ישיבת מליאה בתאריך 23/02/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ו' באדר התשפ"ו, 23 בפברואר 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6577/25 וכלה בהצעת חוק פ/6596/25: הצעת חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חילוט תקבולי עבירה), התשפ"ו–2026; הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר וינון אזולאי; הצעת חוק לקידום ולפיתוח העדה הדרוזית בישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אכרם חסון; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – סייג לחסינות בפני מעצר בשל אי-התייצבות לחקירה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מערכת דיווח מאובטחת לקבלת מידע על מחזיקי אמצעי לחימה בלתי חוקיים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק להנצחת זכרו של רבי נחמן מברסלב, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק מוגדל לעבודה מועדפת בחקלאות ובתיירות בקו העימות הצפוני) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי וסימון דוידסון; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הוספת סרסור והבאת אדם לידי זנות להגדרת עבירת מין או אלימות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הפסקת כהונה של נושאי משרה בכירים בתקופת הכהונה הראשונית של ממשלה חדשה, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות (תיקון – חובת מיחזור פסולת רכב חשמלי ורכב היברידי), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הפסקת היריון, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – מתן הסכמה לטיפול פסיכיאטרי), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (עדכון על זכאות אפשרית לגמלה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק אסדרת משק הפסולת בישראל והקמת הרשות הארצית לטיפול בפסולת, התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, יעל רון בן משה, צביקה פוגל, יונתן מישרקי, יוסף טייב, מיכאל מרדכי ביטון, חוה אתי עטייה וששון ששי גואטה; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם למשרתים בשירות צבאי), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק–יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרת אמונים בפני מליאת הכנסת ועיצומים נגד מי שלא הצהיר), מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הגדרת שנת היעדרות לגבי לימודים אקדמיים בחו"ל), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יאסר חוג'יראת; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מניעת התערבות בית המשפט בסמכות החקיקה של הכנסת), מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – התרת פרסום שמו של פוגע), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי ויעקב מרגי; הצעת חוק למניעת הפצת תוכן פוגעני ברשת החברתית, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יוסף טייב, אופיר כץ, פנינה תמנו, יונתן מישרקי, רון כץ, קטי קטרין שטרית, אבי מעוז, בועז ביסמוט, לימור סון הר מלך, סימון דוידסון, אליהו רביבו, יצחק קרויזר, אביחי אברהם בוארון, משה ארבל, משה סולומון, שלום דנינו, חנוך דב מלביצקי, ינון אזולאי, יעקב טסלר, גלית דיסטל אטבריאן, איתן גינזבורג, נעמה לזימי, אכרם חסון, אוהד טל, דן אילוז, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, מיכאל מרדכי ביטון, יעל רון בן משה ואלי דלל; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הוספת מכשור רפואי לפריפריה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – תגמול מחיה לאזרחים ותיקים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חילוט תקבולי עבירה), התשפ"ו–2026. הסכם בין מועצת השרים של הרפובליקה של אלבניה לבין ממשלת מדינת ישראל בדבר שיתוף פעולה בתחומי הבריאות והרפואה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

זו הייתה הודעה קצרה יחסית, ברוך השם.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת אנחנו נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום, נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים לנאום מתבקשים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים, חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, החלטתי להקדיש את הנאום בן הדקה ליושב-ראש, כי אני הבנתי שיש לנו חיבה משותפת לריצ'י בלקמור ולדיפ פרפל.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמת.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אז אני רוצה, ברשותך, לצטט משיר שלהם, ולעשות ממנו משהו פוליטי, כמובן. Sweet child in time you'll see the line / The line that's drawn between / Good and bad. / See the blind man / Shooting at the world / Bullets flying, / Taking toll / - - - / You'd better close your eyes, / Bow your head / Wait for the ricochet. אני בטוח שאתה מכיר את השיר. הצעירים, או הילד בשיר, נגררים לעולם האלימות והמלחמות שבו הקו המפריד בין טוב לרע מיטשטש והעיוורון המוסרי של היורה, the blind man בשיר, מוביל להרס מיותר. היורה לא רואה את הקורבנות שלו כבני אדם, אלא כמטרות. השנאה מעוורת את האדם עד שהוא מאבד את היכולת להבחין בין טוב לרע. אבל כשאדם סוגר כך את עיניו, השנאה, המוות וההרס חוזרים אליו כבומרנג, או כבמילות השיר, כריקושט. חומר למחשבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה גם מנגן, חבר הכנסת כסיף?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בעוונותיי הפסקתי בגיל שבע. אבל אני מנסה לשיר Death Metal.

נאור שירי (יש עתיד):

מנגן לנו על העצבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. יש על מה לדבר.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

יש על מה לדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

יש על מה לדבר. אנחנו נעבור לחברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. אחריה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אחרונה? אפשר להחליף?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא אחרונה. את רוצה להחליף? בסדר. קודם כול, תוסיף את חבר הכנסת אחמד טיבי, שביקש גם הוא, וכעת חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פנה אליי ראש מועצת כסרא-סמיע, יחד עם עאסם חאמד במשרד הפנים, כמובן בנוגע לנושא חשוב הנוגע לביטוח הכלכלי והחברתי של היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים בגליל ובכרמל. כחלק מהתוכנית הלאומית להעצמת היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים, הוחלט להקים ועדת תכנון משותפת שתפעל להסרת חסמים תכנוניים ולהאצת תהליכי התכנון, מתוך הבנה שמדובר בצורך מיידי בחיזוק התשתיות והפיתוח האזורי. לשם כך, הוועדה תקבל סמכויות ועדה מחוזית ותקציב תוספתי של 50 מיליון. למרות שהעבודות המקדימות להקמת הוועדה הושלמו, ישנה בעיה משפטית אשר מעכבת את התהליך – היעדרו של שר פנים מכהן, שבגללו לא ניתן לחתום על צו הקמת הוועדה. בעיה זו עלולה לעכב את יישום החלטת הממשלה ולפגוע בהשגת היעדים שהוגדרו. לכן אני פונה לממשלה בבקשה להסמיך את ראש הממשלה לחתום על צו הקמת הוועדה, כדי שנוכל להבטיח את יישום ההחלטה באופן מיידי ולמנוע כל עיכוב נוסף העלול לפגוע בהצלחת התוכנית. הקמת הוועדה אינה רק צורך תכנוני, אלא צורך לאומי. מדובר במהלך חיוני להסדרת הבנייה הלא מסודרת, להאצת תוכנית מתארית מפורטת ולשיפור התנאים הכלכליים והחברתיים של היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים; כל זאת בהתאם למדיניות הממשלה והנחיות ראש הממשלה. אני סומך על הממשלה, בראשות ראש הממשלה, שתפעל במהרה ותסייע בהסרת החסמים המשפטיים כדי למנוע כל עיכוב במימוש החלטת הממשלה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת חסון, וכעת חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, ברצוני לאחל איחולי החלמה מהירה למוחמד עבאס בן ה-15, בנו של מחמוד עבאס, חברנו הטוב, שנפצע אתמול קשה מפגיעת רכב כאשר רכב על אופניו. כמובן, דיברתי על מנסור עבאס ובנו מוחמד. יש לנו הרבה מאוד תאונות דרכים. התחלנו בהתחלה עם אופטימיות זהירה, אבל לצערי אנחנו כבר עם 66 הרוגים מתחילת השנה. אנחנו מדביקים, ועוברים את הקצב של שנה שעברה. התוכניות לא מיושמות מספיק מהר ואנשים ממשיכים למות בכבישים. מכאן אני קורא לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים, שעמדה על הפודיום והבטיחה שדברים משתנים – צריך פשוט לשנות אותם עכשיו, ולא מחר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חברת הכנסת צגה מלקו מבקשת לדבר, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, חבריי חברי הכנסת, היום בית משפט השלום בפתח תקווה פסק לגברת בשם פסלר, שדרסה לפני שלוש שנים את רפאל אדנה, קנס של 10,000 שקל. 10,000 שקל זה מה ששווים החיים של רפאל אדנה, זיכרונו לברכה, ילד בן ארבע.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

בושה וחרפה.

צגה מלקו (הליכוד):

אני אומרת את המספר הזה ופשוט לא מאמינה. 10,000 שקל ושנת מאסר לקרול פסלר. תחשבו על זה, חיים של ילד במדינת ישראל – 10,000 שקל. זו פשוט בושה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מה השם של השופטת? שכל עם ישראל ידע את השם שלה, שתתבייש בעצמה.

צגה מלקו (הליכוד):

אני אגלה לך. כן, ממש בושה וחרפה. חיים של ילד, ילד שנדרס. אתם יודעים מה היה? רשויות אכיפת החוק בהתחלה בכלל רצו לטשטש – לטשטש – ולא רצו להאשים את הדורסת. פעם אמרו שזה האימא, פעם הבת. בסופו של דבר, תראו: 10,000 שקל ושנת מאסר לפסלר שדרסה והפקירה אותו למוות על הכביש. אני מבקשת פה, בהזדמנות, סליחה מההורים שלו, אני מתנצלת. ההורים שלו מסכנים. חיכו שלוש שנים. החיים של הבן שלהם – 10,000 שקל. בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, מוחמד ג'אבר עובד כנהג של מכונית לפינוי אשפה. הוא מג'לג'וליה. הוא עבד באלעד לפני יומיים, הותקף על ידי שלושה צעירים יהודים שקראו לו: ערבי, אתה צריך למות, ומילים נוספות קשות. לאחר מכן התאספו עוד כמה צעירים, התחילה קטטה, הוא ניסה להגן על עצמו כי תקפו אותו פיזית. באה המשטרה, וראה זה פלא, עצרה את הערבי, את הנהג שהותקף באלעד. אחר כך היא שחררה אותו. ארבע שעות, חמש שעות, הוא היה במעצר. הוא נפגע, נפגע גם פיזית ונפגע גם נפשית מהמתקפה הגזענית הזאת. הנושא לא קיבל תהודה כי מדובר בצעיר ערבי, שאומנם עובד למחייתו באלעד, שהותקף על ידי צעירים על רקע גזעני. זה מחייב מחשבה על איך המשטרה נוהגת במקרה כזה ואיך שהתקשורת התעלמה מהנושא הזה. צריך לעמוד לצידו כדי שיתבע את התוקפים ויקבל פיצוי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב – מעוניינת לדבר?

טלי גוטליב (הליכוד):

צריך?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא יודע.

אושר שקלים (הליכוד):

דברי טלי, אני אחריך.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה קטע. הידעתם? מנכ"לית לשכת עורכי הדין רצתה לקבל מעמד של חושפת שחיתויות, והעולם שותק. לא מעניין אתכם שמנכ"לית לשכת עורכי הדין פנתה למבקר המדינה אתמול לקבל מעמד של חושפת שחיתויות? ולמה, למה? יו"ר לשכת עורכי הדין, עמית בכר, החבר הטוב של – בואו נענה ביחד: מיארה – מינה מישהו שקשור לפרשיית ההסתדרות. זוכרים? סיפרתי לכם את זה פה. אבל הוא הניע אנשים בתוך הלשכה להאשים אותה בזה. מסתבר, לפי מה שהיא אומרת, שיו"ר לשכת עורכי הדין – טוב, הכול מותר לו, כי כשאתה חבר של מיארה, מותר לך הכול – השתמש בכרטיס של הלשכה לכל מיני נסיעות בחו"ל. אז מה אתם אומרים? אתם שותקים. איזו סיבה בעולם יש לעובדה שאתה מהאופוזיציה לצופף שורות, לשתוק ולא להתחלחל מזה שמנכ"לית לשכת עורכי הדין מבקשת לקבל מעמד של חושפת שחיתויות?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, וכעת אחרון הדוברים, חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שראש הממשלה נמצא כאן ולעדכן אותך, אדוני: מפיו מפיק המרגליות של יו"ר האופוזיציה שלנו – הוא אמר היום, ואני מצטט: שב ומפציר בראש הממשלה נתניהו "להורות ליו"ר הכנסת לא להחרים את נשיא בית המשפט העליון ולאפשר לאופוזיציה להשתתף בישיבה החגיגית לכבוד ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי" – סוף ציטוט. אז דבר ראשון, ברצוני לחזק אותך, אדוני יו"ר הכנסת, על צעד זה. מי שמנסה לרמוס את רצון העם, את רצון הבוחר, אינו ראוי להימצא בבית נבחרי העם. מי שהמליך עצמו בניגוד לחוק, מצוי בניגוד עניינים מתמשך ופוסק בניגוד לחוק, לא ראוי כלל להיות שופט. דבר נוסף, עד כמה שזכור לי, השופט עמית כלל לא הוזמן לכנסת לנאומו ההיסטורי של כבוד הנשיא טראמפ, ויו"ר האופוזיציה המביכה שלנו כלל לא החרים את הטקס. אז מה קרה, מר לפיד? הודו אינה מדינה מספיק חשובה בעיניך? אז מר לפיד, אני לא מתיימר לתת לך עצות פוליטיות, אבל חשוב שתבין שדווקא בגלל הדברים האלה, דווקא בגלל הפלגנות הזו, הגעת לסיטואציה שאתה מגרד את אחוז החסימה, אנחנו לא יודעים אם מלמעלה או מלמטה. בגלל מופע הטהרנות והצדקנות שלך הגעת למצב של מפלגה מפורקת, ואנשיך פוזלים למפלגות אחרות. העם מאס בפילוג ורוצה לראות יותר אחריות לאומית. אנחנו, יחד עם יו"ר הכנסת וראש הממשלה, נייצג את מדינת ישראל בכבוד. צפייה נעימה מהטלוויזיה למר לפיד וחבריו.

דבי ביטון (יש עתיד):

חס וחלילה, אושר שקלים, תתחיל לארוז כי אתה הולך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. גברתי חברת הכנסת ביטון, שלום גם לך.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי. חברת הכנסת ביטון.

היו"ר אמיר אוחנה:

עברנו לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא דיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי כנסת. ראש הממשלה נמצא איתנו, גם ראש האופוזיציה. אני מזכיר לחברות וחברי הכנסת שבדיון הזה אנחנו נקפיד הקפדה יתרה על כללי ההתנהגות. מי שאיאלץ להוציא אותו בקריאה השלישית, לא ישוב עד להצבעה. תודה רבה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אביגדור ליברמן יפתח את הדיון, בבקשה. אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

ראש ממשלת 7 באוקטובר, זה היה טבח, טבח אכזרי. במשמרת שלך נרצחו, נאנסו, נשרפו, נחטפו תינוקות, ניצולי שואה, נשים וגברים. מחבלים של נוח'בה התעללו בגופות, שרפו אותם חיים. 7 באוקטובר זה הטבח הכי גדול, הכי נורא בתולדות עם ישראל אחרי השואה, ואתה, אדוני, אתה אחראי על כך. אתה האשם העיקרי באותו טבח. אומנם כתבת תשובה למבקר המדינה המשתרעת על 55 עמודים, אבל מה? שכחת רק להזכיר נושא אחד. ישיבה אחת אתה שכחת לגמרי, ישיבת הקבינט ב-13 בנובמבר 2018. לא דילגת על זה במקרה. באותה ישיבה, אני רוצה להזכיר לך, באותה ישיבה אני דרשתי להתחיל במבצע רחב היקף למיגור שלטון החמאס, לאחר ששיגרו 500 רקטות לדרום הארץ, כולל פגיעה ישירה בבתים בבאר שבע. ואתה על הראש שלי העברת החלטה הפוכה על הפסקת אש עם חמאס. להוסיף חטא על פשע, באותה ישיבה בפעם ראשונה הצהרת לפרוטוקול על מדיניות ההסדרה, קרי העברת כסף מזומן מקטר לחמאס. ב-14 בנובמבר, אני רוצה להזכיר לך, התפטרתי מתפקידי, וכך אמרתי במסיבת העיתונאים: ההחלטה מאתמול על הפסקת אש עם חמאס זו כניעה לטרור. אתם קונים שקט לטווח קצר במחיר פגיעה קשה בביטחון הלאומי לטווח הארוך. אגב, אדוני ראש הממשלה, ניסיתי עשרות פעמים להגיע לאותו פרוטוקול של אותה ישיבת קבינט מ-13 בנובמבר. פניתי ישירות לשר הביטחון, פניתי באמצעות מבקר מדינה, ומשום מה, אחרי עשרות פעמים וחודשים נמנע ממני להגיע לאותו פרוטוקול. אבל אל תדאג, אנחנו נגיע לזה. עוד אני רוצה להזכיר מה שכחת לכתוב בתשובה שלך למבקר המדינה. בספטמבר 2023 אתה פונה לקטרים, חודש לפני הטבח, ואתה מבקש להגדיל את הכסף שמועבר מדי חודש לחמאס, לרצועת עזה. הפכת ממש לאחד – אולי ליקיר ביותר של הקטרים. יצרת מרחב חסינות למחבלים כשהתחייבת מעולם לא לתקוף יותר את קטר. בזכותך הקטרים זכו להסכם הגנה מארצות הברית שאין לאף מדינה בעולם. אבל בוא נדבר על מה שקורה עכשיו. ראש ממשלת 7 באוקטובר, איפה הניצחון המוחלט? הבטחת לנו ניצחון מוחלט, הבאת ביזיון מוחלט. מה זה שיקום הרצועה? שיקום לפני פירוק חמאס מנשקו? באישורך, מדינת ישראל מספקת לרצועת עזה חשמל, מים, דלקים ו-4,200 משאיות מדי שבוע. תשאל את ראש השב"כ דוד זיני, שאתה מינית אותו לראש שב"כ, שיספר לך שחמאס מתעצם מדי יום; שהיום מקור המימון העיקרי שלו זה אותן משאיות, והוא משתלט על 80% מהמשאיות. ואתה מתקצב את זה. נכון שחלק גדול מהמימון מגיע מחו"ל, אבל מדינת ישראל, מממנת מכספי המיסים חלק לא מבוטל מאותו סיוע "הומניטרי", כמו שהיא מממנת פינוי הריסות מרפיח. הכול על חשבון משלם המיסים. החלפתם מזוודות של כסף במשאיות עם פררו רושה. 35,000 מחבלים עומדים לרשות חמאס היום, מאות קילומטרים של מנהרות, וזה אחרי שנתיים וחצי של מלחמה. המורשת שלך תהיה מייסד המדינה הפלסטינית. הורדת אותנו ליגה. החזרת אותנו לתקופת המנדט הבריטי. הבאת לכאן נציב עליון, ניקולאי מלאדנוב, ככה הוא מוגדר, גם בעברית וגם באנגלית, High representative. ניקי מלאדנוב, זה שבנה מנגנון של העברת כסף קטרי לרצועת עזה. בגללך הוא קיבל עכשיו קידום לנציב עליון משליח מזכ"ל האו"ם. הרשות הפלסטינית יושבת במעבר רפיח, וניקולאי מלאדנוב הכריז על הקמת משרד קישור בין ועדת הטכנוקרטים לרשות הפלסטינית. זאת בדיוק הקונספציה שהביאה אותנו ל-7 באוקטובר, ועכשיו אתה מחזיר אותנו לשם, לאותו כישלון, לאותה מדיניות תבוסתנית, לאותה מדיניות הכלה. אני מקווה שלפחות קראת את תוכניתו המקיפה של הנשיא דונלד ג'יי טראמפ לסיום הסכסוך בעזה, ובמיוחד את סעיף 19. ואם לא קראת, ואם לא הקריאו לך, אני אקריא לך עכשיו את סעיף 19 בתוכנית טראמפ.

קריאה:

- - - מה עם - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

סגן השר אלמוג כהן.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

ככל ששיקום עזה יתקדם, וכאשר תוכנית הרפורמות של הרשות הפלסטינית תיושם במלואה, ייתכן שהתנאים יהיו בשלים לנתיב אמין להגדרה עצמית פלסטינית ולהקמת מדינה שאנחנו מכירים בה כשאיפה של העם הפלסטיני. אתה אישרת את המתווה הזה, אתה חתמת עליו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - בקפריסין.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר קרעי.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אתה מביא את הקטרים והטורקים לרצועת עזה. ראש ממשלת טבח 7 באוקטובר, ספר לאזרחי ישראל את האמת – אתה סגרת את הדיל, מדינה בתמורה לחנינה. אתה הסכמת להקמת מדינה פלסטינית בתמורה לביטול המשפט שלך. אזרחי ישראל, אני מבטיח לכם – לאחר שננצח בבחירות, אנחנו נדאג לפרק את חמאס מנשקו, ואנחנו נפרק את חמאס בכלל, ואנחנו, בניגוד אליך, נמנע הקמת מדינה פלסטינית. אבל ככה תיכנס להיסטוריה – כאחראי, כאשם העיקרי על הטבח ב-7 באוקטובר. זה רשום עליך, ולא תוכל לשכתב את ההיסטוריה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני ראש ממשלת 7 באוקטובר, כנסת נכבדה, מכיוון שאתה מגיע לפה פעם בחודש, וזה רק לפי בקשתנו – אתה לא מגיע בכלל למליאת הכנסת – אני רוצה לדבר איתך על אירוע שיתקיים עוד כמה ימים, יצוין בארץ ובעולם, והוא יום האישה הבין-לאומי. ולפני שנדבר על נשים פורצות דרך – והכוונה לפורצות דרך; לא פורצות לבסיסים, לא פורצות לרצועת עזה, לא משתמשות ב"הותר לפרסום" לקדם מסיבת פורים – אני רוצה לדבר על מה הממשלה שלך עשתה למען נשים. ונתחיל מהבסיס – הכי הרבה נשים נרצחו במשמרת שלך. לא היו נתונים כאלה מקום המדינה. 46 נשים נרצחו בבית שלהן. נכון, הכי קל להאשים את שר הכישלון, את השר לכישלון לאומי, העבריין, שלא הצטלמת איתו, אבל מינית אותו לשר, אבל זה באחריותך ובמשמרת שלך. אגב, שתדע, עלייה של 83%, עלייה של 1,600% בנשים שנרצחו בנשק חם מרישיון שהשר הכושל הזה חילק. שלוש נשים – מאוד חשוב לו יהודיות או ערביות, אז גם יהודיות וגם ערביות. אגב, לפני שבוע נרצחה אישה שהלכה לתלות כביסה. זה מה שהיא עשתה. אומנם היא ערבייה, וזה פחות חשוב לכם, אבל היא נרצחה בבית שלה. ואם מדברים על נשים, אי-אפשר – אני מסתכלת עליך – שלא לדבר על ערוץ הממשל שלך - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריע לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר קרעי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - הערוץ שאתה מתראיין בו, הערוץ שמתנגד לשירות המשותף, שיש לו קמפיין עם עדויות על כמה ששירות משותף הוא שירות לא מקצועי. אגב, השר שלך בעצמו מקדם את זה. אז הערוץ שלך, זה שמהדהד ומלבין את קטר, זה שאומר שבזכות השם היה לנו 7 באוקטובר – הערוץ שלך, ערוץ הבית שלך, מקדם קמפיין ברור נגד שירות משותף. אז לפני שאתה רץ ביום האישה להצטלם עם נווטת או עם טייסת או עם טנקיסטית, חשוב שתדע שהערוץ שלך הוא נגד שירות נשים ושירות משותף. ואי-אפשר, כשמדברים על נשים – אני מדברת איתך – שלא לדבר על החטופות שחזרו מהשבי. אני לא יודעת אם ראית את הריאיון של ארבל יהוד ואריאל קוניו, בן זוגה. אני לא יודעת אם ראית, אני מניחה שלא. אתה יודע שארבל לא מסוגלת לדבר על הפגיעות המיניות שהיא חטפה בשבי. עכשיו, אתה ידעת, אתה ידעת, שהן חוטפות פגיעות מיניות בשבי. אמרו לך כל ראשי מערכת הביטחון, ולמרות זאת, הן נשארו בשבי, במשמרת שלך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק מילה אחרונה לסיום. חבל, לא הספקתי להגיד על השרות שסביבך, הפמיניסטיות והלביאות. אני רוצה להבטיח לך שבממשלה שאנחנו נקים נקדם נשים, נפעל למען נשים, יהיו מנכ"ליות נשים, כי כשיש נשים בממשלה, החברה טובה יותר, שוויונית יותר ובריאה יותר. והלוואי, הלוואי, שיום אחד תיתן מסר אחד לכל אותן נשים צעירות שצופות בנו, שאתה נגד הקמפיין ושאתה בעד שירות נשים. אבל כולכם שותקים. כולכם שותקים, ואתה במיוחד, כשנשים משלמות את המחיר הכי גבוה והכי גדול רק בגלל שהן בחרו בממשלה שלך. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת איתן גינזבורג. בבקשה, עד ארבע דקות לרשותך.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לדבר לא על עזה ולא על איראן, אלא על החיים עצמם, על הבעיה הקשה ביותר בחברה הישראלית היום – הבריונות והאלימות. 15 גברים אלימים, ובהם פעילי ליכוד מוכרים, מגיעים לבית של עיתונאית באמצע הלילה כדי להטיל עליה אימה. טוק-טוק-טוק, מי שם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

טוב שהתעוררתם.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חבורת בריונים, בחסות מפלגת השלטון, שהגיעו לאיים על אשת תקשורת בכניסה לבית שלה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל איפה הם היו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

למה? אבל איפה הם היו כשהילדים - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ולך, אדוני ראש הממשלה, זה נראה תקין. אתה שותק. שר התקשורת שלך שותק. אתה יודע, אני זוכר את עצמי כשר התקשורת, אדוני ראש הממשלה – עיתונאית הותקפה ברחובות, ואני נחרדתי. הבנתי שיש לי אחריות, שלמילים ולמעשים שלי כשר תקשורת יש משמעות יתרה. הבנתי שאני הראשון שצריך לגנות, כי אני נציג הממשלה בתחום - -

אושר שקלים (הליכוד):

- - - למה לא גיניתם - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

סגן השר, אני לא רוצה לקרוא בקריאות, אבל אני אגיע לזה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - וגיניתי. אבל אצלכם – שתיקה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איזו צביעות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה לא שייך לכם בכלל. וכשמדברים על אלימות, נזכיר - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא רוצה לבייש אותך.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני, החברה הערבית בוערת. יותר מ-21% מאזרחי ישראל חיים במציאות שבה דם נשפך ברחובות יום-יום. הייתי בטמרה שבוע שעבר, נפגשנו עם תושבים. הם אמרו לי שם דברים שעדיין מהדהדים אצלי. הם אומרים: אנחנו לא יודעים אם אחרי השיחה שלנו נגיע הביתה בחיים. אין לנו מושג אם נקום מחר בבוקר. בכל רגע יכולים להרוג אותנו. באותו לילה, אדוני, נרצחה שם אישה. ומאז נרצח עוד גבר. ושוב, ושוב, ושוב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה היית שר בממשלה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

השר שלמה קרעי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ומה חברי הכנסת וחברי הממשלה שלך אומרים? זה עניין תרבותי, שיפסיקו לרצוח אחד את השני. השר הגזען שלך, לביטחון לאומי עלק – כי הרי שינית עבורו את השם של המשרד, מהשר לביטחון פנים לשר לביטחון לאומי – מחכך ידיים בהנאה. מה אכפת לו? ערבים רוצחים ערבים – הוא אומר. מה רע? שיישאר ככה. אז מה אם הם אזרחי ישראל? ואתה, ראש הממשלה, ראש הממשלה של כל אזרחי ישראל, מתי לאחרונה, אדוני, התייחסת לרצח בחברה הערבית? הרי הזדמנויות לא חסרות, לצערנו יש כל יום, לפעמים גם פעמיים ושלוש ביום. מתי לאחרונה כינסת את ועדת השרים לענייני החברה הערבית, שאתה, אתה עומד בראשה? חיפוש קצר באתר משרד ראש הממשלה מסגיר מייד את התשובה: הכינוס האחרון של הוועדה הזאת היה בחודש יולי 2023, לפני שנתיים וחצי, אדוני. תגיד, ראש הממשלה, זו התרבות שאתה רוצה להוביל כאן? שרצח זה בסדר? הרי כשאתה רוצה לגנות, אתה יודע לגנות. כשאתה רוצה להיכנס לאירוע, אתה נכנס אליו. תתעורר, אדוני, כי דם אזרחי ישראל נשפך ברחובות במשמרת שלך. ואני מזכיר לך, שכשהמדינה רצתה למגר ארגוני פשיעה, היא עשתה את זה. ופשוט נראה שאתם לא רוצים. ואל תגידו לי היועמ"שית, ואל תגידו לי רוגלות ולא תקציבים. תביאו תוצאות. תדפוק על השולחן. כל יום נרצחים פה ילדים, נשים, סבתות עם נכדים – אזרחים ישראלים. ואם נראה לך שזה יעצור בחברה הערבית, אדוני, אתה טועה. זה כבר התפשט לערים מעורבות. וזה יהיה בכל מקום.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מסיים, אדוני. חשבתי אולי להגיד לך שכשיהודי יירצח פה אתה תתעורר. אבל מייד הבנתי שאתה לא תתעורר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

די עם הצביעות. יאללה. נגמר הזמן.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הרי גם למעלה מ-2,000 הרוגים במשמרתך – אתה ממשיך בדיוק באותה הדרך. כלום לא השתנה מבחינתך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הצביעות. הצביעות. הצביעות שלכם.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אתה חי עמוק עמוק ב-6 באוקטובר, ובאדישות שלך, ראש הממשלה, אתה מדרדר אותנו לתהום נוספת. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כמה אפשר לשמוע שטויות, אדוני היושב-ראש?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איפה היית כשתקפו את ינון מגל ועמית סגל?

שר התקשורת שלמה קרעי:

נאום חלש ברמות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אפשר לראות כמה דו-פרצופיות, כמה מוסר כפול. אני לא מבין איך - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

עוד מעט יעלה ראש הממשלה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

נאום חלש ברמות.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, חבר הכנסת חמד עמאר, עד שלוש דקות לרשותך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

היו"ר אמיר אוחנה:

סגן השר כהן. בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, מי אחראי על המשילות במדינת ישראל? מי הריבון?

טלי גוטליב (הליכוד):

מיארה. מיארה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

משפחות הפשע?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ארגוני הפשע או ממשלת ישראל? השר שלך, שר האוצר בוועדת הכספים, אומר לחברי הכנסת הערבים: אתם יורים אחד בשני, מה אנחנו אשמים? שר אחר אומר: יורים ובוכים. 945 נרצחים בשלוש השנים האחרונות – אזרחי מדינת ישראל. ירי בכל מקום, שרפת מכוניות, פשע משתולל. להשיג נשק במדינת ישראל היום יותר קל מלהשיג תפוחים בשוק. נשק ארוך, נשק קצר, משתמשים ברחפנים, זורקים רימון – איבוד משילות לגמרי. ומה הממשלה עושה? כלום. אפילו אין החלטה למגר את הפשיעה במדינת ישראל. אין החלטה כזאת. ואני רוצה להגיד לך, ראש הממשלה: ארגוני הפשע יותר חזקים ממשלת ישראל, הם גובים יותר מיסים מאשר הממשלה גובה. אין עסק במדינת ישראל היום שלא משלם פרוטקשן. אבו יאיר, חאווה, אם אתה מבין ערבית. אין עסק שלא משלם, לא בדרום, לא בצפון ולא במרכז. אנשים מפחדים לצאת מהבית. מתי כינסת את הממשלה בנושא הזה? בשבוע שעבר – עשרה נרצחים בפחות משבוע. לא שמעתי אותך אומר מילה על הנושא. אתה אמור להתערב בנושא. אתה אמור להזיז. אנחנו תוקפים את השר לביטחון לאומי, אבל מי שאחראי על השר לביטחון לאומי זה אתה. אתה ראש הממשלה, אתה האחראי, אתה נושא באחריות. ברחת מהאחריות של 7 באוקטובר. אתה ראש הממשלה, אתה אחראי גם על הנושא של הפשיעה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה ביטלתם את פרק האכיפה? גם אתה הייתה שר בממשלה הקודמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר קרעי. השר קרעי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

עדיף שלא תדבר, שלא איכנס בך, גם אתה. עדיף שלא תדבר, שתשתוק. אני מכיר אותך טוב, ואני מכיר את היכולות שלך, ואני מכיר מה שאתה עושה. ראש הממשלה, מדינה שאין ביטחון אישי לאזרחיה – מדינה שאין לה זכות להתקיים. באיראן נוכל לטפל, בחיזבאללה נוכל לטפל, בנוח'בות נוכל לטפל, אבל בתוך המדינה – אין משילות, אין לכם זכות קיום.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. וכעת חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני ראש הממשלה - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תעודת עניות שתומך טרור בכלל יכול לדבר במדינת ישראל. תעודת עניות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא נמאס להרים להנחתה לראש הממשלה ב-40 הדקות האלה?

היו"ר אמיר אוחנה:

רשות הדיבור לחבר הכנסת ווליד טאהא, ולו בלבד. בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב בראש, בשנים שקדמו להקמת הממשלה הנוכחית שלך, אבו יאיר, מספר הנרצחים כתוצאה מפשיעה מאורגנת בחברה הערבית היה פחות מחצי ממספר הנרצחים בשלוש השנים האחרונות של הממשלה שלך, אבו יאיר. קח למשל – בשנת 2020 מספר הנרצחים עמד על 113 נרצחים. בשנת 2021 מספר הנרצחים עמד על 128 נרצחים. בשנת 2022 מספר הנרצחים עמד על 111 נרצחים. עכשיו אנחנו ניכנס לתקופה שלך, אבו יאיר, בשנת 2023, השנה הראשונה של הממשלה שלך, מספר הנרצחים עמד על 247 נרצחים. בשנת 2024 מספר הנרצחים עמד על 239 נרצחים. 2025, השנה החולפת – מספר הנרצחים עמד על 267 נרצחים. שיא של כל הזמנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

נו, אז תקרא להם להביא את הנשק - - - כל היום אתם רוצחים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בכל מדינה מתוקנת, אדוני ראש הממשלה, אדם לוקח אחריות על מעשיו, על מחדליו, על כישלונותיו. אתה מינית לתפקיד אדם שהורשע על ידי בתי המשפט בישראל בתמיכה בארגון טרור. מינית אותו אחראי על ביטחונם האישי של אזרחי המדינה. אז הוא כשל. או שאתה תפטר אותו או שאתה בעצמך תיקח אחריות על הכישלון הזה. לא יכול להיות שאנשים נרצחים, ואף אחד לא מקבל אחריות. במדינה מתוקנת אין כזה דבר. במדינה מתוקנת שר אחראי על מעשיו, ראש ממשלה אחראי על שריו, אבל במדינת ישראל אף אחד לא משלם מחיר על כלום, והפשיעה חוגגת. אנחנו לא מרימים ידיים. אני עדיין קורא לך, אבו יאיר, אני עדיין קורא לך: קבל אחריות, תפעל למיגור הפשיעה, תפעל למיגור הפרוטקשן, תחליף את השר הכושל שלך, ותחסוך דם. תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

למה לא הצבעת נגד הפרוטקשן?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לכול ידוע שאתה, נתניהו, חיזקת את חמאס והחלשת את הרשות הפלסטינית בניסיון לשסע את העם הפלסטיני, למנוע אפשרות של משא ומתן לסיום הכיבוש, הקמת מדינה פלסטינית והשגת שלום אמת בין העמים וביטחון לכולנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם חמאס, עם חמאס - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה וחברות מלחכי הפנכה שקיבצת סביבך, ולהם אתה בעצמך בז בסתר ליבך, גם גרמתם לריסוק החברה הישראלית, לא רק במובן של ההסתה, השנאה והאלימות שאתם מפיצים, אלא גם במובן מוסדי ומבני: הפרטתם פונקציות שעל המדינה למלא, ויצרתם במכוון מערכות חוק וסדר אלטרנטיביות אלימות ומסוכנות, מסגרות בעלות כוח מעין-שלטוני ואף נשק ולגיטימציה להשתמש בו. מדינות בתוך מדינה. מצב שכזה מכונה במדע המדינה "מדינה ממוטטת", ולו יש כמה מאפיינים: 1. אובדן הביטחון האישי והקולקטיבי – הממשלה לא משתלטת, או מאפשרת במכוון לקבוצות חמושות לשלוט באזורים שלמים או על אוכלוסיות ספציפיות; המשטרה והצבא מפסיקים לתפקד, או שהם משמשים ככלי לדיכוי במקום להגנה. 2. קריסה של שירותים ציבוריים ומשבר כלכלי, המתבטא בעוני, חוסר במוצרי יסוד ויוקר מחיה. 3. שחיתות ודה-לגיטימציה של שלטון החוק – דמוניזציה של בתי המשפט ושומרי הסף, קבלת החלטות על בסיס טובות הנאה וקרבה לשלטונות. 4. בריחת מוחות, מה שנקרא. מתוך זדון הצמחתם מיליציות טרור מאורגנות של מתנחלים, הפורעות השכם והערב בפלסטינים בשטחים הכבושים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איך אתה מדבר על מתנחלים - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

סגן השר כהן, קריאה ראשונה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

היו"ר אמיר אוחנה:

סגן השר כהן, אתה בקריאה ראשונה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתם אלה שמעודדים, מממנים ומציידים את הפורעים. אתם אלה שמובילים את הטיהור האתני שהן מבצעות בשטח, המיליציות האלה. אתם הזרוע המדינית של כנופיות הפרא.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר. איך אתה מעז לדבר כך - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בד בבד, בחסותכם פורחים ארגוני פשיעה שהקימו בתוך ישראל אוטונומיות המבוססות על דמי חסות, נשק בלתי חוקי, בתי דין של שוק אפור ורצח.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתם אלה שמאפשרים, מחזקים ומדרבנים אותם. מישהו אמר פעם שהיכולת לזהות סכנה בזמן ולהתארגן נגדה זה המבחן של קיום של גוף כלשהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתם, נתניהו, אתה וממשלת הטבח, הטרור והפשיעה שלך, אתם הסכנה. כבר זיהינו אתכם ואנחנו מתארגנים נגדכם. No Pasarán.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. וכעת חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה "אתה מתארגן נגדנו"? מה אתה מתארגן נגדנו? מה אתה מתארגן? איזו התארגנות יש לך נגדנו? איזו התארגנות? מעניין מאוד. איזו התארגנות - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

עד שלוש דקות לרשותך. תודה רבה לכולם, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך תתארגן - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

גלעד קריב (העבודה):

מר נתניהו, מר נתניהו - - -

אופיר כץ (הליכוד):

ראש הממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

ראש הממשלה מר נתניהו, אמור לנו, אתה זוכר את המילים "הם תקפו אותנו עם כפכפים"? זוכר? אתן לך עוד רמז: באותו נאום גם אמרת על קיבוץ עין השלושה שלא קרה שם כלום, הקיבוץ שבו נטבחו ונפלו ארבעה ישראלים. אלה היו הדברים שלך, מר נתניהו, בחודש מאי. ומי שקיווה שהשיטיון המניפולטיבי שלך, שהדמנציה מבחירה, ייעלמו בחלוף הזמן, התבדה עד מהרה. המצב, מר נתניהו, רק הלך מאז והחמיר. עכשיו אתה כבר שוכח שהיה שם טבח. שוכח ומנסה להשכיח. אבל אנחנו, מר נתניהו, אנחנו לא כמוך, אנחנו מעולם לא שכחנו להביא ארנק למסעדה על מנת לשלם על האוכל שנכנס לפינו, אז איך נשכח את 7 באוקטובר? ומכיוון שכל ישראל ערבים זה בזה, תן לנו, מר נתניהו, לעזור לך עם תרגיל לחיזוק הזיכרון, ובמקרה שלך תרגיל לחיזוק המצפון. מול המראה, כל בוקר, מר נתניהו, לפני האיפור הכבד שאתה מורח על הפנים ולפני חליפת הפאר, מול המראה, מר נתניהו: טבח בארי, טבח ניר עוז, טבח כפר עזה, טבח חולית, טבח נתיב העשרה, טבח נחל עוז, טבח אופקים, טבח עין השלושה, טבח כיסופים, טבח רעים, טבח ניר יצחק, טבח סופה, טבח מגן, טבח פרי גן, טבח נירים, טבח שדרות, טבח חוף זיקים, טבח הנובה, טבח מסיבת הפסיידאק, טבח כביש 232, טבח – טי"ת, בי"ת, חי"ת. תנסה לקבור את האמת, אנחנו כאן כדי להזכיר לך אותה; תפרסם פרוטוקולים מזויפים, אנחנו כאן להזכיר לך; תשנה את שם המלחמה באופן שקורע את המשפחות השכולות, אנחנו כאן להזכיר לך. אנחנו כאן, נתניהו, כדי שלא תשכח, כדי שלא תשכיח, כדי שלא תטייח. נתניהו, לא ניתן לך לשכוח את טבח 7 באוקטובר.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ד"ש ליאיר גולן, שאומר שאנחנו שולחים חיילים לרצוח תינוקות כתחביב. התמונות של יאיר גולן, ערל הלב הזה, מתנוססות בהפגנות פרו-חמאס בעולם. הפגנות פרו-חמאס בעולם – הבוס שלך, יאיר גולן.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אין לך מה לענות. אין לך מה לענות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

זאת המפלגה שלך.

גלעד קריב (העבודה):

תסגדי לעגל הזהב, תשתחווי לעגל הזהב.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, רשות הדיבור לחבר הכנסת אבי מעוז. אני אומר את זה לכולם. חבר הכנסת קריב, חברי הכנסת, די. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. חבר הכנסת קריב, די. בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, לפני כשבועיים צייצת מחדש דברים שנוגעים להחלטה של רונן בר לא להעיר ולעדכן אותך בליל שמחת תורה. באופן לא מפתיע, כל השופרות מהשמאל מסגרו את הדברים כהסתה שלך כנגד שומר סף מסור כרונן בר, אבל הארכיון, כידוע, לא שוכח. כפי שחשפתי כאן מעל הדוכן לפני למעלה משלוש שנים, רונן בר התכונן ליום הזה. לאחר הבחירות האחרונות, עוד טרם הקמת הממשלה בראשותך, העיתונאי אלון בן דוד כתב בטורו במעריב שבשב"כ, שאחד מתפקידיו הוא שמירת סדרי המשטר הדמוקרטי, מתקיימים דיונים שנוגעים בשאלות של הגנה על הדמוקרטיה מפני בית המחוקקים מתוך הבנה שהן לא יישארו תיאורטיות. בגרסה הדיגיטלית של הטור המשפט הזה נמחק, אבל הארכיון, כאמור, לא שוכח, ואני מחזיק כאן בידי את אותו טור עם אותו משפט מזעזע, שסימן את תחילת המרד של ראשי הדיפ-סטייט בנבחרי הציבור, עוד טרם הקמת הממשלה בראשותך. מה שאירע באותו לילה מר ונמהר טרם התקפת הטרור היה תוצאה של אותו מרד שהחל כשנה קודם לכן. זו בדיוק אותה הרוח שמניעה את מה שפורסם אתמול בערוץ 14 על כך שהמשנה ליועמ"שית ויועמ"ש השב"כ מכינים חוות דעת שתאסור על ראש השב"כ דוד זיני להיות מעורב בפעילות ברצועת עזה. כלומר, סיכול ממוקד של ראש השב"כ, שהתמנה סוף-סוף על ידך שלא מקרב הדיפ-סטייט השולט. שוב מוכנים לפגוע בביטחון ישראל במסגרת מאבק הדיפ-סטייט בשלטון הנבחר. אדוני ראש הממשלה, לצערנו יש מי שמעולם לא ראו בשלטון של מחנה הימין הלאומי המסורתי דבר לגיטימי, וכיוון שאתה זה שנבחרת על ידי עם ישראל להוביל את מדינת ישראל מטעם המחנה הזה במשך כל כך הרבה שנים, הם מרכזים את עיקר התחמושת נגדך. אבל זה מה שנקרא שירת הברבור של הדיפ-סטייט. זו שירת הברבור של חייליו של אהוד ברק, שאמר שצריך להיות סלקטיביים בבחירת העולים לארץ, כדי שיעלו יותר כאלה שדומים לו לעצמו, כלומר אשכנזים, חילונים, שמאלנים, פרוגרסיביים. זו שירת הברבור של מי שעדיין שואפים בכל כוחם להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. ברוך השם, עם ישראל חי והולך וחוזר אל מקוריותו, אל מורשתו, אל זהותו, אל אמונתו ואל ערכיו היהודיים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מזמין את חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רציתי לשאול אותך אם אתה יודע מה זה אומר "בנאום". מכירים? אני אגיד לכם מה זה אומר. בנאום זה אומר מצב שמדינה מאבדת את השליטה בניהול הסכסוך שלה, ואז הזירה הבין-לאומית וגופים זרים נכנסים בנעליה וקובעים במקומה. ולמה אני מספר לכם את זה? כי ראש הממשלה נתניהו הוא זה שנלחם, עמד על הדוכן הזה והסביר לנו למה אסור שזה יקרה. אתה אמרת לא לרשות הפלסטינית, אבל הם לא צריכים רשות, הם עושים מה שבא להם. פעם זה היה תיאורטי, היום זו המציאות שלנו. שנים שעמדת פה והזהרת מזה. עמדת פה ואמרת שישראל חייבת לשמור על חופש הפעולה המלא ואפילו להתנגד לכל גורם זר, גם אם זו ידידתנו הטובה. דרך אגב, אני מסכים איתך לחלק הזה. אבל היום, ביוזמתך ובגללך, מתגבש מהלך בין-לאומי מסוכן בהובלת קטר וטורקיה. אתה, אדוני ראש הממשלה, אמרת שזה לא יקרה, נלחמת בזה, עמדת פה והסברת לנו – הסברת בעולם, הסברת באו"ם, איפה לא הסברת, עם שלטים ומה לא, למה זה לא יכול לקרות. ולכן אני שואל את עצמי, איך זה יכול לקרות? איך זה יכול לקרות שדווקא המתנגד הגדול ביותר למהלך הוביל אותנו בדיוק לשם, למציאות שכולם מחליטים עלינו ובשבילנו? ואין לי שום ציפיות ממחלקת הדגים הקפואים שיושבת שם – שאולי תשאל אותך, חלילה: איך אתה מסביר שהעברת לרשות הפלסטינית שליטה במעברים? איך אתה מסביר שאישרת שוטרים חמושים? איך אתה מסביר מעל 30,000 חמושים שנמצאים כרגע ברצועת עזה? איך אתה מסביר סיוע במיליארדים? נתניהו, בשם החנינה, ובשם אלוהים, הכול כשר? הכול קדוש? ואני שואל מפה: באמת, איך הצלחת להביא אותנו למצב הזה? לא מזמן עמד פה ראש הממשלה לשעבר לפיד, השאיר לך מדינה עם חשבון בנק מסודר, עם מצב כלכלי מדהים, עם יחסים בין-לאומיים מהטובים שהיו לנו. היה כיף להסתובב כישראלי בעולם. כיבדו אותנו, קראו לנו בירת ההייטק, אומת הסטרט-אפ. איך לקחת אותנו, ובשלוש וקצת שנים הבאת אלינו את 7 באוקטובר, את המצב הכלכלי הגרוע ביותר שהיה פה מאז שאני זוכר את עצמי, את העובדה שהיום ישראלי שהולך בעולם צריך לפחד לא לקבל מכות? איך בשלוש וחצי שנים לקחת את האימפריה של מדינת ישראל ודרדרת אותה למצב הזה – איך, אדוני ראש הממשלה? משפט לסיום אני אומר לך. אני גדלתי, אני בן 40. רוב חיי היית ראש ממשלה. אני רוצה לומר לך מה שהדור שלי רוצה לומר לך כשהוא פוגש אותך ברחוב: איך עשית לנו את זה? תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת, חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה, גבירתי, עד שלוש דקות לרשותך.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, חבריי חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, מה שלומך? אפשר התייחסות? כבוד ראש הממשלה, מה שלומך? איך אתה מרגיש?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

תודה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני שמחה. אני רוצה לשתף אותך, אדוני ראש הממשלה, שאנחנו לא מרגישים טוב. אני גרה בשדרות. הדי הפיצוצים ממשיכים, ואין לי תלונות ואין לי טענות נגד הצבא והחיילים הנפלאים שיש לנו. יש לי רק בעיה אחת, אדוני: הסיוטים בלילה, הנכדים שלי, שלא יכולים להסתובב חופשי כמו שהם ידעו, והניצחון המוחלט, שהוא בעצם הכישלון המוחלט, אדוני. אני כבר מתנצלת מראש אם יוצא לי הגן המזרחי, רק שתדע שהוא גן מאוד מאוד אינטליגנטי. אדוני ראש הממשלה, הוריי, דורות לא מבוטלים, גדלו לאור האמרה הזו שזה הקהל הכי מטומטם, זה הקהל שיורקים עליו והוא חושב שזה גשמי ברכה. צא מהסרט הזה, אדוני. כן, היו מטומטמים, וכנראה יישארו חלק מטומטמים. דור חדש לא יהיה מטומטם, ואני נמנית איתו, כי אתה יודע מה? כשירדו קסאמים, כשהמצב הביטחוני היה קשה, טלפון אחד, מאדם אחד שקוראים לו יאיר לפיד – לא ראש ממשלה, לא שר: בואי אליי הביתה עם הבנות שלך. בלי תקשורת, בלי מצלמות, בלי כלום. משפט אחד שהצליח לגרום לי להבין שזו מנהיגות, שמישהו רואה אותי, שמישהו רואה את האזרחים, וזה מה שאנחנו מבקשים. אדוני ראש הממשלה, עשית דברים יפים, למה לחרבן הכול, למה להרוס את מה שעשית? למה ציר פילדלפי, רפיח – וואו, איזה קמפיין עשית – ואללה, הוא פתוח. איך אני ישנה בלילה, אדוני ראש הממשלה, איך אפשר לישון ככה? ממשיכים לזנב בחיילים שלנו, כל יום כמעט יוצאים לכיוון הקו הצהוב, ואדוני, אתה ישן טוב? אגב, יש לנו מאות, עשרות של קצינים – לא לבנים – קצינים בצבא הגנה. ומה אתה עושה, מנרמל פטור? מה קרה לך, אתה באת מהסיירת, לא? אתה מנרמל פטור, אדוני ראש הממשלה? ימין מלא על מלא? ימין מלא על מלא בסיסמה. אתה צודק, קהל מטומטם, כי זה בסדר לחשוב שזה ימין מלא על מלא ולעשות את זה בצורה שנוחה לך, להמשיך להשקיע בחמאס. הרי הוא ממשיך ומתגבר ומתעצם, אנחנו יודעים את זה, אדוני, הם עוד לא עברו, הם לא הלכו לשום מקום. הם שם, הם עוד עושים מפגנים, והם ממשיכים להראות כמה הם חזקים. אז איזה ניצחון בדיוק הבאת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

דבי ביטון (יש עתיד):

וכל ה"קרעים" למיניהם, הסנגורים – שמור, שמור, בשביל הכבוד שלך, שמור על עצמך. תן לראש הממשלה להקשיב פעם אחת - -

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גבירתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

- - לבת שדרות, דבורה ביטון, מזרחית גאה ביש עתיד. ואני קוראת לכולם, זה הבית שלנו, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תצעקי את זה לאהוד ברק.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. כעת חברת הכנסת עדי עזוז.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תצעקי את זה לאדמו"ר שלכם אהוד ברק, שרוצה להחליף אותך.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד שלוש דקות, גבירתי, לרשותך.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה. אני חברת כנסת חדשה, נכנסתי באוגוסט האחרון. בתפקידי הקודם מנכ"לתי עמותה שנקראת "החצר הנשית" לנערות וצעירות במצבי סיכון. בכל החודשים האחרונים, אדוני ראש הממשלה, ישבתי כאן והקשבתי לנאומים שלך פה במליאה. שמעתי אותך מדבר על הקטרים, על האיראנים, על הסעודים, על האמריקאים, אבל על מי שכחת לדבר, אתה זוכר? על הישראליות. בשנתיים האחרונות מאז טבח 7 באוקטובר, עבור הרבה יותר מדי נשים ביתן הוא לא מבצרן אלא מלכודת מוות. השם אינה דנילוב מוכר לך? היא נרצחה על ידי בן הזוג שלה, מול הילדים שלה, לפני כחודש. תחת המשמרת שלך נרצחו בשנה שעברה 46 נשים מאלימות במשפחה. זה מספר חסר תקדים. העלייה הגדולה ביותר, ראש הממשלה, היא בקרב האוכלוסייה היהודית. אפילו פעולה כל כך פשוטה כמו קמפיין להעלאת המודעות לאזיק האלקטרוני הממשלה שלך לא מצליחה לייצר. ראש הממשלה, אין דרך אחרת להגיד את זה. אתה מפקיר נשים למותן, אם זה במעשה או במחדל. אתה רחוק, לצערי, מלהיות מר ביטחון, ראינו את זה ב-7 באוקטובר. וזה שאתה רחוק מלהיות ראש ממשלה שדואג לביטחון האישי של האזרחים והאזרחיות, את זה ראיתי פה במו עיניי לפני שבועיים, כשהממשלה שלך הפילה הצעת חוק שלי לחדרים האקוטיים, לתת מענה ראוי לנפגעות ונפגעי אלימות מינית, לרבות ילדים קטנים, שחוזרים הביתה בבגדים שבהם הם נפגעו מינית. << אחרי_כן >> והיו כאבי בטן בסיעה שלך, היו חברות כנסת שרצו להצביע בעד, אבל אתה סירבת לתת חופש הצבעה קואליציוני. ואתה יודע מה? המצב הזה לא יכול להפתיע אף אחד. בממשלה שלך רשמת מספר שיא של אפס מנכ"ליות במשרדי ממשלה. איזה מין דוגמה אישית זאת? ואפשר אחרת: בממשלת השינוי כיהנו תשע שרות ועשר מנכ"ליות, וגם לא היה קשה למצוא אותן. בממשלת השינוי בהובלת ראש הממשלה דאז, לפיד, הייתה פריחה לארגוני החברה האזרחית. אני גם יודעת, כי הייתי שם. היום, תחת המשמרת שלך, ארגוני החברה האזרחית גוועים ברעב, ואיתם ציבורים שלמים, המוחלשים ביותר. בממשלת השינוי עסקנו בחיים עצמם ולא שרדנו מאירוע חירום לאירוע חירום. לפיד לא דיבר ביטחון, הוא הביא ביטחון, היה שקט. תכף תעלה לפודיום ובטח תתבדח, ואולי תצחק על מנדטים, אבל אל תעשה טעות פרוידיאנית שוב. אם לא קשה לך, אני כן אשמח שתתייחס לחיים עצמם, 46 נשים זה מספר שכתוב בדם והוא באחריותך. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת לשמוע את ראשי שני המחנות, את ראש הממשלה ואת ראש האופוזיציה. אני מבקש להזכיר לכל חברות וחברי הכנסת שאנחנו נשמע אותם ללא הפרעות, את שניהם, ונאפשר להם להשלים את דבריהם, ואם איאלץ להוציא מישהו החוצה, הוא לא ישוב לפה עד ההצבעה. כבוד ראש הממשלה, בבקשה. קצת יותר שקט במליאה, בעיקר בצד של הקואליציה, בבקשה. תודה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אחת לחודש אנחנו נפגשים כאן, אני שומע ואפילו מקשיב קשב רב לדברים שלכם, שהולכים ונעשים פולמוסיים, מאוד מאוד תוקפניים, מידרדרים לפעמים לשפה שלא אמורה להיות שגורה פה. אבל אני חייב להגיד לכם, אני לא בדיוק נרתע מהמפגשים הללו, אני אפילו לא סולד מהם, לפעמים אני יכול גם ליהנות מהם. חזרתי לאחרונה מהפגישה השביעית עם נשיא ארצות הברית מאז היבחרו. בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו הרחקנו איום על כל אזרח ואזרחית בישראל, על יהודים ולא יהודים, חרדים וחילונים וכל מה שבאמצע, על 10 מיליון אזרחי ישראל שעמדו בפני סכנת כליה על ידי הצורר האיראני וגרורותיו. ואני אומר היום, ביחס לנושא הדיון הזה, על הבטחת החיים של מיליוני אזרחי ישראל – ישראל מעולם לא הייתה חזקה יותר; הברית עם ארצות הברית מעולם לא הייתה הדוקה יותר. גם בין נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל, ביני לבין דונלד טראמפ, לא היו אף פעם יחסים כאלה. בין צבא ההגנה לישראל לבין צבא ארצות הברית; בין גורמי הביטחון שלנו ושירותי הביטחון שלהם, מעולם לא היה דבר כזה. וכל העולם יודע את עוצמתה של ישראל, מגיעים אלינו מנהיגים של מעצמות, קנצלר גרמניה, ראש ממשלת הודו – מעצמה של 1.5 מיליארד בני אדם – הנשיא טראמפ קודם לכן, וגם מנהיגים אחרים שהיו פה ודיברו כאן. אז אני יכול עכשיו לבוא – מה אגיד לכם? הכנתי את זה, הכנתי פה נקודות לוולה – פק, פק, פק, מכירים את זה? חוף הים, אפשר? אפשר.

