ישיבת מליאה בתאריך 16/07/2025 בשעה 11:00

היו"ר ארז מלול:

חברות וחברי הכנסת שלום, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ' בתמוז התשפ"ה, 16 ביולי 2025. זהו היום ה-649 למלחמה, שעודנה נמשכת. וזהו גם מניין הימים ש-50 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 163), התשפ"ה–2025. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

הנושא הראשון על סדר-היום – הצעת חוק בדיון מוקדם. הצעה ראשונה היא הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, זיכרונה לברכה, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת פנינה תמנו. להצעת החוק מוצמדת הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. הצעות החוק נומקו ביום 5 במרץ 2025. אני מזמין את השרה עידית סילמן להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

טוב, אז צריך לומר, גולדה מאיר – בהחלט החוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, ראשת, ראש, ראש ממשלה ראשונה של מדינת ישראל. גולדה מאיר סללה דרך, צריך לומר, לנשים רבות. צריך לומר שהמטבח שלה היה המקום שבו התקבלו החלטות מרובות, וזו בהחלט אמירה משמעותית. צריך לומר שבעידן שלנו היא הייתה נחשבת בטח ימנית קיצונית, לא כמו השמאל של היום, שהוא גרוע יותר מהתנועה הקומוניסטית של פעם; השמאל שלא למד כלום ממלחמת יום כיפור, מאוסלו, לא למד מההתנתקות, לא למד מ-7 באוקטובר, שרוצה גם היום לסיים את המלחמה בעזה ולוותר על ההכרעה הצבאית והשלטונית של חמאס. איפה גולדה ואיפה השמאל של היום? היא בטח מתהפכת בקברה כשהיא רואה את יאיר גולן – צה"ל רוצח תינוקות כתחביב – עומד בראש המפלגה שלה. אז צריך לומר את האמת, צריך לומר את האמת – – –

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

איך זה קשור – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

צריך לומר את האמת, איפה היא, של פעם, ואיפה זה היום.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, לא להפריע. לא להפריע. חבר הכנסת עודד פורר, לא.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

תשמעו, אנחנו באנו לאשר חוק, אז צריך – – –

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל השרה, איך זה קשור? איך זה קשור – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתם מאכילים את חמאס – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

תשמעו, תשמע, אני אגיד לך את האמת – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת פורר, אתה בקריאה ראשונה. אתה בקריאה ראשונה, עודד.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

השמאל, כשהוא ביקש מביידן להתערב ברפורמה המשפטית, והיום, כשיש נשיא שאומר מילים נכונות על מה שקורה במשפט של ראש ממשלה, שמוביל מערכה ונאלץ לשבת ולענות על באגס באני גם בשעה זו בבית המשפט – זה בושה. אותו שמאל שביקש אז מביידן עזרה ברפורמה המשפטית ותמיכה – היום, כשנשיא ארצות הברית וגם השגריר באים ותומכים בראש הממשלה הם מדברים על כמה זה לא ראוי וכמה זה לא נכון. אז רק לומר שהממשלה תומכת בהנצחת זכרה של גולדה, אישה שבהחלט סללה דרך לנשים רבות בפוליטיקה הישראלית, ואני שמחה שהערנו את המליאה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת טלי גוטליב. טלי, רוצה להתנגד? שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, אני רוצה להסביר לך למה אני מתנגדת לחוק הזה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

תגידי, פנינה, איפה היית – – –

היו"ר ארז מלול:

השרה סילמן, בבקשה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

חיפשתי אותך במליאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה רגע להסביר. אני רוצה לשאול את היו"ר – למה אני מתנגדת לחוק הזה. למה אנחנו צריכים חוקים להנצחה של אישים אדירים כאלה, ואישה אדירה כזו? למה צריך את זה בחוק? אני לא מצליחה להבין את זה. עד עכשיו, מקום מדינת ישראל, אנחנו לא מסוגלים להקים מרכז הנצחה לראש הממשלה הראשונה של מדינת ישראל גולדה מאיר? אני לא מצליחה להבין את זה. תגיד לי, אדוני, כל דבר – מביאים לאינפלציה של חקיקה? אז אם אני אשמע תשובה מהשרה אני אחזור בי מהתנגדותי למה צריך את זה בחוק. אבל עכשיו לגופו של עניין, אני פונה אליך, אדוני מש"ס, אדוני סגן יו"ר הכנסת, אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות, בסדר? כי אתה יודע שאני אומרת את הדברים בזמן אמת, נכון? ש"ס, הבוחרים שלה הם אנשי ימין, נכון? נכון? גם משרתים בצבא. אתם לא כמו אגודת ישראל. בוחרי ש"ס משרתים בצבא.

היו"ר ארז מלול:

60%.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון, יפה. אז אני רוצה לשאול אותך את הדבר הבא: אנחנו יושבים בוועדת חוץ וביטחון – יש ועדות גלויות, יש ועדות חסויות. כמה פעמים אמרתי לכם, כמה פעמים אמרתי לכם בשנה האחרונה שיולי אדלשטיין חותר תחת הממשלה? כמה פעמים אמרתי לכם שיולי אדלשטיין חותר תחת ראש הממשלה? כמה פעמים נאמתי פה בכנסת, פה בכנסת, על יולי אדלשטיין? הזכרתי לו מיהו, חבר כנסת כמוני. מה הוא עושה – – –

היו"ר ארז מלול:

האמת, לזכותך גם אמרת – נראה לי הראשונה או מהראשונות – על שר הביטחון, על גלנט.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור. אמרתי לכם שהוא וגלנט עושים יד אחת נגד הממשלה. מזכירה לך שבאחד הדיונים אמר גלנט שהוא לא שותף לתופי הטם-טם ולקריאות הניצחון של ראש הממשלה, והוא ויולי התבדחו. ואני חשבתי שבאותו רגע היה צריך להעיף את שניהם. חתרנים לא בבית ספרנו ולא בזמן מלחמה. אבל לא על זה אני מדברת, בוא נגיע לחוק הגיוס. אמרתי לינון אזולאי, אמרתי לו: ינון, יולי לא יביא לך חוק גיוס. אמרתי. אמרתי לינון: תן לי ולבועז ביסמוט להכין לך נוסח, נקצר את כל העניין, כי זה לא רק יולי אדלשטיין – זאת גם היועצת המשפטית של ועדת חוץ וביטחון. הרי יולי לא יודע לנסח חוק, נכון? ובסופו של דבר גם פה יש מעורבות מורכבת. ופה אני אומרת לש"ס באשר היא ש"ס: אנחנו במלחמה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו החלשת החוסן הצה"לי והחיילים. לא יכולים. ואני אומרת כאן, הפתרונות שהצעתי בזמן אמת הם הפתרונות שאני אומרת כאן ועכשיו. ראשית, להעביר את יולי מתפקידו, למרות הקושי. אבל הפתרון הפרקטי שאני מציעה, ארז, אדוני היו"ר, הפתרון הפרקטי שאני מציעה הוא להעביר את הדיון בחוק לוועדה אחרת, ואני אגיד לך למה. אמר בהקשר הזה חבר הכנסת אזולאי, שרצה בטובת העניין: אולי אם נעביר את – בייעוץ המשפטי אומרים שאם נעביר את הדיון לוועדה אחרת נצטרך להתחיל את הליך החקיקה מחדש. נאמר שזה נכון, הגם שזה לא נכון, הרי ליולי אדלשטיין היה דחוף מאוד בתוך הדיונים להכנת חוק הגיוס להביא את אחים לנשק, את אלה שהביאו אותנו לעברי פי פחת, שאמרו שביום פקודה הם לא יתייצבו. הצעתי להעביר את הדיון לוועדה כמו ועדת הכנסת. גם אם נצטרך לעשות את התהליך מחדש, יש לנו נוסח שאנחנו מתיישבים עליו. אנחנו יודעים לחוקק גם בשבועיים ולשבת מדי יום בוועדות ולעשות את זה. לכן אני אומרת כאן, בסופו של דבר כולנו רוצים בטובת המדינה. הצענו פתרונות פרקטיים. הטעות של ש"ס הייתה – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הטעות של ש"ס הייתה שהיא האמינה ליולי ולא קיבלה את מה שאני אמרתי. אז בואו, טעות לעולם חוזרת. אפשר לתקן. תודה. השרה, צריך לשכנע אותי לחזור מההתנגדות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, גם אתה רוצה להתנגד לחוק. חברת הכנסת טלי, יושב-ראש המפלגה שלך זה ביבי נתניהו, דברי איתו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא, זה ינון – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אתם מדברים על גולדה, תזכרו שהיא סיימה את המלחמה וגם החזירה את החטופים – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ראשית, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אני רוצה להצטרף דווקא לדברים שנאמרו כאן בהקשר של ההתנגדות לחוק. הנצחת ראשי ממשלה לא צריכה להיות בחוק פרטני כל פעם לראש ממשלה. אנחנו מגיעים לפה כמו איזה – צריך להיות חוק קבוע שאומר איך מנציחים ראשי ממשלה ונשיאים, עם מרכז, עם המורשת, עם ללמוד את כל הדברים. זה בכלל לא משנה מאיפה הוא בא – – –

היו"ר ארז מלול:

מסכים, מסכים, עודד. בזה אין אופוזיציה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ואז לא היה צריך פה את האינפלציה של החוקים שמגיעים לפה, כולל החוק הזה. אבל כבר דיברה השרה סילמן כאן. השרה סילמן עמדה כאן – היא לא תקשיב, הרי זה לא מעניין אותם. אם כבר היא עולה לדבר על החוק של גולדה מאיר, להנצחת זכרה של גולדה מאיר, ומדברת פה על המלחמה ומה צריך לעשות במלחמה או לא צריך לעשות במלחמה, אז, את יודעת, טלי, מה עשתה גולדה מאיר כשהמצרים החזיקו שבויים בסיום מלחמת יום הכיפורים ולא רצו לשחרר אותם? נשיא ארצות הברית פונה לגולדה מאיר ואומר, אחרי שכיתרנו את המצרים: תכניסו ציוד הומניטרי, תביאו להם אוכל. אמרה גולדה מאיר לאדון הנשיא, לנשיא ארצות הברית: אדוני הנשיא, לא ייכנס ציוד הומניטרי כשהשבויים שלנו שם; ישחררו את השבויים – יקבלו אוכל. אתם מאכילים את החמאס כבר למעלה משנה וחצי בדלק, בציוד, באוכל, כשברור לחלוטין שהוא מגיע לחמאס. תעשו איזה סלטות באוויר שתרצו, אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שהיה עסוק בלהזרים מזוודות דולרים לחמאס לפני 7 באוקטובר, עסוק מאז בלתדלק את חמאס בדלק, בציוד, באוכל, אחרי 7 באוקטובר. וזה לא קשור לחוק הבין-לאומי. אין מצב בחוק הבין-לאומי שבו מדינה שנלחמת במדינה מזרימה לאויב שלה דלק, חוץ מהמדינה הזאת וממשלת ישראל הנוכחית. ראש הממשלה הנוכחי שולח דלק לאויבים שלנו בזמן מלחמה. למה? מה ההיגיון העקום בזה? אז אולי ראש ממשלת ישראל נתניהו ילמד ממי שהייתה ראש ממשלה, גולדה מאיר, שידעה במלחמת יום הכיפורים, בסיומה, להגיד: לא ייכנסו אוכל וציוד למצרים, השבויים שמכותרים – לא ייכנסו אוכל וציוד עד שלא ישתחררו השבויים הישראלים. מאוד פשוט. זה מה שצריך לעשות, וזה מה שאתם לא עושים כבר למעלה מ-640 ימים. אז אפשר לעלות פה ועוד פעם להגיד לנו שההוא אמר ככה וההוא אמר ככה וההוא אמר ככה. אתם, את, השרה סילמן, יחד עם ראש הממשלה נתניהו, חתומים על דלק לחמאס, על אוכל לחמאס, בזמן שהשבויים שלנו נמצאים בשבי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה. פנינה, רוצה להשיב להתנגדויות? שלוש דקות לרשותך. חברת הכנסת מרב, את רוצה גם להשיב?

מרב מיכאלי (העבודה):

כן.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-בראש, חברות כנסת וחברי כנסת נכבדות ונכבדים, חבר הכנסת בני גנץ. למרות שאות הפתיחה הבוקר, משום מה, היה אות פתיחה בסוג של איזה התנגדות – אני רוצה להזכיר, שהחוק הזה מובא לכאן לא בהתנגדות אלא בתמיכה. אבל לפני כן, מכבית יקרה, דודה של זיוי וגל ברמן, הרבה זמן לא ראיתי אותך במשכן הכנסת, אני יודעת שאת נלחמת כדי שהם יחזרו הביתה, ואנחנו איתכם. אני רוצה לחזק. אני רוצה לומר לך, אל תתייאשו, אל תאבדו את התקווה. אני מאמינה שאנחנו נראה אותם במהרה בבית.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה שאת כאן. זה הדבר החשוב ביותר, השבת כל 50 החטופים והחטופה. ולענייננו, גולדה מאיר, היא דמות היסטורית שהיא הייתה מבין אלו שעיצבו את תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל ואת מדינת ישראל. כצורך חינוכי ולאומי – היא אחת הדמויות המשמעותיות, מעוררות ההשראה, אישה שבאמת, בתקופתה, בלטה בצורה יוצאת דופן. אני חושבת שאף חברת כנסת שנמצאת בבית הזה לא יכולה לדמיין מה זה להיות אישה מנהיגה בתקופתה של גולדה מאיר. ועדיין, על אף כל המהמורות, גולדה מאיר הייתה מהמקימים והמובילים של מוסדות חיוניים ביותר למדינת ישראל, ובהם הביטוח הלאומי; הייתה מי שהובילה והקימה את הסתדרות הפועלות הציוניות, שלימים הפכה להיות תנועת נעמת, שכולנו מכירות; היא דאגה לכך שנשים יקבלו זכויות בכל כך הרבה רבדים, לא רק בתחום העבודה; היא הייתה שרת חוץ, הייתה מי שידעה לנהל משאים ומתנים בכל העולם כולו בצורה דיפלומטית כדי לחזק את ביטחון מדינת ישראל. גולדה מאיר הייתה אישה, ראש ממשלה, וכמעט בחלוף 50 שנה מאז שהיא נפטרה אני שאלתי את עצמי, יחד עם חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי – ואני רוצה להודות לך, זאת לא הכנסת הראשונה שאת מביאה את החוק הזה, ואת מנסה להביא אותו פעם אחר פעם, באמת, ללא הצלחה, ועכשיו זה קורה, זה קורה וזה חוק היסטורי. אני שאלתי את עצמי, איך יכול להיות שראשי ממשלה מונצחים, ושרים ועוד דמויות רבות בחוק הישראלי, אבל אף לא אישה אחת? האישה, ראש הממשלה הראשונה שהייתה פה והיחידה, לא הונצחה. כשאני מספרת את זה, אדוני היושב-ראש, אנשים לא מאמינים לי. אומרים לי, איך יכול להיות שהיא לא מונצחת? ואני מדברת איתך על אנשים ואישים שמונצחים בתקציבים רחבים מאוד, אדוני היושב-ראש. בסוף זאת המורשת שלנו. אם מעלימים את גולדה, זה לבוא ולומר לנשות ישראל ולילדות ישראל: את לא יכולה להיות מנהיגה; נשים לא יכולות להיות ראש ממשלה. את הדבר הזה אנחנו מתקנים היום. אני רק רוצה להודות לסיכום, אני יודעת שזה רק תשובה – – –

היו"ר ארז מלול:

זמנך תם.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני יודעת. אני רוצה להודות, בכל זאת, לציונות הדתית, לחבר הכנסת אוהד טל, יושב-ראש הסיעה, שעזר לנו להביא תקציב, גם אם ראשוני ולא מספק – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – ולשרה אורית סטרוק, על כך שגם פעלה, בפעם הראשונה שעלתה להתנגד היא אמרה שזה לא הגיוני להתנגד לחוק הזה. אז אני מודה לכל מי שיהיה כאן ויצביע בעד החוק. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אי-אפשר בשלוש דקות, אנחנו צריכים לשנות את התקנון ולהעלות את זה לחמש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

זה נחמד שהשרים משמשים בתור עציץ. אין ממשלה בישראל.

היו"ר ארז מלול:

אתה מוכן לא להפריע ליושבת-ראש הסיעה שלך?

מרב מיכאלי (העבודה):

אני לא יושבת-ראש הסיעה. יושבת-ראש הסיעה היא אפרת רייטן, חברת הכנסת אפרת רייטן.

היו"ר ארז מלול:

סליחה. סליחה מאפרת.

מרב מיכאלי (העבודה):

הכול טוב, מפרגנות. קודם כול, אני רוצה להגיד שלום למכבית, דודה של גלי וזיווי ברמן, שנמצאים בשבי חמאס כמעט שנתיים. זה בלתי נסבל, בלתי נתפס, אי-אפשר לשאת את זה. אנחנו בחוק שמנציח את ראש הממשלה המנוחה גולדה מאיר, ששבעה חודשים מפרוץ המלחמה החזירה את כל השבויים, גם מסוריה, גם מלבנון, גם ממלחמות קודמות, היא החזירה. היא החזירה את כולם. במהלך המשא ומתן, אחד מנציגי משלחת המשא ומתן חזר מדמשק ואמר לה: אל תצטטי אותי, אבל האנשים האלה יודעים שהשבויים הם בשבילכם ציפור הנפש, והם מנצלים את זה. בתגובה היא אמרה לו: אז מה, אז אנחנו נפסיק לדאוג לאנשים שלנו? זה לא מה שאתם שומעות ושומעים מהממשלה הזאת, כשהם ממשיכים להגיד: זה חמאס, זה חמאס, חמאס לא מסכים להחזיר אותם, זה לא אנחנו, זה חמאס. אצל גולדה לא קיבלנו את התשובה הזאת, קיבלנו את כל השבויים אחרי שבעה חודשים. זה לא ההישג היחידי של גולדה מאיר, ובהקשר הזה אני דווקא רוצה לצטט לא את חוקי העבודה המדהימים שלה ואת ביטוח לאומי, אלא את קווי שביתת הנשק שאחרי מלחמת יום כיפור; קווי שביתת הנשק, שבזכותם ישראל הצליחה לעמוד בחזרה על הרגליים, להחזיק את סיני עד המשא ומתן שהביא את השלום עם מצרים – שגם הוא נכס שצריך לשמור עליו היום. אבל היא, היה לה העוז להיות זאת שהחזיקה במלחמה וניהלה אותה והביאה את ישראל, בסופו של דבר, לא רק למחדל אלא גם לניצחון. היא האישה היחידה שהייתה ראש ממשלה, בימים שבהם היו הרבה פחות ראשות מדינה ממה שיש היום. ובישראל של היום, שאין בה אף אישה בראשות מפלגה, יש הרבה מאוד ילדות שבכלל לא יודעות שיש אופציה של אישה ראש ממשלה. חלק ממה שאנחנו עושות כאן היום זה להגיד לכל ילדה: הייתה לנו ראש ממשלה, היא הייתה מהממת ומדהימה, וכל ילדה צריכה לדעת – גם את יכולה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – תתבייש לך. תתבייש לך.

רם בן ברק (יש עתיד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תתבייש לך. תתבייש לך.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עודד פורר, חבר הכנסת עודד פורר, אני רוצה לעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת פנינה תמנו. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ה–2024, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 20 בעד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת – זה מפריע לי, חברים, זה מפריע – פנינה תמנו, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ג–2023, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 21 בעד, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק להנצחת זכר של גולדה מאיר, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור נשיאת דברים במוסד חינוך למורשע בעבירת טרור, גזענות או בגידה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר. הצעת החוק נומקה ביום 9 ביולי 2025. אני מזמין את השרה סילמן להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. תודה רבה. עשר דקות לרשותך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

טוב, הצעת חוק של אלון שוסטר. דברי תשובה מטעם שר החינוך. אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, מטרתה של הצעת החוק היא למנוע מאנשים שהורשעו בסיוע לטרור, בהסתה לגזענות או בבגידה להופיע פומבית במוסד חינוכי, כגון בהרצאה או בנאום, על מנת למנוע הסתה לאלימות. לפיכך מוצע לתקן את חוק חינוך ממלכתי ולאסור על מי שהורשע בעבירות טרור, בעבירות הסתה לגזענות או בעבירות של בגידה במדינה לשאת דברים במוסד חינוכי, אלא אם קיבל לכך אישור מראש מאת הגורם המפקח. הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת העשרים-וארבע על ידי חבר הכנסת יריב לוין, ועל שולחן הכנסת העשרים-וחמש על ידי חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. באשר למניעת פעילותו של מורשע במוסד חינוך, יצוין כי סעיף 2(ב) לחוק כנוסחו כיום קובע: "השר יקבע כללים לשם מניעת פעילות במוסד חינוך של אדם או של גוף שאינו חלק ממערכת החינוך (בסעיף קטן זה – גורם חיצוני) שפעילותו עומדת בסתירה חמורה ומשמעותית למטרות החינוך הממלכתי המפורטות בסעיף קטן (א), וכן כללים לשם מניעת פעילות במוסד חינוך של גורם חיצוני הפועל באופן יזום לנקיטת הליכים משפטיים או מדיניים מחוץ לישראל נגד חיילי צבא הגנה לישראל בשל פעולה שביצעו במסגרת תפקידם או נגד מדינת ישראל". לעמדת גורמי המקצוע במשרד החינוך, סעיף זה עשוי לחול במקרים רבים ביחס לאדם שהורשע בעבירות טרור, בעבירות הסתה לגזענות או בעבירות של בגידה במדינה, שכן מדובר בפעולות שעומדות "בסתירה חמורה ומשמעותית למטרות החינוך הממלכתי" המפורטות בסעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי, ובהן אהבת אדם, אזרחות נאמנה למדינת ישראל, יחס של כבוד לזכויות האדם ועוד. משכך, הסעיף הקיים עשוי לספק את הסמכות המספקת למניעת פעילותו של אדם שעבר עבירות כאמור. הפעלתו של סעיף 2(ב) לחוק מותנית בכך ש"השר יקבע כללים לשם מניעת פעילות" כאמור, תוך הסדרת הנושא בתקנות. נציין כי טיוטת תקנות מכוח סעיף זה כבר מצויה בעבודה מתקדמת של הלשכה המשפטית של משרד החינוך מול משרד המשפטים, וצפויה להתפרסם להערות הציבור בקרוב. במסגרת התקנות ייקבעו אמות המידה למניעת פעילותו של גורם חיצוני בתוך מוסד חינוך, ובכלל זה בחינת משך הפעילות האסורה, חומרתה ומידת השפעתה. באשר לשלילת תקצוב, אציין כי סעיף 11ב לחוק תוקן במסגרת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור, שפורסם ברשומות ביום 7 בנובמבר 2024. סעיף זה קובע כי השר, או מי שהוא הסמיך לעניין זה, רשאי להורות כי המשרד לא ישתתף בתקציבו של מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, באופן זמני או קבוע, אם הוכח להנחת דעתו כי במוסד מתקיימים גילויי הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור או תמיכה בהם, ובלבד שהנהלת המוסד ידעה או הייתה צריכה לדעת על כך. הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 13 ביולי 2025. החלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, בכפוף לכך שהמשך קידום הצעת החוק יהיה בהסכמת שר החינוך. לכן אני מביאה את הדברים גם כאן כדי שזה יהיה ברור. לנוכח האמור ומן הנימוקים שציינתי, אנחנו מציעים לחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית. בהצלחה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

הוא נימק כבר. זו הייתה תשובת ממשלה. זה כבר אחרי. שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, שוסטר, אני חושבת שהחוק היה צריך להיות הרבה יותר רחב. אני חושבת שאם מדובר על לשאת דברים בפני תלמידים, הרי שהייתי מחילה – אני אראה אותך יותר טוב – על כל אותם עבריינים שנאשמים בעבירות פשע ומעלה. בעיניי אין הבדל בין מישהו שמסית לגזענות למישהו שאונס, שמקבל שוחד. לכן, אני מאוד מקווה שבתוך הוועדה תמצא את הדרך להרחיב. כי אם עסקינן בלעמוד מול תלמידים, הרי שראוי שגם בעבירות מין וכאלה – לא ראוי שאדם כזה בכלל ייכנס לתוך בית הספר. אין לי בעיה עם אדם שמשלם את החוב לחברה, אבל יש עבירות חמורות של פשע ומעלה שבהן ראוי שתהיה הרחבה בחוק. זו הסיבה שגם עליתי לכאן. אבל אני רוצה גם להגיד מילה לשרה סילמן. היי, סילמן, בואי. לא לפחד. אני כאן, לא לפחד. את שומעת אותי טוב? יש לי רק שאלה, תקשיבי. אני לא רוצה – סילמן – איך אני מתה על אלה. את כמו הבת שלי. אני אומרת לה: אריאל, אריאל, אריאל, כל הבניין שומע – היא לא שומעת. אז עידית סילמן, אני קוראת לך שוב. אני יודעת שאת שומעת. אז למי שכן שומע – תמיד אני אומרת לבת שלי: אבל את שומעת אותי, נכון? אז כן, אז גם סילמן. תגידי, למה חסמת את רותי רוסו, השפית, בטוויטר? מה עשתה לך? אחלה שפית. מאכילה את כל העולם. אז עידית סילמן חסמה את השפית רותי רוסו בטוויטר. אתם יודעים למה? אני אקריא לכם בדיוק למה היא חסמה אותה. שרון, אני רוצה שתשמעי גם את למה עידית סילמן, השרה, חסמה את רותי רוסו. רותי רוסו כתבה לה ככה – תקשיב, ולדי: "יש מעט אנשים שאני כמעט מרחמת עליהם מרוב משא האשמה שמונח על הכתפיים שלהם. אני מקווה שאת רואה את מה שכולם רואים שאת סוחבת, ואת מתנהלת וכותבת ככה כי אין לך את הכלים להתמודד עם האמת. את אחראית על כל כך הרבה רע, ביטחוני, חברתי, כלכלי. את. ממש את. לא הממשלה. את ספציפית. ואני בטוחה שלא רצית ולא התכוונת ולא היה לך מושג שהצעד שלך ייצר תגובת שרשרת נוראית כזאת. אבל אם את מאמינה בתיקון והתפתחות, יגיע הרגע שתצטרכי להודות קודם כול בפני עצמך שאת חתומה על השסע – – – על החורבן – – – על השנאה – – – על המצב הכלכלי בצפון, וכן, חתומה גם על חוק החמץ שאין איש בעולם שאוכף אותו. אני אישית אפתח את הידיים והלב שלי בפנייך – – –" – שימו לב.

היו"ר ארז מלול:

את לקראת סיום?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. "שייקחו אחריות, שיודו שהם מפורקים מרוב אשמה ועצב, שהם לא ראויים להיות נבחרי ציבור. באמת שאעזור לך במה שצריך בחיים הפרטיים שלך, אבל תהיי חייבת, בשבילך, לעשות חשבון נפש רציני", ונראה לי שזה דבר – "כל כך קשה להודות בדבר כזה, שאני בספק אם זה אי פעם יקרה. עד אז, הטקסט שלך בעיקר עצוב ונורא".

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לי זמן לומר את מה שהיא כתבה. על זה את חוסמת שפית בטוויטר? תתמודדי עם הביקורת. ושמעת כל מילה שאמרתי. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר רוצה להשיב.

גלעד קריב (ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):

היא חסמה את השפית כי היה חמץ, גרגר חמץ, אצלה במטבח.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכבית, דודה של גלי וזיווי, לפני מספר שבועות שועלי כפר עזה ניצחו את מפלסים, את הקיבוץ שלי, בטורניר הכי חשוב במדינה, טורניר שער הנגב בכדורגל. הוא נעצר באמצעו כדי להזכיר את החטופים כולם, ובכללם את עמרי, גלי וזיווי משער הנגב. אני מקווה, מייחל, שהם יחזרו מהר ושהטורניר הבא, יחד איתם, יהיה בקיץ הזה.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

החוק שבו מדובר עושה צדק עם הבית הזה. לפני מספר ימים התווכחנו עמוקות, נוקשות, על שאלת חופש הביטוי. אבל כדי שאפשר יהיה להמשיך להתווכח באופן רציני על נושאים חשובים ויסודיים, אנחנו מוכרחים לחזק את המכנה המשותף שלנו, את התחומים שבהם אנחנו מסכימים. והמינימום – תחום חופש הדיבור, זכות חיונית מעין כמוה, שאני תומך בה ואני מוכן להקשיב לעמדות קשות ביותר, שמזעזעות אותי. וכל אחד בתחומו. אבל גם לכך יש גבולות. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק שמתבסס על גבול, על קו אדום ברור. את התכנים אפשר, כמובן, עוד לחדד, אבל הקו האדום הוא הרשעה בבית המשפט – אנחנו סומכים עליו. מי שיורשע באותן עבירות, כפי שיוחלט בסיום החקיקה, לא יוכל לעמוד, בוודאי לא באופן טבעי – מגבלות כאלו ואחרות – אבל אין לו זכות מוקנית לעמוד במוסד ציבורי בפני תלמידי ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אתה מסכים.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני חושב ששווה לחשוב על כך.

היו"ר ארז מלול:

לכן יש דיונים בוועדה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יחד עם זה, את מכירה, מירב, שהמתחרה – הסיכון של הטוב זה הטוב מאוד. אני רוצה שנתקדם עם העניין, שנצביע בעד, ואז בוועדה, בוודאי שאפשר לעזור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברור.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני, כמובן, הסכמתי שהדבר יהיה בתיאום עם המשרד שאמון על כך. אני מבקש מהכנסת לתמוך בחוק. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור נשיאת דברים במוסד חינוך למורשע בעבירת טרור, גזענות או בגידה), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור נשיאת דברים במוסד חינוך למורשע בעבירת טרור, גזענות או בגידה), התשפ"ה–2024, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 22 בעד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור נשיאת דברים במוסד חינוך למורשע בעבירת טרור, גזענות או בגידה), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת נעמה לזימי, אחמד טיבי, מירב בן ארי, עפיף עבד, יאסר חוג'יראת ומשה סולומון בנושא: אלימות חמורה נגד נהגי תחבורה ציבורית. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק יום המודעות למחלת הסרטן, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. אני מזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אני שמח לעמוד כאן ולהציג בפניכם את הצעת חוק יום המודעות למחלת הסרטן. מחלת הסרטן – אין ספק שכשאנחנו מדברים עליה, אומרים אותה, אלה מילים מפחידות. אבל אין ספק שבעשור, או בשנים האחרונות, יש התקדמות מצוינת בכל הנושא של טיפול, אבחון של מחלת הסרטן. מחלת הסרטן – ב-2024 אובחנו בישראל מעל 33,000 מקרים חדשים. כמעט בכל יום מאובחנים כ-90 מקרים חדשים של חולי סרטן בממוצע. מחלת הסרטן היא אחד הגורמים העיקריים לתמותה בקרב החברה במדינה. ב-2022, מעל 12,000 נפטרו ממחלת הסרטן. לכן, עם כל הקדמה בטיפול במחלת הסרטן, יש צורך גם בהעלאת המודעות לגבי מחלת הסרטן, כי אפשר גם לשנות את אורח החיים. שינוי אורח חיים יכול להמעיט או להקטין את הסיכון לחלות במחלת הסרטן. קידום מניעה, אבחון מוקדם – היום, עם ההתקדמות של המדע ושל הגנטיקה יש הרבה מה לעשות מבחינת סקר מוקדם, גם ברמה ביוכימית וגם ברמה מולקולרית. אפשר לאבחן אנשים בריאים ולעשות סקר, בדיקות מוקדמות – לראות מה הסיכון שלהם לחלות במחלת הסרטן כשבודקים אותם ומגלים שיש להם אולי מוטציה כזו או אחרת. ברגע שאתה מגלה מוקדם את הסיכון לחלות במחלת הסרטן – יש היום גם תחום חדש שמתפתח בתחום הרפואה, מה שנקרא רפואה מותאמת אישית. על פי השינוי הגנטי שיש לחולה, או לאדם בריא שיש סיכוי שהוא יחלה במחלה, יש אפשרות גם להתאים טיפול, מה שנקרא רפואה מותאמת אישית. לכן, אני אומר: העלאת המודעות. בעולם מציינים ב-4 בפברואר בכל שנה את היום הבין-לאומי לסרטן. יש כאן מקום, כמובן, לציין את הפעילות של האגודה למלחמה בסרטן במדינה, שעושה מדי שנה יום התרמה לחולי סרטן ולמחקרים על סרטן. לכן אני אומר, אין ספק שכדאי שהנושא הזה יעלה לסדר-היום. חשוב מאוד להעלות את המודעות גם בחברה, בבתי הספר, באוכלוסייה. הדוגמה הכי טובה היא העישון, העישון הוא אחד הגורמים שמעלים את הסיכון לסרטן. נכון שזה לא הגורם העיקרי, אבל ברגע שיש לך איזשהו רקע גנטי, סביבתי, העישון יכול להיות גורם שיכול להעלות את הסיכון לסרטן. אנחנו מודעים לכך שסרטן ריאות הוא אחד הגורמים לתמותה מסוגי הסרטן, בעולם וגם בארץ. לכן העלאת המודעות, לציין יום כזה, שיהיה ב-4 בפברואר גם במדינה, זה יהיה חשוב כדי לחנך להעלות את המודעות בקרב האוכלוסייה בארץ. זה לגבי זה. לכן אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בחוק הזה. כבוד היושב-ראש, אני רוצה לעבור ברשותך לנושא אחר. לצערי אנחנו חווים בתקופה האחרונה עלייה בגל, בתופעה פסולה של אלימות נגד נהגי אוטובוס. אתמול הותקף נהג אוטובוס, כאן בירושלים, שקראו לו אחמד אל-מוגרבי, על ידי צעירים גזענים. מה שחשוב כאן הוא שכל הנושא הזה של תקיפות נהגים תופס תאוצה בתקופה האחרונה. לפי הנתון שיש לי, רק בין אמצע אפריל עד אמצע מאי – חודש אחד – היו כ-45 אירועי אלימות נגד נהגי אוטובוסים. הנושא הזה הוא נושא חשוב מאוד. לצערנו כמעט אין בו טיפול, כמעט שלא נתפסו התוקפים. לכן חשוב מאוד, ואני אומר כאן לבית הזה: אולי צריך לחשוב על חקיקה, להרתיע, בענישה לאותם צעירים, אותם תוקפים של נהגי אוטובוס. העליתי את הנושא הזה בשאילתה לפני שבוע מול סגן שר התחבורה, גם לגבי תקיפה של נוסעים ערבים בתחבורה הציבורית. תחבורה ציבורית – נהגים שבאים לשרת אתכם, לשרת את החברה ולשרת את האוכלוסייה, צריך לתת להם את הכבוד. הם צריכים לעבוד באווירה בטוחה. זאת תופעה פסולה, שאני חושב שכל אחד שנמצא בבית הזה צריך לפסול אותה ולצאת נגדה ולגנות אותה. לכן חשוב גם לחוקק חוק שירתיע בענישה נגד כל תוקף ותוקף של נהג אוטובוס – גם צריך להחשיב אותו כעובד מדינה.

גלעד קריב (העבודה):

קודם כול צריך שהמשטרה תעשה את עבודתה. השר לביטחון לאומי הטיל את פחדו על המשטרה, והיא לא עוצרת את הפורעים הגזענים האלה. לפני תיקוני חקיקה. הצעירים הכהניסטים האלה צריכים לשבת במעצר, והם מקבלים חסינות ממשטרת ירושלים, בגלל השר הגזען.

היו"ר ארז מלול:

כשתסיים, אני אוסיף לך שלוש דקות.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הנושא האחרון שאני רוצה להתייחס אליו, לפני שאני מסיים: אני רוצה להתייחס, לצערי, לתופעה שקורית בתקופה האחרונה, והיא יציאה נגד החברה הערבית ונגד הנושא של רופאים וסטודנטים לרפואה. יצא כאן חבר הכנסת שמכהן, זאת לא פעם אחת, כבר כמה פעמים הוא עולה ואומר שיש אפליה מתקנת לחברה הערבית בקבלה ללימודי רפואה בארץ. זו טעות, זה לא נכון. הגיע ועלה כאן שר הבריאות ואמר שאין אפליה מתקנת בקבלת תלמידים וסטודנטים ערבים לתחום הרפואה בארץ. האחוז שלהם כסטודנטים לרפואה בארץ הוא 12%. כמעט בכל שנה מתקבלים כ-1,100 סטודנטים ללימודי רפואה בארץ, מהם אולי 120, 130 מהחברה הערבית. לכן, אני עומד כאן ומבקש מכל ראשי האוניברסיטאות דווקא כן לעשות תיקון, להעלות את ה-12% ל-20%, ולתקן את זה שיהיה כאחוז של החברה הערבית בארץ.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל למה? מי שטוב, שיתקבל. למה צריך לבקש אפליה מתקנת? אגב, 12% זה מעל הקבוע בחוק.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אגיד לך. מיקי, תקשיב לי, אני מכיר את הנושא טוב מאוד. פעם תהליך הקבלה ללימודי רפואה היה על בסיס בחינה פסיכומטרית ובחינת בגרות. היום כבר הוסיפו עוד בחינה, שנקראת בחינת מו"ר. אני מכיר הרבה סטודנטים ערבים שמביאים 700–750 בפסיכומטרי ויש להם ציון מעל 100 בבגרות, והם לא מתקבלים, כי הם נופלים בבחינה הזאת. כנראה שהבחינה הזאת, בחינת מו"ר, היא לא מותאמת לחברה הערבית. יש חלק מהאוניברסיטאות שלא עושות את זה על פי זה. אבל אני אומר, מי שעושה את בחינת מו"ר, כן צריך לתקן ולהתאים אותה, שתהיה מתאימה לחברה ולסטודנטים מהחברה הערבית. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תישאר פה עכשיו. כפי שאמרתי, להצעת חוק הוצמדה הצעת חוק יום המודעות למאבק במחלת הסרטן, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. היא הסמיכה אותך להציג את החוק במקומה, אז שלוש דקות לרשותך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין הצמידה לחוק הזה, ואני רוצה כאן להודות לה על הפעולה בתחום הזה, בתחום הבריאות. היא תורמת ומנסה לקדם חוקים לטובת החברה בכלל, וגם הצמידה לחוק הזה, של יום הסרטן. אני רוצה להודות לה על פועלה ועל הצעת החוק שהוצמדה לחוק הזה. נבצר ממנה להגיע היום לכנסת, ולכן אני מציג את ההצמדה. דבר אחרון שאני רוצה להגיד, לפני שאני מסיים: אני רוצה כאן להודות לידידי יושב-ראש ועדת הבריאות יוני מישרקי. אני חושב שהוא נמצא כאן ושומע אותי. אנחנו עובדים כבר מאז שהוא התמנה כיושב-ראש בעבודה משותפת, עבודה טובה מאוד. היום אני שמח לבשר לכל מי שדואג ומטפל בכל הנושא של מחלות נדירות: אני הקמתי את השדולה למחלות נדירות בכנסת, אנחנו דאגנו לקדם את כל הנושא הזה של רשם למחלות נדירות, וסוף-סוף היום אושרו התקנות בוועדת הבריאות. אני רוצה להודות על זה לכל מי שתרם לדיון: הצוות המקצועי, הייעוץ המשפטי, מנהלת הוועדה, יושב-ראש הוועדה. זאת בשורה טובה לכל הנושא הזה של מחלות נדירות – שיהיה היום רשם למחלות נדירות.

יונתן מישרקי (ש"ס):

הסכמנו איתך היום בדיון. אתה דחפת את הנושא הזה. התקנות הגיעו הרבה בזכות הדחיפה שלך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה, יוני. יש כאן דברים טובים שנמצאים בכנסת, וזו עבודה לטובת הציבור, לטובת האזרחים כולם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את השרה עידית סילמן להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

האמת היא שלטוקבקיסטית של הכנסת מירב בן ארי אנחנו לא עונים, כי היא באמת לא כל כך שווה את זה ברמה הזאת של מענה; כי היא הרי ביש עתיד על תקן איזשהו דחליל, שעושה רעש אוטומטי בכל פעם. אבל זה יפה שהיא עוקבת אחרי הטוויטרים של כולם, הטוקבקים של כולם. אחלה, טוב שיש אחד כזה. תמיד צריך להיות אחד כזה. אגב, אם אנחנו ניכנס באמת לדברים שהם מהותיים, אז אני דווקא הייתי רוצה להקריא לכם משהו שנתקלתי בו הבוקר. אבל זה היה רעיון מכונן, כי אחרי שאני יצאתי מהקואליציה ההיא של הממשלה, של בנט והאחים המוסלמים, אז ראיינו את שמרית מאיר. שמרית מאיר, שהייתה היועצת הקרובה, נתנה ריאיון ב-ynet ביוני 2022, ובאמת, היה כאן איזשהו אירוע גדול. אני מצטטת מהכתבה: "בעיצומו של גל הטרור החליטה רע"מ להשעות את החברות בקואליציה. כולם ממתינים למוצא פיה של מועצת השורא באותו לילה", מספרת מאיר. "יאיר לפיד שולח בהיסטריה את נעמה שולץ" – שהייתה מנכ"לית משרד ראש הממשלה החליפי – "לכפר קאסם עם צ'ק פתוח. אמרתי לבנט", היא אומרת – שמרית מאיר: "אתה חייב לחדול את זה. הממשלה הזאת תיצבע בצבעים של כניעה לערבים, סחטנות וכניעה ואנחנו עדיין בתוך גל טרור". מאיר חושפת לראשונה בריאיון שראש הממשלה בנט היה מוכן להגיע לשיתוף פעולה גלוי עם הרשימה המשותפת. זה האירוע שיצר את הקרע בינה לבינו, ובסופו של דבר הוביל לעזיבתה. "בחול המועד פסח הבנתי שהתוכנית למושב", היא אומרת, "להישען על שיתופי פעולה עם הרשימה המשותפת, אוסאמה סעדי ואחמד טיבי. הרי אין רוב לממשלה". שואלים אותה: "איך הבנת את זה?" אז היא אומרת: "בנט אמר לי. התשובה שלי הייתה שזו הולכת להיות טעות קשה מאוד. אני אומרת לו: 'רעיון רע מאוד'. חשבתי שהוא מכסח במכסחת דשא מתוך הסחרור הזה של ההיאחזות בשלטון את הלגיטימיות של הממשלה הזאת". מי זה הוא? אז היא אומרת: "בנט, כל הקואליציה, בכך שהם נכנעים לכל סחטנות בהיאחזות הנואשת הזאת בכיסא, והיאחזות, שמרוב שהייתה חזקה, הכיסא נשבר". שואלים אותה על הקרע עם בנט שהעמיק, אז היא אומרת: כן, "זה גרם להתרחקות בינינו, מן הסתם. הבנתי שהוא לא שומע. הוא לא רוצה לשמוע. והבנתי שאין היגיון בשיגעון". אז שואלים אותה בריאיון: הישרדות בכל מחיר? אז היא אומרת: "נכון. נסמכים על המשותפת ומשחדים את רע"מ ואחר כך גם את זועבי. אני ידעתי שזה יתחיל להתפורר מהערבים – – – זאת הייתה תוכנית מטומטמת. דילים כדי להעביר חוקים. הם הזניחו את העובדה שיש ציבור, ושמרחב הלגיטימיות של הממשלה הזאת, שהייתה מהקיצון-עד-הקיצון, מהלאומן היהודי עד הלאומן הערבי, נשחק בשני הקצוות והתפורר".

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

כי חברים, הסלוגן של הממשלה הקודמת, של כל מי שטוען היום לכתר, היה כדבריה של מאיר: הישרדות בכל מחיר. זאת האמת. בלי פילטרים, בלי סיפורי אלף לילה ולילה של עיתונאים. אמת צרופה מהשורש, מהאדם הכי קרוב והכי ישר שהיה לצידו. אין מה לעשות, חברים, צריך להגיד את זה בפה מלא, ואני, עידית סילמן, אגיד לכם את האמת: אני תמיד אעדיף להיות תלויה פוליטית במועצת חכמי ישראל מאשר במועצת השורא. זה ההבדל המשמעותי בין המחנה הלאומי – –

קריאות:

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – למחנה המבולבל, ששואב את תפיסת עולמו וערכיו מהאג ומחבורתם. וצריך להגיד הרי מה החלופה של הממשלה ושל הקואליציה, עם כל הקושי של חוק הגיוס – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עידית, מעריכה אותך, זה עלוב ונמוך.

היו"ר ארז מלול:

לא להפריע.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – כולם הם אוהבי ישראל ולא שונאי ישראל. ולכן אני חייבת להגיד לכם שאני גאה בזה שבסוף החלטתי שאי-אפשר להסתמך, בטח לא על אחמד טיבי, בטח לא על רע"מ – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עידית, עברו שלוש שנים, את מי זה מעניין? את מי זה מעניין?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – כי אנחנו חיכינו להחלטת פיה של מועצת השורא על הר הבית. את מי זה מעניין? האמת שעמותת עדאלה – גם היום, עמותת עדאלה, שבאמת מדברים עליה, על מה היא עושה, שהיא זאת שהייתה השותפה של ניצן הורוביץ ושל כל הגוש הזה בלהעביר חקיקה פה, בכנסת, שטוענת שהיום מדינת ישראל עושה פשעי מלחמה בעזה, היא השותפה הלגיטימית שלכם, נכון? תגידי את האמת, עאידה תומא סלימאן, עמותת עדאלה היא השותפה הלגיטימית שלכם.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

הוכחות שעמותת סיוע 48' העבירה כסף לחמאס.

נאור שירי (יש עתיד):

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אז כן, הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, תעדיף להיתמך על ידי מועצת חכמי התורה וגדולי ישראל מאשר על מועצת השורא בהר הבית.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – ושוחד ומשאיות זבל.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מזכירה לכם שאנחנו לא נטענו עצים – לא יכולנו להעביר חקיקה כשכרתו עצים בנגב.

היו"ר ארז מלול:

נאור, די. די.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

נאור שירי (יש עתיד):

לא ידעתם שהיא מחלקת משאיות זבל?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

הרי הממשלה פה לא תפקדה. היום אולי לא עוברים חוקים בגלל חוק הגיוס – –

נאור שירי (יש עתיד):

לא ידעתם שהיא מחלקת משאיות זבל – – – לירושלים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – כי יש כאלה שהעבירו חוק גיוס פעם, פעמיים, שלוש, שהיו גם פה על ההגה ולא העירו על חוק הגיוס.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עידית, בסופו של דבר את חלק ממשלת טבח 7 באוקטובר. לא יעזור מה תגידי. את שרה בממשלת טבח 7 באוקטובר.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת פרידמן, את בקריאה ראשונה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

הממשלה הקודמת – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את חלק מממשלת 7 באוקטובר. את שרה בממשלת טבח 7 באוקטובר.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אבל זה לא נכון, את יכולה להמשיך להגיד את זה אבל זה לא נכון. את יכולה להגיד את זה – אפשר להוציא אותה, אולי?

היו"ר ארז מלול:

לא. חברת הכנסת יסמין פרידמן, את בקריאה שלישית. נא לצאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את חלק ממשלת טבח 7 באוקטובר. את חלק ממשלת טבח 7 באוקטובר.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

את יכולה להמשיך לצעוק, אבל זה לא יעזור לך – –

היו"ר ארז מלול:

את בקריאה שלישית, אפשר לצאת כבר. תצאי לחמש דקות.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – כי את רוצה לסיים את המלחמה – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה הדבר היחיד שחשוב.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – ולנחול כישלון צורב. אם היינו מקשיבים הרי לראש המחנה שלך, שאמר לסיים את המלחמה לפני שנה, שנתיים, אז בכלל לא היינו מורידים את כל הציר השיעי. וצריך להגיד את האמת – –

מיקי לוי (יש עתיד):

הדם על הידיים שלכם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – הממשלה הקודמת הייתה מוכנה לתת פטור מגיוס לחרדים, העיקר לשרוד פוליטית – –

מיקי לוי (יש עתיד):

את האחרונה שיכולה לדבר. שוחד פוליטי.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – אמר את זה גפני בכבודו ובעצמו. הממשלה ההיא הייתה מוכנה לעשות הכול. הרי היא העבירה "ממדים ללימודים", היא העבירה פנסיות, היא העבירה מלא דברים שקשורים לצבא ההגנה לישראל. לרגע היא לא חשבה להעביר חוק גיוס, חוק גיוס ראוי. זה לא היה בעיניהם issue. והיום, כשזה פוליטי? אז היום בעידן הפוליטי והכול פוליטי, הם מוכנים לעשות הכול. אז אני אגיד שוב – אנחנו נעדיף תמיד להיות בצד של גדולי התורה ושל חכמי ישראל מאשר של חכמי מועצת השורא. ולעניין החוק שלך – כי בסוף יש כאן יום מודעות למחלת הסרטן שאתם מציעים. ויש כאן גם תשובה של השר בתמיכת הממשלה – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם משאיות הזבל?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – אז בהחלט, הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע את התאריך 4 בפברואר, היום שבו מצוין יום הסרטן הבין-לאומי ברחבי העולם, כיום ציון שנתי לשם העלאת המודעות למחלת הסרטן, לקידום מניעה, אבחון מוקדם וטיפול במחלה, ולעידוד הציבור לשמירה על אורח חיים בריא בהשתתפות בבדיקות סקר. כן, בדיקות סקר מצילות חיים. בהתאם להצעה, מועד זה יצוין בדיון מיוחד במליאת הכנסת. כמו כן, היום יצוין ברשויות המקומיות, במערכת החינוך, במערכת הבריאות ועוד. מחלת הסרטן היא אחת הסיבות המובילות לתחלואה ותמותה בעולם. בשנת 2022 דווחו כמעט 20 מיליון מקרים חדשים של סרטן ו-9.7 מיליון מקרי מוות מסרטן, כשהצפי הוא שהמספרים האלה יעלו משמעותית כבר בשנים הקרובות. מגמה נוספת הנצפית לשנים הקרובות היא עלייה במקרי הסרטן בגילים מוקדמים יותר ויותר. בישראל נצפו בשנת 2021 מעל 33,000 מקרים חדשים ומעל ל-11,500 מקרי מוות של תושבים ישראלים מסרטן. במחקרים בעולם מעריכים שכ-405 מכלל מקרי הסרטן ניתנים למניעה. מחקר ספציפי על ישראל מעריך כי שליש מהמקרים בישראל ניתנים למניעה על ידי מניעה ראשונית או שניונית. מניעה ראשונית מתרכזת בהתנהגויות בריאות, ובהן מניעה או צמצום של עישון סיגריות, עודף משקל, יושבנות, צריכת אלכוהול, צריכת בשר אדום ובשר מעובד ועוד. מניעה שניונית מתרכזת בקיום סקר שמגלות את הסרטן בשלב מוקדם, ובכך מעלות את הסיכוי לריפוי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את אמרת שאני דחליל? זה מה שהיא אמרה עליי? היא אמרה שאני דחליל? קיבלתי דיווח, ארז.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בהעלאת המודעות למחלת הסרטן במניעת מקרי התחלואה ובגילוי מוקדם שייחסכו חיי אדם ותחלואה קשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני קיבלתי דיווח, ארז.

היו"ר ארז מלול:

לא הקשבתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? אני לא אמרתי עלייך שאת דחליל.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מסיבות אלה, מאחר שהצעת החוק תסייע בהגשמת מטרות חשובות אלה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה? מה זה צריך להיות?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – משרד הבריאות תומך באישורה בקריאה טרומית, בכפוף לתיאום הנוסח – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה צריך להיות? או שתתנצלי בפניי או שאני אעלה לדבר. תחליטי. מי את שתקראי לי דחליל?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – ולשינויים הנדרשים לעניין המשך קידומה עם משרד הבריאות – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי את בכלל שתדברי עליי ככה?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – וכן עם משרד הבריאות לעניין ההוראות הקשורות למשרד החינוך. שיהיה בהצלחה עם החוק. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. להצעת החוק התנגד חבר הכנסת סימון דוידסון, שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את רוצה להתנצל? הי, גב' קואליציוש, מה קורה? מה קורה?

מיקי לוי (יש עתיד):

שוחד פוליטי, בושה. בושה.

היו"ר ארז מלול:

מירב, מירב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תברחי. למה את בורחת כשאנחנו יושבים פה? תשבי פה, יא פחדנית.

מיקי לוי (יש עתיד):

אפילו בליכוד שונאים בוגדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תשבי כאן, פחדנית. מה זה? אני צריכה שאנשים יתקשרו? שרה בממשלה עומדת על הדוכן וקוראת לחברת הכנסת דחליל? מה זה הדבר הזה? מה זה, באיזה קטע? ועוד בורחת – – – שתשב בשולחן של הממשלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אפילו בליכוד שונאים בוגדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

38 שרים. 38 שרים. שאחד ישב ויכבד את חברי הכנסת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אפילו בליכוד שונאים שוחד פוליטי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני רוצה לחזק את מכבית, הדודה של גלי וזיווי ברמן, התאומים שנחטפו מכפר עזה, שנמצאת ביציע. נתפלל כולנו שבעזרת השם יחזרו בקרוב לביתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בעזרת הממשלה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

בעזרת הקבינט והממשלה גם.

היו"ר ארז מלול:

אבל קודם בעזרת השם, מה לעשות? אני כן מאמין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

השם והממשלה וטראמפ.

היו"ר ארז מלול:

גם בעזרת הממשלה. בבקשה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

הממשלה לא אשמה – – – הממשלה לא אשמה במה שקורה – –

היו"ר ארז מלול:

חלאס, מיקי לוי, אתה בקריאה ראשונה. די. כמה אני יכול להכיל?

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון, צודק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתנגד לחוק הזה. ובהמשך להתנגדות שלי, אני אגיד לכם למה אני רוצה להתנגד לחוק הזה: כי הציבור במדינת ישראל חייב לדעת את האמת. הבניין הזה, הכנסת הזאת, לא מתפקדת כבר חודש וחצי בגלל הקואליציה. לא מתפקדת בגלל שרוצים להעביר את חוק ההשתמטות, לא בגלל דברים אחרים. חודש וחצי לא מצליחה להעביר חוק אחד. ממשלה אימפוטנטית עם כנסת אימפוטנטית, שלא מצליחה לעשות שום דבר. עולה לפה גב' קואליציוש, גב' סילמן, שפירקה את הכנסת הקודמת. תראי למה הבאת את מדינת ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

שוחד. שוחד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תראי למה הבאת את מדינת ישראל. מיליון עובדים ואלפי עסקים ממתינים למתווה הפיצויים, ממתינים לכסף על שבועיים שהיו סגורים, ושום דבר לא קורה. אין ועדת כספים. ולמה אין ועדת כספים? כי גפני מתפטר בעקבות חוק ההשתמטות. גפני לא מתפטר כי הוא רוצה לעזור לעצמאים; גפני לא מתפטר כי הוא רוצה לטפל בנושא התחבורה; גפני לא מתפטר כי הוא רוצה להחזיר את אנשי הצפון והדרום; הוא לא מתפטר בגלל המילואימניקים; הוא לא מתפטר בגלל יוקר המחיה. הבושה הזאת שלכם, להסתכל לציבור בעיניים ולהגיד כמה אתם טובים וכמה אתם עושים – השקר הכי גדול. אתם פשוט עלובים, עלובים, שזורקים מתחת לגלגלים אלפי אנשי עסקים שלא יקבלו את מתווה הפיצויים בגלל שאתם רוצים לטפל רק בדבר אחד – בחוק ההשתמטות. אז בואי אני אגיד לך משהו, גב' קואליציוש, גב' קואליציוש עידית סילמן, תסתכלי על עצמך במראה בכל בוקר שאת קמה ותביני איזה נזק עשית למדינת ישראל. פירקת מדינה שלמה, הרסת ממשלה טובה שעבדה למען הציבור. אני אגיד עוד משהו לגפני. יושבת פה המשפחה של גלי וזיו. על פדיון שבויים לא פירקת את הממשלה, על פדיון שבויים לא התפטרת, להחזיר את גלי וזיו לא מעניין אותך. מעניין אותך רק חוק ההשתמטות. אז תסתכל למשפחה של גלי וזיו בעיניים, תסתכל לה בעיניים ופשוט תוריד את העיניים שלך למטה ותתבייש. כולל את, גב' קואליציוש. אתם פשוט עלובים, ואתם חייבים ללכת הביתה היום.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב. טלי, טלי.

