נתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית

חזרה לישיבות המליאה

ישיבת מליאה בתאריך 01/12/2025 בשעה 16:00

רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.

ישיבה

338

תחילה

1 בדצמ׳ 2025, 16:00

סיום

1 בדצמ׳ 2025, 23:30

סדר היום

חזרה לרשימת הח״כים

האתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים

ישיבת מליאה בתאריך 01/12/2025 בשעה 16:00 · קלפי

חזרה לישיבות המליאה

ישיבת מליאה בתאריך 01/12/2025 בשעה 16:00

רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.

ישיבה

338

תחילה

1 בדצמ׳ 2025, 16:00

סיום

1 בדצמ׳ 2025, 23:30

סדר היום

דברי הכנסת · DOC

למסמך הרשמי

הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.

מקרא

היו"ר:יו״ר — יושב-ראש הישיבה
דובר:דובר — מי שקיבל את רשות הדיבור
דובר המשך:דובר המשך — אותו דובר אחרי הפרעה
אורח:אורח — דובר שאינו חבר כנסת
קריאה:קריאה — התפרצות מהמושבים, לא נאום
נושאנושא — כותרת סעיף בסדר היום
שאילתהשאילתה — כותרת שאילתה
הצעת חוקהצעת חוק — כותרת הצעת חוק
הצעה לסדרהצעה לסדר — כותרת הצעה לסדר-היום
(הישיבה נפסקה.)הפסקה — הישיבה נפסקה
הישיבה ננעלה.סיום — הישיבה ננעלה
(תרועת חצוצרות)הערת בימוי — מה שקרה באולם, לא דיבור

דברי הכנסת

ז' / מושב רביעי / ישיבה של"ח /

י"א–י"ג בכסלו התשפ"ו / 1–3 בדצמבר 2025 / 8

חוברת ז'

ישיבה של"ח

הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושמונה של הכנסת העשרים-וחמש

יום שני, י"א בכסלו התשפ"ו (1 בדצמבר 2025)

ירושלים, הכנסת, שעה 16:00

תוכן העניינים

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה, חד''ש-תע''ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל:

1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה;

2. ממשלה שמטייחת את מחדלי אירועי 7 באוקטובר;

3. ניסיונות ראש הממשלה להשפיע על תוצאות הבחירות הבאות באמצעות הסתה, תעמולה שקרית ודה-לגיטימציה של האוכלוסייה הערבית ונציגיה בכנסת

משה טור פז (יש עתיד):

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

נעמה לזימי (העבודה):

אבי מעוז (נעם):

שר המורשת עמיחי אליהו:

הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מ/1898, בהתאם לסעיף 108 לתקנון הכנסת

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נאור שירי (יש עתיד):

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

רם בן ברק (יש עתיד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מירב כהן (יש עתיד):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

גלעד קריב (העבודה):

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עדי עזוז (יש עתיד):

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ירון לוי (יש עתיד):

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

משה טור פז (יש עתיד):

אמנות בינלאומיות · PDF

למסמך הרשמי

הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.

מ ז כי ר הכ נ סת סימוכין:194726 ירושלים, י'בכסלו התשפ"ו 30 בנובמבר 2025 לכבוד חברות וחברי הכנסת שלום רב, הנדון: הסכם בין המשרד לכלכלה ותרבות של טאיפיי בתל אביב לבין המשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי בדבר שיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה אבקש להביא לידיעתכם כי מר חיים כץ, שר הבריאות, העביר למזכירות הכנסת את נוסח ההסכם שבנדון. רצ"ב לעיונכם מכתבו של השר וכן נוסח ההסכם בעברית ובאנגלית (לרבות דברי ההסבר.) אבקש להסב את תשומת לבכם כי סעיף 10 לתקנון לעבודת הממשלה קובע כך: "אשרור ואישור 10. (א) שר המבקש להגיש הצעה להחלטה בדבר אשרור אמנה בינלאומית יעביר אמנות למזכיר הכנסת, שבועיים קודם, שני עותקים מנוסח האמנה בתרגומה בינלאומיות"לעברית ואת עיקריה, על מנת שזה יביאם לידיעת חברי הכנסת. בתקופת הפגרה יימנו השבועיים ממועד כינוס פגרה של הכנסת. (ב) סעיף (א) לעיל לא יחול אם לדעת השר המגיש, בהסכמת שר החוץ ושר המשפטים, נמנעת המצאת עותקי האמנה לכנסת מטעמי דחיפות או סודיות. (ג) לאחר העברת עותק האמנה לידיעת הכנסת כאמור לעיל ובחלוף פרק הזמן הנקוב בסעיף (א) לעיל, תועבר למזכיר הממשלה על ידי השר המגיש הצעת החלטה בעניין אשרור האמנה. ]...[ ננקטה בכנסת פעולה בעניין האמנה בהתאם לתקנון הכנסת, יודיע על כך השר מגיש ההצעה בדברי ההסבר. מזכיר הממשלה יעביר את הצעת ההחלטה בדבר אשרור האמנה לידיעת כל חברי הממשלה, ויבקש את עמדתם בדרך שנוהגים בסעיף 19(ב) בתקנון. ההסכם שבנדון יונח על שולחן הכנסת בישיבה מחר, י"א בכסלו התשפ"ו - 1 בדצמבר 2025. בברכה, דן מרזוק דברי הסבר – הסכם בין המשרד לכלכלה ותרבות של טאיפיי בתל אביב לבין המשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי בדבר שיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה 1. ההסכם ייחתם בכפוף לקבלת אישור הממשלה. 2. מטרת ההסכם היא העלאה על הכתב ופירוט ההסכמות בין המשרד לכלכלה ותרבות של טאיפיי בישראל לבין המשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי, בדבר הסדרים בתחום הבריאות והרפואה. 3. במסגרת זו, הסכימו שני הצדדים לכונן שיתוף פעולה מקיף בין-משרדי ובין- מוסדי בתחומי הבריאות והרפואה, על-ידי גיוס משאבים טכניים, מדעיים, פיננסיים, ואנושיים זמניים, במטרה לשדרג את מערכת הבריאות אצל שני הצדדים. 4. עוד כוללת ההסכמות בין הצדדים, את תחומי שיתוף הפעולה העיקריים ביניהם, ובתוכם: בריאות דיגיטלית, אפידמיולוגיה, רפואה מונעת, היערות לחירום ולאירועים רבי נפגעים ורפואה, הנהגה לחדשנות בניהול בתי חולים, וכיו"ב. הסכם בין המשרד לכלכלה ותרבות של טאיפיי בתל אביב לבין המשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי בדבר שיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה; המשרד לכלכלה ותרבות של טאיפיי בתל אביב לבין המשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי - (להלן במשותף "הצדדים" ובנפרד "הצד;" בהזכירם את ההסכם בין המשרד לכלכלה ותרבות של טאיפיי בתל אביב והמשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי בדבר שיתוף פעולה בתום הבריאות, שנחתם בטייפה ב-5 יולי 2006, המוחלף על ידי הסכם זה; בהתחשב בתועלת שבשיתוף פעולה בינלאומי בתחומים של בריאות ורפואה, ומתוך אמונה כי שיתוף פעולה ייטיב עם שני הצדדים; בהיותן מונחות בידי הרצון לקיים ולפתח שיתוף פעולה מקצועי בתחומים אלה על מנת לשפר את רמת שירותי הרפואה לאוכלוסיותיהם, ולקדם פיתוח יחסים בין שני הצדדים; הסכימו לאמור להלן: סעיף 1 1. הצדדים יעודדו שיתוף פעולה ביניהם בתחומי הבריאות והרפואה על בסיס השוויון, ההדדיות והתועלת ההדדית, על פי הסכמה הדדית. 2. הצדדים מסכימים למנות איש קשר או רשות מוסמכת לצורך שיתופי פעולה ומידע. סעיף 2 1. כל הפעולות המשותפות המבוצעות מכוח הסכם זה יהיו כפופות לזמינות תקציבית, ועל פי מנגנון ההערכה והתקצוב של כל צד, לרבות גיוס משאבים תקציביים נוספים. 2. ההיבטים הכספיים של הפעולות יוסכמו בין שני הצדדים. סעיף 3 1. הצדדים רשאים לשתף פעולה בתחומים הבאים: (1) ביטחון בריאות עולמי; (2) בריאות דיגיטלית; (3) מידע מדעי; (4) אבחנה מעבדתית; (5) נתונים על נושאים מקצועיים; (6) מידע על מפגשים, כנסים, ואירועים מקצועיים; (7) מוכנות לשעת חירום, רפואה באירועים רבי-נפגעים; (8) מנהיגות בחדשנות בניהול בתי חולים ובריאות הציבור; (9) רפואה בגיל השלישי וגרונטולוגיה; (10) אפידמיולוגיה; (11) מוכנות ותגובה בהתפרצויות ואפידמיות מחלות מדבקות; (12) רפואה מונעת; (13) בתי חולים ושירותי רפואה אחרים; (14) רפואת חירום ומוכנות רפואית לאסונות; (15) בריאות הנפש (לרבות בריאות הנפש באסונות וחוסן נפשי); (16) טכנולוגיות בריאות ורפואה; (17) מדיניות בריאות ורפורמות במערכות רפואה; (18) תכנון, ארגון וניהול של שירותי בריאות ורפואה; (19) כלכלת בריאות וביטוח בריאות. 2. הרשימה אינה מונעת שיתוף פעולה בתחומים אחרים כפי שיוסכמו. 3. הצדדים רשאים לקדם את המרכז לשיתוף וניתוח מידע בריאותי (המרכז) בתתי-קטגוריות תשתיות קריטיות בתחומים "טיפול רפואי" ו"ניהול אסונות" לצורך שיתוף מודיעין ביטחון סייבר (לרבות מידע על פגיעות מכשור רפואי), או מערכת הגנת הסייבר המשותפת של המרכז של תשתיות קריטיות לצורך חיזוק משותף של יכולות זיהוי מוקדמות של אירועי סייבר ולייסד יחסי שיתוף פעולה. 4. הצדדים רשאים לשתף מידע על מניעת אפידמיות (לרבות מוכנות, מניעה, מאמצי חיסון, אבחנה, טיפול, והערכת ביצוע) לגבי מחלות מדבקות מתפרצות ומתפרצות מחדש העשויות לעורר עניין בינלאומי. סעיף 4 1. הצדדים יארגנו חילופי ביקורים של מומחים רפואיים לתקופות מוסכמות הדדית לצורך תכניות לימוד והכשרה, ולימוד שיטות מודרניות של אבחון וטיפול. 2. הצדדים רשאים לשקול היתכנות של חילופי מתמחים, סטאז'רים, וסטודנטים לרפואה. 3. הצדדים רשאים לקיים תכניות הכשרה, קורסים, ואפשרויות התמחות על פי הסכמה הדדית. 4. הדגמות קליניות, פרוצדורות אבחנתית, ושיטות טיפול יתבצעו בהתאם לתקנות העיסוק ברפואה של שני הצדדים. 5. הצדדים יעודדו הקמת קבוצות מחקר משותפות בבריאות, רפואה, מדעי הרפואה, וביוטכנולוגיה. סעיף 5 הצדדים יעודדו פיתוח קשרים ישירים ושיתוף פעולה בין מוסדות בריאות ורפואה בצדדים השונים . פרויקטים משותפים אלה יתוקצבו על ידי המוסדות המשתתפים ויתבצעו ע"י כל צד בהתאם לחוק, לתקנות, לסדרי הדין, למדיניות ולמנגנוני פעולה ועל בסיס הסכמים ישירים. סעיף 6 הגורמים המיישמים יהיו סגן שר, משרד הבריאות והרווחה ומנהל המשרד לשיתוף פעולה בינלאומי במשרד הבריאות והרווחה עבור בין המשרדלכלכלה ותרבות של טאיפיי בתל אביב; וסמנכ"ל מידע ויחסים בינלאומיים במשרד הבריאות ומנהל האגף ליחסים בינלאומיים במשרד הבריאות עבור המשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי . סעיף 7 כל הפעולות המבוצעות מכוח הסכם זה על ידי כל צד, יבוצעו בהתאם לחוק, תקנות, סדרי דין, מדיניות ומנגנוני פעולה של אותו צד. סעיף 8 ניתן לתקן הסכם זה בכל עת על פי הסכמת הצדדים. כל תיקון ייעשה בכתב ויבוצע על פי הליך הכניסה לתוקף כמפורט בסעיף 11. סעיף 9 כל מחלוקת העשויה להתעורר בין הצדדים ביחס לפרשנותו או להחלתו של מזכר הבנות זה תיושב בדרכי נועם בהתייעצויות הדדיות. סעיף 10 1. כל צד יוודא בדין הלאומי הגנה מספקת ואפקטיבית על זכויות קניין רוחני. 2. זכויות קניין רוחני שיעלו מתוך פעילות משותפת מכוח הסכם זה יחולקו ויפוקחו בהתאם להסכמים נפרדים שייכרתו על בסיס כל מקרה לגופו. 3. אף צד לא יעביר מידע שהתקבל מכוח הסכם זה, אשר סומן באופן ברור כ"סודי" לאף צד שלישי ללא הסכמתו המפורשת של הצד ממנו התקבל המידע. 4. הסכם זה אינו חל על מידע אישי. גילוי מידע אישי מותנה בתנאיו של הסכם כתוב נפרד בין הצדדים, ועל פי החוקים והתקנות של כל צד. סעיף 11 1. ההסכם יאושר או יאושרר על פי הנהלים המשפטיים הפנימיים של הצדדים המתקשרים. 2. ההסכם ייכנס לתוקף בתאריך משלוח ההודעה הכתובה האחרונה בערוצים הדיפלומטיים, לפיה הושלמו הנהלים הפנימיים לכניסתו לתוקף של הסכם זה; והוא יישאר בתוקף לתקופה בלתי מוגבלת. 3. כל צד רשאי להביא הסכם זה לסיומו בכל עת על פי הודעת ביטול בכתב לצד השני, בערוצים הדיפלומטיים. במקרה זה, ההסכם יובא לסיומו בתוך שישה (6) חודשים מיום הודעת הביטול. 4. סיום הסכם זה לא יפגע בתכניות שהחלו בטרם הביטול, אלא אם הוסכם אחרת על ידי הצדדים. 5. הסכם זה מחליף ובא במקום ההסכם בין המשרדלכלכלהותרבות של טאיפיי בתל אביב והמשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי בדבר שיתוף פעולה בתחומי בריאות, שנחתם בטייפה ביום 5 יולי 2006. ולראיה, החתומים מטה, מכוח סמכותם, חתמו על הסכם זה. נעשה ב_________ בשני עותקים, כל אחד בשפה הסינית, העברית, והאנגלית, ולכל הנוסחים דין מקור שווה. במקרה של הבדלי פרשנות בין הנוסחים, הנוסח האנגלי. __________________________________ __________________________________ בשם המשרד לכלכלה ותרבות של טאיפיי בתל בשם המשרד לכלכלה ותרבות של ישראל אביב בטאיפיי __________________________________ __________________________________ (שם) (שם) נציג נציג __________________________________ __________________________________ תאריך תאריך AGREEMENT BETWEEN THE TAIPEI ECONOMIC AND CULTURAL OFFICE IN TEL AVIV AND THE ISRAEL ECONOMIC AND CULTURAL OFFICE IN TAIPEI ON COOPERATION IN THE FIELDS OF HEALTH AND MEDICINE (hereinafter referred to as The Taipei Economic and Cultural Office in Tel Aviv (hereinafter and the Israel Economic and Cultural Office in Taipei)“TECO” ”;“Parties hereinafter referred to as the –)“ISECO” referred to as ACKNOWLEGING the Agreement between the Taipei Economic and Cultural Office iv and the Israel Economic and Cultural Office in Taipei on Cooperation inin Tel Av .the Fields of Health, signed in Taipei, on July 5th, 2006, superseded by this Agreement CONSIDERING the benefits of international cooperation in the fields of Health and ;and believing that cooperation shall be of benefit to both Parties Medicine; GUIDED by the desire to establish and develop professional collaboration in those fields in order to improve the health care level for their population, and to promote the ;elations between the two Partiesdevelopment of r :HAVE AGREED upon the following Article 1 The Parties shall encourage cooperation in the fields of health and medicine.1 between them on the basis of equality, reciprocity and mutual benefit by mutual .consent Parties agree to designate contact personnel or a competent authority for The.2 .information sharing and cooperation Article 2 All cooperative activities undertaken according to this Agreement shall be.1 according to each Party’s own assessment and subject to the availability of funds, and .funding mechanism, including recruitment of extra budgetary financial resources .The financial aspects of the activities shall be agreed upon by the two Parties.2 Article 3 :following fields The Parties may cooperate in the.1 ;Global health security (1) ;Digital health (2) ;Scientific information (3) ;Laboratory diagnosis (4) ;Data on professional topics (5) ;Information on professional congresses, conferences, and symposia (6) ;preparedness, mass casualties and medicine Emergency (7) ;Leadership for innovation in hospital administration and public health (8) ;Elderly care and geriatrics (9) ;Epidemiology (10) Preparedness and response for the outbreaks and epidemics of major infectious (11) ;iseasesd ;Preventive medicine (12) ;Hospitals and other curative services (13) ;Emergency medicine and medical preparedness for disasters (14) ;Mental health (including disaster mental health and resilience) (15) ;Health and medical technologies (16) ;Health policy and reforms of health systems (17) ;Health and medical services planning organization and management (18) .Health economics and health insurance (19) The list of the fields does not preclude cooperation in other fields as mutually.2 . agreed upon -The Parties may promote the Health Information Sharing and Analysis Center (H. 3 SAC) for critical infrastructure in the “medical care” and “disease control” subfieldsI vulnerability equipment medical (including information cybersecurity share to tion) or ISAC’s cybersecurity joint defense structure of critical infrastructure ininforma other fields to jointly strengthen early warning capabilities for cybersecurity incidents .and establish cooperative relationships epidemic prevention information (including preparedness, The Parties may share. 4 prevention, immunization measures, diagnosis, treatment, and evaluation of epidemic emerging infectious diseases that-prevention performance) on major emerging and re .may raise international concern Article 4 The Parties shall arrange the exchange of medical specialists' visits for periods.1 mutually agreed upon for the purposes of teaching and training programs, and study of .modern diagnostic and therapeutic techniques consider the feasibility of exchanging resident doctors, interns The Parties may.2 .and medical students internship and courses programs, training organize may artiesP The.3 .opportunities upon mutual agreement tic techniques shallClinical demonstrations, diagnostic procedures and therapeu.4 .be performed in accordance with the medical practice regulations of both Parties shall encourage establishment of joint research groups in health, artiesP The.5 . medicine, medical sciences, and biotechnology Article 5 hall encourage the development of direct contacts and collaborationThe Parties s . Such collaborativeartyP between health and medical institutions in the respective projects shall be financed by the collaborating institutions and shall be realized by each rdance with its laws, regulations, procedures, policies and mechanismsParty in acco .and on the basis of direct agreements Article 6 The Implementing Authorities shall be the Deputy Minister, Ministry of Health and operation, Ministry of Health andWelfare and the Director of Office of International Co General for Information and-Welfare for the TECO side; and the Deputy Director International Relations, Ministry of Health and the Director of the Department of . eInternational Relations, Ministry of Health for the ISECO sid Article 7 Any activities carried out pursuant to this Agreement by either Party shall be done in accordance with the laws, regulations, procedures, policies and mechanisms of that . Party Article 8 mutual consent of the Parties. Any This Agreement may be amended at any time by the Amendment shall be made in writing and follow the same procedures as its entry into . force as specified in Article 11 Article 9 or Any disputes or differences between the Parties regarding the interpretation of the provisions of this Agreement shall be settled amicably through application .diplomatic channels Article 10 Each Party shall ensure in its national law the adequate and effective means for.1 .the protection of intellectual property rights ty rights which shall result from joint activity in pursuance toIntellectual Proper.2 this Agreement shall be allocated and governed in accordance with separate agreements .case basis-by-to be made on a case Agreement, No Party shall transmit information obtained in pursuance of this.3 which has been clearly marked as being "confidential", to any third party without the . written consent of the Party from which such information was received This Agreement does not apply to any personal data. Disclosure of personal data 4 be conditional upon, and subject to, a separate written agreement between the shall .Parties, and in accordance with the laws and regulations of the respective Parties Article 11 internal The Agreement shall be approved or ratified in accordance with the.1 .legal procedures of the contracting Parties The Agreement shall enter into force on the date of the last written notice.2 through diplomatic channels informing that the internal procedures for the entry into ; and it shall remain in force for an indefinite periodforce of this Agreement are fulfilled .of time Either Party may terminate the Agreement at any time by giving written notice.3 of termination to the other Party, through diplomatic channels. In that case, this ed upon the expiry of six (6) months from the date of theAgreement shall be terminat .notification of the termination The termination of this Agreement shall not affect any programs undertaken.4 .prior to such termination, unless otherwise agreed by the Parties places and supersedes the Agreement between the TaipeiThis Agreement re.5 Economic and Cultural Office in Tel Aviv and the Israel Economic and Cultural Office .in Taipei on Cooperation in the Fields of Health, signed in Taipei, on July 5th, 2006 signed, being duly authorized thereto, have signedIN WITNESS WHEREOF, the under .this Agreement Done at ________________, in Duplicate, each in the Chinese, Hebrew, and English languages, all texts being equally authentic. In case of divergence of .l prevailinterpretation, the English text shal _______________________________ ________________________________ FOR THE ISRAEL ECONOMIC FOR THE TAIPEI ECONOMIC AND CULTURAL OFFICE IN AND CULTURAL OFFICE IN TEL TAIPEI AVIV ________________________________ ________________________________ (Name) (Name) Representative Representative ________________________________ ________________________________ Date Date

אמנות בינלאומיות · PDF

למסמך הרשמי

הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.

מ ז כי ר הכ נ סת סימוכין:194865 ירושלים, י"א בכסלו התשפ"ו 1 בדצמבר 2025 לכבוד חברות וחברי הכנסת שלום רב, הנדון: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל וממשלת הרפובליקה של הודו בדבר שיתוף פעולה בתחום החקלאות אבקשלהביא לידיעתכםכיחה"כאבי דיכטר, שרהחקלאות וביטחון המזון,העביר למזכירות הכנסת אתנוסח ההסכם שבנדון. רצ"ב לעיונכם מכתבו של השר וכן נוסח ההסכם בעברית ובאנגלית (לרבות דברי ההסבר.) אבקש להסב את תשומת לבכם כי סעיף 10 לתקנון לעבודת הממשלה קובע כך: "אשרור ואישור 10. (א) שר המבקש להגיש הצעה להחלטה בדבר אשרור אמנה בינלאומית יעביר אמנות למזכיר הכנסת, שבועיים קודם, שני עותקים מנוסח האמנה בתרגומה בינלאומיות"לעברית ואת עיקריה, על מנת שזה יביאם לידיעת חברי הכנסת. בתקופת הפגרה יימנו השבועיים ממועד כינוס פגרה של הכנסת. (ב) סעיף (א) לעיל לא יחול אם לדעת השר המגיש, בהסכמת שר החוץ ושר המשפטים, נמנעת המצאת עותקי האמנה לכנסת מטעמי דחיפות או סודיות. (ג) לאחר העברת עותק האמנה לידיעת הכנסת כאמור לעיל ובחלוף פרק הזמן הנקוב בסעיף (א) לעיל, תועבר למזכיר הממשלה על ידי השר המגיש הצעת החלטה בעניין אשרור האמנה. ]...[ ננקטה בכנסת פעולה בעניין האמנה בהתאם לתקנון הכנסת, יודיע על כך השר מגיש ההצעה בדברי ההסבר. מזכיר הממשלה יעביר את הצעת ההחלטה בדבר אשרור האמנה לידיעת כל חברי הממשלה, ויבקש את עמדתם בדרך שנוהגים בסעיף 19(ב) בתקנון. ההסכם שבנדון יונח על שולחן הכנסת בישיבה היום, י"א בכסלו התשפ"ו - 1 בדצמבר 2025. בברכה, דן מרזוק עיקרי ההסכם בדבר שיתוף פעולה בתחום החקלאות בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של הודו בבסיס ההסכם עומד הרצון לקדם שיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי בתחום החקלאות, לרבות במחקר, חינוך, הכשרה, פרויקטים בתחום הפיתוח ומיזמים משותפים. הצדדים יקיימו שיתוף פעולה בתחומים הבאים:  טכנולוגיות ניהול מים וקרקע בסביבה צחיחה;  ייצור יבולים בסביבה צחיחה;  פעילויות מבוססות קרקע כגון שיטות חקלאיות בנות קיימא;  גידול ירקות ופירות, לרבות פיתוח טכנולוגיות חממה וחיסכון באנרגיה ופיתוח תשתיות שיווק מתאימות;  טכנולוגיות לאחר קציר ועיבוד;  מדעי הצומח והחי, לרבות פיתוח ענף החלב, באמצעות הכנסת טכנולוגיות רלוונטיות;  הגנת הצומח ומדעי בעלי החיים (וטרינריה);  מיכון חקלאי וטכנולוגיות חקלאות חכמה;  הכשרה והרחבה לחקלאות וגננות, כולל חילופי מומחים ומדענים ותכניות מחקר משותפות. הרשויות המוסמכות ליישום ההסכם הן: בהודו – משרד החקלאות ורווחת החקלאים, ובישראל – משרד החקלאות וביטחון המזון. ההסכם נחתם ב-8 באפריל 2025, וייכנס לתוקף לאחר השלמת ההליכים המשפטיים הפנימיים בשתי המדינות. ההסכם יישאר בתוקף למשך חמש שנים מיום כניסתו לתוקף, ויתחדש אוטומטית לתקופות נוספות של חמש שנים בכל פעם.

דברי הכנסת · DOC

למסמך הרשמי

הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.

מקרא

היו"ר:יו״ר — יושב-ראש הישיבה
דובר:דובר — מי שקיבל את רשות הדיבור
דובר המשך:דובר המשך — אותו דובר אחרי הפרעה
אורח:אורח — דובר שאינו חבר כנסת
קריאה:קריאה — התפרצות מהמושבים, לא נאום
נושאנושא — כותרת סעיף בסדר היום
שאילתהשאילתה — כותרת שאילתה
הצעת חוקהצעת חוק — כותרת הצעת חוק
הצעה לסדרהצעה לסדר — כותרת הצעה לסדר-היום
(הישיבה נפסקה.)הפסקה — הישיבה נפסקה
הישיבה ננעלה.סיום — הישיבה ננעלה
(תרועת חצוצרות)הערת בימוי — מה שקרה באולם, לא דיבור

דברי הכנסת

ז' / מושב רביעי / ישיבה של"ח /

י"א–י"ג בכסלו התשפ"ו / 1–3 בדצמבר 2025 / 8

חוברת ז'

ישיבה של"ח

הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושמונה של הכנסת העשרים-וחמש

יום שני, י"א בכסלו התשפ"ו (1 בדצמבר 2025)

ירושלים, הכנסת, שעה 16:00

תוכן העניינים

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה, חד''ש-תע''ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל:

1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה;

2. ממשלה שמטייחת את מחדלי אירועי 7 באוקטובר;

משה טור פז (יש עתיד):

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

נעמה לזימי (העבודה):

אבי מעוז (נעם):

שר המורשת עמיחי אליהו:

הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מ/1898, בהתאם לסעיף 108 לתקנון הכנסת

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נאור שירי (יש עתיד):

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

רם בן ברק (יש עתיד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מירב כהן (יש עתיד):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

גלעד קריב (העבודה):

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עדי עזוז (יש עתיד):

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ירון לוי (יש עתיד):

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

משה טור פז (יש עתיד):

אמנות בינלאומיות · PDF

למסמך הרשמי

הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.