נאור שירי (יש עתיד):

התבלבלת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אפשר. לא התבלבלתי, ואני יכול לענות לכם באותו מטבע, אבל הרבה יותר חזק, לעמת אתכם עם האמת שאתם מנסים להסוות.

נאור שירי (יש עתיד):

מה לך ולאמת?

קארין אלהרר (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני יכול. אבל זו לא העת להתפלמס.

קארין אלהרר (יש עתיד):

גדול עליך האמת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

זו לא העת להתפלמס.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור.

קריאה:

לא להפריע.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני שם את זה בצד.

קארין אלהרר (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת קארין אלהרר. תודה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

תקשיבי לי, חברת הכנסת אלהרר, אנחנו בחיים של המדינה, אנחנו בימים מאוד מורכבים ומאתגרים. יכול להיות שאת מזלזלת, תמשיכי, אבל העם יודע וכל חבר וחברת כנסת כאן יודעים את זה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

זה אתה, אתה מזלזל בכל מוסדות המדינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת קארין אלהרר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא אפילו לא צועקת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אנחנו בימים מורכבים ומאתגרים, חברי הכנסת - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

מי צועק? אני לא צועקת.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

את מפריעה לכולם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

- - איש אינו יודע מה ילד יום. אנחנו עם עין פקוחה. אנחנו ערוכים לכל תרחיש. אני העברתי והבהרתי למשטר האייתוללות שאם הם יעשו את השגיאה אולי הקשה ביותר בתולדותיהם ויתקפו את מדינת ישראל, אנחנו נגיב בעוצמה שהם לא יכולים אפילו לדמיין אותה. זו לא העת להתפלמסות. בימים האלה, ערב חג פורים – בימים ההם, כמו בזמן הזה, צריך לצופף את שורות העם, לעמוד כתף אל כתף, שכם אל שכם. אני בטוח בכוחנו, אני בוטח במפקדינו, אני בוטח בלוחמים ובלוחמות שלנו, אני בוטח בעמנו, אני בוטח בכם, אזרחי ישראל. כבר הוכחנו שכשאנחנו עומדים יחד אנחנו משיגים הישגים כבירים. ערב חג פורים נעמוד יחד, ובעזרת השם, נבטיח את נצח ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד כעת להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני אתן להם לסיים את הטקס.

קריאה:

ראש הממשלה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תפני אליו.

קריאה:

שקט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שקט. תהיו בשקט.

נאור שירי (יש עתיד):

מי שואל אותך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, ראש האופוזיציה כעת, חבר הכנסת יאיר לפיד, והוא בלבד. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה. לכל מי שעומד בראש מדינה יש את האירוע המרכזי שמגדיר את הכהונה שלו, דבר אחד שהוא, לטוב ולרע, האירוע המכונן, קו פרשת המים שלו, ככה יזכרו אותו.

אופיר כץ (הליכוד):

שינה את המזרח התיכון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אופיר כץ.

קריאה:

די כבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, תהיה בשקט כבר.

אופיר כץ (הליכוד):

רק לכם מותר להפריע? אני אומר משפט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אופיר כץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הייתה פה דממה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

נאור שירי (יש עתיד):

- - - 200 נרצחים ביום - - - לראשונה מזה שלוש שנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתחיל בקריאות, משני הצדדים, רבותיי.

קריאה:

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם מפריעים לו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

שקט כרגע.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה, המשך יום טוב - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם מפריעים לו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שטרית, די. לא לעזור. לא לעזור. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת לפיד.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה מעניין. אמרתי שלכל ראש ממשלה יש דבר אחד שבזכותו יזכרו אותו, לא אמרתי מה, והם התחילו לצעוק בבעתה.

אופיר כץ (הליכוד):

אמרתי: שינה את המזרח התיכון. מה יזכרו אצלך?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אופיר כץ, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

דוד בן גוריון עשה בלי סוף דברים, אבל אנחנו זוכרים ממנו את הכרזת המדינה. זה האירוע המכונן שלו.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

מנחם בגין עשה בלי סוף דברים, ואנחנו זוכרים ממנו את השלום עם מצרים.

אופיר כץ (הליכוד):

הסכמי אברהם.

יאיר לפיד (יש עתיד):

גולדה – מלחמת יום הכיפורים; שרון – ההתנתקות; רבין – אוסלו. ככה זה עובד.

שלום דנינו (הליכוד):

לפיד – החזרת שדות הנפט.

יאיר לפיד (יש עתיד):

ככה פועל הזיכרון ההיסטורי. אנחנו זוכרים ממנהיגים את הדבר המרכזי שקרה בתקופת כהונתם. לכל ראש ממשלה ישראלי יש את האירוע שמגדיר אותו, האירוע שממקם אותו בתוך הזיכרון הלאומי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בנט – אח"ס.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר קרעי.

יאיר לפיד (יש עתיד):

כשאנחנו מסתכלים אחורה, תמיד יש הרגשה שהאירוע הגדול הזה היה בעצם בלתי נמנע, שבעצם כל מה שעשה בחייו אותו ראש ממשלה הוביל לאירוע מרכזי אחד, שיכול היה לקרות רק בכהונה שלו. ומה שיגדיר אותך בהיסטוריה, אדוני ראש הממשלה, זה 7 באוקטובר. זה רק 7 באוקטובר.

שלום דנינו (הליכוד):

אתה היסטוריון?

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני מבין לגמרי את הניסיון לכתוב היסטוריה אחרת, את הרצון לכתוב סיפור אלטרנטיבי שבמרכזו עומד מבצע הביפרים או ההפצצה באיראן. זה לא ילך. זה לא עובד ככה. אריק שרון היה מאוד שמח אם מה שהיינו זוכרים ממנו זה מבצע חומת מגן שסייע כל כך למיגור האינתיפאדה השנייה. זה לא מה שאנחנו זוכרים. ורבין היה שמח אם מה שהיינו זוכרים ממנו זה מבצע אנטבה המפואר, אבל זה לא מה שאנחנו זוכרים. ואתה הרי יודע את האמת, וזה מה שכל כך מפחיד אותך. ההיסטוריה תזכור ממך רק את 7 באוקטובר, לא רק כי זה האירוע הגדול ביותר, בלי שום השוואה לכל האירועים האחרים של 20 שנות כהונתך כראש ממשלה, אלא גם כי הכול הוביל לשם. חלק מההלם, חלק מהכאב, זה שאנחנו מסתכלים אחורה ולא מצליחים להבין, גם היום, איך לא ראית את כל מה שהיה מולך? איך לא ראית לאן מובילות מזוודות הכסף מקטר? איך לא ראית לאן מובילה המדיניות השגויה, ההרסנית, של חיזוק החמאס? איך לא ראית את ההזנחה של צבא היבשה? איך לא ראית שההפיכה המשטרית מחלישה את הביטחון? איך לא ראית שבלשכה שלך קורים דברים מסוכנים? איך לא ראית איזה מחיר נורא יש לקיטוב ולרעל שחלחלו לתוך החברה הישראלית? קרו גם דברים טובים במהלך כהונתך הארוכה מדי, אדוני ראש הממשלה. אני לא מכחיש את זה לרגע. יש כמובן משהו קצת מצחיק ומאוד מופרך בניסיונות שלך להתהדר בנוצות לא לך, לקחת קרדיט על דברים שלא היה לך שום קשר אליהם, כמו ההייטק הישראלי, אבל גם עשית דברים – הגדר בדרום, בגבול עם מצרים, היא דבר טוב; כאמור, ההפצצה באיראן הייתה דבר מצוין. אלה לא דברים שוליים. אבל זו לא תהיה המורשת שלך, וזה לא יהיה המקום שלך בהיסטוריה הישראלית. שום דבר שעשית או לא עשית, שום הצלחה, שום כישלון, לא יהדהדו בזיכרון הלאומי כמו טבח 7 באוקטובר. שיהיה ברור, המילה היא טבח. אין מילה אחרת. כשתינוקות נשרפים, כשמשפחות שלמות נרצחות בממ"ד, זה טבח. ולא תהיה אסוציאציה חזקה יותר או משמעותית יותר. ולא יהיה דבר שיגדיר חזק יותר ומשמעותי יותר את תקופתך כראש ממשלה מאשר טבח 7 באוקטובר. הדבר המדהים הוא שבגלל שאתה יודע את זה, ובגלל שאתה כל כך רוצה לשנות את מה שאי-אפשר לשנות, כל יום שעובר אתה רק מחזק את זה. הפרוטוקולים המוזרים, הגזורים, הערוכים והמזויפים שהגשת למבקר המדינה, 55 עמודים של שקרים שהכי קל להפריך, רק מחזקים את זה. הסירוב שלך להקים ועדת חקירה ממלכתית רק מחזק את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה מסרב.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני שואל את עצמי אם אתה מבין עד כמה ברור לכולם שאתה נורא פוחד מזה. מעל הכול, הדבר שהכי מחזק את זה הוא העובדה שאתה לא מבקש סליחה. העובדה שלא התייצבת בפני עם ישראל, בפני המשפחות השכולות, בפני 46 חטופים שנרצחו בשבי, בפני נרצחי הנובה, בפני דור שלם שליבו נשבר, וביקשת סליחה. לא נעמדת מולנו ואמרת פעם אחת: אני אחראי, אני עמדתי בראש המערכת, זה עליי. אין לי איך להתחמק. אני לא אנסה להפיל את האשמה על אחרים, ובטח לא על הצבא ועל השב"כ. מנהיגות פירושה אחריות, ואני מבקש סליחה. לא אמרת: סליחה שהזנחתי, סליחה שלא ראיתי, סליחה שלא מילאתי את תפקידי, סליחה שזה קרה, סליחה שלא עמדתי במשימה העליונה של כל ראש ממשלה ישראלי – למנוע טבח של יהודים בארץ ישראל. אדוני ראש הממשלה, אין לך דרך לחמוק מהגורל ההיסטורי הזה, אבל יש דבר אחד שאתה יכול לעשות כדי שזה לא כל מה שנזכור ממך. אתה לא יכול לשנות את העבר, אבל אתה כן יכול לשנות את העתיד. מדינת ישראל צועדת לתוך קיר. אתה לא בנית את הקיר, הוא לא אשמתך, אבל הקיר הזה גדל מאוד בתקופת כהונתך. הקיר הזה הוא ההשתמטות החרדית. זה מפרק אותנו. דמוגרפית זה מפרק אותנו, כלכלית זה מאיים עלינו, זה קורע את החברה הישראלית. האפליה בין דם לדם מרסקת את עצם הרעיון היהודי הבסיסי של ערבות הדדית. כל עם ישראל ראה את המרדף המטורף והעברייני של מאות חרדים צעירים בבני ברק אחרי שתי חיילות צה"ל במדים. כל עם ישראל ראה לפני כמה ימים את הרב שלום בער סורוצקין – לא רב שולי, ראש רשת הישיבות עטרת שלמה – רוקד עם מאות תלמידים ושר: בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ומאחוריו צועקים: נמות ולא נתגייס. זה לא נטורי קרתא, זה לא חסידים קיצוניים – זה המיינסטרים החרדי, ואתה חתום על זה. רק במקרה הזה, להבדיל מ-7 באוקטובר, אתה עוד יכול לשנות את זה. אתה רוצה לעשות משהו היסטורי? אתה רוצה להיות מנהיג היסטורי?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא מנהיג היסטורי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה לא יהיה באזור הנוחות שלך. זה יקרה רק אם תצא מאזור הנוחות שלך ותעשה את הדבר שאף אחד לא מצפה שתעשה. מה יש לך להפסיד? חודשיים בלשכה? אתה יכול לעמוד פה ולהגיד: אני לא אתן את ידי להשתמטות. אני לא מוכן להיות חתום על זה שיהיו פה שני סוגים של יהודים – יהודים שמותר להקריב את חייהם ויהודים שאסור להקריב את חייהם. אתה יכול לעמוד פה ולהגיד: הציבור המשרת והלוחם לא יכול להמשיך לשלם 60 מיליארד שקל בשנה. הוא לא יכול להמשיך לעשות 300 ימי מילואים בשנה, הוא לא יכול להמשיך להיות היחיד שקובר את מתיו.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

אושר שקלים (הליכוד):

- - - מנסור עבאס.

יאיר לפיד (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שמבקש להצביע, אנא, שבו במקומותיכם. אנחנו נצביע על עמדת ראש הממשלה, כפי שהוא הציג אותה. מי שבעד – בעד, מי שנגד – נגד. הצבעה. כולם ישבו? הצבעה כעת, בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד הודעת ראש הממשלה – 50 נגד – 43 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 43 נגד. נוסיף את חברת הכנסת מיכאלי לפרוטוקול – לא הספיקה להצביע. זה כמובן לא משנה את תוצאות ההצבעה. גם את חברי הכנסת טייב, אשר וזהו – ואת חבר הכנסת ביטון. סליחה, סליחה, סליחה. חבר הכנסת ביטון, מאה אחוז. טעות שלי, חבר הכנסת ביטון, כמובן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים כעת לאזכר את זכרו של חבר הכנסת לשעבר מנחם הכהן, אבל אני ארצה לתת הזדמנות למשפחה להיכנס. מישהו יודע להגיד לי איפה המשפחה? בדרך למליאה. אני אתן עוד דקה או שתיים לפני שנתחיל. להבנתי, משפחתו של חבר הכנסת המנוח מנחם הכהן נכנסת עתה ליציע. חברות וחברי הכנסת, אנחנו מתכנסים היום במליאת הכנסת בהתאם לתקנון הכנסת כדי להעלות את זכרו של אחד מבניה של ירושלים, איש שחי וחיבר בין עולמות ובין קהילות. חבר הכנסת לשעבר הרב מנחם הכהן, זכרו לברכה. ותודה למשפחתו שמכבדת אותנו בנוכחותה כאן. מנחם נולד בין סמטאות העיר העתיקה ושכונת נחלת ציון, בנו של החוקר הרב מרדכי הכהן, למשפחה ששורשיה נטועים עמוק במורשת הספרדית המפוארת של העיר. הוא היה תלמיד בישיבת חברון, ושירת בצה"ל הן בנח"ל והן בחיל הים כרב צבאי, ופעל בכל תפקידיו כמי שהבין שצבא העם הוא המקום שבו הגשמי והנשגב נפגשים. את הדרך הזו הביא עימו אל עולמות השליחות הציבורית, עת נכנס לראשונה לכנסת מטעם סיעת המערך בכנסת השמינית, וכיהן בה במשך 14 שנים. הוא הניף את דגל העובד הדתי, ועבורו היהדות הייתה כוח מאחד. בעת השבעת ממשלת ישראל השבע-עשרה במליאה, הוא דיבר על החובה וההכרח לשיבתנו למקורות היהדות. כאן, מעל דוכן הנואמים שלצידי, אמר את המילים הבאות: "מי שעיניים לו לראות, אוזניים לשמוע ולב להבין, חש את התהייה והתעייה של דור לוחמי תשכ"ז" – 1967, מלחמת ששת הימים – "ותשל"ד" – 1973, מלחמת יום הכיפורים – "בעולמם היהודי. כאשר הארץ שקטה והחיים מתנהלים כסדרם, עולים הלבטים זעיר פה זעיר שם מתוך עלונים, שיחות וכיוצא באלה. אך כאשר הארץ סוערת בסערת מלחמות, נסערים הלבבות ותוהים, ובשדות הקרב היינו עדים להתעוררות יהודית שמצאה ביטויים רבים בקרבות ואחריהם. חובה עליונה מוטלת עלינו להאזין לרחשי לב, להבין לסערת הרוחות ולראות עין בעין התעוררות רוחנית זו". מי כאן יכול לומר שהדברים לא יפים גם לגיבורינו מהדור הזה, שנלחמו על תקומת ארצם ועל שחרור עמם? במהלך הקריאה של דברים שאמר כאן במליאת הכנסת, כאיש מפלגת העבודה, התרשמתי מאוד מהיושר ומהעומק האינטלקטואלי, והדברים בהחלט שווים קריאה ועיון. תרומתו רבת השנים זכתה להכרה יוצאת דופן. בשנת תשע"ט הוענק לו עיטור יקיר ירושלים, ובשנת 2023 זכה להוקרה של עיטור הנשיא. גם מעבר לים זכה פועלו הרב להערכה רבה, כאשר כיהן כרב הראשי ליהדות רומניה, וזכה לקבל ממנה אף אזרחות של כבוד. אותות אלו היוו עדות חיה למפעל חיים של איש ספר והגות, פובליציסט ופוליטיקאי, שראה בשירות הציבור חובה מוסרית עליונה. הרב מנחם הכהן, שהלך לעולמו באוגוסט 2025, הותיר אחריו מורשת ענפה של אהבת העם ואהבת המדינה. אנחנו משתתפים בצערה של משפחתו, בצערם של ידידיו ומוקירי זכרו. יהי זכרו ברוך, וחקוק בדברי הימים של הכנסת ובלב בירתנו ירושלים שכה אהב. נכבד את זכרו בקימה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין לשאת דברים לזכרו. בבקשה, אדוני.

יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר ובוודאי בני המשפחה של חבר הכנסת לשעבר הרב מנחם הכהן. אדוני היושב-ראש, אתה פירטת את הפרטים העיקריים של הביוגרפיה של הרב מנחם הכהן, אז אני ארשה לעצמי לא לחזור על הדברים, אלא להיות הרבה יותר אישי. אתחיל ממשפט תמוה: אני הכרתי את הרב מנחם הכהן לפני שהכרתי את הרב מנחם הכהן. מעשה שהיה כך היה: אי -שם ב-1980 התגלגלה לידיי קלטת עם מהדורות החדשות בעברית קלה של קול ישראל. שמעתי אותה וגם לימדתי את תלמידיי באותם ימים במוסקבה, במחתרת, מתוך אותה קלטת. הייתה, כפי שאמרתי, מהדורת חדשות שתיארה – אדוני היושב-ראש, היו גם ימים כאלה שתיארו את זה בחדשות – הצעת אי-אמון כאן, במליאת הכנסת. ונאמר שם, בשם האופוזיציה דיבר הרב מנחם הכהן. אני הייתי תלמיד טוב לעברית ומורה טוב לעברית, וידעתי טוב מאוד שאותי לימדו שאין דבר כזה הירושלים או הישראל או האוחנה או האדלשטיין. איך יכול להיות הכהן? מאוד הפריע לי העניין הזה, ומטבע הדברים, לא היה את מי לשאול, כי קלטת היא קלטת. ואז, תאמינו או לא, ב-1981 התקיים כינוס האינטרנציונל הסוציאליסטי במוסקבה, והגיעה משלחת של חברי כנסת מישראל. גיליתי שאחד מהם היה הרב מנחם הכהן. הוא ועוד שתי חברות כנסת – לצערי, כולם זיכרונם לברכה, חייקה גרוסמן ממפ"ם ואורנה נמיר מהמערך – הגיעו לפגוש מורים לעברית ומסורבי עלייה. וזאת הייתה ההזדמנות שלי – דרך אגב, אני אומר את זה כמובן מאליו, אבל לא נעים להיזכר שזה לא היה מובן מאליו. היו גם חברי כנסת שאמרו שלא נעים מהמארחים, ולכן נמנעו לפגוש מסורבי עלייה. אבל הם ודאי היו שונים, שלושת אלה, וזאת הייתה ההזדמנות שלי לשאול את הרב מנחם הכהן למה הוא הכהן ולא כהן. ובוודאי שקיבלתי הסבר מפורט מאדם שידע להסביר טוב מאוד מה זה הכהן. באותה הזדמנות גם עשיתי מעשה שרדף אותי הרבה שנים. הרב מנחם הכהן הוציא כיסוי למצות, לחלות, וביקש מכולם לחתום. וגם אני, מורה מתחיל לעברית, חתמתי בגאווה, אבל בשם העברי שלי, יואל אדלשטיין. בוודאי שעשיתי את זה עם שגיאות כתיב, והרבה מאוד שנים המשפחה של הרב מנחם הזכירו לי שכשהם מכסים את המצות בפסח הם רואים שפעם לא ידעתי לכתוב את השם שלי בעברית. אני חייב לומר שההצטלבות הזאת בין הרב מנחם הכהן לביני נמשכה, כי במרוצת השנים גם קיבלתי אשרת עלייה והתכוונתי להגיע ולהתיישב בגוש עציון, באלון שבות. אמרתי, היו שלושה חברי כנסת שביקרו אותנו, ובאורנה נמיר, זיכרונה לברכה, אחזקה פאניקה: איך חטפו מורה לעברית ומביאים אותו לשטחים? והרב מנחם הכהן הצליח להרגיע אותה ואת חייקה גרוסמן ולומר שזה בסדר, ואפילו הילדים שלו למדו בישיבה באלון שבות. אז הן נרגעו, ויכולתי באמת להגיע למקום מגוריי הראשון בארץ. דרך אגב, גם הביקור הראשון בכנסת היה בהזמנתו, והביקור הראשון בלשכת יושב-ראש הכנסת, אדוני היושב-ראש, אז שלמה הלל היה היושב-ראש, יחד עם הרב מנחם הכהן. אני חייב לומר שחוץ מהסיפורים האישיים של פעם, אפשר גם להזכיר שהחתונה הראשונה שהייתי בה בישראל הייתה של בנו של הרב מנחם, פרופ' אביעד הכהן, בהר הצופים, ליד כל המי ומי של אותם ימים בפוליטיקה הישראלית.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוך בואך, פרופ' הכהן.

יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):

אבל אני חייב לומר שגם כשחשבתי ורשמתי נקודות, אמרתי – אבל מה אפשר לומר על כאן ועכשיו? מתברר שאפשר. התברר שחבר הכנסת הרב מנחם הכהן עמד בראש ועדת משנה בוועדת חוץ וביטחון שעסקה – שלושה ניחושים – בחוק הגיוס. זה אומנם היה לפני 40 שנה, אבל עסקו בחוק הגיוס. ואז התברר לי, להפתעתי, שאני הרבה יותר מתון מהרב מנחם הכהן, כי אותה ועדת משנה הגיעה למסקנה ש-3% מהצעירים החרדים צריכים לקבל הסדר תורתם אמנותם וכל השאר צריכים להתגייס.

משה טור פז (יש עתיד):

אנחנו בעד.

יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):

אבל לצערי הרב, מסקנות הוועדה לא יושמו. גם כן, אני לא חושב שאנשים קופצים כרגע מרוב הפתעה כאן, באולם הזה. ולסיכום, נתרחק טיפה מפוליטיקה ונגיד שאני ממליץ לחבריי חברי הכנסת – עכשיו באים החגים, פורים, פסח – גם להיעזר בספרים של הרב מנחם הכהן. דווקא אחד כמוני, רחוק מלהיות תלמיד חכם, במסגרת ההכנות לחג תמיד יכול למצוא שם דברים נהדרים. אתן דוגמה שאולי קצת משתפת את השקפתו ואת כל מה שהיושב-ראש פירט, העובד הדתי ורב המושבים: בשבת בבית הכנסת שלנו היה שיעור על מתנות לאביונים. ואחרי השיעור אמרתי שקראתי – באחד הספרים של הרב מנחם הכהן – שמסופר באדמו"ר שתמיד נהג לתת מתנות לאביונים למוחרת פורים. וכשחסידיו שאלו אותו לפשר מעשיו, אמר: תמיד עניין אותי מה העניים אוכלים גם למוחרת פורים. אז אולי השילוב הזה באותו אדם של מסורת ישראל, של רב ידען ושל דאגה לזולת כמיטב המסורת של בין איש לרעהו, ילווה גם אותנו כחברי הכנסת דהיום. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בני גנץ לשאת דברים לזכרו.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בני המשפחה היקרים של הרב מנחם הכהן – בשמי, בשם משפחתי, בשם הוריי ועמי, אני נרגש לשאת דברים לזכרו של הרב מנחם הכהן. הרב מנחם הכהן הקדים את זמנו. אם הייתי צריך להגדיר את הרב מנחם הכהן במילה אחת היא הייתה קירוב. הוא היה קרוב כמובן אל הדת, מאמין אדוק, רב אורתודוקסי לכל דבר. הוא היה קרוב לחברה הישראלית, שבה ואותה חי, ועשה הכול כדי לקרב בין הזרמים, כל הזרמים. הוא לקח על עצמו לקרב בין דתיים לחילונים ולגשר בין זרמים בתוך הציונות הדתית. זה בא לידי ביטוי בכל דרך שבה צעד, גם בפוליטיקה, גם כאן בבית הזה. כאיש דתי, הוא היה יכול להצטרף למפלגה סקטוריאלית במסלול הנהוג, אבל הוא בחר אחרת, ולא במקרה, להיות חבר כנסת דתי אמוני אמיתי במפלגת שלטון שהקימה את המדינה דווקא על בסיס של ציונות חילונית. הרב מנחם הכהן אמר שיש שלושה דברים שהוא שמח שלא חוקקו במדינת היהודים: תפילה ביום הכיפורים, איסור חמץ בפסח וברית מילה. לימים, איסור החמץ חוקק, ואת התוצאה כולנו רואים. הרב מנחם הכהן הוא הדוגמה לכך שהיהדות חייבת להיות מקרבת, או כמו שהוא קרא לזה, יהדות בדרכי נועם, ובכך היה מפעל חייו. הוא היה קרוב למאמיניו, הוא תמיד הסתכל עליהם בגובה העיניים, נכון להקשיב, ללמד, אבל גם ללמוד. הוא היה אדם שמנסה לקרב אל הדת דרך אמונה חזקה, ערכים של "ואהבת לרעך כמוך" ואהבת האדם. לכן, לקח על עצמו גם לרכז את העבודה עם יוצאי שואת רומניה שהיו קרובים לליבו. הוא היה אדם אמיץ שלא פחד להיות במקומות שאחרים נמנעו מהם, כמו בימים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שאותם תיאר בספרו כימים הקשים ביותר בחייו. הוא היה שם גם בשחרור ירושלים, בהגעה לכותל, בשחרור חברון ובכל מקום שבו צעד צבאה של ישראל, בשם עמה של ישראל. הוא סיפר איך כרב תנועת המושבים, במיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוא ערך ביקורי תנחומים רבים, ולא פעם גם נאלץ להיות זה שמודיע את ההודעה הקשה ביותר כשאף אחד אחר לא היה מוכן לעשות זאת. והוא היה שם גם בימים הקשים האלה, קרוב כל כך למאמיניו, לאנשים שאהב ואהבו אותו, באומץ וברגישות, בתורה ובדרך ארץ. הרב מנחם הכהן אכן הקדים את זמנו. לא איכנס בנאום הזה לפוליטיקה של היום-יום, אבל הרב מנחם הכהן היה גם פורץ דרך בכל הקשור לשילוב שבין עולם התורה לשירות המדינה. עוד כתלמיד ישיבת חברון, עם הקמת המדינה, הצטרף לגדוד טוביה, שהיה מכונה אז גדוד בני הישיבות. השירות בגדוד, עוד לפני הקמת צה"ל, הקנה לו את הכרטיס הכחול שמעיד על שירותו בגדוד ומעניק פטור משירות חובה, אבל עם הקמת צה"ל היה לו ברור שהוא מתגייס. וכך כתב: כתלמיד ישיבה קיבלתי דחייה בחובת השירות הצבאי כדי שאוכל להמשיך את לימודיי בישיבה. אילו רציתי יכולתי להמשיך לקבל דחיות ככל בחור ישיבה אחר שרוצה בכך, אבל כבר אז גמלה בליבי ההחלטה כי לא אמשיך לבקש דחייה ואתגייס לצה"ל – כתב הרב מנחם בספרו. הוא לא ראה סתירה בין העולמות, אלא להפך. הוא לא יצא פחות דתי אחרי שירותו, אלא להפך. גם כאן הוא ידע לקרב בין העולמות, להיות גשר, להקדים את זמנו. ולסיום, אדוני היושב-ראש, משפחה יקרה, ברמה האישית, הרב היה קרוב אליי, קודם כול לאבי ולאימי. הוא היה קרוב אליי ולמשפחתי, ואני זוכר אותו מילדותי כחבר באמת מאוד קרוב של אבא, כמעט כבן משפחה. עם השנים לימד אותי באופן אישי את מצוות הנחת התפילין, ולאחר מכן גם זכיתי שהרב מנחם הכהן יחתן אותי ואת רעייתי, כמו גם את אחיותיי, והיה שם גם באירועי הברית של ילדיי. בכל חיי, כנער וכבוגר, הרב מנחם תמיד היה שם כדי לתת עצה טובה, מילה טובה וגם ביקורת טובה עם חיוך, ביקורת שבאה לתקן. לפני כשלוש שנים, כשזכיתי ללוותו כשקיבל את עיטור הנשיא, הוא כבר התקשה בהליכה, אבל כשהתכופפתי לחבק אותו, המבט בעיניים מקרוב הספיק לי כדי לראות שהוא שמח בחלקו. הרב מנחם חסר לי בכל פעם שאני חושב על הגשרים שצריך לבנות פה. הוא חסר לי בחוכמתו האבהית ובאהבתו לעם הזה, שהלכה והתחזקה ככל שהקשיים הגיעו, כי ברגעים הקשים הוא תמיד ראה הזדמנות ומצא פתרון. גם כשנראה היה שאין שום דרך לקרב ולגשר, הרב מנחם הכהן מצא את הדרך, וכמה זה חסר לנו היום. אזכור תמיד את הרב מנחם כמורה רוחני, כיועץ וכחבר, וכמי שהנחיל לי ולרבים את המורשת שאהבת ישראל מושתתת קודם כול על הכרת האחר וקבלת כל אדם שנברא בצלם. אזכור אותו כמי שהמחיש לנו בצורה הטובה ביותר – לא בסיסמאות, אלא דרך סיפור חייו המעשי – שדרך ארץ קדמה לתורה. באחד מנאומיו, שזכיתי לשמוע, אמר הרב מנחם הכהן: שאיפתי הגדולה הייתה להביא לקירוב לבבות בין אדם לחברו. ביקשתי להביא בדרכי שלום ונועם ליותר אחדות בין חלקי העם, בין דתיים וחילוניים, ולהנחיל את מורשת היהדות מתוך רצון ולא מתוך כורח של שטיפת מוח והטפה מתנשאת. בסיום, בצניעותו האופיינית אמר הרב, וכדאי שנקשיב לכך: אם הקדוש ברוך הוא ייתן לי עוד שנות חיים עלי אדמות, אוסיף ואחלום ואעשה הכול להגשמת שניים מחלומותיי – כך אמר – לראות את חלקי העם המפולגים ביניהם מתאחדים ולחזות בנועם השלום שכולנו מייחלים לו. ואני הקטן חוזר, אומר ומבין שהרב מנחם הכהן כבר לא איתנו, אבל עלינו המשימה להוסיף ולחלום, וגם לפעול כדי להגשים את חלומו – להביא שלום עלינו ולעשות שלום בינינו. הרב מנחם הכהן אכן הקדים את זמנו. הוא מילא את העולם, כנסת ישראל והחברה הישראלית, בחוכמה וברגישות. יהי זכרו ברוך, ודרכו בבחינת מורשה להנחיל לנו, כולנו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת גנץ על הדברים הנאים. וכעת יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, משפחת הכהן המופלאה, "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"; כך לימד אותנו הלל הזקן במסכת אבות, וכך לימד אותנו גם חבר הכנסת הרב מנחם הכהן שהיה לא רק מצאצאיו של אהרן הכהן, אלא גם מתלמידיו. כמה הולמת את דרכו הרבנית, הציבורית והפוליטית, העובדה שמשפחתו היקרה ביקשה משלושה חברי כנסת משלוש סיעות שונות לשאת דברים לזכרו; שלושה חברי כנסת שמייצגים צדדים שונים של הבית הזה. מבלי ששוחחתי עימו בעניין, בפגישות הקצרות ובשיחות הטלפון הקצרות שהזדמנו לנו בשנותיו האחרונות, אין לי ספק כי הוא כאב את המתרחש בבית הזה בשנים האחרונות, ואת המתרחש בחברה הישראלית כולה. אשר על כן, העמדת זכרו והעמדת מסכת חייו כמופת אינן רק חסד של אמת כלפיו, כי אם שיעור שראוי להעמיד בפני הבית הזה; שיעור של שליחות ציבור שהייתה רבת-כוח, אך חפה מכוחנות; שליחות ציבור שהייתה בתקיפות בנושאים ערכיים ורעיוניים, אך כזו שתמיד שללה את התוקפנות. שני הדוברים שקדמו לי – חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין וחבר הכנסת בני גנץ – גדולים ממני רבות בניסיון ובחוכמה, אבל לי עומדת הזכות לדבר כאן כחבר במפלגה שהרב מנחם, זכרו לברכה, ראה כביתו הפוליטי והמפלגתי. רבים הם השינויים שחלו בבית הפוליטי הזה, שידע טלטלות גדולות בעשורים האחרונים. אני יוצא מנקודת הנחה שלא כל השינויים היו לרוחו של הרב מנחם, אך אין לי ספק שאמונתו העמוקה ברעיון חברת המופת, בחובה להקפיד בכבודו ובמעמדו של האדם העובד, בצורך העמוק להושיט יד ליתום, לאלמנה ולגר אשר בשערנו, ובהכרח, בהכרח, לבקש שלום ולרדוף אחריו, גם בימים שבהם הוא נראה רחוק ומוסתר מן העין – אמונה זו, שהיא אמונתנו, המשיכה ללוות אותו עד יומו האחרון. ומתוך שכך, אני מרשה לעצמי לאחל לנו, לעצמנו – הרואים עצמנו כממשיכי דרכו הפוליטית – שנזכה להקים מחדש קשרים בין הציונות הדתית המתונה לקהליה של תנועת העבודה ובין הציבור הליברלי לציבור הדתי שמאמין בתורה ובעבודה, בתורה עם דרך ארץ, בתורה ובדמוקרטיה, בתורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה השלום. כל חייו פעל הרב מנחם, זכרו לברכה, להקמת הגשרים הללו, וגשרים רבים נוספים, בתוך החברה הישראלית ובתוך העם היהודי. וברוח זו, אין לי ספק שהיה רווה נחת, כרב תנועת המושבים, מלראות כיצד כל תנועות המושבים בארץ מתאחדות לתנועה אחת גדולה, כפי שקרה בשנה האחרונה, וכיצד תנועת הקיבוץ הדתי משתלבת בתוך התנועה הקיבוצית הכללית, כפי שקורה ממש בימים אלה. הלוואי שברוח דרכו ומשנתו של הרב מנחם הכהן נזכה להביא עידן של שילובי ואיחודי כוחות ושיתופי פעולה עמוקים גם בתוך המערכת הפוליטית. את דברי הזיכרון לרב מנחם אנו נושאים בשעותיו הראשונות של יום ז' באדר – יום פטירתו של משה רבנו עליו השלום. בדומה למשה רבנו, גם הרב מנחם שילב כל חייו בין תורה לבין מנהיגות ציבורית ונשיאה בעול הציבור. כמו משה רבנו, הענווה הייתה לאחד מסימני מנהיגותו הרבנית והפוליטית. לימים נקבע יום פטירתו של משה רבנו כיום הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. גם מועד עברי זה הולם את מסכת חייו של הרב מנחם, זכרו לברכה, שהקדיש את מיטב שנות בחרותו לצבא ההגנה לישראל ולשילוב בין סייפא לספרא. לימים, כפי שכבר הוזכר, היה הרב מנחם הכהן הראשון שהתריע מפני הגידול הדרמטי במספר תלמידי הישיבות שאינם שותפים לנשיאה בנטל הביטחון; הראשון להציע מתווה הגון וראוי שיאפשר לעולם התורה לפרוח במדינת העם היהודי, לא על חשבון ביטחונה של מדינת ישראל, אלא דווקא על יסודו. קל לדמיין מה היה אומר על כל המתרחש בבית הזה בסוגיה הכאובה של השוויון בנטל, קרוב ל-30 חודשים אחרי האסון הנורא. עוד שיעור אחד למדנו ממסכת חייו של הרב מנחם – שיעור חשוב וראוי לכל אחד ואחת מאיתנו, יושביו של הבית הזה. בניגוד לרוח התקופה, שבה רבים מהמסיימים שנות שירות ציבורי ארוכות הולכים לעשות לביתם, הרב מנחם הכהן לא ראה את סיום כהונתו בבית הזה כפטור מעיסוק בצורכי ציבור באמונה; שליחותו הציבורית תמה רק ביומו האחרון. והבית שלמענו עשה כל חייו היה תמיד גדול מביתו הפרטי, מבית משפחתו המופלאה והמרשימה שהייתה מקור גאוותו. בניגוד למשה ולאהרן שנולדו בגלות מצרים והובילו את העם אל עבר הארץ המובטחת, הרב מנחם, יליד ירושלים, עשה את הדרך ההפוכה, והוציא את תורתה של ציון אל הגולה, מתוך אמונה גדולה בחשיבותם של החיים היהודים בכל מקום שבו חיים יהודים. האיש שכל תורתו הייתה תורת ארץ ישראל, שזכה לסמיכה מידיו של הרב הראשי לארץ ישראל, הרב הרצוג; שזכה לצעוד לצידו של הרב גורן, לרבות בשעת שחרור העיר העתיקה והכותל; האיש שהיה רב תנועת המושבים ורב ההסתדרות, הסתדרות העובדים הכללית, בחר אחרי כהונתו המפוארת בבית הזה להקהיל קהילות בגולת רומניה ולהעמיד יד ושם חיים ליהדות רומניה המפוארת. כאברהם ושרה שעסקו, כפי שמלמד אותנו מדרש האגדה, במלאכת הגיור בחרן טרם יציאתם למסע אל עבר ארץ כנען, הרב מנחם עשה נפשות לעם ישראל כאן ומעבר לים, והכניס רבים כל כך תחת כנפי השכינה, קרבם לתורה בעבותות של אהבה. אני יכול רק לתאר את אשר היה חושב על הפיכת הכותל המערבי, שהיה לאחד ממשחרריו, למקום של מחלוקת; תחת מציאת הפשרה שתאפשר לכל יהודי ויהודייה להרגיש בו בבית. והדברים, לצערי, רלוונטיים מאוד לימים אלה ממש. אדוני היושב-ראש, הזכרנו את יום ז' באדר, ובחתימת הדברים, אזכיר כי השבוע אנו קוראים בפרשת תצוה, הראשונה לפרשות התורה המתמקדת בעניינם של אהרן הכהן, אהרן ובניו הכהנים. כמה מתאימים הפסוקים המתארים כיצד נשא הכהן הגדול את שמות כל שבטי ישראל על שתי כתפיו, לתיאור מסכת חייו של הרב מנחם, זכרו לברכה, שראה עצמו תמיד שליח ציבור לא רק של מפלגתו, מפלגת העבודה, אלא של כל הציבור הישראלי והעם היהודי. כמה מתאימים לו, למסכת חייו ולמורשתו, שתי המילים המתארות את תכלית בגדי הכהונה: לכבוד ולתפארת. כבוד גדול לנו להעלות על נס את זכרו ואת מורשתו בבית הזה, והלוואי שיהיו מעשינו תפארת להערכה ולדרכו – ממש כשם שמשפחתו הייתה ועודנה תפארת לשורשים שהוא, הרב מנחם, נטע יחד עם רעייתו דבורה, תיבדל לחיים טובים וארוכים. יהי זכרו של רבנו ומורנו הרב מנחם ברוך. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. לפני שנמשיך הלאה, אני רוצה להגיד דבר מה. חבר הכנסת הרב מנחם הכהן, זכרו לברכה, העמיד ילדים מדהימים. אני יכול להעיד כתלמידו של בנו, פרופ' אביעד הכהן, שנמצא כאן, גם בתואר ראשון, גם בתואר שני במשפטים, תודה רבה. זה מעיד על אביך, כמובן. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה לעניין מסוים לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת מישל בוסקילה בשם יושב-ראש ועדת הכנסת להציג את הצעת הוועדה.

מישל בוסקילה (בשם ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת את הצעת ועדת הכנסת להקמת הוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה, בהתאם לסעיף 108 לתקנון הכנסת. שם הוועדה: הוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה. סמכויות הוועדה: בהתאם לסעיף 89 לתקנון הכנסת, הוועדה תדון בחידוש הדיון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13), כ/953, שהונחה על שולחן הכנסת ביום 29 במרץ 2023, ובהכנתה של הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית ככל שיוחלט על חידוש הדיון כאמור. הרכב הוועדה: בוועדה יכהנו 16 חברי כנסת על פי ההרכב הבא: סיעת הליכוד, חמישה חברים – אופיר כץ, טלי גוטליב, עמית הלוי, אביחי בוארון וחבר נוסף; סיעת יש עתיד, שני חברים; סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי, חבר אחד; סיעת הימין הממלכתי, חבר אחד – מישל בוסקילה; סיעת יהדות התורה, חבר אחד; סיעת הציונות הדתית, חברה אחת – מיכל וולדיגר; סיעת עוצמה יהודית, חברה אחת – לימור סון הר מלך; סיעת ישראל ביתנו, חבר אחד; סיעת רע"מ, חבר אחד; סיעת חד"ש-תע"ל, חבר אחד; סיעת העבודה, חבר אחד. מוצע כי יושב-ראש הוועדה יהיה חבר הכנסת אופיר כץ, מטעם סיעת הליכוד. ממלאי מקום קבועים: מסיעת הימין הממלכתי – אכרם חסון; מסיעת עוצמה יהודית – צביקה פוגל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא – ואללה, אתם יודעים ללהק את הכנסת. חבר הכנסת בוסקילה, אני לא יודע איך שלחו דווקא אותך לפה, על החוק המושחת הזה, אבל ליהקו לאירוע הזה גם את היושב-ראש ואטורי, ואת האיש ושלושת הכ"פים, השר מיקי זוהר – כסף, כוח וכבוד, האיש והשחיתות.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה הבעיה שלך איתי? לא הבנתי. מה הבעיה?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

הוא בעצמו מושחת. השוטר הכי מושחת. הוא בעצמו מושחת. אתה היית הכי מושחת במשטרת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה הבעיה? תענה לי, מה הקשר?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

האיש עם שלושת הכ"פים – השר צועק.

היו"ר ניסים ואטורי:

איך אתה מדבר ככה? תחזור בך מהדברים, סליחה. סליחה, סליחה, תורידו אותו למטה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

השר צועק. יש פה שר צועק.

היו"ר ניסים ואטורי:

תורידו אותו. לא, הוא לא יגיד לי "מושחת".

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתה לא יכול להוריד מהמליאה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יכול להוריד, אתה רוצה לראות?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתה לא יכול.

היו"ר ניסים ואטורי:

תראה איך אני מוריד אותך.

קריאות:

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אתה השוטר הכי מושחת במדינת ישראל. אתה השוטר הכי מושחת שהיה במדינת ישראל.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "תוריד אותו"? מה זה "תוריד אותו"? מי שואל אותך? מה זה "תוריד אותו"?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני המזכיר, אני מבקש את הייעוץ המשפטי. הוא לא יכול להוריד אותי. השר ושלושת הכ"פים.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "תוריד אותו"? מי אתה? מה אתה מוריד אותו?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני היושב-ראש, מה זה מי אתה?

נאור שירי (יש עתיד):

אז מה? אז מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה לא תגיד לי "מי אתה" - - -

נאור שירי (יש עתיד):

ממש לא. ממש לא, אתה לא יכול לעשות את זה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

חבר הכנסת ואטורי, אתה יושב-ראש כנסת, זה לא עסק שלך - - - אתה לא יכול לעשות את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא לא יגיד לי "מושחת".

נאור שירי (יש עתיד):

אין סיכוי. אין סיכוי. אל תוריד אותו. אל תוריד אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה להוריד? על מה? על מה להוריד אותו?

נעמה לזימי (העבודה):

איפה הייעוץ המשפטי? איפה הייעוץ המשפטי?

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

על מה הוא הוריד אותו?

נאור שירי (יש עתיד):

על מה אתה מוריד אותו? אתה לא יכול.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר. אני יכול לעשות את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא. אתה לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יכול, הינה. הינה עשיתי.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתה לא יכול. אתה לא יכול. אתה לא יכול. אתה לא יכול. אתה לא יכול. אתה לא יכול. השר עם שלושת הכ"פים – כסף, כבוד וכוח, הנאום שלו. אתה לא יכול להוריד את זה. אתה לא יכול להוריד מהמליאה. אני מבקש להתייעץ עם הייעוץ המשפטי. אני מבקש ייעוץ משפטי.

נאור שירי (יש עתיד):

אין דיון. אין דיון. לא יהיה דיון. אתה תיתן לו לעלות, ואתה תרד.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מדבר איתו, שיקשיב.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה אתה תדבר איתו? הוא יכול לדבר מה שהוא רוצה, הוא לא שואל אותך. הוא לא שואל אותך מה לעשות.

קריאות:

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

השוטר הכי מושחת במדינת ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מי אתה מדבר?

נאור שירי (יש עתיד):

אתה תגיד על בן אדם מושחת?

נעמה לזימי (העבודה):

הוא מושחת? אתם מושחתים. הוא מושחת?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

האיש ושלושת הכ"פים. אתה שר כזה קטן. אתה כזה קטן, ועבריין.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא יכול לעשות דבר כזה. אין, לא יהיה לך דיון. אין דיון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו רוצים לדעת על מה הוא הוריד אותו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

על מה הורדת אותו?

נאור שירי (יש עתיד):

על מה?

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא אמר לי "מושחת".

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא אמרתי. לא אמרתי.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "הוא אמר לי מושחת"? אז מה? לא הבנתי, מה זה הדבר הזה?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

צא החוצה.

קריאות:

נעמה לזימי (העבודה):

מה יש בתקנון שאוסר להגיד "מושחת"? לא הבנתי.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא נאמר. לא נאמרה המילה הזו. אמרתי על השר מיקי זוהר עם שלושת הכ"פים – כסף, כבודו וכוח. זה - - - שלו.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

מושחת. אמרת "מושחת".

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

- - - מושחת? מי שואל אותך מה לומר?

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי, זה מה ששאלתי אותך, אתה לא עונה לי. אתה מתעלם ממני. תעלה, אבל אני מזכיר לך - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני אחזור על מה שאמרתי בדיוק.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הוא אמר? זה לא יכול להיות.

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, אני מבקש מכולם לשבת, תודה רבה. תושיב אותו בבקשה, את נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, רצית משהו?

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, קריאה ראשונה - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שים את השעון בחזרה. אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, ראיתם את כנסת ישראל עכשיו. עכשיו ראיתם. ואני אחזור על הנאום שלי, כפי שאמרתי אותו בדיוק.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אתה מבזה את הכנסת - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תתייחס אליו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מבזה את הכנסת, הוא? מי אתה בכלל? מה הוא עשה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מי מלהק אתכם פה בכנסת? יושב פה בראש הישיבה סגן יושב-ראש הכנסת ואטורי - -

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

עם הרעל שהוא מביא לפה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הוא עשה? מה הוא עשה? מה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - יושב פה השר זוהר, האיש ושלושת הכ"פים – כסף, כבוד וכוח. האיש ושלושת הכ"פים – כסף, כבוד וכוח.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אחד המושחתים פה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

וחבר הכנסת בוסקילה, שלא בטובתו, הגיע להציג את החוק הכי מושחת, חוק דרעי 2 נהיה חוק בן גביר 1. העליתם כאן - - -

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אתה יכול לעצור, עם השר שמפריע?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, זה חוק מושחת. חוק מושחת, מה לעשות?

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, גם את מפריעה, ובישיבה. לשבת, בסדר?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

לא נמאס לכם להרעיל פה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

השר ושלושת הכ"פים – כסף, כבוד וכוח – מיקי זוהר. והעלו לכאן את חבר הכנסת בוסקילה, כמו תינוק שנשבה - -

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

תמשיך להרעיל. תמשיך להרעיל. תמשיך להרעיל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - להציג הצעת חוק מושחתת. מי מלהק אתכם לתפקידים האלה? והחוק הזה, חוק דרעי – אני אזכיר לכם, חבר הכנסת דרעי אמר: לא יוציאו אותי מהכנסת, אני איכנס מהחלון, ואם לא מהחלון, מהתקרה. עכשיו לא מהחלון, לא מהתקרה, לא מהדלת – מהדלת הראשית של ממשלה מושחתת. אתם גם ממשלה מפקירה, גם ממשלה של משתמטים וגם ממשלה מושחתת.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

היית השוטר המושחת ביותר במשטרת ישראל. היית השוטר המושחת ביותר במשטרת ישראל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מספר החוקים המושחתים שאתם שמתם פה בבית הזה הוא בלתי נתפס. החוק הזה, שהבאתם היום, מקומו היה צריך להיות בוועדת החוקה, הוא חוק משנת 2023 שדן בעניינו של דרעי. אבל דרעי אומר: עכשיו זה לא אני, זה לא בשבילי. בוודאי שזה לא בשבילו. באמצע מרץ, 24 במרץ, יש דיון בבג"ץ בעניינו של בן גביר והעתירה כנגדו. מה עושה הממשלה המושחתת? מה עושה ראש הממשלה הזה? דוחף את זה היום לסדר-היום שאתמול נקבע.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

- - - הפוסל במומו פוסל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

והחוק אומר ששרים שהורשעו בעבירות ימשיכו להיות שרים, והחוק הזה מביא לידי ביטוי עליון את האמירה של השר זוהר - -

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

הפוסל במומו פוסל - - - הוא המושחת ביותר, אתה המושחת ביותר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - שלושת הכ"פים המפורסמים. אלו לא המ"מים של ז'בוטינסקי, אלו הכ"פים של מיקי זוהר. זה מה שהגעתם אליו, זה מה שהחלפתם. ותגידו, מי מלהק אתכם? כשכותבים בישיבת הממשלה, או אצלכם קובעים, מי יהיה סגן באותו יום, מי יהיה הבן אדם והשר שמדבר מטעם הממשלה, שמתם את שלושת הכ"פים. במקום חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי קיבלתם את שלושת הכ"פים של מיקי זוהר. ממשלה מושחתת ומשחיתה, ששמה חוק מושחת כאן בכנסת. ואם תרצו, גם ההתנהגות של יושב-ראש הכנסת, שיושב כאן – והוריד אותי בגלל דברים שאמרתי דברים שאומר – היא חלק מאותה שחיתות ושימוש בכוח לא מוגבל. והדבר הזה – כך נראה פרצופה של הממשלה הנוראה ביותר, המושחתת ביותר, ממשלה מפקירה של משתמטים ומושחתים. גם יומכם ייגמר, ותרדו מעל מפת ההיסטוריה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא למחוא כפים. סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, הממשלה הזאת יום-יום, שעה-שעה, מנסה להסיט מהדבר המרכזי שנוגע לכל אדם במדינת ישראל. הממשלה הזאת יכולה לדבר מהבוקר עד הערב על הפצמ"רית, שמצמ"רית, יועצת משפטית, המצאות, כל מה שאתם רוצים, אבל האמת האמיתית קורית בשטח. האמת האמיתית נמצאת בשווקים, בסופרמרקטים, במעונות היום, בגני הילדים, באוכל לילדים, בטיטולים לילדים. בחיים של היום-יום. את האמת האמיתית מרגיש כל אזרח במדינת ישראל. עמד פה בשבוע שעבר נפוליאון סמוטריץ', ובנאום חוצב להבות סיפר לנו כמה שהמצב הכלכלי טוב במדינת ישראל. ואני אזכיר בכל יום לאזרחי מדינת ישראל את השקר הגדול הזה, את השקר של סמוטריץ' ושל הממשלה הגרועה הזאת, שמנסה להסיט מהדבר המרכזי. הדבר המרכזי הוא חיי היום-יום של כל אזרח במדינת ישראל. ביום חמישי האחרון ירדתי לדרום, נסעתי לבאר שבע. נסעתי לשני מקומות – אחד זה השוק של באר שבע, כדי לדבר עם הרוכלים, ועם האזרחים, עם אלה שהולכים לקנות ומחפשים מוצרים יותר בזול. מה גיליתי בבאר שבע? 30% מהעסקים בשוק סגורים. הרוכלים כבר לא מצליחים להחזיק את העסקים. התושבים שמגיעים לקנות קונים חצי ממה שהם הספיקו לקנות בשנה האחרונה, חצי מכמות המוצרים. אם קנו שני קילו, קונים קילו. למה? כי אין להם כסף. ועומד אחרי זה שר האוצר ומספר כמה כסף יש. לאחר מכן הלכתי למקום נוסף בבאר שבע, המקום הזה נקרא סופרמרקט הצינור. אני לא עושה את זה כדי לפרסם אותם, אני עושה את זה כדי שהמונופולים הגדולים והסופרמרקטים הגדולים יבינו שאפשר גם למכור יותר בזול: אותו מוצר בחצי מחיר. ומגיעים לשם אזרחים, למה? כי אין להם כסף. אז הסיפור הזה שאתם מנסים להמציא, שאזרחי מדינת ישראל חיים בפרוספריטי, שהבורסה מתפוצצת ומתפקדת, זה הבולשיט הכי גדול. האזרחים יודעים כמה כסף באמת יש להם בכיס, ויש להם הרבה פחות ממה שהיה להם. אז אני מציע, לפני התקציב הנוכחי, תדאגו לאזרחים, תדאגו למשפחות הצעירות, תדאגו לזוגות הצעירים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תורידו את המחירים של החיים ביום-יום. זה התפקיד שלכם. קצת מוסר כלפי אזרחי מדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלעזר שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו ננצח.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

לא, אתם לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אנחנו ננצח, כיוון שאנחנו, הציונות הדתית האמיתית, תרמנו הרבה גם לחורבן הזה. שכנים שלי, חברים שלי, בני משפחה, נתנו יד לממשלת החורבן. נתנו יד לממשלת ההשתמטות. נתנו יד לממשלת השחיתות. אבל אנחנו ננצח, לא בגלל ש-100% הבינו שהם טעו. מספיק ש-20%, 30%, 40% יודעים שלא לזה הם התכוונו. הם לא התכוונו לתת יד לממשלה שאחרי חורבן 7 באוקטובר יושבים בה שרים שלא רק שלא עשו יום אחד – נותנים יד למועצת חכמי תורה שקוראים לזרוק צווי גיוס לזבל. זאת לא הציונות הדתית שתשתוק שם. זאת לא הציונות הדתית שתיתן מיליארדים לבתי ספר תיכוניים שמחנכים להשתמטות ואומרים: אל תתגייסו. במקרה קוראים להם ישיבות קטנות, אבל זה מה שעושים שם כשהציונות הדתית משלמת את המחיר הכבד כל כך, של שילוב לימודי תורה עם שירות. הם לא ייתנו יותר יד לשרת תחבורה שבשנתיים של מלחמה נמצאת 15 פעמים בחוץ לארץ על חשבון הציבור; הם לא ייתנו יד לשרה לוקחת שוחד, שכאילו חוק חמץ הפריע לה, ואנחנו רואים את ההתנהלות הוולגרית שלה, המושחתת, הלילה ב-5,000 דולר בארצות הברית. למה, לא היינו שר? לא היינו שרים? מישהו חשב על חדר של 5,000 דולר, מעבר לכל ההוצאות? זו תרבות של ציונות דתית? לזה בציונות הדתית לא ייתנו יד. הם לא ייתנו יד לשתיקה סביב ראש ממשלה - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - שעובדים בלשכתו מקבלים כסף קטרי, והוא לא יודע.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זאת לא הציונות הדתית. אדוני היושב בראש, תדע, אנחנו ננצח בזכות הציונות הדתית האמיתית. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי. תכף, הוא מכין.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא עולה? אתה רוצה שהוא יעלה עכשיו? אין לי בעיה. אתה רוצה לעלות - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא כותב, הוא כותב. כנראה שהוא יגיב גם לך, נראה לי. תמשיך, תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

בגלל זה אני רוצה לעלות אחריו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, אוקיי. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה רוצה להגיד לי, לתת לי כמה כותרות, שאני כבר אגיב?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

תדבר, ואז אני אגיב גם לך, אם צריך.