גלעד קריב (העבודה):

אתם לא קואליציוש – גועליציוש. גועליציוש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, בואי תעני על הדברים שלי. איך אתם מסתכלים לציבור בעיניים? מיליון אנשים לא מקבלים את מתווה הפיצויים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מתנגדת להצעת החוק הזו מהסיבה הפשוטה שכל השיטה הזאת של להציע הצעות חוק מקום שבו צריך לעשות את זה במתווים רגילים של התנהלות משרדים, בנוהל עבודה מסודר, דרך שיתוף פעולה של משרד החינוך ומשרד הבריאות – בכל דבר אתם מביאים פה להצעות חוק, אינפלציה בחקיקה משונה ומוזרה. מודעות למחלת הסרטן לא תבוא בגלל שאתם יוצרים יום למודעות מחלת הסרטן. יש בדבר הזה עקרונות של חינוך הרבה יותר מורכב, ולא עושים את זה באמצעות חקיקה. זה בהקשר הזה. בזמן שנשאר לי, רציתי לשאול אותך, אדוני יו"ר הישיבה, האם אתה ידעת שהיועצת המשפטית לממשלה הסתירה את העובדה שבן הזוג שלה, בן הזוג שלה מזה מספר שנים, הוא עד תביעה במשפט נתניהו? אני רק מזכירה, עד תביעה בכתב אישום. היא עומדת בראש מערך התביעה הפלילית. לכל הפחות היא אמורה למסור בכתב המניעויות שלה, או בכתב ניגוד העניינים שלה כפי שהיא הביאה לוועדת האיתור, להזכיר את השם של עד התביעה הזה. הוא בן זוג שלה. כן. צריך לרשום את זה, שמישהו ידע מזה. זה נודע על דרך – באמת, אני באמת לא יודעת מי הדליף את זה, אבל אין חולק על זה. במהלך משפט נתניהו, כשהיא ממשיכה להביע את עמדותיה – היא אמורה, כמי שעומדת בראש מערך התביעה הפלילית, לומר כך או אחרת, והיא לא מספרת שעד תביעה – כן? עד תביעה הוא בן הזוג שלה. בעניין הזה אני פונה לשר המשפטים: אדוני שר המשפטים, היועמ"שית היא עובדת מדינה, ואתה השר שאחראי למשרד המשפטים. חוק שירות המדינה (משמעת) חל גם על היועמ"שית. אני מזמינה אותך, אדוני שר המשפטים, לעשות שימוש בסמכות שיש לך לפי סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת) ולהעמיד אותה, לקרוא לה במכתב, להזהיר אותה על העובדה שהיא הסתירה את העובדה שיש לה קשר אישי עם עד תביעה במשפט פלילי ולהשעות אותה ל-14 יום. זאת ההתחלה. אני מזמינה אותך, אדוני, באותו מכתב שאתה מוציא ליועמ"שית – כי חלים עליה כללי המשמעת, אלא אם כן תגידו לי אחרת, שהיא גם מעל כללי המשמעת, כי זאת עבירה קשה על כללי המשמעת של עובדי מדינה – אני גם מזמינה אותך, אדוני, להגיש נגדה, באותו מכתב, הזמנה להשעיה ל-14 יום על העובדה שהיא שיקרה לראש הממשלה בוועדת ממשלה. היא אמרה לו, לראש הממשלה: אדוני – ככה היא אומרת לו בוועדת ממשלה – אתה התחייבת להקמת ועדת חקירה ממלכתית בבית הדין בהאג. ככה היא אומרת, ומוציאה על זה מייד תדרוך ל-ynet. אלא שבבית הדין בהאג לא רק שזה לא נאמר – בית הדין בהאג לא התעניין בתופת אוקטובר ובזוועות שהביאו עלינו אויבינו. בבית הדין בהאג, בחסות כל מיני אנשים, גם מפה, מהפרלמנט, טענו נגד ישראל לפשעי עם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני שר המשפטים, עשה שימוש בסמכות שיש לך ורק לך, ותשעה את היועמ"שית לכל הפחות ל-14 יום כאמצעי ענישה על עבירות המשמעת החמורות שהיא עושה נגד החוק.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, אתה רוצה להשיב?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת – האמת, עלתה כאן השרה להגנת הסביבה להגיב על החוק. היא דיברה שמונה דקות ובעצם הסיתה כמעט נגד כל מי שנמצא כאן, מהצד הימני, ובמיוחד נגד החברה הערבית ונגד רע"מ. השרה להגנת הסביבה אמונה על הגנת הסביבה, על ניקיון הסביבה, ולא על הלכלוך של האווירה האנושית בכלל, וגם בתוך האולם הזה. אני מצפה משרה בממשלת ישראל להיות ממלכתית, ולא לעלות כאן ולתקוף בכל פעם. בכל פעם שהיא עולה לכאן היא מסיתה נגד רע"מ. אני מזכיר לך שאת היית יושבת-ראש הקואליציה של ממשלת השינוי. את היית חלק מהקואליציה, ואיפה את נמצאת היום? עם אנשים שאין להם עיקרון והם מזגזגים כל הזמן. לענייננו, הנושא של המודעות הוא נושא חשוב. חשוב להעלות את המודעות למחלת הסרטן, ואני מבקש מכל הנמצאים כאן לתמוך בחוק הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום המודעות למחלת הסרטן, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום המודעות למחלת הסרטן, התשפ"ה–2025, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 16 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק יום המודעות למחלת הסרטן, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט, לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום המודעות למאבק במחלת הסרטן, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום המודעות למאבק במחלת הסרטן, התשפ"ה–2025, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 20 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם הצעת חוק יום המודעות למאבק במחלת הסרטן, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, אושרה בקריאה טרומית, וגם היא תעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

הודעה אישית לחברת הכנסת מירב בן ארי. חמש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני יצאתי מהמליאה לרגע והבנתי שהשרה, או בשמה גב' קואליציוש, קראה לי דחליל. עכשיו, איפה היא? היי, לא לפחד. היי, לאן את הולכת? תחזרי לשולחן הממשלה. מה את עומדת על הדלת? פחדנית. תעזבי את גפני. גפני – היי, אין לי שרה.

היו"ר ארז מלול:

יש שר. יש, השר לשירותי דת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איפה את? פחדנית. איך היא ברחה? איך היא ברחה? מה זה? עמדה פה. היא השרה. היא קוראת לי דחליל, וכשאני באה להגיב היא בורחת החוצה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גפני, זה ריב בין נשים, אל תתערב. ריב בין נשים, אל תתערב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לי שום ריב איתה. אין לי שום ריב איתה. אני לא מחליפה איתה מילה שנתיים וחצי. אין לי שום ריב איתה. אני רציתי, וגם באתי לפה ואמרתי לה: תתנצלי. אבל מכיוון שהיא לא משאירה לי ברירות, אז בואו נדבר כמה דברים על האישה, איך שנגדיר אותה – – –

גלעד קריב (העבודה):

חמץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא נתחיל. שנים מחייה היא הקדישה למשפחות חטופים. מכבית, תשמעי, זה בשבילך. לפני שנכנסה האישה הזאת לכנסת, היא הייתה הולכת כל יום שישי לאנדרטת חץ שחור, מכירה? מכירה. היה שם קרב הירואי של לוחמים, והיא הייתה כל שישי מתקשרת לחברי הכנסת – הייתי אז חברת כנסת, הייתי חברת כנסת – את שומעת אותי? אני מקדישה את זה לך, מכבית. היא הייתה אומרת לנו: תבואו לאנדרטה, תכבדו את החטופים. למדינת ישראל היו שלושה חטופים. את זוכרת את זה? אני הייתי חברת כנסת ב-2016, והיא הייתה מבקשת ממני להגיע. והיום מה היא עושה? היום היא נמצאת בממשלה שמפקירה חטופים. פעם אחת היא לא החרימה הצבעה, לא החרימה הצבעה בממשלה בשביל חטופים. פעם אחת היא לא אמרה: אני מטילה וטו. תגידי לי, אם זה לא למכור את הערכים שלך, אז מה זה למכור ערכים? הלכת לאנדרטת חץ שחור כל שבת, עשית קבלת שבת ביום שישי, אבל כשיש 50 – ותחשבי, היו 251 – כלום היא לא עשתה. כלום היא לא עשתה, היא לא החרימה הצבעה, היא לא יצאה אפילו באמירה. את יודעת מה זה למכור ערכים? זה למכור ערכים. יש לי עוד דוגמאות: היא כל היום מדברת על בנט, על לפיד. בוא נתחיל מבנט – מי את בכלל, אם לא בנט? מי את, למה מישהו בחר בך? למה, עשית פריימריז? מישהו הצביע לך? את יורקת לבאר שאת שותה ממנה? הינה, הח"כים מהמפלגה שלי – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שוחד פוליטי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – איך אני מדברת על כחלון, מאיר? מה הדבר הכי גרוע? זה מצב שהח"כים שלו אומרים לי מספיק. הח"כים איתי אומרים: מספיק, מירב, מספיק. היא עולה והיא מצייצת נגד בנט? מי את? מי את אם לא בנט? מי הסתכל עלייך בכלל? מי הכניס אותך לכנסת? מי אמר לך: שימי חליפה, תבואי לכנסת? אז את יורקת לבאר שאת שותה ממנה? זה לא למכור את הערכים שלך? ועל לפיד את מדברת, יא חתיכת חצופה? הייתה הולכת פה, אומרת לו: יאיר, יאיר, יאיר, יאיר, אפשר? יאיר, אפשר? יאיר, אפשר? אחרי זה הולכת לשתות קפה איתו: אולי תכניס אותי ליש עתיד? זה מי שיש לכם בליכוד. הייתה הולכת, מתחנפת: יאיר, אפשר? אפשר? תוכל להכניס אותי ליש עתיד? לא. אנחנו לא לוקחים אופורטוניסטים בוגדים. ואז, כשהיא הבינה שאין יש עתיד, ואז כשהיא הבינה שבנט לא יעזור לה, מה עשתה? הלכה לאחרון ברשימה, הלכה ליריב לוין, לשר המשפטים. אמרה לו: אל תדאג, אני אמצא משהו. הלכה חיפשה, חיפשה, חיפשה, חיפשה. הייתה יו"ר ועדת בריאות, ואמרה: אוי, חמץ בבתי חולים. חמץ בבתי חולים זו סיבה מעולה.

דן אילוז (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה, שנייה, אני בשוונג, אל תפריע לי, יש לי מלא מה להגיד עליה.

דן אילוז (הליכוד):

חמץ לא נכנס – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיב טוב, תקשיב טוב. הינה, אני אומרת לך, יש לי הרבה מה להגיד. אתה משווה בכלל את האופורטוניסטית הבוגדנית הזאת, שהלכה במדרגות ואמרה ליריב לוין: הייתי טובה? הייתי טובה? זה לא בגידה? מי את בכלל, מי הצביע לך, מי ידע מה את לפני שהגעת לכנסת? ומילה אחרונה – רגע, היה לי כל כך הרבה, אני לא יודעת מאיפה להתחיל – על הח"כים הערבים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חמש דקות כבר עברו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מילה על הח"כים הערבים. אתמול ב-23:00 אני מדברת עם ווליד טאהא, מבקשת ממנו אישור, אתה יודע על מה – בוא, תן לי את חצי הדקה. אתה יודע שבסוף אתמול עזרתי לך בשמחה. על מה דיברנו, ווליד, אתמול ב-23:00 בלילה, על מה? שווליד יאשר לי מטעם האופוזיציה, כי היה צריך אישור מיוחד לחוק החשוב של ארז מלול. נכון, פורר? אני מתקשרת לכל אחד, שואלת אותו אם זה בסדר. בחיים לא שיקרתי לכם, הסתכלתי לכם בעיניים, אני רואה בכם חלק בלתי נפרד מהאופוזיציה. מה היא עשתה? אתה יודע מה היא הייתה עושה? הייתה הולכת, מתחנפת, משקרת ומחלקת להם סוכריות. זה או שיש לך ערכים או שיש לך אפס ערכים. אז אם אני דחליל, מה שבטוח שאת איש הפח. איש הפח, אין מילה אחרת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא רוצה להגיד את כל מה שאני יודע בעניין הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מזל שאתה יודע את האמת של מה שהיה אתמול, והוא יודע את האמת – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גפני, רציתי להבהיר שאמרתי שאתה, כדרכך בקודש, לא נכנס לריב שלא קשור אליך. לא לריב של אנשים, נשים וטף וכולם. בדרך כלל הוא יודע לשמור את עצמו ממחלוקות. הוא אוהב שלום ורודף שלום. נעבור לנושא הבא לסדר-היום – למה זה מצחיק?

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי בעד שירות מילואים) התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה טור פז. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל במשהו אישי. בסוף השבוע הקרוב, יותר נכון בתחילת השבוע הבא, הבן האמצעי שלי, נקרא לו א', מתגייס לצה"ל.

היו"ר ארז מלול:

בהצלחה.

משה טור פז (יש עתיד):

אצלנו אומרים "בשעה טובה", למרות שגיוס לצה"ל זה דבר מורכב ומסוכן במקרה שלו. א' למד בישיבה אצל הרב תמיר גרנות, בעצם הוא מתגייס בן 20, אחרי תקופה ארוכה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

ששש. שקט, חברת הכנסת מירב, הוא מהסיעה שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – לא לפחד.

היו"ר ארז מלול:

בסדר, אבל לא להפריע למישהו, במיוחד מהסיעה שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – הינה, סילמן הגיעה – – – פחדה, חזרה.

משה טור פז (יש עתיד):

אז א' יתגייס ביום ראשון הקרוב למסלול מובחר ומסוכן אחרי תקופה במכינה ובישיבה. הוא הולך אחרי אחיו ואחותו הגדולים. אחיו עוד משרת בצה"ל, אחותו שירתה שנתיים. אשתי שירתה שנתיים וחצי, גם אני. ספרתי ביחד, אדוני היושב-ראש, 17 שנות שירות בסדיר ומילואים, ועוד היד נטויה במשפחה. הוא מצטרף לשרשרת של משרתים בצה"ל שמחזיקים את ביטחון המדינה הזאת בסולידריות, מתוך תחושת שליחות וציונות עמוקה. כמוהו משרתים, מתגייסים, צעירות וצעירים רבים שמתגייסים לשירות שהם לא האמינו שהם ישרתו בו. הם נקראים לדגל מאז שרעדה האדמה בשמחת תורה, 7 באוקטובר, ולא מהססים. למי שצריך תזכורת, באותו שמחת תורה נורא לפני כמעט שנתיים אחינו ואחיותינו נטבחו, נאנסו, נחטפו. מדינת ישראל עמדה כולה, והאזרחים בתוכה בפרט, בשעת מבחן גדולה, הגדולה ביותר שידעו יהודים אולי מאז נפל כפר עציון, היישוב שבו אני גר, בשנת 48', ולפני כן, מאז שדמנו נשפך כמים, או יותר נכון נשרף, באושוויץ. באותו בוקר נורא של שמחת תורה, 7 באוקטובר, למעלה מ-300,000 אנשים, ואני גאה להיות בכללם, אדוני היושב-ראש, קפצו מהבית שלהם, דהרו דרומה, גייסו את עצמם ללא סייג תוך סיכון עצמי כמגיני ישראל. חלק מהם יצאו מהבית בלי פקודה, קיפלו את הטלית, טלית של שמחת תורה; חלק נסעו בבגדי לבן מכל רחבי ישראל. חלקם חזרו אל הטלית הזאת רק חודש אחר כך, חלקם לא חזרו אליה מעולם. ללא החברה הישראלית, ללא משרתי המילואים ב-7 באוקטובר, אזי אבדנו כולנו. השירות במילואים הוא לא רק חובה, הוא זכות. הוא זכות להשתייך לאותם אנשים בחברה הישראלית שלא שואלים: מה אקבל? אדוני היושב-ראש, הם שואלים: מה אני יכול לתת? אנשי המילואים הפנימו את נזיפתו של משה רבנו: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה". הם לא היו צריכים שיקראו להם, הם לא נותנים לאחיהם להישאר לבד, הם כבר שנתיים מתנדבים. מטרתו של החוק שמוגש כאן היום לכנסת היא הכרה קטנה והוקרה לאותם גיבורים, סיוע קטן לאות תודה, כלכלי במקרה הזה, על שירותם. איתות לכך – אמיתי, לא במילים ריקות – שאנחנו רואים אותם ואת הקושי שלהם. אני מציע כאן חוק שהוא לא צריך להיות פוליטי. הוא בטח לא צריך לבוא מצד האופוזיציה כאן, הוא צריך לקבל תמיכה גם מהקואליציה, הוא נכון והוא ערכי. איך נראים הנתונים על 350,000 משרתי ומשרתות מילואים? 100, 200, 300, 400 ואפילו 500 ימי מילואים. הם נקראים כל הזמן, כי מלחמה בשבע חזיתות היא לא רק החלטה של דרג מדיני, היא לא רק חיצים כחולים על המפה, היא בעיקר – היא בעיקר, אדוני היושב-ראש, רגליים בשטח, ביבשה, באוויר ובים. שירות מילואים כזה הוא עם מחיר אישי, מחיר משפחתי, הוא השארת בית, ילדים, עבודה ולימודים מאחור. לצערי, בימים של "הותר לפרסום" יש כאלה שחושבים שעדיין אפשר להבחין בין דם לדם, שחושבים שדמם אדום יותר, חושבים שחוק להשתמט הוא דבר לגיטימי. מה שהרמב"ם קרא "מגדלים פורחים באוויר". תורה יכולה להילמד לא רק בבית המדרש, היא יכולה להילמד גם בבית בח'אן יונס, כמו שאנחנו רואים בתמונות שיוצאות משם. התורה צריכה להיות סם חיים, לא להסתגר במגדלי שן שהופכים אותה לסם המוות. הביקורת שלנו על ההנהגה החרדית, אדוני היושב-ראש, היא ביקורת עניינית. סירוב עקרוני לגיוס פוגע באחידות הלאומית, פוגע בשוויון. כאדם שלומד תורה כל ימיו, שמגדל את ילדיו לתורה, וכאמור מגייס את בנו לומד התורה השבוע לצבא, אני מאמין ששירות בצה"ל הוא לא בסתירה לאמונה, הוא ביטוי עמוק של אמונה ואהבה בארץ ובעם. החוק הזה לא ישנה לבדו את המציאות, אבל הוא מעביר מסר ברור: החברה – אנחנו בכנסת – מעריכים, מכבדים, מוקירים את אלה שמקריבים. אתמול ביקרתי יחד עם היועץ שלי, שעשה איתי מילואים, את אנשי המילואים של אוגדת עזה, שנמצאים כרגע בהפוגה קלה. ישבתי בשולחן – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אמרת לאנשי המילואים שאתה מדבר עליהם כשלא הצבעת בעד ההדחה של איימן עודה? חשוב. חשוב, חשוב, כי אתה לא היית.

משה טור פז (יש עתיד):

וואי, סילמן, את יודעת? הדיון הזול שלך פה, שהתנהל פה קודם – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

משה טור פז (יש עתיד):

מירב, תני לי, תני לי.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

הגעתי לראות, ולא היית פה.

משה טור פז (יש עתיד):

לשיח הזול שניהלת פה קודם לא בא לי להתייחס.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

הגעתי לראות, ולא היית פה. רק אומרת.

משה טור פז (יש עתיד):

אני לא ניהלתי את השיח הזול הזה, עידית סילמן, אבל אם את רוצה שאני אזכיר פה רגעים שלך – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היא עוזרת לקואליציית הסרבנים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לא היית פה. לא היית פה.

משה טור פז (יש עתיד):

עידית סילמן, שימי לב.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אפילו לא מבקש סליחה.

נאור שירי (יש עתיד):

קיבלת את התפקיד שלך – – –

משה טור פז (יש עתיד):

תני לי שנייה, יסמין. נאור, נאור.

קריאות:

משה טור פז (יש עתיד):

עידית סילמן. עידית סילמן, תקשיבי טוב, אני שנתיים וחצי – – –

היו"ר ארז מלול:

נאור, נאור, אתה מפריע לחבריך, זה לא יפה.

מיקי לוי (יש עתיד):

את מושחתת. את מושחתת.

נאור שירי (יש עתיד):

תעשי סיבוב פה להביא שקיות זבל עם משאית.

משה טור פז (יש עתיד):

שנתיים וחצי לא הגבתי לך, עידית סילמן, לא סיפרתי כלום מהחדרים הסגורים, לא איך התחננת לבנט ליחס, כלום.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אתה יכול לספר מה שאתה רוצה.

משה טור פז (יש עתיד):

עזבי, לא בא לי לענות לך, את לא שווה את זה. אני אמשיך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מה שבא לך. יש כאלה – – –

משה טור פז (יש עתיד):

אני אמשיך, את לא שווה את זה, עידית. אמרתי, לא אריב איתך פה, חבל שאת מורידה אותנו לשם.

קריאה:

לא בא לך, אבל אתם רק מדברים עליה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

נשמה, תמשיך לדבר עלינו, זה טוב.

משה טור פז (יש עתיד):

לא נשמה שלך ולא שום דבר. אני אגיד לך משהו.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

זה טוב, זה מראה איפה האמת נמצאת.

נאור שירי (יש עתיד):

שוחד. שוחד.

היו"ר ארז מלול:

נאור, אתה בקריאה שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

איך שנייה? לא הייתה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

הייתה ראשונה. הייתה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, היא לא מקבלת קריאה?

משה טור פז (יש עתיד):

שתקתי עד עכשיו, עידית. חבל, יש לי כל כך הרבה לספר. אני אמשיך לשתוק, באמת אני מתאפק. עזבי, עזבי. תוציאי את זה במקומות אחרים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

זה בסדר, העיקר שלא רצת כמו נעמה – – – לכפר קאסם.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, היא מפריעה לי. השרה מפריעה לי, מה לעשות? באמת, לא בא לי לענות לה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, היא פטורה? אין חוק עליה?

משה טור פז (יש עתיד):

מה, אני אספר איך היא התבכיינה לבנט וללפיד? אני אספר? הייתי שם.

היו"ר ארז מלול:

אתה רוצה לצאת, נאור?

משה טור פז (יש עתיד):

עזוב, נו. לא בא לי, אני מתאפק. אני מחזיק.

נאור שירי (יש עתיד):

חוק – – – לא חל עליה? ראש אגף שפ"ע לא הייתי נותן לך להיות.

היו"ר ארז מלול:

די.

משה טור פז (יש עתיד):

אתמול סיפרו לי שתי קצינות במילואים – אחת היא בעלת עסק, נטלי, ולא קיבלה שקל לעסק שלה מ-7 באוקטובר. יש לה עסק בתחום הבדים והתפירה. דרך אגב, היא מאופקים. ישבתי וביקרתי אצלה, היא עושה עבודה מדהימה כעצמאית ועושה מילואים מ-7 באוקטובר ברצף. אתם שומעים? 22 חודשים. ויעל סיפרה לי שהביטוח הלאומי כבר 100,000 שקל מחזיק – מחזיק ולא מחזיר לה – על ההפסדים שלה במלחמה. אז אתם שומעים, חבריי בקואליציה? עזבו את עידית סילמן, עזבו את הפוליטיקה, עזבו את כל השטויות. 22 חודשים שאנחנו נכשלים בלפצות את נטלי ואת יעל ומאות אלפי אנשי המילואים. אז אם הממשלה בוחרת להסיט מבט, אנחנו נמשיך להילחם על ערך השוויון בנטל, על הצדק למי שמוסרים את נפשם בשבילנו. אני קורא לכם, כל חברי הכנסת וחברות הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, פעם אחת תצביעו למען אנשי המילואים, לא למען הפוליטיקה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מלכיאלי, אתה על מילואים? אפילו סילמן יותר טובה מזה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מר שטרן, להמשיך פרקי אבות?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אפילו סילמן. תביא את סילמן, זה כבר יהיה פחות גרוע.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אני. אני רוצה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, לא, אתה יותר טוב מסילמן.

נאור שירי (יש עתיד):

השר לענייני מילואים.

מיקי לוי (יש עתיד):

מלכיאלי, אתה יותר טוב מסילמן. היא לוקחת שוחד, אתה לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תסביר לנו, בבקשה, מה זה מילואים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה. תסביר לי קודם כול מה זה היפוכן בגולם. מה זה היפוכן בגולם, אתה יכול להסביר לי? אתה לא יודע להסביר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מילואים. מילואים.

נאור שירי (יש עתיד):

תסביר לי מה זה משוואה ריבועית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה לא יודע להסביר, אז לא – תסביר לי מה זה "דברי חכמים בנחת נשמעים". מה זה?

היו"ר ארז מלול:

אתה בקריאה שנייה, נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

אני יוצא לבד אחרי ההסבר שלו לגבי מה זה משוואה ריבועית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה זה "דברי חכמים בנחת נשמעים"?

מיקי לוי (יש עתיד):

עם נעלם אחד.

נאור שירי (יש עתיד):

ותסביר לי את משפט פיתגורס.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ותסביר לי מה הכוונה "דברי חכמים בנחת נשמעים". אם אתה לא יודע להסביר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תסביר לי את משפט פיתגורס.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תסביר לי מה זה "בנחת נשמעים". איפה היינו?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מלכיאלי, מה זה מילואים? מה זה שירות מילואים? על זה אתה מדבר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תסביר לי מה זה "דברי חכמים בנחת" – חז"ל, "דברי החכם בנחת נשמעים".

אלעזר שטרן (יש עתיד):

להסביר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אל תסביר. אני אסביר.

היו"ר ארז מלול:

די, שאלת פעם אחת, די. פעם שנייה, פעם שלישית – די. הבנו את הבדיחה, די.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אסביר, זו הייתה שאלה בשביל – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא בדיחה. מילואים זה לא בדיחה.

היו"ר ארז מלול:

לא בדיחה, אתה עושה מזה בדיחה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אתה עושה מזה בדיחה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מילואים זה לא בדיחה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה עושה מזה בדיחה. אתה עושה מזה בדיחה.

היו"ר ארז מלול:

אתה עושה מזה בדיחה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – אתה לא יודע מה זה. אתה לא יודע מה זה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה יודע מה זה "דברי חכמים בנחת נשמעים"? אתה לא יודע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה זה מילואים? אתה עולה ומתנגד לזה, מה זה מילואים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה יודע מה זה "בנחת"? מה זה "דברי חכמים", אתה יודע? אתה גם לא יודע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה זה שירות? אתה יודע מה זה שירות?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה יודע מה זה "דברי חכמים בנחת נשמעים"?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, אני יודע. תאמין לי, יותר טוב ממך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אתה לא יודע. לא נראה שאתה יודע. לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יותר טוב ממך, ועוד כמה דברים אני יודע.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יכול להיות. קודם כול, יכול להיות.

היו"ר ארז מלול:

זהו, די.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מעולם לא אמרתי שהחוכמה והבינה נמצאות אצלי. ממש לא.

היו"ר ארז מלול:

רק אצלי. רק אצלי. זה נמצא אצלך, אבל לא רק.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה לא אמרת להם שעל שירות מילואים – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כי אני לא אומר דבר כזה. ככה. אני מרגיש מספיק בנוח לענות על כל נושא.

קארין אלהרר (יש עתיד):

לא מתאים לך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

טוב, חשבתי. אוקיי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חשבת – אתה רואה? טעית במחשבה. כל נושא שבו שרים צריכים עזרה לעלות, אני מתנדב לעלות.

רון כץ (יש עתיד):

איך זה עוד פעם אתה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שלום. אגב, יכול להיות שזה הנאום האחרון שלי פה כשר משיב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אנחנו מאחלים לך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני לא יודע. אתה מאחל את זה לאנשי המילואים גם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אנחנו מאחלים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בסדר, יכול להיות. אז אני פה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה גם קשור למילואים, נכון? זה שאולי זה הנאום האחרון שלך – בגלל שאתה לא יודע מה זה מילואים. תראה איך הבהרת יפה את הדברים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא.

היו"ר ארז מלול:

די, נו. חבר הכנסת אלעזר. די, זהו. אני סבלן, אבל יש גבול.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה לא יפה להגיד לבן אדם שנמצא כאן: אתה לא יודע מה זה. זה קצת מעליב. קח בחשבון שלמישהו אולי לא נעים לשמוע שהוא לא יודע משהו. אם היית עומד כאן ומישהו צועק לך: אתה לא יודע מה זה זה וזה – זה לא יפה. טוב, ברשות, אדוני היושב-ראש, המזכיר – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

ברשות שמיים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ברשות שמיים, חבריי חברי הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

הב לן ונברך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הב לן. ברשות אלעזר, כבוד יושב-ראש הכנסת, אני עונה בשם שר, אחד השרים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי? מי? מי?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הממשלה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הממשלה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן. מי המציע, טור פז? שלום, חבר הכנסת טור פז. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את הדיון בארבעה חודשים.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה הפלא?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה אומר, כצפוי. טוב. התקנון לעבודת הממשלה קובע – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בתאריך העברי?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הממשלה השאירה את זה פתוח, או העברי או הלועזי. עכשיו, מתי מתחילים לספור את ארבעה החודשים? אני לא יודע. מוועדת השרים, מפה? אני גם לא יודע.

מאיר כהן (יש עתיד):

מהדחייה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מהדחייה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה מתכוון לממשלה הבאה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני לא יודע למה אני מתכוון. אני מתכוון לארבעה חודשים, זה ברור לי, ארבעה חודשים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ארבעה חודשים זה לממשלה הבאה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אולי. התקנון לעבודת הממשלה קובע כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת וטרם נקבעה עמדה לגביה על ידי ועדת שרים לענייני חקיקה, תהיה עמדת הממשלה להתנגד. כלומר עוד לא נכנסים לדיון, אלא לא היה דיון בוועדת שרים. רשות המיסים בישראל, אגף הכלכלן הראשי ואגף התקציבים במשרד האוצר מתנגדים להצעת החוק מהטעמים הבאים: 1. את מתן ההטבות לאוכלוסיית החיילים ואנשי המילואים יש לעשות באמצעות הקצאת תקציב ישיר ושקוף, המופיע בסעיפי תקציב מערכת הביטחון. סיוע בדרכים עקיפות דרך מערכת המס מקשה להעריך את היקפי ההטבות, ומקשה על מערכת הביטחון להפנים את המשמעויות הכלכליות והתקציביות של הגיוס. 2. בנוסף, קיימים כבר תגמולים והקלות אחרות, כאמור לעיל, והוספת הטבות נוספות יוצרת מערכת מורכבת ומסורבלת, שמקשה על הבנה ושקיפות כלפי המשרתים בעלי יישום בפועל. 3. יש לציין כי במקביל להצעה הפרטית הממשלה פועלת למתן מענה כולל ומקיף לכל ההיבטים הנדרשים. במסגרת זו התקבלו כמה החלטות ממשלה, בעקבות המלחמה והמצב החריג שאליו נקלעה המדינה, שמטרתן להבטיח תמיכה רחבה במשרתי המילואים ובפרט בצעירים ובסטודנטים. בין ההחלטות ניתן לציין את החלטות ממשלה 1023 מיום 3 בנובמבר 2023, 122 מיום 7 בינואר 2024, 2540 מיום 9 בדצמבר 2024. חבר הכנסת טור פז, אתה לא מקשיב.

משה טור פז (יש עתיד):

מקשיב, מקשיב.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה יכול לחזור על המספרים שאמרתי?

משה טור פז (יש עתיד):

אני לא אשתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

גם אתה לא יכול לחזור – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני לא התיימרתי מעולם להיות כזה פיקח שזוכר. ההחלטות האלה כוללות מענקים פטורים ממס והקלות נוספות. ההסדרים שנקבעו – מה קרה, מאיר? תשתף – ההסדרים שנקבעו בהחלטות אלו נותנים מענה מהותי לתכלית ההצעה הפרטית, ולכן בשלב זה אין מקום לקדם חקיקה פרטית נוספת, אשר עלולה לשבש את אחידות המדיניות התקציבית ולהכביד על מסגרת התקציב להוביל למקרים של כפל הטבות כמו במקרה של מתן נקודות זיכוי – ולהכביד על מסגרת התקציב. בקיצור, אם אני מסכם את הדברים, אז יש כאן כמה בעיות. חבר הכנסת טור פז, אף אחד לא אמר שההצעה לא טובה, להפך – ההצעה היא לכאורה הצעה מצוינת. אממה, אם ההצעה הזאת תתקבל, היא עלולה – כותב מי שכתב את זה – לסרבל את המענקים הנוספים בכל מיני כפילויות. זו בעיה אחת. בעיה שנייה – לא דנו בוועדת שרים. בקיצור יש מקבץ של בעיות. לאור זה שיש מקבץ בעיות, אמרו להסיר. טוב, מה קורה בזירה שם?

היו"ר ארז מלול:

יש לך עוד שתי דקות ו-40 שניות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת כץ, אנחנו נדבר עוד קצת על ההצעה. מתן ההטבות – –

היו"ר ארז מלול:

תמשיך, תמשיך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן. – – לאוכלוסיית החיילים ואנשי המילואים – רגע, חבר הכנסת הרב כץ, אנחנו נדבר, יש פה יושב-ראש שמקפיד על הזמנים בדרך כלל.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה אומר דברים כל כך נכונים, שאתה חייב להמשיך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

עדיין לא סיימתי לשכנע את כולם, זו האמת, לכן אנחנו חייבים להמשיך. רשות המיסים בישראל ואגף תקציבים מתנגדים להצעה – שלום, השר. את מתן ההטבות לאוכלוסיית החיילים ואנשי המילואים יש לעשות באמצעות הקצאת תקציב ישיר ושקוף, המופיע – לא, יש לי הרגשה שלא הצלחתי לשכנע את כולם. בפעם השנייה משכנעים יותר, אתה יודע, אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר ארז מלול:

אבל מי מתנגד – לא, לא, רק תגיד לי, מי מתנגד?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מישהו. לא כתוב, מה אני אעשה?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, כתוב. אמרת ראשי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רשות המיסים. אגף הכלכלן – –

היו"ר ארז מלול:

רשות המיסים, אגף הכלכלן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – ואגף התקציבים.

היו"ר ארז מלול:

כאילו, מקצועי – לא פוליטי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נטו מקצועי, ודאי. עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, כי עכשיו הוא יעלה לתקוף את השר הזה – תדגיש את זה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אה, ודאי, ודאי. אני מדגיש. חשוב שתדע, אדוני היושב-ראש, לפעמים יש עניין של שניים מקרא ואחד תרגום. למה עושים שניים מקרא?

היו"ר ארז מלול:

נו, למה באמת?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כי לפעמים בפעם הראשונה לא מבינים, וצריך את הפעם השנייה. למה עושים תרגום?

היו"ר ארז מלול:

אז יש כאלה שצריכים חמישה מקרא וארבעה תרגום.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

את מתן ההטבות לאוכלוסיית החיילים ואנשי המילואים יש לעשות באמצעות הקצאת תקציב ישיר ושקוף, המופיע בסעיפי התקציב. עכשיו, מה שקורה זה – את מתן ההטבות לאוכלוסיית החיילים ואנשי המילואים יש לעשות באמצעות הקצאת תקציב ישיר ושקוף, המופיע בסעיפי מערכת הביטחון. סיוע בדרכים עקיפות – – –

היו"ר ארז מלול:

זהו, תם, זהו. אתה יכול לרדת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי אמר?

היו"ר ארז מלול:

יש עוד התנגדות. אתה יכול, אתה חייב לרדת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע. לא, אחרי זה צועקים עליי.

היו"ר ארז מלול:

אתה חייב, לא, לא, זה זמן. אתה חייב, אין פה פיליבסטר, אתה חייב לרדת. עזוב, יש עוד תשובה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, שנייה.

היו"ר ארז מלול:

השר מלכיאלי, שמע לי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אבל אחרי זה הם כועסים.

היו"ר ארז מלול:

לא, הם לא כועסים, עליי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, תעלה להשיב במקום המציע. השר מלכיאלי, סמוך עליי טיפה, לא הרבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה רוצה להשיב במקום – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש – היושב בראש – שרים, חברי הכנסת, תראו, היה אתמול דיון בוועדת החוץ והביטחון, וישבה שם אם שכולה שהגופה של הבן שלה בעזה. אני לא ביקשתי את רשותה לעלות לכאן ולצטט, אבל בין הדברים הכואבים מאוד שנצרבו גם בי, היה ביטוי קשה מאוד. היא אמרה – אולי על כולנו – אבל על הקואליציה ועל הממשלה הזאת: אתם מרוקנים אותנו מהערכים שלנו. שמעת, חבר הכנסת סעדה? הביטוי הקשה הזה – ואני התחלתי לעשות רשימה של הערכים שבאמת הממשלה הזאת והקואליציה הזאת מרוקנות את החברה הישראלית מהם. אני אתן שתי דוגמאות למה שאני מתכוון ממה שקרה פה בדקות האחרונות. יש חוק על נקודת זיכוי בעד שירות מילואים. ממשלה של כמעט 40 שרים וסגני שרים מעלה לפה שר שלא הוא ולא הילדים שלו עשו יום אחד של שירות סדיר, בוודאי לא יום אחד של שירות מילואים. איך הוא יודע מה זה מילואים? אבל איך אתם לא מתביישים? עכשיו, זה בא בהמשך לזה שלפני זה עולה לפה שרה שלקחה שוחד, מעלילה, משקרת כל פעם מחדש על גברים ונשים בתחנות דלק ברחובות, ומסתבר שהכול שקר. מה זה נקרא שאתם מרוקנים את החברה הישראלית מהערכים שלה? אין מחר? אנחנו צריכים את המראה של אימא של תמיר אדר הגיבור, שגופתו בעזה – הם מניר עוז – שהיא תבוא ותציב לנו מראה או תנסח את כל מה שעובר עלינו. כמו שיעל אמרה – מרוקנים אותנו מהערכים שלנו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כשעומד פה שר בממשלת ישראל שלא עשה יום אחד צבא, ומתנגד לנקודת זיכוי לשירות מילואים – אין לכם גבולות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי בעד שירות מילואים), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי בעד שירות מילואים), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 31 בעד, 53 נגד. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי בעד שירות מילואים), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול להוסיף לפרוטוקול את סגלוביץ'?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – נגד. לפרוטוקול בלבד, זה לא משנה את התוצאה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי קרן הון סיכון נסחרת), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני מזמין את חבר הכנסת ולדימיר להציג את החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רואה שיש פה אפילו כמה שרים באופן חריג. אדוני היושב-ראש, האמת שהתלבטתי אם להעלות את הצעת החוק להצבעה היום במליאה, ולא שיש לי ספקות לגבי ההצעה עצמה – היא הצעה חשובה, הצעה מתבקשת – אגב, היא הצעה לגמרי לא פוליטית, הצעה שמטפלת באיזושהי לקונה בפקודת מס הכנסה, ומבקשת לעודד השקעות במחקר ופיתוח. אין שום ספק שזה מאוד מאוד חשוב היום להשוות את המיסוי של שותפויות המו"פ למיסוי של קרנות הון סיכון פרטיות. זה מאוד מאוד פשוט, אפילו מינורי, הייתי אומר, אבל יכולה להיות לזה השפעה מאוד משמעותית על היקף ההשקעות במחקר ופיתוח. ומדוע בכל זאת התלבטתי? כי היה לי ברור שברגע שוועדת שרים תקרא את השם "בליאק" על ההצעה, היא תתנגד. בוועדת שרים לענייני חקיקה בקדנציה הזאת – לצערי אני אומר את זה – אין שום דבר ענייני. אם היו קוראים לי אושר שקלים או ניסים ואטורי והייתי מבקש לחוקק משהו הזוי וקיצוני, הייתי מקבל תמיכה. ככה זה עובד אצלכם. אני זוכר – גם שר המשפטים פה בתחילת הקדנציה עמד פה על דוכן הכנסת והתלונן שבקדנציה שלנו, בקדנציה של ממשלת השינוי, ועדת שרים לחקיקה לא אישרה את החוקים שלו. בפועל, אחרי שהוא אמר את זה, אולי אפילו בצדק מבחינתו – בקדנציה שלו כיושב-ראש ועדת שרים לענייני חקיקה הוא נוהג כלפי חוקי האופוזיציה באופן קיצוני הרבה יותר. ועכשיו באופן עקרוני – זאת הצעת חוק שרלוונטית לשר האוצר. גם רשום בסדר-היום שהיא צריכה ללכת לוועדת הכספים ככל שתאושר. אבל עם כל הכבוד, יעלה לכאן עכשיו שר שהוא לא רלוונטי לנושא, יקרא מענה גנרי, הקואליציה תצביע נגד, ואנחנו נתפזר. בסוף צריך להגיד את האמת: הכלכלה, הצמיחה, רמת החיים, עתיד המשק – כל זה לא מעניין אתכם. זה פשוט לא מעניין אתכם. בשבוע שעבר עשינו כנס קריפטו יחד עם חבריי חבר הכנסת דן אילוז, שנמצא פה, וחבר הכנסת פורר. זה היה באמת כנס מדהים עם כמעט 200 משתתפים. אני ניסיתי לבדוק, ובעיניי זה היה הכנס הכלכלי הכי גדול בהיסטוריה של כנסת ישראל. כל שר אוצר נורמלי היה עושה הכול כדי להגיע לכנס הזה. אני התלבטתי אם להזמין את שר האוצר, ובסוף החלטתי שלא, כי זה לא מעניין אותו. הקריפטו מעניין אותו? הטכנולוגיה מעניינת אותו? הצמיחה מעניינת אותו? בין הסיבובים שלו בחצרות הרבנים הוא בטח לא היה מוצא דקה להקדיש לכלכלה, בטח לא לקריפטו, כי זה לא מעניין אותו וזה לא מעניין אתכם. הבוקר התפרסם בדה-מרקר כי לחברות ההייטק הצעירות בישראל לוקח היום – שימו לב –35 חודשים, כמעט שלוש שנים, לגייס סבב הון ראשון; זה לעומת 17 חודשים בשנים 2014–2022. זה שפל של עשר שנים, והסיבות, כמובן, הן המשבר בהייטק הישראלי וההשקעות בהייטק הישראלי החל משנת 2023. אבל זה פשוט לא מעניין אתכם. מתי בפעם האחרונה עמד פה מישהו מהקואליציה או הממשלה ודיבר על עתיד ההייטק, על שיא האבטלה בהייטק? ההייטק הוא מנוע צמיחה בין החשובים בכלכלה שלנו. כל היום מסתובבים וצורחים פה על דברים שהם לא רלוונטיים לחיים של אנשים. פעם זה איימן עודה, ופעם זה כסיף והפצ"רית והיועמ"שית והשופט עמית ומשפט נתניהו והתקשורת. חברת הכנסת פרקש, אתמול ראיתי חברת כנסת מהליכוד יושבת בערוץ התעמולה ומספרת שאם הקואליציה הכושלת שלהם תיפול, נקבל פה מדינה פלסטינית ומדינת כל אזרחיה. כאילו מה, כל היום רק שקרים, שטויות והסתה. בחוץ יש אינפלציה, בחוץ יש יוקר מחיה, בחוץ המילואימניקים קורסים ומעמד הביניים הישראלי לא סוגר את החודש, וכלכלת ישראל רושמת שנה שלישית של צמיחה שלילית לנפש. אבל זה פשוט לא מעניין אתכם. הינה, נמצא פה ידידי חבר הכנסת בוארון, שלום. אתה חבר ועדת הכספים, נכון? חבר ועדת הכספים. ועדת הכספים מושבתת מאתמול כי היושב-ראש התפטר, אין יושב-ראש. אתמול הגיעו עשרות אנשים לדיון – אין מי שינהל את הדיון, אין מי שיפתח את הדיון, אין מי שיקדם מתווה פיצויים לעסקים ולשכירים, וחודש מאות אלפי ישראלים מחכים לפיצוי הזה, גם בעלי עסקים וגם שכירים שניצלו ימי חופש או קיבלו שכר חלקי עבור חודש יוני. אתה יודע את זה, נכון, חבר הכנסת בוארון? אתה מכיר את זה. הרי ישבנו ביחד בדיונים. היום בבוקר, במקום לעשות משהו כדי לחדש את פעילות הוועדה, לאן הלכת? הלכת לבית המשפט לבלבל את המוח על המשפט של נתניהו. זאת כל המהות שלכם. אתם פשוט לא עוסקים בדברים אמיתיים של אנשים אמיתיים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

בליאק, אתה ממש ענק, אין מה להגיד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

את באמת, את צריכה, את צריכה – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

איפה הלכת – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סילמן, אני חושב שאחרי כל האסונות שהבאת על המדינה הזאת, את צריכה להיעלם. את צריכה לשתוק, לשתוק ולהיעלם.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

איפה נעלמת בחוק של איימן עודה, איפה נעלמת?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לשתוק, זה כל מה שאת צריכה לעשות, כי את כתם בהיסטוריה של הבית הזה, את כתם בהיסטוריה של מדינת ישראל. את כתם, וככה זה יישאר לעולם.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – – הצלתי ממך – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עכשיו את יכולה לא להפריע לי, בבקשה? יש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר לדבר איתך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

איפה נעלמת?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בכנסת הזאת הרוב הקואליציוני מתפרק. הציבור הישראלי כבר לא מצפה מכם לכלום. לא סובל אתכם ולא רוצה לראות אתכם, ורק דבר אחד הוא מבקש: לכו הביתה, תנו לנבחרי ציבור אמיתיים לשקם את ההריסות שהשארתם כאן. יש לי עוד שתי דקות, ואני רוצה להתייחס בקצרה לסיפור של חוק ההשתמטות. מפיצים פה כל מיני ספינים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה מתכוון לחוק של לפיד ובנט? לחוק הזה אתה מתכוון?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה יכול להוסיף לי זמן?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בליאק, אתה מתכוון לחוק הזה?

היו"ר ארז מלול:

קטי, זהו, שאלת. שאלת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הינה הגברת של המדינה הפלסטינית, שלום לך. את עושה משהו חוץ מלבלבל את המוח באולפנים? באמת, די.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

על מי אתה מדבר? על מי אתה מדבר?

צגה מלקו (הליכוד):

לא יפה. לא יפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מדברים פה על 50% – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

על מי אתה מדבר? על מי אתה מדבר? תגיד לי על מי אתה מדבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מדברים פה על 50% של גיוס. מדברים פה – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חתיכת אפס. אפס, זה מה שאתה. כלומניק. מה זה הדבר הזה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מדברים פה – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה שחמק מההצבעה?

היו"ר ארז מלול:

די, חברת הכנסת קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

על מה הוא מדבר, אבל, אדוני היושב-ראש? שיסביר את עצמו.

היו"ר ארז מלול:

נכון. אתה הזכרת לה, אמרת "גברת מדינה פלסטינית". מה זה "גברת מדינה פלסטינית"?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היא התחילה להפריע לי.

היו"ר ארז מלול:

לא, אבל מה זה? היא שואלת. אתה אמרת לה "גברת מדינה פלסטינית", תסביר לה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מי אתה בכלל? מי אתה בכלל? מי אתה בכלל?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני חייב לענות לה?

היו"ר ארז מלול:

כן. זה לא מכובד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה כלומניק. מי אתה?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת קטי. זהו. ענית. זהו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, הוא צריך להתנצל. מה זה "מדינה פלסטינית"?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני לא חייב לך כלום. אני לא חייב לך כלום. אני לא חייב לך כלום. אני לא חייב לך כלום.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני בעד מדינה פלסטינית? הבן אדם הזה – מיהו? מה הוא עשה בשביל המדינה הזאת?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אולי תעשי משהו מועיל בכנסת הזאת במקום לצרוח?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה הוא עשה בשביל המדינה הזאת? כלום ושום דבר.

היו"ר ארז מלול:

קטי, את יכולה הודעה אישית. את רוצה, תבקשי הודעה אישית.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הוא הרי כוכב, הוא כוכב גם בעיתון "הארץ" וגם – – –

היו"ר ארז מלול:

תבקשי ואז תגידי. לא. לא. לא. לא.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הודעה אישית. אני רוצה הודעה אישית.

משה רוט (יהדות התורה):

היא מדינה פלסטינית, ואתה מדינה יהודית.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת בליאק, גם אם שקמה ברסלר תומכת בך, אתה לא צריך – – –

קריאה:

אתה מעליב, אתה מעליב – – –

משה רוט (יהדות התורה):

היא מדינה פלסטינית, ואתה מדינה יהודית. איזה יהדות.

קריאות:

משה רוט (יהדות התורה):

איזה עולם הפוך. היא מדינה פלסטינית, ואתה מדינה יהודית.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת רוט.

משה רוט (יהדות התורה):

בושה. בושה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה קורה פה? אז ככה, בניגוד לכל מיני ספינים שמפיצים פה, המטרה היחידה של חוק ההשתמטות היא להחזיר את תקציבי הישיבות ולהחזיר את ההנחות במעונות היום. זה כל הסיפור. ברגע שההטבות האלה יחזרו, נגמר הסיפור. לא יהיה גיוס. אף ישיבה לא תעמוד בשום יעד. ומספרים לנו שהסנקציות האלה ייכנסו לתוקף אחרי שישה חודשים. גם זה שקר. הרי כולם יודעים מה יקרה. אחרי שישה חודשים יתחילו לבחון כביכול את העמידה ביעדים, ויהיה עיכוב במסירת הנתונים, ויהיה ויכוח על הנתונים, וזה יימשך מספר חודשים נוספים, ואז יהיו בחירות ויקרה עוד משהו. בקיצור, מי שרוצה להתגייס ולתרום, הוא לא צריך לפחד מיעדים, לא צריך חצי שנה, ולא מפריע לו זיהוי ביומטרי. האמת צריכה להיאמר. אתם פשוט לא רוצים להתגייס ולא רוצים לתרום. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. השר מלכיאלי יציג את עמדת הממשלה. עשר דקות לרשותך. עשר וחמש שניות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

עמדת הממשלה להתנגד. קודם כול, להודות לחבר הכנסת שטרן, שהצהיר שהוא לא יפריע לי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

סליחה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שהצהיר בריש דבריי שהוא לא יפריע, שזה כבר הישג. דבר שני, חבר הכנסת בליאק, אני רוצה להגיד לך משהו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מכיר את החוק?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קודם כול, אני מכיר אותך, ואני מכיר את הציבור החרדי שממנו אני בא, וזה לא מכובד, ההשתלחות שלך בציבור שלם: להחזיר את המעונות – זה לא זה. לא עושים דבר כזה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

צריך להגיד לכם את האמת, מה לעשות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קראת את זה בעיתונים, זה בסדר, אבל אני אומר לך את האמת: לבוא לבימת הכנסת ולהשתלח בציבור תורם, בציבור שעמל בתורה, אותה תורה ששמרה עליי ועליך 3,300 שנה – לבוא ולהשתלח בהם בצורה כזאת, אני מציע לך, יום אחד – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תציע לי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מציע לך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תציע לי, כי זה לא מעניין אותי. ההצעות שלך לא מעניינות אותי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה כן אמור לעניין אותך, כי אתה נציג ציבור מכובד, וכשאתה משתלח בציבור, תכיר על מי אתה מדבר. הציבור שבחר לא בחיי רווחה, לא בחיי מותרות, בשביל ערך לימוד התורה, קשה להגיד שהם עושים פה קומבינות, להרוויח מעונות. זה לא מכובד. לא עושים דברים כאלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי זה כל מה שאתם עושים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כי זה מה שקראת בעיתון. אתה לא מכיר. מה זה "עושים"?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני יודע את זה ממקור ראשון.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

צריך להכיר את הציבור בשביל להגיד את זה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כל המטרה שלכם זה להחזיר את ההטבות, זה הכול. תפסיקו לרמות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא מכובד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ואל תגיד לי "לא מכובד".

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כי זה לא נכון.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מישהו צריך להגיד לכם את האמת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ציבור ששומר על מסורת ישראל 3,300 שנה, לא מקילים ראש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני לא מדבר על הציבור, אני מדבר עליכם. אני מדבר עליכם, כי אתם מרמים פה את כולם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בסדר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השר מלכיאלי, אפשר ללמוד תורה עד גיל 18, ומגיל 21 עד 120. אפשר לעשות הפסקה למען מדינת ישראל.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה, את פוסקת – את רוצה עכשיו לחנך ציבור, לתת לציבור רעיונות? את אשת חינוך? לשבת מהיציע ולזרוק רעיונות?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני רוצה שלא תפלו בין דם לדם, שלא תקבלו פטור מהשכול. זה מה שאני רוצה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מצוין. נאומים. זה נקרא "נאומים יפים". הגעת פעם לוועדה לדון על החוק? את מכירה את החוק? את מכירה את התהליך שקרה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה? אתה הגעת לוועדה לדון בחוק?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני לא חבר ועדה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז גם היא לא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אבל אני מכיר את הפרטים ואני לא משתלח.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם אנחנו מכירים את הפרטים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. אתה לא מכיר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו מכירים את הפרטים. אנחנו מכירים את הפרטים, אדוני.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי שאומר שהכול נעשה – – – הוא לא מכיר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו מכירים את הפרטים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה מכיר את זה מהעיתון.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו מכירים את הפרטים לא פחות ממך, ואל תתנשא עלינו. אל תתנשא עלינו, אנחנו מכירים את הפרטים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני שאלתי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בליאק, אני יש לי בעיות אחרות. מתנשא אני פחות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז תרגיע.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה בעיקר מתנשא. אני לא יודע כמה בעיות אחרות יש לך – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יש. יש בעיות אחרות. תאמין לי, יש.

נאור שירי (יש עתיד):

– – אבל בעיקר אתה מתנשא. משפט פיתגורס – אתה לא יודע מה זה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני שאלתי – – – בלימוד תורה בין גיל 18 לגיל 21 – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי אמור לענות על השאלה הזאת? את? מי אמור לענות? אני? את? מי?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

יש חוק במדינת ישראל.

קריאות:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי אמור לענות על השאלה הגאונית שלך? אני או את?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

גיוס לכולם.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – מתנשא כמוך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא אני ולא ואת. יש רבנים בעם ישראל – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תלמדו תורה בגיל 21.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יש מורי הוראה בעם ישראל, הם מנהיגים אותנו, הם מחנכים אותנו, ולאורם אנחנו הולכים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

יש חוק גיוס – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אפשר לאהוב את זה יותר ואפשר לאהוב את זה פחות. אותם גדולי התורה, הם אלו שמנחים אותנו. אנחנו הולכים על פיהם. אמרנו את זה לפני שבאנו לפה לכנסת, וגם כשנצא מהכנסת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז יאללה.

היו"ר ארז מלול:

השם יעזור. זה מה יש.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז יאללה. אז אנחנו עושים מה שהרבנים אמרו. יאללה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מתי זה קורה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מתי זה קורה? כל רגע. אנחנו היום מתכנסים, מועצת החכמים של ש"ס, והיא מנחה אותנו אם אנחנו נשארים, האם פורשים. יש זקני הדור. אתם לא מכירים את האירוע הזה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה בסדר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אם זה בסדר, אז לא תגידי: 18 יעזבו, 19 יחזרו, 21 יחזרו. זה לא פינג-פונג.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כל עוד יש חוק במדינת ישראל – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כל עוד יש גדולי התורה, הם מנחים אותנו. זהו. מי שלא הבין את זה, הוא צריך להתחיל ללמוד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא חוק?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יש גדולי התורה, ומה שהם מנחים אותנו, זה מה שאנחנו עושים. לא כולם אוהבים את זה, אבל זו המציאות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בעניין הזה אין לי מה לומר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה. אז נרשמה הסכמה בינינו שאנחנו מבינים אחד את השני סוף-סוף.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז על מה יש לדבר, אם הם קובעים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הם קובעים. על זה יש לדבר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הם קובעים גם לבן שלי, שיכול למות בצבא. והם קובעים שהבן שלך לא ימות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. זה כבר פופוליזם. זה כבר פופוליזם.

היו"ר ארז מלול:

די. די. די. לא. לא. לא מקובל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתה מקבל פטור מהשכול. זה מה שאתה מקבל – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זכותך ללכת למקום הזה.

היו"ר ארז מלול:

המילים האלה גם לא מקובלות, וגם תפסיקי להפריע.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זכותו של כל חבר כנסת לקחת את הנאום למקום הפופוליסטי. זה נהוג.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה ההבדל בין דם לדם? תסביר לי, מה ההבדל בין יהודי חילוני ליהודי דתי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זכותו של כל חבר כנסת לקחת את הנאום שלו למקום פופוליסטי. זכותו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני לא פופוליסטית, ואתה יודע.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לכן אני מציע שכבודך תלמד – – –

היו"ר ארז מלול:

לא מכובד. במיוחד שבן של חבר טוב שלי נפל בשבוע שעבר. לא מכובד. הוא שכן שלי וחרדי. לא מכובד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתם מפלים בין דם לדם. על מה אתה מדבר? אתם מפלים בין דם לדם. זה מה שאתם עושים, מפלים בין דם לדם.

היו"ר ארז מלול:

חרדי. חרדי. לא מכובד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חברת הכנסת מטי, לכן אני מציע – –

היו"ר ארז מלול:

בדם לא משתמשים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתם מפלים בין דם לדם. לא יעזור לך כלום.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – שתשקיע קצת מזמנה היקר ללכת לחברי הכנסת שמכירים את החוק, כמו הרב אזולאי. תלמדי קצת ביחד על מה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

"תלמדי קצת".

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה שאני גם צריך ללמוד – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

עוד פעם אתה מתנשא עליי?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

למה מתנשא? אם התנשאתי, אני מתנצל. סליחה. רגע, רגע. אני מתנצל על ההתבטאות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נא לא לשכוח שהיא דוקטור.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

דוקטור. קיבלתי את ההערה, דוקטור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ד"ר מטי צרפתי.

היו"ר ארז מלול:

– – – אל תדאג, לא ייפגע לך הקיזוז – – –

נאור שירי (יש עתיד):

שומעים אותך, ארז. זה שאתה שם ככה, זה לא – תפסיק את המיקרופון, ותעשה ככה. שומעים אותך.

היו"ר ארז מלול:

צודק. תודה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

צודק. אתה רואה, כשאתה אומר דברי טעם, אנחנו מסכימים.

היו"ר ארז מלול:

ככה צריך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

סייג לחוכמה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שתיקה. יפה. יפה.

היו"ר ארז מלול:

אתה יודע מה, המקרה הקטן הזה זו דוגמה לדברים הרבה יותר גדולים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל מה נעשה שכל מה שהיה פה זה שצריך לשרוף זמן עד שיבואו האנשים, פה לא שייכת שתיקה. אגף התקציבים, חבר הכנסת בליאק, ורשות המיסים מציעים להתנגד להצעת החוק. הזכרתי קודם, חברת הכנסת מטי צרפתי דיברה איתי על החוק, ואמרתי לה שכדאי לשבת יחד עם הרב אזולאי ללמוד את פרטי החוק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא. לא אמרת את זה בצורה כזאת. אמרת "תלמדי קצת".

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל התנצלתי, התנצלתי על הדברים. אני מהר מתנצל. אני לא נעמד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מלכיאלי רק להגיד, היו 40 דיונים בוועדת החוץ והביטחון, לא פורסמה טיוטת חוק לציבור החילוני.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מים, מים. טחנו קמח. מי פרסם?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כל מה שהיה זה היה בחדרי-חדרים שלכם. מה זה "תכירי את החוק"?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון, זו שערורייה, אני מסכים איתך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

השר, תענה לה. תענה לה. תענה לה. אתה חבר ועדת החוץ והביטחון. תענה לה, תגיד לה שזה לא נכון. לא פורסם גם אצלנו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אמרתי ללמוד – אגב, אנחנו רצינו – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – – איפה הייתם שנתיים? למה זה לא היה – – – לציבור?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא נתנו לנו. אני הייתי בעד, דרך אגב, לא נתנו לנו. אני רציתי שתהיה טיוטה. אז ועדת השרים החליטה להתנגד להצעת החוק. במישור התקציבי יש כמה טעמים. במישור התקציבי הצעת החוק כרוכה בהפחתה של הכנסות המדינה, המוערכת בעשרות מיליוני שקלים – – מה אתה צוחק?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי זה מצחיק.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה אומר, אם מצחיק אז צוחקים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני לא צוחק עליך, אני צוחק על התשובה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הבנתי. הבנתי. הבנתי. אגב, זה לגיטימי. אני אמשיך. אם אתה משתכנע באיזשהו שלב, תגידי לי לעצור. – – כאשר את פריסת הירידה בהכנסות במהלך שנות הנומרטור ולאחריהן לא ניתן לאמוד על סמך הנתונים הנוכחיים. ההפחתה נובעת ממצב שבו מיסוי שותפות ייקבע בהסדר דומה למיסוי קרנות נאמנות פטורות, וכתוצאה מכך הכנסות המדינה קטנות כתוצאה משינוי היקף המס, היות שבעת הזו היקף הרווחים הלא-ממומשים בשותפויות אלו אינו ברור, שכן אלו ניתנים לקיזוז כנגד הפסדים. לא שוכנעת. שוכנעת?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא סיכמנו שאני ארים יד?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני שואל אם הסיכום עדיין עומד, שלא ברחת לי באמצע הסיכום.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, אני עומד בסיכומים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יופי. במישור המבני – עלינו שלב, לא סתם מישור תקציבי, המבני – יש לחדד את הטיעונים המקצועיים לטובת שינוי שיטת המיסוי, בדגש על הערכת אפקט ההשפעות הרגולטוריות ממהלך זה. קידום של הסדרת מיסוי שותפויות צריך להתבצע תוך בחינה של כלל המסגרות שבהן ממוסים משקיעים דומים ולא בהצעת חוק פרטנית. עליית מדרגה. כמו כן, סעיף 2 לצו מס – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש עוד?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ה-GPT עבד שעות נוספות. כמו כן, סעיף 2 לצו מס הכנסה (סוגי שותפויות שיש לראותן כחברה), התשע"ז–2017, קובע סוגי שותפויות שיראו אותן לעניין הפקודה כחברה שותפות מחקר ופיתוח באופן זה: "שותפות כהגדרתה בסעיף 63(ד) לפקודה, שהיא תושבת ישראל כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודה, אשר עיסוקה הוא מחקר או פיתוח, כהגדרתם בחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגיות בתעשייה".

