ישיבת מליאה בתאריך 11/03/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ב באדר התשפ"ו, 11 במרץ 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (מסירת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם או גופה ולצורך איתור נעדרים) (תיקון), התשפ"ו–2026. הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת לימור סון הר מלך בנושא: היעדר פיקוח של משרד החינוך על אישורי העסקה של ספקים חיצוניים במערכת החינוך. בנוסף, בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, הודיע חבר הכנסת יעקב אשר כי הוא חוזר בו מהצעת חוק העונשין (תיקון – איסר שידול להמרת דת), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/1526/25. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת. אני מזכיר לחברות וחברי הכנסת שאנחנו נמצאים סמוך למרחב המוגן של הכנסת. במקרה של אזעקת אמת, אנא הישמעו להוראות הסדרנים ואנשי משמר הכנסת, שיפנו אותנו בדרך המהירה ביותר למתחם המוגן, ונצא להפסקה.

עדי עזוז (יש עתיד):

זה לא המרחב?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, זה לא מרחב מוגן, אבל בסמוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו לשר החוץ, בנושא: גירוש אזרחית ישראלית מגאורגיה. אני מתכבד להזמין את סגנית שר החוץ חברת הכנסת שרן מרים השכל אל הדוכן, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה. ברשותך, היושב-ראש, מאחר שהשאילתה הוגשה ואושרה לפני המלחמה, אני אבצע שינויים שנוגעים רק למועד של התוכן. בחודש שעבר סורבה כניסתה לגאורגיה של אזרחית ישראלית על רקע זהותה המגדרית. היא עוכבה שעות, הושפלה, אוימה, נלקח ממנה הטלפון הנייד והיא גורשה חזרה לישראל. ברצוני לשאול: 1. האם משרד החוץ הביע מחאה בפני גיאורגיה? 2. כיצד בכוונתך לפעול למניעת הישנות מקרים דומים?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

תודה רבה. קודם כול, באמת מקרה מאוד מאוד מצער. כל מקרה של השפלה, סירוב, הוא מקרה לא פשוט וקשה. אני אשיב ככה, גם בשם המשרד. בראשית דבריי אני מבקשת להודות לך, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, על הצפת המקרה והבאתו לידיעתנו. אנו שולחים חיזוק לאור אזולאי ומצירים על האירוע שאירע בגאורגיה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לין.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

לין, סליחה. משרד החוץ, באמצעות חדר המצב והנציגויות הישראליות ברחבי העולם, פועל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, על מנת להעניק מענה לכל פנייה של אזרחי ישראל הזקוקים לסיוע בחו"ל. מדי יום מתקבלות עשרות פניות, וחדר המצב מאויש בכל שעות היממה ופועל בשיתוף פעולה עם מחלקת הישראלים במצוקה בחו"ל באגף הקונסולרי, כדי לסייע לכל אזרח ואזרחית הנזקקים לעזרה. לצד זאת, חשוב להבהיר כי במקרה הנדון לא התקבלה שום פנייה לחדר המצב או לנציגות הרלוונטית בזמן אמת, ואף לא לאחר האירוע. גם אנחנו למדנו על כך בעצם מהתקשורת. משכך, לצערנו, לא הייתה בידי משרד החוץ האפשרות לפעול ולטפל במקרה גם במועד התרחשותו. נוסף על כך, חבר הכנסת הרצנו פנה למשרד החוץ באמצעות סמנכ"ל אירו-אסיה ועדכן כי שלח מכתב לממונה הזמנית בשגרירות גאורגיה בישראל בעניין המקרה הזה. הגורמים הרלוונטיים במשרד החוץ קיימו בדיקה מול הממונה, אשר מסרה כי פנייתו של חבר הכנסת התקבלה ומטופלת, וכי התלונה הועברה לגורמים המוסמכים בגאורגיה לשם קבלת התייחסות והנחיות. יודגש כי אין אנחנו מכירים מקרים דומים קודמים כאלו בגאורגיה, שהיא מדינה ידידותית מאוד כלפי ישראל. משרד החוץ ממשיך לעקוב אחר ההתפתחויות ומטפל בנושא מול שגרירות גאורגיה. עם קבלת מענה רשמי הוא יועבר אליך, חבר הכנסת הרצנו, בהתאם. כמובן שאנחנו ממליצים לכל ישראלי שנקלע למצוקה בחו"ל לדבר ישירות עם חדר המצב – הטלפון מפורסם באתר שלנו – ועם הנציגות הישראלית המקומית, ומשרד החוץ ייתן מענה מיידי בזמן האירוע. המקרה הנ"ל נמצא בתהליך קבלת התייחסות מגאורגיה. כמובן שמשרד החוץ דואג ככל שביכולתו שמקרים דומים כאלו לא יקרו בעתיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, אם יש, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לפני השאלה, אני כן רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לך, סגנית השר שרן השכל, שהצוות שלך ואת זמינים ומסייעים ככל שניתן בכל פניות הציבור שקשורות גם לקהילה הגאה וגם לאזרחי ישראל באשר הם. תודה רבה לך על זה, את תמיד זמינה ומסייעת ככל שניתן, את והצוות שלך.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

תודה. באמת היו לא מעט פניות לאורך השנתיים האחרונות, גם בנושא של הילדים והכול, שפנית ישירות. תמיד, אתה יודע, הדלת תמיד פתוחה, הטלפון עובד 24 שעות, והם באמת מטופלים במטה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לכן רציתי להודות לך באופן אישי. לשאלה אחרת. כידוע לכול, בימים אלה משרד החוץ מתוח עד קצה גבול היכולת, אנשי המשרד עושים עבודה חשובה ומשמעותית בהסברת המלחמה הצודקת שישראל מנהלת. אתמול, גברתי סגנית השר, אישרה הממשלה קיצוץ של למעלה מ-12 מיליון שקל בתקציב משרד החוץ, כדי לממן כמעט 6 מיליארד שקל, שכוללים 1.5 מיליארד שקל לישיבות של משתמטים, 49 מיליון שקל למניעת נשירה מישיבות, מאות אלפי שקלים להדרכות בנושא טהרת המשפחה, על חשבון תקציב משרד החוץ. האם זה מקובל עלייך? איפה זה פוגש אותך?

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

קודם כול, אתה יודע, גם שר החוץ גדעון סער ואני נלחמנו כדי שיהיה תקציב למשרד החוץ, בשנה האחרונה שבה אנחנו נמצאים, לטובת הסברה. הכסף שאותו הבאנו – אם אתה מסתכל ביחסים או מול משרדי חוץ אחרים, הוא אומנם סכום גדול כאן במדינת ישראל, אבל הוא סכום מאוד זעום לעומת מה שנדרש. עם אותו סכום – הצלחנו להגדיל אותו פלאים ביחד עם הרבה מאוד ארגונים, כדי להרים את ההסברה של מדינת ישראל – רכשנו מערכות AI שמנטרות סוף כל סוף, עשינו מחקרי עומק כדי להבין איזה מסרים עובדים, לא עובדים. אני חושבת שבאמת גם מאות, מאות של נציגים של משרד החוץ ברחבי העולם, דוברים, אני, שר החוץ, שמתראיינים ללא הפסקה, רואים את ההבדל ושומעים אותו. ברור לך שגם בתקציב הנוכחי ביקשנו – והיה אמור להיות מועבר – תקציב גדול יותר עבור אותה מערכת שתפעל, שתיתן את אורך הנשימה המדיני עבור מדינת ישראל. לצערי, גם במלחמה הזו – ואתה ראית – ראש הממשלה מעביר משאבים, ורוב המשאבים כן הולכים למערכת הביטחונית. בטח בעקבות אותו מבצע שאנחנו נמצאים בו היום, של להסיר את האיום הקיומי ארוך הטווח של איראן. אין מלחמה צודקת מזו, באמת. זו הבטחת דורי-דורות קדימה, ויש לזה מחירים, יש לזה מחירים צבאיים, יש לזה מחירים כלכליים. אומר ככה, גם בזהירות: לו אתה שואל אותי ברמה האישית, אני הייתי מחלקת דברים אולי גם קצת שונה. אומר לך יותר מזה, הייתי גם מצמצמת הרבה יותר מאותן הוצאות ממשלתיות. אני חושבת שהציבור גם יודע לקבל את זה, וצריך לקבל את זה, שבתקופת מלחמה כולם בעצם מהדקים את החגורה, וצריך לצמצם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גם הממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

רק אוסיף שבאמת אל תשכח גם את ההודעה החשובה של ידיעה לשים חלק מהדברים האלו בצד. המאבק שאני הובלתי, גם על העניין הזה, כנגד חוק הגיוס, שהיה מייצר באמת אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב' – ראש הממשלה ידע גם בתקופה הזו לשים את זה בצד. אני מברכת אותו על המהלך הזה, שאגב, יצר קרע בתוך הכנסת וגם בתוך הקואליציה, כי זה משהו שאנחנו נלחמנו עליו, והיינו נלחמים עליו, והוא לא היה עובר. וחבל שבתקופה כזו, בטח כשכולם נקראים לחזית, נשים וגברים שמשלמים את המחירים הכי יקרים, בין אם זה בהרוגים, בפציעות, בבית, בעורף, הילדים – ולכן בסוף זה היה הדבר הנכון לעשות. אני מברכת על כך. אני גם מודה ללא מעט ח"כים שעמדו על העניין הזה כנגד החוק הזה. אנחנו מוצאים את הדרכים לאזן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לסגנית שר החוץ ולחבר הכנסת להב הרצנו. אנחנו נעבור לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה של חברת הכנסת מירב בן ארי לשר החינוך, בנושא: פער תקציבי בהכנת בנות החינוך הממלכתי-דתי לשירות לאומי לעומת גיוס לצה"ל. אני מתכבד להזמין את שר החינוך יואב קיש אל הדוכן, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, על פי פרסומים בתקשורת, משרד החינוך מתקצב הכנה לשירות לאומי בסכום הגבוה פי 7.8 מתקצוב להכנה לגיוס: 898 שקלים לבת שירות לאומי לעומת 114 שקלים למתגייסת, למרות עלייה – צריך לומר מבורכת – מתמשכת במספר המתגייסות מקרב בנות החמ"ד. ברצוני לשאול: מה בכוונתך לעשות כדי לתקן את הפער? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

תודה לחברת הכנסת בן ארי על השאלה. זה נותן לי את ההזדמנות להבהיר את המשמעות של התקנה. שם התקנה הוא "מבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד החינוך לפעילות לא פורמלית לחיזוק זהותם הדתית של תלמידי החינוך הדתי לקראת שירות משמעותי". למה אני מדגיש את זה? כי שם בעצם אנחנו מטפלים גם בהכנה לשירות לצבא וגם בהכנה לשירות לאומי. יש לנו תקנה נפרדת, שהיא תקנה ייחודית לעידוד של פעילות לא פורמלית לשירות סדיר בצה"ל. התקנה הזו, כשאני התחלתי את הקדנציה, הייתה על 350,000 שקלים, ואני העליתי אותה ל-500,000 שקלים, והיא באמת ייעודית אך ורק לשירות צה"ל. התקנה שאת תיארת, יש בה גם הכנה לצה"ל וגם הכנה לשירות לאומי. ובסוף הרעיון הוא הכנה לשירות משמעותי, כאשר נותנים לבנות ולמוסדות את הוויסות והבחירה, כי יש שונות בחברה הדתית. אנחנו רואים באמת עלייה בשירות המשמעותי לצה"ל של בנות. אני עכשיו מדבר רק על בנות. אני, דרך אגב, כמובן גם תומך במגמה הזו, אבל יש כאלה בחברה הדתית-לאומית שחושבים שהמענה הנכון של שירות נשים בצבא זה דווקא שירות לאומי. אני לא נכנס ומנסה לכפות את דעתי, אנחנו לא עושים פה איזו דוקטרינה. אנחנו כן רוצים לאפשר לכל נער ונערה – עם הנערים זה פחות מורכב, אבל לכל נערה, אז בואו נדבר בלשון נקבה – לכל נערה למצוא את המסלול הכי משמעותי שהיא יכולה ורוצה ללכת בו, בין אם זה בשירות סדיר בצה"ל ובין אם זה שירות לאומי. כמערכת אנחנו לא פועלים להסללה לכאן או לכאן, ובעניין הזה יש גמישות למוסדות, גמישות לבנות, וכל אחת בוחרת את מה שהיא רואה לנכון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלת המשך, אם יש. בבקשה. יש גם שאלות נוספות מייד לאחר כן. נרשמו כמה חברי כנסת. אני אבחר בשניים הראשונים מסיעות שונות: חברת הכנסת עדי עזוז וחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה, שאלת המשך, לאחר מכן – שאלות נוספות, והשר ישיב במרוכז.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הקשבתי כמובן למה שאמרת. אני גם יודעת איפה אתה בנושא הזה של שירות משמעותי. כמה נתונים: קודם כול, 4,000 בנות דתיות בשנת הגיוס האחרונה. מספר שיא. בשנת 2013 – רק 935. בכל רגע נתון יש 9,000 חיילות דתיות. אני כן רוצה שתענה לי ספציפית על חיילות דתיות, כי קראתי גם את התגובה שלכם לכתבה, שאמרת שהדבר ייבדק. האם אתה כשר החינוך, לאור הגידול העצום – הראיתי לך את ההבדלים במה שקורה היום בשירות צבאי אצל נשים דתיות. אגב, צריך לומר, רובן הולכות ללחימה. צריך לומר גם את זה. האם אתה כשר החינוך רואה את המגמה הזאת ואומר – ראיתי בכתבה שכתבת שהנושא ייבדק – כשאתה אומר שהנושא ייבדק, עד כמה אתה חושב אפשר לתת, גם לאור הפערים העצומים בתקצוב, בין 114 שקל ל-898 שקל?

שר החינוך יואב קיש:

זה לא נכון, אבל בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה רואה כשר, כמדיניות, את הנושא הזה של בנות דתיות? כי הן מצביעות ברגליים.

שר החינוך יואב קיש:

מאה אחוז. אני רק אגיד לך, שתכירו, "הנושא ייבדק" נאמר בדרך כלל כשכתבים פונים אלינו: עוד שעה אני יוצא, תן את התגובה שלך. זה לא רציני לפעמים. אני רוצה לבדוק את הדברים. ולכן אומרים: פנית עכשיו, אנחנו נבדוק ונחזור, וטוב שאנחנו נותנים פה את התשובה, ולפעמים כתבים יודעים שהתשובה היא לא בדיוק מה שהם רוצים לשדר, אז הם מייצרים את הסיטואציה הזאת. לכן אמרו שהנושא ייבדק. אני לא רואה סיבה אף פעם לתת תשובה שהיא לא מוסמכת ובדוקה, ואני צריך באמת לראות אולי אני מכיר משהו אחד ויש טעות. אנחנו בודקים את הדברים ועובדים בצורה רצינית. ספציפית למה שאמרת, אני אחזור רגע על הדברים שלי. אני רואה תופעה, ואני מסכים איתה, מבורכת, של עלייה במספרים של הבנות בחינוך הדתי-לאומי לכיוון מסלולי צבא ושירות בסדיר. אני ברמה האישית מברך על כך. יותר מזה, אני העליתי, נדמה לי שזה סדר גודל של 40%, את אותה תקנה שעוסקת באופן ממוקד אך ורק בשירות סדיר לצה"ל לבנות. אמרתי שמ-350,000 ל-500,000. לקחת את כל התקנה סביב ה-8 מיליון ולהגיד שהיא רק הולכת לשירות לאומי זה לא נכון – היא מחולקת בשביל שירות משמעותי בכל כיוון שהנערה תבחר. אני רוצה להזכיר לך עוד משהו. בנוגע לחינוך דתי, יש לי את מועצת החמ"ד, יש שם מדיניות, זה לפי חוק. זה לא אירוע שאני עכשיו יכול להגיד: זו מדיניות שאני מתנער לחלוטין ממועצת החמ"ד. ממש לא. ובמועצת החמ"ד, התפיסה היא באמת שכל נערה תבחר את דרכה. יש כאלה שחושבים שהשירות הלאומי זה הדבר הנכון, ויש כאלה שאולי חושבים ההפך. אני לא נכנס להסליל בעניין הזה. אנחנו רוצים לוודא שכל אחת תקבל מענה לכל מסלול שהיא רוצה ללכת בו, שיהיה לה את כל המידע והיא תחליט מה שמתאים לה באופן אישי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלה נוספת – לחברת הכנסת עדי עזוז. לאחר מכן – ואליד אלהואשלה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רק חייב לומר, ברשותך, היושב-ראש, שהיה לנו דיון בוועדת החינוך, הייתה חברת הכנסת עדי עזוז, לצערי הפסדנו את השאלה שלך. אני לא יודע מה קרה שם בוועדה, אני מקווה שכולם בסדר.

עדי עזוז (יש עתיד):

כולם בסדר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אולי זאת ההזדמנות.

שר החינוך יואב קיש:

זאת ההזדמנות. אמרנו, רק שאני מאוד מופתע שחברת הכנסת מירב כהן – מירב בן ארי, אולי את יכולה להגיד לה, היא הייתה כל כך עם אנרגיות – נעלמה פתאום. תגידו לה שתבוא, נשמח לראות אותה פה.

עדי עזוז (יש עתיד):

לקחתי יוזמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למרות שלשתינו קוראים מירב - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

הן שתי ישויות נפרדות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - אנחנו ישויות נפרדות.

שר החינוך יואב קיש:

ישויות נפרדות, אוקיי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לי מושג מה קורה איתה.

שר החינוך יואב קיש:

אין לך מושג. גם לי אין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא מירושלים, אני מתל אביב.

שר החינוך יואב קיש:

היה זמן לשאלות, כמו שחברת הכנסת עזוז עכשיו תשאל אותי, ומירב כהן – אולי היא תבוא, הלוואי – נתנה נאום חוצב להבות, ובסוף שאלתי אותה: אז מה השאלה? היא לא ידעה להגיד לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, חברת הכנסת עדי עזוז.

מירב בן ארי (יש עתיד):

העיקר שהבנת את השאלה שלי.

שר החינוך יואב קיש:

את שלך הבנתי יפה.

עדי עזוז (יש עתיד):

קודם כול, אדוני השר, אני שמחה שאני פוגשת אותך, כי עכשיו אני שומעת אותך. בזום לא שמענו אותך טוב, היית מקוטע.

שר החינוך יואב קיש:

יש בעיה בכנסת. אני לא יודע מה הייתה הבעיה במנגנון של הזום של הכנסת, הוא לא עבד. אנחנו במשרד החינוך מטפלים ביותר ממיליון משתמשים שמתחברים כל יום לזום.

עדי עזוז (יש עתיד):

גם אני, לשני ילדים. אותו דבר.

שר החינוך יואב קיש:

יש להם טענות שזה לא עבד, אז אני לא יודע. בסוף זה יסתדר, אז אולי פתרנו את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ייבדק.

עדי עזוז (יש עתיד):

יש לי שאלה, אדוני השר. הנטל על משפחות החינוך המיוחד הוא קשה במיוחד בימים אלה. בשנת 2023 הונח מתווה של אגף החינוך המיוחד במשרד החינוך ללמידה פיזית בחירום לילדי החינוך המיוחד. בין היתר ניתנו שם כל מיני מענים, למשל למידה במרכזים טיפוליים, למשל לשלוח להם אנשי טיפול וחינוך הביתה, על מנת להקל על ההורים ולהקל על הילדים, כשבאמת יש שם מרחבים קשים וגם על רצף האלימות במרחב מאוד מאוד מורכב. שאלתי אליך: מדוע 12 יום אל תוך המלחמה הנוכחית המתווה הזה עדיין לא מיושם?

שר החינוך יואב קיש:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

שר החינוך יואב קיש:

אתה לא רוצה שאני אענה קודם? זה היה ארוך. תן לי קודם.

היו"ר אמיר אוחנה:

ארוך. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כן. זה ארוך. יש ביטוי שנקרא "הרימה להנחתה". אתה מכיר את הביטוי הזה. קודם כול, שאלה מצוינת, אני רוצה לומר רגע מה עשינו. התחלנו את המלחמה בשבת זכור, בלי ידיעה מוקדמת שהמלחמה פורצת באותו בוקר, ומצאנו את עצמנו עם חברה ערבית שלומדת, מצאנו את עצמנו עם 17,000 תלמידים בטיולים.

עדי עזוז (יש עתיד):

הופתעת מהמלחמה?

שר החינוך יואב קיש:

מנקודת הזמן, בניגוד לערוץ 12, שידעו להזמין את יונית מאופרת, אני לא ידעתי שזה בשבת בבוקר, אוקיי? באותו שבוע קודם עשינו תרגיל היערכות חירום בדיוק לדברים האלה, אבל את נקודת הזמן הספציפית, לא ידעתי.

עדי עזוז (יש עתיד):

ותוכנית המגירה הייתה מוכנה.

שר החינוך יואב קיש:

לא.

קריאה:

למה לא? היה איזה - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה להסביר: פינוי התלמידים, על מה שאת מדברת, שתופס אותנו בשבת – שבת זכור, זה שבת אחת בשנה – זה יצא בדיוק בשבת שיש לנו עשרות אלפי תלמידים של מערכת החינוך הדתי בתוך המוסדות, ועכשיו אנחנו בהנחיה לפנות, אני מזכיר לכם – כאשר זה ציבור שומר שבת - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אני אשמח על החינוך המיוחד דווקא.

שר החינוך יואב קיש:

הכול, את תקבלי תשובה על הכול. אמרתי, הרמת לי להנחתה, תודה רבה, אני רוצה להסביר. יש לי הזדמנות. אני פה בכנסת, אני רוצה לשתף את הציבור, שידעו מה עשינו, מה הדברים בדיוק – היה מאוד מעניין לשמוע גם אתכם, ואני מקווה שגם קיבלתם מידע בוועדה, ואני רוצה לעשות את זה גם פה. והינה, אני רואה גם את קינלי. אני רק מחכה לחברת הכנסת מירב כהן, שהיה לה חשוב מאוד לבוא. תסמסי לה, תסמסו לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תכתוב לה, תכתוב.

שר החינוך יואב קיש:

אני רק רוצה לומר ככה: עשינו את כל הפינויים האלה. באותה שבת השלמנו את כל הפינויים, למעשה, עד למוחרת בשעות הקטנות של הבוקר. אירוע מורכב, מאתגר, שעבר בשלום, ברוך השם, כולל גם חשש מפעילות קרקעית, שהייתה יכולה להתפתח בנקודות זמן. אני לא רוצה לעומק של הדבר הזה, אבל כך התחילה המלחמה. בהמשך החזרנו קרוב ל-1,000 תלמידים מחוץ לארץ תוך שלושה ימים. חלקם הגדול היו במשלחות בפולין, במבצע מתואם עם השב"כ. גם זה אירוע שעבר בשלום, ברוך השם. זה היה מאוד מאוד מאתגר. נכנסנו ללמידה מרחוק, והתחלנו ביום שני השבוע להגדיר מתווה דיפרנציאלי, שקראנו לו "המתווה הצהוב", שמטרתו ברורה. אחד, אני רוצה לומר פה, מעל הבמה הזו, לכל תלמידי ישראל: אני לא אפתח את מערכת החינוך כשתהיה סיטואציה שתסכן אתכם. מעל הכול – ביטחון ובטיחות התלמידים, נקודה. ואף אחד לא יזיז אותי מהקו הזה. המתווה שדיברנו עליו הוא מתווה שבא להקל על המקומות שבהם ניתן, כלומר הינה, אני אומר כבר עכשיו: מרכזי האוכלוסייה הגדולים כולל באר שבע, כולל המרכז, בוודאי חיפה והצפון, שגם כפופים לאיום חיזבאללה – כל עוד כמות הטילים שאנחנו רואים היום מגיעים אלינו מאיראן – לא ייפתחו ללמידה פיזית, נקודה. אנחנו לא נאפשר את זה. איפה כן? ופה פונה אליי ראש מועצת אשכול, ויש פה איזה סמליות, דרך אגב, שדווקא המועצה שאולי הייתה בליבת האסון ב-7 באוקטובר, אומרת לי במכתב: אנחנו לא מאוימים, כל בתי הספר שלנו ממוגנים. הילדים שלנו עברו מה שעברו. תחזיר אותם, בבקשה, למערכת החינוך במתווה מגן – ואני הסכמתי, אני הסכמתי. ויחד איתה היו עוד לא מעט רשויות בעיקר פריפריאליות, אמרתי, עוד פעם, זה לא הולך לריכוזי האוכלוסין הגדולים. ריכוזי האוכלוסין הגדולים – כל עוד האיום יימשך, ימשיכו בלמידה מרחוק, נקודה. זה שחלקם קפצו – בסדר, לא משנה. זה המתווה. והמתווה כרגע מתוכנן ליום ראשון. הוא כולל חינוך מיוחד. תכף אתייחס לחינוך המיוחד, כי שאלת אותי ספציפית על זה. אבל אני רוצה להסביר מה הוא אומר ומה הוא עושה.

עדי עזוז (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

המתווה מאפשר לאותן רשויות שהן באמת באיום נמוך, בכפוף להערכת מצב של פיקוד העורף – אני רוצה לחדד – מי שמחליט על הסיכון וקובע אם אפשר להתקדם או לא הוא אלוף פיקוד העורף – דרך אגב, לפי חוק, זה לא משהו שהמצאנו. הוא חשוף לכל ההערכות המודיעיניות, הוא מתכלל את כל הדברים האלה. אני לא חשוף אליהן. בסוף מה שקרה ביום שני, אחרי שכבר בנינו יחד עם פיקוד העורף את כל האלטרנטיבה הדיפרנציאלית הזו – איפה כן, איפה לא, מעלה אדומים ומקומות אחרים – אמר לי האלוף שלמרות שגם האנשים שלו בשטח אמרו שהם תומכים, כי זה עבד מול כל מחוז, וגם בשטח לכל רשות יש את היקל"ר שלה, כך נעשה – החליט אלוף הפיקוד אולי בגלל חשיפה למודיעין שאנחנו לא מכירים, אולי בגלל שאותו יום שני היה גם יום קשה – אני לא נכנס לשיקולים שלו – הוא אמר: אנחנו לא נפתח ללמידה פיזית עד יום ראשון. כרגע המתאר שאנחנו מדברים עליו מדבר על יום ראשון, ויום ראשון – זה גם כפוף להערכת מצב של מוצאי שבת.

משה טור פז (יש עתיד):

הגיע הזמן שזה לא יהיה צבא שיש לו מדינה, אלא מדינה שיש לה צבא.

שר החינוך יואב קיש:

לא. במקרה הזה אלה הנחיות הצבא קובעות. קינלי, אם לא הבנת, זה בחוק.

משה טור פז (יש עתיד):

לא, בסדר. למה - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני לא יכול להתווכח עם אלוף הפיקוד העורף, שהאחריות עליו, והוא חשוף למודיעין והוא רואה את כל תמונת המצב, שאני לא חשוף לכולה, לא אני ולא אתה, והוא לוקח החלטה ב-20:30 שלא. יכול להיות שהוא טעה, דרך אגב, יכול להיות שהוא טעה, אנשים טועים - - -

משה טור פז (יש עתיד):

יואב, החינוך הלא-פורמלי גם שלך.

שר החינוך יואב קיש:

אנשים טועים. יש הבדל בין חינוך לא פורמלי, שנעשה בקבוצות קטנות, לבין לפתוח את כל מערכת החינוך ולשים אותה.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - אנלוגיה. למה לא?

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לחדד עוד פעם את נושא החינוך המיוחד, גם זה חשוב. וחברת הכנסת עזוז, שאלת – החינוך המיוחד – כבר במלחמת התקומה הגדרנו כמה מתארים. למשל, אם אתה ראש רשות ויש לך ילדים שאמורים לצאת לרשויות אחרות, וברשות שלך אתה יכול לפתוח, במתווה מוגן כמובן, והרשויות מסביב לא, ואתה רוצה לפתוח אצלך מרכז זמני לחינוך המיוחד כדי לתת מענה לאותם ילדים, אז אתה יכול לעשות את זה – זו דוגמה למתווה אחד. כל המתווים האלה – ויש לא מעט – כולם פתוחים ומאופשרים. אנחנו נותנים לראשי הרשויות לבחור ולהחליט את מה שהם רוצים לעשות, נקודה. נקודת הזמן שזה יתאפשר היא ברגע שאותן רשויות יהפכו להיות צהובות. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה שכיום כל המדינה היא אדומה. אנחנו לא נסכן את הילדים. בריכוזי האוכלוסין הגדולים זה עוד יותר מורכב, ועכשיו זה בוודאי לא הזמן לדבר על זה. ולכן, רשויות קטנות, פריפריאליות, שלא היו חשופות והן לא מטרות – זו הזדמנות לשחרר ולהקל. בעניין הזה יש להן שיתוף פעולה מלא של משרד החינוך – זה דבר אחד.

משה סעדה (הליכוד):

- - - תגיד שבמקום מסוים מותר לפתוח, ואז האיראנים יודעים את זה כי הכול יתפרסם חיצונית, ואז - - -

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, אבל הם לא יכוונו עכשיו על קיבוץ, לא יודע מה, בעוטף.

משה סעדה (הליכוד):

אבל על שדרות הם יכולים - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני לא חושב – לא, אני אגיד לך, קודם כול, שדרות וכל העוטף, אלו מקומות ממוגנים כולם - - -

משה סעדה (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

תראה, מול פגיעה ישירה של טיל, זה אירוע שאני לא רוצה להגיד איפה ומה, ומה יכול להיות. אבל אנחנו מדברים על מיגון תקני, רשמי – לא הכי מוגן שיש, היה לנו את זה, אתה זוכר? הכי מוגן שיש, אני לא יודע אם אתה זוכר, לא – אנחנו מדברים על ממ"דים, ממ"קים – במידה מסוימת הוא יכול להיות גם בבית, או אפילו כאלה שאין להם את זה בבית.

משה סעדה (הליכוד):

- - - יש פה 400 תלמידים.

שר החינוך יואב קיש:

נכון, אז אין, אז אנחנו לא מאפשרים 400 תלמידים, וזה יהיה בקבוצות. בוודאי, חד-משמעית. למשל, אני אגיד לך על מה דיברו איתי בעוטף ועל איזה מתווה. הם אמרו שהם רוצים את גני הילדים, כי גן ילדים, שיכולים להכניס אותו לממ"ד שלו, זה גן - - -

קריאה:

שר החינוך יואב קיש:

יפה. חינוך מיוחד, שגם הוא במסגרות קטנות יחסית. בבתי ספר דיברו על כיתות א' וב' בלבד ביסודי, והתיכונים – על י"א, י"ב.

משה סעדה (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

נכון. זו החשיבה. תקשיב, אף אחד לא מוכן להסתכן. לא מוכנים – בצדק. ולכן, כל המתווה הזה לא רלוונטי, לא לתל אביב, לא לחיפה, לא לבאר שבע.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - שלחינוך המיוחד כן רלוונטי. דרך אגב, אדוני השר, שלחת לך עכשיו לווטסאפ כי נראה לי - - - אז תסתכל עליו.

שר החינוך יואב קיש:

יש ארבעה סעיפים, מאפשרים את כולם, אני אומר לך. עכשיו, אני אגיד מילה אחת שכן חשוב לי לומר על החינוך המיוחד גם במתווים המאפשרים.

עדי עזוז (יש עתיד):

אני מדברת רק על החינוך המיוחד.

שר החינוך יואב קיש:

אחד הנושאים המורכבים זה נושא ההסעות. בשלב ראשון אנחנו לא מאפשרים הסעות. ההורים יסיעו את הילדים. זה מייצר אירוע, ותכף אדבר עליו. אבל צריך להבין – לא יכולה להיות הסעה שלוקחת, אוספת ילדים עם מלווה אחד – ועכשיו יש אזעקה. זה פשוט מסוכן. ולכן, כשייפתח המתווה של החינוך המיוחד, הילדים יוסעו על ידי ההורים ויוחזרו על ידי ההורים. איפה זה מייצר בעיות? יש משפחות שלא מסוגלות, אין להן רכבים, ויש פה מורכבות. ראשי הרשויות קיבלו הנחיה איך לטפל במקרים הבודדים האלה. אבל ברמה גורפת ההסעות הן באחריות ההורים – דרך אגב, זה היה גם במתאר קודם במלחמה. זה לא חדש - -

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - מתווה.

שר החינוך יואב קיש:

- - זה לא חדש, המתווה נמצא. יש מסמך מסודר. אני יכול להביא לך אותו. יש לך אותו.

עדי עזוז (יש עתיד):

שלחתי לך בווטסאפ. אתה לא - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני יכול להביא לך אותו. זה מסמך שאנחנו הוצאנו.

עדי עזוז (יש עתיד):

נכון.

שר החינוך יואב קיש:

אני שמח שאת מקבלת את המסמכים שלנו, ואני שמח שאתם עובדים לפי הנהלים של משרד החינוך.

עדי עזוז (יש עתיד):

יש מתווה מיוחד לחירום.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, חבר הכנסת אלהואשלה המתין בסבלנות, ואני מקווה שהוא ימשיך להמתין בסבלנות עוד דקה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לתת לכם דוגמאות לעוד כמה אתגרים. זאת חתיכת הנחתה, מה אתה רוצה?

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה רצית, אני רציתי לקחת במרוכז, אז בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

לא, לא. אחרי זה, הוא בא בטח על – הגיעה חברת הכנסת מירב כהן, יופי, אני שמח. קראתם לה. הייתי בטוח שהיא תהיה הראשונה להיות פה.

מירב כהן (יש עתיד):

אני חייבת לך - - -

שר החינוך יואב קיש:

את יכולה, כשאסיים את הדברים שלי, מפה לא אקח שום דבר. את יכולה לקחת את זה ואחר כך לתת לי את זה, אני לא מתעסק עם זה עכשיו.

מירב כהן (יש עתיד):

בשמחה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לומר להורי החינוך המיוחד, וזה נושא סופר-מורכב ורגיש, ואנחנו רוצים לתת את הפתרונות והמענים, ואנחנו גם מבינים – דרך אגב, אני רוצה לתת דוגמה, וטלי מכירה את זה היטב, כשיש פתאום אזעקה, וילד – אני לא מדבר על ילד בן שלוש או בן ארבע, אני מדבר על ילד מבוגר, נער, נקרא לו, או נערה – שנלחץ מהרעש הזה ולא מוכן להיכנס לחדר המוגן. חבר'ה, אני רוצה לומר לכם, אני מצדיע קודם כול לצוותים. זה אתגר לא פשוט, ואנחנו לא רוצים לסכן לא את הילדים ולא את הצוותים. המקומות האלו הם מקומות שאנחנו צריכים לבחון בשום שכל, וחס וחלילה שלא יהיו טעויות. אני אומר עוד פעם, אני מאוד מאוד שמרן, ואני לא לוקח סיכונים. אנחנו פועלים בצורה מסודרת, לפי כל ההנחיות – לפי הנחיות פיקוד העורף, ובכפוף להערכת מצב שתתקיים בערב של מוצאי שבת. וכמו שקרה לנו, שרצינו לעשות ביום רביעי ולא עשינו, כך יכול להיות - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל אתה לא יכול לפתוח את מערכת החינוך מהלילה לבוקר, צריכים להתארגן על זה - - -

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, הרי זה מה שאמרתי לך בדיון. אמרתי, למה דיברנו על להחליט ביום שני כדי לעשות את זה ביום רביעי? כדי שלא נגיע למצב שבשלישי יגידו לפתוח, ואנחנו, כמו שאת אומרת, לא יכולים לפתוח. דרך אגב, הינה, אני אומר לכם, אותו דבר יקרה ביום ראשון: אם פיקוד העורף לא ייתן הנחיות מאפשרות שייתנו לנו להיערך, אני במוצאי שבת אגיד: המערכת בראשון לא יכולה להיפתח, כי אנחנו לא פועלים בזבנג וגמרנו. צריך להכין את הצוותים, צריך להכין את המיקומים, לראות שהכול ערוך, לעשות סיורים, לראות שאין נפלים. זה אירוע מורכב, זו מערכת גדולה, אולי הכי גדולה במדינה, ואנחנו צריכים את הזמן הזה, לכן אני כבר אומר לכם שעד יום חמישי בבוקר אנחנו מנסים לייצר את תמונת המצב שתהיה, אם תהיה, ליום ראשון. דרך אגב, זה מה שעשינו ביום שני – בנינו הערכה ליום רביעי, כדי שאם ביום שלישי יגידו לנו לפתוח, לא ניתקע. החליט פיקוד העורף לחתוך – חתך. אבל אנחנו חייבים את הזמן הזה, אני לא רוצה לייצר, לא לצוותים שלנו, לא לרשויות, לא להורים ולא לילדים, סימני שאלה. הכול צריך לבוא בתיאום. דרך אגב, ראשי רשויות – חלקם רוצים 48 שעות, אני אמרתי 24 שעות לפחות, ואנחנו נעמוד בדבר הזה. עד כאן.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה נוספת לחבר הכנסת אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, השתתפתי היום בישיבה בוועדת החינוך וגם בביקורת המדינה ורציתי לשאול, אבל קרה מה שקרה.

