ישיבת מליאה בתאריך 17/06/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. שלום גם לאורחינו שביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ב' בתמוז התשפ"ו, 17 ביוני 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח מיוחד של נציב תלונות הציבור בנושא השירות לציבור בגופים ציבוריים – דוח מעקב. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת. לפני שנתחיל, אני מבקש לציין לפרוטוקול כי כל השאילתות הדחופות שאושרו השבוע נדחו לשבוע הבא בהסכמת חברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו נציין כעת, בהתאם לתקנון הכנסת, את זכרו של חבר הכנסת לשעבר בני שליטא, זכרו לברכה, שהלך לעולמו לפני כשנה. בני נולד וגדל במנחמיה, המושבה שבה שזר את סיפור חייו ואת מפעל חייו. הוא שירת בצה"ל כלוחם ביחידה 101, ואף נפצע במהלך שירותו הצבאי. עם שחרורו מצה"ל החליט בני לממש את רצונו ולהיכנס לחיים הציבוריים, ובצעד שאפתני למדי התמודד על ראשות המועצה. בשנת 1956 ניצח בני בבחירות בעודו בן 21, והיה בכך לראש המועצה הצעיר ביותר שנבחר אי-פעם לתפקיד במדינת ישראל. זמן קצר לאחר ניצחונו פרצה מלחמת סיני, ואז הוא עזב הכול, עלה שוב על מדים, ויצא למילואים למשך חצי שנה. כששב מהמלחמה החל את כהונתו הראשונה כראש מועצת מנחמיה. הוא דאג לתושביו, ואלה גמלו לו על מסירותו בהצבעת אמון בקלפי פעם אחר פעם, עד שהפך לראש המועצה המיתולוגי שכיהן 36 שנים, ובמהלכן עיצב את היישוב והביא לשגשוגו. לצד פעילותו רבת השנים בשלטון המקומי, פעל בני גם בזירה הארצית. הוא נבחר לכנסת בשנת 1981 מטעם סיעת הליכוד, שבה ייצג את המפלגה הליברלית. הוא העלה על נס את חיזוק הפריפריה, פיתוח היישובים ושיפור השירות לאזרח. באחד מנאומיו כאן במליאה, מעל הדוכן שלצידי, הציג בדיון על הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות את משנתו העקרונית המבוססת על ניסיונו ארוך השנים. וכך אמר: אני תומך בכל חוק הבא לפזר ערפל של ביורוקרטיה ולהקל את המצב הקיים - - - היה מקום, לדעתי, להגיש חוק ליברלי יותר, שיינתנו בו עוד פחות סמכויות לשלטון המרכזי ביחס לשלטון המקומי, וללכת לקראת הרשות המקומית כדי לצמצם ככל האפשר את האפשרות של השר לעכב חוקי עזר, אלא אם יש לכך סיבות כבדות משקל. בני היה בין אותם אנשי ציבור שצמחו מן השטח, הכירו מקרוב את צורכי התושבים וידעו כמה השפעה יש לרשויות המקומיות על חיי היום-יום של האזרח, וכיצד ניתן לייעל את המערכות הללו באמצעות הסדרת היחסים עם השלטון המרכזי – אם מותר לי להוסיף, גישה שגם אני שותף לה ורואה בה חשיבות רבה. משפחת שליטא, הרעיה עתליה, בנותיו, בני המשפחה וקהילת מנחמיה כולה, בני לא היה רק משען חייכם, אלא גם מנהיג מסור ואיש ציבור שפעל כל חייו מתוך אהבת הארץ, אהבת האדם ואמונה עמוקה בציונות ובבניין המדינה. הוא יחסר מאוד, אך מורשתו ממשיכה לחיות הן במנחמיה, במפעל חייו, שאותה הנהיג בחפץ לב במשך עשרות שנים, והן כאן במשכן הכנסת, שבה כיהן כחבר. יהיה זכרו ברוך. נכבד את זכרו בקימה. תודה. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין לשאת דברים לזכרו. בבקשה.

יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, משפחת שליטא היקרה, עתליה, הבנות, כל בני המשפחה, מאיר, חברנו, שאני לא חושב שאי פעם פגשתי את בני בלי שאתה לצידו. כשאתה מכיר מישהו הרבה שנים, אז לפעמים אתה מתקשה לומר מתי נפגשתם. בכל זאת, זו לא מערכת יחסים רומנטית שזוכרים את המפגש הראשון. במקרה של בני שליטא, גם כעבור כמעט 40 שנה אני יכול לתת לכם תאריך מדויק, שעה מדויקת, ואפילו יום בשבוע של המפגש הראשון שלנו –במנחמיה, 19 ביולי, יום ראשון, 1987, אירוע במנחמיה, תאריך עגול למושבה. כאסיר ציון שזה עתה הגיע לארץ הזמינו אותי להשתתף באירוע, שם פגשתי בפעם הראשונה את ראש המועצה, וכשפגשתי אותו גיליתי שהוא גם חבר כנסת. ואני אגיד לכם את האמת, פשוט התרשמתי מאוד מן הבן אדם, שעם כל ההמולה ועם כל האורחים החשובים, נשאר בן אדם ודיבר עם כולם בגובה העיניים ובסבר פנים יפות ועם חיבוקים ועם כל מה שהיה בו. אתם מכירים את זה ודאי יותר טוב ממני, אבל אני אומר את זה לטובת חברי הכנסת והצופים. באותם ימים עדיין היה אפשר לשמש גם כראש מועצה וגם כחבר כנסת, דבר שכבר לא קיים כמה עשרות שנים, ואולי אפילו מפתיע ח"כים צעירים. ויש פה שתי אופציות – אחד שנמצא בשני התפקידים יכול בעצם לא לעבוד שם ולא לעבוד בתפקיד השני, ולומר שהוא או במועצה או בכנסת ולבלות לו. אבל יש את האופציה השנייה, שכמו שגם היושב-ראש הזכיר בדבריו, בני בחר בה; והיא להיות נציג נאמן של הפריפריה ושל המושבה שלו כאן, במליאה הזאת, בוועדות השונות שהיה בהן חבר, ולפעול כדי לשפר את המצב. ולא בכדי, לא בכדי שני המספרים הכל-כך בלתי נתפסים – מישהו שנבחר מייד אחרי השירות הצבאי בצנחנים בגיל 21, ובמקום להיות איזה קוריוז – אה, כזה צעיר נבחר, אבל מה לעשות, לא הסתדר – 36 שנה ברצף מכהן כראש המועצה, אז אני חושב שלא צריך להוסיף הרבה לדברים האלה. ושלא נטעה, הייתה לו אופוזיציה והיו לו קרבות פוליטיים, והכול היה, אבל התושבים גמלו לו פעם אחר פעם, והביעו בו אמון פעם אחר פעם. ואני חושב שאולי אפשר לומר כאן לסיכום שהגישה שהוא דגל בה היא בעצם בשם הספר שהוא כתב והוציא לפני כמה שנים: הוד מעלתו האזרח. וכשזאת הגישה של איש ציבור, אני חושב שהציבור יודע להעריך את זה, אם זה בשלטון המקומי, ואם זה בכנסת. תמיד לזכור בשביל מה נבחרנו, בשביל מי נבחרנו, ובהתאם – לפעול. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. אגב, חבר הכנסת אדלשטיין, אהבתי מאוד את הסיומת. וכמו שאתה מכיר את הארכיטקטורה של הכנסת, אנחנו יושבים למטה והאזרחים מעלינו, אנחנו נושאים את עינינו אל הוד מעלתו האזרח. יפה. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לשאת דברים לזכרו. ננצל את ההזדמנות לברך את תלמידי כיתות י' מבית הספר המקיף על שם יגאל אלון ברמת השרון. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. שלום לכם. בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, משפחת שליטא היקרה, הרעיה עתליה, הבנות מיכל, שרון ועדיה, הנכדים וכל בני המשפחה ומוקירי זכרו – בני שליטא היה איש ההתיישבות, איש ארץ ישראל ואיש ציבור. סיפור חייו הוא במידה רבה גם סיפורה של הציונות המעשית. הוא נולד במנחמיה ב-13 בנובמבר 1934, ביום שבו נפטר הברון רוטשילד, ונקרא בנימין על שמו. הוא נולד למשפחה ששורשיה נטועים עמוק באדמת הארץ ובמפעל ההתיישבות. הוריו היו בני הדור שבחרו לעזוב חיים לא פשוטים בגולה ולבוא לארץ ישראל על מנת לבנות, לנטוע ולהקים בית לאומי לעם היהודי. בני היה בן דור שידע מהי עבודה קשה; דור שקם לפני הזריחה לעבוד ברפת, בלול ובשדות, וראה בבניין הארץ שליחות ולא סיסמה. ערכי ההתיישבות, העבודה והציונות ליוו אותו לאורך כל חייו. כמו שהזכרת, אדוני היושב-ראש, הוא שירת בצה"ל כלוחם ביחידת 101 בפיקודו של אריק שרון, ואת כל שאר חייו הקדיש לשירות הציבורי. בגיל 21 נבחר לראש המועצה הצעיר בישראל, ובמשך עשרות שנים עמד בראש היישוב. פעל ללא לאות למען תושביו, נאבק על פיתוח האזור ודאג לקידום ההתיישבות והחקלאות בגליל ובעמק הירדן. סיפור כניסתו לחיים הציבוריים מלמד אולי יותר מכול על אופיו ועל נחישותו. לאחר שחרורו מהצבא טייל עם אחד מחבריו לצנחנים ברחובות מנחמיה. החבר הביט סביבו ואמר לו: איך אתה חי במקום כזה, כשהכול מוזנח? בני לא חשב פעמיים ונסע לירושלים לפגישה עם שר הפנים דאז ישראל רוקח, ובפניו רעיון נועז – להעניק למנחמיה מעמד של מועצה מקומית עצמאית. באותם ימים היה מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. בני הצעיר הסביר לשר את המציאות ביישובי הגליל ואת רצונם של התושבים לנהל את חייהם באופן עצמאי. בסיום השיחה אמר לו השר: שמע, אתה לימדת אותי עכשיו את כל הפוליטיקה על רגל אחת. מה שלמדתי ממך עכשיו זה שיעור פוליטי שלא אשכח כל ימי חיי. ואכן, לא חלף זמן רב ומנחמיה קיבלה מעמד של מועצה מקומית יחד עם מושבות נוספות בגליל, ובני הנהיג את היישוב במשך עשרות שנים. בשנת 1981 נבחר לכנסת מטעם הליכוד, וכיהן כחבר כנסת בכנסות העשירית והאחת-עשרה. הוא העריץ את מנחם בגין והלך בדרכו. למרות המחלוקות הפוליטיות שליוו את חייו, הוא ידע תמיד לראות את טובת המדינה מעל הכול, והוא העיד על עצמו: כחבר כנסת עזרתי לתנועה הקיבוצית ככל יכולתי בהצבעות במליאה, כי זכורות לי פגישותיי עם מיטב הנוער הקיבוצי בצנחנים בפיקודו של אריק שרון, ותרומתם למדינה גדולה מאוד, ואני סולח על הכול. אהבתי למדינה היא הגדולה ביותר, ובשבילה הינני מוכן לעשות הכול. המדינה בשבילי היא ערך עליון. מילים אלו משקפות את האיש שהיה, איש בעל דעות מוצקות ועקרונות ברורים, אך גם אדם שידע להעריך את תרומתם של אחרים, לכבד יריבים ולהעמיד את מדינת ישראל מעל כל מחלוקת. גם לאחר שסיים את תפקידיו הציבוריים לא פרש מעשייה; הוא המשיך להתנדב בבית החולים פוריה, לפעול למען מנחמיה ולסייע לקהילה מתוך תחושת שליחות אמיתית. הוא לא חיפש כבוד או תפקידים, הוא פשוט המשיך לעשות למען הציבור כפי שעשה כל חייו. ובנימה אישית: בני נבחר בשנת 1981, ואני התחלתי את דרכי הפוליטית ב-1981. יצא לי לפגוש אותו אז כפעיל ליכוד צעיר, מתחיל, עם מבטא רוסי כבד הרבה יותר מאשר היום, ואני מאוד הערכתי את היכולת שלו להסתכל בגובה העיניים לכל איש צעיר, לכל פעיל זוטר שרק התחיל את הדרך, וזכיתי להרבה כבוד. אחר כך, במעלה הדרך, נפגשנו כמה וכמה פעמים גם בתפקידים כבר יותר משמעותיים כמנכ"ל משרד ראש ממשלה, גם פה במזנון הח"כים. מה שזכור לי זה שהוא מעולם לא דיבר על עצמו; תמיד דיבר על ההתיישבות ועל הגליל, עמק הירדן, ואיך מפתחים ואיך משמרים את הרוב היהודי. באמת איש התיישבות בכל מעשיו, בכל החשיבה שלו, בכל ההתייחסות שלו למפעל הציוני. משפחת שליטא היקרה, בשם הכנסת כולה אני מבקש להשתתף בצערכם. בני ז"ל הותיר אחריו מורשת של אהבת הארץ, מסירות לציבור, נאמנות לערכים ואמונה עמוקה במדינת ישראל. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה לחברות וחברי הכנסת. תודה למשפחת שליטא, לחברים ממנחמיה, למאיר. יהי זכרו של חבר הכנסת לשעבר בני שליטא ברוך לעד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – קורס חינוך פיננסי ללקוח בחריגה ממסגרת האשראי או בחריגה תזרימית) – שם קליט, אני חייב להודות – התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת נאור שירי, שאני מתכבד להזמין לדוכן להציג את הצעת החוק. בבקשה. נברך את עמותת LEAD, המסלול לפיתוח מנהיגות, שנמצאים איתנו כאן ביציע. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. שלום לכם. בבקשה, חבר הכנסת שירי. עד עשר דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

שלום ותודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גם לקהל ולעמותת LEAD שיושבים בקהל – הצעת החוק באה בעיניי לעשות מעשה שהוא טבעי ואחראי של מדינת ישראל או כל מדינה באשר היא: לחנך את האזרחים שלה להתנהלות נכונה, ובטח בפיננסי. אני מודה ששם הצעת החוק הוא מה שנקרא לא הכי מושך ואטרקטיבי. אנחנו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

האמת שאחד הדברים שהפריעו לי – אין מילה עברית ל"פיננסי"? אולי כספי?

נאור שירי (יש עתיד):

נכון. כספי – כן. אני מניח, אני לא יודע.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני חושב. אני מייד בודק את זה. נגיש את זה בהסתייגויות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה הביטוי – "חינוך פיננסי".

נאור שירי (יש עתיד):

כן, אבל המילה העברית לחינוך פיננסי. אני מאתגר אותך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אעשה את הבדיקה.

נאור שירי (יש עתיד):

נעשה את הבדיקה. בגדול הצעת החוק באה בעקבות המון המון שעות בוועדת הכספים. בשלוש השנים האחרונות כמות המיסים שעלתה בסופו של דבר לכל אזרח במדינת ישראל, עלתה וחצתה את רף ה-30, 40 מיליארד שקל. בכל פעם שהמדינה נקלעת לאיזו צרה פיננסית או כלכלית או תקציבית - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

פיננסי בעברית: ממוני או כספי. לפי בחירתך. עדיף.

נאור שירי (יש עתיד):

אני זורם עם העברית. אומנם שפה נחמדה – אני אזרום עם "ממוני". נגיש את זה בהסתייגויות, שיש לי הרגשה שלא יגיעו, אבל הלוואי. אם נגיע לשלב הזה, מה שנקרא, דיינו, בעברית. בקיצור, הבנקים הם הרבה פעמים מקור – אנחנו באים ולוקחים מהם ומטילים עליהם מס, והרבה פעמים אנחנו מוציאים את קצפנו על הבנקים במדינת ישראל, מכיוון שהם עושים באמת עשרות מיליארדים של רווחים. רק בשנה האחרונה או בשנים האחרונות עשו למעלה מ-20 מיליארד שקלים רווח רק כתוצאה מעליית הריבית. אני חושב שחשוב מאוד שמדינת ישראל תקנה לאזרחיה את היכולת להתנהל בצורה נכונה – ממונית, כלכלית ופיננסית. בקצרה, הצעת החוק באה ואומרת: בדיוק כמו שאנחנו עושים עבירות תעבורה ואנחנו נדרשים אחרי כמה עבירות להגיע לקורס נהיגה מונעת, כי המדינה באה ואומרת: לא מספיק שאנחנו משלמים קנס, אלא אנחנו צריכים גם ללמוד לנהוג בצורה נכונה ואולי לתקן כמה עבירות או את הצורה שבה אנחנו מתנהלים בכביש – אותו כנ"ל פה: כמו שהמדינה מצאה לנכון להכניס את שיעורי החינוך הפיננסי למערכות החינוך, כך גם אנחנו צריכים לנהוג: חשבון שיימצא באוברדרפט – או משיכת יתר, מכיוון שאנחנו עובדים על השפה העברית היום - -

היו"ר אמיר אוחנה:

מעולה.

נאור שירי (יש עתיד):

- - הבנק והמדינה יממנו קורס חינוך ממוני, וכך באמת יוכלו לתת גם את הכלים לצאת מהתנהלות כלכלית שגויה, שמובילה בסופו של דבר לרווח נקי של הבנקים. אני גם שמח שהממשלה, באופן מפתיע – אני מופתע ברמה האישית – תמכה בהצעת החוק, אבל מה שנקרא, זו לא ההפתעה האחרונה שצפויה לי היום. אנצל את שאר הזמן, אדוני היושב-ראש, לדבר על סדר-היום שיקרה היום בכנסת, ואני אומר את זה בצורה – באמת, אני חושב שאחד מרגעי השפל עומדים להגיע אלינו, של כנסת ישראל. לטובת הקהל, היום אנחנו הולכים להצביע על הקניית חסינות לחברת הכנסת טלי גוטליב, והאירוע הוא בעייתי, כי חברי הכנסת – אומנם אנחנו רבים הרבה, אבל אנחנו נמצאים פה הרבה מאוד שעות. אומנם אני לא מסכים עם טלי – מה שנקרא בעברית צחה וקולחת, to say the least – אני לא מסכים עם טלי על הרבה מאוד דברים, אבל בסופו של דבר אנחנו חיים פה ביחד, וזה מייצר דינמיקות וחברויות שונות, והאירוע הזה הוא אירוע לא קל. אבל חשוב מאוד שנבין – עם הקואליציה, אדוני השר, מה שנקרא, איבדתי את התמימות יחסית מזמן. אני חושב שהאירוע הזה רק מסמל בעיניי נקודת שפל. כי בניגוד לפרוצדורה שהייתה איתך – לא בכנסת שאני הייתי נוכח בה, אבל פרוצדורה שהייתה איתך – פה יש מובהקות מוחלטת על אירוע שהוא פשוט לא נורמלי. מרשה לעצמו – מרשה לעצמה, במקרה הזה – חברת כנסת לחשוף שם של איש שב"כ שמוגן על פי חוק, כי בעיניה כל ראשי מערכות הביטחון עשו יד אחת כנגד ראש ממשלת ישראל. ההוכחות של הברזל זה הוכחות של עדנה קרנבל. בסדר, אנחנו לא צוחקים על זה, זה אומנם קצת מצחיק, השם, אבל זה אתר שהריץ קונספירציות על בגידה, שהוכחו אחת לאחת כלא נכונות. וכל הרצון של טלי, חברת הכנסת גוטליב – בגין אותו רצון לגלות את הבגידה, השם של אותו איש שב"כ היה חייב להיות מפורסם. זה אירוע פשוט לא נורמלי. ברמה הביטחונית, אני שואל אתכם, חברי LEAD שיושבים בקהל – כי פה, מה שנקרא, כולם יודעים את דעתי – האם זה סביר שאנשי הביטחון, שהזהות שלהם אמורה להיות – מה זה "אמורה", חייבת להיות – מוגנת על פי חוק, האם זה סביר שאני אעלה עכשיו ואתחיל להפקיר ולהקריא פה סוכני מוסד? האם זה סביר? לאיזה עולם אנחנו נגיע כשאנחנו נתחיל עכשיו, בגלל שאיש שב"כ אחד גר בבניין שלי, והוא חסם לי את החניה, ואני חבר כנסת – יום אחד אתנקם בו ואחליט שבשם החסינות המהותית שלי, בגלל שהוא חסם לי את החניה, אבל אני חושב שהוא פגע לי בחסינות, אני אקריא את השם שלו? לאיזה עולם אנחנו נגיע כשאנשי הביטחון שלנו יופקרו פה? ואני אומר לכם שהדבר הזה פוגע באנשי ונשות הביטחון שלנו. זה פוגע מהותית באנשים האלה. זה פוגע בגיוס, זה פוגע במעמד, זה פוגע בשם, זה פוגע בזה שבמשך כמה וכמה חודשים, בטח בתחילת הלחימה, היה פה מסע דה-לגיטימציה לכל אנשי הביטחון, כשכולם אמרו שהייתה בגידה; האיש ליד משפחת ביבס, זיכרונם לברכה, אתם זוכרים, עם החולצה הכחולה. וזה שיירטו – שימו לב לאן הקונספירציות האלה הגיעו – המודיעין האמריקאי יירט שיחה בין סנוואר לאיש שב"כ, ודדי ברנע, שהיה אז ראש המוסד, נפגש עם שקמה ברסלר כדי לברר מה היה בשיחה. תראו איזה מוסד של הזיות, פשוט הזיות טוטליות. ואנחנו מנרמלים את זה פה. הכנסת היום תשאיר חסינות למי שעברה עבירה פלילית לא בגלל שהיא הייתה חייבת, לא בגלל שזה תרם כהוא זה לאיזה פתרון הבעיה. היא לא גילתה שום בגידה, כל הטענות שלה אחת לאחת לאחת הופרכו לא על ידי – על ידי דוד זיני, שביקש להגיש – דוד זיני ביקש להגיש את התביעה הזו. שר הביטחון כץ – שניהם לא מינויים של יאיר לפיד – מי ביקש להסיר את החסינות? כולם פה יודעים שהחסינות הזו היא פשוט שערורייתית. אנחנו מביאים למצב שהכנסת הזאת הופכת להיות עיר מקלט. הדבר הבא שיהיה זה שאתי אלון אולי תהיה שרת האוצר. אתם לא יודעים אולי מי זו אתי אלון?

