נתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית

חזרה לישיבות המליאה

ישיבת מליאה בתאריך 05/01/2026 בשעה 16:00

רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.

ישיבה

352

תחילה

5 בינו׳ 2026, 16:00

סיום

6 בינו׳ 2026, 0:20

סדר היום

חזרה לרשימת הח״כים

האתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים

ישיבת מליאה בתאריך 05/01/2026 בשעה 16:00 · קלפי

דברי הכנסת · DOC

למסמך הרשמי

הנוסח כאן חולץ מהקובץ הרשמי. המקור המחייב הוא הקובץ.

מקרא

היו"ר:יו״ר — יושב-ראש הישיבה
דובר:דובר — מי שקיבל את רשות הדיבור
דובר המשך:דובר המשך — אותו דובר אחרי הפרעה
אורח:אורח — דובר שאינו חבר כנסת
קריאה:קריאה — התפרצות מהמושבים, לא נאום
נושאנושא — כותרת סעיף בסדר היום
שאילתהשאילתה — כותרת שאילתה
הצעת חוקהצעת חוק — כותרת הצעת חוק
הצעה לסדרהצעה לסדר — כותרת הצעה לסדר-היום
(הישיבה נפסקה.)הפסקה — הישיבה נפסקה
הישיבה ננעלה.סיום — הישיבה ננעלה
(תרועת חצוצרות)הערת בימוי — מה שקרה באולם, לא דיבור

דברי הכנסת

יב / מושב רביעי / ישיבה שנ"ב /

ט"ז–י"ט בטבת התשפ"ו / 5–7 בינואר 2026 / 12

חוברת י"ב

ישיבה שנ"ב

הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש

יום שני, ט"ז בטבת התשפ"ו (5 בינואר 2026)

ירושלים, הכנסת, שעה 16:00

תוכן העניינים

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

נאומים בני דקה

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

אבי מעוז (נעם):

טלי גוטליב (הליכוד):

צגה מלקו (הליכוד):

עמית הלוי (הליכוד):

אלי דלל (הליכוד):

אריאל קלנר (הליכוד):

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אושר שקלים (הליכוד):

ממשלה קיצונית הפועלת בניגוד לרוב הציוני ופוגעת בלכידות הלאומית ובערכי היסוד של מדינת ישראל

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נעמה לזימי (העבודה):

אבי מעוז (נעם):

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

יאיר לפיד (יש עתיד):

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

יאיר לפיד (יש עתיד):

הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

שר החינוך יואב קיש:

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

דבי ביטון (יש עתיד):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

מירב בן ארי (יש עתיד):

רון כץ (יש עתיד):

מאיר כהן (יש עתיד):

מיקי לוי (יש עתיד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

נאור שירי (יש עתיד):

ירון לוי (יש עתיד):

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6427/25 וכלה בהצעת חוק פ/6448/25: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – איסור הפליה מחמת מוגבלות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק הכנסת (תיקון – בחירת יושב-ראש ועדה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק דיווח לכנסת על הטרדות מיניות בשירות הביטחון הכללי ובמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים והטיפול בהן, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה) (תיקון – דרכי מימוש והחלה על פסקי דין חלוטים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מתן פסק דין במקרי אלימות קשים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק שירות מידע פיננסי (תיקון – פטור וגישה למידע לסוכני ביטוח), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק עיון במרשמי המקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מחיקת חוב בנקאי לעסקים זעירים, קטנים, בינוניים ואזרחים חדלי פירעון), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על פגיעה בקטין או בחסר ישע), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת סימון דוידסון; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – תיעוד מכירת כרטיסי SIM אנונימיים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג מינימלי לשני המינים ברשימת מועמדים לכנסת), מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – משך מעצר מרבי ועילות מעצר), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – פיצוי לעצור ששוחרר ממעצר), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק הבטחת קשר בין ילדים והוריהם, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, אושר שקלים, אריאל קלנר, עפיף עבד, ניסים ואטורי, חנוך דב מלביצקי, רון כץ, סימון דוידסון, נאור שירי, מטי צרפתי הרכבי, מיכל שיר סגמן, צגה מלקו, חוה אתי עטייה ואוהד טל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אכיפת עבירות תעבורה על ידי רשויות מקומיות), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת איתן גינזבורג, ינון אזולאי, אלי דלל, רון כץ, שמחה רוטמן, נאור שירי ויעל רון בן משה; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (העסקת סוהרים בתשלום), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק הקמת חדר מיון בקריית שמונה, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – גיל המקנה אי-המתנה בתור), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק הסרת תכנים מיניים שמפורסמים ללא הסכמה מרשת חברתית, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, ששון ששי גואטה, אושר שקלים, לימור סון הר מלך, אריאל קלנר, מישל בוסקילה, אכרם חסון, אביחי אברהם בוארון, פנינה תמנו, עאידה תומא סלימאן, יעל רון בן משה, מיכאל מרדכי ביטון, עודד פורר, שרון ניר, אופיר כץ, ניסים ואטורי ועפיף עבד; הצעת חוק הסרת תכנים מיניים שמפורסמים ללא הסכמה מרשת חברתית, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק הכנסת נשק ברישיון למקומות ציבוריים, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – השוואת תהליכי המיון, השיבוץ, התקינה וההכשרה, המסלולים המקצועיים ואופקי הקידום לנשים וגברים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי. עוד הונחה, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026. תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת. אדוני ראש הממשלה, לפני שישה ימים השופטים יצחק עמית, עופר גרוסקופף וגילה כנפי-שטייניץ החליטו החלטה: "ניתן בזאת צו על תנאי המורה למשיבים" – למשיבים זו הכנסת, אדוני היושב-ראש – "לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל חוק" – עוד לפני שאני ממשיך, אני מציע לעצור כאן. בא בית המשפט ואומר לכנסת שתבוא אליו ותיתן טעם מדוע לא יבוטל חוק. השערורייה הזאת, שבית המשפט מבטל חוקים, מאיין חוקים, מאייד חוקים, מאיין אותם ביישומיות שלהם, כל הדברים הללו – בחוסר סמכות, בשרירותיות, בכלי התערבות מוזרים, זה עצמו חייב לבוא לידי ביטוי בתשובה, גם של הכנסת. שלא לומר, על איזה חוק מדובר, אדוני היושב-ראש? על איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור. כלומר, מורים בעלי זיקה לטרור, תומכים בטרור, אנחנו בכנסת הזאת חוקקנו – גם זה עבר פה מסע ייסורים, כמו שכבודו זוכר – שהם לא יחנכו את אזרחי ישראל. ובא בית המשפט העליון ואומר שאנחנו ניתן טעם למה מורים תומכי טרור לא יחנכו את אזרחי ישראל. יש מישהו במדינה הזאת, יש אדם בעולם, שיכול לשאול שאלה כזאת, או שאין לו תשובה לשאלה למה המדינה לא תפקיר את ילדיה לחינוך של תומכי טרור? ואני אומר את זה כאן, אחרי שהחיילת הגיבורה רוז לובין, זו שהייתה חיילת בודדה, שהצילה את קיבוץ סעד ב-7 באוקטובר, ונשחטה כאן בשער שכם – על ידי מי? על ידי תלמיד א-ראשידיה, תלמידו של אבו שח'ידם – בעצמו רוצח, של אליהו קיי – שהיה מורה בבית הספר. אם יש משהו הכי ברור זה החוק הזה, ואני מאוד מקווה שגם הכנסת תעמוד לא רק על זכותה לחוקק, על חובתה לחוקק, אלא בוודאי – את החוק הזה, לא תאפשר להפקרות משפטית כזאת להתרחש אצלנו. תודה.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אסור להחמיץ את ההזדמנות, ואם צריך, אז חשוב שתיסע שוב לוושינגטון. ואני בטוח שיהיה לך כל גיבוי מבית שתצטרך, כי אסור לתת למשטר המסוכן של טהראן לנצח את העם האיראני, את המזרח התיכון, את העולם. לא בטוח שהזדמנות כזו תחזור בכלל, ולא תחזור בקרוב בפרט. ראש הממשלה, אתה אמרת ששלום עושים מתוך עוצמה. עכשיו, כשהשתמשנו בעוצמה, איפה השלום? איפה הנורמליזציה עם סעודיה? ויתרת עליו בגלל כמה שרים צעקנים. איך אתה, שהגדרת תמיד את ביטחון ישראל כמשימת חייך, מאפשר לקטר לחדור לעומק הלשכה שלך? נתניהו, תסתכל לי בעיניים – שנינו, גם אני וגם אתה, יודעים שאלי פלדשטיין היה עובד שלך. הוא היה צמוד אליך לאורך המלחמה; הוא היה איתנו בבור; הוא היה לידינו באקווריום בלשכה; אני ראיתי אותו בעיניים שלי. אז תכף אתה תעמוד פה, ואני מציע לך להישיר מבט לעם ישראל וסוף-סוף להסביר לו איך אדם שקיבל שכר וכסף אישי מקטר יושב לצידך ברגעים הכי מכריעים לביטחון ישראל. אם לא ידעת, תפטר את כל מי שהייתה לו יד בנושא הזה עכשיו, בלי משחקים. ואם ידעת, זה חמור יותר מכל התיקים שמתנהלים נגדך בבתי המשפט – זו פגיעה קשה בביטחון המדינה, ולעם ישראל מגיע הסבר. ולסיום, אני מבקש לפנות אליכם, חבריי חברי הכנסת. אם הייתי שם פה לשמאלי, כמו שאנחנו עושים בבחירות לנשיא ולמבקר המדינה ולוועדה לבחירת שופטים, קלפי, וכל אחד מ-120 חברי הכנסת היה נכנס להצביע הצבעה חשאית על מתווה השירות, היה פה רוב של 90 חברי כנסת. אם הייתי שם פה קלפי להצביע על חוקה מאוזנת שמעגנת את חוקי היסוד שלנו ומגבילה את הביקורת השיפוטית עליהם – היה פה רוב של 100 חברי כנסת. ואם הייתה פה הצבעה חשאית על חובת לימודי ליבה וחינוך ממלכתי – היה פה רוב של 110 חברי כנסת. העובדה שהקיצוניים שולטים במציאות של חיינו, ולא מצליחים, כתוצאה מכך, לקדם את כל הנושאים החשובים הללו – העובדה הזו היא, בעיניי, אחד מהאיומים הגדולים ביותר על מדינת ישראל. ולכולנו, לכל חברי הכנסת הציוניים והממלכתיים – כן, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה – יש אחריות למגר את האיום הזה. הדרך לעשות את זה עוברת בקלפי, אבל גם בהחלטות של אחרי הקלפי. הילדים שלנו ראויים שנשים הכול בצד, נקים עבורם ממשלה ציונית ורחבה שתבטא את מה שהעם רוצה, ולא פחות חשוב מכך, את מה שהעם צריך. תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היושב בראש, ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת – אדוני ראש הממשלה, באתי להשלים לך קצת חומר מוועדת חוץ וביטחון. האמת היא שחשבתי שעשו את זה חלק מהנציגים שלך, מהחיילים שלך בוועדה, אבל הם לא באים. הם לא באים גם כשבאים הורים שכולים שהצביעו לך והצביעו להם. אז אני אשתדל להשלים לך בקצרה, קצת. תשמע, מאיה מורנו, אתה מכיר אותה, הכרת את בעלה – הינה עוד אחד שמתחמק מהוועדה ומפריע לך להקשיב למה שמאיה מורנו אומרת – היא האלמנה של עמנואל מורנו. היא אומרת: החשש שלי הוא מקרע גדול מאוד בעם. אני מטבעי אדם אופטימי ומאמינה בעם שלנו ושיהיה פה טוב. אני חושבת שהציבור שלא משרת כרגע, קורה בו משהו. אבל ההנהגה שלו לא רוצה שהוא ישרת. אפי שהם, אבא של יובל שהם, שנהרג במהלך קרב בג'באליה בשוגג מאש כוחותינו, אמר: הוא נהרג מטעות במהלך הלחימה שנובעת מהשחיקה הממושכת של הלוחמים. כלוחם וכמפקד אני יודע וראיתי מה קורה כשחייל עייף ומותש. חייל כזה אינו חף מטעויות. אין בליבי על חבריו ומפקדיו של יובל. יש בליבי על מי שמונעים ממי שמבקש להתייצב, להתייצב. יש בליבי על הנהגת הציבור ועל מי שבוחרים להסדיר את ההשתמטות בחוק. צביקה גרינגליק – גם אותו אתה מכיר, אדוני ראש הממשלה – אבא של שאול גרינגליק, שנפל בעזה, אמר: 80 שנה אחרי, אנחנו מוצאים את עצמנו עם איזו רפורמה ביהדות שמתחילה לחפש 5,000 לגייס. איך קרה הדבר הזה? יש לנו פה כיפת ברזל. שים חליפה, שים עניבה, שים חולצה לבנה – ואתה פטור מכדורים. צבי זוסמן, אבא של בן שנפל – זה הכול רק מהשבוע, אדוני, בוועדת חוץ וביטחון – אני אב לבן, זכרונו לברכה, שנפל לפני שנתיים ברצועת עזה. חברי הכנסת מהליכוד והציונות הדתית, אתם מתעלמים מצורכי הביטחון ואתם תמיטו עלינו אסון. אדוני, אני אקצר. אני רוצה להגיד לך משהו, באמת. אתה היית ראש הממשלה ב-7 באוקטובר. יש דברים שאתה לא יכול לתקן. זה מה שקרה. זאת הייתה הממשלה ב-7 באוקטובר, זאת הייתה הקואליציה. אבל יש דברים שאתה עוד יכול לתקן. אתה עוד יכול לסובב את הספינה הזאת קצת. זה תלוי רק בך. תפסיק את מכונת הרעל. תגיד לשרים שלך שיקשיבו לשופט קולה, שהשופט עמית הוא אדם נקי.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לבקש ממך שני דברים קונקרטיים שהם דחופים בעת הזאת. קריית שמונה זאת עיר ייחודית שחטפה ושילמה מחיר, והפינוי הזה פגע בה. תושביה הלכו לתל אביב וראו מערכת רפואית טובה, ראו בתי ספר טובים, גנים טובים, עושר מוניציפלי ועושר של שירותים, והם נדרשים לחזור הביתה. חלקם לא חזרו. העיר הזאת לא תשוקם ללא החלטת ממשלה. בתקופה שלך, אני זכיתי כראש עיר להחלטת ממשלה על ירוחם, והבאנו 300 מיליון שקל שהעיפו אותנו קדימה לאיזון תקציבי, לצמיחה, לפיתוח. קריית שמונה לא תעמוד על הרגליים אם לא תטיל את כובד משקלך האישי ותבנה החלטת ממשלה מיידית של כמה מאות מיליוני שקלים – גם לייצב את התקציב העירוני כדי שייתנו שירות טוב, גם לעשות מוקד רפואת חירום ורפואת מומחים בעיר, גם להביא לתושבים פרנסה ופעילות עסקית ואזור תעשייה והכנסות, מארנונה וגם להיות קשובים לחלום על פיתוח עוגנים כלכליים בעיר הזאת. הדבר הזה לא יקרה בלי ממשלה שלמה ובלי החלטה. הממשלה הייתה מאוד נדיבה במימון הפינוי, זה עלה מאות מיליונים. פינוי ללא שיקום וצמיחה כלכלית לא היה שווה כלום. אנחנו חייבים להחזיר את קריית שמונה, ואני יודע שיש מגעים ויש מחשבות. אני מבקש ממך להטיל את כובד משקלך. אני שם בצד כל שיקול אחר, וזה לטובת מדינת ישראל. הדבר השני, מתעוררת על סדר-היום הסוגיה של ההתיישבות הבדואית בנגב והסדרתה, וזה מתעורר בצורה לא טובה, עם תקלות, עם פופוליזם, עם רעיונות לעשות ביקור מצולם ורעשים. הדבר הזה לא יקרה. בשנים שאתה מכהן כראש ממשלה היה רגע דרמטי שבו נכתב דוח גולדברג, ואתה הנחית את מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, להטיל את כובד משקלו להביא תוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית, ושם נכתב דוח פראוור. ואת הדוח הזה תקפו ימין קיצוני ושמאל קיצוני, ואני נכחתי במשרד ראש הממשלה – עם מוכנות גם לעסוק בהסדרת סוגיית הקרקעות, גם בשיפוי קרקע וכספים וגם להסדיר. תראה, לא יהיה עתיד למדינה הזאת. חשבו שהבעיה של התיישבות בדואית או אי-הסדרה תהיה בעיה של הנגב. זו בעיה של המדינה. זה הפך לפרוטקשן, לגנבת אמל"ח, לביטחון וחוסר משילות בנגב. אם לא נסדיר את ההתיישבות לא יהיה עתיד לנגב, לא יהיה עתיד למדינה. כדי שזה יקרה, ממשלה צריכה לעשות את זה, ממשלה שלמה. יש בזה צד של כוח ואכיפה, אבל גם צד של שותפות והסכמות. כשסימון דוידסון – אני לא רואה אותו פה – הביא בריכה לחורה, ונערים ונערות בחורה התחילו לשחות ולמדו לשחות, הם עוסקים בשחייה. כשצעירים בדואים, אין להם מגרש כדורגל, הם באים לשכנים. צעירים בדואים הם ללא תעסוקה, ואחוז התעסוקה של צעירים בדואים ואחוז הסיכון של צעירים בדואים הוא הגבוה במדינה, ואחוז התמותה של תינוקות בדואים הוא הגבוה במדינה. מי שחושב שיהיו לנו חיים טובים אם אנחנו לא נסדר 100,000 בדואים ללא התיישבות חוקית, שלכל בדואי יהיו בית וחשמל ומים וארנונה וכתובת – זה טובת המדינה, ויש 100,000 כאלה. אתם לא נושאים באחריות לחידלון הזה. זה 50 שנה של הזנחת הסדר במרחב של הנגב וההתיישבות הבדואית, אבל עכשיו זו המשמרת שלכם, והדבר הזה בוער וזה מחייב מעשה גדול של ממשלה להסדרת ההתיישבות הבדואית. אני קורא לך, ראש הממשלה, להטיל את כובד משקלך גם למען העיר קריית שמונה וגם למען הסדרת ההתיישבות הבדואית כמה שיותר בהסכמה לטובת מדינת ישראל.

נעמה לזימי (העבודה):

אחות שלנו, בת ישראל, נפגעה כשאתה הפקרת. הפכת את הצפון לבן חורג ומנוכר, הוצאת אותו מצוואת האחריות של המדינה. הייתי בקריית שמונה הנטושה והעזובה, עיר שכל חטאה, שהעזה לדחות את השידוך הכפוי שלך. תושבי הבית לא גומרים את החודש, הכול עולה, ובמקום שיקום ובניית הבית מחדש, העברת את כל משאבי הבית לקומבינות פוליטיות ומושחתות. וכשנחטפו ילדינו תחת משמרתך, כי מימנת את הטורף האכזר שנכנס אלינו, הקרבת אותם. אז פנינו לדוד סם כדי שיציל אותם, והעם קרא לך בוז שכולו זעקת אמת. יותר מ-2,000 הלוויות נרצחים והרוגים של בני ובנות ישראל – לאחת לא הגעת, נתניהו. בתי העלמין התמלאו בקברים שמהם אתה נפקדת מחוסר עניין. אינך ראוי לגיבורים ולילדי העם הזה. ידעת שכשבן חסותך הבריון השכונתי בן גביר מוציא סרטוני טיקטוק, מפוצצים במכות את האחים והילדים שלנו, מתעללים בהם עד זוב דם; ידעת ולא עשית דבר. נתת לו להביא עליהם גיהינום. אימצת כבניך סוכנים זרים שמכרו את ישראל, את הבית, לקטר. הם עשו זאת תחת החסות, הטיפוח והחינוך שלך. ומה קיבלת אתה מקטר? מה מכרת בתמורה לאויב? כשאתה, נתניהו, הפכת את השחיתות הפרטית שלך לאסון של ישראל כולה, בני הבית קמו ואמרו לך: לא. הדיקטטורה לא תעבור, נתניהו. לא ניתן. הטיוח לא יעבור. את טבח 7 באוקטובר תחקור רק ועדת חקירה ממלכתית. כשאב הבית מתגלה כמסוכן ולא כשיר הוא חייב לקבל צו הרחקה מהבית והילדים, מהמרחב שבו הוא פוגע, מתעלל ומענה. אתה הזנחת, הפקרת, סיכנת את ביטחון הבית – בפרשת הצוללות; באסון הכרמל; באסון מירון; בטבח 7 באוקטובר; פתחת את לשכת קטר בישראל; מממן חמאס, ארגון הטרור שטבח, אנס ושרף אותנו. אתה הוא האיש הזה, המתעלל, הלא-כשיר, הסדיסט, המסוכן לביטחון הבית והמדינה. אתה ראש ארגון הפשע שחטף מדינה וחשוד בבגידה - - -

אבי מעוז (נעם):

- - שאנחנו כבר לא דמוקרטיה ליברלית ושהממשלה פגעה קשות בערכיה של מגילת העצמאות. בדמוקרטיה הליברלית שלו המיעוט קובע, ולעומת זאת, בדמוקרטיה האמיתית של המדינה היהודית הרוב הוא הקובע. כידוע, המילה דמוקרטיה לא מופיעה במגילת העצמאות, אבל המונח מדינה יהודית, שממנו אהרן ברק התעלם בהפגנתיות, מופיע חמש פעמים. הביטוי הבסיסי והמשמעותי של היות מדינת ישראל מדינה יהודית היה סעיף הלאום בתעודת הזהות, אבל בגלל פסק דין של בג"ץ שכתב אהרן ברק עצמו לפני 24 שנים הושמט סעיף הלאום מתעודת הזהות. בפסק הדין צוין כי לרישום במרשם האוכלוסין אין כל משמעות מלבד המשמעות הסטטיסטית. השופט אנגלרד, בדעת מיעוט, אמר אז כי אין כאן עניין בסטטיסטיקה בלבד, אלא מחלוקת אידיאולוגית חריפה. אז נרשם הניצחון הראשון של תפיסת מדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה על פני תפיסתה כמדינה יהודית. אדוני ראש הממשלה, הממשלה בראשותך משולה לספר, וכמו שאומר הביטוי, העיקר חסר מן הספר. הממשלה מעבירה הרבה חוקים ומקבלת הרבה החלטות, אבל הכול מתמקד בתחום שנוגע לדמוקרטיה ודוקטרינת הדמוקרטיה והמשפט מבית מדרשו של אהרן ברק. אבל בכל מה שנוגע לזהות היהודית ולהכרעה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, הממשלה פסיבית לחלוטין. המגמה של אהרן ברק וממשיכיו זה להוביל את מדינת ישראל לאסון של מדינת כל אזרחיה. המטרה של הממשלה הנוכחית הייתה אמורה להיות חיזוק מדינת ישראל כמדינה יהודית, אבל במציאות – פספוס אדיר, וכלום אחד גדול בנושא הזהות היהודית של המדינה. אדוני ראש הממשלה, אנחנו נמצאים בסייעתא דשמיא תחת הנהגתך העוצמתית והגיבורה במלחמה על הקיום הפיזי שלנו בשבע חזיתות. אבל בחזית השמינית, הנוגעת לקיום הרוחני הזהותי שלנו כמדינה יהודית, אנחנו נמצאים תחת הנהגתך בקונספציה עמוקה וכניעה לתפיסה של מדינת כל אזרחיה שמובילים אהרן ברק וחבריו לשמאל הרדיקלי בניגוד גמור לרצון רוב העם. לקראת סוף ימיה של הכנסת הנוכחית אני רוצה להעניק לממשלה ולקואליציה הזדמנות להצטרף להצעת החוק שאני מעלה להצבעה בשבוע הבא, להגדרת מיהו יהודי במרשם האוכלוסין, מה שיאפשר לנו להחזיר את סעיף הלאום לתעודת הזהות. אדוני ראש הממשלה, בידך הדבר, הענק לחברי הקואליציה חופש הצבעה. תודה רבה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אתמול שוב ביקרתי בניר עוז. בין השבילים והבתים המפויחים, שאלה חוזרת על עצמה כל הזמן: האם על ההפקרה לא מגיעה תשובה, אדוני ראש הממשלה? האם על ההפקרה לא מגיעה סליחה? האם לא הגיע הזמן שאתה באופן אישי תגיד את המילה הפשוטה, האנושית, המובנת מאליה, הלא-משפטית – "סליחה"? ועדת חקירה ממלכתית לא הוקמה ואתה מתנגד לה, אתה מסכל אותה, אתה – ועודך, ראש ממשלת 7 באוקטובר, וכל מה שאתה עושה מאז זה רק לדחות, לסכל ולהתחמק. אתה מפקיר את הביטחון הלאומי ואת ביטחון הפנים, והפקרת את ביטחון הפנים של כולנו בידי עבריין, בידיו של בן גביר. נתת לחדל אישים לעשות סיבובים פוליטיים על הפצעים המדממים של החברה הישראלית. נתת לו לשלוט בביטחון שלנו, למרות שהוא לא מסוגל. סוכן כאוס, אדוני ראש הממשלה, סוכן כאוס לא יכול לעסוק בביטחון. שנת 2025 הייתה השנה עם הנתונים הגרועים ביותר אי פעם בביטחון האישי של אזרחי ישראל. 307 נרצחים בחברה בישראל, 252 – בחברה הערבית. אתה באמת חושב ששר לאומן וגזען יכול לטפל בחברה הערבית? אדוני ראש הממשלה, גם אם תקרא ותעשה את עצמך קורא חומרים, את העובדות לא תצליח לנקות. בסוף, המשמרת שלך היא המשמרת המדממת ביותר בביטחון האישי. חמישה ימים עברו מתחילת השנה. חמישה ימים עברו – ארבעה בני החברה הערבית נרצחו והיום נרצחה אישה בפרדס חנה, ואתה שותק. סע ללוד, סע לבאר שבע, סע לחיפה, לשפרעם, לדרום תל אביב, תגיע גם ליפו, חדרה, השתוללות בכל מקום. תבדוק את נתוני תאונות הדרכים, 455 הרוגים בתאונות דרכים – ואת המציאות לא תשנה אם תהפוך דפים גם עכשיו – וההפקרה הזאת היא על ראשך. היא על ראשך, כי אתה ראש הממשלה, והנתונים האלה הם 20 שנה אחורה, 455 הרוגים בתאונות דרכים. הפקרת את הביטחון הלאומי, ובלשכתך הועסקו אנשים שקיבלו כסף מקטר, ממדינה עוינת, בזמן מלחמה. שוב אתה שותק ומגדיל לעשות, אתה גם מחבק. ממתי אדם מחבק אנשים בלשכתו בזמן שהם חשודים בפלילים, בקבלת כסף במדינה זרה, מקטר? מי עושה דבר כזה? במקום להדיר, להגיד: לכו מכאן, מה אתה עושה? מחבק אותם. ממה אתה מפחד? אני יודע שאתה יודע ממה אתה מפחד, אבל אני לא מפחד, אני חושש רק מהעובדה שאתה עדיין ראש הממשלה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש ממשלת 7 באוקטובר, כנסת נכבדה, קצת עצוב פה במליאה, אין ח"כים של הקואליציה, רק גדולי החנפנים הגיעו. איפה כל השרים? קצת הקיץ של אביה באזור הקואליציה. לא נורא, זה לא מפריע לי. אני רוצה לפנות אליך. קודם כול, מזל טוב, אדוני, מזל טוב, שלוש שנים לממשלה. אין חגיגות? שלוש שנים. אף אחד לא האמין שנחזיק יותר משנה וחצי, אבל הינה, למרות הטבח, אתה עדיין כאן. וגם אתה, אבל זה אירוע בפני עצמו. אז ציינת שלוש שנים, ואין לי הרבה זמן – פחות משלוש דקות – לציין את כל ההישגים של הממשלה הכושלת, וזה בלי להתייחס ל-7 באוקטובר, למרות שהייתי רוצה לדעת מה עבר לך בראש כשראית את הסרטונים של ששת הנרצחים במנהרות והתעקשת להיכנס לרפיח; מה עבר לך בראש כששמעת על התקיפות המיניות שעברה רומי גונן. אבל, כמו שאמרתי, הזמן קצר, ויש כל כך הרבה הישגים. אז בוא נתחיל עם ההישג הדרמטי שלך. בשנת 2025 יותר מ-70,000 ישראלים עזבו את מדינת ישראל; בשלוש שנים יותר מ-200,000 ישראלים עזבו את מדינת ישראל. בטח תגיד עליהם שהם שמאלנים, שהם אנטי-ציונים, אבל תכלס, אפשר להגיד את זה גם על הבן שלך. תכלס, למה הוא לא בארץ? למה הם עוזבים? אתה יודע מה מדהים? אל תפריע לי, שלמה קרעי, אני רוצה שהוא ישמע אותי. מה מדהים? שלמרות האנטישמיות המטורפת בעולם, שגם היא כמובן תוצר של המדיניות שלך, אנשים מעדיפים לברוח מפה, לא לגור פה ולהתמודד עם אנטישמיות, רק לא לסבול את הממשלה שלך ואותך. אני רוצה לעבור לעוד הישגים. אני בטוחה שאתה שומע אותי. אני מניחה שאתה יודע שבממשלה שלך יש הכי הרבה הרוגים בתאונות דרכים, יש הכי הרבה נרצחים בחברה הערבית, בחברה היהודית, הכי הרבה נשים נרצחות בבית שלהן, וכל זה בגלל השר הכושל שאתה מינית, אותו אדם שלא היית מוכן להצטלם איתו; אותו אדם - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אגב, גם, כמובן, חגגתי ב-31 בדצמבר את חג ילדותי, וכמובן עוד 1.2 מיליון ישראלים דוברי רוסית, 1.2 מיליון ישראלים דוברי רוסית, ראש ממשלה, שבשלוש השנים האחרונות אתה והממשלה שלך מנסים להפוך אותם לאזרחים סוג ב' דרך הבלימה של העלייה מחבר המדינות חבר, דרך הניסיונות לצמצם את חוק השבות, וכמובן הדרך להטיל ספק ביהדות שלנו. מדובר, ראש הממשלה, באזרחים ישראלים שעובדים, משרתים בצה"ל, משלמים מיסים. כל חטאם הוא שהם לא באים בטוב לקואליציית המשתמטים שלך, ולכן אפשר להכפיש אותם ולכנות אותם גויים, מטעמי נוחות – נכון, השר קרעי? ולא במקרה, ראש הממשלה, השר אמסלם, המינוי שלך, מרשה לעצמו פעם אחר פעם להתגזען על חברי כנסת, יוצאי חבר העמים, לפזר אמירות מכוערות, לצחוק על המבטא שלנו ועל הדרך שעשינו כאן בישראל מיום העלייה. אתה, ראש הממשלה, מכיר את המקרים האלה היטב, אבל אתה בוחר לשתוק, וגם עכשיו אתה בוחר לא להגיב. אתה בוחר לשתוק, ובשתיקה המבזה והפחדנית שלך אתה מגבה את הגזענות, אתה נותן גיבוי מלא לשרים הגזענים ומפקיר את הציבור של הישראלים דוברי הרוסית. במקום לגנות את הגזענות, להתנצל ולקרוא את השר אמסלם לסדר, אתה מתחבא מאחורי הפמליה והאיפור, כי ישראלים דוברי רוסית הם לא חלק מהבייס שלך. אבל לא לדאוג, יש לנו זיכרון מצוין, וביום הבחירות, בבחירות הקרובות, אנחנו, ישראלים דוברי רוסית, נזכור היטב את הגזענות שלכם ואת השתיקה שלך, ראש הממשלה, וזו אחת הסיבות שבעוד מספר חודשים אתה כבר לא תשב על הכיסא הזה. תודה

