ישיבת מליאה בתאריך 24/12/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים ושלום גם לאורחינו שביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום רביעי, ד' בטבת התשפ"ו, 24 בדצמבר 2025. השאילתות שנקבעו להיום נדחו, בהסכמת חברי הכנסת השואלים, ועל כן נתחיל בנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), של חבר הכנסת איתן גינזבורג, ואני מתכבד להזמין אל הדוכן לנמק ולהציג את הצעת החוק. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים בבית הזה רבות על הרפורמה המשפטית – איך צריכים לראות את המערכת, איך היא צריכה להיראות, על מינוי שופטים, על פרקליטות, על מנגנון. אבל, לצערי, מדברים פחות מדי ועוסקים פחות מדי ברפורמות במערכת המשפט שידאגו לאזרח – איך אפשר לשפר ולייעל את המערכת כדי שהאזרח יקבל שירות טוב יותר, שהזכויות שלו לא ייפגעו. היום אני מבקש לדבר על האזרח, על זכויותיו כשהוא מתמודד מול מערכת המשפט. אחד האלמנטים החשובים ביותר בחייו של אדם הוא עקרון הוודאות. אדם בחברה חופשית רוצה וראוי לו לחיות בוודאות, ודאי אם אתה בתוך הליך משפטי שעשוי להשפיע על חייך – הזכות לדעת שלמשפט צדק שנעשה בעניינך יש התחלה אבל יש גם סוף. אבל בישראל, חברים, כשאתה נכנס להליך משפטי הסוף יכול להיות רחוק, רחוק מאוד, ולמעשה, יכול להגיע אחרי הרבה מאוד שנים וגלגולים משפטיים. לכן, הצעת החוק שאני מביא לפניכם היום מבקשת לעשות תיקון לחוק-יסוד: השפיטה, ולצמצם את זכות הערעור על זיכוי. בעיניי, זו הצעה שנוגעת בלב-ליבן של זכויות האזרח בישראל. כדי שיהיה ברור על מה אנחנו מצביעים, אדוני היושב-ראש – המצב החוקי כיום מאפשר למדינה לערער על זיכוי של אדם לאחר שזוכה במשפט, באופן אוטומטי. אגב, זו זכות מוקנית לשני הצדדים בהליך משפטי, אבל למדינה שמאשימה יש זכות לערער גם על זיכוי. כמובן שלאזרח המואשם שנמצא אשם יש זכות לערער גם כן. החוק הזה בא לתקן עיוות שקיים בשיטה שלנו, עיוות שמפר את האיזון העדין שבין המדינה החזקה לבין הפרט, לבין האזרח. בואו נסתכל למציאות בעיניים: ביחסי הכוחות שבין המדינה לבין האזרח בדרך כלל ידה של המדינה היא על העליונה. אין וכמעט לא יכול להיות שוויון כוחות בין מדינה לבין אזרח. למדינה יש עוצמה אדירה. בניגוד לאדם, היא פועלת כמעט ללא מגבלות – בלי מגבלת זמן, בלי מגבלת משאבים. יש לה יתרון מובנה בניהול המשפט – שפרית, זה ממש מפריע, אני פשוט לא מפסיק לשמוע אתכם. תודה. יש לה יתרון מובנה בניהול המשפט. בהליך משפטי ארוך פרקליטים יכולים להתחלף, עורכי דין מטעם המדינה מתקדמים לתפקידים אחרים, התיק עובר מיד ליד, אבל המערכת ממשיכה לנוע ולהתמודד. אין עליה שום השלכה בניהול המשפט. אבל האזרח – מה עם אותו אדם שנאבק על חפותו? הוא ניצב אל מול המדינה המאשימה, הוא חייב להמשיך להתמודד עם אותה מערכת כדי להוכיח את חפותו, ועל הדרך הוא ישלם מחיר כלכלי, נפשי, חברתי, גם כשהכוחות שלו כבר כלו. חשוב להדגיש: אין שום כוונה ושום רצון לפגוע בפרקליטות, או חלילה להטיל דופי באנשיה המקצועיים והמצוינים שעושים עבודה נאמנה – ואני בטוח שגם מתוך אמונה – למען הציבור והחברה בישראל, ואני ממשיך ומעודד אותם ומחזק את ידיהם בפועלם למען הצדק במדינה. אבל גם אי-אפשר להתעלם מהמציאות ומהכוח הרב שנתון בידי המדינה אל מול האזרח. הנתונים, אגב, מלמדים עובדה אחת פשוטה: המערכת בישראל חזקה, חזקה מאוד, אולי חזקה מדי. שיעורי ההרשעה בישראל הם מהגבוהים בעולם המערבי. המערכת שלנו יודעת להרשיע – אגב, וטוב שכך – אבל אנחנו רוצים לחיות בחברה שבה אדם שעבר עבירה יועמד לדין, יקבל את יומו בבית משפט, ובמידה שהוכח כי הוא חייב בדין, ישלם את חובו לחברה. אבל באותה נשימה, באותם מקרים שבהם בית משפט מחליט לזכות אדם, ההחלטה חייבת להיות בעלת משקל אדיר, כי אנחנו רוצים גם לחיות בחברה שבה אם קיים ספק ביחס לקיומה של עבירה לא ייווצר מצב, חלילה, של פגיעה בחירותו של אדם כשבית משפט לא בטוח בקיומה של עבירה. כאן אני מגיע לנקודה מרכזית נוספת, והיא עקרון הסיכון הכפול. יש מדינות, אדוני היושב-ראש, בארצות הברית למשל, שבהן העיקרון הוא מוחלט: אם זוכית, זה נגמר, המדינה לא יכולה לערער. שם, כידוע, השיטה מבוססת על חבר מושבעים. אנשים מן היישוב מכריעים ביחס לשאלה: האם אדם שעומד לדין נמצא חייב או זכאי? דווקא אצלנו, בגלל שהשיטה שונה, הטיעון הזה חזק שבעתיים. בישראל אין מושבעים. השיטה שלנו מבוססת על שופטים מקצועיים, שופטים שזה המקצוע שלהם, שלמדו, שזו המומחיות שלהם. הם ורק הם אלה שקובעים אם האדם הניצב לפניהם חייב או זכאי בדין. אז אם שופט מקצועי, לאחר שבחן את הראיות שהוצגו בפניו, שמע את העדים, התרשם מהמכלול, שקל שיקולים מקצועיים והגיע למסקנה שיש לזכות את הנאשם, אם שופט מקצועי קבע שקיים לכל הפחות ספק סביר באשמתו של אדם, זה הגיוני שאדם שזוכה על ידי בית משפט יחל את ההליך המשפטי מחדש, כי למדינה יש זכות לערער על קביעת בית המשפט? הרי מה המשמעות של זיכוי אם לא קיומו של אותו ספק? ואם קיים ספק סביר, החובה המוסרית שלנו היא להניח לאדם לנפשו. אתם יודעים, לפעמים התהליך המשפטי עצמו הוא העונש. הוא העונש, לא גזר הדין שייתן או לא בית המשפט, אלא עצם קיומו של ההליך המשפטי. ההשקעה הכלכלית, המעמסה הנפשית, לעיתים איבוד מקום עבודה, פירוק משפחות, הפגיעה בשם הטוב – עצם ההליך בפני עצמו הוא העונש. אבל כשאדם מזוכה על ידי בית משפט, לעבור שוב את אותו תהליך משפטי? תארו לכם מה אותו אדם עובר, לאיזו מערבולת הוא נכנס, לאחר שכבר שמע את בית המשפט מודיע שהוא מצא אותו זכאי. המצב היום, שבו הפרקליטות יכולה לערער על כל זיכוי בקלות בלתי נסבלת, מותיר את האזרח בחוסר ודאות משתק ומרוקן מתוכן את הזיכוי שבערכאה הראשונה. ולכן המסר שלנו היום צריך להיות ברור: אם זוכית, אז זוכית, המשך בחייך. הצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, באה לאזן את המצב ואת יחסי הכוחות בין המדינה לבין האזרח.

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר שקט במליאה, בבקשה. תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היא באה לאזן את המצב ואת יחסי הכוחות בין המדינה לבין האזרח, ואני מודע לכך שהתמונה היא לא חד-ערכית – משפט הוא לא מדע מדויק, יש פרשנויות, יש תפיסות, יש אפילו השקפות, ולא דין עבירה אחת כדין עבירה אחרת. בוועדת החוקה, חוק ומשפט נצטרך לבחון היכן עובר הקו, היכן יהיה אפשר לערער על הכרעות בית משפט, מה הדרישות שמצדיקות ביטול זכות ערעור, בזיכוי של איזה מותב או איזה הרכב אפשר או אי-אפשר לערער, באילו סוג וחומרה של עבירות נרצה לצמצם את יכולת הערעור של המדינה בזיכוי. על כל זה ועל עוד דברים נצטרך בהחלט לדון בכובד ראש בוועדת החוקה, חוק ומשפט, וכמובן שיהיו מקרים שבהם תינתן למדינה אפשרות לערער על הכרעת בית משפט גם בזיכוי. אבל חייבים לדון במצבים שבהם עלינו לתת לאדם ודאות משפטית על המשך חייו. ועל כן, חבריי חברי הכנסת, ההצעה לא חוסמת את המדינה לחלוטין, אלא היא תקבע במקרים מסוימים מנגנון של אפשרות ערעור. מקרים מסוימים, שבהם המדינה תצטרך לשכנע את בית המשפט שיש הצדקה לגרור את האזרח להליך הנוסף. חברי הכנסת, לא מדובר בחוק פוליטי של קואליציה–אופוזיציה. אני ניצב היום בפניכם כנציג אופוזיציה, ומבטא את קולותיהם של אלו המבקשים לשמור על זכויותיהם של האזרחים, על זכויות אדם, ללא קשר לתמיכתם או להתנגדותם לממשלה. זהו חוק מוסכם, שבא להעניק לאדם ודאות במשפט, ואני שמח שגם הממשלה ושגם חבריי מהקואליציה מסכימים על העיקרון החשוב שהחוק הזה מייצג. זהו חוק שנועד להגן על כל אחד ואחת מאזרחי ישראל מפני כוח בלתי מוגבל, ולספק למי שהגיע למצב של העמדה לדין את היכולת לדעת כי גם להליך המשפטי במקרה של זיכוי יהיה סוף טוב. בואו ביחד, חבריי חברי הכנסת, נאפשר ודאות משפטית ונגן על האזרח בישראל. על כן, אני מבקש מכם וקורא לכם לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת גינזבורג.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד שנייה, השר, כי להצעה הזו הוצמדה הצעה. נאפשר גם לחבר הכנסת רוטמן להציג את הצעתו. אני חייב לומר, חבר הכנסת גינזבורג, כמי שעסק במשפט הפלילי, אני חושב שזו הצעה ראויה מאין כמותה. את עמדת הממשלה מייד נשמע, אבל אני תומך. בכל אופן, חבר הכנסת רוטמן יציג את הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), שהוצמדה להצעת החוק הזאת. אני מנצל את ההזדמנות גם לברך את חטיבת חלופות הכליאה של שירות בתי הסוהר, בראשות שלומי כהן, שנמצאים איתנו כאן. ברוכים הבאים לכנסת. תודה לכם. זה גם רלוונטי, אגב, למה שאתם עוסקים בו, אז האזינו נא. בבקשה, חבר הכנסת רוטמן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב ראש. כמה זמן לרשותי?

היו"ר אמיר אוחנה:

שלוש.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לחבר הכנסת איתן גיזבורג על כך שקידם את הצעת החוק שלו, מאחר שאני סבור שהיא כמובן הצעת חוק ראויה מאין כמותה. בנושא הזה, מספר אחד צריך לעמוד בראש של כולנו כשמדברים על הצעת החוק הזאת – 99.6%. 99.6% כשאתה שואל את עצמך כמה מהתיקים לא מסתיימים בזיכוי. לפי הנתונים, יש טבלאות – האמת היא שהמספרים שונים משנה לשנה ואולי מערכאה לערכאה, אבל זיכוי מלא שבן אדם מקבל בבית משפט זה אירוע נדיר מאין כמותו: 0.4% מכלל התיקים, לפי טבלאות מסוימות. אם מדברים על זיכויים חלקיים המספרים עולים קצת; אם מדברים על חזרה מכתב האישום המספרים עולים עוד קצת. כשמגיע בן אדם לבית המשפט והוא יצא ממנו עם פסק דין של זיכוי, זה אירוע נדיר מאין כמותו, זה ודאי לא האירוע הסביר. כאשר הוא יוצא בזיכוי, ואחר כך נהפך הזיכוי להרשעה – אנחנו פגענו בבן אדם הזה בצורה באמת בלתי נתפסת, כי הוא שייך לקבוצה מאוד מאוד נדירה של מזוכים. הוא יוצא מבסוט מבית המשפט, ופתאום אומרים לו: לא, לא, תחזור, הסאגה נמשכת. והיא יכולה להימשך לפעמים עוד שנים רבות בהמתנה בבית המשפט, אם זה בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי. יכול להיות שההכרעה של בית המשפט לא תהיה "אוקיי, אנחנו מאשרים את הזיכוי" או "אנחנו מרשיעים", שלפעמים אחרי כל כך הרבה זמן, גם זו איזו נחמה – אתה יודע שהורשעת, קובעים לך את עונש המאסר בחופף לימי המעצר, אחרי כל הזמן הזה, נגמר הסיפור. אלא לפעמים זה עוד יהיה להחזיר את האירוע לבית המשפט. כמה? שיתחיל תהליך מחדש או חלקית, ואז שוב אולי ערעור. עינוי הדין הזה, מלבד העומס האדיר שהוא מייצר על מערכת המשפט, מלבד הפגיעה האדירה בזכויות החשודים והנאשמים במדינת ישראל, הוא מנוגד למושכלות יסוד. אחד הדברים שהכניסו בתיקונים לחוקה הוא שלא יהיה double jeopardy, שבן אדם לא יעמוד בסיכון כפול. שלא יהיה מצב שבן אדם בסאגה בלתי נגמרת של להוכיח את חפותו. במקום שתהיה לנו מציאות שבה האדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו, בן אדם שנכנס לתהליך הזה הוא אשם עד שתוכח חפותו. הדבר הזה חייב להיפסק. תודה על הצעת החוק הזאת. אני מקווה שאנחנו נדייק אותה ונטייב אותה בוועדת החוקה ונהפוך אותה לחוק בהקדם האפשרי. תבורך על ההצעה, חבר הכנסת גינזבורג, ותודה רבה לשיח שהתנהל פה בין חבר הכנסת המציע, אני סייעתי, שר המשפטים כמובן, כדי שהצעת החוק הזאת תתקדם ונוכל להגיע עליה להסכמות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת רוטמן. וכעת אני מתכבד להזמין את שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה לברך את חבר הכנסת גינזבורג ואת חבר הכנסת רוטמן על העלאת הנושא החשוב הזה, והצעות חוק שראוי בהחלט לדון בהן ולהעמיק בהן. אני חושב שהסוגיה הזו של זכות המדינה לערער על זיכוי היא באמת סוגיה שבליבת זכויות האדם והאזרח, ויש בה, בעיניי, כל מיני נקודות שמחייבות התייחסות, אבל אני אגע בעיקר בשתיים שהן חשובות, אדוני היושב-ראש. השאלה היסודית הראשונה שעולה היא מהו ספק סביר, שהרי כידוע, במשפט פלילי נדרש כדי להוכיח אשמתו של אדם שהדבר הזה נעשה מעבר לספק סביר. יש רבים שטוענים שאם התקיים דיון בבית משפט ונשמעו עדים, ושופט, ולו אחד, בין אם מדובר בדן יחיד ובין אם מדובר בשופט אחד מתוך מותב של שלושה, שמע את הדברים והגיע לכלל מסקנה שיש לזכות את הנאשם, הרי שהספק הסביר מתקיים. במצב כזה יש אפילו מי שטוענים, מרחיקים לכת ואומרים, שאם יש הרשעה בדעת רוב, פירושה המעשי הוא זיכוי, משום שהספק הסביר התקיים, נוכח העובדה שנמצא שופט ששמע את כל הראיות, הכול הובא בפניו ובכל זאת סבר שהנטל לא הורם. אל מול הדבר הזה יש גישה, שאפשר לומר שהיא קיצונית לצד השני, שמדברת על כך שאין שום משמעות לכך ששופט או שופטים זיכו נאשם בשלבים שונים של התהליך, ויש אפשרות תמיד למדינה להגיש ערעור. אם בערעור בסוף ערכאת הערעור תמצא את הנאשם אשם, אין כאן בעיה של ספק סביר באשמתו והדבר הזה מתאפשר. אני חושב שצריך למצוא איזשהו נתיב ביניים, שאגב, צריך לדייק אותו. אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, שהשכל הקולקטיבי שישנו בוועדת חוקה וישנו כאן במליאה, אני חושב יעשה בעניין הזה עבודה טובה יותר אולי מכל ניסיון של אדם בודד כזה או אחר, להגיע למסקנה נחרצת בעניין. צריך למצוא את שביל הזהב, את הנקודה הנכונה שבה יהיה אפשר לומר: כאן אנחנו כבר לא מאפשרים יותר הגשת ערעור על ידי המדינה. אני חושב שלדבר הזה יש גם הצדקה, כי צריך לזכור שבערכאה הראשונה שומעים את העדים, מה שלא קורה בערכאת הערעור. לכן מטבע הדברים גם במובן הזה יש טעם לתת משקל יתר לזיכוי שנעשה בערכאה הראשונה, בטח ובטח בסיטואציה, אם ניקח אותה כסיטואציה קיצונית, של זיכוי במותב שלושה פה אחד וכו'. ולכן צריך יהיה למצוא כאן את הנקודה הנכונה שבה צריך לשים את הדברים. יכול להיות שגם ניסיון החיים אחר כך ילמד אם צדקנו או לא במקום שאליו נגיע בסוף. הנקודה השנייה החשובה היא סוגיית העומס על המערכת והתמשכות התהליכים והדיונים. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאין הפנמה מספקת של העובדה שמשאבי המערכת הם מוגבלים, הן בשלב החקירה, הן בשלב ההעמדה לדין, הן משאבי הפרקליטות ובוודאי משאבי השיפוט ובית המשפט. ולכן העובדה שהליכים מתמשכים ומתמשכים, ואפשר להגיש ערעורים ואפשר להגיש אין-סוף הליכים אחרים, רק מייצרים מציאות של חוסר צדק, כי הניסיון הזה לדקדק עד הקצה בכל דבר ולתת אין-סוף אפשרויות למיצוי התהליך מביא לכך שהליכים נמשכים שנים, הצדק איננו. כאשר שומעים את התיקים כבר חלפו שנים מהמועד שבו קרו האירועים. והדבר הזה, לצערי, הוא תופעה נפוצה שאנחנו רואים אותה כל הזמן. לכן אני חושב שגם מבחינת משאבי מערכת יש היגיון לבוא ולגדר מקרים שבהם אומרים: בזה העניין נגמר, אנחנו לא מאפשרים ללכת להליך של ערעור. עם זאת, הייתי אומר שיש לי התנגדות חד-משמעית למרכיב אחד בהצעה הזו, וגם בהחלטה של ועדת השרים לחקיקה. תיקון העניין הזה הוא תנאי להמשך קידום הצעות החוק. אני חושב שעקרון סופיות הדיון הוא עיקרון קריטי – ואמרתי את זה גם מבחינת העומס על המערכת, אני חושב גם שמבחינת עשיית הצדק. ולכן, איפה שלא נעביר את הקו, אני חושב שברגע שקבענו שנקודה מסוימת מביאה למצב שהזיכוי מייצר את הספק הסביר, בנקודה הזאת העניין נגמר. הרעיון שנכביד על האפשרות לערער אבל לא נבטל אותה, ואז נפתח סשן חדש של הליכי בקשת רשות ערעור וכו' – אני חושב שהדבר הזה לא פותר את עינוי הדין של אותו נאשם שזוכה; הוא מעמיס על המערכת עוד הליכים ומייצר עוד חוסר ודאות, ומייצר עוד דיונים בפרקליטות, אם כן להגיש בקשת ערעור או לא להגיש, ואחר כך דיונים בבקשת רשות הערעור, ואחר כך, אם היא תתקבל, שוב דיונים בערעור. היא בוודאי לא מאפשרת לאותו נאשם שישב על ספסל הנאשמים ובית המשפט הודיע לו שהוא זוכה, לצאת משם בידיעה שהעניין נגמר, אלא הוא שוב תלוי באוויר. הקריטריונים – כמה שלא ננסה להגדיר אותם, תמיד יהיו להם פרשנויות ויהיו אמורפיים וייצרו תחושה של חוסר צדק, בגלל החלטה במקרה מסוים כן לבקש רשות ערעור ובמקרה אחר לא לבקש רשות ערעור. ולכן אני חושב שאיפה שלא נעביר את הקו – ובעניין הזה אני מאוד גמיש, כי אני אומר שוב: באמת נדרשת פה חשיבה מעמיקה – איפה שלא נעביר את הקו, במקום שבו הקו הזה עובר, העניין נגמר. כלומר, אין בקשות רשות ערעור ואין שום דבר, אלא במקרה הזה פשוט אין ערעור. נקודה. אני חושב שהדבר הזה הוא חשוב. אגב, צריך להסיק מסקנות למשל ממה שנעשה בעניין פירות העץ המורעל. בסוף מרוב הניסיונות לסייג ולאפשר במקרים חריגים, הגענו לתוצאה שלא השיגה בכלל את המטרה היסודית של התיקון. אני חושב שהדבר הזה נכון גם כאן. לכן, אני מברך על הצעות החוק. ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהן, בכפוף לכך שהן יקודמו בהסכמת שר המשפטים, בתיאום עם המשרד לביטחון לאומי, ובאופן שבו באותם מקרים שבהם ייקבע שאין מקום לרשות ערעור, הקביעה תהיה קביעה סופית ולא תהיה אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור וכו'. וכמובן, עוד הערה שהיא הערה חשובה: לא אחת נאשם מועמד לדין על כמה עבירות, ולפעמים מזוכה מחלקן ואיננו מזוכה מאחרות. כמובן שהכלל יחול ביחס לאותן עבירות שהיה בגינן זיכוי, לא ביחס לעבירות שבהן אדם הורשע; זה בוודאי לא רלוונטי לחוק או לתיקון הזה. וצריך להגיד לסיום עוד דבר אחד: אני גם לא שולל אפשרות שאנחנו נקבע כלל שיהיה לו מרכיב גם של סוג העבירות כחלק – כלומר לא תהיה אמירה, נניח: זוכה בערכאה ראשונה על ידי שופט אחד ואין ערעור, אלא תהיה אמירה: זוכה בערכאה ראשונה, פרט לעבירות מסוג מסוים, שמסיבות כאלה ואחרות אולי נראה לנכון כן להתיר את אפשרות הערעור. גם זאת בעיניי אופציה, אמרתי, ובלבד שאיפה שנחליט שאין ערעור – אין ערעור, לא בקשות רשות ערעור ולא שום דבר דומה. המציעים, כפי שאני מבין, מסכימים לכך שאלה תהיינה ההתניות, ועל הבסיס הזה אני מבקש לשוב ולהודות להם ולבקש מהכנסת לתמוך בשתי הצעות החוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים). אנא תפסו את מקומותיכם, מי שמעוניין להצביע. מי שמעוניין להצביע אנא תפסו את מקומותיכם. ההצבעה הראשונה תהיה על הצעתו של חבר הכנסת איתן גינזבורג. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

19 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), של חבר הכנסת איתן גינזבורג, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. כעת נצביע על הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), של חבר הכנסת רוטמן. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

16 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), של חבר הכנסת רוטמן, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור להצעה הבאה שעל סדר-היום –הצעת חוק הליכי שפיטה וייצוג של נוער (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דלל להציג את הצעת החוק, בבקשה. אני מנצל את ההזדמנות גם לברך את אורחינו שביציע, תלמידי כיתה י"א ממקיף י"ג על שם יצחק נבון בראשון לציון. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. ואני רוצה עוד דקה, ברשותך, חבר הכנסת דלל. לאחר שעם ישראל חגג את חג החנוכה ובירכנו כאן במליאה וברחבי הארץ את אזרחי ישראל ויהדות התפוצות – סליחה, אפשר קצת שקט במליאה? אפשר קצת שקט במליאה? מי זאת עם הגב אלינו?

קריאה:

פנינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אפשר קצת שקט שנייה? תודה. אני מבקש לאחל בשם הכנסת לכל אזרחי ישראל הנוצרים ולכל ידידינו הנוצרים ברחבי העולם חג מולד שמח ושנה אזרחית טובה. אני אומר זאת ברשותכם גם בשפה האנגלית. After the Jewish people celebrated the holiday of Hanukah, I wish, on behalf of the Knesset, to extend to all Christian citizens of Israel, and to all our Christian friends around the world, a Merry Christmas and a Happy New Year. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת דלל, עד עשר דקות לרשותך.

אלי דלל (הליכוד):

גם אני מצטרף לברכות לילדי תיכון ראשון לציון, וגם לכל העם הנוצרי או הדת הנוצרית בעולם. חג מולד שמח. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברים, אני מבקש שקט, זה פשוט לא ייתכן שחבר כנסת נואם מעל הדוכן ויש פה רעש. זה ממש לא בסדר. תנהגו כמו שאני נוהג.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמיר. אמיר, באמת.

אלי דלל (הליכוד):

מי שרוצה לדבר, שיצא החוצה וידבר. זה לא מכבד לא את הכנסת, לא אתכם ולא אף אחד אחר. תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרת הצעת החוק הליכי שפיטה וייצוג נוער לערוך תיקונים בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971 – זה מאוד חשוב לנוער שיושב שם ביציע – ובחוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו–1995, כמפורט להלן – כל התהליכים הם בעצם כדי לייעל את מה שקיים כרגע: קביעת אפשרות למינוי סגן נשיא לנשיא בית המשפט השלום לנוער המכהן כשופט נוער. כמו כן, מוצע לקבוע זכאות לייצוג על ידי סנגור ציבורי לקטינים בשלב השימוע עצמו בעל פה, בטרם הגשת אישום. היום בעצם נוצר מצב שניתן לקבוע שימוע ללא סנגור, ומבקשים סנגור תוך כדי התהליך, שייצר פרוצדורה ארוכה מדי. לכן יש צורך לעשות את התהליך הזה כבר בשלב השימוע. סעיף 2(ב) לחוק הנוער קובע כי נשיא בית המשפט העליון רשאי למנות, בהסכמת שר המשפטים, שופט מבין שופטי הנוער לנשיא בית משפט לנוער לתקופה שייקבע. ואולם, בניגוד לסעיף 2(ב) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995, בסעיף 26(ג) לפקודת התעבורה מאפשרים מינוי סגן נשיא לענייני משפחה או סגן נשיא בית משפט שלום לענייני תעבורה, אבל לא סגן נשיא לענייני נוער. לכן אנו מבקשים – לא נקבעה הוראה כזאת המאפשרת מינוי של שופט בית משפט השלום לנוער לסגן נשיא בית המשפט לנוער. לנוכח האמור לעיל, מוצע לקבוע – וזה מה שאני מבקש – בחוק הנוער כי נשיא בית המשפט העליון רשאי למנות, בהסכמת שר המשפטים, סגן נשיא בית משפט לנוער, וכי על מינוי של סגן נשיא בית משפט לנוער ועל כהונתו יחולו הוראות סעיף 9(ב) ו-9(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], 1984, החלות על מינויו וכהונתו של סגן נשיא בית משפט השלום. יצוין כי תנאי כשירות למינוי סגן נשיא לפי החוק הוא היותו שופט בית משפט השלום לנוער – תנאי שלא מתקיים לגבי סגן נשיא בית משפט השלום. באופן זה ייקבע כלל ברור ואחיד, שלפיו מינוי סגן נשיא לנשיא בית המשפט השלום לנוער מצריך הכשרה מיוחדת בתחום הנוער, מה שלא קורה היום. יש לציין כי לפי הנוהג הקיים כיום, סגני הנשיא לנשיאי בית המשפט לנוער, הממונים כסגני נשיא בית המשפט השלום, ממונים מקרב שופטי בית משפט השלום לנוער והם בעלי הכשרה לתחום הנוער. אולם כאמור, מוצע לעגן זאת בחקיקה, על מנת שתנאי זה יהיה מחייב ולא נתון לשיקול כזה או אחר. אנחנו מבקשים בעצם שהנושא הזה יהיה מחייב, כדי לא לפגוע בנוער. בנוסף, במסגרת התיקון מוצע לקבוע זכאות לייצוג על ידי סנגור ציבורי לקטינים בשלב השימוע בעל פה, בטרם הגשת כתב האישום – מה שלא קיים כיום אלא רק בבקשה מיוחדת. זכות הייצוג בהליכים פליליים היא זכות יסודית ומרכזית, אשר נועדה להבטיח שהנאשם – במקרה זה, לצערי, זה יכול להיות נער או נערה – יזכה למשפט הוגן ויוכל לנהל באמצעות סנגורו את הגנתו כראוי ולממש את זכויותיו העומדות לו על פי דין. ראו ע"פ 7335 הסנגוריה הציבורית, מחוז נצרת והצפון נ' מדינת ישראל – פ"ד ס(2) 346 ו-354. התיקון המוצע מבקש לתת ביטוי נוסף לחשיבותה של זכות הייצוג, ולאפשר ייצוג לקטינים בשלב השימוע בעל פה לפני הגשת כתב אישום לפי סעיף 60(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982. כיום, בנסיבות אלה מוגשת בקשה לבית המשפט לנוער בטרם שלב השימוע. במסגרת סעיף 18(ב) לחוק הנוער, עולה כי מדי שנה מוגשות לבתי המשפט לנוער בקשות רבות לייצוג קטינים בשלב השימוע וכי כל הבקשות מתקבלות על ידי בית המשפט. אם כל הבקשות מתקבלות, אז אין שום סיבה שלא נחייב את זה בחוק. בתיקון המוצע, אם כן, יש כדי לייעל את התהליכים, להקל על הפרוצדורה הנדרשת מקטינים, שלעיתים הם גם חסרי ישע, בטרם הליכי השימוע, ולייתר את הפנייה בעניין זה לבית המשפט לנוער לצורך קבלת אישור מקדמי לייצוג האמור. נראה כי טובת הקטין מחייבת זכאות למינוי סנגור ציבורי, כדי לאפשר ניצול אפקטיבי ומיטבי של זכות השימוע שהקטין נזקק לה, סנגור אשר בקיא בהלכות המשפט ויכול להעמיד בפני התביעה את הטיעונים העומדים לזכותו של החשוד – ובמקרה שלנו זה הנוער. לכן, הצעת החוק הזאת היא חשובה מאוד למען הנוער שלנו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת דלל. אני מתכבד להזמין שוב את שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת דלאל על הצעת החוק. נדמה לי שהוא גם נימק והסביר אותה באופן שאין צורך לחזור על הדברים. ועדת שרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק כפוף לתיקונים הבאים: 1. מינוי סגן הנשיא צריך להיות מינוי של שר המשפטים בהיוועצות עם נשיא בית משפט עליון ולא להפך – כך נעשה גם במקרים אחרים; 2. אנחנו עוסקים בקידום הצעת חוק ממשלתית שמטפלת גם בנושא הזה, בין היתר, ולכן ככל שהצעת החוק הממשלתית תגיע ותעבור בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, טרם שנשלמה החקיקה, הצעות החוק או ההצעה הפרטית תמוזג אליה – ככל שזה יקרה; 3. אם לא תהיה הצעת חוק ממשלתית, או אם היא לא תגיע עד שתושלם הצעת החוק של חבר הכנסת דלל להכנתה לקראת הקריאה השנייה והשלישית, הרי שטרם הקריאה השנייה והשלישית הנוסח שיאושר בוועדת החוקה יובא שוב לאישורה של ועדת שרים לחקיקה. כפוף לתנאים האלה – שאני מבין שחבר הכנסת דלל מסכים להם – אני מברך אותך ומבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר המשפטים, ואנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הליכי שפיטה וייצוג של נוער.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

מה? אה, זה הצבעה במועד אחר? לא הודעתם לנו. סליחה, אתם מכירים את זה? אוקיי, הצבעה במועד אחר. הבנתי. היוזם והממשלה מסכימים שההצבעה תהיה במועד אחר? מסכים. והשר מסכים? מסכים.

שר המשפטים יריב לוין:

אני שומע את זה עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

גם אני שומע את זה עכשיו. אבל אם זה מה שמבקשים וכולם מסכימים אז בסדר.

קריאה:

- - - שנחזור - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז, אז ההצבעה תהיה במועד אחר. אם יש עוד כאלה אז תעדכנו בבקשה, שלא יהיה פער במידע.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון הנחה בארנונה למשרת בשירות מילואים פעיל) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שרון ניר להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו באמת עם של אריות ולביאות. בשנתיים החולפות תרומתם המוארת של לוחמי המילואים בכל גזרות הלחימה באמת מעוררת השתאות. המילואימניקים הגיבורים לא חשבו פעמיים ב-7 באוקטובר, הם יצאו להגן על כולנו. יש לנו חובה לעמוד על משמר הזכויות של אנשי המילואים. למרבה הצער, הממשלה המנותקת מקבלת אותם כמובן מאליו, ומחוקקת חוק השתמטות, שעה שפערי כוח האדם בצה"ל זועקים לשמיים. אני עומדת כאן היום ומביאה בפניכם הצעת חוק למען משרתי המילואים, והלב שלי פשוט נחמץ. לפני כשנה העליתי הצעת חוק פטור 90% מארנונה למגורים בעבור משרתי המילואים. מגיע להם, לדעתי, בזכות ולא בחסד. אבל אתם, חברי הקואליציה, אמרתם: לא. אמרתם שזה יקר, שזה מוגזם, שהקופה הציבורית לא תעמוד בכך. הצעת החוק של היום דורשת הנחה של 50% פטור בארנונה לאנשי המילואים ולמשפחות שמשלמות באמת את המחיר היקר מכול, וזאת כדי שלא תוכלו להסתתר, לא מאחורי טבלאות ולא מאחורי אקסלים ולא מאחורי פקידי האוצר. ההצבעה הזאת היא קודם כול על ערכים משותפים של סולידריות, אחדות וערבות הדדית, ועל סדרי עדיפויות, יותר מאשר היא החלטה על כסף. אנחנו בדצמבר 2025, למעלה משנתיים של מלחמה עצימה בשבע חזיתות, שבהן אנשי מילואים שירתו 500 או 600 ימים, ובהתבוננות קדימה, עדיין כל החזיתות פתוחות. אנשי המילואים ימשיכו לשרת 100 ימים, ואני מקווה שבשנה העוקבת נצליח להצטמצם לליין של 70 יום. חוק הרשויות המקומיות הקיים מעניק פטורים לכל מיני מגזרים. הוא נחקק בשנת 1953, אבל הוא לא לקח בחשבון אז 4% מהאוכלוסייה שמשרתת במילואים. שימו לב, בסוף זה רק 4% משרתי מילואים. האוכלוסייה הזאת נושאת על גבה את ביטחון המדינה, ובשנתיים האחרונות אנחנו רואים את זה ביתר שאת. אני פוגשת את המילואימניקים האלה כל הזמן בשטח, בוועדות, ברחוב. בשבוע שעבר פגשתי את התאחדות הסטודנטים. 70,000 סטודנטים שירתו במילואים. הם גם לומדים, הם גם עובדים, הם גם משרתים, והם אלו שאותם צריך לתגמל. כאמור, יש לנו דור של גיבורים וגיבורות; הם לא מתלוננים, אבל חובתנו לראות אותם, לראות אותם כי הם אלו שהותירו מאחור את הכול, את הבית, את הלימודים, את העבודה, את האישה, את הבעל, את החובות. אנחנו צריכים לתגמל אותם בהתאם. חשבון הארנונה במדינת ישראל הוא אחת ההוצאות הקבועות הכבדות ביותר על משק בית. האבסורד זועק לשמיים: בזמן שהמילואימניק שוכב במארב בגבולות ומגן בגופו על אזרחי מדינת ישראל, הממשלה לא מוצאת לנכון לסבסד – ולו במעט הנחה – את הוצאות הארנונה שלו. תעריפי הארנונה עלו בצורה דרמטית בשנה האחרונה, והם צפויים לעלות שוב בשנת 2026. יוקר המחיה חונק את אזרחי מדינת ישראל, ועבור משפחות של אנשי מילואים ונשות מילואים, שבהן המפרנס העיקרי נעדר מהבית חודשים ארוכים, זאת ממש מכה אנושה. הממשלה הזאת יודעת להעביר כספים למגזרים רבים, אבל למשרתי המילואים היא מעבירה רק גזרות. 5.5 מיליארד כספים קואליציוניים מתוכננים לתקציב הקרוב, ואין דבר יותר ראוי להפנות אליו מהכספים האלה מאשר המשרתים. הממשלה מתמחה, לצערי, בלתגמל את המשתמטים ולא את המשרתים. ממשלה שנלחמת גם בימים אלה וגם אתמול עד השעות הקטנות להעביר חוק השתמטות, להגן על משתמטים, מעבירה 36 מיליארד לציבור שלא משרת. אבל כשזה מגיע ללוחמים פתאום היד הופכת להיות קפוצה, פתאום 50% הנחה בארנונה זה המון, זה יותר מדי. הצעת החוק הזאת באה לתקן עוול היסטורי ולהגיד: אנחנו מתעדפים את אותם 4% שמשרתים לא רק שלוש או ארבע שנים בסדיר, אלא 20 ו-30 שנה בצבא הגנה לישראל. אנחנו רוצים להעביר מסר לאנשי מילואים: אנחנו מסתכלים לכם בעיניים, אנחנו רואים אתכם, אנחנו עדים לתרומה שלכם, ואנחנו מבינים שבמדינת ישראל הנטל הכלכלי על משק הבית הוא עצום. אי-אפשר לומר: ביחד ננצח, אבל במבחן המעשה לשים את המילואימניקים בצד ולא לתעדף אותם. חבריי חברי הכנסת, רק יצאנו מחג האור – בואו ניאחז בו. אל תהיו אלה שמכבים את האור בבתים של המילואימניקים. אני קוראת לכם, חברי הקואליציה, שימו את המשמעת הקואליציונית בצד. יש רגעים שבהם המצפון חייב לגבור על הפוליטיקה. צריך להצביע בעד החוק הזה כי הוא נכון. תנו למילואימניקים 50% הנחה בארנונה, תוכיחו למילואימניקים שיש להם גב לא רק בשדה הקרב, אלא גם כאן. גם כאן בבית המחוקקים אנחנו צריכים לעשות את הדברים הנכונים. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. את עמדת הממשלה יציג הפעם השר שיקלי. אני מתכבד להזמין את השר שיקלי לדוכן, להציג את עמדת הממשלה. בוקר אור, בבקשה, אדוני.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-הראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שבנדון מבקשת לתקן את חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), לצורך קביעה של הוראת שעה שלפיה חייל מילואים אשר שירת שירות מילואים פעיל במהלך התקופה שמיום 7 באוקטובר 2023 עד תום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף שניתנה באותו יום לפי חוק ההתגוננות האזרחית, יהיה פטור מתשלום בשיעור של 50% מארנונה שהיה חייב בה בתקופת שירותו. עוד ייקבע כי משרד הפנים ישפה את הרשויות המקומיות בגין אובדן הכנסות ארנונה בשווי הפטור המוענק לפי סעיף זה. יצוין כי חקיקה ראשית אינה קובעת כיום הוראה מיוחדת בדבר הנחה לחיילי מילואים. עם זאת, תקנות ההנחה בארנונה אשר בסמכות שר הפנים מסמיכות כיום מועצת רשות מקומית לקבוע, כסמכות שברשות, הנחה בשיעור של עד 5% מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שהוא חייל מילואים פעיל, ובשיעור של עד 25% מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שהוא מפקד מילואים פעיל, לגבי 100 מ"ר משטח הנכס האמור. עוד יצוין כי למשרד הפנים אין את המשאבים לשיפוי הרשויות, ולא הוקצו תקציבים בעניין הצעת החוק דנן. על כן, בהתאם להחלטת ועדת שרים לענייני חקיקה, מוצע לדחות בשלב זה את הצעת החוק, ולדון בה כשבועיים לאחר מינוי שר הפנים. עד כאן תשובת הממשלה. אני מבין שאנחנו נשארים פה. עכשיו אני אבקש לנצל את הבמה כדי לשתף את חבריי חברי הכנסת ברשמיי מהביקור הקצר שקיימנו באוסטרליה, שעברה את הפיגוע הקשה ביותר בתולדותיה, עם 15 חללים שנרצחו, בתוכם ניצולי שואה, בתוכם ילדה בת עשר, מטילדה, ובתוכם גיבורים שחירפו נפשם למות כדי להציל אזרחים אחרים. אני רוצה להעלות כאן בכנסת ישראל את שמם של בוריס וסופיה, שהסתערו על המחבל ראשונים, בידיים חשופות, ולקחו ממנו את הנשק. הם הגיעו מאוקראינה לסידני, כאשר הם רצו בעצם לברוח מאימת האנטישמיות שאיימה עליהם באוקראינה, ולכן הגיעו לסידני. היה לי הכבוד, בשם ממשלת ישראל ובשם הכנסת, להגיע לשם ולחזק את המשפחה, להשתתף בניחום אבלים. בוריס וסופיה היו רק חלק מהאנשים שנאבקו במחבלים. היה שם גם ראובן מוריסון. הוא אחד משלושה רבנים של חב"ד שנרצחו באירוע. הרב אלי שלנגר, השם ייקום דמו, שהוא בעצם הוביל את כל האירוע הגדול הזה של חנוכה. הרב שלנגר הגיע מייד לאחר 7 באוקטובר לכאן, לארץ, לחזק. הוא הגיע לשדרות – פגשתי אותו שם – והוא האיש שבעצם ארגן את כל האירוע בחנוכה, ונרצח. יחד איתו היה הרב יעקב לויטן, שגם הוא נרצח. והרב ראובן מוריסון נצפה בתיעוד כאשר הוא בעצם משליך חפצים על המחבלים במטרה לנסות ולהניס אותם. כמובן שמול השוטגאנים שלהם זה לא מאוד עזר. האחרון שנפצע – לא האחרון, אחד לפני האחרון – אחמד אל-אחמד, שכולנו ראינו את הפעולה שלו. האחרון זה גפן ביטון, שהוא חייל במגלן שהשתחרר, נמצא באוסטרליה, נקלע לתוך האירוע, והוא זינק לסייע לאותו אחמד אל-אחמד ונפצע קשה מאוד; כולנו מאחלים לו החלמה מהירה. זה רגע קצת להבין את האירוע ואת כל גילויי הגבורה סביבו. צריך להבין שהאירוע נמשך 12 דקות, שבהן באמצעות שני רובי שוטגאן אב ובנו יורים באין מפריע במשתתפים. זה אירוע שמבחינת המחדל האבטחתי הוא בלתי נתפס. 12 דקות יורים ואין מענה אפקטיבי. אומנם יש שוטר שנפצע, שמו סקוט, וגם לו נאחל רפואה שלמה, הוא נפצע קשה מאוד. אבל זה לא יצר את האפקט הנדרש. בהמשך הדיון פה יש שאילתה שמתייחסת לזה, אז אני לא אגנוב את הזמן של השאילתה – מה עושה הממשלה ומה עושים בהקשר הזה. זה יישמר לאחר כך. אבל רק צריך לומר שזה אירוע מאוד מאוד בעייתי מבחינת תגובת הכוחות. עוד צריך לומר, ארבעה חודשים לפני הפיגוע הקשה מתקיימת בסידני, על הגשר הגדול בסידני, מחאה חסרת תקדים – עשרות אלפים, ואולי אף מעבר לכך, של צועדים עם דגלי אל-קאעידה, עם דגלי דאעש, עם דגלי אש"ף, עם דגלי חמאס.

מאיר כהן (יש עתיד):

איפה?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גשר סידני. והם צועקים Globalize the intifada ו-from the river to the sea, וכל אותן קריאות שבקצה שלהן האמירה היא מאוד ברורה, או טיהור אתני של היהודים מנחלתם, ממולדתם, או Globalize the intifada, שזה פשוט הרחבת האלימות כנגד היהודים אל כל מקום בעולם, לא רק בעוטף עזה ולא רק ביהודה ושומרון, אלא בכל מקום וכל אתר. וכאשר הדבר הזה מתרחש ועומדת ממשלת אוסטרליה – ראש הממשלה אלבניזי ושרת החוץ פני וונג, ובמקום לגנות את הדברים ובמקום להגן על הקהילה היהודית הם בוחרים לומר שהאירוע בסידני היה מפגן של אחדות, אז אנחנו נמצאים בבעיה. וכשממשלת אוסטרליה, גם אחרי הפיגוע, מסרבת לעשות שימוש במילים אסלאם קיצוני – לא מוכנים לומר אסלאם קיצוני – אומרים: יש לנו בעיה של hate speech, בעיה של שנאה, כללי, לא מדברים על העניין של האסלאם הקיצוני, של אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית פונדמנטליסטית, פשוט לא מוכנים להוציא מהפה שלהם את שתי המילים האלה, אסלאם קיצוני. אלבניזי מסרב לעשות. אז מה הבעיה, אומר אלבניזי? Hate speech או לחלופין, Gun control, זאת אומרת, התקנות הנוגעות לנשיאת נשק. כאילו השוטגאן הוא זה שרצה לפגוע באותם אנשים שהתקבצו לחגוג את הנר הראשון של חנוכה. וכאשר ממשלה – וזה לא משנה אם זו ממשלה במדינה ידידותית באופן יחסי או ממשלה – לא מסוגלת אפילו להגדיר את הבעיה ולהגדיר את האיום, אז אנחנו נמצאים לפני שוקת שבורה למול אותה ממשלה, ביכולת שלה להתמודד בעצם עם תופעות כאלה, וזה עוד לפני שאנחנו מזכירים את הבחירה הכל-כך אומללה של אלבניזי, יחד עם קרני, יחד עם סטארמר, יחד עם מקרון, בהובלה של מקרון, להכיר במדינה פלסטינית, כאשר אנחנו בעיצומה של מלחמה מול חמאס, כאשר החטופים נמקים במנהרות – דבר שהוא פשוט פשע כנגד מדינת ישראל, כנגד ערכי המערב, כנגד השלום. ואלה דברים שהם דברים חמורים מאוד. וכמובן, בכל מה שנוגע לפעולות הממשלה אני שומר את דבריי לשאילתה, כדי שהדברים האלה יקבלו את ההתייחסות במועדם. דבר נוסף, ראיתי בחדשות היום שמייחסים לי כל מיני קריאות וכל מיני אמירות, ואני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. אמרתי ביחס לתחקיר של אבישי גרינצייג, עיתונאי מעולה, שמה שהוא הציג בתכתובות שבין פלדשטיין לאיינהורן – אלה תכתובות מאוד בעייתיות, שמהן עולה לכאורה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, שנייה, השר. חברי הכנסת, תראו כמה שיחות צד יש. חברי הכנסת, סדרנים. חברי הכנסת, חבר הכנסת מרגי, השר קרעי, תראו כמה שיחות צד. חבר הכנסת גואטה, ברקת, עוד שיחת צד ועוד שיחת צד וזה מצטבר לכדי רעש שאי-אפשר לשאת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה הסטנדרט.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז קצת יותר שקט במליאה, בבקשה. בבקשה, השר שיקלי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אז אמרתי שבהחלט, הדברים האלה צריכים להיבדק. אבל יחד עם זאת צריך גם לשאול שאלות כבדות: איך ההדלפה לעיתון בילד של האסטרטגיה של סנוואר היא לכאורה פגיעה בביטחון המדינה, ואנשים נזרקים לצינוק, ולהבדיל, כאשר ב-00:05, כשרונן ברגמן מפרסם בידיעות אחרונות שמדינת ישראל, לפי מפקדים בכירים בצה"ל, עתידה לעשות מעשה פזיז – אנחנו מדברים על 15 וחצי שעות לפני מתקפת הביפרים – מפקדים בכירים בצה"ל מתדרכים עיתונאי ואומרים לו שמדינת ישראל הולכת למעשה פזיז שעלול להוביל להתלקחות של מערכה כוללת, לא רק בלבנון אלא באזור כולו – זאת הדלפה שמסכנת את המבצע אולי החשוב ביותר במלחמה, להוציא תקיפת מתקני הגרעין של איראן, ואולי לא פחות חשוב מכך, חיזבאללה זה אירוע מאוד מאוד דרמטי, כפי שכולם יודעים – מישהו חקר את זה? מיהם אותם גורמים בכירים בצבא שמדברים עם רונן ברגמן? מיהם אותם האנשים שהעבירו לו את המידע? מישהו ביקש מרונן ברגמן להגיע למשטרה לחקירה, כמו שלקחו את עורך הג'רוזלם פוסט צביקה קליין? מישהו לקח לו את הנייד? אז זאת אומרת שיש הדלפות שהן חמורות, כי הן לא נוחות לבכירי המערכת, ומאידך – יש הדלפות שהן אינן חמורות, כי בסך הכול אנחנו חושפים אולי כוונה של ישראל לצאת למבצע נגד חיזבאללה. בקטנה, מה הבעיה, בוא נפרסם את זה, נחשוף את זה בידיעות 15 שעות לפני המבצע. וזהו דבר שהוא בלתי נתפס, הוא באמת בלתי נתפס. והאיפה ואיפה זה דבר שהוא לא יעלה על הדעת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. תודה רבה לשר שיקלי. את רוצה להשיב? בבקשה. תשיב לעמדת הממשלה חברת הכנסת המציעה, חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני נדהמת מקהות החושים שלכם. אני מעלה פה הצעה חשובה שמדברת על פטור 50% בארנונה לאנשי מילואים, ללוחמים שלנו, שאגב, רק 4% מהציבור מבצע מילואים בגילים שבין 20 ל-45 – זה היקף האוכלוסייה שמבצע מילואים. הם לא עושים שלוש או ארבע שנים, הם עושים 25, 30 שנה, שירות בצבא. ועומד פה שר ולא מתייחס בכלל להצעה שלי. קהות חושים מוחלטת. עד מתי אנשי המילואים יישארו מובנים מאליהם מבחינתכם? איך יכול להיות שאנשי המילואים זועקים בדיונים על חוק ההשתמטות – כל פעם, זעקת שבר, הם, המשפחות שלהם, נשות המילואים – ואתם מנותקים? אתמול בשעות המאוחרות הגיע לוחם בן 45 מתנועת אל הדגל לוועדת ההשתמטות, וזה לא הזיז לאף אחד מחברי הקואליציה שהיו שם, לא ליושב-ראש ועדת השתמטות, שנמצא פה, ולא לחברי הליכוד, שקיבלו הנחיה מבנימין נתניהו להגיע דחוף לחוק ההשתמטות כדי להציל את הקואליציה – לא להציל את אנשי המילואים, לא לדאוג להם, לא לדאוג לחיילי הסדיר, לאנשי הקבע, לפערי כוח אדם בצה"ל. אני שואלת את עצמי, מה נהיה מכם? מה תהיה המורשת של הליכוד? מה יגידו עליכם בעת ההיסטורית הזאת? יגידו שאתם ממשלת 7 באוקטובר ושחוקקתם חוק השתמטות, זה מה שיגידו עליכם? אני אומרת לכם, חברים, ההצבעה פה היא הצבעה על ערכים משותפים, על סולידריות ועל אחדות. אנשי המילואים הם של כולנו, הם מגינים על כולנו. הם לא שאלו אם הם מגינים על הקואליציה או על אופוזיציה, או על אזרחים כאלה או אזרחים אחרים. הדבר שצריך לעשות עכשיו זה להצביע בעדם, בעד הנחה בארנונה לאנשי מילואים. תיקחו את 5.5 המיליארד של תקציבים קואליציוניים שתכננתם, ותחליטו שלאלתר התקציבים האלה מופנים קודם כול למשרתים. כל מי ששירת יותר צריך לקבל הנחה בארנונה, זה מה שצריך לעשות. זה מה שהצעת החוק הזאת אומרת. זה הזמן לקבוע סדרי עדיפויות במדינת ישראל. קודם משרתים. זה הכול. כי בזכותם אנחנו כאן, ואם הם לא יהיו, לא נהיה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת ניר. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אם כן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הנחה בארנונה למשרת בשירות מילואים פעיל) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024. כאמור, לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אדוני המזכיר, אבקש לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם, לא השתתפו בהצבעה ומעוניינים להשתתף בהצבעה? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

תמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצעת החוק הצביעו 37 חברי כנסת, נגד הצעת החוק הצביעו 58 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הנחה בארנונה למשרת בשירות מילואים פעיל) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק החברות (תיקון – פרסום דוחות כספיים של מונופול), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני מזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לפני שנדבר על הצעת החוק, אי-אפשר להתעלם ממה שיקרה כאן היום, מההצבעה הצפויה על הצעת החוק הבזויה, החצופה, המושחתת, על הקמת ועדת הטיוח, ועדה פוליטית, ועדה מפוברקת, שכל מהותה המשך הבריחה של ממשלת נתניהו ושל נתניהו עצמו מאחריות למחדל הגדול של 7 באוקטובר 2023. חברי הקואליציה, זה המבחן הגדול שלכם. תפסיקו לפחד, תסתכלו בעיניים הדומעות והכואבות של המשפחות השכולות. הרוב המוחלט של הציבור הישראלי תומך בוועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הקיים. הרוב המוחלט בציבור הישראלי רוצה צדק וחקר האמת, והוא יקבל אותם. אני מבטיח, בשבוע הראשון לאחר הקמת הממשלה החדשה תקום ועדת חקירה ממלכתית, כי זו הדרך היחידה הנכונה לחקור את המחדל הגדול של השבת השחורה. ועכשיו אני מתכבד להציג בפניכם, האמת שבפעם החמישית, את הצעת החוק החשובה, הברורה, ההכרחית, המתבקשת הזאת: פרסום דוחות כספיים של מונופולים שהם חברות פרטיות. אני לא יודע אם שמתם לב, חברי הקואליציה וחברי הממשלה, אבל המחירים במדינת ישראל היום גבוהים ביותר מ-40% מהמחירים באירופה. בשלוש השנים האחרונות זה הולך ומחריף ומאמיר. למה? כי הם משחקים מול מגרש ריק, כי אין ממשלה. שר האוצר פתאום נזכר בסוף הקדנציה שהוא שר אוצר רק בשבועות האחרונים, רגע לפני הבחירות, כשהוא מתחת לאחוז החסימה. ואיך הוא אמר? המונופולים מגזימים ומעלים מחירים עוד ועוד, בלי שום סיבה. כן, כן, מעלים ומעלים. זה במשמרת שלך, בצלאל סמוטריץ'. שטראוס העלתה מחירים חמש פעמים, תנובה – ארבע פעמים, אסם – חמש פעמים, יוניליוור, קוקה קולה, טרה – ארבע פעמים כל אחת. למה? כי הם יכולים, כי אין ממשלה. ועכשיו שימו לב, תנובה היא חברה פרטית, טרה היא חברה פרטית, החברה המרכזית למשקאות – קוקה-קולה ישראל – היא חברה פרטית, וישנם עוד מונופולים שהם חברות פרטיות. וחברה פרטית, כידוע לפי החוק, לא מחויבת להציג את הדוחות הכספיים שלה לציבור. אנחנו לא יודעים, הציבור לא יודע, כמה הן מרוויחות, והן יכולות להמשיך להשתולל באין מפריע, באין ממשלה. כי יש כאן ממשלה שבמקום לסייע לציבור, מעניקה גב למונופולים. יכול להיות כאן זול יותר, אומר לנו שר האוצר, שבשלוש השנים האחרונות מתחזק 15 משרדים מיותרים; מחלק כל שנה בין 5 ל-6 מיליארד שקלים של הכספים הקואליציוניים הפוליטיים, כולל בימים האחרונים; מממן רבבות של בורים ומשתמטים; משקיע מאות אלפי שקלים מכספי מימון המפלגות, על פי הפרסום של יובל שדה בערוץ 12, בהקמת ארגון פיקטיבי – לא באזרחים – להורדת יוקר המחיה. ואז הוא מהדהד, כביכול, מסרים של הארגון הזה – שלא באמת קיים, כן? כי הכול בלוף, כי הכול פיקציה, כי הכול שקר, הכול יחסי ציבור בממשלה הזאת. אם באמת רוצים להיאבק ביוקר המחיה, אז יש דרכים רבות וכלים רבים לטפל בנושא הזה. אחד הכלים הוא לחייב את המונופולים שהם חברות פרטיות לפרסם את הדוחות הכספיים שלהם לציבור. בבסיס הצעת החוק הזאת עומדת התפיסה שלפיה עצם היותה של חברה מונופול ששולט בנתח שוק גדול, מצדיק לחייב אותה לפרסם את הדוחות הכספיים שלה לציבור, כחלק משמירת האינטרס הציבורי הרחב. אתם יודעים מי היה השותף שלי בקידום הצעת החוק הזאת, בדיוק הצעת החוק הזאת, בקדנציה הקודמת? השר אלי כהן, שר האנרגיה היום, שהוא תומך גדול של המהלך. לצערי לא הספקנו אז להעביר את הצעת החוק, העברנו רק בטרומית, ואז הכנסת התפזרה. אבל שימו לב, בראיון לג'רוזלם פוסט בשנת 2022, השר אלי כהן, שהיה אז חבר אופוזיציה מהליכוד, חבר הכנסת מהליכוד, טען כי פרסום הדוחות הכספיים של המונופולים יפזר את הערפל העסקי שבו החברות פועלות ויאפשר לציבור ולתקשורת לבחון בקפידה את ההתנהלות הכספים והעסקית של המונופול, ובכך יקשה עליו לפעול באופן הפוגע באינטרס הציבורי. צודק אלי כהן. בדוח מבקר המדינה משנת 2024 בנושא פיקוח על מחירי המזון נכתב כי מומלץ שמשרד האוצר, משרד המשפטים ורשות התחרות יחד עם משרד הכלכלה, שעליו הוטל לבחון בהחלטת הממשלה משנת 2011 את הצורך בפרסום דוחות כספיים של חברות מונופוליסטיות שאינן ציבוריות, ישלימו את בחינת נושא פרסום הדוחות הכספיים של ספקי מזון גדולים שיש להם פעילות כספית מהותית בענף המזון, ובהתאם לכך יקדמו הסדרה בתחום. מה תגובת ועדת השרים לענייני חקיקה? התגובה הייתה לדחות שוב, בפעם החמישית, את הצעת החוק הזאת. דווקא על רקע כל הצעות החוק ההזויות, המופרכות והבלתי-נתפסות שעולות כאן חדשות לבקרים בעיקר בימי רביעי – ולא רק, אנחנו יכולים לראות לאיזה תחתית מקצועית ירדה ועדת השרים לענייני חקיקה בקדנציה הזאת, וגם הפעם מדובר בהחלטה שגויה, מקוממת ולא סבירה. זו החלטה שבמקום לסייע לציבור, באופן לא מפתיע בממשלה הזאת מסייעת למונופולים, שעושקים את הציבור כל יום מחדש. כל יום מחדש כי שוב, אין ממשלה. הממשלה לא עושה שום דבר כדי להיאבק ביוקר המחיה. אני רוצה לשאול את חברי ועדת השרים לענייני חקיקה – מדוע אתם מעדיפים פעם אחר פעם לשרת את המונופולים בשוק המזון, ולאפשר להם להמשיך להשתולל? אני קורא לכל חברי הכנסת – באמת, זו הצעה לא פוליטית, זו הצעה כל כך מתבקשת, ועובדה שניסינו לקדם אותה יחד עם חברי כנסת מהליכוד בקדנציה הקודמת. זו הצעה נכונה, הצעה שבאה לעשות צדק עם הציבור הרחב גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה. אנחנו צריכים להיזכר בשם מה ובשם מי אנחנו נמצאים כאן. אנחנו נמצאים כדי לשרת את הציבור, ולכן אני קורא לכולם להצביע בעד הצעת החוק. יש לי עוד דקה וחצי, ואני רוצה לומר שלצערי אנחנו באמת לא מופתעים מכל הדברים הבלתי-נתפסים שקורים ונחשפים כאן לאחרונה, כי גם הבוקר ראש הממשלה ממשיך לתת גיבוי מלא לסוכני קטר בלשכתו. גם הבוקר הוא מסרב לפטר את היועץ המורחק, שקיבל שכר טרחה המגואל בדם של קורבנות הטרור, וגם הבוקר מפלגת הליכוד ממשיכה לממן את ההגנה המשפטית של היועץ הזה. אני רוצה לשאול אתכם: למה כספי מימון מפלגות, כספי משלם המיסים – למה הציבור צריך לממן את ההגנה המשפטית של התופעה שנקראת יונתן אוריך, למה? למה הליכוד ממשיך לממן את ההגנה המשפטית שלו? אני חושב שאחרי כל מה שנחשף ביומיים האחרונים ובשבוע האחרון, התמונה ברורה: יונתן אוריך צריך להיות במעצר, המינוי של צחי ברוורמן לשגריר ישראל בבריטניה חייב להיפסל, וראש הממשלה נתניהו חייב להיחקר בשב"כ. הפרשה החמורה הזאת חייבת להיחקר עד תום. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את שר המשפטים, השר יריב לוין, להשיב להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, מאחר שהמציע כבר ציין שהוא מביא את ההצעה הזאת לא בפעם הראשונה, אני לא רואה טעם לחזור על הדברים שנאמרו על העניין הזה בעבר, ומכיוון שהוא החליט להקדיש חלק ניכר מנאומו לא להצעת החוק אלא בכלל לדברים אחרים, אז אני בוודאי לא נדרש להיות כבול לענות ולדבר דווקא על גוף ההצעה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להקריא מאמר שהתחלתי להקריא באחת הישיבות הקודמות אבל לא הספקתי לסיים אותו, מאמר חשוב מאוד שכתב עו"ד גיא בוסי, והתפרסם במעריב ב-28 בנובמבר 2025. אדוני היושב-ראש, לפעמים יש מין נקודה כזאת שבה האמת נאמרת וניצבת מול הפנים של כולנו בעוצמה מאוד גדולה. אני חושב שבמאמר היוצא דופן ויוצא מן הכלל הזה של עו"ד בוסי – כך קרה. אני חושב שהדברים כל כך מדויקים וכל כך חדים וכל כך נכונים, שראוי ונכון שאני פשוט אקריא אותם בשם אומרם, וכך אני מבקש לעשות. כותב עו"ד בוסי כך: "בתהליך זוחל הנמשך זה למעלה מיובל שנים, ששיאו בימים אלו, הפכה ישראל ממדינה שבה הייתה נהוגה שיטת משטר דמוקרטית, למדינה שבה קיימת שיטת משטר משפחתית מלוכנית, ובשפה פשוטה – משפחת מלוכה. בנאומו האחרון הגדיר זאת בעדינות יו"ר הכנסת, חבר הכנסת אמיר אוחנה, כשטען כי פתקו של הבוחר בקלפי הולך ונשחק. "מאמר זה ינסה לטעון כי הפתק כבר איננו נחשב כלל, וכי חלק הארי של הקושיות הפוליטיות בישראל כבר לא מתקבלות בכנסת. זו הפכה הלכה למעשה להתכנסות מיותרת של 120 נבחרי ציבור, שאינם יכולים לעשות דבר בלי אישור מראש או בדיעבד ממשפחת המלוכה, קרי שופטי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. "הסיבות להפיכתו של בג"ץ לפוסק האחרון לכל דבר ועניין במקומותינו הן רבות ומגוונות, ואין זה המקום לעסוק בהן, אך חובה לציין שתיים השלובות זו על זו כזמורה על בד: חולשתם של נבחרי הציבור והתבטלותם הבלתי-מוסברת בפני שופטי בג"ץ, שכרסמו פעם אחר פעם בסמכותם, ואלו הראשונים נאלמו דום כמי שכפאם שד, אם ממוראם של השופטים ואם ממוראה של הפרקליטות, שהפכה ל'כוח חמוש' שתפקידו 'ליישר' כל נבחר ציבור שהעז להעלות על דל שפתותיו אבק ביקורת כלפי החברים במשפחת המלוכה. "העובדות הן חד-משמעיות – אט-אט הפך בג"ץ למושל בכיפה, המכריע היחיד בכלל הסוגיות הפוליטיות במדינת ישראל. אין הכוונה רק לדברי חקיקה של הכנסת או החלטות או מינויים של הרשות המבצעת, העוברים תדיר תחת שבט ביקורתו. בעשורים האחרונים הפכה דלתו של בג"ץ פתוחה לרווחה לכל עותר בכל נושא ובכל זמן. "לעת הזאת נניח בצד את התערבותם הבוטה של שופטי בג"ץ בניהול מלחמת חרבות ברזל ובכלל זה דאגה לזכויות יתר של מחבלי הנוח'בה המתועבים, אלא שכאשר בג"ץ מכריע מי יתגייס – אין ספור עתירות שביטלו כל חקיקה של הכנסת בקשר לחוק הגיוס, מי ייסע – תחבורה ציבורית בשבת; מה ייפתח בשבת – חוק המרכולים; מי יהיה שר – הלכת דרעי-פנחסי המנוגדת לחוק יסוד: הממשלה; מהי מדיניות ההגירה – ביטול שלוש פעמים של הסדר מתקן חולות לקליטת מסתננים, איך ייראו פרסומות על האוטובוס; איך צה"ל יילחם על הגדר – התערבות בפרימטר והוראות פתיחה באש; ואפילו מי נחשב יהודי – כרסום תמידי בחוק השבות. מדובר בהתערבות ישירה בהחלטות פוליטיות מובהקות. "ומכאן המסקנה האפשרית היחידה: בג"ץ הפך למערכת המעצבת את ערכי המדינה במקום ליישם את ערכי המדינה שנקבעו על ידי הציבור הרחב באמצעות נציגיו בכנסת, שהיא המקום היחיד הראוי לכך. "כל זה טוב ויפה, אלא מאי? היעדר הייצוגיות בבג"ץ והעובדה שבשאלות פוליטיות עמדתם של השופטים ידועה מראש – לבטח של מי שיכול להנדס הרכבים, כבוד השופט יצחק עמית – מייצרים סל ערכים צר שמנחיל לציבור תחושה שהמערכת כולה פועלת מתוך נקודת מבט אחידה, מנותקת ומנוכרת, או בשפה ברורה יותר – היעדר הייצוגיות מוביל לאכיפה בררנית. "חז"ל כבר ידעו להזהיר מפני מצב כזה. התורה קובעת את אחד מעמודי התווך של מערכת משפט: 'לא תכיר פנים במשפט'. זה הציווי העתיק ביותר נגד אכיפה בררנית, והמציאות הישראלית או ליתר דיוק התנהלותם של שופטי בג"ץ מוכיחה עד כמה הוא חיוני. לא ייתכן שלפי זהותו של אדם, אמונתו, עמדתו הפוליטית או מוצאו – יחול עליו דין אחר. אסור שהמשפט יראה פנים שונות לאנשים שונים. יפים ומתאימים לעניין זה דבריו החדים כתער של השופט אהרן ברק, שחייבים לשמש תמרור אזהרה לשופטי בג"ץ: 'אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות, היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה, היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם. "אכיפה בררנית אינה מתרחשת בוואקום, היא איננה 'טעות' ואיננה 'תקלה נקודתית'. היא תולדה ישירה של מערכת שבמקום להיות רב-תרבותית, רב-שכבתית ורב-ערכית, הפכה למונוליטית. אותה שכבה דקה חברתית, תרבותית וערכית שולטת ברוב מוקדי הכוח, מהיועץ המשפטי לממשלה ועד לשופטי העליון, מהפרקליטות ועד מח"ש, וכשמעניקים שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל לקבוצה הומוגנית – התוצאה הבלתי-נמנעת היא הפעלה סלקטיבית של כלים משפטיים. "לא צריך להיות מומחה למשפט חוקתי – מספיק להיות אזרח כדי לראות כלפי מי האכיפה נוקשה וכלפי מי היא 'מבינה את הנסיבות', כלפי מי מחמירים וכלפי מי מגלים גמישות. זו אינה מקריות – אלו ערכים. בחלקים רחבים בציבור התחושה שחוזרת מכל כיוון היא אותה תחושה: אנשים לא מרגישים שמערכת המשפט היא שלהם, עסקינן בריחוק שהפך לקרע עמוק. הציבור רואה אכיפה בררנית לא ככשל, אלא כהוכחה שהמערכת לא משרתת אותו. "כשהרכב העליון, הפרקליטות והיועמ"ש מגיע כמעט תמיד מאותו רקע, אותן שכבות מובילות, אותו עולם ערכים ליברלי – אין פלא שכאשר מגיע לפתחם תיק טעון, ההתייחסות לקבוצות שונות באוכלוסייה אינה זהה. לא משום שהם רעים, משום שהם אינם מייצגים. הם פשוט באים ממקום אחר, עולם אחר, חוויה אחרת. וברגע שהציבור משתכנע שהמערכת נגועה באכיפה סלקטיבית, נעלם התנאי הבסיסי לקיום שלטון החוק – אמון. "מדינה דמוקרטית לא יכולה להרשות לעצמה מערכת משפט שאינה מייצגת את כלל אזרחיה, בדיוק כפי שאיננו מוכנים לקבל כנסת שמורכבת מ-1% מהציבור".

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת גואטה. חבר הכנסת ששון גואטה, תודה. בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

"מדינה דמוקרטית לא יכולה להרשות לעצמה מערכת משפט שאינה מייצגת את כלל אזרחיה, בדיוק כפי שאיננו מוכנים לקבל כנסת שמורכבת מ-1% מהציבור. אסור לקבל מערכת אכיפה ושפיטה שרוב מוחלט מתוכה בא מרקע מצומצם. ייצוגיות אינה 'גיוון', היא תנאי יסוד לצדק. אכיפה בררנית לא תיעצר בחקיקה ולא תיעצר בהצהרות. היא תיעצר כשהמערכת תחזור להיות של הציבור, כשהשופט, הפרקליט והתובע לא יגיעו כולם מאותה חממה, כשהערכים שינחו את מקבלי ההחלטות יהיו תוצר של החברה כולה, לא של חלק זעיר ממנה". ומסיים עו"ד בוסי בדברים הבאים: "הגיע הזמן להבין: אכיפה שוויונית דורשת ייצוג שוויוני. בלי זה נמשיך להצמיד פלסטרים לשבר עמוק. אם נרצה להחזיר את האמון, עלינו להחזיר קודם את הציבור לתוך המערכת". אדוני היושב-ראש, אני חושב שאלה דברים כל כך מדויקים, ניתוח כל כך נכון, כל כך אמיתי וכל כך זועק. מה אנחנו מבקשים בסך הכול, חבר הכנסת מיקי לוי? אנחנו מבקשים שוויון, אנחנו מבקשים אכיפה שוויונית, אנחנו מבקשים ייצוג לכולם. לכולם. אנחנו מבקשים שלא תהיה קבוצה אחת מעל החוק; שלא תהיה קבוצה אחת שרק בניה ובנותיה יכולים להיכנס לתוך המערכת הזאת.

גלעד קריב (העבודה):

כמו הפורצים לבית ליד, נכון? כמו הסוכנים הקטריים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

אנחנו רוצים בית משפט עליון מגוון, עם ד"ר ביטון ועם ד"ר בקשי, ולא רק עם רות רונן ויצחק עמית.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

שר המשפטים יריב לוין:

זה מה שאנחנו מבקשים, זה מה שעם ישראל דורש, זה מה שאזרחי ישראל דורשים. אנחנו דורשים צדק - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

שר המשפטים יריב לוין:

- - ואנחנו לא נוותר עד שנעשה צדק. תודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תסתכל, זה המצב בישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה הצדק, זה הצדק. תסתכל עליהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה הצדק.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת בליאק, אתה רוצה להשיב? אין מה להשיב. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני. אדוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא רוצה להשיב.

היו"ר יעקב מרגי:

תחליטו, לי הוא אמר לא. תבקשו סליחה, לפחות, את תשומת ליבי. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רק רוצה לשים את הדברים על דיוקם. אני הצגתי הצעת חוק פרסום דוחות כספיים של המונופולים, שנועדה לתרום למאבק ביוקר המחיה. עלה שר המשפטים, לא התייחס במילה להצעת החוק, לא הציג את עמדת הממשלה, והקריא איזשהו מאמר של פרשן ערוץ 14 נגד מערכת המשפט. אני חושב שזה מייצג היטב את היחס של הממשלה הזאת ליוקר המחיה. אני חושב שאין דוגמה טובה יותר כיצד הממשלה הזאת מתייחסת לאזרחי מדינת ישראל. שר המשפטים, אתה צריך להתבייש.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. על פי בקשת האופוזיציה, הוגשו בקשות להצבעה שמית. בבקשה, אדוני המזכיר, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אדוני המזכיר, אבקש לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם ולא השתתפו בהצבעה ומעוניינים?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

תמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאותיה. חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 38 חברי כנסת, נגד הצביעו 58 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק החברות (תיקון – פרסום דוחות כספיים של מונופול), התשפ"ו–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 14) (הוראות לעניין סייבר והעדפת מכס – ארץ המקור), התשפ"ו–2025. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק קבלת מידע לשם זיהוי חללים ונעדרים בשל אירוע רב-נפגעים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת צביקה פוגל. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

תודה, אדוני היושב-הראש. חברי חבריי הכנסת, כבוד השר, אזרחי מדינת ישראל, אני עומד היום כאן להציג בפניכם הצעת חוק חשובה, שלא נבצע עליה הצבעה היום, אבל זאת הצעת חוק כואבת והכרחית. הצעת החוק הזאת נולדה מתוך מציאות קשה, לצערי היא נכתבה בדם, אך נועדה להבטיח היערכות נכונה, אחראית ומכבדת, לעתיד. הצעת החוק קבלת מידע לשם זיהוי חללים ונעדרים בשל אירוע רב-נפגעים נועדה להסדיר באופן ברור וקבוע את הסמכויות הנדרשות לשם זיהוי חללים, אימות זהות ואיתור נעדרים ושבויים – אך ורק בעת אירוע רב-נפגעים שהוכרז כך כדין. ההצעה, אדוני היושב-ראש, מאפשרת שימוש ממוקד ומוגבל במידע ביומטרי לצרכים אלה בלבד. היא מגדירה מי מוסמך לפעול, באילו נסיבות ובאילו מגבלות. החוק גם מחייב תיעוד מלא, שמירה קפדנית על סודיות ומנגנוני פיקוח. כמו כן, החוק מבהיר במפורש כי המידע אינו מיועד לשימוש בשגרה, אינו משמש לחקירות פליליות, ואינו פוגע בפרטיות מעבר לנדרש לצורך ההומניטרי והלאומי הראשון במעלה. חבריי חברי הכנסת, כשנבחרתי לכהן כחבר כנסת לא הגעתי לכאן כדי לנהל את שגרת הוועדה לביטחון לאומי או לחמם את הכיסא המכובד במליאה, אלא בראש ובראשונה – להיות שותף בהכנת מדינת ישראל לרגעים המורכבים ביותר שלה במציאות המזרח-תיכונית ובמציאות הפנימית. למדינת ישראל, לצערנו, המונח "אירוע רב-נפגעים" אינו זר. לא מדובר במושג תיאורטי, אלא במציאות שחזרה ופגשה אותנו שוב ושוב לאורך שנות קיומה של המדינה, בזירות ביטחוניות ובזירות אזרחיות כאחת. לצערי, התמודדנו עם אסון המסוקים, שבו נספו לוחמים רבים ביום אחד; נאלצנו לתת מענה לאסון ורסאי, שבו קרס אולם שמחות, והקריסה גבתה חיי אדם רבים; נלחמנו באש התופת באסון הכרמל, שבו אש גדולה הותירה משפחות רבות ללא יקיריהן; לא שכחנו איך במירון אירוע של שמחה הפך לאסון – אירוע אזרחי המוני הפך לטרגדיה לאומית; ולצערי, ידענו יותר מדי גלי פיגועים קשים באוטובוסים ובמרכזי הערים. ואם כל אלה, חבריי חברי הכנסת, לא הספיקו כדי להעצים את הצורך בהצעת החוק, נכפה עלינו האסון הנורא ביותר מאז שואת העם היהודי, אסון שייזכר לדורות רבים כאסון הכבד שידעה המדינה – טבח שמחת תורה, שבו חווינו מתקפת טרור אכזרית, עם אלפי נפגעים, מאות נעדרים וחטופים, וריבוי זירות שלא הכרנו כמותו. בכל אחד מהאירועים האלה, אדוני היושב-ראש, המדינה לא נדרשה רק להציל חיים, להתאושש ולהשיב מלחמה, המדינה נדרשה גם למשימה אנושית וערכית מהמעלה הראשונה – זיהוי חללים, אימות זהות, איתור נעדרים ומתן ודאות למשפחות. ודאות שמאפשרת קבורה בכבוד, ודאות שמאפשרת תחילתו של תהליך אבל, שמכבדת את כבוד האדם גם לאחר מותו. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, מאחורי כל אירוע רב-נפגעים יש בני אדם. יש הורים שמחכים לתשובה, יש ילדים שמחכים לוודאות, יש משפחות שלמות שתלויות ביכולתה של המדינה לפעול נכון ברגעי המשבר הקשים ביותר. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, מבקש להבטיח שכאשר, חלילה, יתרחש האסון הבא, המדינה לא תפעל מתוך אלתור או מתוך אזור משפטי אפור, אלא על בסיס חוק ברור, מאוזן ואחראי. מי שעומדים בקו הראשון באירועים האלה הם חוקרי הזיהוי הפלילי, אנשי הרפואה המשפטית, מערכת הביטחון והגורמים המבצעיים. כל אלה, חבריי חברי הכנסת, יודעים לומר דבר אחד פשוט – הזמן והוודאות הם קריטיים. כל עיכוב בזיהוי, כל ספק בזהות, מעמיס כאב נוסף על המשפחות, ומקשה גם את ניהול האירוע עצמו. אדוני היושב-ראש, החוק הזה לא נולד על שולחן תיאורטי, אלא מתוך ניסיון מצטבר של עבודה בשטח, מתוך הבנה מה נדרש ברגעי האמת ומתוך אחריות לאפשר לאנשי המקצוע לבצע את תפקידם בצורה מדויקת, חוקית ומכבדת. לאחר אירועי 7 באוקטובר נאלצה המדינה לפעול באמצעות תקנות לשעת חירום והוראות שעה, שאפשרו אומנם למשטרת ישראל, לצה"ל ולגופי הביטחון לקבל מידע מהמאגר הביומטרי לצורך מלאכת הזיהוי. הסדרים אלה הוכיחו את עצמם בשטח, אך הם זמניים ועתידים לפקוע בחודשים הקרובים. המשמעות ברורה, חבריי חברי הכנסת. ללא חקיקה קבועה מדינת ישראל עלולה למצוא את עצמה שוב בעת משבר לאומי ללא מסגרת משפטית מסודרת שתאפשר פעולה מהירה ומדויקת.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אני תכף אראה אם את באמת גם שותפה להצבעה, למרות שהיא לא מתקיימת פה היום.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, אל לנו לחכות לאסון הבא כדי ששוב נעשה הוראת שעה. הצעת החוק מבקשת למנוע את הוואקום הזה, ולהפוך פתרון זמני שנכפה עלינו בעת חירום להסדרה אחראית, יציבה וברורה, המבוססת, אדוני היושב-ראש, על הניסיון שנצבר ועל הצרכים שהתגלו הלכה למעשה. היא מאפשרת שימוש ממוקד ומוגבל במידע הביומטרי לצרכים אלה בלבד, היא מגדירה מי מוסמך לפעול, באילו נסיבות ובאילו מגבלות. החוק גם מחייב תיעוד מלא, שמירה קפדנית על סודיות ומנגנוני פיקוח. חבריי חברי הכנסת, זה לא חוק למעקב וחדירה לפרטיות, זה לא חוק שמרחיב סמכויות ללא גבול, זה חוק למצבי קצה, להגברת מוכנות, וזה חוק שלוקח אחריות ומוסיף גם לכבוד האדם. לכן אני מבקש מחברותיי ומחבריי, גם מחבריי לאופוזיציה – חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, אפשר לפעמים להצטרף להצעות טובות, גם אם הן באות מהקואליציה. ולכן אני מבקש לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, למרות שהיא לא תהיה פה היום, ולהמשיך המשך דיון רציני, מקצועי ומעמיק בהליך החקיקה, לטובת מדינת ישראל ואזרחיה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש – אני רק אזמין את השר. אני מזמין את השר עמיחי שיקלי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק החשובה המונחת לפנינו הובאה בפני ועדת השרים לחקיקה, והיא החליטה לתמוך בה בכפוף לתנאים הבאים: 1. הצעת החוק תקודם בכפוף להסכמה עם המשרד לביטחון לאומי, משרד הפנים, משרד הבריאות, משרד הביטחון, משרד האוצר, המשרד לשירותי דת, מערך הסייבר הלאומי ומשרד המשפטים. 2. הסעיף השני בהצעת החוק, שעניינו סמכות דרישת ידיעות ומסמכים בשל אירוע רב-נפגעים – יימחק. 3. הצעת החוק תקודם בכפוף להסדרת ההיבט התקציבי. 4. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה השנייה והשלישית. בכפוף לתנאים האלה, אבקשכם לתמוך בהצעה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, כאמור הצעת החוק נומקה, והוצגה עמדת הממשלה. על פי הסיכום, לא תהיה הצבעה. מאחר שהממשלה נימקה את עמדה, יש מתנגדת להצעת החוק, והיא תעלה לנמק את התנגדותה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כדי להסיק מסקנות ממה שקרה בטבח הנורא של 7 באוקטובר צריך ועדת חקירה ממלכתית. אי-אפשר לבוא ולמרוח. לא משנה אם זה תיקונים מקומיים או שקרים ועסקנות ושחיתות, אי-אפשר למרוח. צריך ועדת חקירה ממלכתית, כזאת שתמונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, שהוא מכהן מתוקף חוק, וזאת העבודה שלו לעשות את הדבר הזה. צריך ועדת חקירה ממלכתית בשביל השורדות והשורדים, בשביל המשפחות השכולות, בשביל החטופות והחטופים, אלה ששבו ואלה שקבורות וקבורים פה, ואחד שעדיין מחכה, ואנחנו מחכות ומחכים לו. צריך ועדת חקירה ממלכתית בשביל התצפיתניות והמפקדות והמפקדים והחיילים, ובשביל צה"ל והמשטרה והשב"כ, ובשביל שזה לא יוכל לקרות שוב. חשיבותה של ועדת חקירה ממלכתית היא – באמת, אין אדם שעיניה בראשה שלא רואה את זה. אבל מה אתם עושים? אתם מורחים, אתם משקרים, אתם מתעסקנים. אתם עושים עוד שחיתות ועוד מסחרה ועוד טינופת ועוד שקרים ועוד שקרים. אבל כל זה לא משנה. כל זה פשוט לא משנה. כי כולם יודעים וכולן יודעות מי אשם. כן, כולן יודעות מי אשם, כולם יודעים מי אשם. נתניהו עמד בקמפיין 2009, עם החיוך הזחוח והמחליא, בעוטף עזה, ברוח, עם המעיל, ואמר: אני אמוטט את שלטון חמאס. מוטטת – או פינקת מימנת, טיפחת, ליטפת, נתת חסינות, מימנת ים של כסף. עד עצם הרגע הזה לא מיטטת את שלטון חמאס. כולן יודעות ויודעים מי אשם, מי גם עכשיו לא לוקח אחריות, מי היה האיש שכל השנים האלה נתן להם פרוטקשן. מי האיש שכשאנשים נחטפו לעזה בזוועה, כשנרצחו, ובאמת נטבחו פה – המספר הגדול ביותר של אזרחיות ואזרחים בתולדות מדינת ישראל – לא ידע את נפשו. הוא לא ידע, לא צלצלו אליו, אז מה הוא הלך לעשות? להתאפר, בשביל לחשוב איך הוא יסדר. איך ביבי יסדר? למי הוא יסדר? לעצמו. אז זה ממש לא משנה איזה שקר כלשהו תביאו כאן עכשיו. זה ממש לא משנה כמה עוד מריחה וכמה עוד טינופת תנסו למרוח על האמת. האמת לא הולכת לשום מקום, וכולן יודעות וכולם יודעים מי אשם. ביבי נתניהו, ראש ממשלת הטבח של 7 באוקטובר. וזה לא משנה שתבדוק אחורה לאוסלו ולהתנתקות ולתקופת בית שני ולכלניות, הכלניות שאתה זוכר אותן הולכות ברחוב – בטח.

קריאות:

- - - הזמן, הסתיים הזמן מזמן.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. הסתיים הזמן.

מרב מיכאלי (העבודה):

כולן יודעות וכולם יודעים מי אשם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי הכנסת, כאמור, כפי שסוכם, לא תהיה הצבעה על הצעת החוק.

היו"ר יעקב מרגי:

אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הגנה על בתי תפילה ותיקים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון וקבוצת חברי כנסת. אני מזמין את חבר הכנסת בוארון להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על הצעת חוק שנולדה עקב התנהלות קלוקלת של עיריית תל אביב, שבמסגרתה העירייה פנתה לנאמני בתי כנסת וקהילות ודרשה מהם להתחייב לשוויון – פעילות תחת הכותרת שוויון. בכל מקום שיופר השוויון ותהיה הדרה, כפי שנאמר, תילקח זכות השימוש של אותה קהילה מהקרקע שהוקצתה לה, ולמעשה בית הכנסת, שפעיל כבר עשרות בשנים, יחדל מלהתקיים כבימים עברו. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת נועדה להסדיר את זכויות השימוש והקניין של בתי תפילה ולימודי דת שנבנו לפני עשרות שנים. חלקם לפני קום המדינה. הקרקע לעיתים הוקצתה על ידי העירייה, ולעיתים נרכשה אך לא נרשמה על ידי הקהילה המתפללת באותו מקום.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - - גם של העירייה, לא? מבנה ציבור - - -

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כן, הם מבני ציבור. המבנים עצמם, דרך אגב, הם בבעלות הקהילה, לשאלתך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הקרקע - - - של העירייה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הקרקע היא של הציבור – נכון. כן, של העירייה. ואנחנו עומדים על כך שעיריות לא יפגעו, ברוח הפרוגרס והימים האלה, בקהילות אורתודוקסיות שעושות שימוש שנים רבות, עשרות בשנים, אותן קהילות. בחלק מהמקרים מדובר באמת בבתי תפילה שהוקמו ונבנו על ידי ציבור המתפללים, ובחלקם גם השטחים נרכשו על ידי המתפללים, כאשר איש לא ייחס חשיבות לרישומם בעת ההיא. מבחינה נורמטיבית הם לא נרשמו. מטרת הצעת החוק היא שמירה על המצב הקיים בשטח ועל הזכויות של קהילות המתפללים במבנים ובשטחים הנלווים להם בהתאם לכוונות ההיסטוריות. מוצע כי עירייה או רשות מקרקעי ישראל לא יוכלו להחליט על שינוי במקרקעין שבהם בית תפילה ותיק אלא באישור השר לשירותי דת ונשיא מועצת הרבנות הראשית. בנוסף מוצע שאם ישנו הסכם או ניתנת הרשאת שימוש לבית תפילה ותיק, הם יחודשו תחת התנאים המנויים. דהיינו, מה שקורה, הפרקטיקה הנלוזה שננקטת על ידי אותן עיריות או אותה עירייה פוגענית היא שאם לא חותמים ולא מתחייבים להתנהלות לפי דרישתה של העירייה, או-אז לא יינתנו שום אישורים להרחיב את בית התפילה, להרחיב את בית הכנסת – איסורים כאלה ואחרים. ולכן, הצעת החוק מציעה לראות כאילו יש לגבי אותם מבנים הסכם שמאפשר להגשים את המטרות הדתיות של הקהילה הקיימת. בנוסף, מוצע ששינוי ייעוד והריסת בית התפילה יהיו טעונים הסכמה של השר לשירותי דת ונשיא מועצת הרבנות הראשית. צריך להבין, אנחנו כעם ישראל, כעם שחזר לארצו אחרי אלפי שנים, בונה את בתי התפילה ובתי הכנסת, ובתי הכנסת משמשים קהילות ותיקות – לא יכול להיות שאחרי עשרות שנים תבוא עירייה או רשות ותפנה את אותה קהילה, שחיה ונוהגת על פי מנהגיה כבר שנים ארוכות. זה לא יכול לקרות. לצערי לא נצביע על ההצעה הזו אלא רק ננמק אותה, וההצבעה תיעשה בהמשך. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לעשות שימוש בדקות שנותרו לי כדי לדבר על שני נושאים נוספים: דבר ראשון, נושא שדובר בו לאחרונה. ראיתי סרטון של מי ששימש כראש ממשלה, נפתלי בנט, ובו הוא מדבר על בגידה שקרתה בלשכת ראש הממשלה. אני הלכתי למילון אבן שושן לבדוק מה אומרת המילה "בגידה". מילון אבן שושן, אדוני היושב-ראש: "בגידה" – מעילה, הפרת אמון, הולכת שולל, תרמית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני בדקתי - - -

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חבריי חברי הכנסת, האחרון שיכול לדבר על בגידה – כשמדברים על בגידה הוא צריך להתחבא – זה נפתלי בנט. הוא, שבגד בציונות הדתית, בציבור הדתי-לאומי, השתמש וזרק רק כדי לממש את מאווייו הפוליטיים ושאיפותיו האישיות; הוא, שבגד בבוחריו בימינה, בגלגול הנוסף, וחבר לתנועה האסלאמית, לאחים המוסלמים, תוך הפרת הבטחותיו והתחייבויותיו לבוחריו; הוא, שבגד בהתיישבות. אדוני היושב-ראש, מכלי ראשון אני יכול להעיד איך באותו לילה מר בחדרו של הרב הישיש, הרב דרוקמן, ישבנו שם איתו ועם החברותה שלו, הגברת איילת שקד, ואיך הוא מוליך שולל את הרב דרוקמן ומועל באמונו כשהוא מסביר לו למה יש חובה לפנות את היישוב נתיב האבות, ולמה יש חובה לפנות את היישוב עמונה – כשר בישראל הוא עשה זאת. הוא, שקיבלתי ממנו את הטלפון אי אז, והוא מבשר לי: דיברתי עם היועץ המשפטי יהודה ויינשטיין, ואין מנוס מלפנות את היישוב ואת כלל תושביו. גם בהתיישבות ביהודה ושומרון הוא בגד.

רם בן ברק (יש עתיד):

על מי אתה מדבר?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הוא, שבבגידה האחרונה לקח מאזרחי ישראל 20 מיליון שקלים – עכשיו אתה יודע על מי אני מדבר – 20 מיליון שקלים למימון הפעילות הפוליטית שלו, ובתרמית מקים מפלגה אחרת, חדשה, כדי לא להחזיר את חובו לקופה הציבורית.

רם בן ברק (יש עתיד):

אה, בנט?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בנט, בנט. בוא נזכיר את שמו שוב – נפתלי בנט. הוא שמעל באמון הציבור, הוא שמעל בכספיו - -

רם בן ברק (יש עתיד):

והוא שיפרק אתכם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - והוא שחבר לשמאל הישראלי תוך בגידה מוחלטת בכל משנתו – אם יש לו משנה כזאת – בכל עקרונותיו – כך הוא הצהיר בכל אופן – ואתם משתמשים בו כקוף כדי לקדם את מטרותיכם הפוליטיות.

רם בן ברק (יש עתיד):

אפרופו בגידה, בוארון, אפרופו בגידה – מה יש לך להגיד על מה שקורה בלשכת ראש הממשלה, בוארון? זו בגידה. זו בגידה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כשמדברים, אני מוכן – רם בן ברק, אני מוכן לקבל ביקורת מאנשים רציניים, מהימנים, שלא דבק רבב במעשיהם. אבל הוא, שקופה של שרצים קשורה בו – הוא לא יכול לדבר איתנו על בגידה. זה דבר ראשון. דבר שני, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר מילה על בית המשפט העליון – בג"ץ ועל חקירת הפצ"רית. בג"ץ הרג את החקירה לאט-לאט ובשיטתיות תוך דיבור ושימוש בטכניקה הנלוזה של "כן, אבל". בג"ץ קבע שימונה חוקר אחר לחקירה הזאת, חוקר שהוא שופט מחוזי או שופט בדימוס, עובד מדינה. הלך שר המשפטים ומינה שופט בדימוס. קבע בית המשפט: הוא לא עובד מדינה בכיר. אדוני היושב-ראש, מבג"ץ לא היו לי ציפיות, הבנו את הטכניקה של "כן, אבל", הבנו את הטכניקה של "תמנה, אבל לא את השופט הזה", והבנו את הטכניקה של הפסיקה האחרונה, שאומרת: למה אתה לא ממנה כבר? אבל את הטכניקה של משטרת ישראל לא הבנו, ואת הטכניקה של דני לוי, שלא מחזיר, שלא עושה שימוש בסמכויותיו כדי לקחת את החקירה הזאת מהידיים של ראש אח"מ בועז בלט, ולהחזיר אותה, לתת אותה, לשים אותה, להפקיד אותה בידיים נאמנות – את הטכניקה הזאת, את הדבר הזה, לא הבנתי. לא הבנתי, אז שלחתי מכתב לדני לוי, ואמרתי לו: אדוני המפכ"ל, אתה יודע שהתיק הזה הגיע בחטא על ידי היועצת המשפטית לממשלה, הופנה בחטא לידיים של בועז בלט, אתה יודע שהיא פעלה נגד – מול שר הביטחון גלנט - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא ענה לך?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - ומול הרמטכ"ל, לשכת הרמטכ"ל – הכול כדי שהתיק הזה יגיע לידיים הנכונות מבחינתה – ידיו של בועז בלט. למה אתה לא לוקח את החקירה הזאת ומפקיד אותה בידיים נאמנות?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא ענה לך? הוא ענה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הוא ענה לי, ואני אגיד לך מה הוא ענה לי. אני רוצה להקריא לך - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל לי הוא לא עונה. למה לי הוא לא עונה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני רוצה להקריא לך מה הוא ענה לי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני כותבת לו על אלימות ובריונות, למה הוא לא עונה לי?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תשובתו: פנייתך אינה מדויקת. זהות צוות החקירה נקבעת על ידי פיקוד המשטרה, ולא על ידי היועצת המשפטית לממשלה, ומכלל לאו אתה למד על ההן. כן, החקירה לא נקבעה – לא נקבע איפה החקירה תבוצע על ידי היועצת המשפטית, אבל על מעורבות היועצת המשפטית בקביעת מקום החקירה הוא לא דיבר, ועל המעורבות של גברת גלי בהרב-מיארה לאן תלך החקירה הזאת – על זה, דני לוי, לא דיברת. ואני שואל אותך, דני לוי: ממה אתה מפחד? למה אתה לא נותן דין וחשבון לאזרחי מדינת ישראל ולוקח את החקירה הזאת ומפקיד אותה בידיים אמונות? למה אתה מונע את חקר האמת ואת הירידה לאמת? זה דבר שאזרחי ישראל לא יסלחו עליו – לא יסלחו למפכ"ל המשטרה, לא יסלחו לצמרת המשטרה. כשהחקירה הזאת הולכת ונופחת את נשמתה - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

עכשיו גם דני לוי יבין שכל מי שאומר משהו שלא מוצא חן בעיניכם – קוטלים אותו – ראש השב"כ, דני לוי, הפרקליטות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה שנוח לך – לחקור. מה שלא נוח לך – לא לחקור. זה פשוט לא יאומן. ראית אתמול את אלי פלדשטיין?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

רם בן ברק, חבריי מהאופוזיציה, החקירה הזאת הייתה צריכה להתנהל – החקירה הזו - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ראית אתמול את אלי פלדשטיין, ראית אתמול את אלי פלדשטיין?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתה צודק. צריך לחקור את אלי פלדשטיין, וחקרו את פלדשטיין - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אותו לא צריך לחקור - - - אה, את אלי פלדשטיין.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, הסתיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

וחקרו את פלדשטיין, וגילו שוב ושוב - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תסתכל למעלה, תסתכל למעלה. בוארון, תסתכל למעלה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אם היה, אם היה – תקשיב לי טוב, סימון דוידסון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תסתכל למעלה. תסתכל להם בפרצוף.

היו"ר יעקב מרגי:

סימון, סימון דוידסון. חבר הכנסת, נא לאפשר.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אם היה במה להאשים, היה כבר כתב אישום.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תסתכל למעלה. תסתכל למעלה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לאפשר לדובר לסיים, תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא לחינם – לא לחינם אין כתב אישום בתיק הזה. אנחנו מחכים. אני אחזור על מה שאמרתי: מי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, חבר הכנסת בוארון, תודה, הסתיים הזמן. לא צריך לחזור.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

מי שעבד עם קטר צריך להיחקר וצריך לעמוד לדין.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

קטר היא מדינת אויב. יחד עם זה, לא שמענו לרגע אחד - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא שמענו לרגע אחד, לרגע אחד לא שמענו - - -

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

אביחי בוארון, נא לסיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לרגע אחד לא שמענו שלשכת ראש הממשלה הייתה מעורבת בדבר הזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - בוארון, תסתכל למעלה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים, הסתיים הזמן. לא, נא לסיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני חוזר ואומר - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

סימון דוידסון, די.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - מפכ"ל המשטרה, זה מה שנדרש ממך. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתם רוצים שראש ממשלה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת עודד פורר, אתה מפריע לי. אתה מפריע ליושב-ראש כרגע.

קריאה:

ציוני, פטריוט.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אני מזמין את השר עמיחי שיקלי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. תודה. עשר דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שלפנינו נוגעת בנושא שמצוי בלב הזהות של מדינת ישראל: שמירה על בתי תפילה ותיקים הפועלים מזה עשרות שנים, חלקם עוד לפני קום המדינה, ומשמשים קהילות מתפללים בכל רחבי הארץ. בהתאם לדברי ההסבר בהצעה, היא מבקשת להסדיר את זכויות השימוש והקניין של בתי תפילה ולימודי דעת שנבנו על שטחים הרשומים על שם רשויות ציבוריות, ואשר שימשו את המתפללים בהם במשך שנים ללא הקצאה מסודרת. במסגרת ההצעה מוצע לתקן את פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, חוק רשות מקרקעי ישראל, ולקבוע הוראות לעניין האפשרות להורות על שינוי שימוש במקרקעין שבהם מצויים בתי תפילה מהסוג שעליהם נועדה להגן הצעת החוק. בנוסף, הצעת החוק מתייחסת גם להיבטים שונים הקשורים באפשרות לפעול לשינוי הייעוד של מקרקעין מהסוג הזה בהליכי תכנון. ברור לכול שהנושא עצמו דורש התייחסות רצינית, טיפול מתאים, והצעת החוק שלפנינו מהווה בסיס ראוי לקיומו של שיח, התדיינות מעמיקה בין כלל הגורמים הרלוונטיים. הצעת החוק הובאה בפני ועדת שרים לחקיקה, והיא החליטה לתמוך בה בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת המשרד לשירותי דת, משרד הפנים, אוצר, בינוי-שיכון ומשפטים. עוד החליטה ועדת השרים כי אם לא יושגו הסכמות בין המשרדים, הצעת החוק תובא לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה לפני קריאה שנייה ושלישית, ובכפוף לתנאים אלה אבקשכם לתמוך בהצעה. תודה רבה. אני רוצה להתייחס אל המשפחות שנמצאות למעלה, ולהציג את עמדתי בצורה הכי רצינית שאני יכול בנושא של ועדת חקירה. קודם כול, אני מודה לכם שהגעתם לכאן, וחשוב לי להתייחס לנוכחות שלכם ולומר את הדברים הבאים: אנחנו במדינת ישראל נמצאים במחלוקת עמוקה; היא לא חדשה, אנחנו מכירים אותה עוד לפני המלחמה. היא התנהלה גם תוך כדי המלחמה, ואני חושב שיש דבר אחד שכולנו מסכימים – אירוע טקטוני כדוגמת 7 באוקטובר מחייב ועדת חקירה שתיהנה מאמון ציבורי רחב ככל הניתן. לפני הממשלה עמדו שתי אפשרויות בגדול: אחת, כמו לאחר מלחמת לבנון השנייה – להקים ועדת בדיקה ממשלתית, ועדת וינוגרד; השנייה, ללכת למודל שמכונה ועדת חקירה ממלכתית, הגם שלשון החוק אינה מציינת את המושג ממלכתית – אבל זה המושג הרווח, אז נעשה בו שימוש. עכשיו, בנושא של ועדת החקירה הממלכתית, בנושא של ועדת בדיקה ממשלתית, בעינינו, לנוכח עוצמת האירוע, זה לא מספיק. גם לדעתי זה לא מספיק. דרושה ועדת חקירה שהיא מתוקף חוק, שהיא לא ועדת בדיקה ממשלתית, אלא הרבה מעבר לכך. ראש הממשלה קרא לזה ועדת חקירה ממלכתית, לאומית. אני חושב שצריך רגע לצלול ללב המחלוקת. אני מבקש לצלול ללב המחלוקת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה תוקף? צריך ועדת חקירה - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ואני בעד ועדת חקירה – מר פורר, במקום לצווח פה כאיזה כרובית, אתה יכול רגע לשבת בשקט ולהקשיב במקום לקפוץ? מה אתה קופץ? עוד לא שמעת משפט אחד. עוד לא שמעת משפט אחד. עוד לא שמעת משפט אחד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - - אני לא מכנה אותך בכינויים.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אתה שופט?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני לא מכנה אותך בכינויים. אל תכנה אותי, בסדר?

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת עודד פורר, בישיבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני לא מכנה אותך בכינויים, אל תכנה אותי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני רואה בן אדם קופץ וצורח.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשבת. נא לשבת, תקרא לו בקריאת ביניים בישיבה. בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני רואה בן אדם קופץ וצורח, אז אני מתייחס לזה בהתאם.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

דבי, תודה. קריאת ביניים, לא נאום. בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

יפה. אני שמח שאני יכול להמשיך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - - אין כמו מרגי.

דבי ביטון (יש עתיד):

אל תהיה שמח, תחזרו בכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, גברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גברת – אני אנסה להיזכר.

היו"ר יעקב מרגי:

דבי ביטון.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גב' ביטון, תראי, תנו לדבר במשך דקה ואחרי זה תצעקו. לב המחלוקת - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

למה, לי לא נהרגו חברים? אני לא חלק? את חושבת שיש לך איזשהו פור בנושא הזה?

דבי ביטון (יש עתיד):

כן, יש לי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לך כואב יותר? לך כואב יותר?

דבי ביטון (יש עתיד):

כמעט רצחו לי את הבת בכפר עזה. יש לי, להבדיל ממך, כן.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לך כואב יותר? לא.

דבי ביטון (יש עתיד):

עליי ירו מחבלים בבית. את הבת שלי כמעט רצחו בכפר עזה, אז אל תדבר שטויות.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גברתי, גברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

לפחות תדע עם מי אתה מדבר.

היו"ר יעקב מרגי:

דבי ביטון, תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גברתי, את יכולה לצרוח כמה שאת רוצה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני לא צורחת, האטימות שלכם - - - כבר.

היו"ר יעקב מרגי:

דבי ביטון, פעם ראשונה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

את יכולה לצרוח כמה שאת רוצה.

דבי ביטון (יש עתיד):

יש - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ב-7 באוקטובר חמאס לא הבחין בין תושבי בארי לבין תושבי שדרות.

דבי ביטון (יש עתיד):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

הוא לא הבחין בין תושבי ניר עוז לבין תושבי נתיבות. והניסיון של האופוזיציה, של גב' ביטון, כאילו לה יותר כואב, זה פשוט מגוחך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

דבי ביטון (יש עתיד):

כן, כואב לי, בטח שכואב לי. אל תשווה אותנו אליך. אל תשווה אותנו אליך, יש פה משפחות.

היו"ר יעקב מרגי:

דבי ביטון, תודה. בישיבה, אם את רוצה קריאות ביניים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא, אבל שהשר יתייחס בכבוד.

דבי ביטון (יש עתיד):

תתייחס בכבוד.

היו"ר יעקב מרגי:

שרון, תודה. אל תסייעי לי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני מנסה להתייחס. אני באמת מנסה.

היו"ר יעקב מרגי:

אל תסייעי לי, את מכירה את הנוהג בדוכן, ועומדת לשר הזכות לדבר כראות עיניו בצורה מכובדת. נא לא להפריע לו.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז שלא יגיד שיש לו - - - כמוני.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

איך אומרים – ביקר לי, אני מנסה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אחדד את הנקודה, קודם כול. אין פה בעלות פוליטית על השכול והכאב.

דבי ביטון (יש עתיד):

אין פה בעלות - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אין בעלות פוליטית.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

שמענו, גברתי.

היו"ר יעקב מרגי:

דבי, שמענו את המחאה שלך. אל תאלצי אותי לקרוא אותך לסדר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-ראש.

דבי ביטון (יש עתיד):

הוא פונה אליי, מן הסתם אני צריכה לענות.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

סליחה על הטעות. אני מסיים, אני לא פונה אלייך.