אופיר כץ (הליכוד):

היא עברה עבירה בטעות?

קריאה:

נאור שירי (יש עתיד):

אני יודע, תודה רבה על החידוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתי אלון גם היא קשורה לחוק הבנקאות, אגב. יש קישור.

אופיר כץ (הליכוד):

- - - איך יש חוק - - -

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה קישור – אין קישור יותר מזה, אתי אלון בחוק הבנקאות. שרפי קדושים אולי יהיה שר החינוך.

שר התיירות חיים כץ:

אתי אלון השפיעה על חוק הבנקאות.

נאור שירי (יש עתיד):

היא בטוח השפיעה על חוק הבנקאות, אבל זה לא המקום לעשות אותה שרת אוצר, אתה מסכים. אולי גם הנשיא קצב לשעבר יהיה השר הממונה על הרשות למעמד האישה? אולי. היום חבר הכנסת אלקין כינה בריאיון בכאן 11 – תקשיב, זה אחד הדברים – "זכותם של חברי הכנסת", שימו לב, "לחשוף את האמת" – עד פה אני מסכים – "אחר כך אפשר להתווכח מהי האמת". באהלן אהלן. בלי אפילו – ללא כחל וסרק. בפנים של כולנו. רפי קדושים יהיה שר חינוך, אתי אלון תהיה שרת האוצר; מרדכי וענונו, אגב, יכול להיות השר שממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית, למה לא? מה הבעיה? הכול מותר, הכול קביל: חברי כנסת גונבים סנדוויצ'ים אחד מהשני פה בכנס – זה בסדר; אפשר לזרוק אבנים – זה בסדר. היום חבר הכנסת צבי סוכות, יו"ר ועדת החינוך של כנסת ישראל, אומר לנציגי צה"ל: אני מעביר פה מסר לקצונה הבכירה בצה"ל: אם תדרכו עלינו, לא נעביר לכם שום דבר שחשוב לכם בכנסת, יש לנו כוח פוליטי. יו"ר ועדת החינוך אמר את זה לקצונה הבכירה בצה"ל. למה? כי יש נשים בצבא.

קריאה:

שקר.

נאור שירי (יש עתיד):

ויש נשים שרוצות להיות לוחמות. ויש נשים – אגלה לכם, חבריי חברי הכנסת והקהל – יש נשים במרחב הציבורי. אגב, יש יותר נשים מגברים. זה אירוע מאוד בעייתי לסרבנים. אותו צבי סוכות שמאיים על קציני צה"ל השתמט מטעמי מצפון, סירב להתגייס לצבא. זו הדוגמה והמופת, זו הדוגמה והמופת של יו"ר ועדת חינוך בכנסת ישראל. זה שהוא פורץ לבסיסי צה"ל, אתה יודע, את זה אף אחד לא אומר. זה שהוא לוקח דיסק ופורץ, מנסה לפרוץ, מנעול לבית ספר – אתם יודעים, אני, כאילו, אני לא יודע. ארץ נהדרת לא יודעת מה לעשות עם כמות החומר שהכנסת מספקת לה. היא אומרת: שחררו אותי, יש לי מספיק חומר ל-42 עונות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ואני כעת מתכבד להזמין את השר חיים כץ להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני. כבוד השר, בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

שר התיירות חיים כץ:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל בחוק, אחר כך אני אענה לך קצת לעניין. ועדת שרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת החוק בכפוף לתנאים הבאים: 1. המשך החקיקה – בהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד האוצר; 2. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה. אתה מוכן לזה? מוכן לזה. זה בסדר, אנחנו נתמוך, אנחנו תומכים בחוק. עכשיו בשבילך, שירי, אני עברתי הליך.

נאור שירי (יש עתיד):

נער הייתי וגם זקנתי.

שר התיירות חיים כץ:

לא, לא, עברתי הליך כזה, אתה יודע. ואללה, לא עברתי עבירה. גם כתב האישום היה "ביצוע מעשה כשר באמצעים אסורים". קיבלתי - - -

נאור שירי (יש עתיד):

והאופוזיציה הצביעה בעדך.

שר התיירות חיים כץ:

אני לא מדבר על זה שהאופוזיציה הצביעה בעדי גם, אני מדבר על ההליך. ההליך שאתה עושה ועדת חסינות זה מין הליך שיפוטי כזה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מעין שיפוטי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה זה מעין? זה היה כמו בקרקס.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה הכול - - -

שר התיירות חיים כץ:

סימון, אתה בכנסת?

סימון דוידסון (יש עתיד):

כן.

שר התיירות חיים כץ:

ברוכים הבאים, ברוכים הבאים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני יותר בכנסת מאשר בבית.

שר התיירות חיים כץ:

ואללה. וזה לא נכון, אתה מבין? הכנסת לא צריכה להיות פה הרבה שעות. צריכה להיות תכליתית, לעבוד נכון, לקדם מה שצריך, לא לשחק במשחקים, אלה החיים. אבל זו הכנסת, בסדר. אני לא בכנסת. התהליך צריך להיות מין תהליך שיפוטי, ואני עברתי את זה. זה היה 30 שעות בערך, באיזה שלוש ישיבות ענייניות, וואללה, נגמר מה שנגמר. והיועץ המשפטי, אז – מנדלבליט, בכנסת אחרי זה, רצה להעביר עוד פעם – והוא לא רצה לבוא לכנסת. כי הוא אמר לי, ואללה, תשמע, לא הייתי פה בהליך, לא הייתי פה בהליך, אבל ממבטים קצרים בטלוויזיה – נראה לי שכונה. זה לא הליך שיפוטי. אם כל אחד יבוא ויחשוב: ביצוע מעשה כשר באמצעים אסורים – זה היה כתב אישום שלא קיים ברשומות. אז גם פה. בכל זאת, אנחנו עוברים פה תקופה לא קלה של כמעט שלוש שנים, עוד מעט, שעשו מעשים שלא ייעשו גם מהצד הזה וגם מהצד הזה, מכל הצדדים. והלהיטות, ואללה, צריכה לבוא עם קצת מחשבה. ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר כץ. אנחנו נעבור להצבעה, או שאתה רוצה להתנגד? עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – קורס חינוך פיננסי ללקוח בחריגה ממסגרת האשראי או בחריגה תזרימית), התשפ"ו–2026. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – קורס חינוך פיננסי ללקוח בחריגה ממסגרת האשראי או בחריגה תזרימית), התשפ"ו–2026, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה הטרומית ותועבר – לוועדת הכספים? רגע, ייעוץ משפטי.

נאור שירי (יש עתיד):

לי אין בעיה – לכספים, אבל - - - כלכלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כלכלה – לוועדת הכלכלה, לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. ומי יודע, אולי נגיע גם לשלב ההסתייגויות. מאה אחוז.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום קצבת שאירים לעגונה ולמסורבי גט שהתאלמנו), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להציג את הצעת החוק. בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חברי וחברות הכנסת, האורחים שלנו, הילדים שפוקדים את הכנסת מדי יום, והיום חלקם נמצאים ביציע. אני מציגה את החוק שעומד לפנינו כדי לבטא את קולן של נשים רבות, שקולן מושתק במשך שנים ארוכות, קולן של מאות ואלפי נשים שהינן חלק מאיתנו, חלק מהחברה הישראלית, אזרחיות – וגם אזרחים גברים, שעובדים ועובדות, משלמים מיסים, מגדלים ילדים במסירות נפש. רבות מהנשים נושאות על גבן סיפור חיים קשה מנשוא, ומתמודדות עם הסיפור בהיותן כלואות בכלא וירטואלי, שהוא בנוסף כלא רגשי ונפשי הכובל אותן – מלהיות בנות חורין ולהתקדם בחייהן, כשעבריין, סרבן גט – עבריינים, חלקם גם נמצאים בכלא, שולטים בחיים שלהן. נשים עגונות אינן יכולות להישאר יותר בצל, אינן יכולות להמשיך להיות נגזלות ונענשות בחסות המדינה. לא ייתכן שאנחנו כחברה לא נסתכל עליהן, על המאבק שלהן, שהרבה פעמים נעלם מעיני החברה. אנחנו צריכים לקחת אחריות על שלומן הפיזי והנפשי של מסורבות גט. הצעת החוק שאני מביאה היום בפניכם, חברי הכנסת, איננה עוד תיקון טכני יבש או ביורוקרטי. בספר החוקים העמוס של מדינת ישראל יש הרבה מאוד תיקונים, והתיקון הזה הוא תיקון מהותי ומשמעותי. הצעת החוק הזו נועדה לתקן מצב שבו המחוקק לא מכיר בנשים עגונות ומסורבות גט כמי שנכללות תחת ההגדרה אלמנה בחוק הביטוח הלאומי, לשם הזכאות שלהן בקצבת שאירים. בכך אנחנו גורמים להן עוול אדיר. נשים שמנהלות מאבק, לעיתים לאורך שנים ארוכות, ואז, אחרי שהיו כלואות בידי אותו עבריין, אנחנו הופכים להיות שותפים בעל כורחנו לעוול הזה, באמצעות חוק שלא תוקן עד עתה. הצעת החוק הזו היא תיקון של עוול היסטורי, מוסרי, חוקי, חברתי, אנושי מהמעלה הראשונה. זוהי הדרך שלנו, כנבחרי הציבור של החברה הישראלית, להישיר מבט אל עבר אותן נשים, ויש גם גברים, להסתכל להם בעיניים ולומר להם בקול צלול וברור: אנחנו רואים אתכן ואתכם. אנחנו שומעים את זעקתכם האילמת, ובעיקר, אנחנו כאן היום כדי לתקן. חבריי חברי וחברות הכנסת, תארו לעצמכם אישה, אישה צעירה, מלאת תקווה, שרצתה לבנות בית נאמן ויציב בישראל, בית מלא באהבה, להקים משפחה, לחיות חיים שלמים של שלווה, שמחה, שותפות, אך החיים, או ליתר דיוק בן הזוג שלו נישאה, הובילו אותה למציאות שהיא לא פחות מסיוט מתמשך. דמיינו למשל אישה שנפרדה מבעלה על רקע של אלימות במשפחה, ולא הצליחה להתגרש ממנו. גם כשהיא אזרה אומץ היא לא הצליחה להתגרש ממנו. למרות שהיא קמה, הצילה את עצמה, הצילה את הילדים מהאלימות, עדיין הוא מסרב לתת לה גט. אז במקום לקבל את החופש המיוחל שלה היא מגלה שהיא עדיין כלואה. היא הופכת למסורבת גט, היא הופכת לעגונה. סרבנות הגט העיקשת הופכת להיות כלי נשק נוסף, אכזרי לא פחות, שנועד – להמשיך לשלוט בחייה. השנים עוברות, לפעמים עשרות שנים – יש כל מיני גברים פסיכופתים שמוכנים לשבת בכלא ומוכנים לאבד כל מה שיש להם, העיקר שהיא לא תקבל את הגט והיא לא תמשיך בחיים שלה. וככה הם שולטים בהן, לצערנו, ביד נוקשה. אין מחיר לחופש. אין מחיר להיות אדם בן חורין. דמיינו לכם, יום אחד הבעל הולך לעולמו, ואז מה שקורה זה שאותה אישה, שהיא גם ככה בעל כורחה נשארה נשואה לו, פתאום לא מוכרת כאלמנה. ואז אנחנו מבינים שהמדינה מנחיתה עליה מהלומה נוספת, בו-זמנית, במות המבוטח. העגונות, כמו שאמרתי, לא מוכרות כאלמנות לשם קבלת קצבת שאירים. לפי המצב הנוכחי נמנעת מהן האפשרות לקבל את הקצבה, על אף שנסיבות חייהן נשלטו בידי הסרבן. העוול הזה מתאפשר משום שהחוק מוציא מכלל הגדרת אלמן או אלמנה את מי שחיו בפירוד לפני פטירת המבוטח או המבוטחת, ושולל את זכאותם לקבל קצבת שאירים, כאמור. ההגדרה בחוק אינה מבחינה בין מצבים שונים של עוולות, ואי-אפשר להסתכל על ספר החוקים ולחשוב שזה סתם ספר שמנוסח בקפידה, במילים גבוהות, משפטיות. יש להן השלכות על חיי אנשים, על חיי הנשים, על חיי הילדים של אותן נשים, ובטח כשמדובר בעת זקנה. במצבים מהסוג הזה אישה עגונה או מסורבת גט נענשת פעמיים – פעם ראשונה בחייה, כאשר המבוטח שולל ממנה את הזכות להתגרש ואת החופש. מישהו יכול לאמוד בכסף את החופש? אף אחד לא; ופעם שנייה לאחר מותו, כשנשללת ממנה הזכאות לקצבה, שהיא לפעמים פת הלחם של הנשים האלה, ששרדו חיים מאוד מאוד קשים. רבות מהן מגדלות לבד את הילדים, כי סרבני גט מסוימים הם גם סרבני מזונות מן הסתם. חבריי חברי הכנסת, אנחנו לא הראשונים לזהות את העוול הזה. בתי הדין לעבודה דנו בסוגיה הזו בשורה של מקרים, ובחלקם נקבעה זכאות לקצבה תוך פרשנות תכליתית של החוק, של לשון החוק. אבל לא צריך פרשנות עקיפה. לא צריך פרשנות עקיפה, ששופטים שוב יפרשו בצורה עקיפה כדי לעזור לאזרחים. לכן הגיע הזמן לתקן את החוק ולתת לנשים העגונות את מה שמגיע להן בדין. בחלק מהמקרים ידם של השופטים הייתה כבולה בלשון החוק הנוקשה, והם נאלצו לשלול את הזכאות בעל כורחם. בפרשה שנדונה בשנת 2006, שעסקה באישה שהייתה עגונה במשך כמעט 30 שנה, בית המשפט פסק כי לשונו הברורה של הסעיף שאותו אנחנו מביאים לתיקון היום בקריאה הטרומית, היא זו שלא אפשרה להיעתר לבקשה, למרות שהשופטים מאוד מאוד רצו לעזור לה. השופטים סירבו לשתוק אל מול העוול וזעקו את זעקתה: "בכל הקשור לבקשת התובעת לפיה 'את זעקת העגונות נקשיב ונושיע' - - - אנו סבורים שעל המחוקק לשוב וליתן דעתו להגדרת אלמנה כניסוחה בסעיף 238 לחוק. זאת לנוכח בעיית העגונות". והינה, סוף-סוף, חברים וחברות, אנחנו נדרשים לעניין. עדיף מאוחר מאשר אף פעם. על אף שבשנים האחרונות הערכאות השיפוטיות נחלצו להגנת נשים אלו ופסקו כי הן זכאיות לקצבה, מן הראוי כי ההגנה הזאת תבוא לידי ביטוי מפורש בחוק. וזו חובתנו ואחריותנו כמחוקקים וכנבחרי ציבור שמכהנים בבית הזה, הן בכדי למנוע קיומם של הליכים משפטיים מיותרים, אבל יותר מכול – למנוע עוול על עוול וסבל על סבל, ובטח לא להוביל את אותה אישה עגונה לחיים בחרפה, ולמות עם ידיעה שמי מאיתנו לא תיקן את החוק. אדוני היושב-ראש, קצבת שאירים היא חלק מרשת המגן הסוציאלית העומדת לשאיריו של אדם שנפטר, אנחנו יודעים, והיא נועדה להבטיח לשאירים אמצעי קיום לאחר פטירתו. כאשר נמנעת מנשים עגונות ומסורבות גט האפשרות החוקית להינשא, גם אותו סרבן גט גוזל מהן זכויות סוציאליות ביודעו שהיא יכולה להישען על גבר אחר עם נישואיה, עם השלכות חוקיות. ועל כן, המשפט העברי גם מכיר בעוולה ובזכותן של נשים אלו לתמיכה כלכלית מוגברת באמצעות הכלי של מזונות מדין מעוכבת מחמתו להינשא לאחר. הרציונל של כלי זה הוא כי יש להכיר בנזק הכלכלי שנגרם לאישה, כמו שאמרתי, שנמנעת ממנה גם התכלית הראשונית, שהיא תוכל לשקם את חייה, להתחתן בשנית, להביא ילדים, אז מעמידים אותה במצב שהיא צריכה לעבור על ההלכה. למרות שכחברה בוועדה למינוי דיינים אני יודעת שיש הרבה מאוד דיינים שעושים כל שביכולתם, וכיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה לשעבר עשינו דיונים והבאנו את הרב אלי בן-דהן, לשעבר מנכ"ל בתי הדין הרבניים, עשינו פילוחים של אותן נשים, ואיך אפשר אחת-אחת לעבור ולנסות לעזור לה – עדיין, אפילו שרבנים ראשיים הגיעו לבתי הכלא לשכנע סרבנים, ראינו, יש את אלה שאין – שום דבר לא יעזור. אז לא תמיד פתרונות הלכתיים יושבים על הפרק, הרבה פעמים הפתרונות הם גם חוקיים, בטח כשמדובר ברשת סוציאלית והגנה כלכלית. ולומר לאותן נשים: אנחנו נצמצם את הפגיעה שלכן, הפגיעה הנפשית, הפיזית והכלכלית – כי למי לא חשוב לחיות בכבוד? אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות בבקשה לכל ארגוני הנשים, להודות לממשלת ישראל ולוועדת השרים לענייני חקיקה, שראתה איתי עין בעין שהחוק הזה משמעותי וחשוב. אני גם מאמינה שנצליח להעביר את החוק הזה לפני פיזורה של הכנסת הנוכחית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת תמנו. כעת אני מתכבד להזמין את השר חיים כץ להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני.

שר התיירות חיים כץ:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פנינה תמנו שטה, שבי רגע. לפני שבוע או שבועיים ישבנו פה במליאה ודיברנו, השבוע הלכתי בערב לראות כדורגל בדירה של הבן שלי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה לבן שלך ולכדורגל?

שר התיירות חיים כץ:

הילד לא מבין בכדורגל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה הוא מבין בכדורגל?

שר התיירות חיים כץ:

הוא לא מבין, בשביל זה הלכנו לראות. והוא אומר לי: קיבלת מכתב. אמרתי: בסדר, עוד איזה נודניק. אבל תקרא. אמרתי: אין לי משקפיים, אני לא יכול לקרוא. הוא הקריא לי.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר התיירות חיים כץ:

תשמעי, אני לא יכול לקרוא, והוא הקריא לי. כתב את זה עובד אתיופי שעבד פה למטה, בקפיטריה, ועשה פלאפלים. הוא כותב איך הייתי ניגש ומזמין סביח, והוא ניסה לעשות לי את הסביח הכי טוב, ואז הוא אומר: שישה ילדים, ומה יהיה, וסדר לי בתעשייה האווירית. אמרתי לו: אוקיי, יש קורס מבנאים, אתה רוצה להיות מבנאי? הוא אומר לי: אני רוצה כל דבר. והוא כותב שם: ואללה, סידרת לי את האור בחיים. איך בלי מניירות, בלי אגו, בלי כלום, נתת לי צ'אנס בחיים שלי. אמרתי לילד: שמור, אני אתן את זה לפנינה, לאור השיחה שהייתה. לא הבאתי, אני אביא לך את זה למפגש הבא. אני אקח, תראי מכתב של בן אדם שמכיר תודה על מה שעשו, ולא עשיתי משהו מיוחד.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר התיירות חיים כץ:

הוא גם יכול לתת, ולמען האמת, גם צריך אותו. זה שילוב של win-win. הבן אדם בא, ונתְנו לו תקווה בחיים. נתַנו לו תקווה בחיים, והוא מחזיר בעבודה ובתרומה, והילדים שלו יזכו קצת לחוגים וקצת לבתי מלון, והכול נחמד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – עכשיו הם רגועים.

היו"ר אמיר אוחנה:

האמת, אני חושב שבעוונותיי לא הפעלתי את השעון. בוא ניתן נגיד עוד חמש דקות, פחות או יותר.

שר התיירות חיים כץ:

לא משנה, אני לא אנצל את הזמן. אתה תעשה הפסקה כי - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

גם אם תצטרך אתן לך עוד דקה-שתיים.