אמנות בינלאומיות · PDF

למסמך הרשמי

הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6322/25 וכלה בהצעת חוק פ/6335/25: הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון – הוראות מעבר בעניין המועצה האזורית שדות נגב), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ששון ששי גואטה; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (חשבונות ללא תנועה), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול פעולה מכוח הרשאה לחיוב בשל היעדר יתרה מספקת בחשבון והגבלת עמלות בשל הרשאה לחיוב), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – הגדלת מענק שנתי), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק איסור הכחשת אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת) (תיקון – איסור הכחשת חטיפה והחזקת חטוף בשבי), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק שלילת הטבות מבכירים במדינת ישראל, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק הגנה בסייבר על תלמידי מערכת החינוך, התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – מניעת ניגודי עניינים בחקירת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על עובדים סוציאליים, התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר ושמחה רוטמן; הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מרכזים אקוטיים), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת עדי עזוז, מירב כהן, מירב בן ארי, פנינה תמנו, יסמין פרידמן, נעמה לזימי, קארין אלהרר, טטיאנה מזרסקי, שלי טל מירון, יואב סגלוביץ', שרון ניר, עאידה תומא סלימאן, קטי קטרין שטרית, צגה מלקו, שמחה רוטמן, רון כץ ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מרכזים אקוטיים), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון – הגברת האכיפה), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי, ינון אזולאי וצביקה פוגל. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת משה סולומון, לימור סון הר מלך וקבוצת חברי הכנסת. בנוסף, הונחו על שולחן הכנסת ההסכמים הבאים: הסכם בין המשרד לכלכלה ותרבות של טאיפיי בתל אביב לבין המשרד לכלכלה ותרבות של ישראל בטאיפיי בדבר שיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל וממשלת הרפובליקה של הודו בדבר שיתוף פעולה בתחום החקלאות. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת לימור סון הר מלך כי היא חוזרת בה מהצעת חוק חכירה הוגנת, התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4337/25. תודה.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל במכתב של ראש הממשלה מה קיבלנו – אוה, מזל שיש יועמ"שית – מה קיבלנו במכתב של ראש הממשלה? הוא בא לבקש חנינה. איך המכתב שלו הולך? לא הכרה בחטא, הכרה בעצמו; לא חרטה, האדרה; לא וידוי, חברת הכנסת שיר, אלא הכחשה וניסיון לכתוב מחדש את המציאות. ומה המסר המרכזי של בקשת החנינה? אני עושה טובה לציבור בכך שאני מבקש חנינה. טובה. כאילו החנינה היא זכות שהעם צריך להודות לו עליה. כאילו נתניהו מעניק לנו מחילה. המדינה היא אני, אני הוא המדינה. אני עושה טובה לציבור בכך שאני מבקש את החנינה הזו, לא פחות. הצעת האי-אמון הזו היא לא רק בגלל כתב האישום ולא רק בגלל שאנחנו אופוזיציה; לא בגלל סדרה מתמשכת של מחדלים, ובראשם 7 באוקטובר; לא רק בגלל בקשת החנינה. האי-אמון הוא בגלל הגישה. הגישה שמשקפת את כל מה שרע בישראל ואת כל הסיבות שבגללן הגענו עד הלום. ראש ממשלה שמסביר לציבור שהוא הקדוש המעונה, שכל מה שקורה לו קורה לכם. הוא קורבן למען המדינה. כל ביקורת היא רדיפה, כל חוק הוא המלצה וכל מוסד אפשר למלא באנשים מטעם. ככה לא מתנהגת הנהגה יהודית במדינה יהודית. זה לא מה שהגדיר הרמב"ם, זו לא תשובה ובטח שזו לא מנהיגות. עכשיו עזבו את הרס הממלכתיות, את הפגיעה באמון הציבור ואת החורבן המתמשך של הפרדת הרשויות. מדינה היא לא אדם אחד, מדינה היא האזרחים, מדינה עובדת בשביל הציבור. וראש ממשלה שמאמין שהמדינה היא הוא, שהמדינה שייכת לו – לא יכול להוביל אותה. וזה האי-אמון הכי גדול שיכול להיות בין ציבור למנהיג. כי מדינת ישראל, כי האנשים הטובים במדינה הזו, צריכים הנהגה שמסוגלת לבקש סליחה מהציבור, לא לעשות טובה לציבור בעצם קיומה; הנהגה שמכירה בחטא, לא מכריזה על קדושתה; הנהגה שמבינה שהכיסא שהיא יושבת עליו הוא קדוש, הוא משרת את האזרחים. והבסיס הכי גדול של הנהגה הוא אמון, אמון שאתה באמת עושה את הטוב ביותר בשביל הציבור ששלח אותך לכנסת. איך מתחילות הלכות תשובה לרמב"ם? כך כתוב: כיצד מתוודה? – אני מצטט מהלכות תשובה לרמב"ם – "אומר 'אנא השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'". אומר הרמב"ם: "זהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה, הרי זה משובח". זה לשון הרמב"ם, ככה עושים תשובה: מכירים בחטא, מתחרטים עליו, ולא חוזרים לעשות אותו שוב. ואומר הרמב"ם, כל המרבה להתוודות הרי זה משובח. לא לומר: אה, לא, אני לא חוטא, אני עושה לכם טובה, מה פתאום, איזה חטא? לא עשיתי שום דבר. אז נתניהו, אתה בדבריך דיברת על פיוס. בוא תתחיל בלהכיר בחטא, ומשם נתקדם. אדוני היושב-ראש, אני לא יכול לעסוק כאן באי-אמון בלי לדבר כאן, בהזדמנות הזו, על היעדר ועדות החינוך והבריאות. בעיניי, אדוני היושב-ראש, מה שקורה פה בכנסת הוא מחדל מתמשך. מזה חודש ויותר אין ועדות קריטיות וסטטוטוריות בכנסת. יותר מחודש. ובזמן הזה, מה תקוע? בואו תקשיבו, יקשיב הציבור מה תקוע רק בוועדת החינוך: 28 הצעות חוק בקריאה ראשונה, כולל הצעת החוק שהגישו ח"כ מהקואליציה וח"כית מהאופוזיציה בנושא חרמות ואלימות במערכת החינוך – עברה כבר טרומית, היא תקועה בראשונה יותר מחודש. וזה נושא שעליו כינסתי היום את ועדת החינוך האלטרנטיבית; יש שש הצעות חוק שתקועות בקריאה שנייה ושלישית; יש חמש הצעות לסדר-היום; יש 13 דיוני שליש; יש 24 נושאים יזומים, או מטעם ח"כים או מטעם יו"ר הוועדה, שלא נידונים; יש שמונה סיורים מתוכננים; ועוד 24 ישיבות מעקב. אדוני היושב-ראש, השר אמסלם, אם הייתם היום מגיעים לוועדת החינוך האלטרנטיבית – נכון, מה לעשות, כי אין ועדת חינוך סטטוטורית – הייתם שומעים את ליאל, תלמידת כיתה י"א, שסיפרה על חרם שהיא עברה עוד ביסודי ואחר כך בחטיבת הביניים. היא סיפרה על הטלטלות החברתיות, הנפשיות והפיזיות שהיא עברה, וההורים שלה – איך הם הצילו אותה, איך הם היו שם בשבילה. אבל המערכת לא הייתה, לא הייתה מערכת. ואיך עד היום הילדה הזו, בכיתה י"א, בחינוך ביתי. למה היא בחינוך ביתי? כי אין בית ספר שייקח אותה. אז מי ישמע את ליאל? מי יקשיב לה, אם לא תהיה ועדת חינוך? אדוני היושב-ראש, ועדת החינוך דרושה לא לנו, חברי הכנסת, לא למשרד החינוך. אולי בכנות משרד החינוך היה מעדיף שלא תהיה ועדה. ועדת החינוך נחוצה לאזרחי ישראל. הזכרתי כאן את כל הדיונים שלא קורים, כי מי ישמע את ליאל אם אין ועדת חינוך? ואני בטוח שגם לוועדת הבריאות יש כמה נושאים אקוטיים. אז אדוני היושב-ראש, וכן, גם אתה, מזכיר הכנסת וכל עובדי הכנסת, קיימתי כבר שני דיונים בוועדת החינוך האלטרנטיבית, עם עשרות הורים, אנשי מקצוע; חלקם הגיעו מאוד מרחוק, מצפון הארץ, מהדרום. הם באו, הם דיברו. יצא בשבוע שעבר סיכום מסודר לוועדת החינוך. יֵצא גם השבוע. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש, לשים סוף לפארסה הזו, עם ש"ס או בלי ש"ס, עם ביבי, בלי ביבי. אתה יו"ר הבית הזה, אתה אחראי למה שקורה כאן. זו תקלה שלא הייתה צריכה להתרחש. אם אין יו"ר ועדה – ממנים יו"ר אחר, כי לא אלמן ישראל – הילדים לא יחכו, לא החרמות, לא ההסעות, לא החינוך המיוחד, לא החינוך הרגיל, לא האלימות, לא תשלומי ההורים. כל הדברים האלה ועוד, לא יכולים לחכות. לכן, לצד האי-אמון בממשלה, אני קורא לך, יו"ר הכנסת, להקים מחדש את הוועדות – ועדת החינוך, ועדת הבריאות, יפה שעה אחת קודם. ראויים אזרחי ישראל שתהיה להם כנסת מתפקדת גם כשהממשלה שלהם כושלת. תודה רבה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כשעוסקים באחריות, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברים וחברות, אני תמיד נזכר בשיר של – מי זה היה? לכו תדעו, אתם תחפשו שם בטלפונים שלכם, על המכנסיים של – אה, זה שלונסקי בטח, "פיט ופוט", הכפתורים. כשניסו להסביר אחד לשני מהי האחריות, אז הגיעו למסקנה שכשיש כפתורים במכנסיים שנושרים תוך כדי המשחקים של הילדים ונשאר בסוף כפתור אחד, אז אחריות זה מה שמוטל על הכפתור היחיד שנשאר כדי להחזיק את המכנסיים. האחריות היא תענוג, היא עונג והיא מטלה קשה. אנחנו רואים, לצערי, בכמה סוגיות מאוד אקטואליות, ממש פה בבית הזה, שמתנקזים אליו כל הצרות וכל התקוות וכל החלומות – רואים את ההתנהלות המאוד-קלוקלת, בראש ובראשונה של ראש המובילים, של ראש הממשלה, אדם בעל יכולת גבוהה, בעל יכולות אישיות, בעל ניסיון, בעל זכויות בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, בכלכלה. אבל אין אנשים מושלמים. ראש הממשלה הוא אדם שבאופן בהיר הוא ההגדרה של ברוך כישרונות שלא מסוגל לקחת אחריות, שנכשל כישלונות גדולים, כמו רבים, כמו כל אחד. אבל בניגוד לאחרים – לא מסוגל להודות בכך. תראו, האירוע שהיה רק אתמול, של ההצעה הנדיבה שהוא מציע, בחסות הרתק האסטרטגי של נשיא ארצות הברית לנשיא מדינת ישראל: תחון אותי, ואני אחון אתכם, אזרחי ישראל, בחיים יותר שלווים ובפחות מתיחות ופלגנות, כאשר בעצם אני לא יודע מה אתם רוצים ממני – היא הצעה פסולה. היא הצעה פסולה לא מפני שהוא רוצה להימנע ממשפט – את זה אני מבין – ולא מפני שעצם ביטול סיום משפט בתנאים מסוימים לא יכול להיות מרגוע לנפשה המיוסרת של האומה הזו, אלא משום שחלק אינהרנטי מהבקשה הזו, בקשת החנינה, הוא הכרה באחריות – הכרה באחריות למעשים שנעשו, המעשים האישיים שלו, שחלקם נעשו במישור הפרטי וחלקם נעשו במישור הציבורי כממלא תפקיד. הדבר הבסיסי שאני למדתי לאורך חיי – כמוכם, היו לי הקשרים שונים, החל מנער ובתור איש צבא, בחובה, בקבע, במילואים המון שנים, בפעילות ציבורית ביישוב שלי, במועצה האזורית, במישור הארצי – זאת העובדה שכיוון שאני לא כול יכול, כיוון שבהגדרה אנחנו נכשלים, אין דבר פשוט מלהרים יד. ואגב, אם אני משווה את האירוע המשפטי המדובר, ואת כללי המשחק המשפטיים בכלל, למשחק ספורט, משחק כדורסל, נגיד – יש מין נוהג שאני מאוד מכבד בכדורסל. בניגוד למקומות אחרים – תגיד היושב-ראש, אתה אולי בקי – אבל בכדורסל, כששורקים לעברך עבירה, אני ראיתי שמרימים יד, כאילו: אני מכיר בזה. לא תמיד זה בסדר, לפעמים זאת הרמת יד כעוסה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, שם מרימים יד – ולך תדע איך זה נגמר, אולי. אבל עצם ההיגיון שאומר: יש כללי משחק, יש שופטים, שגם הם בני אדם וגם הם טועים וגם הם לא מושלמים, אבל זה המנגנון שאנחנו סידרנו פה כדי שלא איש את אחיו חיים נבלע. זה מה שקבעו השופטים נגדי בעבירה בכדורסל, או בכדורגל, רחמנא ליצלן, וזה מה שקבעה מערכת האכיפה שלנו, שבמקרה הזה ראש הממשלה עומד בראש מערכת הרשות המבצעת, והרשות החוקרת והפרקליטות נמצאות תחת חסותו. ובצער רב ראיתי לאורך כל התגלגלות השנים הללו את המצב שבו אבי האומה, מי שהיה צריך לומר: חדלו, אני לא חושב שזה ראוי, אני חושב שיש כאן טעות, אבל כך החליט השופט. פעם אחת זה חוקר במשטרה ופעם שנייה זה פרקליט, ואחר כך זה בית משפט, ואולי באמצע יש עוד שלבים, ויש מערכת עיתונאות שאפשר לא להסכים איתה ואפשר להתווכח איתה, אבל צריך לשמור מכל משמר על המבנה הבסיסי, המבנה הבסיסי שאומר שאנחנו חיים בחברה מהוגנת, וחברה מהוגנת נלחמת בג'ונגל, נלחמת באיזושהי סטיכיה, נלחמת במלחמת הכול בכול. ובראש האחריות על המבנה, על שמירת המבנה, נמצא ראש הממשלה, בוודאי בשיטת הממשל שלנו. אנחנו רואים את זה כמובן באופן בולט בכל מה שקשור בהתגלגלות החקר העצמי שאנחנו התחלנו לעשות. זה לא שלא התחלנו, יש כמה ארגונים שהתחילו לחקור את האסון הגדול, את התקלה האדירה. ורק התחלנו. רק התחלנו, וזה לא הולך פשוט, זה לא הולך קל. אני מכיר את זה ממבקר המדינה, בוועדה כאן, בבית. לא קל, לא קל לרשות הזו. אני לא יודע אם היא השלישית שלנו או הרביעית, אבל כשהיא רוצה לקיים את הבקרה מול הצבא, לא קל לה. אבל הינה, בא דרג ממשלתי, דרג מדיני, ולא עושה את המובן מאליו. המובן מאליו בהקשר הזה, קרי ועדת חקירה ממלכתית, אדוני היושב-ראש, זה לא משום שזה הפתרון הטוב ביותר. וזה לא מעשה של דווקא כלפי – איך אומרים היום? חצי עם שחושב, שלא מאמין. יש כללים, ואנחנו חיים בתוך הכללים, ומשחק הכדורגל המסוים הזה נעשה תחת הכללים המסוימים. הדרך לקיים את החקירה על האסון הנורא הזה – ועדת חקירה ממלכתית. ברור שכל ועדת חקירה אחרת, נגיד ממשלתית, תהיה פחות משמעותית, פחות מובנת מאליה. מה שכואב לי, מה שלא נכון, מה שמחנך לא נכון, זה לא העמדה השונה מהעמדה שלי, אלא אי-כיבוד כללי המשחק. אי-כיבוד כללי המשחק. אני אומר לכם, אני בודק את עצמי כל הזמן בנושא שהוא נורא אקוטי פה, הוא מאוד משמעותי, וזה חופש הדיבור – מה אני, שיש לי עמדות, מה אני מסוגל לעכל, לאפשר לעצמי לשמוע שלא חורג מכללי החוק או מכללים הוגנים. אני חושב שכללים שאנחנו קבענו לעצמנו חייבים להישאר עד שאנחנו משנים אותם. כאשר ראש וראשון לשרי ישראל לא נאמן לאותם כללים, לאותה מערכת שנוהגת באותו רגע, זה משדר בפועל לעם ישראל שבכל רגע נתון אפשר לחרב. זה מזכיר לי את הנכדים שלי, שכשאחד מהם לא אוהב את מה שקורה, אז הוא מפזר את אבני הדומינו או את הלגו. לא טוב, לא נכון, לא בסדר. אני רואה את חוסר לקיחת האחריות, אדוני היושב-ראש, כנושא קריטי. אפשר לומר בוודאי שכפי שאני מתהדר בהצלחות, במקרים רבים בצדק – ומי שעומד בראש זכאי לקחת לעצמו את הקרדיט על הצלחות, והיו בחודשים ובשנים האחרונות הצלחות מפוארות – כך באופן טכני כמעט, הייתי אומר, צריך גם לקחת אחריות על המעשים הבעייתיים, על המחדלים. אני מאמין ששום דבר לא נעשה ברוע. גם מהלך שאני לא יכול לקבל אותו, מתנגד לו, של הקטנת הרשות הפלסטינית, ובפועל חיזוק החמאס – אני לא חושב שמישהו התכוון לחזק את החמאס כעיקרון מכונן, אלא כברירה שמתאימה לאסטרטגיה ממערב לירדן, כמו שהוא מבין. אבל אני מוכרח לקחת בחשבון שמעשים, גם אם הם נעשים בכוונת מכוון, הם מעשים שלעיתים נכשלים. במקרה הזה הטובים ביותר נכשלו – זה קרה בצבא, זה קרה בסוכנויות הביטחון האחרות וזה קרה גם ברשות המדינית. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, פעם אחר פעם כשהוא נלחץ, נזקק ראש הממשלה לקמפיינים של הפחדה, הפצת שקרים ודה-לגיטימציה של ציבור שלם ושל נציגיו. מדובר במהלך שמטרתו לדלל את הייצוג הפוליטי של הציבור הערבי באמצעות דיכוי הרצון להשתתף בבחירות. יש לו את הקסם הזה, הוא יודע מתי להשתמש בקסם הזה. פעם הוא יוצא בהצהרות שהערבים נוהרים לקלפיות, וכל מערכת בחירות הוא מוצא את הסיסמה המתאימה לצאת עימה. מטרתו היא ליצור מציאות פוליטית מעוותת המבוססת לא על עובדות כמובן, אלא על הפיכתם של 20% מאזרחי המדינה לאויבים. התנהלות זו, בנוסף להיותה שקר מוחלט, שכן אזרחי המדינה הערבים אינם אויבי המדינה ופועלים למימוש אזרחותם בכל התחומים, יש בה גם משום פגיעה ישירה במהות הדמוקרטיה כמובן. התנהלות זו פוגעת בזכות לייצוג, בזכות לבחור ולהיבחר, בזכות למימוש האזרחות ובעיקרון ההשתתפות בבחירות, כמעוגן בסעיף 4 לחוק-יסוד: הכנסת, הקובע, בין היתר, כי הבחירות לכנסת יהיו שוות. אבל ראש הממשלה יודע היטב שאין עילה חוקית ועניינית לטענות שלו כלפי האוכלוסייה הערבית, או לחתך גדול מאוד של האוכלוסייה הערבית, ורק השאיפה להשפיע על התוצאות ולהטות את הכף לטובתו, חרף הסקרים הלא מחמיאים, היא זו שמניעה אותו. יחד עם זאת, ולמרות זאת, ולמרות שהמשחק שלו שקוף – פעם, כפי שאמרתי, "הערבים נוהרים לקלפיות", פעם: האחים המוסלמים, כבר הוצאנו חלק מהם אל מחוץ לחוק, ואנחנו נשלים את המשימה. מדובר בהתבטאויות מסוכנות אשר עלולות להוביל לפגיעה קשה בזכויות היסוד של חמישית מאזרחי המדינה, פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר, עמוד התווך של כל דמוקרטיה אמיתית. פעם אחר פעם הוא מנסה להדיר את אזרחי מדינת ישראל הערבים, שגם ככה סובלים מאפליה, הזנחה, גזענות והיעדר תכנון ועוני. נתניהו נמצא בשותפות עם אנרכיסטים, עם מפלגות פשיסטיות קיצוניות. הוא למעשה מונע מהשפעתן של אידיאולוגיות חשוכות וגזעניות. הוא עומד בראשות ממשלה שמאפשרת לדברי שטנה להפוך למדיניות, שמחזקת קולות של קיצוניים ומנצלת אותם לצרכים פוליטיים צרים. הוא עומד בראשות ממשלה שמיישמת בפועל מדיניות גזענית כלפי חמישית מאוכלוסיית המדינה ומחוקקת חוקים שמגבילים עוד יותר את האוכלוסייה הערבית מלממש את הזכות שלה להשתלב בחברה הישראלית. נתניהו מוביל ממשלה שלא יודעת להילחם ביוקר המחיה, השר אמסלם; לא יודעת לטפל בבעיות הבלתי נגמרות של החברה הערבית שאיבדה את השליטה על החוק ועל הסדר. הוא מוביל ממשלה שמקצצת – תכף אני אקריא רשימה של סכומים שקוצצו מהתוכניות של החברה הערבית – ומסיטה תקציבים מהחברה הערבית, רק בשל היותם ערבים. תשאלו את השרה מאי גולן, היא תסביר לכם. הוא עומד בראשות ממשלה שלא מסוגלת להילחם בארגוני פשיעה, מפחדת מארגוני פשיעה, נרתעת מארגוני פשיעה. למעשה הממשלה הזאת אפשרה לארגונים האלה להקים מדינה בתוך מדינה. ממשלה שמפנה את כוחה אל מול אזרחיה במקום לפעול למענם איבדה את זכותה להמשיך לכהן ולהתקיים. בזמן שנותר לי, היושב-ראש, יש לי רשימה חלקית – אגב, לא כל הרשימה – של הכספים שקוצצו מהמשרדים השונים, ספציפית מהתוכניות של החברה הערבית, מתוכנית תקאדום ומהתוכניות האחרות של החברה הערבית. תקשיב, השר אמסלם: משרד החינוך – קיצוץ של 388.9 מיליון ש"ח; משרד הרווחה והביטחון החברתי – קיצוץ של 49.3 מיליון ש"ח; משרד הבריאות – קיצוץ של 17.2 מיליון ש"ח; משרד המשפטים – קיצוץ של 5.7 מיליון ש"ח; משרד התרבות והספורט: קיצוץ של 84.4 מיליון ש"ח; המערך הדיגיטלי הלאומי: קיצוץ של 5.1 מיליון ש"ח; משרד העבודה: קיצוץ של 186.9 מיליון ש"ח; רשות החדשנות, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה: קיצוץ של 42.8 מיליון ש"ח; משרד הכלכלה והתעשייה: קיצוץ של 65.9 מיליון ש"ח; מינהל התכנון – בהיעדר תכנון – מקצצים ממינהל התכנון, מהתקציבים של החברה הערבית: 78.2 מיליון ש"ח; משרד הבינוי והשיכון: 176.2 מיליון ש"ח; רשות המים: 91.2 מיליון ש"ח; משרד התחבורה – היושב-ראש, עד עכשיו הגענו ל-420 הרוגים מתאונות דרכים: קיצוץ של 93.6 מיליון ש"ח; הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: קיצוץ של 9.2 מיליון ש"ח; משרד התיירות: קיצוץ של 2.4 מיליון ש"ח; משרד האנרגיה: קיצוץ של 8.5 מיליון ש"ח; משרד החקלאות: קיצוץ של 30.6 מיליון ש"ח; הרשות הארצית לכבאות והצלה – למרות החוסר: קיצוץ של 20.4 מיליון ש"ח; המשרד לשוויון חברתי: קיצוץ של 69.5 מיליון ש"ח; משרד הפנים: קיצוץ של 66.8 מיליון ש"ח; המשרד להגנת הסביבה: קיצוץ של 61.6 מיליון ש"ח; משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי: קיצוץ של 63 מיליון ש"ח, החשב הכללי: קיצוץ של 2.58 מיליון ש"ח. אדוני יגיד אם הקואליציה הזו והממשלה הזו ראויות לאמון, לפחות של חברי הכנסת של החברה הערבית, וכמובן של כל חבר כנסת שחושב שלכל אזרחי המדינה מגיע יחס ומדיניות שווה. תודה רבה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אשיב לך, חבר הכנסת ווליד טאהא. דיברת על כך שהייתה התייחסות של ראש הממשלה לגבי תנועת האחים המוסלמים. כנראה הציבור במדינת ישראל לא כל כך בקי מי אלה האחים המוסלמים; האחים המוסלמים זו תנועה שהתחילה לפני כ-80 שנה במצרים. דרך אגב, זו תנועה כמעט מחתרתית בכל המדינות האלה על מנת כמעט לערער את יסודות המשטר. אין מדינה ערבית אחת שהתנועה הזאת לא מחוץ לחוק בה, אין דבר כזה. אלא מאי? איפה התנועות האלה מתחילות ובאמת פועלות, אדוני היושב-ראש? במשטרים דמוקרטיים. הדמוקרטיה בסוף כאילו מכילה את כולם, חופש הדעות, אבל יום אחד היא מתעוררת ומבינה שנפער בולען עצום וכולם נופלים פנימה. לכן גם באירופה התחילו להבין את זה; אני מקווה שזה לא מספיק מאוחר שם. בארצות הברית הנשיא התחיל להבין את האיום הממשי. דרך אגב, חלק מפעולות הטרור הקיצוניות ביותר מובלות על ידי אותה תנועה ואותה אידיאולוגיה בעצם. לכן, במדינת ישראל, על פי המלצת הגורמים הביטחוניים, התנועה הצפונית הוצאה מחוץ לחוק בגלל שהיא הוגדרה כארגון טרור. ולכן מי שבעצם, מה שנקרא, דואג לדמוקרטיה הישראלית ולחיי אזרחי המדינה שלו, בוודאי שכל תנועה שתטיף, תדגול בכל מה שנקרא פעולות טרור כאלה ואחרות, תמצא את עצמה מחוץ לחוק. דרך אגב, זה לא קשור. גם תנועות יהודיות, של יהודים, אם הן פועלות ומדגישות – גם כהנא הוצא מחוץ לחוק, אז לכן לבוא ולהתקרבן ולהגיד - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אספר לך את ההיסטוריה של העם היהודי, אני לא יודע אם אתה בקי בה. למעלה מאלפיים שנה העם היהודי – דרך אגב, חלקו נכנס למשרפות, כבשני אש; את רבי עקיבא סרקו במסרקות של ברזל; עברנו אינקוויזיציה רק בגלל שאנחנו יהודים; שואה – ותמיד היהודים שמרו על תורתם. דרך אגב, זה מה ששמר עליהם – התורה. וכשהם באו לארץ ישראל, קם היום דור שמה שמעניין אותו זה למחוק את הערכים של התורה, שלא ילמדו תורה. אני מבין, אני מבין שגם אתה מבין שכנראה עוד 70–80 שנה, בלי כדור אחד, לא יהיו פה יהודים, בגלל שיהיו פה אנשים שיגדלו כאן, לא יבינו מה הם עושים, לא יבינו מה זו יהדות, ומטבע הדברים יהיו פה כמו כל הגויים בעולם. לכן הם רוצים להוציא אותם כרגע מחוץ לחוק. מה שאמרת. אם הם היו יכולים להגלות אותם מחוץ למדינה, זה מה שהיו עושים. דרך אגב, אני רוצה לומר לך עוד דבר, אלה היהודים הכי ותיקים במדינת ישראל, עוד לפני שההורים שלי הגיעו, לפני שהעלייה הגיעה. הם שמרו על רצף התיישבות בארץ ישראל, בוודאי בארבע הערים הקדושות, במשך אלפיים שנה, בייסורים, במדינה קשה, ברעב, בעוני. ומה הם עשו? הם למדו תורה כל היום, בוודאי בחלקם, ומי שלא הצליח ללמוד תורה בוודאי פרנס את אלה שלמדו תורה, בוודאי כיבד אותם ושם אותם על עטרת ראשו. אבל שים לב איך פתאום מתהפך פה הגלגל; לא האמנתי אי פעם בחיי כיהודי, שיעלה לפה יהודי ויגיד: מי שלומד תורה אנחנו נוציא אותו, לא נאפשר לו להצביע; עוד מעט – לא ניתן לו לקנות בסופר, לא יעלה לאוטובוס, בדיוק כמו שהגויים עשו ליהודים במהלך אלפיים שנות גלות. זאת בושה וחרפה. אתה יודע, אני לא מצליח להאמין שזה אמיתי. זה – אפרופו, אתה דואג. אתה אל תדאג, אלה ידאגו לכם תמיד. אנחנו צריכים להיות מוטרדים מהם, לא אתם. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת קינלי – אני מכיר אותו הרבה שנים, באמת, בן אדם הגון, ישר ואיש טוב – בא ואמר: תראו, הרמב"ם הגדיר מהי חזרה בתשובה. אנחנו מכירים את הרמב"ם, אותו רמב"ם, ואנחנו יודעים מה הליך החזרה בתשובה. ואני מסכים איתו, בוודאי. קודם כול, אנחנו מכירים בחטא, מתחרטים עליו ומקבלים על עצמנו לא לעשות אותו שוב. אבל מה עושה בן אדם שלא חטא? בן אדם שלשיטתו לא חטא, על מה הוא צריך להכות על חטא? הרי הוא לא חטא. להפך, הוא טוען שאחרים חטאו כלפיו. אז אתה צודק, חבר הכנסת משה טור פז, קינלי, חברי קינלי, אתה צודק. תקריא את הרמב"ם לפרקליטות – הם באמת צריכים להכות על חטא, לחזור בתשובה ולקבל על עצמם לא לעשות עוד פעם את העבירות האלה; את חוקרי המשטרה, שהופעלו באותה תקופה עם כל העבירות שאנחנו רואים היום. אם על ראש הממשלה עוברים בחקירת ראש ממשלה – אבי מעוז – עוברים ורומסים זכויות אדם של נחקרים, מה יגידו אזובי הקיר? חקירה רגילה. לכן אתם מעולם לא דאגתם לזכויות אדם, מעולם לא עלה על ידכם פה אף חוק שנוגע לזכויות אדם ואזרח, בגלל שאתם נמצאים במקום אחר. בכם אף פעם לא נוגעים – נוגעים רק באוכלוסיות שלנו. אתם מוגנים באופן טבעי בגלל שאתם זה העם. אתה אומר: זו פגיעה באמון הציבור. לפעמים אני לא מצליח להבין את מה שאתה אומר. צא החוצה, תשמע את הציבור, הרי תבין טוב. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת כהן, משהו חשוב שקינלי לא מבין: הרי אנחנו לא הולכים ופוגשים כל אחד, מכירים אותו ומשכנעים אותו – זה לא שם. הציבור רואה בדיוק את מה שאנחנו רואים. אין לנו איזה מוח ביוני. רוב הציבור רואה, רואה את כל העוולות, – הוא רואה, זה לא רק אנחנו, זה לא איזה קואליציה-אופוזיציה. דרך אגב, גם מי שבאופוזיציה ומצביעים לאנשי השמאל רואים את מה שקורה פה, אבל להם זה מתאים מבחינת הפוזיציה. 100% מהעם רואים את כל העוולות, את כל מה שקורה כאן. לכן, כשאתה אומר לי "אמון הציבור" – אין אמון הציבור במערכות האלה משני הכיוונים. בגלל שהמערכות האלה, ואני אמרתי, חבר הכנסת מאיר כהן – לפני כמה שנים, עשו מזה רעש גדול, ואמרתי: תקשיבו, הפרקליטות בעיניי, דימיתי אותם לזאבים שיוצאים בלילה לטרף ביער וטורפים את כל מי שהם יכולים. אני אז אמרתי שצריך לשים איזו מכלאה קטנה כדי לעצור אותם. היום – אתה המום, חבר הכנסת מישל בוסקילה, המום. אני היום רואה שאתמול בלילה כמעט עצרו את ניצב מני בנימין, ראש יאח"ה. לא יודע מי זה הבן אדם, אבל ראש יאח"ה ניצב במשטרה? תבינו טוב, אני קורא ידיעה שחנקה אותי. אני לא מכיר את הבן אדם, אין לי מושג מי זה. הוא התחבא בחדר המכונות – למה שיתחבא? על מה רציתם לעצור אותו? הרי לא מזמן עצרתם ברחוב ניצב אחר, את ראש שירות בתי הסוהר קובי יעקבי. חבר'ה, הזאבים כבר טורפים אתכם. אני שואל את עצמי – עכשיו כשעליתי לכאן, אני מקבל ידיעה, קפצה לי ידיעה שמפכ"ל המשטרה החליט להחזיר אותו למשטרה. הרי לכאורה, אתם מבינים שיש פה בעיה של כוחות פנים-משטרתיים, שאחד רוצה לחסל את השני. אם המפכ"ל היה חושב שמני בנימין עבר עבירה, הוא לא היה מחזיר אותו. איך הוא יכול להחזיר אותו? הוא מבין שיש פה איזה בלוף, אבל מה לעשות שמח"ש עובדת אצל הפרקליטות, וכנראה מר בלט עובד אצל היועמ"שית. והיות שהמפכ"ל רצה שמר מני בנימין ילווה את החקירה של הפצ"רית, הוא אמר לו: מר בלט, ניצב בלט – שהוא ייקח מישהו מסוים לחקירה. הוא אמר לו: למה אתה מתערב? זה תחום שלי, אני קובע. על הרקע הזה כנראה – לפחות זו הסברה שלי, אני לא יודע, אבל אני מתחיל לחבר דברים; למה זה קורה במשטרה? יש מאבקים פנימיים בתוך המשטרה. חלק רוצים לעצור את החקירה בגלל שהיא תגיע ליועמ"שית. והיועמ"שית מנהלת אותם, הרי ככה זה עובד. אדוני היושב-ראש, אתה מכיר – להב, והיחידה הזאת בכלל, היא יחידה שעובדת אצל היועמ"שית, אין לי מושג למה. בכל מדינה דמוקרטית – אם אני הייתי שר לביטחון פנים, הייתי אומר להם: רבותיי, משטרה חוקרת; לא מדברת כרגע עם שום פרקליט, לא מדברת, לא צריכה יועץ משפטי. ראיתם עבירה? תחקרו. סיימתם? תעבירו את החומר לפרקליטות. דרך אגב, זה היה חוק ההמלצות שהעברתי פעם, בגלל שזה ההיגיון – אלה חוקרים, אלה בודקים את החומר; רוצים השלמת חקירה, מחזירים. היועמ"שית מפעילה אותם. כשאני רציתי למנות את משה סוויסה, היא התקשרה לראש יאח"ה על זה שהוא לא מילא טופס לטענתה ברובריקה, ואמרה לו: תפתח בחקירה פלילית. משהו מזעזע. יש פה יחידת חיסול שקשורה ליועמ"שית. עכשיו, יש לנו עוד יחידה שקוראים לה מח"ש. ראשת מח"ש אז – אנחנו זוכרים את מי מינו אז; אישה שלא הייתה ראויה לתפקיד בכלל, ואת זה יספר לכם גם סעדה. הם, כל התפקיד שלהם הוא לחסל כרגע את מי שרוצה לחקור את הסיפור הזה. למה? בגלל שהם יודעים שאם יחקרו באמת, בסוף זה יגיע גם ליועמש"ית, ואז באמת נפל, הבסטיליה נפלה מבחינתם. לכן עושים הכול, גם עוצרים ניצב במשטרה. דרך אגב, גם אם אתה חושב שהוא עשה משהו לא ראוי, הוא ניצב במשטרה. נראה לך, אדוני היושב-ראש, שמישהו היה מעז לעצור את הרמטכ"ל? את ראש השב"כ? את זה כן, את הקודם? שימו לב את מי עוצרים. זה סוג מסוים של אנשים שבאו מאזורים מסוימים. את ראש המוסד היית עוצר? כמובן שאת מר יעקובי שטויות, אפשר באמצע הרחוב עם אקדחים לא שלופים, ואת מר מני יצחקי, למה לא? דרך אגב, גם להדליף את הסרטון שאצלכם במח"ש, הרי זה בבניין שלכם. איך אנחנו רואים את זה בכלל בחוץ? הוא ניצב במשטרה. אין כבוד למשטרה, לארגון. לכן אני אומר, רבותיי, לדעתי הגענו לפי פחת. הכול כבר נסדק. כולם לא מאמינים לכולם. כולם נלחמים בכולם. זה כבר לא קשור עכשיו לראש הממשלה ולליכוד ולבית המשפט. הכול. כולם נגד כולם. לזה התכוונתי אז, כשהזאבים יוצאים הם טורפים את כולם. אם אתה לא עוצר אותו ומסביר לו בדיוק מה מגבלת כוחו, הוא יטרוף גם אותך. והיום, תאמינו לי, רבותיי, אין כמעט אחד פה שלא מפחד. פה, פה, בכנסת. אין כמעט ניצב במשטרה שלא מפחד. אין כמעט שופט, הרי רצינו בסופו של דבר למנות שופט לפי פסק בית המשפט העליון, שופט מלווה לחקירה – לא הצלחנו, למה לא הצלחנו? באו לשופטים, הציעו להם ואמרו: חבר'ה, עזבו אותנו. באו לעובדי מדינה בכירים, ואמרו להם: בואו – לא, לא, מפחדים. תראו לאן הגענו. כשאני אמרתי – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – לפני ארבע שנים, שהיועמ"שית היא הבן אדם הכי מסוכן במדינת ישראל, אנשים לא הבינו למה אני מתכוון אז. היום הלכה למעשה הכול מעורער, כל המדינה בכאוס, כולם חוקרים את כולם, כולם מכשילים את כולם. זאת הכוונה. והכול התחיל מאותה אישה שהחליטה שאין חוק, אין כלום, לית דין ולית דיין – אני פה קובעת הכול. תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חשוב לי לתקן: חוק הגיוס, כפי שהממשלה קוראת לו, הוא לא רק חוק השתמטות, זהו חוק הסלקציה. לאן הגענו, שמדינת היהודים של שנת 2025 תוביל לסלקציה בין יהודים? כי זהו חוק שמחייב סלקציה בין יהודים, סלקציה מוחלטת, רשמית, כתובה בחוק. עומדים להם נתניהו, ביסמוט וגולדקנופ, וקובעים מי למוות ומי להשתמטות. ציונים ישראלים תורמים – שמאלה, לצבא ואולי למוות, וחרדים אנטי-ציונים – ימינה, לחיים בטוחים, להשתמטות ולמימון על חשבון המדינה. מי למספר שילווה אותו, אולי עד למוות, המספר האישי – ומי למספר העו"ש של תקציבי מדינה, הממומנים על ידי אלה המוקרבים לעולה על מזבח הקואליציה. מאז 7 באוקטובר יותר מ-900 חיילים נפלו; מעל 17,500 פצועים; 12,000 חיילים חסרים עכשיו לצה"ל; שתי חזיתות בוערות; מעל 270 ניסיונות התאבדות של חיילים מאז תחילת 2024. והתשובה של הממשלה? לא גיוס, לא שוויון, לא אחריות, אלא חוק שבא להסדיר, לעגן ולהלבין את ההשתמטות. 60 מיליארד שקל בשנה עולה ההשתמטות למדינה; 50,000 צווי גיוס עומדים לצאת; התגייסו? 240. וזה לא כי הם לא יכולים, זה כי הממשלה עושה הכול, אבל הכול, כדי שזה לא יקרה. החוק הזה שובר את קדושת החיים. הוא מחוקק היררכיה רשמית: יש דם שמותר להקריב ויש דם שחובה להגן עליו; יש אימא שמחכה לבן שיוצא למילואים ויש אימא שממשלת המשתמטים מבטיחה לה מראש שלא תדאג לעולם. וזה לא רק בלתי מוסרי, זו גם הונאה. סנקציות על ישיבות ולא על משתמטים; יעדים שלא קשורים למציאות; פטורים בגיל 21, שמבטיח שלא יהיו חיילים חדשים. מי שיצביע לחוק הזה מחלק את העם לשניים: ציונים למוות, חרדים לחיים; והמדינה כולה לתהום ערכי ולסכנה ביטחונית. חוק הסלקציה חייב ליפול. ממשלת הסלקציה חייבת ליפול. אין דרך אחרת להגדיר את מה שאתם עושים. אני, סמלת מיכל שיר, מספר אישי 5635676, רעיה ללוחם במילואים ואם לשני ילדים קטנים שיתגייסו בעתיד כדי להגן על העם ועל המדינה, בָּזה לכם, בשמי ובשם כל ציבור המשרתים בישראל.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היום בוועדת החוץ והביטחון, אחרי הדיון המתוקשר מאוד על חוק הפטור מגיוס, התקיים דיון על עתיד היישובים בעוטף עזה עם התקדמות ההסכם. והביעו שם תושבים מעוטף עזה דאגה מאוד מאוד עמוקה מהסדרי הביטחון בבית שלהם. הנושא הזה הוא חוצה מפלגות, ישבו שם אנשי העיר שדרות, ישבו שם מושבניקים, ישבו שם קיבוצניקים, באמת, האנשים הטובים ביותר של הארץ הזו. ישבו שם ראשי מועצה וראשת מועצה, ישב שם ראש העיר שדרות, כולם מאוד מאוד מודאגים, וחלקים גדולים ממי שדיברו באותה ישיבה דיברו על חוסר אמון במערכות. לצערי, חוסר אמון גם אפילו בצה"ל ובגורמי ביטחון. ואנחנו נצטרך בוועדת החוץ והביטחון לקבל באמת תשובות מצה"ל על מה שקורה שם, אבל, כמובן, גם מהדרג המדיני. בתוך משבר האי-אמון הגדול הזה – שלחלק ממנו, לחלק קטן, התייחס השר אמסלם, אבל אנחנו שומעים את זה בציבורים רחבים כלפי מערכות רבות, כולל הממשלה – על זה אנחנו הולכים להלביש עוד חוק, שיוצר עוד אי-אמון, עוד פילוג ועוד הסתה. אנחנו מדברים כאן ימים שלמים, לילות שלמים, בינתיים אלפי מילואימניקים מקבלים עוד צו גיוס, לשנת 2026, לא ל-30 ימים, שגם זה המון – ל-60 ימים, ל-70 ימים, ולא נראה שחוק הפטור מגיוס שמונח כרגע על שולחן ועדת החוץ והביטחון הולך לשפר את מצבם גם לשנת 2027, 2028. אני אומרת את זה כאשת מילואימניק שנלחם בחטיבה מתמרנת, ונקרא עכשיו שוב למילואים בינואר-פברואר, יחד עם כל אלפי חיילי החטיבה. אני רואה איזה אתגרים עצומים זה יוצר אצלנו בבית – איך אני יכולה לבלות פה לילות כשהוא יהיה אי שם בפרימטר? איך חברתי חברת הכנסת מיכל שיר יכולה לעשות את זה? איך חברתי לסיעה פנינה תמנו, שבעלה ציון גם משרת במילואים, יכולה לעשות את זה? הנושא הזה הוא נושא שכואב לציבורים רבים בחברה הישראלית. אני בטוחה שגם בבתים שלכם יש משרתים – גם בבית של השר דודי אמסלם – איך אנחנו ביחד מביאים פתרון לדבר הזה? בוודאי לא במסגרת חוק הפטור מגיוס, שאפילו נציגי צה"ל אומרים שהוא לא הולך לתת מענה לבעיית המחסור בחיילים. תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בדיון ועדת החוץ והביטחון בנושא חוק ההשתמטות שמקדמת ממשלת 7 באוקטובר, שמעתי את חבר הכנסת פרוש אומר שגם חלק מהדרוזים לא משרתים וגם בדואים לא משרתים. והוא הסתמך על הנתונים של מרכז המחקר והמידע. אני בעצמי הלכתי והוצאתי את מה שהוא הסתמך עליו, מרכז המחקר והמידע. חבר הכנסת פרוש, הלוואי שאחוז השירות של החרדים, אפילו של החברה הישראלית, היה כמו השירות אצל הדרוזים. אחוז הגיוס בעדה הדרוזית – מעל 80%. כמעט כל צעיר בעדה הדרוזית מתגייס; דיברת על הדתיים הדרוזים שלא מתגייסים – אז, קודם כול, אני רוצה להגיד לך: דתי דרוזי, בשביל שיקבל פטור מגיוס, הוא צריך לקבל דחייה של חמש שנים, ובחמש השנים האלה הוא לא מקבל משכורת משום מקום. ההפך מבחור חרדי שמחליט להשתמט ולא להתגייס. אז ההבדל הוא קטן – אנחנו משרתים, אתם מקבלים כסף. הרבה הרבה כסף. ואני יושב בוועדת הכספים, ואני רואה את ההעברות, וכמה העברות אתם מקבלים בכל חודש, בכל יום שמגיעות העברות כספיות לוועדה. לכן, לך תלמד קצת על אחוז הגיוס של העדה הדרוזית, לך תלמד קצת על העדה הדרוזית. כי זו לא פעם ראשונה שאתה מדבר ואומר שגם בעדה הדרוזית לא משרתים. אז דתיים בעדה הדרוזית שלא משרתים ומקבלים פטור, אחרי חמש שנים, לא מגיעים – בין 50 ל-70 – בחור צעיר דרוזי שמצהיר שהוא דתי צריך להגיע כל שנה ולקבל אישור מהמועצה הדתית, שעומד בראשה השייח' מוואפק טריף, ואחרי שהוא מקבל אישור שהוא דתי הוא נדחה לעוד שנה ועוד שנה ועוד שנה ועוד שנה, חמש שנים שהוא תקוע עם העתיד שלו. ואם הוא לא דתי באמת הוא לעולם לא ייגש בשביל לקבל פטור בהיותו דתי. אז אני אומר לך, חבר הכנסת פרוש, לפני שתגיד משהו על העדה הדרוזית, תלמד קצת על העדה הדרוזית.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, הבוקר, לפני הגעתי הנה, ביקרתי בכפר יאסיף, אצל משפחת ספיה שאיבדה – וכולנו איבדנו – את הבן שלהם ושל החברה שלנו, נביל אשרף ספיה. אשרף ספיה הוא חבר שלי, למדנו ביחד בשנות התשעים, וראיתי את הדבר הטבעי – משפחה שכל כך כואבת את זה שהיא איבדה את היקר מכול, את הבן שלה בן ה-15, שנהרג עקב ירי. והעניין הזה של הנשק הבלתי-מורשה בתוך החברה הערבית – אנחנו זועקים מדם ליבנו שאנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק, אנחנו לא זקוקים לנשק הזה, אנחנו לא רוצים כלי נשק אחד שיהיה בידינו, לא רוצים נשק, אנחנו יכולים להסתדר בלי נשק. כמה פעמים אמרנו שאם הנשק הזה מופנה לערבים זה רע, ליהודים – זה רע, במישור הפלילי זה רע, במישור הביטחוני זה רע. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. לפני שבוע ביקשתי ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. השר שנמצא פה, במקום שיענה על השאלה הפשוטה מי אמור לטפל בכנופיות פשע מאורגן – בכל מקום בעולם, בישראל, בעולם הערבי, באירופה, בארצות הברית, באפריקה? המדינה. מי אמור לטפל בנשק בלתי מורשה? מי? מי הכתובת? המדינה. ובמקום שהשר יענה באובייקטיביות, הוא תקף את האוכלוסייה הערבית, את התרבות של האוכלוסייה הערבית. ואני שאלתי אותו: אז למה לא היה רצח בקרב האוכלוסייה הערבית לפני שנת 2000? ושאלתי אותו אם עושים השוואה בין הרצח בקרב הערבים בתוך מדינת ישראל לבין הפלסטינים בגדה המערבית או בירדן. מה, המשטרה הפלסטינית יותר חזקה מהמשטרה הישראלית? או שהתשובה היא לא התרבות של האוכלוסייה הערבית, אלא תרבות הגזענות בתוך מדינת ישראל כלפי האוכלוסייה הערבית, שרואים בנו, במצב הטוב, חצר אחורית, ובמצב הרע – לא אזרחים אלא אויבים? ואנחנו דורשים גישה אחרת לגמרי, גישה אזרחית, שרואה שאין סתירה בין האינטרס של המיעוט הערבי לבין האינטרס של החברה כולה בתוך מדינת ישראל. זה אינטרס משותף, לחיות בביטחון אישי. ליבי עם משפחת ספיה, אבל זה לא מספיק, הלב שלי לבדו לא יעזור. יש דרך אחת ויחידה – לנהל מאבק עיקש, חסר תקדים, שכולל כן, כן, כן, מרי אזרחי.