היו"ר יעקב מרגי:

עצה באמת חשובה: אל תפנה אישית, לא יוכלו להגיב. בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תפנה למשפחות. תפנו למשפחות.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני מנסה, אני מנסה. תאפשרו לי לדבר, אז אני גם אדבר. אני אומר בפעם החמישית: אין לאף אחד מנדט בהקשר של אופוזיציה ובהקשר של קואליציה, זה לא קשור לזה. בוודאי שיש, לצערנו, משפחות שכולות שעמדתן כזו ויש שעמדתן כזו, והן כולן חלק מעם ישראל ולכולן יש קול שווה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל, אדוני, אתם מקדמים חוק - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לא להפריע לו. הוא לא רוצה לשמוע את דעתך. אמרת אותה, נגמר. בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

עכשיו, אני מאוד אעריך אם יתאפשר לי במשך דקה בלי שיצעקו מהאופוזיציה. זה מאוד יעזור לי, כי אני מדבר לא לחברי הכנסת אלא לאנשים למעלה, ואומר: בתוך מדינת ישראל ניטשת מחלוקת עזה באשר לבית המשפט העליון, באשר לשופט עמית, ואנחנו לא מוכנים לקבל את העיקרון שלפיו אדם פוליטי, שדרדר את בית המשפט העליון לתהומות של חוסר אמון בין חלקים נרחבים בעם ישראל לבין המוסד הזה, שהוא זה שימנה את הוועדה. אנחנו לא מוכנים לקבל את זה. אגב, זה מפתיע אותי - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז אל - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זה מפתיע אותי - -

היו"ר יעקב מרגי:

בישיבה, בישיבה. לא.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - שאדם שמגדיר עצמו כאיש ימין, לפעמים איש ימין, כמו מר פורר, מקובל עליו המודל שבית המשפט העליון הוא זה שיקבע מיהם בעצם חברי הוועדה. לכן, המודל שאנחנו מציעים - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי יקבע את המנדט?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אבל - - - הזה היה בוועדה הרוגלות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל מי יקבע את המנדט?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

שנייה תקשיב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, אבל מי יקבע את המנדט?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

המודל הוא מודל פריטטי. הוא מודל פריטטי, שבא ואומר - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי יקבע?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

המודל הוא פריטטי, קואליציה ואופוזיציה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - - המנדט?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני מסביר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא - - - המנדט?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אתייחס גם למנדט.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא יצא כלום מהפריטטי, כי אין פיקוח.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מיקי, אחי ורעי, המודל הזה כבר נוסה, יש ניסיון היסטורי. אחרי אירועי 11 בספטמבר יש גם דרישה לוועדה חקירה, אחרי מתקפת הטרור מהחמורות שידעה ארצות הברית, אולי החמורה ביותר. מחליטים שיהיו עשרה נציגים – חמישה יבחרו הדמוקרטים וחמישה יבחרו הרפובליקנים. זה היה בארצות הברית. הצעת החוק היום אומרת בגדול את אותו הדבר, שלושה נציגים - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל לנו אין סנאט. יש קונגרס ויש סנאט - - - אתה לא יכול להשוות.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

את האופוזיציה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

האופוזיציה לא מסוגלת לבחור שלושה נציגים? אין שלושה נציגים שאתם יכולים – לייצג?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, אנחנו לא רוצים, אנחנו לא רוצים לערב פוליטיקאים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אז אתם לא רוצים. אבל אני טוען - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

סנאט עצמאי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני טוען וטענתנו היא שהמודל הפריטטי זה המודל הנכון. זה לא פוליטיקאים, אלא יש קואליציה ואופוזיציה ובאים ואומרים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

עמד פה ראש הממשלה על הרוגלות. על מה אתה מדבר? איזה פריטטי?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זה אירוע אחר, אתה משווה את זה לרוגלות, תגיד לי? זה הרבה יותר כבד מהרוגלות. זה רבה יותר כבד מהרוגלות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הוא עמד פה, ביבי עמד פה ואמר על הרוגלות. - - - מה קרה מאז, לאיפה נתניהו נעלם? מה קרה?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אבל זה אירוע אחר. להפך, סגלוביץ'. להפך, אני בא ואומר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

יואב סגלוביץ', לא ידעתי שיש לך יכולות ווקאליות כאלו?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הן קצרות מועד, קצרות מועד.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אומר למר סגלוביץ', דווקא מכיוון שזה אירוע הרבה יותר דרמטי, אני חושב שצריך להיות פה מודל פריטטי כמו שהיה בארצות הברית.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ארצות הברית היא המודל שלך? ארצות הברית היא המודל?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לא. המודל הפריטטי שהיה אחרי 11 בספטמבר הוא בעיניי המודל הנכון.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה לא פריטטי, זה פוליטי. הדבר היחידי שדומה זה שזה מתחיל בפ"א.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אתה לא רואה את הבעיה שיש עם בית המשפט העליון? זאת בעיה, זאת בעיה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני רואה שיש בעיה. אני אגיד לך מה אני רואה. אני רואה ממשלה בלתי לגיטימית, זה מה שאני רואה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זאת בעיה, זאת בעיה, אנחנו לא מוכנים לקבל את זה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני רואה ראש ממשלה שבלשכה שלו יש סוכנים של קטר, זה מה שאני רואה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אנחנו לא מוכנים לקבל את זה, ולכן אני עומד מאחורי העיקרון הזה. ובאשר למנדט, פרסמתי את הדברים שאמרתי. אני חבר בצוות המנדט, ואמרתי את הדברים שצריכים להיבדק. בגדול - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי יקבע את המנדט?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

המנדט, על פי החוק, נקבע על ידי הממשלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לפי החוק יש שופט בית משפט.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מה אתה חושב שאנחנו נבדוק?

היו"ר יעקב מרגי:

השר עמיחי שיקלי, כנראה שהוויכוח הזה לא יוכרע בדיון.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

בסדר, אני רק אומר מה אמרתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השר שיקלי - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אמרנו: אנחנו צריכים לענות על כמה שאלות. קודם כול - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יכול להיות שאנחנו לא מסכימים.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לאפשר לשר לסיים את דבריו, בליאק.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אסיים את דבריי. השאלה הראשונה, איך התהווה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, לפני זה. אנחנו לא מסכימים.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר כנסת בליאק, תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

יכול להיות שלא מסכימים. מה לעשות, עדיין יש משמעות לממשלה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אוקיי, אבל החוק קובע שנשיא בית המשפט העליון ירכיב את הוועדה. אתה לא יכול לקחת משהו שלא שלך.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מבקשים לבדוק איך התהווה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אתם מתעשים שאני אתן לו תוספת זמן? אני אתן לו תוספת זמן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

חופשי, יש לנו זמן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא לא עונה לי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

איך התהווה איום כל כך חמור על יישובי מערב הנגב ברצועת עזה? מה היו ההחלטות המדיניות שהובילו לכך?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מה שורשיו של הכשל המודיעיני? מה שורשיו של הכשל בערב 7 באוקטובר, ותגובת הכוחות לאחר מכן? ועוד כהנה וכהנה. אני חושב שהדיונים הם דיונים רציניים מאוד ומשמעותיים מאוד.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ניסיתי להציג את עמדתי בצורה הכי בהירה שיש, היה פה מורכב. תודה רבה על ההזדמנות, ותודה לכם למעלה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, לשר עמיחי שיקלי. להצעת החוק הזאת הוגשו מספר בקשות להתנגדויות. היה קשה להכריע, אבל נצמדנו לעיקרון של הראשון קודם. מי שביקשה ראשונה היא חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתנגדת להצעת החוק הזאת פשוט כי היא מיותרת. יש מספיק רגישות במדינת ישראל לנושא בתי התפילה. אבל אני רוצה לנצל את הזמן שלי כדי להתייחס להצעת החוק שתעלה בשעות הקרובות בבית הזה. יש רגעים, אדוני היושב-ראש, בחיים של הכנסת שנחרתים בהיסטוריה של המדינה. היום זהו רגע כזה. המקום הזה, שידע רגעים מרגשים, יכתוב היום בספר דברי הימים שלו יום של שפל גדול, שיא של הסתר פנים לעם ישראל. ההיסטוריה שלנו תספר על ממשלה שתאוות השלטון גרמה לה לעשות דברים שלא ייעשו בימים של מלחמה, ולא היה אחד מתוכה שיקום ויאמר: עד כאן. בעוד זמן קצר תעבירו בבית הזה של העם הצעת חוק מבישה, שתירק בפניהם של הורים שכולים, נרצחים, נופלים, משפחות שלמות שנשרפו בחיים. הרבה מהם נמצאים פה ביציע, תראה, הם מוחאים כפיים. ואני שואלת, אדוני היושב-ראש, איך ייתכן שבנושא כזה אתם מסכימים להקים ועדה שכולה פוליטית מעוותת, שתסתיר את האמת מעם ישראל, כשההורים השכולים יושבים פה מולנו? תשובה – רק כדי שתישארו בשלטון. למה בהצעת החוק הזו יצרתם מבנה מעוות של שני יושבי-ראש לוועדה – אחד של האופוזיציה, אחד מהקואליציה, כל החלטה חייבת להיות בהסכמה ביניהם – למה? בשביל לייצר שיתוק בכוונה, לא בשביל לרדת לחקר האמת. למה בהצעת החוק הזו מפקיעים מיו"ר ועדת החקירה את הסמכות הכי מהותית והכי חשובה, לזמן עדים ולחקור, ונותנים את זה במקום זה, כמו בתיבת נח, לזוגות זוגות מחברי הוועדה, או לשני היו"רים בהסכמה? תשובה: או כדי שהם ישתקו זה את זה מהקואליציה והאופוזיציה, או, אם הם מאותה מפלגה ומאותו צד, שיציפו את הוועדה בקרקס פוליטי. ועוד שאלה, מי בכלל כותב הצעת חוק כזו שמראש מכילה סעיף מה יקרה אם האופוזיציה לא תשתף פעולה? אז, כתוב בהצעה, ייכנס לתוקף מנגנון שיו"ר הכנסת – ליכודניק, נציג הממשלה – הוא זה שימנה מראש את כל חברי הוועדה, מנציגי השלטון. מי כותב סעיף כזה? רק מי שיודע שאף אדם מוסרי לא ישתף פעולה עם החרפה הזו. כלומר, תכל'ס, זו תהיה ועדה שהנחקרים ממנים את החוקרים. ושאלה אחרונה, איפה יש ליכודניק אחד שזה נראה לו הגיוני שראש הממשלה, שאנשי האמון הכי קרובים שלו עבדו בשביל מדינת אויב, בכסף, תוך כדי מלחמה, הוא שולט בחקירה, הוא שולט בוועדה והוא קובע מה היא תחקור? איך זה שאין פה ליכודניק אחד שיסתכל לי בעיניים ויגיד לראש הממשלה: עד כאן, זה דיני נפשות? איפה אתם? אז לסיום, אדוני היושב-ראש, בשם הרצון לכוח ושררה שהשתלט עליכם להישאר בשלטון, היום חציתם את הרוביקון. אני מבקשת סליחה - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - בפניכם, ההורים השכולים - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - ואני מתביישת. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. כאמור, בהצעת החוק הזו אין הצבעה.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות (תיקון – הכרה בניסיון פיקודי כניסיון ניהולי), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת משה טור פז ויאיר לפיד. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת עוסקת בלהכיר במפקד בצה"ל כבעל ניסיון רלוונטי לשאר החיים. למה? בגלל מילת מפתח אחת, קוראים לה אחריות. אז בוא נדבר על אחריות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, עוד חודשיים נקרא במגילת אסתר "כי נמכרנו אני ועמי". מי שרואה בימים האחרונים את עמרי אסנהיים מראיין את פלדשטיין אז הוא שומע "כי נמכרנו אני ועמי", או אם היינו בסרט היינו קוראים לזה שתיקת הכבשים. שתיקת הכבשים זה לא רק סרט אימה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

עמדת היועצים.

משה טור פז (יש עתיד):

זה לא רק סרט אימה, כיצד – ראינו אתמול איך הלשכה הכי חשובה במדינת ישראל עובדת מול מדינת אויב. פשוט לא ברור איך המדינה הזו לא עולה באש היום, אחרי מה שאנחנו שומעים ורואים. היו צריכים לבוא כולם פה, קואליציה ואופוזיציה, ולצעוק. והתחושה היא שהלב הוא לב של אבן. כן, אני יודע, אתה, השר שיקלי, היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. בזמן שספרנו גופות כאן, שאספנו את האפר של החללים בעוטף, כשהחטופים עדיין לא התעוררו בעזה, כשמספרי הנרצחים לא היו ברורים, הדבר היחיד שחשבו עליו בלשכה בבלפור זה איך מכסת"חים, איך מנקים את עצמנו, איך מגלגלים את האשמה על אחרים. כן. איך אמר פלדשטיין? תטפל באחריות, זה הדבר היחיד שביבי אמר לי. אז בשביל זה צריך את מועצת אוקטובר ביציע, שתזכיר לכם את זה? אני מזכיר, היה פה מישהו, הוא נהיה יו"ר הכנסת, שאמר שאחריות אין פירושה אשמה. אתה זוכר את זה, מיקי לוי? לא אתה, יו"ר הכנסת הנוכחי. "אחריות אין פירושה אשמה". מי כמוך, אוחנה, בעל ניסיון. אז אני רוצה לומר לכם, אנשי מועצת אוקטובר, עוד לפניכם, 45 הרוגים במירון – קול דמי אחינו צועקים אלינו מהאדמה. ואז אוחנה אמר שכשזה ייגמר הוא יתייצב מול המצלמות, אחרי שנסיים לקבור את מתינו. זה לא קרה, הוא לא התייצב מול כלום. במקום אחריות הוא קיבל קידום – יו"ר הכנסת. כי זה הסטנדרט בליכוד היום. הסטנדרט הוא שאין סטנדרט. לא משנה מה יקרה, לא משנה מה ייעשה, אין מחיר למעשים, אין משמעות לאחריות. אז כן, אתם, אנשי מועצת אוקטובר, מזכירים לנו שממשלת נתניהו, שיושבת בירושלים, קיבלה על פי הפרסומים הנחיות ניהול מדוחא בקטר, ממדינת אויב, ממי שמממן את חמאס. ואתה יודע מה, אני מסתכל על שתיקת הכבשים פה בקואליציה. אתם צריכים אופוזיציה שתצעק את זה? שתגיד שמדובר בחשד נורא לבגידה בכל הבסיס של המדינה הזו, בחיילי צה"ל שיצאו לקרב? מדינת ישראל, למה התחייבנו? על מה הגענו לכנסת? נמכרנו, אדוני היושב-ראש, נמכרנו אני ועמי. זו התחושה הבוקר. ועל מה אנחנו מתכנסים פה היום? על מענקים לשורדי שבי? על ועדת חקירה ממלכתית? אפילו על טיפול בקריית שמונה? כל מה שמובא לכאן היום זה הצעת חוק לוועדת חקירה פוליטית. כן, השר שיקלי. הנחקרים ימנו את החוקרים, ימנו את חברי הוועדה, יקבעו גם את גבולות הגזרה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - - קונסנזוס.

משה טור פז (יש עתיד):

זו ועדת טיוח מבית היוצר של "אחריות אין פירושה אשמה". כן, שיקלי, הוועדה – שאתם תחליטו, כמו במערכון של הגשש, מי יהיו השופטים ומה תהיה התוצאה. זה מה שאתם רוצים לקבוע. אז לא, אנחנו לא ניתן לכם. כי פה זה לא הגשש החיוור, פה זה מדינת ישראל. את כל הבית הזה צריך לחקור. גם את האופוזיציה, שאני חלק ממנה, וגם את הקואליציה. כי זו אחריות. ומי שמוביל את הקו של האחריות ומי שנושא באחריות זה הבן-אדם בכיסא הריק הזה, שיקלי, לידך, שישה ממך – בנימין נתניהו, ראש הממשלה, שהסביבה המופקרת שלו עבדה עם מדינת אויב, מנסה לסגור כלי תקשורת, מכפישה כל שומרי סף ועכשיו גם רוצה לקבוע איך חוקרים את הכשל. ראש הממשלה יעמוד בראש הוועדה שבודקת את אלו שבודקים אותו. כאילו שהוא רק 20 שנה בשלטון, זה לא מספיק איכשהו שהוא יהיה קשור לאירוע הזה. כאילו לא ב-2018 הוא וסמוטריץ' מקבלים החלטה לממן את חמאס בכספים של קטר. אז אני אגיד את זה ברור: כן, לראש הממשלה יש אחריות ישירה על מחדל אוקטובר, אם זה לא ברור – על הרוגים, על נרצחים, על חטופים. אלף ועדות או אגדות לא ישנו את זה. עכשיו אני מסתכל על קלנר – הוא לא כאן – איזו בושה להיות חתום על הדבר הזה. זו לא רק רמיסה של המשפחות השכולות, שכואבות פה ביציע. זה סיכון אמיתי של העתיד. כי אם אנחנו לא נלמד ממה שקרה באמת ולא נחקור, אז האסון הבא בדלת. ואז מה תגיד, קלנר? אני לא ידעתי, אני לא שמעתי? אז, חברי הליכוד היקרים, תסתכלו עליי, לא על הכיסא הריק של נתניהו. זה לא עליו, זה לא על הסקרים. זה על המדינה שלנו, זה על הטוב שלנו, זה על איך נשרוד פה כמדינה. ואני מבטיח לכם שההיסטוריה תשפוט אתכם על שתיקת הכבשים הזו. את כל אחד. ואם שיקלי הסתייג היום בבוקר – אז תודה לך על זה. גם אם אני לא מסכים איתך על ועדת החקירה, לפחות פה אמרת את האמת. כי השתיקה למען הכיסא לא מכבדת פה אף אחד. שתיקה רועמת. ואתם יודעים מה? אם ניקח צעד אחורה, למה הקמנו את מדינת היהודים? באמת, בלי פוזה, אנחנו מפחדים על עתיד מדינת היהודים. אם הלשכה הכי חשובה במדינת ישראל היא בכיס של מדינת אויב, מה זה אומר עלינו? מה זה עושה עלינו? ואף אחד לא מעז לקום. כל הדברנים הגדולים פה יגיעו לוועדת החוץ והביטחון ויגידו שהם דואגים לחיילי צה"ל. זה מרגיש כל כך ציני כשאף אחד לא מעז בזה. אז הבאתי פה חוק, שדרך אגב, לא עולה שקל למדינה, שמכיר בניסיון פיקודי גם באזרחות, גם במכרזים. כן, אני יודע שיש פה כמה אנשים שלא יודעים מה זה ניסיון פיקודי. אבל, שיקלי, אתה יודע, אני יודע את זה מניסיון אישי. יש פה כמה אנשים, גם בקואליציה, עם ניסיון פיקודי אמיתי. ואתה יודע שמפקד דואג לכל הצרכים של החייל. הוא לא רק מוביל אותו אל מול פני האויב, הוא גם דואג לת"ש שלו, והוא גם מבקר בבית שלו, והוא גם בודק סוציאלית איך הוא עובד בחיים. אז ניסיון פיקודי זה ניסיון רלוונטי גם לחיים האזרחיים. כשכבד לך בכובע אז כבד לך בכומתה. זה ניסיון פיקודי בימינו. למפקד יש ניסיון ניהולי משמעותי. זו הדמות של המפקד. גם אם יש לך רק עשרה חיילים, אתה אחראי. כן, המילה הזו, שכל כך הוזנתה פה – אחריות, אחריות – אתה נושא באחריות לחיים. זה הבסיס של מפקד, זה הבסיס של החוק הזה, וזה הבסיס שאנחנו לא רואים פה בכנסת. מישהו ראה פה אחריות לאחרונה? בן אדם שלקח אחריות על המחדלים שלו? אם משחקים עם חיילי צה"ל בהדלפות מסמכים כדי לעצור עסקת חטופים, מה זה אם לא אי-לקיחת אחריות? כששותקים, כשבלשכה של ראש הממשלה יש כסף קטרי, זו לקיחת אחריות? עושים שת"פים עם האויב – כן, זה אויב. וכשצועקים פה שנים שקטר היא מדינת אויב, אבל הכסף של האויב הזה מממן אנשים בלשכת ראש הממשלה, זה נראה לכם הגיוני? ואז אתה מגיע ל-23:30 בוועדת החוץ והביטחון, והם מנסים למכור לנו: כן, כן, עוד שנייה נגייס חרדים, ברור. יושב פה בועז ביסמוט במשרה מלאה בלי מחסור בבושה, ואני מדבר עם החרדים, והרי הם יודעים שזה לא חוק, שזה לא חוק שיגייס אותם. במקרה הטוב, הלוואי, הוא יוציא כמה חרדים לשעבר מכיכר החתולות בירושלים. אז מה, אתם באמת חושבים שזה עובד עלינו? זה מבייש אותנו. העבודה הזו בפול טורבו על השתמטות ממוסדת, כשאנשים אחרים קופצים ואומרים "נמות ולא נתגייס" – היא בושה וחרפה. אבל השר קיש עובד במשרה מלאה להחזיר את התקציבים לחינוך הזה, להעלות אותם אפילו, כי איזה יופי, בוא נחנך להשתמטות מגיל שלוש, למה רק מגיל 18? אז מוכרים את השירות הצבאי, ומוכרים את הלשכה של נתניהו, ומוכרים את המשפחות השכולות, ויד אחת עובדת עם מדינת אויב, ויד שנייה נותנת פטור כשאחרים נדרשים להילחם. החיילים משלמים בדם, אל תספרו לעצמכם אחרת. יד אחת עם האויב, יד שנייה עם הפטור – מי יעבוד פה בשבילנו? זה נראה נורא, זה מגעגע נורא – זה נורא, חברים. חברי הליכוד, בואו תקומו, תהיו אמיצים, בואו תודו באמת: מה שקרה בלשכה של נתניהו זה סכנה אמיתית למדינה. תחקרו את זה, תילחמו בזה, תיקחו אחריות, ואם יש לכם חוק שמציע עוד קצת מקום לאחריות, אז לכו עליו.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת משה קינלי טור פז. אני מזמין את השר עמיחי שיקלי להציג את עמדת הממשלה ביחס לחוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות עומדות לרשותך.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

בשמחה רבה. קודם כול, אני רוצה לומר לידידי חבר הכנסת קינלי טור פז – ברמה האישית אנחנו חברים, אני מעריך אותך. אני מעריך אותך גם על העשייה האישית שלך במלחמה. אבל אני רוצה לומר שכמפלגה, מפלגת יש עתיד השתמטה מחובתה להיכנס מתחת לאלונקה, ולכן הציבור בישראל הוריד אותה מתחת לאחוז החסימה. זה לגבי יש עתיד. כן, בחרתם לעמוד מנגד בשעה הכי קשה. אני רואה שאתה מוטרד מהדלפות - -

משה טור פז (יש עתיד):

אצלנו אין הדלפות.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - ומוטרד מהדלפה של אסטרטגיית חמאס לעיתון בילד, מסמך חשוב מאוד, שמשום מה לא הגיע כפי שהיה אמור להגיע, לראש הממשלה, לצמרת מקבלי ההחלטות.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה יותר רציני מזה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ועכשיו, אני שואל אותך: תגיד, בשעה 00:05, 17 בספטמבר, מפרסם רונן ברגמן מאמר בידיעות אחרונות, ומצטט מפקדים בכירים בצה"ל שאומרים שמדינת ישראל הולכת לקראת מהלך הרפתקני - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אתה עושה לי ציפור. מה זה? תענה לעניין. אתה לא עונה לעניין. נו, באמת. אתה חותם על השתמטות? אתה חותם על קטר? נו, באמת, מה הקשר? אתה עושה ציפור. מה זה - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אל תברח. אל תברח. לא, לא ציפור, אני מדבר על ההדלפה הכי חמורה, הכי חמורה בשנתיים של מלחמה. עומד רונן ברגמן, מצטט מפקדים בכירים בצה"ל שאומרים: מדינת ישראל הולכת לעשות מעשה פזיז, להצית מלחמה לא רק בלבנון, אלא מלחמה אזורית – זה 15 וחצי שעות לפני התקיפה בלבנון. ההדלפה החמורה ביותר במהלך המלחמה. אתה הרמת קול כנגד ההדלפה הזאת? אתה קראת לחקור? למה צביקה קליין, עורך הג'רוזלם פוסט - - -

משה טור פז (יש עתיד):

שיקלי, יש פה ציפור. זה מה שאתה עושה. מה הקשר? מה הקשר?

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה זה קשור?

היו"ר יעקב מרגי:

שלי טל מירון, תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

למה צביקה קליין – למה צביקה קליין נלקח כאחרון העבריינים לחקירת משטרה, ולוקחים לו את הטלפון - -

משה טור פז (יש עתיד):

מה אתה רוצה ממני? תשאל את בן גביר. מה אתה רוצה ממני?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - ומשפילים אותו, אבל רונן ברגמן – אין שום בעיה? הוא יכול לקבל מידע מפי הסוס, מצמרת צה"ל ולחשוף אולי את המבצע הכי רגיש במלחמה, או לרמוז על כך.

משה טור פז (יש עתיד):

- - - מה הקשר? אז תבדוק. שיקלי, זה לא מתאים לך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זה דבר – אגב, ברגמן, כעיתונאי, אתה יודע, השיג מידע בוננזה, אבל יש פה הדלפה מאוד מאוד חמורה, הדלפה מאוד מאוד חמורה.

משה טור פז (יש עתיד):

אז תטפל בה. מה אתה רוצה ממני? אתה בממשלה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

וברגמן לא לבד; ירון אברהם פעם אחר פעם – ושוב, שאפו לעיתונאי כעיתונאי – מביא את תמלילי קבינט המלחמה למהדורה פעם אחר פעם. מישהו חקר? מישהו בדק איך הדבר הזה קורה?

משה טור פז (יש עתיד):

- - - שיקלי, אולי זה אתה? אתה מדבר עליהם – אולי זה אתה? אני לא שם - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בישיבה, קינלי. חבר הכנסת משה טור פז, קריאות ביניים בישיבה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אז אני חושב שהתרבות שהשתרשה כאן בנושאים האלה היא חמורה, ואי-אפשר להחליט שאת זה כן חוקרים, אבל את זה לא חוקרים. והאפליה הכל-כך בוטה, שמחליטים שזה בסדר, וזה לא בסדר – זה דבר פשוט מגוחך בעיניי.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה יותר רציני מזה. תחקור את כולם, יאללה, תחקור את הבגידה הגדולה ביותר במדינה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

עכשיו ניגע רגע בנושא שלך, הצעת החוק. קודם כול, אני חושב שזו הצעת חוק טובה מאוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ולכן אני לא אצביע.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לא תהיה פה הצבעה כרגע, אבל בעיניי, הצעת החוק היא טובה.

היו"ר יעקב מרגי:

יש הצבעה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

סליחה, יש הצבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תהיה הצבעה, אתם תפילו את זה. אתה לא בעניינים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אין בעיה. מרגי, אנחנו נמליץ לקיים את ההצבעה מאוחר יותר. אני חושב שכמובן יש הבדל בין מ"כ, מ"מ, מג"ד – אלה דברים שונים, וצריך להתייחס לזה - -

משה טור פז (יש עתיד):

נשב על זה בוועדה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - אבל העיקרון הוא נכון, ואני חושב שזו הצעה טובה מאוד. יחד עם זאת, עמדת הממשלה, אדוני היושב-ראש – חברי הכנסת טור פז ולפיד מציעים לתקן את ההכרה האזרחית בהכשרות צבאיות – לקבוע כי ניסיון פיקודי שרכש קצין לוחם יוכר כניסיון ניהולי בשירות המדינה, ובהחלטת ממשלה מס' 3472 בעניין הוקרת המשרתים נרשמה הודעת נציב שירות המדינה כי תתבצע התחשבות בשירות צה"ל – זה דבר אחד – משכו, סוגו ומכרזים בשירות המדינה. לאור האמור, החליטה הממשלה לדחות בשלושה חודשים את הדיון בהצעת החוק הפרטית בעניין. לפיכך, אני מציע כי המליאה תסיר את ההצעה מסדר-יומה. קינלי, שווה לבדוק את הנושא מול נציב שירות המדינה, ולראות איך הוא מתכוון לממש את ההמלצה שלך.

משה טור פז (יש עתיד):

הוא לא מתכוון לממש. הוא לא מתכוון לממש, כי זה לא חשוב לו.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

נקודה נוספת שאני רוצה להתייחס אליה – הנושא של מבקר המדינה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם קטר? תגיד משהו על קטר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

דיברתי על זה קודם, דיברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ראיתי שקיבלת מה שנקרא עמוד שדרה, בניגוד למחלקת הדגים הקפואים. אין להם מה להגיד על קטר. קטר בתוך משרד ראש הממשלה – והכול סבבה אצלכם.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, בישיבה. את יכולה לשוחח איתו בישיבה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני רוצה לשאול, החברים שלי פה במליאה שאומרים: אנחנו נגד ועדה פריטטית - - -

נעמה לזימי (העבודה):

תגיד לי, יש חשש לבגידה - - - נשמע לך הגיוני? מדינת אויב תכשיר. עלק ציוני, עלק.

היו"ר יעקב מרגי:

דעתך נשמעה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - בסדר. אבל למה רוצים למנוע ממבקר המדינה לבצע את החקירה? הוא לא אדם פוליטי, הוא לא - - -

קריאה:

נעמה לזימי (העבודה):

כן, בטח - - - בישראל - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

למה הולכים נגדו? למה אומרים: אנחנו לא רוצים? למה באה היועצת המשפטית לשעבר, היוצאת – ומתנגדת לזה שהוא עושה את העבודה שלו?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ממש לא לשעבר, ממש לא, ממש לא. למה אתה - - - בג"ץ?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לשעבר, לשעבר. למה? למה אתם נגד העבודה של מבקר המדינה? זה דבר שהוא לא ברור. אין פה קוהרנטיות. אין פה קוהרנטיות בעמדה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היא ממש היועצת המשפטית, ממש לא לשעבר. היא יועצת משפטית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היא יועצת משפטית.

נעמה לזימי (העבודה):

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זה לא רציני. אם אתם בעד חקירה, אז שמבקר המדינה יחקור ובנוסף תקום גם ועדת חקירה. אבל ועדת החקירה שצריכה לקום צריכה להיות ועדת חקירה פריטטית. אנחנו מוכנים, אופיר? איפה אופיר? להמשיך? אני צריך להתייחס אולי ללוח השנה העברי. מה התאריך? שאני אמשיך? קטר. בואו נדבר על קטר, יאללה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא, בוא. הינה, נתתי לך, הרמתי לכם.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

בבקשה, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זאת מדינת אויב או לא מדינת אויב?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אמרתי במונדיאל.

היו"ר יעקב מרגי:

תשאלי את מי שהיה במונדיאל.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לא הייתה מלחמה, לא היה שום דבר. אז, אמרתי: לא מבין מה עושים שם ישראלים. אני מזכיר לכם, זרקו לנו כתבים מהאולפנים, השפילו ישראלים ברחובות. אמרתי: זאת מדינת אויב מצורעת, יש לנו אפס ציפיות ממנה, זאת בירת האחים המוסלמים, שאירחה אצלה את השייח' יוסוף אל-קרדאווי. היא לא בירת האחים המוסלמים, הא, רם בן ברק? אצל רם בן ברק זה תלוי: לפעמים האחים המוסלמים אצלו בלשכה, ולפעמים זאת בגידה במדינה. זה תלוי ביום, תלוי ביום, תלוי בפוזיציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי תחושה שהוא מבין - - - יש לי תחושה.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב בן ארי, לא שומעים את הדובר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני זוכר את היועצת שלו, שהייתה בהכשרות אצל השייח' עכרמה צברי הג'יהאדיסט.

רם בן ברק (יש עתיד):

היא לא פחות פטריוטית ממך, אולי אתה לא יודע - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

נראה לי שהוא מבין בקטר יותר ממך - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כן, אני חושב. היא בסוף – שווה, שווה לדבר על לשכתו של רם בן ברק בהקשר הזה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

דבר על לשכת רוה"מ, למה אתה מדבר על לשכת רם בן ברק? לשכת רוה"מ מקבלת כסף מהאויב - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ולכן, אמרתי הרבה הרבה קודם: קטר היא מדינת אויב מצורעת, בירת האחים המוסלמים, שאיתה חשוב לך להקים ממשלה מחר בבוקר. חשוב לך להקים איתם ממשלה מחר בבוקר. הדבר המדהים אצל האופוזיציה זה הפוזיציה. אצלם זה הכול לפי הנוחות. כן, הם בעד האחים המוסלמים בממשלה, אבל - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה? אנחנו הכנסנו את קטר?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתה היית בממשלה הזאת. אתה היית בממשלה הזאת.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זה פשוט מגוחך. לכן אני בא ואומר: העמדה שלי לא השתנתה, לא השתנתה, תמיד אמרתי את אותו הדבר.

קארין אלהרר (יש עתיד):

כן, כן.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

תמיד אמרתי את אותו הדבר. לפני המלחמה, תוך כדי המלחמה וגם עכשיו אמרתי, על התחקיר של גרינצייג, שהדבר הזה, שיש לכאורה אנשים – איינהורן, שעל פניו, על פניו - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוריך.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני לא יודע לגבי זה. - - על פניו הוא מקדם מסרים קטריים, זה דבר שאני רואה אותו בחומרה. אני אומר את זה, וזה דבר שהוא תקלה. אגב, הדבר הזה נחקר. ואם צריך לחקור עוד, אז לחקור עוד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. תם הזמן.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ולכן אמרתי, שוב, בצורה הכי ברורה: העמדה שלי לא זזה מילימטר - -

קריאה:

שקר. שקר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - לא זזה מילימטר, לא לפני, לא תוך כדי ולא אחרי. אותו דבר. ישר, נכון? יש כזאת מפלגה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

בסדר. מרגי, תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר עמיחי שיקלי. חבר הכנסת טור פז מבקש להשיב באמצעות חבר הכנסת בני גנץ על תשובת הממשלה. תודה רבה, חבר הכנסת בני גנץ, על המחווה שאתה ואני מבינים אותה. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה, אדוני.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, ותודה לחבר הכנסת טור פז. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת היקרים, בואו נעצור את מופע הצביעות ונגיד את האמת. הרי השר אלי כהן אמר בתחילת המלחמה: יום אחרי המלחמה תוקם ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את כל מה שהתרחש. והשר מיקי זוהר אמר: ברור שתהיה ועדת חקירה ממלכתית, אין שאלה. וחבר הכנסת, חברי אלי דלל, כתב: עם ישראל כולו עומד מאחורי צה"ל וכוחות הביטחון שפועלים ימים ולילות. העם התאחד – ואני מזכיר לך, השר שיקלי, שאנחנו נכנסנו פנימה – למען המטרה העיקרית, החזרת החטופים – ולא נשכח שצריך להשיב את רן גואילי – ומיטוט שלטון חמאס. בסיום המלחמה, כך אמר, תוקם ועדת חקירה ממלכתית, ואף אחד לא יתחמק מלתת דין וחשבון. וכמוהם גם ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר ומירי רגב – שהייתה אומרת על עצמה שהיא התהפכה כמו סטייק. ונתניהו, לא רק אחרי לבנון, ועם רוב חברי הקואליציה הזאת, הרי קראו להקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשת הרוגלות. אז הגיע הזמן שלפחות נפסיק את מופע הצביעות הזה של אחדות מזויפת וועדה לאומית. די לחרטוטים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתה צודק - - -

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אם באמת הייתם רוצים להקים ועדת חקירה ממלכתית, וכל מה שמפריע לכם זה השופט עמית, היינו מוצאים את הדרך לפתור גם את העניין הזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תספר לנו על עמית - - -

קריאה:

בני, זה לא רק השופט עמית.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

וכל הסיפור של החוק הזה הוא שאתם רוצים רק ועדה, ואנחנו רוצים שתהיה קודם כול חקירה. אתם רוצים לכסת"ח ולהוריד מהגב שלכם את העם והמשפחות השכולות, ואנחנו רוצים – וכולנו משני צידי הבית הזה צריכים להפיק לקחים ולמנוע אסון נוסף.

קריאה:

אז תמנו חברים לוועדה הזאת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בני, זה כל המערכת.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אלה שרוצים רק ועדה, רוצים לבחור את חבריה בעצמם; אלה שרוצים חקירה, רוצים שגורם בלתי תלוי, שלא מעורב במחדל, ימנה את חברי הוועדה. אלו שרוצים רק ועדה, רוצים שיהיו בה אנשים מטעם, בלי קריטריונים ברורים; אלו שרוצים חקירה, רוצים שיהיו בה אנשי מקצוע.

קריאה:

זה לא נכון.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שמענו את אלי פלדשטיין מספר איך האנשים המקורבים ביותר לראש הממשלה אמרו לו: המילה "אחריות" לא תכנס ללקסיקון. אלו שרוצים רק ועדה, רוצים לברוח מאחריות על העבר; אלו שרוצים חקירה, רוצים לקחת אחריות גם לעתיד. ואני טוען שצריך לחקור 20 שנה לאחור, ומעל שבע שנים אני צריך להיות שותף לשאלות ולחקירות הקשות האלו. והבעיה שלכם שאנחנו רוצים חקירה, ומדינת ישראל חייבת להפיק את האמת העמוקה מכל שני העשורים האחרונים, ואתם רוצים רק ועדה שתפתור לכם את הבעיה. זה כל הסיפור.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

קריאה:

20 שנה, איפה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת החוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות (תיקון – הכרה בניסיון פיקודי כניסיון ניהולי), התשפ"ה–2024. חברי הכנסת, הצבעה. לא צועקים בזמן ההצבעות. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 56 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת החוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות (תיקון – הכרה בניסיון פיקודי כניסיון ניהולי), התשפ"ה–2024, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 37, נגד הצעת החוק – 56. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות (תיקון – הכרה בניסיון פיקודי כניסיון ניהולי), התשפ"ה– 2024, לא אושרה ותוסר מסדר-היום. לשר וסרלאוף הייתה תקלה. הייתה תקלה במסוף שלו, לכן נוסיף את הצבעתו כנגד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם עם ההצבעה האלקטרונית, ואחרי זה החוק הבזוי של קלנר, למי שהיה ספק.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, את רוצה להחליף אותי? אני לא מצליח לדבר. נעבור לנושא הבא על סדר היום, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התניית חברות בוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי בשירות צבאי), של חברת הכנסת מירב כהן. אני מזמין את חברת הכנסת מירב כהן להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. אתן לך את הזמן, אל תדאגי. עשר דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה מכאן לקרוא לחברי הקואליציה לעשות את הדבר המתבקש, האנושי, ההגון, הישר – להקים ועדת חקירה ממלכתית. עוד לא מאוחר מדי. כך אתם דרשתם כשהייתם באופוזיציה, כך דרשתם שוב ושוב בפרשת הרוגלות, הסוהרות, לבנון השנייה. אל תתהפכו, זה קורע את העם. אתם עושים פה קמפיין שהוא עם מחירים בלתי הפיכים. לרגע אחד תהיו ממלכתיים ותקימו ועדת חקירה ממלכתית, כפי שקובע החוק. עכשיו, ברשותכם, אני אעבור להצעת החוק שמונחת להצבעת חברי הכנסת היום. האמת שיש רגעים שבהם אני תוהה איך הגענו למצב כזה. באמת יש רגעים שאני עומדת כאן ולא מבינה למה צריך לחוקק דברים שהם באמת מובנים מאליהם? הצעת החוק קובעת דבר פשוט: מי שערק משירות צבאי, מי שהשתמט משירות צבאי, מי שקראו לו לבוא להתגייס לצבא ולא בא – לא יוכל לשבת בקבינט המדיני ביטחוני - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - מה זה הדבר הזה?

מירב כהן (יש עתיד):

- - ולשלוח ילדים של אחרים לצבא – ככה פשוט. זה דבר מתבקש, באמת, לא חזון גדול, לא אידיאולוגיה, לא איזה מהפכה חשיבתית – רק שכל ישר, רק צדק בסיסי, רק אחריות שהיא מינימלית. בעיניי, במדינה רגילה, נורמלית, אין צורך בחוק כזה. אין צורך בחוק שיגיד שמי שלא שירת לא ישב בקבינט המדיני-ביטחוני וישלח אחרים לקרב; בעיניי, במדינה מתוקנת לא צריך תיקון לחוק-יסוד כדי לקבוע שמי שערק, או מי שהשתמט, או מי שבאמת התחמק מהחובה הבסיסית ביותר כלפי המדינה שלו – לא ישב בקבינט שמחליט על חיים ומוות, לא ישב בקבינט שמחליט מתי עת שלום ומתי עת מלחמה. אבל לצערי, פה במדינת ישראל אנחנו כבר הרבה זמן במציאות שהיא לא נורמלית. הממשלה הזו דחפה אותנו למציאות מטורפת. מאז 7 באוקטובר מדינת ישראל חיה בתוך מלחמה. הייתה פה מלחמה עצימה, ארוכה, קשה, רב-זירתית. אבל האמת שזה לא נגמר, הסכנות עוד כאן. הורים עדיין שולחים את הילדים שלהם. אימהות ואבות במדינת ישראל ישנים בחרדה שמא יקבלו את אותה דפיקת דלת או את אותה שיחת טלפון. משפחות שלמות עדיין חיות במציאות שהיא סיוט. ובתוך כל זה יש מי שמרשה לעצמו לשבת סביב שולחן הקבינט, לקבוע מתי יוצאים לקרב, מתי תוקפים, מתי עוצרים – בלי שהוא עצמו אי פעם הסכים לעלות על מדים, בלי שהוא עצמו אי פעם לקח חלק במה שמיליוני אזרחים עושים שנים בהצדעה, והאמת – בלי לשאול שאלות. אז מי שלא לוקח חלק בדבר הזה, שלא יטיף לנו, ושלא ישב בקבינט המדיני ביטחוני. זה לא עניין של השקפה, זה לא עניין של ניסיון, זה פשוט עניין של מוסר בסיסי של אמון ציבורי: מי שלא מילא את חובת הגיוס או השירות לא יכול להיות זה ששולח את הבנים והבנות שלנו אל החזית; מי שערק לא יכול להיות זה שיחליט מתי להסתער; מי שלא נשא בנטל, לא יכול להיות זה שמחזיק בשוט ושולח אחרים לקרב. החוק הזה לא בא להעניש אף אחד, החוק הזה בא להציב קו אדום. הוא אומר דבר פשוט: יש מינימום של אחריות להנהגה במדינה בזמן מלחמה, ואם הגענו לשפל כזה, שאת האמת הפשוטה הזו צריך לעגן בחקיקה, בעיניי זו תעודת עניות גדולה מאוד לממשלה. אבל האחריות שלנו היא לתקן – ולפחות את זה נעשה. מי שיש לו עוד טיפה של מוסר, שיצביע בעד התיקון הזה היום. אני רוצה לפנות מכאן למשפחות השכולות שביציע – משפחות שכולות שמסכימות איתי, ומשפחות שכולות שלא מסכימות איתי: אני אוהבת את כולכם. לראות את התמונה הזו, שאתם לא יושבים ביחד ומתווכחים, זה אולי השפל הגדול ביותר שהממשלה הזו הובילה אותנו אליו. כולנו באותו צד, כולנו חלק מעם ישראל. אנחנו בסך הכול מבקשים לכבד ולקיים את מה שנהוג פה שנים רבות, וקבוע על פי חוק. אנחנו לא רוצים שפוליטיקאים יהיו מעורבים בחקר של הטבח הקשה ביותר מאז ימי השואה. לא היה שפל כזה לעם ישראל, שכל כך הרבה חיילים נפלו, שכל כך הרבה אנשים נרצחו במסיבה, שאנשים נחטפו מהבית שלהם בפיג'מה, ויש סימן שאלה אם צריך לחקור את זה בוועדת חקירה ממלכתית? מה פתאום, איפה נשמע דבר כזה? שרים וחברי כנסת מהקואליציה אמרו לפני חודשים ספורים: בטח שנקים ועדת חקירה ממלכתית, בטח. תחכו רק שהקרבות יירגעו, ואנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית. למה הם התהפכו ככה? תשאלו את עצמכם. למה? מה שינה את דעתם? אנחנו מבקשים: תעצרו את מסע ההסתה הזה נגד בית המשפט. יש לנו בית משפט אחד. בואו נלך בדרך המלך, ניתן לאנשים שזה המקצוע שלהם לחקור, ניתן להם את המנדט לעשות עבודה יסודית. בואו נפיק לקחים, בואו נציל את עצמנו מהטבח הבא. כי אם לא נעשה את זה, זה יקרה לנו שוב, ובקרוב. בואו נעצור את השיח המבזה, ופעם אחת אחרי האסון שקרה לנו נהיה ממלכתיים, ונקים ועדת חקירה ממלכתית. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני מזמינה את השר עמיחי אליהו להציג את עמדת הממשלה ביחס לחוק. בבקשה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

גברתי היושבת-בראש, חבריי חברי הכנסת, זכות גדולה. אני שמעתי את הדברים שדיברה חברת הכנסת מירב כהן מדם ליבה, ואני רוצה לענות על הדברים, ברשותכם. לפני שאני מציג את עמדת הממשלה, ראשית, סקירה היסטורית. סקירה היסטורית היא חשובה גם בכובעי כשר המורשת, אבל גם מצד האמת ההיסטורית בהקמת ועדות ממלכתיות או בכלל ועדות חקירה במדינת ישראל, שחשוב שיכירו חברי הכנסת, המשפחות השכולות והמשפחות ששילמו. ועדת החקירה הראשונה שהוקמה, חבריי, היא בעקבות פרשת עסק הביש. פרשת עסק הביש – מי שהקים את ועדת החקירה היה אז ראש הממשלה. ותנחשו מי עמד בראש ועדת החקירה הזו – שופט. שופט עמד בראש הוועדה יחד עם הרמטכ"ל. מה רע?

מיקי לוי (יש עתיד):

מה רע?

שר המורשת עמיחי אליהו:

נו, אז, מיקי, תגיד לי מה רע.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה רע? מצוין.

שר המורשת עמיחי אליהו:

שהוועדה הזו פשוט שיקרה. זו העובדה – שהוועדה הזו, שהוקמה בשנת 1954 – היה צריך אחר כך שש שנים – הקימו ועדה נוספת, ניקו אז את פנחס לבון, שהיה אז שר הביטחון. הוא כבר פרש בעקבות הפרשה הזו - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אלוהים, אתם יכולים להיאחז בתירוצים מימינו אנו, ולא שנת 1954?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אנחנו רוצים ללמוד מההיסטוריה, גברתי יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עכשיו – מה התירוץ שלך עכשיו?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אז אם תקשיבי עד סוף דבריי - -

משה טור פז (יש עתיד):

היועמ"שית, היועמ"שית.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - אני מבטיח לך שתמצאי את התשובה שלך. אבל ועדת החקירה ההיא בראשות שופט הסתירה את האמת מהציבור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שנת 1954.

שר המורשת עמיחי אליהו:

רק שש שנים אחר כך, בשנת 1960, קמה ועדת חקירה ששרים הובילו אותה, ומצאו וזיכו את האשמים האמיתיים. אבל זה רק דוגמה קטנה, אם כבר מדברים על ועדות חקירה ממלכתיות בראשות שופט.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היית צריך להביא דוגמה מלפני 65 שנה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

ועדת אגרנט - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שר המורשת עמיחי אליהו:

יסמין, לא יזיק לך ללמוד היסטוריה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תאמין לי שכנראה למדתי ליבה קצת יותר ממך. אל תתנשא מעליי. אל תחלק לי ציונים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן, לא בטוח בכלל. את מראה פה בורות גדולה.

קריאה:

אל תחלק לה ציונים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני – אז אם את יודעת - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה לעשות שהבאת דוגמה מלפני 65 שנה? מתמטיקה אני גם יודעת יותר טוב ממך כנראה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אז אם את יודעת, אז תקשיבי. השלב הבא היה ועדת אגרנט, ועדה שבחנה את מלחמת יום כיפור. בואו נבחן אותה, בסדר? חשוב להכיר את ההיסטוריה גם שם. ועדת אגרנט זיכתה אז את מי שהייתה ראש הממשלה, גולדה מאיר - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

והיא התפטרה, היא התפטרה.

גלעד קריב (העבודה):

אבל - - - היא לא בדקה - - - אתה לא יודע את העובדות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

היא עמדה - - -

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא יודע את העובדות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

היא מונתה - - -

גלעד קריב (העבודה):

ועדת אגרנט לא בדקה את הדרג המדיני.

שר המורשת עמיחי אליהו:

נכון, אני מסכים.

גלעד קריב (העבודה):

אתה בור ועם הארץ. תקרא את כתב המינוי - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

היא הייתה ועדה משפטית - - -

גלעד קריב (העבודה):

גולדה התפטרה באפריל 1974. היא, לא כמו הפחדן שלכם, לקחה אחריות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

גולדה התפטרה אחרי שלא הטילו עליה אחריות. גולדה התפטרה.

גלעד קריב (העבודה):

היא ניצחה בבחירות, והתפטרה אחרי ארבעה חודשים כי היא לא יכלה להמשיך - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

הוועדה היחידה שלא מונתה על ידי שופט היא ועדת וינוגרד. מי שעשה אותה – כשאני חזרתי ממלחמת לבנון השנייה, מרב א-ת'לאת'ין, כלוחם, הוקמה ועדה שהקים אותה אז אולמרט. הוועדה הזאת הטילה את האחריות על אולמרט והובילה בסופו של דבר לפיטורים. למה אני מביא את ההיסטוריה הזאת? זו שאלה טובה.

נאור שירי (יש עתיד):

אולמרט התפטר בגלל הוועדה?

מיקי לוי (יש עתיד):

גולדה הטילה – אחרי 25 יום. אחרי 25 יום.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אולמרט קיבל - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אולמרט – בגלל שפירקו לו את הממשלה על השוחד. לא כמוכם, יא חבורה של ערכיים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יקיריי, אני שמח בדיון, אני שמח מאוד בדיון, אבל היסטורית, מה שקרה – הוועדה היחידה שהטילה את האחריות על הדרג המדיני ובחנה את הדברים בצורה אובייקטיבית הייתה דווקא ועדה שלא הוקמה תחת בית המשפט, אלא הוקמה על ידי הממשלה. זאת עובדה היסטורית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז הייתה ממשלה הגונה. הייתה ממשלה הגונה בישראל.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אולמרט הוא הגון, הבנתי. לכן הוא ישב בכלא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הייתה ממשלה אחראית בישראל.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הבנתי, הבנתי. טוב. עכשיו אני רוצה לקחת כמה צעדים קדימה. אני רוצה להגיע עכשיו לשלב השני, שהוא באמת חשוב. אני מנסה להבין מה מפריע לכם, חברי האופוזיציה, בוועדת חקירה פריטטית.

נעמה לזימי (העבודה):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ועדת טיוח.

שר המורשת עמיחי אליהו:

עכשיו, אני אסביר לכם למה. אני אסביר לכם למה חשוב שתהיה ועדת חקירה פריטטית. הסיבה העיקרית היא - -

קריאה:

פוליטית, פוליטית.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - שאנחנו לא מוכנים שתהיה ועדת חקירה פוליטית בראשות בית משפט פוליטי, אלא אנחנו רוצים, באמת, בלי טיפה של ציניות, לתקן. ולתקן זה אומר – אני יודע שיש פה באופוזיציה אנשים ישרים. ואני בא אליכם בבקשה, חברים, שתקשיבו עד הסוף, כי אני באמת מבקש פה אחריות לאומית.

קריאות:

שר המורשת עמיחי אליהו:

וכשאני מדבר על אחריות לאומית אני רוצה לתקן. לתקן, בין השאר, את מערכת המשפט. כי מערכת המשפט, בשלושת העשורים האחרונים, הפכה להיות ממערכת מבקרת, או מערכת שבודקת, לשחקן – לשחקן פוליטי במקרה מסוים, אבל יותר מזה, לשחקן בזירה הביטחונית. היא היום שחקן, בשלושת העשורים האחרונים - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה הסכמת לפגוש את ראש אמ"ן ואת ראש השב"כ שניסו להזהיר אותך ממלחמה כוללת?

שר המורשת עמיחי אליהו:

תבדוק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הסכמת לפגוש את ראש אמ"ן וראש השב"כ כשהם היו פה בכנסת ערב ההצבעה על ביטול עילת הסבירות?

שר המורשת עמיחי אליהו:

יוראי, תן לי להשלים את המהלך. אני אקשיב לך.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת יוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הסכמת? או שהתעלמת מהאזהרות ערב המלחמה?

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

התעלמת מהאזהרות. זה אתה אחראי, זה קרה במשמרת שלך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יוראי, אני בהחלט רוצה שתבדקו אותי. אני רוצה שתבדקו אותנו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת להב הרצנו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אל תפחדו שיבדקו גם אתכם ואת הנציגים שלכם בתוך מערכת המשפט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא נציגים שלנו, נציגים של העם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כיוון שמערכת המשפט היא שחקן בסוגיה הביטחונית והיא לא רק מערכת שמבקרת, חייבים לבדוק אותה.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - אדוני השר, יש שם רק שופט אחד. רק אחד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

וכיוון שחייבים לבדוק, מי יבדוק? מי יבדוק אותה, מיקי?

מיקי לוי (יש עתיד):

רק אחד. כל החברים האחרים – לא פוליטיקאים. לא פוליטיקאים יבדקו. זה בדיוק המקור לשחיתות ציבורית.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מכיוון שאנחנו חייבים לבדוק את מערכת המשפט, מיקי, אנחנו לא יכולים לתת לחתול לשמור על החלב, אלא אם כן אנחנו יוצרים פה ועדת חקירה פריטטית. אני שואל אתכם, ממה אתם מפחדים שנחקור את מערכת המשפט?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם מפחדים, אתם. אתם מפחדים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

למה אתם מפחדים? מירב, למה אתם מפחדים מזה?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם מפחדים. אתם מפחדים. רגליו של ראש הממשלה רועדות.

קריאות:

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני רוצה שיבדקו אותי. אני מבקש שתבדקו אותי. אני מבקש שתבדקו את הממשלה.

