרת.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לא להפריע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי לכאורה – תראו, אני רוצה להסביר איך זה הולך. יש גדוד, יש חייל, נניח טנקיסט. עושה שלוש שנים, יוצא מהצבא, מהגדוד שלו, ונכנס לגדוד מילואים. הרי החרדים – ב-1999 הוקם הגדוד, ב-2002 הם השתחררו. מה עשו איתם? לא זימנו אותם. לא הקימו מסגרת חרדית.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הקימו – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת שרון ניר, קריאה שנייה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא, כי הוא מדבר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

את לא יכולה לדבר איתו כל הנאום שלו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז זו הדרך. עכשיו, כל שלוש שנים משתחרר גדוד. בהיגיון, כל שלוש שנים משתחרר גדוד. אם מאז ועד היום עברו בערך 26 שנים – שכל אחד יחלק: 26 חלקי שלוש, ויבין שיש לנו כבר שתי אוגדות. איפה הם? אנשים שהוכשרו, הצבא כבר השקיע בהם, הם לוחמים חרדים. הצבא לא רוצה אותם. חבר'ה, הצבא עשה את זה אז כמי שכפאו שד. לכן יש פה צביעות עצומה. הצבא שלח עכשיו 50,000 צווים, לכולם. אני שואל: הרי יש פה הסכמה כמעט מפה לפה, שמי שלומד תורה שילמד תורה – יש הרבה מאוד שלא לומדים תורה, למה אתה לא שולח רק להם? דרך אגב, איך תגייס 50,000? מחר יבואו לך לבקו"ם 2,000, אתה לא יודע איך להתמודד איתם. 50,000? אני אומר, חרדים, תבואו מחר כולכם, תראו מה יקרה בצה"ל. הכול שקר. הצבא לא רוצה לגייס אותם. דרך אגב, למה הצבא לא גייס אותם עד היום? מי מנע מצה"ל לבוא אל בחור חרדי שלא לומד בישיבה ולגייס אותו? אף אחד. לכן יש פה דמגוגיה, יש פה הכפשה, דווקא – שכואב לי הלב – דווקא על לומדי התורה. ולכן, רק שידעו את האמת – אני הייתי יושב-ראש ועדת חוק הגיוס, ניהלתי את כל הדיון עם צה"ל. כל חוק הגיוס לא בא לפתור את הבעיות של חיילים בצה"ל. אמרתי: יש מספיק חרדים שהוכשרו להיות לוחמים והם פנויים להובלה בחוץ, רק אף אחד לא קורא להם למילואים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

למה אתה מאשים את הצבא?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן אני מאשים קודם כול ובראש ובראשונה את צה"ל, בגלל שצה"ל, בשבילו הסיפור הזה קשה. הוא לא יכול לארגן את המסגרות האלה בשביל חרדים. בג"ץ כבר יגיד לו. אתם זוכרים, היה סיפור שפעם ההסדרניקים – הביאו זמרת לאחד הגדודים, היא שרה, קמו ההסדרניקים, יצאו. העמידו אותם לדין. אבל מה לעשות, את זה, לפי ההלכה, מבחינתם הם לא יכולים. הצבא לא יכול לסבול את זה ולא רוצה את זה. הצבא לא יכול, לא רוצה לייצר שתי מסגרות. ואמרתי, אני מתפלל לזה, ביום, ברגע שהצבא יתחיל לקלוט חרדים, הזרם ילך ויגדל וצה"ל יהפוך להיות ברובו, אני אומר לכם, דתיים-לאומיים וחרדים. ואז מי יתנגדו לזה ראשונים? זה השמאל. אותו עמית, בעצם, בבית המשפט העליון, הוא כבר ייחרד ויעצור אותם, ייתן להם להיות עד סמל, סמל ראשון, לא יותר מזה. לכן אני בכוונה מציף את הצביעות בכל הסיפור הזה. ולכן, איתן, מה שאני אומר: תחשוב על זה, אי-אפשר לרקוד על כל החתונות. אתה אומר לנו: זה החוק. דרך אגב, אני גם מתפלא שאתה תוקף את החוק בלי שאף אחד יודע מה החוק. אני לא ראיתי טיוטת חוק, אף אחד לא ראה טיוטת חוק, אבל אתה נגד החוק עוד לפני שבכלל ראית אותו. זה יפה מאוד, אתה נביא. אתה יודע מה החוק אמור לומר. ווליד טאהא, אני רוצה להגיד לך משהו לגבי הסיפור הזה של הפשיעה במגזר הערבי ולא רק בערבי. אתה צודק בכל מה שאמרת. הוא לא כאן, אבל אני מפנה את הדברים שלי – – –

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עאידה תעביר לו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – – לא דוגמה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לתומא סלימאן. תקשיבי, ארגוני הפשיעה בחברה הערבית זה צבאות, זה לא ארגון פשיעה של שלושה, ארבעה, 20, 100 איש. ולכן אנחנו העלינו את זה הרבה פעמים. אני העליתי את זה. המלחמה בהם יכולה להיות רק – אין יותר – הכלים במלחמה איתם צריכים להיות כלים של טרור, בגלל שהם הורסים את המדינה לא פחות מטרור. זה בעצם ארגוני פשיעה כשהמשחק הגדול זה כסף. הם סוחטים את היהודים, הם סוחטים את המדינה. אספר לך, כל פרויקט שהמדינה מנהלת, חלקו הולך לדמי חסות. בדמוקרטיה אני רואה את זה כדבר הכי חמור שיכול להיות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אלא מאי, היועצת המשפטית, הרועצת, לא בא לה להחיל את כל הכללים על ארגוני הפשיעה כמו שאתה עושה על ארגוני טרור. זה הסיפור האמיתי. ולכן אין כלי אחר.

נאור שירי (יש עתיד):

החזקת 12 דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא, לא בשביל נשים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה לא קשור לשר כזה או אחר. הרי ברור, אמר ווליד טאהא דבר חמור מאוד, אני לא רוצה להתייחס לזה, לגבי השר בן גביר, שהוא שמח על כל ערבי – את יודעת, אני נדהם מאיך אזרח ישראלי מדבר. אבל עזוב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה, אתה לא נדהם מאיך ששר מתנהג?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סלחי לי, אני אמרתי – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אמר באמת – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חברת הכנסת תומא סלימאן, לכן אני אומר, כדי להתמודד עם התופעה של ארגוני פשיעה במגזר הערבי, שהם ארגוני פשיעה של מדינת ישראל, והם לדעתי הסרטן בתוך המדינה, הם לא פחות גרועים ומסכנים את המדינה ממחבלים, מהנוח'בות – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אז למה לא – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז לכן אני אומר, הכלים שאמורים לטפל בהם אלה כלים אחרים. זה לא פושע רגיל. ומי שעוצר את זה, שעם ישראל יבין, זה גלי בהרב מיארה. כשאמרתי לכם שזאת האישה הכי מסוכנת במדינה, זו האמת, תבינו. ועוד לא התחלנו לדבר עליה. לגבי מר לפיד, אני אתייחס רק בדבר אחד. אתה תיארת את השבועיים שהיית ראש ממשלה. אמרת איך זה באקווריום, יש שם מעגלים-מעגלים, והגעת לאיזה מעגל של חנפנים. סתם מעניין אותי מי היו החנפנים שלך. פעם תספר לנו מי היו החנפנים שלך. וכמובן, יש לך כישרון אדיר תמיד להיות מחובר לציבור. זה שהשארת את הטלפון – אתה מחובר לציבור. ראש הממשלה נתניהו מנותק, רק אתה מחובר. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר לגמרי, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לדבר על זה. תראה, בספר בראשית, בפרשת ויצא, מסופר על יעקב ולבן. ויעקב אומר, ואני מצטט: "ביום אכלני חֹרֶב וקרח בלילה, ותִדַד שנתי מעינׇי." זה בדיוק מה שקורה לנו, רבותיי. כל שבוע אני בא לכאן וכבר לא יודע על מה לדבר, מרוב שכל שבוע יש פה דרמה של אירועים, שאני מניח שאחד מהם היה מכיל – במדינה דמוקרטית היו מדברים עליו.

נאור שירי (יש עתיד):

בעיקר כשכבר שאין לך מה לומר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ובוא נראה, בוא נעבור לעניין, נראה מה קרה לנו השבוע. רק שבוע. הממשלה החליטה להקים ועדת שרים ולעשות לגלי שימוע. דרך אגב, אני רוצה לספר לכם, הייתי עובד מדינה כמעט 30 שנה; זה ההליך הרגיל – עובד שלא עושה את תפקידו, עושים לו שימוע. דרך אגב, אני רוצה לספר יותר מזה – כשראש הממשלה רצה לפטר את ראש השב"כ, מה הייתה הטענה שלה? למה לא עשו לו שימוע. אתם מכירים את הבדיחה שיום אחד האריה והשועל ישבו ביער ואמרו: עוד מעט יעבור כאן השפן, בוא נעשה עליו איזה דחקה. אמר השועל לאריה: אם הוא יבוא בלי כובע, נשאל אותו למה הוא בלי כובע, ואם הוא יבוא עם כובע, נשאל אותו למה הוא עם כובע. עבר השפן בלי כובע, אמרו לו: מר שפן, למה אתה בלי כובע? לא ידע מה להשיב – נתנו לו כמה סטירות. למוחרת ישבו עוד פעם, ואמרו: תשמע, עוד מעט השפן יעבור פה עוד פעם, הפעם נעשה לו קטע, נגיד לו: שפן, תן לנו סיגריה. אם הוא ייתן לנו סיגריה עם פילטר, נשאל אותו: למה עם פילטר? אם בלי פילטר, נשאל אותו: למה בלי פילטר? השפן עבר מאחור ושמע את זה, הסתובב, אמרו לו: שפן, בוא, בוא רק שנייה לפה. בא השפן. אמרו לו: אפשר לקבל סיגריה? אז הוא שאל אותם: עם פילטר או בלי פילטר? אמרו לו: עוד פעם באת בלי כובע? זה הסיפור כאן. זה לא משנה מה נעשה. לא עשינו שימוע, לטענתם, לראש השב"כ – הטענה בבית המשפט הייתה: למה? כשרוצים לעשות שימוע, הם עותרים לבית המשפט נגד השימוע. עכשיו בכלל סברתי – בכלל דרך אגב, על מה העתירה? מדוע בית המשפט העליון בכלל קיבל עתירה מהסוג הזה? הרי עושים שימוע לעובד, יכול להיות שנגיד לו: הכול בסדר, תמשיכי בעבודתך. מה כתבה היום רוית הכט? דרך אגב, אצלם, בג"ץ – תלוי מי השופט. אצלם בג"ץ – הכוונה לעמית ודפנהל'ה, אלה הבג"ץ אצלם. אם זה סולברג – מה פתאום. החלטה מבישה של סולברג, בתמימות סולברג פותח את הדלת לניתוץ שלטון החוק. כל זה למה? הממשלה רוצה לעשות שימוע ליועצת המשפטית, הבן אדם שפגע במדינת ישראל באופן מעשי מתחילת הדרך ועד היום בצורה הכי מסוכנת. המדינה הגיעה לאן שהיא הגיעה בגלל החידלון של היועצת המשפטית לממשלה. אז קודם כול, לא הצלחתי להבין, על מה על מה אתם בכלל פונים? מר סולברג, לא היית צריך לדון בכלל בסוגיה. הממשלה החליטה לעשות שימוע – עושים שימוע. יכולת – דרך אגב, הג'ינג'י תמיד בכוננות. הוא יגיש לך עתירה אחרי זה. אם החליטו, אם הממשלה תחליט לפטר אותה, בוודאי תהיה עוד עתירה, מה השאלה פה? הכול בסוף מתנהל דרך עמית. אז, אני מבטיח לך שאתה לא תהיה בהרכב. עמית ישתלט על האירוע, הוא ודפנל'ה, ויובילו את זה עם החבר'ה שלהם. עכשיו אני רוצה לומר עוד משהו. מה קרה לנו עוד השבוע? היועצת המשפטית הודיעה שבדעתה להעמיד את יונתן אוריך לדין כפוף לשימוע. על מה? פגיעה בביטחון מדינת ישראל. אני רוצה להזכיר לציבור על מה מדובר. אתם זוכרים את אותו נגד ששלח, הוציא מכתב. הוא העביר, רצה להעביר, לראש הממשלה מכתב – בעצם חומר מודיעיני שלא הגיע לראש הממשלה על כך שהחמאס רואה בהפגנות כאן דבר חיובי ושצריך לעודד את ההפגנות, בגלל שזה בעצם מעודד, זה בעצם עוזר לחמאס – דרך אגב, דבר שידענו אותו גם בהיגיון. זה מידע שלא הגיע לראש הממשלה. במקום לחקור את מי שלא העביר את זה לראש הממשלה, עצרו את הנגד. למה? נקמה. איך יכול להיות? דרך אגב, אני חושב שחובתו של הנגד הייתה להעביר את החומר לראש הממשלה, בוודאי. אני אספר לכם, יש הדלפות חמורות שמתפרסמות בעיתון כאן. מר ברגמן, דרך אגב, הוא עיתונאי שמדליף בחוץ לארץ הכול. עיתונאי ישראלי. הוא טס לאמריקה, מדליף שם, וחוזר לפה. אני נחרדתי. דרך אגב, אני יכול לספר את זה היום. היה אירוע בתחילת המלחמה – וזה כבר פורסם כמעט בכל כלי התקשורת – שהחלטנו בעצם שהייתה כוונה לחסל את נסראללה, הייתה הזדמנות. המטוסים היו באוויר, ובסוף החזרנו אותם. הוא הלך והדליף את זה; דרך אגב, לא הוא, אני לא זוכר אם זה הוא במדויק, אבל אני קורא על זה פתאום בעיתון. אני כמעט התעלפתי בבית. איך בכלל דבר כזה מגיע לעיתון? את זה היועמ"שית תחקור? מה פתאום. שדה תימן. עד היום – הכפישו את חיילי צה"ל. עד היום – מדינת ישראל, לדעתי, לא תוכל להשתקם ממה שקרה שנים. כל האנטישמים בעולם חוגגים עד היום הזה ועוד עשורים קדימה. יהודים ימותו בגלל ההדלפה הזאת. חיילי צה"ל אנסו, אונסים, אנסים? מאיפה זה יצא? מהפצ"רית. אני, דרך אגב, אני מספר לכם, אני נדהמתי. עכשיו אני מספר. בקבינט אני שואל את הרמטכ"ל: תגיד, אתה לא מתבייש? אתה הרמטכ"ל של חיילי צה"ל. הוא אומר לי, דודי, הגיע המידע, אנחנו לא צריכים לבדוק? הייתי בהלם. לבדוק הכול, אבל למה להוציא את ההאשמות האלה כלפי חוץ? אני לא האמנתי לרגע, לשנייה. עליתי אחרי יומיים ברשת ב' אצל קלמן. הוא שאל אותי ואמרתי לו: לא הגיוני. 11 חיילי צה"ל אנסו, כשיש מצלמות? זה המוסר היהודי? זה המוסר של חיילי צה"ל? אבל עד היום, דרך אגב, תיסעו בכל העולם ותשמעו את האנטישמיים: חיילי צה"ל אנסים. אין צבא. הרי אתם יודעים, זה הילדים שלנו. מי זה חיילי צה"ל? זה לא שכירי חרב, זה הילדים שלנו. הילדים שלנו אנסים? הילדים שלנו? הם הדליפו סרטון, דרך אגב, שבישלו אותו. צריכים לחקור את זה בחקירה של שבוע בדיוק; פחות. הייתי מפעיל את השב"כ, את המוסד, הכול, על הדבר הזה. עד היום אנחנו לא יודעים כלום. אבל את אוריך, את הנגד – על ביטחון, פגיעה בביטחון מדינת ישראל? תגיד לי, מר בר, במה הידיעה הזאת פגעה? להפך, היא חשפה את ערוותכם. במקום שאתם, כארגון שממונה על הביטחון, ואמור לצאת החוצה – אם אני ראש השב"כ, אני יוצא החוצה ואני אומר לציבור: רבותיי, החמאס רוצה את ההפגנות בקפלן. זה תומך בו. אזרחי מדינת ישראל, אל תעשו את זה, אל תעזרו לחמאס. אתה מעמיד לדין וחוקר את מי שבעצם צעק שהילד הוא עירום, הבן אדם שרצה להגן על המדינה? תראו, אנחנו חיים בעולם ערכים הפוך. זה לא יאומן כי יסופר. ובמה מאשימים אותו? בפגיעה בביטחון מדינת ישראל. עשו אותו מחבל. תבינו, אני לפעמים נדהם, צובט את עצמי להאמין שאני חי במדינה אמיתית. ואני אמשיך. דרך אגב, כשאנחנו רואים בטלוויזיה סרטון שהבן של היועמ"שית גונב שכפ"ץ –הוא לא סתם גנב שכפ"ץ. חבר'ה, היינו בצבא. זה לא השלמת ציוד. במלחמה לא עושים השלמת ציוד. מדוע? בגלל שחייל במלחמה לרוב ישן עם מדים ועם נעליים, כי הוא יודע שבכל רגע יכולה להיות היתקלות. כל חייל שם את האפוד שלו, את הנשק שלו, במקום מסוים. יש לו בדיוק 20 שניות להגיע אליו. הבן אדם הזה גנב אפוד פרטי. זה חייל ישראלי שהיה בארצות הברית, רכש לעצמו אפוד ועוד ציוד אישי שלו. קם כדי לעשות פעולה – איפה האפוד שלי? אין. באים למצלמות, רואים שהבן שלה גנב את זה. דרך אגב, אין לי טענות אליה במובן הזה שהבן שלה גנב. זאת לא השאלה. אני לא שופט ילדים על אבות, זה לא האירוע. אבל היא יועמ"שית. היא הייתה צריכה להתקשר לפצ"רית ולהגיד לה: תטפלי בבן שלי כמו שאת מטפלת בכל חייל. אין פרוטקציות. אבל מה עושים? המג"ד נמצא עורך דין. זה מג"ד מילואים, ומג"ד המילואים הזה הוא בעצם, קוראים לו שימרי, סגן אלוף או אלוף משנה. הוא מתקשר לחבר שלו בנקל ממשרד עורכי הדין בתל אביב ואומר לו: תשמע, בנקל, יש לנו פה אירוע, הבן של היועמ"שית גנב אפוד. מה אנחנו עושים? אנחנו צריכים לסגור את האירוע בינינו, ומהר. והבנקל הזה ממשרד שיבולת שועל, כי כולם שם שועלים, מתקשר לאותו חייל ואומר לו: תשמע, עזוב, בוא נסגור את זה בשקט. אני מכיר את המשפחה. החייל, פטריוט ישראלי, ראה שככה מטפלים בזה וחזר לארצות הברית בעוגמת נפש. זה חייל שבא להילחם פה, ואמר: אם ככה מתנהלים איתי – דרך אגב, על מה הוא התווכח איתו בסוף? על גובה הכסף. זאת אומרת, הוא אומר: תשמע, גנבת לי אפוד, קניתי אותו ב-3,000 דולר. הבן שלה לא רצה לשלם לו, למרות שכבר צילמו אותו. כבר תפסו אותך. גם על זה הסיפור הזה פתוח עד היום, לדעתי. אז תבינו טוב, במקום שהפצ"רית, כן, תבוא ותחקור, במיידי – דרך אגב, יש לזה משקל, יש פה איזה עניין ציבורי. מהרגע שזה פורסם בציבור, יש פה את העניין הציבורי. כולנו שווים בפני החוק, לכאורה, אבל זה הכול שקר. יש אנשים מורמים מעם ויש עמך ישראל שאפשר לחבוט בו, ובוודאי אם אתה מהימין – עליך הכאפות הכי גדולות, ואם אתה ראש הממשלה, בכלל לגלגל אותך בנוצות ובזפת זו מצווה. תראו את הצביעות של המדינה. עכשיו, מר בנקל הזה, עו"ד בנקל, את מי הוא מייצג? הוא מייצג את נדב ארגמן. במה? בכל סוגיית הרוגלות. ומי מקבל החלטה בנושא של הרוגלות? היועמ"שית. וכשפנה חבר הכנסת בוארון לבג"ץ ואמר: היא נמצאת בניגוד עניינים, אז המשטרה אמרה: תשמע, את הבן שלה – בשבוע שעבר עליתי לכאן, אמרתי: האם מותר לגנוב או לא במדינת ישראל? אם מותר לגנוב, מותר לכולם, ואם אסור, אסור לכולם. לכן, עד עכשיו אני אומר, הפצ"רית, אם מותר לגנוב, מותר לכולם לגנוב, ואם אסור לגנוב, אסור לאף אחד לגנוב, ובוודאי לא לבן של היועמ"שית, על אחת כמה וכמה. לכן היא הייתה בניגוד עניינים מובנה. גם המכתב שהמשטרה כתבה – ואני אומר את זה כרגע לדובר המשטרה – זה נכון שלא התפקיד של המשטרה לחקור חייל במילואים שגנב; בשביל זה יש מצ"ח. אבל אתה יודע שהמכתב שבוארון הפנה למשטרה – אם היא הייתה כותבת לו: אנחנו לא צד בעניין, תפנה למצ"ח, התשובה של המשטרה הייתה: בדקנו ואין מקום לחקירה. התכוונו לניגוד עניינים, ובית המשפט שקיבל את זה חשב שמדובר על הגנבה של האפוד עצמה, ולכן אתם הטעיתם גם את בית המשפט העליון. לכן הצעתי לבוארון קודם כול להתחיל את התהליך מההתחלה, לפנות לפצ"רית ולקבל תשובה. אני העליתי את זה בקבינט לפני כמה חודשים, הפניתי את זה גם לרמטכ"ל. אמרתי לו: אדוני, מה קורה פה? היה אירוע צה"לי, התפרסם. אם זה לא היה מתפרסם בתקשורת, ניחא. התפרסם, כל עם ישראל יודע. זה כבר הופך להיות אירוע ציבורי לאומי. תן תשובות, מה קורה עם זה? עד היום, דרך אגב, לא מצאנו. אבל אוריך – בוודאי. אני נדהמתי אתמול לשמוע גם שהיא מתכוונת להעמיד לדין את רב-גונדר קובי יעקובי, נציב שירות בתי הסוהר. אני רוצה להזכיר לכם, קובי יעקובי קצין מצטיין – אני מכיר אותו ממחוז ירושלים, עבדתי פה הרבה שנים בעירייה – קיבל עיטור על פעולתו במשטרה, ואין מחלוקת – איש ישר דרך, איש אמיץ. עד היום הוא מסתובב עם אבטחה בגלל שהוא עושה סדר בבתי הסוהר – ארגוני הפשיעה מאיימים עליו ועל משפחתו. סיפור ניצב משנה מועלם – אתם מכירים? שמעתם? תראו איך המדינה מתנהלת. ניצב משנה מועלם הוא מפקד מרחב. אתם שומעים בטלוויזיה – ראש המחלקה היהודית בשב"כ מתקשר אליו ואומר לו: תעצור את האנשים האלה והאלה. אומר לו: אבל אין לי ראיות. אומר לו: לא משנה, תעצור אותם. והוא לא רוצה לעצור אותם, הוא אומר לו: אדוני, אין לנו ראיות, על מה נעצור? במדינה מתוקנת, ברור לכם לחלוטין, אם מנהל המחלקה היהודית נשמע ככה בטלפון, זה כתפיסת עולם. הוא מספר לו שזה גם על דעתו של ראש השב"כ. אז ברור לכם שעשרות שנים הם עוצרים יהודים סתם, בלי ראיות. הוא מודה. אבל הוא רצה להראות לניצב משנה מועלם מה זה, אנחנו נטפל בך. הלכו לחברה שלהם, היועמ"שית, כרגיל, ופתאום נפתחה חקירה נגד ניצב משנה מועלם. הרי בהיגיון שלנו צריכה להיפתח חקירה נגד אותו ראש המחלקה בשב"כ, אבל היות שאנחנו חיים בעולם הפוך, השקר הוא האמת והאמת היא השקר – ועכשיו הם הגדילו לעשות והם מאשימים בעצם, באו ועצרו – אתם זוכרים איך עצרו את רב-גונדר קובי יעקובי, באו אליו הביתה באמצע היום, כמעט עם אקדחים, עצרו אותו ברחוב כאחרון העבריינים. צאו וחשבו שנייה – אני מפנה את זה לגליקמן וחבריו: האם הם היו עושים את זה להרצי הלוי? גם אם הרצי הלוי היה מואשם באמת בעבירה של פשיעה, הם היו מתקשרים אליו בטלפון ואומרים לו: תשמע, כבוד הרמטכ"ל, תבוא אלינו לשיחה. האם הם היו עושים את זה לרונן בר? בחיים לא. דרך אגב, צריכים לעשות לו את זה אחרי מה שהוא עשה לניצב משנה מועלם. אחרי השיטה – שדרך אגב, לשיטתם, עצרו עשרות יהודים סתם, מעצרי שווא, הם מודים בזה, זו השיטה – שום דבר. היו עושים את זה לראש המוסד? חס ושלום. אבל מי זה קובי יעקובי, כורדי מהקטמונים? יודע מה, שטויות, מי זה קובי יעקובי? אצלו, הכול בסדר, שום דבר, עם אקדחים באמצע הרחוב. ככה עובדת המדינה שלנו. בשלטון שלנו עוצרים את האנשים שמזוהים בעיקר – אני לא מדבר על קובי, על ראש הממשלה, שככה מתייחסים אליו, על שרים, על חברת כנסת. תראו מה קורה סביבנו, הכול בוער. וכל זה – הגברת גלי בהרב מיארה יוצאת במסע נקמה. אנחנו רוצים לפטר אותךָ, אנחנו מבקשים לעשות לה שימוע – היא תעצור את כל הסביבה שלנו. לא משנה מי, לא משנה מה, לא משנה על מה, נלביש לו כבר אירוע. הרי גיל לימון שיקר בבית המשפט. זה לא אני אומר, זה השופט. עד היום הוא משנה ליועץ המשפטי לממשלה, והוא גם אומר מה לעשות. דרך אגב, כשאני רציתי למנות את טפסר משה סויסה, זיכרונו לברכה, למנכ"ל של המשרד שלי, אני שומע בחדשות: היועצת המשפטית הגישה תלונה. פנתה לראש אגף החקירות של המשטרה לפתוח בחקירה נגדו, על מה? היא טוענת שהוא דילג על שורה בטופס שהוא מילא. תבינו, אתם מכירים איזה עובד, פעם אחת, שהתמודד במכרז במדינה ולא מילא איזו שורה או אפילו כתב משהו שהוא לא נכון בשורה, שראש יחא"ה הלך וקרא לו לחקירה? אתם מכירים דברים כאלה? בשביל זה יש את נציבות שירות המדינה. זה נעשה חדשות לבקרים, מדינת ישראל מעסיקה עשרות אלפי עובדים, בשביל זה יש נציבות, יש נושא משמעתי. לא, אמסלם דוד לא ימנה את סויסה. איך זה עובד? אני אספר לכם. קוראים לסויסה לחקירה. מאותו רגע הוא חשוד בקבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, כל הסריה, שאף אחד לא מבין מהי בכלל. ואז אמסלם דוד לא יכול להעלות אותו, מה שנקרא, אמסלם דוד לא ימנה את סויסה. גיל לימון החליט: אתה לא תמנה אותו. מי אתה, שר בממשלה? אתה סתם ג'וק. מי אתה? אני קובע פה. ולכן, הם השאירו את זה שנתיים ככה, עד שמשה סויסה נפטר בעוגמת נפש לפני כחצי שנה. הייתי אצלו יומיים לפני. אני מתקשר לראש יאח"ה ואני אומר לו: הלו, מה קורה עם התיק הזה? אני אומר לו: תקשיב, אתה לא מתבייש? אתה ראש יאח"ה. אתה שפוט של היועמ"שית? לא הבנתי, אתה איש מקצוע. פעם חקרת דבר כזה? לא הבנתי. זה העיסוק שלכם – לחקור עובדי מדינה? דרך אגב, הוא גם לא עובד מדינה. לחקור עבירות משמעתיות אולי – למה שלא תחקור את כל עובדי המדינה שיצאו שנייה באמצע העבודה לאכול סנדוויץ' וחזרו ולא החתימו כרטיס? זה הרבה יותר גרוע. תבינו מה קורה פה, איזה ציד, איזה סזון יש פה, משהו מטורף. משהו חסר היגיון. וכשאני הולך ברחוב ואומרים לי אנשים, דודי, תעשו משהו, אני אומר להם: חבר'ה, אנחנו מנסים, אבל מה אתם מצפים שנעשה? אנחנו רוצים להזיז את ראש הנחש ולא מצליחים. כרגע השופט סולברג אישר לעשות את השימוע, ובואו נראה מה יקרה. אתם תראו שמייד אחרי שתבוא החלטה לממשלה, אם תהיה החלטה של השימוע שהיא פעלה הכול בסדר – אין לנו עניין בעניין. אבל אם הם ימליצו לנו לפטר אותה בגלל שהיא מועלת בתפקידה עד היום ופועלת נגד הממשלה בכל נושא ונושא, מאיפה נקנה שתייה ועד אם נמנה את ראש השב"כ. תראו גם מה קורה עם זיני, שימו לב, פתאום יש פשרה. מה הפשרה? פשרה על חשבון עם ישראל – חודשיים לא יהיה ראש שב"כ. דרך אגב, למה שלא יהיה שעה? זה ביטחון מדינת ישראל. מה זה, הכבוד שלך, עמית? לא הבנתי. זו המדינה. כשהיא החליטה, דרך אגב, למנות את הרצי הלוי בתקופת בחירות, מה היא טענה? אין מה לעשות, זה ביטחון מדינת ישראל. דרך אגב, ראש השב"כ – מה היא ביקשה מהשופטים? שאם נהיה בבחירות, אז לא נוכל למנות. כל התכלית שלה זה להפריע לנו מבוקר עד לילה. האישה הזאת קורעת את המכנסיים שלה בבוקר, היא וגיל לימון, כדי להפריע לממשלה ולהפיל אותה. עכשיו, זה מה שהיא עושה מבוקר עד לילה, מתאמצת, הכול, מזיעה. על מה? לא לעזור לעם ישראל – להכשיל את הממשלה כל הזמן בכל צעד. ראש השב"כ במדינת ישראל – אני פונה לציבור, אני פונה לשמאלנים, אני פונה לערוץ 12: למה שמדינת ישראל תהיה בלי ראש שב"כ חודשיים? באיזו הצדקה? למה? הביטחון של מדינת ישראל זה כבודו של עמית? לא הבנתי. גם את עמית, אם היא רוצה כבר לחקור, והיינו מדינה מתוקנת – רק תקראו מה כתבו עליו, באיזה ניגודי עניינים הוא מצוי. דרך אגב, ניגוד עניינים זו מילה מכובסת. לרוב זה משהו – שוחד, טובות הנאה. תראו איך הוא פוסק כשופט, תקראו כתבות של קלמן ליבסקינד על השופט עמית – כמה וכמה אירועים שהוא אישית פוסק בנושאים שמשפיעים עליו כלכלית. רק תחליפו את השמות בכתבה ותכתבו דוד אמסלם במקום עמית, אתם יודעים מה קורה? כל יחא"ה אצלי בבית, ובצדק, עוצרים אותי, גם כשאני שר, לא חשוב מי. זה לא סיגרים לראש ממשלה, זה שופט בבית המשפט העליון שמצוי בניגוד עניינים חריף, הוא דן על תיקים שיש להם השפעה עליו עצמו, על הנכסים שלו ושל אח שלו. עכשיו אני רוצה לקנח בעוד דבר כדי שתבינו, רבותיי. לא מזמן ראיתי ריאיון עם רוני קובן. רוני קובן, את מי ראיין? את אהרן ברק. שאל אותו שאלה טריוויאלית, אמר לו: תגיד, איך יכול להיות שאתם שנים פעלתם בנפוטיזם? אחד העסיק את הבן של השני. תראו את המפה שמופצת גם באינטרנט, בכלל ברשתות – כל שופט סידר את הבן שלו אצל השופט השני בסטאז' כזה, סטאז' אחר. מה עונה לו הגאון מווילנה? אומר לו: אתה יודע מה? אתה צודק, לא חשבנו על זה.

נאור שירי (יש עתיד):

דודי, הם רוצים – – – כל המשפחות – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כבר. אני שואל את עצמי: אתה נשיא בית המשפט העליון, מה זה לא חשבת על זה? נתתם שוחד אחד לשני. על זה הכנסת עשרות אנשים לבתי סוהר. מה זה לא חשבת על זה? אתה וחבריך נתתם שוחד אחד לשני. מה זה לא חשבת על זה? אתה שופט, הכנסת אנשים מדלת העם, בוודאי, לבתי סוהר על דברים פעוטים הרבה יותר מזה. אבל ככה זה עובד, רבותיי, להם מותר הכול, הם נשואים מעם, המדינה זה הם. מה שנקרא "אדוני הארץ", וכל השאר זה וסאלים שצריך לטפל בהם, וזה אנחנו. אז לכן, אדוני היושב-ראש, אני דוחה בשאט נפש את כל הצעות האי-אמון שהם פועלים – דרך אגב, כשמדינת ישראל נמצאת בלחימה עצימה היום, היום, כל יום. זה מעולם לא קרה במדינה. תמיד כשהמדינה או כשצה"ל נלחם, תמיד הכנסת גיבתה את צה"ל, ולא דיברה על הממשלה בכלל. הם חכמים, דרך אגב. כל אחד מהם פה גאון הדור, כל אחד מהם פה משהו מבריק. עצות יש להם מפה עד באב אל-ח'ליל. מעולם לא עשו שום דבר. לפני שנתיים הם היו בממשלה בערך שנה וחצי והרסו את המדינה עם מנסור עבאס. צאו וחשבו, ואני פונה אל כל עם ישראל: תארו לכם שמנסור עבאס עדיין נמצא איתם בממשלה, מתחזק אותם, ממנה אותם. מי שמינה אותם זה מנסור עבאס, צריך להבין, בגלל שבלעדיו אין כלום, אין ממשלה. וחס ושלום, יש לנו את 7 באוקטובר, ומה הם עושים? חומר למחשבה. הם, החצופים האלה שנשענו על התנועה האסלאמית – דרך אגב, בכל מדינות ערב הם מחוץ לחוק, רק במדינת ישראל הם בחוק – והם מטיפים לנו מוסר, הם נותנים לנו רעיונות. אני תמיד אומר, אם הם באים לשם שמיים – לפיד נפגש עם ראש הממשלה, שייתן לו את הרעיונות בארבע עיניים. אבל זאת לא הכוונה שלהם. הכוונה שלהם היא לפגוע במדינה, בממשלה. בעת הזאת זו פגיעה בצה"ל, במדינה, וכמובן, הם מוציאים את דיבתה של מדינת ישראל בעולם. אז אני מבקש לדחות בשאט נפש את כל הצעות האי-אמון שעלו פה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה הגעת כבר לבחירות. אה, הרגת אותם. דודי, חשבתי שאין לך מה להגיד היום. שתהיה בריא.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לדיון הסיעתי. אני מזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – ולשר אמסלם, הבורח, שהסתבך פה בשקרים של עצמו, אבל היות שאין שום ערך לקשקושים שלך, אז אפשר להמשיך. ראשית, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לחזק את היועצת המשפטית לממשלה בהחלטה שלה שלא להתייצב לשימוע המושחת והמפוברק מטעם הממשלה הכושלת, שפעם אחר פעם עוברת על החוק, מפרקת את הדמוקרטיה הישראלית ופוגעת בזכויות הפרט. מדובר בהליך מומצא, לא לגיטימי, לא חוקי, ובסופו של דבר הוא גם ייכשל. אבל זו מהות הממשלה הזאת, ממשלת החורבן, ממשלת הכישלון – הכישלון בביטחון, בכלכלה, גם בפן החברתי. רק ממשלת הכישלון, חסרת אחריות ובושה, לאחר שהטילה על מעמד הביניים הישראלי מיסים וגזרות בסך 24 מיליארד שקלים, היא בוחרת לבזבז אותם על כספים פוליטיים למשרדים מיותרים ולממשל הצבאי ברצועת עזה. לממשלה הזאת לא אכפת מישראלים שעובדים, משרתים, משלמים מיסים. אני שמעתי אתמול את שר המשפטים שוב משתלח בייעוץ המשפטי לממשלה, ומזהיר לא להגיע למצב שבו החבל ייקרע. מישהו צריך לחבר את האיש המנותק והמסוכן הזה למציאות ולעדכן אותו כי כתוצאה מההפיכה המשפטית המטורללת שהוא יזם וקידם, החבל כמעט נקרע עוד לפני 7 באוקטובר, והחבל לגמרי נקרע והתפורר בשבת השחורה עם 1,200 שנהרגו ונרצחו. לאחר כל זה שר המשפטים שוב מאיים עלינו? אנחנו, אדוני שר המשפטים, לא רוצים משבר חוקתי. הציבור לא רוצה משבר חוקתי. רוב הישראלים מעוניינים בבחירות בהכרעת העם, בהקמה של ממשלה מתפקדת. אבל, אבל, אם שר המשפטים מתעקש להמשיך ולרסק את החברה הישראלית, אני רוצה להבטיח לו רק דבר אחד: זה הולך להיגמר באופן שונה לגמרי ממה ששר המשפטים מדמיין לעצמו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה לקדם בברכה את הגעתה של חברתי חברת הכנסת יעל רון בן משה לכנסת – שבה הביתה, ברוכה הבאה – יחד עם חבר הכנסת איתן גינזבורג, שהוא כבר ותיק פה, כמה ימים, ועשה היום נאום רציני. משפחתה של יעל נמצאת איתנו, כל הדורות, הסבים, הסבתות, דורון, בן הזוג, הילדים המדהימים.

היו"ר ניסים ואטורי:

ברוכים הבאים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יעל, את ברכה למדינה, ברכה לגליל, את לוחמת אדירה של כלכלה וחברה וביטחון, ואני בטוח שאת תעשי טוב למען עם ישראל והמדינה בחזרה בכנסת. אנחנו מדברים פה על גיוס לצה"ל, והיום היה לנו דיון קורע לב של קבוצת אימהות מדהימות שנלחמות למען הנכים, אולי הקשים ביותר – פגועי ראש. אנחנו עכשיו מאבדים בצה"ל, מעבר לחללים – הייתי אתמול אצל משפחת רעי בירן המדהימה בשורשים, שכל הדודים שלו סגני אלופים בצה"ל, ואחיו קצין בצה"ל; הייתי בבוקר אצל מאיר עמר, משפחה חרדית מנצח יהודה. ומה אנחנו עושים פה לפעמים? דיבורים של ריב ומחלוקת, דברים שמפלגים אותנו, ולא זוכרים שכל יום בעוונותינו אנחנו קוברים את לוחמי צה"ל. איבדנו מעל 17,000 לוחמים פצועים ופצועות בגוף ובנפש, ומתוכם 300 פגועי ראש. עד שלא מבינים מה זה פגוע ראש, לא מבינים עם מה המשפחה צריכה להתמודד. לפעמים השיקום של פגוע ראש הוא עשרות שנים; לפעמים באבחה אחת, מאדם מדהים, מפקד, קצין, אתה צריך להביא משפחה שלמה שתסעד אותו. אני דיברתי היום עם האימהות האלה, ועשינו דיון היום בשדולה יחד עם חבר הכנסת קרויזר. אורנה, אימא של ניר בוימפלק, סמג"ד 13, שנפצע אנושות בקרב של נחל עוז – שומעים אותו בעובדה נותן פקודות, איזה קור רוח, איזו מנהיגות – ובאותו יום נפצע אנושות. סמדר אוקמפו, אימא של עוז, לוחם בחטיבת כפיר – עוז דיבר היום, עוז אמר: למדתי מההורים שלי, למדתי מה עשיתי בצבא, למדתי לדבר. הזיכרון בוגד בי. אבל עוז עמד היום ודיבר איתנו ועשה דרך אדירה. ענבל נחמד, אימא של עידו, לוחם נח"ל שנפצע מירי צלף, צריכה לעבור עשרה בתי חולים כדי שמישהו יסכים לתת לה מיטת אשפוז, ובית חולים אחד אומר לה: הוא סיעודי מדי, ואחד אומר לה: הוא מונשם, ואחד דוחה אותה, והיא צריכה להביא תורם כדי לשים את פצוע צה"ל בבית חולים. הכאב הזה של נפגעי הראש הוא כאב רציני, הוא מיוחד, הוא חייב מענה מיוחד. גם ניב אלפא רכס, אימא של אורי, לוחם בגדוד 50 שנפצע בראשו מהדף של פיצוץ מטען, ועוד עשרות אנשים, דיברו איתנו היום והגיעו. יש מעל 300 פגועי ראש, 100 מתוכם קשה. המענים עבורם לא שלמים ולא טובים, והם עדיין על תנאי. יכול להיות פגוע ראש שאנחנו רואים שהוא לא יכול לדבר או שהוא מונשם, והנכות שלו זמנית, ולכן הוא לא יקבל את כל הזכויות שלו. אגף השיקום נאלץ לטפל בעשרות אלפים חדשים, מתוכם 17,000 נכי צה"ל, כולל נפגעי פעולות האיבה שהוא צריך לאשר, ואין לו עובדים. ועדיין, פגועי הראש צריכים טיפול מיוחד. את קוטעת אותי? לא הבנתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נגמר הזמן. לא, היא עוזרת לי. אני ביקשתי ממנה לסמן לי.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה היה? לא הבנתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

נגמר הזמן מזמן. תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני הבנתי, אבל עד שהיינו באמצע הדברים. לפחות תן לי משפט סיום.