נעמה לזימי (העבודה):

אוקיי, אז אני אגיד לך מה זה. זה מכתב סחיטה באיומים של ראש הממשלה. הוא שלח אותו אתמול. נתניהו למעשה הודה, במכתב שהוא שלח לנשיא המדינה, שהוא סוחט באיומים מדינה שלמה. או שתבטלו את המשפט שלי או שהוא ימשיך לקרוע את העם, זה מה שהוא אומר. מי שרוצה אחדות – רק אם הוא מבטל לי את המשפט. לא תבטלו את המשפט – נגמור את עם ישראל. אז אל תתבלבלו ממתק השפתיים. נתניהו הודה שריסק מדינה שלמה כדי לחמוק מהרשעה. הוא גם הודה שהוא ימשיך לרסק את המדינה כדי לחמוק מכלא. המכתב הזה הוא לא פטור ממשפט, הוא אסמכתה שהוא לא כשיר. ראש הממשלה לא כשיר. אז בואו רגע, כולנו, תומכי נתניהו ומתנגדי נתניהו, בואו נדבר על אמת מול שקר. לקרוא לזה חנינה זה שקר. חוננים אדם שהורשע והודה באשמה. האמת היא פשוטה: זה ביטול משפט, דבר שהוא בניגוד לחוק ולא קיים. בואו נמשיך. לכנסת לא הוגש חוק גיוס – זה שקר. כבר יש חוק גיוס חובה בישראל. הוגש לכנסת חוק השתמטות, חוק גרוע מזה שרצה להביא יולי אדלשטיין. הוא כל כך גרוע שתשעה מחברי קואליציית טבח 7 באוקטובר, שלא מחו על כלום עד עכשיו, אמרו שיתנגדו לחוק הגרוע הזה. נתניהו זה האיש שמימן את חמאס ולשכתו עבדה עם קטר. הוא לא מנסה להקים ועדת חקירה – זה שקר. הוא מקים ועדת טיוח כדי לחסום ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה לאסון 7 באוקטובר. נתניהו, לא ניתן לך. לא תצליח לשכתב ולמחוק את הטבח. עוד שקר: ניצחון מוחלט – בדיוק כמו מלחמת התקומה. זה שקר של מי שרוצים לשכתב את המציאות ולמחוק את ההפקרה ואת המחדל הכי גדולים שהיו לנו. האמת הכי ברורה היא שזו מלחמת 7 באוקטובר. לספר שמימון ארגון חמאס כנכס זו טעות של כולם – זה שקר. זאת מדיניות שהוליד נתניהו. הוא דגל בה, דבק בה, וממשלתו רצתה בה, ממשלת חמאס הוא נכס. האמת היא שהוא העדיף לבנות ארגון טרור רצחני, שרוצה להשמיד אותנו, וסירב לחסל את ראשי חמאס בשש הזדמנויות שונות, במקום לייצר הסדר מדיני שייתן שקט אמיתי וביטחון. כשנתניהו אמר: "שמונה שנים חיכיתי לרגע הזה", בפתח העדות שלו במשפט, הוא שיקר. לראייה, מאז הוא עשה הכול כדי לחמוק מעדות, כולל בשבוע שעבר, שבו הוא שיקר לבית המשפט וטען שהוא חייב להגיע לכנסת. אבל לכאן הוא לא הגיע, הוא לא הופיע, כי הוא משקר כמו שהוא נושם. אני רוצה לומר, ואני מסיימת – בלי הודאה באשמה, קלון ויציאה מהחיים הציבוריים, יש פה עסקת הונאה בין הרצוג לנתניהו, שום דבר אחר. לא ניתן. הגיע הזמן להעיף את השקרן ולהכניס אמת לחיינו.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האצבע שלי ממש לא מובטחת להצבעה בעד חוק הגיוס. כפי שאמרתי בעבר, שני עקרונות חייבים מבחינתי לעמוד בבסיס החוק הזה. בלעדיהם החוק יזיק ולא יועיל. העיקרון הראשון, כפי שהגדיר אותו רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בפגישה בין ראשי ישיבות לבין שר הביטחון דיין – שלא מדובר ואסור שיהיה מדובר כאילו יש כאן שני צדדים. הוא זה שהנחיל את השקפת עולמנו שעל פיה אין פטור מהצבא אלא רק דחייה לבחורי ישיבה. האינטרס של כולנו הוא תקומת הצבא ותקומת התורה. קיום הישיבות נוגע לכולנו. עוד הוא הוסיף שם שאין להעלות על הדעת סידור עניינים אלה מתוך כפייה, שכפייה סיטונית כללית תוביל לאסון למדינה. בגדולתו ובחוכמתו הוא הבין את מה שלצערי כל מיני תמימים שנלחמים היום למען גיוס חרדים לא מבינים: כפייה על ציבור שלם בנושא תרבותי שנוגע בעצבים חשופים, לא תועיל אלא רק תזיק. כפייה שכזאת אולי תמלא את בתי הכלא הצבאיים, אבל בטוח שלא תמלא את שורות חטיבות החי"ר והשריון. מי שמעוניין לדחוף בכוח את המיינסטרים החרדי לזרועות נטורי קרתא, שימשיך כך. העיקרון השני הוא עיגון בפקודות מטכ"ל את תנאי השירות של חיילים חרדים, אבל לא רק שלהם אלא של כל מי שמעוניין לשמור על אמונתו ונאמנותו לתורה ולמצוות. בדיוק כפי שברור שצה"ל מספק לחייל צמחוני אוכל מותאם, כך צריך להיות ברור ומעוגן שחייל שמגדיר את עצמו דתי, ידאגו ליכולתו לשמור את התורה והמצוות. כפי שהעיד בעבר אלוף בצה"ל, בכל המסגרות שקמו בעבר בתוך הצבא לחיילים חרדים שהוא בדק, צה"ל לא עמד בתנאי השירות שהוא התחייב עליהם. כל עוד זה לא יקרה, כל עוד אג'נדות פמיניסטיות רדיקליות מבית היוהל"ם ימשיכו לכפות על צה"ל הזיות על מגדר, כל עוד ייכפה על חיילים דתיים או חרדים לשרת בצורה שנוגדת את אמונתם, לא ייווצר שום אמון שיוביל לגיוס, כי יהיה ברור לכולם שהרצון הוא לא באמת לגייס חרדים, אלא להכניס אותם לכור היתוך כדי שהם יהיו פחות חרדים, פחות נאמנים לתורה, וכמובן יותר "ליברליים" ו"נאורים". ללא שני העקרונות הללו, אין משמעות לחוק הזה והוא לא יוביל לשום תועלת. ללא שני העקרונות הללו, מובטחת האצבע שלי שתצביע נגד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. היום נאלצנו להתפצל בבוקר לשתי ועדות, שעשו אותן במקביל, ולא סתם עשו אותן במקביל. חצי מחברי הסיעה שלנו היו בחוק ההשתמטות; חצי מחברי הסיעה שלנו היו בוועדה החדשה שמקימים לענייני תקשורת, בזמן שוועדת החינוך וועדת הבריאות לא מתכנסות יותר מחודש – שזו עבירה על החוק, אלה ועדות סטטוטוריות, זה לא תקין, אבל מה אכפת לממשלה הזאת לעבור על החוק. בזמן שהם דנים על חוק ההשתמטות, באותו זמן בדיוק, מתפרסם שכמה שעות לפני כן שרי הממשלה אישרו במשאל טלפוני דחוף לגייס 280,000 חיילים. באותו זמן גם התפרסם שיש משבר כוח אדם, החמור ביותר שהיה כאן אי פעם בצבא: 1,300 קצינים בדרגת סגן וסרן חסרים בצבא, 300 קצינים בדרגת רב-סרן חסרים בצבא, נטישה של מאות חיילים מפרויקט אופק, מילואימניקים צפויים לעשות 60–70 ימי מילואים. אבל הם? הם עסוקים בחוק ההשתמטות. בחוק שלא יגייס חרדי אחד נוסף. כולם יודעים את זה. אנחנו יודעים את זה, הם יודעים את זה, החרדים יודעים את זה, וכולם עכשיו בהצגה. תרשו לי רק לעדכן אתכם, כולם עכשיו בהצגה. אלה עושים שרירים – מה פתאום, אנחנו לא מסכימים; אלה עושים שרירים – אנחנו לא מסכימים. הכול סגור ביניהם. הכול סגור ביניהם, איך הם משתמטים בזמן שיש פה חיילים – כמו היועצת שלי, שנה וחצי מילואים, הגיוני בסך הכול, קצינה בת 30, צריכה להיות שנה וחצי במילואים בעזה. מאוד הגיוני. אז יש פה חלק מהעם שימשיך לשרת במילואים, שימשיך להפסיד כסף, לשלם בנפשו, בכספו, במשפחתו, ויש פה חלק מהעם שפשוט יקבל פטור גורף מהכול, אבל עדיין ימשיך להצביע, ימשיך לקבל תקציבים, ימשיך לקבל כספים, ואנחנו אלה שמשלמים את המחיר. אז לפני שאתם בכלל מקימים ועדת השתמטות, אולי לרגע, לרגע, לעצור ולחשוב שוב, ולהתייעץ עם מילואימניקים ולהתייעץ עם נשות מילואימניקים ולהתייעץ עם הצבא ולהתייעץ עם הגורמים שבאמת באמת נותנים מעצמם – ולא עם הגורמים המשתמטים. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, בסדר. אני רק אומר, ראדה, כי את יודעת, משום מה אני נוטה להסתכל רק לשם. אבל מי שאחראית, מי שאחראית לפיקוח של משרד הבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, זוהי ועדת הכלכלה. ונוכח הכישלון המהותי של השרה, שהיא פרזנטורית של הדיוטי-פרי, הייתי מצפה שאולי נקים ועדה לבטיחות בדרכים שתעסוק בזה. אולי הייתי מצפה שמישהו יקים ועדה מיוחדת שתטפל בכל פגועי הנפש שיש פה בכיכר, וכולנו יודעים לצאת אליהם, ולחבק אותם, ולאהוב אותם ולהראות להם כמה הם חשובים לנו. אבל בסוף, כשמגיע הזמן שצריך לשים את הכסף או לשים את תשומת הלב, אין. אותו כנ"ל לגבי חיילי המילואים, אותו כנ"ל לגבי המשפחות, אותו כנ"ל החרמות שעכשיו מסתובבות במערכת החינוך, שילדים מתאבדים. אין בכלל ועדת חינוך בכנסת, ועדה מיותרת ושולית, אבל יש את הוועדה המונפצת הזו בראשות חברת הכנסת דיסטל אטבריאן. כשיש חרמות ומתאבדים ילדים במדינת ישראל – אף אחד לא מטפל. שר החינוך מחלק ספרי תורה, שאחלה; עושה מזה סרטון, אחלה; אבל מי מטפל בילדים, מי מטפל בילדים? למה אף אחד לא מדבר על זה? למה אין, נגיד, ועדה מיוחדת בכנסת שתעסוק בהשכלה הגבוהה? חברת הכנסת פרקש יודעת שהיום קיצצנו 150 מיליון שקלים – "קיצצנו", כאילו זה אני – קיצצו 150 מיליון שקלים בהשכלה הגבוהה. למה אין ועדה מיוחדת שתעסוק ברצח בחברה הישראלית? עמד פה מקודם חבר הכנסת טאהא ודיבר על זה. רצח בחברה הישראלית, תאונות דרכים בחברה הישראלית, כישלון מוחלט ביכולת שלנו, של הכנסת או של הממשלה, לייצר מציאות נורמטיבית. למה אין ועדה שתעסוק בעוני, במלחמה בעוני, למה אין ועדה מיוחדת כזו? רק הוועדות המוזרות שלכם, שאתם באים ודורסים את הכנסת כמו מפעילי כלי צמ"ה, D9, כולם פה דורסים את הכנסת על ימין ועל שמאל. מילא חברי הכנסת, אבל גם את חבר הכנסת שלכם אתם דורסים, גם את חברי הקואליציה אתם דורסים? הכול בשם איזה פלופ מסוים. אתם רוצים להאכיל עכשיו את כל מרכז הליכוד, כי זה מה שמעניין, כי הרי חוק לא יצא מזה, אבל כותרות לקרעי יצאו. תודה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד יום במשכן הזה שלא מכבד את עצמו. אין ועדת חינוך, אין ועדת בריאות – משתי הוועדות החשובות ביותר בכנסת ישראל – אבל מה? ועדת הכנסת בראשות יו"ר הקואליציה מתכנסת לדיון בהול כדי להקים ועדה מיוחדת לחוק התקשורת. 112 עמודים – יש בהם דברים מאוד חשובים, אבל כדרכה של הממשלה הזאת כוללים גם על הדרך פגיעה בתקשורת החופשית ואיומים ומנגנונים שיוכלו להחליש את חופש הביטוי במדינת ישראל. תשעה חוקים משמעותיים בתחום התקשורת נידונו בוועדת הכלכלה בשנים האחרונות. רק בכנסת הזו, הוועדה הזו אישרה לקריאה שנייה ושלישית שמונה הצעות חוק בתחום התקשורת. אז מה קרה? יו"ר הקואליציה, יו"ר ועדת הכנסת עצמו, הצהיר בכנסת הזו שבשני תנאים, רק בהתרחשותם, הוא יעביר נושא מיו"ר ועדה אחד למשנהו – אם יו"ר הוועדה הסכים ואם אין מניעה משפטית והתנגדות משפטית. והינה, כולנו התכנסנו היום לעוד דיון מבזה, שבו שני התנאים שיו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הכנסת עצמו הציב אינם מתקיימים. אבל בממשלה הזו, כמו בממשלה הזו, אין כללים שמקיימים אותם, ובעצם ההחלטה בכל זאת התקבלה בניגוד לחוות הדעת המשפטית. והשאלה היא מה השתנה. מה השתנה שפתאום צריך לקחת את הנושא הזה ולהעביר אותו מהוועדה שנושא הליבה שלה, אחד מנושאי הליבה שלה במשך שנים ארוכות הוא תחום התקשורת, וצריך להעביר את זה מחברי הכנסת שכבר מכירים בוועדה את הנושאים הללו, מיו"ר הוועדה שהתמקצע בנושא הזה אל הגברת גלית דיסטל. מדוע? התשובה היא מאוד ברורה. לממשלה הזו אצה לה הדרך להשלים את החקיקה המשטרית. טיפלו כבר ברגל של השופטים, טיפלו כבר ברגל של פקידי המדינה, טיפלו כבר בשומרי הסף, ברוך השם פיצול היועמ"שית מתקדם, טיפלו כבר במערכת שלטון החוק – במח"ש ובפקודת המשטרה – ועכשיו הם מתלבשים על התקשורת ועל הבחירות. ואנחנו רואים את הכול במקביל. וזה פשר החוק הזה. הגיע הנציג – אתה יודע, אדוני היושב-ראש – ממשרד התקשורת, והוא אומר: אני רוצה להגיד לכם בוועדה שעמדת כל גורמי משרד התקשורת היא שנורא נורא חשוב כבר להעביר את החקיקה הזו. שאלנו אותו כולנו: איפה היועצת המשפטית של משרד התקשורת? שנית, מה הטענה הזו קשורה להזזה מהוועדה? יו"ר ועדת הכלכלה, נכון, מוכן ומזומן להעביר את החוק הזה בוועדת הכלכלה. למה לעקוף אותו? אז כולנו יודעים – ובזה אני אסיים – פשעו של חבר הכנסת דוד ביטן, יו"ר הוועדה, הוא שהוא העז להביע הסתייגות מסעיפים בהצעת החוק הזו שבאים לפגוע בחופש הביטוי ובתקשורת החופשית, והוא התחייב לדיון עמוק וחופשי. ובממשלה הזאת, מה לעשות? לא מעניין שהכנסת אמורה לפקח על הממשלה ולא מעניין חופש הביטוי. הם רוצים משטרת דעות, ובדרך הם ידרסו גם את הוראות החוק, גם את שלטון החוק וגם את יו"ר הוועדה, גם אם הוא מהקואליציה – הכול כדי להיות מוכנים ולשבש את הבחירות הקרובות. אז אנחנו לא ניתן לזה יד. ואני אומרת לך, חוות דעת כזו בוטה וחד-משמעית לא ראיתי מעולם אצל הייעוץ המשפטי של הכנסת, שהוא הייעוץ הכי מאפשר שיש. וזו באמת הבושה שלהם. תודה רבה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מהבוקר אנחנו מתעסקים במין חנינה שעושים לנו, שמנסים לעשות לנו אזרחים, ובחוק ההשתמטות, שאני כאימא לילות לא עוצמת עיניים, ולפעמים מאוד מקנאה באימא הזו שיכולה להיכנס למיטה, לנתק את הטלפון ולדעת שאין לה מה לדאוג, שכולם בבית. עכשיו אני רוצה – באמת קצת למציאות שלנו. אני רוצה להקריא פוסט של עדה שגיא, שנחטפה ב-7 באוקטובר מביתה בניר עוז ושוחררה משבי החמאס לאחר 53 ימים. כך היא כתבה: "שנתיים חלפו, היום, 28 בנובמבר, יום הולדתי השני... נראה כאילו רק אתמול שבתי מהשבי מח'אן יונס, אבל כבר עברו שנתיים. קשה להאמין. אני נאחזת בכל כוחי בחיים ואומרת: אשריי שזכיתי. אני קמה בכל בוקר ויכולה לדבר עם בני משפחתי היקרים, עם חברים, לקרוא ספרים, לצפות בסרטים, לשמוע הרצאות חובקות עולם, לנסוע לטייל. בחרתי להיאחז במה שיש ולא במה שאין. "ביום 7 באוקטובר האין שלי הפך ענקי. איבדתי את ביתי, את קהילתי בניר עוז. גיליתי, לדאבון ליבי, שגם המדינה שלי, שכל כך אהבתי, איננה. עד היום אני מרגישה נבגדת. הופקרנו איש לנפשו ביום השחור ההוא. איש לא שמע את זעקותינו, הצבא לא הגיע, וגם עתה תחושת ההפקרה אינה מרפה. "רק עכשיו הושב לקבורה דרור אור, אחרון תלמידיי מבין רבים מקהילת בית הספר שלי מעלה הבשור. שנתיים ארוכות חלפו עד שהושב לקבורה באדמת בארי, ועדיין נותרו שני חטופים, וחובתנו המוסרית להחזירם לקבורה ראויה לאלתר. דיברתי, כתבתי, התראיינתי וזעקתי: להשיב את כולם עכשיו! ועכשיו אני זועקת: להקים ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה, כדי שמשהו מהאמון במדינת ישראל יוכל לחזור אלינו, שמישהו מלבד הצבא ייקח אחריות למחדל הנורא שאת תוצאותיו נישא עוד שנים רבות צרובות בליבנו. באותה אהבה שאנחנו התגייסנו לצה"ל לפני 50 שנה ויותר, כך אנו מבקשים שנכדינו, שצפויים להתגייס, יוכלו לעשות זאת מתוך הידיעה הגמורה שנשיאת אחריות היא חובה ולא בחירה. חשוב לומר בקול רם שמישהו חייב לקחת אחריות ולתת את הדין על אירועי 7 באוקטובר 2023".

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, אל מול הכאוס של הימים האלה, אל מול ההשתמטות, אל מול מאות אלפי צווי המילואים שנשלחים אל אותם אנשים שוב ושוב, אל מול ניסיון ההשתלטות על התקשורת החופשית, הרמיסה של מערכת המשפט, אל מול תורים המתארכים לדרכון זר, אל מול הפחד בכבישים, אל מול התרסקות החינוך, אל מול היריקה בפנים של הציבור שמשרת ומשלם, אל מול כל אלה, מה היינו רוצים שיהיה? אנחנו רוצים לדעת שגבולותינו מוגנים על ידי המדינה, ולא משתלחים במפקדי הצבא, מנהיגי המדינה; רוצים להיות מסוגלים להסתובב בבטחה בארץ ולא מחלקים נשק לאזרחים על מנת שיגנו על עצמם, אלא המדינה מגינה על אזרחיה ולוקחת אחריות על הביטחון שלהם; שילדים יוכלו לשחק ברחובות בלי חשש בכל מקום; שהתנועה תזרום בכבישים, תחבורה ציבורית איכותית ויעילה, שגם עובדת, שנוכל להגיע כמעט לכל מקום בארץ, ליהנות מנופיה, לטייל בשביליה; רוצים רפואה מתקדמת, שוויונית, גם למי שלא שפר עליהם גורלם; רוצים שדרום הארץ וצפונה יהיו על סדר-היום לא רק בתקופות מלחמה, אלא שנדבר על תנופת פיתוח שתמשוך אנשים לקשור את גורלם בחבלי ארץ אלה; שאנשים יוכלו להגשים את החלומות בידיעה שהמדינה עוזרת להם להצליח להגשים את החלומות האלה; שנשים יהיו בעמדות השפעה ציבורית בכל התחומים, ומעמד האישה לא יהיה רק שם של ועדה בכנסת, אלא תפיסת עולם של ממשלה; רוצים מדינה שבה פגיעות מיניות ואלימות כנגד נשים יעניינו את הממשלה באמת; מדינה שבה ההשכלה הגבוהה, המחקר והפיתוח יהיו ערך מרכזי שמקודם על ידי הממשלה; מדינה שבה כלל האזרחים תורמים והמדינה היא הגב המרכזי; מדינה שדואגת לכלל אזרחיה, כולל המיעוט הערבי, שהוא הופך להיות קטר מרכזי לשגשוגה ולא חצר אחורית שבה מסתובבים קיצוניים וכהניסטים להלהיט את הרוחות; מדינה שבה גם הציבור הערבי נושא בעול ומוביל מהלך עצמי של שירות אזרחי, מאתגר את המדינה ואומר לה: אנחנו רוצים להיות שם, ומכין תוכנית ומחייב את הממשלה, במקום להשתלח – לתקצב, לתת תקנים ולאפשר את העניין הזה; מדינה שבה התרבות והאומנות הם נושאים מרכזיים; מדינה בה קברניטים דואגים לכלל האזרחים ולא רק למי שהצביע להם; מדינה שבה ההנהגה מרחיקה ראות. לכל הדברים אפשר להגיע בעבודה קשה עם ממשלה שרואה את אזרחיה ולא את עצמה. עם הממשלה הזו זה לא יקרה. אנחנו רוצים מקום שטוב לחיות בו, לא רק להילחם עליו, וזה יהיה בממשלה הבאה, זה לא יהיה איתכם. תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אם נתניהו יודה באשמה, יביע חרטה ויפרוש מהחיים הפוליטיים לאחד מבתיו – יש לו הרבה כאלה – אז כנראה שהוא יוכל לקבל חנינה על אותו שוחד, מרמה והפרת אמונים. אבל חשוב לי להעביר מסר מכאן לראש הממשלה: על ההפקרה ועל המחדל של 7 באוקטובר לעולם לא תקבל לא מחילה, לא סליחה ולא חנינה. ועל חוק ההשתמטות שראש הממשלה הזה ממשיך לקדם אחרי כל מה שקרה לנו, על זה לא תהיה מחילה ולא תהיה חנינה לעולם. זה חטא על פשע. מה שראש הממשלה הגיש אתמול זו לא בקשת חנינה, זה מכתב כופר, מכתב כופר עם איומים: אם לא תבטלו לי את המשפט ואת האישומים הפליליים, אני אלחץ על האקדח שמוצמד לרקה של מערכת המשפט. אם אתם לא תבטלו לי את המשפט, אני אמשיך לזרוע הרס ורעל ולקרוע את מדינת ישראל מבפנים, למצוא כל סדק ולהרחיב אותו. הוא מהלך על כולנו אימים כדי שנבטל לו את המשפט. כמובן שבבקשה לחנינה של ראש הממשלה לא היה שום דבר שקרוב להודאה באשמה, לנטילת אחריות. אבל מה כבר אפשר לצפות מבן אדם שבמשמרת שלו קרה הטבח הנורא ביותר לעם ישראל מאז השואה, ש-2,000 איש נטבחו במשמרת שלו? ולו אין שום קשר לאירוע. הוא בטח לא לוקח אחריות, הוא לא קשור לזה. לקיחת אחריות, הפקת לקחים – איך הוא אומר? מה? מה פתאום. רחוק ממנו. עם ישראל, בואו נתעורר ונשתחרר מהכבלים של האיש המסוכן הזה שלוקח אותנו רק מאסון לאסון.