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, השר אליהו ברשות דיבור. בבקשה, כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מתחנן שתבדקו את הממשלה. אבל אני לא מוכן שיבחנו רק את הממשלה ולא את מערכת המשפט.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - משה רבנו - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני רוצה להסתכל בעיניים של מערכת המשפט.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אבל באופן הזה לא שומעים אף אחד, באמת. יכול להיות שיש פה דיון שיכול להיות דיון ענייני. כרגע השר ברשות דיבור. אני חושבת שיש על מה לדבר. אתם אומרים, אתם מעלים פה דברים חשובים. חבל שזה נאמר ואף אחד לא שומע.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מעוניין שיבדקו אותנו. אני יותר מעוניין שיבדקו את כל המערכת. אני לא מחפש רק אשמים, אני רוצה לתקן. וכיוון שאני רוצה לתקן אנחנו חייבים, אבל חייבים, לבדוק איך מערכת המשפט סירסה את צה"ל; איך קרה שמערכת המשפט פגעה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה משקר. כל היום אתה משקר.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה שקר, שקר. אדוני השר - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

מה אכפת לך לבדוק? אבל, מיקי, אם זה שקר אז שוועדת החקירה תבדוק.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא דובר נכון. אני אומר לך - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מוכן לקבל את זה. בוא נבדוק את זה. אתה מוכן שיבדקו את זה?

מיקי לוי (יש עתיד):

בית המשפט לא התערב בהוראות פתיחה באש על הגדר. זאת אגדה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מיקי, אתה מוכן שיבדקו את זה? זה מה שאני שואל, האם אתם מוכנים? אתה טוען שלא, אני טוען שכן. אני חושב שאני מספיק הוגן לומר: יקיריי, בואו תיישרו קו. נבדוק יחד את מערכת המשפט, נבדוק יחד את הממשלות, נבדוק יחד את השב"כ, נבדוק יחד את המוסד. ממה אתם מפחדים? ממה אתם רועדים?

קריאות:

שר המורשת עמיחי אליהו:

אנחנו פה מסתכלים לכם בעיניים ואומרים לכם: אל תפחדו, יקיריי, אנחנו נגיע יחד לחקר האמת. נתקן את המדינה שאנחנו כל כך אוהבים.

קריאות:

שר המורשת עמיחי אליהו:

מה יש לכם להסתיר? הטלפון נמצא בחוף הצוק. מה יש לכם להסתיר? הפצ"רית נמצאת עכשיו בחדרי החקירות.

קריאות:

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני לא מצליח להבין, ממה אתם מפחדים? אני באמת בא אליכם בידיים נקיות ואומר לכם, יקיריי, אתם רוצים לעשות פוליטיקה? אתם רוצים פוליטיקה או שאתם רוצים לתקן?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה ידיים נקיות? ידיים מלאות דם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתם רוצים לסגור דברים במחשכים או שאתם רוצים באמת לתקן ולדאוג - -

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא באמת שומעים מה אתם אומרים. באמת חבל.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - ולדאוג למדינת ישראל.

שלי טל מירון (יש עתיד):

הוא שומע - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, גם הוא לא שומע. אני יושבת פה, אף אחד לא שומע.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מי שחפץ לתקן את מדינת ישראל – ראוי, כמו בארצות הברית, להקים ביחד, בואו, תשלבו איתנו ידיים - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה, ידיים נקיות? אתה, ידיים נקיות? מלאות דם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הידיים שלך מלאות דם. אנחנו מכירים היטב כמה ברחתם לטירוף.

קריאות:

שר המורשת עמיחי אליהו:

אחיי ורעיי, אני חוזר ואומר לכם: אל תפחדו. תפסיקו להגן על מערכת המשפט.

גלעד קריב (העבודה):

שר המורשת עמיחי אליהו:

נבדוק גם את מערכת המשפט וגם את מערכת הביטחון וגם את המערכת הממשלתית. זאת הדרך.

גלעד קריב (העבודה):

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מסתכל למשפחות בעיניים, ואני אומר: כולם רוצים לחקור את הכול. נחקור את זה כמו שצריך. תודה רבה, שלום.

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בשם חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. בבקשה, הדובר הבא.

קריאות:

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על ועדת החבלה שהממשלה מנסה להקים. אני רוצה להזכיר פה לכולם את כל דברי השבח וההלל שראש הממשלה בנימין נתניהו במשך שנים אמר על ועדות חקירה ממלכתיות ועל בית המשפט העליון. אם אני אצטט את כל הסיפורים זה ייקח לפחות 48 שעות, אבל אני אסתפק בכרונולוגיה, כרונולוגיה קצרה. הרי כל הנימוק של ראש הממשלה – ושמענו כרגע גם את השר עמיחי אליהו – זה יצחק עמית. אז אני רוצה להזכיר לך, השר. באוגוסט 2006 אומר ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו, אחרי מלחמת לבנון השנייה: אין מנוס מחקירת האמת ומהקמת ועדת חקירה ממלכתית. הוא דיבר על זה ונתן עוד עשרות נימוקים, אבל נסתפק בזה. אין מנוס מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אגב, אז נשיא בית המשפט העליון היה אהרן ברק. ב-2008, באותה מלחמת לבנון השנייה, בנימין נתניהו מדבר כאן, מדוכן הכנסת, ואומר, אחרי טילים שנחתו יום יום במדינת ישראל: אם יש משמעות למושג אחריות, ראש הממשלה חייב ללכת. זה דברי ראש האופוזיציה דאז נתניהו. 17 בפברואר 2022, כאן, מדוכן כנסת ישראל, הוא מדבר על הצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית בנושא הרוגלות, שימוש על ידי המשטרה ברוגלות, תוכנות ריגול – והנימוק שלו: אם רוצים לשמור על דמוקרטיה חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית. אגב, נשיאת בית המשפט העליון אז הייתה אסתר חיות. בפברואר 2012 הוא מבקר אצל הנשיאה דורית בייניש ואומר, ממש בשידור ישיר, וזה גם עלה אחר כך לאתר משרד ראש הממשלה: אגנוז כל הצעה נגד השופטים. באותה הזדמנות הוא אומר: ההבדל בין מדינה דמוקרטית ללא דמוקרטית הוא שיש מערכת משפט עצמאית וחזקה. ומה הוא מוסיף, גברתי היושבת-ראש? בית המשפט העליון זה נר לרגלינו. אז תפסיקו עם מצעד הצביעות. אתם מקימים ועדת חבלה כי אתם רוצים להתחמק מאחריות, ולא ניתן לכם. אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית, אנחנו נחקור גם את הדרג המדיני, מה היה לפני 7 באוקטובר, מה קרה אחרי 7 באוקטובר וכל פרשת קטר. לא תוכלו להתחמק מזה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התניית חברות בוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי בשירות צבאי). נא תפסו את מקומותיכם. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק -יסוד: הממשלה (תיקון – התניית חברות בוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי בשירות צבאי) לא נתקבלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – 33, נגד – 53, אין נמנעים, שני נוכחים. אני קובעת כי הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התניית חברות בוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי בשירות צבאי), לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ההצבעה של אלעזר שטרן לא נקלטה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לפרוטוקול, השר אופיר סופר ביקש להצביע נגד, וחבר הכנסת אלעזר שטרן – בעד. לגבי חבר הכנסת אלעזר שטרן, אנחנו נקיים בדיקה אם קיימת בעיה במערכת. סופר – לפרוטוקול, ואלעזר – אנחנו מקיימים בדיקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם קארין.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא נמצאה תקלה בעמדה של חבר הכנסת אלעזר שטרן. אז זה יהיה לפרוטוקול – בעד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני לא יודעת. זה מה שנאמר פה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית - -

נעמה לזימי (העבודה):

ועדת טיוח. ועדת טיוח.

היו"ר לימור סון הר מלך:

- - לאירועי טבח שמיני עצרת התשפ"ד, טבח 7 באוקטובר.

נעמה לזימי (העבודה):

ועדת טיוח לאסון ולטבח. ועדת טיוח.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת נעמה לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

טיוח.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי טבח שמיני עצרת התשפ"ד - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הקשר לממלכתית? תגידי "לאומית" - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

- - (טבח 7 באוקטובר 2023), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת אריאל קלנר. אני מזמינה את חבר הכנסת אריאל קלנר להציג את הצעת החוק.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - אין בזה שום ממלכתיות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת מיקי לוי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

גלעד קריב (העבודה):

תתבייש לך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתבייש.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לרשותך עשר דקות.

אריאל קלנר (הליכוד):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בבוקר שמיני עצרת התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, השמיים חשכו מעל מדינת ישראל. ארגון הטרור חמאס ותושבים מרצועת עזה פלשו לשטח ישראל וביצעו מעשי איבה מסמרי שיער. כ-1,200 אזרחים ישראלים נטבחו באכזריות, אלפים נפצעו, מאות נחטפו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במשמרת שלכם. במשמרת שלכם. במשמרת שלכם.

אריאל קלנר (הליכוד):

כל חלקי החברה הישראלית נפגעו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במשמרת שלכם. במשמרת שלכם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת יוראי.

אריאל קלנר (הליכוד):

מהקיבוצים ומערי הדרום, מיהודה ושומרון ומהמרכז, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, שוטרים וחיילים, חברי כיתות הכוננות, הצעירים שיצאו לרקוד והאזרחים שדהרו אל התופת להציל את אחיהם. במלחמת התקומה נפלו גם 923 חיילי צבא הגנה לישראל.

קריאות:

אריאל קלנר (הליכוד):

הכאב זועק, והשאלות לא נותנות מנוח. מחויבותנו להגיע אל האמת ולחשוף את האמת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה חרפה. חרפה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה פרוקסי של ראש הממשלה - - - חמאס. אתה פרוקסי.

אריאל קלנר (הליכוד):

כדי שאסון כזה לא יקרה שוב כל מערכות המדינה חייבות להיבדק.

קריאות:

אריאל קלנר (הליכוד):

כל אחד ואחת שהיה לו חלק - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, זו התנהגות לא ראויה, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

זאת התנהגות לא ראויה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זאת התנהגות לא ראויה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני אצטרך – לא, ככה לא מתנהלים בכנסת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו בגידה במדינת ישראל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת יוראי - - -

אריאל קלנר (הליכוד):

כל אחד ואחת שהיה לו חלק - - -

נעמה לזימי (העבודה):

אתה פרוקסי - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני אתחיל בקריאות. אני לא רוצה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - - במדינת ישראל.

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני עוצרת את הזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

כלום ושום דבר. כלום ושום דבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתבייש.

נעמה לזימי (העבודה):

טבחו 1,200 אנשים, ואתה פרוקסי - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

כל מי שיפנה את הגב – יצא מהמליאה. כל מי שיפנה את הגב – יצא מהמליאה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תסתכל למעלה על המשפחות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

כל מי שיפנה את הגב – יצא מהמליאה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה?

מאיר כהן (יש עתיד):

למה?

נעמה לזימי (העבודה):

את לא יכולה. את לא יכולה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

כל מי שיעמוד ויפנה את הגב – יצא מהמליאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה ייעוץ משפטי. אין דבר כזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מותר לנו להיות עם הגב למליאה.

קריאות:

קריאה:

אין דבר כזה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה ראשונה.

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

טוב, חברת הכנסת - - -

קריאות:

בושה. בושה. בושה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני קוראת לסדר.

קריאות:

בושה. בושה. בושה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתביישו לכם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני קוראת אותך לסדר. להוציא את חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, מהמליאה.

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת – להוציא אותו מהמליאה, בבקשה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', אתה עם הגב – אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. פעם שנייה.

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

סדרנים, להוציא את כל מי שעומד עם הגב. את חברת הכנסת נעמה לזימי להוציא, בבקשה, מהמליאה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא לטיוח.

היו"ר לימור סון הר מלך:

להוציא, בבקשה, את חברת הכנסת לזימי מהמליאה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא לטיוח.

היו"ר לימור סון הר מלך:

כל מי שעומד עם הגב – סדרנים מוציאים אותו החוצה.

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

נעמה לזימי, החוצה, בבקשה.

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת מירב בן ארי - - -

קריאות:

בושה. בושה. בושה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

סדרנים, אני מבקשת שכל מי שעומד כאן עכשיו וצועק, בבקשה, החוצה. החוצה עכשיו, סדרנים, בבקשה. אני קוראת לסדר - - -

גלעד קריב (העבודה):

קואליציה עלובה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תמציאו לנו חוקים עכשיו. ואתה, תתבייש, פרוקסי של נתניהו.

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה. חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה שנייה. חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה שלישית. בבקשה, החוצה. להוציא אותה מהמליאה. סדרנים, בבקשה. מירב בן ארי, אמרתי. אתם לא שומעים. היא אפילו לא מתייחסת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איפה הייעוץ המשפטי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה?

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קראתי אותך כבר בקריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, היא הוציאה לי אצבע משולשת.

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

רגע, חבר'ה, חבר'ה, רגע, לא. חבר הכנסת יוראי, קריאה שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה להוציא? קראת ברצף.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא קראתי ברצף. אתם כולם ביחד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

על מה להוציא אותה? לא להוציא אותה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הייתי עם הגב אליה. היא הוציאה לי אצבע - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

בסדר, בסדר. אני מבטלת. ביטלתי, מירב. אני פשוט קראתי לך ואת אפילו לא התייחסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

היו"ר לימור סון הר מלך:

אנחנו ממשיכים, בבקשה, את סדר-היום ומי שיפריע, אני מודיעה – אני פשוט עוברת לקריאות והוא יצא החוצה. חברת הכנסת שרון ניר, אני לא רוצה לקרוא לך, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

להמשיך?

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן.

אריאל קלנר (הליכוד):

כדי שאסון כזה לא יקרה שוב, כל מערכות המדינה חייבות להיבדק - -

קריאות:

בושה, בושה, בושה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - כל אחד ואחת שהיה לו חלק בהשפעה על ביטחון ישראל לאורך השנים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

בושה - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

לכן נדרשת ועדת חקירה עם הסמכויות הנרחבות ביותר. ועדה שתהפוך כל אבן, ועדה שתזמן כל עד, ועדה שתשאל כל שאלה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת אפרת רייטן, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

יש האומרים: תשתמשו בחוקים הקיימים. נכון, לפי החוק ניתן להקים ועדת חקירה שהממשלה ממנה את כל חבריה, ועדת חקירה ממשלתית.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתבייש. תסתכל על המשפחות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תסתכל על המשפחות השכולות בעיניים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת אפרת רייטן.

אריאל קלנר (הליכוד):

בדיוק, בדיוק כמו ועדת וינוגרד, שהקימה ממשלת אולמרט, אחרי מלחמת לבנון השנייה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שנייה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אבל חבריי, זה לא יעבוד, כי רק לחלק מהעם יהיה אמון בוועדה מסוג זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת אפרת רייטן, קריאה שנייה.

קריאות:

אריאל קלנר (הליכוד):

יש מי שרוצה להעלים משפחות, יש מי שרוצה להתייחס רק לחלק מהמשפחות, יש מי שרוצה להעלים את העם ולמנות ועדת חקירה מטעמו. לא יעזור לכם. לא יעזור לכם.

עדי עזוז (יש עתיד):

איך אתה לא מתבייש?

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת עדי עזוז, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא יעזור לכם. לא תקימו ועדה מטעם, לא.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

קלנר, לא יעזור לך. מי אתה בכלל?

אריאל קלנר (הליכוד):

ניתן גם להקים ועדת חקירה - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת שלי טל מירון,

אריאל קלנר (הליכוד):

- - שמכנים אותה ממלכתית.

היו"ר לימור סון הר מלך:

קריאה שנייה. אני עוצרת את הזמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הלוואי והיה אפשר לעצור את הזמן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר לימור סון הר מלך:

אפרת, את בקריאה שנייה.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

תתבייש. תתבייש.

אריאל קלנר (הליכוד):

יש המפחדים מאוד מאוד - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תשתוק. אפס. תתבייש.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - מאוד מאוד מפחדים מהאמת. מאוד מפחדים שיהיו שאלות שלא נעימות להם. יש כאלה שמפחדים שישאלו אותם בוועדה שאלות שהם לא רוצים. הם רוצים רק נרטיב, לא אמת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אפס, תתבייש.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, אתם מתבקשים לשבת, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אתם רוצים נרטיב, לא אמת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אתם מתבקשים לשבת. מי שלא ישב, אני אקרא אותו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא רוצים לשבת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

זה התקנון של הכנסת. זה התקנון, זה התקנון. חברי הכנסת, בבקשה לשבת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שהם ישבו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מכל הכיוונים, לשבת. מי שלא ישב, אני איאלץ לקרוא לו.

אריאל קלנר (הליכוד):

ועדת חקירה היא לא כלי לחיסול פוליטי.

משה טור פז (יש עתיד):

בושה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת משה טור פז, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אתם רוצים ועדת חקירה ככלי לחיסול פוליטי – לא יהיה, לא יהיה.

קריאות:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איפה כל השרים?

נאור שירי (יש עתיד):

ששי, לא צריך - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק, קריאה שנייה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה קריאה? על מה? לא אמרתי מילה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אמרתי לכם לשבת. חבר הכנסת נאור שירי, לשבת במקום, אם לא, אני איאלץ לקרוא אותך.

נאור שירי (יש עתיד):

למה, רק אנחנו לא יושבים? תושיבי את כולם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נו, באמת. חבר הכנסת נאור שירי, אני לא רוצה קריאה ראשונה. שבו, נו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה הם לא יושבים?

היו"ר לימור סון הר מלך:

נו, שבו גם אתם, באמת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת עודד פורר, קריאה ראשונה. חבר הכנסת עודד פורר, קריאה ראשונה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת אפרת רייטן – בקריאה שלישית. חברת הכנסת אפרת רייטן בקריאה שלישית. אני מבקשת, סדרנים, להוציא את חברת הכנסת אפרת רייטן. תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה לשבת. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה לשבת. קריאה ראשונה. לשבת. אמרתי שמי שלא – אני קוראת בקריאה ראשונה. לשבת.

גלעד קריב (העבודה):

איפה זה כתוב בתקנון שאנחנו חייבים לשבת?

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

טוב, חבר הכנסת אחמד טיבי, קריאה ראשונה. חבר הכנסת אחמד טיבי, לשבת, בבקשה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לשבת, בבקשה. אם לא, את בקריאה ראשונה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה לשבת. אתה יכול להמשיך.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני אחזור שוב. נאמר לי שלא שמעו, אז אני אחזור שוב. כדי שאסון כזה לא ייקרה שוב, כל מערכות המדינה חייבות להיבדק, כל אחד ואחת שהיה לו חלק בהשפעה על ביטחון ישראל לאורך השנים. לכן נדרשת ועדת חקירה עם הסמכויות הרחבות ביותר. ועדה שתהפוך כל אבן. ועדה שתזמן כל עד ותשאל כל שאלה.

מאיר כהן (יש עתיד):

ממלכתית.

אריאל קלנר (הליכוד):

יש האומרים: תשתמשו בחוקים הקיימים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת גלעד קריב, אתה מפריע.

אריאל קלנר (הליכוד):

נכון, לפי החוק הקיים - - -

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר לימור סון הר מלך:

אתה לא צועק ואתה לא מפריע עכשיו. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

לפי החוק ניתן להקים ועדת חקירה שהממשלה ממנה את כל חבריה, ועדת חקירה ממשלתית, בדיוק כמו ועדת וינוגרד, שהקימה ממשלת אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה. אבל זה לא יעבוד, כי רק לחלק מהעם יהיה אמון בוועדה מסוג זה. ניתן גם להקים ועדה שיש המכנים אותה ממלכתית, ועדת חקירה שאת חבריה ימנה השופט יצחק עמית. וגם זה לא יעבוד, כי חלקים רחבים בעם לא ייתנו אמון בוועדה הזאת, כי לחלקים רחבים בעם אין אמון בבג"ץ, ובפרט בשופט יצחק עמית. אני אקרא עכשיו עצומה שהגיעה אליי, אדוני היושב-ראש, מלמעלה מ-300 הורים שכולים ואלמנות – אולי חברי האופוזיציה יואילו בטובם לכבד למעלה מ-300 הורים שכולים ואלמנות, משפחות שלצערי מקבלות יחס מחפיר בערוצי התקשורת: אנו, הורים שכולים ואלמנות, "שאיבדנו את היקר לנו מכול בטבח שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר, ובמלחמת חרבות ברזל, והורים ובני זוג של חטופים, דורשים להקים ועדת חקירה בלתי תלויה לחקירת האירועים והמחדל שקדמו לטבח".

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

"נשיא בית המשפט העליון הנוכחי" – אומרות המשפחות – "איננו גורם אובייקטיבי, ועל כן איננו יכול להיות גורם שקובע בנושא הרכב הוועדה. זהו אינו מצב אידיאלי, אך אי-אפשר להתעלם מהמציאות שאליה הגענו". "בין הנושאים שנדרשים להיחקר על ידי הוועדה: השפעת איומי הסרבנות על שחיקת ההרתעה הישראלית בשנה שקדמה לטבח; התנהלות הדרג הצבאי אל מול הדרג המדיני בתקופה הנדונה" - - -

קריאה:

אריאל קלנר (הליכוד):

בבקשה לא להפריע. אני מצטט משפחות שכולות.

קריאות:

אריאל קלנר (הליכוד):

אני מצטט משפחות שכולות, לא להפריע.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

"והשפעתה של התערבות בית המשפט העליון בשאלות ביטחון בשנים האחרונות. אלו נושאים הדורשים נקיות מוחלטת מצד קובעי אופייה של הוועדה. ולצערנו" - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה שנייה.

אריאל קלנר (הליכוד):

"ולצערנו" – אומרות המשפחות – "נקיות זו איננה קיימת בבית המשפט העליון הנוכחי. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בנושאים הקשורים ישירות להתנהלותו של בית המשפט העליון".

רם בן ברק (יש עתיד):

קלנר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אנו קוראים "להקמת ועדת חקירה ציבורית שהרכבה ייקבע בהסכמה רחבה" - -

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - "ושתכלול נציגות של משפחות חללי הטבח והמלחמה. בשיח הציבורי כבר עלו כמה מנגנונים לקביעת הרכבה של ועדה שכזו" - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, אתה כבר בקריאה הראשונה, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר שוב.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - "ויש לאמץ אחד מהם על מנת שממצאי הוועדה ומסקנותיה יזכו לאמון מרבי מצד" - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

שמעתי את קולך, זה מספיק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה?

היו"ר אמיר אוחנה:

כבר היית בקריאה ראשונה – שנייה, רגע. חבר הכנסת טיבי, כבר היית בקריאה ראשונה. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר קריאה נוספת, זה כל מה שאמרתי. אני מבקש ממך להפסיק כאן ועכשיו. תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, קריאה שנייה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה רבה. נא להוציא את חבר הכנסת טיבי. נא להוציא.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כסיף, קריאה ראשונה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, נא לצאת. תודה רבה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

בשום פרלמנט - - - בשום פרלמנט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, לא לעזור. שאף אחד לא יעזור לי פה, לא צריך עזרה. תודה רבה. בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

זאת, "על מנת שממצאי הוועדה ומסקנותיה יזכו לאמון מרבי מצד הציבור. זוהי חובתנו הקדושה" – אומרות המשפחות – "כלפי הנופלים הרבים בטבח ובמערכה – לקדם תחקיר נוקב של מכלול הכשלים והפקת לקחים מיטבית למען עתידו של עם ישראל ועתידה של מדינת ישראל". סוף ציטוט. אגב, לו היו מצטרפים לעצומה דודים, בני דודים, סבים, סבתות – המספרים היו מגיעים לאלפים רבים. נכון, יש גם משפחות שחושבות אחרת. אבל האנשים האלה בעצומה אינם שקופים. דם יקיריהם אינו מים. לאף צד אין בעלות על השכול, ולאף צד לא תהיה בעלות על החקירה. העם זקוק לוועדה של העם.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה עם?

אריאל קלנר (הליכוד):

אני באופן אישי, מרגע שבחרתי לפני שנה וחצי להיכנס לנושא, קיבלתי החלטה מחייבת: אף משפחה שכולה לא תהיה שקופה. לכל משפחה שכולה מגיע שיהיה בוועדה נציג שהיא תוכל לבטוח בו, ושהוא יהיה זה שישאל את השאלות הבוערות בקרבה ולא נותנות לה מנוח. כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, ועדה שלא תגיע לאמת היא חסרת ערך. חקירת אירועי 7 באוקטובר לא יכולה בשום פנים ואופן להיראות כמו חקירת פרשיית הדלפת הסרטון משדה תימן. לא נאפשר כאן טיוח.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מה עם קטרגייט?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אנחנו מחויבים להביא את האמת לעם – לא ועדה שהממשלה תמנה לבדה, לא ועדה שמערכת המשפט תמנה לבדה. לכן אני כאן מושיט לכם יד לעשות את זה יחד, עם הצעת חוק לוועדה ממלכתית, לאומית, שוויונית, מאוזנת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, אתה כבר בקריאה ראשונה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני?

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה כבר בקריאה ראשונה - - -

אריאל קלנר (הליכוד):

ב-2001, אחרי מתקפת הטרור שהכה את ארצות הברית ב-11 בספטמבר, האמריקאים הבינו דבר פשוט: חייבים להקים ועדה שתגיע לאמת ותקבל אמון רחב ככל הניתן. האמריקאים חוקקו חוק מיוחד להקמת ועדת חקירה לאומית, ששמה המדויק: The National Commission on Terrorist Attacks Upon the United States. הוועדה הייתה שוויונית לחלוטין: חמישה רפובליקנים, חמישה דמוקרטים. לבית המשפט לא הייתה שום מעורבות. הוועדה הפיקה דוח אשר חולל רפורמות ותיקונים במערכות הביטחון האמריקאיות. והיום אני מציג בפניכם את הצעת החוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאומית שלנו. לוועדת החקירה הממלכתית הלאומית יהיו כל החובות וכל הסמכויות - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מוסיף לך עוד דקה, לאור ההפרעות.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - הקיימות על פי חוק ועדות חקירה מ-1969, ואף יותר מכך. לאחר השלמת החקיקה 80 חברי כנסת ימנו בהסכמה רחבה שישה חברי ועדה ויושב-ראש. אם לא תהיה הסכמה, הקואליציה לא תשתמש ברוב שלה, אלא תמנה שלושה חברי ועדה, והאופוזיציה תמנה שלושה חברים בצורה שוויונית. כאן נכנס עניין נוסף – אל חברי הוועדה יצורפו ארבעה נציגי משפחות שכולות כמפקחים עם מעמד מיוחד. היתרונות של ועדת החקירה הממלכתית הלאומית ברורים: ראשית, לא אדם אחד שנוי במחלוקת ימנה את הוועדה; אנחנו מושיטים יד למנות את הוועדה בהסכמה רחבה של כל קשת הדעות בחברה הישראלית ובצורה שוויונית לחלוטין; שנית, בחוק ועדת החקירה אין למשפחות השכולות כל מעמד. כאן ארבעה נציגי משפחות שכולות יפקחו על עבודת הוועדה, יהיו עמדותיהן אשר יהיו. איש אינו נושא את כאב האסון הזה יותר מהן. מחויבותן לאמת מוחלטת; שלישית, כדי להביא הגעה לאמת כל שני חברי ועדה יוכלו לפתוח כל אפיק חקירה, לדרוש כל מסמך, ולזמן כל אדם לעדות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קלנר, אני יודע שנאלצת להתמודד עם הרבה הפרעות, אבל אנא חתור לסיום.

היו"ר אמיר אוחנה:

הרבה מאוד הפרעות – ואני מבקש לסיים את הדברים.

היו"ר אמיר אוחנה:

הארכתי.

אריאל קלנר (הליכוד):

זאת בניגוד לוועדת חקירה רגילה, ששם הסמכות נתונה בידי יושב-ראש הוועדה בלבד, זה שימונה בידי יצחק עמית; רביעית, כל דיוני הוועדה יועברו בשידור חי, למעט קטעים חסויים, כי הוועדה הזו היא ועדה של העם, והפיקוח של העם הוא הטוב ביותר. כל אלה מבטיחים שזאת תהיה הוועדה האפקטיבית והיסודית ביותר שניתן לייצר בלי הנחות ובלי פריבילגיות.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שירי, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני קורא מכאן לאופוזיציה: שתפו פעולה. הבה נתכנס יחד. הבה נחוקק יחד את החוק הטוב ביותר, ונמנה את חברי הוועדה בצורה שוויונית, ויחד נגיע לאמת, שתביא לתיקון. חבריי באופוזיציה, אנחנו באותה סירה ומציעים לחתור יחד איתנו לאמת.

קריאות:

לא, לא - - -

אריאל קלנר (הליכוד):

אבל אם היד המושטת שלנו, אם היד המושטת שלנו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חבר הכנסת לוי, חבר הכנסת לוי.

אריאל קלנר (הליכוד):

אם היד המושטת שלנו לא תפגוש יד אחות, אז ידע כל העם מי רוצה אמת ומי רוצה טיוח, מי קשוב לעם, ומי מתעלם מזעקת משפחות ומתייחס רק לאלה שבהם הוא תומך, ומי רומס מיליוני אזרחים תוך שהוא אוחז בקרנות המזבח ההרוס של בג"ץ, שאיבד מזמן את אמון העם.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

אריאל קלנר (הליכוד):

אולם בכל תרחיש – לאמת אנחנו מחויבים, ולאמת נגיע. אסיים בכך שתהליך החקיקה יוצא היום לדרך. דלתי פתוחה לכל עצה טובה – הכול כדי שנוכל להקים יחד ועדה של העם שמחויבת לאמת, ושתביא תיקון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת קלנר. ישיב – לא, לא, בלי מחיאות כפיים. ישיב בשם הממשלה על הצעת החוק סגן השר אלמוג כהן. בבקשה, אני מתכבד להזמין את סגן השר אל הדוכן. בלי הפרעות, רבותיי. חבר הכנסת לוי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה יגידו תושבי אופקים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכסת דוידסון.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכסת שירי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, משפחות שכולות יקרות – כל המשפחות השכולות, מכל הצדדים, מכל הדעות, כולכם יקרים לליבנו, אנחנו מעריכים אתכם, אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו מרגישים שאתם חלק מאיתנו.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אושר שקלים, חבר הכנסת אושר שקלים. תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

בכל זאת, לא להתערב. תודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אבקש להזכיר את אחי לנשק, רני גואילי, לוחם יס"מ נגב, שעדיין נמצא בשבי חמאס. ב-7 באוקטובר, באותו היום הארור והנמהר, רני בחר לעזוב את ביתו במיתר, עם כתף פרוקה, הגיע ליחידה להתחמש, נסע, טס, לקיבוץ עלומים, לחם שם, הרג 14 מחבלים, והציל את הקיבוץ מעתיד של שחיטה, של טבח, של אונס.

היו"ר אמיר אוחנה:

הבחור שממצלם וידיאו, צא החוצה, צא החוצה. צא, צא, החוצה. מייד, מייד. כן. לא מצלמים וידיאו במליאה, וזו פעם שנייה שאני מעיר לך. לא להכניס אותו. לא להכניס אותו. תודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

רני, רני שלנו, בחר לעזוב את הבית כשהוא ידע שהוא פצוע. רני שלנו בחר, כנגד כל הסיכויים, להציל חיים של האחים שלו, כמובן שהוא לא שאל מאיפה הם באו ולאן הם הולכים. רני, כמו אריה אמיתי, רץ לתוך האש כדי להציל חיים. ועל כך חשוב להשיב אותו הביתה. אנחנו לא נוותר עליך, רני. אני רוצה להסביר למשפחות השכולות היקרות משהו מאוד מאוד חשוב, עקרוני ובסיסי, לפני הכול. בוועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הנוכחי אין לכם ייצוג. אין לכם ייצוג. בהצעת החוק המדוברת כרגע הכנסנו בכוונה תחילה נציגות שלכן, המשפחות הקדושות השכולות, שניים מכל צד, קואליציה-אופוזיציה, שיוכלו לפקח על עבודת הוועדה, שיוכלו לבחור את מי לזמן לוועדה, שיוכלו לבחור על מי לשים דגש בוועדה. בוועדת חקירה ממלכתית לא בטוח שהקול שלכם בכלל יישמע. אני רוצה לומר לעם ישראל משהו נוסף. יש שלושה אנשים שרוצים ועדת חקירה ממלכתית. שלושה אנשים שרוצים ועדת חקירה ממלכתית: הראשון, הרצי הלוי, הרמטכ"ל שהיה בעת האסון, האיש שלא משך בדש מעילו של ראש הממשלה, האיש שלא העיר את אחינו בקיבוצים ובמושבים ובערים, האיש שגם כאשר חמאס הנאצי נכנס לבתים שלנו לא תפקד. האדם השני זה אהרון חליוה. אהרון חליוה רוצה ועדת חקירה ממלכתית, משפחות יקרות. אהרון חליוה רוצה ועדת חקירה ממלכתית, כי בשבוע שעבר יצאה תמונה שלו יושב בסנטר ומשחק שש-בש, משחק שש-בש, כשהוא נמצא עם בוקסר וכפכפים. האיש שהידיים שלו מגואלות בדם ישב לשחק שש-בש. הוא רוצה להמשיך לשחק שש-בש. אחרון חביב, ולא חביב בעליל – רונן בר. רונן בר, ראש השירות באותו הלילה, שבשעה 03:30 כינס את כל ראשי האגפים במתקן השירות, בערב החג, בערב השבת. האיש שאמר: לא היה יומינט מרצועת עזה, אבל הוא לא מספר לאזרחי המדינה שבשעה 03:30 באותו היום הארור והנמהר היה סוכן בתוך רצועת עזה, סוכן שנקרא "סרדין ירוק". הסוכן הזה התקשר לרכז שלו ואמר לו שיש כינוס של מחבלי הנוח'בה ב-03:30 במסגדים. תפילת הפג'ר המוקדמת ביותר מתחילה לקראת השעה 05:15. למה אף אחד לא העביר לנו את המידע הזה? למה היינו צריכים למות שם ברחובות? שלושת האנשים האלה רוצים ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו – ואני פונה כעת גם למשפחות הנכבדות, כל המשפחות, וגם לעם ישראל – אנחנו הפעם לא רוצים לחתוך את התינוק. לא נחתוך את התינוק, כי האויב שוב פעם נמצא בפתחנו, אבל גם לא נוותר על התינוק הזה. כפי שאנחנו – כפי שאתם מקיזים דם למען האדמה הקדושה הזאת, גם אנחנו הקזנו את דמנו למען האדמה הקדושה הזאת. הפעם אנחנו מושיטים יד לאחדות אמיתית, לוועדה שתיתן פתחון פה לכל החלקים בעם ישראל. אני מבין שאינכם סומכים על הממשלה, ואינני בא לשפוט אתכם. אני מבין שאתם לא סומכים על הממשלה, ובאמת באמת אני לא שופט אתכם. אבל אתם מוכרחים להבין שיש גם צד שני, יש צד שלא סומך על עבריין הבנייה יצחק עמית, האיש שמחריב את הדמוקרטיה במו ידיו. אנחנו מקבלים כאן בזעיר אנפין מה יקרה כאשר הוא ינהיג ועדת חקירה ממלכתית: אתמול יצחק עמית וחבר מרעיו פסלו את השופט בדימוס אשר קולה. הם שפטו אותו כי הם לא רוצים להגיע לחקר האמת; הם שפטו אותו כי הם לא רוצים שבפרשת הפצ"רית-יועמ"שית נגלה מה הייתה האמת. וזו רק טעימה ממה שיקרה. ברשותכם, אני אסיים – כי מותר לי להגיד את זה. בתאריך הארור הזה, באותו התאריך הארור, יצאתי ביחד עם האחים שלי להילחם על הבית שלנו. כשיצאתי לשכונת מישור הגפן לא שאלתי למי השכנים שם מצביעים. זה לא עניין אותנו בכלל. ואנחנו, אני ואחיי לנשק, אחים אמיתיים לנשק, שלא מסרבים לאחוז בו בשום אופן, יצאנו רק במצווה אחת: להציל חיים. יצאנו להציל את החיים של האחים שלנו, כי האויב איננו מבחין למי אותו ישראלי או יהודי מצביע. זה לא מעניין אותו בכלל. ראיתי שם את האחים שלי שרועים על הקרקע; ראיתי שם את המשפחות שלהם מנסות להגיע לגופות יקיריהן, אך ללא הצלחה; ראיתי שם אבות על בנים, בנים על אבות. משה, משה אוחיון, שכב, ועליו שכב בנו אליעד. כשאבא נפצע אליעד רק רצה לטפל בו, להציל אותו. אבל המחבל הנאצי האכזר לא ריחם עליהם. בשמי ובשם כל מי שלחם באותו הבוקר הארור – אנחנו רוצים אנשים שילכו לכלא. אני רוצה אנשים שעד יומם האחרון, עד נשימתם האחרונה, ישבו בכלא, לא ישחקו שש בש. אנחנו דורשים את דם אחינו, שזועק אלינו מהאדמה. הדם של האחים הגיבורים שלי, שעזבו ילדים ועזבו נשים ויצאו לרחובות הארורים הללו בידיעה שאנחנו הולכים למות, אבל בחרו למות למען העם הנפלא שלנו. ממשלת ישראל באמת ובתמים מושיטה יד לאחדות. תיקחו אותה. אל תטעו ואל תחשבו לרגע, אחיי לאופוזיציה, שעצם העובדה שאנחנו לא רוצים שיחתכו את הילד אומרת שאנחנו מוותרים עליו. הילד הזה הוא גם שלנו. הילד הזה הגיע לאחר דם – דם, יזע ודמעות של האחים שלי, הגיבורים שלי, וגם האחים שלכם.

קריאה:

- - - תסתכל עליהם.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הבקשה שלכם להתעלם מחצי עם היא בקשה שבעיקר מוכיחה שלא למדתם כלום מאז הסרבנות הנוראית שהביאה עלינו את האסון הנורא הזה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

סגן השר כהן, ולכן אדוני מציע?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני מציע לתמוך בהצעת החוק הזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש לוועדת השרים התניות? יש לוועדת השרים התניות, או שאין?

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

אין. מבקש להתנגד להצעת החוק ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. אני יודע שביקשו כמה חברים באופוזיציה, חשבתי שנכון שראש האופוזיציה ייצג את העמדה. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחות, תתעלמו מהמליאה, תתעלמו מהכול, תסתכלו רק על דבר אחד – על הכיסא הריק הזה. הכיסא הריק הזה הוא כל מה שאנחנו מדברים פה היום מפני שכל המטרה של ההצעה הזאת היא אחת – הוא בורח מאחריות.

אופיר כץ (הליכוד):

הוא בטקס סיום - - -

יאיר לפיד (יש עתיד):

בורח מאחריות ל-1,200 הנספים ביום הרצח הנורא, בורח מאחריות ל-923 החללים הלוחמים הגיבורים שלנו במלחמה.

אושר שקלים (הליכוד):

ואתם עושים פוליטיקה על הגב שלהם - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים. חבר הכנסת שקלים.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור ולא להפריע. תודה רבה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא מגיע לרפי בן שטרית לדעת למה נהרג הבן שלו אלרואי בן שטרית, גיבור ישראל, בפסטיבל הנובה? לא מגיע לשמעון בוסקילה לדעת למה נרצח ירדן בוסקילה? לא מגיע לרעות אדרי לדעת למה הבן שלה, עידו, גיבור ישראל, נהרג לא רחוק מירדן?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גלית דיסטל, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

הוא בורח מאחריות באופן הכי בסיסי שיש. הוא היה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר, לא תתחמקו מזה. הוא בורח מאחריות על מזוודות הדולרים לקטר, הוא בורח מאחריות על זה שראש השב"כ הזהיר אותו שהחמאס משתמש בכסף כדי לקנות נשק. הוא בורח מאחריות על זה שהרמטכ"ל הזהיר אותו, כמה שבועות לפני האסון, שהאסון בדרך; שגופי המודיעין הזהירו אותו שהאסון בדרך. הוא בורח מאחריות על זה שאני הזהרתי אותו שבועיים לפני הטבח של 7 באוקטובר, במסיבת עיתונאים אמרתי לו: אסון הולך לקרות, והוא התעלם. התעלם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

למה לא אמרת לצבא?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל, קראתי אותך בקריאה ראשונה. אנא.

יאיר לפיד (יש עתיד):

הוא בורח מאחריות על הבטון והמלט שהוא הכניס לעזה. הוא בורח מאחריות על זה שהוא ולא אחר הראשון שהכניס פועלים מעזה לתוך מדינת ישראל. הוא בורח מאחריות על זה שבישיבת סיעת הליכוד – חלקכם הייתם בישיבה הזאת – הוא אמר בקולו - - -

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

- - הוא אמר בקולו: צריך לתמוך בחיזוק החמאס ובהעברת הכספים לחמאס. זה לא נאמר בסתר, זה נאמר בישיבת סיעת הליכוד. הוא בורח מאחריות על זה שבכל המלחמה בלשכה שלו ישבו אנשים שקיבלו כסף מקטאר, מדינה מוסלמית תומכת טרור. כל זה עובדות. כל זה ממוסמך, כל זה מוקלט. מזה הוא בורח, זו המטרה היחידה של ההצעה הזאת, לעזור לו לברוח, לעזור לו להפיל אחריות על אחרים. אני ראיתי שבהכנה להצעה הוא אמר שהם יבדקו הכול עד אוסלו. למה רק עד אוסלו? מה עם חורבן בית ראשון? מה עם מרד גטו ורשה? לא הגיע הזמן שתחקרו את מותו של טרומפלדור?

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתם לא החוקרים באסון 7 באוקטובר, אתם הנחקרים. זה קרה במשמרת שלכם, והוא לא יחמוק מזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ולכן, אדוני?

יאיר לפיד (יש עתיד):

האופוזיציה לא תשתף פעולה עם הפארסה המבישה הזו. למתים שלנו מגיע יותר. לביטחון המדינה מגיע יותר, כדי שזה לא יקרה עוד פעם.

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

אנחנו צריכים לחקור את זה בוועדת חקירה ממלכתית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, קריאה שנייה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

בחודש הראשון של הממשלה הבאה, בחודש הראשון אנחנו נצביע ונקים ועדת חקירה ממלכתית אמיתית. עד אז, בשבילכם ידנו לא תהיה במעל הזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אנחנו עוברים להצבעה. לבקשת שני הצדדים, הקואליציה והאופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת, ומייד לאחר מכן להוציא את כל מי שקורע דפים, בלי ראשונה, שנייה, שלישית. בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

להוציא את חברת הכנסת ביטון, בבקשה. את תוכלי לחזור להצביע כשיגיע התור שלך. רק רגע. הגעת לחברת הכנסת ביטון?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היא הצביעה נגד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. נא לצאת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

מירב כהן (יש עתיד):

תתביישו כולכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

להוציא, להוציא. לצאת, בבקשה. לצאת, בבקשה, חברת הכנסת מירב כהן, תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

יש דבר כזה שנקרא קריאות.

היו"ר אמיר אוחנה:

נא להוציא את חברת הכנסת כהן עכשיו, מייד. תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

אני לא בקריאה ראשונה אפילו. אפילו לא בקריאה ראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז, תגישי תלונה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

מירב כהן (יש עתיד):

תתביישו, מינימום של אחריות אין לכם. אתם בושה לעם ישראל.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

להוציא את חברת הכנסת לזימי, תודה רבה. הצבעתך נרשמה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

להוציא, להוציא את חברת הכנסת לזימי מייד, תודה רבה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא ברח. הוא ברח.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, נא לצאת. תודה.

עדי עזוז (יש עתיד):

בושה. הוא לא לקח אחריות ב-7 באוקטובר והוא לא לוקח אחריות היום.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נגד ועדת טיוח, עלובים. פשוט עלובים, ואני יוצאת לבד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני יוצאת לבד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לך.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איפה ראש הממשלה? איפה ראש הממשלה?

קריאה:

הוא בטקס סיום קורס טיס.

היו"ר אמיר אוחנה:

אפרת רייטן מרום, מה הצבעתך?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נגד.

היו"ר אמיר אוחנה:

נגד, תודה רבה. תודה רבה, נא לצאת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו או מעוניינים לעשות כן? אם לא, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, יש הופעה למעלה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. להלן תוצאות ההצבעה: 53 בעד, 48 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי טבח שמיני עצרת התשפ"ד (טבח 7 באוקטובר 2023), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

לוועדת הכנסת, שתקבע איזו ועדה תדון בה בהמשך, לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק נישואים אזרחיים, התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת בועז טופורובסקי, שנמצא איתנו? אני מבין שחבר הכנסת יוראי להב הרצנו יציג אותה, בבקשה. גם בועז? בועז מתחיל. סליחה, לא ראיתיך. סליחה. בבקשה, חבר הכנסת טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. עד חמש דקות, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהצעת החוק הזאת רלוונטית גם אליך בצורה מסוימת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, אני מצביע בהתאם.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אחרי החושך שראינו כאן עם הצעת החוק לוועדת הבלוף והטיוח, שמסמלת שוב את החושך שנופל על מדינת ישראל, אני בטוח שבשם אותו חושך הקואליציה הזאת גם תפיל את הצעת החוק החשובה הזאת, שאמורה להביא סוף-סוף לנישואים אזרחיים במדינת ישראל. הצעת החוק לנישואים אזרחיים היא האור בעולם החשוך הזה שאתם מנסים להחזיר, עולם שבו כופים דעות של אחרים על אחרים, עולם שבו הרוב חושב שהוא קובע מה כולם צריכים לחשוב. הצעת החוק לנישואים אזרחיים איננה מלחמה בדת. היא איננה ניסיון לשנות אורח חיים של אף אחד. זאת הצעת חוק בעד חירות, שוויון ובעד האזרחים. במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, יש היום מאות אלפים של אזרחים שלא יכולים להתחתן. זאת זכות בסיסית. הם לא יכולים לקבל הכרה רשמית מהמדינה, שתבוא ותגיד: הינה, אני רושמת את נישואיכם. הזוגות האלה הם לפעמים זוגות מעורבים, חסרי דת, עולים, להט"בים ואנשים שפשוט רוצים חתונה בדרך מיוחדת משלהם. הם משלמים מיסים, הם משרתים בצבא, הם הולכים לכלא אם הם לא משרתים בצבא. אפילו אם הם לא רוצים להתחתן כדת משה וישראל, עדיין, הם משרתים בצבא והולכים לכלא אם הם לא משרתים. הם תורמים לחברה והם בעצם חלק מרכזי מהחברה. הם נמצאים בכל מקום, בכל עיר ובכל משרד ובכל עסק או גוף אזרחי במדינה שלנו. לצערי, מדינת ישראל מפנה להם עורף, ועושה הכול כדי שיהיה להם קשה להקים משפחה. אחותי ובת זוגה, יש להן חמש בנות. לפני שבועיים נולדו להן תאומות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מזל טוב.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

חמש בנות. דרך אגב, שתיהן שירתו ועדיין משרתות. הן היו צריכות לטוס לחו"ל כדי למסד את הנישואים שלהן, ורק אחר כך, בדיעבד, מקבלים את זה. האבסורד חוגג. אנשים צריכים לברוח למדינות כמו גיאורגיה או קפריסין, שם נותנים לאנשים את הזכות לבחור כיצד להתחתן. ואז הם מגיעים למדינת ישראל, ושם מדינת ישראל סומכת על בית המשפט שיעשה קצת צדק. אם הממשלה הזאת תשיג מה שהיא רוצה, גם זה לא יהיה להם. זה צבוע, זה לא מכבד אזרחים. אף אחד לא מבקש לבטל נישואים דתיים. מי שרוצה להתחתן ברבנות, יעשה את זה. מי שמאמין, שימשיך להאמין. מי שמאמין ורוצה לעשות משהו אחר, זאת זכותו, זאת זכותה. הצעת החוק הזאת לא לוקחת דבר מאף אחד; היא רק מוסיפה אפשרות. מדינה חזקה לא מפחדת מבחירה, לא מפחדת מזה שהאזרחים שלה יוכלו לבחור כיצד לנהוג. מדינה יהודית בטוחה בעצמה לא כופה זהות; היא מאפשרת זהות. דמוקרטיה אמיתית לא שוללת מאזרח את הזכות לבחור כיצד הוא והיא, הוא והוא, היא והיא רוצים למסד את הקשר שלהם. מדינה דמוקרטית מגינה על הזכות לבחור, ומאפשרת את זה. אהבה זה לא איום, זה האור; משפחה זה לא איום, זה האור. החופש לבחור את בן או בת הזוג שלךָ או שלךְ, זה לא איום על היהדות, אלא ביטוי של כבוד לאדם, לבני האדם. הגיע הזמן שמדינת ישראל תפסיק לברוח מהמציאות; הגיע הזמן שנפסיק לשלוח אזרחים לחוץ לארץ כדי לממש זכות בסיסית והחלטה פרטית. הגיע הזמן שנאמר בקול ברור: יש מקום לכולם במדינה שלנו. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק לא בשם אידיאולוגיה אלא בשם האנושיות. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה, לרשותך חמש דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאות אלפי ישראלים לא יכולים להתחתן במדינה שלהם. אני ביניהם. לא רק כי צפריר עדיין לא הציע לי להתחתן, אלא כי במדינת ישראל פשוט אין לי את הזכות הזאת. אני לא יכול להתחתן במדינה שבה נולדתי, שבה שירתי בגאווה בצבא, שבה אני משלם מיסים. אני לא יכול להתחתן במדינה שבה אני משרת כחבר כנסת. כשאני מדבר על אפליה נגד להט"בים, רבים מהחברים בבית הזה, בעיקר חברי ליכוד, אומרים לי: יוראי, מה אתה רוצה מאיתנו? אתם שווים לנו, מגיע לכם ואתם מקבלים את כל הזכויות שיש לנו. אני מניח שאתם אומרים את זה כי אתם מאמינים שכולנו נבראנו בצלם, נכון? אז אם אכן נבראנו בצלם, הרי שהאהבה שלי לצפריר שווה בדיוק כמו האהבה שלכם לבני ובנות הזוג שלכם. חברי הליכוד, היום יש לכם הזדמנות לתקף את ההבנה הבסיסית הזאת שאהבה היא אהבה. שלא משנה מי אתה או את מי אתה אוהב, אתה זכאי לשוויון; אתה זכאי לזכות הבסיסית שלך להתחתן, למסד את הזוגיות שלך. והרי לא מדובר רק על נישואים; מדובר על הכרה מלאה בחיים המשותפים, בזכות להורות ולמשפחה, בהגנה משפטית, בכבוד האנושי הבסיסי ביותר. חברי הכנסת, אני מניח שרוב החברים בבית הזה, רוב חברי הכנסת בחרו להתחתן ברבנות, וזה באמת בסדר. אני מכבד את הבחירה שלכם. מה שפחות בסדר הוא שתכפו את הרבנות על כל אזרחי ישראל, כי יש אנשים שלא יכולים או לא רוצים להתחתן ברבנות, וגם זה ממש בסדר. ביניהם יוצאי ברית המועצות, חילונים, להט"בים. אני רוצה לשאול אותך, שר המשפטים יריב לוין, מה הטעם ביהדות אם היא בכפייה? מה הטעם בהגנה על השוויון אם הוא לא חל על כולם, אם השוויון נעצר בגבולות המחנה שלך? נישואים אזרחיים, וחשוב להבהיר את זה, לא כופים על אף רב, כומר או קאדי לשנות את אמונתו. אף אחד לא מכריח אף מוסד דתי לערוך טקס שהוא מתנגד לו. הם כן דורשים מהמדינה משהו פשוט ובסיסי – לא להפלות אזרחים בגלל מי שהם אוהבים. חברות וחברי הכנסת, אמונה היא עניין אישי; אהבה היא עניין אנושי; ושוויון, שוויון הוא חובה של המדינה. חוק הנישואים האזרחיים של יש עתיד, שאני מציג כאן היום, קובע דבר פשוט. לצד הנישואים ברבנות תהיה עוד אופציה – נישואים אזרחיים. כל אדם בישראל יוכל לבחור אם להתחתן במסלול הדתי או להתחתן במסלול האזרחי. הקמנו את המדינה הזאת, את מדינת ישראל, כדי שנהיה עם חופשי בארצנו. מדינה שתקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה. הפרויקט, בעיניי, של כל דור ודור, הוא לגשר בין המילים האלמותיות האלה לבין המציאות המשתנה, כדי שהן יישארו אמת. והאמת, חברי וחברות הכנסת, במקרה הזה, היא פשוטה: אהבה היא אהבה. מדינת ישראל לא יכולה להמשיך לומר לחלק מהאזרחים: אתם טובים בצבא, אתם טובים למיסים, אבל אתם לא מספיק טובים כדי לבחור עם מי ואיך להתחתן. זה בסיסי, והגיע הזמן שהכנסת תתקף את זה. חברות וחברי הכנסת, אני לא יכול להתעלם ממה שהיה כאן לפני כן, אבל אני רואה שאין לי מספיק זמן, ולכן אני אנצל את זכותי לשלוש דקות כדי לומר מה דעתי על שאירע כאן קודם לכן. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. אני מזמינה את שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה. לרשותך עשר דקות.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, הצעות החוק האלה, כפי שגם אפשר היה לשמוע מהדברים של המציעים, באמת עוסקות בנושא כאוב, בנושא מורכב מאוד, נושא שגם שנוי במחלוקת – לא רק היום, אגב. הוא שנוי במחלוקת לאורך שנים ארוכות, ואולי אפילו, הייתי אומר, מראשית ימי המדינה. אני חייב לומר באופן אישי שהייתי רוצה לראות את כל הסוגיות האלה מלובנות באיזה שיח משותף, באיזה דיון שיכול אולי להביא להתחשבות של צד כזה בצד אחר, ולהפך, אבל אני חייב לומר באותה נשימה שאני גם מאוד לא אופטימי שכך יקרה, לפחות לפי הניסיון האישי שלי, כי אני עמדתי מעל הבמה הזאת פעם אחר פעם אחר פעם, והצעתי לקיים שיח אמיתי בשאלות שנוגעות למערכת המשפט, לרפורמה המשפטית, לתחושה מאוד קשה שהמציעים ביטאו בנאומיהם – הם כמעט ביטאו אחת לאחת את התחושות של הציבור שאני מייצג ולנו יש ביחס למה שמעוללת לנו מערכת המשפט על בסיס יומי: רמיסת הזכויות שלנו, דריסת העמדות שלנו, כפייה עלינו של דברים שאנחנו לא מוכנים לקבל, התעלמות מההכרעה הדמוקרטית פעם אחר פעם. חשבתי שאם כולנו נדע לשבת סביב שולחן, יכול להיות שנגיע למשהו שייתן פתרון, פתרון רחב לכל הסוגיות האלה, גם לדברים האלה שמטרידים אתכם, ואני מבין למה הם מטרידים אתכם, וגם לדברים שמטרידים ציבורים אחרים, ואני חושב שהיה ראוי שתהיה הבנה למה הם מטרידים גם ציבורים אחרים. וההבנה הזאת לא קיימת ולא נמצאת. אני חושב, גברתי היושבת-ראש, ואני אומר את זה בצער רב - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני יכול לשאול אותך שאלה? אדוני השר, אני יכול לשאול אותך שאלה?