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

מכובדי יושב-ראש הכנסת, שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, אזרחי ישראל – שמעתי אתכם, נציגי האופוזיציה, גם את דברי הנאצה. אני אענה לכם כאן על הכול. אבל לפני הכול, אני מבקש לפתוח בביקור המדיני החשוב שקיימתי בשבוע שעבר בארצות הברית. זה היה המפגש השישי שלי עם ידידי הקרוב, ידידנו, הנשיא טראמפ, מאז תחילת כהונתו לפני שנה. מביקור לביקור, ממפגש למפגש, אנחנו מהדקים את השותפות בין שתי המדינות שלנו, כפי שלא היה מעולם. כן, העובדה שרעייתי ואני ציינו עם הנשיא טראמפ ורעייתו את תחילת השנה האזרחית החדשה, בהזמנתו – העובדה הזאת מבטאת את עומק הקשר בינינו. הברית האמיצה, גם ברמה של המנהיגים, וגם ברמה של המדינות, היא מתכון להמשך שרשרת ההישגים שלנו גם בשנה הזו, 2026. הנשיא טראמפ הדגיש את המחויבות המשותפת שלנו לפרק את החמאס מנשקו ולפרז את רצועת עזה. עסקנו רבות בצורך להשיב את החטוף האחרון מעזה, כפי שהשבנו 254 חטופים. אני מדבר על גיבור ישראל, סמל ראשון רני גואילי. הזמנתי את משפחת גואילי להצטרף אליי למפגש עם הנשיא טראמפ. זה היה רגע מרגש מאוד כשהנשיא טראמפ פגש את ההורים של רני, את איציק וטליק, ואת האחים עומרי ושירה. אני ראיתי שהוא התרשם מאוד לא רק מהעוצמה הנפשית שלהם, אלא בראש ובראשונה מאצילות הנפש שלהם. אני הבטחתי למשפחה המופלאה הזאת שלא נרפה מהמשימה הקדושה להחזיר את רני הביתה, וגם עכשיו אנחנו פועלים במישור הזה בדרכים שונות. ובאשר לאיראן, שמושכת בחוטי הטרור במזרח התיכון וגם מעבר למזרח התיכון, הנשיא טראמפ ואני הבענו עמדה נחרצת: לא ניתן לאיראן לשקם את תעשיית הטילים הבליסטיים שלה, ובוודאי שלא נאפשר לה לחדש את תוכנית הגרעין, שפגענו בה קשות במהלך מבצע עם כלביא. העמדה המשותפת שלנו לגבי איראן עומדת בעינה: אפס יכולת העשרה, הוצאת כל האורניום המועשר – כל האורניום המועשר – אל מחוץ לאיראן, ופיקוח קפדני ורציף על מתקני הגרעין. עכשיו, כשאנחנו דנו באיראן, ההתקוממות העממית – לא רק בטהרן, כבר במקומות אחרים – היא רק התחילה, ובינתיים היא התרחבה מאוד. אנחנו בישראל מזדהים עם המאבק של העם האיראני, ועם השאיפה שלו לחירות וצדק. ייתכן מאוד שאנחנו עומדים ברגע מכריע, רגע שבו העם האיראני ייקח את גורלו בידו. בכל מקרה, עוד לפני ביקורי בארצות הברית, ובמהלך ביקורי, אני הבהרתי ביחס לתרגילים צבאיים שאיראן קיימה לפני ימים אחדים, לפני הביקור, שאם נותקף, ההשלכות על איראן תהיינה חמורות מאוד. מלבד השיחות החשובות עם נשיא ארצות הברית, שוחחתי גם עם מזכיר המדינה מרקו רוביו, עם שר המלחמה פיט הגסת', וגם עם סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס. אני חייב להגיד לכם את הדברים כהווייתם: אנחנו מסכימים על הדברים הגדולים. מעת לעת, כפי שמקובל בכל מערכת יחסים, כפי שמקובל במשפחה, יש בינינו הבדלי גישות בנקודות מסוימות, לא מז'וריות, ואנחנו מיישבים את הדברים בשיח פתוח כשותפים אמיתיים. אני מבקש לומר, חברות וחברי הכנסת, שאני חושב שאני מייצג את עמדת הרוב בבית הזה ובציבור הרחב כשאני אומר שישראל תומכת בהחלטה הנחושה של הנשיא ובפעולה הנועזת של צבא ארצות הברית בוונצואלה. יש כאן מאבק עולמי בין מדינות שדוגלות בערכי החופש והקדמה, לבין מדינות אלימות, שמאיימות על הסדר העולמי. במזרח התיכון, ישראל היא שמובילה את המאבק של העולם התרבותי בכוחות הברבריות והרשע. וארצות הברית, הממשל האמריקני, מעריכים זאת מאוד. אני הרחבתי בנושא היחסים עם ארצות הברית, כי זה חשוב בפני עצמו, אבל גם משום שאתם טעיתם לחלוטין לאורך כל הדרך בהבנת המציאות המדינית. חבר הכנסת לפיד, אתה אמרת לפני שמונה חודשים: "איבדת את טראמפ"; "לא היה שפל כזה ביחסים עם ארצות הברית מעולם". עוד אמרת - - -

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חברות וחברי האופוזיציה, בדיון הזה שמעתי אתכם מלינים על קבלת ההחלטות הקיצוניות של הממשלה, החלטות שלפי הטענות שלכם, פוגעות בחוסן הלאומי של מדינת ישראל. אז אני רוצה לומר לכם, החוסן הלאומי שלנו הוא קודם כול עצם הקיום שלנו, כי בלי קיום אין חוסן. וכל הטררם שאתם עושים פה – תכף נתייחס לזה, טענה-טענה. אבל כל הטררם שאתם עושים פה לא שווה שום דבר אם אין קיום. ההחלטה החשובה ביותר שממשלת ישראל בהנהגתי קיבלה הייתה לתקוף באיראן כדי להרחיק מעלינו שני איומים על עצם קיומנו: האיום הגרעיני והאיום של עשרות אלפי טילים בליסטיים. והיה גם איום קיומי שלישי – טבעת החנק שאיראן וציר הרשע ביקשו לשים סביב צווארנו, פשוט לשים סביב צווארנו, כדי להשמיד אותנו. במלחמת התקומה קיבלנו החלטות אמיצות ששברו את ציר הרשע הזה. הוא עדיין כאן, הוא מלקק את הפצעים, הוא מנסה להרים את הראש, אבל הוא הרבה הרבה יותר חלש. קיבלנו רבות מההחלטות הגורליות הללו, ממש גורליות, מול לחצים כבירים מן החוץ ומול התנגדות עקבית שלכם מבית. אתם התנגדתם כמעט לכל דבר. החלטנו להיכנס לרפיח – אתם התנגדתם; החלטנו לתפוס את ציר פילדלפי – אתם התנגדתם; החלטנו לדבוק ביעד של מיטוט החמאס – אתם לא רק שהתנגדתם, אתם ביקשתם להיכנע לתכתיבי החמאס; החלטנו להיכנס למעוז האחרון של החמאס, העיר עזה – ואתם התנגדתם גם לזה; החלטנו להשיב את כל החטופים בפעימה אחת, תוך הפעלת לחץ צבאי שלנו ולחץ מדיני של ארצות הברית – וגם לזה התנגדתם. אמרתם שזה בלתי אפשרי, אמרתם שאני מפקיר את החטופים, אמרתם שזו מלחמה פוליטית. אז חברות וחברי האופוזיציה - - -

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

וזה מה שצריך להיות גם אצלנו, בהבדל אחד, בהבדל אחד: אצלנו חברי הוועדה ימונו שווה בשווה על ידי שני צידי המתרס של הכנסת, אבל הוועדה לא תהיה מורכבת מפוליטיקאים אלא ממומחים מקצועיים. אתם תביאו את מי שאתם רוצים, אנחנו נביא את מי שאנחנו רוצים. הוועדה הזאת תוכל לשאול כל שאלה, לחקור כל אדם. אף אחד לא יוכל לברוח, אף אחד לא יוכל לטייח. ואני אומר לכם, רק כך האמת תצא לאור. אז איך בכלל אפשר להתנגד לזה? מסתבר, חברי הכנסת, שישנה עמדה קיצונית, אני אומר שזה על גבול הטוטליטריות. אתה פשוט רוצה להשתיק, לכוון את הכול למסקנות מוסכמות מראש. כשיש עמדה שאומרת: אני רוצה שליטה של 100% במסקנות הוועדה, אז אפשר להתנגד לזה. את עבודת הוועדה שאנחנו מציעים ילוו משקיפים מקרב המשפחות השכולות. אני בטוח שהם יוודאו שהכול נחקר, ששום דבר אינו מוסתר, ואני חושב שזה בוודאי יוסיף לאמינות הוועדה. אז אני שואל: ממה, ריבונו של עולם, אתם מפחדים? כמו תמיד, אתם נוקטים עמדה קיצונית. תביאו מי שאתם רוצים, שישאלו מה שרוצים, שיחקרו. כל שני חברים בוועדה הזאת יכולים להביא מה שהם רוצים, לשאול את מי שהם רוצים. אי- אפשר להסתיר כלום. וזה כמובן פתוח לציבור, הכול מצולם, שיראו, הציבור ישמע. אתם רוצים תמיד לנתב את זה דרך הפילטרים שלכם, דרך הפרשנים שלכם, דרך הפריזמה שלכם. לא. הכול גלוי. הכול גלוי. זאת, דרך אגב, הדרך היחידה שהאמת יוצאת לאור. כי מה אתם רוצים? אתם רוצים כמובן שרק אתכם ישמעו, שישמעו רק את הצד שלכם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

שום דרך להקים. תשמע, אני רוצה להגיד לך משהו. בניגוד לאחרים, אני לא פוסל את הזכות להיבחר, אני לא פוסל את הזכות לבחור, אבל אני גם לא פוסל את החובה, ואני מחייב אותה, להגיד את האמת הקואליציונית. אתם מתכוונים להקים ממשלה עם האחים המוסלמים. זו ההחלטה שלכם. אתם מנסים להסתיר את זה בכל מיני דרכים, כמו שבנט מנסה להסתיר את העובדה שהממשלה שלו הביאה את החוק הביזארי הזה, הבדיחה הזאת, שהוא קורא לה חוק הגיוס. ואני אומר: חוק ההשתמטות פר אקסלנס, לא היה דבר כזה. היום הוא יציג תוכנית אחרת. אתה, כשהיית – הייתה לך הזדמנות. לא היה לך חרדי אחד בקואליציה – אחד. יכולת להעביר חוק, אבל לא העברת חוק. ממשלת הדף הלבן. לא העברת חוק. אז אתם כל הזמן מנסים לאחז את עיני הציבור, ואין פלא שהציבור לא קונה את זה. אין פלא, כי הוא יודע את האמת ואתם לא תוכלו לברוח ממנה. אי-אפשר לבנות לא מדינאות וגם לא קואליציות על שקרים, כי במוקדם או במאוחר השקרים הללו מתנפצים על סלי המציאות, רק שפה זה מתנפץ הרבה יותר מוקדם, הרבה לפני הבחירות. בניגוד לכם, אנחנו נמשיך לייצג את הערכים המשותפים של עם ישראל, של מדינת ישראל, של צבא ההגנה לישראל. בד בבד נשמור על הזהות שלנו, על המורשת שלנו, על הרוח שלנו – רוח נשגבת שאנחנו מייצגים בכל מעשינו, בכל ניסיוננו, בכל מאמצינו. לא תמיד מצליחים – תמיד שואפים. אבל זו הרוח הנשגבת שאותה מייצגים חיילינו ומפקדינו הגיבורים בשדה הקרב. בעזרת השם, נעשה ונצליח, בשם העם ולמען העם.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אנשים הרגישו בטוחים לצאת מהבית, היה פעם כזה דבר. ולא עשינו ניסים, סתם עבדנו בזה, באופן יסודי, מסודר, בשקט, בלי להגיע לזירות ולהשתולל מול המצלמות. כל גורמי המקצוע היו מגיעים אליי, למשרד ראש הממשלה, לדווח לי אישית איך הם מתקדמים. מה עוד קרה בזמן הקצר שלא היית? מחירי החשמל עלו, מחירי המים עלו, הארנונה עלתה, סל המזון עלה. יוקר המחיה מקריס פה דור שלם של ישראלים, ומה שהכי קשה להם הוא זה שהם הבינו שאף אחד לא באמת הולך לטפל בזה. הדבר היחיד שאתם עושים זה מסיבות עיתונאים. הקמתם קבינט יוקר מחיה ברעש גדול – כבר שנה וחצי הוא לא מתפקד; הקמתם את ועדת סלבין להפחתת יוקר המחיה – עשתה ישיבה אחת ונסגרה בקול דממה דקה; הקמתם צוות בין-משרדי לטיפול ביוקר המחיה – הוא לא נפגש אפילו פעם אחת, התפרק עוד לפני שנולד. מה שכן, הממשלה שלך ממשיכה להעביר כל שנה, כמו שעון, 60 מיליארד שקל למשתמטים; ממשיכה לתחזק משרדים מיותרים לגמרי; ממשיכה להעביר פה בלילות מיליארדים בכספים קואליציוניים כאילו אין מחר. ועוד משהו שקרה בזמן שלא היית פה – הייתי ממש משוכנע שתעלה הנה ותתייחס לזה. שר האוצר שלך אמר שצריך לדרוס את נשיא בית המשפט העליון. לדרוס. אתה עלית הנה לא מזמן ואמרת, אדוני ראש הממשלה, שאתה מכיר בזה שיצחק עמית הוא נשיא בית המשפט העליון. הערכתי את זה. איך זה שלא שמענו ממך מילת גינוי? אני בשנה האחרונה גיניתי פחי זבל ואנשים שלא פגשתי מימיי. עמדתי פה פעם אחר פעם ואמרתי שאני מגנה את ההסתה נגד ראש הממשלה ובני משפחתו. איך אתה שותק? תאר לך שאני הייתי אומר מול מצלמות שצריך לדרוס אותך. לא היית חושב שזה חמור? לא היית חושב שצריך לעצור אותי, להסיר לי את החסינות, להעמיד אותי למשפט? עוד אירוע שקרה פה בזמן שלא היית – כמה זה? ארבעה ימים, נכון? – פורסמו נתוני הלמ"ס, והתברר שכבר שנתיים יש שיא של הגירה שלילית ממדינת ישראל. 69,300 אזרחים ישראלים עזבו את ישראל השנה; בשלוש השנים האחרונות עזבו 200,000; בשנה שעברה עזבו את ישראל 875 רופאים – במקצוע כמו רפואה זה חתיכת דרמה; עזבו בשנה שעברה 3,000 מהנדסים. לפי הלמ"ס, זה הפרופיל של העוזבים: אנשים צעירים, משכילים, עובדים, משלמים מיסים, משרתים במילואים – עמוד השדרה של המדינה הזו, האנשים שמחזיקים אותה בחיים. הם עוזבים במאות אלפים, תנועת הגירה שלמה, כי הם מרגישים שהם ננטשו והופקרו בידי ממשלה ששונאת אותם, לא מעריכה את ההקרבה שלהם, אדישה לקושי שלהם, בזה לערכים שלהם. אני חושב, כמובן, שהם טועים. אני חושב שאסור לוותר ולהרים ידיים. ישראל היא מטרה שראוי להילחם עליה. אני לא רק אוהב את המדינה הזו, אני גם מאמין בה. היא הייתה ונשארה המדינה הכי טובה בעולם לגדל בה ילדים. זו הטרגדיה, הם לא שונאים את המדינה, הם התייאשו. הם הסתכלו על הממשלה שלך, אדוני, ואיבדו אמון בעתידה של מדינת ישראל. אתה לא חושב שזו בעיה? בזמן הקצר שלא היית פה, בוועדת החוץ והביטחון התנהל גם השבוע אחד המופעים הכי מבישים, ציניים, חסרי אחריות ובו בזמן שוברי לב, שידעה המדינה הזו מעודה. משפחות שכולות יושבות ומתרסקות כשהן רואות איך מנסים לתת לחרדים פטור משכול. זה מה שזה, פטור משכול. מאיה אוחנה מורנו, אלמנתו של גיבור ישראל עמנואל מורנו, באה לוועדה וסיפרה על הילדים היתומים שלה שהתעקשו להתגייס ולהיות לוחמים קרביים. והתשובה שהיא קיבלה היא שגולדקנופ בא במיוחד לישיבה להגיד שלהגיד לחרדים להתגייס זה כמו לשים עליהם טלאי צהוב. טלאי צהוב. לאבא שלי היה טלאי צהוב בגטו, אז הוא עלה לארץ והתגייס לצבא של היהודים, כדי שזה לא יקרה שוב. לסבא שלי היה טלאי צהוב, אבל אז לא היה צה"ל, אז הנאצים הרגו אותו במחנה הריכוז. בזמן שלא היית פה, כולה ארבעה ימים, כאמור, היו עוד ועוד גילויים בפרשת קטרגייט. עכשיו גם ראש הלשכה שלך, ברוורמן, ייחקר. כי הריקבון מגיע לכל מקום. אבל בעיקר, אף אחד לא מצליח להבין את העמדה שלך בנושא, אין אזרח ישראלי אחד שמבין. קרעי, אני יודע שיש לך הנחיה ללחוש לו כל פעם שאומרים את המילה קטרגייט, רק תדע, כל כנסת ישראל יודעת את זה גם. אין אזרח ישראלי אחד שמבין איך זה שאתה לא אומר: כל מי שקיבל כסף מקטר בגד במדינת ישראל ובגד בי אישית, והוא לא ייכנס יותר ללשכתי לעולם. ברגע שיתברר לי שאוריך קיבל כסף מקטר הוא אצלי גמר – למה אתה לא אומר את זה? זה המינימום.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

זה טוב שאתמול באו מאות צעירים חרדים, אבל אנחנו נקיים במקביל גם את עולם התורה, משום שבלי עולם התורה לא היינו מתקיימים פה, לא היינו מקיימים ולא היינו מגיעים לזמן הזה, וגם לא יהיה לנו עתיד, ולכן אנחנו מקיימים את שני הדברים גם יחד, ובצדק.

(מחיאות כפיים)

אם אתם עוקבים אחרי תולדות היהודים, מה קרה להם בגלות, איך הגלו אותם ממקום למקום, איך שחטו בהם, איך בזזו אותם, אנסו אותם, עשו דברים נוראים, וכל הזמן הזה קחו את התורה, לימודי התורה – שמירת מורשת ישראל נשמרה, ובלעדיה לא היינו פה. ולכן אני מכבד את זה, ואני לא בז לזה, ואני לא מנסה לחסל את זה. אני רוצה דו-קיום של הדבר – יהיו לומדי תורה ויהיו גם מתגייסים, וברוך השם זה מתחיל לקרות ותכף זה יקרה, כפל-כפליים ובמכפלות. זה דבר שאתם צריכים לעודד, אם אתם דואגים לעתיד המדינה.

אמרתי שיש דבר עמוק יותר, ואני מבקש מכם, אני מאוד מעריך את העובדה שתקנון הכנסת מאפשר לכם להעלות את השאלות שלכם, את הטענות שלכם, ומאפשר לי הזדמנות להשיב לכם, כל אחד בדרכו. זה גם נותן הזדמנות בראייה של פרספקטיבה, ראייה אחורה, לראות מה באמת מניע בן אדם. הפסיכולוגים קוראים לזה "אמירות דיאגנוסטיות", ככה הם קוראים לזה, זאת אומרת, מעת לעת אדם אומר משהו והוא מתגלה באמירות האלה שהוא אומר.

לפני שנה וחצי, אולי לפני זה – אני רוצה להשאיר את המתח רגע – באתי ודיברתי כאן, ולא בפעם הראשונה, אבל היום פתחתי בדבריי וסיימתי בדבריי על הקיום שלנו, הקיום שלנו, שהקיום איננו מובן מאליו. אנחנו מסובבים באויבים שרוצים להשמיד אותנו, ולכן האמירות האלה הן לא אמירות סתם, הפעולות שלנו הן לא פעולות סתם - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, השר קיש עלה לפה ודיבר. את תחילת הקריירה שלו הוא עשה על חוק הגיוס. המשך הקריירה שלו היא קידום חוק ההשתמטות. עולה לפה ומדבר על צביעות. צביעות כזו – שר חינוך שמעודד השתמטות, זה הסיפור הגדול. עכשיו, הוא לא סיפור גדול של השר קיש, הוא סיפור גדול של ממשלה שלמה. כיצד השר דיכטר – שגם הוא עומד שם, מדבר עם קיש – יכול ללכת עם מהלך כזה? כיצד הם מוחאים כפיים לשקרים שאומר פה ראש הממשלה – אומרים להם לקום, ומוחאים לו כפיים. איזו חבורה עלובה של שרים וחברי כנסת. השר דיכטר היה השר שלי. אני הייתי קצין במשטרה, הוא היה השר לביטחון פנים. אני פשוט לא מאמין. הוא יושב בצד אחד של השולחן, יושב בן גביר מן הצד השני – סוכן כאוס בהגדרה – מדברים פה על פשיעה, ראש הממשלה לא אומר מילה על הדבר הזה. אנחנו בעליות מטורפות. ראש הממשלה מדבר פה על משילות – שלוש שנים הממשלה הזאת בהתפרקות טוטלית. באים ועושים סיבוב בתראבין. אתם יודעים כמה כלי נשק נתפסו בתראבין בשבוע האחרון? לפי הדיווח של המשטרה – אקדח. אני אומר לכם מניסיון, מי שמנהל פעילות מבצעית של כל כך הרבה אנשים במשך כל כך הרבה זמן עם כאלה תוצאות, זו לא פעילות מבצעית משטרתית. זה פשוט לא, זה משהו אחר. עומד פה ראש הממשלה ומדבר על הנתונים. 455 הרוגים בתאונות דרכים. הוא מינה את עצמו בנובמבר בשנה שעברה ליושב-ראש ועדה של תאונות הדרכים – כלום לא קרה, אנחנו בהמשך עלייה. הדם על ידיכם, יכולתם להציל אנשים – בפשיעה, באלימות כנגד נשים. יושב פה בן גביר עם חיוך על שפתיו, ואתם כולכם פה מריעים, מוחאים כפיים. למה בדיוק? להרוגים, לנרצחים, לתאונות? על מה, על מה אתם מוחאים כפיים? על זה שאין ועדת חקירה, על זה שאתה רואה – אתה הולך בניר עוז, הייתי שם אתמול, אומרים שם האנשים שהיו שם: חיכינו לדבר אחד. לא, אין לנו ציפיות; לפחות להגיד את המילה הפשוטה "סליחה", גם את זה לא מסוגלים לומר כאן? השתמטות? השר קיש עולה לפה ומדבר על האופוזיציה? הוא את הקריירה שלו עשה על הגב של החרדים, ועכשיו הוא מחבק אותם. אבל יותר מזה, בתפקיד שלו היום הוא קונה אותם. מה זה קונה אותם? מוכר אותנו וקונה אותם. אותנו, כי זה אזרחי מדינת ישראל. ואני רואה את חבר הכנסת רביבו יושב כאן. אני אומר את זה בגילוי: הייתי בלוד – הוא ראש עיר של הליכוד. הוא לא מסוגל לסבול את ההתנהגות של בן גביר. הוא לא מסוגל לסבול. ראשי רשויות לא מוכנים לסבול. זה בסדר להיות בתוך קבוצות ווטסאפ של תושבים, ובתנאי שתביא תוצאות – אפס תוצאות. האיש הזה הוא אדם מסוכן, ואתם מוחאים לו כפיים. וראש הממשלה לא אומר מילה. מילה. דיברו פה אנשים מדם ליבם. ואליד אלהואשלה דיבר על מה שקורה בחברה הבדואית. איפה ראש הממשלה? הוא ילך לביקור. אני אומר לכם, הסתכלתי, רק בשביל הספורט, זה עצוב לומר: 59% מתושבי תראבין הצביעו ליכוד, כי הוא הלך לשתות איתם קפה. חבורה של אפסים, אין לי מילה אחרת לומר.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, אני רוצה להתייחס בכמה הערות קצרות למה שאמר פה ראש הממשלה. אני מקווה שמישהו מאנשיו יראה לו את הנאום שלי, שאולי היה כדאי שיקשיב לו עכשיו. דף לבן – ראש ממשלה שמבקש לאחד, לוקח קונוטציה של הספר הלבן, מלביש אותה על המציאות שלנו כאן, וגם זה לא במדויק. כי מה שכאילו הצענו לחרדים היה: אנחנו ניתן לכם דף, תרשמו בשני שליש את מה שאתם צריכים – וזה לא הכול צבא; יש חינוך ויש בריאות, והמצב התברואתי בבני ברק זו בעיה גדולה מאוד וכו' – ואנחנו בשליש שלנו נרשום את שלנו. וראה זה פלא, מה היה כתוב שם לו היה כזה דף באמת? תוכנית שירות ושירות בצה"ל. עכשיו, זה לא באוויר. הם ישבו אצלי בבית ביד מרדכי. הם באו להפיל את הממשלה, והם רצו לראות אם יש עם מי לעבוד אחר כך. ואמרתי להם, תחזרו לרב ותגידו לו: תוכנית שירות. אז מה זה הסיפור הזה על הדף הלבן? לא גיבינו כשהיה צריך? לא הצטרפנו כשהיה צריך? מה זה הסיפור הזה? מישהו פה אמר משהו נגד הלחימה בעזה? מישהו פה אמר משהו נגד הלחימה באיראן? מישהו פה מלכלך בחוץ על מה שעושה מדינת ישראל? מה זה הסיפורים האלה? לא נכון, פשוט לא נכון. וראש ממשלה צריך לזכור שמעבר להיותו פוליטיקאי, וזה בסדר, הוא גם ראש ממשלה. הוא לא יכול כל היום להגיד: אתם ואנחנו, אתם ואנחנו. זה ממש, אבל ממש, מקרב את האחדות בעם. אחדות אמיתית זה לא אתה תבוא איתי עם מה שאני חושב; אחדות אמיתית זה לא אתם ואנחנו; אחדות אמיתית זה בוא נראה איך פותרים את הבעיה ביחד. וכשהוא אפשר את זה במשך שמונה חודשים, היינו בתוך ממשלת החירום שלו. וכשהפוליטיקה חזרה לו כמו איזה דוּדה, אז זה נגמר גם אצלנו, מה לעשות. ראש הממשלה, לצערי, לא מפספס הזדמנות, לא מפספס הזדמנות לתדלק את השסע בחברה הישראלית. הבנתי שזה משרת אותו פוליטית, אבל אני בטוח שזה פוגע במדינה כולה. יש קיצוניות, כן, יש קיצוניות, גם בין חברי הכנסת יש קיצוניות וגם בתוך הממשלה יש קיצוניות. שמענו פה עכשיו – אני לא חושב שהוא מאוהדיי: יאיר גולן לא ציוני. תגידו, אתם מקשיבים למה שאמרתם?

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחרי מופע לוליינות, ואיך הכול פה תותים במדינת ישראל, בוא נצלול קצת למה שקורה באמת. מעניין אם אדוני ראש הממשלה מצליח לקרוא קצת כתבות ובאמת מבין מה קורה במדינה. אז מנתונים שפורסמו בידיעות אחרונות, ב-ynet, אדוני הנכבד, נתונים שמטלטלים כל הורה, כל מחנך וכל מי שאכפת לו מהדור הבא: בשנתיים האחרונות, עלייה של 60% במספר הילדים ובני הנוער שמגיעים למיון בגלל מצוקה נפשית וסיכון אובדני. בשנה אחת בלבד כמעט 1,000 פניות. על זה לא מספרים. אלה גם לא מספרים – אלה ילדים. מאחורי כל נתון כזה עומד ילד או ילדה שנשבר להם משהו בפנים, ולעיתים בלי שאף מבוגר סביבם יבחין בזמן. ילדים שנראים בסדר, מחייכים בבית הספר, מתפקדים לכאורה, אבל בפנים קורסים. הרופאים והרופאות, אנשי המקצוע בשטח, אומרים זאת בצורה מאוד ברורה: העומס הרגשי כבד יותר, המקרים מורכבים יותר והמצוקה עמוקה יותר. וכשילדים מגיעים למיון במצבים כאלה, זה כבר שלב מאוחר, מאוחר מדי. וכאן אני שואלת בכאב: איפה המדינה הייתה לפני כן? איפה המדינה עכשיו? איך ייתכן שב-2025 הורים נאלצים לגלות על המצוקה של הילד שלהם רק כשהוא מגיע למלר"ד? איך ייתכן שמערכות החינוך, הרווחה והבריאות עדיין לא מחוברות באמת כשמדובר בנפש של ילדים? זה לא כישלון של משפחות, זה לא כישלון של ילדים – זה כישלון מערכתי. אנחנו חייבים כיוון אחר – איתור מוקדם לא כסיסמה, אלא כמדיניות. חיזוק שירותי בריאות הנפש בקהילה עם תקנים, תקציבים ונגישות אמיתית. ליווי להורים, הכשרה למחנכים וזמינות טיפולית שלא נמדדת ברשימות המתנה של חודשים, ובעיקר שינוי תפיסה. מצוקה נפשית של ילדים היא לא בעיה פרטית – היא אחריות לאומית. אני אומרת כאן, אדוני היושב-ראש: אם ילד משדר ייאוש, אסור להשתיק. אם יש ספק – אין ספק. שואלים, מקשיבים ופונים לעזרה. הכנסת הזו חייבת להיות הקול של הילדים שאין להם קול. לא מחר, לא בוועדה הבאה – עכשיו. תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד, ראש הממשלה, אתה לא מתבייש? באמת שאין לך בושה. אתה רוצה לבנות קואליציה, אתה רוצה לתחזק אותה עם משתמטים – תעשה את זה. אל תעשה את זה על חשבון הלוחמים שנפלו. אל תבזה את היהדות שלהם, אל תמכור לנו סיפורים שהתורה של המשתמטים מצילה אותנו. זה שקר, זאת תורה חדשה, זאת תורה שלא הייתה פה קודם. אם היית שולח את אחד החיילים שלך לוועדת החוץ והביטחון לשמוע את ללי דרעי או את חיים בעלה מדברים על סעדיה, תלמיד חכם, מה היה איתו כשהוא נפל, לאן שלח אותו הרב שלו להילחם, מתוך עולם התורה; אם היית שומע את אבא של אמיתי גרנות, הרב תמיר – לא היית מעז להתבטל בשמם, כאן; לא היית מעז לתת גיבוי ליהדות משתמטת, שבורחת מלשלם את המחיר, אם היית בא פעם אחת, והיית שומע את מרדכי אביטבול – על בנו אליאב, מה היה איתו כשהוא נהרג; או את אימא של אייל ברקוביץ', מראה לנו את הפרשנות שלו על המשניות; אם היית בא פעם אחת, או שואל פעם אחת מה היה עם ההורים השכולים שהיו שם; אם היית שומע את הרב בני קלמנזון – על בנו אלחנן, ובכלל על תפיסת העולם המשתמטת הזאת שאתה בונה פה. ואתה מעליב אותנו? ואתה רוצה לספר להם, להורים האלה, לגיבורים האלה, מה זה יהדות? היא שמרה אותנו? היא אמרה לנו לפני 1939 אל תעלו, תסמכו על הקדוש ברוך הוא, על התורה שלנו. ואנחנו יודעים מה קרה ואיפה הם נשרפו, ואיפה נשרפו אחרים בגלל זה. אז אתה רוצה לחזור לשם? אמרתי לך, זכותך. אתה לא מבין מה זה, אתה לא פוגש אותם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, היה כאן נאום, לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה נאום, אבל אפשר בהחלט לקרוא לזה נאום השקרים של נתניהו. אני לא יכולתי כמובן להעיר, כי תוך דקה וחצי הייתי בקריאה שנייה. שם, בצד השני, זה – תודה, תודה; פה זה – קריאה ראשונה, קריאה שנייה. ולכן פשוט כתבתי לעצמי את כל השקרים שאמר ראש הממשלה. נתחיל מההגירה ממדינת ישראל. בשנת 2025 היגרו ממדינת ישראל, עזבו אותה, ירדו, תקראו לזה איך שתרצו, 69,000 איש, נשים, גברים, ילדים וילדות, שלקחו את המזוודה שלהם ועזבו את הבית בישראל, עזבו את החלום הציוני. למה הם עזבו את זה? לא בגלל שהם באו מאוקראינה, ממש לא. אוקראינה זה לפני שנתיים בכלל. הם עזבו כי נמאס להם. כי נמאס להם מממשלה שמקדשת השתמטות, מממשלה שהיא מושחתת, מממשלה ששרים בה נחקרים במשטרה, נמאס להם, הם רוצים משהו אחר. עכשיו, מה מדהים? שבכל העולם אנטישמיות, אנטישמיות מטורפת, תראו מה קרה באוסטרליה, תראו מה קורה בארצות הברית, תראו מה קורה באירופה. אבל הם מעדיפים לקחת את הסיכון ולעזוב את מדינת ישראל ולא לחיות פה. וכשאני אומרת את זה לראש הממשלה, אז מה הוא אומר לי? הוא אומר לי 50,000. אני אומרת לו: זה 70,000. אז הוא אומר לי, אה, 80,000, כאילו בנפנוף. מה זה 80,000? כל בן אדם שעוזב את החלום הציוני, מבחינתי זה שבר. זה שבר. אתם יודעים שבשנת 2025 עלו לארץ 19,000 איש? אם תעשה את החישוב, זה 50,000 שהלכו מפה. אני לא יודעת אם הם יחזרו, מאוד הייתי רוצה שיחזרו. אבל השבר הוא עצום. ובמקום שראש ממשלת ישראל יבוא ויגיד: אני עושה תוכנית אמיתית איך למנוע את ההידרדרות של יהודים ממדינת ישראל, הוא יושב פה ואומר לי 70, 80, והם באו מאוקראינה. מה זה, תגיד לי? מה זה? מה זה ההתנהגות הזאת? אתה ראש ממשלה, מה זה? אתה ראש ממשלה אנטי ציוני. תבוא, תדבר על ציונות, איך מקרבים יהודים, לא איך שולחים אותם. ואחרי זה גם יגידו שהם שמאלנים, נכון? שמאלנים, קפלניסטים, מי ישמע, איפה הבן שלו גר. מי ישמע, הוא גר באיזו התנחלות. לא, הבן שלו גר במיאמי. ויש כל כך הרבה שקרים. הוא מדבר איתנו על מנסור עבאס. אתה התחנפת למנסור עבאס, אתה שלחת את יואב קיש לעשות איתו, לנסות לגשר, אולי אפשר להקים איתו ממשלה. אם לא בצלאל סמוטריץ' – שיש לי הרבה מה להגיד עליו – שבלם את זה, יכול להיות שהיום היינו בממשלה אחרת. אני לא יודעת. מה שבטוח, אם יש מישהו ששלח שליחים למנסור עבאס זה נתניהו. ועוד מילה אחרונה. אתה יודע, אני דיברתי על קריית שמונה. היום עשיתי דיון בוועדה לנגב והגליל, ראיתי את הזעקה של אנשים שמסיימים את היום שלהם ב-200–300 שקל. לא בהודו, אנשים במדינת ישראל. פותח מספרה בקריית שמונה, מסיים ב-300 שקל. באתי לפה, אמרתי לו, למה אתה לא הולך לקריית שמונה? תעשה שם ישיבת ממשלה, תעזור לאנשים הציונים המדהימים האלה – והינה, אני מסיימת – אז מה הוא אומר כאן? אתה יודע מה, חבר הכנסת מיכאל ביטון, אני אקח את הרעיון שלך ללכת לקריית שמונה. בוקר טוב, אדוני ראש הממשלה. העיר הזאת כבר שנה מנסה לחלץ את עצמה. תודה רבה שבאת לדיון 40 חתימות – אני מסיימת – ואמרת שעכשיו תלך לקריית שמונה. מאוד נחמד מצדך. אגב, בוא נחכה ונראה שזה יקרה, כי המטרה של כולנו זה שלא יעזבו את קריית שמונה, ויגורו בה, כי זו העיר המרכזית של הצפון. והיום היא פשוט נטושה על ידי ממשלה שפשוט לא סופרת אותה. אגב, מילה אחרונה. רוב תושבי קריית שמונה, למי הצביעו? לממשלה הזאת. רוב תושבי תראבין, 60% מתושבי תראבין, למי הצביעו? לליכוד. תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים, טלי, אני רוצה לתאר לכם את המציאות בדרום כפי שהיא השתקפה היום בדבריהם של ראשי מועצות וראשי יישובים יהודיים. אני חושב שאנחנו מקילים ראש, מקילים ראש ומדברים על משילות כאשר אנחנו מאבדים את המשילות לחלוטין. טלי, את יודעת שביישוב נבטים, בין באר שבע לדימונה – דודי – יש חפיר, תעלת נ"ט סביב היישוב. היישובים היהודיים מתחילים למגן את עצמם לדעת. יישובים. גבעות בר, שהוא מרכזי בנגב, מבקש לקבל את אותם תקציבים שמקבל יישוב ספר – גדר, תאורה, פטרולים, נשק. וצר לי מאוד שעומד כאן ראש הממשלה או אנשים אחרים ואומרים: מעכשיו אנחנו נטפל. הייתי השר שאחראי לבדואים, המצב לא היה כך, וחבל שהוא אומר שלא הייתה אכיפה. הייתה גם הייתה אכיפה, השאלה איך עושים אותה – אם עושים אותה מול מצלמות בשביל הרעש או אם יושבים להם על הראש. ותאמינו לי, ידעתי לשבת להם על הראש בבתים שלהם, אצל ראשי השבטים שלהם. לא אמרתי להם שום דבר בטלוויזיה; הלכתי לבתים שלהם ואמרתי להם: את זה אתם חייבים להפסיק. השר אמסלם, תג מחיר, תג מחיר. צעירים בדואים עבריינים מרשים לעצמם להיכנס ליישוב יהודי לשרוף מכוניות. אני לא מטיל דופי בכל האוכלוסייה הבדואית, אתה יודע את זה. יש שם מנהיגות טובה ויש שם צעירים טובים, רופאים טובים ומהנדסים טובים. גם הם סובלים מזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