שר התיירות חיים כץ:

לא, בסדר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – רק תגיד להם שם בצד, בשכונה שם, שיהיה טיפה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, קצת יותר שקט במליאה, תודה. יושב-ראש הקואליציה - - -

שר התיירות חיים כץ:

בוא, תשמור עליי, בחייאת דינק, פה, בצד הזה, סימון הולך לתת לי מכות, נו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה? אני יושב ומקשיב לך, לכל דברי החוכמה שלך.

עדי עזוז (יש עתיד):

זה רק יוסי טייב לדן אילוז. סימון לא מרביץ.

שר התיירות חיים כץ:

סימון לא מרביץ? לא ראית אותו באירועים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

רק כשעולה לי על נתניה.

שר התיירות חיים כץ:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – מה? אווירת סוף קורס?

מאיר כהן (יש עתיד):

אבל זה לא רק שעזרת למישהו, עשית עוד הרבה דברים טובים במשרד.

שר התיירות חיים כץ:

בסדר, במקרה הזה זה היה איתה, כי דיברנו - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

מי שהיה ברווחה עשה דברים טובים.

שר התיירות חיים כץ:

והעברנו את האירוע הזה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום קצבת שאירים לעגונה ולמסורבי גט שהתאלמנו), התשפ"ה–2025, פ/6096/25, של חברת הכנסת פנינה תמנו, מבקשת לתקן את הגדרת "אלמנה" בסעיף 238 לחוק כך שנשים עגונות או מסורבות גט שעונות על הגדרה נפרדת, יהיו זכאיות לקצבת שאירים מכוחו של בן זוגן, שעקב התנהלותו טרם הושלמו הליכי הגירושים – ואללה, כתבו לי את זה באותיות כאלה גדולות. עוד מוצע כי הוראה זו תחול גם בעניינם של אלמנים מסורבי גט. רקע הצעת החוק: סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קובע את הזכאות לקצבת שאירים לאלמנה ולאלמן, כאשר לעניין הזה נקבע כי אלמנה היא מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, ואילו אלמן הוא מי שיש עימו ילד, או שהכנסתו אינה עולה על 57% מהשכר הממוצע במשק. למה את לא מתקנת, השוואת זכויות, אלמן-אלמנה? לאלמנה אין מבחני הכנסה, ולאלמן יש מבחן הכנסה, וברגע שהוא עובר את השכר הממוצע במשק, הוא לא זכאי לקצבת שאירים מהביטוח הלאומי. ואם מישהי שהיא מיליארדרית, והיא מתאלמנת, אין לה מבחן הכנסה, אדוני היושב-ראש, והיא מקבלת קצבת שאירים.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השר, אני מוכנה לתקן את זה, אבל תתמוך בי.

שר התיירות חיים כץ:

אני לא – בעוונותיי – אני לא שר העבודה, ואני לא ממונה על הביטוח הלאומי. לצערי, כבר שנתיים וחצי אין שם מנכ"ל. לצערי. זאת סוגיה אחרת. גובה קצבת השאירים של אלמנה הוא בין 1,400 שקלים ועד 3,400 שקלים בחודש, תלוי בתוספת לילדים ובגין גיל האלמנה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שר התיירות חיים כץ:

אתה בכוונה מפריע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה צריך שיפריעו לך?

דבי ביטון (יש עתיד):

- - - הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

שר התיירות חיים כץ:

כן. יחד עם זאת, החוק מוציא מהגדרת אלמנה או אלמן מי שהייתה נשואה למנוח לפחות שנה או חצי שנה אם היא בת 55 ומעלה. זה בא למה, לעוזרות פיליפיניות, תאילנדיות? פנינה, למה מי שנשוי פחות משנה? שלא יהיו עובדות זרות, עובדים זרים?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר התיירות חיים כץ:

אני לא שומע אותך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היו"ר אמיר אוחנה:

ביציע שם, חברת הכנסת בן ארי, אנא, זה מפריע לשר.

שר התיירות חיים כץ:

מה אמרת?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני אומרת, שבסופו של דבר זה לא היה - - - המטרה היא לעזור למי שמוגדרות עגונות.

שר התיירות חיים כץ:

כי כשנגענו בפנסיות - - -

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - התפשרות של - - -

שר התיירות חיים כץ:

כשנגענו בפנסיות בזמנו, כשהלאימו את הקרנות ב-2003, הייתה דרישה של האוצר שמי שמתחתן מעבר לגיל מסוים עם עובדת זרה, אם הוא הולך לעולמו, הפנסיה שלה לא תעבור אליו.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלו אליה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלו אליה.

שר התיירות חיים כץ:

סליחה, שהפנסיה שלו לא תעבור אליה.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הפוך. זה אחלה סטרטאפ: הבן אדם מת ומקבל את הפנסיה אליו.

שר התיירות חיים כץ:

תשמע, יש פה אירוע אחר, בני. כשבן אדם הולך לעולמו והוא מבוגר ולצורך העניין הוא אלמן, לקח אישה צעירה ממנו, עובדת זרה או משהו כזה, אין לו ילדים, שארים, כלומר הוא מיצה את הזכויות הפנסיוניות שלו – אם יש לו אישה, היא תמשיך לקבל 70% מהפנסיה שלו, שזה בערך 42%, כל עוד היא חיה, למעט אם יש לו ילדים עם מוגבלות, אז הילדים יקבלו את החלק היחסי מהפנסיה כל עוד הם חיים. הקרנות היו בגירעון גדול. אני התנגדתי לזה, כי בקופה שאני הייתי בה לא היה גירעון – הייתי חבר בה, לא ניהלתי קופה – וקיבלו החלטה שנישואים שניים, בייחוד לעובדת זרה, לא יזכו אותה בפנסיה, כי היו לוקחים הרבה אלמנים, וזה היה משבש את כל הצד האקטוארי של הקופות. אם בן אדם בן 85 פתאום מתחתן עם בחורה בת 30 שהיא עובדת זרה, שהוא התאהב בה כשהיא באה לסייע לו – היא הייתה המטפלת שלו, ופתאום היא מקבלת עוד 50 שנה פנסיה ממה שהוא צבר, 60% מהפנסיה שלו, היא מקבלת 42% מה-100%, זה שיבש את הקרנות.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר כץ.

שר התיירות חיים כץ:

לעצור?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן, חלף הזמן.

שר התיירות חיים כץ:

אבל לא סיימתי לענות על החוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא, כמה משפטים אחרונים, כי חבר הכנסת אזולאי מבקש להתנגד.

שר התיירות חיים כץ:

מעניין לי ונחמד לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל עשר דקות חלפו כבר.

אופיר כץ (הליכוד):

הוא חדש, הוא לא מכיר את הכללים.

שר התיירות חיים כץ:

אני לא מכיר את הכללים. עם זאת, החוק מוציא מהגדרת "אלמנה" או "אלמן" מי שהייתה נשואה למנוח פחות משנה או חצי שנה אם היא בת 55 ומעלה ולא ילדה לו ילד; מי שהייתה נפרדת מבעלה לפחות שלוש שנים מתוך חמש שנים שקדמו לפטירתו; אישה שלא הייתה זכאית למזונות מהמנוח או שהמנוח לא היה נושא במזונותיה ב-12 החודשים שקדמו לפטירתו. הוראה זו נוסחה כעוגן בתפיסה החברתית בעת חקיקתו של החוק, שראתה בגבר המפרנס העיקרי של התא המשפחתי, ולפיכך, ככל שהיו בני הזוג נפרדים בפועל והיא לא הייתה נסמכת על שולחנו, הרי שאינה נדרשת לתמיכה זו לאחר מותו. הצעת החוק מבקשת לתקן את הגדרת "אלמנה" בסעיף 238 לחוק כך שנשים עגונות או מסורבות גט שעונות על הגדרה נפרדת כפי שפורט לעיל, יהיו זכאיות לקצבת שאירים מכוחו של בן זוגן שעקב התנהלותו טרם הושלמו הליכי הגירושים. עוד מוצע, כי הוראה זו תחול גם בעניינם של אלמנים מסורבי גט. יובהר כי בהתאם להלכה הפסוקה, אלמנה שהמנוח היה חייב במזונותיה ערב פטירתו – בין אם שולמו בפועל או לא – יראו בה זכאית, וכן גם בנסיבות שבהן שולמו בעדה תוספת תלויים לקצבת נכות כללית או קצבת אזרח ותיק. מבדיקה שנערכה עולה כי מדובר בעשר תביעות בשנה לכל היותר, אשר נדחות מאחר שבמועד הפטירה לא מתקיים ולו אחד מהתנאים כאמור. לאור האמור לעיל, הביטוח הלאומי תומך בהצעה, תוך תיאום עם משרדי הממשלה, לאור הצורך בקביעת הגדרות ברורות למצב של עגינות או מסורבות גט. ינון, אתה בטוח שאתה תרצה להתנגד?

ינון אזולאי (ש"ס):

בוא נשמע.

שר התיירות חיים כץ:

מה?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, הוא לא מתנגד.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני מתנגד.

שר התיירות חיים כץ:

מה את אומרת?

ינון אזולאי (ש"ס):

אני אעלה להתנגד.

שר התיירות חיים כץ:

למה?

ינון אזולאי (ש"ס):

תשמע אותי תיכף.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קורה? נגמר הזמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

כן, השר, משפט אחרון לסיום, בבקשה.

שר התיירות חיים כץ:

את מרשה לי? אני רוצה לעזור לה ולהגיד לכולם להצביע בעד.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוודאי שנצביע בעד.

שר התיירות חיים כץ:

על כן, עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, בכפוף לכך שבהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרדי העבודה, האוצר והמשפטים. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. נצביע.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר כץ. חבר הכנסת אזולאי, האם ההתנגדות עומדת בעינה או שהשר שכנע את חבר הכנסת אזולאי? בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתדע שכשאני באתי ולא אמרתי, הוא הוריד אותי אחרי חצי דקה. רק אומרת.

ינון אזולאי (ש"ס):

את תשמעי אותי בהתחלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

זכותו של חבר הכנסת אזולאי להתנגד, אם הוא מעוניין בכך - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

- - וזכותה של חברת הכנסת תמנו להשיב, אם היא תבחר בכך ולאחר מכך נצביע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. עליתי לפה כדי להגיד שאני מתנגד להצעת החוק, אבל אני אגיד לכם, ההתנגדות שלי עקרונית, אלא אם כן את תסכימי איתי ותגידי דברים אחרים. קודם כול, ברציונל הצעת החוק טובה מאוד, כי לא יכול להיות שעגונה שהיא בחיים ובעלה נמצא, והיא עדיין לא קיבלה את הגט – זה דבר שהוא מאוד גרוע, ועל זה כבר צריך לתת לה קצבה. עומד השר, אגב, גם בחוק הזה וגם בחוק הקודם, ומה שעושים לנו בכל פעם זה התניות מפה ועד להודעה חדשה. זה אומר שדה פקטו החוק לא מתקדם. אני תמיד אומר לשרים, גם בוועדת שרים, וזה הוויכוח שלי כל הזמן, גם בחוקים שלי: בסופו של דבר השר צריך לעלות לפה ולהגיד, ברוב המקרים, ובמיוחד בחוק כזה – את היום היושבת-ראש של הוועדה למעמד האישה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הייתי.

ינון אזולאי (ש"ס):

היית. גם היום, בסדר. את באה, כשאת אומרת, את יודעת את זה ואת מכירה, והבאת מקרים, ואמרת ונתת פה מקרים. זה לא אמור להיות במקום שאחר כך יש עוד התניה. תבואו לוועדה ותגידו מה שאתם רוצים, וחברי הכנסת בסוף יחלטו מה שהם רוצים. זאת ההתנגדות שלי, קודם כול, ולכן אני מבקש ממך - - -

משה גפני (יהדות התורה):

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אאפשר לך, חברת הכנסת תמנו, לעלות ולהשיב.

ינון אזולאי (ש"ס):

ולכן אני מבקש ממך, ותגידי לי אחר כך אם כן או לא, שקודם כול את תעלי לפה ותגידי: אין בעיה אבל בוועדה יצטרכו לפתוח הכול ושחברי הכנסת יגידו את זה, תחזקי את מה שאני אומר, כי זה לטובת כולנו כחברי כנסת. עד פה אמרתי את הדברים, ואני אישאר גם לשמוע את הדברים שלך. מעבר לכך, בדקה ו-45 שניות שנשארו לי – היום קרה דבר שהוא באמת הזוי, הזוי ופשיעה גם, פשע. מפגינים יצאו להפגין. עכשיו, אני לא נכנס לזה אם המפגינים עשו את זה בהסכמת המשטרה, בתיאום עם המשטרה. כולם יודעים שאני כל פעם עולה פה, גם כשחרדים מפגינים ומתנהגים באלימות, ואני נגד כל אלימות. אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד לי שאני רק בצד אחד של האלימות. אבל לא יכול להיות ששוטרים לוקחים דין לעצמם, וקורעים ומפשיטים מפגינים, וגוררים אותם וזורקים אותם. מפגין נמצא שוכב על הרצפה – ממשיכים ובועטים בו. גם כשההפגנות היו בקפלן – אתם יכולים לבדוק אחריי – אני באתי, עמדתי פה וגיניתי את זה. ואני אומר לכם, לא יכול להיות. אבל מה? יש להם על מי להסתמך, יובל שביט הוא מפקד תחנה ברמת גן, בבני ברק, הוא עצמו לוקח וקורע, ומרביץ. תגיד לי, מה, אתה לא מסוגל – אתה לא מסוגל - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם חוסמים ציר תנועה מרכזי במדינת ישראל.

ינון אזולאי (ש"ס):

סליחה, סליחה, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כביש 4.

ינון אזולאי (ש"ס):

מירב, אני אמרתי את זה לא - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

חברים שלי שלוש שעות תקועים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אז רגע, אז לפי דברייך – קח, תירה בהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה?

ינון אזולאי (ש"ס):

תירו בהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חס וחלילה.

ינון אזולאי (ש"ס):

יפה. אז מה אני אמרתי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני עשיתי דיונים על אלימות נגד חרדים.

ינון אזולאי (ש"ס):

מה אני אמרתי? אבל מירב, איתך ביחד עשינו דיונים על אלימות המשטרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני עשיתי דיונים על אלימות משטרתית.

ינון אזולאי (ש"ס):

אלימות המשטרה, אני בא לדבר פה על אלימות המשטרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני עשיתי.

שר התיירות חיים כץ:

כמה את צועקת, אלוהים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מפריע לך – תעבור לצד שלך, נשמה. פה אני עדיין יכולה לצעוק.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני אמרתי דבר אחד, אתם יודעים שעמדתי פה ואני מגנה כל אלימות. אבל לא יכול להיות – מירב, מירב, נשארו לי כמה שניות – לא יכול להיות ששוטרים עושים דין לעצמם - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמה? אני נגד.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - ורק חסר לירות להם בראש. זה מה שחסר, שהשוטרים עוד היו עושים את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני נגד אלימות משטרתית. אבל אני עשיתי על זה דיונים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני אומר לך, את צריכה לבוא לפה ולגנות את אלימות המשטרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני נגד. אתה אומר לי?

ינון אזולאי (ש"ס):

כשיש אלימות מפגינים – מגנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני עשיתי דיון על אלימות משטרתית.

ינון אזולאי (ש"ס):

כשיש אלימות משטרה – אני קורא לשר בן גביר: תעשה מעשה. כשהיה לך בקפלן, הדחת את אשד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מתי פוגל עשה דיון על אלימות משטרה?

ינון אזולאי (ש"ס):

יש פה מפקד, לך תוציא אותו. קודם כול תעשה לו שימוע, תראה מה קורה איתו.

דבי ביטון (יש עתיד):

אנחנו מגנים כל אלימות.

ינון אזולאי (ש"ס):

די, מספיק, הוא והמפכ"ל, שיתפנה מהכול.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני תמיד מגנה אלימות.

ינון אזולאי (ש"ס):

הגיע הזמן שיעשו משהו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע שאני עשיתי דיונים על אלימות משטרתית נגד חרדים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת תמנו, האם תרצי להשיב על ההתנגדות? בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מתי יעשו דיון על אלימות משטרתית? מתי? עכשיו, כשזה מתהפך עליכם - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

תפסיקו לחסום את הצירים, תפסיקו לעשות נזקים, נזקים במאות מיליונים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יופי. ואיפה הרכבת הקלה?

מיקי לוי (יש עתיד):

ברכבת הקלה – מאות מיליונים. כל החסימות האלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב בראש. תחילה, השר כץ, השר כץ, השר חיים, כן חשוב לי לומר לך, למרות שזה לא הנושא – פתחת בייצוג הולם ליהודי אתיופיה, וייצוג הולם אנחנו יודעים שיש לכמה אוכלוסיות בחוק, ואני יודעת שזה חשוב לך, העניין הזה. אני יודעת לאורך הרבה שנים גם לומר מילה טובה על העשייה שלך, ובמיוחד ובפרט למען יהודי אתיופיה. הרבה מאוד עובדים באו ואמרו לי, גם כשהיו פיטורים שעמדו על הפרק של קבוצות מסוימות, שאתה ידעת להגן עליהם. אז תודה רבה. גם המכתב, אני בטוחה שהוא מרגש. הדבר השני - - -

שר התיירות חיים כץ:

ביום שלישי בעוד חודש יש לי איזה אירוע פריימריז. את רוצה לבוא ולהגיד את זה?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אתה תמיד יכול לחתוך את הסרטון, אתה יודע.

שר התיירות חיים כץ:

אין לי, אין לי, תהיי רגועה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ליבי ופי שווים בכל מקום ובכל נקודה, אבל בפריימריז – לא. חבר הכנסת ינון אזולאי, נגעת בנקודה מאוד מאוד חשובה בעניין הצעות חוק פרטיות שמגיעות לוועדת שרים לענייני חקיקה. אני יכולה להגיד לך, דווקא כשאני רואה את זה משתי הזוויות – הייתי חברה בוועדת שרים לענייני חקיקה, ואני ראיתי איך באמת הדיונים מתנהלים שם. אין ספק בכלל, כאשר אנחנו מביאים חוקים – והרשה לי לומר לך, ברוב החוקים כוונת המחוקקים טובה וברצונם לעזור וברצוננו לעזור לאזרחי מדינת ישראל. ההכבדה עם התניות על גבי התניות על גבי התניות לעיתים הפכה להיות באמת שיטה לקבור חוקים, ודרך התחמקות של פקידים דווקא, של משרתי ציבור בכירים. את הדבר הזה מי שאמור למנוע מראש זה אותם שרים שיושבים בוועדה, ולומר להם: רבותיי, ההתניה הזאת והזאת והזאת לוקחת אותם למסע לפחות של שתי כנסות, אז מה עשינו? מה הועילו חכמים בתקנתם? לכן אני חושבת שאנחנו צריכים אולי לתקן את זה ולדבר עם מזכיר הממשלה, שמעתה כל התניה שקיימת, אם בכלל – 1. להגביל אולי את התניות; 2. הם יבואו אלינו. הם יבואו אלינו. מה שקורה היום זה שאנחנו כנבחרי ציבור צריכים לרדוף אחרי כל פקיד. יש לי כבוד לפקידים ולמשרתי ציבור, אבל אי-אפשר להתחיל לרוץ שנתיים, שלוש וגם יותר אחרי כל זוטר שיש לו הערה. עכשיו גם צריך לומר ביושר, חברי, בסופו של דבר אנחנו גם רואים הרבה מאוד יושבי-ראש של הכנסת, יושבי-ראש ונבחרי ציבור ששוכחים שפעם הם פה ופעם הם שם, פעם אופוזיציה, פעם קואליציה, פעם הם יושבי-ראש ועדה ופעם הם לא, ובמקום לעזור ולעמוד במסגרת זמנים ולא לעשות תעדוף שהוא לא הגיוני, באים לחברי כנסת ששמו להם התניות, ואומרים להם: תפתרו קודם ואז תבואו. לא. לא. החובה היא לדון בוועדה, ואז שיבואו אותם פקידים ויסבירו למה הם מתנגדים לאותה הצעת חוק. לכן, בגלל שאתה פרלמנטר שמכיר את הבית הזה, מכיר את התקנון, רץ, פועל, אתה יודע שהדבר הזה הוא נכון לכל חברי הכנסת. אם אנחנו רוצים לעזור לחברי הכנסת – יש המון רעש. המון רעש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, נא לשמור על השקט במליאה, יש יותר מדי רעש.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

