טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
מרב מיכאלי (העבודה):
רם בן ברק (יש עתיד):
שר התקשורת שלמה קרעי:
אופיר כץ (הליכוד):
גלעד קריב (העבודה):
הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
רון כץ (יש עתיד):
אבי מעוז (נעם):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אריאל קלנר (הליכוד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אופיר כץ (הליכוד):
עמית הלוי (הליכוד):
מרב מיכאלי (העבודה):
עדי עזוז (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
גלעד קריב (העבודה):
אופיר כץ (הליכוד):
הצעות לסדר-היום
התנהלות הממשלה המובילה לסכנה ממשית לחיי החטופים
משה טור פז (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הצעה לסדר-היום
השבת החטופים בקידום עסקה מיידית
שלי טל מירון (יש עתיד):
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
הצעות לסדר-היום
התנהלות הממשלה המדרדרת את מדינת ישראל למפולת מדינית וביטחונית
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הצעות לסדר-היום
הפגיעה החמורה שספג בית החולים סורוקה במהלך מבצע עם כלביא
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
הודעות ועדת הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ז באלול התשפ"ה, 10 בספטמבר 2025. היום הוא היום ה-705 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-48 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל – לאור שיפוצים שינינו את המיקום – עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. לפני שאתן למזכיר הכנסת למסור את הודעתו, אני אציין בפניכם שמערכת ההגברה שאתם רואים כרגע במליאה היא זמנית, כי אנחנו מחליפים את מערכת ההגברה הקבועה למערכת טובה, משוכללת ואמינה יותר, אז לא להיבהל מהרמקולים הגדולים שמוצבים כאן. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דוח מיוחד של מבקר המדינה בנושא תלונות הציבור במבצע עם כלביא. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, אלון שוסטר, יבגני סובה, מנסור עבאס, עאידה תומא סלימאן וגלעד קריב בנושא: היערכות מערכת החינוך בצל המלחמה. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הודעת הממשלה על מילוי מקום של שר. אני מתכבד להזמין את השר חיים כץ למסור את ההודעה מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני.
שר התיירות חיים כץ:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(7) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, לקבוע כי השר יריב לוין ימלא את מקום שר ירושלים ומסורת ישראל נוסף על תפקידיו כשר המשפטים, כממלא מקום שר הפנים, כממלא מקום שר העבודה וכממלא מקום השר לשירותי דת. תקופת מילוי המקום על ידי השר לוין תסתיים לכל המאוחר ביום 17 באוקטובר 2025, בהתאם לסעיף 24(ג) לחוק-יסוד: הממשלה. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לשר כץ.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/ 1891).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמיר אוחנה:
אני מתכבד להזמין אותך להישאר על הדוכן, כי הנושא הבא שעל סדר-היום הוא הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 29), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה.
שר התיירות חיים כץ:
אני אביא את זה מהשולחן.
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז, תביא את זה מהשולחן. כאמור, גם את הנושא הזה יציג כבוד השר חיים כץ.
שר התיירות חיים כץ:
ושוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 29), חוברת מס' 1891. כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת נכבדים, במדינת ישראל יש כמה כללים פיסקליים בתוקף המכתיבים את היקף הוצאות הממשלה. העיקריים שבהם לעניין קביעת המסגרות התקציביות הם מגבלת ההוצאה ותקרת הגירעון. מגבלת ההוצאה היא תקרת הוצאות הממשלה לתקציב לשנה מסוימת, בעוד תקרת הגירעון מהווה הגירעון המתוכנן של הממשלה בעת הנחת הצעת התקציב על שולחן הכנסת. הכללים הללו מכתיבים את מסגרות ההוצאה הממשלתית בשנה נתונה ומייצרים ודאות לשווקים המקומיים והבין-לאומיים לגבי היקף הוצאות הממשלה ונטל הגירעון הנגזר מהן. חוק התקציב לשנת 2025 אושר בחודש מרץ 2025. מאז פתחה ישראל בשני מבצעים צבאיים בעלי חשיבות קריטית לעיצוב המציאות הביטחונית: ראשית, מבצע מרכבות גדעון ברצועת עזה, שבמסגרתו גדל היקף גיוס המילואים מעבר לצפוי וגרר הוצאות לחימה; שנית, מבצע עם כלביא נגד איראן, אשר כלל תקיפות משמעותיות של מערכת הביטחון בשלל אמצעים באיראן. תקיפות אלה אף גררו תקיפות נגד של איראן בישראל ומאמצי הגנה משמעותיים של כוחות הביטחון. כמו כן, ההוצאה הנוספת לשנת 2025 משליכה על היקף גיוס החוב לשנה הנוכחית, ובהתאם – גם על תשלומי הריבית שתידרש הממשלה להחזיר כבר בשנה הזאת ובשנים הבאות. בהתאם לכך, הצרכים שתקציב המדינה נדרש לתת להם מענה גדלו מעבר לקיבולת של מסגרות התקציב שהוסרו במרץ 2025. הן הצרכים הצבאיים והן הצרכים האזרחיים הנובעים מהמלחמה חצו את התרחישים שהונחו בבסיס התקציב, ואף על פי שהממשלה נקטה גישה אחראית ושינתה את סדרי העדיפויות התקציביים שלה וביצעה התאמות כואבות לצורך מימון הוצאות הביטחון הגדלות, נדרש תיקון של המסגרת עצמה גם במגבלת ההוצאה וגם בתקרת הגירעון. הממשלה רואה חשיבות גדולה בשמירה על המסגרות הפיסקליות שלה. כאמור, הממשלה התאמצה לצמצם למינימום את הצורך בעדכון המסגרות. משהתברר כי הצרכים גדולים בצורה שאינה מאפשרת התכנסות למסגרת המקורית, הביאה הממשלה תיקון חקיקה להסדרת הגדלת התקציב לטובת מתן ודאות לגופי הממשלה, לגופים המקומיים הנסמכים עליה וכן לכלל הגופים המקומיים והבין-לאומיים אשר בוחנים את מדיניותה הפיסקלית. עדכון זה של מסגרות התקציב מובא תוך שימת לב משמעותית להשלכותיו על המשתנים הכלכליים. כדי לאפשר את חקיקתו של חוק התקציב הנוסף לשנת 2025, אשר הונח במקביל להצעת החוק הזאת, יש צורך בהגדלת מגבלת ההוצאה ותקרת הגירעון לשנת 2025 שקבועה בחוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית. בהתאם לכך מוצע להגדיל את מגבלת ההוצאה בסכום של כ-30 מיליארד שקל לצורך מימון ההוצאות שלא נצפו בעת אישור חוק התקציב לשנת 2025. הגדלת מגבלת ההוצאה צפויה להביא לגידול בהיקף זהה בגירעון. עם זאת, תחזית ההכנסות עודכנה כלפי מעלה ביחס לתחזית בעת גיבוש התקציב לשנת 2025 בסכום של כ-20 מיליארד שקל. על כן, תיקון תקרת הגירעון, שעומדת כיום על 4.9% מהתמ"ג, משקף את יתרת הגידול בהוצאות, כך שתקרת הגירעון העדכנית תעמוד על 5.2% מהתמ"ג. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשר חיים כץ. כעת נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רק רוצה שתשימו לב שבניגוד למה שכתוב על המסך, הצעת חוק הפחתת הגירעון היא בעצם חוק הגדלת הגירעון, והגבלת ההוצאה זה בעצם הגדלת ההוצאה – רק שנשים את הדברים על השולחן. את כל מה שקורה היום עם תקציב המדינה אנחנו ביש עתיד חזינו כבר לפני חצי שנה, כי רק עלינו אפשר לסמוך באמת. אמרנו כי הממשלה לא תעמוד ביעד הגירעון, והינה, מה שהתחיל מ-4.3% הופך היום באופן רשמי ל-5.2%; אמרנו כי תחזית הצמיחה בתקציב אינה ריאלית, והיום היא כבר נפתחה כמה פעמים, ואנו בדרך לצמיחה שלילית לנפש שנה שלישית ברציפות; אמרנו כי הקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה יסתכם לפחות ב-5%, והינה, במצטבר הקיצוץ בחינוך, בבריאות, ברווחה, בתשתיות, בשירותים הכי חיוניים לאזרחי המדינה, בעיקר לשכבות החלשות, פרץ את התקרה של 5% וכבר גולש לשנת 2026. היום אני בוחר, אדוני היושב-ראש, להזהיר את חברי הכנסת ואת הציבור הישראלי: גם התקציב הזה הוא פיקציה. הוא כולל את ההוצאות למבצעים מרכבות גדעון א' ועם כלביא, והוא אינו מתייחס כלל וכלל להוצאות על מרכבות גדעון ב', ולכן הממשלה תיאלץ, עד סוף השנה, עד סוף 2025, לפתוח את התקציב פעם נוספת ולהגדיל את הגירעון ל-6.5% או 7% לפחות. מדובר בכישלון מחפיר. דבר נוסף, אם המלחמה תימשך ואיתה המדיניות הפיסקלית המופקרת של ראש הממשלה ושר האוצר, הממשלה תיאלץ להעלות מיסים על מעמד הביניים הישראלי גם בשנת 2026. והאמת, אדוני היושב-ראש, רציתי לשאול היום את שר האוצר מדוע שוב ושוב הוא בוחר להטיל את כל הנטל על הציבור המשרת, במקום לבטל את הכספים הקואליציוניים ולסגור לפחות 15 משרדים מיותרים. אבל מסתבר היום כי שר אוצר, היום, בעת אישור תקציב המדינה ותקציב נוסף, שהוא תקציב המדינה לכל דבר ועניין, שר האוצר מבלה בחו"ל. מצד שני, כאן המקום לפרגן לצוותו של שר האוצר, שהצליח לאתר ברחבי הגלובוס מדינה שעדיין מוכנה להכניס את בצלאל סמוטריץ' לשטחה. בזה הסתיימו ההישגים של משרד האוצר בכהונתו. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת נאור שירי לשאת את דבריו. עד שלוש דקות לרשותך.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה תמיד מצחיק אותי, הפחתת הגירעון, ואתה יודע, שאלה יהיו הצרות שלנו. מעמיקים את הגירעון, אבל חבר הכנסת בליאק, אמרת את זה, יש קטע מאוד מצחיק בהודעה הקודמת. שר המשפטים, שזה תפקיד, מה שנקרא, קטן במדינת ישראל, הוא גם שר הפנים, ועכשיו מינו אותו גם למה? שר העבודה או שר הבריאות, שעכשיו הוא גם שר התיירות, והשר לירושלים. תגידו, זו מדינה שמתנהלת בצורה – והוא גם שר השיכון, כבר שלושה חודשים שר השיכון ושר התיירות, שר העבודה ושר הרווחה. כאילו אין פה מספיק כיסאות, אתם מחפשים לצמצם כיסאות? אבל זה תמיד מצחיק אותי איך המדינה הזו מתנהלת, כי כשאנחנו מחר נתחיל לדון בהעברות הכספים, תראה איזה מדהים זה, כמה גירעון – איך מגדילים את הגירעון, אבל בו בזמן מוציאים כספים על דברים שאני בקושי יודע לקרוא אותם, לא בגלל שאני לא יודע לקרוא בעברית, אלא אני לא מצליח להבין מה זה. האם מישהו מחבריי חברי הכנסת פה – חידון – יודע מה זה 10 מיליון שקלים למשרד המורשת, שהוא כמובן משרד מאוד קרדינלי במדינת ישראל, למורשת בלתי מוחשית?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כמו המשרד.
נאור שירי (יש עתיד):
10 מיליון שקלים. 10 מיליון שקלים. והפטנט הזה של בתי ספר של החופש הגדול, האם שמעת על זה, חבר הכנסת סגלוביץ'? חבר הכנסת סגלוביץ', 20 מיליון שקלים לבתי ספר של החופש הגדול, של החרדים, כמובן, בעוד שהם בכלל לא בחופש הגדול. זו המצאה, זה סטרטאפ, אנחנו מדינת סטרטאפ באיך אנחנו עובדים על עצמנו, מגלגלים כולנו את הבלוף. כמובן, סטרוק – מחר סטרוק מקבלת 90 מיליון שקלים, היוניקורן שלנו. איך התגעגענו ליכולת גיוס הכספים שלך. 15 מיליון שקלים, 10 מיליון שקלים למעיין החינוך החרדי, עוד 10 מיליון שקלים לגפני, לרשת החינוך הפרטית שלו. איזה כיף. תאמינו לי, כל מי שנמצא עכשיו בבית, מה שאתם צריכים לעשות על מנת להתפרנס בצורה הוגנת ולהיות אחלה מיליונר, זה פשוט תפתחו רשת חינוך פרטית חרדית, כי אז צינור העברת הכספים – יעבור אליכם בצורה מדהימה, מדהימה. הנשים, הסייעות שלנו, בחינוך הממלכתי של הילדים שלי, הן לא זכאיות, אבל מחר יעבירו 39 מיליון שקלים להעלאה בשכר הסייעות בחינוך הפרטי החרדי, בגן שאין בו אפילו את דגל המדינה, אין בו אפילו תמונה של יושב-ראש הכנסת או ראש הממשלה. לשם מעבירה ממשלת ישראל כספים. ואז בגיל 18 אנחנו מגלים, לפתע פתאום, אזרחים שלא רוצים להתגייס. הם בכלל לא יודעים מה זה המדינה, מה זה סמל המדינה, מה זה צבא. אנחנו כולנו כופרים, ובעודנו משלמים על זה, עוד מחייכים ומגדילים את הגירעון. ואגב, רק תיקון, משפט אחרון לשר הבריאות, התיירות, הרווחה, העבודה: לא הממשלה תשלם על הגירעון, אנחנו נשלם על הגירעון.
היו"ר אמיר אוחנה:
אין תמונה של יושב-ראש הכנסת, זה באמת חמור מאוד. חמור מאוד, חמור מאוד.
נאור שירי (יש עתיד):
פרגנתי לך בתמונה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, Read my lips, אמר בצלאל סמוטריץ' יותר מפעם אחת, איים לפרוש מהממשלה. Read my lips: לא ייכנס גרגר לעזה, לא תיכנס קופסה של טונה מקולקלת לעזה. אבל אחרי שהוא גמר את מה שנקרא Read my lips, הוא לקח את העט וחתם על 700 מיליון שקל. הפער בין דיבורים גבוהים למעשים קטנים זה ה-Read my lips של בצלאל סמוטריץ'. 1.6 מיליארד שקל הוקצו לצרכים אזרחיים של הצבא, שמשוריינים בחלקם לסיוע הומניטרי לעזה. Read my lips, אמר בצלאל סמוטריץ'. ותגובות השרים הנועזים, האמיצים, הלוחמים – הלוחם הראשון, איתמר בן גביר, תקף; אם נלך לשיטתך, למה להעדיף את ילדי עזה? זה אסון לקצץ בתקציבי הרווחה – וממשיך וממשיך. וכמובן שר החינוך יואב קיש, שהאשים את סמוטריץ'. בסוף הממשלה כולה חתמה על הדבר הזה שהם מתנגדים לו. Read my lips: אתם חבורה של שקרנים. תגידו את האמת. גם האמת היא אופציה. גם לכם אני אומר את זה וגם לראש הממשלה. אתמול חיל האוויר, במצוות הדרג המדיני והצבא, תקף בקטר. א. אני שמח שאוריך ואיינהורן ופלדשטיין לא היו שם. אין נפגעים לכוחותינו. המדינה שאותה תקף אתמול חיל האוויר, בהוראת נתניהו, היא אותה מדינה ששילמה כסף לאנשים בלשכתו של נתניהו, כן, וחבורת השתקנים יושבת שם, תדבר, אבל הם יושבים בלשכתו של נתניהו.
קריאות:
– – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
ידעתי שתקפצו, אתם אוהבים לקפוץ, אבל האמת היא שחבורה של אנשים קיבלה כסף, קיבלה כסף ממדינה שאתמול חיל האוויר תקף.
אושר שקלים (הליכוד):
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
כמה אפשר להיות – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת – – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
בא ראש ממשלת ישראל ואמר שקטר היא מדינה מורכבת. קטר היא לא מדינה מורכבת, היא מדינה שמאכסנת ומשכנת בתוכה את הטרוריסטים תקופה ארוכה, ומדינת ישראל, במצוות נתניהו – הפך אותה למתווכת במשא ומתן.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת גוטליב.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אתמול תקפנו אותה. מדינת קטר איננה מדינה מורכבת. לשכת נתניהו מורכבת – היא מורכבת מאנשים שלוקחים כסף ממדינת אויב. מדינת ישראל מדינה טובה; לשכת נתניהו מורכבת ורקובה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
כנסת נכבדה, לפני השינה אני אוהבת להקריא לילדים שלי את סיפורי התנ"ך. אלה רגעים שחשובים לי, רגעים משפחתיים של חסד, של התבוננות על ההווה לאור הטקסטים המכוננים של עם ישראל. יש שתי תמונות מהמקרא שחוזרות ועולות לנגד עיניי בימים האלה. האחת, אברהם אבינו מתחנן בפני האל: "האף תספה צדיק עם רשע", ומקשה: ומה אם יימצאו עשרה צדיקים בסדום? ואלוקים עונה לו: "לא אשחית בעבור העשרה". אברהם בעצם מלמד אותנו שגם בשעת זעם, וגם כשאתה צודק מוסרית, עדיין מוטלת עלינו החובה לעצור ולשאול: האם ייפגעו חפים מפשע? האם יימחקו יחד עם הרשעים גם הצדיקים, התמימים או אלה שאין להם חלק בחטא הזה?
טלי גוטליב (הליכוד):
אלה שיושבים יחד עם ח'אלד משעל – – – בטח.
מירב כהן (יש עתיד):
והתמונה השנייה שונה בתכלית. יקירתי, התמימים הם החטופים והחיילים. די, די לרצות לקבור אותם מתחת לאדמה, די.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – אי-אפשר לשמוע אתכם – – – די.
מירב כהן (יש עתיד):
התמונה השנייה, שאיתה אולי חברת הכנסת גוטליב יותר תזדהה, זה שמשון הגיבור, נזיר, לוחם שניחן בכוחות-על אבל גם בחולשות, וברגע של השפלה וייאוש הוא בחר לקרוס יחד עם אויביו: "תמות נפשי עם פלשתים". "תמות נפשי עם פלשתים".
טלי גוטליב (הליכוד):
זה מה שאתם עושים.
מירב כהן (יש עתיד):
המעשה של הנקמה המוחלטת, מעשה של הרג אויבינו במחיר של אובדן עצמנו. שתי הדמויות הללו מציבות בפנינו מראה נוקבת בשעה הזו.
טלי גוטליב (הליכוד):
מי שהכין לך את הנאום טעה.
מירב כהן (יש עתיד):
חבל שאת לא מקשיבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מי שהכין לך את הנאום טעה, "תמות נפשי עם פלשתים" – – –
מירב כהן (יש עתיד):
יש מי שמתעקשים לכבוש את עזה. יש מי שמוכנים לסכן את חיי הצדיקים – הצדיקים שלנו הם החטופים, הם החיילים; יש מי שמוכנים לסכן אותם בשם הרעיון הזה של הכרעה צבאית טוטלית, בשם אותו ניצחון מוחלט. כאילו באמת אנחנו יכולים לחסל את אחרון הנוח'בות. כאילו לא למדנו כבר שרעיון אי-אפשר לנצח רק בכוח הזרוע. ואולי מה שצריך לעמוד לנגד עינינו זה לא ברירת שמשון, אלא שאלת אברהם: האם נהרוג צדיק עם רשע? האם נסכן את החיים של האחים שלנו והאחיות שלנו בשם יצר הנקמה או בשם איזשהו כבוד לאומי או חלילה בשם אינטרס פוליטי קואליציוני, אינטרס צר, זמני והרסני? אני קוראת מעל במה זו: בואו נחפש את הדרך להציל חיים ולא להחריב. בואו נלך בדרכו של אברהם ולא בדרכו של שמשון.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. וכעת חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
באיזה עוד מדינה הזויה, אחרי שיש אתמול פעילות הירואית בכל קנה מידה, של תקיפה בלתי רגילה באדמת קטר, של חיסול צמרת הנהגת חמאס המרצחת, האכזרית, נורא דחוף לשופטים בישראל לשמוע את המשך עדותו של ראש הממשלה? אני רציתי לומר לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, אל תתייצב. באמת, אל תתייצב. בשם החסינות שלך, בסעיף 1 לחוק החסינות כתוב שחבר הכנסת יהיה חסין מפני כל פעולה משפטית, שזה אומר שאי-אפשר להוציא צווי הבאה, אם זה במסגרת ולמען מילוי תפקידו. ולמה? כי חשבתי שההתייצבות של ראש הממשלה היום בבית המשפט, אחרי הפעולה האדירה אתמול, פוגעת בחוסנה של המדינה ובנראותה של המדינה בעיני הגויים ובעיני אומות העולם. אבל איזה מזל שראש הממשלה לא הקשיב לי. איזה מזל שראש הממשלה נתניהו הלך לבית המשפט. אתם יודעים למה? בואו אני אספר לכם למה. כי לא הייתם יודעים שראש הממשלה, עזר לאלוף ישראל זיו. מסתבר היום במשפט – הרי נורא מפריע לתובע תדמור שראש הממשלה ניסה לעזור למילצ'ן להשיג ויזה. זאת הטענה. עכשיו, מילצ'ן, כידוע, לפי הפרסומים, היה כדאי מאוד לישראל לשמור עליו, והוא היה סייען גדול לעם ישראל. אני אומרת את זה בכותרת הזאת. וראש הממשלה, רחמנא ליצלן, געוואלד, ניסה להשיג, לעזור להוציא ויזה למילצ'ן. אומר היום ראש הממשלה בעדות שלו: זה היה ממש למנוע פרשיית פולארד 2, והמבין יבין. והמבין והזוכר יזכור מה התחייבה מדינת ישראל לאחר מעצרו של פולארד לארצות הברית: מה לא יופעל בארצות הברית – לא תהיה הפעלת סוכנים, מוסד וכו'. שימו את כל זה בצד. אבל לא זה מה שהייתם מפספסים. ישראל זיו, אהלן, שלום לך, האלוף ישראל זיו. אני רוצה להזכיר לך: כשהיית צריך, פנית לראש הממשלה. ביקשת מראש הממשלה שיעזור לך מול ארצות הברית. אתה היית ברשימה שחורה בארצות הברית, היית תחת חשדות כבדים בארצות הברית, ישראל זיו, האלוף ישראל זיו. פנית לראש הממשלה וביקשת ממנו, והפלא ופלא, ראש הממשלה עוזר למי שפונה אליו, במנותק מכל דבר, כן, כי ראש הממשלה, האלוף ישראל זיו, לא כפוי טובה כמוך. לא לא לא, לא כפוי טובה כמוך. ביקשת את עזרת ראש הממשלה בלי להתבלבל.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא חשב שהוא סנטה קלאוס – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אז בואו נסיים, בואו נזכיר לאלוף ישראל זיו: ישראל זיו, בכל הכבוד לך, אני, בשונה מראש הממשלה, לא הייתי עוזרת לך, מהסיבה הפשוטה שאתה שקרן ואתה תמרנת את עם ישראל ב-8 באוקטובר כשאמרת וסיפרת שלא היה כוח צבאי בדרום כי הייתה תזוזת כוחות של כוח צבאי לסוכה בחווארה, בכביש 60 בשומרון. חודשיים לקח לדובר צה"ל לומר שאתה שקרן. ואתה שיקרת בכוונת מכוון כדי להשחיר את מתיישבי יהודה ושומרון. אז אדוני ראש הממשלה, נסיים בטוב. נצדיע לך, להנהגתך ולאומץ שלך לאשר פעולה כל כך הירואית, היסטורית ורבת-חשיבות. נודה לכל העוסקים במלאכה, וברכת השם ללוחמינו. ובעזרת השם, זו הדרך – בהרמת הראש – להכניע את אויבינו ולהשיב את חטופינו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. כעת חברת הכנסת עדי עזוז. אם אינני טועה, זאת הפעם הראשונה שגברתי מקבלת את זכות הדיבור? פעם ראשונה. בהצלחה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי. חברי הכנסת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
עדי מזוז, פעם ראשונה. בהצלחה.
נאור שירי (יש עתיד):
שכחת להודות לגלי בהרב מיארה, לפרקליטות, לפצ"רית, לשב"כ.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני, בשונה ממך, לא צפויה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
עד שלוש דקות לרשותך, גברתי. חברי הכנסת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
עדי מזוז, פעם ראשונה. בהצלחה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום הממשלה מבקשת להגדיל את הגירעון בסכום של עד 30.8 מיליארד שקלים. אני חברת כנסת חדשה, הלכתי לבדוק: מה התוכנית שלה? התשובה היא שאין. אין לממשלה הזאת תוכנית, ובינתיים, הכול פה מתפרק. רק השבוע נרצחו שישה אזרחים יקרים וארבעה חיילים נפלו בעזה, והלב של העם, שלא עומד בזה יותר, לומד שאין סוף למספר הפעמים שהלב שלנו יכול להישבר. והממשלה, מה היא עושה? מגדילה את הגירעון. בשביל מה? בשביל מי? בשביל תקציבים עבור שיקום החטופים, שלא יצטרכו לעשות מימון המונים? בשביל מעטפת מעובה וליווי למשפחות של אביתר, ענבר ועוד 46 משפחות שמחכות ליקיריהן, מי לשיקום ומי לקבורה ראויה? בשביל הלומי הקרב הרבים שהמלחמה הזאת מייצרת מדי יום? בשביל נשות הלומי הקרב, שזאת אוכלוסייה שבכלל שקופה עבור הממשלה הזאת? לא. הגדלת הגירעון שמתבקשת כאן היא עבור עוד מלחמה בתוך מלחמה שאחרי המלחמה ושוב מלחמה. אתמול התפרסם מדד ה-OECD, ואף אחד כאן לא יכול להיות מופתע. בממשלה שהשר שלה מאמין בכלכלת בעזרת השם, ושר החינוך עסוק כל היום בלהלך אימים על צוותי הוראה, אין פלא. ועוד הוכחה למצבנו העגום בחינוך – אתם קוראים גם כאן להצעת החוק "הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית"; בפועל אתם מבקשים בדיוק להפך. זה גם אפס בניהול וגם אפס בהבנת הנקרא, ממש תצוגת תכלית למצבנו בדוח ה-OECD. אני מסיימת בימים אלה את תפקידי כמנכ"לית עמותת החצר הנשית לנערות וצעירות בסיכון. חלק דומיננטי בפעילות החצרות זה חינוך פיננסי. למה? כי אחד הכלים החשובים לאדם בוגר הוא לדעת איך לנהל את הכסף שלו כדי לצאת ממעגל הסיכון והמצוקה. יושב פה שר הרווחה לשעבר, הוא מכיר את זה היטב. בממשלה הזאת, כבר הבנו, הכול הפוך. במקום שתביאו תוכנית להפחתת הגירעון ולהנחת תשתיות לשיקום של עם שלם שנמצא בפוסט-טראומה, אתם בעצמכם ממשלה בסיכון. אתם צריכים לעבור סדנה בחצר הנשית, אולי, איך מנהלים ניהול פיננסי נכון. הבאתם מנכ"ל עם תואר ראשון בארכיאולוגיה לנהל את משרד האוצר. ולא ניכנס לזה עכשיו שנשים ראויות – לשום משרד לא מצאתם, אבל מנכ"ל למשרד האוצר עם תואר בארכיאולוגיה, ברוך השם, את זה הצלחתם למצוא. ואתם יודעים מה, זה הנאום הראשון שלי פה על הפודיום, ואני עומדת ומתרגשת, אבל לא מתבלבלת לרגע. אני יודעת באופן ברור שהפודיום הזה הוא אמצעי להמשך העשייה עבור הציבור. חברי הממשלה הזאת, אתם הפכתם את הפודיום הזה ואת הכיסאות שלכם למטרה. שכחתם שזה האמצעי. זנחתם את טובת עם ישראל, את הערכים הכי בסיסיים שלנו, של ערבות הדדית ותקווה. אפילו את המצוות שלנו ובראשן מצוות פדיון שבויים, אפילו את זה שכחתם. ולכן אני יודעת שזמנכם קצר. הילדות והילדים שלנו ראויים לנבחרי ציבור הרבה יותר טובים מכם, ואנחנו נתקן, ונזכור תמיד מה המטרה ומה האמצעי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחברת הכנסת עזוז, וברכות על הנאום הראשון. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. זה עֱזוז, נכון?
עדי עזוז (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש אומר נכון.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה. בבקשה.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוב אנחנו בפתיחה של התקציב. היום נצביע בקריאה הראשונה על עוד הצעת חוק תקציב לשנת הכספים 2025, עוד הצעת חוק הפחתת גירעון והגבלת הוצאה תקציבית לשנת 2025. בעצם אנחנו מעמיקים את הבור של המדינה, של כולנו, בעוד 31 מיליארד שקלים בגין הוצאות ביטחון – עם כלביא, קצת מרכבות גדעון; תשלומי קצבאות, תשלומי ריבית. מגדילים את הגירעון ב-0.3%, כלומר בעוד כמעט 6.5 מיליארד שקלים, כשבכל היתר, עד 30 מיליארד שקלים, אנחנו צפויים לקיצוצים – בשירותים שלנו, בחינוך, בבריאות, מהשנה הבאה; עוד לא התחלנו וכבר מקצצים. אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, שלוש נקודות שקשורות לתקציב הזה. אנחנו כבר ממש מכונת תקציבים בוועדת הכספים, ואני רוצה להגיד דבר אחד, דבר אחד. אני רוצה לדבר על החובבנות והקלות שבה התקציב הזה כבר נפרץ. היום אנחנו מתחילים תהליך של פריצה חמישית של תקציב שלישי בתוך שנתיים, של ממשלה אחת. אני רוצה לומר שהפריצה הזו, החמישית, היא לא גזרת גורל. פשוט פעם אחרי פעם אנחנו מקבלים תקציב שמנותק מן המציאות, שתרחישי היסוד שלו והנחות היסוד שלו לא מדברים עם המציאות. אני רוצה לתת לכם דוגמה – בואו נדבר על הגירעון. שר האוצר התרברב, עשה מסיבת עיתונאים, התחיל, והודיע ששנת 2024 תהיה עם גירעון של 4% – שמאז רק מעמיק. עם אישור התקציב – בסוף סיימנו, במרץ 2025, ב-4.7%, אחרי זה ב-4.9%, והינה הגענו עכשיו למספר המלבלב של 5.2% גירעון. התקציב הזה הפך באמת לבדיחה והפך למסך עשן, ובעיניי הוא מבטא רשלנות מקצועית, כי הוא מנותק מהמציאות. אני רוצה לתת לכם דוגמה לעד כמה התקציב הזה מנותק מהמציאות. האם ידעתם שבעוד אנחנו מאשרים עכשיו את פריצת התקציב, לא כלולות בו עלויות הלחימה בעזה? המלחמה והממשל הצבאי שאולי עוד צפוי בעזה אינם כלולים בפתיחת התקציב הזה. אנחנו יודעים שעד שלושה חודשים עולים בין 30 ל-40 מיליארד שקלים: שיקום עזה – 10 מיליארד שקלים לשירותים אזרחיים לאזרחי עזה או לתושבי עזה; הקמת ממשל צבאי – 20 מיליארד שקלים בשנה; העלות של המילואימניקים בהיעדר חוק גיוס ועוד ועוד. איך ייתכן שעל הדבר הזה לא יתקיים דיון כלכלי בממשלה? איך ייתכן שהדבר הזה לא מגיע לידי ביטוי בתקציב הזה? נקודה נוספת – נדבר קצת על הפוליטיקה שעומדת מאחורי הדיון בתקציב הזה. מחר בוועדת הכספים נאשר, לצד פריצת התקציב, עוד 80 מיליון שקלים למשרד לענייני דתות, שבשליטה עקיפה של ש"ס, ועוד כספים ליהדות התורה. בשביל מה? בשביל עוד מועצות דתיות חדשות – עכשיו כשחוק הג'ובים עבר, חוק הרבנים עבר, אפשר להתחיל לחגוג – ובשביל להתחיל לעשות פעולות שקשורות לחוק להנצחת מרן עובדיה יוסף.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חברת הכנסת. בזמנך.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני רוצה לסיים ולומר: באמת איך ייתכן שהממשלה הזו מקוששת את התמיכה של ש"ס לפריצה חמישית ואת ההימנעות של יהדות התורה לפריצה חמישית של תקציב מנותק מן המציאות, באמצעות זה שרק נותנים עוד ועוד כספים פוליטיים בימים של מלחמה? אני כמובן קוראת להתנגד להצעה הזו.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברת הכנסת הבאה ברשימת הדוברים, חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני לא רגיל לראות אותך שם.
היו"ר אליהו רביבו:
מתרגלים. תודה רבה. שלוש דקות לרשותך, חברת הכנסת שרון. ברוכה הבאה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, איחולי הצלחה בתפקיד סגן היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל ניצבת בפני איומים ביטחוניים עצימים שלא ידענו כמותם בעבר. זירת יהודה ושומרון היא זירה בוערת, והמוטיבציה של ארגון חמאס הרצחני המתועב ביהודה ושומרון לבצע פיגועים ולפגוע בישראלים היא מוטיבציה הולכת וגדלה. יהודה ושומרון הפכה להיות סיר רותח. רמאללה, ג'נין, נור א-שמס, שכם – כולם הפכו להיות מוקדי טרור מתגבר, חמוש ומסוכן. צריך להכיר את זה ולדעת שבאמת יש פעילות שיטתית וחשובה מאוד של פיקוד המרכז ושב"כ. לילה-לילה, צה"ל ושב"כ פועלים ביסודיות ובעקביות על מנת להיאבק בטרור שמרים את ראשו. אבל צריך להבין, אין פה הרמטיות. מערכת הביטחון עובדת מסביב לשעון על מנת לבלום מתקפות ופיגועים כמו זה שאירע בצומת רמות השבוע, שבו חדרו טרוריסטים ללב-ליבה של ירושלים. השבוע הזה נגמר באסון, ושישה אזרחים קיפחו את חייהם. אבל הכתובת על הקיר: גזרת יהודה ושומרון היא חבית חומר נפץ, חבית חומר נפץ של טרור רצחני שחובתנו למגר ביד קשה על מנת למנוע את הפיגוע הבא. תופעת השב"חים שאני רוצה לדבר עליה הפכה להיות אחת הסכנות הממשיות והמוחשיות לביטחון הלאומי של כולנו. אלפי פלסטינים בלתי חוקיים נכנסים לשטחנו, ואסור שאזרחי ישראל יהיו מופקרים. אבל אני שואלת את עצמי: איפה השר לביטחון לאומי? השבוע היה שיא-השיאים. איך יכול להיות שבמקום לאכוף את הסדר ולשמור על הפתחים, השר לביטחון לאומי מגיע, רץ ואץ לזירת האירוע, ועוד פעם מספר לנו שהפיגוע הוא בגלל היועמ"שית, בגלל בג"ץ? איך זה יכול להיות? יש את זה ביותר מוגזם? לא יכול להיות שהוא לא מתחיל לעבוד. תכף סוף הקדנציה. הפשיעה בחברה הערבית גואה, הפיגוע בלב ירושלים – לאן פנינו? מה הממשלה הזאת עושה? יושב-ראש הישיבה, אני רוצה לומר שיהודה ושומרון היא חזית פעילה ומסוכנת בדיוק כמו בעזה, בדגש על חמאס. צריך להבין, יש פה שיתוף פעולה בין חמאס עזה לחמאס יו"ש. ככל שיש יותר לחץ על גזרת עזה, יש יותר לחץ בגזרת יהודה ושומרון. וגם ביהודה ושומרון צה"ל זקוק ליותר ויותר לוחמים כדי להגן על הגזרה. ואדוני, אני רוצה לסיים בכך שאנשי המילואים, 60,000 אנשי מילואים במספר, שמזומנים כבר ליום ה-300, ומגיעים ליהודה ושומרון, מגיעים לעזה, מגיעים לסוריה, מגיעים ללבנון – האתגרים מרובים והצרכים גדולים. מדינה חפצת חיים חייבת לעבות את הכוחות הלוחמים, בדגש על גזרת יהודה ושומרון היום. חייבים, חייבים כבר לגייס את כולם. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה לך. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, ברוכה הבאה. שלוש דקות לרשותך. כל דבר שבא בטוב, מבורך.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אמרת – – –
היו"ר אליהו רביבו:
את כזאת.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום 705 ימים ל-7 באוקטובר, ו-48 אזרחים שלנו, אזרחים ישראלים, עדיין בשבי הנורא, 47 גברים וענבר הימן אחת. אתמול קיימנו בוועדת הבריאות דיון דחוף בעקבות הכוונה לקצץ את תקציב סל הבריאות וסל התרופות לשנת 2026. הדיון הזה התקיים ביוזמתי, לאחר שפנו אליי ארגונים לזכויות החולים, האגודה לזכויות החולה ועשרות עמותות שנאבקות לזכויות אנשים חולים בישראל. אתם יודעים, הגיעו לדיון גם אנשים עם עדויות אישיות, עדויות קורעות לב של חולים ובני המשפחות שלהם, אנשים אמיצים שנאבקים יום-יום כדי להמשיך לחיות. הם באו ואמרו לנו בפנים: קיצוץ כזה משמעותו פחות תרופות, פחות טכנולוגיות שמצילות חיים, פחות סיכוי לחיים עבור אלפי אנשים, אלפי חולים. המצב הוא אבסורדי. האבסורד הוא שאין בישראל שר בריאות קבוע. האם שר שעובד ברבע משרה יילחם על בריאות אזרחי מדינת ישראל? מי יעצור את הקיצוץ הנורא הזה? הבריאות של כולנו תלויה ביציבות של קואליציה פוליטית במקום שהיא תהיה תלויה בצרכים רפואיים של האזרחים. המדיניות של ממשלת ישראל – פוליטיקה לפני בריאות. כבר היום סל הבריאות מתוקצב בחסר בהשוואה למדינות המפותחות, ובמקום להבטיח מנגנון קבוע שמעדכן את התקציב בהתאם לצרכים, אנחנו נגררים כל שנה מחדש למאבק על חיי אדם. בזמן שביד אחת הממשלה מתכננת לקצץ כספים מסל התרופות ומטיפולים שיכולים להציל חיים, ביד שנייה היא מוציאה תקציבים לממן טיסות לחרדים משתמטים לאומן. אתם יודעים, ב-1999 התכנסה ועדת הסל והמליצה שבמדינת ישראל יהיה מנגנון קבוע שיגדיל את סל התרופות כל שנה ב-2%, כמו שבדרך כלל נעשה במדינות ה-OECD, אבל זה לא נעשה עד היום. הבריאות היא לא קלף מיקוח פוליטי, היא זכות בסיסית של כל אדם ואדם במדינה הזאת.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
היום אנחנו צריכים להצביע על הגדלת גירעון בשל צורכי משרד הביטחון. אדוני היושב-ראש, הבריאות שלנו לא פחות חשובה מהביטחון.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, ברוך הבא. שלוש דקות לרשותך. חברת הכנסת שלי טל מירון, אם אפשר בבקשה לשמור על השקט, וגם מאחור בעמדת הסיעות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום הממשלה מבקשת מהכנסת לפרוץ את תקציב המדינה ולהוסיף 30 מיליארד שקל לתוך התקציב, 30 מיליארד שקל חדשים. אתמול לוחם מילואים בן 31 שם קץ לחייו ביום החתונה שלו. אתם מבקשים עכשיו להוסיף 30 מיליארד שקל. כמה מתוך 30 המיליארד הולך להלומי קרב ולטיפול בפוסט-טראומה? כמה? כמה, אדוני היושב-ראש? כמה מתוך 30 המיליארד הולך להלומי קרב ולפוסט-טראומטיים? אפס; כמה הולך לשיקום נכי צה"ל? אפס; כמה הולך לשיקום בית החולים סורוקה, שנפגע לפני שלושה חודשים במלחמה עם איראן? כמה כסף הולך לשקם אותו? אפס; כמה כסף הולך לשקם את מכון ויצמן, שנפגע גם הוא במלחמה עם איראן? אפס. אפס, אפס, אפס. זה משקף, אדוני היושב-ראש, את סדר העדיפויות המעוות, המושחת, הרקוב, של ממשלת ישראל. עכשיו, זו לא רק העובדה ש-30 מיליארד שקל חדשים נכנסו לתקציב ושום דבר לא הולך להלומי קרב. 18 לוחמים שמו קץ לחיים שלהם מאז תחילת השנה. 18. אף אחד לא מדבר על זה. רק אתמול שם קץ חייו לוחם מילואים שנייה לפני החתונה שלו. היום, היום אתם מוסיפים 30 מיליארד; אפס שקלים נוספים לטיפול בהלומי קרב, לפוסט-טראומטיים. איזה סדר עדיפויות מקולקל. עכשיו, זה לא רק זה. היום מקצצים 30 מיליון שקל מההשכלה הגבוהה, ומחר אתם תעבירו 30 מיליון שקל למועצות דתיות חדשות; היום אתם מקצצים 26 מיליון שקל ממשרד הרווחה, ומחר אתם תעבירו 33 מיליון שקל לשיפוץ אתרים קדושים ולמימון הילולות; היום אתם מקצצים 37 מיליון שקל ממשרד החינוך, ומחר אתם תעבירו 40 מיליון שקל לרשת החינוך הפרטית של ש"ס. איזה סדר עדיפויות מעוות. איך אין לכם בושה? איך אין לכם בושה? 30 מיליארד שקל? ריבונו של עולם. תנו לנכי צה"ל, תנו להלומי הקרב, תשקמו את בית החולים היחיד שקיים בנגב, שמשרת מאות אלפי אזרחים. איך אין לכם בושה? בדקה האחרונה שנותרה לי, אני רוצה לפנות מכאן לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן. עידית, ריבונו של עולם, איפה את? ביום ראשון ישיבת הממשלה התכנסה בשביל לאשר כרייה בשדה בריר. המשמעות הישירה – מוות מוקדם של בין ארבעה לחמישה אנשים בשנה בערד ובפזורה, והגברה, בוודאות, של מחלות כמו סרטן ומחלות נשימתיות. איפה את? המשרד להגנת הסביבה לא שלח חוות דעת לשרים. יושב פה השר חיים כץ, שאמר ואישר שהוא לא קיבל נייר עמדה מהמשרד להגנת הסביבה, כי סירבת לאפשר לגורמים המקצועיים לתדרך את השרים. ואיפה את היית בהצבעה הזאת? הצבעה שהמשמעות שלה זה הרס סביבתי ופגיעה בבריאות הציבור. איפה הייתה השרה סילמן? לא ברור, אבל היא נמנעה בהצבעה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אז אם השרה להגנת הסביבה לא דואגת לסביבה, מי דואג לסביבה בממשלה הזאת? עוד החלטה פושעת, הרסנית.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני רק אסיים.
שר התיירות חיים כץ:
– – – עכשיו, לפני שעתיים – – – ביטול החלטת הממשלה בנושא אתר כרייה בשדה בריר. יצא מכתב – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
שלך, שלך.
שר התיירות חיים כץ:
שלי. שאלת – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איזה מזל ששר התיירות מגלה אחריות ומגן על בריאות הציבור ועל הסביבה. עוד החלטה הרסנית, פושעת, פוגענית, שעשו על הראש על עידית סילמן. איזה מזל, השר חיים כץ, שיש שרים שמבינים את האחריות הציבורית שלהם ולא בורחים כמו עידית סילמן.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת יוראי, אתה נגעת בדברים חשובים, רגישים וכאובים. כמי שמלווה, מכיר ומבקר את מייצגי הלומי הקרב וסובלי הפוסט-טראומה, אני אומר לך שהתקציב זה לא השיח. צריך להכין פרוגרמה מתאימה, שתדע להכיל ולהבין את הצרכים האמיתיים שלהם ושל בני משפחותיהם, וזה יוכל לבוא לידי ביטוי אם אנחנו נעלה את זה על סדר-היום הציבורי, נבקר אותם, נלווה אותם, נקשיב להם.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אבל אתה מסכים איתי שיש איזשהו טעם לפגם שאתמול שם קץ לחייו לוחם מילואים, והיום מעבירים 30 מיליארד שקל ואין שום אמירה שקשורה להלומי הקרב?
היו"ר אליהו רביבו:
זו טרגדיה. לא, לא, אבל אין קשר. אל תקשור בין דבר לדבר. רק אל תקשור בין דבר לדבר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
– – – נדרשים בשביל לטפל בהם ולמנוע את ההתאבדויות האלה.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת סמיר בן סעיד, ברוך הבא. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, ביום הראשון ללימודים, ב-1 בספטמבר, התחיל גל הריסות חדש אצלנו בנגב. הרסו 22 בתים מזרחית לשגב שלום. התלמידים חזרו לבתים שלהם – אין בתים בכלל, אין קורת גג, אין שום דבר. היום בבוקר הרסו אצל משפחת אבו נאסיר, אתמול הרסו אצל משפחת דבארי. אני אומר, ההריסות הן לא פתרון בכלל. לא פתרון. הריסות כאלה לא פותרות דבר, אלא מעמיקות את חוסר האמון והפער בין האזרחים למדינה. גם בערבית אני אומר לכם, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ההריסות הן לא פתרון, הן לא. ההריסות הן בכלל לא פתרון. אנחנו אזרחים במדינה הזאת, ואנו מבקשים מהממשלה לספק לנו פתרונות מתאימים לאנשים בבתים, בבתים שלהם, במקומות שלהם. אנו חיים בארץ הזו ורוצים להמשיך כך. אתם הורסים את הבתים, אולם אנחנו גם ממשיכים להיות באדמה הזו, ועל האדמה הזו אנו פונים ומבקשים שיהיו פתרונות. יש להכיר במקומות המגורים של האנשים. תודה.)
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת בן סעיד, הייתי מצפה ממך שתאמר גם בערבית, בלשון צחה כמו שאתה מתבטא יפה, שכמו שהריסה היא לא פתרון, גם בנייה בלתי חוקית כשמציעים פתרונות הוא לא הפתרון. תודה רבה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אני מעדיף לפתוח שיח עם האנשים, עם התושבים. אתם חייבים – – –
היו"ר אליהו רביבו:
אני אומר לך, אני ביקרתי במקום כמו – – –
שר התיירות חיים כץ:
– – –
היו"ר אליהו רביבו:
טוב. חבר הכנסת דוידסון, ברוך הבא. עד שהוא יגיע, אני אומר לך שאני ביקרתי במקומות שהוצעה הסדרה, הוצעה הסדרה.
נאור שירי (יש עתיד):
בני ברק? בני ברק – – –
היו"ר אליהו רביבו:
לא, לא, אני מדבר על אזור המגזר. אני מדבר על אזור המגזר. הוצעה הסדרה, יש תוכניות; מסרבים לבנות. ברוך הבא, חבר הכנסת דוידסון.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אני רק רוצה להוסיף דבר.