היו"ר ניסים ואטורי:

משפט סיום.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה להגיד לך שאנחנו יודעים שאגף השיקום עושה עבודה גדולה למען נכי צה"ל וכל ה-17,000, אבל הם חסרים בצבא, ולכן כולנו צריכים להתגייס. אני נלחם לעשות מילואים, ואנשים בני 60 ו-70 עושים מילואים. אבל אנחנו צריכים לטפל גם ב-300 פגועי ראש טיפול מיוחד וכוללני, כי הפגיעה הזאת היא נדירה ומשמעותית – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – כי בעצם משפחה שלמה נאלצת להפסיק הכול למען אותו פצוע. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. כמו שאמרת למשפחות, ברוכות הבאות. חברת הכנסת יעל רון בן משה תכף תושבע, וכמובן, לאכרם חסון, חברנו היקר, ומשפחת חסון הענפה, שנמצאת כאן, והחברים, אחינו הדרוזים, שהגיעו לברך אותו.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר יריב לוין, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את אנשי דאליית אל-כרמל: ברוכים הבאים לכנסת. אני מאוד שמח לפגוש אתכם, לראות אתכם. אני רוצה לאחל הצלחה לחברי חבר הכנסת אכרם חסון. לחברת הכנסת יעל – שיהיה לך גם בהצלחה. שתצליחו לקדם דברים למען העם בישראל. לדברים החשובים שאני רוצה להגיד כאן – היושב-ראש, מה שקורה עכשיו בסוריה, רצח העם בסוריה והרג הדרוזים בסוריה, זה דבר בלתי נתפס. מצד שני, אני שומע שראש המל"ל נפגש עם הטרוריסט בחליפה שבמו ידיו שחט אנשים, רצח אנשים, אנס נשים, ומשלחת ישראלית נפגשת איתם בחוץ לארץ כדי לקדם שלום עם ארגוני טרור. הם נכנסים עכשיו לכפרים ורוצחים ילדים, נשים, זקנים, הם רוצחים כל מי שנקרה בדרכם, שורפים בתים. מתבצע עכשיו רצח עם בסוריה נגד הדרוזים. ואיפה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהבטיח לעזור לדרוזים בסוריה, לעמוד לצידם, לא לאפשר רצח של דרוזים בסוריה? איפה אתה, ראש הממשלה? איפה ישראל כץ, שר הביטחון? לי עצמי הוא אמר: אנחנו לא נאפשר. הוא ישב איתי יותר מחצי שעה ודיבר. הוא אמר: לא נאפשר רצח של בני העדה הדרוזית בסוריה; אנחנו לא נאפשר לדאעשים האלה להגיע ליישובים הדרוזיים. תתעוררו – יריב לוין, שר המשפטים – תתעוררו. מיליונים של דאעש יהיו על הגבול הצפוני. מה שהיה ב-7 באוקטובר יהיה אפס לעומת מה שיהיה בצפון עם הדאעשים האלה, עם הנוסרה, עם הקיצוניים האלה, עם הג'יהאדיסטים. אנחנו מדברים על קבוצה של טרוריסטים, קבוצה שלא מבינה שום דבר חוץ מרצח, קבוצה שחושבת שאלוהים הוא רק בשבילם. אני לא מבין באיזה אלוהים הם מאמינים. אלוהים שאומר: תרצח? אלוהים שאומר: תאנוס נשים? אלוהים שאומר: תשרוף בתים? אלוהים שאומר: תגנוב? זה האלוהים שלהם? אם זה האלוהים שלהם, אני לא רוצה אלוהים כזה. אבל זה לא האלוהים. אלוהים זה שלום – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – אחווה, אהבה, בן אדם שאוהב בן אדם, חיים ביחד. לכן אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולזה שיושב לידך, שר הביטחון ישראל כץ: תתעוררו לפני שיהיה מאוחר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תתעוררו לפני שאנחנו – אני אומר לך, העדה הדרוזית בישראל לא תשתוק ולא תאפשר את הרצח של הדרוזים בסוריה. לא נאפשר את זה בשום מצב. אתה גר ברמת הגולן, היושב-ראש, וגם אתה מטרה ותהיה מטרה בשביל הדאעשים האלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לכן אני דורש מראש הממשלה התערבות מיידית בעצירת הרצח בסוריה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. ראוי לציין שתמיד ראש הממשלה ושר הביטחון הגנו על הדרוזים וימשיכו להגן. וימשיכו להגן

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – – כבר תקפו – – – יישובים. אני – – – ראש הממשלה. אני רוצה מעשים, לא רוצה הצהרות, לא מעניין הצהרות.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) זאת לא פעם ראשונה שאנחנו מגישים הצעת אי-אמון על רקע העלייה המתמדת בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, לנוכח ההפקרה המתמשכת מהיום הראשון של הקמת הממשלה הנוכחית. 1 בינואר 2023 הוא בעצם היום שבו עקומת הפשיעה והאלימות התחילה להתהפך אחרי הירידה היחידה שהייתה ב-2022 בצל ממשלת השינוי, שדרכה קידמנו תוכנית מיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות, מס' 549, נוסף לתוכניות הכלכליות-חברתיות שבאות לטפל בגורמי העומק של הפשיעה והאלימות בתוך החברה הערבית. ב-1 בינואר 2023 הוא נכנס למשרד לביטחון פנים, ואז הפך אותו לביטחון לאומי. אני לא מבין איזה ביטחון לאומי יש במשרד הזה חוץ מלהפקיר את חייהם ואת ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל כולם, במיוחד האזרחים הערבים. ב-2023 – עלייה של 130%: אם ב-2022 נרצחו 106 אזרחים, ב-2023 – 247; אותו דבר ב-2024, וב-2025 אנחנו לקראת עלייה נוספת – קיבלנו את הנתונים של ששת החודשים הראשונים: 134 נרצחים לעומת 114 ב-2024 ו-111 ב-2023. ולכן, כאשר אנחנו מגישים הצעת אי-אמון בממשלה, אין יותר מוצדק מההצעה הזאת, שבאה להמחיש את כישלונה של הממשלה הזאת. והאמת, הכישלון הזה הוא לא הכישלון היחידי בממשלה הזאת. הממשלה הזאת התעסקה במשך כמעט שנה שלמה בהפיכה המשטרית, והיום, אחד השיאים של ההפיכה המשטרית-שלטונית נגד הדמוקרטיה – גם ניסיון או מהלך של הדחת היועצת המשפטית לממשלה, גם הדחת חבר כנסת וגם מהלכים אחרים, בהמשך להפקרה של 7 באוקטובר ובהמשך להפקרת החטופים, שעד היום אנחנו קוראים להחזיר אותם, כולם, ולסיים את המלחמה הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אורחים נכבדים, האמת, אנחנו מגישים כל שבוע הצעת אי-אמון. לא בגלל שאנחנו סתם אופוזיציה שרוצה להתנגח עם הקואליציה, אלא באמת מגיע לממשלה הזו, לא רק שנציג את האי-אמון כל שבוע, אלא נצביע אי-אמון נגדה כל שבוע, וננסה יום אחרי יום להפיל אותה, מאחר שהממשלה הזו מסוכנת – מסוכנת לכלל אזרחי מדינת ישראל, מסכנת את כלל האזרחים. אבל מעבר לזה, אם אנחנו כבר מדברים על החברה הערבית, הממשלה הזו לא רק מסוכנת, אלא מרושעת ופושעת. כי האמת, לפעמים אפשר להיות מסוכן בלי להתכוון לכך, אבל להוביל מדיניות שמטרתה להתעלם ולפעמים אפילו לתת חסות לארגוני הפשיעה, זו כבר מדיניות ברורה ומרושעת, המכוונת למוטט את החברה הערבית מבפנים. זאת לא פשיעה בחברה הערבית, כבוד השר, זאת פשיעה נגד החברה הערבית. עצם העובדה שיש שר שהפקרתם בידיו – לא הפקדתם, הפקרתם בידיו – את ביטחוננו האישי, והוא לא מוכן להזיז כלום בנושא הזה – באותו יום שיש ראש מועצה, ראש עיר, רהט, שמגלים מתחת למשרד שלו חומר נפץ אדיר, אפשר לחשוב שהשר יקפוץ על הרעיון ללכת לבקר נציג ציבור שמאוים. לא. הוא מגיע עם הגדודים והכנופיות שלו לעיר כדי להרוס בתים, לפקח על הריסת בתים. שני הנושאים האלה, הריסת בתים והשתוללות הפשיעה נגד האוכלוסייה הערבית, הם שני פנים של מטבע אחד, מטבע של מדיניות שמטרתה להוביל את הצעירים שלנו, את החברה שלנו, להרגשת חוסר אונים, אובדן של ביטחון. אי-אפשר להיות עם תקווה, לא לפתוח עסק, לא להתפתח ולהיות בתפקיד בכיר, כי מה שתעשה, אתה תהיה מאוים, נסחט ובסכנת חיים, אתה והמשפחה שלך. המטרה היא שיגיעו לטרנספר שקט. אתם מכירים את המושג "הגירה מרצון"? השתמשו בזה נגד העזתים. זאת בדיוק המדיניות נגד האוכלוסייה הערבית. כנראה רוצים שנגיע להגירה מרצון.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אז אני אומרת לכם, זה לא יקרה. אנחנו נעמוד ואנחנו נילחם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

גלעד קריב כבר דיבר. זו אפרת רייטן. אבל אם אתה רוצה שאני אעלה לדבר עוד פעם, אני אעלה. יש לי מה לומר לדודי.

היו"ר ניסים ואטורי:

החלפתם? בסדר. האמת, דיברת מספיק היום.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, ברכות, יעל ואיתן. ברוך שובכם. אני שומעת שברגעים אלה ממש יש דיונים קדחתניים אצל ראש הממשלה, פה בכנסת, עם כל הסיעות החרדיות, על חוק הפטור מגיוס. הוא הגיע במסוק לכאן, לכנסת, כדי לפתור את המשבר שעומד לפניו. ואני רק חשבתי לעצמי איך גם להקדים את הנסיעה חזרה מארצות הברית ולהגיע במסוק מתל אביב, מהמשפט שהוא מנהל, בשביל חוק הפטור מגיוס. הילדים שלכם משרתים? בוודאי שכן; גם הילדים שלנו. אבל הוא הגיע לכאן כדי לתת פה את הפטור מגיוס לחרדים. ואני חושבת על כך שאם החרדים היו מפעילים את מנוף הכוח שלהם כפי שהם מפעילים עכשיו כדי לפטור אותם מהגיוס, אם היו עושים אותו הדבר על החטופים ועל סיום המלחמה, כבר מזמן זה היה מאחורינו. איך אמר שמחה גולדין? לפני 11 שנים, 4,000 ימים, הפקרתם את הבן שלי. היום זה הוא ומחר תהיו אתם. וכן, הינה, זה נהיה אנחנו. הוא חזה את העתיד המעוות. ואיך אמר חיים פרי, חיים פרי היקר מניר עוז? הוא נחטף ונרצח והוחזק בעזה. מבחינתו – הוא אמר לעדינה משה כשהם היו בשבי: אנחנו נהיה פה שנתיים – זה ביבי, ואנחנו שמאלנים. אמר וצדק. הממשלה הפקירה אותם. והינה השבוע, ארז וינר, תת-אלוף, ראש צוות התכנון המבצעי של פיקוד דרום, ההוא שהדליף מסמכים לשר סמוטריץ' והודח מצה"ל, אמר: "עד מתי נהיה עבדים של דת החטופים?" זה הפך להיות הדבר הנורמלי עכשיו במדינת ישראל – לא להציל את החיים, להפקיר את החטופים? זה מה שכמעט שנתיים עשו לאנשים במדינת ישראל? להעדיף את המלחמה, להעדיף את המוות, להעדיף איזו אידיאולוגיה משיחית? להעדיף איזה אידיאל, איזה פחד, איזה חזון מטורף, על פני היכולת האמיתית שלהם לבוא היום ולהציל את האחים שלנו, אזרחים וחיילים שנשארו כבר מעל 640 ימים בשבי. אתמול קיבלתי, ביום שבת קיבלתי, סיכת חטופים, מחבר של נמרוד כהן, החייל החטוף. הם עיצבו מין סיכה מיוחדת, צבאית כזאת, של חטופים. והוא אמר לי: אל תשכחו את החיילים שלנו. את החיילים אפשר להחזיר אתם יודעים מתי – רק בסיום המלחמה. ולכן אנחנו דורשים בצורה ברורה: אל תוותרו על אף אחד. נמשיך להילחם עבור האזרחים, עבור החיילים ועבור החללים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת רייטן. השר אמסלם מעוניין לסכם או שאנחנו – אוקיי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, לפני שנעבור להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה, אנחנו נקיים את הצהרות האמונים של חברת הכנסת יעל רון בן משה וחבר הכנסת אכרם חסון. אנא שימרו על השקט. תחילה נקיים את הצהרת האמונים של חברת הכנסת יעל רון בן משה. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת מתן כהנא, שנכנסה לתוקפה ביום שלישי י"ב בתמוז התשפ"ה, 8 ביולי 2025, באה במקומו חברת הכנסת יעל רון בן משה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, נקיים עתה את הצהרת האמונים. חברת הכנסת יעל רון בן משה, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואת תעמדי במקומך ותשיבי: "מתחייבת אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מתחייבת אני.

היו"ר אמיר אוחנה:

אכרם חסון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מתחייב אני.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוך שובך. בהצלחה גדולה. אנחנו מברכים כמובן גם את בני המשפחה הרבים והחברים שנמצאים איתנו כאן ביציע.

היו"ר אמיר אוחנה:

וכעת, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעות. אולי ניתן עוד דקה. בסדר. אוקיי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות, את הברכות אפשר גם לאחר מכן. ההצבעה הראשונה תהיה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

42 בעד. זה היה קרוב, אבל לא עד כדי כך. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה כי היא לא קיבלה את הרוב הדרוש. יש מישהו שירצה שנוסיף אותו לפרוטוקול? את מי?

משה טור פז (יש עתיד):

את רם.

היו"ר אמיר אוחנה:

מי לא הספיק? פנינה. בסדר. נוסיף גם את רם. חבר הכנסת בן ברק וחברת הכנסת פנינה תמנו, מוסיפים אתכם לפרוטוקול. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה. ואנחנו עוברים להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חדש-תע"ל ורע"מ. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. וכעת נעבור להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי. הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

37 בעד, ארבעה נוכחים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. ונעבור להצביע על הצעת האי-אמון של סיעת ישראל ביתנו. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, חמישה נוכחים ואין מתנגדים. אני קובע, כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. ולבסוף נעבור להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת העבודה. ההצבעה כעת. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 45 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

45 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי גם הצעה זו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, בהתאם לתקנון הכנסת, נציין כעת את זכרו של חבר הכנסת לשעבר. אביגדור יצחקי. אבקש מכם לשמור על השקט. אנחנו מקדמים בברכה את בני משפחתו של אביגדור יצחקי שנמצאים איתנו כאן ביציע. זכרו לברכה, כמובן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

היו"ר אמיר אוחנה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחת יצחקי היקרה, בראשית דבריי אני רוצה לחבק אתכם, מנחם אתכם כמנהג אבותינו. מהשמיים תנוחמו ולא תדעו דאבה עוד ובבניין ירושלים תנוחמו. כשנתבקשתי לשאת דברים בכנסת ישראלית לזכרו של אביגדור, התרגשתי מאוד. הרגשתי שנפלה בידי זכות גדולה, לדבר על אדם בעל שיעור קומה כאביגדור. ככה אני גם אומר תודה למשפחה. לפני שלושה חודשים וחצי קיבלנו את הבשורה על הסתלקותו של אביגדור מהעולם. הבשורה הכתה בי בעוצמה, למרות שידעתי שהוא חולה במחלה ארורה, אולם תמיד האמנתי שהוא חזק מהכול והוא ינצח את המחלה, כפי שהוא ניצח כל נגף ומכשול שהפריעו לו לבצע את משימתו. הוא היה פשוט בולדוזר. נכתב עליו טור בידיעות אחרונות לפני מותו – זה היה ממש בכנס שעשו, ומשם הוא פונה לבית החולים – על ידי כתב מוכשר מאוד בשם מאיר תורג'מן. קראתי את הכתבה והתרגשתי מאוד, עד דמעות. הוא תיאר את אביגדור ממש בפירוט ממש, והוא הצליח לגעת בי ברגש; אני חייתי את אביגדור דרך הכתבה. על כך קודם כול, מאיר, שאפו גדול. דרך אגב, זה היה הריאיון האחרון של אביגדור. משם הוא פנה לבית החולים, ולצערנו הרב, שם בעצם הסתיים מסע חייו. אני בקצרה אגע במסע חייו של אביגדור, ואחרי זה אני אדגיש כמה נקודות. כפי שאמר היושב-ראש, אביגדור נולד ב-1949 בראשון לציון. הוא סיים את לימודיו התיכוניים והתגייס לצה"ל, לחיל השריון, היה מ"פ טנקים, ונלחם במלחמת יום כיפור כמ"פ טנקים. אני טנקיסט, דרך אגב, לכן התחברנו גם על הרקע הזה. במהלך שירותו במילואים הוא היה גם מג"ד, גם סמח"ט וגם ראש אגד תחזוקה, והוא סיים בדרגת אלוף משנה. דרך אגב, זה לא דבר פשוט במילואים, זה הרבה השקעה במילואים עצמם. עם שחררו הוא למד באוניברסיטת תל אביב כלכלה, חשבונאות, ופתח לעצמו משרד קטן שהלך וגדל. הוא צירף אליו את משה ליאון, ידידנו. שם בעצם אני מתחיל להכיר את אביגדור ברמה האישית. איך? זה היה המשרד שהיה משרד רואי החשבון של הליכוד. זו התנועה שגדלתי בה, ושם מטבע הדברים יש חיכוך. אני הייתי בסניף הליכוד בירושלים, יושב-ראש הסניף בתקופה מסוימת, ומטבע הדברים יש תמיד חיכוך בין המצודה לבין הסניפים, בוודאי, על רקע של תקציבים – כמו שקורה פה בכנסת גם קורה במפלגה. עם היבחרו של אריאל שרון, זיכרונו לברכה, לתפקיד ראש הממשלה מטעם הליכוד, למי הוא קורא? לאביגדור. ומה קורה? הוא מבקש ממנו להיות מנכ"ל משרד ראש הממשלה. כשהמדינה קוראת לאביגדור, הוא מתייצב. דרך אגב, כולנו יודעים, הוא היה בעל משרד גדול מאוד, זו לא שאלה כספית פה. כשהמדינה קוראת לאביגדור, הוא מתייצב. כששרון מקים את קדימה, הוא מבין שהוא צריך את אביגדור לידו. הוא מציב אותו ברשימה לכנסת השבע-עשרה. הוא גם ממנה אותו להיות יושב-ראש הקואליציה. דרך אגב, אז יושב-ראש הקואליציה זה תפקיד אמון כמעט של ראש הממשלה. הוא סמך רק עליו. כרגיל, אביגדור מתייצב. לאחר נבצרותו של שרון, אביגדור הבין שבמקום הזה, מבחינתו, חבל לו על הזמן, הוא יכול לתרום במקומות אחרים, והוא החליט שהוא לא מתמודד יותר לכנסת. תמיד כשהיה מדובר – אמרתי – בתפקידים שמדינת ישראל קראה לו, אביגדור עזב את עיסוקיו האישיים והתפנה לטובת הכלל. כך היה כששימש גם כיושב-ראש נאמני מרכז שניידר. זה דבר מאוד נקי, מאוד מאוד מאוד קדוש. למי שלא יודע, מרכז שניידר זה בית חולים לילדים חולי סרטן, ואביגדור התגייס לשם בכל נשמתו ועשה הכול כדי בעיקר לגייס משאבים לטובת המרכז החשוב הזה במדינת ישראל. בשנת 2015 שר האוצר כחלון הציב יעד, לדעתי, כמעט דמיוני, כמעט לא בר-השגה – אתה זוכר את זה, חבר הכנסת כהן? לפתור את בעיית הדיור של הזוגות הצעירים ושל משפרי הדיור במדינת ישראל. לקח עליו מטלה רצינית. אני רוצה גם להתעכב כאן ולספר – למי הוא קורא? לאביגדור. עכשיו אני רוצה לומר משהו – דרך אגב, פה בעצם אנחנו מתחילים לעבוד באופן צמוד. אני יושב-ראש ועדת הפנים ואביגדור יושב-ראש מטה הדיור הלאומי. אני חושב שזה התפקיד הכי קשה שאי פעם אביגדור לקח על כתפיו. הוא יצר יש מאין. צריך להבין, אנחנו – בעצם אביגדור וכחלון, ללא כחלון, שהביא את אביגדור, ושניהם כצמד, לא היה קורה הדבר הזה. זו המציאות. אנחנו עבדנו ימים כלילות, לילות כימים, לא משנה איך שתיקח את זה. ביצענו פה עשרות שינויי חקיקה, תקנות, הכול בהובלתו של אביגדור. זה לא פשוט לקחת סמכויות ממשרדים, לאגם אותן במקום אחד – אתם יודעים מה זה רק להזיז כיסא מפה לשם, ואני לא מדבר על סמכויות. אני קובע באופן חד-משמעי: אם אביגדור לא היה בצריח, זה לא היה קורה, לכן, כחלון ידע מה הוא עושה, משה כחלון ידע את מי הוא מביא. באמת האינטראקציה הייתה שבועית. כמעט לא היה שבוע שלא התעסקנו בנושא. זה היה הנושא המרכזי כמעט במדינת ישראל. כאן אני רוצה לפתוח חלון ולהסביר ככה בסיפור קטן את סיפורו של אביגדור. אני יושב-ראש ועדת הפנים. פתאום באים ואומרים לי: תשמע, דודי, יש שכונת הארגזים בתל אביב. אמרתי: איפה זה? לא שמעתי על דבר כזה. נסעתי לשכונה, אני פתאום רואה דבר מדהים.

היו"ר אמיר אוחנה:

לקחת את כל הוועדה. גם אני הצטרפתי אליך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, נכון. לקחתי את כל הוועדה. אמרתי: חבר'ה, בואו נלך נראה על מה מדובר. במרכז תל אביב, אנחנו רואים איזה אי של חושות, פחונים, וגרים שם אנשים בלי ביוב, בלי מים, בלי ניקוזים. משהו מטורף. לידם אנחנו רואים שני מגדלים שצמחו, חדשים. האנשים, התושבים האלה פונים אליי, אומרים לי: תשמע, חבר הכנסת אמסלם, אנחנו חייבים את העזרה שלך. אני שואל אותם: חבר'ה, ממתי אתם פה? אומרים לי: משנות החמישים המוקדמות. הביאו את ההורים שלנו – חלקם, דרך אגב, זקנים שעדיין גרים שם. הם אומרים לי – נכנסנו לבית של איזו אישה מבוגרת, אתה זוכר? איזה בת 80. אני נחרדתי, איך בכלל אישה כזאת חיה בתנאים כאלה במרכז תל אביב. לא ידעתי שיש דבר כזה. בסוף אני מבין שמדינת ישראל מכרה את הקרקע, היא ועיריית תל אביב, עם האנשים, בלי שהם יודעים. כולם עברו בתי משפט – דרך אגב, תפתחו את האוזן קצת על בתי המשפט – כולם קיבלו צווי פינוי מבתי המשפט. הם אמרו לי: שמע, דודי, אנחנו גרים פה כמעט מקום המדינה. הביאו אותנו כעולים חדשים. אז אני מבין שיש פה אירוע דרמטי. כנ"ל, דרך אגב, אני מספר לכם את סיפור ליפתא. באו לתושבי ליפתא, פה בירושלים – אותו סיפור. 20 משפחות – הוציאו להן צווי פינוי, דרך בתי משפט, שופטים עם גלימה, של מדינת ישראל. אמרו להם: אתם פולשים. עשיתי דיון בוועדת הפנים. אני מביא את היועצת המשפטית של המינהל ואני שואל אותה: תגידי, איך מחלוצים הפכתם אותם לפולשים? תסבירי לי. אז היא אומרת לי – ותקשיבו, המשפט הזה לא יוצא לי מהראש. היא אומרת לי: בשנות החמישים – דרך אגב, מולם היה כפר ערבי. הרי בליפתא לא היה חשמל, לא היו מים, לא היה כלום, איזה 20 שנה הם היו עולים את העלייה הזאת ברגל בשבילי עיזים. היא אומרת לי: בשנות החמישים פרסמנו מודעה בעיתון דבר והם לא באו. אמרתי לה: אם הם היו יודעים לקרוא אז בעיתון דבר, היו להם שני בניינים בבית הכרם. לא הבנתי, על זה אתם קוראים להם פולשים? אלה חלוצים, אלה צריכים להדליק משואה. כאן בעצם התחבר אביגדור למשה כחלון. ניהלנו מאבק עצום נגד עיריית תל אביב. אביגדור עצמו כמעט הפך למנכ"ל שם את השולחן. התוצאה האחרונה – בסופו של דבר, אחרי מסע של כמעט ארבע שנים, כמעט כל התקופה שלי כיושב-ראש ועדת הפנים, שלא הרפינו, ובסוף האנשים האלה קיבלו כל אחד דירה ושיכנו אותם בדירות ראויות, כמו שמגיע לחלוצים במדינת ישראל. דרך אגב, שאלתי אותם: אם זה היה קורה בצפון תל אביב, הייתם מתנהגים לאנשים האלה ככה? בחיים לא. להפך, הם היו היום בעלי מגדלים. רק האנשים המסכנים האלה – הייתי נותן להם את הקרקע, הקרקע שלהם. למה שהם לא יעשו את עסקת הקומבינציה? אבל שם אביגדור נרתם לסיפור, עם הלב הענק שלו. והיה לנו קושי עצום עם עיריית תל אביב, שלא הסכימה, ואטימותה, אבל בסוף אביגדור, בחיפוי של משה כחלון – וכאן אני אומר לכם, בלי משה כחלון ואביגדור יצחקי, האנשים האלה היום היו זרוקים בבתי אבות, אני לא יודע איפה, או ברחובות, הם וילדיהם. את זה אני רוצה להגיד לך, אביגדור, יש לך זכויות עצומות בשמיים, אפילו רק בגלל המקרה הזה. מה שעשית, מה שעניין אותך באמת, למעלה מ-100 משפחות, דלת העם – אתה לא דאגת למיליארדרים. אתה ידעת שהם ידאגו לעצמם. הם יודעים לדאוג יותר מדי טוב לעצמם. המסכנים האלה שם – אם אתה לא היית להם לפה, ומשה כחלון, ביחד איתנו בוועדה, עד היום הם היו זרוקים. ועל כך אתה היום יושב למעלה. אתה יודע את האמת ואתה יודע את הזכויות שלך. ועוד פעם, דרך אגב, אביגדור מתייצב למשימה, משימה, אמרתי, קשה מנשוא. פשוט ראיתי אותו באותה תקופה, ראיתי, וזו פשוט משימה בלתי נתפסת על כתפיים של בן אדם אחד. אני רק רוצה לספר לכם קוריוז. היו כמה חבר'ה צעירים סביבו שהוא אימץ. אני פוגש אותם עד היום. לפעמים אני מתבלבל בפרצופים. אני אומר לו: תזכיר לי מאיפה? הוא אומר לי: דודי, אתה לא זוכר אותי עם אביגדור? אני אומר לו: כן, נכון. פתאום נופל לי האסימון. כמובן, כשאביגדור נקרא לתפקיד יושב-ראש מפעל הפיס, הוא נרתם בכל מאודו ומעוזו, ומה שעניין אותו תמיד זה לעזור, כפי שאמרתי, לדלת העם. גם בנושא של החינוך, גם בנושא של הבריאות – שם הוא נרתם בכל נשמתו. זה לא תפקיד – זו שליחות. הוא הרגיש בכל הדברים האלה שליחות. אני שאלתי את עצמי: מדוע כל האנשים האלה פנו לאביגדור יצחקי? משרון ועד כחלון, וגם בליכוד. והתשובה שהגעתי אליה היא פשוטה – לדעתי, אביגדור היה חכם לב. כשהקדוש ברוך הוא ביקש ממשה רבנו לבנות את כלי המשכן, הוא אמר לו: תיקח את בצלאל חכם לב. מה זה חכם לב? יש לך שכל ויש לך לב – זה השילוב האמיתי, הנכון. אם אתה עובד רק עם השכל, אתה סוג של מחשב; אם אתה עובד רק עם הלב – לא עובדות ההחלטות. השילוב הכי האנושי. זה הקדוש ברוך הוא ביקש, לא אנחנו. אנחנו לומדים את זה מהמקורות. אביגדור באמת היה חכם לב. הייתה לו חריפות בלתי רגילה, עם בהירות מחשבתית. לא התפלספויות – הוא ראה ישר את האמת וחתר אליה בלי שום פקפוק. דרך אגב, מי שהפריע לו – הוא הזיז אותו: אל תפריע. הוא היה באמת בולדוזר עם לב ענק. זה בולדוזר, מה שנקרא, עם רגישות בכף, הכי הכי קטנה. הוא יודע גם לגעת באבן קטנה ולהרים אותה. זה היה אביגדור. הייתה לו אהבת אדם. הוא היה איש אוהב אדם, אדם שבאמת אהב את עמו ואת ארצו ואת מולדתו. הוא היה תמיד רגיש, כפי שאמרתי, לחלשים בחברה. הוא ידע שהחזקים תמיד יסתדרו. תמיד כשהייתי מדבר איתו ראינו עין בעין את הדברים. הרבה פעמים לא היינו מדברים; הייתי מסתכל עליו, הוא היה מסתכל עליי, והיינו מבינים על מה מדובר. הוא תמיד דאג – היה לו חשוב מאוד לתת לאנשים חכות במקום דגים, כדי לשקם אותם, כדי שיעלו למעלה וינועו בכוחות עצמם. אני רוצה להגיד לכם משהו. בריאיון האחרון שהוא נתן, אותו ריאיון שאני מדבר עליו, הוא אמר שם: אני אדם אופטימי מטבעי. זה נכון, אביגדור היה בן אדם אופטימי. אחרת הוא לא היה מתעסק עם הדברים האלה. הוא לא היה יכול להיות יושב-ראש המטה הלאומי לדיור עם בעיה מהסוג הזה אם הוא לא היה אופטימי. בן אדם סביר לא היה נכנס לאירוע. אני מאמין שהעם הזה יותר חכם ממה שהוא נראה – והוא ידע בסופו של דבר להביא את הדברים למקומם. דרך אגב, הוא הוסיף גם לגבי הממשלה וכו', איך ההתנהלות מול הממשלה, אבל היות שאנחנו פה בנאום, מבחינתי, מאוד מרגש, אני רוצה להשאיר את זה ברמת הקונסנזוס. כפי שאמרנו, התפקיד האחרון שלו היה יושב-ראש מפעל הפיס. תוך כדי מילוי תפקידו זה הוא החזיר את נשמתו לבורא. יכולתי לספר על אביגדור עוד שעה פה, אבל זמננו קצר. בעזרת השם, כשיהיה ערב יותר משמעותי לזכרו, נוכל לדבר עליו הרבה יותר זמן. בעיניי, מדובר באדם ענק, נשמה גבוהה ולב עצום. קשה עלינו פרידתך, אביגדור יקר. נוח בשלום על משכבך, חבר יקר ואהוב. אני סמוך ובטוח שאתה מסתופף תחת כיסא הכבוד. תתפלל על משפחתך היקרה, תבקש רחמים על עם ישראל, תבקש מהקדוש ברוך הוא לשמור על חיילי צה"ל הגיבורים, על כל כוחות הביטחון. תבקש רפואה שלמה לכל חיילי צה"ל, ובוודאי תתעקש בשמיים לבקש את השבת כל החטופים הביתה במהרה. זכרך יישמר איתנו לעד, איש יקר ואהוב. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר אמסלם. אני מתכבד כעת להזמין את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין לשאת דברים לזכרו.

יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):

אדוני יושב-ראש הכנסת, משפחת יצחקי היקרה, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אביגדור יצחקי היה איש של דרך, איש של ערכים ושל עשייה. לא משנה היכן פעל – במגזר הציבורי, בממשלה, בוועדות מקצועיות – תמיד נשאר נאמן לעצמו, וחשוב מזה, נאמן למדינה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, זה מנהג חשוב להזכיר חברי כנסת שהלכו לעולמם. יצא לי, כמו שאתה יודע, לא פעם לעשות את זה, ולפעמים, כשאתה קורא את ההספד, התמונה ברורה. הבן אדם עשה משהו בחיים, השיג הישגים, לא חשוב אם בקריירה צבאית, ציבורית, מקצועית; נבחר לכנסת, כיהן בכנסת, וזהו – טוב, פנסיונר, הלך לעולמו. אצל אביגדור קשה מאוד להפריד. הוא היה בתפקידים ציבוריים הרבה לפני שחשב ללכת לפוליטיקה. הוא היה, כפי שהזכירו כאן חבריי, גם יושב-ראש הכנסת וגם שר, בתפקידים במערכת הפוליטית או ליד המערכת הפוליטית, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולאחר מכן חבר כנסת ויושב-ראש הקואליציה, וכשהוא סיים, הוא המשיך, הוא המשיך. אצלו לא הייתה באמת הפרדה. אני חייב להודות שאני הכרתי את אביגדור יצחקי הרבה לפני שהוא חשב להיכנס לפוליטיקה – ואני כן חשבתי להיכנס לפוליטיקה. הקמנו מפלגה לפני 30 שנה וחיפשנו משרד רואי חשבון ראוי. אמרו לנו: בתחום הזה רק המשרד של אביגדור יצחקי. צודק, המליצו לנו גם חברים מן הליכוד שאמרו: שם יודעים לטפל בעניינים האלה. כשבאתי לנחם סיפרתי לבני המשפחה שאמרתי: בדרך כלל אנשים נורא מתביישים שמזכירים אותם בדוח מבקר המדינה. פה מקרה הפוך, כי לא צריך לספר לחברי הבית שעושים פה לא מעט מאמצים שיהיה קשה למפלגה חדשה לקום ולפעול, בוודאי אנשים שרוצים שהכול יהיה בדרך המלך ולהקפיד על קלה כחמורה. לא פשוט. בדוח מבקר המדינה לאחר בחירות 1996 ציינה המבקרת שהמפלגה מצאה דרך חוקית, נקייה וטהורה לממן את עצמה במהלך מערכת הבחירות. באתי עם הדוח הזה לאביגדור, אמרתי: המחמאות לא למפלגה, המחמאות המקצועיות לך ולמשרד שלך – לאביגדור, למשה, לכל מי שהיה שם במשרד. אבל אני חושב שבאמת מה שאפיין את אביגדור זה משפט שהוא עצמו אמר, אחת מן ההתבטאויות: שירות ציבורי הוא לא קריירה, הוא מחויבות. זאת ההבנה שאתה כאן בשביל אחרים. ומכיוון שהשר אמסלם דיבר הרבה על מטה הדיור – שחשבתי גם להתייחס אליו, אבל דיברת מאוד יפה ומאוד נכון על מה שאביגדור עשה שם – אני דווקא רוצה להתייחס לתקופה שלו במפעל הפיס. וגם כאן אנחנו לפעמים מתייחסים לתפקיד הזה: תנאים מצוינים, יושב-ראש מפעל הפיס, הרבה כבוד, אתה נוסע, גוזר סרטים, מחלק תרומות. זאת ממש לא הייתה הגישה של אביגדור יצחקי. גם שם הוא תמיד היה איש ציבור, תמיד היה מאוד פרואקטיבי, כפי שאומרים. אני יכול להעיד על זה גם כשר הבריאות בתקופת הקורונה. הוא היה רודף אחרינו עם כל מיני רעיונות איפה מפעל הפיס יכול לעשות, לעודד בדיקות, לעודד חיסונים. אפילו בא עם רעיון של איזה פרס שהוא רוצה כמפעל הפיס לתת למצטיינים בתחום הזה. אני גם שומע את זה בשנים האחרונות, ובוודאי אחרי שהוא נפטר. אנשים שידעו שהכרתי אותו מספרים את זה על כל מיני תחומים, תחומי תרבות ותחומי ספורט – על כל הרצון שלו לנצל, במובן החיובי של המילה, את מפעל הפיס לצרכים אמיתיים של אנשים. כך זה היה בכל דבר. באופן אישי אני חייב לומר שדווקא כשהוא היה יושב-ראש הקואליציה ואני הייתי חבר כנסת באופוזיציה לא הייתה שום בעיה; חברים זה חברים בכנסת. אבל בתקופה שהוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואני עמדתי בראש משרד הקליטה בממשלת שרון הראשונה, זאת הייתה בעיה קצת יותר חמורה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מטבע הדברים, בין היתר דואג שכולם יהיו בסדר עם חוק ההסדרים וחוק התקציב וכל הדברים האלה. כל פעם כשלא בא לנו טוב משהו, וכל פעם שרציתי למרוד במשהו, תמיד היו שולחים אליי את אביגדור יצחקי, ותמיד מול חבר היה קשה הרבה יותר לעמוד. אבל לא רק בגלל החברות, אלא גם בגלל ההיכרות שלו עם כל הפרטים, בהיותו באמת כלכלן מאוד רציני. ניצלתי את זה באותה תקופה, גם הזמנתי אותו להעביר הרצאה באחד מימי ההשתלמות של עובדי משרד הקליטה, מאות עובדים, הרצאה על כלכלה, ואני חייב לומר: קצת חששתי. ההרצאה שאביגדור העביר – עד היום אני זוכר חלקים ממנה, מופע גם של איש מקצוע וגם של איש ציבור שיודע באמת להציג את הדברים נכונה. הרבה דברים אפשר לומר לזכרו, אבל מעשיו, אני חושב – כפי שגם אתה אמרת, דודו, השר אמסלם – מעשיו מדברים הרבה יותר חזק מכל המילים שאנחנו נוציא כאן מן הפה שלנו, ולכן אני רק אגלה לכם לסיום סוד קטן אישי. נורא אהבתי, כשהייתי מזדמן למשרד רואי החשבון שלהם, לבוא לחדר של אביגדור; לא מכיוון שתמיד היה אפשר להחליף איתו כמה מילים ותמיד לשמוע ממנו משהו חכם, אלא גם – היה לו, מי שזוכר, מיני גולף קטן כזה בחדר, אפשר היה לגלגל איתו כמה כדורים תוך כדי שיחה, וזה היה סוג של פאוזה של כמה דקות בימים המטורפים תמיד. ואולי דווקא השילוב הזה של אחד שעוסק ברומו של עולם, כפי שנאמר, ואלוף משנה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה ויושב-ראש הקואליציה ואין-ספור תפקידים ציבוריים, אבל גם אדם שיודע קצת, לשנייה, להיות טיפונת גם ילד, זה מה שאולי מאפיין את אביגדור יצחקי, וכך נזכור אותו. יהי זכרו ברוך, ותודה רבה לבני המשפחה על ההזדמנות הזאת, שאותי מאוד מכבדת, לומר כמה מילים לזכרו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני הכרתי את אביגדור יצחקי בשתי הזדמנויות, כראש עיר שבונה בתים – כיושב-ראש ועדת הכלכלה ושר במשרד הביטחון. בזכות אביגדור יצחקי והשר כחלון, ירוחם, שבנתה 30 בתים מ-1990 עד 2010 – לאחר סוף הבנייה התקציבית והמימון של המדינה, מ-2010 עד 2020 בנינו 3,000 בתים, כולל החלטת ממשלה שיצחקי הביא, כולל פתרונות של מינהל מקרקעי ישראל, כולל מגרשים – שימו לב, מגרשים לזוגות צעירים: רבע דונם ב-100,000 שקל וחצי דונם ב-200,000 שקל. ואתה אמרת שבזכותו אנשים קיבלו בית – בזכותו אנשים קיבלו אלפי בתים. כשהייתי יושב-ראש ועדת הכלכלה, היה דיון שהוא היה צריך להיות נוכח, ואני רוצה להקריא לכם משהו שהוא כתב לי: מיכאל יקר, מזה חודש אני נלחם בסרטן בלבלב ובדרכי המרה עם שחמת כבדה בכבד. הדיון ביום ראשון מעיק עליי, שלא יהיה ללא נציגות הפיס. אני מבקש לדחות את הדיון. ככה שם את זה על השולחן, חולה כבד, ומפעל הפיס זה לא תפקיד שאפשר להתפרנס ממנו, אבל כולו למען הציבור. והדבר האחרון של אביגדור יצחקי – שמגלגלים זכות בידי זכאי. כשהיה פה משבר וחילקנו את מלגות ממדים ללימודים על בסיס פילנטרופי, קיבלנו תורמים, חילקנו מלגות. ואז באה הקורונה והרבה צעירים רצו ללמוד ולא היו מספיק מלגות. הממשלה התעכבה בלחוקק את חוק ממדים ללימודים, שחוקקנו אותו ב-75% ואחרי זה ב-100%. אבל היה חסר כסף שנה אחת. אביגדור אמר: הפיס ישלם את זה, וקיבץ קבוצת תורמים גדולה והביא כמה עשרות מיליונים ללוחמי צה"ל – ממדים ללימודים. זה היה בשנת 2021, לא מזמן. אותם לוחמים כבר סיימו תואר ראשון. אותם לוחמים חזרו למילואים. מה שמיוחד באביגדור יצחקי – זה איש מעשה, זה doer. ומה שמיוחד בו זה שהוא יודע לגייס ולגבש הסכמות בכל חלקי הבית למען מטרה נעלה. אריק שרון זיהה בו מנהיג שיודע להביא הסכמות. יהי זכרו ברוך. תודה שנתתם לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת הוראת השעה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת עפיף עבד ומיכאל מרדכי ביטון. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת ועדת הכנסת בדבר הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת איימן עודה, לפי סעיף 42א(ג) לחוק-יסוד: הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת הוועדה.

גלעד קריב (העבודה):

כך נראה דיון בהדחת חבר הכנסת? היושב-ראש של הבית לא נמצא כאן; מהממשלה יושב שר אחד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תהיה רגוע, תכף כולם יגיעו. תודה רבה לך.

גלעד קריב (העבודה):

לא, מה זה, אני רגוע.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, חבר הכנסת גלעד קריב, לא יודע למה ההדחה של תומך טרור עושה לך כזה וייב רע. הבן אדם מדבר כל היום נגד חיילי צה"ל, מה אתה מתעצבן? צריך לברך.