וזה גורם לנו להוציא את הגרון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אשר. יותר מדי רעש. יותר מדי רעש.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה ממש לא בסדר, זה גורם לנו להרים את הקול. הרבה פעמים אני חוזרת הביתה בלי קול. ברשותך, עוד 20 שניות. ולכן אני חושבת שמחד גיסא, אין ספק שצריך לנהל פה דין ודברים עם מזכיר הממשלה בעניין זה. הכבדה וקבירת חוקים על ידי התניות זה דבר שהוא פסול מיסודו ופוגע בדמוקרטיה הישראלית ובשליחות שלנו כנבחרי ציבור. אבל מצד שני, על כל אצבע מאשימה אחת שאתה מפנה אל מישהו יש שתיים אליך. ולכן אני קוראת גם ליושבי-הראש של הבית הזה וליושבי-ראש הסיעות – אתה יושב-ראש סיעה, אני יושבת-ראש סיעת כחול לבן – אנחנו צריכים לדאוג שיושבי-ראש הוועדות יהיו הגונים והוגנים, ואם הם רואים שיש התניות, זה לא סיבה טובה לשתף פעולה עם הפקידות הבכירה, אלא לבוא ולומר לאותם פקידים: תבואו, תסבירו בתוך הוועדה. ואתם תרוצו אחרי חברי הכנסת ונבחרי הציבור, ולא כל פעם אנחנו נעמוד מול שוקת שבורה. ויש לי לא מעט חוקים שכאלה. לגבי החוק עצמו, הוא חוק מצוין. אנחנו לא נפגע באותן נשים שכבר נפגעות, ואני נתתי נאום שלם על זה. אם תרצה, אני מוכנה גם לעשות לך באופן פרטי את הנאום שלי עם אותו פקס. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שמעוניין להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום קצבת שאירים לעגונה ולמסורבי גט שהתאלמנו), התשפ"ה–2025. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום קצבת שאירים לעגונה ולמסורבי גט שהתאלמנו), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

30 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום קצבת שאירים לעגונה ולמסורבי גט שהתאלמנו), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת ועדת הכנסת לקבוע חסינות בפני דין פלילי לחברת הכנסת טלי גוטליב. בהתאם להוראות חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א–1951, אנחנו מקיימים היום דיון בהחלטת ועדת הכנסת מיום ל' בסיוון התשפ"ו, 15 ביוני 2026, לקבל את בקשתה של חברת הכנסת טלי גוטליב להציע לכנסת לקבוע לה חסינות בפני דין פלילי בשתי עילות המנויות בסעיף 4 לחוק. האחת, ואני מצטט מהחוק: "העבירה שבה הוא מואשם נעברה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת וחלות הוראות סעיף 1"; השנייה, גם כאן אני מצטט מהחוק: "כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך הפליה". בהתאם להוראות החוק, הועברה אליכם לפני 24 שעות ועוד עשר דקות, כלומר אתמול, הודעה מאת מזכיר הכנסת על קיום הדיון וההצבעה היום. להודעה האמורה צורפו לעיונכם כלל המסמכים הרלוונטיים לדיון, ובכלל זה טיוטת כתב האישום שהגישה היועצת המשפטית לממשלה; בקשתה של חברת הכנסת טלי גוטליב לקביעת חסינות בפני דין פלילי בהקשר לאשמה שבכתב האישום; החלטת ועדת הכנסת; ופרוטוקולים משלוש הישיבות שקיימה ועדת הכנסת בעניין זה. כמו כן, הועבר אליכם קישור למסמכים הנוספים הרלוונטיים לדיון, אשר פורסמו על ידי ועדת הכנסת לקראת הישיבות שקיימה. להלן סדרי הדיון: את הדיון יפתח יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ, בהצגת החלטת הוועדה במסגרת זמן של עד עשר דקות. לאחר מכן נקיים דיון אישי שבו כל אחד וכל אחת מחברות וחברי הכנסת יהיו רשאים לדבר במסגרת זמן של עד שלוש דקות. בתום הדיון האישי תציג חברת הכנסת טלי גוטליב את נימוקיה לבקשה לקביעת חסינות בפני דין פלילי, וכפי שהיה נהוג במקרים מסוג זה, חברת הכנסת גוטליב לא תהיה מוגבלת בזמן. לאחר דבריה של חברת הכנסת טלי גוטליב, ובהתאם - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא תהיה מוגבלת בזמן - - -

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

על פי תקנון הכנסת, רבותיי, ובהתאם להוראות סעיף 29 לתקנון, יהיה רשאי – להבנתי, גם אין כוונה כזאת, תנוח דעתכם – יהיה רשאי יושב-ראש ועדת הכנסת לסכם את הדיון במסגרת זמן שלא תעלה על חמש דקות. לאחר דברי הסיכום נקיים שתי הצבעות, על כל אחת מהעילות המנויות בהחלטת ועדת הכנסת, כאמור לעיל. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת הוועדה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אבקש להציג בפניכם את החלטת ועדת הכנסת לקבוע לחברת הכנסת טלי גוטליב חסינות בפני דין פלילי, בהתאם להוראות סעיפים 4 ו-13 לחוק חסינות חברי הכנסת, ולהביאה לאישור המליאה. משהייעוץ המשפטי לממשלה הודיע על כוונתו להגיש כתב אישום נגד חברת הכנסת גוטליב בעבירה של גילוי ופרסום מידע סודי לפי סעיף 19 לחוק השב"כ, ביקשה חברת הכנסת גוטליב מיושב-ראש הכנסת שתיקבע לה חסינות בפני דין פלילי. ועדת הכנסת בראשותי קיימה שלושה דיונים ארוכים וממצים, ובהם הקפדנו על סדרי הדיון המיוחדים החלים בדיונים מסוג זה. בדיונים נשמעה באריכות ובפירוט עמדתה של חברת הכנסת גוטליב, ניתנה זכות טיעון למגישת כתב האישום מיארה, שהגיעה רק לשתי הישיבות הראשונות – ופה באמת, אדוני היושב-ראש, אני לא מבין איך היא הרשתה לעצמה בדיון כזה חשוב, כזה קריטי, חסינות - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

השתלחו בה ובבן שלה - - -

קריאות:

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אוה, הינה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה לא מתבייש?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, תתאפשר לכולכם זכות הדיבור, נא לא להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל בן אדם נורמלי לא היה שורד שם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מבקש את זה מכולם. לא להפריע בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תשמע, זה כמו כפתור הפעלה. אתה אומר את המילה "גלי" – כל האופוזיציה צווחת. כאילו זה מנגנון הפעלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא היועצת המשפטית לממשלה. תכבד אותה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

"גלי" – הם ישר קופצים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי, אני לא רוצה לקרוא קריאות, תתאפשר לכולכם זכות הדיבור. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יקראו לך "אוחנה"? מה זה הדבר הזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו בחיים לא קראנו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, אני באמת לא רוצה להגיע לקריאות, אבל אתם מאלצים אותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון. ואתה יודע שניסו.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אז אני באמת לא מצליח להבין איך היא הרשתה לעצמה, בדיון של חסינות – קודם כול, זה שהיא שמה פס על הכנסת, ורמת הזלזול – לא היה מעולם יועץ משפטי שככה זלזל בכנסת ישראל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא היה מעולם דיון כזה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

לא מתייחסת לוועדות, לא מגיעה לדיונים, ובדיון כזה של חסינות חבר כנסת הרשתה לעצמה לא להגיע. רמת זלזול שכזה עוד לא הייתה. גם כשחשבנו שהיא שברה את כל השיאים, פה נחצה קו אדום נוסף.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה שברת. אתה שברת את כל השיאים.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תפסיקו להגן עליה באופן אוטומטי. אגב, היא קיבלה על זה ביקורת לא רק מהקואליציה, גם מהאופוזיציה. חברי הכנסת מחו על כך שהיא לא הגיעה לדיון כזה חשוב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

חבר כנסת אחד. אחד. אל תגיד "חברי".

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

זה מהאופוזיציה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן. אחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עודד פורר.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני מקווה שלא צעקתם גם עליו אחרי זה איך הוא העז - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממש לא. יש לנו פלורליזם.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

- - לבקר את גלי בהרב מיארה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לנו פלורליזם, אופיר.

מיקי לוי (יש עתיד):

כבודו - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תגיד "חברי". אחד.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תשמע, זה פתטי. ההגנה שלכם עליה זה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מצפה שנענה לך – אנחנו עונים לך, אתה - - -

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני מצפה שתענו לי?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אני לא חושב שיש ציפייה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

נכון, אין ציפייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תתאפשר לכם זכות התגובה והתשובה, לכל אחד על פי הסדר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא נכון. יש לנו שלוש דקות, זה קשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר. אם נחבר את כל מה שאמרת זה 20 שניות, אז שלוש דקות צריכות להספיק לך. בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

נשמעו חברי הכנסת ועמדותיהם, ולבסוף הצביעו רק מי שנכחו בכל הדיונים, ובכל דיון לפחות מחצית מהזמן, לאחר שהועמדו לרשותם הפרוטוקולים לעיון. בתום הדיון הוועדה החליטה להגיש לכנסת את הצעתה לקבוע לחברת הכנסת גוטליב חסינות לפי שתיים מהעילות המנויות בסעיף 4 לחוק החסינות: העילה האחת – העבירה נעברה במילוי התפקיד או למען מילוי התפקיד כחברת הכנסת, וחלות הוראות סעיף 1 לחוק החסינות; העילה השנייה – כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך אפליה. ועדת הכנסת קיימה הצבעה נפרדת לגבי כל עילה, ובשתי ההצבעות התקבלה הבקשה ברוב עצום של 11 תומכים מול שלושה מתנגדים בלבד, זאת לאחר שהוועדה קיבלה את עמדתה של טלי גוטליב על פני העמדות האחרות שנשמעו בדיון. שלום, מלביצקי. השידורים והפרוטוקולים של ישיבות ועדת הכנסת וכל המסמכים שהונחו בפני הוועדה היו, כידוע לכם, זמינים לכל חברי הכנסת לפני הדיון. אבקש בשם ועדת הכנסת כי תאשרו את הצעת הוועדה בדבר קביעת החסינות.

טלי גוטליב (הליכוד):

המהותית.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

חשוב להבין דבר שעלה באופן מובהק מהדיונים, ופה אני רוצה לשים את הדגש, במיוחד בנוגע לעילה השנייה, של חוסר תום לב ואפליה. אמון הציבור הוא תנאי יסוד ללגיטימציה של הייעוץ המשפטי לממשלה. לצערי, מאז שקמה הממשלה אנחנו רואים איך המוסד הזה שכח בכלל מהציבור, או שהציבור בכלל לא מעניין אותו. את המוסד הזה ואת מי שעומדת בראשו מעניין דבר אחד בלבד: להפריע לעבודת הממשלה ולתפקוד הקואליציה, לחבל בה ולנסות להפיל ממשלה שנבחרה על ידי הציבור – אם זה בניסיון לפסול חוקים, אם זה בסיכול מינויים, אם זה בפגיעה בחרדים ובעולם התורה ואם זה להלך אימים בחקירות על נבחרי ימין, ולא רק אנחנו אומרים את זה. לא הייתה כאן יועצת משפטית שנזרקה כל כך הרבה פעמים ממדרגות בג"ץ: מסעות הסיכול המבישים שלה מול גופמן וזיני, שאין להם אח ורע במדינה דמוקרטית, השחרה של גיבורי ישראל, ויש עוד דוגמאות: בבג"ץ הממונה על התחרות, במינוי ממלא מקום הרשות השנייה, בחוק הנבצרות ועוד ועוד. כשבמשך ארבע שנים מיארה פועלת שוב ושוב רק נגד הימין, נגד חברי הכנסת מהימין בלבד, נגד חברי הכנסת, נגד מינויים של הימין, נגד חקיקה של הקואליציה, אז איך את מצפה שהציבור ואנחנו נאמין שיש כאן עבודה מקצועית? איך את מצפה שחברי הכנסת יאמינו לך שאין כאן אפליה? שאין כאן אכיפה בררנית? אפשרת אנרכיה ברחובות אך ורק בשם המאבק שלך בקואליציה ובממשלה, עם המשפט שכולם כבר מכירים אותו בעל פה, "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי". כל זה בשביל לפגוע בממשלה, כי זה שירת את המטרה שלך נגד הממשלה, וראש הממשלה כבר אז זיהה את המשפט הזה, ואמר: איזה משפט מטלטל. הוא ידע שזה יביא פתח לכאוס, והוא צדק. זה כדור שלג שלצערי ימשיך להתגלגל. חבר כנסת מהימין מקבל חקירה וכתב אישום במהירות האור, אבל כשחברי כנסת מהשמאל – והיו כאן לא אחד ולא שניים – עוברים על החוק מול המצלמות בצורה מפורשת, את לוקחת את כל הזמן שבעולם. אין תשובות, אין שקיפות, אין דין וחשבון לציבור. אז איך את מצפה שהציבור וחברי הכנסת יאמינו לך שאין כאן אכיפה בררנית? שאין כאן שום דבר שנקרא אפליה? במשך שעות ישבנו בוועדת הכנסת, אדוני היושב-ראש, וכמעט כל חברי הכנסת שמו את הדגש על האכיפה הבררנית ועל חוסר תום הלב מצידה של היועמ"שית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה "כל חברי הכנסת"?

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא אמר "כמעט". חבר הכנסת שטרן, באמת, הזהרתי וחזרתי והזהרתי, אני לא רוצה להגיע לקריאות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז אני אומר לך, זה לא "כמעט", זה לא נכון.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

לדעתי זה נכון. אתה תעלה לפה ותגיד שזה לא נכון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו 33 חברי כנסת, אני ספרתי. 33 - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, אתה בקריאה ראשונה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

מאלה שהייתה להם זכות הצבעה, רובם דיברו על האכיפה הבררנית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ברור. אלה שהייתה להם זכות הצבעה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

לא, לא מדבר על אלה שבאו לעשות פיליבסטר – על אלה שיש להם זכות הצבעה וחברי הוועדה. וניסינו לקבל הסברים. היא ישבה שם, והיא הקריאה את העמדה שלה – שזה בסדר, היא באה עם עמדה קבועה. אבל כשיושבים שם, ביומיים שהיא הייתה, וחברי הכנסת – גם אני העליתי את זה וגם חברי כנסת נוספים – ביקשו לקבל תשובות על הטענות שלנו לאכיפה בררנית, לא הייתה שום תשובה. שתיקה רועמת, שום דבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם אני לא קיבלתי - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת עזוז.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

היא לא יודעת אפילו איך להתייחס לזה, איך לענות על זה. היא לא רוצה לענות על זה כי אין לה תשובה טובה לתת, כי יש פה אכיפה בררנית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הדיון לא היה על זה. הדיון היה על - - -

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, גם הטלפון שאתה קיבלת ממנה, ושאלת אותה: אוקיי, את מעדכנת אותי על ח"כית מהימין, מה עם הח"כ מהשמאל – שכולם ראו מה היה, זה גם היה מול המצלמות – ומה היא אמרה לך? אני אבדוק, אני אעדכן, משהו כזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד לא קיבלתי תשובה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

חזרה אליך?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אה, מפתיע מאוד, מפתיע מאוד. צביקה פוגל, איפה הוא? חבר הכנסת צביקה פוגל, על מילה, מילה שהוא אמר, לקחו אותו לחקירה שבע שעות, על מילה, כל זה רק בשביל להלך אימים עלינו. אבל היא לא תצליח, זה לא יעזור. מתי ראיתם שלוקחים חבר כנסת מהשמאל – והיו פה התבטאויות שמצדיקות – מתי ראיתם שלוקחים חבר כנסת מהשמאל על מילה לחקירה של שבע שעות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לקחו.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

לא ראיתם ולא תראו את זה. אחרי שאני אומר את כל זה, איך היא מצפה שאנחנו נאמין שהיא פועלת לפי החוק ולא לפי עמדה פוליטית? חוק אחד לימין, ובלי שום חוק לשמאל.

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד מה זה קשור לצד הזה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מייד מדבר.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני מאוד מקווה שיום יבוא ונצליח לתקן את כל הנזק ההרסני שמיארה עשתה פה. ואתם, חברי האופוזיציה, איזה ביזיון, גם בוועדה וגם עכשיו, איזו בושה – בושה בשבילכם – ישבתם שם בדיון, צרחתם והשתוללתם, בניסיון מבחיל להתחנף למיארה - -

קריאה:

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

- - בניסיון מבחיל להתחנף למיארה, היושבת-ראש שלכם, יושבת-ראש האופוזיציה שלכם. צווחתם וצעקתם וצרחתם על כל מי שרק פנה אליה, כל מי שרק שאל שאלה, כמו צבא של חסרי חוליות. אני בטוח שיאיר לפיד ישב וראה את הדיון, והוא אמר, מה זה, איך הם מגינים עליה? הלוואי והיו מגינים עליי ככה. זה היה פשוט מופע מביש שלכם, וזה מפחיד לראות כמה אתם מונעים אך ורק מתוך פוזיציה פוליטית. הניסיון הזה להרשים את גלי בהרב מיארה – תראי איך אנחנו מגינים עלייך, תראי איך אנחנו לא נותנים שיתקפו אותך, את שומרת עלינו ואנחנו נשמור עלייך – אוי, זה היה כל כך פתטי. זה היה באמת כל כך מעורר רחמים.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - בשביל מה?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אתם מסתכלים רק על האינטרס הפוליטי, ואתם לא מסתכלים על הנזק העצום וארוך הטווח שהאישה הזאת גרמה למדינת ישראל - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על איזו אישה אתה מדבר?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

- - נזק שייקח עוד הרבה הרבה שנים לתקן, אלעזר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על איזו אישה אתה מדבר? לא הבנתי על איזו אישה אתה מדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, קריאה שנייה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

הנזק הוא שלכם. באמת, זה היה מופע מביש מצידכם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

התבלבלת. נראה לי שהתבלבלת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני חשבתי שעוד רגע אתם עומדים ומשתחווים בפניה. מה זה? מה זה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא משתחווה?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

מירב, זה היה מוגזם. בסדר, להגן עליה. בסדר, לשמור עליה. להראות לה כמה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני – מוגזם? אבל הוא אמר מירב, הוא אמר מירב.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז מה אם הוא אמר מירב? מירב מייד מקבלת שלוש דקות להשיב. אז מה אם הוא אמר מירב? לא להפריע. לא להפריע.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

מירב דיברה אליי, אז עניתי לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה זה שלוש דקות? הוא משתלח, ופונה אלינו - - - קריאות.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני לא משתלח, אני אומר את האמת. זה היה פשוט מעורר רחמים, לראות איך אתם מתחנפים אליה, איך אתם מתחנפים אליה, איך אתם שומרים עליה, איך אתם צועקים בשבילה, איך אתם נלחמים עליה - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה היית מעורר רחמים. אל תרחם עלינו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, אתה בשנייה. חבר הכנסת כץ, משפט לסיום.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

- - על יושבת-ראש האופוזיציה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא כל הזמן פונה אלינו - - - קריאות? אני לא מבין מה אתה, יושב-ראש הכנסת של הקואליציה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

עשר דקות. ואללה, אי-אפשר לעשות נאום בעשר דקות - - -

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

עובר מהר כשנהנים. טוב, חברים, אז אם כך, אני חוזר על מה שאמרתי. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהחלטה שקיבלה ועדת הכנסת ברוב של 11 מול שלושה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, תודה רבה. וכעת נעבור לדיון האישי. חברת הכנסת מירב בן ארי תהיה ראשונת הדוברים. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כמובן הכנתי נאום, אבל אני לא יכולה שלא להתייחס לדבריו של יו"ר הקואליציה, יו"ר ועדת הכנסת, על הדיון, שבהם הוא מאשים אותנו. לא יודעת, באמת, אין לי זמן לסכם את זה, אבל אני אגיד בקצרה: אני פה מ-2015, מעולם לא הייתי בדיון כל כך בזוי, כל כך מגעיל. את יושבת שם ואת שומעת דברים – שש שעות של צרחות, של הכפשות, של עלילות על בגידה – בגידה, ראש הממשלה אמר שלא הייתה בגידה – בגידה, על הלוחמים, על הטייסים – זה מהמפלגה שדואגת לחיילי צה"ל. כולם אשמים. והיועמ"שית, היועצת המשפטית לממשלה, אני מצטטת לכם דברים שאמרו לה – כל אדם נורמלי היה הולך: פושעת; צריך לתת לך חנינה; הפכת לאויב; פגעת בביטחון המדינה; את אדם אנטי-ציוני; את מבצעת שיבוש הליכי משפט. כל זה. והיא יושבת שם כמו חאליסי, לא מזיזה עפעף. "מנתצת הדרכונים" – מה זה? את מכירה את חאליסי ממשחקי הכס? ככה, לא זזה. לא זזה, לא מזיזה עפעף, יושבת וסופגת רעל. ומאיפה הרעל? מאיפה המקורות של טלי גוטליב? מעדנה קרנבל, משם היא מביאה את המקורות שלה. מי זאת עדנה קרנבל? מפיצת קונספירציות בפני עצמה. אבל אני רוצה להגיד משהו, יש כל כך הרבה מה לומר, כי במשך שלושה ימים אכלו לי שם את הראש. אני רוצה להגיד כמה דברים, שיהיו ברורים: כל חבר כנסת שהיה נאשם בעבירת ביטחון, היו מסירים לו את החסינות. מדברים על עופר כסיף? לא עופר כסיף, למה ללכת רחוק? אם מיקי לוי, אם עדי עזוז – אם אלעזר שטרן היה חושף שם של איש שב"כ, היו מסירים לו את החסינות והוא היה עומד לדין. אתה מדבר על אכיפה בררנית? היא לא הלכה לחקירת משטרה. לאיזה חבר כנסת יש חסינות מחקירת משטרה? את לא הלכת להיחקר במשטרה, את לא הלכת לשימוע. אתה מדבר על אכיפה בררנית? היא עושה מה שהיא רוצה, ואתם מאפשרים לה את זה. מאפשרים לה לעבור על החוק, והכול סבבה, כי זאת טלי גוטליב, שיש לה אלפי מצביעים וזאת שנת פריימריז, וכולם מפחדים – אוי, מה נעשה, טלי תשלח עלינו. אז שלחת עליי, שלחת עליי את הצל, האיש הנורא הזה. איזה בן אדם קוראים לו צל? מה זה צל? עושה חושך. שלחה עליי כל מיני ווטסאפים, על תרנגולת. אני בזה לכם, אני לא סופרת אתכם. אני אלך עם האמת שלי. ובכל מקום את היית נעמדת לדין.