עומד כאן ראש הממשלה במשך 43 דקות ולא מפסיק לרסק את החברה הישראלית: אתם ואנחנו, אתם, אתם שמקללים, אתם שעושים. אני פשוט מתפלא עליך, אדוני ראש הממשלה. במכתבך לנשיא כתבת: "אני מחויב לעשות כל שביכולתי לאיחוי הקרעים". כך כתבת. מה קרה פה לפני שעה וחצי? אתה עוד רוצה שנאמין לך? זה במכתבך לנשיא המדינה, בבקשת החנינה. "בשנים האחרונות התגברו המתחים", כך כתבת. אתה לא מודע לשום דבר. ההליך המשפטי הוא הגורם "להתנצחויות ומחלוקות" בעם – לא הוא, אלא אתה באופן ישיר, אדוני ראש הממשלה. לא אסלח לך לעולם על שריסקת את החברה הישראלית. אני גם יכול לסלוח לך על העבירות שעשית. בית משפט יקבע. אתה, שרכנת לעבר אוזנו של הרב כדורי ולחשת: הם שכחו מה זה להיות יהודים. הערבים נוהרים לקלפיות, שמאלנים בוגדים – זה מה שטבעת בחברה הישראלית – ואני נץ ימני בנושא ביטחון. השרים שלך לא מפסיקים לקלל ולגדף. אין מילה אחת של לקיחת אחריות. מכונת הרעל שלא מפסיקה לקלל חצי עם, מכונת רעל שמשמידה ערך, משמידה את ערך החברה הישראלית. איך כתבת כדי שאנשים יקלטו? "אני מחויב לעשות כל שביכולתי לאיחוי הקרעים, לאחדות העם ולהשבת האמון במערכות המדינה". רק לפני דקה תקפת את בית המשפט העליון. הצחקת אותי. אתה, אתה שמוביל את קרע ואת ריסוק החברה. עמדת כאן ולא הפסקת להעמיק את הקרע; אתה, שבמשך ארבע שנים לא אמרת "עצור" לשר המשפטים, שהביא לקרע בעם בעצם המהפכה המשפטית; אתה, שעודדת בעצם שתיקתך; אתה, שלא לקחת אחריות לאסון טבח 7 באוקטובר, האסון הנורא ביותר; אתה, שלא מקים ועדת חקירה במשך שנתיים וממשיך לרסק אותנו. אתה תלך הביתה, עם הממשלה הנוראית שלך. אנחנו נתקן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על החוצפה, על היהירות ועל הניתוק של הממשלה הזאת, ובאופן ספציפי על שר האוצר סמוטריץ'. החוצפה, היהירות והניתוק מתפרצים ממנו בכל פעם מחדש, אז גם הבוקר. הבוקר שר האוצר התראיין ואשכרה אמר את הדברים הבאים, שימו לב: בסוף אני, בצלאל סמוטריץ', אם אני מחפש מאפיין אחד מהמהפכה המשפטית של אהרן ברק, זה ניתוק סמכות מאחריות. ניתוק סמכות מאחריות, רוטן האיש שהוא הסמל של ניתוק סמכות מאחריות. אם היו מבקשים ממני, חבריי חברי הכנסת, לפסל פסל של ניתוק סמכות מאחריות, הייתי מפסל, כמיטב יכולתי, את דמותו של בצלאל סמוטריץ'. האיש שהייתה וישנה לו הסמכות, הן במשרד האוצר, במשרד הביטחון, בקבינט, סמכות רחבת היקף, אדירה, אבל מעולם, מעולם, הוא לא לקח אחריות על שום דבר. לא על פירוק החוסן של החברה הישראלית, עוד לפני 7 באוקטובר; לא על 7 באוקטובר – 1,200 ישראלים נרצחים והרוגים ו-251 חטופים; לא על הצמיחה השלילית לנפש שלוש שנים ברציפות; לא על חמש – חמש – הורדות דירוג אשראי, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל; לא על עשרות מיליארדי שקלים שבמקום להשקיע היום בחינוך, בבריאות, ברווחה, בתשתיות, אנחנו משלמים אותם על החוב הלאומי שהוא יצר, שהוא יצר בהתנהלות המופקרת שלו, עם 15 משרדים מיותרים, וכל שנה בזמן מלחמה עם 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים, ויעד גירעון שהוא מעולם לא עמד בו פעם אחת. אנחנו מדברים על ניתוק סמכות מאחריות? זה הניתוק של סמכות מאחריות. אתמול, אתמול הוא נזכר, אדוני היושב-ראש, כי גולדקנופ, אחרי היציאה ההזויה שלו, לא יכול להיות חלק מהקואליציה שלו. עכשיו גולדקנופ הצביע עם הקואליציה, עכשיו, לפני כמה דקות, על ההודעה של ראש הממשלה, עכשיו הוא הצביע עם הקואליציה, וסמוטריץ' היה פה באולם. כמה אפשר לשקר? כמה אפשר לבלבל את המוח? כמה אפשר להטעות את הציבור? האיש שהמציא בממשלה הזאת את הניתוק של סמכות מאחריות, ומכר את הציבור הישראלי, את הציבור המשרת, למשתמטים, לא יהיה חלק מישראל החדשה שאנחנו נבנה כאן אחרי הבחירות הקרובות. תודה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יש לי שאלה עבורכם. תגידו, איך אומרים "כן, המפקד" בתאילנדית, או "כן, המפקד" באריתריאית? מישהו כאן יודע? עוד רק בשבוע שעבר אנחנו נחשפנו לעוד רעיון יצירתי של הממשלה להתמודדות עם המחסור החמור בחיילים. לא רעיון על גיוס שוויוני, לא הפסקת ההשתמטות, לא דרישה ממי שזאת המדינה שלו לקחת אחריות. לא, לא. במקום זה, מערכת הביטחון מבקשת לגייס כ-3,000 ילדי עובדים זרים. כאלה שבאו לכאן כדי לעבוד, אדוני היושב-ראש, לא כדי להקים מדינה, לא להגן עליה, ובטח שלא לשלם את מחיר הדמים שלה. כלומר, המדינה בעצם באה ואומרת דבר שהוא פשוט: מי שזו המדינה שלו, מי שנהנה מהתקציבים והקצבאות, ההנחות והפטורים, מי שמחזיק את הקואליציה הזו בחיים – הוא פטור, הוא פטור; ומי שבכלל לא אזרח, לא יהודי, לא חלק מהחוזה הלאומי – הוא יישלח כדי להשלים את החסר. זו לא מדיניות ביטחונית, זו הפרטת סיכון, זו הפרטה של הדם, זו הפרטת מגש הכסף שעליו קמה מדינת ישראל. פתאום חוק השבות כבר לא חשוב, הוא כבר לא קדוש. פתאום לא חשוב מי זה יהודי. ופתאום הזהות, הברית, הסולידריות – הכול מתגמש. העיקר שלא ייגעו בהשתמטות החרדית, העיקר – כדי לשמור על הקואליציה. במקום לומר לצעיר החרדי שזו גם המדינה שלו, שהוא חייב להגן עליה כמו כולם, הממשלה אומרת לו: אתה פטור. וזה לא רק עוול מוסרי, אדוני היושב-ראש, זאת קריסה של הרעיון הציוני. מדינה יהודית שקמה כדי להגן על יהודים מבקשת מאחרים למות במקומם. ככה נראית מדינה שהשרים אצלה משווים טלאי צהוב לגיוס עבור הגנה על המולדת; ככה נראית הנהגה שמעדיפה לקנות שקט פוליטי במחיר של חיי אדם; וככה נראית חברה שבה מי שנותן הכול פשוט נותן יותר, ומי שלא נותן כלום מקבל פטור בחוק. במקום לבנות צבא חזק על בסיס שותפות גורל, הממשלה בונה טלאי על טלאי, פתרונות עקומים לבעיה שהיא מסרבת לגעת בשורשה. וככל שהשקר נמשך, כך גם המחיר עולה – בדם, בכלכלה ובאמון הציבור במדינה עצמה. וזה לא גיוס, זה לא ביטחון, זאת פשוט בושה לאומית. בקרוב אנחנו נחליף אתכם, ואנחנו נחזיר את הציונות לציונים, ואנחנו נחזיר את ציון למשרתים ולתורמים. תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, היום ומחר יתקיים משא ומתן בין ישראל לשלטון אל-קאעידה בסוריה. אני רוצה להזכיר לך שהבטחת שלא תיתן לאף אחד לפגוע בדרוזים, במיוחד הטרוריסט שיושב בדמשק. מאז ההבטחה שלך נהרגו קרוב ל-5,000 דרוזים בסוריה. ואני רוצה להזכיר לך גם שיש 38 יישובים כבושים על ידי שלטון אל-קאעידה בסוריה. יישובים דרוזיים שהאנשים שלא יכולים לחזור לבתים שלהם, שהם פליטים בתוך המדינה שלהם. אני רוצה להזכיר לך שמאות חטופים וחטופות עדיין מוחזקים בידי ארגון אל-קאעידה של א-שרע בסוריה. אדוני ראש הממשלה, הבטחת הרבה הבטחות. בינתיים – אפס תוצאות אנחנו רואים: מזון – אין; חשמל – אין; דלקים – אין; תרופות – אין; מעבר בטוח, שאתה דיברת עליו, לא אני, בין ישראל להר הדרוזים – עדיין אין, ואני לא רואה את זה קורה. לא רואה את זה קורה ולא יקרה. אבל חשוב שתבין, כשאתה מנהל משא ומתן עם הטרוריסט מדמשק, שהנושא של הדרוזים יהיה על סדר הדיון שיהיה, על סדר המשא ומתן, על שולחן המשא ומתן. לא רק הדרוזים. ואני גם פונה לעם ישראל ואומר לו, ראש הממשלה מדבר על שטח מפורז בדרום, עד דמשק. אל תשכחו שמה שנכנס מעזה זה אנשים על טויוטה, טרוריסטים על טויוטה, שהרגו ורצחו ואנסו. ויכול להיות פי אלף יותר גרוע אם אותם טרוריסטים שיושבים לנו עכשיו על הגבול הצפוני יחליטו שהם עושים מה שאותם טרוריסטים מעזה עשו, ואז אנחנו נראה מאות ואלפים ועשרות אלפים – הרוגים, אצלנו.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו חמישה ימים בתוך השנה הקלנדרית, וכבר יש לנו שישה נרצחים בחברה הערבית. שטויות, כבר לא סופרים את זה בכלל. היום בבוקר נרצחה אינה דנילוב, בת 49 מפרדס חנה. חמישה ילדים יש לה, שניים מהם היו נוכחים בבית בעת הרצח. לא ששמענו משהו מאיזשהו שר או שרה שאמורה להיות אחראית על זה – משם אני לא מצפה. אבל הייתה כתבה, או ריאיון, של דובר המשטרה. אתם מכירים את דובר המשטרה, סגן ניצב אריה דורון? אני בדרך כלל לא רוצה לדבר נקודתית על בן אדם, בטח ובטח לא קצין משטרה – אלא אם הוא עמית פולק, שזרק את הטלפון שלו לים. אבל בטלפונים האלה אנחנו לא מתעסקים – הוא בכלל לא קצין משטרה. הוא נראה כמו קצין משטרה, הוא הולך כמו קצין משטרה, יש לו דרגות של קצין משטרה, אבל הוא לא קצין משטרה. והוא דובר משטרת ישראל. יונה לייבזון עשתה ריאיון, אני בטוח שכולם ראו אותו. יונה לייבזון עשתה ריאיון, מדברת איתו על רציחות. ואז הוא – באמת, מצוטט, בציטוטים שאין לתאר את זה – הוא אומר לה: אנחנו מדברים על אירועים שאי-אפשר לצפות אותם, אתם סופרים לנו אירועים של רצח בתוך המשפחה. השם ישמור, איך אנחנו יכולים לספור רצח בתוך המשפחה? איך אנחנו מעיזים לספור רצח בתוך המשפחה, ובטח ובטח רצח שאנחנו לא יודעים לצפות אותו? סופרים לנו רצח שמישהו כותב פוסט שמעליב בן משפחה, ואז יש לנו רצח כפול. מנסה יונה בריאיון להגיד לו, שומע, נשמה, זה רצח. מה אתה רוצה, שלא נספור? אם היינו יודעים על הרצח מראש – בשביל מה אנחנו צריכים אותך ואת דוברות המשטרה? היא מנסה לומר לו, והיא גם נותנת לו דוגמה: בממשלה הקודמת היה גם מספר הרציחות הזה – פשוט בחצי, זה לא שלא ספרנו אותם. ואז היא אומרת לו, זה היה חצי. והוא אומר לה, אני עומד על הטענה שלי, אני עומד על התשובה הזו, אנחנו לא יכולים לצפות מראש. אין לתאר את האירוע הזה. דובר משטרת ישראל. באמת, לא נעים לראות את זה בטלוויזיה. השוטרים הם של כולנו. השוטרים והשוטרות עושים עבודה ימים, לילות, לילות כימים, מה שאתם לא רוצים, בשבילנו, בשביל כולנו. ואז יושב פעיל פוליטי, פעיל ליכוד פוליטי, ואומר: מה אתם סופרים לנו רצח בתוך המשפחה? אנחנו לא אמורים לדעת את זה. בבזוקה אין בדיחה כזו. אין, הם לא מצליחים, אף אחד לא יודע לחשוב על זה. עוד פרט קטן. אתם זוכרים כולם את הפגנת החרדים שהייתה פה בירושלים, כמובן, בעד הגיוס של בחורי הישיבות, כן? אתם זוכרים את הבקבוקים שעפו על כתבת חדשות 12 ענבר טויזר, נכון? התיק נסגר. הכול מצולם, רואים את האנשים, רואים מי זורק עליה את הבקבוק, הגישו תלונה במשטרה. התיק נסגר, אין כלום, לא היה כלום, זה לא מעניין. אבל את הקובבה בחול על השר לביטחון לאומי קרוקודייל דנדי כולנו זוכרים. שם היה כתב אישום, שם – מעצר עם פלנלית. איזו מדינת חנמאל נהיינו.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על יונתן בן חמו, חייל, לוחם בהנדסה קרבית, שנפצע במלחמה ואיבד את רגלו. נפגשתי איתו בסוף השבוע שעבר, והוא סיפר לי על מסע השיקום שלו, על הדרך, על הכאבים, על הצורך בהתאמת פרוטזה. הוא טס לארצות הברית, כי לא היה לו כל כך מענה כאן. ואחרי שהוא עבר שיקום מאוד ארוך וטיפול, למד ללכת מחדש, הוא החליט שהוא עוזר לחברים שלו שנפצעו, אלה ששכבו לידו בבית חולים, מיטה לידו. הוא יצא לארצות הברית לגיוס משאבים כדי לדאוג לכל החברים שישבו איתו, שכבו בשיקום בבית החולים. ובחודשים האחרונים הוא הטיס מספר גדול של לוחמים לארצות הברית, הוא עבר איתם תהליך התאמה, ובתרומות הם קיבלו גם פרוטזות מתקדמות – חשוב לסבר את האוזן, עלות של פרוטזה מתקדמת זה 700,000 שקל. ותוך כדי תנועה הוא הבין שהוא לא יכול להטיס כל פעם, כי זה עולה הרבה מאוד כסף, והתורמים – לאט-לאט הגיוס מצטמצם, אז הוא הקים יחידה בארץ. אבל לפני זה הוא טס לארצות הברית, הוא למד במכון מקצועי לייצור פרוטזות, הוא רכש מכונות, מדפסות תלת-ממד, הוא הביא חומרי גלם מיוחדים מארצות הברית כדי שהוא יוכל לבצע ולהקים את הפרוטזה הכי טובה לחברים שלו. בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת הזו, תהליך שהיה לוקח שלושה שבועות לוקח יום אחד מהרגע שהוא סורק את הרגל עד שהוא מדפיס את הפרוטזה. וזה מדהים, כי אמרתי ליונתן – פעם שנייה שאני פוגש אותו – אמרתי לו שהמפגש איתו נותן תקווה, כי אין לו תלונות; הוא לא מאשים את המדינה, הוא לא דורש מהמדינה. הוא בא ואומר: אני צריך לדאוג לאחיי הלוחמים, אלה שנפצעו איתי, אלה שנלחמו איתי. אני דואג להם. והוא עשה את זה. כשאנחנו מחפשים טיפה נקודה של אור, ככה טיפה לנשמה, אנחנו צריכים לראות בחוץ את הלוחמים ואת הלוחמות, אלה שנלחמו ואלה שנלחמים עכשיו בשיקום. אז הוא אמר לי: תקשיב, בוא ניסע לבתי החולים. תחילת המלחמה, אמצע המלחמה, אתם, חברי הכנסת, שרים, באתם, הצטלמתם. עדיין יש לא מעט פצועים בבתי החולים; בואו נלך לבקר אותם. אז אנחנו נלך לבקר אותם, וממליץ לחברי הכנסת שנמצאים כאן: המלחמה לא נגמרה עבור כולם. יש עדיין פצועים ופצועות שישמחו שנבקר אותם גם בלי המצלמות. תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על העברת סמכויות לראש הממשלה, ואני מתקשה, האמת, להבין למה ראש הממשלה לא ממנה שר פנים. אני חושבת שהוא פשוט לא קיבל אישור מדרעי, ששולט על המשרד הזה מלמעלה, כי אחרת אין לי שום סיבה להאמין שהוא מקבל עוד סמכויות של שר הפנים. אתם זוכרים שהוא אמר שאין לו זמן כי הוא עסוק במשפט, וזה רק מפריע לו לעשות את ענייני המדינה, והוא בזמן מלחמה, אבל מסתבר שיש לו זמן. יש לו זמן לעשות עבודות, אני אגיד פקידותיות, כי זה לצורך כל מיני חתימות של שר הפנים, והוא לא ממנה שר פנים. זה עושה לי קצת דז'ה וו, כי לפני, לא יודעת, חודש, אנחנו מינינו שרים במשרדים החסרים – הרי חמישה חודשים לא היו שרים – במשרד הבריאות, במשרד העבודה, במשרד הרווחה, במשרד ה-, מה עוד היה שם? מורשת, מסורת, בריאות. מלא שרים. הוא לא מינה שרים במשרה מלאה. הם כל כך כל כך יעילים, שהוא מינה שר לארבעה משרדים, וזה באמת עשה לי ככה דז'ה וו. זה שיטת הסלאמי, גם סמכויות שר הפנים בשיטת הסלאמי וגם משרדי הממשלה הכי חברתיים, ערב תוכניות עבודה, ערב תקציב, במשרדים הכי רגישים. נמצא כאן חבר הכנסת כהן. יכול להיות שלא יהיה שר רווחה במדינת ישראל אלא כל היותר רבע שר רווחה? זה מה שיש לנו? זה הגיוני בכלל במדינה שנמצאת בכזאת קטסטרופה חברתית? אנשים קורסים, ויש לנו רבע שר רווחה. אני לא יודעת אם שמעתם. עכשיו חופשת חנוכה נגמרה וירדו גשמי ברכה, והצפון יפה והדרום יפה, ומה יכול להיות יותר טוב מאשר לטייל ברחבי ישראל? אבל רבע שר תיירות שהתייעץ עם רבע שר רווחה ורבע שר עבודה ורבע שר - - מה עוד? אני יודעת, מסורת, אולי?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לצערנו, לפני כשעה התבשרנו על עוד שני נרצחים המצטרפים לרשימת הנרצחים בחברה הערבית. שישה נרצחים מתחילת השנה, והיום 5 בחודש, זאת אומרת בחמישה ימים – שישה נרצחים. בשנה שעברה – 267 נרצחים, על פי נתוני מרכז אמאן. ועולה ראש הממשלה לכאן ולא מפסיק להסית נגד החברה הערבית, כאילו שאסור לחברה הערבית להיות חלק מקואליציה, זה קו אדום. הם כן אזרחים, הם כן יכולים להצביע, אולי יהיו בכנסת, אבל חס וחלילה יהיו חלק מקואליציה כדי להשפיע על מדיניות המדינה, על המדיניות של הממשלה, בשביל לסייע לחברה שלנו. מה שהיה ב-2022 זה דוגמה טובה, דוגמה שהייתה שכל המפלגות בבית הזה צריכות לתמוך בה. כל אחד צריך לתמוך שהחברה הערבית כן תהיה חלק מקואליציה וגם כחלק מממשלה, כי זה הדבר הטבעי שצריך להיות במדינה דמוקרטית. אבל לצערנו, אנחנו רואים שדף המסרים של הממשלה ושל הקואליציה הוא להסית נגד רע"מ כדי לעשות דה-לגיטימציה למפלגה ערבית להיות חלק מהקואליציה. אבל זה לא רק בשביל לעשות דה-לגיטימציה לרשימה או למפלגה ערבית להיות חלק מקואליציה אלא גם בשביל להרתיע את מפלגות האופוזיציה שלא יחשבו להרכיב ממשלה עם מפלגה ערבית. זה המצב הקיים. בנוסף, יש לנו שר ביטחון לאומי שהוא מסתובב כל היום בנגב – פעם אנחנו רואים אותו על אופנוע; לא ראינו אותו רק כשהוא רוכב על חמור או על סוס – בטענה שהוא רוצה להפגין משילות בנגב. הוא חסם את הכניסות של לקיה, אחר כך של תל שבע, ולפני שבועיים כבר אנחנו רואים אותם בתראבין א-ס'אנע בטענה של חיפוש נשק. איזה נשק מצאו? כלום. אולי היה דיווח, מצאו אקדח אחד. האם בגלל זה יש הצדקה להכניס מאות שוטרים? היום היינו בהלוויה של מוחמד חוסיין תראבין וראינו את החמ"ל שהקימו בכניסה לתראבין. חסמו את הכניסות, במקום שאותם שוטרים ילכו ויטפלו בנושא של פשיעה ואלימות. במקום שיעשו את העבודה שלהם, הם עושים עבודה בשביל בן גביר. זו משטרה שנהפכת בעצם למשטרת בן גביר. היום יש לנו ראש מאפיה, שזה בן גביר, והשוטרים נהפכו לחיילים של ראש המאפיה, של בן גביר. זה המצב. זה מצב קשה, ואני חושב הגיע הזמן שכל החברה היהודית תדע את זה. צריך לגנות את זה, אבל אני אומר, הפתרון היחיד למצב הזה הוא הבחירות הבאות, שכל החברה הערבית צריכה לצאת להצביע, ואיך שאמרו, לנהור לקלפיות כדי להחליף את הממשלה הנוכחית. תודה רבה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא מהותי מאוד. ברצוני לדבר על נושא מהותי שנוגע למעמדה של האקדמיה בישראל בתקופה של מתיחות ציבורית וגידול במעורבות הפוליטית בתוך המוסדות להשכלה גבוהה. דווקא בימים שבהם הוויכוחים הציבוריים סביב סוגיות פוליטיות, ביטחוניות וחברתיות נמצאים בשיאם, חשוב להגן על המרחב האקדמי כמרחב של חשיבה חופשית, רב-קולית ושאינה כפופה ללחצים אידיאולוגיים. האקדמיה אינה מפלגה פוליטית, אינה ועד עובדים ואינה תנועת מחאה, היא מוסד ציבורי שממומן ברובו מכספי המדינה ושייעודו המרכזי הוא המחקר, ההוראה ופיתוח היכולת לבחון רעיונות ללא משוא פנים. בשנים האחרונות אנו עדים למגמה מדאיגה שבה מוסדות אקדמיים, מרצים ובעלי תפקידים בכירים עושים שימוש בזירה האקדמית לצורך קידום עמדות פוליטיות, לרבות הפגנות בקמפוסים, פנייה לסטודנטים באמצעי תקשורת מוסדיים, או שימוש בבמות הוראה כדי להציג עמדה פוליטית כידע מקצועי. תופעה זו יוצרת מציאות שבה סטודנטים ואנשי סגל החולקים דעה שונה חשים חשש להביע אותה, שלא ייפגעו אקדמית או חברתית. שביתה פוליטית, עיצומים או שימוש במשאבי המוסד לצורך מחאה אינם כלים לגיטימיים בתוך מערכת שאמורה לשמש חממה של ידע טהור. כלים אלה נועדו לטפל בעוולות פנימיות, לא ללחוץ על הממשלה בסוגיות שאינן קשורות לתפקיד האקדמי. נוסף לכך, מתרחבת מגמה אידיאולוגית המבקשת לעצב מחדש את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולעיתים מבטאת ביטול או החלשת המרכיב היהודי על פי רוחה של מגילת העצמאות. גם כאן, חשוב להדגיש, האקדמיה איננה מוסמכת לכפות תפיסה לאומית, תרבותית או ערכית על הציבור. תפקידה אינו לעצב זהות חלופית, אלא לאפשר קיום של שיח בטוח בכל נושא, לצד שמירה על כללי פלורליזם אמיתי. כאשר האקדמיה הופכת לשחקן פוליטי, היא מאבדת את הלגיטימיות הציבורית ואת אמון הסטודנטים. אם אנו מבקשים לשמור על מערכת השכלה גבוהה חזקה ומשמעותית, עלינו לדאוג לכך שהקמפוסים יהיו מרחב חופשי מהטיות פוליטיות מוסדיות. אבקש את התערבות חברי הכנסת וכל מקבלי ההחלטות. קידום הנושא הזה צריך להיות דרך משרד החינוך, בוועדת החינוך, במטרה לנסח עקרונות מחייבים שיבטיחו שהמוסדות להשכלה גבוהה בישראל ישובו לעסוק בתפקידם המרכזי: מחקר, הוראה ושמירה על חופש המחשבה, ולא ייכפו עלינו כזירה מפלגתית ופוליטית. כמובן, אני מתייחס בכובד ראש לכל הדברים האלה שאמרתי כאן, ואני מקווה שאנחנו נרחיק את הפוליטיקה. כי בכל מוסד ובכל מקום שבו העדפנו את הפוליטיקה על העיקרון, אדוני היושב-ראש, הפסדנו בסופו של דבר. תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני יכול להגיד לך שבטח בהיבט של פרי כמו אננס, אין שום סיבה לגדל אותו בישראל. חבל על השקעת המשאבים האלה בלחסום את היבוא. אבל לא עליתי לדבר על האננס, אני אשמח לנצל שעה שלמה כדי לדבר על הרפורמה בחקלאות ומה צריך לעשות, אבל אני חושב שכרגע האתגרים שמונחים בפני מדינת ישראל חשובים יותר. אז, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה – שלא מקשיבה לכל האירוע, כי מבחינתכם הכול פה שולי, אבל אני אומר, יש פה נקודה אחת, אחת, שבעיניי היא הקריטית ביותר כרגע למדינת ישראל. תראו, כולם מדברים פה, יש ימין, יש שמאל – אני אומר לכם, זו לא שאלה פה, לא של ימין ולא של שמאל. יש פה מאבק שהוא המאבק המרכזי, וזה המאבק בין ציונות להשתמטות. מי שמסוגל בזמן מלחמה להגיד: השתמטות זה הדבר הכי חשוב, מסביב לזה אנחנו צריכים לבנות את כל הנרטיב – זה בדיוק הפוך מהאתוס הציוני. אני עוד מדבר בכלל בלי קשר לאתגרים, לזה שחסרים לנו 15,000 חיילים, לזה שחסרים לנו שוטרים וכבאים, ויש מה לעשות בגיוס לכולם, אין על זה שאלה בכלל. אני כבר לא מדבר על מאות ימי המילואים שאנשים עושים, על העסקים שלהם שמתפרקים, על המשפחות שלהם שמתפרקות. אני מדבר על הקרב הזה בין הציונות להשתמטות. תראו, הקרב על הציונות תמיד היה קרב, היה קרב בעולם היהודי. אתם יודעים, בראשית המאה ה-20 רצו לציין בבריסק, בברסט, את מותו של הרצל – הרצל, אתם רואים? התמונה שלו פה. איפה מציינים אירועים כאלה? בבית כנסת, זה המתנ"ס של הקהילה היהודית. הרבי מבריסק הורה לנעול את המנעול של בית הכנסת, כדי שחס וחלילה לא תתקיים שם אזכרה להרצל. אז היו שניים, אחד – קוראים לו שיינרמן, זה סבא של אריק שרון, השני – קוראים לו בגין, זה אבא של מנחם בגין, הם שברו את המנעול, פתחו את בית הכנסת וקיימו את האזכרה. את הסיפור הזה סיפר מנחם בגין בזמנו. אני מספר את זה כי זה המאבק בין הציונות להשתמטות, בין הבחירה להילחם על ארץ ישראל, לבחירה להגיד: אנחנו לא באירוע הזה. וכשאני שומע היום חבר כנסת בכיר בקואליציה, שהיה שר בכיר בקואליציה, אומר בוועדת החוץ והביטחון שרוצים לשים טלאי צהוב על תלמידי ישיבות בגלל שהם משתמטים מגיוס – זה חוסר הבנה בסיסי של העולם שבו אנחנו חיים. ואני אומר לכם, את המאבק הזה בין הציונות להשתמטות אין לנו דרך אחרת אלא לנצח. אי-אפשר יהיה לקיים את מדינת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל כשהנרטיב וכשכל האוכלוסייה כולה מגויסת לטובת השתמטות. תודה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

37%. זה נתון מדאיג מאוד. אתמול היו לי רגשות מעורבים מאוד, מצד אחד גאווה ומצד שני דאגה. גאווה – בגלל שפגשנו אנשים מדהימים. ביקרנו במכון מיגל, מכון מחקר מדעי, ראינו אנשי חזון שהקימו מעבדות, שעושים מחקר מדעי פשוט יוצא מן הכלל. ומצד שני, אנחנו רואים שהם לא ממש מתפתחים, וחסרים אנשים, חסרים סטודנטים, ובלי תמיכה של הממשלה – נראה לי שהכול יעמוד בפוטנציאל. האמת היא שמכון מיגל הוא לא לבד. זה לא משהו ייחודי, זה לא משהו אחיד ויחיד. מכון מיגל הוא מכון מחקר שהוא בעצם חלק מאקו-סיסטם של אזור הגליל. ביקרנו באוניברסיטה, שנמצאת עכשיו בתהליך הקמה, ראינו מחקרים מדעיים מתקדמים, חקלאות מודרנית, פודטק, יוזמות מקומיות, חברות הזנק מעולות. חיבורים בין מחקר, תעשייה וקהילה מייצרים חדשנות, תעסוקה, בעצם בונים עתיד. אבל חשוב שוב לציין: ללא השקעה ממשלתית אמיתית בתשתיות, באקדמיה, בחינוך – לא יתקדם הדבר הזה. אני רוצה שוב להדגיש על קריית שמונה. נראה לי שעיר שלמה נופלת קורבן למשחק פוליטי. ראש העיר, שעושה המון ומסתובב יום ולילה – ומי שנמצא בשטח רואה ומכיר – אבל גם מאמץ כזה לא יכול להחזיק בלי שהמדינה נותנת גב באמת. ואני, כיושבת-ראש השדולה לחיזוק ופיתוח הגליל, שואלת שאלות: מה הקואליציה והממשלה עושות כדי לעזור לאנשים לחזור הביתה, לקריית שמונה, לגליל? איך עוזרים לצעירים להישאר בגליל? היום בוועדה המיוחדת לפיתוח הגליל והנגב, בהובלתו של עודד פורר, דיברנו על עזיבת צעירים וזה נתון נוראי. ושאלתי צעיר אחד, תושב הגליל, שהגיע לדיון במיוחד, והוא אמר שמה שמשאיר אותו זו תעסוקה איכותית. אם הממשלה לא תיתן תנאים – אני מסיימת – מעולים לחברות שיקימו סניפים שם ויאפשרו לתושבי הגליל לעבוד במשרות איכותיות, אנשים צעירים יעזבו את האזור ויחפשו את גורלם מחוץ לגליל ומחוץ לארץ. וזה בעצם מה שקורה, ועצוב מאוד. ואני רוצה להגיד, אם הממשלה הזאת לא יודעת לעשות את זה, אנחנו נבוא, והעם ייתן לנו מנדט, ואנחנו נשנה את המצב ונציל את הגליל. לא נאפשר שגבול המדינה יסתיים בחיפה.