גלעד קריב (העבודה):
איפה יש שטח – – –
היו"ר אליהו רביבו:
בוא, אני אקח אותך.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
בכביש 25 אצלנו בין באר שבע לדימונה יש 70,000 תושבים בדואים, אבל בתוכנית האחרונה, בוועדת התכנון האחרונה, הכירו והקימו חמישה כפרים יהודיים ושום כפר ערבי בכל האזור הזה.
גלעד קריב (העבודה):
מה זאת אומרת? פינו כבר בדואי כדי להקים יישוב יהודי חדש.
היו"ר אליהו רביבו:
ברוך הבא, חבר הכנסת דוידסון.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אין שום יישוב, גם בדואי, עם 70,000 תושבים באזור הזה.
היו"ר אליהו רביבו:
אני עניתי לחבר הכנסת בן סעיד שכמובן כשרוצים לומר שההריסות הן לא הפתרון, אז בוודאי שגם בנייה בלתי חוקית היא לא המענה. תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
בוא איתי לבני ברק.
סימון דוידסון (יש עתיד):
קודם כול, אני מאחל לך הצלחה, אדוני סגן היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הצלחה גדולה. זה תפקיד שבסוף צריך לשמוע את כולם ולהיות ניטרלי, וזה הדבר הכי חשוב. בדקות שיש לי אני רוצה לדבר על נושא שאני בטוח שהוא כואב לכל מי שיושב במליאה הזאת ומי שצופה בנו. משפחת וסרשטיין מנתניה איבדה את היקר מכול, את הילד המדהים שלהם רועי וסרשטיין, ב-31 ביולי. רועי וסרשטיין, 1.95 מטר ו-120 קילוגרם של שרירים, ילד מדהים שעשה מעל 300 ימי מילואים כחובש קרבי; ראה את הזוועות הכי נוראיות שיכולות להיות, הרים גופות, חלקי גופות, פצועים, ולאחר שסיים את המילואים שלו נכנס לדיכאון קשה, הפסיק כמעט לדבר עם הסביבה, ושם קץ לחייו. בבית, בחדר שלו, שם קץ לחייו. אני הבטחתי למשפחה היקרה, לדינה ורוני ההורים וארבעת האחים הלוחמים הגיבורים שלו, שאני לא אפסיק לדבר עד שיכירו ברועי וסרשטיין כחלל צה"ל. הרי זה לא ייתכן – אני בטוח, אדוני היושב-ראש, שאתה תסכים איתי שאנחנו שולחים את מיטב בנינו להילחם למען מדינת ישראל, וברגע שהאסון הזה נופל בביתם, המדינה לא איתם, הצבא לא איתם. אתה יודע שאפילו ההלוויה, ההלוויה של רועי, נעשתה אחרי מאבקים – –
היו"ר אליהו רביבו:
נכון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – כהלוויה אזרחית עם סממנים קלים של הצבא.
היו"ר אליהו רביבו:
אתה נאבקת על זה מהרגע הראשון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני אומר לך, הכאב של המשפחה הוא כל כך גדול. הייתי אצלם לפני שלושה ימים. אנחנו חייבים, חברי הכנסת, להתאחד בקריאה אחת – אני הוצאתי מכתב, גם אתה חתום עליו.
היו"ר אליהו רביבו:
כן, אני איתך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
50 חברי כנסת, חצי מהכנסת חתמה על המכתב הזה. הצבא חייב להכיר לא רק ברועי וסרשטיין – בכל החיילים הגיבורים שלנו שיצאו מהמילואים עם פציעה קשה בנשמה ושמו קץ לחייהם. חייבים להכיר בהם כחללי צה"ל. זה מה שהמשפחה רוצה. זה מה שחשוב להם. זה הדבר היחיד שמשאיר להם את הכבוד. לא ייתכן שהמדינה תדרוש ותדרוש ותדרוש, והמשפחות האלה יישארו ללא האפשרות בכלל לקבור את הילדים שלהם כחייל צה"ל. אז אני מבקש גם ממך, אדוני היושב-ראש, אתה יושב בקואליציה: אסור לנו להוריד את הרגל מהגז.
היו"ר אליהו רביבו:
אין קשר לקואליציה ואופוזיציה, אני איתך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
אתה צודק לחלוטין. אתה עושה את זה באופן ערכי, עקבי, אין צל של ספק. חבר הכנסת גלעד קריב, ברוך הבא. שלוש דקות לרשותך. סליחה, רק רגע. סליחה, סליחה. תקשיבו, עובדי הסיעות וחברי הכנסת. סליחה. אני מבקש מכם לשמור על שקט, אתם לא נמצאים פה באצטדיון כדורגל. מי שרוצה לדבר, שיעשה את זה בפרסה.
גלעד קריב (העבודה):
טלי בפרסה.
היו"ר אליהו רביבו:
אל תדבר פרסונלית, חבר הכנסת קריב. אני מאוד רגיש לעניין הזה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה צודק.
היו"ר אליהו רביבו:
זה לא לעניין. מה זה? בבקשה, חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, אנחנו עוד לא יודעים מהן תוצאות התקיפה של צה"ל שכוונה נגד הנהגת ארגון המרצחים הברברי בדוחה, בירת קטר. נמתין. אבל ישנו דבר אחד שאנחנו כן יודעים: 705 ימים עברו ו-48 אחים ואחות עודם חטופים. כאן התוצאה ידועה. היום הזה, אדוני, הוא יום ראוי לציון, כי היום שלושה מאחינו החטופים מציינים את יום הולדתם, יוסף חיים אוחנה והתאומים בני כפר עזה גלי וזיווי ברמן. שלושה חטופים מתוך ה-48 מציינים היום את יום הולדתם. בלתי ניתן לתאר בכלל מה התחושות בקרב ההורים, האחים, הדודים והדודות, בני הדודים. אנחנו פוגשים את חלקם כאן כאשר הם מגיעים להשמיע את זעקתם. איך הורה יכול בכלל להימצא בסיטואציה הזו שיום ההולדת של ילדו מגיע והילד 705 ימים בידי אותם מרצחים? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שכבר יש בידינו מספיק עדויות של אנשים נאמנים עלינו, של בכירים במערכת הביטחון, של אנשים שכיהנו כחברים בקבינט אחרי 7 באוקטובר, שאומרים – לא בחדרי-חדרים; קבל עם ועדה – שהיו הזדמנויות שהוחמצו, ולא הוחמצו מתוך רשלנות אלא בשל שיקולים זרים. אז כשעומד ראש הממשלה במסיבת העיתונאים וכולו דברי שחץ שדם יהודי לא יהיה הפקר אחרי 7 באוקטובר, אז צריך כאן לומר: דם יהודי הוא הפקר גם הפקר אחרי 7 באוקטובר, דמם של אחינו החטופים. דמם של האחים החטופים הוא הפקר כי ראש הממשלה קיבל החלטות אקטיביות למסמס עסקאות שהיו על השולחן.
היו"ר אליהו רביבו:
סיימנו.
גלעד קריב (העבודה):
לכן, אדוני, אומר רק במשפט אחד: עם כל הכבוד לסגירת החשבון עם הנהגת ארגון המרצחים, יש משימה הרבה יותר חשובה, הרבה יותר דחופה, והיא זו שמחייבת אותנו יותר מכל משימה אחרת – לסיים את ההפקרה ולתת לזיווי וגלי ברמן וליוסף חיים אוחנה את הזכות לחגוג עוד הרבה ימי הולדת עם משפחותיהם.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
די להפקרה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חבר הכנסת קריב. חברת הכנסת דבי ביטון, ברוכה הבאה. שלוש דקות לרשותך.
דבי ביטון (יש עתיד):
תודה, היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה. ברוכה הבאה.
דבי ביטון (יש עתיד):
כנסת נכבדה, כבוד השר – בהצלחה – –
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – אני אמשיך מדבריו של חברי קריב. היום יום ההולדת ה-28 של גלי וזיו. הוא ציין גם את אוחנה, אבל גלי וזיו הם חברי קיבוץ כפר עזה, קיבוץ שקרוב לליבי. בתי חברת קיבוץ כפר עזה והנכדה שלי, הילי בת העשר, אמרה לי: סבתא, את חברת כנסת, למה את לא מחזירה אותם? תחשוב על המבוכה הזו, שהיא חושבת שכנסת ישראל – והיא כנראה גם יודעת שיש את הכוח הממשי של המקום הזה, של הממשלה הזו, להשיב אותם. אני יכולה לומר לך שכששואלת אותי ילדה בת עשר את השאלה הזו, אני מרגישה נבוכה, כי נכון, אני נציגת ציבור, ואין לי פתרון איך מחזירים להם את גלי וזיו, וכמובן את שאר החטופים והחטופה שלנו. אנחנו כמעט שנתיים מהאירוע הזה. אמש בתי הקטנה השתתפה בלווייתו של סגן מתן אברמוביץ'. מתן סיים איתה את הקורס בבה"ד 1. זה עוד שברון לב. שברון לב שאתה רואה את הצעירים המעולים שלנו, שמחרפים את נפשם במלחמה, מלחמה שיצאנו אליה צודקים, אבל אני לא בטוחה שזה נכון היום להמשיך אותה במתכונת שלה. זו מלחמה רעה. היא מסוכנת ומסכנת לנו את החיילים, שלא נדבר שכאן בוחרים – כן גיוס, לא גיוס. פשוט מביך, מביך, כי הם עולים יום-יום, נכנסים לחאן יונס וג'באליה והאזורים האלה. ואני שומעת מקרוב: אנחנו משתדלים לראות בחושך מה זה בשביל צלף לפגוע בנו. אני רוצה לומר לך, כבוד היושב-ראש, אני לא ישנה בלילות. אני לא ישנה. אמרתי לה שתמיד אמרתי: איזה כיף שאין לי בן. אני לא צריכה לדאוג, אני לא צריכה לדאוג. אמרתי: בן, צבא – אין לי. ותודה לבורא עולם ששלח לי ילדה פי כמה וכמה, שעושה לוחמה אמיתית, ובכלל לרגע לא עלה בדעתה שאולי היא לא צריכה לעשות כי היא בת. יכול להיות שהיא צריכה לעשות משהו פחות קשה או פחות מסובך. אבל לא – בחזית. ההכרה, הזכות הזאת של פדיון שבויים תקועה לה כאן בלב. תקועה בלב. היא אומרת: אנחנו קמים בבוקר ויוצאים לשטח ורוצים דבר אחד – את האפשרות להציל את החטופים שלנו. אני קוראת כאן לממשלת ישראל ולראש הממשלה במיוחד: די, די, די, די. כמעט שנתיים אנחנו בסרט הרע הזה. לילות זה לא לילות, ימים לא ימים. הותר לפרסום. כבר היה לנו איזה שקט, ולחשוב שעוד פעם הותר לפרסום עולה על הזה. ושוב פיגוע. חייב, חייב, לסיים את סאגת 7 באוקטובר. מגיע לנו לסיים את סאגת 7 באוקטובר. והסאגה תיגמר כשאנחנו נוציא את החטופים שלנו בעסקה כוללת, שנפסיק את המלחמה, כשנעשה פרימטר שישמור עלינו, על יישובי העוטף ושדרות, ואני חלק מהם.
היו"ר אליהו רביבו:
הסתיים הזמן.
דבי ביטון (יש עתיד):
אבל תמיד תמיד תדעו, יש לנו אפשרות לטפל גם כשאנחנו בחוץ. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. חבר הכנסת מיקי לוי, ברוך הבא.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. שמעתם על פרויקטור במשרד ראש הממשלה? פרויקטור למאבק בפשיעה הערבית. שמו רואי כחלון. אני ממש לא מבין מה הוא עושה. למה צריך פרויקטור למאבק בפשיעה הערבית? איזה סמכויות יש לו? מה, הוא נותן הוראות לוועדה לביטחון פנים? הוא נותן הוראות למפכ"ל? מה הוא בדיוק עושה? אני אגיד לכם בדיוק מה הוא עושה. על פי התקשורת, כמיטב המסורת בממשלה הגרועה הזאת, היועצת המשפטית אשמה בכול. וכך הוא כותב, הגאון הזה, ליועצת המשפטית – על פי התקשורת, אני מדגיש: מצב הפשיעה וההתמודדות עם מצב החירום נתונים לאחריותך הבלעדית. כאילו היועצת המשפטית מסתובבת ברחובות ומחפשת רוצחים וגנבים. הגאון עוד כותב ומוסיף – אני לא מבין איך ראש הממשלה לא נותן לו איזו בעיטה ומעיף אותו: אין לממשלה סמכויות אכיפה. שמעת, אדוני היושב-ראש, את הבדיחה? אין לממשלה סמכויות אכיפה נדרשות. המשך הקונספציה, כך הוא כותב, מחליש את ההרתעה ופוגע בשלטון החוק. זאת הרוח. כל כישלון של הממשלה – מי אשם? היועצת המשפטית. תראו, פקיד בכיר ברמה קצת יותר נמוכה, הייתי אומר, מהיועצת המשפטית, משתלח ביועצת המשפטית. איזו בושה. שלשום – פיגוע קשה בצומת רמות בירושלים. מרצחים מארגון חמאס רצחו שישה אזרחים ופצעו חמישה. מגיע השר לביטחון ושום דבר, בן גביר – וזה מאוד מאוד מכובד, אני אומר את זה ברצינות. מגיע ראש הממשלה – ראוי לציון. השר לכלום ושום דבר – לא ביטחון, לא לחימה בפשיעה – אומר שמי שאשם בנושא מנות האוכל למחבלי הנוח'בות הוא בית המשפט העליון בפסיקתו. ומה באמת אמר בית המשפט העליון? הוא לא התערב, רק ביקש שיוודאו שהאוכל ניתן בהתאם לתקנות. זה לא מפריע לראש הממשלה להיגרר אחרי זב חוטם כזה, שקוראים לו השר לביטחון כלום ושום דבר, ולהגיד: הו, בית המשפט, ראוי שהוא יצטרף למאמצים שלנו. איזו בושה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. הבאה בתור – חברת הכנסת שלי טל מירון. אני מבטיח שאני לא אאפשר לאחרים להרעיש ולדבר בזמן שאת נואמת, כמו שאת מקפידה לעשות מעת לעת לחברייך. ברוכה הבאה. שלוש דקות, בבקשה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש, ובהצלחה רבה בתפקיד המאוד-חשוב, ממלכתי וראוי הזה. אתמול, אחרי ששמענו על התקיפה ועל החיסול – אנחנו מקווים, כמובן, שהחיסול הזה הצליח. אני מעריכה שכל ישראלי מברך על חיסולם של מנהיגי החמאס, ואין ישראלי אחד שמתחרט או לא תומך בדבר. אין בכלל צל של ספק. מדובר במפלצות, אלה לא בני אנוש, וכולנו מייחלים שהחיסול הזה אכן הצליח. אבל שנייה אחרי, רגע אחרי שהבנתי את האירוע, מייד עלתה בראשי השאלה שאני שואלת כל כך הרבה פעמים וכל כך הרבה זמן: אבל מה עם החטופים? אבל מה עם החטופים? הרי שמענו שהתכנסה שם ההנהגה לדון במשא ומתן על החטופים. אז אני שואלת את עצמי: אוקיי, החלטתם לעשות את המהלך המאוד-יוצא-דופן הזה, אבל ידעתם שעושים שם משא ומתן על החטופים, אז מה המשמעות של הדבר? הייתי מצפה שראש הממשלה וההנהגה שלנו יצאו לעם, בוודאי ובוודאי למשפחות החטופים, ויסבירו להם מה הייתה כוונתם ואיך זה הולך להשפיע על המשא ומתן להשבת החטופים. זה גרם לי לחשוב עם עצמי על ערך החיים, מה קרה לערך החיים במדינת ישראל. זה מתקשר, כמובן, לחטופים שלנו, שהם עדיין שם, 48, ואחת מהם, כמובן, ענבר הימן, זיכרונה לברכה. וזה מתקשר לנו כמובן לחללי צה"ל, וזה מתקשר לנו, לצערי, לחיילים ולחיילי מילואים שלוקחים את חייהם. שמעתי פה את חבר הכנסת סימון דוידסון מדבר על רועי וסרשטיין, זיכרונו לברכה, והלב שלי נקרע. וחשבתי מייד על אסף דגן, זיכרונו לברכה, נווט הקרב, שאני בקשר מאוד צמוד עם משפחתו. תמיד כשאני מדברת איתם הם מציינים בפניי שאצלם אין ספירה, אין 705 ימים, כי הספירה היא נצחית, היא לעולם לא תסתיים, היא ספירה לתמיד. חשבתי עליהם וחשבתי על הלומי הקרב שלנו, על ערך החיים שלהם, וחשבתי על מה שקרה לערך החיים. אתה יודע, באותו היום שבו קברנו עשרה מבני עמנו, גם חללי צה"ל וגם, לצערנו, אזרחים שנרצחו בפיגוע הטרור, באותו ערב, ממש באחד האולפנים, פתחו בקבוק שמפניה.
היו"ר אליהו רביבו:
תתכנסי בבקשה לסיכום.
שלי טל מירון (יש עתיד):
כולנו, כולנו, רוצים שעם ישראל יהיה בשמחה, וכולנו שמחים כשמחסלים את ראשי החמאס, אין שאלה. אבל מה קרה לערך החיים כשאנחנו מסוגלים, ביום שאנחנו קוברים עשרה מבני עמנו, לפתוח בקבוקי שמפניה? איפה, איפה הנתק? מה קרה לנו?
היו"ר אליהו רביבו:
משפט סיכום.
שלי טל מירון (יש עתיד):
ומפה אני רק רוצה להגיד משפט סיום למשפחות החטופים – אני יודעת שהם היו ברעד ובפחד איום אחרי הבשורה הזאת אתמול – להגיד להן שהן לא לבד, שאנחנו איתן ועם ישראל איתן ואנחנו לא שוכחים אותם, ולא נפסיק עד שהם יחזרו הביתה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יסמין פרידמן. ברוכה הבאה. שלוש דקות לרשותך.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש, ובהצלחה בתפקיד.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, תודה רבה, יסמין.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
פעם ראשונה שאני רואה אותך פה. דווקא מעניינת אותי באיזשהו מקום הדעה שלך בנושא, כי אני כן מחשיבה אותך לאדם הגון וישר. אני רוצה לדבר על אומן. אני רוצה לספר לך שגם בעלי נסע לאומן פעם, ואני סופר-פרגנתי לו. הוא נסע עם חברים שלו, יש לנו המון חברים שהם דתיים, והוא נסע עם החברים שלו, ופרגנו. שילמנו על הכרטיסים וסידרנו את כל מה שצריך לסדר. אני מנסה להבין איך יכול להיות שנסיעה פרטית – זו לא נסיעה מצילת חיים, זו לא חובה – נסיעה פרטית הפכה להיות משהו שהמדינה צריכה לממן, גם אם זה רק שדה תעופה, גם אם זה רק סידורי ביטחון. אני לא אסע למקום שיש בו איזושהי סכנה. לא אסע. כשאומרים לא לנסוע לסיני, אני לא אסע לסיני, ובטח שאנשים שנוסעים לסיני לא מצפים שיהיו שם סידורי ביטחון. אני בטח ובטח לא אסע למדינה שמתנהלת בה מלחמה. מה, זה עלייה לרגל? אני לא מצליחה להבין. מצד אחד, אני לא מאשימה אף אחד מחבריי הדתיים. ואללה, נותנים להם, למה שהם לא ייקחו? אני מאשימה את הממשלה. איך יכול להיות? מילא היינו במצב שהמדינה בסיטואציה שאין בור תקציבי כזה מטורלל ומטורף ומיליארדים של גירעון. אנחנו נלחמים על כל שקל. איך יכול להיות שבזמן שאני נלחמת על שקלים לסורוקה אני שומעת שמממנים ב-20 מיליון שקלים נסיעות פרטיות לאומן? לא אכפת לי מה הצרכים. איך אני אמורה להרגיש עם זה כתושבת הנגב? אני מצפה מהממשלה הזאת שלא תיכנע לכל דרישה. זה פשוט לא נתפס. מחר יבואו החילונים, ידרשו לנסוע לפסטיבל לא יודעת איפה, ושיממנו להם. מישהו שמע על זה? זה נשמע למישהו הגיוני? לא, זה לא הגיוני, זה לא הוגן. סדר העדיפויות לא נתפס לי. ואין לי שום ביקורת על זה. מי שרוצה לנסוע לאומן, שייסע. אין לי שום בעיה עם זה. אני בביקורת על כך שאין שום סיבה בעולם שהממשלה תממן נסיעה פרטית אישית של אנשים. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. הואיל ונשארו 13 שניות עד שיעלה הדובר הבא, הרב יצחק גולדקנופ, אני אשיב לך בתמצות בלי שנעשה פינג-פונג פה, שדרישת הנוסעים לאומן הייתה שהממשלה תאפשר להם להגיע. לא ביקשו מימון. כפי שמשלמים עשרות אלפי שקלים, עוד 100, 200, 300 שקל זה לא הסיפור. אני התבטאתי בשלל ראיונות בתקשורת שבעיניי הגון לחלוטין שאם יש הוצאה לצורך הכשרת שדה תעופה, אנחנו הנוסעים צריכים לשלם. שאלת ואני עניתי. אין הגבלה של נשים.
עדי עזוז (יש עתיד):
– – –
היו"ר אליהו רביבו:
אני מעדיף לא לנהל את הפינג-פונג של דברי האיוולת האלה.
עדי עזוז (יש עתיד):
– – –
היו"ר אליהו רביבו:
אין פינג-פונג. את פתחת נושא, חברת הכנסת עזוז, וקיבלת תשובה. המצאות לא אצלי, בסדר? המצאות לא אצלי, גם אם את רוצה שיכירו אותך. בבקשה. ברוך הבא. ברוך הבא, שלוש דקות לרשותך.
יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, שבוע קשה. מחזות מזעזעים חוזרים לתוככי השכונות. המקרה הטרגי שקרה השבוע בצומת רמות, המראות הללו מזכירים לנו את הטבח של המחבלים ב-7 באוקטובר. הם נכנסים אלינו לשכונות, הם מנסים לטבוח באנשים חפים מפשע.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
זה כי יש ממשלה חלשה.
יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):
לכן אנחנו צריכים לאזור כוח. ויחד עם זה, נפילתם של ארבעה חיילים באותה תקופה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שיתפללו יותר.
יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):
אנחנו חייבים לשגר מכאן ניחומים למשפחות הללו. המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד. יהי זכרם ברוך. הקדוש ברוך הוא ינקום את דמם, וארץ, אל תכסי דמם. הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו הוא החלטה חפוזה שממשלת ישראל קיבלה השבוע בנושא הדרום. אנחנו מנסים כל הזמן לעבות את הדרום, לתרום לדרום, לבנות את הנגב, לתת כוח לאנשים בנגב, והינה מגיעה החלטה חפוזה, חצי שעה לפני ישיבת הממשלה, ובה דנים ומחליטים על כריית פוספטים בשדה בריר, מה שמעוכב משנת 2009. אנחנו יודעים שאחד מכל שבעה אנשים – המחקר מביא את זה במפורש, מומחים הגישו את זה למשרד הבריאות – אחד מכל שבעה אנשים עלול להיות מסורטן מהנושא הזה של כריית פוספטים בשדה בריר. הדבר הזה מאז מעוכב, אבל ביום ששר השיכון החרדי עזב את משרד הבריאות, ניסו להביא את הדברים הללו באופן חפוז. נפגשתי עם ידידי שר השיכון, ממלא מקום שר השיכון הנוכחי, ידידי חיים כץ. במקום שנפגשנו הוצאתָ מכתב לבטל את ההחלטה המסוכנת. אני מביע תודה לך בשם אלפי תושבי שכונות הדרום והנגב והרשויות המקומיות, שכבר שלחו מכתבים לוועדת הפנים, ואולי גם אליך, חתומים על ידי כל חברי המועצות, כל ראשי הרשויות, שיש לבטל את ההחלטה המסוכנת הזו. בנושא היום, שהוא הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית – רבותיי, אני לא יודע מי יגלה עפר מעיניכם לדעת אם אכן מדובר כאן על נושא הביטחון או נושאים אחרים, נוספים, אבל דבר אחד ברור, שהכספים האלה שמפחיתים – מאיפה לוקחים אותם? מהציבור החרדי. אם עד היום חשב הציבור החרדי שיהיה אופק חדש למורות וגננות, היום זה סתימת הגולל על הנושא הזה. לא יהיה יותר אופק חדש, בגלל שעכשיו לוקחים את התקציב.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חבר הכנסת גולדקנופ.
יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):
ואני חושב שאנחנו צריכים לדאוג שלא תהיה אפליה בין מורה למורה, בין גננת לגננת.
היו"ר אליהו רביבו:
תם זמן הדיבור שלך לפני שתי דקות. חבר הכנסת גולדקנופ, תודה רבה.
יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):
אופק חדש צריך להיות לכולם.
נאור שירי (יש עתיד):
היית צריך לאשר לא רק בבית שמש. לא רק בבית שמש היית צריך לאשר – – –
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):
בכל מקום צריך לאשר. בכל מקום צריך לתת, ולכל מורה צריך לתת, ולכל יהודי צריך לתת שווה בשווה.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת גולדקנופ, אני פונה אליך, שלוש דקות עברו מזמן. אני מבקש, בבקשה, שתסיים. משפט סיכום, בבקשה.
יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):
רבותיי, הדבר החשוב ביותר לציבור החרדי הוא הסדרת מעמדם של בני הישיבות, שהם יוכלו לחיות פה בארץ, ולא לשלול מהם תקציבים ולא לעשות מהם עריקים. הנושא הזה לא הוסדר עד היום הזה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה. לא לא לא, חבר הכנסת גולדקנופ. תודה רבה.
יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):
ולכן פרשנו מהממשלה, ואני אצביע היום על החוק הזה נגד.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת גולדקנופ, כיבדתי אותך. תודה רבה. יאללה. תודה רבה. ברוכה הבאה, חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה קורא לי עכשיו לעלות?
היו"ר אליהו רביבו:
כן. הזמנתי אותך אחר כבוד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. החליפו את המיקרופון. יש קיצוצים?
היו"ר אליהו רביבו:
זה זמני. לא, אדרבה, שדרוג. הכנסת משדרגת את מערכת השמע, ולצורך כך שלפה את המערכות הישנות, ועד שיתקינו את המערכות החדשות, אנחנו נעזרים במערכת זמנית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין בעיה. אתה מכיר אותי, אני יכולה גם בלי זה. בסדר, אם זה מה שנבחר. תודה רבה, אדוני היושב בראש. תמיד נעים לי שאתה כאן לצידי.
היו"ר אליהו רביבו:
ברוכה הבאה. הדדי לחלוטין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה לחדד לך, למקרה שלא שמעת עד עכשיו, שזו פריצה חמישית של תקציב מדינה, שלישי בשנתיים. לא היה דבר כזה. שוב העמקת גירעון, שוב קיצוץ של השירותים שהמדינה אמורה לספק לנו. דיבר גולדקנופ על הבעיות שלו, אבל חוץ מהבעיות שלו, כל משרדי הממשלה – רווחה, חינוך, בריאות – קיבלו פלאט לפריצה חמישית של התקציב. מה כן מעניין? שהולכים להצביע היום על תקציב ביטחון, שזה יפה, כי תקציב יהיה, ביטחון – לא. ביטחון אזרחי המדינה זה כבר אירוע אחר, וכרגע יש בעיה לספק אותו. תקציב ביטחון – כן; ביטחון – לא. עכשיו תראו, אומנם היה המבצע הזה אתמול בדוחא, אני מאוד מקווה שהסתיים בצורה שהמחבלים המרצחים האלה שילמו בחייהם, אבל אני רוצה דווקא לחזור ליום שני, לפיגוע הרצחני שקרה בשכונת רמות שבירושלים. אל זירת הפיגוע אץ לו רץ שר הכישלון הלאומי, הבדיחה הזו שמונתה על ידי נתניהו, וצריך לתת לו את כל הקרדיט. עכשיו אין לו שר לצעוק עליו, כי עמר בר לב כבר לא השר, עם היועמ"שית יש לו ויכוח אחר, אז את מי הוא האשים הפעם? אל תענו לי, אני אגיד לכם. את מי הוא האשים?
רון כץ (יש עתיד):
את היועמ"שית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. את בג"ץ, שפסק יום לפני בכלל על התנאים ועל האוכל של אסירים ביטחוניים בכלא. אין שום קשר. על זה הוא האשים את בג"ץ. תראה, מילא, ממנו אין לי ציפיות. זה – לא הייתי נותנת לו לעבוד עם בני אדם. עזוב, את העבודה הכי בזויה לא הייתי נותנת לו. למה אני אומרת לך את זה? מה הכי הפתיע אותי בסיפור הזה?
נאור שירי (יש עתיד):
ביבי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין, נאור, היום אתה תלמיד מצטיין. מילא הוא. הינה, אני אומרת גם לך, רביבו, אפס ציפיות יש לי ממנו. באמת, הבן אדם היה יושב אצלי בוועדה והיה משתלח בעמר ומשתלח בסגלוביץ' ומשתלח בי, ובעד חסימת כבישים. היום הוא נגד. מילא הוא, אבל נתניהו עומד לידו ומאשים את בית המשפט. תגיד לי, מה זה? האם זה הזנב מכשכש בכלב או הכלב מכשכש בזנב?
נאור שירי (יש עתיד):
לא סתם הוא הלך לסיור – – –
היו"ר אליהו רביבו:
אם אפשר בבקשה לשמור על ביטויים קצת יותר מכובדים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, זה ביטויים ידועים, רביבו.
היו"ר אליהו רביבו:
ההקבלה לבעלי חיים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה ביטוי ידוע, זה משפט ידוע, שאתה רוצה לדעת מי מוביל.
היו"ר אליהו רביבו:
כן, אבל אותך קצת פחות – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אל תיכנס לזה. זה משפט של מי מוביל. זה כמו אסקופה נדרסת. אתה יודע מה זה אסקופה נדרסת?
היו"ר אליהו רביבו:
כן, כן. יודע היטב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה?
היו"ר אליהו רביבו:
בעל חיים שנדרס על ידי בעל חיים גדול יותר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. זה שטיח כניסה, אוקיי?
היו"ר אליהו רביבו:
טוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אתה משתמש ב"אסקופה נדרסת" כי כאילו לא לדבר על שטיח.
היו"ר אליהו רביבו:
בסדר, אבל עדיין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז אמרתי כאילו. אתה יודע, בהתאמה.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת גוטליב, התעלמתי, אבל פה הסתיימו דיבורי הביניים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להגיד משהו אחד. אני רוצה משפט אחרון, ואיתו אני מסיימת. תראה, באו השב"כ ואמרו לו, לשר לביטחון הפנים, ואת זה אני יודעת: בוא נעשה מתווה מסודר ומפוקח לאותם פלסטינים שנכנסים. אמר להם: לא, אתם חלק מהקונספציה. האם אתה יודע מה קורה היום? אתה יודע? אתה יודע, היית יו"ר הוועדה לעובדים זרים.
היו"ר אליהו רביבו:
יודע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אלפים נכנסים בלי פיקוח ובלי הכוונה, מה שמביא אותנו לפיגוע דמים כזה. אז כן, כשאתה לא עושה כלום, כשאתה חדל אישים, כשאתה יושב במשרד שלך ומתנגד לכל יוזמה להגן על אזרחי המדינה, אז אזרחים משלמים על זה בחיים שלהם. איך אמר נתניהו ב-2022? אתה יודע מה הוא אמר? כשהטרור מריח חולשה, הוא מרים ראש. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. ועדיין צריך לציין שרוב-רובם של ניסיונות הפיגועים נחסמים על ידי כוחות הביטחון. והניסיונות היו תמיד, אז חולשה היא לא נקודתית.
נאור שירי (יש עתיד):
אסקופה זה מפתן. זה לא חיה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, זה לא חיה. אבל השתמשתי בזה בהתאמה.
היו"ר אליהו רביבו:
מכל מלמדיי השכלתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בכל מקרה, אבל העובדה שאתה שותף כאן – – – זה טוב.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, ברוך הבא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, תודה. עלה פה חבר הכנסת גולדקנופ וקונן על הגזרות התקציביות על החינוך כתוצאה מפריצת התקציב. ואני אגיד לך האמת, היושב-ראש, אני לא מבין אותו. תתפללו, תלמדו – תיפתרנה הבעיות. אם כשחסר ביטחון, אם כשנהרגים חיילים, התורה שלכם – שהמצאתם אותה, דרך אגב – היא מגינה עליכם, אז מה הבעיה?
היו"ר אליהו רביבו:
התורה היא של כולנו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תלמדו בישיבות שלכם עוד יותר ויהיה לכם גם כסף. זה יבוא מהשמיים, כמו שהביטחון בא רק מהשמיים, בלי חיילי צה"ל, בזכות התורה שלכם. אבל יש לי גם מקורות. כמו בניהול תקציב, חסר לכם זמן, איך ללמוד יותר? אני אגיד לך. בחוק שדנים בו גם עכשיו בוועדת חוץ וביטחון, מדובר על 45 שעות לימוד בשבוע. אתם יודעים מה זה? אם מתחילים ב-08:00, ב-17:00 הולכים הביתה, כמו בגולני, כמו בגבעתי, כמו בשריון. אתה רוצה עוד מקור? חבר הכנסת שוסטר, אני רואה שאתה מקשיב, ואני אגיד לך. יש להם, לאלה שהתורה שלהם מצילה אותנו, 76 ימי חופשה בשנה, זכר לכרכרות מוולוז'ין שנתקעו בשלג ולקח זמן מבין הזמנים להגיע חזרה לישיבה בוולוז'ין. אבל אם עכשיו התורה שלכם מצילה אותנו, שתציל אתכם. מה הבעיה עם סנקציות? תלמדו יותר. נתתי לכם מקורות. תנהלו את זה. למה אני אומר "התורה שלכם"? בגלל שבתורה שלנו, כשנהרגים חיילים ועושים 300 ימים בשנה, יוצאים מהישיבות – מאלון שבות, ממעלות, מירוחם, מעתניאל. זאת התורה האמיתית, לא התורה שהמצאתם לנו. הרי גם אתם יודעים שהמצאתם אותה. בגלל שגם כשמישהו חולה אצלכם, אתם הולכים להדסה או לשערי צדק, לא למיר או לסלבודקה או לחברון או לפוניבז'. אז מה אתם מתנשאים עלינו עם התורה שלכם, שהיא זו שהגנה עלינו והיא זו שמגינה? תפסיקו עם הצביעות הזאת. חסר לכם תקציב? תלמדו יותר, זה יפתור את הבעיות. למה זה פותר רק את הבעיות של הביטחון? הכול צביעות, הכול יהדות שהמציאו לנו כאן כדי לסחוט את מדינת ישראל, שהם לא מאמינים בה, והם עוד מאיימים שהם יעזבו אותה. נראה אתכם גיבורים. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת צגה מלקו. שלוש דקות לרשותך, גברתי.
צגה מלקו (הליכוד):
ברכות על התפקיד.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, אחות.
צגה מלקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני מברכת את כוחות הביטחון על חיסול ראשי החמאס. כל העולם מתפעל איך מדינת ישראל נלחמת בטרור. זה תמיד נאמר על מדינת ישראל ועל כל המבצעים שהיא מבצעת, אבל לאחרונה, באמת, המזרח התיכון השתנה לגמרי. אבל מה שאני שומעת מכמה חברי כנסת מאופוזיציה – אפילו את זה, את החיסול, את המבצע, קשה להם לקבל ולפרגן ולהגיד: הינה, הצלחנו, כוחות הביטחון, ממשלת ישראל, הצליחו. זה מה שמאחד. עם ישראל זקוק לאחדות. כבר כמעט שנתיים, מאז 7 באוקטובר, כולם יודעים באיזה מצב אנחנו נמצאים. אבל יש רגעים שבאמת אנחנו צריכים לחשוב מה העם רוצה מנבחרי הציבור שלו. האם העם רוצה כל פעם רק לשמוע שאחד תוקף את השני? בואו נחפש מה שמאחד אותנו. האחדות כבר הפכה באמת להיות מצרך נדיר, וזה למרות שעם ישראל מאופיין באחדות שלו ובעזרה שלו. אני במיוחד, כעולה – עליתי כנערה בלי ההורים, הוריי הצטרפו שמונה שנים אחריי – את החיבוק, ההתפעלות ואת קבלת העולים אני זוכרת בגדול. זה לא אומר שתהליך הקליטה היה פשוט, אבל הרגע הזה של שמחה במבצע משה, וגם במבצע שלמה, כשמשפחתי הגיעה – כל עם ישראל באמת התאחד ביחד ושמח. גם פה, ברגע שמחסלים את אויבינו, ראשי חמאס, אנחנו צריכים לשמוח ביחד, לתמוך אחד בשני, לפרגן לכוחות הביטחון, לפרגן להנהגה, לפרגן לממשלת ישראל. יש מקומות שאפשר לבקר, אני לא אומרת: אל תבקרו, אבל גם לכל דבר יש עיתוי, יש זמן. עם ישראל זקוק לאחדות. לכן, חבריי חברי הכנסת, בואו, ברגעים כאלה שאנחנו מחסלים את אויבינו, אנחנו צריכים להתאחד. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חברת הכנסת צגה. חבר הכנסת עודד פורר – הדובר הבא. ברוך הבא. סיעת יש עתיד מתבקשים בבקשה לשמור על שקט. ברוך הבא. שלוש דקות לרשותך.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, היום מציינים גלי וזיו ברמן מכפר עזה את יום הולדתם ה-28. יוסף חיים אוחנה מציין היום את יום הולדתו ה-25. שלושתם לא מציינים את זה בבית, מציינים את זה בשבי חמאס. כבר 705 ימים שהם נמצאים במנהרות האלה, בתופת שאי-אפשר לדמיין אותה, וכולנו אפילו לא יכולים לדמיין איך המשפחות שלהן מתמודדות ואיך הן מציינות היום את יום ההולדת העצוב הזה יחד עם עוד 45 חטופים ובני משפחותיהם. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אומר את זה, אדוני השר, ניצחון על חמאס עובר דרך שחרור החטופים. זה משהו שחייב להיות חלק בלתי נפרד מתפיסת העולם של ממשלה, בטח של ממשלה שהפקירה אותם ב-7 באוקטובר. ועדיין, כשאני מסתכל על ההתנהלות של הממשלה הזאת בשנתיים האחרונות, ובעיקר בתקופה האחרונה, אני אומר לעצמי: ריבונו של עולם, אתם בעצמכם לא יודעים לאן אתם מכוונים. לפני יומיים אנחנו גם ספגנו פיגוע קשה מאוד כאן בירושלים בגלל חולשת הממשלה וחוסר היכולת שלה לספק ביטחון לתושביה. אנחנו אחרי השנתיים המדממות ביותר שידענו. באותו יום גם התבשרנו על ארבעה לוחמים שנהרגו ונפלו בקרב בצפון רצועת עזה, כשברור לחלוטין שהארבעה האלה שילמו בחייהם את מחיר השחיקה. מי שמכיר את פרטי המקרה יודע עד כמה האירוע הוא אירוע של שחיקה של צבא שהוא סטטי במקום, שעומד, כשאנחנו מדברים כבר על 705 ימים שהמלחמה הזאת מתנהלת, 705 ימים שאתם לא מסוגלים לקבל את ההחלטות כדי לנצח. ואתם יכולים לבוא בטענות לכל העולם, לכולם, אבל תסתכלו קצת על האחריות המינימלית שלכם כמי שמובילים את המלחמה הזאת כבר קרוב לשנתיים. אני שומע את הצהרות הרהב שלכם, ומהצד השני רואה את אלפי המשאיות נכנסות לרצועת עזה עם ציוד, עם מזון, עם דלק. למי? לחמאס, שאותו אתם מספרים לנו שאתם רוצים להשמיד. אתם מתדלקים את חמאס ביד אחת ומספרים לנו שעם היד השנייה אתם רוצים להשמיד אותו. אז אני חושב שהסימן הזה השבוע לחולשת הממשלה ולחוסר היכולת שלה לספק ביטחון לתושבי ישראל, צריך להיות נורת אזהרה – כבר לא נורה, זה פרוז'קטורים שצריכים להידלק כאן, על חוסר היכולת שלכם לנהל את העסק הזה. אני אומר לכם, אם אתם לא מצליחים כבר 705 ימים להחזיר את החטופים ולנצח את חמאס, תשימו את המפתחות.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה. חבר הכנסת רון כץ, לרשותך שלוש דקות. ברוך הבא.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היו"ר. אדוני השר, כנסת נכבדה, אני חייב להגיד שאני מגיע למקום הזה – לפעמים יש פה איזו תחושה שמישהו צוחק עלינו, אז היום זה עוד אחד מהימים האלה. אנחנו מתכנסים פה עכשיו בשביל להגדיל שוב מסגרת תקציבית. לוקחים כסף מכל המשרדים – אף אחד אפילו לא שומע את השרים מדברים. נגיד שר החינוך, שהיום פרסמו שישראל היא במקום השני לפני הסוף בצפיפות בכיתות של ילדים – מעניין מישהו בבית הזה? ברור שלא. למשל את שר החוץ, שמנסה לעשות הכפלות של אגפים חדשים במשרד החוץ בשביל לייצר עוד ג'ובים. מישהו שמע על זה משהו? גם לא. יושב איתנו השר חיים כץ, שאני לא בטוח כמה משרדים הוא מחזיק עכשיו. אני רוצה להגיד לך, בפעם שעברה שהחזקת את המשרד לביטחון פנים, עשית יותר בשלושה, ארבעה חודשים שהיית שם ממה שבן גביר עושה בשלוש, ארבע שנים, אז כבר אני מוריד בפניך את הכובע, מאחל לך הצלחה במשרדים החדשים שאתה מחזיק עכשיו. אני באמת רוצה לשאול אתכם, הסיעות החרדיות, שמנסות עכשיו לעשות כיפופי ידיים גם בחוק הזה. עמד פה קודם השר לשעבר גולדקנופ ואמר: חייבים למצוא פתרון. אז אני רוצה לומר לכם משהו: יש פתרון. יש פתרון. אתם פשוט עובדים על הציבור שלכם בעיניים. אתם משחקים אותה כאילו אתם מגיעים לפה ונלחמים, אבל אתם לא נלחמים – יש דילים מאחורי הקלעים פה – כי אם באמת הייתם נלחמים לא הייתם פה, והציבור שלכם צריך לדעת את זה. הציבור שלכם צריך לדעת שלא משנה מה תעשו, לא תוכלו לעזור להם, כי יש חוק במדינת ישראל, ועריקות לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי נפתחת מהרגע שאדם מוכרז כעריק. שום חוק, שום העמדת פנים של מלחמה, שום פיליבסטר, לא ישנו את זה. אנשים שמוגדרים עריקים יכולים לסגור את העריקות שלהם בדרך אחת: להתגייס. אין דרך אחרת, לא משנה כמה תבלבלו להם את המוח. אז עכשיו אנחנו נראה את הסיעות החרדיות, הצד האשכנזי – איך גדול הדור אמר? אנחנו נימנע בהפגנתיות. חרטא. אין דבר כזה. או שאתה מצביע בעד או שאתה מצביע נגד, וש"ס מצביעים בעד. ואני רוצה לשאול אתכם, חבריי, אחים שלי בש"ס: אתם לא רואים שדופקים רק אתכם? כל המעצרים זה רק בחורים ספרדים. לא שאלתם את עצמכם למה? למה לשכונות שלכם נכנסים בכזאת קלות? למה אליכם באים ודורסים אתכם בכזאת קלות? מה קורה לכם? למה אתם לא עוצרים ואומרים: חבר'ה, מה קורה? האם יש מדיניות מכוונת שאומרת: אנחנו מפחדים מג', מגפני, או שאנחנו פשוט לא סופרים את אחינו הספרדים? זה הסיפור פה. אני אומר לכם, טיפ ממני: תוציאו את המעצרים שעשו לבחורים ותראו מאיזה מגזר כולם, ועכשיו תעשו את עצמכם כאילו אתם נלחמים עבורם. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, רשות דיבור. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, הזדמנות לברך אותך בהצלחה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, כבוד הרב.
אבי מעוז (נעם):
כנסת נכבדה, ראשית, תנחומיי למשפחות הנרצחים בפיגוע ברמות ולמשפחות ארבעת החיילים מאירוע הטנק בג'באליה. ובמעבר חד, ברכות לראש הממשלה על הגבורה העצומה, ולכל חיילי צה"ל על הביצוע המושלם של תקיפת אויבינו בלב מדינת האויב, הלוא היא קטר. אני מתכוון להצביע היום נגד חוקי התקציב שמובאים בפנינו, משום שאיבדתי את אמוני בקואליציה ובסדרי העדיפויות שלה. לפני כמה חודשים ערכו בארגון חותם מחקר שגילה שנושא חיזוק הזהות היהודית נדחק בקואליציה הנוכחית לשולי העשייה הפרלמנטרית. חוק השבות הוא הבסיס של הבסיס של הזהות היהודית של המדינה. הוא החוק שמבטא בצורה מובהקת את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית. הצעת החוק שלי לביטול סעיף הנכד שבחוק השבות תעלה שוב להצבעה במהלך כנס החורף לאחר שהופלה כאן בקולות הקואליציה בכנס הקיץ. כשמעבירים את החקיקה של חיזוק הזהות היהודית לשולי העשייה, כפי שמראה המחקר של ארגון חותם, לא פלא שבסוף מצביעים נגד תיקון חוק השבות וביטול סעיף הנכד. השר אלקין הוא זה שמנע על ידי הטלת וטו בוועדת שרים לחקיקה את אישור הצעתי לביטול סעיף הנכד שבחוק השבות, בניגוד להסכמים הקואליציוניים שעל בסיסם קמה הממשלה הזאת. במקביל, השר אלקין קיבל בשבוע שעבר את הסמכות המיניסטריאלית על הארגון נתיב. ארגון נתיב הוא שער הכניסה לישראל, והוא אמון על הנפקת זכאות לעלייה עבור העולים ממדינות הגוש הסובייטי לשעבר. בשנים האחרונות, מקרב אלו שקיבלו זכאות לעלייה מאותן מדינות, שיעור היהודים עמד על פחות מ-30%, ומעל 70% היו כאלה שאינם יהודים, עשרות אלפים. ביטול סעיף הנכד יביא לצמצום של כ-40% אחוז במתן אשרות עלייה לכאלה שאינם יהודים וחסרי כל זיקה ליהדות. ומה הקואליציה עושה בשתי ידיה השמאליות? היא ממנה את השר אלקין, שהיה חבר של כבוד בממשלת בנט-לפיד-עבאס, על הארגון נתיב. זו כבר לא רק הימנעות פסיבית של הקואליציה מביטול סעיף הנכד ומחיזוק הזהות היהודית של המדינה, אלא זוהי פעולה אקטיבית של אימוץ העמדות של השר אלקין בהתנגדותו לצמצום עלייתם של מי שאינם יהודים בחסות סעיף הנכד שבחוק השבות. ממשלה נכבדה, אתם בעצם מאמצים בהיבט הזה את המדיניות של ממשלת בנט-לפיד-עבאס-אלקין, שניסתה להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. תודה רבה. הבאה בתור – חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. ברוכה הבאה. ששש, מבינים שהגעגועים גברו, ועדיין. הינה, היא התחילה. תודה רבה. בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תודה רבה, אדוני. קודם כול, אוזניי ממש נצלו עכשיו, נשרפו, כששמעתי חבר קואליציה עומד כאן על הדוכן בכנסת ישראל וקורא לקטר "מדינת אויב". אויב? קטר? קטר שלנו? אותה קטר שמימנה, ככל הנראה, את יועצי נתניהו? זו מדינת האויב? כי נדמה לי שראש הממשלה קרא לה מדינה מורכבת.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – – לשון הרע – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מדינה מורכבת, לא מדינת אויב. תחליטו, האם היא מדינה מורכבת – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – – את לא מדייקת בכלום. את אף פעם לא מדייקת.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – או מדינת אויב, קטי שטרית?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לפחות תדייקי. תדייקי. תדייקי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
את היית עובדת? היית עובדת עם קטר בזמן מלחמה – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
את לא יכולה להתחרות עם נעמה לזימי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – ולא מספרת לראש הממשלה שאת מקבלת כסף כי אתם תאבי בצע?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
נעמה לזימי יש רק אחת. את לא יכולה להתחרות איתה. אתם מתחרים – – – אתם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
כל מי שעובד אצלכם – מושחתים ופנאטים – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אתם מושחתים, אתם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – לאומנים דתיים קיצוניים. תראו את המדינה, איזה כאוס.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אתם, אתם. אתם מושחתים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
סוכני כאוס כולכם, כל אחד מהסיבות האינטרסנטיות שלו – –
היו"ר אליהו רביבו:
הגזמת. הגזמת.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אתם – – – את המדינה.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת מרום, חברת הכנסת שטרית.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – כמוך, קטי שטרית, שיושבת ומחממת פה כיסא סתם.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני מחממת? תתביישי לך.