גלעד קריב (העבודה):

אתם הרבה יותר מסוכנים.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אנחנו יותר מסוכנים, בסדר. ביום 30 ביוני 2025 החליטה ועדת הכנסת ברוב של שלושה רבעים, ולאחר שני דיונים ארוכים, להציע לכנסת להפסיק את חברותו של חבר הכנסת איימן עודה, לפי סעיף 42א(ג) לחוק-יסוד: הכנסת. אני מבקש שכל מי שיושב כאן – אולי חלקכם לא הייתם בוועדת הכנסת בדיונים – יקשיב היטב למילים שיוצאות מפיו של האיש הזה לאורך השנים, ובהן גם התבטאויות טריות מאוד. ההתבטאויות לא הוצאו מהקשרן, לא עוותו; הן נאמרו במפורש, בגלוי, בגאווה מצידו. אלו ציטוטים, מילה במילה, אתם תשפטו לבד. "לחטוף תינוק בן שנה, אישה בת 88, לרצוח אנשים שרוקדים במסיבה – זאת בעיקר פגיעה מוסרית עמוקה מאוד. יחד עם זה, אני מאמין שלכל עם יש זכות להיאבק בכיבוש". סוף ציטוט. מה בעצם הוא אומר פה? שזה לא מוסרי, אבל זה מובן. כי אם מדובר בעם נכבש, לטענתו, אז יש לו את הזכות גם לרצוח, גם לאנוס, גם לחטוף. הכול מותר. במהלך מבצע שומר החומות עודה קרא בפומבי לשוטרים ערבים במדינת ישראל להפסיק לשרת. ציטוט: "אסור בתכלית האיסור, לכל צעיר פלסטיני, שיתגייס לכוחות הכיבוש. אני מפציר בצעירים שכן התגייסו, תזרקו להם את הנשק בפרצוף". קריאה מפורשת, ברורה, חד-משמעית, להמרדה. דרך אגב, הוגשה תלונה על המרדה. מה קורה עם התלונה הזאת? עם זה לא עושים שום דבר. הייתה פה עבירה פלילית ברורה על חוק בזה שהוא המריד. כל אלו שממהרים לחקור מהר מאוד את כל ה"גוטליבים", לוקח להם הרבה הרבה זמן לחקור את ה"עודות", משום מה. בריאיון נוסף אומר עודה, שימו לב לציטוט הזה – יש תחרות בין הציטוטים שלו, אבל אני חושב שזה באמת הציטוט המחליא ביותר: "אני נגד פגיעה באזרחים. לגבי חיילים שנמצאים ביו"ש – אני לא יכול להגיד שאני יוצא נגד פגיעה בחיילים – – – העם נמצא תחת כיבוש, ויש לו את הזכות להיאבק נגדם. חייל לא צריך להיות שם". מי שצריך עוד הוכחה לזה שחבר הכנסת עודה תומך בפגיעה בחיילי צה"ל, הוא קיבל אותה עכשיו עם הציטוט הזה. זה לא ליד, זה לא בערך, הוא אשכרה תומך בפגיעה בחיילי צה"ל. הוא אומר: "אני שמח על שחרור החטופים והאסירים. מפה – חייבים לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש". איזו השוואה מזעזעת. מי שמסוגל להשוות בין ילדים, נשים וזקנים שנחטפו מביתם, נאנסו ונרצחו, לבין מחבלים רוצחים שפלים, אין לו מקום בכנסת ישראל. האיש הזה מצדד תמיד ברוע האנושות. מאז 7 באוקטובר, היום שבו מדינת ישראל חוותה את הטבח האכזרי בתולדותיה, עודה לא הצליח להגיד פעם אחת את האמת הפשוטה – שחמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור. בשנת 2013 הוא אמר על מזכ"ל חיזבאללה, שימו לב: "חסן נסראללה הוא דוגמה ומופת של הקרבה ונאמנות". אני חוזר: "חסן נסראללה הוא דוגמה ומופת של הקרבה ונאמנות. הוא הקריב מאות שהידים, ובהם בנו בכורו". במרץ 2016, לאחר שמדינות המפרץ הכריזו על חיזבאללה ארגון טרור, מפלגתו של עודה פרסמה הודעת גינוי. הם כתבו: "החלטה שנועדה לשרת את הכיבוש". הוא עצמו הצהיר: "הזהות הפלסטינית שלנו חזקה יותר מהאזרחות הישראלית שלנו". זה כל הסיפור. הוא פלסטיני שדואג לפלסטינים; לא לאזרחי ישראל, לא לערבים אזרחי ישראל, רק לפלסטינים. תראו לי פעם אחת, פעם אחת שהוא קידם פה משהו למען אזרחי ישראל, למען ערביי ארץ ישראל. כלום, שום דבר. אין לו שום חוק שרשום על שמו, אין לו שום יוזמה. הם לא מעניינים אותו בכלל. כל מה שמעניין אותו זה לצדד באויבי מדינת ישראל. כל מה שמעניין אותו זה תמיכה, התססה, הסתה ועידוד לטרור. במהלך הדיון בוועדה עודה סירב להתנצל או לחזור בו. להפך, הוא המשיך להאשים את מדינת ישראל, את מנהיגיה, את חייליה, ברצח ובפשעים נגד האנושות. הוא אמר כך: "אנחנו מאשימים אתכם במצור על עזה ובמחסומים בגדה, בהמשך הכיבוש, באידיאולוגיה של העליונות היהודית וגם בפשעים הנוראים נגד האנושות, כולל הרג של רבבות ילדים עזתים". כשהורחק על ידי ועדת האתיקה בעקבות האמירות הללו, לא רק שהוא לא חזר בו, הוא חזר עליהן במפורש בוועדה לפני שבועיים, ואמר: "אז אני שוב חוזר עליה: ממשלת ישראל ביצעה פשעים נגד האנושות". גם על ועדת האתיקה הוא מצפצף. הוא לא מתבלבל, לא מתנצל, לא מתחרט. זו לא פליטת פה, זו האידיאולוגיה שלו. הדבר החמור מכול זה שהוא גאה בזה. אלו דבריו, במפורש – אני מצטט שוב מהוועדה: "אני גאה בעמדות שלי. אני לא חוזר בי, אני לא מתנצל, ואני אמשיך להיאבק ביחד עם שותפיי עד שנבנה פה עתיד אחר, עתיד טוב יותר לכולנו – – – אתם תחזרו בכם. אני לא חוזר בי משום משפט, שום מילה, שום אות, שום פסיק ושום נקודה". עתיד טוב יותר בשבילו זה שאנחנו כמובן לא נהיה פה, זה ברור. שאלתי אותו בוועדה שוב שאלה מאוד מאוד פשוטה, שכל העולם מסכים עליה: האם חמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור? מה הוא השיב לי? "אפס מאופס". כששומעים את ההתבטאויות שלו לאורך השנים, את עמדותיו, את התמיכה הברורה שלו באויבינו, לא מפתיע שבזמן מלחמת קיום הוא צועק בהפגנה: "עזה ניצחה ועזה תנצח". תנצח את מי? את חיילי צה"ל היקרים שלנו? את תושבי העוטף? את הנרצחים? את הנאנסות? את מי תנצח? עבורו חמאס הוא הצד שצריך לנצח. הוא רוצה שחמאס יצא וידו על העליונה. האיש הזה הוא מכונת הסתה, מפעל של לגיטימציה לטרור. והוא לא לבד. הוא וחבריו לרשימה מצביעים פה בעקביות במשך שנים נגד חוקים שמיטיבים עם חיילי צה"ל, חוקים שמסייעים לכוחות הביטחון, כל מה שקשור לצה"ל, לשב"כ, למוסד, למשטרה, לשב"ס. מבחינתו הם האויב. והדבר הגרוע ביותר הוא שיש כאן אנשים שמנרמלים את זה בשם חופש הביטוי. זה לא חופש ביטוי. זה לא ביטוי. פה מדובר באויב. מי שאומר על נסראללה שהוא מופת להקרבה הוא אויב; מי שמצדיק פגיעה בחיילי צה"ל הוא אויב; מי שמשווה בין חטופים למחבלים הוא אויב. אין פה שום חופש ביטוי. אנשים השתגעו פה כשהם שומרים ומגינים על אויב מבית. תמצאו לי עוד מדינה אחת בעולם שבה חבר פרלמנט מצביע בעקביות נגד חוקים שנועדו לשמור על ביטחון אזרחי אותה מדינה, תוך שהוא מצדד בגלוי בצד שמנסה לחסל אותה. אין עוד דבר כזה בעולם. זה לא נורמלי. זו התאבדות לאומית. אין פה ויכוח פוליטי, יש פה גבול מוסרי. מי שמצדיק רוצחים, מחבלים, לא יכול לשבת בכנסת של מדינת היהודים. אבל אני רוצה להציע לו משהו. אני מוכן לשקול מחדש את הצבעתי לגביו. בוארון, אל תיבהל, יש לי פה הצעה בשבילו – להציב תנאי שבתוכו יש כמה משפטים, תנאים שכל אזרח ישראלי הגון יוכל לקבל. זה השכל הישר, פה ובכל מדינה, אמור להיות. אני אשקול את הצבעתי מחדש אם הוא יגיד את הדברים הבאים: תתנצל ותגיד בפה מלא שאסור לפגוע בחיילי צה"ל; תחזור בך מההשוואה בין חטופים למחבלים; תודה באופן ברור שחמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור; תגיד שמדינת ישראל ניצחה ומדינת ישראל תנצח. זה הכול, ארבעה משפטים. אם תעלה לדוכן ותגיד אותם, אשקול מחדש. אבל אם אתה לא מוכן להגיד אפילו את הדבר הבסיסי הזה, הפשוט הזה, המובן מאליו הזה, אז אין לך מקום בכנסת ישראל. כי הכנסת הזאת שייכת לאנשים, למי שמאמין במדינת ישראל, ולא למי שתומך באויביה בגלוי, בגאווה, בלי בושה ובלי חרטה. לסיום, אדוני היושב-ראש, כמה מילים על התהליך שהיה בוועדה. הדיון בוועדה התנהל בהליך מעין-שיפוטי, ולאור משקל ההחלטה שעומדת על הכף, ועדת הכנסת בראשותי הקפידה הקפדה יתרה על ניהול תקין שלו. הדיון נפתח לנוכח בקשה של חבר הכנסת בוארון – ואני מברך אותך על היוזמה – שחתמו עליה 70 חברי כנסת, עשרה מהם מסיעות האופוזיציה. ועדת הכנסת שמעה גם את היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק, גם את נציגת היועצת המשפטית לממשלה. גם עורך הדין של חבר הכנסת עודה הציג את טענותיו בפני הוועדה. חבר הכנסת עודה בחר שלא להישאר בוועדה לאורך הדיונים, אך חברי הוועדה נשארו לאורך כל הדיונים, והקפדנו על סדרי הדיון המיוחדים. לאחר ששמענו את מכלול הטענות והדברים, קיבלנו מענה על שאלות שונות שהעלו הח"כים. בתום הדיון המסקנה של ועדת הכנסת הייתה חד-משמעית: התבטאותו של חבר הכנסת עודה המופיעה בבקשה מהווה תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור. נראה כי זה מסוג המקרים שאליו כיוון המחוקק כשקבע את מנגנון ההדחה שמאפשר לכנסת לומר: לא עוד נוכל לאפשר לחבר כנסת שתומך במאבק מזוין להוסיף להיות חבר כנסת כשהוא פועל נגד מדינת ישראל ותומך במאבק מזוין של ארגון טרור נגדה. למרות שניתנו לחבר הכנסת עודה הזדמנויות רבות לפני הדיונים, במהלכם ואחריהם, ולמרות הזעזוע העמוק שדבריו עוררו, עד היום, כפי שאמרתי, חבר הכנסת עודה לא התנצל עליהם. למעשה, לא רק שהוא לא התנצל עליהם, הוא אף המשיך לדבוק בהם ולחזור עליהם בזמן הקצר שנכח בדיון. כעת אנחנו נמצאים בישורת האחרונה. נדרשת תמיכה של 90 חברי כנסת בהצעת ועדת הכנסת המונחת לפניכם. השמחה שהביע חבר הכנסת עודה על שחרור האסירים, כפי שהוא כינה אותם, שנמצאת במוקד הבקשה, מהווה תמיכה ברורה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. מדובר במחבלים ארורים שיש להם דם על הידיים, רוצחים שפלים. שמחה על שחרורם היא הבעת תמיכה בפשעים המזוויעים והאלימים שהם ביצעו, פשעים נתעבים שגבו את חייהם של קורבנות רבים, אזרחים תמימים. לא ניתן לקבל מצב שבו אדם כזה מכהן כחבר כנסת. שימו לב שחבר הכנסת עודה לא התנצל, לא חזר בו מהדברים ולא הביע חרטה, אלא להפך – הוא המשיך לעמוד עליהם. לפיכך אבקש את תמיכתכם בהצעת ועדת הכנסת להפסיק את כהונתו של חבר הכנסת עודה. אני אעלה גם לסכם את הדיון אחרי שיעלו הדוברים. אני רק מזכיר לחברי הכנסת – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי מסכם בסוף?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

לא, זה תמיד היה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, כי היום מדובר שאיימן יסכם.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

לא, לא, אני מסכם, כן. הוא עונה, כן. תזכרו, חברי הכנסת, לפני שאתם ניגשים להצבעה, מדובר בחבר כנסת שמצדיק פגיעה בחיילי צה"ל. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חבר הכנסת ווליד טאהא, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, למרות כל המאמצים שהשקיע יו"ר ועדת הכנסת, וגם המגישים של ההצעה העלובה הזאת להדחת חבר כנסת, נראה שהוא לא הצליח לשכנע את חברי הכנסת בטיעונים האומללים שלהם, גם לפני שהמשבר בתוך הקואליציה החריף וחלק מהקואליציה הודיעו שלא יצביעו. אבל גם לפני הוא לא הצליח לשכנע, כי ברור שמדובר בהצעה עלובה, הזויה, שמטרתה לרדוף חבר כנסת או למנוע ממנו להביע את דעתו גם בעניינים פוליטיים ואחרים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

טלי גוטליב (הליכוד):

למה מדברים בערבית? למה אתה מדבר בערבית? למה אתה מדבר בערבית? לך למדינה שמדברים בערבית. פה המדינה היא מדינת הלאום היהודי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, תודה. הסברתי לך את זה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

שידבר בעברית. הוא גם תומך טרור – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא תומך טרור. אולי הוא עכשיו מדבר על מחבלים? אולי הוא מדבר על מחבלים? מה הוא אומר? הוא חייב לתרגם את זה לעברית. די כבר, כמה אפשר? מה הוא אומר כאן?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר. אדוני היו"ר, מה הוא אומר כאן בטונים האלה? מה הוא אומר כאן? מה הוא אומר כאן? מה הוא אומר? אולי הוא תומך בטרור – – – פעם ראשונה? אולי הוא תומך בטרור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הוא אומר?

היו"ר ניסים ואטורי:

תלכי ליושב-ראש, תגידי לו את זה, בסדר? או לוועדת הכנסת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

כנסת ישראל – – – מה אתה אומר? מה הוא אומר כאן?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

עבר הזמן. אדוני היו"ר, עבר הזמן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. הסתיים הזמן עכשיו. עכשיו הסתיים הזמן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא חייב לתרגם. הוא חייב לתרגם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נגמר הזמן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

רד למטה. רד למטה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

נגמר הזמן, נו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(– – –) ההצגה שלכם הסתיימה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש להוריד אותו. תוריד אותו, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכ-של-תם.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד למטה.

היו"ר ניסים ואטורי:

רד, רד. תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

קריאות:

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכ-של-תם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך למדינה שלך – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכ-של-תם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך. לך לעזה, לירדן, לסוריה, ללבנון.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכ-של-תם. נכ-של-תם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אולי יזרקו אותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכ-של-תם. נכ-של-תם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא יודעת, אולי ייקחו אותך, או שלא ירצו לקחת אותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכ-של-תם. נכ-של-תם.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, אני צודקת. כמה אפשר להגיד? כולכם מורידים את הראש. מספיק כבר. מה הוא אמר? אתה צריך לשבת פה ולשמור על כבוד ישראל. שוסטר, מה הוא אמר? אתה יודע? אתם לא יודעים. אם עכשיו הוא הילל שהידים, אם עכשיו הוא תמך במחבלים – הוא הלך לנחם מחבלים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת כנסת טלי גוטליב, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה קריאה ראשונה?

היו"ר ניסים ואטורי:

כי את צועקת בלי הפסקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא קראת אותי לסדר.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, ככה זה. סליחה, אני אמרתי לך, מי שקובע זה לא אני.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל לא קראת אותי לסדר.

היו"ר ניסים ואטורי:

די. אז תשתקי עכשיו, טוב?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אשתוק. לא להגיד לי לשתוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש להפסיק לצעוק. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אפשר לבקש ממני להיות בשקט, לא להגיד לי קריאה ראשונה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, תודה רבה. די, נגמר, חלאס.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? אבל לא מגיעה לי קריאה ראשונה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, אוקיי. אז לא תמשיכי, וזה יישאר ככה. טוב? תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש את התקנות גם עליך.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש תקנות, נכון. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון, לא הגיעה לי קריאה – – – איך אני אמורה לדעת?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה. לא, לא. תודה. תעצור, תעצור, אני לא רוצה להיות פה בקרב צעקות, באמת.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היה פה שר, הלך. טוב, לא חשוב, כנראה שלאף שר בממשלה לא חשוב הנושא. אגב, האמת, על פי התקנון, חייב להיות פה שר. מזכיר הכנסת? טוב, בוא נגיד ככה, נסלח לשר דיכטר. מפאת גילו הוא כנראה היה צריך לצאת דחוף. נסלח לו על זה. תראו, נו, מה אתה רוצה שאני אגיד?

קריאה:

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

האמת, זה עצוב, מה שקורה. זה עצוב שעכשיו אנחנו מקיימים דיון על זה, אנחנו מבזבזים את זמן הכנסת, והתוצאה ידועה לנו מראש. זה שהקואליציה, שדגלה, הכריזה על עצמה כקואליציית ימין, קואליציית חלומות, לא מצליחה כבר פעם שנייה להדיח חבר כנסת שעל פי כל הדעות, לפחות הדעות שלנו, אין לו מקום בכנסת, זה עצוב מאוד. אני רק מזכירה לכם שהיה פה ניסיון הדחה של עופר כסיף, ולצערי גם לא צלח. זה נגמר ב-87, וגם שם היו ח"כים מהקואליציה שלא תמכו. ועכשיו אנחנו יודעים מראש. זה עצוב וזה האירוע, שפשוט אין רוב, כי חלקים גדולים מהקואליציה הכריזו שהם לא מוכנים לתמוך בהליך ההדחה של איימן עודה. אתם תצטרכו לתת דין וחשבון גם לעצמכם, גם בתוך הקואליציה וגם לציבור. אין ספק, לפחות בעיניי, שאיימן עודה לא אמור להיות פה אפילו דקה אחת יותר ממה שהוא היה פה. אני שמעתי את הנאום של יו"ר הקואליציה, שמעתי התבטאויות. כולנו מכירים את ההתנהגות של חבר הכנסת עודה. באמת, אנחנו מדינה בהפרעה אם אנחנו מרשים לחבר כנסת שמקבל משכורת מהציבור, מעם ישראל, מאזרחי ישראל, להתנהג ולהתבטא בצורה כזאת. אגב, אני רוצה להגיד לחבר הכנסת עודה, אם ב-7 באוקטובר הוא היה שם בעוטף עזה ומחבלי הנוח'בה היו פוגשים אותו, כנראה שהם היו רוצחים אותו, כפי שהם רצחו רבים אחרים, בדואים, ערבים. הם לא עשו חשבון. בשביל מחבלי נוח'בה הוא ישראלי, הוא בר-מוות. הוא מקבל פה כסף מאזרחי ישראל, והוא פשוט פוגע בקודש-הקודשים שלנו, בדמוקרטיה שלנו, בחיילים שלנו, בכל מה שאנחנו מאמינים בו ובכל מה שכל כך חשוב לנו. עוד פעם, כולנו יודעים את התוצאה מראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

חבל שהקואליציה פה החליטה – איך אמר איתמר בן גביר? שיהדות התורה עכשיו זה ג'יהאד אסלאמי, ככה הוא כינה אותם. אנחנו כמובן בישראל ביתנו נתמוך, ואני מקווה מאוד שיש עוד זמן להתהפך ולגייס רוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת אלון שוסטר.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לקבוע שהציטוט היחיד שבגינו מובאת ההצעה הזו ולגביו החתימו את חברי הכנסת – הציטוט הזה מברך על שחרור חטופים ואסירים והוא אינו מהווה הוכחה לתמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. זה הסיפור. פה צריך לעצור. אפשר לספר מסביב על התבטאויות קשות ונוקבות, שבוודאי גם אני לא מקבל אותן, וחלקן מזעזעות אותי, ואפשר לספר על חבר הכנסת שמדבר בדרך אחרת ופייסנית. אבל זה לא חשוב, משום שההליך שאנחנו מקיימים כרגע הוא הליך כעין-שיפוטי שמביא לידיעתנו אמירה, דעה, התבטאות, כתיבה, שחייבת לעמוד בכללים מאוד ברורים מבחינה משפטית. זה לא קורה כאן. זה פשוט לא קורה. אני גם שייך לחברי הכנסת שמחשיבים את עמדתה של היועצת המשפטית ושל הייעוץ המשפטי באופן כללי, ובעיניי זאת לא המלצה, זאת כמעט הנחיה, והדברים הם מאוד ברורים. אין בסיס חוקי להדחה של חבר כנסת על סמך הציטוט המדובר. אני רוצה לציין שמכיוון שמדובר בהליך שהוא כעין-שיפוטי, אז השופטים – כן, אנחנו הבענו את דעתנו לפני הדיון ובפתיחתו. אבל אני רוצה להגיד דבר חשוב אולי יותר מהאמירות הפורמליות, שהן לבדן צריכות להסיר את ההצעה הזו, והוא שהדמוקרטיה הישראלית צריכה להיות מסוגלת להכיל אמירות, בוודאי האמירות האלה המצוטטות, אבל גם יותר קשות וחמורות. אמירות כגון לשרוף את הכפר, לשטח את עזה, אין חפים מפשע בין אויבינו, הן אמירות מזעזעות מאוד. ועדיין, כל עוד הן לא עוברות, על פי העמדה השיפוטית, על פי הייעוץ המשפטי, לא עוברות את הקו, אנחנו צריכים לקבל בהכנעה את העובדה שלאנשים שונים מותר להחזיק בעמדות שונות וגם קיצוניות, שאנחנו לא יכולים לקבל, עמדות שנויות במחלוקת גדולה. אני אסיים בכך שכאשר מובאת הצעה על סמך הציטוט המסוים להדיח חבר כנסת שבין שאר תכונותיו הוא גם ערבי – מה יגידו 20% מאזרחי ישראל על עמדה בלתי מוצדקת שהיא בפועל – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איך זה קשור שהוא ערבי? איך זה קשור שהוא ערבי?

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני אמרתי שאמירות אחרות, מזעזעות לא פחות, לא מובאות עד כדי הצעה להדחה. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מוזר מאוד, חבר הכנסת שוסטר. מנסור, שמעתי שהרשמת נתנה החלטה לפרק את עמותת סיוע 48 כי היא תומכת בטרור, או שאתה מצפצף על בית משפט?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת סמיר בן סעיד.

טלי גוטליב (הליכוד):

החלטה של הרשמת פירקה לכם את העמותה. מה תעשה? איך תעביר כסף לטרור? וואי, מה תעשה, מנסור?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סומכים על בית המשפט.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא יתייעץ עם ביבי.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו כאן עם איימן, והוא לא לבד. ההשתקה שלו היא ניסיון להחליש את כולנו, את כל החברה הערבית במדינה הזו.

משה סעדה (הליכוד):

את כל מי שיתמוך בטרור, נכון.

קריאה:

למה על האחרים לא הגשת?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

זה לא מקובל ולא יעבור בכלל. אי-אפשר לפסול את הקול שלנו בכנסת. אי-אפשר להוציא אותנו מהמילה ומהמאבק.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא פוסלים את הקול שלך, אתה בכנסת, אתה בכנסת.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

זו לא הדמוקרטיה שאנחנו מבקשים. זו רדיפה פוליטית, והיא לא תרתיע אותנו בכלל. אנחנו נישאר כאן חזקים, גאים ומייצגים את הציבור הרחב שלנו, שתמך בנו ושלח אותנו לפה, כי זה המקום של כולנו, ערבים ויהודים ביחד. (אומר דברים בשפה הערבית:)

משה סעדה (הליכוד):

ארז, ארז, אמרנו שלא מדברים בערבית. הוא יודע את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה הוא מדבר בערבית?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

משה סעדה (הליכוד):

הוא יודע עברית.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

למה הוא מדבר בערבית?

גלעד קריב (העבודה):

יש לנו הודעה ברורה של היועצת המשפטית. מי אמר?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו לא מבינים מה הוא אומר.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא מבין – בעיה שלך.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר. די. די. די כבר. די. די.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

די, די, די.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה? מה זה? מה זה? מה זה? מה זה?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה.

משה סעדה (הליכוד):

אבל היא צודקת. אבל היא צודקת. ארז, היא צודקת.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה? מה זה? מה זה? מה זה? מה זה?

משה סעדה (הליכוד):

ארז, תוריד אותו. ארז, הוא לא יכול לעמוד – – –

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

רד.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ארז מלול:

אני אתרגם לך, תן לי להקשיב.

משה סעדה (הליכוד):

למה, אתה מבין? אם אתה מבין, אין לי בעיה, אבל הוא לא יכול לעשות את זה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

משה סעדה (הליכוד):

ארז, אנחנו לא מבינים.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נורמלי.

היו"ר ארז מלול:

משה סעדה, תהיה בן אדם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני חייבת להבין. די, מה זה?

משה סעדה (הליכוד):

אני חייב להבין, זה התקנון.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ארז מלול:

עדיף שלא תבין.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, מה זה? די. די.

היו"ר ארז מלול:

טלי, את בקריאה ראשונה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אני לא שומע אף אחד. (אומר דברים בשפה הערבית.)

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? למה מגיעה לי קריאה כשאני רוצה להבין על מה מדברים פה? למה יש לי קריאה?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

על חוק אחד שלך אני לא אצביע. חוק אחד. אני אדאג שאף חוק שלך לא יעבור. מי שמזלזל בכנסת, אנחנו נזלזל בו. אף חוק שלך לא יעבור.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

אף חוק שלכם לא יעבור. לא ניתן לחוקים שלכם לעבור.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תודה לך, אדוני היו"ר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שום חוק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כמה חוקים שלך עברו?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא צריכה שום חוק. מכל ההצעות שלי, אפילו לא אחד.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כמה חוקים העברת?

טלי גוטליב (הליכוד):

אפילו לא אחד, אבל אתה יודע מה אני הצלחתי לעשות? להפריע לאחרים לחוקק, וזה חשוב.

משה סעדה (הליכוד):

– – – אל תזלזל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תזלזל בי. אל תזלזל.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סעדה. חברת הכנסת טלי.

נאור שירי (יש עתיד):

מי שישרת, יקבל; לא שירת – לא קיבלת.

היו"ר ארז מלול:

נאור. נאור, אני אוציא אתכם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שבוע הבא יש ניקוי שולחן. אין לכם אפילו מה לנקות.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סימון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

קואליציה עלובה. לא הצלחתם להעביר שום דבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

חוק אחד שלהם – – –

היו"ר ארז מלול:

טלי, את בקריאה ראשונה, להזכיר לך. את בקריאה ראשונה. חבר הכנסת סימון, אתה בקריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא שירת – לא קיבלת.

היו"ר ארז מלול:

בלי עצות, חבר הכנסת, אני לא צריך. יש לי שלושה יועצים בלשכה, מספיק לי, די והותר.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – מה קרה? איזה פחדן, בכיין, בכיין.

היו"ר ארז מלול:

טלי, את בקריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה?

היו"ר ארז מלול:

למה? את שואלת למה?

טלי גוטליב (הליכוד):

למה קריאה שנייה? לא מגיע לי.

נאור שירי (יש עתיד):

גלעד קריב (העבודה):

זה דיון מעין-שיפוטי.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה מגיעה לי קריאה שנייה? אני לא מבינה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חבריי חברי הכנסת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

למה? רגע, זה גם הליך מעין-שיפוטי.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור, אתה בקריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, רק אמרתי שזה הליך מעין-שיפוטי, אז נא להתנהג בהתאם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור, אתה בקריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אני בקריאה שנייה? לא הגיעה לי קריאה שנייה.

היו"ר ארז מלול:

הייתה קריאה ראשונה, ועכשיו שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז תחזור בך.

היו"ר ארז מלול:

זה לא – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תעשה חודש הסליחות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הגיעה לי קריאה שנייה. למה קריאה שנייה?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור, אתה בקריאה ראשונה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תוציא אותו. תוציא.

נאור שירי (יש עתיד):

אוה, חבר ממשלת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור, אתה בקריאה שנייה. אתה מפריע לדובר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הגיעה לי קריאה שנייה, אדוני, זו טעות.

היו"ר ארז מלול:

טוב, נתחיל לו מהתחלה. זהו, אתם מבסוטים?

טלי גוטליב (הליכוד):

כן. תודה. אז חזרת בך מהקריאה השנייה?

היו"ר ארז מלול:

לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל לא הגיע לי.

היו"ר ארז מלול:

תערערי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(אומר בערבית: אחר כך.) חלאס.

היו"ר ארז מלול:

לא להעליב, כי אני אוריד אותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה תוריד אותי? תפסיק אותה. מה זה?

היו"ר ארז מלול:

אל תצעק לידי. אתה תצא מפה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חמש דקות אני עומד, מילה אחת לא הוצאתי.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, לא מקובל עליי. הצעקות האלה לא מקובלות עליי.

טלי גוטליב (הליכוד):

חלאס, חלאס.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה זה?

היו"ר ארז מלול:

אתה לא מכבד לא את עצמך ולא את הכנסת.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא מכבד את הדוברים ואת חברי הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

אני לא מכבד?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן. אתה.

היו"ר ארז מלול:

אני לא מכבד? אז תרד מפה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא ארד.

היו"ר ארז מלול:

סדרנים, בבקשה תורידו אותו.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בושה וחרפה. בושה וחרפה. על מה תוריד אותי?

היו"ר ארז מלול:

לא תצעק פה, לא תצעק לי באוזן. אנחנו לא – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, תיזהרי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קרקס עשיתם מהכנסת, בושה וחרפה. קרקס.

היו"ר ארז מלול:

תרד, תרד, חצוף. חבר הכנסת חמד עמאר – לא נוכח. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

קריאה:

זה לא בסדר. זה לא בסדר.

גלעד קריב (העבודה):

זה דיון מעין-שיפוטי, אי-אפשר – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, אני מבקש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא בסדר. זה לא בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

אני לא צריך עזרה פה, טלי, אני לא צריך עזרה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, להזכיר לך, את בקריאה שנייה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת עאידה, את מפריעה לה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איך אתה מעז – – – בצורה כזאת? בושה וחרפה.

היו"ר ארז מלול:

תצא מהאולם. תצא מהאולם. חצוף.

עידן רול:

זו מגמה. אתם עושים את זה בכוונה. זה מתגבר – – – בכנסת – – – זו הכניסה שלהם לתוכנית סלאם פיאד – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עידן רול. חברי הכנסת, בבקשה, כולם להרגיע, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האמת, אי-אפשר להתחיל ולדבר על הסוגיה של היום בלי לדבר על מה שקורה עכשיו, ברגע זה. מה שקורה ברגע זה לא מנותק מהדיון שקורה עכשיו, כי המטרה היא הדרה והדחה של הח"כים הערבים, היא השתקה, היא השתקה. אנחנו יושבים כאן, שומעים ורואים: מי שמפריעה ומפריעה כל הזמן ומשבשת את הנאום של כל אחד ואחת, רק קוראים לה בשם.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

את בקריאה שנייה. זהו, זהו, את בקריאה שנייה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אחר כך היא מתפלאת למה היא בקריאה שנייה. אני מבינה למה היא מתפלאת, כי היא לא רגילה שיקראו אותה בקריאה, שהיא תצא. בגלל זה היא מתפלאת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – – עליה?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. השר איתמר, ברוך הבא.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ווליד, אתה בקריאה ראשונה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה? למה?

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, אני לא רגיל לקריאות – השר איתמר, אני לא רגיל לקרוא שרים.

קריאות:

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – כמו ברחוב – – – ומה אתה עושה – כלום – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

היו"ר ארז מלול:

השר בן גביר, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אם זאת הרמה של הממשלה הזאת, שהעם יראה מה קורה בכנסת ישראל. מה שקורה – אנחנו ידענו מההתחלה, מהקמת הממשלה הזאת, בצורה ברורה שלא ניתנת לפרשנות אחרת, שאתם לא רוצים ערבים כאן, לא רוצים ערבים במדינה. משאירים אותנו לעוני, לפשיעה, לכל הדברים, להריסות הבתים, לכל הדברים הקשים. ומה אתם עושים? אתם יושבים וצועקים עלינו. אתם חושבים שהצעקות האלה כאילו יעשו משהו, יפחידו אותנו. אנחנו רוצים להגיד לכם שאנחנו כאן בזכות, כי יש לנו בוחרים שבחרו אותנו, שאנחנו משקפים ומייצגים את האמונה ואת האג'נדה שלהם, ואנחנו נזעק ונצעק את הזכויות שלהם יום ולילה, עד שיבוא מישהו שישמע – שיעשה, לא רק ישמע. כן, אנחנו נמשיך, אף אחד לא ילך – אתה רואה אותה, מה היא עושה? אתה רואה אותה, או שאתה יושב ולא מסתכל? למה היא מזלזלת ככה – – – היא לא פוגעת בי, היא פוגעת בעצמה, היא פוגעת בכל המדינה.

היו"ר ארז מלול:

ענית לעצמך.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

נאור שירי (יש עתיד):

– – – את קו חלוקת הפיתות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אוקיי, אז זה לא אומר שאנחנו נתרגל למצב הזה. בן אדם כזה לא אמור להיות במקום הזה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ווליד טאהא, אתה בקריאה שנייה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ארז מלול:

נגמר הזמן. בבקשה לסיים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – תמיכה בטרור – – – מה אתה אומר – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – היא מדברת אליי. לא לענות לה?

היו"ר ארז מלול:

ההתגרות הזו לא מקובלת עליי. חבר הכנסת ווליד, שב, תנוח, תירגע.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי מתגרה בשני כל היום?

קריאה:

כי הוא נותן לה להשתולל חופשי.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חברי הכנסת, בגלל אווירת העליהום שיש כרגע במליאה, אני פונה קודם כול – אין לי ציפיות מחברי הכנסת בקואליציה; אני פונה לחברי הכנסת באופוזיציה, אלו שעדיין מתכוונים להצביע בעד ההדחה. אני פונה אליכם בצורה אישית לחזור בכם מההצבעה הזאת. זאת התשובה הראויה לגישה שאנחנו סובלים ממנה היום במליאת הכנסת. אני פונה אליכם שוב. אני יודע שיש חברי כנסת מהקואליציה, במיוחד יש עתיד והמחנה הממלכתי, שכועסים, שהתכוונו להצביע לא כי הם חושבים שראוי להדיח את חבר הכנסת איימן עודה, אלא רצו להעביר מסר. אבל, חברים, לנוכח מה שאנחנו רואים עכשיו, אני חושב שהתשובה הדמוקרטית, הממלכתית, היחידה שאפשר לקבל אותה, זה לא להצביע עבור ההדחה הזאת. אנחנו בשבועיים, שלושה האחרונים ניסינו לעשות כל מאמץ כדי לדבר גם אל ליבם של חברי כנסת מהאופוזיציה שהתכוונו ומתכוונים להצביע. חלקם נענו לפניות וחלקם עדיין בעמדה הזאת. אני חושב שמן הראוי לחזור בכם ולפחות להימנע בהצבעה הזאת. אני גם עד למאמצים שעשה חבר הכנסת אחמד טיבי בנושא הזה, בשיחות שהוא קיים. אנחנו עשינו את המאמץ שלנו. יש חילוקי דעות בינינו כחברי כנסת, כמפלגות ערביות בתוך הכנסת, אבל הגענו לקו האדום. אי-אפשר לפגוע בייצוג של אזרחי מדינת ישראל הערבים. אי-אפשר לפגוע בזה. ולכן, שוב, הכתובת מבחינתנו היא לא חברי הקואליציה. אין לנו ציפיות. מבחינתם, שיירצחו כמה שיותר אזרחים ערבים באירועי הפשיעה והאלימות; מבחינתם, שייהרסו כמה שיותר בתים בחברה הערבית ועוד. כתב האישום נגד הקואליציה הזאת כל כך ארוך. ולכן אני שוב פונה לחברי הכנסת מהאופוזיציה: זה המענה הראוי – לא להצביע עבור הדחת חבר הכנסת איימן עודה. תודה רבה לכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת איתמר בן גביר – יכול, כבוד המזכיר? הוא שר, אני לא יודע.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

החוצה. החוצה. כל תומכי הטרור החוצה. גם את. גם את. החוצה. החוצה. צאי החוצה.

קריאות:

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה זה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

את תומכת טרור. החוצה. ברא. ברא.

קריאות:

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

צא גם אתה. ברא. ברא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פושע, בושה. פושע, בושה. פושע, בושה. אתה פושע, בושה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

צא החוצה. די. הוא חושב שזה קפלן פה.

גלעד קריב (העבודה):

שר לא יעמוד ויאמר לי: צא החוצה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חושב זה קפלן כאן.

גלעד קריב (העבודה):

אתה תעיר למוקיון, לשר הכושל הזה. אתה תעיר למוקיון הזה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, שמענו אותך.

גלעד קריב (העבודה):

אל תפנה אליי – – – אני ממש שואל אותך. קשקשן.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

צא החוצה.

גלעד קריב (העבודה):

קשקשן. קשקשן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פושע, בושה. פושע, בושה. בושה וחרפה.

גלעד קריב (העבודה):

הוא מקלל אותי ואתה מדבר איתי?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פושע, בושה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מוכן להעיר למוקיון הזה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תראו איזה עולם מצחיק. אני אומר להם החוצה אז הם חוזרים. אני לא מבין, פשוט לא מבין. חסרי בינה. אתה רצית לצאת, אז תצא. גם זה לא קפלן כאן. צא החוצה, בבקשה. צא.

היו"ר ארז מלול:

השר, השעון התחיל לעבוד.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

למה התחיל לעבוד?

גלעד קריב (העבודה):

היושב-ראש, יש כללים בבית הזה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתה רצית לצאת.

גלעד קריב (העבודה):

לא. אני רוצה לראות אותך יוצא, כמו שהוצאנו את מרזל.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתם רוצים שאני אצא. כל החברים שלך תומכי הטרור יישארו, ואתה רוצה שאני אצא.

גלעד קריב (העבודה):

כמו שהוצאנו את מרזל – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לצטט לכם מתוך דברים של חבר הכנסת עודה שנאמרו ב-11 בפברואר 2022 למניינם. הוא הגיע לשער שכם, ושימו לב לדברים שהוא אמר. הוא דיבר על השוטרים במדינת ישראל ואמר: הם כוחות הכיבוש. ואז הוא אמר שהוא קיבל פניות מהערבים במזרח ירושלים שיש שוטרים ערבים, שיש שוטרים ערבים. ומה הוא אמר? בושה שצעירים מעמנו מסכימים להיות חלק מהכוחות האלה. הוא קרא להם כוחות כיבוש, הכפיש אותם והשמיץ אותם – שוטרים ערבים שמשרתים במשטרת ישראל למען מדינת ישראל. ואני אומר שאלה אחת, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת: אם אותו איימן עודה כל כך מתבייש במדינת ישראל, אם אותו איימן עודה חושב שמי שמשרת במשטרת ישראל הוא שוטר כיבוש, ואסור לו לשרת, והוא צריך לעזוב את הנשק, והוא צריך לעזוב את המשטרה – אני שואל שאלה אחת: למה איימן עודה מתעקש להיות חבר כנסת של מדינת ישראל? המדינה הזאת היא מדינת ישראל, הדגל מאחורינו הוא דגל ישראל, אנחנו גאים בצבא ההגנה לישראל ובמשטרת ישראל, ומי שלא גאה, ומי שמתבייש, ומי שמכפיש, ומי שנגד המדינה, לא צריך להיות חבר כנסת מטעם המדינה. לא צריך לקבל מהכסף שלו, מהמשכורת שלו, מהמיסים של כולנו, לא צריך לקבל לא לשכה, לא צריך לקבל לא עוזרים. רק במדינת ישראל רואים דבר כזה. היעלה על דעתנו שבארצות הברית היה יכול להיות חבר סנאט או קונגרס שהוא תומך באל-קאעידה? ולכן אני אומר, אדוני יושב-ראש הכנסת, סגן יושב-ראש הכנסת, אדוני היושב-ראש במליאה וחבריי חברי הכנסת, צריך לעשות כאן צדק היסטורי. ההצבעה הזאת עושה צדק היסטורי. ומילה אחת לחבריי מיהדות התורה. לדיראון עולם ייזכר מי שלא יצביע בהצבעה הזאת. ההצבעה הזאת היא גם מחויבת לפי חוקי תורת ישראל. מי שנגד המדינה, מי ששונא את היהודים, מי שבעד רצח של חיילים, צריך לעוף מהכנסת. זה מצווה, זה הלכה. אני מקווה ומתפלל שחברי הכנסת של יהדות התורה יצביעו יחד איתנו. איימן עודה יחד עם כל החברים שלו תומכי הטרור, החוצה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חברת הכנסת טלי גוטליב. אה, לא ראיתי אותו.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה נדמה לכם, שאתם יכולים לעבוד עליי? קבוצת תומכי הטרור שיושבת כאן יכולים לעבוד עליי? בואו, אחד-אחד אני אעשה לכם פה עכשיו ציטוטים שלכם. ולא רק שאני אתן לכם ציטוטים עד כמה אתם תומכי טרור – עם ישראל יכול רק להתפלץ, כי תחת סמל מדינת ישראל, פה בכנסת ישראל, יושבים תומכי טרור, וזה לא מעניין אותי שהם ערבים. יושב פה גם תומך טרור יהודי, עופר כסיף. אכפת לי שאתם ערבים? אתם עוזרים לאוכלוסייה הערבית? כל אחד מחברי הכנסת הערבים, תומכי הטרור בכנסת, פוגעים באוכלוסייה הערבית. כמות הפעמים שחברי הכנסת הערבים פה היו צריכים להצביע לחוקים שנועדו לעזור, לסייע, להגיע לחקר האמת בפשיעה הערבית, והם הצביעו נגד. נגד. אתם נגד החברה הערבית. חוק אחד מיטיב לטובת הקבוצה הערבית אתם לא מסוגלים לעשות. כל מה שהם עושים פה זה להנכיח פה את הטרור. יש להם מטרה מאוד ברורה: לחדל את מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. עכשיו, בוא נתחיל עם מה שקורה פה. אתה קראת אותי קריאה שנייה, אדוני היו"ר, כי אני לא מוכנה שידברו כאן בערבית. ולמה? למה אני לא מוכנה?

היו"ר ארז מלול:

התקנון מאפשר.

טלי גוטליב (הליכוד):

התקנון לא מאפשר לדבר בערבית. לא רק שהוא לא מאפשר לדבר בערבית, סעיף 22 לתקנון אומר שרק נתינים זרים יכולים, באישור ועדת הכנסת, לדבר פה בערבית. סעיף 38 לתקנון אומר שבפרוטוקול תירשם שפה לא בעברית בהתאם לסעיף 22, וחוק הלאום קובע שבמקום ממשלתי, ממלכתי, כשרוצים לדבר בערבית, זו שפה שיש לה מעמד – צריך לקבוע את זה בחוק. ולכן המצב המשפטי הוא שבפרלמנט ישראל מדברים בעברית. זה מתחיל ככה. הם רוצים את מה ששלך, הם רוצים את מה ששלנו, הם רוצים את מה של עם ישראל, ואני רואה את זה וזה שקוף לי. ועכשיו, תבינו את מהות הדיון פה. מהות הדיון כאן זה לא ערבי או לא ערבי. הם מנסים לצייר אותנו גזענים – זה לא שם. זה תומך בטרור או לא תומך בטרור. ופה אני פונה לראשי הסיעות. תגיד לי, אדון יאיר לפיד, אתה באמת חושב שאתה יכול להנהיג? אם אתה מעז לומר שאם אין 90 אתה לא מצביע – להנהיג אתה לא יכול להנהיג. פחדן לא יכול להיות מנהיג. אדם שאין לו center לא יכול להיות מנהיג. כשאתה היום מודיע שאתה לא תצביע בעד סילוקו של איימן עודה, הכי תומך טרור, החבר של ג'יבריל רג'וב, שכמות הפעמים שאני קיבלתי ענישה – שהוא עומד כאן ואומר שאנחנו מבצעים פשעי עם בעזה ורוצחים בעזה, אין לזה בכלל, ואני לא סופרת את זה. ואתה אומר, יאיר לפיד, שלא תצביע, שלא תהיה כאן. אתה יכול להיות מנהיג? אתה פחדן. אין פלא שירדת לשישה מנדטים. העם רוצה מנהיגים עם חזון ועם center מאוד ברור. אותו דבר גנץ. מה קרה, אדון גנץ? למה אתה מתחבא? אתה רוצה להיות מנהיג? איך מנהיג יכול להיות פחדן? אני לא הייתי בוחרת בפחדן.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מעדיפה ללכת על אדם שהוא אולי לא מושלם, אבל לא פחדן, וזה אחד-אחד כאן. ואני אומרת כאן לכל עם ישראל: שיהיה ברור, איימן עודה פה זה בושה לעם ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואני אומרת יותר מזה – הם אמרו כאן היום שהפסדנו. הפסדנו. הם רוצים שנפסיד את זכותנו הטבעית על הארץ הזאת – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – את זכותנו הטבעית על הפרלמנט הזה – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, טלי, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – על השפה שלנו, על המורשת שלנו, על החיילים שלנו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. רגע, חבר הכנסת ואליד. סליחה, סליחה. ואליד אלהואשלה, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דווקא ביום הזה, סגן יושב-ראש הכנסת צריך להסתכל בצורה אחרת ולנהל את הדיון – – –

היו"ר ארז מלול:

ידידי, אל תיתן לי עצות ולא הערות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בזכות הדיבור שלי מותר לי לדבר על הכול. אתה לא יכול להשתיק אותי עכשיו.