רם בן ברק (יש עתיד):

לא ידעתי מה לחשוב. עומד כאן ראש ממשלה במשך 40 דקות, לא אומר מילה אחת אמת. תשמע, עם כל הכבוד, הוא גם ראש הממשלה שלי. אני שואל את עצמי: איפה הוא חי? מה זה הדבר הזה? מה, הוא לא רואה שהמדינה מתפרקת? הוא לא רואה שהדרום עוד רגע מתפוצץ? הוא לא מבין שבמשמרת שלו נרצחו 1,200 אנשים? הוא לא מבין שיש היום 20,000 אנשים פצועים שיצאו משירות? הוא לא מבין שצה"ל, בשביל להגן על הגבולות שלו, צריך חיילים? עומד כאן ואומר: זה חוק גיוס היסטורי, נגייס 23,000? הוא לא יגייס בן אדם אחד. כל חוק הגיוס הזה, אדוני היושב-ראש, הוא לא מעודד גיוס לצה"ל, הוא מעודד הליכה לישיבות. אני שאלתי אותם: תגידו, בואו נצא באופן תיאורטי – מצב שבו כל המחזור של בני ה-18 שאמור להתגייס, כולם יהיו תורתם אמנותם, כולם ילכו לישיבות, זה אומר שאנחנו לא מגייסים מהם אף אחד? אמרו לי: לא. עכשיו עומד כאן ראש הממשלה ומספר לנו שיגייסו חיילים חרדים, מה הוא משקר? הוא משקר את עצמו? את מי הוא משקר? הוא משקר את הצבא? פשוט לא ייאמן הדבר הזה. אתה יודע, הוא היה בארצות הברית, התראיין באיזה ערוץ אמריקאי, כי שם הוא אוהב להתראיין, ושואלים אותו על הטרוריסטים היהודים שעושים פרעות ביהודה ושומרון, והוא אומר: לא, זה 70 חבר'ה, זה כלום, זה משהו. אז אני אומר: אדוני ראש הממשלה, אם זה 70 חבר'ה, למה אתה לא עוצר אותם? אתה יודע איזה נזק זה עושה לנו? אתה יודע כמה חפים מפשע מתים בגלל ה-70 בחורים האלה שאתה אומר, הבחורים הפושעים האלה? אתה יודע כמה בתים נשרפים מאותם 70 אנשים? כמה כבשים הורגים בגלל אותם 70? כמה מכות נשים חוטפות שם עם אלות של טוריות? אתה לא מתבייש להגיד: זה שטויות, זה שום דבר, זה 70 אנשים? השר הפירומן שלך, אחרי שניסה להדליק את הר הבית והצליח, כמעט הצליח, עכשיו יש לו שיטה חדשה: הוא הולך לבדואים בנגב ועושה שם מהומות כדי ששם אולי תהיה אינתיפאדה שלישית. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני היום לא ידעתי איפה לשים את עצמי. אני מרגיש שיש לנו ראש ממשלה מנותק לחלוטין, ממשלה מושחתת. אנשים שכולם, אתה יודע, הולכים אחרי המנהיג כמו בצפון קוריאה, אף אחד אין לו מחשבה עצמית, שום דבר. שום דבר. אנחנו חייבים בחירות, אנחנו חייבים בחירות מהר. אנחנו חייבים להעיף אותם בשבילנו, בשביל התושבים במדינת ישראל. לאן הוא לוקח אותנו? איום ונורא.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה לפנות גם לחברות וחברים מהבית הזה, והם רבים ורבות באמת, שהתקשרו ושאלו לשלומי ודאגו לבריאות שלי, ואני מאחלת רק דברים טובים ובשורות טובות לכולנו, בעזרת השם, במיוחד כשאנחנו גם עומדים בתחילתה של שנה אזרחית. מי ייתן ותהיה זו שנה שמבשרת בשורות טובות, ולא כמו שאנחנו רואים עד עכשיו. מצטערת שאני חייבת ואין לי אפשרות אחרת חוץ מלדבר על המציאות הקשה שאנחנו עוברים בתוך החברה הערבית. דווקא עכשיו החדשות מבשרות לנו רעות, בשורות מאוד קשות, על אב ובנו, אב צעיר בן 37, שהאשמה שלו – הוא הלך לעבודה, לעשות את העבודה שלו כדי להביא פרנסה למשפחה שלו. הוא עבד בנצרת בהתקנת מצלמות, אבל הוא קיבל כדורים, הוא והבן שלו, ושניהם מתו. אנחנו עדיין ב-5 לחודש אבל יש לנו כבר שישה נרצחים. זה מצמרר, זה מצער. וכנראה, לצערי הרב, למי שצריך להיות אכפת, לא אכפת. אנחנו אומרים "השר הכושל", ואתם יודעים מה? אני חושבת שהוא מאמין כל-כולו – ויש הרבה כנראה שתומכים ומאמינים באמונה שלו – שהוא שר מצוין כי הוא עושה את המשימה שהוא מאמין בה. אני רוצה לשאול את אותו שר שכל הזמן מתלונן: חסרים לו משאבים, חסר לו כוח אדם, חסר לו לא יודעת מה, אבל אנחנו רואים שהוא מגיע לתראבין או ללקיה או למקום אחר, איזה יישוב ערבי, הוא מגיע עם 600 שוטרים, חוץ מכל הדחפורים וכל הטנדרים וכל החבילה הזאת. אז, ריבונו של עולם, קדושת החיים, זה לא ערך גם ביהדות? הגיע הזמן למעשה. הגיע הזמן למעשה. אני יודעת שלא יושבים פה האנשים שצריכים לשמוע את הדברים, אבל אני כולי תקווה שזה יגיע גם ללב, גם לאוזן שלהם וגם לרצון שלהם לעשות משהו בנדון. תודה.

אליהו רביבו (הליכוד):

אימאן, רפואה שלמה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, כולנו כנבחרי ציבור עובדים שעות רבות מסביב לשעון, הן כאן בבית המחוקקים והן במחוזות אחרים, כדוגמת בית המשפט, כדי לקדם את האג'נדות שלשמן נבחרנו. כולנו משקיעים זמן ומשאבים כדי לתקן עוולות ולשמור על אוכלוסיות מוחלשות. השכר הכי גדול שיכול לקבל נבחר ציבור על עבודתו הוא בשורה שתסייע ותגן על הציבור שאותו הוא מייצג. היום, תודה לאל, אני איש בשורה. את הבוקר פתחתי פה בבניין ליד, בבית המשפט העליון, בדיון בעתירה שהגישו חברות הסיעוד נגד הביטוח הלאומי שדרשה לאסור העברת גמלת סיעוד בכסף לקשישים וסיעודיים בהיעדר שירות; מתקשר למה שאתה, אדוני היושב-ראש, אמרת אצלי בדיון בעניין העוולות לעניין הסיעודיים. בתחום חברות הסיעוד וההגנה על האוכלוסיות המוחלשות אני עוסק מאז כניסתי לתפקיד יושב-ראש הוועדה לעובדים זרים כשנבחרתי לכנסת. היום בדיון, בג"ץ המליץ לחברות הסיעוד למשוך את עתירתן נגד המדינה ונגד המוסד לביטוח לאומי שעסקה בבקשתן לאסור העברת גמלת סיעוד בכסף לקשישים סיעודיים במקרים שבהם לא סופק להם שירות בפועל. למעשה, הוא המליץ להם המלצה ורמז להם יותר מכך – שבכוונתו לדחות את העתירה על הסף. למעשה, עשה איתם חסד, אדוני. הביטוח הלאומי, לאורך שנים, ובפרט על רקע ניסיונות של חברות הסיעוד באופן חוזר ונשנה לתקוף מכרזים שמבקשים להטיל סנקציות על חברות שאינן מספקות שירות בפועל, מעביר את גמלת הסיעוד בכסף במקרים שבהם הקשישים אינם מקבלים טיפול, וזאת על מנת להבטיח את מימוש זכויותיהם. הגיע הזמן, חבריי, שחברות הסיעוד יבינו שתכלית החוק היא להגן על הסיעודיים, לא להעמיק את כיסי החברות, המלאים גם ככה. במהלך הדיון המליצה השופטת שטייניץ להמשיך ולקדם את הצעת החוק שלי שיזמתי שלפיה ברירת המחדל לסיעודיים תהיה מימוש בכסף ולא באמצעות חברות הסיעוד. אני מבקש להודות מכאן לנציגי עמותת "נכה, לא חצי בן אדם" של ידידי אלכס פרידמן ול"מטה מאבק הסיעודיים", שעושים עבודת קודש – מאיה ודפנה היקרות, תודה רבה לכן – ותמכו בעמדת הביטוח הלאומי ובהגנה על זכויות הזכאים והסיעודיים. אני מבקש להודות מכאן גם כן לנטלי גבאי, שהיא שליחת ציבור אמיתית, מנהלת אגף בכיר בביטוח הלאומי, ולירונה שלום שמגבה את המהלך ומסייעת. תודה רבה לכן. דעו לכם, אחיי ואחיותיי, מוריי ורבותיי הסיעודיים, צעירים ומבוגרים, הבטחנו שנילחם למענכם כדי שלא יעשקו אתכם, כדי שלא יעשקו באמצעותכם את קופת המדינה. נמשיך לייצג אתכם. אנחנו כאן בדיוק בשביל זה. תודה רבה לכם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לפני שהבין את נסיבות האירוע, השר לביזיון לאומי הוציא הודעת גיבוי לשוטר שביצע את הירי, למרות שראש הממשלה עצמו, לפני שלוש שנים ערך מסיבת עיתונאים כדי לבקש סליחה ממשפחת יעקב אבו-אלקיעאן, אללה ירחמו, שאף הוא נורה ונהרג על ידי שוטר, ואף הוא – יצאו מייד לאחר הירי לומר שהוא דאעש, והוא טרוריסט, וגיבו את המעשה של השוטר, והתברר שהוא לא דאעש ולא טרוריסט; הוא מורה, הוא אזרח טוב, ונורה לחינם על ידי שוטר, וראש הממשלה עצמו התנצל על כך. אז הוא חוזר על אותו מעשה – הוא מגבה את השר לביזיון לאומי לפני שהחקירה החלה נגד השוטר היורה, וטוב שהשוטר היורה נחקר והורחק מהמשטרה ומתנהל נגדו תהליך משפטי. משילות היא באמת מימוש שלטון חוק ולא פופוליזם של שר כזה או אחר שמחפש להתחזק בבייס שלו באמצעות עוינות שהוא מפגין כלפי 20% מאזרחי המדינה. ראש הממשלה שיקר שוב, אדוני היושב-ראש, כאשר הוא אמר לאופוזיציה של היום: אתם הקמתם ממשלה עם מפלגת-בת של האחים המוסלמים. למה, ראש הממשלה, ניהלת איתנו מגעים קואליציוניים להקמת קואליציה אם אנחנו מפלגת-בת של האחים המוסלמים? למה אירחת את מנסור עבאס אצלך בבלפור ארבע פעמים? למה דיברת איתי בטלפון כשהייתי בביתו של יואב קיש, שישב לידי? במשך שלוש שעות הייתי בביתו של יואב קיש, דיברנו, קואליציה - -

טלי גוטליב (הליכוד):

שוטרי ישראל היקרים, הנאום הזה מוקדש לכם. ראשית, אני מצדיעה לכם ולפועלכם ולעבודה הקשה והסיזיפית שלכם, ובוודאי ובוודאי לשוטרי השטח, בפעילות הבלתי-רגילה שלכם. ואני חשה בוז מוחלט, בוז מוחלט, למחלקה לחקירת שוטרים, שבודקת אתכם ובוחנת אתכם בתנאי מעבדה כשאין להם שמץ של מושג מה זה להגיע לאזור נפיץ, על יסוד מידע, באזור שיש בו כל הזמן שימוש באמל"ח ופעילות של הצתות ואלימות, להגיע למקום הזה ולספוג הפחדות, לספוג אלימות, לספוג מה שאתם לא מדמיינים, ושאתכם יבחנו בתנאי מעבדה. ובכן, אני מדברת לגבי האירוע בתראבין. עמד פה היום אחמד טיבי, גדול תומכי הטרור בישראל, וכרגיל שיקר. שיקר. הרי זה לא חדש. תכף אני אגיד לכם מה הוא שיקר. הוא גם ניבל את הפה שלו, כדרכו בקודש. שמעתי שהוא אמר על דובר המשטרה אריה דורון, אמר עליו שהוא אפס מאופס, לא פחות ולא יותר. האחמד טיבי הזה שיושב פה, תומך הטרור הזה, עמד כאן היום מול ראש הממשלה ואמר שהשוטרים בתראבין ניקו את הדם, שיבשו ראיות, מחקו, ניקו את הזירה. יא שקרן נוכל, אחמד טיבי. שקרן נוכל. אומרים השוטרים – הרי האירועים מצולמים, רבותיי. איך אתה מעז לשקר פה מול ראש ממשלה? אין, אפס כבוד. אומר השוטר: מדובר באדם עם מידעים, מדובר באדם מסובך בפלילים, על פי מידע שמגיע, והוא רץ לעבר הכוחות. היה נדמה שהוא שולף סכין, כך לפי מה שמפורסם. עוד לא קראתי את הגרסאות. ירייה אחת, לא תגידו יריות בטירוף, שאתם לא מבינים מה קורה. כן, מי שנמצא בזירות כאלה – בזירות נפיצות כאלה עלולה להתרחש סיטואציה שכזאת. אז ידעו להם האזרחים: מה אתם חושבים לעצמכם, שאתם תבואו ותתלוננו על מקרי רצח ואלימות בחברה הערבית ואתם תקראו למשטרה לפעול, המשטרה תמהר לבוא? למה שהמשטרה תתערב בזירות הנפיצות שלכם אם עומד פה אחמד טיבי, משקר ומנבל את הפה שלו על גבו של שוטר? מילא, היה אומר כאן בענווה: צריך לבדוק, אולי הייתה מהירות תגובה – לא יודעת. עומד ומשקר שהשוטרים ניקו את הזירה – חתיכת שקרן שכמוך – והולך בתקשורת ומנבל את הפה שלו על דובר המשטרה ועל שוטרי ישראל. ובכן, רבותיי השוטרים, מבחינתי, אתם בשטח, אתם הכוח, אתם העיניים שלנו, אתם השומרים שלנו, ואתם תקבלו מאיתנו גיבוי מלא. ולא, כל מה שמעניין את התקשורת זה לא החשוד שנוטרל. זה לא מעניין את התקשורת. מעניין את התקשורת השר איתמר בן גביר – יש לו מיליציה, אין לו מיליציה. אין לשר בן גביר לא מיליציה ולא רבע מיליציה, יש לו חובה לדאוג לשקט ולאכוף את החוק. מה חשבתם, שנשלח שוטרים לזירה נפיצה והם לא יהיו עם נשק? זו הייתה פעילות יזומה, חשובה, אחרי תג מחיר מאוד מאוד גדול על פעילות ופשיטה קודמת של המשטרה. תגידו לי, רבותיי, חברי הכנסת הערבים פה, שרובם תומכי טרור, שלא דואגים לחברה הערבית, עומדים כאן בכנסת, נואמים שהמשטרה לא עושה כלום, וכשהמשטרה מגיעה ופועלת בעוז רוח, בעוז רוח, עומדים כאן ומנבלים את הפה שלהם על חשבון שוטרינו. לא סתם השר איתמר בן גביר גיבה את השוטרים. גם אני, טלי גוטליב, חברת הכנסת, אשכב על כל גדר עבור שוטרי ישראל שעושים את עבודתם נאמנה.

נעמה לזימי (העבודה):

כמה מנותקים אתם? עכשיו נרצחו אב ובנו בצפון. עכשיו. מה את אומרת לו, תדבר יפה כדי שישמרו עליך? איבדת את זה לגמרי. זה מה שנראה לכם, משטר נאמנות על מלא. ונתניהו, רודן לכל דבר ועניין, אין לו בכלל – הוא אומר: אני אלך לנגב, שמעתי שמתים שם אנשים. האיש על האולימפוס שמע. כמה ניתוק, כמה ניתוק, אלוהים. מה זה הדבר הזה? נרצחים פה בכל יום אנשים, תחתיכם, תחת השר הכושל שלך, שאתה מגן עליו, מגן עליו ולא מאפשר את פיטוריו, למרות שהוא כושל בכל פרמטר, מסכל את ביטחון הציבור, פוגע באנשים, מתסיס ומפר אמונים. כמה מנותקים. אנשים נרצחים, אב ובנו נרצחו היום – זה מעניין אתכם? ילד קטן מספר איך ראה את אביו נרצח ואיך שוטרים ניקו לאחר מכן את הזירה. אמרתם על זה משהו? בדקתם את זה? הפעלתם צוות לחקור את החשד הזה, את מה שאומרים? זה חיים של אנשים, ריבונו של עולם, גם אם הם ערבים. אזרחי המדינה, כן. הפכתם גזענות למדיניות. ערלות לב. ככה עושים אחדות, תגידו לי? אחדות לא צריכה לבוא גם עם המיעוט בחברה? הם לא אזרחים? איך איבדתם כל מוסר, כל חמלה, כל פיסת לב? ואני רוצה לומר, זה קשור להפיכה המשטרית. מי שהתנתקו מהחובה להקשיב לציבור, לראות ציבור, לחמול עליו, רוצים פה שררה מוחלטת, רוצים פה רודנות, רוצים לרסק את הזכויות וההגנות שלנו. זו מורשת נתניהו, זו המורשת שלכם, אתם – הגזענות, הכהניזם, הלאומנות, הרדיפה הזאת, השררה. וזה לא קשור לימין ושמאל, זה קשור ללהיות בני אדם. זה קשור ללהיות ישראלים. זאת הישראליות, זה גם החזון הציוני. אל תתבלבלו, החזון הציוני היה חברת מופת במדינת ישראל – הוא עדיין, לכל אזרחי המדינה. ואתם מרסקים, מרסקים את המדינה. חטפתם את היהדות, מחריבים את המפעל הציוני, מושחתים על מלא. ואנחנו לא נשתוק ונילחם בכם, ננצח ונחליף אתכם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, היום, בדיון 40 חתימות, עומד כאן על הדוכן ראש ממשלת 7 באוקטובר בנימין נתניהו ולא מפסיק להסית. מסית נגד האופוזיציה, מסית נגד התקשורת, מסית נגד בית המשפט, מסית נגד האזרחים שדורשים שוויון בנטל, מסית נגד האזרחים שמודאגים מהעתיד של הילדים שלהם. מסית ומסית ומסית, ובסוף אומר: בואו נקים יחד ועדת חקירה ממלכתית-לאומית. הגדרה חדשה שלא מעוגנת בשום חוק במדינת ישראל. אם אתה רוצה להקים יחד ועדת חקירה ממלכתית, אדוני ראש ממשלת 7 באוקטובר, קודם כול, תיקח אחריות על 7 באוקטובר. כי זה קרה במשמרת שלך. אתה היית ראש הממשלה ב-7 באוקטובר 2023, כאשר אלפי מחבלים פרצו דרך הגבול שלנו ורצחו 1,200 אנשים, רק ביום אחד. אף אחד לא היה שם. רק אתה היית ראש הממשלה. ומצופה ממך לבוא לעם, שנתיים אחרי הטבח, ולהגיד את המשפט הפשוט ביותר: זאת אחריות שלי כראש הממשלה, ואני אעשה הכול על מנת להקים ועדת חקירה ממלכתית. לא טריקים ולא שטיקים. במקום זה, אתה מסית ואתה מדבר על אחדות, ואתה עוד מתלוצץ פה על מנדטים של מפלגת האופוזיציה ומציג פה תמונת שווא. ממש ככה. אתה אומר שאנחנו לא תמכנו בתקיפה באיראן? אנחנו תמכנו בך, ואמרנו שזאת הדרך להתמודד מול האיום האיראני. לא היה פה אחד בכנסת שיצא נגד המהלך שלך. כולנו תמכנו בממשלה באותם 12 ימים, הקשים ביותר עבור מדינת ישראל, כפי שתמכנו גם בפעולות הממשלה, גם בעזה, גם נגד החמאס. ואתה עומד כאן על הדוכן, ומסית נגד האופוזיציה ומסרב לקחת את האחריות. אתה מדבר על 10,000 אוקראינים שעזבו את מדינת ישראל? אתה כנראה לא מעודכן שאזרחי מדינת ישראל שעלו לכאן לפי חוק השבות, בגלל מדיניות הממשלה שלך, לא נקלטו ועזבו את המדינה. אתה כנראה לא מבין מה קורה במדינה כאשר עשרות אלפי אנשים בודקים אפשרות שהילדים שלהם יגדלו במדינה אחרת. אני כבר לא מדבר על מאות אלפים שהולכים – ואני מסיים – ועומדים בתור להוציא דרכון זר. את זה, אדוני, לא תוכל להגיד שלא ידעת. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, ברוכות וברוכים הבאים לשעשועון החדש של ניר ברקת: משחקי הרעב ישראל. סכום הזכייה בשעשועון: 50 מיליוני שקלים – היישר מהכיס שלכם, אזרחי ישראל. כן, בריאליטי החדש שמפיק שר הכלכלה שלנו, הסופרים הגדולים יתחרו על הינדוס סל קניות של 100 מוצרים באופן שיהיה הכי זול. כן, 100 מוצרים. מה עם יתר המוצרים? אותם הם יוכלו להעלות, ולהעלות, ולהעלות, ולהעלות. כמו שהם עושים כבר עכשיו, הם מושכים לקוחות עם מוצר אחד או שניים, שהם זולים, ועושים את האיזון בין המוצרים, במחירים של המוצרים האחרים. מה חסר בתוכנית של ניר ברקת חוץ מהיגיון? מנחים. אני מציע לשר ניר ברקת להביא את אסי עזר ורותם סלע שינחו את השעשועון החדש שלו. מה עוד חסר? כלים להורדת יוקר המחיה. ככה, חברות וחברי הכנסת, נראה אקורד הסיום של שר הכלכלה הכושל שלנו, שבתקופת כהונתו הכול עלה – מוצרי החלב, המזון, הירקות, הפירות, העוף, הדגים. הכול עלה. כמה עלה? אתה רוצה דוגמאות, חבר הכנסת ואטורי? הפירות והירקות עלו בתקופת כהונתו של ניר ברקת ב-17%. סל המזון כולו עלה ב-14%. כי בזמן ששר הכלכלה ניר ברקת מפיק את הגרסה הישראלית של משחקי הרעב, אנשים עובדים לא סוגרים את החודש. אנשים עובדים לא סוגרים את החודש, וצריכים לבחור מה הם שמים בסל הקניות שלהם. בזמן הכהונה שלכם. אותו ניר ברקת נשבע בתחילת כהונתו שהוא יתאבד על הורדת יוקר המחיה. כלום ושום דבר. מגיע לעם ישראל שר כלכלה שיודע מה המחיר של קילו אורז, שלא נסע 22 פעמים לחו"ל בתקופת כהונתו; שלא מאשים ביוקר המחיה את גיא לרר, את היועמ"שית, את רשות התחרות, את כל העולם ואשתו. מגיע לעם ישראל שר הכלכלה שאשכרה יפרק את הריכוזיות במשק, שיפתח פה לשוק חופשי, שיעשה את מה שדרוש בשביל לוודא שאנשים לא נכנסים להלם כשהם נכנסים לסופרים. אבל מה ניר ברקת עושה? הוא מריח פריימריז. וכשמריחים פריימריז, צריך לשלוף מהשרוול שפנים.