היו"ר אליהו רביבו:
ששש.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
יושבת פה ועושה פה אוונטות על סתם.
היו"ר אליהו רביבו:
אני מבקש להירגע.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני מחממת כיסא? את מחממת כיסא. מה עשית בכלל?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
איזה מין דבר זה, מין קואליציה שגאה בשחיתות, שגאה בפנאטיות שלה – –
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת מרום, חברת הכנסת שטרית, בואו תירגעו.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – שגאה בוולגריות שלה ובצעקות שלה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
את לא מסוגלת לעשות כלום. חוץ – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
זה הטיקט שלה. כנסת ישראל 2025.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לך יש צעקות.
היו"ר אליהו רביבו:
ששש.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני מגיבה לה.
היו"ר אליהו רביבו:
חבל.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תראי איך המדינה נראית, כמו הפרצוף שלכם.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
תתביישי לך. שום דבר לא תרמת למדינה. כלום.
היו"ר אליהו רביבו:
הזמן שעומד לרשותך מתכלה לחינם, חבל.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
המדינה שקיבלתם בצורה כל כך יפה, בלי שום גירעון, עם ביטחון, עם עתיד – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
הלוואי שהיית עושה – – – עשירית ממה שעשיתי ב-1 בספטמבר – – –
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת שטרית, היא עברה נושא, בואו נעצור.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – ומה שיש לכם לעשות זה רק לשבת ולצרוח.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מה היא עושה? היא לא תורמת כלום. אדוני היושב-ראש, חוץ מרוע ורוע – – –
היו"ר אליהו רביבו:
בסדר, אבל היא עברה נושא. זה על חשבון זמן הדיבור שלה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תראי את המדינה, איך היא נראית. תראי מה עשיתם. תראי את הקרע בעם. תראו את היסודות של המדינה שאתם הורסים לאט-לאט. יודעים לשבת פה ולעשות כאלה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מתי – – –
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת שטרית, בקצב הזה אני איאלץ להוסיף לה זמן דיבור.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
כל הכבוד, לגאוות מדינת ישראל.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
כמה רוע? כמה אפשר? הרסתם את המדינה עם הרוע שלכם.
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
איך אפשר לשבת פה ולהמשיך להיות מנותק? תראו את התמונות של החטופים שמו מול העיניים שלכם, הקואליציה. מול העיניים שלכם.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
עם מי את בקשר?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אולי שכחתם.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
עם מי את בקשר? תני לי שם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
עם מי? איך שאת יושבת פה, חצופה אחת.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
תני לי שם אחד.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
במקום להחזיר אותם את יושבת פה וצועקת. האחריות היא שלכם.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
עם משפחה אחת את לא בקשר. עם אחת את לא בקשר. הם באים אלינו, לא אליכם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
האחריות היא שלכם להחזיר אותם. תסתכלי להם בעיניים. אתם לא יכולים, כי הפקרתם אותם, לפני – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא אלייך הם באים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מתי את היית בכיכר החטופים, גב' שטרית?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זה לא לבקר חטופים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אה, זה לא. אוקיי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא לא לא, זה לא.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
נמציא לכם את הכללים.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לכי לשם.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת שטרית.
טלי גוטליב (הליכוד):
את לא הולכת אל החטופים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לכו אתם. שבו בשקט. תקרעו את הדש של הבגד.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
שם יש טלוויזיה.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת שטרית.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא, לא, בחדרי-חדרים נטפל בהם.
היו"ר אליהו רביבו:
ששש. אני לא רוצה להתחיל בקריאות.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אתם לא יודעים לעשות שום דבר בשביל להציל אנשים.
קריאות:
– – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מפקירים אותם עוד לפני 7 באוקטובר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
את עושה קמפיין על הדם שלהם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מפקירים אותם ב-7 באוקטובר.
היו"ר אליהו רביבו:
אני לא רוצה להתחיל בקריאות.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תסתכלי להם בעיניים. הפקרתם אותם שנתיים – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
את עושה קמפיין. את מנצלת אותם.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת שטרית, אני לא רוצה להתחיל בקריאות.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הפקרתם אותם. אתם מפציצים עכשיו – –
אושר שקלים (הליכוד):
– – –
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת שקלים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – ואולי מפציצים את עסקת החטופים. איזה חוצפנים.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה קרה לך?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
את מנצלת אותם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא רואים בעיניים, לא רוצים להסתכל בעיניים.
היו"ר אליהו רביבו:
די. אתם מלהגים לחינם. אתם מלהגים לחינם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
רוצים להמשיך ולהחריב את המדינה. בזה אתם טובים, ממשלת הזדון.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חברת הכנסת מרום.
טלי גוטליב (הליכוד):
הבוס שלך יאיר גולן אמר שאנחנו שולחים חיילים לרצוח תינוקות כתחביב.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
רק לכם יש בוס.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא חירב את חיילי צבא ההגנה לישראל – – –
היו"ר אליהו רביבו:
הדובר הבא – חבר הכנסת – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – –
היו"ר אליהו רביבו:
תעשי את זה איתה בפרסה. תעשי את זה איתה בפרסה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – – לכם יש בוסים ומנהיגים, המנהיג העליון. אצלנו אין בוסים. רק אצלכם משתחווים לבוס.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זה היושב-ראש שלך.
קריאות:
– – –
היו"ר אליהו רביבו:
תקשיבו, תקשיבו, בואו נעשה את זה פשוט, הקריאה הבאה היא בקריאה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה קרה לך? אפרת, מה קרה לך?
היו"ר אליהו רביבו:
אל תתחילו. אל תתחילו. תעצרו את זה פה. הבא בתור, לא משנה כמה הוא דיבר, הבא בתור הוא בקריאה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
חבל שפעם אחת לא הוצאת אותה.
טלי גוטליב (הליכוד):
הינה, היא דיברה.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת עבאס, ברוך הבא.
טלי גוטליב (הליכוד):
אוה, האחים המוסלמים. בבקשה, השריעה על הראש שלנו בקרוב, חלילה.
היו"ר אליהו רביבו:
שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת עבאס. ברוך הבא.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בתחילת דרכה של הממשלה הזאת, לאחר שהתמנה השר בן גביר לשר לביטחון לאומי, נאמר לנו: תנו הזדמנות, הוא יעשה סדר, הוא יחזק את המשילות, את הריבונות, את הביטחון האישי והקהילתי של כל אזרחי המדינה, ושהוא לא מבדיל. והתוצאה היא כדלקמן, אדוני היושב-ראש: עד סוף חודש אוגוסט בשנה הנוכחית – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – רק תגנה את הערבים הישראלים, הנהגים שהיו מעורבים בפיגוע – – –
היו"ר אליהו רביבו:
ששש.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – 170 – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
רגע – – – להפריע. לא נצא החוצה? איך זה?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אוקיי, אנחנו – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – שאמרו שחבל שאנחנו – – –
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
מותר לי הערה.
היו"ר אליהו רביבו:
סיימת אותה? תודה. תמשיך.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
סיימת? תודה לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
כן. אולי תגנה את זה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עמדתנו לאורך כל השנים – אנחנו נגד כל סוג של אלימות ומגנים כל סוג של אלימות, אם זה מאזרחים יהודים, אזרחים ערבים, מכל צד שהוא. עזבו אותנו מהנושא הזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, דובון אכפת לי.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
התוצאות הן כדלקמן אחרי שלוש שנים, אם אנחנו עושים הקבלה של עד חודש אוגוסט מכל שנה: 176 נרצחים בחברה הערבית ב-2025 עד סוף חודש אוגוסט. אם אנחנו עושים השוואה ל-2024 ו-2023 – 154, 163, לעומת 72 ב-2022, בשנה הקודמת.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה הצבעת נגד החוקים? למה הצבעת נגד החוקים שנועדו לסייע?
אריאל קלנר (הליכוד):
השוטר שנרצח באום אל-פחם. שוטר נרצח באום אל-פחם.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בוודאי שאנחנו מנחמים את משפחתו, מגנים את הרצח הזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה הערבים סוחרים בנשק?
אריאל קלנר (הליכוד):
צריך לעמוד לצידו – – –
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נו, באמת, חברים, תתביישו לכם קצת.
טלי גוטליב (הליכוד):
נתבייש?
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב.
אריאל קלנר (הליכוד):
אנחנו נלחמים בשבילכם.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תתביישו לכם, אתם לא – – – אני מדבר על נושא שאמור להיות בקונסנזוס.
טלי גוטליב (הליכוד):
תתבייש אתה.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה ראשונה. את בקריאה ראשונה. לא יכול להיות שבן אדם לא יכול להשלים.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני מדבר על חיי אזרחים, תתביישו לכם. בושה. תתביישו לכם. די כבר.
היו"ר אליהו רביבו:
הערת הערת ביניים. הערת הערת ביניים, כיבדתי אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
בסדר, בסדר, אני בקריאה ראשונה. טלי גוטליב בקריאה ראשונה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
די כבר. אתם לא רוצים לשמוע את הנתונים?
טלי גוטליב (הליכוד):
די אתה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כואב לכם לשמוע את הנתונים האלה? כואב לכם?
טלי גוטליב (הליכוד):
די אתה. די אתה. אתה אשם. אתה לא עזרת לחוקק שום חוק פה. לכול התנגדת.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הממשלה הזאת נכשלה.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת גוטליב, תמנעי מאיתנו את המבוכה הזאת.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אין משילות, אין ביטחון, בכל ממד שהוא. הממשלה הזאת גם הפקירה את האזרחים הערבים – –
אושר שקלים (הליכוד):
מנסור, מי היית רוצה שיהיה ראש הממשלה עכשיו?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – וגם הפקירה את האזרחים היהודים. הממשלה הזאת היא אסון למדינת ישראל.
אושר שקלים (הליכוד):
רגע, שנייה, מי היית רוצה – – –
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הממשלה הזאת היא אסון.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
למה?
טלי גוטליב (הליכוד):
האחים המוסלמים – – –
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הממשלה הזאת היא אסון.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
למה? למה היא אסון?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
את יודעת למה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
למה? מי לקח את מי?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
את יודעת למה. חברת הכנסת קטי שטרית, תארי לעצמך – –
היו"ר אליהו רביבו:
תעצור רגע, חבר הכנסת מנסור, חבר הכנסת מנסור – – –
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – אם 7 באוקטובר היה קורה בתקופת הממשלה הקודמת, מה הייתם עושים? מה הייתם אומרים?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
היינו עוצרים את זה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
7 באוקטובר, לעוד אלף שנים יישאר רשום על השם שלכם. זה בקדנציה שלכם, במשמרת שלכם.
טלי גוטליב (הליכוד):
על השם של חמאס. על השם של חמאס.
קריאות:
– – –
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הפקרתם את מדינת ישראל, כולם. כולם.
טלי גוטליב (הליכוד):
על השם של חמאס – – – תשמור על הפה שלך – – –
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כישלון בביטחון, כישלון באזרחות. אתם כישלון אחד גדול.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. תודה רבה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תתביישו לכם.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת, תודה רבה. תם זמן הדיבור שלך.
אושר שקלים (הליכוד):
מנסור, מי היית רוצה שיהיה ראש ממשלה עכשיו? תגיד שם אחד, שם אחד – – – אחד.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בושה. אתם בושה. תודה, תודה, אדוני היושב-ראש. אין בושה, הם לא רוצים להקשיב.
היו"ר אליהו רביבו:
ואתה נסחפת. תודה רבה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תראה איזה רמה של גזענות, אפילו לדעת כמה נרצחים בפשיעה בחברה הערבית אתם לא רוצים לשמוע.
קריאות:
– – –
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
גזענות בתוך הדם שלכם.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת מנסור עבאס, תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תומך טרור. עמותת 48 – – –
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה, הדובר הבא – חבר הכנסת ואליד. תקשיבו, אני רוצה רגע לומר לכם משהו. אתם רגילים לקבל קריאות. אני אספר לכם איך אני הולך לעבוד: הערת ביניים אחת – בסדר, עוד משהו ענייני – בסדר, עוד משהו בשביל הפריים – גם בסדר. כשאתם מתחילים להגזים, כל הערת ביניים מזכה את הדובר בתוספת זמן. עכשיו אתם תחליטו אם זה משתלם לכם. בבקשה, תתחיל.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אני דווקא בוחר לא לדבר על התקציב, אבל אני רוצה לדבר על מה שקורה עכשיו בנגב. היום הרסו הרשויות בנגב עוד בתים בשכונת א-סיר, ביישוב א-סיר, יישוב לא מוכר. המדינה מנותקת מאזרחיה בנגב, לא נותנת פתרונות, לא מגיעה לדבר עם האנשים. רק הורסים בהוראה של בן גביר תחת הממשלה הקיצונית הזאת. דיברנו רבות, פנינו ללשכת ראש הממשלה על מנת שיהיו פתרונות לתושבינו בנגב, אבל לא מקשיבים ולא שומעים. נותנים את המפתחות להרוס ולדרוס עם הדחפורים שלהם בכפרים שלנו בנגב. הרסו את הכפר אום אל-חיראן והרסו את ואדי אל-ח'ליל ואום אתנאן, ולאחרונה הם נכנסים למערבית, לשגב שלום. בשכונת א-סיר לא השאירו לתושבים שום ברירה, רק להרוס, למרות שאנחנו מוכנים ומושיטים יד לכל הרשויות בנגב על מנת למצוא פתרונות, אבל הוא מונע מהם להיפגש עם ההנהגה הבדואית. רק להרוס. הם דוחקים אותנו לפינה. לכן אנחנו אמרנו ונמשיך לומר: אנחנו לא נעזוב את האדמות שלנו, נמשיך לגור, גם אם זה באוהלים. תסתכלו על היישוב א-זרנוג – כמו מחנה פליטים. לאן אתם מובילים את הבדואים בנגב? אנחנו רוצים שהממשלה, שראש הממשלה ייקח אחריות ויביא החלטה על הנגב, שיפסיקו את ההריסות בנגב ויכירו בכפרים הלא-מוכרים. זה בנושא של ההריסות בנגב. הדבר השני, ממנים שר לביטחון לאומי על מנת שיביא ביטחון לאזרחים, אבל מה הוא עושה? הוא מצית אש בחברה הערבית. מגיע לאום אל-פחם, דופק בדלתות ושואל את האנשים: איפה היתרי הבנייה שלכם? לאן הגענו? איך המשטרה וכוחות הביטחון נותנים לבן גביר להיכנס לאום אל-פחם? איך הוא מגיע לכלא באר שבע וליישוב א-סיר ומבקש מהרשויות לפנות תושבים? איפה הממשלה? למה הממשלה לא נותנת דין וחשבון על מה שהיא עושה? 180 נרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה, דם נשפך ברחובות, ואיפה הממשלה? מי אחראי למה שקורה בחברה הערבית? אדוני היושב-ראש, מה שאנחנו דורשים – שהממשלה תיקח החלטות על מה שקורה בנגב מבחינת ההריסות שהיא מבצעת ועל מה שקורה ברחובות בחברה הערבית, בכפרים וביישובים שלנו מבחינת פשיעה. אנחנו רוצים שהממשלה תחליט ותתחיל לשנות מדיניות. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, הדוברת הבאה. אני מתחייב בפנייך שבדיוק באותה מידה אני לא אאפשר לאף אחד להפריע לך.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, הבאת רוח חדשה, אתה יודע, גם צד של חינוך, זה יפה, זה יפה. בהצלחה, אלי היקר.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חברתי הטובה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, הודו להשם כי טוב, כי לעולם חסדו. בראש ובראשונה אני מבקשת לחזק את ידיו של ראש הממשלה שלנו מר בנימין נתניהו, שעומד מול לחצים בלתי אפשריים מבית ומחוץ, בעיקר מהמערכת המשפטית המנותקת, ומצליח פעם אחר פעם להביא להכרעות היסטוריות. לא יהיה אפשר לקחת את זה ממנו. הכרעות היסטוריות. כל המזרח התיכון משתנה לנגד עינינו – הכרעות היסטוריות שהן חסרות תקדים במזרח התיכון. עם ישראל כולו מצדיע לכוחות צה"ל, לחיל האוויר, שב"כ, המוסד ההירואי, על התכנון המוקפד והביצוע האמיץ. מיומה הראשון של המלחמה הבהרנו לאויב: כולם על הכוונת, אין חסינות לטרוריסטים ולא תהיה חסינות לטרוריסטים. נגמרו ערי המקלט של החמאס. את תוצאות התקיפה אנחנו עוד לא יודעים בדיוק, אבל דבר אחד בטוח – אין מפלט לאף אחד מהמרצחים. ישראל תגיע לכולם בכל מקום, בכל זמן. וכל מי שעיניו בראשו ובקי בסדר הכוחות במזרח התיכון מבין היום יותר מתמיד: הסיכוי לשחרר את החטופים רק גדל מיום ליום. לא על ידי כל התבוסתנים הללו, שאומרים לנו: תחזירו את כולם, בואו תפסיקו את הלחימה, הכול יהיה בסדר. איזה קמפיין עלוב, גם ברשתות, גם באמצעי התקשורת. קמפיין של תבוסה, זה מה שליווה את המחנה הזה. כל הזמן תבוסה, כניעה, להיכנע, להיכנע לאנשים הללו, שמבינים רק שפה אחת – הם מבינים כוח, ואנחנו נשיב להם בכוח.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא נאפשר לאף טרוריסט, לאף טרוריסט לא נאפשר אפילו לא חמש דקות של נשימה. לא מגיע להם לא סיוע הומניטרי, לא לתת להם עוד, אולי עוד סוג של ירקות ופירות. להשאיר אותם במינימום של המינימום. עוד לא ראינו כתב אישום אחד של הנוח'בות, כתב אישום אחד של הנוח'בות, אבל ראינו הרבה כתבי אישום נגד חיילים, נגד החיילים שלנו. טוב שיש את ארגון חוננו, שמגן עליהם בכל מקום.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מדינת ישראל נחושה ולא מתכוונת לוותר עוד להכנעה של החמאס, עד שנוודא שעזה לא תהיה עוד איום, למען הבית של דבי ביטון, שעזה לא תהווה איום על הילדים שלה.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – – הרגתם חצי מהם – – – ניצולי שואה, על מה את מדברת – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
היא לא רוצה, כנראה; אנחנו נדאג לילדים שלה. עזה לא תהווה איום על אף אחד, למען הדורות הבאים, למען תקומת עם ישראל בארצו. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. עם ישראל חי.
היו"ר אליהו רביבו:
סיום אופטימי.
דבי ביטון (יש עתיד):
כמה רשעים יעלוזו? בסוף אלוהים גם אותם מעניש ואנחנו רואים את זה לאט-לאט – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
את צריכה להיות שרת הביטחון – – –
דבי ביטון (יש עתיד):
17 שנה מנהל את המדינה – – – מגיע לו צל"ש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, ברוכה הבאה לעלות ולנאום.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
גם ראש המפלגה שלך היה ראש ממשלה. ראיתי מה הוא עשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
הלוואי שהייתם עושים רבע ממה שהוא עשה.
היו"ר אליהו רביבו:
אתן יכולות להמשיך בפרסה.
דבי ביטון (יש עתיד):
בלון אחד לא מסתובב, שנה וחצי – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא, הוא נתן גז לחיזבאללה. זה מה שהוא עשה – נתן גז לחיזבאללה.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – – שנתיים וחצי – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אנחנו השמדנו את החיזבאללה; הוא נתן מתנות לחיזבאללה.
דבי ביטון (יש עתיד):
תתביישו לכם – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
בלי לקבל כלום, נתן גז לחיזבאללה.
דבי ביטון (יש עתיד):
בושה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, אני מבין שמשהו – – –
דבי ביטון (יש עתיד):
– – – אתם יושבים שם – – – ודואגים לפריפריה – – –
היו"ר משה סולומון:
אני הרגע נכנסתי. תודה. לאפשר לחברת הכנסת מיכל להתחיל את דבריה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת, עם ישראל, אתמול ב-10:00 התפרסמה ידיעה על טרגדיה נוראית: לוחם מילואים שם קץ לחייו ביום חתונתו. לפני כמה ימים קראנו ידיעה דומה: לוחם מחטיבת גולני שם קץ לחייו בבסיס בצפון הארץ. ב-14 באוגוסט – שוב: קצין בשירות מילואים פעיל התאבד ביער ליד טבריה. אני יכולה להמשיך ולמנות פה מקרי אובדנות בקרב לוחמים, אבל לא רק – גם ילדים, נשים וקשישים נמצאים שם. היום, 10 בספטמבר, מצוין ברחבי העולם היום הבין-לאומי למניעת אובדנות. יש הסוברים שאסור לדבר על הנושא מחשש לחקיינות. יש הטוענים שזאת מגפה מידבקת ועדיף לטאטא אותה מחוץ או מתחת לשטיח. אני סבורה אחרת. נכון, אסור להלל את מעשי האובדנות; אסור בתכלית האיסור לפרט את הדרך שבה בוצע המעשה; אסור להפוך את האדם שהתאבד לקדוש. אבל חובה עלינו לדבר על תופעה. שתיקה איננה מגינה – היא מסכנת. דיבור אחראי, פתוח וענייני מציל חיים. אז ברשותכם, בואו נדבר על זה קצת. בכל שנה ברחבי העולם מתאבדים כ-730,000 בני אדם, וזה רק טיפה, כי יש הרבה יותר מהמספרים הללו, אבל בתעודת המוות כותבים את זה בצורה אחרת, כי לא כל כך ברור אם זה אובדנות או לא. אבל 730,000 ברור וסגור שהם מתו מאובדנות. כל מקרה הוא טרגדיה: חיים שנקטעו, משפחה שנשברה, חברים שנפגעו, קהילה שלמה שמזדעזעת. מחקרים מראים שכל אובדנות משפיעה ישירות על 15–30 אנשים; בעקיפין זה אפילו מגיע למספרים של 135 איש. כל אובדנות. בישראל אנחנו מאבדים מדי שנה כ-600 בני אדם לאובדנות, פי 1.5 ממספר ההרוגים בתאונות הדרכים. זה נטל רגשי וערכי כבד, אבל גם נטל כלכלי של כ-2.5 מיליארד בשנה. קבוצות הסיכון ברורות: אובדנות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בני נוער, ואנחנו רואים עלייה מדאיגה מאוד במחשבות ובניסיונות אובדניים במיוחד בקרב חסרי מסגרת ומשתמשי בסמים; בקרב קשישים שיעורי האובדנות הם הגבוהים ביותר; עולים מהווים כשליש מהמקרים – יוצאי ברית המועצות בסיכון כפול, ועולי אתיופיה בסיכון משולש; גברים – מגמה של ירידה רבת שנים התהפכה בשנים האחרונות לעלייה; אנשים עם הפרעות נפשיות – 95% מהמקרים. שישה מכל עשרה פגשו רופא בחודש שקדם למותם, כלומר היו נקודות מפגש שבהן ניתן היה לזהות, לשאול ולמנוע. נומינלית מספר המתאבדים גדל מאז 7 באוקטובר, ובמיוחד בקרב חיילי מילואים. אבל התשובה שנותנים לי שבאחוזים אין גדילה לא מנחמת. מחקרים מלמדים שבזמן מלחמה אין בהכרח – –
מאיר כהן (יש עתיד):
– – –
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
שבאחוזים זה לא עלה, כלומר יש יותר חיילי מילואים ולכן יש יותר במספר.
היו"ר משה סולומון:
לחתור לסיום.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אני מסיימת. ממש דקה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה יכול לתת לה דקה. זה מאוד – – –
היו"ר משה סולומון:
אני מסכים.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מחקרים מלמדים שבזמן מלחמה אין בהכרח עלייה במספר המקרים, אבל עם דעיכת תחושת השליחות והחוסן הקולקטיבי יש חשש מוחשי לעלייה חדה, כלומר מה שאנחנו חווים היום עוד צפוי להיות כפל-כפליים. חבריי הנכבדים, המאבק באובדנות הוא מאבק שניתן לנצח בו. אולי לא נוכל למנוע כל מקרה ומקרה, אבל נוכל לצמצם למינימום. זה דורש מערכת בריאות נפש נגישה, תוכניות מניעה מותאמות לבני נוער, לקשישים, לעולים, הכשרה לצוותים רפואיים, השקעה במערך חירום טלפוני ודיגיטלי, צוותי משבר וגם שינוי תרבותי שבו כל אחד ואחד מאיתנו ירגיש מחויבות וחיבור לאחר, ישים לב, ישאל, יושיט יד, יהיה אוזן קשבת. אני מסיימת. אני מזמינה את כולכם לדיון שאני אקיים, בעזרת השם, ביום שני הקרוב בוועדה שלי, ועדת העבודה והרווחה, בנושא הזה. אני מקווה לראות את כולכם, כי יש הרבה מה לומר, ללמוד ולשפר. ביום הזה, היום הבין-לאומי למניעת אובדנות, אני קוראת מכאן הן לנו ככנסת וכממשלה והן לכל אחד ואחד לא להסתתר מאחורי שתיקה; להקדיש משאבים למניעה, לשאול, להקשיב, לדבר, כי דיבור נכון מציל חיים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. בהחלט נושא חשוב ומציל חיים. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הטירוף של המשפט ההזוי של ראש הממשלה נתניהו, ושעכשיו, אחרי שכבר קרע את העם והביא לחוסר יציבות פוליטית, אחרי שהביא לאובדן אמון מוחלט בפרקליטות ובמערכת המשפטית, אחרי שמעמיד היום את ישראל בעיני ארצות הברית ללעג וקלס, עכשיו הוא כבר פוגע פגיעה של ממש בביטחון המדינה; מטרטר את ראש ממשלת ישראל למשפט הזוי על בובות באגס-באני במקום שיתעסק במלחמה בחטופים ובפעילות מדינית קריטית – ניהול משפט נתניהו כפי שהוא מתנהל היום הוא לא רק עוול אישי, הוא פגיעה ישירה בביטחון המדינה. אין כמעט – ואולי אין בכלל – נאשם בישראל שנאלץ להעיד שלושה ימים בשבוע פרט לראש ממשלת ישראל הנבחר. ואחר כך מדברים איתנו על שוויון בפני החוק. עכשיו הם כבר רוצים ארבעה דיונים בשבוע. זה לא שוויון, זאת לא דמוקרטיה, זה בטח ובטח לא האינטרס הציבורי. זאת אפליה פוליטית בוטה נגד ראש הממשלה הנבחר – הכול על חשבון האינטרס הציבורי, וביטחון ישראל בראש. אבל מעבר לעיוות, מדובר באיום של ממש. בכל פעם שראש הממשלה מקבל הפסקה חריגה בשל ענייני ביטחון מובהקים, הדבר גלוי גם לאויבינו, על כל ההשלכות של זה. בזמן שהעם כולו נאבק על קיומו, מערכת המשפט מנהלת תיאטרון אבסורד. הצעת החוק שהגשתי השבוע באה לשים קץ לניתוק הזה. היא קובעת ששר הביטחון, האיש שנושא באחריות העליונה לביטחון ישראל, מי שחשוף לכל המידע הרגיש, יקבל את הסמכות לצמצם את מספר הדיונים לתקופה מוגבלת כאשר ניהול המשפט בקצב רגיל עלול לסכן את ביטחון המדינה. בעולם המתוקן, אדוני היושב-ראש, יש מדינות שבהן בכלל אסור לחקור את ראש המדינה המכהן. בארצות הברית, כאשר טראמפ נבחר לנשיאות, כל ההליכים נגדו נעצרו, ושם, ארצות הברית לא נתונה לאיום קיומי כמו מדינת ישראל. אצלנו, כאשר ראש הממשלה מוביל את העם במלחמת קיום, אסור שהמשפט יהפוך לכלי לנטרול תפקידו. אדוני היושב-ראש, האינטרס הציבורי האמיתי איננו ניהול משפט אבסורדי אלא ניצחון במלחמה ושמירה על ביטחון ישראל. זה הזמן להחזיר את השכל הישר. בעזרת השם, במושב הקרוב נעביר את החוק ונעמיד את האינטרס הציבורי האמיתי, שהוא ביטחון ישראל, במקום הראוי לו. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, 170 נרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה. בשבוע האחרון כמעט כל יום יש רצח בחברה הערבית. הרוצחים אפילו השתדרגו והתחילו לרצוח עם בגדים של שוטרים – מגיעים ורוצחים כשוטרים מתחזים. ארגוני הפשע גם קיבלו כל כך ביטחון, שלא אכפת להם והם יורים בשוטרים, ורצחו שוטר בשבוע שעבר. ואנחנו שואלים: מה עושה השר בן גביר, השר הממונה על הביטחון הלאומי, השר האמון על הביטחון האישי של אזרחי המדינה? מה שהוא עושה – תופעה חדשה של שרים בישראל: במקום לבצע את התפקיד שלו, הוא מגיע כמו אחרון הפקידים ליישובים הערביים – הוא מגיע לטובא-זנגרייה – כדי לחלק צווי הריסה יחד עם השוטרים. הוא מעסיק עשרות שוטרים בשביל לאבטח אותו. במקום שאותם שוטרים יעשו את העבודה, להילחם בתופעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, הם נותנים אבטחה למר בן גביר. הוא מגיע לאום אל-פחם בשביל לחלק צווי הריסה, בשביל להתגאות ולהגיד: הינה, אני עושה משילות, אנחנו שולטים. ואז האזרחים התמימים באום אל-פחם אומרים לו: שר הטיקטוק – כי אתה מגיע לכאן לא כדי לבצע את העבודה שלך אלא כדי לצלם ולצאת עם סרטון בטיקטוק, וכדי לקבל עוד ועוד, הרבה לייקים. זה השר לביטחון לאומי, שאמור לעבוד ואמון על הביטחון האישי של כל אחד ואחד מאיתנו, גם ערבים וגם יהודים. אותו שר ואותה ממשלה – היא מפקירה את החברה הערבית. היא מפקירה את הביטחון האישי, היא מפקירה את האזרחים, גם הערבים וגם היהודים. אותו שר, לא מעניין אותו החטופים. הם מפקירים גם את החטופים. זה שר במדינת ישראל. מה שחשוב – הוא מתנגד להצעת החוק של התקציב היום. למה? בשביל לסחוט עוד ועוד תקציבים קואליציוניים לטובת המפלגה שלו. זה מה שמעניין אותו. מעניין אותו הנושא האישי, הלייקים, סרטונים בטיקטוק, לא מעניין אותו לא ביטחון ולא שום דבר. הגיע הזמן לפטר אותו, ומייד. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, השר כץ, תחילה ברצוני לשלוח תנחומים למשפחות הנרצחים בפיגוע בירושלים שלשום, וגם למשפחות הגיבורים החיילים שנפלו בקרבות בעזה. ולענייננו, אני רוצה רגע לקרוא לכם את הכותרת של החוק: "הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית". אפילו הכותרת לא תואמת את מה שהממשלה עושה. אז אנחנו מביאים פה העמקה של הגירעון, מדינת ישראל תיכנס ליותר חובות, פותחים שוב ושוב את התקציב. ההתנהלות – אין לתאר אותה. גם לא תגידו שמשתפר בזמן הזה מצבם הכלכלי של אזרחי מדינת ישראל, כי יוקר המחיה מרקיע שחקים, ואין דבר יותר רלוונטי מלהזכיר את זה עכשיו, לפני החגים, כשבעצם אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל נאלצים לעשות חישובים כלכליים – סל קניות וסל מזון שיהיה מספיק מכבד לשולחן בארוחת החג. אבל אנחנו כולנו צריכים לזכור שיהיו רבים שידם אינה משגת, ומי שעובד בימים האלה ביתר שאת זה העמותות והארגונים שהולכים ומסייעים להם, מביאים להם חבילות מזון עד פתח הבית, וגם זה לא מכסה את הכול. יש כל כך הרבה קשישים שלא יודעים איך הם יסיימו את החודש, ובטח איך הם יחגגו את החג. שלא לדבר – רבים מהם סובלים מבדידות. הרבה מאוד משפחות של אימהות חד-הוריות ומשפחות עניות, ובמקום להתעסק בזה, המדינה מתעסקת בהעמקה של הגירעון והגדלת הגירעון, והאמת היא שלא ברור לאיזה צרכים. כי כל כך הרבה כספים שיכלו להיחסך והרבה מאוד כספים שלא היו אמורים ללכת ליעדים ביזאריים, ממשיכים להיות מופנים ומוסללים למקומות שלצערנו לא מסייעים ולא מועילים לאזרחי מדינת ישראל. עכשיו לנושא אחר שחשוב לי להזכיר. בשבוע שעבר הגעתי לבית חולים שיבא, לשיקום אורתופדית, ופגשתי שם לא מעט פצועים. אני חייבת לומר לכם, אם אנחנו רוצים להתמקד בלעשות טוב, אסור לנו לשכוח את הפצועים שנמצאים שם ונאבקים יום-יום כדי להשתקם וכדי להחלים. אבל אני נתקלתי בכמה סיפורים. אחד מהסיפורים זה של חייל שהיה במילואים, אבא לשלושה, ששון קבדה, ונפצע והוא נמצא יותר משנה בבית חולים. אשתו מעפולה, ואפילו עזרה במוניות – יש להם שלושה ילדים קטנים – אם היא יוצאת בבוקר כדי לבקר אותו, היא לא מספיקה לחזור להוציא את הילדים מהגנים ומבתי הספר. אפילו את הדבר הבסיסי הזה אנחנו לא נותנים להם ולא מספקים להם. יש כל כך הרבה צרכים שאנחנו צריכים לעזור להם בהם. פצוע אחר שפגשתי הוא בחור שהתנדב בצח"י, בכיתת כוננות. הוא נפצע ולא מוכנים להכיר בו.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מערכת הביטחון לא מכירה בו מסיבה אחת פשוטה – ואני תכף מסיימת – כי הבחור הזה, כשהוא היה צעיר, לא גייסו אותו, פטרו אותו – לא הוא ביקש – בגלל שהוא היה בתת-משקל.
היו"ר משה סולומון:
תם הזמן. משפט סיכום.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני חייבת לומר, לא ברור לי איך אנחנו מפקירים אנשים כאלה. קוראים לו יוחאי. שלחתי לקבוצת חברי הכנסת, ואני קוראת לכולם: אנחנו צריכים לחתום ולבקש משר הביטחון שיכיר באדם היקר הזה, שאשתו נמצאת שם יותר משנה במסדרונות כשהוא פצוע ראש קשה. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. רפואה שלמה לכולם. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שנת 2025 בישראל – לא צריך דוחות פיננסיים, לא צריך, ולא צריך להיות מומחה פיננסי כדי באמת להבין את המצב. מספיק ללכת לסופר. חלב, סבון, דגני בוקר – הכול מתייקר, הכול כבר מאוד יקר. והרי לכם האירוניה: בזמן שמשפחות סופרות שקלים בסופר, הממשלה הזו סופרת שרים – 39 ליתר דיוק, שיא עולמי. אגב, בדקנו את זה, התשלום לשעה זה 35 שקלים, אז אשכרה יש יותר שרים ממה שמרוויחים לשעה.
היו"ר משה סולומון:
הנתון הזה לא מדויק. עכשיו אנחנו הרבה פחות. רק שתדעי.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אני בעד שכולכם תתפטרו וזה יהיה אפס.
היו"ר משה סולומון:
לא, אני רק אומר לך. הנתון שנתת כרגע הוא לא נכון. לעת הזאת הוא לא נכון.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
39 שרים היו כאן בממשלה, שיא עולמי.
היו"ר משה סולומון:
תורידי לפחות שבעה שרים.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אמרתי, אין לי בעיה שכולכם תתפטרו, ואז בכלל לא תהיה לי בעיה. אגב, לא רק לי, לכל אזרחי ישראל.
מיקי לוי (יש עתיד):
בדוק?
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
בדוק. ממשלת מיעוט מנופחת שחיה טוב על חשבוננו. זה נשמע לכם מוכר, לא? מנהיגים שמבזבזים כספים על חשבון ציבור מרושש ומותש, הציבור קורס והם חוגגים. במקום להקל במיסים – מחלקים ג'ובים, במקום להילחם ביוקר המחיה – הם נלחמים אחד בשני, ובמקום לדאוג לביטחון – עסוקים פשוט בהישרדות פוליטית. זה לא ניהול מדינה. זו קומבינה מתמשכת. המדינה שלנו עברה תהליך מסוכן של השחתה ושל הרעלה. ממשלת נתניהו והקיצוניים לא עוסקת בעתיד, היא עסוקה מדי בכיסוי העבר. זו לא הנהגה, זו בריחה קדימה ישר אל התהום. אבל יש לנו גם תקווה, והתקווה היא אצל הלוחמים שמתגייסים למרות ההפקרה, אצל העסקים הקטנים שממשיכים לפתוח את החנויות בכל בוקר מחדש, אצל ההורים שעוזרים אחד לשני, עם הצהרונים ובכלל ביום-יום. התקווה היא אנחנו. התקווה היא הערבות ההדדית של הציבור. ולכן, בוא נדבר דוגרי. ישראל לא תינצל בזכות הממשלה הזו, ישראל תינצל למרות הממשלה הזו, ויום אחד, יום אחד אנחנו נביט אחורה ונבין שהערבות ההדדית של אזרחי ישראל הייתה חזקה יותר מכל שחיתות, מכל קומבינה או מכל עסקת הישרדות פוליטית. והמסקנה היא פשוטה: או שנמשיך לתת ל-39 שרים לבלות על גב הציבור, או שנקים כאן ממשלה שפויה, ישרה ויעילה.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
הגיע הזמן להפסיק לממן את הכישלון, הגיע הזמן להפסיק לפחד, והגיע הזמן לשנות כיוון לפני שמדינת ישראל תהפוך לעוד קורבן של הממשלה שלה. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רק רוצה להזכיר לכולם שחלק מההשחתה של החברה הישראלית זה המשך הניסיונות להעביר את חוק ההשתמטות, הניסיון הנואל הזה להמשיך בהפרדה בין דם לדם. אני רק אומר שאני מאוד מקווה – אנחנו לא ניתן לזה, ואני מאוד מקווה שהקולות שנשמעים, גם מהציונות הדתית שאליה אתה משתייך; אני רואה את הנשים הגיבורות האלה שבאות ונלחמות איתנו כתף-אל-כתף – שחוק ההשתמטות לא יעבור. אני מאוד מקווה שברגע ההכרעה יהיה בהם האומץ להצביע נגד. זה חלק מההשחתה של החברה הישראלית. אם החוק הזה יעבור כדי לשלם אתנן לפוליטיקה – – –
היו"ר משה סולומון:
אתה לא יודע. עוד לא הוגשה טיוטה – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
שנייה, שנייה. אתה יודע כמו שאני יודע לאן פנינו מועדות. אם החוק הזה יעבור, זה באמת תהיה השחתה של החברה הישראלית. אנחנו צריכים לקבל החלטה מה אנחנו רוצים: אנחנו רוצים מדינה שמתפרקת מבחינה חברתית, גם מבחינה כלכלית? אני לא מבין למה, השר חיים כץ, אני לא מבין למה לא יושב שר האוצר, שקורא לתעשיינים, לחקלאים, עכשיו, לנסות לבנות איזו תוכנית איך אנחנו מתמודדים אם הסנקציות שמאיימים עלינו בני-הבלייעל, אם הסנקציות האלה תיכנסנה לתוקף. אז מחכים עד לדקה התשעים. היום צריך לעשות את זה. היום צריך לעשות את זה, לבוא ולהקדים תרופה למכה. כי בסופו של דבר הם יעשו את זה, וסנקציות על חקלאים וסנקציות על התעשייה הישראלית הן מכת מוות. דיברה כאן מיכל באומץ גדול, חברת הכנסת מיכל וולדיגר.
שר התיירות חיים כץ:
אז אולי נבנה לנו מדינה.
מאיר כהן (יש עתיד):
מה?
שר התיירות חיים כץ:
אז אולי נבנה לנו מדינה.
מאיר כהן (יש עתיד):
בעזרת השם.
שר התיירות חיים כץ:
לפני 25 שנה, כשביטלו את הלביא, עמדתי על הדוכן ואמרתי: אנחנו חוגגים יום העצמאות – אין לנו לא עצמאות כלכלית ולא עצמאות ביטחונית. הגיע הזמן שתהיה לנו מדינה – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
חיים, הניסיון שלך – אתה יודע, אתה לא מהמפלגה שלי. אם היו מקשיבים לניסיון שלך – ועבדתי איתך איזה שנה או שנתיים או עשר, אבל לא הקשיבו לאנשים מנוסים, אז אנחנו עכשיו אומרים את זה, ובלי שום שייכות פוליטית. יש צונאמי שמתקרב אלינו – לשבת, להתארגן, להבין מה אנחנו עושים. במקום זה מחכים שזה יקרה ואז אנחנו נצעק גוועלד. דיברה כאן מיכל – אני מבקש שתוסיף לי רק איזה חצי דקה – דיברה כאן מיכל, חברת הכנסת וולדיגר, באומץ גדול מאוד, ואני מעריך את העבודה הזאת לגבי מקרי האובדנות. אבל אתמול וכל יום אנחנו רואים, עמית, בוועדת החוץ והביטחון, אנחנו נפגשים עם הלומי קרב – גם אתה, אדוני – ואני חושב שלא מקשיבים להם. אני חושב שזה שבתוך הוועדה זועקים ורואים את המשפחות שלהם והם לא מקבלים מעטפת. זה דבר איום ונורא. אז אנחנו צריכים באמת לקבל החלטה: האם אנחנו רוצים להמשיך להיות מדינה מתקדמת, מודרנית, ליברלית, שלא מסכנת את אנשיה, שהיא חלק ממשפחת העמים, למרות כל השנאה המופגנת כלפינו, או שאנחנו רוצים להמשיך ולהוביל אותנו לפי התהום ולהפוך למדינה של העולם השלישי? ונכון אמרת, חיים: העצמאות הכלכלית הזאת ושלא נהיה תלויים באחרים – ועדיין לא מאוחר. אני רק מבקש, גם ממך, חיים – אתה היית שר הרווחה, והיית שר רווחה טוב: אנחנו מדברים על הגבלת ההוצאה התקציבית. צריך לעשות הכול – – –
היו"ר משה סולומון:
תם הזמן. נתתי לך דקה וחצי יותר.
מאיר כהן (יש עתיד):
שנייה, שנייה.
היו"ר משה סולומון:
לא, אבל צריך לסיים. צריך לסיים. תודה.
מאיר כהן (יש עתיד):
צריך לעשות הכול לא לקצץ – – –
שר התיירות חיים כץ:
תן לו את הזמן – – –
היו"ר משה סולומון:
נתתי לו דקה וחצי יותר, הבעיה שאתה גורר אחרים שלא נותנים להם.
מאיר כהן (יש עתיד):
תודה רבה. אני אומר, צריך לא לקצץ ברווחה ולא לקצץ בחינוך ובבריאות. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. העניין הוא שיש נושאים חשובים, וכשאתה קצת מבליג עם אחד, השני מתלונן למה אצלו לא הבלגת. זאת הבעיה. אני מסכים איתך – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אני לא התלוננתי על מיכל.
היו"ר משה סולומון:
אתה צודק.