היו"ר אליהו רביבו:

אנא חתרי לסיום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא דיבר הרבה יותר מהזמן שלו, אז אל תגיד לי בשלוש שניות לחתור לסיום. האכיפה הבררנית היא רק על הצד שם. רק. בכל עולם נורמלי היא הייתה נאשמת, והייתה מגישה – אבל לא לעולם חוסן, וגם בכנסת הבאה זה יחזור אליה כמו בומרנג. כי מי שחושף שם של איש שב"כ ומסכן את משפחתו וילדיו צריך לקבל את הדין. אני מסיימת. גם לאופיר נתנו עוד דקה. אני שאלתי בוועדה הזאת: האם היא קיבלה כסף על זה? מה הייתה המטרה של לחשוף את איש השב"כ? למה רצית לסכן את החיים שלו ושל הילדים? אף אחד לא ענה לי. והינה, אני אומרת לך, ושיהיה ברור: חד-משמעית, מי שחתם על תעודת החיסיון זה ישראל כץ; מי שאמר להביא את כתב האישום זה זיני – שאותו אתם מהללים, ובצדק – הוא זה שאמר. בא לכנסת איש שב"כ ונתן לנו לראות את חוות הדעת הסודית. ואתם, כמו חבורה של כלבלבים, תבואו ותגידו: לא, אנחנו נצביע בעד. למה? למה אף אחד מכם, חוץ מיולי, לדעתי - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי אתה גם?

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי אתה גם?

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. חשבתי – דיברתי עליך. כולכם תעשו היום את העבודה שלכם, במשמעת קואליציונית, אבל תבוזו לשב"כ ותבוזו לנשות ואנשי השב"כ הגיבורים והאמיצים. כי זה מה שאתם.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אבקש להזמין את חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. אנא, שמרו על השקט, בבקשה. חברי הכנסת ועובדי הסיעות, אנא, שמרו על שקט ועל סדר הדיון. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני, בטח כולם מצפים ממני לדבר על הנושא הזה. האמת היא שהייתי מאוד רוצה לדבר, כי הייתי נוכח שם. עצם גילוי וחשיפת שמו של איש שב"כ – אסור, וזוהי עבירה. נקודה. אני רוצה לנצל את הזמן שלי לדבר אל חבריי במליאה. מחר, יום חמישי 18 ביוני 2026, בשעה 11:30, יתקיים דיון בבית המשפט העליון בעתירה שהגישה יש עתיד לפסול את ההצבעה השערורייתית בדבר בחירתו של מבקר המדינה. מחר אהיה יחד עם אחרים בבית המשפט העליון בדיון שיתקיים. אין לי בכלל ספק כי דינה של העתירה להתקבל. בחירת מבקר המדינה זוהמה לחלוטין. בחטא נולדה. חברי כנסת ושרים צילמו את עצמם מכניסים פתק עם שמו של עורך הדין ראבילו אל תוך המעטפה. כבוד השופט אלרון ועו"ד ראבילו – עורך דינו של ראש הממשלה. תגידו לי, לא להאמין. איך אמר ראש הממשלה, על פי הדיווח בתקשורת? הוא יהיה טוב לנו. הוא יהיה טוב לנו – באמת, במקום שהוא יהיה טוב למדינת ישראל ולאזרחי מדינת ישראל ומחויב לביקורת. בחירות אישיות חסויות מאחורי פרגוד הפכו לבחירות פומביות. מבחירתו של כבוד השופט אלרון בסיבוב הראשון, 60:57, ראש הממשלה נתניהו ואנשי לשכתו הכריחו את אנשי הליכוד, חברי כנסת ושרים, לצלם את עצמם. זאת עבירה על החוק; זאת סחיטה באיומים כלפי חברי כנסת; זה מהלך של משפחת פשע; חציה של כל הקווים האדומים. חברי הכנסת והשרים מהליכוד שחששו כי יבולע להם בפריימריז שינו את עמדתם. מכיוון שזמני הולך ואוזל אני אנסה לצמצם, ואומר לכם משהו מן הלב. אין לי ספק כי בית המשפט העליון יפסול את ההצבעה המזוהמת הזאת, והכנסת תחויב בהצבעה נוספת. ההצבעה הקרובה תהיה מבחן לחברי הכנסת הישרים, האמיצים, הערכיים, אלה שהיושרה לנגד עיניהם – להצביע נכון. הפעם נקפיד על כללי ההצבעה. אם לא תצביעו נכון, ההיסטוריה תשפוט אתכם. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אז מה עשיתם כאן? אתם הפכתם את הכנסת לשכונה, אתם הפכתם את הקואליציה לכנופיה – נורמות התנהלות של כנופיית פשע, שהשב"כ והמוסד הם כאילו כנופיה מתחרה, שצריך לגונן על חבר או חברת כנסת בכנופיה ולמחוא להם כפיים כשהם חושפים שם של חבר בכנופיה מתחרה, שבמקרה הזה קוראים לה שב"כ, או קוראים לה מוסד. על מה אתם מייללים? יושב-ראש ועדת הכנסת עומד כאן ומיילל שהיועצת המשפטית לממשלה לא נכחה בכל הדיונים. 252 עמודים הוציאו כסיכום; 180 – דיברה טלי, חברת הכנסת גוטליב. מה רציתם, ששלושה ימים אתם משתלחים, קוראים לה "גלי", והיא תשב כל הזמן ותחטוף את החיצים שלכם? אתם באמת קואליציה של ארגון פשע. אתם קואליציה של שכונה. בשכונה שבה אני גדלתי, ביד אליהו, זה לא היה עובר. יושב פה השר כץ, מסתכל עליי – אני אגיד לו. השר כץ, אתה יודע שהדיון על הסרת החסינות שלך חצה קואליציה ואופוזיציה, דנו בדברים לגופם, וככה גם הצבענו – לא כמו כאן, שאתם מתביישים ופוחדים מהפריימריז ומסכנים עובדי שב"כ. מה יגיד סמוטריץ'? יש בציונות הדתית עובדי שב"כ ומוסד. מה הוא יגיד, שיחשפו את השמות שלהם? הגיבור עמנואל מורנו, עד היום, גם אחרי שהוא נהרג, בגלל סוגיות שקשורות לביטחון המדינה, לא חושפים את התמונה שלו. מי החליט על זה? השב"כ. ראש השב"כ זיני – גם הוא פסול?

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם הוא פסול?

היו"ר אליהו רביבו:

תם הזמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איפה הגבולות שלכם?

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חבר הכנסת שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתם מבינים? משפט אחרון. בגלל ההתנהלות שלכם אנשים פוחדים ויפחדו להתגייס לגופי הביטחון של מדינת ישראל. הם ידעו שכל חברת כנסת וחבר כנסת יכולים לסכן אותם בעתיד.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. זה משפט ארוך מדי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה נזק יום-יומי למדינת ישראל. ככה מתנהלת קואליציה - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת שטרן, כיבדתי אותך. כיבדתי אותך – תכבד את עצמך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - שהיא חבורת פשע, לא יותר. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. כל מילה, שטרן.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת עדי עזוז, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בכל סיטואציה אחרת היינו מדברים על עצם החסינות המהותית, ומדברים על שני הסעיפים ודנים בהם, כפי שצריך לעשות. כך אמור להתנהל דיון בחסינות. וחשוב להגיד: יש חסינות לחברי וחברות הכנסת, צריך להתקיים דיון ראוי, צריך להחליט לגופם של הדברים. מה שהיה בוועדה הזו לא היה לגופם של דברים, זה היה לגופם של אנשים. אני באופן אישי שמעתי הכול בוועדה הזו, כולל את חברת הכנסת טלי גוטליב נובחת – ליטרלי, נבחה בוועדה: האו האו. אלה מילים שיצאו לה מהפה; שמעתי אותה מחקה צרצרים; שמעתי אותה אומרת דברים הזויים; שמעתי אותה משתלחת במשפחה של נציגי ציבור בכירים שמגיעים לוועדה. עכשיו, למה זה לא מפתיע? הרי למה היא חשפה את שמו של איש השב"כ? קודם כול, את זה אנחנו לא יודעים, כי זה הדבר היחיד שהיא לא אמרה בוועדה – אין להם בעיה לחשוף את השם של איש שב"כ כדי לפגוע במשפחתו, אף שזיני בעצמו, ראש השב"כ, לא חלילה מישהו מטעם, אמר, נתן חוות דעת, שהיא סיכנה את החיים של איש שב"כ. עכשיו, אני לא מופתעת מהשיח של טלי גוטליב בוועדה, ואני אגיד למה. לפני שאני נכנסתי לכנסת אני הקמתי בעבר תנועה שנקראת "צדק צדק רודפות". זאת תנועה לענישה הולמת לעברייני מין. באותה עת טלי גוטליב הייתה עורכת דין וייצגה אנסים, קראו לה המלאך השומר של האנסים. למה קראו לה בשם הנורא הזה? כי על דוכן העדים היא הייתה מפרקת את הנפגעות לגורמים, ולא במובן טוב, ולא בגלל זכות החפות. היא הייתה נכנסת לפרטים משפילים שאין שום סיבה להיכנס אליהם, יש כתבות בתקשורת מפה ועד הודעה חדשה על איך שהיא התייחסה לאותן נשים. ובאותה תקופה, כשביקשו ממני לעלות להתראיין ברדיו ובתוכניות בוקר עם הגברת טלי גוטליב, סירבתי באופן שיטתי לתת לאישה הזאת במה. לצערי, פגשנו אותה פה בכנסת ישראל, משתלחת בכל מה שהיא רק יכולה, ועדיין, התשובה הבסיסית ביותר ללמה היא חשפה שם של איש שב"כ וסיכנה את משפחתו – היא לא נתנה תשובה. אז יבואו עכשיו אנשים, חברי כנסת, שהצביעו בוועדת הכנסת וגם כאן יצביעו בעד החסינות, לתת חסינות לחברת הכנסת טלי גוטליב. ואני שואלת: מי אותם אנשים שהצביעו בעד? אולי חברי כנסת שחשודים בפריצה לבסיס צה"ל? אולי חברי כנסת שחשודים במרמה והפרת אמונים? אתם יכולים לעשות חמשיר, על כל העבירות שאתם מואשמים בהן. יש לכם גם מרמה והפרת אמונים, אפשר לעשות ברצף: מרמה והפרת אמונים, מרמה והפרת אמונים. אז למעשה, העבריינים בעצמם מתנהגים כמו ארגון פשע, ונותנים לחברה שלהם עוד כסף. וגם, הינה, יושבת פה חברת הכנסת טלי גוטליב, מדברת עם חבר הכנסת גולדקנופ, והם בעצם עושים: היא תיתן לו – תצביע בעד 300 מיליון שקלים, על חשבון הילדים של כולנו, לתת למשתמטים שהיום חסמו את כל המדינה; והוא, בתמורה, ייתן לה את האצבע שלו. תתביישו בעצמכם.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת וליד אלהואשלה, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שעות על גבי שעות הכנסת דנה בנושא החסינות של חבר כנסת, ובמקרה הזה – חברת הכנסת טלי גוטליב. הקואליציה נותנת גיבוי מלא לחברת הכנסת שהפרה את החוק ועברה עליו. איפה הקואליציה כאשר אנחנו מבקשים חסינות לאזרחים, מבקשים חסינות לאזרחים שנפגעים על ידי ארגוני הפשיעה? איפה הקואליציה, איפה הממשלה, כאשר אנחנו מבקשים חסינות לאזרחי הנגב מפני דחפורי הממשלה? דרשנו שהממשלה תטפל בפשיעה, דרשנו שהממשלה תיתן אפשרות לזוגות הצעירים בנגב, דרשנו שהממשלה תפסיק את ההריסות בנגב, אבל ממשיכים יום ולילה להרוס בנגב. אין חסינות לאזרחים שלנו מפני הממשלה הזאת, אבל לחבר הכנסת שעובר על החוק נותנים חסינות. ראינו בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופת הממשלה הזאת: כאשר אזרחים ערבים כתבו או הביעו דעתם, מייד הגיעה המשטרה, מייד הגיעו כוחות הביטחון, על מנת להעמיד אותם לדין. אבל כאשר חבר כנסת עובר על חוק אין דין ואין דיין. לא רוצים להעמיד אותה לדין. מאפשרים לפוליטיקאים לעבור על החוק. אבל מה תגידו לאזרחים? איפה הממשלה? איפה הכנסת? למה לא כולם עומדים בפני החוק? אין שוויון לכולם במדינה הזאת. אין שוויון לאזרחים תחת הממשלה הזאת. מה תגידו לתושבי א-סיר? אתמול אילצתם את משפחת אל-אפשק ביישוב א-סיר, מערבית לשגב שלום, להרוס את הבתים שלהם; לפני זה, לפני שבוע, בתל עראד – עוד 20 בתים; גם בברטעה הרסתם בניינים שלמים. משאירים משפחות ללא קורת גג. אתם לא נותנים חסינות לאזרחים, אתם נותנים חסינות לפוליטיקאים שעוברים על החוק. הכנסת מפורקת, הממשלה מפורקת, הכול מפורק במדינה הזאת. תתביישו לכם. אתם לא נותנים שום סעד, שום עזרה לאזרחים. מסייעים לפוליטיקאים, מסייעים למושחתים. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש, ולהסתכל לאזרחים בעיניים ולתת פתרונות, במקום לתת חסינות לחברת הכנסת טלי גוטליב. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אבקש להזמין את חבר הכנסת משה טור פז. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתייחס לנושא החסינות של גב' גוטליב, אני רוצה להתייחס שנייה ללימוד תורה, כי אי-אפשר שלא להתייחס ללימוד תורה כשאנחנו רואים את ההפגנות הקשות היום ברחבי הארץ. אני חושב שהמשל הטוב ביותר ללימוד תורה הוא כמו אוויר לריאות, אדוני היושב בראש. למי שנושם, תורה היא כמו אוויר לריאות. מי שלמד את הדף היומי של היום במסכת חולין בטח קרא לא מעט על מה זה סירכא ומה זה חור בריאה, ומתי הוא פוסל את הכשרות. התחושה שלי היא שאין משל יותר טוב להביא על דברי המשנה במסכת אבות: "כל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון", כמו לימוד תורה שבא בעבירה של השתמטות מגיוס. כי כשיש תורה שבאה בעבירה ככה, זה כמו חור בריאה, זה כמו חור שאי-אפשר לסגור, הוא לעולם לא ייסגר, ויעידו על כך עשרות אלפי בחורי ישיבות דתיים שכן מקיימים גם לימוד תורה וגם שירות בצבא. ולכן, בעיניי, ההפגנות בניסיון להגן על המשתמטים הן עצמם חור בריאות של לימוד התורה. ועכשיו על הדיון הזה. בעיניי, הדיון הזה, כמו כל שלושת הימים הקודמים, הוא פשוט בושה - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - רצית להגיד משהו גם על אלימות המשטרה, לא? רצית להגיד עוד משהו, לא?

משה טור פז (יש עתיד):

כן, אני נגד אלימות המשטרה. תודה.

ינון אזולאי (ש"ס):

משה טור פז (יש עתיד):

בעיניי, מימוש החסינות הזה הוא בושה גדולה. הוא בושה לחברת הכנסת טלי גוטליב, הוא בושה לליכוד, הוא בושה לכנסת ישראל, שהופכת להיות מקלט לעבריינים, למקום שבו אדם יכול לעבור עבירה שכל אזרח היה נשפט עליה ובקלות מורשע, ככל הנראה, לבין אדם שבגלל טיעונים של חסינות וטענה שזה תפקידו, אמור להיות מוגן. שוב פעם דיברו על מבחן בוזגלו, אז בוא נשאל את מבחן טיבי. מה היה קורה אם אחמד טיבי היה חושף שם של איש שב"כ? נראה לי שהתשובה ברורה. בעיניי, במהלך הדיונים נשמעו פה מילים חמורות ביותר מפי חברת הכנסת גוטליב על תיאוריית הבגידה מבפנים, שפוגעת, מסוכנת, פוגעת בביטחון ישראל. ואני רוצה לומר, אני מאוד מקווה שלא הייתה שום בגידה מבפנים, אני גם מאמין בכך. אבל מי שמעז להדהד תיאוריות מהסוג הזה לא יכול להיתלות, לא בעדנה קרנבל ולא בשום דבר שהוא לא מגובה בבטון יצוק, ומה שאנחנו שמענו זה כלום, כלום ושום דבר. אני חושב שהדיון הזה הוא נגד השכל הישר. מי שישאיר כאן את החסינות, פוגע בשכל הישר. מי שמתיימר בכל נאום לפנות לאזרחי ישראל – כדאי מאוד שידעו אזרחי ישראל שהוא לא מייצג אותם פה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, שלוש דקות לרשותך, גברתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אני לא רוצה לדבר על החסינות של חברת הכנסת טלי גוטליב, אלא על מה שבאמת חשוב, וזה ביטחון ישראל. שנים שנתניהו מפחיד אותנו עם איום הגרעין האיראני, שנים שמר ביטחון מצייר לנו פצצות וקווים אדומים, מוכר לנו שרק הוא יכול; בכל נאום שלו, באו"ם, בקונגרס, בבית הלבן, איראן תמיד בראש סדר העדיפויות. אז איך קרה שכולנו התעוררנו עם מזכר ההבנות, עם תחושת חמיצות גדולה, עם תחושת כישלון צורב? אז אדוני ראש הממשלה, ברמה המדינית והאסטרטגית זה כישלון מוחלט. לא עם כלביא, לא שאגת הארי, לכל היותר אולי יללה של גור. נכון, בסבבי הלחימה ובזכות צה"ל היו הרבה הישגים צבאיים, אבל בלי שום הישג מדיני, בלי שום הישג מדיני. זה הניצחון המוחלט? פתיחת מצר הורמוז, שהיו פתוחים עוד לפני המלחמה? האמת העצובה היא שאף אחת ממטרות המלחמה שישראל הגדירה לא הושגו, לא הושגו במלואן, כי ההסכם הזה מאפשר לשלטון באיראן לשמור על כוחו, כי האורניום המועשר נשאר, כי ההסכם לא מטפל באיום הטילים הבליסטיים, כי ההסכם לא מפרק מנשקם את הפרוקסיז בלבנון ובתימן, כי איראן חיזקה את מעמדה במצר הורמוז. וכשטראמפ, שהתחייב להוצאת האורניום המועשר, אומר: במועד המתאים, כשהכול יהיה רגוע, ניכנס ונאסוף את האורניום, אני ממש לא רגועה. נכון שאובמה חתם על הסכם גרוע, שלא ביטל לחלוטין אבל עיכב בפועל את תוכנית הגרעין האיראנית, אבל ההסכם הזה יותר גרוע, במיוחד לישראל. ומה מדאיג? אנחנו בכלל לא באירוע. למה? כי איראן משווה ומעלה, כי עכשיו המשטר באיראן הרבה יותר נחוש, הרבה יותר קיצוני. ולמרות שמספרים לנו שנתניהו הוא ה-BFF של טראמפ, התברר שהאינטרסים האמריקאיים גוברים על האינטרסים שלנו, MAGA. פתאום התחלפו הסופרלטיבים – מ"נתניהו עמד איתן למען ישראל אל מול יריבים חזקים", ל"הוא אדם מאוד קשה"; "אין לנתניהו שיקול דעת". נתניהו ייזכר בהיסטוריה כאביו מולידו של הסכם המסכן את קיומה של מדינת ישראל. נתניהו ייזכר בהיסטוריה כאחראי להפקרה ולמחדל של 7 באוקטובר. נתניהו ייזכר בהיסטוריה כמי שבתקופתו איבדנו את השליטה, כמדינה ריבונית, על גורלנו, והפכנו למדינת חסות. אדוני ראש הממשלה, בכל מדינה שפויה מנהיגים שנכשלים פורשים. עוד מעט בחירות, הן כבר לא רחוקות. התקווה בדלת. בקרוב נתחיל לתקן.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, שלוש דקות לרשותך, גברתי. לאחר מכן – חברת הכנסת של טל מירון, ואז – חבר הכנסת אורי מקלב.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר כאן סיפור, סיפור אמיתי, אין מחלוקת על העובדות שלו; סיפור שצריך להטריד כל אזרח ישראלי שהבן או הבת שלו, המכר שלו, קרוב משפחה שלו, לוחמים ומגויסים למען מדינת ישראל במערכת הביטחון, בתפקידים שונים, גלויים או שאינם. מדינה בשם ישראל נמצאת כמעט ארבע שנים במלחמה עם שבע חזיתות. מאות אלפי ישראלים מגויסים, חלקם משוחררים, חלקם עדיין משרתים מאות ימים. עובדי שירות הביטחון הישראלי, הגלויים והחסויים, עובדים מסביב לשעון בעוד מבצע, בעוד סיכול, על חלקם אנחנו יודעים, על חלקם אנחנו לא. נקודה שנייה, ישראל מתמודדת בימים אלה עם עוינות בין-לאומית הולכת וגוברת, פעולות ריגול, ניסיונות התנקשות, התעללות ועוינות כלפי לוחמים שלנו בארץ ובעולם. בעיצומה של המלחמה הזו, בתחילת שנת 2024, בינואר 2024, חברת כנסת, לא משנה מה שמה, מפרסמת הודעה ברשת X, ובה חושפת את השם המלא של איש שב"כ, את השם של בת זוגו, עם השמצות ושקרים לצידם. לא שזה מפתיע, חבריי חברי הכנסת, אבל הפרסום הזה אסור לפי סעיף מפורש, סעיף 19 לחוק שירות הביטחון הכללי, ומוגדר כעבירה פלילית בהיותו מסכן את ביטחון לוחמי ישראל וביטחון המדינה. הציוץ הזה נחשף למאות אלפי משתמשים וזוכה ללייקים רבים, באלפים. באותו יום ממש מגיש ראש השב"כ תלונה כנגד חברת הכנסת בגין סיכון הארגון, לוחמיו, משפחותיהם של העובדים שלו ופגיעה בביטחון המדינה. למרות כל זאת – אנחנו כמעט שנתיים וחצי מאז אותו אירוע – חברת הכנסת הנכבדה, חלילה, לא שקלה מחדש את צעדיה הפזיזים. להפך, מאז ועד היום, ולמרות התלונה של ראש השב"כ עצמו, הפרסום לא הוסר, היא שבה וחזרה על הצעד הזה וגם הצהירה שתמשיך ותעשה זאת. היא סירבה להתייצב לחקירה, היא ויתרה על זכותה לשימוע, והיא אשכרה, באמת ובתמים, טוענת שהדבר הזה נעשה במסגרת תפקידה הפרלמנטרי, כי זו העילה לסיכון חיי לוחמינו וליצירת תקדים כה מסוכן. אם לא די בזה, באוקטובר 2025 מתחלף ראש השב"כ. מטעמו של ראש הממשלה ממונה דוד זיני, וגם הוא מחדש את התלונה נגד חברת הכנסת; כלומר שני ראשי שב"כ בצירוף שר הביטחון ישראל כץ. לבקשת השב"כ – לא היועמ"שית, היועמ"שית היא שליחה, היא הפקידה שמגישה את בקשת השב"כ – מגישים כתב אישום, מחליטים על הגשת כתב אישום כנגד חברת הכנסת שטוענת לחסינות פרלמנטרית. היא חברת הכנסת של הימין-ימין, מלא-מלא, ומגינה, וחשוב לה ביטחון לוחמי ישראל. אז בעוד זמן קצר, אדוני היושב-ראש, נצביע על הבקשה של החסינות של חברת הכנסת גוטליב.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אתם תצביעו בניגוד - - -