מירב כהן (יש עתיד):

שנת 2026 רק נפתחה, וכבר היום, פחות משבוע מפתיחת השנה החדשה, התבשרנו על עוד רצח נורא של אישה בישראל, אינה דנילוב, זיכרונה לברכה. החשד הוא שבעלה רצח אותה. השאירה אחריה חמישה יתומים. ובמקרה הזה לבעל היו תיקים קודמים, היו תלונות. ובכל זאת, למרות שהמערכת הכירה את המקרה, לא הצלחנו להציל את חייה של אינה. זה עוד כישלון. שנת 2025 הייתה השנה המדממת ביותר ששברה שיאים גם בתחום של רצח נשים. כל כך הרבה דם נשפך, גם של נשים. היו לנו 46 נשים שנרצחו בשנת 2025 – זה פי שניים ממה שהיה ב-2021, 2022. מגמה מאוד מאוד מדאיגה. אנחנו חייבים לוודא ששנת 2026 לא תחמיר את המגמה הזו. אנחנו חייבים לשנות את המגמה ולהציל חיים של נשים. אני הודעתי שאנחנו נכנס דיון חירום בוועדה, שיש לי את הזכות לעמוד בראשותה, הוועדה לקידום מעמד האישה, כדי לעורר את הממשלה ולדרוש תשובות, פתרונות, כדי למנוע את הרצח הבא של אישה בישראל. זה צריך לפתוח מהדורות במדינה. אף אחד לא מדבר על זה. אנחנו מטפלים בהרבה מאוד פניות ציבור. באחת מהפניות שאנחנו מלווים, המתלוננת אמרה לי משפט שאני לוקחת איתי. פ' אמרה לי: תקשיבי, בעלי זקוק כולה ל-2,000 שקל בשביל להזמין את החיסול שלי. 2,000 שקל כדי לרצוח אישה במדינת ישראל. הכול התייקר במדינת ישראל פרט לחיי אדם. חיי אדם הפכו להיות כל כך זולים. הנתונים מדברים בעד עצמם – ב-45% מהמקרים של נשים שנרצחו, המקרה היה מוכר מראש למשטרה ולרווחה, ובכל זאת לא הגענו אליהם. שיעור הפענוח בחברה הערבית – 7%. זה אומר ש-13 רוצחים מתוך 14 רצחו אישה, והחיים שלהם – כאילו שום דבר לא השתנה, יושבים בסבבה בבית שלהם. אף אחד בכלל לא מגיע אליהם. זה נשמע לכם הגיוני? עלייה מטורפת במקרי הרצח בנשק חם, כי המשק מוצף בנשק. רוב הרציחות הן בנשק שאינו חוקי. אבל הנשק החוקי זולג והופך להיות לא חוקי ומשמש לרצח של נשים. מה עושים עם זה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני רוצה רגע לצטט ממה שהיה פה רק לפני מה שנקרא שעה קלה. עמד פה ראש הממשלה נתניהו ואמר באלה המילים, אני פשוט הייתי בהלם מדי מכדי להגיב: בקרוב ארד לנגב; שמעתי על המצוקות ועל זה שאנשים איבדו את חייהם. באמת, אני לא יכולה להבין את הניתוק. כאילו, מי ראש ממשלה פה כבר כמעט 20 שנה? מי? אבא שלי? אימא שלי? אתה ראש הממשלה. במקום לשבת במאר-א-לאגו, לצפות בזיקוקים, באמת תודה שסוף-סוף המידע שבנגב יש בעיה הגיע אליך. באמת, בקרוב תרד לנגב. כמה זכינו, איך זכינו, שבקרוב הוא ירד לנגב. באמת, אין לי כבר מילים. אני רוצה גם לדבר על השר שאתה מינית לטפל בנושא הנגב, בין היתר. כי אני גרה בבאר שבע ובחיים שלי לא פחדתי כמו לאחרונה. כמו שמירב אמרה, מגיע בן גביר לסיור העלק משילות בתראבין ואומר: 30 שנה אני עושה מה שלא עשו פה, 30 שנה, 30 שנה. נכון, החלק הראשון של המשפט הוא נכון – 30 שנה הזניחו את הנגב. 30 שנה אף אחד לא ראה את הנגב. אנחנו החצר האחורית. אף אחד לא טיפל בכלום למרות שאנחנו התחננו שיטפלו. אז זה מה שאתה מביא לנו, אותו – אפס יכולת לטפל במשהו? אתם לא רואים? אני פונה גם לחבריי בנגב, בעיקר לצעירים שביניהם: אתם לא רואים שהמלך שלכם הוא עירום, שאין לו שום יכולת לטפל בזה, שהוא מת לשומר חומות 2? מת, כי זה יביא לו מנדטים, על חשבון הליכוד כמובן. אבל הוא מת לזה. הוא מת שיהיה פיצוץ, שהדם יזרום ברחובות, כדי להוסיף לעצמו עוד קצת מנדטים. למה זה לא ברור לכם? למה אתם לא רואים את זה? ככה מטפלים? ככה מטפלים? היום היה כנס. הגיעו כל ראשי הרשויות מהדרום לכנס הזה. כולם אומרים פה אחד: יש תוכנית – היא עבדה, היא הורידה פשיעה, היא טיפלה. הייתה ראייה הוליסטית על כל הצרכים של החברה הבדואית ושל החברה הישראלית, כי מה לעשות? גורלנו קשור אחד בשני. היא עבדה. מה כל כך קשה להמשיך אותה? איזה הישגים כבר היו לך מסגר של עשרה ימים על תראבין? אפס נשקים, 23 עצורים, 21 כבר שוחררו. אבל מלא טיקטוקים, מלא סרטונים. רק לעצמך אתה דואג. אם הייתי חושבת לרגע, לרגע, שתושבי הנגב מעניינים אותך, לא הייתי מדברת ככה. אם זה היה עובד, אם היית מצליח, גם הייתי מפרגנת אם צריך. שלוש שנים, שלוש שנים, ומעולם מצבנו לא היה גרוע יותר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפנות בוקר אירע רצח מחריד ומזעזע של אישה בדקירות סכין. אינה דנילוב, בת 49, מפרדס חנה, אם לחמישה ילדים, נרצחה בדם קר. בעלה, שהוגשו נגדו בעבר תלונות בגין אלימות במשפחה, נעצר בחשד לביצוע הרצח. תופעת רצח הנשים והאלימות במשפחה חייבת להיעקר מהשורש. רצח נשים הוא לא גזרת גורל. מדובר בעוד מקרה שהיה וחייב היה להימנע. והוא אחד מיני רבים, כי רק בשנת 2025, שסיכמנו זה עתה, 44 נשים נרצחו. מחצית מהן נרצחו על ידי בני המשפחה. מדובר בעלייה של עשרות אחוזים בשנים האחרונות, וזאת כהזנחה פושעת של הממשלה. כשלא מטפלים יש מקרי רצח, כשלא מטפלים, האלימות והפשיעה גואות. אלימות נגד נשים הפכה להיות מכת מדינה. זו תופעה רחבת היקף, חוצת מגזרים וחוצת גילים. נשים החשופות לאלימות נמצאות בחרדה מתמדת ובחשש מתמשך מפגיעה פיזית, כלכלית, מינית ונפשית, וזאת מצד גברים אלימים וחלשים שפוגעים בנשים רק משום היותן נשים. במרבית הבתים שבהם האלימות מתרחשת, היא קורית במחשכים תחת הסתרה ובושה, אבל זאת לא גזרת גורל. אם היה לשר לביטחון לאומי יותר מצפון ופחות להט לציוצים ולטיקטוק, הוא היה עובד, משיק תוכנית סדורה למניעת אלימות במשפחה, שתכלול קודם כול, בראש ובראשונה, אכיפה משטרתית מחמירה לצד נקיטת צעדי הגנה לנשים הנמצאות בסיכון. כחברה בריאה וחפצת חיים עלינו להישיר מבט אל התופעה הזאת ולהילחם בה עבור אותן נשים. זאת אחריותנו כמחוקקים וכמחוקקות לעצור את התופעה ולהילחם בה. לא ייתכן שבמדינה מתקדמת כמו שלנו נשים עדיין יחיו בפחד יום-יומי תחת איום קיומי, וילדים ייפגעו כתוצאה מאלימות במשפחה. מקרים כמו הרצח של אינה דנילוב, זיכרונה לברכה, אסור שיקרו בחברה כמו שלנו. תנאי בסיס לחברה שוויונית אמיתית ולקידום נשים לעמדות מפתח הוא מיגור האלימות והגנה על זכויות בסיסיות עבור נשים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו אחרי חודש גדוש שבמסגרתו בג"ץ שחרר כל רסן. זה קורה החל מההוראה להקפיא את הביקורת של מבקר המדינה לחקירת אירועי 7 באוקטובר, ממשיך בהנדסת ההרכבים בבג"ץ כך שהתוצאה תיקבע מראש, ברור, וכמובן בהוראה לעצור את הכספים למוסדות החינוך של החרדים, החינוך החרדי. פעם אחר פעם אנחנו רואים התערבות גסה בשאלות של מדיניות שאותה מתווה הממשלה שנבחרה על ידי העם, התערבות שאין בינה לבין תפקידה של הרשות השופטת דבר וחצי דבר, ושבעיקר מעמיקה יותר ויותר את אובדן האמון של העם במערכת המשפט. בתוך כל הכאוס הזה, אני רוצה, ברשותכם, להתעכב על אמירתה של גב' דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, שאולי דווקא מספרת את הסיפור כולו, וכך היא אומרת בריאיון שהיא נתנה לאילנה דיין ביום חמישי שעבר. קובעת בייניש, ואני מצטטת: יש כאן מסע מתוזמר לערער את האמון בבית המשפט העליון, בנשיא בית המשפט העליון. הממשלה רוצה לפגוע בבית המשפט, היא יודעת שאפשר לעשות זאת בדרך של תעמולה, שהרי הציבור לא באמת יודע באיזה תיקים והחלטות יושב יצחק עמית. נו, באמת, זה נשמע לכם אמיתי? זו אינה פליטת פה, אלא הצצה מדאיגה לתפיסת עולם של אלה שבטוחים שרוב העם הוא מוסת, הוא בור, הוא נבער, עיוור, אחר. עם כזה שפשוט הולך אחר המנהיגים שלו בעיניים עצומות, אבל זה הרי לא אמור להפתיע אף אחד מאיתנו. כשנשיא בית המשפט העליון בדימוס – שוב, לשעבר – אומר: אם העם יצביע לממשלה הזו שוב אנחנו נדע שהוא לא רוצה דמוקרטיה. שימו לב, נשיא בית משפט עליון אומר - - -

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמעט בהמשך ישיר לדבריה של קטי שטרית, חברת הכנסת שטרית – לפני כשבועיים בערך היה פה מחזה שבעיניי לפחות מתמצת את כל הסיפור שקורה כרגע בישראל, את כל הסיפור שקורע כרגע את ישראל, את הלב של הפילוג בישראל. עמדו פה ביציע, ממש מעל האולם, שתי קבוצות: קבוצה אחת של הורים שכולים שמתנגדים לוועדת חקירה לאומית רחבה וקבוצה שנייה של הורים שכולים שלא רוצים את המתווה הממלכתי. אחים, אחיות, אבות, אימהות, עמדו כאן, ממש כאן, החזיקו שלטים ואמרו: אנחנו נגד ועדת חקירה ממלכתית. מה שמעניין זה מה שקרה מתחת, בין הקואליציה לאופוזיציה. עומדים חברי הכנסת של האופוזיציה וקורעים את הרצון של כל ההורים שעמדו פה. הם היו פה, הם אשכרה היו פה, עמדו פה עם דופק, עם פנים, עם גוף, עם לב שבור, עם ילד שנמצא כרגע בקבר כי הוא נלחם למען מדינת ישראל, עם התשלום שאין גדול וקדוש ממנו, של בן משפחה ששילם בחייו. עמדו פה ואמרו: אנחנו רוצים ועדת חקירה חצי-חצי. אנחנו לא רוצים ועדת חקירה ממלכתית, כי אנחנו לא מאמינים לשמאל, כי אנחנו לא מאמינים ליצחק עמית. יושבים פה חברי הכנסת של הקואליציה ומרכינים ראש מול השכול של כל ההורים שעמדו פה והתנגדו למתווה שלנו. לעומתם, עמדו פה כל חברי האופוזיציה כשהורים שכולים עומדים פה למעלה ומול הפרצוף שלהם קרעו, ככה: זה מה שאנחנו חושבים עליכם. זה מה שאנחנו חושבים על השכול שלכם.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זוכר, אדוני, שבשבוע שעבר דיברתי פה על נושא השאטלים של חיילי צה"ל וההזדמנות השווה לחיילים שגרים במקומות רחוקים? אז לא תופתע לשמוע שלא קיבלנו שום מענה לפנייה שנשלחה לראש אכ"א, אבל אנחנו אופטימיים, וחושבים שראוי שראש אכ"א או מי מנציגיו יגיב לנו. היום אני רוצה לדבר – נאמר פה על אביחי שטרן, שהיום, ככה, הוא בילה פה בכנסת – מקריית שמונה. אז אני רוצה לציין, לפני כעשרה ימים קיימתי ביקור בעיר יחד עם חברי אלון שוסטר, שנוכח כאן במליאה, ובני גנץ. ואחד המקומות שנפגשנו, שהיינו, היינו בתיכון ברנקו וייס – מי שמכיר, זה רשת תיכונים מאוד מיוחדת – וככה, אחת הנערות, אמיצה, שאלה את הרמטכ"ל לשעבר, שר הביטחון לשעבר בני גנץ: האם אתה חושב שיש לנו הזדמנות שווה? אני בכל ליבי רציתי להגיד לה: כן, גם לנוער בקריית שמונה יש הזדמנות שווה. אבל בתוך תוכי בחנתי: האם באמת צה"ל מציב הזדמנות שווה לבני ובנות הפריפריה? נכון שלהם יש את כל הכוחות הפנימיים, אבל האם אנחנו כמדינה יודעים לספק את התשתית המתאימה, שיוכלו להביא את הכישורים והכישרונות שלהם לידי ביטוי? ואני לא בטוחה שהתשובה היא כן. אבל מעבר לאי-הזדמנות שווה, שאני חושבת שעדיין קיימת במקומות מסוימים, אני רוצה לציין את אותה נערה שככה באומץ נעמדה ושאלה את השאלה הקשה הזאת. ויחד איתה אני רוצה לציין גם את הנשים של קריית שמונה. פגשנו את מאיה, שפתחה עגלת קפה ראשונה בעיר, שמהווה מקום מפגש בעיר ששליש מתושביה עוד לא שבו. ופגשנו את תחיה הורוביץ, אשת קהילה שמדי שבת פותחת את ביתה כבית כנסת לכל תושבי השכונה. וארוסתו של ינון, הבעלים של "הבן של סימו", שינון בעצמו אומר: היא זו שהחזירה אותי לעיר, היא זו שאמרה לי: אנחנו חוזרים ופותחים את העסק. והוא אומר: בלעדיה לא הייתי חוזר. אז הנערה הזאת ותחיה וארוסתו של ינון ומאיה מעגלת הקפה – הן הנשים שמחזירות את קריית שמונה לפעול ולחזור לחיים ולהיות עיר המחוז עבור הגליל העליון, כפי שהיא צריכה להיות. אני אמתין שיסיימו, אם תוכל. אבל הנשים החזקות האלה, זה לא מספיק בלי התשתית שהמדינה צריכה לספק להן. אדוני, היום היה פה בדיון 40 החתימות שיח בין חבר הכנסת מיכאל ביטון לבין ראש הממשלה, אני חושבת ששיח יחסית פורה, כמה שאפשר במעמד הזה. ואני קוראת גם לך, אדוני היושב-ראש, וגם לחברי הליכוד, להניח את כל הפוליטיקות בצד, ולראות איך נרתמים לטובת קריית שמונה ותושביה, שהם בירת הגליל העליון. לא מספיק שננצח את חיזבאללה, אם אנחנו מפסידים את קריית שמונה. אנחנו חייבים לראות שקריית שמונה חוזרת להיות הסמל של הגליל העליון, סמל של ניצחון. תודה רבה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

החלטתם במודע להחזיר אותנו למקום הארור של 6 באוקטובר. חברי הכנסת, הקשבתם בסוף השבוע לאלי שרעבי? תקשיבו. תקשיבו לאלי שרעבי. הבן אדם שרד תופת, חזר מהשבי, וישב במוצאי שבת האחרון באולפן טלוויזיה והתחנן, התחנן בפניכם ובפנינו, וככה הוא אמר, הוא אמר: נבחרי הציבור אומרים דברים נוראים. המילים שלהם יכולות להיות מאוד בעייתיות. הוא היה עדין. הוא הזהיר שאם מישהו ייקח את החוק לידיים, הדם יהיה על הידיים שלכם, אבל אתם ממשיכים להסית נגד היועמ"ש ונגד הרמטכ"ל ובית המשפט העליון, נגד כל מוסד ממלכתי. רבותיי, מילים הורגות. אתם משחקים באש. קוראים לדרוס את מי שמעביר עליכם טיפה של ביקורת, והכי כואב – שאתם פשוט שוכחים שאנחנו עוד לא אחרי. חמאס עדיין בעזה, עם נשק בידיים, אנחנו בול באותו מקום. יש חטוף בעזה שהמשפחה שלו מחכה שתחזירו אותו, אז איך אתם מעיזים בכלל להסתכל על המשפחה של רן גואילי בעיניים? במקום להפוך עולמות ולהחזיר אותו, אתם עסוקים בקומבינות פוליטיות, בוועדות חקירה מומצאות, פוליטיות, שישמרו עליכם, בביטול תפקיד היועמ"ש, מינוי עורך דין פרטי לממשלה. שכחתם מהכול. חזרתם לסורכם, לא למדתם כלום. ואני רק מבקש מכם דבר אחד: תסתכלו החוצה מהאקווריום, שאגב, לפי ראש הממשלה, גם הוא לא יודע מה קורה בתוכו. קריית שמונה גוססת, חבל ארץ שלם זועק להצלה, תושבים שהפכו לפליטים בארצם לא מצליחים להשתקם. תראו את הלומי הקרב, את החברה הישראלית הפצועה והמדממת. האנשים האלה משוועים לעזרה, אבל אתם לא שומעים אותם. הם משעממים אתכם.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יאיר גולן, יושב-ראש מפלגת הדמוקרטים, בריאיון לרדיו 103 אמר: זו ממשלה שעל כל מרכיביה עוסקת בהסתה וקריאה לאלימות. יאיר גולן, על ראש הגנב בוער הכובע, זה בדיוק. מי שאמר שצה"ל הורג תינוקות כתחביב, מי שכינה מתיישבים תתי-אדם, מי שתמך בסרבנות, דווקא אתה כאלוף במילואים, מרשה לעצמך להטיף מוסר ולדבר על אלימות והסתה. אתה הראשון שמסית בחברה הישראלית. דווקא אתה זה שתורם לשיח מסית, מפלג ומסוכן. דווקא אתה זה שמטשטש את הקו הברור שבין ביקורת פוליטית לגיטימית לבין הסתה חמורה. ביקורת היא חלק מדמוקרטיה, הסתה היא פגיעה בדמוקרטיה. האלימות לא תגיע מהימין, האלימות תצמח משיח שמסרב לקבל הכרעה דמוקרטית, משיח שמערער על רצון הבוחר, ומשיח שמכשיר סרבנות ודה-לגיטימציה לצרכיו של ציבור שלם שנבחר בצורה דמוקרטית. יאיר גולן – לא רק עכשיו, בכל נאום שלו, בכל פינה – הוא אדם מסוכן, אדם שמסית. המילים הורגות, קודם נאמר. זהו בדיוק. המילים שהוא משתמש בהן, המילים שהוא זורק מאוד מאוד מסוכנות. לפעמים אני שואלת את עצמי, הבן אדם הזה היה סגן רמטכ"ל, איך יכול להיות סגן רמטכ"ל? זה היה אחראי לביטחון שלנו. היום, איך שהוא מדבר, הוא מסית. הוא פוגע בביטחון של החברה הישראלית. כל מילה שיוצאת מהפה שלו – רק הסתה, רק הסתה. לכן, חבריי חברי הכנסת, אנחנו צריכים לגנות אנשים כאלה. הם מסוכנים, מאוד מסוכנים. מסכסכים את החברה הישראלית, מפלגים אותה. אני עקבתי. אם תשאלו אותי מה אני זוכרת מיאיר גולן כרגע – זה שהלך למספרה של גברת נתניהו. זה מה שאני זוכרת. סגן רמטכ"ל, אלוף בצה"ל, זה מה שאני זוכרת לו. לכן אני חושבת, חבריי חברי הכנסת, בואו נירגע. לציבור כבר נמאס לשמוע מאיתנו שיח מפלג, מסכסך, התקפות, גם בוועדות, גם פה. לפעמים אני שואלת, אם הדיונים בוועדות היו בלי מצלמות – הדיונים היו נראים יותר שקטים. תודה, אדוני היושב-ראש.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, מדי שבוע אנחנו מארחים בכנסת מכינות, ומדי פעם גם יוצאים לארח מכינות במקומות שהן נמצאות. המדינה משקיעה בכל ילד במכינה בסביבות 20,000–30,000 שקל, ההורים עוד 10,000, ומגייסים עוד 10,000 שקל מתורמים. ואתה מסתכל על מכיניסטים, ומה שאתה רוצה לראות, שעל ה-50,000 שקל בשנה שמושקעים בהם, אתה תפגוש רצינות ואיזה דרך שהם עושים. היום ביקרה בכנסת מכינת כמהין של דרך ארץ, מכינה שהיא חלק ממכינות אופק, והיופי של מכינות אופק הוא שהן פתחו את הדלת לרבים רבים בחברה הישראלית להיות חלק מעולם המכינות ולעשות שירות משמעותי בצה"ל. זכינו, כמה חברי כנסת כאן, לסייע למכינות אופק ולהגדיל את התקציב שלהן לשנה הבאה, וגם לתקן מעט את התקציב הקודם. והיעד המשותף שלנו עכשיו הוא להביא חוק שישווה את התנאים של מכינות אופק למכינות הרגילות, ולא יהיה תלוי בטובה של אף אחד, ותהיה להן תקנה משל עצמן. היום דיברתי עם אותם 40 ילדים. נכנסתי לחדר, ומשום מה הייתה שם רצינות, ואני אוהב את השיחות האלה, כשיחות אישיות. ושאלתי שם: מה המכינה עשתה לכם? ואחת הנערות אמרה: אני חוזרת הביתה, ויש לי פתאום קשר טוב יותר עם ההורים, דיבור כן ושלם יותר עם המשפחה, ורצון להיות חלק מהמשפחה. אמרתי לה: רק בשביל הדבר הזה הייתה שווה כל המכינה, לשמוע את התהליך שעשית. והתחייבתי בפניהם שאני אפגוש אותם בעוד שנה. שרון, בעוד שנה אני אפגוש אותם שוב, כדי לראות מה איתם, כי אני רוצה קשר, כי הם נכנסו לי ללב, והם גרמו לי לפתוח ולספר על ההורים שלי ועל הילדות. ובכל שיחה כזאת עולה גם התחושה שלפעמים בן אדם שלהורים שלו לא היה כסף, לא היו אמצעים, או שהם עולים חדשים, מתבייש בהורים שלו. וזה גם מה שאני חוויתי כילד, כי לא תמיד הייתי גאה בזה שאימא שלי תבוא לבית ספר ותדבר מרוקאית. היום אני יודע שהיא אישה נשגבת, גדולה מהחיים. וזה גרם לי ככה לדמוע, לבכות איתם. ואתה רואה שישה-שבעה חבר'ה בוכים איתי, ודממה, והם משתפים, ואחרי זה השיחה עברה גם קצת לצחוק וקצת להומור. ואני אמרתי להם: לא סיפרתי לכם על עצמי, על ילדות ואתגרים כדי לפאר, אבל ניצחתי, ניצחתי את ה-11 שנות לימוד, ניצחתי את הקשיים בגולני, ניצחתי את זה שלא הוציאו אותי לקצינים. כל אחד מכם ראוי להיות קצין או קצינה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, הערב שמענו כולנו עוד נאום חלש מאוד של ראש הממשלה נתניהו. הוא נשמע לא טוב, והוא נראה לא טוב, למרות מחיאות הכפיים, הצהלות והעידוד של חברי הקואליציה, משל הם היו החסידים השוטים שרוקדים סביב עגל הזהב. וכהרגלו, ראש הממשלה לא הביא שום בשורה. האיש לא מסוגל להיפטר מההרגל הרע של להסיט, להוציא דיבה ולהשתלח. ופעם נוספת יאיר גולן, ראש מפלגתי ומפלגת הדמוקרטים, היה אחד ממוקדי ההסתה שלו. אז אני מבקש להזכיר לראש הממשלה שבשעה שהוא שינה את שמו לבנג'מין ניתאי – ואתה יודע, אדוני, כחובש כיפה, מה אומרת המסורת שלנו על מי שמשנה את שמו ללעז. בשעה שהוא שינה את שמו לשם לועזי, יאיר גולן רץ על הג'בלאות. וכשיו"ר המפלגה שלך, אדוני היושב-ראש, מכר רהיטים, יושב-ראש המפלגה שלי היה מפקד עוצבת הגליל ומפקד אוגדת איו"ש, וכשראש הממשלה עמד על המרפסת בכיכר ציון והסית נגד גיבור ישראל, רמטכ"ל ששת הימים יצחק רבין. וכאשר ראש הממשלה שלך עסק בשיסוי ובפילוג, יאיר גולן פיקד על פיקוד העורף ואז על פיקוד הצפון. בנימין נתניהו, שמצחצח את נעליו של האמיר הקטרי, הוא ילמד אותנו מהי פטריוטיות? הדרך הטובה ביותר להפגין את ההבדל בין יאיר גולן לבנימין נתניהו הוא להסתכל במעשה הבנים. לרוב אומרים שמעשה אבות הוא סימן לבנים, אבל לפעמים מעשה הבנים הוא סימן לאבות. ובשעה שעל חבל הכביסה בביתו של יאיר גולן בראש העין היו תלויים בשנתיים הארוכות של המלחמה מדי צה"ל של בניו הלוחמים, הבן המשתמט, הפרזיט ומרעיל הבארות של ראש הממשלה הסתובב במיאמי במסיבות; שתה מקיאטו על המרפסת כשמאבטחי שב"כ שומרים עליו. אתם תטיפו לנו מוסר על ציונות? האדם ששיתף פעולה עם השלטון הקטרי לפני הבחירות האחרונות כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, הוא ידבר איתנו על קשרים עם האחים המוסלמים?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה. בחיים לא הייתה לי שתיקה כזאת ארוכה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נמות ולא נתגייס. נמות ולא נתגייס. גם רוצחים, גם יורשים. גם לא מתגייסים, גם הולכים להפגין בתל השומר מול הבקו"ם. אני חייבת לומר לכם – ליקוי מאורות, והעולם פשוט הפוך, בעולם הפוך אנחנו חיים. ובכל זאת אני רוצה להגיד לכם מה אמר לי אתמול חבר, מעל גיל 50, חבר יקר, שחלקכם גם מכירים אותו כאן בבית הזה, שי פלבר. מעל גיל 50, הוא עושה מילואים בפעם המי יודע כמה, והוא אומר לי: נתגייס גם אם נצטרך למות. נתגייס, גם אם נמות אנחנו נתגייס. לצערי, יש מי שבשבילם חובת הגיוס, שמירה על הארץ, הפכה להיות גזירה, ביזוי, מותרות. ואני אומרת לעצמי, זה לא היה קורה, זה לא היה קורה אם לא היו מנהיגים חסרי אחריות. איך אתם יכולים להסתכל בעיניים של שי פלבר, מעל גיל 50? חבר טוב נוסף, דרור אופן – שהיה ראש המטה שלי, היום הוא כבר אח – נמצא עכשיו, משרת בצפון כבר למעלה מ-500 ימים, לדעתי, כשבבית יש ילדים קטנים. לאן אנחנו דוהרים? לאן אנחנו לוקחים את המדינה היקרה והטובה שלנו? איפה הימים הטובים? איזו מנהיגות זו, לאן אתם לוקחים אותנו? הקמפיין שלכם מוכן ומוגש, ללכת ולחרב כל חלקה טובה. ללכת על הראש של השופטים. פשוט, המסר הברור שאתם מעבירים זה שאין דין, אין דיין, אין שופטים, אין שוטרים במדינת ישראל, כאילו זה לא ציווי מן התורה להעמיד שוטרים ושופטים בכל השערים. אני לא מצליחה להבין איך בתוך כל חוסר המנהיגות הזה קשה למצוא קולות, קולות של צדיקים, מעטים מהם – דן אילוז נמצא איתנו, חבר הכנסת דן אילוז. לאן אתם דוהרים? תעצרו את זה, תעצרו. ואני מקווה שאומץ הלב שלך, דן אילוז ושל אחרים נוספים, ידביק אולי, אולי, כהוא זה, במעט, את חברי הכנסת האחרים, שרואים לנגד עיניהם איך מחרבים מדינה שלמה. באיזה מקום אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו, הנכדים שלנו? מדינת ישראל הטובה והיפה, גם אם לא נסכים על הכול, ברור לנו דבר אחד: שצריך לשמור על מה שקיים ולא לקחת אותו מובן מאליו. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו הדור שזכה להגשים חלום, לעלות לארץ, לבנות פה בית בארץ ישראל. ואתם לוקחים את הדבר הזה, ולא יעזור, לא רק ההיסטוריה שופטת אתכם – גם ההווה. הריב והמדון, השנאה, הפילוג, במה הם תורמים? במה הם תורמים? בזה שאנשים כבר ברחובות מתחילים לריב אחד עם השני? בזה שתאונות הדרכים הולכות וגוברות? בזה שהקורבנות, באלימות כלפי נשים ובכל תחום אחר, המספרים הולכים ומזנקים? תעצרו, תעצרו. יש לנו אחריות – לא עלינו, לא רק על הדור שלנו. יש לנו אחריות, לא כמי שנמצאים בבית הזה וכאילו המשחק הפוליטי הוא הכול וחזות הכול, והעיקר – הישרדות פוליטית. יש לנו אחריות על ילדי ישראל, יש לנו אחריות על מדינת ישראל, על ארץ ישראל, יש לנו אחריות על הקיום שלנו כאן, בבית הזה. ולצערי האחריות הזאת מופרת יום-יום, יום-יום, שעה-שעה, בכל כך הרבה תחומים, והמסר המאוד-עצוב שעובר לאויבינו זה בעצם שאנחנו חלשים פנימה בבית.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלום, אדוני היושב-ראש, השרה שנמצאת היכנשהו והח"כיות והח"כים היקרים. אין מצב שדור המשרתים הנוכחי יסכים להמשך חוסר ההוגנות. לא יסכים להמשך הפטור הגורף במתכונת הנוכחית. העם שלנו, כך מסופר, כשיצא ממצרים, נלחם במשך 40 שנה עד שנכנס לארץ, וכשנכנס לארץ, כך מסופר, המשיך להילחם, לצערנו, ועשה את זה במשך מאות שנים. עַם השופטים והמלכים ידע מאות שנים של קרבות ומלחמות. העם היהודי המשיך להילחם כל עוד עצמאותו אפשרה זאת. הקמנו בתי מקדש ונלחמנו על חירותנו. זו המסורת, זה מה שקרה, וגם ב-150 השנים האחרונות, אדוני היושב-ראש, של החזרה ארצה, העם נאלץ להילחם. בתוכנו, בין הלוחמים, מאמינים באמונות שונות, וביניהם חרדים לדבר השם. לא היה כדבר הזה – פטור גורף, טוטלי, כפי שקיים היום. אין מצב, אין מצב שדור המשרתים יסכים להמשך הסידור הפגום, הקלוקל הזה. זה לא יקרה. חרדים לדבר השם נלחמו במשך מאות שנים. רק בדור האחרון נפל דבר בישראל. לפתע, פיקוח נפש לא דוחה שבת, לא דוחה יום חול. הדור הזה לא יניח לנו, לכולנו, להמשיך בסידור המופרע הזה. לא נוכל להמשיך עם האיפה ואיפה הזו. לא יקרה שנאפשר לחלקנו את אוהלה של תורה ולאחרים מתוכנו את אוהלה של הגנה. זה לא יקרה. זה לא יהודי, זה לא אנושי, זה לא הגון. במוקדם או במוקדם יותר תקום כאן ממשלה שתוביל את אחינו הפטורים משירות להיות כשאול ודוד, כבני מתתיהו, כתלמידי רבי עקיבא – להיות גם הם לוחמים למען הגנת העם. תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אני שמח שאתה כאן כשאני מקריא את הדברים הבאים. חבריי חברי הכנסת, "מילה לא יפה. ובעודנו מתאוששים מהאזכרה, שמענו שיש בתוכנו אנשים שבהקשר לגיוס ולהגנה, 'סנקציות' בשבילם היא מילה ממש לא יפה. וחשבתי לעצמי, איזה עולם מוזר. בלקסיקון חוק הגיוס שלי יש מילים אחרות לא יפות, או מוטב לומר – מקפיאות את הדם. כמו למשל: הותר לפרסום; לא יחזור; יתום; אלמנה; שכול; וקבר; ומצבה; ואל מלא רחמים; ועל כנפי השכינה. והמילים הכי לא יפות מכולם – יהונתן נפל. ואיזה כיף לאנשים שסנקציות היא המילה הכי לא יפה בשבילם. מה מאושרים הם ומה טוב חלקם. ואולי חלקי כואב יותר, אך טוב עשרת מונים מחלקם". חגי לובר. אילו מילים מדממות כותב כאן האב השכול חגי לובר לזכרו של בנו יהונתן, שזה עתה מלאו שנתיים לנפילתו. מילה לא יפה. וחגי לובר כמובן מתייחס אל תיאטרון האבסורד, אדוני היושב-ראש, התיאטרון שמתקיים פעמיים בשבוע כאן בכנסת, בוועדת החוץ והביטחון, כשמובא חוק שהוא חוק השתמטות, ומדברים בו על טלאי צהוב ומזכירים בו סנקציות כמילים לא יפות. וכל פרקי החוק, אדוני, אתה יודע מה? מחוררים כמו גבינה שווייצרית, ומדברים על יעדים שלא פוגשים את רצון העם, ועל ועדת חריגים שהיא בעצם כיסא מפלט. הכול הזוי. הכול מילים מכובסות. מה אין? אין מענה לחרדים שמתגייסים. לפעמים נדמה לי שיש חברים בוועדה שליבם לב של אבן, שהם יכולים לשמוע את חגי לובר או את צבי זוסמן או את אפרים שֹׁהַם ולא להזדעזע. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? אתמול היה יום גיוס מוצלח. 537 חרדים התגייסו אתמול לצה"ל – בלי חוק, בלי הנחות, בלי כל מיני קומבינות – פשוט כי הם הבינו שעכשיו זה הדבר שהכי נכון ואולי גם הכי משתלם להם. זה מה שקרה אתמול. זה רק מעיד שכל מה שקורה בחוץ וביטחון זה קומבינה; זה ניסיון להכשיר השתמטות, והדבר הזה באמת לא יעבוד. יש לי ביטחון דתי, דתי, עמוק, שזה לא יקרה. זה לא יכול לקרות. וצודק, צודק חגי לובר: זו לא מילה יפה. תודה.