מאיר כהן (יש עתיד):
מבחינתי, שתיתן לה עוד – – –
היו"ר משה סולומון:
לקחת גם את שלך וגם את של האחרים. תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. אני רק אגיד, כמו שאמרת קודם, גם מתמודדי הנפש וגם הלומי הקרב, שעליהם לא רואים הרבה דברים, לא תמיד רואים עליהם, זה נושא אקוטי, חשוב מאוד מאוד, גם בהנכחה הציבורית של זה. בבקשה.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי יש לי בקשה, בקשה אמיתית מכם: בואו לא נתרגל, השר כץ, בואו לא נתרגל, בואו לא ננרמל. בואו שהיום הזה השבוע לא יהיה הנורמה שלנו, לא יהיה לנו הרגל. אסור לנו להתרגל ליום שבו עשרה אנשים נופלים. אסור שזה יהיה, אפילו לא היוצא-מן-הכלל שלנו. העם הזה מורכב מגיבורים. ראינו השבוע, אדוני היושב-ראש, שחיילים, לוחמים, זה לא מצרך מיותר, זה לא דבר שאפשר לקחת אותו כמובן מאליו. כבר שנתיים של מלחמה, ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, בימים האלה, בשבועות האלה של כאילו-פגרה, יש לנו לא מעט דיונים בוועדת החוץ והביטחון, והדיונים האלה – אני ספרתי השבוע דיון 48 על חוק הגיוס. מצד אחד זה לא מיותר, כי אין דבר יותר חשוב מזה שנפעל ונעבוד ונדייק באיך יחול חוק גיוס על כולם. ואני אפילו העזתי ואמרתי השבוע: חוק הגיוס במקורו חל גם על גברים וגם על נשים, ובאמת של החיים זאת צריכה להיות נקודת המוצא. ברור לי שזה לא אותו דבר, אבל כל בן ובת 18 בישראל מחויבים בגיוס. אתה יודע את זה, אדוני היושב-ראש? כי נדמה לי שזה נשכח. כולם חייבים, אבל יש רק ציבור אחד שזה נורמה בקרבו, וזה הציבור החילוני בישראל. בציבור החילוני בישראל 88% מהגברים ו-57% מהנשים משרתים בצה"ל, וצריך להצדיע על זה לציבור החילוני בישראל. בציבור הדתי, 83% מהגברים ו-38% מהנשים. צריך לומר שרובן, רוב הנשים, הולכות לשירות לאומי. לעומת זאת בציבורים האחרים מקבלים פטור או מקבלים מה שנקרא דחייה, ואז אנחנו נשארים במצב הנוכחי, שאנחנו 77 שנים מקום המדינה בלי חוק. אדוני היושב-ראש, כמה לוחמות יש בצה"ל, אתה יודע? זה מספר מדהים. בצבא ההגנה לישראל, השר כץ, משרתות היום, 2025, 8,000 נשים לוחמות. 8,000 זה אחד מחמישה לוחמים בצה"ל. גם במילואים אותו נתון – 60,000 ומשהו חיילות מילואים, שהן כחמישית מחיילי המילואים בצה"ל. זה המצב. נחשפנו במלחמה הזו לגיבורות מדהימות, כמו סרן עדן נימרי, זיכרונה לברכה, מפקדת צוות רוכב שמיים, שנפלה בקרב גבורה במוצב נחל עוז. דרך אגב, נחשפנו השבוע גם ללוחם, נקרא לו ח', מחטיבת חשמונאים, חרדי, שהציל עשרות חיים בפיגוע ברמות. תארו לכם מה יקרה אם במדינת ישראל הנורמה, הנורמה שכולם מתגייסים, תופעל על כולם. כמה חיי אדם נוכל להציל? כמה עומס ממשרתי המילואים נוכל לחסוך? אדוני היושב-ראש, ראיתי, אפילו ציינו את זה הלומי הקרב, שאתה ביקרת במאהל שלהם כאן. הם אמרו: סגן יו"ר הכנסת שיחק איתנו שש-בש ודיבר איתנו שלוש שעות. אנחנו חייבים – זה שאנחנו בשנתנו ה-77, בואך 78, ושזה לא מובן מאליו, שהכנסת הזאת מתבחבשת 48 דיונים – אנחנו צריכים לייצר נורמה במדינת ישראל שהילד שלי והילדה שלך והילד שלו וכולם נושאים בעול הביטחון. זו לא רק חובה; זו גם חובה, אבל זו גם זכות. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חבר הכנסת טור פז. הדובר הבא – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. שלום, הרבה זמן לא ראיתי אותך, שיהיה בהצלחה בניהול הישיבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
בתקווה שהחוק לא יעבור, אבל זה כבר סיפור אחר. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, 705 ימים שאנשים נמקים מתחת לאדמה. 705 ימים שאלה שהם שומרי חוק הולכים ומשרתים, הולכים ונלחמים ומסכנים את חייהם למען כולנו. 705 ימים שבהם יש אימהות ואבות, סבים וסבתות, שיושבים בבית ולא יודעים אם הילדים שלהם שנמצאים בצבא, מחרפים את נפשם, יחזרו. ויש כאלה שלא אכפת להם, כי הם יעשו הכול כדי שהילדים שלהם לא ישרתו. כאן הממשלה הזו, הממשלה שמנהלת את המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל, שולחת עוד ועוד אנשים למלחמה, ובאותה יד דואגת שחלק מהאנשים לא ישרתו. זו ממשלת ישראל ששולחת אנשים להילחם במקומות הכי רחוקים שנלחמנו בהם אי פעם, ובאותה יד מביאה תקציבים ודואגת לאלה שלא לומדים לימודי ליבה שילמדו עוד חוץ מלימודי ליבה, שלא יתגייסו, שלא ישרתו, וימשיכו לקבל כסף מאלה שהם משלמי מיסים, משלמים מיסים ומשרתים. 705 ימים שמדינת ישראל עוברת טלטלה שלא עברה מעולם, שאמרנו שממנה לא נצא אותו דבר. ועדיין חצי מהאוכלוסייה לא רואה צורך להשתתף בנטל של שמירה על כולנו, על המדינה, על כולנו. זה מצב איום ונורא, זה מצב שאנחנו לא יכולים להשלים איתו. אני לא יודע איך הבית הזה, איך חברי הקואליציה משלימים איתו, איך אתם עדיין משחקים עם הטריקים והשטיקים והכספים בשביל חיים. נראה לכם הגיוני שבכסף קונים חיים? כי זה מה שקורה כאן. בכסף קונים חיים. בכסף מקבלים את זה שיש אנשים שיוכלו לסכן את חייהם ויהיו אנשים שלא. זו אותה ממשלה שמתחילת השנה – היא יודעת, הממשלה – 323 אנשים, ילדים, תינוקות, נערים ונערות, חיילים וחיילות, סטודנטים וסטודנטיות, בני 20, בני 30, בני 40, בני 50, גם קשישים, בני 60, 70, 80 ו-90, מתו בכבישים מתחילת השנה. שנת שיא בתולדות מדינת ישראל. היא עוד לא נגמרה, אנחנו רק בספטמבר, וכבר יש יותר הרוגים משנים שלמות, מלפני כמה שנים. שנת שיא שבה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים טסה לחו"ל, מדברת על כל מיני רפורמות, אבל בהגנה ובמלחמה בתאונות הדרכים היא לא עושה דבר. יושב-ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשנה הזאת, והוא היה גם בשנה הקודמת, שהייתה גם שנת שיא, לא הצליח להביא תקציבים. הוא בא לכל ישיבה וישיבה בוועדת הכלכלה, בא ואמר איך אין תקציבים ויהיו הרוגים. הוא אמר: אני איאלץ לקחת אחריות, אתם לא נותנים לי לעבוד. ובאמת לא נתנו לרלב"ד לעבוד – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – לא נתנו לרלב"ד לעבוד. אנחנו בשנת שיא בהרוגים בתאונות הדרכים, ומה קרה ליושב-ראש, לרלב"ד? הוא עכשיו קודם. הוא הופך להיות אלוף, והולך להיות מפקד ומתאם פעולות הממשלה בשטחים. זה נראה לכם הגיוני? בן אדם שתחת אחריותו יש שיא במספר ההרוגים מקבל קידום לאחד התפקידים החשובים והבכירים במדינת ישראל.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חבר הכנסת טופורובסקי.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
אין לי שום טענות כלפי הבן אדם עצמו. יש לי טענות כלפי המדינה והממשלה הזאת, שזה מה שהיא אומרת לאנשים. חיים נאבדים – לנו לא אכפת. חיים נאבדים – אנחנו לא עושים שום דבר. מי שאחראי לזה גם יקודם. זו ממשלת ישראל במשפט אחד. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יבגני סובה, ברוך הבא.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני מברך אותך. זו פעם ראשונה שאני נואם כשאתה מנהל. התפקיד הזה מחייב ממלכתיות, ככה אנחנו משתדלים גם כסגנים, ואני משוכנע שאתה תבצע אותו נאמנה. בהצלחה לך בתפקיד סגן היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
אתה דוגמה טובה למי שעושה את זה בכבוד.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התכנסנו כאן לדון בחוק שהשם שלו מטעה. זה לא הפחתת גירעון – זה הגדלת גירעון, פשוט מנסיבות היסטוריות השם הזה נשאר. אבל הממשלה באה להגדיל את הגירעון ולא להפחית את הגירעון, ובוודאי ובוודאי לקצץ את ההוצאות, שבסופו של דבר כל אזרח ייפגע מזה. הרי כשממשלה צריכה כסף היא צריכה לקחת מאיפשהו, אז שירותי הרווחה, הבריאות – כל השירותים החיוניים ייפגעו, והאזרח הפשוט יקבל פחות. אבל אני ישבתי והקשבתי לחבריי כאן בדיון וממש הרגשתי סוג של כאב כזה, כשאני שומע כשבאים כאן חבריי מהקואליציה ומתחילים לדבר על הכרעות ותוקפים את האופוזיציה ומספרים על הכרעות. אני מסתכל על הנאומים של חבריי מהקואליציה ואני שואל את עצמי שאלה: אתם באמת מנותקים מהעם? אתם באמת מנותקים ממה שקורה? אתם לא רואים ש-705 ימים אנחנו לא מצליחים להגיע להכרעה? נכון, יש הישגים לצה"ל, למערכת הביטחון, לשב"כ, למוסד. אבל מה ההכרעה שלכם כממשלה? תראו לי נתון אחד שאתם, כשתגיעו לבחירות, תוכלו לבוא לעם ולהגיד: בנתון הזה הצלחנו לעשות מה שממשלות קודמות לא עשו. אני אומר לכם, לא יהיה לכם שום נתון אחד כזה שתוכלו להציג לעם, לא מבחינה כלכלית, לא מבחינה חברתית. אני לא מדבר על הפשיעה במגזר הערבי, זה בכלל נתונים – מדברים כאילו אנשים מטומטמים. תיקחו נתונים של הממשלה הקודמת שלנו, שאנחנו תפקדנו מתוך שנה ושמונה חודשים, אפילו פחות, שנה ושישה חודשים, כמעט חצי מהתקופה ללא רוב, שמונה חודשים, עד אפריל 2022, ועדיין הצלחנו לעשות דברים שאתם לא מצליחים לעשות שלוש וחצי שנים. אני כבר לא מדבר על הכלכלה. מישהו מכם נכנס לסופר, מסתכל על המחירים הנוראים האלה? מישהו מכם בכלל רואה מה קורה במשפחות כשהבעלים מקבלים צו חמישי ושישי למלחמה, וחלקם כבר אומרים: אנחנו לא רוצים, לא רוצים להתייצב, אנחנו כבר נתנו את הכול? אבל אנחנו מסתכלים כיצד הממשלה, שאתם קוראים לעצמכם ממשלה ציונית, מעודדת אנשים שרוצים לעזוב את המדינה במקום לעודד אנשים שרוצים לתרום. אני כמובן מדבר על כל המשתמטים שהדאגה היחידה שלהם היא איך להימלט מנציג צה"ל בשדה התעופה לקראת ראש השנה בשביל לטוס לאומן. דרך אגב, זה די מגוחך – – –
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חבר הכנסת סובה. הסתיים הזמן.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
הסתיים הזמן, אז חצי משפט לסיום, חצי משפט.
היו"ר אליהו רביבו:
הסתיים הזמן ונתתי לך לסיים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
חצי משפט. אני רק רוצה להגיד – – –
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
– – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
בסדר, סוכות, תירגע. מה קרה? בפגרה. תכף תדבר. תעלה לממשלה. אבל בחצי משפט, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד: לשלם 20 מיליון שקלים למדינה זרה בשביל סידורי אבטחה במולדובה, ברומניה, בזמן שאנחנו דנים בהגדלת הגירעון, זה בושה וחרפה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, שלוש דקות לרשותך.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
שלום, אדוני. ביקרתי בלוד, בעיר, בעירייה עם עשייה. התארחתי אצל אחיך, אדוני היושב-ראש, וכבוד להתארח אצלך. ברכות על התפקיד – –
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
– – שאתה מנהל אותו, עד כה, בנועם הליכות ובהוגנות. חבריי וחברותיי, האסון שלנו הוא שחיסול ראשי החמאס בדוחה, במקום שיתבצע בקונסנזוס מלא, נתקל בחשדנות, והמעורר אותה הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה, שאמר משהו כמו: לאור מתקפות הטרור על אזרחים, על חיילים, הוריתי על פגיעה בראשי הטרור. זה מרשים, אבל מעורר חשד. זה מעורר חשד כי לראש הממשלה יש רקורד של מי שלא מנצל הזדמנויות, ואפילו אולי מכשיל אותן, להחזרת החטופים. הוא הכשיל את הצעתו שלו מסוף מאי 2024, לפני 15 חודשים. הוא הדליף, או בסביבתו הדליפו, מסמכים מסווגים לאחר רצח ששת החטופים כדי לשנות את השיח הציבורי. הוא הוביל להפרת הסכם הפסקת האש על ידי ישראל כדי להשיג עוד לחץ על חמאס, אבל זה היה במחיר שייתכן שאיבדנו את האפשרות להשיב עוד חטופים. זה היה רק לפני חצי שנה. כעת הוא מודיע שהסיכול הזה, שהיה יכול להתבצע בעבר ויכול להתבצע גם בהמשך, מתקיים בעיצומו של ניסיון נואש להציל את אהובינו ולהשיב את חללינו – בשם ההסבר, שטוב תמיד, כי הלב רותח – והוא רותח; ואנחנו זועמים – ואנחנו זועמים; ואנחנו מפחדים – ואנחנו מפחדים; ואנחנו רוצים לנקום – והרגש הזה הוא טבעי. אבל בראש ובראשונה, כמו שזה מסתמן בציבור רחב של אזרחים, שזקוקים לממשלה אמינה, המהלך הזה נעשה בשם הסטת תשומת הלב הציבורית מהאסונות הקשים של הימים הקודמים. ברור שההחלטה בעייתית, ברור שיש בה רכיב שמסכן את החטופים שלנו, אבל ברור לא פחות שממשלה הגונה, שאינה מערבת שיקולים פוליטיים בעומק דיוני הקבינט, לא הייתה נתקלת בחשדנות ובאימה מצד משפחות החטופים. לכן, אני אומר: הפוך, ביבי, הפוך. שחרר את החטופים, תרגיע את עם ישראל, תחזק את הבריתות האזוריות, ומפעם לפעם, אדוני היושב-ראש, ייעלם שונא ישראל. מתוקף צוק העיתים עלינו להשלים עם כך שחמאס לא ייעלם באירוע קסום אחד. הוא חטף כהוגן. רק בהסכם מדיני ששלוב עם עוצמה צבאית הוא יפנה את השלטון האזרחי, ובהמשך, בתמורה וכתנאי לשיקום עזה, הוא ייפרד מכלי הנשק ומהדומיננטיות הצבאית. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. שלוש דקות.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראיתי לפני יומיים שכמה שעות אחרי שנרצחו פה שישה יהודים, מה שזעזע כמה חברות כנסת מהאופוזיציה זה דווקא ציוץ שלי בטוויטר שהשתמש במילה "נקמה". הן טרחו אפילו להוציא כמה סרטונים מוזרים בטיקטוק, אני חייב לומר. לא מפריעים לי הסרטונים המוזרים, אבל מה שכן הפריע לי זו הטענה כאילו נקמה היא לא דבר שקשור ליהדות, כי חוץ מפחדנות, הטענה הזאת זו גם בורות. אז תרשו לי ללמד אתכם משהו. במלחמת מדין הקדוש ברוך הוא מצווה את משה: "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים". בפרשת האזינו אומר משה רבנו בעצמו: "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו". אולי משה רבנו לא מספיק יהדות בשבילכם, אז גם הנביא ישעיהו מתנבא על אדום: "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה"; ודוד המלך בתהילים: "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע" – כן, כן. וכשדוד המלך כותב: "האל הנותן נקמות לי", אומר רש"י, שהיה גדול פרשני המקרא: מה זה נותן נקמות לי? שדוד המלך מתפלל שהקדוש ברוך הוא ייתן לו בעצמו לנקום מהאויבים שלו. הגמרא גם אומרת שגדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות. בקיצור, יש עוד בלי סוף, אבל באמת כל מי שלמד פעם תורה או גמרא יודע שנקמה זה ערך משמעותי וגדול ביהדות. אבל לא עליתי לפה כדי ללמד אתכם יהדות, למרות שאולי כדאי. יש דת אחרת, ושם אומרים: אהבו את אויביכם, ברכו את מקלליכם, התפללו בעד הפוגעים בכם, המכה אותך על הלחי הטה לו את הלחי השנייה. זו הדת הנוצרית. זה ציטוט מהברית החדשה. ההטפה שלכם כל היום לאהוב את האויב, לדאוג לרווחתו של האויב כל הזמן בזמן שהוא מנסה להשמיד אותנו, לכבול את ידי הלוחמים שלנו במוסר מעוות, לתת להם אוכל בבתי הכלא עוד ועוד ועוד ועוד, ובכלל תמיד להטות את הלחי השנייה, דווקא ההטפה הזו, דווקא ההטפה הזו היא שמנוגדת מכול וכול ליהדות.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה יודע שזה שקר. בית המשפט – – – זה שקר.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
חבר הכנסת, אתה יודע טוב מאוד שהיהדות היא בדיוק הפוכה מכל הטענות האלה וההטפות האלה. כל היום: תנו להם ותביאו להם ותעזרו למסכנים שם – כי היהדות היא דת שמקדשת את החיים.
מיקי לוי (יש עתיד):
היהדות שלי יקרה לא פחות משלך.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
חבר הכנסת מיקי לוי, היהדות היא של כולנו, והיא דת שמקדשת את החיים. בגלל שהיא כל כך מקדשת את החיים, אין בה טיפת סבלנות למי שרוצה לרצוח אותנו, אפילו לא טיפה, כלום, אפס. זו היהדות, של כולנו. אלו המקורות. אין לנו טיפת סבלנות למי שמנסה לרצוח אותנו.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה שם אצבע על בית המשפט העליון.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
דווקא מתוך קדושת החיים יש מצווה לרדוף את האויב עד שאנחנו משמידים אותו.
מיקי לוי (יש עתיד):
אין לנו ויכוח. איך נכנס בית המשפט העליון לכאן?
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
דווקא ביהדות יש את האמירות של "פעמיו ירחץ בדם הרשע". ככה מקדשים את החיים. לא מביאים אוכל למחבלים, לא נותנים להם עוד ועוד אוכל, לא אומרים: איך אנחנו מפרנסים אותם – בזמן שהם מנסים להשמיד אותנו. הורגים אותם.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי נתן להם?
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
ככה זו היהדות. זו היהדות שלנו. וכן, נקמה היא חלק מהיהדות. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, חבר הכנסת צבי סוכות. חבר הכנסת אושר שקלים, ברוך הבא, חברי. שלוש דקות לרשותך, חברי הטוב.
אושר שקלים (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, ברכות ויישר כוח. אתה ראוי ביותר.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
אושר שקלים (הליכוד):
זוכרים את המשפט "מי נתן את ההוראה"? אתמול עם ישראל סגר חשבון דמים ארוך עם הגרועים שבאויבינו. אני מקווה שהתוצאות יתבהרו בהמשך. צה"ל הוכיח פעם נוספת שהטרוריסטים לא ימצאו מקלט לא בעזה, לא בביירות, לא בדוחה ולא בתימן. החיסולים האלה לא קרו בחלל ריק. יש מי שעומד מאחורי התכנון, הביצוע וקבלת ההחלטות. מכאן אני רוצה לחזק את ידיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון, הקבינט, הרמטכ"ל, צה"ל וכל כוחותינו הקדושים העוסקים בביטחון ישראל. שמעתי אתמול הרבה פרגון שמגיע לכוחותינו, אך בכל זאת היה חסר לי משהו. אני רוצה לצטט דוגמה של כמה מראשי האופוזיציה והטוענים לכתר. כותב לפיד: "מברך את חיל האוויר, צה"ל, שב"כ וכל כוחות הביטחון על פעולה יוצאת דופן לסיכול אויבינו" – יפה מאוד; ליברמן: "תודה לצה"ל ולכוחות הביטחון שהבהירו לעולם כולו: דמם של יהודים אינו הפקר" – מסכים לכל מילה; המועמד מטעם עצמו לראשות הממשלה, הנוכל הפוליטי בנט, כותב: "חזק ואמץ. ככה ייעשה למרצחי חמאס" – מסכים. אבל לא חסר לכם איזה משהו? איך זה שאתם לא מסוגלים לומר מילה אחת של פרגון על מלא? הרי אתם כאן, חבריי לאופוזיציה, אומרים על ראש הממשלה נתניהו: אתה הראש, אתה אשם. אז אם לשיטתכם נתניהו אשם בכישלונות, הוא גם הראש בהצלחות. וכאן הצביעות שלכם נחשפת. לכן מגיע לנתניהו ולדרג המדיני קרדיט מלא, אבל אתם לא מסוגלים להוציא מפיכם אפילו מילה אחת של פרגון. מה קרה? אתם מפחדים מהבייס? מפחדים מאותם קיצוניים שמייצרים כאוס ושנאה ברחובות? מעניין מה היה קורה אם חלילה המבצע הזה היה נכשל. לא רוצה לחשוב על קיתונות הבוז והביקורת והדרישה לוועדת חקירה. אז אני שוב חוזר על המשפט – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ועדת חקירה לדבר כזה?
אושר שקלים (הליכוד):
אני שוב חוזר על המשפט: "מי נתן את ההוראה"? הרי יש מי שמנחה את הצבא, יש מי שמפקח על כוחות הביטחון. מעניין שכל מי שבבית הזה שמתעלם מהחלטת הדרג המדיני לתקיפה – כמוהו כתומך בדיקטטורה, כשם שהוא בא ממפלגה דיקטטורית שבה אין בחירות חופשיות לרשימה. אז ברוח התקופה נאחל שנמשיך להכות את כל אויבינו מבית ומחוץ, ושנתברך בשנה טובה, מוצלחת, ונדע לפרגן זה לזה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
אמן ואמן. תודה רבה. הבאה בתור, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה נמצאת. חבר הכנסת עמית לוי, ברוך הבא. שלוש דקות לרשותך.
עמית הלוי (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש, ברכות על המינוי. חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, חיילי צה"ל, אני ראיתי לפני כשעה את הפרסומים על ויכוח בין הפצ"רית לבין הרמטכ"ל על פינוי העיר עזה. הפצ"רית טענה, לפי מה שפורסם, שעדיין אסור היה לפנות. למה? כי היו כמה ארגונים בין-לאומיים שטענו שצריך עוד זמן לקליטת העזתים בדרום. אני מניח לרגע את הארגונים הללו ואת השקרים הגסים שלהם, שמבוססים תמיד על מכונה ניאו-נאצית של חמאס, אבל לפי הפרסומים, וזה חידוש מרענן מאוד – – –
היו"ר אליהו רביבו:
אולי כדאי שמישהו ייפגע ותהיה עילה להפסקה.
עמית הלוי (הליכוד):
כן. אבל מה כן מרענן בפרסום הזה? זה אולי חידוש של שנים, אבל בוודאי של 21 החודשים האחרונים, שהרמטכ"ל אזר אומץ ואמר: אני לא מקבל את הפקודות של הפצ"רית. כן? אנחנו, כידוע – ב-21 החודשים האחרונים יש לנו רמטכ"לית בפועל, למי שפספס, יפעת תומר ירושלמי. היא נותנת פקודות, מחלקת הנחיות ליחידות צה"ל, משביתה פלוגות מילואים ביהודה ושומרון, תוך פתיחה שערורייתית בחקירות מצ"ח הזויות לחלוטין. אנשיה עוצרים, כזכור לכולם, את חיילינו הגיבורים במבצע עם מסכות לאור יום, כאילו מדובר באחרוני העבריינים. אחר כך כמובן עוד מעלילים עליהם עלילות, גם עלילות שווא, גם עלילות שגורמות נזק אדיר לצה"ל ולישראל. כמובן, בתחום הזה הפצ"רית ומצ"ח איכשהו מתקשים לחקור. אנחנו כבר חודשים ארוכים בהמתנה פה. יש בערך חמישה אנשים שהייתה להם גישה לסרטון של שדה תימן, אבל לא הסתייע בינתיים. והיא מטילה מגבלות חמורות מאוד על חיילי צה"ל בלחימה הזאת. את אחת מהן העליתי כאן בשאילתה לשר הביטחון הקודם על אי-סיכול עזתים שהשתתפו בטבח, ברצח, במסעות הרצח של 7 באוקטובר. זה לא הוכחש. היא ניסתה לשכנע עיתונאים בכירים לרדת מזה, אבל הודתה גם בפניהם, כפי שעשה כאן שר הביטחון על בימת הכנסת: זה הדין הבין-לאומי. פרשנות קיצונית מאוד, מופרכת, מופרעת, צריך לומר, של בג"ץ לסיכולים הממוקדים של ברק. אבל החמור מכול זה מה שקורה עכשיו – ולכן עליתי לכאן – והוא האיסור על הטלת מצור. מה שיפעת והיועמ"שית דרשו בישיבות הקבינט באופן נחרץ הוא להמשיך לתספק אזורי לחימה, אותם אזורים שאליהם אנחנו שולחים את חיילי צה"ל. כלומר, ביד אחת אנחנו שולחים את חיילי צה"ל לשג'אעיה, וביד השנייה אנחנו מרעננים את כוחות האויב שם, נותנים להם אוכל, מים, חשמל ודלק, כלומר חשמל לתת-קרקע. זה אפילו לא מצור, אדוני היושב בראש. זה כמו שאני אומר לך: יש פה אוכל בפרסה. אני חייב להביא לך את האוכל לכאן? לא מונע ממך את הגישה. זה מצור?
היו"ר אליהו רביבו:
מאה אחוז.
עמית הלוי (הליכוד):
פיזית, זה מצור בעולם? מישהו מתייחס לזה כמצור? יש מדינה נורמלית שהייתה שולחת את הטנקים שלה לתוך בניינים וסמטאות? מה השיגעון הזה? איך שולחים את החיילים שלנו לתוך הסמטאות והפירים במקום לעשות את כל מה שמדינה עושה, כל מה שמדינה נורמלית הייתה עושה – סוגרים את הציר, מכתרים. הרוצה להתפנות, יתפנה. גמרנו, נגמר הזמן של הפינוי – סוגרים את השיבר. הם היו נכנעים תוך ימים. כולם יודעים את זה. אני עליתי לכאן לומר לרמטכ"ל: זה הדין הבין-לאומי. היא אומרת שזה בניגוד לדין הבין-לאומי. זה הדין הבין-לאומי, זאת אמנת ז'נבה, זה המדריך הצבאי הבריטי, ככה האמריקאים נהגו, ככה הצרפתים, כולם. רק בישראל. אבל אני עולה לכאן ואני אומר לרמטכ"ל אייל זמיר: אייל, עשית כבר צעד אחד, אזרת אומץ, התנגדת לפצ"רית פעם ראשונה במלחמה. לך עוד צעד, לך עוד צעד קדימה, אייל זמיר. אל תישמע. לך עוד צעד קדימה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
אל תישמע לעמדה המופרכת הזאת של הפצ"רית למנוע את הכיתור.
מרב מיכאלי (העבודה):
אין שעון?
עמית הלוי (הליכוד):
אל תשלח ביד אחת את החיילים וביד שנייה תתספק את האויב.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חבר הכנסת עמית.
עמית הלוי (הליכוד):
זה לא נורמלי. זה מה שאמר לך גיא חזות, תת-אלוף, מנהל מערך הלמידה. קח את הביקורת שלו בשתי ידיים, בשתי ידיים.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חבר הכנסת עמית הלוי.
עמית הלוי (הליכוד):
מה זה לקרוא לו לשיחת השתקה? מה זה לטאטא אותו? לאכוף עליו, לכפות עליו להתנצל.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא מקבל דקות אקסטרה.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת עמית הלוי, אתה הרבה זמן אחרי סיום.
עמית הלוי (הליכוד):
אני מסיים, משפט אחרון.
היו"ר אליהו רביבו:
לא, לא. אבל משפט, משפט.
עמית הלוי (הליכוד):
לכפות על תת-אלוף להתנצל? יש לקחים. ככה היא מתנהגת? זה לא חשוב לך, מרב מיכאלי? ככה מתנהגת מערכת ציבורית?
מרב מיכאלי (העבודה):
אבל מה זה קשור?
היו"ר אליהו רביבו:
טוב, תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
ככה את היית מתנהגת כשרה?
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת עמית הלוי, ניצלת כפי בחירתך את – – –
עמית הלוי (הליכוד):
בא תת-אלוף, הביע ביקורת. במקום לקרוא לו, למפקדי האוגדות – –
מרב מיכאלי (העבודה):
מה זה קשור? מה זה קשור?
היו"ר אליהו רביבו:
משפט לסיכום.
עמית הלוי (הליכוד):
– – לשמוע את הלקחים שלו, אז משתיקים אותו?
מרב מיכאלי (העבודה):
מה זה קשור?
עמית הלוי (הליכוד):
מה זה קשור? זה קשור לזה שחיילים נלחמים עכשיו.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת אביחי בוארון מתכבד להגיע. שלוש דקות לרשותך. ברוך הבא, יקירי. השם ישמור אותך. שלוש דקות לרשותך.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הגיעו ימי ריבונות. כולם מרבים לדבר על ריבונות. הגיע הזמן. אנחנו רואים את צרפת, אנגליה ומדינות נוספות מדברות על הכרה במדינה פלסטינית, ואנחנו כנגדן אומרים להן: אנחנו מחילים ריבונות, וטוב שכך. אבל צריך להבין במה דברים אמורים. המילה ריבונות יכולה להיות מתעתעת. השאלה היא מה יש מתחת לאותה מילה, ריבונות, שאנחנו כל כך מחכים לה וחולמים עליה 57 שנים. אני מזכיר לכם שריבונות על רמת הגולן – המשפט, השיפוט והמינהל הוחלו 14 שנים בלבד אחרי ששוחררה רמת הגולן, ופה אנחנו כבר 57 שנים מחכים לריבונות. אבל מה יש מתחת למילה הזאת "ריבונות"? אני רוצה לומר לכם, חבריי, שהשטחים הללו, יהודה ושומרון, חבלי המולדת הללו, הולכים ונשלטים על ידי הרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית בעשור האחרון הלכה והשתלטה על השטחים הפתוחים בשטחי A ו-B – חונקת את ההתיישבות הישראלית, חונקת צירי תנועה, קוטעת רצפים ישראליים, יוצרת רצפים ערביים. דוח משרד המודיעין שיצא ביוני 2021 קובע במפורש שהרשות הפלסטינית מנסה לבנות מדינה דה פקטו מג'נין בצפון, דרך שכם, דרך רמאללה, דרך מזרח ירושלים, עד לבית לחם ועד לחברון בדרום, ולחבר את השטח הזה – שטח אדיר, שטח שהוא בגודלו פי ארבעה, חמישה ושישה משטח רצועת עזה – לחבר אותו לשטחים בעלי רוב ערבי במדינת ישראל, קרי הגליל התחתון והפזורה הבדואית בנגב. עם זה אנחנו צריכים להתמודד. ולכן, חבריי, אנחנו צריכים להחיל ריבונות על 82% – לא 60% – של שטחיC . אם נחיל ריבונות רק על שטחי C, אנחנו גוזרים חנק על ההתיישבות הישראלית. אבל יותר מזה, אנחנו מאפשרים לרשות הפלסטינית להתבסס ב-2,200 ק"מ רבועים, פי שישה מרצועת עזה. ואז מה שיכול לקרות, חס וחלילה, זה שאופנועים, טנדרים וג'יפים יסתערו מאותם שטחים שהם בשליטה ערבית על ריכוזי אוכלוסייה ישראלית, בבטן הרכה של מדינת ישראל. פה מדינת ישראל צריכה להיכנס לשטח, לאותם שטחים פתוחים ב-A ו-B שעליהם היא מחילה ריבונות, אותם 2,200 ק"מ רבועים, ולהקים שם מאחזים ישראליים, יישובים ישראליים, חוות ישראליות, כדי לייצר שליטה אפקטיבית במרחב, וכדי למנוע, חס וחלילה, את טבח 7 באוקטובר הבא.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
לא על עוטף עזה, מושבים וקיבוצים, אלא על עוטף יהודה ושומרון.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת בוארון.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
ערים, עיירות, ריכוזי אוכלוסייה אדירים. שישה מיליון ישראלים, הרוב היהודי הגדול ביותר בעולם, בין גדרה לחדרה.
היו"ר אליהו רביבו:
משפט סיכום.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, עוד משפט אחד.
היו"ר אליהו רביבו:
אבל משפט סיכום.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אם לא ננצל את ההזדמנות המדינית שנקרית לנו עכשיו כדי לפרק את האיום הזה – לא איום רחוק, לא חיזבאללה, לא איראן, לא רצועת עזה – –
היו"ר אליהו רביבו:
תודה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – פה בלב הארץ – אוי ואבוי לנו. את זה אנחנו צריכים לעשות, ויפה שעה אחת קודם.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. יישר כוח, כל טוב. חברת הכנסת מרב מיכאלי, שלוש דקות לרשותך.
מרב מיכאלי (העבודה):
מה קרה למיקרופונים של המליאה?
היו"ר אליהו רביבו:
נמצאים בשדרוג. זה תוך כדי הליך שדרוג. גם מערכת השמע, כמו שאת רואה. בבקשה, שלוש דקות.
מרב מיכאלי (העבודה):
בשאלה כמה זה עולה לנו, הרשימה הולכת ומתארכת. המלחמה ההרסנית הזאת, האיומה, שהורסת את ישראל מבפנים, עולה לנו עכשיו לא רק 20 חטופים חיים בסכנת מוות מוחשית בכל רגע שעובר; לא רק עוד 28 חטופים וחטופה שלא ייקברו בקבר ישראל, אלא באמת בזוועה של מנהרות חמאס; לא רק 904 חיילים שכבר קיפחו את חייהם, ועוד לא דיברנו על כמה מתאבדים מקרב הלומי הקרב והפוסט-טראומטיים, שחוזרים ממאות ימי לחימה, מאות ימי לחימה – אנשים שלא מסוגלים להמשיך בחיים שלהם, שלילדות ולילדים שלהם יש אבא אחר לגמרי, שלנשים שלהם יש בן זוג שהן לא מכירות, שלא מצליחים לחזור לעבודה, שלא מצליחים לחזור לתפקד, ואין מי שעוזר להם, כי אתם עסוקים מדי בעניינים אחרים, יש לכם דברים יותר חשובים. אתם צריכים להמשיך את המלחמה הזאת, שיהיו עוד הלומי קרב ועוד הרוגים, ועוד פצועות ופצועים.
אופיר כץ (הליכוד):
ישבנו – – – שעתיים. אז יש לנו קצת זמן בשבילם, בניגוד למה שאת אומרת.
מרב מיכאלי (העבודה):
תשאל אותם במאהל פה מחוץ לכנסת. תשאל אותם.
אופיר כץ (הליכוד):
אני הייתי איתם במאהל שמחוץ לכנסת. אני הייתי גם בוועדה וגם במאהל – – –
מרב מיכאלי (העבודה):
תשאל אותם. אני הייתי בוועדת חוץ וביטחון כשהם באו ודיברו ואמרו: אתם לא באים אלינו, אתם לא שומעים אותנו, אתם לא מטפלים בנו.
אופיר כץ (הליכוד):
אני הייתי במאהל שלהם. להבדיל ממך, אני העברתי חוק עכשיו שמכפיל את התקציב – – – לנכי צה"ל.
מרב מיכאלי (העבודה):
אני הייתי גם אצלם וגם בוועדה. הרבה יותר ממה שאתה מדבר עליו – הם הרבה יותר סובלים ממה שאתה מסביר לי עכשיו, שדיברתם עליהם שעתיים. תודה רבה, באמת. דיברתם עליהם שעתיים.
אופיר כץ (הליכוד):
אתם לא עשיתם 10% ממה שאנחנו עושים לנכי צה"ל. העברנו חוק שמכפיל את התקציב של נכי צה"ל, מה שאתם לא חשבתם לעשות בכלל.
מרב מיכאלי (העבודה):
אנחנו לא הכפלנו את התקציב של נכי צה"ל?
אופיר כץ (הליכוד):
אנחנו הכפלנו. אנחנו, לא אתם. בתקופה שלכם לא העליתם בשקל.
מרב מיכאלי (העבודה):
אתה יודע כמה נכי צה"ל אתם יצרתם במלחמה המטורפת הזאת?
אופיר כץ (הליכוד):
אנחנו הכפלנו, כן. אנחנו הכפלנו.
מרב מיכאלי (העבודה):
איך אתה מעז? איך אתה מעז? אתה יודע כמה נכי צה"ל אתם יצרתם? תודה רבה שאתם באמת מוכנים לתת להם תקציב.
אופיר כץ (הליכוד):
מה שאת אומרת עכשיו, חמאס אומר. מה שאת אומרת עכשיו, זה מה שחמאס אומר.
מרב מיכאלי (העבודה):
אחרי ששלחתם אותם, ואתם מבזבזים אותם במלחמה מיותרת.
קריאות:
– – –
מרב מיכאלי (העבודה):
החוצפה – הוספנו תקציב לנכי צה"ל. החוצפה המטורפת.
אופיר כץ (הליכוד):
את דוברת של חמאס. את דוברת של חמאס.
אריאל קלנר (הליכוד):
– – –
שלום דנינו (הליכוד):
זה לא ייאמן.
מרב מיכאלי (העבודה):
תכף תגידו לי שהוספתם גם תקציב לחטופים.
אריאל קלנר (הליכוד):
– – –
אופיר כץ (הליכוד):
את, את – – – דוברי חמאס.
מרב מיכאלי (העבודה):
תכף תספרו לי שאתם מעבירים כסף לחמאס שיהיה לו אוכל לתת לחטופים. זה הדבר הבא. פשוט לא יתואר.
אופיר כץ (הליכוד):
מה שאת אומרת עכשיו זה תעמולה של חמאס.
היו"ר אליהו רביבו:
בואו נתקדם.
אופיר כץ (הליכוד):
אנחנו יצרנו.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
היא לא אומרת מילה על חמאס.
מרב מיכאלי (העבודה):
150 מיליארד שקל עלתה המלחמה – –
אריאל קלנר (הליכוד):
התבוסתנות שלכם יצרה, התבוסתנות שלכם יצרה את כל מה שקורה פה, התבוסתנות – – – נכים.
מרב מיכאלי (העבודה):
– – השערורייתית הזאת עד היום.
אריאל קלנר (הליכוד):
אנחנו לא ניכנע, ואנחנו נבטיח את הניצחון.
מרב מיכאלי (העבודה):
עכשיו אתם מביאים עוד 30 מיליארד שקל כדי שתוכלו להמשיך את המלחמה, כדי שתוכלו להמשיך ולשבת בכיסאות האלה.
אריאל קלנר (הליכוד):
– – – 20 שנה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חברת הכנסת מיכאלי.
מרב מיכאלי (העבודה):
ומעל הכול, כמובן, שקינג ביבי, שקינג ביבי יוכל להמשיך ולשמן את עצמו, ולהחמיר את מצבה של מדינת ישראל, ולעבוד נגד הביטחון שלה ונגד האינטרס שלה בכל יום שעובר.
אריאל קלנר (הליכוד):
איזה כיף – – –
היו"ר אליהו רביבו:
תתכנסי בבקשה למשפט סיכום.
אריאל קלנר (הליכוד):
אף פעם לא חשבנו על המדיניות – – –
מרב מיכאלי (העבודה):
עוד 30 מיליארד שקל כדי להשאיר את נתניהו בשלטון.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת מיכאלי.
מרב מיכאלי (העבודה):
תאמינו לי, 30 מיליארד שקל, אם זה לא יעלה בעוד חיי אדם, זה לא היה אכפת לי, אבל משום שזה רק יממן עוד הרג – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
עוד 7 באוקטובר – – –
מרב מיכאלי (העבודה):
– – עוד הלומי קרב, עוד פצועים, עוד סבל, עוד ייאוש ועוד הרס, עוד הרס הביטחון של מדינת ישראל.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, תודה רבה, חברת הכנסת מיכאלי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
עוד. אתם – – –
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת מיכאלי. הוספתי לך עוד דקה זמן כדי שתשלימי, לא כדי שתחזרי על אותה מילה.
מרב מיכאלי (העבודה):
אז באמת, 30 מיליארד שקל, מי סופרת אצלכם? הרי אצלכם אין כאבי בטן.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
גם אתם שילמתם.
אריאל קלנר (הליכוד):
פי שניים אתם שילמתם.
גלעד קריב (העבודה):
– – – אתם תדברו – – –תתביישו – – – מתחת לשולחן.
קריאות:
– – –
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת גלעד קריב, חבר הכנסת גלעד קריב, תגיע בבקשה למקומך. חבר הכנסת קלנר, חבר הכנסת קלנר, חבר הכנסת קלנר. חבר הכנסת גלעד קריב.
גלעד קריב (העבודה):
אני יוצא החוצה.
היו"ר אליהו רביבו:
אז החוצה. נו, אז אוקיי, החוצה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מהדהדים את אותם מסרים.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת רם בן ברק, ברוך הבא. שלוש דקות.
רם בן ברק (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בוארון דיבר פה קודם על המדינה הפלסטינית. אנגליה מכירה בהם. חבר הכנסת בוארון, אתם, במו ידיכם ובמעשים שלכם, בונים את המדינה הפלסטינית. אתם לא תעשו שם שום סיפוח ושום ריבונות לא תטילו עליה, לצערי הרב. לצערי, אני אומר, אתה במו ידיך, אתה והחברים שלך, אתם בונים את המדינה הפלסטינית בהתנהלות הבלתי-אחראית שלכם והבלתי – – –
קריאות:
– – –
רם בן ברק (יש עתיד):
אבל לא על זה רציתי לדבר.
אושר שקלים (הליכוד):
אתה יכול גם להצביע בעד – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
אני אומר שאתם, אתה והחברים שלך, במעשים שלכם תביאו לזה שתהיה כאן מדינה פלסטינית חד-צדדית.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אמרת שלצערך.
רם בן ברק (יש עתיד):
אבל אני לא מנהל איתך דיאלוג. אמרתי לך רק מה שאני אומר. אני לא מנהל איתך דיאלוג.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני כן מנהל איתך דיאלוג. פנית אליי.
רם בן ברק (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, בזמן שאנחנו התכנסנו כאן בזמן הפגרה לאשר תקציב נוסף למערכת הביטחון, אני רוצה להגיד שאותה מדינה ואותם אנשים עדיין לא מוצאים כסף לטפל בהלומי הקרב, לא מוצאים כסף לטפל באנשים שהממשלה הזאת שולחת למלחמה. הם חוזרים פצועי נפש, הם חוזרים פצועים, והממשלה הזאת לא מוצאת תקציבים לטפל בהם. אני אומר לכם, אין לכם זכות מוסרית לשלוח לוחמים לקרב אם אתם לא יודעים, כשהם חוזרים, לתת להם את הטיפול הנדרש. שנים אנחנו כבר מדברים על זה, עוד הרבה לפני המלחמה. הממשלה הזאת העצימה את זה, והמדינה הזאת והממשלה הזאת לא יודעת לטפל באותם אנשים שהיא במו ידיה שולחת למלחמה. יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, שלום לך. אני חושב שאתה צריך לקחת את הנושא הזה לידיים שלך. אנחנו צריכים לדעת לטפל בהלומי הקרב. אנחנו צריכים למצוא לזה את התקציבים, ואת התקציבים האלה עכשיו, ולא רק דיבורים. מדברים על זה ומדברים על זה ולא עושים את זה. יש המלצות, יש החלטות שלא מיושמות, וצריך לעשות את זה. לא יכול להיות שאנחנו נאשר כאן מיליארדים, מיליארדים למערכת הביטחון בשביל המלחמה הזאת, ולא יימצא הכסף בשביל לטפל בהלומי הקרב. זה פשוט לא ניתן להכלה, הדבר הזה. חלקם מתאבדים, וזה פשוט בלתי אפשרי. אני מבקש ממך להרים את הכפפה הזאת. במקום לעשות דיונים על חוקי השתמטות, תעשה דיונים איך פותרים את הבעיה הזאת. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. יושב-ראש הקואליציה?
אופיר כץ (הליכוד):
לא, השר.
היו"ר אליהו רביבו:
אני מבקש לקרוא לשר המסכם, כבוד השר ד"ר שלמה קרעי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אין צורך, אדוני, זה בסדר.
היו"ר אליהו רביבו:
יש. למדת בשביל זה, עבדת בשביל זה קשה, נכון? אז ברוך הבא, ד"ר שלמה קרעי, כבוד שר התקשורת, השר המסכם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה, אדוני היושב-ראש. בהצלחה בתפקיד, בעזרת השם.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, אדוני. תודה רבה. השם ישמור אותך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כנסת נכבדה, פרשת השבוע, פרשת כי תבוא: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה, וירשתה וישבת בה". יש לנו מצווה לרשת את הארץ הזאת, ארץ נחלת אבותינו. ולמרות כל הקולות של הרפיסות והכניעה – בואו נוותר, ובואו ניתן, ובואו ניתן את הלחי השנייה לאויב – יש כאן ממשלה, יש כאן עם, יש כאן לוחמים עם רוח אחרת. "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו", רוח של גבורה יהודית. הפרשה ממשיכה ומדברת על מצווה שאפשר ללמוד ממנה הרבה דברים, על מצוות ביכורים: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה – – – ובאת אל הכהן – – – ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך". רש"י מסביר מה זה "ואמרת אליו" – שאינך כפוי טובה. מצוות ביכורים מלמדת אותנו להסתכל על הצד החיובי, להסתכל על חצי הכוס המלאה. למרות שאותה פרשה מדברת על כל הקורות אותנו – היא כוללת הכול מאז היותנו לעם, את המעלות והמורדות: מאז היותנו לעם ביציאת מצרים, הירידה לגלות בעקבות הרעב, היותנו לגוי גדול, שעבוד ועינוי בבית עבדים ויציאה ביד חזקה לארץ ישראל. יש מצד אחד דברים קשים וכואבים, ומצד שני דברים גדולים כשעם ישראל נהיה לעם. והתורה מלמדת אותנו בזמן הזה להכיר טובה – ואמרת אליו שאינך כפוי טובה. המצבים הקיצוניים האלה מלווים אותנו לאורך כל דרכנו בשבילי ההיסטוריה. זו המשמעות של היותנו העם הנבחר. אין עוד עם בעולם כל כך קטן וכל כך משפיע. אין דבר כזה. משפיע על כל סביבותיו. כל העולם נושא עיניים למה שעם ישראל עושה, למה שההנהגה שלו עושה. אנחנו רואים שבוע שבו יש לנו ניצחונות כבירים שנמשכים, מלחמה של לוחמינו הגיבורים בכל החזיתות, מול אובדן קשה, מול שבר נורא, מול מחבלים נתעבים שרצחו שישה קדושים, השם ייקום דמם, וארבעה לוחמים שנפלו בקרב ברצועת עזה, עם שוטר שנפל גם הוא בקרבות בתוך מדינת ישראל. יחד עם כל זה, אנחנו רואים שהעם הזה הולך ומתגבר. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". הפרשה מלמדת אותנו, יחד עם כל מה שקורה לנו, לשמוח – "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוהיך". תמיד אנחנו צריכים להאיר פנים, לא להתלונן. שמעתי שברי משפטים של חברינו מהאופוזיציה שעולים ומלינים על התקציב ומלינים על מה שקורה, ותמיד, תמיד תמיד, בחמיצות פנים. צריך שתהיה לכם הארת פנים, הכרת הטוב – הכרת הטוב כלפי ראש הממשלה, כלפי ההנהגה הביטחונית של מדינת ישראל, שמובילים את עם ישראל לגדולות. כל העולם נושא עיניים בתדהמה, נושא עיניים בתדהמה כלפי ראש הממשלה, איך הוא עומד איתן מול כל החזיתות מבית ומחוץ, ורק כאן יש חמיצות.