נאור שירי (יש עתיד):

מה תגיד לי כבר? תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כל החברים שנמצאים פה, לא הבנתי בכלל על מה הייתה המהומה. אני חושב שאתם ממשלה מושחתת, ויש לי תימוכין לגמרי לאירוע הזה. מה קרה? אמרו שאתם מושחתים. מי ישמע, פעם ראשונה ששומעים את זה. אתה רוצה לעבור על כמה דברים שהם שחיתות בעיניי? אני אשמח להגיד, אין לי בעיה, למרות שתכננתי, כמו שסימון אומר, לדבר על דברים אחרים לחלוטין. לקחת כספים קואליציוניים בזמן מלחמה, בזמן שכל מדינת ישראל, כל אזרחי מדינת ישראל, משלמים למעלה מ-30 מיליארד יותר במיסים, לקחת 15 מיליארד שקל – אתה מדבר על השוק בבאר שבע – 15 מיליארד שקל, זו שחיתות. לייצר פה ספסלים אחר ספסלים של משרדים מיותרים, שאף אחד בכנסת, ובטח לא מי שיושב בקהל, לא יודע מה ההבדל בין שר המסורת לירושלים, למורשת, להילולת מירון – זו שחיתות; לעשות הילולת מירון, בזמן שאי-אפשר בכלל להיכנס לשטח ההילולה, ב-114 מיליון שקלים – זו שחיתות; לשלם 14 מיליון שקלים לחברת הפקות, לאירוע של 30 אנשים – זו שחיתות. מה הבעיה? לתעדף באופן חסר פרופורציה על פי הפריימריז פרויקטים בתחבורה ארצית שמונעת – ירידה בתאונות הדרכים ומצילה חיי אדם – זו שחיתות. מה הבעיה? אני לא מבין. להזמין מתנות – חבר'ה שיושבים בקהל, אתם, שיש לכם יום הולדת, מה שלומכם? אתם מקבלים מתנות, נכון? נכון. פעם אתם הזמנתם מתנה שהגיעה אליכם בשקית שחורה שאי-אפשר היה לראות, ופתחתם והוציאו משם שמפניות? לא. אני 40 שנה חי, אני לא יודע, רון, אתה גם 40 שנה חי. האם אי-פעם קיבלת מתנות, שאתה הזמנת ברגע שנגמרה לך האספקה, בשקית שחורה? לא. אני יודע שאני מוזר, אני יודע, אבל בעיניי זו שחיתות. אני לא מבין מה הבעיה. יש לכם בערך עשרה שרים וחברי כנסת שמואשמים או בדרך להאשמה בתיק פלילי, אתם פורצים לבסיסי צה"ל, פורצים לעזה, אתם ממשלה שהעבריינות והשחיתות אינהרנטיות, טבועות בכם. עכשיו, אני לא מבין מה הבעיה, רק שמנו לכם שנייה מראה ואמרנו לכם: כן. אני מאוד מצטער, נשמה, אתם מושחתים. תודה. באמת תכננתי לדבר על דברים אחרים.

היו"ר ניסים ואטורי:

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

רגע, איך זה? מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא שר. הוא שר. כשתהיו בקואליציה תבינו איך זה עובד, טוב? אולי ניתן לכם - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אל תתנשא עלינו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מתנשא עליכם?

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה עכשיו עושה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מתנשא? האחרון שאתה יכול להגיד עליי זה שאני מתנשא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז תדליק לו בבקשה שעון - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אקבע מה אני נותן לו, בסדר? תהיה רגוע.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

יש לי חמש דקות.

היו"ר ניסים ואטורי:

נכון. למה אתה מגלה לו? תן להם רגע - - -

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא פוגע בשר המסכם?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, לא. זה שר נוסף, דרך אגב. נכון? חמש דקות, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

בשבילכם אני פה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אתם יודעים למה אתם באופוזיציה? למה במשך 20 שנה, בערך 18 שנים אתם באופוזיציה? חוץ מאיזה שנתיים שנתנו ליאיר לפיד הזדמנות, וגם זה לא עבד?

רון כץ (יש עתיד):

טוב שנתת לו, מיקי. מעריכים את זה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אתם יודעים למה? אתם יודעים למה? כי אנשים כמו יואב סגלוביץ', שמייצג את המפלגה שלכם, הם אנשים שהם מלאים ברעל, הם מרעילים את הבארות. מדינת ישראל היא מדינה שיש בה מקום לכל אזרחיה, ואנחנו מכבדים את כולם. אבל יש כאלו שנקראים "מרעילי בארות". מה זה מרעילי בארות, אתם יודעים מה זה? זה אנשים שמתוך האומה עצמה עושים הכול - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תגיד, גם דודי אמסלם מכבד אותי? על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר - - -

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

תקשיב, תן לי לסיים. אני דיברתי על יואב סגלוביץ' עכשיו. אתם בעצמכם לא יודעים אפילו - -

היו"ר ניסים ואטורי:

ולדימיר, תודה. ולדימיר, תודה. אני אשלח לך תמונה של דודי ואז תבדיל ביניהם.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

- - שמתוך עצמכם אתם אלו שמרעילים את המדינה בשנאה – סליחה. בשנאה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שר התקשורת - - - זה בסדר?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

תשמע, בשנאה, בהסתה. עכשיו תראו - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא קרא לי "בהמה" - - -

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

עכשיו, תראו, אני אומר לכם דבר אחד.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי, די. יוראי, יוראי.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אם אתם חושבים שהמעשים שלכם משרתים את היכולת שלכם להיבחר, אתם טועים טעות מרה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בוא נצא לבחירות מחר. בוא נצא לבחירות.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אתם הולכים להיות בדיחה בבחירות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לפחות - - - 1,200 איש, 1,200 איש נרצחו, נאנסו, נחטפו במשמרת שלכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

יש עתיד כנראה לא יעברו את אחוז חסימה, ולמה? כי אתם מביאים רעל.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי להב הרצנו.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אתם לא מביאים בשורה לעם הזה. אין בשורה בפיכם. יש רק רעל, שנאה והסתה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזו בשורה אתם הבאתם ב-7 באוקטובר?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יודע שאתה רוצה שאני אוציא אותך, אבל תצא לבד, זה יותר טוב.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

עכשיו, תראו, מה קרה. אני מדבר ליש עתיד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזו בשורה הבאתם?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

כולם נעלמו מהאולם. תראה, היחידי שנשאר, הגיבור האחרון. כולם יצאו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזו בשורה הבאת? את 7 באוקטובר הבאת על מדינה הזאת.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי להב הרצנו, קריאה שנייה.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

למה יצאתם? למה גם אתה יוצא? כי אני צודק. אתם יודעים שאני צודק. די עם כל השנאה הזאת והרעל הזה. לאיפה זה מוביל אתכם, חוץ מלרדת מתחת לאחוז החסימה? למר סגלוביץ', אני אומר כך: תמשיך להכפיש, תמשיך להשמיץ, אנחנו נמשיך להנהיג את מדינת ישראל, בעזרת השם, לעוד שנים רבות על אפך ועל חמתך.

רון כץ (יש עתיד):

של מי?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

ואנחנו, בסופו של דבר, נהיה אלו שנירשם בדפי ההיסטוריה, בזמן שמר סגלוביץ' במקסימום ייזכר כמרעיל הלאומי, ואולי גם כאחד השוטרים המושחתים ביותר שהיו במשטרת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. שלוש דקות, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום אני התראיינתי ברדיו 90 לפרשן, כתב, אראל סג"ל, שהוא הסמן הימני. ואז הוא שאל אותי מה הפתרון שלי לרצועת עזה ואיך אני רואה את הדברים. אז אמרתי שאנחנו צריכים לשמור לעצמנו חופש פעולה מבצעי, על כל הפרת הסכם לתקוף את חמאס, לפרק את חמאס מנשקו, ולהוריד מגבנו את האחריות האזרחית על עזה. די, אי-אפשר לסבול מצב שדרך השטח שלנו עוברות כל משאיות הסיוע הזה – "סיוע", ובסוף זה הולך לחמאס. כי אנחנו יודעים ש-80% מאותן סחורות הולכות לחמאס. אז הסמן הימני הזה, אראל סג"ל, אמר לי: את רוצה להרעיב את העזתים? לא ידעתי איך לענות. לא ידעתי מה להגיב. כנראה שהתהפכו פה היוצרות. לא, אני לא רוצה להרעיב את העזתים, זה לא מעניין אותי, אני רוצה להוריד מעצמי את האחריות האזרחית על תושבי עזה. אני אומרת דבר כזה: יש לכם את מעבר רפיח; אתם רוצים להתנהל לבד, אתם רוצים חמאס? אנא מכם, בבקשה, דרך רפיח, ושהעולם ייקח אחריות. אבל פתאום כל השופרות של רק ביבי ורק ממשלת ימין ימין, כשאני מדברת על זה, על להתנתק מעזה, על להוריד מעצמנו אחריות אזרחית על עזה, הם מאשימים אותי בזה שאני רוצה להרעיב את תושבי עזה. תקשיבו, לאן הגענו. אז הממשלה הזאת מקימה לנו מדינת פלסטין בעזה. החותמת מדברת בעד עצמה. יש לנו נציב עליון שם כמו במנדט הבריטי. אנחנו מביאים לשם סחורות, שהולכות לחמאס. חמאס לא פורק מנשקו, ועוד עיתונאי ימני מאשים אותי שאני רוצה להרעיב את תושבי עזה. לאן הגענו? תקשיבו, אתם – הפליק-פלאקים האלו זה משהו בלתי ייאמן. עכשיו אני רוצה להגיד משהו, אדוני היושב-ראש. הממשלה הזאת גוססת, הקואליציה הזאת גוססת, ואתם עכשיו במצב שהכול למכירה, מכירת חיסול של המדינה הזאת. אז בן גביר יקבל את עונש המוות, שזה לא בדיוק עונש מוות, שזו בעיה מאוד גדולה, ויש על זה ביקורת מטורפת, אפילו מתוך הקואליציה. דרעי יקבל את חוק דרעי 2. זה יקבל זה – מכירת חיסול, ולא מעניין מה יהיה. וראש הממשלה עומד פה על הבמה ואומר: צריך לדבר על אחדות העם, זמנים קשים. כן, זמנים קשים. אבל אתה לא יכול בצד אחד לדבר על אחדות, ושיש לנו איומים, ולספר לנו סיפורים על מה שקורה בעזה ולשקר לנו שם, ובצד שני פה להביא דברים על סדר-היום של הכנסת שמפלגים את העם הזה. ויש אין-ספור דוגמאות של מה שקורה בכנסת, בוועדות, במליאה. אז תחליט: לפלג את העם או לאחד את העם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לדעתי, הוא ממשיך בקטע גם וגם. אבל בסוף זה לא עובד.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת יעל רון בן משה. שלוש דקות לרשותך.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אז במסגרת הרצים לכל הכיוונים ומשחיתים כל חלקה טובה, היום התקיים בוועדת הפנים והגנת הסביבה דיון כאילו שולי במסגרת חוק ההסדרים, שהמשמעות שלו היא שינוי מדיניות משמעותי בתחום הגנת הסביבה וחזרה לנושא הטמנת פסולת באדמה. קטן, לא חשוב, רק מה? כולנו יודעים שזה משפיע על הבריאות של כולנו. עוד ועוד שטחים יקרים הולכים להיתפס להטמנת פסולת. מי השתייה שלנו ימשיכו להיות מזוהמים. נמשיך לנשום חלקיקים שהיה עדיף שייחסכו מאיתנו, והכול במסגרת חוק ההסדרים, כשאין בכלל קשר תקציבי.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוליה, עמית סגל אומר שהוא לא אמר לך שום דבר. מאז תחילת המלחמה הוא לא דיבר איתך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אראל סג"ל.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, אראל סג"ל. אוקיי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אראל סג"ל. לא עמית. לא עמית סגל. אראל סג"ל, בריאיון ברדיו 90. ולא עמית סגל.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה, תמשיכי.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז עמית סגל כנראה צופה בנו עכשיו. אז ברוך הבא, עמית. אבל חברת הכנסת מלינובסקי כנראה התכוונה לאראל סג"ל, אז אפשר לדווח לו שעליו היא דיברה. בכל אופן, תישאר איתנו, עמית, כי באמת נושא קטן, נושא ההטמנה, משנה את כל מדיניות ממשלת ישראל, שכבר הצהירה לפני 20 שנה שמפסיקים להטמין פסולת באדמה, הולכים לפתרונות מתקדמים של מחזור והשבת פסולת לאנרגיה. וככה היום, בדיון של שלוש שעות, בלי שהנתונים מונחים בכלל בפני חברי הכנסת, מקיימים דיון שיאפשר להעביר את המטמנות למסלול של תשתית לאומית חיונית בוות"ל, ובעצם יאפשר עוד נפחי הטמנה כמעט אין-סופיים. אני רוצה כן לציין לטובה, וזה לא משהו שנוח לי מאוד לעשות, אבל היום בדיון בוועדה אנשי המשרד להגנת הסביבה נלחמו על העקרונות שלהם, נתנו את עמדתם המקצועית, אמרו בצורה נכוחה: למדינת ישראל עד שנת 2028 אין בעיה של מקומות להטמנת פסולת; יש אומנם בעיה של ניהול המשאב הזה, אבל אנחנו צריכים לעסוק בניהול המשאב הזה, ולא להחזיר את ישראל 50 שנה אחורה. התפקיד שלנו הוא להתקדם קדימה, לראות איך אנחנו מאפשרים לאזרחי ישראל יותר רווחה, יותר בריאות, יותר עושר. לצערי, הדיון הזה הוא סימפטום. אנחנו רואים את הצעדים הנוספים שהממשלה הזו עושה, וחבל, חבל מאוד. אבל אנחנו נתקן. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מוותר.

היו"ר ניסים ואטורי:

מוותר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – מוותר; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת רון כץ, נאום אחרון לפני הבחירות, לא?

רון כץ (יש עתיד):

לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אופיר הגיע, אז אפשר לקרוא בשמות. בסדר, אין בעיה. חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי נמצא? אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; חברת הכנסת שרון ניר; חבר הכנסת איימן עודה; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן; חבר הכנסת ניסים ואטורי – מוותר; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר.

טלי גוטליב (הליכוד):

קראת לי?

היו"ר ניסים ואטורי:

עוד לא. את בכלל ברשימה, תגידי לי?

קריאה:

היא ברשימה, היא ברשימה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תנו לי, בבקשה. סליחה, מותר לי לשאול אותה. רגע, חכו לרשימה. חכו, לפי הרשימה. חבר הכנסת עודד פורר. לא סגרתי את הרשימה, מי שרוצה לדבר – להירשם אצל המזכיר. תודה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן גינזבורג - - -

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא סגרתי את הרשימה, חבר'ה, מה הבעיה? חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, ויתרת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא ויתר, כבר קראת לו מזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, אין בעיה. חבר הכנסת משה סעדה; חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים; חבר הכנסת משה טור פז; חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד לי מתי להתחיל, אדוני היו"ר. תגיד לי מתי, אדוני היו"ר.

היו"ר ניסים ואטורי:

קדימה, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מקדישה את הנאום הזה לשופטת דפנה ברק-ארז מבית המשפט העליון. הייתי בטוחה הבוקר, כשראיתי את ההחלטה של ארבע השורות, שהיא שולחת לי מכתב התנצלות, שבו היא רושמת: סליחה, גוטליב, סליחה שהייתי חותמת גומי לבקשה של הפרקליטות, לעמדה של הפרקליטות בפרשיית כוח 100. היה דיון בבג"ץ שהגישו לוחמי כוח 100, בקשה למתן צו לחקור את הדלפת הסרטון. טוב. הגענו לבג"ץ, אומרת נציגת מיארה: אנחנו שוקדים ואנחנו בודקים. אני אומרת לשופטת דפנה ברק-ארז: גברתי, הם עובדים עלייך. בבדיקה לא עושים כלום. לא בודקים, לא חוקרים, לא תופסים, לא מגישים בקשה לצווים, לתפיסת פלאפונים, לחדירה לחומר מחשב. אין כלום. עובדים עלייך, הם עובדים עלייך. אני בעליון, יושבת בבג"ץ, אומרת לי דפנה ברק-ארז, השופטת: גוטליב, הם שומרי סף. אם דפנה ברק-ארז הייתה בודקת, רק בודקת, מבקשת לראות פעולת חקירה שבוצעה, משהו קטן, מבקשת את התיק – אני לא יכולה לקבל שהשופט הוא חותמת גומי. לא משנה איפה, בתביעה קטנה או בבג"ץ. היא לא בדקה – הם שומרי סף. והינה, מסתבר שלא בוצעה שום פעולת חקירה. אבל זה לא מספיק, כי מיארה הגישה לה תצהיר. תצהיר. תצהיר שקרי, שאין עוד פעולות חקירה לביצוע, ולא רק שאין פעולות חקירה לביצוע, גם אין פגיעה בביטחון המדינה. טוב. אבל כשמיארה מגישה את התצהיר הזה לבג"ץ, אתם יודעים מה קורה? זה בזמן שלא בוצעה אפילו פעולת חקירה אחת, אפילו לא אחת. כי פעולות החקירה התחילו רק אחרי שהפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי נעצרה. אז מה החליטה אתמול דפנה ברק-ארז? אתה יודע, אדוני היו"ר, מה דפנה ברק-ארז החליטה? איזה מעניין, איזה מעניין, ארבע שורות. מה היא החליטה? שהיועמ"שית של משרד המשפטים, קוטיק, עורכת הדין קוטיק – מסכנה היועצת המשפטית של משרד המשפטים, מה עושים לה – היא קיבלה את התיק, את תיק החקירה, המפכ"ל ביקש ממנה לפקח, לבדוק. אז דפנה ברק-ארז, במקום לשלוח לנו התנצלות שהיא הייתה חותמת גומי לעמדת הפרקליטות, כותבת מאוד מהר: עד 1 במרץ, גברת יועמ"שית של משרד המשפטים, את צריכה להודיע לו מי בפרקליטות יטפל בחומר החקירה ויגיש כתב אישום נגד הפצ"רית וחבר מרעיה. מעולה, המשימה הושלמה. מיארה – מולבנת; אלון אלטמן – מולבן; חגי הרוש – מולבן; שרון אפק, המשנה, שהיה פצ"ר ונפגש עם הפצ"רית – מולבן. כולם מולבנים, המשימה הושלמה. עו"ד קוטיק, היועמ"שית של משרד המשפטים, אני מבקשת לעוץ לך עצה. קטונתי, כמובן, אבל הינה עצתי לך בזאת. אני מציעה לך להוציא מכתב, שכותרתו: השלמת חקירה. אני עושה לך את זה בנוסח קצר: לאחר שעברת על חומר החקירה, בכלל זאת עדותו של גל עשהאל סגן הפצ"רית, ובכלל זה התובע הצבאי הראשי, הובאה לידיעתך העובדה שמיארה פנתה לגלנט, שר הביטחון, פעמיים, בניסיון להניא אותו מבדיקת ההדלפה ומהחקירה, פעמיים; עוד הובא לידיעתך, שמיארה ניסתה – ובנתה את תיק החקירה; עוד הובאה לידיעתך פרשיית הקשר המוזר בין התיק שנסגר לבן של מיארה אל מול העובדה שמיארה עשתה מה שהיא יכולה כדי לא לחקור את זה; עוד הובאה לידיעתך העובדה שכשמיארה הגישה תצהיר לבית המשפט שאין עוד פעולות חקירה לביצוע לא נעשתה כל פעולת חקירה. ועל יסוד זה את מוצאת לבצע השלמת חקירה, ולהורות על חקירתה של מיארה, על יסוד הדברים הללו. זה המכתב שאת צריכה להוציא, גברתי היועמ"שית. אני מניחה שיחפשו אותך ויעבירו עלייך ביקורת. ובאמת, מה לא יעשו. אבל כך צריך לעשות. כי כולם שווים בפני החוק. לכאורה, לכאורה כולם שווים בפני החוק. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, שרים, האמת היא שאני מסתכל על ועדת הכנסת בעניין הקמה מחדש של הוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה. אני חייב להגיד לכם, אנחנו בש"ס לא צריכים את הוועדה הזאת. עכשיו, זה לא בגלל שאנחנו לא חושבים שזה נכון. חשבנו, אולי היועצת המשפטית תירגע קצת. הרי דרעי אמר: אני לא צריך להיות שר. הוא אמר גם בקדנציה הזאת – לא צריך, הכול בסדר. אם הוא רוצה הוא יחזור. אבל פתאום קפץ לה, קפץ לה בהתערבות. פתאום, איתמר בן גביר – היא רוצה להתערב בהיותו שר, לקחת לו את הסמכויות, לפטר אותו. היא גם תגיד לראש הממשלה את מי לפטר. אתם מביאים אותנו למצב הזה. קחו למשל, כולם מדברים על הפשיעה בחברה הערבית. יש את הסיפור של הרוגלות, שהיא עוצרת אותן. למה? למה היא לא עושה את זה? למה היא לא מאפשרת להשתמש ברוגלות בפשיעה? מדוע? אבל זה מה שהיא עושה. היא כל היום חושבת, לא איך לעשות טוב – היא חושבת רק איך אפשר, אם מישהו מרים את הראש מהצד הזה, איך אפשר להוריד לו את הראש. קחו את הסיפור של הפצ"רית. הסיפור של הפצ"רית – הרי היא הייתה מעורבת, כל כולה בפנים, בתוך האירוע הזה. אבל היא אפילו לא טרחה להודיע. גיל לימון, חברה טוב – הם שותפים, זה לא עובד ומעביד, זו כבר שותפות, שותפות אמיתית, שותפים לרוע. אבל זה לא מעניין, מה זה משנה? הם יעשו מה שהם רוצים. ובסופו של דבר, בג"ץ חלק מהם. שיתמודד בבחירות. הינה, עכשיו אצל היועצת המשפטית של משרד המשפטים, יעל קוטיק, נמצא אצלה התיק, אז אומרים: לא, את צריכה להעביר תוך שבוע לפרקליטות. מי מתוך הפרקליטות ייתן את הדין על זה? מי יטפל בזה? זה בג"ץ, זאת מערכת המשפט. אין לנו אמון במערכת המשפט, ובגלל זה אנחנו צריכים לבוא ולעשות חוקים, ולחוקק חוקים על מנת לעשות כמה שיותר שתהיה לנו פה מדינה דמוקרטית, יהודית, למרות מי שאתם – לא בגללכם אלא למרות מי שאתם, כי אתם לא באמת רוצים את טובתנו, אתם רוצים רק את רעתנו. אתם לא מסוגלים לראות את הימין שולט, אתם לא מסוגלים לראות ימין מסורתי שולט, וזו הבעיה. אבל אין בעיה, עוד הרבה שנים האופוזיציה תישאר באופוזיציה, הייעוץ המשפטי לממשלה, בעזרת השם, ילך בקרוב הביתה. ולאחינו בבית ישראל ובכל מקום, שיהיה פורים שמח, הרבה אמונה. בעבר הקדוש ברוך הוא הפך עלינו לטובה את החודש הזה, וגם החודש הזה יהפוך את פורים הזה לחג שמח יותר, בעזרת השם, מול כל אויבינו. רק אמונה, ובעזרת השם "נהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". שונאינו שמחוץ למדינת ישראל, הקדוש ברוך הוא, בעזרת השם, יעזור וידבר שונאינו תחתינו, בעזרת השם. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, קשה להגדיר את זה ככה אחרי 7 באוקטובר, שהיה בקדנציה הזו, אבל אחד האירועים המזעזעים ביותר, המזעזעים ביותר שאני חוויתי בכנסת היה היום בוועדת הבריאות. דבר שנחשפתי אליו כבר לפני כמה שבועות וצריך להטריד את כולנו, כל אחת ואחד מכם, אזרחי ישראל. אני אתחיל בשורה התחתונה: מרעילים אתכם, פשוט מרעילים אתכם. מה שקורה במשך שנים, לאורך שנים ארוכות, הוא שמזון שמגיע מאזורי הרשות הפלסטינית – אני מדבר על הפירות והירקות בסלט שלכם, מי שיושב כאן, מי שצופה בנו בבית, אותם ירקות ופירות שאתם קונים בסופרמרקט, אותם ירקות ופירות שאתם קונים ברשתות המזון, יש בהם רעל. לא רעל רגיל - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה רגע, סליחה. רגע, תעצור שנייה. אפשר לשמור על שקט? חבר הכנסת משה סעדה. אתה מפנה לי את הגב, זה לא יפה, אני נפגע. תתיישר.

משה סעדה (הליכוד):

חצי גב זה בסדר?

היו"ר ניסים ואטורי:

חצי זה בסדר.

עמית הלוי (הליכוד):

לא סתם רעל. מסתבר שבאותם פירות וירקות, בדגימות של משרד הבריאות, בדגימות שמבוצעות על ידי היחידה הרלוונטית במשרד הבריאות, על ידי מעבדות, יש פי עשרה זרחן אורגני. יש סוגים שונים של זרחן אורגני. אני מדבר על זרחן שגורם לפגיעה במערכת העצבים; על זרחן שפוגע בהתפתחות ילדים, שפוגע בעוברים; על זרחן עם פוטנציאל סרטני – וכל זה בצלחת שלכם. כל זה בצלחות שלנו, אזרחי ישראל, וכל זה מגיע מהרשות הפלסטינית. למה זה צריך היה לפתוח כותרות היום בערב ולמה זה דבר כל כך מזעזע? כי מה מסתבר? שמ-2015 כשהעבירו פה בכנסת את החוק להגנת המזון וקבעו מאוד ברור איזה מזון יכול להיכנס ואיך יכול להיכנס – ועוברת שנה ועוד שנה, וב-2020 משרד הבריאות לא רק מזהה את המחדל הזה; דורש להפסיק אותו. אומר: נכנס אוכל רעיל מהרשות הפלסטינית – שוב אני אומר, היישר לצלחות שלכם, האזרחים – והוא דורש לעשות את מה שעושים בכל יבוא של פירות וירקות במדינה: שמים במחסן, עושים דגימה; אם הדגימה רעילה, אדוני היושב בראש, או שהוא, מה שנקרא, לוקח את העגבניות חזרה או שמשמידים אותן. עכשיו, על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על זה שב-2022 40% מהדגימות חריגות. 40%. ב-2025-2024 כמעט 15% מהדגימות הן רעילות. כמו שאמרתי, זה לא רעל בכאילו, זה קורה ב-2022, שהדגימות הרעילות הן פי שניים ממה שהיה ב-2019 ופי שלושה מ-2020 ופי חמישה ומעלה מ-2021, וכל זה קורה מתחת לעיניים של משרד החקלאות ומשרד הבריאות. אנחנו שואלים למה, והתשובה היא אחת, אדוני היושב-ראש: מתפ"ש. אז מה מסתבר? שמתפ"ש לאורך שנים, בוודאי לאורך שש השנים האחרונות, מסרב להפסיק את הזרקת הרעל הזאת לאוכל שלנו, ומה הסיבה? תחזיקו חזק – חבר הכנסת ואטורי, תחזיק חזק – הסיבה היא רווחת הפלסטינים. הסיבה היא הכלכלה הפלסטינית, שחס ושלום הכלכלה הפלסטינית לא תיפגע. אז אנחנו אוכלים אוכל רעיל, אבל כל זה בסדר, למה זה בסדר? כדי שחס ושלום אחוז היצוא, המכירות של החקלאים הפלסטינים, לא ייפגע. זה המתפ"ש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עבר הזמן כבר לפני שלוש דקות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

הדבר הזה לא יכול לעבור בשום מדינה מתוקנת, לא יכול לעבור. אני ראיתי סרטון באינטרנט, אדוני היושב-ראש. טחינה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לחתור לסיכום.

עמית הלוי (הליכוד):

אני מסכם. טחינה שמגיעה כאן אליך לצלחת, טחינה – שופכים בשכם סיד, שופכים בשכם סיד לתוך הטחינה כדי שהיא תלבין.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

את ההלבנה הזאת צריך להפסיק. אנחנו חייבים לתקן את זה ונתקן את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עוד מעט עושים לנו כפתור שאני יכול לכבות את הווליום של מי שלא מקשיב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

קצת, בכל זאת. יש פה תקנון, כללים, משהו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלי דלל. פרוש רצה. פרוש, אתה רוצה?

מאיר פרוש (יהדות התורה):

כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

במקום דלל. תירשם אצל המזכיר. פרוש גם לא רוצה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

רשימת הדוברים לא סגורה?

היו"ר ניסים ואטורי:

עדיין פתוחה. אתה במקום פינדרוס, אוקיי. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. תעלה בבקשה, חבר הכנסת מאיר פרוש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה קורה פה, תגיד? ח"כ מדבר שש דקות. תגידו, מה קורה פה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

דן, אנחנו כותבים את התקנון מחדש? אי-אפשר לקרוא מישהו ולתת לו לעלות עוד פעם.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך, בבקשה. אני עוצר את הזמן רגע.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

הוא החליף אותי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא קורא עוד פעם למישהו שקראתי לו. אפשר להמשיך בדיון?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני במקום אלי דלל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא אמרו את השם של פינדרוס.

היו"ר ניסים ואטורי:

אפשר להמשיך בדיון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

אדוני היושב בראש, כבוד השר, חברי הכנסת, הנושא שעל סדר-היום הוא בהחלט חשוב, אבל אני רוצה לנצל את הדקות הבודדות שעומדות לרשותי – אי-אפשר ככה עם הצעקות האלו, מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לשמור על שקט, אפשר רגע? חבר הכנסת ינון אזולאי, אתה יכול לשמור על שקט?

מאיר פרוש (יהדות התורה):

אני רוצה לנצל את הדקות הבודדות שעומדות לרשותי לדבר איתכם על נושא שחשוב - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

שעתיים לשמור על שקט - - -

מאיר פרוש (יהדות התורה):

על נושא שהוא חשוב גם כן. מהו הנושא החשוב שאני רוצה לדבר עליו? חברים, אני רוצה לדבר על ממשלת הלוזרים. אתם יודעים מה זה לוזר? לוזר, בטלן, מפסיד. אני רוצה לדבר על ממשלת הלוזרים. מה ששמעתם, כן. היום מכהנות בישראל שתי ממשלות – הממשלה הנבחרת וממשלת לוזרים. אתם מכירים את המושג ממשלת צללים מבריטניה? אז אצלנו זה לא צללים – זה ממשלת לוזרים, של אנשים שהמשותף היחיד ביניהם הוא הכישלון. את ממשלת הלוזרים האלו מרכיבים חברים מכלל המפלגות, חלק מכהנים כחברי כנסת וחלקם רוצים לכהן. המשותף לכולם הוא שהם כיהנו בממשלה הקודמת, אבל נכשלו כמו שלוזרים נכשלים. חברי ממשלת הלוזרים הם רבים, ואני אמנה את המרכזיים שבהם, ודווקא לפי סדר האל"ף-בי"ת, כי אני לא רוצה לפגוע באף אחד. למרות שהם לוזרים, אני לא רוצה לפגוע בהם. הראשון הוא נפתלי בנט, שהיה גם ראש ממשלה לתקופה קצרה; יאיר גולן, יועז הנדל, איווט ליברמן, וגם יאיר לפיד היה ראש ממשלה שלושה חודשים. יש גם כאלה שעדיין מתלבטים אם הם רוצים להיות חברים באותה ממשלת לוזרים, כמו גדי איזנקוט, בני גנץ, שהם רגל פה ורגל שם. מה מייחד את חברי ממשלת הלוזרים? אין להם שום דבר להציע לאזרחי ישראל, אבל מה הפתרון שלהם כדי להצדיק את כהונתם? הסתה, פילוג, שנאה ועוד שלל דברים שהם בעצם עוד מאותו דבר. התחרות היא מאוד קשה, כי ליברמן רוצה להריץ אותנו למזבלה, לפיד רוצה לשלול מאיתנו את זכות הבחירה, הנדל רוצה שיזרקו אותנו ממקומות העבודה, ובנט, בכלל גאון, יודע מה שאנחנו לא יודעים. אם הוא רק יפרסם תוכניות במיליארדי שקלים, כל החרדים ירוצו, כך הוא חושב, להצביע לו, כמו שהוא בטח הסביר בספרון "איך לנצח מגפה". בינתיים מה קורה? הלוזרים האלו מתחרים ביניהם מי יותר לוזר. הקרב קשה. כל יום מתפרסם סקר שבו לוזר אחר מוביל בתחרות מי יותר קרוב לאחוז החסימה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

ראש האופוזיציה, שנאם פה לפני כמה שעות, בדרך כלל מנצח בתחרות הזו על אחוז החסימה. אז אני רוצה לומר לכם, לוזרים יקרים, תנו לי לתת לכם ספוילר: זה לא יעזור לכם. טומי לפיד ניסה את זה, זה עבד כמה שנים בודדות, אבל זה נגמר במפח נפש.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נגמר הזמן. נגמר הזמן.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

חבל לכם, לוזרים. חבל, לוזרים. חבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

למה אנחנו צריכים כל הזמן לבדוק את הזמן.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

לוזרים. לוזרים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיד, מה קרה פתאום שהתחלת לדקדק? כל אחד מקבל, לא משנה מאיזה מפלגה, עוד 20 שניות בסוף, במקרה הגרוע, טוב? זה תמיד יהיה, לכולם. גם לך נתתי כל הזמן. עכשיו אופיר החליף איתו. בגלל זה שאלתי את המזכיר למה זה לא הוחלף, למרות שהם החליפו. בסדר? אני רוצה את זה מעודכן מולי, זה הכול. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים התקיים באילת כנס יום האישה הישראלי, בהשתתפות מאות נשים מכל רחבי הארץ, יהודיות, דרוזיות, ערביות, מכל המגזרים. הכנס עסק בנושאים מהותיים – קידום מעמד האישה, חינוך בתקופת חירום ושיתופי פעולה בין קהילות. הנשים בישראל הן אלה שמחזיקות את החזית האזרחית במערכת החינוך, במערכת הבריאות, ברווחה, בקהילה ובבית. הן עמוד התווך של החוסן החברתי שלנו. העדה הדרוזית, שהינה חלק בלתי נפרד מהמרקם הישראלי ותורמת תרומה עמוקה ומשמעותית לביטחון המדינה ולשירות בצה"ל, מצמיחה גם דור של מנהיגות נשית, משכילה, אמיצה ומשפיעה. כאשר נשים דרוזיות משתתפות בשיח הארצי ומובילות דיונים מקצועיים זהו ביטוי אמיתי לשותפות ולאחריות. אני מבקש לציין את תרומתה של הסוכנות היהודית, שסייעה ואפשרה את קיומו של כנס רחב ומגוון שכזה, המחזק את החיבור בין מגזרים ואת תחושת השותפות בחברה הישראלית. מכאן, מבית המחוקקים, אני מבקש לומר לכל אישה שקמה, מובילה, יוזמת ומשפיעה: אנחנו רואים אתכן, אנחנו מעריכים אתכן ואנחנו מחויבים להמשיך לפעול כדי לפתוח לכן עוד דלתות של הזדמנות והשפעה. לסיום, אני מבקש להודות לגב' מהא נסר אלדין, שייצגה בגאווה את המגזר הדרוזי והביאה קול נשי, ערכי ואחראי לבמה הארצית, וכן לכל הנשים שלקחו חלק, הובילו, יזמו והשפיעו. העשייה שלכן היא מקור גאווה לכולנו. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה, שלוש דקות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, הימים האלו הם ימים מעניינים. כולם ככה בהיערכויות, כולם מדברים על מה יהיה, מתי יהיו בחירות, מתי לא יהיו בחירות. בליכוד זו תקופה מאוד מאוד מעניינת. חברי הכנסת כולם עסוקים כבר כמה חודשים בכל ענייני הפריימריז למיניהם, לפחות כמה חודשים, ויש הרבה אנשים שאצלם זה כבר כמה שנים. על הדרך, בתור חברי כנסת חדשים, רציתי לעלות לפה ולחזק את החברה המאוד מאוד טובה שלי טלי גוטליב. חברת כנסת מיוחדת שהתברכנו בה, אשת מקצוע מהמעלה הראשונה. אין הרבה אנשים יסודיים שמגיעים לכל דיון מוכנים אחרי שהם קראו ויודעים.

אושר שקלים (הליכוד):

נכס לאומי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

היא אף פעם לא אומרת סתם דבר. כל הדברים שלה זה בול בפוני, מה שנקרא, מבחינה עניינית. חברה נאמנה תמיד לליכוד; מתייצבת, לא משנה מה, להגן, להיות בראש, לתמוך, לעזור. אישה ישרה. אין לה את הפוליטיקות הקטנות – מה שהיא אומרת, היא חושבת. התברכנו, התברכנו בחברת הכנסת הזו, שהגיעה על משבצת של אישה ראשונה, אישה חדשה. אולי היא גם תהיה האישה הראשונה, אבל היא הגיעה על משבצת של אישה חדשה. היא אהובה מאוד בכל הסקרים. מצליחה מאוד, ולמרות שקצת יורדים לחייה, למרות שגם לפעמים מבית עוקצים בגלל כל מיני דברים כאלה ואחרים, בעיקר מקנאה, ולמרות שאולי יש כל מיני אנשים בצד השני שחושבים שאת כר נוח לחבוט בו, אז החבטות האלה בסוף עושות רק טוב ומרככות. הן מרככות את הבשר, הן עושות אותו טוב, הן עושות אותו טעים, הן עושות אותו מיוחד. אנחנו איתך, אל תדאגי. עם ישראל רואה את השירות הגדול שאת עושה בשבילו. אנחנו, כחברי כנסת, את מציגה לנו כל הזמן רף מאוד מאוד גבוה של מוסר, של יושרה, של עבודה קשה, שאנחנו צריכים לעמוד בו. רציתי להגיד לך תודה, חזקי ואמצי, והכול יהיה בסדר. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת שמחה רוטמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה? אם הייתי רוצה להתחתן, הייתי מתחתנת איתו - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך.

אושר שקלים (הליכוד):

יישר כוח, כל מילה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני בדרך כלל לא עושה את זה, אבל אני רוצה להקריא, ולהמליץ על ריאיון מאוד חשוב שנעשה עם השופט דרורי במקור ראשון השבת. השופט דרורי מונה לעמוד בראש ועדת הבדיקה לסוגיית הרוגלות, ויחד עם שאר חברי הוועדה – בעקבות השיבוש והחבלה בעבודת הוועדה, התפטרו שלושת חברי הוועדה. אני רוצה להגיד לכם שמי שקורא את הדברים הללו צריך להיות מאוד מאוד מודאג. אני בוועדת החוקה מנהל דיונים על מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, על הדרך לחקור עבירות שמתבצעות, מי יהיה שומר הסף, מי ישמור על השומרים. אלה שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו דבר יום ביומו בוועדת החוקה כאשר אנחנו דנים בבעלי התפקידים השונים. אני רוצה להקריא לכם ציטוט: "מצאנו אינדיקציות ראשוניות לכך שהחריגה של המשטרה מהנהלים לא הייתה במקרים נקודתיים אלא בפעולה שיטתית - - - המשטרה השתמשה בחומרים שהיה אסור לה להשתמש בהם כדי להשיג תוצאות מודיעיניות ולקדם פענוח של תיקים - - - פוטנציאל הנזק לאזרחי מדינת ישראל הוא עצום, במיוחד לאור ההבנה שלנו, שהרוגלות הופעלו לא רק נגד חשודים". נגיד את זה בעברית נורא נורא פשוטה: משטרת ישראל, בגיבוי הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה, האזינו לאזרחים שאינם חשודים בדבר, אספו עליהם מידע מודיעיני בניגוד לחוק, השתמשו בכלי רוגלות שרק לשב"כ מותר להשתמש בהם, והכול בסדר. לא מפריע לאיש. איפה שומרי הסף? איפה הפיקוח? איפה הבקרה? התפקיד של היועצת המשפטית לממשלה, זה רק להפריע לעבודת הממשלה, לא חס ושלום לדאוג ששלטון החוק בתוך המערכת שלה יישמר. "צוות מררי", אומר השופט דרורי, "צוות מררי שחקר לפנינו את פרשת הרוגלות הניח שזה נעשה בתום לב. זה נימוק מגוחך. תחשוב על פקיד בנק שייעלמו אצלו 100,000 שקלים והוא יגיד שזה נעשה בתום לב. גם שם ילטפו לו את הראש וימשיכו הלאה? לפחות תעמידו לדין, גם אם לא תבקשו עונש חמור. תפטרו, תעמידו לדין משמעתי, משהו. שום דבר לא נעשה". והעובדה שהדבר הזה מתרחש במדינת ישראל, ומספרים לנו שיש לנו גופי חקירה ותביעה שעובדים על פי חוק, כשיש יועץ משפטי מקצועי שמפקח עליהם – אין מי שיאמין לדבר הזה. על כל פשעים תכסה, אדוני היושב-ראש – לא האהבה במקרה הזה, אלא על כל פשעים תכסה מפלגת בג"ץ בראשות יושבת-ראש האופוזיציה גלי בהרב-מיארה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את השר עמיחי אליהו לסכם את הדיון.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, שר החינוך – כמה חשובה העבודה בחינוך, אנחנו עוד מעט נרחיב על זה. ברוכים הבאים לאורחים שלנו. אני רוצה להזכיר: בלילה הזה, החשוב הזה, אני רוצה להזכיר שהתאריך היום שאנחנו מסיימים הוא ו' באדר, ערב יום הפטירה של משה רבנו, ז' באדר. ואני רוצה להזכיר לכל חברי המליאה הזו, להחזיר אתכם כמה שנים לאחור, לאותו לילה ארור באיתמר בערב שבת, לרגע שבו לבבות של כמה בני משפחה מאיתמר הפסיקו לפעום. באותו רגע שהמחבל הארור יצא מבית משפחת פוגל, הידיים של המחבל הזה, של הנאצי הזה, היו כבר מגואלות בדם, בדם של אהוד ורעות. בדם של יואב בן ה-12 ואלעד בן הארבע. הוא כבר היה בחוץ, המחבל הזה, בדרך אל החושך. ואז, ואז הוא שמע בכי של תינוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אבקש לשמור על שקט.

שר המורשת עמיחי אליהו:

ואז, אחרי שהוא רצח כבר ארבעה בני משפחה, הוא חזר. הוא חזר כי הוא שמע בכי קטן וחלש מתוך הבית. זו הייתה הדס, תינוקת בת שלושה חודשים. אדם נורמלי, אפילו פושע הגרוע שבאדם, היה בורח, היה נחרד ממעשיו. אבל המפלצת הזו, המפלצת הזו לא ברחה. הוא סובב את הגב, חזר פנימה אל תוך הבית המדמם, ניגש לעריסה, ושם, כשהוא רואה תינוקת בת שלושה חודשים, הוא רוצח אותה. הוא רוצח תינוקת בת שלושה חודשים – היום לפני טיפה מעט יותר מעשור, כמעט 15 שנה, רק בגלל שהיא יהודייה. זמן קצר לאחר מכן, הוא ישב בבית המשפט הישראלי. כולכם זוכרים את התמונה, קשה מאוד לשכוח אותה. הוא לא השפיל מבט, המנוול, הוא לא הביע חרטה, הוא לא רעד. הוא חייך. חייך חיוך רחב וזחוח, חושף שיניים של חיית טרף. הוא הרים שתי אצבעות לאות ניצחון למול המצלמות. למה הוא חייך? מאיפה המחבל העלוב הזה קיבל את הביטחון העצמי מול מדינת ישראל? הוא חייך כי הוא ידע מה שהשמאל הישראלי איבד כבר שנות דור; הוא חייך כי הוא ידע שהוא ישתחרר בעסקאות לשחרור מחבלים; הוא חייך כי הוא ידע שהמערכת שלנו מלאה באנשים נאורים, חלשים, שיום אחד יסבירו לנו שצריך לשחרר אותו בעסקה כואבת; הוא חייך, כי הוא ידע שהרשות הפלסטינית, זו שאמורה לשמור על הביטחון, זו שחתמנו איתה הסכמי שלום, היא זו שתשלם לו ולמשפחתו משכורת עתק על כל פיסת דם, על כל טיפת דם של הדס הקטנה. וזו, חבריי חברי חברי הכנסת, זו תמצית הסיפור שלנו כאן. זה ההבדל הבלתי ניתן לגישור בין תרבות שמקדשת את החיים, שמקדשת את התורה, שמקדשת את אהבת האדם, לבין תרבות שמקדשת את המוות. איך מייצרים מפלצת כזו, אתם שואלים את עצמכם? איך מחנכים בחור צעיר לחזור לחדר שינה כדי לשסף גרון של תינוקת בוכה? קארין, את יכולה להסביר לי איך עושים דבר כזה? התשובה נמצאת בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית. היא נמצאת באמנה, באמנה של הפלסטינים, שאנחנו בטיפשותנו, בדלות חוכמתנו, מתעלמים ממנה. באמנה של הרשות הפלסטינית אומרים במפורש שהדרך היחידה להגיע לשלווה פה היא רק דרך המאבק המזוין בכל מדינת ישראל. ג'נוסייד, זה מה שהרשות הפלסטינית רוצה היום לעשות לאזרחי ישראל. ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית מסבירים להם מגיל אפס שרצח יהודי הוא כרטיס הכניסה לגן עדן. כשאנחנו מדברים על חינוך, כשאנחנו מדברים על עתיד ילדינו, אנחנו חייבים להסתכל לחיוך השטני הזה בעיניים, כי אם נמשיך לספר לילדים שלנו אשליות על שלום של אמיצים, אם נמשיך להכיל, להתנצל, לחפש שותפים היכן שיש רק רוצחי המונים, אנחנו מזמינים על עצמנו את הטבח הבא, את 7 באוקטובר הבא, את השמיני, שמיני עצרת הארור שהיה לנו לפני שנתיים. מי שרוצח יהודי, מי שרוצח תינוקת בעריסה, לא אמור לחיות במדינה הזאת ולא אמור לחיות פה בעולם בכלל; לא אמור לנשום את אותו אוויר שאנחנו נושמים; לא אמור לדרוך על אותה אדמה שאנחנו דורכים עליה; לא אמור לאכול את האוכל שבני אדם נורמליים אוכלים; לא מתוך תאים מלאים בפינוקים ולא מתוך לימודים אקדמאיים. מי שרצח, היום לפני 15 שנה, את משפחת פוגל – דינו מוות. דינו לא לחיות על האדמה הזו. זה הדבר היחיד שמגיע לאותו רוצח שפל. רק ככה מוחקים את החיוך המתועב, השטני, מעל פניהם של אותם מחבלים מתועבים: במשילות, בהרתעה מוחלטת, בהבהרה חד-משמעית שדם יהודי אינו הפקר. בינתיים, עד שצביקה פוגל ישלים את העבודה שלו במסגרת הוועדה שהוא מקדם, ועד שהמליאה תצביע על חוק עונש מוות, בינתיים חיילינו יצטרכו לעשות את העבודה. בינתיים ההתיישבות תלך ותפרח. אנחנו לא ניתן למוות הזה לנצח אותנו. אנחנו נדביר אותו כמו שהדברנו אותו בעזה וכמו שהדברנו אותו בלבנון וכמו שהדברנו אותו באיראן. כל מי שחפץ מוות לא ידרוך על האדמה הזו. אני מזכיר לכל חברי הכנסת שלא היו פה במליאה עד שהתחלתי את דבריי: היום לפני 15 שנה טבחו את משפחת פוגל. טבחו באכזריות ובברבריות שאין שני לה. חזרו חזרה לרצוח את הדס בת השלושה חודשים, שחטו אותה בדם קר. מחבל שגדל על האמנה של הרשות הפלסטינית, אמנה שקוראת למחוק אותנו מקצה לקצה במאבק מזוין. זו מגילת העצמאות שלהם – להשמיד אותנו, מהים עד הנהר. ולהם, להם אין זכות על האדמה הזו. לא זכות להגדרה עצמית; לא זכות להגדרה לאומית; לא זכות לנהל איתנו בכלל משא ומתן. אנחנו עם שוחר שלום. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב בראש, אנחנו עם שוחר שלום. המילה שלום היא לא סיסמה ריקה בשבילנו, היא שזורה בכל תפילה יהודית, בכל ברכה. בברכת המזון, בתפילת העמידה, בברכת הכוהנים. בכל מקום. אנחנו מייחלים לשלום ומתפללים אליו שלוש פעמים ביום. אבל בעשורים האחרונים המילה הזו נחטפה, פשוט נחטפה. אדריכלי ההסכמים והנסיגות הרגילו אותנו לחשוב ששלום פירושו חולשה; ששלום מחייב אותנו להכיר בשאיפות הלאומיות של הפלסטינים, להעניק להם שטחים, להעלים עין מההסתה, לוותר על חלקי מולדת. אבל המציאות, המציאות שהתעוררנו אליה לפני שנתיים, מלמדת את ההפך הגמור: רק מתוך עוצמה, רק מתוך עוצמה יהודית עושים שלום. רק מתוך גבורה. רק מתוך תפיסה של רוח גדולה עושים שלום. לא עושים שלום עם רוצחי תינוקות, עם שהידים מטורפים; לא עושים שלום עם מי שמסוגל לתת ולשלם משכורות למחבלים מתועבים שהולכים וטובחים בתינוקות, בנשים, בנערות, בחיילים; עורפי ראשים. מי שעשה שלום כשהוא מתעלם מהטבח, מהתרבות, מהזוועות – קיבל את 7 באוקטובר; מי שעשה שלום מתוך התעלמות מהחינוך, מהברבריות, מהרשע – קיבל את הדס פוגל, בת השלושה חודשים, ערופה במיטתה; מי שעשה שלום כשהוא התעלם מהמשכורות שמשלמים למחבלים המתועבים האלה, מי שעשה שלום כשהוא מתעלם ממגילת העצמאות של הפלסטינים – קיבל את הרצח והטבח שאנחנו רואים במדינת ישראל למעלה משלושה עשורים ביתר שאת. לא יהיה פה שלום כל עוד הם ירצו למחוק אותנו. לא יתקיים פה שלום כל עוד יהיו להם שאיפות לאומיות על הארץ הזו. כי השאיפה שלהם היא לא רק לבנות מדינה משלהם, השאיפה שלהם היא למחוק אותנו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ניסים ואטורי:

כסיף.

שר המורשת עמיחי אליהו:

השאיפה שלכם – אתה, עופר כסיף, הבושה הגדולה ביותר של העם היהודי פה בכנסת ישראל. אדם שלא נאמן לאחיו; אדם שדואג לחבק ולהתחבק עם טרוריסטים, עם מחבלים, עם אנשים – אויבי עמם ואויבי עמנו; עם רוצחי תינוקות, עם עורפי ראשים, עם ברברים, ברברים שכל מה שיש להם בעולם זה רק דבר אחד. תסתכל על האמנה של הרשות הפלסטינית, תלמד אותה. כמה פעמים יש שם קריאה למאבק מזוין? כמה פעמים יש שם קריאה לעשות לעם היהודי ג'נוסייד, מהים עד הנהר? תתבייש לך שאתה חלק מהתפיסה הזו. תתבייש לך שאתה חלק מאותם אנשים שרוצים למחוק את העם היהודי. בושה וכלימה. ובאותה הזדמנות גם ראיתי שאיזושהי עיתונאית, לוסי אהריש – לוסי אהריש יצאה בקריאה, "אינשאללה", ככה היא אמרה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אוי אוי אוי, אוי אוי אוי.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

מה קרה?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת, תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

אוי אוי אוי.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אינשאללה. אני רק רוצה להזכיר לכם - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

היא הלכה להסביר בכל העולם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אולי אתם לא יודעים, אבל לוסי אהריש, בריאיון מלפני עשר שנים, אומרת שהיא לא תתחתן עם מוסלמי. למה היא לא תתחתן עם מוסלמי? ככה אומרת לוסי אהריש, כי היא מפחדת, היא מפחדת - - -

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה מתערב לה? מה אכפת לך? מי שואל אותך?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתם רוצים לשמוע? אתם רוצים לשמוע?

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה מתערב לה? מה אתה, דייט בחשכה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי אתה בכלל? היא שואלת אותך עם מי לצאת?

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת מהאופוזיציה, תודה רבה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתם רוצים לשמוע מה שאמרה לוסי אהריש?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה קרה? מה הוא מתפזר?

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה מקשקש - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

מה, קשה לכם לשמוע? לא הבנתי. לוסי אהריש אומרת שהיא מפחדת שבעלה יכה אותה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, מה קרה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

על מה אתה מתעצבן?

שר המורשת עמיחי אליהו:

היא מפחדת מהאלימות שיש בתוך החברה הערבית, היא אומרת במפורש. עכשיו, לא היה לה שם את השר איתמר בן גביר, שהיא יכולה לזרוק עליו את האחריות על האלימות בחברה הערבית, כי זה היה יותר מעשור לאחור. אבל היא באה ואומרת שהסיבה שהיא לא תתחתן עם ערבי – אני לא מסכים איתה, כי לדעתי יש הרבה מאוד אנשים טובים בחברה הערבית.