רם בן ברק (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חכה. רגע, אנחנו באמצע הטיעונים. רם, אני מתפלא עליך. אני נותן פה טיעונים חזקים, ואתה באמצע מפסיק אותי כאילו לא אכפת לך מה המשך הטיעונים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה שמדהים זה שאתה קורא את זה כבר – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון. האמת היא שלא, למדתי את זה בעיון.

היו"ר ארז מלול:

אתה יכול להיות מאבחן, ולדימיר.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה על המילואים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הפעם לא. הפעם לא. הפעם זה מס הכנסה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה. אתה רוצה להשיב?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, רגע. אני מקבל הנחיות – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, לא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה אני אעשה? רגע. ואם זה ייפול?

היו"ר ארז מלול:

לא ייפול, אל תדאג. לא ייפול. אני יודע מה אומר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז אני אסיים. שותפויות כאמור – כמו כן, עצם – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

נגמר הזמן.

היו"ר ארז מלול:

זהו, נגמר הזמן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חכה שנייה, היא תיפול. עצם החלת המודל המפורט – – –

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, בבקשה לרדת. די. הכול בסדר, מיכאל.

רון כץ (יש עתיד):

הוא תמיד עושה לך את זה. תמיד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שנייה. טיפול בשותפויות של קרנות הון סיכון אמור להתבצע במסגרת תיקון חקיקה – – –

היו"ר ארז מלול:

משפט אחרון.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

משפט אחרון – להסיר.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, בבקשה לשבת. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי קרן הון סיכון נסחרת), התשפ"ג–2022. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי קרן הון סיכון נסחרת), התשפ"ג–2022, לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 31 בעד. 47 נגד. אני קובע כי ההצעה לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

הודעה אישית לחברת הכנסת קטי. אחריה – חבר הכנסת אביחי. קודם קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם משהו. שימו לב, זה לא פעם, לא פעמיים, לא שלוש שעולה חבר הכנסת ולדימיר בליאק לכאן, לדוכן הזה, הקדוש הזה, וכל מה שיש לו להגיד זה רק דברי רפש, קללות, השמצות, וכל זה מתוך התנשאות, מתוך יהירות. הצורך של האדם הזה להשמיץ, לקלל, לדבר ביהירות אלינו, נובע מכך שהדיבור הלא-יפה הזה שלו הופך אותו לסוג של קוּל. קוּל. הוא יודע, וזה בראש שלו, שאם הוא לא ידבר בסגנון הזה, הוא לא קיים – הוא לא קיים ביש עתיד, הוא לא קיים במדינה. אני רוצה להגיד לכם שהאיש הנכבד הזה מופיע בכל שבוע, כל שבוע, במוסף בהארץ וגם במקור ראשון, כמי שצועד במצעד האנשים שמדברים לא יפה. כן, זה האיש. אנחנו יושבים בוועדות ביחד. הוא בגיחוך, בהתנשאות, תמיד תמיד יודע לפגוע באנשים. פונה אליי ואומר לי "גברת מדינה פלסטינית". עד עכשיו לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי, לא יודעת מה הוא רוצה, הבן אדם הזה, שמככב בכל שבוע, בכל שבוע הוא מככב כמי שלא מדבר באופן ראוי, הבן אדם הזה שמשתלח. יש לנו הרבה שיתופי פעולה עם חברי כנסת מיש עתיד. יש פה חברי כנסת שעובדי יפה מאוד ויודעים לעשות את הדברים כמו שצריך. כדי שירגישו שאתה קיים, לא צריך לפגוע באנשים אחרים. בושה וחרפה. בושה וחרפה, שזה חבר כנסת שנמצא. כך לא מתנהגים. צריך לכבד אחד את השני, גם אם הדעה שלנו היא לא תמיד מתאימה אחת לשנייה, אבל להשתלח בצורה כזו? אני רוצה להגיד לכם עוד משהו ברמה האישית. אני יצאתי מוועדת כספים בגלל שלא יכולתי לסבול את ההתנשאות, את היהירות, את הזלזול של חבר הכנסת ולדימיר בליאק, לחבר הכנסת גפני. הבן אדם הזה מרגיש שאם הוא ידבר באופן שהוא מזלזל, מתנשא, יהיר, אז הוא הופך למשהו, לנוכחות, הנוכחות שלו הופכת למשהו בחדר. הוא לא מבין שזו לא העת, בעיקר כשמדובר בחבר כנסת שמבוגר ממנו ביום אחד, כשמדובר בחבר כנסת עם המון ניסיון, גם מקצועי וגם פוליטי; לזלזל בו כל פעם ולעקוץ עוד עקיצה ועוד עקיצה, כדי שבטלוויזיה יראו את חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אם היו כותבים פעם אחר פעם את שמי כמי שמדברת בדיבור לא יפה, הייתי עושה איזשהו שיקול דעת, אולי לשנות קצת את ההרגל. אולי לשנות קצת את ההרגל, אולי את הדיבור. אבל לעלות פה על הדוכן – וזה לא משנה מה הנושא, ועל מי מדברים, זה לא משנה. שימו לב גם לצורה שבה הוא יושב: עם הגב אליי. אתם מבינים את הזלזול של הבן אדם הזה? הגעת עד הלום, לכנסת ישראל. הוא בא ברוב חוצפתו ואומר: מה אתם עושים? אז בואו אני אספר לכם. פורסם על מתווה הפיצויים למילואימניקים. הוא טוען: אני שמח ששר האוצר הקשיב ועשה את מה שביקשתי ממנו לגבי המתווה של הכספים. אז אדוני היקר, שר האוצר לא רק שלא סופר אותך, הוא לא רואה אותך ממטר, כי אתה בן אדם שלא תרם אפילו לא אפס נקודה אפס נקודה אפס נקודה אחוז אחד. זה להדגיש.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – נקודה – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה להדגיש. הינה, הערתי אותם. בחנתי קצת את הערנות. ידעתי, בחנתי את הערנות. אז 0.1% ממה שאנחנו עושים האדון הזה לא עשה, אפילו לא יום אחד. לשסע. לשסע.

נאור שירי (יש עתיד):

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נאור, תלמד מדוידסון, תלמד מאנשים אחרים, לא ללמוד ממנו. הדוגמה האישית שלו היא הדוגמה הכי גרועה, ואומרת לך את זה מישהי שיש לה ניסיון קצת יותר, קצת יותר מאדון ולדימיר בליאק, בכנסת ישראל. יש אנשים ביש עתיד שעובדים; יש אנשים שחושבים שאם הם יפגעו באחר, הם ירגישו קצת יותר מורמים. אז בושה וחרפה בכלל שיש חבר כנסת כזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. הודעה אישית של חבר הכנסת אביחי בוארון.

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך צ'קלקה באוטו שהגעת כל כך מהר מבית המשפט?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חבר הכנסת בליאק עלה לכאן וטען, נכון, חבר הכנסת בליאק? שלא עשינו שום דבר על מנת להחזיר את פעילות ועדת כספים כדי שנוציא כמה שיותר מהר לפועל את מתווה הפיצויים שאליו הגענו. אז אני רוצה לספר לך, חבר הכנסת בליאק: נמצא פה עוזר ראש הממשלה דוד שרן, ואני מדבר איתו ביומיים האחרונים שוב ושוב ושוב על כך שפעילות ועדת הכספים של הכנסת – היא צריכה לחזור ולהתכנס כמה שיותר מהר, עם ממלא מקום ליושב-ראש הוועדה שהתפטר, על מנת שנוציא את מתווה הפיצויים לפועל כמה שיותר מהר, וחשוב שאזרחי ישראל ידעו את זה. האופוזיציה מנסה לצייר את זה כאילו הקואליציה מפסיקה לדאוג לצורכי מדינת ישראל, לצורכי המפונים. הינה פה, עוזר ראש הממשלה, אתה יכול לשאול אותו. אנחנו לא מפסיקים לעבוד, ואנחנו נדאג לפיצויים, ונדאג למפונים ונדאג כמו שעשינו בשנים האחרונות, בשנתיים וחצי האחרונות, לכל הצרכים במשק ושל המפונים. זה דבר אחד. וחבל שאתה מטיח ומאשים בלי שאתה מברר את הדברים, בליאק.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתה חבר כנסת רציני, אתה חבר כנסת רציני, אתה יורד לפרטים, אז חבל – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש ועדה – – – את כל – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – שלא שאלת אותי לפני כן. זה דבר ראשון. דבר שני, אני רוצה לשאול אותך, בליאק, איפה היית? איפה היית? גם את, דבי – רוממות אל בגרונכם. איפה הייתם בלילה שבו עמד פה תומך טרור על הפודיום הזה, בלילה שבו נפלו שלושה חיילים, ואתם לא הייתם פה כדי להדיח תומך טרור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

שלושה חיילים נפלו, ואתם לא הייתם פה כדי להדיח תומך טרור.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתם הייתם עסוקים בהכנות לחוק הפטור מגיוס.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לאן נעלמתם, לאן יושב-ראש האופוזיציה נעלם?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לאן כולכם התפוגגתם, חברי הכנסת של המפלגות – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הקואליציה שלך לא הגיעה, מה פתאום אתה בא רק אלינו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> ה

– – הלאומיות באופוזיציה שדואגים לחיילים?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – בזמן הזה קידמת את חוק ההשתמטות – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

איך אתם מסתכלים למשפחות החטופים בעיניים כשאתם לא כאן כדי להדיח תומך טרור?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אליהם אתה בא בטענות?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

איך אתם מסתכלים בעיניים של החיילים כשאתם לא כאן כדי להדיח תומך טרור.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך אתה מסתכל עליהם? איך אתה מסתכל על עצמך?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בוארון, בוארון, בוארון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

איך אתם מעיזים להסתכל בפנים של המשפחות – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הקואליציה שלך לא הגיעה בעצמה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פרידמן, תודה. חברת הכנסת פרידמן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – כשאתם לא כאן כדי להדיח תומך טרור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

למה אתה בא בטענות אלינו?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פרידמן, את לא יכולה לצעוק משם, תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

תתביישו לכם, חברים, תתביישו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנחנו נעבור להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – תקופה מרבית לכהונה בתפקיד כראש הממשלה), של חבר הכנסת בנימין גנץ וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בוארון, הקואליציה שלך לא הגיעה, אתה בא בטענות אלינו?

נאור שירי (יש עתיד):

ואל תעשה עבודה רשלנית באיסוף הראיות. אני קורא.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

תלמד משפט, ואחרי זה תבין מה נעשה. תלמד משפט. תקרא את החוק, תקרא את החוק.

נאור שירי (יש עתיד):

עבודה רשלנית במיוחד.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

תקרא את החוק, ותפסיק לצטט פמפלטים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, חברים. עלה חבר הכנסת גנץ להציג הצעת חוק.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, נמצאת איתנו כאן במליאת הבית מכבית, דודתם של זיו וגלי ברמן, שנמצאים בשבי החמאס יחד עם עוד 48 חטופים כבר 649 ימים. אני מבקש לפנות אליה ולכל המשפחות מכאן, ולומר להן שאנחנו כאן כדי לתת גיבוי להשבת כל החטופים שלנו; שנדע להגן על העוטף כשהם בבית אבל לא נדע לשמור על הבית מבפנים כשהם שם. לפני שאציג את החוק, אני מבקש להתייחס למה שקורה בסוריה. אני בעד נורמליזציה עם סוריה. אמרתי זאת לאורך התקופה האחרונה יותר מפעם אחת ובמספר הזדמנויות שונות בפורומים שונים, אבל צריך לזכור שסוריה אינה אחת ממדינות המפרץ ששוכנות אלפי קילומטרים מאיתנו, אלא מדינת אויב שנלחמנו בה, ויושבת על גבולנו ושהמשטר בה אינו יציב.

עפיף עבד (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עפיף עבד, אם אתה רוצה, אחר כך תבוא לבקש התייחסות, אבל לא להיכנס באמצע הדברים.

קריאות:

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הימים האחרונים – ואני אשמח אם תקשיב לכל המשפט, אולי תצעק פחות – הימים האחרונים מוכיחים שלפני שרצים לנורמליזציה, צריך לדאוג להסדרי ביטחון, וישראל צריכה וחייבת להישאר בכל הנקודות השולטות, ולעמוד על חופש הפעולה מול סכנה סמוכה לגבול כדי לשמור על תושבי הגולן, וכל הסדר – כך, תקשיב – חייב לכלול הגנה מלאה על הדרוזים תוך אמירה ברורה שאם המשטר לא יגן עליהם, אנחנו נעזור להם להגן על עצמם – תודה לך על הצעקה. אסור להמתין ולאפשר לאינטרסים של מדינות כמו טורקיה להשפיע על המשטר הסורי. צריך לפעול ביחד עם ארצות הברית, לחתור להשגת שני היעדים האלו ולא לאפשר לסכנה ביטחונית חדשה לצנוח על גבולנו. מכובדי, הצעת החוק שאני מביא בפניכם היום היא ההצעה הראשונה שהגשתי כחבר כנסת. לולא 7 באוקטובר, היא גם הייתה ההצעה הראשונה שהייתי מתחייב להעביר כראש ממשלה. רבים מחברי הקואליציה כבר הביעו תמיכה בקציבת כהונת ראש הממשלה. נתניהו עצמו אמר במענה לשאלתו של דן שילון: אם לא נעשה את זה בקדנציה הראשונה, אולי נעשה את זה בקדנציה השנייה, אבל יותר מזה, אתה לא צריך. החוק הזה הוגש גם בכנסות קודמות, למשל על ידי השר גדעון סער. אז מה קרה פתאום שאתם מתנגדים, חברי הקואליציה? אני בטוח שאם נתניהו היה יודע שהוא נמצא בקדנציה האחרונה שלו, מבחינה חוקית לפחות, הוא לא היה מאפשר הפיכה משטרית, הוא לא היה מאפשר לקיצוניים להוביל אותנו, ולאור הנסיבות שהובילו ל-7 באוקטובר אני בספק רב אם האסון הזה היה קורה לו נתניהו היה יודע שזו הקדנציה האחרונה שלו. אני שומע לאחרונה את התיאוריה שאנשים טוענים שנתניהו יקדם את השבת החטופים, ילך להסכמי נורמליזציה ויעשה עסקת טיעון. אני מאחל זאת למדינת ישראל. אבל אני בטוח שאם נתניהו היה יודע שכך או כך זו הקדנציה האחרונה שלו, לשם הוא היה חותר. אני בטוח שאם הייתה הגבלת כהונה, לא היינו מגיעים לעולם למצב שבאמצע לחימה שמגדילה דרמטית את הצורך במשרתים, ראש הממשלה מרוכז בשימור הקואליציה במקום בשמירה על צה"ל. מה שאנחנו רואים בימים האחרונים בלתי נתפס. קואליציה שלמה שותקת, כשהלוחמים שלנו והמשפחות שלהם כורעים ונקרעים תחת הנטל. לא ייאמן, לא ייאמן שאחרי כמעט שנתיים, מי שפורשים מהממשלה הם החרדים ולא מפלגות שנושאות לשווא את שם הציונות הדתית, כשראש הממשלה פוגע ביודעין בחברה שלנו בשחיקת כוחות צה"ל והמשרתים, וכתוצאה מכך – בביטחון המדינה, ואף חבר כנסת לא מאיים לפרוש מהקואליציה בגלל המשרתים. לפני מאות שנים אמר הלורד אקטון, ואני מצטט: "כוח נוטה להשחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". ראש ממשלה שנמצא יותר מדי זמן על הכיסא צובר יותר מדי כוח, הופך לקהה ולא רגיש ועלול להפוך למושחת. זה מתחיל מג'ובים כדי להשאיר אנשים נאמנים, ממשיך להרחבה בלתי נגמרת של מספרי השרים, זה נגמר בפרשיות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, כי חייבים לשרוד בשלטון, כי חייבים עוד כוח.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

בושה וחרפה. אפילו אתה לא מאמין לזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שקלים, תודה רבה. חבר הכנסת שקלים, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר.

צגה מלקו (הליכוד):

אבל מה זה דמוקרטיה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

גם לא אותך, חברת הכנסת מלקו. חבר הכנסת שקלים, אני אצטרך לקרוא אותך לסדר. תודה.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לכן להגבלת כהונה יש גם חשיבות למאבק בשחיתות השלטונית. חשוב לציין, הצעת החוק שבפנינו לא תחול מיידית על ראש הממשלה המכהן, ולא תמנע ממנו לרוץ בבחירות הבאות. שלא יהיה ספק, הכוונה שלנו היא להחליף את נתניהו בקלפי. זה איננו חוק פרסונלי. ההצעה הזו נועדה לראש הממשלה הבא, שיגיע קודם כול ובעיקר עם רצון לעשות ולא רק איך לשרוד. לכן היא לא טובה או לא טובה לקואליציה, או טובה או לא טובה לאופוזיציה – היא טובה לעם ישראל, ואני מתקשה להבין איך יש פה באולם חברי כנסת שמתנגדים לכך. נכון, ראש ממשלה נבחר על ידי העם, אבל בואו לא נשכח שהוא נבחר על ידי חלק מהעם, וכשהוא יודע שמבחן ההיסטוריה קרוב הוא יעבוד למען כל העם ולא רק למען אלו שיבחרו בו שוב.

צגה מלקו (הליכוד):

אבל הוא נבחר ברוב העם.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה המלכת את בנט עם שישה מנדטים לראש ממשלה. איך בנט עובד למען העם?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שקלים.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני קורא לקואליציה לחשוב שוב, להעביר את החוק, להסתכל על העתיד הרחוק ולא רק על הבחירות הקרובות. ואם זה לא יעבור – זה יעבור בממשלה הבאה, בממשלת הסכמות ציונית, רחבה, שתוכל להסתכל לא רק על האינטרס הפוליטי הרגעי, אלא על עתידה של מדינת ישראל; ממשלה שבה ייעשו רפורמות, צה"ל יחוזק, יובא מתווה שירות ונפסיק את ממשלות הקיפאון-שלטון. העם הזה ראוי לראש ממשלה שדואג בעיקר למה שהוא שישאיר ולא רק לאיך הוא נשאר. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. השר לוין ימסור את עמדת הממשלה. היינו באותו אירוע בשבוע שעבר, לא?

שר המשפטים יריב לוין:

אכן כן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מכובדי חבר הכנסת בני גנץ, אני חייב לומר, העיר כאן קודם היושב-ראש, כשעליתי לדוכן, ואמר לי: היינו באותו אירוע בשבוע שעבר, ואני רוצה להגיד שאולי נהיה בו גם בשבוע הבא, אם הכנסת הייתה ממשיכה ואפשר היה להביא הצעות לקריאה טרומית. אבל אני באופן אמיתי ארצה לראות בזה ניסיון אולי לעצור את הזמן ולשמר אותנו צעירים, כי אחרת אין לי שום הסבר מה הטעם בעניין הזה. חבר הכנסת בני גנץ, אתה יודע שיש לי אליך הערכה, אני חושב שאתה איש רציני. אני חושב שטוב היית עושה אם לא היית מביא את הצעת החוק הזו, משני טעמים: קודם כול, מהטעם הפשוט שרק בשבוע שעבר דנו בה בפעם המי-יודע-כמה. הצעה חסרת היגיון, קיצונית, שהובאה לכאן כהמשך ישיר להצעות כאלה שנדונו כאן בכנסת פעם אחר פעם, בעיקר ביוזמה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, וההצעות האלה אכן נדחו על ידי הכנסת. ואני חושב שאני נימקתי כאן בצורה מאוד ארוכה בפעם הקודמת עד כמה הדבר הזה הוא אבסורדי ולא נכון. אני חושב שמשהכנסת אמרה את דברה רק לפני שבוע, לא היה שום היגיון לחזור על העניין הזה. לא ברור לי, אדוני היושב-ראש, איך הדבר הזה עבר את המסננות הטכניות, ואיך נקבע שהחוק הזה כל כך שונה מקודמו שיש מקום לדון בו שוב כעבור שבוע, אבל אני מכבד את ההחלטות שהתקבלו בעניין הזה. לכן, בלית ברירה, אני חושב שבפעם הקודמת, לפחות לאור ההצלחה של הנאום מהשבוע שעבר, שהופץ ברשתות וקיבל תהודה מאוד גדולה, אני אשתדל הפעם פשוט להתייחס נקודתית לגופו של עניין בלי יותר מדי לחזור על הדברים, כי אני לא רואה טעם באמת לעשות חזרה נוספת על מה שאמרתי בפעם הקודמת באופן שבו הוא נאמר. אני רק אגיד עד כמה שאני יכול בקצרה. קודם כול אתם זעקתם בכיכרות "דמוקרטיה" וכו', וזו דמוקרטיה. בדמוקרטיה, חבר הכנסת גנץ, הציבור בוחר, ומי שהוא בוחר נבחר בסופו של עניין להיות ראש ממשלה. עכשיו, אני רואה לאורך כל הדרך ניסיונות חוזרים ונשנים לטרפד את הבחירה הציבורית בשורה שלמה של מישורים, והיא נעשית בכל מיני דרכים. דרך אחת, כמובן, המשפט הידוע. המשפט שלא היה צריך להיות, כתב האישום שלא היה צריך להיות מוגש, בהליכים פסולים מיסודם, בדרך לא דרך, מתוך הנחה ותקווה שהדבר הזה יביא לסילוקו של ראש ממשלה שלא מצליחים לסלק אותו בבחירות. אז הדבר הזה לא רק שלא הביא שום תועלת, אלא אני חושב שאפילו חיזק את מעמדו של ראש הממשלה, שציבור שלם מבין ורואה את מה שמתרחש, ואומר שדבר כזה, סילוק ראש ממשלה שאמור להיבחר בדרך דמוקרטית באופן הזה, זה דבר שאנשים לא מוכנים לתת לו יד. זו דרך אחת שמנסים אותה כל הזמן. הדרך השנייה שניסיתם אותה, והיא דרך לגיטימית לחלוטין, זה לנסות לעשות איחוד מפלגות ולרוץ ביחד לבחירות וכו'. גם זה לא הצליח לכל אורך מערכות הבחירות הרבות שהיו כאן בשנים האחרונות. ואז פניתם לדרך שלישית, מבישה כשלעצמה, של לקחת אדם שהיו למפלגתו שישה מנדטים בקושי כאן בכנסת, ולעשות איתו מין ממשלה מעוותת, נשענת על תמיכה של מפלגה לא ציונית, שרק היא אפשרה לעבור את 60 המנדטים. והדבר הזה, שהיה נראה במבט ראשון שאולי הצליח לכם איכשהו, גם הוא נכשל מהר מאוד – הממשלה נפלה והתרסקה בתוך זמן קצר, ותוצאות הבחירות החזירו את בנימין נתניהו לראשות הממשלה. אחר כך מנסים בדרך רביעית, והיא באמצעות בית המשפט העליון, לבוא ולהגיד: טוב, בחירת העם לא מוצאת חן בעינינו, תוצאות הבחירות לצנינים בעינינו, החקיקה שמתקבלת בכנסת – אנחנו לא אוהבים אותה, ההרכב של הממשלה לא נוח, ההחלטות שהיא מקבלת בעינינו לא טובות, אז יש פתרון: נעקוף את התוצאה הדמוקרטית של הבחירות, נלך לבית המשפט העליון, נגיש עתירות, ונבקש שקומץ שופטים, שבוחרים את עצמם בחדרי-חדרים – כפי שאני יכול להעיד ממקור ראשון – יבואו ויבטלו את החלטות הכנסת, יבטלו חוקי-יסוד, יבטלו חקיקה, יבטלו את החלטות הממשלה, ימנעו מינויים, יכפו מינויים, יאריכו מינויים, ובעצם נייצר איזו מציאות שבה אם לא הצלחנו להתגבר על ראש הממשלה נתניהו בבחירות, אנחנו נתגבר עליו על ידי כך שבעצם ניקח דה פקטו את סמכויות הכנסת והממשלה ונעביר אותן לגוף לא נבחר. גם את הדבר הזה, חבר הכנסת גנץ, רוב הציבור, ציבור עצום, לא מוכן לקבל יותר, לא יסכים לו. אנחנו נמצאים בתהליך של שינוי שלו, וכל הניסיונות למנוע את השינוי הזה דרך סרבנות ודרך אלימות ודרך הפגנות חסרות אחריות, שתכליתן המוצהרת הייתה לשתק את המדינה ולמנוע את החיים התקינים כאן – גם כל הדברים האלה לא יועילו, והשינוי הדמוקרטי הנחוץ במערכת המשפט גם הוא נמצא בעיצומו, הוא מתקדם וימשיך להתקדם ויתבצע עד תומו. אז מנסים בדרך נוספת, וזו הדרך הזו, שאתם מנסים אותה פעם אחר פעם, לבוא לציבור ולומר לו את הדבר הבא: אם אתם לא בוחרים במה שאנחנו רוצים שתבחרו, אז אנחנו פשוט נמנע מכם לבחור במי שאתם רוצים על ידי זה שאנחנו נטיל מגבלה שתגרום לכך שמי שהציבור בוחר בו פעם אחר פעם ורוצה בו כראש ממשלה, הוא לא יוכל לבחור בו. אני אומר לך, חבר הכנסת גנץ, גם זה לא ילך, אבל זה גם לא מכובד, זה גם לא ראוי, זה אנטי-דמוקרטי במהותו, וזה כמובן יידחה על ידי הכנסת שוב, בפעם המי-יודע כמה. אני רוצה לומר לך גם עוד דבר. אתה יודע, אני שומע כל כך הרבה סיסמאות על חקיקה שצריכה לעמוד בכל מיני סטנדרטים, ואחת הסיסמאות האלו, שאתם נוהגים להשתמש בה כל הזמן, היא האמירה שאסור שתהיה חקיקה פרסונלית. אז תאמר לי בכנות, מה זו? זו לא חקיקה פרסונלית? זה לא חוק שנועד להיתפר למידותיו של אדם אחד מסוים, שאתם לא מצליחים לנצח אותו בבחירות ואז רוצים לסלק אותו מן הדרך באופן הזה? תגידו את האמת, ככה מחוקקים? זו הדרך? אני לא אהיה מוכן לשמוע יותר שום טענה ושום ביקורת מצד אף חבר כנסת שיתמוך בחוק הזה על כך שאסור לקבוע חקיקה פרסונלית.

מיקי לוי (יש עתיד):

שתי קדנציות מהכנסת הבאה.

שר המשפטים יריב לוין:

זה נועד למנוע התמודדות של אדם, כי אתם מאמינים שאתם תוכלו – ואף אחד כאן לא תמים – אתם מאמינים שאתם תוכלו אחר כך, תוך כדי הליכי החקיקה, לתקן את הדבר הזה שאתה מדבר עליו, וכולנו יודעים את האמת. ואגב, אני אגיד לכם עוד דבר, יכול להיות שאזרחי ישראל ירצו לבחור בו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ואין לאף אחד זכות למנוע מהם את זה. אם זו החלטתם, אם זה מה שהציבור רוצה, מה פתאום שאנחנו נמנע את הדבר הזה, אין לזה שום הצדקה. ואגיד דבר אחרון לסיום. אנחנו נמצאים, בכל מצב – ואני מקווה שהממשלה תמלא את כל ימיה – לא מאוד רחוק מהבחירות. יש לנו לכל היותר פחות משנה וחצי. אני אומר לכם, תתאפקו קצת, תהיו סבלניים. תגיעו לבחירות, נתמודד. אני אומר מראש, אנחנו נכבד כל הכרעה שהעם מקבל. תנהגו גם אתם ככה, תנו לציבור להכריע, תנו לעם להכריע. וכפי שאמרתי בסיכום הנאום הקודם שלי – ככה זה בדמוקרטיה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת גנץ, אתה מעוניין להשיב?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה לא מהכנסת הבאה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לוין, מהקדנציה הבאה, שתי קדנציות. מה הבעיה? מהקדנציה הבאה, שתי קדנציות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא לא ענה עניינית, הוא ענה לקידום הפריימריז.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מיקי, אני לא ידעתי שבארצות הברית אין דמוקרטיה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, אין בעיה. מהקדנציה הבאה, שתי קדנציות. הוא גם יוכל לגשת לשתי קדנציות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – – אדוני השר – – –

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השר לוין, אני מבקש להודות לך על התגובה שלך ולנצל את האפשרות שלי להגיב לך. אנחנו מכבדים את החוק ואנחנו מכבדים את השיטה הדמוקרטית, ובכל התלונות שלנו אנחנו לא טוענים שהממשלה הזו היא אינה ממשלה חוקית. אנחנו כן מכבדים את הכרעת הציבור בתוצאות הבחירות, אנחנו לא מורידים את דעתנו בנושאים כאלה ואחרים, בדיוק כמו שאנו מצפים מכל ציבור. והציבור במדינת ישראל – וטוב שכך – אומר בימים אלו, ואני מניח שיגיד גם בימים אחרים: הקול שלנו לא נגמר בקלפי. יש לנו מה להגיד גם אחריו בדעות כאלו ואחרות, וגם הצעות חוק יודעות לחזור על עצמן מפעם לפעם בגלל הקשר כזה או בגלל הקשר אחר. ובהקשר של החוקיות, גם בית המשפט, שאתם מרבים לתקוף אותו, לפי מיטב שיפוטי קבע שהממשלה הזאת היא חוקית, והוא לא פסל את נתניהו מלכהן כראש ממשלה, להוציא דברים כאלה ואחרים. גם את זה צריך להגיד ביושר. הדבר השלישי שאני אבקש להדגיש, כי זה עלה בדבריך – אין שום נקודת זמן בהיסטוריה שלי בכלל, בהיסטוריה הפוליטית שלי בפרט, שתמצא אותי תומך בסרבנות או באלימות, לא משנה מאיזה צד.

שר המשפטים יריב לוין:

לא אמרתי שתמכת.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אמרת: "ואתם" – והסתכלת עליי, ואתה מתייחס אליי, לדבריי שלי: הינה, אתם תומכים בסרבנות; הינה, אתם תומכים באלימות – ולא הוא הדבר.

שר המשפטים יריב לוין:

לא אמרתי שתמכת – – –

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני גם אטען שהגבלת כהונת ראש הממשלה אינה פוגעת בדמוקרטיה. זה קיים גם במקומות אחרים. ויכול היה להתקיים דיון, לו היינו עושים את זה ברצינות: בוא נעשה את זה טיפה אחרת, בוא נעשה את זה בצורה כזו, בוא נעשה את זה בצורה אחרת. אבל כל הטענה שלי – ואני אבקש להדגיש בפניך שהיא קיימת מתחילת דרכי הפוליטית. ותחשוב רגע אחד, פרדוקסלית, מתי הגשתי אותה בפעם הראשונה ומתי אני ממשיך להגיש אותה: קיוויתי אז – והייתי קרוב לזה – לנצח ולהיבחר כראש הממשלה. אבל כבר אז טענתי את זה במסע בחירות, וכבר אז טענתי את זה בהגשת החוק. ומה ביקשתי? להגביל את עצמי, ואחריי אני מקווה שאנשים ינהגו כמוני. והינה, אני אומר לך – אני יודע שזה נראה קשה ונשמע פה צעקות ציניות, והכול בסדר – אם אני איבחר לראשות ממשלת ישראל על ידי הציבור בצורה כזאת או אחרת, ואוכל להקים קואליציית הסכמות רחבה של 70 חברי כנסת ציונים, שמשרתים 100% מהציבור הישראלי ואין את החוק הזה, אני אפעל לחוקק אותו. אבל בכל מקרה אני אפעל על פי החוק הזה, כי אני יודע שזמן ממושך מדי הוא נושא מאוד מאוד בעייתי במובן המהותי שלו ולא בטכניקה הפוליטית שלו. ולכן אני חושב שזה חוק חשוב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. חבר הכנסת לפיד, בגלל שדיברו פה בהתחלה על הדרוזים, חבר הכנסת עפיף עבד ביקש הודעה אישית בנושא הזה. מבחינת התקנון אין פה מקום להודעה אישית. רציתי את הסכמתך כן לאפשר לו לדבר אחרי ההצבעה. בסדר?

יאיר לפיד (יש עתיד):

אחרי ההצבעה, מאה אחוז. בוודאי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אוקיי. אנחנו עכשיו נצביע על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – תקופה מרבית לכהונה בתפקיד כראש הממשלה). הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – תקופה מרבית לכהונה בתפקיד כראש הממשלה) לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

37 בעד, 51 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – תקופה מרבית לכהונה בתפקיד כראש הממשלה), לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים מס' 2 להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 163), התשפ"ה–2025. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת סימון דוידסון בנושא: סכנה להשעיית הספורט הישראלי מהזירה הבין-לאומית – פגיעה אסטרטגית חמורה במדינת ישראל. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הודעה אישית לחבר הכנסת עפיף עבד. בבקשה, חמש דקות לרשותך.

עפיף עבד (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה שאנחנו עושים ועשינו למען הדרוזים בסוריה זה לא מספיק. אני מבקש מכאן מראש הממשלה ומשר הביטחון לתת את המכה הקשה לדאעשים האלה. מה שעושים לנו שם: טבח עם, הורגים ילדים, הורגים נשים, שורפים בתים קדושים. נכנסו לאיזה מקום מקודש ושרפו אותו, הרגו שם ילדים והרגו גם נשים. אני אומר לכם, תופסים גם שייח'ים ומורידים להם את הזקן, כמו שקרה לכם, אחינו היהודים. מה שעבר עליכם עובר עלינו היום. אנחנו לא צריכים לשבת בחיבוק ידיים. אנחנו הבטחנו לאחינו הדרוזים שנעזור להם ונעמוד לידם. אני גם מודה ליושב-ראש האופוזיציה לפיד, שהתקשר גם לשייח' ואמר לו: כל סיעות הבית עומדות מאחורי הדרוזים. אבל זה לא מספיק, אנחנו חייבים לתת את המכה הקשה הזאת על מנת לשמור על האנשים ששומרים עלינו כל הזמן. במידה שאנחנו נעזוב את זה ככה ונפסיד את המקום שם, זה יבוא עלינו בסוף, זה יבוא על מדינת ישראל. אני מבין כמה זה חשוב גם לכם. אבל בלי פעולה צבאית חזקה, בלי לתת כוח לצבא ולתת להם את הגב ואת המכה שם, אנחנו בבעיה. מדינת ישראל בבעיה, לא רק הדרוזים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ). תודה לכולכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יישר כוח, עפיף.

ניסים ואטורי (הליכוד):

מצטרפים אליך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג מגדרי הולם למשרות ניהול כללי במשרדי הממשלה), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו. בבקשה, גברתי.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק החשובה, הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג מגדרי הולם למשרות ניהול כללי במשרדי הממשלה). אם להמשיג לכם את זה בפשטות, זה חוק שאומר שאנחנו לא נקבל – כאימהות, כנשים, כנבחרות ציבור, ואני חושבת שגם רבים מהגברים פה לא צריכים לקבל – עובדה שאין מנכ"ליות שעומדות בניהול משרדי הממשלה. החוק הזה הוא תיקון מציאות שאתם יצרתם; תיקון המציאות שבה בעצם אתם באים ואומרים: אתן לא תנהלו שום דבר, לא תהיו שותפות בכתיבת חיי החברה הישראלית בעת הזאת. שוויון מגדרי לא נוצר יש מאין. לצערנו נשים רבות שילמו מחירים מאוד מאוד כבדים כדי שאנחנו – גם אנחנו, חברות הכנסת שנמצאות כאן – נוכל להיות חלק ממוקדי קבלת ההחלטות במוקדי ההשפעה. נשים שסללו את הדרך בדם, יזע ודמעות. ואני חייבת לומר, במקום שהתיקון אינו מושג על ידי החברה, אנחנו צריכים לדאוג שזה ייושם באמצעות חקיקה ומדיניות. זה לא דבר שהוא בלתי אפשרי. ההיסטוריה הלא-כל-כך רחוקה מלמדת אותנו שניתן בהחלט להציג לעם ישראל, זה שמורכב מ-51% נשים, ממשלה ראויה יותר, שהשרים והשרות יודעים למנות – השרים, חבר הכנסת טייב ושר הרווחה, חברי הכנסת של ש"ס, נכון שאין לכם חברות כנסת, אבל כדאי שתקשיבו. לא יכול להיות מצב שאתם יושבים בממשלה שאין בה ולו מנכ"לית אחת. ואני אומרת לכם, יש מנכ"ליות מוכשרות, מוכשרות. והדבר הזה, שבאים ואומרים לנו: פנינה היקרה, אין לכן, אין לכן יכולת לנהל, או שאתן לא תנהלו גם אם יש לכן את היכולת לנהל – הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. ותאמינו לי, הרבה פעמים אנחנו צריכים לחשוב – אני גם חשבתי על זה – אם זה נכון שזה יבוא בחקיקה, שר הרווחה, או לא. ואני אומרת לך, ואני אקריא שמות של נשים מדהימות – ולך במשרד, למשל, יש סמנכ"ליות באמת תותחיות אחת-אחת, במשרד הרווחה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

בתקופתי מונו שתי סמנכ"ליות.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מצוין. בתקופה שלך מונו שתי סמנכ"ליות, אבל הבעיה שאני עכשיו מדברת עליה והחוק הזה בא לעגן את זה בחקיקה – ש-40% יהיו נשים. נשים. אני אקריא שמות: גלית כהן, סימה וואקנין-גיל, רוני אלון, שי-לי שפיגלמן, דלית שטאובר, נעמה שולץ, שהייתה מנכ"לית משרד ראש הממשלה, בינה בר-און, דגנית סנקר-לנגה, שהייתה לי את הזכות שאני מיניתי אותה להיות מנכ"לית משרד העלייה והקליטה – נשים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

סיגל מורן.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

סיגל מורן, אומר לי כאן ומתקן אותי בצדק חבר הכנסת מאיר כהן. תקשיבו, אלה נשים – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נעמה קאופמן – – –

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נעמה קאופמן. הינה, עודד פורר. אז תראו, בממשלה הקודמת מינינו תשע נשים שהיו מנכ"ליות, כ-40% מהמנכ"לים, והעמידו ממשלה לתפארת, ומשרדי הממשלה עבדו נון-סטופ כדי לחזק את עם ישראל ולשרת את הציבור בישראל. ומה עכשיו? אפס, אפס מנכ"ליות. אבל אתם יודעים מה? אם נאמר את האמת – הינה, דגנית סנקר-לנגה, אישה מדהימה שאני מיניתי, בולדוזר, הייתה מס' 2 בתקומה, תותחית – ואני אומרת לך, זה לא שהן יושבות בבית; שמים אותן מס' 2, שמים אותן מס' 3, והן נותנות את התפוקה ואת השליחות הכי טובה שיש. אז אני אומרת לך, ראש ממשלה, בבואו להקים ממשלה, צריך שיהיה בפניו החוק הזה, שאומר לו שיבוא ויקרא לסדר את כל השרים והשרות – מעט השרות שיש – ויאמר להם: 40%, 50%, צריכים להיות נשים. זה לא שעושים להן טובה. הרווח הוא כולו של החברה הישראלית ושל כל חברה שרואה בצורך של גיוון בהבאת נושאים חשובים. אני יכולה להגיד לכם שאחד התפקידים שאני באמת מרגישה שזו זכות גדולה למלא אותם זה התפקיד שאני עכשיו נמצאת בו, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. ואני מגלה שאין מה לעשות – וגם מחקרית זה מוכח – נשים מביאות יותר נושאים של רווחה וחינוך. נשים מביאות לשולחן קבלת ההחלטות, בראייה באמת רגישה לחינוך, לרווחה, ראייה כוללת של המשפחה, נושאים שאני יכולה לומר לך, אדוני השר, שהם לא תרומה רק לנשים – תרומה לכל התא המשפחתי ולכל החברה בישראל. אנחנו לא חברה מדירת נשים. ההיסטוריה שלנו מלאה במנהיגות נשים. כמו שנאמר, בזכות נשים צדקניות עם ישראל נגאל ועתיד להיגאל. בזכות נשים אמיצות – מרים, שהצילה את עם ישראל, שכל עוד הייתה בחיים היו מים בשפע.

קריאה:

דבורה הנביאה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

דבורה הנביאה ורבות אחרות. ואני היום הבאתי אגב את הצעת החוק של גולדה מאיר, אישה יוצאת דופן. לא על הכול הסכמתי איתה, למשל היא סירבה להיפגש עם נציגי ביתא ישראל כשהיא הגיעה לאתיופיה, אבל אנחנו מעל זה, כי בסוף האישה הזאת הקימה את הביטוח הלאומי, הייתה ראש ממשלה ראשונה בישראל, תותחית, אישה לתפארת ודמות מופת, שעשתה רבות למען מעמד הפועלים והפועלות ולא הייתה מונצחת. היום באמת זה עבר בקריאה היסטורית שהיא תהיה מונצחת, אבל מה היה קורה אם גולדה לא הייתה? בואו נעלים את כל הנשים מההיסטוריה, מקבלת ההחלטות – זה דבר שהוא בלתי אפשרי. ועכשיו אני אגיד לכם, כמי שהייתה שרה, ברור מאליו שהחזון, הכיוון – שלום, אורחים נכבדים – נמצאים בידי השרים וחברי הכנסת, אבל בסוף מי שמבצע בפועל זה המנכ"לים והמנכ"ליות. וזה שאין אישה אחת מנכ"לית, אני אומרת לכם, זה משפיע באופן ישיר על כך שיש שירות לקוי לאזרח ולאזרחית.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תזכירי את מנכ"לית שירות התעסוקה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בוודאי, יש מנכ"ליות שהן ראש ענף או זרוע, אבל העובדה היא שאין מנכ"לית משרד ממשלה. הדבר הזה, אני לא יודעת איך להסביר את זה לילדה שלי בת ה-15, שהיא עצמאית, דעתנית. איך נסביר את זה לכל הילדות? המסר שהממשלה מעבירה פה הוא שגוי, הוא קלוקל. טעות לסרב להצעת החוק הזאת, כי חד-משמעית, בבוא ממשלה להקים ממשלה – לצערנו, במקרה הזה, מנופחת – ולמנות מנכ"לים, שזה בא בשלבים שונים, מי שאמור לתת את הדעת והראייה הכוללת לכך שלא יהיה מצב שמדירים נשים – אני חייבת לומר לכם, זה כמו שלא תהיה מציאות שבטלוויזיה נראה רק גברים, זה כמו שלא תהיה מציאות שבכנסת לא יהיו בכלל נשים, אז לא צריכה להיות מציאות כזאת שאין מנכ"ליות. אנחנו גם הזמנו בוועדה לקידום מעמד האישה – ותודה לצוות ולדלית אזולאי, בהובלה של דלית אזולאי, מנהלת הוועדה למעלה מ-20 שנה – הזמנו באמת מחקר שמראה שפשוט המצב הולך ומידרדר. אז אסור לנו להתבלבל משנת 2025 ומהתעתוע שלצד זה שלמעלה מ-60,000 נשים נמצאות בשדה הקרב ובכל מיני תפקידים במילואים – למעלה מ-60,000 נשים התגייסו מאז פרוץ המלחמה; יש לנו נשים שנמצאות בכל חזית וחזית – בהסברה, בצבא, ברפואה, בכל מקום – אבל מה? בניהול של המדינה הן נעדרות. ואני אומרת לכם, אנחנו לא נסתפק בזה שישימו אותנו בכיסאות של לא הובלה ולא הנהגה. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו חפצים בחברה טובה יותר, מי שאמור להיות מודל לחיקוי, מי שאמור להיות הקטר לשינוי, מי שאמור ליישם את זה הלכה למעשה, זה הממשלה. אני חושבת שכל חברות הכנסת שנמצאות פה מהקואליציה, אדוני היושב-ראש, צריכות להצביע בעד הדבר הזה. ואגב, לא רק הן – זה צריך להיות כל אבא שיש לו ילדות וילדים ורוצה לחנך את החברה שלנו למקום טוב יותר וצודק יותר. אז אני קוראת לכם להצביע בעד הצעת החוק, ומי שחשב להתנגד – חברי הכנסת בוארון ופסל, אתם מוזמנים לצאת מהמליאה במקום להתנגד. תודה, אדוני השר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. השר מרגי, בבקשה, אדוני.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת פנינה, השרה לשעבר, את יודעת מה גודל האירוניה? שאני משיב בשם השרה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

איזו שרה?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

מי המשרד שהיה אמור לענות? בטח לא משרד הרווחה.

נאור שירי (יש עתיד):

משרד הדתות.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

נאור, תיכנס לרצינות דקה כשאני בא. יאללה. אני, ברשותכם, מציג את תשובת המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה. ההצעה מבקשת להביא לתיקון באופן שבו מתנהלים עבודת הממשלה וניהול ההון האנושי. ההצעה עלתה לאחרונה בפני ועדת השרים לחקיקה, שהחליטה לבחון את הדברים ולאפשר לממשלה למצות את בחינת הסוגיה תוך פרק זמן של ארבעה חודשים, בשימת לב לעבודת הממשלה שנעשית בתחום האמור בימים אלה ממש. למרות זאת, המציעה, חברתי חברת הכנסת פנינה תמנו, בחרה לא להמתין ולקדם את הדברים. משכך, אציג בתמצית חלק מן העשייה שנוגעת להיבטי הייצוג ההולם בנושא הצעת החוק כעת. תפקידי המנכ"לים הממונים מהווים ערוץ ייחודי בין קביעת המדיניות על ידי השר הממונה לבין גזירת הדברים לפן הביצועי וחתימת הגורמים המקצועיים במשרד להוצאה לפועל של המדיניות האמורה. משכך, משרת הניהול הכללי הוגדרה, לנוכח אופייה המיוחד, כדורשת אמון בין הגורם הממנה לבעל התפקיד – מה שקרוי משרת אמון.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז אולי אי-אפשר להאמין לנשים, לפי תשובת השרה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

קידומן של נשים בעמדות ניהול ובשולחן קבלת ההחלטות לא מסתכם במילוי דרישת הייצוג ההולם אלא מביא ערך של זוויות רגישות לתוך הדיונים – כפי שאמרת, יש להן קשב, יש להן תשומת לב לנושאים חשובים. אנו פועלים ללא לאות להביא לשילובן וקידומן של נשים לעמדות הניהול הבכירות ביותר. יחד עם זאת, יש לשים לב שיחסי אמון אינם מושתתים או נבנים רק על הפן המגדרי, וכי עמדת מנכ"לי המשרדים הינה עמדה שיש בה משמעות רבה עבור השר הממנה, שבוחר בשימת לב את הגורם שאותו הוא מפקיד על המלאכה המורכבת. משכך, ולאור הצורך בשמירה על איזון כאמור, הרשות לקידום מעמד האישה שתחת המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה פעלה לאורך שנים ועוד קודם – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מרגי.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תקשיב, אני לא סופרמן. אני גם קורא – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, אתה לא תקרא לו "מרגי". אם אתה רוצה לקרוא לו, אז "אדוני השר", תוך כדי זה. לא "מרגי".

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר מרגי, בכל הכבוד, "ללא לאות" – – –

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

מכובדי, כן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

"ללא לאות" – – –

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

כולי אוזן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה מנכ"ליות משרדי ממשלה יש לכם – "ללא לאות"?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

מנכ"לית משרד ראש הממשלה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היא ממלאת מקום. כמה מנכ"ליות בפועל יש?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

רגע, רגע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

"ללא לאות"?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אתה יודע מה התפקיד של מנכ"ל משרד ראש הממשלה? זה מנכ"ל המנכ"לים.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, אבל היא לא בפועל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היא ממלאת מקום.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אתה רוצה את דעתי או את דעת המשרד לשוויון חברתי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את דעתך, דעת השר המשיב.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אני אומר לך את דעתי. אני חושב שצריכים להיבחר הטובים ביותר. משקבעו ומשנקבע שמשרת מנכ"ל היא משרת אמון, כל שר צריך לבחור – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יוצא שאין לכם אמון בנשים.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

לא.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

קריאה:

מה זה קשור?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הקשר? אל תעשו לי טובה. או שאני מתאימה ויש לי נתונים, או שלא.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

יוראי, יוראי, אתה עושה מעשה של עיתונאי באולפן. אתה שואל שאלה והולך למסקנה. זו לא המסקנה שלי, אל תכתיב אותה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תעשו טובות. אל תעשו טובות לנשים. הן יכולות לבד.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אני אומר לך שבתקופתי נבחר מנכ"ל שהוא עובד משרד. לא הבאתי משרה פוליטית. אדם שלא הכרתי אותו קודם, תהיתי על קנקנו מבחינה מקצועית, ולקחתי אותו מתוך המשרד. בתקופתי היו מכרזים, ומתוך ארבעה מנהלים במשרד, נבחרו שתי סמנכ"ליות, ואחת הייתה כבר קודם, אז הן רוב שולט. לכן אי-אפשר לצמצם את זה. אם אתה שואל אותי, זה לא צריך אפילו לבוא לדיון. זה טבעי, זה לא צריך לבוא לדיון. נשים הוכיחו את עצמן ויכולות למלא כל תפקיד, ואנחנו יודעים את זה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מאה אחוז. אני רק הערתי וקפצתי כי – – –

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אבל כדי שאני לא אחטא למשרד, לחברתך השרה לשוויון חברתי, תן לי להקריא את כל התשובה שלה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אומר למה קפצתי, אדוני השר. כי קראת שאתם פועלים ללא לאות, ולאותכם מורגשת.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

יש עבודה במשרד ראש הממשלה וגם במשרד לשוויון חברתי בסוגיה הזו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני רק אומר משפט אחרון. הטכנולוגיה קיימת, אפשר למנות נשים, כמו שהרגע אמרת. זה פשוט לא קורה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

משכך, אני אגיד לך, יוראי, אני תמיד מציע בבית הזה לדבר בלהט, אבל לפעמים קצת בצניעות. למה? כי דברים מתהפכים פה, בכנסת הזו. ואז דברים שנאמרו כאן, ואחר כך עברו לצד השני, לא מתקיימים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר מרגי, היה שיא של נשים מנכ"ליות בתקופת ממשלת השינוי – – – נשים, 40%.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

יצא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זה "יצא"? זה לא "יצא", זו החלטה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תגיד לי, ואם חברך לממשלה העתידית, כפי שאתה חושב שתקום – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בעזרת השם.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

– – יבחר מנכ"ל ראוי ומכובד לא במבחן מגדרי, תבוז לו? אני אציין אותו לשבח, כמו שאני אציין לשבח שר שבחר אישה. למה? כי הוא רוצה להביא את התוצאה הכי טובה לטובת אזרחי מדינת ישראל. זה המבחן היחיד. כולנו, כולנו בסוף משרתים של האזרח הקטן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גם של האזרחית. ולכן צריך נשים.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

זה היינו הך. מבחינתי באותה שפה זה היינו הך. כשאני אומר "אזרח" זה "אזרחית".