שר החינוך יואב קיש:

מה קרה בסוף לאותה הגברת? מה היה שם? אתה יכול לשתף אותי?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הייתה בחורה שישבה בוועדה, התעלפה, וטופלה.

שר החינוך יואב קיש:

היא בסדר?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, כן, בסדר גמור. בריאות.

שר החינוך יואב קיש:

אתה ידעת על זה, אדוני היושב-ראש?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אבדוק.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי השר, יש צו לשר הפנים מ-2024 לגבי הצבת מרחבי מיגון בבתי ספר ישנים בחברה הבדואית. עד עכשיו הדבר הזה לא בוצע. תלמידים נאלצים להישאר בבתים, ולא יכולים – עכשיו, אין מיגון גם בבתים ואין מיגון בבתי ספר. השאלה שלי, איפה זה עומד מבחינת משרד החינוך? הדבר השני – ידוע לך שיש בעיית תקשורת, אין כיסוי אינטרנטי בחלק מהיישובים הבדואיים בנגב. האם הייתה ישיבה או התייעצות עם משרד התקשורת על מנת לפתור את הסוגיה הזאת?

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, דיברת על צו של משרד הפנים, אני אגיד לך את עמדת משרד החינוך. ראשית, יש – ואתה יודע את זה היטב – לא מעט מוסדות שלנו, ממוקלטים, שמשמשים מיגון לאוכלוסייה, שהאוכלוסייה נמצאת בהם ונעזרת בהם. אנחנו – נדמה לי שזה היה משנת 1993 או לא זוכר מה הייתה השנה שהוגדרה – משרד החינוך תקצה ובנה מוסדות חינוך עם מיגון, נקודה. והסיכום היה שהמיגון הישן יושלם על ידי מערכת הביטחון בהובלת פיקוד העורף. אלה לא תקציבים שאנחנו כמשרד החינוך קיבלנו, ואין לנו. זה לא אירוע שאנחנו יכולים לעשות אותו, בטח לא בתקופת לחימה, וגם בשגרה. זה לא בפתחנו. כשאנחנו בונים בית ספר חדש אנחנו מוודאים – כולל כמובן בחברה הבדואית, בפזורה, בכל מקום ומקום – שיש שם את כל המיגון הנדרש. ואתה צודק, לאור זה שדווקא באמת לחברה הבדואית אין מיגון כמעט, ברובה מוחלט, אנחנו מוצאים יותר ויותר שבתי הספר שלנו משמשים למיגון לאוכלוסייה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני השר, יש עודפי תקציבים בבינוי. אפשר להסיט את זה גם למיגון. למה אני אומר את זה? אנחנו - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר עוד פעם, התקציבים האלה הם של משרד הפנים. אני בעד, אין לי בעיה, צריך להביא את משרד הפנים ולראות מה אומרים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו לא יודעים כמה זמן תימשך המלחמה, ולכן אנחנו צריכים להיערך. ואני אשמח גם שתענה לעניין של התקשורת.

שר החינוך יואב קיש:

גם בנושא התקשורת, אני לא מכיר איפה המתאר הבעייתי בנושא של התקשורת. עוד פעם, זה אירוע של שר התקשורת. ואתה צודק, אני מציע שתגיש שאילתה לשר התקשורת, שהוא יתייחס לזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר החינוך יואב קיש. תודה לחברות וחברי הכנסת השואלים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לפני שאצלול להצעת החוק שאני מעלה כאן, אתמול הייתה מסיבת עיתונאים – לא מסיבה, הצהרת תקשורת – של ראש הממשלה ושר האוצר. לשמחתי הם הכריזו שהם שמים בצד את רפורמת החלב המקולקל – רפורמה שלא הייתה באמת מורידה את יוקר המחיה, רפורמה שלא באמת מטפלת בריכוזיות, רפורמה שהייתה חלילה פוגעת בהתיישבות, פוגעת בביטחון המזון, ובעיקר פוגעת בביטחון לאורך הגבולות והפריפריה. אז אני מאוד מאוד שמחה שהרפורמה הרעה הזאת של החלב מאחורינו. אני גם שמחה שחוק ההשתמטות – או כמו שאני נוהגת לכנות אותו, חוק הפטור משכול – גם הוא ירד מסדר-היום. אני הייתי בכל הדיונים, גם ברפורמה של החלב וגם בחוק ההשתמטות, באמת אני חושבת שמגיעות הרבה ברכות לחברי הכנסת מהקואליציה שדקדקו בתכנים ובסופו של דבר אולי שיקפו עד כמה גם חוק ההשתמטות הוא באמת חוק השתמטות ולא חוק גיוס אמיתי, כשחסרים לצה"ל 17,000 לוחמים. באותה הצהרת תקשורת גם דיברו על כך שחייבים לאשר תקציב בעת מלחמה. אני באמת רוצה לשאול למה לא אושר התקציב עד דצמבר. אני, כראש רשות, לא היה מצב שהייתי מאשרת תקציב בסוף מרץ. אני באמת חושבת שזה חוסר אחריות שבעצם מושכים את התקציב עד הסוף, קל וחומר שבעת מלחמה מטים 5 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים. הייתה כאן עמימות לגבי אותם כספים במשך חודשים, כדי באמת למנוע דיון ציבורי ודיון משפטי בתקינותם של אותם כספים, כשברקע יש את הבג"ץ שאוסר להעביר תקציבים למי שלא מתגייס. זה תקציב – אני חושבת שכל הזמן נאמר גם – תקציב שלא באמת מטפל ביוקר המחיה, הוא לא באמת מסייע למעמד הביניים, לאלה שנושאים בנטל, לאלה ששוב ושוב משרתים במילואים. אבל כמו תמיד, השרידות של הקואליציה מעל הכול, וממשיכים בביזת הקופה. באותו תקציב, רק 6 מיליון שקלים הוקצו למיגון בתי חולים; רק 10 מיליון שקלים לביטחון תזונתי ולחלוקת סלי מזון; רק 206 מיליון שקלים לטובת פיתוח הנגב והגליל; רק 30 מיליון שקלים לסיוע למחלקות פנימיות בבתי חולים. קיצצו 150 מיליון שקלים ממינהלת שיקום הצפון. קיצצו. אנחנו יודעים טוב מאוד באיזה מצב נמצא עכשיו הצפון. לא כולם חזרו, וחלילה אולי עוד יעזבו. אבל באמת ישמע עם ישראל איזה סעיפים סקטוריאליים יש בכספים הקואליציוניים: מיליארד ו-620 מיליון שקלים למוסדות תורניים; 160 מיליון שקלים למשרד המורשת; 138 מיליון שקלים לחטיבה להתיישבות; 95 מיליון שקלים למרכיבי ביטחון וסיוע ביהודה ושומרון. אולי זאת הזדמנות להטות חלק למיגוניות בבתי הספר בנגב, של הפזורה. 87 מיליון שקלים מענקים ביטחוניים לרשויות ביהודה ושומרון; 78 מיליון שקלים לפיתוח כלכלי-חברתי של המגזר החרדי; עוד 77 מיליון לתמיכה בתרבות יהודית חרדית; 75 מיליון לשעות תמרוץ וטיפוח במוסדות פטור. אתם שמים לב לישראבלוף של המוסדות שלא לומדים לימודי ליבה? 56 מיליון לחיזוק הזהות היהודית; עוד 50 מיליון מרכיבי בטיחות בהתיישבות הצעירה; 50 מיליון להגברת הסבסוד לצהרונים במוסדות המוכרים שאינם רשמיים ומוסדות הפטור של החינוך החרדי. שוב לכאלה שלא מתגייסים; 30 מיליון לעמותות תרבות יהודית; 25 מיליון לגרעינים משימתיים; 17 מיליון לבתי הספר של החופש הגדול במוסדות הפטור. אנחנו 12 ימים במלחמה – מלחמה, לא מבצע. למרות שקוראים לזה מבצע שאגת הארי, זאת מלחמה לכל דבר. אנחנו כל הזמן, לאורך כל הימים האלה, מחזקים ומאוחדים, באמת, למען מטרה משותפת. אבל ללא בושה, ממשיכים לגנוב את כספי הציבור למטרות פוליטיות שלא קשורות למלחמה. כמה ציני, כמה לא מוסרי, כמה מושחתים אפשר להיות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לעבור ברשותכם להצעת החוק שאני מציגה בפניכם היום, שעוסקת במחויבות של מדינה לאזרחים, שמבטיחה את ביטחונה ואת קיומה. הצעת החוק עוסקת בערכים – ערכים ציוניים, ערכים ישראליים, ערכים שאני יודעת שיש עליהם הסכמה רחבה, ולכן אני בטוחה שכולם יצביעו בעדה. הערך הראשון הוא ערך הערבות ההדדית. ההוקרה לאלה שמשרתים את המדינה. גם עכשיו במערכה הזאת אנחנו עדים לעוצמת המחויבות והאחריות של חיילות וחיילי המילואים, שפעם אחר פעם נקראים ובאים. עוזבים את הבית, את המשפחות, את מקומות העבודה, את העסקים, מגיעים לבצע את המוטל. ולא רק החיילים והחיילות, גם בני המשפחה ובנות הזוג והילדים, משפחות שנותרות מתפקדות באמת בתנאים בלתי אפשריים. אז אנחנו חייבים להודות להם, לתמוך בהם, לפצות אותם, להוקיר אותם. ערך נוסף כמובן זה ערך יישוב הארץ. יישוב הארץ בכלל, והפריפריה בפרט. המדינה חרתה על דגלה את הרצון לפתח את הנגב והגליל. בתחילת המלחמה קיבלנו מתושבי העוטף הגיבורים את ההוכחה עד כמה ההתיישבות לאורך גבולות המדינה – דרך אגב, גם ההתיישבות וגם הרפתות – מהווה מגן; עד כמה יישוב הארץ חייב להיות לכל אורכה ורוחבה, ולא רק במרכז. לצערי, לפעמים נראה לי שהממשלה מתקשה להבין את זה. וגם בימים האלה, כשהצפון כולו מטווח, ללא זמן התרעה, ללא ביטחון, אני באמת סומכת על צה"ל כמובן ועל כוחות הביטחון שיחסלו את האיום. אבל המצב הזה רק מעצים את החובה שלנו להודות למי שחיים בצפון ובדרום ולתת תמריצים לאחרים להצטרף אליהם, ולא לפגוע בהם יותר, וכמובן לא לחוקק כל מיני רפורמות הזויות. אז מטרת הצעת החוק היא לחבק את אותם אזרחים אוהבי הארץ שהוכיחו את תרומתם למען הכלל ולתת מענה לאותם שני ערכים: תגמול למשרתות ומשרתי המילואים מחד ופיתוח הפריפריה מאידך. לעודד התיישבות בגליל ובנגב, מתוך הכרה בכך שההתיישבות באזורים האלה חיונית לביטחון שלנו ולעתיד שלנו. בשבת השחורה של 7 באוקטובר הותקפנו במתקפה אכזרית ורחבת היקף. היה זה האסון הגדול ביותר שהתרחש עלינו מאז שקמה המדינה, ומאז חיילות וחיילי צה"ל ונשות המילואים משרתים, מגינים על המדינה ללא הפסק. אז מטרת הצעת החוק הזו היא לתת בידי הציבור התורם והמשרת אפשרות לתרום יותר גם באזרחות, כי מי שבוחר להתיישב בפריפריה בוחר להיות חלק מחומת המגן של מדינת ישראל. חובתנו להודות לו ולסייע לו, ולא להערים עוד קשיים. לא צריך להסביר את הנחיצות הגדולה של משרתי המילואים שנושאים בעיקר הנטל. בלעדיהם אין לנו ביטחון, אין לנו מדינה, אין לנו תקומה. החוב שלנו כלפיהם הוא חוב עצום. לכן, אנחנו צריכים למצוא כל דרך אפשרית להוקיר אותם, לתגמל אותם, ועל פי הצעת החוק שאני מציגה היום, תתעדף רשות מקרקעי ישראל הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילי מילואים לשם בניית בתי מגורים. במסגרת החוק, ב-50% מכלל המגרשים תינתן עדיפות לחיילי מילואים פעילים, ומתוכם תינתן עדיפות לחיילי מילואים בעלי משפחות. עוד מוצע כי ב-10% מכלל הקרקעות בנגב ובגליל תינתן עדיפות לנכי צה"ל. חיילי מילואים ונכי צה"ל. בנוסף, תתנה רשות מקרקעי ישראל את הקצאת הקרקע לזוכה במכרז כך שב-50% מיחידות הדיור שישווקו תינתן עדיפות לרוכשי יחידות שהם חיילי מילואים בשירות פעיל. יהיה זה יותר מראוי להעדיף משרתות ומשרתי מילואים פעילים בהקצאת קרקעות כתגמול על מסירותם, באופן שיאפשר להם להמשיך ולממש גם בעתיד ערכים חברתיים נוספים הנובעים מעצם ההתיישבות במקום. עם פרוץ מלחמת שאגת הארי כולנו התאחדנו. אמרנו שבמלחמה הצודקת הזו נגד משטר הטרור האיראני אין קואליציה ואין אופוזיציה. אז אני מקווה שלנוכח הבסיס הערכי המשותף, המהותי כל כך בינינו, נצליח להתאחד גם היום כאן כולנו יחד לתמוך בהצעת החוק הזו ולתת ביטוי מעשי ומשמעות אמיתית לצמד המילים "ביחד ננצח". אני קוראת לכולם להצביע בעד הצעת החוק הזו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. ואני מתכבד להזמין את השרה סטרוק להשיב בשם הממשלה. בזמן שהיא תעשה זאת, אנצל את השהות לשלוש הערות לסדר. ההערה הראשונה היא שהצעת החוק הבאה אמורה להיות מוצגת על ידי חבר הכנסת רון כץ, שאני לא רואה באולם. כדאי לקרוא לו. ההערה השנייה היא שאין לנו את הצלצול שקורא לחברי הכנסת להצבעות, מסיבות טכניות, אז כדאי להיות ערים לדבר הזה. אנחנו ננסה לארגן את זה לישיבות הבאות. וההערה השלישית היא שאנחנו קיבלנו בקשה מסיעות האופוזיציה להעביר את עובדי הסיעה לצד שלכם. אנחנו נקבל את הבקשה בהמשך הדיונים היום, אם נצליח, ואם לא, אז בוודאי לישיבה הבאה. בבקשה, השרה סטרוק.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

חבריי חברי הכנסת, מכובדי היושב-ראש, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי היקרה, שהגשת הצעת חוק מאוד מאוד ראויה וחשובה, אשרייך שזה מה שחשוב לך. אני מתכבדת להציג את הדברים ששלח לי בכתב שר הבינוי והשיכון, השר חיים כץ. אני אשלב גם דברים מטעמי. אני אקדים ואומר, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, שהשר כץ סבור שהצעת החוק שלך ראויה, אבל בגדול הוא אומר: אנחנו כממשלה עושים מעבר למה שאת מציעה. אבל הוא כן בהחלט משבח אותך על הצעת החוק שלך, שתביני שזה הקונספט. אז אני מקריאה מדבריו, ואני אשלב קצת מדבריי. ובכן, אומר השר כץ כך: הצעת החוק שלפנינו מבקשת לתקן את חוק רשות מקרקעי ישראל ולקבוע כי למשרתי מילואים פעילים תינתן עדיפות בשיעור של 50% מסך הקרקעות המשווקות לבנייה עצמית בפריפריה, ולנכי צה"ל – עדיפות של 10%. כמו כן, מוצע כי זוכי מכרזים לבניית יחידות דיור בפריפריה יחויבו להעניק עדיפות של 50% מיחידות הדיור למשרתי מילואים פעילים שש-שנתיים – לקחת בטח את השש-שנתיים האלה מההגדרה גם בחוק של צה"ל וגם בחוק של רמ"י, מה שהיה לפני המלחמה. המטרה המבוקשת ראויה, אומר השר כץ. משרתי המילואים שלנו עזבו משפחות, עבודה וחיי שגרה, ויצאו להגן על כולנו. הם ראויים לכל הכרה ולכל עדיפות. אני רוצה להעיר כאן כאמירת ביניים מטעמי שאני מכירה היטב את שירות המילואים – תשעה מילדיי וחתניי משרתים נון-סטופ בשירות מילואים. וכל מה שכתב פה השר חיים כץ נכון, אבל זה הרבה הרבה מעבר לזה. הרבה מעבר לזה. משום שהמילואים המתמשכים האלה, שזה לא שאתה נקרא למילואים כמו שפעם היה באותם ימים, שאמרו שש-שנתיים – שנתיים עד שש שנים. היום אנשים עושים כבר שנתיים וארבעה-חמישה חודשים מילואים כמעט ברצף. מגיעים הביתה לכמה שבועות, והופ – יוצאים לסבב נוסף. זה שוחק הכול – זה שוחק את הזוגיות, זה שוחק את המשפחה, זה שוחק את הקשר עם הילדים, זה שוחק את היכולת להתפרנס בכבוד, זה שוחק את היכולת ללמוד ולהתקדם בלימודים. וכמה הקלות שלא ייתנו לסטודנטים שהם חיילי מילואים זה לא מועיל, כי בסוף אתה לא מספיק ללמוד, אתה לא מספיק להתקדם עם החומר שאתה רוצה ללמוד. וייתנו לך אלף ואחת הקלות, אתה לא מתקדם. זה באמת קושי עצום, עצום, ולכן אני אומרת לך – אני עוד בראשית המלחמה, עוד בפברואר 2024 – היום לפני שנתיים – לא היום, אנחנו כבר במרץ – בפברואר 2024, כשקיימנו דיון בממשלה על הנושא של הטבות לחיילי מילואים, ביקשתי משר האוצר ומשר השיכון דאז, השר גולדקנופ, שנשנה את ההגדרה, שזה לא יהיה שש-שנתי, אלא אמרתי, כל מי שמשרת במילואים בחרבות ברזל אפילו יותר מ-45 יום, הוא כבר ייכנס לפול, וכך היה. זאת ההגדרה שלנו מפברואר 2024. זו היוזמה שלי, ואני חושבת שזה היה המינימום המתבקש. ועוד לא תיארנו לעצמנו, לא דמיינו לעצמנו כמה זה יימשך כבר אז.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

מודה באשמה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

הינה, השר גולדקנופ הסכים. באותו זמן, בישיבת הממשלה, אמר השר גולדקנופ: אני מסכים לדבר הזה – כבר אז, בפברואר 2024.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מישהו מילדיו משרת - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אולי לא משרתים, ולמרות שהם לא משרתים הוא הסכים, כי הוא הבין את עומס העול הגדול שמוטל על האנשים האלה, ואת העובדה העצומה שכל החברה הישראלית חייבת להם. אגב, אנחנו מדברים ומדברים, חברת הכנסת מטי – אני תכף - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מקשיבה לך. אנחנו מנסים להבין, את אומרת שזה כבר קיים?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן, זה מה שאני אומרת. אני תכף אקריא. לא רק שזה כבר קיים – קיים מעבר למה שחברת הכנסת מטי צרפתי - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בחקיקה?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

בחקיקה ובהחלטות רמ"י, זה כבר קיים. אני כבר מגיעה לזה ואספר. אנחנו חייבים את החיים שלנו, הרי ככל שהמלחמה הזאת מתקדמת, אנחנו הולכים ומבינים שזאת מלחמת שמד נגד מדינת ישראל, והחיים שלנו הם בזכותם – כפשוטו. הרי הייתה פה קונספציה של צבא קטן וחכם – אם לא היו לנו חיילי מילואים, לא היינו מתגברים על האירוע הזה בחיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את מכירה את המצוקה של רכישת הקרקעות על ידי חיילי מילואים בגליל.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני עכשיו מספרת לך. תקשיב, כשאני אסיים לספר, תגיד לי אם יש - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני יודע שאת נאבקת בנושא, אבל אנשים צעירים לא מסוגלים לרכוש קרקעות - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מגיעה לזה, הדבר הזה הוא בנפשי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני יודע.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מקדמת את זה לאורך כל המלחמה הזו ועוד לפניה, ועוד לפניה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל זה לא - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

רגע, תכף נתקדם. אני רק אומרת שמה שחברת הכנסת הרכבי מציעה פה זה המעט ממה שכבר עשינו, בסדר? אני מקריאה רגע מהתשובה של השר, הוא אומר ככה: חשוב שנדע את העובדות לפני שנצביע – העדיפות הזו כבר קיימת, והיא חזקה יותר ממה שמוצע כאן. מועצת מקרקעי ישראל כבר קבעה הסדרים מקיפים לטובת משרתי המילואים. אחד – את שומעת, חברת הכנסת צרפתי הרכבי? אני אלייך, כי אנחנו באותו ראש, אז חשוב שתכירי. אחד, במכרזי הרשמה והגרלה באזורי עדיפות לאומית ניתנת היום עדיפות של עד 100% ולא 50% כמוצע – 100%, זה אחד; שתיים, בתוכנית מחיר למשתכן או בשמה כיום "דירה בהנחה" כבר קבענו עדיפות של עד 50% למשרתי מילואים פעילים. יתרה מכך - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לתקרה של איזה סכום?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

רגע, אנחנו נדבר על מחיר הקרקע, אתה צודק שאתה מעלה את מחיר הקרקע, אני מסכימה איתך. תכף נדבר על זה, שנייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, יותר שקט במליאה. חברי הכנסת, בעיקר אלה שעומדים ועומדות, יותר שקט במליאה, בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

יתרה מכך, המסגרת הקיימת כוללת גם את כל מי ששירת במסגרת חרבות ברזל, כפי שהסברתי זה עתה, ולא רק מילואים פעילים שש-שנתי, כמוגדר בהצעה. עליזה, יקירתי, אנחנו מדברים על משרתי מילואים, אם אפשר. אנחנו מדברים על חיילים שמשרתים, שמתגייסים למילואים, בסדר? אלה האנשים שאנחנו חייבים להם את החיים שלנו, כפשוטו, ממש את החיים שלנו. אדוני היושב-ראש, אם אתה יכול לעזור לי קצת, אני ממש אשמח.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני יכול לבקש מהסדרנים שיעזרו לנו לעשות שקט באולם. חברות וחברי הכנסת, כל אחד עושה שיחה קטנה, אבל הרעש המצטבר הוא באמת בלתי נסבל. בבקשה, יותר שקט במליאה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

כותב השר חיים כץ שבעצם ההצעה עלולה להצר את מעגל הזכאים ולהחליש את הזכות הקיימת היום. נקודה אחרונה – הוא כותב – מועצת מקרקעי ישראל יודעת להגיב במהירות ובגמישות לשינויים בשטח. כשפרצה מלחמת חרבות ברזל, הורחבו ההטבות בתוך ימים. עיגון קשיח בחקיקה ראשית ישלול מאיתנו את הגמישות הזו בדיוק כשאנחנו הכי זקוקים לה. עכשיו אני רוצה לדבר פה רגע על מחיר הקרקע, כי העליתם את זה, כמה מהיושבים כאן העלו את הנושא הזה של מחיר הקרקע. בסוף, אני אומרת לכם, יש מכרזים שמפורסמים עם כל ההטבות שרשומות כאן, והם נכשלים – למה הם נכשלים? בגלל מחיר הקרקע, כפי שהערת לי בצדק. אז אני רוצה לומר, אני כבר שוחחתי על הדבר הזה גם עם שר האוצר, גם עם שר הביטחון, גם עם ראש הממשלה, דיברנו על זה בישיבת ממשלה – אני מסיימת, אופיר – ומנוי וגמור איתנו – באזורי העדיפות הלאומית, לא באזורי הביקוש, להוריד מאוד, ממש להוריד דרמטית את מחיר הקרקע, כי בסוף אנחנו רוצים שהאנשים האלה באמת יקבלו את זה. אנחנו רוצים שזו לא תהיה רק הצעה מוסרית, אלא הצעה מעשית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מתי זה יקרה?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

בקרוב מאוד מאוד מאוד. כן, כן, בקרוב מאוד, כבר דיברנו על זה בישיבת ממשלה, זה בדרך, אנחנו הולכים להוריד את מחירי הקרקע לרף מאוד מאוד נמוך שיאפשר לאיש מילואים פשוט, שהוא לא איזה עשיר, באמת לקנות מגרש, באמת לקנות דירה, באמת לקבל את מה שכולנו – כולנו, יש פה קונצנזוס מלא מלא – רוצים להעניק לאנשים היקרים האלה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשרה סטרוק. אנחנו עוברים להצבעה, חברות וחברי הכנסת. אני מבקש מחברות ומחברי הכנסת לשבת במקומות המיועדים לסיעות על פי הסימון, זה מאוד מאוד יקל על המזכירות לספור את הקולות כראוי, אופוזיציה, קואליציה. דבר שני, להשאיר את ידיכם מורמות עד שהמזכירות תסיים לספור. ההצבעה, כידוע, תהיה בהרמת יד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

המציעה יכולה להגיב שלוש דקות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, לא שמעתי את זה. לא שמעתי את זה, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת צרפתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני יכולה להעביר את זה לחבר הכנסת שטרן?

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, בבקשה. מייד לאחר מכן נעבור להצבעה. אנא, הישארו במקומותיכם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שמעתי את השרה סטרוק. אני יודע שהיא דיברה מעומק ליבה, ואני יכול גם לומר שמי שיש לה תשעה מבני המשפחה בשירות מילואים – זר לא יבין זאת. אני אגיד לכם משהו, קיבלתי הרבה ברכות על זה שחוק ביסמוט נפל אתמול – נקבר קבורת חמור. וחשבו שיש שמחה בליבי, בגלל שישבתי בוועדה הזאת למעלה מ-80 דיונים. ואין שמחה בליבי, בגלל שהוא נפל כשבאותו זמן סמוטריץ' ונתניהו מעבירים מאות מיליונים למוסדות שמחנכים לא להתגייס. אני רוצה להגיד לכם משהו: רוב מוחלט של הנכדים שלי לא קראו קריאת מגילה עם האבות שלהם, אבל זה היה. אתם יודעים מה הבעיה? שאף אחד לא אומר להם שאת ליל הסדר, כמו הילדים של נתניהו ושל עוד ח"כים חרדים שיושבים כאן – הם יכולים לדעת, הם יהיו מסביב לשולחן הסדר. הילדים שלנו והנכדים שלנו לא. מישהו שמע אתמול איזושהי מילה ערכית מסמוטריץ' או נתניהו על חשיבות השירות? אני אגיד לכם מה אני שמעתי. אמרו: אם יעבור החוק – 8,500 מתגייסים השנה, אבל לא כאלה שלומדים. אז אם יש לשנה הזו 8,500 שיתגייסו והם לא לומדים בישיבות, למה הם לא באים להחליף את הילדים שלנו? ראש הממשלה, אין לך בושה? אולי אם היית אבא של משרת מילואים היית מבין. ואני אומר לחרדים: למה אתם לא מביאים את ה-8,500 שאמרתם שהם לא לומדים, שאותם תביאו אם יעבור חוק ההשתמטות? איזה מצפון יש לכם? איזה מצפון יש לרבנים שלכם? איזו יהדות אתם מייצגים? יהדות של אגואיזם? יהדות של תעמוד על דם רעך? תחגוג את פורים, תחגוג את פסח – שאחרים ישמרו עליכם? איזו יהדות? זאת יהדות מקרבת או יהדות משניאה ומרחיקה? אז כן, החוק של ביסמוט נקבר קבורת חמור, אבל הערכים שלנו לא נקברו. הערכים שלו, של ביסמוט, ושל החברים שלו נקברו קבורת חמור. ואנחנו נדאג שכספים לא יועברו למוסדות שמחנכים להשתמטות, כמו שהקואליציה הזאת עושה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנא שבו במקומות המיועדים לסיעות, זה יקל מאוד על המזכירות לספור את הקולות כראוי. שבו, בבקשה. חברת הכנסת תמנו שטה, זה מאוד מקשה על המזכירות כשיושבים במקומות שונים. אנא שבו במקומות המיועדים לסיעות, והשאירו את ידיכם מורמות עד שהמזכירות תסיים לספור. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי המילואים), התשפ"ד–2024. מי בעד? תודה. מי נגד? מי נמנע? אין נמנעים. נא לסכם את הקולות ולהעביר לי, תודה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי המילואים), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

29 בעד, 47 נגד. אני קובע כי הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי המילואים), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. הנושא הבא הוא הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת רון כץ. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת כץ אל הדוכן להציג את הצעת החוק שלו, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אני עומד פה ומציג את מה שאמור להיות מובן מאליו. שר הביטחון דיבר על זה, הרבה מאוד שרים אחרים דיברו על זה. אבל כמו שאומרים במקום הזה, הרבה דיבורים – מעט מעשים. הצעת החוק שלי בעצם מדברת על אלו שאת הפציעה שלהם אנחנו לא רואים, את אלו ששלחו לקרב. הם חזרו, הם נראים כמו כולנו – קרויזר, אני יודע שאתה יודע על מה אני מדבר, אני מקווה שגם תצביע פה נכון – הם נראים כמו כולנו, אבל לצערי הם צריכים טיפול. משרד הביטחון מדווח על עלייה של 40% בפגיעות הפוסט-טראומטיות. כאשר הם כבר חוזרים ומבקשים לקבל טיפול, הם עוברים בסבב של ביורוקרטיה שאני לא מאחל לאף אחד שיושב בחדר הזה. אנשים שצריכים אותנו, שהמאהל שלהם נמצא 400 מטר מפה – יוצאים מהכנסת, לוקחים ימינה, אתם תראו אותם; נמצאים בוועדות. ביסמוט דווקא כיבד אותם ונתן להם מקום יפה מאוד בוועדה שלו. ביסמוט, אני מפרגן לך על החלק הזה, שנתת להם מקום אמיתי בוועדה.

קריאה:

חבר הכנסת ביסמוט.

רון כץ (יש עתיד):

חבר הכנסת ביסמוט. ולכן, הצעת החוק הזו לא אמורה להיות של קואליציה–אופוזיציה. בדיוק כמו שידענו לשים בצד את כל המחלוקות בשעת מלחמה, אנחנו צריכים לשים בצד את כל המחלוקות עבור הלומי הקרב, עבור אלה שאין להם כתובת אחת. אתם צריכים להבין מה הם עוברים: הם עוברים בין משרד הביטחון לבין ביטוח לאומי, לצבא, לרלוונטיים בתוך הצבא, לרלוונטיים בתוך משרד הביטחון, במקום שתהיה רשות אחת שמטפלת בהם. עכשיו, היה רצון לזה. אתם יודעים מה חסר בין העובדה שתהיה להם כתובת אחת, רשות אחת, טיפול אחד אמיתי, לאלו שאנחנו שלחנו להילחם כדי שאנחנו נוכל לעמוד פה? תקציב. ולא מדובר על הרבה כסף. מדובר על כמה תקנים, על מחלקה שאמורה לטפל בנושא הזה. ובמקום להעביר 6 מיליארד שקל בכספים קואליציוניים שלא מעניינים אף אחד מאזרחי מדינת ישראל – להם לא נשאר כסף, ללוחמים האלה, שנכנסו לקרב וראו דברים שאף אחד לא אמור לראות, חזרו כשהם צריכים טיפול, כשהם לא יכולים לחיות את חייהם כמו שהם היו, כשהם לא יכולים לטפל בילדים שלהם, כשהם לא יכולים לחזור למקומות העבודה שלהם, כשהם לא יכולים להתנהל כמו שהם היו לפני שאתם שלחתם אותם לקרב. מדובר על 100 מיליון שקלים – זאת ההערכה של האוצר – 100 מיליון שקלים מתוך 6 מיליארד שקלים קואליציוניים שאתם הולכים לחלק. ולאן אתם שולחים אותם? לאן אתם שולחים את הכספים האלו? לאלו שמבקשים להתחמק משירות צבאי. ואני קורא מפה למי שאני חושב שעדיין יש בליבו חמלה ועדיין יש לו את הערכים הנכונים בשביל לקבל את ההחלטה הנכונה: תתעלמו מהעובדה שהאופוזיציה הציעה את ההצעה. אני אפילו הולך יותר מזה – קחו אתם את ההצעה, תגידו שהיא שלכם. יש פה אנשים כמו דיכטר, כמו ביסמוט, אנשים שעשו צבא, אנשים שאמורים להבין – כשאתם זורקים את הלומי הקרב, כשאתם זורקים את אלו שלא יכולים לעמוד פה ולזעוק לעזרה, כשאתם זורקים אותם ומתעלמים מהם, התוצאות לצערי הן תוצאות קשות, הן תוצאות שאנחנו אחרי זה נקיים עליהן ועדות חירום ונגיד, איך זה הגיע למצב הזה שהפצוע עמד מול משרדי אגף השיקום והצית את עצמו? איך זה קרה? כי אתם לא מוכנים לקחת אחריות על מי שאתם שולחים לקרב. אתם שלחתם אותם לשם. מה הם ביקשו מכם? הם ביקשו טיפול. אתם יודעים איך נראה היום-יום של פצוע כזה, שלא רואים את הפציעה שלו, שצריך להסביר את עצמו כל פעם מחדש, מה הוא עובר? יש לכם מושג איך נראה יום בחיים של נער, של גבר צעיר, שיצא להגן על המדינה, והנפש שלו לא עומדת במה שהוא ראה שם? אתם מסוגלים לתאר לעצמכם מה עובר אותו בן אדם שצריך להסביר את הסיפור שלו, ולספר אותו פעם אחת בביטוח לאומי ובפעם השנייה לצבא ובפעם השלישית למשרד הביטחון, ואז הם אומרים לו – אבל אנחנו לא מתואמים בין הצבא למשרד הביטחון, וביטוח לאומי בכלל לא בלופ, אז תשכור עורך דין – שגם לוקח לו אחוז ניכר מתוך מה שהוא אמור לקבל? בסוף אותו לוחם או לוחמת צעירים, שהם הדה-בסט של הדה-בסט של העם שלנו, במקום להתפתח, להתקדם ולהיות כמו שאר בני גילם – הם מידרדרים לתהום חשוכה, חשוכה מאוד, של ביורוקרטיה. ואין, אין יד שמושיטה להם מתוך ממשלת ישראל, מתוך קואליציית ישראל, שתגיד להם – אנחנו רואים אתכם, אנחנו איתכם, אנחנו לא נתעלם מהפציעה שלכם כי היא שקופה, אנחנו מבינים שאתם צריכים פסיכולוג, אנחנו מבינים שאתם צריכים התאמות, אנחנו מבינים שאתם צריכים שנראה אתכם עכשיו, גם כשאחרים לא רואים. ובמקום זה, מה עושה ממשלת ישראל? מתכנסת בזום סודי ומעבירה מיליארדים מהכספים של אותם נפגעים – לעמותות, למוסדות שמעודדים לא להתגייס, למשרדים הזויים.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

זה לא נכון.