שר המשפטים יריב לוין:

- - שהדבר הזה מתחדד בשיא העוצמה בסוגיה של הדיונים סביב חוק הגיוס, כי גם שם, בדומה אולי לנושא שאתם העליתם, מדובר בהסדר ארוך שנים של עשרות שנים, ובמצב שיש מי שטוענים, ואני חושב שבסוגיית הגיוס בוודאי בצדק, שצריך למצוא דרך לתקן אותו ולשנות אותו. והציפייה הייתה, שוב, שיהיה דיון ענייני, אמיתי, מתוך ראיית הצורך – הייתי אומר, ניצול שעת הכושר ההיסטורית הזאת, שישנה הבנה הרבה יותר רחבה בדבר הצורך בגיוס ובדבר הצורך בהרחבת הנשיאה בנטל, כדי לנסות להגיע להבנות בדרך של שיח ובדרך של חוק – אגב, שהוא לדעתי גם הדרך היחידה האמיתית – על מנת להגיע למציאות שבה נראה פתרון לסוגיה הכאובה הזאת, שכאמור נמשכת עשרות שנים. והינה, גם בעניין הזה, תחת המילים היפות והנכונות שהבעתם כאן על הרגשות ועל הצורך להתחשב בציבורים וכו' - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על הזכויות, לא על הרגשות. על הזכויות.

שר המשפטים יריב לוין:

- - הדברים האלה נעלמים לחלוטין. אין שום התייחסות עניינית, אין שום ניסיון להבין גם את התחושות ואת העמדות של צד אחר, ערכים שחשובים לציבורים מסוימים מוזזים הצידה כחסרי כל משמעות וכו'. כשאתה מדבר על זכויות, חבר הכנסת להב הרצנו, ברגע הראשון אני נוטה ללכת שבי אחרי הדבר הזה: בוא ניתן לכל אחד לעשות כהבנתו ואיך שהוא רוצה. אני רק נזכר בשורה של הצעות חוק שאתם הבאתם רק לא מזמן, באופוזיציה, ואני מציע שאולי כדאי לבדוק איך אתה הצבעת בהצבעות האלה, למשל שנועדו לכפות על מפלגות ועל רשימות לכנסת הרכב מסוים של הרשימה, כדוגמה.

קריאות:

נשים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נשים. מטורף.

שר המשפטים יריב לוין:

באו ואמרו דבר, שאני, אגב, בעדו באופן אישי, אני תומך בזה. אני בוודאי תומך בזה שכמה שיותר נשים תהיינה ברשימות לכנסת; אני מתנגד למצב שאנחנו נכפה על רשימות איך לבחור את נציגיהן. אני אגב חושב שלא רק נשים – אני חושב שיש חשיבות גדולה שיהיו כאן למשל נציגים במספר הרבה יותר משמעותי של ציבור בעלי המוגבלויות. אני חושב שקולם לא נשמע מספיק.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אנשים בעלי מוגבלויות? אנחנו אזרחיות. מה אתה משווה?

שר המשפטים יריב לוין:

לא. אני לא משווה. אני לא משווה שום דבר. אני אומר שכשם שחשוב שקולן של הנשים יישמע - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נציגות לעיוורים, לחרשים, לנכים, אתה משווה עם נשים?

שר המשפטים יריב לוין:

בוודאי לא. באמת, חברת הכנסת צרפתי הרכבי, הרי את בעצמך לא חושבת שהצלחת להבין דבר שלא היה ולא נברא. אני אומר שיש כאן הרבה מאוד בעיות של תת-ייצוג אמיתיות מאוד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה דעתך על אישה נכה?

שר המשפטים יריב לוין:

זה כל כך לא מכובד וכל כך לא רציני. אני חושב שאני מנסה לענות תשובה רצינית, עניינית, לבעיה אמיתית. ואני מסכים וחושב שיש כאן בעיה קשה של תת-ייצוג בכל מיני היבטים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אדוני, האם אתה מוכן לנישואים אזרחיים?

שר המשפטים יריב לוין:

האם הדרך לפתור את בעיית תת-הייצוג היא באמצעות כפייה? אני לא חושב. אני לא חושב שזה נכון. אתם חושבים אחרת, הבעתם את זה גם בהצעות החוק וגם באופן שהצבעתם עליהן, ואז אתם באים ואומרים: איפה שזה נוח, בואו נעשה את זה רצון חופשי, ואיפה שזה נוח, בואו נעשה את זה בכפייה. אני חושב שזאת לא דרך, אני לא חושב שזה נכון, אני גם לא חושב שזה קוהרנטי בסוף. צריך להחליט. אם אתם בגישה שאומרת: רצון חופשי – אז נלך עם רצון חופשי על כל הרבדים, לא איפה שזה נוח; ואם הגישה שלכם אומרת: כפייה – בואו נלך עם כפייה לאורך כל הקו ולא איפה שזה נוח. אני חושב שכך צריך להיות. אני כשלעצמי מעדיף את השיח, מעדיף את ההסכמה, ואני גם חושב שהיא אפשרית, אבל השיח הזה צריך להיות רוחבי, והוא צריך לתת מענה לא רק למצוקות שכואבות לכם – ואני מבין גם למה – גם למצוקות שכואבות לציבורים אחרים. כך זה צריך להיות, ובעיניי זו הדרך הנכונה לפתור דברים. ואני מצר על כך שפעם אחר פעם אני מוצא את עצמי ללא שותף, לא לשיח ולא לדבר אחר. אני גם רוצה להעיר עוד הערה, שגם היא די מדהימה אותי, חבר הכנסת להב הרצנו. אתה היית, ובוודאי חבר הכנסת טופורובסקי, כשבילינו שעות ארוכות בקדנציה הקודמת, כאשר אתה בצורה מקצועית וטובה עסקת בענייני הכנסת וייצוג הקואליציה בשורה ארוכה של נושאים. למה לא עשיתם את זה אז? למה? בואו תסבירו לי למה. למה לא עשיתם את זה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מייד אסביר לך.

שר המשפטים יריב לוין:

למה לא עשיתם את זה? אגב, לא עשיתם המון דברים שאתם מדברים עליהם כל הזמן פה והגשתם הצעות חוק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היינו בערך שנה.

שר המשפטים יריב לוין:

אם זה באמת כל כך חשוב, למה לא הכנסתם את זה להסכם הקואליציוני?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני תכף אענה לך.

שר המשפטים יריב לוין:

למה? לא. אל תענה לי. אני שואל. אני באמת מתפלא למה זה לא נכנס להסכם הקואליציוני.

שלי טל מירון (יש עתיד):

היינו שנה וחצי ממשלה.

שר המשפטים יריב לוין:

מעניין באמת.

קריאה:

- - - היועץ המשפטי לממשלה, את זה הם כן הכניסו.

שר המשפטים יריב לוין:

אני שואל למה לא הכנסתם את זה להסכם הקואליציוני? למה? אם זה באמת בנפשכם כל כך, למה לא באתם אלינו אז כאופוזיציה ואמרתם: תראו, אנחנו מוכנים לתת לכם כך וכך שחשוב לכם, כדי שנוכל לעשות את המהלך – זה שאתם מדברים עליו כל כך מדם ליבכם. למה? לא הבנתי, למה לא עשיתם את זה? אני שואל. לא יודע. היה יכול להיות הכול מאחורינו.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הייתה לנו רק שנה.

שר המשפטים יריב לוין:

הרי כשרציתם למסור שדות גז לחיזבאללה, עשיתם את זה בקלות. לא עצר אתכם כלום.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממך הייתי מצפה - - -

שר המשפטים יריב לוין:

לא עצר אתכם שום דבר.

קריאות:

שר המשפטים יריב לוין:

אבל זו עובדה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - - אל תבלבל במוח.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת מיקי לוי, כשאתה כיושב-ראש הכנסת אפשרת מצב שהאופוזיציה נדרסה ונמחקה מכל הוועדות, עשיתם את זה בלי חשבון. אני אזכיר לך, אז. אתה זוכר את הוויכוח שהיה. אבל הנושא הזה שאתם כל כך היטבתם לתאר מדם ליבכם, איך יכול להיות שאפילו בהסכם הקואליציוני לא בא זכרו, מילה לא הייתה? איך זה יכול להיות?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מצביע עליי כאשם?

שר המשפטים יריב לוין:

ואתם ישבתם כאן שבוע אחרי שבוע והצבעתם, ושום דבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מצביע עליי כאשם?

שר המשפטים יריב לוין:

איך זה יכול להיות? אני רוצה שתסבירו לי. אני לא מבין את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מצביע עליי כאשם? אתה יודע כמה ניסיונות עשיתי.

שר המשפטים יריב לוין:

אגב, חבר הכנסת להב הרצנו, אתם ישבתם בקואליציה עם מפלגה, רע"מ, שעמדותיה ביחס לקהילת הלהט"ב, אנחנו יודעים כולנו מה הן. הן ממש לא עמדות מכילות ומקבלות. נכון, חבר הכנסת להב הרצנו? זה לא הפריע לך בכלל אף פעם. איך זה יכול להיות? אז בכל הכבוד, אני מתקשה, מתקשה להתרשם, לא מהעיתוי ולא מהאופן שבו הדברים נעשים. ונדמה לי שבצדק גם הממשלה כולה לא התרשמה יותר מדי מפרץ הדאגה הזה שפתאום עטף אתכם. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. אני מזמינה את חבר הכנסת היוזם, חבר הכנסת יוראי, להשיב להתנגדות הממשלה. לרשותך שלוש דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני שר המשפטים, אני באמת מעריך את הנכונות שלך לדון ברצינות בזכויות היסוד שלי, בזכות שלי להתחתן. באמת תודה רבה על הנכונות שלך לקיים דיון על הזכויות שלי. אני תוהה, אדוני שר המשפטים, אם אתה מוכן לשים גם את הזכויות שלך לדיון, את הזכות שלך להינשא לאשתך. האם אתה מוכן שאנחנו נקיים גם על זה דיון, או שרק על זכותי להתחתן עם בן זוגי נקיים דיון? תקשיבו, אני לא יכול להתעלם ממה שקרה כאן בהצעת החוק הקודמת. לא במקרה, חבר הכנסת קלנר, לא נמצא שר שהיה מוכן להשיב את עמדת הממשלה על הצעת החוק שלך.

אופיר כץ (הליכוד):

- - - שרים היו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כי גם בממשלת 7 באוקטובר מבינים שלא מדובר בוועדת חקירה ממלכתית אלא בוועדת חקירה שהיא ועדת טיוח לאמת.

אושר שקלים (הליכוד):

למה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ועכשיו, אני באמת לא מבין איפה הבושה שלכם. אתם, ממשלת 7 באוקטובר, אתם האכלתם את המפלצת; אתם מימנתם את מכונת המלחמה של חמאס; אתם אפשרתם לסוכנים של קטאר, מדינה מוסלמית תומכת טרור, לפעול מתוך לשכת ראש הממשלה; הטבח הכי גדול ביהודים מאז השואה קרה במשמרת שלכם, 1,200 איש נרצחו, נאנסו ונחטפו במשמרת שלכם. ובמקום להתפטר ב-8 באוקטובר ולהסתלק מהחיים הציבוריים, אתם נאחזים בכיסאות שלכם ומסכלים ועדת חקירה ממלכתית. אתם נאחזים בכיסא, מסכלים ועדת חקירה ממלכתית ותובעים שהנחקרים ימנו את החוקרים. התבלבלתם, חברי הליכוד. אתם הנחקרים, לא החוקרים. כרגע לא יושבות משפחות שכולות ביציע הציבור, אבל אני מציע שתסתכלו למשפחות השכולות בעיניים. הן איבדו את הילדים שלהן, את היקר להן מכול. ובמקום להרכין ראש, אתם נותנים להם – מצביעים להם באצבע משולשת על הראש שלהם; אתם מחללים את זכר הנספים; אתם רומסים את המשפחות השכולות; אבל מעל הכול, אתם מסכנים את ביטחון ישראל. כי אם עם ישראל לא יפיק לקחים ממה שקרה כאן ב-7 באוקטובר, אנחנו לא נוכל למנוע את 7 באוקטובר הבא. ולכן, חברי הקואליציה, אין לי אלא להתבייש עד עמקי נשמתי – שאתם מנהיגים את המדינה הזו, ואתם מתעלמים ממה שקרה כאן לפני 7 באוקטובר, ואתם ממשיכים ביתר שאת את הדהירה המטורפת לעבר ההפיכה המשטרית. תתביישו לכם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק נישואים אזרחיים, התשפ"ג–2022. ההצבעה תהיה שמית. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר לימור סון הר מלך:

אנחנו בסבב השני. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר לימור סון הר מלך:

יש מישהו שנוכח במליאה ומעוניין להצביע? תמה ההצבעה. בעד – 36, נגד – 48, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק נישואים אזרחיים, התשפ"ג–2022, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כמה-כמה?

קריאה:

תיקו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

36 ו-48.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים וחברות, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק זכויות ושירותים לילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים, התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת מאיר כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן להציג את הצעת החוק.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, דקה אחת אני מבקש את תשומת ליבכם, אחרי זה – כרגיל, זה חוקים של האופוזיציה. הגם שהם חשובים, אתם מקילים ראש. אבל אני רק רוצה להגיד שכאחד מוותיקי הבית הזה עמדתי והסתכלתי על האירוע למעלה. כמובן שהכעס היה גדול מאוד על כך שכנסת ישראל העבירה את ועדת החקירה הממשלתית הנוראה הזאת, שלא תחקור דבר.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היא פוליטית.

מאיר כהן (יש עתיד):

הוועדה הפוליטית. אבל מה שכאב לי, אפרת רייטן ודנינו – אני דווקא פונה אליכם, כי אני יודע שאתם מהצד הטוב, הממלכתי – זה לראות את השיסוי ואת השבטיות. זה הדבר שהסתכלתי עליו, ואני חושב שכולנו הבנו שנפל דבר בישראל. משפחות שכולות בצד שמאל, בצד ימין, עם זעם בעיניים. ואם יש משהו שמסכן את היותנו מדינת היהודים זה השבטיות. כמאמרו של מקיאוולי: אם אתה רוצה לשלוט טוב, תדאג לסכסך בין השבטים שלך. אז, אדוני ראש הממשלה, הצלחת. אנחנו נתקן את זה, אבל לעת עתה הצלחת. הצלחת, הלב מדמם לראות את זה. מעולם לא ראיתי משפחות שכולות משני עברי המתרס, מעולם. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתחילת דבריי אני חייב לציין שהצעת החוק הזו, דוד ביטן יקירי, שהיא באמת הצעת חוק נפלאה, היא נכתבה על ידי מספר ארגונים ועמותות, ונתמכה בעבר על ידי חלק לא מבוטל מהשרים כאן. לפעמים דווקא חוק שמונח בכנסת הוא לא רק מסמך, אלא הוא סוג של מראה שמכריחה אותנו להסתכל על עצמנו כחברה, כהנהגה, כמדינה. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק לזכויות ושירותים לילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים. היא לא נולדה בחלל ריק, היא נולדה מתוך מציאות קשה, מוכרת, מתועדת. ילדים שמתמודדים – אני מבקש לא להפריע לי.

היו"ר סימון דוידסון:

סליחה, חברים.

מאיר כהן (יש עתיד):

בואו, אם אתם לא מצביעים, לפחות תקשיבו.

היו"ר סימון דוידסון:

אנשי הקואליציה, אני מבקש. תקשיבו, זה לא יפה, לא מכובד.

מאיר כהן (יש עתיד):

ילדים שמתמודדים עם חרדה, דיכאון, פגיעות נפשיות, ואין להם כתובת אחת ברורה; משפחות שנשלחות ממשרד למשרד, מוועדה לוועדה, מטיפול לטיפול, ובסוף נשארות לבד. שלושה משרדי ממשלה אחראים היום לכאורה על אותם ילדים עם בעיות נפשיות: הרווחה, הבריאות והחינוך. אבל כשהאחריות היא מפוצלת, התיאום הוא חלקי והמענה חסר. וכשכולם אחראים, בפועל אף אחד באמת לא אחראי. הצעת החוק היא פשוטה: לא עוד ילדים שנופלים בין הכיסאות, לא עוד הורים שנאלצים להיות מנהלי תיק, מתאמי טיפול, לוחמי ביורוקרטיה, אלא החוק קובע זכות ברורה לשוויון, לשירותי תמיכה וטיפול בקהילה, לא אשפוז כברירת מחדל – תחשבו על הילדים האלה שמגיעים למיון ואין מי שיטפל בהם. הדבר הקל ביותר הוא להגיד: תאשפזו אותם ליום-יומיים, נראה מה קורה איתם. לא ניתוק מהמשפחה, אלא מענה מוקדם, רציף, מותאם אישית בבית, בסביבה, בחיים עצמם. החוק קובע מתאם טיפול אחד לילדים האלה, מקצועי, שאחראי לבנות להם תוכנית טיפול עם המשפחה, לעקוב, לתאם, לוודא שהדברים באמת קורים. לא הבטחות, לא ניירת, טיפול אמיתי. הוא גם קובע לוחות זמנים. הבן, הבת, הילדים שלנו נמצאים בלחץ נפשי, בבעיות נפשיות – אני בא. יש מישהו אחד שמטפל בהם, אחד שמלווה אותם ממקום למקום, עם לוח זמנים מאוד ברור: פגישה ראשונה תוך מספר ימים, תוכנית תוגש תוך 30 יום, טיפול בתוך חודשיים בזמן סביר, כי בעולם האמיתי ילדים במצוקה לא יכולים לחכות שנה. חברת הכנסת סון הר מלך, שנה הורים מחכים, את מכירה את זה. שנה מחכים לוועדה שתעזור לבן שלי, לילד שלנו, לילדה שלנו שנמצאת במצוקה נפשית. שנה. שנה עד שמתכנסת ועדה. החוק הזה אומר שיש תקציב, יש מי שאחראי – לא נראה, לא אולי, לא אם, לא אם יהיה – אחריות. אני שואל אתכם באמת, חבריי בקואליציה; באמת, הציניות הזאת: כשאתם רואים חוקים כאלה בוועדת שרים. ישבתי בוועדת שרים לחקיקה, ישבתי בימים גועשים. כשהייתה ממשלת שינוי, וזה היה 61 מול 59, מעולם לא דחיתי הצעות מהסוג הזה. תמיד קראתי לחבר הכנסת, גם אם הוא מהאופוזיציה, דיברתי איתו, אמרתי לו, בוא, תגיד לי. תסביר לי את החוק, בוא נגיע להסכמה. כמה חברי כנסת חרדים הגיעו עם חוקים כאלה, ומעולם לא אמרתי להם: תלכו מכאן – כי הבנתי את הדבר האלמנטרי: כשילדים נמצאים במצוקה נפשית, הבית נמצא במצוקה נפשית, ההורים במצוקה נפשית, הסבא והסבתא במצוקה נפשית. חראם, אין לי מילה אחרת להגיד, חראם, כואב הלב. למה אתם מצביעים בוועדת שרים ואומרים: יאללה, אין, אין מקום לחוק הזה? מה, אתם לא חושבים שהמדינה צריכה לקחת אחריות?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא. אתה יודע שלא. הם לא רוצים אחריות.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא חושבים? מה האוזניים הערלות האלה? את היית יושבת-ראש ועדת רווחה, את זוכרת איך טיפלנו בכולם, קואליציה, אופוזיציה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כולם. הכול במחנה אחד.

מאיר כהן (יש עתיד):

ראינו שיש ילד עם בעיה, הוא היה הראשון, על ראש שמחתנו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נכון.

מאיר כהן (יש עתיד):

אי-אפשר לקבל טענה של אין כסף. יש כסף, יש מיליארדים שזורמים; אין סדר עדיפויות, וכשאין סדר עדיפויות, מי שנפגעים ראשונים הם מי שאין להם לובי, אין להם כוח פוליטי, אין להם קול. זה הילדים והילדות והנערים והנערות, המשפחות שעסוקות בהישרדות יום-יומית. אגב, אני רק רוצה להגיד לכם שהיום כשהולכים לקלינאי תקשורת או כשהולכים לעובדת סוציאלית קלינית, או כשהולכים לפסיכולוג, זה שלושת-רבעי שעה, 500 שקלים. תאמינו לי, 500 שקלים. 500 שקלים, ואם המדינה לא תיקח אחריות, מי ייקח אחריות לאלה שאין להם כסף? ילד בן עשר עם חרדה קשה שלא מצליח להגיע לבית הספר, אם אין לו מענה בקהילה, הוא מידרדר. נער בן 15, או נערה, עם דיכאון, אם אין להם רצף טיפול, הם מגיעים לאשפוז, לניתוק מוחלט מהחברה. הטבח ב-7 באוקטובר והמלחמה הובילו ומובילים לעלייה דרמטית בשיעור הילדים והנוער אשר מתמודדים עם מצוקות נפשיות. למעלה מ-23,000 ילדים, שימו לב, הוכרו על ידי הביטוח הלאומי כנפגעי פעולות איבה. רבים מהם, רובם על רקע נפשי. בקופות החולים יש עלייה של 30% במספר הילדים שאובחנו בחרדה, 13% אובחנו עם הפרעות אכילה, 27% אובחנו עם הפרעות רגשיות. שימו לב לנתונים האלה. חצי מהילדים שלנו, כל אחד – הפרעות אכילה והפרעות נפשיות והפרעות חרדה, ולא מטפלים בהם. אין, לא מטפלים בהם. מי שיש לו כסף, גם אז אתה צריך לחכות חודשיים-שלושה כדי להתקבל. האמת היא פשוטה: מענה מוקדם בקהילה הוא זול יותר, אנושי יותר, יעיל יותר. הוא חוסך הרבה מאוד אשפוזים, הוא חוסך פנימיות, הוא חוסך כל כך הרבה סבל. אבל יותר מכול, הוא חוסך אובדן בעתיד. זה הדבר. וצר לי מאוד, חבריי, שאתם באמת – ואני פונה לחבר'ה בוועדת השרים, אני לא פונה לכל חברי הכנסת, כי מי שלא היה בוועדת השרים לא מכיר את התחושה הזאת של להסתכל על חוק שכל כך חשוב והוא חותך את כולם. למי אין ילדים עם בעיות? זה שייך למפלגה? זה שייך למין מסוים? זה חוצה את כולנו. וצר לי מאוד שאתם דחיתם את ההצעה הזאת. צר לי מאוד, זו בושה וחרפה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, לחבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את השרה – שר, מי עולה? מאי גולן – את השרה מאי גולן להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

מאיר כהן (יש עתיד):

את שלוש הדקות שלי אני נותן לאפרת.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה קולגיאליות פה.

היו"ר סימון דוידסון:

הופה. אפרת רייטן תקבל את שלוש הדקות. יפה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, גברתי השרה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני אתחיל ואומר, חבר הכנסת מאיר כהן, שאני מעריכה אותך, את העבודה שלך, את הפעילות שלך, למרות שדעותינו חלוקות ברמה האידיאולוגית. אתה, ואני אומרת את זה בפה מלא, בין חברי הכנסת האופוזיציוניים מהצד השני של המתרס שלי, שאני מעריכה בערך מהיום הראשון שנכנסתי לכנסת. אתה פועל מול כולם ללא משוא פנים, והכוונות שלך הן תמיד חברתיות, אידיאולוגיות. וצר לי, אתה יודע, על העובדה שהאופוזיציה והקואליציה לא יכולות לשתף פעולה יותר. אני אציין ואבהיר שאני עונה בשם השר חיים כץ. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לעגן את זכותו של כל ילד עם קושי נפשי – בין גיל שלוש ל-21 – לקבל שירותי תמיכה וטיפול בקהילה, המותאמים לצרכיו האישיים. החוק קובע מנגנון מרכזי: מתאמי טיפול שייפגשו עם הילד והוריו, ויכינו תוכנית אישית המשלבת טיפולים פסיכיאטריים, טיפולים חברתיים, חינוכיים, משפחתיים, וטיפולים פארה-רפואיים. בנוסף, הצעת החוק מבקשת להקים ועדות ערר מחוזיות, שיכריעו ככל שישנן מחלוקות בעניין התוכנית. בהתאם לאמור בהצעת החוק, משרד הרווחה והביטחון החברתי, בשותפות עם משרד הבריאות ומשרד החינוך, אחראי על הקמת שירותי התמיכה והטיפול המפורטים בחוק ועל פיתוחם, על מינוי מתאמי הטיפול – עובדים סוציאליים שיהיו עובדי משרד הרווחה – ומנהלי המחוזות, על מימון עלות השירותים ועל הפיקוח והיישום הכוללני של התוכנית. בפתח הדברים, יצוין כי הרעיון העומד בבסיס ההצעה לאיגום הטיפול בילדים ובבני נוער עם קשיים ומוגבלויות נפשיות בידי גורם ממשלתי אחד הינו רעיון מבורך. על אף האמור, ההצעה מבקשת לבצע רפורמה מקיפה ומשמעותית בכל תחום הטיפול בילדים עם קשיים נפשיים, ומעוררת קשיים רבים, שלא ניתן לגבש התייחסות ראויה אליהם בלוח הזמנים הקיים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אפשר בוועדה להתייחס לכל הקשיים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

כך, לא הוגדרה בצורה ברורה אוכלוסיית היעד של הצעת החוק. הצעת החוק מבקשת להעביר את האחריות בתחום הקשיים הנפשיים אצל קטינים, שהייתה עד היום במשרד הבריאות, למשרד הרווחה – כאשר המשרד אינו ערוך בשלב זה, מקצועית או מעשית, לשאת באחריות זו. בנוסף, מתאמי הטיפול, כפי שנקבע בהצעה, אמורים להיות עובדי משרד הרווחה – זאת כאשר שירותי הרווחה ככלל ניתנים על ידי הרשויות המקומיות ועובדיהן. יתר על כן, יש צורך בבניית מערך הכשרות נפרד לעו"ס לפיתוח מומחיות בבריאות הנפש – מערך שאינו קיים כיום בשירותי הרווחה. הצעת החוק מבקשת להקים מנגנוני התייעצות עם עו"ס לחוק הנוער, ולמעשה מטילה תפקיד נוסף על העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות. נוסף על האמור, להצעת החוק עלות תקציבית משמעותית מאוד, שאין ביכולתנו להעריך בעת הזו, בהיעדר נתונים ולנוכח היעדר הגדרה ברורה של אוכלוסיית היעד. סיכומו של דבר, על מנת שגורמי המקצוע במשרד יוכלו להביע עמדה סדורה להצעה יש מקום לקיים דיונים מקיפים, הן בתוך המשרד והן בין משרדי הממשלה השונים – אוצר, בריאות, חינוך ומשפטים. בהתאם לכך, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה על דחיית הדיון בהצעת החוק בארבעה חודשים, על מנת לאפשר את קיום עבודת המטה הנדרשת לצורך קידום המהלך. אופיר, עכשיו?

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

אופיר כץ (הליכוד):

לא.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא סיימתי, אני ממשיכה.

היו"ר מאיר כהן:

אה, סליחה. בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מכיוון שיש לי כמה דקות, רציתי לדבר על משהו ככה, שקצת, איך נאמר? חרה לי בימים האחרונים. ואני אגיד – זה מצחיק שאני יושבת מולך, אבל אני אשתף ככה. לפני כמה ימים ראיתי באמת זעזוע מאוד גדול על מה שנקרא פרשת גיא פלג, בערוץ 12. עכשיו מזדעזעים פה נורא באופוזיציה, ואני שומעת, יותר נכון קוראת ציוצים, שומעת קצת התבטאויות, ראיונות – שאני קוראת להם אל-ג'זירה 12. אז אני אסביר. קודם כול, אמרה פה חברת הכנסת – אני קוראת להם אל-ג'זירה 12, ואמרה אל-מיאדין 13. אז אני מתקנת: אל-מנאר. לא אל-מיאדין, אל-מנאר. עכשיו, למה אני קוראת להם אל-ג'זירה 12? זאת מכיוון שאני חושבת שלפחות באל-ג'זירה המקורית אנחנו יודעים למה הם פועלים נגד מדינת ישראל – הם אויבים, יש להם עניין לפעול נגדנו, בסופו של דבר, הם רוצים שמדינת ישראל, מדינת העם היהודי, לא תתקיים. ולכן הגיוני שהם יתדרכו נגדנו, שהם יתמכו בטרור. לא הגיוני, הגיוני על פי דתם ואמונתם. אממה, ערוץ 12, כאן במדינת העם היהודי היחידה שיש לנו בעולם, קצת לא הגיוני להבין איך הם יכולים לפעול כנגד הביטחון הבסיסי של מדינת ישראל, הלוא היא מדינת העם היהודי היחידה שיש לנו בעולם, כשאנחנו מוקפים אויבים מכל עבר. ומה זה אומר לפעול נגד מדינת ישראל? זה אומר לתדרך כנגד החיילים; להדהד מסרים של שנאה; לפתוח בפרשות כמו פרשת תימן, שהפכה להיות אחת מהפרשות האנטישמיות הקשות ביותר בעולם, שמופצות כנגד מדינת ישראל וממשיכות לתגבר את השנאה והאנטישמיות. לכן, בעיניי הכינוי אל-ג'זירה 12 זה עוד עדין. אבל אני אחזור רגע לזעזוע לגבי פרשת גיא פלג. כי באמת, אני ישבתי, זה היה, אני חושבת, יום שישי, חמישי? אני לא זוכרת. וראיתי את אחד הפרשנים אומר את הדבר הבא. במקרה, אני בדרך כלל לא צופה, אבל העברתי ערוצים, ואני רואה את אחד הפרשנים אומר: אני מציע לכל המהדורות להחשיך, להחשיך במשך דקות ארוכות את המסך, על מה שעובר חברנו גיא פלג. דמעות עלו בעיניי. בוא נדבר רגע על מה שעובר גיא פלג. בחור צנום, אני לא יודעת אם יצא לכם לפגוש אותו, צנום, באמת, אפילו מתוק, יש לציין, בשם מרדכי דוד – קטן, לא מאיים, לא דומה אפילו לבריונים של קפלן, אפילו לא רואה אותם. באמת, האלימות שלהם, הקללות שלהם, הגידופים שלהם – עומד מול גיא פלג - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא איים עליי. הוא איים עליי. הוא תקף אותי. בריון. הרגשתי מאוימת. הוא תקף אותי.

גלעד קריב (העבודה):

את יודעת איזה עבירות - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אוי, אוי, אוי. אוי, אוי, אוי. אני בטוחה שהרגשתם מאוימים ממרדכי דוד. - - עומד עם פלקט של עצמו, במרחק של 2 מטר מגיא פלד, וזועק בשם הדמוקרטיה. מה הוא כבר עשה? הדמוקרטיה המהותית המזויפת שאתם מדברים עליה כבר כמה שנים – כל פעם זה מתחלף: דמוקרטיה, רפורמה, ביבי, חטופים, מלחמה, כל פעם נושא אחר, העיקר להפיל את הממשלה. עומד בחור צנום – באמת, אני רוצה לומר לך, מרדכי דוד, אתה עומד שם לבד, אולי בא עם איזה פעיל, שניים; באמת חבל שיש רק אחד כמוך – בצורה - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא תקף אותי. חבורה של בריונים, תקפו אותי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אם זה בריון – מי שמדבר על בריונים. אתם כת של בריונים, כת של בריונות אלימה. חוסמים אמבולנסים, חוסמים קשישים בתוך מכוניות, מבעירים נתיבים, מאיימים על אנשים, מה אתם לא עושים? שורפים דמויות של ראש הממשלה, מאיימים עליו שהוא צריך למות, על משפחתו, על שרים, על חברי כנסת, אבל מרדכי דוד הוא האיום החדש שלכם. אז מה שרציתי לומר זה שכשערב-ערב באל-ג'זירה 12 מביאים תמלולים אחרי תמלולים מחדרי חקירות, דבר שהוא אסור בתכלית האיסור – את זה לא חוקרים, אין חקירות; תמלולים ערב-ערב, שפוגעים בביטחון המדינה, תרתי משמע – ששש, את זה לא חוקרים; מאיפה הגיעה פרשת שדה תימן החולנית? את זה לא חוקרים; כשהכת האלימה של האופוזיציה שורפת נתיבים ועוצרת אמבולנסים וחוסמת את הכבישים יום אחרי יום – לא חוקרים; כשאותו אל-ג'זירה 12 מהדהד מסרים מסוכנים, שמסיתים לרצח, נגד ראש הממשלה, נגד רעייתו, נגד משפחתו, נגד שרים, נגד בני משפחותיהם, נגד חברי כנסת, בזמן מלחמה קיומית על מדינת ישראל – ששש, לא חוקרים. אבל כשמרדכי דוד עומד מול גיא פלג ואביעד גליקמן – זה נורא ואיום, ואת זה צריך לחקור. עכשיו, אני שואלת, באמת, אם היו יוצאים עוד כמה ימנים, מה שנקרא פעילי ימין, לרחוב, ובאמת מפגינים בצורה חוקית כמובן, רק עומדים וחוסמים, אפילו לא קרוב למה שהם עושים. אני אישית חושבת שהיו מתבצעים פה מעצרים המוניים; מהדורות היו נפתחות, כותרות היו מתפוצצות. כי אם זה מה שילד צנום אחד עושה לכם ומפחיד אתכם, אז כנראה האידיאולוגיה המעורערת שלכם היא לא כל כך יציבה וחזקה. אבל אני רוצה להגיד עוד דבר: בסוף אני מסתכלת על כמות השקרים שמופצים בערוצי התרעלה מדי יום. באמת, שקרים על גבי שקרים על גבי שקרים. אני אסיים. אתם יודעים מה, אני אמשיך בפעם הבאה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. הזכות לשלוש דקות, בבקשה, אפרת רייטן. לאחר מכן נערוך הצבעה שמית, על פי בקשת האופוזיציה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה לך, אדוני היו"ר, תודה לך על החוק החשוב הזה. שמעתי אותך מדבר עליו בלשון כל כך נכונה, טבעית, של אחריות. המושג של אחריות – דבר שלאנשים, במיוחד לאנשי ציבור, אמור להיות דבר טבעי וברור. אבל על מה אתה מדבר, על מה אתה מדבר, מאיר? איזו אחריות? ראש ממשלה שעל פי אחד מעוזריו – באמת, אדם שטוב שהוא נחקר שכן קיבל כסף, לא קיבל כסף מקטר – הכול עכשיו נחקר, גם שב"כ וגם משטרה, וטוב שכולם נחקרים.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת אתי עטייה, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

גם פלדשטיין וגם אוריך וכל מי ששם חשוד, שייתן את הדברים. ואני לא יודעת למי להאמין – זה שקרן וההוא שקרן, ונראה מה תהיה שם האמת. אבל תשמע מה הוא אומר. הוא אומר שיומיים-שלושה אחרי האסון הכבד ביותר, אחרי הטבח, כשיש 250 ילדים, נשים, גברים חטופים, נרצחים, אונס – מה לא היה שם – ראש הממשלה, מה שמפריע לו מהכול זאת המילה "אחריות". זה מה שמעסיק אותו בימים האלה. לא הנשים שנחטפו, הילדים שנרצחו, הבתים שנשרפו; המילה "אחריות". הוא אומר לו לפלדשטיין: הם עדיין מתעסקים בטלוויזיה במילה "אחריות"? אותי הם מאשימים באחריות לדבר הזה? איזו לשכה בזויה, איזה אנשים, במה אתם מתעסקים. איך כולכם שותקים ונותנים להם גיבוי. איפה ברוורמן, ראש המטה – אותו אתם רוצים למנות לשגריר, לפנים של ישראל בלונדון? האיש שלא עבר פעם אחר פעם את הסיווג ונכשל, ואז צריך היה לעשות שם איזשהו שינוי בשאלון כדי שהוא יעבור את הפוליגרף? הוא יהיה הפנים של מדינת ישראל בלונדון? אלה האנשים שמנהלים את קודש-הקודשים של מדינת ישראל, את משרד ראש הממשלה – שכמובן לא נמצא. פה הוא בורח, הוא בורח מהמשפט, הוא בורח מאחריות, בורח מהאסון, נותן לכל העוזרים והסייענים שלו להתלכלך. הם יעמדו בפרונט – הוא יישאר נקי. זוכרים? ישן עם מצפון נקי, והוא תמיד נשאר נקי, נותן לאחרים להתלכלך עבורו. אבל אחד-אחד הוא יזרוק תחת הגלגלים של האוטובוס, של המשאית – לא משנה של מה. כי כרגע הם שומרים עליו, אבל ברגע שהוא יגיע לדיל, ברגע שיהיה לו את ההסכם – אתם תשכחו, והם ישכחו ממנו. כולם. הוא יסתדר עם הבתים שלו בחו"ל, ייקח את המשפחה, ולא יהיה פה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

היו"ר מאיר כהן:

לפני ההצבעה, הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו, אם כן, נעבור להצבעה על הצעת חוק זכויות ושירותים לילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים, התשפ"ד–2023. ההצבעה תהיה שמית, על פי בקשת האופוזיציה. גברתי סגנית המזכיר, בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט. גם מכאן לא שומעים את מה שהיא מקריאה. אני אוציא אתכם החוצה אם אתם תמשיכו לדבר. בבקשה, גברתי, סליחה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

(קוראת בשמות חברי הכנסת): דן אילוז– נגד ואליד אלהואשלה– אינו נוכח קארין אלהרר– בעד עמיחי אליהו– נגד זאב אלקין– נגד משה ארבל– אינו נוכח יעקב אשר– אינו נוכח אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח אוריאל בוסו– נגד מישל בוסקילה– נגד דבי ביטון– בעד חיים ביטון– נגד מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח דוד ביטן– אינו נוכח בועז ביסמוט– נגד ולדימיר בליאק– בעד מירב בן ארי– בעד רם בן ברק– בעד איתמר בן גביר– אינו נוכח סמיר בן סעיד– אינו נוכח יואב בן צור– אינו נוכח ניר ברקת– נגד ששון ששי גואטה– נגד טלי גוטליב– אינה נוכחת יצחק גולדקנופ– אינו נוכח מאי גולן– נגד איתן גינזבורג– בעד גילה גמליאל– נגד בנימין גנץ– אינו נוכח משה גפני– אינו נוכח סימון דוידסון– בעד אבי דיכטר– נגד גלית דיסטל אטבריאן– נגד אלי דלל– נגד שלום דנינו– נגד אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח עמית הלוי– נגד שרן מרים השכל– אינה נוכחת ניסים ואטורי– אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח יאסר חוג'יראת– אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת אכרם חסון– אינו נוכח ווליד טאהא– בעד בועז טופורובסקי– בעד משה טור פז– בעד אחמד טיבי– אינו נוכח יוסף טייב– נגד אוהד טל– נגד יעקב טסלר– נגד חילי טרופר– אינו נוכח מאיר כהן– בעד מירב כהן– בעד עופר כסיף– אינו נוכח אופיר כץ– נגד ישראל כץ– אינו נוכח רון כץ– אינו נוכח יוראי להב הרצנו– בעד ירון לוי– בעד מיקי לוי– בעד יריב לוין– אינו נוכח נעמה לזימי– בעד אביגדור ליברמן– אינו נוכח יאיר לפיד- אינו נוכח טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת מרב מיכאלי– אינה נוכחת שלי טל מירון– בעד יונתן מישרקי– אינו נוכח חנוך דב מלביצקי– נגד יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח צגה מלקו– נגד אבי מעוז– אינו נוכח אורי מקלב– נגד יעקב מרגי– נגד שרון ניר– אינה נוכחת בנימין נתניהו– אינו נוכח יואב סגלוביץ'– בעד יבגני סובה– אינו נוכח צבי ידידיה סוכות– נגד משה סולומון– נגד לימור סון הר מלך– נגד אופיר סופר– נגד אורית מלכה סטרוק– נגד משה סעדה– נגד מנסור עבאס– אינו נוכח עפיף עבד– נגד איימן עודה– אינו נוכח עדי עזוז– בעד חוה אתי עטייה– נגד חמד עמאר– אינו נוכח צביקה פוגל– נגד עודד פורר– אינו נוכח משה פסל– נגד מאיר פרוש– נגד יסמין פרידמן– בעד אורית פרקש הכהן– בעד מטי צרפתי הרכבי– בעד אריאל קלנר– אינו נוכח יצחק קרויזר– אינו נוכח גלעד קריב– אינו נוכח שלמה קרעי– אינו נוכח אליהו רביבו– נגד שמחה רוטמן– נגד יעל רון בן משה– אינה נוכחת אפרת רייטן מרום– בעד אלון שוסטר– בעד קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת אלעזר שטרן– בעד מיכל שיר סגמן– בעד נאור שירי– בעד אושר שקלים– נגד עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת פנינה תמנו– אינה נוכחת

היו"ר מאיר כהן:

אנא לחזור שוב בשמות חברי הכנסת שלא ענו.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר מאיר כהן:

האם יש חבר או חברת כנסת שלא ציינו את שמם?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר מאיר כהן:

יש עוד מישהו או מישהי? אם כן, ההצבעה תמה. ובכן, להלן תוצאות ההצבעה השמית: 33 בעד, 43 נגד. אני קובע כי הצעת חוק זכויות ושירותים לילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים, התשפ"ד–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר מאיר כהן:

ברשותכם, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור שימוש בטלפונים חכמים במוסדות חינוך, התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, דבי ביטון ורון כץ. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל שיר סגמן להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, גברתי. את כאן, וזה יפה, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מסך מלווה את האינטראקציה החברתית של כולנו, אני חושבת, גדולים וקטנים כאחד. אי-אפשר למנוע מסכים, זה גם לא נכון אולי, גם לא לילדים. אבל כן אפשר לנהל את האינטראקציה, ככה שאנחנו נקבל את הטוב מהמסך, ולא רק את הרע, ולצערנו, יש רע. כי כשילדים גדלים בסביבה שבה המסך מלווה כמעט כל אינטראקציה חברתית, הדינמיקה החברתית שלהם משתנה, והתוצאה הראשונה והכואבת ביותר היא קודם כול אלימות ובריונות. אבל לא רק זה, מה שנפגע זה גם היכולת של הילדים לחיבור בין-אישי, היכולת להתרכז, היכולת להיות נוכחים – נוכחים בלימודים, נוכחים בכלל, בכיתה. במחקר של הממ"מ של הכנסת נסקר ש-25% ממדינות העולם כבר העבירו חוק על איסור כניסת סלולריים לבתי הספר היסודיים. ממש מגבילים את השימוש. במדינות האלה, שבהן הגבילו את השימוש בטלפונים חכמים, נרשמה ירידה בבריונות, שיפור ביחסי האנוש ובהתחברות הבין-אישית, וההישגים הלימודיים היו טובים יותר. אדוני היושב-ראש, היית מנהל בית ספר, אתה יודע על מה אני מדברת. החוק קובע שטלפונים חכמים פשוט לא נכנסים לבתי הספר היסודיים, ושבזמן הזה ילדים יקבלו הדרכות, ויקבלו כלים לשימוש נכון. עכשיו, אני לא אשכח שבאה אליי פעם אחת ילדה ואמרה לי, אני יותר צעירה ממך, את רוצה לקבוע לי שאני לא אהיה עם טלפון, מתי אני אהיה עם טלפון – כאילו ניסתה להגיד לי, בקיצור, את זקנה, מה את מבינה מהחיים. ואני אומרת דבר כזה: כשהילדים שלנו גדלים, אנחנו מחזיקים להם את היד לפני שהם חוצים את הכביש, אנחנו מלמדים אותם להסתכל ימינה ושמאלה, שיש אור אדום, שיש אור ירוק – נותנים להם כלים. אנחנו לא נשלח אותם בחיים לגן שעשועים ב-24:00, או ללכת ברחוב חשוך בלי מנורות, נכון? בלי נורות רחוב. זה לא שונה. צריך לחנך ילדים להיות מול הטכנולוגיה, מול המסכים. צריך לבוא ולתת להם את כל הכלים בזמן הזה. שר החינוך הצהיר לאחרונה על הכוונה שלו לתקן תקנות דומות, אבל כשמדובר בהגנה על ילדים, התקנות לא מספיקות - - -

היו"ר מאיר כהן:

רם וקארין, אני לא רוצה לשמוע את השיחה שלכם, אבל אני שומע אותה עד כאן.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מה, אתה שומע?

היו"ר מאיר כהן:

מה לעשות?

רם בן ברק (יש עתיד):

נדבר במרוקאית כדי שלא תבין.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

שר החינוך תיקן תקנות דומות לאחרונה, אבל בינינו, תקנות לא מספיקות, כי תקנות כפופות למצבי רוח של שרי חינוך, של דברים שמתחשק שיקרו עכשיו, ואולי לא יקרו אחר כך. יש הבדל בין תקנה לבין חוק, ומן הראוי שישראל תעמוד בשורה אחת עם מדינות מערב ותחוקק את החוק הזה, שאוסר על שימוש בטלפונים חכמים בבתי הספר היסודיים. לכן אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע בעד החוק הזה. לפני שארד מהדוכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס למשהו שמשדרים אותו ומדברים עליו לא מעט, ואני מניחה שעוד ידברו עליו לא מעט גם בעתיד: מאז 7 באוקטובר מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה, מתקפה חסרת תקדים של ריגול. השב"כ והמשטרה עצרו יותר מ-100 אזרחים ישראלים שהופעלו בידי המודיעין האיראני עבור בצע כסף. אלה הם האנשים שגויסו דרך הטלגרם עבור פרוטות, עבור כמה אלפי שקלים, כלום. הם נלקחו לחדרי החקירות של השב"כ, הושיבו אותם על כיסא מול דגל ישראל – וקרעו להם את הצורה, ואתם יודעים מה? בצדק. סעיף האישום שלהם הוא סיוע לאויב בשעת מלחמה. העונש, שבצדק רוצים לתת להם, הוא עשרות שנות מאסר. הם נמקים בכלא, ותווית הבוגד תלווה אותם עד ליומם האחרון. אבל בזמן שהשב"כ רודף אחרי דגיגונים בטלגרם, בתוך קודש-הקודשים של ביטחון ישראל, בתוך לשכת ראש הממשלה, פעלה רשת ריגול מסוג אחר לגמרי; לא מדובר פה על איזושהי הדלפה מקרית, אלא על רשת ריגול קטרית. אנשים בתוך האקווריום של ראש הממשלה, בעמדות הכי רגישות, הופעלו בעבור בצע כסף כדי לשרת מדינה זרה. תבינו את ההבדל: המרגל מבית שמש צילם עמוד חשמל; המרגלים של קטר בלשכת נתניהו עשו משהו חמור פי אלף – הם הנדסו את התודעה הישראלית, הם לקחו מסמכים מסווגים ועיוותו אותם. הם הפיצו נרטיבים שנועדו לשרת את קטר ואת חמאס, כדי להשפיע על החלטות הקבינט הביטחוני. זה אירוע שלא היה כמותו בתולדות מדינת ישראל. ועכשיו לשיא האבסורד: כשנתפס המרגל הקטן מהצפון, המערכת מחצה אותו ובצדק. אבל כשנחשפת רשת הריגול הקטרית בלשכה שלו עצמו, נתניהו לא קורא לשב"כ – הוא נעמד על רגליים אחוריות כדי להגן עליהם. לאנשים ששירתו מדינת אויב הוא קורא פטריוטים ישראלים. אדוני ראש הממשלה, הציבור לא מטומטם. מי שגויס על ידי איראן בטלגרם הוא בוגד, אבל מי שגויס על ידי קטר בלשכה שלך – הוא בוגד הרבה יותר מסוכן. ואם אתה מגן עליהם, אתה רק מוכיח עד כמה מוצלח מבצע הריגול הקטרי בלשכתך, כשהם אפילו הפכו אותך, אדוני ראש הממשלה, לסנגור של המרגלים האלה. בקרוב נחליף אותך. אנחנו נעשה ועדת חקירה, ואנחנו נחקור בדיוק – אבל בדיוק מי עשה לנו, ומי הוביל לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. ואז לא יעמוד כאן אחרון חברי הכנסת וינסה להגן עליך במריחה של איזושהי ועדת טיוח פוליטית שמבזה, מבזה את העם הזה ואת המדינה הזאת. בקרוב בחירות. בקרוב נחליף אתכם, והאמת תצא לאור. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. מי השר או השרה? מאי גולן, בבקשה, גברתי השרה, תעני בשם הממשלה. לאחר מכן תינתן הזכות לשלוש דקות. מיכל, בבקשה - - -

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

לנעמה.

היו"ר מאיר כהן:

נעמה. בהנחה שהממשלה מתנגדת, יכול להיות שהיא לא.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הלוואי שלא.

היו"ר מאיר כהן:

הלוואי שלא. בבקשה, גברתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני עונה בשם שר החינוך יואב קיש: הצעת החוק של חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, דבי ביטון ורון כץ מבקשת לקבוע הוראות בדבר מנגנון פיקוח והגבלה על השימוש במכשירי טלפון סלולריים חכמים בבתי ספר שבהם ניתן חינוך יסודי, וכן הוראות לעניין הדרכה בדבר שימוש בטוח ומכבד במכשיר. בהנחייתי כשר החינוך גובשה מדיניות חדשה שתיכנס לתוקף בחודש פברואר 2026, ותעוגן באמצעות חוזר מנכ"ל, ולפיה לא יתאפשר שימוש בטלפונים ניידים בבתי ספר יסודיים. תלמידים יורשו להביא טלפונים ניידים לבתי הספר לצורך יצירת קשר עם הוריהם, אך יתבקשו לכבות את המכשירים ולהניחם בתיק בשעות פעילות בית הספר הן בשיעורים והן בהפסקות, למעט בשיעורים ייעודיים בשימוש מבוקר ולצורכי למידה. המדיניות גובשה לאחר עבודת מטה מקיפה שביצע משרד החינוך תוך בחינת מחקרים ומגמות בעולם בנוגע להשפעת השימוש בטלפונים על רווחת התלמידים, על האקלים הבית ספרי, על הסביבה הלימודית ועל המיומנויות הרגשיות והחברתיות הנדרשות במציאות המשתנה. מהלך זה מהווה רכיב נוסף במדיניות מערכתית רחבה שמטרתה לצמצם הסחות, לחזק קשרים חברתיים ולהבטיח תנאים מיטביים ללמידה. היישום יכלול תוכניות חינוכיות בכיתות ושיח עם הורי התלמידים כדי להטמיע שימוש מאוזן בטלפונים, למנוע שימוש לרעה ברשתות חברתיות ולצמצם חשיפה לתכנים שאינם תואמי גיל. הדגש הוא על טיפוח מיומנויות חברתיות ורגשיות ועל עידוד מפגשים בין תלמידים פנים אל פנים. המהלך תוכלל באופן מקיף באמצעות שולחנות עגולים, וזכה לתמיכתם של כלל הגורמים הרלוונטיים. משרד החינוך ילווה את בתי הספר ביישום המדיניות בשיתוף הרשויות המקומיות, מנהלי בתי הספר והנהגת ההורים ומועצת התלמידים על מנת לוודא שהיישום מותאם לצרכים של כל מוסד חינוכי לטובת כלל התלמידים והקהילה. על אף האמור, איסור גורף על הבאת מכשיר טלפון לבית הספר, כפי שקובעת הצעת החוק, מעורר קשיים בשל הצורך של הורים להיות בקשר עם הילדים בדרך לבית הספר ובחזרה ממנו, ובמצבי חירום. בנוסף, הסעיף בהצעת החוק שעניינו קיום שיעורים והדרכות בדבר שימוש במכשיר סלולרי, מהווה התערבות בסמכות הנתונה על פי חוק לשר החינוך ולמזכירות הפדגוגית בכל הנוגע לקביעת תוכני לימוד ואופן העברתם.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

החוק אומר שהשר יכול להחליט וזה כפוף לשינויים. מצבי חירום לא קשור לזה. אפשר גם להשתמש בטלפון ללימוד.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תגידי לשר החינוך. יצוין שטרם המדיניות החדשה הוסדר השימוש באמצעי קצה בחוזר מנכ"ל מס' 0432 מיום 2 בפברואר 2025, לרבות נספח שעניינו שיקולים בריאותיים וזמן מסך שגובש בהתאם להמלצות ארגוני בריאות שונים. גם חוזר מנכ"ל משרד החינוך מס' 0394 בעניין: "אקלים חינוכי מיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון" עוסק במוגנות תלמידים ומוגנות ברשתות חברתיות, לרבות מניעת בריונות ואלימות ואירועים של פגיעה מקוונת. בסיכומו של דבר, נראה שהצעת החוק מתייתרת, שכן כבר כיום קיימת בחקיקה סמכות להסדיר את השימוש בטלפונים חכמים ולהדריך את התלמידים בעניין זה, וכפי שפורט בהרחבה, כבר כיום נעשה בסמכות זו שימוש בפועל. המציעים לא קיימו שיח עם משרד החינוך, ונראה שהסדרת הנושא כמבוקש בהצעת החוק עלולה להשיג את התוצאה ההפוכה, ולפגוע בגמישות הנדרשת ובכליו של משרד החינוך למתן מענה ראוי ומקיף. בעת הזאת ולאור המדיניות החדשה – טלי, לא. אנחנו לא שומעים את עצמנו, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

בעת הזאת ולאור המדיניות החדשה, שעתידה להיכנס לתוקף כמתואר, יש לאפשר זמן להטמעת המהלך ובחינת השלכותיו. הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 22 בדצמבר 2025. החלטת ועדת השרים הייתה לדחות את הדיון בהצעת החוק בארבעה חודשים. לנוכח האמור ומהנימוקים שצוינו, אני מציע לחבריי חברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. אני אנצל עוד שתי דקות, תודה. אני אנצל את חמש הדקות שנותרו לי לדבר על משהו שקרוב לליבי. אתמול נערך טקס אות ההוקרה של השרה לשוויון חברתי לנשים פורצות דרך. בדרך כלל זה טקס שמתמקד בקטגוריה אחת, שמדבר על נפגעות אלימות וכל הפעולות למען הדבר הזה. השנה בגלל התקופה המורכבת שעברנו, הרחבנו את הטקס לשמונה קטגוריות – חינוך, בריאות, רווחה, באמת, כל מיני קטגוריות חשובות, ואחת מהן הייתה: נשים פורצות דרך במלחמת חרבות ברזל. עכשיו, הטקס באמת היה מאוד מרגש, וארבע הדקות שיש לי כאן בטח שלא יספיקו לי לדבר על הזוכות המדהימות שהיו שם אתמול, שריגשו את כולן עד דמעות. אני כן אנצל את הזמן הזה כדי להתייחס למשהו אחר.