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לצערי אתה לא משקף את כל שרי הממשלה, אדוני.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תודה, אדוני. משכך, ולאור הצורך בשמירה על איזון כאמור, הרשות לקידום מעמד האישה שתחת המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה פעלה לאורך השנים, ועוד קודם להצעת החוק האמורה, לקידום נשים לעמדות מפתח, ניהול והשפעה. כך למשל, בשנת 2020 הייתה הרשות שותפה מרכזית בגיבוש החלטת ממשלה מס' 454 לקידום ייצוג הולם לנשים בשירות המדינה; בדצמבר 2021 פורסמה הנחיית נציב שירות המדינה מס' 117, אשר קבעה מנגנון לייעוד משרות לנשים והציבה יעד ייצוג של 50% לנשים בסגל הבכיר ובסגל המוביל של משרדי הממשלה ויחידות הסמך. ההנחיה גובשה על בסיס עבודת צוות משותפת שבה לקחה חלק גם הרשות לקידום מעמד האישה, והייתה שותפה לכתיבת המלצות ובניית מתווה פעולה מבוסס נתונים וכלים ארגוניים. בהתאם לסמכותה בחוק שוויון זכויות האישה, הרשות הקימה מאגר נשים מומחיות ממגוון קבוצות האוכלוסייה, בהסכמתן, כדי לשמש כלי עבודה עבור משרדי הממשלה באיתור מועמדות ראויות לוועדות ציבוריות ולתפקידים. בהקשר זה יצוין כי על פי הדיווחים שהתקבלו מהמומחיות נמצא כי 443 מנשות המאגר הגישו מועמדות, וידוע לרשות כי עד כה 29 נשים הושמו בתפקידים שונים, מהן שלוש בתפקידי סגל בכיר ו-26 נשים מונו לתפקידים במסגרת ועדות ציבוריות. הרשות לקידום מעמד האישה הפעילה בשנים 2022–2023 תוכנית הכשרה לנשים שמטרתה עידוד וקידום מנהיגות נשים במרחב הציבורי ב-13 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, ובימים אלה נבחנת האפשרות להפעיל מחזור נוסף של תוכנית דומה. בפסק דין שניתן לאחרונה בעתירת שדולת הנשים נקבע כי תוך שישה חודשים על המדינה לגבש נוהל מסודר שיבטיח קידום נשים למשרות אמון בכירות, בדגש על תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי, וזאת מבלי לפגוע באופייה המיוחד של משרת האמון ובשיקול הדעת של הממנים. עוד נקבע בפסק הדין כי יחסי האמון המיוחדים שבין שר למנכ"ל משרדו הם אומנם שיקול רלוונטי ובעל חשיבות בהחלטה על המינוי, אך לדעת בית המשפט לא נכון להפריז בכך באופן אשר עלול לרוקן את החובה שהטיל המחוקק על הממשלה להבטיח ייצוג הולם לנשים גם במשרות אמון. נוכח האמור, יצוין כי ב-2 ביולי 2025 התפרסמה הנחיית ביניים של נציבות שירות המדינה בנושא חובת ייצוג הולם של נשים בתפקידי מנכ"ל, משנה למנכ"ל ומשרות נוספות הנדונות בוועדות המינויים, וכללה הנחיה לערוך פנייה אקטיבית למועמדות פוטנציאליות, הנחיות לאופן ביצוע הפנייה כך שתהיה בעלת היתכנות יישומית למינוי המועמדות שנשקלו, הנחיה לוועדה לבחון את שאלת הייצוג ההולם, חובת תיעוד כחלק מהמלצת הוועדה או החלטתה. המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מחויב – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רק צריך לסיים, אדוני השר.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

מייד מסיים. – – מחויב לעבודה משותפת עם נציבות שירות המדינה ולסיום תהליך עבודת המטה. אנו סבורות – כך הן כותבות – כי יש פתרונות שמאזנים בין הצורך לעידוד וקידום ייצוג נשים. לאור האמור, ועדת השרים דחתה את הצעת החוק בארבעה חודשים. אם המציעה אינה מסכימה להמתין את הזמן הנדרש לדיון נוסף בוועדת שרים, נבקש מהכנסת להתנגד להצעת החוק.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת תמנו.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש והשרים הנכבדים, באמת הפרקטית של הבית הזה, וזה כמובן לטובת הצופים שלנו ועם ישראל – שלום, שר הדתות – באמת הפרקטית, כשאומרים לך: דחייה – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לעת עתה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – דחייה של ארבעה חודשים, אנחנו כולנו מבינים שזה אומר: אנחנו מתנגדים, רק נדחה עד קץ הימים. אז אני רק אומר דבר כזה: שר הרווחה, אני יודעת שנכפה עליך להקריא דברים בשם השרה מאי גולן, שנעדרת. היא כתבה שם כל כך הרבה על העבודה המופלאה, הארוכה, לייצוג הולם של נשים כמנכ"ליות. רק מה? אממה, אם יש כזאת עבודה מופלאה, מי צריך בכלל לחכות ארבעה חודשים? היו צריכים לחבק את החוק שאני מביאה. אני אומרת לכם חד וחלק, כל נשות ישראל, כל מי שיש לו בנות, כל מי שאוהב את אימא שלו, ויותר מזה – מאמין בה ובמנהיגות נשים – כל מי שמאמין בנו, אני חייבת לומר לכם – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אל תערבי אימהות. פנינה, בלי אימהות.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בלי אימהות, אה. מי פה לא יגיד שאימא שלו היא זו שהפכה אותו למה שהוא נהיה? גם אבות, אני לא חלילה – יש לי אבא נהדר. אבל תגידו לי, נראה לכם שאנחנו נשלים עם מציאות כזאת שנשים הן אינן מנכ"ליות משרדי ממשלה? אוי לה לאותה בושה. אם הייתי מביאה לכם חוק שכופה על המגזר הפרטי, יכול להיות שהייתם מצביעים, אבל העיקר לומר: משרת אמון. בנשים אפשר להאמין, לסמוך עליהן, בדיוק כמו גברים. כשמציאות לא מתקנת את עצמה מאליה, אז אנחנו צריכים לתת כלים לחברה להיות טובה יותר, הוגנת יותר, שוויונית יותר. דווקא כמי שמתעסקת שנים ארוכות, והובלתי פה לא מעט נושאים של תיקון, אפליה וגזענות, אני אומרת לכם, תראי – אני אומרת לכן, נשים יקרות, השרה גילה גמליאל, שגם את היית אמונה על הרשות לקידום מעמד האישה: אתם לא יכולים להצביע נגד על הדבר הזה, נקודה. כי יש לכם היום ממשלה שהדירה את כל הנשים – את כל הנשים. והכי עצוב, כמו שאמרתי, אתם תמצאו נשים רבות עומדות בראש זרועות מדינה ואגפים ומחלקות – אבל לא בראש המינהלות, לא בראש המשרדים. הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. אם אתם לא יודעים לתקן את המציאות, יבואו איתכם חשבון נשות ישראל, ילדות ישראל, צעירות ישראל, ולא רק הן – כל מי ששוחר חברה שחפצה בשוויון בין שני המגדרים. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג מגדרי הולם למשרות ניהול כללי במשרדי הממשלה), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו. אנא, תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג מגדרי הולם למשרות ניהול כללי במשרדי הממשלה), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

38 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג מגדרי הולם למשרות ניהול כללי במשרדי הממשלה), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 73) (קבלה דיגיטלית ושובר זיכוי דיגיטלי), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת ינון אזולאי וולדימיר בליאק. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור אספקת שירותים חיוניים לגורמים עוינים, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת מלינובסקי – בבקשה, גברתי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים, אנחנו כמעט שנתיים במלחמה, מלחמה שעולה לנו כל יום בדם, בדם חיילינו, בדם חטופינו, בסבל נוראי, בפצועים, בהתאבדויות. כולנו עוברים פה דברים קשים כאומה. ללא ספק, עזה היא אישיות עוינת. אני מאמינה שלאף אחד פה אין ספק שמחר אנחנו לא נהיה ביחסי שלום עם עזה, והם לא יהיו שלום עכשיו והם לא יהיו ציוניים, ושני מיליון תושבי עזה, הדבר המרכזי – הם רוצים לרצוח אותנו. זו עזה. עזה זה חמאס, חמאס זה עזה. זה קשור. הם קשורים שם בקשר דם. להגיד שיש שם אנשים טובים שמחר נהיה איתם ביחסי שלום, זה במינימום של המינימום לשקר לעצמנו. לכולנו פה ברור מה החומר האנושי ומה הדנ"א של מה שיש שם בפנים. 7 באוקטובר גם היה מלחמת דת. הזוועות שעשו אותם מחבלי נוח'בה, זה היה חלק ממלחמה, מלחמת הדת, במיוחד מה שקשור לאונס נשים וגברים, כי הם אפילו קיבלו הנחיה דתית רוחנית לעשות את זה, כי יש בזה אקט של ניצחון על האומה שלנו. זה תמיד היה במלחמות, ואנחנו חווינו את זה גם עכשיו. חשבנו שזה נעלם מהעולם המודרני, הליברלי, המתקדם – לא, לא, לא, זה שם, זה עמוק, זה בפנים. אנחנו רואים את זה בבירור מהדוח האחרון על הזוועות שהיו ב-7 באוקטובר על התקיפות המיניות ועבירות המין. על כל המלחמה בעזה אנחנו משלמים מחיר ענק, מחיר כבד. מתחילת המלחמה איבדנו 893 חיילים. רק במבצע האחרון, מרכבות גדעון, איבדנו יותר מ-40 חיילים. כל יום – "הותר לפרסום". זה משהו בלתי נסבל, זה משהו בלתי מוסבר, וזה משהו שכולנו צריכים לתת עליו את הדעת. לאן פנינו? אבל יחד עם כל המחירים האדירים האלו – בצורה בלתי מוסברת, בלתי מובנת, בלתי הגיונית, כמדינת ישראל אנחנו מאכילים את אויבינו. באופן קבוע אנחנו מכניסים לעזה דלקים, אוכל, מים. ב-5 ביוני היה קבינט, מה הוחלט שם? לחדש את אספקת החשמל. חברים, אי-אפשר ביד אחת להילחם וביד השנייה לספק כל טוב לעזה. תראו לאן הגענו, הם כבר בוחרים מה הם מוכנים לקבל מאיתנו. על איזה רעב, על איזה סבל, על מה אתם מדברים? הם כבר מתווים לנו מה אנחנו צריכים לספק להם. השימורים – לא טוב, רוצים משהו אחר. זה המצב. רוצים תפוחי אדמה. עוד מעט הם ישלחו לנו דרישה לתפריט סושי, הם גם יצביעו מאיזה מסעדה הם רוצים לקבל את זה. זה המצב. אנחנו ממשיכים לנהל יחסי מסחר עם עזה – מסחר. עזבו את הסיוע ההומניטרי, עזבו הכול – מסחר. יש היום בעזה מכשירי טלפונים הכי מתקדמים. על מה אנחנו מדברים? אז איך אפשר ביד אחת להגיד שאנחנו רוצים לנצח את החמאס, שחמאס זה עזה, וביד השנייה לדאוג לאספקה מלאה, שחלילה לא יחסר שום דבר – ועוד להגיד שאנחנו דואגים לחטופינו? אם אנחנו רוצים לנצח את החמאס – ושוב אני מדגישה, שלא יהיה ספק – זה לא צבא, זו האוכלוסייה. פה הוא אב משפחה, הוא יוצא מהמנהרה – הוא מחבל, זה מה שיש בעזה. זו מלחמת גרילה, זה משהו אחר, זה לא גדודים. ארבע פעמים כבשנו את ח'אן יונס, ואני אגלה לכם: זה יהיה עוד חמש, שש, ושבע. כי אי-אפשר, הם בכל מקום, זאת האוכלוסייה. וכמעט שנתיים, בצורה בלתי הגיונית, בלתי מוסברת, אפילו הייתי אומרת בלתי מוסרית כלפי עצמנו, אנחנו מכניסים לשם את כל הטוב הזה, וכל פעם מחדש מופתעים: איך חמאס עדיין חי ובועט? כי אנחנו דואגים במו ידינו שיהיה להם טוב. לפי מה שאני בודקת ובדקתי, לפי המקורות היום יש הכול בעזה. אם חמאסניק ירצה שמפניה ורודה וסיגר, גם את זה הוא יקבל – הכול. אז הצעת החוק מדברת על דבר מובן מאליו – עזה היא ישות עוינת, צריך להגיד את זה. אנחנו חייבים להתנתק מעזה. אגב, אנחנו עוד מעט 20 שנה להתנתקות, זאת הייתה טעות דרמטית והיסטורית, אבל זה כבר קרה, לצערי הרב. אני זוכרת את עצמי בדשא גוש קטיף יושבת ומפגינה שם נגד ההתנתקות, אבל זה כבר קרה. אגב, אנשים שהיום מנהלים את המדינה, הם אלה שהצביעו בעד ההתנתקות. אבל אנחנו יצאנו משם, כולל מבתי הכנסת, כולל היישובים, כולל הכול. אבל הם לא יצאו מאיתנו, אנחנו לא סיימנו את הקשר הזה. נשארנו מחוברים לעזה. אנחנו מספקים חשמל, מים, אוכל, כסף – אנחנו מספקים כסף מזומן לעזה. איך אתם רוצים, הממשלה, שאנחנו ננצח במלחמה? איך אנחנו יכולים להסביר ל-893 חללים מה אנחנו עושים שם? מה ה-end game בכל האירוע הזה? אנחנו נמשיך לספק את כל הטוב הזה? בקצב כזה אין לזה סוף. הצעת החוק מדברת בצורה ברורה: עזה היא ישות עוינת. לדעתי על זה אין לנו מחלוקת. צריך להפסיק לספק להם את כל השירותים החיוניים, כולל חשמל, מים וסיוע הומניטרי. שהעולם הערבי – אגב, יש יוזמה מצרית, דומני, השרה גמליאל בטח מכירה את זה, שעזה תנוהל על ידי מדינות ערביות. תאמינו לי, במצב כזה אם ישראל לא תהיה בעזה אלא המצרים ינהלו את זה, זה ייראה אחרת. כי מה שטוב לערבי, רע ליהודי, אז לעולם לא יהיה על מי להתלונן. אנחנו מייצרים מצב שאנחנו מאפשרים לכל הקהילה הבין-לאומית לתקוף אותנו בלי סוף, כי אנחנו יהודים. אם המצרים ינהלו שם את העניינים ההומניטריים, אוכל וכל הדבר הזה, אתם פתאום לא תשמעו משם צרחות וצעקות. כי המצרים לא שומרים על החוקים הבין-לאומיים, זה לא מעניין אותם, יהיה שם סיפור אחר לגמרי או תלונה אחרת. ועם המצרים העזתים לא יבחרו איזה שימורים הם רוצים ואיזה לא. אז אני קוראת לממשלת ישראל – אם אנחנו באמת אבל באמת רוצים להחזיר את חטופינו, ואם אנחנו באמת רוצים לדאוג לחיילינו, ואם אנחנו באמת רוצים עתיד למדינה שלנו – כי אגב, כל הסיפור הזה עולה לנו המון המון כסף, עוד לא דיברתי על העיר ההומניטרית, היוזמה המבריקה הזאת, תוצרת ממשלת ישראל – אם זה באמת חשוב לנו – ניתוק, היפרדות מעזה; לא חשמל, לא מים, לא סיוע הומניטרי. יש להם גבול עם מצרים, יש עולם ערבי, יש ארגונים בין-לאומיים – בהצלחה, מה שנקרא, בסייעתא דשמיא – ותסתדרו. אנחנו צריכים לדאוג לפרמטר הביטחוני שלנו ולחופש פעולה ביטחוני – שחלילה לא יוכלו להתארגן מחדש, כמו שאנחנו פועלים בלבנון. ולסגור את הבסטה – זה כואב, זה שינוי מחשבה, אבל זה מה שנכון. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. השר מרגי, אתה מציג את עמדת הממשלה? איזה מגוון של נושאים.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יכול להתלונן, אתה יודע למה? אני משלים הרבה שעות נורבגיות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, חברת הכנסת המציעה יוליה, חוץ מתוכן הצעת החוק על כל מה שדיברת פה בפודיום אני מסכים איתך. מה את רוצה? אמרתי, אני מסכים איתך על רוב הדברים שדיברת פה על עזה, אבל זו לא הצעת החוק.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זאת כן הצעת החוק.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

הצעת החוק איסור אספקת שירותים חיוניים לגורמים עוינים של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – התשובה של משרד הביטחון קצרה מאוד, אני עונה בשם משרד הביטחון. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי כנסת מציעים לאסור בחוק על אספקת שירותים חיוניים לרבות חשמל ומים לגורמים עוינים במישרין, בעקיפין, באמצעות צד שלישי, וזאת לרבות אספקת שירותים כאמור לשטח הנשלט על ידי ארגון טרור. הצעת החוק מעלה קשיים, כאשר קבלתה עלולה לפגוע בגמישות הנחוצה לרשות המבצעת בסוגיות אלו, הנוגעות לליבת שיקול הדעת המדיני-ביטחוני. לאור האמור, החליטה הממשלה לדחות את הדיון בהצעה בארבעה חודשים. לפיכך, לא ניתן לתמוך בקידום הצעת החוק, ואני מציע כי מליאת הכנסת תסיר את ההצעה מסדר-יומה. אמרתי לך, בתוכן, במהות שדיברת עליה בהצעת החוק, היא ראויה. אלא שאומר שר הביטחון – לא אני – בצורה הכי ברורה: זה כובל את הידיים של הרשות המבצעת, של הממשלה, מהרבה סיבות. קטונתי לומר מה השיקולים הבין-לאומיים, המשפטיים, הדין הבין-לאומי, גמישות מכל הבחינות. לכן בקצרה זו התשובה שמשרד הביטחון מצא לנכון לומר. מאחר שיש בידי עוד קרוב לשמונה דקות – זמן איכות, למלא אותו באיכות, עד שגב' עליזה בראשי תורה לנו, או יו"ר הקואליציה יורה לנו – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אולי דבר תורה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אני אומר לך – לפני דבר תורה קודם כול אני רוצה ברשותכם לשלוח מכאן דברי חיזוק וחיבוק חם לחיילים המשרתים, הסדירים, הקבע, המילואים, שנמצאים בפעילות ובהתמודדות עם כל האתגרים שמדינת ישראל מאותגרת בהם; חיבוק חם להם ולבני משפחותיהם. באמת, מתפללים לשלומם, שיחזרו לביתם בריאים ושלמים בגופם ובנפשם. האינטנסיביות, המעמסה הפיזית, הרגשית, שהם נושאים על גבם, הם ובני משפחותיהם – זה ראוי לכל שבח ולכל הערכה. אני חושב שהבית הזה הביע את זה בתקנות, בחקיקה, בהנחיות ובהחלטות חשובות. אתמול ראיתי ברשת שעל קיר אחד הבתים בעזה מודים לאחד השרים, במקרה הזה לשר בן צור, חיילי המילואים מודים. כנ"ל כל חברי הממשלה, חברי הבית הזה. קיבלנו החלטות, וכל מה שיוחלט – מה שהוחלט בעבר ומה שיוחלט בהווה ובעתיד לטובת המשרתים – ראוי לברכה. מכאן אני רוצה לחזק ולעודד גם את החטופים בעזה בעצמם, אבל גם את בני משפחותיהם. אני לא אומר, הימים שהם עוברים, השעות, הדקות, השניות, הרגעים, הטלטלות שהם עוברים, ייסורי הנפש – אנחנו מחבקים מכאן ומחזקים ומקווים ומתפללים שישובו לביתם במהרה. מבחינתנו, שתתקבל החלטה אפילו עוד היום. ברגעים אלה חיילים רבים נמצאים במאבק היום-יומי שלהם בשיקום, מסע ארוך של שיקום והחלמה, החיילים הפצועים. גם הם ראויים לחיבוק ולחיזוק. אסור לנו לשכוח את זה רגע-רגע, שעה-שעה. בזמן שאנחנו בשגרה שלנו, צריכים לדעת ולהרגיש לא מן השפה ולחוץ שבכל רגע ורגע אנשים נאבקים ונמצאים במלחמה השנייה שלהם אחרי שחזרו מהחזית – לעמוד על הרגליים בבריאות הגוף ובבריאות הנפש בשעות אלה, בימים אלה. אתמול נפתחה ועידת השלטון המקומי. אני רוצה לברך מכאן את יו"ר מרכז השלטון המקומי ואת ראשי הרשויות על עבודתם הנאמנה ביום-יום לטובת אזרחי מדינת ישראל. לציין גם את תרומתם, תרומתם הכבירה, מתחילת המערכה של חרבות ברזל ובמבצע עם כלביא בטיפול באוכלוסייה, קליטת האוכלוסייה. חברים, מדינת ישראל נמצאת בסיר לחץ לא פשוט מ-7 באוקטובר. ההשלכות של אותו לחץ באות לידי ביטוי בתופעות כאלה ואחרות הן בתא המשפחתי, הן בסוגיית גידול בני הנוער, חינוך בני הנוער. זה מייצר אתגרים לא פשוטים לשלטון המקומי ולמחלקות לשירותים חברתיים. העומסים שם גם ככה היו כמעט בלתי אנושיים, אפשר לומר. כאן המקום לציין זאת, ומכאן אנחנו באמת מוסרים חיזוק הן למחלקות לשירותים חברתיים והן לרשויות המקומיות ולשלטון המקומי על שילוב הידיים, על תרומתם הנכבדה ועל שירותם לאזרח. תודה רבה לכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת מלינובסקי, את מעוניינת להשיב?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

השר מרגי, אני יותר מדי מכבדת אותך, אז אני לא אתייחס אליך, כי אתה הקראת את התשובה. התשובה הזאת של שר הביטחון חסרת היגיון. ברור שלממשלה יש גמישות. אבל יש גם היגיון בריא ושכל ישר. אז תסבירו לי, בבקשה, חברים, איך הממשלה בדיוק באותן טענות התנגדה לחוק פיקוח פרלמנטרי על הסיוע ההומניטרי שנקנה מכספי מדינה. היה חוק שלי לפני חודש, שאם מדינת ישראל קונה סיוע הומניטרי לאנשהו, למישהו, לפחות שיהיה דיווח לוועדת החוץ והביטחון. אז גילינו שאנחנו מממנים סיוע הומניטרי לעזה מכסף של משלם המיסים הישראלי, 700 מיליון שקל. תסבירו לי את זה. איך הממשלה התנגדה לחוק שלי על איסור מסחר עם עזה? מי מרוויח מזה? מי בישראל מרוויח ממסחר עם עזה? איזה אינטרסים יש? למה אנחנו צריכים לעשות מסחר עם עזה? הספקים הישראלים מעבירים סחורות לעזה, ומשם עובר כסף בחזרה. למי יש אינטרסים? פתאום גילינו שכל הסיוע ההומניטרי הזה הוא מכבסת כספים. ראיתם תחקיר בערוץ 12: עמותות כביכול קונות סחורות, מגייסות תורמים, מעבירות סחורות לעזה, דרך המשאיות מבריחות סיגריות, אלכוהול ומי יודע מה. כסף חוזר, מרוויחים כסף. אז על מי אנחנו עובדים? גמישות, משרדי ביטחון – סיפורי סבתא. אני אגיד ככה: אני רוצה לראות מה יעשה שר האוצר, הרי האמירה המפורסמת שלו – גרגיר – אז בקצב כזה זה לא גרגיר, זה חתיכת סיפור של גרגירים. זה כבר טונות של גרגירים. כשהוא יושב ביציע וצועק, זה כנראה יותר קל מאשר לעשות. אז אדוני שר האוצר מהציונות הדתית, אם אתה לא יודע – כי מתברר לאחרונה שהמון דברים אתה לא יודע – נכנס דלק, נכנס טבק, נכנסים מים, עוד מעט חשמל – כל זה לתוך עזה. אני רוצה לראות מה תעשו. אופיר סופר, צבי סוכות, שמחה רוטמן, סמוטריץ', איפה אתם? קיבלתי הודעה מעוצמה יהודית שהם תומכים בחוק. אני לא מסכימה עם בן גביר בכל דבר. אבל בזה אני מסכימה איתו. אם אנחנו רוצים לנצח, אנחנו חייבים להפסיק להאכיל את חמאס, כי עזה זה חמאס. אין שם משהו אחר. וכל מי שידבר איתי על האוכלוסייה האזרחית, המסכנה – שמענו סיפורים איך נשים שמרו שם על חטופים; שמענו סיפורים איך הילדים הקטנים ירקו על החטופים שלנו. אנחנו יודעים בדיוק מה זה. פה הוא איש משפחה שבא למרכז סיוע לקבל אוכל – ופה הוא יוצא מהפיר כדי להרוג את החייל שלנו. זה החוק הכי צודק, הכי מוסרי. זה כל כך ברור שאני מתביישת שאני צריכה לעמוד פה ולהסביר את זה. זה משהו שחור-לבן, אין פה אפור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זה שהממשלה מתנגדת, זה מעלה הרבה מאוד שאלות לגבי שיקול הדעת של הממשלה, ומה מנחה אותה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק איסור אספקת שירותים חיוניים לגורמים עוינים, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק איסור אספקת שירותים חיוניים לגורמים עוינים, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עשרה בעד, 49 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת מיקי לוי. הצעת החוק נומקה ביום 9 ביולי 2025. מי מציג פה את עמדת הממשלה? אדוני השר, בבקשה. נגד? לפרוטוקול, בהצבעה הקודמת גם חברת הכנסת מיכאלי הצביעה נגד.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אדוני היושב-ראש, חברי חבריי הכנסת, הריני מתכבד, באמת, להביא תשובה. קצר? אני יכול לומר שהממשלה מתנגדת. אבל אני לא יכול לומר. אני אסביר לך. אני לא אקרא את התגובה, אני אומר באמת. נבחרתי לומר בגלל שאני שר תורן, להשיב, אבל יצחק נבון, הנשיא לשעבר, המנוח, קרוב לליבי ואני חושב שהוא ראוי להנצחה. אבל הממשלה – אני חושב שסוגיית ההנצחה צריכה להיות מוסדרת, מוסדרת באיזה תהליך ממשלתי. כי אפשר להנציח במדינת ישראל מאות ואלפים של אנשים שראויים להנצחה, נשיאים, ראשי ממשלות ואנשי עשייה, אבל הממשלה, לצערי הרב, ועדת השרים והממשלה החליטו להתנגד. לכן אני קורא לחברי הכנסת לדחות את ההצעה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אתה רוצה להשיב, חבר הכנסת לוי?

מיקי לוי (יש עתיד):

חברים יקרים, אדוני היושב-ראש, החוק הזה – מבייש את הכנסת אם הוא לא יעבור, וכל המעבר שלו הוא בטרומית. יצחק נבון, המרכז להנצחה. אז כל הסיפורים של הדחייה, של הפרקטיקה הנוהגת פה – יש לי חוק שהלך בדחייה לשנתיים. אני מבקש מחברי הכנסת מש"ס, אני עמדתי על הדוכן הזה והפלגתי בשבחו של הרב עובדיה יוסף, והצבעתי בעד. אני עמדתי והצבעתי בעד הרב קוק. אני הצבעתי בעד הרב דרוקמן. אני הצבעתי בעד חבר הכנסת, השר, זכרו לברכה, דוד לוי, שראוי. הצבעתי עבור כולם. הצבעתי, כמובן, עבור מנחם בגין, שחונכתי על ברכיו. הוריי היו חברי אצ"ל, זה החינוך שקיבלתי, ובתפיסת הביטחון שלי אני נץ ימני. למי אנחנו לא הולכים להצביע? לאיש ששירת כנשיא – החמישי – הספרדי הראשון של מדינת ישראל. תעבירו את זה בטרומית ותשכיבו את זה לישון עד שיימצא סידור, זה מה שאני מבקש. האיש הזה שימש גשר בהסכם השלום.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מיקי, תדחה את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל דחיתי אותו כבר כמה פעמים, אדוני השר. תצביעו בטרומית ותשכיבו אותו לישון. תצביעו בטרומית. זה מבייש את הבית הזה שאנחנו נצביע נגד הנשיא הספרדי, כותב "בוסתן ספרדי", מאמרים, הגשר בינינו לבין מצרים. איך אמר הנשיא סאדאת? העם המצרי התאהב בנשיא נבון, האיש הזה הוא דור חמישי בארץ, מיסודות המדינה הזו.

קריאה:

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מבקש מחבריי, זה לא פוליטי, תעבירו את זה בטרומית. זה לא פוליטי, תעבירו את זה בטרומית. תודה רבה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

מיקי, תקשיב רגע.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני רוצה הצבעה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

19 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. נוסיף לפרוטוקול כי חברת הכנסת דבי ביטון הצביעה בעד הצעת החוק.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת מעוז, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח הדברים אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות שלושת החללים האחרונים של צה"ל: סמל ראשון שוהם מנחם, סמל שלמה יקיר שרם וסמל יולי פקטור, השם ייקום דמם. אני רוצה גם לשלוח את תנחומיי למשפחת זר על פטירתו של האיש והאגדה רב משה זר זצ"ל. רב מוישה הוביל את גאולת הקרקעות וההתיישבות ביהודה ושומרון, ואני, בצניעות ובענווה, רוצה להקדיש לו את הצעת חוק הריבונות. אדוני היושב-ראש, מן הסתם יגידו שאני מעלה את הצעת החוק הזאת בגלל איזושהי הטרלה או טריק. מן הסתם יגידו שאני רק רוצה לאתגר את הממשלה מימין, אבל אני לא באמת מתכוון להצעת החוק הזאת. מן הסתם יגידו שזה ניסיון שנידון לכישלון ושאני רק רוצה למשוך תשומת לב. אז ברשותכם, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר מאיפה, במהלך חיי, נובעת הצעת החוק ומה הקשר שלי להתיישבות ביהודה ושומרון וברחבי ארץ ישראל. זה מתחיל בשנת תשל"ז, 1977 למניינם. זכיתי להקים, יחד עם גרעין הנח"ל שאליו השתייכתי, את קיבוץ מגדל עוז שבגוש עציון, ומכאן גם שם משפחתי. קיבוץ מגדל עוז היה היישוב הראשון בגוש עציון ממזרח לכביש 60. מעבר לתוכנית אלון, שהייתה אז של מפלגת העבודה. ומי שחתם על הפקעת הקרקעות של מגדל עוז היה לא אחר מאשר שר הביטחון דאז שמעון פרס. בהמשך, בשנים 1999–2004, כיהנתי כמנכ"ל של שני משרדי הממשלה, משרד הפנים ומשרד הבינוי והשיכון, תפקידים שבהם זכיתי להיות בין הגורמים הבולטים בפיתוח יהודה ושומרון, גם על ידי הקצת משאבים מרובים וגם על ידי הקמת יישובים ומאחזים חדשים, שברוך השם הפכו כולם ליישובים פורחים. זכיתי להיות אחד מהאנשים שמככבים בדוח שחיברה אשת השמאל מהפרקליטות, עו"ד טליה ששון, שנקרא "דוח המאחזים הבלתי-מורשים" ואף זכיתי לכינוי "אבי המאחזים", כל זאת בחמשת שנותיי כמנכ"ל משרדי הפנים והשיכון. דרך אגב, על מעשיי בימים האלו נחקרתי ביאח"ה – כביכול כל מעשיי, מאות התיקים שחתמתי עליהם, נעשו באופן בלתי חוקי. אני שמח לראות שהממשלה הנוכחית מכשירה את כל אותם המאחזים שאנחנו הקמנו בשנים ההן ומאשרת יישובים חדשים. בכל שנותיי פעלתי למען ההתיישבות בכל רחבי ארצנו. ההתיישבות בארץ ישראל היא החיבור שלנו לעצמנו כעם. ההתיישבות בארץ ישראל היא הגאולה והתחייה הלאומית. ההתיישבות בארץ ישראל היא מה שמפריח אותה, את ארץ ישראל, משיממונה לאחר כאלפיים שנות גלות. האב הרוחני של כל תנועת ההתיישבות הגדולה, מה שהתחיל כגוש אמונים, היה רבנו מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק, זכר צדיק וקדוש לברכה. הרקע להתפטרות שלי בשנת 2004 – התפטרתי מתפקידי כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון – היה תוכנית שאז קראו לה תוכנית ההתנתקות, ולאחר מימושה בפי היא הפכה להיות תוכנית הגירוש מגוש קטיף. את התוצאות אנחנו אוכלים עד היום – הבריחה מהארץ, ההתנתקות מהארץ ומחבל עזה, הבריחה מהמתנה הגדולה שקיבלנו בניצחון הגדול על אויבינו במלחמת ששת הימים על ידי שחרור חבלי מולדתנו ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. לא יכולתי יותר לשמש כמנכ"ל בשעה שביקשו ממני לדאוג לתוכנית ההתנתקות ולדאוג לדיור חלופי למגורשים, ולכן התנתקתי מהממשלה המתנתקת מחבלי המולדת. חשבתי שכעת הגיע הזמן לסגור מעגל, כעת הגיע הזמן להשלים את המלאכה, ולכן הבאתי והגשתי את הצעת החוק הזאת להחלת ריבונות ביהודה ושומרון, במיוחד לאחר שקראתי את המכתב של שרי הליכוד ושל יושב-ראש הכנסת לראש הממשלה עם יציאתו לפני שבועיים לשליחות ההיסטורית באמריקה. אני רוצה להקריא מה כתבו אז שרי הליכוד, ובראשם יושב-ראש הכנסת וחברי סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין, ואני מצטט מתוך המכתב: "אנו שרים וחברי הכנסת, קוראים להחיל את הריבונות והחוק הישראלי על יהודה ושומרון באופן מיידי. זו העת לאשר בממשלה החלטה על החלת הריבונות, וזאת עד לסיום מושב הקיץ של הכנסת" – כלומר, היום. "לאחר ההישגים ההיסטוריים של מדינת ישראל בהנהגת ראש הממשלה בנימין נתניהו אל מול ציר הרשע של איראן וגרורותיה, יש להשלים את המלאכה ולהסיר את האיום הקיומי מבית ולמנוע טבח נוסף בלב הארץ. השותפות האסטרטגית והגיבוי והתמיכה של ארצות הברית והנשיא דונלד טראמפ מייצרים שעת רצון להוביל את המהלך כעת ולהבטיח את ביטחון ישראל לדורות. טבח 7 באוקטובר הוכיח כי דוקטרינת גושי ההתיישבות והקמת מדינה פלסטינית ביתר השטח הם סכנה קיומית לישראל. הגיע זמן ריבונות". כך כתבו כל שרי הליכוד ויושב-ראש הכנסת, שהצטרף אליהם, אך לפני שבועיים. ואני, כשקראתי את המכתב הזה, אמרתי: זה הזמן להעלות את הצעת החוק שלי להחלת הריבונות. כפי שאתם רואים, מסכת חיי מזה 48 שנים שזורה בחבלי ארצנו – יהודה והשומרון וההתיישבות שבהם. מכיוון שאינני עסוק בספינים שקריים, ומכיוון שלא באתי להטריל ולהביך את הקואליציה ומרכיביה, ולאור החלטת ועדת השרים לחקיקה לדחות את הדיון בהצעתי לתחילת המושב הבא, הסכמתי, ואני חושב שזה נכון, לתת עוד צ'אנס לממשלה, לקואליציה, לחזור בהם מהחלטתם לדחות את העניין ולאשר את הצעתי עם תחילת המושב הבא של הכנסת בעוד כשלושה חודשים. אני חושב, רבותיי, שהגיע הזמן לעשות מעשה. אני חושב שרוב העם בעד החלת הריבונות. אני חושב שרוב מרכיבי הקואליציה, אם לא כולם, תומכים בהחלת הריבונות. אני לא עסוק בספינים. אני לא עסוק בגימיקים. אני לא באתי כדי להטריל אף אחד, ולא באתי כדי להביך אף אחד. אני חושב שאנחנו יכולים – וכל התנאים לכך כבר קיימים – לקבל החלטה באומץ, להסתכל אל ההיסטוריה באומץ, להסתכל אל נצח ישראל באומץ, וכמו שעשינו במלחמה בהנהגת ראש הממשלה, כמו שהכינו באיראן, כמו שהכינו בחיזבאללה, וכמו שאנחנו מכים בעזה, ואני מקווה שעד הניצחון המוחלט, כך עלינו להשלים את המלאכה ולא לפספס את ההזדמנות ההיסטורית ולהחיל את הריבונות ביהודה ושומרון. אני אומנם הסכמתי לדחות את ההצבעה לתחילת המושב הבא אבל אני חי בתחושה שהגיע זמן ריבונות עכשיו, ואם לא עכשיו, אימתי? תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. במסגרת סיכומים בין היוזם לבין הממשלה עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק וההצבעה יתקיימו במועד אחר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום הוא ציון יום זאב ז'בוטינסקי. אדוני יושב-ראש הכנסת, בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אפשר גם לקרוא לחבר הכנסת לפיד, לדעתי הוא גם יישא דברים במסגרת היום – הוא נמצא איתנו. אם כן, הנושא הבא שעל סדר-היום הוא ציון יום זאב ז'בוטינסקי. מטעם הממשלה תהיה השרה גמליאל או אדוני? השרה גמליאל תדבר בהמשך. כבוד השרים, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, שרים וחברי הכנסת בעבר ובהווה, אני לא יודע לאיזו שעה הזמינו אותם, אבל כדאי לקרוא גם ליושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל, יושבת-ראש מכון ז'בוטינסקי ניבה פון ויזל ונציגי מכון ויזל, חברנו יושב-ראש ומנכ"ל מכון ז'בוטינסקי לשעבר, חבר הכנסת לשעבר יוסי אחימאיר, שלא עלה בידו להגיע אבל ודאי צופה בנו מרחוק, ראש מרכז מורשת מנחם בגין הרצל מקוב, שכן נמצא איתנו, מזכירת הכנסת לשעבר ירדנה מלר-הורוביץ, מוקירי זכרו של זאב ז'בוטינסקי, קהל נכבד – אני מציע לקרוא לכל אלה שמניתי בשמותיהם ולא נוכחים, אולי הם לא יודעים. רק הרצי, מאה אחוז. לפני שני עשורים חוקקה הכנסת את חוק זאב ז'בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו), ומאז חברות וחברי הכנסת מתכנסים לישיבה מיוחדת במליאה כדי להוקיר את תרומתו האדירה של אחד מענקי הרוח של הציונות ודמות מפתח של העם היהודי בתקופה החדשה. בדיוק לפני מאה שנה פחות כמה ימים, ביום קיץ, 21 ביולי 1925, הופיע בדוכני העיתונים בארץ בשפה העברית מאמר פרי עטו של מנהיג סיעת ברית הציונים הרוויזיוניסטים זאב ז'בוטינסקי. היה זה מאמר שפורסם שנתיים קודם לכן בשפה זרה, וכותרתו נשאה את השם "פרלמנט", אבל מאז ועד היום המאמר עיצב את תפיסת הביטחון של היישוב העברי, ואחריו – של מדינת ישראל, בכינויו המוכר יותר "על קיר הברזל". אל מול התפיסה השלטת ששררה בקרב חלקים נרחבים מההנהגה הציונית בדבר המחשבה הנאיבית כי הלאומיות של ערביי ארץ ישראל וערביי האזור אינה מהווה מכשול אמיתי בדרכה של הציונות, התריע ז'בוטינסקי על הסכנה המתקרבת. הוא צפה כי על אף הצעתו להשתלבות כאזרחים מלאים ושווי זכויות במדינה היהודית המתעתדת לקום, יהיה ציבור ערבי מקומי ואזורי שימאן לקבל את עצם רעיון קיומה של המדינה היהודית, ולכן יש לפעול להבטחת מימוש החזון באמצעות הקמת כוח צבאי אדיר, יהודי, או כדבריו – באמצעות קיר הברזל. המלחמה שבה אנו נמצאים כעת בשבע חזיתות שונות מוכיחה עד כמה הוא ראה למרחוק, איך תורתו מוסיפה להיות רלוונטית וכמה חשוב להמשיך להטמיעה. אנחנו כאן אומנם מכוח הזכות, אבל רק בזכות הכוח נוכל להמשיך ולהבטיח את קיומנו במולדתנו, גם ממרום 77 שנות עצמאות. זהו בדיוק הדבר שלשמו פועלים חיילי צה"ל כעת ברצועת עזה, המחרפים את נפשם ומסכנים את חייהם כדי להשיב את חטופינו, וכדי למוטט את אויבינו, שרצחו, טבחו, שרפו וכעת מחזיקים אותם בשבי. בכתביו הציוניים, שבהם ז'בוטינסקי פרס את משנתו הסדורה בכל תחומי החיים, הוא גם הקפיד לציין צורך ייחודי שמתכתב היטב עם רעיון "קיר הברזל". "אסור לחשוב", ציטוט של ז'בוטינסקי, "אסור לחשוב כי הציונות נודדת על פני הדרכים ומושיטה ידה לבקש מכל עובר אורח נדבת אהדה. אנו קודם כול זוכרים היטב כי לא אהדתם של אנשים מהצד היא שתושיעינו אלא פעולתנו העצמאית, היוזמה היהודית". וז'בוטינסקי לא היה נאה דורש בלבד. שקט ביציע שם, תודה רבה לכם. שקט ביציע. תודה רבה. ז'בוטינסקי לא היה נאה דורש בלבד אלא גם נאה מקיים. מספר שנים קודם לכן, ואל מול התנגדות עיקשת מבית ומחוץ, הצליח לכונן את הכוח העברי הראשון מאז מרד בר-כוכבא, וצעד בראש הגדודים העבריים ברחובות לונדון, בירת האימפריה הבריטית, בשעה שהם עושים את דרכם לחזית ארץ ישראל במסגרת קרבות מלחמת העולם הראשונה. בתום מלחמת העולם ארגן ז'בוטינסקי את ההגנה העברית בירושלים והתייצב בראש המגינים במאורעות תרפ"א. פעולותיו אלה הביאו את הממשל הבריטי לגזור עליו עונש של 15 שנות עבודת פרך בכלא עכו, שהסתיימו כעבור זמן קצר, לאחר ביטול פסק הדין בעקבות מאבק עיקש. ז'בוטינסקי שילם מחיר על מימוש תפיסותיו, והוא היה נכון למחיר הזה, משום שכדבריו, "הארץ נועדה להיות מדינה יהודית, והיהודים יקימו בה את מולדתם. אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל, זה ה'אני מאמין' שלי. זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם". במהלך חייו, דעותיו של ז'בוטינסקי, למרות שהוכיחו את תקפותן פעם אחר פעם, זיכו אותו לא רק במאסר ובהגליה מצד השלטון הבריטי אלא גם ביחס של איבה ובוז מצד יריביו בתנועה הציונית. יריבות זו הובילה לעלילות דם ואף לכדי אלימות והחרמה כלפי חברי תנועתו, אף שהוא ואנשיו דווקא חיפשו תמיד את המחבר ואת המאחד. לא רק בחייו זכה ביחס זה, אלא אפילו במותו, כאשר הממשלה העברית במדינה שלה ערג כל חייו סירבה לתת את ההוראה להביאו לקבורה בארץ, ועצמותיו של ראש בית"ר נאלצו להמתין בניכר עד למחצית שנות השישים, עת נבחר חבר הכנסת לוי אשכול לראשות הממשלה, על מנת שיובאו להר הרצל, למנוחת העולמים שלה היה כה ראוי. ז'בוטינסקי בוודאי היה רווה נחת מהידיעה כי כיום רבים נאבקים על היותם ממשיכי דרכו האמיתית ועל מיהו ז'בוטינסקאי אמיתי, גם אם לא באו מבית הגידול שלו או קיבלו את כל תורתו. אני רואה בכך ברכה שמשנתו זוכה היום לעדנה, גם אם לא זכתה לכך בזמן אמת. בסופו של דבר, ההיסטוריה עשתה עימו צדק והעניקה לו את מקומו הראוי בדברי ימיה. ז'בוטינסקי לא זכה לראות את היום שבו מומש חלומו אבל בנו ערי, מלשון ער, דווקא כן, ואף נשבע אמונים כחבר האספה המכוננת, הלוא היא הכנסת הראשונה. גם אנחנו, כל אחת ואחד מאיתנו החי במדינת ישראל, זכה להגשים את חלומו של החייל הראשון ליהודה, הלוא הוא זאב ז'בוטינסקי. חלום הדורות בן אלפיים השנים התגשם, וכעת מוטלת עלינו המשימה לראות למרחוק, כמו ז'בוטינסקי בדורו, ולצפות את הסכנות העתידיות. לפני כעשור בדיוק, ב-15 ביולי 2015, ביום הציון שנערך במליאה לזכרו של זאב ז'בוטינסקי, עלה מי שהיה גם אז ראש הממשלה, נתניהו, לדוכן הנואמים ואמר, בימים שלאחר חתימת הסכם הגרעין בווינה, הידוע בכינויו, ה-JCPOA: "אנחנו לא מחויבים להסכם זה, ואנחנו נוסיף כמובן להתנגד לו. נשמור ביתר שאת על זכותנו להגן על עצמנו מול כל אויבינו. כוחנו איתנו, והוא גדול ורב. בנושאים קיומיים אין קואליציה ואין אופוזיציה. צריך חזית אחידה כדי להבטיח את קיומנו ואת עתידנו. בעניין זה דרוש שילוב ידיים בין תלמידיו של ז'בוטינסקי לתלמידיו של בן-גוריון. זה מה שדרוש למדינת ישראל בעת הזאת, וזה מה שהציבור מצפה מאיתנו". כך היה, אמר ועשה. זו הסיבה שמדינת ישראל בהובלתו של ראש הממשלה נתניהו מימשה את עקרון היוזמה היהודית של ז'בוטינסקי ויצאה למבצע עם כלביא נגד הגרעין האיראני. יהא זה מסר שיוצא גם הפעם למשטר האייתוללות מן הכנסת, קואליציה ואופוזיציה – מדינת ישראל לא תאפשר לאף משטר הקורא להשמדתנו. מדינת ישראל לא תאפשר לכם להשיג נשק גרעיני. כוחנו רב וגדול, והוא איתנו. אנחנו לא לבדנו. ידעו זאת כל אויבינו, מדינת ישראל כאן כדי להישאר. אשרי הסופר שהעמיד לנו יצירות המחזקות את רוח העם; אשרי המשורר ששיריו נישאו בפי הבונים, החלוצים ועולי הגרדום; אשרי המצביא שהפיח רוח קרב בלוחמי המחתרת ובדורות של לוחמים; אשרי בנה הנאמן של ארץ ישראל, שתלמידיו מיישבים אותה מדן ועד באר שבע בכל חלקי הארץ. יהי זכרו של זאב ז'בוטינסקי ברוך ונצור בלב האומה. תל חי. אני מתכבד להזמין כעת את שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה חברת הכנסת גילה גמליאל לשאת דברים. בבקשה.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בני משפחת ז'בוטינסקי, מנהל מרכז מורשת בגין הרצל מקוב, מוקיריו וממשיכי דרכו, בין קיר הברזל של ז'בוטינסקי ובין חרבות ברזל של ימינו, מחבר עיקרון ברור ומובהק: רק כוח צבאי חזק ועמידה איתנה למול אויבינו הם שיגרמו ליריבינו לזנוח את שאיפתם להשמדת ישראל. רק כאשר יבינו שכנינו, קבע ז'בוטינסקי, כי לא יוכלו לנחול הצלחות במאבק הצבאי נגדנו, רק אז יאבדו הקבוצות הקיצוניות את כוחן ויהיה אפשרי לדון עם הקבוצות המתונות יותר בדבר הסדרים ראויים. כמעט 102 שנים חלפו מאז כתב ז'בוטינסקי את "על קיר הברזל", הרבה לפני שמדינת ישראל הפכה לעובדה. וההיסטוריה שלנו מוכיחה פעם אחר פעם עד כמה חזונו של ז'בוטינסקי היה חד ומדויק. שוב ושוב נוכחנו ואנחנו עודנו נוכחים בחשיבותה של המחויבות שלנו ליטול את גורלנו בידינו, לבסס את עוצמתנו הצבאית והרוחנית, ולזכור כי על יסוד כוחנו זה נבנה את עתידנו באזור. ז'בוטינסקי האמין כי הדרך היחידה להגשים את החזון הציוני היא באמצעות יצירת קיר ברזל של כוח בלתי חדיר. למול יריביו אשר ראו בעצם הגישה הזאת כשל מוסרי, ענה ז'בוטינסקי באופן שאינו משתמע לשתי פנים: אם הרעיון הציוני מוסרי, אז גם קיר הברזל שמגונן עליו מוסרי. וכך, בין היתר, כתב ז'בוטינסקי: "התיישבותנו, או שהיא צריכה להיפסק, או להימשך בניגוד לרצונה של אוכלוסיית הילידים, ולפיכך היא יכולה להמשיך ולהתפתח רק בחסותו של כוח מגן שאינו תלוי באוכלוסייה המקומית – קיר ברזל, שאותו לא יהיה בכוחה של האוכלוסייה המקומית להבקיע". ואכן, גם המלחמות הרבות שבהן לחמנו ועודנו נלחמים, לצד פעולות הטרור הבלתי-פוסקות, הוכיחו עובדה שעליה אין מחלוקת – את שאיפתם של שכנינו לעשות הכול כדי למנוע את הגשמת המפעל הציוני. חברות וחברי הכנסת, משנות העשרים לחייו, אז החליט להקדיש את כל-כולו לקידום הרעיון הציוני, ועד ליומו האחרון היה זאב ז'בוטינסקי לאחת הדמויות היצירתיות, הנועזות, המגוונות והמקוריות בתנועה הציונית לדורותיה. זאב ז'בוטינסקי לא היה רק איש רוח, איש של מילים, אלא גם איש של מעשים: הוא יזם את הקמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, הוא הנהיג ביד רמה את תנועת בית"ר, וכאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, באחרית ימיו, הוא חידש את מאמציו להקים צבא עברי שיילחם לצד בעלות הברית. יש עוד עיקרון שבו דבק ז'בוטינסקי והקדים את זמנו: אל העוצמה הצבאית חייבת תמיד להתלוות עוצמה מדינית. ככל שנפעיל יותר לחץ, גם בזירה הצבאית וגם במדינית, כך נשפיע על הרצון להמשיך ולהתעמת איתנו, או לחלופין להגיע איתנו להסכמות. היה זה פרופ' בן ציון נתניהו, זכרו לברכה, מזכירו הנאמן של זאב ז'בוטינסקי, אשר מילא תפקיד חשוב בשינוי האוריינטציה המדינית שלו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הציע פרופ' נתניהו לשכנע את ז'בוטינסקי להעביר את מוקד עשייתו המדינית מאירופה לארצות הברית. ואכן, ז'בוטינסקי פעל בארצות הברית כדי לעשות נפשות לרעיון כינונה של המדינה היהודית והקמתו של צבא יהודי, גם בקרב אנשי הממשל וגם בדעת הקהל. השילוב הזה שבו האמין ז'בוטינסקי, בין אגרוף המחץ הצבאי לבין הלחץ המדיני, הפך למציאות חיינו במזרח התיכון. כל מי שבוחן את הבריתות וההסכמים שעליהם חתמו איתנו שכנינו במעלה השנים, יגלה כי כולם נשענים על עוצמות שלובות אלו, על העמידה הנחרצת שלנו והתקיפה שלנו ועל האינטרסים החיוניים שלנו. 12 ימים של מבצע עם כלביא, שבהם הִכֵּינוּ בהצלחה רבה בראש הנחש האיראני, הוכיחו היטב את העיקרון הזה והדהדו לעולם כולו מסר עוצמתי וחד-משמעי. חברות וחברי הכנסת, 85 שנים חלפו מאז פטירתו בטרם עת של ז'בוטינסקי, שלא זכה לראות בהקמתה של מדינת ישראל, אשר מהווה את מימוש חזונו הלכה למעשה. גם מי שחלק על השקפותיו לא יכול היה שלא להוקיר ולהעריך את ראייתו מרחיקת הלכת, את חוכמתו, את ידענותו ואת כישרונו הרב, גם כאיש יוצר, גם כמדינאי וכמנהיג, מנהיג כריזמטי, נואם משובח, כותב מחונן, מדינאי מוכשר, ובעיקר לוחם אמיתי על השקפותיו, ששילם מחירים כבדים על דרכו. עמדותיו הנחצות של ז'בוטינסקי באשר לכיוון אשר בו צריכה להתקדם התנועה הציונית הביאו בעקבותיהן לא רק אוהדים נלהבים אלא גם אויבים מרי נפש. לא מעטים מהם היו גם אלו אשר לא הצליחו להבין כיצד השקפה לאומית יכולה לדור בכפיפה אחת עם השקפה ליברלית ודמוקרטית. אך כשם שז'בוטינסקי הוכיח בחייו כי השילוב הזה אפשרי, כך אנו מוכיחים זאת כממשיכי דרכו, גם בתנועת בית"ר וגם בתנועה שלי, תנועת הליכוד, תנועה לאומית וליברלית. תפיסותיו של ז'בוטינסקי חיות ונוכחות, רלוונטיות יותר מתמיד ומהוות לרבים מורה דרך של ממש, מצפן אמיתי גם בימים סוערים. אחד הערכים הבולטים ביותר בתפיסתו של ז'בוטינסקי, יסוד מכונן אשר עליו נשען חלק ניכר מראיית עולמו, היה ללא ספק ערך השוויון. בכל הנוגע לשוויון נשים היה ז'בוטינסקי פורץ דרך אמיתי בגישתו, אשר התבססה על הערכה רבה ובלתי מסויגת ליכולות הנשיות, ולצידה תביעה נחרצת לתת לנשים ייצוג הולם יותר במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות החשובות. ז'בוטינסקי, שבחר להגדיר את האישה במילים הבלתי-נשכחות, "נפש ארוגה מחוטי פלדה וחוטי משי", כתב באחד מספריו את השורות הבאות: "מחשיב אני את האישה על הגבר בכל שטח יסודי של חיי הציבור והבית" – ואף הוסיף: אין תפקיד ומקצוע שלא הייתי מעדיף את האישה על הגבר. ברוח הגישה החד-משמעית הזאת, שבה דגל כבר לפני מאה שנים, היה ז'בוטינסקי ללוחם בולט ביותר למען זכויות מלאות לנשים. לא מכבר נחשף מכתב שאותו כתב ז'בוטינסקי כבר בשנת 1929 ואשר היה מיועד לחברי ועד העיר בירושלים, וכך כתב ז'בוטינסקי לפרנסי העיר: "בכל ליבי הייתי רוצה להשתתף בהוצאות ועד העיר, אבל עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בהנהלת עסקי העדה, שמי לא יימצא ברשימת משלמי המיסים של מוסדכם". ואכן, כפי שגם השורות הללו מיטיבות להמחיש, עד אחרית ימיו פעל ז'בוטינסקי לבחירת נשים לעמדות מפתח ולמען שוויון הזדמנויות לנשים בחיי החברה והכלכלה. הוא ראה בנשים כמי שימלאו חלק מרכזי במימוש החזון הציוני הלכה למעשה. המחויבות של ז'בוטינסקי לערכי השוויון לא נעצרה רק בנשים. גם באשר למיעוט הערבי החזיק ז'בוטינסקי בדעות ליברליות ומתקדמות ביותר. לצד אמונתו העמוקה בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ז'בוטינסקי לא שלל מעולם את זכותם של העמים האחרים שחיים בה. בהתייחס למה שהגדיר אז הערבים הארץ-ישראלים, קבע ז'בוטינסקי בצורה ברורה את זכותם לשוויון מוחלט, גם מבחינה אזרחית וגם מבחינה תרבותית. ז'בוטינסקי האמין כי צריך להתממש שוויון גמור בין יהודים לערבים בהשתתפות במערכת הפוליטית ובשלטון, וראה בקיומו של השוויון כחובה מוסרית ודמוקרטית. בכל קבינט שבו ישמש יהודי כראש ממשלה, יהיה סגן ראש הממשלה ערבי, וכך להפך – כתב ז'בוטינסקי בחזונו. זאת ועוד, ז'בוטינסקי גם הדגיש כי שוויון זה הוא אינטרס ברור של מדינת היהודים שתוקם, וקבע מפורשות שיש להבטיח שמצבו הכלכלי, הפוליטי והתרבותי של המיעוט הערבי לא ייפגע לעולם. בכישרונו הרב היטיב לתאר את תפיסתו זאת בשורות הבאות: "המסקנה הראשונה מההנחה שאומרת כי 'כל אדם הוא מלך' היא כמובן שוויון אוניברסלי. תמצית מלכותך או מלכותי שלי נעוצה בכך שלא ייתכן כי יהיה מישהו נעלם ממך או ממני מבחינת הדר כבוד או מעמד" – כתב ז'בוטינסקי. המחויבות העמוקה של ז'בוטינסקי לערכי השוויון משקפת בצורה בולטת את אחד ממאפייניו המרכזיים – היותו דמוקרט מובהק שתמך בדמוקרטיה מהותית ועמוקה. ז'בוטינסקי האמין כי מדינה דמוקרטית נבחנת יותר מכול ברמת החופש שיש לפרטים החיים בתחומה. הוא גרס כי במדינה דמוקרטית חייבות להיות ערובות לחופש הפרט, וכי יש לוודא שלמיעוט תהיה השפעה על מהלך העניינים במדינה. גם בחלוף השנים והמאורעות תפיסתו הביטחונית, המדינית והחברתית של ז'בוטינסקי ניצבת לנגד עינינו כתנועה המובילה את עם ישראל זה עשרות שנים, ותמשיך להוות אבן דרך בביסוסה של ישראל כאומה משגשגת, חדשנית, צודקת ודמוקרטית. דבריו, "אם טובה ואם רעה, אם קלה ואם קשה, אם זולה ואם יקרה, זוהי ארצי", חקוקים בליבנו. יהי זכרו של המנהיג, המשורר, הסופר, ההוגה וראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי, נצור בליבנו לעד.

היו"ר משה סולומון:

אמן. תודה רבה, גברתי השרה. אנחנו מקדמים בברכה את מר הרצל מקוב, מנכ"ל מורשת בגין, שהוא ודאי תלמידו של זאב ז'בוטינסקי. כעת אני מזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לשאת דברים, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש דבר אחד שזאב ז'בוטינסקי הטיף לו כל חייו. הוא אמר: אל תקבלו את המציאות – תיצרו אותה. זה הרעיון המרכזי של הרוויזיוניזם. המילה "רוויזיוניזם" באה מהמקור הלטיני revisio, שזה עיון מחדש, הסתכלות מחדש על המציאות. זה הרעיון המסדר של ז'בוטינסקי: אם יש משהו רע בעולם – תשנו אותו. אם החיים שלכם לא טובים – תבנו אותם אחרת. אל תתרגלו לרע, אל תתפשרו על פחות, אל תוותרו לעצמכם. כל זה לא קורה היום. באדיבות ממשלת ישראל, במקום לשנות את מה שרע, התרגלנו אליו. אני רוצה לאשר ולבשר לממשלת ישראל, לראש הממשלה: הפרויקט שלכם הצליח. המדינה התרגלה לכל מה שלא ייאמן, לכל מה שחשבנו שבלתי אפשרי להתרגל אליו: התרגלנו למלחמה. לקח כמעט שנתיים, אבל התרגלנו. המלחמה היא הדבר הקבוע בחיינו – מוות, שכול, אסונות; לקום בבוקר בלי אוויר, לבדוק את הטלפון, לבדוק אם יש "הותר לפרסום", לראות אם יש מישהו שאתה מכיר, לשמוח שאין מישהו שאתה מכיר, להתבייש בזה ששמחת. התרגלנו לקום מאזעקה ב-03:00, לדשדש לממ"ד בעיניים חצי עצומות, לחכות עשר דקות. זה כבר לא נראה לנו אבסורדי, זה לא נראה לנו טירוף, אנחנו לא אומרים אחד לשני: אי-אפשר לחיות ככה – כי עובדה, אפשר לחיות ככה. ככה אנחנו חיים. התרגלנו לזה שהחטופים לא חוזרים. עוד חודש, עוד חודש, עוד חודש – הילדים שלנו, הילדות שלנו, מתחת לאדמה, מתים לאיטם, ואנחנו איתם. הייתי בשבת האחרונה באולפן טלוויזיה שבו אב שכול אמר לאבא של חטוף: אני לא מקנא בך. זו מציאות חיינו. עשרות אלפי ישראלים התרגלו להיות במילואים. זו כבר לא הפסקה בחיים, זו לא הזדמנות לפגוש את החבר'ה, זה לא טורניר שש-בש שהתארך – אלה החיים שלהם, כמו שקרה לזה בזמנו ראש הממשלה, "החיים עצמם". החיים עצמם הם סכנת המוות. 300 ימי מילואים, 400 ימי מילואים, 500 ימי מילואים – אנשים מתרגלים לא לראות את הילדים שלהם; בעבודה מתרגלים להסתדר בלעדיהם. כשהם מגיעים הביתה, הם מרגישים שהאישה התרגלה לחיות בלעדיהם, לקבל החלטות בלעדיהם. התרגלו לזה שהילדים שלהם התרגלו לזה שהם לא נמצאים. התרגלנו גם לזה שהדיון על גיוס החרדים לא נגמר לעולם. כבר אפשר היה לגייס חמישה מחזורים של בני ישיבות, לחייל אותם, לאמן אותם, לשלוח אותם לקרב. אלה שיצאו במחזור הראשון כבר יכולים היו להיות אחרי בה"ד 1, קצינים בצה"ל. רק בחרנו לוותר – או בחרתם לוותר – כדי שהממשלה תשרוד עוד כמה חודשים. התרגלנו לזה שאין טיסות ואז יש טיסות ואז אין טיסות. ואז כשיש טיסות, מתברר שהמחירים השתגעו לגמרי – 5,600 שקל לניו יורק, 5,200 שקל; רומא – שלוש שעות מפה – 2,600 שקל. אתה אומר לעצמך: אז ניסע בלי הילדים. אז שנה ניסע בלי הילדים, עד שאתה רואה מה קרה למחירי הקייטנות: קייטנת גלישה באשקלון, נטע – 2,000 שקל; קייטנת אמיגוס ברמת רחל – 2,900 שקל. אז אנשים התרגלו לזה שהילדים כל הקיץ בבית, צורחים מול המסכים. מה אנחנו נגיד לילדים האלה? התרגלו ללמוד בזום, התרגלו ללמוד בממ"ד, חיכו שנה שלמה לפרום ואז ביטלו להם בגלל המלחמה באיראן. מה הם יגידו, שהמלחמה יותר חשובה? ברור שהיא יותר חשובה. לזה בדיוק הם התרגלו – הם התרגלו לרעיון שהם לא חשובים, לרעיון שיש למדינה דברים הרבה יותר חשובים מהם. והם גם התרגלו לזה שההורים שלהם עצבניים וטרוטי עיניים ועייפים ועצובים, והטלוויזיה היא שידור בלתי מסתיים של אסונות וצרות. גדל פה דור מוכה טראומה. ילדים בני 18 כותבים צוואות. גם לזה התרגלנו. התרגלנו לזה שכל התוכניות שלנו נמחקות. ההחזר על המשכנתה פתאום קופץ באלפי שקלים, כסף שלהורים צעירים אין. אז מגיע סמ"ס פתאום – כתוב: הלוואה בתנאים נוחים. ואתה מגלה שאתה כבר לא מוחק אותו אוטומטית, אתה בודק קודם מה הפרטים, אולי שווה. והתרגלנו לזה שאצלכם, כמובן, הכסף זורם כמו מים: 20 מיליארד שקל לבנות את עיר האוהלים ההזויה הזו בעזה, פנטזיה של משוגעים על חשבון משלם המיסים; 13 מיליארד שקל כספים קואליציוניים; 15 משרדי ממשלה מיותרים. התרגלנו. היינו בטוחים אחרי 7 באוקטובר שכל זה הולך להשתנות, שאתם תיקחו אחריות, תתייצבו מול עם ישראל, תגידו לו: אנחנו אשמים, זה קרה במשמרת שלנו, אנחנו מבקשים סליחה. אנחנו מבינים שמה שהיה כבר לא יהיה. רק שאז היה לכם רעיון יותר טוב – אתם אמרתם לעצמכם: הם יתרגלו. לא משנה כמה זה נורא, לא משנה כמה החיים שלהם יהיו גרועים, לא משנה כמה מכות הם יקבלו, הרי בסוף מתרגלים לכול. ככה המין האנושי בנוי. הוא מסתגל והוא מתרגל אפילו לדברים הכי נוראיים. ראש הממשלה אמר את זה לכל מי שהיה סביבו. אנחנו יודעים את זה, הוא אמר: לא מתפטרים, לא עוזבים, נצמדים בכל הכוח לכיסא. נעביר עוד חודש ועוד חודש ועוד חודש – הם יתרגלו. זאת תהיה המציאות החדשה שלהם. אז אני רוצה שתדעו, לא באמת התרגלנו. אנחנו שורדים כי זה העם הכי חזק בעולם. אנחנו שורדים כי אנחנו יודעים שיום אחד זה ייגמר, והיום הזה הולך ומתקרב. תהיה פה ממשלה אחרת שיודעת שזה לא חייב להיות ככה, זה יכול להיות אחרת. אנחנו יכולים שתהיה פה מדינה אחרת בלי מלחמת נצח, בלי הזיות על כיבוש עזה, בלי מחירים יקרים יותר מיפן או מאנגליה. אנחנו מעליהם במדד יוקר המחיה, גם מעל ארצות הברית, גם מעל שבדיה. תהיה פה מדינה בלי שלטון מושחת, לא מתפקד, אדיש לגורל אזרחיו. תהיה פה ממשלה מתפקדת שיודעת לנהל, עם סדרי עדיפויות שאומרים: קודם כול אנשים עובדים, משלמי המיסים, משרתי המילואים. אלה שנותנים הם אלה שיקבלו. אלה שמתאמצים הם אלה שירוויחו. ז'בוטינסקי אמר פעם: "אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר". יכול להיות פה עתיד טוב יותר. זה תלוי בנו. זה תלוי במה שנעשה בשנים הקרובות, וזה תלוי בזה שנזכור שלרע אסור להתרגל. צריך לשנות אותו, ואפשר לשנות אותו. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

כעת נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: חיזוק המענים לרשויות ולכפרי העדה הדרוזית בצפון הארץ שנפגעו במלחמה. את ההצעה הגישה חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה, חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מי השר?

היו"ר משה סולומון:

יריב לוין, הוא יצא לשנייה אחת.

שלי טל מירון (יש עתיד):

נמתין לשר, כי זה חשוב.

היו"ר משה סולומון:

אוקיי, אז אנחנו נעצור.