מאיר כהן (יש עתיד):

היא לא אמרה את זה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

היא אומרת את זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

איפה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מוכן להראות לך את זה, בתנאי שאתה אחרי זה עולה לפה - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

איפה היא אמרה את זה? תראה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מוכן להראות לך את זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

היא הייתה תלמידה שלי שבע שנים. היא ציונית יותר מחצי מאלה. היא ציונית, היא אוהבת את המדינה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא הייתה תלמידה שלו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מאיר, יקירי, אני מוכן להראות לך את זה. ואם אתה אחרי זה תעלה לפה, אחרי שאני מוכיח לך שהיא אמרה את הדברים האלה – תבוא ותתנצל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה היא אמרה? מה היא אמרה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

היא אומרת, לוסי אהריש - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מירב בן ארי, די. מה הצעקות האלה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, לא, היא רוצה לשאול. מותר לה לשאול.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הוא אמר את דעתו. את רוצה, תתקני אחר כך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, לא, לא, זה בסדר שהיא שואלת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא מפריע לו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

היא אומרת ככה. לוסי אהריש, בריאיון, שאלו אותה למה היא לא מתחתנת עם ערבי. היא אומרת: אני לא אתחתן, מכיוון שגם אם הוא יהיה משכיל, אני מפחדת שמחר הוא יכה אותי, אני מפחדת שהוא ירביץ לי, אני מפחדת שהוא יהפוך את עורו. עכשיו, אני לא מסכים איתה, כי אני חושב שבהחלט יש ערבים טובים. אבל את הדברים שאני אומר עכשיו בשמה היא אמרה עוד הרבה לפני שהיה את השר לביטחון לאומי. האלימות בחברה הערבית היא תוצאה תרבותית חינוכית שלא אנחנו מעידים עליה. מי שמעידה עליה היא לוסי אהריש בעצמה. היא זו שאומרת בפני ההורים שלה. אז אני מבין שזה מתסכל. האמת מתסכלת, האמת כואבת.

נאור שירי (יש עתיד):

לא בירכת. לא בירכת, מה קורה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

בירכתי קודם.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא בירך ועניתי אמן.

נאור שירי (יש עתיד):

אני רק אומר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, בירכתי קודם, בשלוק הראשון.

נאור שירי (יש עתיד):

אני בירכתי בבית.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מה מברכים?

נאור שירי (יש עתיד):

די. די.

שר המורשת עמיחי אליהו:

נו, מה מברכים?

נאור שירי (יש עתיד):

שהכול נהיה בדברו. אל תעשה לי מבחני מורשת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני יודע. אני יודע שאתה יודע. בכל זאת, מגיע מבבל.

נאור שירי (יש עתיד):

כמו כל היהודים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כמו כל היהודים, בהחלט. אז אני חוזר ואומר, כשאנחנו מדברים על האלימות בתוך החברה הערבית, אז אתם צריכים לשמוע מה הם אומרים בתוך עצמם, מה הם מספרים בתוך עצמם. הסיפורים האלה שאנחנו מספרים לעצמנו, שאם רק נשים שוטר בכל בית לא ירצחו אנשים על כבוד המשפחה, אלו דמיונות. שום מדינה לא עושה דבר כזה. שום מדינה לא שמה שוטר בכל בית. שום עם נורמלי לא מחנך את הילדים שלו לטבוח בתינוקת בעריסה, כמו שהיה היום לפני 15 שנה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה לא מתבייש לתמוך ברוצחים?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כמו שהחברים שלך שכרו - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה לא מתבייש לתמוך באנסים? אתה לא מתבייש לתמוך בתתי-אדם? אני שואל אותך. איך אתה מזהה את עצמך עם ברברים? באמת, אני שואל. אני מתחיל לתהות על מאיפה אתה הגעת אלינו. איפה נולדת? מי יצר את היצור הזה שמעדיף לבחור בתרבות של רוצחים ואנסים, של רוצחי תינוקות, מאשר בעם הרחמן שלו?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - - אתם התרבות הזאת. אתם, הפשיסטים, הפורעים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

בעם הטוב שלו, בעם שמחפש שלום, בעם שמוביל פה לאחווה ושלום, שידו מושטת לשלום, הרבה פעמים מעבר. אני רוצה, בהזדמנות הזאת - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני רוצה להגיד לפני שהם הולכים – לקבל בברכה את משפחת יעיש מתוניסיה, שעלו לארץ. שיהיה לכם יישוב טוב בארץ ישראל, בעזרת השם, כן ירבו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

ברוכים הבאים לארץ. אנחנו שמחים שבאתם.

נאור שירי (יש עתיד):

מה בארץ? אלו בעלי עסקים. עוד פעם לא בירכת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אבל אני לא צריך לברך בכל פעם. מספיקה פעם אחת שאני מברך.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבית שמאי, זה כל פעם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, גם בית שמאי לא מברכים - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

מה אתה מדבר, נאור שירי מברך בכל שלוק.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אנחנו מברכים פעם אחת. אחרי זה אני אברך בורא נפשות, ואנחנו נצא ידי חובה. אז גמרנו עם כל השקר הזה שקוראים לו לוסי אהריש. אבל יש פה הזדמנות בשבילי להזמין – אנחנו לאחרונה עושים ביהודה ושומרון מסע, מסע שהוא תוצר של השקר הפלסטיני. פנו לאונסק"ו על מנת להכריז על אתרי מורשת יהודיים כאתרי מורשת של העם הפלסטיני. כולכם יודעים שהרי העם הפלסטיני הוא עם מומצא. הרי הוא לא היה קיים לפני – אין דבר כזה עם פלסטיני. אין דבר כזה מורשת פלסטינית. כל מי שיש לו טיפת שכל בראשו - -

נאור שירי (יש עתיד):

אם היה, אתה היית שר המורשת של - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - כל מי שטיפה נאמן למציאות, לחוקרים, יודע שזה עם מומצא, יודע שאף אחד מעולם לא ידע מי היה הנשיא, מה הייתה החוקה לפני החוק האחרון. אצלנו ההיסטוריה הולכת 3,000 שנה אחורה, 3,500 שנה אחורה. אבל אף פלסטיני, מה לעשות – תחפרו בתוך האדמה, לא תמצאו שום עדות לעם פלסטיני. אז מה? הרשות הפלסטינית פנתה בעקבות הסכמי אוסלו הארורים האלה לאונסק"ו להכיר בכמה אתרי מורשת של העם היהודי כאתרי מורשת פלסטינית. מה עשינו בתגובה? אז ברוך השם, יש החלטה טובה של הקבינט, שבעיניי היא סוג של אמירה – הסכמי אוסלו לא רלוונטיים. אומנם זה צעד אחרי צעד שאנחנו יוצאים משם - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי מנהל את עזה? מי מנהל את עזה בראשותכם? הרשות הפלסטינית.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - וההחלטה אומרת שאנחנו בתהליך של לקחת אחריות על אתרי מורשת ואתרי עתיקות של העם היהודי גם בשטחי A ו-B. ומה שאנחנו עושים – ופה אני מזמין גם את חברי האופוזיציה, וכמובן, כל מי שחשובה לו מדינת ישראל. אתם יודעים, אני מסתובב היום בארמונות החשמונאים ליד יריחו ומרים את דגל ישראל. יש לנו אחריות שם. אני מסתובב היום באתרים בסרטבה ומרים את דגל ישראל. עופר, גם אתה מוזמן להיות גאה במדינת ישראל. אתה מוזמן לבוא איתי להרים את הדגל הזה, שאתה רואה פה מאחור, כחול לבן ענק. אנחנו נרים אותו בסרטבה; אנחנו נרים אותו בהרודיון; אנחנו נרים אותו בארמונות החשמונאים; אנחנו נרים אותו בשילה הקדומה; אנחנו נרים אותו בארמונות אחאב, איפה שהסתובב אליהו הנביא. אנחנו לא ניתן לכם לבלבל את העם הזה. אנחנו לא ניתן לכם לשקר במצח נחושה על ההיסטוריה שלנו. אנחנו לא ניתן לכם למחוק ולשדוד את אתרי המורשת של העם היהודי. אנחנו לא ניתן לכם להמציא פה נרטיבים ששום אוזן שיודעת להסתכל על המציאות מסוגלת לשמוע אותם. לא ניתן לכם לשכתב את ההיסטוריה. וגם אם היו פה כמה אנשים מטורללים, תמימים או נאיביים, שעשו את הסכמי אוסלו, או עשו את גירוש גוש קטיף, אנחנו יודעים היום שהדרך היחידה להביא פה ביטחון היא דבר ראשון חוק עונש מוות למי שרוצח וטובח בנו. דבר שני, בעזרת השם, החלת ריבונות. ודבר שלישי, ביטחון בערכים של העם היהודי. בעזרת השם, אנחנו נמשיך את זה, גם עכשיו בתקופה הקרובה, וגם בממשלה הבאה, שתקום עלינו, בעזרת השם, עם רוב גדול לציבור הימני. תודה רבה לכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיכם. אנחנו מייד עוברים להצבעה על הצעת ועדת הכנסת בעניין הקמה מחדש של הוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הכנסת – 57 נגד – 46 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת הוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 57, 46 מתנגדים. אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת נתקבלה. לפני שאנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, אני רוצה לברך את אהבת השם גורדון על הניצחון שהביא כבוד גדול מאוד לעם ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2025. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להציג את הצו. לרשותך עד עשר דקות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין – אנחנו תכף נדון בתיקון מס' 2, שאני חתמתי עליו לפני חודשיים, אבל ראשיתו בעקבות ועדת טרכטנברג שישבה על המדוכה ושאלה את עצמה איך מטפלים ביוקר המחיה, ועדה רצינית, שישבה תקופה מאוד ארוכה, על רקע מחאה ציבורית צודקת על יוקר המחיה. ואל מול הריכוזיות המאוד-גדולה של השוק הישראלי, הוועדה המליצה – אגב, כבר אז – להעניק את הפטור ממע"מ על יבוא אישי עד תקרה של 150 דולר. זו הייתה ההצעה המקורית. עוד רגע נסביר למה היא נכונה, צודקת וטובה לכלכלה הישראלית ולעסקים בישראל. בסופו של דבר, התקבלה פשרה – הלכו על מחצית מן הסכום, 75 דולר. מה שקרה בשנים שמאז נכנס הצו הזה לתוקף הוא תנועת מלקחיים כפולה, שבה מצד אחד הצריכה של הציבור הישראלי על המוצרים הללו כאן בישראל גדלה, ומצד שני, המחירים ירדו. המחירים, למשל במוצרי ההלבשה וההנעלה, ירדו בכ-30% לאורך התקופה הזו, אלא מה, שגם אחרי שהם ירדו בכ-30% לאורך התקופה הזו, הם עדיין נשארו גבוהים בצורה משמעותית מאוד ביחס לממוצע במדינות ה-OECD – בין 29% ל-39% בענפים השונים של ביגוד והנעלה, בריאות וקוסמטיקה, מוצרי חשמל ומכשירי כתיבה. השוק הישראלי מאופיין – כמו בענפים אחרים, במערכת הבנקאות, במזון – בריכוזיות מאוד גדולה, מספר קטן של מונופולים קרטליסטיים. אגב, הם הראשונים שחונקים את העסקים הקטנים ופוגעים בהם ולא משאירים להם מרחב מחיה, ומפקיעים מחירים בצורה דרסטית ביחס למה שמקובל בעולם. ואגב, בתחום הזה, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להאשים את הכשרות ואת הרבנות הראשית, אי-אפשר להאשים את המע"מ. הרי כל פעם יש איזה תירוץ תורן למה אפשר לעשוק את אזרחי מדינת ישראל. והמהלך הזה של הגדלת הפטור על יבוא אישי הוא מהלך מאוד מאוד פשוט, הוא מהלך שהופך כל אזרח במדינת ישראל ליבואן בפוטנציה, ויבואן הוא מחולל תחרות שמוזיל מחירים כאן, בשוק הישראלי. בניגוד לטענה שהמהלך הזה מעודד אנשים לקנות בחו"ל, הוא מעודד לקנות כאן, אבל הוא בהחלט מחייב את העסקים כאן לריב עלינו, להתמודד על הלב שלנו ועל הכיס שלנו, למכור לנו מוצרים טובים וזולים, ובשירות טוב, וביחס אישי ועם אחריות. המהלך הזה משחרר את אזרחי ישראל מלהיות לקוחות שבויים, מלהיות בני ערובה, מלהיות חייבים לקנות בעסקים בישראל גם כשהמחיר הוא לא טוב, כשהשירות הוא לא טוב. חבר הכנסת דלל, אתה דואג לעסקים הקטנים. אגב, גם אני דואג להם, אני מוריד להם עכשיו מס הכנסה בתקציב הזה, וגיבשתי להם – יחד איתכם, בוועדת הכספים – מתווה פיצויים במלחמה שהוא פי שלושה ממה שהיה בקורונה. והעברנו את הרפורמה של הרישוי הירוק, ועוד, ועוד הקלה בנטל הרגולטורי, וכולנו עכשיו מעבירים את רפורמת הפיקדונות שסוף-סוף תכניס תחרות למערכת הבנקאית, תוזיל להם את האשראי ב-2% או 3% ואולי יותר מזה. אין דבר שהם צריכים יותר מלגרזן את הרגולציה ואת מחנק האשראי. ואתם יודעים מה? המהלך הזה דואג להם, ואני מקריא מתוך כתבה בגלובס של גלית חתן, אחרי שחתמנו על הצו, עכשיו, אחרי חתימת הצו: גלובס מציג מדד הבוחן את היקף הקניות בכרטיסי האשראי בישראל. נתוני הפניקס גמא מצביעים על עליות ברוב הענפים תוך מבצעים אגרסיביים במיוחד. יש לנו באופנה והנעלה, אנחנו מדברים עכשיו על ההוצאות בכרטיסי האשראי בעסקים בישראל, על מוצרים במקטע שבין 75 דולר ל-150 דולר עד שחידשנו מצב. הרי עד 75 דולר – יש כבר הרבה מאוד זמן. ואגב, אלה רוב העסקים הקטנים. אופנה והנעלה – ההוצאות עלו ב-6%; חשמל ואלקטרוניקה – 12%, 12% יותר רכישות של ישראלים בישראל. מזון – 7%; תיירות ונסיעות – 2%; בתי קפה, טוב, זה לא רלוונטי כי זה לא בתחומים האלה. מחשבים וסלולר – 9%. אגב, שמישהו יסביר לי איזה הצדקה בעולם יש לשלם על מגן מסך פה 100 שקל באיזו חנות כשאני מזמין אותו באינטרנט ב-20 שקלים עד הבית, כולל משלוח? איזו סיבה בעולם יש שנשלם מחירים כאלה? לקחתי לעצמי כמה דוגמאות, באמת כמה דוגמאות. בושם לאישה של שאנל, 830 שקל בחנויות בישראל, 373 שקלים בהזמנה בחוץ לארץ. שליש מחיר על אותו מוצר. גפני, לא הרבנות הראשית אשמה, לא הכשרות, לא השבת, לא המע"מ. מספרים לנו סיפורים בחלב. נעלי סניקרס, 351 בארץ, 161 – עוד פעם, שליש מחיר. סווטשירט של ראלף לורן, 899 שקלים בישראל, 291 בהזמנה מחוץ לארץ באינטרנט. איך אפשר לעשוק ככה את אזרחי מדינת ישראל?

גלעד קריב (העבודה):

בוקר טוב אליהו.

נאור שירי (יש עתיד):

שלוש שנים אתה שר אוצר - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ככה כותבים שם: כשמנסים לבחון את ההשפעה של המהלך על השוק הישראלי רואים שענף האופנה וההנעלה, אחד הענפים שמועדים להיפגע מהמהלך, נאלץ להתמודד עם המציאות החדשה באמצעות מבצעים אגרסיביים והורדת מחירים. ותקשיבו טוב: עד כה נראה שהוא – כן? שהמהלך – מצליח לשכנע את הציבור לקנות דווקא ברשתות הישראליות, אך יהיה מעניין לעקוב אחר הנושא לאורך זמן. עכשיו אני אומר לכם באחריות, כי בדקתי מה קרה ב-75 דולר – אנשים קונים יותר בישראל, יותר בזול, וזו תהיה גם התוצאה עכשיו. עכשיו, תראו, אנחנו, חבריי לקואליציה, ניווטנו את הכלכלה בשלוש שנים האחרונות - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לך בכלל חברים בקואליציה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - באמת במים סוערים, בתקופה מאתגרת ובהצלחה פנומנלית. תראו את השקל ואת הבורסה ואת ההייטק ואת ההשקעות הזרות, את שוק התעסוקה. הגירעון יותר נמוך, הצמיחה יותר גדולה, האינפלציה בטווח היעד. אבל אנחנו חייבים לוודא שזה מחלחל לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל. ראש הממשלה פנה אליי לפני שלושה חודשים, אמר לי: שר האוצר, בוא נתרגם את ההצלחה הפנטסטית בכלכלה לאזרחי ישראל. תכפיל את הפטור ממס, זה מהלך נכון. שוב, תהפוך את הישראלים ליבואנים, תחולל תחרות. תחרות זה תמיד – תראו, כמו שאם אני אזרוק את הטלפון למטה הוא ייפול, אי-אפשר לנצח את כוח הכבידה – אי-אפשר לנצח את כוחות הגרביטציה של הכלכלה. שווקים בתחרות תמיד יהיו בפריון גבוה ומחירים נמוכים, שווקים סטגנטיים תמיד במחירים גבוהים ופריון נמוך. אנחנו דואגים לעסקים בישראל, המהלך הזה יחזק את העסקים בישראל, יחזק את הכלכלה הישראלית ויאפשר לאזרחי ישראל לקנות בזול.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך זה יעזור, איך זה יעזור?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ותראו, חברים, אני נחוש, אני נחוש לנצח את המונופולים, אני נחוש לנצח קבוצות לחץ חזקות וכל מיני מנגנונים פוליטיים. אני נחוש לנצח את האינטרסנטים. אני נחוש להוכיח שיכול להיות זול כאן, אני נחוש להוזיל את יוקר המחיה בדיור, במזון, במוצרי הצריכה, לשבור את המונופולים, לחזק את התחרות ולהוזיל את המחירים לאזרחי ישראל. זו המדיניות של ראש הממשלה, זו המדיניות של הממשלה. הממשלה אתמול הצביעה – לבקשת ראש הממשלה, לא לבקשתי – הממשלה הצביעה על תמיכה במהלך הזה. זו עמדת הממשלה. ועכשיו אני אומר לאזרחי ישראל, ובזה אני מסיים: תפתחו עכשיו את המסכים, תעקבו אחרי ההצבעה. אני, אגב, לא צריך להגיד שיש תמיכה של 90% מהציבור הישראלי במהלך הזה, כי הוא מבין שצריך ויכול להיות זול כאן. ואני אומר לאזרחי ישראל, אתם תראו עכשיו אופוזיציה שהיא אופוזיציה לכם, לאזרחים ולמדינה ולא לממשלה. ואני מקווה שלא תראו חברי כנסת בקואליציה שחוברים אליהם נגד המדיניות של ראש הממשלה, ושלי ושל הממשלה כולה. אבל אזרחי ישראל יראו עכשיו מי מצביע בעדם כדי להוזיל להם את יוקר המחיה, כדי שהם יוכלו לסגור את החודש, לקנות יותר ויותר בזול, ומי מצביע נגדם, מי מרים את ידו נגד אזרחי ישראל, מי מרים את ידו כדי שאזרחי ישראל ימשיכו לשלם ביוקר, מי מרים את ידו כדי שהמונופולים והקרטלים ימשיכו לעשוק את אזרחי מדינת ישראל. זאת לא הצבעה תיאורטית. עכשיו אני אומר לכם, תראו, אני מקווה שההצבעה תעבור. אני מקווה שבסופו של דבר הקואליציה תתאחד ותעשה את מה שטוב לאזרחי ישראל, מה שטוב לכלכלה, מה שטוב ליוקר המחיה. אם חלילה הצו הזה ייפול, אני אחתום על צו חדש - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה מדבר ככה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - כיוון שאני נחוש לנצח את המונופולים ולהוזיל את יוקר המחיה לאזרחי ישראל - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא בסדר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אני נחוש לתרגם את ההצלחות הפנטסטיות שלנו בכלכלה לכיס של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל. אני נחוש לשרת את אזרחי ישראל, כן, שמה לעשות, הם לא עשירים ובקושי סוגרים את החודש, והם צריכים לקנות מזון - -

טלי גוטליב (הליכוד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - והם צריכים לקנות תחפושות לפורים. וכן, ואני חוזר ואומר, חבריי, טלי, אזרחי ישראל קונים כאן כתוצאה מהמהלך הזה. הם לא קונים בחו"ל, הם קונים כאן, אבל הם קונים בזול, כי הם הפכו ליבואנים בפוטנציאל, הם מחוללי תחרות - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה פוגע בהם?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא פוגע בעסקים הקטנים. זה מחזק את הכלכלה, זה מחזק את העסקים, זה מגדיל את ההיקף של ההוצאה של אזרחי ישראל לצריכה כאן. נקודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה כבר לא - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואני אוהב אתכם ודואג לכם, ואתם, כן, אתם גם תצטרכו למכור בזול ותצטרכו להתחרות.

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אזרחי ישראל לא ישלמו ביוקר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסתכל להם בעיניים, תסתכל להם בעיניים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מסתכל להם בעיניים, אני מסתכל להם בעיניים, אני מוריד להם מיסים - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - בתקציב הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מוריד להם את הרגולציה והביורוקרטיה.

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני נותן להם חבילת תמיכה ענקית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - בושה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מאוד מקווה – חנוך, למה אתה צועק? חנוך, למה אתה צועק? למה אתם לא יודעים לנהל מחלוקות, למה אתה צועק?

היו"ר ניסים ואטורי:

אדוני השר, נגמר הזמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני סיימתי. אני רק אומר לאזרחי ישראל: תעקבו אחרי ההצבעה, היא תהיה שמית - -

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ואתם תוכלו לדעת מי מצביע בעדכם - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי יצביע - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - כדי שיהיה לכם זול כאן, מי מצביע נגדכם כדי שיהיה לכם יקר כאן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואני מקווה שבאוקטובר אתם תבואו חשבון עם כל מי שמצביע נגדכם. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלי דלל, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - אתם הורסים את הכלכלה הישראלית. היא לא מעניינת אותך - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, מירב.

גלעד קריב (העבודה):

- - - לא עשית כלום - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הם עשו כל החיים שלהם? בנו עסק. בנו עסק, אתה יורק להם בפנים. תתבייש לך.

אופיר כץ (הליכוד):

עכשיו מדברים אלה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הם עשו בחיים שלהם? בנו עסק קטן, עסק קטן. במי אתה נלחם? במי? באנשים - - -

נאור שירי (יש עתיד):

נלחם במונופולים, עלק. תתבייש לך - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. מירב בן ארי, תודה.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ניסים, תגיד להם שלא יפגעו בהם. תצא בקריאה שלא יפגעו בהם, הם דואגים לפרנסה שלהם. די. די לשתוק - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת דלל, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

- - - ביוקר המחיה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב. חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אני לא יכול, תתחיל מההתחלה. תתחיל את הזמן שלי מההתחלה.

גלעד קריב (העבודה):

אתם בוגדים בהם, אתם צבועים - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איזה מטומטם אתה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

קטי, תודה.

אלי דלל (הליכוד):

תתחיל את הזמן שלי מההתחלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי. הכול בסדר, עצור. אתה רואה? עצרתי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אז למה אתה עושה את זה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה הוא הביא את זה? למה? למה הוא הביא את הצו - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מירב בן ארי, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני משתפת פעולה עם הקואליציה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אם אתם מסכימים, למה אתם רבים? תגידי לי, מה יהיה כשלא תסכימו? תזרקו כיסאות? בגלל זה הם מחוברים לרצפה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - לשתף פעולה פה למען העסקים הקטנים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רק שלא יפגעו בהם, ניסים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ניסים, תגיד - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא אומר. אני מצביע בסוף.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, למשמר.

היו"ר ניסים ואטורי:

למשמר, אוקיי.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר האוצר, אתה פוגע בעסקים, אתה קורס ומקריס את העסקים הקטנים, אתה מעודד צריכה ולא צמיחה. עם כל מה שאתה אמרת פה אני יכול להסכים, אבל בדיוק הפוך. כדי שנבין: אני נגד מונופולים, אני בעד הוזלת יוקר המחיה, אני בעד – אדוני, אי-אפשר ככה. אני לא יכול.

היו"ר ניסים ואטורי:

יחסית, זה הקטע הכי שקט שהיה היום במליאה.

אלי דלל (הליכוד):

הצעד שלך, אדוני שר האוצר, יביא לאלפי פיטורין, ואז נצטרך גם לשלם להם דמי אבטלה. אני רוצה שנבין, כל הוויכוח בינינו הוא על מע"מ של 150 דולר, כי בלאו הכי אפשר לייבא, וניתן לייבא גם ללא מכס. המע"מ הזה יוצר חוסר שוויון בין מי שמייצר ומוכר בארץ לבין מי שמייבא. ואני מדבר פה על העסקים הקטנים, כי הגדולים יודעים להסתדר. איפה נמצא יוקר המחיה? הוא נמצא בריביות, נמצא באשראי, נמצא בדיור, נמצא בשכירות ונמצא במזון, ושם, לצערי, לא טיפלנו בשלוש השנים האחרונות. אנחנו אשמים. אנחנו אשמים, לא טיפלנו בזה. מה שקורה כרגע, לצערי אני אומר את זה, זה צעד פופוליסטי. כי הוא מגיע ללא אישור. לא צריך להגיד אישור, זה בסמכותך, אבל נגד האוצר עצמו, שאמר לפני כשנה – לא משנה, אלה האנשים שלך שאמרו – שזה פוגע בפריון, שאסור להמשיך עם 75 הדולר. אתה נותן פה מצב של עיוות בתחרות מובהקת, שהמדינה מעודדת לא את הייבוא – את נושא הפטור ממע"מ. אני רוצה לומר לך שהפעילות הזאת גוזרת גזר דין מוות על המגזר העסקי. לקופת המדינה, אם לא חסר כסף – סליחה רגע, לא יכול להיות שמצד אחד מעלים מע"מ מ-17% ל-18%, ומצד שני מוותרים על המע"מ הזה. אתה יודע מה צריך לעשות במע"מ הזה? לטפל. אדוני שר האוצר, תקשיב לי רגע. אדוני שר האוצר, תקשיב לי. המע"מ הזה שמדובר עליו, שעלותו בערך מיליארד שקל, מביא לחוסר הכנסות של 5 מיליארד שקל. ומה ניתן לעשות בו? דיברו אתמול על הנושא של תרופות מצילות חיים – שם צריך לגעת. ליצור מע"מ דיפרנציאלי במזון, במוצרי יסוד, זה מה שצריך לעשות. אנחנו לא מטפלים ביוקר המחיה. הצעד הזה פופוליסטי, הוא לא נכון, הוא לא טוב, לא לאזרחי ישראל. זו לא הטבה, כי מצד אחד אתה נותן ומצד שני אתה לוקח כפליים. תודה רבה.

אופיר כץ (הליכוד):

כל הכבוד על האומץ - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ששון גואטה.

אופיר כץ (הליכוד):

מזמן לא היה פה אומץ - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

היה פה הרגע, לא? את במקום ששון? תחליפי אותם, לא? חברת הכנסת חוה אתי עטייה – אינה נוכחת; חבר הכנסת שלום דנינו – אינו נוכח.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני פה. אני במקום שלום - - -

אופיר כץ (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

מה זה - - - במקום שלום, אבל הוא המציע.

נאור שירי (יש עתיד):

את לא יכולה - - - במקומו.

היו"ר ניסים ואטורי:

דברו עם המזכירה פה רגע. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. מי שרוצה להחליף, חבר'ה, עכשיו. לא כשמגיעה קריאה לחבר כנסת.

גלעד קריב (העבודה):

להחליף את הממשלה זה עכשיו?

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

נראה לי אחרי – אתה יכול להמשיך לחלום. קריב, אתה יכול להמשיך לחלום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל לפני דקה אמרת לרון כץ שיש בחירות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כמה זמן יש לי?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא אמרתי מה התוצאה כבר. נראה לי שהם רואים את הסקרים בלילה וחולמים, אומרים: וואי, איזה כיף, סקרים. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה. דבר ראשון, אני רוצה להתנצל על זה שהרמתי את הקול קודם, זה היה לא במקום. אבל יחד עם זאת, אני ישבתי היום ושמעתי את האנשים האלה, ולכן הייתי כל כך סוער. אתה גם שמעת, חבר הכנסת בליאק. מי שהיה בוועדת הכספים שמע, שמע את האנשים שהדבר הזה – הסוחרים הקטנים, אף אחד מהם לא מונופול, היצרנים הקטנים, אף אחד מהם לא מונופול. ולא סתם אנחנו לא רואים את המונופולים צועקים, כי פוקס וכל החברות מהסוג הזה הן יכולות להחזיק שנה, שנתיים, הן בסדר. מי שייפגע וכבר נפגע, והדבר הזה עלול למוטט אותו לחלוטין, אלה כל הקטנים, שחיים על מרווחים של 7%, 10%, 12% במקרה הטוב. כשאתה פוגע להם בחצי מהמרווח הזה זו בעיה. זו בעיה קשה עבורם בתפעול, זה פיטורי עובדים, זו הריסה של עסק משפחתי, של כבוד, של הרבה מאוד דברים. והעלות של הדבר הזה, לפי הערכות האוצר, היא מיליארד שקל. למעלה ממיליארד שקל של כספי מיסים שאנחנו מוותרים עליהם. יש המון המון דברים שאפשר לעשות במיליארד השקלים האלה. אנחנו עכשיו יושבים על המדוכה בחוק ההסדרים, על מיסוי שהוא בגלל הצורך להדק חגורה, בגלל זה שצריך להביא כסף. ואז לוקחים למעלה ממיליארד שקלים ונותנים אותם – על מה? שיהיה אפשר להזמין מפלטפורמות המסחר הסיניות יותר? אפשר להבין הרבה דברים, אבל זה – פשוט לא מצליחים להבין את התבונה הכלכלית בזה. זאת אומרת, אם נותנים איזשהו מס שהוא שווה לכולם – אבל פה זה מס דיפרנציאלי, כי הרי האנשים הללו, אם ירצו לייבא את אותו מוצר, הם כן צריכים לשלם מע"מ. כי הם מייבאים אותו בשביל למכור. הם לא יכולים, הם לא מקבלים את אותו פטור. והרי גם ככה הם מופלים יחסית ליצרנים בחו"ל, בגלל מחירים וכל הדברים האלה. ועוד פעם, הבעיה – אף אחד פה לא יוצא בשביל המונופולים. אפשר ללכת ולעשות חוקים, או תקנות, או כל דבר אחר שמטרגט את המונופולים. אבל הדבר הזה לא מטרגט את המונופולים. היום ראינו את ההודעה שיצאה מטעם משרד האוצר רק ביולי 2025. הדרג המקצועי כולו במשרד האוצר בא ואומר שזה לא מהלך נכון, זה לא מהלך שיחזק את הכלכלה, זה לא מהלך שיחזק את הסוחרים הקטנים, אותם סוחרים שאנחנו עדיין משלמים להם חלק מהפיצויים עבור חרבות ברזל, עבור עם כלביא, ואז, בצד השני, אנחנו באים לציבור ואומרים: לא, תקנו יותר בחו"ל. אדוני שר האוצר, אני קורא לך, תימלך בדעתך. הצו הזה הוא לא נכון. אני חושב שאתה רוצה לעשות טוב, אני חושב שזה צעד מוטעה. שלא נגיע פה להצבעה, הדבר הזה לא נכון. אנא הימלך בדעתך, תחשוב מחדש, תבטל את הצו הזה, ואפשר לשבת ביחד ולחשוב איך באמת נלחמים במונופולים. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לנאום של השר עמיחי אליהו, שדיבר בסעיף הקודם, ונדהמתי, לא יודע אם מהבורות או מהצביעות, לא יודע ממה יותר, גם של כל הצד הזה – כולל אתה, אדוני היושב-ראש. איך בכלל יש לכם חוצפה לדבר על המדינה הפלסטינית, על הרשות הפלסטינית, על יהודה ושומרון?

היו"ר ניסים ואטורי:

מי דיבר? אני לא דיברתי.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

כן, כן, לא, לא, כולכם. הרי אתם כרגע חתמתם על מדינה פלסטינית. הקואליציה ימין-ימין חתומה. אני מציע, קח את תוכנית טראמפ כרגע, תיכנס, סעיף 19: תוכנית טראמפ מסתיימת. התחנה הסופית זאת מדינה פלסטינית, סעיף 19. תגידו על מה אתם מדברים, איזה ימין אתם? אתם מממנים כרגע את החמאס. כרגע, אנחנו מדברים פה, ואתם מספקים חשמל ומים לחמאס לתוך רצועת עזה. יותר מ-100 מיליון שקל הועברו ממשרד האוצר למשרד הביטחון למימון פינוי הריסות ברפיח ולמימון חלק מאותן המשאיות שנכנסות ליהודה ושומרון. על מה אתם מדברים? תדמיין שבזמן מלחמה איזושהי מדינה מממנת את האויב שלה. מאיפה הטירוף הזה? על מה אתם בכלל מדברים? יתרה מזאת, אתה יודע, הבאתם לפה נציב עליון. פעם ראשונה שהסכמתם – יש נציב עליון, שהוא גם זה שהמציא את המנגנון להעברת כסף קטרי במזומן לחמאס. דיברתי על זה קודם, ניקולאי מלאדנוב הוא היום נציב עליון. הוא מקים לנו משרד קישור בין אותו ועד הטכנוקרטים לרשות הפלסטינית. תגיד, מי עובד במעבר רפיח? במעבר רפיח יושבים נציגים של הרשות הפלסטינית ושמים חותמת. על מה אתם בכלל מדברים? אתם ממש הקמתם מדינה פלסטינית, אתם מדברים שטויות, אין לכם מושג על מה אתם מדברים, אבל העובדות הן עובדות קשות מאוד. העובדות ברורות – ויתרתם על הכול, החזרתם אותנו לתקופת המנדט הבריטי. כרגע, תשמע, עצם העובדה שאותן משאיות שכרגע עוברות הן מקור מימון של חמאס – זה מה שכותב השב"כ, מקור המימון העיקרי של חמאס, נכון להיום, זה אותן משאיות, 4,200 משאיות שנכנסות כל שבוע לרצועת עזה. אז אני אומר לכם, אין גבול לצביעות שלכם, אין גבול לבורות שלכם. אתם פשוט חבורה שאין לה שום קו אדום, אין מצפון ואין תפיסת העולם. הכול כיסאות, הכול פריימריז, הכול מקום בכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, באשר לחוק הזה אני חושב שאלי דלל וחנוך אמרו את הדברים לאשורם בצורה יוצאת מן הכלל. אנחנו רוצים להוריד את יוקר המחיה, להילחם במונופולים, להפוך את הפירמידה. אז מה קורה? אנחנו נלחמים כנגד עסקים קטנים. אנחנו נלחמים כנגד רפתנים, שמרוויחים 35 אגורות לליטר - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תפעיל לו את הזמן.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - כשהם נותנים את נשמתם לחזק את החקלאות הישראלית. ועכשיו אני אנסה לנצל את שתי הדקות שיש לי ולספר לכם קצת על התלמידה שלי, ששבע שנים לימדתי אותה, על לוסי אהריש, כשאתם עולים לכאן ויורים בבליסטראות כנגד אישה מופלאה. האמינו לי, ליוויתי אותה כל חייה. היא התבגרה בדימונה, משפחה למופת. הורים שתקעו יתד בדימונה, לקחו חלק בפיתוחה של העיר, גידלו שלוש בנות מופלאות. ב-7 באוקטובר היא הייתה המסבירנית הטובה ביותר של מדינת ישראל, הלכה למקומות שאף אחד לא העז, והתעמתה, וסיפרה על הבושה הגדולה שרוצחי החמאס – כשפה בכנסת יש חברי כנסת יהודים שלא אומרים את זה. לוסי עמדה באומץ גדול ועומדת באומץ גדול. וכשצחי בעלה התגייס לאחת היחידות המובחרות ונלחם, הבית שלה הפך להיות למטבח מבשל לחיילים. היא טיילה בכל מקום בעולם וסיפרה את מה, שלצערי חלק מאיתנו לא ידע לספר, על המלחמה הצודקת של מדינת ישראל בחמאס, מעל לכל במה, יותר מעשרות ומאות ציונים. ומה היא אמרה? היא השתמשה במילה "אינשאללה". מה היא אמרה? מה אמרה הילדה הטובה הזאת? אז יש לה דעות שחלק מאיתנו גם מחזיקים בהן, על זה אנחנו הופכים להיות למחבלים ולשונאי ישראל? הלוואי ויהיו עוד הרבה אוהבי מדינה – זאת שמייצגת את מדינת ישראל בגאווה, את ערכיה הליברליים, זאת שאומרת לחיילי צה"ל הגיבורים: אתם צודקים במלחמה שלכם נגד החמאס. עולים לכאן, ובלי שום התחשבות הופכים אותה למחבלת. מה קורה לנו? מה אנחנו עושים? אם מישהו מדבר טיפה לא כמונו, אנחנו מוקיעים אותו, הולכים להפגין. לחשוב על הילדים שלה. אני התנגדתי כשהפגינו מול בתים של פוליטיקאים מכל המפלגות. תעזבו את המשפחות, תעזבו את הילדים. וכאן מוחים כפיים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

היא עיתונאית, ואני מאוד מבקש מכם, תפסיקו, כי מה שאנחנו אומרים כאן, יש חבר'ה שמתרגמים את זה לאלימות.

היו"ר ניסים ואטורי:

מאיר, תודה. רם רוצה לעלות. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת, "ארץ ישראל יפה, ארץ ישראל פורחת".

היו"ר ניסים ואטורי:

עודד, הפעלתי.

רם בן ברק (יש עתיד):

"את יושבה בה וצופה" – אתה מפריע לי, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

הכול בסדר. אני אוסיף לך עשר שניות בסוף.

רם בן ברק (יש עתיד):

לא, תתחיל את השעון מחדש.

היו"ר ניסים ואטורי:

הינה, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

ואל תדבר תוך כדי זה שאני מדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. "ארץ ישראל יפה, ארץ ישראל פורחת, את יושבה בה וצופה, את צופה בה וזורחת". זה מה ששרו עד לא מזמן על ילד טוב ירושלים ועל חקלאים גאים בשדות הנגב והגליל. ארץ ישראל היום פחות יפה, פחות פורחת, לא שמחה ולא זורחת. ארץ ישראל של היום היא ארץ עצובה, ארץ חרדה, חרדה לעתידה. ארץ ישראל של היום היא ללא חמלה וללא מוסר. אנשים נרצחים ברחובות, פורעים יהודים עושים פוגרומים. ארץ ישראל של היום זו ארץ שממשלתה מתעמרת בחקלאיה וחברי ממשלתה מתעמרים בקציניה, מאשימים אותם במחדלים של עצמם. ארץ ישראל של היום זו ארץ מעודדת השתמטות, זאת ארץ שבה לא חוקרים יותר שחיתות, לא חוקרים יותר שחיתות ציבורית בהנחיית הממשלה. הארץ שלנו, שהייתה יפה ופורחת, נעשתה ארץ מושחתת, ללא הנהגה, ללא מצפן וללא מצפון. הארץ הזאת תשוב להיות יפה ופורחת. בארץ הזו יש עם נפלא, יש נוער מופלא, ויש כאן מנהיגים שרוצים ויודעים לעשות טוב, וביחד. הארץ הזאת תחזור להיות הארץ הטובה בעולם. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת. חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

חברי הכנסת, מה עושה שר אוצר לא יוצלח ולא מתפקד, ועוד בשנת בחירות? מעניק לעצמו מתנת יום הולדת על חשבון הציבור והמדינה, 850 מיליון שקל רק בשנת התקציב הנוכחית ואובדן הכנסות של עד 2.5 מיליארד שקלים מתקציב המדינה. את החשבון נשלם כולנו שנים קדימה. קודם כול, כיוון שאנו זקוקים לאיתנות תקציבית על מנת להתמודד עם המשימות החברתיות המורכבות שיעמדו לפתחנו בשנים הקרובות – בשיקום הצפון והדרום המופקרים, בבריאות הנפש המוזנחת, בדיור הציבורי המתפורר, במוסדות החינוך הנשחקים, או יותר נכון מושחקים, בתגבור התחבורה הציבורית המוקרסת, בביטחון התזונתי שהולך ונעלם. מי שהיה בדיון או עקב אחרי דוח העוני, יודע מה המצב – שיעורי עוני שלא היו פה, אי-ביטחון תזונתי. זה לא מעניין את שר האוצר או את ממשלתו. רק היום פורסם ש-14,000 משפחות רעבות ייגרעו מהסיוע של משרד הרווחה כי הכסף אזל, אבל לשוחד הבחירות של סמוטריץ' לא חסר. גם אם נביט דרך החור של הגרוש – ותמיד אני טוען שזה לא הדבר הנכון לעשות – בפרספקטיבה הצרה של יוקר המחיה והמסחר, מדובר בקטסטרופה בהתהוות. נשיא איגוד המסחר, שחר תורג'מן, התריע ואמר, ואני מצטט אותו, כי מדובר ב"החלטה הרסנית, שתפגע אנושות בענף המסחר", מהלך "שעלול להביא לאובדן של כ-30,000 מקומות עבודה ולפשיטת רגל של יותר מ-15,000 עסקים ברחבי הארץ". עסקים קטנים ובינוניים במה שמכונה פריפריה, בשכונות, יאבדו הכנסות, יפטרו עובדים, יצמצמו שעות פעילות, מרכזים מסחריים יתרוקנו, ולפני שנשים לב, בהיעדר עוגן של מסחר תישאר תלות מוחלטת ללא בלמים ומעצורים ברשתות הצרכניות הגלובליות. ההון שהעובדים בישראל מייצרים, במקום לעבור למשל למכולת השכונתית, יעבור למיליארדרים של אמזון ועלי באבא. יש אלטרנטיבה לשירות בעלי ההון של סמוטריץ' והממשלה הזו, ממשלת בעלי ההון. חבריי בפורום מזון ומכולת, הפורום של הקמעונאים והמכולות, הקטנים, המאגד כ-10,000 עסקים קטנים – הם יודעים, יש להם תוכנית איך להילחם ביוקר המחיה, ליצור תחרות של העסקים הקטנים עם הרשתות הגדולות שאותם משרתים. זאת הדרך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים. במקום שהמדינה תסייע להם, ובכך – לציבור כולו, בעיקר למוחלש, סמוטריץ' והממשלה מעדיפים לספק מתנת יום הולדת מושחתת לו ולמיליארדרים.

היו"ר ניסים ואטורי:

לסיים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כלכלה בעזרת אשם, באל"ף, צריך לומר.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב בראש, חברי וחברות הכנסת, האמת, כולנו ידענו שבשנה הזו, מתחילת השנה נכנסנו לשנת בחירות ואנחנו נראה הרבה דברים מוזרים מעכשיו עד הבחירות הבאות. אבל לא חלמתי שאני אשב ואצפה בלא פחות ולא יותר משר האוצר מגן בחירוף נפש – על מי? על העניים, שיוכלו לקנות, שיוכלו להעלות את האפשרות שלהם, את הצריכה שלהם. כאילו שלוש שנים וחצי צרחנו כולנו על העלייה במחירים, דיברנו על יוקר המחיה, ביקשנו שיהיה פיקוח על המחירים – והשר, או בעצם שני השרים האחראים לנושא, גם שר האוצר וגם שר הכלכלה, לא עשו מאומה. באותה הצעת תקציב שמגישים עכשיו הוא נלחם ואומר שעשה את זה עכשיו למען האנשים שאין להם את היכולת לצריכה אמתית, ובאותה הצעת תקציב הוא מעלה כל מיני מיסים שיפגעו גם כן בכיס של האזרח הפשוט ויפגעו ביכולת הצריכה שלו. אבל מה לעשות, כשאתה מסתכל על אחוז החסימה מלמטה הדמיון שלך נותן לך לחשוב שאם תגיד כמה סיסמאות פופוליסטיות מעל הדוכן הזה, הציבור כן יאמין ויחשוב שאתה איזה רובין הוד שבא להציל אותו, לקחת מהעשירים ולהעביר לעניים. האמת – זה לא קורה. אתה לא לוקח אלא מהעניים, לא לוקח אלא מהאנשים שמנסים להתפרנס בכבוד ולדאוג לעצמם ולביתם. אתה פוגע בהם באופן ישיר ואתה שם את זה תחת הכותרת כאילו אתה נותן להם איזשהו פטור ממס. שבענו מפופוליזם זול. מי שהיה רוצה לדבר על יוקר המחיה ולעזור לאנשים היה צריך להתעורר לפני שלוש שנים, לא להפיל ולהשית מיסים על האנשים ולא לגנוב מקופת המדינה כדי לפזר על הסכמים קואליציוניים ולהחזיר את זה בצורת מיסים על האזרח הפשוט. אנחנו לא קונים את זה, אנחנו לא נקנה בדיוק כמו שאתה רוצה, ואנחנו נפעל נגד הצו הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה דקות עלה שר האוצר ואמר: אני נחוש להוריד את המחירים. עוד סיסמאות. הוא כבר שלוש שנים שר האוצר, רק עכשיו הוא נזכר להגיד: אנחנו נחושים להוריד את המחירים. כנראה שהוא לא יורד לשטח, הוא לא מסתובב בין אנשים, הוא לא מגיע לסופרמרקט לעשות קניות, לראות את האנשים שבקושי סוגרים את החודש. ועכשיו אנחנו רואים עוד חוק, עוד צו, להוריד, עוד פטור ממע"מ. הצו הזה בעצם בא לפגוע בעסקים הקטנים, ואם אנחנו נדבר על החברה הערבית, עיקר העסקים בחברה הערבית הם עסקים קטנים. לא מספיק שהעסקים נסגרים – והרבה עסקים בחברה הערבית נסגרים בגלל פרוטקשן, בגלל החאווה, שהם לא יכולים לשלם ונאלצים לסגור, ויש הרבה עסקים שנסגרו בגלל זה – במקום לטפל ולעודד את העסקים, לתת לאותם עסקים קטנים תמריצים כדי שיוכלו להחזיק ולהעסיק עוד ועוד אנשים ביישובים הקטנים, בעצם מביאים עוד חוק שיכול רק לפגוע בעסקים הקטנים. זה אותו השר שבישיבה בוועדת הכספים לפני שבוע אמר לחברה הערבית: אתם יורים ובוכים, רוצחים אחד את השני. זה השר שבמקום לטפל בצורה שוויונית בכל אזרחי המדינה אומר: אתם יורים ורוצחים אחד את השני. זו ממשלה, ממשלה שפשטה את הרגל. (אומר בערבית:), אין לה מה לעשות חוץ מסיסמאות. שלוש שנים כבר אנחנו חיים בסיסמאות, שום דבר לא נעשה. כשהדם נשפך ברחוב הערבי, הממשלה שותקת. לפני כמה דקות עלו לכאן שני חברי כנסת, דיברו על הפשיעה ועל המספרים מול ראש הממשלה. ועלה לכאן ראש הממשלה, ולא דיבר ולו משפט אחד, לא התייחס לנושא הזה. זה אומר מה חושב ראש הממשלה על הנושא הזה. בכל הנושא הזה של פשיעה ואלימות האחריות מוטלת על ראש הממשלה. הוא אחראי על השר, הוא אחראי על הממשלה, הטיפול בפשיעה ובאלימות תלוי רק בו והוא אחראי עליו. פשיטת רגל כלכלית, כשמשפחות קורסות מיוקר המחיה, אזרחים עובדים ולא סוגרים את החודש – זה המצב במדינה. הגיע הזמן להחליף את הממשלה הזאת. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. יעלה ויבוא חבר הכנסת סימון דוידסון, סגן יושב-ראש הכנסת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יעלה ויבוא, אהבתי. למדת.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אתה מותג, סימון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה נקרא מיתוג.

היו"ר יעקב מרגי:

שלוש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מישהו פה במליאה הזאת ניהל פעם עסק בחייו? פעם בחיים ניהלת עסק?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

סימון דוידסון (יש עתיד):

חברים יקרים, מי שלא ניהל עסק בחייו לא יודע איזה תלאות יש לבעל עסק במדינת ישראל. כל חיי ניהלתי עסקים עד שהגעתי לפה. אתה יודע כמה קשה להוציא רישיון עסק? אתה יודע כמה כסף זה עולה? אתה יודע איזה תלאות של מיסוי יש על בעל עסק? כשבא לפה עכשיו שר האוצר ואומר: 150 דולר, הורדה של מע"מ – זה אומר רוצו ותקנו בחו"ל. תרימו את הטלפון, תיכנסו לאינטרנט, תזמינו עכשיו כל מה שאתם רוצים מחו"ל. אל תרדו למטה לקניון הקטן, אל תלכו לחנות הקטנה שצריכה למכור מוצרים לאזרחים במדינת ישראל, תזמינו רק מחו"ל. אני, בבית יש לי ארבע נשים – שלוש בנות ואישה. כל היום שקיות – שיין, שמיין, שיין, שמיין, שיין, שמיין. אבא, תפתח לזה, אבא – שליח, אבא – שליח, אבא – שליח. לאן הגענו? הייתי ילד, אני זוכר, ירדנו לחנות, הלכנו לקנות, היינו אפילו קונים בשוק, הולכים לקניון.

היו"ר יעקב מרגי:

זה יותר טוב מאבא גנוב. אבא – שליח זה יותר טוב מאבא גנוב.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כן, אבא גנוב. אז השקיות האלו רק יגדלו. אז מה יקרה עם כל העסקים הקטנים? מה הם יעשו? יסגרו. סמוטריץ' לא מבין את ההפסד הגדול למדינת ישראל, אני באמת לא מבין אותו. יש במדינת ישראל כ-400,000 עסקים קטנים, בערך שניים עד ארבעה עובדים בכל עסק קטן, תעשו את המכפלות. מה יהיה עם כל העובדים האלו? ילכו לחתום אבטלה. מי ישלם? בנון ישלם? אנחנו נשלם, מדינת ישראל צריכה לשלם. כשאתה פותח עסק, אתה צריך לשלם ארנונה ומים וחשמל ומס מעסיקים ופנסיות ושמנסיות, כל יום נופל עליך משהו חדש. לאן הכסף הזה הולך? למדינה. ברגע שאשתי קונה מ-Shein, זה לא הולך למדינה, זה הולך לאיזה סיני, שמיני, פיני, לא יודע איפה, ובסוף המדינה לא מרוויחה את הכסף הזה. ההכנסות למדינה ממס הכנסה, מע"מ, דמי ביטוח לאומי, מס חברות – כל הדברים האלה ילכו לעולמם. למה? כי אנשים יקנו באינטרנט ויביאו מחו"ל. מיליארדים הפסד למדינה, מיליארדים, בלי שום מחשבה. ואני אומר עכשיו לכל בעל עסק במדינת ישראל, כל בעל עסק קטן במדינת ישראל – כל האשמה, אם החוק הזה יעבור, תהיה על הקואליציה הזאת, שלא נותנת לכם גיבוי. יש פה למעלה נציגים של בעלי עסקים, תדעו כולכם שאם החוק הזה עובר, אות הקין יהיה על הקואליציה הזאת.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הם אלה שיגרמו לכם להפסיד כסף ולסגור את העסקים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בחודשיים האחרונים אנחנו עדים לנס גלוי של ממש, ובמסגרת הנס הזה שר האוצר של מדינת ישראל בצלאל סמוטריץ' הופך לפתע לשר אוצר ליברלי. אבל בואו לא נתבלבל. מדובר בספין, בתרגיל, בתחפושת רשלנית למדי, כאילו הוזמנה בבהילות מעלי אקספרס שבועות בודדים לפני חג הפורים, כמובן בפטור ממע"מ. לא ספין רפורמת החלב, ולא ספין הגדלת הפטור על יבוא אישי, ולא ספין יכול להיות פה זול יותר– כל זה לא יהפוך את שר האוצר, שר האוצר הכי כושל בתולדות המדינה, לשר אוצר ליברלי. בצלאל סמוטריץ' הוא לא שר אוצר ליברלי, לא במעשים שלו ולא בתפיסות שלו. שר אוצר ליברלי לא פוגע בעצמאות מערכת המשפט ולא מפרק את הדמוקרטיה הישראלית; שר אוצר ליברלי לא מתערב באופן מסוכן וחסר אחריות במדיניות המוניטרית של בנק ישראל; שר אוצר ליברלי לא מזלזל בהחלטות של סוכנויות הדירוג; שר אוצר ליברלי לא תומך בחוק ההשתמטות; שר אוצר ליברלי לא מפטם את רשתות החינוך שלא מלמדות מתמטיקה, אנגלית ומדעים; שר אוצר ליברלי לא מעודד את תרבות הקצבאות בקרב עשרות אלפי בחורים צעירים שמסרבים להשתלב בשוק העבודה; שר אוצר ליברלי לעולם לא יקדם מדיניות שמביאה את מדינת ישראל לצמיחה שלילית, לצניחה של ממש בדירוג האשראי ולשיא של כל הזמנים בכספים הקואליציוניים; ושר אוצר ליברלי לא פוגע, לא פוגע בעסקים הקטנים, שהם הלב הפועם של הכלכלה שלנו. הציבור רואה הכול, הציבור מבין הכול, והציבור ישלח את שר האוצר הכושל הזה ואת הקואליציה הכושלת הזאת הביתה. תודה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

יאללה, הביתה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, שלוש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, חבל שהשר זרק את הדברים שלו ויצא מהאולם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ככה הוא תמיד.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פתאום הוא דואג לאזרחים. שמעתם על דבר כזה?

קארין אלהרר (יש עתיד):

מה הוא אומר?

קריאה:

מי זה?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בשבוע שעבר הוא התנער מהאחריות שלו כשר בכיר בממשלה, ואמר: מה זה קשור אלינו? מה אנחנו אשמים? מה אנחנו אחראים שהערבים הורגים אחד את השני? אבל פתאום עכשיו הוא מדבר על אחריות לאזרחים ודאגה לאזרחים. אז כבוד השר, שתבין, דאגה לאזרחים – ברוך השם, כולם יכולים להתלבש ולא לקנות מחו"ל. אבל דע לך שישנם ילדים שרעבים לחלב, בקבוק חלב; דע לך שישנן משפחות שלא מרשות לעצמן לקנות פירות; דע לך שבשר הוא כבר מוצר שאינו בר השגה. אז בזה אתה צריך לדאוג – אתה וכמובן שר הכלכלה, שנכנס לאולם עכשיו – לאזרחים. אז יום למוחרת שהוא אמר לי בוועדת הכספים – זה לא האחריות שלנו, מה אנחנו קשורים לזה שאתם הורגים אחד את השני – יום למוחרת שוטר הרג בחור בכפר כאבול. אז מה הקוטביות הזאת? איך אתם יכולים לחיות בדיסוננס הזה? איך? תגידו. תיקחו עמדה אחת מוסרית, לפחות כלפי עצמכם, שתהיו באותו כיוון, באותה גרסה. אני שמעתי את הדברים שלו וממש בא לי לצחוק. הוא חוסך לבעלי העסקים מס הכנסה. כבודו, לא תהיה להם הכנסה כדי לשלם מס הכנסה, לא תהיה להם הכנסה. מה אתה חוסך להם? אתה הורס להם את הבית (אומרת בערבית:). אני רוצה להגיד: אינשאללה, שיבואו ימים יותר טובים, שאין לנו כאלה שרים שרק דואגים לאינטרס האישי שלהם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אף היא איננה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – מוותר; חברת הכנסת דבי ביטון – אף היא איננה; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – עוד נסער מהנאום הקודם; חברת הכנסת מירב כהן – איננה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – איך פספסתי אותו? חברת הכנסת יסמין פרידמן; אני אהיה יותר מהיר – מאיר פרוש - - -

קריאה:

איננו.