היו"ר מאיר כהן:

בכל קטגוריה אחת?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא. בכל קטגוריה כמה נשים - -

היו"ר מאיר כהן:

כמה נשים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - כמעט כמה נשים – היו 23 זוכות, נכון? אם אני לא טועה – מתוך כמעט 100 מועמדות. היה מאוד מאוד קשה לבחור נשים, כולן מדהימות אחת-אחת. למה אני מדברת על זה? אני מדברת על זה כי מסתבר שגיליתי שאני אורחת קבועה בתוכנית של נשים שמדברות כל הזמן על שמירה על הביטחון שלהן, על העצמת נשים, ובעצם משתמשות בכוח שלהן בתור נשים מעצימות לתקוף אישה שהיא שרה רק כי היא מהמחנה הפוליטי שלא מוצא חן בעיניהן. אני מדברת על גלית ואילנית, שבאמת, אני אורחת קבועה – הן דיברו על זה שאני צופה בהן – אז לא, אני לא צופה. כן, יש לי דובר מקצועי ששולח לי את השקרים שאתן אומרות עליי. ואני כן אדבר על זה שאני קבוע בתוכנית שם, שלא טורחת אפילו לפנות לתגובה. זאת אומרת פשוט מפרסמת שקרים, אנחנו מגיבים בדיעבד, זה לא מעניין אף אחד – כך עובד ערוץ התרעלה. שוב, אין חדש תחת השמש. פשוט בלתי נתפס. אבל הגיבה להן עוד תרעלנית מומחית בשם מיכל פעילן, וכתבה כך: נכשלה בגדול השרה מאי גולן, כישלון נורא. שום קידום של תוכניות למען נשים. בושה למין הנשי שהיא אמונה על התפקיד החשוב הזה ומנצלת אותו בצורה הכי רעה שאפשר. עכשיו, ביקשתי מהמשרד שלי להדפיס לי רק חלק מהפעילויות של הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי בשנה האחרונה. הגיע לי כזה קלסר. צמצמתי אותו באמת למעט מאוד עמודים. אני אגיד את זה רק בכותרות, אני לא אפרט. מכוון אלימות מגדרית בשיתוף עם הלמ"ס – מכוון פורץ דרך, כלי ראשון מסוגו שמאגד את כל הנתונים על אלימות נגד נשים; תוכנית למניעת אלימות נגד נשים עם מינהלת קומה; קול קורא למניעת אלימות בעשרות מיליוני ש"ח ב-200 רשויות ברחבי הארץ; מעל 40 בתי מנהיגות לנשים ברחבי הארץ שמוקמים עם החברה הנשית בימים אלו; קמפיינים על ימין ועל שמאל שרותמים את הנשים ואת ארגוני החברה האזרחית כדי למנוע אלימות נגד נשים; הכשרות לאחראיות בהשכלה הגבוהה על מניעת הטרדות מיניות במוסדות להשכלה גבוהה; תוכנית חומש לאומית לקידום נשים בשוק התעסוקה – לראשונה בישראל; עוד קול קורא למניעת אלימות; קידום סביבת עבודה מאוזנת; הטמעת חשיבה שוויונית גם בימי עיון, גם בקהילות WomenIL שהקמנו; בשלטון המקומי עשינו פעילות ענפה עם היועצות לקידום מעמד האישה ברשויות ובמועצות המקומיות; החלטות ממשלה, ביניהן החלטת ממשלה 2096, סופר חשובה – סיוע לנשים בשעת חירום, שעשינו אותו גם לראשונה; פיתוח מנהיגות נשית והקמת קהילות נשיות בכל רחבי הארץ; קשרי חוץ בין-לאומיים – עשינו הסברה עם שירות מרחבי העולם, ועוד ועוד ועוד. באמת, אני רואה שיש לי דקה ורבע, ואין לי זמן להגיב על הכול. אז אני אומרת, אני יודעת שלשקר אין רגליים, אבל עד לאן התרעלה שלהן תגיע, שאתן טוענות להיות נשים שרוצות לקדם נשים? אז אני אגיד, באמת, אותה מיכל פעילן – איך נשיא ארצות הברית טראמפ לא אמר לה תודה שהיא החזירה את החטופים בזכות זה שהיא לא התאפרה כמה ימים – אמרה – בהמשך למה שהיא אמרה עליי, היא אמרה גם שראש הממשלה נתניהו נלחם בעם שלו. עכשיו, אני אומרת, היא אומרת את זה בזמן שהוא נלחם בכל כך הרבה חזיתות במקביל, בזמן שהוא מחסל טרוריסטים רצחניים מכל רחבי העולם. אבל מחזירת החטופות היחידה שאנחנו כולנו צריכים באמת להתרפס בפניה, אומרת שראש הממשלה הוא זה שנלחם בעם שלו – היא בערוץ התרעלה והתבהלה שלה, השקרים היום-יומיים שהיא מגיבה – חבל שהיא לא אמרה את הדבר הזה עליי במסגרת אותו ערוץ אל-ג'זירה 12. הייתי תובעת אותה דיבה. אבל אני רק רוצה להגיד לכם, עם ישראל – ואני יודעת שאתם כן מקשיבים לערוץ הכנסת: הרי כבר אין טעם להגיב, הרי גם תגובה הם לא מבקשים – לפחות תדעו את האמת. תיכנסו לרשתות של חברי הכנסת והשרים. תיכנסו לנאומים שלנו כאן ברשתות החברתיות שלנו מערוצי הכנסת, תדעו את האמת אל מול המסע האין-סופי של השקרים, הרוע, השנאה, התרעלה והתבהלה של ערוצי השקר. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. נעמה לזימי, בבקשה. גברתי, שלוש דקות לרשותך, ולאחר מכן נעבור להצבעה שמית, על פי בקשת האופוזיציה.

נעמה לזימי (העבודה):

שלום. טוב, היום היה יום קשה פה. בתוך תקופה סוערת – אנחנו נחשפים לעומק חדירת קטר, מדינה עוינת, ללשכת ראש הממשלה בידיעתו, להנדוס תודעה, חשד כה כבד לבגידה ולפגיעה בביטחון ישראל – בזמן הזה הם מעבירים ועדת טיוח לטבח שמימן נתניהו, מממן החמאס. לראות היום את רפי בן שטרית קורא קדיש, את אייל אשל בקריעת חולצה – ועבור מי? עבור מי שמימן את הטרוריסטים? עבור מי שנמנע מחיסולם? עבור מי שעבור בצע הכסף הכניס את קטר לקודש- הקודשים? עבור מי ומה? ואני אומרת לכם: לא ניתן לכם לטייח. לא ניתן לכם למחוק את חלקכם בטבח. אני רוצה לשאול את כל מי שהצביעו פה בעד ועדת טיוח, כשכל המשפחות השכולות פה קוראות לכם: מה הוא מחזיק עליכם שמכרתם ככה את נשמתכם, שפגעתם בטאבו פה, במשפחות שכולות, שאתם מוכנים להנדס ככה תודעה ולקרוע את העם הזה? עבור מי ומה? זאת ועדה פוליטית להנדוס תודעה ולמחוק את האסון. אבל אני אגיד לכם: לא יעזור לכם – תקום ועדת חקירה ממלכתית. לא תטייחו, לא תשכתבו. יהיה פה תיקון. ועדת חקירה ממלכתית תהיה סמל לתקומה, לבנייה מחדש של המדינה. לא רק עבור המשפחות השכולות ומי שאיבדו הכול – עבור התיקון, שלא יקרה טבח כזה יותר. ברשותך, היושב-ראש, אני רוצה להקריא פה ציטוט חשוב, ציטוט מהטקסט המפורסם ביותר של ברל כצנלסון מ-1940 בזכות המבוכה ובגנות הטיח. כמה הטקסט הזה מדויק: "יש ובבניין מתגלה סדק. הבנאי הטוב, העושה מלאכתו באמונה, איננו מבקש להסתיר, איננו חושש לשמו הטוב – הוא חרד לגורל הבניין, הוא חושש למפולת; הוא איננו מתרץ את הסדק, אלא סותר את הנדבכים הסדוקים ומפנה את המקום להנחת נדבכים שלמים. ואילו מי שעושה מלאכתו רמייה, ממהר וסותם את הסדק וטח עליו טיח, ודעתו נחה אם הצליח למראית עין. המפולת בוא תבוא. אל נהיה פועלי רמייה, לא במעשה ולא במחשבה. אל יהיה חלקנו עם טחי טיח".

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

אם כן, אנחנו עוברים להצבעה שמית. סגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר מאיר כהן:

חברים, אפשר לבקש שקט שם? בצד שמאל שם. תפסיקי את ההצבעה. אני מפסיק את ההצבעה. אי-אפשר לשמוע כך, או שתצאו החוצה או שתפסיקו לדבר. השר, אני מבקש שקט. נערכת כאן הצבעה, אי-אפשר לשמוע. בבקשה, גברתי.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. אפשר לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת שלא ענו.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר מאיר כהן:

יש מישהו שלא הצביע, חבר או חברת כנסת שלא הצביעו?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר מאיר כהן:

אם כן, ההצבעה תמה. להלן תוצאות ההצבעה: 33 בעד החוק, 44 מתנגדים לחוק. אני קובע כי הצעת חוק איסור שימוש בטלפונים חכמים במוסדות חינוך, התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מלחמת שמחת תורה, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת גלעד קריב. אני מזמין את חבר הכנסת קריב להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. בבקשה, כבודו. ישיבת אופוזיציה-קואליציה בשקט. בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אנחנו דנים על חופש הצבעה - - -

היו"ר מאיר כהן:

יפה, נושא חשוב. בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום שחור של כנסת ישראל - -

יעקב מרגי (ש"ס):

מה הבעיה?

גלעד קריב (העבודה):

- - עוד יום שחור. יום הזיכרון התשפ"ו, ארבעה חודשים מהיום, 11:00, בתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ. צפירה בת שתי דקות, קדיש מפיו של אבא, בן או אח שכולים, תפילת "אל מלא רחמים"; בשורות החדשות מצטופפים בני משפחה הלומי כאב וחברים של הנופלים במלחמה האחרונה; כתף נוגעת בכתף מחוסר מקום, משפחה מתערבבת עם משפחה אחרת שהפכה להיות שכנתה לשכול; רגעים ישראליים קדושים המביאים יחד משפחות חילוניות, דתיות ומסורתיות לעמוד אלו לצד אלו בכאב ובשברון לב וגם בגאווה על גבורת הבנים. משפחות בנות כל העדות, החוגים והקהלים הישראליים. איש לא יודע מהו הפתק שהטיל שותפו למסע השכול בקלפי. ולשם, אל תוך הרגעים הנשגבים הללו, מבקשת ממשלת ישראל שתחת כהונתה פרצה המלחמה, להכניס את הפוליטיקה. להביא משפחה אחת לעמוד מול כרית אבן שעליה כתובות המילים "מלחמת התקומה", בעוד המשפחה השכנה עומדת מול הקבר הסמוך, ועליו נשארות המילים "נפל בקרב בעזה" או "נפל במלחמת חרבות ברזל". במקום האחד שבו ראוי היה להותיר את המחלוקת הפוליטית, את הקמפיין הפוליטי, את הניסיון להשליט את הנרטיב האחד המתחרה חזיתית בנרטיב האחר, במקום האחד שבו ראוי היה להשאיר את כל אלו בחוץ – גם במקום הזה בחר ראש הממשלה להעניק את הבכורה לאינטרס הפוליטי. עד לבנימין נתניהו מעולם לא התעוררה בחברה הישראלית מחלוקת נוקבת על השמות שניתנו למלחמות עד 7 באוקטובר. ממשלות ישראל מימין ומשמאל ידעו שיש דברים שאיתם לא משחקים, שיש דברים שחייבים להימצא בקונסנזוס גם אם ישנן מחלוקות נוקבות. אך לא כך הם פני הדברים עתה. במהלך פוליטי וציני, בעיצומה של המלחמה, בחר ראש הממשלה להיכנס ברגל גסה אל קודש-הקודשים ולהפוך אפילו את שמה של המלחמה הקשה לסחורה פוליטית. תחת להעניק למלחמה הקשה שבאה בעקבות הטבח הנורא שם מקובל, שכל המשפחות השכולות יוכלו לאמצו ולהתחבר אליו, החל ראש הממשלה להשתמש, על דעת עצמו ועל דעת יועציו – שהתפנו לרגע מקידום ענייניה של קטר – בשם מעורר מחלוקת. ראש הממשלה יכול היה לדבוק בשם שכבר חלחל לתודעה, "מלחמת חרבות ברזל"; הוא יכול היה להציע שם שמתכתב עם שמה של מלחמת יום הכיפורים, כפי שמציעה הצעת החוק שלי, ולהציע שהמלחמה הזאת תכונה בשם "מלחמת שמחת תורה" או "מלחמת שמיני עצרת" – וכן, ראש הממשלה יכול היה אפילו להציע ששמה של המלחמה יהיה "מלחמת הגבורה", לכבודם של אלפי החיילים שנפלו או נפצעו במלחמה, לכבודם של חברי כיתות הכוננות בקיבוצים ובמושבים, לכבודם של ההורים שהצילו את ילדיהם ברגעיהם האחרונים ולכבודם של האזרחים שיצאו מביתם עם שחר בלי קריאה ובלי צו ונחלצו חושים להגנת אחיהם, כדוגמת לוחם היס"מ רן גואילי, שהיה בביתו בחופשת מחלה וזינק אל עבר העוטף. אבל ראש הממשלה, ואחריו כעדת חסידים שוטים הממשלה כולה, העדיפו שם שלא פונה אל גבורת הלוחמים תושבי העוטף והאזרחים מן השורה. הם רצו שם שמתמקד במסר הפוליטי שהם מבקשים להעביר ביחס למלחמה, שם שיטשטש את יום הטבח, את המחדל ואת ההפקרה, שם שיאפשר לראש הממשלה לנער מעל כתפיו את אחריותו משל הייתה גרגר אבק. המחשבה על הרגשות של משפחות שכולות רבות, שתתקשינה עם השם "מלחמת התקומה", לא הטרידה אותם. המחשבה על המשפחות הרבות שתצטרכנה לחשוב אם יש להן כוח להתנגד לשינוי הכיתוב על מצבת האבן בבית העלמין הצבאי לא העסיקה אותם. לרגע לא עלתה במוחם המחשבה על היוועצות עם ארגוני המשפחות השכולות או עם הציבור הרחב. לרגע לא עלתה במוחם המחשבה לנסות ולהגיע בנושא הסמלי והכאוב הזה להסכמה רחבה בבית הזה ומחוצה לו. הכול בשירות הקמפיין. אדוני היושב-ראש, הרמב"ם בפרק השני של הלכות התשובה מתייחס למנהג היהודי של שינוי השם, וכך הוא מלמד אותנו, הנשר הגדול: "מדרכי התשובה להיות השב - - - משנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים". יש שינוי שם שמעיד על לקיחת אחריות, על ענווה, על רצון אמיתי לריפוי ולתיקון, להגברת הלכידות והערבות, ויש שינוי שם שמעיד כולו על המשך היהירות, זחיחות הדעת והבריחה מהאחריות. במה בחרו ראש הממשלה ושריו כולנו כבר יודעים, שם שעושה שמות ביכולת של כולנו להותיר את גבורת הלוחמים והאזרחים מחוץ לזירת ההיאבקות הפוליטית. כמה סמלי וכמה עצוב שהצעת החוק שלי נדונה אחרי שהמליאה אישרה את הצעת החוק המבישה של הקואליציה להקמת ועדת טיוח. ההחלטה החד-צדדית של נתניהו ושופרותיו לשנות את שם המלחמה מ"מלחמת חרבות ברזל" ל"מלחמת התקומה" היא תולדה של אב המלאכה המרכזי שבו הם עסוקים – העלמת האחריות שלהם לכל מה שאירע, ההימלטות מאימת החקירה הבלתי-תלויה. הכול חלק מאותה מלאכת הסוואה וטשטוש העקבות, הכול חלק מאותה מזימה לתלוש את הדפים הכואבים מספרי ההיסטוריה שלנו, הכול תולדות של אותה מלאכה טמאה של עקירת 7 באוקטובר 2023 מיומנה של מדינת ישראל. חבריי חברי הכנסת מן הקואליציה ומן האופוזיציה, הבה נעשה חסד של אמת עם הנרצחים והנופלים, הבה נעשה חסד של ממש עם המשפחות השכולות, הבה נעשה חסד עם כל החברה הישראלית. נמשיך בוויכוח הנוקב, אך נציב לו גבול בכניסה לבתי העלמין הצבאיים. הבה נעניק למלחמה הקשה והאיומה שחווינו – מלחמת הגבורה, מלחמת 7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל, מלחמת שמחת תורה – שם שמשקף את המשותף ולא את המשסע. אנא תמכו בהצעת החוק בקריאה טרומית, נעביר אותה לוועדה שבראשה חבר קואליציה, שם נתדיין על השם הראוי תחת תנאי אחד: שם מוסכם שמתרחק מן הוויכוח הפוליטי. הצעתי את השם "מלחמת שמחת תורה" על יסוד שמה של מלחמת יום הכיפורים. ניתן לחשוב על שמות אחרים, אבל אי-אפשר להפיק משמה של מלחמה הון פוליטי על גבן של המשפחות השכולות. המשוררת המופלאה זלדה כתבה: "לכל איש יש שם / שנתן לו אלוהים / ונתנו לו אביו ואימו. // לכל איש יש שם / שנתן לו הים / ונתן לו מותו". אל תיתנו יד למהלך המניפולטיבי של ראש הממשלה לשינוי שם המלחמה על חשבון רגשותיהם של מאות משפחות שכולות, אלפי פצועי צה"ל ואין-ספור ישראלים שחשו לזירות הקרב. הבה נעניק שם ראוי ומוסכם למלחמה שלקחה את חייהם של טובי בנינו. ומכיוון שוועדת השרים לענייני חקיקה קיבלה החלטה לדחות את הדיון בשלושה חודשים, אומר לשר המשיב כך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

לכולם ברור שהממשלה לא מעוניינת להתדיין על הצעת החוק. כל מה שאתם רוצים זה לא לדרוך פעמיים באותו יום על רגשות משפחות שכולות. עלה לכאן, הודע שאתם מקצרים את הזמן לשבועיים ימים, ואחריהם נקיים הצבעה. לא צריך יותר מכך, ואדחה את ההצבעה. אם אינכם מסכימים, הבה נצביע אם שם המלחמה הקשה הוא שם של אחדות או של שיסוע ופילוג.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה, אדוני. מי עונה בשם הממשלה? בבקשה, השר בן גביר יענה בשם הממשלה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לשמוע כאן את חבר הכנסת גלעד קריב מדבר שוב ושוב בשם המשפחות השכולות ולמעשה עושה פוליטיקה על גבן, זה זילות, זה בושה, זה מעליב, זה חרפה. לא לרגע הזה פיללנו.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש בצד שמאל, סליחה. גברתי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חבר הכנסת קריב, במלחמת התקומה שלנו נפלו דתיים וחילונים, ימניים ושמאלנים, אנשי עיר וכפר, קיבוצים, מתיישבים, דרוזים, צ'רקסים, בדואים – כולנו ביחד. אם החמאס היה נכנס היום, חלילה וחס, לאיזשהו חדר במדינת ישראל, הוא לא היה מסתכל ואומר: זה שמאל, זה ימין, זה תומך בזה, זה תומך בו. מבחינתם כולנו בני מוות. השם הזה, "מלחמת התקומה", משקף את העובדה שאנחנו לא נופלים, לא מתייאשים, לא נכנעים. אפשר לפתוח כאן דיון שלם איך הגענו לרגע הזה של 7 באוקטובר. מה קרה? אני מקווה שוועדת החקירה הלאומית שתוקם תבדוק את הדברים ותלך לעבר הסכם אוסלו, שהביא את הרוצח הארור יאסר ערפאת, יימח שמו, ואת כל המחבלים החברים שלו למדינת ישראל. אני מקווה שהוועדה תתייחס גם לגירוש גוש קטיף. אני זוכר את עצמי, אני זוכר את עצמי באוסלו, כנער, מתחנן: אל תיתנו להם רובים. אל תיתנו להם רובים. אני זוכר את עצמי נשוי טרי, יחד עם אשתי, בתקופת גירוש גוש קטיף יורד למלון שם.

נאור שירי (יש עתיד):

גונב סמלים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

וצועק ומבקש ומפציר: אל תעשו את זה. הטילים, הרקטות, ייפלו על באר שבע, על אשקלון. אבל לא שמעתם. אפשר לפתוח ולדון בעוד הרבה דברים, כולל באותה שנה שלפני 7 באוקטובר, כשאני כבר חבר קבינט. אני אומר: בוא נפציץ את חמאס, בוא נעשה סיכולים ממוקדים. ראש אמ"ן, אני לא אשכח את המבט שלו: אבל השר בן גביר, חמאס מורתע. ככה ראש אמ"ן, ככה ראש השב"כ וככה עוד אנשים שהיו שם בחדר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ראש הממשלה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני אומר לכם, חבריי, אל תעשו פוליטיקה מ-7 באוקטובר. אל תעשו פוליטיקה מהנופלים. אל תעשו פוליטיקה מאלה שלא ישובו. אל תעשו פוליטיקה מאלה שנחטפו. אל תעשו פוליטיקה מרני גואילי, שאנחנו מתפללים לחזרתו הביתה – היה הראשון לצאת לקרב, שוטר יס"מ, ואני גאה להיות השר הממונה. לא העת לפוליטיקה, לא העת לרקוד על הדם. העת זה באמת להבין שיש לנו אויבים, אנחנו חייבים לנצח אותם, חייבים להביס אותם. לכן השם הזה, מלחמת התקומה, הוא שם נכון. הוא מייצג ומדבר על כך שנכון, נפלנו, נפלנו בעבר, אבל אנחנו לא רוצים ליפול. אנחנו רוצים לקום, להילחם, להשמיד את האויבים שלנו, להרוג בהם, ובעזרת השם לנצח. זאת התקווה, זה הכיוון, זה החלום. אני שב ואומר לכם, אל תעשו פוליטיקה מהדם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

מה באשר להצעת החוק, אדוני השר? אתה צריך להגיד בפירוש שאתה מתנגד.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אנחנו מתנגדים, כן. אני חושב שברור מהדברים שלי שאנחנו מתנגדים, ואני אומר את זה בצורה הכי פשוטה. גלעד קריב, אנחנו יודעים שהרבה פעמים אתה מנצל ניצול ציני את המעמדים האלה, אבל נדמה לי שטוב תעשה אם תסיר את ההצעה שלך, שלא מייצגת, בטח לא את המשפחות השכולות, שאתה התיימרת ומתיימר לדבר בשמן. אם אתה רוצה לדבר בשם המשפחות השכולות, גלעד קריב, תתמוך בחוק עונש מוות למחבלים, שאני מוביל. אל תעשה פוליטיקה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני, תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, שלוש דקות לרשותך להגיב, ולאחר מכן נעבור להצבעה שמית, על פי בקשת האופוזיציה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו עד כמה מגוחכת הופעתו של השר לביטחון לאומי, שעולה להשיב בשם הממשלה ומודיע שהממשלה מתנגדת, כאשר ועדת השרים החליטה החלטה אחרת. אין לו מושג על מה הוא מדבר, בדיוק כפי שאין לו מושג איך להתמודד עם גל הפשיעה הרצחני; איך לעצור את הקריסה של משטרת ישראל בכל זירה שבה היא מטפלת; איך לעצור את בריחת השוטרים והקצינים שעוזבים את המשטרה. פשוט ליצן, ליצן שהקרקס שהוא מנהל בא על חשבון הביטחון האישי והלאומי. ממך, איתמר בן גביר, אדם שלא גויס לצה"ל בגלל נטייתו לעבריינות, ממך אני אשמע מוסר? אתה תדבר איתנו על כבוד למשפחות שכולות? אתה, שמייצג ממשלה שעשתה איפה ואיפה בין משפחות שכולות על פי העמדות הפוליטיות שלהן, בין קהילה לקהילה? אתה, חבר בממשלה שרוב שריה לא טרחו להלך בשבילי הקיבוצים בעוטף, להרכין את הראש בשבילי המושבים, אתה תטיף לי ולנו מוסר? אני לא מצפה ממך. אני לא אומר לך שאין לך בושה, כי כבר ידוע שאתה מניפולטור, שקרן, שעושה ניצול ציני ורוקד על הדם. ואל תבקש הודעה אישית, כי בחרת בדבריך להתייחס אליי, אז אני משיב לך. אנחנו זוכרים איך רצת כמו פרובוקטור לכל זירה של פיגוע בתקופת כהונתם של השר בר לב וסגן השר סגלוביץ', כאילו אתה עדיין אותו פרחח פרובוקטור עבריין בן 16, 17, שבועט בדוכנים ובמפגינים ותולש סמלים ממכוניות של שרים. היית פרחח, נשארת פרחח; היית עבריין, נשארת עבריין; היית מוקיון, נשארת מוקיון. כל מה שאפשר לעשות עם סיכת חבל התלייה שהכרחת את חברי הסיעה שלך ללבוש על דש החליפה הוא לפוצץ את הבלון שנקרא איתמר בן גביר. לא השר לביטחון לאומי הכושל בתולדות מדינת ישראל – השר הכושל בתולדות מדינת ישראל. אין עוד שר שרשם לגנותו כזו שורה של כישלונות, והכישלונות הללו עולים בדם של כולנו. אתה בדיחה, אתה מוקיון, אתה פרחח, אתה עבריין, והכול על חשבון ביטחונם וחייהם של אזרחי ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה שמית. אני מבקש לשמור על שקט, ואז יהיה אפשר לעשות את זה מהר ומדויק. בבקשה, גברתי. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש לעבור לסבב שני.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר מאיר כהן:

יש מישהו שלא קראו בשמו?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר מאיר כהן:

תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 29 בעד, 44 נגד. אני קובע כי הצעת חוק מלחמת שמחת תורה, התשפ"ו–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, מזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על השולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 20) (גבולות רחבת הכנסת), התשפ"ו–2025, מטעם ועדת הכנסת. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – הגבלת משך זמן ההליך), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת הרכבי. לרשותך עשר דקות, בבקשה. אני חוזר ומבקש שקט. גם אם היום ארוך ועייפים, לשמור על שקט. בבקשה, גברתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כולנו מחכים 810 ימים לרן גואילי שיחזור הביתה. 810 ימים למחדל. אני מתכבדת להביא היום לאישור בפני הכנסת הצעת חוק שהיא תיקון לחוק שיפוט בתי דין רבניים. על פי התיקון שמוצע, מרגע שהוגשה לבית הדין הרבני תביעה לגירושין, בתי הדין הרבניים יקיימו דיון במתן פסק דין לגירושין לא יאוחר מחצי שנה לאחר הגשת התביעה. כלומר, לא עוד המתנה ממושכת, לא עוד דחיות אין-סופיות. על פי התיקון שמוצע, על בית הדין לשמוע את טענות התובע והנתבע ולחקור אותן בתוך 90 ימים. תקופה זו ניתנת להארכה נוספת של 90 ימים, אך רק לבקשת שני הצדדים או מטעמים שיירשמו. לאחר מכן, לא יאוחר מ-90 ימים מתום שמיעת הטענות, בית הדין נדרש לשמוע את העדויות וההוכחות, וגם כאן ההארכה אפשרית אך קצובה, מנומקת ומבוקרת. ביום סיום שמיעת העדויות וההוכחות על בית הדין לקבוע פרק זמן סביר לסיכום טענות הצדדים ולפסוק מייד כאשר הדין יתברר. אין מקום להתמהמהות נוספת, אין מקום לשיהוי. בנוסף, כדי להבטיח פיקוח ציבורי ולוודא שהחוק אכן מיושם, מנהל בית הדין הרבניים ידווח לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת על מספר התביעות שהסתיימו במתן גט ועל פרק הזמן שעבר מרגע הגשת התביעה ועד למתן הגט. התיקון החשוב קובע לוחות זמנים ברורים להתנהלות בתי הדין הרבניים בתביעות גירושין. תיקון שאיננו רק טכני או פרוצדורלי, אלא כזה שנועד לנסות ולמנוע סבל ועינוי דין שמשפיע על כל המעורבים, ובמיוחד האישה והילדים. כאמור, על מנת שהתיקון אכן יממש את מטרתו, בתי הדין הרבניים יפעלו בדחיפות ובנחישות ועל פי קציבת לוחות זמנים. נוודא שההארכות לא יינתנו בקלות יתרה, שהפרוצדורות אינן הופכות שוב למכשול, והחשוב מכול, נבטיח הגנה על הנשים שנמצאות במצוקה. הליך סדור וקצוב לקבלת פסק דין לגירושין גם יחסוך משאבי זמן וכסף מבתי הדין ומהצדדים, וגם יחסוך הוצאות מהקופה הציבורית. למרות שנשים מהוות 51% מאוכלוסיית ישראל, רבות מהן כבולות למסגרת נישואין כפויה, ששוללת מהן את הזכות לשוויון ואת החופש שמגיע לכל אדם.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - בתי המשפט או רק בתי הדין?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה עם בית המשפט לענייני משפחה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני מתקנת את החוק של שיפוט בתי דין רבניים.

טלי גוטליב (הליכוד):

תדעי לך שאני יכולה להגיד לך שבית הדין הרבני - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נאשר את זה ונעבור לבתי דין לענייני משפחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, את טועה. איך אתם עושים את זה הפוך. הפוך. בתי הדין הרבניים זה בדרך כלל הגט.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - הפוך. אל תפחדי, תעשי הפוך. נעזור לך אחר כך. קודם תעשי הפוך.

טלי גוטליב (הליכוד):

והרבניים, אני אומרת לך בתור מי שייצגה, אם יש סרבן שמוכן לתת גט, הם מתכנסים גם ב-02:00 כדי לתת את הגט.

ינון אזולאי (ש"ס):

תאמיני לי, מה ששופט לא יעשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

השופטים האזרחיים, הם שמעכבים את פסקי הדין בגירושין. זה סיוט. חבל, אם כבר, אז לא בתי הדין הרבניים. בתי הדין הרבניים - - -

היו"ר מאיר כהן:

זהו, זה ברור. בבקשה, גברתי. הכול בסדר, את תקבלי עוד שתי דקות. נא לא לדאוג.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

התיקון הזה נועד לתקן מסכת בלתי נגמרת של הליכים הגורמת לנשים רבות להישאר לכודות, לפעמים במשך שנים ארוכות, בתוך מעגל שאין ממנו מוצא; נשים שנמצאות לפעמים שנים ארוכות במצב של חוסר ודאות, לעיתים תחת מסכת של התעמרות כלכלית, קריסה נפשית, ולעיתים אף אלימות פיזית. זאת ועוד, התיקון יסייע גם באחת הסוגיות הכואבות, המורכבות והאנושיות ביותר בחברה הישראלית: מצוקתן של נשים מסורבות גט. מסורבות הגט אינה רק בעיה הלכתית או משפטית, זו פגיעה חמורה בזכויות אדם ובכבוד האדם; נשים שחירותן האישית נתונה לשליטתו של מי שמסרב לשתף פעולה, שמחזיק את הגט כקלף מיקוח, שמבקש לשלוט בחייהן. התיקון שאנחנו מציעים מבקש להכניס סדר, אחריות ושקיפות. הוא מבקש לומר בקול ברור: זכותה של כל אישה להשתחרר מנישואין שאינם טובים לה, מערכת זוגית שיש רצון לסיימה. זכותה של כל אישה לחיות את חייה ללא כפייה. זכותה של כל אישה לחיות את חייה ללא תלות, לעיתים חסרת רחמים, בהחלטותיו של אדם אחר. גם ההלכה היהודית, שלאורה בתי הדין פועלים, אינה מעודדת עינוי דין. היא מכירה בחובה לפעול למניעת עוול. היא מכירה בצורך להגן על החלשה במערכת יחסים שאינה שוויונית. ולכן, גם המציאות המשפטית-הלכתית מצווה עלינו למצוא פתרונות, להיות אמיצים, להיות אנושיים, לגלות חמלה. מדינת ישראל של 2025 מחויבת לפעול גם לשוויון זכויות מגדרי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איננו עוסקים כאן בהלכה בלבד, ולא במשפט בלבד, אלא בעיקר בחירות הפרט לחיות את חייו כרצונו. מדינה דמוקרטית וליברלית, שמאמינה בזכות לשוויון, בצדק ובכבוד האדם, לא יכולה לאפשר מציאות שבה נשים אינן יכולות להשתחרר מכבלים של נישואין לא רצויים. התקנות והחוק היבש לא יכולים להתעלם ממציאות החיים הקשה. מאחורי כל תיק, כל תביעה, כל לוח זמנים אין-סופי, עומדת אישה. אישה עם זכויות אדם, עם שם, עם ילדים, עבודה, עם תוכניות לעתיד. חיים שנעצרים בגלל הליך משפטי שמשתהה ללא סיבה משפטית מוצדקת רק בגלל עיכוב בלוח הזמנים של ההליך. המדינה בתפקידה כריבון, כמערכת משפטית וכמוסד הנושא באחריות להגנת זכויות אזרחיה, חייבת להבטיח שלא תהיה מציאות שבה נשים מוצאות עצמן לכודות ללא מוצא בתוך מנגנון איטי, מסורבל, לא שקוף ולא מספיק רגיש למצוקתן. התיקון המוצע היום הוא צעד חשוב, אבל הוא גם מבחן – מבחן למדינה, מבחן לחברה, ובעיקר, מבחן מוסרי לעם היהודי. מדובר בציווי ערכי של כל הגורמים: בתי הדין, משרדי הממשלה ושלנו, המחוקקים, נבחרי הציבור. כל יום שאישה או גבר ממשיכים להיות כבולים במערכת זוגית לא רצונית הוא יום שבו המדינה הפרה את חובתה כלפי אזרחיה. כל יום שבו אישה נשארת מסורבת גט הוא יום שבו המדינה מפקירה אישה וילדים לגורל אכזר. כנסת נכבדה, בכוחנו לשנות את חוסר הצדק של המציאות המעוותת הזו. זו חובתנו. לסיכום, מטרת הצעת החוק היא לזרז את ההליך לקבלת פסק דין לגירושין ולצמצם את סרבנות הגט והסבל שהיא מסבה. בתי הדין הרבניים יקיימו דיון במתן פסק דין לגירושין לא יאוחר מחצי שנה לאחר הגשת התביעה. חשוב לי לציין כי ההצעה אינה פוגעת בסמכותו של בית הדין לקבל החלטה שיפוטית ולפסוק לפי שיקול דעתו המנומקת. אני מבקשת גם להודות לארגון מבוי סתום, שליוו את הצעת החוק. מבוי סתום היא עמותה המסייעת לנשים עגונות ומסורבות גט. אני מבקשת מכולכם להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. אני מבקשת לנצל את שתי הדקות שיש לי. היום חווינו וכולנו ראינו מופע מביש, מחפיר, של כנסת ישראל בהצעה של חבר הכנסת קלנר. אני תמהתי אם קלנר חשב על ההצעה הזו בעצמו, לבדו כחבר כנסת או שהוא קיבל איזו הנחיה ממישהו. אבל גילינו שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא לא מנהיג. אם הוא היה מנהיג, הוא היה מגיע לכאן, מתייצב ומצביע בעד הצעת החוק. אבל הוא ברח. אני רוצה להפנות אולי את תשומת ליבכם למסקנות ועדת החקירה האזרחית, שפורסמו לפני שנה. העם הקים ועדת חקירה כי הממשלה פשוט לא הקימה, והיא ברחה מאחריות. הדוח נחתם במשפט: חובה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את האסון לאלתר. במסקנות הדוח גם נכתב כי אכן הועברו לראש הממשלה נתניהו אזהרות חוזרות ונשנות מגורמים בכירים במערכת הביטחון בחודשים שלפני המלחמה, אך אלה לא קיבלו מענה בדיוני עומק, ולא הייתה התייחסות לאפשרות של טעות בקונספציה המקובלת, שלפיה החמאס מורתע ולא מעוניין במערכה גדולה. ההחלטות האסטרטגיות בנושא ביטחון לאומי נותרו ללא בקרה, ללא מרחב דיון אמיתי, וממילא ללא היכולת ליצור את התשתית לבניית התמונה הרחבה והמלאה. על ראש הממשלה נתניהו כתבה הוועדה כי הוא היה אחראי לפגיעה בכל מוקדי קבלת ההחלטות, ובהם הקבינט והמל"ל, באופן שמנע כל דיון רציני הכולל ריבוי דעות בסוגיות ביטחוניות משמעותיות. בדוח כתוב: נתניהו אחראי במידה רבה לקונספציה של כסף תמורת שקט, ואחראי לכך שקולות אחרים שביקרו אותה הושתקו לחלוטין.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

עוד משפט אחד, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נתניהו התעלם מהמשיכה בדש מעילו ומההתרעות שקיבל בנוגע לכך שאויבינו מזהים חולשה והזדמנות לפתוח במלחמה. אז כן, גם היום נתניהו ברח מאחריות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

היו"ר מאיר כהן:

להצעת החוק הוצמדה עוד הצעת חוק. ואני מזמין את איתן גינזבורג, בבקשה. פנינה תמנו הסמיכה אותך להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בהחלט, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, זו הצעת חוק של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שהסמיכה אותי להציג את זה בשמה, וכך אני עושה, במצוותה. וכך כתבה חברת הכנסת תמנו: לצערנו, לא כל הנישואין בעמנו הם נישואין מאושרים. וחלקים מאלו שבוחרים לבוא בברית הנישואין מבקשים גם להתירם. אך ביותר מדי מקרים, ואני אומרת את זה בלב שלם, הבקשה לא רק שמוגשת במעמד צד אחד, אלא מתוך פחד איום, מתוך מצוקה גדולה, ומתוך רצון וצורך לברוח מאלימות קשה במערכת היחסים. במחקר שערכו מכון ERI ביוזמת קווים אדומים ועבור הוועדה הבין-משרדית לטיפול באלימות במשפחה בספטמבר 2024, נמצא כי כ-576,000 נשים וגברים הם נפגעי אלימות כלשהי, פיזית או לא פיזית, מצד בן או בת הזוג ב-12 החודשים האחרונים. מתוכם, כ־142,000 הן נשים שחוו אלימות פיזית, ו-96,000 אלף הן נשים שחוו אלימות פיזית חמורה. אלו נתונים שאסור להתעלם מהם, לא בכלל, ובוודאי לא במקרים שבהם אותן נשים, הנשואות למי שפוגע בהן, יוצאות לחיים של פחד והסתתרות ממי שפוגע בהן ומחכות לאישור הגט כדי לפתוח באמת בחיים חדשים. ברור וידוע כי ברוב מוחלט של המקרים פסיקות בית הדין מסתמכות על דעת גדולי התורה, והם בלשונם אמרו, שאם יתברר לפנינו שהכה אותה הכאות של מיתה במכשיר קהה וכדומה, והאישה ניצלה ממכות המוות שלו רק בדרך נס, נראה ברור שכגון דא כולי עלמא יודו שהאישה צודקת לטעון שאינה יכולה יותר להמשיך לדור בכפיפה אחת עם נחש כזה, ולא בכל יומא איתרחיש ניסא, וכופין על הבעל לפטרה בגט פיטורין. המחלוקת הזאת אינה נתונה במהות פסק הדין שניתן אלא במשך הזמן, בעינוי הדין שחווה מי שמנסה לצאת מזוגיות אלימה, וזה מה שהצעת החוק מבקשת מכם בכל לשון של בקשה להביא לידי פתרון. בהצעת החוק - - -

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, שנייה, כל אנשי הפנסיה התקציבית של יש עתיד, בבקשה להקשיב. האלופים, הניצבים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ראשי הערים.

היו"ר סימון דוידסון:

בבקשה. תראה איך הם מחייכים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יש סיבה, יש להם סיבה. יש להם עבר מפואר, זכויות רבות וקריירה טובה.

מאיר כהן (יש עתיד):

הפנסיה התקציבית שואלת אם הסגנים מקבלים עוד 700 שקל יותר.

היו"ר סימון דוידסון:

680 שקל. כן, בבקשה, אני אוסיף לך את הזמן.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הצעת החוק שבפניכם לא מבקשת התערבות, אלא רק לצמצם את הזמן שעד מתן ההכרעה המדוברת ולקבוע שפסק הדין בעניין כאמור יינתן בתוך 90 ימים מיום הגשת הבקשה לגט, ורק במקרים שבהם בקשת הגט מוגשת על ידי מי שבן או בת זוגו עומדים מול כתב אישום בעבירות ניסיון רצח, חבלה או פציעה בנסיבות מחמירות, כאשר האלימות כבר נבחנה ונבדקה, וכעת כל שנותר הוא לספק את המפתחות שיוציאו את שורדי האלימות מכלוב הנישואים שבו הם חיים. עד כאן דבריה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר סימון דוידסון:

ואתה מבקש?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני הצגתי את הצעת החוק, ועכשיו הכנסת תצביע עליה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג. אני מזמין את השר המשיב, השר איתמר בן גביר, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

השר בן גביר, צריך את זה בבית המשפט לענייני משפחה, לא בבית דין רבני.

היו"ר סימון דוידסון:

עשר דקות לרשותך, בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כן, אני אקריא כאן את עמדת הממשלה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, מבקשת לחייב את בתי הדין הרבניים לקיים דיון במתן פסק דין לגירושין לא יאוחר מחצי שנה לאחר הגשת תביעת הגירושין, גם אם אף אחד מהצדדים לא ביקש זאת. כמו כן, מוצע לקבוע חובת דיווח בנושא מתן פסקי הדין ומשכי הזמן עד לקבלת הפסיקה בבית המשפט. בהתאם לדברי ההסבר, חוק שיפוט בתי הדין קובע כי נישואין וגירושין של יהודים נערכים בישראל לפי דין תורה. עניינים אלו מצויים בשיפוטו הייחודי של בית הדין הרבני. תקנות בתי הדין הרבניים בישראל קובעות הליך משפטי סדור לדיון בתביעות לגירושין, הכולל טענות, עדויות, הוכחות וסיכומים מול בית הדין. משך ההליך האמור אינו מוגבל בזמן. לעתים קרובות, לאחר שאחד הצדדים פתח תביעת גירושין, אין באפשרותו לנקוט צעדים מהותיים נוספים לקבלת פסק דין תוך פרק זמן מוגבל וסביר. לפי דברי ההסבר לחוק, בית הדין בדרך כלל נוקט שיטה אדוורסרית ונמנע ממתן פסק דין ואף מהתקדמות בשלבי ההליך המתוארים בתקנות, אלא אם כן ישנה בקשה מפורשת של אחד הצדדים בעניין. לפי דברי ההסבר לחוק, מטרת ההצעה היא למנוע סרבנות גט ואת הסבל שהיא מסיבה, לזרז תהליך לקבלת פסק דין לגירושין, ולמנוע את התמשכותו המיותרת של ההליך, שעולה כסף רב לצדדים ולמשלמים. בהצעה המוצע לחייב את בתי הדין הרבנים לקיים דיון במתן פסק דין לגירושין לא יאוחר מחצי שנה לאחר הגשת התביעה, גם אם אף אחד מהצדדים לא ביקש זאת. ועדת השרים לחקיקה המליצה על דחיית הדיון בהצעת החוק מכיוון שלא התקבלה החלטה בוועדת השרים. כל עוד המציעה מבקשת להעלות את החוק להצבעה, עמדת הממשלה היא לדחות את החוק, ועל כן אנחנו מתנגדים להצעה. אני רק אגיד לך, חברת הכנסת מטי, וגם לך, חבר הכנסת איתן: מהניסיון שלי כדאי לבוא בהידברות, כדאי לדבר, כדאי לנסות לעשות שיח עם השר הממונה, השר הרלוונטי, ואני חייב להגיד שכשמנהלים שיח, אז לפעמים מקבלים תשובות. נשמע לי לא נכון שאתם רוצים להצביע על משהו שבו ועדת השרים לא אמרה כן ולא אמרה לא. אמרה לכם, בואו ותחכו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל אנחנו מחכים כבר שנתיים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני לא מכיר את כל הסוגיה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ואפשר להעביר את זה בטרומית, ויש זמן.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

השאלה אם דיברת, אם הייתה הידברות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני יכולה לומר לך שבכל החוקים שלי, כשעיכבתי הצבעה וביקשו ממני הידברות, קיבלתי זלזול, ושום התייחסות ממשרדי הממשלה. זאת הפרקטיקה בבית הזה. לא מדברים, גם כשהצעת החוק היא עניינית ורלוונטית.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חברת הכנסת מטי צרפתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אפשר להעביר את החוק ולקיים דיון.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חברת הכנסת צרפתי, אני יכול להגיד לך רק מהניסיון שלי. כשבאים אליי ואומרים לי שרוצים להידבר על הצעות חוק, אני מדבר. אני מעולם לא אמרתי לבן אדם: לא רוצה לדבר איתך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לצערי זה לא כך.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אם יש רצון לדבר, אני מניח שהשר הממונה, שאני מכיר אותו ויודע שהוא מנהל שיח עם כל מיני גורמים, לא תהיה לו שום מניעה לדבר. אני מציע לך, אני מציע גם לאיתן: חכו עם זה, לכו לשר הממונה, תדברו איתו, תשבו איתו, תקבעו איתו פגישה. זה נראה לי דרך הרבה יותר נכונה מאשר לרוץ ולקבל – בואי, מחטף לא יהיה כאן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השר הממונה זה השר לוין, חמישה חודשים לא היה שר דתות במדינת ישראל, יש פה שר ברבע משרה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת צרפתי, את תכף יכולה להשיב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

יש כאן שרים ברבע משרה, אין שר במדינת ישראל.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מטי, השר בן גביר - - - פרקטיקה שהוא עצמו, בקדנציה הקודמת, לא הנהיג על עצמו. אז אני הייתי, ככה, מציע, לאט-לאט עם ההצעות הללו - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חבר הכנסת גינזבורג, אני חייב להגיד לך שלמיטב זיכרוני, בקדנציה הקודמת, כשאני רציתי לדבר איתכם, אתם לא דיברתם איתי. אבל אני לא כמוכם, אני הרבה יותר ליברל - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

דקה, סליחה, עכשיו תורי. אני הרבה יותר ליברל, אני הרבה יותר פלורליסט, אני יותר מנהל שיח. מה לעשות, זה, כנראה יש לנו שוני בתפיסת עולם. אני בהחלט הייתי מנהל שיח - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בוועדת העלייה והקליטה היום, בנושא של היימנוט, חיפשו את השוטרים. אמרו שאתה לא מרשה להם לבוא לוועדה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל אתה יודע בדיוק מה קרה שם. גלעד קריב זלזל בשוטרות, זלזל בשוטרים, החפיץ שוטרות, פגע בשוטרות. קיבל תשובה גם ממני, גם מהמפכ"ל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איפה ההורים?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני נפגשתי עם ההורים, אל תעשו עליהם סיבוב, זה לא יעזור לכם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אומר לך מה היה בוועדה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני נפגשתי עם ההורים ודיברתי איתם. אבל אני חייב להגיד לך, אני לא אתן שאתם תפגעו בשוטרים ושוטרות. שוטרים ושוטרות שיבואו לוועדה בכנסת, אני לא טוען עליך, אלעזר, אתה תמיד התנהגת בכבוד, אבל יש כאלה שלא. לכן, אני אומר לך, חברת הכנסת מטי, חבר הכנסת איתן, אני ממליץ שתנהלו שיח עם יריב לוין, ואז תלכו להצבעה, זו המלצתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - - אצל לוין.

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת צרפתי, את רוצה - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני רוצה שאלעזר יעלה.

היו"ר סימון דוידסון:

אלעזר, בבקשה, שלוש דקות לאלעזר שטרן. לאחר מכן נעבור להצבעה שמית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

"נער הייתי וגם זקנתי" – שהקואליציה הזאת תעשה משהו שמקרב אנשים ליהדות ולא משניא את היהדות על אנשים. הלוואי שהייתי יכול להאמין לתשובת הממשלה שהוקראה כאן, שיום יבוא והקואליציה של ממשלת החורבן הזה תשתף פעולה. תראו, אתמול, לא זוכר אם זה היה ב-08:00, 09:00, 10:00, בוועדת ההשתמטות, אחרי אחד הנאומים של היושב-ראש ביסמוט, של "הינה, איזו מהפכה בגיוס חרדים", רציתי להגיד שאני ממש מתרגש, ויצא לי אני מתגרש. מתכנן להתגרש.

היו"ר סימון דוידסון:

אוי ויי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

צחקנו. אבל אמרתי, רגע, רגע, אני אספר לכם משהו, ואני אומר לכל הממשלה הזאת. אני, בפעם השנייה שיצאתי עם דורית – שעליה אמרו, חשבו שאולי, אחרי כמעט 50 שנה נתגרש, לא משנה – אז אמרתי, בפעם השנייה שיצאתי איתה הבאתי חבר. אמרו לי: שטרן, השתגעת? אתה יוצא עם בחורה בפעם השנייה, מה אתה מביא חבר? אמרתי: ראיתי הרבה חברים שאכלו אותה. אנחנו היינו בצד, החברים, אמרנו: מה הם עושים יחד? לא יודע, התאהבו, היו להם – לא יודע מה. אמרנו: איך זה יכול להיות? אז אמרתי: בפעם השנייה אני מביא חבר. דרך אגב, החבר הזה היה טייס. וכששאלתי אותו: נו, מה אתה אומר? הוא אמר לי: שטרן, אם אתה לא לוקח, אני לוקח. אבל למה אני אומר את זה? יושבים פה אנשים, נגיד, אני מסתכל על השמות: השרה גילה גמליאל, שרת המודיעין או המדע בממשלת החורבן; השר אבי דיכטר, השר לביטחון תזונתי לאומי בממשלת החורבן; השר שלמה קרעי, שר ההסתה בממשלת החורבן; ניר ברקת, שר הכלכלה בממשלת החורבן – וכאילו הם לא מבינים מה הם עושים. היום הם הביאו לפה, איך קוראים לזה? דיכטר, אתה יודע איך קוראים למה שעשה פה היום קלנר, כאילו הוא חבר כנסת משוטה? בשב"כ ככה קוראים לזה, כששולחים מישהו למשימה, שהוא לא יודע את מי הוא משרת, אז אומרים: הוא משוטה. אז קלנר היה היום משוטה, אבל האמת היא שכל השמות שהזכרתי כאן זה שרים משוטים, שלא מבינים על מה הם מחפים, בגלל שאם הם היו מבינים על מה הם מחפים - - -

היו"ר סימון דוידסון:

ששון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אתה יודע ממה אני מקריא? זה מהקרעים של ההצעה של קלנר, שנתניהו שיטה אותו ללכת לכאן, ואנחנו קרענו את זה.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, אל תציג את זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זאת הצעת החוק.