גלעד קריב (העבודה):

הוא היה ויצא. כמה סמלי שהטוענת לכתר ראשות הוועדה, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, לא נמצאת כאן בדיון. כמה ברור הדבר שחבר הכנסת דוד ביטן לא מוכן ליטול חלק בדיון הזה, שכל-כולו חרפה וביזיון למפלגת השלטון. הדיון שאנחנו מקיימים היום וההחלטה של ועדת הכנסת היא ההוכחה שמי שעסוק בלהתפרע על D9 סופו שידרוס את הכול, כולל את חבריו, כולל את הבית שבו אנחנו יושבים. המסע, מסע הנקמה של נתניהו, הנאשם והעבריין שמתחנן לחנינה, המסע שלו ושל שותפיו לדריסת בית המשפט העליון, לדריסת התקשורת החופשית, המסע הזה מוביל אותם לדרוס גם את אחד מבכירי המפלגה שלהם, את חבר הכנסת דוד ביטן, ועל הדרך גם לדרוס את הייעוץ המשפטי של הכנסת, והאמת היא – את הכנסת כולה. החבורה הנפשעת הזו, שאיבדה כל פרמטר ערכי, מצפוני, מוסרי, מדברת שנים על כך שבית המשפט העליון פוגע במעמדה של הכנסת, אבל אין לחבורה הצבועה הזו שום בעיה, שום בעיה להעניק לראש הממשלה ולממשלה כרטיס חופשי, חופשי חודשי, לדרוס את הנורמות שנוהגות בבית הזה, לדרוס את תהליך החקיקה. אקטיביזם שיפוטי? זו הבעיה של הבית הזה? הבעיה של הבית הזה היא שחיתות אקטיביסטית של ממשלה עבריינית. ועכשיו, בדהרת D-9, הם מנסים להעביר בחקיקת בזק חוק של מאות סעיפים, חוק שמן הראוי לדון בו במשך חודשים בפרמטרים הכי מקצועיים. העיקר שראש הממשלה, העבריין, נאשם מספר אחת, כותב לנשיא: אני אפעל לאיחוי הקרע בעם. זו הדרך שלך לפעול לאיחוי הקרע בעם? להמשיך את חוקי ההפיכה המשטרית כאילו לא קרה כאן שום דבר מאז 7 באוקטובר? ממשלה עבריינית, מושחתת, והחוק הזה ייפסל בבג"ץ.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אנחנו אמורים לדון בעניין של הקמת עוד ועדת משנה ועוד ועדה בכנסת הזו, שעברה את כל השיאים בכל ההיסטוריה של הכנסת במספר הוועדות שקיימות בבניין הזה, שדנות בסעיף, בתת-סעיף בחוק, בכל מיני – לכל אחד יצרו כיסא, ולכל אחד יצרו ועדה, כדי שכולם יהיו מרוצים. אבל הבעיה העיקרית היא לא ביצירת הוועדה, אלא בתהליך שמובילה הממשלה הזו, הקואליציה הזו, כאשר כל העולם, כולל מכתב החנינה שמר נתניהו רוצה לתת למדינה – בעצם הוא רוצה לתת לנו חנינה. הוא מדבר על המערכת המשפטית, והוא מדבר על התקשורת, והוא מבטיח שאם יקבל את החנינה הוא יטפל בשני הנושאים האלה. הוא השמיט דבר אחד. הוא לא אמר לנו מי יטפל בשיפור מעמדה של הכנסת, שהתכרסם לאורך כל הקדנציה הזו. הכנסת הפכה לעוד מקום שתוקפים בו את כל הסמכויות שלה, מורידים מכל אפשרות באמת שהכנסת תעבוד ותתפקד כרשות מחוקקת; כי הממשלה הזו מובילה למצב כזה שיהיה שלטון סמכותני במדינה הזו, שיהיה רק בידיים שלה. הכנסת היא מצג שווא – הדברים לא באמת מתקבלים ומחליטים עליהם בתוכה. ואם במקרה מישהו יתעקש כן לקבל את ההחלטות וכן להתנגד לדברים שמביאה הממשלה, ייצרו לו דרך עקיפה. אנחנו כולנו מכירים את הדרכים העקיפות שיצרו בגדה המערבית, ומעבירים את זה עכשיו לכנסת. ביטן לא רוצה להסכים עם כל דבר – יוצרים דרך עקיפה, בונים עוד ועדה שאפשר להביא לה את הדברים ולדון בהם ולקבל את ההחלטות שהם רוצים. המערכת המשפטית לא מוצאת חן בעיניהם וצריך לתקוף אותה – עושים דרך עקיפה. הולכים לנשיא, מבקשים חנינה, ואז מערבים גם את נשיא ארצות הברית כדי שיקבל את ההחלטה גם באופן עקיף. הייעוץ המשפטי בוועדות אומר שזאת הצעת חוק שאי-אפשר לעבור עליה ואסור שתתקיים הצבעה בנוסח הקיים – עושים דרך עקיפה, ובכל זאת מחליטים להביא את זה להצבעה. ממשלת המעקפים עוד תהרוג אותנו באחד מהמעקפים שהיא יוצרת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו דנים היום בפרוצדורה, כמו שהיה אומר איתן כבל. הפרוצדורה הזאת לא רלוונטית. החוק הזה לא יעבור. וגם אם החוק הזה יעבור, אנחנו נבטל את החוק הזה בכנסת הבאה כשנחזור לממשלה, כמו שנבטל את רוב החוקים הבזויים שעברו כאן בבית הזה שקשורים לדת ומדינה, שקשורים לנושאים של יחסים בין הרבנות הראשית לציבור, חוקים של מהפכה משפטית. כל החוקים שהממשלה המטורללת הזאת מנסה להעביר בכוח, ובכך מפלגת את העם – אנחנו נבטל אותם מייד כשנשוב לממשלה, משום שזאת הדרך לפיוס. אין דרך אחרת להתפייס. אם אתם, הממשלה המטורללת, לא מסוגלים להעביר את חוק הגיוס שלוש שנים, ובמיוחד אחרי מלחמה, אתם לא מסוגלים לעשות שום דבר טוב לאזרח. אתם רק מתעסקים במשהו שנראה לכם שקצת יסיט את תשומת הלב. אם בחוק הגיוס אתם לא מצליחים, אז בא הסיפור של החנינה. לא מצליחים להקים ועדת חקירה ממלכתית – כי אתם לא רוצים להקים ועדת חקירה ממלכתית – אז מדברים על חוק התקשורת. אני רוצה להגיד דבר אחד על החוק עצמו. אני חייב להגיד שאני קראתי במסגרת דיוני ועדת הכלכלה – שזאת הוועדה שצריכה לטפל בחוק הזה, ואני יושב בוועדה הזאת – קראתי, לא את הכול, אבל קראתי את רוב הדברים. אני אומר לכם שהחוק הזה הוא מסוכן. הוא מסוכן, קודם כול, לתקשורת הישראלית משום שהדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא פיקוח ממשלתי על התקשורת. אולי גיוון, המילה שאתם מנסים לקדם, זה דבר טוב, אני גם בעד גיוון, כי יותר ערוצים יספרו את האמת, יותר ערוצים יספרו עד כמה אתם ממשלה כושלת, יותר ערוצים יספרו על זה שאתם לא מסוגלים לעשות שום דבר טוב לאזרח ורק מתעסקים בדברים הלא חשובים לאזרח. אבל לכם זה חשוב, כן, כי אתם מתעסקים בהישרדות הפוליטית. והדבר הכי אחרון, אני מאוד מקווה שהגיוון שאתם כל כך רוצים להשיג בתקשורת יחשוף את הממשלה האנטי-ציונית שלכם. על איזה קולות אתם רוצים להעביר את חוק הגיוס? על הקולות של האנטי-ציוניים, גם בתוך הממשלה וגם מחוצה לה. אתם מדברים עם הגורמים האנטי-ציוניים באופוזיציה ובודקים את האפשרות להעביר על קולם את חוק הגיוס. תגידו לי, אנשי הקואליציה, זה לא בושה? אין בושה יותר גדולה מזה להעביר את חוק הגיוס, שהוא החוק הכי חשוב היום ללוחמינו, לחיילי צה"ל, למילואים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת חוץ וביטחון היינו עדים לניסיון המביש של חבר הכנסת ביסמוט, יושב-ראש ועדת השתמטות, למכור לנו את חוק האי-גיוס לצה"ל. זה ממש נארז בצורה של מוצר, עם פשקוויל מסודר, ממש עם עלון שמתאר איך לא מגייסים חרדים לצה"ל. כל בר דעת מבין שמתווה אטיאס נועד אך ורק לגייס את ש"ס ויהדות התורה לקואליציה, אבל הוא לא יגייס אפילו לא לוחם אחד לצבא. מדובר בבלוף השתמטות על מלא, שמתעלם לחלוטין מפערי כוח האדם בצה"ל ומהתצהיר שנתן ראש אכ"א בוועדת חוץ וביטחון שחסרים היום, היום, בצה"ל, 12,000 איש. המשבר הגדול ביותר שיש לצה"ל היום הוא בעיית כוח האדם. זאת לא הערכה – זו מציאות, זה מספרים מוחלטים. אנחנו נמצאים במצב שבו 600 קצינים רוצים להפסיק את שירות הקבע והמוטיבציה לשירות ירודה. יתרה מכך, כולנו שומעים – רק מי שהאוזניים שלו ערלות לא שומע – את זה שמשרתי המילואים ומשפחותיהם זועקים זעקת שבר. יש פה ממשלה מנותקת שלא מבינה, לא קשובה, ורק אתמול מאשרת עוד 230,000 צווים, כאילו, אתם יודעים, מדובר באיזה דבר של מה בכך. עד מתי הממשלה הזאת תשחק את הציבור המשרת? כמה אפשר למשוך את החבל מבלי שייקרע? ברור לחלוטין שהמהלך המשלים לחוק ההשתמטות הוא הארכת השירות הסדיר ל-36 חודשים, וקביעה קטגורית, אדוני היושב-ראש, שאלה שמשרתים ישרתו יותר, ואלה שמשתמטים ישתמטו יותר. במקום להתמודד עם משבר כוח אדם, קורה ההפך הגמור – הממשלה הזאת מפלגת ומשסעת את העם, ופוגעת בערכים המשותפים ביותר שעליהם גדלנו. הם פוגעים באחדות העם. צר לי שבמדינת ישראל – ותקשיב לי, אדוני השר – יש קואליציה אנטי-ציונית שמובילה חוק שפוגע גם בערבות ההדדית, אבל גם בביטחון המדינה. אני קוראת מכאן לכל חברי הקואליציה: כל מי שמחשיב את עצמו ציוני חייב להתנגד לבלוף הגיוס, אדוני השר, באופן אקטיבי, לא בתצהירים ולא מהפה לחוץ – בפועל. הדבר היחיד שהחוק הזה יעשה – הוא יחסיר 600 מיליון שקלים לתקציבי הישיבות. לא נראה בקצה לא לוחמים, לא תומכי לחימה, לא שוויון בנטל ולא בשורה לחיילי המילואים ולמשפחותיהם. התוצאה של החוק הזה היא הרת אסון, לא פחות. בלוף הגיוס שלא סופר את לוחמי המילואים, וצריך לומר לכולם: דמם של לוחמי המילואים אינו סמוק פחות מדמו של אף מגזר אחר. צריך לגייס את כולם.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת הכנסת, בדיון על ההצעה להקים ועדה מיוחדת לחוק התקשורת, חזינו בשלב חדש של תיאטרון האבסורד. הממשלה הזאת מלינה חדשות לבקרים שבית המשפט דורס את הממשלה ברגל גסה, ומה עושה הממשלה? בדיוק אותו דבר, דורסת ברגל גסה את הכנסת. תפקידה של הכנסת הוא לבקר את עבודת הממשלה. זה חלק אינהרנטי מניהול תקין, מהפרדת רשויות ומחיזוק אמון הציבור במוסדות השלטון. 77 שנים הבית הזה התנהל ככה, ולא בכדי. מכירת החיסול שאתם מובילים לכנסת – ואני חייבת להגיד, אתם מוכרים אותה בזול, ממש ממש בזול – היא הרת אסון לכלל אזרחי ישראל, ובפרט לאוכלוסיות מוחלשות שהכי זקוקות לבקרה ופיקוח של עבודת הכנסת. אבל בממשלה הזאת, לבקר – מה פתאום? אני ערכתי החודש עשרה ביקורים בהוסטלים, בדירות חירום ובעוד מסגרות רווחה לנוער בסיכון, לקטינות במעגל הזנות ולאנשים עם צרכים מיוחדים. הביקורים הללו נולדו מפניות ללשכתי, גם מהחברה האזרחית וגם מהאנשים עצמם שמקבלים את השירותים. אתם יודעים מה גיליתי בביקורים האלה? למשל, גיליתי ש-70 קטינות חרדיות ישנות ברחוב, בקור ירושלמי, ותוך חשיפה למצבי סיכון קשים וקיצוניים. הרי משרד הרווחה כבר ידע שיש לו 70 נערות חרדיות ברחוב. הוא גם יודע שהוא פתח הוסטל לפני שלושה חודשים שאוכלס תוך 60 שניות עם 14 קטינות חרדיות. הוא גם יודע שלאותן 14 קטינות חרדיות אין פסיכיאטרית כל אותו הזמן, והן ממתינות לתור שיש להן רק לחודש ינואר. ובזמן הזה, כל ערב, אדוני היושב-ראש, כל ערב, יש ניסיונות אובדניים בבית הזה, וזה מטריד, וזה מטריד אותי מה עוד לא גילינו. אבל מה שמטריד את משרד הרווחה זה הבקרה. אני לא יודעת ממה הם חוששים, אבל כנראה שחשש יש, כי אתמול הם פרסמו נוהל להצר את צעדי חברי הכנסת בביקורים במסגרות חוץ-ביתיות. הנשמע דבר כזה? כשהממשלה אומרת בריש גלי: אני מצפצפת על בקרת הכנסת, זו בושה וחרפה שלא נראתה כדוגמתה; ניסיון למחיקת הפרדת רשויות באופן בוטה וגס שהוא תעודת עניות למשרד הרווחה שמוציא נוהל כזה תחת ידו. אני מודיעה מכאן: אמשיך לעשות את העבודה שלי ואמשיך לבקר ולסייר בכל רחבי הארץ, ואם יש לממשלה חשש מהביקורים האלה שתעשה בדק בית אצלה. בקרוב מאוד תלכו הביתה, ממשלת ישראל, אבל במקרה שלכם, עם חתיכת אות קלון. אנחנו נחזור ואנחנו נתקן. תודה, אדוני.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אביגדור ליברמן – שר הביטחון, שר האוצר לשעבר ועוד מיני תפקידים, מי שיושב בראש ישראל ביתנו – דיברת על חוק הגיוס ועל חוסר הפרופורציה, על האפליה המשוועת בין דם לדם, אבל לא רק בין דם לדם, בצורה שבסופו של דבר מתרגמים גם בצה"ל את הרוח של הממשלה הזאת, שמצד אחד נותנת רוח להשתמטות, ורוח להפקרות, ורוח לאנשים שגם רצחו וגם ירשו בזה שלא רק שהם לא מתגייסים, גם מקבלים הטבות וגם פוגעים פיזית בנבחרי ציבור, שאגב, עם כל זה שליבי ליבי איתם, עם אותם נבחרי ציבור שהותקפו, בסופו של דבר אנחנו מבינים שאת אשר יגרו בא להם. לצד זה, אני באמת אומרת, פתחנו את הבוקר הזה עם דיונים בוועדת הכנסת על חוק פגיעה בתקשורת ובחופש הביטוי. ברור לנו שבמקום שפוגעים בתקשורת, פוגעים בסופו של דבר בחופש הביטוי של האזרחים. ואני שואלת את עצמי: איך ייתכן שבסוף, אחרי שנתיים של מלחמה, ודם, וטבח, ופגיעה, ורצח, ושכול, וילדים שנחטפים ונגררים, ונשים שנאנסות, וחיילים שמתים, ונלחמים בחירוף נפש, בסוף אנחנו עומדים בבית הזה, ובמה עסקינן? במה הממשלה הזאת עוסקת? במה הם עוסקים? לא בשיקום, לא בריפוי, לא בעזרה לאלמנות, ליתומים, לפגועי הנפש, להלומי הקרב, לא בחרמות בין ילדים, לא ברפורמה ביוקר המחיה, לא ברפורמה בחינוך. מה עם רווחה? לאן הולכים התקציבים? לאן הולך כל הקשב של הממשלה הזאת וחברי הקואליציה, שמזמן הם הפכו להיות לבובות? ומתי המעט שמצליחים לגלות אומץ לב, גם הם חוטפים את זה בדמות דמוניזציה והם פתאום הופכים להיות שמאלנים, עורפים להם את הראשים, מזיזים אותם מתפקידים. באיזה ימים, באיזה ליקוי מאורות אנו חיים? במה אתם עוסקים? במה אתם עוסקים? ריבונו של עולם, כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה מצוקה. צאו, צאו מאזור הנוחות שלכם. הרי הפוליטיקה – אם זו הקריירה שלכם ולא השליחות, ולא המנהיגות ולא הסיוע לעם ישראל, הרי אתם לוקחים אותנו לאבדון. והעיקר חנינה. והעיקר בקשת חנינה. באיזה ימים אנחנו נמצאים? אני אמרתי הבוקר: לא רק ההיסטוריה תשפוט אתכם, גם ההווה חייב לשפוט אותם. גם כל עם ישראל בימים אלה צריך לדעת, כל האזרחים והאזרחיות, עם מה אתם מתעסקים ואיזה סדר-יום יש בבית הזה. חוץ מהישרדות פוליטית, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת מציעה קרע ושסע ותו לא.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים יש החלטות שאי-אפשר להבין אותן. היום השתתפתי בדיון שיזמה חברת הכנסת קארין אלהרר בנושא קיצוץ במרכזי חוסן, 50% קיצוץ. יש לנו אלפי נפגעי פוסט-טראומה שעדיין מנסים לעמוד על הרגליים, לאחות את השברים בנפש העדינה שלהם, והמדינה מודיעה ביום אחד, בלי הודעה מוקדמת: אין כסף. כאילו שהכול הסתדר. זה לא בגלל שהם סיימו תהליך, עברו טיפול ומצבם השתפר, זה לא בגלל שמצאו להם חלופה בשירות הציבורי, בקופות החולים – זה בגלל שהחליטו לקצץ 50% מהתקציב כי אין כסף. במרכזים האלה עדיין מטופלים אלפי ישראלים, משפחות שכולות, שורדי המסיבות, מפונים מהדרום והצפון, אנשים שחוו זוועות, כאב וצער, שמנסים לעמוד על הרגליים, ובחרו לטפל בעצמם. אלפים מהם נמצאים כרגע בטיפול שב-1 בחודש, ב-1 בינואר 2026, הולך להסתיים כי אין למדינה כסף לטיפול נפשי. זה הדבר האחרון שצריך לעצור אותו. זה דבר שצריך לתקצב אותו. אנחנו יודעים שכל מי שנמצא בטיפול נפשי – אסור לעצור את התהליך. ואנחנו יושבים בוועדה ואף אחד לא מבין איך הגענו למצב כזה שבמקום שנשמע על גידול תקציב אנחנו שומעים על פגיעה בתקציב. וזה צריך להדאיג את כולנו, כי בסופו של דבר אלפי אנשים הולכים לאבד את רשת הביטחון שלהם, את החמצן שלהם. ואני שואל, אדוני היושב-ראש, איך לזה אין כסף למדינת ישראל, לטפל באנשים שהחליטו לטפל בעצמם? לג'ובים, למשרדי ממשלה מיותרים – יש כסף; לבריאות הנפש, למרכזי החוסן – אין כסף. מה שקורה כאן הוא תוצאה ישירה של סדר עדיפויות מעוות שפוגע בכל מי שנפגע ורוצה לטפל בעצמו. ואני קורא לשר האוצר, לסמוטריץ': 160 מיליון שקל עוד היום צריך לאשר למרכזי החוסן, ולהסיר את חוסר הוודאות מהמטפלים ומהמטופלים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

משה טור פז (יש עתיד):

טוב. הצבא לא מתאים לכולם, מכיר את זה, אדוני היושב-ראש? קלישאה שחוקה שאנחנו שומעים כבר עשורים במסגרת התירוצים למה לא להתגייס לצה"ל. אז אני אגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש. ביקרתי בחשמונאים, החטיבה החרדית הראשונה מאז ימי בר-כוכבא, ואני אגיד לך משהו, הלוואי על כולנו. שמונה כיורים, ארבעה משגיחים, שני בתי כנסת, בית מדרש אחד – תנאים חלומיים לחייל החרדי. ואתה יודע מה? השבת פרשת וישלח, אנחנו נקרא על יעקב אבינו. יעקב אבינו היה יכול רק לחלום על התנאים שיש בבסיס חשמונאים. מה אומר יעקב אבינו כשהוא עומד לחזור לארץ ישראל? הוא אומר בתחילת הפרשה לעשו, "עם לבן גרתי" – משלימים חז"ל, רשי מביא את זה: "עם לבן - - - גרתי" – את שומעת, טלי? "ותרי"ג מצוות שמרתי". מה זה ותרי"ג מצוות? גרתי, בחילוף אותיות זה תרי"ג. כלומר, כשיעקב אבינו אומר "עם לבן גרתי" –אני שמרתי על אמונתי, שמרתי על דרכי. עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי. כלומר, יעקב אבינו גר עם גדול עובדי האלילים בהיסטוריה, לבן הארמי, אבל הוא עדיין שמר על תרי"ג מצוות. אז עדיין הצבא לא מתאים לחרדים. יעקב אבינו חי בבית עובדי עבודה זרה 20 שנה ושמר מצוות. אם יעקב אבינו יכול להתמודד בתנאים האלה, אני חושב שזו דוגמה לנו לדורות, ולכן הטיעון השחוק של "הצבא לא מתאים לנו" – כשהצבא באמת באמת עושה הכול כדי להתאים: חשמונאים, חטיבות למהדרין, כל המאמצים האפשריים – בעיניי זה טיעון עלוב. אבל אני רוצה לומר לך עוד שיעור גדול מיעקב אבינו, שיעור של אחריות. כשיעקב מתכונן למפגש עם עשו, אומרים חז"ל שיעקב התכונן בשלוש דרכים: דורון, תפילה ומלחמה. מה זאת אומרת? הוא הולך להיפגש עם האח שלו, אבל הוא יודע שאח שלו לא תמים, הוא מגיע עם גדוד של 400 לוחמים. אז הוא מכין דורון, שבשפה שלנו זה דיפלומטיה, משא ומתן, מדיניות כדי לא להגיע לעימות; הוא מתפלל, חיזוק רוחני, עמוד שדרה ערכי; ומלחמה, כי הוא גם מתכונן למלחמה. יש רגעים שאין ברירה, יש רגעים שהתפילות לא מספיקות. וזה בדיוק הסיפור שלנו: מדינה לא בונים רק עם תפילות, ביטחון לא שומרים רק עם כוונות טובות, וחברה לא יכולה לשאת על גבה חצי מהעם כשהחצי השני אומר "לא מתאים לי". אז יעקב אבינו, שבא אחרי בית עבודה זרה, עשה דורון, עשה תפילה, עשה מלחמה; גם אנחנו לא יכולים יותר לשמוע את השטויות האלה, לא יכולים יותר לראות חוק שאין בינו לבין שוויון בנטל דבר. הגיע הזמן, הגיע הזמן להסתכל לאמת בעיניים, ללמוד מיעקב אבינו. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

המדינה מייצרת חדשות, כל דקה וחצי משהו, אלוהים ישמור. אבל אני לא יכול שלא להתייחס למכתבו של ראש הממשלה. איך הוא כותב? "בשנים האחרונות התגברו המתחים". אדוני ראש הממשלה, אתה לא מודע לשום דבר. לא להליך המשפטי – הוא לא הגורם להתנצחות ולמחלוקות בעם, אלא אתה באופן ישיר. העם כמעט לא מתייחס למשפט שלך. אתה, אדוני ראש הממשלה, ריסקת את החברה הישראלית. אתה, להזכיר לך, רכנת אל אוזנו של הרב כדורי, זכר צדיק לברכה, ולחשת: הם שכחו מה זה להיות יהודים; אתה אמרת: הערבים נוהרים לקלפיות; שמאלנים בוגדים. מדי שבוע עומדים כאן השר אמסלם, השר קרעי, גלית דיסטל ואחרים, ומכונת הרעל שלא מפסיקה לקלל חצי עם, מכונת רעל משמידה ערך, משמידה את ערך החברה הישראלית. אתה באמת חושב שנאמין לך, אדוני? אני לא מבין. במכתבך כתבת: "אני מחויב לעשות כל שביכולתי לאיחוי הקרעים, להשגת אחדות בעם ולהשבת האמון במערכות המדינה". הצחקת אותי. אתה? אתה, שמוביל את ריסוק החברה הישראלית ואת הקרע בעם; אתה, שבמשך הרבה שנים, אבל בפרט בארבע השנים האחרונות, לא אמרת "עצור" לשר המשפטים שלך, שהביא לקרע בעם עם המהפכה המשפטית – היה אפשר לעשות את זה אחרת; אתה, שעודדת בעצם שתיקתך; אתה, שלא לקחת אחריות לאחר האסון הנורא של 7 באוקטובר; אתה, שמתחמק מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אתה באמת חושב שנאמין לך? איך אמר שר האוצר בממשלתך? שקרן בן – וכאן אני עוצר, מפאת כבודו של אביך, זכרו לברכה. אנחנו לא מאמינים לך. אני מבין שרגליך רועדות מהחשש כי תורשע, לפחות בתיק 1000.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר נחשפה בכלי התקשורת ברחבי העולם הקלטה של שיחה בין שליחו של הנשיא טראמפ סטיב ויטקוף לבין יועצו הבכיר של פוטין. ואני רוצה להתחיל דווקא בהבעת מילות הערכה, כמובן גם לנשיא טראמפ על ידידותו הגדולה וגם לשליחו המיוחד סטיב ויטקוף. אחרי שאמרתי את ההערכה, אני רוצה להמשיך. בהקלטה ויטקוף מייעץ ליועץ הרוסי מה הגישה ומהם הטיעונים שאיתם מומלץ לפוטין להגיע לשיחה עם טראמפ במסגרת המשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה. באמריקה קמה סערה. הנשיא טראמפ הגיב על חשיפת ההקלטות ואמר שהוא לא שמע את האודיו, אבל מבחינתו מדובר בהתנהלות רגילה של איש עסקים שמנסה לסגור עסקה על ידי מסרים סותרים לשני הצדדים. העיתונאי רון בן ישי פרסם לפני שבוע טור שלפיו במערכת הביטחון מעריכים שההסכמה של חמאס לשחרור כל החטופים החיים נבעה מהתחייבות אמריקאית לכך שמנהיגי חמאס יוכלו להישאר ברצועה, ופירוקו מנשק יתבצע בהסכמה ולא בכפייה. אדוני ראש הממשלה, האם אתה יודע אילו הבטחות קיבל חמאס מהמתווכות בשם ויטקוף והנשיא טראמפ? האם אתה יודע שככה מתייחס הנשיא טראמפ לשליח שלו – סוחר עסקאות, אחד שנותן הבטחות סותרות גם לזה וגם לזה? יש מי שסוחר בחבלי ארץ ישראל כאילו אלו פיסות נדל"ן; יש מי שמוכר לנו הבטחות על ניצחון וביטחון, אבל מוכר לצד השני דברים הפוכים; יש מי שמתחבק עם בכיר חמאס ומזדהה עם צערו על מות בנו, ובד בבד הוא מתחבק עם משפחות החטופים ומשפחות שכולות אצלנו. יש מי שפועל למען אינטרסים של מדינתו, או למען עסקיו ועסקי משפחתו, אבל בוודאי שלא למען האינטרס של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, בזמן הקצר שנותר לי אני רוצה לספר סיפור. עו"ד דובי ויסגלס היה המייצג של הקזינו של משפחת שלאף. הקזינו ביריחו. לאחר מכן הוא התמנה לראש הסגל של אריק שרון, ראש הממשלה דאז. לאחר מכן התבצעה ההתנתקות. כולנו תמהנו מה פתאום מתנתקים מהחלק הצפוני, התוחמת הצפונית של רצועת עזה. לכאורה אין שם כלום. יושבים שלושה יישובים, ממש סמוך לגדר, למה להתנתק מזה? אפשר להקים את החומה אחריהם. לא קיבלנו תשובות על כך. אני, לאחר ההתנתקות, כבר הייתי בשוק החופשי, התפטרתי מתפקידי כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון. ולאחר מכן, לאחר ההתנתקות, הגירוש מגוש קטיף, פנו אליי בבקשה לבוא ולנהל, להיות מנהל פרויקט – של מה? של קזינו שעומדים להקים על התוחמת הצפונית של רצועת עזה, אחרי הגירוש משם. ואני רוצה לשאול: האם אנחנו בטוחים שלמתווכים והשליחים אין אינטרס ברצועת עזה גם כיום? תודה רבה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים דיון בוועדת הכנסת על הקמת ועדה מיוחדת לחוק התקשורת של השר שלמה קרעי. זה היה דיון מוזר, נכון, חברת הכנסת רייטן? מאוד מוזר. כי בדרך כלל, כשמקימים ועדה מיוחדת מסבירים למה, מה הצידוק. מה הבעיה הקיימת עם הוועדה שאמורה לדון בחוק הזה באופן טבעי? למה בעצם לא ועדת כלכלה? הוועדה המקצועית, הטבעית, זו שיש לה את אנשי המקצוע שמכירים את עולם התקשורת, שמתמחים בתחום הזה; זו הוועדה שוועדת הכנסת קבעה בתחילת הקדנציה ששר התקשורת מדווח לה, לוועדת הכלכלה, על תפקידו ופעילות משרדו. אבל הפעם הייתה שתיקה בוועדת הכנסת, אף אחד לא הסביר. הדיון נסוב בלי שמסבירים או מבינים למה, למה צריך ועדה מיוחדת לחוק הזה. גם אחרי שהיועצת המשפטית של הכנסת, בכבודה ובעצמה, טרחה להגיע והסבירה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהדרך הזאת לא תקינה, שהיא לא ראויה, שדרך המלך היא ועדת הכלכלה, ואין צידוק, היא אמרה, עדיין לא הסבירו. אז למה לא הסבירו? האמת, כי אין סיבה אמיתית, כי הסיפור הוא סיפור של פוליטיקה פנים-ליכודית. והשיטה היא מאוד מאוד פשוטה – היושב-ראש לא נוח? מחליפים; ועדת החקירה הממלכתית לא מתאימה כי נשיא בית המשפט העליון ממנה אותה? נקים ועדה אחרת שנוכל להשפיע על הרכבה; יולי אדלשטיין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, לא נוח לנו שהוא מנהל את חוק הגיוס? נחליף אותו בבועז ביסמוט; לא נוח שדוד ביטן העצמאי ידון בחוק התקשורת? נביא את גלית דיסטל אטבריאן. ואני רוצה לומר לכם משהו על דוד ביטן, חברי הכנסת, הוא מהליכוד. הוא לא נגד החוק, אבל יש לו תכונה אחת שמפחידה אתכם – יש לו ענייניות; הוא מבין את עבודת הכנסת, הוא מבין שהכנסת היא לא חותמת גומי של הממשלה. אבל הם מפחדים שהוא יעשה שינויים בחוק, שינויים הגיוניים, מקצועיים, טובים, למרות שהוא מהמפלגה שלהם. למה? כי אולי זה לא יתיישב בדיוק עם האג'נדה שלהם. ולכן צריך יס-מן, או יותר נכון, יס-וומן. היום זאת דיסטל אטבריאן, ומחר זה יהיה מישהו אחר. והאירוניה היא, חברי הכנסת, שהממשלה הזאת בוכה ומתבכיינת כל היום על הפרדת רשויות; לא מפסיקים לפמפם שבית המשפט משתלט על הממשלה ולא נותן לה למשול ולא נותן לעשות כלום. ותראו מה הממשלה עושה לכנסת – היא שולטת בה, היא דורסת אותה, היא מעקרת את שיקול דעתה. כל מה שקורה בכנסת הוא בדיוק מה שרוצה הממשלה. הם רוצים לשלוט ללא מצרים, ללא ביקורת, בלי שלמישהו תהיה אפשרות לחשוב אחרת משיקול דעתם. וככה עובדת מי שמתהדרת להיות המפלגה הדמוקרטית ביותר. אז חבריי בליכוד, הדמוקרטיה זה לא רק בחירות למוסדות – דמוקרטיה זה ערכים, זה עקרונות, זה התנהלות, זה כיבוד מוסדות, זה כיבוד והגנה על המיעוט, זה שוויון, שוויון בפני החוק, זה שלטון החוק, זה תקשורת חופשית. ואתם, חברי הקואליציה, שכחתם מזמן מהי דמוקרטיה. תודה רבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני היו"ר, תודה רבה. כמה נואש נתניהו? נתניהו יודע את מצבו האמיתי. הוא הושפל כשהוא נאלץ להתנצל בכתב בפני הקטארים; הוא הושפל על ידי טראמפ כשכפה עליו את סיום המלחמה; הוא הושפל כשהוא נאלץ להסכים לנתיב למדינה פלסטינית. בעצם הוא מושפל כמעט מדי יום כשהוא נמצא עם כל מיני מלחכי פנכה וכסילים שמקיפים אותו ונותנים לו עצות אחיתופל, ואף אחד לא אומר לו את האמת. הוא מושפל פעמיים-שלוש בשבוע על ספסל הנאשמים. אפילו לשלוח את השגריר האמריקאי לבית המשפט ולדחוף לו בובה על היד זה סוג של נואשות, שלא לדבר על לבקש מהדוד מאמריקה שיציל אותו מהמצב המשפטי המסובך, ואו-הו, הוא מסובך, והוא יודע את זה היטב היטב. התיקים של נתניהו לא מתפוררים. אף אחד לא תפר לו תיקים. המצב המשפטי שלו רע, ואם המשפט הזה יימשך יש סיכוי טוב מאוד שאפילו, לא עלינו, הוא יגמור בכלא. ואת זה הוא יודע, וגם עורכי הדין שלו יודעים, ולכן זה הימור גדול מדי. לא בכדי, עו"ד וינרוט, זיכרונו לברכה, איש חכם ומנוסה, ייעץ לו: קח עסקת טיעון. אמר לו וידע. וגם נתניהו יודע, היום במיוחד, שמצבו רע, רע מאוד. ולכן הוא מביא עסקאות מושחתות עם סיעות חרדיות, וגם מנסה להשליך את ביסמוט עכשיו מתחת לגלגלי המשאית עם החוק של הפטור מהגיוס. שהוא, ביסמוט, יתמודד עם הציבור הישראלי הנפלא, שמשרת וכועס, בצדק, על הדילים עם המשרתים. וצריך להגיד כבר עכשיו לביסמוט: נתניהו לא יעזור לך בהמשך – הוא ישליך גם אותך כמו רבים וטובים שהשליך לפניך. ולמרות שזאת לא באמת בקשת חנינה, אלא יותר כמו כתב חסינות וביטול המשפט, זו עדיין השפלה מבחינת נתניהו. הוא נאלץ לבקש היום מבית המשפט, שאותו הוא מתעב, רחמים ועזרה, שיחלץ אותו ממצבו הנורא. בגלל ההשפלה הזו הוא לא יבקש – הוא יעשה את מה שהוא יודע הכי טוב, יאיים ממש בסחיטה ואיומים. לא תבטלו לי את המשפט, אני אחריב אתכם עד אפר; את מערכת המשפט, את התקשורת, את העם ואת החברה. ולכן, מפה אני פונה לכבוד נשיא המדינה: הטבע של הסחטנים לא ישתנה אם תיתנו להם את מבוקשם. אבל הסכנה למי שנסחט – או-הו, זאת סכנה עצומה. כניעה לסחיטה היא מתכון לאסון. נתניהו וחבר שריו לא יעצרו את מכונת ההרס עד שכל מאחזי הכוח, באופן בלתי מוגבל, יהיו בידיהם. את זה הוא יודע.