רון כץ (יש עתיד):

אני אומר לך, זה נכון, תבדוק אותי – למשרדים הזויים שאף אחד לא יודע מה הם עושים. עמדה פה השרה למשימות לאומיות וניסתה להסביר מה המשרד שלה עושה. למה היא התנגדה? היא התנגדה לזה שמילואימניקים יוכלו לקנות קרקעות בזול, והיא אומרת, אבל אני רוצה שהם יקנו קרקעות בזול. השרה לשוויון – סליחה, לא לשוויון חברתי, השרה למשימות לאומיות, קיבלת אתמול מאות מיליונים. כמה מזה מוקצה לאלו שלא רואים את הפציעה שלהם? האם זה מעניין אותך? את יודעת שממש פה מחוץ לכנסת יש מאהל של הלומי הקרב?

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - - שזה לא מעניין - - -

רון כץ (יש עתיד):

בוא נראה, יש הצבעה. יש הצבעה. אתה יודע איך בודקים אם משהו מעניין? אתה יודע איך בודקים אם משהו מעניין? מצביעים עליו. מצביעים עליו, ועכשיו, מה אני אומר? תעבירו את זה בטרומית, תנו לנו להתקדם לוועדה, תנו לנו לעשות עבודה בנושא הזה. אתה יודע מה, אני אגיד לך יותר מזה – אני מסתכל פה על אנשים, ואני יודע שזה מעניין אתכם, אני יודע שזה מעניין הרבה מאוד מהאנשים שיושבים פה, אבל אני אומר לכם, תגלו אומץ בנושא הזה. איך נסתכל עליהם אחרי זה? הם באים לכנסת, הם מסתובבים פה, אנחנו רואים אותם, ומה נגיד? הפלנו את הצעת החוק שהייתה אמורה לבנות לכם רשות, כתובת אחת. נפצעת? אתה צריך עזרה? תתקשר למספר הזה, זהו – בלי ביורוקרטיה, בלי תהליכים ארוכים, בלי: תיקח עורך דין והוא יגבה ממך מה שהוא יגבה – בלי כלום, בלי שום דבר, רשות אחת שתדע לעשות בדיוק את הנושא הזה. יש פה חברי כנסת שמתעסקים בנושא, זה מה שהכי אבסורד. כל היום מדברים פה ומדברים ומדברים, אבל ברגע שאפשר להרים את הכפפה, אתם נעלמים. אתם נעלמים. הם ייקחו את ההצבעה הזאת – אני יודע כי הם מדברים איתי – הם ייקחו את ההצבעה הזאת ויראו מי הצביע עבור הפוסט-טראומטיים, ומי ברח מההצבעה. ונמצא פה – לא נמצא פה – ירון לוי, שחי את הנושא הזה ועובד יום-יום בנושא הזה. אני אומר לכם, לפני שבאתי לפה הוא קיבל טלפון ואמר מה הקואליציה הולכת לעשות. ואני לא רציתי להגיד להם, ברור לי מה הקואליציה הולכת לעשות, אבל אני פונה אליכם בשמם – אל תפקירו את הלומי הקרב בפעם השנייה והשלישית. תיצרו להם מנגנון אחד, בלי ביורוקרטיה, בלי קשיים, בלי עורכי דין שמנצלים אותם, בלי כלום. נפצעת? אתה לא יכול לתפקד? יש כתובת אחת במשרד הביטחון שמתכללת את הצבא, את הביטוח הלאומי, את כל מי שאתה צריך. תפנה אליהם, הם ידעו לעזור לך, הם יראו אותך. זה מסר מפה שכנסת ישראל רואה אותם, שממשלת ישראל רואה אותם, ושאנחנו לא מתעלמים מפציעות, גם כשאנחנו לא רואים אותן בעיניים. אז אני מאוד מאוד מקווה שהשר דיכטר, שיושב פה, ואנשים טובים ונוספים יתעלמו לרגע משיקול קואליציוני ויצביעו בעד הלומי הקרב. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת כץ. אני מתכבד להזמין את השרה סטרוק להשיב בשם הממשלה על הצעת החוק ולהציג את עמדתה. בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

חבר הכנסת רון כץ, איפה הוא? תראה, אני רוצה להציע לך, חבר הכנסת רון כץ, אני מדברת איתך, בבקשה. חבר הכנסת דוידסון, אם אתה יכול בבקשה לאפשר לי לדבר עם חבר הכנסת רון כץ.

רון כץ (יש עתיד):

אני איתך.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני רוצה להציע לך לא לדבר על אנשים לפני שאתה מכיר את מה שעבר עליהם, ומה באמת קרוב לליבם.

רון כץ (יש עתיד):

- - - בסוף זה תוצאה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

רק רגע, אני שמעתי אותך, תן לי בבקשה לדבר.

רון כץ (יש עתיד):

אני אענה אחר כך, אין בעיה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תאפשר לי בבקשה לדבר, ותקשיב לי בבקשה טוב-טוב. אני מכירה את הנושא של הלם קרב ממגע ראשון, ממגע ראשון. אני יודעת על בשרי, אוקיי? כמה זה קשה, לאיזה תהומות זה יכול - - -

רון כץ (יש עתיד):

אז תצביעי בעד.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה תקשיב לי עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע. חבר הכנסת כץ.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו אתה תקשיב – לי.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

לפני שאתה סונט בי, אתה תקשיב לי, ואל תדבר עליי לפני שאתה יודע מה כואב לי.

רון כץ (יש עתיד):

אני שאלתי מה תצביעי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה תקשיב לי עכשיו.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה, תקשיבי לי אחר כך.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

הרי תהיה לך זכות דיבור, תוכל לדבר כאוות נפשך. אני מכירה את הנושא הזה מכלי ראשון - -

רון כץ (יש עתיד):

גם אני.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - על בשרי, אני יודעת כמה הוא נורא. למרות שזה לא קשור בשום דרך למשרד שלי, כשהתכנסה כאן בכנסת באב, לפני שנתיים וחצי, אוגוסט 2023, השדולה של חבר הכנסת ביטון וחבר הכנסת קרויזר בנושא הלם קרב – איפה ביטון? לא פה עכשיו, אבל קרויזר, ראיתי אותו – אני הגעתי לפה ברגע ששמעתי שיש שדולה כזאת. חבר הכנסת לוי בדיוק נכנס לכנסת, ימים ספורים אחרי שהוא נכנס, הוא גם הגיע – הוא, מאוד אכפת לו מהנושא הזה, הוא מטפל בזה לאורך כל הדרך, פעיל מאוד – ויבורך על כך. אני הגעתי לפה וסיפרתי את הסיפור האישי שלי ושל משפחתי, אוקיי? הוא קשה, ואני יודעת בדיוק עד כמה אז הרשויות היו במידה רבה אטומות, אטומות לכאב הנורא הזה של אנשים, שפשוטו כמשמעו מסרו את נפשם עבורנו, והחברה בישראל והרשויות בישראל לא ראו אותם, לא ראו אותם. אז בי אל תסנוט בעניין הזה, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

רק לדעת מה את מצביעה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני הבטחתי אז לחברי השדולה, הבטחתי אז - -

רון כץ (יש עתיד):

את מצביעה איתנו?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - שאני אביא את הדברים לממשלה. הבאתי אותם לממשלה, היה דיון בממשלה אז, לפני המלחמה - -

רון כץ (יש עתיד):

היום יש הזדמנות.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - והתקבלה החלטה, אוקיי? עכשיו אני אגיד לך, כי אני שאלתי לפני רגע את חברת הכנסת וולדיגר, שאצלה בוועדה מתנהלים דיונים על כך: מי פעיל? היא ישר אמרה לי, ירון לוי הוא פעיל בעניין הזה; היא ישר אמרה לי, ביטון פעיל בעניין הזה, קרויזר פעיל בעניין הזה. יש חברי כנסת שהם מאוד פעילים בעניין הזה, וטוב שכך. אני גם אגיד לך, המלחמה מצד אחד פירקה לחלוטין, כי כל כך הרבה הלומי קרב עוד לפני הקרבות – כל מי שהיה ב-7 באוקטובר זה לא הלם קרב? מה זה אם לא הלם קרב? היכולות של הרשויות בישראל – שכבר אז לא היו קיימות – להתמודד עם המסה הזו, עם הטירוף הזה, לא היו קיימות, אבל הן מתארגנות על עצמן.

רון כץ (יש עתיד):

אורית, אז אני באמת שואל - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אני עונה לך.

רון כץ (יש עתיד):

- - - אין פה הרבה כסף.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אני עונה לך, אני עונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כץ, אתה ודאי תרצה להשיב בצורה מסודרת, אבל לא ככה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אני עונה לך, אבל אני רק מציעה לך, בפעם הבאה שאתה מדבר עם איזשהו אדם שאתה לא מכיר ברמה האישית, אתה מדבר איתו בצורה ישירה וסונט בו - -

רון כץ (יש עתיד):

שאלתי מה התוצאה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - אז קודם תברר מה עבר עליו ומה הוא מכיר ומה כואב לו - -

רון כץ (יש עתיד):

שאלתי מה - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - ואל תגיד לי, כמו שאמרת לפני רגע, לא אכפת לך מהם בכלל. אם יש מישהו שאכפת לו - -

רון כץ (יש עתיד):

לא אמרתי שלא אכפת לך. שאלתי מה את עושה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - שמכיר את זה מקרוב – נכון שאני לא כל יום מפרסמת על זה פוסט ולא כל יום מתראיינת על זה – אתה יודע למה? כי זה כאוב, כי זה אישי, כי זה אינטימי, כי אלה דברים שלא כל אחד רוצה לפרסם - -

רון כץ (יש עתיד):

יש הזדמנות לעזור להם - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - אבל אני מכירה את זה מאוד מאוד מקרוב.

רון כץ (יש עתיד):

אז תצביעי בעד.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו אני אגיד לך מה עושים. בסדר, עליזה, אני עונה לו בקצרה מה עושים. תדע שיש פעילות מאוד מאוד נמרצת גם של ועדה בראשות מנכ"ל משרד הבריאות בנושא הזה וגם פעילות מאוד נמרצת בוועדת העבודה והרווחה בראשותה של חברתי, חברת הכנסת - - -

רון כץ (יש עתיד):

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני עונה לך, אבל אל תסנוט, יש לך זמן דיבור. בזמן הדיבור שלך תגיד מה שאתה רוצה.

רון כץ (יש עתיד):

אני לא - - - באופן אישי - - - אני נותן אותו לירון.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תן לירון, מצוין. אני בעד שתיתן לירון.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אם אתה נותן אותו לירון, אז תן אותו לירון, אבל אתה לא יכול לעשות את זה. די.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מספיק. זה שאני מדברת איתך אישית לא מאפשר לך לקטוע אותי כל חצי דקה, בטח לא כשאני מדברת מדם ליבי.

רון כץ (יש עתיד):

אורית, את מדברת איתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מדברת מדם ליבי, ואתה מזלזל, זה לא במקום.

רון כץ (יש עתיד):

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תראה, יושב לידך ירון ולא עושה את זה. עכשיו אני אגיד לך מה התקדם – וזה לא מספיק, מה שהתקדם – אבל זה מתקדם, זה מתקדם. קודם כול, נושא עורכי הדין – ניתנו כבר בשלב זה 40 מיליון שקלים לסיוע משפטי. אם אתה שואל אותי, צריך יותר, וצריך בכלל שיהיה לינק מחבר בין הרגע שהחייל משתחרר מהסדיר או מהמילואים ויודעים שם שהוא נפגע לבין משרד הביטחון ישירות, כדי שלא יהיה בכלל צורך בסיוע משפטי. אבל ניתנו 40 מיליון כדי לתת סיוע משפטי. ניתן שיפוי לדלתא הזאת שנוצרת אצל חברות הביטוח, שהן לא מוכנות לבטח אנשים במצב הזה, השיפוי הזה ניתן.

רון כץ (יש עתיד):

בדיוק זה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

יש עוד הרבה מאוד עבודה לעשות. חברת הכנסת וולדיגר מנהלת את זה אצלה בוועדה. אני מציעה לך לבוא לדיונים ולתרום ככל יכולתך. כי הנושא הזה – אני אגיד לך משהו – הנושא הזה חשוב לכולם, והשאלה היא מה הדרך לתקן – לא אם צריך לתקן, אלא מה הדרך הנכונה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשרה סטרוק. אני מבין שאתה הסמכת את חבר הכנסת ירון לוי? בבקשה, להשיב על עמדת הממשלה, שלוש דקות לרשותך.

ירון לוי (יש עתיד):

תודה רבה. היושב-ראש, חברי הכנסת – רון, תודה לך שאתה מעלה את הנושא הזה לסדר-היום. אני רוצה לענות לסטרוק ביחס לתשובת הממשלה. הקצו כסף לסיוע משפטי, אבל בגלל כשלים ביורוקרטיים, הכסף הזה לא יכול לשמש באמת ולתת מענה. אז היום כל חייל שחזר מהקרב והשאיר את הלב שלו בשדה הקרב, צריך לקחת סיוע משפטי ולשלם עשרות אלפי שקלים לעורך דין כדי למצות את הזכויות שלו. אני רוצה לתת כמה נתונים, כי הזמן כאן קצר. אני אשמח לשקט.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, חברות וחברי הכנסת, אומנם כל אחד מנהל שיחה קטנה, אבל הרעש המצטבר קשה מאוד. חברות וחברי הכנסת, אני מדבר אליכם. חבר הכנסת אבוטבול, חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה, תודה.

ירון לוי (יש עתיד):

עלה כאן לפני כמה דקות חבר הכנסת אלעזר שטרן ואמר שהוא היה נוכח בלמעלה מ-80 דיונים בחוץ וביטחון. אני רוצה לשאול, בועז ביסמוט, חבר הכנסת ביסמוט, למעלה מ-80 דיונים בחוק הגיוס, חוק ההשתמטות, כמה דיונים ניהלתם בנושא הלומי קרב בוועדת חוץ וביטחון? על יד אחת אפשר לספור את זה, בקטנה. במשך כמעט שלוש שנים, שלוש שנים אנחנו במלחמה. 1,500 חיילים פונים היום מדי חודש לאגף השיקום. יש שם רק 150 עובדים סוציאליים, 150 אנשים שאמורים לשמוע את הסיפורים, את הכאב, ולתת מענה – זה לא באמת אפשרי. במקביל אנחנו שומעים על העברת התקציבים שיש כאן, ואי-אפשר לבוא ולהגיד שיש כאן סדר עדיפויות לקוי. אם יש כסף לאנשים שמשתמטים, ואם יש לממשלה ולראש הממשלה דאגה לאנשים שלא יעזבו את הישיבות שלהם, צריך להיות כסף גם לאנשים שנלחמו בקרב וגם לאנשים שמאפשרים לנו להיות במקום הזה. ואי-אפשר להגיד שזה – ביסמוט, אני אשמח. טלי. אתה מפריע לטלי להקשיב, בדרך כלל היא מקשיבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

דווקא אני מקשיבה. אני יודעת שביסמוט – בדיוק על זה דיברנו, בדיוק דיברנו על זה בוועדה שלו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

ירון לוי (יש עתיד):

אני יודע, תראו, אני, אתה לא צריך להיות איתי, אתה צריך להיות עם החיילים, זה לא עוזר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא עוזר, תצביעו בעד.

ירון לוי (יש עתיד):

זה לא עוזר, והשרה סטרוק - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא לא מבין מה קורה. המשרד שלך - - -

ירון לוי (יש עתיד):

- - אני מבין לליבך, אני מבין לליבך, וכל אחד שיש לו בבית או במעגל הלום קרב, חייל או חיילת, מכיר את זה. השאלה מה אנחנו עושים עם זה שאנחנו מכירים את זה – לא עושים, לא עושים. קרוב לשלוש שנים לא הוספו תקנים לאגף השיקום, יש מחסור בכוח אדם, ואני רוצה מכאן לעובדים - -

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

ירון לוי (יש עתיד):

- - במשפט אחרון. לעובדים באגף השיקום, אני רוצה להגיד לכם גם בשם החיילים והפצועים שאני פוגש, למעלה מ-20,000 חיילים וחיילות פצועים ופצועות במלחמה הזאת – תודה לעובדי אגף השיקום, שמתחו את קצה גבול היכולת שלהם במלחמה הזאת, הם עושים עבודת קודש. ואנחנו כאן, גם ממשלת ישראל – אתם צריכים לדאוג לעובדים האלה גם לתנאים, גם לשכר וגם לכוח אדם. זו חובה מוסרית, וכרגע המוסר כאן נעלם מהבניין הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת לוי. אנחנו עוברים להצבעה. אני מזכיר לחברות וחברי הכנסת, יקל מאוד על המזכירות לספור את הקולות כראוי אם תשבו במקומות המיועדים לסיעות על פי הסימון, כמו כן, אם תותירו את ידכם המורמת עד שמזכיר הכנסת יסיים לספור את הקולות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו–2025. מי שבעד, ירים את ידו.

רון כץ (יש עתיד):

- - - תרימו יד בעד החיילים, כן. וסרלאוף, אתה, הלוחם, מה קורה לכם? מה קורה לכם? כן, תגיד את זה ללוחם בחוץ, שיש לכם משמעת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סוכות, לא לצלם וידאו במליאה. תודה. תודה רבה. כעת מי שנגד ירים את ידו. מי נמנע, אם יש נמנעים? נא לסכם את הקולות ולהעביר לי. תודה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו–2025, לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, 28 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשפ"ו –2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד) של חברי הכנסת ולדימיר בליאק וקארין אלהרר. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בליאק להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אשמח לקצת שקט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, האקוסטיקה באולם הזה לא מן המשובחות כשיש רעש. כשיש שקט, הכול נשמע כמו שצריך. עליזה, עליזה, תודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה. חבריי חברי הכנסת, המציאות שבה שר עומד בראש של יותר ממשרד אחד פוגעת - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

עליזה, עליזה, זה מפריע, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מספיק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

המציאות שבה שר עומד בראש של יותר ממשרד אחד פוגעת בתפקיד המשרדים ובמכהן. אנחנו רואים את זה היטב כמעט כל יום בממשלה הזאת. התפקיד של השר הוא לרכז את הטיפול במרבית הנושאים הנוגעים לניהול עבודת המשרד: התוויית מדיניות, הקצאת משאבים, ייצוג עמדת המשרד בישיבות הממשלה. שר אשר עומד בראש של יותר ממשרד אחד אינו יכול להקדיש את מלוא הזמן ותשומת הלב לעבודת המשרד, ובכך נפגע התפקוד השוטף של המשרד. כפועל יוצא נפגע גם השירות שאותו המשרד מעניק לאזרח – רפורמות ושינויים אשר חורגים מהתפקוד השוטף שמתבצע על ידי הפקידות. מעבר לכך, ריכוז סמכות של כמה משרדי ממשלה בידיים של אדם אחד עומד באופן מובהק בניגוד לכללי מינהל תקין, ופותח פתח לניגוד עניינים. למשל, במקרה שבו שר האוצר עומד בראש של משרד נוסף, עולה חשש כי השר יאשר את העברת התקציבים ביתר קלות למשרד הנוסף, כמו למשל שר האוצר שאחראי במקרה גם על המינהל האזרחי ביהודה ושומרון. אנחנו רואים את זה, נכון? על כן, מוצע בהצעת החוק שאני מעלה היום, ששר, למעט ראש ממשלה, יוכל לכהן כשר במשרד אחד בלבד. ואפרופו הלילה האחרון, שהוא ליל הביזה הקואליציונית, אנחנו ראינו כי שרים שמחזיקים במשרד בכמה תיקים, פשוט לא מתעניינים בקיצוץ הרוחבי ההרסני במשרדים שהם כביכול שלהם. בואו נדבר על מה שהיה בלילה, בישיבת הממשלה. בימים אלה אנחנו 12 ימים במלחמה. הלוחמים בחזית, המילואימניקים עוזבים את העבודה ואת המשפחה. עצמאים סוגרים עסקים, שכירים נמצאים בעלטה מוחלטת בהיעדר מתווה פיצויים שכבר הובטח אבל איננו. ובזמן הזה, בזמן הזה הממשלה לא עומדת לצידו של הציבור, הציבור שעובד, משרת, משלם מיסים. לא רק שהיא לא עומדת לצידו של הציבור, היא מפקירה את הציבור. התקציב החדש הוא ביזה קואליציונית בזמן המלחמה. כ-6 מיליארד ש"ח מועברים ככספים קואליציוניים בזמן שמקצצים בשירותים שכל אזרח חייב היום, בטח היום, לוקחים מהכלל ומעבירים למקורבים, מחלישים את מנועי הצמיחה, פוגעים בעתיד הביטחוני והכלכלי של מדינת ישראל. וזה לא, זה לא כסף קטן, אלא סכומי עתק בכל קנה מידה שמדכאים צמיחה לשנים קדימה, כסף שיכול היה לממן ביטחון, מחקר ופיתוח, בריאות, חינוך, כסף לחיל האוויר, למדע, לחדשנות, ליכולת שלנו לנצח גם בעתיד. במקום זה – מיליארדים למשתמטים, לחינוך פרטי שלא מלמד ליבה ולמשרד המפלגתי של שר האוצר, שמקבל שוב תוספת שמנה לפוליטיקה. ובמקביל – במקביל אנחנו רואים קיצוץ רוחבי הרסני שפוגע בכלל הציבור: 105 מיליון בחינוך, 84 מיליון שקלים ברווחה, 67 מיליון שקלים בבריאות, 55 מיליון שקלים בתרבות ובספורט, 266 מיליון שקלים בתחבורה, 46 מיליון שקלים בהשכלה הגבוהה, כמעט 2 מיליון שקלים – 2 מיליון שקלים – ברשות לניצולי שואה – כן, קיצוץ ברשות לניצולי שואה. והאבסורד ממשיך; המשרדים המיותרים ביותר מוחרגים בפועל מהקיצוץ. המשרד של אורית סטרוק, ירושלים והמסורת, המורשת, שיתוף פעולה אזורי ועוד – מוחרגים. יש כסף לפוליטיקה – אין כסף לאנשים. כך נראית אחדות לאומית בגרסה של בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ'. מיליארדים לחינוך הפרטי הסקטוריאלי, מיליארדים למסלולים של השתמטות, מיליארדים לעסקנים, ומנגד, פחות לחיילי מילואים, פחות למשפחות עובדות, פחות לילדים בכיתות צפופות, פחות לחולים במסדרונות, פחות לסטודנטים, פחות לתחבורה ציבורית, פחות למחקר ופיתוח, פחות לעתיד שלנו. זו לא מדיניות כלכלית, זו העדפת פוליטיקה צינית, פוליטיקה צינית ומושחתת. הממשלה דורשת היום הקרבה מהציבור אבל לא מעצמה; היא דורשת אחריות אבל לא נושאת בה; מדברת על אחדות ומחלקת כסף, מיליארדי שקלים, לפי כוח פוליטי. בזמן המלחמה הממשלה הזאת מנסרת את הענף הדק שעליו יושבת מדינת ישראל – המדע, החדשנות, ההשכלה, הבריאות, התחבורה, החוסן החברתי שלנו. וזה לא המאבק בין חילונים, דתיים וחרדים, זה מאבק בין אחריות לאומית לבין הישרדות פוליטית. תקציב – תמיד, בטח בזמן מלחמה – הוא בין היתר מסמך ערכי. הוא אומר מי חשוב, מי קודם, מי נספר ומי לא. וכאן המסר הוא ברור: מי שמשרת – משלם יותר, מי שעובד – מקבל פחות, מי שמתחזק קואליציה – מתוגמל היטב. זו לא אחדות, זו יריקה בפרצוף למשרתי מילואים, זו בגידה בציבור עובד, זו הפקרת העתיד. וכאן אני פונה לאזרחים: אסור לנו לשתוק כי ישראל, ישראל שלנו, לא שורדת ולא מנצחת רק מכוח הצבאי; ישראל שורדת ומנצחת מכוח הכלכלה שלה, ההשכלה שלה, המדע שלה, הלכידות שלנו. ומי שמייבש באופן מודע וציני את המערכות הללו, מחליש את הביטחון, מסכן את העתיד ואת היכולת שלנו להמשיך לקיים כאן מדינה משגשגת ולנצח. בסוף זה הסיפור, היכולת שלנו לנצח גם בעתיד. התקציב הזה הוא בחירה, וכמו כל בחירה – בחירה אפשר לשנות. זה הרגע לדרוש תקציב שמשרת את מי שמשרתים את המדינה; זה הרגע לדרוש ממשלה שלא מפקירה את האזרחים בזמן מלחמה. אתם זוכרים כיצד השר קרעי, אחד האנשים הרעילים והמסוכנים היום לעתיד המדינה, שלח את הטייסים שלנו לעזאזל? בתקציב החצוף הזה, בכספים קואליציוניים, בקיצוץ הרוחבי הנורא בכל השירותים לאזרח, הממשלה שולחת לעזאזל את כל הישראלים שעובדים, משרתים ומשלמים מיסים, והממשלה, ששולחת את הציבור לעזאזל בזמן המלחמה ודואגת רק לעצמה – היא ממשלה לא לגיטימית. על הלילה האחרון, על ליל הביזה, יהיו הבחירות. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. בלי מחיאות כפיים, רבותיי. גם על ההצעה הזו תשיב בשם הממשלה השרה אורית סטרוק. בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם תעשה לי שקט, כי אני רוצה לומר משהו חשוב – קצר וחשוב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, עובדות ועובדי הסיעות, קצת יותר שקט באולם, קשה להתנהל כך. סדרנים, עזרו לנו בזה. בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

חבריי חברי הכנסת, היום יום רביעי בשבת קודש. בשבת הקרובה נסיים בבתי הכנסת את חומש שמות. החומש הזה, שמתחיל בשעבוד מצרים, במצב הכי מדוכא וקשה של עם ישראל, מסתיים בהקמת המשכן ובפסוק" "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם". חבריי חברי הכנסת, לפני 82 שנה, בעת הזו בדיוק, בימים ההם ובזמן הזה, הובאה בפני נשיא ארצות הברית דאז, הנשיא רוזוולט, תוכנית משורטטת של מחנה ההשמדה אושוויץ, ששרטטו שני יהודים שהצליחו לברוח משם, ותיאור מדויק איך משמיד שם הצורר הנאצי את היהודים בגז. יהודי ארצות הברית התחננו בפני הנשיא רוזוולט להפציץ את תאי הגזים ולהפציץ את מסילות הברזל שהובילו את הרכבות עם מאות אלפי יהודי הונגריה להשמדה. הנשיא רוזוולט לא הפציץ; מאות אלפים מאחינו הושמדו. בימים האלה ארצות הברית של אמריקה, הנשיא טראמפ שעומד בראשה, עושה תיקון ענק ושכם עם שכם, יחד עם המדינה שהקימו פליטי השואה, שורדי השואה, נלחמים יחד, כתף אל כתף, נגד הצורר האיראני. זה התיקון הכי גדול. זה בדיוק התיקון של חומש שמות – המעבר משפל המדרגה, שהיינו צריכים להתחנן על נפשנו, למצב שבו אנחנו שותפים יחד במלחמה בצורר. ענן השם שנמצא על המשכן הוא הענן שמלווה היום את הטייסים הגיבורים שלנו, את החיילים הגיבורים שלנו בלבנון, את חיילינו כולם ואנשי המוסד וכל אנשי כוחות הביטחון שלנו. כולנו יחד נתפלל שענן השם ימשיך לשמור עליהם, שלא תיפול שערה משערות ראשם, ושיחד כולנו ננצח בעזרת השם. חזק חזק ונתחזק.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשרה סטרוק. אנחנו נעבור להצבעה. אם כן – מה גברתי רוצה להמליץ לחברי הכנסת לעשות?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן, סליחה, מכיוון שוועדת השרים לא דנה בהצעת החוק, אז כמובן, הממשלה, עמדתה להתנגד.

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר. הסמיך חבר הכנסת בליאק את חבר הכנסת דוידסון להשיב ולהתנגד לעמדת הממשלה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. מה קורה, גולדקנופ, אתה מבסוט? אבוטבול, אתה מבסוט? אה? אתם מבסוטים? יום נפלא, יום נפלא לסיעות החרדיות. אתם מבסוטים, הצלחתם לגנוב את הכסף של חיילי המילואים. יום נפלא, שהקואליציה מאושרת שלא נשאר כסף לבייביסיטר לחיילי המילואים. איך אתם יכולים להסתכל בפרצוף של הלוחמים של צבא ההגנה לישראל כשאתם גוזלים וגונבים את הכסף שלהם?

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

מזה אתם מרוצים, נכון? ינון, אתה מבסוט, נכון? חבורה של גנבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חברי הכנסת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חבורה של גנבים שגונבת את הכסף של חיילי המילואים.

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

גם אתה גנב.

אושר שקלים (הליכוד):

- - - מסית, מסית - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חבר הכנסת שקלים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כל אחד שמצביע בעד התקציב הזה הוא גנב.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

גם את גנבת. כל אחד גנב.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גואטה. חבר הכנסת גואטה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היום קיבלתי הודעה – אתה גנב ואתה גנב, שבו בשקט. מצאתם מיליארד ו-260 מיליון שקל, מיליארד ו-260 מיליון שקל לחרדים, בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גואטה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מצאתם עוד 470 מיליון שקל לאורית סטרוק. תקשיבו, אתם חבורה – כל הקואליציה. גם יושב-ראש הוועדה מתבייש.

משה אבוטבול (ש"ס):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אספר לכם משהו שלא ידעתם. ישבתי שלשום בוועדת הכספים – תקשיב, תקשיב. ישבתי בוועדה ומה גיליתי?

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

שב, גנב. גנב. כולכם גנבים. לא מתבייש, לא מתבייש לרגע. לא מתבייש לרגע. אתה הגנב הכי גדול.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עכשיו תקשיבו טוב - - -

משה אבוטבול (ש"ס):

אתה גם גונב וגם - - -

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אי-אפשר לדבר ככה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גואטה, חבר הכנסת גואטה, קריאה ראשונה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אדבר איך שאני רוצה. האם ידעתם שהשר דרמר סיים את תפקידו? ידעתם? האם ידעתם שיש עדיין 14 תקנים שמשלמים עבורם כסף ממדינת ישראל למרות שאין משרד כזה? האם ידעתם את זה? תקשיבו טוב, תבואו לוועדת הכספים ותבינו - - -

משה אבוטבול (ש"ס):

אתה כועס כי הוא חזר - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אבוטבול.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לאן הוא חזר? איזה דרמר חזר? איפה אתה חי? אתה לא יודע איפה אתה חי. בקיצור, מה שאני רוצה להגיד לכולכם, אתם אחד-אחד – מי שיצביע, בהצבעה לתקציב, ידע שהוא גוזל וגונב כסף ממי שבאמת עובד ומשרת את עם ישראל. אתה האחרון לדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברות וחברי הכנסת, אנא, שבו במקומות המיועדים לסיעות על פי הסימונים, והשאירו את ידיכם מורמות עד שהמזכירות תסיים לספור. בבקשה, אנחנו מצביעים על חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד). מי בעד? שירים את ידו. מי נגד? שירים את ידו. כעת מי שנגד ירים את ידו. מי שנמנע ירים את ידו, אם יש נמנעים. אם אין נמנעים, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות ולהעביר לי. אני אאפשר לאחר מכן הודעה אישית לחבר הכנסת אזולאי. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד) לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

30 בעד, 48 נגד. אני קובע כי חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד) לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה אישית לחבר הכנסת אזולאי, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. דוידסון - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

כן, אדוני.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - איש קטן, חסר עמוד שדרה אתה, עומד ומכפיש פה ציבורים שלמים, קורא לנו גנבים, תתבייש לך. אתה, בממשלה שלך, אתם הייתם באים אלינו, מבקשים לסגור עסקאות, אתה והיושב- ראש שלך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני?

ינון אזולאי (ש"ס):

אתם, אתם. אתה מאותה מפלגה, אלא אם כן אתה מתנער מהמפלגה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה באת אליי, אני לא באתי אליך. ינון, אני באתי אליך?

ינון אזולאי (ש"ס):

אתם, אם אתם מתנערים מהמפלגה. אתם כמפלגה תתביישו לכם, הרי באתם – אני ישבתי בוועדת כספים בלילות, קראתם לי בוועדה, סגרתם, תסתכלו את הכספים הקואליציוניים של אז - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, תפסיק - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

- - אותם כספים קואליציוניים יש.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נכון.

ינון אזולאי (ש"ס):

אנחנו על האופוזיציה – למה אתה אומר לי "לא נכון"?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, זה לא נכון. למה אתה - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

אתם, כי אתם הבנתם דבר אחד. הבנתם דבר אחד - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

כמה היה? היה מיליארד. עכשיו יש 5 מיליארד. על מה אתה מדבר?

ינון אזולאי (ש"ס):

- - שאתם אנשים קטנים, ואתם חושבים – חשבתם אז לקנות אותנו בכסף, לא הצלחתם. אתם מכרתם את המדינה. אתם מכרתם את המדינה, אתם אלה האשמים במה שקורה. אתם מכרתם את המדינה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למי מכרנו את המדינה?

ינון אזולאי (ש"ס):

אתם יודעים מה הבעיה שלכם?

קריאות:

ינון אזולאי (ש"ס):

בוא תסתכל על החינוך החרדי, חינוך שמעולם לא נכשל.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא. בלי מחיאות כפיים, רבותיי. בלי מחיאות כפיים.

ינון אזולאי (ש"ס):

תראה כמה פשיעה יש בחינוך שאליו אתה שולח את הילדים שלך. הילדים שלי, אתה יודע, הילדים שלי לומדים תורה. הילדים שלי לומדים תורה, אתה יודע למה? אתה יודע למה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

הילדים שלך הולכים, הילדים שלי לא הולכים. למה?

ינון אזולאי (ש"ס):

אני אגיד לך, אתה כל פעם בא ואומר - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לך מותר ולי אסור?

ינון אזולאי (ש"ס):

אתה כל פעם בא ואומר: החיילים שלנו נהרגים. אז זה הזמן שלומדי התורה, גם תחת טילים, ילמדו למען עם ישראל. גם תחת סיכון, גם תחת סיכון שיקרה.

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה משווה לוחם ללומד תורה?

ינון אזולאי (ש"ס):

אני משווה. אני משווה גם לוחם ללומד תורה, כן, אני חושב שזה העולם היהודי - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגיד את זה לחיילים - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

- - זו היהדות, שאני יודע לקחת אחד עם השני ביחד, שאנחנו יודעים לרקוד ביחד, שאנחנו יודעים לשמוח ביחד, ולצערי שאנחנו יודעים גם להיות עצובים לפעמים ביחד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רק למות ביחד - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

גם למות ביחד אנחנו יודעים. גם למות ביחד, לצערנו, אנחנו יודעים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה משווה - - - לתלמיד תורה? אתה משווה לוחם?