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא, סיימת, סיימת כבר.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

משפט, משפט.

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא, גם את משפטי הסיום סיימת.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בסדר.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רק משפט כדי לסיים ואני יורדת, בסדר?

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, יאללה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אתם תצביעו בניגוד לבקשת שב"כ, בניגוד להמלצת שר הביטחון, נגד לוחמינו ונגד ביטחון ישראל. ואני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, ובזה אסיים - - -

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא, זה כבר לא משפט, זה עוד נאום.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה יהיה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

סליחה, לא יהיה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה יגרום לכם - - -

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא, לא יהיה. כיבדתי אותך ואת המעמד כרגע, כשאת נואמת. לא נעלת את הנאום שלך בעוד משפט.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז אני אסיים ואומר - -

היו"ר אליהו רביבו:

סיימת, סיימת. תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - מה יגרום לכם באמת להצביע לטובת ביטחון ישראל פעם אחת בקדנציה הזאת? תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא, לא קיבלת את האישור. סליחה, לא קיבלת את האישור. לא קיבלת את האישור. לא, זאת חוצפה. זאת חוצפה. בפעם הבאה מי שיעשה את זה יורד מהדוכן. הינה, אני מודיע לכם. אל תנצלו לרעה את הקרדיט שאתם מקבלים ממני. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת שלי – פראיירים, הינה, אני מודיע לך, אדוני, פראיירים – שלוש דקות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה אתה מדליק אותו? למה אתה מדליק אותו?

היו"ר אליהו רביבו:

לא צריך להדליק אותי, תנו קרדיט.

אופיר כץ (הליכוד):

אתם אמרתם לי "סיימת, נגמר הזמן" – ירדתי.

נאור שירי (יש עתיד):

כן.

אופיר כץ (הליכוד):

מה?

נאור שירי (יש עתיד):

בוא נראה איך אתם תעמדו בזה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני שמחה שהשר קרעי כאן, אני רוצה להדגים לכם מה עשה אתמול השר קרעי ופרסם בסרטון של 15 שניות. הוא עשה ככה – תנחשו על מה? השר קרעי החליט שהוא מוחץ את ערוצי התקשורת החופשיים במדינת ישראל כמו ג'וקים. זה הסרטון שפרסם אתמול השר קרעי, שאמון על התקשורת בישראל. שר שמביא חקיקה ממשלתית שאמורה לאסדר את שוק התקשורת, לוקח קלסר ומתחתיו לוגואים של ערוצי התקשורת 12, 13, נדמה לי התאגיד, הארץ, ומוחץ אותם כמו ג'וקים. ככה עשה השר אתמול בסרטון של 15 שניות. באמת, אין את זה יותר מהמקפצה. השר הזה – אני מניחה שאתה מראה לו את הסרטון עכשיו. תצחקו ביניכם, זה מאוד מצחיק שהשר אפילו לא מסתיר את הכוונות שלו. עד עכשיו הכול היה באמתלה של חקיקה ממשלתית שבאה להסדיר את שוק התקשורת החופשית, אבל עכשיו זה בפנים שלכם, אזרחי ישראל. הכוונות ברורות, והשר אומר לכם את האמת בפנים: הכוונה שלי היא לחסל את ערוצי התקשורת שמבקרים את הממשלה כמו ג'וקים, כמו יתושים. ככה הוא מסתכל על זה, הוא כבר לא מסתיר. מה שכן, זה מאוד מתכתב עם זה שהשר הזה ככל הנראה ייחקר בפלילים. כי אתמול בבג"ץ, בדיון על מועצת הרשות השנייה, נאמר חד-משמעית: השר שלח את אנשיו כדי להכריח את חברי מועצת הרשות השנייה להתפטר – כמו סחיטה באיומים, כמו במאפיה סיציליאנית – כדי לטרפד את עסקת רשת 13, אותו ערוץ שהוא מחץ כמו ג'וק עם הקלסר שלו. הכול בפנים, אזרחי ישראל. הוא לא מסתיר כלום, הוא רוצה לחסל את התקשורת החופשית. כל מי שמבקר את השלטון – הלוגו שלו היה שם בסרטון הזה. כל מי שמלטף את השלטון – ערוץ 14, בעלי הון, פטריק דרהי – הם לא, הם מלטפים את השלטון, אז הם קיבלו בחקיקה הזאת טובות הנאה רגולטוריות במאות מיליוני שקלים, שהוא תפר להם בחקיקה הזאת. בושה וחרפה ששר במדינת ישראל – באמת תיק 5,000 לפתחנו, הוא עוד ייחקר בפלילים על מה שהוא עושה בחקיקה הזאת. אבל לפחות, לפחות הוא הפסיק לשקר. עכשיו המסכות ירדו - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

יש לי עוד עשר שניות.

היו"ר אליהו רביבו:

אין בעיה. חמש שניות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אז למה אתה מפריע לי? המסכות ירדו, והשר - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, הסבתי את תשומת ליבך. סיימת עכשיו. תרדי, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל הפרעת לי.

היו"ר אליהו רביבו:

קחי משפט סיום. קחי משפט סיום.

שלי טל מירון (יש עתיד):

המסכות הוסרו, והשר אמר את האמת כולה אתמול בסרטון: כוונתו לחסל את הערוצים.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב. לאחר מכן – חבר הכנסת סימון דוידסון, ואז – חבר הכנסת עוז חיים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מבין שלא מספיק שאת עבד של ערוץ 12, גם הפרקליטות מתדרכת לך את החקירות שלהם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יאללה, יאללה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

ניפגש כבר בחקירות שלך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם עבדים. אתם עבדים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אתה שר שחשוד בפלילים. אתה שר שחשוד בפלילים. תתבייש.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, אמרת את מה שהיה לך לומר בזכות הדיבור שלך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בסוף תבקש חסינות ונצביע נגד.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק, תודה רבה. אתם רשומים לרשות דיבור, תביעו את עמדתכם כשיתאפשר לכם. אנא מכם, אפשרו בבקשה לחבר הכנסת מקלב לשאת את דברו, תודה רבה. אני לא רוצה להתחיל בקריאות, תודה רבה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

אורי מקלב (יהדות התורה):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, אם הוא נמצא פה, וחבריי חברי הכנסת, כשנכנסתי לכנסת למדתי מתוך התקנון שיש גם הליך של הסרת חסינות. חשבתי לעצמי שזה באמת - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

קביעת חסינות.

אורי מקלב (יהדות התורה):

של הסרת חסינות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

קביעת חסינות.

אורי מקלב (יהדות התורה):

שיש הליך של מי שרוצים להסיר לו חסינות ודחיית הסרת החסינות. וחשבתי לעצמי, מתי מגישים כתב אישום? זה תהליך קצת קשה, איך יכול להיות באמת שדוחים את הסרת החסינות? אני עומד פה, הייתי גם בתהליך כזה, אבל לא חשבתי שאגיע לפה לדוכן ואהיה נגד הסרת החסינות ואתמוך בחסינות במצפון כל כך שקט. בגלל שלא רק לי כנראה, גם לרבים אחרים, זה הזכיר – ואנחנו עוד קצת בהיסטוריה בגיל שלנו – זה הזכיר לכולם את משפט קסטנר. כשהמדינה הלכה להאשים את מלכיאל גרינוולד בזה שהוא הוציא דיבה על ישראל קסטנר, וממאשימה היא נהפכה לנאשמת וממאשים הוא הפך לנאשם, עד שהשופט בא ואמר פסיקה, שאני לא יכול להגיד את זה פה, שהוא מכר את נשמתו ואת נפשו לשטן. אנחנו נמצאים בתהליך – וזכתה חברת הכנסת טלי גוטליב שהיא הציפה את האבסורדים, את הרשעות שיש בהגשת כתב אישום נגדה ובבקשה שמבקשת עכשיו להסיר את החסינות שלה – שיש פה תיק - -

קריאה:

אורי מקלב (יהדות התורה):

אל תגיד לי פה. - - שיש פה תיק נגד חבר כנסת שפגע בביטחון המדינה, בחשד חמור. חודשים זה בכלל לא הוצף – הרבה לפניה. איך יכול להיות דבר כזה? איך יכול להיות שהועדה לענייני ביקורת המדינה – איפה נמצא חבר הכנסת שוסטר? הוועדה לענייני ביקורת המדינה הגיעו – אתם מתעסקים בזה הרבה, באלימות. אין פה חברי כנסת ערבים – אולי עופר כסיף נמצא פה – יש אלימות במגזר הערבי, שנהרגים, שפיכת דמים שקורית בכל יום, קורית בכל יום, מזעזע. באים המומחים ואומרים – באה המשטרה ואומרת שיש איזה משהו טכנולוגי שאנחנו יכולים דרך זה לפעול, להילחם נגד זה, אולי למגר את זה. זה נמצא בתהליך במשטרה, וזה נמצא על שולחן היועצת המשפטית חודשים, והיא לא נוגעת בזה,. כשזה יכול למנוע שפיכות דמים, לפי כל אנשי המקצוע. זה לא נעשה. דבר כזה, שאנחנו צריכים היום לבוא ולשמור על החסינות של טלי, אנחנו עושים את זה בראש מורם, במצפון שקט. אני לא יכול להגיד דברים אחרים. אני כן יכול להגיד שהיא מכרה וניצלה ומנצלת את מעמדה לרוע ולרשעות. זה מה שהיא עושה בתפקיד שלה, על אף שהיא הודחה. זה דבר שאנחנו באמת צריכים לדחות אותו. ולבוא ולהגיד כאן שיועצת משפטית – שאת הצפת כל כך הרבה נושאים שהיא פוגעת בתפקיד, במעמד של היועץ המשפטי – אז את זה היום אנחנו נעשה במצפון שקט, נשמור על החסינות שלך. וזה מה שקרה, שהיא נהפכה ממאשימה לנאשמת. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, אדוני. ישר כוח שסיימת בזמן הקצוב לך. חבר הכנסת סימון דוידסון. לאחר מכן – חבר הכנסת עוז חיים ואז חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רואה פה את גפני ואת מקלב. מקלב, הייתי בטוח שתעלה לפה ותגיד: אוי ואבוי, מה עשו היום בבוקר החרדים הקיצונים – אני לא אומר "חרדים", הקיצונים – היום למדינת ישראל בכביש 4, בשעות הכי חמורות, הכי קשות. עצרו מדינה שלמה, השתלטו על הציר המרכזי של מדינת ישראל, וכל זה כדי לא ללכת לצבא. זה הדבר הכי חשוב, לעצור מדינה שלמה. בסדר, אוקיי. אני רוצה להעניק היום, קרעי, פרס אוסקר למגישי ערוץ 14. השבוע ישבתי עם יסמין פרידמן, ירדנו למטה לטרקלין במלון, והעברנו לערוץ 14. זה היה אחרי הנאום של ביבי, ראש הממשלה. אתה מסתכל ואתה אומר: תגיד לי, זה אמיתי? מה הם מספרים לנו עכשיו? הכול ורוד, הכול טוב, הכול נפלא. הסיכום של טראמפ עם האיראנים טוב למדינת ישראל, ביבי הצליח בכל המשימות, בכל היעדים שלו. אתה אומר: בוא'נה, הם חיים בלה לה לנד. העניין המרכזי הוא שיושבים אנשים ומאמינים לאותם זוכי פרס אוסקר. מאמינים. המשקפיים שלהם כל כך ורודים, הכול ורוד, רואים הכול ורוד, הכול נפלא, הצלחה אדירה של הממשלה. חבורה של שוטפי מוח, שקרנים, שחלק גדול מהמדינה צופה ומאמין לשקרים שלהם. יושב פעיל מרכזי בליכוד, אחד מקבלני הקולות הכי גדולים, ואני מצטט מה הוא אומר, הוא אומר את זה בטלוויזיה: סעו לצפון, תראו שם ג'יפים חדשים, תראו לקסוסים, האזרחים בצפון בשגשוג אדיר. פעיל מרכזי בליכוד, ואף אחד לא סותם לו את הפה. אף אחד לא חשב, לא מחברי הכנסת של הליכוד, לא בערוץ 14, להגיד: אדוני, הגזמת. סע לצפון, תראה איך באמת חיים בצפון. אני אגיד לכם משהו – הם לא חיים, אין חיים בצפון. ולאחר מכן הוא פונה לבת משפחה של משפחת גולדשטיין מכפר עזה, שהמשפחה שם נרצחה, נחטפה, באמת נורא ואיום – ומה הוא אומר לה? הוא אומר לה: היום בעוטף זה שווייץ. זה מה שהוא אומר לגברת הזאת, שהמשפחה שלה נחטפה ונרצחה, ועברו את הדברים הכי נוראיים – אומר שבכפר עזה זה שווייץ. אז אדוני, או שלא היית בשווייץ אף פעם, או שאף פעם לא היית בעוטף, אז אחד מהשניים. סע לפחות לעוטף, זה במדינת ישראל, ותראה איך כפר עזה נראה, איך ניר עוז נראה, איך נראה העוטף; שווייץ זה לא. אבל אתם יודעים מה? האזרחים במדינת ישראל יודעים את האמת, והאמת היא שלא טוב פה, ממש לא טוב פה. מילואימניקים ממשיכים לשרת את המדינה, עוזבים את הבתים, את העסקים, את המשפחות שלהם. בצפון עדיין מלחמה, ילדים נכנסים מתחת לשולחנות בבתי הספר, עסקים סגורים, פחד ברחובות, פרוטקשן בכל פינה במדינת ישראל.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, אדוני. תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא יכול לפתוח עסק בלי פרוטקשן. ולכן אני אומר: מי שצופה בערוץ 14 וחושב ששווייץ, אני מציע לכם, סעו לשווייץ, ותראו שזה באמת לא מה שקורה פה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת עוז חיים. לאחר מכן – חבר הכנסת יואב סגלוביץ', ואז – חבר הכנסת השר ד"ר שלמה קרעי. בבקשה.

עוז חיים (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שברור לכולם שהדיון פה הוא לא רק על חברת הכנסת טלי גוטליב. הדיון הזה הוא על שאלה הרבה יותר גדולה: האם חברי הכנסת בישראל כפופים לאותם כללים שחלים על כל אזרח במדינה, או שיש מי שחושב שחסינות היא בעצם גם פטור גמור מכל אחריות – אחריות ציבורית, אחריות ביטחונית, אחריות חברתית? חסינות פרלמנטרית היא כלי חשוב שנועד להגן על חברי הכנסת ולאפשר להם לבצע את התפקיד ללא חשש. אבל חסינות לא נועדה לתת לחברי הכנסת פטור אוטומטי או כרטיס חופשי לעשות ככל העולה על רוחם. היא לא נועדה להיות מקלט מפני בירור האמת, ובוודאי לא נועדה לאפשר לכל נבחר ציבור לעשות ככל העולה על רוחו ללא אחריות. כחבר כנסת חדש אני יודע שהציבור מסתכל עלינו ומצפה לסטנדרט אחר. הוא מצפה מאיתנו לקחת אחריות ולכבד את כללי המשחק הדמוקרטיים. הציבור לא שלח אותנו לכאן כדי להיות מעל החוק, הוא שלח אותנו לכאן כדי לשרת אותו, וברגע שנבחר הציבור מתחיל לחשוב שהחוקים חלים על כולם חוץ ממנו, זו כבר לא מנהיגות. זו בדיוק הבעיה. לא כל חקירה היא רדיפה, לא כל הליך משפטי הוא מזימה פוליטית. זו תפיסה מסוכנת והרסנית. בשום מצב, בשום מקרה, חשיפת שמו של איש שב"כ תוך סיכון חייו וחיי משפחתו לא יכולה להיות לגיטימית, בוודאי לא בנסיבות האלה, ואסור שהבית הזה ייתן לכך לגיטימיות. זהו איננו חופש פעולה פרלמנטרי, זוהי הפקרות ביטחונית שלא הייתה מתאפשרת בשום מצב אחר, וכולם יודעים את זה. מה המסר שלנו ללוחמים שלנו? מה המסר למילואימניקים הגיבורים שנלחמים כתף אל כתף בהגנה על המדינה, בהגנה על הדמוקרטיה? זהו מסר עקום ומקולקל. איך אנחנו מצפים מהאזרחים להיות שומרי חוק? החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים אדירים, פצועים בבתי חולים ובשיקום, הצפון הרוס, עוטף עזה עוד מלקק את פצעיו – ומה אנחנו עושים פה? מאפשרים לסכן את חייו של אדם שנתן את כל חייו לביטחון המדינה? הרי כולנו מסכימים שהשב"כ רואה לנגד עיניו רק את האינטרס הביטחוני פה במדינה. אנחנו צריכים לומר בצורה ברורה: אף אחד לא מעל החוק, ומי שפועל כחוק – אין לו ממה לחשוש. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. לאחר מכן – השר חבר הכנסת ד"ר שלמה קרעי, ואז – חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך, אדוני. בהצלחה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בדיוני החסינות או בקשת החסינות של חברת הכנסת גוטליב שמענו הרבה דברים; רובם לא נכונים ושקריים. האמת הפשוטה והצלולה היא שהוגש כתב אישום בעבירת ביטחון כנגד חברת כנסת. ההצבעה היום היא של חברי הכנסת, וחברי הכנסת, צריכים לשאול אותם שאלה אחת – אם הם מאפשרים בבית הזה, להפוך אותו לעיר מקלט לעבריינים, בזמן שהאמת הפשוטה היא שנעברה פה עבירת ביטחון. מי שחתום על תעודת החיסיון הוא שר הביטחון, מי שהגיש את התלונה הוא ראש שירות הביטחון הכללי. ישבנו בוועדה, ראש שירות הביטחון הכללי הנוכחי שלח איש מטעמו על מנת שנראה דוח סודי, על מנת שנדע מה הנזק שנגרם. קראנו, ראיתי מה הנזק שנגרם, ומה עוד יכול להיגרם מהתנהלות מופקרת ועבריינית של חברי כנסת, והשאלה היא לא לחברת הכנסת גוטליב. את דברי ההבל שלה שמענו די במהלך הוועדה. השאלה שאני שואל אתכם, חברי הכנסת וחברי הממשלה – אתם הולכים להצביע על השארת חסינות לעבריין כאן בכנסת ישראל – אם אתם, חברי הכנסת ימין מלא-מלא, שעולים פה לדוכן ומפריע לכם אפילו שמישהו מדבר פה בערבית – אם זו לא הייתה חברת הכנסת גוטליב, הייתם מתנהגים באותה דרך. והתשובה היא חד-משמעית לא, כי ראינו את ההתנהגות הזאת לכל אורך האירועים פה בכנסת. כל הסיפור כולו, מתחילתו ועד סופו, הוא פשוט אירוע פוליטי. הייתם צריכים לראות את יושב ראש-הוועדה אופיר כץ יושב מבוהל כולו, אפילו לא משתיק אותם מתי שצריך להשתיק. זאת הייתה ההתנהלות בוועדת הכנסת. אני ישבתי בוועדת הכנסת בדיון של חסינות של חבר כנסת אחר. היה דיון קשה, היה דיון לא פשוט, אבל נשמרו כללי משחק ברורים גם בהתנהלות ועדה שאמורה להתנהל כוועדה מעין שיפוטית. הכנסת הוכיחה בדיוני הוועדה שהיא לא מסוגלת באמת לטפל בעצמה גם בדבר הזה. אני אגיש בקרוב הצעת חוק מסודרת, שתוציא מאיתנו את ההחלטה על החסינות, ותהיה פה ועדה ציבורית, כמו שבזמנו היו בדיונים הפנימיים על חוק החסינות. זה לא היה צריך להיות כך בדיון רציני ואמיתי, אבל אי-אפשר לקיים דיון אמיתי ורציני בנושא כל כך חשוב של ביטחון המדינה עם חבורת מופקרים שיושבת כאן. על מה יצביע שר הביטחון? על מה יצביע אבי דיכטר? על מה יצביע ראש הממשלה, אם הוא יגיע בכלל? על מה יצביע ניר ברקת? על מה יצביעו כל אותם חברי כנסת, כמו עמית הלוי, שמטיף לנו בוועדת חוץ וביטחון ובמקומות אחרים על ביטחון המדינה? אתם מפקירים היום לוחמים, מתכסים באמירות נבובות שאתם בשם העם והלוחמים בפועל הפקרתם לוחמים, ונתתם, או ברצונכם לתת לעבריינית כאן בכנסת ישראל להמשיך ולכהן. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חבר הכנסת סגלוביץ'. חבר הכנסת והשר ד"ר שלמה קרעי, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת נאור שירי, ואז – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני תומך בחברת הכנסת טלי גוטליב. טלי, את עשויה ללא חת. המאבק שלך הוא המאבק של כולנו. מתוך כל הכאוס שהם מנסים לחולל כאן, אנחנו נבנה עתיד טוב יותר, כמו שאת עושה, בנחישות, בראש מורם, בלי למצמץ ובלי להתנצל. הבושה היא רק שלהם. היועצת המודחת רודפת את אנשי הימין. אסור לאף אחד מאיתנו לתת לה יד. והינה אני שומע גם עכשיו וגם כל הימים האחרונים בוועדה את כל אותם ח"כים עלובים שלא מסוגלים להתמודד איתי עניינית, מאיימים עליי בחקירות פליליות. אתם תאיימו עליי בחקירות פליליות?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אל תקרא לי עלוב. אני לא קראתי לך עלוב, אתה אל תקרא לי עלוב, מה אתה קורא לי עלוב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם תאיימו עליי בחקירות פליליות? אני נקי כפיים. צריך לבדוק את הסמ"סים שלכם עם ערוצי התבהלה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה אתה קורא לח"כים "עלוב"?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם צריכים להיחקר בחקירות פליליות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה תיחקר. אתה תיחקר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם לא תאיימו עליי ולא תפחידו אותי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אנחנו שומרי חוק - - - אתה מתנהל כמו מאפיה. שר עבריין - - - אנחנו אזרחים שומרי חוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