גלעד קריב (העבודה):
– – – שנדע מה אתה לוקח.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני מסיים. אני רוצה לסיים ולאחל שנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל, ולאחל גם לכם, חבריי לאופוזיציה, שנה טובה ומתוקה, שתשימו קצת סוכר בלימון, ולא רק להיות חמוצים. שנה טובה לכולם.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. לפני ההצבעה יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ ביקש למסור הודעה. חבר הכנסת אופיר כץ. אנא שמרו על השקט במליאה. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.
אופיר כץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה למסור לכנסת, לקראת ההצבעה על הסכם עם עוצמה יהודית, המשרד לביטחון לאומי, שימי המילואים של מג"ב במלחמה לא ישולמו מכספי המשרד לביטחון לאומי, וכמובן, על הסכומים והימים ישבו גורמי המקצוע ויחליטו על כך. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, האם זה מספק אותך? לא. אז תרצה לשאול? בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכיוון שהקואליציה הודיעה על הסכם, מן הראוי שהקואליציה תכבד את הבית הזה וההצבעה תתקיים רק לאחר שפרטי ההסכם יונחו על שולחן הכנסת. התרגיל הזה של להגיע להסכם, אבל לעשות אותו בעל פה כדי לחמוק מהוראות חוק הממשלה, הוא ביזוי כבודה של הכנסת והפרת רצון המחוקק. לכן אנחנו דורשים שאחרי שהודיעו שיש הסכם, שנעצור את ההצבעה, היא לא יכולה להתקיים. ילכו, יביאו את כל הפרטים בכתב, יניחו אותם על שולחן המליאה, ורק אחרי שתהיה שקיפות וגילוי נאות, אנחנו נוכל לראות את הדברים. התרגיל הזה של להגיע להסכמים בעל פה כדי לעקוף את הוראות החוק – –
היו"ר משה סולומון:
הנקודה ברורה. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
– – זה תרגיל שדורך על הכנסת ומבזה את כבודה. השאלה השנייה: ישנה עוד סיעה, ישנם עוד חברי כנסת שהודיעו על כוונתם במקור שלא לתמוך בהצעת החוק. הם חזרו בהם מהחלטתם. מדובר בחברי סיעת דגל התורה, ואנחנו מבקשים לדעת אילו הבטחות ניתנו לסיעת דגל התורה.
היו"ר משה סולומון:
תודה. לגבי השאלה הראשונה, אני מבין שנבדק עם הייעוץ המשפטי שאכן אפשר להמשיך להצבעה. לגבי השאלה השנייה – – –
גלעד קריב (העבודה):
אז מה הגילוי הנאות שניתן כאן – הסכם שלא יודעים מה העלות שלו בהצבעה תקציבית?
היו"ר משה סולומון:
שתי השאלות ברורות.
גלעד קריב (העבודה):
אנחנו דורשים לדעת כמה כסף הובטח בהסכם עם עוצמה יהודית – מספר, מספר.
היו"ר משה סולומון:
תודה. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אנחנו רוצים חוות דעת של הייעוץ המשפטי, שיסביר לנו מה – – –
היו"ר משה סולומון:
שתי השאלות ברורות. הן נשאלו בייעוץ המשפטי, ואמרו שאפשר להצביע. גם לאור שתי ההערות האלה, אפשר להצביע. חלק מהדברים יתבררו.
גלעד קריב (העבודה):
הודיעו על הסכם ולא הודיעו על פרטיו. אני לא מבין, או שיש הסכם – אז תודיעו מה כולל ההסכם, אנחנו בהצבעה תקציבית. זה לא הכסף של אבא של שר האוצר ולא כסף של איתמר בן גביר. כמה כסף? זה הכסף שלנו.
היו"ר משה סולומון:
תודה. תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין תשובה?
היו"ר משה סולומון:
לגבי יהדות התורה, תינתן תשובה עכשיו. חבר הכנסת אופיר כץ.
אופיר כץ (הליכוד):
אני כמובן לא מתייחס לשאלה הראשונה, כי עניתי בגילוי הנאות. לגבי השאלה השנייה, ההסכם עם יהדות התורה הוא נכונות ורצון טוב.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית – –
גלעד קריב (העבודה):
נכונות ורצון טוב באיזה נושא? אני לא מבין.
היו"ר משה סולומון:
– – (תיקון מס' – – –
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אמרו שיש הסכם על נכונות ורצון טוב. באיזו סוגיה – חוק ההשתמטות?
היו"ר משה סולומון:
לא, לא. חבר הכנסת גלעד קריב, תודה רבה. שמענו את זה.
גלעד קריב (העבודה):
כסף קואליציוני לרשויות החרדיות?
היו"ר משה סולומון:
התשובה ניתנה.
גלעד קריב (העבודה):
תכבדו אותנו, על מה ההסכם?
היו"ר משה סולומון:
לא, אני מבקש להוריד את המיקרופון שלו. תודה רבה. התשובה ניתנה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאות התקציביות (תיקון מס' 29), התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – 40 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאות התקציביות (תיקון מס' 29), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר משה סולומון:
49 בעד, 39 נגד, נמנע אחד. אני חוזר: 48 בעד, 39 נגד, נמנע אחד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
אני אומר, מי שלא הצביע – מנסור עבאס? אנחנו בודקים את זה, אין בעיה. אנחנו נגיד. ברגע שיאשרו, אני אגיד. תכף נכריז על התוצאות המדויקות. יש תקלה. חבר הכנסת מנסור עבאס, מה התכוונת להצביע? נגד. אם כך, 48 בעד, 40 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאות התקציביות (תיקון מס' 29), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
ועדת הכלכלה.
היו"ר משה סולומון:
אם כך, זה יעבור לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה המתאימה, אף על פי שהדברים ברורים לחלוטין.
נאור שירי (יש עתיד):
ברור למי?
היו"ר משה סולומון:
הפחתת גירעון, כספים, ועדת כספים – זה ברור. אבל אני מבין – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אני רוצה את ניר ברקת על התקציב.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/ 1892).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר משה סולומון:
נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר אופיר סופר, שר העלייה והקליטה, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2025. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, חוק התקציב לשנת הכספים 2025 אושר בחודש מרץ. במהלך חודש מאי 2025 החלה מדינת ישראל במבצע מרכבות גדעון, ובמסגרתו גדל היקף גיוס המילואים מעבר לצפוי וגרר הוצאות לחימה נוספות, הכוללות חימושים ומיירטים ושעות טיסה והפלגה לנוכח שיגורים של מאות כטב"מים וטילים בליסטיים על שטח מדינת ישראל. ביום 13 ביוני 2025 פתחה מדינת ישראל במבצע עם כלביא כנגד איראן, אשר כלל תקיפות משמעותיות של מערכת בשלל אמצעים באיראן. תקיפות אלו אף גררו תקיפות נגד של איראן בישראל ומאמצי הגנה משמעותיים של זרועות הביטחון. מתוקף כך נדרשה ועודנה נדרשת הממשלה להוציא סכומים ניכרים לצורך מאמצי הלחימה, לנוכח הגידול בהיקפם עקב המשך הלחימה העצימה, אשר עלתה על התחזיות שהונחו בעת גיבוש ואישור חוק התקציב לשנת 2025. סך הצורך בהגדלת התקציב הנובע מהימשכות הלחימה עומד על כ-30 מיליארד שקל, מהם 29 מיליארד לתקציב הביטחון, והיתרה – למימון הוצאות הריבית והוצאות נפגעי האיבה הנובעות מהמלחמה בכלל וממבצע עם כלביא בפרט. העברת התקציב הנוסף מייצרת יציבות וודאות למשרדי הממשלה השונים לטובת התנהלותם עד תום שנת הכספים. בפרט, התקציב הנוסף מייצר את התשתית הפיסקלית המאפשרת את המשך המאמצים הביטחוניים, המשך ניהול המלחמה וצמצום הפגיעה בהתנהלות התקציבית של מערכת הביטחון. אלו נדבכים קריטיים לטובת הפעולות הביטחוניות להבטחת ביטחון מדינת ישראל ולטובת התפקוד התקין של הממשלה בכלל. הממשלה רואה חשיבות גבוהה בשמירה על מסגרות התקציב כפי שהן קבועות בחוק התקציב הקיים לשנת 2025. בהתאם, לאורך השנה, ולמול מציאות המלחמה המורכבת, היא ביצעה שינויים בסדרי עדיפויות על מנת לתת מענה לצרכים העולים מהשטח, תוך הקפדה על שמירה על מסגרות התקציב שהיא מחויבת להן. אף על פי כן, נוכח החרפת הצרכים הביטחוניים מעבר ליכולת ההכלה של המסגרת הנוכחית, מביאה הממשלה חוק זה לאישור הכנסת, תוך מודעות גבוהה למשמעויות שינוי מסגרות התקציב במהלך שנה שוטפת והשפעותיו על הסביבה הכלכלית. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה, אדוני השר. אם כן, אנחנו עוברים כרגע לדיון האישי. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אישור התקציב הנוסף הזה – הנוסף הראשון לשנת 2025, לא יהיה האחרון, כמובן – התקציב המונח בפנינו הוא לא עוד מהלך טכני. אזרחי ישראל חייבים לדעת כי הרוב לאישור התקציב הזה הושג באמצעות שוחד פוליטי. השוחד הזה, אדוני היושב-ראש, ניתן, למיטב הבנתי, בשני אופנים: פעם אחת, לאחר החלפת יולי אדלשטיין, המפתחות לניהול הדיונים בוועדת החוץ והביטחון על חוק ההשתמטות, וכולנו עדים לכך, נמסרו על ידי ראש הממשלה לנציגי המשתמטים. פעם שנייה זה כסף, הרבה מאוד כסף. על העסקה הראשונה, אומנם בלי פירוט ובלי סכומים, אנחנו שמענו כאן לפני כמה דקות. ומחר, כבר מחר, ועדת הכספים מתכנסת על מנת לדון בהעברת מאות מיליוני שקלים למפלגות שיעניקו היום לקואליציה את הרוב בהצבעה. 30 מיליון שקלים יעברו להקמת המועצות הדתיות החדשות, 34 מיליון שקלים להילולות, 25 מיליון שקלים לעסקנים של המפלגות החרדיות במטה של המשרד לשירותי דת. אתם רוצים עוד? כי יש לי עוד. כמעט 27 מיליון שקלים, אדוני היושב-ראש, לחשיפת ירושלים הקדומה, כי הכי הכי דחוף עכשיו לחשוף את ירושלים הקדומה. עוד 10 מיליון שקלים – למשרד המורשת המיותר של השר אליהו למורשת הלא-מוחשית, כמו המשרד עצמו. ואם כבר לחגוג, אז כמובן שאי-אפשר ללא הקופה הקטנה של שר האוצר במשרד ההתיישבות, כשגם המשרד הזה יקבל מחר 80 מיליון שקלים, כי בעצם למה לא? אנחנו נמצאים בעיצומו של המשבר הביטחוני, המשבר הכלכלי, המשבר החברתי אולי הכי חמור מאז קום המדינה. משפחות קורסות תחת יוקר המחיה, עסקים קטנים נסגרים, הצמיחה נעלמה לחלוטין בשלוש השנים האחרונות. ומה מציעה הממשלה? עוד מיליארדים ליעדים מגזריים, עוד כספים קואליציוניים, עוד גזרות שיחנקו את מעמד הביניים הישראלי. כך, אדוני היושב-ראש, לא נראה תקציב חירום. זו תוכנית להישרדות פוליטית, עוד מהלך חצוף של פוליטיקאים ציניים, שעבורם 7 באוקטובר, מעגל המוות והשכול, הם רק תירוץ להמשך ביזת כספי ציבור. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת אביחי בוארון, בבקשה. זה חוב מקודם. אחריו חוזרים לסדר.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם לכן עלה לפה חבר הכנסת רם בן ברק ודיבר על כך שאני וחבריי – בגללנו תקום מדינה פלסטינית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא היה במוסד.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אנחנו לא הבאנו את הסכמי אוסלו, אתם הבאתם את הסכמי אוסלו. אתם הפקרתם את מרכז הארץ. בגללכם קרה 7 באוקטובר, כי הבאתם את ההתנתקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בגללנו – – –
רון כץ (יש עתיד):
אתם הצבעתם בעד.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אתם אלה שהטרלתם את מדינת ישראל במשך עשרות שנים נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון. אתם אלה שמסכנים את תושבי מרכז הארץ היום. אתם, שמתנגדים לריבונות ישראלית, מביאים את 7 באוקטובר הבא על מרכז הארץ.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת מירב.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חברת הכנסת בן ארי, אתם, כולכם. כל השמאל המטורלל הביא עלינו את ההתנתקות ומביא עלינו את 7 באוקטובר הבא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל מי עשה את ההתנתקות? מי עשה את ההתנתקות – – –
קריאה:
ביבי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה שומע – – – על הראש. אין לך בושה.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת מירב, תאפשרי לו. הוא פנה לחבר הכנסת רם בן ברק.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
ולא נדבר על אלה שמנעו בקק"ל חימוש כיתות כוננות ביהודה ושומרון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, אתה – – – על הראש. אין לך בושה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
השנאה שלכם העבירה אתכם על דעתכם. אתם שונאים את כל מה שלא אתם. לכן הבאתם את אוסלו, לכן אתם כל כך שונאים את הכיפות הסרוגות. תתביישו לכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה השנאה, מה זה השנאה – – –
קריאות:
– – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
רם, אני מסתכל לך בעיניים. תתבייש לך. אתה מייצר שנאה נגד הכיפות הסרוגות, אתה מייצר שנאה נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון. תודה בזה. תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא היה במוסד, מה אתה עשית? מה זה "תודה"? הוא היה במוסד – – – מה אתה מזלזל? הגן על מדינת ישראל.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
היה במוסד, היה במוסד. שנאת ישראל.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה עשית?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
מה אני עשיתי? הרבה יותר ממך, מירב. תתביישו לכם – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
ביבי שלך הצביע על ההתנתקות בעד שלוש פעמים. ארבע פעמים – – – אריק שרון.
רון כץ (יש עתיד):
ארבע פעמים. יהודי לא מגרש יהודי.
היו"ר משה סולומון:
חברים, תודה רבה. חבר הכנסת בוארון, תודה.
מירב כהן (יש עתיד):
בוארון, לא יפה – – –
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, מותר להביע עמדה, ואחר כך – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
נכון, וגם לנו מותר. הוא פנה אלינו.
מירב כהן (יש עתיד):
אבל לא יפה להסית. לא יפה להסית.
קריאה:
– – –
היו"ר משה סולומון:
אני אתן לך, אם צריך, מעל הבימה. לא עכשיו. תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – שנאה. עוד מעט יום כיפור. איפה אתה? תגיד: כולנו אחים. בואו – – –
היו"ר משה סולומון:
הינה, אתה אומר את זה. חבר הכנסת נאור שירי, כולנו אחים, אכן כך. תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – הייתי בן תשע. אני – – – על התנתקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היה בן תשע בהתנתקות. הוא אשם בהתנתקות – – –
היו"ר משה סולומון:
שרשרת הדורות. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
גלעד קריב (העבודה):
מה הוא אמר, שאנחנו הבאנו את ההתנתקות?
קריאה:
כן, אתה.
גלעד קריב (העבודה):
אריק השמאלני וביבי הקומוניסט.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
מירב כהן (יש עתיד):
טוב, ביום ראשון פרסמו חברי ועדת החקירה לעניין הצוללות פירוט לנימוקים שהובילו אותם להוציא מכתבי אזהרה לנחקרים. משום מה לא מדברים על זה במדינת ישראל, כי יש לנו כל כך הרבה קשיים, כל כך הרבה בשורות קשות ורעות, שלא מדברים על הפרשה החמורה הזו, שהייתה בה התפתחות השבוע, אבל אנחנו לרגע נתעכב על זה, כי זה חשוב. במסקנות הביניים של הוועדה נכתב – אני מקריאה: "התנהלותו של מר נתניהו בנושאים הנחקרים על ידי הוועדה הובילה לשיבוש עמוק ושיטתי בתהליכי עבודה ובניין הכוח, ולפגיעה במנגנוני קבלת החלטות בשורה של סוגיות רגישות. בכך", כותבים חברי הוועדה, "סיכן נתניהו את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים הכלכליים של מדינת ישראל". למי שלא מכיר את פרשת הצוללות, הסיפור הוא כזה: בשנת 2009 נתניהו הלך על הראש של מערכת הביטחון ונתן לגרמנים אור ירוק למכור צוללות גם למצרים, תוך שישראל בעצם צפויה במהלך הזה לאבד את היתרון שהיה לה בתחום הביטחוני הזה במזרח התיכון. בדוח הביניים של הוועדה נכתב: "במערכת הביטחון זיהו כי גורם ישראלי כלשהו פועל בעניין, אך לא העלו על דעתם כי מדובר במשרד ראש הממשלה". בהמשך, בשנת 2015, נתניהו נפגש עם מרקל במטרה לרכוש עוד צוללת לישראל. לצורך כך הוא מבקש ממערכת הביטחון את עמדתה באשר לצורך לרכוש צוללת שביעית. מערכת הביטחון התנגדה בטענה שזה לא התיעדוף שלהם, זה לא מה שהמדינה צריכה. נתניהו המשיך בכל זאת בתהליך של המשא ומתן, מידר את מערכת הביטחון, ובסופו של יום גם מרח את הקבינט, את הקבינט המדיני-ביטחוני, באשר למחיר של העסקה. הוא מרח אותם באשר לכמה זה הולך לעלות לנו: הוא הציג 1.8 מיליארד אירו, ובסוף זה עלה 3 מיליארד אירו. אני חושבת שכל אחד צריך לשאול: מדוע ראש הממשלה התנהל בצורה הזו? מי הרוויח מהעסקה הזו? האם השיקולים של ראש הממשלה היו קשורים לביטחון של מדינת ישראל או שהיו לו שיקולים זרים, אחרים? והשאלה אולי הכי חשובה: האם דפוסי הפעולה הזו, הפעולה הכל-כך מלוכלכת, הלא-עניינית – –
היו"ר משה סולומון:
תודה. משפט סיכום, בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
– – האם הם חלק מהחומר הרעיל שהמיט עלינו את אסון 7 באוקטובר? האם ההתנהלות המטונפת הזו היא בדיוק אותה התנהלות שהביאה עלינו את האסון הנורא מכול?
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
חברת.
היו"ר משה סולומון:
מה אמרתי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
חבר.
היו"ר משה סולומון:
או-אה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אנחנו צפינו במופע אימים של חבר הכנסת אביחי בוארון. עכשיו, מילא היה משהו מאחורי הדברים שלך. אתה באמת האשמת אותנו בהתנתקות? באמת? את נאור שירי, שהיה בן תשע בהתנתקות? את מי? את רם בן ברק, שהיה לוחם במוסד? איך אתה לא מתבייש? בזמן שאתה רצת בין הגבעות, הוא נלחם למען מדינת ישראל. הוא נלחם. אני לא רוצה לספר לך – מדי פעם הוא זורק לי סיפורים, באיזה מדינות הוא היה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב טוב, תקשיב, גם עוד 100 שנה – שומע אותי? אי-אפשר לפספס אותי. גם עוד 100 שנה מהיום לא תגיע ל-10% – למה אני מגזימה? 5% מהתרומה של רם בן ברק. עכשיו, תקשיב, מאיפה התסכולים שלך? הרי שנינו גדלנו בנתניה. למה אתה ממורמר? על מה אתה ממורמר?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב, אני לא שומעת גם ככה, אני שומעת את עצמי. רגע, אני רוצה לדבר איתך, כי אנחנו שנינו מאותו הכפר. תקשיב טוב, שני גדלנו בנתניה, שנינו מזרחים, שנינו למדנו בבית ספר דתי עד כיתה י"ב. אני גם למדתי רק עם בנות. תגיד לי, למה אני, מירב בן ארי, לא ממורמרת כמו שאתה ממורמר, אם שנינו גדלנו – למה אני רואה ברם בן ברק בן אדם מדהים? למה? למה?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני ממורמר? יש לי תחושה – – – אני לא ממורמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז תן לי רגע. אתה מה זה ממורמר. אתה האשמת אותנו בהתנתקות, אתה, שביבי שלך הצביע ארבע פעמים בעד. למה אתה לא מאשים אותו? למה אתה לא מאשים את נתניהו? למה אתה נופל עלינו ואתה לא מסוגל להאשים את נתניהו?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
את אריק שרון. מה אני קשורה לאריק שרון? מה? תסבירי לי מה אני קשורה. גם לא הצבעתי לכם אף פעם.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני מבין שאין שום קשר לוגי בין התנתקות לבין שמאל ישראלי. אין קשר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא מצליחה להבין איך אתה ואני הגענו מאותו בית גידול בנתניה, מהשכונות, מהפריפריה החברתית, ואני מסתכלת על רם בן ברק ואני אומרת לעצמי: יפה הבלורית; אני אומרת לעצמי: איזה בן אדם, כמה הוא תרם. למה הוא לא מונה לראש המוסד? רק בגלל ההתערבות של הנתניהוז, וכולם יודעים את זה. ואתה מסתכל עליו ואתה ממורמר בגללו. למה? למה?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני בכלל לא ממורמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז תקשיב טוב, תקשיב: כל החבורה המורחבת פה לא הצביעה בעד ההתנתקות. אף אחד פה לא הצביע בעד ההתנתקות. אנחנו לא היינו חלק מהפוליטיקה הישראלית. לא, לא היינו שם. ואתה יודע מה? תקשיב טוב: אם אני הייתי בכנסת, אני גם לא יודעת מה הייתי מצביעה, אני לא יודעת. מה שבטוח שב-2006 לא הייתי בכנסת.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
2005, ב-2006 ההחלטה יצאה. אני יודעת את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה רציני? איפה אנחנו היינו באוסלו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז הינה, אני אומרת לך: עוד יותר טוב – אני ב-2005 הקמתי מרכז לנוער בסיכון בנתניה, בעיר שאתה ואני גדלנו בה.
היו"ר משה סולומון:
תודה. הנקודה ברורה. תם הזמן.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אתם חסידי ארץ ישראל השלמה. אתם לא בעד ההתנתקות, אתם בעד ארץ ישראל השלמה, והכול טוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב טוב, אביחי בוארון.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת מירב בן ארי, תם הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, הוא כל הזמן מפריע לי. תן לי חצי דקה, הוצאתי את הגרון, וגם ככה הקול שלי הרוס. תקשיב טוב, אביחי, הינה אני אומרת לך: תעזוב אותך מהמרמור והתסכול. מי שהביא עלינו את ההתנתקות זה הממשלה של אריק שרון. מי שהצביע בעד ההתנתקות זה נתניהו. החבורה פה, כולם – אף אחד לא קשור. וחלאס עם התסכול. תראה, תסתכל עליו, תהיה גאה בו.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חברת הכנסת מירב בן ארי, אתם כל כך ימנים. תרימי יד בעד הריבונות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תהיה גאה בו. הבן אדם עשה מבצעים, חבל על הזמן. אי-אפשר לדבר עליהם. תרים את הראש. לא להיות ממורמר. זה לא טוב לעור הפנים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
העיקר שלמה קרעי אומר לי שאנחנו חמוצים.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – – ארץ ישראל השלמה. כולכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אנחנו חמוצים? הוא ארץ ישראל השלמה. למה, איפה הוא גר, בנתניה? הוא גר בנהלל.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אתם יפי הבלורית והתואר ואנחנו גנבנו לכם את המדינה, הכיפות הסרוגות גנבו לכם את המדינה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מאיפה המרמור? מאיפה? מה זה כיפות סרוגות – – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. הדובר הבא כבר על הפודיום. בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
רק שנייה, אדוני, לעצור שנייה את הזמן.
היו"ר משה סולומון:
באיזה גיל אמרנו שהיית בהתנתקות?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, הייתי בצבא, אבל הוא הגיע איתי לאוסלו. ולדי היה בכלל בסיביר, הוא אשם באוסלו. הסכם וואי וכל מה שעשיתם באוסלו זה אנחנו. שנייה. שנייה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. שלוש דקות לרשותך.
נאור שירי (יש עתיד):
שנייה. שנייה.
היו"ר משה סולומון:
מה שנייה?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אני רק רוצה להסביר, כי בגילוי הנאות שנאמר על ידי יו"ר הקואליציה נאמר שיש הסכמה – – –
היו"ר משה סולומון:
אה, זה חלק מהדברים שלך? בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא. אבל סמוטריץ' עכשיו אומר – שימו לב בייעוץ המשפטי: בניגוד לנטען, משרד האוצר לא התחייב להעביר 160 מיליוני שקלים למשרד לביטחון לאומי, ובוודאי לא לפתוח סוגיות תקציב. זאת אומרת ששיקרו לנו. אין הסכמה. שר האוצר אומר.
היו"ר משה סולומון:
יגיע שר האוצר, יסביר.
נאור שירי (יש עתיד):
ייעוץ משפטי, שמעתם את זה? אין הסכמה, הם שיקרו. סמוטריץ' אומר את זה. אומנם הוא עכשיו עם טיקה בהודו, אני לא יודע איפה הוא, במומביי, אבל הוא אומר. הוא כנראה צופה בערוץ הכנסת. אה, התחלת לי?
היו"ר משה סולומון:
בוודאי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
או בומביי או – – –
נאור שירי (יש עתיד):
מומביי אמרתי. חבל, קצת חברות.
היו"ר משה סולומון:
בחברות עשיתי זאת.
נאור שירי (יש עתיד):
בוארון, אני חושב שדי מיצית את האירוע שאתם אלו שהצבעתם בעד ההתנתקות, המשכתם את אוסלו. אני לא נכנס לזה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אתם חסידי ארץ ישראל השלמה.
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא נכנס לזה, בוארון. The Jewish people have suffered enough. די, מספיק. מה שמירב עשתה לך זה הרבה יותר מדי. אני רוצה להתייחס לחברת הכנסת שעשתה – – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
די. מספיק. תשחרר. תנשום. כוס מים, יוסי. להוסיף לי 20 שניות. אני רוצה להתייחס לחברת כנסת אחרת שהייתה פה קודם ונשאה נאום לעגל הזהב סגול השיער שלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
צרצרים.
נאור שירי (יש עתיד):
איזה מלך הוא, ישועתו, למרות כל הלחץ שעשו לו ולמרות כל הלחצים בעולם, הוא שלח לתקוף את קטר ושלח טילים. וראיתי גם את ואטורי מחלק אתמול בקלאוות כאילו הוא בשוק בדיר אל-בלח. אבל עשרה נרצחים אתמול – אפס, שום מילה. כלום. כלום. יש להם יכולת לבדל את כל הרע בעולם, את כל הרע. עוד היא עושה נאום וקדה קידה, כאילו היא סיימה עכשיו פה מופע מחול בכיתה ט'. הזיה לחלוטין.
רון כץ (יש עתיד):
תגיד את השם.
נאור שירי (יש עתיד):
לא אגיד את השם, היא יודעת את שמה. אבל אני כבר אומר, גב' קטי, אם את כבר אומרת תודה, את שכחת כמה מילים.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אוה, נאור. נאור שירי – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אני רוצה מפה למסור תודה לרח"ט איסוף המודיעין, הלוא הוא יאיר נתניהו. הזמן שלך בגולה בכלל היה מבצע הטעיה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מה קרה? מה קרה? הקנאה אוכלת אותך.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה אספת את המודיעין; לראש מערך הדוברות, גב' שרה נתניהו. גם אותה שכחת. את הטיס האמיץ בנימין – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
– – ואת הנווט האמיץ בכלל, נתניהו, את פספסת. הרי אתם רק בהצלחות. כשמגיעים לזירת פיגוע – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
– – אחרי שנתיים על הדם של הנרצחים, בג"ץ, על התפוחים שעתרו באפריל 2024 – כולם אשמים.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
נתניהו מפריע לך – – – כי יאיר לפיד – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אבל כשיש הצלחות עושים פה נאומים, מחלקים בקלאוות, לא סופרים נרצחים, לא סופרים שחייל מילואים ביום חתונתו התאבד.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
נאור, תשתה כוס מים, נאור. תשתה כוס מים – – –
נאור שירי (יש עתיד):
זה מה שאתם. אתם בהצלחות; כל הכישלונות זה עלינו.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
הגדיל לעשות בוארון. ראש האופוזיציה בזמן ההתנתקות היה בכלל בנימין נתניהו.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
נאור, תשתה כוס מים. תירגע, נאור.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת נאור, תודה רבה. תם הזמן.
נאור שירי (יש עתיד):
אנחנו הזויים. אז קטי, פעם הבאה שאת עושה קידה, לפחות תודי גם לשרה נתניהו – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
הינה, תשתה כוס מים. תשתה – – –
נאור שירי (יש עתיד):
– – כי היא רשמה לך את זה, וחבל.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. רק כדי לכבד את זכר הנרצחים והנופלים שלשום.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
הבאתי לו כוס מים, שיירגע – – –
היו"ר משה סולומון:
הם הוזכרו כאן, ואנחנו כולנו כואבים ומשתתפים בצער המשפחות.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
לא, היו פה נאומים שהזכירו אותם. אני רק אומר, יש לנו אנשים שצופים, ואנחנו יודעים שאנחנו מזכירים כאן ומכבדים את משפחות הנופלים.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
סולומון, אדוני היושב-ראש, הבאתי לו כוס מים, כי אני דואגת לבריאותו.
נאור שירי (יש עתיד):
סדרנים, להוציא אותה מהמליאה, היא שותה בזה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני הבאתי את זה לך, כי אני חוששת לבריאות שלך.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה, חברי הכנסת.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני חוששת לבריאות הנפשית שלך.
נאור שירי (יש עתיד):
תוציא אותה, אין פה איפה ואיפה. תוציא את חברת הכנסת שטרית. אחד ניגש – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
הבאתי לך כוס מים, שתירגע.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר'ה, אנחנו בדיון באמצע פגרה. תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
אותך לשרה. אותך לשרה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אתה לא רוצה לשתות מים?
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני חוששת לבריאות שלך.
רם בן ברק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת בוארון, אל תצא. אתה יודע, אני מתלבט איך לנהל איתך את השיח. מצד אחד אני חושב שאתה אדם אינטליגנטי, חכם. אני מכיר אותך עוד לפני שהיית חבר כנסת, היית אצלי בחדר כשהייתי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ניהלנו שיחות. יש לי איתך ויכוח אידיאולוגי, והוא לגיטימי – לי יש את הדעה שלי, לך יש את הדעה שלך. אתה יודע מה? זה ויכוח אידיאולוגי. אבל אתה חצית את הקווים, אני אגיד לך איפה – בעניין המוסרי והערכי, בעצם זה שאתה אמרת קודם כאן על הבמה שהרשות הפלסטינית משתלטת על יהודה ושומרון, אבל שכחת לציין שהחברים שלך, אותם נערי גבעות – שהם לא מייצגים את ההתיישבות, הם מייצגים אנשים כמוך – הולכים לילה-לילה, לילה-לילה, ושורפים ומרביצים, לילה-לילה שורפים ודוחפים כל מיני עדרים ברשעות וברוע לב שלא ניתן לציון. ואתה נותן להם גיבוי בעצם זה שאתה לא יוצא נגד זה, לא אתה ולא כל החברים שלך. הרי אתם מפחדים להגיד מילה נגד הדבר הזה, שמא יבולע לכם במשהו; או שאתה מאמין בזה, או שאתה חושב שזאת הדרך, כמו השרה סטרוק והשר בצלאל סמוטריץ', שנותן להם גם כל מיני רכבים, שיהיה להם יותר קל להגיע ולשרוף בתים. זו הבעיה שלי איתך. לא זה שאתה חושב אחרת ממני – זה שהמוסר שלך הוא כפול: יש לך יעני מוסר יהודי לאנשים מסוימים, ואין לך שום מוסר ברגע שזה לא יהודים. זו הבעיה שלי איתך ואיתכם. עכשיו אני אגיד לך עוד משהו לגבי הכיפות הסרוגות. קודם כול, אני לא מקבל את זה שאתה אומר: אתם, אתם מלח הארץ, ובאתם ואתם חושבים שאתם אדוני הארץ – כתבת לי יום אחד. אנחנו לא אדוני הארץ. כנראה שקשה לכם לקבל את העובדה שאנחנו המתיישבים האמיתיים שיישבו את מדינת ישראל ובנו את המדינה. וזה הכול בסדר גמור. וזה הכול בסדר גמור. גם אתם מתיישבים, גם אתם בונים מדינה, ואנחנו ביחד. אני לא מצליח להבין מה מעורר בך כזה אנטי וכזאת שנאה להתיישבות הוותיקה. מה? מה קרה? מה עשינו לכם לא טוב? מה עשינו לכם לא טוב שאתם מגיבים בצורה כזאת? אבל מה אני אעשה, זה אתה, וזה קצת מאכזב אותי, כי אני נותן לך הרבה יותר קרדיט מזה. זה יספיק להיום.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
לא, הוא הגיב על הדברים שלך, זה לא שהוא הזכיר אותך. אני שומע את הדברים שלך, בסדר.
רם בן ברק (יש עתיד):
רק תיקח בחשבון שאם הוא יזכיר את שמי, אני אעלה שוב. אם אתה נותן לו לעלות שוב, אז גם אני אעלה.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
טלי גוטליב (הליכוד):
בעודנו כאן מתפרסם באלה המילים: המשטרה עשתה פדיחה. מה הפדיחה? קבל, אדוני היו"ר.
נאור שירי (יש עתיד):
היא הקשיבה לבן גביר.
טלי גוטליב (הליכוד):
המזכר, מזכר שלא אמור להיות מוגש לשופט – השופט הוא הנשיא מנחם מזרחי; לא אמורות להיות מוגשות לו תכתובות פנימיות כשמתנהלת חקירה, והגיע לידיעת השופט מנחם מזרחי, הנשיא, מזכר שבו כתוב שמפקד יחב"ל – לא טלי גוטליב, מפקד יחב"ל – כותב שאין עבירה בפרשת קטרגייט. מפקד יחב"ל. לא פרסום שלי, לא לא לא. פרסום של אבישי גרינצייג ועמית סגל, שאולי הדהד את זה, אני לא יודעת. אבישי גרינצייג – ראיתי בעיניים שלי. המשטרה עשתה פדיחה. תכתובת כזאת לא אמורה להגיע לשופט. אהלן וסהלן, מקבלת, נכון, אבל היא הגיעה לשופט מזרחי. והשופט מזרחי כותב ששלושה ימים אחרי שהמזכר הזה נרשם, ומפקד יחב"ל אומר שאין עבירה, הם מגיעים לשופט מזרחי, הנשיא, ומוציאים צו מעצר נגד אוריך. אומר היום השופט מזרחי: אם אני הייתי רואה – – –
קריאה:
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
שקט. אם אני הייתי רואה את המזכר הזה לפני שהוצאתי צו מעצר, לא הייתי חותם לכם על צו המעצר. וזה הכוח הבריוני, האימתני של הגברת, הלוא היא מלכת השקר הרודפת, גב' מיארה. תגידי לי, גב' מיארה, מה את מבינה בדין הפלילי יותר ממפקד יחב"ל? מה עורכת דין, לא פרופסור למשפט פלילי, עורכת דין שהייתה בפרקליטות האזרחית, שמונתה להיות יועמ"שית כי היא לא מבינה כלום בפלילי, כדי שחלילה היא לא תתערב במשפט נתניהו – היא לא מבינה כלום בפלילי – מה היא מבינה יותר ממפקד היחב"ל? כלום. ובכל זאת היא הניעה והובילה את תיק קטרגייט. מה אמרנו על יחסים שוחדיים? יש פה יחסי שוחד בין היועמ"שית מיארה לכמה גורמים. יש יחסי שוחד בין מיארה לפצ"רית: זאת שומרת על הבן שלה – היא שומרת על הדלפת סרטון כוח 100. ומיארה – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יש איזו קונספירציה מטורללת – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
ומיארה שומרת גם על רונן בר. איך היא תשמור על רונן בר, שחייב לנו דין וחשבון על 1,200 נרצחינו? היא תהדהד את הרעיון שלו בחקירת קטרגייט. אז מה אם מפקד יחב"ל אמר שאין עבירה? מישהו סיפר לכם שמפקד יחב"ל אמר שאין עבירה? לא. זה במקרה, במקרה הגיע היום לשופט, כשהנשיא מזרחי, שמעז – רחמנא ליצלן, אדוני השופט, איך אתה מעז להכריע על יסוד הראיות שמובאות בפניך? איך העזת לבטל איסור יצירת קשר בין אוריך לבין ראש הממשלה? איך אתה לא נכנע להם? איך אתה לא בכיס שלהם, אדוני השופט?
היו"ר משה סולומון:
תודה. תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
ופה אני אומרת לכם: אנחנו רואים מה הפרקליטות עושה, ואנחנו רואים את הרדיפה הזו.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
רואים גם רואים. מפקד יחב"ל – אתם מצטטים פה את תיק קטרגייט; מפקד יחב"ל, לא טלי גוטליב, אמר: אין בסיס לעבירה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה להתייחס למה שהיה לפני זה, ואני אומר לחבר הכנסת בוארון: שני ציטוטים אני אקריא לך, הרמב"ם. במה שעשית עכשיו, שאתה עומד כאן ומדבר ומרעיל כנגד אנשים, קורא להם שמאלנים, אתם אשמים, בגללכם 7 באוקטובר – אין בזה דבר מלבד הוצאת דיבה של אנשים טובים והרעלה של החברה הישראלית. ואתה עושה את זה? כמו שאמר רם, אני באמת מכבד אותך, לא מסכים עם דעותייך, אבל אני רואה את הרצינות. למה לעלות בערב יום הכיפורים? הרמב"ם כותב ככה: עבירות שבין אדם לחברו, או המקלל את חברו, או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם. אבל הוא אומר – והינה ההצעה של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, שאמר לכן, מה שאמר הרב עובדיה יוסף: מי שחטא כלפי חברו, עליו ללכת לפייסו בעצמו ולא על ידי שליח. אז יש לך זמן עד סוף הערב הזה ללכת אל רם. ואם אם אתה לא רוצה, אז להפסיק – זה לא רק אתה – להפסיק עם ההרעלה הזו של החברה הישראלית.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מאיר, זה דו-צדדי.
מאיר כהן (יש עתיד):
בוודאי, בוודאי, קטי. אם יעמוד כאן מישהו ויטיל דופי – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מאיר, אתה האדם הכי טוב שיש בעולם.
מאיר כהן (יש עתיד):
לכן אני אומר, לכן אני אומר, ואני כל הזמן אומר את זה – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אין עליך, מאיר.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – אי-אפשר לעמוד כאן ולפנות לאנשים – באמת, אין מה לעשות, כשאני ואתה ישנו בבטחה במיטות שלנו, האיש הזה ישב והגן עליי ועליך, על ילדיך ועל ילדיי ועל ילדינו. כשעולים כאן ויוצאים כנגד אלופים בצבא – לא משנה מה דעתם, האלופים האלה הקדישו את חייהם. לכן, ערב יום הכיפורים לא יסולח לאף אחד שלא ילך ויתעטף בטלית, כשהוא עולה לכאן וזורק כל כך הרבה רפש על אנשים שכל חטאם שהם לא חושבים כמוני, זה חטאם. מה זה השמאל והימין הזה? זה כמו שעולים לכאן כל הזמן אנשים, קטי, ואומרים: מפלגת יש עתיד, כולם אשכנזים. לא ידעתי שנולדתי בקרקוב. לא ידעתי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
סליחה, סבתא שלך דיברה אנגלית.
מאיר כהן (יש עתיד):
כן, נכון. לא ידעתי שנולדתי בקרקוב. לא ידעתי שמיקי נולד באוסטריה. חבל שאנחנו מתעסקים בזה. אז בכל אופן, שתהיה שנה טובה. ובאמת, מי שבאמת הגזים, זה הזמן – מה שאמר הרב עובדיה יוסף. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה. מוותרת?
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא, לא. חשוב לי לדבר על הפצועים והחלמאות של המדינה שלנו, איך אנחנו מפקירים חיילים שנפצעו.
היו"ר משה סולומון:
יש לך מיקרופון עוד רגע.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, לא בכדי אני לא מוותרת על זכות הדיבור שלי. אני חייבת לומר, לא ייתכן מצב שאנחנו שולחים את מיטב בנינו, שמחרפים את נפשם, אנשים נפצעים פציעות בנפש ובגוף. בשבוע שעבר סיפרתי, בנאום הקודם שלי, שביקרתי בבית חולים שיבא בשיקום אורתופדי, ויש שם גם פגועי ראש ופצועים בגוף, באמת, אנשים קטועי רגליים, חלקם רגל אחת, חלקם שתיים, אבל מה, אנשים עם עוז רוח, אומץ לב, ואני אומרת לכם דברים שהם בלתי מתקבלים על הדעת. התחלתי לספר קודם, לדוגמה, על בחור שהתנדב בצח"י, שזה כמו כיתות הכוננות. והבחור המקסים הזה נפצע קשה בכפר יובל, צפונית לקריית שמונה. קוראים לו יוחאי. יוחאי לא התגייס לצבא כשהוא היה בן 19 בגלל שהצבא פטר אותו בשל תת-משקל, לא כי הוא לא רצה להתגייס. היום, כשהוא קרוב לגיל 50 והוא קיבל נשק מהצבא ועשה תורנויות והיה שותף להגנה של היישוב והגזרה, אחרי שהוא נפצע פציעת ראש קשה, המדינה אומרת: אנחנו לא מכירים בך. משרד הביטחון לא מוכן להכיר בו. החלמאות, כאשר אנחנו יודעים שחברים בכיתת כוננות ובצוותי חירום והגנה על היישוב – חבר הכנסת עודד פורר, הרי אתה פעלת בתחילת המלחמה, אתה זוכר, כולנו פעלנו ביחד עם החמ"ל, ואתה היית בצוות אמל"ח והגנה על יישובים. פשוט הפקירו אותם. הגעתי לבית החולים, אני רואה את אשתו היקרה, שאומרת: פשוט לא רואים אותנו, לא ראו אותנו, נטשו אותנו. כמו כן, אתם פוגשים הרבה מאוד חיילים שמצד אחד, מחלקת שיקום וסיוע באמת עושים לילות כימים, אבל לצד זה יש צרכים ייחודיים שבהם צריך לעזור לחיילים. למשל, חיילים שנפצעו במילואים והם נשואים ויש להם ילדים קטנים – צריך לסייע בהסעות למשפחות שיוכלו לבוא לבקר. אנחנו רואים סוגיות של בתי ספר וחינוך, סוגיות ביורוקרטיות. הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. אני חושבת שהמינימום שאנחנו יכולים לעשות למען האנשים המדהימים האלה, למען יוחאי וששון והרבה מאוד אחרים, כמו למשל גם חיילים בשירות, גם בקבע, שנפצעים, ואם זה לא קרה בתוך הבסיס, אז גם לא מכירים בהם – אני רוצה שנרים את הכפפה. אני אביא את מלוא הפרטים בהמשך ונעשה, בעזרת השם, ביחד טוב למען מי שמקריבים עבורנו.