ינון אזולאי (ש"ס):

זאת הבעיה, הרי מה אתם מבקשים? רוצים לראות ארונות שיוצאים מבני ברק. אתם רוצים לראות אותנו מתים, אתם לא רוצים לראות אותנו חיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ינון אזולאי (ש"ס):

אבל במשפחה שלי – שאף אחד לא יספר לי – בואי, בואי, אני אספר לך. יש לי במשפחה דוד נכה צה"ל, אבא שלי עשה צבא, אני יודע מה זה ריח של מדים. יש לי בני דודים עכשיו בלבנון, יש לי בגבול סוריה, יש לי בעזה, יש לי בכל המקומות. אני בן משפחה שמייצג את הכול. נמצאים תחת סכנה, אני מקבל מהם גם ב-04:00, מההורים שלהם, כשקרה פיצוץ בעזה ואמרו לי: הילד שלי היה שם, אתה יכול לבדוק לי מה קורה? מה אתם חושבים, שאני ישן טוב? יש לי במשפחה דודה שכולה, שהבן שלה נרצח, אז אני גם יודע מה זה משפחה שכולה, אני יודע הכול. ולכן אני יכול להגיד לכם את מה שאני מרגיש, כי כשאני לוקח, כשאני עובר ברחוב ואני רואה חייל, אני מחבק אותו, אני מנשק אותו, אני עושה איתו ביחד, אני דואג לו, אני איתו ביחד. אני לא אבוא ואכפיש פה ציבור שלם. אם אני מדבר על החינוך, החינוך שלנו הוא חינוך טוב, אני לא מתחרט עליו, וגם אם לא ייתנו לנו שקל ולא נקבל שקל אנחנו נעשה את זה, כי אנחנו מאמינים בחינוך הזה, כי אנחנו מאמינים שהחינוך הזה – תלכו ותראו כמה פשיעה יוצאת מהחינוך שלנו – כמעט אפס. למה? כי יש לנו חינוך טוב, חינוך לערכים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - זאת הבעיה. אבל מה, אני רק מבקש מכם דבר אחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - מה זה? - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

אני רק מבקש דבר אחד. עלה פה השבוע שלמה קרעי, ואז צעקה מי שצעקה גם עכשיו, צועקת וצעקה עליו, ובואו, ואני כעסתי ואני גם כעסתי, כי זה במלחמה ואנחנו רוצים ביחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? תתנצל על זה.

ינון אזולאי (ש"ס):

יש לי בקשה. אתם מכירים אותי, מה שאני תמיד – אני אמרתי יותר פושעים? שמעת אותי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שאמרת.

ינון אזולאי (ש"ס):

שמעת אותי אומר דבר כזה? לא אמרתי. אמרתי שהחינוך החרדי - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

ינון אזולאי (ש"ס):

אוקיי. אני רק - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

ינון אזולאי (ש"ס):

את יודעת מה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה.

ינון אזולאי (ש"ס):

את יודעת מה? אני לא אומר כלום. אני לא אומר כלום. אני אמרתי נתונים. תצאי, תבדקי. אם טעיתי, אני גם אעלה לדבר פה. ולהתנצל אני יודע. אני רק רוצה להגיד דבר אחד. אנחנו נמצאים בזמן של מלחמה. רק האחדות תנצח, לא משהו אחר, ולכן אני חושב - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא תעזור לאחיין שלי - - - 300 ימי מילואים - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מה זה כסף - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

אני חושב שגם – הכסף לא ינצח. כסף לא מנצח.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

ינון אזולאי (ש"ס):

הכסף לא ינצח – האחדות תנצח, אהבה תנצח. ואני קורא פה לכל חברי הבית לגלות רגעים, גם אם כואב, להתאחד ולהגיד תודה רבה לחיילי צה"ל, שעושים כל מה שהם עושים למען עם ישראל, על חירוף הנפש. ותודה רבה ללומדי התורה, שזה חלק מהמדינה היהודית שלנו. ותודה רבה לכל מי שלוקח חלק באחדות הזאת, כי רק באחדותנו ננצח. תודה רבה לכולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני תכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 286), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הבא על סדר-היום הוא הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: פתיחת המשק לתעסוקה תוך התעלמות ממערכת החינוך: חוסר תיאום ממשלתי והיעדר הקשבה והבנה להשלכות ולצרכי משקי הבית, הילדים, ההורים ונשות ואנשי החינוך. את ההצעה הגיש חבר הכנסת נאור שירי, שאני מזמין אל הדוכן לנמק את הצעתו, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש החדש. אה, ינון יצא? ואללה, חבל, אבל בסדר. אני מבין את הקצף והשצף שיצא. החלק השני היה אחדות. בחלק הראשון הוא אמר משפט כאילו: אתם רוצים שאנחנו נמות, שיצאו ארונות. תגיד לי, מה, אתה לא נורמלי? באמת. חבל שהוא לא פה, היה חוזר בו.

היו"ר יעקב מרגי:

מדוידסון אתה לא מבקש לחזור? על גנבים, כולם גנבים. המוסר, מוסר כליות. לעצמי אמרתי את זה, לא לך. אל תגיב לי, לא צריך. לעצמי, לעצמי אני אומר.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יכול לתת לי לדבר? אתה יכול לתת לי לדבר?

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש עוד זמן, 20 שניות, כי אמרת לעצמך ובטעות נפלט לך לפרוטוקול. אבל בסדר, אף אחד לא רוצה. יש הבדל בין לומר שאחד גנב והשני גנב לבין לומר שאנחנו רוצים לראות אנשים מתים, שיצאו בארונות. אבל זה מוסר הכליות שלך. לא יודע, אולי זה משהו שמאפיין אתכם. אני לא רוצה להיות בוחן כליות ולב, מה שנקרא, אבל כל אחד והזה שלו. אני לא מתערב. ינון אחלה, וכן, יש גם בעיניי קצת ביזה, מה שנקרא, אבל אנחנו עוד נגיע לזה במהלך עשר הדקות. אני מבטיח לך שאני יכול להראות לך נאומים שלך ושל אחרים, איך ידעתם לומר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תמצא לי את שלי, בבקשה, ב-23 השנים האחרונות.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לפני שנתיים.

היו"ר יעקב מרגי:

ב-23 השנים האחרונות תמצא לי נאום שלי שפוגע ברמה הזאת, אישית, בקבוצה או בבן אדם.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אמצא, ואתה תאמר מחילה על זה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אתנצל פה.

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה, זה בסדר, כל אחד נפגע מהכיוון שלו. הצעתי לסדר-היום קשורה בקריאה המדהימה לחזרה לחינוך, למשק, בזמן מלחמה. בניגוד לעם כלביא, לאחר 12 ימים שבהם המשק היה מושבת, פה אחרי ארבעה ימים החליט שר האוצר סמוטריץ' שאפשר לצאת לעבודה ואין שום בעיה והכול בסדר, ומה שנקרא, ביחד ננצח, וידה ידה ידה. אני רוצה להראות לכם, חבריי חברי הכנסת, ולך, אדוני היושב-ראש, איך נראה לילה ממוצע של אזרח בצפון, למרות שגם הלילה היו לא מעט אזעקות גם באזורי המרכז, אבל תראו לילה באזור הצפון, בגליל העליון. החל מהשעה 23:30 – התראה במנרה; 23:31 – התראה במשגב עם; 00:00 – התראה כללית בצפון מאיראן; 00:01 – בחד-נס; 00:01 – בראש פינה; 00:02 – בקריית שמונה; 00:03 – מאיראן, שוב, כל הצפון; 00:06 – במבוא חמה; 00:58 – במלכיה; 01:00 – בחורפיש; 01:02 – בכפר ורדים; 01:03 – ביאנוח-ג'ת; 01:04 – במעלות תרשיחא; 01:05 – ביחיעם; 01:37 – באביבים; 01:45 – במנרה; 01:53 – במשגב עם; ב-02:42 – בקריית שמונה; ב-02:42 – בקיבוץ הגושרים; ב-03:49 – במטולה; ב-3:52 – ביפתח; ב-03:54 – שוב אזעקה ביפתח; 07:00 – אזעקה ביערה ובשלומי. ואחרי כל הלילה הנהדר הזה, שר האוצר שלנו בא ואומר: בוקר טוב שיהיה לכם, ממש. ישנתם כל כך טוב בלילה – צאו לעבודה. איזה אושר זה. באמת, זה לילה כל כך נעים, שכשאומרים למישהו בוקר טוב, הוא בכלל לא יודע להבדיל אם כבר בוקר או ערב או צוהריים, אבל צא לעבודה. ובמהלך הלילה, בזמן שיש אזעקות, מצופה מתושבי ותושבות הצפון, אנא, לתרגל את הילדים לפתוח דלת של ממ"ד, לסגור דלת של ממ"ד, לרדת למקלטים. מה הבעיה? אם כבר יש אזעקה, בואו נרוויח איזה אקט לימודי מזה. לפחות נוכל לתרגל את כל ילדי וילדות ישראל בסגירה ובפתיחה של דלת ממ"ד, או לעשות פזצט"ות מהאוטובוס הצהוב – שעדיין, חבר הכנסת בליאק, עדיין לא הגיע התקציב לאוטובוסים הצהובים לגשר על 12 שנים של הפערים. אבל גם שם צריך ללמוד לעשות פזצט"ות, ואי-אפשר סתם להגיע. ומה הבעיה לנשות ואנשי החינוך באזור הצפון? אחרי לילה ממוצע כזה, מה הבעיה לפתוח את הבוקר, להגיד לכולם בוקר טוב ופשוט ללמוד בזום? היום גם קיבלנו שיעור מעולה איך נראה שיעור בזום, כששר החינוך לא מצליח לומר ארבע מילים וחצי ברצף, וכל שנייה נתקע כאילו הוא עושה את זה מהחללית הבין-לאומית במאדים. ככה זה נשמע. אמרתם לו את זה נכון, סימון, אמרתם לו את זה בדיון: אתה נשמע כאילו אתה בסיבוב סביב כדור הארץ ומנסה להעביר לנו שיעור. וראיתי מחברת הכנסת בן ארי שיש שיעורי ספורט בזום. שמע, זה פשוט מעולה. מה עוד גילינו? אחרי 2020 – אתם זוכרים את פרויקט מחשב לכל ילד? גילו שלילדי ישראל, הפס האינטרנטי ותשתיות האינטרנט צריכות להיות ראויות למדינה מערבית מתקדמת. ב-2020 הובטח על ידי הוד מלכותו מחשב לכל ילד, וגם גילינו בדיון בוועדת החינוך שללמעלה משליש מילדי ישראל אין באמת מחשבים. ומה עושה בית שיש בו שלושה ילדים, ארבעה ילדים בבית, וכולם צריכים לעבוד במחשב? אתה נהיה product manager, לראות איך עושים שיעור, באיזו שעה עולה כל ילד ומתי הוא צריך לעשות, נכון? אין, פשוט תענוג. אני אומר, מילא, שר האוצר אומר: טוב, אתם יודעים מה? כולם צאו לעבודה. הרי הדיון בכלל לא מהותי, הוא דיון פיננסי, כי הוא פשוט מתקמצן. באמת. או שהוא אומר: עכשיו יש מלחמה, אי-אפשר להוציא הרבה כספים, אבל הוא כאילו לא רוצה לפצות; לא כאילו, אלא לא רוצה לפצות את התושבים, בגלל זה הוא אומר להם: צאו, צאו, תעבדו. אני אמרתי לכם לעבוד. ואז הוא מחליט באיזו הודעה לתקשורת לפני שבוע: יש פיצוי. אתם יכולים כולם לצאת לחל"ת. ואז יש עוד הודעה שאומרת שחל"ת זה רק 14 ימים; ואז הודעה לתושבי הצפון שכולם יכולים להישאר בבית ויקבלו את הכסף; ואז הודעה על 15 יום. תגיד, יש איזו פרוצדורה – אני יודע שהיא קצת מוזרה – שנקראת ועדת כספים וחקיקה. כל מתווה שאתה רוצה לעשות – תגיש חוק. מה אתה שולח את – אני לא יודע – הדובר שלך להוציא הודעות? תגיש חוק. מי ישמע, המבצע הזה נפל עלינו משמיים, לא ידענו שזה הולך לקרות. לא יכולתם להכין מראש מתווה? לפני שמונה חודשים אומנם הבטיחו לנו שזה יהיה לדורי-דורות של הדורי-דורות. לפני שמונה חודשים היה בדיוק אותו דבר, בדיוק אותו דבר, גם במתווים. אבל למה שמישהו יעבוד פה בצורה מסודרת? למה שסמוטריץ' יעבוד בצורה מסודרת? אגב, מי השר המשיב? אין בכלל שר במליאה.

היו"ר יעקב מרגי:

יש, יש.

נאור שירי (יש עתיד):

אורית סטרוק? איפה היא?

היו"ר יעקב מרגי:

עכשיו הייתה.

נאור שירי (יש עתיד):

היי, מה שלומך? זה בסדר. ברוך השם? יופי. בקיצור, לא ציפיתי ששר האוצר יגיע, והוא שר במשרד האוצר. אני טוען שיש באמת נתק מוחלט בין מה שחווים ההורים, מה שחווים העובדים במשק, מה שחווה אותו עצמאי שצריך להחזיק משפחות, מאכיל משפחות, צריך לדאוג להם לעובדים, צריך לדאוג לזה שתהיה להם פרנסה, צריך לדאוג שתהיה לו הכנסה. אנשים כבר לא סומכים על המדינה, לא מגישים בכלל פיצויים, לא חושבים בכלל לקבל פיצויים ולא שום דבר. אבל מה שנקרא, זה עוד בקטנה. אני רוצה להתייחס לכסף הגדול שכן קיים במדינת ישראל, ולומר – אתמול נורא התלהבתי מההודעה לתקשורת, ממסיבת העיתונאים או ההודעה המצולמת של שר האוצר וראש הממשלה. הם אמרו: אנחנו שמים עכשיו את המחלוקות בצד – והם שמים את הגיוס בצד. אני לתומי חשבתי שהגיוס זה משהו שאנחנו צריכים, לא צריכים לשים אותו בצד. זה לא הישג לומר שלמען האחדות אנחנו דוחים את הגיוס. זה צורך קיומי של מדינת ישראל. אם אנחנו מדברים על תקציבים, זה 60 מיליארד שקל שיכולים להיחסך למשק הישראלי. 60 מיליארד. עזבו את הצורך הקיומי. ועל זה אתם לא מדברים. קיצוצים מטורפים שעושים עכשיו במשרדים; מקצצים בימי עיבוד של המילואימניקים, ודיברו פה קודם על כל פגועי הנפש; מקצצים בימי התארגנות; מקצצים 257 מיליון שקלים בחינוך, 186 מיליון שקלים בבריאות, 120 מיליון שקלים ברווחה. אדוני שר הרווחה לשעבר, תגיד לי איך אתה יכול בכלל לקצץ 1.30 שקל, לא 120 מיליון שקלים. 860 מיליון שקל בתחבורה; 150 מיליון שקל למינהלת תנופה, אחרי שהייתם, כל הממשלה ירום הודה – היו בקריית שמונה ואמר נתניהו על קריית שמונה: עמוד התווך של הגליל; ניתן מענקים, עסקים, תושבים, תחבורה, אקדמיה. סמוטריץ' אמר: התחייבנו שקריית שמונה ומטולה לא יישארו מאחור. המנהיגות שלנו נבחנת ביכולת שלנו להפוך אתגר להזדמנות היסטורית. אז מה עושים בהזדמנות ההיסטורית הראשונה? מקצצים 150 מיליון שקלים – 80 מיליון שקל במל"מ, 60 מיליון שקל לחירום אזרחי ועוד 20 מיליון שקלים לרשויות מקומיות. ואני אפסיק. אבל במה לא נוגעים? בכספים הקואליציוניים, הגביע הקדוש, כי חס וחלילה. 56 מיליון שקלים לחינוך זהות יהודית; 5 מיליון שקלים למינהלת לזהות יהודית; 24 מיליון שקלים למכרזים להעמקת החינוך היהודי; 30 מיליון שקלים לעמותות תרבות יהודית; 34 מיליון שקלים לתרבות יהודית ברשויות המקומיות; 49 מיליון שקלים למניעת נשירה מהישיבות; 4 מיליון שקלים למכוני מחקר תורניים; 17 מיליון שקלים לבית ספר של החופש הגדול, כשאין חופש גדול במוסדות הפטור, ואז עוד 17 מיליון שקלים לגרעינים תורניים; עוד 50 מיליון שקלים לסבסוד של 100% בתוכנית צהרונים במוסדות הפטור. למה אני לא זכאי לזה? למה? עכשיו אני סכמתי קצת, באמת, כ-6 מיליארד שקלים – שני משפטים אחרונים. 6 מיליארד שקלים נשמע הרבה, ועובר הרבה פעמים מעל הראש. הסכומים שאני סכמתי פה זה בערך 400 מיליון שקלים. אני רוצה לומר לכם מה אפשר לקנות ככה סתם לצבא בחצי מיליארד שקלים: 40 טנקים מרכבה סימן 4; 90 נגמשים של אית"ן; 45 נגמ"ש של נמ"ר.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

4,600 מיירטי תמיר; 55 מיירטי קלע דוד; 45,000 פגזים – שני משפטים אחרונים; וסט, קסדה, מדים, נעליים, הכול טקטי, ל-50,000 לוחמים; 200,000 כוונות טקטיות של Meprolight.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

16,000 מערכות לראיית לילה. זה סדר העדיפויות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היקר וחבריי חברי הכנסת שנמצאים פה, זה סדר העדיפויות של מדינת ישראל. שקל לא נגעתם בכספים קואליציוניים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תשיב על ההצעה השרה אורית סטרוק, בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי המציע של ההצעה לסדר-היום, אני מתכבדת לקרוא את המענה שקיבלתי ממשרד האוצר, משר האוצר, תחת הכותרת: פתיחת המשק לתעסוקה תוך התעלמות ממערכת החינוך. ההחלטה על מדיניות ההתגוננות נמצאת תחת סמכותו הבלעדית של פיקוד העורף. אני מניחה שאתה מכיר ויודע את זה, חבר הכנסת כץ.

נאור שירי (יש עתיד):

נאור.

היו"ר יעקב מרגי:

נאור שירי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

נאור, סליחה. חבר הכנסת נאור שירי, סליחה, סליחה. אתה צודק. הכול בסדר. סליחה, נאור. אני אתחיל מההתחלה.

נאור שירי (יש עתיד):

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני אתחיל מההתחלה, חבר הכנסת נאור שירי. אני מניחה שאתה יודע את הנתון הזה, שההחלטה על מדיניות ההתגוננות נמצאת תחת סמכותו הבלעדית של פיקוד העורף, שאמון על הערכת הסיכונים ופרסום הנחיות מתאימות. מדיניות זו אוסרת או מאפשרת, לא מחייבת, בשום אופן לא מחייבת, אלא אוסרת או מאפשרת פעילות ביחס לשיקולים ביטחוניים בלבד. ככלל, ובדומה לכל המקרים בעבר, מדיניות העורף מבחינה בין איסורים על מסגרות חינוך ובין מקומות עבודה, שכן הסיכון במקרים אלה שונה. לא דומה חינוך למקום עבודה. בעוד מקומות עבודה נבדלים במספר המועסקים, בגילם ובאמצעי המיגון העומדים לרשותם, כך שלכל מעסיק מתאפשרת גמישות ביחס ליכולתו לפתוח את העסק בהתאם להנחיות פיקוד העורף, בבתי הספר, ובעיקר בשכבות הגיל הצעירות, האחריות להגעה של כלל התלמידים נמצאת תחת אחריות אנשי החינוך. אין עוררין על ההבדל בין אדם מבוגר, הנשמע להנחיות פיקוד העורף ואחראי לגופו וחייו בלבד, לבין האחריות המוטלת על עובד חינוך בהישמע אזעקה, כשהוא אמון על חייהם של נפשות רבות; ואני אוסיף: לא רק נפשות רבות, אלא גם כאלה שלא תמיד יכולות לדאוג לעצמן.

נאור שירי (יש עתיד):

לא הבנתי את התשובה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא סיימתי.

נאור שירי (יש עתיד):

אה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

עוד לא סיימתי. אני שמחה שאתה מקשיב. בדומה למצב כיום, גם במלחמת חרבות ברזל נמשכו ההגבלות על מסגרות החינוך זמן רב לאחר שהוקלו האיסורים על שוק העבודה. זאת אומרת, יש לנו בעיה מובנית, היא קיימת כל הזמן, והיא נתונה לפתחו של פיקוד העורף – הפער הזה בין היכולות והחובות של מערכת החינוך לבין אלה של מקומות העבודה השונים. ההחלטה על מתווה פיצויים לעובדים ולמעסיקים במשק נמצאת לפתחו של משרד האוצר, וכתמיד יילקחו בחשבון כלל השיקולים הרלוונטיים בהתאם למצב המשקי על מנת לספק מענה מיטבי. משרד האוצר ייקח את כלל צורכי המשק בחשבון בעת עיצוב המענה הנכון למצב. גם במלחמת שאגת הארי, בדומה למערכות הקודמות, משרד האוצר ידע לתת מענה מדויק ובמקום הנכון. האיתנות של המשק בישראל היא כלי קריטי בחזרה לשגרה מהירה ככל הניתן. חזרה לשגרה, גם אם חלקית, תיטיב עם כלל העובדים בטווח הארוך. לכל יום השבתה של המשק עלות ישירה של מעל למיליארד שקלים על אזרחי ישראל, וככל שהמשק יחזור לפעול מוקדם יותר, מצבם של ההורים בטווח הארוך ישתפר, כמו של כולנו.

נאור שירי (יש עתיד):

מי אומר את זה?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מלחמה היא דבר יקר, והיכן שניתן אנו פועלים להורדת העלויות תוך שמירה על ביטחון ישראל. פתיחת המשק גם ללא ההורים שמחויבים להישאר בבית בהיעדר מסגרות חינוך, תקל על העורף הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. הנטל הפיסקלי של הוצאות המלחמה על אזרחי ישראל ירד, וההתאוששות תהיה מהירה יותר עם תום ההגבלות. עד כאן הדברים שקיבלתי בכתב משר האוצר. אני אוסיף על זה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

- - - כתב את זה. זה לא שר האוצר.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני לא חושבת, אבל בסדר. אז עד כמה שאני יודעת, יש לך את הרשות לעלות לכאן ולהגיב. אין לך, אז בסדר.

היו"ר יעקב מרגי:

אין לו.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אתה תגיד מה אתה מעוניין, ובסופו של יום יכול להיות דיון בוועדה כזאת או אחרת, או במליאה, מה שאתה תרצה. אני רוצה להוסיף כאן, אדוני היושב-ראש, לנצל את ההזדמנות שיש לי כאן לדבר על תלמידי המכינות הקדם-צבאיות, שאני זוכה להיות אחראית להם, ועל בנות השירות הלאומי, שגם להן אני זוכה להיות אחראית. אלה וגם אלה, השגנו להם, תוך כדי המלחמה, מעמד רשמי ברח"ל, ברשות החירום הלאומית, של כוח אדם חיוני. מה שהם עושים מראשית המלחמה הוא בדיוק לגשר על הפער הזה, כלומר להגיע למקומות שבהם יש ילדים של עובדים חיוניים במשק. אלה יכולים להיות עובדי מערכת הבריאות ועובדי רשויות מקומיות, משטרה, כב"ה ועוד ועוד עובדים שהם חיוניים והם חייבים להתייצב לעבודה, והילדים שלהם זקוקים לטיפול. מערכת החינוך לא עובדת. חניכי המכינות ובנות השירות הלאומי מגיעים למקומות האלה ונותנים שם את המענה המבוקש. אתמול פגשתי בנות שירות לאומי במלון בירושלים. שם נמצאים התושבים מבית שמש שבתיהם נהרסו בראשית המבצע של שאגת הארי. והבנות האלה – רובן, אגב, בנות בודדות שעלו לארץ, משרתות כאן, שעלו לבד לארץ, בלי אבא, בלי אימא. והן אומרות לי – פגשתי שם בת בשם אריאל שאומרת לי: הייתי כאן בארץ כאורחת כשהיה 7 באוקטובר. ההורים שלי ביקשו ממני לחזור הביתה מהר. ואני זוכרת את עצמי יושבת בשדה התעופה ורואה את כל הישראלים חוזרים וחוזרים וחוזרים וחוזרים לארץ כדי לעזור פה ולהירתם, ואני נוסעת לחוץ לארץ, להורים שלי, כי זה מה שהם דורשים, ואני חייבת להישמע להם. אבל אני רוצה להיות פה ולתרום. באותו רגע החלטתי שאני אעלה לארץ, באותו רגע החלטתי שאני אעשה שירות לאומי כאן בארץ כבת שירות בודדה, והיום אני זוכה להירתם ולתת לעם שלי את המיטב. וראיתי איך הילדים רצים אליה ורוצים את הטיפול שלה ואת השמירה שלה. והנערה המקסימה הזאת, אריאל, ועוד בנות רבות שפגשתי אתמול, הן באמת בנות שעם ישראל יכול להתברך בהן ולהיות גאה בהן, ואני גאה, ואני מודה להן פה מעל הדוכן. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אנחנו נעבור להצבעה להעברת המשך הדיון לוועדת הכספים. מי בעד? יש מתנגדים? אין מתנגדים. יש נמנעים? אין נמנעים. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת הכספים להמשך הדיון.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצעה הבאה – הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: הצורך הדחוף במינוי שר פנים קבוע ומתן מענה הולם לרשויות המקומיות בעקבות המלחמה מול איראן. את ההצעה הגיש חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להציג את ההצעה לסדר-היום. תודה. בבקשה, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, אני מראש אסייג את דבריי, הרי בוודאי כל אחד שואל למה שר הבריאות הוא פחות חשוב ולמה שר הרווחה, חס וחלילה, אבל יש משהו – דווקא מהכובע שלי כראש עיר ומהסיורים שלי ברחבי הארץ – יש משהו שזועק לשמיים ומדבר על הדחיפות של שר פנים, שיהיה היום. והנוכחות – או האי-נוכחות – שלו היא מאוד מאוד בולטת. אני בכל יום מגיע לחבריי – רובם הגדול חדשים, הקולגות שלנו, שלי, כראש עיר – אני רואה את ההבדלים המהותיים, יוצאי הדופן, של ערים חזקות – איך הן מתמודדות עם המלחמה, ושל ערים ומועצות חלשות יותר – איך הן מתמודדות עם המלחמה הזאת. אני רוצה לצטט ראש מועצה, שאמר לי: אין לי כל כך עם מי לדבר במשרד הפנים. אני רוצה רק לזקק מהם תפקידיו של שר פנים בעיתות מלחמה: 1. פיקוח ועזרה לעיריות ומועצות בזמן חירום; 2. תיאום שלו עם גורמי החירום – משטרה, גופי הצלה וכו' וכו'; פינוי אזרחים – רק אנחנו הם אלה שהטלנו את זה על שר התיירות, אבל פינוי אזרחים זה התפקיד של שר הפנים; הכרזה על אזורים והסדרי חירום מקומיים – זה תפקידו של שר הפנים. כתוב בחוק, תפקידיו של שר הפנים; קבלת החלטות מינהלתיות על אזורים שנפגעו – זה תפקידו של שר הפנים. אתם יודעים כמה אזורים נפגעו? תיקח למשל את בית שמש, תל אביב וכו' וכו'; המשך תיאום של מרשם אוכלוסין. אני רוצה להגיד לכם שהייתי ביישוב מסוים, שדווקא עכשיו קשור – טלי, תשמעי את זה בבקשה. גם את, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק עכשיו אנחנו דנות בעניין הזה של סמכויות שר הפנים וראש העיר.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה. הייתי במג'דל שמס. מג'דל שמס – השבוע, ביום שישי, בעזרת השם, אם יצא, אנחנו ניסע, אני ועוד כמה ח"כים, למג'דל שמס, לנחם את המשפחה של הנופל. הוא הנופל הראשון ממג'דל, מהקהילה הדרוזית במג'דל שמס. ויש שם תהליך יוצא דופן של גיוס לצה"ל. אני יושב שם אצל השייח' – לפני ארבעה שבועות הייתי שם, הלכתי לבקר את המשפחות, אני בקשר עם המשפחות של הילדים שנהרגו מהטיל – והוא מספר לי שיש עכשיו תופעה: אחרי ההתפתחות בסוריה יש תופעה בארבעת הכפרים הדרוזיים בצפון, להירשם ולקבל אזרחות. הם הבינו – לא הקיצוניים, אבל אלה שעוד התלבטו הבינו שמדינת ישראל היא המשענת האמיתית. ואנשים רוצים ללכת להירשם ולקבל תעודות זהות. ובקצרין יש פקידה אחת, שלא יכולה לקבל אותם. אומר לי השייח': אנחנו רוצים. הוא אומר לי: אני הייתי בין אלה שדחפו. יש שעת רצון, והם רוצים והם מתגייסים לצבא הזה. צריך ללכוד אותם.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש שם מגויס אחד. אחד.

היו"ר יעקב מרגי:

זה תהליך. הוא אמר, זה תהליך.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה תהליך, זה תהליך.

היו"ר יעקב מרגי:

מג'דל, מי שמכיר את ההיסטוריה, זה תהליך.

מאיר כהן (יש עתיד):

במג'דל מתגייסים. מתגייסים. יש שם תהליך יוצא מן הכלל. תיסעו, חבריא, תיסעו לדולאן, לראש המועצה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ידידי מאיר, אני הולך להגיד לך משהו, אולי תהיה מופתע. לא תהיה מופתע. גם בלי מצב מלחמה, זמן ממושך כל כך של משרדים בלי שר צמוד במשרה מלאה זה רגרסיה בהרבה תחומים.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוודאי, אין שום ספק. כן, כן. תודה, הערה נכונה. אני לא רוצה להגיד לך למה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מי אשם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני לא רוצה להגיד לך, תעזוב, אני לא מתעסק עם אשמים. תמיד יש זמן להתעסק עם אשמים. זה לא הזמן. אני רק רוצה לחזק את הצורך. אני יודע בדיוק כמוך להגיד – אני פוגש אותך ואני אומר לך, עם איזו אמירה במרוקאית שרק אני ואתה מבינים: יאללה, תחזור כבר למשרד הזה. כי גם אצלך אני חש את זה.

היו"ר יעקב מרגי:

נכון, אני מרגיש. אני יודע. לא רק מרגיש, אני יודע.

מאיר כהן (יש עתיד):

בימים כאלה אני הולך למקומות שהחוסר בולט בהם, ואני שואל את אותם ראשי מועצות וראשי ערים במה אני יכול לעזור. והם מתחילים לפרוס את הקשיים. בוודאי, אדוני השר לשעבר, אתה יודע שאתה פתאום מקבל טלפון ומספרים לך על קשיש בן 88 שנמצא בקומה הרביעית על כיסא גלגלים, אין מקלט בבית, והוא בעצם נשאר נתון לחסדי שמיים. ושואלת אותך השכנה שנוקשת אצלו בבית – ומזל שיש אחת כזאת – והיא מתקשרת ואומרת: מה אני יכולה לעשות? אתה השארת לידך מנכ"ל טוב, אני חייב להגיד את זה, ינון, שעושה עבודה מצוינת ואוזנו כרויה. אבל יש משרדים שהלך השר וזהו. ואחד המשרדים הבולטים זה משרד הפנים. לכן אני ציפיתי – ובוודאי שאנחנו לא היינו מתנגדים, אני אומר לך – שהיו באים ואומרים: אוקיי, לתקופת המלחמה הזאת אנחנו מבקשים להחזיר את השרים האלה, שר הרווחה, שר הפנים, שר הבריאות, למשמרת שלהם. בלי כל הרחשים הפוליטיים. וצר לי שזה לא קורה. אני מאוד מקווה שזה יסתיים, וזה יסתיים בניצחון, בעזרת השם. כולנו רוצים שזה יסתיים בניצחון, והמשרדים האלה יחזרו לתפקוד. אני רק אומר לראש הממשלה: אתה יכול לנהל ואתה יכול לעשות, אבל אתה חייב להבין שברגעי החירום האלה, שר פנים ושר בריאות ושר רווחה, במשרדים שלהם, בשעה שנופלים טילים בארץ, הם צורך שכמוהו כטייסים וכאלופים וכלוחמים. צר לי שזה לא קורה. תודה, אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. תשיב השרה אורית סטרוק, בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

חבריי חברי הכנסת והשר לשעבר, שר הרווחה המצוין לשעבר מאיר כהן – אני זוכרת היטב היטב את התפקוד המדהים שלך, המצוין שלך, במשרד הרווחה – וחברי היושב-ראש חבר הכנסת מרגי.

היו"ר יעקב מרגי:

מה? לא הקשבתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני אומרת, שר רווחה מצוין, מצוין. אני חושבת שבואו נעשה ככה, בואו נצביע, כל מי שנמצא פה עכשיו במליאה, אנחנו מצביעים כולנו יחד כאיש אחד, שמאל, ימין, לא משנה, כולנו בעד שהמשרדים האלה – השרים שלהם יחזרו אליהם במהרה והם יחזרו לתפקוד מיטבי. אני יכולה להגיד לך – הינה, אני אומרת, אמרתי את זה בהרבה הזדמנויות – השר לשעבר ולעתיד מרגי, שאני מפרגנת לך על כל מה שעשית, כמו שגם פרגנתי קודם למאיר. באמת, שניכם הייתם שרי רווחה מצוינים, ואני אשמח שמחר בבוקר, היום בערב, תחזרו למשרדים שלכם.

היו"ר יעקב מרגי:

זה לא קשור למרגי. צריך שר במשרה מלאה בכל משרד. בכל משרד.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מסכימה, אבל תן לי לפרגן לך. אבל מה אכפת לך שאני גם אפרגן? אני גם מפרגנת.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מפחד להתקלקל. אני חושש להתקלקל.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא תתקלקל. תאמין לי, אתה האחרון שתתקלקל, האחרון, באמת.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

יש לך גם ענווה, ברוך השם, זכית. כולנו בעד. מי לא בעד? אנחנו הכי בעד בעולם. אני יכולה להקריא לך את התשובה שכתובה לי, אבל זה לא רלוונטי, כי אני לא חושבת שיש מישהו שהוא נגד. אגיד לך במשפט שמה שכתוב לי פה, אם אני אעשה מה שנקרא בעברית מודרנית – אאמל"ק לך את מה שכתוב פה, זה שגם כל הממשלה בעד הדבר הזה. אני מקווה שזה יקרה במהרה, בעזרת השם. אני כן יכולה להגיד שאנחנו, חדשות לבקרים, כל פעם מעבירים סמכויות לראש הממשלה. אבל זה לא מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים – מאיר, אני איתך. אני איתך בדבר הזה. אני חושבת שזה נכון וראוי, לא יודעת מה אתה תבקש פה, דיון מליאה, זה – אני בעד. כבוד היושב-ראש, נעשה הצבעה עכשיו. אני כן יכולה להגיד שחדשים לבקרים אנחנו כל פעם מעבירים סמכויות לראש הממשלה, אבל זה לא מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מאיר, אני איתך, אני איתך בדבר הזה. אני חושבת שזה נכון וראוי. אני לא יודעת מה אתה תבקש פה. דיון במליאה? אני בעד. כבוד היושב-ראש, נעשה הצבעה עכשיו?

היו"ר יעקב מרגי:

נביא לך דוגמה, ברשותך. ברשותך, מעבר לצורך החירומי, המשרד ניזוק. בדיונים בתוך הממשלה, כשאין לך קשב מלא – ויש לי רק מילים טובות על חיים כץ, אבל הקשב שלו מחולק לארבעה. משרד הפנים זה חירום. כל החירום מונח במשרד שלו. בעברי הייתי יו"ר ועדת פס"ח בעיריית באר שבע, אני יודע מה זה. חירום זה רשות מקומית.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אנחנו בעד. בואו קואליציה-אופוזיציה נצביע בעד, נלך לראש הממשלה, נגיד לו: קדימה. אני חושבת שזה תלוי קצת באריה דרעי, לא? מה אתה אומר? נלך גם אליו, נגיד לו שאנחנו בעד.

היו"ר יעקב מרגי:

דיברתי עקרונית, לכן אמרתי שלא משנה מי אשם.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני בן אדם פרקטי. בואו נתקדם.

היו"ר יעקב מרגי:

המציע, דיון במליאה?

מאיר כהן (יש עתיד):

ועדת הפנים.

היו"ר יעקב מרגי:

ועדת הפנים. נעבור להצבעה על העברת המשך הדיון לוועדת הפנים והגנת הסביבה. מי בעד? מי מתנגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 בעד ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

אין מתנגדים. אני קובע כי שבעה הצביעו בעד. המשך הדיון יהיה בוועדת הפנים.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור להצעה הבאה – הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: סגירת משרדי ממשלה מיותרים וצמצום כספים קואליציוניים בשעת מלחמה. את ההצעה הגישה חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. בבקשה, גברתי. אני כנראה אבחר לבוא לדיונים בהצעות לסדר-היום. הדיון יותר רגוע, פחות טעון. שמים אותי בחקיקה כל הזמן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

חכה, עוד לא שמעת אותי.