נעמה לזימי (העבודה):

בינתיים אתחיל. מה שקורה בימים האלו הוא דבר מדהים. בואו נתאר פה שלושה צירים. ציר אחד: ראש הממשלה סוחט באיומים ביטול משפט. דיברנו על זה לא מעט. ציר שני: היום, האיש שמונה עבור השתמטות גורפת מגיע לדיון ראשון בחוק ההשתמטות שהוא יזם, מצויד בפרוספקטים בכרום צבעוני, כי הוא חושב שזה ייתן להשתמטות איזה נופך ככה יותר מרשים, וזה, מסתבר, לא עשה ממש רושם. אפילו חברי הקואליציה פה אומרים על החוק הזה שזה כבר עבר את הרף של יולי אדלשטיין, שלא יוכלו להצביע אליו. אבל הוא מונה עבור השתמטות להיות יו"ר ועדת החוץ והביטחון. והציר השלישי: ועדת הכנסת היום, ממש מחוקקת, כן? מקימה ועדה, עוקפת ועדה מוסמכת. ותקשיבו, אבסורד הוא שיו"ר הוועדה דוד ביטן הוא מהליכוד; השר, שר התקשורת, הוא מהליכוד. גם ככה – פגיעה בהפרדת הרשויות, בפיקוח הפרלמנטרי, אבל גם זה לא מספיק להם, אנשי השררה המוחלטת. עכשיו, כל הציר הזה מתנהל באיזו מפלגה? הליכוד. המפלגה המאפיוזית ביותר. אם לא תבטלו את המשפט, אני ארסק את המדינה. אם לא תביא חוק השתמטות על מלא-מלא, נחליף אותך. אם יש לך השגה על חוק השידורים של שר התקשורת מהמפלגה שלך, נקים על הראש שלך ועדה. מאפיונריות שאי-אפשר להסביר, ואני אומרת את זה, כי זה פשוט מטורף שאנחנו מסתכלים על כל הדברים הללו בשבוע אחד, כן? איזה שבוע אחד? ביממה. ממש ככה. ממש. והדבר הזה הוא לא נתפס כי כאילו הרגילו אותנו שהכשרת השחיתות, להפוך שחיתות ובריונות ולהלך אימים למשהו ממסדי – זה דבר לגיטימי, זה דבר טריוויאלי שצריך להכיל אותו. צריך השתמטות – יהיה יו"ר ועדה שיקדם השתמטות ויקרא לזה גיוס. צריך חוק שידורים שמרסק את התקשורת – נקים ועדה עוקפת, ונגיד: כדי שלא יהיה לביטן עומס. וצריך לבטל משפט – נקרא לזה אחדות. עכשיו, אני רוצה להגיד לכם, נכנסתי לאתר בית הנשיא. אין אפשרות כזאת, אין אפשרות לעשות דבר כזה. אני רוצה לפני סיום להקריא כאן מאתר בית הנשיא, סעיף כתוב: לא תהיה התערבות בהליך משפטי. למה אתה שוקל את זה, בוז'י הרצוג? עוד סעיף: בקשה לא תידון טרם סיום כל ההליכים המשפטיים.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה. היום בוועדת חוץ וביטחון פגשנו שוב – גם את היית שם – אזרחים מודאגים מעוטף עזה. היו שם נציגים של השלטון המקומי, ראשי מועצות וערים. היו שם תושבים ממושבים, מקיבוצים, משדרות, וכולם מאוד מאוד מודאגים מהמצב הביטחוני ומאיך שהדברים מתנהלים. זה לא נושא פוליטי, זה לא היה ימין או שמאל. כל אחד דיבר שם מדם ליבו, אבל כולם אמרו אותו דבר: אנחנו לא מבינים לאן זה הולך. רק לפני יומיים או שלושה פרסם אלמוג בוקר שהחל מ-1 בינואר 2026 כיתות הכוננות ביישובים צמודי הגדר בעוטף עזה, היישובים שהכי הכי נפגעו, הולכות להיסגר. מה המשמעות של להיסגר? זה שהאנשים שמשרתים בכיתות הכוננות במילואים, שירות המילואים שלהם ייפסק, ומי שנשאר לגור ביישובים האלה, מי שרק חזר לנחל עוז או לנתיב העשרה לפני חודשים ספורים, נשארים עם הכוחות – מי שנמצא ביישוב, לא אנשים בשירות מילואים. עוד מפרסם אלמוג בוקר על הקיצוץ הצפוי החל מ-1 בינואר בתקציבי מרכזי החוסן. אנשים שרק חזרו אחרי שהם עברו שנתיים כל כך כל כך קשות, אחרי הטראומה הגדולה, אחרי פינוי, אחרי אובדן, אחרי ציפייה כל כך גדולה לחטופים – עכשיו המדינה החליטה שצריך לקצץ את תקציבי מרכזי החוסן. אז אנחנו מתחילים מזה שאנחנו שומעים את הכאב של האזרחים שלא כל כך מבינים מה קורה מבחינה ביטחונית, ועל זה אנחנו מוסיפים את זה שגם כוחות המילואים שנמצאים בתוך היישובים ייעלמו להם, ועל זה אנחנו מוסיפים את זה שהטיפולים במרכזי החוסן יקוצצו. שוב, גברתי, אנחנו יושבות באותן ישיבות, גם אם בנושאים מסוימים תהום אידיאולוגית פעורה בינינו, את הכאב של התושבים שתינו שומעות, ולשתינו ברור שהבית הזה צריך להגיד את דברו בעניין הזה. תקציבי מרכזי החוסן לא יכולים להיות מקוצצים בעת הזו ולא בשנים הקרובות, וכיתות הכוננות ביישובים צמודי הגדר ועד ארבעה קילומטר, שעברו כזאת טראומה, חייבות להמשיך להיות בשורות מלאות עם אנשי מילואים. אנחנו יכולים לזה. אני מקווה שנעשה את זה ממש בימים הקרובים ולא ב-31 בדצמבר – זה לא שירות טוב לאזרחים. תודה לך, גברתי.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלום לגברתי היושבת-ראש ולחברים – יש גם שר? יש שר באולם? אוקיי. תראו, אני רוצה לדבר על סיפור הקמת הוועדה, הנושא שלשמו התכנסתם. להתראות למלש"בים. מה שאני מזהה כאן זה תופעה תמוהה של פעולה כוחנית, כוחנית בתחום, איך נגיד, הממשלי, הפוליטי. ולא ברור לי מה בוער, למה זה כל כך דחוף? אני אספר לכם ככה במהירות. מדובר פה בחוק – אומרים שלראשונה, לא בטוח – אבל מגיע, בוודאי מגיע לכנסת ללא תיאום, ללא הסכמה של הייעוץ המשפטי. היו ימים, שאני מקווה שעוד יחזרו, שהייעוץ המשפטי לא היה מייעץ במובן המילולי. הוא היה מפרש את החוק, כך אני סובר, כך תפקדתי במשך עשרות השנים בשירות הציבורי. זה מגיע בהסתייגות של רשות האסדרה. זה חוק שמאפשר שליטה פוליטית דרך המינויים, המינויים של השר. ההצעה הזאת היא הצעה שיש בה משום חשש להשפעה מסחרית על תוכניות חדשותיות, בגלל הורדת המחסום – שהיה די אפקטיבי עד עכשיו – בין חברות החדשות לבין הבעלים של הערוצים. ההצעה שמובאת עלולה להגדיל את הריכוזיות בתקשורת. יבוטלו האיסורים שקיימים על שידור פרסומות בפלטפורמות רב-ערוציות; השתלטות על הרייטינג, על ידי מדידה שעלולה לתעדף כלי תקשורת שתומכים בממשלה. אגב, בחוק יש גם רכיבים שהם סבירים, הם בסדר, אפשר לחיות איתם. אבל זה בדיוק הרגע, אחרי שאתה מביא, מגבש חוק, לבוא ולנסות להביא אותו לידי מיצוי, אופטימיזציה. בהקשר הזה אין לי שום ספק שנתניהו לא נמצא מחוץ למערכה הזאת. הוא חלק מהעניין, הוא מצוי כבר שנים בניגוד עניינים חמור, הוא לא עומד בהסדרים שספק אם הוא חתם עליהם ובכך הוא מאפשר פגיעה במערכות דמוקרטיות בדורסנות. המהלך הזה, אני רוצה לומר עוד, הוא מהווה פגיעה. ההחלטה הזאת, שהתקבלה, להקמת ועדה מיוחדת, מהווה פגיעה בסמכויות הכנסת, בתפקוד ועדות, פגיעה בזכויות ובסמכויות של ח"כים, שנבחרו כדי לעסוק בתחום הזה, והכנסת מתפקדת כרשות שפוטה של הממשלה. מה בוער? מי שרוצה להפגין משילות, גברתי היושבת-ראש, שיעשה את זה בגבעות, בכפרים ובערים שלנו. תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. שלום, תלמידים יקרים. אני מניחה שרובכם – כנראה בעתיד הלא-כל-כך רחוק, לפי מה שאני רואה מכאן – אתם תתגייסו ותשרתו נאמנה בצה"ל, כמו הבת שלי, למשל. ובטח שמעתם שהיום התקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון לגבי מה שאנחנו קוראים לו חוק ההשתמטות. אבל אני רוצה לספר לכם ולעם ישראל, שפחות מודע, כי פחות מדברים על זה, שבמקביל לדיון הזה התקיים היום דיון מיוחד בוועדת הכנסת, שכל מהותו הייתה הקמת ועדה מיוחדת בכנסת ישראל שתעקוף ותיקח את תפקידה של ועדת הכלכלה, שאמורה לדון במשרד התקשורת ובחוקים שקשורים בו. כאמור, אני חברה בוועדת הכלכלה, וכמעט שלוש שנים אני יושבת בוועדה הזאת שעות רבות רבות רבות, וישבתי שם במעל 60 דיונים שבהם הובאו חוקי תקשורת שונים, שכמובן, שר התקשורת – שאני אוהבת לקרוא לו צר התקשורת – הביא חקיקות פרטיות, כי לא הצליח להביא חקיקה ממשלתית, ורוב החקיקות האלה לא הצליחו באמת לעבור, כי הן פשוט היו חקיקות לא טובות וכמובן אנטי-דמוקרטיות. למעשה הונהגה פה שיטה חדשה, שיטת מצליח, שזה אומר: לא הצלחנו לעשות את זה בחקיקה פרטית, נביא את זה אחרי שנתיים וחצי של עבודה, בחקיקה ממשלתית מחוררת, רעה, לא טובה, לא מקצוענית, עם הרבה מאוד בעיות מהותיות, ונעשה את זה בוועדה עוקפת, כי לא הצלחנו בוועדת הכלכלה, ויושב-ראש הוועדה הוא כנראה לא איזה יס-מן, אז נעקוף אותו בדרך אחרת. אני תוהה, וגם רוצה לציין את מה שכבר ציינתי מעל הדוכן הזה – אני תוהה אם ראש הממשלה מתכוון להצביע היום על הקמת הוועדה המיוחדת, שכן הוא מצוי בניגוד עניינים. אתמול, במכתב החנינה – שהיא לא באמת חנינה – שהוא הוציא, הוא כתב חד-משמעית במילותיו שהוא לא יכול לעסוק בחוק התקשורת בגלל ניגוד העניינים. לעומת זאת, שר התקשורת עמד פה פעמים רבות ואמר לנו שאין ניגוד עניינים והוא יכול לעסוק. אז אולי כדאי לתאם גרסאות. אבל רגע לפני – אני רוצה למנות בפניכם, ממש ממש זריז, כמה פגמים מהותיים היו בתהליך מאז שכל הדבר הזה הובא בפנינו. אז קודם היה לנו את משרד האוצר שהתנגד לחקיקה בגלל שלא היה תקציב לרפורמה; אחר כך היועצת המשפטית לממשלה הסבירה בוועדת השרים לענייני חקיקה כי פסק השיח בין משרד המשפטים למשרד התקשורת, בגלל התעקשות השר לא לתקן סעיפים; אחר כך רשות ההסדרה קובעת נחרצות שנפלו פגמים שונים בתהליך גיבוש החקיקה ובבחינה הכלכלית שנעשתה על ידי משרד התקשורת; אחר כך שגריר ארצות הברית בישראל מביע את מורת רוחו מול משרד התקשורת, בגלל הסנקציות שיוטלו על חברות סטרימינג אמריקאיות כמו דיסני ונטפליקס; אחר כך, לקראת קריאה ראשונה בוועדת השרים לענייני חקיקה, חוות דעת היועצת המשפטית לממשלה: "קידום – החוק, הלוקה בפגמים מהותיים, מסכן את דמותה של התקשורת החופשית בישראל ואת יכולתה לבצע את תפקידה החיוני בחברה דמוקרטית"; אחר כך הצעת החוק עוברת ברשומות באופן תקדימי, עם הערה כתובה של היועצת המשפטית לממשלה: "הצעת חוק זו לא קיבלה אישור מטעם היועמ"שית"; אחר כך ארגון העיתונאים מגיש בג"ץ, בסוף אוקטובר: "עניינה של העתירה להבטיח כי הליך גיבושה של הצעת חוק ממשלתית ייעשה בהתאם לכללי המשפט המינהלי", וכו' וכו' וכו' – בג"ץ; אחר כך החוק עובר בקריאה הראשונה, ובעצם זה מאשרר את הקביעה שוועדת הכלכלה היא המוסמכת לדון בו, כי בתוך דברי ההסבר לחוק מצוינת ועדת הכלכלה כוועדה העוסקת בחקיקה בתחום בזק ושידורים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, 787 ימים אנחנו מחכים לרן גואילי וסונטיסאק רינטאלק, שעדיין חטופים, וחייבים להשיב לקבורה. ממשלת ישראל ויתרה סופית על ביטחון המדינה. ביום חמישי האחרון, חבר הכנסת ביסמוט הגיש את חוק ההשתמטות, חוק ההפקרה. חשכה גדולה נפלה, כי זו יריקה בפרצופם של מי ששירתו, משרתים וישרתו את מדינת ישראל. ימין ושמאל, חילוניים ודתיים, מזרחים ואשכנזים, יהודים ושאינם יהודים, שותפים לגורל, אחים. זה חוק שמזלזל בכבודם של 923 חיילים חללים ובכבוד המשפחות השכולות ועשרות אלפי פצועים בגוף ובנפש. קראתי את החוק, זה חוק איום ונורא. יעדי גיוס מבישים, משהו כמו 13% מסך מחזור גיוס חרדי. החוק הזה כל כך נורא, שאפילו חברי קואליציה מעיזים ומתנגדים. אני אגיד מילה אישית לחבר הכנסת סעדה: תקשיב לבת שלך הקצינה בשלדג, שאמרה לך, אבא, אתה לא יכול להצביע בעד החוק. לחבריי חברי הקואליציה, אני מצטטת מה שפרסם השבוע חייל מילואים בשם רונאל עדני: "אני חנוק. אני רוצה את חיי בחזרה. רוצה עתיד כלכלי יציב, רוצה להתקדם, רוצה לחיות. אבל אי-אפשר כשיש לי על הראש שלושה-ארבעה חודשי מילואים בשנה, פשוט אי-אפשר. זה גומר אותי. זה חוסם לי את האופק". אז ראש הממשלה נבהל, ואז מייד מהנדס איזו קומבינה, מאיים בהוצאת רע"מ מחוץ לחוק, מהלך אימים, והכול כדי שחברי הכנסת הערבים יתמכו, חברי הכנסת שרק אתמול כונו תומכי טרור. פתאום הם הופכים לנכס אסטרטגי. משפחות המשרתים יאבדו תקווה, המילואימניקים פשוט יקרסו, זה יפגע אנושות בביטחון המדינה לטווח הארוך, בחוסן הלאומי שלנו, במוטיבציה. החוק יוצר מעמד עילית, מעמד עילית של משתמטים, שמהיום נקרא להם ישראל הראשונה. מעמד פריבילגי, משומן, אליטיסטי, אוכלוסייה מועדפת, מעמד שדמו סמוק יותר משל ילדינו, מעמד שזוכה לפטור מהשכול, שזוכה לפטור מהדפיקה בדלת. במקום שהפוקד יהיה צבא ההגנה לישראל, בחוק מפקירים את ביטחון המדינה בידי ההנהגה החרדית, ובתמורה – חרבו דרבו על המדינה: יישמר כס השלטון, ימשיכו בחוקי ההפיכה המשטרית ובהשתלטות על התקשורת החופשית. העיקר – לא לפזר את הכנסת, לא להחזיר את המנדט לעם, ובתמורה לתת אתנן לשותפים החרדים, עם תקציב ביזה משודרג. כי ראש הממשלה יודע שבבחירות הבאות ממשלת 7 באוקטובר לא חוזרת. הפרק האפל בהיסטוריה של מדינת ישראל ייסגר וייחתם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני רוצה להזכיר לכולם, למרות שאנחנו מתחילים את הדברים במילתא דבדיחותא, אני רוצה להזכיר לכולם, גם לאלה שלא נמצאים כאן, לאלה שנמצאים, וגם לתיכוניסטים החמודים שם למעלה – היי, ברוכים הבאים. תראו, אני זוכר את 8 באוקטובר. אני זוכר את 8 באוקטובר, למוחרת היום הרע הנמהר הזה, הטרגדיה האיומה שפקדה אותנו. איך טיילנו כאן, נפגשנו, חברי הכנסת מכל הסיעות, עם עיניים טרוטות ועם לב דואב, ובכינו כולם בדמעות של דם, דמעות אמיתיות. הסתכלנו אחד על השני. בכינו אחד על הכתף של השני. ולא היה לא ליכוד, ולא דמוקרטיים ולא יש עתיד. הייתה מנהיגות של עם, דואבת. ואני זוכר את האמירות של חבריי מהליכוד, שאמרו לי בעיניים דומעות, ודמעתי איתם: יתגייסו לצבא כולם, ותהיה ועדת חקירה ממלכתית. ועסקנו בצורכי השעה, גייסנו את כל מה שצריך. אבל אני זוכר, שעם כל הטרגדיה הגדולה, הייתה בכולנו איזו תחושה, קיננה בנו איזו תחושה, של משהו חדש שקורה. 7 באוקטובר הוא קו פרשת המים שאין ממנו נסיגה. אני זוכר את כולם. אני לא רוצה להזכיר שמות. אבל כולם עבדו, והתקשרו לחו"ל, ותרומות, ורצנו, והגענו לבסיסים הצבאיים, מזון ובגדים וכל מה שצריך. אבל בכולנו קיננה התחושה שזהו, מה שהיה לא יהיה. ולצערי הגדול, ישבתי היום בוועדת החוץ והביטחון, וראו זה פלא, הרגשתי כאילו שהדברים נשכחו. אני רוצה להגיד שהחוק הזה שמנסים לחוקק, גברתי היושבת-ראש, הוא יריקה בפרצופם של כל הלוחמים. שמענו את ההורים השכולים, וגם כשלא הסכמתי עם חלק מהדברים, השפלתי את עיניי, כי הם צדקו. כי כשהורים שכולים באים ואומרים שאסור להעביר את החוק הזה, בואו נקשיב להם. בואו נקשיב להם. זה חוק נורא. יושבים שם חברי כנסת ותומכים ואומרים: כך זה יהיה. ומתעלמים מהזעקות של אנשי המילואים, של ההורים, של המשפחות. אז יכול להיות שאתם תגידו שכך זה יהיה. אני אומר לכם שזה לא יהיה, החוק הזה לא יעבור. ואני מודה לכל אותם יושבי הכיסאות בליכוד שקמו ומשמיעים את קולם. אל תחששו. כשהמאבק הוא מאבק על עקרונות ועל חייה של מדינה ועל הציונות, תשמיעו את קולכם. החוק הזה, גברתי היושבת-ראש, לא יעבור. אנחנו נעצור אותו. לא בגלל שאנחנו רוצים להיות קנטרניים, אלא בגלל שהמדינה הזאת ובניה ובנותיה חשובים לנו מכול. תודה, גברתי, וסליחה שהארכתי בכמה שניות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התקיימו הדיונים על מה שמכונה חוק הגיוס. אבל האמת פשוטה מאוד, זה לא חוק הגיוס, זה חוק ההשתמטות. בזמן שצה"ל זקוק ל-12,000 חיילים נוספים, זו פגיעה בצה"ל, בצעירים שלנו, בזכר הנופלים. מה יהיה איתכם? לאיזה שפל עוד נגיע? מה יעשה צעיר בן 25 שכבר שירת יותר מ-400 ימים במילואים בשנתיים האחרונות? מתחילת המלחמה הוא עזב הכול ויצא למילואים. המעברים האלה שוברים אותו, והוא מתייצב כל פעם מחדש כי הוא מאמין במדינה, במדינת ישראל. יתרה מכך, הוא גם אף פעם לא שאל למה הוא צריך לסכן את עצמו בזמן שאחרים מקבלים פטור. אך כעת הוא רואה את החברים שלו, את בני גילו, חלקם לוחמים גם הם, חלקם סטודנטים מצטיינים, מתחילים לבדוק ברצינות אופציות לעזוב את הארץ. מה יגרום לבחור הזה להישאר? מה יתמרץ אותו להמשיך לתת למדינה את כל מה שיש לו? לבחור הזה קוראים תומר. הוא גם סטודנט למדעי מחשב וגם לוחם במילואים. הוא בדיוק מסוג האנשים שישראל צריכה, והוא אחד מאלפים. לאחרונה אנו רואים בריחת מוחות – עתיד הרפואה הישראלית ועתיד ההייטק, עתיד המדינה. הם מתחילים להרים ידיים, כי הם רואים ממשלה שמפקירה אותם ומתגמלת השתמטות על הגב שלהם. ההשתמטות הזאת עולה למדינה 60 מיליארד שקלים לשנה. מעבר לעובדה שזו פגיעה ישירה בצה"ל, זו פגיעה בציבור העובד היצרני והמשרת. החוק הזה יפרק, בלי שתשימו לב, את הכלכלה הישראלית. כל מי שמביט בחוק הזה מבין, באותו רגע, שהמטרה שלו היא ממש לא גיוס. הוא לא נועד להגדיל את הצבא, אלא נועד כדי לשרת את הפוליטיקה הזולה ולאפשר לחרדים לחזור חזרה לממשלה. זה כל הסיפור. כפי שאמר יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, תשאלו את עצמכם אם אתם מוכנים לבגוד בכל מה שהאמנתם בו כל חייכם בשביל חוק שגם ככה ייפול הרבה לפני שהוא יעלה להצבעה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. ברשותכם, אני רוצה לדבר קצת על נתונים. הייצוג של הציונות הדתית בכלל האוכלוסייה, נכון לעכשיו, לפי הנתונים שאני בדקתי, זה 10%–12% זה בין 1.2 ל-1.4 מיליון איש, זה הייצוג של כל הציבור המכובד והיקר הזה. 40%–50% מהלוחמים ביחידות סדירות הם מהציונות הדתית. זאת אומרת, בואו נבין את המצב: האחוז באוכלוסייה הוא 10%–12% וביחידות סדירות – 40%–50% הם מהציונות הדתית; כ-70% מהבוגרים של ישיבות ההסדר הם קרביים. שוב פעם, החלק שלהם באוכלוסייה הוא 10%–12% ומישיבות ההסדר 70% הם קרביים. אין היום ישיבת הסדר או מכינה קדם-צבאית שלא קברה חיילים או מילואימניקים מהציבור של הציונות הדתית. אין. אין. כולנו מכירים את השמות, מכירים את הסיפורים, אלה קרני שמרון, בני ציון. אין. אין ישיבת הסדר שבשנתיים האחרונות לא התווספה על הלוח שם תמונה. לצערי הרב, יש יותר מדי שמות ויותר מדי תמונות. בואו נגיד את האמת, הם לומדים תורה, זו אותה תורה, והם גם כן משרתים והם גם כן לוחמים. אין סתירה בין ללמוד תורה ובין לשרת את המדינה שלך. להפך, זה ערך. ככה לפחות, ממה שאני מכירה, מה שמקובל בציונות הדתית. אבל תבינו מה קורה עם הנופלים. שוב פעם, אני מאוד נזהרת בנתונים, אבל אנחנו איבדנו מאז 7 באוקטובר יותר מ-1,000 חיילים, יותר מ-1,000 חיילים בסדיר ובמילואים. יותר משליש הם בוגרי הציונות הדתית. כשאתה רואה את המספרים האלה, כשאתה מרכז את כל המספרים האלה, אתה מבין את התרומה של המגזר הזה, של הציבור היקר הזה, לביטחון המדינה. מאחורי כל חייל סדיר או מילואים עומדת משפחה – אבא, אימא אישה, אחים, אחיות. אין משפחה בציונות הדתית שהמלחמה הזאת לא נגעה בה. אין, אין, לא קיים. ואז השאלה המתבקשת: האם נבחרי הציבור של הציונות הדתית מוכנים לתת יד לחוק ההשתמטות? כי מה, יש תורה סוג א' ותורה סוג ב'? יש לומדים שהם האליטה ולומדים שהם משהו אחר? חברים, זה פשוט מגוחך. ואת, כחלק מהציונות הדתית, גם תצטרכי לתת תשובות לשאלות האלה. תודה רבה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות לחברים שלי בליכוד ולחברים שלי בציונות הדתית שכואבת להם הבטן, כואבת להם הרגל, כואבת להם היד, שהם חושבים שהם אולי מעריכים את השירות הצבאי יותר מאיתנו, שהם חושבים שאולי הם יותר פטריוטים, שאולי להם יותר כואב החיילים, להם יותר כואבים המילואימניקים. אז לא יותר כואב לכם משום דבר. בחיים, כמו תמיד, צריך ללמוד ולבדוק אלטרנטיבות. מה האלטרנטיבה? האלטרנטיבה זה לרקוד לצלילי "מה יפית" של אלו שמעדיפים להשאיר פה את איימן עודה ואת עופר כסיף על פנינו? באמת, זה מה שאתם חושבים שיקרה? מי יכיר לכם תודה, רבותיי בציונות הדתית, שאתם משקיעים כל כך הרבה כסף, בצדק, בשטחי יהודה ושומרון? מה יקרה עם שטחי יהודה ושומרון אם הממשלה תיפול? מי ישקיע בשטחי יהודה ושומרון אם הממשלה תיפול? יאיר לפיד, מנסור עבאס, אולי יאיר גולן? בסוף בפוליטיקה זה אומנות האפשר וצריך תמיד תמיד לבדוק אלטרנטיבות ומה יוצא מזה. נכון, חוק הגיוס לא מושלם. ונכון, הוא דן כרגע אך ורק באירוע של הציבור החרדי. יש עוד ציבורים שלא תורמים למדינה. יש לא מעט אנשים מהציבור החילוני שלא מתגייסים מכל מיני סיבות. יש את המגזר הערבי, שלחלוטין לא באירוע. אז נכון שליאיר לפיד לא אכפת, מבחינתו לשלול את זכות ההצבעה רק ליהודים שלא משרתים בצבא, לא לאנשים אחרים. אבל בהנחה שאתם לא רואים את יאיר לפיד שותף פוטנציאלי שלכם, אז למה אתם מתכוונים? לאן אתם בעצם הולכים? אתם רוצים את השם בעיתון שיופיע? אתם רוצים שבתרעלה 12 ייתנו לכם איזו יד מלטפת בתור המצפון של הליכוד? חבר'ה, תתבגרו. תתבגרו. זה רחוק מלהיות מושלם, אבל זה צעד בכיוון. העובדה שגדולי ישראל מוכנים לדון על מתווה של גיוס לציבור שלם, זה חסר תקדים, זה פורץ דרך, זה היסטורי. תתעוררו, תסתכלו איפה אתם נמצאים, תבינו את הסיטואציה, תבינו מול מה ראש הממשלה נמצא, תבינו את הסיטואציה הבין-לאומית. אתם יודעים יפה מאוד, כמוני, שעוד נכונו לנו אתגרים ביטחוניים, ותפסיקו לעזור לאלה שרוצים להדיח אותנו, לאלה שרוצים לסלק אותנו מפה, לאלה שעוזרים לאויבים שלנו, לאלה שרואים במנסור עבאס ובאיימן עודה ובעופר כסיף ובעאידה תומא סלימאן שותפים אובייקטיביים, שותפים רגילים, שותפים לדרך. אנחנו לא שותפים לדרך שלהם. הגיע הזמן לבחור, רבותיי. תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

פופוליזם וצביעות – קווים לדמותם. לצערי, שוב האופוזיציה נוהגת בחוסר אחריות ובחוסר תום לב וחושפת את ערוותה המוסרית והערכית. ראשי האופוזיציה – ראינו איך הם יצאו כנגד בקשת החנינה של ראש הממשלה, ודורשים ברוב חוצפתם קודם כול את פרישתו מהחיים הפוליטיים, כאילו שזו בכלל לא הייתה המטרה מלכתחילה. אני חייב לציין כי קיבלתי ברגשות מעורבים את הידיעה הזו מפני שמצד אחד, יש כאן עניין ציבורי אדיר בהמשך המשפט, לרבות חשיפת ערוות המערכת כולה, ואף היה חשוב לראות את הקושרים בקלקלתם, כאשר הם מתפתלים על הדוכן בעת עדותם, אבל מצד שני, ביטחון המדינה עומד כאן על כף המאזניים, והמשפט הזה פגע לא פעם בביטחון המדינה, ואף קורע מדי יום את החברה שלנו. אך כל זה לא מעניין אתכם באופוזיציה. אין כאן שום דבר חדש, כל מה שאתם מכוונים אליו הוא אך ורק פוליטיקה זולה, שום אידיאולוגיה, שום ערכים, שום יצירת אלטרנטיבה שלטונית. כל-כולכם אך ורק בלהיות נגד. הגדיל לעשות הנוכל הפוליטי, הנכלולי, מר בנט, בתמיכתו כביכול בעצירת המשפט, אך המחיר הוא סיום דרכו הפוליטית של נתניהו. את מה שאתם לא מצליחים לעשות דרך הקלפי, אתם מנסים לעשות דרך המשפט ההזוי. אותו הדבר דרך הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות מערכת המשפט הלא-אמינה שלנו. אין צדיק אחד, אין אדם ישר אחד בשמאל שיעיד שמערכת המשפט שלנו חולה, שהתיק נתפר בצורה גסה, שסעיפי האישום הם תקדימיים, שזה חוסר אחריות לקיים בכלל את המשפט, כל שכן בזמן מלחמת קיום. ולא רק זה, אפילו כאשר המשפט כבר מתנהל, אז אנחנו רואים את הזדון ואת הכוונה לפגוע בתפקודו השוטף של ראש הממשלה. אני עצמי פניתי לפני מספר חודשים לנשיא בבקשה שיפעל למען עצירת המשפט. הגיע הזמן לגלות אחריות לאומית ולסיים את המשפט הזה כדי שנוכל יחד לחזור לשפיות ולתיקון, ולנסות לאחות את השברים בתוכנו. עם האופוזיציה המתפוררת הזו זה כבר לא יקרה. נצטרך להמתין בעזרת השם למנהיגי האופוזיציה הבאה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת. אני מתנצל מראש לפני חבריי חברי הכנסת על כך שאני כל שבוע נואם על הסוגיות הבוערות בחברה שלי – נושא הפשיעה בחברה הערבית, נושא ההריסות בנגב ונושא ההסתה, ההסתה כלפי האזרחים הערבים במדינה. אני יודע שהמדינה גועשת ורועשת וכל יום יש כותרות חדשות. כל יום יש כותרות חדשות, אבל הכותרות האלה לא מתייחסות לחברה הערבית. הממשלה שולטת בסדר-היום התקשורתי והציבורי, אבל על סדר-היום של הממשלה לא נמצאים האזרחים הערבים, 20% מכלל אזרחי המדינה. דיברנו על הרציחות בחברה הערבית. הממשלה לא מטפלת, הפרויקטור לא מטפל ושום גוף שהמדינה הקימה או רוצה להקים לא מטפל בנושא הפשיעה. אנחנו יכולים להוכיח את זה. נמצא כאן נציג הממשלה, יושב כאן על יד שולחן הממשלה. אם נשאל אותו עכשיו מה מספר הנרצחים בחברה הערבית, הוא לא יכול לענות. לא יכול לענות. הממשלה כשלה בטיפול בפשיעה בחברה הערבית. הממשלה לא נותנת פתרונות לאזרחים הבדואים בנגב בעניין הכפרים הלא-מוכרים. היא רק נותנת את ההנחיות שלה ומיישמת את המדיניות של בן גביר להרוס בנגב. מה גם שבשבועות האחרונים אנחנו רואים שהמשטרה שמה בטונדות בכניסה ליישובים, מחסומים בכניסה ליישובים. למה? ככה אמורים לטפל בפשיעה בחברה הערבית? ככה אמורים לצמצם את הפשיעה בחברה הערבית? זו לא הדרך. אפשר לדבר עם המנהיגות של לקיה ותל שבע. מכאן אני מנצל את המעמד הזה ופונה למשטרת ישראל – לנהוג באחריות כלפי האזרחים הערבים, לנהוג באחריות כלפי האזרחים הבדואים בנגב, כלפי תושבי תל שבע ולקיה. לא יכול להיות שלפני חצי שעה – מחסום מהכניסה של לקיה עד מרכז היישוב. דברים כאלה לא מקובלים. אנחנו רוצים שיהיה שיח בין המנהיגות הבדואית לבין המשטרה על מנת לפתור סוגיות, על מנת לפתור את הנושא של הפשיעה בחברה הערבית, על מנת שיהיה סדר, וכולנו בעד סדר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עמוס הנביא. לא ידענו עד כמה ראש הממשלה נתניהו יכול לממש את נבואתו של הנביא עמוס, "הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו". האם אפשר באמת שאתמול ראש הממשלה בצביעותו כרבה מגיש סוג של מכתב לנשיא ומדבר בו על אחדות, והיום עושה דברו, היושב-ראש, הקואצ'ר של ועדת החוץ והביטחון, אטיאס את ביסמוט – היום זה היה אטיאס – מביא לנו חוק שהם קוראים לו חוק גיוס? זה כמו שראש הממשלה אתמול מדבר על אחדות. באמת, נו, נתניהו, אל תעשה צחוק. אתה צריך חנינה בשביל לדבר אחדות? אם אחדות היא דבר כל כך חשוב, למה לא התחלת בזה לפני שלוש שנים, כשהזהרנו אותך על 7 באוקטובר? פתאום עכשיו אתה מדבר על אחדות, כשההאשמות נגדך קורמות עור וגידים גם בפי תומכיך ועורכי דינך? זה בדיוק מאותה משפחה שהחוק הזה הוא חוק גיוס. כמו שאתה רוצה אחדות ככה החוק הזה רוצה גיוס. תבוא פעם אחת – דרך אגב, יושב-ראש הוועדה ביסמוט הבטיח לנו לפני חודש וחצי שבשבוע הקרוב ראש הממשלה בא. שאלתי אותו למה ראש הממשלה לא היה פה חודשים, הוא אמר: בדיוק דיברתי איתו, שבוע הבא הוא פה. ראש הממשלה, ממה אתה פוחד? מהאמת? מה אתה שולח את ביסמוט? קצת כבוד אליו, מה שלחת אותו? להביא חוק שאומר שיש שתי תורות בעם ישראל? תורת הציונות הדתית – לומדים תורה, משרתים, יוצאים להילחם, ותורה אחת שהמצאתם לנו – שאי-אפשר לסכן את החיים אם אתה לומד תורה. כאילו אין גבולות. ואנחנו – לא אנחנו, ההורים השכולים, נשות המשרתים, הרבנים של הציונות הדתית, באים לוועדה בשביל להגיד לכם: באמת, אל תלמדו אותם תורה. מה ששמר על עם ישראל, מה ששומר על עם ישראל זו התורה שמוציאים חתן מחופתו, והתורה "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה". תודה.

רון כץ (יש עתיד):

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום אנחנו עדים לתופעה מיוחדת בבית הנבחרים. אני חייב לומר בנימה אישית שאני כל פעם מגלה כמה נמוך אפשר לרדת במקום הזה. עכשיו אנחנו מתעסקים פה עם הקמת ועדה מיוחדת לענייני התקשורת. עכשיו, תחשבו שאם הייתם שומעים את המשפט הזה ועוצמים עיניים, ואתם אזרחים במדינת ישראל, והייתי אומר לכם: מקימים ועדה מיוחדת – מה היה הדבר הראשון שקופץ לכם בראש? אני אומר לכם חינוך, בריאות, רווחה, משהו שעוזר לאזרחי מדינת ישראל, אבל לא. לא. אנחנו נקים ועדה שתיתן סמכויות לשר התקשורת לשלוט בתקשורת. לא נתעסק בשום דבר שיקדם חלילה את אזרחי מדינת ישראל. אנחנו נמשיך להתעסק בפוליטיקה הכי קטנה שיש, ולא תגידו שאין ועדה, שיש איזה צורך בזה – לא, יש ועדה. ועדת הכלכלה אמורה לדון בזה, היועצת המשפטית של הכנסת מתנגדת לזה, זה ודאי ייפסל בבית המשפט – אבל לא. אנחנו צריכים ללחוץ על התקשורת, לכופף אותה, ועכשיו גם ניתן לשר התקשורת להחליט מה ישודר בתקשורת. מדהים, מדהים. זה מה שקורה היום בכנסת ישראל. כנסת ישראל התעסקה יום שלם באיך גומרים את התקשורת הישראלית, ואני מקווה שהתקשורת הישראלית תתעורר ותבין שזה מה שהולך לקרות לפני שיהיה מאוחר מדי, כי אני יודע מה יקרה – תגיע הוועדה, הם יבינו את הנוסח, הם יבינו את הצרה, זה יהיה מאוחר מדי. אז אני מתריע בפניכם עכשיו היום: תתעוררו על החיים שלכם, תבינו מה הולכים לעשות פה. וכל מי שעיניו בראשו צריך לעשות כל מה שהוא יכול בשביל לעצור את הביזיון הזה. עכשיו, אני גם שואל את חבריי בליכוד, איפה הגבול? היום רומסים את דוד ביטן, אתם חושבים שמחר לא ירמסו גם אתכם? יש איזו נאמנות למישהו במפלגה של הדגים הקפואים, מישהו שידבר? ואי-אפשר לא לסיים ולדבר על הדבר הכי חשוב שיש במדינת ישראל, על הלוחמים שלנו. היום הונח בוועדת חוץ וביטחון נוסח חוק ההשתמטות. ועכשיו, מי שראה את הדיון ומי שהיה שם, היה צריך לראות את הזעקה של נשות המילואימניקים, של הלוחמים ושל חברי הקואליציה. חברי הקואליציה באים ואומרים: החוק הזה לא יגייס, לא יביא לוחם אחד. עכשיו, עזבו חברי קואליציה; צחי הנגבי, יו"ר המלל הקודם, בא ואמר: זה לא יגייס לוחם אחד. עמודי התווך של הליכוד באים ואומרים: לא תגייסו לוחם אחד, זה חוק שכולו חרטא. אתם עושים אפליה בין דם לדם. אנחנו נמשיך לשבת פה ולבלבל את המוח, וקובי גיסי יעשה 400 ימי מילואים עם ארבעה ילדים ואישה שצריכה להחזיק בית שלם, כי אתם רוצים לפטור אוכלוסייה מגיוס. למה? למה אתם עושים את זה לעם ישראל? למה?