היו"ר ארז מלול:

לא. אז גם לי יש זכות דיבור. ברגע שאתה מזכיר את השם שלי – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מדבר בזכות הדיבור שלי. אל תפריע לי. מותר לי.

היו"ר ארז מלול:

לא. אתה לא תדבר על יושב-ראש המליאה, מי שמנהל את המליאה. זה לא מכובד, זה נגד התקנון.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להגיד בצורה ברורה שסגן יושב-ראש הכנסת נותן יד להשתיק את חברי הכנסת הערבים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אי-אפשר – – –

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא לא לא. תעצור פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להגיד לך – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

להוציא אותו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ואליד, תעצור פה. אתה לא תדבר על מי שמנהל את המליאה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להגיד לך שאתה הצטרפת לחברי הכנסת שרוצים להדיח חבר כנסת ערבי, והדיון שהתנהל עד עכשיו – דיון השתקה.

היו"ר ארז מלול:

אתה רוצה להפסיק עם זה? לא תדבר על יושב-ראש מנהל.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מדבר. מותר לי לדבר – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ארז – – –

היו"ר ארז מלול:

הוא לא ידבר על המנהל, על יושב-ראש של הכנסת.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מותר לי לדבר. אני יכול כחבר כנסת גם להעביר עליך ביקורת.

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא חסין מביקורת.

היו"ר ארז מלול:

זה נגד התקנון.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה נותן להם להשתלח בחברי כנסת ערבים – – –

היו"ר ארז מלול:

אם הייתי יכול עכשיו לדבר, אז כן. אתה לא יכול.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא חסין מביקורת.

היו"ר ארז מלול:

ודרך אגב – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא דיקטטור.

היו"ר ארז מלול:

– – היועצת המשפטית של הכנסת גיבתה אותי ואמרה לי שנהגתי לפי התקנון, לפי מינהל תקין.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא נהגת לפי התקנון, אתה הורדת אותי בכוח מהדוכן – –

היו"ר ארז מלול:

אני אקריא לך מה היא אמרה לי?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ולא נהגת בצורה ממלכתית.

היו"ר ארז מלול:

לא שאני צריך סיוע. אני יודע מה אני עושה ואני שלם עם מה שאני עושה, אבל אני אומר לך שגם היועצת המשפטית לכנסת אמרה לי שנהגתי כדין.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להגיד לכם שהממשלה הזאת, מאז שנבחרה, הממשלה הזאת הפקירה את החברה הערבית: הפקירה בפשיעה, הפקירה את הנגב, נותנת יד להריסות בנגב שמוביל הטרוריסט בן גביר בנגב – הרסו יותר מ-4,000 בתים בנגב – והיום, בגלל המצב שלהם בסקרים, הם רוצים לפסול מפלגות ערביות ולפסול חברי כנסת ערבים. זו דיקטטורה, לא דמוקרטיה. ולכן אני רוצה שהקול של חברי כנסת יהודים יהיה ברור, צלול, נגד מה שקורה בכנסת, נגד מה שמוביל אופיר כץ בכנסת הזו. לא יכול להיות שהוא יעשה מוועדת הכנסת בית משפט על מנת להרחיק חברי כנסת ערבים. אנחנו לא רוצים להגיע לנקודה הזו. אנחנו רוצים שהמדינה תתייחס בצורה אחרת, שהממשלה תיתן לאנשים להתבטא בצורה שוויונית, לא נגד חברי כנסת הערבים. זה מה שאתם מובילים – להרחיק אותם. אתם רוצים שהמדינה תתנהל תחת מטרייה של מפלגות יהודיות וזהו, זה מה שמעניין אתכם. אנחנו דורשים להפסיק את הרדיפה אחרי חברי כנסת ערבים, אחרי הציבור הערבי. רוצים שהממשלה תטפל בפשיעה, תפסיק את הרדיפה של אנשים בנגב ותפסיק את הריסות הבתים של האזרחים הערבים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

עידן רול:

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לשני טיעונים שנשמעים חדשות לבקרים בנושא ההדחה של איימן עודה, לפרק אותם ולהסביר כמה הם בעייתיים, מגוחכים וחלקם לא לגיטימיים. הטיעון הראשון שנשמע פה המון בשבועיים האחרונים זה שאם יצביעו בעד הדחה של איימן עודה, זה יביא לדיכוי ההצבעה במגזר הערבי. תרשו לי להיות זה שדווקא לא מתגזען, בניגוד להרבה אחרים, ואומר שאני מאמין הרבה יותר בערביי ישראל, שמסוגלים להבחין בין רע לטוב, שיש ציבור ענק של ערביי ישראל שרוצים דו-קיום ורוצים להשתלב, והדחה של תומך טרור לא תמוטט אותם ואת האמונה שלהם, את האמון שלהם במערכת הדמוקרטית בישראל. זה דבר כל כך פטרוני וכל כך מתנשא לומר שציבור שלם, שיש לו בינה ויש לו שאיפות, יפסיק להצביע בגלל שהדיחו חבר כנסת אחד שהוא תומך טרור, שכל מה שהוא עשה למען הציבור הזה זה להפיל את הממשלה שהייתה חברה בה מפלגה ערבית ולהרחיק את הציבור הערבי מהציבור היהודי כל יום בכל נאום שלו. אז תרשו לי להתייחס באמת בזלזול ולומר לכל מי שאומר שזה יביא לדיכוי ההצבעה הערבית: להפך. אולי סוף סוף נראה איזו אלטרנטיבה של מפלגה ערבית שדוגלת בשילוב, שרוצה בדו-קיום, שתבוא ותחליף את קומץ תומכי הטרור שכרגע אנחנו מתהדרים בהם בכנסת, ויש פה לא מעט כאלה. אז יכול להיות שיש פה משהו טוב שיצמח מזה. הנימוק השני שאני שומע, אולי הנימוק באמת הכי בעייתי בסיפור הזה, כי אפילו אין בו אצטלה של ערכים, או של חוסר הסכמה, או של פיצוח החוק ואם מוצדק או לא מוצדק – אמר לפי פרסום של עמית סגל, לדעתי בשבוע שעבר, רם בן ברק, שאם ידיחו את איימן עודה, זה לא יאפשר למחנה השמאל לנצח בבחירות. פה אין אפילו ניסיון לייצר מזה איזה אמירה ערכית, אלא פשוט משהו אינסטרומנטלי שאומר: אנחנו יודעים כמה הוא בעייתי, אבל אנחנו צריכים אותו. אז אני רוצה להגיד משהו לכל תושבי הבית הזה, מכל המפלגות: מי שלא הבין, לפני 7 באוקטובר, ממשלה עם המשותפת לא הייתה מוסרית ולא לגיטימית, ועל אחת כמה וכמה עכשיו אין על מה לדבר. אבל לא הבינו משהו רחב יותר שעבר הציבור בחוץ. אני יודע איך תיתן לי עשר שניות נוספות, אדוני היושב-ראש. הציבור בישראל, ברובו המוחלט, רוצה ממשלה לאומית רחבה. הוא רוצה ממשלה יציבה, ממשלה ציונית, ממשלה שתוכל לגעת בכל נושאי הליבה, לא תתפורר בגלל נושא כזה או אחר, לא תנסה לרקוד סביב הסוגיות הבוערות בחברה. ממשלה לאומית רחבה היא צו השעה. הבית הזה לא תמיד מבין את מה שבחוץ אומרים כל הזמן, וגם לא מבינים, מי שחושבים שאיימן עודה כזה או אחר יביא לאפשרות הקלושה, אפילו אם לא מוסרית – –

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה.

עידן רול:

שנייה, אדוני היושב-ראש, במחילה, עוד שנייה. – – לממשלה אחרת. זה לא יעבוד, זה לא משרת את האינטרסים הלאומיים, וזה לא יביא אותנו לתור זהב כאן במדינה. רק ממשלה לאומית, ציונית, רחבה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עידן רול:

– – שלא נשענת על שוליים, היא משהו שיצעיד אותנו קדימה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה.

עידן רול:

מי שלא מבין את זה, צריך לפגוש את הציבור בישראל. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תגיד את זה לבנט. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אמרתי כבר בהתחלת ההליך שחברי איימן עודה לא יודח. היינו מעדיפים, חברי ווליד טאהא ואני, שזה ייכשל בוועדת הכנסת. צר לי שאז נציגי האופוזיציה בחרו אחרת, אבל אני שמח שרוב חברי האופוזיציה יצביעו, או ברגליים או ישירות, נגד ההדחה הזאת. גם היעדרות היא אמירה נגד ההליך הבלתי-דמוקרטי הזה. ולכן, אני רוצה להודות לכל אלה שלא ישתתפו בהדחה של חבר כנסת ערבי, חבר הכנסת איימן עודה, חברי לסיעה. אני גם רוצה להודות – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה קשור שהוא ערבי? הוא תומך בטרור.

היו"ר ארז מלול:

טלי, לא לא לא.

קריאה:

אבל היא צודקת – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – שומע אותו?

היו"ר ארז מלול:

תן לי לנהל את האירוע.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא – – –

היו"ר ארז מלול:

טלי, את בקריאה שנייה. זהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור, תמיד אני בקריאה שנייה. על כלום כבר בקריאה שנייה.

היו"ר ארז מלול:

על כלום.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני גם רוצה להודות לחבריי בסיעת רע"מ על העמדה הברורה שלהם. אני גם רוצה להודות לציבור הרחב ולחברי כנסת לשעבר ולראשי ממשלה לשעבר שאמרו אמירה. גם אם אתם לא מסכימים, חבר הכנסת דוידסון, עם חבר הכנסת איימן עודה, או שלא אהבתם את הציוץ שלו, לא הולכים ישר להדיח אותו. אפשר לכתוב נגדו מאמר, אפשר לנאום פה נגדו, להתווכח איתו, יש ועדת אתיקה. הרי ועדת האתיקה מענישה ח"כים ערבים על ימין ועל שמאל.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

על לא כלום.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

על ימין ועל שמאל. ויש כאן ח"כים פשיסטים שהיא לא נוגעת בהם. ולכן, גורלו של ההליך הזה היה להיכשל. אבל תארו לעצמכם, כבוד היושב-ראש – מי ביקש להדיח את איימן עודה? אחד שאמר שהוא גאה להרעיב ילדים בעזה; אחד שדרש לרצוח את כל הגברים בעזה; אחד שאמר, או רבים שאמרו: אין בלתי מעורבים; אחד שאמר שצריך להחריב את עזה; אחד שאמר: פצצת אטום או טיל ליריחו. את כל אלה צריך לשים בכלא, אותם צריך להגיש לבית משפט, אבל הם לא מוגשים לכלא כי הם יהודים. בסיטואציה הזאת ליהודים מותר להשמיץ, להדיח. כמו שראיתם בסרטון של היום, המוכר הזה, הנאלח, הבזוי, הניאו-נאצי מטבריה, קרא לשרוף, לגדוע, לטבוח, להרוג, לרצוח או לחתוך את הראש לערבים, ונתן פרס למי שאמר שהוא יעשה ככה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אוי לבושה, אוי לפשיזם, אוי לניאו-נאציזם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – והיא גם לא – – –

היו"ר ארז מלול:

ווליד, ווליד. אתה נעלת כבר. ווליד, די.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מבקש הערה.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא נותן את ההערות עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה את מתערבת? היושב-ראש פנה אליי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אני אתערב.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה סעדה, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איזה חוסר תרבות יש לכם. איזה חוסר תרבות. בושה וחרפה, חברי כנסת. מדברים עם בני אדם. פשוט נורא.

היו"ר ארז מלול:

ממש, נורא ואיום.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה, אתה צוחק עליי?

היו"ר ארז מלול:

לא, אני שמח שאתה בא לחנך פה את הציבור. בגיל כזה לא מחנכים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

גועל נפש. מה – – –

משה סעדה (הליכוד):

המלך אלכסנדר ינאי, לפני מותו, דיבר עם אשתו שלומציון המלכה. הוא אמר לה: אל תתייראי מן הפרושים ולא מי שאינם פרושים, אלא מן הצבועים, שדומים לפרושים, שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר של פנחס. אני, חבריי חברי הכנסת, אין לי להלין על עודה, על כסיף, על טיבי. לא סוד, הם תומכים בחמאס, תומכים בחיזבאללה, תומכים על מלא מלא בפגיעה בחיילים. זה הם ואלה מעשיהם. הבעיה שלי היא עם הכת של הצבועים שיושבים פה בכנסת, ולכאורה, לכאורה, הם בעד ההדחה, כמו גנץ, כמו יאיר לפיד, אבל מחשבים את החישוב, כמו אצל עופר כסיף, איך האיש הזה לא יודח. ובמקום להיות – – –

קריאות:

גם בקואליציה – – – מה אתה מפיל את זה עלינו?

משה סעדה (הליכוד):

אותו דבר. אני נגד כת הצבועים. זה כת של צבועים. אתם, במקום לתמוך בחיילים, כשהחיילים נותנים לכם שכפ"ץ, הילדים שלי, במי אתם תומכים? בעודה, בכסיף. תתביישו לכם. תגנו על חיילים. אתם כת של צבועים, אתם כת שמתחבקים איתם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתם תומכים במשתמטים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה ראשונה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תטיף לנו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה ראשונה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה תומך בחוק – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה שנייה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – – צבועים?

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – – אבל בחוק השתמטות – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי, את בקריאה ראשונה.

משה סעדה (הליכוד):

אתם כת של צבועים. אתם מתחבקים איתם בכנסת, מתקזזים איתם בכנסת, צוחקים.

קריאה:

גם אתם.

משה סעדה (הליכוד):

אני לא. אין חלקי עם האנשים האלה, אין חלקי. הם מוקצה. לא מדבר איתם, לא מתקזז איתם. אין חלקי עם האנשים האלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי אתה גזען.

משה סעדה (הליכוד):

אני יודע שאתם עושים את זה לא רק כי אתם צבועים. אתם בבוא היום רוצים להקים עם האנשים האלה ממשלה. בחזון שלכם אתם רואים את הצורך להקים איתם ממשלה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הגשת הצעה לסדר-היום – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, התראה אחרונה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי, את בקריאה שנייה.

משה סעדה (הליכוד):

אתם רוצים בחזון, ואני מדגיש, להקים איתם ממשלה. ולכן, למרות שאתם יודעים שזה פוגע בילדים שלנו, בחיילים, אתם צבועים ומוכנים להשאיר פה את עופר כסיף.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה שלישית. צא החוצה, בבקשה. צא לחמש דקות. צא, בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

עופר כסיף פה, אחמד טיבי בזכותכם, איימן עודה בזכותכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – אתה משתמט, אתה תומך במשתמטים.

משה סעדה (הליכוד):

הגיע הזמן להפסיק את הלגיטימציה של הדבר הזה. הגיע הזמן להדיח תומכי טרור מהכנסת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

יש בעיה.

משה סעדה (הליכוד):

אין בעיה. אנחנו נעשה את זה, ואין בעיה. הבעיה אצלכם היא שאתם צבועים, ואני שם לכם תמונת מראה, וזה לא נעים לכם לראות. אתם מחשבים חישובים. אתם עכשיו בוועדת האתיקה הטלתם סנקציות על כסיף. אז למה לא הדחתם אותו? מה זה הסנקציות האלה? למה אני צריך לשלם לו? למה האיש הזה כל היום מייצג את הנרטיב של החמאס, על חשבון הילדים שלנו, ואתם מחרישים? אתם נותנים לו את העוצמה. ואני אומר לכם, גם לחבריי בליכוד: די לצביעות. לא נצחק איתם, לא נתחבק איתם, לא נתקזז איתם. מה שכן – הדחה עכשיו.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

משה סעדה (הליכוד):

אז – – – נרטיב חדש. הגיע הזמן. מי שתומך בטרור, שקורא לפגוע בילדים שלי, אני לא אושיט את הלחי השנייה. אתה מחבק אותם, ויש לך כנראה סיבה טובה. אנחנו לא. אנחנו זן אחר, מתנהלים אחרת. נגמר מה שהיה פה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כל הכבוד, סעדה.

גלעד קריב (העבודה):

לך – – – של יריב לוין.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, באוקטובר 2021 אמר חבר הכנסת לפיד במליאה שצאצאיו האידיאולוגים של יגאל עמיר יושבים היום בכנסת ישראל. לפני שבעה חודשים הוסיף שהם יושבים בממשלת ישראל ומנהלים את המדינה. בקואליציה אכן יושבים ומנהלים את המדינה צאצאיהם האידיאולוגים של יגאל עמיר וברוך גולדשטיין ושותפיהם של עמירם בן אוליאל ויוסף חיים בן דוד. ובאופוזיציה יש שהחליטו – לשמחתי, מעטים – יש עדיין שהחליטו להצטרף אליהם. בהצבעה שהייתה בוועדת הכנסת, וגם היום, החלטתם לרקוד לצלילי מארש הכהניסטים ומחיאות הכפיים של ברוך מרזל.

משה סעדה (הליכוד):

מי מדבר? מי מדבר?

היו"ר ארז מלול:

משה, לא להפריע. לא להפריע.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אם כך אכן תעשו, תיזכרו לדיראון עולם, לצד צאצאי המפלצות שמהן היטיב בזמנו חבר כנסת לפיד להרחיק את עצמו ואת מפלגתו. קיימות אין-ספור סיבות לדחיית בקשת ההדחה של חבר כנסת חברי איימן עודה, וביניהן היעדר עילה חוקית, הגזענות שבבסיסה, ההליך שזוהם מתחילתו בשל התנהלותו הבריונית, הפשיסטית, של יושב-ראש ועדת הכנסת.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, גם לי קשה לשמוע את זה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, אל תעזור לי. אל תעזור. חבר הכנסת ווליד, לא בכל דבר אתה צריך להתערב. לא. כל פעם שחבר כנסת מדבר אתה ישר קופץ. די.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מחבלים – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מורשע בתמיכה בארגון טרור. אתה מורשע, אתה צריך להיות בכלא. פושע, מורשע.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, די. די להתגרות. הוא מגרה אותך ואתה זה. חבר הכנסת ווליד, זהו.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל הוא מחבל – – – מחבל מלא על מלא – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה שומע? אני – – – אבל לא הורשעתי – אתה הורשעת. אתה צריך להיות בכלא.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ההליך, שזוהם מתחילתו בשל התנהלותו הבריונית, הפשיסטית, של יושב-ראש ועדת הכנסת, ועוד ועוד. מה שמקשר ביניהן, והיא הסיבה היסודית לרדיפה של חבר הכנסת עודה ושל כולנו בסיעת חד"ש-תע"ל, היא לא תמיכתנו, כביכול, בטרור – שלא קיימת – –

משה סעדה (הליכוד):

מה לא קיימת?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – אלא ההתעקשות שלנו לראות גם בפלסטינים בני אדם, ולשבור את הגמוניית הדה-הומניזציה שהשלטתם בבניין הזה ובחברה כולה. כי מה יש באמירה "אני שמח על שחרור החטופים והאסירים", אם לא השתתפות אנושית אלמנטרית בשמחתם של בני אדם, שהם וקרוביהם שוחררו מכלאם? לא תמיכה בטרור או באלימות אתם מבקשים – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אסירים? מה זה, מי האסירים האלה? אסירים הוא קורא להם. רוצחי תינוקות, הוא קורא להם אסירים. מחבלים. מחבלים.

היו"ר ארז מלול:

אני מסכים איתך. אז בוא, תן לו לסיים לדבר. יש לך עוד עשר שניות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מה עשר שניות? אני לא דיברתי בכלל כלום, לקחו לי דקה וחצי.

היו"ר ארז מלול:

לא דיברת בכלל? יש לך עשר שניות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא, לא יכול להיות. לא יכול להיות.

היו"ר ארז מלול:

יש לך עשר שניות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה יודע מה? תתקשר ליועצת המשפטית – – – כשמפריעים נותנים את אותו זמן.

היו"ר ארז מלול:

– – – אתה ערב? ראיתי. ראיתי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אסירים, הוא קורא להם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

דקה וחצי – – –

היו"ר ארז מלול:

הפריעו לך לא יותר מעשר שניות.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מחבלים אחד-אחד.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא נכון.

היו"ר ארז מלול:

טוב.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תראה, הינה, הוא ממשיך.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

טוב שקובי יעקובי, נציב שב"ס, עושה להם סדר בבתי הסוהר.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא יכול להיות, האיפה ואיפה הזה.

היו"ר ארז מלול:

די. השר בן גביר. השר, די.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני אבקש מהייעוץ המשפטי שיגיד את זה.

היו"ר ארז מלול:

אל תאיים עליי.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני לא מאיים, אני מבקש.

היו"ר ארז מלול:

לא, אתה יופי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

שיצא החוצה כבר. די.

היו"ר ארז מלול:

די, השר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אסירים, הוא קורא להם.

היו"ר ארז מלול:

די, אל תענה. אתה נהנה שהוא עומד פה עכשיו?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא. שיצא החוצה כבר. די, הסתיים הזמן שלו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא תמיכה בטרור או באלימות אתם מבקשים למחוק, אלא את זכות הפלסטינים לשמוח, את האנושיות שלהם.

אושר שקלים (הליכוד):

מה זה אנושיות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בהתעקשותנו להאניש את הפלסטינים, אנחנו מעמידים בפניכם מראה המשקפת לכם למה הפכתם.

קריאות:

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתם רוצים לשבור המראה, כי כמו דוריאן גריי בספרו של אוסקר ויילד, אינכם יכולים לסבול את בבואת המפלצות הנשקפת לכם ממנה. אנחנו המראה שאתם רוצים לנפץ – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מתי הסתכלת במראה? מתי הסתכלת?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עודד פורר.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – וחבר הכנסת עודה, כמו כולנו, מאלץ אתכם במילותיו להתבונן בה ומונע מכם להסיר ממנה את מבטכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

עוד משפט, בבקשה.

היו"ר ארז מלול:

משפט אחרון.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כפי שכתב בשבוע שעבר אתגר קרת, האיום הקיומי עבור רבים כאן איננו היותנו תומכי טרור, אלא התייחסותנו המאנישה לפלסטינים. לכן הוא כותב – משפט אחרון – ואני מצטט את אתגר קרת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עוד משפט אחרון. כמה משפטים אחרונים?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

"אם עודה יודח מהכנסת" – כתב אתגר קרת – "זה לא יהיה בזכות הקרויזרים, הסמוטריצ'ים והסון הר מלכים, אלא בגלל הטרופרים, הגנצים, הלפידים והעידן רולים, מלח הארץ, שיהיו מוכנים לחבור אפילו אל יריביהם המרים ביותר – –"

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

"– – כדי לסכל את אותו איום קיומי חצוף". אני שמח לברך שזה לא קרה – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. בבקשה לרדת.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

משפט באמת אחרון.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, לא, די. זהו. המסר הובן. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. חבר הכנסת אליהו רביבו, בבקשה.

אליהו רביבו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, תראה, אדוני היושב-ראש, מראש האופוזיציה, שמוכן לעשות את הכול בשביל לראות את אחוז החסימה מלמעלה ולא מלמטה, אני כבר לא מצפה; עד כדי כך, שאין לו שום בעיה לנרמל ולהכשיר מעשים בזויים, אמרות אסורות ושנאה תהומית כלפי כל מה שהוא ישראלי וציוני. ממנו כבר לא ציפיתי. אבל ממך, חבר הכנסת מנסור, שהחזקתי ממך שליח ציבור נאמן לשולחיו, שבאמת מבקש לטפל בנגע הנפשע של הפשיעה בחברה הערבית ולסייע לתושבי המגזר ששלחו אותך לכאן – ואני מנסה ללא הרף לייצר שיח – אתה, אתה מוכן להקריב את המלחמה הזאת רק בשביל לנרמל הישארות של מי שאסור לו להיות פה בכנסת ישראל? אתה, ששואף לממלכתיות, אתה אומר שכל המהות של כל ההתנהגות זה כי רוצים לראות רציחות? אחרי כל ההעברות שלנו, אחרי כל המאמצים שלנו, אחרי כל מה שאנחנו שמים את עצמנו ראשונים? לבוא ולהתעלם מחברי קואליציה שמנסים לטפל בתופעה הנפשעת הזאת, שפוגעת בנשים וגברים, ביהודים ובערבים? אתה אומר: אני כבר לא מצפה לכלום מהקואליציה, ואני פונה רק לאופוזיציה, בואו נשאיר אותו פה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – מה הוא נעלב?

אליהו רביבו (הליכוד):

אתה אולי לא היית פה בנאום שלו, אתה כנראה לא היית בנאום של מנסור.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אח שלך אמר – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

תאפשרו לי בבקשה לפנות אליו, הוא יודע להקשיב לי כמו שאני יודע להקשיב לו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אליהו רביבו (הליכוד):

מצופה שבנושאים בוערים, חשובים – – –

היו"ר ארז מלול:

אל תערבי אחים, בבקשה.

אליהו רביבו (הליכוד):

אל תערבבו.

היו"ר ארז מלול:

אל תערבי אחים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני לא מערבת.

אליהו רביבו (הליכוד):

את יכולה לערב גם אחים, כי כנראה מה שאני ואחי עושים כדי לטפל בנגע הזה זה הרבה יותר מאשר הרבה מיושבי הבית, גם מאלה ששלחו אותם לפה. הינה, אני אומר את זה פה על הבמה. הינה, אני אומר את זה פה על הבמה. מי מכם עד עכשיו ניסה לעזור לי לקדם חקיקה שכל תכליתה היא מלחמה בפשיעה במגזר הערבי, זו שמחרבת חיים של נשים וגברים, יהודים וערבים? מי?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אליהו רביבו (הליכוד):

ודאי. הינה, שמעת מה אמרת? שמעת מה אמרת? אנחנו נעזור לך. למה, הקהל ששלח אותנו מעניין אותי? זה מה שאת אומרת. את לא אומרת שיש נושאים שאין קואליציה ואופוזיציה. את לא אומרת שאם יש חוק שבא לסייע למגזר הערבי, גם אם הוא מגיע מהקואליציה, את תסייעי לו. לא. אנחנו נסייע לקואליציה? מה פתאום. גם אם נצטרך להקריב את החיים ואת החירות ואת החופש ואת הביטחון של הקהל ששלח אותנו לפה, לא נעשה את זה, רק כדי לא לשתף פעולה עם קואליציה. תתביישו לכם, שאתם אלה הנציגים של המגזר הערבי. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת רון כץ – אה, היא פה? לא ראיתי. מה, ניסים? תראה לכולם. אני לא אפעיל את הזמן עד שתגידי לי. קחי את הזמן. אפשרת להתחיל?

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לדיון הטעון הזה בצורה עניינית, משפטית, כראוי לגודל ההצבעה שבה אנחנו מדברים. בסוף, זה לא אירוע של שנאות, זה לא אירוע של רגשות, זה לא אירוע של תחושות. אנחנו נמצאים כאן בדיון רציני, שעומד בשורש האופי הדמוקרטי של הבית הזה ושל המדינה הזאת, וזה בעצם הצבעה על ידי חברי כנסת, אני ואתם, כנגד חבר כנסת אחר שמכהן וכנגד הזכות הבסיסית במדינה דמוקרטית – הזכות להיבחר. בנושא הזה קבע החוק מנגנון מאוד מאוד ברור ומאוד מאוד נוקשה – מהם המקרים שבהם אנחנו יכולים ברוב של 90 חברי כנסת להדיח חבר כנסת כזה. העילה שאנחנו מדברים עליה כרגע היא תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. אני רוצה להגיד את מה שכולנו כאן מבינים, וגם לא צריך להיות משפטן מאוד דגול כדי להבין את העניין הזה: אין כאן שום קייס לטעון שהדברים המקוממים, המרגיזים, הלא-נעימים, המכעיסים, המתסכלים, של חבר הכנסת איימן עודה, הם בגדר תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. לא רלוונטי מה חושבים עליו, לא רלוונטי אם אוהבים את זה, לא רלוונטי אם הוא לא מספיק ציוני בעינינו. זו לא הנקודה. מה שאני מנסה לומר כאן, חברים, הוא שבסוף אנחנו לא עובדים כאן בשביל הקואליציה כדי שנתעסק בדברים חסרי בסיס וחסרי יסוד, במקום שכולנו נעמוד כאן ונשאל שאלה כמו: מה עם עסקת חטופים? עד מתי תימשך המלחמה הזו? למה לעזאזל ברגע זה ראש הממשלה יושב עם יולי אדלשטיין ומקדם חוק השתמטות כשהחיילים שלנו נקברים מרוב תשישות? אז למה אנחנו מתעסקים בחוק הדחה חסר יסוד? לכן, א. אין שום בסיס להדחה הזו – ואני חתמתי על הבקשה להדחת עופר כסיף – מה שיש כאן זה תקדים מאוד מסוכן, שאנחנו מדיחים ח"כ ללא בסיס משפטי. היום זה איימן עודה, מחר זה מישהו אחר.

אליהו רביבו (הליכוד):

אז למה חתמת?

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ועוד דבר, אנחנו נותנים הזדמנות מתנה לממשלה הזו להשתלח בבג"ץ. הרי ברור שבג"ץ יפסול את זה, אין לו ברירה – –

אליהו רביבו (הליכוד):

אז למה חתמת? את לא מסכימה להוציא אותו רק כדי לחזק את הממשלה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – כי זה לא עומד בחוק שהכנסת הזו חוקקה, ואנחנו בידינו ניתן להם כלים להסית נגד בג"ץ. ולכן אני אומרת: חבריי באופוזיציה, אנחנו לא צריכים להיות האידיוטים השימושיים של הממשלה הזו, שאין לה במה להתעסק. תתעסקו במה שחשוב, תגמרו את עסקת החטופים, תעשו חוק שוויון ישראלי, תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, מאז התחיל התהליך הזה, רק שמעתי: הליך מעין-שיפוטי. לזרות חול בעיניים ולהגיד שזה הליך מעין-שיפוטי זה זלזול שאין כמוהו לא רק בציבור שלנו אלא גם בציבור שלכם. זה היה משפט שדה. זה היה הליך גזעני, אנטי-דמוקרטי, שכולו ארס והסתה פרועה. ואני אומרת לכם שכל מי שהרים ידו היום בעד הדחת חבר הכנסת חברי איימן עודה מהקואליציה או ממה שנקרא פה אופוזיציה, נועץ מסמר נוסף בארון המערכת הפרלמנטרית הישראלית. הדחה של נבחר ציבור על עמדות פוליטיות מוצהרות היא חיסול של העיקרון הבסיסי ביותר בכל משטר דמוקרטי. אנחנו נבחרנו כדי לייצג את הציבור שבחר בנו על סמך אג'נדה פוליטית מוצהרת. לא שיקרנו, לא הסווינו, אלא אמרנו את העמדות שלנו גם בתוכנית הפוליטית שלנו, ועל סמך זה נבחרנו, וגם על סמך זה איימן נבחר. ובא עריק, עריק שיושב פה בשם הרוב הלאומי, ומטיף לנו על מה ישפיע על ההצבעה של האוכלוסייה הערבית. מה אתה מכיר באוכלוסייה הערבית? מה אתה יודע על האוכלוסייה הערבית? לך חפש לך, תקושש כמה קולות. ערקת ממפלגה ואתה בא עכשיו לדבר וללמד אותנו דמוקרטיה. חבר כנסת אחר תוקף חבר כנסת ערבי, מנסור עבאס, על מה שהוא אומר על הפשיעה. כן, מה עשיתם? לך, אולי ראש העיר לוד רביבו יספר לך מה הוא חושב על הממשלה שלך ועל הקואליציה שאתה יושב בה ומה עשיתם למען האוכלוסייה הערבית. אל תנסו ללמד אותנו. ההליך הזה הוא הליך של הפטרונים, האדונים, שחושבים שאפשר להגיד לנו איך להתנהל ומה להגיד ומה לא להגיד. יאללה, תפיצו מדריך לחבר הכנסת הערבי: מותר ולא מותר. הרי החסינות נעלמה. בשביל מה ניתנה חסינות לחברי הכנסת? כדי להביע את דעתם הפוליטית, כדי להגיד מה שהם מאמינים בו, בדיוק כמו תומכי השמדת עם שהתבטאו פה. להם יש חסינות; לחבר כנסת ערבי שקורא לסיום כיבוש, לסיום מלחמת השמדה, לשלום – אומרים לו לא.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני רק רוצה להגיד לכם דבר אחד, בבקשה.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, בבקשה. את כבר בתוספת זמן כבר פעמיים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה שתהיה תוצאת ההצבעה הזו – אתם לא תיפטרו מאיתנו. האוכלוסייה תבחר בנו שוב, ונשב, ואתם אלה שתשבו באופוזיציה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת צביקה פוגל, בבקשה. צביקה, חבר הכנסת צביקה פוגל. רשימת הדוברים סגורה.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, יש זמנים שבהם נדרש להציב קו ברור, לא מטושטש ולא מתפתל, קו שקובע את הגבול שבין נאמנות למדינת ישראל לבין תמיכה באויב אכזר. הקו הזה, לצערי, אדוני היושב-ראש, נחצה בבוטות על ידי מי שאמור לייצג את אזרחי ישראל הערבים כאן, בבית הזה. בימים האחרונים אני שומע קולות מכל מיני עיתונאים ופרשנים בעיני עצמם, ואפילו מחברי כנסת, שהם יצביעו נגד הדחתו של חבר הכנסת איימן עודה, כי גם אם מדובר באמירות בעייתיות או בדעה לא פופולרית – כך הם אומרים – הם נאמרו בחסות חופש הביטוי. אני רוצה להזכיר לכם, חבריי חברי הכנסת, ולאותו ח"כ ולאותם ח"כים, כי חבר הכנסת איימן עודה, בחיפה, בצוהרי היום, בפומבי, הכריז שניצחון של חמאס בעזה – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

הוא לא אמר את זה. אתה משקר, אתה משקר.

היו"ר ארז מלול:

אל תפריע.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

– – אותו ארגון טרור שרצח, שרף, אנס וטבח – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אבל הוא משקר.

היו"ר ארז מלול:

בסדר, זכותו.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אתה מדבר? אתה לא צריך להיות בבית הזה בכלל.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כן, אני מדבר – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אל תפריע.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

– – טבח באזרחי ישראל בשעת בוקר מוקדמת בעיצומו של חג שמחת תורה, הוא מהלך היסטורי של תבוסה למדינת ישראל בעזה. הוא הילל את שלטון חמאס כאילו היה הישג של חופש, לא כתם של טירוף. כל מי שאמר שזאת סתם דעה, אני מציע לו לבדוק את גבולות ההיגיון והשכל הישר ולא את גבולות חופש הביטוי. חבר הכנסת איימן עודה, אני מזכיר לך כי נבחרת על ידי אזרחי ישראל הערבים, לא על ידי איסמעיל הנייה ו/או יחיא סנוואר. חובת הנאמנות שלך היא בראש ובראשונה לבוחרים שלך, שמייחלים לביטחון ברחוב הערבי, לחינוך טוב לילדים שלהם, לתעסוקה ולתקווה. ואתה, אתה ויתרת עליהם, נטשת אותם, ובשביל מה? בשביל לשאת את דגל חמאס במליאה. לכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד ב-1 ביוני פניתי לשר הפנים משה ארבל וביקשתי ממנו בפשטות להפעיל את הסמכות הקבועה בחוק: שלול את אזרחותו של איימן עודה. מי שמזדהה עם אויב בזמן מלחמה, לא יכול להחזיק בדרכון או בתעודת זהות של מדינה שאותה הוא מוקיע. אדוני כבוד השר ארבל, כבר חלפו ימים ארוכים מאז שפנייתי הועברה ללשכתך, ועל מכתבי – דממה; לא קיבלתי "נתקבל", לא קיבלתי "נשקל", אפילו לא "תודה על פנייתך". אולי אתה מחכה שהנושא יירגע, או אולי אתה מקווה שהציבור ישכח. אבל אני לא שוכח, אדוני. אזרחי ישראל לא ישכחו. אדוני השר, שתיקה במצב הזה היא לא ניטרלית, היא חולשה. לך, חבר הכנסת עודה, אם אתה מרגיש שהמדינה הזאת כל כך זרה לך, אם אתה רואה בחמאס את האופק הפוליטי שלך, אתה תמיד מוזמן ללכת בדרכו של עזמי בשארה. הוא לפחות הבין שאם הלב נמצא בדמשק או בעזה, המקום שלך כבר לא בירושלים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

את הנאום הזה אני רוצה להקדיש באהבה אין-סופית לגברת, לגב' מאי גולן, פלורה שלי, פרח שלי, נסיכת ישראל השנייה שלי. האישה הזו היא האישה הכי נלעגת בתוך החדר הזה מתוך 120 אנשים, חטפה הכי הרבה ביזיונות, הכי הרבה לעג, התדמית שלה הלכה לפניה. אני זוכרת אותה נכנסת לפה בעיניים שבורות פעם אחר פעם, ואף אחד, אף אחד, לא מהנציגות הפמיניסטיות, גם לא מהימין – אף אחד לא הגן עליה מספיק. ואז פלורה, מאי גולן, שגדלה בתחנה המרכזית בדרום תל אביב, עולה לריאיון אצל פירס מורגן ומביאה אנגלית שייקספירית רהוטה, יותר מכולנו כאן בריבוע. את כולנו, כולל אותי, הכניסה לכיס הקטן. אני באמת חושבת שלמעט נתניהו, אין פה אחד עם רמת אינטליגנציה ושליטה באנגלית כמו שיש למזרחית הנלעגת, הבזויה הזאת. ישבה שם בריאיון ונתנה הסברה מטורפת. סתמה לפירס מורגן, אחד המראיינים הקשים ביותר שיש, שהרבה מאוד גברים אשכנזים הגיעו אליו והוא קטל אותם. באה האישה המזרחית, הבזויה והנלעגת ועושה לו בית ספר. הוא יושב שם עם פה פעור. אינטואיציה הסברתית, תוכן, מידע, אנגלית שוטפת. פק-פק-פק, מאי גולן. עכשיו מה תעשה האליטה עם הדבר הזה? איך מיישבים את הדיסוננס הקוגניטיבי הזה? אישה מזרחית, ליכודניקית, פלורה – איך מיישבים את זה? הינה איך יישבו את זה למשל ברדיו 99 אצל טל ברמן. יושבים שם שלושה – מצטערת, לא מזהה את השלישייה; את טל ברמן כן. קודם כול יושבת שם בחורה ומתחילה עם קול מאנפף כזה: מניין האנגלית של מאי גולן? זה לא מהאימא, אני חושבת שזה לא מאימא שלה. אימא של מאי גולן יכולה לעשות לגברת הזו בית ספר בפמיניזם. אימא של מאי גולן נלחמה בתקרות פלדה כמו שהילדה הזאת מעולם לא נלחמה בהן. אימא של מאי גולן, בתת-תנאים ובמצב רפואי קשה, גידלה ילדה שהפכה לשרה בישראל. כמה עוצמה נשית יש שם. אבל זה לא מפסיק שם, כי אז טל ברמן מוסיף – ובאמת, כפרה על אבישי בן חיים, איזה גאון אתה, על אפקט החוסר מודעות. רוצים לקבל עכשיו שיעור בחוסר מודעות – קבלו. זה מה שטל ברמן אומר, הוא אומר ככה: וגם יכול להיות שהיא הרבה יותר חכמה ממה שהיא מראה לנו, ואז זה אומר משהו עצוב עליה, על סביבתה הפוליטית, שבה היא צריכה כאילו להנמיך את האיי-קיו שלה כדי לשגשג. בהצבעה, מישהו יודע מה סביבתה הפוליטית של מאי גולן? אני אענה לכם: מיליון אזרחים. מיליון אזרחים מטומטמים, נבערים. טל ברמן הולך עם סטראוטיפ של ילד בן שלוש, עם אפס יכולת לחשיבה מורכבת. חי את סאלח שבתי ב-2025, ומשוכנע שבגלל שמאי גולן אמרה דברים שהוא לא מסכים להם, אז היא עשתה את עצמה טיפשה כדי לרצות את הליכודניקים, שרמת האיי-קיו שלהם נמוכה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני רוצה לסיים בדבר אחד: מאי שלי, ג'ונם שלי, אהבה בלב שלי, אני מאחורייך. ולכל חברי המרכז של הליכוד – לעשירייה הראשונה, מגיע לה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, תראו, אני הובלתי פה כבר הליך הדחה אחד נגד מי שמכהן כאן עדיין כחבר כנסת, לצערי, עופר כסיף, שהיה צריך לעוף מכאן על טיל על מכלול הפעולות שהוא עשה וממשיך לעשות כנגד מדינת ישראל, תוך תמיכה במאבק המזוין נגד מדינת ישראל. אבל אני רוצה לדבר רגע על ההדחה של איימן עודה, ואני רוצה לפנות דווקא לחברי הקואליציה. אתם עולים פה אחד-אחד לדוכן הזה ומספרים לנו איך צריך לנהוג ואיך צריך להדיח את חבר הכנסת איימן עודה, אבל השותפים שלכם בקואליציה הולכים להתנגד ולהפיל את ההדחה הזו של איימן עודה. ואני דיברתי בוועדה, ומי שישב בוועדה שמע אותי מדבר על הברית הלא-הקדושה הזאת של טיבי וביבי, עם חוק הגיוס, על ההדחה של איימן עודה. אמרתם: לא יהיה כדבר הזה. אף אחד לא ישים לנו את העניין הזה כנגד ההדחה של איימן עודה. מי מכם יעלה לפה ויגיד שהוא ינהג פעם אחת על פי צו מצפונו ולא יאפשר לחוק ההשתמטות הזה לעבור, לא משנה מה, ולא משנה איזה נוסח יביאו, ולו רק בגלל העובדה שהחבורה הזו של המשתמטים, שאתם משתפים איתם פעולה, הולכת עכשיו ונותנת את גלגל ההצלה לגדול שבשונאי ישראל. במה הוא עסק לפני כניסתו לכנסת כמזכ"ל חד"ש? מה הייתה המשימה המרכזית שעסק בה איימן עודה לפני שהוא נכנס לכנסת? לשכנע צעירים ערבים שלא יתגייסו, לא לצה"ל – לשירות הלאומי. הוא עבר מבית לבית, הוא חילק עלונים. אתם יכולים לעשות, יש לכם, אני מניח – מי שיש לו טלפון חכם, כן, אתם יכולים לעשות גוגל. תחפשו "איימן עודה נגד שירות לאומי". תראו אותו לפני שהוא נכנס לכנסת – בזה הוא עסק. אז מי היום נחלץ להגנתו? מי שעוסק בזמן מלחמה שחס וחלילה לא יגייסו בחורים בני 18, חזקים, חסונים, שחס וחלילה לא יגייסו אותם לצה"ל, בזמן שהחיילים שלנו נמצאים שם בחזיתות השונות, משלמים את המחיר הכבד ביותר שאפשר לשלם על ההגנה עלינו, על הדבר הבסיסי שהממשלה הזאת שולחת אותם לעשות. אז מכניסים חיילים לתוך עזה בלי שהם מסיימים את ההכשרה שלהם, כי אין מספיק חיילים. מכניסים אותם לעזה בלי שהם מסיימים את ההכשרה, ומשלמים על זה לפעמים מחיר דמים. למה? כי אתם עסוקים בהשתמטות. ואז, בשם חוק ההשתמטות גם נותנים את רשת הביטחון לאיימן עודה. אז לפני שאתם באים בטענות לכל העולם, תעלו פה אחד-אחד מחברי הליכוד ותודיעו שלא משנה איזה חוק השתמטות ובאיזה נוסח פתלתל יביאו לכאן, אתם תתנגדו לו, כי זה מה שצריך לעשות.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

יש לך הזדמנות להתייחס לחוק ההשתמטות, ניסים.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני אתייחס. אני אגיד לך, אני יודע שתמיד אתה תפנה לשם, חברי עודד פורר. כתב לי עכשיו חייל שכרגע נמצא בתוך עזה – הוא ביקש למסור מסר לחברי הכנסת, ואני אקרא את זה מכאן. הוא כותב לי כך: ניסים, אשמח אם תוכל להעביר את המסר הבא: אנחנו מילואימניקים בשטח בסבב רביעי. השארנו משפחות, ילדים – –

היו"ר ארז מלול:

קטי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – עבודות ועסקים מאחור. אנחנו מגיעים כשקוראים לנו, גם כשזה קשה, גם כשזה לא נוח. המחלקה שלנו מורכבת ממצביעי קואליציה ואופוזיציה. אנחנו קוראים לכם: תעשו את הדבר הנכון ותדיחו את מי שמייחל למותנו ומכפיש את שמנו. יש לכם הזדמנות להראות לנו שיש דברים שהם חוצי מפלגות ופוזיציה. ואני פונה אליכם, חברי סיעות האופוזיציה הציוניות: פונים אליי עשרות מילואימניקים, כמו שראיתם עכשיו. יש לכם הזדמנות להראות שיש דברים שהם חוצי מפלגות ופוזיציה. בואו נדיח את מי שמייחל למותם של חיילינו. חיילים שכרגע נמצאים בשליחות בעזה, והחיבור שלכם עם המפלגות הערביות – ואין לי כלום נגד ערבים, אני נשלחתי לכנסת גם על ידי מצביעים ערבים בצפון – החיבור הזה זה מה שהביא את 7 באוקטובר. גם החיבור שהיה שם בעזה, הניסיון לחשוב שיש לכם חברים מהצד השני, אנשים בכירים מאוד שישבו עם האויב שלנו וחשבו שיש עם מי לדבר. אתם פוגעים בחיילים שלנו, אתם פוגעים בחיילי צה"ל שנהרגים, אלה שנפגעים על ידי איימן עודה וחבריו, וכסיף, וכל האנשים תומכי הטרור האלה.