היו"ר יעקב מרגי:

עדיין – זה על חשבוני, עוד לא הפעלתי שעון – עדיין, בחקיקה זה תמיד טעון, ואני לוקח את זה אישית, ואני מרגיש שסחטו ממני הכול. אני חושב שהצעות לסדר-היום זה זמן איכות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אמרתי, זה עוד לפני ששמעת את ההצעה לסדר-היום שלי. אולי תתחרט.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא. ראיתי את הכותרת. עם כל זה. אני לא חושש מדברים נוקבים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על זה אני הולכת לדבר.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מדבר על תרבות הדיון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

על זה אני מדברת.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה. קודם כול, הייתי בטוחה שיגיע שר האוצר, והייתי יכולה לפנות אליו באופן אישי. אני חושבת, ראשית דבר, לפני כל ביקורת שאני תכף אפנה כלפי שר האוצר והממשלה, אני רוצה לאחל לבנו החלמה מהירה ומלאה, רפואה שלמה לו ולכל הפצועים בגוף ובנפש של כל מערכות ישראל, שבעצם אנחנו חייבים להם הכול, את חיינו, לעולם אנחנו נהיה חייבים להם. גם אני בעצמי אימא ללוחם שממלא בימים האלה שלוש שנים וחצי, הוא עוד חתם קבע, אז אני מבקשת להודות לכולם, לכולם, על תעצומות הנפש שלהם ועל המסירות שלהם, וגם לבקש מהם סליחה על המציאות שבתוכה הם מתנהלים. זה עלינו – על מי שהיה כאן קודם, עלינו, על המבוגרים. אנחנו אחראים להם, הם הילדים שלנו בראש ובראשונה, וכשאנחנו נבחרנו להנהיג ולקבל את ההחלטות עבורם ועבור כל אזרחי מדינת ישראל, אנחנו נמצאים כאן כשהביטחון של המדינה והקיום שלה ותחושת האחריות שלנו היא מוחלטת. ודווקא בגלל זה אני רוצה להעלות את ההצעה שלי לסדר-היום כאן בכנסת, בגלל שגם בזמן מלחמה וכשהתותחים רועמים, אסור לנו להיות להקת מעודדות, אסור לנו להיות חותמת גומי, אסור לנו להחריש ולא לשאול שאלות ולמנוע מעצמנו ביקורת. כן, גם בזמן מלחמה, ואולי אפילו יותר מזה – דווקא בזמן מלחמה, כי הנטייה הטבעית היא רק לתמוך ולשתוק כשהתותחים רועמים. ואני אומרת בפה מלא שזה חטא ומעילה בתפקיד שלנו אם אנחנו לא נשאל את השאלות הקשות דווקא עכשיו, אם אנחנו דווקא עכשיו לא נפקח על עבודת הממשלה והשרים ולא נשמיע באופן אמיץ ונחוש ביקורות על מדיניות הממשלה או על היעדר מדיניות ממשלה ועל התנהלות שריה ועל מי שעומד בראשה. מעגלי התמיכה של השלטון, אם זה בתקשורת ואם זה ברשתות החברתיות, הופכים היום כל מי שרק מעז לשאול שאלות או להביע ביקורת ולא להעריץ באופן מוחלט ועיוור את נתניהו, לבוגד. במקום לעודד חשיבה ביקורתית, יש כאן סתימת פיות. זו תופעה שהיא מסוכנת. היא כמעט מופרעת. היא חסרת אחריות באופן מוחלט וגורמת לאנשים לא להביע את עמדתם וחוות דעתם המקצועית. ואני רוצה לספר לכם שככה גם קרה הבוקר בוועדת החוץ והביטחון, כשלדרישת כמה חברי כנסת מהקואליציה גירש – אין לזה מילה אחרת – הוציא החוצה מהוועדה עובדת מדינה מסורה ומקצועית שהוזמנה על ידי מנהל הוועדה לדיון כדי למלא את עבודתה החשובה, לשמור על פעילות פעולות המדינה של כולנו. גורם מקצועי – הוא פשוט הוציא אותה החוצה. יו"ר הוועדה גירש אותה החוצה. היא הגיעה כדי לשמור על מדינת ישראל. מעבר להתנהלות הבזויה הזאת, המסוכנת, הגסה, אני אומרת לכם שמעבר לזה שהתביישתי ויצאתי מהר אליה החוצה להתנצל, באמת מדובר כאן בפגיעה חמורה במינהל תקין ובעבודת הגורמים המקצועיים, שפועלים כאמור רק עבור מדינת ישראל. כאמור, זה הרבה הרבה מעבר להתנהגות של גסות רוח; זה המשך ישיר ליוהרה ולסתימת פיות, וזו תופעה שמסכנת באופן ממשי ומוחשי את מדינת ישראל. ההשלכות בהוצאת גורמים מקצועיים מהחדר רק כי הם לא מספיק שפוטים של ראש הממשלה – זאת הפקרות מסוכנת.

קריאה:

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני אומרת לך שזה מה שקרה. פשוט הוציאו אותה החוצה כי הגורמים, חלק מהאנשים בקואליציה, אמרו: היא לא צריכה להיות פה. ככה. זה היה דבר שאני עוד לא נתקלתי בו. כולנו יצאנו אליה בהלם כדי להתנצל. היא באה למלא את תפקידה המסור, המקצועי, והיא הוצאה החוצה. ואני אומרת לכם שזה חלק מהתופעה של מנגנון הפעלה מאוד מסוכן של הממשלה, גם למנוע ביקורת, גם גירוש והדחה של כל מי שדעתו לא נשמעת, שמוביל לתוצאות הרסניות. זה, ביחד עם שקרים בוטים לציבור שאני שומעת חדשים לבקרים מראש הממשלה ועד לשרים. נוצרה כאן תרבות שלטונית מסוכנת שמציגה לציבור תמונה שקרית ומנותקת כדי לסמא את עיניהם של האנשים, לתת את התחושה – איך אומרים? עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב, תקופה של נס, תקופה תנ"כית ועוד ועוד ועוד. והשקרים הם פשוט אין-סופיים. ניתן לכם פה כמה: השקרים והשקר של 15 שנים של שקט מהחמאס – ראש המל"ל כמה ימים לפני 7 באוקטובר; שקר הניצחון המוחלט; שקר תוכנית ההגירה מרצון; השקר שהחזרנו את חיזבאללה שנים אחורה; שקר – כמובן, איך לא – חוק הגיוס ההיסטורי. איך עמד פה פעם אחר פעם נתניהו, פה הוא עמד: מהפכה בגיוס חרדים לצה"ל. אתם בממשלת השינוי, אתם חוקקתם חוק של השתמטות – אנחנו נגייס, אנחנו מגייסים. שום דבר. שום דבר. פשוט ביזיון. שקר הכספים הקואליציוניים – שיא חסר תקדים של כספים קואליציוניים, כשהרוב כן הולך למימון מיזמי דת, חרדים, אפילו מוסדות, ראיתי שם, שמעודדים השתמטות. שקר משרדי הממשלה המיותרים וסגני השרים – מיליארדים שהולכים לפח. יש את השרים שמחזיקים ארבעה משרדים, ויש שרים במשרדים שלא עושים כלום. כשאני העליתי את הצעת החוק הזאת מייד אחרי המלחמה, ב-2023, יחד עם חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה, לסגור משרדי ממשלה, אתה יודע מה ענה לי סמוטריץ'? את מחזקת את חמאס, את מחזקת את סנוואר. ביזיון. שקר אחרי עם כלביא. איך אמר נתניהו? ניצחון לדורות. אז למה אנחנו עוד פעם במלחמה שמונה חודשים אחרי? שקר התקציב. מה עם השיקום של מכון ויצמן? מכון ויצמן חשוב למדינת ישראל, הפיתוח. אפס השקעה בתקציב עכשיו למכון ויצמן. איך יכול להיות? שקר המשילות: כרזות, בעל הבית, משילות, ריבונות. אז יש לנו שרה אחת שכותבת ממש, מוכרת את הריבונות לנשיא טראמפ ומבקשת שהנשיא טראמפ יתערב פה בריבונות הישראלית, ויש כאן את המשילות שמוכר לנו בן גביר, ואנחנו יודעים למה זה הגיע – נתוני הפשיעה הם החמורים ביותר בכל הזמנים. ושקר בקשת החנינה. זאת לא בקשת חנינה. הייתי עורכת דין. אני ניסחתי בקשות חנינה בימי חיי. ככה לא נראית בקשת חנינה, מה לעשות. זה שקר ועוד שקר ועוד שקר. ומה שקורה כאן זה מגדלי שקרים אין-סופיים. אבל אי-אפשר לבנות מציאות על שקרים, ובסוף, מה שמפחיד זה שהרמייה הזו תתמוטט לכולנו. כמו שאומר המשפט הידוע, אפשר לשקר לחלק מהאנשים חלק מהזמן ואפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אבל אי-אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן, אי-אפשר, ומתישהו כל השקרים האלה יתפוצצו. אני באמת מוחה פעם אחר פעם על שמעבירים 6 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים אבל מצד שני לא משמשים דוגמה אישית ולא מבטלים משרדי ממשלה מיותרים. כן מקצצים בשירותי הבריאות, הרווחה, החינוך. אתמול עשיתי סיור בצפון, דיברתי עם ראשי רשויות. הם מחכים לתקציבים האלה, לתנופה, כמו באמת מים כדי לחיות, ועכשיו הם שומעים עוד שמקצצים להם את מה שהם היו אמורים לקבל? איך אפשר? הייתי אומרת שזה חוצפה, הייתי אומרת שזה ביזיון ועוד כל מיני מילים, אבל חבל על המילים האלה, זה רק מילים. בסוף זה יהיה עניין של מעשים. ואני חוששת מהשקרים האלה ומההפקרות ומהפגיעה הברורה והמיידית בביטחון של כולנו, של האזרחים ושל המדינה. מה שנדרשת כאן זאת מילה אחת בלבד, אחריות, זה הכול. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לך. על ההצעה הזו תשיב השרה אורית סטרוק. בבקשה, גברתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תודה רבה, חברי היושב-ראש חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת רייטן היקרה, שדיברת מדם ליבך על מה שכואב לך ומטריד אותך, אני אתחיל מהמילה האחרונה שבה סיימת, אחריות. אז אני רוצה להגיד לך, אפרת – אפשר אפרת, נכון? חברת הכנסת רייטן, אני מתייחסת באחריות עצומה לתפקיד שהוטל עליי, ואני רוצה לספר לך איך אני, עם התקציבים שאני, ברוך השם, מצליחה לגייס, מובילה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ברוך השם.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

באמת ברוך השם, בחסדי השם. אתה יודע מה? אני רוצה גם להגיד לך, חבר הכנסת בליאק, יכול להיות שאנחנו חלוקים בעניין הזה. מותר להיות חלוקים, זה בסדר, כל עוד מכבדים אחד את השני. ואני מכבדת אותך. יש איזושהי חובה לאדם מאמין להגיד ברוך השם, להגיד שמה שאנחנו מצליחים לעשות, זה בחסדיו. גם עכשיו, למשל, במלחמה, אני אומרת, סתם כאמירה בסוגריים, ככה בשיח בינינו, גם עכשיו בלחימה, למשל, הרי ודאי שההצלחות שלנו בשמי איראן הן תוצאה של עבודה, ודיוק, ויכולות, ואימונים - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

והשכלה, ומדע.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - והשכלה – הכול, הכול, הכול, נכון – ובאמת אנחנו יודעים שגם מפקדי הצבא הגדול בעולם, צבא ארצות הברית, ונשיא ארצות הברית, מעריצים את האופן שבו אנשי המודיעין שלנו והטייסים שלנו מצליחים להביא תוצאות כאלה מדהימות. אבל בסוף בסוף בסוף אני מאמינה שגם אתה מסכים איתי - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא צריך להתבייש באמונה, להפך. אני - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן. אז אני אומרת שאנחנו צריכים, ואני מאמינה שגם אתה מסכים איתי שכל ההישגים זה גם בחסדי השם, וזה על כל העשייה של האדם. האדם צריך לעשות את הכול בצורה המקסימלית שהוא יכול, לתת את מקסימום המאמץ, ועל גבי זה צריך, מה שנקרא, סייעתא דשמיא.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה גם וגם וגם וגם.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אנחנו מסכימים על זה, נכון? אגב, זה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, אני פשוט חושב שאי-אפשר להסתפק רק במרכיב אחד ולפגוע במרכיבים נוספים.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

ודאי. אגב, הרי זה מה שהרמב"ן אומר. סטיתי קצת ממה שתכננתי להגיד, אבל זו פשוט נקודה מעניינת. אני חושבת שאנחנו יכולים להסכים עליה. הרמב"ן שואל בפרשת נח: בשביל מה נח היה צריך לבנות את התיבה ולעשות אותה תחתיים, שניים, שלישיים, כך וכך אמות, כך וכך אמות, פה יהיה הצוהר, פה יהיה הזה? הקדוש ברוך הוא רוצה להציל את נח ואת משפחתו, ושניים-שניים מהבהמות, ועוד מהחיות, ושבעה מהבהמות הטהורות – הקדוש ברוך הוא יכול לעשות ככה. למה הוא צריך את כל העבודה הזאת של נח וכל הדיוק הזה והכול? מה אומר הרמב"ן? הוא מביא דבר שהוא יסוד מאוד גדול ביהדות. הרמב"ן אומר שהאדם צריך לעשות את ההשתדלות המקסימלית והמדויקת ביותר, ועל גבי זה הקדוש ברוך הוא נותן את הברכה. זה לקח מאוד מאוד. אבל צריך תמיד גם לזכור ולהגיד שהקדוש ברוך הוא הוא פה, הוא באירוע, ולכן אני אומרת. אני חוזרת רגע למה שרציתי להגיד לחברת הכנסת רייטן.

קריאה:

נגמר הזמן.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

נגמר הזמן?

היו"ר יעקב מרגי:

אין הגבלת זמן לשרה, גברתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - - מותר לי. מי אמר שנגמר הזמן?

היו"ר יעקב מרגי:

לא נגמר. טעות. לא קרה כלום.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

עד שאני זוכה לדבר עם אפרת, באמת, חברת הכנסת כל כך רצינית ומעמיקה, אז בוא נדבר פעם. אז אני אומרת לך שאני משתדלת, עם התקציבים שברוך השם הצלחתי לגייס, לעשות דברים אסטרטגיים. כמובן שאני עושה את המינימום שאני נדרשת, אבל מעל זה לעשות דברים שהם בקנה מידה אסטרטגי. אני אתן לך כמה דוגמאות כדי שתביני כאילו מה נעשה במשרד הכביכול-מיותר שאתם תמיד אוהבים להגיד. אז אני אומרת ככה: קודם כול, בהתיישבות – החטיבה להתיישבות, קודם כול. הרי היא כמעט ונמחקה בממשלות הקודמות, כמעט ונמחקה. רידדו אותה, רידדו אותה, רידדו אותה, כמעט מחקו אותה. החזרתי אותה לתקציבים של כמיליארד שקל, ונתתי לה לעשות פעולות אסטרטגיות, לא רק ביהודה ושומרון. נכון, גם ביהודה ושומרון, גם, גם – כמעט. גם ביהודה ושומרון. אני לא מתביישת בזה. אני באתי על הטיקט הזה לכנסת. זאת עמדתי, לזה הציבור שלח אותי, אז גם ביהודה ושומרון. תכף נדבר על זה. אבל בואו נדבר על הדברים האחרים. מי בנה את כל המחנות הזמניים למפונים מהעוטף? החטיבה להתיישבות. אנחנו בנינו אותם. מי מלווה אותם עכשיו בשיבתם הביתה? החטיבה להתיישבות, לא רק, אבל גם, במובנים מאוד משמעותיים. בשבוע הראשון אחרי 7 באוקטובר אנחנו גירדנו תקציבים מכל מיני פירורי עודפים שהיו וסידרנו להם ליווי קהילתי, כי אני יודעת שקהילה זה הדבר הכי תומך ברגעי משבר איומים כמו אלה שהם חוו. סידרנו להם ליווי קהילתי, והוא נמשך עד היום הזה. בצפון אנחנו לראשונה, אני חושבת שמאז שבכלל הוקמו יישובי הצפון, לראשונה מזה עשרות שנים, אנחנו לא רק משקמים את יישובי הצפון ולא רק ליווינו אותם לאורך כל הדרך, עוד הפעם, גם בליווי קהילתי. כי את יודעת, אפרת, שליישובי הצפון לא היו מתוכננים בהתחלה מלונות. ליישובי העוטף היו מתוכננים; ליישובי הצפון, ההחלטה שהייתה אז, ולאורך שנים תרגלו אותה ברח"ל, זה שהתושבים ילכו למתנ"סים, לאולמות ספורט, לבתי ספר. השם ישמור, מי יכול לחיות ככה?

היו"ר יעקב מרגי:

זו הייתה תפיסת הפס"ח - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

זו הייתה התפיסה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל הטענה הייתה על איחוד המשרדים. זה משהו אחר.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

רגע, שנייה. אז כשהם כבר קיבלו את המלונות, המלונות היו תפוסים. לא היה אפשר לשים קהילה במלון כמו שעשו עם יישובי העוטף, ואז יצא שקהילות קטנות פוזרו על ארבעה, חמישה, עשרה מקומות שונים. איך תקיימי כך חיי קהילה? אם את מאמינה ומבינה שבקהילות כאלה הקהילה היא העוגן, אז זה פשוט מצב איום ונורא. ואנחנו על התחלת המלחמה הבאנו תקציב מיוחד שיעזור לתמוך את הדבק הקהילתי הזה, שהיה כל כך חסר באותם ימים, ולאורך כל המלחמה. מה אנחנו עושים עכשיו בשיקום?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל למה לא לצמצם משרדים?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני אגיע לזה. מה אנחנו עושים בצפון? בצפון, למשל, אנחנו לראשונה מחוללים באמת צמיחה דמוגרפית. נלחמתי על זה והצלחתי לייחד חלק עצום מהתקציב לשכונות צמיחה בכל אחד ואחד מהיישובים הקטנים בצפון. אני לא אחראית במסגרת המשרד שלי למה שקורה ביישובים העירוניים, אם זה קריית שמונה, אם זה שלומי, אם זה מטולה, שגם נחשבת למועצה מקומית. אבל אנחנו יודעים הרי שלאורך הגבול הארוך הזה והכל-כך מסוכן, וגם קריטי למדינת ישראל, יש לנו המון המון יישובים קטנים שמעולם לא זכו לצמיחה. ומי שחזר אליהם – וסליחה שאני אומרת – אחרי תקופת הגלות מבית הארוכה, זה בעיקר האנשים המאוד-ותיקים, המבוגרים. אגב, עוד לפני המלחמה הגיל הממוצע, הממוצע, ביישובים האלה היה 70. והצעירים, שגם פחדו וגם כבר חוו קליטה במקומות הרבה יותר נוחים – לא רצו לחזור ועדיין לא רוצים. מה אנחנו עושים? אנחנו מקימים שכונות צמיחה ועושים עכשיו פרויקט שלם של קליטה של גרעיני משפחות צעירות, שיבואו ויחזקו את היישובים האלה, וכל מקום לפי אופי היישוב, כלומר אמרתי למשל לחבר'ה של התנועה הקיבוצית, לא נלביש עליכם עכשיו, אם אתם לא רוצים. אם אתם רוצים, נביא – אבל אתם לא רוצים, לא נביא לכם עכשיו איזה גרעין דתי. לא מתאים לכם. אנחנו עובדים שכם אל שכם עם התנועה הקיבוצית ועם תנועת המושבים, ומארגנים גרעינים – בזרעית, אגב, כבר יש גרעין כזה שהגיע, והשילוב שם הוא פנטסטי, כי הגרעין הוא באמת מהציונות הדתית. זרעית לא יישוב דתי, יישוב מסורתי כזה. החיבור בין הצעירים לבין המבוגרים הוא מדהים, זו לא רק בשורה התיישבותית ולא רק חשיבות ביטחונית עליונה, זו גם בשורה חברתית, מה שקורה שם. פתחנו שם לראשונה את גן הילדים אחרי עשרות שנים שהוא לא היה פתוח – 12 שנה, נדמה לי – ומעון פתחנו לאחרונה. עכשיו, אתמול – אם לא היה עכשיו המבצע, אתמול היה אמור להיות טקס החנוכה של המעון, שנקרא, אגב, על שם החיילים שנפלו שם בגבול זרעית. אז זה בצפון, אנחנו עושים שם פעולה. את יודעת, תמיד כשאני מדברת עם אנשי הצפון, אני אומרת להם, הסיפור שלכם עכשיו במלחמה דומה לאותו יהודי שהיה לו צינון, כל היום משתעל והתעטש ונזלת והכול – הוא הולך לרופא, הוא אומר, תביא לי תרופה, תן לי תרופה לצינון. הרופא אומר לו, אין תרופה לצינון, אין. הוא חוזר אליו כל פעם, בסוף הולך, אומר לו הרופא, תקשיב, אתה מנדנד לי כל הזמן, תרופה לצינון? תשמע מה לעשות: אתה נכנס למקלחת, פותח את המים הקרים, מתקלח במים קרים, לא מתנגב, יוצא למרפסת ברוח פרצים. אומר לו היהודי, אז רגע, ואז אני אבריא מהצינון? הוא אומר לו, לא, אז אתה תחטוף דלקת ריאות, ולזה יש לי תרופה. אז מה שקרה ביישובי הצפון, הינה, את מכירה היטב, יעל.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני בוכה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

את בוכה. אז הגענו לדלקת ריאות, ואני תפסתי את דלקת הריאות עוד לפני המלחמה, אפרת, בהסכם הקואליציוני שלנו הכנסנו את הצורך, את הזכות הזו שיש לנו על פי ההסכם הקואליציוני לייצר את שכונות הצמיחה ביישובים, כי כבר אז המצב היה קשה, ודיברנו על זה עוד כשהיית פה בכנסת הקודמת, ותאמיני לי, אפרת, אנחנו התווכחנו בחדר - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל תעני לי רגע ביושר, ביושר - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא, לא, אז אני אומרת - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

- - אם עכשיו אני הייתי בממשלה, לא היית אומרת לנו: תסגרו את המשרדים - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא, לא, אני אגיד לך למה, כי מה שאני מצליחה לעשות, רק התחלתי לספר לך – מה שאני עושה שם – ותעברי את כל ראשי המועצות ותשאלי אותם, הם יגידו לך מה עושה השרה סטרוק שלא קרה מעולם. יעל יודעת את זה, הינה, היא תושבת הצפון. אנחנו באמת נותנים ליישובים שם צמיחה מטורפת שלא הייתה מעולם. ויש לנו מוקד - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אם אני הייתי שרה בממשלה, והייתי מחזיקה ארבעה משרדים, הייתם - - - אותי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אפרת, אני מספרת לך, ואני רק מתחילה.

היו"ר יעקב מרגי:

אפרת – השרה, אני יכול משהו מניסיון, מידיעה אישית?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

ודאי.

היו"ר יעקב מרגי:

היינו פה בכמה סבבים, ואני מכיר שר מסוים שנאם בלהט ובצדק שצריך לצמצם את המשרדים, ואיתרע מזלו, והקימו ממשלה עם מפלגתו, והציעו לו את משרד המודיעין – והוא לקח. אז בואי, אני לא רוצה, אני – זה יכול גם לקרות לך, תיזהרי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

קודם כול, יכול להיות, ואני אתמודד עם זה. אבל כשאנחנו נמצאים במלחמה של שנתיים וחצי - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מספרת לך מה אני עושה בשנתיים וחצי האלו, דברים ששרים אחרים לא עשו – למרות שהם יכלו, הם לא עשו. אני עושה, ברוך השם. התחלתי לדבר על הגליל, בוא נעבור רגע לנגב. אנחנו מקימים יישובים חדשים בנגב – גם במבואות ערד, גם בציר 25 – בין דימונה לבאר שבע – דברים שלא היו מעולם, ואני לקחתי את התהליך הארוך הזה של הקמת יישובים, שהוא בעצם – יש, את יודעת, יש הנחיית יועץ להקמת יישובים, שהיא בעצם הנחיית יועץ לאי-הקמת יישובים. לקחתי אותה וקווצ'צ'תי אותה. אני אומרת לך שכל ראשי המועצות וכל מי שמתעסק עם הנושא הזה לאורך שנים רבות בדרג המקצועי, אומרים לי שלא היה כדבר הזה. אז אנחנו בונים את הנגב. אני אגיד לך יותר מזה – אנחנו, משרד ההתיישבות הקטן הזה - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אפרת, אני מספרת לך מה עושה משרד שאתם מלינים על הקמתו, והוא עושה דברים שלא היו מעולם. משרד ההתיישבות ביחד עם – לא תאמיני – משרד הביטחון אחראי על החלטת קבינט שאני יזמתי, כי אני הלכתי עוד בפברואר 2024 ליישובים בגבול ירדן, לעמק המעיינות ולכל היישובים שם, ראיתי מה קורה שם עם ההברחות, התקדמתי מול הממשלה, מול הקבינט, הבאנו החלטת קבינט שאנחנו מקדמים אותה יחד עם משרד הביטחון – פיילוט ראשון של 80 מיליון שקל וחומש של חמישה מיליארד – להכפיל – תקשיבי טוב – להכפיל את מספר התושבים לאורך הציר המזרחי שלנו, שהוא הגבול הכי ארוך והכי לא מיושב. לנוי יש לאורך הציר הזה כ-50,000 - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא, אז אני אגיד לך, גם על זה אני אענה לך. גם על זה אני אענה לך. אנחנו, אחרי 7 באוקטובר הבנו ונפל לנו האסימון וחזרנו לתזה, לעיקרון הציוני שמעולם היה: קו המחרשה הוא קו הגבול. איפה שיש יישובים – יש ביטחון, איפה שאין יישובים – אין ביטחון, לא כמו שאמרה, אגב, בזמנו, השרה לשעבר ציפי לבני, שאמרה, התיישבות לא מביאה ביטחון, היא רק צורכת ביטחון – לא נכון, התיישבות מייצרת ביטחון. בעצם זה שהיא צורכת ביטחון, היא מייצרת ביטחון, ותושבים צעירים ולא מבוגרים, כפי שיש לנו לאורך כל הציר המזרחי – גם שם הגיל הממוצע מאוד מאוד מאוד גבוה – אז אנחנו היום מקימים לאורך הציר הזה לא רק יישובים חדשים, לא רק מעבים במשפחות צעירות את היישובים הקיימים, שכפי שאמרתי, הגיל הממוצע שם מאוד גבוה, אנחנו מקימים שם מוקדי התיישבות שהם בהגדרה מוקדים צעירים – למה? כי יהיו שם בעזרת השם מכינות, אגב, מכל המגזרים, בעזרת השם - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

- - - בארי, בארי, פחות מקילומטר מהגבול, 1,200 נרצחים - - - צבא. אתם שמים עוד אזרחים על הגבול.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

עוד אזרחים על הגבול, אבל עם תפיסת ביטחון אחרת, כי אם תלכי היום ליישובים, הייתי רק לפני שבועיים במועצה האזורית אשכול – אגב, יש שם ראשת מועצה מדהימה, מדהימה – מיכל – באמת, אישה – אני חושבת שאין מי שלא יסכים שהיא באמת מנהיגה שאין עליה. אני מקווה שמישהו יגזור את הקטע הזה ויביא לה, אני מעריצה שלה. נכון? מיכל. אז אם תשבי איתה ותשאלי אותה איך היום מכינים את כיתות הכוננות ביישובים, ואיזה אימונים הן עוברות, ואיך לא לוקחים עוד פעם את הנשק, שמים באיזה מחסן כזה שהאויב יכול בכלל למנוע ממך לקחת את הנשק – עשינו מהפכה בתחום הזה, אפרת, הדברים השתנו מאוד מאוד. אני אומרת לך שהתיישבות צעירה לאורך הגבולות, כזאת שהיא מאומנת והיא מייצרת בעצם מכפלת כוח לצבא – זה המתכון, וזה היה המתכון הציוני מאז ומעולם, רק שאנחנו שכחנו אותו לאורך השנים, וברוך השם, אנחנו חוזרים אליו. אז לאורך כל הציר המזרחי אנחנו מייצרים הכפלה של האוכלוסייה וגם הורדת גיל באופן דרמטי על ידי מכינות, על ידי ישיבות, על ידי כפרי נוער, על ידי גרעיני נח"ל – חוזרים לגרעיני נח"ל סוף-סוף, דברים שאת יודעת, מפלגת העבודה הראשונה שהעיזה, והיום אני, ברוך השם, זוכה לקדם את זה, דברים פנטסטיים. עושים אותו דבר לאורך הציר המערבי בפתחת ניצנה, כי בסוף בסוף איפה שיש התיישבות – אנחנו בונים חומת מגן של התיישבות בכל מקום – בנגב, בציר המזרחי, בציר המערבי – יחד עם משרד הביטחון. הם עושים את הביטחוני – אני את ההתיישבותי, בכל הגבול הצפוני שלנו, דברים היסטוריים שלא היו כדוגמתם, דברים אסטרטגיים למדינת ישראל – וגם ביהודה ושומרון, כי כן, אנחנו מאמינים שיהודה ושומרון היא חומת המגן. אבל חבר הכנסת קרויזר, אני לא מבינה, אני מדברת עם אפרת.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני בא להחזיק לה את היד כדי שהיא לא תירדם.

היו"ר יעקב מרגי:

זה לא יפה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני חושבת שהיא מאוד ערנית ומאוד מתעניינת. גם בגולן, אגב, אנחנו עושים את אותו הדבר. גם בגולן אנחנו בונים חומת מגן של התיישבות, כי בזה אנחנו – וגם ביהודה ושומרון. את יודעת, אפרת, שחומת המגן של ההתיישבות שאנחנו בונים ביהודה ושומרון היא המגן של כל עוטף יהודה ושומרון, של כל עוטף יהודה ושומרון - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אני רוצה שתגידי לי - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני אגיד לך משהו, מכיוון שיוסי מבקש ממני לעצור כאן, למרות שיש לי עוד המון מה לספר לך - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, יש הנחיה לגשת – אנחנו יוצאים להפסקה.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו מחדשים את הדיון. בבקשה, גברתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

טוב, אז, חברים – אפרת, קודם כול תודה שנתת לי את האופציה לדבר. אני רוצה לתת לכם סקופ. טלי, לדעתי לא הייתה אזעקה. פשוט נראה לי – בעיקר חבר הכנסת קרויזר, אני הכי חושדת בו, הלך למשמר, אמר להם: תורידו את אורית מהדוכן - -

היו"ר יעקב מרגי:

תצייני שזה בהומור.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן, זה הימור בהומור. - - תורידו את אורית סטרוק מהדוכן, וככה נכנסנו כולנו למקלט. אני 32 שנה בבניין הזה – אף פעם לא הכרתי את המקלט שיש פה, מעולם. אפרת היקרה, בואי נעשה סיור יחד בצפון, בדרום, בנגב, איפה שתרצי, תראי את הפעילות ואז תדברי. יאללה, הספיק לנו.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אנחנו עוברים לנושא הבא.

קריאה:

רגע, אין הצבעה?

היו"ר יעקב מרגי:

את צודקת. מה את רוצה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מליאה.

היו"ר יעקב מרגי:

דיון במליאה. אוקיי. אנחנו נעבור להצבעה אם להעביר את נושא ההצעה לסדר-היום לגבי המשרדים המיותרים של חברת הכנסת אפרת רייטן מרום להמשך דיון במליאה. מי בעד? שמונה. מי מתנגד? אין מתנגדים. מי נמנע? אין נמנעים. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

אי לכך, המשך הדיון יתקיים במליאה בזמן שהיושב-ראש ימצא.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעה הבאה – הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: מתווה פיצויים לעסקים קטנים ובינוניים במבצע שאגת הארי. את ההצעה הגיש חבר הכנסת מיכאל ביטון, אך תציג את ההצעה לסדר-היום חברת הכנסת יעל רון בן משה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושבת שעל ההצעה הזאת תהיה הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה שזה נושא חשוב לסדר-היום וזה צריך לעבור לוועדת הכספים.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - של הממשלה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בסדר, זה כבר היה צריך להגיע לכאן לדיון, עם כל הכבוד לממשלה. אני עומדת כאן היום כדי להציג את ההצעה החשובה הזאת של חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון, שנבצר ממנו להגיע לכאן, ואני מודה לו על הזכות להציג את ההצעה החשובה הזאת בעניין מתווה פיצויים לעסקים הקטנים והבינוניים בזמן שאגת הארי. לפני הכול אני שולחת מכאן תנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהם – משפחות חללי צה"ל הגיבורים, משפחות של אזרחים שנרצחו על לא עוול בכפם. מי ייתן וקורבנכם לא יהיה לשווא. במסגרת הבמה והזכות שנתנה לי – גם חיבוק וחיזוק לכל פצועי צה"ל ולמשפחות שלהם. לפני כמה ימים ביקרתי פצועים קשה בבית החולים בנהריה, המרכז הרפואי לגליל. יש להם עוד דרך לעשות, והם גיבורים, ותודה שהם משרתים את עם ישראל ושמרו עלינו בצפון. אני אגיד שהמשפחות וההורים של החיילים הפצועים מראשון לציון, ממודיעין, מירושלים, יושבים שם די לבד, כי לא מגיעים מבקרים לנהריה. תדעו שלמרות שאתם אולי שם פיזית לבד, כל עם ישראל איתכם. ותודה לעובדי ומנהלי המרכז הרפואי לגליל, שעוטפים אותם ודואגים להם לכל חסרונם, גם במציאות המורכבת ביטחונית שם במרכז הרפואי לגליל. ושמעתי רק דברים טובים מהמשפחות לגבי הצוותים הרפואיים, הצוותים הסיעודיים, צוותי המשק, המנהלים. אני מקווה שזה יסייע בהחלמה ובחזרה של כולם הביתה כמה שיותר מהר. בהזדמנות זו – כמה מילים לחיזוק חיילי וחיילות צה"ל, המפקדים והמפקדות, חיילי המילואים. אני פוגשת אותם כל יום בקיבוץ שלי בגבול לבנון. תודה שאתם שם. זה לא מובן מאליו. אנחנו אוהבים אתכם ומחבקים אתכם ומקווים שכולם יבצעו את משימתם על הצד הטוב ביותר ויחזרו הביתה בשלום. זכות לעמוד כאן, אדוני היושב-ראש, בעת הזאת, בימים הדרמטיים האלה של עם ישראל, גם במקום הממוגן הזה ולהגיד את כל הדברים האלה על חיילי צה"ל, על המפקדים ועל כוחות הביטחון בכלל. אני רוצה להקריא לכם הודעה קטנה ששלחו עכשיו בקבוצה של ההורים בקיבוץ שאני גרה, קיבוץ געתון. הם כותבים ככה, המנהל החברתי של החינוך הבלתי-פורמלי אצלנו, יישוב קו עימות: הורים יקרים, מיידע אתכם שהנעורים – זה הילדים שלנו בכיתות ז' עד י"ב – התארגנו עצמאית להתחיל לעבוד על המפקד עכשיו בפינת המדורה ליד הכניסה למקלט. המפקד זה המוסד של יום העצמאות, שאנחנו מדליקים כתובות אש, של דגל המדינה ומספר השנים של המדינה ועוד כתובות אחרות. והילדים המדהימים שלנו, אחרי ימים מאוד מאוד אינטנסיביים ועצימים ועם מעט מאוד שינה, אספו את עצמם, יצאו מהבית, נמצאים ליד המקלט ועובדים מעכשיו, כמה ימים אחרי פורים, על המפקד של יום העצמאות. וזאת הרוח, ועם זה אני באה לכאן. ואם הילדים שלנו, מכיתות ז' עד י"ב, עובדים עכשיו בקיבוץ געתון, בגבול לבנון, על מפקד יום העצמאות, אני מקבלת מזה המון המון כוח, ואנחנו נמשיך לעבוד כאן למען עם ישראל ולמען הרוח של עם ישראל וכדי שבאמת יהיה פה במקום הזה בשביל הילדים שלנו הרבה יותר טוב. ואם הילדים האלה יוצאים מהבית ונמצאים ליד מקום בטוח וממשיכים לתכנן את התוכניות שלהם ואת העתיד שלהם, בטח שגם אנחנו פה נעשה את זה. להצעה לסדר-היום עצמה. מבצע שאגת הארי נמשך כבר, אני חושבת, 12 ימים, ואולי אנחנו נכנסים ליום ה-13, ועל פי הערכות הוא אמור להימשך עוד שבועות ארוכים. בזמן שחיילי צה"ל פועלים בחזית הביטחונית יש חזית נוספת, החזית הכלכלית, ובה אלפי בעלי עסקים קטנים ובינוניים נאבקים על הישרדותם. דיברנו פה כבר היום על השכירים והשכירות, דיברנו על בעלי תפקידים אחרים, מקצועות חיוניים כאלה ואחרים, ועכשיו נשים את הזרקור על בעלי העסקים הקטנים והבינוניים. בכל הארץ הם מדווחים על ירידה חדה בהכנסות, ביטול הזמנות, חנויות ריקות ופעילות מצומצמת. עובדים מגויסים למילואים, לקוחות מצמצמים צריכה, ואירועים ופעילויות מתבטלים בזה אחר זה, אבל ההוצאות – הן לא נעצרות: שכר הדירה ממשיך לרדת מהחשבון, הארנונה משולמת, הספקים דורשים את כספם, המשכורות עדיין צריכות לצאת בסוף החודש למרות המתווים שאנחנו מדברים עליהם כאן. העסקים הקטנים והבינוניים הם עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית. הם יוצרים מקומות עבודה, הם מניעים את הכלכלה המקומית והאזורית, והם מחזיקים קהילות שלמות גם בפריפריה וגם במרכז. כשהם נפגעים, לא רק בעל העסק נפגע – משפחה שלמה, עובדים, ספקים, לפעמים שכונות שלמות או יישובים שלמים, הפעילות הכלכלית בהם נעצרת. אנחנו כבר כמעט אחרי שבועיים של לחימה. הממשלה מציגה מתווה שמכונה סיוע, אבל האמת היא שזה לא מתווה פיצויים, זה מתווה של דחייה ועוד דחייה – דוחים הלוואות, דוחים תשלומים, דוחים התחייבויות. אבל דחייה היא לא פיצוי, דחייה היא לא פתרון; דחייה היא רק דרך לדחות את ההתמודדות עם הבעיה לחודש הבא. הפגיעה הקשה ביותר היא שוב, בקו העימות בצפון. שם ביישובים הסמוכים לגבול, המצב עוד יותר דרמטי. תחשבו על מכולת קטנה בקריית שמונה, זמן התרעה מיידי, אפס שניות, אין התרעה מקדימה כמו שקיבלנו כאן, וטוב שכך. במכולת הזאת בקריית שמונה, ברגע שנשמעת האזעקה, נשמעת גם הנפילה או היירוט, וצריך להיות כבר במרחב המוגן. כמה מכם היו הולכים לעשות קניות במכולת כזאת? כמה היו שולחים את בני המשפחה שלהם למכולת כזאת? הספקים חוששים להיכנס, והבעלים נאלץ לפעמים לסגור את העסק כבר בימים הראשונים של המבצע. תחשבו על מספרה בשלומי. מי פה מתנדב לעשות את התספורת הבאה שלו בימים הקרובים בשלומי, לשבת ליד מרחב מוגן לפי ההנחיות אבל בזמן התרעה אפס?