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; יוראי להב הרצנו – אף הוא איננו; מיקי לוי – אף הוא איננו, נדיר; חבר הכנסת חמד עמאר – אף הוא איננו. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה אדוני. הפכת את הדיון למעניין, שברת את - - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

אכרם אתה בעד או נגד?

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אני באמצע, אני כמו האו"ם.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, לפני בערך שבוע וחצי התארחתי בתוכנית ברשת ב', תוכנית מיוחדת של ערן זינגר ואימאן קאסם סלימאן על נושא ארגוני הפשע, הפרוטקשן והרציחות במגזר הערבי. שם אני טענתי, בין היתר, שיש הגבלה לאנשי המשטרה, ששמעתי אותם, שאומרים שהם לא מצליחים בלי הטכנולוגיה המתקדמת ובלי הרוגלות לגלות את הרציחות ולעצור את כל הרוצחים שממאיסים עלינו את החיים בכל יישוב ובכל מקום. אני שמעתי כאן בכנסת את אייל הררי, אחד הקצינים הבכירים בצפון, שאמר את אותם הדברים: אנחנו לא יכולים להילחם לבד בפשיעה, אנחנו זקוקים לטכנולוגיה הזאת, אנחנו זקוקים לעזרה מהפרקליטות. אחרי שאני אמרתי, גם בריאיון שלי, שהיועצת המשפטית כובלת את ידי קציני המשטרה, כמובן שהחברים לא אהבו את זה. אבל הופתעתי שאחרי יום המפכ"ל הקודם, קובי שבתאי, עלה לשידור ודיבר כמעט חצי שעה, ואמר שאחד המכשולים שלהם בגילוי הרציחות והעמדת הרוצחים לדין, הוא בזה שהיועצת המשפטית לא מאפשרת להם להשתמש בטכנולוגיה וברוגלות. אני אמרתי, אולי אני מכיר את קובי שבתאי הרבה שנים. הוא לא פוליטיקאי, הוא לא שייך לא לשמאל ולא לימין, הוא אזרח ישראלי, שומר חוק, שבאמת רצה לתת את כל-כולו למען מדינת ישראל ולמען ביטחון ישראל. אבל אחרי יום אני רואה שגם קצין דרוזי, רוני פארס, שהוא מפקד מרחב מנשה, גם עולה לשידור ואומר: יכולנו למנוע את הרצח הכפול באום אל-פאחם, כאשר נרצחו אב ובנו. אם הייתה לנו הטכנולוגיה המתקדמת, יכולנו באמת להילחם בזה וגם למנוע את הרצח. אני אומר, תראו, חברים, עכשיו התבשרנו שנעשה עוד רצח בכפר שבלי שבגליל התחתון, לפני כשעתיים-שלוש. בכל פעם שאנחנו עולים ומדברים כאן, כאילו אנחנו פותחים פה לשטן, ובכל יום יש רצח. לכן אני אמרתי ואני חוזר על זה – לפני חודשיים כאן אמרתי שקודם כול צריך לעשות ועדת חקירה בצבא: איך נעלמו 250,000 כלי נשק ואף אחד לא עמד לדין, ואף אחד לא נתן את הדין בפני החוק בישראל? זה רק בצבא. ישנם עוד 150,000 כלי נשק שנקנו בשוק השחור, והם מגיעים לכל בית. והנשק הזה לא יודע להבחין בין ערבי לבין יהודי, בין שמאל לבין ימין, בין אשכנזי לבין ספרדי. אנחנו כולנו נמצאים באותה קלחת. ולכן עלינו להקים, אדוני היושב-ראש, ועדת חקירה פרלמנטרית - -

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

- - בשיתוף השב"כ, בשיתוף משרד המשפטים, בשיתוף המשטרה, כדי שבסופו של דבר אנחנו נעשה ולא רק נדבר. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי – מנוע מלנאום כרגע.

רון כץ (יש עתיד):

למה? אולי תגיד כמה מילים?

היו"ר יעקב מרגי:

מוותר, מוותר. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אף היא איננה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – איננה נוכחת. חבר הכנסת איימן עודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רק אדגיש שחמאס הוא חלק מהעם הפלסטיני. הוא אמר את הדבר הזה, האיש הזה, התומך טרור הזה, אמר: חמאס – חלק מהעם הפלסטיני.

היו"ר יעקב מרגי:

עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

האיש הזה הולך להיות היועץ של הרשות הפלסטינית.

היו"ר יעקב מרגי:

רגע, נאפס, רגע. נא לא להפריע כרגע. שלוש דקות לרשותך, בבקשה, אדוני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אתמול בלילה ביקרתי יחד עם ד"ר ג'מאל זחאלקה, יו"ר ועדת המעקב, אצל המשטרה הפלסטינית. נפגשנו עם מפכ"ל המשטרה הפלסטינית עלאם א-סקא. רצינו להבין איך המשטרה הפלסטינית מצליחה והמשטרה הישראלית לא מצליחה, ביקשנו את הנתונים.

טלי גוטליב (הליכוד):

כי פשוט המשטרה הפלסטינית מחסלת את - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב -ראש, קיבלנו. כבוד היושב-ראש, קיבלנו את הסטטיסטיקה.

היו"ר יעקב מרגי:

אסור להציג, אסור להציג. אתה יכול לדבר, בלי להציג מוצגים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, לא. הסטטיסטיקה של שנת 2025.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, אסור לו, אסור לו.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא לא מציג, הוא לא מציג.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בשנת 2020 נרצחו בגדה המערבית 44 נשים. 2021 – 41; 2022 – 50; 2023 – 47; 2024 – 50; 2025 – 45. בגדה המערבית יש שלושה מיליון פלסטינים, נרצחו 45. במדינת ישראל יש מיליון ו-750,000 ללא ירושלים המזרחית וללא הגולן, ונרצחו 252.

טלי גוטליב (הליכוד):

פשוט כי הרשות הפלסטינית מחסלת את הרוצחים - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כלומר, בגדה המערבית 1.5 לכל 100,000, ובתוך מדינת ישראל, 14.4 לכל 100,000. שאלתי אותו: האם אתם מצליחים להגיע לעבריינים ולרוצחים? אז נתן לי את הסטטיסטיקה: 91% פיענוחים, 91% פיענוחים.

טלי גוטליב (הליכוד):

כי הרשות הפלסטינית מחסלת את הרוצחים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מה אחוז הפיענוחים בתוך מדינת ישראל? 15%, 15%. בגדה המערבית – 91%.

טלי גוטליב (הליכוד):

היא מחסלת את הרוצחים. הרשות הפלסטינית באה אל הרוצח ויורה לו בראש.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, חברת הכנסת טלי גוטליב. שמענו, תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שאלתי אותו על הסים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

יורה לו בראש.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - על בן אדם שקונה סים לטוקמן, ורוצה להתקשר ולאיים על אנשים. הוא אמר לי: אין דבר כזה שהוא יקבל סים בלי שהוא ישאיר את השם שלו ואת תעודת הזהות שלו, מספר תעודת הזהות שלו. בתוך מדינת ישראל אפשר לקנות סים ללא כלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמה שקרים, כמה שקרים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

ודרך הסים הזה מתקשרים, מאיימים, מגדפים, מקללים, אומרים: אנחנו נבוא אליך, וזורקים את הסים וזהו. אף אחד לא עוקב. יש לנו הצעת חוק שכל מי שרוצה לקנות סים, שישאיר את השם שלו ואת תעודת הזהות שלו. למה הממשלה מסרבת לזה? אנחנו רוצים תשובה. למה אמרתי את כל זה? כי זו לא תרבות - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

שהשב"כ - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אין הבדל בתרבות בין קלקיליה לבין טול כרם לבין טייבה, קלנסווה וטירה. הם חיו ביחד מאות אלפי שנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

זאת תת-תרבות. זאת תת-תרבות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זו לא תרבות, זו מדיניות. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, גברתי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

איך יכול להיות שהיא מדברת כל הזמן ואין, אין קריאה ראשונה, שנייה שלישית?

טלי גוטליב (הליכוד):

הם תת-תרבות, הם תת-תרבות. הם תת-תרבות.

היו"ר יעקב מרגי:

כי ראיתי שאתה מסתדר עם זה. אם היית אומר שמפריע לך, הייתי משתיק אותה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה לשמוע אותך אומר - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תסתמי את הפה שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד לי "תסתמי את הפה". לך להיות יועץ של הרש"פ, כי זאת העבודה הבאה שלך.

קריאה:

של חמאס.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, בבקשה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

ככה שמעתי. נכון? הוא לא מכחיש. אתה תומך טרור, פה בכנסת.

קארין אלהרר (יש עתיד):

למה לצעוק?

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה רגע להסביר לכם למה, אדוני שר האוצר, אתה לא עושה כלום ליוקר המחיה במה שאתה עושה היום. באמת אני מודה לך, מודה לך שעכשיו אתה הופך אותי ליותר בזבזנית. למה אתה הופך אותי ליותר בזבזנית? כי אם עד עכשיו הזמנתי ב-Shein שמונה חולצות לבנות בחודש, נגיד, כי זה עולה נגיד 39 שקלים ויש לי קוד קופון, אז עכשיו אני יכולה להזמין בכפול. מה הקשר בין 20 חולצות לבנות מ-Shein ליוקר המחיה? כלום וגורנישט. אתה יודע למה? כי אני לא יכולה להזמין מחו"ל לא אבקת מרק ולא טונה ולא אוכל. וזה גם לא עוזר לי לחסוך במיסים. זה לא מוזיל את הגז של המזגן, זה לא מוזיל את המיסים במדינת ישראל, זה לא עוזר לי בסופר. אז נכון, אתה מקל עליי להיות בזבזנית ולקנות פיצ'פקעס מיותרים שאני לא צריכה.<< אחרי_כן >> (אחרי כן מא) << אחרי_כן >> רוב הדברים שאני קונה ב-Shein הם אחלה - - -

רון כץ (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

רוב הדברים שאני קונה ב-Shein, באמת הם אחלה – ממילא לועגים עליי, אבל אני מאוד מחבבת את זה – אבל זה מיותר. בין זה לבין יוקר המחיה אין כלום ושום דבר, ולמה? כי הבזבזנים כמונו, שקונים ב-Shein, וב-Temu ובעלי אקספרס וכו', עושים את זה כי יש לנו את הנטייה שלנו לקנות באינטרנט כל מיני דברים, בסדר? לא רק שזה לא גוזר עליי משמעת עצמית, נגיד אם אני לחוצה בכסף – להפך, קל מאוד לקנות. הרכישות הללו הן רכישות מאוד קלות, וזה גורם לבזבזנות אצל כל משפחה. ולמה את כל זה אני אומרת, אדוני השר? בגלל שאני, בשונה ממך, אדוני שר האוצר, לא חושבת שכל החוכמה בידיים שלי, אז שמעתי והקשבתי להרבה מאוד אנשים. אז קודם כול אני נותנת אותי כדוגמה. אחלה, בסדר, אז אני אקנה עוד איזה נעלי בית ורודות מ-Shein, ועוד ציפורניים להדבקה ועוד חצאית שחורה. מהמם, באמת, וואו, תודה. באמת תודה. עכשיו אני אגיד לך יותר מזה, אדוני השר. מה אתה כן עושה? במי אתה פוגע? כי אתה אומר לי: אני רוצה לשבור מונופולים של הרשתות הגדולות. אני לא רוצה להגיד "קשקוש" כי זה מליאת הכנסת, אבל אין לי מילה אחרת. אני אגיד לך למה זה קשקוש: מי שקונה באינטרנט כמוני, לא הולך לקניון וקונה בזארה. אני לא אקנה חולצה ב-250 שקל, מה אני, פראיירית שלהם? באמת. אני גם לא קונה מותגים, אני לא אדם של מותגים, כי אני אדם שקונה ב-Shein ובעלי אקספרס ובדברים זולים. אז מה זה נותן לי? זה לא משפיע כהוא זה על הרשתות הגדולות, זה לא משפיע על המותגים ועל מותגי היוקרה. לא. במי זה כן פוגע? זה פוגע בחנויות, בעסקים היותר-קטנים, ולמה? כי עוד איכשהו יש חנויות, לדוגמה, בעיר שלי, בגבעת שמואל – אחלה חנויות, עם מחירים אחלה, לא של מותגי יוקרה, אלא כאלה שאני אלך ואטרח לקנות ברשתות זולות, כי באמת זה לא הרבה יותר יקר מחו"ל ויש משהו נורא נעים בלראות את הסחורה בעין. אבל אם הכול יהיה כל כך הרבה יותר זול בחו"ל אז אני לא אטרח ללכת לחנויות.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, אני מסיימת בעוד דוגמה אחת ברשותכם. אז במי אנחנו פוגעים? למה אנחנו פוגעים בחנויות - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בגלל שקארין נהנית אז אני אאפשר לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, תנו לי שנייה. למה אנחנו פוגעים בחנויות הרחוב? מישהו הולך פה בביאליק, ברמת גן, או כל אחד ברחובות שלו, שהמחירים הם הגיוניים, אולי קצת יותר יקרים? אני אומרת פה, אם אנחנו רוצים להוזיל, בוא תן את ההיתר הזה לחנויות, לסוחרים פה בישראל - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בקיצור, את תצביעי נגד?

טלי גוטליב (הליכוד):

רק רגע. בואו פה, בישראל. מה שאני עושה, לשאלת השואלים – בגלל שאני מאוד מכבדת את ראש הממשלה אני פשוט לא אצביע. ושתבין, זה להפר משמעת קואליציונית, ואני לא עושה את זה. ואני לא עושה את זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יישר כוח.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מגיע לי יישר כוח, כי יישר כוח היה מגיע לי אם הייתי מצביעה נגד. אני לא מצביעה ונמנעת מפאת הכבוד הגדול שאני רוחשת לראש הממשלה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואני אומרת פה שלא היה לי ספק – אין לי ספק שאם יו"ר הקואליציה שלי, שיודע לנהל פה את הקואליציה בצורה מופתית, היה מתערב בישיבת הממשלה, לא הייתה פה משמעת קואליציונית, לצערי הרב.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, שש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכן אני אומרת, חבר'ה, מי ששאל את עצמו אם אני מחליפה בגדים – כותבים עליי שאני לא מחליפה בגדים – הינה, בבקשה, עכשיו יהיו לי לא עשר חולצות לבנות, יהיו לי 20.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד.

מאיר כהן (יש עתיד):

מדויקת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה לא דיברת על הנעליים?

היו"ר יעקב מרגי:

את יודעת כמה מחמאות קיבלת תוך כדי הנאום?

טלי גוטליב (הליכוד):

הנעליים – 70 שקלים עם קוד קופון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

1,500 שקל.

היו"ר יעקב מרגי:

שלוש דקות לרשותך, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אושר, אתה מצביע נגד?

היו"ר יעקב מרגי:

מכובדי, סגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עצם המחשבה על הקמת רשות חינוך נפרדת לבדואים בנגב היא מחשבה עקרה. צורת חשיבה זו משקפת בדיוק את האופן שבו הממשלה הזו רואה את אזרחיה. (אומר בערבית:) אנחנו חלק בלתי נפרד מהחברה כולה, ואנחנו חלק בלתי נפרד מהחברה הערבית השורשית, חברה שהעמידה כ-25% מרופאי המדינה, כ-50% מהרוקחים שלה ואלפי אנשי חינוך המשתלבים בכלל המערכות. האם אתם באמת סבורים שנעביר המלצה כזו בשתיקה? האם אתם מעלים על דעתכם שנחזור על כישלונות העבר? שנשוב לימי הממשל הצבאי ולמדיניות הפרד ומשול? אל מול הנסיבות האלו ניצבת המציאות הכואבת בשטח: 11,000 מורים מוסמכים בחברה הערבית יושבים בבית ללא תעסוקה ועימם 7,000 בוגרי מקצועות פארה-רפואיים שמשוועים להשתלב בשוק העבודה ונהדפים. במקום לנצל את ההון האנושי המזהיר הזה לטובת כלל הציבור, אתם בוחרים בבדלנות. אתם טועים ואתם שוגים באשליות. אני רוצה להגיד כמה מילים גם בשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תחת אחריות משרד החינוך. נמשיך תחת מטריית משרד החינוך, אחריות שלו (אומר בערבית:). תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב – איננו; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. בבקשה, גברתי. שלוש דקות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני התלבטתי. נכון, דובר על יוקר המחיה, וזה דבר חשוב, אבל אני רוצה לספר לכם מה שקרה לי היום בוועדת הבריאות. זימנתי דיון בוועדת הבריאות בנושא של אמבולנסים פרטיים. יש הרבה תלונות שבמשרד הבריאות מקשים עליהם. יש מחלקה כזו שמטפלת ברישיון של האמבולנסים. במחלקה הזו יש שני עובדים – כמובן, יש מעליהם, אבל שני עובדים. שני עובדים, שימו לב - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך, על חשבוני, בגלל הזקן הלבן. שנים הלנו על כך, על הסחבת, על הקושי הזה - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל אתה נותן לי עוד זמן?

היו"ר יעקב מרגי:

כן, כן, אני אתן לך, על חשבוני. אני חושב שהדבר הנכון ביותר לעשות זה להקים רשות רישוי בתוך משרד הבריאות, אבל לא מתוך התקנים – שתתעסק רק ברישוי. אנחנו רוצים אישור משרד הבריאות, ובסוף שמים רופאה אחת או פקיד אחד על נושא מסוים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, הלוואי שזו הייתה רופאה, תקשיב.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אני אוסיף לך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, תקשיב, אני מזמנת את הדיון, משרד הבריאות לא הביא נציג אחד, אחד, פקיד אחד לא היה, כי הם אמרו שהדיון הוא פרסונלי. אבל מה לעשות שהייתה שם נציגות של אמבולנס חנא, אמבולנס נגב, אמבולנס חיאת משפרעם. היו עוד נציגים. היה אמבולנס דידי מריזאן, שבעצם הוא היה הראשון שסיפר לי את סיפור המעשה. אתה מכיר את זה שיש אמבולנסים שמטיסים חולים? מכירים, נכון? אוקיי, יש חברה נורא מפורסמת שנקראת IMA. ראו זה פלא, שני פקידים שמחליטים על הרישיון שנותנים לאמבולנסים, הם גם עובדים שלהם בעבודה פרטית. הזוי. שאלתי: האם הם ענו על הטפסים של ניגוד עניינים? לא. האם הם מילאו את הטפסים? לא. האם את, ד"ר הגר מזרחי, בדקת? אני צריכה לבדוק, אני לא יודעת – אבל את אמורה לחתום על הטפסים, לא תזכרי דבר כזה חשוב? אז, שימו לב, הגברת קטיה קיל, שהיא בעצם מנהלת תחום פיקוח ורישוי אמבולנסים, היא גם עושה שימוע למי שמבקש רישיון, כי היא צריכה לדאוג לחברה הפרטית שהיא עובדת אצלה. אז אמרתי: רגע, אולי יש מנהל מעליה. הלכנו למנהל, קוראים לו אודי גילברשטיין, תתפלאו, גם הוא עובד בחברת IMA, הוא פרמדיק.

היו"ר יעקב מרגי:

אתם יודעים כמה פעמים אמבולנסים תקועים בנמל באשדוד בגלל שלא חותמים את החתימה הזאת?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני רוצה שתבינו את הדבר ההזוי הזה. משרד הבריאות לא הסכים להגיע כי הוא יודע שיש פה עבירה פלילית.

היו"ר יעקב מרגי:

תעשי עוד דיון, תזמיני את המנכ"ל. שהמנכ"ל עצמו יבוא.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יתרה מזו, למרות שהם הלכו לבית המשפט ובית המשפט אמר להם: תשבו, תסכמו איתם, היא עשתה להם שימוע. זאת, הפקידה שבעצם עובדת גם בחברה פרטית שמתחרה בחברה הזו, עשתה להם שימוע ואמרה להם: תורידו את התאורה מעל הגג של האמבולנס. אמרה לי המנהלת הבכירה, ד"ר הגר: בואי נשב, אני אראה לך, יש טענות. מה מתברר? שבין החלטת בית המשפט לבין השימוע פתאום מצאו 14 תלונות. בדקו את התלונות, באף אחת מהן לא דובר על החברה הזו. אבל בינתיים לקחו להם את הפרנסה. לקחו להם את הפרנסה. עכשיו תקשיבו, אין נוהל, אין כללים, אין כלום. מצאת חן בעיניה – יש רישיון. לא מצאת חן בעיניה? טפס ללמפה. יתרה מזו, חברים יקרים, אם היא נוסעת באמבולנס לחו"ל, אתם יודעים, אמבולנס מוטס, אין מי שיחליף אותה. ואם העזת להגיד: למה היא לא נמצאת – טראח, שמונה חודשים תמתין.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שמונה חודשים תמתין לרישיון. חברים יקרים, בדיון הקודם – שנייה – לפני שנה וחצי, היא נתנה את הנתון - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא. אני מוכן בתנאי אחד. השאלה היא מה את הולכת לעשות עם המידע הזה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רגע. קודם כול, כבר הוכן מכתב לנציבות: אני רוצה לדעת אם יש ניגוד עניינים, האם היא חתמה על טפסים, מתי היא חתמה על הטפסים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עבר הזמן.

היו"ר יעקב מרגי:

כמה זמן?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

עודד, תירגע. כמה זמן היא חתמה על הטפסים – קיבלתי אישור, יש לי שאלה – לפני כמה זמן היא חתמה על הטפסים? אני מהמרת פה שאין טפסים, היא לא ביקשה לחתום על ניגוד עניינים, יש פה עבירה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, קטי. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יש פה אישה שגוזרת גזר דין מוות על חברות שרוצות בסך הכול להתפרנס ופוגעת בחופש העיסוק שלהן. ומשרד הבריאות צריך לתת את הדין על כך.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני לא ארפה – עוד דיון ועוד דיון ועוד דיון, עד שהאישה הזאת תפוטר. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. בבקשה, גברתי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם מאמינים?

היו"ר יעקב מרגי:

אני המום שאתם עוד מופתעים. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שהשר התורן הוא שר החינוך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא יצא לשירותים.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה לברך את השר קיש על זה שעל פניו מספרים לנו שסוף-סוף ילמדו בבתי הספר חינוך פיננסי. אחרי שאני הגשתי כמה פעמים הצעות חוק בנושא והפילו את זה, והשר הבטיח לי: את תראי שזה יקרה. אז אני שמחה לשמוע. אני חושבת שזה בדיוק העיתוי להציע, אדוני היושב-ראש, איזה שאלות תשאלו את התלמידים שלנו בקורס הזה לחינוך פיננסי. אז הינה, יש לי כמה שאלות שאפשר יהיה לשאול אותם. תלמידים יקרים, כמה כסף עולה חייל מילואים מול חייל סדיר? כמה כסף נדרש לכל משפחה בישראל כדי לסבסד משפחה אחרת ללא השכלה ושבן הזוג בה לא עובד כל ימי חייו? שאלה נוספת בקורס החינוך הפיננסי של מדינת ישראל: באיזו מדינה עדיף להשקיע את הכסף שלך, בדמוקרטיה עם בתי משפט עצמאיים, שכשיש סכסוך אזרחי אתה תוכל לסמוך על הפסיקה שלהם כמקצועית ולא מושחתת, או כשבתי המשפט הם שבירים ולא עצמאיים? שאלה נוספת לתלמידים שלנו – איך הייתם מתנהלים במשק בית כשיש לכם ימים מאתגרים, כשיש חובות, כשיש הוצאות? ועכשיו, תלמידים יקרים, תשליכו את זה כשיש לכם, למשל, מדינה במלחמה – איך היא אמורה לנהל את הכסף שלה? האם היא אמורה להדק את החגורה, האם היא אמורה לצמצם, או למשל, להיות בשיא של כספים פוליטיים ומגזריים? עוד שאלה לתלמידים שלנו בקורס חינוך פיננסי; במדינה שאתם רוצים לחיות בה, האם הייתם רוצים שאת כספי המיסים שלכם, אחרי המלחמה ישימו בשיקום הצפון, בשיקום הדרום, או בפוליטיקה? שאלה נוספת: אתם יודעים, תלמידים יקרים, שיש בארץ גוף שנקרא קרן העושר, שהוא נועד עבורכם לדורות הבאים. צריך להשקיע את זה במנועי צמיחה, בדברים שייתנו לכם כסף בדורות הבאים. אז מה אתם חושבים על זה שהכסף הזה הלך לכל מיני מוסדות תורניים? חבריי התלמידים, מהי ההשקעה המשתלמת בישראל, להיות עובד ומשרת או להיות שייך למגזר שהוא חלק מהממשלה הזאת, שפשוט מממנים אותו על חשבונכם? שאלה נוספת לתלמידי ישראל: באיזה שלב יצטרכו להעלות לכם מיסים כדי לממן, בשלב שנגיע אליו, כ-50% מהאוכלוסייה שלא עובדים? כמה כסף זה עולה לכם? כמה ריבית זה עולה לכם בגין הלוואות חריגות שלוקחת הממשלה הזאת? כמה שנים אתם, תלמידי ישראל, תשלמו את הריבית הזאת? ושאלה אחרונה, מה זה מס חכם, מה זה מס טיפש?

היו"ר יעקב מרגי:

מזל שזו אחרונה, כי תם הזמן.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן. מה זה מס חכם, מה זה מס טיפש? האם, למשל, מס שמטילים עליכם כדי לממן לימודים בלי לימודי ליבה והשתמטות - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - או למשל, מס סוכר? מהם מנועי צמיחה? אז באמת אני רוצה לברך את תלמידי ישראל שהולכים ללמוד סוף-סוף חינוך פיננסי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. יש לך בחוק הבא עוד - - -

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רק שואלת את עצמי בנאום מה תהיה המסקנה שלהם כאשר הם ילמדו את כל החומר לגבי המדינה הזו. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

הודעה למזכירות הכנסת. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, הצעת חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת עודד פורר – מוותר; חבר הכנסת ירון לוי – אף הוא איננו. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך, גברתי.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עומדת כאן היום, אני לא יודעת אם אני יותר כועסת או מיואשת. השבוע אנחנו מציינים שנתיים, שנתיים מאז שהיימנוט, ילדה בת 11, נחטפה והאדמה פשוט בלעה אותה. זה היה ב-25 בפברואר 2024. שנתיים שההורים שלה לא ישנים בלילה. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה שנתיים שלמות של סיוט מתמשך, של חוסר ודאות שקורע את הנשמה. תקשיבו לזה: ההורים מחכים, כל פעם הדלת נפתחת – אולי היימנוט דופקת בדלת ופותחת וחוזרת הביתה. כשהיימנוט נחטפה היא הייתה בת 9. המשפחה, ההורים, עדיין מחכים לה. איפה המדינה בכל הסיפור הזה? איפה המשטרה? איפה השב"כ? שנתיים אין להם קצה חוט, כלום, נאדה. במדינה הקטנה שלנו, מדינת הייטק ומודיעין הכי טוב בעולם, ילדה נעלמת, ואף אחד לא יודע איפה היא. זה לא נתפס. הילדה הזאת, עדיין אף אחד לא יודע איפה היא. אל תטעו, זאת לא רק טרגדיה של משפחה אחת, זה יכול לקרות לכל משפחה. היימנוט יכולה להיות הילדה של כל אחד ואחת מאיתנו. הילדה שאתם חושבים עליה, הילדה שאתם בבוקר לוקחים אותה לגן, למעון, לבית ספר; גם אחיינית, גם נכדה היא יכולה להיות. זה כישלון צורב, זה כתם שלא נשכח אותו לעולם. זו אחריות שלנו. חבריי חברי הכנסת, כמה מכם הסתכלתם בתמונה של היימנוט? כמה מכם באמת אמרתם: אני צריך לעשות משהו. כמה מכם שמתם את התמונה של הילדה בלשכה שלכם? להבדיל, כשהיו חטופים, איך כולנו – זה היה בצדק, היה צריך להיות – איך כולנו התגייסנו. אבל הילדה היימנוט, ילדה למשפחה של עולים חדשים, למשפחה שמתקשה בשפה, בתרבות, החברה אכזרית, היא לא מושיטה להם את היד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גם אותה חטפו, צגה.

צגה מלקו (הליכוד):

בצדק. היימנוט עדיין, אנחנו יודעים שהיא נמצאת, אבל באיזה מקום? שנתיים המשפחה נשארה לבד במרכז קליטה בצפת, כולם עברו לדיור קבע. אבל מה, החברה הישראלית, ערבות הדדית – איפה הערבות? ערבות כלפי מי, חבר'ה? האם מדובר רק באוכלוסיות מסוימות, ערבות?

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

צגה מלקו (הליכוד):

דרך אגב, לא רק היימנוט, אדוני היושב-ראש. גם הנער מוישי, בן 14, נער חרדי, אף אחד לא יודע איפה הוא.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

צגה מלקו (הליכוד):

איפה האחריות שלנו, חבריי חברי הכנסת? לפחות לדבר עליהם, אולי להביא למודעות, אולי לשים את התמונה שלהם בלשכה שלנו, אולי בתחנות אוטובוס.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. זעקתך נשמעה.

צגה מלקו (הליכוד):

זו בושה, חבריי. זה מדיר שינה. זה יכול לקרות לכל אחד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג – איננו. חבר הכנסת ואליד אלהושאלה, ברוך הבא, אדוני. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מגיע לכאן ראש הממשלה לדיון של 40 חתימות על מנת לענות לחברי הכנסת כאן מהאופוזיציה על נושאים שקשורים, כל אחד והסוגיות שלו. אבל הוא לא נותן תשובות גם בהקשר שחברי הכנסת הערבים פונים אליו בעניינים שלהם ובנושא הקשה ביותר אצלנו בחברה הערבית, הפשיעה. מי אמור לתת תשובות, אדוני היושב-ראש, כאשר ראש הממשלה מגיע לכאן ועולה לפודיום ואומר: יש נושאים יותר גדולים? אבל מה עם הפשיעה בחברה הערבית? בשבוע האחרון רצח בטמרה, באום אל-פחם, בלקיה, באום אל-גנם היום. ואין תשובות. ראש הממשלה נותן גיבוי אוטומטי גם לשר בן גביר וגם לשר סמוטריץ' – הראשון שעומד בראש המשרד לביטחון לאומי, אבל לא נותן תשובות, לא נותן פתרונות, לא עוצר את הדימום ביישובים הערביים. 57 נרצחים מתחילת השנה, מעל 900 נרצחים במשמרת שלו, ואין דין ואין דיין במשמרת של נתניהו. בממשלה של נתניהו לא נותנים תשובות, אין חשבון. יש לנו מקסיקו כאן, ולאף אחד לא אכפת מהדם – כל יום אנחנו סופרים נרצחים בחברה שלנו. הממשלה הזאת לא דואגת לשום אזרח ערבי. אנחנו רואים הסתה פרועה גם כלפי אזרחים ערבים, ואנחנו רואים שהשליחים שלו והפקידים שלו בדרום חורשים את האדמות שלנו. אבל אני רוצה להגיד לכולם שהשורשים שלנו נטועים באדמה שלנו. אי-אפשר להזיז אותנו מהאדמה שלנו. אנחנו רוצים שראש הממשלה יקבל החלטות לכלל אזרחי המדינה, ויפסיק את מסע ההסתה, ויפסיק את החרישות בנגב, ויפסיק את ההריסות בנגב, ויפסיק את הדימום ואת הרציחות בחברה הערבית. לא יכול להיות שהאנרכיה משתוללת ושום דבר לא מתקדם בעניין הזה. לא עוצרים את הדימום ברחובות שלנו. לכן מוטב היה שראש הממשלה יעלה לכאן וייתן תשובות לאזרחים הערבים. הוא לא יכול להתנער מהאחריות שלו. הוא לא יכול לתת גיבוי, להמשיך לתת גיבוי, לשר הכושל, לשר הפשיעה בן גביר. הוא צריך לפטר אותו באופן מיידי ולדאוג לכך שתהיה משילות ויהיה חוק וסדר וכל הרציחות בחברה הערבית ייפסקו. הוא יכול לעשות את זה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים, תם הזמן. תודה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל מכיוון שהם מחשקים אותו פוליטית הוא לא מסוגל. חלש.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברת הכנסת שלי טל מירון – איננה. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה לא מסוגל להגיד לערבים: תביאו את הנשק? תביאו את הנשק, אנחנו לא רוצחים לפרנסתנו. תביא את הנשק. למה אתם מפחדים להגיד לערבים להביא את הנשק? תביאו את הנשק. פה זה לא המערב הפרוע, ולא יורים בכל אחד פיו פיו כל היום. כל היום, טק, טק, טק, טק. כל היום. מה זה?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

- - - המשטרה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

תביאו את הנשק. תביאו את הנשק, תפסיקו לרצוח.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, אפילו אביחי בוארון מבקש סעד. בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר. השר כושל, לא כושל. מתי תגיד בפה שלך "לא תרצח"? מה זה? מה זה?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר יעקב מרגי:

אתם רוצים לדבר – בפרסה יש כורסאות נוחות, וגם כוס קפה. טלי, תודה. תודה.

קריאה:

הם רוצחים ואנחנו אשמים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, רציתי לשאול מתי הם יגידו, אבל אז נזכרתי שאין בקוראן "לא תרצח".

היו"ר יעקב מרגי:

הוא שמע, הוא שמע. טלי, דיברת שש דקות למעלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

קוראן שלם ואין "לא תרצח". אין. אין "לא תרצח" בקוראן.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. תתחיל.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחבריי חברי הכנסת, היה ראוי שוואליד אלהואשלה, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, שהיה פה לפניי – לא על זה תכננתי לדבר, אבל במילה אחת – היה קורא יחד עם כל חבריו לבני המגזר הערבי, קודם כול, להחזיר את הנשק, נשקים, שיש בידם. להפקיד אותם בתחנות המשטרה הקרובות, להתפרק מנשקם.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק, נכון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כמעט הייתי אומר להתפרז מהנשק שלהם, מערמות הנשק, ממאות אלפי כלי הנשק. שחס וחלילה, חס וחלילה, אם לא נעשה את זה, לא ירחק יום והנשקים האלה יופנו לעבר אזרחי ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

זה לא פוטר אותנו מהחובה גם כן לאסוף את זה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה לא פוטר אותנו, אבל יש גם אחריות להנהגת המגזר הערבי על הדבר הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

כן, צווי חירום.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

עכשיו, עכשיו, אדוני היושב-ראש, הייתי מבקש - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

טלי.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חברת הכנסת גוטליב, הייתי מבקש לדבר על דברים שהם ברומו של עולם, אני בטוח שתסכימי איתי. אדוני היושב-ראש, ארבעה מנגנונים אני רוצה למנות בפניך, בפניכם, חבריי, מנגנונים שנבנו על מנת להותיר, כלשונו של חברי ארז תדמור, להותיר את השלטון בשמאל על אף שהימין שוב ושוב מנצח בבחירות. המנגנון הראשון – הוועדה למינוי דירקטורים. אדוני היושב-ראש, יושבת-ראש הוועדה למינוי דירקטורים מתמנית על ידי היועץ המשפטי לממשלה. הסגן שלה מתמנה על ידי היושב-ראש עצמו. יש שלושה חברים בוועדה הזאת.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מאחל לך שתהיה שר ותנסה למנות דירקטור.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

יש שלושה חברים בוועדה הזאת. אתה לא יכול למנות דירקטור, בוודאי לא כשאתה שר מהימין, מכיוון שיש רוב מוחלט – לא לחברי הוועדה – ליועץ המשפטי לממשלה. לא בהכרח גלי בהרב-מיארה, כל יועץ משפטי. אנחנו מדברים על 86 חברות ממשלתיות, 336 דירקטורים, והזרוע הזאת היא הזרוע הביצועית של ממשלת ישראל. ובכל זאת, בכל זאת, הזרוע הביצועית הזאת יושבת עמוק עמוק בשליטת הייעוץ המשפטי לממשלה. מנגנון שני – אני כבר לא אספיק – הוות"ת, הוועדה לתכנון ותקצוב של המל"ג. בשנת 1977, שבועיים ימים לפני שרבין מעביר את המפתחות למנחם בגין, הוא מחליט החלטת ממשלה, מקבל החלטת ממשלה בממשלת מעבר, החלטה 666. מה אומרת ההחלטה הזו? תוקם ועדת תכנון ותקצוב, והיא תקבל את הכסף הממשלתי לאקדמיה, והיא תחלק אותו בלי פיקוח ממשלתי, בלי פיקוח של הכנסת. הם פחדו מהצ'חצ'חים ומהרוויזיוניסטים, שינהלו את האקדמיה. אז הם הבריחו גם את הנכס הזה מחוץ לידה של ממשלת ישראל ומחוץ לידי המחוקק. אדוני, אני אבקש ממך עוד כמה שניות. המנגנון השלישי – תקציב התאגיד. תקציב התאגיד קבוע בחוק. תנסה לשנות את החוק, כל המוזות יתחילו לרעום. זו עוד אקס-טריטוריה תקציבית שהשמאל שולט בה באופן מוחלט, לא משנה כמה הימין ייבחר. המנגנון הרביעי – ואני אומר את זה בשיא הקיצור – הוועדה למינוי שופטים. הימין מנצח – אנחנו 3:6; הימין מפסיד – אנחנו 1:8. תמיד יהיה רוב לשמאל בישראל למנות את השופטים בבית המשפט העליון.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

יש עוד מנגנון אחד – אני לא אספיק למנות אותו, אבל רק בקצירת העומר – נציב המדינה. נציב שירות המדינה הוא זה שיושב בוועדה למינוי יועצים משפטיים, הוא או מי מטעמו. מי ממלא את מקומו של הנציב? הפקיד הכול-יכול גיל לימון יושב בכל הוועדה למינוי יועצים משפטיים בכל שדרות המדינה וצובע את המדינה בצבע שלהם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, הדרך ארוכה. הם בנו את המפעל הזה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ומ-1977 לא עשינו כלום.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הם בנו את המפעל הזה 50 שנה. בקדנציה האחרונה אנחנו מחזירים את המדינה לעם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה לא ייקח קדנציה אחת, נצטרך עוד קדנציה. ננצח את הבחירות ונחזיר את הכוח לעם. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברת כנסת הכנסת נעמה לזימי.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מה עשית? מה? עבר הזמן. לא למדת?

היו"ר יעקב מרגי:

מה קרה? מחר יש לך חוק, מה? מי זה השר שאישר לך אותו? אני לא מבין.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני לא יודעת. אני צריכה להיזכר.

היו"ר יעקב מרגי:

שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

לפני כמה ימים פרצה איזושהי סערונת עם אמירות מאוד גזעניות של - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אהוד ברק אחד - - -

נעמה לזימי (העבודה):

- - איזה אדם מָדְרוּבּ, שאני לא אזכיר - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, טלי.

נעמה לזימי (העבודה):

- - שהוציא עליי גם עכשיו סרטון נוסף, כי האובססיה קשה. אבל אני רוצה דווקא לדבר על הקואליציה הזאת והממשלה הזאת, שמגלמת בעיניי, באופן המובהק ביותר, תודעת עבד. קארין, בואי נדבר על תודעת עבד.

צגה מלקו (הליכוד):

את בדיוק תודעת עבד. את עבד של אהוד ברק. את לא מגנה. את בדיוק עבד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. צגה, תודה. תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה שתי דקות, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

את לא יכולה להגיד לקואליציה, את בעצמך. צבועה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. את תמשיכי לדבר, אני אחליט מתי לעצור. בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודעת העבד של הקואליציה הזאת שייכת בממשלה הזאת למזרחים ואשכנזים כאחד. מה שנקרא, קיבלו בשפע.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מדהים שאת מתחבקת עם אהוד ברק. את נושאת עיניים לאיש הבזוי הזה שרוצה אוקראיניות יותר יפות ממך.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודעת עבד זה מיקי זוהר, שאומר שצריך להוריד את המילה "טבח" מחוק הזיכרון ל-7 באוקטובר כי לא טובחים בנו.

צגה מלקו (הליכוד):

את עבד - - - צבועה.

נעמה לזימי (העבודה):

זה רק כדי להתחנף לבוס שלו. תודעת עבד זה דיכטר, שמוכן להצביע על חוק שיפרק את העליונות המודיעינית שלנו, חוק פלדשטיין – ראש השב"כ לשעבר – רק כדי להתחנף לנתניהו ולשרה נתניהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

שפחה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודעת עבד זה מי שנמצא כאן, שר החינוך, שמנופף כמו גרופי לנאשם בפלילים בבית משפט, במקום לומר לו: די לתקצב השתמטות.

טלי גוטליב (הליכוד):

באמת, מסכנה.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, קצת איפוק. קצת איפוק.

נעמה לזימי (העבודה):

שר חינוך בישראל.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו תמיד ידועים – נא לא להפריע. לא להפריע.

נעמה לזימי (העבודה):

תודעת עבד זה דודי אמסלם, שחושב שמאבק מזרחי זה לסדר ג'ובים לחברים שלו, ולא לדפוק על שולחן מול נתניהו ולומר לו: עכשיו אתה נותן את כל הכסף שצריך לסורוקה או שאני עוזב את הממשלה הזאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה סיפרו לאבא שלך - - - חיפה? ממשלת מעבר.

נעמה לזימי (העבודה):

תודעת עבד זה דרעי וגפני, שבשביל השרידות פוליטית של נתניהו הסכימו להקריב חטופים. אז באמת, תודעת עבד. תודעת עבד זאת גלית דיסטל, שהסוכן הקטרי יונתן אוריך - -

צגה מלקו (הליכוד):

את בושה - - -

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

די, לא להפריע. אני עובר לקריאות לסדר.

נעמה לזימי (העבודה):

- - כלא אותה במרפסת, והיא עדיין נאמנה למי ששומר עליו. תודעת עבד זה סילמן, שיוצאת כל היום על בנט כי היא מקווה שישכחו שהיא הייתה במפלגה שלו, יושבת-ראש הקואליציה של ממשלת השינוי. תודעת עבד זה ניר ברקת, שאמר שתהיה ועדת חקירה ממלכתית, בוודאי, והיום מצביע ותומך בוועדה פוליטית לטיוח האסון רק כדי שנתניהו לא יכעס.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מסיימת. הביביזם הוא ביצה טובענית. בעיקר ביצה טובענית שמטביעה את כל הכבוד ועמוד השדרה של מי שבוחר להיות בה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

נעמה לזימי (העבודה):

תודעת עבד - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מסיימת.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא, תסיימי. לא שמענו דברי חוכמה רבים חוץ - - -

נעמה לזימי (העבודה):

אני מסיימת. ברוך השם שלא עשני - - -

היו"ר יעקב מרגי:

טוב, תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

ברוך השם, להוריי, שלא עשוני עם תודעת עבד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני אבקש מהם שיורידו אותך עוד פעם. יורידו אותך עוד פעם. סדרנים. אז תרדי. תרדי.

נעמה לזימי (העבודה):

תתביישו. תודעת עבד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודעת עבד זה מי שסוגד לאחד כמו אהוד ברק עם מבט של הערצה. תודה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה – איננו.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, את מפריעה לי. טלי גוטליב, את מפריעה לי. אני אקרא אותך לסדר, מספיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

מרגי, למה אני לא יפה?

היו"ר יעקב מרגי:

לא. כשאני מדבר לא להפריע לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, רציתי לשאול אם אני לא יפה מספיק.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא יפה מספיק? אדוני, אני לא יפה מספיק?

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת דן אילוז – טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? אנחנו לא יפות מספיק?

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת אושר שקלים, אני לא אתן לך סעד כשטלי וצגה יפריעו לך, נראה אותך מתמודד עם שתיהן. ניפחתן לי את המוח. בפעם הבאה אני קורא לשתיכן במכה אחת, שהייעוץ המשפטי יעיר לי. במכה אחת אני קורא, יהיה תקדים.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע. אדוני היו"ר, אנחנו לא מספיק יפות?

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

אושר שקלים (הליכוד):

טלי, גם את וגם צגה, אתן לא מבלרוס, אתן לא גבוהות. לא נורא, ביקום הבא, בפעם הבאה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לוסי חנטריש מכה שנית. כפי שאמרתי בנאומי הקודם, חנטריש זה בלוף, ובלוף אחד גדול זה מה שאת, הגברת לוסי. הבלוף הזה ששוב מתפוצץ לנו על המסך, עם מלוא השנאה וכפיות הטובה שלה כלפי עם ישראל ומדינת ישראל. אתמול שוב הפציעה על המסך ומטיפה לנו מוסר על בריונות, על פשע, על שלטון החוק, ועל כך שהממשלה, לטענתה, מעודדת את הבריונות. תגידי לי, גב' חנטריש, איפה היית כאשר המון מוסת צבא על המספרה של שרה נתניהו? האם גינית את המסית והמדיח יאיר גולן, שהצטלם לראווה בעודו מטיל אימה יחד עם הבריונים שנכחו במקום, עד שכוחות מיוחדים הגיעו לחלץ אותה? איפה היית, גב' לוסי חנטריש, כאשר חסמו את דלת ביתה של חברתנו טלי גוטליב, והפריעו לבתה הקטנה שהיא בעלת צרכים מיוחדים? טלי, סליחה שאני משתמש בדוגמה שלך, אבל את אחות על מלא – האם גם אז גינית את הבריונים?

היו"ר יעקב מרגי:

כולנו יצורים מוגבלים.

אושר שקלים (הליכוד):

איפה היית כאשר רדפו אחרי הילדים של השר עמיחי שיקלי, או שניפצו את שמשת הרכב של אימא ושלושת ילדיה בצומת? איפה היית כאשר ירו פצצות תאורה שהתלקחו על בית ראש הממשלה? אני רוצה להגיד לך, גב' חנטריש, אני גאה להיות איש ליכוד תחת ראש הממשלה נתניהו, מנהיג שספג הכי הרבה בוז, שנאה והסתה ממחנה שאת משתייכת אליו ומהעם המומצא שאת חפצה ביקרו. נתניהו מעולם לא הסית כנגד השמאל ותמיד פעל לחבר ולשאוף לאחדות, ולא תמצאו אפילו משפט אחד של הסתה ממנו, אפילו אחד. אם כבר מדברים על העם המומצא, הפלסטיני, אז קחי בחשבון שאת וחברך מר סולימאן מסוודה צריכים להיזהר בלשונכם. הפסקנו לשתוק ולהכיל את הטפות המוסר הצבועות שלכם, ומי שיסית, כמו חברך למקצוע ולעם המומצא אדון מסוודה, ייתן את הדין. כפי שעשיתי כשהגשתי נגדו תלונה במשטרה על הסתה לרצח וטרור. גב' חנטריש, אתם אומנם אזרחים שווי זכויות במדינת היהודים, אך אין לכם זכויות לאומיות. אם אתם מתיימרים לייצג עם שטובח, תוקף ומנהל נגדנו מאבק לאומי - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

אושר שקלים (הליכוד):

- - אז קחו בחשבון שכבר אין לנו סבלנות וסובלנות להטפות המוסר שלכם, ואנו נדע לענות על כל גחמה או עיוות מוסרי מצידכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מסיים, משפט אחרון. אתם אורחים כאן במדינת היהודים, הגב' חנטריש, ואם זה לא מוצא חן בעיניכם, אינכם חייבים להישאר כאן, אלא לארוז ולהגר למקום שממנו באתם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה. צריך להחזיר קצת את החן לבית הזה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, עם ישראל היקר, אנחנו עומדים להצביע היום על צו חשוב ומשמעותי, צו שמעלה את תקרת המס להזמנות מחו"ל מ-75 דולר ל-150 דולר. צעד נכון, אחראי ונדרש במאבק ביוקר המחיה בישראל. יוקר המחיה איננו סיסמה – הוא מציאות יום-יומית של משפחות צעירות שמנסות לסגור את החודש, של הורים שמחפשים איך לחסוך על ביגוד לילדים, של סטודנטים, של אזרחים ותיקים. בשנים האחרונות הצרכן הישראלי למד להשוות מחירים, למד להזמין מחו"ל, למד להשתמש בתחרות הגלובלית כדי להוזיל עלויות, אבל במקום להקל עליו, לעיתים המדינה הכבידה. כעת אנחנו באים להקל. הצו שעליו נצביע כעת קובע כי על טובין בשווי של עד 150 דולר לא ייגבה מע"מ. המשמעות פשוטה – הוזלה מיידית של עשרות שקלים בכל הזמנה קטנה ובינונית. כשמצרפים זאת לאלפי הזמנות בחודש, מדובר בחיסכון מצטבר של מיליוני שקלים לציבור הישראלי. יש מי שטוענים שהמהלך יפגע בעסקים המקומיים. אני אומרת להפך, התחרות היא לא איום – היא מנוע לצמיחה. כאשר השוק פתוח ותחרותי יותר כולם מתייעלים. ראינו את זה בענפים שונים לאורך השנים. פתיחת שווקים לא גרמה לקריסה, אלא לשיפור השירות, להורדת מחירים ולהתאמה למציאות החדשה. גם כאן, הצו הזה ידרבן את השוק המקומי להתחדש, להשתפר ולהציע לצרכן ערך אמיתי. מעבר לכך, יש כאן אמירה ערכית, המדינה צריכה להיות לצד האזרח. לא כל בעיה פותרים בעוד מס, בעוד רגולציה, בעוד חסם. לפעמים הפתרון הוא דווקא לשחרר, לאפשר, להקל. הצו הזה משדר לציבור שאנחנו מבינים את המצוקה ושאנחנו מוכנים לפעול באופן קונקרטי כדי להוריד את יוקר המחיה לא בדיבורים אלא במעשים. נכון, מדובר בצעד אחד, הוא לא פותר את כל האתגרים בשוק, אבל הוא חלק ממדיניות רחבה יותר של פתיחת השוק, של עידוד תחרות, של הפחתת הנטל מהצרכן, וכל צעד כזה, גם אם הוא ממוקד, מצטבר לכדי שינוי משמעותי. חבריי וחברותיי, האחריות שלנו היא לאזן בין צורכי המשק לבין צורכי הציבור. במקרה הזה האיזון ברור: הקלה על מאות אלפי אזרחים, חיזוק כוח הקנייה שלהם והזרמת כסף חזרה לכיס של משפחה ישראלית. לסיום אני מצטטת את דבריו של נדב לחמני, מנכ"ל קונטרול מבית הפניקס גמא. הוא כותב ככה: חלפו שבועיים מאז הולדתה של תקרת המס להזמנות מחו"ל. כשמנסים לבחון את ההשפעה של המהלך הזה על השוק הישראלי, רואים שענף האופנה וההנעלה, אחד הענפים שמועדים להיפגע מהמהלך ושכמעט לא העלה מחירים בשנה האחרונה, נאלץ להתמודד עם המציאות החדשה באמצעות מבצעים אגרסיביים והורדת מחירים.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני מסיימת. ממשיך נדב וכותב: עד כה נראה שהוא הצליח לשכנע את הציבור לקנות דווקא ברשתות הישראליות. אני קוראת לכולנו לתמוך בצו. גם נדב ראה שזה ההפך – אנחנו מכניסים ומחזירים את הציבור לישראל. זהו צעד אמיץ, נכון וחברתי, צעד שמוכיח שאנחנו כאן כדי להיאבק ביוקר המחיה ולהחזיר לציבור את מה שמגיע לו. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת אבי מעוז – איננו. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת קלנר, שהחליף עם ואטורי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי. השר בטח נמצא באיזשהו מקום.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא נמצא מולך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, כן. שלום. איזה שר?

היו"ר יעקב מרגי:

קיש, שר החינוך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלום לשר. אני רוצה לומר, חברת הכנסת וולדיגר, שייתכן שמדובר פה במצווה של הקטנת יוקר המחיה שבאה בעבירה גדולה, או בעבירות. זאת הבעיה הגדולה, ואני אנסה להסביר. השימוש שהשר עושה כאן הוא שימוש בזכות - -

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה בעד העלאת מיסים? בעד העלאת מיסים? אוקיי. תחסוך את זה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - מוקנית שיש לו כדי לפגוע – המשמעות היא פגיעה במיליארדים. על כל שקל - - -

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה בעד העלאת מיסים או נגד? לא הבנתי.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מייד אסביר. על כל שקל של הפחתה – נעזוב כרגע את ההוגנות וכו', ניגע בזה בהמשך. על כל שקל שמפחיתים בעלות לאזרחים, מפסידים הסוחרים – הכלכלה הישראלית מפסידה חמישה שקלים - -

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ממש לא. ממש לא.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - כי כל הסכום כולו, כל המוצר שנרכש מחו"ל לא נרכש כאן בארץ. אז קודם כול, יש כאן פגיעה גדולה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ממש לא נכון.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה לומר, אני מחדד מדוע המצווה של הקטנת יוקר המחיה באה בעבירות גדולות. אז קודם כול, יש כאן פגיעה במאות מיליונים ואולי במיליארדים בכלכלה הישראלית, כאשר אתה מפזר ברוב טובך את מאות המיליונים, המיליארדים, אתה מחמיץ.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

להעלות מיסים זה - - -

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

דבר שני, ואולי המשמעותי ביותר: חוסר ההוגנות – בעיניי על סף חוסר חוקיות, ואני מניח שזה ייבחן בערכאות המתאימות – בין סוחרים ישראלים לבין יבואנים. מאיפה עזות המצח לפטור חלק, חלק, איזה מין סוג של סכסוך בין סוחרים כדי להשיג איזושהי מטרה? שוב, נניח אפילו שזה משיג איזו מטרה. לא ככה. לא כל מצווה מכשירה את העבירות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה מאמין למה שאתה אומר? נראה לי שאתה לא מאמין.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא כל מצווה מכשירה את העבירות – דבר שני. דבר שלישי, מדובר פה בהעשרת הבודדים – הבודדים, אני מדבר על אנשי העסקים, לא על הציבור הרחב – ופגיעה ברבים, ותפקיד מנהיגות הוא לומר: עד כאן. למרות שאנחנו עושים טובה, אנחנו לא עושים דברים כאלה. יותר מזה, בארצות הברית, באירופה, ארצות שאנחנו רוצים להידמות להן, יש מכסים – עיין ערך טראמפ. כל מה שנכנס מחוץ לאיחוד האירופי, יש בו מכסים, ובוודאי שיש בו מע"מ על פי השיעור הרלוונטי. אף אחד לא המציא, לא קיים דבר כזה. איפה ואיפה, אבן ואבן, מין חוסר הוגנות בסיסי בין סוחרים בארץ. יש כאן חוסר קוהרנטיות ברור. אם לפטור סחורה ממע"מ – אדרבה, למה לא נעשה את זה עבור כל הסוחרים?

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים. תודה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יתכבד השר ויאפשר לכל הסוחרים שקונים או מוכרים את אותה סחורה ליהנות מאותו עניין בלתי הגון, בלתי ראוי, שפוגע בכלכלת ישראל כחול-לבן. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה, אדוני.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

הפרחת מילים לאוויר, אין שום ביסוס לדברים שלך.