טלי גוטליב (הליכוד):

מתי יבוא היום, גברתי היו"ר, שאני אעמוד פה, ואני אחשוב לשנייה אחת שלמישהו באמת אכפת מהזוועות שמתרחשות לנו מתחת לאף? ראש להב מני בנימין, באמת, אחד הקצינים המוערכים מקצה לקצה במשטרה. אני עמדתי כאן וסיפרתי, סיפרתי בזמן אמת, אמרתי מה היה פה. ראש להב זומן לחקירה, באמת, בקול זעקה רמה. הוא חשוד בשימוש לרעה בכוח השררה, בהפרת אמונים. מה? כותרות. הוא משוחרר אחרי כמה שעות של חקירה, בלי מעצר בית, בלי כלום, ואני אומרת כמובן שאין בחקירה בסיס ורבע בסיס, כי אין מצב, אין מצב שהוא היה משתחרר בחשד כזה חמור. הוא היה נעצר. אבל זה המסר. ככה ייעשה, ככה ייעשה לאיש המשטרה שלא חפץ ביקרה של מיארה. ואמרתי את זה פה, כולם אמרו לי: מיארה, יועמ"שית פצ"רית, מיארה, יועמ"שית פצ"רית. קבלו: עיתונאי, עיתונאי, ביום חמישי האחרון חושף את השתלשלות העניינים הבאה: זיני, האלוף זיני, ראש השב"כ – לצערכם הרב, כי אם זה היה רונן בר, לא היינו יודעים מזה – מגלה שהחברה של הפצ"רית מעורבת בהדלפת הסרטון במצוות הפצ"רית. מודיעים את זה למפכ"ל. המפכ"ל מודיע, אומר שצריך להודיע את זה לראש להב. סגן הרמטכ"ל קובע עם ראש להב. מה עושה ראש להב? מני בנימין, עם הידיים הנקיות שלו, מה הוא עושה? מודיע לראש אח"מ בועז בלט. מה עושה בועז בלט? אדון בועז בלט, דרישת שלום חמה ממני. מה עשית? אצת-רצת ליועמ"שית מיארה. בוא תגלה לי למה. למה הלכת אליה? ואז מיארה היועמ"שית מורידה הוראה: אתם לא נפגשים עם ראש להב. למה? ככה יעשה למי שלא חפץ ביקרה של מיארה. ואז אנחנו מגלים שהיועמ"שת מיארה טבועה עד צוואר במעורבות בתוך חקירת הפצ"רית וחקירתה שלה עצמה. תגידו לי, מה זה, חבורה של נוכלים נמצאת שם בצמרת? מה הולך פה, גברתי? אני לא מבינה מה הולך פה. ואני אומרת – פניתי למפכ"ל ואמרתי לו: לא משנה מי מפקח על החקירה ומי לא מפקח על החקירה; ממנים את זה, ממנים את ההוא – הסמכות שלך לפי סעיף 9 לפקודת המשטרה לדאוג שהמשטרה תעבוד באופן תקין. תן הוראה לזמן את מיארה לחקירה. בועז בלט לא מזמין אותה. מוציא תדרוכים שזה לא קשור אליה, שהוא נותן הוראה שרק הפצ"רייה נחקרת. זה פשוט מדהים מה שהולך פה. אז מה עושים למני בנימין אחרי שהוא שוחרר, ואחרי שהוא מספר את הדברים, והדברים נחשפים ביום חמישי? חייבים לשלוט בשיח. כדי לשלוט בשיח, מה מייצרים? זימון נוסף של מני בנימין לחקירה אתמול, שאז אנחנו מגלים בריונים פושעים במח"ש, ואני אמרתי להם את זה היום בפנים – חבורה של בריונים פושעים שמזמנים את מני בנימין לחקירה, אומרים לו: זה שעה וחצי. מחזיקים אותו שעות בחקירה ועוצרים אותו. למה עוצרים אותו? כי הוא מסרב לחתום להם על הוראת הרחקה מאחד הקצינים שלו. זה פשוט מדהים. תחשבי, לוקחים אותו, עוצרים אותו. ובסופו של דבר הוא חותם בכפייה על תנאי השחרור הזה. אני אומרת לכם, רבותיי, אנחנו לא נרפה מזה. אנחנו לא נוריד את זה מסדר-היום, ואנחנו נדאג שחוק מח"ש, שמוביל פה משה סעדה, ינתק את מח"ש, ינתק את מח"ש מהפרקליטות והיועמ"שית, שבשחיתות שלה ובבריונות שלה ובחוסר תום הלב שלה מובילה לכאוס מטורף כאן, כשכל מה שהיא עושה – שומרת על עצמה ועל הידיים שהיא רוחצת והידיים שרוחצות אותה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ממש אנחנו כרגע עוסקים בנושא שברומו של עולם: חייבים להקים ועדה שתעקוף את ועדת הכלכלה – שבראשה עומד חבר כנסת מהליכוד, כן? שחס וחלילה לא תדון בחוק הזה. באמת, היא מנותקת לחלוטין מהמציאות. אני רוצה להגיד לך, גברתי היושבת בראש, ונכנס גם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. בזמן הזה, כשבמה שעוסקים פה זה קידום חוק השתמטות, המילואימניקים הולכים וקורסים תחת הנטל. ואני רוצה להקריא פוסט שכתב היום הדובר שלי, שמשרת כבר מאות ימים במילואים. והוא כותב כך: אני חייב להתוודות, אני אוהב את המילואים. אני אוהב את החברים, את הלילות שאנחנו יושבים יחד, את תחושת השליחות, את הידיעה שאני באמת עושה משהו למען המדינה. ב-270 ימי המילואים בשנתיים וקצת האחרונות פגשתי מאות מילואימניקים ומילואימניקיות, ואני אומר לכם, אין אנשים כאלו בעולם. אבל השבוע איילת, אשתי הלביאה, אמרה לי שהיא מרגישה כמו אם חד-הורית. ושנייה אחרי שניתקתי איתה את השיחה, הבנתי כמה זה נכון. היא מחזיקה את הבית שלנו על כתפיה לבד. כשהוא קורס, כשהבנות לא מרגישות טוב, כשהאוטו נתקע, היא המתקשרת, הנהגת, המרדימה, המנחמת. אני מסיים יום ארוך, יושב בפינת המוצב עם תחושת הביחד והאדרנלין, מרגיש מועיל ומוערך – והיא? היא חוזרת לכיסא הריק ליד שולחן האוכל, לערימת הכביסה ולמטלות הבלתי-נגמרות. אם ההקרבה של הנשים והגברים שמשרתים אינה ניתנת לתיאור, ההקרבה של אלה שנשארו מאחור, גם היא לא תתואר. הם נלחמים בבית על השפיות, על המשפחה, בזמן שאנחנו נלחמים בחוץ על המדינה שלנו. חודשיים של סבב שישי וקו באיו"ש מסתיימים עוד כמה ימים, וכבר מדברים איתנו על התעסוקה הבאה. וכל זה קורה כשבתקשורת עוסקים בכתבות על פטור מגיוס. הדברים האלה יכולים לשבור את חייל המילואים יותר מהקור והבוץ. הדבר היחיד שקשה יותר משמירה ב-03:00 זה לראות ידיעה על פטור מגיוס ולדעת שמישהו חושב שהזמן שלנו ושל המשפחה שלנו פחות יקרים מהזמן של מישהו אחר. איך יכול להיות שמישהו חושב שזה בסדר להציב מילואימניקים בני 30 ו-40 ו-50, עם ילדים ואישה שנושאת את הנטל, לעמוד בשמירה באמצע הלילה בגשם, ולפטור צעירים בריאים בני 18? את הפוסט הזה כותב הדובר שלי, שכבר מאות ימים נמצא במילואים, הוא בכלל לא נמצא בעבודה שלו כאן. הוא נמצא מאות ימים במילואים, הוא יודע שאנחנו שומרים לו על מקום העבודה, אבל לא כל מקומות העבודה שומרים על המקומות האלה. ואני אומר לך, גברתי, ובזה אני מסיים. בזמן הזה שהמילואימניקים קורסים הממשלה מוציאה עוד 230,000 צווי מילואים. חסרים למעלה מ-12,000 לוחמים, חסרים 1,600 קצינים, ומקבלים החלטות שלא יהיה מנוס מהן – יאריכו את שירות הסדיר, יוסיפו עוד ימי מילואים. למה? כי כדי לתחזק את הקואליציה צריך לפטור עשרות אלפי בני 18 מגיוס? איפה נשמע כדבר הזה? אני קורא לכם, חברי הכנסת מהליכוד, מהמפלגות הציוניות, תתעוררו. את מי אתם רוצים לשבור באירוע הזה? את מי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואולי אתה, יאיר לפיד, עם המחזה מכמיר הלב הזה, לראות אותך עומד מול עיתונאים ולא מבין למה הם לא שואלים אותך – כי הם לא מאמינים לשקרים שלך, הם לא מאמינים. שקר שאין בו טיפת אמת – הוא לא עומד על הרגליים. שימו לב, המילה שקר, לכל האותיות שלה יש רגל אחת, לעומת המילה אמת, שכל האותיות עומדות על קרקע יציבה. יאיר לפיד, בשקרים שלו, אף אחד כבר לא מאמין לו. והוא עומד מול העיתונאים, במסיבת העיתונאים אצלו בסיעה, ולא מבין למה הם לא מאמינים לו, למה הם לא מאמינים לשקר שהוא אומר להם, שעוד כמה חודשים הם לא יהיו פה כי יסגרו אותם. הם לא מאמינים לך, יאיר, כי הם יודעים שמי שסותם כאן פיות זה רק אתה וחבורתך; מי שמחרים כאן עיתונאים שלא מהדהדים את השקרים שלכם זה רק אתה וחבורתך; אנחנו פותחים את השוק הזה לתחרות. ואני שמח שהכנסת התכנסה היום בוועדת הכנסת להקים ועדה מיוחדת לרפורמת השידורים, ועדה שתשב במשך חודשים – שלושה חודשים, ארבעה חודשים, כמה שנצטרך – כדי להעביר את הרפורמה הזו, שהשוק מחכה לה; כדי לפתוח את השוק לתחרות; כדי שלא לקבור עוד חוק בוועדה שאתם קוראים לה, הוועדה שאם זה לא יהיה בה זה יהיה פגם, זה יהיה משהו שאי-אפשר להסתדר איתו. יש מספיק חוקים שקבורים באותה ועדה, ואם יש זמן לוועדה הזאת – שיתחילו לטפל בחוקים שכבר קבורים אצלה: חוק התאגיד, חוק הרדיו, חוק הרייטינג, החוק על תקציב התאגיד. חוקים של חברי כנסת כאן מהקואליציה. לכן אני מברך על הקמת הוועדה המיוחדת הזו, שתעשה סוף סוף את מה שנדרש ואת מה שהציבור מצפה מאיתנו, להעביר את רפורמת השידורים, לשחרר את המעוז האחרון כמעט. מערכת המשפט הולכת לאט לאט ומאבדת את האחיזה שלה בקרנות המזבח, ואנחנו מחזירים את הגולם למקומו. גם בתקשורת זה יקרה. בתקשורת זה יקרה יותר מהר, כי בתקשורת כל מה שצריך זה להפסיק את המעורבות של המדינה, להפסיק את המעורבות של הפקידים, להפסיק מעורבות של הממשלה במודל העסקי, בחבילות הבסיס. אתם ידעתם שאם יס או הוט רוצים להכניס ערוץ חדש, ערוץ סדרות סיני לתוך הטלוויזיה שלהם, לתוך רשימת הערוצים שלהם, הם צריכים לקבל את אישור המועצה? קומוניסטים על מלא. את כל המעורבות הרגולטורית הזאת, את כל ההכבדה הזאת, שבסוף מתגלגלת לצרכן, את כל דמי הרישיון של מיליונים שמשלמים הערוצים – הכול מתבטל בחקיקה הזאת, וזה דבר שהשוק מחכה לו. וגם אלו ששותקים, גם אלו שיושבים בצד ולא מביעים את התמיכה שלהם, הם רוצים את החוק, רק לא נעים להם מהייעוץ המשפטי לממשלה, שטיפס על עצים גבוהים והפך את החוק הזה לקץ הדמוקרטיה, כשאין לו מושג איך להסביר את זה, איך יכול להיות ששוק חופשי ותחרותי הוא קץ הדמוקרטיה. את זה אף אחד לא יוכל להסביר לכם, כי לשקר הזה אין רגליים. כאן המקום להודות לראש הממשלה נתניהו, שמדבר על הרפורמה הזאת בשוק השידורים.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

(קוראת בשמות חברי הכנסת)

משה אבוטבול– בעד

יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח

אמיר אוחנה– בעד

ינון אזולאי– בעד

ישראל אייכלר– בעד

דן אילוז– בעד

ואליד אלהואשלה– נגד

קארין אלהרר– נגד

עמיחי אליהו– בעד

זאב אלקין– בעד

משה ארבל– בעד

יעקב אשר– בעד

אביחי אברהם בוארון– בעד

אוריאל בוסו– בעד

מישל בוסקילה– בעד

דבי ביטון– נגד

חיים ביטון– בעד

מיכאל מרדכי ביטון– נגד

דוד ביטן– אינו נוכח

בועז ביסמוט– בעד

ולדימיר בליאק– נגד

מירב בן ארי– נגד

רם בן ברק– נגד

איתמר בן גביר– בעד

סמיר בן סעיד– נגד

יואב בן צור– בעד

ניר ברקת– בעד

ששון ששי גואטה– בעד

טלי גוטליב– בעד

יצחק גולדקנופ– אינו נוכח

מאי גולן– בעד

איתן גינזבורג– נגד

גילה גמליאל– בעד

בנימין גנץ– נגד

משה גפני– אינו נוכח

סימון דוידסון– נגד

אבי דיכטר– בעד

גלית דיסטל אטבריאן– בעד

אלי דלל– בעד

שלום דנינו– בעד

אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח

עמית הלוי– בעד

שרן מרים השכל– בעד

ניסים ואטורי– בעד

מיכל מרים וולדיגר– בעד

יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח

יאסר חוג'יראת– נגד

אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת

אכרם חסון– בעד

ווליד טאהא– נגד

בועז טופורובסקי– נגד

משה טור פז– נגד

אחמד טיבי– נגד

יוסף טייב– בעד

אוהד טל– בעד

יעקב טסלר– בעד

חילי טרופר– נגד

מאיר כהן– נגד

מירב כהן– נגד

עופר כסיף– נגד

אופיר כץ– בעד

ישראל כץ– אינו נוכח

רון כץ– נגד

יוראי להב הרצנו– נגד

ירון לוי– נגד

מיקי לוי– נגד

יריב לוין– בעד

נעמה לזימי– נגד

אביגדור ליברמן– נגד

יאיר לפיד– נגד

טטיאנה מזרסקי– נגד

מרב מיכאלי– נגד

שלי טל מירון– נגד

יונתן מישרקי– בעד

חנוך דב מלביצקי– בעד

יוליה מלינובסקי– נגד

מיכאל מלכיאלי– בעד

צגה מלקו– בעד

אבי מעוז– אינו נוכח

אורי מקלב– בעד

יעקב מרגי– בעד

שרון ניר– נגד

בנימין נתניהו– אינו נוכח

יואב סגלוביץ'– נגד

יבגני סובה– נגד

צבי ידידיה סוכות– בעד

משה סולומון– בעד

לימור סון הר מלך– בעד

אופיר סופר– בעד

אורית מלכה סטרוק– בעד

משה סעדה– בעד

מנסור עבאס– נגד

עפיף עבד– בעד

איימן עודה– נגד

עדי עזוז– נגד

חוה אתי עטייה– בעד

חמד עמאר– נגד

צביקה פוגל– בעד

עודד פורר– נגד

משה פסל– בעד

מאיר פרוש– בעד

יסמין פרידמן– נגד

אורית פרקש הכהן– נגד

מטי צרפתי הרכבי– נגד

אריאל קלנר– בעד

יצחק קרויזר– בעד

גלעד קריב– נגד

שלמה קרעי– בעד

אליהו רביבו– בעד

שמחה רוטמן– בעד

יעל רון בן משה– נגד

אפרת רייטן מרום– נגד

אלון שוסטר– נגד

קטי קטרין שטרית– בעד

אלעזר שטרן– נגד

מיכל שיר סגמן– נגד

נאור שירי– נגד

אושר שקלים– בעד

עאידה תומא סלימאן– נגד

פנינה תמנו– נגד

מאיר כהן (יש עתיד):

אנחנו לא מצביעים על חוק ששייך לחינוך, בוודאי ובוודאי, אבל אנחנו כן הולכים לישון ומתעוררים עם המציאות הקשה הזאת, וכדאי שלרגע נסיט את המחשבה שלנו למה שקורה בחצרות בתי הספר. לצערי הגדול, אם היה כאן שר החינוך, הייתי מבקש ממנו להקשיב לדברים שלי, טלי, ולכל חברי הכנסת, וללכת לראות מה קורה בחצרות בתי הספר; מה קורה עם האלימות שפושטת בכל פינה. יוסי טייב, חבר הכנסת, אתה יושב-ראש ועדת החינוך שלא מתפקדת, וצר לי על כך. אני מודה לקינלי על הניסיונות לנסות לייצר משהו אלטרנטיבי. במקום שאין איש היה אתה איש. תודה רבה, קינלי, טוב אתה עושה. ובלי לפגוע בכבודך, יוסי, כי אתה יודע שאנחנו מאוד פעילים בוועדה הזאת. אבל לצערי הגדול, היום הגיעו אליי שני מקרים של אלימות בתוך בתי הספר שנגמרו בנזיפה, והאלימות הזאת הופכת להיות למנת חלקנו. האלימות הזאת, לצערי, גם כאן. אנחנו מטיילים במסדרונות הכנסת ונכנסים לכאן אנשים שמאיימים על חברי הכנסת. היום ראיתי את זה בוועדת החוץ והביטחון, שמי שלא דיבר בלשונה של מלכות, עמדו מהצד ואמרו לו: תסתום את הפה שלך, מה אתה יודע בכלל, מה אתה מדבר בכלל. וזה מחלחל מכאן לכל חלקה טובה, וזה נוגע בבתי הספר שלנו. ושר החינוך, קיש, יש דברים שאני מתקשר אליך ואני אומר לך שטוב עשיתם, ויש דברים שאני מתקשר אליך ואומר לך: תפקח את עיניך – ושום דבר לא קורה, גברתי היושבת ראש. תזכרו שכמו שבצבא כל דבר שקורה, יש לו את אפקט המצלתיים – אתה נותן מכה, וזה רועד בכל מקום – גם במערכת החינוך, כשמתחילה אלימות ולא מטפלים בה, ויש הכלה וסובלנות, וכשחצרות בתי הספר הן לא המרחבים המוגנים של התלמידים, זה מאיים על הילדים שלכם, על הנכדים שלנו. ואנחנו עסוקים בהכול. ויוסי, אני אומר לך, תחזרו כבר.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת בראש. אני מסתכל על הכנסת הזאת שעכשיו היא קצת ריקה. אני מסתכל על הדוכן שיושבת עליו יושבת-ראש, אבל בדרך כלל יושב כאן יושב-ראש הכנסת, תפקיד מכובד מאוד, מספר שלוש בהיררכיה של המדינה – ראש ממשלה, נשיא, יושב-ראש הכנסת – ואני שואל את עצמי: איך הוא הסכים לחרב את הכנסת, איך הוא הסכים לרמוס את הכנסת, איך הוא הסכים שאף אחד לא סופר אותנו, שהממשלה עושה בנו כברצונה, שהוא בעצם Go for של נתניהו? אם לא מוצא חן בעיניך יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – נחליף אותו. נביא מישהו אחר שיהיה כלבלב של נתניהו ואולי יעביר את החוק. אם בוועדת הכלכלה לא מסתדר העניין הזה, רוצים לבחון את החוק הזה יותר מדי ברצינות ואולי לפסול אותו – יאללה, נקים ועדה מיוחדת. היועצת המשפטית אומרת לו: שמע, זה לא בסדר, רומסים את הכנסת. לא נורא, לא נורא, העיקר שאנחנו נצליח במשימה שלנו לחרב את הדמוקרטיה בישראל. אנחנו נסתכל על אורבן, נראה איך הוא הצליח לחרב את התקשורת, נראה איך הוא הצליח לחרב את בתי המשפט; תראו איך הוא הצליח – אנחנו נחקה אותו ונעשה כמוהו. פשוט תקופה כזאת לא הייתה במדינת ישראל. אין במדינת ישראל רשות מחוקקת – יש רשות מבצעת ששולטת ברשות המחוקקת. ואם תימשך ההפיכה המשטרית, גם לא תהיה רשות שופטת, ואנחנו נצטרך לחשוב מה לעשות במקרה הזה. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת בראש. תראו, אנחנו נמצאים באיזו שעה קשה, קשה מאוד, בתולדות מדינת ישראל. מאות אלפי צעירים, בנים ובנות שלנו מכל המגזרים, מגויסים, נלחמים, מקריבים את חייהם. בבתי העלמין הצבאיים אין חלקה לחילוני ואין חלקה לדתי, אין שורה למזרחי ואין שורה לאשכנזי. כולם טמונים יחד. אין ולא יהיה דם של לוחם ששווה יותר או פחות מדמו של מי שנשאר בבית. אין ולא יהיה כאן הבדל בין דם לדם. מול המציאות הזו מביאה לנו הקואליציה את מתווה חוק הגיוס. אומרים לנו שזה חוק מאוזן, אחראי, חוק שמייצב את המדינה. בפועל, רבותיי, זה חוק שממסד את אי-השוויון ומחלק את ישראל לשני סוגים – אזרח שמוסר את נפשו ואזרח שמקבל פטור. לא על הערכים האלה קמה מדינת ישראל. גיל הפטור נקבע לגיל 26, זאת אומרת שמי שיצליח למשוך עד גיל 26 בישיבה יהיה פטור מהמשך גיוסו לצה"ל. כרטיס יציאה חינם. אפילו ההגדרה של בוגר מוסד חרדי נתפרה כך שמספיקות שנתיים של לימוד בין גיל 14 ל-18 כדי ליהנות מההטבות. ומהן הסנקציות? מי שלא מתגייס אולי לא יקבל רישיון נהיגה עד גיל 23, אולי לא יקבל מלגות, אולי שלילת הנחה בתחבורה הציבורית או בדיור, בעוד שחברנו מהשכונה, שאיננו פחות אוהב תורה ומסורת, שוכב עכשיו במארב בגבול עזה. כך נראה חוק הגיוס, חוק ההשתמטות. זוהי תעודת קנייה רשמית של הכנסת למיעוט שמסרב לשאת בנטל. חוק ההשתמטות הזה הוא חוק שנוסח בשיתוף רבנים חרדים וזוכה לתמיכת המפלגות החרדיות. ולכל הקואליציה הזאת – אני גאה באותם חברי כנסת מהקואליציה שהרימו ראש ואמרו: לא יהיה בבית ספרנו. אני רוצה לומר כאן באופן ברור: אנחנו לא נגד לימוד התורה, התורה היא נכס של עם ישראל, אבל של כל עם ישראל, לא רק שלכם. מדינה יהודית ודמוקרטית לא יכולה לבסס את עצמה על עיקרון שאחרים ילכו במקומנו. החוק הזה דינו ליפול, הוא חוק השתמטות, אות קין על מצחה של הכנסת.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תראו, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני טיפה נסערת ומבולבלת ולא יודעת איך לאכול את המידע שכרגע קיבלתי. כל הזמן שמעתי מצד הקואליציה ביקורת נוקבת, ביקורת מאוד קשה כלפי הח"כים מהמפלגות הערביות, וראש הממשלה אמר שהוא ישקול להכניס את האחים המוסלמים לרשימה פסולה, ואולי צריך ואולי זה נכון. אבל כל הזמן יש, גם פה במליאת הכנסת, צרחות וצעקות כשח"כים מהרשימות הערביות עולים על הדוכן. וחשבתי שזה, אתה יודע, אמיתי. ופתאום אני מגלה שבימים האחרונים – וחשבתי שזה ספין תקשורתי, אבל עשיתי בדיקות היום – הייתה פנייה מטעם הגורמים בקואליציה, ליתר דיוק מטעם החרדים, לאחמד טיבי, ומטעם הליכוד למנסור עבאס ולמפלגת רע"מ, על שיתוף פעולה פרלמנטרי. שת"פ פרלמנטרי שהמפלגות הערביות בצורה כזו או אחרת יעזרו לקואליציה להעביר את חוק ההשתמטות. תקשיבו, זה מה שנקרא, הכול כשר, הכול אפשר, בשפה של התורה: להכשיר את השרץ. זה בסדר כשזה משרת את האינטרסים הפוליטיים הצרים להעביר את חוק ההשתמטות? אז גם מנסור עבאס כשר וגם אחמד טיבי בסדר? כן, באמת. במקום אחר הייתי אומרת "70 פנים לתורה", אבל אני לא אבזה את הספר הקדוש שלנו. אני אגיד: 70 פנים לקואליציה הזאת. אתם כבר רוצים להעביר את חוק ההשתמטות, אז קחו את זה על עצמכם. למה אתם מחפשים שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות? כדי מה? תמורת מה אתם עושים את זה? אני עוד מעט אנסה לברר ואנחנו כמובן נראה את זה בכנסת, תמורת מה זה קורה. אז או שאל תדברו, תודו שאלה השותפים שלכם, כפי שביבי רצה בכנסת הקודמת – כמעט הצליח, והודות לסמוטריץ' לא – או שאל תעשו דברים כאלה. זאת ציניות ברמות שאין לתאר. במליאת הכנסת ללכת איתם מכות, איתמר בן גביר, ובשקט להגיע לשיתוף פעולה בין החרדים לאחמד טיבי ובין הליכוד למנסור עבאס. חבר'ה, זה לא יעבוד ככה, ובסוף-בסוף האמת תמיד תצא לאור. ואנחנו נגלה מה היה במשא ומתן, מה היה התן-וקח ועל מה הייתם מוכנים לוותר ולמכור תמורת חוק ההשתמטות הבזוי הזה, שבסוף החיילים שלנו צריכים לשבת ימים כלילות ומאות ימים בעזה, בלבנון ובסוריה, כשאוכלוסייה מאוד מאוד מכובדת חיה בשלום וישנה בבית. אז תעשו את חשבון הנפש בפעם הבאה כשיהיו פה צרחות וצעקות מצד הקואליציה על המפלגות הערביות. תודה רבה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול כתב ראש הממשלה מכתב לנשיא המדינה. הכותרת של הכיתוב: "הנדון: ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו". זה הנדון, משהו שאחר כך עושים עליו דיונים שלמים וקוראים לזה בקשת חנינה. בקשת חנינה זה לא. לא בתוכן, בוודאי לא בצורה, בוודאי לא מה שנדרש גם על פי החוק. גם במקרה החריג, החריג ביותר שהיה, בפרשת קו 300 לא הגיעו לרמת השפלות שהגיע המכתב הזה. הכותרת האמיתית של המכתב הזה הייתה צריכה להיות – כי כל תוכנו הוא כזה: המדינה זה אני. כלומר, בלעדיו – אין. בלעדיו אי-אפשר לעשות דבר. לא רק עכשיו, משחר קום המדינה – רק הוא, רק הוא, משפחתו. רק הוא, אין בלתו. מדינת ישראל תתפרק אם בנימין נתניהו לא ייקח את המדינה ויריץ אותה קדימה. במילה אחת לא מוזכרים כל המחדלים הנוראיים שלו, בוודאי לא. בבקשת חנינה צריך לכתוב מהם הדברים שלהם בן אדם ראוי, אבל הדבר הראשון שצריך לעשות זה להגיד: אני אחראי, אני אשם במשהו. אבל לא, לא, לא במקרה הזה. נתניהו לא לוקח אחריות על כלום, הוא לא מסוגל, זה לא במבנה האישיותי שלו להגיד "אני אחראי". במבנה האישיותי שלו להגיד "הם אחראים". הם אחראים. אני אומר פה לנשיא המדינה, שאני מכבד אותו מאוד: יש לך תפקיד, לא כל מה שאתה מקבל עונה להגדרה הזאת. אז אם ראש הממשלה רוצה לתת קולב, לשים אותו בלשכת נשיא המדינה, ועל הקולב הזה לבנות משהו אחר – עסקת טיעון, הסדר טיעון, כל דבר אחר – שיקראו לזה בשם. חנינה זה לא. ואסור ללכת בצורה הזאת ולשקר את הציבור כולו. אז יש שקרן אחד זה מספיק, קוראים לו ראש הממשלה. אבל לא צריך לקחת את דבר השקר הזה ולהפוך אותו לסיפור שאנחנו עושים עליו דיון. חנינה זה לא. מה כן קרה? ראש הממשלה בנימין נתניהו סיים בשבוע שעבר את חקירתו הנגדית בתיק 1000, והוא יודע את מה שאני יודע ואת מה שיודע כל מי שיודע מה ההיסטוריה של אנשים שהורשעו בעבירה של הפרת אמונים, ודינם אחד – הולכים לכלא. ולאחר מכן, הוא שם היום, האיש של הפיוס והחיבור – היום היה דיון בוועדת החוץ והביטחון על חוק ההשתמטות על מלא. בוועדת הכנסת הדיחו בפועל את יושב-ראש ועדת הכלכלה, שמו אחר במקומו, ומחר יהיה דיון על פיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה. זה מה שרוצה המפייס הגדול. שקר הוא שקר, גם אם הכותרת היא חנינה. תודה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מנצלת את ההזדמנות שגם שר האנרגיה נמצא פה במליאה, ואני יודעת שגם אדוני היושב-ראש עוסק רבות בנושא האנרגיה. הינה, משרד האנרגיה מפרסם בימים האחרונים שהוא יתיר ליחידות המזהמות בחדרה, אותן תחנות פחמיות, להמשיך להפיק חשמל בצורה של שימור חם כדי לשמור על הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל. השימור החם הזה, אדוני, משמעותו 500 שעות בשנה שהתחנות יפעלו, שלושה חודשים שלמים. בעצם המשרד מודיע לפני כשבוע לתושבי חדרה: שלושה חודשים בשנה תמשיכו להיות עם חלונות סגורים, תתלו כביסה בתוך הבית. והינה היום המשרד להגנת הסביבה, שאמון על הוצאת היתרי הפליטה, מודיע שהוא רוצה לבחון את העניין, והוא לא מוכן לשימור החם. אנחנו ב-1 בדצמבר, היתר הפליטה עומד להסתיים ב-31 בדצמבר, ולא ברור עוד מה עם השימוע הציבורי שהיה ועם ההחלטה של המשרד להגנת הסביבה לבחון מחדש את הנושא. עכשיו, אלה שני משרדי ממשלה במדינת ישראל. האם אי-אפשר לנהוג בצורה קצת יותר מכובדת כלפי הנושא החשוב הזה, שמצד אחד שלו יש ביטחון אנרגטי של מדינה שלמה, ומהצד השני בריאות הציבור? הרי בסופו של דבר נגיע לאיזשהם הבנות ופתרונות, למה צריך להחזיק את תושבי חדרה כבני ערובה? אדוני, היית עסוק קודם, אבל המשרד להגנת הסביבה פרסם היום שהוא לא מקבל את ההנחיה שלכם, והוא רוצה לבחון מחדש, והאם צריך שימור חם או לא שימור חם. אנחנו ב-1 בדצמבר, היתר הפליטה הוא עד 31 בדצמבר.