והיועצת המודחת שלכם – לא יעזור לה בית דין. אני אמשיך לשרת את הציבור בנאמנות ובניקיון כפיים, ואתם – תתביישו.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת שלי טל מירון, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואני רוצה לדבר על התמונה הכללית, אדוני. יש כאן כנופיית שלטון חוק של יועמ"שים, פקידים ושופטים שהחליטו לגנוב את המדינה ולחולל בה אנרכיה. הם לא מצליחים לנצח באופן דמוקרטי, אז לא תהיה דמוקרטיה. גם לי, גם לך לא יהיה – גזורו. קפלניסטים, תתפרעו בלי חשבון. חרדים – מכות רצח. הם החליטו לרמוס את העם ואת נבחריו, וכל האמצעים כשרים בעיניהם. מקום המשפט שמה הרשע. הם נאבקים בכם, אזרחי ישראל, הם מתנשאים מעליכם ומזלזלים בבחירה שלכם. זהו מאבק שאנחנו חייבים לנצח בו, לעמוד נחושים מולם, כי אין לנו ארץ אחרת. יש כאן מאבק בריוני של יועצת מודחת בשיתוף תקשורת השמאל ושופטי בג"ץ נגד כל החלטה של מדיניות ימין, נגד כל דבר שריח של יהדות ותורה עולה ממנו. השמאל, התקשורת ובג"ץ מגינים על המודחת והיא מגינה עליהם. ויש חברי כנסת שעובדים אצלם, עובדים אצל קשת, ערוץ התבהלה, בלי בושה, ובאים בטענות לאחרים. אתם פשוט עבדים. אתם עבדים, עבדים של קשת ושל ערוצי התבהלה, וכל היום מתלוננים. רק התחרות מפחידה אתכם ואותם, והתחרות תיכנס להם בין העיניים על אפכם ועל חמתכם. אכיפה בררנית, רדיפה, פליליזציה של הפוליטיקה, פוליטיזציה של מערכות אכיפת החוק. אזרחי ישראל כבר הבינו מזמן: יש אזרחים סוג א' ויש אזרחים סוג ב'. האכיפה הבררנית והתוצאה הידועה מראש – רק לפי השיוך הפוליטי. כתוב: "אם יבוא עֵשָׂו אל המחנה האחת והִכָּהו והיה המחנה הנשאר לִפְלֵיטה". שם זו הייתה טקטיקה של הצלת המחנה; כאן זו שיטה לרמוס חצי מהמחנה, את המחנה האחת נכה, והמחנה השני יעשה מה שהוא רוצה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

דיקטטורה – אבל לא על ידי פוליטיקאים אלא על ידי יועמ"שים ופקידים שגנבו לנו את המדינה, שמנסים.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אזרחי ישראל, אל ייפול רוחכם. אנחנו ננצח אותם, בעזרת השם. טלי, אנחנו איתך.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי. לאחר מכן – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, ואז – חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בושה לקרוא לחברי כנסת עבדים, אבל אתם יודעים מה? מה שנקרא, welcome to סדום - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

עבדים ועלובים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עלובים.

נאור שירי (יש עתיד):

- - תיסלם לעמורה. עבד כי ימלוך אומר לנו "עבדים". אבל בסדר, זה כבר שלו. אהוד בנאי כתב את השיר האלמותי "עיר מקלט": "על הכביש המתפתל בין עכו לצפת / בטבריה על המזח, יורד עד לאילת / נפלט, נמלט, מבקש עיר מקלט". פשוט היה צריך לקבל הכוונה לכנסת ישראל. אין לתאר. אני רוצה רק שנייה לתקן קלות את השר – ואני רוצה להזכיר שעדיין אין קליטה ב-2026 בכביש 1, המקשר בין תל אביב לירושלים, אי-אפשר להשלים שיחה, אבל לא משנה, שימשיך לדבר על תחרות: היועמ"שית לא רודפת סתם; היא רודפת עבריינים. יצא במקרה שאתם, מה לעשות, עוברים על החוק. כששוטר עוצר אותי בגלל שנניח לא עצרתי בעצור, אני לא מתלונן על גלי בהרב מיארה. כשהיועמ"שית באה ומבקשת לעצור ולאסור סרבנים, היא רוצה לקיים את החוק. רוצים לשנות את החוק? אתם בבית המחוקקים, תביאו חוק. מה לעשות, חבר הכנסת גפני, שלפני שנתיים פג תוקף הפטור הביזיוני שניתן לבחורי ישיבות? אתה יכול לא להסכים איתי על המהות, אבל החוק פג תוקף. ולכן אדוני יתכבד, ותתגייסו. לא רוצים? תביאו חוק. יש לכם רוב. מה אתם רוצים? מה אתם רוצים? אותו כנ"ל לגבי טלי גוטליב – לא סתם רודפים אותה, היא פשוט עברה על החוק. אלף פעם כבר אמרתי את זה, אם לטלי היו קוראים טאלב, היא הייתה תלויה פה בכניסה, הייתה תלויה. מישהו היה עושה דיון בכלל? מישהו היה עושה דיון ארוך? הייתם תולים אותו. פה רק אומרים את המילה – אהלן וסהלן – חצי מהמליאה רודפת אותם. אלמוג כהן קורא "ברא ברא ברא" לכולם אם חס וחלילה הם מדברים ערבית. מה שקורה פה ומה שאתם גורמים בידיים ובאצבעות שלכם, אדון גפני, באצבעות שלכם אתם נותנים לשלטון של עבריינים – רק בגלל שנאה שיש לכם, שאגב, אמורה בכלל להיות לבנימין נתניהו, שלא מביא את חוק הגיוס או חוק ההשתמטות – הוא לא מביא. יש לו רוב – תעשה את זה. למה אתם לא עושים? אתם גורמים לזה שוואנונו יהיה השר הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית, שמשה קצב יהיה הממונה על הרשות למעמד האישה, שאתי אלון תהיה שרת האוצר. זה האירוע – עבריינים ששולטים בנו. כל אזרח מן השורה הוא אזרח סוג ב'. קוראים לכם לחקירה – אתם לא מגיעים. אתם לא סופרים אף אחד. אתם חושבים שאתם מורמים מעם, ועוד באים לפה בשיא החוצפה, מבקשים חסינות. מה שנקרא – תודה רבה, סדום, להתראות לעמורה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

לפני שיעלה ויבוא חבר הכנסת יוראי – הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת נוסח מתוקן להצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הרחבת המגוון בשידורי הרדיו), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

יעלה ויבוא חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. לאחר מכן – חבר הכנסת משה סולומון, ולאחר מכן – חבר הכנסת יצחק פינדרוס. בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד יום עצוב בכנסת ישראל. תראו, כשמנקים את הצרחות והנביחות והקונספירציות ההזויות נגד השב"כ וצה"ל והמוסד, בשורה התחתונה, חברי הכנסת, יש כאן חברת כנסת שסייעה לארגוני טרור לנטר לוחם שב"כ תוך כדי מלחמה. טלי גוטליב חשפה שם של לוחם שב"כ בניגוד לחוק, ובכך סייעה לארגוני טרור, לעולבי ישראל, לנטר אחריו. סיכנה את החיים שלו, של בני המשפחה שלו, של הילדים שלו, סיכנה וסיכלה את היכולת שלו לבצע את הפעולות שהוא צריך לבצע כדי להגן על אזרחי ישראל. פגעה בביטחון ישראל. אחרי שמנקים את כל הרעשים – וברוך השם, טלי מגיעה עם הרבה מאוד רעש – כשמנקים את כל הרעשים, זה מה שקרה: טלי גוטליב, חברה בכנסת ישראל, חברת ליכוד, סייעה לארגוני טרור; סייעה להם לנטר איש שב"כ, לוחם שב"כ, מנעה ממנו לקיים את הפעולות שהוא צריך לקיים כדי להגן על ביטחון ישראל, ולשם מה? למה היא עשתה את זה? למה? איך זה תרם לאזרחי ישראל? איך זה שיפר את החיים שלנו כאן? איך זה תרם לביטחון? תרם למשהו אחד: טלי גוטליב עברה על החוק, חשפה שם של לוחם שב"כ, סייעה לארגוני טרור – כדי להתקדם בפריימריז. אגב, לשיטתה, זאת פסגת העשייה הציבורית שלה – לחשוף שם של לוחם שב"כ. אני אבקש מכם, חברי הכנסת, תנו לי משהו אחד – חוק, תקנה, צו – משהו שטלי גוטליב חתומה עליו, ששיפר את החיים שלנו, חוץ מלחשוף שם של לוחם שב"כ, משהו אחד שהגברת הזאת עשתה למען אזרחי ישראל. יום עצוב. כי כולנו פה יודעים שבהצבעה חשאית היא לא הייתה מקבלת חסינות, היא הייתה עומדת לדין ומקבלת את שלה בבית המשפט. אבל בגלל שכל חברי הכנסת של הליכוד, שלא נמצאים פה, אף לא אחד, חוץ מיושב-ראש הכנסת – אף לא אחד – כולכם מפחדים ממנה, למה מי ישמע. ולכן כולכם תרימו את היד שלכם ותיתנו לאישה שסיכנה לוחם שב"כ, שסייעה לארגוני טרור, שסיכנה אותו, את משפחתו, את ילדיו, את ביטחון ישראל – תיתנו לה חסינות. לשם מה? אנחנו פה כדי לשרת את העם, לא כדי לסכן אותו. והיא סיכנה את עם ישראל בלי בושה. היא עוד מתגאה בזה, פסגת העשייה הציבורית שלה, מי ישמע. אדוני היושב-ראש, יום עצוב לכנסת ישראל, יום עצוב לאזרחי ישראל. אני אגיד לך משהו אחד, וזה לסיכום, אדוני היושב-ראש: אני מלא תקווה, כי אני יודע שבקרוב ישבו פה 120 אנשים אחרים, שישרתו את העם בשליחות, בנאמנות, מתוך אהבת המדינה והעם, תוך כבוד לביטחון ישראל, ולא מתוך בוז לחוק, לביטחון ולכל דבר שלא מקדם אותך בפריימריז.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. חבר הכנסת חמד עמאר. לאחר מכן – חבר הכנסת יצחק פינדרוס, ואז – חבר הכנסת עופר כסיף. שלוש דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – יש שר במליאה?

היו"ר אליהו רביבו:

השר התורן. השר התורן היה פה הרגע - - -

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא חסרים שרים, בגלל זה אני שואל: איפה השר?

קריאות:

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מה? אני יודע, מה, אתה רוצה לתת לי את התקנון? אני מכיר את התקנון בעל פה. לא, אני אומר, אין להם מספיק שרים - - -

היו"ר אליהו רביבו:

יש פה אנשים במעמד יותר בכיר משר, זה לא מספיק?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מה?

היו"ר אליהו רביבו:

יש פה אנשים במעמד יותר בכיר משר, לא מספיק?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה מדבר עליי?

היו"ר אליהו רביבו:

לא. הינה, נכנס השר.

שר התיירות חיים כץ:

חמד, מה קרה? מה? מה קרה? חמד, מה קרה?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

השר, אני רוצה לראות אותך כאן בפנים. רציתי להגיד, כבוד השר, שאני מחבב אותך. לא מצאתי אותך.

שר התיירות חיים כץ:

מה חיפשת אותי?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה יודע כמה אני מעריך אותך, ואני רוצה לראות אותך יושב כאן. איך אני אדבר בלי שתהיה כאן?

שר התיירות חיים כץ:

ואללה, אני אשב לידך.

היו"ר אליהו רביבו:

כבוד השר, מה נאמר על זה? כבודו כאן גם כאשר אינו כאן. בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא. לא. הוא כאן. חשוב מאוד שהוא יהיה כאן וישמע אותי. חשוב שהוא גם ישמע אותי. בשביל זה קראתי שייכנס שר פנימה.

שר התיירות חיים כץ:

תשמע, אני הייתי בתהליך הזה ואתה תמכת בי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מה?

שר התיירות חיים כץ:

הצבעת עבורי בתהליך. אני הייתי בתהליך של הפריימריז.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כן, אני הצבעתי עבורך.

שר התיירות חיים כץ:

נכון.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כן, הצבעתי עבורך, שלא יסירו לך את החסינות. כן.

שר התיירות חיים כץ:

נכון. אני אומר שכן.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אבל אתה משווה?

שר התיירות חיים כץ:

אני לא יודע מה - - -

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה משווה? אפילו את זה אתה לא מעז להגיד. אפילו את זה אתה לא מעז להגיד. אתה משווה? אם היית אומר לי: אני משווה – אני הייתי מצביע עכשיו.

שר התיירות חיים כץ:

זה דיון חסינות, דיון שיפוטי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא. אם היית אומר לי: אני משווה בין המקרים – הייתי מצביע עכשיו איתך. ואני אומר לך שאתה לא תגיד את זה, כי אתה יודע שזה לא נכון. אני לא רוצה לדבר על הנקודה הזאת. אני רוצה לדבר על נקודה שמאוד כואבת עכשיו לעדה הדרוזית. זה מה שמעניין אותי עכשיו, יותר מהחזרת חסינות, לא חסינות. זה לא מעניין אותי. אתמול בלילה – אתמול בלילה חמישה בתים קיבלו צווי הריסה. בדקתי מי הבתים האלה, באבו סנאן: בית אחד – שלושה משרתים במילואים עכשיו, מילואים פעיל, שלושה מתוך הבית שקיבל צו הריסה, שניים בלבנון, אחד בעזה; בית אחר – בעל הבית שקיבל את הצו משרת במילואים.

שר התיירות חיים כץ:

אני יושב קרוב אליך. אני מרגיש שאתה צועק.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא, לא. אנחנו מדברים. אני מדבר איתך כי אתה שר ואתה יכול להשפיע. אני הייתי בתפקיד של שר ואני ידעתי לעצור את הדברים האלה. אנחנו במלחמה עכשיו, ולא יכול להיות שאותם חיילים שמשרתים במילואים יקבלו צו הריסה. לקחו יישוב כמו אבו סנאן, שאחוז הגיוס בתוך היישוב הזה מאוד גבוה מבני העדה הדרוזית, והתלבשו עליו עכשיו. ביום אחד מקבל חמישה צווי הריסה אותו יישוב. אני אומר לך, צו הריסה אחד לא יבוצע. לא יבוצע, כי אנחנו כעדה הדרוזית מלוכדים באותה תפיסת עולם. אנחנו לא פגענו באף אחד. אנחנו בונים על הקרקע הפרטית שלנו, לא על הקרקע של המדינה, לא על הקרקע של אף אחד, ולא מתקרבים לאף אחד, ולא נוגעים בקרקע של מינהל מקרקעי ישראל או בקרקע של שכן. כשאני בונה בית, אני בונה בית על הקרקע שלי. וכשהמדינה לא קידמה תוכניות ולא הביאה תוכניות מתאר, איך אותם אנשים יבנו את הבית שלהם? איפה ילכו לגור? מה יעשו? הם צריכים לבנות את הבית שלהם, לבנות את החיים שלהם. אנחנו בחרנו להיות חלק מהמדינה, ואנחנו חלק מהמדינה, ולא יכול להיות שהמדינה והממשלה הגרועה הזאת תחליט שאנחנו בחוץ. אנחנו לא נהיה בחוץ. ואני מדבר בשם כל הדרוזים: אנחנו בפנים וחזק בפנים, ונמשיך להיות בפנים, ונמשיך לשרת בצבא, ונמשיך לעשות מה שמוטל עלינו, אבל המדינה חייבת לעשות מה שמוטל עליה. הבנת למה קראתי לך? כי אני רוצה ששר ישמע את זה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אולי הוא יעלה את זה בתוך הממשלה, ואולי יגיד מילה אחת שבנושא הזה של חיילי המילואים והעדה הדרוזית כל המדינה צריכה להתגייס ולהסדיר את העניין של התכנון והבנייה. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. אני עד כדי כך מזדהה עם דבריך, שיכולתי להרשות לעצמי קצת לחרוג ולאפשר לך להשלים את המשפט.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה אמרת לי ישר לסיים. היית נותן לי עוד דקה.