היו"ר יעקב מרגי:

עד שלוש דקות לרשותך. הינה, איפסנו.

אריאל קלנר (הליכוד):

טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר התקיים דיון הזוי בבג"ץ, אבל זה לא חדשות, כי דיונים הזויים בעתירות מופרכות במקום לעסוק בצרכים של אזרחי ישראל הם לא דבר נדיר בבג"ץ. הדיון בשבוע שעבר היה, אדוני, בעתירה שמבקשת לכפות על שר המשפטים יריב לוין להכיר ביצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון. זו מהות העתירה – עתירה לכפות על שר המשפטים להכיר. טוב, בדיון הזה חשף עו"ד שפטל, שמייצג את שר המשפטים, שמאחורי העתירה עומד מכון זולת, שממומן ביד רחבה על ידי האיחוד האירופי. אדוני היושב-ראש, זה טירוף מוחלט שאף מדינה ריבונית לא הייתה מאפשרת. חוק העמותות שאני מקדם חייב לעבור, והוא חייב לעבור בהקדם. הגיע הזמן לשים סוף לתופעה הבלתי-מתקבלת על הדעת הזאת שישויות מדיניות זרות כמו האיחוד האירופי מתערבות באמצעות עמותות שהיא מממנת בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, ובמקרה הנוכחי, ניסיון - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מי מונע מכם להעביר את החוק? זה נשמע כאילו נהנים לאיים ולא עושים כלום. שנים שומעים את זה.

אריאל קלנר (הליכוד):

קודם כול, החוק הזה בדיונים בוועדת החוקה בהכנה לקריאה ראשונה. כן, יש עומס בוועדה, וכן, אני מתכוון ואני מחויב להעביר אותו. כן, זה מאבק שאני מנהל אותו כבר שנים. אבל במקרה הנוכחי באמת האבסורד לאזרחי ישראל – יש אבסורד גדול מזה? ניסיון לכפות על שר משפטים להכיר בנשיא בלתי חוקי של בית המשפט העליון באמצעות עתירה שממומנת על ידי האיחוד האירופי. כנסת נכבדה, הנתונים מדברים בעד עצמם. בשמונה השנים האחרונות הוגשו למעלה מ-1,000, למעלה מ-1,000 עתירות, אדוני היושב-ראש, על ידי עמותות במימון ממשלתי זר, עתירה בממוצע כל שלושה ימים. כל שלושה ימים עתירה. אז תחשבו על המשמעות: מערכת משפט של מדינה ריבונית שמופעלת באופן שיטתי על ידי גורמים שממומנים על ידי ממשלות זרות. רוב מוחלט, אגב, של העתירות הללו הוגשו בעניינים של ערביי יהודה ושומרון ועזה, כולל מחבלים. מדינה ריבונית לא יכולה להסכים שממשלות זרות יממנו מאבק משפטי ופוליטי נגד מוסדותיה הנבחרים; מדינה ריבונית לא יכולה להסכים שהליך משפטי יהפוך לכלי לחץ מדיני עקיף; מדינה ריבונית לא יכולה לאפשר התערבות חיצונית בתחפושת של פעילות אזרחית. ולכן, אדוני, כמו ששאלת, חוק העמותות שאני מוביל הוא לא רק תיקון טכני, הוא חוק-יסוד של הריבונות הישראלית. הוא בא להגן על הדמוקרטיה שלנו, על החברה האזרחית שלנו ועל הריבונות שלנו. הוא בא להבטיח שהשלטון בישראל ייקבע בירושלים, לא בבריסל ולא בשום מקום אחר. ובעזרת השם אני מצפה וקורא שבקרוב הדיונים בוועדה יתחדשו - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - ואני מצפה, בעזרת השם, שנביא את החוק הזה להצבעה במליאת הכנסת בהקדם האפשרי, כי ריבונות היא לא רק סיסמה, היא האחריות והמחויבות שלנו. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת משה סעדה – מוותר; חבר הכנסת יוסף טייב – איננו; חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה. חבר הכנסת אחמד טיבי, הינה זה הגיע. שלוש דקות לרשותך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה. כבוד היושב-ראש, כולנו היינו עדים לירי המתמשך ולסכסוך שהיה בכפר כנא, וטוב שהוא נפסק - -

היו"ר יעקב מרגי:

עמדות היועצים, ששש.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - בזכות הפעילות המבורכת של אנשי ומובילי הכפר (אומר בערבית). אנשים קראו למשטרה לאחר שהתחילו היריות, והמשטרה הגיעה ארבע וחצי שעות אחרי תחילת הירי.

היו"ר יעקב מרגי:

ה-Waze לא עבד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

על זה כתב העיתונאי דיאא חאג' יחיא מעיתון הארץ, ואני אצטט את דבריו: נזרק מטען חבלה או רימון רסס לעבר בית מרחפן – יש שדרוג, מרחפן. בן 80 שנמצא בתוך הבית נפגע קשה בכפר כנא. שוטרים הגיעו לבית לאחר הרבה שעות, הופכים את הבית של הקשיש שנפצע, מכים את דיירי הבית, שוברים ארונות, עציצים וקירות בלי למצוא כלום. הם הקורבן. לא טורחים להזמין זיהוי פלילי או חבלן למקום הפיצוץ להמשך החקירה. לא הוזמן. באום אל-פחם משפחה נוספת של קורבן אוספת מצלמות, תרמילים שנשארו בזירה, מוצאים רכב שרוף ששימש לרצח של הבן שלהם שהמשטרה לא מצאה ולא טרחה למצוא; המשפחה כן מצאה. עטא אבו מדיע'ם, שהיה ראש עיריית רהט, שבנו נרצח ברהט, אסף מצלמות וראיות בעצמו ושלח למשטרה, ולפיו היא לא טרחה אפילו לבדוק. עוד ועוד עדויות בתקופה האחרונה על היעדר טוטלי של נוכחות המשטרה בכל מה שקשור בפשיעה בחברה הערבית, ולכן שיעור הפיענוח הוא כזה עלוב, נמוך, עד 15%. משפחות הקורבנות התחילו לנסות לפענח את הרצח של בניהם ויקיריהם בעצמם בגלל החידלון של המשטרה. בסוף, אנשי המשטרה שולחים הודעות לדיאא, אומרים לו: תתבייש, למה אתה כותב נגד המשטרה? אגב, אפשר לא לבקר את המשטרה אם היא עובדת, אם היא מייעלת את העבודה שלה כדי למצוא את הרוצחים. ועדיף למנוע את הרצח מלכתחילה, אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה שקורה פה בחודשים האחרונים זה דבר אחד שהוא באמת פשוט מאוד. לראשונה מאז קום המדינה מונה לשר האוצר יהודי שפשוט אין לו חברים טייקונים. אין לו חברים טייקונים. אני אומר, לראשונה מאז קום המדינה מונה להיות שר האוצר במדינת ישראל יהודי שאין לו חברים טייקונים. זו המציאות. הוא תושב קדומים, ולפני הפוליטיקה הוא היה מנהל ישיבה, וזה, חבריי חברי הכנסת, ההבדל הגדול בסיפור הזה. פעם ראשונה שיש פה שר אוצר עם אפס מחויבות לאותם טייקונים עשירים, אלה שמוציאים עכשיו עשרות מיליונים בקמפיינים מתוחכמים על הראש שלו, כשהמטרה בסוף היא להמשיך את המצב שבו אזרחי ישראל משלמים יותר באופן גורף כמעט על כל דבר, ורוב הכסף בסוף מתגלגל לאותם כיסים. תחרות, זה מה שיבריא את המשק בישראל. הטייקונים מפעילים כרגע אין-סוף אמצעים כדי לשכנע את העם בישראל להמשיך לשלם יקר. הם מנסים לשכנע את העם בישראל להמשיך לשלם יותר על המוצרים שאותם הוא רוכש בטענות כאלה ואחרות, אבל בסופו של דבר הלחצים האלה מגיעים גם לכאן, לחברי הכנסת. אני מקווה מאוד ששר האוצר ימשיך בעניין הזה. למה? כי בסופו של דבר, אם בזכות המהלכים האלה אימהות בישראל, הורים בישראל שבקושי סוגרים את החודש, יוכלו לקנות עכשיו באביב הקרוב עוד קולקציה של בגדים, הרווחנו. אם אנשים יצליחו לקנות עוד קצת מוצרים שהם לא יכלו לקנות קודם, הרווחנו. בשביל זה אנחנו כאן, שליחי ציבור. אז זו בעיניי משימת קודש. אני שמח שהדבר הזה עולה, ואני מקווה מאוד שההצעה הזאת תעבור כבר היום, בעזרת השם, ואף אחד לא יצליח לבטל אותה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה אבוטבול, אין סיכוי שהוא איננו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

משה אבוטבול (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביומיים האחרונים קרה שוב דבר מצער שאמור לצער כל אחד ואחד שעולם התורה קרוב לליבו. שמענו גם את דבריו החמים של יושב-ראש התנועה שלנו הרב אריה דרעי בישיבת סיעת ש"ס על כך שמבזים ומתעמרים ולוקחים את כל בני התורה במאסרים הללו, בלי הבחנה, גם כשמדובר באותו מקרה, אברך בן 28 - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מבאר שבע.

משה אבוטבול (ש"ס):

מבאר שבע, כן, עיר הולדתי.

היו"ר יעקב מרגי:

לא מבני ברק, מבאר שבע.

משה אבוטבול (ש"ס):

וגם כאשר מדובר שיש להם ילדה בעלת צרכים של חינוך מיוחד. בכל אופן, בלי שום התחשבות, זורקים אותו למאסר – על מה? על זה שהוא אברך, שהוא לומד תורה. אנחנו מבינים שזה מתוזמן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

יוליה, הוא בן 28 עם ילדה עם צרכים מיוחדים, נפגעת חרדה. מראים להם את זה, ל-50 שוטרים. ב-3:00. אין שום הצדקה. אפשר לבוא ב-8:00 ולקחת אותו אחר כבוד.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זה משהו אחר.

היו"ר יעקב מרגי:

ובסוף השופט נותן לו שלושה ימים. אם הייתה הצדקה למעצר – שלושה ימים, יום רביעי, בינתיים כל המשפחה בחרדה שלושה ימים, בן אדם בן 28 שהוא לא בר-גיוס, הוא לא בר-גיוס בכלל.

משה אבוטבול (ש"ס):

אנחנו כל כך מבינים, האובססיה של היועצת המשפטית, שכל בוקר היא קמה ומנסה דבר אחד – להלהיט את הרוחות כדי שייכנסו עוד ועוד אברכים ובני תורה לתוך אותו מעגל של בתי הכלא. אבל המטרה שלה גם שקופה וברורה. לא מעניין אותה בני התורה, מעניין אותה דבר אחד – שיהיה לחץ כדי שהממשלה תיפול. זו בדיוק המטרה הנלוזה של אותה יועצת, שכבר פוטרה ועדיין ממשיכה לאחז בכל אפשרות כדי לכלוא את בני התורה שלומדים תורה. אני, ממרום אותה במה שאני נמצא בה, רק רוצה לקרוא לכם משהו קצר מספר "תומר דבורה", שחובר לפני 450 שנה, מה זה להתייחס לאותם אלה שלומדי תורה. פרק שמיני: "היאך ירגיל אדם עצמו במידות נצח הוד יסוד" "ואולם בתיקוני הנצח וההוד, קצתם משותפים לשניהם וקצתם מיוחדים כל אחד לעצמו. והינה ראשונה, צריך לסייע לומדי התורה ולהחזיקם – אם בממונו או במעשהו, להזמין להם צורכי שימוש והזמנת מזון והפקת כל רצונם, שלא יתבטלו מדברי תורה, ולהיזהר שלא לגנות תלמודם, שלא יתרפו מעסק התורה, אלא לכבדם ולהלל מעשיהם הטובים כדי שיתחזקו בעבודה, ולהזמין להם ספרים צורך עסקם ובית מדרש וכל כיוצא, שהוא חיזוק וסעד לעוסקי התורה".

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

משה אבוטבול (ש"ס):

זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לצערנו, המדינה מסירה מעליה את מה שלפני 450 שנה, אמר אותו בעל "תומר דבורה", משה קורדובירו, שהיה אחד המקובלים בעיר צפת. הלוואי שנלמד מדבריו.

היו"ר יעקב מרגי:

מכובדי, תודה. חבר הכנסת ניסים ואטורי, סגן יושב ראש הכנסת – אינו נוכח; חבר הכנסת שמחה רוטמן – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית לוי, בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אזרחי ישראל, שמעתי אתמול את טאקר קרלסון אומר, ואצטט: אני מתפלל שהמנהיגים של אמריקה יעמדו מול הלחצים של ביבי נתניהו, ולא יערפו את המשטר באיראן בשביל ישראל. באותו ריאיון עם השגריר האקבי, ידידנו עוד התפייט שהוא מכיר את התנ"ך והוא נוצרי מאמין. ואני הסתכלתי עליו, על טאקר, שאלתי את עצמי, למה אתה הולך לכנסייה, טאקר? Why do you go to Church, Mr. Carlson? אתה הולך לכנסייה, כי מה? כי אתה מחפש את האמת, את קרבת אלוהים? אתה הולך כי הכומר מבטיח לך טובות? או כי אתה רוצה לחזק את הרייטינג שלך מול המאמינים התמימים? אתה מתפלל שלא יערפו את המשטר באיראן? טאקר קרלסון מתפלל שלא יערפו את המשטר באיראן? אתה הרי צריך ללכת לכנסייה כדי להתפלל שיערפו. לא שיערפו בגלל לחצים של ביבי נתניהו, בגלל לחצים שלך. אתה כמאמין, כאמריקאי, היית צריך ללחוץ שיערפו, להתפלל שיערפו. אמריקה הרי נוסדה על החירות הזאת. בשביל מה אתה באמריקה, טאקר קרלסון? כי נוח באמריקה או בגלל בשורת החירות של אמריקה? בגלל מה שנכתב בהצהרת העצמאות האמריקאית, שכל אדם נברא בצלם אלוהים, שזה המקור לכל הזכויות שלו, לכל זכויות האדם שלו? אמריקה נוסדה על הערכים הללו, וכל תורת המשטר האיראני זה ההפך הגמור. ההפך הגמור. שלילת צלם האלוהים שבאדם; תרבות של כפייה ברברית על האנושות. אם אתה לא מוסלם, אדוני – אם לא תתאסלם – אז דינך או למות או להיות עבד. תרבות גזענית, ברברית, טוטליטרית, שרוצה להשתלט על כל העולם. סוריה, לבנון ועיראק היו רק המתאבן. הם משקיעים בדרום אמריקה, באפריקה, באירופה מאות תאים של טרור. ב-CIA אצלכם, קרלסון, יודעים שגם באמריקה, גם על אדמת אמריקה, הם פועלים. אין סילוף דתי יותר גדול מהאסלאם הרדיקלי. כל-כולו השחתה של צלם האלוהים, של יסודות האמונה, החופש והמוסר. אז אתה מתפלל שאמריקה לא תילחם באימפריית הרשע הזאת; זו שמפתחת נשק להשמדה המונית; זו שטובחת באכזריות בעשרות-אלפי האזרחים שלה, ומאיימת על עוד מאות-מיליונים באזור ובעולם כולו. על מה אתה כן מתפלל, אם אתה לא מתפלל על זה? ועוד משהו, טאקר קארלסון, אמרת שאתה מתפלל שהמנהיגים יעמדו בלחצים של ביבי, כן? שהם לא יערפו את המשטר בשביל ישראל. אז אני רוצה לומר לך משהו, טאקר, עלינו, על ישראל: אנחנו תובעים את הפעולה הזאת לא רק בשביל האינטרס שלנו; זו תביעה מוסרית, שכל אדם עם צלם אלוהים צריך – והיה אמור – לתבוע. אנחנו תובעים אותה כדי להציל את העם האיראני, כדי להציל את מאות המיליונים שמאוימים על ידי המשטר הזה. את זה אנחנו תובעים; על זה אנחנו מתפללים. כלומר זה לא ארצות הברית בשביל ישראל, כמו שאמרת, טאקר.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן.

עמית הלוי (הליכוד):

זה ישראל בשביל ארצות הברית. ישראל בשביל העולם כולו. עוד משפט אחד, ברשותך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

עמית הלוי (הליכוד):

אנחנו תמיד הראשונים לזהות את הרשע. אנחנו גם תמיד הראשונים לסבול ממנו, ותמיד הראשונים להתמודד איתו. אנחנו המעבדה המוסרית – כך קרא לזה זאב ז'בוטינסקי – המעבדה המוסרית של העולם. תמיד אחרי הניסויים עלינו, הרשע מגיע לכל העולם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

גם בדור הזה אנחנו ראשונים, ואנחנו נתמודד, טאקר. ישראל היא מדינה ריבונית, היא תילחם גם באצבעות, גם בציפורניים, כמו שאמר ראש הממשלה. אתם לא עובדים בשבילנו – אנחנו עובדים בשבילכם, מזהים בשבילכם, נלחמים בשבילכם. אתם רוצים? תצטרפו. לדעתי, אתם מחויבים. לא רוצים? אל תפריעו. רווח והצלה יעמוד לעולם ממקום אחר.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מזמין את שר החינוך, השר יואב קיש, לסכם את הדיון, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.

שר החינוך יואב קיש:

ערב טוב, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפנינו צו תעריף המכס והפטורים. אני רוצה לחבר את זה להודעה שהודענו היום במשרד החינוך על תוכנית ללימוד של חינוך פיננסי.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת. קטי, מה קרה?

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו הודענו שבשנה הבאה בכל בתי הספר, בכיתות ט', תהיה תוכנית ללימוד לחינוך פיננסי. אנחנו עוסקים בצו הקנייה והמחירים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה נושא שאני - - -

שר החינוך יואב קיש:

שעה שבועית קבועה בכל כיתה ט', ולאחר מכן, בשנה לאחר מכן, שעה נוספת בכיתה י'. המטרה בעוד שבועיים - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני השר, תדאג שמי שמארגן את זה במשרד יבוא לדיון שאני מקיימת בעוד שבועיים בנושא של חיסכון לכל ילד. אתה יודע שיש - - -

היו"ר יעקב מרגי:

באיזו ועדה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בוועדה לזכויות הילד.

שר החינוך יואב קיש:

נושא חיסכון לכל ילד זו דוגמה אחת למגוון הנושאים שיעלו, בין השאר: צרכנות מודעת וקבלת החלטות פיננסיות, על הקשר בין צרכנות ואושר, חוקים וזכויות, בניית תקציב, איך נקבעים מחירי המוצרים בשוק. יש לנו גם את נושא הכסף, עולם הכסף והבנקאות, כסף וערכים, כוח הקנייה, מדד המחירים, אינפלציה, בנק מסחרי, מרכזי, עמלות, מסגרת אשראי, שוק העבודה בעולם משתנה – כולל חוקי העסקה לנוער – תלוש שכר, ברוטו, נטו, עבודה ופנסיה, השקעות, צריכה עתידית, סיכון, בורסה, מניות, אג"ח, מדדים, אופציות. בסוף אנחנו נוציא, מה שנקרא, בוגרי מערכת חינוך, שמכירים את המשמעויות של העולם הפיננסי ויודעים לנהל צרכנות פיננסית בריאה ומבוקרת. זה דבר שהיה במשך שנים מעין רצון: בוא נעשה את זה. תמיד עולה השאלה, אז על מה מוותרים? כי זו לא חוכמה להוסיף דברים טובים – השאלה מה יורד. אז הורדנו שעה אחת של גיאוגרפיה מכיתה ט'. בשעה הזו ממילא 30% היו אמורים להיות חינוך פיננסי. והורדנו שעה אחת משעות בחירת מנהל של השכלה כללית בכיתה י' – יהיה חינוך פיננסי. אז למעשה יצרנו פה משוואה חדשה של בוגרי מערכת החינוך, שייצאו עם ידע בסיסי, ואפילו פלוס. המורים הם מורי מערכת החינוך. הם יעברו הכשרה, חלקם כבר כשירים. כמו שאמרתי, 30% מלימודי הגיאוגרפיה יהיה חינוך פיננסי גם כן, אז חלקם כשירים, חלקם יעברו הכשרה – בגלל זה בכיתה י'. אנחנו לא מתחילים השנה, אלא רק בשנה לאחר מכן, כי מורי כיתה י' עדיין לא כשירים. אנחנו עושים את זה, וזה הליך מבורך. אני רוצה לומר מילה לאותה גברת שדיברה פה על שפחות, אותה גברת חברת הכנסת, שאהוד ברק למעשה פגע בה ושכמותה, והיא בחרה להשתלח בקואליציה. אז אני רוצה לומר לנעמה לזימי, אני רוצה לומר לך: את צריכה להתבייש. את לא צריכה להיות חברת הכנסת. ההתנהלות שלך היא בושה וחרפה.

גלעד קריב (העבודה):

היא בושה וחרפה?

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת קריב, עמדה כאן חברת הכנסת נעמה לזימי. כל הנאום שלה, פלוס הדקה שגזלה מאיתנו, כולו השמצות עם שמות של חברי הכנסת. אף אחד – מה קרה? תן לו. שר מגיב לה. מה אתה מתרגש?

שר החינוך יואב קיש:

כואב להם לשמוע את האמת. אני אגיד לכם עוד אמת ברורה, ואני אומר את זה למפלגת הדמוקרטים שהם מפלגה פשיסטית. אני אומר לכם: אתם באים בטענות למרדכי דוד? אז אני אומר לכם, שפעילים שלכם עושים במשך שלוש שנים, לפני המלחמה, מהלכים מכוונים נגד נבחרי ציבור, השכנים שלהם, המשפחה שלהם, הילדים שלהם, גם כוכבים מערוץ 14, גם בעלי ערוץ 14. אתם מתפלאים עכשיו על מה שקורה עם מרדכי דוד? הרי אתם המצאתם את הגועל הנפש הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

אחד שהציב להם מראה בסך הכול.

שר החינוך יואב קיש:

נכון. מראה פשוטה. הרי כל הזמן בראיונות עכשיו אומרים לי: שר החינוך, בוא תגנה את מה שעושה מרדכי דוד. הוא נותן לכם מראה לפרצוף.

היו"ר יעקב מרגי:

את יודעת מה עשתה נאוה רוזוליו שלוש שנים?

שר החינוך יואב קיש:

אתם, שלוש שנים – יותר מזה. תראה, היושב-ראש, אותה חבורה חסרת אחריות של המפלגה הפשיסטית שקוראת לעצמה דמוקרטית, מטרידה ילדים, מטרידה משפחות, מטרידה שכנים עם מגפונים בכל השעות. ואתה יודע, היה יום כיפור, הם גם באו להטריד ביום כיפור. אז אשתי דיברה איתם, הם אמרו אז: אנחנו פה רק בגלל החטופים. אם החטופים יחזרו, לא תראו אותנו יותר. אז בעזרת השם וברוך השם, ויחד עם חיילי צה"ל ובהרבה נחישות, החזרנו את החטופים החיים וגם את החללים לקבורה. למרות זאת, מדובר בחבורה פוליטית מנוולת, שבחרה אג'נדה של לפגוע במשפחות, ואת הדבר הזה זה רק המפלגה הפשיסטית שקוראת לעצמה הדמוקרטים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. השר יצחק וסרלאוף. בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אני יכול לבקש הודעה אישית על פי התקנון, כי הוא דיבר על הסיעה שלי?

היו"ר יעקב מרגי:

אתה לא תקבל אותה. הינה, אני אומר לך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה?

גלעד קריב (העבודה):

למה?

היו"ר יעקב מרגי:

שיקול דעתי. אתה רוצה לבטל את שיקול דעתי?

גלעד קריב (העבודה):

שיקול דעתך?

היו"ר יעקב מרגי:

אני אתן ל-18 ח"כים ושרים הודעה אישית על דברי נעמה לזימי.

גלעד קריב (העבודה):

תן להם, אם הם מבקשים.

היו"ר יעקב מרגי:

ואני אתן הודעה אישית לכל ארגון הפשע, כפי שהיא הגדירה אותו.

גלעד קריב (העבודה):

תן להם. עכשיו גם אני רוצה.

היו"ר יעקב מרגי:

אז יש שיקול דעת. לי יש שיקול דעת.

גלעד קריב (העבודה):

גם אני רוצה על הסיעה שלי.

היו"ר יעקב מרגי:

שיקול הדעת שלי יותר מתון, ויש לי אפשרות להשתמש בו לפעמים. בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

כנראה אתם לא רוצים לשמוע את האמת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גלעד, הוא נתן תשובה טובה. הוא נתן תשובה ממלכתית.

גלעד קריב (העבודה):

לא מאוד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התבקשתי לסכם את הדיון שהיה כאן.

גלעד קריב (העבודה):

התבקשת למרוח זמן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

התבקשתי לסכם את הדיון, ותקשיב טוב, הבאתי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

גם בשעה הזאת קולך לא ניחר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הבאתי הלכות פורים. זה לא למרוח זמן.

גלעד קריב (העבודה):

אתם באמת ממשלה של ליצנים, ומתאים לכם הלכות פורים.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, אני אקרא אותך לסדר. די.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גלעד קריב, כשאני שומע את המילה פורים, אני לא חושב על ליצנות; אני חושב על הצלה של עם ישראל, אני חושב על ניצחון, אני חושב על גאולה, אני חושב על המהפך שקורה במגילת אסתר.

גלעד קריב (העבודה):

ליצנות – זה הדבר היחיד שיש לכם עם פורים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה חושב על התחפושות ועל ההשתכרות ועל הוללות.

גלעד קריב (העבודה):

לא. לא. אתה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לי זה מזכיר דברים אחרים.

גלעד קריב (העבודה):

שר אוצר מעלי אקספרס.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל מה? בלי מע"מ.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עוד לא דיברתי. עוד לא פתחתי את הדברים.

גלעד קריב (העבודה):

הייתה לי שאלה.

היו"ר יעקב מרגי:

פעם ראשונה, כי אתה בעמידה קורא קריאות ביניים.

גלעד קריב (העבודה):

אבל אני יכול לשאול שאלה?

היו"ר יעקב מרגי:

פעם שנייה, כי אתה קורא בעמידה.

גלעד קריב (העבודה):

אני יכול לשאול שאלה?

היו"ר יעקב מרגי:

ופעם שלישית אם אתה לא תקשיב לי. עוד לא. פעם שלישית אם לא תקשיב לי.

גלעד קריב (העבודה):

הודעה אישית.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גלעד, אתה בקריאה 2.9, שמעתי. טוב, אז אני אפתח בהלכות מקרא מגילה. נהגו עם ישראל ללמוד את הלכות החג 30 יום קודם החג.

היו"ר יעקב מרגי:

כדאי לכם לעשות גיוס. הוא הביא שני ספרים לפודיום.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני, יש לי זמן. כל פוליטיקאי צריך לדעת שכאשר מביאים לו מיקרופון, הוא מדבר.

מאיר כהן (יש עתיד):

תספר על קריית שמונה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתם יודעים מה? לפני קריית שמונה, לפני שאני אתחיל מקרא מגילה, היינו היום בישיבת סיעה, הגיעה בחורה צעירה, כמעט בת 18, למיטב זיכרוני קוראים לה – לא משנה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

חיילת? מתגייסת?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן. מה אתה ישר?

היו"ר יעקב מרגי:

אלעזר, כשתיפתר בעיית הגיוס, מה תעשה? מה תעשה אם תיפתר בעיית הגיוס?

נאור שירי (יש עתיד):

נעבור לבעיית הליבה, ואז נסיים בוועדה שמדירים בנות מזרחיות.

היו"ר יעקב מרגי:

אני שאלתי את אלעזר. שאלתי אותך? אתה, אין לך בעיה בדיבור.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה שדרעי עושה היום – הולך לבלות, לעשות חיים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. הוא לא מבלה. תודה. בבקשה, אדוני.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אלעזר, אם תביא לי את הספר שלך, יש לך ספר, כתבת ספר. לא? לא, זה קינלי, סליחה. אני תמיד מתבלבל ביניכם. בקיצור, היא הגיעה לישיבת סיעה ושיתפה אותנו באמת בחוויה קשה של חרם שהיא עברה.

היו"ר יעקב מרגי:

קטי שטרית, את רוצה מיקרופון?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני לא צריכה, הקול שלי מספיק חזק.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו מרגישים את זה, אז בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אין לי בעיה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה, מותק?

היו"ר יעקב מרגי:

את מפריעה לדובר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה שאתמול - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לא. אין לי בעיה שתקראי לי, רק בשקט.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני יכולה לקרוא לך "נשמה טובה".

היו"ר יעקב מרגי:

מה שאת רוצה, רק בלחש. בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

טוב. טוב, נשמה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

היא שיתפה אותנו בחרם שהיא עברה כשהיא הייתה נערה בבית הספר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אגב, היא מטופלת, היא מטופלת גם אצלי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא הזכרתי שמות. אני לא יודע אם היא רוצה שנזכיר את זה, אבל אני רוצה לדבר רגע על התופעה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היא אמרה לכם את זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נכון. האמת היא שזה נכון. עכשיו אני נזכר, היא גם אמרה את זה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אפשר לפרגן. אנחנו עושים את זה בכל הארץ.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לפרגן? אני מפרגן. קטי, שכוייח. אני רק אגיד כזה דבר: אני חושב שבסוף, כשאנחנו מקבלים, שומעים סיפורים כאלה, אנחנו מקבלים פרספקטיבה, וזה דורש מאיתנו להיות יותר ערניים, יותר לשים לב, יותר לדבר עם הילדים שלנו. עם הילדים מצד אחד – שזה דבר רגיש. מצד שני, הם יכולים לפתח אדישות לילדים אחרים, ויש ילדים מסוימים שמרגישים עזובים כשיש הפסקה בכיתה. אני מכיר ילדים – בצעירות שלי יותר. כן? אני עדיין צעיר, אבל כשהייתי ילד, גם בתיכון, גם בחטיבה וגם ביסודי – יש ילדים שכאשר מגיעה ההפסקה, הם בחרדה, כי הם רואים את כולם משחקים, הם רואים את כולם בקבוצות, בכדורגל, בכדורסל, והם לא השפיצים, והם פשוט נדחקים הצידה. אתה, כשר רווחה עד לא מזמן, אתה מכיר את זה היטב.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יש לזה תורה שלמה, נשמה. תורה שלמה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

קטי, אני בטוח שיש בזה תורה שלמה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני עוברת עיר-עיר במדינת ישראל, יושבת עם ראשי ערים, עם מנהלי אגפים ואומרת: בעיית החרם היא לא בעיה של המורה והמנהלת, לא, של כל העיר. כולם צריכים לקבל אחריות. לא ייתכן שדואגים לתאורה, לקבלן אשפה, לרצפה, למדרכות, ולא דואגים לנפש של הילד. הנפש של הילד. הילד הזה שהיום בכיתה ז' - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר מסכים איתך, הוא רק רוצה לומר את זה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שנייה. שנייה. תבין, הילד שהיום בכיתה ז' - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

היא רוצה להגיד. בנפשה הדבר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תקשיב. הילד שהיום הוא בכיתה ז', שלוש שנים קורונה, כשהוא היה בכיתה א', אחר כך הפגנות, קפלן, קרע בעם, אחר כך חרבות ברזל, אחר כך עם כלביא. הילדים שלנו שרדו המון. המון. צריך להתייחס אליהם, צריך לעזור להם להתגבר, צריך לכידות חברתית - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לכן הצבענו עבורך ליו"ר הוועדה לזכויות הילד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

צריך להתחיל מפה. אתה יודע מה אומרים לי הילדים כשאני באה לבקר אותם? תראו מה קורה בכנסת. הם אומרים לי: תראו מה קורה בכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא מאפשר לך. הוא מאפשר לך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אומרים לי: תראו מה קורה בכנסת. הם אומרים לי: תראו מה קורה בכנסת. אני מתחננת.

היו"ר יעקב מרגי:

קטי, מדם ליבך. שמענו. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תדברו יפה, כדי שהילדים שלנו, הנוער שלנו ידע שאנחנו אנשים טובים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בואו נדבר יפה אחד לשני.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

היה חשוב. אני שומע.

היו"ר יעקב מרגי:

תגיד לה שאתה לא - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני שומע. אני אתווך רגע, אני אשקף את מה שקטי אומרת. קטי אומרת: זה אירוע חברתי, זה אירוע לאומי - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נכון. קהילתי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - זה אירוע קהילתי, זה אירוע שצריך לבוא גם מפה, מהבית הזה. אגב, אמרתי את זה כמה פעמים, כשעמדתי כאן על הפודיום. זה אירוע שאנחנו צריכים - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לתת דוגמה. בואו ניתן דוגמה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - לתת דוגמה אישית. וציינתי פה - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

השר וסרלאוף, הרי בפרסה כולנו חברים. בפרסה כולנו חברים.

היו"ר יעקב מרגי:

קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אנחנו אוכלים ביחד, צוחקים ביחד, מדברים ביחד. למה אי-אפשר להביא את זה פה? למה שכשעולים לדוכן הזה כולכם הופכים להיות אריות? למה?

היו"ר יעקב מרגי:

שמענו את צעקתך. קטי, תודה. זהו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא. אנחנו צריכים להיות אריות – עם כלביא – אבל לא בפנים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל לא אחד כלפי השני.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בחוץ. יש לנו די אויבים שאנחנו צריכים להתמודד איתם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני אוהבת את קארין, ואני אוהבת את מאיר, ואני אוהבת את כולם. אבל לא צריך להילחם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ברוך השם.

היו"ר יעקב מרגי:

קטי, זה בגלל השעה? מה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נגעתם בדגל שלי, בנקודה הכי כואבת שלי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

ירון לוי (יש עתיד):

אין ספק שכולכם חום ואהבה, בייחוד אתה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הינה תראו. אתה רואה. אתה עושה צחוק.

ירון לוי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

ירון לוי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ירון, תתבגר, באמת. הילדים שלנו קופצים מבניינים.

היו"ר יעקב מרגי:

כולל אותך. נא לנתק לה את המיקרופון, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא נכון?

היו"ר יעקב מרגי:

קטי, פעם ראשונה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

באמת, אנחנו כל כך אוהבים אותך - - -

היו"ר יעקב מרגי:

קטי, אני קורא אותך לסדר בפעם ראשונה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני יודעת מי התינוקת של יוראי, מה קורה עם עדי, מה קורה עם ירון, עם כולם.

היו"ר יעקב מרגי:

קטי, אני קורא אותך לסדר בפעם שנייה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא משנה, תקרא אותי כמה שאתה רוצה. תחשבו על הילדים האלה.

היו"ר יעקב מרגי:

זהו. תעצרי פה. תעצרו. זהו. בסדר. שמענו. תודה. זעקתך נשמעה. זעקת הילדים המוחרמים. בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

באמת, קטי, נגעת בנקודה מאוד מאוד רגישה. את מדברת מדם ליבך, מדברים שאת חווה, שאת מטפלת באנשים, שעוזרת לאנשים.

היו"ר יעקב מרגי:

אל - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בסדר. צריך להתייחס. זה חלק מהעניין. ואני מקווה שכולנו, בתוך הבית הזה – אני הצעיר שבחבורה כאן במשכן, משתדל כמעט לא לחלק ציונים לאחרים. אם אני מדבר, אני מדבר מכאב, מדם ליבי על דברים מסוימים, והשומע ישמע ויפיק לקח.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני יודעת שכל ראשי הערים אוהבים אותך, במיוחד בדרום.

רון כץ (יש עתיד):

אפשר להבין למה המריחה של הזמן? זו הבעיה בקואליציה עכשיו?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני חושב שמגיע לי העלאה תקציבית על הזמן הזה שאני נותן פה על הפודיום. אני מקווה שזה ישתקף בתקציב. אני מקווה שיבואו לקראתי.

היו"ר יעקב מרגי:

התקציב של הדוד סם מאמריקה נגמר. אין לו מה לחלק לראשי הרשויות בלי קריטריונים. קנאת שרים – תרבה חוכמה.

רון כץ (בשם ועדת הכלכלה):

דרך אגב, מה שרצית – סגור.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עברתי על הטלפון שלי מ-7 באוקטובר וכמה ימים לאחר מכן, והתרגשתי מהלכידות שראיתי – עוד אנשים שפונים. על מה שאמרה פה קטי, אני זוכר שיש פה חברי הכנסת – גם יסמין שנמצאת כאן ועוד חברי הכנסת – שבמהלך המלחמה, בימים הראשונים של המלחמה, הקמנו חמ"ל משותף. הקמנו חמ"ל משותף של כל חברי הכנסת, כל סיעות הבית. כולם נרתמו, ואנשים ששלחו לנו הודעות, סנכרנו אחד עם השני, וההוא יעביר אוכל למפונים שפונו עכשיו ואין להם, והשר הזה יעשה ככה, והקמנו מוקד פניות ציבור. פשוט הייתה לכידות. נפגשנו ברמת גן, ואיזה מישהו שנתן את הבית שלו כדי שנוכל להביא – וטלפונים שתרמו, ואנשים מביאים מזרנים, ומצעים, ואוכל ומשחקים לילדים המפונים. כולם פשוט – אתה רואה את העם הזה מלוכד. אנשים חיכו לזה. אתה יודע, קודם לכן היו החסימות וזה – אני לא נכנס לזה, אני רק רוצה – כאילו העם חיכה למשהו שילכד אותו. ואני אומר, חבל שהתלכדנו בעקבות אירוע טרגי כזה של 7 באוקטובר, כשאנחנו יכולים להתלכד גם סביב דברים חיוביים, סביב דברים חשובים, שחשובים לכולנו, שחשובים לכל עם ישראל. בוודאי שהאויבים שלנו לא צריכים להזכיר לנו כמה יש לנו פה מכנה משותף, ויש לנו עם חזק, עם איתן, עם של ערבות הדדית. אני חושב שזה מה שמילא לנו את האוויר, וזה מה שנתן לנו את הכוח. זה מה שנתן לנו את הכוח בעזה, ובלבנון, ומול החות'ים וכל המיליציות שמסביב, וכמובן, בעם כלביא מול איראן. ואנחנו יונקים, יונקים השראה מאותה רוח. הייתי עם תמיר עידאן בשדות נגב. הלכנו לבקר לוחמים. והיה שם מישהו עם גיטרה, ואז אמרנו – תן לנו איזה שיר. אז הוא אמר: בא לי לנגן את השיר "רק בגלל הרוח" – "יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה". וישבנו שם כולנו במשך שעה.

משה טור פז (יש עתיד):

תתחיל לשיר, למה אתה לא שר?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ככה, לא מתאים. וניגנו, ובכינו, והתפרקנו. הייתה אווירה, והיו שם ימין-שמאל, כולם היו מאוחדים ומבינים את גודל השעה, מבינים את גודל האירוע, יחד עם כל הכאב הנורא שחווינו בתקופה הזאת. אני זוכר שעצרתי בתחנת דלק, ופתאום אימא, משום מקום – השר, השר וסרלאוף, אני לא מוצאת את הבן שלי. איפה הבן שלי? תן לי תשובות. אני חייבת כתובת, מישהו. היו ימים מורכבים מאוד. ובעזרת השם, מתוך החושך – אנשים מאמינים, כן? אנחנו מאמינים שיצמח משהו טוב, יצמחו דברים גדולים לעם ישראל. ויש הרבה תקווה בעם. יש הרבה תקווה, ודברים קורים. דברים טובים קורים בעם, והרבה אנשים שהעשייה שלהם וטוב הלב שלהם באו לידי ביטוי במלחמה הזאת. וחשבנו כמה פעמים, אם תהיה מלחמה – דיברו על דור הטיקטוק, ודור האינסטנט, וכל המדיה, והכול היה וירטואלי כזה, ופתאום אתה רואה אריות, לוחמים. הייתי כמה פעמים בתל השומר. אתה רואה לוחמים שאיבדו יד, שאיבדו רגל, אנשים גיבורים, השראה עבור העם הזה, עבור הדור הזה, שאומרים: הייתי עושה את זה שוב, הייתי נכנס לשדה הקרב, כי אני עושה את זה למען העם שלי. הייתי בניחום אבלים אחד. תקשיב, למי אני אדבר אם לא אליך? אתה – אני מחזיק ממך.

קריאה:

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הבנתי. עכשיו ברח לי – אה, תקשיב, הייתי בניחום אבלים, וסיפר לי אבא, לא עלינו, שהבן שלו שנפל יצא כמה פעמים מעזה להתאווררות. בכל פעם שהוא היה יוצא, הוא היה מתקשר לאבא: אבא, אני מתקשר אליך כדי להיחלש קצת. אני מתקשר אליך כדי להיחלש קצת, כי בפנים אנחנו חזקים, חזקים כמו אריות. ובחוץ אני שומע ויכוחים, עניינים וזה וההוא, ומתעסקים בקטנוניות. בוא'נה, אנחנו פייטרים. וגם היינו בצפון. מרגי, בצפון פגשתי אותך לא מעט בשטח, ברשויות, המפונים. אני גם חייב לפרגן לך שהמשרד שלך היה – כל מלון שאתה מגיע אליו, אומרים לך: משרד הרווחה נמצא פה, העובדים הסוציאליים נמצאים פה. ישר נתתם בוסט בשטח. אתה יודע, לראות את המנגנון, איך בניתם את זה, ואיך ידעתם לתת את המענה הראשוני. אחר כך הגיעו עוד הרבה ועזרו. כולם הגיעו אחר כך, אבל זה היה בימים ובשבועות הראשונים. אני זוכר שישבנו בישיבת ממשלה, ובאתי עם מחברת עם מלא פניות – ההוא יש לו זה, וחסר להם פה, וחסר להם שם. אז אמרו: מה אתה אומר את זה בממשלה? ואז אתה אמרת: זה המקום להעלות את זה. אלה בדיוק הדברים שאנחנו מתמודדים איתם בשטח. הבעיה הקטנה הזאת היא בעיה אקוטית שאני שומע עליה מכל מיני מלונות, והיו עשרות אלפי מפונים. אתה צריך לתת מענה. ואיפה תיתן מענה אם לא בממשלה בסנכרון הזה? עוד נדבר על זה, ובעזרת בשם, עוד נמגר את האויבים שלנו ונוכל לדבר גם על גבורת הלוחמים, ואחוות הלוחמים, ואחוות העם, והמגזר השלישי.

היו"ר יעקב מרגי:

והגדולה של העם גם כן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

והגדולה של העם, מכל הכיוונים. אתה יודע, הייתי ברשויות הדרוזיות בצפון, והסתובבתי. הסתובבתי בחורפיש – יאסר ג'דבאן בכסרא-סמיע, הסתובבתי ברשויות. ואתה רואה – היישובים ריקים. ואני שואל אותם: איפה כולם?

היו"ר יעקב מרגי:

מגויסים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כל הגברים נמצאים בחזית, נלחמים. פשוט עם מדהים. יישובים שלמים ריקים מגברים, כולם נמצאים בחזית המלחמה.

נאור שירי (יש עתיד):

כמו בבני ברק.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואתה רואה הירתמות של כולם. וכולם מחויבים למערכה הזאת מכל הזרמים, מכל הכיוונים, כל אחד בדרך שלו. בדרך שלו – בחסד שבעמותת החסד, וכמובן, כוחות ההצלה. כוחות ההצלה – אני רוצה להזכיר פה גם את תנועת אור ואת "לב אחד", שעבדנו איתם באופן צמוד במלחמה הזאת. מהיום הראשון הקימו חמ"ל בבאר שבע. אני ישנתי שם בתחילת המלחמה. הקימו חמ"ל גדול בבאר שבע, וכל יום משאיות פורקות, וזורם לשטח – זורם לשטח, זורם לאזרחים ותיקים, זורם למשפחות במצוקה – תרופות, וטיטולים, ומגבונים, ומוצרי היגיינה, הכול. פשוט הכול היה. והכול הגיע מעם ישראל, מאנשים שרצו עוד ועוד לתת ולעזור. צריך לזכור את הדברים. אתם יודעים, למה פתחתי את הטלפון שלי להסתכל? כי לפעמים אתה צריך את הזיכרון הזה, את הזיכרון של העוצמה של האחדות שהייתה כאן, את הרגעים האלה שכולם שכחו מכל המחלוקות, הניחו הכול בצד.

היו"ר יעקב מרגי:

את העוצמה הזאת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

והעוצמה הזאת חייבת – לפעמים אתה יונק מזה כוח, אתה מקבל כוח. אתה נזכר, בוא'נה, איזה עם יש לנו, אילו עוצמות. האויבים שלנו חשבו שאנחנו מפורקים, ופתאום – אגרוף ברזל, איזה חשמל. ואני מקווה, ואני מתפלל – אני מתפלל, מקווה, מייחל, שלא נצטרך את האויבים שלנו כדי להגיע לעוצמות כאלה. וזה העם שלנו. מתוך כך – כך אומרים בשיעור כללי, ומתוך כך. הייתי אברך קודם לכן, מרגי.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא מופתע. לא מופתע.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הייתי אברך בישיבת – קודם כול למדתי במעלות, אחר כך בבית שאן, אחר כך אצל הרב אחיעד אטינגר, השם ייקום דמו, שאני חושב שממש – מה התאריך העברי היום?

היו"ר יעקב מרגי:

ליל ז'.

נאור שירי (יש עתיד):

שישה באדר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יפה, ואללה, בשבוע הבא אנחנו מציינים את יום הירצחו. הרב אחיעד אטינגר, השם ייקום דמו, הקים ישיבה, ישיבת עוז ואמונה, בדרום תל אביב, בנווה שאנן, נווה מדבר בתוך כל שכונות המסתננים שם. ואני הלכתי איתם – סליחה?

קארין אלהרר (יש עתיד):

עוד כמה זמן? לפחות תעדכן, שנדע.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עד שאופיר כץ יגיד לי, אין מגבלה. לדעתי בערך שעה, משהו כזה.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא הביא נעלי ספורט. את מכירה את זה, נכון?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, אני רוצה לחזור לנקודה הזאת, כי זו נקודה מאוד מאוד משמעותית. בי"ב או י"א, כמדומני. סליחה, י', הפיגוע היה בי' באדר בצומת אריאל, הרב אחיעד אטינגר בדרך לישיבה. הייתי יד ימינו בישיבה. מנינו כעשרה תלמידים בישיבה, והוא היה מגיע מעלי כל בוקר, כל בוקר, מגיע ראשון ויוצא אחרון מהישיבה – סליחה, מגיע לישיבה באזור השעה 09:00–09:20. בי' באדר הוא מתקשר אליי בדרך לישיבה, ואני באמצע ללמוד. אני כבר בבית המדרש עם ספר פתוח. אחרי כמה דקות אני רואה את השיחה ממנו ואני אומר, טוב, אני אחזור אליו אחר כך. חולפות הדקות. ופתאום חבר טוב מעלי מתקשר אליי ואומר לי: אתה שמעת על הפיגוע, פיגוע בצומת אריאל? ואני אומר לו: לא. אומר לי: היה פיגוע ירי. ואני אומר: לא שמעתי, אוי, השם ישמור. אני רוצה שלימור תשמע את זה, אני אחכה לה. לימור, אני מספר על מורי ורבי, השם ייקום דמו, הרב אחיעד אטינגר, שהיום אנחנו – לא היום, בשבוע הבא אנחנו מציינים שבע שנים להירצחו.