דן אילוז (הליכוד):

Mr. Speaker, Members of Knesset, I stand here in Jerusalem, the eternal capital of the Jewish people, to sound an alarm. We are used to enemies from the outside – we fight the terror tunnels of Hamas; we fight the ballistic missiles of Iran. But today, I look at the West, our greatest ally, and I see a new enemy rising from within. I am speaking of a poison being sold to the American people as patriotism. I am speaking of the intellectual vandalism of Tucker Carlson and Candace Owens. Mr. Speaker, let us be clear about what this is: They claim to fight the Woke Left. They are no different from the Woke Left. The radical Left tears down the statues of Thomas Jefferson; Tucker Carlson tears down the legacy of Winston Churchill. The radical Left says Western Civilization is evil; Candace Owens says the roots of our faith are demonic. It is the same sickness. It is the same moral relativism. It is the same hatred of the West, dressed up in a different costume. Look at Tucker Carlson. From the comfort of his studio, he rewrites the 20th century .He tells the American people that Churchill, the man who saved civilization, was the villain of World War II. He nods along when he is told the Holocaust was just a "logistical error", a mistake by a camp that was "unprepared". This is madness. He spits on the graves of the American soldiers who stormed Normandy. He wants Americans to apologize for defeating Hitler. Why? To erase the line between Good and Evil. And look at Candace Owens. She looks at this flag, the Star of David, the shield of the House of David, and she calls it "demonic". She spreads the sickest blood libels, claiming this State was founded by pedophiles and Frankists. She walks through the Old City of Jerusalem and calls it "Jim Crow". Total Ignorance. She does not know history. She does not know the Bible. She only knows how to peddle hate. But I have a message for these vandals. Do you think you are the first to try to delegitimize the Jewish people? We are the people of Eternity. We buried the Pharaohs who enslaved us; we buried the Greeks who tried to ban our Torah; we buried the Romans who burned our Temple; we danced on the ruins of the Third Reich; and we will be here long after your YouTube channels are forgotten dust. You think your lies can break the bond between America and Israel? You are small. This bond is giant. This alliance is not just about treaties or weapons, it is about two nations who hold the torch of Liberty while the rest of the world falls into darkness. Together, we have built Iron Domes that stop missiles. Together, we have developed technologies that feed the world. Together, we protect the values of freedom, democracy and of the Bible against the barbarians at the gate. To my friends in America: Do not listen to the voices of defeat. The story of America and Israel is not over. It is just beginning. We have achieved miracles together, and we will achieve greater miracles yet. Reclaim your heritage. Reject the lies. Stand with us, because when we stand together, Jerusalem and Washington, no force on Earth can defeat us. עם ישראל חי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני בסדר, תודה. אדוני היושב-ראש, אתמול נסעתי לקריית שמונה. הייתי שם מהבוקר, עם ועדת החינוך של כנסת ישראל. בוועדה יש 15 חברים; היינו שם שניים, יושב-ראש הוועדה צבי סוכות ואנוכי. באמת התפלאתי: איך ארבעה חברים מהליכוד שנמצאים בוועדה, איך אף אחד לא הטריח את עצמו להגיע לסיור כל כך חשוב בקריית שמונה, שחווה קשיים כל כך גדולים? כולם מבינים את זה. הגענו ושנפגשנו כמובן עם ראש העיר, עם הצוות שלו, עם צוות מערכת החינוך, היינו בשלושה בתי ספר, בגני ילדים, ושמענו על המצוקה הקשה כל כך של קריית שמונה. ישבנו עם אזרחים, ישבנו עם ילדים, עם תלמידים. תוך כדי המפגש הזה, בסוף, אתה יודע, אתה פוליטיקאי, עוברות לי מחשבות בראש, ואני אומר לעצמי: הם כל כך מתלוננים וכל הזמן חוזרים על המנטרה שלא מדובר רק על הצרה שלהם מ-7 באוקטובר, אלא מדובר על 40 שנה של הזנחה. עשיתי חשבון. אמרתי: ב-1977 בגין עלה לשלטון, הליכוד בשלטון כבר 40 שנה on and off – יותרon מאשר off – והסתכלתי כמה בוחרים בליכוד בעיר קריית שמונה, וגיליתי שיותר מ-50% בוחרים בליכוד. ואני אומר לעצמי: אתם בוחרים בליכוד כבר 50 שנה, הם בשלטון כמעט 50 שנה, מזניחים אתכם 50 שנה. קריית שמונה נראית איך שהיא נראית כבר 50 שנה, שום דבר לא מתקדם כבר 50 שנה, ואתם ממשיכים לבחור ליכוד. סינדרום האישה המוכה. איך יכול להיות שמתלוננים 50 שנה וממשיכים לשים את הפתק מח"ל 50 שנה? אני לא מבין את זה. אם מישהו יוכל להסביר לי איך יכול להיות שאתה כל הזמן מתלונן, לא טוב לך, מזניחים אותך, לא משקיעים בך, לא מקבלים תקציבים; אתה יודע מה, אין לילדים אפילו איפה ללמוד שחייה בקריית שמונה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני אנצל את הזמן שיש לנו עד הגיוס, אספר לכם ששמעתי שגם השם שלי עלה בפיו של מפיק המרגליות גיא פלג במסגרת מסע הבכיינות וההתקרבנות שלו. אני אומר שבזמן מלחמה, בכל העולם שמעו את הדיבוב הדרמטי והנחרץ של מכונת הרעל בתיאורים הדרמטיים: מעשה סדום בנסיבות אינוס – מה שהביא לגל האנטישמיות הגדול ביותר מאז קום המדינה, שבגינו תקפו ותוקפים גם היום יהודים בחו"ל; בגלל הזוהמה שיצאה לתועמלני ערוץ 12 מהפה. עכשיו תבינו איך מנסים מרעילי הבארות סביבנו להנדס לנו את התודעה. להלן העובדות: 1. הודלף סרטון במהלך מלחמה בזמן חקירה פלילית רגישה; 2. בזמן שהחיילים עמדו לשימוע בפני בכירי הפרקליטות הצבאית, ידע גיא פלג שהחיילים עומדים מול אלה שהדליפו לו את הסרטון ושהשימוע הוא קרקס ושקר; 3. יודע העלק עיתונאי חוקר שכתב האישום מוגש בהליך מזוהם ומתנהל משפט נגד לוחמי צה"ל, בזמן שהוא מסתיר את המידע מהציבור ומהלוחמים; 4. בזמן שהפרקליטה הצבאית הראשית – הפצ"רית, כמובן – נתנה תצהיר שקרי לבית המקדש שלו, הלא הוא בג"ץ, ידע גיא פלג שהתצהיר שקרי; 5. שנה שלמה של הצהרות על קיום חקירה "אמיתית וישרה", ידע גיא פלג שכולם משקרים; 6. גיא פלג ידע שהכוהנת המשפטית לממשלה, הלוא היא היועמ"שית, מצהירה תצהיר חלול לבג"ץ, שלא ניתן להגיע לחקר האמת ואין יותר טעם לפעולות חקירה נוספות; 7. בעקבות הפצת הסרטון הביא גיא פלג, כנופיית הפרקליטות והנהלת חדשות 12 – כמו לאורך כל המלחמה – לגל האנטישמיות הגדול ביותר מאז קום המדינה; 8. אין ספק שגיא פלג, כנופיית הפצ"רייה וחדשות 12 גרמו להרעה וסיכון של תנאי השבויים שלנו; 9. מהפצת הסרטון, אזרחי ישראל – כמו אוהדי מכבי תל אביב במשחק מול אייאקס באמסטרדם – חווים אנטישמיות וסכנה מפוגרומים בגלל גיא פלג וערוצי התעמולה והתבהלה. עד כאן העובדות שאין עליהן ויכוח. הפצ"רית ידעה למה היא בחרה להעביר את הסרטון רק לערוץ 12 ולא לערוץ 14 או 15. הפצ"רית והכנופיה שלה ידעו שהם לא רק יפרסמו, אלא שהדיבוב והתיאורים של פלג יעשו את הנזק הכי גדול ללוחמי צה"ל ולמדינת ישראל – וכמובן לממשלה – בעולם כולו. דרך אגב, הם מתרגזים מאוד שאני קוראת להם אל-ג'זירה 12 ושאני לא מגיעה להתראיין אצלם כבר כמעט שנתיים; כבר מעל שנתיים, סליחה. אז שיהיה ברור, הם פי אלף יותר גרועים מאל-ג'זירה, ועליהם נאמר במדויק: "מְהָרְסַיִך וּמַחֲרִבַיִך ממך יצֵאו". עכשיו נעבור להוראות חוק העונשין – משפט פלילי – התשל"ז–1977 – בגידה. 1. הפצת תעמולה תבוסתנית: הפצת ידיעות שעלולות לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעת מלחמה, דינה מאסר של עד חמש שנים; אם הכוונה לפגוע בביטחון המדינה, דינה מאסר עד עשר שנים. אני אפילו לא מדברת על הסעיף השני, סיוע לאויב במלחמה: כל פעולה שנעשית בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, דינה מאסר עולם. ועכשיו לפעולות השתיקה והשיבוש. שיבוש מהלכי משפט, סעיף 244, אם נטען לפעולה שנועדה למנוע או להפריע להליך שיפוטי או חקירה, בהקשר לשיבוש כללי: העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי, למשל העלמת ראיות, דינו עד שלוש שנות מאסר. עכשיו, האם יש אזרח ציוני, פטריוט ויהודי אחד במדינת ישרא, שלאור האמור לעיל יכול להבין למה אדון גיא פלג לא נלקח ישר לחדר החקירות במינימום על הפצת ידיעות שעלולות לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעת מלחמה? דרך אגב, זה לא רק הוא אלא כל הנהלת אל-ג'זירה 12. כולם ידעו ושתקו. כמה נבזים הם. כמה שנאה יש להם למחנה הלאומי, האמוני והמסורתי. על הבכיין הזה הם מגינים כל היום, על זה שלא מזמינים אותו להרצאות השנאה והרעל שלו. שום מילה על הלוחמים ועל האנטישמיות שהביאו עלינו או על ההליך המזוהם מאין כמותו שהם היו שותפים לו מול לוחמי צה"ל. הם לא מכונת רעל, הם מפעלי רעל, שיהיה ברור. זו הסיבה שכף רגלי כבר מעל שנתיים לא דורכת בזוהמה הזאת, הרבה הרבה לפני התחקיר המומצא עליי של הכתבלב יוסי מזרחי – שכמו צ'יוואווה נתפס ככה על הרגל למטה ורודף אחרי אנשים ונובח ונובח. אל-ג'זירה 12, שיהיה ברור לכולם, מתחילת המלחמה מהנדסת את תודעת הציבור רק בדכדוך ורעל שמגישים אותו בעלק ממלכתיות. גורלם יהיה, בעזרת השם, בדיוק כמו אחיהם לנשק, ערוץ 13, בפרפורי הגסיסה. אין שום סיבה – ואני אומרת את זה לכלל המחנה הלאומי – שום סיבה שאנחנו ננשים אותם. אין שום סיבה שנתראיין שם. שום סיבה שנדבר איתם. אז חזק ואמץ, מרדכי דוד, אל תפחד, אתה לא לבד, אל תתרגש מכל המזועזעים והמזדעזעים. אסיים בזה שהוגה הדעות המפורסם ויליאם הזליט, אמר:Hypocrisy is the homage vice pays to virtue, והעיבוד הרעיוני לאמירה הזאת הוא שהצביעות היא לבישת בגד של מוסר ומידה טובה על גוף שבו מתגורר הרשע. תודה רבה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני הנכבד, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר לך, תראה, בדרך כלל יש לי כבוד לחברי כנסת חדשים שנכנסים למליאה, משני צידי המתרס. אתה יודע, בהתחלה הם צריכים רגע ללמוד, להבין. אבל פתאום הבנתי שיש פה חברי כנסת – הינה, חברת הכנסת החדשה עדי עזוז, אני אגיד את שמה, היא קלטה את העניינים מהר מאוד. היא קלטה שבשביל לקבל צפיות בטיקטוק או בטוויטר ולקבל עוד קצת זמן מסך – ואולי שהלפיד ישים לב אליה, כי הרי אין לה סיכוי להיות פה בפעם הבאה – אז היא צריכה לרכוב על הגל שנקרא מאי גולן. היא עולה לפה, שואלת אותי שאלה רצינית על רציחות של נשים. אני רואה שהיא אומרת את זה בציניות: מה עשית? לא עשית כלום. אני עונה לה בהתחלה בציניות, ואז אומרת לה: את רוצה שאני אענה לך ברצינות? היא עונה לי ברצינות; אנחנו אומרות שנשב וניפגש. אצה-רצה הבחורה להעלות ציוץ – והיא עושה את זה כל הזמן, אגב – להעלות ציוץ ציני, דוחה, מגעיל, על רצח של נשים. אני שואלת את עצמי, באמת, ריבונו של עולם: באה לפה אישה, חברת כנסת חדשה, עזבי שאת ממחנה האופוזיציה המופקרת הזאת, מילא, אבל כל כך מהר למדת. באמת, יש פה חברות כנסת כגון – את יודעת, אני לא אגיד את השמות, שלא יהיה להן זמן דיבור אחרי זה, אבל הינה, כמו זאת שמדברת עכשיו, שהן קלטו שלדבר עליי נותן להן שערים גם ב"אצבעוני", נותן להן שערים ב"כולנו" שהיה, בכל מקום. כל מקום, נכון? גלית דיסטל היקרה והאהובה שלי. אז היא קלטה את הקטע. היא רצה להעלות שקרים שוב, ועוד על מה? על איזה נושא? על רצח נשים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני רוצה להגיד לכן, חברות הכנסת: כשאתן מדברות על רצח נשים, אין לכן קצת מצפון? אין לכן קצת יראת שמיים? אין לכן קצת פחד מול השקרים שלכן? בסוף, אלימות נגד נשים זה דבר קדוש. אני יושבת פה ועונה לה, לחברת הכנסת החדשה הזאת, שעכשיו עשיתי לה מצווה – היא הרי תקבל עוד שער, יראיינו אותה, יזמינו אותה לאל-ג'זירה 12, לאל-מנאר 13, היא תהיה כוכבת לרגע אחד – ואני באמת מרגישה זכות על זה שאני נותנת להן חמש דקות תהילה. זה כמו באח הגדול – חמש דקות תהילה. הן באו פה לאח הגדול והן צריכות מסך. עלינו, חברת הכנסת גלית דיסטל, הן מקבלות זמן מסך. אז תקשיבי, חברת הכנסת עדי עזוז, זו לא הדרך. לחמש דקות התהילה שלך גם יהיה מחיר. אל תעשי את זה, את מביישת את עצמך. העלית עכשיו ציוץ, קיבלת ארבעה לייקים, אחרי שדיברנו פה ברצינות על אלימות נגד נשים. אמרת שאת רוצה להרים חוק. אליי אל תפני. אגב, זה אותו דבר כמו מירב כהן, אותו דבר כמו כל השאר – יושבות ומשקרות כמו שהן נושמות. לא ראיתי דבר כזה בחיים. אז לשקר אין רגליים, ובגלל זה אני לא אשתתף בוועדות שלכם. ואנחנו, בעזרת השם, במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה נמשיך לקדם נשים, נמשיך לפעול נגד אלימות, נמשיך להקים בתי מנהיגות, נמשיך לעזור לנשים באשר הן, בכל מקום, בלי שום הבדלי עדה, דת, גזע, מין, פוליטיקה – כלום, לא האפליות המגעילות והדוחות שאתם עושים. ובינתיים תלמדו לקבל כותרות בזכות עצמכן ולא בזכות חברות הכנסת המצוינות שיש בקואליציה. תודה רבה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

פרשנות חוזים נעשית היום לפי סעיף 25(א) לחוק החוזים, שקובע כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. ואולם, אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. סעיף זה, גם בנוסחו הקודם, עורר מחלוקת ארוכת שנים, המוכרת בעיקר בשל פסק הדין בערעור אזרחי 4628/93 בעניין אפרופים, והתיקון המוצע כעת נועד להביא לסיומו של דיון ארוך שנים זה ולקבוע הוראות מפורטות בחקיקה ראשית לעניין אופן פרשנות חוזים שיביאו לוודאות המשפטית הנדרשת בדיני החוזים בכלל, ובעולם העסקי בפרט. לפי המוצע, כלל היסוד שלפיו יפורשו חוזים יהיה מעתה: ככל אשר הסכימו הצדדים. כלל בסיס זה מעניק את הבכורה בפרשנות חוזים לעקרון חופש החוזים ולאוטונומיה של הצדדים, שהם אדוני החוזה. לצד הכלל היסודי של פרשנות לפי הסכמת הצדדים, מוצע לקבוע כיצד יפורש החוזה במקרה שהצדדים לא מסכימים ביניהם באופן מפורש. לפי המוצע, יש שני כללי פרשנות שונים: כלל אחד לפרשנות חוזה עסקי, וכלל אחד לפרשנות חוזים אחרים, בהתאם למגמה בפסיקה, שהבחינה בין סוגי החוזים השונים, כפי שבא לידי ביטוי למשל בערעור אזרחי 7649/18 בעניין ביבי כבישים. הכלל הראשון הוא כלל הפרשנות הלשונית. מוצע כי חוזה עסקי שלא נקבעו בו הוראות לעניין אופן הפרשנות, יפורש בהתאם ללשונו בלבד. ההנחה בבסיס הכלל המוצע היא כי צדדים לחוזה עסקי מיומנים בעריכת חוזים ובניהול הסיכונים הכרוכים בכך; יש להם את ההבנה והיכולת להשקיע משאבים מתאימים בעריכת חוזה מפורט ובניסוח מיטבי שלו, כך שהוא ישקף את רצונם המשותף. לצד זאת, מוצעים שני חריגים לפרשנות הלשונית: אם מלשון החוזה בלבד נובעת תוצאה שאיננה מתקבלת על הדעת, או אם מלשון החוזה בלבד עולה סתירה בין הוראות שונות בו, מוצע להבהיר כי במקרה שמתקיימים החריגים הללו, הפרשנות של החוזה תיעשה בהתאם ליתר הוראות חוק החוזים, ובהן גם האפשרות לפרשו לפי אומד דעת הצדדים. אבל כמובן שהיה חשוב מאוד בתהליך החקיקה להדגיש מהו הכלל ומה הוא החריג לכלל. הכלל השני הוא כלל פרשנות לפי אומד דעת הצדדים, שחל על חוזה שאיננו עסקי – חוזה אחיד, אף אם הוסכם בו אחרת, וחוזה עבודה או הסכם קיבוצי, שם ממשיך לחול כלל הפרשנות המרכזי הנוהג כיום, שפירושו למעשה הלכת "ביבי כבישים" בשינויים המחויבים. זאת אומרת, גם לגביו אנחנו לא משנים ולא מחזירים, חלילה וחס, למציאות של פרשנות לפי אומד דעתם של הצדדים, גם אם היא לא באה לידי ביטוי בחוזה, אלא אנחנו מייצרים את הוודאות, אבל נותנים יותר משקל לאומד הדעת של הצדדים, מתוך הנחה שצדדים שלא קבעו במפורש כיצד החוזה יפורש ולא מדובר בצדדים עסקיים, צריך להפעיל יותר ולתת יותר משקל לאומד הדעת של הצדדים ולהפעיל יותר שיקול דעת בנושא הזה. לעניין כלל פרשנות זה, מוצע להוסיף ולעגן את הכללים הנהוגים בפסיקה היום, כדי להבנות את שיקול הדעת של בית המשפט כשהוא נדרש לקבוע את המשקל היחסי של לשון החוזה ושל נסיבות העניין. מוצע כי המשקל היחסי שיינתן לשני רכיבים אלו יתבסס, בין השאר, על שלושה שיקולים: יחסי הצדדים – ובכלל זה פערי מידע או יחסי אמון מיוחדים ביניהם; מידת הפירוט של החוזה; הניסיון המקצועי של הצדדים והייצוג המשפטי שהיה להם בעניין עריכת החוזה. לבסוף, מוצע להבהיר שני עניינים באשר לעיקרון הבסיסי של הסכמת הצדדים, מוצע שצדדים שאינם מיוצגים על ידי עורך דין לעניין עריכת החוזה, יראו אותם ככאלה שלא הסכימו על אופן הפרשנות, כך שפירוש החוזה ביניהם ייעשה בהתאם לכללי ברירת המחדל. שנית, מוצע לקבוע כי לא יהיה תוקף להסכמה של הצדדים, שנוהגת לפי הכלל של פרשנות נגד המנסח. ההצעה נדונה בוועדה תקופה ארוכה. נשמעו עמדות הציבור ומומחים. אני מקווה שהיא תגשים את תכליתה ותביא בטווח הארוך – והקצר – לוודאות וליציבות החשובות כל כך בדיני החוזים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות שנייה ושלישית, כנוסח הוועדה. אבל בטרם ארד – שני הדפים הקצרים והתיקון, שהוא יחסית קצר, לחוק החוזים, לא משקפים כהוא זה את העבודה הרבה ותשומת הלב הרבה שהושקעה בניסוח החוק הזה. מדובר בתיקון שהוא לכאורה טכני לחוק החוזים, אבל למעשה מדובר באחד הצעדים המשמעותיים ביותר להחזרת השפיות למערכת המשפט הישראלית, ולתיקון ההפיכה המשטרית – כן, כן, הפיכה משטרית שהייתה במדינת ישראל, שביצע אותה אהרן ברק. כאשר אהרן ברק החריב את האופן שבו מפרשים חוזה בהלכת אפרופים, וקבע למעשה שבית המשפט הוא עליון לא רק במאבק הרשויות בין הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת אלא גם על שני צדדים פרטיים, וניסה לתת לבית המשפט מעמד עליון, שגובר על כוונת הצדדים וגובר על מה שהצדדים בחרו לשים בחוזה, הוא החריב את הוודאות בדיני החוזים. כנגד הצעד הזה שלו קמו עליו מתנגדים גם מתוך מערכת המשפט. התגובה של אהרן ברק, כאשר נמתחה ביקורת על הלכת אפרופים – שהוא ראה בה את אחת מגולות הכותרת של פועלו המשפטי – הייתה תגובה, כדרכו, מאוד מאוד – נקרא לה – אלימה. בספר שלי "מפלגת בג"ץ", גם בפרק שאני כתבתי וגם בפרק ההקדמה שכתב אותה דמות, אדם גולד, בחרנו להתייחס לסיטואציה שבה אהרן ברק תוקף במילים קשות – וכמעט אפשר לומר באלימות מילולית – את השופט דנציגר, כאשר בכנס לשכת עורכי הדין נמתחה ביקורת על הלכת אפרופים שלו. הטענה של אהרן ברק היא טענה שאיתה אנחנו צריכים להתמודד יום-יום, שעה-שעה, בכל פעם שאנו באים להתמודד עם בית המשפט של ימינו, כאשר תחת המושג התמים כביכול "פרשנות", אנחנו מזהים הפיכה מוחלטת של כוונת המחוקק ושל לשון החוק. החוק מאוד ברור, אבל הפרשנות אומרת את ההפך. השופט דנציגר אמר על הדברים האלה: יש חוזים שלשונם פשוטה, הם אינם זקוקים לפרשנות. הלשון הפשוטה, יש לה משמעות. על הדברים האלה אמר אהרן ברק: מדובר בדברי הבל, אין דבר כזה לשון פשוטה שאינה דורשת פרשנות. למעשה, באמצעות כלי הפרשנות ניסה אהרן ברק לפגוע בוודאות המשפטית, גם בתחום של המשפט המינהלי, החוקתי, גם בתחום של המשפט הפלילי וגם בתחום של המשפט האזרחי. כאשר אנחנו באים לתקן את המציאות הזאת, אני חושב שלחוק שמבטל את הלכת אפרופים יש מעמד מיוחד. אני בטוח שהשר לוין יספר על הניסיון הקודם. אני בטוח, מהיכרותי, הוא לוחם ותיק בשדות הללו של לנסות לתקן ולהשיב את הוודאות המשפטית למדינת ישראל, עוד מאז כניסתו לכנסת ב-2009, כשהוא ניסה לתקן את זה אז. היחס של בית המשפט כאשר ניסו לתקן את הלכת אפרופים אז דומה מאוד ליחס שאנחנו מקבלים היום מבית המשפט כאשר אנחנו אומרים לו כמחוקקים את כוונתנו ואת רצונותינו. ההבדל הוא שהיום, השר לוין, היום אינך עומד לבדך או כמעט לבדך; היום ציבור שלם עומד ומבין. אני חייב לומר לך שאחד הדברים שהכי הפתיעו אותי כאשר הצגת את החוק בקריאה הראשונה – הייתי בטוח שזו תהיה סוגיה שמעניינת פרופסורים לדיני חוזים, שמעניינת אולי מעטים. העובדה שאני הסתובבתי ברחוב – אתה יודע, מבחני נהג מונית – אמרו: איזה דבר גדול זה, סוף-סוף מה שאנחנו נקבע זה מה שיהיה, וזאת, כי לא מדובר רק בשאלה של פרשנות חוזים שצריך לעסוק בה באיזה חוזי תשתית מסובכים ומורכבים אל מול הרשות; מדובר בשאלת יסוד דמוקרטית. בתחילת הספר שלי בחר - - -

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

זה דווקא לא קרדיט שלי, אלא אדם גולד שכתב את ההקדמה, בחר להביא את הקטע המפורסם מעליסה בארץ הפלאות: "'כשאני משתמש במילה', אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז ניכר, 'מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה, לא פחות ולא יותר'. 'השאלה היא', אמרה אליס, 'אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך רבים ושונים'. 'השאלה היא', אמר המפטי דמפטי, 'מי יהיה האדון – זה הכול'." השאלה שאנחנו מתקנים היום היא שאלה מאוד פשוטה: מי כאן האדון? האם האדון לחוזה הם הצדדים? האם אנחנו מדינה שבה האחריות לנכסיו של אדם, לחירותו של אדם, היא בידיו, או שמא יכפו עליו לאחר מעשה את עמדותיו ותפיסותיו של שופט? השאלה מי הוא האדון היא שאלה שנוגעת גם לדיני חוזים, גם למשפט החוקתי ולחוקים שאנחנו מעבירים כאן בכנסת, גם למשפט הפלילי בכל תחומי המשפט. השאלה הבסיסית שאנחנו מנסים להתמודד איתה היא מי הוא האדון, מי הוא הריבון, מי הוא זה שמחליט. אז בסוגיות הדמוקרטיות הריבון הוא העם, ואנחנו נעמוד ונשמור מכל משמר על ריבונותו של העם ועל כך שדברו של המחוקק, מייצג הריבון, יתקבל ככוונתו וכלשונו. נעמוד על כך באמצעות מינוי שופטים; נעמוד על כך באמצעות כללי פרשנות. יש חוק שאושר בוועדת השרים על פרשנות מקילה בפלילים. נעמוד על כך שדברי המחוקק יילקחו ברצינות, כי העם הוא הריבון והוא האדון. ובדיני חוזים, וזו המהפכה – ואני מברך אותך, השר לוין, על כך שאתה הובלת את החקיקה הממשלתית בנושא הזה – היום אנחנו מחזירים את הריבונות לעם בתחום הכל-כך חשוב של המשפט האזרחי והמשפט הפרטי. אני רוצה להגיד תודה רבה לכמה אנשים מאוד מיוחדים. אני יודע, כי אנחנו גם דיברנו על הדברים, אני יודע שהשר לוין הכין רשימת תודות ארוכה, ולכן אני לא אתיש אתכם ברשימת תודות, כי אני יודע שזה עוד יבוא. אבל אני כן רוצה לציין במיוחד – מעבר, כמובן, כמו שאמרתי – את השר לוין ומנכ"ל משרדו. זה לא ייאמן לאיזה רזולוציות אנחנו ירדנו על כל מילה ועל כל אות בחוק הזה, והדבר הזה העסיק עד כדי כך – פרופ' אורי בן-אוליאל טבע ביטוי בדיוני הוועדה, קרא לזה "אסקפיזם חקיקתי": לפעמים מסביב יהום הסער, אבל סמינר מתקדם בדיני חוזים מתנהל בוועדת החוקה, מתנהל בישיבות מעקב ששר המשפטים ומנכ"ל משרדו מובילים, מתנהל כדי לוודא שהריבונות של העם תישמר. זה לא דבר קטן, זה לא דבר שולי. זו בעיניי המלאכה החשובה ביותר שהמחוקק יכול לעשות – להעניק את הריבונות, את כוח ההחלטה, לידיים של העם. אני רוצה כמובן להודות לצוות הוועדה, למנהל הוועדה, לאיל, ליועץ המשפטי של הוועדה, לגור; אני רוצה להודות לאלעזר ולניצן, שליוו את הליך החקיקה הזה; אני רוצה להודות – הקמנו סביב החקיקה הזאת קונסוליום של פרופסורים למשפטים. לא תמיד קיבלנו את כל העמדות שהוגשו שם, גם הוגשו עמדות שונות, אבל תהליך החקיקה – מי שעזר לרכז מומחים בדיני חוזים היה ד"ר חגי ויניצקי, שמאוד סייע לרכז את העמדות ואת הדעות. אבל במיוחד במיוחד אני רוצה להודות לפרופ' אורי בן-אוליאל, שליווה את תהליך החקיקה לכל האורך, ובאמת ישב והקפיד, וגם, בהרבה מאוד מקרים קיבלנו את עמדתו, וגם כשעמדתו לא התקבלה, הקפיד מאוד לציין את העובדה שהליך החקיקה נעשה בשיתוף ציבור, בשיתוף אקדמיה, בשיתוף המון גורמים שהיה להם חשוב וקריטי כיצד ייראה החוק הזה. ואם תרצו, זהו ההבדל שבין הליך חקיקה לבין הליך פסיקה. השופטים יושבים בחדר ואנחנו מקבלים תוצר, פסק דין. איפה ההליך הציבורי? איפה השימוע? איפה השינוי? איפה נשמע קולו של הציבור? הם מחליטים את מי הם ישמעו, את מי הם לא ישמעו. הליך חקיקה הוא מעצם טבעו הליך משתף. איש לא יוכל להגיד שהחוק הזה נכנס לוועדה ויצא באותה דרך. איש לא יוכל להגיד שלא נשמעו כלל העמדות והדעות מסביב לחוק הזה. ואני חושב שהתוצר שיוצא היום הוא תוצר שהכנסת והממשלה וכל מי שהיה לו יד בקידום החוק החשוב הזה יוכלו להתגאות בו. אני רוצה להודות לכל העוסקים במלאכה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, חבריי חברי הכנסת.