שלי טל מירון (יש עתיד):

הינה, השר הגיע. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, האמת היא שכשהגשתי את הבקשה להצעה לסדר-יום הזאת, שעוסקת בבני העדה הדרוזית, לא ידעתי שאנחנו נהיה בעיצומו של אירוע באמת מטורף, היסטורי, קשה מאוד. כיוונתי את דבריי ואת ההצעה לסדר-יום לאחינו הדרוזים פה במדינת ישראל. אבל עכשיו מתרחש משהו מאוד גדול בגבול סוריה, ומכאן אני רוצה קודם כול לחזק את בני העדה הדרוזית, אחינו ואחיותינו, שעוברים עכשיו רגעים מאוד לא פשוטים, וכמובן לחזק גם את בני העדה הדרוזית שעוברים בסוריה – אין לי מילה אחרת חוץ מסוג של טבח מזעזע. להבנתי, ממש לפני זמן קצר, ראש האופוזיציה שוחח עם השייח' מוואפק טריף ואמר לו שאנחנו עומדים לצד אחינו הדרוזים ושנעמוד לצידם, כמובן. מכאן אני רוצה לחזק את ידיהם. אני מקווה שהאירוע הזה לא יסלים לכדי משהו שאנחנו עוד לא מבינים את המשמעויות שלו, אבל זה אירוע בהחלט יוצא דופן, ומדינת ישראל כמובן צריכה לנקוט עמדה חזקה. אז האמת היא שכשהגשתי את ההצעה לסדר-היום הזאת, רציתי לדבר על מה שקורה עם הדרוזים בגבולותינו. אני משתדלת לדבר על זה ככל יכולתי, אני נוסעת הרבה לסיורים שם, אני פוגשת ראשי רשויות, אני פוגשת תושבים, אני שומעת את הזעקות שלהם. ביום הזיכרון האחרון הייתי שם, תכף אני ארחיב על זה. אתם יודעים, ב-649 הימים האחרונים של המלחמה הזאת, שכולנו כמובן יודעים שיש לנו עדיין 50 חטופים, מתוכם חטופה אחת בעזה, מתוך 893 חללי צה"ל שנפלו על הגנת ישראל, נפלו 13 חללים מהעדה הדרוזית. לא מעט אנחנו מדברים עליהם, אבל כמובן שזה לא מספיק. התרומה שלהם לחברה הישראלית, לצבא, לאקדמיה, לתעשייה, היא גדולה מאוד, וממש לא מזמן התברכנו בחברי כנסת חדשים מהעדה הדרוזית, שזה כמובן חשוב ומשמח, כי הם יוכלו לייצג את העדה הזאת טוב יותר. אבל אני אומרת ממש מדם ליבי – כי אני מקפידה לסייר שם, לפגוש אותם ולדבר איתם בשנתיים האחרונות – יש הרבה מאוד מצוקות והרבה מאוד בעיות, ומדינת ישראל לא עושה מספיק כדי לפתור אותן ולא עושה את המתבקש כדי לסייע לבני העדה הדרוזית. הכול כמובן מתחיל מחוק הלאום. הכול מתחיל בחוק הזה, שעדיין מרחף מעל ראשנו ועדיין מנציח את העובדה שיש פה הנהגה שלמעשה בפועל, בעזרת החוק הזה, חושבת את עצמה עליונה על אחרים. מתוך החוק הזה יש כמובן את כל מה שקשור בשוק הבנייה, את חוק קמיניץ, שגם מייצר בעיה גדולה מאוד בחברה הדרוזית: צעירים דרוזים שרוצים לייסד בית, שרוצים להתחתן, פשוט לא יכולים לעשות את זה, כיוון שאצל הדרוזים נהוג להתחתן כשהם יכולים בעצם לבנות בית. זה חלק מהתרבות שלהם, זה חלק מהעניין, ובגלל הקנסות וחוק קמיניץ הם פשוט לא יכולים לעשות את זה. אין להם היתרי בנייה, הקנסות הם קנסות של מאות אלפי שקלים שהם לא עומדים בהם. מצד אחד המדינה לא מפשירה להם את השטחים של האדמות שלהם לבנייה בכפרים, מצד שני היא חונקת אותם בקנסות, ובעצם היא מייצרת בעיה מאוד גדולה בחברה הדרוזית. אפילו גיל הנישואים, סטטיסטית, הולך ונעשה יותר מאוחר, ואפילו אחוזי הגירושים הולכים ועולים. זה ממש משפיע על החברה הזאת. אם אנחנו חוזרים רגע לנושא של שותפות הגורל ו-13 החללים, שהותירו באמת חור עמוק בלב של המשפחות שלהם ושל כולנו, אז דווקא ביום הזיכרון האחרון, אם אתם זוכרים, הממשלה לא השכילה לשלוח נציג, ורק אחרי שהייתה זעקה גדולה של מנהיגי העדה, וביניהם רפיק חלבי, פתאום הוחלט לשלוח שר. זה באמת היה לא מכבד, בלשון המטה. ביום הזיכרון האחרון ביקשתי לנסוע – אחרי שהייתי בטקס ממלכתי, ביקשתי לנסוע לדאלית אל-כרמל ולעוספיא. ממש ניגשתי לבתים של משפחות שכולות וביקשתי פשוט לשבת איתן. הם כיבדו אותי וקיבלו אותי בסבר פנים מאוד יפה. ישבנו ודיברנו על המצוקות שלהם. אפילו סיפרתי פה מעל הדוכן – ביקרתי אצל משפחתו של אחסאן דקסה, זיכרונו לברכה, גיבור ישראל, ובאמצע השיחה שלי עם ההורים שלו הייתה הפסקת חשמל, כי הם לא מחוברים לחשמל, הם צריכים למשוך חשמל פיראטי. באמת בושה גדולה. בעצם מקום המדינה, ועוד לפניה – 443 חללים מהעדה הזאת, שחירפו את נפשם למען מדינת ישראל. והרבה מצוקות עולות מהם. אז דיברתי על הבנייה ועל הקנסות ודיברתי על החשמל. אין סיוע במיגון, והתושבים זועקים בחוסר אונים אל מול זה, חלק קטן מהבתים כולל ממ"דים, ממש חלק קטן. קיים מחסור מאוד חריף במקלטים ציבוריים, לפעמים אין בכלל מקלטים. אין פריבילגיות כמו תמ"א וחיזוק מבנים. ראינו את מה שקרה במג'דל שמס, ראינו את כל הילדים שאיבדו את חייהם באירוע הנורא הזה. והממשלה לא נכנסת לאירוע. היא לא פותרת את הבעיות, היא לא מקדמת אותן, וזה מייצר אובדן אמון מאוד גדול, שהולך וגובר. אני ממש שמעתי את זה מפי כל האנשים שנפגשתי איתם, כולל ראשי רשויות. הם פשוט איבדו אמון. זה גם משפיע כמובן על המוטיבציה להתגייס לצה"ל, על המוטיבציה לחיות במדינת ישראל, ואסור לנו לתת לזה לקרות. אנחנו צריכים להילחם בטחנות הרוח של הביורוקרטיה הישראלית ולפתור אותה. מבחינתי, איך שאני רואה את הדברים, עד שלא ימונה פרויקטור שידע לחבר בין כל הגורמים הממשלתיים כדי לפתור, זה פשוט לא יקרה. אז הם משלמים מיסים כמו כולם ושולחים את הילדים שלהם למלחמה, שלא כמו כולם, ובעצם מתקבלים בידיים ריקות ובסיסמאות ריקות אפילו יותר באיזה ביקור פעם ב- של איזה פוליטיקאי באיזה כפר, ואף אחד לא מבין את האירוע לעומק ואת השטח. מאוד קל לדבר על שותפות הגורל בין היהודים לדרוזים, כאילו זה איזה סלוגן, איזה סטיקר לבחירות, אבל אסור לנו, אסור לנו להפוך את זה למשהו סיסמתי, לפופוליזם. זאת ברית אמיתית, שבאחריותנו לתחזק אותה וליישם אותה גם במעשים. אני לגמרי קוראת מפה לבטל את החקיקה הגזענית הזאת, לתעדף תקציבים – גם החלטות ממשלה וגם תקציבים שסוכמו לא מועברים בפועל לחברה הדרוזית, והגיע הזמן לפעול בנושא, כי לא מפלים בין דם לדם. במקביל יש את אלה שבוחרים לזרוק את האחריות, לקרוע את תמצית האחריות ולזרוק אותה לפח. אנחנו שומעים את זה ב"נמות ולא נתגייס", אנחנו שומעים את זה ב"בשלטון הכופרים אנחנו לא מאמינים, בלשכות אין אנו מתייצבים". אנחנו שומעים את זה ממנהיגים ומעסקנים, ובזמן שהם מהלכים כאן בין המסדרונות ורוקמים תוכניות ומזימות במחשכים על חשבונם של חיילי צה"ל – לוחמי המסדרון אל מול לוחמי השוחות. ריבונו של עולם, רק בשבוע האחרון שלושה חיילים התאבדו. אותי זה שובר מבפנים, אי-אפשר להכיל את זה. איך אפשר להירדם בלילה בזמן שמשפחות שלמות נשברות? משחקים מונופול על החיים שלנו. כולם פה זעקו שמפלגה עם שבעה מנדטים הצמיחה ראש ממשלה בממשלת השינוי, וכאן יש לנו ממשלה דה פקטו עם מפלגה של שבעה מנדטים ששולטת בה כמו בובה – כנועה, בלתי מתפקדת בעליל. בלתי נתפס. אז אני חוזרת שוב: לא מפלים בין דם לדם. לא מפלים בין דם לדם. ראש הממשלה אמר: לעד נחיה על חרבנו. איפה אתם תהיו במלחמה הבאה – מתחת לפלואורסצנטים או איתנו בחזית? אם נישאר בחזית לבד, לא בטוח שיהיה כאן בטוח בעתיד. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת ישיב על ההצעה השר יעקב מרגי, שר הרווחה, בבקשה. בבקשה, אדוני השר.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי המציעה, אני משיב בשם שר הביטחון. ב-21 החודשים שבהם מצויה ישראל במלחמה מורכבת קיבלנו הוכחה נוספת, ולעיתים קרובות גם כואבת, לעוצמתה של הברית שלנו עם אחינו בני העדה הדרוזית. זוהי בראש ובראשונה ברית חיים עם מי שמוכיחים כבר עשרות שנים עד כמה עמוקה ואמיצה הנאמנות שלהם למדינת ישראל, ועד כמה רבה הנכונות שלהם לתרום לביטחונה של המדינה, גם בזמנים קשים ומאתגרים במיוחד. ביטוי לגודל המחויבות שלנו לבני העדה יכול להיות תוכנית חומש חדשה חסרת תקדים לחברה הדרוזית בהיקף של מיליארדי שקלים, כפי שאישרה הממשלה לפני למעלה מארבעה חודשים. כיוון שהמחויבות שלנו לבני העדה הדרוזית נוגעת לאזור כולו ולא רק לנעשה בתחומי הארץ, אנו מוצאים לנכון להזכיר את העמידה התקיפה שלנו שנועדה למנוע פגיעה בדרוזים בסוריה. אנחנו ממשיכים לעשות כל שנדרש כדי למנוע מהמשטר הסורי לפגוע בהם ולהבטיח את פירוז המרחב הצמוד לגבולנו מול סוריה. רק אתמול הנחינו – ראש הממשלה ושר הביטחון – את צה"ל לתקוף מיידית כוחות משטר ונשק שהוכנס לתוך מרחב סוידה בהר הדרוזים בסוריה לשם פעילות המשטר נגד הדרוזים – פעולה העומדת בניגוד למדיניות הפירוז, האוסרת הכנסת כוחות ונשק למרחב דרום סוריה שמסכנים את ישראל. ולכן גם במישור האזרחי וגם במישור הביטחוני, המדיניות שלנו היא, כפי שהצגתי, תמיכה רחבה ומתמשכת בעדה הדרוזית, היקרה לכולנו. בהצעה לסדר-היום שהגישה חברתנו חברת הכנסת מירון נשאלת השאלה באשר לפיצוי יישובי הדרוזים שנפגעו בצפון, אם במסגרת תכנית כוללת שכבר מיושמת ואם כחלק מתוכנית ייעודית ליישובי הדרוזים. בהתייחס לדברים אלה שר הביטחון מבקש להבהיר: ההחלטה על חיזוק כלכלי למרחבים שנפגעו במהלך המלחמה אינה נוגעת למערכת הביטחון לבדה, אלא מהווה חלק מקידום החלטת ממשלה בנושא אזורי עדיפות לאומית בצפון. כדי שניתן יהיה לקדם החלטה זו, מערכת הביטחון באמצעות צה"ל העבירה חוות דעת ביטחונית מבוססת בסוגיות רלוונטיות. לנוכח המחויבות וההערכה הרבה הקיימות, כאמור, לעדה הדרוזית, שר הביטחון כותב, אני מאמין ומקווה שיינתן המענה הנכון גם בנושא הזה. אני באופן אישי יכול לומר לך שהייתי שותף גם להחלטה שהתקבלה בממשלה – ציינת את סוגיית הפיתוח של היישובים ואת דור ההמשך שמתקשה, ואנחנו ערים לכך. אז קודם כול, אני בירכתי אז בישיבת הממשלה, ותמכנו, כמובן, ביוזמה להקים – התקבלה החלטה, זו לא רק יוזמה – להקים ועדת תכנון, בנייה משותפת לעדה הדרוזית והצ'רקסית. אני מקווה שיקדמו את זה במהרה ותאויש הוועדה ותצא לעבודה. אין ספק שזה פער שחייבים להשלים, וזה המינימום של מדינת ישראל והיא יכולה בזה להביע את המחויבות; זו גם חובתנו, זו חובה מוסרית וערכית לטפל בדור ההמשך. אנחנו מודעים גם למגבלות – בכפוף לתרבות ולמנטליות, מדינת ישראל גם יודעת להתיישר לאילוצים תרבותיים, וטוב שכך. ובמיוחד לעדה הדרוזית, אני חושב שזה מתבקש. ציינת את חוק הלאום. לא אחת התבטאתי – אני חושב שאנחנו כן יכולים לתקן את החוק ולבטא בו, כן, את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל אנחנו כן יודעים וצריכים לבטא את מעמדה של העדה הדרוזית בתוך המדינה שלנו, וזה מתבקש ונכון. ופה, שוב, אני מצדיע לחיילים מהעדה הדרוזית ובני משפחותיהם על המסע שהם עוברים ביחד, ומחבק חיבוק חם ואמיץ את המשפחות של החללים בקרב העדה הדרוזית. אני לא אוהב – לא אוהב להשתמש במושג ברית דמים, אני חושב שזו ברית חיים. ברית חיים, וככה טוב, וטוב שהם רואים את זה כך, וטוב שאנחנו רואים כך. אנחנו לפעמים צריכים, בצוק העיתים, בלהט העשייה, גם להזכיר לעצמנו שיש הרבה פערים וצריך להדביק אותם. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. גברתי המציעה, את רוצה להצביע? מסתפקת בתשובת השר? להצביע על זה לסדר במליאה או לוועדה? בסדר-היום במליאה. אוקיי. אז אם כך, אנחנו מצביעים על הבקשה לכלול את זה בסדר-היום. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נגד – אין נמנעים – אין הבקשה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

שלושה בעד, אין מתנגדים. אם כך, הנושא ייכלל בסדר-היום במליאה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדל 7 באוקטובר – המחדל החמור מאז קום המדינה, מס' 5624. את ההצעה הגישה חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. האם חברת הכנסת אורית פרקש הכהן נמצאת? בבקשה, לרשותך עשר דקות ברגע שיעלה הפודיום.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מפנה את הנאום הזה לראש הממשלה ולשרי הממשלה, כמו תמיד, למרות שרובם לא נמצאים כאן. אני עומדת כאן עם יוזמה חמישית, אדוני היושב-ראש, בנושא החשוב של הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון 7 באוקטובר. הגשתי כבר ארבע הצעות חוק בנושא, שלוש מהן הקואליציה הזו הפילה. הצעת החוק הרביעית בדרך, והפעם אני מעלה להצבעה הצעה לסדר-היום שהכנסת, כגוף שמפקח על הממשלה, תקיים דיון באחת מוועדותיה – מדוע הממשלה הזו נמנעת מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. לא הייתי צריכה לעמוד פה עכשיו, אדוני היושב-ראש, אם הייתם מקבלים החלטת ממשלה לפני שנה ותשעה חודשים, שנה ושמונה חודשים, להקים ועדת חקירה ממלכתית על האסון הגדול ביותר שנפל עלינו. אבל אני, מאחר שלא עשיתם את זה, אמשיך לנסות בכל דרך – מהדלת, מהחלון, בכל כוח אמשיך להעלות את הנושא הזה על סדר-היום. וגם היום, גם הפעם, אני מנסה לעזור לכם לעשות את הדבר הנכון ומבקשת שתתמכו בהצעה שלי לקיים את הדיון החשוב הזה כדי שוועדה מוועדות הכנסת – והכנסת, תפקידה לפקח על הממשלה – תקיים דיון מדוע טרם הוקמה ועדת חקירה ממלכתית. זה מה שאני מבקשת היום. אנחנו 649 ימים במלחמה, אדוני היושב-ראש, 1,200 נרצחים, 893 חללים, מעל 6,000 חיילים פצועים, אלפים פצועים בנפש, 251 אזרחים וחיילים ותינוקות וקשישים נחטפו לרצועת עזה על טנדרים; אזרחים שלנו עברו התעללות, נשרפו ונרצחו, ואת המחדל הבלתי-נתפס הזה הממשלה הזו לא מוכנה לחקור. למה? אתם אומרים לי בקואליציה: כי אנחנו בזמן מלחמה. אתם אומרים. אז כולנו יודעים שהטיעון הזה הוא תירוץ. זהו תירוץ שאתם מסתתרים מאחוריו. למה? כי בואו נראה מה כן יש לכם זמן במלחמה לעשות – חוק מח"ש, חוק העמותות, חוק הפגיעה בתאגיד השידור הציבורי, חוק ההסתה, חוק חסינות חברי כנסת, חוק פקודת המשטרה, חוק השתמטות, כן? שינוי מינוי נציב תלונות הציבור, שינוי אופן המינוי של נציב שירות המדינה, פוליטיזציה של נציב תלונות השופטים, להחרים את נשיא העליון, לא לכבד פסיקות בג"ץ, להרוס את המשטרה. אבל להקים ועדת חקירה ממלכתית – לא, את זה אי-אפשר לעשות בימים של מלחמה. אז, חברים, בזמן שכבר חלף בכירים במערכת הביטחון לקחו אחריות, התפטרו. הרמטכ"ל, ראש השב"כ, אלוף פיקוד דרום, ראש אמ"ן, כולם – הראשונים שיישאו באחריות – ביקשו ודרשו להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי להפיק לקחים ולשמור על חיילינו ועל המדינה. פרק איראן מאחורינו, הגענו ליעדי המבצע, רוב עזה בשליטת הצבא, פירקנו את חיזבאללה מנשקו, תושבי הצפון והדרום מתחילים לחזור לבתיהם, אבל מה? ועדת חקירה ממלכתית לא באופק. תראו כמה זה בלתי נתפס.

היו"ר משה סולומון:

אולי כן? יכול להיות שהם פנויים לעסוק במלחמה ולא בוועדת חקירה? בגלל זה זה מוזנח.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בלתי נתפס, אדוני היושב-ראש, בלתי נתפס. אני דיברתי עם כמה וכמה מחברי הכנסת שאני מעריכה, ניסיתי לדבר על ליבם, ואתה יודע מה הם אמרו לי? הם אמרו לי את האמת, הם אמרו לי: בקואליציה הזו, אורית, זה לא יקרה, את יודעת למה? אנחנו לא נסכים לוועדה שתקבע אחריות אישית. אז אני מספרת לך, אדוני היושב-ראש, שהצעת החוק הרביעית שהגשתי, שהיא בדרך למליאה הזאת, מציעה רוב מיוחס מבין חברי ועדת החקירה הממלכתית שיקבעו אחריות לדרג מדיני. אפילו – אולי זה יעזור. אבל תבינו דבר אחד ברור: אף הורה שכול של חייל, קרוב משפחה או אהוב שנרצח בנובה, או בכלל מהמדינה הזאת, לא ישקוט ולא ינוח עד שיבדקו מי אחראי. מי אחראי, עד האחרון שבהם. אז מה אני מבקשת היום? אני מבקשת מכם שנחזיר לכנסת, למקום הזה, את שארית הכבוד שהוא כבר איבד בעיני הציבור. שלפחות בנושא הזה נתקן, תתקנו. אחרי שכבר הפלתם לי שלוש הצעות חוק בנושא שמכריחות את הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית, לפחות היום תצביעו פה נכון, חברים שלי – שהכנסת הזאת תאשר את ההצעה לסדר-היום שלי. ומה היא באה ואומרת? שהכנסת, שאמורה לפקח על הממשלה, תקיים דיון באחת מוועדות הכנסת – כל כך הגיוני – בשאלה מדוע הממשלה הזאת נמנעת מלהקים ועדת חקירה ממלכתית, מדוע במשך שנה ותשעה חודשים אנחנו לא עושים את זה. לדיון הזה, שיתקיים – אני לא יודעת – בוועדת החוץ והביטחון, יוזמנו חיילים, יוזמנו משפחות שכולות, תוזמנה משפחות חטופים, יישמעו אנשי מערכת הביטחון, יגיעו נציגי ממשלה, שרי קבינט בעבר ובהווה, נציגי החברה האזרחית. בדיון שיתקיים בוועדה הזאת בכנסת נשאל שאלות: איך ייתכן שאין ועדת חקירה שתבדוק תהליכים שקדמו ל-7 באוקטובר? שתבדוק את החלטות המדיניות שקדמו ל-7 באוקטובר, שתבדוק את האירוע עצמו, את הקונספציות. איך ייתכן שהכנסת, שתפקידה לפקח על הממשלה, לא תתמוך בדבר כזה? קשה לי להאמין, אדוני היושב-ראש, שזה יכול לקרות היום. ואתם יודעים מה עוד? הזמן הזה שחלף – ועדת החקירה תצטרך לבדוק את ההתנהלות של הממשלה הזאת גם בשנתיים האלה, שכבר חלפו: בעניין עסקת החטופים, בפרשת קטרגייט, בשאלת ניהול המלחמה, בשאלת מצוקת הצבא והחיילים שלנו לאור חוק ההשתמטות, את ההשלכה הכלכלית של המלחמה הזאת על ישראל, ואת שאלת השאלות, אדוני היושב-ראש: האם שיקולים זרים ניהלו את הממשלה שלנו על חשבון חיי חטופינו ועל חשבון חיי חיילינו במלחמה. גם את זה נצטרך לבדוק. למשל, ביום שישי האחרון פורסם תחקיר מדאיג מאוד בעיתון ניו יורק טיימס האמריקאי, שבו נחשף שראש הממשלה שלנו כביכול בחר לסכל, משיקולים פוליטיים, עסקת חטופים. לפי התחקיר, השר סמוטריץ' איים על ראש הממשלה ואמר לו: אם תעשה את זה, אין לך ממשלה. ונתניהו נכנע. אני חושבת שגם את זה צריך יהיה לבדוק בוועדת חקירה ממלכתית. בזמן שאף אחד לא שמר על האזרחים והחיילים ב-7 באוקטובר, אתם שומרים על הכיסאות שלכם. אתם מסרבים לתת תשובות שמגיעות לעם כולו, משהו כל כך נורמלי ומתבקש. איך יכול להיות שהתרגלנו למשהו אחר? עד כמה הממשלה הזאת השכיחה מאיתנו את הכללים הכי בסיסיים ונורמליים של מחויבות, של מנהיגות, של מוסר לבדוק את מה שקרה? חבריי חברי הכנסת, כבר כמעט שנתיים אנחנו מתבוססים במערכה הקשה בתולדותינו. החיילים שטמונים מתחת לאדמה, הגופות שהוחזרו מהשבי, נרצחי הנובה שרק רצו לרקוד, הם לא יוכלו לדעת מה קרה, והם גם לא יכולים לשאול את השאלות. אבל אנחנו כן; חיילי המילואים כן; הציבור כן. כולנו, שמשלמים מחיר נפשי וכלכלי כבד מאז 7 באוקטובר, רוצים ודורשים להבין מה קרה בו. אנחנו דורשים את הדבר הבסיסי ביותר: לקבל תשובות והסברים, לקבל אפשרות להפיק לקחים, כדי שהחיילים שעדיין בשוחות ובקרב יצוידו בלקחים שיגנו עליהם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בדברים של רפי בן שטרית, מיוזמי ופעילי מועצת אוקטובר, שמאגדת אלפים רבים של משפחות שדורשות ועדת חקירה ממלכתית. הוא איבד את בנו סמ"ר אלרואי בן שטרית שנפל בקרב ב-7 באוקטובר. וזה מה שהוא אמר בשבוע שעבר: ברגע שאלרואי נפל, אני הפכתי להיות חייל שלו ושל כל החברים שלו. אנחנו דורשים צדק; אנחנו רוצים לדעת בדיוק מה קרה, איך קרה, למה קרה, מי כשל, מי נכשל, מי התרשל, מי נרדם, למי לא משכו בדש בגדו. אנחנו לא נרפה מהמאבק הזה. המאבק הזה הוא מאבק למען הדורות הבאים. הוא מאבק לצדק. אז אנחנו כולנו איתכם, ואני בניסיון הרביעי שלי. אחרי הפגרה אנחנו נעלה עוד הצעת חוק שלי, חמישית במספר בנושא. אני באמת מבקשת, מגיע לנו יותר. מה אני מבקשת היום? את הדבר המינימלי. אני מבקשת שתתמכו בהצעה לסדר-היום שאומרת: בואו נעביר לוועדת הכנסת, לוועדת החוץ והביטחון, דיון שבו הכנסת, הגוף שמפקח על הממשלה, הפרלמנט, תדון בשאלה מדוע עד לרגע זה נמנעה ממשלת ישראל מלהקים ועדת חקירה ממלכתית. אני מבקשת שתתמכו בבקשה הזאת. תפקיד הכנסת לפקח על הממשלה. זאת החובה שלנו, וזה מה שמגיע לכולנו. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. על ההצעה ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דודי אמסלם, בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להשיב להצעה שהעלתה כאן כרגע חברת הכנסת אורית פרקש. לפני שאני אענה לגופו של עניין, אני רוצה קצת לגבי – בוא נגיד ככה – חברת הכנסת פרקש, את רוצה שאני אשיב? יש לי כמה הערות סמנטיות לגבי מה שאמרת. אנחנו רוצים להגיש את חוק הגיוס. אתם החלטתם – לא רק את; לצערי הרב, זה השמאל במדינת ישראל, כולל כל התקשורת, לקרוא לו "חוק ההשתמטות". דרך אגב, זה דבר אנטישמי. אנחנו רוצים לגייס חרדים לצבא, ואתם קוראים לזה מראש חוק ההשתמטות.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השר דרעי קרא לזה "חוק ההשתמטות", לא אני.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תני לי רק שנייה. אני רוצה לספר לך שכשגנץ חתם עם החרדים ורצה, הוא הגיש את זה כחוק הגיוס. וזו האמת. היום, אני רוצה לספר – זה מפריע לי שם בצד, הדיבורים; מאז קום המדינה ועד היום לא הסדרנו את הסוגיה הזאת, ואנחנו רוצים להסדיר אותה ביחד עם אחינו החרדים. לכן אני חושב שהשימוש בביטויים חשוב מאוד. זה חוק הגיוס. יש מספיק משתמטים, דרך אגב, לא חרדים. גם חרדים וגם לא חרדים. לגבי מה שאמרת, עוד דבר שקצת הדהים אותי – מה כתוב בניו יורק טיימס? בניו יורק טיימס אנחנו קוראים מה קורה אצלנו במדינה. בארצות הברית. ואת אומרת ששם פורסם, בניו יורק טיימס. כן, מוסד ישראלי, תומך ישראל מובהק, פרו-ישראלי, מאשים את ראש הממשלה באיזושהי כתבה שהוא יכול היה לעצור את המלחמה וכו', והוא עושה את זה משיקולים פוליטיים. תראי, חברת הכנסת אופיר פרקש.

היו"ר משה סולומון:

אורית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אורית פרקש, סליחה. אני מזדעזע כשאני שומע את זה כל פעם. אני לא חשבתי שאהוד אולמרט עשה את מלחמת לבנון בגלל שיקולים פוליטיים. מנחם בגין, האשימו אותו שנים על זה שהוא רוצח את חיילי צה"ל, אבל בימין זה אף פעם לא קרה. רוב מלחמות ישראל היו כשהמפא"יניקים היו בשלטון. תמיד תמכנו בממשלה ובצבא, בגלל שבסוף זאת המדינה שלנו. אני לא מעלה על דעתי – באמת, יכול להיות שתגידי: דודי, אתה תמים; אני לא מעלה על דעתי שיש יהודי, לא רק ראש ממשלה, שבגלל שיקולים פוליטיים ממשיך מלחמה, על כל המשמעות שלה, ולא מחזיר חטופים כשהוא יודע איפה הם נמצאים. לכן אני חושב שעצם החשיבה הזאת היא מעוותת. זה מישהו מעוות במוח, זה מוח חולני שיכול לחשוב כך. מוח שונא יכול לחשוב כך. השנאה מביאה בסוף לידי עיוורון, ולכן אני חושב שמי שמדבר כך הוא בן אדם שאני הייתי מציע לו לעשות הסתכלות נפשית עם עצמו, בגלל שאני מאמין שאין יהודי בעולם שיכול לחשוב ולפעול כך, לא רק ראש ממשלה – ולא משנה מיהו.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תעשו ועדת חקירה, שתבדוק הכול.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני אבוא להצעה שהצעת. תראי, אין ספק שאנחנו נקים ועדת חקירה לבדיקת כל מה שקרה ב-7 באוקטובר. דרך אגב, אנחנו חייבים את זה לנו, לילדינו, לנכדינו ולעתידה של מדינת ישראל. אין שאלה כזאת בכלל – בגלל שקרה לנו אסון עצום. כבר אמרו את זה פה הרבה פעמים, זה נכון, וכדאי להגיד את זה כל פעם ולחזור: מאז השואה לא היה דבר כזה. ביום אחד טבחו 1,500 זקנים, נשים וטף באכזריות, בסכינים, עשו דברים איומים ונוראיים ביום אחד. אנחנו גם יודעים מה היה יכול לקרות עוד קצת, אם הייתה להם הצלחה עוד טיפה, והם כבר היו מגיעים לתוך ערי ישראל המרכזיות – מה היה קורה לנו. זאת לא שאלה בכלל. אבל אני רוצה לומר שני דברים: תוך כדי הקבינט, אחרי כמה חודשים – ואת יכולה לעמת את זה עם גנץ, חבר הכנסת גנץ היה בקבינט, הוא וגדי – הרמטכ"ל החליט להקים מה שנקרא "ועדת חקירה פנימית בתוך הצבא", תחקירים בצבא. אני התנגדתי לזה אז בתוקף רב ואמרתי לו: אדוני הרמטכ"ל, אנחנו עסוקים בלחימה. אתה, הרמטכ"ל של מדינת ישראל, אתה עסוק עכשיו במלחמה, מלחמת קיום, תראה מה קורה לנו. אני מדבר איתך על תחילת המלחמה, אחרי כמה חודשים. אמרתי לו, הרי ברגע שאתה נכנס לתחקירים מהסוג הזה – עכשיו, יש שני סוגי תחקירים בצבא, שאני מכיר, לפחות. יש תחקיר טקטי שמתבצע כל יום על כל אירוע – עשינו איזה תרגיל, עשינו התקפה על האויב, אחרי ההתקפה אנחנו יושבים בערב או אחרי יומיים, מנתחים מה קרה, מה עשינו טוב כדי להמשיך ולעשות את זה, ובמה שגינו כדי לתקן. זאת לא שאלה, את זה צה"ל עושה מדי יום ביומו כל הזמן. אמרתי לו, ועדת חקירה? מה אתה מצפה עכשיו? הרי הקצינים ילכו, מטבע הדברים, ויחפשו עורכי דין עכשיו. נראה לך סביר שמח"ט עכשיו, אלוף פיקוד, אוגדונר – הרי בסוף אתה הולך לבדוק אותם, אני לא מדבר עליך. חשבתי שזה לא נכון. אז כמובן כעסו, גם גנץ אמר, דודי, איך דיברת לרמטכ"ל? דיברתי אליו כמו שאני מדבר עכשיו.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל עברו שנתיים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו עדיין נמצאים בתוך המלחמה עצמה, מלחמה קשה מאוד. דרך אגב, זו לא שאלה של זמן, זו שאלה של האירוע. זאת מלחמה שמדינת ישראל מעולם לא הייתה בה, באורך זמן כזה. זו המלחמה הכי מורכבת שהייתה אי פעם, הכי מסובכת והכי קשה. לכן אני סבור שקודם כול שצה"ל יסיים את העבודה שלו שם. לפחות שיקבל – לא משנה, אם זה בהחלטה של הדרג המדיני ואם זה בהחלטה כזאת או אחרת, אנחנו מתכנסים בסופו של דבר לכיוון סיום היעדים שהממשלה הציגה לצה"ל, וצה"ל יביא את התוצאות. אמרתי את זה לא מזמן – אני לא מעריך את זה בשנים, אני מעריך שזה סיפור של חודשים ספורים. ואז נתכנס, קודם כול נייצב את גבולות ההגנה שלנו כמו שאנחנו צריכים, כדי שבסוף, מחר בבוקר, לא יקרה לנו דבר כזה, ובוודאי אז נצטרך לבוא ולהקים ועדת חקירה לאומית. אני אסביר עוד משהו – למה. ותראי מה המחלוקת, צריך להבין. אתם רואים על פי החוק, הרי מי אמור להקים – תשאלי אותי: דודי, מה ההתנגדות שלכם? איפה הבעיה? את הבעיה אתם יודעים. היום יש בבית המשפט העליון שופט שקורא לעצמו נשיא. דרך אגב, הוא לא נבחר על פי חוק.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני מסביר, הוא החליט – תביני, על פי החוק, מי שאמור לכנס את הוועדה ולשבת ולהחליט עליה הוא שר המשפטים. דרך אגב, זו הדרך עוד מעט. אם שר המשפטים לא יכנס את הוועדה, אז הוא גם ימנה את השופטים. ואם הממשלה – הוא מעכב לנו את נציב שירות המדינה, ועוד מעט הוא ממנה גם פקידים. עכשיו, עוד מעט, הוא ימנה ראש שב"כ – הוא. כי זה הבן אדם – – –

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

דודי, הוא לא ממנה שנה וחצי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אוחז מזה שזה בן אדם – הסיפור שם איתו לא קשור לעולם המשפט. אמרתי את זה פה. זה נוגע לעולם הנפש. אני חושב שהבן אדם הזה – אני הייתי מציע לו לעשות טיפול. עכשיו, שימי לב, אתמול-שלשום השופט סולברג קיבל החלטה. תסתכלי איך פתאום כתבו עליו בעיתון הארץ, כל העיתונים. זה לא שופט בית המשפט העליון, מה פתאום, זה בן אדם שפוגע בחוק. לצערי, היום בית המשפט העליון בעקבות – בעיקר, בדגש על מה שעשה עמית, הוא חילק אותו לשני חלקים, לשתי קבוצות. דרך אגב, תגיד לי מי יושב בהרכב, מי ההרכב – אני אגיד לך מה התוצאה. היום אנחנו לא בעולם המשפט. כל סוגיה שתעלי, אני מסתכל על השופטים, ולפי השופטים אני יודע מה תהיה התוצאה. נשמע לך שככה עולם המשפט מתנהל?

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואם סולברג יהיה יושב-ראש הוועדה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. תני לי רק שנייה להסביר. היום אנחנו לא נמצאים בעולם המשפט, אנחנו נמצאים בעולם הפוליטי. השופט עמית לקח מזמן את כל האירוע למגרש הפוליטי, הוא ואהרן ברק. הרי ברור לך לחלוטין שאם היינו חושבים שמדובר באיש ישר, שמגר, אנשים צדיקים, אנשים ישרי דרך, בוודאי היינו סומכים עליהם, אבל הלכה למעשה אתם רואים מה קורה, שגם אתם יודעים שזה לא נכון. הינה, אני אומר לחבר הכנסת גנץ. תראי רק מה קרה עם ראש השב"כ, תסתכלי – משהו שמדהים אותי, כולי מצטמרר. ראש הממשלה ביקש למנות את האלוף זיני, בן אדם משכמו ומעלה. אני לא מכיר אותו אישית, אבל בוודאי, אלוף בצה"ל. דרך אגב, כל אלוף בצה"ל ראוי להיות ראש השב"כ. אם הוא אלוף בצה"ל, הוא ראוי להיות ראש השב"כ, בן אדם שמסר את כל חייו על ביטחון מדינת ישראל. אחת הבעיות שיש לו, יש לו 11 ילדים. כשאני הייתי ילד, ההורים שלנו בעצם היו משפחות ברוכות ילדים בגלל שזה היה הצו של המדינה. גם המדינה עודדה את זה, אפילו בביטוח לאומי – אנחנו רוצים חיילים, אנחנו רוצים אזרחים, אנחנו רוצים יהודים פה; לא רק שיבואו בעלייה, בוודאי שייוולדו ישראלים. והם מעלים את זה כפגם. הבן אדם משיחי – לא הצלחתי להבין עד היום מה זה משיחי. בן אדם שמורשת ישראל וחזון נביאי ישראל לנגד עיניו בדיוק כמו שצריך להיות, לנגד עינינו כולנו כמעט. מדינת ישראל – בן-גוריון אמר את זה. דרך אגב, אם בן-גוריון לא היה מאמין בזה, הוא לא היה מכריז על הקמת המדינה. לכן, באה היועצת המשפטית לממשלה – והחליטה שלא. אבל מה שהטריד אותי הכי הרבה הוא שסולברג היה אמור לקבל את הדיון הזה – והינה עכשיו – עובדות, עובדות. אל תענו לי, רק תחשבו מה אני חושב ומה אזרחים חושבים – אבל מה לעשות, עמית לא רצה שסולברג יהדוף את העתירה, למה הוא רוצה להתנגח בממשלה. אז מה עשה? אמר: רק שנייה, אנחנו עכשיו נמצאים במלחמה – המלחמה, מה שנקרא, באיראן, התקיפה, בדיוק התחילה. הוא אמר לו: לא, לא, לא. שר המשפטים הוציא הנחיה שבתקופה הזאת בתי המשפט – מישהו מדבר עליך? אנחנו מדברים עכשיו על בית משפט השלום, כשמישהו בא, מבקש איזה סעד כזה או אחר. הוא הלאים אותו, לקח את דפנה'לה, הגיש אולי עתירה, איזה ג'ינג'י, אמר, בואו נאחד עתירות – והשתלט על האירוע. קודם כול, הוא שם את סולברג בצד. זו הייתה המשימה. דרך אגב, אם דפנה ארז ברק הייתה השופטת התורנית, הוא לא היה מתערב, הכול טוב. היא מכוחותינו, היא תביא את התוצאה. סולברג עלול להביא לנו משהו שאנחנו לא רוצים. ואז הוא ממנה הרכב, ותוך כדי ההרכב הוא מבין בשידור חי שהוא במיעוט. אומרים לו בשידור חי. דרך אגב, אני בעד שכל הדיונים בבית המשפט יהיו פומביים בדיוק כמו בכנסת, כדי שהציבור יבין עם מי יש לו עסק. זה לא מלאכים שם למעלה, זה לא בית המשפט העליון. לא, אלה שמות פרטיים ושם משפחה. ואז תראו מה קורה. ואז השופטים מתכנסים ואומרים לממשלה לדון עם היועצת המשפטית. ואז מה ההחלטה? עוד 60 יום ראש הממשלה יביא את ראש השב"כ. לא הבנתי. עם ישראל משלם את המחיר, כל דקה שאין שם ראש שב"כ זו פגיעה בביטחון מדינת ישראל, כל זה למה? בשביל הכבוד של עמית. לא, מה יהיה בעוד 60 יום שאין היום? לכן אני מראה לך שהאנשים שם הם כבר מוטרפים. זה לא בגבולות ההיגיון. הם פוגעים בביטחון מדינת ישראל. נראה לך שבן אדם כזה, אנחנו ניתן לו את הצ'רטר להקים ועדת חקירה ממלכתית? אני יודע את מי הוא יביא. אני גם יכול לכתוב את הדוח עכשיו בעצמי. אני יודע מה יהיה כתוב. אנחנו רוצים חקירה אמיתית – אמיתית – לטובת כלל עם ישראל. דרך אגב, בכל הדרגים – מהדרג הצבאי, עבור לדרג הפוליטי, כל מי שהיה. אני גם חושב שצריך לבחון שנים לפני – את האירוע עצמו בוודאי, וגם את ההתנהלות, אם צריך, בשנתיים האחרונות.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל למה לשנות תוך כדי המשחק?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני מסביר. תחשוב קצת – אתה מאמן כדורגל, ופתאום אתה רואה שחקן, תוך כדי משחק, במקום שהוא יתקוף את השער של היריב שלך הוא תוקף את השער שלך – אתה לא מחליף אותו? זה האירוע פה. לכן אני אומר, הבן אדם גם ניכס לעצמו תפקיד – גנב תפקיד. לא על פי החוק. גנב תפקיד. אני אומר לך, הבן אדם הזה גנב תפקיד. אתה יודע את האמת. דרך אגב, אני רוצה לומר משהו. תבין, יש חוק: אם שר הביטחון אמור למנות מישהו והוא לא עושה את תפקידו, שופט בית המשפט העליון לא מחליף אותו. שיבוא ויוציא אותו, מצידי שיעצור אותו. הוא, מה עשה? הזיז את שר המשפטים, כי הוא – יש לו כובע בג"ץ ויש לו כובע שלו. מבינים את המשחק המטופש הזה? כאילו בג"ץ זה אנשים אחרים.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – – העליון. אתם שיתקתם את העליון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן אני אומר לך, הבן אדם הזה הוא הבן אדם הכי אלים שפגשתי בחיים שלי ברמת המשפט. לא מכיר שופט אלים כמוהו. בן אדם מורעל. כמעט כל מה שהוא מוציא מהפה שלו שם, כל ההחלטה שלו היא החלטה שבאה מרוע ורעל. אנחנו עכשיו רוצים אנשים טובים, אנשים ישרי דרך, שיביאו לנו את האמת. ולכן אנחנו עומדים על כך. בעזרת השם אנחנו נקים ועדת חקירה לאומית שתשקף את כל קצוות העם, על מנת שתביא לעם ישראל את האמת, את כל ההמלצות. דרך אגב, אני בעד כל ההמלצות. עכשיו, את ביקשת דיון בכנסת – מה זה ייתן? על מה? זה הכול פוליטיקה. אנחנו לא מתווכחים על כוונת הוועדה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הכנסת מפקחת על הממשלה. היא מפקחת על הממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ומשפט אחרון. אני רוצה להזכיר לך, במלחמת לבנון השנייה אהוד אולמרט הקים ועדת חקירה ממשלתית אז, וועדת וינוגרד הוציאה דוח רציני מאוד. לכן אני אומר, תהיו הגונים עם עצמכם. עם עצמכם. אל תיתנו לי תשובה ואל תצרחו – עם עצמכם. כל אחד בתוך-תוכו, כשהוא שמסתכל בבוקר במראה, יודע שאני צודק. אנחנו בעזרת השם נסיים את המלחמה. כשהיא תסתיים אנחנו נקים ועדת חקירה לאומית, שתשקף את כל קצווי הציבור במדינת ישראל. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. האם את מסתפקת בתשובת השר המפורטת? רוצה להעביר לסדר-היום במליאה או לוועדה?

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה להעביר את זה לוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר משה סולומון:

אם כך, אנחנו מצביעים על העברת הנושא לדיון בוועדת החוץ והביטחון. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 בעד ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום – 17 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתם בלחץ? רצים לוועדת החוץ והביטחון, אתם רצים, מה קרה? ממה אתם מפחדים? ממה אתם מפחדים? מה יקרה?

היו"ר משה סולומון:

14 בעד, 17 נגד. אם כך, הבקשה לא אושרה. לפרוטוקול – חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בעד או נגד? פנינה, בעד או נגד? פנינה בעד. לפרוטוקול – חבר הכנסת רביבו נגד. לפרוטוקול. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו בהצעה הבאה, הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: הפקרות ממשלתית מול יוקר המחיה הגואה בשוק המזון. את ההצעה הגישה חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. אי-אפשר שלא להתייחס להפלת ההצעה לסדר-היום של אורית. ממה אתם מפחדים? מה היא כבר ביקשה? לדבר על ועדת חקירה ממלכתית בוועדת החוץ והביטחון? את זה אתם מפילים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם ממש רצו כמו עכברים.

נעמה לזימי (העבודה):

רצתם להפיל הצעה לסדר-היום לדבר על החובה לדון על ועדת חקירה ממלכתית לאסון הכי גדול שקרה לנו? אפילו זה מפריע לכם? עד כדי ככה הכחשת טבח? איזו בושה. איזו בושה. אי-אפשר לא להגיד את זה. אבל אנחנו נעשה רגע פאוזה במקום הזה ונדבר על החיים עצמם. אני ביקשתי את ההצעה לסדר-יום הזאת בגלל הפקרות ממשלתית משוועת בדבר עליית המחירים ברשתות המזון, בסופרים, יוקר המחיה שגומר פה את האנשים. גומר את האנשים. אני רוצה דווקא להתחיל בלספר. אני מאוד אוהבת לעשות את הקניות שלי בסופר. אני אוהבת לבחור את הדברים בעצמי, לראות מה אני צריכה, מה הילדים צריכים, מה לשבת, כל הדברים, אבל לא תמיד יוצא לי, בגלל הלו"ז. לכן אני מגיעה פחות מבן הזוג שלי לסופר. ואבי תמיד אומר לי: את לא מבינה מה קורה, אתם לא מבינים איזה יקר הכול. אבל מה שקורה זה שכשאני מגיעה אחת לחודש או חודש וחצי, אני ממש רואה בעיניים את העליות, כי אני לא באה כל שבוע. דווקא כי אני מגיעה אחת לחודש או חודש וחצי, כי אני מספיקה, אני אומרת איך קפץ ככה? הכול. ואנשים פה גמורים. גמורים. ריסקתם אותם. מילא אתם לא לוקחים אחריות על הגזרות שהטלתם – על המע"מ, על הארנונה, על החשמל, על המים, על הביטוח הלאומי, על יום ההבראה, על הכול – על זה אומרים "מלחמה", פוטרים את עצמכם, למרות שהמקורבים שלכם בוזזים יפה יפה יפה. אבל אפילו רגולציה, אפילו את התפקיד של הבקרה, של הפיקוח, לוודא שלא מנצלים את המלחמה כדי לבזוז את הציבור, כדי להעלות מחירים? אז אני רוצה להגיד כאן שלהיכנס לסופר בישראל הפך להיות סיוט. בעוד את שכר הדירה והתלוש הנמוך אנחנו מקבלים אחת לחודש, קניות אנחנו עושים הרבה יותר פעמים. ועליות המחירים על פני העשור האחרון, וגם בחמש השנים האחרונות, הן בלתי נסבלות וקיצוניות. אני אספר פה משהו, יש פה גם קהל – עד שנת 2008 ישראל הייתה מדינה יחסית זולה ביחס למדינות ה-OECD, אבל ב-15 השנים האחרונות הפכנו לאחת המדינות היקרות בעולם, ובאופן רשמי, החל מיוני 2023, הפכנו למדינה היקרה ביותר בעולם. רשמית, חותמת. מקום ראשון. המדינה הכי יקרה בעולם. זאת מדינה שבה יוקר המזון והמחירים בסופר במקום הראשון. אתם לא מדמיינים. כל האזרחים שאומרים "יקר" לא מדמיינים. יקר פה, יקר פה כל כך. ב-35% הסל למוצרים הרגילים יותר יקר מבאירופה, ומוצרי יסוד – בין 43% עד 73% יותר יקר פה מהסל באירופה. משק בית פה לא נושם. משפחה פה צריכה לברור בין דברים. עכשיו, אני רוצה לתת כאן כמה נתונים. אני אעבור רגע מהנאום לכמה נתונים, רק כדי להסביר מה זה אומר יותר יקר. מחירי החיטה ירדו, אבל לחם וקמח עלו ב-18%. למה? למה? אם מוצר הגלם ירד, אז למה המחירים עדיין עולים? למה גונבים מאיתנו? עופות עלו בחמש השנים האחרונות ב-35%, אוקיי? בשר – ב-22%. על פני עשור, ירקות טריים – זוכרים, הדבר הזה שהיה הכי זול בישראל, ירקות ופירות, נכון? הכי זול, הינה מדינה זולה בתוצרת חקלאית; ירקות טריים – כ-40% יותר יקר. פירות – ב-35% יותר יקר. איך זה קורה? מה קרה לנו? איך הפכנו מוצרים שהם הסיפור שלנו, ישראל החקלאית, של ביטחון המזון, של החקלאות הישראלית, אבל גם של בריאות ותזונה ותבואה טובה והכול – איך גמרנו, גמרנו סיפור ישראלי שלם. וככה בכל המוצרים. העליות הן לא נתפסות, ויוצא שאנחנו מדינה שבה עובדים בשכר נמוך מדי, והחשבונות שלנו גבוהים מדי, והשירותים החברתיים נעלמים לנו. כולם יודעים שהם משלמים היום הרבה יותר על תרופות ועל שירות פסיכולוגי ועל רפואה פרטית ועל קלינאית תקשורת מרפאה בעיסוק, על כל דבר אנחנו משלמים היום הרבה יותר. גם על דלק, כמובן, וגם על הדבר הכי בסיסי, היכולת להתקיים בכבוד ממזון בסופר – ללכת, להתפרנס ולפרנס משפחה ולדאוג לאוכל של הילדים שלנו. אגב, זה קורה גם עם מוצרים בפיקוח, זאת אומרת, גם מוצרים שהמדינה הגדירה שהם חיוניים והם בפיקוח, לא פיקחו על עליית המחירים של המוצרים הללו. אז עד לאן נלך עם הסרת האחריות? ובואו ונגיד את האמת, שר הכלכלה כל היום בחו"ל, כל היום נופש, מולטי, מולטי, מולטי מיליונר, שלא מבין את הרעב, נכון? שבע לא מבין את הרעב – על ניר ברקת נאמר המשפט הזה. שר אחר, שר האוצר – השר שלך – הוא, אכפת לו וילה בעזה, לא אכפת לו איך אנשים חיים כאן.

היו"ר משה סולומון:

השר של מדינת ישראל.

נעמה לזימי (העבודה):

אכפת לו הווילה בעזה, לא איך חיים פה אנשים. זו האמת. לא אכפת לו שחיילים מתים, לא אכפת לו שחטופים מופקרים ולא אכפת לו שאנשים כאן גמורים. זאת האמת. לא אכפת לו, כי הכול פה רקוב, רקוב. ותיכנסו לסופר ותראו אנשים בוררים מוצרים, מבוגרים או משפחות, ותתביישו, תתביישו לראות את זה, כי זה יכול להימנע. נתתם למונופולים, לקמעונאים וליבואנים לנצל את המלחמה לרווחים. נתתם להם את זה, אתם. ואני אפילו רוצה להביא כאן איזשהו נתון, רק כדי להסביר, שני נתונים. בעשירון התחתון בישראל כ-50% מההכנסה הולכת להוצאות מזון משק הבית. זה מטורף, זה אומר שעניים ממש נמצאים באי-ביטחון תזונתי, שהעשירון התחתון נמצא במצב הכי קשה שיכולנו לדמיין. אני רוצה להגיד על זה משהו. יש מה לעשות, אפשר לעשות מגמות של שקיפות ובלימה לגבי הנתונים הכספיים של המונופולים. אפשר להרחיב את הפיקוח על המחירים ולעמוד עליו, אפשר לקבוע קביעה של חזקה על מחיר מופקע: אם יש מוצרים בישראל שגבוהים ביותר מ-20% מהמחיר של אותו מוצר באיחוד האירופי, אפשר להכריז עליו מחיר לא הוגן. צריך להתנגד למיזוגי כוח מצרפי, דבר שכבר הפך פה לשגרה, כי הרגולטור גמור, וכמובן, לפרק מונופולים; צריכים לאסור הסכמי בלעדיות בין יבואנים ליצרנים בין-לאומיים; ביטול הסדרים שמטרתם למנוע יבוא מקביל; הכרזה על היבואנים הגדולים כמונופולים, ביניהם בעיקר שסטוביץ ודיפלומט; קביעה כי אפליית מחירים כלפי ישראל יכולה להיחשב כהפרת דיני התחרות – הדברים האלו הם מעשים שאפשר לעשות אותם, והמדינה לא עושה אותם. ההפקרות של המדינה עולה לציבור כסף, ההפקרות של הממשלה והעיסוק של הממשלה בעצמה, בטיסות לחו"ל, בנהנתנות ובבזיזת כספי ציבור, עולים כסף, כי מנגד שוכחים את החיים עצמם, מזניחים את החיים עצמם, מפקירים אותנו ואת החיים שלנו. האמת שכל דף מסרים וכל נרטיב לא ינצח את החשבון בסופר. ואם יש לי משפט לסיים איתו, זה שאין דבר יותר פוליטי ממחיר הלחם, תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. על ההצעה תשיב השרה אורית סטרוק, שרה במשרד למשימות לאומיות. אולי זו הזדמנות: בדרך, אתמול – למרות הנושא הכאוב כפי שעלה – אתמול עברה החלטת ממשלה מאוד מרגשת של 214 מיליון ש"ח לשילוב יוצאי אתיופיה בישראל, שזה חלק אולי מהנושא הזה, והשרה אורית סטרוק, תודה לך, זו הזדמנות להודות לך על הליווי, גם בשמחה וגם בשכול, אבל גם בתוכניות הרבות שמופעלות דרך המשרד שלך. יישר כוח, ותודה על העברת ההחלטה הזאת. תודה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

תודה, אדוני היושב-ראש. אני אגיד בהזדמנות הזו שבעת הדיון בממשלה על ההחלטה של הסיוע ליוצאי העדה האתיופית, אמרתי שאני חושבת שזאת העדה הכי ראויה להערצה מכל עדות מדינת ישראל, עם ישראל, והם אנשים שמה שהם השקיעו בהגעה לארץ לא מתחיל להשתוות, בפער, לכל העדות האחרות. אני בעצמי בת לאימא שעלתה לארץ ברגל וחצתה גבולות, אבל זה עדיין לא מתחיל להשתוות למה שעשו יוצאי אתיופיה בהמוניהם; ומדינת ישראל לא נותנת להם מספיק וצריך לתת יותר ויותר, ולא רק לתת להם, אלא גם להוקיר את התרבות שלהם, להעצים את הנוכחות שלהם, כמו שגם חברנו השר אופיר סופר מקים מוזיאון מיוחד להנצחתם.

היו"ר משה סולומון:

מרכז מבקרים בהר הרצל.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מרכז מבקרים להנצחת העלייה ארצה של בני העדה. אני חושבת שיש חוב גדול גדול גדול של מדינת ישראל לבני העדה האתיופית, ואני מקווה מאוד שאנחנו נסגור את הפערים האלה במהרה.

היו"ר משה סולומון:

בעזרת השם. אנוכי הדוגמה לכך, כמי שעשה את המסע הזה מאתיופיה לירושלים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

נכון. חברת הכנסת לזימי היקרה, אני מתכבדת לקרוא את תשובתו של שר האוצר להצעה לסדר-היום שלך. מדינת ישראל פועלת בנחישות לקידום צעדים משמעותיים בהתמודדות עם יוקר המחיה, בדגש על תחום המזון, מתוך הכרה בחשיבותו המרכזית לשיפור רווחת הציבור ולחיזוק החוסן הכלכלי של המדינה. הממשלה שואפת ליישם מדיניות ארוכת טווח, אפקטיבית ומבוססת נתונים לצמצום יוקר המחיה, תוך קידום תחרות, הסרת חסמי יבוא והפחתת רגולציה עודפת – "רפורמת מה שטוב לאירופה טוב לישראל". הרפורמה נועדה ליצור הקלות רגולטוריות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – שנתיים וחצי, רפורמה אחת שלא עובדת.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הרפורמה נועדה ליצור הקלות רגולטוריות משמעותיות בתחומים דוגמת מזון – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חברים, אם היא תציג תוכלו לשמוע מה השר עונה על כך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תאמין לי, את "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" אתה שומע – – –

היו"ר משה סולומון:

זאת הכותרת. כרגע היא מפרטת איך – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז בואי נפרט את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מכירה את זה, זה לא עובד.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זכותך, חברת הכנסת בן ארי. זכותך לחלוק – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עזבי אותך – – – אורית, אני מדברת איתך, יוצא לך ללכת לסופר?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זכותך לחלוק על תפיסת העולם שמובאת כאן, אבל – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עזבי אותך. תגידי לי, אני מדברת איתך בגובה העיניים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל לפחות תני לי להשמיע אותה, הרי בשביל זה יש כנסת, נכון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

את הולכת לסופר?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן, ברוך השם, אני הולכת לסופר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה נראה לך הגיוני, מה שקורה? תגידי לי את האמת.

נעמה לזימי (העבודה):

את רואה אנשים נאנקים – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני, עוד פעם אני אומרת – טוב, אז אני מקריאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עזבי אותך מדפים.

נעמה לזימי (העבודה):

אורית, אנחנו מדברות איתך על המציאות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את אדם שמדבר בגובה העיניים. טוב, תסיימי ואז תעני. תסיימי את תשובת השר.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

חברת הכנסת לזימי הגישה הצעה לסדר-היום. אני באתי עם נייר, אני מקריאה קודם כול מהדף. זו תשובת שר האוצר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אחר כך תגידי לי מה את באמת חושבת, אם באמת אפשר ללכת פה לסופר. אני מחכה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל": הרפורמה נועדה ליצור הקלות רגולטוריות משמעותיות בתחומים דוגמת מזון, תמרוקים, תקינה ואנרגיה על ידי התאמת הרגולציה המקומית לזו הנהוגה במדינות אירופה. מטרת המהלך הוא פתיחה של השוק הישראלי לתחרות מוגברת באמצעות הורדת חסמים לכניסת מוצרים ושחקנים חדשים. כפועל יוצא, הרפורמה צפויה להוביל להגדלת מספר השחקנים בשוק, צמצום הריכוזיות בענפים ריכוזיים, הרחבת מגוון המוצרים והובלתם לצרכן ושיפור הנגישות למוצרים איכותיים במחירים תחרותיים. עבודת ועדת יוקר המחיה. בנוסף, במסגרת פעילות ועדת יוקר המחיה בראשותו של מר שמואל סלבין מתקיימת עבודת מטה רוחבית שמובילה רשות התחרות. בין היתר מבצעת הרשות מחקר עומק בנוגע לריכוזיות בשוק המזון, לרבות מיפוי שרשראות האספקה והיבטים של רווחיות עודפת. ממצאים ראשונים של מחקר זה כבר הוצגו לציבור, והעבודה בנושא נמשכת במטרה לגבש המלצות אופרטיביות לטיפול בשוק. צעדים אלו מצטרפים למגוון פעולות נוספות שביצעה הממשלה בשנה האחרונה להפחתת יוקר המחיה, תוך קידום תחרות והגברת השקיפות. עד כאן הקראתי את התשובה. עכשיו אני אגיד – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שני עמודים על רפורמה אחת.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הקראתי. בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הייתי עם שר האוצר – 70 רפורמות.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מירב, זאת הצעה של נעמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי זה מפריע לי גם. כולם הולכים לסופר.

נעמה לזימי (העבודה):

כולנו סובלים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בסדר, אבל זאת הצעה של חברת הכנסת נעמה לזימי. עכשיו, אחרי שהקראתי את הטקסט, אז אני אומרת: אני חושבת שהנושא הוא נושא חשוב, מן הראוי לדון בו. אני ודאי לא נגד. אני חושבת שכל דיון ציבורי בנושא הזה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אבל מה עם לעזור לאזרחים, אורית? מה עם להקל?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל עוד הפעם, הרי נעמה העלתה הצעה, על מנת, מן הסתם, להעביר את הדיון הזה לאיזושהי ועדה, נכון?

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה למליאה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

למליאה. בסדר.

היו"ר משה סולומון:

נצביע על כך אחר כך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

על זה נצביע. אני חושבת שהנושא הזה, אם אנחנו רוצים באמת לדון בו, יותר מתאים לדון בו בוועדה, לטעמי, אני פשוט אומרת לך מהניסיון שלי.