היו"ר משה סולומון:
בעזרת השם. תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לחרוג אולי ממנהג חברי הכנסת כאן ולדבר דווקא על מה שהצעת החוק הזו מדברת עליו, וזה על התקציב. עכשיו, אני שמח שהשר לפיתוח הנגב והגליל נמצא כאן, כי אני מניח שאתה יודע שבית החולים סורוקה נמצא בנגב, ואני מניח שאתה יודע שבית החולים סורוקה נותן שירות ללמעלה ממיליון איש בנגב, ועוד אמור לתת שירות לכל פרויקט צה"ל לנגב, שעוד אמור להתרחב ולרדת – עוד יחידות שאמורות לרדת דרומה. בית החולים הזה נפגע לפני חודשיים במהלך המלחמה עם איראן בצורה קשה מאוד. הוא נפגע בצורה מכוונת. זה לא איזה פגז טועה, זו הייתה פגיעה מכוונת. הוא עוד לא שוקם, התקציבים עוד לא הגיעו, ומתווכחים עם משרד האוצר אם יתנו לו 40 מיליון או 50 מיליון, כשצריך 1.3 מיליארד שקל כדי שיהיה שם בית חולים ממוגן כמו שצריך להיות בית חולים ממוגן בנגב. אבל מה החליטה הממשלה בחודש אוגוסט? מה היא החליטה ב-16 באוגוסט? ממשלת ישראל החליטה להקצות 1.6 מיליארד שקל לצרכים אזרחיים של הצבא. מהם הצרכים האזרחיים של הצבא, אדוני השר לפיתוח הנגב והגליל? הצרכים האזרחיים של הצבא הם תושבי עזה. צה"ל מקצה 1.6 מיליארד שקל מהכסף של אזרחי ישראל כדי לסבסד את תושבי עזה. על זה אתם מצביעים היום, חברי הכנסת. אתם תעמדו פה ותצעקו לנו: חמאס וחמאס – גם עכשיו אתם ממשיכים לשלם להם כסף. הרי למי הכסף הזה ילך? כשאתם תיתנו 1.6 מיליארד שקלים לתושבי עזה, למי הכסף הזה יגיע? בדיוק כמו שכשאתם אפשרתם, כשראש הממשלה הזה, ראש הממשלה של 7 באוקטובר, אפשר במשך שנים לעשרות מיליוני דולרים במזומן להגיע מקטר לעזה – זה היה הכסף שהגיע לחמאס ואפשר לסבסד פעילי טרור ואפשר לקנות בטון שאיתו בנו את המנהרות ושאיתו הכינו לנו את 7 באוקטובר. אז עכשיו ממשלת 7 באוקטובר לא נותנת תקציב לבית החולים סורוקה בבאר שבע בסך 1.3 מיליארד שקל, אבל מוצאת 1.6 מיליארד שקל לתת לתושבי עזה? לזה אתם מוצאים כסף? תתביישו.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים שהיום מציינים ברחבי העולם את היום הבין-לאומי למניעת אובדנות, יום קשה, כואב, ומזכיר לכולנו מציאות עגומה שמדינת ישראל עדיין לא יודעת לטפל בה באופן ראוי. בחודשים האחרונים אנחנו רואים עלייה חדה ומטרידה, אנחנו רואים עלייה במספר מקרי האובדנות בקרב משרתי צה"ל – חיילי חובה, חיילי קבע ומילואים. אתם יודעים, צעירים וצעירות נושאים על הכתפיים שלהם טראומות כבדות, מראות מזעזעים שחוו, אחריות עצומה, ולעיתים גם בדידות נפשית קשה. הממשלה חייבת לטפל בתופעת האובדנות מהשורש. אנחנו יודעים שלאחרונה המצב השתנה קצת, ובאמת החיילים שמסיימים את השירות מוזמנים למפגשים, להדרכות, להרצאות. אבל בפועל האחריות לזהות נורות אדומות נופלת על המפקדים הישירים, והם לא ממש הוכשרו לכך ואינם מסוגלים לאבחן מצוקה נפשית כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי. לא ייתכן שחייל ימתין שבועיים, במקרה הטוב, או הרבה יותר, לפגישה עם קב"ן. בזמן הזה יכול להתרחש אסון. לא ייתכן שמילואימניק שמסיים את שירותו יישאר ללא מענה וללא טיפול. מה שקורה עכשיו זה שהוא פשוט מופנה לקופת חולים, ושם, אנחנו יודעים, ההמתנה ארוכה מאוד. יושבת-ראש השדולה למניעת אובדנות ובריאות הנפש יחד עם השותפות שלי – לפני שנתיים קידמתי הקמת רשם אובדנות במשרד הבריאות. לא היה קיים בכלל במדינת ישראל. הייתה בעיה עם המכרז. הצלחתי לקדם את זה, אבל נכון להיום אנחנו עדיין מגלים את הסטטיסטיקה ויודעים על אובדנות לא מהרשם, לא מהנתונים, אלא בעיקר מהתקשורת. ויש חשש אמיתי שהתופעה הנוראית והעצובה הזאת מתגברת, ולמדינה אין שליטה ואין אחיזה במתרחש, ואין תוכנית אמיתית לעצור את התופעה. אדוני היושב-ראש, האחריות היא על הממשלה. הנהגת המדינה צריכה לעצור את התופעה הזאת. זה נורא לקרוא למקרה אובדנות "תופעה"; זאת קטסטרופה חברתית. ואם לא נחשוב על פתרון מערכתי נראה עוד ועוד משפחות מצטרפות למעגל השכול.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
תודה, כבוד היושב-ראש. עמד השר קרעי לפני כשעה או פחות על הדוכן ואמר שעמי העולם מסתכלים עלינו ומשתאים איך עם קטן ומדינה קטנה כזאת עושה את כל זה. אני הייתי מציעה לשר קרעי להוציא את הראש מתחת לחול ולהסתכל מסביב ולראות באמת איך העולם מסתכל על ממשלת ישראל ועל מה שהיא עושה. אני רק אקריא חלק מהדברים, איך שהעולם מסתכל: בהולנד נמנעה כניסת סמוטריץ' ובן גביר השרים ל-29 מדינות אירופיות. אורסולה פון דר ליין אמרה היום שמה שקורה בעזה מזעזע את המוסר של העולם, ההרעבה שנעשית בידי אדם לא יכולה להיות נשק במלחמה, והיא קוראת לכמה צעדים שכנראה יקדמו באיחוד האירופי, כולל סנקציות על שרים מכהנים, השעיה חלקית של הסכם השותפות עם ישראל ועוד ועוד. אומנם קצת ומאוחר, אבל גם ספרד החליטה על אמברגו נשק ומונעת את כניסת השרים אליה. אפילו איחוד האמירויות, השותף של מדינת ישראל בהסכמי אברהם, מנע היום השתתפות חברות של תעשייה צבאית באיזשהו כנס שמתקיים באיחוד האמירויות. אם הצלחתם להוציא את איחוד האמירויות באמירה כזאת, אז כנראה העולם באמת מסתכל ורואה. העולם שכבר שנתיים מסתכל ורואה מה קורה פקח את העיניים סוף-סוף, והתחיל לנקוט עמדה מאוד ברורה נגד מדיניות ההרעבה וההפצצה המתמשכת. כל העיניים אתמול והיום היו על דוחה. אף אחד אפילו לא שם לב לאוהדי בית"ר ירושלים שאמרו – אם כבר רוצים להפציץ את דוחה, הם הציעו את אצטדיון הכדורגל בסח'נין להפצצה. אף אחד לא גינה את זה, אף אחד לא התייחס להסתה הפרועה נגד האוכלוסייה הערבית. וכן, בעולם נוקטים עמדה, כי אי-אפשר לשתוק עוד, וכי כולנו כבר מבינים מה שבמדינת ישראל מבינים: המלחמה הזאת לא מפסיקה ומתמשכת כדי להציל אדם אחד ואת כהונת השרים שסביבו, להציל את ממשלת נתניהו.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אני רק רוצה להוסיף משפט אחד: כנראה ב-22 ו-29 בספטמבר אכן יתכנס האו"ם, ואכן תהיה הכרה במדינת פלסטין – –
היו"ר משה סולומון:
תודה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – ובינתיים השרים מכניסים את הראש לחול.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה – מוותר. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה הזאת כל כך מנותקת מהמציאות שבעצם היא יצרה לעצמה מציאות מדומה. לכל הצלחה היא אחראית, ובכל כישלון היא לא אשמה – אחרים אשמים. אתה יודע מה, לא אחרים אשמים – היועצת המשפטית לממשלה אשמה. שלשום קראתי ידיעה שפשוט לא האמנתי, חשבתי שזה פייק בהתחלה, אולי איזושהי אפליקציה, אולי איזה משהו זדוני. ראש הממשלה בישיבת ממשלה מאשים את היועצת המשפטית בפקקים הבלתי-נסבלים במדינה, בהשתוללות בכבישים. כלומר, הוא אמר: השרים לא מגיעים לישיבת הממשלה בגלל היועצת המשפטית לממשלה.
מיקי לוי (יש עתיד):
רציני?
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אז אני רוצה לעזור לממשלה הזאת. אנחנו בכל זאת מתקרבים לחגים, לראש השנה, ליום כיפור. אולי באמת נבקש מהיועצת המשפטית לממשלה לעשות חשבון נפש ולבקש מאיתנו האזרחים סליחה. עשיתי רשימה של הרבה דברים שהיא צריכה להתנצל עליהם: תבקשי סליחה על שנת שיא בתאונות דרכים; היא צריכה אולי לבקש סליחה גם על זה שהגענו למספר בלתי נתפס, שיא של נרצחים בחברה הערבית – היא, כמובן, אשמה גם בזה; סליחה על זה שהרכבות בישראל עובדות יום כן, יום לא. אין שום יידוע לנוסעים, אין להם מושג מה קורה – בזה היא אשמה; תבקשי סליחה, גלי, על העברת 1.6 מיליארד שקלים ועוד 700 מיליון שקלים קודם לכן מכספי המיסים שלנו לסיוע הומניטרי לעזה – וזאת רק ההתחלה; תבקשי סליחה, גלי, על זה שצעירים לא יכולים לקנות פה דירה; סליחה שיוקר המחיה משתולל עם שיא התייקרויות של כל הזמנים; סליחה שאף משרד מיותר לא נסגר. באמת זה בושה וחרפה, כי זה באמת באשמתך; סליחה באמת על זה שהעזת לנסות לפתוח את הדלת בלשכה שלך לצידה של לשכת שר המשפטים; סליחה על הגירעון שמעמיק; סליחה על חמש פריצות של שלושה תקציבים בשנתיים, ובאמת, סליחה על זה שאין חוק גיוס ושרק המילואימניקים נושאים בנטל. תבקשי גם סליחה על זה שלא אישרת את חוק המעונות, את חוק המתנות, את חוק הנבצרות, את החוקים לפגיעה בתקשורת החופשית. תבקשי גם סליחה על זה שלא אישרת נסיעות במימון מלא לאומן, ושאנשים שנוסעים לשם, לא יהיה אפשר גם לתת להם פטור ממעצר. זה באמת לא בסדר. כמובן, אדוני היושב-ראש, שאמרתי את כל הדברים האלה באמת בציניות. אני חושבת שלקראת החגים, או בואו נגיד, ראש השנה ויום כיפור, שבהם הדברים נשקלים ונבחנים שם למעלה, אני חושבת שהגיע הזמן שיעשו כאן חשבון נפש בממשלה הזו ובאמת ייקחו אחריות על הדברים שהם אחראים להם. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם יש פה שר או אין שר. לא משנה.
היו"ר משה סולומון:
השר אופיר סופר שם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חבר הכנסת בוארון, אני רוצה להגיד לך משהו. שמעתי שהאשמת את מי שיושב כאן ב-7 באוקטובר. אפילו ראש הממשלה לא חושב כמוך. ראש הממשלה יודע שב-7 באוקטובר היה בישראל ראש ממשלה אחד. דרך אגב, גם בפיגוע שלשום ברמות היה ראש ממשלה אחד. אם זה היינו אנחנו, הייתם אומרים לנו: משתפים פעולה עם הערבים, עם כל מה שאתה רוצה – עם ההסתה שלכם, שאין לה גבולות. אבל איך אני יודע שראש הממשלה יודע שהוא ראש ממשלת החורבן? אי-אפשר להתעלם מזה – בגלל שהוא היה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר, ולכן הוא לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית. אתה לא יכול להתווכח עם העובדה הזאת. אתה יודע שבנימין נתניהו היה ראש ממשלת 7 באוקטובר, שהיא ממשלת החורבן. אני אמרתי לכם את זה בערב תשעה באב קודם, שאתם מביאים חורבן. כל השרים שיושבים פה היו שרי ממשלת החורבן. זאת עובדה; על כל השאר אפשר להתווכח. דרך אגב, הכי טוב לפתור את זה עם ועדת חקירה – ממלכתית, לא ממלכתית, תעשו מה שאתם רוצים; את הדבר הזה לא תשנו. וזה עוד לפני קטר ולפני כל מה שדיברנו. ב-7 באוקטובר הייתה בישראל ממשלה אחת, זאת הממשלה הזאת, היא הממשלה שביומה הוחרב הכול. אבל אני רוצה להגיד עוד דבר. חיל האוויר תקף עכשיו בתימן, ופריצת התקציב הזה היא בגלל המלחמה עם כלביא. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שאחד הכלים ההגנתיים הכי חשובים זה מערכת החץ. קראנו היום שיש עיכוב בחוזים ובייצור בגלל שיש מחלוקת על מינוי יושב-ראש דירקטוריון לתעשייה האווירית בין שרי ממשלת החורבן. התעשייה האווירית אומנם משלמת קנסות, זה מהכיס של כולנו. אבל אני אגיד יותר מזה – בסוף זו חברה שיש לה חוזים ל-30 מיליארד לעתיד, ואין לה יושב-ראש, וחלק מהדברים שנפגעים זה מערכות ההגנה, שאנחנו צריכים אותן היום, אולי גם הלילה, בתגובה על מה שקרה בתימן. אתה יודע למה אין יושב-ראש לתעשייה האווירית? לא בגלל קואליציה ואופוזיציה. בגלל ששרים בתוך הממשלה הזאת, ממשלת החורבן, לא למדו כלום. אם כנים דבריכם ואתם דורשים אחריות אישית, הינה, תדעו, יש אחריות אישית לראש הממשלה ולשרים, שצריכים למנות יושב-ראש לתעשייה האווירית שמייצרת את מערכות החץ ולא ממנים. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
התייאשתי מכם. אני מוותר.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. אין ייאוש בעולם כלל, בעזרת השם.
מיקי לוי (יש עתיד):
אמן.
היו"ר משה סולומון:
תכלה שנה וקללותיה, בעזרת השם, תחל שנה וברכותיה.
קריאות:
אמן.
רון כץ (יש עתיד):
– – – חורבן מן הארץ. אם אתה כבר בברכות.
היו"ר משה סולומון:
בסדר. חורבן, שיאבד מן הארץ.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דיברתי בנאום הקודם שלי על הניתוק של הממשלה מאזרחיה הערבים גם בנושא ההריסות בנגב וגם בנושא הפשיעה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גם מהיהודים.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
וגם מחלק מהיהודים, לא כולם. אבל עכשיו אני בוחר, אדוני היושב-ראש, לדבר בערבית לבני החברה שלנו על המדיניות של הממשלה כלפיהם מאז כינון הממשלה הזאת, במיוחד בתקופה האחרונה, כאשר אנחנו רואים שהשר מנסה כל הזמן להגיע למוקדים וליישובים בחברה הערבית ולהצית אש עם האזרחים הערבים.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים בחברה הערבית, אנו רואים בתקופה האחרונה ניסיונות של השר הקיצוני בן גביר – הוא הגיע בשבוע שעבר לעיר אום אל-פחם כדי להתגרות בתושבים. הסיורים האלה להפגנת כוח בגליל ובנגב הם ניסיון לחולל עימות עם החברה הערבית. הוא נכשל בכל התחנות שלו ובכל מה שרצה לעשות בעבר בניסיונות להצתת סכסוך ומלחמה בתוך הארץ. הוא נכשל במיגור הפשיעה והאלימות. השר הזה, הבריון המתלהם, מנסה כל הזמן, יחד עם הקיצוניים ועם המתנחלים הבריונים, לגרור את הארץ למלחמה פנימית וחיצונית. עד היום הוא שולט על נתניהו, בשל המנדטים שיש לו בתוך הממשלה הזו. השר הזה מחפש תמיד אחר שפיכת דמים, אם זה בתוך הארץ ואם מחוץ לארץ, ואנו רואים זאת בברור. מה שאנו זקוקים לו היום זה אחדות של הקהל הערבי שלנו בתוך הארץ, בחברה הערבית. ואני אומר זאת בבירור שעלינו להתעלות מעל כל המחלוקות הקיימות, ובעיקר בין המפלגות הערביות, ולנסות וללכת לרשימה מגוונת, רשימה משותפת בשלב הבא, על מנת למנוע את הממשלה הזו, כמו שעשתה המאוחדת בעבר, זאת אומרת, היא גרמה לעזיבתו של נתניהו, היא הוציאה את נתניהו מהזירה הפוליטית. כעת על הערבים לעשות זאת עוד פעם. על הממשלה הזו להתפוגג ברוח, ועלינו להיות במרכז קבלת ההחלטות בפעם הבאה. עלינו להשפיע על הערבים. לא ייתכן שהאנשים יצביעו להנהגת החברה הערבית ולמפלגות ושנלך לאופוזיציה. צריך שיהיה לנו תפקיד בשלב הבא כדי שנשיג הישגים ברמה של החברה הערבית בארץ, וכך גם בנוגע לעניינים הגדולים, עניין האלימות והפשיעה, כמו שעשינו בעבר. צמצמנו את שיעור הפשיעה בחברה הערבית וצמצמנו את ההריסות בארץ, ונוכל לעשות זאת בשלב הבא, אם נלך יחדיו ונהיה כוח גדול ונחסום את דרכו של נתניהו מללכת ולהקים את הממשלה הבאה.)
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. חבר הכנסת אביחי בוארון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, "באה מנוחה ליגע / ומרגוע לעמל / לילה חיוור משתרע / על שדות עמק ישראל. / טל מלמעלה ולבנה מעל / מבית אלפא עד נהלל. // אופל בהר הגלבוע / סוס דוהר מצל אל צל / קול זעקה עף גבוה / על שדות עמק ישראל. / מי ירה ומי זה שם נפל / מבית אלפא עד נהלל. // ים הדגן מתנועע / שיר העדר מצלצל / זוהי ארצי ושדותיה / זהו עמק ישראל / תבורך ארצי ותהולל / מבית אלפא עד נהלל". השיר הזה, אני מקדיש אותו לחבר הכנסת רם בן ברק. השיר הזה שגור על שפתם של אלפי בני נוער. לא נוער הקיבוץ המאוחד, לא נוער השומר הצעיר, השיר הזה שגור על שפתם של אלפי בני נוער, נוער הגבעות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
נוער של אלימות.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
כשהם עולים לגבעה נוספת ומקימים חווה חדשה, כשהם שומרים בלילה על העדר, כשהם פורצים וחורשים עוד תלם ועוד שדה, השיר הזה מושר בפיהם, השיר הזה ועוד שירים רבים אחרים. אבל לצערי הנוער הזה, הנוער המהולל הזה, הנוער שממשיך לשאת בעול הציוני של התיישבות, של הפרחת השממה, הנוער הזה זוכה לקיתונות של בוז דווקא מפי מייסדי הציונות – –
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברים, נא לשמור על שקט. אפשר לתת לו לדבר?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – דווקא מפי אלה, הראשונים שנשאו בעול ההתיישבות. על מה ולמה השנאה הזאת? אני לא יודע. אולי כי דווקא הנוער הזה ממשיך לשאת בעול, כשבני התנועות המייסדות – השומר הצעיר, הקיבוץ המאוחד, תנועת המושבים, ההתיישבות הוותיקה, מה שנקרא – הפסיקו לשאת בעול הזה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לך לעוטף עזה. אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני לא יודע למה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מי ישב בניר עוז? אתה ישבת בניר עוז?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אל תפריע לי.
היו"ר משה סולומון:
אלעזר שטרן, קריאה שנייה.
אריאל קלנר (הליכוד):
מי גירש את גוש קטיף, מי?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
נכון – – –
היו"ר משה סולומון:
אלעזר שטרן, קריאה שנייה. אתה בקריאה שנייה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – גוש קטיף – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
– – –
אריאל קלנר (הליכוד):
אל תפריע, אל תפריע.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אבל השנאה הזאת כל כך עמוקה, כל כך תהומית – – –
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת.
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת קלנר, חבר הכנסת אלעזר שטרן.
רם בן ברק (יש עתיד):
אין לנו דבר וחצי דבר נגד ההתיישבות – – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חבר הכנסת בן ברק, אני הקשבתי לך, עכשיו אתה תקשיב לי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – אתה מקשקש – – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת אלעזר שטרן.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אבל השנאה הזאת כל כך תהומית – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שמעת אותו – – –
היו"ר משה סולומון:
הוא פתח – אתה לא הקשבת לתחילת דבריו, הוא פתח בדברי שבח.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא.
היו"ר משה סולומון:
אתה לא הקשבת לדבריו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא, אתה לא הבנת.
היו"ר משה סולומון:
אני הבנתי, ועוד איך הבנתי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא הבנת. הוא לא יודע לשבח, לא. הוא פתח בשבח – למי? לנערים שרם בן ברק אמר: אלימים.
היו"ר משה סולומון:
לא, ממש לא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כן. לא הקשבת. אני הקשבתי. תשאל אותו.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אלעזר שטרן, אולי קצת תירגע, אולי תישען אחורה, תקשיב קצת, קצת תקשיב. אל תתלהם.
היו"ר משה סולומון:
אנחנו בחודש אלול – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – חשבתי, כמו היושב-ראש, שאתה באמת רוצה לשבח. אבל אחרי זה שמעתי שקיללת. יצא לברך ויצא מקלל.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אנא תישען אחורה ותקשיב. אפילו להקשיב אתה לא יודע. בא לברך ויצא מקלל
היו"ר משה סולומון:
תודה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, תאפשר לו לדבר, בבקשה. תודה רבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תן לו לברך. אחרי זה תקשיב טוב למה שהוא אמר. רק לקלל הוא יודע.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
תתבייש. אני לא יודע על מה השנאה הזאת, חבר הכנסת רם בן ברק. אני לא יודע מה גורם לך לעלות ביום שישי, לפני שבוע וחצי, לרדיו, ולומר ולספר: הצענו לנתניהו לזרוק את הקיצוניים – בן גביר, סמוטריץ', ואפילו הקיצוניים אצלו בליכוד, בוארון וחבריו. אני מזהה בזה שנאה כלפי הכיפות הסרוגות. אתה יכול לספר לי שיש לך בני משפחה, אתה יכול לומר לי הרבה דברים, אבל אני מזהה בזה – ואני אומר עכשיו משהו חמור – אני מזהה במידע שהובא לידיעתי, שאתה סירבת לסבסד כיתות כוננות ביהודה ושומרון בכספי קק"ל – אני אומר את זה, וזה דברים חמורים מאוד, אני אשמח שתעלה להכחיש את זה – אני מזהה בזה שנאה חמורה, רם בן ברק. ואתה צריך לעשות חשבון נפש. מה גורם לך לשנוא – רגע – – –
היו"ר משה סולומון:
תודה. אני נתתי לך עוד דקה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
מה גורם לך לשנוא את חובשי הכיפות הסרוגות? האם זה בגלל שהם לקחו לך את החזון ומיישמים אותו? האם זה בגלל שהם באו לנהל את המדינה?
רם בן ברק (יש עתיד):
אני אענה לך.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
תן לי לסיים, אחרי זה תענה.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני הרי אמרתי לך שמעולם לא התערבתי, מעולם לא הייתי – – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני אומר לך, רם בן ברק, באנו לכאן לנהל את המדינה.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת בוארון, נא לסיים. תודה רבה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
המדינה הזאת היא שלנו לא פחות משהיא שלך. אנחנו באנו לכאן ונישאר כאן וננהל את המדינה הזאת. ואתה וחבריך, או שתעשו את זה איתנו או שלא תעשו את זה בכלל.
רם בן ברק (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה מעז לאיים עלינו? אתה מאיים עלינו? מי אתה בכלל?
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, לרשותך שלוש דקות. תשתדלו להיות יותר רגועים ולדבר לעם. תודה.
רון כץ (יש עתיד):
טוב. מישהו צריך לעשות סדר בבית הזה. אני שמח שזה נפל דווקא עליי. עכשיו אני רוצה לשאול, קטי, אני רוצה לשאול, כי אני כאילו עומד פה בצד ואני במציאות מדומיינת. חבורה של משתמטים, עלובים שכמוכם.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מה היינו עושים בלעדיך? מה היינו עושים בלעדיך?
רון כץ (יש עתיד):
בגללכם אנשים עושים פה 400 ימי מילואים. על מי אתם מדברים? על לוחם בסיירת מטכ"ל, קצין מצטיין, שהפך להיות לוחם במוסד, שהיה פסע מלהיות ראש המוסד, שאלוהים יודע כמה כולנו צריכים לעמוד פה ולמחוא לו כפיים, להגיד לו מאה פעמים תודה. יש יותר נהרות באירופה שהוא שחה בהם ממה שאתם יודעים את השמות שלהם בגלובוס. ובואו נמשיך. מי עוד נמצא פה? מיקי לוי, הלוחם הכי חזק שהיה פה בירושלים, מפקד המחוז, שקיבל התקף לב בזמן פיגוע. מי עוד יושב לנו בשורה הזאת מאחור? יואב סגלוביץ', עוד קצין לוחם, עוד לוחם במשטרה. ומי נמצא מולנו בצד השני?
רם בן ברק (יש עתיד):
עבריינים.
רון כץ (יש עתיד):
וואו, אולי נעבור שם-שם, נראה מה כל אחד מכם, גיבורים שלי, עשיתם למען מדינת ישראל.
היו"ר משה סולומון:
בואו. לא צריך להוריד מישהו בשביל להלל מישהו אחר. אין צורך.
רון כץ (יש עתיד):
אז אני רוצה לומר לכם: מה עשיתם למען מדינת ישראל? אדוני היו"ר, לא ראיתי שהגנת על רם בן ברק בכזה חירוף נפש.
היו"ר משה סולומון:
הגנתי, ועוד איך הגנתי. אל תדאג, הוא יעיד.
רון כץ (יש עתיד):
אז אני רוצה לומר לך, חבר בקואליציית המשתמטים, אני רוצה לומר לך משהו. אתם הבאתם על מדינת ישראל את 7 באוקטובר. ולא משנה כמה מבצעי השפעה – או כמו שאוהבים לקרוא לזה, יח"צ – תעשו, זה לא ישנה. אתם אלה שהבאתם על הדור שלי את המחשבה, אולי פעם ראשונה בחיים, לעזוב את מדינת ישראל, כי אין פה אופק כלכלי. אתם הבאתם את זה. אתם אלה שהבאתם על מדינת ישראל אסון ביטחוני. אתם אלה שהבאתם על מדינת ישראל חרפה בין-לאומית. בגללכם כשמטיילים היום באירופה רואים שלטים: ישראלים לא רצויים פה. בתקופה שלנו הייתה גאווה להיות יהודי, הייתה גאווה להיות ישראלי. היינו בירת ההייטק של העולם. כל משקיע בעולם רצה להגיע למדינת ישראל ולהתחבר למשהו. היום אתם הבאתם אותנו לחרפה שאני לא יודע אפילו איך נתקן. אבל אני רוצה לומר לכם משהו: נתקן, וזה יהיה הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים. עם משחקי הילדים המטומטמים שלכם, שבזמן שעומד פה יו"ר הקואליציה ואומר: סגרנו הסכם, שר האוצר שלנו מהודו רואה את השידור ואומר: לא סגרנו הסכם – אז אופיר, אני רוצה להגיד לך משהו: אני מאמין לך. אני לא מאמין לו, אני מאמין לך. אני בטוח במאה אחוז שאתה תכופף אותו, כי הוא באמת לא מבין על מה הוא מדבר. והייתי יכול להמשיך פה עוד שעה ולדבר על ולדי, שייתן לו הסבר קצר בכלכלה. אבל אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו בדרך למושב האחרון שלכם, ותהיה פה ממשלה טובה, שמדינת ישראל רוצה, שקמה בבוקר ועובדת עבור כלל הציבור, שמשרתת את כלל אזרחי ישראל.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
רון כץ (יש עתיד):
ומשפט אחרון לחבר הכנסת בוארון. איתנו או בלעדינו – האיומים האלה לא עובדים עלינו. עם ישראל חזק יותר ממך ומקואליציית המשתמטים. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. נראה לי שזאת המליאה האחרונה לפני ראש השנה, אז בואו מכאן ואילך נפרגן זה לזה ונמחל זה לזה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך להילחם בטרור ובחמאס בלי בג"ץ. את זה לא אני אומר – את זה אמר כבר יצחק רבין במרץ 1994, בניסיון להצדיק את הסכמי אוסלו. ואני מצטט: "המשטרה הפלסטינית תילחם בחמאס בלי בצלם, בלי בג"ץ ובלי אימהות נגד שתיקה", סוף ציטוט. רבין, שהיה אז המשיח של השמאל, טעה בגדול אבל גם צדק בגדול. הוא טעה בגדול במחשבה הנאיבית כאילו המשטרה הפלסטינית תילחם בטרור. כל מי שעיניו היו בראשו ידע שמהר מאוד המשטרה הפלסטינית תיהפך להיות היא בעצמה טרור. זעקנו בכל הכוח "אל תיתנו להם רובים", אבל האוזניים היו אטומות. אבל רבין גם צדק בגדול, בסאבטקסט של אותו משפט, שאנחנו לא באמת יכולים להילחם בטרור כל עוד בג"ץ מפריע לכוחות הביטחון לעשות מלאכתם וכל עוד ארגונים כמו אימהות נגד שתיקה, בצלם והאגודה לזכויות האזרח מגישים עתירות הזויות ובג"ץ דן באותן עתירות ומקבל על פיהן החלטות לטובת אויבינו. החלטות אלו של בג"ץ הן יישום מושלם של התפיסה שהנחיל אהרן ברק, שעל פיה אפשר וראוי לפגוע בביטחון ישראל למען שמירת הזכויות של האויב. אני מצטט: "ביטחון המדינה אינו יכול לקבל את מלוא ההגנה כאילו אין זכויות אדם – – – זהו מחיר הדמוקרטיה. זהו מחיר יקר אשר כדאי לשלמו", סוף ציטוט. מי אמר? את המשפט הזה כתב אהרן ברק. ומי שילם את המחיר היקר שהוא חשב שכדאי לשלמו? הנרצחים, הנאנסות, החטופים, משפחות הנופלים ועוד ועוד. אני מצטט: "ברק מוכן שיתפוצצו 30, 50 אנשים, אבל שיהיו זכויות אדם", סוף ציטוט. מי אמר את המשפט הזה? השופט העליון המנוח חשין. הפיגוע המזעזע שהתרחש השבוע בצומת רמות הוא תשובה ישירה של הטרור על החלטת בג"ץ הנוח'בות ביום ראשון, שעודדה טרור.
מיקי לוי (יש עתיד):
כמה שטויות אתה יכול לדבר? כמה שטויות אתה יכול לדבר? זה בגלל בג"ץ?
אבי מעוז (נעם):
ככל שהמחבלים – – –
היו"ר משה סולומון:
נא לאפשר לדבר. תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
הפיגוע בגלל בג"ץ? כמה שטויות.
אבי מעוז (נעם):
תעצור את השעון, בבקשה.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
אבי מעוז (נעם):
אני ציטטתי, ציטטתי את אהרן ברק.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, לא ציטטת – – –
אבי מעוז (נעם):
ככל שהמחבלים מקבלים תנאים טובים יותר וככל ששופטי בג"ץ מעסיקים את עצמם ואת משאבי הציבור בתנאי הכליאה ובדאגה לתפריט של מי שאיבדו כל צלם אנוש באכזריותם, כך גוברת המוטיבציה של הטרור. הגיע הזמן לממש את מה שרבין בעצם אמר: צריך לנהל את המלחמה בטרור בחמאס בלי בג"ץ. כן, גם על חשבון הזכויות של האויב. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת קטי שטרית – מוותרת. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תתבייש לך. אתה שונא את העולים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
גזענים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הוא גזען. גם מיזוגן.
היו"ר משה סולומון:
ביקשתי קודם, אנחנו בחודש הרחמים והסליחות, רגע לפני ראש השנה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אני לא סולח.
היו"ר משה סולומון:
אז תוותר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא סולח, לא סולח.
היו"ר משה סולומון:
אז אל תגידו לפחות, עכשיו. אז אל תגיד עכשיו לפחות. תודה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
למה לא?
היו"ר משה סולומון:
כי זה לא מכובד עכשיו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא מכובד?
היו"ר משה סולומון:
לא.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כן?
היו"ר משה סולומון:
כן.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ולטנף עלינו זה מכובד?
היו"ר משה סולומון:
לא.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
על 1.2 מיליון עולים הוא מטנף, הגזען הבזוי הזה.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר או השרה, חבריי חברי הכנסת, עם ישראל היקר, הייתי בבוקר בניחום אבלים אצל משפחתה של שריתה מנדלסון, השם ייקום דמה, שנרצחה בפיגוע הנורא ביום שני בצומת רמות. כבר בכניסה לבית האבלים הבנתי שלהגיע לשלומי בעלה ולילדיה תהיה משימה מאתגרת, כי הבית פשוט המה אדם. חובשי כיפה סרוגה, חרדים, נטולי כיפה, צעירים, בוגרים, קשישים – המוני עם ישראל פשוט היו שם. שמעתי את בעלה מדבר על החיבורים ששריתה ידעה ליצור, על האור שהפיצה, על הטוב שפשוט נשפך ממנה. שריתה עלתה מארגנטינה בגיל שש, התייתמה מאימה בגיל 12 ולקחה על עצמה את הטיפול בבית עד גיל 16, שאז אביה נישא מחדש. שריתה יצאה ללמוד בפנימייה וחזרה הביתה רק לסופי שבוע. בשלב כלשהו עזבה את הלימודים ומצאה בית לגור בו תמורת עבודות ניקיון. כך כלכלה את עצמה בגיל מאוד מאוד מאוד צעיר. חברתה נורית אלזס סיפרה שמעולם לא שמעה משריתה שום טרוניה, שום טרוניה על החיים המאתגרים שהיו לה. היא התייחסה לחיים, כך סיפרה נורית, כאילו זכתה בפיס, ותמיד הייתה שמחה במה שיש לה. היא לא הייתה עסוקה בלחשוב עד כמה היא מסכנה. היא התנהלה בעולם באופן שקול וחסכה שקל לשקל ללימודים. היא סיימה תואר ראשון תוך כדי שדאגה לפרנסה ולבניית משפחתה. שריתה הייתה חדורת מטרה ללמוד והיא המשיכה גם לתואר שני. עוד שמעתי מכל האנשים שהיו שם ודיברו עליה על החיוך שלא זז מפניה, על העין הטובה, על ההתבוננות הכל-כך מיוחדת שלה על העולם, בלי התחשבנויות, בלי רכילות, בלי טיפת רוע. שריתה הייתה סקרנית וצבעונית ואף פעם לא היה משעמם לידה. היא נגעה בכל אחד, ולא היה אפשר להתעלם מהאור שקרן ממנה. אנשים נדבקו לאור שהפיצה. שריתה אהבה בכל מאודה את תורת ישראל, את ארץ ישראל, את עם ישראל. אבל האהבה הזו לא נשארה תלויה באוויר – הייתה לה אחיזה במציאות. היא השקיעה בבניין הארץ, היא השקיעה בבניין משפחתה, היא השקיעה באמונתה. גם במקום עבודתה, שהיה ערכי ביותר – היא עבדה בתנועת הנוער בני עקיבא, ששם גדלים טובי בנינו. שריתה, כך סיפרו עליה, הייתה כל כך צנועה וענווה. יחד עם זאת, היא אמרה את מה שהיא מאמינה בו בצורה ברורה, חדה, בלי להתבייש, בלי לגמגם. שריתה הייתה בת 57 כשנרצחה, והיא הותירה אחריה בעל, ארבעה ילדים וארבעה נכדים. אני מבקשת שכל אחד מאיתנו ייקח משהו משריתה, משהו טוב, ויהיה זה לעילוי נשמתה. ואני אקח – ואני מסיימת – משריתה את היכולת לומר את האמת בלי להתבלבל. הרוצחים הארורים הללו שרצחו אותה ועוד חמישה נוספים, ופצעו רבים, עשו זאת בדם קר. הם אינם מפגעים בודדים, אסור להתבלבל. הם גדלים בבית ייצור, בקיני מחבלים היונקים שנאה, מוות ודם מיום היוולדם. עלינו לחסל את הביצה, לא רק להרוג את היתושים. זהו המוסר האמיתי. אל לנו לרחם עליהם. עלינו לזכור את דברי חכמינו: מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על הרחמנים. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. יהי זכרם ברוך. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. כאן, אוקיי. הסתכלתי לכיוון הזה – הוא שם בדרך כלל. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. אני אאפשר לך לדבר.
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה שעות הודיעה נשיאת הנציבות של האיחוד האירופי אורסולה פון דר ליין שתפסיק את הסיוע הכלכלי לישראל בשל העובדה שמדינת היהודים לא מוכנה להפסיק את המלחמה בנאצים החדשים שקמו עליה לכלותה. אנחנו, כמובן – – –
קריאות:
– – –
אריאל קלנר (הליכוד):
אני מקווה שאפשר לקבל קצת שקט. אנחנו, כמובן, לא נתרגש, אדוני היושב-ראש. אנחנו לא נתרגש מהלחצים של הצבועים האלה מחוץ, ולא מרוח התבוסתנות שלצערנו יש בבית. אנחנו ננצח את האויב ונבטיח את ביטחון ישראל לדורות. אני מעדיף לחיות עם הגינויים של אורסולה מאשר למות ולקבל את תמיכתה הצבועה. אבל אז ראיתי שיש כוכבית – הפסקת הסיוע לא כוללת את ארגוני החברה האזרחית בישראל. וזה לא קורה, אדוני היושב-ראש, בגלל שהאיחוד האירופי כל כך דואג לרווחה של אזרחי ישראל. האיחוד האירופי פשוט ממשיך לממן את הארגונים שמקדמים את אותה אג'נדה של אותו איחוד אירופי, רק שאותן עמותות עושות את זה ממבנים שהם תחת הכרה חוקית, עמותה רשומה בישראל. רק לפני שלושה ימים ראינו אותן בפעולה. האגודה לזכויות האזרח וגישה, עמותות שממומנות בידי ממשלות זרות, קיבלו את הדלת הפתוחה שהן רגילות לקבל בבג"ץ בעתירה למען תפריט המזון של אנסי אחיותינו ושוחטי אחינו, והביאו להחלטה ההזויה והבזויה לכפות על הנרצחים לפנק את הרוצחים. זו התוצאה כשהפרוגרס המטורלל של בג"ץ פוגש את העמותות במימון הפרוגרס האירופי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתם משקרים. שקר.
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, תשמע כמה נתונים.
היו"ר משה סולומון:
חברים, תודה.
אריאל קלנר (הליכוד):
1,000 עתירות הוגשו בשמונה השנים האחרונות על ידי עמותות במימון ממשלתי זר, עתירה כל שלושה ימים. ממשלות זרות מממנות כאן עתירה כל שלושה ימים. פעם, אגב, זה לטובת מחבלים רוצחים – –
היו"ר משה סולומון:
1,000 זה שלוש עתירות ביום.
אריאל קלנר (הליכוד):
לא, לא, עתירה כל שלושה ימים.
היו"ר משה סולומון:
1,000 בשנה.
אריאל קלנר (הליכוד):
לא, 1,000 עתירות בשמונה שנים. – – פעם זה לטובת מחבלים רוצחים, פעם זה בעד עלילות דם נגד מתנחלים, פעם זה לטובת מסתננים בלתי חוקיים, פעם זה נגד זהות יהודית. תמיד מימון ממשלתי זר, עתירה למערכת המשפט הישראלית, וכמובן קמפיינים מכל הכיוונים. 1.3 מיליארד ש"ח הוזרמו מאז 2012 מממשלות זרות לעמותות בישראל. אז נשיאת הנציבות של האיחוד האירופי רוצה להמשיך למממן את ארגוני הדה-לגיטימציה שמתחפשים לארגוני זכויות אדם. אולי אנשים פה באופוזיציה, זה בסדר מבחינתם, אבל לנו, לרוב הגדול בעם ישראל, נמאס.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מי אמר לך שאתה מייצג את הרוב? מי אתה?
מיקי לוי (יש עתיד):
כבר מזמן לא הרוב.
אריאל קלנר (הליכוד):
אתה מגן עליהם, לא אני.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מי אתה?
אריאל קלנר (הליכוד):
אתה מגן עליהם, לא אני. אתה מגן עליהם, לא אני. אני הגנתי עליהם? אתה מגן עליהם. אתה מגן עליהם, לא אני.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אבל אתה לא הרוב. אתה לא הרוב.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
אריאל קלנר (הליכוד):
אני הרוב, ואתה תרד מהארץ.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה לא הרוב.
היו"ר משה סולומון:
תודה. תודה.
אריאל קלנר (הליכוד):
אני הרוב, ואני אעזור לך גם לארוז. אני אעזור לך גם לארוז את החפצים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה לא הרוב.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת בליאק, תודה רבה. תודה רבה.
אריאל קלנר (הליכוד):
הגיע הזמן, הגיע הזמן – אני רוצה שתיתן לי להשלים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – – החברה הישראלית. אתה לא הרוב.
אריאל קלנר (הליכוד):
הגיע הזמן להפסיק את האבסורד הזה. את חוק העמותות שיזמתי חייבים להעביר, והוא יעבור – לפגוע להם בכיס, לחתוך את הצינור של הכסף הזר ולעצור את השימוש של העמותות הבזויות האלה בבג"ץ.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – – בליאק – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
קטי, אני רוצה אותך שרת הביטחון בשנה הבאה.
היו"ר משה סולומון:
בליאק, אני רוצה לאפשר לו לסיים. תודה.
אריאל קלנר (הליכוד):
מילה אחרונה, אדוני היושב-ראש.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – – הילדים שלך יעזבו את הארץ.
אריאל קלנר (הליכוד):
מילה אחרונה, אדוני היושב-ראש, על הפרוגרס.
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברים, משפט סיכום.
אריאל קלנר (הליכוד):
מילה אחרונה על הפרוגרס המטורלל של בג"ץ. כאן אין מה להכביר מילים פרט לכך שעלינו לוודא – –
היו"ר משה סולומון:
משפט סיכום. עליזה, תודה רבה.
אריאל קלנר (הליכוד):
– – שעל הפגיעה שפגע בבוקר בג"ץ בביטחון המדינה הוא ייחקר ולא יחקור. רק ועדת חקירה שוויונית, שתמונה על ידי העם ולא על ידי הפרוגרסיבים המטורללים משביעי הנוח'בות.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. תודה.
אריאל קלנר (הליכוד):
בליאק, אני אבוא לעזור לך לארוז. אם אתה רוצה, אני אבוא לעזור לך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יאללה, יאללה, איפה הליכוד המטורללים האלה? את הרוב הוא מייצג.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד – לא פה; חבר הכנסת חנוך מלביצקי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
עולה חבר כנסת מהליכוד ואומר לעולה חדש מרוסיה, שהגיע מסיביר – – – ציוני: אני עוד אעזור לך לארוז.
אריאל קלנר (הליכוד):
הוא הציע שהוא יעזוב את הארץ, לא אני. מי שמאיים שיעזוב את הארץ, אני – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
ולדימיר בליאק התראיין ואמר שהוא עוזב את הארץ. אתה התראיינת, אמרת. אמרת שאתה לא – – – ותעזוב את הארץ.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה את עושה פה שלוש שנים? תראי לי אדם שעזרת לו. רק יושבת ומבלבלת את המוח.
טלי גוטליב (הליכוד):
תעזוב את הארץ. אתה אמרת. אתה אמרת. אתה אמרת, לא אני.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה את עושה פה בכנסת?
טלי גוטליב (הליכוד):
אמרת שאם נעלה לשלטון, אתם לא תישארו כאן. אוי אוי אוי.
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, חבר הכנסת יואב ממתין לשאת את דברו. תודה רבה. אני לא רוצה לקרוא כאן לאנשים.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
הוא אמר את זה והוא – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
חיים ומוות ביד הלשון. אתה אמרת את זה. אתה אמרת את זה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת בליאק, תודה. חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה רבה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
את תגידי לי? תראי לי אדם אחד שעזרת לו בחיים שלך, חוץ – – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה אמרת את זה, בערוץ הכנסת. לא חוקקתי אף חוק. אתה יודע מה כן עשיתי?
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה ראשונה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה – – –
היו"ר משה סולומון:
כן, אתם מפריעים, ואני קורא לכם ואתם לא מקשיבים.
עמית הלוי (הליכוד):
יאיר לפיד הודיע שהוא יעזוב – – –
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, אני מבקש להפסיק.
טלי גוטליב (הליכוד):
יודע מה כן עשיתי – – – את – – – את הרמטכ"ל, את גלנט, את ראש השב"כ, את יולי.
היו"ר משה סולומון:
טלי גוטליב, קריאה שנייה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הרסתם את המדינה. תשתקו כבר.
היו"ר משה סולומון:
בליאק, בליאק, תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה אמרת שתעזוב.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אני לא רוצה לעזוב.
היו"ר משה סולומון:
אתה בקריאה שנייה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אמרת שאם נעלה לשלטון – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת בליאק, אתה בקריאה שנייה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה נתת לה קריאה?
היו"ר משה סולומון:
שתי קריאות לשניכם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כל היום – – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה אתה מלשין? מה אתה מלשין, חברי הבכיין? לא הבנתי. ולמלשינים אל תהי תקווה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. בבקשה, לרשותך – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – – לכי תעבדי.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת בליאק, קריאה שלישית. תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
להתראות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
רק אופוזיציה. תודה רבה. כל הכבוד לך.
היו"ר משה סולומון:
לא. לא. אתה לא הפסקת.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כל הכבוד לך.
היו"ר משה סולומון:
לא. אתה מסתכל על זה ככה. אתה בוחר להסתכל על זה ככה. לשניכם הייתה קריאה שנייה, ואתה דיברת עוד פעם. תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מצוין. אדוני היו"ר, אתה צודק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כל הכבוד לך.
(חבר הכנסת ולדימיר בליאק יוצא מאולם המליאה.)
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא צריך עמותות בזויות, כמו שאמר חבר הכנסת קלנר, בשביל לקבל כסף מטרוריסטים. יש לנו את אוריך, איינהורן, פלדשטיין. בלשכתו של ראש הממשלה מקבלים כסף מקטר. למה צריך להגיע עד העמותות, לעשות חוק עמותות? למה אתם שותקים כל הזמן? כל גיבורי החיל, כל הלוחמים, יושבים ושותקים, יושבים ושותקים, בזמן שאצלכם ראש הממשלה שלכם מעסיק אנשים שמביאים כסף ממדינת טרור שאתמול הפצצנו אותה. זה הסיפור. קלנר מספר לנו סיפורי גבורה? חבורת פחדנים. מקבלים כסף מטרוריסטים בלשכת ראש הממשלה – קוראים לזה בשם. 705 ימים מאז 7 באוקטובר, 48 חטופים עדיין בעזה. ביום שישי 5 בספטמבר, כמעט שנתיים אל תוך המלחמה, שר הביטחון של מדינת ישראל, ישראל כץ, מצייץ עם תמונה: "התחלנו" – עם סרטון של בניין קורס; יום אחרי זה, 6 בספטמבר, יום שבת בצוהריים – אני מקווה שהוא לא מרגיז את החרדים – הוא מצייץ: "ממשיכים" – עוד בניין נופל; באותו יום ב-20:00 נפתחת עצרת כמדי שבת בכיכר החטופים. זה לא מזיז לו, הוא לא מדבר על זה, זה לא מעניין אותו, הוא לא מצייץ על זה דבר; ביום שני 8 בספטמבר, 09:00: "היום תכה סופת הוריקן אדירה בשמי העיר עזה, וגגות מגדלי הטרור ירעדו". תראו, אני אגיד לכם משהו. חלקם פה צעירים, אני הייתי אומנם ילד. זה מזכיר את השידורים של אל-אהראם, הדיבור של שר הביטחון. ממש מזכיר את הדיבור שלהם. ואם אל-אהראם, אז כל הדיבורים מארץ נהדרת של הדובר של החות'ים. חבר'ה, זה שר הביטחון של מדינת ישראל. כשאתה קורא את הדברים האלה, לפחות אצלי שר הביטחון לא משרה ביטחון, הוא משרה בי חוסר ביטחון גבוה. שר ביטחון באשר הוא צריך להיזהר מדברי רהב, מלשחק משחק כאילו הוא שר הביטחון של הפריימריז של הליכוד, לא שר הביטחון של מדינת ישראל. זה לא מקרה. זה לא מקרה. הוא דואג לעצמו. בוודאי אחרי 7 באוקטובר – צניעות, ולא פחות מזה הבנת המציאות, הן כלים נדרשים לשר ביטחון. לא צניעות ולא הבנת המציאות ניכרים במעשיו. מדובר במשרת פוליטי של נתניהו, והסיבה היחידה שהוא מסכים לתפקיד הזה היא העתיד הפוליטי שהוא רואה לעצמו אחרי נתניהו, להיות מועמד הליכוד לראש הממשלה. בכך הוא לא שונה מנתניהו, הוא רק פחות מוכשר. אני מציע לחבריי בקואליציה שמדברים דברי גבורה כל היום על ביטחון: תקראו את האזהרה שפירטו עוד פעם לראש הממשלה בנימין נתניהו בנושא של הצוללות, שהייתה השבוע. "על יסוד התיאור המפורט לעיל, בהודעת האזהרה שנמסרה לו", לראש הממשלה, "צוין כי מר נתניהו סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים הכלכליים" של המדינה.
היו"ר משה סולומון:
תם הזמן.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הוא עושה את זה גם היום, ואתם עדה של שפוטים. זה מה שאתם.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
אופיר כץ (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, עליתי לפה כי חשוב שאזרחי ישראל ידעו על מה אנחנו בעצם הולכים להצביע, וגם להזכיר לחברי האופוזיציה על מה אנחנו מצביעים פה. אנחנו מצביעים פה על צורכי מלחמה, צורכי הצבא, בזמן שאנחנו במלחמה: עלויות לחימה של עם כלביא, כסף למילואימניקים, השלמת חוסרים של תחמושת התקפה והגנה, הגנה על אזרחי ישראל, כסף להמשך המלחמה, 200 מיליון לביטוח הלאומי לנפגעי פעולות איבה. ומה האופוזיציה מצביעה על כל מה שהקראתי? נגד.