גלעד קריב (העבודה):

אתם מקדם חוק השתמטות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

עזוב, אתה פוגע פגיעה ישירה בחיילי צה"ל. תפסיק לדבר שטויות.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מקדם חוק השתמטות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני מבקש, תעצור לי את הזמן.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מדבר?

ניסים ואטורי (הליכוד):

בטח שאני אדבר. בטח שאני אדבר.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מקדם חוק השתמטות.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קריב.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אנחנו מקדמים חוק גיוס.

היו"ר ארז מלול:

קריב, אתה בקריאה ראשונה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה, קריב, וחבריך תומכי טרור.

גלעד קריב (העבודה):

חוק השתמטות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם אלה שמגבים את אלה שפוגעים בחיילי צה"ל.

גלעד קריב (העבודה):

חוק השתמטות.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

מי שפוגע בחיילי צה"ל לא יהיה בבית הזה. מי שפוגע בחיילי צה"ל לא יהיה בבית הזה, וזה לא קשור כרגע לערבים, כי יש גם ערבים בצבא.

גלעד קריב (העבודה):

השתמטות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

יש מוסלמים בצבא שנאמנים למדינת ישראל.

גלעד קריב (העבודה):

השתמטות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם פה פשוט הסחלה, הסחלה, ואתה, כשאתה תומך בהם, אתה פוגע בחיילי צה"ל שנהרגים. הינה, חייל כתב לי, הקראתי.

גלעד קריב (העבודה):

השתמטות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני יודע שזה לא מעניין אותך בכלל.

גלעד קריב (העבודה):

השתמטות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא מעניין אותך גיוס. אתם רוצים שהחטופים לא יחזרו.

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא.

גלעד קריב (העבודה):

– – – מה לעשות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם מתפללים שהחטופים לא יחזרו, אתם מתפללים שלא נפציץ באיראן, אתם מתפללים שנתניהו ייכשל בהגנה על מדינת ישראל. למה? למה? כי מה?

גלעד קריב (העבודה):

הוא דיבר אליי קודם. שאני לא אענה על הדברים שהוא אומר עליי?

היו"ר ארז מלול:

אתה לא יכול לענות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

כי אתם פוחדים שנצליח. אתם פוחדים שנצליח. מתוך 251, 50 חטופים עדיין – אנחנו נחזיר אותם. אבל אתם מתפללים לכישלון של הממשלה, גם אם מדובר בביטחון ישראל, גם אם מדובר בביטחון של כולנו, של ילדינו שנמצאים בצבא. אתם שמחים: הינה, נהרגים חיילים, תיסוגו. אנחנו נלך עד הניצחון המוחלט, וחלק מהניצחון הזה הוא לגרש את האנשים שפוגעים בחיילי צה"ל פה, במליאה הזאת. ואתם, השותפים שלהם, תתביישו. זה יהיה כתם על מצחכם לדור ודור.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה. לא, חבר הכנסת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני תומך בחוק גיוס. אתם לא רוצים גיוס, לא רוצים כלום.

היו"ר ארז מלול:

נו, אתה מבלבל אותי. הוא בלבל אותי. גלעד, גלעד, די. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, אני מבקש מהחברים להקשיב, זה יהיה טיפה מורכב. עשרה משפטים על דמוקרטיה ישראלית. איימן עודה, שאתה אינך פה, רבים מדבריך לאורך זמן ובהקשרי תוכן רחבים אינם ראויים, ובגישה שכזאת, לו תימשך, אתה גם אינך ראוי לשבת באולם הזה. יסודות הצדק והשלום, שנובעים ממגילת העצמאות, מדברים על עם ישראל שקומם את עצמו במולדתו ההיסטורית. אני חי בקיבוץ שבזמן שהותקף ונכבש קראו מייסדיו, ומייסדי המדינה בכלל, לשכנינו הערבים ולעמי האזור לחיות בשלום. אני רוצה לדבר על ניצול חופש הביטוי, כי להבדיל משכנינו, שאתה כל כך דואג להם, המדינה שאתה חי בה, ישראל, היא מדינה חופשית ודמוקרטית, וכן, יש בה חופש ביטוי. ואתה, במקום להעריך את זה, אתה מנצל את זה בשפה פרועה בכלל, ובעיתות מלחמה בפרט. או אז אתה זועק כקוזק נגזל על אובדנו האפשרי של חופש הביטוי.

אושר שקלים (הליכוד):

שורה תחתונה, תצביע בעד?

היו"ר ארז מלול:

ששש.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

איך יש לך אמות מוסר להשוות בין ילדים שנחטפים בפיג'מות ממיטותיהם, נשים שנאנסות וגברים שנרצחים, למחבלים רוצחי אדם בכוונה תחילה? לא, גם אם כולנו שואפים לחיות בעתיד של שלום, וכך זה צריך להיות, זה לא אותו דבר. זו השוואה שאינה מקובלת. עזה פספסה ועזה לא תנצח. אנשי העוטף, ולא רק הם, הם אנשי שלום. פארק ארזים, שהיה אמור להיות מוקם ולהיות אזור סחר חופשי ל-10,000 עובדים, כבר לא יקרה, כי היזם שלו, אופיר ליבשטיין, נרצח שבוע אחרי פגישה שבה הוא דן איתי על זה. תמי מקיבוץ בארי, שהקפידה להסיע ילדים פלסטינים לבתי חולים בישראל, כבר לא תעשה את זה, כי היא נרצחה ב-7 באוקטובר. וכשעזה הייתה בידי הרש"פ, היא לא ניצלה את זה למימוש כוחותיה. וכשהחמאס עלה, במקום לדאוג לשגשוג האנשים ולאיזונים הנדרשים, הוא הביא את זה בסופו של דבר למצב שבו נגרמה החרבתה של עזה. אז לא, איימן, עזה לא תנצח. ישראל תנצח. ישראל תנצח, והיא תנצח בזכות נחישות לוחמיה, אבל גם בדמותה, כי היא תישאר חזקה ודמוקרטית. אתה הרי רוצה שידיחו אותך ושתהיה בבחינת שהיד פוליטי ותינשא על גלי הערצה עיוורת של אנשים מוסתים, שבניגוד לדבריך החשובים על שלום, בפועל ישמרו על הסכסוך. לא מגיע לך הכבוד המפוקפק הזה, אבל אני לא חושב שתשיג את התוצאה הזאת בהצבעה בבית או בבית משפט. תן לי עוד חצי דקה, ברשותך. מנהיגות אמת זה אנטי-פופוליזם. המנהיגות הזו נבחנת גם כשהציבור שאותו אתה מייצג, צריך לשמוע דברים פחות נוחים מבחינה פוליטית, שהוא בתוכו פנימה יודע שצריך משהו אחר. המנהיגות נבחנת כשאתה כמנהיג מעז לעשות משהו אחר מהמצופה, אבל שיהיה נכון. כך עשו סאדאת ובגין כשהם עשו שלום; לכך חתרו רבין ושרון, שידעו שלא רק קנה רובה מביא את העניין הזה בשביל לפתור את הסכסוך. כך צריכה להיות המנהיגות הערבית – ראו לדוגמה את מנסור עבאס – להבין את צורכי הביטחון של מדינת ישראל, לחתור לשלום, לחיזוק החברה הערבית, ללחימה בפשיעה ולקדם את הכלכלה במערכות החינוך וההשכלה. המנהיגות הערבית צריכה ויכולה להיות נחושה לקידום ערכיה ומטרותיה של החברה הערבית כחלק ממדינת ישראל, ולא כמי שעומדת מנגד. אז על מה הוויכוח, חברים? לא רק חוות הדעת המשפטית של מה עומד בבסיס הטיעון הזה, אלא יש פה שאלה של מהות, של איך שומרים על הדמוקרטיה, איך מדיחים כעת ח"כ ערבי, מחר חרדי, מוחרתיים מישהו אחר; איך מצד אחד לומדים לשמוע ולהקשיב לדעה אחרת, אבל גם איך לא מנצלים את חופש הביטוי לפגיעה מוחלטת בחברה הישראלית.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בני, אתה בעד?

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ולסיום, איימן, להקפיד, להקפיד לא לפגוע בקורבנות הטרור שבתוכה, בלוחמים ומגיני אזרחיה, כל אזרחיה, גם היהודים וגם ערבים. לסיום, איימן, תתאפס.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא הבנתי, אתה בעד או נגד?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בני, אתה בעד או נגד?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

היושב-ראש, ברכות לדגל התורה – – – הממשלה.

היו"ר ארז מלול:

חבר'ה, זה מפריע. חבר הכנסת גלעד קריב, זה מפריע. בבקשה, זה מפריע. הוא רוצה להתחיל לנאום. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שכל אחד יודע בתוך הבית הזה, מאז שהונחה הצעת ההדחה על שולחן ועדת הכנסת, שהתהליך הזה לא יצליח. לא תהיה הדחה, לא יהיה לזה רוב, וכולם ידעו. זה תהליך פופוליסטי, תהליך שכולם רצו להרוויח ממנו פוליטית. לצערנו, ככל שמתקרבים הפריימריז, אנחנו רואים מהצד הזה עלייה במפלס ההסתה, במפלס התקיפות נגד חברי הכנסת הערבים. מתארים אותם בכל מיני מילים שאני לא מצליח אפילו להגיד אותן, ולא מהכבוד שלי להשתמש במילים שמשתמשים בהן חבריי מהקואליציה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל יש מפלגות שאין להן פריימריז, פה, למשל.

רון כץ (יש עתיד):

מה את רוצה עכשיו?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת קטי שטרית, לא להפריע.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צריך לשמוע את הביקורת. לצערנו, זה מה שקורה. כנראה ההתנהלות וההתנהגות של טלי גוטליב הביאה לזה שהיא עכשיו עולה בסקרים בתוך הפריימריז בתוך הליכוד, ולכן רוב חברי הליכוד רוצים לחקות אותה בצעקות, בהסתה נגד החברים הערבים, חברי הכנסת הערבים, להפריע להם כשהם נואמים. ככה לא מתנהלים, ככה לא עולים וככה לא זוכים בפריימריז. אני אומר, יש הרבה נושאים שהם חשובים לנו כחברה ערבית, הרבה נושאים חשובים. הרצח בחברה הערבית – השר יושב כאן. האם בן גביר, השר בן גביר, יודע כמה נרצחו עד עכשיו מהחברה הערבית? אני חושב שהוא לא יודע, כי זה לא מעניין אותו. יש הרבה דברים שהם חשובים לנו. הרבה הריסות בתים בחברה הערבית, בנגב כפרים נהרסו, ביישובים הערביים הרבה בתים נהרסים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מה שלא חוקי, אנחנו נהרוס.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה עשיתם לתכנן?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

נהרוס. אני הורס.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איזה תכנון עשיתם? איזה תוכניות מתאר עשיתם?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא יהיה. לא יהיה. נהרוס לך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שום דבר. אפס. אפס. התרומה של הממשלה בתכנון זה אפס.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מה שלא חוקי – הורס. חוק זה חוק. זו מדינת ישראל, חוק זה חוק. נהרוס.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מספר הנרצחים – 140. מה עשית כשר? מה עשית כשר לביטחון לאומי?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מותר לך לבנות שלא כחוק?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, השר בן גביר, לא. לא, די.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הוא שאל – עניתי לו: מה שלא חוקי – הורס.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה עשית? שום דבר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מה שלא חוקי – הורס.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא אפס. הוא בעד החוק.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

להרוס, להרוס.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין לך זכות לקטוע אותו. הוא לא שאל אותך. אתה אפס, אפס פושע.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתה, צריך להרוס לך את הבית. כל מחבל – להרוס לו את הבית.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פושע. אתה פושע.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כל אלה שגרים בלא חוקי. לא חוקי – שלא יבנו שם.

היו"ר ארז מלול:

זהו, נגמר. בסדר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

להרוס.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בן גביר, אתה צריך להסתכל במראה.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צריך להסתכל במראה, ותגיד מה עשית.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

היו"ר ארז מלול:

איתמר, אמרת, להרוס, הבנו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חוק זה חוק.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תפסיק, בן גביר, תפסיק להגיד מחבלים. כולם כאן תושבי המדינה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תלמדו לקיים חוק.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואסור לך ובושה וחרפה ששר במדינת ישראל מתנהג ככה ומשתמש במילים כאלה לחברים שלו בתוך המליאה. הגיע הזמן שהממשלה תטפל בבעיות של החברה הערבית: לטפל ברצח, לטפל בארגוני הפשיעה, לטפל בנושא של התכנון והבנייה. מספיק כבר. הגיע הזמן שהבית הזה כבר יעלה את הרמה. מספיק כבר, זאת בושה. כשמסתכלים עליכם בטלוויזיה, תסתכלו מה אומרים. מה יגידו עליכם ילדים בכיתה ב'? זו הרמה של חברי הכנסת בכנסת ישראל? תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום הכנסת לא מצביעה רק על איימן עודה – אנחנו מצביעים על עצמנו, על הערכים שלנו ככנסת. האם אנחנו מוכנים להגן על הערכים שלנו ועל הגבולות שאנחנו מסרבים לחצות? אנחנו מצביעים היום על הדחתו של חבר כנסת שהשווה את החטופים שלנו למחבלים שפלים שרצחו ופגעו באזרחינו ובחיילינו. אנחנו מארחים כאן בוועדות במשכן את משפחות הנופלים, את משפחות החטופים, הנרצחים והפצועים. מהו המסר שאנחנו מעבירים למשפחות היקרות הללו אם האיש הזה מתהלך בינינו כחבר מן המניין? מי שעבורו נסראללה, יימח שמו וזכרו, הוא דמות להערצה. מי שמכנה את חיילינו פושעי מלחמה, לא ראוי להיות חבר כנסת וגם לא ראוי להיות אזרח ישראלי. תומך הטרור, עוכר ישראל, כשהוא אמר "עזה ניצחה ועזה תנצח", למי הוא התכוון? הוא מהלל ומשבח את אירועי 7 באוקטובר. את מי תנצח, את חיילינו הקדושים שנלחמים כעת בעזה? אז יש לי חדשות בשביל תומך הטרור עוכר ישראל: אתה תמשיך לראות בחורבנה ובתבוסתה של עזה, אתה תמשיך לראות בהשמדתם של הטרוריסטים שאתה מתפאר בהם, ובעזרת השם ביישום תוכנית ההגירה של טראמפ, ומבחינתי אתה גם יכול להצטרף ולהתפנות לחבריך בעזה. חבריי חברי הכנסת, אין כאן מחלוקת פוליטית; זאת שאלה בסיסית ומוסרית, איפה עובר הקו. אני מכאן פונה בעיקר למי שמתיימרים להיות ראשי ממשלה. היה פה לפני כן בני גנץ – אני מדבר בעיקר על גנץ ועל לפיד. אתם קוראים לעצמכם מנהיגים? אתם מתיימרים אולי להקים שוב את ממשלת ההונאה והשנאה שנשענת על תומכי הטרור כעודה? זה התוכניות שלכם? לפיד אמר שהוא בעד הדחת עודה; אז איך זה שאתה, מר לפיד, לא מטיל את כובד משקלך ומטיל כאן משמעת סיעתית? איך זה שלא שמענו מכם, לפיד וגנץ, קו ברור – אתם איתנו או עם עוכר ישראל? אתם איתנו, עם החיילים, או שאתם בדיל פוליטי עם מי שמכנה אותם פושעי מלחמה? אם, חלילה, ההדחה הזאת לא תעבור, זאת תהיה חרפתכם לדיראון עולם. לצערי, יש סיעות שמעדיפות פוליטיקה קטנה ומכוערת על פני מצפון וערכים; יש סיעות שבוחרות להימנע לא בגלל שאין להן תשובה, אלא כי יש להן חשבון. אצל חלקם החשבון פוליטי, אצל אחרים החשבון קשור לחוק כזה או אחר או להסכמה שלא הושגה או לעסקה שלא נסגרה. אבל חברים, ביום כזה אין מקום לעסקאות. אני מבקש, נא להצביע. הצביעו בשם המצפון, ולא בשם שיקולים פוליטיים. אי-אפשר לדבר על אחריות לאומית מצד אחד אבל לתת גב לתומך טרור מצד שני. אי-אפשר לומר: אנחנו עם הלוחמים, ואז לברוח מהצבעה שבאה להגן עליהם ולהזדהות איתם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מייד מסיים. עשר שניות. אם, חלילה, ההדחה הזאת לא תעבור, אני מתכוון לפרסם בשיטתיות את רשימת חברי הכנסת שיצאו כנגד עמם וכנגד החיילים.

נעמה לזימי (העבודה):

אוי, אוי.

גלעד קריב (העבודה):

אושר שקלים (הליכוד):

ולכן אני קורא מכאן לחברי הבית, זאת הזדמנות לומר בקול ברור: חיילי צה"ל אינם לבד. הם זוכים להגנה לא רק בחזית אלא גם כאן, בכנסת. אני אצביע היום בעד בשם הערכים, בשם הזיכרון – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – בשם הילדים שלנו. הגיע הזמן להדיח את תומכי הטרור מכנסת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – מהדברים שלך.

אושר שקלים (הליכוד):

זה היה כולל – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא – – –

אושר שקלים (הליכוד):

לך לחברים שלך בעזה. תלך כבר מזמן.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

למה, כי הוא ערבי?

אושר שקלים (הליכוד):

ממש לא. מה הקשר? מה הקשר? עופר כסיף ערבי? מה הקשר?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אושר שקלים (הליכוד):

תאמין לי – – – הרבה יותר ממנו – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שקלים, אני פה מאות שנים. אתה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אתה ממש לא מאות שנים, אתה – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – אני פה מאות שנים.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – ההיסטוריה שלך – – – תלמד את ההיסטוריה. בור ועם הארץ.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אושר שקלים (הליכוד):

תלמד היסטוריה. אתה בור ועם הארץ. אתה בור ועם הארץ.

היו"ר ארז מלול:

אושר. להרגיע אותו.

אושר שקלים (הליכוד):

תלמד היסטוריה.

היו"ר ארז מלול:

זהו. הוא ישקול את זה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, כמה סמלי שהשר התורן בדיון הזה הוא איתמר בן גביר. אדוני היושב-ראש, מן המפורסמות שראש הממשלה נתניהו לא ניחן בתכונה החשובה של אמירת אמת. יש האומרים שהוא משקר כמו שהוא נושם – תשאלו את חבר הכנסת גפני, שנמצא כאן בפרסה.

נעמה לזימי (העבודה):

ואת סמוטריץ'.

גלעד קריב (העבודה):

ולכן צריך להעריך את העובדה שלעיתים נדירות האמת מתפלחת מפיו. לפני עשר שנים, ב-17 במרץ 2015, הכריז נתניהו: הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפיות – הכריז והפיץ את הדברים למאות אלפי ישראלים ברגע מזוקק ומכוער של גזענות. עשר שנים חלפו, ונתניהו הוא אותו נתניהו – מסית ומדיח. ההבדל הבולט הוא שאז, לפני עשר שנים, הוא עשה את זה כמעט לבד – הוא וטופז לוק, עוזרו הנאמן לענייני הפעלת מכונת הרעל. היום נתניהו מוקף בעשרות שרים וחברי כנסת שאומנם רוקדים סביבו כבמעשה עגל הזהב, אך למעשה סוגדים למשנתם של כהנא, מרזל, בן ארי וגופשטיין. עשור שלם עבר, והגזענות הפכה מתרגיל בחירות של נתניהו לבריח התיכון של קואליציית המושחתים והקנאים. הרבה שיאים איומים רושמת הכנסת העשרים-וחמש. אחד מהחמורים שבהם הוא רמת הגזענות והדה-לגיטימציה של אזרחי ישראל הערבים. אמרתי בעבר: ממשלת נתניהו האחרונה היא ממשלת בן גביר הכהניסט הראשונה, ואוסיף עכשיו ואומר: הכנסת העשרים-וחמש תחת מנהיגותו של אמיר אוחנה היא הכנסת הראשונה שבה הרוח שמרחפת היא רוחו של כהנא ולא רוחם של הרצל, של בן-גוריון או בגין; רוח רעה שמרחפת מעל תהום הגזענות והעליונות היהודית. ומכיוון שכך הם פני הדברים, והדיון שאנחנו מנהלים כאן לא עוסק באמת בציוץ כזה או אחר של חבר הכנסת עודה, אלא בעוד חוליה בשרשרת ההדרה והדה-לגיטימציה של שני מיליון אזרחים ערבים, אין אלא להתפלא על אותם חברות וחברי אופוזיציה שנתנו ידם להתנעת המהלך הבזוי שאנחנו דנים בו ואלה ששוקלים לתמוך בו הערב. אם יש לקח אחד מימי בין המצרים שהתחילו אתמול בצום י"ז בתמוז הוא הצורך שלא לשתוק מול מעשי הקנאים ושורפי האסמים ולא להיות טהרנים, מידתיים או מתקרנפים. עם מהלכים כהניסטיים לא משתפים פעולה. נקודה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

נעמה לזימי (העבודה):

עבריין סדרתי. סייען טרור. סייען טרור.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא.

קריאות:

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

למה היועצת מגינה עלייך?

נעמה לזימי (העבודה):

– – – נתניהו – – – כהניזם. אתה לא מזיז לי, בן גביר – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – – מה דיברת עם היועצת?

נעמה לזימי (העבודה):

בן גביר, אתה עבריין סדרתי מורשע. אתה בושה למשכן הזה. אתה כתם. סייען טרור מורשע – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בלה בלה בלה בלה בלה. מה יש לך עם היועצת? למה היא מגינה עלייך?

גלעד קריב (העבודה):

נעמה לזימי (העבודה):

– – – כהניסט מורשע.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

נעמה לזימי (העבודה):

חתיכת משתמט.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא רוצה לפתוח תיק. למה היא מגינה עלייך? שתיתן הסבר.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – כהניסט מורשע.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גלעד קריב (העבודה):

לא יודע. יש פה שר או פרחח?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, גלעד.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מפריע לכל נואם. הוא מפריע לכל נואם.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

גלעד, עכשיו דיברת על שלושת השבועות, י"ז בתמוז. לא לא לא, גלעד.

קריאות:

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – אפס, אפס – – –

היו"ר ארז מלול:

ווליד טאהא.

נעמה לזימי (העבודה):

יש פה פרחח. יש פה כהניסט, צלם בהיכל, עבריין שהפיל את המשטרה, שחושב שהמשטרה היא שלו בכיס, שיש לו משטרה פרטית, הוא והחברים הכהניסטים שלו. אל תתבלבל.

קריאות:

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

"סתום ת'פה" תגיד לחברים הכהניסטים שלך, לפוגרומיסטים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ארז מלול:

ווליד טאהא, תצא לחמש דקות. אתה ישבת פה יותר מדי. צא לחמש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא מפריע לכל נואם. אי-אפשר לסבול את זה.

היו"ר ארז מלול:

זה לא בעיה שלך, זו בעיה שלי. תצא לחמש דקות – – – ותחזור.

נעמה לזימי (העבודה):

עלק הוא מעיר לי. עלק אתה מעיר לי. משתמט עבריין, מעיר לי. אנחנו לא נשתוק לך, בן גביר. לא נשתוק לך. אתה צלם בהיכל.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – אפס – – – יא פושע.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ווליד טאהא.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה מורשת נתניהו. אתה מורשת נתניהו – כהניסט עלוב, עבריין סדרתי. זה מה שאתה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ארז, מה קורה? באמת, ארז. מה זה כולם – – –

היו"ר ארז מלול:

די, לא לצעוק. לא להרים עליי – – –

נעמה לזימי (העבודה):

לעבריין הביאו מפתחות למשטרה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, אבל אי-אפשר ככה.

היו"ר ארז מלול:

לא להרים את הקול. אני לא אוהב את זה. לא להרים את הקול.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לכי להצית צמיגים באיילון, לכי.

נעמה לזימי (העבודה):

אנחנו נילחם בך בכל מקום, בן גביר. אנחנו ישראל השפויה, ישראל הדמוקרטית, הליברלית, שבזה לכהניסטים. נילחם בכם בכל מקום וננצח אתכם. ננצח אתכם. עבריין.

היו"ר ארז מלול:

הזמן שלך התחיל. טוב, זהו. זמנך התחיל, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני, הם לא היו מעיזים להשאיר אותנו דקה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

עבריין. 53 כתבי אישום, 13 הרשעות, הרשעה, סייען טרור ומשתמט. אל תלמדו אותי. תודה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תגיד לי, היושב-ראש, היושב-ראש, הם מדברים עליי ככה – אין תגובה. אין תגובה. תראה איך מדברים אליי – – – אני יוצא.

נאור שירי (יש עתיד):

זה ציון עובדה. אתה עבריין מורשע.

היו"ר ארז מלול:

זכותך להביא תגובה. אתה רוצה תגובה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני יוצא – – –

נעמה לזימי (העבודה):

תעשה מה שאתה רוצה. צא, צא. אני עומדת פה. תצא. צא, בן גביר.

קריאות:

קריאה:

משתמט.

נעמה לזימי (העבודה):

עוף מפה. אני עומדת פה. תצא.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. חברת הכנסת נעמה לזימי, אני אוריד אותך. לא, את לא תגידי לשר לצאת מפה.

נאור שירי (יש עתיד):

היא הציעה לו. זה בסדר. גם לקרוא לשר "עבריין מורשע" זה עובדה – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

איך זה? כשאנחנו אמרנו מילה אחת, הוציאו אותנו. לקרוא לשר ככה?

קריאה:

הכהניזם לא לגיטימי.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. די.

נעמה לזימי (העבודה):

אללה מעכ, בן גביר. עוד נעיף אותך. אל תדאג.

היו"ר ארז מלול:

השר בן גביר, אני לא שמעתי. אני לא שמעתי מה היא אמרה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא לחסום את כביש איילון – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אל תדאג, בן גביר. את הכהניזם נוציא מההיכל הזה, אל דאגה.

קריאות:

נעמה לזימי (העבודה):

עבריין מחנך אותנו, הפיל את המשטרה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא לחסום את כביש איילון – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב. יצאת משם, באת לי מפה?

נאור שירי (יש עתיד):

מה הלכת לצעוק ליד קטי?

גלעד קריב (העבודה):

לא. אני באתי לפה לייצג את שמיר ואת בגין: כהניסטים, החוצה. שמיר ובגין אומרים: כהנא, החוצה.

היו"ר ארז מלול:

תצא, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני עכשיו חוזרת מבית חולים הדסה. ביקרתי את עידית אבישי, שהמשטרה שלך הטיחה על הרצפה וחבלה אותה בראשה.

היו"ר ארז מלול:

גלעד, אתה מפריע לחברת סיעה שלך.

גלעד קריב (העבודה):

אני המחנה הלאומי.

נעמה לזימי (העבודה):

משם אני חוזרת עכשיו, מבית חולים הדסה.

גלעד קריב (העבודה):

אני הרוויזיוניסט האמיתי.

היו"ר ארז מלול:

אתה מפריע לה. טוב, שיפריע.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

יאיר גולן לא יקדם אותך.

נעמה לזימי (העבודה):

אז תעצור.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא עוצר.

נעמה לזימי (העבודה):

אין בעיה, אני רגילה.

גלעד קריב (העבודה):

בגין ושמיר מתביישים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, זהו.

נעמה לזימי (העבודה):

ואני אחזור על דבריי. אני חוזרת עכשיו מבית חולים הדסה, והמשטרה שלך הכתה והטיחה את עידית על הרצפה, והיא נחבלה בראשה. הלכתי לבקר אותה עכשיו בחדר מיון. זאת המורשת הכהניסטית של נתניהו, הצלם בהיכל. אנחנו נעיף אותך, בן גביר. אתה תישאר כתם גדול בהיסטוריה של המקום הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

אבל בואו נדבר על נתניהו, מממן החמאס הראשי. בואו נדבר עליו. האיש הזה, נתניהו, מממן החמאס, הוציא עכשיו סרטון באנגלית שבו הוא מגדף את חיילי צה"ל, מכפיש את החיילים שלנו בחו"ל. זה בסדר? זה עוזר למדינה? זה עושה שם טוב למדינה? זה עושה טוב לכוחות הביטחון?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – הוצאות – – –

נעמה לזימי (העבודה):

לא הבנתי. ראש הממשלה יוצא על צה"ל בסרטון באנגלית. אין דברים באלה. אין בעולם. החיילים עכשיו במלחמת ההישרדות שלו, המלחמה שבן גביר דואג שתימשך, מחוקק השתמטות ומגדף אותם בסרטון באנגלית. ממש ממשלה של עוכרי ישראל, והם עוד מבקשים להדיח חברי כנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיפה משלמים – – – 8,000 שקל הוצאות – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. טלי, די. אמרת את זה פעם אחת. זהו.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה לומר לכם, ישראל הדמוקרטית תנצח את השחיתות, תנצח את הדיקטטורה המשיחית הלאומנית שלכם, ואתם יודעים את זה, ובגלל זה אתם פוגעים בדמוקרטיה הישראלית, כי אין לכם כלים לנצח ברוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – 8,000 שקל הוצאות.

היו"ר ארז מלול:

ששש. זהו.

נעמה לזימי (העבודה):

אתם חבורה מושחתת, שמימנה את חמאס. ראש הממשלה מסובך בפרשות ביטחוניות – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

את מושחתת. יא אפס. מה זה הדבר הזה? את מושחתת. רדי למטה.

קריאות:

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה יכול להוריד אותה. נגמר הזמן, רדי למטה. רדי למטה, יא פושעת, עשית מדורות באיילון – – –

נעמה לזימי (העבודה):

ראש ממשלת קטר. אתם מדברים על הדחת חברי כנסת? אתה מפקיר את הלשכה לסוכנים זרים.

ניסים ואטורי (הליכוד):

רדי למטה, נגמר הזמן, מושחתת – – – מדורות באיילון, רדי למטה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

ריבונו של עולם, את מי אתם משרתים, את קטר? את הכהניסטים וקטר? תראו מה קרה כאן.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

הדיקטטורה לא תעבור, לא תעבור.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

על מה אתם מדברים? אתם גרמתם ל-7 באוקטובר. אתם, אתם.

קריאות:

גלעד קריב (העבודה):

יאללה, יאללה, סעו לקטר. סעו לקטר.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברים, זה לא שוק פה. חברים, זה לא שוק. להירגע, בבקשה. די.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – שקרנית – – – מה אתה מגן עליה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם, אתם הרסתם את המדינה. אתם, אתם. גם את המפלגה שממנה אתם באים. את מפלגת העבודה אתם הרסתם.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, תצא, בבקשה. ביקשתי. תוציאו אותו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הרסתם את המפלגה שלכם. הרסתם. אין מפלגת העבודה. הרסתם.

קריאות:

צא, צא – – –

היו"ר ארז מלול:

תוציאו אותו. הוא בקריאה שלישית. תוציאו אותו. חברת הכנסת קטי, את בקריאה ראשונה.

קריאות:

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

צא החוצה. צא החוצה. צא החוצה.

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, כבוד השר, אני צריך להגיד את זה, לא אתה. אני לקחתי לך את התפקיד?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני – – – משטרה. אני עוזר לך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

– – – מה רק ח"כים? מה, יש לו פטור?

קריאות:

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

צא החוצה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

הוא צרח על כולם. הוא שעה צורח על כולם.

היו"ר ארז מלול:

זה כשהוא מדבר בשקט. נאור, נאור, נאור.

גלעד קריב (העבודה):

יאללה, סעו לקטר. סעו לקטר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מי שמתגלגל בקברו זה בן-גוריון. בן-גוריון מתגלגל. הרסתם את המפלגה.

היו"ר ארז מלול:

קטי, קטי. זהו, זהו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

דמוקרטים, עלק דמוקרטים. הוא בא להגיד שהוא מייצג את שמיר ואת בגין? הם שכחו מה הם עשו לבגין. יום ולילה מתחת לבית שלו.

היו"ר ארז מלול:

אני לא שכחתי. יאללה, מספיק.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מתחת לבית שלו: רוצח, רוצח. הרגו אותו. הם חושבים שהם יעשו את זה לביבי. ביבי חזק, לעולם הוא לא יישבר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

זו כת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם נשברתם בסוף.

היו"ר ארז מלול:

קטי, קטי, זהו.

נאור שירי (יש עתיד):

זו כת. עגל הזהב.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה מדבר על עגל הזהב?

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא. חברת הכנסת קטי, את בקריאה שנייה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בלי לפיד אתה לא קיים. בלי לפיד אתה לא קיים.

היו"ר ארז מלול:

קטי, את בקריאה שנייה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

עגל הזהב?

נאור שירי (יש עתיד):

כן, אני מדבר. תעשי עוד סרטון. עגל הזהב – – – בשיער הסגול.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

תמשיך.

דן אילוז (הליכוד):

לא, נו. תתחיל לי את הזמן מחדש. תתחיל מחדש, מה?

היו"ר ארז מלול:

לא, אני לא אתחיל את הזמן. בסדר, אני אוסיף לך אחרי זה, בסוף. אל תדאג.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה לוקח לו את הזמן?

היו"ר ארז מלול:

נאור, די.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש דבר אחד שאני לא אצליח להבין: איך אדם שנבחר לייצג את ערביי ישראל מקדיש את חייו הציבורים לשרת את האויב? איימן עודה לא מייצג את הציבור הערבי, הוא מייצג את החמאס.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה מייצג אותם. אתה מייצג אותו, נכון?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עופר.

דן אילוז (הליכוד):

במקום לדאוג לביטחון האישי ברחובות אום אל-פחם, הוא עסוק בלהאדיר את עזה. במקום להילחם בפשיעה, הוא נלחם במדינה. במקום לעמוד לצד הערבים שנרצחו, הוא שותק, מסרב לגנות ומשווה בין החטופים למחבלים. אתם יודעים מי היה עווד דראושה? חובש ערבי בן 23 שעבד כפרמדיק במסיבה ברעים. ב-7 באוקטובר, כשהמחבלים תקפו, הוא לא עזב, הוא נשאר וטיפל בפצועים. הוא נורה למוות בזמן שניסה להושיט יד לאחיו הישראלים הנפגעים. גיבור אמיתי. ואתה, איימן עודה, אתה עומד מול המצלמות ואומר: "עזה ניצחה ועזה תנצח". כשאתה אומר שעזה תנצח, אתה מהלל את מי שרצחו תינוקות, אבל לא רק תינוקות, גם את עווד, גם את האנשים שאתה אמור לייצג. אתה דורך עליהם, אתה חונק את הקול שלהם, אתה מעודד את הרצח שלהם. אז אני אומר לך, איימן עודה, עזה לא תנצח, חמאס לא ינצח, הטרור לא ינצח ואתה לא תנצח. מדינת ישראל תנצח, החיים ינצחו, האמת תנצח. אנשים כמו עווד דראושה ינצחו, ומדינת ישראל כבר מנצחת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק קרויזר – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי. קטי, את במקום סון הר מלך, לא עכשיו. עוד שניים, שלושה.

עמית הלוי (הליכוד):

היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, הדיון כאן הוא על סילוק איימן עודה מהכנסת, אבל איימן עודה הוא לא הבעיה היסודית, בוודאי לא בדיון הזה. הדעות שלו, האמירות שלו, ידועות היום. דנו עליהן בוועדה, וכולנו יודעים, כולם יודעים במי מדובר, במה מדובר – באדם שהשתוקק לשאת על כתפיים את רוצח שבעת היהודים; מי שמייחל שעזה, זו שמייצגת ניאו-נאציזם אכזרי וברברי, תנצח את ישראל. כולנו שמענו, כולנו מבינים. והאמת, אדוני היושב בראש, טוב ששמענו, כי לפעמים דווקא חשוב מאוד שהאויב יאמר בגלוי את מה שהוא חושב, והכול על השולחן. יש כאלה, אולי גם חברי כנסת שאיתנו כאן, שלא אומרים, אבל חושבים ומחכים לשעת כושר. אז עודה אמר את מה שהוא חושב, לא אמר את זה בחדר סגור. הוא שלהב את ההמונים בחיפה, דיבר עם האימא של הרוצח בגלוי בטלוויזיה, כמו כל גדולי המסיתים והרוצחים של עמנו – כמו חאג' אמין אל-חוסייני, כמו יאסר ערפאת. אז כולנו וכולם יודעים מי הוא, אבל הוא לא הבעיה היסודית כאן. הבעיה היא אצל אלו ששומעים את השיח הזה שמכוון להשמדת ישראל, ששומעים את האמירות הללו שמצדיקות ומשבחות בגלוי אלימות ורצח של חיילים ושל מתנחלים במסגרת מה שעודה קורא "כיבוש", ושותקים. שותקים. לא תומכים בסילוקו מהמליאה אלא מסתלקים בעצמם מהמליאה. ואני אומר לכם, חבריי מהאופוזיציה, מיש עתיד, מהמחנה הממלכתי, ממפלגת העבודה, זו לא בריחה מהמליאה – זו בריחה שלכם מהציונות, בריחה מיסודות הציונות. כי מהי התנועה הציונית? לשם מה היא נוסדה? הציונות היא תנועת שחרור שנוסדה כדי לשחרר את המולדת שלנו מידי זרים, כדי להשיב לנו את הצדק הבסיסי שהיה למרמס במשך שנות הגלות – הצדק שהארץ הזאת, ארץ ישראל, שייכת לעם ישראל, שייכת לעם היהודי; להחזיר, כמו אמרתו של הרצל – שאנחנו נציין את יום הזיכרון שלו בעוד יומיים – להחזיר ארץ ללא עם לעם שהיה ללא ארץ למשך אלפיים שנה. חלק מהותי מהשחרור הזה, מהשחרור הלאומי, זה החזרת הכבוד הלאומי, כבוד אמיתי למי שאנחנו, למה שאנחנו, כבוד אמיתי לצדק התנ"כי וההיסטורי שלנו, לזכויות הלאומיות שלנו על הארץ, וגם כבוד לתפקיד שלנו, לחובה שלנו להיאבק על הצדק והאמת עבורנו ועבור העולם כולו. ומה אתם אומרים? כל אלו שעלו כאן קודם ומגמגמים, ולא הבנו אם הם בעד לסלק את איימן עודה או נגד לסלק את איימן עודה, כל אלו שיברחו היום מהמליאה, כל הפקידים, היועצים המשפטיים לסוגיהם, חברי הכנסת, שמענו אתכם בוועדה. אתם מסתייגים בפנים חמורות סבר, אתם אומרים: זה באמת לא בסדר, איך שהוא מדבר, והדברים חמורים ולא ראויים, אבל. ואז מגיע האבל, והאבל הזה מגיע בגלל הספק שחדר לכם ללב ומערער את צדקת הדרך הציונית.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

הספק שיצרו כל השקרים המתועבים שחלחלו בחברה שלנו לאורך שנים – עוד משפט אחד, אדוני: יש עם פלסטיני, יש לו זכויות, אסור להיות כובשים, הכיבוש משחית. אנחנו כובשים, סימון?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כן, כן, כן.

עמית הלוי (הליכוד):

אנחנו קולוניאליסטים? אנחנו יכולים להיות כאלה בארץ ישראל? הפוך, יאיר, הפוך, בני גנץ.

היו"ר ניסים ואטורי:

נראה לי, הוא לא שאל אותך, מר כסיף.

עמית הלוי (הליכוד):

הציונות היא שחרור נגד הקולוניאליזם, נגד הקולוניאליזם שהתחיל במאה השביעית והמשיך עד 7 באוקטובר ועד היום, נגד הקולוניאליזם הברברי והאלים של האסלאם במשך מאות שנים. ולכן, מה שקורה כאן – משפט אחרון – מה שקורה כאן באמת בכנסת היום – –

היו"ר ניסים ואטורי:

כל משפט אחרון שלך זה חמש דקות.