נעמה לזימי (העבודה):

אנחנו מנסים לדון בוועדה – – – מצליחים לדון בזה בוועדה?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בסוף את יודעת, חברת הכנסת לזימי – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אין לי בעיה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עדיף בוועדה. תעבירי לוועדה. במליאה זה בזבוז זמן.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

חברת הכנסת לזימי, אני אף פעם לא נגד לדון בהצעות. אני פשוט אומרת לך מהניסיון הפרלמנטרי שלי שיותר כדאי לך, אם הנושא חשוב לך, ולדעתי הוא גם חשוב לכולנו, לדון בוועדה. אני מציעה לך כהצעה. זה הכול. בסדר?

נעמה לזימי (העבודה):

בכלכלה? אין לי בעיה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני גם רוצה להגיד לך, שיש שר אוצר שנתיים וחצי, ומביא רק רפורמה אחת, זו גם בושה.

נעמה לזימי (העבודה):

סליחה, וגם שר הכלכלה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הייתי עם שר אוצר – כל יום רפורמות: פיקוח על הצהרונים, סבסוד למשפחות חד-הוריות.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מירב, באמת, נו, זו הצעה של חברת הכנסת לזימי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב, את יכולה לומר עמדה מהצד. את רוצה להוסיף משהו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אגיד בדקה.

היו"ר משה סולומון:

דקה, זה מה שיש לך באמת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אין בעיה, משה, אני לא צריכה יותר. תודה רבה, אדוני. אני רוצה להגיד משהו מאוד פשוט. אני חייבת להגיד לכם משהו. הקשבתי לכל מה שהיא אמרה. שנתיים וחצי הוא שר, כל פעם עם הרפורמה הזאת של "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". עזבו שהוא טוחן אותה עד דק, עזבו שהיא גם לא רלוונטית.

נעמה לזימי (העבודה):

היא גם לא עזרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הולכת לסופר כל שבוע, ואני הולכת לסופרים זולים, ואני אומרת לך: אני לא יודעת איך אזרחי ישראל מתמודדים עם שר – ולשמחתי, תודה לאל שהיה לי שר שכל בוקר קם ואמר: מה אני עושה טוב: פיקוח על צהרונים, סיוע לנשים חד-הוריות, מחיר למשתכן, אנשים קנו בתים. ופתאום נכנסנו לוואקום, ושנתיים וחצי אין שום בשורה. שום בשורה. ואתה הולך לסופר – אני יוצאת מהסופר, אני אומרת לעצמי: בוא'נה, הכול יקר.

נעמה לזימי (העבודה):

ומנצלים את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סתם, אני חייבת לספר לך קטע, אבל אל תצחקי.

היו"ר משה סולומון:

אבל תם הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. עזוב, הם ישמעו.

היו"ר משה סולומון:

אבל לא בדקה, כי הדקה נגמרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיב, יש סיפור מצחיק בשבילך. אתה יודע כמה עולה זיתים בקופסת שימורים?

נעמה לזימי (העבודה):

12 שקל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, נשמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

16.90.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בבקשה.

היו"ר משה סולומון:

אוה, אז טלי כנראה הולכת לסופר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איתרע מזלי והבת שלי אוהבת זיתים.

נעמה לזימי (העבודה):

גם שלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיבי, אני המומה, זה פעם עלה 10 שקלים.

היו"ר משה סולומון:

זו עמדה מהצד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני המומה, ואני לא מסוגלת להירגע מהסיפור הזה שלא עוזרים לאזרחי ישראל ביוקר המחיה. לא עוזרים להם.

היו"ר משה סולומון:

הנקודה ברורה. תודה רבה. חבר הכנסת בליאק, עמדה מהצד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנתיים וחצי הוא שר.

נעמה לזימי (העבודה):

אני יכולה להגיב?

היו"ר משה סולומון:

את יכולה אחר כך, לא עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, זה מדהים אותי. כאילו לאף אחד לא אכפת.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. שנייה, אני אתן לך זמן. חברת הכנסת מירב, חברך, חבר ועדת הכספים, רוצה להציג עמדה מהצד. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, לממשלה הזאת, כמו בתחומים אחרים, בתחום הכלכלי ובתחום המאבק ביוקר המחיה יש בעיה עם המציאות. המציאות היא בלתי נסבלת. זה כישלון מחפיר גם של שר האוצר, גם של שר הכלכלה, של כל הבלוק הכלכלי של הממשלה הזאת. ואני יודע, כמישהו שהיה מרכז הקואליציה בוועדת הכספים בקדנציה הקודמת, ועבדתי בצמוד גם עם שר האוצר ליברמן וגם עם שרת הכלכלה אורנה ברביבאי: אפשר להיאבק ביוקר המחיה, אבל צריך לעשות את זה כל יום, יום-יום, בצורה מקצועית, במסירות, בנאמנות. וזה מה שאין בממשלה הזאת – אכפתיות. לממשלה הזאת לא אכפת מהאזרחים, לא אכפת מיוקר המחיה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כך, היוזמת רוצה להצביע – לוועדת הכלכלה. אנחנו עוברים להצבעה על העברת הנושא להמשך דיון בוועדת הכלכלה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

שמונה בעד, אין מתנגדים. אם כך, הנושא יועבר לוועדת הכלכלה להמשך דיון והעמקה בנושא, ובעזרת השם בהחלט שיוקר המחיה ירד, כי זה חשוב לכל אזרחי מדינת ישראל.

היו"ר משה סולומון:

אם כך, ההצעה הבאה היא הצעה לסדר-היום בנושא: קריסת מרכזי החוסן והסיוע בצפון – פגיעה בקו ההגנה הנפשי והחברתי של תושבי קו העימות. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יצחק קרויזר, אורית פרקש הכהן, צבי ידידיה סוכות, יונתן מישרקי, ואליד אלהואשלה וניסים ואטורי. ראשון המנמקים יהיה חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. לא, שנייה, בעצם זה מתחלק אחרת פה, בגלל שזה כמה מציעים. שלוש דקות, סליחה. אתה לא היחיד.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

בסדר גמור. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אני מבקש להעלות בהצעה דחופה לסדר-היום את נושא קריסת מרכזי החוסן והסיוע בצפון, הקריסה שפוגעת בליבת החוסן הלאומי של מדינת ישראל. מרכזי החוסן בצפון הארץ ובדרום, מקו העימות בצפון ועד יישובי העוטף בדרום, מהווים קו הגנה ראשון וקריטי עבור האוכלוסייה האזרחית במצבי חירום ביטחוניים ורגישים. הם אינם מותרות, הם חיוניים. המרכזים האלה מכשירים את הרשויות המקומיות ואת הקהילה להתמודדות עם חירום ומעניקים סיוע רגשי מיידי בזמן משבר וטיפול מקצועי לתושבים שנפגעו נפשית, רגשית וחברתית כתוצאה מאירועים ביטחוניים. במהלך מלחמת חרבות ברזל מאות אלפי תושבים נעזרו במרכזים אלו. חלקם פונו מבתיהם, אחרים נותרו בעורף תחת איומי ירי מתמשכים. עבורם מרכזי החוסן היו ונותרו חבל הצלה. אולם למרבה הצער, אותם מרכזים עומדים היום בפני סכנת סגירה מיידית. מאז אפריל 2024 לא הועבר תקציב להפעלת המרכזים, ובשנת 2025 צפוי קיצוץ תקציבי חמור. מרכזי סיוע למיצוי זכויות בבתי החולים באיכילוב, ברמב"ם, בכפר שאול, כבר נסגרו; מרכזי החוסן בקריית שמונה צפויים להיסגר בקרוב. זו איננה תחזית, זו מציאות שמתרחשת ברגעים אלו. ומי ייפגע מכך? בדיוק אותם אנשים שהתחייבנו לסייע להם – אוכלוסיות מוחלשות, תושבי קו העימות, פצועים, משפחות שכולות, ילדים שחוו טרור וטילים. ללא מרכזים אלו הם ייוותרו לבד, ללא מענה רגשי, ללא סיוע מקצועי וללא תקווה. ראשי הרשויות בצפון כבר התריעו, שלחו מכתבים, זעקו. הם מבקשים תקציב מיידי לפעילות שבוצעה ב-2024, והתחייבות תקציבית של 33 מיליון לשנת 2025. מדובר על העברה מיידית, אדוני היושב-ראש, של 6 מיליון על 2024, והתחייבות ל-2025 והלאה. מדובר בתקציב מינימלי לעומת הנזק שייגרם אם הוא לא יעבור.

היו"ר משה סולומון:

הוא תוספתי? זה מה שהוחלט, או שזה תוספתי?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

הוא צריך להגיע. זה מה שהובטח וצריך להעביר. אדוני היושב-ראש, חיזוק החוסן הנפשי של אזרחי הצפון איננו עניין אזורי, זו משימה לאומית. אנו מחויבים לשיקום הצפון, לחיזוק החוסן האזרחי בעוטף ובצפון על יד הגבולות. אם אנחנו באמת רוצים, אדוני היושב-ראש, שיישובי הגבול ימשיכו לעמוד איתנים, עלינו לתמוך ולחזק את מרכזי החוסן עכשיו, לא מחר. ברצוני להודות גם לנשיא המדינה יצחק הרצוג ולרעייתו מיכל, שפועלים במסירות רבה למען הנושא החשוב הזה. קיימתי עם הנשיא ועם רעייתו פגישה בשבוע שעבר. הם הביעו דאגה כנה למצב מרכזי החוסן בצפון, ומעודדים את כל מי שפועל בנושא הזה. אדוני היושב ראש, רק להזכירך, בשנה שעברה ולפני שנתיים נאבקנו ביחד בוועדת הכספים – –

היו"ר משה סולומון:

נכון.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

– – כדי להעביר תקציב למרכזי החוסן, גם בגולן, גם בגליל וגם בעוטף, והצלחנו – העברנו, המרכזים לא נסגרו. עכשיו אנחנו חייבים לשנס מותניים כדי לנסות ולהצליח לסייע גם כאן. ולכן, מכאן אני מבקש משר האוצר, משר הבריאות ומראש הממשלה להתכנס ולהעביר מיידית את הסיוע הנדרש בהקדם. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. בהחלט נושא חשוב ואקוטי. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת יונתן מישרקי – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שזה נושא חשוב כאשר אנחנו מדברים על תקופה קשה שעוברת המדינה מאז 7 באוקטובר. ההצעה הזאת מתייחסת לצפון, לקו העימות בצפון. אבל אני רוצה להגיד לכם שגם בנגב יש מחסור במרכזי חוסן, יש פגיעה באנשים, אזרחי המדינה, בנגב. אנחנו רואים יום-יום שיש הפקרות מצד הממשלה בהתייחסות שלה לנושא הזה ביישובים הבדואיים בנגב. אנחנו רוצים שהממשלה תתייחס ותיתן מענה גם מבחינת מרכזי חוסן לאנשים שגרים בכפרים הלא-מוכרים. הממשלה מנהלת מדיניות קשה, אגרסיבית, נגד אזרחי היישובים הלא-מוכרים בנגב בהריסות בתים. באים עם הדחפורים של מינהל מקרקעי ישראל, הורסים, משאירים משפחות ללא קורת גג. עוזבים את המקום כאשר הם משאירים משפחות לא קורת גג, לא מטפלים בהן, לא דואגים להן. המשרדים הממשלתיים מתרשלים בלתת מענה, אם זה בחינוך ואם זה ברווחה. מאז שנבחרנו לכנסת אנחנו דורשים ומבקשים מהממשלה ומהעומד בראשה קודם כול לתת התייחסות לנושא הפנים, לעניין ההריסות. הרסו אלפי בתים בנגב, אנחנו רואים שכל הפוקוס של הממשלה מופנה כלפי חוץ, אבל מפקירים את האזרחים, מפקירים את הנגב, הורסים לבדואים, ונותנים לבן גביר את כל הכוח על מנת להמשיך; ממשלה גזענית, שמפקידה את הנגב בידי הקיצוני בן גביר. ככה לא יכולים לבנות את הנגב, ככה הוא מחריב את הנגב. בצורה הזאת הוא לא יביא משילות לנגב, הוא יביא חורבן לנגב. אתמול כל היום הוא מתגאה בהריסות כאן בכנסת. לכן, חשוב מאוד שהממשלה תפסיק את הדורסנות שלה כלפי החברה הבדואית בנגב. ראינו מה קרה בשבוע האחרון ביישוב תל ערד, כאשר הרשויות אילצו משפחה מהיישוב תל ערד להרוס את הבית שלה ולהשאיר את המשפחה ללא שום קורת גג. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. אם כך, השרה אורית סטרוק תשיב בשם הממשלה על ההצעה לסדר-היום. בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

השרה, כל הכבוד לך, אשרייך. אשרייך ומה טוב חלקך.

היו"ר משה סולומון:

הוא מקווה להצטרף לברכות שאני בירכתי קודם. אלמוג כהן, סגן השר, יישר כוח.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

חבריי חברי הכנסת, מכובדי היושב-ראש, רגע לפני שניגש לנושא של ההצעה הזו לסדר-היום, נפתח רגע באקורד סיום על ההצעה הקודמת לסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

כן.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

פשוט לא הייתי מודעת לזה, אני מקריאה את זה כאן מעל הדוכן, אני חושבת שחשוב להדהד. היום אמר עורך המגזין דה-מרקר – שומעת, חברת הכנסת בן ארי, יקירתי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל הזמן. באתי במיוחד לשמוע.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מעולה, כל הכבוד לך. באופן כללי כל הכבוד לך על זה שאת כל הזמן במליאה ומנהלת את העניינים, ואת עושה את העבודה שלך בצורה – באמת, לדעתי, מירב, בצורה מאוד מאוד ראויה להערכה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לפעמים – – –

היו"ר משה סולומון:

בהחלט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מיכל, אני מתפלאה עלייך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מירב, את שומעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אני אוהבת את מיכל.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מאוד ראויה להערכה. הדרך שבה את מנהלת את האופוזיציה ממש ראויה להערכה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני משמיעה לך ומשמיעה גם לאחרים דברים שאמר היום – – –

היו"ר משה סולומון:

ולחבר הכנסת בליאק, שהוא חבר ועדת הכספים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, אבל כבר עניתי לך היום.

היו"ר משה סולומון:

צחקתי, כי אנחנו דנים בדיוק בנושא הזה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני יכול להתייחס. אני אקח דקה אחת ואני אתייחס.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני עושה עכשיו לרגע אקורד סיום לנושא הקודם, ואחר כך ניכנס לנושא החדש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בסדר, אני אתייחס אחר כך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בסדר, עוד שנייה אחת. אני רוצה פשוט להקריא דברים שאמר היום עורך מגזין דה-מרקר איתן אבריאל, לא חשוד בימניות יתר, בכנס תוכן שיווקי של העיתון. כך הוא אמר: בתחילת ההפיכה המשטרית – אלה הביטויים שלו, כן? בתחילת ההפיכה המשטרתית ואז ב-7 באוקטובר אמרנו שהכלכלה תיפגע, שהמצב – תקשיבו, תקשיבו, חברים, זה חשוב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אנחנו בקשב.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זה קול חשוב, שמגיע מבמה אולטרה-שמאלנית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אגב, היא לא כזאת שמאלנית.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

על זה אנחנו נדון אחר כך. נעשה על זה הצעה מיוחדת לסדר-היום, אם הארץ זה כן אולטרה-שמאלני או לא אולטרה-שמאלני, על זה יהיה דיון נפרד. בכל אופן כך הוא אומר, איתן אבריאל: בתחילת ההפיכה המשטרית ואז ב-7 באוקטובר אמרנו שהכלכלה תיפגע, שהמצב מעלה את הסיכונים ומשחיר את תפיסת הסיכונים. בדיעבד טעינו. נכון להיום הייתם עושים את התשואה הכי גבוהה בלי לקנות דולרים ובלי להעביר כספים לחו"ל. איך זה ייתכן, שואל עורך דה-מרקר. איך זה ייתכן שהבורסה בשיא עם הורדות הדירוג, 8% גירעון וחברת דירוג שצופה שיחס החוב–תוצר יעלה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הבורסה לא קשורה לגירעון. הבורסה בוודאי לא קשורה ליוקר המחיה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני רק הקראתי את זה כאיזשהו אקורד סיום – בסדר גמור, את ההערות האלה אתה יכול להעיר לעורך דה-מרקר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – את יודעת שיש הבדל עצום בין יוקר המחיה לבורסה. אין שום קשר.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

נכון, אני מסכימה. אני רק אומרת – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא, היא דיברה על כלכלה. היא דיברה על כלכלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה כלכלה? את רואה משפחה ענייה – רוב המשפחות העניות בכלל לא נכנסות לבורסה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מירב, מירב. אבל מירב, חברת הכנסת בן ארי, הרי אני הסכמתי איתך שהנושא של יוקר המחיה הוא נושא. הייתה בינינו הסכמה. אפילו הצעתי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עשית חיבור, עשית חיבור.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

נכון, עשיתי חיבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אגב, אני לא אמרתי מילה על המצב של הכלכלה. כל מה שדיברתי – ממש, אבל, גם ברמה של הזיתים, לא אמרתי מילה על כלכלה. אם הכלכלה כל כך טובה – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מעולה, מצוין. אז על הזיתים של הבת החמודה שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אגב, את יודעת מה, אם הכלכלה כל כך טובה, אז למה לא עושים רפורמות לאזרחים?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל מירב, על הזיתים של הבת שלך עמדתי פה והצעתי לדון בוועדה.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז בפעם הבאה אל תשלחי את דודי אמסלם, כי היא לפחות מדברת על ההצעות לסדר-היום.

קריאה:

– – – יש עוד נושאים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

נכון, הכול בסדר.

היו"ר משה סולומון:

גברתי השרה, אני דווקא קובל על שימוש במילה "משחיר" כדבר שלילי בתוך הדברים שלו, אז זה בכלל אחרת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא בכלל לא דיבר על ההצעות לסדר-היום.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו נתקדם לנושא. אבל איפה המציעים? למי אני עונה, תגידו לי? אדוני היושב-ראש, למי אני עונה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

איפה הם? את רואה, אנחנו לפחות מקשיבים.

היו"ר משה סולומון:

הינה, ואליד נמצא כאן. ואליד אלהואשלה, היא משיבה לך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל אותו לא מעניין הגליל, הוא דיבר על הנגב, אז למי אני עונה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לפחות אנחנו מקשיבים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

תגיד לי, אדוני היושב-ראש, זה נראה לך הגיוני? אנשים מגישים הצעה לסדר-היום ונעלמים?

היו"ר משה סולומון:

שניהם פה. חבר הכנסת קרויזר וואליד אלהואשלה, שניהם כאן.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אה, חבר הכנסת קרויזר. חבר הכנסת קרויזר היקר, חברי ושותפי לוועדה לבחירת שופטים, הקשב, הסכת ושמע, בבקשה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

טוב שהאופוזיציה מקשיבים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה היחיד שדיברת על הנושא, אז התשובה היא אליך, אז תקשיב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – עכשיו תקשיב.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שנייה, שנייה, ולי אין תשובה כי אני ערבי?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה לא דיברת על הגליל, אבל אני אגיב לך בנפרד. קודם כול, אני אומרת לחבר הכנסת קרויזר, שממשיך לדאוג לגליל, וזה חשוב. ובכן, ככה עונה שר הבריאות: משרד הבריאות מוביל מזה כ-20 שנה את מרכזי – מיכל, אני לא יכולה לדבר ככה, מה אני אעשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

סליחה. את צודקת.

היו"ר משה סולומון:

חברים, נא לשמור על שקט במליאה. תודה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

משרד הבריאות מוביל מזה כ-20 שנה את מרכזי החוסן ואת התרחבותם ההדרגתית תוך שיתוף פעולה רב-משרדי מתוך הבנת החשיבות של חוסן רשותי, קהילתי ופרטני עבור קיומה של מדינת ישראל, במיוחד באזורי קו העימות. מרכזי החוסן בצפון מופעלים בצורה ייחודית דרך האשכולות, והחלו לפעול כשלושה חודשים טרם חרבות ברזל. עם פרוץ המלחמה מרכזי החוסן בצפון הרחיבו פעילות במהירות שיא, יצרו שלוחות בשלל מלונות המפונים, ובמקביל הקימו את התשתית לפריסת השירותים ביישובי הצפון עצמם. המסירות של מרכזי החוסן, המופעלים על ידי משאבים, המקצועיות והיכולת לתת מענים ברמה הקהילתית היו ועודם מדויקים ונכונים בעת הקשה הזו עבור תושבי הצפון. הצורך בהתרחבות מהירה יצר אתגרים לא פשוטים בתחומי התקצוב, הרכש והחשבות לשם שמירה על מינהל תקין, אך המשרד ללא הרף מייצר פתרונות ודיוקים על מנת להמשיך את פעילות מרכזי החוסן. המשרד אינו סוגר את מרכזי החוסן בצפון, ואין בכוונתו לעשות זאת – זו אולי השורה הכי חשובה. משרד הבריאות – – –

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל רגע – משרד הבריאות רואה חשיבות אסטרטגית עליונה בהמשך הפעלה רציפה ותקינה של מרכזי החוסן בצפון הארץ ובכלל מרכזי החוסן הפרוסים בארץ – מערך הנותן מענה נפשי, טיפולי וקהילתי לתושבים על רקע המציאות הביטחונית המורכבת. עם זאת, יש להעמיד דברים על דיוקם; הטענות בדבר אי-העברת תקציב לשנת 2024 אינן משקפות את התמונה המלאה. בשנת 2024 העביר המשרד לספק תשלומים מצטברים – אני ממש לא מצליחה להוציא מילה.

היו"ר משה סולומון:

חברים, זה מפריע. חבר הכנסת בליאק. חברת הכנסת קטי שטרית, זה מפריע. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

סליחה. אני גורם מפריע.

היו"ר משה סולומון:

לא, את לא גורם מפריע, רק כעת את מפריעה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

חס ושלום. גורם מפריע זה רק אני, רק עליי אומרים שאני מפריעה בקבינט, את לא.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

עם זאת, יש להעמיד דברים על דיוקם, חבר הכנסת קרויזר. הטענות על אי-העברת תקציב לשנת 2024 אינן משקפות את התמונה המלאה. בשנת 2024 העביר המשרד לספק תשלומים מצטברים בסך של 22.7 מיליון מתוך 26 מיליון שהספק דרש. לגבי שנת 2025 – 1. המשרד פועל בהתאם לתקציב שנתי של 33.5 מיליון למרכז החוסן בצפון הארץ; 2. "משאבים", הספק שמפעיל את מרכז החוסן בצפון הארץ, זכה במסגרת המכרז שפרסם האשכול; 3. עד כה שולם ל"משאבים" – סוגריים: באמצעות האשכול – סך כ-11 מיליון בהתאם לדיווח שהתקבל. לאור הצורך בהפעלה רציפה של מרכזי החוסן בצפון ובכל הארץ גובש מנגנון ייחודי, שבמסגרתו משולמות מקדמות באופן אוטומטי בכל חודש, וזאת כדי להעניק לספקים מרווח תזרימי ויכולת התנהלות שוטפת ללא תלות בעיכובים ובדיווחים. לצד ההקצאות התקציביות הנרחבות המשרד מחויב לעמוד באחריותו לשימוש מבוקר ונאות בכספי ציבור. במסגרת בקרות שביצע עלו פערים בהתחשבנות הכספית מצד חלק ממפעלי מרכזי החוסן. לצורך כך מתקיים הליך התחשבנות בין המשרד לספקים, בהתאם לכך הספקים מוזמנים לישיבות שוטפות. לגופו של עניין, מול "משאבים" התקיים – "משאבים" זה השם של הספק.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

יופי. לגופו של עניין, מול "משאבים" התקיים דיון שבוע שעבר, ואף מתוכנן דיון השבוע להשלמת פרטים נוספים. משרד הבריאות ממשיך לפעול במלוא המחויבות להבטחת השירותים לתושבי הצפון תוך שמירה על כללי מינהל תקין, אחריות תקציבית ושקיפות. בהתייחס לסגירת מרכזים למיצוי זכויות בבתי החולים כותב לך שר הבריאות: לפני כשנה בחן אגף השירות, בשיתוף עם השירות הארצי לעבודה סוציאלית, את מתווה חמשת מרכזי מיצוי הזכויות, ומצא כי יש לעדכן את תפיסת ההפעלה. המרכזים, שפעלו בכ-10% בלבד מבתי החולים, לא תיאמו מדיניות לאומית לניצול מיטבי של המשאבים, והשלכות מלחמת חרבות ברזל הגבילו משמעותית את התקציב והאפשרות להרחיבם. נוסף לכך, רוב הזכויות המטופלות הן חברתיות, למשל מהמוסד לביטוח לאומי, ואילו גופים חליפיים בבתי החולים ובקהילה מספקים מענה מקביל. על אף התרומה החשובה של המרכזים, עיקר השירות אינו בלעדי ואינו פרוס דיו, ולכן נדרש מתווה חדש, שיבטיח נגישות שוויונית, אפקטיביות ברמה הלאומית ותיאום מיטבי עם גופי מיצוי זכויות נוספים. בשנה החולפת פעל תחום מיצוי הזכויות להקמת מנגנון מענה ארצי לזכויות הבריאות, שהן באחריותה הישירה של מערכת הבריאות. בשלב הראשון התמקדנו בעדכון ובהנגשה של הידע הנוגע לזכויות אלה לציבור הרחב במטרה להניח בסיס איתן לפיתוח מענים נוספים בתחום. חבר הכנסת קרויזר, עד כאן הקראתי לך מה שכתב שר הבריאות היקר שלנו. עכשיו אני אוסיף כמה מילים מטעמי, ואני גם אגיד לך מה אני מציעה לך. תראה, באופן כללי כל שירותי הבריאות בצפון – הכוונה בצפון הרחוק יותר, קו העימות, מה שסמוך לגבול, רמת הגולן – מאוד מאוד חסרים בהתייחס למה שקורה במרכז הארץ. אני חושבת שזה נושא מאוד חשוב. היום אני עוסקת רבות בשיקום הצפון עקב המלחמה. אני אומרת לך, הנושא של שירותי הבריאות הוא נושא קריטי. אנשים צריכים – לך אני לא צריכה לספר, כי אתה חי שם, אבל אנשים צריכים לנסוע מרחקים כדי לראות רופא וגם להמתין שבועות כדי לראות רופא. אני חושבת – – –

היו"ר משה סולומון:

תוחלת החיים קטנה בארבע שנים בצפון ובדרום מאשר במרכז הארץ.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בדיוק. יש לזה משמעויות בתוחלת חיים של אנשים, אבל יש לזה גם משמעויות בתוחלת החיים של האזור הזה, משום שיש משפחות שנאלצות, בצר להן, לעזוב את האזורים האלה בגלל שיש להן למשל ילד עם צרכים מיוחדים, אבא חולה וכדומה, הם נאלצים לעזוב את האזור. אני אישית חושבת – אני אומרת את זה כשרת ההתיישבות – שזה נושא סופר חשוב. אני רוצה להציע שתיקח את הנושא הזה לדיון, יש ועדה מיוחדת לנושאים של הנגב והגליל. אני מציעה לך לקחת את זה כנושא לא רק של מרכזי החוסן, אלא בכלל, להרחיב את כל נושא שירותי הבריאות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

השאלה אם ועדת הבריאות לא תהיה יותר עם שיניים אל מול – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני חושבת שבסוף זה לא שיניים, בסוף זה מעקב, אבל לשיקולך. אני חושבת שצריך למקד מאמץ – אני אומרת את זה גם לך, חברת הכנסת וולדיגר, את עוסקת הרבה בבריאות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

צריך לרכז מאמץ – תעשו שם סדרה של דיונים.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אבל איפה עשיתם, באיזו ועדה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

עשינו גם בוועדת הבריאות, עשינו גם – עשינו כמה דיונים.

היו"ר משה סולומון:

הוא שואל איזו ועדה רלוונטית כדי לקדם את זה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מי יושב-ראש הוועדה לנגב וגליל היום?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני אסביר לך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה אמרת לי – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

פורר מצוין, הוא איש רציני.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אין לי שום בעיה איתו, אבל אני חושב – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ומי יושב-ראש ועדת בריאות?

היו"ר משה סולומון:

מישרקי עד עכשיו, אז בואו נראה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

היום יוני, אבל אני לא יודעת מה יהיה מחר. אבל אני אגיד לך, המרכז הזה לדעתי שייך לרווחה, לא לבריאות, אבל זה נורא תלוי. רוב מרכזי החוסן הם תחת בריאות. יש כמה שהם תחת רווחה – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל חברת הכנסת וולדיגר, אני חושבת שמן הראוי לצרף את כלל נושא שירותי הבריאות, לעשות דיוני מעקב ולראות שהמצב משתפר. ככה אני – – –

היו"ר משה סולומון:

אז אם כך, זה לוועדת הבריאות, ולא לנגב וגליל.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בסדר, אפשר לבריאות. תעשו סדרת דיונים. תובילו את זה, זה חשוב מאוד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כך, אני מבין שאתה רוצה עמדה מהצד. בבקשה, חבר הכנסת בליאק, עמדה מהצד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אורית, תשמעי רק מה שוולדי אומר. רק שתדעי שזה חשוב לנו. אנחנו הקשבנו לך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא ממש הקשבתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הקשבתי, הקשבתי עד שעליזה הגיעה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. לרשותך דקה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כולנו עוקבים אחרי ערוץ הטלגרם של עמית סגל, וראינו את ההתבטאות של עורך דה-מרקר. אני רק רוצה לחדד משהו. עוצמת הכלכלה << דובר_המשך >> נמדדת על ידי המצב הפיסקלי של המדינה והצמיחה הכלכלית. המצב הפיסקלי ידוע: את השנה שעברה סיימנו עם גירעון של מעל 8%, וגם השנה אנחנו מתקרבים ל-6%, 7%, אולי שוב ל-8%. אנחנו משלמים סכומים אדירים כהחזר חוב, ויחס החוב–תוצר כבר חצה את הרף של 70%. מבחינת הצמיחה הכלכלית, אנחנו שנה שלישית עם צמיחה שלילית לנפש, גברתי השרה, כשהמשמעות של הצמיחה השלילית לנפש היא ירידה חדה ברמת החיים. כן, הבורסה עולה, רק שזה לא קשור כהוא זה לעוצמה או לירידה בעוצמה של כלכלת ישראל. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני רק אומר שהתחזית הייתה שזה ישפיע גם על הבורסה, וזה לא נכון. אתה צודק בעניין הפיסקלי, אבל לא בטוח שזה נכון. אנחנו מצביעים על העברת הנושא להמשך דיון בוועדה לפיתוח הנגב והגליל. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לפיתוח הנגב והגליל נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

שמונה בעד, אין מתנגדים. אם כך, ההצעה תעבור להמשך דיון בוועדת הנגב והגליל. ולפרוטוקול, חבר הכנסת רון כץ – בעד או נגד? בעד.

היו"ר משה סולומון:

אם כך, אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום בנושא: פיקוח על מוגנותם וביטחונם של מתמודדי נפש והלומי קרב המאושפזים במסגרות בריאות הנפש, לאור המקרה המזעזע בכפר שאול, מס' 5641. את הצעה הגישו חברות הכנסת מיכל מרים וולדיגר ומירב בן ארי. ראשונות המנמקות, חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי כנסת, כבוד חברתי מירב בן ארי – תודה על ההצטרפות – שתמיד מצטרפת. יש לנו דברים שכואבים לנו ביחד, וזה אחד מהם. עם ישראל, לפני כשבועיים פורסם האירוע המזעזע שהתרחש בין כותלי בית חולים פסיכיאטרי, ממש בתוך בית החולים: גבר כבן 30 שהוגש נגדו כתב אישום על רצח אימו – ויש לי גם על זה מה לדבר, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת – נשלח על ידי בית המשפט לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי לצורך אבחון פסיכיאטרי, וכעת הוא חשוד גם ברצח של מטופל כבן 60 בתוך בית החולים. פרטי המקרה עדיין נחקרים, אך דבר אחד ברור – תקשיבו לי, דבר אחד ברור: חיי אדם אינם הפקר, אך גם לא חיים של מתמודד נפש. תתפלאו, גם הוא בן אדם. זה מפתיע, נכון, מירב? אבל גם הוא בן אדם. במערכת שאמונה על טיפול וריפוי, מקרה מוות של מטופל חייב להדליק נורה אדומה – מה זה נורה אדומה, פרוז'קטור – ולהוביל לחקירה מעמיקה, שקופה ואחראית. לצערי, אין זה המקרה הראשון. ואני שואלת, וחוזרת ושואלת, במיוחד לאור המלחמה, לאור המקרים הרבים של יהלומי קרב ופוסט-טראומה, שלצערי רק ילכו ויתרבו: איך אנחנו כמדינה, איך משרד הבריאות, איך שומרים על כבודם וביטחונם של מתמודדי נפש המאושפזים במסגרות סגורות? היש די פיקוח? האם נכון להמשיך ולשלוח את אותם חשודים בעבירות קשות כמו רצח וניסיון לרצח לבתי חולים פסיכיאטריים ולמחלקות שבהם מאושפזים אזרחים שכל אשמתם היא שהם מתמודדי נפש, ואין שום עבירה פלילית של אלימות באמתחתם? האם אין זה מאחריותנו לוודא שבתי החולים הפסיכיאטריים במדינת ישראל יהיו מרחב של ריפוי ולא של סכנה? מידת המוסריות שלנו כחברה נבחנת במקום שבו האנשים הכי שבריריים נמצאים – אלו שלא תמיד יכולים לצעוק את צעקתם, לזעוק את זעקתם, ואינם עומדים בראש סדר העדיפויות התקשורתי והפוליטי. כולנו זוכרים גם את המקרה של ליטל יעל מלניק בת ה-17, שהייתה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי – ואני לא אנקוב בשמו – ותוך כדי האשפוז שלה היא הכירה את אדוארד קצ'ורה, שעבד כאח פסיכיאטרי בבית החולים. התרקמה ביניהם מערכת יחסים – ולא ברור לי איך אפשר לקרוא לזה מערכת יחסים, הוא מעל 40, היא עוד לא בת 18 – אבל הייתה שם מערכת יחסים, כשבית החולים אפשר את זה, או משרד הבריאות אפשר את זה. עובדה שזה קרה, כי אף אחד לא הפסיק את זה. היא הייתה בת 17, אולי אפילו עוד לא בת 17, וקצ'ורה מואשם ברצח שלה, רצח מזעזע. הוא קבר אותה בחיים והיא נחנקה למוות. המשפט שלו הגיע לשלב הסיכומים, ואני מאוד מקווה שהוא יורשע. אבל זה אירוע אחד, ויש עוד רבים. לפני כשנה פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דוח שעל פיו בתוך שנתיים הצטברו 885 תלונות על פגיעות מיניות בבתי החולים הפסיכיאטריים. כידוע, יש לי גם אתר פניות הציבור, וגם שם יש פניות על פגיעות בתוך בתי החולים ובתוך מסגרות סגורות. לא יעלה על הדעת. אני מסיימת ממש בדקות הקרובות.

היו"ר משה סולומון:

לא, משפט אחרון.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

משפט אחרון. טוב, יאללה.

היו"ר משה סולומון:

הנושא כל כך חשוב, אז לא עצרתי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה צודק. בסדר, מסיימת. מקבלת. אני מבינה. תכף עליזה תצעק שהיום קצר והמלאכה מרובה.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

לא, אני מאפשר. אני רק – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני מסיימת. אני רוצה לומר דבר אחד במשפט או שניים. יש לנו כאן בעיה עמוקה של חוסר פיקוח, של חוסר אמון, כי אותם אנשים שנמצאים בתוך המחלקות האלה – יש שם חוסר אמון בסיסי; אנחנו לא מאמינים להם, כי הם "משוגעים", כי הם בטח ממציאים. לכן הם גם לא מעיזים להתלונן, וגם כשהם מתלוננים לא מאמינים להם. יש לנו כאן בעיה מובנית שצריך לפתור אותה, והמערכת צריכה לפתור אותה – יותר פיקוח, יותר נהלים, יותר כוח אדם, יותר צוותים. אני מסיימת בזה. הנושא של מחלקות שהן לא מופרדות גברים ונשים, שבגלל זה ובשל זה יש שם לא מעט פגיעות מיניות – אנחנו חייבים לשים את זה על השולחן ולטפל בזה; לא מחר, לא מוחרתיים – אתמול.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. את יכולה לסיים עוד שלוש דקות. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני מודה לחברת הכנסת מיכל וולדיגר על ההצעה. אני הצטרפתי אליה, ואני חושבת שהנושא הזה של מתמודדי נפש והלומי קרב, יהלומי קרב, זה דבר שבו את כל הזמן שואלת את עצמך עוד ועוד שאלות. קודם כול, פורסם בשבוע האחרון שכנראה כתוצאה מהמלחמה יהיו במדינת ישראל כ-20,000 הלומי קרב. אלו מספרים שמעולם לא היו כאן. אני יכולה להגיד לך שכשהייתי חברה בוועדת העבודה והרווחה בשנת 2015, הגיע הלום קרב ממלחמת יום כיפור – תחשוב, זה היה 2016 – וממלחמת יום כיפור הוא היה הלום קרב, עדיין הלום קרב. הוא סיפר לנו על האירוע של בר-המצווה של הבן שלו, שמרגע שהתחיל אירוע בר-המצווה הוא נכנס לאוטו והתחבא כל בר-המצווה. זה הלום קרב ממלחמת יום כיפור, וכעת אתה שומע על קרוב ל-20,000 הלומי קרב מחרבות ברזל. תראה, רק בשבוע האחרון – ארבעה מתאבדים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

הם אוהבים לקרוא לעצמם "יהלומי קרב".

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אמרתי, יהלומי. ארבעה מתאבדים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

נורא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם מתאבדים אך ורק בשל הקושי הנפשי. ואני חושבת, קודם כול, שהמדינה נמצאת באירוע אחר, שלא הייתה בו מעולם, אף שעברה מלחמות ואף שנתתי דוגמה להלום קרב מיום כיפור. אני חושבת שמערך בריאות הנפש, קודם כול הציבורי, הוא בכלל לא רלוונטי לאותם אנשים בעיניי. אנחנו רואים שינוי מול משרד הביטחון על הקמה של מסגרות, ועדיין זה לא אותם מספרים. גם מכאן אני אקרא שוב לסיים את המלחמה, כי כל יום זה עוד ועוד הלומי קרב, אבל אלה שיצאו מהקרבות ולא מסוגלים לחזור, צריך להקים להם מסגרות מתאימות וצריך לתת להם את האפשרות למרחב מוגן ובטוח. הסיפור של כפר שאול, שמיכל הזכירה ואני לא אחזור עליו, מראה סיטואציה שלצערי, אם לא יתקבל טיפול הוליסטי מתאים ממשרד הביטחון, משרד הרווחה ומשרד הבריאות, אנחנו ניתקל בו שוב. אני לא יודעת מה תהיה תשובת השרה, אני מאוד מקווה שהיא תדע לשלב כמה משרדי ממשלה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – – גם משרד המשפטים, כי יש גם עניין של חסרי ישע שצריך חוות דעת פסיכיאטריות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

צודקת. אז אני רוצה להגיד לך משהו שחשבתי עליו בשבוע שעבר, ואני גם אגיד את זה לך. לאור המספרים הגבוהים של הלומי קרב, 20,000, וכמובן לנוכח ההתאבדות שגואה, לצערי, וזה נורא ואיום, אני חושבת שראש הממשלה או לפחות שר הביטחון חייב להקים שולחן עגול – זו איזושהי הצעת ייעול, ולא רק לדון במליאה – של משרד המשפטים, משרד הביטחון, אגב, גם ביטחון פנים, כי יש גם הלומי קרב מהמשטרה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אז אני רק אגיד לך שמשרד הבריאות הקים מועצה לפוסט-טראומה, ויש שם ריכוז של המשרדים השונים. פרופ' פרוכטר עומד בראשה, ובסדר, זה מובן, אבל צריך לפעול יותר מהר, כי זה פשוט זז לאט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, נכון – ואני מסיימת – כי לאור המצב האמור והנתונים הקשים – אגב, גם אתמול היה ניסיון התאבדות של לוחם בצנחנים, שהבנתי שכרגע הוא פצוע אנוש. תשמעו, זה כמעט כל יום שחייל מתאבד. משהו חייב להשתנות, בטח ובטח שלהכניס אותם למסגרות עם מתמודדי נפש אחרים זה לא הפתרון. כמובן, אני מצטרפת לכל מילה שמיכל אמרה על כפר שאול, ואני גם מזכירה לך את אותו הלום קרב שחזר מהמלחמה וכמעט רצח את השכנה שלו רק בגלל שהוא חשב, לצערי, שהוא שומע קולות או דברים מן העבר. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. בהחלט נושא חשוב, וככל שעובר הזמן הוא בטח נהיה עוד יותר רלוונטי וחשוב. על ההצעה תשיב השרה אורית סטרוק. בבקשה, גברתי השרה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב-ראש, חברותיי, חברות הכנסת וולדיגר, בן ארי וכל משתתפי המליאה, קודם אקריא את התשובה של שר הבריאות, אבל אחר כך אני אגיד מה צריך באמת לעשות, כי זה פשוט אירוע נורא ואיום שאסור שיחזור על עצמו. כך אומר שר הבריאות: ראשית, הוא מבקש להודות לכן, חברות הכנסת, על העלאת הנושא החשוב לסדר-יומה של הכנסת. 1. חשוב לדעת כי בבתי החולים הפסיכיאטריים ובמחלקות הפסיכיאטריות ישנן כ-3,600 מיטות אשפוז, כאשר בכל שנה יש כ-25,000 קבלות לאשפוז פסיכיאטרי, שזה כשלעצמו נורא ואיום – סוגריים שלי. האשפוז הפסיכיאטרי יכול להיות לבקשתו ובהסכמתו של המטופל או על פי הוראה כפויה של הפסיכיאטר המחוזי או על פי צו של בית משפט, במקרים שבהם עולה חשד כי מי שביצע את העבירה לא היה שפוי בזמן המעשה הפלילי ו/או אינו כשיר לעמוד לדין – שזה בעצם המקרה שלפנינו, האחרון, שבגללו העלית את הנושא, חברת הכנסת וולדיגר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

שלחו אותו לבדיקה – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

2. אדם אשר בית המשפט החליט לשלוח אותו תחת צו הסתכלות או אשפוז של עצור, הגורם הביטחוני שנמצא תחת אחריותו – שב"ס או משטרה – דואג להציב על המטופל/הנבדק זקיפים מטעמו, ואף בחלק מהמקרים הגורם הביטחוני האחראי מתעקש על איזוק בהיקף ובתדירות על פי שיקולם והחלטתם. אני אעיר כאן שלפי מה שכתוב בסעיף 2, היה צריך לעמוד כאן על הדוכן השר לביטחון לאומי ולא שר הבריאות, והוא היה צריך לתת את התשובה למה בעצם, אבל מצד שני, לא כתוב כאן – סליחה שאני פותחת פה את הסוגריים שלי – לא כתוב כאן אם הדבר הזה, הנוהל הזה, כביכול, שהגורם הביטחוני הוא זה שמציב זקיפים וכו', אם זה מעוגן בחקיקה, בנהלים, בתקנות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

יש מב"ן בתוך הכלא, מחלקה לבריאות הנפש, למה צריך להעביר אותו – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

יפה, הינה, חברת הכנסת וולדיגר תמיד מחכימה את כולנו בדברים האלה. קודם כול, תודה לך גם על המקצועיות הגדולה שלך בתחום הזה. אז מי שהיה צריך לעמוד כאן בעצם הוא השר לביטחון לאומי, כי הרי לכתחילה צריכים היו לשמור עליו, צריכים היו לקבוע איך שומרים עליו ולהגן על כל – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אבל זה עדיין היה בתוך בית החולים – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

רק שנייה. – – ולהגן על כל המטופלים שנמצאים בבית החולים הזה והמאושפזים, שכל חטאם הוא שהם מתמודדי נפש, אין להם שום חטא אחר – להגן עליהם מפני הרוצח.

היו"ר משה סולומון:

כן, אבל כשזה קורה בבית חולים, זו מסגרת שבה בית החולים אמון על הביטחון, וכשיש בעיה הוא קורא למשטרה, הוא לא נמצא שם כל הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל רגע, סליחה, רבותיי, מב"ן, המרכז לבריאות הנפש בתוך שירות בתי הסוהר, זה לאנשים שכשירים לעמוד לדין והם לא תחת פסיכוזה. מי שנמצא בבתי החולים לבריאות הנפש בארץ הם אנשים שנקבע בין השאר שהגם שביצעו עבירה פלילית לא היו אחראים למעשיהם.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אבל זה לא – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, רגע. אבל מה הקשר? מותר לי להגיד מה שאני רוצה להגיד.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

השרה, בארצות הברית יש לך בית משפט מיוחד לפוסט-טראומטיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מדהים, בגלל זה אתם לא מצליחים לעשות כלום, זו אומרת משהו, את אומרת משהו, אף אחד לא רוצה – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. זו הייתה הערת ביניים, וזה בסדר. גברתי השרה, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אפשר שמב"ן יבדוק – איך אפשר שמב"ן בפיקוח בית הסוהר יבדוק כשירות?

היו"ר משה סולומון:

אבל אפשר להצביע על הדרך, זה לא דיון.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

רגע, תן לה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול לבדוק כשירות. אין לו שם רופאים שמתאימים לכשירות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

יש לך שם פסיכיאטרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמה פסיכיאטרים יש לך?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אבל גם בבית חולים אין פסיכיאטרים. יש בעיה בארץ, אין פסיכיאטרים. מה נעשה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל שם המחלקות הסגורות – – – אבל שם במחלקות הסגורות יש התייחסות אחרת.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

טוב, סליחה, חברת הכנסת – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני מכירה את המחלקות הסגורות, אני – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני עשר שנים – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ואני 20 שנה – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מיכל, חברת הכנסת גוטליב, אנחנו נצביע ונקבע איפה יימשך הדיון הזה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני רק אומרת את עניות דעתי בלי להכיר שום נהלים ושום כלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

רק רגע. חברת הכנסת גוטליב היקרה, אני מבינה שזה כואב לך, זה כואב גם לי מאוד מאוד, זה כואב לכולנו. אני חושבת שאדם שרצח, לא מעבירים אותו להיות בנוכחות אנשים חסרי ישע בלי שמירה. זה הרי לא יעלה על הדעת, זה משהו שהדעת לא תופסת.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד השרה, הוא גם לא אמור להיות יחד עם אנשים אחרים, גם עם שמירה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל כשאני וולדי הערנו, אמרת לנו שיש עמדה מהצד. יש עמדה מהצד, בואו נמשיך את הדיון.

היו"ר משה סולומון:

בדיוק.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מקריאה. אני אגיד לך את האמת, חברת הכנסת בן ארי, אני אגיד לך את האמת. אדם נרצח, אדם נרצח בבית חולים ששייך למדינת ישראל. הוא אמור להיות שמור שם. אני חושבת שהדיון הזה הוא חריג מכל דיון. זה לא דבר שאומרים, עוד הצעה לסדר-יום, בוא נעביר לפה, בוא נעביר לשם; בזה מליאת הכנסת עוצרת רגע כדי לחשוב איך מגינים על אנשים שנמצאים במקומות האלה – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

זה האדם הכי חלש, זה לא אדם חזק.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זה הדבר הכי בסיסי שאנחנו כמדינה יכולים לעשות, כולנו, בלי קשר לדעות הפוליטיות שלנו בכלל. לא תעלה על הדעת סיטואציה כזו, שאנשים נמצאים במקום סגור כמטופלים, כשכל הסיבה שהם שם היא שהם מתמודדי נפש – ומכניסים להם רוצח לתוך המחלקה. זה הרי לא נתפס, לא נתפס, זה הכול. טוב, אני חוזרת לקרוא לפי הסדר, אבל אני חושבת שזה היה ראוי שכולנו נתרגש ונזדעזע ונגיד שחייבים פה פתרון. 3. ברור שהאחריות הטיפולית – כך שר הבריאות – נמצאת בידי הצוות המטפל, ואף בחלק מהמקרים מתקיימים דיונים בין הצוות המטפל ובין הגורם הביטחוני אודות אופי, היקף ותדירות האיזוק. פה השאלה למה זה לא התקיים; 4. אין ספק כי הנוכחות של אנשים החשודים בביצוע עבירות, במיוחד עבירות קשות, כאשר חלקם, בסוף ההסתכלות מגיעים למסקנה כי הם היו שפויים בזמן המעשה הפלילי, וכי הם כשירים לעמוד לדין יחד עם מאושפזים אחרים – עלולה לסכן את המאושפזים ולעיתים את הצוות. לדעתי, זה בכלל לא משנה אם היו שפויים או לא שפויים – הם אנשים שרצחו. אם היה בבית החולים הזה מתמודד נפש שלא רצח אף אחד והוא רק היה נוקט אלימות, הרי היו שומרים על המטופלים האחרים מפניו. זה מה שהיו עושים. אז מכניסים לשם אדם שהמשטרה עצרה כחשוד ברצח, ושמים אותו ללא השגחה עם מטופלים אחרים – זה דבר שהדעת לא תופסת, ואי-אפשר להשלים עם זה. אי-אפשר להשלים עם זה. 5. במטרה לעשות את האיזון בין הזכות של החשוד/הנאשם לברר את מצבו ולהחליט אם הוא היה לא שפוי בזמן המעשה ו/או לא כשר לעמוד לדין, ובמקרה זה זכותו לקבל טיפול ולא להישלח לכלא, לבין הזכות של המאושפזים האחרים להיות בסביבה בטוחה – ננקטו וננקטים כמה הליכים. אני חושבת שכל הסעיף הזה הוא עקום והוא לא נכון. זכותו של האדם שרצח לברר אם הוא שפוי או לא שפוי, אבל זכותו לקבל טיפול לא יכולה לבוא על חשבון ביטחונם של אנשים אחרים. שוב אני אומרת, אם האיש הזה לא היה רוצח ולא היה נעצר, ורק היה נמצא בבית החולים כמתמודד נפש, ובית החולים היה רואה שהוא אלים – רק אלים, רק נותן מכות למאושפזים אחרים – הרי היו מפרידים אותו מאחרים. זה מה שהיו עושים.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש שוטרים שאמורים – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ובכן, א. כאמור, הגורם הביטחוני האחראי מציב על נבדקים אלה שומרים או זקיפים מטעמו, וזאת במטרה למנוע סכנת בריחה ו/או סיכון לזולת כמו גם ההחלטה על איזוק, כל זאת בנוסף לאחריות הכוללת של הצוות המטפל לשמור על שלומם ושלום המאושפזים האחרים. ב. לפני כמה שנים – חברת הכנסת וולדיגר, את המומחית, אז תקשיבי רגע: לפני כמה שנים הוקמו בבית החולים שער מנשה כמה מחלקות עם תנאי הגנה ושמירה מעבר לרמות הסטנדרטיות של מחלקות פסיכיאטריות רגילות, ובמקרים של הערכת סיכון גבוהה הם נשלחים לאותן מחלקות. אם זה נכון, למה האיש הזה לא נשלח לשם?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא, לא, באמת, זה נכון, יש מחלקה אחת בארץ שמשפטית זה שם. היא קטנה מלהכיל, מה לעשות, אין מקום.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ג. בשנים האחרונות מתקיים הליך של פתיחת יחידות ייעודיות לאוכלוסייה של נבדקים הנשלחים להסתכלויות פסיכיאטריות וזאת בחלק מבתי החולים הפסיכיאטריים, על מנת לתת מענה בפריסה ארצית. ד. במקרים המתאימים חלק מהבדיקות הפסיכיאטריות במסגרת ההליכים הפליליים מתבצעות באופן אמבולטורי על מנת לחסוך זמן ומגע עם אוכלוסיות המאושפזים, הדורשת הגנה מרבית. תקשיבו, חברותיי חברות הכנסת, אותי התשובה הזאת לא מספקת בשום פנים ואופן. לא מספקת בשום פנים ואופן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על הפנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם אותנו.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו, אדוני היושב-ראש, קודם כול, ברוך בואך.

היו"ר ניסים ואטורי:

ברוכה הנמצאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך, לדעתי זה אפילו זלזול.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני לא רוצה להאשים איש בזלזול. זה גם לא משנה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא נעים לך, אבל אני אגיד לך. אני הקשבתי לכל מילה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני, לא תפקידי לקבוע מי מזלזל, אבל אני אומרת, אנחנו ככנסת לא יכולים לקבל את התשובה הזאת. לא יכולים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממש לא.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל יותר מזה אני גם אגיד שלטעמי, לשלוח את זה כמו ששלחנו נושאים אחרים לוועדה, זה לא רלוונטי. זה נושא שצריך לקבל דיון דחוף בוועדה, מיידי בוועדה, שיבואו כל הנוגעים בדבר, יבדקו מה קרה שם – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

המקרה של ליטל, שהיה לפני שנתיים וחצי – אני לא אחת שתקבע מה יותר גרוע ממה, ילדה בת 17 – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן, אני זוכרת את זה, זה היה נורא ואיום.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

עד היום אף אחד לא מבין מה קורה. העמידו אותו לדין פלילי, אוקיי, זה סיכונים, אבל מה נעשה במערכת? נאדה, במערכת שאמורה למנוע את הדבר הזה. להעניש אותו יענישו, אבל איך מונעים דברים כאלה? אני לא ראיתי שום התקדמות, עם כל הכבוד לשר – שום התקדמות.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני באמת חושבת שמן הראוי לכל הפחות – אנשים ממפלגות אחרות שנמצאים כאן יחד איתנו, תבקשו דיון דחוף דחוף בוועדה, ולא להרפות מהנושא הזה עד שזה לא יוסדר בצורה הרמטית. זה פשוט לא ייתכן שבמדינה קורים דברים כאלה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבין שאתם – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו רוצים דיון בוועדת הבריאות?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כן, כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, לא מסתפקים בהצעת השרה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

השרה בעצמה לא מסתפקת.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

למה – – – דיון דחוף – – – אנחנו נמרה את פי השרה? השרה ביקשה, והיא תקבל את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לוועדת הבריאות.

היו"ר ניסים ואטורי:

למה, ועדת בריאות יש, לא?

טלי גוטליב (הליכוד):

עדיף לשמוע את עמדת המשטרה, פעם היו מביאים זקיפים. זה משהו שהשתנה בשנתיים האחרונות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

איזה ועדה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ועדת בריאות.

היו"ר ניסים ואטורי:

המציעים, רגע, איפה המציעים? סליחה, את המציעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מיכל ואני – ואנחנו רוצות לוועדה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני לא שמעתי מה מירב הציעה, אבל ועדת בריאות היא הבית הנכון.

טלי גוטליב (הליכוד):

צריך את הוועדה לביטחון לאומי. בעבר היה נוהל ששוטרים זקיפים שומרים על כל עצור. חייבים את עמדת המשטרה. בעבר היו שני זקיפים על כל עצור – – – פסיכיאטריות. זה משהו שהשתנה בשנתיים האחרונות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

החשש היחיד שלי הוא שמישרקי הוא נורבגי.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל מה זה משנה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אולי לבט"פ. כי את דיברת על בט"פ. את דיברת על ביטחון פנים. אז גם יש לנו ועדה – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אין לי בעיה, ביטחון פנים.