טלי גוטליב (הליכוד):
הפתעה.
אופיר כץ (הליכוד):
זו אופוזיציה למדינת ישראל, לא לקואליציה. זו אופוזיציה למדינת ישראל. מי שמצביע נגד הדבר הזה, נגד כסף לחיילים שלנו – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אני רוצה להזכיר לך מה היה פה – – –
קריאות:
– – –
אופיר כץ (הליכוד):
– – מי שמצביע נגד הדברים האלה זה לא אופוזיציה לקואליציה, זה אופוזיציה למדינת ישראל.
מיקי לוי (יש עתיד):
שמענו את הבדיחה הזאת – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
סגרתם משרד אחד. משרד אחד מיותר סגרתם. משרד אחד סגרתם, אחד, אחד, אופיר.
אופיר כץ (הליכוד):
עכשיו אני אשאל אתכם שאלה. אני אשאל אתכם שאלה, מיקי. אם היה פה נציג לחיזבאללה, הוא גם היה מצביע נגד; אם היה פה נציג לחות'ים, הוא גם היה מצביע נגד; אם היה פה נציג לחמאס, הוא גם היה מצביע נגד; איימן עודה וחבריו, כולם מצביעים נגד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה קרה? יש פריימריז? יש פריימריז? אתה מתכונן לפריימריז?
אופיר כץ (הליכוד):
כל הרשימה הזאת היא על מה שאתם מצביעים היום. תבינו עם איזו רשימה אתם מצביעים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ומה עם התומכים של קטר? זה אצלכם – – –
היו"ר משה סולומון:
תודה. תודה רבה. תודה. אפשר הערות ביניים אבל לא נאומים. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא היה נאום.
היו"ר משה סולומון:
לא, זה לא עלייך, זה בשביל אחרים. תודה.
אופיר כץ (הליכוד):
רם, אתה יודע מה עצוב?
קריאה:
זה כסף של כולם. אתה מתייחס כאילו זה כסף של הקואליציה.
אופיר כץ (הליכוד):
זה כסף לחיילי צה"ל, ואתם מצביעים נגד. זה כסף לנפגעי פעולות איבה, ואתם מצביעים נגד. זה כסף לחימושים, ואתם מצביעים נגד, עם איימן עודה ואחמד טיבי. ישראל ביתנו, יש עתיד, ממלכתי – כל הגנרלים שלכם, כל הקצינים שלכם מצביעים נגד ביחד עם הערבים.
מאיר כהן (יש עתיד):
תוריד כספים קואליציוניים. זה כסף לחרדים. אתה מבלבל את המוח.
קריאה:
– – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. תודה רבה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תסגרו משרדים מיותרים. תסגור 12 – – –
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת יסמין, תודה רבה. תודה.
אופיר כץ (הליכוד):
תעצור לי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
על מה יש לעצור?
אופיר כץ (הליכוד):
אתם מפריעים לי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה מת על זה.
אופיר כץ (הליכוד):
משום מה זה מעצבן אתכם, אתם מפריעים לי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תתייחסו לאופיר.
אופיר כץ (הליכוד):
האמת כואבת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
אופיר כץ (הליכוד):
הינה, מסכימים איתי. זהו, אני יכול לרדת.
מאיר כהן (יש עתיד):
תמשיך, תמשיך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תמשיך.
אופיר כץ (הליכוד):
העצוב הוא שזו לא פעם ראשונה שאתם אופוזיציה למדינה. הרי למי ששכח, למי ששכח, רק לפני חודשיים העלינו פה חוקים נגד מחבלי הנוח'בות והם הצביעו נגד – נגד הארכת מעצר למחבלי נוח'בות, נגד לא לתת להם פגישה עם עורך דין. הם רצו שהנוח'בות ייפגשו עם עורכי דין. הם רצו שלא נאריך מעצר לנוח'בות.
מאיר כהן (יש עתיד):
אנחנו רוצים שהם ימותו יותר ממך.
אופיר כץ (הליכוד):
עכשיו, זה לא רק הנאום שלי, יש את הפלט של ההצבעות על הדברים האלה של הנוח'בות שאתם הצבעתם נגד. רציתם לתת זכויות למחבלי הנוח'בות. זו הייתה ההצבעה שלכם.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה הצבעת נגד טיפול – – –
אופיר כץ (הליכוד):
זו הייתה ההצבעה שלכם.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת סימון, תודה רבה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה הצבעת נגד.
אופיר כץ (הליכוד):
איך אתם העזתם להרים את היד? איך אתם העזתם להרים את היד בעד מחבלי נוח'בות?
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – – תצביעו בסוף. אתם צבועים.
אופיר כץ (הליכוד):
איך אתם העזתם להרים את היד נגד חימושים למדינת ישראל? עכשיו, אם אנחנו היינו עושים את זה, אם אנחנו היינו עושים את זה, מה היה קורה בתקשורת?
היו"ר משה סולומון:
תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה הצבעת נגד ערכות אונס ואתה עוד מדבר.
אופיר כץ (הליכוד):
מה היה קורה באולפנים? אם אנחנו היינו מצביעים – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה. תודה רבה. אני ממשיך לו, כי אתם מפריעים לו. תנו לו לסיים. תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אין לנו כאבי בטן. אתה זוכר את זה?
אופיר כץ (הליכוד):
למה המשפט הזה מוכר? כי כל התקשורת חגגה. כשאתם מצביעים עם הנוח'בות ונגד חימושים – שקט, דני קושמרו נרדם. אם אנחנו היינו, דני קושמרו היה פותח את המונולוג שלו באולפן שישי – –
היו"ר משה סולומון:
תודה. תודה.
אופיר כץ (הליכוד):
– – נאום הסתה איך האופוזיציה הזאת מצביעה נגד.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
אופיר כץ (הליכוד):
זה מה שהיה קורה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לך לערוץ 14.
אופיר כץ (הליכוד):
מיכל פעילן הייתה עושה קריאה באולפן: תראו איך הם הצביעו.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת אופיר, לסיים.
אופיר כץ (הליכוד):
אילנה דיין הייתה מביאה את כל הגנרלים לשעבר – –
היו"ר משה סולומון:
לא, לא. נתתי לו חצי דקה נוספת. תודה רבה.
אופיר כץ (הליכוד):
– – ועושים דיון על המשמעות שהם הצביעו נגד חימושים בשעת מלחמה.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה גם ככה לא רואה ערוץ 12.
אופיר כץ (הליכוד):
אבל כשהם עושים את זה – ואני אחזור: מצביעים בעד הנוח'בות, מצביעים נגד חימושים, וכל התקשורת: ששש.
מיקי לוי (יש עתיד):
בושה. הצבעת נגד ערכות אונס של נשים, הצבעת נגד ילדים.
אופיר כץ (הליכוד):
זה בסדר, זה לגיטימי.
היו"ר משה סולומון:
משפט סיכום. תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
הצבעת נגד כל דבר.
אופיר כץ (הליכוד):
בושה וחרפה. ההצבעה הזאת שלכם נגד כסף לחיילים, נגד כסף לנפגעי פעולות איבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מוכן לשים אותך – – – שקר.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
אופיר כץ (הליכוד):
תתביישו.
מיקי לוי (יש עתיד):
פרצתם את כל – – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתם ממשלת הטבח של 7 באוקטובר. אין אשמה יותר גדולה מזה, ואתם תלכו הביתה, כי אתם אחראים לטבח, אתם וראש הממשלה שלכם, המושחת הזה.
היו"ר משה סולומון:
הרשימה נעולה כעת.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
היא נסגרה כבר.
היו"ר משה סולומון:
נכון. אף אחד לא נרשם. אני נעלתי עכשיו, היא לא הייתה נעולה. כך נאמר לי, פשוט.
נאור שירי (יש עתיד):
בדובר השלישי לפני האחרון?
היו"ר משה סולומון:
לא, אתה צודק, אבל לשמוע. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
עמית הלוי (הליכוד):
תודה, אדוני היושב בראש. חברותיי וחבריי לכנסת, לפני שעה פורסמה הודעת שופטי העליון.
נאור שירי (יש עתיד):
אני מת שיצחק עמית יבוא וייתן לך חיבוק. די, כולכם צריכים חיבוק.
עמית הלוי (הליכוד):
קשה להפריז – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא לא מחבק אף אחד.
עמית הלוי (הליכוד):
רגע, אני לא יודע למה עוד פעם, אבל אם דיברו על זה, ראוי לדבר על זה עוד פעם – –
נאור שירי (יש עתיד):
אין מישהו מכם שעולה ולא מזכיר שופטים.
עמית הלוי (הליכוד):
– – ועוד פעם, והיה ראוי שאתה תעלה וחבריך לאופוזיציה יעלו וימחו כנגד פסק הדין הזה, שכל-כולו מאפשר לאזרחי ישראל הצצה לשיקול הדעת של בית המשפט העליון. אני רוצה לומר לכם, חברי האופוזיציה, ולכולנו: לא היה כדבר הזה עשרות שנים. לא היה כדבר הזה עשרות שנים – –
נאור שירי (יש עתיד):
לא היה כדבר הזה.
עמית הלוי (הליכוד):
– – ששיקול הדעת של שופטי בית המשפט העליון, שיושבים שלושה אנשים, לכאורה מבוגרים, בבית המשפט העליון, ושיקול הדעת שלהם אומר שאל מול האתגרים הביטחוניים והלאומיים של ראש ממשלה בעת הזו, אחרי שממשלה הכריזה מלחמה, הם עומדים בכף אחת של המאזניים ובכף השנייה של המאזניים עומד משפט שהם עצמם, כלומר שופטי המחוזי בעצמם, אמרו – –
נאור שירי (יש עתיד):
הוא אמר שהוא יכול להיות ראש ממשלה, מה אתה רוצה?
עמית הלוי (הליכוד):
– – שופטי המחוזי עצמם אמרו – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז שיתפטר.
נאור שירי (יש עתיד):
מה אתה רוצה?
עמית הלוי (הליכוד):
– – אמרו, רמזו, ביקשו מהפרקליטות להסיר את הסעיף המרכזי, סעיף השוחד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז תתפטר.
עמית הלוי (הליכוד):
דנים שם על כל מיני דברים של זוטות, זה עומד מול זה. אני מדבר, מירב בן ארי, על שיקול הדעת של שופטי העליון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שיתפטר.
עמית הלוי (הליכוד):
מה שיקול הדעת של שופטי העליון? הייתה לך הזדמנות – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא אמר שהוא יכול לנהל מדינה.
עמית הלוי (הליכוד):
אפשר לדבר על הנושא שלך. אני מעלה נושא אחר פה. מה דעתך על שיקול הדעת של שלושה שופטים בעליון כשעומד ביטחון המדינה – הביטחון שלך, של המשפחה שלך, של אזרחי ישראל – על הצורך של ראש ממשלה להתרכז?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז תתפטר.
עמית הלוי (הליכוד):
והם מחייבים אותו לעמוד שלושה ימים – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אבל הוא אמר שהוא יכול. הוא אמר שהוא יכול. איזה צבועים אתם.
עמית הלוי (הליכוד):
עכשיו, כל אחד שהיה לו עסק עם מערכת המשפט – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא אמר שהוא יכול.
עמית הלוי (הליכוד):
כל אחד שהיה לו ממשק קטן עם מערכת המשפט, מיקי לוי, יודע שכשפרקליט עושה אפצ'י, פרקליט של הפרקליטות, הוא מבקש דחייה והוא מקבל דחייה בחודשים. מערכת המשפט סוחבת תיקים חודשים – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא אמר שהוא יכול לנהל משפט.
עמית הלוי (הליכוד):
– – ואז באים שופטי העליון, באמצע מלחמה – –
מיקי לוי (יש עתיד):
דמעות תנין. אוי אוי אוי.
עמית הלוי (הליכוד):
– – כשראש הממשלה צריך להיות מרוכז באתגרים הכי חשובים.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא אמר שהוא יכול. הוא אמר שהוא יכול.
עמית הלוי (הליכוד):
אני מדבר על שיקול הדעת של שופטי העליון. הכול בסדר, רגע, הכול בסדר. אני לא נכנס לדיון עצמו.
מיקי לוי (יש עתיד):
שיקול הדעת לא קיים, הם הסתמכו על זה שהוא אמר שהוא יכול.
עמית הלוי (הליכוד):
זה היה לפני 7 באוקטובר, הכול בסדר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, לפני 7 באוקטובר.
עמית הלוי (הליכוד):
אפשר להתווכח על זה, אפשר להתווכח על זה, אבל עומדים שלושה שופטי בית המשפט העליון חסרי שיקול דעת לאומי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
עמית הלוי (הליכוד):
זה לא קשור לימין ושמאל, מירב בן ארי, וחבל שאת מתנגדת לזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מתנגדת?
עמית הלוי (הליכוד):
זה קשור לשיקול דעת של בני אדם מבוגרים בארץ הזאת.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
עמית הלוי (הליכוד):
אנחנו נמצאים במצב מלחמה, ואכפת להם מזוטות דברים של איזה חצי סיגר – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
מרב מיכאלי (העבודה):
סליחה, אדוני.
עמית הלוי (הליכוד):
– – לעומת האחריות של ראש ממשלה – –
היו"ר משה סולומון:
משפט סיכום. תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
– – לביטחון הלאומי שלנו.
מיקי לוי (יש עתיד):
דמעות תנין. דמעות תנין.
עמית הלוי (הליכוד):
בושה, אבל הזדמנות לאזרחי ישראל להציץ אל מה שקורה מאחורי הקלעים בבית המשפט העליון.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אוי, איזה ראש ממשלה בישראל.
עמית הלוי (הליכוד):
תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. אמרתי.
עמית הלוי (הליכוד):
אני רואה שיושב-ראש סיעת העבודה היום הפכה להיות סדרנית של לוחות הזמנים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
זה תפקיד חשוב, אבל אני לא מציע לך לקבל אותו עכשיו, כשאת הולכת לפנסיה מהכנסת.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת עמית הלוי, תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
אל תלכי לכיוון הזה.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – דמעות התנין האלה.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה דורש פנסיה מהכנסת?
עמית הלוי (הליכוד):
לא.
נאור שירי (יש עתיד):
מה לא? כמה אפשר לשקר?
עמית הלוי (הליכוד):
יהיה לה זמן.
נאור שירי (יש עתיד):
פנסיה זה זמן? קודם אסקופה זה חיה, עכשיו פנסיה זה זמן? אתם מחיים את השפה העברית.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
גלעד קריב (העבודה):
בסדר, תקשיב, את החטופים – – – אז לפחות שאת השפה העברית הם יחיו.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת נאור שירי תמיד מעלה חיוך על הפנים של כולם. זה טוב, זה חשוב. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. כן, זה זמני, אז תגעי בו פחות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
גם אתם זמניים.
מרב מיכאלי (העבודה):
כן.
נאור שירי (יש עתיד):
תגיד, אופיר, אתה אמרת שאני הצבעתי עם הנוח'בות? אני שמעתי נכון?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן.
אופיר כץ (הליכוד):
כן.
נאור שירי (יש עתיד):
אני הצבעתי לנוח'בות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
גם עליי הוא אמר את זה.
אופיר כץ (הליכוד):
אתם, האופוזיציה, כן, הצבעתם לנוח'בות.
נאור שירי (יש עתיד):
אתם שילמתם לנוח'בות.
אופיר כץ (הליכוד):
אתם הצבעתם נגד מניעת פגישה עם עורך דין, הארכת מעצר – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
30 מיליון דולר.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתם בניתם את הנוח'בות.
היו"ר משה סולומון:
חברים, חברת הכנסת מרב עומדת כאן עם זכות דיבור. תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
חממה של טרור בניתם. 30 מיליון דולר כל חודש.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת מיקי, תודה. זכותה תגן עלינו, כן. תודה רבה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
מרב מיכאלי (העבודה):
15 שנה נתניהו מטפח את חמאס. מה זה מטפח? מזבל, מדשן, משקה, גוזם, מאתרג ממש בכל דרך אפשרית, שופך מזוודות של דולרים על חמאס. ממש, באמת טיפוח יוצא מן הכלל. ואכן, זה גם הצליח – חמאס גדל, התעצם, התחזק, קיבל יכולות, ירה עלינו, מה לא ירה עלינו? מילא בלונים, מילא שרפות – רקטות ללא הרף, חיים-לא-חיים של כל תושבות ותושבי העוטף, ילדות וילדי העוטף, שנים על גבי שנים. אבל לא לא לא לא לא לא, חמאס היו שותפים מאוד מאוד חשובים לטפח אותם. עכשיו פתאום דחוף ללכת לחסל כמה מחבלים בני מוות בקטר. לטוס את כל הדרך הזאת, להסתכן בפגיעה ביחסים עם ארצות הברית, שהיא בת-ברית של קטר, להסתכן בפגיעה, חס וחלילה, שתגרום נזק לא מתוכנן – אבל פתאום זה הדבר הדחוף, זה מה שיכריע את המלחמה ויביא את השבת החטופות והחטופים. מה אתן יודעות ויודעים? לא האמנתם, אבל שימו לב, תראו: סנוואר חוסל ב-16 באוקטובר 2024; דף חוסל ב-13 ביולי 2024; הנייה חוסל ב-31 ביולי 2024; נסראללה חוסל ב-27 בספטמבר 2024.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
כל הכבוד לבנימין נתניהו.
מרב מיכאלי (העבודה):
כל פעם הבטיחו לנו שזהו, זאת פריצת הדרך, זאת פריצת הדרך שתביא את החטופות והחטופים ותביא את הניצחון המוחלט. עכשיו הגענו עד פגיעה במדינה שנתניהו בעצמו, ראש הממשלה, אמר בשבוע שעבר שהיא לא מדינת אויב. אז מדינת ישראל מכריזה עכשיו מלחמה על מדינה שהיא לא מדינת אויב והיא בת-ברית של ארצות הברית. יש שם רק בסיס חיל האוויר האמריקאי הכי גדול מחוץ לגבולות ארצות הברית, יש שם רק בסיס ענק של סנטקום, כן? אבל פתאום, נתניהו דחוף לו לתקוף בקטר. ועוד לא דיברנו על כל הלשכה שממומנת על ידי קטר, ומי יודעת מה עוד. פתאום, פתאום, כשבית המשפט דורש שהוא יעיד ארבע פעמים בשבוע, פתאום, כשקטרגייט עולה מדרגה, פתאום, כשיש דוח של ועדת החקירה הממלכתית בעניין הצוללות ובה מתברר שנתניהו סיכן ומסכן את ביטחון ישראל, פתאום דחוף, בניגוד לכל מה שחושבים כל ראשי מערכת הביטחון, לתקוף בקטר. נתניהו מסוכן סכנת נפשות, בטח ובטח לאזרחיות ואזרחי מדינת ישראל, לחטופים, לחיילים שלנו, לקיומנו כאן. פחד מוות.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. שלום, ברוכה הבאה. שנה טובה.
עדי עזוז (יש עתיד):
שנה טובה. האמת שהיום זה היום הראשון שלי במליאה בכנסת, ובצוהריים נאמתי כבר. הכנתי נאום וכתבתי.
היו"ר משה סולומון:
ברכות ובשעה טובה.
עדי עזוז (יש עתיד):
תודה רבה. אני בעוונותיי עורכת דין. הגעתי אחרי הרבה שנים באלו"ט עם בעלי מוגבלויות והחצר הנשית לנערות וצעירות בסיכון. ישבתי, כתבתי, עשיתי את הדברים כמו שצריך. אולי חלקכם הרבה מאוד זמן פה, ואתם פשוט לא מודעים לאיך הדבר הזה נראה, וזה בושה וחרפה. למישהי שמגיעה ונמצאת כאן – ואתם בית הנבחרים ואנחנו בית הנבחרים וזה בית העם, לשמוע איך אתם מדברים על אנשים מלח הארץ, על מי שהיה סגן ראש המוסד. מה יש פה? שלושה רבעים משתמטים. קצת לדבר בכבוד. אתם אומרים פה: בג"ץ אשם בפיגוע. איפה אבי מעוז? באמת, גם מיזוגן, גם פשיסט באותו מקום. ואחר כך אני יוצאת החוצה, באמת מגישה מאוד פמיניסטית, אני צמאה, רוצה לשתות מים. חנוך מלביצקי, יושב-ראש ועדת הכספים, חשוד באונס. הבית הזה שורץ עבריינים.
היו"ר משה סולומון:
סליחה, סליחה.
עדי עזוז (יש עתיד):
לא, אתם לא מבינים איך הדבר הזה נשמע. זאת בושה וחרפה להאשים את בית המשפט העליון – להאשים את בית המשפט העליון בפיגוע? אדוני היושב-ראש, לשבת פה ולשמוע את הדברים האלה.
היו"ר משה סולומון:
את עלית לכאן כדי לומר שהדברים לא טובים, אז אל תוסיפי על זה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני רוצה להגיד שלא מאשימים את בית המשפט העליון. את זה קשה לכם לשמוע?
היו"ר משה סולומון:
לא, לא קשה לשמוע. הכול בסדר.
עדי עזוז (יש עתיד):
להאשים את בית המשפט העליון בפיגוע.
היו"ר משה סולומון:
מותר להשמיע הכול, אבל לכבד.
עדי עזוז (יש עתיד):
– – – להתיר את דמם. אז ככה אתם נשמעים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. תודה.
עדי עזוז (יש עתיד):
זה הפרצוף שלכם. תודה רבה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – – מה זה?
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. השר המסכם.
ינון אזולאי (ש"ס):
למה אתה נותן למי שהוא לא חבר כנסת לעלות? היא חברת כנסת?
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, השר וסרלאוף, לסכם את הדיון המעניין שהיה לנו כאן.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
יומיים היא חברת כנסת. תתביישי לך, בושה וחרפה. יש קווים אדומים שלא עוברים.
היו"ר משה סולומון:
חברים, תודה רבה. תודה רבה. נא לשמור על השקט במליאה. בבקשה, אדוני השר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
יומיים היא חברת כנסת – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מי זאת?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות. גם בכנסת אנחנו יכולים – – – לקחת את – – – לחשבון נפש.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה? מה זה?
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, חברי הכנסת, תודה רבה. הסדרנים הגיעו, בסדר גמור. כן, ביקשתי מהם שיגיעו לשם. לא צריך – – – את ברעש. לא צריך – – – ברעש. ביקשתי מהסדרנים שיגיעו ויסדרו. זה הכול.
קריאות:
– – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
יומיים היא חברת כנסת.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה, תודה רבה. חברי הכנסת, חברי הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש פה עבריינים, יש פה עבריינים. אני פה – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
את מאיימת על חברת כנסת. אתה משאיר אותה במליאה? היא מאיימת על חברת כנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגידי, את מאיימת עליי? מי את בכלל?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
חבורה של עבריינים.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה? מה את מאיימת עליה? היא יומיים בכנסת. שבי בשקט כבר.
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, אנא תפסו מקומותיכם. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה, כמו עבריינים כאן. עבריינים – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת מירב בן ארי, תודה רבה. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה, אנחנו בשוק פה?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אתה בכלל לא מבין את חומרת האירוע, כנראה.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת יסמין, תודה רבה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תוציא אותה. אתה צריך להוציא אותה מהמליאה.
היו"ר משה סולומון:
אני מבין, אני מבין, אני מבין.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום. עד לאן אתם רוצים לרדת? זה לא יעבור לסדר-היום.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת יסמין, תודה רבה. את בקריאה ראשונה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
היא בקריאה ראשונה? לא העבריינית הזאת?
היו"ר משה סולומון:
תודה על ההצעות. תודה רבה. כל המייעצים, תודה רבה. כל אחד ישמור על הפה שלו וזה יהיה בסדר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
חבורה של עבריינים.
היו"ר משה סולומון:
תודה, תודה. בבקשה, אדוני השר. תתחיל, יהיה בסדר.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
האם אנחנו יכולים במשכן הזה, בבית הזה – – –
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת טלי גוטליב, את בקריאה שנייה. אני לא רוצה להוציא אותך. מספיק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה לאיים ככה על חברי הכנסת?
היו"ר משה סולומון:
מירב בן ארי, תודה רבה. תודה רבה. אין צורך להמשיך. הבנו את העניין. אין צורך להמשיך עוד. זה הכול. טופל העניין. תודה רבה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תת-רמה, תת-רמה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה היא יושבת פה?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא טופל. לא, לא טופל.
היו"ר משה סולומון:
חבל, אני לא רוצה להוציא את האנשים. אנחנו רגע לפני הצבעה, וחבל. חברת הכנסת יסמין פרידמן, את בקריאה שנייה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני בקריאה שנייה? היא צריכה לצאת עכשיו.
היו"ר משה סולומון:
גם היא בקריאה שנייה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תוציא אותה מפה.
היו"ר משה סולומון:
– – – אוציא אותך עכשיו? אז לא. את בקריאה שלישית, נא לצאת. כן, תודה רבה. נא לצאת עד ההצבעה.
(חברת הכנסת יסמין פרידמן יוצאת מאולם המליאה.)
מירב בן ארי (יש עתיד):
תהיי בשקט, תהיי בשקט.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת נאור, חבר הכנסת נאור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הורדת את הכנסת הזאת לרצפה, לביוב.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה שלישית. נא לצאת. חברת הכנסת טלי גוטליב, נא לצאת. תודה.
(חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם המליאה.)
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אלימה אחת.
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, תודה רבה. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זאת האישה הראשונה בליכוד? לאן הגעתם?
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת מירב בן ארי, תודה רבה. חברים, תודה רבה. בבקשה, אדוני השר, אולי עכשיו יהיה רגוע יותר.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
בדיוק פתחתי בכך שאנחנו בחודש הרחמים והסליחות, ואולי אנחנו נזכה לראות כאן יותר רוגע, יותר חשבון נפש פרטי ולאומי במשכן הזה. עם ישראל רוצה את זה, עם ישראל מבקש את זה, עם ישראל צריך את זה.
גלעד קריב (העבודה):
עם ישראל רוצה פדיון שבויים.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
עם ישראל מבקש קודם כול להוריד את הטונים. מה קרה פה? למה אי-אפשר לתת לציבור לכמה ימים, לחודש אחד, להיות יותר ענייניים? פחות צעקות, פחות התלהמויות.
שלי טל מירון (יש עתיד):
רוקדים על הדם.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אף אחד לא צריך לראות את הדברים הללו. חסרות לנו צרות? חסרים לנו אויבים? אנחנו מתמודדים בשבע חזיתות וחצי, ואנחנו נלחמים ומכים, והלוחמים שלנו הגיבורים נמצאים בשטח, ואנחנו גם סופגים אבדות, וזה קשה וזה כואב. אולי חודש אחד, חודש אלול, אני לדודי ודודי לי, אני רואה את האדם שמולי וגם האדם שמולי רואה אותי. זה לא קשור בכלל לדעות, זה לא קשור לימין ושמאל, זה לא קשור לאידיאולוגיה מסוימת. אני לא מכיר אידיאולוגיה שכל המהות שלה היא צעקות, מריבות וקללות. אפשר לעשות את זה גם אחרת, במיוחד בחודש הזה. אנחנו לא מבקשים כל השנה. זה קשה, אני יודע, אבל בחודש אלול בואו נשתדל, בואו נשתדל לעשות את זה. יש ביקורת, לכולם יש ביקורת. תאמינו לי, גם לי יש ביקורת. יש לי ביקורת לא פשוטה בכלל שביטאתי אותה גם השבוע על ההתנהלות של תקציב המשרד לנגב והגליל, והייתי צריך להתבטא כפי שלא התבטאתי מעולם, כי "כמים הפנים לפנים", שאם יש מישהו שלא סופר אותך, שלא מסתכל עליך, אז אתה זועק, כי זה לא צריך להיות ככה. זה לא צריך להיות בצורה כזאת שאנחנו קולגות פה בתוך המליאה, ויש כאלו שלא סופרים אותך, שלא מסתכלים עליך, שאתה לא מעניין אותם. אני מייצג ציבור, אני מייצג תושבים, אזרחים. כשנכנסתי לתפקידי כשר, פשטתי את גלימת המפלגה ולבשתי את הגלימה של מדינת ישראל, וכשאני בא לשרת את הציבור בנגב ובגליל ואני מקבל בלוק חוסם שמונע את התקציב של המשרד, זה כואב. זה כואב כי זה נעשה בצורה לא עניינית, ולצערי, יש פה במשכן הרבה מאוד מעשים ופעולות שלא נעשים בצורה עניינית, וזה מפריע, וזה פוגע – לא פוגע בי, בפרסונה; זה פוגע בציבור, באזרחי מדינת ישראל. ולכן אני קורא מכאן למי שצריך לעשות חשבון נפש, שיעשה חשבון נפש. גם אני עושה חשבון נפש. גם לי יש הרבה דברים שאני צריך לתקן. אבל זה לא בושה, לא בושה לחשוב על הדברים ולקבל ביקורת. והביקורת שאני אומר עכשיו היא ביקורת אמיתית, כואבת וכנה כלפי התקציב של המשרד לנגב וגליל. אני אומר לכם, זה לא יעבור בשתיקה. יש לנו שבועיים, ואנחנו ניאבק – אופוזיציה וקואליציה, קואליציה ואופוזיציה – כדי שהמשרד הזה יקבל תקציב לטובת אזרחי מדינת ישראל. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. חבר הכנסת גלעד קריב מבקש הודעה אישית מהצד. בבקשה. שאלה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, לפני ההצבעה על החוק הראשון – – –
היו"ר משה סולומון:
שאלה.
גלעד קריב (העבודה):
שאלה. לפני ההצבעה על החוק הראשון, הודיעו לנו שישנה הסכמה עם השר בן גביר, ישנו הסכם, וסירבו לתת לנו את פרטיו, אבל סיעת עוצמה יהודית פרסמה את פרטי ההסכם ודיברה על 160 מיליון ש"ח שהוסכם שהם יקבלו. שר האוצר פרסם ממקום שבתו בהודו את המילים הבאות: משרד האוצר לא התחייב להעביר 160 מיליון ש"ח למשרד לביטחון לאומי, ובוודאי לא לפתוח סוגיות תקציב שלא קשורות למלחמה. בסוף דבריו הוא גם אומר שהוא קורא לקואליציה לא ליצור משברים מלאכותיים ולסחוט תקציבים.
היו"ר משה סולומון:
תודה. תודה.
גלעד קריב (העבודה):
לא, אדוני – – –
היו"ר משה סולומון:
השאלה ברורה. השאלה ברורה.
גלעד קריב (העבודה):
השאלה ברורה? כי אני מרגיש שעובדים עלינו, חושבים שחברי האופוזיציה והציבור הישראלי טיפשים.
היו"ר משה סולומון:
אתה מבקש הבהרה. תודה.
גלעד קריב (העבודה):
אומרים שיש הסכם, ושני הצדדים להסכם מפרסמים דברים שונים – – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת גלעד קריב, השאלה ברורה.
גלעד קריב (העבודה):
יש הסכם?
היו"ר משה סולומון:
יושב-ראש הקואליציה ישיב לך.
גלעד קריב (העבודה):
אפשר לקבל את פרטי ההסכם? כי שני הצדדים טוענים לדברים אחרים.
היו"ר משה סולומון:
תודה. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
יש גבול לשקרים שמספרים לציבור ולחברי הכנסת.
היו"ר משה סולומון:
שנייה. אתה שואל? אתה כבר קובע. שאלת שאלה – תקבל תשובה. תודה. בבקשה.
אופיר כץ (הליכוד):
חבר הכנסת קריב, לא הקשבת לדבריי? אין סתירה בין ההודעות למה שאמרתי. אמרתי שיש הסכמה שהם לא יממנו את המילואים של חיילי מג"ב. לא נקבתי בסכום, וכנראה שהמשא ומתן כבר החל. אמרתי לפי גורמי המקצוע.
גלעד קריב (העבודה):
אז מה, איתמר בן גביר פרסם דבר שקר?
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת גלעד קריב, תן לו להשיב. זו לא שאלה ותשובה עכשיו.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני, אני שואל – – –
היו"ר משה סולומון:
לא, לא. קיבלנו תשובה. תודה. זה לא שו"ת. זה לא שו"ת. הייתה שאלה – קיבלת תשובה, גם אם היא לא – – –
גלעד קריב (העבודה):
לא קיבלתי תשובה. אני שואל – – –
היו"ר משה סולומון:
קיבלת תשובה הרגע. לא, לא, תודה. אני מצטער, קיבלת על פי התקנון. תודה. הח"כים שיצאו, חברת הכנסת יסמין וטלי גוטליב, פה? כן. תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – 37 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר משה סולומון:
42 בעד. השר ישראל כץ? בעד. 42 בעד, 37 נגד. אני קובע כי הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כלכלה.
היו"ר משה סולומון:
הדיון לקביעת ועדה יועבר לוועדת הכנסת. לפרוטוקול – אנחנו כותבים שהשר ישראל כץ התכוון להצביע בעד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה.
היו"ר משה סולומון:
אם כן, חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא בנושא: התנהלות הממשלה המובילה לסכנה ממשית לחיי החטופים. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז לנמק את ההצעה. בבקשה. הוא פה? כן.
משה טור פז (יש עתיד):
כבוד גדול נפל בחלקי.
היו"ר יעקב מרגי:
אני מקווה לשעות חסד, שעות חסד.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, תרשה לי לברך אותך על חזרתך לפה.
רון כץ (יש עתיד):
מרגי, המקום מקבל כבוד בחזרה.
משה טור פז (יש עתיד):
הצלחתך – הצלחתנו.
היו"ר יעקב מרגי:
חברים, אנחנו מתרגשים תמיד מחדש. תודה רבה על הברכות ועל האיחולים. אני מקווה שתהיה קורלציה גם בהתנהגות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כמו נקודת אור בחושך הזה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברים, אנחנו עוברים להמשך סדר-היום – הצעות לסדר-היום. הראשונה שבהן – התנהלות הממשלה המובילה לסכנה ממשית לחיי החטופים. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות. בבקשה, אדוני.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אדוני היושב-ראש, תרשה לי לברך אותך על חזרתך. עשית עבודה יפה מאוד בתור שר הרווחה, ובטוחני שגם כאן תחזור ותתרום. אתה מהבודדים שהעידו פעם על כך שהכנסת יקרה להם מתפקיד השר, ואנחנו גם מאמינים. אבל אדוני היושב בראש, בחרנו כאן, אני וחבריי לאופוזיציה, להעלות את נושא – אדוני, נורא קשה לדבר ככה, ברשותך.
היו"ר יעקב מרגי:
חברים, אני חושב שאת הסאה הגדשנו במשבר האחרון שהיה במליאה. עכשיו נשמור קצת על שקט, קצת מתינות, נקשיב אחד לשני. בבקשה, אדוני.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, בחרנו להעלות לסדר-היום את נושא החטופים. אני רוצה לומר לך שקשה לומר את זה בלי לחטוא בקלישאה עד כמה היהדות מעלה על נס את קדושת החיים. ו-48 החטופים והחטופה שבעזה עכשיו, לדעתי, צריכים להיות על ראש סדר-היום של מדינת ישראל. בשבת האחרונה קראנו בתורה את פרשת כי תצא. וכך פותחת הפרשה: "כי תצא למלחמה על אֹיביך". "כי תצא" – על מי מדברת התורה? התורה מדברת, אדוני היושב-ראש, בלשון יחיד, כי אנחנו רוצים לקוות שהיוצא כאיש אחד בלב אחד זה כל עם ישראל. כשאנחנו עומדים במלחמה, כולם יוצאים. אבל האומנם זה כך? האם באמת כולם יוצאים? כי למלחמה בשבע חזיתות – אדוני, קשה. הרעש מסביב. אתה עוד לא רגיל.
היו"ר יעקב מרגי:
חבריי מימין, תכבדו את הדובר. בבקשה.
משה טור פז (יש עתיד):
לפני כמעט שנתיים מדינה קטנה ומוקפת אויבים, ובתוכה עם קטן, ואם תסלח לי, לפעמים קצת קשה עורף, יצאה למלחמה מול החמאס, מול החיזבאללה, מול הג'יהאד, מול החות'ים, מול האיראנים, ואמרתי "כי תצא" בלשון יחיד. אתה יודע, ולדימיר חברי, אולי שוב אני חוזר על דבר התורה. למה "תצא" ולא כי תצאו למלחמה? כלב אחד באיש אחד. אתה שומע, מנסור? התורה אומרת לנו שכולם יוצאים ביחד. כשיש מלחמה, כשיוצאים נגדנו, כולם יוצאים ביחד. אבל האם זה באמת כך? האם כולם יצאו ונלחמו, אדוני היושב-ראש, או שמא היו כאלה ששאלו: "מה העבֹדה הזאת לכם, לכם ולא לו".
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת ששון גואטה, גם בנחת, גם בישיבה.
משה טור פז (יש עתיד):
משה רבנו, בכניסה לארץ ישראל, מצווה את עם ישראל, עכשיו, בחומש דברים שאנחנו נמצאים בו, במצוות שהם יחויבו עם כניסתם לארץ. עם הזכויות שהעם מקבל, מגיעות גם חובות. קיבלתם את ארץ ישראל, אתם הולכים להיכנס לארץ – יש איזה תג מחיר, יש חובות שצריך לעשות. אחרי המלחמה על הארץ, אחרי החלוקה לנחלות בין השבטים, יישארו חובות. משה רבנו מוסיף ומצווה את בני ישראל, אומר להם: אתם תיכנסו לארץ. יהיו לכם זכויות, אבל יהיו לכם חובות. ואין חובה ואין זכות, גם חובה וגם זכות גדולה יותר, מהחובה להגן על המולדת, להגן על הבית, להגן על העם. ועוד אומרת התורה: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם". והיא ממשיכה ואומרת: "וכן תעשה לחמֹרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתָהּ לא תוכל להתעלם". לא תוכל לעמוד מנגד. על מה לא תוכל לעמוד מנגד, חבר הכנסת קרויזר? על שור, על חמור. על חמור שנדחף הצידה אסור להתעלם, נכון, אדוני השר? השר סופר, לא תוכל להתעלם. על חמור שנופל בצד אומרת התורה לא לעמוד מנגד, אז על אחים שלנו בעזה? אז על אחים שלנו בצפון ובדרום? איך אדם יכול להתעלם בשעה שעמו נרדף, כש-48 חטופיו בעזה? אם התורה אומרת לנו לא לעמוד מנגד כשהרכוש של אחינו נפגע, אז על נפשנו, על חיינו, על פרנסתנו? ואני אומר כאן לך, אדוני היושב-ראש, שיש לי תחושה שהתורה אמרה "לא תוכל להתעלם", וחלק מאחינו נוקטים פעמים שאתה מתעלם; פעמים שמסתכלים על אחינו, מסתכלים על החיילים שקורסים תחת העומס, מסתכלים על האזרחים שרק אתמול עוד היה להם צבע אדום בעוטף עזה, מסתכלים על 48 חטופים, מסתכלים על עם שקורס תחת הנטל, ויש מי שמתעלם. רק בשבת האחרונה עמדתי בבית כנסת בכפר עציון, ומסביבי, בטווח של עשרה מטרים, יותר מעשרה אנשים שזה היה היום האחרון שלהם בקיבוץ כאזרחים לפני שהם יצאו השבוע חזרה למילואים. אחד בן 53, אחד בן 56, אחד כבר נושק ל-60, האחרים צעירים יותר, לכולם משפחות, לכולם בית, לכולם עבודה, והחיים שלהם כבר שנתיים – ויש אנשים, כן, אדוני היושב-ראש, שברגעים הכי קשים של העם היהודי לא נמצאים שם. ובואו נזכור את תחילת השבוע, כי אמרתי קודם בדברים כאן: לא תוכל להתעלם. שישה מאחינו נרצחו השבוע: לוי יצחק פש, יעקב פינטו, יוסף דוד, ישראל מצנר, מרדכי שטיינציג ושרה מנדלסון. אני שולח כאן את תנחומיי למשפחותיהם. יהי זכרם ברוך. מי הציל אותם? אני מאמין, אדוני – נדמה לי שגם אתה – שתורה מגינה ומצילה. אבל התורה לא הייתה מצילה אותם אילולא ידיים של שני גיבורים שהיו שם, אברך עם נשק וחייל בחטיבת חשמונאים, שני אנשים שהיו שם ונשאו את הנטל וקיימו את פרשת השבוע, "לא תוכל להתעלם". ראינו גם נהג מונית מציל חיים של נוסעת – "לא תוכל להתעלם". ואני אגיד לך עוד משהו שכתוב בפרשתנו: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך". כשאדם בונה בית חדש, הוא חייב לשים מעקה. לא צריך להיות גאון גדול בישראל היום להבין מי זה המעקה. המעקה שלנו זה חיילי צה"ל, הסדיר והמילואים. החיילים שלנו הם המעקה לבית שלנו. מי שלא מתנדב להיות חלק מזה, לא יכול לסמוך רק על סייעתא דשמיא, לא יכול לסמוך רק על תפילה. כשאתה חי בישראל, ביטחון הוא לא פריבילגיה, הוא לא מותרות. זה מחיר החיים כאן. את המחיר כולם צריכים לשלם, ובשביל זה אנחנו צריכים את כולם, לא רק את הפראיירים, לא רק השכן שלי בן ה-56, לא רק את מי שבא לו, לא רק את מי שמתאים לו. אנחנו צריכים עוד אנשים כמו החייל בחטיבת חשמונאים, עוד לוחמות במשמר הגבול, עוד קצינות ואנשי מודיעין. אנחנו חייבים מאמץ משותף. אדוני היושב-ראש, תרשה לי להזכיר לך תנחומא לפרשת ניצבים, שזו כבר הפרשה שנגיע אליה עוד מעט: "בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשוברם בבת אחת. ואילו נוטל אחת-אחת, אפילו תינוק יכול לשוברם. וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת". ואני רוצה לומר לך, אם יש מילה שמעצבנת אותי בזמן האחרון, ואני שומע אותה בספסלי הקואליציה פה, זה הביטוי "שמאלנים". זה מעלה לי את הסעיף. הפרקליטים שמאלנים; הפצ"רית שמאלנית; ההוא שמאלני. אצלי ביחידה, אדוני, לא ידעתי מי ימני ומי שמאלני. ב-7 באוקטובר גם אלה וגם אלה יצאו מהבית. אבל יש גם אנשים, כולל בבית הזה, שמקטלגים את האחים שלנו לפי העמדות שלהם. הם לא באים להם טוב. אפילו בוועדת החוץ והביטחון נשמעים קולות כאלה: אתה, יש לך עמדה כזאת, אז אתה לא חלק מאיתנו. קשקוש. ברגע האמת, אלה יצאו מהבית ואלה יצאו מהבית, ומי שלא יצא מהבית הוא זה שצריך להתבייש, הוא זה שלא שותף בבניין ישראל, הוא לא חלק מהמעקה שלנו. מי שלא חלק מהדבר הזה, מי שזורע פירוד, מי שלא מתנדב להגן על עם ישראל בעת צרה – כן, כמו החייל בחשמונאים, כמו החיילים בעוטף עזה, כמו אלה שמתמרנים עכשיו בעזה – הוא זה שצריך להתבייש. הוא זה שפורש מכלל ישראל; הוא זה שלא מתנדב להגן על עם ישראל מיד צר; הוא זה שנאמר עליו "לא תוכל להתעלם". הוא זה שמתעלם, הוא זה שפרש מן הציבור. כיוון שפרש מן הציבור, הוציא את עצמו מהכלל וכפר בעיקר. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז.
מיקי לוי (יש עתיד):
ישר כוח, קינלי.
היו"ר יעקב מרגי:
אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר לנמק את ההצעה לסדר-היום. בבקשה, אדוני.
נאור שירי (יש עתיד):
בהצלחה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חלק לא קטן תלוי גם בך.