עמית הלוי (הליכוד):

– – כן, וזה טרגי וזה עצוב, זה לא איימן עודה אלא ההפנמה של הדברים שלו על ידי חלק מהציבור הישראלי והנציגים שלו כאן; האוטו-אנטישמיות הזאת. ואנשים מסתכלים כאן על הכנסת, ברור להם שאיימן עודה הוא אויב, אבל מה שלא ברור להם ומה שמוזר להם זה שיש כאן אנשים שאפילו אחרי 7 באוקטובר לא מזהים את האויב, מצדיקים בסתר ליבם את הנחות היסוד שלו – –

היו"ר ניסים ואטורי:

משפט אחרון.

עמית הלוי (הליכוד):

– – בורחים בגלוי מהכנסת, מהאויב הזה, בדיוק כמו שהם רוצים שאנחנו נברח מעזה ומכל המקומות האחרים. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת השרה מאי גולן, את רוצה? איתמר, קח אותה לשיחה, היא חושבת על עשר דקות. נותן לך חמש דקות. אני צוחק. שתי דקות לרשותך, בבקשה. שתיים, כי את תמיד תעשי את זה שלוש, מה זה משנה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

ממש לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, אני אומר לה שתיים – זה יהיה ארבע; אני אגיד לה שלוש – זה יהיה חמש. אז בואו מראש תעשי את זה שלוש וזהו.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני סגן היושב-ראש הנכבד.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה, שלוש דקות.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

ניסים ואטורי, רציתי גם להגיד את השם שלך, זה נחשב לי בזמן? כנסת נכבדה – –

היו"ר ניסים ואטורי:

נוסיף לך שתי שניות בסוף על זה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

– – מדינת ישראל קמה כדי להוות בית לעם היהודי, שחווה שואה ופוגרומים. חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, שתמונתו מעטרת את המליאה, כתב בספרו מדינת היהודים – כדאי שתשמע קצת היסטוריה, חבר הכנסת – כתב בספרו מדינת היהודים: "מדינת היהודים תהיה בטוחה במצב ניטרלי, מבלי להתערב בכל ריב ומבלי אשר יבוא חיל זרים בגבולה". מעניין מה היה אומר כשהיה רואה את נציג חיל הזרים בגבולנו איימן עודה יושב בכנסת ישראל, מניף את דגל אשף ומצדיק את הנאצים של ימינו במדינת היהודים הריבונית. אזרחי ישראל צריכים לקלוט טוב טוב מי נמצא כאן בחסות בית המשפט העליון, את מי מכשירים בעלי הגלימות בראשות ממלא מקום נשיאת העליון יצחק גולדפריינד, עמית, וחבריו הטבעיים לגוש מאופוזיציית קפלן. זה הרי חבר כנסת שאמור לחבר בין יהודים לערבים, ובפועל הוא קרא לכל אזרח ערבי-ישראלי שהתגייס למשטרה לזרוק את הנשק בפנים של המפקדים שלו והסית למרד, לא פחות. ועל מי השוטרים האלה מגינים? לא על כולם? לא נלחמים גם כדי למגר את הפשיעה במגזר הערבי? ולמרות זאת, תראו מי מתגייס לטובתו – האחים שלו לנשק, שותפיו הטבעיים מקפלן. הם פשוט בעסקי המרד ורוצים אותו בממשלה. תראו מול מה אנחנו מתמודדים. מחנה הצביעות מדבר על חופש ביטוי, אבל כשחבר הכנסת רוטמן או גם בן גביר מגיעים לאוניברסיטה, במקרה הזה אוניברסיטת שייח' מוניס בתל אביב, הם זורקים אותו משם בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה. שנה וחצי לאחר הטבח הגדול ביהודים מאז השואה, אמר המחבל הפוליטי עודה: "עזה ניצחה ועזה תנצח". ואני שואלת אותו היום – איימן אודה, אני שואלת אותך: איזו עזה תנצח? עזה של החמאס-נאצים ששחטו תינוקות יהודים? שרצחו משפחות יהודיות מחובקות במיטות? שאנסו נשים, עקרו איברים, השחיתו גופות וכרתו ראשים? זאת העזה שאתה מדבר עליה? כמה ליטרים של דם יהודי שיישפך זה מספיק ניצחון בעיניך? כמה ראשים כרותים? 100? 1,000? שישה מיליון זה מספיק לך? טובי בנינו נלחמים עכשיו כמו אריות, מוסרים את נפשם בסמטאות הארורות של עזה, ולוביסט הטרור מאשים אותם בפשעי מלחמה בזמן שהוא מתפרנס ממשלם המיסים הישראלי. אפשר להעלות על הדעת שלנאצים היה נציג בפרלמנט הבריטי במלחמת העולם השנייה? אני שומעת היום את האופוזיציה מדבררת אותו ואני מתחלחלת; את חברת הכנסת מירב כהן, לדוגמה, אומרת היום: כח"כים יש לנו שיקולים פוליטיים שלא יכולים להיות מעורבים בזה. מה? למה להרוס כל חלקה טובה, מירב, באמת. מעניין אם מפריע לך, מירב כהן, לך ולחבר מרעייך הליברליים, אלה שמדברים גבוהה-גבוהה על זכויות נשים וזכויות אדם, שהמשת"פ הטבעי שלך עודה לא גינה ולא יגנה את המחבל שכרת חזה של אישה ושיחק בו עם מחבל אחר, שהוא לא גינה ולא יגנה את המחבל ששרף בחיים ילד בן שבע, לא יגנה מחבל שתקע סכין בגב של אישה תוך שהיא נאנסת, לא את המחבלים שחטפו ורצחו את כפיר ואריאל ביבס, לא את מי שירו באיברי המין של נשים, ששרפו קשישים למוות. בכיר חמאס המחוסל סאלח אל-עארורי, רוצח מתועב, קרא לו אח, לאיימן עודה, אח לנשק ממש. אמרת על נסראללה שהוא דוגמה ומופת של הקרבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני יכולה עוד 20 שניות. איזה נסראללה, אני שואלת את איימן עודה, איזה נסראללה, ששיגר טיל על 12 ילדים דרוזים במג'דל שמס במגרש כדורגל? נסראללה שרצה שואה שנייה? המקום שלך, אדון עודה, הוא בהריסות של עזה. אנחנו נמשיך לחסל את החברים שלך אחד אחרי השני כמו שחיסלנו את סנוואר, נסראללה, אל-עארורי, מוחמד דף ומרואן עיסא. כל כלב ביג'י יומו. וגם אם בגץ ישאיר אותך שוב בכנסת, כי חשוב להם שיהיה חבר כנסת פלסטיני, כמו שאתה מגדיר את עצמך, אתה עדיין יכול להמשיך לחלום שתקום מדינה חמאס-נאצית שרוצחת תינוקות יהודים כתחביב.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

יש לי עוד מה לומר, אבל אני אגיד בשפה שלך: (אומרת בערבית ומתרגמת:) לך ואל תחזור.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת בועז ביסמוט, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אל תתחיל עוד.

היו"ר סימון דוידסון:

בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אפשר לעשות הצבעה על המיזוג?

בועז ביסמוט (הליכוד):

נאור, אפשר? תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נניח שהייתי יכול לחיות בשלום עם האמירות הבזויות ביותר של איימן עודה, נניח – אמירות שמקוממות כל נפש וכל אדם במדינה, במיוחד אם הוא תומך במדינה היהודית ואוהב את הדגל, הדגל הזה. נניח שכמו הנאורים כאן, הנאורים כאן בינינו, הייתי אומר שהאמירה "עזה ניצחה ועזה תנצח" יכולה לחסות תחת חופש הביטוי. נניח, נניח. אלא שהבעיה במקרה של איימן עודה היא לא האמירות החמורות, לטעמי, שחוצות כל קו אדום, אלא העקרונות שלו, העקרונות של איימן עודה. איימן עודה יושב בכנסת ישראל, ובפועל לא מכיר בסמכותה של הכנסת, בעומק שלה, בסמכות של העם היהודי להגדרה עצמית. הוא – ואני אפנה אליו ב"אתה", למרות שהוא אפילו נעדר כאן מהדיון הזה, אבל הוא לא חסר לי בכלל: איימן, אתה כופר בישראל כמדינה יהודית. וגם הפטרון שלך, הפטרון שלך אבו מאזן, לא מוכן להכיר בישראל כמדינה יהודית. לכן, אגב – זו הסיבה שאין באמת שלום איתו, לא בגלל כל הסיבות שאתה מדמיין לעצמך. והחרפה הגדולה, עודה, היא שבית משפט בישראל אפשר לאנשים כמוך להיבחר לכנסת. ומכאן, מהבמה הזאת, מה אתה בעצם עושה? אתה מסית את הציבור שלך נגד המדינה היהודית, ובמקום לעודד אותם להשתלב ולהכיר במדינה היהודית, אתה עושה בדיוק את ההפך. חבר בית המחוקקים, חבר בכנסת, בכנסת ישראל, חייב להיות לפני הכול נאמן למדינה, לקיומה, לאופייה ולצביונה, ומעל לכול – לביטחונה וביטחון אזרחיה. אתה לא חבר בכנסת ישראל. בוא, אני אגיד לך מה אתה בעצם – אתה אויב של כנסת ישראל. השתתפותך בכנסת ישראל פוגעת בדמוקרטיה ובדמותה של המדינה כמדינה יהודית. אני רוצה חברי כנסת כאן בבית הזה שיעודדו את הציבור שלהם להיות חלק בלתי נפרד מהמדינה, ולא להפך. ואגב, איימן עודה, אם ישראל לא תהיה יהודית, חלילה, כפי שאתה היית רוצה – ואין מצב שזה יקרה; אתה יכול לחלום על זה, אין מצב שזה יקרה – היא לא תהיה דמוקרטית. אתה לא מאמין לי? אז תסתכל במדינות סביבנו, כולל בישות, הישות הזו שאתה מעריץ, תראה איזו דמוקרטיה נפלאה יש שם. ואגב, רק תיקון קטן לאמירה שלך, מחיפה, אני חושב: עזה מפסידה, עזה תפסיד. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת ביסמוט. אפשר גם לנאום ברוגע ולהעביר את המידע. יפה מאוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

כן. לא חייבים לצרוח. יפה מאוד. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית תעלה ותבוא. קטי, מחכים לך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

דוידסון, איציק בונצל ביקש ממני להגיד משהו שלא במסגרת הנאום. זה בסדר? ברשותך. מי שמכיר, איציק בונצל, שהוא אב שכול, אבא של עמית – –

היו"ר סימון דוידסון:

כן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – זיכרונו לברכה, שנהרג בעזה בדצמבר, בנר ראשון של חנוכה, הוא אמר ככה: לכל באי הבית, אני צופה בכם, וכמוני גם כל המשפחות השכולות. הנושא הזה של ההדחה של חבר הכנסת איימן עודה מאוד חשוב להם, לכן הם ביקשו שאני אומר לכם שהם צופים בכם ונורא חשוב להם לדעת מה בעצם ההצבעה שלכם.

היו"ר סימון דוידסון:

ומעכשיו – שלוש דקות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מאה אחוז. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אני חשבתי אם לנאום בנושא של איימן עודה או לנאום בנושא הזה שנורא מציק לי – הוא מציק לי כי הוא מייצג את המחנה של הימין. וראה סיפור מעניין. אתה יודע – אני אשאל אותך חידון, אוקיי? קצרצר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני יכול גם?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן. באמת.

היו"ר סימון דוידסון:

נאור, אין חידונים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תקשיב, נאור. מהדורה אקטואלית מוקדמת של ערוץ 13, לפני כשבוע בערך. האם היה עדכון על הפרטים של עסקת החטופים באותה מהדורה שאני מדברת עליה? לא ולא. האם שודר סיקור, למשל, של הפגיעה במתקני הגרעין באיראן? לא ולא. אתה יודע על מה דיברו במהדורה המוקדמת של ערוץ 13? היה שם איזה סינק – אחרי שראש הממשלה ביקר בניר עוז, אז היה שם חיבוק יפה של עינב, האימא היקרה של מתן, אז שאלו אותי באחד הראיונות מה קרה, אז אמרתי: כולם התבגרו. זו כנראה איזו בשלות מסוימת כזאת, שמדברים, אתה יודע. זאת הייתה הכוונה. עשו מזה סינק. ואז מתן חודורוב אומר למיקי רוזנטל – תקשיב, זה הזוי – כשהם הראו את הסינק הזה של מה שאני אמרתי: מיקי, אנחנו הרמנו לך להנחתה לתקוף, לתקוף את חברת הכנסת קטי שטרית, ובמקום לתקוף אותה אתה מתנצל על מה שאמרת בעבר. שים לב, ערוץ 13, לא ייאמן. למה לא תקפת את קטי שטרית? הרמנו לך להנחתה. תקשיב, מדובר ברשת שהיא רשת, אתה יודע, שמתיימרת להיות רשת תקשורת. אז מדי ערב – אני אומרת לך, נאור, אמיתי – אני זוכה לפינה קבועה בפינת הטרלול.

קריאה:

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, אני לא רואה, לא צופה. אין לי 13. זה מדלג, זה מדלג ישר ל-14. וגם 15, ייאמר לזכותם, יש להם תוכניות טובות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

קטי, זה אות כבוד בשבילך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תקשיבי, החבר'ה שרואים אותי לפעמים אומרים לי: אנחנו יודעים מה המטרה שלהם – לייצר סוג של תודעה, הנדסת תודעה, שנשות הימין הן מטומטמות, הן סתומות, הן לא מבינות. תקשיבי, זה הזוי. זה חוזר על עצמו. הם לא מבינים שזה מרים לי – כמו שאמרת. תמשיכו, ערוץ 13, שאין לו רייטינג – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

השמאל בנה אותי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

השמאל בנה, נכון, את גלית דיסטל – נואמת בכירה, סופרת, מדהימה, משכמה ומעלה, מתעסקת ועוסקת בדברים הכי חשובים למדינת ישראל, במורשת ישראל, במסורת שלנו, שנעלמת מיום ליום. כמה מנסים לפגוע בך, וזה לא עובד. אז תראה, אני מוכנה, אדוני היושב-ראש, לספוג באמת ובתמים כל רפש ללא מורא, ללא חשש, כי מהם לא נפגעים, ולעשות הכול על מנת באמת לממש את המדיניות לאור הערכים שבשמם נבחרתי.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אין אינדיקציה טובה יותר, יותר טובה באמת עבורי, שאני עושה את המשהו הנכון. אם אתה מופיע בפינת הטרלול בערוץ 13, סימן שאתה בסדר גמור. זהו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אז לא לפחד, חברותיי היקרות בימין.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה, קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אנחנו בדרך הנכונה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת קטי שטרית. יעלה ויבוא חבר הכנסת ארז מלול.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – שמחה, זה מפריע לי. אתה תאהב את מה שאני אומר עכשיו. במיוחד טלי. בימים אלו מתקיימים בבית המשפט העליון דיונים דרמטיים שמגלמים בתוכם את אחת הסכנות הגדולות ביותר לדמוקרטיה הישראלית: הפיכת המנגנון הפקידותי והמשפטי לשלטון-על – מינוי ראש השב"כ, מינוי נציב שירות המדינה, הדחת היועמ"שית.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים שם בסיעת הליכוד, בבקשה, לשמור על שקט.

ארז מלול (ש"ס):

מדובר בשאלה עקרונית-מהותית עמוקה: האם מדינת ישראל היא מדינה שמנוהלת על ידי ממשלת נבחריה או על ידי פקידות שמעמידה את עצמה מעל הריבון? אנחנו רואים לאורך שנים תהליך מתמשך שבו הייעוץ המשפטי, הפרקליטות, בתי המשפט, הפכו לריבון ולגורם מחליט ולא לגורם מאזן ומייעץ. השרים מבקשים לקדם מדיניות, והייעוץ המשפטי חוסם; הממשלה ממנה אנשי מקצוע, ובג"ץ מתערב; כאשר הכנסת, נציגת העם, מחוקקת חוק כזה או אחר, מופיעים פקידים שמבטלים אותו בחדרי הוועדות או מנטרלים אותו בפרשנות משפטית עמוקה. למשל את פסק הדין של יושב-ראש המפלגה שלי, הרב אריה דרעי – הוא נבחר על ידי מאות אזרחים ובתמיכת כל הקואליציה הוא גם מונה לשר, ושלטון הפקידים החליט לחבל במינויו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מאות אלפי.

ארז מלול (ש"ס):

מאות אלפי, נכון, צודק. זאת לא פגיעה ברב אריה דרעי האיש, אלא בציבור שלם שהקול שלו הושתק והייצוג שלו נמחק. תמיד משווים את מבנה השלטון בישראל לזה הבריטי. אני רוצה שתקשיבו לדבריה של ראשת ממשלת בריטניה לשעבר ליז טראס בריאיון שנתנה לעיתון גלובס. לא מדובר באדם מהשוליים אלא במי שהובילה את אחת מהמדינות החשובות בעולם החופשי. היא אמרה, ואני מצטט: "האליטות הן מיעוט שמשפיע באופן בלתי הולם על הביורוקרטיה ועל המגזרים התאגידי והציבורי שלנו – ויש לטפל בהם". אחרת "זו תהיה טרגדיה מוחלטת". היא הוסיפה: "מה שקרה הוא שהשמאל, שנהג להילחם בקלפי, משתמש כעת בדרכים אחרות כדי לכפות את המדיניות שלו", באמצעות לוחמה משפטית, השתלטות על הביורוקרטיה ופגיעה בחופש הביטוי. היא גם הזכירה את טראמפ, שמנסה להתמודד עם הדיפ-סטייט: "הוא חווה את זה בקדנציה הראשונה כשאנשים מתוך המערכת ניסו לחבל בהנהגתו כי לא אהבו את המדיניות שלו". חברי הכנסת, זה לא רק טראמפ וזו לא רק טראס. גם אנו חווים את זה כאן בישראל בכל יום. שוב ושוב נבלמת מדיניות לגיטימית של ממשלה נבחרת, שוב ושוב נשללת יכולת הפעולה של השרים, ואנחנו, נבחרי הציבור, הופכים פעמים רבות לצופים מן הצד. אני מסיים. כבוד היושב-ראש, כנציג מיעוט במדינת ישראל אני חושש מאותה אליטה, שדווקא מגיעה מקבוצה מסוימת בחברה הישראלית, כאשר זכויותיהם של מיעוטים כמו הקבוצה שאני מייצג נרמסים תחתיה. הממשלה נבחרה, הציבור שלח אותנו, ואנחנו נדרשים למשול לא במחשכים, לא בעקיפין, לא דרך פשרות מול פקידים, אלא באחריות, באומץ ובגיבוי החוק. מדינת ישראל איננה פקידות עם תקציב אלא דמוקרטיה עם הנהגה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, אריאל, שנייה. הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת – המלצת ועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (הארכת תוקף), התשפ"ה–2025. עוד הונחה, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 18), התשפ"ה–2025, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

יעלה ויבוא חבר הכנסת אריאל קלנר. חברי הכנסת, אני מבקש להקפיד על שלוש דקות. כל אחד גונב עוד דקה וחצי, וזה מצטבר. להקפיד בבקשה על שלוש דקות.

אריאל קלנר (הליכוד):

תתחיל מהבא אחריי.

היו"ר סימון דוידסון:

סליחה?

אריאל קלנר (הליכוד):

תתחיל מהבא אחריי.

היו"ר סימון דוידסון:

כל אחד לווה, לווה דקה וחצי. שמחה, אני כבר מודיע לך מראש: שלוש דקות.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אי-אפשר לדבר על איימן עודה במנותק מהפלסטיניות. אין עם פלסטיני ולא היה כזה מעולם, אבל כן יש אידיאולוגיה פלסטינית, אידיאולוגיה ששוללת כל קיום יהודי ריבוני בארץ ישראל, גם לא על שבריר של מילימטר, וזו האידיאולוגיה של עודה. זו האידיאולוגיה שמראשיתה, עוד מימי חאג' אמין אל-חוסייני, יימח שמו, ראתה בהיטלר, יימח שמו וזכרו, מקור השראה, בן ברית ומקור לחיקוי. זו האידיאולוגיה שבשמה נשחטו אנשים, נשים וטף רק כי הם יהודים, בפרעות, עשרות שנים לפני שחזון ההשמדה הזה אומץ באיראן ב-1979. זו האידיאולוגיה שהקימה את אש"ף, הארגון לשחרור פלסטין מיהודים, בשנת 1964. מי שלא מכיר את האידיאולוגיה הפלסטינית לעולם לא יבין את עודה, כי עודה מציג את עצמו כהומניסט. עודה לא יצדיק את היטלר כמו חאג' אמין אל-חוסייני – הוא פשוט ישים על אותו מישור את התוקפן ואת המתגונן; את עם ישראל, שנלחם על ארצו היחידה, ואת אלה שלא מוכנים להכיר בזכותו על שבריר ממנה. הוא ישים על אותו מישור פגיעה לא מכוונת באזרחים ורצח זוועתי בכוונה תחילה של אנשים, נשים וטף רק כי הם יהודים. עודה ישווה בין אנשים, נשים וטף שנחטפו בצורה ברוטלית רק כי הם יהודים למחבלים אכזריים שיושבים בכלא. בעיניי עודה, חמאס איננו ארגון טרור. נסראללה, בעיני עודה, הוא דוגמה ומופת. עודה איננו הומניסט, הוא הדבר הכי רחוק מהומניזם. בני תרבות צריכים להוקיע אנשים מסוגו. חבריי ממפלגת יהדות התורה, להשאיר את עודה בכנסת זה לא יהדות ולא תורה. לפיד, גנץ, אתם קוראים לעצמכם ציונים. אתם טוענים שיהדות התורה אינה ציונית, ועכשיו על פיה אתם מחליטים שלא להדיח תומך מובהק של אויבינו? זה מה שתסבירו לציבור שלכם, שעודה ירק גם בפרצופו? זה מה שתאמרו למשפחות שכולות שעודה ירק בפרצוף שלהן? עזה אכן ניצחה, איימן עודה, היא ניצחה למשך כמה שעות ב-7 באוקטובר. עם ישראל לעולם לא ישכח את אותן שעות. הרצח, האונס, הביזה, כריתת האיברים, שרפת אנשים, נשים וטף כי הם יהודים – כל זה היה בשעות שעזה ניצחה. אבל מאז, עזה מפסידה וישראל מנצחת. אתה אולי תישאר כאן בכנסת, עודה, בגלל פוליטיקה קטנה, אבל על אפך וחמתך תמשיך לראות את מדינת ישראל מנצחת. עם ישראל חי. עם ישראל מנצח. עזה לעולם לא תנצח. השקר הפלסטיני לעולם לא ינצח את האמת של שיבת ציון. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, עוד כמה דקות תעמוד בפני חברי הכנסת כולם הבחירה. אתה יודע, במקורות שלנו יש: הינה אנוכי נותן לפניכם את החיים ואת המוות, את הטוב ואת הרע, ובחרת בחיים. צריך לבחור בחיים. לא סתם נזכרתי בפסוק הזה, כי היום ממש, ארגון חשוב מאוד בשם "בוחרים בחיים" הגיע להישג מאוד גדול שנוגע ישירות לנושא הדיון של ימינו. אתם זוכרים שיש מפלגה שעמדנו פה והכרזנו שמדובר בתומכי טרור שאסור להקים איתם קואליציה, ושאם אנחנו ננרמל אותם – לאן נגיע? מפלגת רע"מ. העובדה שהכנסת הזאת מנרמלת תומכי טרור, מובילה בסופו של דבר לאירוע הזוי שאני מקווה, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שאתה ומפלגתך לעולם לא תהיו חלק ממנו שוב, כי פעם אחת כבר עשיתם את זה. אתה יודע היכן התקיים המשא ומתן בין מפלגת יש עתיד לבין מפלגת רע"מ לגבי ההצטרפות לממשלת, מה שאתם קראתם, ממשלת השינוי?

היו"ר סימון דוידסון:

בבלפור.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא. המשא ומתן התקיים במשרדי עמותת סיוע 48, עמותה שבדיוק היום, בעקבות דרישתה של עמותת "בוחרים בחיים", שהגישה את התלונות ואספה את החומרים – הם גם הגישו לוועדת הבחירות המרכזית את המידע הרלוונטי, וכמובן זה היה מאוד צפוי שוועדת הבחירות המרכזית תתעלם מכך – רשמת העמותות קבעה במכתבה שהיא לוקחת את העמותה, עמותה סיוע 48, לפירוק, על כך שהיא העבירה מיליונים על גבי מיליונים לארגוני טרור מוכרזים, ובהם כאלה שקשורים באופן ישיר לחמאס. זו העמותה שבה התנהל משא ומתן קואליציוני, שבמשרדיה התנהל משא ומתן קואליציוני במדינת ישראל. זו עמותה שקשורה בקשר הדוק לרע"מ. זו הדרך. אם אנחנו נמשיך וננרמל את העובדה שאפשר להיות חבר בכנסת הזאת ולתמוך בטרור, לשם אנחנו נגיע – להשתלטות של גורמי טרור על קודש-הקודשים של ביטחון ישראל, על הקמת הממשלה, על הכנסת, על הקואליציה, ובעצם נוחזק כולנו בגרון על ידי התנועות האחיות של חמאס. איימן עודה, עם כל הדברים ששמענו עליו, ובייחוד על הדברים שהוא סירב להתייחס אליהם, אבל אנחנו אמרנו שניקח אותם בחשבון, ובהם האמירה "עזה ניצחה ועזה תנצח", לא יכול להיות חבר בכנסת ישראל, כדי שעזה לא תנצח. ואני כאן אומר: עזה לא תנצח. עם ישראל ינצח. עם ישראל חי. אנחנו, את איימן עודה, חייבים להדיח. בושה וכלימת תכסה את פניהם של כל מי שלא יצביעו בעד הדחתו היום. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי כנסת, לא בכל יום מובאת בפני הכנסת הצעה להפסקת חברותו של חבר כנסת. זהו צעד דרמטי, חריג, אך כאשר נפרץ קו אדום מוסרי, לאומי וחוקי, אין ברירה אלא לפעול – לא רק בשם שלטון החוק, אלא בשם עצם קיומנו כחברה מתוקנת. חבר הכנסת איימן עודה לא סתם התבטא באופן מקומם או שנוי במחלוקת; הוא חצה את הקווים במילים ובמעשים עד כדי כך שנוכחותו כאן פוגעת בלגיטימיות של הכנסת, בביטחון המדינה ובאמון של הציבור כולו במוסדות הדמוקרטיים של מדינת ישראל. מי שמעניק לגיטימציה לטרור, שמשבח את נסראללה, הופך אותו למופת ולדוגמה, מסרב לראות את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ורואה בלחימה בה גדולה וברכה, אינו יכול לכהן כחבר פרלמנט במדינה שהוא אינו מכיר בלגיטימיות שלה. אנחנו בעיצומה של מערכת קשה, רוויית כאב ואובדן. חיילים, אזרחים, יהודים וערבים כאחד, נופלים על קדושת החיים והארץ הזו. דווקא עכשיו, כשהחוסן הלאומי עומד למבחן, עלינו לקבוע גבולות ברורים. חופש הביטוי אינו חופש לחתור תחת המדינה. ייצוג של אזרחים ערבים אינו מקנה חסינות לחבירה לאויב. המסר שאנחנו שולחים היום חייב להדהד היטב: אסור שהכנסת תהיה מקלט לאלו שפועלים תחת מעטה פרלמנטרי אך בליבם אינם רואים עצמם כחלק מהמדינה. לא עוד. צר לי על החברים מהקואליציה שאולי לא יהיו פה היום ולא יצביעו בעד הדחתו של חבר הכנסת עודה. צר לי גם על כל חבריי במפלגות הציוניות באופוזיציה שהחליטו לא להצביע. בושה, באמת בושה. אני מתביישת. ולחבריי במליאה, אני קוראת לכם להצביע בעד, לא מתוך שנאה אלא מתוך אחריות; לא כהבעת עמדה פוליטית אלא כהצהרה מוסרית, ערכית ולאומית. כי הכנסת הזו, הבית של כולנו, מחויבת קודם כול למדינה, למדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, מדינה דמוקרטית המחויבת לשוויון אך גם להגנה על עצמה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

קואליציית טבח 7 באוקטובר, ממשלת "חמאס הוא נכס", רוצה להדיח את חבר הכנסת איימן עודה. איך הם אמרו את זה? הם אמרו: הבן אדם הכי מסוכן לישראל, החזית השמינית של מדינת ישראל, סכנה ממשית ליציבותה של מדינת ישראל דמוקרטית. אה, לא, סליחה, סליחה, את זה הם אמרו על גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה, שגם אותה הם מנסים להדיח היום. וואו, תראו מה זה. אוקיי, אוקיי. אז מה הם אמרו עליו? הם אמרו: מזימת ההפיכה השלטונית שלו נחשפה במלוא כיעורה. פושע שגרם לכל הסבל במדינה. הגיע הזמן שהזבל יצא החוצה. יהודים נרצחו פה בגללך. אה, אוי, לא, סליחה, זה אמרו בכלל על היועץ המשפטי לממשלה הקודם, מנדלבליט.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – הוא באמת חירב את – – –

מרב מיכאלי (העבודה):

הם אמרו: ההדחה היא צו השעה, הכרח קיומי ומיידי.

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, אדוני, רציתי להזכיר לה מה הבוס שלה אמר.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

מרב מיכאלי (העבודה):

הם אמרו: ההדחה היא צו השעה, הכרח חיוני ומיידי. הוא ממשיך לערער את ביטחון ישראל ולכרסם בדמוקרטיה הישראלית. וגם: רודף היהודים. אה, סליחה, לא לא לא, את זה הם אמרו על רונן בר, ראש השב"כ שהם פיטרו והדיחו. כן, כן, הינה, הינה, מצאתי, מצאתי.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

אני רוצה להזכיר, חברת הכנסת גוטליב, את בשתי קריאות.

אושר שקלים (הליכוד):

הורגים תינוקות כתחביב, זה היושב-ראש – – – הדמוקרטיה – – –

היו"ר סימון דוידסון:

אדון שקלים, אני מבקש ממך לאפשר לחברת הכנסת לדבר. תודה.

מרב מיכאלי (העבודה):

הינה, הינה, הינה, מצאתי מה הם אמרו. הם אמרו: הוא נותן מחוות לעזתים. אמרו: שב בשקט, אדוני, אתה לא תפגע במורל הצה"לי. אה, אה, אוי, אוי, סליחה, את זה אמרו לרמטכ"ל הקודם, הרצי הלוי, שהצליחו לסלק אותו אחרי מסע הכפשה, הסתה ודה-לגיטימציה. כן כן. אז רגע, מה כן? מה כן? אמרו: אתם נותנים נשק לחמאס, מחריבים את ישראל, בני בלייעל. אה, לא לא, גם זה לא על איימן עודה, זה על משפחות החטופות והחטופים. די, נו, די, אני מתרכזת, מתרכזת. מה הם אמרו? הם אמרו: בוגד, רוצח, ממית את הציונות. אה, לא לא, את זה אמרו על יצחק רבין, שגם אותו הדיחו, אבל היי, לפחות לא הרגו אותו בתקשורת. ככה זה, ככה מתנהגים נתניהו והמשת"פים לכל מי שלא משרת את שלטון נתניהו, וככה הם מתכוונים לנסות למנוע מהאזרחיות והאזרחים הערבים לנוע לקלפיות. הרי בינינו, איימן עודה הוא לא מי שהבטיח למוטט את שלטון חמאס אבל בפועל סידר לחמאס 11 שנים של מזוודות דולרים מקטר. לא איימן עודה הוא האיש שכבר שנתיים מאפשר להרקיב את החטופות והחטופים שלנו במנהרות. זה, בינינו, לא באמת משנה מה איימן עודה אומר – משנה מה נתניהו עושה. ולא איימן עודה הוא זה שמקבל פה את ההחלטות, אלא נתניהו הוא זה שמסכן את ביטחונה ואת קיומה של מדינת ישראל. לכן את נתניהו והמשת"פים צריך להדיח. את הממשלה והקואליציה ההרסניות האלה צריך להחליף.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

מרב מיכאלי (העבודה):

צריך להתעורר ולהבין שאסור לוותר ואסור להתייאש. צריך להמשיך ולהילחם עד שנחליף אותם ונבנה מחדש את ישראל הדמוקרטית והיהודית.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת אביחי בוארון, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת איימן עודה.

קריאה:

הוא לא פה בכלל.

היו"ר סימון דוידסון:

אם איימן עודה לא נמצא, אופיר, אם איימן עוד לא יהיה פה – הוא יהיה פה? הוא יהיה. אני מודיע שאם הוא לא יהיה, אופיר כץ עולה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעשר השנים שבהן עודה מכהן בכנסת הוא לא החמיץ שום הזדמנות להאדיר ולפאר את אויבי ישראל, ולעיתים אף יותר מכך. במשך השנים ובשלל התבטאויות חבר הכנסת עודה הלך תמיד על הגבול הדק שבין חופש הביטוי להסתה והמרדה, על הגבול הדק שבין אמירת דברים בעלמא לבין אמירת דברים המביאים לידי מעשה. עודה לא סתם מדבר, אלא פורס משנה סדורה בהתבטאויות מפורשות התומכות במאבק מזוין נגד מדינת ישראל ואזרחיה. האמירות של עודה הן איכותיות, מביאות למעשה, חוזרות על עצמן. הן מצטברות למאסה קריטית של משקל ומתגבשות לפרוגרמה, לתוכנית היוצאת מפיו של מנהיג ציבור. אז מה עודָה אמר?

היו"ר סימון דוידסון:

עודֶה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

עודֶה. ביום 10 בדצמבר 2024 בוועדת המדע הוא אמר על הטבח: לחטוף תינוק בן שנה, אישה בת 88, לרצוח אנשים שרוקדים במסיבה, זו פגיעה מוסרית. יחד עם זה אני מאמין שיש זכות לכל עם להיאבק בכובש. בספטמבר 2024 קרא עודה במליאת הכנסת: יש לחסל את הכיבוש הישראלי הטרוריסטי. באפריל 2022 הוא אמר: אסור בתכלית האיסור לכל צעיר פלסטיני להתגייס לכוחות הכיבוש. הבוז והשנאה לכוחות האלה. אני מפציר בצעירים שכן התגייסו: תזרקו להם את הנשקים בפרצוף. מה זה אם לא מעשה? זאת לא התבטאות, זו הוראה לביצוע. בריאיון לקלמן-ליבסקינד הוא התיר את דמם של חיילי צה"ל ביהודה ושומרון: חיילים שנמצאים שם, אני לא יכול להגיד שאני יוצא נגד פגיעה בחיילים. אנשים שנמצאים בשטחים הכבושים הם כובשים. העם הנמצא תחת הכיבוש – יש לו את הזכות להיאבק נגדם. חייל לא צריך להיות שם. בפברואר האחרון השווה עודה את מחבלי הנוח'בה לחטופינו. כמו שאמר, הוא שמח על שחרור החטופים והאסירים. מפה חייבים לשחרר את שני העמים. במאי האחרון – הקריאה המפורסמת של "עזה ניצחה ועזה תנצח". זה אומר: עזה ניצחה – מחבלי הנוח'בה ניצחו; עזה תנצח – מחבלי חמאס ינצחו את חיילי צבא ההגנה לישראל. את זה אומר חבר כנסת פה לאם לחמישה מחבלים. הוא אמר אל מול מצלמת הטלוויזיה הפלסטינית: אם הגיבורים – כך הוא קרא לה – אינשאללה, נקבל את בנך – רוצח מורשע – בביתו, כשישתחרר, ואני ארים אותו על כתפיי. חברים יקרים, נטען שההליך דן באמירה אחת. אני מבקש לחדד: החוק לא מחייב החתמה של הח"כים על כל הראיות, ואף לא מונע הוספת ראיות במהלך ההליך. יותר מזה, אם בהליך פלילי או אזרחי ניתן להוסיף ראיות, כל שכן בהליך שהוא רק מעין-שיפוטי. יותר מזה, בדיון עצמו איימן עודה מפליל את עצמו בוועדת הכנסת ואומר את הדברים הבאים – שימו לב, חברים, ציטוט: "אני גאה בעמדות שלי, אני לא חוזר בי, אני לא מתנצל, אני אמשיך להיאבק – – – אתם תחזרו בכם. אני לא חוזר בי משום משפט, משום מילה, משום אות, משום פסיק ושום נקודה. ההיסטוריה תזכה אותי" – אומר עודה – "וההיסטוריה תשפוט אתכם". בדיון, אגב, הוא שב ואומר שהממשלה מבצעת פשעים נגד האנושות, למרות שיום קודם בוועדת האתיקה קבעו עונש לאיימן עודה על אותם דברים בדיוק. חיילי צה"ל מבצעים טבח בילדי עזה, הוא אומר. דיברו כאן גם על הדמוקרטיה. לפני שאני אסיים, מילה אחת על דמוקרטיה, רבותיי – חופש ביטוי. בקשר לעילה הזאת אמר הנשיא אהרן ברק: "הדמוקרטיה רשאית" – עו"ד קריב – "למנוע את השתתפותן של רשימות מועמדים אשר נוקטות אלימות – –"

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

"– – או תומכות באלימות כמכשיר לשינוי פני המשטר".

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

"מניעת התמודדות מכוח עילה זאת תתאפשר – – – מקום שבו מועמד או רשימה נוטלים בעצמם חלק פעיל במאבק מזוין – – – וכן מקום שבו הם מעודדים" אותו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

רבותיי, חופש הביטוי נעצר בנקודה שבה ביטחון ישראל מתחיל להיפגע, וזאת בדיוק הנקודה הזאת.

היו"ר סימון דוידסון:

אביחי, אתה כבר שלוש דקות מעבר לזמן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני מסיים, אני מסיים, אדוני. הפסיקה קבעה את המבחנים שמכוחם למנוע מאדם להיבחר לכנסת. יש להראות שמדובר בפרוגרמה פוליטית, בהיגדים או מסקנות שמשמעותם ברורה וחד-משמעית.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

יש להראות שהמועמד פועל באופן אקטיבי ושפעילותו אינה ספורדית. דבריו של עודה יוצאים מפיו של מנהיג ציבור בדרג בכיר במשך שנים ארוכות. הם בדיוק התוכנית הפוליטית של עודה. הם אינם ספורדיים – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – ומהווים מאסה קריטית. לאור זה, חברים, אבקש לסלק מקרבנו את איימן עודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ואסיים במשפט אחד, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

די, אתה כבר ארבע דקות מעבר לזמן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתה צודק. משפט אחד, אדוני היושב-ראש. אם לא נסלק את איימן עודה, איך נסתכל בפנים של המשפחות השכולות? איך נסתכל בעיניהן של בני משפחות החטופים?

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

איך אתה מסתכל בפנים של משפחות חטופים שאתם מפקירים?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

איך נסתכל בעיניהם של חיילי צה"ל? צריך להוציא את עודה היום מכנסת ישראל.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חברים, לפני שאיימן עודה עולה לדבר, אני מסביר, ואני אהיה חד מאוד. גלעד קריב – יש לו שתי קריאות; ווליד טאהא – שתי קריאות; טלי גוטליב – את עם שתי קריאות; נאור שירי – קריאה אחת; קטי שטרית עם שתי קריאות. אם לא תיתנו לאיימן עודה לדבר, אני מהר מאוד אקרא בקריאות ואתם תצאו החוצה, משני הצדדים.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

הזכות של חבר הכנסת היא לדבר, ואני אתן ואדאג לזה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.

קריאות:

ינון אזולאי (ש"ס):

דוידסון, אני רוצה את שתי הקריאות של טלי גוטליב לקחת עליי.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, תודה רבה. תודה רבה. 15 דקות לרשות איימן עודה, ואני מבקש מכם לתת לאיימן את זכות הדיבור ואת הכבוד כחבר הכנסת.

קריאה:

כבוד? כבוד לאיימן עודה?

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. 15 דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה זה, רטרואקטיבית אתה נותן לי שתי קריאות?

היו"ר סימון דוידסון:

כן, זה מאהבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני מתה עליך.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. בבקשה, אדוני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, הציבור שצופה בנו, זה לא הערבים נגד היהודים ולא היהודים נגד הערבים, כי רק ביחד ננצח את הפשיזם ואת הכהניזם ונבנה כאן עתיד של שלום ודמוקרטיה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר סימון דוידסון:

לימור.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

ולכולם, יהודים וערבים, יש מקום במעגל הניצחון. אני בן של עם פצוע, (חוזר על דבריו בערבית,) ולעם הזה יש רק דרישה אחת: לחיות כעם נורמלי, כמו שאר העמים, ללא כיבוש, התעללות והתעמרות. התנאי של חותמי מכתב ההדחה הוא שאתכחש – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה מחבל, ואתה לא צריך להיות פה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת וסרלאוף, קריאה ראשונה. חבר הכנסת וסרלאוף, קריאה ראשונה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה מחבל, תתבייש לך, זה מה אתה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כהניסט, פשיסט.

היו"ר סימון דוידסון:

קריאה שנייה, חבר הכנסת וסרלאוף.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מחבל על בימת הכנסת. תתבייש לך.

היו"ר סימון דוידסון:

אני לא רוצה להוציא אותך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הוא צריך לצאת מפה. תתבייש.

היו"ר סימון דוידסון:

אני אוציא אותך החוצה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תתבייש.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

את הזמן, בבקשה.

היו"ר סימון דוידסון:

אני אתן לך את הזמן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

התנאי של חותמי מכתב ההדחה הוא שאתכחש לפצעי העם שלי. זה לא יקרה. חברי וחברות הכנסת, אני ו-70% מאזרחי המדינה שמחים – כן, שמחים – שתהיה מחר עסקה ותופסק המלחמה. אני מייצג את הרוב, שחושב בטבעיות, שהוא בוחר בחיים. אתם, דורשי ההדחה, לא מייצגים אותם. למה אני צריך לעמוד איתן? למה אנחנו צריכים לעמוד איתנים? לא רק בגלל שאחרת אני אבגוד בערכים ההומניים שרואים בשוויון בין העמים ערך עליון – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר סימון דוידסון:

לימור סון הר מלך, קריאה ראשונה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – אלא גם בגלל שהמנהיגים שקדמו לי נאבקו מאז הנכבה האיומה והממשל הצבאי, שנים אחרי שנים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, אני אוציא אותך החוצה, יש לך שתי קריאות. די.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – נאבקו שנים אחרי שנים למען הרחבת המרחב הדמוקרטי. חזרה שלי מדבריי מול הפשיסטים תהיה בגידה בכל עשרות השנים של המאבק הזה. אם אחזור בי, הפשיסטים ידעו את הדרך וימשיכו ללחוץ כדי לסרטט את גבולות חופש הביטוי של חברי הכנסת, גם של העובד הערבי וגם של הסטודנטית הערבייה. אני אעמוד איתן גם כדי לשמר את המרחב הדמוקרטי לכל האזרחים, היהודים והערבים, כי מול הפשיזם לא מתנהגים כמו האם המסכנה בסיפורו של טולסטוי – האם שנסעה עם שלושת בניה עם מזחלת שלגים שמוביל אותה סוס, עד שהופיעה להקת זאבים. מרוב פחד, היא זרקה את בנה הראשון, אולי הזאבים יסתפקו. נהפוך הוא, הם נהיו בטוחים יותר, בטוחים יותר בעצמם, ועם האוכל בא התיאבון. היא זרקה להם את השני ואת השלישי, וזה רק הסעיר את הזאבים, עד שקפצו על המזחלת ואכלו אותה ואת הסוס על הדרך. אני פונה אל האופוזיציה ואומר להם: אל תתנהגו כמו האם המסכנה. מול הפשיזם לא נכנעים.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

השר בן גביר – קריאה ראשונה. אלמוג כהן – קריאה ראשונה – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא יהיו שרים כאן. לא יהיו שרים. תוציא אותי החוצה.