גלעד קריב (העבודה):

סיימת עם הלכות קריאת מגילה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, אני מדבר עכשיו על הרב שלי, הרב אחיעד אטינגר. לפני שבע שנים, בי' באדר ב-2019 הוא היה בדרכו לישיבה, לישיבת עוז ואמונה. ומחבל, מחבל עם סכין דקר חייל צה"ל, סמל ראשון גל קיידאן, הוא שמר במקום. הוא לקח לו את הנשק, עלה אל הכיכר שבמרכז הצומת ופתח באש לעבר מכוניות נוסעות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אפשר שקט, בבקשה? תודה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הרב אחיעד אטינגר, הייתה לו יונדאי אדומה. הוא היה נוסע בה כל בוקר מעלי לישיבה, וחוזר בה חזרה. זה היה המשרד שלו. שם היו הטפסים, המסמכים של הישיבה. הוא טיפל בכל הביורוקרטיה, הוא גם גייס כספים לישיבה, ומי שהכיר את הרב אחיעד – לגייס כספים בשבילו זה כמו שמן ומים. הוא לא ידע, כאילו, הוא לא יצא מהספר, הוא היה כולו צדיק, כולו תורה, כל היום יושב ולומד מבוקר עד לילה. זכיתי, זכיתי ללמוד אצלו, ועד יומו האחרון. בקיצור, הוא היה בדרך לישיבה בתל אביב, הוא שמע את קולות הירי. הוא חזר חזרה עם הרכב, פתח בירי מהאקדח שלו לעבר המחבל. המחבל, שכבר כיוון את הנשק לעבר האנשים, היה צריך להגיב לירי של הרב אחיעד. בזמן הזה האנשים ברחו, ובירי מדויק, הוא ירה בו בראש, ברב, והרב פונה לבית החולים בלינסון. אני לא ידעתי, אמרו לי שהרב אחיעד היה – למדתי עם כל האברכים בישיבה. 14 דקות לפני ששירו בו בעצם, הוא התקשר אליי. אני הייתי באמצע ללמוד, ראיתי את השיחה ואמרתי שאני אחזור אליו אחר כך.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הבן שלו נהרג במלחמה, נכון, הבן של הרב אטינגר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, כן. ואני, ככה, שומע על הפיגוע, חבר שלי מעלי מתקשר אליי, ואז הוא אומר לי: אתה שמעת שיש שמועות שהרב שלך, הרב אחיעד – הוא ידע שלמדתי אצלו – אתה ידעת שהוא מעורב? ישר התחלתי להתקשר לרב, ואין מענה ואין מענה. ואני אומר: למי אני אפנה? ואני מתקשר לרבנית תמר אטינגר ואני שואל אותה מה קורה, היא אומרת לי: אני לא יודעת, אתה יודע? ואז אני אומר, למי אני אתקשר מהשומרון? התקשרתי לצבי סוכות, צבי סוכות, חבר שלי. ואמרתי לו: צבי, תגיד לי, אתה מכיר את הפיגוע בצומת אריאל? הוא אומר לי: כן, כן, אני חושב שהוא אמר לי - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

שמחה, בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואז אמרתי לו: תגיד, הרב שלי נמצא שם? הוא אמר לי: מי זה הרב שלך, הרב אחיעד אטינגר? אמרתי לו: כן. אז הוא אמר לי: הרב שלך חטף כדור בראש, הרב אחיעד חטף כדור בראש. ככה נודע לי המצב, בזמן שאני נמצא בתוך בית המדרש עם הטלפון. כל התלמידים יושבים ולומדים, אף אחד אין לו מושג מה קורה, אני דופק על הבמה בבית המדרש – אני לא אשכח את זה – ואף פעם לא דפקו על הבמה בבית המדרש. הכול היה – לא היו הודעות דרמטיות. פתאום שתיקה, ואז אני אומר להם: חבר'ה, היה פיגוע, הרב אחיעד היה מעורב, הרב אטינגר היה מעורב - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

אפשר, בבקשה? חברי הכנסת, בבקשה. טלי, טלי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - הרב אחיעד היה מעורב, ואני חושב שהדבר שהרב היה רוצה שנעשה עכשיו זה שנגביר את הלימוד ונגביר את התפילה לרפואתו. אנחנו לא יודעים מה מצבו, פינו אותו לבלינסון, אני אסע לשם. הרבנית מתקשרת אליי, היא שואלת אותי מה המצב, אני אומר לה שאני לא יודע, אני רק יודע שפינו לבילינסון, ואני בדרך לשם. היא אומרת שגם היא בדרך. הגעתי לבילינסון וחיכינו עד שיכניסו אותנו, הייתי עם עוד תלמיד, ונכנסנו לשם. גם המשפחה הגיעה, הילדים שלו הגיעו. לא אשכח את זה, אנחנו עומדים מסביב, כולנו מסביב לרב אחיעד, שהוא היה בן אדם חזק. הרב, למרות שהוא היה שוקד בלימוד התורה, הוא היה כל לילה יוצא להליכה – יוצא לריצה, סליחה. הוא היה יוצא לריצה, הוא היה מקפיד על תזונה בריאה, על ירקות, תמיד הוא היה מקפיד על שתייה, היה בן אדם מאוד מאוד מחובר לקרקע. פעם אחת הוא אמר לי: בוא נלך לזכות את הרבים, בוא איתי – מוצאי שבת, בוא נלך לפלורנטין. איך שיוצאת שבת היינו הולכים ברגל לפלורנטין, יש שם בית כנסת ברחוב חיים ויטל. אמרתי לו: הרב, עכשיו מה עושים? הוא פשוט בא עם גביע ועם בקבוק מיץ ענבים, ופשוט, אני עומד לידו, בלי דוכן ובלי כלום, הוא מחזיק את הגביע ואת מיץ הענבים ופשוט – עוברים ושבים, אומר להם: סליחה, סליחה, אתם רוצים אולי לשמוע הבדלה? שנייה, זה ייקח שנייה. שנייה, רוצה לעשות לכם הבדלה, אפשר לעשות לכם הבדלה? ככה. והכול בצניעות כזאת, לא כופה, הכול בהתנצלות. חבר'ה שהוא היה עושה להם הבדלה הוא היה מתרגש מזה שהוא עושה להם הבדלה. בפורים הקודם שעשינו בישיבה שלחו לי סרטון, היינו ארבעה אנשים, חמישה אנשים בישיבה. זו ישיבה שאף אחד לא רצה לבוא אליה כי ממול היו בתי בושת. והוא הביא קלידן והגברה, ולא הבנתי למה. ואנחנו חוגגים בישיבה בשמחה עצומה, חמישה תלמידים, והרב רוקד כאילו יש שם 1,000 איש, ובשמחה אדירה. כולו בוער מקדושה. והתזמורת מנגנת, הקלידן מנגן בשיא הווליום, וכיבוד, ואני מסתכל מסביב – לא נעים לא לרקוד, לא נעים מהרב. והוא רוקד ושמח וכולו בהתלהבות. וגם כשנכנסנו, עד שקיבלנו מבנה בנווה שאנן, מבנה שהוא הקדש, הצלחנו להשיג את בעל המפתח, שנתן לנו את המפתח לישיבה. אנחנו נכנסים בפעם הראשונה, בית הכנסת היה סגור שש-שבע שנים. אז פתחנו ואנחנו מנסים לפתוח את הדלת עד שהצלחנו ביחד לפתוח את הדלת. ולא רואים רצפה. והרב מתרגש, כולו בהתרגשות, עכשיו, הכול הרוס שם, הכול שבור, גמור, והוא מראה לי: פה בית המדרש, פה נעשה חדר אוכל, פה נעשה פנימייה – כי זה שלוש קומות – ואני מסתכל ואומר: הרב, בוא, קודם כול שיהיה אפשר לשהות פה יותר מחמש דקות. ואשכרה נכנסים לשם, והרב מתחיל להוציא שקיות זבל ומתחיל לאסוף, בידיים שלו. אמרתי לו: הרב, אולי נביא חברה? הוא אמר: אנחנו פה, יש אותנו, זה מה יש ועם זה ננצח, עם זה נתמודד. והיה דבר, היה חשוב לו להביא מזגן, אז הוא מכיר מישהו שמכיר מישהו שביקש להשיג טנדר – שנביא את המזגן. והרב בעצמו מרים את המזגן ביחד איתי ביום שישי, כי אין אף אחד שיבוא ויעשה את זה. מרימים את המזגן לגג כדי שיהיה לתלמידים לקיץ, שיהיה מזגן, כי האוויר מחניק, כי חם מדי. וכל הדברים הללו במסירות נפש עצומה.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

וסרלאוף - - -

קריאה:

יאללה, גם אתה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הוא מדבר על אחד הצדיקים, מעלת קדושת - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מדבר עכשיו על אחד מל"ו הצדיקים, שהיום לפני שבע שנים נרצח בפיגוע.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שגם הבן שלו נהרג במלחמה וגם הוא נרצח, מת על קידוש השם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עכשיו, אנחנו עומדים בבילינסון, מול המיטה של הרב, הפנים שלו מעוותות כי הוא חטף כדור בראש, והוא קיבל תרופות מצילות חיים אבל כולם כבר הבינו שזה הסוף. אני עומד מול הרב שלי ומתפלל, אולי יהיה נס. אבל כולנו מבינים, גם הילדים שלו, שהיו שם – הייתי חברותא של הבן שלו, של אליסף. אליסף בא ללמוד בישיבה, הרב אמר: שב, תלמד איתו, יש לו ראש. ישבנו ולמדנו ביחד גמרא – עומדים ושרים מול המיטה שלו בבית החולים, מתפללים ומבקשים. ואני רואה את הרב שלי מוטל ככה, עם תחבושת מלאה, מוכתמת בדם, ואמרתי: "ואעבֹר עלַיִךְ ואראך מתבוססת בדמָיִךְ ואֹמר לך בדמַיִךְ חֲיִי ואומר לך בדמַיִךְ חֲיִי". אנחנו חייבים להפריח את הישיבה של הרב, חייבים להביא לשם – איך הרב אמר? אני מחכה שיהיה רעש של תורה בבית המדרש. מחכה שיהיה רעש של תורה בבית המדרש, זה מה שהיה מרגש אותו. היינו לומדים בקול רק כדי לעשות לו נחת רוח, שיתרגש מזה. הוא היה מעביר לנו שיעור מוסר, על מה הוא היה מדבר? שאומרים, לעתיד לבוא, אם היו בני אדם מרגישין את מתיקות ועריבות התורה, היו משתגעין ומתלהטין אחריה. הם אומרים: אתם לא מבינים במה אנחנו עוסקים, אנחנו יושבים ולומדים תורה, אנשים לעתיד לבוא פתאום יבינו מה זו תורה, אנשים ישתגעו, הם ירוצו אחריה כמו חמצן, כמו חמצן. כך הוא אמר. אלה כאילו דברים פשוטים, אתה אומר: בסדר, נו – הוא היה לוקח את המשפט הזה, את האמירה הזאת, ומעביר עליה שיעור מוסר. והוא לא היה מדבר על זה, הוא היה חי את זה. הוא היה כולו אור, שיוצא ממנו, וכולו עוצמות. ברוך השם, היום יש שם ישיבה. היום יש שם ישיבה פורחת, משגשגת, תלמידים, יש רעש של תורה בבית המדרש. היינו שבורים, התלמידים. אתם יודעים, עשינו פורים בישיבה, זה היה שלושה-ארבעה ימים אחרי שהרב נרצח, אז אמרו: חייבים לעשות פורים של כולם, פורים של שמחה בישיבה. והביאו תזמורת, והגיעו הרבה מאוד אנשים, באו לחזק. היינו ישיבה קטנה, והרגשנו יתומים, פשוט יתומים. הרב אחיעד, ינקתי ממנו תורה. למדתי הלכות שבת, נבחנתי לרבנות, הוא לימד אותי. הוא לימד אותי ארבע שנים הלכות שבת. כל כך לא רצינו לסיים את זה, כל כך נהנינו מעצם מהלימוד, הוא היה החברותא שלי בחזרות, הוא היה הולך, חוזר, הייתה לו שיטת שינון, הוא היה זוכר – הוא אמר: אני לא רוצה שרק תצליח במבחן, אני רוצה שתזכור כל סעיף וסעיף, כל סעיף קטן במשנה ברורה – מה כתוב שם, שכשישאלו אתה תדע בדיוק איפה לחפש, איפה להסתכל. אתה צריך לדעת מה קורה בכל סעיף וסעיף. והוא היה הולך וחוזר. הוא היה מחזיק מאוד מהגרז"ן, הוא אמר: הגרז"ן זוכר הכול כי הוא היה חוזר וחוזר וחוזר, ואמר: רק לחזור, רק לחזור. הייתי רואה ב-23:00, אם הייתי שוכח משהו בבית המדרש, הייתי מגיע ורואה אותו לומד – כאילו עמוד אש. ואז הוא היה קם, הולך וחוזר, והייתי רואה שהוא משנן ומשנן, ובעוצמות כאלה. הוא היה הולך לבית לחצי שעה וחוזר, היו לו עשרה ילדים או 11 ילדים. איזו מסירות נפש לתורה. אני אספר לך, לימור. פעם אחת אמרתי לו שיש לי אילוץ, שאני לא אוכל להגיע לסדר אחר הצוהריים. אז הוא אמר לי: מה יש? אמרתי לו: אילוץ אישי. הוא אמר: מה קרה? אמרתי: אני יוצא לדייט עם אשתי, אנחנו הולכים למסעדה. ואז הוא אמר לי משפט שאני לא אשכח בחיים. הוא בא להגיד משהו ואז אמר: לא משנה. אמרתי לו: הרב, תגיד. אמר: לא חשוב. אמרתי לו: מה, הרב, אני לוקח הכול באיזי. אז הוא אמר לי: כבר 20 שנה לא יצאתי למסעדה עם אשתי כדי לא לבטל תורה. זה הרב אחיעד. 20 שנה לא יצאתי למסעדה עם אשתי כדי לא לבטל תורה. איזו מסירות נפש, והכול מתוך גבורה, הוא היה לוחם, הוא היה מספר לנו סיפורים מהצבא, מהשירות שלו, איך הוא היה בודק אם הוא יכול לטלטל דברים מסוימים; אם יש עירוב; הוא היה דואג לעירוב. כל-כולו קדושה, כל-כולו אומר קדושה. פשוט "והיה מַחֲנֶיךָ קדוש", הוא היה חי את זה יום-יום, שעה-שעה. זה הרב אחיעד. אפשר לספר עליו כל כך הרבה. הוא היה עושה שיעורים לבעלי בתים, בבית, לשלושה-ארבעה אנשים. הוא היה מתייחס אליהם כאילו יש אולם עם 500 איש, יושב איתם, מדבר איתם, כל שבוע. הייתה לו תכונה: התמדה. לא משנה מה, תתמיד. אין דבר כזה שלא מגיעים במוצאי שבת לפלורנטין, אין דבר כזה. לפעמים, אחרי שהיה עושה הבדלה, היה מביא להם סוכריה: קחו, שיהיה לכם מתוק, רק – ברכתו שהכול. בעדינות, אבל חשוב לו, חשוב לו, כל נשמה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לזכות אותה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, בדיוק, לזכות אותם. הוא סיפר לי פעם אחת שהוא היה בפלורנטין וגם אז הוא אמר הבדלה, הציע למישהו, ואז המישהו הזה אמר לו: אתם הדתיים האלה, והמשיך ללכת. אז הרב אמר לו: בוא, אם יש לך אומץ, בוא תדבר איתי, מה זה "אתם הדתיים האלה"? מה? יש לך שאלות? אמר: כן, הרב, יש לי מלא שאלות. אז הוא אמר לו: בוא, יש לך שאלות? הינה, אני מוכן לשבת, יש פה בית מדרש, בוא, תשאל את כל השאלות שלך, אין בעיה. והוא היה מאוד כועס, מאוד כועס. והוא מספר שהבחור חזר אחורה, ישב עם הרב כמה שעות, ואז הם קבעו חברותא. והבחור הזה, שהיה אבוד, חיפש את עצמו, הוא לא בא מבית דתי, אבל זה לא משנה, בסוף הוא מצא את המקום שלו ביהדות, הוא מצא את החום, את המקום השלם שלו. ובישיבה עשינו הכנסת ספר תורה, ואת ספר התורה תרמה אימא של הבחור הזה, שגם הוא השתתף איתנו בהכנסת ספר התורה. הם תרמו ספר תורה. ואני דיברתי עם האימא, והיא אמרה לי: הרב הזה הציל את הבן שלי. הוא היה אחרי צבא, הוא חיפש את עצמו, הרב הזה, הרב אחיעד אטינגר, הציל את הבן שלי. אנחנו מכניסים פה ספר תורה – הוא לא רב, הוא פשוט מלאך. ככה החזקנו ממנו. ככה תמיד החזקנו מהרב אחיעד אטינגר. וכשאמרו לי שהוא חזר אחורה, שמע את היריות, אני אומר: זה הרב שכל החיים שלו חשב על מסירות נפש, חשב למסור את הנפש למען עם ישראל. וברגע אחד שהזדמן לו העניין הזה, הוא פשוט עשה פרסה, הסתובב חזרה והתעמת עם המחבל פנים אל פנים. הספיק לשלוף את האקדח, הספיק לירות. והוא ידע שהוא מסכן את החיים שלו, והוא לא עשה שום חישוב ושום שיקול. והוא היה עושה את זה שוב, למרות שהוא ידע את התוצאה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הוא עמד שם חוצץ בין המחבל לאנשים. הוא הפריד בין המחבל לאנשים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ראיתי את הסרטון של הפיגוע.

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן, ראיתי גם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ראיתי את הסרטון, ראיתי את היונדאי האדומה מידרדרת אחרי שהרב חוטף את הכדור בראש, ראש מלא בתורה, מלא בקדושה. אבל ידעתי שהוא היה עושה את זה שוב. ידעתי שהוא היה עושה את זה שוב, כי זה מה שהוא לימד אותנו. לימד אותנו מסירות נפש, לימד אותנו – ככה אהבת ישראל. אהבת ישראל זה לא רק בדיבורים. חשוב ללמוד תורה, אבל תורה שמביאה לידי מעשה. לכן הוא היה מחובר מאוד להלכה. הוא למד גם קבלה, אבל הוא היה מחובר מאוד להלכה. אליבא דהלכתא. בסוף צריך ליישם, צריך פרקטיקה. והוא היה מחפש מאוד איפה אפשר – כוח דהיתרא עדיף. לעשות צירופים, להקל על האנשים. הוא מאוד אהב ללמוד חזון עובדיה, הרב עובדיה. הוא היה אוהב צירופים, היה אפשר לעשות צירוף כזה וצירוף כזה ולצאת מפלונטרים מורכבים. אני זוכר, פעם אחת באתי אליו עם שאלה הלכתית, שאלה בדיני טהרה, והוא הפנה אותי לאיזה רב מסוים, לשאול אותו, הרב של השכונה. והלכתי לשאול. ואחרי שעה אני מקבל ממנו טלפון: נו, הלכת אליו? מה הוא אמר? מה הוא אמר? הסתדר? אתה צריך שאני אבוא? אתה צריך שאני אבדוק? כאילו, אתה פונה אליו, ואז אתה מרגיש שהבן-אדם רודף אחריך כדי לעזור לך. הרב, הכול בסדר. לא, לא, רק רציתי לבדוק אם יש משהו נוסף שאני יכול לעזור בו. הוא התקשר אליי בערב סוכות פעם אחת ואמר לי: תשמע, יש אדם ערירי, חייבים לבנות לו סוכה. אני אומר לו: הרב, שעתיים לחג, מה אתה מתעסק עם זה עכשיו? לא, לא, חייבים לבנות לו סוכה, אם צריך אני אבוא. צריך לשים לו סוכה, זה בן אדם שחייב – האדם הזה נפטר כבר – אבל חייבים, הוא ביקש שתהיה לו סוכה, וזה בן אדם שאף אחד לא יעשה את זה בשבילו, ואם אפשר לעזור פה, ודבר עם זה, וגם הוא יהיה מוכן לבוא ולעזור. מתעסק עם האנשים הכי הכי פשוטים, פשוט לתת מענה לשבורי לב. והוא ידע גם לבטא את מצוקת השכונות. הוא עמד בראש הפגנה, בראש צעדה, נגד תופעת המסתננים. יש סרטונים, הוא הולך ואומר: זה לא יכול להיות מה שקורה כאן. זה לא רב שנמצא רק בבית המדרש, זה רב שכשצריך לצאת הוא יוצא החוצה. הוא יוצא החוצה ואומר בריש גלי, זאת המדינה שלנו, זה הצבא שלו, זאת הארץ שלנו. בכל הכוח, בכל הכוח. התחלתי לדבר עליו, ופתאום אני שם לב שהשבוע זה י' באדר. השבוע אנחנו מציינים שבע שנים לפטירתו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בשבת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בשבת? השבוע כבר עברו, מ-2019, עברו שבע שנים, שבע שנים שהרב איננו איתנו. וברוך השם, היום יש שם ישיבה – כשאני מגיע לשם אני תמיד אומר: בטח הרב מסתכל מלמעלה וכולו מתענג – ישיבת עוז ואמונה, והרב איציק פנירי הוא ראש הישיבה; ואביעד גזבר מעלי, שהוא מלאך, נשמה, בולדוזר, הביא לשם הרבה מאוד אור, וכל דבר – "נדאג", הוא חושב בגדלות; וכמובן שמוליק בוכריס, הוא ניהל את הישיבה אחרי שהרב נרצח, היום הוא אחד מהיועצים של השר סמוטריץ' – הם לקחו את המושכות. והרב אלי סדן. הישיבה נמצאת על דרך המלך. רואים פתאום, כל אריתריאה הקטנה, פיליפינים ותאילנדים וסודאנים ואריתראים – חוץ מלהחתים דרכון אתה מרגיש באפריקה הקטנה, ובסוף, פתאום אתה רואה נווה מדבר. אתה מגיע לרחוב יסוד המעלה 13, באמת יסוד המעלה, ואתה רואה שם קול של תורה. אמרתי לרב: הרב, יש פה, לא עלינו, בתי בושת, ויש פה מסגדים, ויש פה מנזרים וכנסיות. אמרתי לו: הרב, מה זה? הוא אומר לי: תקשיב טוב, בנפש החיים שער ד' כתוב שהתורה מטהרת את האוויר, מטהרת את כל האזור. הוא אמר לי: תשמע, כשאתה הולך ברחוב, מהבית שלך בדרך לישיבה, תגיד תהילים. אמרתי לו: למה? הוא אומר: זה מטהר אוויר. זה נעלם מאליו, אתה לא צריך להתעסק עם זה בכלל. אנחנו נלמד תורה, אנחנו נעסוק בתורה, אנחנו נגדיל תורה, אנחנו נביא עוד תלמידים, נביא עוד אברכים – זה ייעלם מעצמו, אתה תראה, זאת הבטחה. נפש החיים כותב, הרב חיים מוולוז'ין. ברוך השם, קורים דברים טובים. בשכונת נווה שאנן לא היו יהודים בכלל. היו כמה בודדים, באמת כמה בודדים, וגם עמותת אחיעד – שבזמנו הייתי חלק ממנה, על שם הרב אטינגר – הבאנו סלי מזון לנזקקים ולקשישים שמפחדים לצאת מהבית. לצאת מהבית זה להסתכן שישדדו אותך, פתאום לחטוף איזה לום בראש. מה היה שם? אסתר גלילי, זיכרונה לברכה, נרצחה שם על ידי מסתנן. מחריד להיות שם באזור. אני נזכר בעוד סיפור, יש לנו זמן אז אני אגיד אותו גם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

זה תענוג לנשמה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בשעה 8:30 ביום של הרצח הנורא, ביום של הפיגוע הנורא, מגיעה לישיבה אישה מבוגרת מהשכונה. היא אומרת: איפה הרב? אני רוצה לדבר עם הרב. הוא הבטיח לי שהוא יגיד לי מתי קריאת מגילה ואיפה אני יכולה לשמוע קריאת מגילה. אני אומר לה: הרב בדרך, הוא יגיע, תבואי בעוד שעה. היא באה אחרי שעה, והיא שואלת אותי איפה הרב, ואני ידעתי שהרב נפצע אנוש בפיגוע. ואני אומר לה: הרב איננו. והיא אומרת לי: אבל אמרת שהוא יבוא בעוד שעה, מתי הוא יבוא? ואני אומר לה: לא הבנת, הרב נפצע קשה בפיגוע. היא התחילה לצעוק ולצרוח, אני לא אשכח אותה, בפתח הישיבה: אוי, הרב, אוי, הרב, אוי, הרב. והסתבר לי שהוא היה מעביר שיחה לנשות השכונה, במתנ"ס. הוא היה מגיע לשבת איתן, אני מדבר איתך על נשים מבוגרות. הוא היה מסביר להן אלף-בית, הוא היה מראה להן בציורים איך המשכן נראה. הן אמרו לי, הן סיפרו לי. הוא היה מראה להן בהסברת פנים, בנועם, מחייך אליהן, מראה להן. עשר נשים. אחרי השיעור היא ניגשה אל הרב, והיא אמרה לו: הרב, אני רוצה לדעת. והוא אמר לה: תבואי, אני אגיד לך. כי הוא לא ידע בעצמו אם יש קריאת מגילה בישיבה, אז הוא אמר לה: תבואי אחר כך. תבואי אלינו ואז אני אדע, אני אברר ואני אגיד לך. והיא באה, והרב איננו בישיבה. הרב אחיעד אטינגר, השם ייקום דמו.

ירון לוי (יש עתיד):

וסרלאוף.

רון כץ (יש עתיד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

סיפרתי על הרב שלי, הרב אחיעד אטינגר, שנרצח לפני שבע שנים. הייתי אברך בישיבה שלו, הייתי יד ימינו. בעצם ביום של הפיגוע הצטרפתי פורמלית לרשימת עוצמה יהודית. זה גם סיפור בפני עצמו, אני לא רוצה לספר אותו עכשיו. נשמור אותו לפודקסטים שמתאימים.

רון כץ (יש עתיד):

אין לנו משהו אחר לעשות. תור מספר 40

עודד פורר (ישראל ביתנו):

וסרלאוף, למה אתה מושך זמן?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא יודע. אופיר כץ אמר לי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

רון, מה שהפסדת זה רק שהרב אחיעד אטינגר מגיע לצומת גיתי אבישר - -

קריאה:

שיגיד לנו כמה הרוגים היו - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

למה הוא מושך זמן?

היו"ר לימור סון הר מלך:

- - שזה צומת סמוך לאריאל. הוא מזהה את המחבל, הוא עם הרכב שלו, הוא יכול לברוח, הוא לא חייב להיות שם, והוא יוצר חיץ בין האזרחים שהמחבל יורה עליהם לבין המחבל. ובאותו רגע בעצם המחבל יורה ופוגע בו פגיעה בראש והורג אותו. גיבור, ממש גיבור. והבן שלו נהרג במלחמה אחרי כמה שנים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בנוסף, נלחם בעזה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נפצע קשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נלחם בעזה – אני מתלבט אם לספר את הסיפור. הוא גם ניצל בנס, נגיד ככה. ניצל בנס. משפחה גיבורה, משפחה ערכית, משפחה יהודית שורשית. תמר, כמובן, מדהימה. הוא אמר לי: אשתי – שרה אימנו; שרה אימנו – אשתי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

באמת שרה אימנו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ככה הוא היה אומר. אשתי – שרה אימנו. טוב. "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום" – הלימוד יהיה גם לעילוי נשמת הרב אחיעד אטינגר. "חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, ושל לילה זמנה כל הלילה - - - עד עלות השחר", שהוא שעה וחומש לפני הנץ החמה בשעות זמניות – זה שעות שמשתנות. כתוב במגילה "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום", כמו שאני מקריא מחזון עובדיה, כמובן. דכתיב: "אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דֻמִיָה לי,. לפי זה, מצוות מקרא מגילה של הלילה אינה אלא עד עמוד השחר. לבתר, לאחר עמוד השחר, יממה הוא. כמו שכתוב במגילה דף כ' ע"ב. בואו נמשיך. אז יש מקרא מגילה בלילה ויש קריאת מגילה ביום. מתי ביום? "של זמנה כל היום" – מהנץ החמה עד שקיעתה. ואם קראה בדיעבד משעלה עמוד השחר – זאת אומרת, יש זמן שנקרא עמוד השחר, יש זמן שנקרא הנץ החמה. אם הוא קרא בין הזמן הזה, בין עמוד השחר להנץ החמה לפני הנץ החמה, עדיין בדיעבד הוא יצא ידי חובת מקרא מגילה. "אם נאנס ולא קרא את המגילה בלילה אין לה תשלומין ביום". זאת אומרת שהוא לא יכול לקרוא את המגילה פעמיים ביום בתשלום של הלילה שהוא לא קרא.

יונתן מישרקי (ש"ס):

והוא מברך שהחיינו, נכון?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני כבר אגיע לזה. "מצווה מן המובחר לקוראה ברוב עם". מה זה ברוב עם? מניין, לפחות עשרה. ויש מצווה מן המובחר לקרוא כמה שיותר אנשים – "ברוב עם הדרת מלך".

רון כץ (יש עתיד):

וסרלאוף, אפשר פרשת שבוע?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

"ולכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה". אפילו אם מישהו לומד גמרא, אומר: רגע, אני עוסק במצווה – לא, אבל פה זה מצווה של לקרוא את זה ברוב עם. לכן השייכות שלך בתוך בית הכנסת, שאתה חלק מהחוויה של הקהילה, של ה"רוב עם". לכן אתה תבטל תורה ותלך לשמוע מקרא מגילה. ואפילו יש בבית המדרש 100 איש, מצווה שילכו לבית הכנסת הגדול לקוראה בציבור ש"ברוב עם הדרת מלך". זאת אומרת, אם יש 100 אנשים שלומדים, אומרים: רגע, מה, תבטל לימוד תורה של רבים מפני רוב עם? יש גם רוב עם שלומדים תורה. לא. עדיין יסגרו את הגמרא וילכו לבית הכנסת הגדול לקוראה יחד כל הציבור, כמו שכתוב ש"ברוב עם הדרת מלך". "ואפילו כוהנים בעבודתם ולוויים בדוכנם וישראל במעמדם היו מבטלים עבודה של בית המקדש, והולכים לשמוע מקרא מגילה עם הציבור משום פרסומי ניסא" – לפרסם את הנס שאירע לנו בפורים. "מכל מקום, אם יש הפרעות בבית הכנסת שאי-אפשר לו להתגבר עליהן וכתוצאה מהן אינו יכול לשמוע קריאת כל המגילה כראוי יכול לקרותה בעשרה". אם הוא פתאום שומע את הרעשן יותר מדי או שהוא שומע אנשים במקומות מסוימים שמדברים, יש כמה פתרונות: אחד, שילך למקום ששומעים בו יותר טוב, או, אם הוא במצב שהוא אומר: אני באמת לא יכול לשמוע את המגילה בבית הכנסת הזה, אז הוא עושה מנין יותר מצומצם, רק בשביל שיוכל לשמוע את קריאת המגילה, שבסיטואציה אחרת הוא לא יכול לשמוע כראוי. אז "יכול לקרותה בעשרה". "הכול חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים. ולכן הנשים שאינן יכולות לבוא לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה משליח הציבור, או שאינן יכולות לשמוע קריאתה היטב מפי הקורא מפני הפרעות שבבית הכנסת" – אבל לפני כן, לגבי נשים. ראיתי על פרשת השבוע, כמדומני שזה בספר של הרב יוסף אליהו – על משנתו של הרב נבנצל – שגם הנשים היו מחויבות לתרום למשכן. ולמה? הרי זו מצוות עשה שהזמן גרמא, שמצוותה ביום – אלא משום שזה מדבר על מצווה כללית, מצווה של כל עם ישראל. זו מצווה שהיא לא פרטית. נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא במצווה שהיא פרטית, בסדר? יש מצוות שהן מצוות עשה שהזמן גרמא אבל היא מחייבת, המצווה היא של כל אדם ואדם. לעומת זאת, מצווה שהיא כללית – זאת אומרת, להביא תרומה למשכן זו מצווה שהיא ציבורית, לכל הציבור. ואף על פי שזו מצוות עשה שהזמן גרמא עדיין נשים חייבות בזה, בגלל שזו מצווה ששייכת לכלל הציבור.

יונתן מישרקי (ש"ס):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, לא דיברתי על מקרא מגילה. דיברתי עכשיו על המשכן. נזכרתי בוורט שקראתי בשולחן שבת ממשנתו של הרב נבנצל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

גם לשם הן רצו, גם לשם הן הביאו את המראות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נכון, הביאו תכשיטים.

רון כץ (יש עתיד):

וסרלאוף, תעשה משהו על פרשת שבוע.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, את המראות שלהן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

סליחה, את המראות. נכון.

היו"ר לימור סון הר מלך:

את המראות שבזכותן - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נכון. עכשיו, אז גם בקריאת מגילה – נשים חייבות בקריאת מגילה "ולכן הנשים שאינן יכולות לבוא לבית הכנסת לשמוע מגילה משליח הציבור" – מסיבות שונות – "או שאינן יכולות לשמוע קריאתה היטב מפי הקורא" – כי הן נמצאות בעזרת הנשים – "מפני הפרעות שבבית הכנסת, במקום שמכים המן" – וכיוצא בזה – "חייבות לשמוע קריאתה מפי אדם הבקי בקריאתה".

יונתן מישרקי (ש"ס):

הסיבה זה בגלל שאף הן היו באותו הנס - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, שנייה, כן, אני עכשיו אומר את זה. יונתן מישרקי, ברוך השם, אתה, איך אומרים? מרגיש בשיעור כללי בישיבה. אתה חייב לתת את הזה שלך. אשריך. וכן אמרו חז"ל: "נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס". הן גם היו באותו הנס. בוא נראה מה הוא אומר פה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מזל שהיינו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

סליחה, הנס קרה בגלל אישה, חבר'ה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כל העולם הזה בגלל אישה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן. אסתר המלכה. אבל זה לא רק שהן אף היו, אלא - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, רציתי לראות אם יש פה גם חידוש של - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

וסרלאוף, תסביר לגבי – אם נניח אישה לא מצליחה להגיע לשמוע, קורה, היא לא מצליחה, היא לא מספיקה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז יש מצווה. קודם כול, כיום בבתי הכנסת ברוב הקהילות - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כי צריך לשמוע פעמיים, בלילה - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

בערב.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בערב ולמוחרת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נכון.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

האמת, לא יוצא לי למוחרת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

קודם כול, יש היום בתי כנסת שעושים במיוחד קריאת מגילה לנשים, ויש חב"ד, שמפרסמים בהרבה מקומות שהם עושים מקרא מגילה פה ושם, בסדר?

היו"ר לימור סון הר מלך:

וקצת יותר מאוחר, ואז אפשר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

וגם אפשר, יש כל מיני קבוצות שאפשר לכתוב שם: מחפשים מקרא מגילה. היום יש הרבה מאוד אנשים. אני, בתל אביב, למשל - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אפשר לעשות את זה כשאתה שומע את זה מהטלוויזיה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, לא, לא. אני גם חושב שהוא יתייחס לזה תכף. וכן אמרו חז"ל: "נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ורבי יהושע בן לוי היה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם. ורבי יונה היה מתכוון לקרותה לפני הנשים שבביתו, שהכול היו בספק והכול חייבים בשמיעה".

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

יותר לאט, אנחנו לא עד הסוף.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואף על פי – הינה, אוקיי.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה קשה לקלוט הכול.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מבין, זה צריך לחדור פנימה. אם צריך נעשה את זה לאט, בנחת.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני צריך לעכל את זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בנחת. אני גם אשתה מים.

קארין אלהרר (יש עתיד):

שתה, שתה. יש לך עוד לילה ארוך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הינני כאן. אני מתלבט אם לשתות יותר מדי מים, שאני לא אצטרך - - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

שתה, שתה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה צריך? שמישהו ילך הביתה כאילו? אחד?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני, התפקיד שלי זה להיות פה. מה שקורה שם אני לא יודע, אל תשאל אותי. אבל אתה יכול ללכת לברר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כולם עובדים אצל סמוטריץ' - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואף על פי שכבר יצא האיש ידי חובת קריאת המגילה בקריאה שבבית הכנסת, חוזר וקורא את המגילה בביתו, להוציא את הנשים ידי חובתן. הרבה פעמים אני חוזר מבית הכנסת, ואז יש לי מגילת קלף בבית ואני מקריא לאשתי בבית. ואין הנשים צריכות לבוא לבית הכנסת לשמע ברוב עם. זאת אומרת, יש הבדל בין גברים לנשים בעניין הזה. אישה יכולה לקרוא בבית, היא לא חייבת להיות במניין. היא יכולה לבוא – אם היא רוצה היא יכולה לבוא – אבל אין לה את העניין הייחודי של ביטול תורה בשביל לבוא ברוב עם, או אין לה את העניין הזה של לעשות הכול כדי לבוא לבית הכנסת. די לה שהיא שומעת מקרא מגילה מאיש שבקי בקריאת מגילה. הקורא את המגילה בבית - - -

יונתן מישרקי (ש"ס):

- - - פרשת - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני אגיד לך מה. אני מסכים איתך בעיקרון, אבל בגלל שאני רוצה לדבר לכל האנשים – בסוף פורים זה אירוע מכונן. לא יודע אם כולם פה הולכים לבית הכנסת בשבת זכור, אבל אני כן בטוח שיש יותר אנשים שמגיעים לחוויה של פורים. פעם הייתי בטבריה ושאלתי אנשים שם, זה היה בפורים, למה אתם מתחפשים? ילדים, צעירים, חבר'ה, בחורים טובים. ואללה, היו שם חבר'ה, שלא כל כך ידעו לענות. צריך קצת יותר לחדד את העניין הזה, לדבר קצת על הלכות מגילה, על הסיבה שאנחנו מתחפשים.

יונתן מישרקי (ש"ס):

- - - עד דלא ידע - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה זה "חייב איניש לבסומי בפוריא"? אתה יודע, הרבי מפשיסחא היה אומר: שיהיה לך פורים כשר ופסח שמח. אומר, אתה יודע למה? כי אנשים לפעמים עושים את פורים, אתה יודע, ככה לוקחים את ה"לבסומי", מושכים אותו קצת יותר מדי. אז היה אומר, שיהיה לך פורים כשר ופסח שמח. בפסח אנשים כל הזמן מקפידים – יש פה חמץ, אל תיגע, יש קצת לחץ. אז הוא אמר, שהפסח שלך יהיה שמח ושהפורים שלך יהיה כשר. "הקורא את המגילה בבית, להוציא את הנשים, צריך לברך להן ברכות המגילה, כשם שמברכים האנשים בבית הכנסת. וכן המנהג פשט בעיר הקודש ירושלים וכן יש להנהיג בכל מקום". כן, כמובן, יש ברכות – ברכת מקרא מגילה. הלאה. "מחנכים את הקטנים לשמוע מקרא מגילה". כמובן, מדין חינוך וללמד אותם כמה שאפשר. הילדים שלי מגיעים איתי לבית הכנסת, מחכים גם ל"המן", ככה להוציא על מי שניסה להשמיד אותנו. "צריך לשמוע קריאתה מפי אדם שחייב במקרא מגילה. אבל חירש, המדבר ואינו שומע, שאינו יכול להשמיע לאוזנו, אינו חשוב כל כך בר-חיובא. אי לכך, אף על פי שהוא צריך לקרותה, כיוון שאף הוא היה באותו הנס, מכל מקום אינו יכול להוציא את האחרים ידי חובתם. אבל מי שכבדו אוזניו משמוע, וצריכים לצעוק אליו בקול רם כדי שישמע, חייב בקריאתה לכל הדעות ומוציא אחרים ידי חובתם. מי שיכול לשמוע על ידי חצוצרות, אינו נקרא חירש לעניין זה ומוציא אחרים ידי חובה". יש פה דיון מי יכול להוציא ידי חובה, האם מי שבר-חיובא יכול להוציא אחרים או שיש כאלו שאומנם הם בני-חיוב, אבל הם לא יכולים להוציא אחרים. כמובן, סומא ואילם חייבים לשמוע מקרא מגילה מאחר – ממישהו אחר. "השומע מקרא מגילה" – זה לשאלתך, חברת הכנסת קטי – "דרך הטלפון או ברדיו, אינו יוצא ידי חובתו, אפילו כששומע על ידי שידור חי". זאת אומרת, אתה מפעיל את ערוץ 14, ובטח שם מקריאים מקרא מגילה, אז זה יפה וזה חשוב לשמוע את הסיפור, אבל תוודא – או שלפני או שאחרי – שמעת כבר מגילה ויצאת ידי חובה. אז לשים לב, "והשומע ברכות המגילה ברדיו אינו עונה אמן". יש גם כאלו שמברכים ברדיו, ואנחנו רגילים ישר, מהרפלקס, לענות אמן. לא, לא לענות אמן. בסדר? אבל, יש בזה חידוש לדעתי, יש איזה חידוש לדעתי בעניין הזה, שאני חושב – תקן אותי, יוני – אם הוא שומע ברדיו בשידור חי, או בטלוויזיה, את הברכות, אם זה שידור חי הוא כן עונה אמן.

יונתן מישרקי (ש"ס):

- - - בקריאת מגילה - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יש לך זמן לבדוק.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני לא מדבר על קריאת מגילה, אני מדבר על הברכות בשידור חי, האם עונים אמן? אם זה בשידור חי?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יוני, תבדוק.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

שווה בדיקה. לענות אמן. רגע, קטי, על קריאת מגילה ודאי שלא יצא ידי חובה. אם רדיו, טלוויזיה וכיוצא בזה, לא יצא ידי חובה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה יודע שבקורונה כן אישרו את זה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מה זה שידור חי?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בקורונה כן אישרו את זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תראי, אני לא יודע מי אישר ומה – לא. יכול להיות שגם אפשר לחוקק פה בכנסת חוקים, אבל אני מדבר ככה לפי ההלכה, בסדר? כשאולם בית הכנסת רחב מאוד - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

אז בעצם מה זה שידור חי? מה זה שידור חי?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כשזה קורה בזמן אמת. זה עכשיו, בסדר?

היו"ר לימור סון הר מלך:

אז יוצא ידי חובה. לא?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, הוא לא יוצא ידי חובה אם הוא שומע את זה דרך רדיו או טלוויזיה. השאלה היא – אני מסתפק – הוא שומע את הברכות, האם הוא עונה אמן או לא, אם זה בשידור חי. לא יודע, אני לא רוצה להתחייב פה. לכו תבדקו. נשאיר ב"צריך עיון". בואו נתקדם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

צופה בשידור חי שקורא עכשיו, אם מותר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ועכשיו אומרים את הברכות של מקרא מגילה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

זה מעניין.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

האם הוא עונה "אמן" אחר הברכות הללו. הוא לא יוצא ידי חובת קריאת מגילה, אבל האם הוא עונה עליהן.

שלום דנינו (הליכוד):

וסרלאוף, אי-אפשר להשאיר את זה פתוח. אנחנו צריכים פסק דין.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אי-אפשר. אם לא, אנחנו לא מצביעים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז תקשיבו. אני אמשיך. בינתיים יש לך משימה, שלום.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שלום צריך שלמות, הוא לא יכול - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בינתיים אני נותן לך משימה: לך תבדוק. תבדוק בזמן הזה, אחר כך תבוא ותעדכן אותנו. שמנו בצד את השאלה, בוא נתקדם. אחר כך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

AI אומר שכן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני לא יכול להביא מקורות עכשיו פה בפודיום.

שלום דנינו (הליכוד):

ואם זה ב-Delay של כמה שניות זה בסדר?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה זה?

שלום דנינו (הליכוד):

שידור ישיר ב-Delay.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, רגע, קודם כול - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

תקשיב, זה פתח פה ישיבה. Delay זו שאלה שלא - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני אומר לך, אם בשידור חי אתה לא יוצא ידי חובת מקרא מגילה, אז ודאי שאם זה בשידור ב-Delay, אתה לא תצא ידי חובה, כי כל ההווה אמינא - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

Delay אני מבינה - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - כל מה שהיינו חושבים שאתה כן יוצא ידי חובה זה אם זה בשידור חי, אבל גם בשידור חי אתה לא יוצא ידי חובה, אז ודאי שאם זה ב-Delay אתה לא תצא ידי חובה מקרא מגילה דרך הרדיו והטלוויזיה, בסדר?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ב- Delayיש בזה היגיון אבל אם זה שידור חי - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

למה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כי ב- Delayאתה יודע, זה לא שידור חי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אבל למה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נכון שאתה גיאוגרפית, פיזית, לא באירוע, אבל אתה קורא - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז לכן יש מקום לחשוב שאולי שם כן נצא ידי חובה. אז הוא אומר, ואם זה ב- Delayאז על אחת כמה וכמה שלא יצא ידי חובה, זה מה שאני אומר. אוקיי. בואו נמשיך. "כשאולם בית הכנסת רחב מאוד ובא קהל גדול לשמוע מגילה, ומשמיעים מקרא מגילה על ידי רמקול" – רמקול, זה מעניין. עכשיו מדברים על סיטואציה שבה כולם נמצאים בבית הכנסת, אבל כדי שכולם יוכלו לשמוע, מישהו לוקח מיקרופון ומקריא את הברכות במיקרופון, אבל כולם יושבים בסמוך. עכשיו אומרים ככה. "יושבים סמוך לשליח הציבור באופן שגם אם יינטל הרמקול, יוכלו לשמוע מהשליח ציבור, ואין הרמקול אלא מסייע להגברת קול שליח הציבור, אז הם יוצאים ידי חובתם". זאת אומרת, קטי, אם אני עכשיו אדבר ככה, אם אני מדבר עכשיו ככה - - -

יונתן מישרקי (ש"ס):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

סליחה? אני קורא הרב עובדיה עכשיו. רגע, אתה על הקודם? על השידור חי?

יונתן מישרקי (ש"ס):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אה, על השידור חי. יפה, יפה מאוד. אז הרב עובדיה אומר ככה. אם אני שומע ברכות מקרא מגילה בשידור חי, אני עונה אמן.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אתה אמרת בשבח - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

למה?

יונתן מישרקי (ש"ס):

כי זה שבח. אה, כי אמרת שבח לקדוש ברוך הוא.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אה, אמרת אמן על שבח הקדוש ברוך הוא. אמרת אמן על שבח. לכן אתה עונה אמן. אבל מקרא מגילה עצמו, לא יצא ידי חובה מטלוויזיה או מרדיו, Whatever, בסדר?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

קריאה:

וסרלאוף.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עכשיו אני חוזר, אני חוזר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אנחנו בעזרת נשים, המרחק - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתם עוד תשלמו על זה, חבר'ה, אבל לא משנה, אני מזכה את הרבים עכשיו – לעילוי נשמת הרב אחיעד אטינגר, השם ייקום דמו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

וסרלאוף, המרחק הוא רחוק. אתה לא שומע אותו ממש - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, רגע, עכשיו סיטואציה שבית הכנסת מלא, סבבה? עכשיו מישהו, כדי שכולם ישמעו, לוקח את המיקרופון כדי להגביר את הקול. כאילו, גם אם אני מדבר ככה את תשמעי אותי, אבל כשאני מדבר ככה תשמעי אותי יותר טוב, נכון? עכשיו אומרים, בסיטואציה כזאת, מי שסמוך, שהוא שומע גם בלי מיקרופון, אפילו שהמיקרופון מגביר את הקול, הוא יצא ידי חובה. בסדר?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

- - - לא - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עכשיו אני מתייחס לזה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד, אם עכשיו סמוטריץ' - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זה לא תלוי בי – מי שהעביר לי את הפתק.

קריאה:

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

שווה דיון. יכול להיות שבגלל זה הוא לא מגיע, יכול להיות שבגלל זה הוא לא מגיע, יכול להיות שאנחנו נישאר פה עד פורים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אתה רוצה עוד מגילת אסתר?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, רגע, שנייה.

ינון אזולאי (ש"ס):

של הרב נחמיאס, מיוחד. הרב נחמיאס.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, אני אוהב מאוד את הרב עובדיה. הוא – יש לו קטע.

ינון אזולאי (ש"ס):

אם יש לך בעיה, תפנה אל היושב-ראש.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אוקיי. עכשיו, עכשיו - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

רוצה קפה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

הוא אמר שאני לא יכולה להחליף אותך. אתה שומע? הוא אמר שאני לא יכולה להחליף אותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ומים, יש לך מים? יופי, אתה רוצה גם כוס קפה. מה? אספרסו?

ינון אזולאי (ש"ס):

לא, לא. הוא מסוכן, הוא אומר לך "מים" וזה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מים וקפה. הרבה מים וקפה.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא, לא, לא כדאי לך.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

וסרלאוף, אני לא יכולה להחליף אותך. מה אני יכולה לעשות בשבילך? מה אני יכולה לעשות בשבילך?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, חטיף וקפה זה מספיק, עוד חצי שעה הוא יפסיק.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בואו נמשיך. עכשיו, מה קורה למי שיושב רחוק משליח הציבור? שבלי הרמקול הוא לא יכול לשמוע, רק בזכות הרמקול הוא שומע את הברכות ואת הקריאה – אז הוא לא יוצא ידי חובתו. למה? כי זה דומה למי שבשידור חי שומע מרחוק, מהטלוויזיה או מהרדיו. אז בואו נסכם: אם הוא יכול לשמוע גם בלי הרמקול, והרמקול רק מגביר קול – אז הוא יוצא ידי חובה; אבל אם הוא יושב כל כך רחוק, שאפילו בלי הרמקול הוא לא היה שומע כלום, אז הרמקול נועד לזה שהוא בכלל יוכל לשמוע. הוא מתחיל מאפס, כן? כאילו, להגביר מחמש לעשר – יצא ידי חובה, כי זה רק להגביר, בסדר?

היו"ר לימור סון הר מלך:

כאילו, למה זה? למה אי-אפשר? זה צריך קול ישיר?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, בדיוק. כן, כן, צריך קול ישיר, בדיוק. יש פה איזה פלפול מסוים, התייחסות לזה, שהוא מביא בשם הרבי מלובביץ' מספר שובע שמחות – שהכול יש לו הילוך עד האוזן, והוא מסביר שם מבחינה פיזיולוגית איך זה עובד ולמה – אולי אני כן אתייחס אל זה, שאפילו - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

השר וסרלאוף, יש מצב שהם הלכו והשאירו אותך סתם?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

את יודעת מה, לימור? יש מצב ששאלת שאלה טובה, אני רוצה להקריא לך את זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר וסרלאוף - - - אתה יודע מה ההבדל בינך לבין לימור? לימור יודעת מתי היא יורדת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הוא מביא פה בשם ספר שער המזרח, על הקיצור שולחן ערוך, שאין יוצאים - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יודע עוד הבדל בינך לבין לימור? שלה יש אומץ להיכנס לעזה, ולך לא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

פעם שמעתי בדיחה, מישהו אמר לי: אתה יודע מה ההבדל בין הדעה שלך לקפה? שאת הקפה אני הזמנתי. טוב, אז בשם ספר שער המזרח על הקיצור שולחן ארוך – אין יוצאים ידי חובה בשמיעת המגילה ברמקול. למה? אם בלעדיו, לא היה שומע את הקריאה. אוקיי, זה מה שאמרנו, והמשתמש במכשיר שמיעה יוצא ידי חובה באמצעות המכשיר – אה, זה מעניין, והמשתמש במכשיר שמיעה, הוא יוצא ידי חובה באמצעות המכשיר. כן, ככה הוא כותב. עכשיו, הוא מביא את שו"ת איגרות משה. בשו"ת איגרות משה, שכתב שאפילו אם נאמר שהאמת כדברי המומחים - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

וסרלאוף, רמי אומר להצביע - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, שנייה. עכשיו זה כבר ביטול תורה – שכתב שאפילו אם נאמר שהאמת כדברי המומחים, שעל ידי המיקרופון לא נשמע קול האדם, אלא קול אחר שנעשה מחמת קולו – מכל מקום, מן הדין יש להחשיב זאת כשמיעת קולו ממש, ככה הוא כותב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עודד, תודה שזה כדי שהוא יצטרך ללכת לשירותים. אם הוא יורד - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הרי משה פיינשטיין כותב באגרות משה שאפילו אם נאמר שהאמת כדברי המומחים שעל ידי המיקרופון לא נשמע קול האדם, אלא קול אחר שנעשה מחמת קולו, מכל מקום מן הדין יש להחשיב זאת כשמיעת קולו ממש – זה בניגוד למה שאמרנו, למה? שכל מה שנשמע הוא מכוח קולו ממש. ומניין לנו עצם כוח השמיעה איך הוא? שאולי הוא גם כן באופן כזה שנבראים גלי קול באוויר ומגיעים לאוזנו? וכן מסתבר, לפי מה שאומרים חכמי הטבע, שהקול, יש לו הילוך עד האוזן, וגם יש קצת שיהוי זמן בהילוכו עד שיגיע לאוזן. אלו אלפיות מאית, כן? זה משהו - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

זה נע על גלי קול.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, כן, ובכל זאת זה נחשב שהוא קול האדם, ולכן אפשר שגם הקול שנעשה על ידי המיקרופון, ששומעים אותו בעת שמדבר, הוא נחשב קולו ממש. אז גם פה אולי נגיד – וככה הוא אומר: וכן מסתבר יותר, וגם מה שאומרים, שהוא קול אחר, אינו ברור. ולכן מצד ההלכה אין למחות בידי הרוצים לקרוא מגילה על ידי מיקרופון. ככה כתב שו"ת אגרות משה, כן? ואז הוא מביא את שו"ת שבט הלוי, שכותב כך: שבעיקר, בעיקר דין הקריאה, ברם כל דעתו נוטה למה שכתב ידידנו, אגר"מ פיינשטיין, אגרות משה. והגאון חזון איש כתב להקל בזה, שכיוון שהקול הנוצר הוא על ידי האיש המדבר, וקולו נשמע מייד כדרך כל המדברים, אפשר - - - כשומע ממש מפי האיש המדבר. ואז הביאו את רב שלמה זלמן אוירבך בשו"ת מנחת שלמה - -

קריאה:

אבל מה זה קשור?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - שכתב עליו – זהו חידוש גדול, ואיני מבין דבריו. אמר, יש פה מחלוקת, מחלוקת אחרונים, מחלוקת מרתקת מאוד ביחס לשמיעה על ידי מיקרופון. אתה אומר, מצד שני, אם יש לבן אדם מכשיר שמיעה, אז באמצעות מכשיר השמיעה הוא מקבל את הקול, ושם זה בסדר. אני חושב – לא יודע, אני חושב שאולי אפשר לתרץ ששני יחד אי-אפשר. לפעמים תרצו ככה, כי תשמע, אין לו מכשיר שמיעה. כאילו, רק באמצעות מכשיר שמיעה הוא שומע. אז מה - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

בדיוק, זה משהו אחר. אין אפשרות - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בדיוק. ומה שגם באמצעות מיקרופון, אז שיתקרב, אז שילך לבית כנסת יותר קרוב – פה הוא יכול לשנות את הסיטואציה. במציאות של מכשיר שמיעה זה מובנה, זה משהו שבלי זה הוא לא יכול.

היו"ר לימור סון הר מלך:

וזה מעניין.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, זה מאוד מעניין, כי לכאורה זה אותו דבר, נכון? מה?

היו"ר לימור סון הר מלך:

להקריב.

יונתן מישרקי (ש"ס):

יצחק, יצחק, אני חושב שמכשיר שמיעה, אם תעמוד ליד האוזן שלו - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה זה?

יונתן מישרקי (ש"ס):

אם תצעק לו ליד האוזן, הוא ישמע אותך, נכון? במכשיר שמיעה מגבירים לו את הווליום. זה כמו להיות ליד מישהו עם מיקרופון – אתה יכול לשמוע אותו בלי המיקרופון, אבל הוא מגביר לך את העוצמה - - - הבנת?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, לא, רגע, על איזה סיטואציה אתה מדבר? אתה מדבר על סיטואציה של מישהו ששומע אותך – הוא שומע קצת. אם הוא לא מתחיל מאפס – יצא ידי חובה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

מי שחירש, לא שומע גם עם מכשיר שמיעה. מכשיר שמיעה מגביר למי ששומע קצת מקרוב, תצעק לו – הוא ישמע. מכשיר שמיעה מגביר לו את הווליום באוזן. אז אותו אחד, זה כמו מיקרופון שנמצא ליד, אז אתה שומע אותו גם דרך המיקרופון.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אה, יפה. אומר מישרקי, אני משווה את זה לאחד ששומע קצת. כמו במיקרופון – מי שקרוב שומע קצת, אתה רק מגביר אותו יותר. ואם זה מישהו שבלי מכשיר השמיעה לא שומע בכלל?

יונתן מישרקי (ש"ס):

אין דבר כזה. מי שחירש - - -

קריאה:

- - - זה באמת עוזר לו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אה, אין דבר כזה? כיו"ר ועדת בריאות – הוא עכשיו יו"ר ועדת בריאות?

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן, כן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אה, כיו"ר ועדת בריאות בעבר ובהווה. אגב, זה המקום לפרגן לחברתי חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אני שמעתי שהיא עשתה עבודה נפלאה מאוד בנגב ובגליל, לימור. באמת, פשוט יוצא מן הכלל. אז תודה על המסירות ועל התקופה הזאת, מתגעגעים אליך. אנחנו אוהבים את יוני מישרקי - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

מאוד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - ועדיין מחכים לראות אותך בוועדת הבריאות ובכל מקום שתהיי בו, את - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

יו"ר ועדת הבריאות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - בעזרת השם תבצעי את שליחותך נאמנה. טוב, בואו נמשיך. עכשיו, יש אומרים שאף על פי שהנשים חייבות במקרא מגילה, אינן מוציאות את האנשים ידי חובתם. כן, זאת אומרת, אישה, לפי – יש אומרים, בסדר? יש אומרים, זו דעה הלכתית – שאישה לא יכולה להוציא גבר ידי מקרא מגילה. ויש חולקים שאומרים שהנשים יכולות להוציא את האנשים ידי חובה. ואף על פי שהעיקר כדעה האחרונה, טוב לחוש לסברה הראשונה, אלא אם כן בשעת הדחק – עדיף תמיד שגבר יוציא את האישה, ולא שהאישה תקרא מגילה ותוציא את הגבר. בסדר?

היו"ר לימור סון הר מלך:

אישה יכולה להוציא גבר?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, בשעת הדחק כן, כן. בשעת הדחק אישה יכולה לקרוא ולהוציא גבר.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני עוד מכירה את זה שנשים קוראות לנשים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן. מה אני אברך? מה אנחנו נברך? מי? את הרב ראובן דוד.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שלימוד תורה זה יהיה להצלחתם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תראי, לימור תעשה את זה מצוין, תמיד, היא באמת צדיקה. כן. היא יכולה לברך, ויש לזה סיכוי.

קריאה:

מה עם מי שנשאר בבריאות?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תשאל את לימור. לימור, לימור.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, לא, נו, וסרלאוף.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נו, בחייך, לימור, אנחנו פה גם כך במשמר. אנחנו במשמר היום, מרביצים תורה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בדיוק, שהלימוד יהיה לבריאות, להצלחה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה? לא הבנתי, נו, מה את רוצה?

היו"ר לימור סון הר מלך:

השרה, מבקשים פה שלא לצלם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הרב רובין דוד, אורך ימים ושנים, בריאות, שמחה, כל טוב ונחת, 50 שנות נישואין, שיהיה, טפו טפו, בעזרת השם, על כולנו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

השרה, אי-אפשר לצלם פה.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

לא נורא, שידעו שאני פה במקום להיות איתם ביום ההולדת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז אמרנו את העניין הזה לגבי נשים שמוציאות את הנשים מידי חובתן. אוקיי. "קטן אינו מוציא אחרים ידי חובתם, ואפילו אם הגיע לחינוך". זאת אומרת, מי שהוא קטן – על פי ההלכה מוגדר עד 13 קטן, מגיל 13 נחשב בוגר – אם הוא בן 12, בן 11, בן 10, והוא רוצה לקרוא ולהוציא אחרים מידי חובתם, הוא לא יכול. "קטנים שלא הגיעו לחינוך אין להביאם לבית הכנסת, שהם רק מבלבלים את השומעים החייבים בקריאתה". תראו מה הוא אומר פה: "והמביאם לבית הכנסת, חטא רבים נשא". זאת אומרת, מה החוששים? שיהיה מקרא מגילה ופתאום הילדים יבכו, ופתאום יפריעו, ואחרים לא ישמעו. אז לכן, להביא את הקטנים שלא הגיעו לחינוך, שהם לא יודעים לשבת ולהקשיב ולכבד את המעמד – אז לא להביא אותם לבית הכנסת. הוא מתייחס פה לזה שזה חמור, למי שמביא וכו'. ולכן על כל גבאי בית כנסת, שומרי משמרת הקודש, "לעמוד על המשמר ולהשגיח בעין פקוחה שלא יפריעו הקטנים בהכאות המן ברעשנים ובאקדחי פורים ופיצוצים אחרים הגורמים לרעש ולהפרת הסדר בבית מקדש מעט, וגרימת מניעת שמיעת מקרא מגילה כהלכה לאנשים המחויבים בה". ולכן אצלנו בבית הכנסת הגבאי, קודם כול יש לו מין מקל כזה, שכל פעם שהוא מרים את המקל כולם מפסיקים ולא ממשיכים בקריאת המגילה עד שיהיה שקט. זה לוקח טיפה יותר זמן, אבל במציאות של ימינו מצווה למחות את זכר עמלק, והמן, כידוע, המן האגגי מעמלק.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אני מציע לדבר עם בני הנוער ולהגיד להם שהשנה, בפרט עם הפוסט-טראומטיים, לא ישתמשו בנפצים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יוני נוגע פה בנקודה מאוד מאוד חשובה. אנחנו מדינה בטראומה, צריך לומר את זה. עברנו פה שנתיים קשות, מטלטלות, מכמה חזיתות, ולכן בואו נימנע מנפצים, בסדר? נימנע מנפצים. להתחשב באחרים. להתחשב באחרים. נפצים, ראמדנים, פיצוצניקים, לא יודע איך קוראים לזה, סופר-טייגר, טייגר – יש סופר-טייגר, יש טייגר, יש כל מיני נפצים, כך קראנו לזה כשהיינו ילדים – פשוט להימנע מזה, כי זה אולי מגניב לשנייה, אבל בסוף זה יכול לפגוע בפוסט-טראומטיים, ולא חסר כאלה לצערנו היום במדינת ישראל. נעשה מאמצים - - -

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא דיברתי על תחפושות לפורים - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

אנחנו לומדים הלכות קריאת מגילה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אורית, דיברתי על נפצים בקריאת מגילה, כי כשאומרים "המן" אז עושים רעש, ויש מקומות שהילדים, זו ההזדמנות שלהם לזרוק סופר-טייגרים ושומים ונפצים. בכללי זה מסוכן, וביתר שאת עכשיו, שזה לא רק מסוכן לאנשים שמשתמשים בזה, שעושים את זה בעצמם, שזה יכול להתפוצץ להם בידיים או להתפוצץ ליד מישהו – וכבר היו מקרים, לא עלינו; עדיין צריך להימנע מזה גם משום כך שיש לנו פוסט-טראומטיים, וצריכים למנוע את הטריגר הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, יש לך תנ"ך ללמד אותי פרשת השבוע?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני עכשיו במקרא מגילה. הלכות מגילה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הוא בהלכות קריאת מגילה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני יכולה להביא לך, פשוט יש פרשה מרתקת. תחסוך לי את יום רביעי בערב, תעשה את זה על הדרך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נשמה, אני עכשיו בשוונג של הלכות מגילה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

טלי, אנחנו עדיין ב"תרומה". זה משלישי עד שלישי. משלישי זה תצווה, בעזרת השם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

"הקורא את המגילה בלילה מברך לפניה שלוש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה ניסים, ושהחיינו. וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו", כי הוא כבר בירך פעם אחת בלילה. יש לזה דעות. התוספות והרא"ש אומרים שצריך לברך גם ביום, כי עיקר קריאת המגילה היא ביום, אבל למעשה אנחנו לא מברכים "שהחיינו" ביום, אלא אם כן זה במקום שנהגו לברך "שהחיינו". "אם שכח ולא בירך שהחיינו או אחת משאר הברכות" קודם קריאת המגילה, "מברך במקום שנזכר כל עוד לא סיים קריאת המגילה כולה - - - ואם סיים קריאת המגילה כולה בלילה ונזכר שלא בירך שהחיינו, יברך שהחיינו על קריאת מגילה של היום". אז אם בן אדם שכח לברך שהחיינו בלילה, יכול לברך שהחיינו ביום. שלום, גלעד.