מירב כהן (יש עתיד):

יש 100 מטר בין הדלת של נאוה, שגרה ברמת גן, לדלת של חוה, שגרה בבני ברק. שתיהן בנות 30, שתיהן נשואות, שתיהן ילדו השנה, שתיהן עובדות ומתפרנסות. אבל בין המציאות שלהן פעורה תהום אדירה. נאוה חיה שנתיים עם לב דרוך, לילות לבנים, ימים טרופים, טלפון שמונח ליד הכרית כמו מטען חבלה שעלול להתפוצץ כל רגע. בעלה בוגר ישיבה, לוחם, מילואימניק, נוכח נפקד בבית מאז 7 באוקטובר. כדור הארץ מסתובב, וגם הוא – סבב ראשון על גבול הלבנון, סבב שני בעזה, אחר כך הגיע גם הסבב השלישי והרביעי. ללידה הוא הגיע מאוחר, לא כי הוא לא רצה, אלא כי המדינה דרשה אותו קודם. נאוה נמתחת בין העבודה, הילדים, הירידה למקלטים, הקניות, הארוחות, החרדה; שנתיים שעשויות רצף אחד ארוך של יממות שמתערבבות זו בזו. הקריירה שלה נעצרה, הזוגיות, והנפש שלה מתוחה, מתוחה עד הקצה. וחוה? גרה 100 מטר ממנה, חיה בעולם אחר. בעלה בבית כל יום וכל לילה, אין מילואים, אין היעדרויות, אין חרדות, אין בחינת גבולות, הקריירה לא נפגעה. למעשה חוה יכולה להרוויח למעלה מ-23,000 שקלים בחודש ולא לשלם אגורה למס הכנסה. היא גם תקבל הנחה בארנונה של עד 90%. לחוה הצהרונים של הילדים זולים יותר והתמיכה הממשלתית שהיא תקבל גבוהה יותר. כשיש דפיקה בדלת היא לא נבהלת, היא יכולה לשלוח את הילד הקטן שלה לפתוח, לבדוק מי זה. יש בישראל שני סוגי אזרחות, אחת שמקריבה את דמה ואחת שבורחת מחובתה. אזרחים שנותנים ואזרחים שרוכבים. חוק ההשתמטות שמובא בימים אלו לדיונים בכנסת ישראל הוא כתב כניעה, כרטיס נסיעה נצחי על הגב שלנו. ועם שיש בו דם אחד שנשפך ודם אחד שנחסך הוא לא עם אחד. בואו לא נספר סיפורים. הגענו אל קו פרשת המים – או שוויון בנטל או פירוק מוחלט של החוזה הישראלי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, בואו נדבר על הספין, על הספין שמריץ שר האוצר שלנו, ספין הרפורמה בשוק החלב. אין ספק כי הצרכן הישראלי משלם על מוצרי חלב מחיר מופקע. אין ספק שמבנה שוק החלב הוא ארכאי ועקום. אין ספק שבמסגרת המאבק ביוקר המחיה וגם למען עתיד החקלאות הישראלית, יש לפתוח את השוק ליבוא, ובמקביל לחזק את הרשתות באמצעות סובסידיות ישירות ונדיבות – את הרפתות, סליחה. אלא מה? בצלאל סמוטריץ' יודע כי היום, בשנת הבחירות, עם התנגדות עזה שיש לו בתוך הקואליציה שלו, אין לו שום סיכוי פוליטי לקדם רפורמה כה מורכבת. אני כבר לא מדבר על כך שמבחינתי הרפורמה עצמה לא בנויה נכון, וניכר כי לא נעשתה עבודת מטה מסודרת ומעמיקה. יתרה מזאת, גם אם בצלאל סמוטריץ' ילבש מדי יום את תחפושת הליברל ויצייץ מדי יום 800 ציוצים לכאורה ליברליים, אנחנו נזכור כי מדובר בשר אוצר מופקר ולא מקצועי, שבמשך שלוש שנים מחזיק 15 משרדים מיותרים, חילק כבר מעל 15 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים, הקפיץ את יחס חוב–תוצר מ-60% ל-69%, מזרים מיליארדים למערכת חינוך שלא מלמדת אנגלית ומתמטיקה, ודרדר את ישראל לשלוש שנים של ירידה ברמת החיים. והיום, במצולות הסקרים, מתחת לאחוז החסימה, כשהוא משלם מחיר על הכישלון הכלכלי המחפיר ותמיכתו בקידום חוק ההשתמטות, הוא מריץ ספין נפסד על גבם של הרפתנים. זה לא באמת עובד על אף אחד. הבשורה הליברלית לכלכלת ישראל יכולה לבוא רק מהמרכז הפוליטי ולא ממפלגה ימנית קיצונית ששמה לה למטרה להרוס את הדמוקרטיה הישראלית. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סעיף 3, אדוני, לחוק-יסוד: השפיטה קובע: "בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק, או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". נכון ברור, אדוני? בוא נעבור לחוק הרלוונטי, חוק בתי המשפט. חוק בתי המשפט קובע בסעיף 68, נכון? אני לא מחדשת לך. חוק בתי המשפט קובע מתי בית משפט יכול לדון בדלתיים סגורות, נכון? מה קובע, אדוני, סעיף 68 לחוק בתי המשפט? אני אקריא לך כדי שיהיה לך מסודר, אדוני, כי ראיתי שהיום הוצאת החלטה, אדוני הנשיא. היום היה דיון בבג"ץ. מסתיים הדיון בבג"ץ, הקהל לא מבין למה מסתיים הדיון, יש לו קצת רעש וקצת המולה. תוך עשר דקות בערך הוא מוציא החלטה בת מספר עמודים, מפורטת ומנומקת – הכינותי מראש, ממש כמו איזה גובלן שמכינים ללמד אותנו איך עושים – החלטה שבדיונים נפיצים הדיונים לא יהיו עם קהל. טוב, אומנם אתה באמת מדי פעם, אדוני השופט יצחק עמית, מצפצף על החוק – ראיתי את זה כשצפצפת על חוק החסינות, לדוגמה, ועשית שימוש לרעה בסמכות שיש לך להרחיק, אז אני רוצה להקריא לך. בבקשה, הינה, סעיף 68 החביב. בבקשה, לא נגעתי, אדוני, בואו נלמד ביחד את הנושא הבא: בית המשפט ידון בפומבי. "בית המשפט רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות אם ראה צורך לכך" – עכשיו תקשיב טוב, אדוני השופט – "באחת מאלה". מה זה אומר שזה באחת מאלה? זו רשימה סגורה. מה שכתוב פה ולא שום דבר אחר. אז בוא נחפש ביחד את הסמכות שיש לך לקיים דיון בעניין נפיץ בדלתיים סגורות, כי לא בא לך על הקהל. אתה הרי אוהב לעשות את זה בתנאי בית מרקחת, ואנחנו הוכחנו לך במהלך המלחמה שאנחנו לא ניתן לבג"ץ שלא ישמעו שהוא נותן זכות עמידה לעזתים וזכות עמידה למחבלים וזכות עמידה למשפחה של וליד דקה, יימח שמו וזכרו, ואנחנו לא ניתן יד שיקיימו שם דיונים שבהם הרשות הפלסטינית מגישה נגד חוק של הכנסת. נכון? כל הדברים הללו, ועל זכויות המחבלים בכלא ומה הם אוכלים. לא, אנחנו נהיה שם, ואנחנו נזכיר לך שאנחנו רואים, רואים את הדברים. ולכן, אומנם זה לא נעים, לא נעים. מדי פעם הקהל מתרעם עליך ואומר עליך איזו מילה. מה לעשות, אין לך טקט, ומה לעשות, אתה מתעלם ממשפחות שכולות וממשפחות נרצחים. אפילו שאלת את אימא של אחד מהחיילים החטופים שלנו, הגברת גואילי, שאלת אותה "מי את?" כשהיא ביקשה לדבר. אז אני רוצה להזכיר לך את הרשימה הסגורה – נשארו לי שמונה שניות, אדוני הנשיא, אני מבטיחה לך, תעשה בגוגל, זה יעלה לך, נכון? אדוני השופט יצחק עמית, הנשיא, אתה אמור להכיר את זה, נכון? ואגב, אדוני, אם מישהו אומר לך – לצערי אני חייבת לומר לך בהקשר הזה, שאותה ועדה שמינתה אותו, ועדה בלי סמכות, אותה ועדה קיבלה הכשר גם מהשר שלנו למנות באותו ערב 36 שופטים. אז בוא, אז אני לא בקטע של כותרות, אני בקטע של מהות. אני רק אומרת לך שמוטב היה עושה שר המשפטים אם היה מגיש קובלנה משמעתית נגד יצחק עמית, רק על זה שהוא אמר שיש לו טופס 4 כשאין לו. ובכן, אדוני, אני מסיימת בדיוק בחמש שניות. לשם שמירה על ביטחון המדינה מותר בדלתיים סגורות, לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה, לשם הגנה על המוסר, לשם הגנה על עניינו של קטין, לשם הגנה על עניינו של מתלונן, וכשהדיון עלול להרתיע מעדות חופשית, לשם הגנה על סוד מסחרי – אין לך סמכות. יש לך סמכות להרחיק – סעיף 72 לחוק בתי המשפט – אבל יש לך סמכות, אדוני, להרחיק אדם שהפריע, לא קבוצה ולא עונש קולקטיבי. שמחתי לעזור לך.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ובוועדת כספים התמונה בכלל אבסורדית, חברת הכנסת גוטליב. חשבתי שמתעסקים שם בתקציבים לשיפור הבריאות, לפיתוח תשתיות, אולי יוקר המחיה, לטפל בו, אבל לא, שם עוסקים באישור תוספת תקציב לריהוט החדש בדירת השרד של הרב הראשי לישראל, עדיפות לאומית במיטבה. ומה עם ועדות הבריאות והחינוך? טוב, הן סגורות, אין מי שידון שם בשום דבר. הקואליציה משביתה אותן כבר חודש. אבל בסוף מצאתי נקודת אור אחת, בוועדה ששייכת כמובן לאופוזיציה. חברי חבר הכנסת גלעד קריב קיים דיון מאוד מאוד חשוב במקרה נורא, היעלמותה של הילדה היימנוט קסאו, תזכורת שיש לכנסת עוד סיכוי אם רק יישבו בקואליציה אנשים שאכפת להם מהמדינה. חברי הכנסת, תסתכלו על הרשימה שהצגתי לכם כעת, במה הוועדות האלה לא עוסקות: הן לא עוסקות בכם, בכם, אזרחי ישראל – לא ביוקר המחיה שחונק, לא בחינוך, לא בבריאות, רק בעצמם. קואליציה שמתנהלת בתחושת בהילות. מבינים שהשעון מתקתק, שעוד מעט בחירות, וצריך פשוט לגמור מהר את כל מה שיעשה להם טוב, כדי לאחוז בעוד שליטה, בעוד דבר. ואני אומר לכם, אתם ממהרים להחריב כל חלקה טובה בישראל, עוד אחרי שיצאה כאן שלוש שנים נוראיות שהעברתם עלינו. ואני אומר לכם, מי שמשלם את המחיר זה האזרחים. אבל בקרוב בחירות, והאזרחים רואים, רואים לכם, רואים אתכם, ולא ישתקו על כך. תודה רבה, אדוני.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיעה בתזמון לא מקרי בכלל. בקשה כזו בעיצומה של אחת התקופות הרגישות ביותר בתולדות המדינה היא לא רק מהלך פוליטי – היא ניסיון בוטה להסיט את הדיון מסדר-היום האמיתי, הביטחוני וממחדליה של ממשלת 7 באוקטובר. ובכן, בואו נדבר על סדר-היום בפועל. קואליציית 7 באוקטובר לא רק שהביאה עלינו את הטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי בארצו מאז קום המדינה, היא ממשיכה באותו קו של פגיעה בביטחון וחקיקת חוק פטור גורף לציבור שלם משירות בצה"ל, בעוד שבצה"ל יש משבר כוח אדם חריף שלא היה כמותו מעולם. זאת ועוד, הקואליציה הזאת עושה הכול כדי להוריד מסדר-היום את הצורך הבוער למנות ועדת חקירה ממלכתית שצריכה ומחייבת אותם לשאת באחריות למחדל הגדול ביותר שאירע במשמרת שלהם כדי למנוע את הטבח הבא. אל לנו להתבלבל מהתהליך ומהתרגיל התקשורתי. עלינו להתמקד במעצבים האמיתיים של גורלה של מדינת ישראל עשור קדימה, ובעתידה של מדינת ישראל, בביטחון המדינה ובביטחון ילדינו ונכדינו. אני כאן כדי לומר שלא רק שאין ניצחון מוחלט – יש עדיין שבע חזיתות פתוחות, ואויבינו ממשיכים ומתחזקים, חיזבאללה מתחמשים, חמאס מתחזק, וממשלת המחדל נאלמה דום לנוכח הצבעה במועצת הביטחון שהניחה תשתית למדינה פלסטינית. לגבי בקשת החנינה – אפשר וצריך לדון על חנינה כשיתקבל מכתב חנינה עם השורש חנ"נ, ובו ראש הממשלה מתחייב לסיים את עיסוקו הציבורי והפוליטי. אני לא ראיתי כזאת פנייה. ובכן, עיניים על המטרה, לא על הספינים ולא על הסחות דעת. אז בואו נסכם: חוק גיוס לכולם וביטחון המדינה בראש סדר העדיפויות, ועדת חקירה ממלכתית, השבת החטופים כולם, החזרת משילות והורדת יוקר המחיה – אלו הסוגיות שצריך לעסוק בהן, אלה סדרי העדיפויות האמיתיים שישפיעו על עתידנו ועל ביטחון ילדינו. עלינו לשים אותם בראש סדר העדיפויות.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – אתה יודע, אדוני, יש תחושה שהכנסת, או נבחרי הכנסת, שדרכם כנראה לא שפרה עליהם במסגרת המקצוע, מצאו כאיזה שק חבטות את מערכת המשפט. השבוע באמת התפחלצתי לראות מה קרה באולם בג"ץ, איך הפכו את האולם הזה לשוק, לגועל. 14 שנים הייתי עורכת דין. כשאני הייתי קמה לבית המשפט ועוטה עליי את הגלימה, אלה היו הרגעים הכי טהורים, נקיים ומלאי תקווה, והייתי יודעת שגם אם ההחלטה לא תמצא חן בעיניי, תמיד היו לי דרכים לעקוף. אבל היה טוהר, הייתה מידתיות, היה כבוד לשופטים. ואילו עכשיו, זה מחליט לקרוא נשיא, לא לקרוא נשיא, זלזול, צעקות, שוק. אני מנסה לחשוב, אתה יודע, בחלומי אני מדמיינת, ויש לי גם כעס על מערכת המשפט – אתם יודעים על מה אני כועסת? שהוא חשב שזה נכון שנאשם יכול לכהן כראש ממשלה. איזה נפלא אם הייתה החלטה אחרת, איזה שקט, איזו מדינה נהדרת הייתה לנו. אז הוא היה מתעסק בתיקים שלו, ואנחנו היינו מנהלים מדינה לתפארת – ולא מכונת רעל, ואיך לפרק את מערכת המשפט ואיך לפגוע בבג"ץ. יש פה טירוף, טירוף שהוא לא ברור, ואתה יודע מה מדאיג? שהטירוף מגיע מאנשי מקצוע. להתחיל לתת פה עכשיו כל מיני שיחות או התייחסות לנשיא. הנשיא עמית, אתה נשיא בית המשפט, אתה תקבל את כל הכבוד הראוי לך, ולו רק בגלל שאתה נשיא, כי אתה שנים – ואני מאוכזבת מההחלטה; כן, אני מאוכזבת, אבל קיבלתי; כי ההבדל הוא שאני מקבלת את החלטות בית המשפט. וכבר מאסנו בלראות את להקת המעודדים שמגיעים לכל דיון וצורחים, ושוק. וכן, אדוני הנשיא, אני קוראת לך מכאן: תסגור את הדיונים האלה, אין צורך. אנשים יכולים לשבת מול הטלוויזיה. הם לא עדים, הם לא חלק מהמערכת. ועם כל הכבוד לפומביות, ברגע שזה הופך לשוק וזה הופך לקטסטרופה, אני מתביישת, כאזרחית המדינה. אני לא רוצה לומר שאני עורכת דין שמגיעה מהאזור הזה. אני פשוט חשה בושה, עלבון, שככה מתייחסים אליכם. ואתם יודעים מה? חבל, חבל על ההחלטה הגרועה הזאת, שמדינת ישראל היום משלמת מחיר, כי רציתם להיות דמוקרטים. הינה הדמוקרטיה שהובילה אותנו לרעל, לאשפה, למכונת רעל, ונאשם בפלילים שרוצה לעשות לנו חנינה. לא, לא, התבלבלתם, אם לא שמתם לב מה הוא כתב – הוא יחנון אותנו, הוא יאחד את מה שהוא שורף. זה כמו מי שמדליק להבה והופך להיות כבאי אחרי שנייה. אנחנו לא צריכים את הטובות שלך. חיכית כל כך הרבה זמן לנהל. תנהל את התיקים. אל תברח, כי אתה יודע מי קורס? לא התיקים – אתה קורס, אדוני ראש הממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תראו, אני יושב פה ואני חושב שאני הבנתי את הבעיה. יש בעיה. קודם כול צריך להודות בזה, זה תחילתו של פתרון. הבעיה בעיניי היא שיש לכם מה שנקרא אירוע בעייתי. האירוע הזה, אני קורא לו ראבי. יש לכם מלא ראבי. כל דבר שאנחנו אומרים, כל דבר, הבעיה שלהם – הם רק ביבי. כל דבר. ראב-ראבי. אתה מדבר על ועדת חקירה ממלכתית, כי הורים רוצים לדעת מה קרה לילדים שלהם – רק ביבי, רוצים להפיל אותנו; אתה מדבר על 100 מיליון שקלים, שהיינו בצפון וצריך להקים, כדי להרים אזור תעשייה, להביא 5,000 מהנדסים – רק ביבי; אתה מדבר על ילדים שמתאבדים – רק ביבי; אתה מדבר על ועדת חינוך – חבר כנסת מדבר על ועדת חינוך שלא קיימת בכנסת, ואז צועקים לו: רק ביבי, תבוא לזכויות הילד – היא יו"ר ועדה חודש – תבוא לזכויות הילד. אתה מדבר על תאונות דרכים – רק ביבי, אתם רוצים להפיל אותנו; אתה מדבר על נרצחים כל תשע שעות, בקולומביה של פבלו אסקובר לא נרצחו כל כך הרבה אנשים, אתה מדבר על נרצחים – רק ביבי; היום אתה מדבר על גיוס, אתה מסתכל על האנשים, יושבת שם שבות, שהיא לא מהמיליה שלי בשום צורה, עם ילד עליה, שנרדם ומתעורר מדי פעם מהצעקות של היצורים האלה, ואז – "רק ביבי". אי-אפשר לדבר. אי-אפשר לדבר על כלום במדינה הזו, כי אתה אומר משהו מהדם של – 420 הרוגים בתאונות הדרכים, הגברת מרי אנטואנט: "סעו בתחבורה ציבורית". בפעם האחרונה שהיא עלתה לאוטובוס זה היה מדובאי למלון, כשהיא נחתה, לטאג' מאהל שלה. אתם, יש לכם בעיה. לבעיה הזו יש שלוש אותיות מרכזיות, אתם רק ביבי. אי-אפשר איתכם. גם על הגיוס. זה פשוט הזוי, הפלופ הזה, שרק 600 אנשים יתגייסו בשנה וחצי הראשונה – קלטתם את זה? כי יש 3,000 מתגייסים, עושים להם הנחה, כאילו עכשיו אנחנו מקבלים תו הזהב. אתה לא תתגייס, כן תתגייס, 10% יתגייסו, לא יתגייסו. מה זה השטויות האלה? כולכם, כל ביקורת שיש עליכם: אוי, רוצים להוריד אותנו, רוצים זה. גם על הגיוס. איזה בכיינים. אין, אתם לא מסוגלים לקבל ביקורת, כי יש לכם מחלה. זה רק ביבי. כל דבר: רק ביבי. ראב ראבי. ראב ראבי. הרגתם אותנו.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה להקריא כאן פוסט שכתבתי במוצ"ש, והפוסט הזה זיכה אותי בגידופים, בקללות, באמירות קשות, כמו עוכרת ישראל ומה לא. אני אקריא לכם את הפוסט: "סבאח אבו אל-קיעאן, אישה בת 20 שנורתה למוות בג'ת שבשרון כשהייתה ברכבה בדרכה עם אחותה למכולת. המקרה הזה חריג בעיניי במיוחד, כי הוא מבהיר עד כמה המדינה הפכה למערב פרוע ללא כל משילות או הגנה בסיסית. החמושים הגיעו למקום והחליטו סתם לירות לכל עבר כשלא מצאו את היעד שבו רצו לפגוע. סתם. ירו על בני אדם כי אפשר, כי מותר להם, כי אין סיכוי שיעצרו מישהו. יורים בחסות ההפקר. רוצחים לשם ההנאה. זה כל כך מזעזע. הזילות הזאת בחיי אדם היא התפרקות חברתית שאי-אפשר לקבל. רק כשנחזיר לחיים פה את הערך נדע שהתחלנו לבנות מחדש את המדינה. הרצח והפשיעה בחברה הערבית ובכלל הם לא גזרת גורל. מדיניות והשקעה מדינתית יכולה וצריכה למגר את המציאות הזאת. זה עלינו. יהי זכרה מהפכה." אני רוצה לומר לכל מי שכתבו לי דברים כל כך נוראיים, מה היה כל כך רע בפוסט הזה? למה זה רע לחוש חמלה על חברה שפוגשת פשיעה ורצח ואלימות ברמה בלתי נתפסת? למה לדרוש שאנשים לא יירצחו פה סתם כי הם יוצאים למכולת או לסיבוב בשכונה זה דבר שהוא בעייתי מבחינה לאומית, מבחינה אזרחית, מבחינה מנהיגותית, למה? למה הפכנו להיות? מה הגזענות הזאת שהחילו בנו, שהופכת את הדרישה הכי פשוטה, שאזרחים לא יירצחו ברחוב סתם, למשהו לא לגיטימי? לא הבנתי. לקחתי את המילים הללו לנאום עכשיו, ותוך כדי גיליתי שהיה עוד רצח, רצח נוסף בחברה הערבית, מאהר זריקי, בן 20, נורה למוות בכפר כנא. תגידו לי, זאת ישראל שאנחנו רוצים כאן? אנחנו רוצים כאן מדינה בטוחה, הגונה, שבה אזרחים חיים ללא פחד, לא חוששים לצאת לפארק, למכולת, לשכונה, פן יירו בהם סתם ככה, סתם ככה לכל עבר. כי ארגון הפשיעה לא מצא את היעד, אז יורים בכולם. למה זה דבר הגיוני? למה מציאות כזאת מתקיימת? ולמה אנחנו מקבלים את זה? לא צריך לחכות שזה יקרה בשכונה שלנו, צריך להיות מספיק בסולידריות כדי לומר שאין פה משילות ואין פה ריבונות, והזילות הזו בחיי האדם היא בלתי נתפסת - -

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי כנסת, מכובדי השר כהן, מכובדי השר כהן, אשמח שתאזין לדברים כי הם לא מפי. לא תיאמתי את הדברים עם חברתי חברת הכנסת נעמה לזימי, אבל גם אני, אדוני היושב-ראש, מבקש לומר דברים באותו נושא, דברים שהם לא מפי. אתמול, יחד עם חברי יאיר גולן, ביקרנו בסוכת האבלים בכפר יאסיף של משפחת ספיה, שאיבדה את הבן נביל ברצח מזעזע. הוא יצא מביתו לקנות משהו במכולת אחרי יום לימודים ארוך, ונקלע על לא עוול בכפו לאירוע ירי. אתמול בסוכת האבלים אחותו הבכורה, אדוני היושב-ראש, פנתה אלינו במילים הבאות: לפני שנדבר על הרצח של אחי, חשוב לי שתדעי מי אנחנו. אנחנו משפחת ספיה. אבא שלי, ד"ר אשרף ספיה, רופא שיניים, איש ערכי וישר. אימא שלי, ראויה, היא יועצת בית ספר שמקדישה את חייה לילדים ולחינוך. משפחה טובה, מלומדת, ערכית, שתורמת לחברה ולמערכת החינוך שנים ארוכות; משפחה שלא דמיינה שהמוות ייכנס אליה בצורה כל כך אכזרית. ואני שאם, אחותו של נביל, האחות שעוד אתמול נכנסה איתו לבית הספר, והיום כותבת עליו בלשון עבר. ועכשיו אני רוצה שתדעי מי היה נביל, כי הוא לא מספר, לא כותרת ולא עוד מקרה. נביל היה תלמיד כיתה י' מצטיין במגמת כימיה-ביולוגיה. החלום שלו היה להיות רופא. הוא נשא בלב שלו רצון אמיתי להציל חיים, לתקן ולרפא. הוא היה ילד מלא אור, ילד שלאיפה שהוא נכנס, האוויר נהיה טוב יותר. תמיד צחק, תמיד חייך, תמיד רצה לשמח אחרים. הוא עזר לי. הוא עזר לכל מי שסביבו. הוא היה ילד שאכפת לו באמת. הוא אהב אותי, דאג לי, ראה אותי. אח שאמור היה להמשיך לחלום ולחיות. אני פונה אליכם מתוך לב מרוסק, מתוך כאב שאין לו גבולות ומתוך זעם שהוא כבר לא רק אישי, הוא זעם של דור שלם. אנחנו דורשים תשובות, דורשים ולא מבקשים. אנחנו רוצים לדעת איך ילד בן 15 יוצא מהבית ולא חוזר, איך תלמידים בחברה הערבית חיים בכל יום פחד אמיתי מהדרך, מהשער, מהכיתה, מההפסקה, וגם מבית הספר עצמו. אנחנו רוצים תשובות ועכשיו: מה נעשה כדי שהרצח הבא לא יקרה? מה אתם, כמערכת שאחראית לביטחון התלמידים, עושים בפועל כדי להגן עלינו? איך תדאגו שהורים לא יקברו עוד ילד? איך תדאגו שאחות לא תכתוב עוד מכתב כזה? אנחנו מצפים ממך לעמוד מולנו, לא מאחורי הודעות רשמיות. אנחנו מצפים לשמוע קול ברור, אמיץ ופועל. ולסיום, שאלה אחת שמונחת על הלב שלי: איך אני אמורה לחזור לבית הספר? איך אני אמורה לעבור בשער שבו בכל יום נכנסתי עם אח שלי? והשאלה הזאת היא לא רק שלי. החברים של אחי, תלמידי בית הספר, פונים אליי, אומרים לי שהם לא מסוגלים להיכנס. הם מפחדים. הם מזועזעים. הם איבדו את תחושת הביטחון הבסיסית ביותר. מה אתם עושים עם זה? איך אתם עוזרים להם? איך אתם משקמים את הביטחון שאבד אצל כולנו? הזמן של מילים ריקות נגמר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודעת אם אתם – חלקכם אולי יודעים, אני הייתי ראש מועצה אזורית כמעט 12 שנים, והתמודדתי עם אתגרים של מרחב כפרי, קהילות קטנות, חוסן, שירותים, חקלאות, יישובים קטנים, שטח גדול, ביטחון, רווחה, תשתיות, תרבות. אבל הכי חשוב, ללא ספק, או אחד הציוויים שהיו לי, היה החינוך של הילדים, שהם דור העתיד. ניסיתי לחנך או לתרום לחינוך לאזרחות, להומניזם, לאקטיביזם, לסובלנות, לחשיבה ביקורתית, לציונות, לגיוס משמעותי לצה"ל. אבל לשם כך, הילדים צריכים להגיע לבית ספר, ובמועצות אזוריות הם מגיעים לבית ספר בהסעה, באוטובוס צהוב או עם קבלני הסעות, אבל הרבה גם באוטובוסים צהובים שיש למועצה. היום הפגינו ראשי מועצות אזוריות כאן, בכנסת. הם הגיעו מכל רחבי הארץ, בערך 40 אוטובוסים, אותם אוטובוסים שמסיעים ביום-יום את הילדים לבתי הספר. מרכז השלטון האזורי וראשי המועצות יצאו במחאה. הם הלינו על שחיקת התקציב של ההסעות לתלמידים, תקציב שהמדינה צריכה לתת. הם סיימו את ההפגנה והם הגיעו לכאן, לכנסת, למשכן הכנסת, לפגוש את שר האוצר. הוא ניסה להתחמק; הם הצליחו לתפוס אותו. אבל להגיע לבית ספר זו זכות בסיסית של כל תלמיד. זה חלק מהזכות לחינוך חינם, זה חלק מהזכות לשוויון, ולא צריך להפלות את ילדי המועצות האזוריות. מאז 2012 תקציב הסעות התלמידים במועצות אזוריות הוקפא, ונוצר גירעון מובנה. מי שמממן את הגירעון הזה הן המועצות האזוריות. 13 שנים המועצות סופגות את העלויות, והיום הן באו לכאן לכנסת לומר די, כי אין להן יכולת לשאת את הגירעונות האלה יותר; אין להם יכולת לסבסד את המדינה. עבור המדינה זה באמת כסף קטן, אבל עבור המועצות האזוריות הקטנות מדובר בכסף גדול, וכיסוי הגירעונות מקופת המועצות הוא על חשבון שירותים חיוניים אחרים שנמנעים מהתושבים. אז משרדי האוצר והחינוך פשוט הקפיאו את המדדים של התקצוב. הם מתעלמים מההתייקרות במשק, מעלות הדלק, הביטוחים, שכר הנהגים, תחזוקת האוטובוסים, מכרזי ההסעות. וראשי המועצות שמגלים אחריות דואגים, נאמנים לתושבים שלהם, וממשיכים לתת את השירות לתלמידים שנה ועוד שנה ועוד שנה. אז קצת אמפתיה יש מהמשרדים הרלוונטיים, אבל תמיד נסוגים מהסכמות עבר. אז כנראה שהמרחב הכפרי הוא לא ממש הבייס, ולכן מותר. וילדי המרחב הכפרי לא מספיק חשובים לממשלה הזאת, כי הם לא בבייס, והחינוך של ילדות וילדי המושבים והקיבוצים לא מספיק רלוונטי. אז אולי זה לא ימין וזה לא שמאל – זה פשוט הכי ישר שיכול להיות, כי זה חינוך הילדים, זה דור העתיד, זה החיילים של העתיד.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום מציינים בעולם את יום האיידס הבין-לאומי, 1 בדצמבר. היות שאין בכנסת ועדת בריאות, אני רוצה לדבר על הנושא הזה כאן במליאה, מתוך דאגה אמיתית לבריאות הציבור. במשך שנים האיידס ונגיף ה-HIV נקשרו לאנשים הפעילים מינית בקהילה הגאה, אך אני רוצה להפתיע אתכם ולספר לכם שהאוכלוסייה השנייה בגודלה בנשאות נגיף ה-HIV היא האוכלוסייה ההטרוסקסואלית, ובה 30% נשים. לעומת הפחד המבעית שהיה נחלת המחלה והנגיף בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, אנחנו עכשיו חיים בעידן שבו יש טיפול, וההידבקות אינה נחשבת בעיני הציבור למסכנת חיים. למרות זאת, אי-ידיעה על נשאות הנגיף תביא להתפרצות המחלה, לסיבוכים ולסכנת חיים, לכן יש צורך בבדיקות ובאבחון. בישראל ניתן להיבדק ללא תשלום לנשאות לנגיף. ניתן לעשות זאת בקופות החולים, במרפאות האיידס, בבתי חולים ובמרפאות של הוועד למלחמה באיידס. בבדיקות נשאות לנגיף אנחנו נמצאים הרחק ממדינות מערביות אחרות. אצלנו בישראל אין מספיק הסברה, אין מודעות, ואנחנו עדיין רואים מאות נשאים וחולים חדשים כל שנה. כל עוד האדם אינו יודע שהוא נשא, הוא אינו מקבל טיפול, ומסכן את בריאותו, ובעיקר – הוא עלול להמשיך להדביק אחרים ואחרות. בישראל חיים היום – קצת סטטיסטיקה – למעלה מ-9,000 אנשים עם איידס או נשאים של HIV. לרגל ציון יום המאבק באיידס היום, משרד הבריאות פרסם כי בשנת 2024 אובחנו 317 אנשים עם נשאות של HIV או איידס, 317 אנשים מקרב אלה שנבדקו. כמה עוד לא נבדקו? אנחנו לא יודעים. מה עם נשאים שלא יודעים אם יש להם את הווירוס הזה? דווקא אלה מסכנים את הבריאות שלהם ושל אחרים, מחוסר ידיעה או, יכול להיות, מבושה. אגיד לכם שקבוצות הגיל העיקריות של נשאות הנגיף והמחלה הן מ-25 עד 65, והרוב בגילם 35–54, גם גברים וגם נשים. חובה על המדינה ליידע את כלל האזרחים על הצורך בבדיקה לנשאות HIV ועל העובדה שכבר מזמן המחלה לא נמצאת רק בקרב הקהילה הגאה אלא נמצאת גם בכל פלחי האוכלוסייה בישראל. לפני כמה ימים הקמתי שדולה למאבק במחלות זיהומיות. אנחנו חייבים להמשיך לפעול על מנת למגר את נגיף ה-HIV ומחלת האיידס בישראל ומחלות זיהומיות נוספות. תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. מה שמצחיק הוא שאתם קוראים לנו אנרכיסטים, אבל אתם עושים הכול כדי לפרק פה מוסד אחרי מוסד – את מערכת המשפט, את הכנסת, את המשטרה. את מי עוד אתם רוצים לפרק? אין פה מוסד שאתם לא מנסים לפרק אותו. אגב, במילון זאת אנרכיה, לא לחסום כביש בגלל הפגנה, אוקיי? אנרכיה זה לפרק את מוסדות המדינה, שזה בדיוק מה שאתם עושים. למה אני מדברת על זה? בואו נתחיל מהסוף. אף אדם לא רוצה לראות במדינת ישראל ראש ממשלה נכנס לכלא. זו תהיה בושה למדינת ישראל שעוד פעם בכיר שלה נכנס לכלא. אבל כשראש הממשלה טוען שהוא מבקש חנינה לא בשבילו, הוא לא צריך אותה, הוא רוצה חנינה בשביל אזרחי מדינת ישראל, כי אכפת לו מאזרחי מדינת ישראל, מה שנקרא, פה השתנקתי. אם היה לו כל כך אכפת מאזרחי מדינת ישראל, יש כל כך הרבה דברים שכדאי לו לעשות. בוא נתחיל מזה שתיפגש עם מועצת אוקטובר, עם משפחות הנרצחים, שב איתם כמה דקות, תנסה להסביר להם. אולי תצליח להסביר להם מדוע אתה מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית ורוצה להקים איזו ועדת טיוח פוליטית. הרי לפני שש שנים – אני גרה בבאר שבע, אני מוקפת במצביעים שלכם. לפני שש שנים אף אחד לא ידע מה השם של היועץ המשפטי לממשלה; את אף אחד לא עניינו בתי המשפט. זו עבודה שלכם, עמוקה, מעמיקה, יחד עם כל מכונת הרעל, להסית, לרמוס, לכתוש את המערכות במדינת ישראל, את מוסדות המדינה, את כל מי שבולם אתכם מלעשות כרצונכם. מייד הם נחשדים כבוגדים. הם מפריעים לכם, אז כמובן שמייד הם בוגדים.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, מזכיר הכנסת, כנסת נכבדה, הממשלה הזאת עסוקה כל היום, לצערי, בסתימת פיות, פעם לחברי הכנסת, פעם לעמותות עם חוק העמותות ופעם – והיום ראינו את זה על טורבו – לתקשורת, עם חוק רפורמה שבא בעצם לרסק את התקשורת. הרי מה עושים? רוצים להעביר הצעת חוק של 112 עמודים בחקיקת בזק – הצעה שיש בה שינויים תשתיתיים ממש בכל מערך התקשורת, עם בקרה על החדשות, עם הקמה של רשות חדשה. הוועדה המוסמכת לדון בכל זה היא ועדת התקשורת. למעשה זה כתוב בתקנון הכנסת. אי-אפשר לשנות סדרי עולם בשוק התקשורת בלי דיונים ענייניים ובלי העמקה – לא פחות ולא יותר ממה לעשות? כמו שאמרתי – ב-112 עמודים. זה הרי יוביל לפגם מהותי בהליך החקיקה, ואתם יודעים איך זה, כי ככה לא מחוקקים רפורמה. אז עוד פעם נשמע פה כל מיני צעקות על בג"ץ ועל השופטים, ונראה כל מיני מופעי אימים של חברי כנסת בבית המשפט. אבל מה? לבית המשפט באמת לא תהיה ברירה אלא לפסול את הרפורמה הזו. למה? כי היא לא עומדת במה שצריך כדי לחוקק אותה. זה כמו שמחוקקים פה חוקי-יסוד שאין להם שום קשר להליך החקיקה של חוק-יסוד. יש דרך לחוקק דברים. לא סתם קוראים לדברים כמו שקוראים להם. אבל פה מילים הן תמיד המלצה, וקרנה של המילה ירדה משמעותית בממשלה הזאת. ואם כל זה לא מספיק, יושב-ראש הכנסת אופיר כץ, שיושב כאן, קבע בעצמו שני כללים מתי תוקם ועדה מיוחדת – האחד - - -

ירון לוי (יש עתיד):