היו"ר סימון דוידסון:

אני אוציא אותך החוצה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תוציא אותי החוצה. אין שרים כאן, לא יהיו שרים.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה תיתן לו לדבר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אל תשחק משחקים. אל תשחק משחקים.

היו"ר סימון דוידסון:

השר בן גביר, אתה בקריאה שנייה. קריאה שנייה. אני אוציא אותך החוצה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בוא נראה אותך. בוא נראה אותך.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה בקריאה שנייה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בוא נראה. תגיד. תעשה.

היו"ר סימון דוידסון:

קריאה שלישית. לצאת החוצה, בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אין שרים, אין שרים.

קריאה:

בן גביר החוצה. בן גביר החוצה.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

להוציא את השר החוצה. להוציא את השר בן גביר החוצה, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

צא החוצה, בריון.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, אני אשמור על זכותו.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

טלי גוטליב, אני מבקש ממך. אלמוג כהן, קריאה שנייה. אלמוג, קריאה שנייה. אלמוג, אתה בקריאה שנייה. אני אשמור על זכותו של איימן עודה לדבר. זה תפקידי, והוא יקבל את הזכות הזאת. הוא יקבל את הזכות הזאת.

קריאות:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

– – – הילדים שלך לוחמים בעזה.

היו"ר סימון דוידסון:

אלמוג, אלמוג, אתה רגע לפני לצאת החוצה.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, רגע לשמור על שקט.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת וסרלאוף, אתה בקריאה שנייה. אתה בקריאה שנייה.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת וסרלאוף, קריאה שלישית.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, את בקריאה שנייה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת אלמוג כהן, קריאה שלישית.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

– – – אתה עושה לו ככה?

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת אלמוג כהן, קריאה שלישית. נא לצאת החוצה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

עוכר ישראל – לא בכנסת.

היו"ר סימון דוידסון:

קטי, את בקריאה שנייה. את בקריאה שנייה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בסדר, אבל אני לא – – –

היו"ר סימון דוידסון:

את בקריאה שנייה. אל תעני לי.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר סימון דוידסון:

גלעד קריב, אני אוציא אותך. חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

תוציא אותי בשלישית.

היו"ר סימון דוידסון:

תירגע. בבקשה, חבר הכנסת איימן עודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מול הפשיזם לא נכנעים, ולא מוותרים להם. צריכים להתאחד, להדוף אותם ולהכריע אותם. אני מתחיל בצעד הראשון: אני, איימן עודה, מצהיר בפניכם, בפני הפשיסטים: אני לא חוזר בי משום משפט, משום מילה, משום אות, משום נקודה, משום פסיק. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

ניסים ואטורי (הליכוד):

זאת לא המדינה שלך, התבלבלת. זאת לא המדינה שלך. תשמעו מה הוא אומר בערבית.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

ניסים ואטורי (הליכוד):

שמעתם? אתם לא מבינים כלום. הוא אמר: זאת המדינה שלי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה שלישית. נא להוציא את חברת הכנסת. טלי, מספיק. יש גבול.

טלי גוטליב (הליכוד):

על מה?

היו"ר סימון דוידסון:

שש פעמים הזהרתי אותך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הציבור שצופה בנו – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אויב, בוגד – – – הוא לא יהיה חבר כנסת. כל מי שלא מבין את זה, לא מבין מה אנחנו עושים במדינה הזאת. לא מבין.

היו"ר סימון דוידסון:

נא להוציא את חברת הכנסת גוטליב. תודה רבה.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

יש לי ברירה? מה לעשות? תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת עודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הציבור שצופה בנו, מהמשבר הזה נולדה הזדמנות ענקית. אפשר לומר בבטחה שמזה כמה שנים לא הייתה הבנה כל כך עמוקה לחשיבות השותפות היהודית-ערבית מול הפשיזם כמו בשבועות האחרונים. האוכלוסייה הערבית מתייצבת רובה ככולה נגד ההדחה; 2,500 סופרים ומשוררים יהודים; מאות מרצים למשפטים ולמדעי המדינה; מאות קולנוענים; 120 חברי כנסת לשעבר, כולם הביעו תמיכה; עשרות מוקדי מחאה וארגונים הודיעו שמי שיתמוך בהדחה, לא יופיע בהם. זו הזדמנות ייחודית שחייבים לבנות אותה, להעמיק אותה, להרחיב אותה. כעת אנחנו ניצבים בפני הזדמנות ענקית לבנות את השותפות הזאת באמת, ואנחנו לא מתכוונים כלל וכלל לוותר על מה שנבנה בחודש האחרון. הפשיסטים באו לקלל ויצאו מברכים. אני שואל את הציבור שצופה בנו: מי רוצה להדיח אותנו? מי רוצה להדיח אותי? הפשיסטים, שקראו לפשעים הקשים ביותר נגד האנושות? הכהניסטים, שמסרבים לעסקה כוללת ולהפסקת המלחמה? את מי הם רוצים להדיח?

קריאה:

אותך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

את מי שמאמין בכל רמ"ח איבריו – – < קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> את מי שמדבר נגד – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – שלשני העמים מגיעה זכות להגדרה עצמית? < קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה צבוע, שקרן, עלוב.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת לוי, קריאה ראשונה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שנאבק נגד הגזענות ולמען השלום? נגד האלימות ובעד השוויון? < קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – אין הזדמנות לעשות איתך הסכם. אין שום הזדמנות איתך.

היו"ר סימון דוידסון:

קריאה שנייה, חבר הכנסת ירון לוי. אני אוציא אותך. < קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> היית תגלית; עכשיו אתה בושה. לציבור הערבי במדינת ישראל מגיע יותר.

היו"ר סימון דוידסון:

קריאה שלישית. צא החוצה. < קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> מגיע להם אנשים שיעבדו בשבילם, לא בשביל – – –

היו"ר סימון דוידסון:

אני מבקש בלי מחיאות כפיים. באמת, מה זה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה לירון. מגיע לו.

קריאה:

כל הכבוד.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

רוצים להדיח את האדם שנאבק נגד הכיבוש ולמען השלום, נגד העליונות ובעד השוויון; את האדם שנאבק למען סיום המלחמה ומימוש עסקה כוללת.

דבי ביטון (יש עתיד):

לך תהיה חבר כנסת בעזה – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

את הבן אדם שנפגש כ-100 פעמים עם משפחות החטופים, שהקשיב להם בכל רגשותיו – –

אופיר כץ (הליכוד):

שהשווית אותם למחבלים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – שממשיך לבקר את משפחות החטופים השכולות כדי לנחם אותן, כדי לחבק אותן.

אופיר כץ (הליכוד):

השווית את החטופים למחבלים.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – – תוריד אותו – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מי מנסה להדיח אותי, זה שלא מאמין שיש ילד פלסטיני אחד חף מפשע? שאין עם פלסטיני בכלל? אנחנו היינו – – – אתם הקיצוניים.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר סימון דוידסון:

לימור, קריאה שנייה. את בקריאה שנייה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתם, ששמים את שני העמים כאסירים של הכיבוש, ואני, שקורא לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש, כי כולנו נולדנו בני חורין. והיום, במיוחד היום, 14 ביולי, יום הבסטיליה, אתם בוחרים להדיח אותי – יום שבו העם הצרפתי שבר את חומות הדיכוי והכריז על שלושה עקרונות פשוטים: חירות, שוויון, אחווה. היום, במקום חירות, שוויון ואחווה, אתם בוחרים בהדחה, באפליה ובהשתקה. אבל יש לנו חלום, ולחלום שלנו שלוש מילים: שוויון, שותפות ושלום. שוויון, שותפות ושלום.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – – בעזה עם החברים שלך – – –

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת לימור, אני מזכיר לך, את בקריאה שנייה.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה בעד פגיעה בחיילי צה"ל. זה מה שאתה, זה מה שאתה אומר כל הזמן.

היו"ר סימון דוידסון:

אופיר כץ, תודה לך.

אופיר כץ (הליכוד):

– – – פתאום אתה מדבר על שלום.

היו"ר סימון דוידסון:

אופיר, קריאה ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה אמרת שזה בסדר לפגוע בחיילי צה"ל.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לתמוך במחבלים זה לא שלום. אין שום שלום. אתה תומך במדינת טרור. אתה תומך בארגוני טרור.

היו"ר סימון דוידסון:

ואטורי, אתה כבר בקריאה ראשונה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה תומך בארגוני טרור.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת ואטורי, קריאה שנייה. אתה בקריאה שנייה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

הוא תומך במחבלים.

היו"ר סימון דוידסון:

קריאה שלישית. צא החוצה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

בושה, בושה – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לציבור שצופה בנו: הימין הישראלי רוצה אותנו, אנחנו, בני המולדת הזאת, כנתינים במדינת היהודים.

קריאות:

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תגנה את הרצח ב-7 באוקטובר. תגנה את הרצח ב-7 באוקטובר.

היו"ר סימון דוידסון:

קטי, תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

המרכז רוצה אותנו כמילואימניקים בעורף שעוזרים לו מול הימין. אנחנו אומרים לימין או למרכז לא לזה ולא לזה. תרשמו: אנחנו ערבים פלסטינים שנאבקים על אזרחות שלמה, על שוויון מלא ועל שלום כולל. חלק מהמאבק הזה הוא הדרישה שמדינת ישראל לא תהיה יותר מדינה של עליונות, כפי שהממשלה הזאת מקדמת בצורה אובססיבית – –

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

אושר שקלים, תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

לך לעזה. לך לעזה.

היו"ר סימון דוידסון:

אושר שקלים, קריאה ראשונה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – אלא מדינה שתחדל מלשלוט בעם הפלסטיני בשטחים הכבושים ותהיה דמוקרטיה אמיתית ביחסה לכל אזרחיה. הימין, שטוען זה שלוש שנים שהעם צריך להחליט בלי פקידים, אינו מכבד את העם שבחר בי. לפי תפיסתם הגזענית, העם היחידי הוא העם היהודי. המרכז, שמתיימר לכבד את דעת הפקידים, לרבות היועצים המשפטיים, ומנהל מאבק עיקש זה שלוש שנים, כנראה מתכוון לעמוד לצידם רק כשמדובר ביהודים, לא כשמדובר בחבר כנסת ערבי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה לא מייצג את ערביי ישראל. אתה לא מייצג אותם, אתה מייצג את החמאס. אתה מייצג את החמאס, לא את ערביי ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

ואני בעמדתי כאן מציע אלטרנטיבה יהודית-ערבית משותפת ודמוקרטית מול שני הזרמים הללו – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – שמאמינים בעליונות יהודית.

טלי גוטליב (הליכוד):

עבר הזמן. עבר הזמן.

היו"ר סימון דוידסון:

תוציאו בבקשה את חברת הכנסת גוטליב החוצה. מה זה ההתנהגות הזאת?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הסיעה שלנו נמצאת בכנסת מאז הכנסת הראשונה, ומעולם לא היינו חלק מהקואליציה ומהממשלה.

אופיר כץ (הליכוד):

נגמר הזמן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, לא. אני מבקש שתיתן לי את זה. יש לי חמישה עמודים בכתב גדול.

אושר שקלים (הליכוד):

לך לעזה ולרמאללה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

נגמר הזמן.

היו"ר סימון דוידסון:

אני נותן לך עוד דקה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, זה לא יכול להיות. אתה קטעת אותי כמה פעמים, תן לי להמשיך.

היו"ר סימון דוידסון:

תנו לו לסיים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מעולם לא היינו חלק מהקואליציה והממשלה, אבל היה לנו דבר אחד – את זכות הדיבור.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תוריד אותו. מה הוא קורא להם קלגסים?

היו"ר סימון דוידסון:

אלמוג, אלמוג, אלמוג. צא החוצה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

את זה רוצים עכשיו לקחת מאיתנו.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מה, לנו אין חופש ביטוי? רק לו?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מי שזז זה לא אנחנו, מי שזז זה לא אנחנו, זה הכנסת.

היו"ר סימון דוידסון:

אני עצרתי אותו הרבה פעמים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זו המערכת הפוליטית שזזה בימינו, היישר אל תחום הפשיזם.

בועז ביסמוט (הליכוד):

עבר הזמן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

חברי סיעת חד"ש-תע"ל נרדפים, מושתקים, מורחקים באופן שיטתי מהכנסת – סנקציות על טיבי, עאידה הורחקה, עופר הורחק. למה הם רוצים להשתיק אותנו? כי הם רוצים להשתיק את הקול המוסרי והערכי נגד המלחמה ונגד הכיבוש. אתם יודעים למה רוצים להדיח אותי? כי הם לא רוצים ערבי דמוקרט – זה משבש להם את האידיאולוגיה ואת מה שהם מנסים לחנך עליו את הדור הצעיר שלהם.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

רוצים להדיח אותי כי הם יודעים בתוכם – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לך לעזה.

היו"ר סימון דוידסון:

השרה גולן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – שרוב מוחץ בקרב שני העמים רוצה חיים נורמליים.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, נא להירגע.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים. אבל אני רואה כמה הם מ-פ-ח-דים. מ-פ-ח-דים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

לך הביתה, לך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אנחנו נמשיך להאמין בשני עמים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. איימן, תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

"כי עוד נפשי דרור שואפת / לא מכרתיה לעגל פז / כי עוד אאמין גם באדם / גם ברוחו, רוח עז."

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שני העמים ינצחו.

טלי גוטליב (הליכוד):

יאללה, ביי.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ. חברי הכנסת שהוצאתי החוצה יכולים לשוב, אפשר להחזיר אותם.

בועז ביסמוט (הליכוד):

לא בטוח שבא להם. לא בטוח שכשעודה פה בא להם להיכנס.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

ככה נשמע – – –

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, שנייה, שנייה. תן לי דקה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

בטח. בבקשה.

היו"ר סימון דוידסון:

לחבר הכנסת אופיר כץ יש חמש דקות. אני מבקש מכל חברי הכנסת לשמור על איפוק, על תרבות. אתם בכנסת ישראל. בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איזה תרבות?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

איזה תרבות עם איימן עודה? אין שום תרבות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הינה, הנאורים התעוררו לחיים.

היו"ר סימון דוידסון:

אלמוג, אני יכול להוציא אותך חזרה עוד פעם. די, תירגע. מספיק.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הוא תומך טרור. איזה תרבות?

היו"ר סימון דוידסון:

חנוך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איך אתה נותן לו לקרוא – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

איזה תרבות?

היו"ר סימון דוידסון:

אלמוג, תודה רבה. תודה רבה לך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו – – – את תומכי הטרור האלה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה, אדוני היושב-ראש. הנאום הזה ששמענו עכשיו – ככה נשמע מחבל בחליפה. נאום בדיוק כמו שהיה עכשיו – מי ששומע אותו מבחוץ ולא מכיר, אומר: תקשיבו, על מה רוצים להדיח את החבר הזה? צריך לתת לו פרס נובל לשלום, על שני עמים ושלום ובני חורין. מה הוא חושב, שכולם פה מטומטמים? אולי יש חלק שזה כן עובד לו, אלה שלא מתכוונים להצביע בעד הדחתו. הוא חושב ששכחנו את כל האמירות שלו, את כל ההסתה שלו, את כל התמיכה האין-סופית שלו בטרור. תבינו כמה חבר הכנסת הזה שונא את מדינת ישראל, שונא יהודים, שונא כל מה שיש פה. איך הוא אמר? אנחנו ערבים פלסטינים, לא ערבים ישראלים. אם אתה ערבי פלסטיני, לך לעזה, נממן לך את המעבר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, לא נממן לו את המעבר.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

נממן לו, עליי, רק שילך לעזה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

שהוא יממן מכל המשכורות שהוא קיבל מאיתנו.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

הוא פלסטיני – שילך לשם. הוא אוהב להגיד שהוא פלסטיני, אבל לקבל את המשכורת ממדינת ישראל. אני, בנאום הפתיחה שלי, אמרתי לו שיש תנאי אחד שאני מוכן לשקול את ההצבעה שלי מחדש ואולי גם לא להצביע בעד הדחתו. עכשיו תראו מה ביקשתי שהוא יגיד, תגידו לי אם זה לא מובן מאליו לכל אזרח במדינה, בכל מדינה בעולם. מה ביקשתי ממנו? שיגיד ארבעה דברים פשוטים: שאסור לפגוע בחיילי צה"ל – למה ביקשתי את זה? כי הייתה לו התבטאות כזאת; תקשיבו, אני אחזור עליה: אני נגד פגיעה באזרחים.

היו"ר סימון דוידסון:

אני מבקש מחברי הכנסת לשמור על שקט. בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

הוא אמר כך: אני נגד פגיעה באזרחים. תקשיבו טוב מה הוא אומר על חיילי צה"ל: לגבי חיילים שנמצאים ביו"ש, אני לא יכול להגיד שאני יוצא נגד פגיעה בחיילים. העם נמצא תחת כיבוש, ויש לו את הזכות להיאבק נגדם. חייל לא צריך להיות שם. תבינו, חבריי לאופוזיציה, הבן אדם תומך בפגיעה בחיילי צה"ל, אי-אפשר לפרש את המשפט הזה אחרת. הוא אומר: אנחנו תחת כיבוש, זה לגיטימי לפגוע בחיילי צה"ל. כל פעם שהוא מדבר על 7 באוקטובר, כשהוא אומר: אני נגד פגיעה באזרחים – וואו, מה אתה אומר? ואז הוא מוסיף: אבל בכל מה שקשור לחיילים, אנחנו תחת כיבוש, מותר לפגוע בהם. התנאים שאמרתי לו שאני אשקול את הצבעתי – תראו מה ביקשתי ממנו, כמו שאמרתי: 1. אסור לפגוע בחיילי צה"ל; 2. תחזור בך מההשוואה בין חטופים למחבלים; 3. תגיד שחמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור – כל העולם אומר את זה חוץ מאיימן עודה, עאידה תומא סולימאן ואימאן ח'טיב יאסין; הם היחידים שמכירים בהם כארגונים מבחינתם לגיטימיים, היחידים בעולם זה הם; דבר אחרון – שמדינת ישראל ניצחה ומדינת ישראל תנצח. עכשיו תראו לי אזרח אחד במדינת ישראל או בכל מדינה אחרת שנמצאת במלחמה שלא יגיד את הדברים הברורים האלה. אז כמובן שהוא לא הסכים. הוא אמר פה: אני גאה במה שאמרתי, אני לא אחזור ממילה ממה שאמרתי. הבן אדם הזה באופן קבוע תומך, מסית לטרור, תומך בצורה ברורה בפגיעה בחיילי צה"ל. על חיזבאללה, שכל העולם יודע מה זה חיזבאללה ואיזה ארגון טרור הוא, חמאס – כל העולם יודע מה זה – הוא אמר על נסראללה, תשימו לב, על הרב-מרצחים הזה: נסראללה הוא דוגמה ומופת להקרבה עצמית, הוא אפילו איבד את בנו בכורו בהקרבה הזאת. אתם מבינים איזה בן אדם מטורף יושב פה בכנסת ישראל? זה לא תומך טרור, זה טרוריסט שיושב פה. בן אדם שאומר שחסן נסראללה הוא דוגמה ומופת, בן אדם שאומר: זה טוב לפגוע בחיילי צה"ל, זה לגיטימי לפגוע בחיילי צה"ל, הוא לא תומך טרור, הוא טרוריסט. ואני פונה לחבריי באופוזיציה: תפסיקו לאכול את מתק השפתיים הזה שלו, שהוא מדבר על שלום ואתם אוכלים את זה. הוא לא רוצה שלום איתכם, הוא רוצה לאכול אתכם, הוא רוצה לאכול אותנו. מתי תפנימו את זה? מתי תפנימו את זה? להם אני אגיד משהו אחד, להם אני אגיד משהו אחד: במשך שנים חברי הכנסת החרדים מנסים לשמור עליהם. בשנה ורבע היחידה שהם היו פה שותפים של נפתלי בנט, שהחזיקו לו את הממשלה, בכל הזדמנות הם מכרו את החרדים. בכל חוק, בכל הצעה, הם מכרו אותם. זה היחס שלהם, ואני חושב שהם מקבלים יחס עודף מהם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איימן עודה עכשיו נמצא באופוזיציה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת פורר, תודה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני מסיים. תודה, אדוני היושב-ראש. איימן עודה, חברים, לא מחפש שלום. הוא מחפש מלחמה איתנו, הוא רוצה שמדינת ישראל תפסיד, הוא שמח על כל פגיעה בחייל צה"ל, הוא שמח על כל רצח של חייל צה"ל, על כל פיגוע הוא שמח, מעולם לא גינה לא טרור ולא טרוריסטים. איימן עודה הוא ארכי-מחבל.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת כץ. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת ועדת הכנסת בדבר הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת איימן עודה לפי סעיף 42א(ג) לחוק-יסוד. אני מזכיר כי החלטת – – –

גלעד קריב (העבודה):

נתניהו – – – לחוק ההשתמטות.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה נתניהו.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת קריב.

קריאה:

שקט, קריב. שקט.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת קריב, תודה. תודה. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

נתניהו, למה אתה עוזר למשתמטים?

אושר שקלים (הליכוד):

אל תדבר אל נתניהו.

גלעד קריב (העבודה):

נתניהו, למה אתה עוזר למשתמטים?

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

נתניהו, למה אתה עוזר למשתמטים?

אושר שקלים (הליכוד):

אל תדבר אל נתניהו.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה. אני מזכיר לך שאתה בקריאה שנייה. מזכיר לך.

גלעד קריב (העבודה):

מה לעשות?

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, אני מזכיר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה נתניהו בשבילך.

היו"ר סימון דוידסון:

טוב, תקשיבו, אני מבקש מכולם לשמור על איפוק. אני אוציא שוב חברי כנסת מהמליאה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תוציא מה שאתה רוצה. אין איפוק.

היו"ר סימון דוידסון:

אני מזכיר כי החלטת הוועדה טעונה את אישור המליאה ברוב של 90 חברי כנסת לפחות. לבקשת הקואליציה, ההצבעה תהיה שמית. בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ירון לוי (יש עתיד):

כל הכבוד לכם שאפילו רוב אתם לא יודעים להביא – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

קודם תביא את הבוס שלך.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת ירון לוי, חבר הכנסת ירון לוי, נא להירגע.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת אושר שקלים, חבר הכנסת קלנר, אני מבקש לשמור על שקט. תודה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

טלי גוטליב (הליכוד):

בושה. בושה תגידו לוולדימיר בליאק – – – שלא יתבלבל.

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת גוטליב, את יודעת מה הבעיה? אני לא יכול להוציא אותך עכשיו, כי את צריכה להצביע. זו בעיה חמורה. את מפריעה להתנהלות ההצבעה פעם אחרי פעם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אעמוד בפינה.

היו"ר סימון דוידסון:

די. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

טלי גוטליב (הליכוד):

כל מי שלא בעד אופוזיציה-קואליציה, שיתבייש.

היו"ר סימון דוידסון:

טוב, עכשיו אני כן יכול להוציא אותך.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

טלי גוטליב (הליכוד):

אפילו גנץ. אפס, כלום – – –

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, בואי אעשה איתך סיכום: אם תתנהגי יפה, תהיה הפתעה. אם לא, אני מוציא אותך החוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזו הפתעה?

היו"ר סימון דוידסון:

די, זה כמו בגן.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, את בקריאה שלישית. נא להוציא את טלי גוטליב החוצה. אני מבקש להוציא את טלי גוטליב החוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל זו הצבעה אישית, אסור – – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. היא הצביעה כבר. תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל – – – מי שחושב – – – כל מי שמדמיין, ראיתם, אפס מנהיגות, אפס מנהיגות.

היו"ר סימון דוידסון:

נא להוציא את חברת הכנסת גוטליב. תודה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – גם לך, שקט, שקט.

גלעד קריב (העבודה):

– – – של משתמט – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

שב במקום שלך. שב.

גלעד קריב (העבודה):

לבן שלך, אם אתה רוצה – – –

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת קריב, תודה רבה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אוהד טרוריסטים, לך תגן על מחבלים.

גלעד קריב (העבודה):

– – – אין לכם בושה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה, ואני ממש פסע מלהוציא אותך. אני לא רוצה לעשות את זה, אבל עוד שנייה אני אעשה את זה. פסע. פסע זו מילה חזקה. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בעד חיילי צה"ל. מי שלא הצביע בעד הוא נגד ההורים השכולים, הוא נגד החיילים שלנו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה, קטי.

גלעד קריב (העבודה):

מה את מדברת – – – מה את מקשקשת לנו?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה, שתוק, אין לך – – –

היו"ר סימון דוידסון:

גלעד קריב, גלעד, תודה רבה. קריאה שלישית. גלעד קריב, קריאה שלישית. נא להוציא אותו.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר סימון דוידסון:

גלעד קריב, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – של השתמטות, אתם בושה. בושה לחיילי צה"ל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

קטי, את בקריאה שנייה. אני כפסע, כפסע מהשלישית. אנא ממך, נא להתנהג בהתאם. בבקשה להמשיך.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

נא לקרוא לחברי הכנסת שלא ענו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, האם יש מישהו במליאה שרוצה להצביע ועדיין לא הצביע? לא. תמה ההצבעה. אבקש לבצע את הספירה. תודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מזל שלך שאתה חי בדמוקרטיה, איימן. אם לא היית בדמוקרטיה, אתה יודע איפה היית עכשיו. תודה לאלוהים שאתה חי בדמוקרטיה. אם היית בסוריה, אתה יודע מה היו עושים לך, היו עושים ממך קציצות.

היו"ר סימון דוידסון:

אלמוג, אתה סגן שר.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

טוב, בסדר. שמעתי אתכם. טלי גוטליב, מה?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – יש עוד אנשים. מה אתה רוצה? אין עוד שמות?

היו"ר סימון דוידסון:

אני לא מבין איך טלי גוטליב חזרה לפה כשהיא בקריאה שלישית. איך זה קרה? קפצה מהגג?

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

אני מבקש מטלי לצאת. אנחנו נסיים את ההצבעה ואחרי זה תחזרי.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול בסדר. מה אתה רוצה? אני אשמה. זאת אשמתי.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. בעד – 73, נגד – 15. אין נמנעים. אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת בדבר הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת איימן עודה לפי סעיף 42א(ג) לחוק-יסוד: הכנסת לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. 73 בעד.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

בכנסת ישראל – איך זה הגיוני?

היו"ר סימון דוידסון:

אני מבקש להוציא את אלמוג כהן. הוא כבר בקריאה שלישית. תודה, אלמוג.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני לא בקריאה שלישית.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את הצעת החוק. בבקשה. וואו, זה היה קשוח. זה נקרא טבילת אש.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך אותך באיחולי הצלחה בתפקיד.

היו"ר סימון דוידסון:

חתיכת טבילת אש קיבלתי.

שר המשפטים יריב לוין:

כן כן כן. אדוני היושב-ראש, לפני שאני אציג את הצעת החוק, אני מבקש לנצל את ההזדמנות הזו ולומר כמה מילים בעניין אחר. השבוע, לפני כמה ימים, הלך לעולמו אדם שהוא אגדה, היה אגדה בחייו, גואל האדמות משה זר. משה, זכרו לברכה, היה ממייסדי הצנחנים והיחידות המיוחדות, מראשוני גוש אמונים, והקדיש את חייו לאחר מכן לגאולת אדמות ארץ ישראל. זכיתי להכיר את משה – אדם מדהים, עם שאר רוח, יוצא דופן, איש של עשייה, איש של ערכים ושל עקרונות, שגם נפצע בקרב המיתלה ב-1956, והוכר כנכה צה"ל. לפני כ-24 שנים נרצח בנו גלעד, הי"ד, ומשה החליט בעקבות הרצח הנורא הזה להקים שורה של יישובים שחלקם אף יישאו את שמו כחלק מהמפעל המפואר שלו בבניין הארץ. ואכן, הוקמה שורה של יישובים כאלה, דוגמת חוות גלעד, נקודות שיישארו לעד חרותות על מפת ארץ ישראל ומפת ההתיישבות, שבזכות עשייתו המדהימה מכה שורש ותמשיך להכות שורש. משה רכש אדמות רבות רבות שאותן גאל לאורך השנים, כולל אדמות שנמצאות בשטחים, שנמצאות אפילו מחוץ לשטחי שיא, שגם הם חלק בלתי נפרד מארצנו, מארץ ישראל. אני חושב שמשה משאיר לנו צוואה של עשייה, של עמידה איתנה, של דרך ארץ במובן האנושי, ההתנהגותי, כמו גם במובן הגשמי. אני משוכנע שאנחנו נמשיך בדרכו של משה – לגאול את ארץ ישראל, להמשיך ולבנות אותה, להמשיך וליישב אותה. משה היקר, אתה תחסר מאוד לכולנו, אבל אני בטוח שמורשתך ודרכך ימשיכו ויכו שורש באדמת הארץ שלנו, ארץ ישראל כולה. יהי זכרו של משה זר ברוך. חברות וחברי הכנסת, מכאן אני אעבור לדבר על הצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 6), והצעת החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירות ביטחון). שתי ההצעות האלה באות בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר. בעקבות ההתקפות האלה ובהמשך למבצע חרבות ברזל, נתפסו בשטחה של מדינת ישראל וגם ברצועת עזה מחבלים רבים, ולגביהם מתקיימים הליכי חקירה בחשד לעבירות ביטחון. לעצורים האלה נוספו כאמור לא מעט מחבלים שנתפסו במהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה. פרקי הזמן הן להארכות המעצר והן למניעת פגישה עם עורך דין בחוק המעצרים לא מותאמים לצרכים, למורכבות ולאתגרים החריגים שנוצרו בעקבות המעצרים הללו. בשים לב למורכבות החקירות ולצורכי ההגנה על ביטחון המדינה וחיי המדינה, עלה צורך דחוף ומיידי בהתקנת תקנות שעת חירום, שמטרתן הייתה להאריך את התקופות המרביות שניתן להאריך את מעצרם של העצורים כהגדרתם בתקנות, וכן את התקופה המרבית האפשרית למניעת פגישה של עצורים אלה עם עורך דין. תקנות שעת החירום הותקנו לשלושה חודשים. נוכח הצורך הביטחוני והחקירתי הברור בהמשך ההסדרים הללו, חוקקה הכנסת שני חוקים להארכת תוקפן של התקנות תוך כדי התאמתן, וכן שבה והאריכה את תוקף התקנות תוך כדי התאמתן בהתאם לצרכים החקירתיים והביטחוניים העדכניים. שני החוקים הללו כעת בתוקף עד לתאריך ו' באב התשפ"ה, 31 ביולי 2025. מובן שהצרכים הביטחוניים והחקירתיים שעדיין קיימים, ובכלל זאת מעצרים נוספים שהתבצעו מאז, מחייבים את הארכת תוקף התקנות בחוק ואת המשך ההסדרים כאמור. לפיכך מוצע לתקן את סעיף 1 בשתי הצעות החוק שציינתי ולהאריך את תוקף התקנות בשישה חודשים נוספים, עד ליום י"א בשבט התשפ"ו, 29 בינואר 2026. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. אנחנו נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירב בן ארי. תעלה ותבוא מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – עם center.

נאור שירי (יש עתיד):

רק את עם center? כל מי שחושב הפוך ממך בלי center?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לפני הכול – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

שקט. שקט. לפני הכול אני רוצה לשלוח את תנחומיי הכנים למשפחותיהם של שלושה לוחמי השריון סמל ראשון שהם מנחם מירדנה, סמל ראשון שלמה יקיר שרם מאפרת וסמל ראשון יולי פקטור מראשון לציון. תנחומיי הכנים למשפחות, בנות הזוג, לחברים, למכרים. יהי זכרם ברוך. אני חייבת להגיד שכל השעתיים וחצי צפיתי מרחוק. ראיתי כיצד כנסת ישראל הפכה לשוק, הפכה לזירת התגוששות. היו כאן אירועים כמעט של אלימות פיזית, מילולית. התביישתי. התביישתי בכנסת, התביישתי במה שאתם מעוללים לה. בעיקר מדהימה אותי הקואליציה הזאת של 68 חברי הכנסת. שנתיים וחצי של אפס עשייה. אפס. כלום אתם לא מסוגלים לעשות. שלוש שעות וחצי בזבזתם את הזמן של הכנסת על אירוע אבוד מראש. כל דבר שאתם עושים יותר גרוע מהשני. חודשיים וחצי – אפס הצעות חוק בקריאה טרומית. לא היה דבר כזה בתולדות הכנסת. למה היה כאן כנס קיץ שלם? בשביל מה באתם, לדבר לעצמכם? כל היום להסית, לפלג, כל היום דיונים חסרי שחר. 68 חברי כנסת עם אפס עשייה. אפס. כל דבר שאתם מביאים – כישלון, האחד יותר גרוע מהשני. רק הסתה, פילוג. 890 משפחות שכולות, הרוגים, נרצחים. מה אתם עושים כאן? מה אתם עושים חוץ מלזרוע אובדן? כלום. נלחמים בשומרי הסף, נלחמים ברמטכ"ל, בראש השב"כ, בפצ"רית, ביועמ"שית, במשטרה, בשב"ס. כמו D9 אתם עוברים על המדינה הזאת. לא ראיתי דבר כזה. לא ראיתי 68, ממשלת הימין מלא מלא – מה אתם עושים? איזה הישג הבאתם לציבור?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא מתאים לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה הישג הבאתם לציבור? מה עשיתם כאן שלוש שעות כשידעתם שאין רוב? בהחלט מתאים לי. אני התביישתי במה שראיתי פה. שעתיים וחצי אני מסתכלת על הכנסת. איזה בושה אתם.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה בושה אתם. אם הייתי עם 68 חברי כנסת שכולם חושבים אותו דבר, כי הרי אף אחד מכם לא חושב אחרת, הייתי מנהלת את הכול אחרת, אבל רק הסתה ופילוג ואלימות.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. מה זה? תראו לאן דרדרתם את הכנסת, וכל זאת בזמן שחיילים הרוגים, בזמן שחיילים נפצעים, משלמים מחיר דמים. שום דבר טוב לא יוצא מהכנסת הזאת. אולי טוב שהיא תתפזר ממש בקרוב, לפחות לפגרת קיץ, כי פה שום דבר טוב לא נעשה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

שום דבר. ואת, תתביישי לך על ההתנהגות שלך. תתביישי לך.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

את השארת פה גם את עופר כסיף – –

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת אלעזר שטרן.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – וגם את חבר הכנסת עודה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת ווליד טאהא.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

יכולת להצביע נגד.

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ועוד אומרת שאנחנו לא עובדים פה. אף אחד – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אין יש עתיד. גמרתם את המפלגה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

ומה עם חזון?

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי מדבר ככה? איפה ה-center? איפה הדאגה לארץ ישראל?

היו"ר סימון דוידסון:

טלי גוטליב, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

איפה הדאגה לחיילים?

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מה שאנחנו עושים – – –

היו"ר סימון דוידסון:

– – – אולי מספיק?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איך אתם דואגים להם? איך אתם דואגים להם מאחורי הקלעים, כשאתם מחפשים מי ישתמט? בזה אתם דואגים למילואימניקים? אל תעשי לי ככה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתם קצת יותר פה מכולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

איימן עודה פה בגללך.

נאור שירי (יש עתיד):

איימן עודה – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בגללי?

נאור שירי (יש עתיד):

– – הוא יחליף חיילים בסדיר?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נאור שירי (יש עתיד):

מה איימן עודה יעשה? כל היום את צועקת "איימן עודה". מישהו יחליף את החיילים?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – תתביישו לכם.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם דואגים לחיילים?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תתביישי את.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. זהו, נתתי לכם 30 שניות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תתביישי את. מי את חושבת שאת?

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת פרידמן. יסמין.

נאור שירי (יש עתיד):

יא שחקנית.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר סימון דוידסון:

נאור שירי, תודה. יסמין, תודה. נאור, תודה. שלוש דקות, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מרוב שרים שיש בממשלה, אני לא רואה פה אף שר עכשיו. אני מבקשת לעצור.

היו"ר סימון דוידסון:

אני עוצר. איפה השר התורן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

800 שרים – אחד לא יכול להיות בכנסת.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

801.

מירב בן ארי (יש עתיד):

800 שרים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

802.

מירב בן ארי (יש עתיד):

800 שרים – אחד לא יכול לבוא לכבד את הכנסת הזאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה יש לו לשמוע אתכם?

קריאות:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חבורה של עצלנים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

800 שרים – אחד לא יושב במליאה. אין כאן שר תורן.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה, תודה, תודה. תודה. את השרה התורנית? בבקשה, השרה מאי גולן פה. בבקשה, מההתחלה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

חבריי חברי הכנסת, אני בסערת רגשות אחרי ה"הותר לפרסום" הזה של שלושה חיילים. מירב דיברה, ואני כבר לא רוצה לזכור, למרות שכל שם ושם הוא בן אדם. בן 21, בן 20 ובן 19. זה המצב. האם מישהו יכול להסביר לי בכנות, בלי בלבולי מוח, מהלב, מה לעזאזל אנחנו עושים בעזה עכשיו? מה התכלית של כל האירוע הזה? למה הילדים האלה משלמים בחייהם על הגחמות האישיות והפוליטיות של האנשים שיושבים פה עכשיו בכנסת ומחפשים איך לעשות חוק השתמטות? באמת, אני לא מצליחה להבין את זה. אני לא מצליחה להבין, כי להגיד – – –

דן אילוז (הליכוד):

יוליה, תתביישי. באמת תתביישי. אני מעריך אותך, אבל תתביישי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היום כל מה שקורה בעזה זה אך ורק לשם הישרדות אישית ופוליטית של הממשלה הזאת, לא משהו אחר.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגידי לי, את בסדר?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תכלית צבאית, תכלית מדינית – אין.

קריאות:

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

וזה כבר נאמר, וזה כבר ברור, וזה כבר ידוע לכולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

יוליה, תתביישי לך. תתביישי לך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני לא אתבייש לשנייה, ואני אתן לכם עובדות.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה, טלי. טלי, תודה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היום בערוץ 14 פורסם שנהג משאית שמסיע סיוע הומניטרי תחת שטח שלנו, דרך שטח שלנו, התגלה היום כמחבל נוח'בה שהשתתף בטבח 7 באוקטובר. אתם יודעים על זה? זה מה שקורה. אתם יודעים בכלל על כל הקומבינות שיש בנושא הסיוע ההומניטרי בעזה? אתם יודעים שחברי מרכז ליכוד עושים בוכטות כסף על הסיוע ההומניטרי בעזה? זה פורסם בערוץ 12. עמותה הקימה עמותה, מגייסים כסף, מוכרים את הסיוע לעזה, וזו השקעה. ככה זה נראה עכשיו. זה מה שאתם עושים, שני חברי מרכז ליכוד לפחות. אני צריכה להתבייש? אני לא מרוויחה כסף על דם חיילנו, חברי מרכז ליכוד עושים את זה, אוקיי? זה המצב.

טלי גוטליב (הליכוד):

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זה המצב. תסתמי את. תסתמי את.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, לא. לא לדבר – סליחה, יוליה. לא צריך להגיד "תסתמי".

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה זה?

טלי גוטליב (הליכוד):

להוריד אותה עכשיו. תרדי. חוצפנית. חוצפנית. תבקשי סליחה. אל תדברי אליי ככה – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני חוצפנית? את לא נותנת לאף אחד לדבר, די. אז מצד אחד, אנחנו קוברים את חיילנו, ובנוסף, נהג סיוע הומניטרי מתגלה היום – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, היא לא יכולה להגיד ככה – – –

היו"ר סימון דוידסון:

יוליה, אבל את לא יכולה להגיד "תסתמי".

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כן, אני יכולה להגיד את זה, כי היא מישהי שבאופן קבוע מפריעה לאחרים לדבר, אז כן, אני יכולה. די, אני מסירה את הכפפות.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברברית. את לא יכולה להגיד ככה – – – את לא תגידי ככה.

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, טלי. רגע, רגע. חברת הכנסת, בסדר. חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש.

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא יכולה לדבר כך. מה זה? מי חינך אותך? איפה ההורים שלך? איפה ההורים שלך? שיתביישו איך היא מדברת. מי חינך אותך?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני בזכות דיבור שלי. עכשיו החיילים שלנו נהרגים בעזה כדי שחברי מרכז ליכוד ירוויחו כסף מסיוע הומניטרי?

היו"ר סימון דוידסון:

נגמר לך הזמן. תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני לא הספקתי שום דבר בגלל הצעקות האלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תרדי, תרדי. מי חינך אותך – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – מי את בכלל? חוצפנית.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתם יודעים שהיום ההורים קונים ציוד לחיילים? אתם יודעים את זה? מאווררים לתוך פומות. הם קונים מצלמות. זה מה שקורה. תסבירו לי, לעזאזל, למה?

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה פה יש לך. תרדי. מי חינך אותך לדבר כך בכנסת? להגיד לחברת כנסת "תסתמי". מי אומר למישהו "תסתמי"?

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, טלי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

את חושבת שמותר לך הכול. לא, גברת. לא מותר לך הכול. והחיילים לא צריכים – – – בגלל שאת יושבת פה, לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – מי חינך אותך – – – זה הכול.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, תקשיבו – טלי, טלי, טלי גוטליב, אני מסכים איתך שהמילה הזו לא הייתה צריכה להיאמר, אבל מזה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – לרדת – – –

היו"ר סימון דוידסון:

בסדר. טלי, במשך שלוש שעות, אני – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מעולם לא – – –

היו"ר סימון דוידסון:

אני מסכים איתך. במשך שלוש שעות אני מתעסק רק איתך. שלוש שעות. תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תוציא אותה – – –

היו"ר סימון דוידסון:

יסמין, די. מספיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא הוציא אותי.

היו"ר סימון דוידסון:

מספיק. אני הוצאתי אותך, ואני אוציא אותך שוב, טלי. מספיק.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר סימון דוידסון:

יסמין, תודה. חבר הכנסת מיקי לוי – איננו; חבר הכנסת עופר כסיף; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ואללה, אין לי מושג איך הם ישנים בלילה. אין לי מושג. אין לי מושג איך בזמן שהרגע קיבלנו הודעה על עוד שלושה חיילים שנהרגו, הם מאחורי הקלעים עובדים על חוק ההשתמטות. ואתם אומרים לנו להתבייש? אנחנו צריכים להתבייש? אתם הולכים להצביע פה אחד-אחד, אתם הולכים להעמיס על המילואימניקים עוד ימים, ואנחנו צריכים להתבייש? די כבר. לא מצליחה להבין את זה בכלל. אתם צריכים לעסוק בחמישה דברים בלבד: בהחזרת החטופים, בגיוס ושוויון בנטל, במפונים, ביוקר המחיה, בוועדת חקירה ממלכתית.