היו"ר ניסים ואטורי:

ביטחון פנים, נראה לי הגיוני. אז נצביע על העברת הנושא לוועדה לביטחון לאומי. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי. להוסיף את טלי גוטליב ואת מיכל מרים וולדיגר – הצביעו בעד, נא לרשום בפרוטוקול.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק תמיכה בפעילות לטובת נכים ונפגעי פעולות איבה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת אופיר כץ ויוראי להב הרצנו, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, לפני שש שנים כחבר כנסת מאוד טרי הוזמנתי לסיור בבית הלוחם בתל אביב. שמעתי על זה, אבל אף פעם לא באמת ידעתי לעומק את המשמעויות, איך זה נראה, ומה הפעילות שם. סיירתי שם קרוב לחמש שעות, פגשתי את הלוחמים הגיבורים שלנו, ראיתי את הפעילות, ראיתי את המתקנים ואת הטיפולים השיקומיים – והאמת שנדהמתי. זו עבודת קודש. אמרתי לעידן קלימן, יו"ר ארגון נכי צה"ל, שמה שהם עושים שם זה פשוט מדהים, זה פשוט להציל אותם, ממש לסייע להם. דיברתי עם לוחמים שהסבירו לי את העומק. להיפצע בשדה הקרב זה לא רק הכאב הפיזי, זה הרגע שבו אתה פוקח עיניים ומגלה שאתה לא יכול לעמוד, שאתה לא יכול להזיז את היד, שאתה מבין שהחיים שלך ישתנו – ולא לטובה. פתאום אתה כבר לא לוחם, אתה פצוע קשה. פתאום אתה תלוי, אתה שואל את עצמך, מה עכשיו? נגמר? ככה זה יישאר? ואז מתחיל המסע, מסע של כאב, של תסכול, של למידה מחודשת של החיים עצמם. אתה לומד הכול מההתחלה: לשבת, לעבור מהכיסא למיטה, להרים כוס, לסגור כפתור. כל דבר קטן הופך למשימה שדורשת ריכוז, מאמץ, כוח רצון וכאב. והתסכול שוחק. כי אתה עוד זוכר איך זה הרגיש כשהגוף היה שלך, שעשה כל מה שביקשת; פתאום הוא מסרב. כל צעד קדימה הוא כמו טיפוס על הר תלול וקר. אתה נמצא בתחתית, מנסה להבין אם בכלל תצליח להתחיל לעלות. יש גם כאלה שאין להם שום סימן חיצוני. הם חוזרים מהקרב בלי תחבושת, בלי גבס – אבל עם נשמה מרוסקת. הם חוזרים לבית, פותחים את הדלת, נכנסים לסלון המוכר, ואתה לא תדע שהם עדיין שם, בעזה, בלבנון, בסמטה ההיא. מבפנים השדה עדיין בוער. הם שומעים קולות שאחרים לא שומעים, מריחים את העשן גם אחרי שנים. הם לא איבדו איבר, הם איבדו שקט. הם קמים בלילה בבהלה, נמנעים מההמון, חוששים ממגע. הקרב הכי קשה מתחיל אחרי הקרב. הקרב הכי ארוך, הכי שקט והכי קשה לחזור ולהיות אדם שלם. ואז הם מגיעים לבית הלוחם. ושם לראשונה הם לא לבד, לא זרים, לא חריגים. שם מתחיל מה שלא קורה בשום מקום אחר – לא רק טיפול, אלא תיקון; לא רק שיקום הגוף, אלא גם חידוש הרוח. הם לומדים מחדש ללכת, לזוז, לנשום מבלי לפחד. חדרי פיזיותרפיה, בריכות טיפוליות, מכשירים רפואיים מתקדמים, והכי חשוב – מפגש עם עוד מישהו שכואב לו באותו מקום. הם פוגשים חברים שאפשר לדבר איתם בלי מילים, מבינים שהם לא היחידים, שיש מי שרואה אותם, לא מרחם עליהם, לא מביט בהם מהצד, אלא עומד לצידם. בתוך כל זה נוצר מרחב חדש לא של שיקום בלבד, אלא של שייכות, של זהות, של חיים שיש בהם לא רק מאבק, אלא גם נשימה. לפני חודשיים עידן קלימן – שוב אני אגיד, שעושה עבודה מדהימה, באמת, מדהים, להצדיע לו – הוא הגיע אליי שוב. הפעם הוא בא להתריע. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר: אני קורס. המלחמה הזו שינתה את כל קנה המידה. מספר הנפגעים הפיזיים והנפשיים עלה בצורה משמעותית. בתי הלוחם, שהיו עמוסים עוד קודם, הפכו לצוואר בקבוק. אין תקציב לשפץ, אין תקציב לקלוט, אין תקציב להקים עוד בתי לוחם, למרות הצורך הבוער והרצון שבוער בתוך עידן. אנחנו מדברים על פצועים שמגיעים בגלים – מאות, מאות שמחפשים אוויר לנשימה, מקום להיות בו, אפשרות לחזור לחיים. השיקום לא יכול לחכות. כל עיכוב הוא פגיעה נוספת. כל יום בלי מענה הוא יום שבו עוד לוחם מחליק לתוך תהום. כבר באותו יום טיוטת החוק הייתה מוכנה, וממש לא היה צריך לשכנע אותי, כי העיניים הנוצצות של הלוחמים שפגשתי מלפני שש שנים ועד היום לא עזבו אותי אף פעם. הסיפורים שהמקום הזה פשוט הציל להם את החיים לא נעלמו מזיכרוני. והיום אנחנו מביאים את החוק הזה לקריאה ראשונה. בשורה ענקית, הכפלה של התקציב לבתי הלוחם ולפעילות למען נכי צה"ל, מ-75 מיליון שקלים ל-150 מיליון שקלים; תקציב שיאפשר להם לבנות, לשפץ, לשפר ולשדרג את המענים, תקציב שהוא הבדל אמיתי בין קיר בטון לבין מרחב שמחזיר חיים. בחוק הזה הכנסנו גם את נכי פעולות האיבה. גם הם יקבלו הרחבה משמעותית בתקציב כדי לשפר ולחזק את המענים שהם זקוקים להם בגוף, בנפש ובחיים עצמם. אני עומד כאן היום לא כחבר כנסת, לא כיו"ר קואליציה, אלא כחייל, כחייל של הלוחמים שלנו, של מי ששילמו בגוף ובנפש את המחיר הכבד ביותר שיש כדי שאנחנו נוכל בכלל לעמוד כאן. אני מחויב להם לא רק בדיבורים. לפני שנתיים העברנו פה גם את ביטול מבחן ההכנסה לנכי צה"ל ביחד עם בני גנץ – מהלך חשוב, אמיתי, שהוסיף להם אלפי שקלים בחודש, כי מגיע להם. עכשיו אנחנו מעבירים את החוק הזה. אנחנו מעבירים את התקווה שמתחילה בחדר טיפולים ונמשכת לחיים שלמים. זה החיים עצמם. אני מתחייב כאן, מעל הדוכן הזה, מול כל לוחם ולוחמת: אני אמשיך להילחם למענכם, עבורכם ובשבילכם, על כל חוק, על כל סעיף, על כל מה שתצטרכו. זה פשוט. הם נלחמו בשבילנו, ועכשיו תורנו להילחם בשבילם. אני אהיה שם, ביחד עם חבריי, תמיד, בכל כוחי, בכל ליבי. ביום חמישי שעבר היינו בהקמה של בית לוחם חדש שנבנה בימים אלה באשדוד. לפני כן היינו בפגישה אצל ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי, ביחד עם עידן קלימן וכל הצוותים, פגישה מקצועית. זה היה מדהים שבנושא הזה כולנו מגויסים, לא משנה באיזה תפקיד אתה נמצא. עידן סיפר שהוא הגיע לראש העיר, ללסרי, והוא סיפר לו מה הוא צריך ואיך מתגברים על הביורוקרטיה. אז הוא אמר: תוך עשר דקות קיבלנו את האור הירוק, את האישורים מראש העיר להקמת בית הלוחם. מאז, כל דבר, אם יש דבר הכי קטן שהם נתקעים בו, גם ראש העיר וגם עיריית אשדוד עוזרים להם ומטפלים בהם, בכל בעיה שעומדת בפניהם. זו הזדמנות להגיד תודה לראש העיר יחיאל לסרי, שבאמת במקרה הזה הוא נותן את כל-כולו בשביל לעזור להם להקים את בית הלוחם כמה שיותר מהר. זה מדהים. זה ממש בתהליכי סיום, משהו חדיש, שיהיה בו גם מכשור מאוד מאוד חדש. זה מדהים איך הם חושבים שם על כל צורך שיש לנכי צה"ל היקרים שלנו. המבנה עומד להיות מוכן תוך משהו כמו בין חצי שנה לתשעה חודשים; בעזרת השם, שנזכה ללכת ולחנוך אותו. זה ייתן מענה לאזור מאוד מאוד גדול בשפלה, ללוחמים שלנו, וגם לאלה הקיימים שנוסעים היום למקומות יותר רחוקים. אז באשדוד זה יקל עליהם. בונים את זה ממש מול הים, מענה בהחלט ראוי וטוב ללוחמים שלנו. אני רוצה להודות כמובן לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' ולשר הביטחון ישראל כץ, שפניתי אליהם על הצורך בתקציב הזה, ושניהם מייד אמרו לי: על דבר כזה אנחנו לא חושבים פעמיים, תתקדם; אנחנו נמצא את מה שצריך, את התקציב שצריך. באמת שניהם עמדו בזה והשיגו את התקציב לחוק החשוב הזה. אני רוצה להודות ליו"ר ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אייכלר, שזה כבר חוק אני-לא-זוכר-כמה שאני מעביר אצלו; מעבירים ביחד חוקים למען משפחות שכולות, נכי צה"ל, לוחמים, נשות המילואימניקים, ארוסות, יתומים – את כל החוקים האלה העברתי אצלו בוועדה, והוא תמיד רתום ומחויב לנושא הזה; לחברת הכנסת שרון ניר, שנמצאת פה, וגם היא הגישה את החוק, והיא תכף תעלה אחריי, נכון? נעביר אותו ביחד; לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו; לחבר הכנסת ינון אזולאי, חברי היקר, שגם הוא מעורב בסיוע ובדחיפה של החוק הזה; למרכזת האופוזיציה מירב בן ארי, שאנחנו כל הזמן רבים על מה לשים במליאה, כי הזמן במליאה הוא מוגבל – גם הזמן שלי, אני רואה, אני כבר מסיים. הזמן במליאה הוא מוגבל, ותמיד אנחנו מתווכחים, כי אי-אפשר לשים את כל מה שאנחנו רוצים, בגלל פיליבסטרים של האופוזיציה, אבל אני חייב לציין, וייאמר לזכותה של מירב, שבכל מה שקשור לנכי צה"ל, היא אומרת לי: את זה תשים מחוץ לוויכוחים שלנו. כשיש לך חוק על נכי צה"ל, פשוט תביא אותו, אין על זה ויכוח. אז – להודות לך בשם נכי צה"ל, כן, כי זה חשוב. אין ויכוחים בנכי צה"ל. את אומרת לי: תביא, תשים, מה שצריך לעזור להם, שיהיה הכי מהר שיש. אז תודה רבה על זה. גם ליו"ר ארגון נכי צה"ל, אמרתי, ואני אגיד גם הפעם הרביעית והחמישית, כי באמת מגיע לו, עידן קלימן היקר; ליו"ר ארגון נפגעי פעולות איבה אייבי מוזס, ולארגונים האחרים – יש ארגונים נוספים שנחשפתי אליהם במהלך הדיונים, שגם הם דואגים לאוכלוסיות הללו; לצוות הוועדה – למנהלת הוועדה ענת, וליועצת המשפטית יעל, שיש להן חלק חשוב בחוק הזה. ואחרונה חביבה, ראש המטה שלי נטע מולכו, שמתכללת את כל האירוע של החקיקה מול הארגונים, מול היועצים המשפטיים ומול כל מי שצריך. זה מסוג החוקים שבהם היא עושה את זה מכל הלב. רואים שזה בוער בה. אז תודה גם לך, נטע. אבקשכם כמובן את המובן מאליו, להצביע בעד החוק. תודה לכולכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק נוספת: הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם ובארגון נפגעי פעולות האיבה, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת שרון ניר להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חיילי צה"ל הם עטרת ראשנו ובבת עיננו. כשמדובר בחיילי צה"ל, אז כנראה הכנסת הזאת יודעת להתאחד. חוק בתי הלוחם, שאנחנו מעלים כעת, נועד להרחיב את התמיכה בנכי צה"ל בבתי הלוחם ובנפגעי פעולות האיבה, ובעיקר לספק מעטפת לחיילים היקרים שלנו, שאומנם יצאו משדה הקרב, אבל חלק מהם נמצאים בקרב נוסף, בקרב החזרה לחיי שגרה, בקרב השיקום. מקום המדינה ועד היום חיים בינינו 78,000 נכי צה"ל. מתחילת מלחמת חרבות ברזל התווספו כ-16,000 פצועים פיזית ונפשית, ועל פי תחזית משרד הביטחון עד שנת 2030 צפוי היקף נכי צה"ל, למרבה הצער, להגיע ל-100,000. כיום ארגון נכי צה"ל מהווה מעטפת ל-53,000 לוחמים שנפצעו בקרבות ובמלחמות ישראל. הוא מרחיב ומטפל באמצעות חמישה בתי לוחם ברחבי הארץ ומספק סביבת שיקום רפואית, חברתית ותרבותית עבור הלוחמים שלנו. בתי הלוחם הם לא רק מקומות שאליהם מגיעים כדי לקבל טיפול, אלא מקומות שבהם נרקמת ממש קהילה, שמבוססת על חוויות משותפות, על רוח של העצמה ואחווה, המסייעת ללוחמים שלנו לשפר את איכות חייהם לאחר הפציעה. לצערי, רובו המכריע של התקציב עד כה הגיע מתרומות ומדמי חברים, והמדינה מימנה רק אחוז סמלי. הצעת החוק הנוכחית באה לתקן את המעוות ולהגדיל את הנתח התקציבי לבתי הלוחם. החוק שלנו דורש אחריות מרחיבה מהמדינה, על מנת שתרחיב ותוסיף מימון ותקציב לארגונים הללו, כמובן תוך שקיפות ודיווח מלאים. השיקום של הנכים והנפגעים זה לא רק טיפול רפואי נקודתי; זה תהליך ארוך, שכולל בראש ובראשונה שיקום נפשי וחברתי, שילוב בתעסוקה לאחר מכן ולמידה מחדש.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני רוצה להעביר מסר חד וברור מעל במה זו לכל העוסקים במלאכה: גיבורי המלחמה, שהם עטרת ראשנו, אסור שרוחם תיפול. יש לפעול ברוחב לב ובנפש חפצה ולהתאים חליפה לפי מידה לכל אחד מהם. המלאכה רבה, ואנחנו בתחילת הדרך. אני רוצה מכאן להודות ליושב-ראש ארגון נכי צה"ל עידן קלימן, למנכ"ל ארגון נכי צה"ל יוסי מתתיהו, ליושב-ראש ארגון פעולות האיבה אייבי מוזס. ותודה לכל שותפיי: לחבר הכנסת אופיר כץ שבאמת עשה פה פעילות כדי להשיג את התקציב הראוי, לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו ולכל העוסקים במלאכה בוועדת העבודה והרווחה, לחבר הכנסת אייכלר. אני רוצה, אם אפשר אדוני, רק עוד משפט אחד, אף שעבר הזמן. אני רוצה להגיד – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

משפט אחד – זה אומר דף שלם או משפט?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא, זה משהו מהלב. אני באמת אומרת, כשאנחנו נמצאים פה בתוך הבית הזה ומתבוננים על מה שקורה מעבר לגבול בסוריה, אי-אפשר להישאר אדישים. באמת, מה שקורה עכשיו מעבר לגבול בסוריה זה טבח בבני העדה הדרוזית, בני העדה הדרוזית שחלקם הם בני משפחה של בני העדה הדרוזית שיש לנו איתם ברית דמים וברית חיים, ברית יום-יום. לכן, אחד הדברים המצופים מאיתנו בסוף זה לדעת לתת כתף ולהגן גם על העדה הדרוזית. מכאן אני רוצה לקרוא גם לראש הממשלה וגם לשר הביטחון לספק את המעטפת הביטחונית הראויה לבני העדה הדרוזית שנמצאים בסוריה, ולא לעמוד מנגד טבח איום ונורא, רצח אנשים, רצח ילדים ואונס בנות ונשים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, נעבור לדיון האישי. חבר הכנסת ווליד טאהא – לעבור על כל השמות, קואליציה-אופוזיציה? אופיר? מירב, אפשר לשאול אם מישהו רוצה לדבר, לא נראה לי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, תקריא. אין הרבה, אין הרבה. גם יש פה אנשים שנשארו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי. רון כץ – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

רון כץ נשאר.

היו"ר ניסים ואטורי:

הינה, הצלחנו. אתם רואים, בשני כבר מישהו רוצה לנאום. גם אני רוצה לחזק, להשתתף ולחזק את העדה הדרוזית ברמת הגולן, שכנים שלנו, ממש על הגבול. צה"ל פועל, וגם שר הביטחון וראש הממשלה אמרו את זה, ואנחנו רואים את הפעולות, והפעולות התגברו. בבקשה, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית כול, אני רוצה לברך את יוזמי החוק החשוב הזה, חבר הכנסת אופיר כץ וחברי לסיעה חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שלא נמצא פה היום אבל הוא מהיוזמים של החוק ובאמת חי את הנושא הזה. באמת, יישר כוח גדול למי שהצטרף, למי שתמך, אני יודע שגם אנחנו תומכים. חוק חשוב, אופיר. כרגיל, אתה מביא דברים טובים. עכשיו, אם רגע נתעלה מעל הבועה שקוראים לה כנסת ישראל, אני גזרתי על עצמי – אני חושב ששלושה שבועות לא דיברתי כי ראיתי איך הדברים האלה נראים פה מהצד, ואמרתי: טוב, רגע, אולי מישהו יקבל שכל בהנהגה פה בבית הזה ויעשה סוף לדבר הזה. אבל זה לא קורה. זה לא קורה, כי בזמן שאנחנו עכשיו מדברים פה, חיילי צה"ל נלחמים בסוריה, נלחמים בעזה, נלחמים בעוד חזיתות, ובזמן הזה, מה שקורה זה שעוד מפלגה חרדית מקיימת עוד דיון אם להישאר חלק מהממשלה והקואליציה, ומסיבה אחת פשוטה – הם רוצים חוק שיאפשר להם להשתמט משירות צבאי. אני לא מבין איך עדיין חברי כנסת בקואליציה הזאת, בליכוד, בציונות הדתית, מי שעוד נשאר קצת מהקואליציה הלא-מתפקדת הזאת, לא קם ואומר: עד כאן, עד כאן, תביאו חוק גיוס אמיתי. דרך אגב, יש חוק כזה. חוק הגיוס שחל עליי, שחל על חבריי, שחל על כל אזרחי מדינת ישראל. הוא צריך להישאר כמו שהוא, בדיוק מילה במילה. במקום לנסות להתפלפל ולהתחכם, צריכים לקום ולהגיד פה: יש חוק גיוס אחד, יש מדינה אחת, יש עם אחד ויש גורל אחד. אי-אפשר שאח אחד יהיה מעל אח אחר. אי-אפשר למצוא איזו קומבינה פוליטית, לפטור את שלמה במקום איתן. אי-אפשר לעשות את הדברים האלה במדינת ישראל. אני שומע שמאחורי הקלעים מנסים לעשות דילים על דילים. אולי שתיכנס מפלגה אחרת שתחליף, שיעשו חוק, שלא יעשו חוק. חברים, יש לכל מי שיושב בבית הזה אחריות. כל אחד ואחת שיושבים פה צריכים להתעלות רגע מעל שיקולים קואליציוניים, מעל פריימריז, מעל הבחירות הבאות ולהבין שהעסק נגמר. העסק נגמר, הבחירות עכשיו זה רק עניין של לקבוע תאריך, אנחנו כבר שם. אז רגע לפני, תחשבו מה עם ישראל יחשוב עליכם. ואם זה לא מעניין אתכם, תחשבו מה המשפחה שלכם תחשוב עליכם. בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים, הילדים שלכם ישאלו אתכם: מה עשיתם? מה עשיתם כשחצי מהציבור נקרע במילואים בזמן שחצי מהציבור מתבטל? ואני רוצה לומר לכם משהו, ואני אומר את זה פה לילדים שלי, לינאי ורומי: עשיתי הכול ואני אעשה הכול שכמו שאתם תשרתו את המדינה, כל אזרחי ישראל ישרתו את המדינה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. סימון דוידסון – אינו נוכח; ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; פנינה תמנו – פנינה? פנינה, קריאה ראשונה. את באה? את עולה? לא. תודה. מוותרת. אכרם חסון, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני משוכנע שכולכם ראיתם את התמונות והסרטונים של רצח העם, מה שמבצעים הטרוריסטים של אל-ג'ולאני וחבורת הפושעים ששולטים כיום בסוריה. הרגו אלפים ופצעו אלפים מבני עמנו. אנסו אתמול ילדה בגיל חמש ורצחו אותה. אני הזהרתי מהשלטון הזה לפני מספר חודשים, כי אני הכרתי את אל-ג'ולאני בשנת 2018, כאשר היה עם ג'בהת אל-נוסרה ורצה גם לעשות רצח עם בכפר חדר ברמת הגולן. אין ספק שהמשטר הזה הוא משטר רצחני, ולכן פניתי לראש הממשלה וביקשתי להוריד את אל-ג'ולאני ולחסל את המשטר הזה. המשטר יכוון את הרובים ויביא את הטנקים לכיוון ישראל בעתיד. אנחנו לא יכולים לחיות בשלום עם טרוריסטים. טרוריסט שנולד טרוריסט לא יכול להשתנות. האיש שינה את החליפה והעניבה אבל נשאר בתוך ליבו אדם רע, אדם עם רצח על הידיים, אדם שעשה פשעים חמורים מאוד נגד כל העדות ונגד כל העמים באזור. הוא התחיל בהתחלה במישור הסורי, בלטקיה, ורצח הרבה עלאווים וגם פגע בנוצרים. ועכשיו הגיע התור של הדרוזים, ובעתיד הוא גם ינסה לחסל את הכורדים. אני מקווה שראש הממשלה – הוא עושה עבודה מצוינת ועשה הרבה למעננו בימים האחרונים וכל מה שהבטיח קיים, אבל אני ביקשתי ממנו: זה לא מספיק, צריך להפיל את המשטר הזה כדי שאנחנו נחיה בשקט. בעבר הרחוק ובעבר הלא-רחוק טעינו כאשר החלפנו את חיזבאללה באמל וכאשר החלפנו את חמאס בפתח. אנחנו ראינו שבכל פעם מגיע גוף רצחני יותר גרוע ויותר קשה מהקודם. אני אומר לכם, היום האנשים מתפללים לימי אסד, כי המשטר הזה הוא יותר גרוע מהמשטר הסורי של אסד, שגם טבח בעמו, אבל לפחות כיבד את המיעוטים ונתן להם אפשרות להיות חלק מהשלטון ושיתף אותם בשלטון. אל-ג'ולאני, כל אחד שלא מאמין בדתו ומאמין בדרכו – הוא כופר. גם הסונים, הם גם יסבלו ממנו כי הוא רוצה אנשים שילכו בדרך הרצח, בדרך ההרג. ערך האדם לא שווה אצלם, זה לא ערך עליון כמו במדינת ישראל. אני רוצה גם להודות לידידנו המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, רומן, שעשה עבודה מצוינת. הוא גם אדם שאפשר להשיג אותו יום ולילה, אדם קשוב, מבין עניין. הוא שירת עם הדרוזים, מכיר את רמת הגולן ומכיר את המצב הסורי. לכן, הוא ליד ראש הממשלה, הוא העביר את התמונה הנכונה ועזר לנו המון. אני לא אשכח את הרמטכ"ל אייל זמיר, שגם הוא איש נאמן מאוד ואיש יקר לנו מאוד, וגם תמך בנו ומנסה לעזור לנו. אני רק אומר לכם, חבריי חברי הכנסת, אני לא אהיה שקט ולא אישן עד שהשלטון הזה ייפול וג'ולאני יחוסל, ואנחנו ניפטר מכל הטרוריסטים שנמצאים כאן במזרח התיכון ומאיימים על מדינת ישראל ועלינו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

מילה אחרונה, אדוני. בחצי השנה האחרונה אני התנדבתי ואני מופיע בכל הרשתות הערביות בכל רחבי העולם כדי להגן על מדינתנו הקטנה, מדינת ישראל. ואני אומר לכם, שונאינו הם רבים. אנשים שלא חיים בדמוקרטיה לא יכולים להעריך את חיי האדם והדמוקרטיה. לא, אנחנו לא יכולים לסובב להם את הגב. ולכן אני מקווה שברית החיים בין העם היהודי לעדה הדרוזית תמשיך לחיות עד אחרית הימים. תודה לכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת משה רוט, בבקשה.

משה רוט (יהדות התורה):

כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה – חבר הכנסת אופיר כץ, תודה רבה על הצגת החוק, חוק באמת חשוב. היום, כנראה, על פי דרך הטבע, היום האחרון שלי בקדנציה הזו בכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי יהיה יו"ר ועדת האתיקה?

משה רוט (יהדות התורה):

עוד רגע, עוד רגע. בהזדמנות הזאת אני קודם כול רוצה להגיד תודה רבה. תודה על הזכות, תודה לקדוש ברוך הוא, ותודה לכל חברי הכנסת, ובפרט לאלה שהיו לי את הזכות ואת הכבוד לעבוד איתם, אלה שדואגים לעם ישראל. אני רוצה להגיד תודה מיוחדת לחבריי לסיעה, סיעת יהדות התורה, ולחבריי בסיעת ש"ס, שזה מתאים גם לחוק הזה – כי אני רוצה לספר לציבור שכמעט כל החוקים החברתיים, ולחלשים, נפגעי צה"ל, נכים, מה שלא יהיה, עברו בזכות ובעבודה קשה של חברי הכנסת החרדים. לא לחינם בוועדת העבודה והרווחה תמיד נמצאים מהציבור החרדי. אבל בכל אופן, אני כן רוצה לתת צל"ש, ציון לשבח. אני רוצה לתת ציון לשבח לחברי הכנסת שהשתמשו בשיחה מכובדת. לעבוד במקום כזה, שמייצג את עם ישראל, ולשמוע חברי הכנסת שמדברים בצורה מכובדת, שמביאים כבוד גם לעצמם וגם למשכן, אז בהחלט מגיע להם ציון לשבח. זה משום מה לא מובן מאליו. אני כן רוצה לתת ציון לשבח מיוחד לאלה שלא פסלו מגזר שלם, שלא חשבו שזה דבר נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי, אסור לצלם במליאה, ולא את – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מותר לצלם במליאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מותר לצלם, סליחה.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, רגע, סליחה, אסור לצלם במליאה. הוא טועה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מותר לצלם. לא וידיאו.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, רגע, סליחה, סליחה. הכול בסדר. הכול בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

צילמו אותי. לא וידיאו.

נאור שירי (יש עתיד):

זה סטילס.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, רגע, רגע. אסור לצלם. היושב-ראש התיר לצלם תמונות סטילס. תירגע, הכול בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכנסת ללחץ.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה רוצה ממני? לא אני פניתי לעצמי.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה אתה רוצה? מה אמרתי לך? אני אומר לך מה החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה היית בלחץ.

צגה מלקו (הליכוד):

אבל בואו נשמע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

השבנו לו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. עכשיו הוא ימשיך, בסדר. נאור שירי, חשבתי שאתה מצלם בווידיאו את עליזה. אני לא מרשה לצלם את עליזה בלי אישור. קדימה, תן לו לדבר.

קריאה:

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תירגע, מי שהפסיק את הנאום זה היושב-ראש.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה התחלת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא אנחנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יושב-ראש הישיבה.

נאור שירי (יש עתיד):

אז מה, אתה אלוהים?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, רק יושב-ראש הישיבה.

קריאות:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, תן לו שלוש דקות מהתחלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תעביר לי את החוק קודם. אתה – אל תדבר איתי בכלל עד שלא תעביר לי את החוק. כן, בבקשה, אדוני.

משה רוט (יהדות התורה):

אני רוצה לתת ציון לשבח, צל"ש מיוחד, לאלה שלא חשבו שזה נחוץ או נכון לפסול מגזר שלם. ויש כאלה. ואת, חברת הכנסת צגה מלקו, יכולה להבין אותי כשאני אומר שרוצים לפסול מגזר, כשרוצים לפסול מגזר, בפרט שאני מדבר על המגזר הכי מתנדב, הכי תורם; אנשים ונשים שזה חלק מהותי מהחיים שלהם, כל סוגי פעילות החסד. רוב פעולות החסד שקורות במדינת ישראל, רוב פעולות החסד, הרפואה וכדומה, שקורות במדינת ישראל, קורות על ידי הציבור הכי מושמץ. אבל בעיקר – למה לפסול מגזר? מי שרוצה לתקוף, בבקשה, אבל למה לפסול את כל המגזר? וחבל שכך, כי זה מסיט, במקום לדבר על הנושא, מדברים על האדם, וחבל שכך. ולכן אני נותן צל"ש מיוחד לאלה שלא עשו את זה ולא נוהגים לעשות את זה. מי ייתן – הלוואי שהשיח יהיה שיח מכבד בין איש לרעהו, שיהיו שלום ושלווה בינינו, שיהיו שלום ושלווה בכל הארץ. יזכו לחזור הביתה בבריאות, בבריאות שלמה בנפש ובגוף, כל החיילים, כל החטופים, כל אלה שצריכים לבוא הביתה, ויחזרו הביתה נאמנים לשם ולתורתו, אמן. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

שאלה: החלטת ממשלה באשר היא, מה התוקף שלה? לאותה ממשלה, נכון? מה ההבדל בין החלטת ממשלה לחוק? חוק – תוקפו מכאן ואילך, עד שהוא משתנה בחוק אחר. החלטת ממשלה, בהיותה החלטה מינהלית של הרשות המבצעת, תוקפה לאותה ממשלה. מה לעשות שעם השנים יושבים בממשלה, בדרך טבעית, אנשים שלא מאוד מצויים בדין. באים אליהם יועצים משפטיים, אומרים להם: החלטת ממשלה מחייבת אתכם. בואו נניח על השולחן את ההנחה הבאה: נאמר שאני מקבלת את הייעוץ המשונה הזה שהחלטת ממשלה מחייבת אותי, החלטת ממשלה על נוהל עבודה, לדוגמה, מחייבת אותי; אני לא יכולה לשנות את החלטת הממשלה הקודמת שלי? אני חייבת לקבל את החלטת הממשלה שהחליט עליה לפיד? לא, נכון? מותר לי להחליט על נוהל עבודה אחר. נכון שזה פשיטא מה שאני אומרת? לפני 25 שנה בערך, אולי יותר, הייתה החלטת ממשלה שהחמירה בסמכויותיה, כי בין השאר חוק שירות המדינה (מינויים), קובע, בסעיף 5, נדמה לי, שהממשלה סוברנית לקבוע את דרכי המינוי של יועץ משפטי לממשלה, ואם הממשלה לא תקבע, יחולו הוראות חוק שירות המדינה (מינויים). כך כתוב בחוק. הממשלה סוברנית לקבוע איך היא ממנה יועץ משפטי לממשלה. הממשלה קבעה איך היא ממנה יועץ משפטי לממשלה, והיא קיבלה על עצמה את הייעוץ המשפטי שלפיו היא צריכה להתייעץ עם ועדת איתור. זאת פשוט הזיה. מילא להתייעץ עם ועדת איתור לגבי מועמדים להיות יועצים משפטיים לממשלה, אבל פיטורים? אתה צריך ועדת איתור שתמליץ לך על פיטורים? החליטה ממשלת ישראל סוף-כל-סוף לקבל את הצעתי, ולהחליט שהחלטת הממשלה ההיא, שקבעה שכדי לפטר יועמ"ש צריך לכנס ועדת איתור – שגם לא רוצה להתכנס; זה אומר לך: אני לא רוצה, זה אומר לך: אני לא רוצה – הממשלה תערוך שימוע. fair enough, נכון? הרי כך כתוב בחוק. חוק שירות המדינה קובע: אנחנו יכולים לקבוע. אני ממליצה לממשלת ישראל לזכור שיש לה סמכויות, וכדאי לעשות בהן שימוש. במקום זה, סוף-כל-סוף, אחרי שממשלת ישראל שינתה את ההחלטה והחליטה שהיא תזמן את היועמ"שית מיארה לשימוע על שלל המעשים ההזויים הבלתי-מתקבלים על הדעת שלה, הודיעה להם מיארה היועמ"שית שהיא מצפצפת על הממשלה. אני מצפצפת עליכם, ככה אומרת מיארה במילים מאוד מאוד סדורות ומנומסות, אני מצפצפת עליכם. ולמרות שהעתירה לבג"ץ כנגד ביטול החלטת הממשלה נדחתה ואפשר לעשות לה שימוע, היא אומרת שהשימוע לא חוקי, ולכן היא לא מתייצבת. אתה יודע מה, אדוני היו"ר, למה אני עולה לפה, מה מרגיז אותי? אתה מוכן להגיד לי בשם איזה שמות, אדוני שר המשפטים, החלטת להודיע ליועמ"שית, אחרי שהיא אמרה לך שהיא לא באה ושההחלטה שלך לא חוקית – החלטת לתת לה הזדמנות נוספת ולזמן אותה פעם נוספת? גם עכשיו היא מצפצפת עליך, ושלחה לך שוב שהיא לא מגיעה. אבל כשהיא מצפצפת עליך, אדוני שר המשפטים, היא מצפצפת על כולנו. על כולנו. ולכן, אני מבקשת ממך ומחברי הוועדה לצאת בהחלטה לגופו של שימוע, דבר דבור על אופניו, לתפור את ההחלטה כך שהיא תעמוד במבחן בג"ץ, ובא לציון גואל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. אושר שקלים.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני אעשה את זה קצר. אני רוצה לפנות לכל המתייפייפים והצבועים מהאופוזיציה ומהשמאל בנושא של גיוס החרדים. לכל מי שמנהל עכשיו קמפיין על הגב של גיוס החרדים, שאלה מאוד פשוטה: אם עכשיו הייתם צריכים להקים קואליציה, ולצורך זה הייתם צריכים גם את האצבעות של החרדים, האם חוק הגיוס בכלל היה נולד לעולם? הרי הייתם מוותרים להם על הכול, לא הייתם מגייסים אותם בכלל, שלא לדבר על התקציבים שהייתם שופכים עליהם, שלא לדבר על המינויים שהייתם נותנים להם, זה במקרה הטוב. אבל במקרה הרע, כבר ראינו בדיוק עם מי הקמתם קואליציה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אושר שקלים (הליכוד):

– – ראינו בדיוק עם מי הקמתם קואליציה, עם מנסור עבאס ועם תומכי טרור ומחבלים. אבל הפעם אולי אתם גם תקימו קואליציה – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אולי תבקש מעמית הלוי לעלות ולדבר עם הרב דרוקמן. עמית הלוי, הינה הוא פה.

אושר שקלים (הליכוד):

נגיד שהחרדים אומרים לכם לא, ואתם תתעקשו – הפעם אתם תקימו קואליציה עם מנסור עבאס – –

קריאות:

אושר שקלים (הליכוד):

– – אבל גם עם אחמד טיבי ועם איימן עודה, ועם תומכי הטרור, שאנחנו רצינו להעיף אותם אבל אתם השארתם אותם פה, בכנסת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ביבי שלח אותו לדרוקמן – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אז תפסיקו עם הצביעות שלכם, רואים לכם. אתם צבועים. אתם לא תגייסו חרדי אחד, אתם רק עושים קמפיין על הגב שלהם.

קריאות:

רון כץ (יש עתיד):

אתה נגד חיילי צה"ל? שאלה אחת, אתה נגד חיילי צה"ל?

אושר שקלים (הליכוד):

אתם לא תגייסו חרדי אחד – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אני מבקש לא להפריע.

רון כץ (יש עתיד):

אושר שקלים (הליכוד):

– – אחד לא תגייסו. וכבר יודעים בדיוק איזה הצעות נתתם להם, אז אל תבלבלו לנו את המוח. אתם סתם צבועים, רואים לכם. תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

בושה של הליכוד. ככה נראה הליכוד היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אם הדברים שלו כל כך לא מפריעים לכם, למה אתם צועקים? מה רתחתם? חברת הכנסת מירב בן ארי.

קריאות:

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ספר על הפגישה אצל הרב דרוקמן – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אספר. בוא תשמע, בוא.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – השארתם אותו – – – תעשו אותו שר, << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני אספר לו. בוא תשמע.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת. חבר הכנסת נאור שירי, אתה מפריע לחברתך. ששון, תגיד, אתה צועק מהיציע? לא הבנתי. מירב, נותרה לך דקה לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, חבר הכנסת אושר שקלים, יושב לידך עמית הלוי, הוא נשלח בשליחות נתניהו לדבר עם מנסור עבאס.

עמית הלוי (הליכוד):

אף פעם לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

אף פעם לא.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – ממשלה עם מנסור עבאס – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא הלך לרב דרוקמן, לשכנע את הרב דרוקמן שיסכים לשכנע את בצלאל שיסכים להיות עם מנסור עבאס.

קריאות:

אושר שקלים (הליכוד):

הוא אומר לך פה שזה שקר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה אומר?

אושר שקלים (הליכוד):

אתם ישבתם, לא אנחנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה הלכת לרב דרוקמן, עמית הלוי? האם נשלחת לשם? האם ביקשו ממך – תהיה בשקט כבר.

אושר שקלים (הליכוד):

עמית הלוי (הליכוד):

– – – לא רק – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבל שמנסור לא פה, היה מראה לך את ההתכתבויות שלו עם יואב קיש. יואב קיש, הינה, אורית סטרוק יודעת על מה אני מדברת. הסיבה היחידה שלא הוקמה ממשלה עם מנסור עבאס היא כי בצלאל בלם את זה. נכון, אורית? נכון. בבקשה: המשא ומתן נחשף. הסכם הסודיות בין מנסור עבאס לרב דרוקמן. "'אם אגיד דבר כזה, חיי בסכנה'. אחד מהאירועים המדוברים ביותר בשנה האחרונה היה פגישתם של הרב דרוקמן, בכיר רבני הציונות הדתית, ויו"ר רע"מ מנסור עבאס". השיחות בין השניים נמצאות בכספת "אך תוכנן נחשף כעת. חבר הכנסת עמית הלוי מהליכוד שימש כמתווך" – –

אושר שקלים (הליכוד):

– – – אז זה בסדר, אז זה בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – "על מנת להקים לנתניהו ממשלה. דרוקמן ביקש מעבאס: 'תצהיר פומבית'" – תהיה בשקט כבר.

אושר שקלים (הליכוד):

אז זה בסדר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לעשות? תשמע את האמת. עמית סגל מפרסם. לא כלכליסט, לא דה-מרקר, לא הארץ. תהיה בשקט, לך לעבוד, יש לך פריימריז על הראש.

אושר שקלים (הליכוד):

תדברי יפה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לך תעבוד אם אתה רוצה להיות בכנסת הבאה. חבל על הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

אושר, אושר.

אושר שקלים (הליכוד):

כאילו שאת תהיי. כאילו שמישהו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שהוא יעצור, אני לא יכולה. קשה לי, קשה לי, ואטורי. ואללה, פרגנתי לכם, שמחה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – זה ההבדל – – – אותי בחרו בפריימריז, אותך לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא יכולה לדבר במקביל.

אושר שקלים (הליכוד):

נכון? זה ההבדל – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אושר שקלים. אושר, די.

קריאה:

אושר שקלים (הליכוד):

גם אתה, אותו דבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אושר שקלים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקרא אותו לסדר כבר, הוא גם עומד.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אושר שקלים, קריאה ראשונה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

אושר. הוא לא שומע אותי, אני לא יכול להגיד לך אפילו שאתה בקריאה ראשונה כבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם אסור לעמוד ולצעוק.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היו"ר – – – זה לא מכובד. אנשים בקדנציה אחרונה, קדנציה אחרונה. תן להם. תן להם, קדנציה אחרונה.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מי אתה אומר? עליי? נשמה, הכול טוב. אני כבר יצאתי מהכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חיים שלי, אלמוג, לא התחתנתי עם המקום הזה, הכול טוב. ברוך השם, בגלל זה גם לא התחתנתי אף פעם. אין לי שום עניין, לא להתחתן עם הכנסת וגם לא רציתי להתחתן. הכול בסדר.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

נשמה, תנשום קצת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבין שאתם באווירה מאוד מיוחדת, אבל אני אתחיל להוציא אנשים החוצה. חבר'ה, די. אושר, די. אושר שקלים, קריאה שנייה.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה גם לא יכול לעמוד ולצעוק, זה הכללים של הבית הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה לא שם לב מרוב שאתה צועק, אתה לא שומע שאתה בקריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני כבר לא יכולה. די, מספיק, לפעמים האמת היא קשה אבל היא נכונה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רק בראשונה בינתיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא בקריאה שנייה, כי הוא – –

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא – – – אחד, דיברתי איתו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה, אני עוזרת לך. בקיצור, עמית הלוי שימש כמתווך. דרוקמן, בכיר הרבנים של הציונות הדתית, היה בשיחות עם מנסור עבאס. עכשיו, צריך להגיד דבר כזה: גם יואב קיש דיבר עם מנסור עבאס. ולמה שמחה עומד שם ומחייך? כי הוא יודע את האמת. כי אם זה היה תלוי בבכירי הליכוד, הייתה ממשלה עם מנסור עבאס. הינה, גם אורית מסתכלת. הסיבה היחידה שאין – תקשיבו, אני, עם בצלאל יש לי ככה ויכוחים, אבל בסוף, אם זה היה תלוי בכם, מנסור עבאס היה יושב איתכם באותה קואליציה, אבל קם בצלאל וטרפד.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו תקשיבי, טלי, אני לא אוהבת את בצלאל. תקשיבו, הוא ישב פה בשבוע שעבר – אני לא יכולה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

בדיוק נגמר הזמן. משפט אחרון. חבר הכנסת אושר שקלים, אתה יכול לצעוק בישיבה. כשזה בעמידה, אני אקרא אותך לסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תן לי לסיים ולרדת. בקושי הצלחתי לדבר 40 שניות, וואללה אני צריכה לדבר. בסוף האמת כואבת, היא כואבת. גם אני, כשמטיחים בי את האמת, לפעמים כואב לי. אבל זו האמת.

אושר שקלים (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

והממשלה עם מנסור יכלה לקום – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – ובצלאל, שיש לי עליו ביקורת בלי סוף, בלם את זה. ויואב קיש, היו לו סמ"סים, ועמית היה שם, תרצו או לא תרצו. ותמשיכו לצרוח עלינו על מנסור. אתם יכולתם לשבת איתו אם לא הם. נכון, שמחה? נכון. אל תענה לי, אני אגיד לך.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם ישבתם והעברתם לו כספים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני לא מבקש הודעה אישית – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – מוותר. ירון לוי.

קריאות:

אושר שקלים (הליכוד):

נטיעות – – – לא יכלו לעשות בגללכם. נטיעות בט"ו בשבט – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אושר שקלים, אתה בקריאה שנייה. סדרנים, יניב, אני מבקש לחלק מים לחברי הכנסת, שיירגעו. אתה בשנייה. שעה אני צועק לך בראשונה, אתה לא שומע. < דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "אנשים שלא עמדו / בקצב החיים הזה, / השתגעו, התאבדו / או הלכו לעזאזל". אמש פורסם כי לוחם צה"ל ניסה לשים קץ לחייו ומצבו אנוש. בשבועיים האחרונים אנחנו עדים, לצערנו, לשלושה חיילים ששלחו ידם בנפשם כי הלב שלהם לא עמד במראות.

היו"ר ניסים ואטורי:

רשימת הדוברים נעולה, דרך אגב.

ירון לוי (יש עתיד):

עוד מעט קרוב לשנתיים שאני נמצא כאן. אני נפגש עם הלומי קרב, עם חיילים, עם גיבורים, ובשיחות איתם יש סוגיה שחוזרת בכל שיח שלנו, וזו הבושה. תמיד הם אומרים: הבושה, הבושה להגיד שקשה לנו, הבושה שאתה נלחם חודשים כמו אריה בשדה הקרב, וכשאתה חוזר הביתה אחרי דריכות, אתה חוזר עם אותו קצב של לוחם, עם חדות שאתה חייב לשמור בשדה קרב – אתה פוגש את הילדים שלך עם אותה חדות ואת האלימות. אתה מתבייש שאתה מתנהג אליהם ככה, ואתה לא מבין איך הם לא מבינים אותך. אתה חייב להשאיר את המציאות מאחור, אבל היא פוגשת אותך. והמציאות השתנתה כשהגעת הביתה. יש משהו שאנחנו חייבים לדבר עליו כאן, אבל לצערי אני לא שומע את זה, וזה שהחודשים הרבים שהלוחמים והלוחמות שלנו נמצאים בשדה הקרב – זה לא רק פוגע בגוף, זה גם פוגע בנפש. אחיי הלוחמים, אתם לא צריכים להתבייש. אנחנו צריכים להתבייש שלוקח לכם זמן לקבל מענה רפואי, שאין באמת חוק גיוס שמוריד את הנטל מעל גבכם. אנחנו צריכים להתבייש בשיח המפלג, שנותן ציונים לטייסים, ללוחמים, לאלה שעושים צבא, שלא עושים צבא. אנחנו כאן עם המזגן, עם החליפות; אתם שם, בבוץ, נלחמים – טלי, זה מפריע.

היו"ר ניסים ואטורי:

אצל טלי זה נחשב נמוך.

ירון לוי (יש עתיד):

אצל טלי זה נמוך. אני חושב שאסור לנו לעבור לסדר-היום. השקט של החיילים שמגיעים הביתה, שלא מדברים, זה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. כולם חווים את הקרב, רק שלפעמים קשה לעבד את מה שראית. המציאות שהשארת היא לא אותה מציאות, היא קצת השתנתה, דברים קצת נראים אחרת. כדי לתווך את המציאות הזאת הם צריכים לפנות לעזרה, וחלקם מתביישים, כי הם אומרים: אני לא רוצה להיות פוסט-טראומטי מוכר בצה"ל. לא רוצה. אני רוצה לחיות את החיים. אבל חברים, לקבל עזרה זו לא בושה. יש שלב ביניים שבו אתם צריכים לעבד את הרגש. ואנחנו כאן צריכים לתת להם את התקציבים, את הגיבוי, את המענים הנפשיים. משרד הביטחון צריך לעשות עוד, כי על כל מקרה שקורה אנחנו צריכים לקחת את האחריות ולהכיר בעובדה שיכולנו למנוע אותו. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. משה סעדה – אינו נוכח. עמית הלוי.

עמית הלוי (הליכוד):

לפני שאני מתחיל אני אומר למירב בן ארי רק הערה מתודית. מירב בן ארי יצאה. תמסור לה, נאור – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה הערה מתודית?

עמית הלוי (הליכוד):

הערה כללית. לא ניכנס עכשיו לפילוסופיה עמוקה כמו שנהגנו בתחילת הקדנציה. זו רק הערה מתודית: חוץ מאשתי, אותי לא שולחים, אף לא שלחו אותי לשום דבר. בוודאי מה שהיא תיארה כאן לא היה ולא נברא. לא שלחו אותי לשום דבר, ולא נשלחתי לשום דבר.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז עשית את זה מרצונך החופשי, שזו גם בשורה טובה. זו גם בשורה מעניינת.

עמית הלוי (הליכוד):

כל מה שאני עשיתי זה נושא לנאום אחר. אני אשמח לעשות זאת ולהסביר לך את העניינים בהזדמנות אחרת. אני עליתי לכאן, אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, לדבר על המחבל בחליפה אל-ג'ולאני, רוצח ההמונים, מי שמהרגע הראשון שהשתלט על הארמון בדמשק טובח באזרחים הסורים. שמעתי פה את חברת הכנסת ניר. אנשים ביממה האחרונה מגיבים על הדרוזים; מהרגע הראשון אל-ג'ולאני טבח בנוצרים, השחית את בתי הקברות שלהם, טבח בעלאווים – טבח שלא נפסק עד היום, חוץ מהעובדה שאת אמצעי התקשורת הוא הוציא מכל אזור החוף. והעיקר, אחרי הטבח בנוצרים ובעלאווים, ומה שקורה היום – לא רק היום, גם זה כבר תקופה ארוכה – עם הדרוזים, העיקר עוד לפנינו, וזה הטבח שאל-ג'ולאני מתכנן, הטבח הגדול, והוא הטבח ביהודים. אין עליו שום ספק. כמו ששמענו פה, מי שחבר בוועדת החוץ והביטחון, כפי שהוא היה נוהג לומר בשנותיו באידליב: אנחנו נכבוש את דמשק, ולשנה הבאה בירושלים, ונכבוש את ירושלים. המחבל הזה, רוצח ההמונים הזה וחבורת הרוצחים שלו מ-HTS, שיושבים היום עם חליפות ועניבות, לפני שבועיים – קשה להאמין למה שאני אומר עכשיו – ידידנו האהוב מרקו רוביו, לא אחר, מזכיר המדינה של ארצות הברית בממשל טראמפ הסיר מהם את הסנקציות האישיות, מהאנשים שהיו בכירי האידיאולוגים של אל-קאעידה ועד היום לא זזו מילימטר מזה. הסירו להם את הסנקציות. איפה הבעיה? איפה אנחנו נופלים שוב ושוב? לפני 2,600 שנה אמר סון צו: הכר את האויב שלך והכר את עצמך; ככה, אפילו אם תילחם ב-100 קרבות, לעולם לא תובס. ואם אינך מכיר את האויב שלך ואינך מכיר את עצמך, אין ספק שתובס בכל הקרבות. זאת הייתה הבעיה שלנו בערב 7 באוקטובר, והיא נותרה לבושתנו עד היום הזה – לזהות את האויב. במי אנחנו נלחמים בשנתיים האחרונות, במי אנחנו נלחמים ב-100 השנים האחרונות, מתר"פ ומתרפ"ט ועד 7 באוקטובר ועד היום, והפצצות באיראן – מי היה האויב? אז יש כאלה אומרים: אלה היו ערביי חברון וירושלים, הרשות הפלסטינית, חמאס, איראן. איך אומרים במערכת הביטחון? כל דיון נפתח: ראשית הצירים – איראן; ראש הנחש – איראן. קפד ראשו – ניצחת. זו אותה שגיאה, ואנחנו חוזרים על הטעות הזאת בזיהוי. כי האויב הוא לא האיראנים או החמאסניקים; האויב זו האידיאולוגיה הרדיקלית שמשתלטת על משטר. זאת פצצת הגרעין האמיתית, האידיאולוגיה המועשרת בצנטריפוגות של האייתולות או של האחים המוסלמים שעוברת הנשקה, משתלטת על משטר. ואז יש הכול. לא משנה – תרבות, דת, יחסים בין-לאומיים, כלכלה, תקשורת – הכול משרת את הג'יהאד. עכשיו, לא משנה לנו – אדוני תושב רמת הגולן, נכון, חבר הכנסת ואטורי?

היו"ר ניסים ואטורי:

כן.

עמית הלוי (הליכוד):

הרי לא משנה לך אם רקטות שינחתו – נחתו לא מזמן, אגב, וינחתו ללא כל ספק ברמת מגשימים, בקשת ובחיספין או בקצרין – הן תוצרת איראן או תוצרת אנקרה, טורקיה. לא משנה אם המטענים שיבואו – גם בזה אין לי ספק – לחיילים הגיבורים שלנו שנלחמים באזור החיץ, יבואו מחיזבאללה או שהם יבואו מאל-קאעידה. זה לא משנה. אז פגענו בציר השיעי, ברוך השם, אבל זה לא היה האויב. האויב זה האידיאולוגיה, הייתה ונשארה. אם אנחנו נותנים לה לגיטימציה ולא מגדירים אותה כניאו-נאצית, כפי שהיא באמת, אז כבר כאן הפסדנו. משפט אחרון. מה האופק של אל-ג'ולאני? זה מוזר שצריך להסביר את זה. האופק המקסימלי שלו – מקסימום הוא יהיה כמו ארדואן, מקסימום. המינימום הרע – שהוא יהיה אל-קאעידה. זה האופק, או אל-קאעידה או ארדואן. מזה הם מתלהבים, כי הוא מסדר את הזקן, כמו שהיטלר היה מסדר את השפם, וכולם היו נחמדים איתו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

אני מסיים. לכן מה שישראל צריכה לעשות זה קודם כול – היה צריך לעשות את זה מההתחלה, וזה היה צריך להיות הקו הדיפלומטי שלנו – לדרוש חלוקה מחדש של סוריה, לדרוש פדרציה בין העדות, ולכל הפחות שישראל עצמה תיקח חסות על כל העדות המתונות שיכולות להיות בעלות ברית שלנו; לשנות שינוי יסודי במזרח התיכון, ולא רק פעולות קוסמטיות. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – מוותר. חבר הכנסת שמחה רוטמן – מוותר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. שמחה רוטמן רוצה לדבר – – – זה מה שהוא אמר לי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כל הכבוד, מירב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, גברתי מרכזת האופוזיציה חברת הכנסת מירב בן ארי – עמית, אל תפריע לה להקשיב לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם עמית רצה להסביר לי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

זהו, גם אני רוצה להסביר לך משהו אבל ממשהו אחר. המשפט הכי חשוב שאמרת, ואם לא היית אומרת לא הייתי אומר, מירב, אבל את אמרת: לא התחתנתי עם הכנסת ולא התחתנתי בכלל. אז אני רוצה להגיד מניסיוני, אני אומנם לא הרבה שנים, רק 21 שנים. לאחרונה ציינתי 21 שנים של נישואים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בשעה טובה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני רציתי להגיד לך שאת צודקת במאה אחוז. בלי בצלאל סמוטריץ', בלי אורית סטרוק, שיושבת פה, בלי עבדך נאמן, אני חושב, ולא רק בהקשר של מנסור עבאס או בהקשרים אחרים, הליכוד או הקואליציה או האופוזיציה, כשהיינו חלק ממנה, היו עושים הרבה שטויות. ברור. בשביל זה אנחנו פה, כדי למנוע מדברים לא טובים לקרות ולגרום לדברים טובים לקרות. זה תפקיד של כל מפלגה בקואליציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אל תלך סחור-סחור.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לפחות אתה מודה, שמחה, שאם הכוונה לליכוד, הוא יושב עם מנסור עבאס – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שנייה. איתן, אבל למה אתה מפריע לי? איתן, תן לי. אדוני, הוא לוקח לי זמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי. איתן, אתה רוצה לוותר על זכות הדיבור אחר כך?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

אז תן לו לדבר.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – – אני רוצה לדבר קודם.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה אחריי, איתן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דבר, דבר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אבל גם אני, בזכות אשתי, למשל, נמנעתי מלעשות המון המון שטויות. היא הצליחה לעצור אותי. החוכמה היא לבחור את השותף – לא רק הפוליטי, גם בחיים וגם הפוליטי – שימנע ממך לעשות שטויות. ברוך השם, הליכוד, אני לא מסכים איתו בכול, וגם הם לא מסכימים איתי בכול, אבל את השכל לבחור שותף טוב ונכון כמו בצלאל סמוטריץ' או מפלגת הציונות הדתית – היה להם. כך מנענו מהם לעשות הרבה שטויות. מירב, זה נרשם לזכותנו, אבל אנחנו בשותף, אז הזכויות שלנו והזכויות שלהם – הכול ביחד. לעומת זאת, אמר רם בן ברק ממפלגתך שהסיבה שהוא לא יצביע להדיח את איימן עודה היא כי זה השותף שלו. אני אומר שכל אחד נבחן לא רק על בסיס איזה שטויות הוא היה עושה אם השותף שלו לא היה מציל אותו, אלא איזה שותפים הוא בוחר לעצמו. ברוך השם, הליכוד והציונות הדתית בשותפות ארוכת שנים; לפעמים הם מצילים אותנו מלעשות שטויות, לפעמים אנחנו מצילים אותם מלעשות שטויות, אבל הבחירה בשותפים זו הבחירה הכי חשובה שאפשר לעשות. אז את אומרת: אני לא התחתנתי עם הליכוד. רק שיהיה ברור, אבל – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא עם הליכוד, לא התחתנתי עם הכנסת.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – זו לא חתונה, זו שותפות אחרת. אבל גם בשותפות עוזרים אחד לשני ומונעים אחד מהשני לעשות שטויות. והדבר הכי חשוב שאפשר לעשות, מירב, זה לבחור את השותפים הנכונים. אל תבחרו את איימן עודה כשותף, אל תבחרו את מנסור עבאס כשותף, אל תחתמו את הסכם השותפות שלכם, את ההסכם הקואליציוני, במשרדים של עמותת סיוע 48', שבחרה לה את החמאס כשותף ואת כל ארגוני הטרור כשותפים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בקיצור, אתה מסכים איתי בשורה התחתונה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אל תבחרו שותפים לא נכונים, ותדאגו שהשותפים שאתם כן בוחרים ימנעו מכם לעשות שטויות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בקיצור, אתה מסכים איתי בשורה התחתונה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג.

אושר שקלים (הליכוד):

יישר כוח, שמחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה יישר כוח? אמר שאם לא הוא, היית הולך עם מנסור עבאס. אתה שומע רק מה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

יישר כוח. שם לכם את האמת בפרצוף – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, אתה שמעת מה שהוא אמר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא שמע.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – אתם – – – זה לדיראון עולם, לדיראון עולם. ושיתפתם איתם פעולה שבוע אחרי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, לך לחתונות, בר-מצוות. יש פריימריז, חביבי, חבל על הזמן.

אושר שקלים (הליכוד):

אל תדברי בכלל. אתם צריכים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אגיד מה שאני רוצה, מי שואל אותך בכלל.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

תסתתרי מתחת לשולחן, שלא נשמע אותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תהיה בשקט כבר. מה זה?

אושר שקלים (הליכוד):

שלא נשמע אותך – – – לפחות תהיי בשקט – – – הבושה שלכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

אושר, אתה בקריאה שנייה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת שקלים, אני אשמח אם תאפשר לי לברך את חבר הכנסת אופיר כץ ואת חבר הכנסת הרצנו וגם את חברת הכנסת שרון ניר ואת שאר חברי הכנסת על הצעת החוק החשובה שמועלית. זה בעצם נושא הדיון היום, נכון? אז אפשר לברך אותך על היוזמה החשובה ועל ההישג המשמעותי. נראה לי שדווקא בעת הזאת הוקרה ותמיכה בפעילות לטובת נכים ונפגעי פעולות איבה זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב. אבל הוא בעיקר חשוב כי בדקות האלה מתבשרים שמפלגת ש"ס החליטה שהיא פורשת מהממשלה. היא פורשת מהממשלה, אבל לא מהקואליציה, אם מישהו עצר את נשמתו. כרגע הם מוותרים על הממשלה, אבל אני מזכיר, אפרופו חבר הכנסת רוטמן והשותפים – אזכיר לכם מה מועצת חכמי התורה של ש"ס, שהחליטה על פרישה מהממשלה, אמרה לציבור. היא אמרה כך: אסור להסכים לחוק גיוס שכולל יעדים. אסור להתפשר גם על חרדים שלא לומדים תורה. איסור הגיוס שווה לכולם ואף ביחס למסלולים החרדיים. הצבא מביא לקלקול. אלה השותפים שלך, מר שמחה רוטמן, אלה השותפים שלכם, מפלגת הליכוד, שאומרים לאנשי הצבא שהוא מביא קלקול, שגם מי שלא לומד תורה לא צריך להתגייס. אגב, זה בניגוד לכל מה שאמרו בעבר חכמי התורה ונציגי הציבור של ש"ס ושל אגודת ישראל, שאמרו: מי שלא לומד תורה, צריך להתגייס. אמר את זה הרב גפני, אמרו את זה כולם.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

איתן, אתה זוכר כמה חיכינו למה – – – במועצת השורא כשאתה היית בממשלה?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אמרו את זה כולם, ואתה מתגאה בכך.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מה אתה מעדיף, מועצת השורא או מועצת חכמי התורה? מועצת השורא?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת רוטמן, אני לא פוסל – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

השותפים שלכם אנטי-ציונים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני לא פוסל, חבר הכנסת שמחה רוטמן, את השותפים הקואליציוניים, וישבתי גם עם ש"ס בקואליציה וכו'. אבל אני אומר לך שממשלת השינוי, עם כל הביקורת שיש לכם על שישבנו עם מפלגת רע"מ ומנסור עבאס, הייתה ממשלה מעולה לישראל.

צגה מלקו (הליכוד):

לפי דעתך. לפי דעתך – – –

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חברת הכנסת מלקו, יש לי flash news עבורך: כל מה שאני אומר כאן הוא רק על דעתי, לא על דעתך.

צגה מלקו (הליכוד):

לכן זה לא נכון – – –

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואני אדרוש מהיושב-ראש לאפשר ולהגן על זכותי לומר את דעתי. האם גם את תהיי מוכנה לאפשר לי לומר את דעתי? תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

בוודאי שכן – – –

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. ולכן, חבר הכנסת רוטמן, שכבר הספיק לצאת, אנחנו גאים בממשלת השינוי שהייתה פה. עשינו דברים טובים וחשובים למדינת ישראל, כי הייתה פה ממשלה שעבדה למען הציבור, שראתה את האדם, שראתה את כל החברה, לא עשתה איפה ואיפה בין אנשים.

צגה מלקו (הליכוד):

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, גם החברה הערבית הם חלק מאזרחי ישראל. מבחינתכם הם שקופים, אנחנו יודעים את זה. כשיש עלייה של 130% באלימות בחברה הערבית, אתכם זה לא מעניין. אותנו זה מעניין, כי הם אזרחי המדינה הזאת. גם מנסור עבאס, שמייצג חלק מהחברה הערבית, ישב בקואליציה – אגב, לא בממשלה, ורבים נוטים לטעות בכך. כשהלכנו ליישם את התוכנית למיגור האלימות בחברה הערבית ולקיים את התוכנית שממשלת נתניהו אישרה, בין השאר עם הכספים האלה, אתם באים ומתחילים להתלונן על הדבר הזה. אנחנו גאים בממשלה הזאת, אנחנו גאים בשותפים שלנו, אנחנו חושבים שבכנסת הבאה נכון להקים ממשלה רחבה, של הסכמות, שבעזרת השם תייצג 70–80 חברי כנסת ציונים שייצגו את מאה אחוז מאזרחי המדינה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. השרה אורית סטרוק, בבקשה.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

היא חייבת לעלות. זה חוק שעניינו תקציב. תודה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא להתפרק בקואליציה, או כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם ככה תתפרק הממשלה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב-ראש – – –

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

פנינה, אם יוצאים לבחירות, כל האזור הזה הולך לחטוף.

נאור שירי (יש עתיד):

אלמוג, מה אתה עושה? סגן השר, אין לך מה לעשות? אין לך עבודה?