יונתן מישרקי (ש"ס):

לא יכול – צריך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

צריך, נכון. הפתרון שלו זה לברך קריאת מגילה. יכול מלשון – ודאי, צריך. כן, יפה, תיקון חשוב. האמת היא, מישרקי, טוב שאתה יושב פה, שיש איזו אחריות שאנחנו מדברים כך בהלכות, לפחות שיש מי ששם לב, לכל מילה יש חשיבות. אספר לכם סיפור בהזדמנות, בהזדמנות אחרת. פעם אחת העברתי דרשה באיזה מקום מסוים, למדתי הלכות שבת ואמרתי איזה משהו שפתאום הרימו גבה, אף פי שזה היה נכון הלכתית, אבל הם לא היו רגילים לשמוע את הקולא הזאת. אכלתי שם – אנשים הרימו עליי את הקול. "אף מי שבירך כל הברכות וקרא את המגילה בבית הכנסת, יכול לחזור ולברך את הברכות כולן, לרבות ברכת שהחיינו", כדי להוציא את הנשים בבית. זאת אומרת, גם אם קראת את המגילה, גם אם שמעת את הברכות וענית אמן, גם אמרת שהחיינו, עכשיו אתה חוזר הביתה, קורא את המגילה לאשתך – אתה יכול לקרוא את שלוש הברכות, ברכת מגילה, שעשה ניסים וברכת שהחיינו.

גלעד קריב (העבודה):

אבל נשים יכולות לקרוא ולהוציא את עצמן - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נשים יכולות לקרוא - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

זה מה שהוא אמר קודם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אמרתי גם קודם, חבל שלא היית פה. אמרתי גם שבשעת הדחק גם יכולות להוציא את הגברים.

גלעד קריב (העבודה):

לא בשעת הדחק, מלכתחילה, ואפילו לברך את - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

הוא אמר בשעת הדחק לקרוא לגבר. לנשים אפשר לכתחילה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נעשה סדר: נשים יכולות לקרוא לעצמן.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מלכתחילה, אבל לגברים זה בשעת הדחק, נכון? הבנתי נכון?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עדיף, לפי מה שלמדנו, עדיף שגבר שבקי, אדם שבקי בברכות - - -

גלעד קריב (העבודה):

אם יש אישה שבקיאה, אפשר - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

טוב, אתה יודע מה? אני אגיד לך את האמת, גלעד, לא בקי במאה אחוז בכל ההלכות, לא יודע. אני מכיר את הרב עובדיה. איך אומרים, יש לי על מי לסמוך. "אף מי שבירך כל הברכות וקרא את המגילה" – אמרנו את זה, אוקיי, בואו נתקדם. "יש אומרים" – רוני, תעבירי להם שהם ישלמו על זה, בסדר? אנחנו, ברוך השם, לומדים תורה, אבל אני רוצה – התקציב לנגב והגליל צריך לגדול לפי הזמן שאני נואם פה במליאה. הפעלתי מונה, התחלתי להפעיל מונה. בואו נמשיך. "יש אומרים" - - -

גלעד קריב (העבודה):

יש לך עוד הרבה, אתה עוד תגיע להלכות חמץ.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הלכות חמץ זה עוד בסדר, למרות שאין מערבין חמץ בפסחים. אבל אני עוד יכול להגיע להלכות ראש השנה; אני מקווה שלא. טוב, "יש אומרים שאבל" – אגב, זה לא השיא שלי, השיא שלי זה ארבע שעות וחצי. בתחילת הקדנציה טחנו אותי היטב.

גלעד קריב (העבודה):

מיכאל איתן, עליו השלום, הגיע לעשר שעות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הבנתי, אוקיי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ידעתי שאתה צריך עזרה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה יכול לשבת פה, שמחה. כשאני אזדקק לעזרה - - - עוד לא דיברנו על הרפורמה המשפטית.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מה שאתה רוצה, מה שתגיד - - - באתי לברך ויצאתי - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן. באנו לחזק ויצאנו, מה שנקרא. "יש אומרים שאבל" - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מה אתה מלמד?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הלכות מגילה מהספר חזון עובדיה. עוד מעט נעשה אתנחתא, נעשה הפסקה אולי לעובדין דחול ונחזור.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הגעתי לחלק ששומרי הסף מנסים לחסל את המלך?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

שמחה, באת לענות או באת להצחיק אותי עכשיו?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

באתי שיהיה – אני אומר לך, זה מה שקורה כשנותנים לשומרי סף יותר מדי כוח.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אולי אתה צריך לנאום פה, תאמין לי. ואת זה אנחנו חוגגים - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שחיסלו את שומרי הסף. אגב, תדע לך שיש שני אירועים מאוד מאוד משמחים, ושניהם קשורים לשומרי סף. אחד זה באמת במגילה, שהם מטפלים בשומרי הסף, ובזכות זה קורה כל הנס של פורים, שמצליחים לטפל בשומרי הסף. ויש עוד פעם אחת שזה מופיע במשנה, בגמרא, שבאותו יום הורידו את שומרי הסף והתווספו ספסלים לבית המדרש, מה שמראה ששומרי הסף גם ניסו לחסל את השלטון וגם פגעו בלימוד התורה. אתה מזיז אותם – הכול מסתדר.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בימים ההם בזמן הזה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה יודע מה זה מזכיר לי? אם אני אמצא את זה, זה חזק מאוד. רגע. תמשיך רגע להגיד - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני יכול, אין בעיה. אבל מה, אני בלי מיקרופון? זה לא פייר. אני מבקש הערה מהצד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אה, "הגם לכבוש את המלכה עִמי בבית"?

היו"ר לימור סון הר מלך:

אז אולי הלכות מתנות לאביונים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא, הוא מחפש מקורות לדבר התורה שלי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, לא, אלה דברי תורה חשובים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הכול בסדר?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן. בוא, אני נואם פה כבר יותר – איזה שעה. מותר לי שנייה, מותר לי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שעה ותשע.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אוקיי. "יש אומרים" – תקשיב טוב – "יש אומרים שאבל בתוך י"ב חודש לאב ולאם, ובתוך שלושים לשאר הקרובים, לא יקרא מגילה בציבור מפני ברכת שהחיינו שנאמרת בשמחה". ברכת שהחיינו, אומרים אותה בשמחה, והאבל אסור בשמחה. "ויש חולקים ואומרים שאבל רשאי לקרוא את המגילה בציבור ולברך שהחיינו, והעיקר כסברה אחרונה". בסוף, בשורה התחתונה, אבל קורא עם הציבור וגם מברך שהחיינו. "ואפילו למחמירים אם האבל הנ"ל הוא שליח ציבור קבוע בבית הכנסת ואין בבית הכנסת בקי בקריאת מגילה כמוהו, הוא יכול לקרות את המגילה לציבור עם כל הברכות". אבל זה ברור, כן, בסדר? "כשקורא אבל לעצמו, או שקוראה בביתו להוציא הנשים ידי חובה, לכל הדעות רשאי לברך גם שהחיינו בקריאתו". גם דברים ברורים. עכשיו, מה קורה כשחל פורים במוצאי שבת? נדלג על זה, כי יש פה מחלוקת אשכנזים וספרדים, אני לא רוצה - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למה? למה? ספר לנו, תחמם קצת.

שלום דנינו (הליכוד):

אני עוד לא סגור אם אני - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אמרנו שלא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגיד לי, ביבי עזב את הארץ? מה קורה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

טוב. "יש נוהגים שכל הקהל הנמצא בבית הכנסת עומד על רגליו בשעת הברכות של המגילה, ואחר-כך יושבים וקוראים המגילה. ויש נוהגים שהקהל יושב, בין בשעת קריאת המגילה בין בברכותיה". בסדר? יש מנהגים בעניין הזה. "והנוהגים לעמוד בברכות, גם כשקוראים" לנשים, "טוב שיעמדו בעת הברכות". "השליח ציבור צריך לברך ולקרוא את המגילה מעומד מפני כבוד הציבור", זה ודאי. "מי שיש בידו מגילה כשרה וקורא יחד עם השליח ציבור" - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מגילה מחו"ל שמזמינים, זה 150 דולר? כמה זה? כמה עולה היום בשוק מגילה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, רגע. אנחנו עוד נראה. אנחנו עוד נראה. כן. אבל "מי שיש בידו מגילה כשרה" - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

הוציא אותנו מאווירת הקדושה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - "וקוראה יחד עם השליח ציבור", כן? "רשאי" – הוא, יש לו מגילה כשרה, הוא קורא בה עם השליח ציבור – "רשאי לברך בעצמו בלחש עם השליח ציבור". זאת אומרת, אני יושב במקום שלי, יש לי מגילה מקלף, מגילה כשרה, ואני קורא את זה יחד עם השליח ציבור בתוך בית הכנסת, כן? אז אני יכול לברך לעצמי בלחש את הברכות עם השליח ציבור, בסדר? "מכל מקום, עדיף יותר לשמוע ברכות מפי השליח ציבור, שמכוון להוציא את כל השומעים את חובתם". למה? אמרנו, משום שברוב העם, הדרת מלך. "טוב ששני אנשים יעמדו מימין ומשמאל לשליח ציבור בעת הברכות וקריאת המגילה. השליח ציבור יעורר תשומת לב הקהל לכוון לצאת ידי חובת מקרא מגילה, וגם הוא יכוון להוציאם ידי חובה, שמצוות צריכות כוונה". ולכן בדרך כלל, מה שנוהג לומר: אני מכוון להוציא אתכם, תתכוונו לצאת, כן? האמירה הזאת בעצם מעוררת את הכוונה אצל כולם, גם להתכוון לצאת על ידי אותו מקרא מגילה שהוא קורא, וגם אצלו, האמירה, יש לה משמעות של כוונה שמגלה שהוא מתכוון להוציא.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

תיזהר עם המים, זה לא הולך להיגמר טוב, האירוע הזה, אני כבר אומר לך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני שותה טיפין-טיפין.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לאט-לאט, זה לא אירוע פשוט.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גאולתן של ישראל קמעא-קמעא – גמיעה-גמיעה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לגימה-לגימה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תשתה, תשתה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני כבר מתחיל לחשוב שאתה – יש סיבות מסוימות שאתה דואג שאני אשתה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, אני דואג לעניין - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יש דרך להוריד מישהו מהבמה, אז אולי קצת ללחוץ במקומות הרגישים. טוב, "יש אומרים שהקורא את המגילה צריך לפשוט את המגילה כולה לפניו כאיגרת להראות הנס, ואחר כך מברך וקורא. ואינו קורא וכורך מגילה כמו שעושים בקריאת ספר תורה", כן?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - מזגן - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

"ואינו קורא וכורך המגילה כמו שעושים בקריאת ספר תורה. ויש אומרים שאין צריך לפושטה תחילה, אלא מברך וקורא, וכשמסיים עמוד ראשון, אינו גולל כספר תורה, אלא מניחו פתוח וכן הלאה בכל עמוד ועמוד, עד שכאשר מסיים הקריאה, תהיה כל המגילה הפתוחה לפניו כאיגרת. והעיקר כסברה האחרונה". יש מחלוקת בזה, יש מנהגים בזה. "מכל מקום, טוב שהשליח הציבור יפשוט את המגילה כולה ואחר כך יברך ויקרא", ולכן רואים לפני הקריאה שפותחים אותה, משאירים אותה ככה, וזה כבר הכול פתוח והוא קורא לפניו. המגילה נקראת בעצם כאיגרת. "כשמסיים קריאת המגילה, לא יברך ברכה אחרונה עד שיגלול המגילה מסופה לתחילתה". לכן מחכים, יש שקט בקהל, ולא שרים כדי שלא יהיה הפסק. "ולכן ימתין השליח ציבור לציבור כדי שיספיקו לגללה קודם ברכה אחרונה". אתם רואים? "לכן ימתין השליח ציבור לציבור כדי שיספיקו לגללה קודם ברכה אחרונה, שגנאי הוא למגילה שתהיה מונחת פתוחה כך שלא לצורך, ואין לגלול למגילה בשעה שמברך". אוקיי. "יש אומרים שכשם שאסור לאחוז ספר תורה ערום בלי מטפחת, כן אסור לאחוז מגילת אסתר בלי מטפחת, ויש מתירים לאחוז המגילה בלי מטפחת, וטוב להחמיר, ליטול הידיים קודם שיאחז במגילה. כי יש סברה להקל בזה, וראוי לצרפה לעניין מגילה". אוקיי, אני ממשיך, רק שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, גברתי היו"ר, פשוט חום אימים פה ברמות שאני לא יכולה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה חום אימים? אני עומדת למות מקור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, אני לא יכולה. תקררו פה. עולה לי מאפס למאה - - -

קריאה:

חד-משמעית. חם, חם פה נורא.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

טוב, "מי שנפלה מידו המגילה לארץ, אין צריך להתענות על כך, אבל ייתן פדיון תענית לצדקה".

היו"ר לימור סון הר מלך:

היה פה - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

"צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה, לבל ידלג אף תיבה אחת ממנה", אוקיי? "צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה, לבל ידלג אף תיבה אחת ממנה, כי רבו הפוסקים הסוברים" - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

תמיד נורא מלחיץ.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן. - - "כי רבו הפוסקים הסוברים שאם חיסר אפילו תיבה אחת מהמגילה, לא יצא על ידי חובתו. ועל כן ישתדל הקורא לבטא היטב כל מילה, כדי שכל הציבור ישמעו ויצאו לידי חובת מקרא מגילה". זה אירוע, כן? צריך ממש להאזין ולהקשיב. אגב, כשאני - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

צריך, לדעתי – אני לא יודעת, זה מה שאני זוכרת, שצריך ממש לראות את - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לראות וגם לקרוא בשקט בשפתיים, ככה אני נוהג, בסדר? "במקום שהתינוקות מרעישין באמירת המן וכדומה, על השליח ציבור להמתין עד שיעבור הרעש" – מה שאמרתי קודם – "ולחזור התיבה ההיא כדי להוציא מי שלא שמע את התיבה כראוי". כי אומרים המן, ואז לפעמים יש כאלה שלא שומעים את המילה – מ, מן – ואז חשוב לקרוא גם את התיבה הזאת, כי יש לדקדק בעניין הזה. יש הרבה מאוד פוסקים שאומרים שכל תיבה חייבים לשמוע במגילה. עכשיו, "עניים וכן גבאי צדקה לא יסתובבו בקופותיהם לקבל צדקה בעת מקרא מגילה, שמבלבלין השומעים". שומע, פתאום אתה שומע מטבעות של כסף וזה, אז זה מפריע, זה עושה רעש, ברור.

היו"ר לימור סון הר מלך:

למרות שחלק ממצוות היום זה מתנות לאביונים, אבל לא להכניס את זה פנימה, לתוך קריאת המגילה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן. טוב, תכף נעשה את אתנחתה קטנה, אני רוצה לספר - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

עכשיו מגיעים העניים - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

"מי שאוחז בידו מגילה שאינה כשרה" – רגע, "נכון שכל האדם יחזיק בידו מגילה כשרה, שבמקרה שלא שמע איזו תיבה מהשליח ציבור, יוכל לקרוא אותה בעצמו ממגילה כשרה. ואם אין ידו משגת, לכל הפחות ייקח בידו מגילה" – בחומש, שהיא לא כשרה, לא כשרה במובן הזה שלא יכולים להשתמש בה כדי להוציא ידי חובה – שאם לא שמע איזה תיבות, יוכל לאומרן מתוך הכתב". אמרנו את זה גם, "מי שאוחז בידו מגילה שאינה כשרה", כגון המגילות המודפסות בדפוס ולא בכתב יד, או שנכתבו על נייר ולא על קלף וכיוצא בזה, "ייזהר שלא יקרא בקול עם השליח ציבור, אלא שומע מהשליח ציבור בשתיקה ויוצא ידי חובה". עכשיו, הזכרתי. תקשיבי, לימור, זה טקסט שכתבתי בגיל 16, סבבה? ומצאתי אותו. כתבתי את זה בפייסבוק, לדעתי. בפייסבוק. תקשיב, חנוך, אני מצטט.

היו"ר לימור סון הר מלך:

כל כתבי. אני מקווה שיש לך את הכול מסודר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יש לי, יש לי איפשהו מחברות. תקשיב, חנוך, קטע שכתבתי בגיל 16 ואני מקריא מרגע זה: מה הקטע שלו? עד שיש מישהו שמאחד את כל היהודים, נותן לנו לבטא את עצמנו. זה חילול השם, מה שהוא עושה. בטח מחר כל התקשורת תדבר על הבושות שהוא עושה. בטח הם ישר יתחילו להכליל את כולם בפרובוקציה ההזויה הזאת. חייבים להוציא הודעת התנערות ממנו; הוא לא מייצג אותנו; הוא סתם איזה קיצוני, פנט; ההתגרות שלו בשלטון עוד תעלה לנו ביוקר. אני אומר לכם מילה – כולנו נסבול. בלי התמיכה של אחשוורוש, בחיים לא היינו שורדים. שקט, שקט, הינה, הינה, המן מגיע. לא צריך לעשות סיפור, משתחווים שנייה וקמים, זה הכול. וואי, אני כבר מחכה למשתה. זה לא עולה כסף, נכון? איזה כסף, אחי, אני אומר לך, הכול על חשבונם. איזה מלך המלך הזה. תכלס. תן, תן, תן את הלחם. יא אללה, איזה קציצה. זה כשר בכלל? לא יודע, אבל מה זה משנה. רוב היהודים כאן, רוב היהודים אוכלים, אז הולכים על פי הרוב, התורה אומרת. מה זה? ויסקי? אחלה משתה שבעולם. ההוא עדיין שם צועק למטה? הקיצוני, ההזוי הזה. איך אמרת שקוראים לו? מורדי, מרדכי? במקום להיכנס ולהשפיע מבפנים, עד שיש הזדמנות, הוא חייב, חייב לצאת נגד. אני אף פעם לא אבין את היהודים האלה. הם אפילו לא 2% מהאוכלוסייה. בוא'נה, בגלל פרובוקטורים כמוהו אין שלום. ואללה, צודק. אחיי, שבו, תקראו את מגילת אסתר, תקראו טוב טוב את הסיפור הזה. לו זה היה היום, באיזה צד הייתם?

היו"ר לימור סון הר מלך:

ענק, ענק.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

וסרלאוף, יפה מאוד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זה טקסט שכתבתי בגיל 16.

היו"ר לימור סון הר מלך:

גולדקנופ לא יוותר לך על ז' באדר. הוא לא יוותר לך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גולדקנופ, תראה, אני אגיד לך משהו. אני רוצה לספר לך סיפור.

היו"ר לימור סון הר מלך:

יום פטירת משה רבנו, יום הולדת משה רבנו.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

היו"ר לימור סון הר מלך:

אבל ככה הוא חשב. הוא עשה את החשבון. הוא לא יודע שזה אותו יום.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אספר לך סיפור. אני רוצה לספר לך סיפור. היה איזה יהודי אחד.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

קצר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

קצר? אתה רוצה את כל התורה על רגל אחת?

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

לא. קצר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

"ואהבת לרעך כמוך". אני אגיד לך כך. תוך כדי אני גם מנסה לדייק אותו, את הסיפור, ממה ששמעתי. סיפור חסידי. היה יהודי מומר שבא למלך ואמר לו שעם ישראל – היהודים מזלזלים, מזלזלים בדתות אחרות, והראיה שהינה, הוא מומר, ולא ייתנו לו לתקוע בשופר בראש השנה בבית הכנסת. אז המלך שלח לבדוק, ובאמת לא נתנו לו לתקוע בשופר בבית הכנסת. אז קמה סערה גדולה: מה, אתם מזלזלים בדתות אחרות, אתם מזלזלים בזה. כולם צעקו, כולם – זעקה, מה אתם עושים. אז הרב של הקהילה אמר: סליחה, סליחה, המלך, לא ידענו שזה חשוב למלך כל כך. אנחנו מוכנים לתת לו לתקוע. הינה, עוד עשרה ימים, עוד שמונה ימים, זה אחרי ראש השנה, מגיע יום כיפור. גם שם אנחנו תוקעים בשופר, שם ניתן לו את השופר לתקוע, יתקע את זה כמו שהוא רוצה. אז המלך אמר: נו, מה אתה רוצה? הינה, נותנים לך יום כיפור. אז המומר אומר למלך: תקיעות בראש השנה זה 90 תקיעות. מה זה ביום כיפור? תקיעה אחת. אז המלך אמר לו: בחייך, השופר אצלך, תתקע כמה שאתה רוצה, מה אתה מבלבל את המוח. לכן אני אומר, השר גולדקנופ, המיקרופון אצלי, תן לי לדבר על מה שאני רוצה. אנחנו עכשיו במקרא מגילה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הלכות קריאת מגילה.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

למה הרמקול אצלך?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

למה הרמקול אצלי? למה?

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

התקיעות – צריכות להיות 100 תקיעות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

סליחה, 100 תקיעות, נכון, בסדר. אני כבר אסלח לכבודו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

יותר מאימא של סיסרא.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נכון.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

לכבוד כנסת ישראל, לכבוד ארץ ישראל - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

חס וחלילה, טוב שאתה פה. הרב גולדקנופ, טוב שאתה פה. אני אשמח שתישאר פה כדי שתוכל לדייק אותנו. אנחנו המר"צניקים, מה לעשות? לא למדנו מספיק. אנחנו צריכים אנשים ותיקים, אנשי צורה, שידריכו אותנו וייתנו לנו את הדיוקים הללו, מה נעשה? כן.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

אני הולך. תעיר אותי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני ודאי לא אוכל להעיר אותך, אבל - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

כשהוא יורד יש הצבעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני מקווה שלא.

טלי גוטליב (הליכוד):

ובסוף - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

חד-משמעית.

שלום דנינו (הליכוד):

היושבת-ראש, גולדקנופ - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אוה, אוה. יש פה בקשה, רב גולדקנופ.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

מה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מבקשים "רוזו ד'שבוס" של פינצ'יק.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, לא.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתן לך. אבל אמרנו שקול שני, ששומעים את זה דרך הרדיו, דרך הטלוויזיה, הוא לא נחשב. קודם למדנו את ההלכה הזאת במקרא מגילה, אז אולי גם פה זה לא תופס. טוב, בוא נמשיך. "צריך לדקדק היטב" – אה, אמרנו את זה. אוקיי. עכשיו טעויות בתוך קריאת המגילה, בסדר? אז לא מדקדקים כל כך, "למשל אם הוא קרא יהודיים במקום יהודים או להפך", בסדר? אז הוא "יצא, שהכול עניין אחד. אבל טעות אחרת, כגון שהוא אמר ומרדכי ישב במקום יושב" – פה זה כבר שינוי משמעות, ישב זה עבר ויושב זה הווה, בסדר?

היו"ר לימור סון הר מלך:

נכון.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - "והמן נפל במקום נופל", אז הוא "לא יצא, וצריך לחזור למקום הטעות ולקרוא כראוי משם" – זה חשוב – "שכאילו הוא דילג אותה תיבה שטעה בה". כאילו הוא דילג את התיבה הזאת, ולכן חשוב לקרוא חזרה ולתקן את עצמו". או-הו, תראי עכשיו איזו הלכה שאני אוהב לקרוא אותה. "ספרדי השומע קריאת המגילה מפי אשכנזי הקורא אותה" במבטא אשכנזי, "במבטא אשכנז, יוצא ידי חובתו וכן להפך".

היו"ר לימור סון הר מלך:

וואי, וואי. אחדות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אח, "איזה הדור קיבלוה". אסור לדבר בעת קריאת המגילה עד לאחר הברכה האחרונה, כן?

היו"ר לימור סון הר מלך:

כמה ההלכה יפה.

שלום דנינו (הליכוד):

בסדר? "ואם השומע את הקריאה עבר ודיבר דברים אחרים בעוד שהקורא ממשיך בקריאתו, לא יצא", וצריך לחזור ולקרוא מאותו פסוק. אבל עוד פעם, אסור לדבר בעת קריאת המגילה עד לאחר הברכה האחרונה, "ואם השומע את הקריאה", כן? "ואם השומע את הקריאה עבר ודיבר דברים אחרים בעוד שהקורא ממשיך בקריאתו, לא יצא", וצריך לחזור ולקרוא את אותו הפסוק והלאה. זאת אומרת, צריך לדקדק פה בעניין הזה. אתה לא יכול לדבר תוך כדי מקרא מגילה. אתה לא תצא ידי חובה. אתה צריך לשים לב לכל תיבה ולכל אות שנאמרת שם, לא לפספס. "הקורא את המגילה לא יפסיק באמצע הקריאה, אלא באמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד", בסדר? יש גמרא בתענית שמדברת במושגים – "ובין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם", כדרך שהוא מפסיק בקריאת שמע וברכותיה, וכמו שפסק בשולחן ערוך". "ואם שמע קדיש או קדושה, יפסיק ויענה ואפילו באמצע הפסוק". או-הא. "ואם שמע קדיש או קדושה, יפסיק ויענה ואפילו באמצע הפסוק". שימו לב לחשיבות של הקדיש והקדושה. קדושה, כמובן, זה מה שאנחנו אומרים בחזרת הש"ץ, אחרי ברכת מחיה המתים, למי שצריך הבהרה. "ונראה שאפילו אמן לברכות עונה כדין פסוקי דזמרה. אבל אם אין בידו מגילה כשרה, ושמע קדיש או קדושה בעת שמיעת מקרא מגילה מהשליח ציבור, לא יפסיק לענות כדי שלא יפסיד מצוות קריאת מגילה על ידי כך. הקורא את המגילה ונודע לו שזרחה הלבנה, וחושש שאם ימתין מלברך עליה עד שיסיים את קריאת המגילה תתכסה הלבנה בעבים, יפסיק באמצע קריאת המגילה ויברך ברכת הלבנה, ולאחר מכן ימשיך קריאת המגילה במקום שפסק, ולא יפסיק אלא בברכה עצמה", כי אז הוא יעבור כבר, לא יוכל לברך ברכת הלבנה, ואז הוא יפסיד. בגלל שיש הפסד מצווה, אז הוא יפסיק, יברך ויחזור מהמקום שפסק. הקורא את המגילה כשהוא מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה – יצא. אבל השומע את המגילה והוא מתנמנם – לא יצא. שימו לב, מי שקורא את המגילה כשהוא מתנמנם, בגלל שהוא לא נרדם – הוא יצא. אבל מישהו שרק שומע את המגילה ומתנמנם, שומע, לא קורא - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא הפוך?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, לא. מי שקורא הוא אקטיבי. מי שקורא את המגילה הוא קורא, הוא עדיין - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

יש לו איזושהי ערנות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בדיוק. מי ששומע הוא פסיבי יותר.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אז הוא לא יצא ידי חובה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז הוא לא יצא ידי חובה. אם הוא מתנמנם, הוא לא יצא ידי חובה. נוהגים לומר ארבעה פסוקים של גאולה, כל הקהל ביחד בקול רם, בתוך קריאת המגילה, פסוקים שאני מאוד אוהב.

היו"ר לימור סון הר מלך:

יש כאן שאלה, שאלה מהקהל.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אם הוא קורא ונרדם, ברגע שהוא קם הוא קורא מהמקום שהוא הפסיק. נוהגים לומר ארבעה פסוקים של גאולה, כל הקהל ביחד בקול רם, והם: "איש יהודי היה בשושן הבירה" – זה פסוק אחד – "ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי"; הפסוק השני: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"; הפסוק השלישי הוא: "ומרדכי יצא מלפני המלך"; הפסוק הרביעי, שהוא השיא: "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" – ואני מוסיף עכשיו, זה בהמשך לפסוק: כן תהיה לנו.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

לפרשת השבוע הגעת, או עוד לא?

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, אנחנו עוד בהלכות קריאת מגילה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בסדר, יש לך זמן. בירושלים מוסיפים עוד פסוק: "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש". כתוב: "כי מרדכי היהודי, משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו". למה – המשנה, הגמרא במסכת מגילה, כמדומני, דף טז ע"ב – למדתי את זה פעם, דף טז ע"ב – מה זה "רצוי לרב אחיו"? או ע"א, משהו שם – למה "לרוב אחיו" ולא "לכל אחיו"? פרשו ממנו מקצת סנהדרין. למה? היה מקהיל קהילות ברבים, מלמד תורה, עכשיו הוא כאילו הלך לשררה, משנה למלך אחשורוש, ביטול תורה. הוא הציל את כל היהודים מכליה, בכל זאת פרשו ממנו מקצת סנהדרין. הגמרא אומרת שם במקור – מכאן אמר רב יוסף: גדול לימוד תורה יותר מהצלת נפשות. כך הוא אומר, כך אומר רב יוסף. בסדר? זה עדיין מקצת סנהדרין, אבל זה עדיין מאן דאמר. זה עדיין מאן דאמר בגמרא. גדול לימוד תורה יותר מהצלת נפשות, כן? שמעתי פעם שיעור תורה: מה זה גדול לימוד תורה יותר מהצלת נפשות? כי הוא הציל את נפשות עם ישראל בנס מאוד גדול, ועדיין הייתה עליו ביקורת שהוא הלך לסנהדרין. מסופר בסוף מסכת ברכות על רבי עקיבא, שהיה מקהיל קהילות ברבים. רבי עקיבא היה מקהיל קהילות ברבים ותפסו אותו וחבשוהו בבית האסורין. ואת מי הוא פוגש בבית האסורין? ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו גם בבית האסורין. אז אומר לו פפוס בן יהודה: אשריך, רבי עקיבא, שנתפסת על דברי תורה, אוי לו, לפפוס בו יהודה, שנתפס על דברים בטלים. שמעתי פעם שיעור, שהרב אמר, מה זה הדברים הבטלים שעשה פפוס בן יהודה, שהוא קרא לזה דברים בטלים? הגמרא במסכת תענית מספרת שהייתה גזרת כליה ליהודים על ידי הקיסר. למה? כי הבת של הקיסר מתה, וחיפשו אשמים ומצאו את היהודים אשמים. אם אתם לא תביאו לנו את מי שהרג את הבת של הקיסר – למיטב זיכרוני זה הסיפור – אז אנחנו נהרוג את כל היהודים. הגיעו לוליאנוס ופפוס אחיו בלודקיא – ככה כתוב – ואמרו, אנחנו – לקחו אחריות. לקחו אחריות, והצילו את כל היהודים. כך הוא אמר, אני לא יודע אם – אני אומר דבר מפי אומרו, מה שנקרא. זה מה שאמר פפוס לרבי עקיבא, למרות שהוא הציל את נפשות עם ישראל, הציל מכליה, אמר לו: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו, לפפוס, שנתפס על דברים בטלים. לוליאנוס ופפוס, הרגו אותם, כן? הוא אמר להם, אם אתם ענף של חנניה, מישאל ועזריה, אם אתם צדיקים, אז שהאלוהים שלכם יבוא ויציל אתכם. אמרו לו: "חנניה, מישאל ועזריה, צדיקים גמורים היו, וראויים היו להיעשות להם נס". גמרא מאוד מצמררת שם, כן? כי זה נגמר שם שבסוף הוא הורג אותם, ובסוף גם הוא מת שם. טוב, צריך לומר, עשרת בני המן בתיבת עשֶׂרֶת בנשימה אחת. זאת אומרת, "ואת ויזתא ואת" – הכול בנשימה אחת, עשרת בני המן.

טלי גוטליב (הליכוד):

בני המן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בדיוק, הכול בנשימה אחת, נשימה אחת – "כן יאבדו כל אויביך ה'" – כהרף עין, בבת אחת, במכה אחת, לא בפעימות. להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. וטוב לנהוג בנשימה אחת החל מתיבות חמש מאות איש – "ואבד חמש מאות איש" – להתחיל משם, לקחת נשימה ארוכה – ולהתחיל משם. מחמש מאות איש עד עשֶׂרֶת. והטעם – כי עשרת בני המן היו שרי חמישים על אותם חמש מאות איש. כל זה לכתחילה – אבל בדיעבד, שלא אמר בנשימה אחת – יצא. זה אתגר, אתגר – כולם שומעים את הבעל קורא, קורא את המגילה מהר כדי להספיק הכול בנשימה אחת. אבל גם אם הוא לא הצליח להגיד בנשימה אחת, בדיעבד יצא ידי חובתו. אפילו אם הפסיק ושהה, כדי לגמור את כולה – בין בעשרת בני המן, בין בשאר המגילה – חוזר למקום שפסק. לכתחילה נכון להיזהר כשקורא עשרת בני המן, לקרוא את התיבות ואת של כל אחד מעשרת בני המן מתוך המגילה כראוי. יש נוהגים – כשמגיעים לפרק ח' פסוק י"א, כופלים – להשמיד, להרוג ולהרוג – חוזרים אחורה – "להשמיד להרג ולאבד", "להשמיד ולהרוג ולאבד" – כי ישנן שתי נוסחאות בזה. וגם בפסוק "ואיש לא עמד בפניהם" – כופלים אותו ואומרים: "ואיש לא עמד לפניהם" בפעם השנייה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

יש עוד, נכון? שחוזרים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, לא.

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זה שני הדברים האלה, לפי מה שהוא כותב פה, בסדר? אני גם לא זוכר משהו, אבל יכול להיות שיש עוד, אני לא בקי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

יש, יש עוד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

טוב, אחר קריאת המגילה גוללים אותה ומברכים ברכה אחרונה, בסדר? "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, הרב את ריבנו והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו"; חותמים: "ברוך את ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע". זו ברכה – אואה, איזו ברכה זו, זו ברכה שאנחנו זקוקים לה – איך אומרים, בימים ההם בזמן הזה? אז לענות אמן, חשוב. כולם לענות אמן בכל הכוח ולכוון לזמן הזה גם, כן? נפרע לעמו ישראל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בכלל כשקוראים מגילה, אומרים לקרוא את זה כאילו זה קורה עכשיו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, בדיוק, בדיוק, ויש חשיבות – משנה ברורה כותב בהלכות שבת, שכשאתה הולך לסופר ואתה קונה מצרכים לשבת, תגיד – זה לכבוד שבת, כי הדיבור פועל הרבה בקדושה. לכן, לכוונה ולאופן הדיבור ולצורת הדיבור ולווייב במילים שלנו, אומר משנה ברורה, הדיבור פועל הרבה בקדושה. לכן חשוב שאנחנו אומרים הכול בכוונה, ולכוון על כלל ישראל ולכוון על עם ישראל ועל כל צרותינו, להגיד די ולנצח את האויבים שלנו ולזכות לגאולה שלמה לפרט ולכלל, וכמובן, לרפא את כל חולי עמך בית ישראל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אמן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

צריך לכוון את הדברים האלה תוך כדי – בכל יום צריך לכוון, אבל בפרט בפורים – פורים כפורים, יש סגולות ודברים מאוד מאוד גדולים שכל הפושט נותנים לו ועוד דברים שאולי נתייחס אליהם אחרי שנלמד את ההלכה במגבלת הזמן – באי-מגבלת הזמן שיש לנו. הקורא ביחיד או החוזר לקרוא את המגילה לפני הנשים להוציאן ידי חובה, אף על פי שמברך לפניה כל הברכות, מכל מקום, לאחריה אינו מברך, שאין ברכה אחרונה אלא מנהג, ולא תקנו לאומרה אלא בציבור – יפה מאוד – וכן המנהג בירושלים. זאת אומרת, הברכות שאחריה, מי שקורא את המגילה לפני נשים או שהוא קורא לעצמו, אז הוא לא צריך לברך את הברכה שאמרנו, את הברכה בסוף הקריאה. מה איתך?

אופיר כץ (הליכוד):

כל הכבוד. סיימת את כל - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

הלכות קריאת מגילה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, אני כבר בראש השנה. אנחנו מתקדמים לפי סדר השנה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, יש עוד קריאת מגילה.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה יכול כבר לסיים. אם הפעם מישהו רוצה לבוא להצביע – תקראו להם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

טוב, תקראו להם, שתי דקות ואני אסיים. וכן - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

רגע, אופיר. אופיר.

אופיר כץ (הליכוד):

חמש דקות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

וכן יש להעניק בכל מקום. לא הבנתי, איזו הצבעה יש? למה משכתי?

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה שואל למה?

קריאה:

מה זה למה?

היו"ר לימור סון הר מלך:

מה שרוצים, אופיר?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, האמת היא שמשכתי כדי לזכות הרבים, לזכות את עם ישראל. למד הלכות מגילה על עילוי נשמת הרב אחיעד אטינגר, השם ייקום דמו, מורי ורבי. ברוך השם, למדנו.

ינון אזולאי (ש"ס):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

למדנו. תודה רבה, זיכית אותנו. יאללה, הכול לטובה - - - לנטוע מצוות, נכון, נכון, נכון. כנסת ישראל במובן האמיתי של המילה. כנסת ישראל, וכן יש להנהיג בכל מקום. אוקיי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

דרך אגב, יש "באומריו אליו" ו"כאומריו אליו".

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אה, יפה מאוד. ואללה, תאמיני לי, ישתבח שמו, יש לנו אותך בסיעה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

זאת רעות. זאת רעות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עם ישראל זכה לצדקת שבקיאה גם בהלכות וגם במקרא מגילה. אשרייך ואשרי חלקך ואשרי חלקנו שיש לנו אותך איתנו, ברוך השם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

זאת לא אני, זאת רעות. אני זכרתי שיש עוד משהו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יש מי שאומר – הרב פינדרוס, יואי, איזה יידישקייט הפסדת פה, איזה גישמעק. יידישע נחת.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תודה רבה לכולם, מי שהקשיב, מי שהאזין, שיזכה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, רגע.

היו"ר לימור סון הר מלך:

רגע, רגע, עוד שתי דקות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

רוצה עוד קפה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אופיר, להישאר? רגע, אני צריך רגע לשמור בשבילנו, בסדר? אתה רואה שאני יורד? אופיר, לרדת או לא?

אופיר כץ (הליכוד):

עוד חמש דקות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אוקיי. טוב, מאוד מאוד רציתי להגיע להלכות משלוח מנות איש לרעהו, כי זו באמת מצווה מיוחדת של להרבות אהבה. להרבות אהבה זה מדהים. הטעם לכך של משלוח מנות כי על ידי שאדם שולח לחברות תשורה ומנחה, מביע לו בזה את רגשי אהבתו וחיבתו אליו, ועל ידי זה נוטע בליבו גם כן אהבה ואחווה, שלום ורעות, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". שכל משפטי תורתנו הקדושה להרבות שלום בין אדם לחברו, כמו שנאמר, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום., ועוד כי ישנם אנשים מחוסרי קול, צנועים בהליכותיהם אשר יבושו לפשוט ידם לקבל צדקה כדי לקיים מצוות סעודת פורים במאכל ובמשתה כדת. מה שאין כן כששולח להם דרך כבוד משלוח מנות איש לרעהו, לא יבושו ולא ייכלמו, וככה אנו משתפים אותם בשמחת הפורים. על דרך שנאמר, ושלחו מתנות לאין נכון לו, בנחמיה. בעיקר המצווה שיהיו שתי מתנות לאיש אחד. זאת מצווה שפשוט – טוב הלב שלנו. המצווה היא שתי מנות לאיש אחד, אבל ודאי שמצווה להרבות במשלוחי מנות ולתת לאנשים – לא בהכרח לאנשים חשובים; לאנשים שצריכים, לאנשים שזקוקים לזה, לאנשים שאנחנו לא בהכרח קרובים אליהם ביום-יום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, חצות, תקפל.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עכשיו, יש פה עוד הרבה מאוד הלכות. יש אומרים שצריך לשלוח המנות כשהן מבושלות וראויות ומזומנות לאכילה. יש כאלה שאומרים לשלוח מנות בשר חי ועוף וכו'. היום יש הרבה שנוהגים לשלוח דברים אחרים, אבל צריך שתי מנות לאדם אחד, או לפחות דברים ששווים לזה. השולח לחברו דורון של בגדים וסדינים וכיוצא בזה, אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות, ואפילו השולח מעות לחברו באופן שיוכל לקנות בהם מנות מאכל אינו יוצא ידי חובה, שצריך לשלוח דווקא מנות של מאכל ומשתה. חבל שלא הגענו ל"חייב איניש לבסומי בפוריא". יש אנשים שחושבים "חייב איניש לבסומי" כל השנה.

אופיר כץ (הליכוד):

יאללה, זהו, זה שמית גם ככה. תרד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תודה רבה. תודה רבה למי שהקשיב לנו, לכל שומעינו ומאזינינו. צריך אולי להגיד רבי חנניה בן עקשיא.

אופיר כץ (הליכוד):

בסדר, עוד דקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עוד דקה זאת הצבעה אלקטרונית.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אולי צריך להגיד אחרי הדרשה הזאת קדיש.

נאור שירי (יש עתיד):

חס וחלילה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, נאור, אחרי דבר תורה בבית הכנסת אומרים: רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל - -

נאור שירי (יש עתיד):

- - - הממשלה - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, לא, לא. - - ואז אומרים קדיש דרבנן, אבל ברוך השם, אמרנו דרשה, ומי שזיכה אותנו בספר של הרב עובדיה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. זכינו ללמוד הלכות מגילה וקצת קצת לגעת במשלוח מנות איש לרעהו, כל אחד לחברו, נגענו בהלכות. רציתי גם "חייב איניש לבסומי בפוריא" – יש הרבה דעות, מחלוקות, מה זה "לבסומי", מה הגבול – עד שלא יבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי – יש על זה מגוון דעות מרתק מאוד, מהרמב"ם עד הפוסקים האחרונים, קאפח וכו', אבל לא נספיק לגעת בזה עכשיו. אולי בפעם הבאה. אופיר, אני יכול לרדת, בבקשה? אופיר? אז נקרא עוד קצת. טוב. לכתחילה טוב לשלוח את שתי המנות בבת אחת ולא בזה אחר זה, כי בזה חשיבותם ניכרת יותר. יפה, ויש מי שאומר שיש לחלוק המנות ולתת כל מנה בכלי בפני עצמו ולא מוכרח להלכה. העיקר לדינא, שאפילו נתן את שתי המנות בכלי אחד יוצא ידי חובה. אוה, עכשיו אני אומר משהו – תקשיב, מאיר. כל המרבה לשלוח מנות לרעים, הרי זה משובח, שעל ידי זה מרבים חיבה ורעות בין אדם לחברו. אני לא מדבר איתך עכשיו על להוציא אלפי שקלים, בסדר? אפשר גם – אתה נותן תשומת לב לבן אדם, לשכן, להוא מהשכונה ולהוא שמתפלל איתך בבית הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, זאת הצבעה שמית.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הוא אמר לי, מה? בחייך, מה את מסתכלת עליי? מכל מקום, כל ששלח מנות כהלכה לאדם אחד מחבריו, אין צורך להיזהר בכל הפרטים עם מנה כששולח ליתר חבריו, שאין זה אלא להידור מצווה. אכן מצווה לשלוח לאיש אחד שתי מנות. איש לרעהו, משלוח מנות, לפחות שתי מנות איש לרעהו. טוב שלא לעשות סעודת פורים עד לאחר שיקיים מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים. קודם כול, מייד אחרי תפילה ומקרא מגילה הולכים, עושים משלוח מנות, מתנות לאביונים, בסדר? אחר כך, אחרי שקיימנו את המצווה, ככה עושים, עושים סעודת פורים, אבל אפשר קצת לטעום לפני כן דברים שהם לא סעודה, כן? היום המנהג הוא לשלוח כל מיני מתיקה, לשלוח צ'וקולוקים, במושגים צבאיים, או לשלוח פרפראות, במושגים תלמודיים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

במשלוח מנות?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, ככה נוהגים היום, משלוח דברי מתיקה ובאמת חטיפים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

זה לא צריך להיות מבושל?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אמרנו את זה בהתחלה, אבל היום המנהג פשט שלא חייבים לשלוח מאכלים מבושלים. בגמרא באמת התייחסו לזה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שני תבשילים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן כן כן, נכון, שני תבשילים. אני מדבר על המבושל. הקדמונים בגמרא מביאים דוגמאות למאכלים מבושלים שהביאו, אבל היום דואגים להביא חטיפים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

גם יין נחשב מבושל.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << דובר_המשך >

כן, כן, אני לא סגור על זה, אני לא יודע, לא רוצה להגיד סתם. יוצא אדם ידי חובה משלוח מנות כששולח לרבו, שהוא גם כן בכלל במשלוח מנות איש לרעהו, הבנת? אפילו שהוא הרב שלו, הוא יוצא ידי חובת משלוח מנות איש לרעהו, וכן הרב ששלח לתלמידו יצא והבן ששולח לאביו משלוח מנות, וכן אב ששולח לבנו, יוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות. את מבינה איזה מופלא זה? אוקיי. קהל מוקירי תורה אשר נועצו לו יחדיו ונשתתפו ביחד וקנו בסכום המעות מגדנות ומיני מעדנים לקיים מצוות משלוח מנות לרבם הדגול, יוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות, ואפילו אלה שנתנו סכום מעות לא גדול, אשר הוא פחות משיעור שתי מנות, כיוון שהצטרפו לחבריהם במצוות משלוח מנות שנתקבלה בכבוד הראוי, בשמחה, אצל הרב, קיימו בזה מצוות משלוח מנות. גם זה חידוש מעניין, לא ידעתי. מצוות משלוח מנות ביום ולא בלילה – הדברים ברורים, וראוי לעשות את זה, כמו שאמרתי, לפני סעודת פורים. אישה חייבת במשלוח מנות ותשלח לרעותה, וגם אישה נשואה אינה יוצאת במשלוח מנות של בעלה בלבד, וטוב שלא ישלחו איש לאישה ואישה לאיש פן יבואו לידי סיפי קידושין, אלא ישלחו איש לאיש ואישה לאישה. או-אה, שמעת?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אישה לא יכולה לשלוח משלוח מנות לגבר וההפך?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

והבנים הסמוכים – הוא מביא פה פלפול הלכתי שמסביר. והבנים הסמוכים על שולחן אביהם מבין י"ג שנים ומעלה והבנות בגיל י"ב שנה ומעלה חייבים במשלוח מנות לחבריהם, ואפילו קטנים שהגיעו לחינוך, טוב לחנכם למצווה זו. כן, בגיל בר-מצווה, גיל בר-מצווה, בוודאי. גם עני המתפרנס מן הצדקה, גם כן חייב לשלוח מנות, ואם הוא עני ואין לו לסעודת פורים אלא מנות אלו, יחליפן עם חברו העני, שהוא ישלח אליו סעודתו וחברו ישלח אליו את הסעודה שלו, ובזה יקיימו במשלוח מנות איש לרעהו. אבל השולח לחברו מנות ומתנה עימו, שאין מתנה על מנת להחזיר, אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות. תודה רבה לכולם. שיהיה פורים שמח.

היו"ר לימור סון הר מלך:

פורים שמח. חברי הכנסת, להתמקם במקומות, נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה שמית. אני מבקשת להבהיר: הצבעה בעד היא בעד. ההצבעה היא בעד או נגד הצו שהציג שר האוצר, כלומר מי שמצביע בעד הוא בעד הצו ומי שמצביע נגד הוא נגד הצו. כמו שאמרנו, ההצבעה תהיה שמית. בבקשה. בבקשה שקט. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאות:

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני מבקשת בלי קריאות מהסוג הזה. בבקשה שקט במליאה. תודה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר לימור סון הר מלך:

אנחנו עוברים לסיבוב השני של הקריאה. בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר לימור סון הר מלך:

האם יש מי שעוד רוצה להצביע? לא. תמה ההצבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תן לנו את המספרים.

גלעד קריב (העבודה):

למה אתם לא מחכים לתוצאות?

היו"ר לימור סון הר מלך:

עוד רגע יהיו התוצאות, שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עשו לו הקיץ של אביה, לסמוטריץ'.

גלעד קריב (העבודה):

השאלה היא האם אפשר לקנות שר אוצר בעלי אקספרס עד 70 דולר, באינטרנט. שר אוצר בלי מכס, עד 70 דולר.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – 25, נגד – 59. צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2025, לא אושר.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ניסים ואטורי, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ניסים ואטורי. חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט–2019, קובע כי המרשם הפלילי הוא חסוי ואין למסור מידע ממנו אלא במגבלות הקבועות בו ורק לרשויות ולבעלי תפקידים המפורטים בו ושעליהם מוחלים כללים ואמות מידה המסדירים את השימוש במידע זה. כדי לאפשר גם למעסיקים פרטיים לברר אם למועמדים לעבודה אצלם יש רישום פלילי בעבירות טרור, מוצע לקבוע כי מעסיק יהיה רשאי לבקש, בהסכמתו של מועמד לעבודה, הודעה מהמשטרה בדבר רישום כאמור. בהודעת המשטרה יצוין אם יש או אין למועמד פרט רישום פלילי שנרשם לגביו בהיותו בגיר ושטרם התיישן, בעבירה שהיא עבירת טרור חמורה או בעבירה לפי סעיף 24 לחוק האמור שעניינה הסתה לטרור, הזדהות עם ארגון טרור וצריכת פרסומים של ארגון טרור. ואולם, לא יימסר למעסיק פירוט של העבירות. עוד מוצע לקבוע כי מעסיק אשר קיבל הודעה מהמשטרה כי למועמד יש פרט רישום פלילי בעבירה כאמור, יאפשר למועמד למסור לו מידע על מהות העבירות, נסיבותיו האישיות ושיקומו לפני שיחליט אם להעסיקו אם לאו. מוצע להבהיר כי על מעסיק אשר קיבל הודעה או תדפיס כאמור תחול חובת סודיות, וייאסר עליו לצלם, ליצור עותק או למסור מידע לאחר או לעשות במידע כל שימוש לתכלית אחרת מלבד לשם העסקתו של המועמד לעבודה. תיעוד של פרטי כל מעסיק אשר ביקש לקבל הודעה מהמשטרה לפי ההסדר המוצע והמועמדים שלגביהם ביקש מידע יישמר במשטרה במשך שבע שנים. מוצע להסמיך את שר המשפטים והשר לביטחון לאומי להתקין תקנות לביצוע ההסדר המוצע, ובכלל זה לעניין אופן הגשת הבקשה למשטרה, מסירת המידע מהמשטרה למעסיק, שמירת טופס ההסכמה ותיעוד פרטים, כדי לאפשר יישום של ההסדר המוצע באופן מקוון. תקנות כאמור יותקנו לאחר התייעצות עם השר הממונה על חוק תקשורת דיגיטלית בין גופים ציבוריים, התשע"ח–2018. עוד רשאים השרים לקבוע הוראות שיאפשרו למועמד לעבודה לקבל במערכת ממשלתית מקוונת ומאובטחת מידע על כך שהמעסיק ביקש מידע כאמור על אודותיו, אם המועמד נרשם למערכת. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח הוועדה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת שמחה רוטמן. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל והעבודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו מושכים את ההסתייגויות.

היו"ר יבגני סובה:

כל הסיעות מושכות את ההסתייגויות? כל הסיעות. השר יעלה לסכם, בבקשה. אני רק אציין שהוסרו כל ההסתייגויות, אז מייד אחרי שהשר יסכם, נעבור להצבעה בקריאה השנייה והשלישית. בבקשה, כבוד השר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע כמה זמן יש לי עד ההצבעה, אופיר.

היו"ר יבגני סובה:

אתה לא מוגבל בזמן. אם תעבור את השר וסרלאוף, נשב פה עד 4:00.

שר המורשת עמיחי אליהו:

זהו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. זה היה נאום מצוין.

שר המורשת עמיחי אליהו:

תודה רבה. מחיאות כפיים. יאללה, חברים.

נאור שירי (יש עתיד):

האמת, כמעט שכנעת אותי.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. חברים, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–3 – 18 נגד – 7 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 18, שבעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. כעת נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 21 נגד – 7 נמנעים – אין חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 21, שבעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. אני מזמין את חבר הכנסת ניסים ואטורי לברך על העברת החוק. בבקשה. עד שלוש דקות יש לחבר הכנסת ואטורי. בבקשה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תודה רבה. אני אעשה את זה קצר, אני יודע שכולם כבר רוצים ללכת הביתה. אני רוצה להגיד תודה רבה בראש ובראשונה ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ על העזרה בדחיפת החוק; ליהודה גוטמן, שעזר לנו בתחילת הדרך; ליושב-ראש הוועדה המהולל – גם בפי האופוזיציה, אני יודע – שמחה רוטמן, שעשינו עבודה משותפת באמת קשה מאוד. היו קצת הסתייגויות, גם של הייעוץ המשפטי לפעמים, והמלחמות היו קשות מאוד. חנה מטלובסקי – היא כתבה לי את הברכות, כדי שאני לא אפספס, אבל היא הייתה האחת והיחידה, היועצת הפרלמנטרית שלי, שעושה את זה בעדינות, בצנעה, בצורה יפה באמת, ונחושה; דניאל שמש, נשיאת הליכוד – היא כבר לא נמצאת פה? היא תדע שבירכתי אותה. הינה היא. דניאל שמש, תודה רבה עם כל הליווי והעזרה, ובאמת לצוות הוועדה ולכל מי שתמך ועזר.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לייעוץ המשפטי של הוועדה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לייעוץ המשפטי של הוועדה ולכל מי שעזר בוועדה עצמה. תודה רבה לכם. אני שמח על החוק הזה, חוק מאוד חשוב. סוף-כל-סוף זה חוק שלא קשור לחרדים, ינון, אתה יכול להיות רגוע. חוק שיעשה צדק. אני אגיד בשני משפטים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אחי, תפרוש בשיא, שלא יהיה - - -

ניסים ואטורי (הליכוד):

לפרוש עכשיו? רק באישור של אופיר.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, תברך, עבדת קשה על החוק.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תודה רבה. עבדנו מאוד קשה. כל חוק בכנסת קשה להעביר. החוק הזה יקבע שמעסיקים יוכלו לבדוק אם העובד שהם עומדים לגייס – אם הוא עשה פעילות טרור, התגייס עבור חמאס, תמך בחמאס או בכל ארגון אחר, ולכן החוק הזה מאוד חשוב. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ניסים ואטורי. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי ז' באדר התשפ"ו, 24 בפברואר 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.