מיקי לוי (יש עתיד):

הינה, רציתי להשאיר את זה לסוף, אבל טלי, הכרחת אותי להגיד. "מה אני אגיד לבן שלי?" שואל השר קיש את עצמו. "איפה האחדות שלנו כעם? איפה כל אותה הוויה שעליה אני גדלתי?" כך אמר, "שעליה - - - אנחנו חינכנו את הילדים שלנו", שאל קיש בסרטון. ואני אומר מילה במילה, תבדקו אותי. בהמשך אמר: "אנחנו כמדינה הולכים ומתפרקים". "התמודדנו מול חוק טל וניצחנו את המערכת הפוליטית שניסתה לעשות קומבינות" – והיום הוא נותן יד לקומבינות. "מה שקורה פה – זו הנצחה, דרך החוק, של האי-שוויון. הדבר הזה – לא יכול להיות שיקרה", אמר השר קיש טרם היותו חבר כנסת. "אנחנו פשוט נפסיק לעשות פה גם מילואים וגם נפסיק לשרת וגם אנחנו נחליט אם – בגיל 24 נבוא לצבא, ועל זה אני מבקש תשובה מנתניהו ומיאיר לפיד". חד-משמעי – לא נבוא למילואים גם בגיל 24. מי שמדבר היום על השתמטות, נגד השתמטות, הוא דיבר על השתמטות, ואיים, איים על ראש הממשלה דאז נתניהו. בריאיון אחר סיפר: "נתניהו ישב מולי - - - ואמר לי: מה שהיה הוא לא מה שיהיה, אנחנו נחוקק חוק חדש של שוויון בנטל. ואני האמנתי לו", כך אומר קיש על נתניהו, מסתכל עליו ככה ומאמין לו. "כבר היום יש אצלנו קולות שאומרים לשמיניסטים: תסרבו" – גם היום יש אצלנו קולות שאומרים לשמיניסטים: תסרבו – "למילואימניקים: אל תגיעו לצווים" – אל תיענו לצווים. "המציאות פה משתנה והזמן לתקן הוא עכשיו. יש לך, ביבי, את הכוח לתקן עכשיו. תעשה את זה עכשיו, כי אם לא תעשה את זה עכשיו השבר לא יבוא מעולם הישיבות, השבר יבוא מהעולם שנושא בנטל". סוף ציטוט, מדויק, מילה במילה, היום, מהסרטונים של שר החינוך יואב קיש. בקיץ 2012 הגיע קיש להפגנה נוספת למען שוויון בנטל. הוא שוב עמד ונאם בין השאר, ואמר: "מעכשיו הרוב קובע, הרוב ישפיע. אני קורא לכולכם, תתפקדו היום בשביל לקבל את המדינה שלנו חזרה מחר". ולמה אני אומר את כל זה? כי היום, בדיון בבג"ץ, השר האחראי לחינוך ילדינו, שצרח בכל במה אפשרית ולכל מיקרופון בעד שוויון בנטל, מסתיר מבית המשפט נתונים על לימודי ליבה. נציגת המדינה טענה היום בבג"ץ כי שר החינוך בלם הצגת הנתונים על החינוך החרדי בכל הקשור ללימודי ליבה. והוא יודע למה. הוא רק מעוניין להעביר כסף, בלי קשר אם לימדנו ליבה או לא לימדו ליבה, אם עמדו בתנאים לכספים נוספים. העיקר לחזק את הקואליציה הרעה הזו. בשנת 2012 אמר קיש: "נמאס לנו בדיוק כמו שנמאס לכם משותפויות קואליציוניות עם גחמות שמכתיבות לממשלה לעשות דברים שאנחנו הבוחרים לא נותנים להם - - - מסר אחרון לבנימין נתניהו" – כך אמר קיש – "בוחריך ורוב אזרחי ישראל דורשים שוויון בנטל המיסים ובנטל השירות". השר קיש לא יכול להגדיר את המצב מדויק יותר. אדוני השר, הכספים אינם כספים פרטיים שלך, אלו כספים של הציבור. זו דמותו של שר החינוך במדינת ישראל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - חבר כמו אח, ולא יודעים אם לצחוק או לבכות מהאירועים. באמת, אנחנו יושבים וזה כל כך עצוב, אבל אנחנו גם מוצאים את עצמנו צוחקים, באמת. ארץ נהדרת, שיש להם כל מיני דברים מופרכים, אפילו לא יכולים להמציא את זה. אני רוצה קצת לחדד את מה שמרב – למרות שהיא מדברת עם שר הכלכלה. אני רוצה להבין מי לעזאזל רוצה לעודד, במדינה שבה אחוז קטיעות הגפיים בעקבות סוכרת הוא מהגבוהים בעולם – מי מעודד? משרד מעודד ככה: ויטמינצ'יק; שוקולד במילוי תות – לא במילוי אחר, במילוי תות; נוטלה; שוקולית; פיוז טי; קולה; אקסל בלו – אני לא מרשה עד היום, הבן שלי בן 20, אני לא מרשה לו לשתות אקסל, כי זה כל כך רעל. אקסל בלו; מיץ תפוזים – באמת תודה; שקדי מרק; מאמא עוף; שוקו יוטבתה; מילקי; אוראו; עד חצות; עוגיות שוקולד צ'יפס, לא לשכוח; קליק; קינדר בואנו; מיקס מעורב; קינדר אצבעות שוקולד; ופלים; צ'יפס נשנושים שמנת. זה אוסף של כל הדברים הכי נוראיים לגוף, במדינה שבה אנחנו מוציאים מיליונים, מיליונים, על אנשים עם סוכרת. מיליונים, משרד הבריאות מוציא. אני לא מצליחה להבין את זה. אין הזוי יותר מזה. עזבו את זה שאין פה מוצר אחד בריא, אחד, אחד, אחד, בריא – אין. שלוש שנים, שלוש שנים וזאת הבשורה להורדת יוקר המחייה. באמת, צריך כישרון מיוחד. אחר כך, לא יצא לי כל השבוע לדבר על זה, אבל הינה, טלי, את אוהבת בעלי חיים.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל אנחנו פה בשביל לספר. היום התחילו לקבל צווים, אנשי המילואים, לקבל צווים לשנה הקרֵבה, 2026. בניגוד להבטחה של הצבא, שינסו להוריד מתחת ל-50 ימים ולרווח את היציאות, שימו לב: צווים שהתחילו, וזה – רועי ינובסקי, שגם עשה מילואים וגם הוא כתב בכאן 11, מדבר על כך שב-2026 קיבלו עכשיו המילואימניקים צווים ל-70 ימי תעסוקה, ביציאות, שים לב מיקי, לא on–of, 10–4. 10–4. זה יציאות של – לא יודע. זה פשוט, כאילו – והכול נורמטיבי. זה עם הטלאי הצהוב, ההוא, פינדרוס, חושב שחייל המילואים, איך הוא אמר? מי שבישיבות מקריב את החיים שלו הרבה יותר מחיילי צה"ל. כאילו הכול רגיל בקואליציית המושטים הקפואים פה. 70 ימי מילואים, וכבר יש בתגובות שלו גם כאלה שמקבלים יותר – 80 ימי מילואים, 70 ימי מילואים. מי יכול לתפקד בעולם כזה, מי? יציאות של 10–4, 80 ימי מילואים, ואתם תמשיכו. מה זה, זה אפילו לא non-issue. שרים, כן שרים, תשאלי את גולדקנופ מה זה מילואים – הוא לא יודע. 10–4? הוא יגיד לך, עשרה בתים, ארבעה אני מקבל. הוא חושב שזה יחס של תמ"א 35. הוא בכלל על הדנובה ואנחנו נקרעים. אבל הכול בסדר. בקואליציה הזאת הכול עובר, זה אפילו לא מעניין. ההיא מקרית שמונה, שאמר לה ראש הממשלה: את משעממת אותנו, את לא מעניינת אותנו – היום זה חיילי המילואים. נכון, שר הכלכלה? 10–4 יציאות, 70–80 ימי מילואים, תגיד לי אתה, בתור שר כלכלה, מי יעסיק חייל מילואים? מי יעסיק חייל מילואים? מי יעזור לו עם הצהרונים? מי יעזור בפיזורים? מי יעזור באיסופים? אתם תעזרו? אתם, עם האובר, או עם הדרייברים של החרדים, על 4 מיליארד שקלים שאתם עדיין לא גובים מיסים מהם? אין, אין, זה לדבר עם הלמפות. או שאני אדבר על הדנובה עם גולדקנופ, נקבל שם יותר תגובות.

מרב מיכאלי (העבודה):

אתה יודע על מה נתניהו לא דיבר היום בנאום שלו? על קריית שמונה. קריית שמונה, כן. זה, נו, איפה זה המקום הזה? נו, המקום הזה, נו, זה שהוא אמר שם לאישה הזאת: את לא מעניינת, את פשוט משעממת אותנו. קריית שמונה, את פשוט משעממת אותו. אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, עלה היום לכנסת בפעם המי-יודעת-כמה כדי לבוא ולהגיד: אולי תואילו להסתכל מה קורה בקריית שמונה. אנחנו עברנו מלחמה, אנחנו עיר שהתושבות והתושבים שלה נאלצו ללכת למקומות אחרים, שצריך לבנות אותה מחדש, שהאנשים לא חוזרים לגור בצפון, שהסכנות מהגבול עדיין בתוקף. איפה אתם, ממשלת ישראל? והתשובה היא: את פשוט לא מעניינת, את פשוט משעממת אותנו. את זה אמר נתניהו, באותה נשימה שהוא אמר: אנחנו באנו לבטל את הפריפריה. אתן מכירות ומכירים את ההבטחה הזאת – מאז 2009 הם מבטלים את הפריפריה. ככה הם מבטלים אותה – פשוט מבטלים אותה: לא תהיה, לא יהיה כלום, אין שום דבר. במטולה, הדבר היחידי שיש זה גרעינים תורניים. למה? כי אותם מתקצבים, להם נותנים כסף, מוצאים קואליציוני, מפה לשם. גרעינים תורניים יכולים לבוא ולהתנחל במטולה, על חשבון התושבות והתושבים שההורים והסבות והסבים שלהם בנו את מטולה ונאלצו לצאת משם בגלל המלחמה ואף אחד לא טורח להחזיר אותם כמו שצריך, לא אותם ולא את קריית שמונה. אז ככה מבטלים את הפריפריה – פשוט מבטלים, כן, מבטלים את הפריפריה. מר דמוקרטיה, רוממות הדמוקרטיה בגרונו: מה שרוב העם, מה שרוב העם. רוב תושבות ותושבי קריית שמונה בחרו ראש עיר שלא בא לו טוב כי הוא לא מהלשכה הקרובה, הוא לא מהמשפחה, הוא לא מהקומבינה, הוא לא מהאלה, אז לא נותנות ולא נותנים שום דבר לקריית שמונה. פשוט לא מעניינת, את פשוט משעממת, קריית שמונה. אני לא מבינה, כמה פעמים הוא צריך להגיד לך את זה? את פשוט לא מעניינת אותנו, את פשוט משעממת אותנו. איך היה המשך המשפט? תביאי דברים מעניינים, אז תענייני אותנו. אז קריית שמונה, תביאי משהו מעניין שיעניין את ראש הממשלה שלך, ואולי יואיל לזרוק לך עצם.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סמלי הדבר שהצעת החוק הזו מגיעה אל הישורת האחרונה כאשר אנחנו מציינים מלאות שלוש שנים להכרזת המלחמה של השר יריב לוין על מערכת המשפט הישראלית, ובעצם על הדמוקרטיה כולה. החוק הזה – שכפי שאתה רואה, אדוני היושב-ראש, לא מסעיר את המליאה – מנקז לתוכו את כל היסודות הרעים, הבאושים, של המהפכה המשטרית שהוביל השר לוין. החוק הזה כל-כולו משקף מסע נקמה, ונדטה, הייתי אומר כמעט אישית, של השר יריב לוין כנגד אויבים מדומיינים. הצעת החוק הזו, למרות שפגיעתה לא תהיה רעה בהשוואה לכל יתר חוקי ההפיכה, מתמצתת את הכוחנות, את הדורסנות, את חוסר הרצון לדיאלוג שמאפיין את כל מהלכיו של השר יריב לוין בשלוש השנים האחרונות. השר לוין, לפני שלוש שנים, ב-4 בינואר 2023, זרע רוח; את הסופה האיומה קצרנו כולנו ב-7 באוקטובר. בהובלתו, כפי שמפורש בהסכמים הקואליציוניים, בהובלה שלו, ממשלת ההפקרה והחורבן התעסקה במשך תשעה חודשים בדבר אחד בלבד: בריסוק מערכת המשפט, בריסוק הדמוקרטיה הישראלית ובריסוק החברה הישראלית. במקום לעסוק בצורכי הביטחון, במקום להתמודד עם האיומים האסטרטגיים בגבול הצפון ובעוטף, יריב לוין, ביחד עם חבר הכנסת שמחה רוטמן, בברכתו של ראש הממשלה, שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא ביטול המשפט הפלילי שלו, הובילו את הממשלה שלנו להזניח את הביטחון הלאומי ולעסוק בדריסתו של בית המשפט העליון, בדריסת הייעוץ המשפטי, בדריסתם של כל שומרי הסף. בניגוד לטענה המגוחכת של חבר הכנסת רוטמן שהוא מנהל שיחות על הלכת אפרופים עם נהגי מוניות, הרי צריך לומר שרוב הציבור לא מבין במה מדובר. אז כדאי לתת סימנים בהצעה הזו. ואני אנצל את כל הזמן שעומד לרשותי כדי להראות עד כמה יריב לוין מתנהל בכוחניות ובחוסר ענייניות. הצעת החוק הזו לא הייתה צריכה להגיע בכלל לכנסת, מכיוון שבמהלך טבעי, באולמות בית המשפט העליון, הלכת אפרופים עוּדנה, אוּזנה, הגיעה למקומות הנכונים כתוצאה משרשרת של פסקי דין בנושא פרשנות החוזים; וכך מתנהל תהליך טבעי, לא כוחני ולא דורסני, שבו מתחדשת הלכה, ואז, כתוצאה מדיאלוג קונסטרוקטיבי בין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת, הדברים מתאזנים ומתעדנים. הצעת החוק הזו בסופו של דבר לא מחדשת דבר, שהרי גם בלי הצעת החוק הזו, העקרונות שכתובים בה הם העקרונות שגובשו בפסיקה במרוצת השנים. אבל השר לוין, חשוב לו לתקוע אצבע בעין – של אהרן ברק, של הנשיא עמית, שהוא לא מכיר בו, של כל שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם. ולכן החקיקה הזו מגיעה אל הכנסת, כי השר לוין, שכשל בכל מה שקשור לשיפור השירות לאזרח - - -

גלעד קריב (העבודה):

נכון, גם נכון. כמה סמלי, כמה סמלי שלא דאגת לקדם את הצעת החוק הממשלתית שמטילה הגבלה על שכר הטרחה של עורכי דין שמייצגים נפגעי פעולות איבה. שנתיים הצעת החוק הזו לא מקודמת ברצינות על ידיכם, הצעת חוק ממשלתית. גם אחרי 7 באוקטובר לא טרחתם לדאוג שהצעת החוק הזו תוך חודש תאושר כאן במליאה. מעשה הנקם שלכם במערכת המשפט לא הועיל בדבר אחד, בקמצוץ, לעניינם של האזרחים. עשה לי טובה, השר לוין, מונחת אצלך חקיקה שגובשה אצלכם לשיפור מעמדם של נפגעי עבירה; אתם לא טורחים לקדם אותה. אפילו לא טרחתם להחיל דין רציפות על ההצעה שלנו מהסיבוב הקודם למען נפגעי העבירה. כל המעשה שעשית שלוש שנים, שלוש שנים, לא הועיל בדבר לאזרחי ישראל, הביא עלינו פלגנות, ריתק את הממשלה שלך להתעסק במהפכות משטריות במקום להגן על תושבי העוטף וגבול הלבנון. ממשלה שכושלת בכל דבר. תחת הכהונה שלך כשר המשפטים מספר הרציחות של אזרחי ישראל מאמיר. נוהגים לדבר רק על המוקיון, העבריין, הבריון, שר הטיקטוק, שכרתם איתו ברית מן השטן. אבל מה האחריות שלך להשתוללות הפשיעה? מה האחריות שלך למספר הרציחות המאמיר? ארבעה אזרחים, כולל אב ובנו, נרצחו ב-12 השעות האחרונות. לך אין קשר לזה, שר המשפטים שמופקד על מערכת אכיפת החוק? כי אתה עסוק במעשי נקם בלשכת עורכי הדין, בבית המשפט העליון.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, השר, שרים, היום היה יום חשוב לחקלאות הישראלית, לחקלאים. בבוקר, ברחבי הארץ, החקלאים – לא רק הרפתנים יצרני החלב אלא ענפי העובדים וענפי החקלאות, כולם הצטרפו כדי לומר מה דעתנו על הרפורמה, אם תרצו בהקשרים שדיברנו בהם אך עתה "ההפיכה המקצועית", נקרא לה, בהקשר של החלב מבית המדרש של משרד האוצר. בצוהריים התקיים מאבק ראוי בראשות יושב-ראש ועדת הכספים, עם קווים דומים, קווים דומים, ואנחנו מזהים גם בצמתים, גם בוועדה, שכם אל שכם, דתיים וחילונים, ימין ושמאל, צפון ודרום, קיבוצים, מושבים, מושבות, דרוזים, מוסלמים ויהודים פועלים ביחד – פועלים ביחד משום שהם חושבים בצורה דומה בהקשר הזה. יש לנו פערים עצומים שדיברנו בהם ועוד נדבר בהם, אבל אם יש דבר שעלינו להוקיר ולחזק, זה את אותם מאבקים חוצי-מחנות שבהם אנחנו משתפים פעולה. הכנסת הזאת, כפי שבאה לידי ביטוי בוועדת הכספים – ואם יהיה צורך, ייתכן שגם המליאה תצטרך להגיד את דעתה – עומדת אל מול גחמות של שר האוצר ובמקרה הזה של אגף תקציבים, שאיתרע מזלו והם פגשו סיטואציה היסטורית שבה הנשיא רב-העוצמה, הנשיא טראמפ, הודיע לעולם כולו שמורידים מכסים, אחרת, אחרת יבולע לכולם. ישראל, כמו מדינות רבות אחרות, עשתה מה שעשתה, שיפרה במקום שהיא יכלה לשפר, אבל בסוף הרכינה ראש. רק דבר אחד לא היה נכון לעשות: מה שמותר לעשות למדינה שחפצת חיים ורוצה לשמור על יחסים אסטרטגיים עם מעצמה כל כך חשובה לנו, מרכינה ראש ומבינה שצריכה לפתוח את שעריה בפני יבוא ללא מכס, היא לא יכולה להרכין ראש בפני גחמות האוצר ושר האוצר. אני רוצה לומר לכם, ראש הממשלה כינס את השרים הרלוונטיים, שר הכלכלה, שנמצא פה, שר החקלאות, שר האוצר, והודיע להם לפני למעלה מחצי שנה: אנחנו, לא תהיה לנו ברירה אלא לפתוח את ענפי החקלאות כולם, שהיו עד עכשיו מוגנים, מוגנים בהסכם סדור עם ארצות הברית. נצטרך לפתוח. אבל אל מול זה, אנחנו נעשה – ככה אמר ראש הממשלה, בצדק רב – נעשה את מה שטראמפ היה עושה במצב דומה, וזה מחזקים בתמיכות ישירות את החקלאות, את המחקר ואת הפיתוח, בהקשרים אחרים, את המחלבות, מחזקים את התוצרת המקומית שלנו, כחול-לבן, ישראלית. זה מה שצריך לעשות כאשר אין ברירה ופותחים את השוק שלנו. אני מקווה, אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שכוחות ההיגיון והסולידריות שבאו היום לידי ביטוי בצמתים מצד אחד ובוועדת הכספים – הזדמנות לומר תודה ליושב-ראש, לחבר הכנסת חנוך מלביצקי, על כך שהוא הוביל, ואחרים, כולם, מהמפלגות כולן, מהסיעות כולן, יעמדו מול האידיאולוגיה שמקדשת קידוש טוטלי את השוק החופשי אל מול ערכים של ביטחון מזון, של התיישבות, של מחיר הגון. החשיפה האכזרית הזאת של הייצור המקומי בפני שיטפון היבוא, אדוני היושב-ראש - -

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מבטיח שזה יהיה יותר קצר מהזמן שלקח לי להגיע להשלמת החקיקה הזאת, את זה אני מבטיח – כן, שזה משהו כמו הרבה שנים. טוב. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, באפריל 1995 נפל דבר בעולם המשפט: נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק פסק אז, בפסק הדין הידוע כפסק דין אפרופים, כי פרשנות חוזה תיעשה לפי אומד דעת הצדדים והנסיבות על פני לשונו הפורמלית, אם לתמצת פסק דין ארוך. בכך הוא הפך את פרשנות החוזים על ראשה והמציא, הייתי אומר כדרכו, יש מאין, שיטה פרשנית חדשה שעד מהרה, כמו הרבה מאוד דברים אחרים שנעשו על ידו, התגלתה כהרת אסון. השיטה הזאת, צריך להסביר במשפט אולי מה היא אומרת – שבמקום לקרוא מה שכתוב בחוזה, יושב השופט ומחליט בדיעבד מה התכוונו הצדדים כשהם אז חתמו על החוזה, הוא יושב היום ומחליט מה הם חשבו אז, קורא את מחשבותיהם בדיעבד, ולפי זה מחליט מה כתוב בחוזה. התוצאה הזו הביאה לנזק מטורף למגזר העסקי ובכלל, אני חושב לציבור כולו, משום שהיא יצרה חוסר ודאות מוחלט. מהיום, למה לשלם? אם כתוב שבתאריך מסוים צריך לשלם סכום מסוים, אפשר להגיד: לא, התכוונו בכלל למשהו אחר, ולפתוח משפט שלם שנמשך שנים, עם כל מה שכרוך בדבר הזה. רצון הצדדים – שמלכתחילה בתמימותם התקשרו בחוזה מרצון, לא כי מישהו הכריח אותם, פתאום מצאו את עצמם כבולים לכל מיני דברים שאף אחד מהם אפילו לא העלה בדעתו לטעון במשפט ולכל מיני פרשנויות שאיש מהם לא דמיין ולא חשב בכלל, לא כשחתמו על החוזה, לא לאורך השנים, לא כאשר ניהלו את המשפט.

שר המשפטים יריב לוין:

כן, תוצאה אבסורדית לחלוטין. הדבר הזה גרם בין היתר לכך שכל חוזה הפך למפעל של כריתת יערות – כותבים בלי סוף כדי לנסות מראש לחזות מה יכול לחשוב השופט ולהסביר למה מתכוונים, וכשכותבים המון יש סתירות, וכבר לא זוכרים בעמ' 200 מה כתבו בעמ' 10, וכו' והנזק רק הולך ונערם ומצטבר. כאשר נכנסתי לכנסת בשנת 2009, התחלתי מסע בין למעלה מ-16 שנה כדי לשנות את האבסורד הזה. תראו איך דבר שהוא כל כך מתבקש, כל כך מובן מאליו, תראו איזה מאמץ הוא מצריך ובמה הוא כרוך. את הצעת חוק החוזים המקורית, שנועדה לתקן את העוול והעיוות הזה, הגשתי בחודש יולי 2009. אחרי מאמץ ומאבקים אין-ספור, הצלחתי בסופו של דבר להעביר בקריאה שלישית בחודש ינואר 2011 תיקון חשוב, אבל רחוק מלהיות מלא, שעשה צעדים בכיוון הנכון, אבל נאלצתי אז לעשות הרבה מאוד ויתורים כדי לנסות ולשפר במשהו את המצב. כהרגלנו, ואנחנו כבר מורגלים בעניין הזה, הדבר הזה לא באמת הצליח לעזור. הדברים הגיעו לשיאם בבקשת רשות ערעור 3961/10, שבה שני שופטים של בית המשפט העליון, רק אלוהים יודע איך, הצליחו למצוא דרך לטעון – אגב, כמובן ללא שום בסיס – שמה שהיה פחות או יותר נשאר, אולי אפילו התחזק, והלכת אפרופים שרירה וקיימת. וצריך לאזכר את דעת המיעוט של השופט הנדל, שממש עולה מהכתיבה שלו, כמעט בתימהון, שואל אותם: איך יכול להיות? איך אתם יכולים לקרוא דבר כזה? אבל צריך לומר שהשינוי שנעשה אז כן השפיע, משום שקריאת הכיוון הזאת והצורך, הזעקה של המשק כולו, הביאו למצב שלאט-לאט התחיל תהליך של שופטים שנעו בפסיקות שונות – חלק מהן הזכיר כאן חבר הכנסת רוטמן – קצת הניעו את המטוטלת חזרה לכיוון הגיוני יותר של לנסות להיצמד קצת, איפשהו, לפחות במידה מסוימת, למה שהצדדים כתבו וכנראה שיקף את כוונותיהם. כאשר נכנסתי לתפקידי כשר המשפטים, אחת המטרות העיקריות והראשונות ששמתי לעצמי הייתה לשנות ולתקן אחת ולתמיד את העניין הזה מן היסוד ומן השורש. והיום אנחנו משלימים מהלך חקיקה, שלפחות בעולם המשפט, וגם בהשפעה שלו על המשק, הוא ממש מהלך היסטורי, שמשיב את חופש החוזים על כנו, שקובע כלל, וצריך לומר את סדר הדברים הנכון, כפי שהוא צריך להיות, של אופן פרשנות החוזה. החוק, אני לא איכנס לפרטיו, אדוני היושב-ראש, אני רק אומר: יש לנו שני שינויים יסודיים שאנחנו עושים. הדבר הראשון, שנראה כמעט מובן מאליו: אנחנו קובעים שהצדדים יכולים לקבוע בחוזה מה יהיה אופן הפרשנות שלו, והדבר הזה הוא בעיניי ההתגלמות המובהקת של חופש הבחירה, של זכות הפרט. לא ישב מישהו ויחליט לצדדים לפי מה יפרשו את ההסכם שהם עשו באופן וולונטרי, מרצונם. הצדדים יוכלו לקבוע הסדרים ברורים, מה כן יילקח בחשבון, מה לא יילקח בחשבון, מראש, וכל אחד ידע איפה הוא עומד. הדבר הזה כמובן גם יצמצם מאוד את ההתדיינויות. הדבר השני והחשוב – בחוזים שהם חוזים עסקיים, שבהם גם מטבע הדברים יש ייצוג משפטי, ההיצמדות תהיה ללשון החוזה. מה שכתבו זה מה שהתכוונו, ורק במצבים כמו של סתירה בין סעיפים שלא ניתנים ליישוב בתוכן הכתוב, שם נזדקק לכל מיני הערכות ופרשנויות, וכמובן גם להתדיינויות ארוכות יותר. החוק שאנחנו, אני מקווה, נעביר הלילה, שם סוף להלכה המרכזית של הנשיא בדימוס ברק בדיני החוזים ובמשפט האזרחי בכלל – הוא שם סוף להלכת אפרופים על כל הנזקים האדירים שהיא גרמה. הוא שם סוף לאי-ודאות ושם סוף גם לאי-צדק שנלווה לאי-ודאות הזו, בגלל שצריך להבין: כאשר אין ודאות, כאשר כל אחד יכול לטעון כל טענה על כל דבר, כאשר אפשר לנהל הליכי סרק וכאשר ההליכים מתמשכים שנים, מי מרוויח מזה? תמיד זה הצד החזק, מי שיש לו כסף, מי שיש לו אורך נשימה; זה לא הצד החלש, שלא יכול לחכות לתשלום שמגיע לו. ואז מנצלים את המצב הזה כדי להגיד: אדוני, הייתי צריך לשלם לך? לא משלם לך. ואני טוען איזו טענה, ועכשיו ננהל משפט שנים, ובינתיים הצד החלש לא יכול, כי הוא צריך להחזיר לבנק את ההלוואה שהוא לקח, והוא נכנע ומוותר, ולא מקבל את מה שמגיע לו. מי שחזק מרוויח, ומי שחלש, נפגע פגיעה נוראה. זה המחיר של האי-ודאות, ואת המחיר הזה היום אנחנו מוחקים. צריך גם להגיד עוד דבר – אנחנו עושים דבר שהוא גם חיוני מבחינת זכויות האדם והאזרח. אנחנו מקדשים היום את רצון האדם, את רצון הצדדים לחוזה, ולא את רצון השופט. כיבוד זכויות הפרט במקום דיקטטורה שיפוטית. הצדדים התקשרו בחוזה, כל אחד חתם על מה שחתם. רצונו -– כבודו, ולא כבודו של השופט יכתיב לו מה היה רצונו. וצריך גם לומר שהדבר הזה בוודאי הוא צעד חשוב מאוד להפחתת העומסים בבתי המשפט. ההתדיינויות האין-סופיות, תיקים שלא היו ולא נבראו, הליכים שלא נגמרים, ניסיונות לברר בדיעבד, ממרחק של שנים, מה התכוונו הצדדים וכל מיני דברים מוזרים והזויים כאלה, מבטיחים דבר אחד: שלא יהיה סוף להליך המשפטי, לא יהיה סוף להליכי הערעור. אגב, אני אפילו יכול להגיד לכם דבר נוסף: הדבר הזה מאלץ את השופטים לכתוב פסקי דין ארוכים בעניינים שהם שוליים לגמרי. למה? בגלל שהוא חייב להתייחס לכל טענה מן הגורן ומן היקב. לא עוזר לו לכתוב, אבל בחוזה כתוב אחרת, כי הוא יודע שבערכאת הערעור יתחילו לעשות מחקר שלם, מה התכוון מישהו אולי פעם. ולכן הדבר הזה יקל גם על השופטים, יקל על המשק, יקל על הצדדים כולם, יעשה צדק ויתקן עוול נורא שנגרם באותו אפריל 1995, באותה הלכה שלא היה לה מקום אז ואין לה מקום גם היום. צריך גם להגיד עוד דבר: זה קל מאוד לעשות נזק. את זה עושים לפעמים בפסק דין אחד. כפי שאפשר לראות, זה לוקח 30 שנה להיחלץ מזה, כולל 16 שנה של מאמצי חקיקה כאן, אבל זה גם מוכיח שאם יש נחישות ואם יש גם סבלנות לפעמים, בסוף יש גם צדק.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, החוק חל על חוזים, זה העולם שהוא עוסק בו. הוא לא עוסק בפרשנות חקיקה, הוא עוסק בפרשנות חוזים. ואני, נדמה לי, הסברתי בצורה מאוד מפורטת את המשמעות שלו ואת החשיבות שלו. אני, אתם יודעים, מקפיד לדייק בדברים, ואני גם אומר לכם באופוזיציה, אין שום סיבה להתנגד לדבר הזה. כל המשק משווע לו, ואתם יודעים את זה היטב – אגב, ואמרתי שוב, בעיקר החלשים יותר, העסקים הקטנים, אלה האנשים שייהנו מהדבר הזה. העוול שנגרם להם ייפסק. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לרבים רבים שהיו שותפים למאמץ הגדול הזה. אני רוצה בראש ובראשונה להודות לחברי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן. שמחה, תודה רבה. עבודה מדהימה, מקצועית, סבלנית, אין-ספור ישיבות. באמת זכות גדולה נפלה בחלקי להיות שר משפטים כשאתה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, והעשייה שלך בחוק הזה, כמו גם בהרבה מאוד חוקים אחרים, פשוט עשייה יוצאת מן הכלל בכל היבט, ובראש ובראשונה בהיבט המקצועי. אני רוצה להודות לצוות הוועדה – למנהל הוועדה איל קופמן, לעו"ד גור בליי, היועץ המשפטי של הוועדה, לעו"ד ניצן רוזנברג, לעו"ד אלעזר שטרן. כולם עמלו והיו שותפים למאמץ הגדול הזה. אני רוצה להגיד תודה רבה מעומק הלב למשנה למשפט אזרחי בייעוץ המשפטי לממשלה, עו"ד כרמית יוליס, ולצוות הנפלא שלה, עו"ד יערה למברגר, עו"ד ליאור ששון ועו"ד ליאת לנדאו. הם השקיעו בעניין הזה עבודה אין-סופית. אגב, נעשה כאן שיתוף ציבור, התייעצות עם שורה ארוכה מאוד של מומחים, שולחנות עגולים, עם כל הגורמים הרלוונטיים, גם במשק. אני חושב שהם עשו כאן מלאכה שהיא אות כבוד לאיך שייעוץ משפטי צריך לפעול ולעבוד, והתובנות המקצועיות שלהם תרמו תרומה עצומה, ויש להם טביעות אצבע רבות בתוצאה הסופית שהגענו אליה. דבר דומה אני גם יכול לומר על הייעוץ המשפטי של הכנסת. הזכרתי קודם את עו"ד גור בליי, וכמובן גם עו"ד שגית אפיק, היועצת המשפטית של הכנסת, וכל הצוות שלה. אני רוצה לומר תודה מיוחדת לאיש יקר, מנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד, שעשה בעניין הזה, באמת הפך כל אבן כדי להביא ולדחוף את החוק הזה קדימה ולהביא לכך שנגיע לקו הגמר. תודה מיוחדת גם לראש המטה של המנכ"ל ציון ליפשיץ-פלוס, שעשתה גם היא עבודה מדהימה כאן, ולכל הצוות שלה. הרבה מאוד מומחים היו שותפים לכתיבת החוק הזה. לכולם מגיעה תודה רבה. אני אציין שניים שהשקיעו בעניין הזה שעות רבות, פרופ' אורי בן-אוליאל וד"ר חגי ויניצקי, שתרמו גם הם תרומה חשובה מאוד. אני רוצה כמובן להודות גם לכל הצוות שעובד איתי בראשות ראש המטה שלי, שאחראית לעבודת הכנסת, עבודת המשרד שלנו בכנסת, לילך שלי, ולכל הצוות. ואני באמת חושב שזה יום חג לכנסת – החלטה וחוק חשובים מאוד. ואני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות גם בשעת הלילה המאוחרת הזו. תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