היו"ר סימון דוידסון:

אסור להציג.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אוקיי, בסדר. בעצם, מה שאני רוצה להגיד – איך השרים של הציונות הדתית, של הליכוד, תת-אלוף בצבא, איך הם לא רואים שנותנים יד לא רק לוועדת טיוח שמונעת הפקת לקחים - -

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - אלא לחוק גיוס, שבאמת, באמת, אתם יודעים את זה, גם אתה יודע את זה, גם את יודעת את זה, גם הוא יודע את זה שזה מה שזה עושה. זה עושה השתמטות.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כמה שרים משוטים, באמת, יכולים להיות? אני מאחל לשב"כ שבקלות כזאת יוכל לתת - - - ולגייס משוטים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת שטרן. אתה רוצה להגיב? הוא לא יכול.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

למה?

קארין אלהרר (יש עתיד):

הוא לא יכול, יאללה, ביי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בפעם הבאה.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על חוק הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – הגבלת משך זמן ההליך), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי וקבוצת חברי הכנסת. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

נא לקרוא את השמות שוב.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

חברות וחברי הכנסת, לא קראו את שמו של מישהו שנמצא במליאה ורוצה להצביע?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

נא לסכם. מאיר כהן הגיע, הוא יכול להצביע? לא. סיימנו. סיימנו, מאיר. יושב-ראש ועדת החינוך לשעבר יוסי טייב. דרמה בהיכל. 42 נגד, 26 בעד. אני קובע כי הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון - הגבלת משך זמן ההליך), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי וקבוצת חברי הכנסת לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מתן פסק דין במקרי אלימות קשים), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת פנינה תמנו. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, אני מבקש לשמור על שקט.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, רגע, זה בלתי אפשרי. חברות וחברי הכנסת, מיכל, אני מבקש לשמור על שקט. תודה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

מירב בן ארי והכוורת שם, שומעים את זה פה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

נא לקרוא שוב את רשימת חברי הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר סימון דוידסון:

חברות וחברי הכנסת, יש מישהו במליאה שלא קראו בשמו ורוצה להצביע? תמה ההצבעה. נגד – 42, בעד – 28. אני קובע כי הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מתן פסק דין במקרי אלימות קשים), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת פנינה תמנו, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר סימון דוידסון:

הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ושלישית: הצעת חוק להפסקת פעילות אונר"א (תיקון), התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: יוקר המחיה והנטל הכלכלי הבלתי נסבל שמושת על אזרחי ישראל. את ההצעה הגיש חבר הכנסת עודד פורר. יעלה ויבוא חבר הכנסת עודד פורר. לרשותך עשר דקות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני חייב לומר שהסיפור הזה של יוקר המחיה שמדברים עליו נשמע כמו עוד איזושהי מנטרה שחוזרים – כן יקר, לא יקר, יקר. אבל המציאות, אדוני השר, היא ש-35% מההורים דיווחו שהם מוותרים על קניית מזון לילדים שלהם כשהם הולכים לסופר. מצמצמים את קניית המזון לילדים. זאת המציאות. זה לא איזושהי אמירה בעלמא. המציאות היא שמדינת ישראל יקרה יותר ב-51% ממדינות האיחוד האירופי וב-37% ממדינות OECD. המציאות, אדוני היושב ראש, היא שמחירי הבשר עלו ב-20%; המציאות היא שמחירי התחבורה הציבורית עלו; המציאות היא שלנסוע בכביש 6 יקר יותר, לנסוע במנהרות הכרמל יקר יותר; המציאות היא שמחירי החשמל עולים; המציאות היא שהארנונה עלתה ותעלה ב-2026. זאת המציאות. והכנסת הזאת, הממשלה הזאת מתנגשת במציאות הזאת; כי אחרי שאתם שלוש שנים בממשלה עסוקים בלפזר את הכסף לעצמכם – בלרפד את המשרד הזה ואת השר הזה ואת ש"ס ואת יהדות התורה בתפקידים ובעוד כל מיני אתננים – בדבר אחד לא טיפלתם, בדבר המרכזי: יוקר המחיה. ראיתי את ביבי בסרטוני הבחירות שלו בשנת 2022 רץ בין תחנת הדלק לסופר, בין הסופר לתחבורה הציבורית. הוא מסתובב ומספר איך הוא יוריד את המחירים ויקפיא את המשכנתאות וירסק את יוקר המחיה. וזה מדהים איך ברגע שהוא התיישב על הכיסא הוא התנתק מהעניין לחלוטין. פשוט אזרחי ישראל משעממים אותו. אז אומרים לי, בתוך כל העיסוקים האחרים והמלחמה: תשמע, אבל ראש הממשלה עסוק. אדוני היושב-ראש, גם אזרחי ישראל עסוקים. הם יוצאים להילחם, והם עושים מילואים, והם קמים בבוקר לעבודה, והם משלמים מיסים, כדי לשלם את החגיגות של החבר'ה שיושבים פה. אז יוקר המחיה הוא לא איזשהו סיפור בעלמא. אני נחשפתי השבוע למספר בלתי נתפס, בדיון הוועדה לפיתוח הנגב והגליל, שאני עומד בראשה. קיימנו דיון על התייקרות הארנונה במדינת ישראל, ובדגש כמובן על הנגב ועל הגליל. מלונות בטבריה קיבלו דרישת ארנונה בעלייה של 30%. אתה שומע, עמית הלוי? היה לך, לדעתי, משרד עורכי דין פרטי לפני שנכנסת לכנסת, לא?

עמית הלוי (הליכוד):

לא - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אוקיי. מי שניהל פעם עסק יודע שהוא צריך לשלם ארנונה, זה חלק נכבד מהוצאות העסק. הינה, דנינו מכיר, מה זה לנהל עסק. תחשוב שמעלים לך את הארנונה בעסק ב-30%. בית מלון בטבריה – הרי השנתיים האחרונות היו נפלאות, כן? הם משגשגים מרוב – הם לא יכולים, הם עוצרים את הצליינים מלהיכנס מרוב שהם, ככה, צובאים על הדלתות. המלון עם 2% תפוסה. מה עושה עיריית טבריה? מעלה לו ב-30% את הארנונה. מלון ששילם 900,000 שקל ארנונה בשנה, ישלם בשנה הבאה עוד 270,000 שקל. מאיפה הוא יביא את הכסף הזה, מאיפה הוא ייקח אותו? ואז אני מסתכל על נתוני הארנונה בשלוש השנים האחרונות. בשלוש השנים האחרונות הוסיפו לאזרחי ישראל עוד 3 מיליארד שקל ארנונה, ובשנת 2026 הם יקבלו עוד 650 מיליון שקל ארנונה, תוספת על מה שהם כבר משלמים. 3.65 מיליארד שקל תוספת רק בארנונה, עוד לפני שעשיתם משהו, עוד לפני שהלכתם לקנות את הלחם ואת התפוחים ואת הירקות ואת הבשר. רק הארנונה, עוד לפני ששילמתם את שכר הדירה. שום עלייה, כמובן, ברמת השירותים, שום תוספת על רמת השירותים. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, האירוע הזה הוא כאילו לא מעניין פה, הכנסת ריקה, זהו, סיימנו את העניינים המעניינים – זה מה שמעניין את אזרחי ישראל.

היו"ר סימון דוידסון:

חד-משמעית.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה מה שמעניין אותם. כשהם מקבלים את השיחה הלא-מזוהה מהבנק – באמצע החודש כבר נגמר הכסף, מקבלים פתאום את השיחה מהבנק, הם לא יודעים מה לעשות, מאיפה לגרד עוד משהו – וכשהם הולכים לסופר ומעבירים את כרטיס האשראי והוא לא עובר פתאום, זאת המציאות היום-יומית של אזרחי ישראל. אני אומר את זה לחבר'ה מהליכוד, חברים שלי, מפלגה לאומית ליברלית דיברו על זה שהם המפלגה החברתית של השטח: חבר'ה, זה החבר'ה שלכם. אתם מכירים את האנשים האלה.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה יודע מה המוצר הכי נגנב בסופר במדינת ישראל?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כן, מזון תינוקות.

היו"ר סימון דוידסון:

מטרנה. אוכל לילדים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מזון תינוקות. אנחנו מדינה שהמוצר הכי נגנב בסופר אצלה זה מזון תינוקות.

היו"ר סימון דוידסון:

מטורף.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז אני אומר לכם, מעבר לכל הסיפורים, תתייחסו קצת גם למי שמשלם לכם את המשכורת. ומי שמשלם לכם את המשכורת זה החבר'ה שלא יכולים לקנות היום תפוחים בסופר. זה אנשים שהולכים עם הילד, הילד שם בעגלה שקית של מזון, והאימא צריכה להוציא את השקית הזאת מהעגלה, כי היא לא יכולה לשלם על זה, היא לא יכולה. היא לא יכולה לקנות לו קרמבו. אז אני אומר לכם, באמת, תעשו איזשהו חשבון נפש, קצת, על הדברים שחשובים פה. ראיתי שיושב-ראש הכנסת מסוגל להצביע בניגוד לעמדת הקואליציה בנושא של נישואים אזרחיים. שאפו, כל הכבוד. אולי תצביעו בנושא של יוקר המחיה בניגוד לעמדת הקואליציה פעם אחת? אולי תצביעו בעניין של הגיוס פעם אחת בניגוד לעמדת הקואליציה? אם ראש הממשלה יודע לתת לאמיר אוחנה חופש הצבעה בנושא הזה, אז אני חושב שהנושאים האחרים, גם יוקר המחיה ובוודאי הגיוס, לא פחות חשובים. אז אני אומר, אדוני היושב-ראש, שהאירוע הזה, לצערי, הוא לא אירוע חולף. אבל אני אגיד לך משהו, אדוני השר, ובזה אני אסיים. זו לא גזרת גורל. לא נגזר עלינו משמיים יוקר המחיה הזה. יוקר המחיה הוא תוצאה של מדיניות של ממשלה שמתעלמת מהנושא הזה ולא מטפלת בו. ואם יש סיבה נוספת שבגלל הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה, זאת הסיבה. ולכן אני אבקש גם לקיים דיון בוועדת הכספים, בדיוק סביב ההתייקרויות - - -

היו"ר סימון דוידסון:

הכספים או הכלכלה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הכספים. בדיוק סביב זה, כדי לראות מה אפשר לעשות כדי להוזיל את החיים לאזרחים, ולא רק איך לקחת להם עוד כסף מהכיס.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת פורר. תשובת הממשלה – עמיחי אליהו. לפני שאתה עולה - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני אגיד לך משהו. עם כל הכבוד לשר האוצר, לשלוח את שר המורשת לענות על סוגיית יוקר המחיה – ואני מכבד מאוד את השר – מראה בדיוק את ההתייחסות של הממשלה הזאת לנושא - - - שהוא יקריא לי תשובה מהכתב.

היו"ר סימון דוידסון:

לפני אדוני השר – ייקח לו זמן לעלות, אני רוצה להרשות לעצמי. רומן, רומן, אתה איתי? אני רוצה להרשות לעצמי להגיד, לפני שהשר עולה, כמה מילים לבן אדם מדהים שהכרתי לפני ארבע וחצי שנים פה בכנסת. החיוך הראשון שקיבלתי היה מרומן. תמיד קשוב, תמיד מחייך, תמיד נחמד, תמיד רציני. מקצוען שאין כמוך. כמה שנים פה? 30?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תדבר אליו ברוסית, למרות שאתה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

רומן (אומר דברים בשפה הרוסית). הבן-אדם הכי מדהים שפגשתי פה. אני מאחל לך המון המון הצלחה. תודה על כל מה שעשית ותעשה. זה הפסד גדול למשכן – בטוח גם לישראל ביתנו, אבל למשכן. אנחנו כולנו מאוד מאוד אוהבים אותך. אין כמוך, רומן. הנכד שלך זכה עכשיו ביותר זמן של סבא. נכון?

שלום דנינו (הליכוד):

אני מסכים לכל המחמאות.

היו"ר סימון דוידסון:

הינה, רומן, הקואליציה מברכת. דנינו, ואפילו עמית הלוי עושה עם הראש.

עמית הלוי (הליכוד):

למרות שלא קיבלנו קיזוז ממנו אף פעם.

שלום דנינו (הליכוד):

בדיוק.

היו"ר סימון דוידסון:

קיזוז. מרומן – קיזוז זה קשה. כן, אדוני השר, בבקשה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

טוב, חבריי חברי הכנסת, אז כמו שאמר חבר הכנסת עודד פורר, אני באמת חושב שבסוגיות שבהן נדרשת העמדה המקצועית של השר, בסוגיה חשובה כזו, כמו יוקר המחיה, ראוי שהשר הממונה יענה. אני משתדל לענות כשהנושאים נוגעים למורשת. אני בהחלט מקבל את זה. אם אנחנו רוצים שיכבדו את הכנסת, שבג"ץ יכבד את הכנסת, ראוי שגם הממשלה תכבד את המקום הזה, ופה אני מסכים לגמרי עם ההערה הזו. על גבי הדברים, הינה, עכשיו כבר הגיעו אליי הדברים שכתב שר האוצר. אני אענה את תשובתו ובשמו: אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל פועלת בנחישות לקידום צעדים משמעותיים להתמודדות עם יוקר המחיה, בדגש על תחום המזון, מתוך הכרה בחשיבותו המרכזית לשיפור רווחת הציבור ולחיזוק החוסן הכלכלי של המדינה. הממשלה שואפת ליישם מדיניות ארוכת טווח אפקטיבית ומבוססת נתונים לצמצום יוקר המחיה, תוך קידום התחרות, הסרת חסמי יבוא והפחתת רגולציה עודפת. רפורמת מה שטוב לאירופה טוב לישראל – הרפורמה נועדה לייצר הקלות רגולטוריות משמעותיות בתחומים דוגמת מזון, תמרוקים, תקינה ואנרגיה, על ידי התאמת הרגולציה המקומית לזו הנהוגה במדינות אירופה. אני חושב שזה דבר חשוב. מטרת המהלך היא פתיחה של השוק הישראלי לתחרות מוגברת באמצעות הורדת חסמים לכניסת מוצרים ושחקנים חדשים. כפועל יוצא, הרפורמה צפויה להוביל להגדלת מספר השחקנים בשוק, צמצום הריכוזיות בענפים ריכוזיים, הרחבת מגוון המוצרים והוזלתם לצרכן ושיפור הנגישות למוצרים איכותיים במחירים תחרותיים. מחקר רשות התחרות – בנוסף, מתקיימת עבודת מטה רוחבית שמובילה רשות התחרות, ובין היתר מבצעת הרשות מחקר עומק בנוגע לריכוזיות בשוק המזון, לרבות מיפוי שרשראות האספקה והיבטים של רווחיות עודפת. ממצאים ראשוניים של מחקר זה הוצגו לציבור, והעבודה בנושא נמשכת, במטרה לגבש המלצות אופרטיביות לטיפול בשוק. צעדים אלו מצטרפים למגוון פעולות נוספות שביצעה הממשלה בשנה האחרונה להפחתת יוקר המחיה, תוך קידום התחרות והגברת השקיפות. בנוסף, משרד האוצר קידם בשנה האחרונה מספר צעדים משמעותיים בעולמות יוקר המחיה של מוצרי החקלאות, להלן אחדים מהם: קביעת מכסות תחרותיות בגובה של 2,000 טונות דבש לתעשייה; חתימת הסכם מול ענפי החקלאות הימית, שבמסגרתו בוטלו כלל המכסים על יבוא דגים. בימים אלה מקודם הסכם בענף הצאן, שבמסגרתו צפוי להיות מבוטל המכס על יבוא כבש מצונן – אין לי מושג מה זה אומר – פתיחת מכסות פטורות - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה יודע מה זה כבש מצונן?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה לא שהוא עם נזלת.

היו"ר סימון דוידסון:

כבש מצונן? זה כבש שיש לו שפעת ואז המחיר שלו יותר זול, אתה מבין? זה כבש שיש לו שפעת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה מבין? זה, באמת – קודם כול, זה מראה - - - שולח אותך להקריא את זה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מסכים איתך, יקירי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הכוונה היא לבשר שהוא לא קפוא. מגיע מצונן.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הבנתי. בשביל זה אני צמחוני. פתיחת מכסות פטורות ממכס בשורה ארוכה של ירקות – עגבניות, תפוחי אדמה, מלפפון, גזר ועוד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עזוב, אני מוותר על התשובה, זה לא מכבד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

בימים אלה נמצא בשלבים אחרונים - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, סליחה. אדוני השר, אני מוותר על התשובה. שלח לי אותה במייל. זה לא מכבד, לא אותך ולא אותי.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מקבל.

היו"ר סימון דוידסון:

בוא נעשה הצבעה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מבחינתי, מוותר על התשובה הזאת. זאת בושה וחרפה, ההתייחסות הזאת לכנסת. זה שר שהוא נורבגי, גם ככה זה לא שהוא לא נמצא פה כל הזמן.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, הוא לא נורבגי. הוא נורבגי?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כן. יש הצעה לסדר-היום על יוקר המחיה, אפשר להגיע.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני בהחלט חושב, שחלק מהרפורמות שאנחנו צריכים לעשות זה כבוד יותר למוסד החשוב הזה בכנסת, למרות שהייתי שר נורבגי בתחילת הדרך - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שלח לי במייל.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אגיד לו שישלח לך במייל. ואותי תשאלו שאלות על מורשת, בשמחה רבה אני אענה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. יש חבר כנסת מהצד שרוצה דקת דיבור? לא.

שלום דנינו (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

לא, חבר הכנסת דנינו, תסכים – חברי הכנסת כל כך רוצים הצעות לסדר-היום ולעשות עבודה פרלמנטרית, אתה יודע כמה זה חשוב. ואנחנו באים לפה – אז בשביל מה צריך את ההצעות לסדר-היום? טוב, אז אדוני חבר הכנסת פורר, אנחנו נצביע על העברת הדיון לוועדת - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כספים.

היו"ר סימון דוידסון:

כספים. ההצבעה תהיה להעביר את הדיון לוועדת הכספים. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – עשרה, אין מתנגדים. אני מאשר כי הדיון יעבור לוועדת הכספים.

היו"ר סימון דוידסון:

ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: הכנסת חומרים דו-שימושיים לרצועת עזה המשמשים לטרור. את ההצעה הגישו חברי הכנסת עמית הלוי, לימור סון הר מלך, עודד פורר, אוהד טל וסימון דוידסון. ראשון המנמקים, חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. שלוש דקות לכל אחד מכם. אני רואה רק אותך פה. עודד, אתה יודע שיהיה לך זמן דיבור פה, אם אתה רוצה, בהצעה הזאת. אז אתה תהיה הבא בתור, רק שתדע. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב בראש. כבוד השר, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אלה שביציע, אולי יותר מכול אני פונה כאן, בהצעה הזאת לסדר-היום, לתושבי עוטף עזה, תושבי שדרות ובארי, ניר עוז, נתיב העשרה, אלה שנמצאים בקו הראשון מול המפלצות הניאו-נאציות בעזה, שחוזרות להתעצם. אני רוצה, ברשותך, להתחיל בציטוט של הלוחם אלישע מדן, שכולנו מכירים, הגיבור שאיבד את רגליו בבית חאנון, שתיאר את אותו קרב ואמר: קיבלנו מידע שחוליית מחבלים צופה עלינו ועומדת לתקוף אותנו מאחת המנהרות. הגענו לבית שבו זיהינו מצלמה שמצלמת אותנו. קרענו את הכבלים שלה ועברנו לבית נוסף שבו היה פיר במרכז חדר. חצי דקה לאחר שהודענו שמצאנו את הפיר ואנחנו רוצים לפוצץ אותו, זיהינו מצלמה קטנה שמצלמת אותנו. כשהורדנו אותה, היה פיצוץ מטורף. כל השאר ידוע. המצלמה הזאת, חברותיי וחבריי לכנסת, כמו המצלמה שהביאה לרצח של שני חיילי יהל"ם ברפיח לפני כמה חודשים, כמו כל המצלמות האחרות של החמאס, הן אמצעי לחימה. הן לא מצלמות, הן אמצעי לחימה לכל דבר ועניין. והמצלמות הן פריט אחד ברשימה ארוכה שהכינוי שלה הוא "דו-שימושי". ותחת הכותרת, תחת המושג הנאיבי הזה, דו-שימושי, נבנתה המפלצת הניאו-נאצית של חמאס. אין סוף משאיות – לא עכשיו, לא בשנתיים האחרונות, לאורך שנים, דרך כרם שלום, דרך מעבר רפיח; במשך שנים ארוכות, אין סוף משאיות של דו שימושי. עוד לפני המנהרות בפילדלפי, לפני הכול, דו-שימושי. מה היה במשאיות האלו? דו-שימושי: מלט, שבנה ודיפן את העיר התחתית עם אין-סוף מנהרות הטרור שלה. ברזל, שהפך כידוע לרקטות ולטילים. דשנים חקלאיים שמהם ייצרו ומייצרים גם היום חומרי נפץ למטענים. בובות ילדים שהיו מוצרי הסוואה למארבים ההומניטריים. השטיחים שראינו, איך זקנים הולכים איתם כשהם מגולגלים ובתוכם RPG. כל זה לא קורה כטריק, זו לא תחבולה של האויב הזה. זה קורה כי בתרבות האסלאמית של החמאס אין דו-שימושי, דין ודאולה, חד-שימושי. אין דבר כזה אזרחי אצל חמאס. אין דבר כזה. כלומר, גם הדבר שאתה אומר: הינה, הכנסתי משהו אזרחי, משהו שיש לו שימוש אזרחי, כי זה מצלמה, כי זה גנרטור – אין דבר כזה. ואנחנו היינו בעזה וראינו שאין דבר כזה אזרחי. כלומר, מדינה שלמה – הייתה שם מדינה, כידוע; חמאס הוא לא ארגון בתוך איזה ארגון מחתרת בתוך החברה העזתית, הוא המדינה. וכל הדברים האזרחיים, לא חשוב אם זה בתי חולים, אם זה בתי ספר, היינו שם – אז בכיתה לימדו איך לרצוח ולמטה היה מחסן הטילים, איך עושים את זה בפועל. אין אזרחי. אין דו-שימושי. זה הכול חד-שימושי. אין אזרח, גם, האזרח כפוף לדיקטטור, הלוא הוא אללה, אללהו אכבר, שהוא תמיד אכבר, הוא תמיד יותר מ-, חזק מ-, כל התפיסה האלילית הפרימיטיבית הזאת של האסלאם. והתכלית היא אחת – לכפות על כולם את הרצון הזה שכולל את השמדת מדינת ישראל, השתלטות על דאר אל-אסלאם, דאר אל-חארב, כל מה שאנחנו מכירים. את כל זה ראה כל חייל ברצועת עזה. זה הרופא עם הגלימה הלבנה, שראינו עכשיו, שהזריק זריקת מוות לנועה מרציאנו, זה הרופא, האזרחי. וזה ארגוני הסיוע ואונר"א. אני אומר משפט אחרון. אנחנו יושבים בוועדת החוץ והביטחון, אדוני, ואני שואל: מה קורה עם המשאיות עכשיו? יש שיקוף? בהתחלה אמרו שאין שיקוף מלא, אחרי זה אמרו שיש שיקוף מלא, בסדר, ניחא. ומה נכנס? נכנס דו-שימושי? אומרים לי, נכנס דו-שימושי. מה זה נכנס, עכשיו? מצלמות, גנרטורים? אתם מכניסים עכשיו את הגנרטורים הקטנים, שהם כל החיים של עיר הטרור הזאת שממנה הגיחו מהמנהרות ורצחו את רוב החיילים שלנו. אומרים לי: המתפ"ש מאשר. המתפ"ש אישר, כך אומר נציג הרמטכ"ל בוועדה, המתפ"ש מאשר. אז אני ביקשתי להעלות את זה כאן לסדר-יומה הדחוף של הכנסת, הדחוף. אני מקווה מאוד שהממשלה, שהשר יקריא פה תשובה משמעותית, כיוון שזה נוגע, כמו שאמרתי בתחילת דבריי, לחיים ממש, לא רק של תושבי הקו הראשון אלא של כולנו. אנחנו את ההגדרה השקרית הזאת של דו-שימושי חייבים להפסיק. לעשות את זה עוד אחרי 7 באוקטובר ואחרי שראינו את הדו-שימושי, למה הוא שימש, זו כמובן קטסטרופה שלא מתקבלת על הדעת. לכן אני מבקש לדעת: מי מאשר את זה במתפ"ש? מי אישר את זה? איך הליך האישור? מה נכנס בדו-שימושי נכון להיום? ואני אסיים בכך ששמעתי שנציג מתפ"ש בקריית גת, באותו צוות בקומה השנייה שם, שמתעסק בהומניטרי, העיר הערות על כל מיני דברים דו-שימושיים שנכנסים. הנציג האמריקאי אמר לו, אדוני היושב-ראש: מה אתה פרנואיד, מכניסים את זה. היחידים שאחראים לביטחון אזרחי ישראל זה חיילי ישראל, לא אמירתים ולא אזרבייג'נים ולא אמריקאים. לכן אני מבקש ליתן לציבור תשובות, מה נכנס לרצועת עזה ומי מאשר את ההכנסה הזאת.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת עמית הלוי. חברת הכנסת לימור סון הר מלך – איננה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שוב, גם בנושא הזה, חבר הכנסת הלוי, טרחת יחד איתי, הגשנו הצעה דחופה לסדר-היום, רצינו שיעלה לפה הגורם הרלוונטי. אני מאוד מכבד את השר אליהו, אבל לא שאלנו על מורשת החומרים הדו-שימושיים שנכנסים לעזה, שאלנו על נושא ביטחוני. היה צריך לבוא לפה שר רלוונטי, השר הרלוונטי שעוסק בעניין.

שר המורשת עמיחי אליהו:

שר הביטחון, הגיוני - - -

היו"ר סימון דוידסון:

למה זה הגיוני, למה זה הגיוני?

שר המורשת עמיחי אליהו:

הוא שר ביטחון, יש לו עכשיו מקרה דחוף.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אין שום בעיה, יש שר ביטחון, יש שר במשרד הביטחון, יש שר לביטחון לאומי, שנמצא פה בבניין, אגב. יש מספיק שרים שרלוונטיים לעניין הזה כדי לענות, שהם לא בהכרח שר הביטחון אבל גם לא בהכרח שר המורשת. שוב, בכל הכבוד. וכמו שאמרתי, ופה אני עוד אעביר את הפנייה הזאת גם ליושב-ראש הכנסת, זה ביזוי של העניין, אבל זה גם מראה את ההתייחסות לנושא.

היו"ר סימון דוידסון:

אני אגיד לך מה? יותר מזה, זה צריך להיות בתחילת היום, בשעות שכל חברי הכנסת פה, והשרים חייבים להגיע. לדעתי, ככה אני רואה את זה. יש בזה חשיבות גדולה מאוד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני הייתי נורבגי חצי מהקדנציה שלי. אז אני אומר לך, כשחזרתי לפה, הבנתי את החשיבות של המוסד הזה. אני חושב שלא מספיק מכירים בערך של המקום הזה.

היו"ר סימון דוידסון:

נכון.

שר המורשת עמיחי אליהו:

המקום הזה, צריך לבנות לו - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הדבר הזה מוטל לפתחו של יושב-ראש הכנסת. ועכשיו לעניין עצמו. לעניין עצמו, לצערי, אתה יכול לעבור על עשרות התבטאויות של מי שהיום מכהן כשר הביטחון, איך לא ייכנס שום דבר לרצועה. הוא עוד באוקטובר 2023 הגדיל ואמר: לא יהיה לא חשמל ולא מים, גמרנו. זה החזיק בערך שבוע, האירוע הזה. וזאת אותה קונספציה שאנחנו נמצאים בה שוב ושוב ושוב. בזמנו, כשאביגדור ליברמן היה שר ביטחון, הוא הורה לעצור את הכנסת הדלק לחמאס, וראש הממשלה שלח לו מכתב: תחדש. בשום פנים ואופן לא לעצור, צריך להמשיך לתדלק אותם. אני לא מצליח להבין את ההיגיון המעוות הזה, שמדינת ישראל אחראית בכלל לאספקה לכיוון הזה. מה אנחנו אחראים לאספקה לעזה? אז הממשלה הזאת לוקחת את האחריות על עזה, ואתמול מגדיל לעשות שר הביטחון ומספר לנו שהוא הולך להקים גרעיני נח"ל ברצועת עזה – עוד אמירה שהחזיקה בערך עשר דקות, עד שהוא הפך אותה. בינתיים, מי שמקים גרעיני נח"ל בעזה זה חמאס. מי שמקים גרעיני נח"ל בעזה זה קטר וטורקיה, ששולחות את הפרוקסי שלהן לקחת חלק בעבודות. בינתיים הם מתחילים את השיקום של עזה עוד לפני שהיה פירוז הרצועה. אז אנחנו עוד מדברים על החומרים הדו-שימושיים שאנחנו מכניסים? מה שקורה פה זו עצימת עיניים מוחלטת, וחזרה לקונספציה של 6 באוקטובר בהיקפים חסרי תקדים. וצריך שהציבור יבין מה זה חומר דו-שימושי: זה אומר שאני לוקח חומר שאפשר, נכון, אפשר להשתמש בו ברמה האזרחית, אבל הוא יכול לשמש לטרור. מוצר שיכול לשמש לטרור. הדבר הזה, אסור שיקרה. חייבים לעצור אותו מיידית, לגדוע את העניין הזה מהשורש. אבל, לצערי, כשם שהממשלה הזאת לא התייחסה לזה ב-6 באוקטובר 2023, היא לא מתייחסת לזה גם בסוף דצמבר 2025, ועושה את אותן הטעויות. ואחרי כל המלחמה שעברנו, ואחרי כל המחיר ששילמנו, חמאס עדיין שולט בעזה, ומדינת ישראל ממשיכה להזרים ציוד לחמאס? זה מראה שכנראה מי שרוצה לברוח מוועדת החקירה הממלכתית יודע למה הוא עושה את זה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת פורר. חבר הכנסת אוהד טל – לא נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – פה, לא יכול לדבר. ישיב על ההצעה לסדר-היום השר עמיחי אליהו. בבקשה, אדוני. שלום, חברים וחברות, ברוכים הבאים לכנסת ישראל.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, דווקא במקום הזה – קודם הסכמתי עם חבר הכנסת פורר לגבי הצורך ששרים יגיעו לפה למליאה להשיב על הצעת חוק. במקרה הזה אני חושב שמותר לשר הביטחון של מדינת ישראל לא להגיע. אינני יודע במה הוא עסוק, אני בטוח שראשו ורובו בביטחון של מדינת ישראל. על גבי הדבר הזה - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בגלוי נאות, אני אבקש - - - לברר, האם היה היום איזשהו כנס של חבר מרכז ליכוד, ששר הביטחון השתתף בו הערב? מעניין לדעת - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני חושב שהרבה מאוד שנים לא היה למדינת ישראל שר ביטחון רציני כמו השר הנוכחי. אין ספק שהרפורמות הגדולות שהוא עושה בתוך מערכת הביטחון הן שינוי. הן לא אותה קונספציה, הן לא אותה תפיסה. אני לא מתכחש לביקורת ולשאילתה ששאלתם. אני חושב שהיא רצינית והיא במקומה עומדת. אבל על גבי הדבר הזה, צריך לומר בכנות: מדובר בשר ביטחון, אחד מהטובים שידעה מדינת ישראל בעשורים האחרונים. שינוי הגישה שלו, בוודאי ביחס לשר הביטחון הקודם, שכשל הן בניהול המערכה, כשל הן בניהול המלחמה, הן ביחס שלו לתיקונים ולרפורמות הנדרשים בתוך מערכת הביטחון – אנחנו נמצאים בשינוי מרענן. ותמיד יש לאן להשתפר. אני מקריא את דברי שר הביטחון: אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בטרם אתייחס ספציפית להצעה הדחופה לסדר-היום של חברי הכנסת אוהד טל, עמית הלוי, לימור סון ועודד פורר, אני מבקש לומר כמה דברים קצרים על הסיוע ההומניטרי בכללו. מדינת ישראל, מערכת הביטחון וצה"ל כמובן, פועלים בהתאם להסכמות שכוללות הפסקת האש ברצועת עזה, תוך נקיטת עמדה מאוד נחרצת כלפי כל הפרה מצד חמאס, כפי שהיה ניתן לראות בפעולות שלנו בשטח בשבועות האחרונים. כחלק מהמחויבות שלנו בהסכם הזה עומדת גם הסוגיה של הכנסת משאיות סיוע הומניטרי, המיועדות להבטחת קיומם של תושבי הרצועה. כפועל יוצא של מימוש המחויבות הזאת, מדי יום נכנסות לרצועת עזה מאות משאיות עם מוצרים חיוניים. משאיות אלו מכילות מזון, מים, דלקים, גז, תרופות, ציוד רפואי, אוהלים וציוד. הכנסת המשאיות לרצועת עזה מבוצעת תוך תיאום צמוד עם גורמי האו"ם, הארגונים הבין-לאומיים, המדינות התורמות והסקטור הפרטי. לצד זאת, חשוב לחדד עובדה בסיסית וחשובה ביותר. בכל הנוגע לציוד דו-שימושי, כלומר פריטי ציוד וחומרים שיש להם שימוש אזרחי, אך ניתן לערוך בהם גם שימושי צבאי, המדיניות שלנו היא זהירה, ברורה וקפדנית ביותר. מנגנון תיאום הפעולות בשטחים, המופקד, כידוע, על הנושא במערכת הביטחון, בוחן כל בקשה להכנסת ציוד דו-שימושי לגופה, תוך שהוא מציע לארגונים הבין-לאומיים חלופות שיאפשרו מענה הומניטרי לאוכלוסייה, וזאת מבלי שארגון הטרור חמאס יעשה שימוש ציני בסיוע לטובת ההתעצמות שלו, כפי שעשה לא אחת בעבר. אני מבקש, בסיום דבריי, להדגיש עיקרון חשוב נוסף. כפי שאנחנו מחויבים להפסקת האש בהיבט ההומניטרי, כך אנחנו נחושים גם להבטיח שמי שממשיך להרים ידו על ישראל ופוגע בחיילי צה"ל ידו תיגדע, בעזה ובכל מקום. כפי שנוכחנו רק לפני ימים ספורים, כתגובה להפעלה בידי חמאס של מטען שפצע את כוחותינו בשטח הצהוב של רצועת עזה, הנחינו, ראש הממשלה ואני, על סיכולו של המחבל ראאד סעד, ראש מטה ההתעצמות של חמאס. סעד עסק בימים שקדמו לסיכולו בשיקום ארגון הטרור חמאס, וכן בתכנון וביצוע של תקיפות נגד ישראל ובנייה מחדש של כוח התקיפה, וזאת תוך הפרה בוטה של כללי הפסקת האש והתחייבות חמאס לכבד את תוכנית הנשיא טראמפ. אנחנו נמשיך לממש את המחויבות שלנו להפסקת האש, ולוודא, בתקיפות הנדרשת, כי היא נשמרת גם מצד חמאס. תודה רבה לכם וערב טוב.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, השר אליהו. אדוני עמית הלוי, האם התשובה מספקת אותך?

עמית הלוי (הליכוד):

לא. אני מאשר - - -

היו"ר סימון דוידסון:

לא. אני גם – אז אתה רוצה להעביר את זה לדיון בוועדה?

עמית הלוי (הליכוד):

כן.

היו"ר סימון דוידסון:

איזו ועדה, בבקשה?

עמית הלוי (הליכוד):

החוץ והביטחון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

החוץ והביטחון.

היו"ר סימון דוידסון:

אנחנו נעשה הצבעה עכשיו על ההעברה של הדיון לוועדת החוץ והביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

שלושה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הדיון יעבור לוועדת החוץ והביטחון. ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: אסון באוסטרליה: רצח יהודים בנר ראשון של חנוכה. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יוסף טייב, מיכאל מרדכי ביטון, שלי טל מירון, יצחק קרויזר, דן אילוז, גלעד קריב, שמחה רוטמן ויבגני סובה. ראשון המנמקים יהיה חבר הכנסת יוסף טייב – שלא נמצא, נכון? רגע, רגע, מה, שלום? יוסף טייב איננו? אוקיי; מיכאל מרדכי ביטון – איננו; שלי טל מירון – לא פה; חבר הכנסת קרויזר – איננו; חבר הכנסת דן אילוז – איננו; חבר הכנסת גלעד קריב – איננו; חבר הכנסת שמחה רוטמן – איננו; חבר כנסת יבגני סובה – איננו. טוב, חבל מאוד. נושא כל כך חשוב. אז מה עושים? באמת, אף אחד לא נמצא פה? דיון כל כך חשוב. טוב, חברים, חבל מאוד.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו להציג את החוק. אדוני, בבקשה.

שלום דנינו (בשם ועדת החוץ והביטחון):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025. ברחבי מדינת ישראל פזורות עשרות אלפי מצלמות נייחות שהותקנו בעיקר לצורכי אבטחה על ידי רשויות, חברות ואנשים פרטיים. בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של החמאס ב-7 באוקטובר, הפעולות הצבאיות שננקטו בעקבותיה, עלה חשש ממשי שגורמי אויב יחדרו לאותן מצלמות וישתמשו בהן לשם קבלת מידע מודיעיני שיסייע להם לפגוע בפעילות צה"ל ובביטחון המדינה. משכך, התקינה הממשלה תקנות שעת חירום שהסמיכו את צה"ל ואת שב"כ לבצע פעולות בחומר מחשב הנמצא במחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת, במטרה לסכל או למנוע גישה למידע המופק מהמצלמה. לאחר מכן הוחלפו תקנות שעת החירום בחקיקה ראשית של הכנסת, שתוקפה הוארך מאז שלוש פעמים. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לערוך כמה שינויים בחוק הקיים. מוצע לנתק את הוראת השעה מהזיקה לפעולות הצבאיות המשמעותיות, כך שהסמכויות המוקנות במסגרתה לשב"כ ולצה"ל ימשיכו להיות מוקנות גם במנותק ממצב הלחימה. כמו כן, מוצע לצמצם את פעילות הפעלת הסמכויות, כך שסמכותו של צה"ל תחול רק אם מדובר בפגיעה ברציפות התפקודית שלו בשל הפעלת הסמכות על ידי השב"כ. מוצע כי תופעל לפי ייעודי שב"כ ספציפיים, סיכול ומניעה של פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי ובמוסדותיו, אבטחת אנשים, מידע ומקומות שקבעה הממשלה את פעולתם בתחום אחר שקבעה הממשלה, באישור ועדת הכנסת לענייני השירות, שנועדה לשמור ולקדם אינטרסים ממלכתיים חיוניים לביטחון הלאומי של המדינה. בסוף מוצע להאריך את הוראת השעה בשנה נוספת, וזאת עד ליום א' בטבת התשפ"ז, 31 בדצמבר 2026. הוועדה קיימה דיון גלוי וחסוי בהצעת החוק. במהלך שני חלקיו של הדיון הוועדה הייתה ערה לחששות שמעוררים ההסדרים המוצעים בהצעת החוק ביחס לפגיעת האפשריות בפרטיות או בזכות הקניין על המצלמות. בחלקו החסוי של הדיון נשמעו הסברים מפורטים אודות האמצעים שננקטים במסגרת הסמכה על הסכנה הגלומה והמתמשכת לביטחון המדינה בשימוש של האויב באותן מצלמות גם שלא בעת לחימה וכן הסבר על הדיווחים שהועברו לוועדה באופן חודשי. מההסברים המפורטים שוכנעה הוועדה כי יש חשיבות רבה בהארכת ההסדר הקיים ובהמשך פעילות צה"ל ושב"כ בתחום גם כשלא בעת לחימה עצימה. במהלך החודשים האחרונים וכחלק מחובת הדיווח של גורמי הביטחון המעוגנת בהוראת השעה, קיבלה ועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דיווחים עונתיים מגורמי הביטחון על ההסדר הקיים. בין היתר קיבלה הוועדה דיווחים על מספר העובדים והחיילים המוסמכים לעסוק בפעילות, תפקידם, סוגי הפעולות העיקריות שבוצעו לפי החוק ומספר אירועים מיוחדים או תקלות שאירעו בעת הפעלת סמכויות על פי חוק. יצוין כי הצעת החוק כוללת מנגנוני בקרה ובהם קביעת עקרונות המחייבים את נקיטת האמצעים שפגיעתם הפחותה ביותר, לתקופות הזמן הקצרות ביותר הנדרשות בנסיבות העניין; הוראות בדבר השבת המצב לקדמותו; חובות תיעוד הפעולות; איסור על שימוש או שמירה על מידע ובכלל זה ידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם; וכן חובות המשך דיווח עיתיות לוועדת המשנה למודיעין והשירותים החשאיים של ועדת חוץ וביטחון. כאמור, חבריי ואני השתכנענו בחיוניות ההסדר המוצע, ובכך שהפגיעה האפשרית באזרחים עודנה מזערית ביותר וקבועים בה מנגנוני בקרה מספקים. ההסדר ממוקד מאוד וקבוע בהוראת שעה עד סוף דצמבר 2026. להצעת החוק הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת שלום דנינו. אין הסתייגויות, יש בקשות דיבור. אני רואה שאף אחד לא נמצא פה – נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–5 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – עשרה, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025. חברים, הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025, נתקבל.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – עשרה, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר סימון דוידסון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת בועז ביסמוט, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק. יעלה ויבוא בועז ביסמוט, בבקשה, אדוני.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2025, שיזמה הממשלה. אדוני היושב-ראש, השירות במשטרת ישראל, שח"מ – שירות חובה במשטרה, מוסדר בסעיף 24 לחוק שירות ביטחון. סעיף זה נחקק בשנת 1995 כהוראת שעה שהוארכה מאז 18 פעמים. בסעיף נקבע בין היתר כי ניתן יהיה להציב חיילים לשירות ביחידות של משטרת ישראל, שעיקר פעילותן קשורה לביטחון המדינה ותושביה, ושנקבעו בצו, זאת בנוסף על ההסדר לגבי שירות במג"ב, שקבוע כהוראה קבועה בחוק שירות ביטחון. עוד נקבע כי לחייל שהוצב ביחידות האמורות תהיה הזכות להביע את התנגדותו לכך, ולשרת ביחידה רגילה של צה"ל. כמו כן, נקבע כי מעמדו של חייל שהוצב ביחידת משטרה יהיה זהה למעמדו של חייל סדיר בצה"ל בכל הקשור לחוקים הנוגעים לחיילים משוחררים ולחוקי השיקום. לבסוף, נקבע כי מספר המשרתים במסגרת זו ייקבע בידי שר הביטחון בהסכמת השר לביטחון לאומי ובאישור הממשלה וועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אדוני היושב-ראש, במהלך דיוני הוועדה עלו שאלות הנוגעות לאופי היחידות שבהן מוצבים החיילים, הפרופיל שלהם ותנאי שירותם. כמו כן, דנה הוועדה בהצבת החיילים במשטרה בעת הנוכחית על רקע סוגיות הנוגעות לצורכי כוח אדם בצה"ל. הוועדה השתכנעה כי בעת הנוכחית עדיין יש צורך בהצבת חיילים במשטרה אולם החליטה לאשר את הצעת הממשלה להאריך את הוראת השעה בשנה אחת בלבד, עד 31 בדצמבר 2026. בצד זאת, כדי להגביר את הפיקוח על שירותם של החיילים המוצבים במשטרה, קבעה הוועדה הסדר דיווח חדש, שבמסגרתו ידווח השר לביטחון לאומי אחת לשישה חודשים לוועדת החוץ והביטחון על הצבת חיילים במשטרה, ובכלל זה על מספר החיילים ששובצו במשטרה ביחידות שבהן שובצו. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת ביסמוט. כפי שאמרנו, לא הוצגו הסתייגויות אבל יש בקשות לרשות דיבור. חבר הכנסת יאיר לפיד – לא נמצא; מאיר כהן; קארין אלהרר; מירב כהן; אלעזר שטרן; מיקי לוי; מירב בן ארי. רם בן ברק, בבקשה. יעלה ויבוא חבר הכנסת רם בן ברק. חמש דקות.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, יש ויכוח אידיאולוגי ביני לבין מי שקורא לעצמו "הציונות הדתית". ויכוח אידיאולוגי, שהוא לגיטימי, דרך אגב. אני יכול לחשוב ככה, הם יכולים לחשוב אחרת. אבל לא חשבתי אף פעם שאני אהיה במצב שאצטרך לתהות אם המילה "ציונות דתית" מתארת נכון את המפלגה הזאת. על דבר אחד אין ויכוח – הם דתיים. הם חובשי כיפות, הם הולכים לבית כנסת, הם דתיים. סבבה. אבל לגבי הציונות יש בעיה. כל הפעולות שעושה שר האוצר, ראש המפלגה של הציונות הדתית, הן רובן ככולן פעולות לא ציוניות. אם אתה רוצה דוגמאות – אדוני היושב-ראש, אתה בוודאי רוצה דוגמאות – אתן לך כמה דוגמאות: הוא קיבל החלטה לעשות רפורמה בחלב. שר האוצר, כשהגיע לאוצר, הפקידים אמרו לו: תקשיב, חייבים לפתוח את הכול ליבוא, זה יוריד את המחירים. מה נעשה? אנחנו נייעל את הרפתות. איך נייעל את הרפתות? אנחנו נקבע שהחלב יימכר למחלבות – במקום ב-2.25 שקלים לליטר, אנחנו נמכור ונייעל את הרפתות והם ימכרו את החלב ב-2 שקלים לליטר. נוריד 25 אגורות. ומה אתה חושב יקרה למחיר החלב אם החקלאי יקבל פחות 25 אגורות? בכמה ירד מחיר הקרטון, שנמכר היום ב-7.50 שקלים?

היו"ר סימון דוידסון:

ב-25 אגורות.

רם בן ברק (יש עתיד):

אפילו לא. יגידו: יש עלויות, יש פה, יש שם. אולי הוא ירד ב-10 אגורות. ומה יקרה לרפתות?

היו"ר סימון דוידסון:

סגרו.

רם בן ברק (יש עתיד):

סגרו. 400 רפתות אמורות להיסגר בגלל הרפורמה שמוביל שר האוצר. איפה הרפתות האלה נמצאות? בפריפריה בדרך כלל. מי מחזיק אותן? אנשים שיש להם רפת של מיליון ליטר, מיליון וחצי ליטר, יושבים בצפון, יושבים בעוטף עזה, הם מחזיקים את הרפתות האלה. האם זה נראה לך מעשה ציוני, אדוני היושב-ראש?

היו"ר סימון דוידסון:

לא, לא. ממש לא.

רם בן ברק (יש עתיד):

אוקיי. שר האוצר ממשיך ואומר: אני אוריד את יוקר המחיה. מה אני אעשה? אני אתן פטור ממע"מ לחבילות, במקום עד 75 דולר – 150 דולר. במי הוא פוגע, אדוני היושב-ראש? הוא פוגע במאות חנויות קטנות, 80,000 ליתר דיוק, שמשלמות מע"מ. והוא נותן פטור ממע"מ לחנויות בסין אבל לא נותן פטור ממע"מ לחנויות קטנות. למה הוא לא מגביל בחנות – על כל מוצר עד 150 דולר? תעשה פטור ממע"מ כמו שאתה עושה לחבר'ה בסין. לא. הוא יוריד את יוקר המחיה על ידי זה שהוא ייתן פטור ממע"מ לחנויות בסין אבל יסגור את החנויות בארץ. כמה אתה חושב שהן יחזיקו מעמד, החנויות הקטנות האלה, שמפרנסות 80,000 משפחות במדינת ישראל? ואני יכול לתת עוד הרבה דוגמאות, הרבה מאוד דוגמאות. אבל אני לא מצליח להבין איך מי שחורת על דגלו, שחורת בשם שלו את המילה "ציונות", מחרב את הציונות בארץ ישראל, מחרב את החקלאות, מחרב את העסקים הקטנים ומחרב את ביטחון המזון של מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. ניצב בדימוס יואב סגלוביץ'; בועז טופורובסקי; מיכל שיר סגמן. יוראי להב הרצנו? יעלה ויבוא חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

קריאה:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יוראי היה אחד מאנשי שבט גד, הוא מוזכר בדברי הימים ב'.

היו"ר סימון דוידסון:

שמעת? למדת משהו היום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כשנבחרתי לראשונה משולם נהרי מש"ס ניגש אליי ואמר לי: אני שמח שעוד אחד מראשי שבט גד מגיע לכנסת, כי גם הוא מוזכר באותו פסוק בדברי הימים ב'.

היו"ר סימון דוידסון:

יפה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אחלה משולם.

נאור שירי (יש עתיד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התפתחה סערונת סביב ההצבעה של יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה בעד חוק נישואים אזרחיים של יש עתיד שהצגתי כאן במליאה לפני מספר שעות. אמיר אוחנה הצביע בעד החוק. אבל זה לא יכול לחפות על העובדה שהוא, ואמרתי את זה הרבה פעמים מעל הדוכן הזה – אמיר אוחנה הוא עלה התאנה לממשלה ההומופובית בתולדות ישראל. הוא מצביע בעד, כשהוא יודע שהממשלה שלו תפיל את החוק הזה, כמו שהיא מפילה את כל החוקים שאני מביא בעד שוויון זכויות. אמיר אוחנה הצביע בעד, אבל הוא שותק כשקרעי מנסה להעביר בבית הזה חוקים הומופוביים; הוא הצביע בעד, אבל הוא שותק כשואטורי, סגן יושב-ראש הכנסת מטעם הליכוד, עומד מעל הדוכן הזה ואומר "כהנא צדק"; הוא הצביע בעד, אבל הוא שותק כשקיש, שר החינוך ממפלגתו, חונק וחנק את תקנת הסובלנות, שמתוכה מעבירים שיעורים של קבלת האחר בבתי הספר; הוא הצביע בעד, אבל הוא שתק כשבן גביר בחר למנות מפכ"ל הומופוב; הוא הצביע בעד, אבל הוא שתק והוא שותק כשמספר מקרי האלימות נגד להט"בים השנה הגיע לשיא של כמעט כל הזמנים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

פינדרוס. שכחת את פינדרוס.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה חושב שהוא שותק על אלימות נגד להט"בים - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא לא שותק? אמיר אוחנה הצביע בעד, אבל הוא דואג שהכנסת תשתוק, כי הוא פסל באופן אישי 12 שאילתות דחופות שהגשתי על אפליה נגד להט"בים, ובראשה אפליה בהגנה מפני אלימות. מחר בבוקר מתקיים בוועדה לביטחון לאומי – בזכות יושב-ראש הוועדה, לא בזכות אמיר אוחנה – דיון חסוי רביעי במספר בנוגע לגל האלימות נגד להט"בים בישראל, ששובר שיאים. איפה אמיר אוחנה? אינני יודע. אני רק יודע שהוא מצביע בעד כשהוא יודע שהממשלה תפיל את החוקים שאני מביא לבית הזה בעד שוויון זכויות. אבל כשכל הדברים הנוראיים האלה קורים, כשהאפליה משתוללת, כששרים וחברי כנסת בכירים, כולל אדוני שר המורשת, מפיצים פחד ושנאה כלפי אנשים באשר הם – הוא שותק. כששר המורשת - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני לעולם לא אעודד אלימות כנגד להט"בים. לעולם. - - - אני לא מוכן שיפעילו עליי אלימות או ינסו לחנך אותי, אבל אני אילחם כדי להגן על זכויות - - - של בן אדם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כשכתבת את המדריך לזיהוי טרור להט"בי והדרך להיאבק בו - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

למי שמפעיל נגדנו - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כשכתבת שאבא ואבא זה לא משפחה, זה נגד הטבע – אלו דברי הסתה, אדוני השר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אלה דברי עמדה, עמדה מוסרית, עמדה ערכית, אבל אני אילחם על הזכות – אף אחד לא יפגע בך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני השר, הומופוביה זה דעה? מותר להיות הומופובים?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני לא הומופוב. יש לי חברים - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה לא הומופוב? כשאתה אומר שצריך לעמוד בעוז מול משפחות להט"ביות, שצריך לגלות אומץ ולעמוד מול התופעה הזאת, שלשיטתך מנוגדת לטבע.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מותר לי לגלות אומץ מול אלימות. מול אלימות. מול סתימת פיות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מול אלימות? סליחה, כשבן זוגי ואני מקימים משפחה זאת אלימות? כלפי מי? כלפי מי?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני התייחסתי אליך? ביחסים שלך עם - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בוודאי, כשאתה אומר שצריך לעמוד בעוז מול משפחות גאות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כשאתה תבוא ותחנך אותי – זו אלימות; כשאתה תבוא ותיכנס לבתי הספר שלי – זו אלימות. כשאתה תבוא ותיכנס לחינוך שלי – זו אלימות. אבל אם מישהו ינסה לפגוע בך או לעשות אלימות כלפיך, אתה חושב שאני לא אגן עליך?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין דברים אלימים ממה שכתבת, אדוני שר המורשת, וכמו שלא תרשה לאף שר במדינה זרה לומר על שני יהודים שזה מנוגד לטבע ושצריך לעמוד בעוז מול המשפחה היהודית ולהיאבק בה – נכון שזה לא יעלה על דעתך? אז כמו שאנחנו לא מכשירים אנטישמיות ולא מוכנים לקבל אותה, כך גם הומופוביה היא מגונה. הומופוביה היא לא הבעת דעה, שר המורשת עמיחי אליהו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני לא הומופוב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מדובר בהסתה מסוכנת, שאגב, בגלל הדברים שנאמרים פה מעל הדוכן הזה - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - - מוכן לקבל - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - בידי שרים וחברי כנסת, בתי עסק של להט"בים נשרפים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יוראי, זה נורא ואיום. מה זה קשור?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

להט"בים חוטפים מכות בבתי הספר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

זה נורא ואיום, אבל אתה מבלבל, כי אתה הופך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מתבלבל.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מוכן להילחם, אם מישהו יפגע במישהו בגלל הנטייה המינית שלו, אני לצידך. אבל אני לא מוכן שאתה תבוא ותחנך אותי. אני לא מוכן שאתה תיכנס אליי לבתי הספר שלי. אני לא מוכן שאתה תבוא ותכתיב את הערכים שלך על הערכים שלי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זה ערכים?