גיליון, נכון. קיבלנו את הגיליון, עלון – כל דבר שלא נקרא לו – של חבר הכנסת בועז ביסמוט, שאני חייב לציין שאני מעריך מאוד, מעריך מאוד את האדם, ולפחות את כל מה שהוא משדר. עכשיו אני רוצה להקריא: "אחרי שנים ארוכות של ואקום, חוסר ודאות, דחיות, והבטחות שלא התממשו, לראשונה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק שמציעה פתרון אמיתי. מתווה הגיוס של ביסמוט מאזן בין צורכי צה"ל לבין שמירת עולם התורה ומחזיר יציבות למדינת ישראל. עושים היסטוריה – יחד". יש כאן ציטוט מאוד יפה ונוגע ללב: "אחרי שנים ארוכות של ואקום, חוסר ודאות, דחיות, והבטחות שלא התממשו, לראשונה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק שמציעה פתרון אמיתי. כלל עם ישראל למען כלל עם ישראל". עכשיו, אני חייב לומר לחבריי חברי הכנסת: אני מסכים עם כל מילה מהפתיח של חבר הכנסת ביסמוט, אבל החוק הזה – ככל שאנחנו צוללים יותר לנתונים, אנחנו מבינים שזה חוק שפוטר ציבור שלם מגיוס לצה"ל. אנחנו צריכים לעמוד על זה שמי שלא מתגייס, לא מקבל שקל מהמדינה. מי שלא מתגייס, אם הוא דתי או חילוני, לא יכול לקבל את הזכות לבחור ולהיבחר במדינת ישראל. במדינה יש חובות ויש זכויות. הגיע הזמן שנראה את חוק הגיוס כצורך לאומי ולא כצורך פוליטי. חוק הגיוס, שנדחה ונדחה, זה חוק שבנה ממשלות ופירק את החברה. אחרי 7 באוקטובר אנחנו באמת צריכים לבחור בלבנות חברה אמיתית ולגרום לכל חלקי האוכלוסייה – גברים בריאים – שיתגייסו כולם לשרת את המדינה. תודה רבה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - אתה יודע מה זה? אומרים לו לא, אז הוא אומר: אבל לא חשוב, הינה בא עוד אחד, בקיצור, "עוד זה מדבר וזה בא". לא סיימנו להתאושש מהגאונות של רפורמת החלב או מוצרי החלב, והינה אנחנו מתבשרים, ממש ברגעים אלו, שבימים הקרובים ייחתם הסכם בין ישראל לבין ארצות הברית ויגיעו הצווים מהאוצר לפתחה של ועדת הכספים כדי לאפשר הורדת מכסים עמוקה ביותר, שעלולה למוטט ענפים נוספים בחקלאות ישראל. ואני רוצה לספר ולהגיד – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את העניין, אתה קרוב, ואני מקווה שנוכל לפעול ביחד בעניין – הכול התחיל מבהלה וחוצפה – בהלה, אגב, מוצדקת – כשנשיא האימפריה אמר לנו: חברים, אם אתם לא מורידים מכסים, אני מעלה מכסים באופן אגרסיבי. אז זה לא פשוט, אכן לא פשוט. צריך להתמודד. אבל מה שמטריד זה החוצפה, שהייתה מלווה בשמחה גלויה, לניצול הזדמנות, מטעם אנשי האוצר: הינה, זאת ההזדמנות שלנו, בתור אנשי הכלכלה הגלובלית, הכלכלה שרואה את חזות הכול בהנעת סחורות ללא מעצורים, ללא מחסומים, ללא התחשבות בכלכלה מקומית, בעסקים מקומיים, בתעשייה מקומית, בחקלאות מקומית. במה שאותו טראמפ עצמו יודע לעשות היטב – להגן היטב על הפועלים, על היצרנים, על החקלאים, על התעשיינים שלו – אנחנו כאן נכשלנו. מה הכוונה נכשלנו? אנחנו מורידים מכסים, ולא עולה על דעתו של איש באוצר, במשך שלושה, ארבעה חודשים, חצי שנה שהנושא הזה נדון, להכין תוכנית כלכלית לתמיכות משמעותיות מתאימות באותם ענפי חקלאות שייפגעו באופן דרמטי. אם אין ברירה, כי האימפריה כופה עלינו לפתוח, להוריד מכסים, נתכבד ונשקיע בעצמנו את המשאבים שכל מדינה נאורה ששומרת על אנשיה צריכה לעשות. עניי עירנו, חקלאי עירנו, עסקי עירנו, צריכים להיות מוגנים על ידי הממשלה. אני מקווה שנבצע מאבק משמעותי בוועדת הכספים כדי שאם יבואו עלינו אותן הורדות מכסים, נוכל לתמוך באופן ראוי בחקלאים שלנו. תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני בטוחה, חבר הכנסת ואטורי, שאתה מתמלא בצער כשאתה חושב על זה שבנאום הקודם שלי לא היית פה ופספסת, כי אני ממשיכה את הנאום הקודם, וזה החלק השני שלו, אז תצטרך להשלים את החלק הראשון. בנאום הראשון דיברתי כמובן על הוועדה המיוחדת שהצאר קרעי הקים וזירז היום. התחלתי למנות את השלבים השונים שהיו פגמים מהותיים בתהליך, ממש עברתי שלב-שלב. השלב האחרון שדיברתי עליו היה הקריאה הראשונה שהצבענו עליה כאן במליאה, שבתוך דברי ההסבר שלה – של החקיקה הממשלתית – כתוב שזה יידון בוועדת הכלכלה. מדהים. השלב הבא הוא כמובן שהיועצת המשפטית של הכנסת מתנגדת להקמת הוועדה המיוחדת, מוציאה את חוות דעתה וכותבת: הוועדה תהווה פגם בהליך החקיקה של הצעת החוק; תפגע אנושות בסמכויות הפיקוח של הכנסת; צל כבד על היכולת של אותה ועדה להוציא תחת ידיה דבר חקיקה מיטבי. גם ארגון העיתונאים והעיתונאיות פנו ליועצת המשפטית לכנסת, ואמרו: אם תאושר הקמת ועדה מיוחדת לחוק השידורים של קרעי, נעתור לבג"ץ – זה כבר בתהליך – עליית מדרגה נוספת בהתנהלותה הלא-תקינה של הכנסת, המובילה להליך חקיקה לא תקין ולא דמוקרטי. היום ישבה היועצת המשפטית לכנסת בוועדה, בוועדת הכנסת, ופרסה בפנינו את משנתה. באמת, לא זכור לי, לא זכור לי שישבתי ושמעתי את היועצת המשפטית לכנסת תוקפת כל כך בחריפות הליך חקיקתי שמנסים לעשות בכנסת, בניגוד לייעוץ המשפטי לממשלה, בהליך לא תקין מול רשות האסדרה, תוך רמיסה ודריסה של כנסת ישראל ושל הפרדת הרשויות, כאשר הממשלה למעשה משתמשת בכנסת לטובת הצרכים שלה, אבל במחיקה מוחלטת של ערך הכנסת. גם הוועדה בכנסת בעצם הייתה היום סוג של חותמת גומי. כשבאתי לשם, ישבתי שם ארבע שעות וחצי ושאלתי את עצמי: בשביל מה בכלל אנחנו פה? אפשר לשים את המפתחות, לתת אותם לקואליציה, ויאללה, תתנהלו לבד, או לחלופין לתת את זה לממשלה, שהיא תנהל את הכנסת. כי בשביל מה אנחנו כאן בכלל? נדהמתי מהנתון, נדהמתי, שבוועדת הכלכלה ישבנו יותר מ-60 דיונים על הצעות חוק בנושא התקשורת – יותר מוועדת החוץ והביטחון על חוק הגיוס. תחשבו על זה, 60 דיונים, שהלכה למעשה אומרים שוועדת הכלכלה היא הוועדה המוסמכת לדון בחוק הזה. אחרת, למה ישבנו שם ב-60 דיונים? למה השר קרעי ישב שם כל כך הרבה שעות בדיונים? אבל פתאום עכשיו ועדת הכלכלה לא מתאימה ולא מוסמכת לדון בזה. יש פה רמיסה מוחלטת של הפרדת הרשויות, רמיסה מוחלטת של כנסת ישראל, תוך רמיסה של הייעוץ המשפטי לכנסת. זה תהליך שהוא תקדימי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני רוצה רגע שגם מי שצופה בנו וגם מי שיושב פה, שידמיין שהוא מכיר את אלון. אלון הוא בחור בן 34. אתה מדמיין, אדוני היושב-ראש? תדמיין. אלון, בחור בן 34, הקים לפני שנתיים וחצי עסק קטן בהרצליה, בית קפה עם קונדיטוריה – דרך אגב, דברים מאוד טעימים וקפה יוצא מן הכלל. הוא הקים את העסק הזה מכסף שלא היה לו, מהבנק, לקח הלוואות, משכן את הבית שלו. ב-7 באוקטובר, רצה או לא רצה, הוא מצא את עצמו ב-12:00 כבר עם מדים ונשק בדרך להילחם בעוטף, ונשאר במלחמה העקובה מדם הזאת שלושה חודשים רצופים. בזמן שהוא היה שלושה חודשים בלחימה, העסק שלו היה סגור. כשהוא יצא אחרי שלושה חודשים וחזר הביתה, הוא הלך לעסק, והוא ראה רק מכתבים: התראה על מע"מ שהוא לא שילם, ארנונה, מיסים, מים. הוא היה צריך לקחת עוד הלוואות כדי להתניע את העסק מחדש. הוא התניע את העסק מחדש, ואחרי חודשיים, תארו לכם, מה קרה? הוא שוב הלך למילואים. הפעם הוא הלך לשלושה חודשים נוספים. כשהוא סיים את שלושת החודשים האלה, הוא חזר וכבר לא יכול היה להקים את העסק הזה. הוא היה בחובות של 1.5 מיליון שקל לבנק. ומי עזר לו? לא המדינה. בסוף הוא היה צריך לקחת תרומות מחברים ומשפחה כדי לכסות את החובות. אז כשאנחנו מדברים על מי מתגייס ומי לא מתגייס, או מי עושה מילואים ולא עושה מילואים, תחשבו על אלון, שבגלל שהוא נלחם למען מדינת ישראל – ואחרים לא עשו את זה – הוא איבד את העסק שלו, איבד 1.5 מיליון שקל שאף אחד לא עוזר לו להחזיר אותם. אנחנו פה 120 חברי הכנסת מתקוטטים ומדברים: מי יתגייס, מי יתרום, מי יילחם. על מה השיח בכלל? יש מישהו שלא צריך להיות חלק מזה? יש מישהו שלא צריך לתרום למאמץ המלחמתי של מדינת ישראל? נכנסים פה יוסי ויוני, אבל אני לא אספר לכם מה אני חושב. אני רק אגיד שאני יודע שחברי הכנסת של ש"ס, רובם כן היו בצעירותם חלק מהמאמץ הזה, כן היו חלק מהצבא, וגם האחים שלהם והילדים שלהם, אבל לא מדברים על זה. אז אני מציע לכולם: תרימו את הראש מהחול, תסתכלו על המציאות בעיניים ותבינו שכולם צריכים להיות חלק מהמאמץ הזה. תודה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אבל אתה יודע מי מכר להם את הקרקעות? סיפרה לי ראש עיריית נתניה סיפור מדהים. כשהם קנו את הקרקעות, הם קנו את הקרקעות במחיר נמוך. כששאלו את השייח' למה הוא מכר ליהודים את הקרקעות בנתניה במחיר נמוך, הוא סיפר סיפור מדהים. הוא אמר שכשמוכרים קרקע בשוק, אז באמת מוכרים אותה במחיר – כמה שאתה יכול להרוויח. אבל אותו שייח' סיפר שהגישה שלו לקרקעות הייתה גישה של שמירה. הוא אמר: באמת, הקרקעות האלה שייכות לעם היהודי, וכל השנים שמרתי על הקרקעות האלה. לכן עכשיו, כשאני לוקח את הקרקעות, אני לוקח דמי שמירה, אני לא לוקח דמי מכירה. למה אני מספר את הדברים האלה? כי בתפיסה של ערביי ישראל יש בהחלט ערבים שראו בערך של הציונות ובתקומת מדינת ישראל גאולה גדולה, נס גדול, נס ופלא גדול. כשהתחלנו אנחנו לספר לערבים, בטח ביהודה ושומרון, להמציא נרטיב על עם שלא היה קיים, על עם שהוא לא היה אומה, אנחנו הבאנו גם עליהם קללה, אנחנו הבאנו עליהם מציאות שבעצם גורמת להם להאמין בנרטיב שקרי. הסיטואציה הזאת שבה אנחנו מפתחים להם חלומות לאומיים על מציאות שלא הייתה מעולם – זה פוגע בהם. זה פגע בהם בישראל הקטנה, זה פוגע בהם ביהודה ושומרון. כשאתה מסתכל היום – ושמעתי פה לא מעט דיונים על האלימות בחברה הערבית, שמענו לא מעט פעמים על האלימות שיש בחברה הערבית, שכמובן זורקים אותה על ממשלת ישראל. הרי על מי נזרוק אותה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה מנסה להשוות משהו שולי בתוך החברה הישראלית לחברה שבה הטירוף, שבה האלימות, היא חלק מהתרבות. אני לא אומר את זה כדי להתנגח, אני מציע. אני מציע לחברה המוסלמית בישראל, מציע לחברה המוסלמית בעולם – להתעורר. להתעורר, ללמוד מהערכים של העם היהודי. יש לכם אפשרות, תעזבו. תסתכלו, סקרים מראים שרוב האלימות בעולם – באמת, זה לא משהו ציני, רוב האלימות בעולם, רוב פיגועי הטרור בעולם מגיעים מהאוכלוסייה המוסלמית. אי-אפשר להתעלם מזה, זה לא משהו שאני ממציא, זה לא משהו שהצ'אט GPT ממציא. בכל מחקר רציני שנעשה – אנחנו יודעים, גם פה במדינת ישראל, אחוז האנשים שנהרגים בתאונות דרכים בחברה הערבית הוא לא נורמלי. הוא לא נורמלי. מה זה מעיד? זה מעיד שאין אכיפה? זה מעיד שאין קדושה לחיי אדם, שאין ערך לחיי אדם, שאין חינוך. הדבר המרכזי שאני מציע לחברה הערבית ללמוד מהחברה היהודית זה חינוך, חינוך לערכים, חינוך לאהבת האדם, חינוך למוסר. אל תלמדו את זה מהצבועים שנמצאים בשמאל הישראלי, תלמדו את זה מהמקור, תלמדו את זה מאברהם אבינו, תלמדו את זה מיצחק. הרי מאיפה הכנסת אורחים הגיעה לעולם? אצלנו, אנחנו המקור של זה. מאיפה אהבת האדם מגיעה לעולם? אצלנו. איפה ואהבת לרעך כמוך? אצלנו. כל הדמיונות שאם אתה עכשיו תכיל את הטירוף ואת האלימות והברבריות שיש, לצערנו, אצל חלק מהמוסלמים, שברגע שתכיל את זה, זה יירגע – זה דמיון כזב. במקום לדמיין את הדמיונות האלה, אני מציע לדבוק בערכים של העם היהודי, לדבוק בספר הספרים. לדבוק, כי לא יעזור לכם לצעוק אלף פעמים, לא ישימו עכשיו בכל בית שוטר שימנע רצח על כבוד המשפחה. עכשיו ראיתי שבהולנד פרסמו שהולנד מזועזעת, כיוון שהייתה שם איזושהי נערה שהאחים שלה ואבא שלה טבחו אותה. לא בגלל שעשו ג'נוסייד, ולא בגלל שכבשו את ירושלים, ולא בגלל שכבשו את יהודה ושומרון, סתם, סתם רצחו אותה בגלל שחשדו בה שהיא יותר מדי מערבית. לכן, כל עוד אנחנו נמשיך לשקר לעצמנו, כל עוד אנחנו נמשיך להאמין לדמיונות, כאילו הבעיה היא בעם היהודי או הבעיה היא במשילות הישראלית – החברה הערבית לא תצא מהאלימות שיש בתוכה. והאלימות הזאת מופנית נגד עצמה, האלימות הזאת אוכלת את החברה הערבית. הדרך היחידה לצאת מהאלימות הזאת, גם ברמה העולמית, היא לשנות כיוון, היא לשנות כיוון, ויש בעולם מדינות שכבר עשו את השינוי הזה. יש בעולם מדינות שכבר הפנימו את הערכים האלה. אפשר לראות את זה גם במדינות שהן יותר מערביות, אפשר לראות את זה גם במדינות שמסתכלות היום על ספר הספרים ועל המדינה היהודית, ואומרות: וואו, איזה מדינה הקימו פה אחרי השואה. והמדינות האלה באמת יכולות לסמן כיוון חדש לעולם האסלאמי. אני חושב שזה חלק מהדברים שכדאי לכם לאמץ. עוד כמה זמן יש לי?

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה. אדוני היו"ר, אני אגיד לך למה מזל שעבר זמן עד כדי כך ששכחתם למה אני צריכה. למה מגיעה לי הודעה אישית. אז איזה מזל שאני עושה את זה ממקום של רוגע. שמעתי ותהיתי: באמת, נורא מלחיץ פה אנשים מהאופוזיציה שלא חוקקתי אף חוק, לא חוקקתי אף חוק. אני חתומה על עשרות חוקים, אבל חוקים שלי לא התקדמו, אולי הם יקודמו יום אחד, כשאני אהיה שרת המשפטים. שמעתי שלא הגשתי שאילתות. אני גם לא אגיש שאילתות, אין כלי פרלמנטרי מיותר כמו הגשת שאילתות. אחרי שבתחילת הקריירה שלי הגשתי אחת, וראיתי שעומד פה שר שממלצר לי תשובות, הבנתי שחוץ משואו אין בשאילתה כלום. פשוט אני אגש לשר, אני אשאל אותו והוא יענה לי – ואם הוא לא יענה לי, אני אמצא דרך להתמודד עם זה. גם לא דיון מהיר, כי גם זה כלי פרלמנטרי שהוא פופוליסטי לגמרי. אני אגיד לגברת פה שטענה עליי, אני אגיד לה למה באתי לכנסת. אני באתי לכנסת למאבק שלא נעשה מעולם. מעולם. באתי לכנסת לחשוף את שלטון הפקידים. באתי לכנסת להוכיח את המזימה האיומה ביותר שזממו על אנשי הימין. דינה זילבר, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, בתפקידה האחרון כמשנה ליועצת המשפטית לממשלה לענייני ניגוד עניינים, כתבה בספר שלה – קבלו את המזימה: הגיעה העת לפעול לביטול כוחם של נבחרי הציבור ולהוביל את הכוח לפקידים. מזימה כתבה וקיימה. במשך שנים הימין באצילותו ובממלכתיותו קיבל על עצמו את עול הפקידים. איך זה מתבטא? כשלממשלה יש סמכות בחוק שירות המדינה (מינויים) למנות את היועמ"שית ואת היועמ"ש, הם מקבלים על עצמם את עול הפקיד, שכותב להם החלטת מחליטים מה הם צריכים לעשות כדי למנות. לא רק בדרך שאתם קובעים. לא. אתם תקבלו ועדת איתור, ועדה כזאת שיהיו בה חברים כאלה – והפקידים סירסו את כוחה של הממשלה במינוי יועמ"ש ובפיטורי יועמ"ש. זו דוגמה קטנה. הצבא – הצבא מחזיק דובר, הצבא מחזיק פרקליטות צבאית ראשית, הצבא מחזיק מערך שלם שמוביל לכך שהצבא חושב שהוא מעל הדרג הנבחר. מדהים. מהרגע שנכנסתי לכנסת, זה מה שאני עושה: מגיעה לוועדות הכנסת שבהן אני חברה ומנגחת את הייעוץ המשפטי, שמפריע לנו להוביל למשילות. עכשיו, תבינו, שמעתי היום – מישהו אמר לי איך הגעתי לוועדת הכנסת נגד דוד ביטן, חבר הכנסת. לא היה אף נציג קואליציה, רק גוטליב. ובכן, רבותיי, קראתי את חוות הדעת של היועצת המשפטית של הכנסת; אף אחד מחברי הכנסת שהיו שם לא ניגח אותה במילה. לא, אם היא אומרת – אמן. כתוב שם לדוגמה שוועדת הכלכלה צריכה לדון בענייני תקשורת. אני פותחת את התקנון, סעיף 100: ועדת הכלכלה לא דנה בענייני תקשורת. המילה היחידה בכל התקנון שקשורה לתקשורת זה שידור וזו ועדת החינוך. מדהים. אבל אז אני קוראת בחוות הדעת של היועצת המשפטית לכנסת, שיש לה הערות ביניים ושוליים. בהערת השוליים היא אומרת שאכן, אכן בתקנון לא כתוב שזה רק ועדת כלכלה, אבל זה נוהג שנוצר פה. היועצת המשפטית לכנסת מפנה לפסיקה שלא צריך להקים ועדה מיוחדת, היא מצטטת ציטוט של שופטת מבג"ץ. באדיבות הצוות הבאנו את הבג"ץ מודפס. לא רק שבאותו בג"ץ לא ביטלו חוק – שנחקק בוועדת משנה שהוקמה. אמרו שנכון שאולי צריך לעשות את זה במקרים נדירים, אבל זה לא פוסל את החוק וזה לא גורם להליך לא תקין. לא, רבותיי מהאופוזיציה, ועדת כלכלה היא לא מקצוענית לענייני תקשורת. למה, יש שם איזה חבר כנסת שלמד תקשורת ולא ידעתי? יש שם איזה חבר כנסת שיש לו מומחיות יותר מכל אחד מאיתנו?

עמית הלוי – בשם ועדת חוץ וביטחון:

תודה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, רבותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אני מציג כאן במקום יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת בועז ביסמוט, את המלצות הוועדה המשותפת לוועדת חוץ ביטחון ולוועדת חוקה, חוק ומשפט בעניין ההכרזה על מצב חירום בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת. תמצית העניין הוא שמדינת ישראל, לאחר שהוקמה, הכריזה – מועצת המדינה הזמנית הכריזה על מצב חירום במדינה, ומצב החירום הזה, כמו שאנחנו יודעים וחווינו זאת על בשרנו, עדיין עומד בתוקפו. ב-1996 נחקק חוק-יסוד: הממשלה, שקבע כי סמכות ההכרזה על מצב חירום תהיה בידי הכנסת, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, ותוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה, ולכן מאז מאריכה הכנסת את תוקף ההכרזה מדי שנה או לתקופות קצרות יותר. ההכרזה על מצב חירום, יש לה שתי השלכות עיקריות: ראשית, ההכרזה מקנה לממשלה סמכות להתקין תקנות לשעת חירום – כפי שעשינו כמה פעמים בשנים האחרונות – שבכוחן לגבור אף על חקיקת הכנסת, ותוקפן עד שלושה חודשים; ההשלכה השנייה, שנובעת מנוהג ישן – במהלך השנים הראשונות לקום המדינה נחקקו חוקים וצווים שונים שנקבע בהם כי יעמדו בתוקף רק כל עוד ההכרזה על מצב חירום בתוקף, ולכן יש חשיבות להשאיר את מצב החירום, את ההכרזה על מצב חירום, ולאשרר אותה שוב ושוב. תקנות שעת חירום – בשני העשורים האחרונים הממשלה מיעטה להשתמש בסמכות שלה לתקנות שעת חירום, אבל זה קרה כידוע בקורונה, אחרי 7 באוקטובר, ובשנה האחרונה גם לגבי זיהוי חללים ונעדרים, התקפות סייבר ותקנות נוספות, שנוגעות לשחרור האסירים הביטחוניים, ולכן יש לכך חשיבות עדכנית. כאמור, היבט נוסף של ההכרזה הוא החוקים והצווים השונים שנקבעו בזמנו בכל מיני הקשרים של הסדרים חיוניים שונים, לתת מענה לצרכים ביטחוניים כדי להסדיר את הפעילות במשק, ואלו יבוטלו או ינוטרלו אם הכנסת לא תשוב ותכריז על מצב חירום. בשנת 2009 החלה הוועדה המשותפת, שאני כאן מציג בשמה, לקיים פיקוח הדוק יותר על משרדי הממשלה, כדי להביא להחלפת החקיקה הזאת, כך שהחקיקות האלה לא יהיו תלויות בהכרזה במצב חירום, ולכן היום, אם ב-2009 היו 174 חוקים וצווים שתוקפם תלוי בהכרזה על מצב חירום, הרי שהיום נותרו 19 כאלה. במהלך השנה האחרונה הוסדרו שני צווים, בתחום הדבש ובתחום אמצעי ההצפנה. החוק להסדרה של הצבת כוורות, האבקה וייצור דבש אושר בחודש פברואר וייכנס לתוקף בעוד שלושה חודשים. הוא יחליף את הצו על ייצור דבש.

עמית הלוי – בשם ועדת חוץ וביטחון:

בעוד נושאים מסוימים חלה התקדמות, אם זה פקודת התעבורה ואם זה הצו שעוסק בהשכרת רכב ובקרינה מייננת, ודברים נוספים שיהפכו את הנושאים האלה לבלתי תלויים במצב החירום. בנוסף, החודש הביא שר החקלאות לאישור ועדת הכלכלה את תקנות תכנון משק החלב, שגם התקנתן תאפשר את ביטולו של צו נוסף. משרד התחבורה הפיץ את טיוטת תקנות התעבורה, וגם הן יאפשרו את ביטולו של צו נוסף. בסך הכול זה הולך לכיוון הזה שיהיו פחות ופחות צווים שתלויים במצב חירום. בצד זאת יש לומר כי בנושאים רבים מדי הליכי החקיקה במשרדי הממשלה מתעכבים זמן רב, והוועדה תמשיך לקיים פיקוח הדוק כדי לוודא שהעניין הזה יתקדם. אבל אם אני מתמצת, מאחר שנושאים רבים עדיין תלויים בהכרזה תקפה, אז הוועדה החליטה להמליץ לכנסת להאריך את תוקפה של ההכרזה בשנה נוספת, עד יום כ"א בכסלו תשפ"ז, 1 בדצמבר 2026, ולכן אני מבקש כאן גם בשם חברי הוועדה מחברי הכנסת לאשר את המלצת הוועדה. אבל כדי שהדברים הללו לא יהיו רק פורמליים, וכדאי להזכיר לעצמנו ולציבור שמצב החירום הוא לא הגדרה תיאורטית, חקיקתית, אלא הוא בפועל, ואני לפעמים מרגיש, אדוני היושב בראש, שאנחנו ביקום מקביל בהקשר הזה, והינה, מצב החירום שישראל נתונה בו, החל – לדוגמה, בשבוע שעבר. ביום חמישי בלילה נפצעו בסוריה, בבית ג'ן, כפר סוני, רובו סוני, לא רחוק מהחרמון, שבעה חיילים מחטיבה 55, חלקם קשה מאוד. וכאילו ביקום מקביל, אחרי מסע הרצח הברברי הזה, נפגש תום ברק, שהוא כידוע שגריר ארצות הברית בטורקיה וגם שליח לענייני סוריה, שזה פחות או יותר אותו דבר היום, טורקיה וסוריה, זה הכול חלק מהחליפות האסלאמיסטית של ארדואן, אז השליח הזה נפגש עם הרוצח אל-ג'ולאני ודן איתו בהתפתחויות, כמו שמודיעים בתקשורת, ואחר כך נשיא ארצות הברית מוציא הודעה, ידידנו הנשיא טראמפ, שא-שרע פועל במרץ כדי לוודא שדברים טובים יקרו. אז בכל הכבוד לנשיא ארצות הברית, א-שאע פועל במרץ, זה נכון, והינה, אני אספר לכם מה הוא פועל במרץ, ואני אומר את הדברים לא בגלל שאני משער אותם או בגלל שאני מנחש אותם, אלא בגלל שאני קורא אותם. מה אומרים במועצת השורא של א-שרע? מה הם אומרים לו? מה הם אומרים לו, לרוצח הזה, אל-ג'ולאני, בתקופה האחרונה? אומרים לו את הדבר הבא – אומרים לו: אתה היית לוחם ב-ISIS, היית רוצח בדאעש, נכון. עברת לאל-קאעידה, כי היה לך שם איזה ויכוח, והיית רוצח באל-קאעידה, גם נכון. עכשיו אתה לא לוחם, אתה לא מוג'אהדין, אתה לא לוחם עכשיו. אתה בונה את מדינת הג'יהאד. ולכן, אתה צריך להתרכז בשלושה דברים: אתה צריך זמן, סבר – סבר, נכון, אחמד? סבר, סבר, סבלנות, זמן; אתה צריך כסף – משאבים; חינוך. ולכן כשאני בוועדת חוץ וביטחון אומר: תדווחו לנו לא על החליפות ועל העניבות, לא על מה שנאמר בהצהרות בוושינגטון כשהוא מגיע. מה קורה בפועל בסוריה? מה קורה במסגדים? שאלתי; מה קורה בחינוך? מה קורה בחקיקה? התשובות, אני אומר אותן בתמצית, של כל הדברים החסויים שנאמרו: חמאס, חמאס, חמאס. ג'יהאד, ג'יהאד, ג'יהאד. יש חליפות, יש smiles and ties, אבל בפנים בונים את מדינת הג'יהאד. מדברים על דברים טובים ועל העתיד ודיונים ונפגש שר כזה ואדם אחר, בארצות הברית, וחיילי צה"ל נטבחים. הם לא נטבחים בדמשק או בחאלב, השר לשעבר מרגי, הם נטבחים באזור החיץ, אזור החיץ שבכלל מדינת ישראל הייתה צריכה לספח אותו, אותו אזור חיץ שבמאי 1974 הסכמנו להפוך אותו לאזור חיץ ולסגת ממנו עם המשטר הקודם, שכבר לא קיים, קרס – סייקס, פיקו, כולם קרסו – קרס, אז היה צריך לספח אותו מחדש, כלומר אנחנו חוזרים לנקודה שבה עצרנו. אז הסכמנו בהסכם ההוא שכפרים יחזרו. איזה כפרים? איזה כפרים? מה זה בית ג'ן? מה זה בית ג'ן? מה זה דרעא? מה זה כל הכפרים הללו? הם כולם שורצים אויבים, לא כמה טרוריסטים, כמו תפיסת הביטחון שלנו – יש פה כמה טרוריסטים שצריך לטפל בהם. מה זה בית ג'ן? מה מלמדים בבית ג'ן בבתי הספר? מה אומרים במסגדים בבית ג'ן? לא היום, אגב; הרבה שנים. לא באים לעצור כמה טרוריסטים בבית ג'ן, באים לטפל בכפר האויב שנקרא בית ג'ן במדינת סוריה, שהופכת למפלצת ניאו-נאצית. זה נכון עכשיו וזה נכון ב-6 באוקטובר. לא משאירים אוגדה דלילה מול מפלצת חמאס ולא שולחים חיילים, וזה מה שקרה בשבוע שעבר ביום חמישי – לשלוח חיילים עם האמרים פתוחים, עם טנדרים פתוחים, לתוך מה? לתוך כפרים שמה? שהם כולם כפרי אויב. כשיש התרעות מכל כיוון, וכולנו מכירים את זה מוועדת חוץ וביטחון, מאיראן, מדאעש, איראן שחוזרת, חוזרת, עם כוח קודס, בסוריה, בלבנון, עם הציר הסוני של ארדואן האסלאמיסט, הוא והמשפחה שלו, וסוריה. אז כל זה שורץ, כל זה חוזר להיות חמאס, ושולחים חיילים עם מכוניות. מי חשב שיקרה משהו אחר? ולכן אני קורא כאן קודם כול לראש הממשלה ולשר הביטחון ולרמטכ"ל, שצריך להבין את זה במובן הכי בסיסי, הכי ישיר. הוא בסוף שולח את החיילים, הם תחת פיקודו. לא שולחים חיילים למרחבי אויב. במרחבים כאלה צריך לנהל מלחמה, וצריך דפוסים של מלחמה, ובנס לא נרצחו שם עשרים חיילים, ואת זה צריך לשנות. וזה מתחיל משינוי המושגים, כי בצבא שאין בו מלחמה ואין בו אויב, יש בו כמה טרוריסטים, אז ככה מתנהלים. זה לא המצב בסוריה, זה לא המצב בעזה, זה לא המצב בבית ג'ן, זה גם לא המצב ברמאללה, ולכן אני קורא מכאן, כמו שאמרתי, גם לראש הממשלה, גם לשר הביטחון, גם לרמטכ"ל: תשנו את דפוס הפעולה בסוריה. אל תשלחו חיילים באופן כזה. זאת לא התנהלות מבצעית, לא ביחס למציאות הנוכחית, לא ביחס ליקום האמיתי – לא היקום של המפגשים הווירטואליים שמנהל הרוצח הזה עם גורמים בין-לאומיים. תודה רבה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, החוק נועד ליישם בישראל את הכללים שנקבעו בכללי ה-Pillar Two של ה-OECD. מטרת הכללים היא לוודא שקבוצות רב-לאומיות גדולות – בעלות מחזור עולמי של לפחות 750 מיליון אירו – ישלמו בכל מדינה שהם פועלים שיעור מס אפקטיבי של 15%. לפי הכללים במודל הבין-לאומי, כאשר שיעור המס בפועל במדינה מסוימת נמוך מהשיעור המזערי, חברות במדינות אחרות שבהן פועלת אותה קבוצה נדרשות להשלים את המס החסר באמצעות תשלום המס לרשות המיסים המקומית ולאוצר המדינה המקומי. הצעת החוק מיישמת בישראל את מנגנון מס מקומי משלים מזערי בהתאם לכללים במודל הבין-לאומי. מנגנון זה קובע כי אם פעילות של קבוצה רב-לאומית בישראל ממוסה בשיעור אפקטיבי הנמוך מ-15%, ייגבה בישראל, ולא במדינה זרה, מס משלים על מנת להגיע לשיעור זה. החוק מפרט את אופן חישוב המס המשלים באמצעות הפניה לכללים הבין-לאומיים, המובאים בתרגום לעברית בתוספת לחוק, את חובת הדיווח של החברות בישראל ואת הליכי השומה והגבייה. תחילתו המוצעת של החוק היא ב-1 בינואר 2026, והוא יחול על הכנסות שיופקו החל מאותה שנת מס. במקביל, הממשלה מקדמת תמריצים לחברות שיוודאו שישראל ממשיכה להיות מדינה אטרקטיבית להשקעות בתחומים השונים. כפי שצוין, ללא החוק, בהתאם לכללים הבין-לאומיים, אם מס זה לא ייגבה בישראל, הרי הוא ייגבה בידי מדינות אחרות שבהן פועלת הקבוצה, כך שהקבוצה תשלם את המס אבל הוא ישולם מחוץ לישראל במקום שישולם בישראל. אני מבקש מכם לתמוך בחוק. תודה רבה, אדוני היושב בראש.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, ברשות עליזה – אדוני היושב-ראש, בעקבות הפרסומים שלפיהם היועצת המשפטית לממשלה הייתה מעורבת עד צוואר בהעברת תיק החקירה בעניינה מידיו, או מניעת העברה מידיו של ראש אח"מ, ניצב בועז בלט, לידיו של מני בנימין, מפקד להב 433 – בעקבות הדברים האלה הגשתי עם חבריי בארגון לביא מכתב מיצוי הליכים למפכ"ל המשטרה דני לוי בערב שבת, שבו אנחנו דורשים ממפכ"ל המשטרה להעביר לאלתר את התיק, את החקירה, להחזירה לידיו של מני בנימין, או יותר נכון לידי להב 433. למה? כיוון שכפי שבית המשפט קבע, היועצת המשפטית בעצמה והייעוץ המשפטי כמוסד מצויים בניגוד עניינים מובהק, חמור, וניגוד העניינים הזה לא נולד ברגע שבית המשפט קבע שיש ניגוד עניינים, אלא הוא נולד הרבה קודם לכן, ועצם הפעילות של היועצת המשפטית לממשלה באותו רגע שבו היא החליטה להיות מעורבת ולמנוע את החקירה בידי להב 433, הפעולה הזאת עצמה הייתה בניגוד עניינים וחוסה תחת ניגוד עניינים. ולכן הפעולה הזאת, על פי הפסיקה – ברשותך, אדוני השר – הפעולה הזאת בטלה מעיקרה. ולכן דרשנו במכתב מיצוי ההליכים בערב שבת ממפכ"ל המשטרה להעביר את החקירה לאלתר ללהב 433. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ולכם, חבריי חברי הכנסת, ככל שמפכ"ל המשטרה לא ייעתר לבקשתנו לאלתר - -

ישיבת מליאה בתאריך 01/12/2025 בשעה 16:00

ישיבת מליאה בתאריך 01/12/2025 בשעה 16:00

דברי הכנסת

הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושמונה של הכנסת העשרים-וחמש

דברי הכנסת

הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושמונה של הכנסת העשרים-וחמש

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה, חד''ש-תע''ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל:

1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה;

2. ממשלה שמטייחת את מחדלי אירועי 7 באוקטובר;

3. ניסיונות ראש הממשלה להשפיע על תוצאות הבחירות הבאות באמצעות הסתה, תעמולה שקרית ודה-לגיטימציה של האוכלוסייה הערבית ונציגיה בכנסת

הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מ/1898, בהתאם לסעיף 108 לתקנון הכנסת

הודעה אישית של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן

הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר

הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב

המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום

הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו–2025

הודעת ועדת הכנסת