אני רוצה להתייחס. חבר הכנסת קריב אמר שאני פופוליסטית. האדם הכי פופוליסט, הכי לא מתורבת, הכי אלים, אלימות מילולית. אני רואה אותו לא רק פה – בוועדת עלייה וקליטה. אני חברה בוועדת העלייה והקליטה. מאז שהוא יושב-ראש הוועדה – החליף את היושב-ראש הקודם – הוא מנצל את התפקיד כפופוליסט, לכן הוא לא ראוי לתגובה, אבל אין לי ברירה. זה שאני שותקת, לא צורחת כמוהו, זה לא אומר שאני חלשה או לא מבינה. הבן אדם, חבל שהוא לא פה. הוא הלך, הוא ידע על מה אני הולכת להגיב. בוועדת עלייה וקליטה קיימנו דיון על הילדה היימנוט. מאז שהוא יושב-ראש, הוא מנצל את התפקיד כפופוליסט אמיתי. לא הסתפק בזה, אני ביקשתי בדיון שיהיה דיון בוועדה לביטחון לאומי, דיון חסוי, אבל הוא לא יכול לקבל, הדיקטטור; אפילו לא רצה שאני אשתתף בוועדה בדיון. לכן, חבר כנסת קריב, אם הייתה מישהי אחרת, היינו אומרים לך: אתה שוביניסט מיזוגן, אבל אני לא אומרת את זה, פשוט אתה נמאסת. אי-אפשר לשבת לידך אפילו. אתה דיקטטור, לא נותן לדבר אפילו בוועדות, אם לא מישהו מהצד שלך במפה הפוליטית. אבל אני לא אתן לך. זה מה שבדיוק הוא עשה, הפופוליסט הזה – מנסה לסתום את הפיות ולא נותן לדבר בוועדה. חבריי חברי כנסת, אני לא מצטיינת בלהרבות לדבר או להשתולל ולצרוח, אבל זה לא אומר שאני לא מגיבה. לכן, כשהוא אמר לי "פופוליסטית", אני הייתי חייבת להגיב לו. הבן אדם הזה אלים, אלימות מילולית, והוא לא דוגמה לבית הזה – אני לא מתביישת להגיד את זה. זה מה שחבר הכנסת קריב.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לילה טוב לחברות וחברי הכנסת. מכובדי כולם, ראשית, אני רוצה להקריא בשם השר אלי כהן את דבריו. לפי סעיף 6ב לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001, החל במועד הקובע, חברה לא תעסוק בפעילות חיונית או בפעילות נוספת אלא באמצעות חברה אזורית, ובלבד שלא קיבלה פטור לפי הוראות החוק. לפי סעיף 2 לחוק, המועד הקובע הוא י"ב בטבת התשפ"ו, כלומר 1 בינואר 2026. בהתאם להחלטת שר האנרגיה והתשתיות, מתקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות בחינה מעמיקה לעניין מבנה ואופן ניהול משק המים העירוני ומצויה בשלב מתקדם. טיוטת החוק מצויה בדיונים בין גורמי הממשלה הרלוונטיים, בהמשך להחלטת ועדת שרים לענייני חקיקה מ-7 בדצמבר 2025. הדיון הזה היה בנושא טיוטת החוק וגיבוש מדיניות מושכלת לעניין מבנה משק מים וביוב עירוני אופטימלי, שיאפשר בין היתר ניהול מקצועי, יעילות תפעולית מיטבית ועלות אספקת מים מינימלית לתושבים, תוך שמירה על רמת פיתוח המשק הנדרשת, אמינות אספקת המים וזמינותם ואיכות מתן השירותים לאזרח. במסגרת הצעת החוק דנן, מוצע לדחות את המועד הקובע, קרי, המועד שבו חלה חובת ההתאגדות האזורית, בשנה, כלומר ליום 1 בינואר 2027, וזאת על מנת לאפשר את גיבוש המדיניות הממשלתית כאמור. אנחנו מבקשים לתמוך בחקיקה. עכשיו, מירב, אני מנצל את ההזדמנות לכמה תשובות מהירות על שאלות שאת העלית. ראשית – אני מניח שאת קצת מכירה אותי – כשאנחנו שמים הצעת חוק או פרויקט זה אחרי עבודת מטה מאוד מאוד מעמיקה, גם של אנשי משרדי, הדרג המקצועי. על הפרויקט הזה עובדים למעלה משנה, עם ייעוץ רחב, לוודא שאנחנו עושים את הדברים הנכונים. אני יכול להגיד לך שגם אגף תקציבים באוצר, שמכיר את הפרויקט, בהחלט תומך ורוצה שנריץ אותו.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כן, בניגוד לשר. אני רגע רוצה לתת איזו פרספקטיבה מה אנחנו בעצם עושים, בשביל לעשות קצת סדר. הטיפול בהגברת התחרות והורדת יוקר מחיה, יש לו שלושה אלמנטים. האלמנט הראשון זה היצע. מה שטוב לאירופה – אני מודה לכם על התמיכה והשותפות בחקיקה הזאת – זו חקיקה שבעצם עוקפת את הרגולציה הישראלית, פותחת אפשרויות להביא מוצרים מאירופה. חד-משמעית, זה לא שנוי במחלוקת, זה עובד לפי תוכניות העבודה שנקבעו בוועדת הכלכלה, זה טוב. זה עובד יותר מהר בפרפומריה, זה עובד יותר מהר במוצרי צריכה קלאסיים; זה עובד יותר לאט, אבל עדיין עובד, גם במוצרי מזון. הציר השני שעכשיו אנחנו מניעים אותו זה איך לעודד תחרות בצד של הביקושים. חד-משמעית אפשר לעשות הרבה מאוד פעולות באמצעות עידוד בצד של הביקושים, וזה הפרויקט של הסל של ישראל. מה עבודת המטה שנעשתה? קודם כול, אנחנו לא מתכוונים לחנך את השוק; אנחנו מסתכלים לראות: מה הם 100 המוצרים הכי נמכרים במדינה? הוצאנו חקלאות, כי לא ניתן להשוות חקלאות – אלה מוצרים שעולים ויורדים במחירים שלהם – הוצאנו את המפוקחים, הוצאנו טבק ומשקאות חריפים, והסתכלנו על 100 המוצרים המובילים במדינה. אגב, הם מסתכמים בכ-6.1 מיליארד שקל מכירות בסך הכול מתוך כ-50, כלומר 12% ממוצרי הצריכה הרלוונטיים. עכשיו, כשאנחנו מסתכלים על המוצרים הללו, עברנו ב-44 רשתות להבין מה המחיר המינימלי, וקבענו את הסל של ישראל. אלה 100 המוצרים המובילים במכירות במחיר המינימלי בכל הרשתות. זה מסתכם ב-1,472 שקלים. התיחור הוא בין הקמעונאים. קמעונאי שיגיש את הצעת המחיר הנמוכה ביותר יזכה בתמיכה של המשרד, בשיווק של המשרד שלנו במשותף איתם. זה הסל הנמוך ביותר. זאת אומרת, אנחנו אומרים ככה: את הסל, את המוצרים הללו, אפשר לקנות בכל רשת במחיר יחסית גבוה. ואנחנו אומרים: במקום שתשקיע במחיר גבוה ברשת פלונית, הינה, יש פה מי שהגיש את ההצעה הנמוכה ביותר. את אותם מוצרים אתה יכול לקנות במחיר שהוא משמעותית יותר זול ברשת שתזכה. ככה אנחנו בעצם מתחילים לייצר תיחור, תחרות בין הקמעונאים, מי נותן את המחיר הנמוך ביותר לצרכנים. צרכן שנהג לקנות את המוצרים הללו ברשת x, אם הוא יעבור לרשת הזוכה, הוא מקבל הנחה נטו, שאנחנו מעריכים אותה בממוצע בכ-2,000 שקל לשנה. לא הייתי מזלזל ב-2,000 שקל לשנה. עכשיו, מה הרווחים הנוספים? הרווח הנוסף זה שהצרכנים – אנחנו עושים את זה לטובתם, האוריינטציה פה היא לצרכנים – יצביעו אכן ברגליים וילכו לרשת שנותנת להם את המחיר הנמוך ביותר. אנחנו מוכיחים שיש להם כוח. אני מעריך, וגם אנשים שעבדו איתנו בתורת המשחקים, שהדינמיקה הזאת תייצר תחרות לעוד חבילות: חבילת בריאות; דיברת איתי על אנשים שרגילים לסוכר או גלוטן – עלא כיפאק, מצוין. אבל ברגע שהצרכן מבין שיש לו כוח, שהוא יכול להזיז market share – נתח שוק – ממי שמתגמל אותו, הדינמיקה שתיווצר זה תחרות בצד של הביקושים. זה משלים את הצד של ההיצע. ועבודת המטה שאנחנו עשינו, האמיני לי, אומנם זה מחוץ לקופסה, אומנם נועז, אומנם קצת חדש, אומנם אני שומע על זה לא מעט ביקורת או שאלות וכל מיני – השארנו שבועיים, השבועיים הקרובים, לשמוע למי יש שאלות, למי יש הצעות שיפור. משרד הבריאות דיבר איתנו – דיבר איתי בר סימן טוב, לראות איך אנחנו יכולים לעשות שיתוף פעולה נוסף, גם בנושא שחשוב למשרד הבריאות. גם מביקורת וגם מהצעות טובות. אני בטוח שאנשים ישאלו. למשל, שמעתי שאלה – באמת לא חשבתי על זה – האם חייבים לקנות את כל החבילה? ברור שלא. מי שירצה, מי שלא צריך מטרנה - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אנחנו מעריכים – להערכתנו יש כשישה קמעונאים גדולים. אני אומר לך מה אומר לי הדרג המקצועי במשרד, אני לא ממציא את זה. מי שניהל את התהליך הזה זה הדרג המקצועי במשרד הכלכלה והתעשייה, בשיתוף פעולה מלא, בשקיפות עם אגף תקציבים והרבה מאוד ייעוץ חיצוני של אנשים שנתנו לנו עצות באמצע הדרך. חברים, אני לא הייתי מציע את זה אם אני לא הייתי חושב שזה רציני. אני מעריך שבסבירות מאוד גבוהה, בסבירות מאוד גבוהה, הדבר הזה ייצר תחרות בצד של הביקושים. אתם יודעים, כולם מתלוננים למה לא עושים, למה לא פה, למה לא שם. הבנתי אתכם, אבל סוף-סוף אנחנו באים ועושים משהו, וההערכה שלנו, אגב, שזה יחסוך לציבור כמיליארד שקל לפחות. אז זו התשובה של מה שטוען הדרג המקצועי במשרד הכלכלה והתעשייה, בהיכרותנו את השוק. זו התשובה של הדרג המקצועי. אני יכול להסביר לך מדוע, כי אם אתה, לטובת העניין, תסכם היום את 100 המוצרים, בכמה הם נמכרים היום במדינה – הרי אלה מוצרים שנמכרים בעשרות רבות של מיליוני שקלים – תסכם אותם ביחד, וזה 6.1 מיליארד שקל מתוך כ-50 מיליארד שקל של המוצרים הרלוונטיים. תיקח את ה-6.1, אנחנו מעריכים שאם אתה יורד במחיר בכ-15% – 15% זה מיליארד שקל, כי לא כולם ישתמשו בסל, לא כל הציבור ישתמש בסל. ההערכה של הדרג המקצועי זה שזה סדר גודל של מיליארד שקל חיסכון. לא הייתי מזלזל בזה. ולכן, אם תרצו, אנחנו נשב, נפרט. אני מוכן, כל חברי כנסת שירצה - - -

עמית הלוי (הליכוד):

רגע, ברור לגמרי שאנשים בעלי דם רגיל, נקרא לזה ככה, לא דם כחול, לא אוליגרכים, זה מסוג הדברים שהם לא עושים. ואני מזכיר לך, על הרבה פחות מזה נכתבו פה ספרי ניגוד עניינים של ד"ר מנדלבליט וד"ר לימון, וכל הדוקטורים הללו כתבו לנו ספרים שאם ביבי נתניהו עובר במקרה באיזה רחוב שאולי יש שם ריח של איזה משהו שקשור לבן דוד שלו, זה כבר הפך להיות ניגוד עניינים. אז אנחנו אחרי זה. זה – דבר ראשון. דבר שני, אולי החמור מכל השבוע – בית המשפט העליון אסר על מבקר המדינה. זה לא מעשה ליד החוק, זה מעשה אנטי-חוקי. חוק מבקר המדינה, חוק כל כך ותיק, כל כך יסודי, שנותן סמכות – לא סמכות, חובה למבקר המדינה לבקר ולבדוק, ואני שם בצד את כל המכתב שמבקר המדינה הוציא על הרצי הלוי, כל ההקלטות של קציני צה"ל ודברים נוראים ואיומים – בא בית המשפט העליון נגד חוק כל כך חשוב, כל כך יסודי, כל כך עתיק יומין, ואומר: לא. שלוש – צו על תנאי. זה במקרה חוק שיזמתי וחוקקנו כאן בכנסת, ובא בית המשפט, קודם כול הוא אומר: תבוא הכנסת, תיתן טעם, למה לא יבוטל חוק? זה פשוט קשה לקרוא את זה, ואסור לנו לנרמל את המצב הזה שבית המשפט בא והוא מחליט שהוא ייתן לנו צו ביניים מדוע חוקקנו, ועוד החוק הזה, שאומר שמורים תומכי טרור לא ילמדו בבתי הספר. ולא גמרנו עם זה, ומגיע צו ביניים על גל"צ, ממשלה שאומרת: אני לא רוצה להתערב, אני הולכת אחורה, אני לא מתערבת בשוק, ובית המשפט – גם זה בלתי אפשרי. ואני אסיים בזה – בא אהרן ברק ואומר לנו: אנחנו לא חיים בדמוקרטיה ליברלית, אנחנו עוברים מאזרחים לנתינים. ואני אומר: ברק צודק. הינה, יצא אהרן ברק, אחרי כל כך הרבה שנים, והינה, אני מסכים, הוא צודק, אנחנו אכן לא בדמוקרטיה ליברלית, אנחנו במקום שבו ההשתלטות שלו ושל חבריו לאורך שנים על החירויות שלנו, על הזכויות שלנו, על החוקים שלנו, על מה שהם קוראים בבוז – וחבל שאתה מסכים איתם, נאור – "דמוקרטיה פורמלית" - - -

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

צבי מרנץ. והוא מספר לי שהאלמנה נשארה עם חובות למס הכנסה ומע"מ, בגלל העסק שנעזב, במאות אלפי שקלים, והם בדין ודברים עם רשויות המס, וזה נגע לליבי. הרמתי טלפון מייד ליועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק, שהייתה בעברה היועצת המשפטית של ועדת הכספים, ואמרתי לה: שגית, מה עושים? היא הציעה לי לצרף גם את חנוך ואת הייעוץ המשפטי של ועדת הכנסת ואת ראש רשות המיסים, ובאמת התקשרתי לשי אהרונוביץ' וביקשתי ממנו להתכנס ביחד עם שגית והחברים הנוספים לישיבה אחת, כדי שאם יש צורך בהליכי חקיקה מהירים, נעשה את זה כמה שיותר מהר, כדי שרשות המיסים תבוא עם נתוני המיקרו ונתוני המקרו. כיוון שאם יש מישהו שנהרג וחייב לנו, לכולנו, כמה מאות אלפי שקלים, הוא שילם בחייו, כולנו רוצים למחוק, אבל את נתוני המקרו אנחנו לא יודעים. באמת התכנסנו ביום רביעי שלאחר מכן, פחות משבוע, כאן בטרקלין, וגיבשנו מתווה שאומר שכל אדם שנהרג, כל חייל שנהרג וחייב במיסים לרשויות המס, יימחקו חובותיו, אלא אם כן יש למשפחה יותר מנכס אחד. אם יש למשפחה רק דירת מגורים אחת, הוא ייראה, המשפחה תיראה, השאירים ייראו, כמי שאין להם נכס, והחוב יימחק לחלוטין, ללא קנסות, ללא ריביות, ללא פיגורים. והמתווה הזה – שאלתי את שגית: האם יש צורך בחקיקה? ואמר שי אהרונוביץ': אנחנו נכניס את זה לנהלים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני יודעת שזו שעת לילה, אבל אני חושבת שזה מספיק חשוב כדי שהחברים ישמעו. בשבוע שעבר נחשף חלק קטן מאוד מהקרבות שאני מובילה בשנתיים האחרונות בערוץ 14. זה לא סוד שהגעתי לכנסת בעקבות המאבק שניהלתי נגד מסתנני העבודה ומדיניות ההגירה. חשבתי שאם אני אגיע לכנסת, אני אזכה לחוקק חוקים, ובזה אפתור את הבעיה ואשוב לחיות את חיי כפי שתכננתי. עם השבעתי לכנסת, התחלתי מייד לעבוד על אותם חוקים, ומייד הבנתי את שורש הבעיה. הבעיה הם לא החוקים אלא מי יבצע אותם, מי יאכוף אותם, וכמובן מי יעמוד איתן מול המתקפות הצפויות. לאחר הסברים מעמיקים, הבנתי מה שכל ח"כ מבין עם כניסתו למשכן: הכוחות האדירים שפועלים ומכרסמים במבנה הדמוקרטי שלנו מבפנים הם תוצאה של ההפיכה המשטרית הדיקטטורית שהוביל אהרן ברק, זה שרק השבוע התלונן בהפגנת האנרכיסטים שמחפשים סיבות להפגין כי ישראל כבר אינה דמוקרטית. ממש דמעות נקוו בעיניי. לפי התפיסה הזו, השופטים הם מעצבי החברה הישראלית, ואילו הפקידים משמשים כחיילים שלהם, כדוגמת הגב' דינה זילבר, שחינכה דור על עליונות הפקידות על נבחרי העם. כך למשל זילבר טוענת כי יועץ משפטי במשרד ממשלתי לא נועד לייצג את עמדת השר אלא לייצג את אינטרס הציבור. כל יועץ קובע את האינטרס בעיני רוחו. אין בחירות בישראל, אין מדיניות ממשלה או שר; יש את סל הערכים הפרטי של אותו יועץ. בפועל, מה שקורה בכל משרד או גוף ממשלתי הוא שאם השר או המנכ"ל מקדמים מדיניות שלא מתאימה לאותו יועץ משפטי, הוא מרים הנדברקס ומסכל את הכול. ומה קורה אם הוא נתקל בהתנגדות? פשוט מאוד, הוא מתקשר לאימא הרוחנית שלו, הלוא היא היועצת המשפטית לממשלה, ואומר לה: אימא, הם העליבו אותי, תני להם איזו שאגה טובה ככה, ומייד אותו משרד חוטף סיכול ממוקד. בפועל מה שקרה הוא ששרים, עד לממשלה הנוכחית, לא העזו להרים את ראשם. הם תמיד הלכו בין הטיפות על מנת לא להרגיז אף אחד, העדיפו לקדם נושאים זניחים וניהלו את המשרדים בשוטף. דרך אגב, אם גם זה לא עזר, ואותו שר עדיין עשה איזשהם קולות או צקצוקים של התנגדות או העז לרצות או לשנות, מייד הוא היה יוצא עם תחקיר בשיתוף עם אחד מהכתבלבים התרעלנים, או היה מקבל הקש בדלת בדרך לתחנת משטרה. הרי בסוף הפרקליטות היא אדון הכול. ראינו כבר איך שר נכנס לחקירה אריה ויוצא דובון אכפת לי. וכך, עם כניסתי למשרד, פגשתי את כלל ראשי האגפים, והבהרתי להם כבר בשיחתנו הראשונה שאני לא שואלת ולא מעניין אותי לדעת מה דעתם הפוליטית או למי הם הצביעו בקלפי. דבר אחד מעניין אותי: לקדם מדיניות על פי תפיסת עולמי והאג'נדה שאני מובילה בשם הבוחרים שלי. אנחנו השרות והשרים של כלל אזרחי ישראל, אבל נבחרנו כדי לקדם מדיניות ימין ומשילות ולהוביל שינויים על פי תפיסת עולמנו. והדבר הדחוף שהועמד על הפרק עם כניסתי לתפקיד היה כינוס הוועדה המתמדת של החלטת הממשלה 550, ההחלטה שהוביל מנסור עבאס בממשלת בנט-לפיד עבור המגזר הערבי, הלוא היא תוכנית תקאדום. גם המנכ"ל לשעבר במשרד שלי וגם ראש הרשות לשעבר לחצו עליי מאוד לכנס את הוועדה מייד, ללא דיחוי. האמת היא שלא הייתה לי בעיה לכנס את הוועדה, שכן היא תוכננה סמוך לכניסתי למשרד, רק ביקשתי בתמימות לקבל קודם את כל החומרים הרלוונטיים – הקצאות ואחוזי ניצול, רשימת הפרויקטים וכמובן דברי הסבר על המדיניות שתלווה את התוכנית והוועדה. הם בתגובה העבירו לי רשימת פרויקטים בעלי שמות מפוצצים ומעוררי השראה, ומה הם הסבירו לי? הם הסבירו לי שכל הנתונים יהיו בוועדה, וכי לא נהוג ששר מתעמק בנתונים. אני חזרתי וביקשתי שיעבירו לי את הנתונים. אמרתי שזה אמור להיות ככה, בלחיצת כפתור, שהרי משרדי הממשלה מנוהלים במערכת ממשלתית רשמית הנקראת מרכב"ה. אז תאגדו את הנתונים, נשב, נדבר, וקדימה לוועדה. ושוב, בתגובה, חוזרים הגמגומים, המילים המפוצצות, כותרות מתוזמרות בעיתוני התעמולה, בערוצי התעמולה ובאתרי התעמולה, בשיתוף ובשילוב מתקפה ארסית של חברי כנסת מאזור החיוג של קפלן-עזה. גם איומים היו, על תוכניות קריטיות שלא יצאו לפועל ויקריסו את המגזר הערבי ועוד ועוד. עכשיו, תראו, בסוף, מה גורם לרוב יהודי רחב כל כך להצביע לראש הממשלה בנימין נתניהו? תחשבו על זה. אנחנו הרי מדברים על טרום עידן הפצ"רית מטביעת הטלפונים וקריסת תיקי האלפים המתפוררים. בזמן הזה הרי יושבת לה מסעודה משדרות ומכלוף מאופקים, שגידלו כאן דור של אריות יהודים ומאמינים, שמעולם לא דבק בהם רבב. אז למה הם מצביעים למועמד שיש נגדו כתבי אישום, כשכל היום ערוצי התרעלה פותחים בפרשות חדשות, ערוצי הנדסת התודעה משדרים להם בלופ אין-סופי את ראש הממשלה נתניהו נכנס לצוללת, יוצא מצוללת, נכנס לצוללת, יוצא מצוללת, עדי מדינה, מאות לשעברים שקובעים שיש סכנה לאומה ולדמוקרטיה שקורסת? זה פשוט מאוד. אותם מצביעים, גם אלה ללא השכלה פורמלית, הם בעלי אינטואיציה בריאה וחדה שאומרת דבר אחד: אנחנו לא מאמינים להם – לא לשי ניצן, לא לאלשיך, לא לאל-ג'זירה 12 ולא לאל-מנאר 13 ובטח ובטח שלא לפרקליטות. אותו דבר אני. כשאני שומעת את הצלילים, את התדרוכים, את הכתבות ואת ההדלפות, אני ישר מבינה שבאים לערבב אותי, בלשון העם, ואני אומרת להם – מה אני אומרת להם? חבר'ה, לא תתכנס כאן שום ועדה עד שכל הנתונים לא יגיעו לשולחני. פשוט. ולא כדאי לכם להתעסק איתי. למה? כי אני כבר רגילה לכותרות, אני רגילה למתקפות, אני לא סופרת אתכם ממטר, זה כבר עובר לידי. ועדיין שולחים לי נתונים לא רלוונטיים והמון המון כותרות. כאן הבנתי שצריך להיכנס פנימה ולהבין מה הסיפור. וכך, לראשונה מקום המדינה, קמה הממשלה המסוכנת ביותר לחברה הישראלית בכלל ולחברה הערבית בישראל בפרט. האמת היא שהשמאל הישראלי תמיד היה נאיבי, יכלו למכור לו את הירח. מכרו לו את אוסלו עם יונה ועלה של זית; מכרו לו את ההתנתקות של אנחנו כאן והם שם; מכרו להם שנים שהם אנשי הדמוקרטיה, הליברלים, האחים לנשק, הם הרוב; מכרו להם שפחות ונתינים בקפלן; מכרו להם כלכלה קורסת, שוד הגז, חרם כלכלי, צונאמי מדיני; אמרו שאיבדנו את טראמפ, שאין רגל מסיימת, שרפיח היא ספין ואין אסטרטגיה. האמת היא שאני יכולה לנאום כאן עוד חודשים, ומאוחר, ואני לא אספיק לציין את כל התחזיות וההזיות האומללות שלהם. אבל חשוב שידעו שהכי חמור הוא שהצליחו למכור להם שחייבים להסיר את הביורוקרטיה לטובת החלטת הממשלה 550. מנסור עבאס אמר לממשלת הנוכלים: אני אצביע על מה שאתם רוצים, אני אחזיק אתכם מהאוזניים, רק בתנאי אחד – תחברו אותי ואת מועצת השורא למוביל הארצי של הכספים. אני רוצה לראות – וכך קרה, אגב – את כל אגף תקציבים בכפר קאסם עם פנקסי צ'קים פתוחים, לא סיפורים. איך אמרה קודמתי בתפקיד, מירב כהן? אני ומנסור 24/7 על הכספים האלה. כך היא אמרה. הרי זה אירוע דוחה שבת, ובטח לחיזוק רע"מ, הלוא היא הגף הציוני בממשלת הנוכלים שהייתה. ואיך אמר מנסור ממש לא מזמן על שר האוצר דאז, של ממשלת האחים המוסלמים, אביגדור ליברמן, שהתהדר באג'נדת "רק ליברמן מבין ערבית"? ליברמן גבר, כך הוא אמר. למה גבר, אתם שואלים? כי בכל פעם שאילת שקד עשתה קולות או שאלה קצת שאלות, מייד הגיע לספת הפסיכולוג הקואליציוני האדון ליברמן כדי לפתוח את הברזים. הסיפורים בלופים שמכרו לנו על תוכניות חינוך, דיור, הכלה והקשבה, הזרימו מיליארדים ישר לרשויות, למשרדי הממשלה ולחברות הממשלתיות על מנת לכאורה לצמצם את הפשיעה על ידי חינוך ותרבות, שיכון ועוד. למה דומה הדבר? כאילו ארצות הברית הייתה נלחמת בדאעש על ידי תוכניות חינוך ודיור וחלוקת פיצות במתנ"סים, או שממשלת ישראל הייתה נלחמת בחמאס בעזרת טקסים אלטרנטיביים של שוברים שתיקה ובצלם. אותה ממשלה חשבה שנתוני הפשיעה אמורים לרדת פלאים. אז זהו, שממש לא – הם הכפילו את עצמם. ולאחר שהבנתי איך פעלה השיטה וצללתי לנתונים, כבר בישיבה הראשונה למיגור הפשיעה שהשתתפתי בה שאלתי את הנוכחים – שכן היו נוכחים שם שב"כ, משטרה, שב"ס, שרים וראש הממשלה, כמובן: מי לדעתכם העבריין שגרם הכי הרבה נזק במפת הפשיעה בישראל מקום המדינה? עלו שם שמות של אברג'יל, של רוזנשטיין ועוד כמה. ואני אמרתי להם: כולכם טועים, מי ששינתה את הפשיעה במדינת ישראל היא פקידת בנק בשם אתי אלון, שהפכה כנופיות מקומיות לארגוני פשיעה, וחלקם אפילו לבין-לאומיים. אתי אלון, בזכות 250 מיליון השקלים שהזריקה ישירות לוורידים של אותם עבריינים, הפכה אותם לארגוני פשיעה, ובכסף הזה רכשו אמל"ח, חיילים, רכבים משוריינים ומכולות סמים ובנו אימפריות של פשע. בדיוק כך עשתה גם ממשלת הנוכלים – היא חיברה את ארגוני הפשיעה ישירות לצינור של החשב הכללי. בדיוק כמו באחד הדיונים שבו שאלתי: האם שמתם לב בכמה מקרים, כשנעצרים ראשי הארגונים, נעצרים איתם גם ראשי הרשויות? זה לא מקרי. אתם צריכים להבין, אדוני היושב-ראש, כשנעצרים הארגונים – ואני לא אגיד כאן שמות – נעצרים איתם גם ראשי הרשויות. ולמה זה לא מקרי? כי הרציחות שאנחנו רואים היום הן מלחמות שליטה על רשויות מקומיות, על מכרזים ממשלתיים, על שליטה במוסדות ובמנגנונים. הם לא על סחיטה במכולת או צפירה ברחוב. היום ארגוני הפשיעה יצרו אוטונומיות פליליות ברשויות. הם שולטים במי ישלם היטל השבחה וכמה, בהיטלי סליל ובמינויים, מהשומר בשער המועצה ועד המנכ"ל ומהנדס הרשות. כל הספקים והקבלנים, כולם שלהם. כולם מבועתים מפחד. איש הציבור לא מפחד רק על עצמו, הוא מפחד גם על בני משפחתו ועל החמולה שלו. בני משפחתו מגיעים אל איש הציבור ואומרים לו: תחתום על כל דבר, אנחנו לא רוצים בעיות. אותם ארגונים רוצחים מועמדים לראשות העיר. ראשי ערים ומהנדסים מתחננים לא להעביר להם כספים. בנצרת, ארגון פשיעה הכריע עירייה שלמה. אני אישית פגשתי עשרות אזרחים שרועדים מפחד. בנגב אין אנטנה של סלולר שלא משלמת פרוטקשן; אין קו חשמל שלא גונבים ממנו חשמל. בעמק שרה בבאר שבע אני רואה כתובים על קירות בערבית. אני שואלת מישהו מהרחוב: מה כתוב? הוא אומר לי: תראבין. הם מסמנים טריטוריות באין מפריע. כל זה בזכות הדמוקרטיה הליברלית הפרוגרסיבית שלנו. אני מודיעה כאן לאזרחים הערבים: לא עצרתי תקציבים על בסיס מגזרי. הסתובבתי ביניכם וראיתי את התסכול, את הפחד ואת חוסר התקווה. עצרתי את הכספים האלה רק מתוך הבנה שהם אלה שמתדלקים את הפשיעה; עצרתי את הכספים שנציגי הציבור שלכם הבטיחו לחלק לראשי המועצות והארגונים המפלגתיים שלכם. אני אומרת להם דבר פשוט: חינוך אפשר להשלים או ללכת לשיעור פרטי, לנהוג אפשר גם בלי כיכר, אבל חיים אי-אפשר להחזיר. אי-אפשר. רק היום דיברתי עם אזרח תל שבע, והוא אמר לי בפירוש: אל תעצרו, החודש הזה הוא החודש היחיד שלא שומעים יריות. ולכן, לראשונה מאז קום המדינה, ולאחר פגישות רבות שישבתי בהן גם עם ראש הממשלה וגם עם ראש השב"כ, הבנו שאין דרך לעצור את הגידול הממאיר הרצחני הזה אלא רק על ידי איסוף הנשקים. במקביל, נקים יחידות משטרה ייעודיות רק למגזר, כדי לאפשר חיים ועסקים ללא פרוטקשן. אנחנו נחושים ולא נוותר עד שנערוף להם את הראש על ידי חקיקת חוקים ייעודיים. אם זה היה תלוי בי, הייתי מכניסה גם צבא, שייכנס מרמלה בצפון ויצא בתראבין בדרום ועובר בית-בית לאסוף את הנשקים, בלי פצ"רית, בלי יועמ"שית, בלי בג"ץ ובלי בצלם. וכל האנרכיסטים ורסיסי האופוזיציה ושקמה באוקטובר יכולים לצרוח מקפלן עד עזה על זכויות אדם ודמוקרטיה. יש לנו מכשולים רבים, גם מבית, ובעיקר הפרקליטות, שרואה שדמוקרטית מעצרים מינהליים טובים רק למתיישבים ולא לארגוני פשיעה רצחניים. זה לא סתם שהאופוזיציה פה ריקה; הם לא רוצים לשמוע את זה. לכן הם רואים שאמצעים טכנולוגיים כמו אלה שהפעילו על עשרות מקורבי ראש הממשלה, חשובים יותר מסיכול ארגוני פשיעה. לכן במשך שלוש שנים הם מונעים חקיקה בנושא. ראינו בליל התקציב גם קרבות של מי שחשבו שתוכניות של "איפה זה פוגש אותך?" ו"איך זה גורם לך להרגיש עמוק בפנים?" חשובים יותר מאיסוף נשקים. שיהיה לכם ברור, אני נחושה. מה שעברתי בשלוש השנים האלה יכול למלא ספרים רבים – האיומים, הכתבות השקריות, האנשים הרעים, הרדיפה, הלחצים – אבל הם פשוט לא מבינים שתמו ימי הנסיכים בליכוד. הם לא מבינים שאנחנו לא ממלכתיים, אנחנו לוחמים בעבור המדיניות ובעבור קהל בוחרינו. אנחנו לא גנבי קולות. עלינו לא מאיימים ואותנו לא מפחידים. אנחנו כאן כדי להחזיר את המשילות, הדמוקרטיה ורצון העם, ראס בין עינכ. תודה רבה.

ישיבת מליאה בתאריך 05/01/2026 בשעה 16:00

ישיבת מליאה בתאריך 05/01/2026 בשעה 16:00

דברי הכנסת

הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש

דברי הכנסת

הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

נאומים בני דקה

ממשלה קיצונית הפועלת בניגוד לרוב הציוני ופוגעת בלכידות הלאומית ובערכי היסוד של מדינת ישראל

הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה

הודעה אישית של השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן

הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025

הודעה אישית של חברת הכנסת צגה מלקו

הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2025