שר המורשת עמיחי אליהו:

מה שאתה רוצה תעשה בבית שלך. אל תנסה לחנך אותי ואל תקרא לי "הומופוב" בגלל שאני חושב אחרת ממך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז אני אומר שוב, הומופוביה היא לא הבעת דעה. הומופוביה זאת הסתה, ועצם העובדה שאתה חושב שאני לא שווה לך, שאין לי זכות - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אמרתי שאתה לא שווה לי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זאת אומרת?

שר המורשת עמיחי אליהו:

יכול להיות שאתה יותר ממני, מה זה קשור עכשיו?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

רגע, הצבעת היום במליאה נגד נישואים אזרחיים, נכון?

שר המורשת עמיחי אליהו:

נכון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז מה ההבדל ביני ובינך? אתה התחתנת עם בת הזוג שלך, נכון? למה אני לא יכול להתחתן עם בן זוגי לשיטתך?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה טוען שאני כרגע בעד אלימות כלפי להט"ב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה כתבת מדריך לזיהוי טרור להט"בי והדרכים להיאבק בו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני כותב שאתה לא תכפה עליי את עמדותיך, שתהיה ליברל אמיתי ולא תכפה עליי לחנך את הילדים, וזה לא משנה שתקרא לזה "הומופוביה".

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הומופוביה היא לא דעה. העמדות שאתה משמיע הן הסתה מסוכנת. זה לא במסגרת הבעת דעה.

היו"ר סימון דוידסון:

טוב, תודה, יוראי.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יוראי, תפסיק לקרוא לזה "הסתה", יאללה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו לא נקבל את זה, ואנחנו נמשיך לעמוד בעוז מול הומופוביה, כהניזם וגזענות. אלו לא עמדות לגיטימיות, נקודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. ולדימיר בליאק – איננו; רון כץ. מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, חמש דקות לרשותך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 810 ימים למחדל, ואנחנו כאן בכנסת ישראל מצווים לזכור את הנופלים ולחבק את המשפחות השכולות, ורק ועדת חקירה ממלכתית תביא לחקר האמת. סגן אלוף תומר גרינברג, גיבור ישראל, נפל בשג'אעיה בדצמבר לפני שנתיים. לפני בערך שבועיים הייתה אזכרה לזכרו. באזכרה של תומר אשירה אשתו אמרה: "אני חושבת על תומר ומה שהגדוד שלו חווה ב-7 באוקטובר, על חייליו הגיבורים שמביאים לי חיבור חזק למילותיו של חיים גורי בהספד שלו לחבריו משיירת הל"ה. איך זה מרגיש? כאילו יש יד אחת חונקת והשנייה דוקרת בחזה ובבטן. כאילו כל הגוף מדמם ולא נותר בו אוויר. זה כאב שלא מרפה, שנתקע בגרון ומפריע לנשום. זה לבכות בשקט חרישי כדי שארבל לא תתעורר. זה לדמיין כיצד החיים יכלו להיות ולהגיד תודה שהם לא יותר נוראיים וליהנות ממה שנותר. "זה להסתכל על חצי הכוס המלאה ולדעת שלפחות היה לנו. אבל ממש טוב. כי גם כשהיה רע, הייתה אהבה, וזה שנעלמת לי בשיא האהבה רק מנחם אותי לדעת שלפחות ידענו בתוכנו לאהוב אחד את השנייה. לעיתים אני לא יודעת מה כואב יותר, להיזכר ברגעים המתוקים שלך עם ארבל וברגעים המיוחדים שלנו, או העצב על כל מה שאבד ולא יהיה יותר. כולם אומרים שירבו מפקדים כמוך, שאין עליך – באמת אין. אתה כבר אין, אתה לא פה. בבוש, כמה שאתה חסר, הלוואי והיית חוזר, גם אם רק לקצת." אז חבריי חברי הקואליציה ואדוני ראש הממשלה נתניהו, שנפקד היום מהמשכן, בבואכם לאשר חוק השתמטות, חוק שמבזה את החללים, חוק המתעלם מהלוחמים שנפגעו בגוף ובנפש, חוק המזלזל בכל אותם לוחמים שממשיכים ומתגייסים שוב ושוב בסדיר ובמילואים; לפני שאתם מאשרים חוק הפוטר משכול, זכרו את סגן אלוף תומר גרינברג, ז"ל, ואת אשירה, אשתו. אני מבקשת לנצל את שתיים וחצי הדקות שנותרו לי לדבר על הצעת חוק שירות הביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר). כמו שנאמר, מובאת כאן הארכת הוראת השעה בעוד שנה נוספת. החוק הזה התחיל ב-1995 ואפשר ניוד חיילים לשב"ס ולמשטרה. לאורך השנים, 30 שנה, ועדות ודוחות מבקר מדינה העלו ביקורת נוקבת – למה חיילים משרתים בנושאים שאינם קשורים ישירות לביטחון המדינה. ב-2006 הייתה ועדת בן בסט, שקראה לצמצם או לבטל – למשל, בסוגיות של חינוך ובריאות, לבטל לחלוטין שימוש בחיילים. הוועדה אמרה שצריך למצות את כוח האדם בצה"ל, אבל ממשלת ישראל לא אישרה את המלצות הוועדה. ב-2007 ועדת ברודט קראה לצמצום מה שלא ביטחוני; ב-2010 ועדת כהן קראה לבטל ולצמצם; ב-2012 דוח מבקר המדינה קבע שלא יכול להיות ש-30% מיחידות הסיור במשטרה מאוישות על ידי חיילים. הוא התריע שהם צעירים מדי, הוא התריע שיש להם מורכבות של תנאי שירות, הוא התריע שזה תפקיד רגיש מידי לילדים כל כך צעירים. ב-2021 הייתה ועדת קרני; ב-2022 היה אירוע הסוהרות בכלא גלבוע, זוכרים? וצוות חסון יצא באמירות נוקבות, ולכן הפסיקו את שירות החיילות בבתי הכלא ובשב"ס בכלל. ב-2015 הייתה החלטה לצמצם את ההצבה של חיילים במשטרה, אבל ב-2018 ההצבה חזרה במלואה. הצבא לא אמור לפתור את בעיות כוח האדם של משטרת ישראל. אז כאן עכשיו שוב מבקשים להאריך את הוראת השעה, בפעם ה-19, אבל קרה משהו ב-7 באוקטובר, קרה משהו במלחמת חרבות ברזל. אין לנו יותר פריבילגיה כזו – להציב מאות חיילים, שיכולים לחסוך ימי מילואים ויכולים להציל נפשות. המילואימניקים שחוקים. אנחנו היום צריכים צבא גדול, לא צבא קטן. אנחנו חייבים להתחשב בצורכי הצבא, ואם אנחנו לא נעביר את החיילים למשטרה ונשאיר אותם בצבא, נוכל לחסוך אלפי ימי מילואים. עכשיו אישרנו, לא מזמן, מאות אלפים של ימי מילואים נוספים. אני שאלתי את הצבא: האם זה יחסוך ימי מילואים? אמרו לי מפורשות שכן. ברקע יש לנו גם את החוק להארכת השירות הסדיר, יש לנו את חוק הפטור משכול ויש לנו את חוק ההשתמטות. באמת אני חושבת שדי, הצבא לא צריך לנייד חיילים כשביטחון המדינה הוא המשימה העיקרית. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפת הרכבי. טטיאנה מזרסקי. תעלה ותבוא חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש הנכבד, כנסת נכבדה, היום בבוקר בוועדת הפנים והגנת הסביבה התקיים דיון על הגדרת יישובי קו העימות ואזורי עדיפות לאומית בצפון. אני תושבת הצפון, והנושא מאוד מאוד קרוב לליבי. אני גם יושבת-ראש השדולה לפיתוח וחיזוק הגליל והצפון, ואני רוצה לומר כאן בצורה הכי ברורה שיכולה להיות: לכל יישובי הצפון מגיעה מדיניות הוגנת ושוויונית. אחרי המלחמה הארוכה שעברנו, וכל החיים השתנו – כלכלה, תעסוקה, תעשייה ותיירות – ביולי האחרון התקבלה החלטת הממשלה, והמדינה כבר הגדירה אילו יישובים הם יישובי קו עימות ויישובי עדיפות לאומית. אלא שהחלטת הממשלה לא תיקנה החלטות ממשלה מהעבר בצורה רטרואקטיבית. יישובים כמו כפר ורדים, יחיעם, שבי ציון, להבות הבשן, קיבוץ עברון, הם יישובים שמתמודדים עם מציאות ביטחונית מורכבת ונושאים בנטל ביטחוני וסכנות מצד החיזבאללה, שקרוב אליהם, ממש קרוב. אבל בפועל אותם היישובים לא מקבלים את אותן ההטבות שמקבלים יישובים אחרים, שכן הוכרו כיישובי קו עימות בעבר בהחלטות הממשלה הקודמות השונות. המדינה לא יכולה לדרוש מהיישובים אחריות וחובות ביטחוניות מחמירות ממועצות אזוריות ומועצות מקומיות, ואז לא לתת לתושבים ולמועצות את ההטבות שמגיעות להם בדיור, בחינוך, בתעסוקה ובתחומים אחרים. אי-אפשר להמשיך ככה ולהשאיר החלטות ישנות שלא מתאימות למציאות. הפתרון פשוט: צריך לעדכן את כל החלטות הממשלה שקשורות בנושא, ולוודא שכל יישוב בצפון שמתמודד עם סיכון ביטחוני מקבל יחס הוגן ושוויוני. ככה באמת מחזקים את הצפון. ומכאן אני רוצה להתייחס לנושא אחר, אומנם, אבל חשוב לא פחות. נושא הזוי. הממשלה שלנו, ממשלת ישראל, מקדמת באופן מודע ועדת טיוח לטבח 7 באוקטובר, וזה פשוט הזיה. הם לא רוצים לברר את האמת, הם רוצים לקבור את האמת. הקואליציה מבקשת לשלוט בוועדה, לכתוב את הכללים, לבחור את האנשים, אפילו להחליט מי ייצג את האופוזיציה. הנחקרים ממנים את החוקרים. זה פשוט לא הגיוני. זאת השחתה של הדמוקרטיה, וזה איום ישיר על אמון הציבור. בזמן שהביזיון מתרחש כאן, מול העיניים שלנו, מתנהלת בימים האלה החקירה החמורה בתולדות המדינה, כזאת שמגיעה עד לשכת ראש הממשלה. זה פשוט לא נורמלי. חקירה שבה יועציו של ראש הממשלה חשודים בקידום אינטרסים של גורמים עוינים קטריים בתקשורת הישראלית. אין דבר מסוכן ומטורף יותר. אני רוצה לשאול מכאן: בשביל מי עובדת לשכת ראש הממשלה בזמן המלחמה? בזמן שהחטופים הישראלים עוד היו מוחזקים בעזה, בזמן שצה"ל נלחם על ביטחון המדינה, על פי חשדות ופרסומים שונים אנחנו שומעים שלשכת ראש הממשלה קידמה אינטרסים של מדינה אסלאמית קיצונית שמימנה את טבח 7 באוקטובר. זה לא עניין פוליטי וזה לא ויכוח אידיאולוגי, זאת סכנה ברורה למדינת ישראל. הם ינסו להגיד שזה בולשיט, שהכול מומצא, שלא היה כלום ואין כלום. אבל האמת יוצאת לאור עכשיו, וכל הריקבון מתחיל לדלוף החוצה. הדבר הזה חייב להיכנס לפרק מיוחד בוועדת חקירה ממלכתית, פרק שיבחן את ההתנהלות של לשכת ראש הממשלה בזמן המלחמה. נברר מי קיבל את ההחלטות, מי קידם אינטרסים זרים. ההתנהלות הבזויה הזאת היא פשוט יריקה בפרצוף של המשפחות השכולות ומשפחות החטופים, של אזרחים שמבקשים תשובות, של המדינה שמבקשת אמת. ועדת חקירה ממלכתית זאת לא אופציה, זאת חובה. וזה יקרה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן; חברת הכנסת דבי ביטון. יסמין, את מדברת? בבקשה. תעלה ותבוא חברת הכנסת יסמין פרידמן. אתה ראית שנפל הנושא של אוסטרליה קודם?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני חושבת שהיום היה אחד – באמת, אני חייבת לציין שאני חסרת אנרגיות. היה היום אחד הימים שוברי הלב ביותר בכנסת. גם לעמוד פה ולראות רק את התמונה של רן שם, בודד. אני מקווה שהוא ישוב הביתה במהרה, לטליק ואיציק. המראה הזה של משפחות – פעם כאילו היה, יש עדיין, ביטוי: משפחת השכול. אף אחד לא רצה להיות חלק מהמשפחה הזאת, אבל כולם כיבדו את המשפחה הזאת, את משפחת השכול. והיום פתאום ראית שהמשפחה התפרקה. שני מחנות יושבים פה, עולבים אחד בשני, צועקים אחד על השני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סליחה, את לא יכולה להגיד שאלה שתי מחנות שעולבים. ממש לא.

היו"ר סימון דוידסון:

קודם כול – שני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היינו שם למעלה. עם כל הכבוד, היו שם חמישה אנשים – מלסמן לנו אפס, וכלפיי הוציאו גם אצבע משולשת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני ממש מבקשת שתעצרי את הסימטריה. אני אוהבת אותך, יסמין, אבל מה שהיה בצד הזה - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

צודקת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא הבנתי. הדם שלהם שונה, מירב? אני לא מבין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. סליחה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אז מה את רוצה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה גורם להם להוציא כלפיי אצבע משולשת?

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, אבל את יודעת כמה - - - אצבעות מהמשפחות האחרות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. לא הייתה העלבה הדדית. אני מקשיבה לה, וחוץ מזה היא חברה שלי, אז אני אומרת לה בשיא הכנות: אין סימטריה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

צודקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הלכתי, אחד האבות השכולים צעק לי במסדרון "חולרה". אוקיי? אף אחד ממועצת אוקטובר לא עשה את זה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לאף אחד. לאף אחד מהכנסת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

בטח שכן - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כשמירב כהן עלתה, הם עשו לה ככה – אפס, אפס. עליה. כשלפיד עלה, זה מה שהוא עשה. אז בוא. תן לי, אני בשיחה איתה. זה נראה לי קצת מוזר גם - - -

היו"ר סימון דוידסון:

עשו דברים אחרים, אפילו לא נעים להגיד, חלק מהאצבעות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. גועל נפש. אז אני יודעת שקשה, אבל אנחנו חייבות לעצור את זה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נורא. ואנחנו גם לעולם – להבדיל, אנחנו לעולם לא נענה להם ולא נגיב להם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברור. גם כשהוא דיבר אליי, לא עניתי לו בכלל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. אנחנו לא עושים את זה. אבל לראות את זה מול העיניים, זה היה פשוט נורא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, נכון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

פשוט נורא, פשוט שובר לב. בכלל, כל האירוע הזה שובר לב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה נכון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עומדות כאן משפחות שהיקירים שלהן נרצחו, והן באות ומתחננות לדעת מה קרה להם. זה כאילו המשך של שבוע מטורלל. כי הגיע לכאן קלנר עם הצעת החוק המטורפת הזאת, שקורעת את העם, שעושה רק רע, עוד רע לשנתיים הנוראיות והמזעזעות האלה. אתמול חוויתי עוד דיון של קלנר, בחוקה – חוק העמותות. הוא כאילו יחסית מתחת לרדאר, חוק העמותות, בגלל כל הטרללת שיש פה, אז חוק העמותות, אתה יודע, כולם חושבים שאולי הוא לא כזה נורא, ולא מדברים עליו בתקשורת אז אולי לא כדאי לבדוק מה קורה שם. חבר'ה, חוק העמותות מפרק את החברה האזרחית, מפרק עמותות. אוקיי? עמותות שעוסקות – אחת מהנתמכות, שקיבלו תמיכה ממדינה זרה כביכול, הייתה של החוקרות שחקרו את מעשי האלימות בנשים ב-7 באוקטובר, את כל מעשי האלימות המזעזעים, שישבנו בוועדה ושמענו אותם. החוקרות קיבלו תמיכה מחו"ל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

חברה אזרחית שנשאה על כתפיה את המדינה במשך חודשים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כשהממשלה לא תפקדה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הממשלה הייתה משותקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרו לנו: תקנו זרים בכסף שלכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בזמן שהממשלה השתבללה לה בקונכייה שלה חודשים אחרי 7 באוקטובר, החברה האזרחית היא זאת שהייתה ברחובות, היא זאת שהייתה עם האנשים, וכרגע החוק של קלנר מבקש למחוק אותם. ולא רק אותם, זה יפגע בכולם. לא קיבלו שם עדיין את התגובה של המל"ל, לא של משרד החוץ. אנחנו מבינים שזה אירוע שעלול להיות כל כך קטלני למדינת ישראל, ועדיין, יושב קלנר, חבר הכנסת ה-nobody הזה – סליחה שאני אומרת את זה, אבל אני חייבת – ופשוט, חוק אחרי חוק – שמפרק את המדינה, שפוגע במדינה, שפוגע בלב-ליבה של החברה האזרחית, ועם זה אנחנו צריכים להתמודד. מבזבזים את הזמן של חברי הכנסת. במקום שנשב בוועדות שעושות דברים טובים, אנחנו צריכים לרוץ משבר אחד לשבר שני. מהתקשורת, ששלי יושבת שם מבוקר עד לילה, ועד לחוץ והביטחון, שמטי יושבת שם יום ולילה עם עוד חברי כנסת, ועד הכספים, שיושבים שם יום ולילה. במקום שנשב ונחוקק חוקים לטובת אזרחי מדינת ישראל, אנחנו צריכים כל הזמן לעמוד ולבלום את הטרללת של המדינה הזאת. אז חוק העמותות, קלנר, לא יעבור. הוא לא חוקתי, הוא לא ריאלי, הוא לא הגיוני והוא לא יעבור. תפסיק לבזבז לנו את הזמן עם כל הקשקושים האלה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. דבי ביטון. קינלי, אתה מדבר? יעלה ויבוא חבר הכנסת משה טור פז. חמש דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מסכים איתך, חברת הכנסת פרידמן, היה יום קשה בכנסת ישראל. נזכרתי בפסוקים שאנחנו נקרא השבת, בפרשת וַיִגש: "ויאמר יוסף אל אחיו: גשו נא אֵלַי, וַיִגָשו, ויאמר: אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אֹתי מצרָימה. ועתה אל תֵעָצבו ואל יִחַר בעיניכם כי מכרתם אֹתי הנה". וחשבתי על המכירה, אדוני היושב-ראש. חשבתי מה זה למכור בן אדם, מה זה למכור אח. אתה יודע, אנחנו בשנה הקרובה נצא לבחירות. מה זה השנה הקרובה? תשעה חודשים, לכל היותר תשעה חודשים סיוטיים, תשעה ירחי לידה, עד שאזרחי ישראל ילכו לקלפי ויבחרו שוב את האנשים שייצגו אותם. ואני חשבתי על הפסוק מהשבוע שעבר, איך אעלה אל אבי והנער איננו איתנו. איך? איך אנחנו נבוא אל אלה שבחרו אותנו אם לא עשינו את העבודה שלנו? וכן, אני יודע שאני משתמש פה במשל, אז הינה הנמשל: כל נבחר ציבור הגון אמור להעסיק את עצמו בשאלה הזאת – עם מה אני מגיע לאזרחים? בחרו אותי אנשים, מה עשיתי בקדנציה הזאת? מה סדר העדיפויות שלי? האם הוא היה נכון? האם שמעתי את הקולות? בתחום שבאחריותי, בטח אם אני יו"ר ועדה או שר, האם עשיתי טוב? האם אני מאמין בכל מה שעשיתי? האם הצבעתי עבור מה שטוב או עבור מה שקבעו אחרים? והינה, היום דיברנו על אותה ועדת חקירה, ועמדו פה בקהל אנשים ובדם ליבם – אתם יודעים מה הרגע שהכי דימם אצלי? זה שהם הפנו את הגב. מה זה אומר שמשפחות שכולות, משפחות 7 באוקטובר, מפנות את הגב לכנסת ישראל? ואחרי שנתיים מדממות, מהקשות שידענו בהיסטוריה היהודית, מעלה פה הקואליציה ועדה, שבסוף הוועדה הזאת תמנה את השופטים ותקבע את התוצאה. ואנחנו יודעים שבניגוד למה שמוכרים לנו, בוועדת חקירה ממלכתית בית המשפט ממנה את הוועדה והממשלה קובעת מה יהיה המנדט שלה. אבל לו זה לא מספיק טוב. ומי רוצים שיעמוד בראשם, מי הודיע שיוביל את ועדת השרים שתקבע את התוכן? ראש הממשלה, שהוא הנחקר מספר אחת, כי הוא האחראי מספר אחת לטבח 7 באוקטובר. אז מתווה ועדת החקירה, שהממשלה קובעת את הגבולות שלו וקובעת את ההרכב שלו, ומעניין גם למה קובעת את התוצאה שלו, מתחבר ישירות לזה שביבי מעולם לא מינה ועדת חקירה, בכמעט 20 שנות שלטון. אז הגיעו לפה משפחות שכולות והביטו מהיציע, וברגע מסוים הן הפנו את הגב, כי זה מה שהייתה שווה הכנסת היום. ואחרי שראינו איך עצימת עיניים ומקורבים ואנשים שלא ראויים בתפקידי מפתח מחרבים את המדינה היקרה הזו, ואיך מדינת אויב כמו קטר חדרה לקודש הקודשים של לשכת ראש הממשלה, אז כן, להביט בעיניים כלות בדחייה ובמסמוס של חקירה אמיתית של כשלי 7 באוקטובר – זה כואב. ולילה קודם ישבנו בוועדת החוץ והביטחון כמעט עד חצות הליל כדי לדון בחוק השתמטות, שלא יביא חרדי אחד לצבא, תוך כדי מלחמה, כשיש לנו 900 לוחמים הרוגים ו-20,000 פצועים, והכוח הלוחם של צה"ל מאבד אחוזים ניכרים, שאי-אפשר לפרט אותם. ובשנת 2026 התחזית הסבירה היא שכל חייל מילואים יעשה חודשיים וחצי, יותר מדי ימי מילואים על מעט מדי אנשים, תעסוקה קדושה להגנה על העם והארץ, ואז אנשים באים להשתמט פה בשם התורה. אוי לתורה הזו, בושה לתורה הזו שבשמה משתמטים. אז ישאל את עצמו כל נבחר ציבור: איך אני אבוא אל הציבור ביום הבוחר והנער איננו איתנו? וכשנקרא השבת שיהודה פונה אל יוסף, והוא מתעקש על בנימין ואומר: "איך אעלה אל אבי והנער איננו אִתי" – מה הוא בעצם אומר? אני לא יכול לחזור הביתה בלי התוצאה. אז איך אנחנו חוזרים אל הציבור עם התוצאה הזאת? מה אנחנו עושים כדי שהאסון של 7 באוקטובר, שהממשלה הזאת אחראית עליו, לא יקרה שוב? חבריי בקואליציה, איך תחזרו הביתה והנער איננו איתכם?

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. יעלה ויבוא נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני זוכר שבאת ודיברת, דיברת על ועדת אגרנט. ואם אני מסתכל על 7 באוקטובר, אני לא בטוח שמסקנות ועדת אגרנט עזרו לנו ממש ב-7 באוקטובר. לא הייתי מגדיר אותה כאיזה ועדה מוצלחת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אמרתי שלא. שם עמדו שופטים. מי שניהל את ועדת אגרנט ומי שניהל את הוועדה של עסק הביש זה שופטים, וזה היה תוצאות לא טובות.

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי, בסדר. אז השופטים לא מנהלים כלום, הפוליטיקאים מנהלים הכול, ואז זה עובד ממש טוב. ראה ערך שלוש השנים האחרונות, זה פשוט הצלחה כבירה. מחר בוועדת הכספים – מה שנקרא off-topic ליום הזוועות שקורה פה, אבל באמת כולם יחסית אמרו בדיוק את כל מה שצריך לומר, לא שזה משנה למישהו, בטח לא לחברי הקואליציה – מחר בוועדת הכספים, או מחר או ביום ראשון, לא משנה, יש העברה וקיצוץ, אדוני היושב-ראש, של כ-200 מיליון שקלים מתוכנית 550 לחברה הערבית. יש קטע ממש יפה שעשו בכאן 11 – עד שיסגרו אותם הם עושים דברים טובים – בתוכנית מהצד השני. עומד ראש ממשלת ישראל, לצידו השר בן גביר והשרה גולן, האמת, הוא נראה שבוי באירוע הזה, כאילו הכריחו אותו, לא משנה מה. הוא עומד, הם מכריחים אותו להעביר כספים, כ-200 מיליון שקלים, שלקחו מכל מיני, תשתיות, חינוך, רווחה – לא משנה, אחרי זה נדבר על זה, והם מעבירים את זה לשב"כ ולמשטרה. כך הם יטפלו בפשיעה בחברה הערבית. כותבת השרה מאי גולן, תקשיבי חברת הכנסת בן ארי, או כמו ששקלים קורא לך, MBA.

אושר שקלים (הליכוד):

MBA.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה רואה, אני חזק בכינויים. לכל המצקצקים, האופורטוניסטים והפופוליסטים, לא יעזרו שום מתקני ספורט, לא בניית כיכרות, לא מתנ"סים. לא נותנים אקמול לגידול סרטני ממאיר".

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא אמרה את זה?

נאור שירי (יש עתיד):

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מציעה לה רק שתלך ותראה את הסרט המדהים. ראית את הסרט המדהים הזה? שבמקסיקו מישהו משתף פעולה עם ה-FDA, עם האמריקאים, שמייקל דגלאס השופט – אתה חייב לראות את זה – ואז אנטוניו בנדרס אומר לו בסוף, לאמריקאים, שיש להם מלא כסף, אז הוא אומר לו: אתה יכול לדאוג לי רק לתאורה במגרשי כדורגל. אתה מבין?

היו"ר סימון דוידסון:

זה מדהים.

נאור שירי (יש עתיד):

ראיתי את הסרט. שניכם בני אותו מחזור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה סרט מדהים. כי הוא מכר – כל המשפחה שלו נרצחה על סמים.

היו"ר סימון דוידסון:

נכון. נכון. ראיתי את זה. ראיתי את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, תעצור לו דקה. תעצור לו דקה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה דקה? דקה וחצי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דקה. זה סרט כל כך מדהים. הוא איבד את המשפחה, את כולם, בשביל המלחמה בסמים, וכשהאמריקאים, עם כל הכסף, אומרים לו: מה אתה רוצה? אז הוא אומר: רק תן לי תאורה למגרשי כדורגל. לא מבינים שחינוך וספורט מונעים שימוש בסמים, מונעים פשיעה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני ממליצה על הסרט, תכף אני אגיד לך את השם.

נאור שירי (יש עתיד):

ממליצה ממש. את יודעת מי המליץ לה לפני?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מישהו שלא מבין כנראה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, הפוך. בינואר 2021 אושרה תוכנית 922 – 15 מיליארד שקלים, בחברה הערבית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

של איזו ממשלה?

נאור שירי (יש עתיד):

בנימין נתניהו אומר: אנחנו עושים מהפכה – תשתיות, תחבורה, חינוך. אני רוצה שיהיו להם מגרשי ספורט. בפברואר 2021, לפני הבחירות, אבו יאיר. אני רוצה שיהיו להם מגרשי ספורט וחינוך בלתי פורמלי, אנחנו רוצים לייצר עידן של חינוך, קדמה, תשתיות. זה לפני בחירות 2021. בתוכנית הם מראים – במרץ האחרון עומד פה בנימין נתניהו, לדעתי זה היה ב-40 חתימות על הפשיעה בחברה הערבית, הוא אומר: הממשלה בראשותי עשתה יותר במכפלות תקציבים לחברה הערבית, מיליארדים רבים לתשתיות וחינוך. במרץ האחרון כתבה השרה: תוכניות עם שמות מפוצצים הן יפות מאוד לעולם המערבי, אבל לא לעולם העברייני. XOXO, אחת שיודעת. פשיעה במדינת ישראל בכלל, בטח בחברה הערבית, אבל גם בכל חברה – קודם כול, אם אתה מתעסק רק עם משטרה אתה בקצה. מניעת פשיעה זה חינוך, מניעת פשיעה זה רווחה, מניעת פשיעה זה ספורט, זה חינוך בלתי פורמלי, זה מגרשים, זה לא לגרום לילדים לשבת על הברזלים, לא לגרום להם לזרוק אגרטלים וואזות לפנים של אנשים שמסתובבים. ככה מטפלים בפשיעה. כמה כושלת את בבסיס הרעיוני שלך, כמה חסרת הבנה את באיך מטפלים בפשיעה. כמה חסרת הבנה איזה כלים יש לתשתית של חינוך, של ספורט, של בריכות, של מגרשים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא לא מבינה.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה חוסר הבנה. הרבה פעמים אנחנו תוקפים אותם ברמה האישית על ההתנהלות שלהם, על היחסים שלה עם ממשלת טייוואן, על הסיבוב שהיה בלשכה שלה, מה עושים עם הרכבים הממשלתיים – אבל פה זו תקיפה ברמה האידיאולוגית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

וגם - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אפס הבנה – אפס הבנה באיך מטפלים בחינוך, אפס הבנה באיך מטפלים בפשיעה. וברמה הכי מקצועית היא והשר שלה, אנחנו מבינים לגמרי למה הוא שובר שיא אחר שיא. דניאל, הוא עצר לי את הזמן. ככה זה – הם פשוט לא יודעים לטפל. אתם פשוט לא יודעים לטפל. אתם רואים פשע וחושבים שאתם שמים על זה משטרה. אתם לא יודעים מה זה פשיעה, אתם לא יודעים מה זה טיפול, אתם לא יודעים מה זה חינוך, ובגלל זה המדינה שלנו נראית ככה – נכון, אושר?

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. אני רק אומר משהו – שלי, את מדברת? תעלה ותבוא חברת הכנסת שלי טל מירון. עד שהיא תעלה, אני אגיד לכם שכל שקל שמשקיעים בחינוך בלתי פורמלי, שעליו הוא דיבר עכשיו – אני מדבר עליו ארבע שנים וחצי פה. אני שמח שוסרלאוף מתחבר אליי, ואנחנו גם עושים פרויקטים ביחד. זה הזמן גם לפרגן לך, שר הנגב והגליל.

שר המורשת עמיחי אליהו:

ולהצביע עוצמה יהודית.

היו"ר סימון דוידסון:

כל שקל שאנחנו נשקיע בתשתיות לילדים, בספורט, בחינוך בלתי פורמלי, תנועות נוער, מוזיקה – כל שקל שנשקיע, אנחנו נחסוך 10 שקלים בטווח הארוך. תחשבו כמה מיליארדים זה. אבל אנחנו לא עושים את זה.

קריאה:

אין כמו השרים של עוצמה יהודית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז רגע, אני רוצה לתקן. לפני שאתה שם לה את הזמן – לסרט קוראים "טראפיק", וזה בניסיו דל טורו, לא עם אנטוניו בנדרס. אני ממליצה לכולם לראות איך בן אדם, טראפיק, שם את כל המלחמה שלו נגד הקרטלים, ובסוף כל מה שהוא ביקש זה תאורה למגרשי כדורגל.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, רגע. עמיחי, לאן אתה הולך? שלי מדברת.

היו"ר סימון דוידסון:

נכון. אחרי ששלי תסיים, אני אספר לך על תוכנית אמריקאית שנקראתMidnight Basketball, שזה גם כן דומה לזה, אבל בכדורסל. חמש דקות לחברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

כל אלה בקואליציה שגיחכו, אני דווקא ממליצה לכם להקשיב. אולי תלמדו משהו חדש. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על מושג במדע המדינה או בתקשורת פוליטית שנקרא "חלון אוברטון". שמעת על זה, השר וסרלאוף?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אוקיי, אני אספר לך, תחכים. חלון אוברטון זה בעצם מושג שמתאר טווח רעיונות ועמדות שנחשבים לגיטימיים וסבירים בשיח הציבורי באיזשהו רגע נתון. רעיונות שהם מחוץ לחלון, נתפסים קיצוניים או בלתי מתקבלים על הדעת, גם אם יש מי שתומך בהם. אז איך זה בעצם עובד בפועל? החלון הזה הוא לא קבוע, הוא זז עם הזמן. ואז בעצם פוליטיקאים, אנשי תקשורת, ארגונים וכו' יכולים להזיז את החלון הזה ולקחת נושא מאוד שנוי במחלוקת ונראה לנו קיצוני, ולהפוך אותו למיינסטרימי ומשהו מקובל. אבל זה נורא מפריע לי, חברי הכנסת. סליחה, זה ממש מפריע לי.

היו"ר סימון דוידסון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, כשאתם מדברים שם, אני לא סתם מעיר לכם. באמת, אני – זה אי-אפשר, הבן אדם פה לא יכול לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון, נכון. אני - - - לשלי. סליחה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה. שלום לכל מי שביציע. תלמידים – לא יודעת, אתם בתיכון? בחטיבה? כן? מכינה? כל הכבוד לכם. אז אני מדברת אליכם, כי זה דווקא יחכים אתכם. כמו שאמרתי, חלון אוברטון זה מושג שבו אנחנו לוקחים איזשהו רעיון קיצוני, בהתחלה כולם מסתכלים על זה ואומרים, מה, זה מטורף, זה קיצוני – ולאט-לאט אנחנו מזיזים את החלון וגורמים לרעיון הזה להישמע פתאום כאילו הוא מיינסטרים, כאילו הוא שפוי, כאילו הוא בסדר. ולמה אני מדברת על זה? כי בשלוש השנים האחרונות, בקדנציה של הכנסת הזאת, אני מרגישה שבמציאות הישראלית זה קרה לנו המון פעמים. זה קרה לנו עם ההפיכה המשטרית, שבהתחלה זה נראה משהו שלא יכול להיות שיקרה – ולאט-לאט הפכנו את ההמשגה לכזה. זה קרה לנו במה שאמרו לנו אחרי 7 באוקטובר על הגנרלים בצבא וכמובן, על כל מה שקשור למוסדות השלטון הדמוקרטיים – מערכת המשפט, השב"כ שלנו או עוד ועוד דברים בחברה הישראלית בשלוש השנים האחרונות, שבהתחלה היו נראים לנו בלתי אפשריים וקיצוניים, והפכו להיות איזשהם מיינסטרים. ומה קרה היום בכנסת ישראל, תלמידים? היום הייתה פה הצעת חוק פרטית של ועדת חקירה – ועדת טיוח במקום ועדת חקירה ממלכתית, שזה מה שהחוק במדינת ישראל מחייב – וזה מה שהקואליציה הזאת – כשהם היו באופוזיציה – צעקו ודרשו כשהיה הרוגלות, כשהייתה מלחמת לבנון השנייה. ופתאום עכשיו, באסון הכי גדול שקרה במדינת ישראל, בטבח 7 באוקטובר, בתחילת המלחמה היו כאן פוליטיקאים מהקואליציה, שרים בממשלה, שהתראיינו ואמרו: תהיה ועדת חקירה ממלכתית – פתאום השיח התחיל להשתנות. פתאום הם השמיטו את המילה "ממלכתית". פתאום הם אמרו שזה לא לעניין. איך אמרו אתמול המרגלים שעבדו בלשכת ראש הממשלה? להסיר את המילה "אחריות" מהלקסיקון, שחס ושלום המילה אחריות לא תידבק לראש הממשלה, והפכו את ועדת החקירה הממלכתית לוועדת חקירה ממשלתית, שהיא מטעם, שישבו בה פוליטיקאים שיחקרו את עצמם ויסירו אחריות מעצמם, ובכך הם מטייחים – והפכו את השיח הזה ללגיטימי, כאילו זה בסדר. אני רוצה להגיד לכם שבדיוק איפה שאתם יושבים עכשיו, היציע היה מלא במשפחות שכולות של אנשים שאיבדו את היקר להם מכול ב-7 באוקטובר, ועמדו פה שבורים ובוכים ועם שלטים. ומה הם רק ביקשו מאיתנו? הם ביקשו מאיתנו תשובות על מה קרה ב-7 באוקטובר לילדים שלהם, ליקרים שלהם, למה זה קרה, איך זה קרה. הם רוצים את חקר האמת. לא מעניין אותם הפוליטיקאים, לא מעניין אותם הטיוח, הכסת"ח, הסרת האחריות – מעניין אותם מה קרה. ואתם יודעים משהו? מגיע להם לדעת. מגיע להם לדעת בדיוק איך זה קרה, ולמה זה קרה. וזה יכול לקרות רק בוועדת חקירה ממלכתית, כמו שהחוק קובע, כמו שתמיד עשו במדינת ישראל. וכשהסתכלתי על היציע הזה וראיתי שם את אייל אשל ואת גיל דיקמן ואת רעות אדרי ואת הילה אביר וכל כך הרבה משפחות אהובות ששכלו – וסליחה שאני לא אומרת את כולם – שבשנתיים האחרונות פשוט היו בבית הזה כמעט כל יום כי הם רוצים לדעת מה קרה לילדים שלהם. זה מגיע להם. אנחנו לא נוותר על זה, ולא משנה מה יהיה, בממשלה הקרובה שתקום במהרה, אמן, זה הדבר הראשון שנעשה, כי מגיע לעם ישראל תשובות, ובעיקר – שזה לא יקרה לנו שוב. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. יש פה עוד? את, כבר מזמן היה התור שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה עכשיו? נימוק של הסתייגויות? בקשות רשות דיבור? יש עוד מישהו אחרי יש עתיד?

היו"ר סימון דוידסון:

אין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אפשר לעבור להצבעה.

היו"ר סימון דוידסון:

אז אנחנו נגיע, זה מה שאני עושה.

קריאה:

השר - - -

היו"ר סימון דוידסון:

שר – לא, אופיר אומר שלא. חברים יקרים, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2025, כנוסח הוועדה. רגע, אני אחכה לווסרלאוף, שלא ייפול. לך לאט. הצבעה. לאן אתה הולך? עמיחי, יש עוד הצבעה, שלישית. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2025, נתקבל.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 14, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר סימון דוידסון:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק נוכחות עורך דין בחקירת קטינים ואנשים עם מוגבלויות (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט, תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת בועז ביסמוט, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק. יעלה ויבוא, בבקשה, חבר הכנסת בועז ביסמוט.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025, שיזמה הממשלה. חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב–2002, נועד להסדיר את כליאתם של מי שנטלו חלק בפעולות איבה נגד ישראל או נמנו עם כוחות המבצעים פעולות איבה נגד ישראל, ואינם נופלים תחת הגדרת "שבוי מלחמה" שבאמנת ג'נבה השלישית, המסדירה את החזקתם של שבועי מלחמה. החוק, אדוני היושב-ראש, קובע הליך סדור לכליאתם של הלוחמים הבלתי-חוקיים – המכונים, בקיצור, לב"חים – ואמצעי הבקרה בביקורת השיפוטית עליהם. לצד זאת, החוק כולל מנגנון נפרד למקרים שבהם יש היקף נרחב של לוחמים בלתי חוקיים. במסגרת זאת, במקרים שבהם הכריזה הממשלה על מלחמה או הודיעה על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות, הממשלה, באישור ועדת החוץ והביטחון, מוסמכת להכריז על שינויים בתחולת החוק. במהלך תקופת תוקפה של ההכרזה התקופות המנויות בחוק ארוכות יותר, והדרג המוסמך ההחלטות לפי החוק נמוך יותר.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, אני מבקש. זה לא בסדר.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

ואולם גם מנגנון זה לא נתן מענה מספק להיקף הלב"חים שנלכדו במהלך הלחימה. משכך, הותקנו בתחילת המלחמה תקנות שעת חירום, שהרחיבו עוד יותר את התקופות המנויות בחוק והורידו עוד יותר את הדרגים המאשרים. בהמשך הוחלפו תקנות שעת חירום אלה בחקיקה ראשית כהוראת שעה שהוארכה כמה פעמים, ואף נערכו בה תיקונים בהתאם לצרכים המשתנים. בין היתר, נוספו הוראות לעניין קיום דיונים בהיוועדות חזותית. הוראת השעה הנוכחית פוקעת בשבוע הבא, ביום י"א בטבת התשפ"ו, 31 בדצמבר 2025. נוכח הצרכים המבצעיים וכמות הלב"חים שעודם כלואים בישראל, אדוני היושב-ראש, מוצע להאריך את הוראת השעה בשלושה חודשים נוספים, עד ליום י"ג בניסן התשפ"ו, קרי 31 במרץ 2026. במקביל מוצע במסגרת הצעת החוק להאריך את תוקפה של ההכרזה מכוח החוק בחודש נוסף עד ליום ט"ו בשבט התשפ"ו, 2 בפברואר 2026. עם זאת, מוצע להתאים את המועד להוצאת צווי כליאה קבועים, מועד הביקורת השיפוטית, משך הזמן המרבי למניעת מפגש של כלוא עם עורך דין, והזמנים המרביים הנוגעים לכליאתם של קטינים, ולקצר אותם בהתאם לצורכי גורמי הביטחון שהוצגו בוועדה. בנוסף, לנוכח פקיעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים, (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שאליו הפנתה הוראת השעה, מוצע לעגן את ההסדרים הנוגעים לקיום דיונים בעניינם של לב"חים בהוראת השעה, מבלי להפנות לחוק האמור, שתוקפו פג. באופן דומה, במסגרת הצעת החוק נערך גם תיקון עקיף בחוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון), התשפ"ד–2024, הקובע הוראות בנושא היוועדות חזותית של חשוד בעבירת ביטחון. אבקש, אדוני היושב-ראש, מחברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. בקשות דיבור בלבד. מירב? תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, היום היה יום קשה מאוד. גם לא דיברתי בכלל במליאה, עכשיו זו פעם ראשונה שאני מדברת. חשוב לי כן לסיים או לסכם את היום הנוראי הזה, המגעיל הזה, שבו משפחות שכולות, עם התמונות של יקיריהן, בוכות. אבא של אלרואי, באמת –אלרואי הגיבור; בן שטרית – רפי בן שטרית יוצא מחוץ למליאת הכנסת, קורא קדיש; אבא של רוני אשל, אייל אשל, חברי היקר והאהוב, קורע את חולצתו. איך הגענו למצב הזה, איך הגענו לבלגן הזה? מאוד פשוט. יש אחד, קוראים לו ביבי נתניהו. את כל החקיקה החרדים, מה שנקרא, טרפדו, אבל על החוק הזה הוא אמר להם: זה החוק הכי חשוב לי. ואז החרדים, שוויתרו על כל החקיקות החברתיות, הכול העיפו, רצו, רצו, רצו כדי לעזור לביבי להעביר את החוק הבזוי הזה באמצעות הפרוקסי שלו קלנר. אין לו שום משמעות. זה הדבר הכי חשוב לביבי, להקים ועדת טיוח. עכשיו ראיתי שהוא גם עשה סרטון של כמה משפחות שכולות, של: בואו תסתכלו לי בעיניים. אז בוא אני אגיד לך, אני מאוד מקווה שמתישהו הוא יבוא – לא שאכפת לי, הוא גם יכול לטוס לארצות הברית ולהישאר שם, אני לא ממש אחשוב שזה הפסד גדול. אבל בוא, אני אומרת לך שאם הוא יבוא לכאן, אם הוא יבוא לכאן, הלוואי והוא היה מסתכל להם בעיניים. הלוואי והוא היה הולך למשפחות שכולות. אתה יודע שמאז שהוא ביקר אצל אורן סמדג'ה – סימון, הבן שלו, עומר, הבן של אורן – זו הפעם האחרונה שהוא היה אצל משפחה שכולה. זה היה ביוני לפני שנה וחצי. מאז הוא לא נכנס לבתים של משפחות שכולות. המשפחות השכולות היחידות שהוא מקבל הן מפורום גבורה ואצלו בלשכה. להבדיל, אבל זה בדיוק כמו שכל הדלקת נרות שלו או שהוא עושה עם חיילים, או עם שוטרים או עם בכירים של חב"ד. הוא לא הולך לציבור. הוא לא עשה הדלקת נרות עם הציבור, נגיד, לא יודעת מה, עם קיבוצים בניר עוז ובארי. הוא מפחד. מה, הוא ילך לשם? אפילו הוא לא הולך לנתניה, או סתם לתל אביב. או שוטרים או חיילים או חב"ד. אבל אין לי זמן לזה, אני רוצה להגיד משהו בשתיים וחצי הדקות האחרונות שנותרו לי. אני רוצה לדבר על הפרשייה הכי חמורה בעיניי, הבגידה של ראש הממשלה באמצעות הצוות שלו, הלשכה שלו, המזוהמת, המזוהמת בכסף קטרי. אני יודעת שרובכם בכלל לא צופים בפלדשטיין, דרייפוס הישראלי, על פי אמיר אוחנה – ככה הוא קרא לו, "דרייפוס הישראלי" – אתם בטח לא צופים. הלוואי ותצפו, הלוואי ותראו איזה דבר נורא זה שיועצים בלשכה שלך מקבלים כסף קטרי, שיועצים הכי קרובים שלך מהדדים מסרים של קטר, מדינת הטרור, מדינה שמימנה את חמאס שנים, שאירחה את בכירי חמאס ב-7 באוקטובר. הרי מה היה קורה אם זה היה אצל לפיד, אצל בני גנץ, אצל ליברמן? הרי שערי הגיהינום היו נפתחים עליהם. ואני לא מצליחה להבין: לוקחים אדם כמו פלדשטיין – באמת, הוא לא עובר את הבדיקה של השב"כ, אז הוא נופל, הוא לא מצליח, הוא לא מצליח להיות חלק מלשכת ראש הממשלה. הוא מבין שאי-אפשר להעסיק אותו ככה – אוריך, הבוס שלו – אז הוא אומר לו: תהיה עצמאי ותשלח חשבוניות לרשות ההסברה, נדאג להביא לך כסף. הוא שולח חשבוניות, פלדשטיין שולח חשבוניות לרשות ההסברה, אבל גם רשות ההסברה לא מעבירה לו את הכסף. מה, תגיד לי אתה, אדון אוריך, לא נראה לך קצת מוזר? הוא לא יכול לקבל כסף כי הוא נפל בחקירת השב"כ בגלל שימוש בסמים, הוא לא מצליח לקבל כסף מרשות ההסברה; לא נראה לך מוזר? למה אתה מתעקש לקחת אותו? אז כשאתה לוקח אותו, מי שמעביר את הכסף בסוף זה לוביסט של קטר, שמעביר מסרים קטריים. ולאף אחד מכם, בתוך מחלקת הדגים הקפואים, לאף אחד לא אכפת? ראיתי שהיום שיקלי אמר משהו, אלי דלל אמר משהו. זה לא מעניין אף אחד? אתם לא דורשים חקירה אמיתית? איך הגעתם למצב הזה? העיקר על כוח 100, על הפצ"רית, על היועמ"שית פתחתם כאן ב-100 קמ"ש, אבל סוכנים קטרים בתוך לשכת נתניהו - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. - - אף אחד לא אומר מילה. אתה יודע, בועז, אתה אחד היחידים שמצוטטים שאומר שהוא נגד התערבות קטרית, אתה יודע את זה? אז תשמע, בועז, יש התערבות של קטר בתוך לשכת נתניהו.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

אני לא מבין למה זה לא גורם לך לחשוב איפה היינו – רגע, רגע, רגע, פנית אליי. אני אגיב לך, אני אגיב לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מצוטט שם אצל אבישי גרינצייג, לא אני – ראית את הכתבה של אבישי גרינצייג?

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

לגבי הפצ"רית, לא שמענו אתכם. לא שמענו אתכם, לא שמענו אתכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא על הפצ"רית, אתה מצוטט על קטר. אין לך מה לעלות, כי לא הקשבת לי.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

הפצ"רית, זה לא היה חמור? רגע, הפצ"רית – לא חמור? לא שמענו מילה. דממה, דממה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרתי, איפה כל אלה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חברת הכנסת בן ארי. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא מקשיב בכלל.

היו"ר אליהו רביבו:

האם השר מעוניין להשיב? לא מעוניין להשיב. חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור כעת להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–3 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו.

היו"ר אליהו רביבו:

בעד – 14, אין נמנעים, אין מתנגדים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, חכה, יש קריאה שלישית.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025, נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת כי הצעת כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025, עברה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר אליהו רביבו:

חברי הכנסת, אנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני המכובד.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

תודה. ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אזרחי מדינת ישראל, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר תחת הסעיף של חופשה מיוחדת לאסיר. חבריי חברי הכנסת, בשנתיים האחרונות חלה עלייה מתמדת בהיקפי הכלואים בבתי הסוהר. זה לא סוד, המגמה הזו הואצה בחדות עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל והמעצרים הרבים שבוצעו במהלכה גם מעזה וגם מיהודה ושומרון. כתוצאה מכך הכריז השר לביטחון לאומי באישור הממשלה ובאישור הוועדה לביטחון לאומי על מצב חירום כליאתי, המאפשר להלין אסירים בניגוד להוראות הדין הבין-לאומי לעניין שטח מחיה מזערי ולעניין חובת ההלנה על מיטה, וכן לשכן אסירים מינהליים באותו תא עם אסירים שפוטים. המטרה הייתה מאוד ברורה – הראשונה, להקל על מצוקת הכליאה; השנייה והחשובה ביותר – להקטין סיכון ללוחמי הכליאה; והשלישית, אולי באמת אחת היותר-חשובות בהתבוננות הכלל-לאומית שלנו – לאפשר קליטה של אסירים נוספים. בין הצעדים שננקטו היה חקיקתו של החוק המאפשר מתן חופשה מיוחדת. זה כמובן היה בהמשך לפעולות שנעשו להכשיר אגפים נוספים מתוך הקיים ולבנות אגפים נוספים בהיקפים חסרי תקדים למה שהכרנו עד היום בשירות בתי הסוהר. אדוני היושב-ראש, החוק מסמיך את נציב בתי הסוהר או סוהר בדרגת גונדר שהוסמך לעניין זה, לתת לאסיר בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת לתקופה שלא תעלה על 45 ימים. חשוב לומר, חבריי חברי הכנסת, שההסדר חל אך ורק על אסיר שהוא אזרח או תושב ישראל, שיתרת מאסרו אינה עולה על 45 ימים ביום יציאתו לחופשה, ואינו חל על אסירים שהורשעו בעבירות חמורות, כמו עבירות ביטחון, עבירות אלימות חמורות, עבירות מין, עבירות אלימות במשפחה, כניסה והתפרצות למבנים ועוד. ההסדר נחקק במרץ שעבר, ותחילה נקבע כהוראת שעה לשלושה חודשים. הוראת השעה, אדוני היושב-ראש, הוארכה מאז שלוש פעמים. כעת ביקשה הממשלה להאריך את הוראת השעה פעם נוספת עד יום י"ז באב התשפ"ו, 31 ביולי 2026. נוכח התמשכות משבר הכליאה והיותן של החופשות המיוחדות אחד הכלים בהתמודדות עימו, השתכנעה הוועדה בראשותי בצורך להאריך את הוראת השעה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחבריי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אך רגע לפני שאסיים, אי-אפשר לסכם בלי לומר תודה לצוות הייעוץ המשפטי, שממשיך לעשות עבודה יומם ולילה כדי לאפשר לנו לחוקק ולהעמיד את הדברים על דיוקם, בראשם עודד בן יצחק ואסף הייזלר; למנהל הוועדה ולכל הנהלת הוועדה בראשות לאה גופר; לאנשי המשרד לביטחון לאומי; ובעיקר, אדוני היושב-ראש, לאלה העוסקים במלאכה בשירות בתי הסוהר. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, נכבדי יושב-ראש הוועדה, על הכלל ועל הפרט. האם הוגשו בקשות רשות דיבור, חברת הכנסת מירב בן ארי?

אופיר כץ (הליכוד):

לא, אין להם. אין לכם הסתייגויות.

היו"ר אליהו רביבו:

לא הסתייגות, בקשות דיבור.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, גם אין להם.

היו"ר אליהו רביבו:

הוגשו בקשות רשות דיבור, אך אף אחד מבין הרשימה שכבוד המזכיר העביר לידי אינו נוכח. לפיכך - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

למה? אני נוכח.

היו"ר אליהו רביבו:

לא הגשת. חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על חוק תיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025, לפי נוסח הוועדה. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 1 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק תיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025, נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן אני קובע בזאת כי הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025, עברה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני ט' בטבת התשפ"ו, 29 בדצמבר 2025. ישיבה זו נעולה. תודה, אדוני השר.