היו"ר ניסים ואטורי:

אם היו לי שערות, הייתי הולך.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תבוא, אפשר לעשות גם טיפולי יופי אחרים, זה מתאים לכולם. גם גילוח. מי מכם מתכנן חופשה בפסח, שאו-טו-טו מגיע, בגליל, סמוך לגבול – צימרים, אטרקציות אחרות? מי מאיתנו מרשה את זה לעצמו בימים האלה? אני חושבת שאפילו לקרוא מכאן לעם ישראל: תגיעו בסוף השבוע לצימר, זה משהו שאני צריכה להתלבט בו, גם אם בצימר הזה יש ממ"ד תקני או מרחב מוגן אחר. העסקים האלה בכל הארץ, בטח במקומות שבהם הפעילות כמעט נעצרה – צריך להגיד גם את האמת: יש בהם סכנה אמיתית, סכנת חיים אמיתית. לנסוע עכשיו בכביש בצפון זה יותר מסוכן מבכל מקום אחר בארץ. אין זמן התרעה, ולא בטוח שאלה המקומות להסתובב בהן למרות העונה היפה, ובאמת מאוד מאוד יפה בכל מקום בצפון. והינה, אנחנו פה בכנסת פוגשים ושומעים – אני בטוחה שכולנו, זה לא עניין פוליטי, זה לא קואליציה ואופוזיציה – מבעלי עסקים שהם לא רוצים עוד הלוואות. הם לא רוצים לצבור עוד חובות. הם צריכים פיצוי אמיתי על אובדן ההכנסות שנגרם להם בגלל המצב שהמדינה עצמה נמצאת בו. זה לא משהו שהם יכלו לצפות, לתכנן, להיערך אליו, אבל הם כן צריכים מאיתנו ודאות. הם צריכים אותנו עכשיו. הממשלה יודעת לפעול מהר מאוד כשמדובר בהחלטות אחרות – ראינו רק את ההחלטות של 24 השעות האחרונות – אבל כשמדובר בעסקים הקטנים והבינוניים, פתאום הכל לוקח זמן, וגם פה אומרים לי: כן, כן, זה נמצא בדיונים, זה על השולחן. אני לא יודעת, ממי שנוכח כאן בחדר, אף אחד לא היה היום, אתמול או שלשום – וזה ימים שהכנסת עבדה – בדיון בנושא בוועדת הכספים. אני לא יודעת מה זה "זה נמצא ומדברים על זה". פתאום שומעים כל מיני "כן, כן, חושבים על זה בממשלה". מה חושבים? אנחנו 12 ימים במצב הזה. אנשים צריכים לשלם עכשיו משכורות על פברואר ולהתחיל לשלם ארנונה ומיסים אחרים. הם לא יודעים איך הם סוגרים את השבוע הזה; לפעמים הם לא יודעים איך הם סוגרים את היום הזה. בעלי העסקים הקטנים והבינוניים צריכים מתווה פיצויים אמיתי. הם חייבים לדעת שהם יוכלו להתקיים בכל מקום בארץ, ובוודאי בגבולות. אנחנו לא נוכל להזניח אותם או להגיד שיהיה בסדר, שלא לדבר על השנתיים וחצי האחרונות. אנחנו יודעים הרי שבמסלול האדום עוד לא התקבלו פיצויים, במסלול האדום בעלי העסקים עוד לא קיבלו פיצויים על שנתיים וחצי, והינה אנחנו נכנסים לעוד מלחמה כל כך אקוטית שיוצרת עוד כל כך הרבה אתגרים כלכליים. בעת החירום הזו מצופה גם מאיתנו פה בבית הזה להנהיג, לא להתמהמה, להגן על האזרחים, אם צריך, אז להישאר גם היום בלילה ולבוא גם מחר ומוחרתיים. אנחנו צריכים תשובות לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים. בתוך המתווה המותאם הזה שאנחנו צריכים לכולם אנחנו צריכים לשים דגש גם על מקומות שנמצאים באזור מלחמה, על עסקים שנמצאים באזור מלחמה וסמוך לקווי העימות שבהם זמן ההתראה הוא מיידי או כמה שניות. אני מבקשת מכולם לתמוך בהצעה הזאת לסדר-היום. יש פה שר? כן, יש שר. אתה משיב?

שר המורשת עמיחי אליהו:

ברור.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז נשמע ואחרי זה נצביע. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה על העזרה לגבי השר.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

האמת שחשבתי שהשרה סטרוק תהיה כאן, כי קודם היא התייחסה אליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

השרה היחידה, כמעט שרה, זו טלי גוטליב, נראה לי. לא? טלי?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

הכמעט-שרה זו טלי גוטליב, לפי הסקרים.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא כמעט, אורית סטרוק היא שרה ממש, והיא קודם גם התייחסה לחלק מהדברים שקורים בגליל וגם פנתה אליי, אז חשבתי להשיב לה, אבל מכיוון שהיא לא כאן, אני אוותר.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, יש שר רציני שעכשיו ישיב, שר המורשת. בבקשה, עמיחי אליהו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אנחנו בזמנים משוגעים. אפשר לעלות מפה, אפשר לעלות משם – העיקר שעולים, שמדינת ישראל עולה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, באמת, אנחנו בזמנים גדולים, הודו לה' כי טוב. יש אנשים שמתבלבלים לחשוב – שמעתי איזה מישהו שאומר: האיראנים התגלו כמו נמר מנייר. אני אומר: לא ולא. אל תקטינו את האיראנים, אל תקטינו את הכוח שלהם. רק תדעו כמה ברכה הייתה לחיילי צה"ל, כמה סייעתא דשמיא גדולה הייתה לנו. זה כמו מישהו שראה את הקרב שהיה בין אהבת השם גורדון לבין הטורקי שהתרברב ואחרי זה שמעתי אותו אומר: מה הבעיה? גם אני הייתי מכסח את הטורקי, נראה לי שהטורקי הזה חלשלוש. אז אני אומר, כמו אהבת השם שניצח את הטורקי לא בגלל שהטורקי חלש אלא כיוון שהוא היה חזק, ככה גם מדינת ישראל. קודם כול טוב להודות לה', טוב להודות לרוח שלנו, הגדולה, טוב להודות לחיילי צה"ל, גם לטייסים וגם ללוחמים הירוקים שמוסרים את הנפש כפשוטו, ימים ולילות, נפצעים והרבה פעמים משלמים. השבוע ביקרתי כמה וכמה מהחיילים. הבן שלי, שסיים עכשיו מסלול, היה אמור לעלות עם החבורה שנפצעה עכשיו בדרום לבנון. ברוך השם הוא יוצא לקורס פיקודי – שליחות גדולה. זה בנושא הזה – תשובת משרד האוצר, אדוני היושב בראש. מדינת ישראל פועלת בנחישות לקידום צעדים משמעותיים לגיבוש מענה כלכלי מהיר ואפקטיבי להתמודדות עם השלכות מבצע שאגת הארי, מתוך הכרה בחשיבות המרכזית של העסקים הקטנים והבינוניים כמרכיב קריטי בחוסן הלאומי. אנחנו מבינים היטב כי העסקים הללו הם מנוע מרכזי של המשק הישראלי ולכן יש חשיבות רבה להבטיח את המשכיות פעילותם גם בתקופות מורכבות. הממשלה פועלת לגיבוש מענה שיסייע לעסקים שנפגעו להתמודד עם הפגיעה הזמנית בפעילותם ויאפשר להם לחזור במהירות לפעילות מלאה. במסגרת זו מתקיימת עבודה משותפת של משרד האוצר ורשות המיסים לגיבוש מתווה פיצויים ייעודי אשר יתבסס על עקרונות מתווה עם כלביא. מתווה זה הוכיח את יעילותו בסבבי הלחימה הקודמים, והכלים שיושמו בו הובילו להתאוששות מהירה של העסקים ולצמיחה מחודשת של המשק הישראלי. מתווה עם כלביא, אשר הופעל באמצעות רשות המיסים, התבסס על מנגנון פיצויים יעיל ומהיר אשר אפשר מתן מענה ממוקד לעסקים שנפגעו באופן ישיר מהאירועים הביטחוניים. הפעלת הסיוע באמצעות מערכות הדיווח והגבייה הקיימות של רשות המיסים אפשרה להעביר את הפיצויים במהירות יחסית ולספק לעסקים ודאות בתקופה של אי-ודאות כלכלית. ניסיון העבר מלמד כי מתווה זה סייע לעסקים רבים לשמור על רציפות פעילותם ולצלוח את תקופת המשבר. יתרה מזו, המתווה גובש תוך שיח ושיתוף פעולה עם נציגי המגזר העסקי וזכה להסכמה רחבה מצד ארגוני העסקים המרכזיים במשק. הצלחתו של המתווה והניסיון שנצבר ביישומו מאפשרים לממשלה לפעול גם כעת במהירות וביעילות על מנת להעניק מענה לעסקים שנפגעו ולסייע למשק הישראלי לחזור למסלול פעילות וצמיחה. אני כן אומר לך שאתמול, בסקירה שקיבלנו על ידי אחד מבכירי האוצר בשם שמואל, הוא הראה לנו את הגרפים של הגבייה של מדינת ישראל ממיסים. הוא מראה הרבה מאוד תקציבים שנכנסו בעקבות המתווים שהיו בזמן המלחמה. מה שנקרא, הופתענו לטובה. כולם הופתעו לטובה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השטח לא מכיר את זה, אדוני השר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני חייב לומר, בסוגיה הזו אני חושב שהשטח כן מכיר את זה. אנחנו אחרי מלחמה של שנתיים. אני לא אומר שהמצב לא קשה, אני לא אומר שלא מורכב, אבל אנחנו יחסית יוצאים מהמשבר במצב שהוא מעבר לציפיות והתחזיות, גם ברמה העולמית ובוודאי גם בתוך מדינת ישראל. תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כמה אתם מנותקים, אלוהים שישמור.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אנחנו נצביע על העברת המשך הדיון לוועדת הכספים. מי בעד? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

מי קורא תהלים? חמישה בעד, אין מתנגדים. הנושא יעבור להמשך דיון בוועדת הכספים.

היו"ר ניסים ואטורי:

הנושא הבא על סדר-היום – ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: גיבוש מתווה כלכלי מיוחד ודחוף ליישובי קו העימות. את ההצעה הגישו יצחק קרויזר, מיכאל ביטון, עפיף עבד וסימון דוידסון. ראשון המנמקים – לא נמצאים, אז דוידסון, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קראתי השבוע ב-ynet על תמר מירושלים. תמר היא אימא לחמישה ילדים קטנים. הבעל שלה, אריה, לוחם בחטיבת יפתח, נמצא כבר יותר מ-250 ימים במילואים. 250 ימים. תמר, שעבדה עד לפני שבוע, לא בחרה להתפטר, היא נאלצה להתפטר. היא פשוט לא יכלה יותר לתמרן לבדה, כשבעלה במילואים, בין העבודה לבין חמשת ילדיה. חמישה ילדים קטנטנים ומלחמה שלא נגמרת, ומה הממשלה בסוף אומרת לתמר? היא אומרת לה: החלטנו לקצץ לך. אדוני שר האוצר, אני רוצה לספר לך – אולי אתה לא יודע אפילו – על המספרים. עד לא מזמן משפחות המילואימניקים כולן קיבלו החזר על שמרטפים, על בייביסיטר, של 24,000 שקלים בשנה. זו הייתה טיפה בים, אבל משמעותית מאוד עבור תמר ועבור הרבה מאוד משפחות של מילואימניקים. היום, בתקציב הנוכחי, קבעתם תקרה שנתית מגוחכת של 2,000 שקל לתומכי לחימה. מ-24,000 שקל – ירד ל-2,000 שקל. בוא נעשה חשבון פשוט. אני אספר לכם, בייביסיטר עולה היום בין 60 ל-80 שקל לשעה. המשמעות היא שמשפחה של מילואימניקים במודיעין, למשל, בפיקוד העורף או בחיל האוויר, זכאית רק ל-25 או 30 שעות של בייביסיטר בשנה שלמה. זה בקושי שבוע אחד של חייל המילואים. אני אספר לכם מה זה תומך לחימה. לפני 35 שנה אני הייתי חמש F-16 בטייסת קרב בחיל האוויר. אני לא יודע כמה אתם מודעים למה זה איש צוות קרקע היום בזמן המלחמה. כשאתם שומעים על חיל האוויר ועל הטייסים, תזכרו: כדי שהמטוס הזה יעלה לאוויר, יפציץ מדויק, יחזור כשהטייס בריא והמסוק או המטוס שלם, צריך צוות קרקע, וזה צוות תומך לחימה. אז לאותו תומך לחימה, חמש בחיל האוויר, קיצצו לגמרי את נושא הסובסידיה של בייביסיטר. למה? כי אין כסף. אין כסף, זה מה שאומר שר האוצר. אז בואו אני אספר לכם, כל ההישגים שאתם שומעים היום של חיל האוויר, של המודיעין, הם של תומכי לחימה. כל אותם חיילי מילואים וחיילות מילואים אלה תומכי לחימה. איך אתם מעיזים? איך אתם מעזים ליצור מדרג בין חיילי המילואים? מה, הם פחות חשובים? בזמן חירום כולם מתגייסים. בזמן חירום כולם פועלים למען צבא ההגנה לישראל. והכי מקומם אותי, שנפוליאון סמוטריץ' אומר: מצאנו כסף, או לא מצאנו כסף. המילה מצאנו, אי-אפשר לשמוע אותה. אז פתאום מצאו כסף.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

20 שניות. מצאו 1.260 מיליארד שקל למוסדות תורניים, מצאו 470 מיליון שקל למשרד של אורית סטרוק, מצאו 107 מיליון שקל למוסדות פטור ורשתות חינוך, מצאו 75 מיליון שקל לתרבות חרדית, ומצאו אפילו, אפילו 17 מיליון שקל לקייטנות במוסדות פטור.

היו"ר ניסים ואטורי:

קח עוד 30 שניות, דבר על הנושא עצמו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תקשיב, הכול טוב ויפה. בסוף, נראה לי שזה לא מעניין אותך. זה לא מעניין אותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

מעניין אותי, ברור שמעניין אותי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא מעניין אותך, הנושא שהעליתי?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, מאוד מעניין. למה? אני יודע, יש עכשיו בחירות, ואתה רוצה להיכנס לעימות. לא, לא, תקשיב רגע, תקשיב. אמרתי לך, קח עוד זמן, נתתי לך עוד זמן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני רוצה שזה יעניין אותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה אומר לי שלא מעניין אותי, אז תקשיב. אני הייתי בצוות קרקע בחיל האוויר, אוקיי? מעניין אותי מאוד. דווקא סוף-כל-סוף מישהו מדבר עליי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יפה. מה היית? ממ"סניק?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, הייתי בחילוץ על המסלול. לא משנה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא צוות קרקע, אל תגזים. היית ליד צוות קרקע.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי, נגיד – מה שאתה רוצה תגיד, אין בעיה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוקיי.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא הייתי בחילוץ, הייתי ממונה על צוות חילוץ על המסלול.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז מה, הם פחות חשובים?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, להפך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בגלל שבן אדם הוא חמשF-16 הוא לא צריך לקבל עזרה מהמדינה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תמיד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אנשים לא יודעים שהחבר'ה האלה – לא משנה, אני יודע שהם לא נלחמים בפועל, אבל - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אתה יודע טוב מאוד. לא ישנים בלילות, יוצאים אחד לשלוש, באמת עובדים כל כך קשה, ובסוף, מה אומרת להם המדינה? אתם לא חשובים. למה? למה? יושב פה שר, חבר טוב של סמוטריץ' – תעלה את הנושא הזה. לא ייתכן שתומך לחימה לא יהיה חשוב למדינת ישראל. זה לא נתפס, הדבר הזה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כל ישראל אחים, אבל אני חושב שהוא ממפלגה אחרת, עמיחי אליהו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא משנה, אבל הם חברים.

היו"ר ניסים ואטורי:

למה? כי אתה חושב: כל הדתיים. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. נכון, סוף-סוף שמישהו ידבר על ההצעה, שנבין על מה אנחנו מצביעים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לאן אתה מעביר את זה?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תן רגע לנשום.

היו"ר ניסים ואטורי:

קיבלת זמן כדי שהוא ינשום, הוא דפק ספרינט.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כן, הריצה בין ועדת הכספים לפה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה, שלוש דקות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, החברים המצטרפים, לימן, מג'דל שמס, קצרין, מרום גולן, געתון, עג'ר, יפתח, אדמית, חניתה, מנרה, שתולה, זרעית, שומרה, אביבים, סאסא, סער ועוד. אדוני היושב-ראש, לנו היישובים האלה הם מוכרים מאוד. אנחנו שכנים, צפוניים, תושבי הגולן.

היו"ר ניסים ואטורי:

נכון.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

בשביל רובנו אלה בסך הכול שמות שקופצים תדיר בכתום, מה שנקרא, בצד, בהתרעות, אבל בשביל כל יישובי קו העימות זו שגרת החיים היום-יומית שלהם. מתוקף תפקידי כיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, מפרוץ המלחמה אני מלווה את הרשויות מקרוב, נמצא בשטח כמעט בכל יום. בשבוע שעבר הצטרפתי למנכ"ל משרד הפנים ישראל אוזן לפגישה עם פורום קו העימות בנהריה. אני רוצה להגיד כאן מילה טובה על מנכ"ל משרד הפנים, שמוביל את המשרד בצורה מאתגרת ולא פשוטה, ללא שר. אין לנו שר פנים, ויש שם מנכ"ל חזק שמוביל את המשרד, מלווים אותו אנשים טובים, והוא נמצא בשטח ביחד עם ראשי הרשויות. הוא נמצא, לומד, שומע, הוא זמין. אל הפגישה הצטרפה גם חברת הכנסת יעל רון בן משה, שגם היא תושבת האזור וגם היא מכירה מקרוב את המציאות הביטחונית המורכבת של יישובי קו העימות. יחד קיימנו שיח פתוח וישיר עם ראשי הרשויות על המציאות שהתושבים שם חיים ביום-יום. הדברים ששמענו שם היו ברורים מאוד. המציאות הביטחונית ביישובי קו העימות שונה בתכלית מזו של שאר אזורי מדינת ישראל, והדבר הזה, יש לו השפעה על המדיניות של חיי היום-יום ביישובי קו העימות, על ההסדרים הכלכליים, התעסוקתיים. כאשר מתייחסים אליהם גם בהגדרות, המציאות אחר כך במתווה הפיצויים היא אותה המציאות, והמציאות שהם חיים בה היא מציאות שונה. כיום חלה ברחבי מדינת ישראל הנחיה של פיקוד העורף על מדיניות מצומצמת, מצב שמוביל לכך שהמעסיקים מחייבים את העובדים להגיע למקומות עבודה, אבל בפועל, ביחס ליישובי קו העימות, המציאות הנקבעת היא בהנחיה דרך פיקוד צפון, שאומר שהמציאות מורכבת הרבה יותר. התושבים שם מתמודדים עם ירי, טילים שמגיעים גם מאיראן, אבל בעיקר מלבנון, כטב"מים, שמגיעים בתדירות גבוהה, כמו שהיה אפשר לראות ממש לפני כמה דקות, אזעקות חוזרות ונשמעות כשזמן ההתגוננות הוא אפס, אין זמן. הטילים הבליסטיים האיראנים הם מפחידים, הם כבדים, הם עושים נזק אדיר, אבל יש לנו התרעה מקדימה, יש לנו התרעה באותו רגע. לתושבי הצפון אין התרעה – זה בום ואזעקה ביחד, צריך להבין את זה – ורמת המיגון, אנחנו יודעים, היא לא שונה מבכל רחבי מדינת ישראל, היא לא טובה. בתנאים האלה, עצם היציאה מהבית או הנסיעה למקום עבודה עלולות להפוך לסיכון ממשי, ובכל זאת, ההגדרה הארצית היא של מדיניות מצומצמת. עובדים רבים נדרשים להגיע למקומות העבודה, והם מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן: מצד אחד, הסכנה הביטחונית; מצד שני, הם לא יכולים לפגוע בפרנסה. גם העובדים שלא מגיעים לעבודה, לא מוגנים מפני הפיטורים עכשיו, והם לא מקבלים שכר בגין ההיעדרות. המשמעות היא פשוטה: מי שבוחר לשמור על ביטחונו ועל ביטחון משפחתו, ישלם על כך מכיסו. במקביל, בתי העסק ביישובי קו העימות סופגים פגיעה כלכלית קשה מאוד בשל תדירות האזעקות והאיום הביטחוני. לכולנו ברור כי כולם אוהבים לנפוש אצלנו בצפון וכולם מגיעים, ועכשיו אין תיירות. בוודאי שמאוד מאוד קשה גם לעבוד בחקלאות על קו הגבול. לכן, המציאות הזו מחייבת מענה ממשלתי ברור ומדויק לתושבי הצפון. יש להגדיר, אדוני היושב-ראש – וזה דבר שהוא גם נוגע אלינו, למשפחות שלנו, שנמצאות עכשיו בזמן התרעה של אפס – להגדיר את כלל יישובי קו העימות במסלול כמו שהיה בתחילת המלחמה, במסלול האדום והירוק לנזק העקיף, בדיוק כמו שנעשה. המנגנונים האלה, כבר הוכח שהם היו מנגנונים יעילים, למרות שאנחנו יודעים שמס רכוש עובדים בצורה טובה, משמעותית. החבר'ה שם באמת נמצאים בשטח, אני רואה אותם כל הזמן. יש עליהם עומס אדיר, אבל צריך להגדיר את זה כבר מעכשיו, כדי שלא נצטרך להיות חלילה עם עסקים שנמצאים בפני סכנה של סגירה או פשיטת רגל. והדבר הכי חשוב – להקצות לרשויות בקו העימות תקציב גמיש, תקציב חירום גמיש, שהם יוכלו להמשיך ולהפעיל ולקיים סדרה של פעילויות שהן מחויבות המציאות כדי להמשיך ולהעניק לתושבים שלהם את הסיוע הנדרש לאותם תושבים במציאות הנגזרת. אדוני היושב-ראש, תושבי קו העימות הם לא אזרחים סוג ב', ולכולנו ברור שצריכה להיות כאן הפרדה ברורה. אנחנו גם רואים את התעצמות הלחימה שככל הנראה הולכת להיות בגבול הצפוני. ברוך השם, יש הצלחות אדירות באיראן, הצלחות כבירות – באמת, אנחנו לא מפסיקים לשבח ולהתפעל מהגבורה ובאמת מהיכולות המדהימות של צבא ההגנה לישראל וזרועות הביטחון – אבל בצפון המערכה היא מערכה מאתגרת בצורה משמעותית, ולכן גם המתווים והמענים צריכים להיות מיידיים, מהירים, לפחות כמו זמני ההתרעה שיש שם בצפון. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה לך. השר עמיחי אליהו ישיב. כל פעם תור מצד אחר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

למה, יש פה עוד אחד?

היו"ר ניסים ואטורי:

זה לכיסא גלגלים. כמו במליאה, דמיין את המליאה. עשו פה דגם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תשובת משרד האוצר על השאילתה. ההחלטה על מתווה פיצויים לעובדים ומעסיקים במשק נמצאת לפתחו של משרד האוצר, וכתמיד, יילקחו בחשבון כלל השיקולים הרלוונטיים, כולל הנחיות פיקוד העורף באזורים השונים, על מנת לספק מענה מיטבי. משרד האוצר ייקח את כלל צורכי המשק בחשבון בעת עיצוב המענה הנכון למצב. גם במלחמת שאגת הארי, כמו בנוגע למערכות הקודמות, משרד האוצר ידע לתת מענה מדויק ובמקום הנכון. כאשר יהיו מתווים סופיים, הם יפורסמו לציבור.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. מקבלים את תשובת השר?

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, אבל מה אתם רוצים לעשות? להעביר לוועדה?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

איזו ועדה?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

ועדת הכספים.

היו"ר ניסים ואטורי:

הכספים. אנחנו נצביע על העברת ההצעה לוועדת הכספים. מי בעד? ארבעה בעד. נגד? אין מתנגדים. מישהו נמנע? לא הצבעת פעמיים, אז אני מחכה להגיע עד הסוף. מי נוכח? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, כי לא הצבעת, אז צריך להמשיך עד הסוף. ארבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה תעבור לדיון בוועדת הכספים.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם אתה, אדוני, לצד הדיונים של הממשלה בכל רגע נתון למצוא את המתווה ואת הפתרון הכלכלי. אפשר לקבוע דיון בוועדת הכנסת במקום שהממשלה היא זאת שצריכה להתוות את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ועדת הכספים, לא הכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת וחברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מטעם הממשלה לקריאה ראשונה, הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. מי מציג את החוק? השר עמיחי אליהו יציג את הצעת החוק.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק ההגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהוגשה מטעם משרד העבודה. ביום י"א באדר התשפ"ו, 28 בפברואר 2026, לפי חוק התגוננות אזרחית, התשי"א–1951, הוכרז על מצב מיוחד בעורף לכל שטח המדינה בעקבות המערכה מול איראן. במהלך המערכה, שנכון למועד פרסומה של הצעת חוק זו עודנה נמשכת, ספג העורף הישראלי מתקפות טילים רחבות היקף שגרמו למותם ולפציעתם של תושבים ולנזק לבתים, שאילץ את תושביהם להתפנות מהם. משכך, מוצע לקבוע כהוראת שעה תיקון לחוק הגנה של עובדים בשעת חירום, תשפ"ו–2026, ולהוסיף בה איסור פיטורים גם לעובד שנעדר מעבודתו או לא היה יכול לבצעה בשל כך שהתפנה מביתו בשל נזק שנגרם לביתו מהתקפה במהלך המערכה מול איראן, ובלבד שמסר למעסיקו אישור על כך מהרשות המקומית. הרשות המקומית תיתן אישור על פינוי לבקשת העובד שפונה מביתו, כאמור. הגנה כאמור תינתן לתקופה של שלושה חודשים מהיום שבו התפנה העובד מביתו בשל נזק, כאמור. עוד מוצע לקבוע איסור פיטורי עובד בשל היעדרותו מהעבודה או אי-ביצוע עבודה בתקופת תוקפה של ההכרזה על המצב המיוחד בעורף, לצורך השגחה על ילדו הנמצא עימו עקב שירותו של בן הזוג של העובד או הורהו האחר של ילדו כחייל כהגדרתו בפסקה להגדרת חייל שבחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955, או עקב היותו מי מהמנויים בסעיף 11 לחוק. ההגנה נדרשת הואיל ולנוכח מצב החירום, ככלל נדרשים חיילי הסדיר והקבע כמו גם מי שמנוי בסעיף 11, לעבודה מאומצת יותר מזו שנדרשת בתקופת שגרה, כיוון שהם נאלצים להיעדר מביתם בתקופת החירום באופן אינטנסיבי וממושך יותר ממשך היעדרותם בתקופת שגרה. מצב דברים זה מטיל מטבע הדברים את נטל ההתמודדות עם הילדים על בן הזוג או ההורה האחר של הילדים באופן שמשנה את שגרת חייו הרגילה, ומצריך היערכות והתארגנות מיוחדת לצורך ההתמודדות עם נטל ההשגחה על ילדיהם. מוצע לקבוע כי תוקפה של הוראת השעה יהיה עד תום שישה חודשים ממועד סיום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, וזאת כדי להבטיח שפקיעתו של ההסדר תיעשה לאחר מיצוי תוקף כלל ההגנות שנקבעו כאמור לעיל. תחילתו של התיקון המוצע יהיה ביום י"א באדר 28 בפברואר, שהוא יום תחילת המערכה מול איראן והמועד שבו ניתנה ההכרזה על מצב מיוחד בעורף. יחד עם זאת, מוצע להבהיר כי לא יועמד אדם לדין בשל עבירה על הוראות סעיף 2(ב3) לחוק כנוסחו בסעיף 1 המוצע, בתקופה שמיום התחילה עד ערב יום פרסומו של החוק המוצע. משמעות ההוראה כי האיסור על פיטורים יחול באופן רטרואקטיבי מיום התחילה לעניין הסעדים האזרחיים ולצורך רציפות בעבודה, אך לא לעניין ההוראות העונשיות הקבועות בחוק, מאחר שחקיקה פלילית רטרואקטיבית אסורה לפי סעיף 3 לחוק העונשין, התשל"ז–1977. איסור זה מבטא עיקרון של יסוד במשפט הפלילי, שלפיו אין להעניש אדם בלי שניתנה לו אזהרה הוגנת. לאור זאת, אני מבקש לאשר בקריאה ראשונה את הצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת סמיר בן סעיד. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לאחל החלמה מהירה לכל פצועי צה"ל ובכללם בנו של שר האוצר, ידידי בצלאל. אני מברך על פיצול רפורמת החלב מחוק ההסדרים. אומנם זה קרה מסיבות לא ענייניות, כי עניינית מלכתחילה לא היה מקום להעביר רפורמה כזאת בחוק ההסדרים, אבל במקרה הזה, בפרפרזה על דברי ספר הכוזרי: הכוונה לא הייתה רצויה, אבל המעשה רצוי. אבל יש עוול אחר שלצערי לא תוקן, ולא ניתן לו מענה בתקציב. לצערי, לצערי הרב, גם ראש הממשלה, גם שר האוצר וגם שר החינוך מצליחים לישון בלילה למרות העוול והאפליה הנוראיים שממשיכים להתרחש גם במשמרת שלהם כלפי אלפי משפחות ועוד של מילואימניקים. הזכרתי כבר מעל הדוכן את השכן שלי, ואזכיר אותו שוב: חייל בשירות מילואים פעיל ביחידה קרבית מאוד, ששירת מאות ימים במילואים מאז שמחת תורה תשפ"ד, ובאותו הזמן נאלץ לשלם 900 שקל בכל חודש על כל ילד וילדה מילדיו שנמצאים במערכת החינוך. מדוע? מה גרע חלקו, מה הוא עשה רע? סיבת אחת ויחידה: הוא בחר לחנך את ילדיו על פי השקפת עולמו התורנית-לאומית, זו שבגללה הוא ומשפחתו מוכנים למסור כל כך הרבה למען עם ישראל ומדינתו בשירות המילואים הארוך. הוא בחר לשלוח את בניו לתלמודי התורה הלאומיים ואת בנותיו לבתי הספר התורניים-לאומיים. אדוני ראש הממשלה, שר האוצר ושר החינוך, שלושתכם יודעים שיש דרך ויש תקציב לתקן את האפליה הזו. אתם הרי מצליחים למצוא פתרון לכל בעיה ומצוקה שעולות בהקשר של המלחמה והנפגעים ממנה, ומפצים את מי שצריך, אבל רק לאלפי המשפחות והילדים הללו אתם לא רוצים למצוא פתרון. כן, כן, אתם לא רוצים. למה? כולם מדברים על שוויון בנטל, שוויון בחינוך ושוויון הזדמנויות לכל ילד – איפה השוויון, איפה השוויון פה? זו אפליה בוטה ועוד כלפי מגזר מסור ותורם. ממתי מותר לפגוע בילדים? למה שילדי תלמודי התורה הלאומיים וילדות בתי הספר התורניים-לאומיים ילמדו בתנאים גרועים? למה שהם לא יקבלו מה שמקבל כל ילד אחר? למה שהמורים שלהם לא יקבלו שכר נורמלי כמו כל מורה אחר? למה שההורים שלהם לא יזכו גם הם לחינוך חינם? מה, הם לא אזרחי המדינה? מה, הם לא נושאים בנטל כמו כולם? מה חטאם? מה פשעם? תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי – נוכחת גם נוכחת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבי מעוז, אני רוצה להגיד לך משהו, חצי דקה, יקר, אני עוקבת אחריך.

אבי מעוז (נעם):

את מסכימה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

חצי דקה, רק משהו.

אבי מעוז (נעם):

עם מה שאמרתי עכשיו את מסכימה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני רוצה לדבר על נאום אחר. תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה לדבר – אין לי הרבה זמן לזה, אבל מכיוון ששלחו לי את הקטע שבו אתה מדבר על הסדרה "כל האימהות משקרות" של התאגיד, אני רוצה להסביר לך משהו – בוא נעשה משהו בחיים, ולא ניתן ביקורת על משהו שלא ראינו. עכשיו, מכיוון שאני צפיתי - -

אבי מעוז (נעם):

- - - לא על הסדרה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה. - - אני ממליצה לך, אני ממליצה לך – אתה לא תצפה בסדרה - - -

אבי מעוז (נעם):

אבל, מירב, הביקורת לא הייתה על הסדרה, הביקורת הייתה על הפרסומת שכל הזמן משדרים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן – כשראיתי את הנאום שלך – לא, אבל מה הבעיה עם "כל האימהות משקרות"? מה, מה הבעיה?