קריאה:

אפשר לשאול את צ'אט ChatGPT.

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, קריאה שנייה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה? ואללה, אושר דיבר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא לא יתקוף ככה את השר.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא שר, הוא סגן שר חסר עבודה, אני דואג לו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, כבר שמעתי אותך היום, הספיק לי לכל – – – די, תשחרר אותו ממני.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מירב בן ארי, די. את משתלטת על המיקרופונים, אפילו אותי לא שומעים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תשחרר אותו ממני, מה עשיתי לו.

נאור שירי (יש עתיד):

אלמוג, יש לי פניות ציבור, בוא תענה קצת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אלמוג, זה הזמן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, תכבה לה את המיקרופון כבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לה מיקרופון נייד, אני לא יכול לכבות לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל היום הוא אוכל לי את הראש.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תכבו לה את המיקרופון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תניח לי. תגיד לי, אני התחתנתי איתו? הוא לא מפסיק לדבר אליי – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, די.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

בחייאת, אושר, תניח לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה? על שאני אומרת – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

כל הזמן את ונאור שירי "על מה"? שעה אתם צועקים, ואחר כך שואלים על מה. תודה רבה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

סגן השר, אחרי שלקחת לי את שדה התעופה, אני מבקש לא להפריע.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מעריכה את מירב, וחשוב לי שהיא תקשיב לי. חוץ מזה, אני רוצה לסדר איתה משהו ביחד. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית יש לי את הזכות הבאמת-באמת גדולה להודיע כאן בשם הממשלה שהממשלה תומכת בעלות התקציבית של הצעת החוק הזאת. אני רוצה לומר למציעי הצעת החוק החשובה הזאת: אני מכירה על בשרי, מקרוב, את ההתמודדות הקשה של נכי צה"ל. אני חושבת שזו גאווה למדינת ישראל שאנחנו יודעים להתאחד, קואליציה ואופוזיציה, סביב הצעת חוק כזו, וזו זכות גדולה מאוד לממשלה שלנו, לשר האוצר שלנו, לשר הביטחון שלנו, לתמוך בהצעה החשובה הזו ולשים במרכז תשומת הלב את האנשים שבזכותם אנחנו יכולים לחיות כאן. הם צריכים לחיות חיים הרבה יותר קשים, ואנחנו מחויבים כלפיהם. זו הנקודה הראשונה. נקודה שנייה – עמד כאן לפני כמה דקות חבר הכנסת רוט, ששימש עד לא מכבר כיושב-ראש ועדת האתיקה. יושב-ראש הקואליציה היקר, שיש לו גם את הזכות לקדם את החוק הזה, ביקש שאני אקריא את הנוסח – – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא, זה לא מה שכתבתי לך בפתק.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא, לא, לא, לא. הוא ביקש שאני אקריא את הנוסח המדויק, שאומר ששר האוצר, שר העבודה ושר הביטחון מסכימים לעלות התקציבית של הצעת החוק. הינה, אמרתי את זה. אשריי שזכיתי לומר את זה, ואשרי כל מי שזכה לקדם את הצעת החוק הזו. חבר הכנסת רוט, ששימש עד עכשיו כיושב-ראש ועדת האתיקה, שלח לי לא מזמן החלטה של ועדת האתיקה בענייני. ועדת האתיקה דנה בסדרה של התבטאויות של חברי כנסת משני צידי הבית, שכינו חברי כנסת מסוימים כטרוריסטים, כתומכי טרור, כמחבלים. ועדת האתיקה דנה בכל הרשימה הזו גם יחד. בעניין שלי קבעה ועדת האתיקה, כשאני אמרתי בנאומי ב-22 במאי 2024 על מפלגת רע"מ: "לא עוד תוקם ממשלה בישראל עם המפלגה הזו, שהיא לא זאב בעור של כבש, היא חיית טרף איומה בעור של כבש. היא טרוריסטים בעניבה ובחליפה עם חיוך מתקתק" – על ההתבטאות הזו קבעה ועדת האתיקה כך: הוועדה סבורה כי לאורך נאומה – מירב, חברת הכנסת בן ארי היקרה, אנא ממך, נשמח שתקשיבי, כי זה חשוב לשתינו. ועדת האתיקה חשבה – כשאני קבעתי שמפלגת רע"מ היא חיית טרף איומה בעור של כבש וטרוריסטים בעניבה וחליפה עם חיוך מתקתק, סברה ועדת האתיקה שאני הקפדתי להיצמד לעובדות, רק שהביטוי אינו ראוי, והוא מהווה הפרה של כללי האתיקה, אבל זו כן היצמדות לעובדות. מה קרה מאז אותה החלטה של ועדת האתיקה? קרה שמשרד האוצר של ארצות הברית קבע שעמותת סיוע 48' של מפלגת רע"מ העבירה מאות אלפי שקלים לעמותה שהיא חלק מהזרוע הצבאית של חמאס; קרה שרשמת העמותות שלנו, של מדינת ישראל, המליצה לפרק את עמותת 48' של מפלגת רע"מ משום שהיא העבירה כספים רבים לחמאס ולארגוני טרור נוספים. מה קרה לפני כן? לפני כן, הרבה לפני כן, במועדים שעליהם את, חברת הכנסת בן ארי, דיברת בנאומך, קרה שיושב-ראש מפלגת רע"מ הסביר על אותה עמותה 48'. הוא אמר כך: פרויקט הרשימה המאוחדת – את זוכרת שהייתה רשימה מאוחדת בכנסת הקודמת? שפרויקט הרשימה המאוחדת הוא לא הפרויקט הכי חשוב של התנועה האסלאמית, הוא השלישי או הרביעי בחשיבותו, לאחר עמותת אל-אקצא ולאחר עמותת סיוע 48'. כלומר, אנחנו היום נמצאים כבר לא בשלב שהיה אז, כשהיה דיון אם כן להקים ממשלה עם רע"מ או לא להקים ממשלה עם רע"מ – ואני מאשרת את כל מה שהקראת בשם עמית סגל, אבל זה היה אז. אז עוד לא ידעו, לא הייתה פלומבה, לא של משרד האוצר של ארצות הברית, לא של רשמת העמותות שלנו. היום העובדות גלויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה, אנחנו ידענו את זה אז? גם ממשלת השינוי לא ידעה את זה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני לא אומרת מה ידעתם, כי אני לא רוצה. אני, חברת הכנסת בן ארי, לא רוצה לדבר על העבר. אני רוצה לדבר על העתיד. לי חשוב העתיד. אנחנו היום בימי בין המצרים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תגידי לי רק איזה עתיד יהיה אם עליזה תחתוך ורידים עוד דקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אורית. הבנתי אותך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני חושבת שנתמודד. אתם מפלגת יש עתיד, בואי נדבר על העתיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אם את יכולה בקצרה, כי עליזה – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לכבודה של עליזה היקרה שלנו, שרק בזכותה אנחנו מצליחים להתמודד כאן במליאה, אני אקצר. אני אקצר. אני אגיד כך: אנחנו בימי בין המצרים – חברת הכנסת בן ארי, את בעיניי דמות מפתח, לכן אני מדברת איתך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. שתי דקות על העתיד.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בדיוק. אנחנו בימי בין המצרים. ימי בין המצרים הם ימים של תשובה, עם ישראל כולו נקרא לתשובה. אנחנו מאמינים תמיד בתיקון. אנחנו מאמינים שגם חטאי עבר אפשר לתקן, ואני חושבת שלעת הזו, כשאנחנו כבר יודעים הכול הכול על מפלגת רע"מ – שהיא חלק אינטגרלי מהתנועה האסלאמית, שהיא העבירה כספים לחמאס ושהיא ממש חלק אינטגרלי מכל התנועה הזאת שאנחנו מתמודדים נגדה – אני חושבת שהיום כל המפלגות הציוניות בכנסת, כמו שהן יודעות – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

את רוצה שתי דקות, אז תני לי. – – כמו שהן יודעות להתאחד סביב התמיכה בנכי צה"ל, ככה הן צריכות להתאחד סביב החלטה ברורה: לא מקימים קואליציה עם מפלגה תומכת טרור, סימן קריאה. זה צריך להיות משותף לכולנו, זה הכול. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, אבל מה העמדה לגבי החוק?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרה. אפשר לעבור להצבעה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק תמיכה בפעילות לטובת נכים ונפגעי פעולות איבה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת אופיר כץ ויוראי להב הרצנו, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תמיכה בפעילות לטובת נכים ונפגעי פעולות איבה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

21 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק תמיכה בפעילות לטובת נכים ונפגעי פעולות איבה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת אופיר כץ ויוראי להב הרצנו, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם ובארגון נפגעי פעולות איבה, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי כנסת, בקריאה הטרומית. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם ובארגון נפגעי פעולות איבה, התשפ"ה–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

20 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם ובארגון נפגעי פעולות איבה, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 163), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ארז מלול, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת ארז מלול להציג את הצעת החוק.

ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דבריי אציין כי יושב-ראש הוועדה דאז חבר הכנסת יעקב אשר הסמיך אותי להציג את החוק במקומו עם אישור הצעת החוק בוועדה. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 163), התשפ"ה–2025. הצעה זו היא הצעת חוק פרטית שלי לסעיף 151 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, שקובע כי תוספת שטח בנייה לצורך הקמת מרחב מוגן לא תיחשב כסטייה מתוכנית ובלבד שהשטח הנוסף אינו עולה על השטח שנקבע לפי חוק התגוננות אזרחית, התשי"א–1955. על הוספת שטח כאמור חלות מגבלות נוספות הקבועות בחוק ובתוכניות החלות על המגרש, לרבות קווי בניין, תכסית וכדומה. לנוכח ההכרה בנחיצותם של מרחבים מוגנים בעורף ובפרט מרחבים מוגנים דירתיים – ממ"ד – אושרה בפברואר 2024 תוכנית מתאר ארצית למיגון – להלן: תמ"א המיגון – החלה בכל רחבי המדינה. תמ"א זו תיקנה את הוראות כל התוכניות המפורטות בבניינים קיימים לעניין קווי בניין, תכסית וגובה בנוגע למרחבים מוגנים, כך שלאחר אישורה אפשר להקים מרחבים מוגנים בפטור מהיתר בהליך רישוי מקוצר או בהליך רישוי רגיל, ואין צורך בקבלת הקלה לפי סעיף 149 לחוק, כפי שהיה נהוג בעבר. כמו כן, בעקבות לקחי מלחמת חרבות ברזל, שבמהלכה הודגשה חשיבות ההיערכות לשהייה ממושכת במרחבים מוגנים ובכלל זה זמינות של חדרי שירותים ואספקת מים, נקבע בתיקון מס' 149 כי באזורי עימות – גם תוספת של עד שלושה מטרים רבועים להקמת חדר שירותים או חדר רחצה סמוכים למרחב המוגן לא תיחשב כסטייה מתוכנית. כן נקבעו הוראות לעניין פטור מהיטל השבחה על הוספת השטח הנוסף ותשלום פיצויים בשל קביעת הוראות, כאמור בתוכנית. בהתאם לכך, תוקנה תוכנית המתאר הארצית למיגון, ונקבעו בה הוראות לעניין השטח הנוסף באזור עימות והאפשרות לסטות מקווי בניין ותכסית בבניינים קיימים. בשל השתנות אופי האיומים הביטחוניים מאז 7 באוקטובר 2023 והשהייה הממושכת במרחבים מוגנים ברחבי הארץ, ולא רק באזורי עימות מובהקים, מוצע להרחיב את תחולת ההסדר שנקבע בתיקון מס' 149 גם לעניין תוספת שטח לצורך חדר שירותים או חדר רחצה, לרבות ההוראה לעניין תשלום פיצויים ופטור מהיטל השבחה והליכי הרישוי המקוצרים לכל רחבי המדינה. כמו כן, מוצע לקבוע לעניין בניין קיים כי גם תוספת שלא תעלה על 3 מ"ר מעל השטח הקבוע לפי חוק הג"א, שלא נועדה להקמת חדר שירותים או חדר רחצה, לא תיחשב כסטייה מתוכנית. הדבר יאפשר הקמת מרחבים מוגנים דירתיים מרווחים יותר, המתאימים לשהייה ממושכת של כמה נפשות. גם על שטח זה יחולו ההוראות כאמור לעניין תשלום פיצויים, פטור מהיטל השבחה והליכי רישוי מקוצרים. לעניין בניין שטרם החלה בנייתו, מוצע לקבוע כי הוספת השטח הנוסף שאינו לשירותים או חדר רחצה תתאפשר רק בדירות ששטחן עולה על 80 מ"ר לפני הוספת השטח הנוסף, כך לא יקטן היצע יחידות הדיור הקטנות, ומחירן לא יעלה. עוד נקבע כי בתוכניות שהופקדו לאחר יום תחילתו של החוק לא תתאפשר הוספת שטח נוסף מורחב, והוספת השטח המורחב תישקל על ידי מוסד התכנון. עם זאת, נקבע כי יינתן פטור מהיטל השבחה על השטח הנוסף המורחב, ככל שייקבע בתוכנית, למעט בדירות קטנות, כדי להבטיח את האפשרות להקים מרחבים מוגנים לרבות תוספת כמוצע ללא צורך בקבלת הקלה או אישור תוכנית נוספת. מוצע להחיל הוראות של תקנות שהותקנו לעניין הקמת חדרי שירותים, המתייחסות לתוספת חדרי שירותים באזורי עימות על התוספת של עד שלושה מטרים להקמת חדר השירותים או חדר הרחצה והן לגבי התוספת של עד שלושה מטרים מעבר לכך. כמו כן, בדיוני הוועדה נציגי הממשלה התחייבו לפעול לתיקון והתאמת תוכנית המתאר הארצית למיגון וקביעת הוראות בה לעניין שטח נוסף מורחב שאינו באזור עימות האפשרות לסטות מקווי בניין ותכסית בדיוקים הנדרשים. על מנת להבטיח כי אכן התמ"א תתוקן ויתאפשרו הליכי רישוי מהירים והוספה בפועל של השטח הנוסף, מוצע לקבוע כי ככל שלא ייקבעו ההוראות כאמור בתמ"א למיגון, יחולו ההוראות הקבועות בתמ"א לעניין שטח נוסף באזור עימות על השטח הנוסף שאינו באזור עימות שמוצע בהצעת החוק. עוד מוצע כי הוראות שנקבעו בתיקון מס' 149 כהוראת שעה, ולפיהן בקשות להיתר למרחב מוגן דירתי בשטח הקבוע לפי חוק הג"א, יידונו בהליך רישוי מקוצר, והקמת מרחב מוגן במבנה ציבור תתאפשר בפטור מהיתר כל עוד אין בכך השפעה מהותית על הסביבה, ייהפכו להוראת קבע. עוד מוצע לקבוע כי האפשרות להליך רישוי מקוצר בתנאי כאמור תחול גם לעניין השטח הנוסף הן לגבי התוספת של עד שלושה מטרים רבועים להקמת חדר השירותים או חדר הרחצה והן לגבי התוספת של עד שלושה מטרים מעבר לכך. לבסוף, מוצע לתקן את ההגדרה "דירה קטנה" שבסעיף 63ב לחוק התכנון והבנייה, המפנה לתקנות לפי סעיף 147(ב), שאינן עוד בתוקף, ולהגדיר דירה קטנה כדירה ששטח הבנייה הכולל שלה אינו עולה על 80 מטר. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ולסיום, ברצוני – יש את התודות, שנייה ושלישית, זה לא פשוט. ברצוני להביע את תודתי והוקרתי לכל מי שנטל חלק בהעברת הצעת החוק החשוב הזה. ראשית, תודתי נתונה ליושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי, שבלעדיו החוק הזה לא היה עובר – יושב-ראש שדואג לכלל ישראל במסירות ובאחריות, ואשר בין ישיבת קבינט לישיבת קבינט בבור מצא את הזמן והכוחות לסייע בקידום ההצעה. כפי שנחשף אתמול, זהו אותו מנהיג שבשקט ובענווה מנע הפיכה נגד ראש הממשלה לאחר 7 באוקטובר, אך בחר לא לחשוף זאת כדי לא לפגוע בחוסן הלאומי וביציבות המדינה בעת מלחמה. זהו מנהיג אמיתי, זוהי מנהיגות אמיתית.

קריאה:

איזו הפיכה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי, אריה דרעי?

ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

תודתי העמוקה נתונה לידידי שר הפנים הרב משה ארבל על הסיוע הרב שהעניק לקידום הצעת החוק. השר ארבל הוכיח פעם נוספת את מחויבותו העמוקה לכלל אזרחי ישראל, את יכולתו לשלב בין רגישות אנושית לבין עשייה מקצועית ויעילה ואת נכונותו להירתם לכל יוזמה שמטרתה להיטיב עם הציבור. תודה מיוחדת גם לחברי יושב-ראש ועדת הפנים לשעבר חבר הכנסת הרב יעקב אשר על הליווי המסור של ההצעה לכל אורך דרכה, על ההבנה העמוקה בחומר, על הניהול המקצועי של דיוני הוועדה ועל מחויבותו הבלתי-מתפשרת לדאוג לכך שהחוק יעבור בצורה המיטבית ביותר. חבר הכנסת אשר מהווה בעיניי דוגמה ומופת לעשייה ציבורית מתוך שליחות, אחריות וענווה. כמו כן, אני מבקש להודות ליועץ המשפטי של ועדת הפנים עו"ד תומר רוזנר, ירבו כמותך בישראל. ככה צריך להיות יועץ משפטי של ועדה, של ממשלה – יועץ משפטי מאזן, מאפשר, סיוע משפטי מדויק, מסור, לאורך כל תהליך החקיקה. תודתי גם ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ, שפעל כדי לוודא שהחוק יעלה ויעבור – ואופיר, אני מתרגש שאני אומר את זה במליאת הכנסת. חברת הכנסת מירב בן ארי, היה פה תרתי דתיובתא, היא הבינה שזה חוק טוב וגם מציע טוב. באמת, עשתה פה עבודה נפלאה, תודתי נתונה לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה.

ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

גילוי האחריות הלאומית ושיתוף הפעולה הבוגר והערכי לטובת אזרחי מדינת ישראל.

רון כץ (יש עתיד):

אפשר לדעת איזו הפיכה בסוף הדברים?

ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

לבסוף, תודתי האישית המיוחדת נתונה ליועץ החקיקה שלי, עו"ד רועי אברהם, על הליווי הצמוד, היסודי והמקצועי לכל אורך הדרך ועל ההשקעה הרבה בקידום ההצעה עד להבשלתה והעברתה. ובעזרת השם, לא יודע מתי אני אנאם פה בפעם הבאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, תגיד, תגיד כמה מילים.

ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אני מתפלל לבורא עולם שנראה את החטופים בבית בקרוב.

קריאה:

אמן.

ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

ובעזרת השם נזכה לניצחון ולסיום המלחמה בניצחון, ושכל חיילינו יחזרו הביתה בשלום.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא ידענו על ההפיכה.

ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

ושלומדי התורה ימשיכו ללמוד בלי כל הפרעה, וימשיכו לשמור על עם ישראל, אמן. בשם השם נעשה ונצליח.

רון כץ (יש עתיד):

אבל איזו הפיכה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. להצעות החוק הוגשו כמה הסתייגויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול, תודה, ארז.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אתם מפריעים.

אופיר כץ (הליכוד):

אני רוצה להודיע את – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יודע. אני יכול להמשיך? להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד – מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תשאל אם מישהו רוצה לנמק את ההסתייגויות.

היו"ר ניסים ואטורי:

מישהו רוצה לנמק את ההסתייגויות? חברי יש עתיד? לא.

קריאה:

הינה, ולדי.

היו"ר ניסים ואטורי:

הינה, ולדימיר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא. לא מנמקים. למי עוד יש הסתייגות חוץ ממני?

היו"ר ניסים ואטורי:

רק את, רק אתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אני מושכת את כל ההסתייגויות.

היו"ר ניסים ואטורי:

מושכת את כל ההסתייגויות. בקשות רשות דיבור? בקשות רשות דיבור של חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מי שלא פה, אל תקריא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא צריך.

היו"ר ניסים ואטורי:

שרון ניר? לא. אוקיי. אנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 163), התשפ"ה–2025, בתוספת לוחות התיקונים 1 ו-2 שהונחו – הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–8 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

14 בעד, חמישה נוכחים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 163), התשפ"ה–2025, בתוספת לוחות התיקונים 1 ו-2 – הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – 1 חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 163), התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 13, אחד נמנע, ארבעה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 163), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה. היו"ר, גברתי השרה, חברי הכנסת, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת הימין הממלכתי – בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, ובוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול, במקום חבר הכנסת מישל בוסקילה, שמרגע זה יפסיק להיות האיש הכי עסוק בכנסת, יכהן חבר הכנסת אכרם חסון. בהצלחה. אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת הכספים מטעם סיעת הליכוד: במקום חבר הכנסת אביחי בוארון יכהן חבר הכנסת אופיר כץ. אנחנו עושים את החילוף הזה על מנת – יש לנו עוד כמה שינויים בעקבות פרישתם של ראשי ועדות. אנחנו חייבים לפתור היום את ועדת הכספים, מאחר שיש את מתווה הפיצויים שאזרחי ישראל מחכים לו. אני מתמנה באופן זמני ביותר, על מנת שיוכלו להשלים את החקיקה בחמישי וראשון, וביום שני נוכל להביא את המתווה לשנייה ושלישית בכנסת. יהיה דיון או בחמישי או בראשון, להשלים את המלאכה, ובשני לוועדת – – –

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מינוי ראוי.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי. תבוא, תגיד לנו מתי, כדי להתכונן.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני אבוא, אגיד לכם מתי. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה, לאחר שנמסרה בקשת הממשלה לחזור בה מהודעתה מיום 7 ביולי 2025, שלפיה חזרה בה מהצעת החוק. נמשיך בהליכי החקיקה מהמקום שבו הופסקו. אני מזמין את השר. אנחנו נמשיך בדיון האישי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירב כהן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו אני מסכימה לך לשאול אם יש מישהו שרוצה לדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש מישהו במליאה כאן שרוצה לדבר? הרשימה סגורה. אני מודיע כי רשימת הדוברים סגורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אריה דרעי בז ומצפצף על בוחרי ש"ס. כן, אופיר. ואני, בשונה מאריה דרעי, אין לי מנטליות של עבד. לא, לא, לא מסתכלת אחורה ולא מורידה את הראש שלי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לדרעי יש? לדרעי יש מנטליות של עבד?

טלי גוטליב (הליכוד):

תקשיבו טוב. בוחרי ש"ס, אני רוצה להזכיר לכם, אתם אנשי ימין. אתם אנשי ימין. רובכם משרתים בצבא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה – – –

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל למה עבד?

טלי גוטליב (הליכוד):

רובכם משרתים בצבא, ורובכם שמים את המדינה הזאת כערך עליון, עם ישראל בארץ ישראל נחלת אבותינו. אני בטוחה שבוחרי ש"ס – אני מסתובבת בקרבכם המון – נחרדים מההודעה של אריה דרעי, שהתיישר, התיישר טוב – תקשיבו טוב – התיישר עם הרבנים של גור. ש"ס זה לא חסידות גור, לא חסידות גור. אבל אריה דרעי התיישר עם חסידות גור, ואמר שהוא יוצא מהממשלה. תודה רבה באמת. תודה רבה לך, אדון דרעי, שאתה לא מפרק את הממשלה. אתה נשאר בקואליציה, מתקף את הממשלה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא בקבינט.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה חושב שהחיילים שלנו מבינים את הדקויות הללו? אתה לא חושב שאתה פוגע בחוסן של החיילים שלנו והלוחמים שלנו, שעכשיו בשדה הקרב? אתה לא חושב שאתה חייב להם? אתה חייב קודם כול לבוחרים שלך. הבוחרים שלך מצפים ממך לשמור על הממשלה הזאת מכל משמר, מכל משמר. ואני אומרת לך, אריה דרעי, אל תתבלבל, אני לא שוכחת את הערב הזה. אני לא שוכחת. ואני אזכיר את זה טוב טוב לבוחרים שלך, מה עשית כאן הערב.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

טלי, הוא נשאר בקואליציה. הוא נשאר בקואליציה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה שאתה עשית כאן הערב, אריה, מה שעשית כאן הערב – אני שומעת זמזומים. אתה נשאר בקואליציה, פשוט לא מקשיבים כאן לנאומים. נכון, תודה רבה באמת.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ובקבינט.

טלי גוטליב (הליכוד):

כי אני שומעת עכשיו מהחיילים שאני מקבלת מהם הודעות מה יהיה, את הלחץ שלהם. הם רק רוצים יציבות, שקט. הם רק רוצים יציבות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גם בקבינט הוא נשאר. גם בקבינט הוא נשאר.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואני אומרת לך, אדון אריה דרעי, אני, לא תראה אותי פה – היחס שאתה מקבל פה, ליטופים והרכנת הראש, לא. אני מזכירה לך את פרשת השבוע, פינחס, ואני דווקא לא משווה אותך לפינחס. אני איזהר בלשוני, אבל אתה מכיר את פרשת השבוע, ואתה יודע מה קורה כשחוטאים לערכים. לעזוב את הממשלה בזמן מלחמה זה חטא גמור שיש לו מחיר.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא נשאר בקבינט, הוא נשאר בקבינט.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואני אומרת לך, אדון אריה דרעי, לא שוכחת את הערב הזה, לא שוכחת. לא שוכחת את העובדה שאתה עושה פה באמת מעשה כל כך נוראי, שפוגע בחיילים שלנו. זה שאנחנו שומרים על הקואליציה, זה ברור לי. הקואליציה הזאת תמשיך. אני אמרתי, בחירות לא יהיו לפני מאי 2026, אבל המשחק ההזוי והבזוי הזה, שבו אתה, אריה דרעי – לא כל ש"ס, לא, יש שרים בש"ס שעשו עבודה מעולה, וזה לא תלוי בהם ואין להם say, כי על פיך יישק דבר. אז שבוחרי ש"ס יזכרו: יש מפלגות – יש מפלגות אחרות שלא היו פוגעות בחוסן בזמן מלחמה. ואני אזכיר להם, אני אסובב ואני אזכיר להם, כמו שהזכרתי במשך זמן רב.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא שותפה למשחק הזה, לא שותפה, לא לא לא. בערכים לא משחקים, בארץ ישראל לא משחקים, בעם ישראל לא משחקים. לא משחקים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יצאנו ממצרים, אנחנו לא במנטליות של עבד, אריה דרעי, לא במנטליות של עבד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא לא פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זמזום, שמעתי פה זמזום.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו ממשיכים בדיון מאיפה שהוא הופסק בפעם הקודמת, ולכן אני אקרא בשמות הדוברים. אליהו רביבו – אינו נוכח; אביחי בוארון – אינו נוכח; שלום דנינו – אינו נוכח; אבי מעוז – אינו נוכח; ששון גואטה – אינו נוכח; יצחק קרויזר – אינו נוכח. יש שר מסכם, דניאל? לא. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תשעה בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. אני מזמין את סגן השר אלמוג כהן להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025. מטרת החוק המוצע – מאז תחילתה של מלחמת חרבות ברזל, החל מיום 7 באוקטובר, ישנה עלייה בהיקף ובעוצמה של תקיפות סייבר נגד גופים אזרחיים במשק הישראלי. מטרת תקיפות הסייבר האלו היא לפגוע במרחב הסייבר הישראלי, בכלכלה ובתפקודו התקין של המשק הישראלי כחלק מהמתקפה המשולבת המכוונת כלפי חוסנה של מדינת ישראל, והן אף עשויות להוביל לפגיעה בחיי אדם. עמדת גורמי המקצוע בנושא היא שתקיפות אלו הולכות והופכות מתוחכמות ומורכבות יותר. כדי להתמודד עם הצורך המתואר לעיל התקינה הממשלה ביום י"ד בכסלו התשפ"ד, 27 בנובמבר 2023, את תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) להתמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירות האחסון, התשפ"ד–2023, ובסמוך לכך, ביום י"ד בטבת התשפ"ד, 26 בדצמבר 2023, חוקק החוק אשר החליף את תקנות שעת החירום – חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 – להלן: הוראת השעה. כעת הממשלה מבקשת להאריך את הוראת השעה. תודה לכולם על ההקשבה, באמת, זה היה ממש מרתק. ברשותכם, אחרי שקיבלתי את האישור של עליזה בראשי, אני רוצה לדבר על משהו שקרה כאן וקצת עבר לנו מתחת לרדאר. במהלך השבוע הכנסת הנכבדת הזאת הביאה להצבעה את הדחתו של תומך הטרור השפל והבזוי איימן עודה, זה שקורא לילדים שלנו, גם לילדים שלכם, חבריי מיש עתיד, "קלגסים", "רוצחי תינוקות". הוא קורא להם "טרוריסטים". הוא טוען פעם אחר פעם שמדינת ישראל מבצעת פשעי מלחמה ורצח עם בעזה. השבוע פספסנו הזדמנות פז להדיח את האיש הזה. אבל יש לי בעיה קטנה, יש לי בעיה איתכם, חבריי מיש עתיד ומחלק מהמפלגות שאמורות להיות ציוניות. אתם אלה שכבר שבועיים-שלושה משתתפים יחד עם תקשורת התבהלה והתרעלה, שהביאה עלינו את האסון הנורא ב-7 באוקטובר, בעזרת הסרבנות, שהיוותה קטליזטור עיקרי לכניסת הנאצים הללו והטבח שעברנו כאן, אתם ביחד איתם כבר שבועות רבים בקמפיין דמורליזציה. וכשאני מתכוון ליש עתיד, אני מוציא את חבריי שכן הצביעו בעד, ביניהם חבר הכנסת ירון לוי, שהוכיח עמידה איתנה והיצמדות לערכים שלו. כבוד, כבוד גדול. בקמפיין הזה אתם בעצם אומרים לחיילינו, אומרים למשפחות השכולות, אומרים ללוחמים הגיבורים שלנו שהם נופלים לשווא, שהם נופלים על מזבח הצלת הקואליציה. ואני שואל את עצמי: מה למדנו מהסרבנות? מה למדנו מהסרבנות שאתם הובלתם, כאשר אנשיכם אמרו מעל המרקעים לכל העולם, בכל השפות האפשריות: לא נתקוף באיראן, לא נתייצב למלחמה בעזה, לא נציל את הילדים בעוטף? מה למדנו? למדנו שחברה חייבת להציב לעצמה גבולות גזרה. אתם, חבריי מיש עתיד – גם אתה, ולדימיר, כדאי שתסתובב ותפנה אליי את מבטך, כי הגב שלך הוא הסכמה מוחלטת עם דבריי – אתם השבוע הפכתם להיות, למעשה, עם האי-הגעה שלכם להצבעה בעד ההדחה של איימן עודה, חלק מאותה מערכת משומנת של עמותות רבות ותנועות אסלאמיסטיות ג'יהאדיסטיות רדיקליות, שכל תכליתן היא להשמיד את העם היהודי ולקחת את ארץ הקודש, שהקושאן שלנו עליה נמצא בתנ"ך. אתם הפכתם למעשה להיות שותפיהם. אתם הפכתם להיות שותפים של אותם אנשים שעצם קיום המדינה הזאת, עצם קיום החלום הציוני, הוא בעיניהם כל מה שגרוע וכל מה שפסול. אני רוצה לומר לכם: אני מאוד מאוד מאוד מאוכזב מכם. אני מאוכזב כי אני יודע שאתם לא מאמינים במה שאתם אומרים. אתם לא מאמינים שהחיילים שלנו, הגיבורים שלנו, שהשאגות שלהם נשמעות מעזה עד טהרן, ובביירות, ונשמעות בדמשק – אתם לא מאמינים שהם נלחמים מלחמת שווא. הרי החיילים שלנו, לפני שהם לוחמים אדירים, לפני שהם אריות ולביאים, הם גם חכמים, הם יודעים מה הם עושים. הם רואים מולם את האויב, שמהסס ומפחד להילחם בהם. ואתם השבוע, מצד אחד, כאשר אתם צועקים שהמלחמה הזאת היא מלחמה מיותרת מחד גיסא, ומאידך אתם משאירים כאן את תומך הטרור העלוב והשפל המתקרא איימן עודה – איך הסכמתם? איך הסכמתם בכלל לקחת חלק באירוע הזה שנקרא איימן עודה וביכולת שלנו להדיח אותו ולומר לו שכאן הוא לא רצוי? אז אני רוצה לומר – אני פונה כעת למצביעי יש עתיד, מצביעי המחנה הממלכתי – חברי איתן גינזבורג, ברכות, בהצלחה לך; אני בטוח שתעשה גם חיל, אבל אתה השבוע פישלת. אתה השבוע היית חלק מאותם אנשים שמפקירים את החיילים שלנו, ואני מצטער להגיד את זה, כי אתה ציוני. אתה ציוני ואתה פטריוט, אבל אתה נפלת לתוך אותן הנחיות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תתבייש שאתה אומר את זה. תתבייש שאתה אומר לי.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אתה נפלת לאותן הנחיות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תתבייש.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני מציג עובדות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה הנחיות? לא רצינו לתמוך בזה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לקרוא לי תומך? לקרוא לי מפקיר חיילים? זה לא עובדה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אותן הנחיות של הראשים שלכם, שאמרו לכם: אל תבואו להצביע בעד ההדחה של איימן עודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בינתיים רוב הממשלה שלך זה משתמטים. אל תיתן לי שיעור בציונות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני פונה כעת למצביעים שלכם, של יש עתיד והמחנה הממלכתי – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש עתיד גאה מאוד.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת כהן, לקרוא לי – – – ומפקיר חיילים זה לא עובדה. זו בושה. בושה גדולה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

– – ואותם אנשים שקוראים לעצמם מפלגות ציוניות – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הם ברחו מפה, אלמוג. הם ברחו. הם ברחו.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ברחו כמו שפנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

שפנים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ברחו כמו שפנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

פנינה תמנו הצביעה בוועדת הכנסת וברחה. בני גנץ ברח. יאיר לפיד ברח. מירב בן ארי ברחה. ברחתם כמו פחדנים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ברחתם כמו שפנים. אתם חבורה של פחדנים. אתם חבורה של חסרי אחריות. איך השארתם את איימן עודה, שקורא לילדים שלכם "טרוריסטים"? אני פונה מכאן למצביעים שלהם: אתם יודעים, יש פעמים שאתם צריכים להבין שטעיתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפנה למצביעים שלנו. אני מציעה לחסוך את זה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

כן, חבר'ה, טעיתם. חשבתם שאתם מצביעים למפלגה ציונית, חשבתם שאתם מצביעים למפלגה פטריוטית, חשבתם שאתם מצביעים למפלגה שבאה ואומרת בפה מלא: תומכי טרור לא בבית הזה. והשבוע טעיתם.

היו"ר ניסים ואטורי:

רשימת הדוברים סגורה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

השבוע טעיתם. השבוע החבר'ה האלה לקחו את הקול שלכם ועזרו לאיימן עודה להישאר כאן. השבוע הזה יו"ר הכנסת לשעבר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

דן. דן, רשימת הדוברים סגורה. אני ראיתי שהוא הגיע. הוא עמד פה, אמרתי לא.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

השבוע הזה – – –

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת ואטורי, מה שאתה אמרת זה שאתה לא רוצה שאני אדבר. זה מה שאתה אומר?

היו"ר ניסים ואטורי:

אין כזה דבר. אין כזה דבר. אמרתי: חשוב לי שהמזכירות יקשיבו כשאני אומר.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני פניתי אליו לפני שאמרת את זה. תבדוק במצלמות. תבדוק במצלמות.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא נכון. לא נכון. תבדוק.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

השבוע הזה, בכיסא שם – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איתן, בוא, יש לי פתרון.

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, מה את אומרת?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

השבוע הזה – – –

קריאות:

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא ביקשתי הודעה. לא ביקשתי הודעה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, הוא אמר לפני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הכול בסדר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

השבוע הזה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא צריך. לא צריך.

היו"ר ניסים ואטורי:

שמחה אמר בסדר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

השבוע הזה, מפלגת – – –

קריאות:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היו"ר, אני אשמח להתבטא.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברים, תודה רבה. הוא ידבר, הכול בסדר. הכול בסדר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תפסיק לבלבל את המוח.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

השבוע הזה, אותם ממרידים, אותם מעודדי סרבנות, אותם אלה שהביאו עלינו את האסון הנורא מכול, וגם באותו הבוקר התחבאו מתחת לשמיכות כמו חבורה של מעודדות, אמרו למצביעים שלהם שהם תומכים באיימן עודה, שהם תומכים בתומך הטרור הזה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, הכול טוב, אל תדאג למצביעים של יש עתיד.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

– – שהוא השותף הקואליציוני שלהם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יאללה, יאללה, לך תמצא עבודה. לך תעבוד.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

זה מה שאתם אמרתם לו. ואני רוצה לומר לכם שאני מתבייש בכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה חבר בקואליציה של משתמטים. ראש המפלגה שלך לא שירת בצבא.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני בז לכם. אתם בושה לציונות – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לך הביתה. לך, לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה ביי.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

– – אתם בושה לחיילי צה"ל, אתם חבורה של אנשים חסרי עמוד שדרה אידיאולוגי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה לא תדבר בשם חיילי צה"ל. מי אתה בכלל?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק, נו, די.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אתם מכרתם את חיילי צה"ל, ואתם מכרתם את הערכים שלכם, אתם מכרתם את קולות הבוחרים שלכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ביי ביי, יאללה, לך תמצא מפלגה. עוד שנייה יש בחירות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לך תמצא עבודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני רוצה לסיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עוד שנייה יש בחירות – – – הוא לא מת עליך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ועוד אחד שנכח כאן השבוע – והיו"ר, אני אשמח אם אתה תוביל את החוק הזה. השבוע בכיסא שם ישב יו"ר הכנסת לשעבר אברום בורג כאשר איימן עודה נאם פה – וזו בושה בפני עצמה, לא כי הוא ערבי, כי הוא תומך טרור, עצם הנאום שלו פה הוא ביזיון. ישב שם יו"ר הכנסת לשעבר, והוא סימן לו ככה, הוא סימן ככה לאיימן עודה.

אושר שקלים (הליכוד):

הוא יותר גרוע ממנו.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אברום בורג, שהולך להיקבר בחלקת גדולי האומה. אדוני היו"ר, אתה תרים את הצעת החוק הזאת: כל מי שהביע תמיכה בטרור לא יכול להיקבר בחלקת גדולי האומה.

נאור שירי (יש עתיד):

יו"ר המפלגה שלך הוא מורשע בטרור.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

החיילים שלנו צריכים להיקבר שם, לא השפל הזה והשותפים השפלים שלו ושל איימן עודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – לך תחפש מפלגה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – חסר עבודה. יו"ר המפלגה שלך הוא מורשע בטרור.

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, אתה בקריאה שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה הורדת לי אחת.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני רוצה לסיים בכך – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סיים ולך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

– – שאני מתבייש בכם. אני בז לכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הכול בסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – הורשע בדין.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אתם השבוע הוכחתם לכולנו – –

נאור שירי (יש עתיד):

הבושה שלך זו הגאווה שלנו. אתה מחוסר עבודה. אתה מחוסר עבודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

– – שהוא לא רק שותף קואליציוני שלכם. אתם הוכחתם – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי, אתה לא יכול לצעוק קריאות ביניים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לך תמצא עבודה. תעשה משהו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואטורי, הוא לא יכול – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא יפנה למי שהוא רוצה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני רוצה לסיים, נגמר לי הזמן. אני רוצה לסיים לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפנה לשם.

היו"ר ניסים ואטורי:

משפט אחרון, קדימה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אתם השבוע הוכחתם – –

נאור שירי (יש עתיד):

הוא רוצה לסיים לדבר, יש לו הרבה עבודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לך תעבוד.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

– – בעיקר לבוחרים שלכם, שאם הם מצביעים לכם, הם מצביעים לאיימן עודה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי, די. הוא לא פונה אליך, הוא לא מדבר איתך, לא מסתכל עליך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אבל על אף הסרבנות שהובלתם, על אף המרד שהובלתם, על אף הדמורליזציה, אנחנו ננצח, כי אנחנו עם הנצח. עם ישראל חי. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

לך תמצא עבודה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אלמוג, קנו אותך בנזיד עדשים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה. יאללה, אלמוג. Peace and love.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לך תמצא תעסוקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לך תמצא עבודה. אין לך מפלגה, יא חביבי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ.

קריאות:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אין לי מפלגה, אבל יש לי ערכים.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה ערכים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה ערכים?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

יש לי ערכים.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי, אתה בקריאה שנייה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איימן עודה, גם אם אני אצטרך ללכת על הראש, גם אם אני אצטרך ללכת על הראש של כולם, אני לא מצביע.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלמוג כהן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא חייב להניח לנו.

נאור שירי (יש עתיד):

אין לנו עבודה בשבילך.

היו"ר ניסים ואטורי:

רשימת הדוברים סגורה, למי שלא היה ברור. רון כץ – איננו נוכח; סימון דוידסון – אינו נוכח.

קריאות:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לך ללשכת תעסוקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אתן לך טיפים על הלשכה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

– – – ברחתם כמו פחדנים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה ביי.

נאור שירי (יש עתיד):

אלמוג, אין לנו עבודה בשבילך.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שלישית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה? הוא פונה אלינו.

היו"ר ניסים ואטורי:

די, חאלס, אני לא מצליח להתקדם בדיון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל ואטורי, תרגיע אותו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגידי תודה שלא קראתי גם לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סליחה, הוא לא מפסיק לדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; פנינה תמנו – אינה נוכחת; משה רוט – אינו נוכח; אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; טלי גוטליב – מוותרת.

נאור שירי (יש עתיד):

ואטורי, הוא רוצה להוציא אותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול לוותר לו על קריאה?

היו"ר ניסים ואטורי:

כל עוד הוא בשקט, תשאירי. אם לא, זה פועל. זה באוויר, הקריאה השלישית. עמית הלוי. איתן גינזבורג, חבר הכנסת, המזכיר האיר את עיניי, ולכן אתה תדבר. תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברותיי וחברי לכנסת, אני עליתי כדי לשתף באחת החוויות הקשות שלי בקדנציה הזו בוועדת החוץ והביטחון, שקרתה השבוע. אני לא יודע אם זו החוויה הכי קשה, יש תחרות עצובה בשנתיים האחרונות, אבל ללא ספק חוויה קשה. בבוקר של אותו יום באו אימהות של תצפיתניות, באו הורים של חיילים מאותו גדוד בהנדסה קרבית, גדוד של הפומות, של הפומ"ה ההיא הנוראית, שסיימה באופן נוראי. וההורים האלה מלינים – בצדק מלינים – על המיגון של הילדים שלהם, ששולחים את החיילים לקו החזית בלי ציוד מספיק, בלי קסדות טקטיות, בלי אמצעים ובלי עוד כל מיני דברים שאני לא אפרט כאן. וכשאנחנו שואלים למה – למה אין את זה ולמה אין זה, ולמה באט"ל לא קונים את זה? וכשאני שואל, כיו"ר ועדת משנה לתפיסת הביטחון לבניין הכוח, למה אין דברים כאלו ודברים אחרים, אז התשובה היא: אין כסף, השמיכה קצרה. השמיכה קצרה, אין כסף, אומר ראש אט"ל. בלשכת הרמטכ"ל אומרים: אין כסף. ואז מגיעה ישיבה באותו יום, ישיבה נוספת של ועדת החוץ והביטחון, עם בכירי צה"ל שבאים בשם הרמטכ"ל ונלחמים כמו אריות – לא בעזה, כאן בכנסת. ועל מה? חשוב לי שתכירו את הנתונים – לא על השכר בצבא, השכר הממוצע בצבא, שהוא הרבה יותר מהשכר הממוצע בשירות המדינה, לא על הפנסיות התקציביות, שהן פי ארבעה, ובאופן ריאלי פי תשעה, מהפנסיות של כל אחד בשירות המדינה, אלא על הגדלות הרמטכ"ל לפנסיות התקציביות. מה זה הגדלות הרמטכ"ל? חשוב שתכירו את זה, חברי הכנסת, וחשוב שיכירו אזרחי ישראל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו מכירים.

עמית הלוי (הליכוד):

אם אתה מכיר, ולדימיר, אז אתה יודע שהן ניתנו שלא כחוק. שוד הקופה הציבורית, שוד של מיליארדים לאורך שנים – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה קואליציה, לא?

עמית הלוי (הליכוד):

– – שבמקרה, ב-2016 – עוד לא הייתי כאן – התגלה במקרה בדוח מבקר המדינה. מאז כל האנשים – שבדרך כלל אתה מגבה, אגב – ממשרד המשפטים, שבאים ומטיפים פה על שוויון ועל ניקיון כפיים – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה קואליציה, למה אתה לא מבטל את זה?

עמית הלוי (הליכוד):

אני מבטל. הינה, עוד מעט תשמע. עוד מעט תשמע. בינתיים אין להם רוב. אם אתה תהיה איתי, אגב, לא יהיה להם רוב גם במליאה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין לך קואליציה?

עמית הלוי (הליכוד):

יש. יש. יש, אני רק מצפה ממך, כמי שדורש ניקיון כפיים מפעם לפעם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – תתפטר ואנחנו נקים ממשלה.

עמית הלוי (הליכוד):

אז הינה, פי תשעה. והם דורשים את מה? את הגדלות הרמטכ"ל, עשרות מיליארדים – אני שאלתי שאילתה את שר האוצר – עשרות מיליארדים, משנות השישים, מאז שזה התגלה. 1.5 מיליארד, 1.4–1.7 מיליארד בשנה – תוספת, כן? זו תוספת לפנסיות התקציביות. בסדר, זה עוד סכום סופי, כי זה נגמר עד 31 בדצמבר 2003, ומאז עברנו לפנסיה צוברת. אבל גם לפנסיה הצוברת, הם מודיעים לנו בוועדה שאלו שמקבלים 20 ו-27 שנים משכורת – בין הפרישה שלהם לגיל 60 או 67 – לא רק יקבלו משכורת בלי לעבוד אלא יקבלו גם תוספת נוספת על גמלאות הגישור.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

רק שנייה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, צריך לסיים.

עמית הלוי (הליכוד):

משפט אחרון. ולמען הסר ספק, אני לא אומר את זה על לוחמים, שראוי להוסיף להם, אני אומר את זה על רוב משרתי הקבע. אנחנו נדרשים, גברתי היושבת בראש, חוץ מהלבנה של עשרות מיליארדים, עוד 40 מיליארד לאותן תוספות לפנסיות התקציביות, ועוד אין-סוף מיליארדים – כי זה בלי סוף – בין מיליארד למיליארד וחצי לשנה לאלה שהם בפנסיה הצוברת. כל זה בזמן מלחמה, כשאותם בכירי צה"ל אומרים שאין ציוד, שולחים את החיילים לקו האש כשאין להם ציוד.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. תודה רבה. אתה צריך לסיים, חבר הכנסת הלוי.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני מקווה שלא השתגענו ולא איבדנו את הבושה, ואני מקווה שגם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה לא ייתנו יד לשוד הזה, שאמור לבוא בשבוע הבא לוועדת החוץ והביטחון, לא היה לו תקדים, אני חושב, בכנסת. אני מקווה שתעמדו בזה, ונעמוד בזה כולם.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עליזה, אני לא תכננתי לדבר. תודה, גברתי היושבת בראש, יש לי גם משהו להגיד לך אחרי זה. אם תרצי, נוכל לדבר על מה שהיה כאן. אני רוצה להתייחס לחבר הכנסת סגן השר לענייני בינה מלאכותית, הלוא הוא סגן השר אלמוג כהן. הוא יצא. אם אתם יכולים לקרוא לו, אני אשמח לדבר אליו, אבל אני גם יכולה לדבר אליכם. ואני נדהמת מזה שעולה לכאן סגן השר ומטיח בחברי האופוזיציה על ציונות ועל "איך אתם" – ואני אומרת לעצמי: תגיד לי, אתה שומע את עצמך?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למה לא הצבעת על הדחת איימן עודה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

שקט. אתה נמצא במפלגה שראש המפלגה שלך – היחיד בכל הכנסת הזאת, היחיד בכנסת הזאת שהורשע בתמיכה בטרור הוא השר בן גביר. מכל הכנסת, מכל הברבורים והקשקושים ואיימן עודה, הוא הורשע בתמיכה בטרור. והוא עוד מדבר איתי על ציונות? הוא משתמט. רוב הקואליציה משתמטים. רוב הנשים לא שירתו בצבא. יש שרה משתמטת, היא יושבת כאן ונותנת טיפים על חיילי צה"ל. שרה משתמטת ביודעין נותנת טיפים – עזוב שהיא גם בחקירה פלילית, עזוב שנקווה מאוד שהיא תמצא את דרכה מהר מאוד לחקירת המשטרה. אתה נותן לנו טיפים? זו חבורה של משתמטים. זו קואליציית משתמטים ששולחת חיילים לקרב בכל יום. בכל יום, כל היום. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו. החצוף הזה פונה לקהל המצביעים שלנו. לקהל המצביעים שלנו. תגיד לי – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה – בוא יום אחד לחוג בית עם קהל המצביעים שלנו. בוא נראה אותך גיבור. בוא נראה את אלמוג מגיע. יש לי חדשות בשבילך, שמחה. יש לי חדשות בשבילך, שמחה: הם לא סובלים אותו, והם גם לא סובלים אותך. אתה דגל אדום בקהל המצביעים שלנו, וגם אלמוג. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו, כי החוצפה שלו להגיד לנו – ראש המפלגה שלו לא סובל אותו, זה לא סוד שהם לא מדברים. אתה יודע את זה, איתן? הוא לא מדבר עם בן גביר. קבל סחבק ממישהי שראתה את לשכת התעסוקה. מהר מאוד, בתוך שנייה, אתה עף מפה במונית ישר ללשכת התעסוקה. אני מציעה כבר עכשיו שאלמוג יחפש עבודה, כי אצל בן גביר הוא לא יהיה, לליכוד הוא כבר לא יוכל להתפקד, אז מתוך דאגה לסגן השר לבינה מלאכותית אני מציעה לו לחפש עבודה עכשיו, כי ממשלה כבר אין. יש ממשלת מיעוט. אגב, ממשלת מיעוט ששולחת חיילים לקרב – אני לא יודעת אם אי פעם היה דבר כזה. אז אני מציעה לאלמוג, אם הוא שומע אותי – הוא בטח יושב בחדר עישון – ואני מסיימת – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – 1. ראש המפלגה שלך הוא היחיד פה בכנסת שהורשע בטרור; 2. אל תפנה לקהל המצביעים שלנו, אנחנו יודעים בדיוק מה הם רוצים מאיתנו; 3. לא הייתי מתגאה ליום אחד שאני חברה בממשלה שמקדשת השתמטות, שהשותפים שלה הם סרבנים.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו הם החליטו לפרוש, בוא נגיד, פרישה חצי פרישה. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, לרשותך שלוש דקות. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, האמת היא שאני לא התכוונתי לדבר עד שראיתי כאן על הדוכן לפני כמה דקות את ידידי ורעי אלמוג כהן משתלח בחברי אופוזיציה, שזה אירוע די משונה. אני רק רוצה להזכיר, חבר הכנסת אלמוג כהן היה מחוסר עבודה, ואפילו מחוסר מפלגה, הסתובב פה וצרח במליאה על כל מיני חברי כנסת. ואז הייתה בעיה בין בצלאל סמוטריץ' לאיתמר בן גביר, וכדי לא להוציא את בצלאל מהחוק הנורבגי, כדי לא להחזיר את בצלאל לכנסת, אז המציאו לאלמוג כהן ג'וב. המציאו לו ג'וב פיקטיבי שלא קיים. ועכשיו הוא יושב במשרד ראש הממשלה עם טייטל פיקטיבי לגמרי, מעסיק עוזרים, יושב שם על חשבון הציבור, בלי סמכויות, בלי עבודה, וכל מה שנשאר לו זה מדי פעם להגיע לכאן ולבלבל את המוח. זו מהות התעסוקה של האיש הזה. אז אנחנו לא מקבלים ממך הטפות, אלמוג, אתה לא מעניין אותנו, ואל תפנה לבוחרים שלנו כי הם לא יודעים מי אתה. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

ירון לוי (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת, עמדה כאן טלי גוטליב קודם ופנתה למצלמה – כי אלינו היא לא מדברת – ואמרה שהיא תזכיר לאריה דרעי ולבוחרים שלו שבזמן מלחמה הוא עוזב את הממשלה, שהוא צריך להתבייש, שזה קהל ימני. ואני רוצה להגיד לטלי גוטליב: אנחנו נזכיר לא רק בבחירות, כל יום, שבמשך כמעט שנתיים אתם מכרתם את הערכים שלכם והפקרתם את הלוחמים, ושיתפתם פעולה עם מריחת חוק השתמטות שהביאה אותנו למצב הזה. והודעות שאת מקבלת מחיילים שדואגים לגבי היציבות – אני רוצה להגיד לך שאני מקבל הודעות אחרות, שבאות ואומרות שיש תקווה שהממשלה הכושלת הזאת קרובה להתפרק. יש משהו בשיח כאן, בחוק הגיוס הזה שאתם מנסים להעביר – חוק הגיוס שאתם מנסים להעביר לא מצליח כי מדובר בקומבינה. אתם כבר לא יכולים למכור לציבור שהחוק הזה הוא עניין של ימין ושמאל. אתם לא יכולים להאשים אותנו שאנחנו נגד עולם התורה, שאין לנו אלוהים. הדיל שעבד כאן במשך שנים – דיל פוליטי שפטר ציבור שלם מלשרת בצה"ל, שבנה את הממשלה אבל פירק את החברה – כבר לא יכול לעבוד לכם. טובי בנינו ובנותינו נלחמים ונלחמות בעזה את המלחמה הארוכה ביותר מקום המדינה, המלחמה שגבתה ועדיין גובה מחירים כבדים עם מאות הרוגים ואלפי פצועים, עם 50 חטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס. אחינו החרדים הם לא הבעיה, הם הפתרון. הדאגה שלכם לשמור על עולם התורה מובנת. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, והדאגה שלכם היא גם דאגה שלנו. אבל הדאגה שלנו, הלא-משותפת לדאגה שלכם, היא עתידה של מדינת ישראל והמחסור בחיילים, ואלפי הפצועים בגוף ובנפש, והעומס שיש על חיילי מילואים שנקראים מסבב לסבב, שחוזרים אחרי שנה וחצי ורואים שהילדים שלהם נהיו גדולים יותר בלילה במיטה, כשהם מכסים אותם. ואם עולם התורה חשוב לכם ואתם רוצים מדינה יהודית שתוכלו לקיים את המצוות, אתם צריכים להיות ביחד איתנו, כי אחים אנחנו, לא אויבים. כל פעם שעולה חוק הגיוס עולה השאלה האם אנחנו שונאים מישהו. אז התשובה היא לא. אנחנו אוהבים את המדינה ואנחנו דואגים למדינה כמו שאתם דואגים לעולם התורה, והדברים יכולים להיות ביחד.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה.

ירון לוי (יש עתיד):

משפט אחרון. זו לא חייבת להיות החלטה על דבר אחד, זו יכול להיות שילוב של שני הדברים. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני שמח שאני יכול לנאום כאן כשאת היושבת-ראש, גברתי. סגן השר אלמוג כהן עלה לכאן, לדוכן כנסת ישראל, ומטיח בי, קצין במילואים, שאני מפקיר את חיילי צה"ל רק כי לא הצבעתי כמו שהוא חושב שאני צריך להצביע. סגן השר אלמוג כהן הוא בושה לממשלה, בושה לממשלת ישראל. הוא התבלבל. סגן השר אלמוג כהן שכח שהפרלמנט הוא גוף נבחר שמייצג מגוון דעות. פעם הוא גם היה מקום שאפשר לקיים בו דיון פתוח, ויכוח, שאפשר להחליט. פעם גם הייתה התחשבות בדעות שונות, היה ניסיון להגיע להסכמה רחבה. אבל אתם אימצתם את תורת הרמיסה: מי שלא חושב כמותכם הוא נגדכם, הוא נגד הציבור; מי שלא מתיישר איתכם הוא כמעט בוגד. באמת. אני באמת הופתעתי.

אריאל קלנר (הליכוד):

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הופתעתי. טוב שלא קרא לי "בוגד" כמעט. כי מי שלא חושב כמו אלמוג כהן אז הוא מפקיר את החיילים. כאילו לא למדנו כלום, לא קרה פה כלום.

אריאל קלנר (הליכוד):

איתן, איתן, איתן.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני אומר לך, אדוני חבר הכנסת קלנר, הכנסת היא מקום דמוקרטי, המטרה שלה היא לייצג את רצון הציבור, את כלל הציבורי, לפעול לטובתו.

אריאל קלנר (הליכוד):

זה נכון – איתן, זה נכון לכל הצדדים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בגלל זה יש דיונים פתוחים.

אריאל קלנר (הליכוד):

איתן, זה נכון לכל הכיוונים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בגלל זה יש שקיפות, ובגלל זה גם צריך לדעת להתחשב בדעות של אחרים.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – חטופים – – – מפקיר את החטופים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אין לכם שום יכולת להכיל דעה שהיא לא כמו שלכם. המקום הזה לא רק מייצג – –

אריאל קלנר (הליכוד):

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – אלא הוא מנסה להביא לידי ביטוי את מגוון הדעות ואת מגוון האינטרסים של האזרחים.

אריאל קלנר (הליכוד):

אם אני חושב אחרת, אז אני מפקיר את החטופים?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואני אומר לך, אדוני חבר הכנסת קלנר, באמת אני לא יודע למה אתה מתפרץ וזה מפריע לך, כי דיברתי על סגן השר אלמוג כהן. אני אומר לך שחוסר הסובלנות שהקואליציה מפגינה כלפי דעה אחרת היא לרועץ לכם.

אריאל קלנר (הליכוד):

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חוסר הכבוד לעמדה שונה הוא לגנותכם. ואני אומר לכם שמה שאתם עושים לאורך כל הקדנציה – ורואים את זה בבית, ואני רואה את זה כאן מקרוב – זה פשוט ביטול של השונה ממך. חרפה ובושה על כך שאתם אמורים לנהל את המדינה ולייצג את הרוב, כי על שנאת חינם חרב בית המקדש, ועל שנאת החינם שאתם מביאים עלולה להיחרב גם מדינת ישראל.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני מבין שאתה מגנה גם את האמירה "מפקיר חטופים", נכון? "מפקיר חטופים", על מי שחושב אחרת – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני מזמינה את השרה לסכם את הדיון. השרה סטרוק, את רוצה? לא, לא צריך.

אריאל קלנר (הליכוד):

נאה דורש נאה מקיים.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני חושבת, המזכיר, שצריך לקיים דיון בנשיאות על העניין הזה שהשרים לא יושבים סביב שולחן הממשלה. אנחנו יודעים שגם יצאה הערה מהייעוץ המשפטי של הכנסת בנושא. זה באמת לא יכול להימשך ככה. זה פשוט חוסר כבוד ברמה הכי גבוהה. טוב, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בעד – חמישה, אין מתנגדים, שני נמנעים, שני נוכחים. אני קובעת בזה כי הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ה בתמוז התשפ"ה, 21 ביולי 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.