קריאה:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אמרתי חמישה. אלה הדברים היחידים שאתם צריכים לעסוק בהם. לא באיזה חוק פופוליסטי להדיח מישהו, שגם כך החליט שהוא פורש. את מי זה מעניין עכשיו? את מי זה מעניין בזמן שכל בוקר אנחנו קמים וחיילים מתים ואנחנו עוברים בין שבעה לשבעה? במה אתם מתעסקים? אתם אמורים לנהל מדינה. שום דבר אני לא רואה אתכם מנהלים. שום דבר. אנחנו עוברים בין דיון לדיון. לא בחינוך, לא בכלכלה – בשום דיון שאני נמצאת בו שום דבר לא מתקדם. אני נמצאת באותם דיונים שנתיים, ולא הצלחנו להתקדם אפילו פיפס. בדברים הכי פשוטים אנחנו לא מצליחים לקדם. שום דבר לא מנוהל במדינה הזו. שום דבר. מתי תיקחו אחריות ותגידו: אנחנו לא מסוגלים? מתי? ובמקום זה, כל שנייה מישהו צועק: תתביישו, תתביישי, תתביישו. לא אנחנו היינו חלק מממשלה שבזמנים שלה נגרם הטבח הכי גדול במדינת ישראל. לא אנחנו – אתם. ואתם אומרים לנו "תתביישו"? אני פשוט לא קולטת את זה. כאילו הם אשכרה ישנים טוב בלילה בזמן שאנחנו לא נרדמים. אני לא מצליחה לישון כשאני יודעת שיש עדיין חטופים וחיילים בעזה וכולם סובלים. ואנחנו כל יום פה עם משפחות הנרצחים ומשפחות הנופלים והחטופים ששבו. כבר אין מקום להכיל את זה. ואנחנו צריכים להתבייש. וכן, אני בהחלט מתביישת, אבל אתם צריכים להתבייש פי אלף.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת פרידמן. חבר הכנסת חמד עמאר – איננו; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חברת הכנסת מזרסקי; חבר הכנסת יוראי להב; חבר הכנסת מאיר כהן; חבר הכנסת אריאל קלנר; חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חברת הכנסת מירב כהן. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. הינה, עכשיו את יכולה לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

פוגש אותי לוחם בסוף השבוע שעבר ושואל אותי: למה כל הזמן שואלים פה: עד מתי, עד מתי? אומר לי הלוחם: זה מוזיל את הלחימה שלנו בחזית בעזה. כל לוחם אנחנו מפכים – בתוך נפשנו הכאב מפכה – ואנחנו כואבים את נפילתו של כל חייל, ואתם שואלים "עד מתי" כשאנחנו ממשיכים בעוז רוח לחסל עוד מחבלים ועוד מטעני חבלה ועוד מנהרות. אז עומדים פה אנשים באופוזיציה – באמת, מתביישים. במה הם מתביישים? אין בושה לחברת כנסת מהמפלגה של אביגדור ליברמן – אביגדור ליברמן, שחושף סוד מדינה, סוד מדינה הוא חושף משיקולים פוליטיים, שיש העברת נשק לקבוצה בעזה שתיאבק בחמאס, כך הוא אומר. אני החזקתי את עצמי, כי כל אחד יודע באיזה סוד מדובר ומה משיגים באופן הזה, אבל לא אכפת לליברמן. מה אכפת לו? רק שיקול פוליטי מניע אותו. ואותו דבר מי שעובדת אצלו, שאומרת: חיילים מתים סתם. עומדת פה מישהי מהמפלגה של אביגדור ליברמן: משיקולים פוליטיים חיילים מתים סתם. יש זירה בעזה. כנראה אביגדור ליברמן ויתר על החטופים. כנראה גם יש עתיד ויתרו על החטופים, כי כנראה אנשים פה ביש עתיד, שלמזלנו הטוב – אני מאוד אצטער, אגב, שהמיעוט פה, ויש פה, אגב, בין השאר, גם אתה, ואתה יודע את דעתי עליך, גם אם אנחנו לא מסכימים בדעות – אני מאוד אצטער שיש פה קצת חברי כנסת שלא יהיו בכנסת הבאה. אבל המפלגה הזו כמפלגה איבדה את החזון שלה, איבדה, איבדה, אם המנהיג שלה לא פה. ואתם אומרים להתבייש בחזית בעזה? הם ויתרו על החטופים. בגלל מה שאתם אומרים פה, חמאס לא מסכים לעסקת חטופים. ולמה שיסכים? יש אתכם, שתגידו שסתם יש מלחמה בעזה. בכלל, הם רוצים שניסוג חד-צדדית מעזה. בואו ניסוג – מה אתה אומר, חבר הכנסת ביסמוט? בואו ניסוג מעזה, נסיג את כוחותינו לאחור, חמאס ייתנו לנו את כל החטופים. בטח שלא. וכל מי שנמצא בתוך המידע הזה יודע עד כמה זה הזוי, הרעשים הפוליטיים שאני שומעת פה. עומדת פה חברת כנסת מיש עתיד שמתביישת. היא מאוד מתביישת: מה אנחנו עושים בעזה? מה אנחנו עושים בעזה? פורום נצח יהודה פרסם בסוף השבוע האחרון אמירה מדהימה, שלמרות הכאב הבלתי-נתפס והאדיר, אנחנו ממשיכים בפעילות בעוז – חיילי צה"ל ולוחמי צה"ל האדירים, על כל המעטפת שלהם. אנחנו עומדים כאן היום ומרכינים ראש עם כל נופל שלנו, עם כל נופל. ואנחנו יודעים, בה במידה – וסומכים את ידנו עליכם, על התוכניות המבצעיות שאתם מביאים לאישור הדרג המדיני, מתוך רצון להכניע את חמאס ולהביא אותו אם לעסקת חטופים כוללת ואם לכניעה ודחיקה אחורה בתוך עזה. ואם יש פה איזה אופוזיציונר שחושב שהלחימה בעזה היא משיקולים פוליטיים, זה לתפוס את הכיסא או לדפוק את הראש בתוך קיר.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי אתם שאתם יכולים לדבר ככה? השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום. וכששתי חברות הכנסת שהיו פה – –

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, את כבר דקה אחרי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רק אומר. – – ועמדו כאן מנגד, ועמדה כאן מישהי ואמרה לי: תסתמי את הפה שלך – גם מירב בן ארי חשבה שזה בסדר, וגם יסמין פרידמן חשבה שזה בסדר, כי זה בסדר מבחינתן. ואני אומרת, לא רק שזה לא בסדר, אבל זה מתיישב לגמרי עם העובדה – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – לגמרי עם העובדה ששתיכן לא הייתן מסוגלות להצביע להרחקת גדול תומכי הטרור בכנסת ישראל. שתיכן.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. יעלה ויבוא נאור שירי.

טלי גוטליב (הליכוד):

סתם, מיכל, מתים סתם. מתים סתם. סתם הם מתים, החיילים, יסמין, סתם. בואי תהיי בוועדת חוץ וביטחון – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אמרתי דבר כזה? לא אמרתי דבר כזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי, את בוועדת חוץ וביטחון, לא? למה את לא באה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא אמרתי דבר כזה.

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, טלי, את דיברת עכשיו ארבע דקות. ארבע דקות דיברת. נתתי לך דקה יותר. באמת, נו. אני שעתיים פה בדופק 700. די.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני יודעת. ועדיין חייך, הם לא תמו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, טלי גוטליב. אני כפסע.

נאור שירי (יש עתיד):

קודם כול יסמין לא אמרה את זה. אבל בסדר, תמשיכי לחיות בעולמה המופלא של טלי האני-לא-יודע-מה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין דבר כזה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, היא המציאה משפט שאמרת. לא אמרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

חיילים מתים סתם, לא ייחסתי את זה ליסמין.

היו"ר סימון דוידסון:

טלי. לא תקבלי את ההפתעה, זהו.

נאור שירי (יש עתיד):

היא לא אמרה כזה דבר. היא לא אמרה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אמרתי שהיא אמרה – – –

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, תודה רבה. טלי, לכי לשתות קפה.

נאור שירי (יש עתיד):

תעצור לי את הזמן.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

סתם, אל תעצור, זה באמת עשר שניות.

גלעד קריב (העבודה):

– – – במזנון החלבי. שתתעצבן – – –

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, בואו שנייה נהיה כולנו בשקט. אתה רואה מה זה, טלי לא פה, אפשר להיות בשקט.

גלעד קריב (העבודה):

אל תחמם את סעדה.

נאור שירי (יש עתיד):

האמת, יסמין, צדקת בכל מילה. זה פשוט לא יתואר שבערב הזה – ואגב, זה לא ערב, מ-12:30 כולנו יודעים מה היה. זה לא – בכנסת, אני רוצה לבשר למי שרואה אותנו, כולנו יודעים מהצוהריים שיש הרוגים ברצועה. כולנו יודעים מזה. כולנו גם יודעים ששלושה חיילים התאבדו השבוע, ולא מדברים על זה. כולם יודעים מזה. וכל מה שהכנסת הזו עושה זה מתעסקת בסרבנות והשתמטות. הוא בא במסוק, הקים פה חמ"ל. אופיר כץ עושה פזצט"אות פה בשביל להביא. הביאו את אריאל אטיאס וינון, וכולם מגיעים כי יש משבר קואליציוני. וגפני מקבל והופך להיות שותף סוד, גפני הופך להיות שותף סוד על תקיפה באיראן. לא, כי זה לא פוליטי, כי הוא פשוט הפך להיות מפקד טייסת 201. וזה טעות שלנו. אנחנו המוזרים, אנחנו לא אומרים שזה פוליטי. אתם ממשלה שעושה עסקים עם סרבנים, שהם רוקדים ושרים: בלשכות שלנו, לא נתגייס ולא נהיה – רוקדים על הדם שלנו, ליטרלי, שנתיים. ואתם מרצים לנו פה? מדברים על איימן עודה ועופר כסיף – את מי מעניינות השטויות האלה? צורחים וצווחים פה. אנחנו פוגעים בחיילים? אתם פוגעים בחיילים. אתם שכחתם מה זה להיות יהודים. תתביישו לכם. בערב כזה, כל מה שראש הממשלה עושה זה לעסוק בסרבנות ובשימור הקואליציה שלו. אתם מתחננים אליהם כמו אביונים על סף דלת, כמו מסכנים: תישארו בקואליציה. מתחננים לסרבנים. הייתם צריכים לתת להם וולה מהכנסת. תעיפו אותם מהממשלה. אתם מתחננים לסרבנים שיישארו בממשלה הזו. בכל מדינה נורמלית, אחרי שנתיים של לחימה ו-77 שנות השתמטות וסרבנות, היו מעיפים אותם מהקואליציה. אומרים להם: לכו חפשו את החברים שלכם. היום נהרגו ברצועה. נהרג חייל בן 19. הוא לא סיים מסלול, והוא כבר נלחם. הם מאריכים שירות סדיר, זורקים אנשים חסרי הכשרה לתוך הרצועה כי אין חיילים, ובכל יום מטילים על הצבא עוד ועוד משימות. תתביישו לכם על מה שעשיתם היום. מפלגה ליברלית? אפסים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול; אחמד טיבי; ולדימיר בליאק; צגה מלקו. משה סעדה, בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

מה תגיד על הטיוטה, משה?

גלעד קריב (העבודה):

הוא לא ראה את חוק הגיוס. החרדים שלא משרתים ראו אותה.

נאור שירי (יש עתיד):

טיוטת חוק הגיוס.

משה סעדה (הליכוד):

אני לא ראיתי אותה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם: לא תשרתו, תקבלו? למה זה לא בסדר-היום?

משה סעדה (הליכוד):

אני רוצה לדבר על זה, על סדר-היום. אני רוצה לדבר על זה בדיוק.

היו"ר סימון דוידסון:

שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

בדיון הקודם דיברנו על לימודי רפואה. אני רוצה להמשיך פרק נוסף במה שמסתירים מהציבור.

גלעד קריב (העבודה):

על זה אתה מדבר?

משה סעדה (הליכוד):

רק אתמול בערב פורסם שד"ר אוסאמה טנוס, שאחראי לקבלת סטודנטים לרפואה בכל האוניברסיטאות למעט אוניברסיטת באר שבע – האיש הזה, שאחראי לקבל את הסטודנטים שלנו ולבחון את הדילמות המוסריות, מי מהם מתאים להיות רופא, התבטא על מה הוא חושב על חיילי צה"ל. ואני מקריא לכם: חושב שחיילי צה"ל מבצעים רצח עם בעזה; רוצחים צוותי רפואה ומתעללים באזרחים. זה האיש שאמור לבחון את הסטודנטים שלנו ולבדוק אם הם ראויים להיות רופאים. עכשיו אני שואל אתכם: כשאותו אוסאמה יפגוש רופא ששרת בצבא בעזה, סטודנט לרופאה ששירת בעזה, האם הוא יקבל אותו? זה מובהק שלא. מקרה נוסף שנודע לי: התראיין קצין בצנחנים כדי ללמוד רפואה, באותו מבחן מו"ר. כל אחד מהם ניקד אותו. אחד מהם נתן לו שתי נקודות בסך הכול. שאלו אותו: למה? הוא אמר: ברור, כי זה שהוא סיפר על הצבא, זה לא מרשים אותי. תבינו את האירוע. יש פה אנשים עם אג'נדה פרוגרסיבית שמאלנית שהם אלו שמחליטים מי יהיה רופא ומי לא יהיה רופא במדינת ישראל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה קשור?

משה סעדה (הליכוד):

בתפיסת העולם שלי, זה לא משנה מי אתה. זה לא משנה מי אתה – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה יכול להכליל, לא הבנתי – – –

משה סעדה (הליכוד):

– – אלא מה אתה עושה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה קשור?

משה סעדה (הליכוד):

זה לא גזענות, זה צדק מוסרי. אם שירתָ, וזה לא משנה אם אתה ערבי, אם אתה חרדי, אם אתה דתי, לא משנה, אם שירתָ – קיבלת; לא שירתָ – לא קיבלת. כי מה שקורה היום, לצערי – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

משה סעדה (הליכוד):

– – לצערי היום זה קורה הפוך. כי יש עד היום – היום יש אנשים שלא משרתים ולא עושים דבר למען עם ישראל, ומקבלים ממדינת ישראל, כפי שאמרתי, גם סבסוד ללימודים של 400,000 שקל – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

משה סעדה (הליכוד):

– – וגם כאשר יש מאבק על התמחות, ועל התמחויות מסוימות יש תחרות בין אנשים – היום במדינת ישראל, כאשר יש אחד ששרת סדיר ומילואים ואחד שלא עשה כלום, אין תיעדוף למשרת. ודבר אחרון. כפי שאמרתי בפעם הקודמת, מדינת ישראל עד היום – ואני קורא למשרד הבריאות ומשרד החינוך להתעשת – מקבלת סטודנטים מא-נג'אח בשכם ומאל-קודס, אוניברסיטאות שעושות במסיבות הסיום של לימודי הרפואה מיצג על איך עושים פיגוע ביהודים, מהללים שהידים. תגידו, השתגעתם? אלו הרופאים שאתם רוצים במדינת ישראל? וכל שנה המספר הזה גדל. לכן אני אומר שוב, בקול חד צלול וברור, וזה לא גזענות, זה צדק, זה מוסר: לא שירתָ – לא קיבלת.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

האם אתה עומד מאחורי הדברים שלך, ש-46% מהתקנים הם של רופאים ערבים, ש-46% מהסטודנטים? זה היה שקר מוחלט.

משה סעדה (הליכוד):

ממש לא.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה יודע את זה. אתה יודע את זה.

משה סעדה (הליכוד):

זה הנתון הנכון. את רוצה – – – להסתיר את האמת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה יודע את זה, אתה משקר, ואתה גזען.

משה סעדה (הליכוד):

אתם רוצים סטודנטים מא-נג'אח, מאל-קודס. את רוצה – – –

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת סעדה, יסמין פרידמן, תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס; חבר הכנסת סמיר בן סעיד; חברת הכנסת מרב מיכאלי; רם בן ברק; אליהו רביבו; אורית פרקש; רון כץ; עאידה תומא סלימאן; ירון לוי; גלית דיסטל; עודד פורר; שרון ניר; ניסים ואטורי; פנינה תמנו; יאסר חוג'יראת; אבי מעוז; יבגני סובה; אושר שקלים. גלעד קריב, בבקשה. חבר הכנסת גלעד קריב. יש עוד זמן להצבעה, עליזה. טלי, תגידי, כשהייתם נוסעים לטיולים שנתיים היית יושבת מאחור, בספסל האחורי? שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

מי השר במליאה?

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, רגע, יש לנו שר?

קריאה:

זו כבר פעם שביעית היום.

גלעד קריב (העבודה):

אני אדבר, או-הו, בכל הזדמנות, לנוכח החרפה של ראש הממשלה הערב.

היו"ר סימון דוידסון:

עליזה, זה לא. איפה השר? איפה?

גלעד קריב (העבודה):

רק התחלתי.

היו"ר סימון דוידסון:

מי? אה, מאי גולן.

גלעד קריב (העבודה):

גברתי השרה.

היו"ר סימון דוידסון:

אני מתחיל מההתחלה. עצור. איפוס. שלוש דקות, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אכן, השעה מאוחרת, אבל אבוי לשותקים בשעה הזו. הלב עם שלוש משפחות שקיבלו הערב הזה את בשורת האיוב, הלב עם משפחתו של חייל צה"ל שנטל את חייו, שלישי במספר בעשרה ימים. הלב נקרע, ואני בטוח שהצער והכאב משותפים לכולנו, חברי הקואליציה והאופוזיציה. אבל הערב הזה אי-אפשר להסתפק רק בהבעת הצער המשותף, כי מעשה של נבלה קורה בבית הזה ממש ברגעים אלה, מעשה של נבלה שאוי למי שישתוק מולו. בשעה ששלוש משפחות מוטלות לרצפה ועולמן חרב עליהם, יושב ראש ממשלת ישראל וכופה, וכופה קידום של חוק השתמטות בזוי. בשעה שמשפחות מצטרפות למעגל השכול הנורא, ראש הממשלה, ראש הממשלה פוטר עשרות אלפי צעירים מחובת ההגנה על גבולות המדינה, וחברי וחברות הקואליציה נושאים את שמם של חיילי צה"ל, מדברים על גבורתם, בשעה שהמנהיג שלהם, המנהיג שלהם מפקיר אותם. ואנחנו נשתוק? וצריך לומר באומץ: המלחמה הזו, שהתחילה כמלחמת מגן מוצדקת – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

למה לא – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – הפכה להיות מלחמת שולל. אתם מובילים אותנו – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת בוארון.

גלעד קריב (העבודה):

– – להנצחה של מלחמת שולל – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת בוארון, חבר הכנסת בוארון.

גלעד קריב (העבודה):

– – מלחמה שבה החיילים גיבורים, אבל אתם חבורה של פחדנים – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתם הפקרתם אותם. אתה הפקרת אותם.

גלעד קריב (העבודה):

– – שמעניקה לשיקולים פוליטיים בכורה על פני שיקולים מבצעיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתה הצבעת – – –

גלעד קריב (העבודה):

אתם הפכתם את מלחמת המגן המוצדקת הזאת למלחמת שולל – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אז למה לא תמכתם – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – למלחמת הישרדות של ממשלה וקואליציה מושחתות. אתם יודעים את האמת – לנתניהו ולכץ אין שמץ מושג לאן להוביל את המלחמה הזו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

מלחמת שולל.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

תמשיך לתמוך במחבלים. תמשיכו לתמוך במחבלים – – –

גלעד קריב (העבודה):

מלחמת שולל. חיילים גיבורים, שרים וחברי כנסת פחדנים, עלובים – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

גלעד, אתם – – – תמכתם – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – מפקירים ומופקרים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

תתביישו לכם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני לא מבין מה אתם רוצים, על מה – – –

גלעד קריב (העבודה):

הציבור לא ישתוק על חוק ההשתמטות.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

גל אדיר של מחאה יתחיל אם אתם תעזו לקדם את חוק ההשתמטות – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – הבזוי של נתניהו, אבא של משתמט שמגן על משתמטים.

היו"ר סימון דוידסון:

גלעד, תודה רבה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – – מגן על מחבל.

קריאה:

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. אני מבקש מעליזה והצוות לא לצעוק לי משם כל מיני קריאות, זה לא מכובד.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

תתבייש לך.

גלעד קריב (העבודה):

מלחמת שולל.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

רק לצעוק אתה יודע.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת בוארון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ברגע המבחן, ברגע המבחן.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת בוארון, חבר הכנסת בוארון, אתה עוד מעט תוכל לדבר. יהיה לך זמן לדבר.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר סימון דוידסון:

גלעד, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

לך ללשכת נתניהו ותצעק עליו, כי הוא מקדם חוק השתמטות.

היו"ר סימון דוידסון:

גלעד – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – ההתנחלויות והמאחזים – – – חיילי צה"ל.

היו"ר סימון דוידסון:

גלעד, תודה רבה. אתה צעקת פה ארבע דקות עכשיו, די. גלעד, תודה רבה.

אריאל קלנר (הליכוד):

כבר ירקת על חיילי צה"ל היום.

היו"ר סימון דוידסון:

די, מספיק.

אריאל קלנר (הליכוד):

כבר ירקת על חיילי צה"ל היום, מספיק.

היו"ר סימון דוידסון:

אני אחכה, אני אמתין.

קריאות:

די כבר – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – חצוף – – –

קריאות:

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא יעבוד הטריק הזה, לא יעבוד, לא יעבוד. החברים של איימן, לא יעבוד לכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – התגובה שלכם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

החברים של איימן, לא יעבוד, לא יעבוד. כולם ראו – – – מחבל – – – עליבות, אתם עלובים – – –

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

איימן עודה, אוי אוי אוי.

היו"ר סימון דוידסון:

זהו, תודה רבה. נתתי לכם 30, חנוך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

עלובים. עלובים הייתם ועלובים תישארו. לא יעזור לכם – – – לא יעזור.

היו"ר סימון דוידסון:

נאור, נאור.

קריאות:

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, תודה רבה. גלעד, מספיק.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – לך, אתם ברחתם, אתם ברחתם.

היו"ר סימון דוידסון:

חנוך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתם ברחתם – – –

היו"ר סימון דוידסון:

חנוך, קריאה ראשונה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

פחדנים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כלום אתם לא שווים, כלום אתם לא מסוגלים לעשות. לא ראיתי – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

פחדנים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא ראיתי אותך – – –

היו"ר סימון דוידסון:

חנוך, אתה בקריאה ראשונה. מספיק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

68.

היו"ר סימון דוידסון:

מירב, מספיק.

גלעד קריב (העבודה):

– – – שתומכים בהשתמטות.

היו"ר סימון דוידסון:

גלעד, די.

אריאל קלנר (הליכוד):

עדיף על לתמוך בתומכי טרור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבורה של משתמטים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני מעדיף את החרדים על פני – – – אני מעדיף את החרדים על פני עופר כסיף.

היו"ר סימון דוידסון:

חנוך, אתה בקריאה שנייה. חנוך – בקריאה שנייה. גלעד יצא, מצוין. זהו, מספיק. נעמה לזימי; צגה מלקו, את עולה לדבר? לא; מנסור עבאס; אלון שוסטר; עמית הלוי.

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

די, מספיק. משה טור פז.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, תגידי, את מאיימת עלינו בתשובה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עליזה, אנחנו איתך.

היו"ר סימון דוידסון:

מירב בן ארי, אני מבקש ממך להפסיק. אני מבקש ממך להפסיק, די. בועז ביסמוט. מיכל וולדיגר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני הולכת לעשות את זה מאוד קצר. מאוד קצר. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה או השרים, חברי הכנסת, שלוש משפחות איבדו את יקיריהן, ופה בכנסת צורחים חברי הכנסת אחד על השני. חלק מהצרחות פופוליסטיות מתחילתן ועד סופן. כואב לי הלב. כן, מירב, אני לא יודעת איפה היית פה, אבל נעלמת. הצרחות הן לא נורמליות, בלתי אפשריות. מירב, חבל שאת הולכת, כי אני מזמינה אותך לראות – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הולכת – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – את ספר החוקים של מדינת ישראל. תראי שם כל כך הרבה חוקים שהכנסת הזאת תיקנה, חוקים חשובים, בין שעסקו בנושאי ביטחון, בין שעסקו בנושאי רווחה, בריאות, כלכלה וכדומה. אז אפשר לצרוח פה עוד לב השמיים, אפשר להתנגד לחוקים שעשינו, אפשר להתנגד לדברים שלא נראים לכם ראויים, אבל אנחנו כולנו עם אחד, כולנו רוצים פה בטובת מדינת ישראל. למען שנשב פה ונתווכח, חיילים נופלים, הם מתים. הם אחים שלך, נאור, הם אחים שלי, הם אחים של טלי. הגזמתם לחלוטין. הגזמתם. אני עומדת פה, יותר נכון יושבת שם, שומעת אתכם ונחרדת. נחרדת. כן, גם ממך, מכולנו פה. בואו נבין, הילדים שלנו נמצאים בעזה או בלבנון, מתים, ואנחנו צועקים פה אחד על השני בפופוליזם נורא ואיום. אז אני כן מקווה שכולנו נבין את גודל השעה. כולנו צריכים פה מדינה יהודית ודמוקרטית. כואב לי על מה שקרה פה קודם, כואב לי על כל החבר'ה שנמנעו מלהצביע כדי להגיד לאיימן עודה לא להיות פה, כי אנחנו לא רוצים – לא בגלל שאנחנו שונאים, בגלל שאנחנו מאמינים במדינה הזו. זו המדינה שלנו, ואנחנו נמשיך ונאמין בה עד אין-סוף. אז אני באמת מצטערת – גם ממך עליזה, אני לא יודעת איפה את. אני לא רוצה – אני רוצה שכולנו נלך הביתה בזמן הקרוב, אבל תבינו את גודל השעה. אז אני מתנצלת בפני כל אזרחי מדינת ישראל שזה מה שהם צריכים לשמוע.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. השר לוין נמצא לסכם? השרה גולן פה. טוב, חברים, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. נא להתכונן להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 12, נגד – שלושה, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 6), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 18), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את החוק. בבקשה, חבר הכנסת פוגל.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

תרשה לי לפתוח את ההצגה של הצעת החוק הזאת בהשתתפות בצערן של המשפחות של יולי פקטור, שלמה יקיר שרם ושהם מנחם, השם ייקום דמם. שלושה לוחמים גיבורים מסרו את נפשם. ולוחם אחד נוסף פצוע – שיזכה לרפואה שלמה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, החיים לימדו אותי שלא צריך לתקן את מה שלא התקלקל, אבל אם ניתן לשפר משהו טוב ולעשותו טוב מאוד, זו תהיה ברכה. הצעת החוק המונחת לפנינו להצבעה בקריאה השנייה והשלישית אושרה בקריאה השנייה והשלישית בוועדה. היא דוגמה לתהליך ראוי, באמת ראוי לחיקוי. הצעת החוק הממשלתית זכתה בדיוני הוועדה לבחינה וחקירה בכל מילה ובכל פסיק כמעט. חבריי חברי הכנסת, בשנת 2011 חוקקה הכנסת את החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות, המסדיר את מערך האכיפה והפיקוח העירוני, זה שאנחנו כל כך אוהבים לקרוא לו שיטור עירוני. מטרת החוק כפי שנקבעה בשעתו הייתה לייעל את יכולת הפיקוח והאכיפה של הרשויות המקומיות בעבירות שהן בתחום אחריותן, וכן לאפשר להן לסייע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות, והכול בלי לגרוע מתפקידיהן של משטרת ישראל ושל הרשות המקומית על פי הדין לכל אחת מהן. בחוק הוסדר אופן ההקמה וההפעלה של מערכי האכיפה העירוניים, ולפיו הוקנו לפקחים העירוניים סמכויות לשם פיקוח על ביצוע חוקי עזר, ולפקחים במערך – סמכויות נוספות לשם סיוע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות. כדי לבחון את אפקטיביות המערך, חוקק בחוק בתחילה כהוראת שעה ולתקופה של שנתיים, ומאז 2013 הוארכה הוראת השעה 14 פעמים והיא עומדת בתוקפה עד היום, 14 ביולי. מכובדיי כולם, שלושה עקרונות הובילו אותנו בדיוני הוועדה: העיקרון הראשון היה לתת להצעה תוקף של הוראת קבע, שתאפשר בעתיד לכל רשות שתרצה בכך להפעיל בתחומה מערך שיטור רשותי שיוקם בהתאם למודל שוויוני שנוסח על ידי המשרד לביטחון לאומי. העיקרון השני היה ליישם לקחים שהופקו ב-14 שנות הפעלת המערך בלמעלה מ-100 רשויות, ולהפוך את יחידת השיטור המקומית לכוח מבצעי עם סמכויות שיקנו ביטחון ציבורי ואישי לאזרחי ותושבי אותה רשות. הסמכויות האלה נועדו לשם סיוע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות, גנבה, נזק חמור לרכוש ומעשה מסכן חיים באמצעות רכב המתבצעים במרחב הציבורי גם במקום ובדרך שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, פרטיותו וזכויותיו, והכול, הכול, בלי לגרוע מתפקידיהן של משטרת ישראל ושל הרשות המקומית. העיקרון השלישי שהוביל אותנו היה להביא לידי ביטוי את האיזונים הנדרשים בין פקח שיטור מקומי לשוטר, בין תפקידי המערך לאכיפה ולפיקוח לתפקידי המשטרה, ובין הרצון לשמור על הסדר הציבורי, להרתיע, למנוע ולאכוף עבירות בתחום איכות החיים, למנוע אלימות והתנהגות אנטי-חברתית, לחובה לשמור עם זאת על זכויותיו של כל תושב ברשות. חבריי חברי הכנסת, כדי לעמוד על טיבם של ההסדרים בהצעת החוק, הצעת החוק גם קובעת מנגנוני דיווח לוועדה לביטחון לאומי. במסגרת זו נקבעו חובות דיווח של השר לביטחון לאומי על הקמתם ופעילותם של מערכי האכיפה המקומיים, על רשויות מקומיות שהוקמו בהן המערכים וחלקן היחסי של אלו בכלל הרשויות שבהן לא פועל המערך, כמו גם על רשויות מקומיות שביקשו להשתתף בתוכנית וסורבו והסיבות לכך, וכן על אירועים חריגים בהפעלת סמכויות של פקח השיטור המקומי, הטיפול בהם והתלונות שהוגשו בעניינם. בסך הכול נדמה לי שהוועדה לביטחון לאומי תדע במשך השנים הקרובות לעקוב – – –

היו"ר ארז מלול:

למה אתה מפריע לה להקשיב? היא חלק מהוועדה, נראה לי שהיא יוזמת החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מקשיבה לכל מילה.

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו קטעת את הדברים של פוגל.

נאור שירי (יש עתיד):

מזל שהם כתובים.

היו"ר ארז מלול:

מירב באמת מבינה בביטחון לאומי, מה לעשות? מה שיש לה, יש לה.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

וגם היה לה חלק חשוב בכל הצעת החוק הזאת.

היו"ר ארז מלול:

צביקה מפרגן למירב.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

לבסוף, מוצע לקבוע כי מערך אכיפה מקומי יהיה רשאי להחזיק ברישיון מיוחד להחזקת כלי ירייה, בדומה להכרה במפעל ראוי בחוק כלי ירייה, וכן מוצע לקבוע כי המערך יוכל להסתייע במתנדבים. זה היה אחד היתרונות העיקריים של הצעת החוק שדנו בה. הצעת החוק אף קובעת הוראות מעבר שנועדו לתת מענה לרשויות מקומיות שבהן פועלים מערכי אכיפה מקומיים, מתוך התאמה למודל החדש ובאופן הדרגתי. הצלחנו, אדוני היושב-ראש, במאמץ משותף ומקצועי, לממש את שלושת העקרונות ולהביא לציבור בשורה של ביטחון אישי. אי-אפשר לסיים את ההצגה הזו ללא תודות אמיתיות ומלאות, קודם כול, לנציגי הרשויות שהגיעו לכאן לדיונים של הוועדה ולאלה שאירחו אותנו ללמוד מהם את הניסיון שנצבר. הם היו ספק הלקחים שלנו; למשרדי הממשלה – למשרד המשפטים ולמשרד הפנים; למרכז השלטון המקומי; לארגונים האזרחים השונים שלקחו חלק בעשרות הדיונים, שסייעו לנו להגדיר גבולות גזרה ולהבין באמת מה המשמעויות של כל פסקה בהצעת החוק; למשרד לביטחון לאומי ולשר היוזם את הצעת החוק הממשלתית, איתמר בן גביר; לדוד בבלי, לשרית, לקרן, לרועי ולליאור ולנציגי משטרת ישראל שהשקיעו מאות ואולי אף יותר שעות עבודה בבניית המודל, באיסוף הלקחים ובניסיון לצפות את העתיד. לחבריי שיושבים פה, חברי הכנסת, חטאתם אומנם לא פעם בציניות פוליטית, אבל בהצעת החוק המונחת היום לפני המליאה לאישור יש לכם חלק נכבד מאוד בניסוח וברוח ההצעה; בסופו של דבר, לאלה שיושבים שם רחוק, לשני הצוותים שעושים כמעט ניסים לפעמים – צוות הנהלת הוועדה בראשות הגב' לאה גופר, שגורמת לדברים לקרות, וצוות הייעוץ המשפטי. בדרך כלל הוא בראשות עו"ד מירי פרנקל-שור, אבל במקרה המיוחד הזה עומדת בראש הצוות עו"ד איילת לוי נחום, יחד עם אסף ודור, שנתנו את הלב והנשמה להביא הצעת חוק מורכבת זו לידי רישום בספר החוקים של מדינת ישראל. להצעה הזו, אדוני היושב-ראש, הוגשו הסתייגויות ובקשות דיבור. אבקש מחבריי חברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק החשובה הזו. תודה.

היו"ר ארז מלול:

יישר כוח, חבר הכנסת פוגל. כאמור, הוגשו הסתייגויות. חברת הכנסת מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני באה, כן.

היו"ר ארז מלול:

הסתייגויות, את רוצה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו ננמק. יש הסתייגויות של יש עתיד ושל מפלגת העבודה. כרגע אנחנו ננמק את ההסתייגויות, בסדר?

היו"ר ארז מלול:

בסדר, אז בואי.

קריאה:

נתחיל לקרוא את כולן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, הוא יכול לקרוא רק את מי שנמצא פה מיש עתיד.

היו"ר ארז מלול:

היא רוצה לדבר. את רוצה חמש דקות לדבר, זה הכול. והעבודה מה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם העבודה תנמק.

היו"ר ארז מלול:

אתה מוריד?

גלעד קריב (העבודה):

לא.

היו"ר ארז מלול:

מצביעים? אתה רוצה להצביע?

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלושה מנמקים. כרגע אנחנו מנמקים.

גלעד קריב (העבודה):

אני מנמק, ואז נחליט.

היו"ר ארז מלול:

רגע, מירב, מתחילים עם העבודה. קודם העבודה.

גלעד קריב (העבודה):

למה מתחילים עם העבודה?

היו"ר ארז מלול:

כי ככה כתוב לי פה, קודם העבודה, מה לעשות. למה? כי אני קבעתי. למה? יש סדר. תגיד קודם יש עתיד – למה קודם יש עתיד? מה שלא תעשה, לא טוב אצלו. תמיד תהיה לו ביקורת.

גלעד קריב (העבודה):

אני רוצה לנמק שלוש הסתייגויות, אני צריך לרדת ולעלות, לרדת ולעלות, לרדת ולעלות?

היו"ר ארז מלול:

לא, קח חמש דקות וזהו. דיברת יותר מדי להיום.

גלעד קריב (העבודה):

אני לא שומע. כן – אין שום בעיה. מה? מה הוא אמר?

נאור שירי (יש עתיד):

שדיברת יותר מדי.

היו"ר ארז מלול:

אם הוא לא שמע, משמיים עדיף. בבקשה.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

גלעד קריב (העבודה):

זה לא נכון, צביקה, אתה לא מחוקק הארכה של הוראת שעה אלא חוק שלם.

נאור שירי (יש עתיד):

ניסה להכניס אותך לבלנדר של החקיקה.

גלעד קריב (העבודה):

אלה תרגילים של עליזה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

קריב, מה קורה היום?

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו בתחילת הערב.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מה זה, אין לך איזה דרשה?

גלעד קריב (העבודה):

הינה, עכשיו תקשיבי לדרשה שלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא להפריע, חבל על הזמן.

גלעד קריב (העבודה):

השרה גולן, את רק מדרבנת אותי.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת קריב, תשתדל לא לחזור על מה שכבר אמרת היום בכל הוועדות.

גלעד קריב (העבודה):

אני מבטיח. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, גברתי השרה, בעוד רגע – וכן, על דרך הקיצור, כי הגשנו הרבה מאוד הסתייגויות לחוק הזה – בעוד רגע אתייחס – – –

היו"ר ארז מלול:

אדוני, הגשתם הסתייגות אחת.

גלעד קריב (העבודה):

לא, הגשנו הרבה מאוד הסתייגויות. אני מציע לכם לא לדרבן אותנו.

היו"ר ארז מלול:

אה, נכון, צודק, צודק.

גלעד קריב (העבודה):

אני מציע שאנחנו ננמק, אם המזכיר יאפשר.

היו"ר ארז מלול:

ראיתי רק את הסעיף הראשון.

גלעד קריב (העבודה):

אם יש הסכמה בין אופוזיציה לקואליציה – – –

קריאה:

יש הסכמה.

גלעד קריב (העבודה):

נכון, מירב? יש הסכמה בין קואליציה לאופוזיציה שננמק כמה הסתייגויות ביחד, נכון? שלא נצטרך לרדת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאלתי אותך כמה זמן אתה צריך.

גלעד קריב (העבודה):

אני צריך שלוש הסתייגויות, הנמקה; פחות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה רוצה לדבר רבע שעה?

גלעד קריב (העבודה):

כן. אני אדבר פחות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תדבר רבע שעה.

גלעד קריב (העבודה):

תודה רבה.

קריאה:

מירב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עליזה, תאמיני לי שבניגוד לשאר, אנחנו פועלים בהגינות.

היו"ר ארז מלול:

אתה אומר קואליציה ואופוזיציה ואתה מדבר עם מירב. מי הקואליציה ומי האופוזיציה?

גלעד קריב (העבודה):

מכובדיי, אם אתם רוצים, אני ארד ואעלה, ארד ואעלה. תחליטו.

היו"ר ארז מלול:

תרד ותעלה. איפה אופיר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ארז, במקום לרדת ולעלות, תן לו רבע שעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו מסכימים שהוא ינמק.

היו"ר ארז מלול:

איפה אופיר? מירב, תסגרי את זה עם אופיר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו מסכימים שהוא ידבר ברצף, מה הבעיה?

נאור שירי (יש עתיד):

גם כשיש הסכמה, אתם מחפשים עוד ועוד.

היו"ר ארז מלול:

אין הסכמה. אתה רואה פה קואליציה שהסכימה?

גלעד קריב (העבודה):

תבדקי עם אופיר ותסגרו את זה. טוב, בוא, תאפס, נעשה חמש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול להסתכל עליי? תסתכל עליי. סגרנו את זה עם יו"ר הקואליציה, יש לנו זמן של הנמקות. הוא מבקש שלוש הנמקות – זה 15 דקות. תן לו.

היו"ר ארז מלול:

טוב, יאללה, תתחיל.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר, מה הבעיה?

גלעד קריב (העבודה):

החלטתם? טוב, בסדר גמור. אז אדוני, בעוד רגע אגש, ברשותך, להתייחס להצעת החוק בכמה הערות, אבל אני מבקש רגע לחזור לנושא שעסקנו בו בדברים הקודמים – סוגיית הגיוס. עכשיו, אדוני, אני אומר מראש, יש לי כבוד גדול לרבנים, גם כאשר יש לי עימם מחלוקת דתית עמוקה. בוודאי שיש לי כבוד לרבנים שגדולים ממני בתורה, ובוודאי בגילם ובמעמדם. אבל אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להקריא לאוזני חברי הכנסת את המכתב שעליו חתום מנהיגהּ הרבני של סיעת דגל התורה הרב לנדו, אותו מכתב שבו הוא ציווה על נציגיו כאן בכנסת לפרוש מהממשלה. והינה המילים: לחברי הכנסת של דגל התורה, השוקדים בפעילותם המסורה למען לומדי התורה, שלום ורוב ברכה. היות שרשויות השלטון מגלים את כוונתם להגביר את הצרת חייהם של לומדי התורה בכמה אופנים ובניסיונות להשפילם ולדורסם, ופעם אחר פעם אינם עומדים בהתחייבויותיהם להסדיר את מעמדם החוקי של בני הישיבות ולומדי התורה היקרים, נזר הבריאה וסוד קיומה, על כן דעתי היא כי יש לסיים מיידית את ההשתתפות עם הממשלה והקואליציה, ובכלל זה לפרוש לאלתר מכל התפקידים הכרוכים בזה – והשם יושיענו במהרה. והוא חותם, כבוד הרב לנדו, בכאב ובחרדה, מוצאי צום הרביעי, תשפ"ה. אני רוצה לומר לך, אדוני, בצד הפגנת הכבוד לרב לנדו, בראש ובראשונה מכיוון שיש ציבור מאוד גדול שרואה אותו כרבם – אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, האם נראה לך הגיוני שמנהיג ציבור, מנהיג של מאות אלפים במדינת ישראל, יכתוב מכתב כזה, ולא יוסיף בו משפט אחד שהוא מתפלל לשובם של כל החטופים? שהוא מתפלל לשלומם של חיילי צה"ל שנלחמים בחזית? ברור לי שמה שמעסיק את הרב לנדו בראש ובראשונה זה שמירת עולם התורה על פי תפיסתו. יש לי איתו מחלוקת אדירה, יש לי מחלוקת אדירה עם נציגיו כאן בכנסת. אבל מה המשמעות שבמכתב כזה – כבוד הרב ופרנסי ביתו יודעים שהתפרסם, הם שלחו את זה לתקשורת – מה המשמעות שבני ביתו של הרב לא מוצאים לנכון להציע לו להוסיף במשפט אחד: ואני נושא תפילה לפדיון השבויים של עמנו? ואני נושא תפילה לשלומם של חיילינו שנלחמים בחזית, בצד ההחלטה על פרישה? מה זה אומר על הוויית חייו של הרב? אני חושב שפרנס ציבור ורב גדול שמוצא לנכון לפרסם או להורות שיפורסם מכתב כזה, שאין בו התייחסות לחטופים ולחיילים, הדבר מעיד – – –

היו"ר ארז מלול:

בצרה ובסוגיה בין בים ובין ביבשה. כשפותחים את ההיכל, עושים "מי שברך לחיילי צה"ל".

גלעד קריב (העבודה):