נאור שירי (יש עתיד):
אני פה בשבילך.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, אני שמח על נוכחותך כאן.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הממשלה הולכת ומתפרקת, ואתה תרבה כבודו של צפון הנגב גם מהמקום המכובד הזה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
חבריי חברי הכנסת, אנחנו מצויים בעיצומה של מערכה קשה ומתמשכת, שכבר גובה מאיתנו מחירים איומים בחזית ובעורף, בחיי אזרחים וחיילים, בגופם ובנפשם. מעל כל סדר-היום שלנו עומדת חובתנו להשיב את החטופים, אזרחי ישראל, אישה וגברים, חיילים ואזרחים, שמוחזקים בידי חמאס שנתיים. אין נושא חשוב ממנו. זו החובה הראשונה שלנו כמדינה ריבונית, להשיב את בנינו ואת בתנו הביתה. כשלנו בשמירה עליהם לפני שנתיים; כעת חובתנו להחזירם. כולם. עכשיו. את חמאס הכינו מכות קשות, ובהמשך, לו ננהג בקור רוח, ביצירתיות, בסבלנות ובנחישות, נרחיק אותו משלטון אזרחי ומדומיננטיות צבאית. לנוכח מתקפות הטרור, מה שעלינו לעשות הוא פשוט את הדברים הנכונים: להחזיר את החטופים, לעצור את המלחמה בעזה, לשקם את החוסן החברתי בישראל, לרפא את הפצעים ולאפשר לאזרחי ישראל לנשום מעט אוויר אחרי שנתיים של מלחמה, חרדה, אובדן ודם. אנחנו זקוקים לממשלה שאומרת אמת לעם היושב בציון, והאמת היא שבאמצעים צבאיים בלבד לא ניתן לחסל את נגע הטרור בעזה. חמאס יורחק מעמדות שלטון אזרחיות וצבאיות רק בשילוב של עוצמה צבאית עם רכיבים מדיניים, כלכליים ואזרחיים. אלא שבממשלת ישראל הנוכחית, השריר הזה, שריר שיתוף הפעולה הבין-לאומי, שמחבר מדינות ערביות מתונות עם ידידות בעולם, הוא שריר מנוון. הממשלה משותקת בכל הקשור לעיצוב פני עזה שלאחר חמאס. אזרחי ישראל מצפים מממשלתם ליצירתיות ונחישות לא רק באמצעים הצבאיים, אלא גם במישורים המדיניים, האזרחיים, ובשימוש בעוצמות כלכליות לטובת הקמת הנהגה ערבית מתונה בשכנות למדינת ישראל. איך תקדם ממשלה זו את הערוץ האזרחי החכם, היצירתי, שמחלץ את חיילינו מעזה ומרחיק את חמאס, אם היא נותנת פתחון פה לרעיונות חסרי אחריות של הקמת ממשל צבאי על 2 מיליון עזתים ולרעיונות מבהילים של התיישבות ישראלית בתוך רצועת עזה? מדיניות מלחמה שאין די לה, בתוספת מגמה ברורה להחלת ממשל צבאי על 2 מיליון עזתים, ובנוסף, חזיונות ההתיישבות בלב הגיהינום העזתי, מסכנים בראש ובראשונה את אחינו הנמקים בעזה ומרחיקים את הסיכוי להשבת אחינו ואחותנו החללים. נוסף לכך, מדיניות זו קורעת את העם שלנו, מדרדרת לתהומות בלתי נסבלים את מעמדנו באומות שאנחנו זקוקים להן כלכלית, מדעית, חברתית וביטחונית. מדיניות זו, אדוני היושב-ראש, פוגעת בביטחון הקיום היהודי מחוץ לישראל. זו מדיניות שמשקיעה הון עתק בחולות עזה במקום ברווחת הישראלים העייפים, המדממים, השחוקים. זו מדיניות שפוגעת אנושות בסיכוי לקדם אסטרטגיה אזורית כנגד איומים שעדיין קיימים מצד איראן. זו מדיניות שפוגעת ביציבות השלום ממדינות שכנות. מדיניות שכזאת פוגעת בנפשם של חיילים רבים ובמוטיבציה של רבים להמשיך להילחם מלחמות צודקות שייתכן שתידרשנה בעתיד. זו מדיניות שגם בלי לרצות בכך, ממשיכה לפגוע באזרחים בלתי מעורבים, ובכך להגביר את מעגלי האיבה. זו מדיניות שצריך להפסיק אותה למען ישראל, למען הישראלים. לצד המאבק הזה איננו יכולים להרשות לעצמנו לפרק את יסודות הבית שבו אנו חיים, את יסודות הדמוקרטיה. היינו עדים בימים האחרונים להשתלחויות קשות מצד נתניהו ובן גביר כלפי בית המשפט העליון וכלפי מערכות הייעוץ המשפטי בעקבות זאת שבג"ץ קבע כי על שירות בתי הסוהר לספק לאסירים ביטחוניים מזון בסיסי ותנאי קיום. בספר החוקים של מדינת ישראל, שהבית הזה קבע, כתוב במפורש שאסיר זכאי למי שתייה ומזון בכמות ובהרכב המתאימים לשמירה על בריאותו. מותר לנו להעניש, מותר להטיל סנקציות, אם יש צורך בכך, אבל אסור לנו להרעיב. זו לא שאלה של רחמים – זו שאלה של מוסר ושל החוק. זה מה שמבדיל בינינו לבין ארגוני טרור. זהו הבסיס שמייצב אותנו כמדינת חוק, כשותפה לחבר העמים הנאורים. מדיניות ההרעבה, שאני שומע כאן חברי כנסת ושרים שתומכים בה, היא כמובן איום נוסף על שפיותם, בריאותם וחייהם של היקרים הנמקים בשבי חמאס. מה רוצים השר וראש הממשלה, להרעיב אסירים? אם זו המדיניות, שיגידו את זה בצורה ברורה. ראש הממשלה אומר באנגלית לתקשורת העולמית שאנחנו שומרים על הדין הבין-לאומי, ובמקביל, בעברית, הוא תוקף את שופטי בג"ץ שמעיזים, לתפיסתו, להזכיר את החוק שהכנסת חוקקה, ושקובע את אמות המידה לריסון הכעסים והפחדים. אפשר כמובן לדבר בלשון כפולה – בישראל להסית נגד בית המשפט, וכלפי העולם להתייפייף. זו צביעות, כפל לשון, דו-פרצופיות. אם אתם רוצים לשנות את החוק, אמרו זאת בגלוי, אבל די להאשים את מערכת המשפט בכל פיגוע, בכל אסון. זו בריחה מאחריות. זו הסתה מסוכנת. ההשתלחויות השקריות הללו, במיוחד על רקע פיגועים קשים, הינן משוללות כל יסוד ומעמיקות את הקרע בתוכנו. בטרור הפלסטיני לא נלחמים דרך ביזוי השופטים ומערכת המשפט שלנו, אלא דרך חיזוק מערכות הביטחון ובאמצעות שיפור התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית ועם ידידים במרחב ובעולם, לא על ידי החלשתה של המערכת המשפטית. זהו הוויכוח האמיתי. חברות וחברים, הגיע הזמן לקחת אחריות. אמירת אמת היא לא מותרות – היא תנאי לקיומנו כחברה. אסור להפוך כל כאב לאירוע פוליטי. בפיגועים שהתרחשו בתקופת הממשלה הקודמת נהג נתניהו, בשבתו כראש האופוזיציה, להאשים את הרפיסות, את החולשה שמשדרת הממשלה, ושבגללה לכאורה נפגעים אזרחים וחיילים. זה היה שקר גס. אויבינו אינם מבחינים בין ימין לשמאל, וכשנחה עליהם רוח השנאה התוקפנית, הם פוגעים בנו. היום, כשנתניהו החליף תפקיד, הוא בוחר בטיעון אחר, שקרי ופסול עוד יותר – הוא מאשים את מערכת המשפט בפגיעה בביטחון המדינה ובביטחון הישראלים. זוהי חרפה, זהו שקר. זהו המשך העליהום על מערכת המשפט הפטריוטית וההוגנת מבית המדרש של ההפיכה המשטרית. בניגוד להשמצות, מערכת המשפט היא שותפה מלאה למערכה כנגד אויבי ישראל ומחרפיה, באשר היא מעניקה לנו את כיפת הברזל של הלגיטימיות הבין-לאומית בתקופה שבה הולכים ומתמעטים תומכינו בעולם. מערכת המשפט, שאומנם יש אפשרות לשפר בה רכיבים מסוימים, איננה הבעיה שלנו, ובוודאי לא הבעיה הביטחונית. היא לבנה משמעותית בחומת המגן של ישראל. זה הזמן, אדוני היושב-ראש, להוקיר את המעשים הגדולים שביצעו מערכות הביטחון שלנו. וזהו הזמן, גם אם הוא מאוחר, להכיר בכך שבחשבון הלאומי עלינו להשהות את המאבק הצבאי ולתעדף באופן ברור בשלב הזה את השבת החטופים, לתעדף את השבת השפיות לחברה הישראלית, את יציבות הכלכלה הישראלית ואת ההקלה על חברינו בעולם. זוהי העת לתעדף את השבת הרוח האסטרטגית המדינית על פני הדשדוש המדמם בחזית הסמוכה כל כך לביתי. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר.
היו"ר יעקב מרגי:
נעבור להצעה בנושא: השבת החטופים בקידום עסקה מיידית, ולאחר מכן נשמע תשובה משולבת של הממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת יבגני סובה לנמק את ההצעה. שלי? אז חברת הכנסת שלי מירון, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חבר הכנסת מרגי, מי עונה בשם הממשלה?
היו"ר יעקב מרגי:
השר סופר פה, השר התורן. בבקשה, גברתי, עשר עומדות לרשותך. עד עשר דקות.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש, השר לשעבר. ברוכים השבים למעמד הזה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
האמת היא שקודם, כשבאתי לדבר, התחלתי לדבר על נושא החטופים ועל היממה הקשה שהייתה אתמול אחרי הבשורה של התקיפה, ששוב אני אומרת, כמובן שכולנו רוצים בהצלחתה. אבל מייד ככה היו לי פרפורים בלב, וחשבתי לעצמי: מה המשפחות מרגישות ברגע הזה, ברגע הזה ממש, כשהן שומעות שהמשלחת שעוסקת במשא ומתן הותקפה? מה זה אומר על המשא ומתן? ומה זה אומר על החטופים? ומה יהיה איתם, ומה יקרה? האם סתמנו את הגולל על השבת החטופים או לא? כמובן שזה נושא שמטריד אותי מאוד. אתמול הייתי בירושלים באירוע של שגרירות ארצות הברית, באתי לכבד את המעמד, ומחוץ לאירוע הייתה מחאה של משפחות החטופים. ובעודי מתקרבת, אני רואה כמובן, איך לא? את חנה, דודתה של ענבר הימן, זיכרונה לברכה, שבאמת מגיעה לכל מקום. היא הגיעה עם בעלה, עם התמונה הענקית של ענבר. היא מחזיקה את השלט, ואני רואה את העיניים שלה כבויות לגמרי. כבויות. כבויות. ואני ניגשת לחבק אותה. ובדרך כלל כשאני מגיעה לדבר עם חנה, היא ככה, הרבה יותר – היא מתקשרת איתי. ואני רואה שהיא כבויה לגמרי, והיא בתחושות מאוד קשות, בתחושות מאוד קשות. ובתוך האירוע פגשתי את אביו של החייל החטוף איתי חן, רובי חן, והוא מסתובב עם עיניים כבויות. ואני מדברת עם משפחות חטופים ומתכתבת איתם, ואני מרגישה את המועקה בלב שלהם. אני מרגישה את הכבדות הזאת של האימה, באמת אימה שהם חשים ברגעים האלה, והמחשבות שעוברות להם בראש: האם חס ושלום מתנקמים בחטופים עכשיו בגלל הדבר הזה, והאם זה אומר שהם כבר לא יחזרו, והאם הממשלה שלנו ויתרה עליהם. וזו באמת תחושה מאוד מאוד מאוד קשה. והרגשתי עם עצמי גם – כי שמעתי את הקריאות של המחאה מחוץ לאירוע של שגרירות ארצות הברית – שהקריאה שלהם הייתה שהם מסתמכים על טראמפ שהוא יחזיר אותם. כל פעם מחדש, כשאני מבינה שמשפחות החטופים תולות את התקוות שלהם בממשל טראמפ, אני מתחלחלת מבפנים שהם צריכים שנשיא ארצות הברית יציל את החטופים, והם לא חושבים שהממשלה שלנו, שהמנהיגות שלנו, שראש הממשלה שלהם יציל את החטופים. איזו סיטואציה מעוותת. איזו סיטואציה מטורללת, מטורפת, שאזרחי ישראל צריכים לסמוך על מנהיגים מחוץ למדינת ישראל שיצילו את החטופים. אין לי, אין לי, אין לי דרך לתאר את זה יותר טוב ממה שאמרתי. וחשבתי על זה שזה לא פשוט לעמוד מול איזו אטימות שלטונית כזאת, אטימות, מול ערלות לב. וחשבתי לעצמי שאולי אם החטופים שלנו היו חלקות נדל"ן בעזה, אז יכול להיות שהשר סמוטריץ' היה דואג מזמן לשחרר את הקרקעות האלה. אבל לצערנו לא מדובר בדיונות של חול, מדובר בבני אדם שמחכים שיצילו אותם או שיביאו אותם כמובן לקבורה. רציתי להגיד להם, להגיד לנו, שזו לא גזרת גורל, זה לא חייב להיות ככה. זו לא גזרה שהממשלה הזאת צריכה להטיל עלינו. הפקרה של החטופים איננה גזרת גורל, זו החלטה. זה לא צו משמיים, זה מחדל, זה מחדל מנהיגותי, זה מחדל ערכי, זה מחדל מוסרי. אבל זה יכול להיות אחרת, כי ההנהגה יכולה לבחור את סדרי העדיפויות שלה. היא יכולה להחליט שהשבת החטופים היא בראש סדרי העדיפויות, ולשם צריך לחתור. וזה עוד אחד מהמחדלים שאנחנו נצטרך לחקור בוועדת החקירה הממלכתית שתקום, על פי הדין הישראלי, וכפי שנקבע בחוק כבר לפני זמן רב, וכפי שקרה בהיסטוריה של מדינת ישראל לא אחת. רק שבמקרה הזה אנחנו כבר כמעט שנתיים ועוד לא הוקמה ועדת החקירה הממשלתית. אבל אני רוצה להזכיר למשפחות החטופים, אני רוצה לחזק את ידיהן, כי אני יודעת שהן עוברות רגעים מאוד מאוד לא פשוטים, והן פשוט לא מבינות לאן ההנהגה שלנו לוקחת אותנו, לאן אנחנו הולכים, מה התוכנית, מה האסטרטגיה, מה יקרה מעכשיו והלאה.
רם בן ברק (יש עתיד):
גם הם לא יודעים.
שלי טל מירון (יש עתיד):
והתשובה היא: אין אסטרטגיה, אין תוכנית. יש אירועים מתגלגלים אחד אחרי השני, אנחנו כל פעם עם איזה פלסטר, כל פעם עם איזה סקנדל חדש, תקרית חדשה, אבל אין אסטרטגיה, כפי שלא הייתה אסטרטגיה ליום שאחרי בעזה. אין אסטרטגיה, אין גוף שאמור לנהל את עזה ביום שאחרי. היום בבוקר כשפתחתי את העיניים מייד ראיתי כמובן את הידיעה שהיום זה יום הולדתם של גלי וזיווי, האחים שעודם בשבי. יום הולדת שני בשבי, תארו לעצמכם, בחורים צעירים בני 28 – רם, קרוב לגילים של הבן שלך, של הילדים שלך. בואו נדמיין את הילדים שלנו שנתיים בידי מפלצות חמאס במנהרות, מציינים יום הולדת. איזו סיטואציה מטורפת שכבר שנתיים הם מציינים יום הולדת בשבי. ואיפה האחריות של המדינה הזאת, שכשלה ב-7 באוקטובר, להשיב אותם לביתם? ומה תחשוב הבת שלי, שעכשיו בקורס קצינים, וכל כך מתאמצת ורוצה לשרת את המדינה, וגאה במדינה שלה – מה תחשוב הבת שלי אם היא לא תדע שהמדינה שלה עומדת מאחוריה, אם היא לא תדע שאם, חס ושלום, יקרה לה משהו, המדינה תעשה הכול, אבל הכול, כדי להחזיר אותה הביתה? איך האתוס הציוני יתקיים? איך המדינה תמשיך הלאה? איך חיילים יתגייסו? איך מילואימניקים יבואו לשרת אם הם לא יודעים שהמדינה שלהם עומדת מאחוריהם, שהיא תגן עליהם, שהיא תהיה שם עבורם?
רם בן ברק (יש עתיד):
ממשלה אחרת תהיה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
ושוב, התשובה לזה לא טמונה בממשלה הזאת. לצערי, התשובה לזה טמונה בממשלה אחרת שתקום פה, שתבוא, שתחליף, שתתקן, שתיתן תקווה, שתחזיר קצת שפיות, שלא יהיו בה סקנדלים על בסיס שעתי, שלא תהיה בה רמיסה של כל מוסדות השלטון, של הערכים הדמוקרטיים הליברליים שלנו, של כל מה שנבנה פה 77 שנים בעמל רב על ידי הדורות של ההורים והסבים שלנו, שנתנו הכול למען המדינה הזאת, ועכשיו הם רואים את הכול מתפורר להם לנגד עיניהם. אבל יש תקווה, ואנחנו נביא אותה, ואנחנו נחליף אותם, ואנחנו נתקן את כל זה ונחזיר את השפיות. ואני מבטיחה שהממשלה הבאה תהיה בבליץ חקיקה – וביטול חקיקה – של הדברים הנורמליים, השפויים, הנכונים, שיחזירו את המדינה הזאת ואת העם הזה למסלול נורמלי, שייתנו לאנשים לחיות קצת יותר ברוגע ובשקט, בלי לדאוג שכל דקה יתפרץ פה איזה סקנדל חדש, איזו חקירה חדשה, איזו מדינת אויב שחדרה ללשכת ראש הממשלה, של אנשים שעוסקים בריגול במעגלים הכי קדושים וחשובים של מדינת ישראל; שלא יהיה פה קמפיין הסתה בלתי פוסק, בלתי פוסק, כלפי לפחות חצי מהעם הזה, כלפי משפחות חטופים – שבמה הן פשעו? בזה שהאהובים שלהן נלקחו לעזה? במה הן פשעו שמגיע להם קמפיין ההסתה הזה? מישהו פה היה רוצה להתחלף איתן? מישהו היה רוצה להרגיש את מה שהן מרגישות כבר 705 ימים? אז עם כל הכאב ועם כל הקושי שאנחנו חווים, אני רוצה להבטיח לעם ישראל שיכול להיות פה גם אחרת, ואנחנו נעשה שיהיה ככה. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אינו נוכח.
היו"ר יעקב מרגי:
איננו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תגיד, נראה לך הגיוני שבנושא הזה אין אף חבר קואליציה אחד במליאה?
היו"ר יעקב מרגי:
למה אתה אומר? השר בכבודו ובעצמו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אחד. צדיק בסדום.
היו"ר יעקב מרגי:
אני לא מהאו"ם.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נראה לך הגיוני? שניים מתוך 68.
היו"ר יעקב מרגי:
ישיב על שתי ההצעות במשולב השר אופיר סופר, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נראה לך הגיוני – על השבת החטופים?
היו"ר יעקב מרגי:
אנחנו מכירים את המציאות הזו בהצעות לסדר-היום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מציאות עצובה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הבעיה היא לא במציאות במליאה אלא במציאות בפועל, שיש חטופות וחטופים בשבי חמאס כבר למעלה מ-700 ימים.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה.
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אדבר קצר. אני חושב שממשלת ישראל פועלת לעמוד בשתי מטרות המלחמה – גם בהכרעת חמאס וגם להשבת החטופים.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה הסדר, אדוני השר?
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
עניתי על זה ב-20 ראיונות בגלי צה"ל, ואפילו בקצת יותר.
מיקי לוי (יש עתיד):
שמעתי אותך, אבל למליאה לפרוטוקול, בבקשה.
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
אני חושב ששתי המטרות הן חשובות. אני חושב ששום דבר לא סותר – –
היו"ר יעקב מרגי:
לא סותר אחד את השני.
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
– – אחת את השנייה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – – את האזהרה לביבי על הצוללות, אותו דבר, ממודרים לגמרי, באים ומצביעים משהו – – – גם בקבינט – – –
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
ואני תמיד – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
קיוויתי שתגיד חטופים ואחר כך הכרעת חמאס. זה הסדר שאני מאמין בו.
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
אוקיי, אז אני אמרתי את עמדתי. אני חושב ששתי המטרות הן חשובות ואפשר להשיג את שתיהן. אנחנו מחויבים להשיג את שתיהן. תודה רבה. בשורות טובות.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לשר סופר. מה מציעים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
להעביר את זה למליאה.
היו"ר יעקב מרגי:
למליאה. אנחנו מצביעים בפעם הראשונה על ההצעה הראשונה לסדר-היום ולאחר מכן על ההצעה השנייה לסדר-היום. נעבור להצבעה מייד. אנחנו מצביעים על ההצעה הראשונה. אני אקריא את הכותרת, שלא יהיו אי-הבנות. ההצעה הראשונה היא על ההצעה בנושא: התנהלות הממשלה המובילה לסכנה ממשית לחיי החטופים. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר יעקב מרגי:
להלן תוצאות ההצבעה: 22 חברי כנסת בעד. אי לכך, ההצעה תעבור לדיון במליאה. אנחנו עוברים להצבעה שנייה, על ההצעה לסדר-היום בנושא: השבת החטופים בקידום עסקה מיידית. אנחנו מפעילים את ההצבעה. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר יעקב מרגי:
להלן תוצאות ההצבעה: 22 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אי לכך ההצעה תועבר לדיון במליאה.
היו"ר יעקב מרגי:
אנחנו עוברים עכשיו לסעיף ג' בהצעות לסדר-היום. ההצעה הבאה היא בנושא: התנהלות הממשלה המדרדרת את מדינת ישראל למפולת מדינית וביטחונית. אני מזמין את חבר הכנסת מנסור עבאס לנמק את ההצעה. בבקשה אדוני, עד עשר דקות עומדות לרשותך.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שנתיים מאז 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה, והממשלה עדיין לא לוקחת אחריות. הממשלה הייתה צריכה להתפטר מייד ולתת לממשלה אחרת לנהל את המדינה. הממשלה של נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר הפקירה את אזרחי מדינת ישראל ב-7 באוקטובר והם עדיין מפקירים את החטופים ומסכנים את חייהם של החטופים החיים. מצד שני, במשך שלוש שנים הממשלה הפקירה גם את חייהם של האזרחים הערבים לטובת ארגוני הפשע. מאז כהונת בן גביר במשרד לביטחון לאומי, הפשיעה עלתה. בהשוואה ל-2022, תקופתה של ממשלת השינוי – עלייה של 130% ב-2023 וגם ב-2024 ועלייה של 220% בשמונת החודשים הראשונים של 2025 לעומת שמונת החודשים הראשונים של 2022. מבחינה מספרית: 176 נרצחים עד סוף אוגוסט; 182 עד 10 בספטמבר, עשרה ימים. גם על הנושא הזה הממשלה הייתה צריכה להתפטר. אין משילות, אין חוק וסדר, יש רפיסות אל מול ארגוני הפשע. ממשלה חזקה על האזרחים – חלשה מול ארגוני הפשע. הממשלה הזאת היא אסון למדינת ישראל, לאזרחי מדינת ישראל וגם למזרח התיכון כולו. קל להיכנס למלחמה; קשה לצאת ממלחמה ולקדם תהליך של פיוס ושלום והסדר מדיני. לכן, במשך השנתיים האלה כמה פעמים הצעתי להקים ממשלת חירום של הפסקת המלחמה, סיום המלחמה והחזרת החטופים. ברמה האזורית, הממשלה מפספסת הזדמנות לגייס את כל המדינות באזור ולמצוא הסדר שיכלול את הפסקת המלחמה, החזרת החטופים, התנעת תהליך והסדר מדיני שיכלול שני מרכיבים: מרכיב אזורי בין ישראל למדינות ערב, מה שבדרך כלל קוראים לו נורמליזציה, ומצד שני תהליך מדיני שיביא לסיום הסכסוך ופתרון מדיני פלסטיני–ישראלי, תהליך בילטרלי. במתקפת ממשלת ישראל אתמול בקטר היא ניסתה לחבל בתהליך שהתקיים בשעות ההתקפה, כאשר היו דנים בהצעה האמריקאית, שאומרים שהיא הצעה ישראלית במקור, לשחרור החטופים והפסקת המלחמה. כנראה שהאמריקאים – ארצות הברית לא הייתה מרוצה מהמהלך הזה, ולכן פעלה כדי להכשיל אותו. מה שמוזר בעיניי, שממשלת ישראל לאורך שנים התחננה בפני מדינת קטר שתשלם 30 מיליון דולר במזומן לתנועת חמאס ברצועת עזה, שלחו להם מדי שנה מכתבים להודות להם על התשלום הזה. בכל זאת, ממשלת ישראל, במיוחד ממשלתו של בנימין נתניהו, לא לוקחת אחריות ולא מודה בטעויות ובקונספציות המוטעות. לאורך שנים רבות התעלמו מכל תהליך מדיני ולא השקיעו מאמץ אחד כדי לקדם את התהליך הזה. תמיד שאלתי את עצמי בתוך השנתיים האלה: מה אם ממשלת ישראל הייתה משקיעה את המשאבים החומריים, הנפשיים והמדיניים כדי לקדם תהליך של פיוס ושלום בין שני העמים ובין עמי האזור, במקום ההשקעה האדירה, שגובה את חייהם של רבים בתוך מדינת ישראל, אזרחים וגם באזור כולו? מה אם הייתה משקיעה חצי מהמאמץ הזה? האם היינו יכולים להשיג הסדר מדיני? אני בטוח שכן. אני חושב שממשלת ישראל עדיין מקדמת מתווה שגוי, ממשיכה במלחמה שהייתה צריכה להיפסק או לסיים אותה מזמן, ולכן גם היא מואשמת היום בהפקרת החטופים החיים וגם החטופים המתים. אנחנו שוב קוראים לחשב מסלול חדש. במשך השנתיים האלה יצאנו ביוזמה של גשרים לפיוס ושלום מתוך אמונה שאפשר למצוא דרך אחרת ואפשר לטעת תקווה בליבם של כל עמי האזור. פיוס ושלום הם שני תהליכים שצריכים לקרות בין מדינות אבל בין עמים. אנחנו, כאזרחי מדינת ישראל, ברמה האזרחית וברמה הלאומית קשורים לשני העמים, לשתי הישויות, ואנחנו רואים את עצמנו בהחלט כגשר שיכול לפייס, שיכול לקרב ושיכול לתרום, למצוא דרך אחרת שתחסוך את חייהם של אנשים רבים באזור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לחבר הכנסת מנסור עבאס. השר אופיר סופר, אתה רוצה להשיב?
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
אפשר להתקדם?
היו"ר יעקב מרגי:
אפשר, אתה לא חייב. מה מציע?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
למליאה.
היו"ר יעקב מרגי:
למליאה. אז אנחנו נעבור להצבעה להעברת ההצעה לסדר-היום לדיון במליאה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר יעקב מרגי:
להלן התוצאות: בעד – 15 חברי כנסת, אחד נוכח. אני קובע שההצעה לסדר-היום תועבר לדיון במליאה.
היו"ר יעקב מרגי:
הסעיף הבא בסדר-היום הוא בנושא הפגיעה החמורה שספג בית החולים סורוקה במהלך מבצע עם כלביא. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לנמק את ההצעה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תודה, כבוד היושב-ראש, ואני מאחל לך הצלחה, שהיא כמעט בטוחה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא. בממשלה אחרת אולי, אבל לא בממשלה הזאת. כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, שבועות רבים עברו מאז הפגיעה הנפשעת בבית חולים סורוקה על ידי טילים איראניים, שהשאירו חלק גדול מבית החולים משותק, הרוס. אמרתי אז וכתבתי מאמר בעיתון הארץ שפגיעה בבתי חולים ובצוות רפואי היא דבר נפשע, נורא, בלתי מוסרי, שאסור שיקרה – בכל מקום, גם בסורוקה אבל גם בעזה. אבל אני אתרכז עכשיו בכישלון של הממשלה, ברשלנות – לנטוש בית חולים על-אזורי שמשרת כמיליון אזרחים – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
אין לנו זמן. אנחנו צריכים עכשיו להביא – – – לאומן – – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
משימה לא קלה. אל תקל ראש, חבר הכנסת רם בן ברק. ואנחנו מתבשרים, לצערי הרב – שמעתי את מנהל בית החולים כאן בוועדה, שאומר שיש רופאים שעוזבים, אחים ואחיות שלא מגיעים לעבודה בגלל שבית החולים לא משוקם. היו הבטחות באוויר מייד אחרי הפגיעה, וההבטחות לא קוימו. עכשיו אומרים, בית החולים אמד את התקציב הדרוש ב-1.3 מיליארד שקל; משרד הבריאות אמר: מיליארד – כדי לשקם את מה שנפגע, להקים מגדל – –
היו"ר יעקב מרגי:
מגדל אשפוז חדש.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
– – מגדל אשפוז חדש.
היו"ר יעקב מרגי:
ברשותך, אדוני, משפט על חשבוני.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אתה רופא, אתה יכול לתרום.
היו"ר יעקב מרגי:
כתושב הנגב אני יכול לומר לך שמצבו של בית החולים סורוקה היה קשה, אובייקטיבית, עוד לפני כן, בגלל סדרי עדיפויות גם של משרד הבריאות וגם של הנהלת קופת חולים כללית. המכה היא כמעט אנושה. הטיל פגע בבית החולים סורוקה, ובימים הראשונים דובר אפילו על 2 מיליארד שקל, והלוואי שזה יספיק, 2 מיליארד שקל. הנטישה של הרופאים היא בצדק – רופאים איכותיים, רוצים לדעת שיש להם גב, שהם נותנים את השירות האיכותי והטוב ובעומסים סבירים. אני רק יכול להעריך ולהודות כתושב הנגב שהזעקה הזאת עולה היום פה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תראה במה עוסקים הח"כים הערבים בין היתר. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
– – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
עכשיו, תראה מה לא פועל בבית החולים מאז ההפצצה. יחידות שנסגרו: בניין האשפוז הכירורגי הצפוני ספג פגיעה קשה; בניין המחלקות הפנימיות נותר ללא חלונות. היחידות שנסגרו: שמונה חדרי ניתוח ומינהלת חדרי ניתוח, יחידה לטיפול נמרץ פנימי, מחלקת עור, מחלקת עיניים, מיון עיניים, מחלקת פנימית ח', אף אוזן גרון ומיון אף אוזן גרון, מחלקה אורולוגית, חטיבת הרדמה, מחלקת שיקום, מרכז לריפוי בעיסוק, מעבדה לאנדוקרינולוגיה, מעבדת מחקר של אוניברסיטת בן-גוריון בסורוקה, בית מרקחת מרכזי, חדר אוכל סגל, יחידת מטה, מניעת זיהומים, תזונה ועוד ומשרדי הוועדים. שיתוק. כמעט שיתוק.
היו"ר יעקב מרגי:
חוץ ממחלקת הילדים והיולדות כמעט כל בית החולים חטף.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
נכון. זה בית חולים אזורי שמשרת את כלל האוכלוסייה, יהודים וערבים כאחד. השארתו ככה כאשר, רם, מועברים תקציבים דומים לגב' סטרוק, למשל – תשאל את חבר הכנסת בליאק כמה כספים מועברים כל הזמן דרך ועדת הכספים למשרד של סטרוק, ששכחתי מה שמו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
880 מיליון.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מחר עוד 80 מיליון. מחר אנחנו מוזמנים לוועדת הכספים. סטרוק זה מיזם, סטרטאפ ישראלי מסוג חדש.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
סטרטאפ ניישן.
דבי ביטון (יש עתיד):
בעיצוב מיוחד.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אבל בהבדל מסטרטאפים אחרים בהייטק, זה לא מניב פירות. אין תוצאות, זה גורם נזק. שם יש תוצאות, אבל פה – על הפנים. והחולים ממשיכים לסבול, אוכלוסייה שלמה ממשיכה לסבול. אדוני היושב-ראש, אני לא יכול שלא להתייחס להחלטתו של נתניהו להפציץ בדוחה. הוא קרא לה "מדינה מורכבת" כאשר הוא ולשכתו היו בקשר מתמיד, כמעט יום-יומי, עם קטר, המשלחות הישראליות באות ויוצאות. וללא קטר, צריך לומר את זה – אף חטוף לא היה שב לישראל בלי התיווך הזה, יחד עם מצרים. כולם הודו לקטר, הודו לקטר אז – יש מכתב של צחי הנגבי, אתם זוכרים, והודו לקטר אחרי שחרור החטופים בשנתיים האלה. מישהו החליט להפציץ את ישיבת הלשכה המדינית של חמאס שדנה בהצעה החדשה, המתווה החדש של טראמפ, העסקה החדשה. נו, מה זה? לי יש גרסה שזה לא רק כדי לטאטא את קטרגייט, אלא בגלל הסקרים. אני עדיין חושב שזה מה שמניע את בנימין נתניהו – סקרים. וזה לא מצליח לו. לכן אני מצפה שהוא יפציץ עוד, אולי בעוד מדינות. שבע מדינות לא מספיק. אגב, אני שייך לאלה שחושבים – אתם מבינים בזה יותר טוב ממני – שלא יכול להיות ש-15 מטוסי F-15 טסים מכאן בלי שהאמריקאים רואים אותם בזמן אמת. לא יודע, זה מה שאני חושב. טראמפ אומר שהצבא הודיע לו קצת לפני כן. אני רוצה להזכיר לכם: ביום האחרון של המלחמה עם איראן כ-30 מטוסי F-16 היו בדרך להפציץ עם חימוש, כמעט הגיעו, והוא התקשר ואמר לביבי: תחזיר אותם – באוקטבות גבוהות, בקול גבוה, נוזף. והוא החזיר אותם כמו ילד טוב. כשטראמפ רוצה, זה קורה.
נאור שירי (יש עתיד):
זה לא הוא החזיר אותם, זה גלי בהרב מיארה החזירה אותם. כשביבי שולח מטוסים הם מפציצים ומצליחים. גלי מפרססת את כולם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ומה עם הפצ"רית?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
ראיתי עכשיו איזה פוסטר סרקסטי, שהיא הכשילה – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
את המשימה בדוחה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
– – ואהוד ברק סנוור את הטייסים על ידי לייזר ירוק. כן. זה מבצע נפשע, מטופש, כמו כל ההחלטות של בנימין נתניהו, שצריך לעשות דבר אחד: להחליט מה הוא רוצה. עסקה כוללת – אפשר, עסקה חלקית – אפשר. חמאס הסכים גם לזאת, גם לזאת, והוא לא רוצה לא כללית ולא חלקית. מה הוא רוצה? להמשיך במלחמה כדי לשמור על הקואליציה. והמלחמה הזאת, כמו שאמר שר הביטחון הדגול ביותר בהיסטוריה של המזרח התיכון – הוא אמר: למחוק את עזה. רק היום הוא אמר. מה הוא חושב, שבהאג לא מקשיבים לדברי ההבל האלה? זה נקרא טיהור אתני, וטיהור אתני הוא פשע מלחמה. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן לנמק את ההצעה. איך לא – תושבת הנגב, באר שבע. בבקשה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא אמרת: איך לא – הוא רופא – – –
היו"ר יעקב מרגי:
אחמד, אמרת ארבע פעמים במה עוסקים חברי הכנסת הערבים. שיבחת. הסכמתי. אבל סולידריות של תושבי באר שבע – עד עשר דקות לרשותך, גברתי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה. ראשית, ברכות. אני שמחה לראות אותך על הכיסא החשוב הזה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בעיקר את מי שהחלפת.
היו"ר יעקב מרגי:
אתם רוצים לשמוע? אני יהודי מאמין. התקרית הייתה ב-21:05. אני הייתי אמור לעלות בשעה 21:00 לכאן. חיכינו שההצבעה תעבור, אז נחסכה ממני – כנראה מישהו פה דאג לי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נחסכה ממך – – –
היו"ר יעקב מרגי:
נחסכה ממנו – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מבוכה גדולה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
נחסכה מאיתנו. אם אתה היית, זה לא היה קורה.
היו"ר יעקב מרגי:
בכל אופן, נחסכה ממני.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אז אני לא יכולה להתעלם ממה שקרה כאן, כי אני לפחות, בארבע השנים שלי בכנסת, זה אחד האירועים הכי חמורים שנתקלתי בהם. בתוך מליאת הכנסת מגיעה חברת כנסת בצעדים – אחוזת עמוק ומבט מאיים בעיניים, מאיימת פיזית ומילולית על חברת כנסת אחרת, והעולם לא נעצר, העולם של המליאה, אני מתכוונת.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – – בזה שזה קומקום, אתה מקבל רכבת. את זה ליושב-ראש אני אומר.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן. אז בעיניי, המליאה הייתה צריכה להיעצר באותו הרגע, ואותה מאיימת הייתה צריכה להיזרק בבעיטה – סליחה על הביטוי – מחוץ לאולם. איזה מין דבר זה? מה זה לאיים על חברת כנסת אחרת?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מי זאת המאיימת?
היו"ר יעקב מרגי:
יש כלי פרלמנטרי בלי בעיטה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בגלל הדברים – חבר כנסת יכול לעלות לכאן ולהגיד מה שהוא רוצה, כל עוד זה בגבולות החוק פה. הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. מה אתם חושבים, שאנחנו נהנים לשמוע כל היום חברי כנסת עולים לכאן ומאיימים על הפצ"רית, על היועמ"שית, על הרמטכ"ל, עלינו? לא. אז מה, אני הולכת להרביץ להם? תאמינו לי שבא לי לפעמים, אבל אני מחזיקה את עצמי. אז אני מצפה גם ממנה שתחזיק את עצמה. כי היא גם מסיתה לאלימות ברשתות, כשהיא רשמה שחור על גבי לבן: אני גאה באנשים שכמעט ביצעו לינץ' בחבר כנסת אחר, ועכשיו היא פשוט באה פיזית ונהגה באלימות. אני כבר שואלת: איפה הגבול? כמה נמוך נרד? אבל צר לי לבשר לכם שככל שהפריימריז הולכים ומתקרבים, ככה הקיצוניות תלך ותגדל בצד הזה של המפה. בנוסף, אני חייבת להגיב לאופיר, שעלה לכאן ודיבר על זה שאנחנו לא מצביעים על התקציב הזה, שאנחנו אופוזיציה למדינה. אז הינה אני אומרת לאופיר – חבל שגם הוא לא כאן, כולם כנראה כבר הספיקו ללכת הביתה – שאם הם היו סוגרים שני משרדים מיותרים, היינו מצביעים איתם על התקציב. איך אנחנו? אני הייתי מצביעה. שני משרדים מיותרים תסגרו לפני שאתם מגדילים פה תקציבים. אבל זה לא יקרה, אז מה לעשות שאנחנו צריכים להצביע נגד, כי אתם לא משמשים דוגמה, לא מתנהלים באחריות, ומגדילים ומגדילים ומגדילים ומגדילים, והנכדים שלנו ישלמו את הגירעונות שאתם מכניסים אותנו אליהם במדינה הזאת. עוד דבר אחרון שקרה היום והוא קשור גם לנגב ולסרוקה – 110 מיליון שקלים קוצצו ממשרד הנגב והגליל והלכו אצו להם אל הסטרטאפ, סטרטאפ ניישן, המשרד של אורית סטרוק. שוב, הכספים האלה הוחבאו, 110 מיליון – מהנגב והגליל. האם יש אזור בארץ, אזורים בארץ, שזקוקים לתקציבים יותר מהאזורים האלה, שכבר שנתיים מתמודדים עם אתגרים בלתי הגיוניים? אז בואו נקצץ להם 110 מיליון. היד השנייה שם, בצד הזה, רוצה להכניס לתקציב הקטנצ'יק הזה של משרד הנגב והגליל עוד 13 יישובים מיהודה ושומרון. אתם חושבים ששכחתי את זה? אז לא. לא מספיק שאנחנו צריכים להיאבק על כל שקל עלוב לנגב, אז גם רוצים להוסיף לנו יישובים, ומקצצים מפה. ולמה שר האוצר עושה את זה? הוא מריח את הבחירות, הוא לא מגרד את אחוז החסימה, ועוד קצת כספים קואליציוניים – אני מבינה שמתוך זה 35 מיליונים זה כספים קואליציוניים, שיהיה להם לחלק למצביעים שלהם לכל מיני דברים שאנחנו אפילו לא מצליחים להבין מה הם. וככה העולם הזה מתנהג, ככה המדינה הזאת מתנהגת, בשחיתות מוחלטת. המצב בסורוקה, עוד לפני נפילת הטיל – ממש בקצרה, פרופורציות. 1,723 רופאים היו חסרים בדרום עוד לפני נפילת הטיל; 2.7 רופאים על 1,000 איש בדרום, לעומת 5.5 במקומות אחרים, במרכז ובחיפה, למשל.
היו"ר יעקב מרגי:
ברשותך, סורוקה – מעל שנה עם חדר צנתורי לב אחד.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן.
היו"ר יעקב מרגי:
אזרחי הנגב נאלצים להמתין באשפוז עשרה ימים, או לחלופין לנסוע לבית החולים קפלן כדי לעשות את זה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
וזה היה עוד לפני הטיל.
היו"ר יעקב מרגי:
עוד לפני הטיל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
4.5 אחים ואחיות על כל 1,000 נפשות לעומת כמעט 8 במרכז – כפול. 1.4 מיטות אשפוז על כל 1,000 נפשות; במקומות אחרים כפול. היום בבוקר, ב-04:00 קמתי, אמרתי, אני אנסה את מזלי, ניסיתי לקבוע תור.
היו"ר יעקב מרגי:
היית באה איתי לסליחות ב-04:00.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן. ניסיתי לקבוע תור לאף אוזן גרון. בבאר שבע התור הכי קרוב הוא ב-25 בדצמבר או ב-11 בינואר; בתל אביב – תור בשבוע הבא. אורתופד בבאר שבע – אין תורים זמינים בכלל, רק בתשלום של 200 או 300 שקלים, תלוי, ובתל אביב יש לך תור בפברואר. רופא נשים, גינקולוג – לא משהו קשה – חודש, מינימום חודש אני צריכה להמתין. אם הייתי נוסעת לתל אביב היה לי תור היום. המצב בסורוקה היום, מעבר לדברים שציינת ואני לא אחזור עליהם, על כל המחלקות שנסגרו, מחלקת שיקום, מחלקת שיקום שיש בה חיילים, שיקום – אין לנו שיקום. נקודה. ועיניים, ואף אוזן גרון; שליש מחדרי הניתוח לא מנתחים, זאת אומרת שגם ניתוחים מצילי חיים נאלצים להידחות, או ששולחים אותם לאשקלון או ששולחים אותם למקומות אחרים. הרי גם שם יהיה פקק. אז מדובר בחיים או מוות של אנשים. אף אחד לא מבין את זה. אשפוז – 40% מיכולות האשפוז לא קיימות. זאת אומרת שאם מגיע מישהו למיון – וזה המיון הכי עמוס בארץ, הכי עמוס בארץ, הוא מקבל מעל ל-400 איש כל יום, המיון הזה – אין איפה לאשפז. מה הפלא? משחררים אנשים שהיו אמורים להתאשפז, נאלצים כנראה לשחרר אותם.
היו"ר יעקב מרגי:
או אשפוז ביתי. יש עכשיו חלופה של אשפוז ביתי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אשפוז ביתי, משחררים – האם זה מה שמגיע לנו?
היו"ר יעקב מרגי:
לא.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בית חולים יחיד בנגב. אין לנו אופציה אחרת. הוא משרת מעל מיליון איש, הוא הקו הראשון לחזית. אתם מדברים על להרחיב את הלחימה בעזה בלי בית חולים? אני לא מצליחה להבין את זה. מה נעשה אם יהיה אירוע רב-נפגעים נוסף? למעשה, אני רוצה להגיד לכם, אם הכסף לסורוקה לא יגיע מהר, סורוקה עלולה להיות המקרה הבא שעליו נצטרך לעשות ועדת חקירה ממלכתית. כי כשיהיה אירוע רב-נפגעים ולא יהיה איפה לטפל, וחיילים ימותו ואזרחים ימותו – מה יהיה? ועדת חקירה, איך נתנו לזה לקרות. שלושה חודשים אחרי נפילת הטיל, שקל לא הגיע לסורוקה. הגיע מס רכוש על ציוד, אבל גם, איך מודדים? איך מס רכוש מודד את הציוד? אם המכונה היא מלפני חמש שנים, אתה תקבל את העלות של מכונה בת חמש שנים. האם בחדר ניתוח חדש אני יכולה להשתמש במכונה מלפני חמש שנים? מי ייתן את הפער הזה? ואנחנו יושבים בדיונים. בחודש הראשון אמרו לי: לא, יש צוותים – משרד הבריאות, משרד ראש הממשלה, משרד האוצר – יושבים, יש דיונים. לפני שבוע היה עוד דיון בסורוקה, ואני שומעת את אותם דברים: לא, יש פרויקטור, יש צוותים, יש חשיבה. חבר'ה, גם אם הכסף הזה יגיע, ייקח כמה שנים עד שסורוקה בכלל יחזור להיות במצב הגרוע שהוא היה לפני. מה אנחנו אמורים לעשות? תסבירו לי. אנחנו מתים ארבע שנים קודם עוד לפני; מה אתם רוצים, שנמות עשר שנים קודם?
היו"ר יעקב מרגי:
רק להזכיר, מגדל האשפוז, הפנימיות, בנוי בצורה כזאת שחדרי המדרגות הם חיצוניים. הוא לא ממוגן בכלל, אין אזורים מוגנים. אפילו חדר המדרגות הוא חיצוני, כולו זכוכיות וחיצוני.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אין. כל בית החולים לא ממוגן. עכשיו בואו תסבירו לי איך יכול להיות שבית החולים היחיד בנגב – מאילת ועד קריית גת אין משהו אחר, אין – לא ממוגן. לא ממוגן. אז כל פעם שיש קצת טילים – ואנחנו בבאר שבע, מה לעשות, אתם יודעים כמה מבצעים היו? כל פעם צריך להוריד מחלקות למרתף? עד עכשיו, שלושה חודשים, יש מאושפזים במרתף, בלי חלונות, בלי מקלחות, בלי שירותים. מה הפלא שרופאים לא רוצים להמשיך לעבוד שם? רופאים מסיימים את הסטאז' שלהם, אומרים תודה רבה, להתראות. איך אני יכול לעבוד בתנאים האלה? איך אני יכול לעשות סטאז' במחלקת עיניים אם אין מחלקת עיניים, או בכל מחלקה אחרת שאיננה קיימת? ולכן אני רוצה להגיד לכם שסורוקה לא קרס בגלל טיל אחד, הוא קרס בגלל שנים של זריקת טילים, של הזנחה של ממשלות ישראל, של ממשלת ישראל, שידעו מה המצב. והתרענו. הבעיה היא לא של מנהל בית החולים שלומי קודיש, הבעיה היא של כל תושבי הנגב. אנחנו דורשים עכשיו, עכשיו, לעצור את כל התקציבים האחרים למקומות אחרים ולהעביר את התקציבים לסורוקה, בלי ויכוחים, בלי כן לשקם, לא לבנות, רק שתי קומות, רק בניינים. תנו את הכסף שמגיע לנו. מגיעים לנו שירותי בריאות כמו לכל תושב אחר במדינה הזאת. תודה.
היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):
תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. הממשלה רוצה להשיב? לא.
דבי ביטון (יש עתיד):
מה יש להם להשיב?
היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):
המציעים, דיון במליאה? חבר הכנסת אחמד טיבי?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מליאה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
דיון במליאה.
היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):
אז אנחנו עוברים להצבעה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חבל שלא נתת ליריב לוין להשיב.
היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):
הוא בחר שלא.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הוא היה מאשים את בג"ץ. מערכת המשפט אשמה.
היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):
אנחנו עוברים להצבעה. מי שמצביע בעד, כמאמרו של אחמד טיבי, הוא בעד להעביר את הדיון למליאה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצבעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):
20 חברי כנסת בעד, לכן ההצעה לסדר-היום תעבור לדיון במליאה. חברי הכנסת, אני מכריז על הפסקה בדיוני המליאה עד לסיום עבודתה של ועדת הכנסת. תודה רבה. ניפגש אחרי שהוועדה תסיים. תצא הודעה ונתכנס כאן.
(הישיבה נפסקה בשעה 22:22 ונתחדשה בשעה 22:40.)
היו"ר יעקב מרגי:
חברי הכנסת, אני מחדש את ישיבת הכנסת. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכל התפקידים שעשית, אני חושב שאין כיסא שיותר הולם אותך מהכיסא הזה. לא יודע איך להסביר את זה. עשית טוב גם במשרדים שהיית, אבל הכיסא הזה, הוא נראה לי הכי.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה, תודה. אני אוהב את הבית הזה ומעריך אותו ויודע גם את ערכו של הבית הזה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
בגלל זה, מרגישים את זה. עם זאת, כדאי שתחזור לממשלה.
היו"ר יעקב מרגי:
לא אלמן ישראל.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה כי ועדת הכספים תדון בהצעות החוק הבאות: 1. הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 29), התשפ"ה–2025, מ/1891; 2. הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025, מ/1892. נוסף על כך אבקש להודיע כי חבר הכנסת אכרם חסון יכהן כממלא מקום קבוע בוועדת הכספים במקום הפנוי לסיעת הימין הממלכתי. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ח בתשרי תשפ"ו, 20 באוקטובר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 22:43.