אבי מעוז (נעם):

אני אגיד לך - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא נורא, אימהות משקרות, מה לעשות – זה החיים. הן משקרות.

אבי מעוז (נעם):

לא, יום שלם, יום שלם – כל האימהות משקרות - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אני רוצה להגיד לך שאני לא רוצה לעשות כאן ספוילרים – זאת סדרה מעולה, ואני מקווה שנשים וגם גברים יצפו בה, ומה שהן בעיקר משקרות זה שהן יוצרות תמונת מצב על משהו שלא משקף את הבית שלהן.

אבי מעוז (נעם):

אימהות לא משקרות. ואני גם ביקשתי לא לעשות כאן ספוילר כי יש גם סוף מאוד דרמטי. אני לא אעשה לכם פה ספוילר. אבל הן בעיקר סובלות מהרבה אלימות, מילולית ופיזית, ולכן כך נקראת הסדרה. ואם לא צפיתם – אני ממליצה גם לך – תצפו, כי זה מראה לכם כמה אנחנו חיים הרבה פעמים במסכת של שקרים בתוך הבית. זו סדרה מעולה, אחלה שחקניות, פשוט תצפה. ואם לא, עזוב אותך, אל תיכנס לזה. אני רוצה לדבר על שני דברים: 1. אני רוצה למסור את תנחומיי הלא כנים על רפורמת החלב. בוא, בזה אתה מסכים איתי – די, די, סיימתי עם זה. אין לי זמן. ואטורי יושב לי על הזמנים. נתן לי חצי שעה.

אבי מעוז (נעם):

אימא שלי, עליה השלום, לא שיקרה בחיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אימא שלך – הכול היה סבבה אצלך בבית? יופי. אחלה, יש אימהות שסובלות מאלימות מילולית ופיזית, וכדי ליצור תמונת מצב בפני אחרים הן משקרות. היא משקרת, היא אומרת שהוא לא מרביץ לה; היא משקרת – היא אומרת שהוא לא מקלל אותה, אבל הוא מקלל אותה. בוא, עזוב, אל תיכנס לדברים שאתה לא מבין בהם, אוקיי? בואו נדבר שנייה על רפורמת החלב, עליה השלום. נקברה קבורת חמור, כמו בוננזת הנדל"ן בעזה, כמו "לא ייכנס אף גרגר"; כל הדברים שבאמת האיש הזחוח הזה מדבר ומדבר, ואין שום קשר למציאות. אז גם את החלב שהוא איים שהוא לא יעביר ולא יעבור תקציב – כל החרטות והקשקושים שלו הלכו לפח. אני מציעה לתת לו בקבוק חלב חם. הבנתי שזה מרגיע. אני אישית פחות מתחברת לנושא הזה. אתה יודע, אצלנו – אני לא יודעת אם אתה יודע, מזרחים פחות התחברו למוצרים לבנים. נגיד עד היום לא אכלתי קוטג', פחות מתחברת לז'אנר. מה אני אעשה? אנחנו טריפוליטאים, יש בעיה עם מוצרים לבנים, זה well-known fact. כולם יודעים את זה, נכון? הכול בסדר, תנו לו חלב חם, תרגיעו אותו, את השר הזה, כי יש סיכוי שמהמרמור נקבל עוד רפורמה שבסוף תיקבר, אז חבל על הזמן של הכנסת. תחשבו כמה ימים כילו וזמנים – שעות על גבי שעות – על רפורמה שכולם אמרו לו: חביבי, זה הולך לפח. אבל זו נקודה שנייה, יש לי שלוש נקודות – גם האימהות, גם החלב. אין קשר, אגב. ולסיכום, אני רוצה לדבר על משהו מאוד רציני, מה שהיה כאן עכשיו במליאה, שבו חבר הכנסת ינון אזולאי מש"ס השווה בעצם לוחם למישהו שלומד תורה. תראה, אותו אני לא מאשימה, אני באמת לא מאשימה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

הוספתי לך זמן, הייתה תקלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אתה יכול לתת לי עוד חצי דקה?

היו"ר ניסים ואטורי:

הינה, חצי דקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי, אני אעשה את זה מהר, תודה. אז קודם כול, הוא השווה בין לוחם צה"ל למישהו שלומד תורה. זה שלומד תורה כנראה הסכנה הגדולה שלו היא שייפול עליו ספר גמרא על הרגל. לעומת זאת, לוחם צה"ל, יכול להיות, יכול להיות, לצערנו, שהוא ייהרג במלחמה ולמשפחה שלו לא יישאר ילד; יישאר סטיקר, תישאר תמונה – מה נשאר? לא נשאר. זיכרון ואהבה זה מה שנשאר. ועומד באמת חבר כנסת מש"ס – שוב פעם, אותו אני לא מאשימה, מבחינתו, מי שלומד תורה הוא כמו מישהו שנלחם עכשיו בגבול הצפון, או הטייסת שנמצאת במטוס, או לצורך העניין הלוחם שנמצא עכשיו בתוך לבנון, בעומק לבנון. אני, בעיניי זו השוואה מעוותת, זו השוואה נוראית, אבל אתה יודע מה? עזוב את הכול. זה העולם שלו, זה מה שהוא חי בו; הוא חושב שלימוד תורה שווה ערך למלחמה. מה הפריע לי? השתיקה; השתיקה של אנשים ציוניים שאוהבים את חיילי צה"ל, שמחבקים את חיילי צה"ל, שעושים כאן כנסים, מכוח 100 לחיילי צה"ל, לחיילי מג"ב, שמחבקים אותם, וחיים בשקט עם ההשוואה הזאת. ואף אחד מכם לא אמר משהו ציוני: תקשיב, זה לא אותו דבר. אז אני רוצה להגיד משהו, בעיקר למפלגת הליכוד, שפעם הייתה באמת מפלגה ליברלית: תגידו משהו, אל תשתקו. אין דומה חייל שיוצא לקרב לחייל שלומד תורה. ואני רוצה להגיד לך משהו, רק מילה אחרונה, כי למדתי בבית ספר דתי. אתה יודע, יש בספר במדבר, את המשפט: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה". מי אמר למי, אתה יודע? אני לא רוצה להפתיע אותך, אני אגיד לך: משה רבנו אמר לבני גד ולבני ראובן – בטח עמיחי אליהו יודע, אני רואה אותך שם – כשהם ביקשו להישאר ולא לצאת. זה מה שהוא אמר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לעבד את המקנה שלהם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, הם לא ביקשו להישאר. הם רצו לגור שם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לגור, לגור. לא להשתתף במלחמה, מסכים? עזוב, נו, עמיחי אליהו, כתוב במפורש – הלכתי גם למסכת סוטה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אני מסיימת.

היו"ר ניסים ואטורי:

היא מדברת בסוף שש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע מה? עזוב. אני רוצה להגיד לך משהו. במלחמת מצווה, ואתה יודע את זה, גם חתן יוצא מחופתו, גם כלה יוצאת בחופתה, ומה זה מלחמת מצווה, מה אומרים חז"ל פה? - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

מירב בן ארי (יש עתיד):

בדיוק. אז בוא. לא מספיק לא לתת יד להשתמטות – צריך לגנות כשמשווים חייל צה"ל למישהו שלומד תורה, כי זה לא אותו דבר. זה לומד תורה וזה נלחם למען המדינה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, חבר הכנסת סמיר בן סעיד - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, זה כמו בקופת חולים, מי שאיחר עובר לסוף התור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הוא בצום.

היו"ר ניסים ואטורי:

תכף, רגע. יש כמה שיקולים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא בצום - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, כבר קראתי לו, אחרי זה. תכף תעלה. אנחנו מסדירים את זה, אחרי זה, זה משבש את כל הסדר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני מבטיח לא להאריך. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עמד פה לפני זמן לא רב חברי – באמת חברי, חבר שלי – חבר הכנסת ינון אזולאי, שאנחנו בחמש השנים האחרונות לא פעם עובדים ביחד למען עם ישראל וקידמנו, למרות כל הפערים בינינו, לא מעט צעדים חשובים בוועדת הכספים. והוא אמר – אגב, בדומה לחברי כנסת חרדים אחרים, גם גפני, פינדרוס דיבר על זה, גולדקנופ, מקלב ועוד – שגם אם אנחנו לא נקבל שקל מתקציב המדינה, אנחנו מוכנים לוותר על הכול, ובכל מקרה אנחנו נמשיך ללמוד תורה ולחנך את הילדים שלנו במערכת החינוך החרדית. אנחנו מוכנים לוותר על הכול. ומעולם לא ויתרו על שקל. מעולם הם לא ויתרו על שקל. לא אחרי 7 באוקטובר, לא לפני שמונה חודשים וגם לא הלילה. בכל השנתיים וחצי של המלחמה, למרות כל המצוקות של המילואימניקים, של העצמאים, של הפצועים, של משפחות החטופים, המפלגות החרדיות מעולם לא ויתרו על שקל אחד. וגם הלילה, שזה באמת היה ליל הביזה – ואני מאוד מאמין שליל הביזה זה ביזה קואליציונית, שבלילה הזה הממשלה גנבה 6 מיליארד מכל ישראלי שעובד, שמשלם מיסים ומשרת בצה"ל. על זה יהיו הבחירות. ואני רוצה לומר עוד משהו. שר האוצר, ששלוש שנים באמת לא עשה כלום ושום דבר כדי להיאבק ביוקר המחיה, ובכלל לא עסק בזה, בכלל לא עסק בזה, כמה חודשים לפני הבחירות הוא נזכר שהוא שר אוצר והצהיר שיכול להיות פה זול יותר ויצא עם רפורמת הדגל שלו, רפורמה בשוק החלב. אני באמת שם בצד את מה שאני חושב על הרפורמה, כי אני במקרה חושב שכן צריך רפורמה; אבל את רפורמת הדגל שלו הוא מכר אתמול, ממש מכר, תמורת התקציבים למשרד של אורית סטרוק ותמורת הטבות מס למגזר שלו. אז כנראה בזכות שר האוצר הזה כבר לא יהיה כאן זול יותר, אבל יכול להיות שיהיה זול יותר בקדומים וביצהר. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול פקדתי שלושה מוקדים שמשרטטים את פניה של החברה הערבית כיום: הראשון, זיכרון של מנהיגות מפוארת; השני, מאבק בטרור הפלילי, והאחרון – מצוקת תשתיות זועקת. ראשית, הגעתי לנחם את משפחת דראושה באכסאל. עבד אל-והאב דראושה המנוח היה איש חינוך ופורץ דרך פוליטי. היה חבר כנסת לשעבר. בשנת 1988, בהחלטה אמיצה, הקים את המפלגה הערבית הדמוקרטית, המפלגה הראשונה שהעניקה לציבור הערבי קול עצמאי וריבוני בבית הזה. דראושה פעל ללא לאות לבניית גשרים של שלום ושוויון, ומורשתו, כמי ששינה את פני הייצוג הפוליטי בישראל, תוסיף להדהד כאן עוד שנים רבות. יהי זכרו ברוך. אללה ירחמו. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) אחר כך, מהזיכרון המכובד נאלצתי לעבור למציאות המדממת; ביקרתי את ד"ר אחמד נסאר אבו חסין, ראש עיריית עראבה, בבית החולים פורייה בטבריה. לראות ראש עיר בישראל פצוע מירי במיטת חולים זהו פצע אנוש בלב הדמוקרטיה הישראלית שלנו. הכתובת הייתה על הקיר. ראש העירייה היה מוגדר כמאוים בדרגה הגבוהה ביותר, דרגה 6, ובכל זאת, הפושעים הצליחו במזימתם וטרם נתפסו. אני שואל בקול רם: איפה המשילות? האם דם נבחר ציבור ערבי סמוק פחות? השתיקה של מקבלי ההחלטות היא רוח גבית לארגוני הפשיעה. (אומר בערבית: אני אומר, אבו חוסיין) אני רוצה שנתייחס פה במדינה, התייחסות לטרור הפלילי כאיום אסטרטגי על המדינה כולה. (אומר דברים בערבית, להלן תרגומם:). הדבר האחרון: בביקור שלי אתמול סיימתי את יומי בכפר עין חוד, בשכונת חארת אל-וואד, מצאתי מציאות של הזנחה פושעת, מדרכות קורסות וכבישים שהפכו למלכודת מוות. בטיחות בדרכים אינה פריבילגיה, אלא זכות יסוד, ולא ייתכן שילד יחשוש ללכת לבית הספר בגלל תשתיות רעועות. אני כבר פועל מול משרד התחבורה ומשרדי הממשלה, כדי להבטיח תקציב מיידי לשיקום השכונה ולהתנעת הפרויקטים התקועים. לא נרפה עד שתושבי עין חוד יזכו לתנאי מחיה ראויים ובטוחים, כפי שמגיע לכל אזרחי המדינה. (אומר דברים בערבית, להלן תרגומם:). תודה לכם. תודה לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת טלי גוטליב, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הנשיא יצחק בוז'י הרצוג, קבל עזרת חבר, טלי גוטליב. אני עושה לך בריף קצר, שיעור שייתן לך כלים בסיסיים ביותר לסמכותך המובהקת לחון, הסמכות שלך לחון. חוק-יסוד: נשיא המדינה קובע – זוהי לשונו – את סמכותך. לנשיא המדינה – שים לב, אדוני, לפסיקים ולנקודות – לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים, וסמכות נוספת, ולהקל בעונשים – שים לב, אדוני הנשיא, כתוב בעונשים ולא בעונשם – ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם. זאת אומרת, יש לך שתי סמכויות, לחון עבריינים ולהקל בעונשים. בוא נתחיל בזה. אני שואלת אותך, אדוני הנשיא: מאיפה הנוהג הנפסד הזה שאתה בכלל ממתין למחלקת החנינות שקשורה למשרד המשפטים? מדהים.

קריאה:

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, ממש לא. יש נוהג נפסד, נפסד, שאיך מגישים בקשת חנינה? פונים למחלקת החנינות במשרד המשפטים, והם מעבירים את ההמלצה שלהם לנשיא. לפני כן, הבקשה לא נפתחת. מה המשמעות של הנוהג הזה, של הנוהל הזה? שום משמעות. אבל אני רוצה רק לומר - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תפריעי לי. אני רוצה רק לומר את הדבר הבא: שימו לב, רבותיי ממחלקת החנינות, פשוט ראיתי את התגובה של היועמ"שית, ששם כתבתם, לדוגמה, שהבקשה לא הבשילה, שאין פה לקיחת אחריות, שאין פה בכלל התייחסות לראיות וכו'. אני רוצה רגע להראות לכם את הטופס שיש לכם באתר משרד המשפטים בהקשר הזה. טופס נלווה להגשה לבקשת חנינה. שימו לב: סוג הטופס, אפשר להגיש הקלה בעונש מאסר, הקלה בעונש משמעתי, הקלה בקנס מינהלי, קיצור תקופת התיישנות וכו' וכו', ואז אנחנו מגיעים לרובריקה האחרונה: "אחר". אפילו לפי משרד המשפטים, על פי הטופס, אדוני, אפשר להגיש בקשת חנינה במקרה אחר. בשום מקום לא כתוב שצריך להודות, שצריך לצרף הרשעה. יותר מזה, משרד המשפטים מצרף באתר שלו – אני פשוט עוזרת לך, אדוני הנשיא, כדי שלא יבלבלו אותך; שים לב למה שכתוב באתר משרד המשפטים, מחלקת החנינות: הגשת בקשה לחנינה מנשיא המדינה – שירות זה מאפשר להגיש לנשיא המדינה בקשה לחנינה. כל אדם רשאי לפנות לנשיא המדינה ולבקש כי תיבחן בקשתו להתערבות הנשיא בעניינו, בין אם מדובר באסיר וכו' וכו', ובין אם מדובר בהחלטה; אדוני, החלטה שיפוטית בהליך פלילי שהוא מבקש לשנות את תוצאותיו. אדוני, לא כתוב כאן לא הרשעה, לא פסק דין – הליך משפטי שיש בו החלטה. נכון, בעניינו של ראש הממשלה יש הליך משפטי מתנהל, ויש שם החלטה לקיים דיונים – שוב ושוב ושוב, דיונים מיותרים שלא מוכיחים דבר וחצי הדבר. אז הינה, כבר המסגרת המשפטית. ובואו נגיע לדבר הבא שמאוד מטריד פה את כולם, הסמכות שלך לחון עבריין. ובכן, רבותיי, מי הוא עבריין? פקודת הפרשנות לא קובעת מיהו עבריין, חוק הפרשנות לא קובע מיהו עבריין, חוק העונשין לא קובע מיהו עבריין, חוק-יסוד: נשיא המדינה לא קובע מיהו עבריין. אתה יודע מתי כן התייחסו להגדרת עבריין ולעובדה שדווקא אין לזה הגדרה ושאפשר ליצוק לזה תוכן? באותו בג"ץ בעניין ברזילי. הסמכות לחון אדם, ירשנו אותה מהמנדט הבריטי, מסמכותו של המלך בשנות ה-50; זה תוקן לחוק-יסוד בסופו של דבר. ואדרבה ואדרבה, יכול המחוקק ליצוק תוכן ולקבוע מי הוא עבריין, אם זה אדם שהורשע, אם זה אדם שהודה. לא, הוראת החוק מאפשרת את סמכותך המוחלטת לחון אדם. ואני אומרת לך פה, אדוני הנשיא, זו הסמכות שלך, פשוט להגדיר. האם העובדה שהוגש כנגד אדם כתב אישום, האם הוא עדיין נכנס לגדר עבריין? אם נשאל את האופוזיציה, שבמשך שנים שאני פה בכנסת קוראת לו עבריין, לראש הממשלה שלנו – לא מעניין אותם, לא חומר הראיות ולא חזקת חפות ולא דבר וחצי דבר. לכן אני אומרת פה, אדוני הנשיא, עשיתי לך את זה בבריף קצר, כי יש לי באמת רק שלוש דקות לנאום כאן בכנסת; אז הינה: סמכותך המוחלטת לחון בלי שצריך להתערב לך, בלי שמישהו יכול לומר לך מה עושים או לא עושים. ואני אומרת פה, כמו שאמרתי לך אתמול: תעשה או לא תעשה, אבל תחליט מה אתה עושה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'?

מירב בן ארי (יש עתיד):

איננו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת סימון דוידסון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

איננו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת שרון ניר – איננה; חבר הכנסת אחמד טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על האיסור להכניס מתפללים למסגד אל-אקצא, איסור גורף על ידי פיקוד העורף, כאשר יש מפעלים שפתוחים, יש בתי קפה, יש מסעדות, שלעיתים פתוחים. אנחנו נמצאים במה שקרוי (אומר בערבית ומתרגם:) עשרת הימים האחרונים של רמדאן, ובאמצע יש את לילת אל-קדר, הלילה הכי קדוש אצלנו. צריך למצוא, ואפשר למצוא, משוואה שבה יכובד הרצון של מתפללים מוסלמים להתפלל במסגד אל-אקצא, במיוחד בתקופה של חודש רמדאן, (אומר בערבית: עשרת הימים האחרונים של רמדאן,) לילת אל-קדר. מניעה גורפת מול פתיחה של עסקים אחרים, בתי קפה, מסעדות וכדומה, היא תמוהה מוזרה, לא מוצדקת, פוגעת בחופש הפולחן. ואני אומר: אפשר למצוא נוסחה שתקל גם על מי שרוצה לשמור על שלומם של אנשים, של מתפללים. אגב, לפני שבוע בנחלאות, בפורים, היו מאות אנשים, מאות אנשים. ראיתי תמונות – מאות אנשים. ולכן המשטרה ופיקוד העורף חייבים לקחת בחשבון את הדבר הזה, שמא ייחשב להחמרה מיוחדת דווקא עם מתפללים מוסלמים. מסגד אל-אקצא בחודש רמדאן בדרך כלל מכיל 300,000-200,000 מתפללים. אנשים מחכים משנה לשנה כדי להגיע בלילת אל-קדר או (אומר בערבית: עשרת הימים האחרונים של רמדאן). לכן פניתי לפיקוד העורף יחד איתך, חברי סמיר בן סעיד, ואני מקווה שיגלו הבנה וימצאו משוואה נכונה ואיזון נכון בין כל הדברים, לכבד את הזכות להתפלל ואת הנושאים הנוספים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, מהר, מהר.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול לשאול האם מישהו - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת, מסיימים, מסיימים. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת דוב מלביצקי – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת. חברת הכנסת צגה מלקו, שלוש דקות לרשותך.

צגה מלקו (הליכוד):

תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בימים היסטוריים אלה, כשאויב רצחני מנסה לפגוע בנו, אני מסתכלת סביב ורואה את אזרחי ישראל במלוא התפארת שלהם, בלכידות שאין שנייה לה. אני רואה את האזרחים הממושמעים, את הגאווה הישראלית בעיניהם, וליבי פשוט מתרחב. אני רואה את החיילים שלנו מכל החילות וכל הגזרות עובדים ימים ולילות, מוסרים את נפשם למעננו. אני רואה את ההורים המדהימים שמכילים עול כבד מנשוא בגבורה שקטה ומעוררת השראה. כשאני רואה את כל זאת, אני פשוט רוצה להגיד לכם: אני גאה להיות ישראלית, אני גאה להיות חלק מהפסיפס האנושי המופלא הזה. נכון, יש מי שמנסים מפעם לפעם להוריד לנו את המוטיבציה. קולות שמגיעים מתוך הבית מנסים לזרוע ייאוש, אבל אני אומרת לכם, אלה רק רעשי רקע. הם חולפים מעלינו, כי הרוח שלנו איתנה יותר מכל ניסיון לפלג אותנו. אזרחי ישראל, בקרוב אנחנו נקום לבוקר טוב יותר, בטוח יותר וחזק יותר. ברצוני לספר לכם, בשבוע שעבר ביקרתי בבית שמש משפחות שאיבדו את יקיריהן מהטיל האיראני. כל בית שהלכתי לנחם – המסר שלהם היה אחד: נהיה מאוחדים, נהיה ביחד. את המחיר הכבד הם כבר שילמו, אבל הם דואגים לעתיד. עם ישראל צריך להיות ביחד, וכל הפילוג הזה לא יתרום לנו. לכן, המסר שקיבלתי מהם, בשמם, הוא: חבריי, נהיה מאוחדים, נהיה ביחד. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כנסת נכבדה, באיזה עולם כולנו במקלטים ובממ"דים, רצים כל הלילה, טרוטים בלי שינה, הילדים שלנו מבוהלים, ואתם בוזזים? בזמן שאזעקות מעירות אותנו, אנחנו גם צופות, צופים, בשוד. שוד לא לאור יום – בלילה קשה. אני רק רוצה לומר שמעבר ל-6 מיליארד כספים קואליציוניים של ביזה, ועוד 1.3 מיליארד שהטמעתם בבסיס התקציב, עשיתי איזושהי משוואה. קיצצו בחינוך – הקיצוץ הזה, הפלאט הזה, כאילו כלום – 187 מיליון שקלים אתמול, מול תוספת של 55 מיליון שקלים למוסדות תורניים בחו"ל; תגידו, שמעתם את הדבר המטורלל הזה? 50 מיליון שקלים – הגדלת סבסוד צוהרונים ברשתות החרדיות. אפשר גם? ו-56 מיליון שקלים לחיזוק הזהות היהודית במשרד ההתיישבות. מה אני אגיד לכם, הקיצוצים האלה בחינוך לא ממש מחזקים את הזהות היהודית. קיצוץ בבריאות של 100 מיליון ש"ח. לא, זה בכלל – לקצץ בבריאות בזמן מלחמה, בזמן כל מה שקורה. אבל תוספת קואליציונית של 100 מיליון ש"ח לחטיבה להתיישבות – ברור, החברים של סמוטריץ' יותר חשובים מהבריאות שלנו. קיצוץ ברווחה, לא פחות ולא יותר, של 92 מיליון שקלים, מול תוספת קואליציונית של 50 מיליון שקלים לרכיבי ביטחון, ו-34 מיליון שקלים לתרבות יהודית ברשויות המקומיות במשרד ההתיישבות. ברור שזה יותר חשוב מהרווחה. מה, לא? סדרי עדיפויות שקולים לחלוטין. קיצוץ בתעסוקה – קיצוץ בתעסוקה. זה מנוע צמיחה. לקצץ במנוע צמיחה דה פקטו ב-44 מיליון שקלים, מול תוספת קואליציונית של 45 מיליון שקלים בסיוע לרשויות מקומיות בשמירה על שטחי C, לא במשרד הביטחון – במשרד ההתיישבות. קיצוץ של 60 מיליון שקלים במדע ובתרבות. עוד קיצוץ של מנוע צמיחה מול תוספת קואליציונית של 77 מיליון שקלים לתמיכה בתרבות יהודית חרדית במשרד החינוך. מרוב מינהלות לתרבות יהודית וזהות יהודית שכחתם מה זה להיות יהודים. קיצוץ בהשכלה הגבוהה של 50 מיליון שקלים – זה באמת אירוע. 50 מיליון שקלים קיצוץ בהשכלה הגבוהה עכשיו, מול תוספת קואליציונית של 49 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות. זה באמת מטורלל. מדינה שעובדת נגד עצמה. מדינה שמונעת מאנשים לצאת מישיבה לגיוס ושוק העבודה; מקצצת ממערכת ההשכלה הגבוהה, שאליה המילואימניקים חוזרים וצריכים מענים ושירותים, ומתקצבת מניעה מאנשים לנשור מישיבה כדי להתגייס, כדי ללכת לעבוד. מטורף.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רק אסיים. וזה עוד בלי תוספת של 1.3 מיליארד שקלים לרשתות המפלגתיות החרדיות ללא ליבה בבסיס התקציב, ושאר תקציבי קומבינות ושחיתות מופרכים בשגרה, ובטח מופרכים בחירום. אני רוצה לומר משפט אחרון: הפכו את היהדות למפעל ביזה וג'ובים, וזה חילול השם והיהדות. זאת לא יהדות. יכול להיות כאן תקציב אחר, חומל, צודק, שמשקף את הצרכים הלאומיים בחירום, בשגרה ובכלל; את מה שהמדינה צריכה ויכולה להיות. תקציב שמשקף את אחריות המדינה על אזרחיה, את מה שמגיע לנו שיהיה כאן. לא התקציב הזה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת אכרם חסון. השר עמיחי, אתה מסכם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא צריך, אפשר לעבור להצבעה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אתמול עודכנתי רשמית מלשכת ראש הממשלה כי חוק מס רכוש לא ייכלל בחוק ההסדרים. בכך למעשה, נקבע שהחוק הזה לא יועבר ולא יעבור בכנסת ישראל. אני מזכיר לכולנו, כבר בנובמבר 2025 התרעתי בוועדת הכספים מפני החוק הזה. התרעתי כי מדובר במהלך שעלול לפגוע באזרחים רבים, ולכן פעלתי בנחישות כדי לעצור אותו בזמן. כפי שהבטחנו לציבור, כך עשינו. יחד עם יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, ועם עוד חברים יקרים כאן פעלנו כדי לוודא שהחוק הזה לא ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. היום אפשר לומר בבירור: החוק הזה כבר מאחורינו. אני מבקש להודות לראש הממשלה, ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, לחנוך יושב-ראש ועדת הכספים, ולעוד כמה חברי כנסת שפעלו ביחד, הבטיחו וקיימו. ולכל הגמדים מהמגזר שלנו, שניסו להפחיד, להסית וליצור כותרות, אני אומר לכם: הצלחנו, על אפכם ועל חמתכם. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נעבור להצבעה על הצעת החוק מטעם הממשלה בקריאה הראשונה, הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לוועדת העבודה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה ותעבור להכנתה לוועדת העבודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לנושא הבא – החלטת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעת חוק מוועדה לוועדה, אני מזמין את חבר הכנסת, יושב-ראש הסיעה, מר ינון אזולאי, בבקשה. אופיר, אופיר, האמת, כל האופוזיציה הצביעה בעד. זאת מירב. בבקשה, אדוני.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, קודם כול, קודם עלו פה כל מיני חברים שלי שדיברו. חלק דיברו על הכספים הקואליציוניים, לא כספים קואליציוניים, שוויתרנו, לא ויתרנו. אני חייב להגיד לכם, בפעם שעברה ראו שלא ויתרנו. אני חייב להגיד לכם, בפעם שעברה לא ויתרנו. הרי בפעם שעברה באו והציעו לנו בממשלת השיסוי - - -

קריאה:

ינון אזולאי (ש"ס):

תחליטו, אני יכול גם לפצל, אני יכול גם להודיע ואני יכול לגם לדבר. מה שתבקשו אני אעשה.

קריאה:

ינון אזולאי (ש"ס):

מה זה?

קריאה:

העברה מוועדה לוועדה. הוא עכשיו בפיצול.

אופיר כץ (הליכוד):

בפיצול. ההודעה - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

מה החלטתם? החלטתם על פיצול?

אופיר כץ (הליכוד):

עוד דקה אני אגיד לך.

ינון אזולאי (ש"ס):

בסדר. יש לי מה לומר. חסר לי?

היו"ר ניסים ואטורי:

רק שנייה. שנייה, ינון, רק רגע.

ינון אזולאי (ש"ס):

אתה רוצה שאני ארד? אני יכול גם לרדת.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, לא. אל תרד. חכה רגע.

אופיר כץ (הליכוד):

להקריא את זה - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

רגע, אבל אם יש לך הודעה, אתה רוצה שאני אקריא את ההודעה? מה זה?

היו"ר ניסים ואטורי:

זו לא העברה מוועדה לוועדה, אופיר?

אופיר כץ (הליכוד):

הודעה והצבעה.

ינון אזולאי (ש"ס):

של מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, לא. אז אני הודעתי על משהו אחר, לפי הסדר הרגיל.

ינון אזולאי (ש"ס):

של יושב-ראש ועדת הכנסת?

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, כן.

ינון אזולאי (ש"ס):

אתה רוצה להודיע או שאתה רוצה שאני אודיע במקומך? אתם רואים?

אופיר כץ (הליכוד):

כן - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, ינון. תתחלפו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כבר עלית.

ינון אזולאי (ש"ס):

אז הוא יביא לי.

קריאה:

שנייה, יכול להיות שאנחנו צריכים - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

מה צריך? להודיע מחדש? שתהיה בריא, אתה. רגע, תן לי, אם אתה רוצה כבר שנודיע.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה מה שהכרזתי.

אופיר כץ (הליכוד):

אז רגע, תכריז, זו הודעה לוועדת הבריאות.

ינון אזולאי (ש"ס):

על הפיצול שהיה בוועדת הבריאות.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה מה שאמרתי. אמרתי את זה. לא אמרתי את זה? אני אמרתי את מה שזה – אני אמרתי את זה. החלטת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעת חוק מוועדה לוועדה – העברת פרק ד', התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים לשנים 2026 עד 2030, רק סעיף 16 המוצע בסעיף 9, שכותרתו "תשלום בעבור שירות בריאות הניתן מחוץ לשטח של בית חולים ציבורי כללי", מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, מוועדת הכנסת לוועדת הבריאות. בבקשה, ינון אזולאי.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני רק אסיים לומר את מה שהתחלתי קודם, שאני חושב שבעצם כל אלה שמדברים על הכספים הקואליציוניים, הרי בפעם שעברה, בממשלת השינוי, הבטיחו לנו: רק תיכנסו, תקבלו, ולא עשינו את זה. אז עם כל הכבוד, לנו יש ערכים. יש לנו ערכים לפני הכול, גב' מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ינון אזולאי (ש"ס):

ביום כ"ב בשבט התשפ"ו, 9 בפברואר 2026, החליטה ועדת הכנסת להעביר לדיון בוועדת הכנסת את פרק ד', התחשבנות בין בתי החולים לקופות החולים משנת 2026 עד 2030, רק את סעיף 16 המוצע בסעיף 9, שכותרתו: תשלום עבור שירות בריאות הניתן מחוץ לשטח של בית החולים הציבורי הכללי, מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, מ/1924. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את ההצעה האמורה מוועדת הכנסת לדיון בוועדת הבריאות לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. גם יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יוני משריקי ביקש את זה. יושב-ראש ועדת הכנסת, שאני עליתי בשמו גם ביקש. ולכן אני מבקש מכולם להצביע בעד הפיצול. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נעבור להצבעה. מי בעד? ירים את ידו – מה שהוא הקריא הרגע. הצבעה מס' 10 בעד החלטת ועדת הכנסת – 6 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכנסת להעביר את הנושא לדיון בוועדת הבריאות נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שישה בעד. מי מתנגד? אין מתנגדים. אני קובע כי ההעברה אושרה, ותעבור לוועדת הבריאות. תודה. אנחנו נצא להפסקה של כמה דקות עד שנכין את הנושא הבא. תודה. הפסקה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת שוב. רשימת הדוברים סגורה. הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטות ועדת הכספים בדבר פיצול פרק ח' (מס רכוש) מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, ובדבר פיצול פרק י"ב (פיקוח על מוצרי עישון לצורכי מס) מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. כמו כן הונחו החלטות הוועדה למיזמים ציבוריים בדבר פיצול סעיפים 86 ו-88 (חוק התחרות הכלכלית) מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026) התשפ"ו–2026, וכן בדבר פיצול סעיפים 85, 87 ו-89 עד 91 (חוק תכנון משק החלב) מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026) התשפ"ו–2026. עוד הונחו על שולחן הכנסת הודעות שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת דן אילוז בנושא: קליטה מהירה של סטודנטים יהודים מחו"ל; בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת ירון לוי בנושא: חוסר תקנים לפסיכולוגים בשירות הציבורי לאחר הסכם השכר החדש; בעקבות דיון מהיר בהצעתם חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, מאיר כהן ונעמה לזימי בנושא: היעדר פסיכולוגים חינוכיים בבתי הספר בנגב. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – החלטות הוועדה למיזמים ציבוריים והחלטות ועדת הכספים בדבר פיצול הצעות חוק. אני מזמין את חבר הכנסת דלל להציג את הנושא; את הנושאים, סליחה, נכון?

אלי דלל (בשם ועדת הכספים):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתחיל מהחלטות ועדת הכספים, ברשותך, בדבר פיצול פרק י"ב (פיקוח על מוצרי עישון לצורכי מס), מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, על פי הצעת ועדת הכספים, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את פרק י"ב, בנושא פיקוח על מוצרי עישון לצורכי מס, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. אני רוצה לומר פה שהחוק הזה הוא מאוד מאוד חשוב. הוא דן בנושא של מוצרי עישון ומסדיר את המיסוי בנושא של מוצרי עישון, וגם הוא בעצם גורם, או יותר נכון יוצר מצב, שהנערים והנערות והדור הצעיר פחות יעשן, ונדאג לבריאותם. הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום י' בשבט התשפ"ו, 28 בינואר 2026, והועברה לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. ביום כ"ב בשבט התשפ"ו, 9 בפברואר 2026, הועבר פרק י"ב, שעניינו: פיקוח על מוצרי עישון לצורכי מס, מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, לוועדת הכספים. בפרק י"ב להצעת החוק מוצע לקבוע חוק חדש – חוק הפיקוח על מוצרי עישון לצורכי מס. החוק יסדיר פיקוח ובקרה אחר היבוא, הייצור והשיווק של מוצרי עישון. בין היתר, מוצע לקבוע חובת רישוי של יצרני מוצרי עישון ורישום של יבואנים וסיטונאים, סמכויות אכיפה, עבירות פליליות ועיצומים כספיים על הפרות לפי חוק. בישיבת ועדת הכנסת שדנה בחלוקה ובפיצול של הצעת החוק, עמדת היועצת המשפטית לכנסת הייתה לפצל פרק זה, הכולל הסדרת רישוי ופיקוח, שתחילתה בחודש ספטמבר 2026, ולדון בו בהליך חקיקה רגיל. זאת, בין היתר גם משום שמדובר בהסדרה חשובה ומשמעותית שראוי להקדיש לה את הזמן הדרוש. נוכח סד הזמנים הצפוף לחקיקת הצעות חוק התקציב וההסדרים, ועדת הכספים טרם הספיקה לדון בפרק זה. אם כן, פיצולו יאפשר את הדיון בו במסגרת הליך חקיקה רגיל באופן יסודי וראוי. לאור האמור, מוצע לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את פרק י"ב, בנושא פיקוח על מוצרי עישון לצורכי מס, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. אדוני היושב-ראש, אני עובר על כולם.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, על כולם אתה עובר.

אלי דלל (בשם ועדת הכספים):

אני יכול להמשיך?

היו"ר ניסים ואטורי:

בוודאי.

אלי דלל (בשם ועדת הכספים):

אני רואה פה הפרעה. זה לא הגיוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה מפריע לו.

אלי דלל (בשם ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - - -

גלעד קריב (העבודה):

אלי, אתה יכול לומר משהו בגנותו של חמד - - -

אלי דלל (בשם ועדת הכספים):

אני לא יכול לומר שום דבר בגנותו.

גלעד קריב (העבודה):

הוא יקבל חמש דקות להודעה אישית.

אלי דלל (בשם ועדת הכספים):

לא יכול לומר שום דבר בגנותו של השכן שלי.

היו"ר ניסים ואטורי:

סיימת?

אלי דלל (בשם ועדת הכספים):

בדבר פיצול הנושא השני. בדבר פיצול פרק ח' (מס רכוש) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, מ/1924. לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, על פי הצעת ועדת הכספים, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעות החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד יכלול את פרק ח', בנושא מס רכוש, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. גם פה החלטה נכונה וחשובה, כי לא ניתן בפרק הזמן שנשאר לנו לדון בנושא. כל זמן שהצעת החוק לא רק שלא נדונה – היו בה הרבה מאוד חורים או דברים שלא ממש – מנגנון לא נכון ושגם לא נבחן. הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום י' בשבט התשפ"ו, 28 בינואר 2026, והועברה לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. ביום כ"ב בשבט התשפ״ו, 9 בפברואר 2026, הועבר פרק ח', שעניינו הטלת מס רכוש, מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, לוועדת הכספים. בפרק ח' להצעת החוק מוצע לקבוע מס רכוש בשיעור של 1.5% משוויה של הקרקע על קרקע פנויה, לרבות קרקע חקלאית וקרקע שעליה בנייה חלקית ולמעט קרקע המיועדת לשמורת טבע. אין ספק שההצעה הזאת הייתה מביאה גם ליוקר מחיה. בישיבת ועדת הכנסת שדנה בחלוקה ובפיצול של הצעת החוק, עמדת היועצת המשפטית לכנסת הייתה כי קיימת בעייתיות בהכללת פרק זה בהצעת חוק ההסדרים. ועדת הכספים קיימה ארבעה דיונים בפרק זה, ובמהלכם הובעו התנגדויות גורפות והתבררו הקשיים במודל המוצע, בין היתר נוכח סוגיית הקרקעות שלגביהן יחול התיקון והשלכותיו על המשק, השפעתו על זכויות קנייניות, ריבוי פטורים – דובר על פטור של אדמה חקלאית, דובר על פטור למגזרים שונים – שיביאו לריקונו של ההסדר מתוכן, קשיים ביורוקרטיים, בעיות שומה וגבייה והסתמכות על מערכת שטרם הוקמה, על מנגנון שאולי עדיין לא קיים, ושנראה שאין בו כדי ליתן מענה. מדובר בהצעת חוק שההסדר המוצע בה אינו בשל ושנקבע בעבר כי אינו ישים בעקבות הקשיים האמורים. אני רוצה להזכיר פה שהמס הקודם שהיה – עדיין קיימים חובות של 18 מיליארד שקל. לאור האמור, מוצע לפצל את הצעות החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד יכלול את פרק ח', שעניינו מס רכוש, והחלק השני יכלול את יתר הסעיפים כאמור. פה אני רוצה להודות לחבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, לחבר הכנסת חנוך מלביצקי, יושב-ראש ועדת הכספים, וכמובן ליועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק ועורך הדין שלומית ארליך.

אלי דלל (הליכוד):

אני אעבור לנושא של המיזמים הציבוריים. לגבי המיזמים הציבוריים אנחנו נמצאים פה בשני חוקים שבהם יש פיצול: פיצול סעיפים 85, 87, ו-89 עד 91, חוק תכנון משק החלב, מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, על פי החלטת הוועדה למיזמים ציבוריים מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיפים 85, 87 ו-89 עד 91, שעניינם תיקון חוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. דברי הסבר להחלטה – אין ספק, הייתי בכמה ועדות. קוצר הזמן והדיונים שהיו שם - - -

גלעד קריב (העבודה):

וקוצר הראייה.

אלי דלל (הליכוד):

הראייה צריכה להיות רחבה הרבה יותר, ולכן אני חושב שההחלטה היא נכונה, ואני מברך על כך. הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום י' בשבט התשפ"ו, 28 בינואר 2026, והועברה לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. ביום כ"ב בשבט התשפ"ו, 9 בפברואר 2026, הועברו סעיפים 85, 87 ו-89 עד 91 מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026) לוועדה למיזמים ציבוריים. עניינם של סעיפים אלה הוא תיקון מקיף לחוק תכנון משק החלב, התשע"א–2011, וכן תיקונים נלווים לו, ובכלל זה מוצע לבטל את סעיפי החוק המסדירים את משטר התכנון הקיים בענף. חברים, אני מבקש שקט. תודה. בישיבת ועדת הכנסת שדנה בחלוקה ובפיצול של הצעת החוק, עמדת היועצת המשפטית לכנסת הייתה כי קיימים קשיים משפטיים לא מבוטלים בהכללת סעיפים אלו בהצעת חוק ההסדרים ובהעברת הדיון בהם לוועדה למיזמים ציבוריים, בין השאר נוכח העובדה כי הם משנים סדרי עולם במשק החלב ועשויות להיות להם השלכות מרחיקות לכת; ואני חייב לומר ולהוסיף – לא רק מרחיקות לכת, אלא בלתי הפיכות. הוועדה למיזמים ציבוריים קיימה תשעה דיונים בסעיפים אלו, ובמהלכם הובעו התנגדויות גורפות, בין היתר של משרד החקלאות וביטחון המזון, המשרד המקצועי האמון על אסדרת ייצור החלב, והתבררו הקשיים ברפורמה המוצעת נוכח השלכותיה על זכויותיהם הקנייניות של יצרני החלב והמחלבות, וכן התברר חוסר בשלותה - -

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, רשימת הדוברים סגורה.

אלי דלל (הליכוד):

- - של הרפורמה המוצעת. לאור האמור, מוצע לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיפים 85, 87 ו-89 עד 91 וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. פה אני רוצה גם להודות לשר החקלאות וביטחון המזון חבר הכנסת אבי דיכטר על עמידתו האיתנה בנושא הזה להגנת הרפתנים. אני רוצה לעבור לסעיף האחרון בפיצולים. הסעיף האחרון מדבר על חוק התחרות, בדבר פיצול סעיף 86 ו-88 לחוק התחרות הכלכלית מתוך הצעת החוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, על פי הצעת הוועדה למיזמים ציבוריים, מחליטה הכנסת לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיפים 86 ו-88 שעניינם תיקון חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח–1988, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. דברי הסבר – הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום י' בשבט התשפ"ו, 28 בינואר 2026, והועברה לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. ביום כ"ב בשבט התשפ"ו, 9 בפברואר 2026, הועברו סעיפים 86 ו-88 מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, לוועדה למיזמים ציבוריים. עניינם של סעיפים אלו ביטול הפטור מהסדר כובל בחוק התחרות הכלכלית להסדרים בין מתחרים בתחומי תוצרת חקלאית, ביחס לתחום החלב בלבד. בישיבת ועדת הכנסת שדנה בחלוקה ובפיצול של הצעת החוק, עמדת היועצת המשפטית הייתה לכנסת לפצל סעיפים אלו, הכוללים את ביטול הפטור האמור ביחס לענף החלב בלבד, תוך השארת הפטור על כנו ביחס לכל ענפי החקלאות האחרים, ולדון בו בהליך חקיקה רגיל. הוועדה למיזמים ציבוריים טרם קיימה דיונים בסעיפים אלו נוכח סד הזמן הצפוף לחקיקת שני הפרקים שהועברו לטיפולה מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית). הפיצול יאפשר לקיים את הדיון בסעיפים שיפוצלו בנפרד מהצעת החוק כולה, וכך ניתן יהיה לדון בהם במסגרת הליך חקיקה רגיל באופן מעמיק ויסודי. לאור האמור, מוצע לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיפים 86 ו-88 שעניינם תיקון חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח–1988, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. תודה רבה, אדוני היו"ר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. תודה רבה. ראשון הדוברים, גיבור רפורמת החלב – ששי גואטה. חבר הכנסת ששון גואטה עם חיוך גדול מאוד על פניו. בבקשה, אדוני. שלוש דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הוא נראה חלבי, אבל מתברר שלא.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא באתי להחריב – להרחיב במילים, אבל באתי - - -

אופיר כץ (הליכוד):

החרבת מספיק.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אני בא להגיד לך תודה. תן לי את הדקה ואז תתקוף אותי. אני בא להגיד לך תודה. קודם כול, שתדעו לכם, אתמול, כשהודיעו שהרפורמה ירדה – מאיר, אתמול דמעתי. ביקר לי, בכיתי, אמיתי, עם דמעות של התרגשות. אתמול מודיעים שירד, ואז כל החקלאים שולחים לי הודעות – אני אראה לך: תודה על כל מה שעשית, תודה על זה שלא התפשרת ומה שעברת. תודה. הודעות שממש ריגשו אותי. זה החזיר אותי – אני זוכר שהייתי מייצג את החקלאים, והייתי חקלאי שכל פעם היו איומים על הפרנסה שלנו – זה החזיר אותי לדאגות, ללילות בלי שינה ולדאגה לעתיד. אז קודם כול תודה לאל, ישתבח שמו לעד, מלך מלכי המלכים, עשה איתנו ניסים ונפלאות ודאג לנו והוריד את הרפורמה הזאת, הוריד את האיום, הוריד את החורבן הזה שהיה מעל ההתיישבות. אבל אני עליתי לפה להגיד תודה לכמה אנשים. קודם כול, תודה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שקיבל את ההחלטה אתמול, הוא, ביחד עם שר האוצר. קודם כול, אני רוצה לבקש משר האוצר סליחה אם חלילה אמרתי עליו דברים לא בסדר, כי הוא באמת עשה גם דברים מצוינים, והוא השקיע בהתיישבות ועשה דברים מאוד נחמדים. תודה ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שעשינו שיחות מה יש, איך יש, ועמד, והחקלאים, דחף. תודה לחרדים שעמדו על זה, ותודה לחרדים – גם מפלגת ש"ס וגם יהדות התורה – שמהתחלה אמרו: הרפורמה הזאת לא טובה. אנחנו לא פוגעים בהתיישבות, והיו נאמנים, ולכל חברי הכנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה, כל מי שתמך והיה ודחף. באמת, הייתה פה שותפות מטורפת.

היו"ר מאיר כהן:

רם בן ברק.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

רם בן ברק, אמרתי, חברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה, כמובן השדולה החקלאית. רם בן ברק הוא אחד השותפים היותר-טובים ובכירים שיש לי. אני הכי אוהב אותו. אז שנדע להיות שותפים, כמו שעשינו שותפות והיינו מאוחדים בנושא של הרפורמה ועבדנו יפה, שבעזרת השם נדע לעשות דברים טובים יחד בעתיד, בשותפות, כדי לקדם את המדינה הזאת ולדאוג לה, שתפרח יותר, ולשקם אותה, בעזרת השם.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה גם לטראמפ.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

גם, נכון.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - תגיד את זה גם באנגלית - - -

ששון ששי גואטה (הליכוד):

קודם כול תודה לטראמפ. דרך אגב, ינון, תדע שטראמפ השקיע 60 מיליארד שקל בלשקם את משק החלב בארצות הברית.

קריאה:

שקל?

ששון ששי גואטה (הליכוד):

60 מיליארד דולר לשקם את משק החלב. אמיתי, הוא עכשיו עשה תוכנית, עשה מסיבת עיתונאים. כולם חשבו שהוא ידבר על איראן, מה איראן. לפני כמה זמן הוא עשה מסיבת עיתונאים, והוא השקיע ברפתות וחיזק את החקלאים שם וחיזק את משק החלב. הוא הבין כמה החקלאות חשובה, והוא הבין כמה הדרך של פורום קהלת, שחוץ מחורבן הם לא עושים כלום בחיים האלה, היא לא נכונה, והרים את המכסים כדי לשמור על התעשייה ועל הייצור המקומי. אז תודה רבה לכולם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. כולם הסכימו איתך. סמיר בן סעיד, בבקשה, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני במקומו.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אחמד, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אין ספק שההתנגדות למס רכוש הייתה התנגדות רוחבית של כלל האוכלוסיות. זה נושא שהדאיג אותנו בחברה הערבית, ביישובים הערביים, ביישובים הדרוזיים. הגיעו לכאן ראשי רשויות דרוזים, ראשי רשויות של יישובים ערביים מהוועד הארצי, אנשים פרטיים הציפו אותנו בטלפונים, מודאגים שיוטל מס רכוש שוב, אחרי שהוקפא והושעה לפני 20 שנה, על הקרקע הפרטית או החקלאית שלהם. אין ספק שהתאגדו כוחות ונציגים מכל הבית, גם אופוזיציה, גם קואליציה. זה חוק שהיה פוגע לא רק בחברה הערבית – גם במושבים, גם באוכלוסייה החרדית. הח"כים החרדים התנגדו בתוקף, ומגיעה להם מילה טובה. מגיעה מילה טובה לכל מי שהצביע בעד הפיצול של מס רכוש והתנגד להטלתו על הציבור בימים קשים אלה. זו בשורה טובה. לפני שאני עובר לכמה מילים בערבית, אני רוצה להגיד, ואני נזהר לא להפריז, כדי לא לפגוע בו בפריימריז, על ששון גואטה, לגבי רפורמת החלב. זו דוגמה של חבר כנסת שמתעקש על נושא שמייצג את הציבור שלו, הולך עד הסוף ולא עושה חשבון לכוחות חזקים ממנו. אבל הוא ניצח בסופו של דבר.

היו"ר מאיר כהן:

אתה זהיר בלשונך, וזה בסדר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני זהיר כי יש לו פריימריז.

ינון אזולאי (ש"ס):

עדיף שתעבור לערבית בקטע הזה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

(אומר דברים בשפה הערבית.) כדי שאתם תרגישו טוב ולא מאוימים, מדי פעם אני מכניס מילים בעברית. אתם נראים רגועים. היום הייתה הצבעה - - -

היו"ר מאיר כהן:

אחמד, שים לב לשעון, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל ינון אזולאי הפריע לי חצי שעה.

ינון אזולאי (ש"ס):

חצי שעה? בדקה הראשונה סיימת כבר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת טיבי, תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ורמדאן כרים.

היו"ר מאיר כהן:

רמדאן כרים. אבי מעוז – לא נמצא; מירב בן ארי – לא נמצאת. אושר שקלים, בבקשה, אדוני. יש עוד חמישה דוברים.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עמד כאן לפני שעתיים, שלוש חבר כנסת מסיעת יש עתיד, ופשוט אמר פה דברי הסתה לא לעניין. פשוט בושה וחרפה שבזמן מלחמה אנחנו צריכים להתעסק בלשסות קהלים כאלה ואחרים, אם זה החרדים – לשסות בגלל הנושא של התקציב. פשוט גועל נפש. ואני מצטט מה הוא אמר: יום נפלא לסיעות החרדיות, הצלחתם לגנוב את הכסף של חיילי המילואים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

נכון.

אושר שקלים (הליכוד):

ואתה לא מתבייש ועוד חוזר על זה ואומר: נכון. פשוט תתבייש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתבייש אתה.

אושר שקלים (הליכוד):

הוא בא ומטיח אישית בינון אזולאי ובח"כ נוסף – הוא אומר לו: אתה גנב וגם אתה גנב, וכאשר אנחנו באים ומעירים לו על כך, אז הוא אומר לנו: כולכם גנבים, חברי הקואליציה.

גלעד קריב (העבודה):

הוא לא עושה אפליות, זה לא רק נגד - - -

אושר שקלים (הליכוד):

וזה אותו אחד שמשתמש בזה שהוא הליכודניק של יש עתיד, איש הימין של יש עתיד. פשוט לא מתאים לו. אז אני רק רוצה להגיד לו שכאיש ליכוד למעלה מ-35 שנים, כמי שפעיל בליכוד כל כך הרבה זמן – איש ליכוד אמיתי, אדוני סימון, לא מסית כנגד אחיו בזמן מלחמה.

היו"ר מאיר כהן:

הוא בליכוד, סימון?

אושר שקלים (הליכוד):

איש ליכוד אמיתי לא מטנף במליאה כנגד אחיו.

קריאות:

אושר שקלים (הליכוד):

איש ליכוד אמיתי יודע בדיוק מה יו"ר המפלגה שלו עשה בצבא. איש ליכוד אמיתי לא משחק לידיהם של אויבינו, ועוד בזמן מלחמה. עכשיו אני רק רוצה גם לחשוף את הצביעות שלכם.

היו"ר מאיר כהן:

אמרת שבזמן מלחמה לא - - -

אושר שקלים (הליכוד):

רגע, שנייה. אבל אתם הקמתם ממשלה עם תומכי טרור ועם מועצת השורא, אתם העדפתם את תומכי החמאס.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

תנו לו לסיים. אל תפריעו לו.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם העדפתם את תומכי החמאס על פני תומכי עם ישראל. אתם העברתם כספים למועצת השורא, שהביאה כספים לעמותת 48. אנחנו, בשביל לקיים פה קואליציה - -

גלעד קריב (העבודה):

- - - כדור הארץ קורא לגלעד קריב.

אושר שקלים (הליכוד):

- - גם מעבירים כספים לשותפים שלנו, לאחים שלנו החרדים, כי גם להם מגיע מימון. גם להם. יתרה מזה - -

גלעד קריב (העבודה):

אושר שקלים (הליכוד):

- - אם אתם הייתם צריכים להקים איתם קואליציה, הייתם נותנים להם איזה מינויים שהם רוצים, איזה מיליארדים שהם רק רוצים, וחוק הגיוס בכלל לא היה קם לעולם.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

היו"ר מאיר כהן:

תן לו לסיים.

אושר שקלים (הליכוד):

אז אל תבלבלו לנו את המוח. הצביעות שלכם פשוט מרקיעה שחקים. נשאר לי עוד קצת זמן?

היו"ר מאיר כהן:

דבר עוד עשר שניות. בבקשה, אדוני.

אושר שקלים (הליכוד):

אז עם כל הכבוד, אנחנו ננסה איכשהו כאן, בזמן המלחמה, לפחות לחבר כמה שיותר, ולא להסית כמו שאתם עושים כאן. הגיע הזמן שאנחנו ננצח גם ביחד וגם בבית הזה ונפיץ קצת מסר של אחדות. בהצלחה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. על זה אמרו הגשש "המוציא דבר קללה מפיו, יינעל אבי אבי אביו". זה מה שאמרו הגשש. סליחה מהמעמד הזה. בבקשה, צגה מלקו – לא נמצאת; מיקי לוי – לא נמצא; יבגני סובה – לא נמצא; טלי גוטליב – לא נמצאת. גלעד קריב. אתה מדבר, חמד עמאר? כי אתה לא רשום פה אבל כן, אחרי קריב אתה תהיה אחרון הדוברים. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני אקבל את עצתו של חבר הכנסת שקלים, ידידי, אני אלמד ממנו איך מגבירים לכידות בזמן חירום, ולכן בשם חברי וחברות האופוזיציה אני מבקש לשלוח ברכת הצלחה לשרה מאי גולן במשימה הגורלית והקריטית שלה לתמיכה במדינת ישראל באו"ם. אני מעריך מאוד את ההקרבה האישית שלה ושל חברי הצוות שלה, שטסו במחלקת ביזנס בזמן המלחמה כדי לייצג אותנו בזירה של האו"ם. מדובר במחזה של ניתוק שמתחרה רק בשיט על הדנובה לצלילי הכליזמרים עם הצעיף של לואי ויטון של השר לשעבר גולדקנופ. ולמה אני מזכיר את שני מחזות הניתוק הללו, של השר גולדקנופ, השר לשעבר, ושל השרה מאי גולן? כי המחזות הללו מחווירים מול מה שקרה אתמול בערב בישיבת הממשלה – שוד הקופה הציבורית. לפני עשרה ימים קראנו בערב פורים מתוך המגילה, בפרק התשיעי, את המילים: "ובביזה לא שלחו את ידם". הממשלה הכי יהודית בתולדות מדינת ישראל כנראה דילגה על הפסוק הזה, כי מה שקרה אתמול, באישון לילה, בישיבת הממשלה, זה מעשה של ביזה, לא פחות מכך. ונזכיר שהמילה "ביזה" בעברית קשורה בגזל שנעשה בזמן מלחמה, וזה בדיוק מה שהיה כאן – גזל הקופה הציבורית בזמן מלחמה ועל רקע מלחמה. ממשלה שגוזלת ושודדת את אזרחיה תוך ניצול מצב המלחמה, 4.99 מיליארד ש"ח כספים קואליציוניים ישירים. אני מזכיר שבממשלת השינוי היה מדובר על 700 מיליון ש"ח כספים קואליציוניים. אבל ההבדל הוא לא בפער המספרי. ההבדל הוא בכך שהרוב המכריע של הכספים הקואליציוניים המועטים בממשלה שלנו שירתו את כל מגזרי וקהלי החברה הישראלית.

קריאה:

ואלה שלא, הלכו - - -

גלעד קריב (העבודה):

ואצלכם, 75% מכלל הכספים הקואליציוניים – לשני מגזרים: הציבור החרדי והציבור הדתי-לאומי. 83% מהכספים הקואליציוניים בתחום החינוך – רק למוסדות חינוך חרדיים. שיא של כל הזמנים בתקציב הישיבות, 2.4 מיליארד ש"ח של כספים קואליציוניים שהולבנו אל תוך התקציב, ואל מול זה, קיצוץ של מיליארד ש"ח ברווחה, בבריאות, בחינוך, בעלייה, וקיצוץ של מאות מיליוני שקלים שהאוצר ונתניהו מסתירים בתקציב של תנופה לצפון. אתם יודעים שבסוף דצמבר ביטלו קול קורא של מיגון מעונות יום וגני ילדים בכל הרשויות בצפון כי היו חסרים 140 מיליון ש"ח, ואתם לוקחים 5 מיליארד ש"ח כספים קואליציוניים? שמעתי שהקמתם אגף פעילויות חדש במשרד הדתות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

האגף היחיד שהממשלה הזאת צריכה להקים זה אגף היללות, כי אחרי שלוש וחצי שנים החברה הישראלית מייללת מכאב על מה שאתם עושים לנו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה, אדוני. חמד עמאר, בבקשה. ינון, אני אאפשר לך לדבר, רק תקדיש חצי דקה ותמצא איזו ברכה, אם אתה לא יודע בעל פה, לברכה לחיילי צה"ל. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

ודרך אגב - - -

היו"ר מאיר כהן:

הוא יגיד. בבקשה, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, טוב עשתה הכנסת שהורידה את חוק מס רכוש מסדר-יומה של הכנסת. אני אמרתי את זה, זה חוק שפוגע באוכלוסיות הכי חלשות במדינת ישראל. אם נתחיל בערבים, בדרוזים, בקיבוצים, במושבים ובעצם באנשים שחלק מהם קיבלו את האדמות שלהם בירושה ולא הניבו להם שום דבר, הם היו אמורים לשלם סכומים אדירים. ואני אומר לכם שמהיום הראשון שהחוק הזה הגיע לכנסת אני נלחמתי, נלחמתי בחוק הזה ואמרתי שאסור לחוק הזה לעבור. אבל האמת, לא בזכותי החוק הזה ירד. נכון שהייתה קואליציה או אופוזיציה שנלחמה, אבל החוק הזה ירד בזכות החרדים, כי החרדים נפגעים, וברגע שהחרדים נפגעים, אין חוק שעובר כאן בכנסת. את זה צריכים להבין כולם. אנחנו יכולנו לדבר, להילחם, ונלחמנו כחברי אופוזיציה, עשינו את הכול כדי שהחוק הזה לא יעבור. אבל התודה הגדולה מגיעה לחרדים, שאמרו שהחוק הזה לא יעבור, ולא עבר החוק הזה. מהיום הראשון חברי הכנסת החרדים דיברו איתי, אמרו לי: אל תדאג, החוק הזה לא יעבור, ובאמת, החוק הזה לא עבר. אנחנו נפצל את זה היום. הייתי מעדיף שיורידו אותו בכלל מסדר-יומה של הכנסת, כי גם עם הפיצול, הממשלה הזאת יכולה להחזיר אותו לכנסת ולנסות להעביר אותו. אני מאמין שהם לא יצליחו לעשות את זה, כי יש התנגדות חזקה גם בקואליציה וגם באופוזיציה, והחוק הזה לא צריך להמשיך להתקדם. וראינו שחבר כנסת יכול להצליח. באמת, גואטה, אני יכול לדבר עליך ואתה תקבל קולות בפריימריז, לא להפך. עשית עבודה מעולה. באמת עשית עבודה מעולה. האמנת במה שאתה עושה, נלחמת מהיום הראשון. אני ישבתי איתך כל הלילה בוועדת הכנסת. בכית שם. לא בכית אחרי שביטלו, בכית שם ועשית את הכול על מנת שהחוק הזה יפוצל מהתחלה, אבל בסופו של דבר הצלחת. ההצלחה שלך זו ההצלחה של כולנו כאן, כי אסור לנו לפגוע בחקלאים כמו שאסור לנו לפגוע בחלשים. אני רוצה להגיד לך – אני רוצה לברך את חיילי צה"ל ואני חושב, שכולנו כאן צריכים לברך את חיילי צה"ל. כל חייל שנלחם היום, נלחם למען כולנו – למען הערבים הוא נלחם, גם למען הדרוזים, גם למען היהודים. הוא נלחם למען כולם.

היו"ר מאיר כהן:

תושבי מדינת ישראל.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מי שנהרגים, נהרגים למען כולם. לכן אנחנו צריכים לברך אותך, לעמוד לצידם, לעשות הכול על מנת שיחזרו בשלום הביתה. זה תפקידנו, וכולנו יחד בנושא הזה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. ינון, אתה עולה כמסכם, כי סגרתי את הרשימה. בבקשה. אחרי זה נעבור לארבע הצבעות.

ינון אזולאי (ש"ס):

קודם כול, תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אבל לפני שאני אדבר ואסכם את זה, אני אבקש קודם כול לברך את חיילינו, שעומדים על משמר ארצנו: "מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל - -"

היו"ר מאיר כהן:

אמן.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - "ואנשי כוחות הביטחון, העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהינו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, ומן הים הגדול עד לבוא הערבה ובכל מקום שהם, ביבשה, באוויר ובים. ייתן ה' את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם. הקדוש ברוך הוא ישמרם ויצילם, ישמור ויציל את חיילינו, ישמור ויציל את מגיני ארצנו הקדושה מכל צרה וצוקה, ומכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם. ידבר שונאינו תחתיהם, ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון. ויקוים בהם הכתוב: 'כי ה' אלוהיכם ההולך עימכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם'. ונאמר: 'אמן'." בעזרת השם, זכות המצוות והמעשים הטובים של כל אחד מאיתנו, כל אחד שעושה, תעמוד להם. בעזרת השם, זכות התורה תעמוד להם, זכות לומדי התורה, ובעזרת השם, שנזכה דווקא במקום הזה דווקא כן לאחדות. לגבי הסיכום של החוק הזה, אני חושב שהסיכום הנכון להגיד הוא שיש זמנים שהדבר הנכון הוא לשמוע, להקשיב, ואז להגיע להחלטה. אני חושב שהזמן הזה הוא זמן נכון להקשיב אחד לשני, ולכן ההחלטה היא לפצל, וכל אחד עולה – חמד, אני רק אגיד לך משהו. אתה אמרת: תראו, באמת צריך להגיד תודה רבה לחרדים, כי אם החרדים לא רוצים, אז זה לא עובר. אתה יודע, ממך לא הייתי מצפה. למה? אתה בא מאוכלוסייה – כל פעם אנחנו יושבים ביחד בוועדת הכספים, ואתה מאוכלוסייה שיותר – גם הם מיעוטים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

דיברתי בחיובי, לא דיברתי בשלילי.

ינון אזולאי (ש"ס):

רגע, בסדר, החיובי שלך – אתה יודע, גם אני, כשאני מדבר בחיובי, בסוף אתה רואה כותרת שלילית, כי ככה זה. כשאוהבים אותנו, אז - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה שאני רואה ביתד נאמן - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

בסדר, גם יכול להיות. אגב, אותך עוד רואים ביתד נאמן. יש כאלה שלא רואים אותם ביתד נאמן, בוא. לכן אני אומר, כשאתה אומר את זה, מה קורה? מה אחרים אומרים? הינה, יש מבצע, קטע חרדי, כי אם הם לא רוצים, לא ייתנו, ומה שהם רוצים, זה מה שיעשו. זה מה שאומרים. זה לא הדבר הנכון, כי אתה יושב בוועדת הכספים איתי ביחד – אני יודע. אגב, אתה עושה את זה בצורה חיובית, באמת אני אומר את זה, אני אומר את זה בצורה חיובית, כי אנחנו יושבים ביחד, והרבה פעמים, מה אתה אומר לי?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אם אתה רוצה לקחת את זה לשלילי, אתה לוקח את זה. אמרתי משהו חיובי לגמרי.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא אמרתי עליך. חמד עמאר, הינה, אני אומר פה, חמד עמאר אמר את זה בצורה חיובית, חד וחלק, בסדר? אני רק אומר שלפעמים אנשים אומרים: תשמע, הינה, החרדים החליטו, החרדים רוצים, החרדים. אתה יודע מה? אולי מצד אחד הלוואי שאם היינו מחליטים, תאמין לי, היינו מחליטים שתהיה אחדות. הלוואי. אנחנו, במעשי חסד, תראה אותנו. אתה יודע, קודם דיברתי ותקפו. אני אספר לך רק מהשבוע האחרון. אני מתנדב באיחוד הצלה. בשבוע שעבר נסעתי בכביש 1 – תאונת דרכים קשה. עצרתי, הגשתי עזרה. אתמול באתי מאשדוד לירושלים, איחרתי לוועדה. בדרך אני רואה רכב הפוך, אישה בפנים, צריך לחלץ אותה – שמתי את האפוד, איחוד הצלה, נכנסתי לעניין. זה לא מעניין. אתה יודע כמה כמוני יש? אתה יודע כמה כמוני יש? אלפים, עשרות אלפים. ולכן אני אומר, אם אנחנו נסתכל על הצד החיובי – יכול להיות שיש מחלוקות בינינו, יכולות להיות בין כולנו, זה בסדר, אפשר לחלוק, אפשר לא להסכים, אבל יש משהו אחד: בואו לפחות נבין אחד את השני. אני מבין, זה שחולק עליי, זו לא האג'נדה שלו, זה בסדר גמור, אבל אני אכבד אותו. גם כשאני עומד פה ומדבר, אני מאוד משתדל – לפעמים אני חוטא, יכול להיות – לא לדבר אישית על הבן אדם, לא לבוא עליו אישית: גנב, ושקרן. זה לא בלקסיקון, זה לא צריך להיות בכלל בלקסיקון שלנו.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אסור שזה יהיה בלקסיקון של אף חבר כנסת. אסור לדבר אישית - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

בסופו של דבר, בחוץ, מסתכלים עלינו, אנחנו המראה, אנחנו הראי, ואם אנחנו לא ניתן דוגמה בחוץ, מה יהיה? כל אחד מאיתנו, זו הדוגמה שהוא צריך לתת, וזו הדוגמה שאני צריך לתת בשביל האחדות. עם ישראל זקוק עכשיו – הזכות הכי גדולה של עם ישראל היא אהבה, אהבת ישראל, אחדות ישראל. זו הזכות הכי גדולה לברכה הזאת שעכשיו בירכנו את חיילי צה"ל, זו זכות מספר אחת. בעזרת השם, הקדוש ברוך הוא ישמור על חיילינו, ישמור על כל עם ישראל, כל הפצועים, בכלל, חיילינו, כל הפצועים מכל הנפילות שהיו, הקדוש ברוך הוא ישמור עליהם, ובעזרת השם, שתהיה להם רפואה שלמה, ויציל אותנו מעוד אסונות, חלילה, , ושבעזרת השם לא יישמע עוד שוד ושבר בעמנו ובארצנו ונזכה כולנו לביאת גואל צדק בחג החירות הזה, וכולנו נחגוג אותו יחד. שיהיה לכולנו באמת חג חירות, בעזרת השם, שנגיע לחג חירות שמח, פסח כשר ושמח. אנחנו עוד ניפגש פה, אבל צריך להגיד גם את זה, כי זו השאיפה שלנו. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברי הכנסת, נעבור להצבעות. תחילה נצביע על החלטת הוועדה למיזמים ציבוריים בדבר פיצול סעיפים 85, 87 ו-89 עד 91, חוק תכנון משק החלב, מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. מובן שאנחנו מצביעים בהרמת ידיים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 11 בעד הצעת הוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת הוועדה למיזמים ציבוריים בדבר פיצול סעיפים 85, 87, 89 עד 91, חוק תכנון משק החלב, מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

עשרה בעד ואחד נמנע. אני קובע כי החלטת הוועדה למיזמים ציבוריים בדבר פיצול הסעיפים שציינתי, חוק תכנון משק החלב, מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התקבלה. נעבור להצבעה על החלטת הוועדה למיזמים ציבוריים בדבר פיצול סעיפים 86 ו-88, חוק התחרות הכלכלית, מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026, התשפ"ו–2026. הצבעה בהרמת יד. מי בעד? הצבעה מס' 12 בעד הצעת הוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת הוועדה למיזמים ציבוריים בדבר פיצול סעיפים 86 ו-88, חוק התחרות הכלכלית, מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026, התשפ"ו–2026, נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

עשרה בעד. מי נגד? מי נמנע? עשרה בעד ואחד נמנע. אני קובע כי החלטת הוועדה למיזמים ציבוריים בדבר פיצול סעיפים 86 ו-88, חוק התחרות הכלכלית, התקבלה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול פרק י"ב, פיקוח על מוצרי עישון לצורכי מס, מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026). הצבעה. מי בעד? הצבעה מס' 13 בעד הצעת הוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – 2 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול פרק י"ב, פיקוח על מוצרי עישון לצורכי מס, מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

תשעה בעד. מי נגד? מי נמנע? תשעה בעד ושני נמנעים. אני קובע כי החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול פרק י"ב, פיקוח על מוצרי עישון לצורכי מס, התקבלה. נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול פרק ח', מס רכוש, מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, הצבעה. מי בעד? 10 בעד. מי נגד? מי נמנע? אין נמנעים. הצבעה מס' 14 בעד הצעת הוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול פרק ח', מס רכוש, מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

אני קובע כי החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול פרק ח', מס רכוש, מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, התקבלה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. ניפגש, בעזרת השם, ביום שני כ"ז באדר, התשפ"ו, 16 במרץ 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.