היו"ר אליהו רביבו:

אמרתי כששמעתי על מה אתה מדבר. טוב. חבר הכנסת יצחק פינדרוס. לאחר מכן – חבר הכנסת עופר כסיף, ואז חבר הכנסת רון כץ.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר – אמר את זה חבר הכנסת, ידידי, העלה את זה – נעצרה התנועה: הפגנה בכביש 4, בשיא. משטרת ישראל במיטבה – הורידה מכנסיים, הרביצה לאנשים; הכו ילדים, זרקו רימוני הלם לתוך המפגינים. משטרה יעילה, חבל על הזמן. וכמובן, יכול לעמוד פה חבר כנסת נכבד, סימון דוידסון, ולצעוק. אז קודם כול, אני אתחיל ואומר לך - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

קודם כול, אני לא צועק. אני אומר.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

- - אני מתנגד להפגנות האלה. אני חושב שאסור לעשות אותן. אסור לחסום כבישים, לא שם, לא בקפלן ולא בשום מקום.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מעולה. מצוין. מסכים.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אין זכות לאף אזרח. ומי אמר את המשפט המטומטם שבלי הפרעה לסדר הציבורי אין מחאה לגיטימית? מי שאמר את המשפט המטומטם הזה – צריך לשים אותו מאחורי סורג ובריח. מאחורי סורג ובריח. אין דבר כזה. לא מפריעים לסדר הציבורי. אבל מה זו הצביעות הזאת? מה היה קורה אם התמונות האלה היו בכביש מקביל, באיילון, בהפגנות אחרות? מה היה קורה? על הצביעות הזאת, מה היה קורה? מה היה קורה? אני הייתי צריך לעמוד פה ולהזדעזע, או הצד הזה של הבית היה מזדעזע וצועק שצריך לפטר את שר המשטרה, צריך לפטר את מח"ש, צריך לפטר את היועץ המשפטי לממשלה, צריך לפטר את ראש הממשלה, צריך להפעיל את הממשלה על השערורייה הזו? איך הרביצו להם? אתם עומדים פה וצועקים? אנחנו סובלים מהמפגינים. אנחנו נגד המפגינים. אני נגד הפגנות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אתה בקואליציה. אתה בקואליציה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

מה זה קשור לקואליציה? תפסיקו עם השטויות שלכם. תפסיקו עם השטויות שלכם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה שמת שם את השר בן גביר. אתה הסכמת לשר בן גביר. אתם אשמים בזה. אתם אשמים בזה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אתה והשטויות שלכם. גם בן גביר נעלם. יכול להיות שצריך להחזיר את עמי אשד לטפל בהפגנות. אבל אני אומר עוד פעם, הצביעות הזאת זה בדיוק גם הדיון עכשיו. ואני רוצה לדבר על צביעות. לשיטתכם, מה זו חסינות מהותית? כשאדם עובר ברמזור אדום? כשאדם גונב? כשאדם שודד חנות? כשאדם לוקח שוחד? על זה אמורה להיות חסינות מהותית, או על אדם שעושה משהו במסגרת מילוי תפקידו כי הוא מאמין בשטות הזאת? יש לכם הרבה שטויות שאתם מאמינים בהן, ואם תעשו את זה על זה נבחרתם. זאת החסינות שלכם. היא נבחרה, ויש קבוצה שהיא חושבת שעושה אנרכיה במדינת ישראל, והיא באה ואומרת את זה. לשיטתכם, על מה יש חסינות מהותית? על מה? אין גבול לצביעות? הכול פוזיציה? פעם דיון ענייני – מותר לחסום כבישים או אסור לחסום כבישים? מותר לשוטרים להיות אלימים או אסור לשוטרים להיות אלימים? תהיו הגונים עם עצמכם. יש חסינות על משהו שאתה הולך לעשות או אין חסינות? אני רוצה לסיים רק בעוד דבר אחד שהוא צביעות. היה איזה מכון ישראלי – לא זוכר, לאנטישמיות, לדמוקרטיה – שעשה כנס על החרדים שרוצים כסף. תארו לעצמכם שבמקום "חרדים" היו כותבים "יהודים" – כולכם הייתם שולחים אותם לדר שטירמר לפני 80 שנה. אבל הצביעות חוגגת. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף. לאחר מכן – חבר הכנסת רון כץ, ואז – חבר הכנסת אבי מעוז. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא רוצה להתייחס לגופו של אדם, בעיקר כשמדובר בדג רקק, אלא לגופו של עניין. יש פה שני עניינים, לדעתי, שהם הכי משמעותיים: הדבר הראשון, אני אגדיר אותו כשאלת הנאמנות. למי זו נתונה? למי אנחנו כחברי כנסת נאמנים? למנהיג? למפלגה? לשלטון? או לחוק ולציבור? זאת השאלה הראשונה. השאלה השנייה – העניין השני הוא בררנות, או אכיפה בררנית וחוסר ענייניות. אני אתייחס לכל אחד משני ההיבטים האלה במסגרת הזמן, כי אלה חשובים, וזה העניין, לא האדם. כשמדובר על שאלת הנאמנות, מה שאנחנו רואים פה – ועקבתי וראיתי גם את ההתנהלות בוועדת הכנסת. מה שחשוב לממשלה הזאת, לעומד בראשה ולכל מי שיצביע היום פה בעד מתן החסינות, זה הנאמנות למנהיג הגדול, העליון, למפלגה, לשלטון, ולא לציבור ולחוק. כנגד הציבור והחוק. ההישרדות של הממשלה היא הכי חשובה. זה שייך בדיוק להתנהלות הממשלתית במשך כל השנים: ההפקרה של הדרום, ההקרבה של החטופים, ההקרבה של חיילים כבשר תותחים, ועכשיו, כמו שגם ראינו בוועדה, אפילו הקרבת איש שב"כ וביטחון המדינה כדי לשמור על הישרדות הממשלה. זאת הנאמנות שלכם. ואחר כך אתם קוראים לעצמכם פטריוטים, קוראים לעצמכם ומחלקים ציונים לאחרים כאילו הם נגד המדינה. אתם מוכיחים השכם והערב שאתם נגדה. אתם נאמנים למנהיג, לשלטון, למפלגה, לקואליציה – לא לציבור, לא לשלטון החוק, לא למדינה, ומחלקים ציונים לאחרים. הדבר השני הוא הבררנות וחוסר הענייניות. כשניסו להדיח אותי פה – עזבו את העמדות שלי, מסכימים, שונאים את העמדות שלי, הכול בסדר – זה היה כנגד הדין. גם היועצת המשפטית לממשלה וגם היועצת המשפטית לכנסת אמרו שזה לא על פי דין, כי לא היו עילות. אבל כאן, כשיש עילה ברורה, אתם לא ממלאים את התפקיד שלכם, את החובה שלכם, ומגינים עליה.

היו"ר אליהו רביבו:

תם פרק הזמן.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מייד מסיים. אין פה ענייניות – יש פה בררנות. המסקנה היא אחת, ואני מסיים: אסור לסמוך על פוליטיקאים, ואני אומר את זה על כולנו, בגוף ראשון. אסור לסמוך על פוליטיקאים שיעשו את הדבר הנכון. וזה מה שיקרה כשגרה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת רון – לא לא לא, נתתי לך 15 שניות יותר.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת רון כץ, לאחר מכן – חבר הכנסת אבי מעוז, ולאחר מכן – חברת הכנסת יסמין פרידמן.

רון כץ (יש עתיד):

תדע לך שאני אוהב את זה שאתה עושה סדר. זה עושה שכל.

היו"ר אליהו רביבו:

לייעל את הדיון. שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, כל פעם שאני עולה לפה אני מנסה לחשוב מה אולי יפיח מעט תקווה באזרחי מדינת ישראל. בסוף מדובר בחבורה שבמשך שנים נמצאת תחת מלחמה, תחת טילים, בבלגן אחד גדול, ואני אומר: מה ייתן תקווה לעם הזה? ואז אני מגיע לפה. מהרגע שאתה מגיע לפה, אתה לא מפסיק לריב, ועל מה אתה רב? האם לתת חסינות או לא לתת חסינות לחברת כנסת שחשפה שם של סוכן שב"כ, כשחוות דעת של השב"כ אומרת שהיא סיכנה חיים? האם לריב על כך שיהיה חוק השתמטות או שלא יהיה חוק השתמטות? האם אנחנו ניתן לאחים שלנו להמשיך לעשות 500 ו-600 ימי מילואים בזמן שאחים אחרים שלנו בוחרים שלא לעשות את זה? בזה אנחנו מתעסקים, בזה כנסת ישראל מתעסקת. במקום להתעסק ביוקר המחיה, במקום להתעסק באלימות, במקום להתעסק במצב ובמעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל, במקום לדבר על ההסכם בין ארצות הברית לאיראן – מישהו דיבר על זה בבית הזה? שמעתם קול אחד מהקואליציה ששואל את ראש הממשלה מה קרה שם? איך יכול להיות שהם הדירו אותך לחלוטין, עשו הסכם ששם את ישראל בעמדה גרועה יותר ממה שהתחלנו ואתה לא שם? התחלנו את המלחמה הזאת עם מיצרים פתוחים, וסיימנו אותה עם מיצרים פתוחים; הטילים עדיין שם, הגרעין עדיין שם, מימון החיזבאללה עדיין שם. מה עשינו? מה עשו באיראן? מישהו פה יכול לשאול את השאלה הזאת? אותו דבר על עזה. התחלנו את המלחמה בעזה אחרי 7 באוקטובר עם 40,000 חמושים בעזה, וסיימנו אותה שלוש שנים אחרי זה עם 40,000 חמושים בעזה. בוא נדבר על החיזבאללה. אנחנו עושים להם צעד תימני – כובשים, חוזרים, ואז הם כובשים ואז אנחנו חוזרים. מישהו בבית הזה רוצה לשאול את ראש הממשלה מה התוכנית הגדולה? מה מנסים לעשות פה? לאן מובילים את העם המדהים הזה, את החיילים שלנו שנותנים את כל כולם, את המילואימניקים שלנו שאי-אפשר לסחוט יותר? מישהו רוצה אולי לתת מעט תקווה לאזרחי מדינת ישראל ולהגיד שיהיה פה טוב יותר? תקום פה ממשלה חדשה שתדאג לכם, שלא תתעסק באיך לפטור את המקורבים להם, שלא תתעסק בג'ובים, שלא תתעסק במחלוקות ולא תתעסק באיך לריב כל היום. תהיה פה ממשלה שבאה לעבוד עבור הציבור. עד לא מזמן ישב פה מאיר כהן, שהיה שר הרווחה במדינת ישראל והייתה לי הזכות להיות מאוד קרוב אליו - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני, משפט אחד לסיום, גם אתה תשמח לשמוע את זה. הוא קם בבוקר ועבד עבור החלשים בחברה במדינת ישראל. אני זכיתי לפתוח איתו את הבית החברתי בפתח תקווה. מהרגע שאמרתי למאיר: צריך בית חברתי בפתח תקווה, ועד שהוא נפתח – תשמע, חיים, תבדוק במשרד.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

משפט אחרון. תבדוק במשרד. מהרגע שדיברתי עם מאיר עד שחנכנו את הבית עצמו לא עברה חצי שנה. לשרים האלה אני מתגעגע.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

זה הרבה או מעט?

רון כץ (יש עתיד):

זה מעט מאוד.

היו"ר אליהו רביבו:

זאת קוסמות. חבר הכנסת אבי מעוז, לאחר מכן – חברת הכנסת יסמין פרידמן, ואז – חבר הכנסת משה גפני. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, קודם כול, לגבי הנושא שאנחנו מדברים עליו, אני חושב שההבדל בין חברת הכנסת טלי גוטליב לבין מי שמכונה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הוא כל כך בולט והוא כל כך ברור. טלי גוטליב היא של ישראל, ולצערי הרב, גלי בהרב מיארה כבר מזמן לא של ישראל. אז אני מקווה שמה שברור לקואליציה יבוא היום לידי ביטוי בהצבעה שתהיה פה. עכשיו אני רוצה לדבר על מה שלא ברור לקואליציה, לצערי הרב. לא ברור לקואליציה שהיא נבחרה כדי לשמור על הזהות היהודית של המדינה, ואני רוצה להתייחס לשני דברים. אתמול הייתי בכותל בשעות הבוקר. אלפי מתפללים יהודים, קומץ נשים פרובוקטיביות שבאו לעשות את הפרובוקציה הרגילה שלהן מדי ראש חודש וחיללו את קדושת הכותל. מונח לפתחה של הקואליציה החוק שלי, שעבר בקריאה טרומית ומשום מה הקואליציה מתמהמהת בהעברתו. בראש חודש אב שיבוא עלינו בשעה טובה ומוצלחת בעוד כחודש אנחנו צפויים לעוד פרובוקציה שלהן. יש לכם הזדמנות לתקן. תחוקקו מייד את חוק הכותל בשלוש קריאות כדי שבראש חודש אב הפרובוקציה הזאת לא תחלל את קדושת הכותל המערבי. אני רוצה לדבר על עוד דבר, על ועדת התקשורת, היום זה נושא חם. בוועדת התקשורת הסכמתי להיות חבר מטעם סיעת הליכוד, הקדשתי שעות על גבי שעות בוועדת התקשורת. לצערי הרב, אני אומנם שמח שהשר קרעי הסכים לקבל את הנוסח הראשוני שלי על מנת למנוע חילול שבת וגם הסכים לקבל את הנוסח שלי על מנת למנוע פרסומי תועבה, ואני גאה על כך שזה מה שהצלחתי להכניס לחוק, אבל הוא לא מונע את כל חילולי השבת והוא לא מונע את כל פרסומי התועבה. הגשתי הסתייגות. ההסתייגות אומרת בצורה ברורה שלא יתאפשרו פרסומי תועבה מעבר לקיימים היום ולא חילולי שבת מעבר לקיימים היום. לצערי הרב, הקואליציה והאופוזיציה התאחדו כדי להוריד את ההסתייגות הזאת מסדר-היום. יש לכם זמן עד הרביזיה, ואני אומר לכם שאם ההסתייגות הזאת לא תתקבל, החוק הזה יהיה על ראשכם.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

אבי מעוז (נעם):

חילול שבת יותר מחילול השבת שקיים היום, שימו לב. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, חבר הכנסת משה גפני יעלה לאחר מכן, ואז – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. בוא נתחיל מהסוף. לצערי, טלי תקבל חסינות, יש לה רוב בבית הזה. מסתבר שיש רוב לשחיתות, יש רוב לעבריינות. ככה זה עובד פה, וזה עצוב, זה באמת עצוב. עכשיו, ברמה האישית אני תמיד חיבבתי את טלי. לא היה לי שום עניין אישי עם טלי. כמובן שהדעות שלנו הן שונות לחלוטין, אבל ברמה האישית מאוד חיבבתי אותה; אבל אז התחילו תיאוריות הקונספירציה הבאמת-מוטרפות. כשאתה מציג תיאוריות קונספירציה, פוגע בכל כך הרבה אנשים – הרי מה היא בעצם אומרת? היא אומרת שהשב"כ, הצבא, המשטרה ועוד גורמים חברו יחד וכדי להפיל את ראש הממשלה הם נתנו לטבח ב-7 באוקטובר לקרות. זה מה שהיא אומרת. כשאת באה עם טענה כל כך מסוכנת ומופרכת, שפוגעת בכל גופי הביטחון, האם יש איזשהו בדל, בדל של הוכחה? משהו? פיסת נייר? הקלטה של שיחה? לא אתר עדנה קרנבל – משהו באמת מבוסס? עוד אפשר היה להתייחס, אבל איך אפשר שבמשך חמש וחצי שעות אף אחד לא מצליח לעקוב אחרי התיאוריה הזאת מרוב שהיא מטורללת, חוץ מבוארון, שאמר: אני ראיתי את התמונה הגדולה, הצגת את התמונה הגדולה. לא יודעת מה הוא ראה.

היו"ר אליהו רביבו:

אפשר בבקשה לשמור על שקט במליאה? תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני רוצה להזכיר פה לכולם שבזמן שכולכם עולים לכאן וטוענים שנשיא העליון הוא לא נשיא נבחר, אני רוצה להזכיר לכם למה אתם אומרים את זה, כמובן לא בצדק – כי אין לכם רוב בוועדת שופטים. ולמה אין לכם רוב בוועדת שופטים, שיכולתם לקבל בכזאת קלות? בגלל האגו של טלי, שיכול למלא את אצטדיון טרנר. כי טלי התעקשה לא להסיר את המועמדות שלה, למרות שראש הממשלה ביקש ממנה, וזאת הסיבה שהפסדתם בבחירות האלה, אין לכם רוב בוועדת שופטים – מה לעשות, היה צריך לכנס את ועדת השופטים, למרות ששר המשפטים התנגד, כאילו אנחנו מדברים על ועדת כיתה – כינסו את הוועדה לבחירת שופטים, והיא בחרה בנשיא עמית. אז הוא נשיא נבחר. הוא נבחר על פי חוק, הוא נשיא לגיטימי. אבל בכל פעם שתעלו לכאן, אני מבקשת שתציינו: הנשיא עמית נבחר, למרות שלא רצינו אותו, לצערי, בגלל טלי.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה לכם.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת משה גפני. לאחר מכן – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, ואז – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני הרבה שנים בכנסת, וכיהנתי בתקופות שבהן היו יועצים משפטיים. לפעמים חלקתי על יועץ משפטי בהחלטה כזאת או אחרת, או בכלל בהתנהגות מסוימת, ולפעמים תמכתי, כפי שצריך להיות במשטר דמוקרטי. אני לא זוכר, אדוני היושב-ראש, יועצת משפטית שהיא כל-כולה – יש לה אג'נדה שאיתה היא עובדת. אגב, נאמר פה קודם לגבי העניין הזה, שהייתה פה עבירה, שעל זה אנחנו דנים, עבירה על ביטחון המדינה, בעניין הזה שחברת הכנסת טלי גוטליב הוציאה את השם של בעלה של שקמה ברסלר – אני אומר נכון את השם? אבל כשהיה פה מסמך ביטחוני שהוציא חבר כנסת והייתה תלונה על זה, מילה היא לא אמרה. כלום. איפה זה שצריך על כל דבר כזה לדבר ולהביא הסרת חסינות וכל מה שנלווה לעניין? למה האפליה הזאת? למה על טלי גוטליב כן ועל מישהו אחר לא, שהוא חבר כנסת מהשמאל?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי זה?

משה גפני (יהדות התורה):

תסתכל בפרוטוקולים.

היו"ר אליהו רביבו:

חסרים? חסרים כאלה?

משה גפני (יהדות התורה):

לא, יש מקרה ברור שהיה פה בדיון.

היו"ר אליהו רביבו:

לא, יש כמה מקרים. לא אומרים מי זה, כאילו שיש אחד רק.

משה גפני (יהדות התורה):

אני רוצה להגיד לכם, היות ואני אדם חרדי, אז אני מכיר, בניגוד לאחרים, שלא כל כך שמים לב מה שקורה שם, אז תמיד אומרים "הצבא ו"הגיוס" ובזה פותרים את הבעיה – האישה הזאת פוגעת בתינוקות חרדים, פוגעת בילדי גן חרדים, פוגעת במורים ובמורות, פוגעת בשכונות. מעולם האישה הזאת לא נתנה סעד לציבור החרדי. מעולם. המורה שמלמדת בחינוך העצמאי בשדרות מקבלת משכורת של 60% או 50% ואפילו פחות, והאישה הזאת לא דיברה מילה. היא לא דיברה מילה על פגיעות שנעשות פעם אחר פעם אחר פעם בציבור החרדי, מהילד הקטן, מהתינוק, ועד האיש המבוגר, השכונה שבה גר הציבור החרדי. שהיא תקום ותגיד פעם אחת שהיא דאגה לו. בכלל, מי מינה אותה לנהל את המדינה? היא זאת שהורסת את המשטר הדמוקרטי. אני אומר את זה גם כאדם חרדי, אבל אני אומר את זה גם כאזרח. אני צריך לסיים. יש לי הרבה מה לדבר עליה, אבל תאמין לי, אדוני היושב-ראש, זה כלום, מה שאמרתי על ההתנהגות המופרעת הזאת.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חבר הכנסת הרב משה גפני. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. לאחר מכן – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, ואז – חבר הכנסת משה סולומון. שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני יושב-הראש. חבריי חברי הכנסת, בנימין נתניהו הבטיח לנו שהוא היחיד שיודע לעצור את איראן. רק הוא – מר איראן, מר ביטחון. ליגה אחרת. ובכן, הינה הליגה האחרת: טראמפ חותם עם איראן, איראן מקבלת הטבות, ישראל מקבלת נזיפה, ונתניהו מקבל שיעור פומבי בהשפלה. האיש שהבטיח לעצור את איראן לא הצליח אפילו לעצור את טראמפ. וזה לא פרט קטן. זו לא תקלה דיפלומטית, זו לא אי-הבנה בין ידידים. זה נתניהו. במקום שאיראן תשלם מחיר, משחדים אותה כדי שהיא תסכים, כדי שהיא תואיל בטובה לא לירות עלינו טילים. איזו חרפה. נתניהו רצה להראות שהוא חזק מול איראן, ובפועל הוא האיץ את ההסכם בין טראמפ לאיראן. נתניהו רצה להראות שהוא שולט באירוע, כשבפועל האירוע שולט בו. נתניהו רצה להראות שהוא מנהיג אזורי, אבל בפועל נשיא ארצות הברית מדבר אליו כאילו הוא היה עוד איזה פקיד סורר. הם יורים – אנחנו חוטפים, טראמפ חותם, איראן מקבלת, ונתניהו עוד מסביר לנו שזה הישג. ישראל לא רוצה להיות בת ערובה של אדם אחד שנלחם על שרידותו. ישראל לא רוצה להיות נספח בקמפיין המשפטי והפוליטי שלו. ישראל לא רוצה שראש ממשלה לחיץ, סחיט, עייף, מבוהל, יגרור אותה מאסון לאסון. זה לא העם, זה לא הצבא, אלו לא אזרחי ישראל, אלו לא הלוחמים שמסכנים את חייהם – זה הוא, זה נתניהו, שקבע שחמאס הוא נכס; זה נתניהו שהעביר מזוודות של כסף; זה נתניהו שבמשמרת שלו התרחש 7 באוקטובר; זה נתניהו שהפקיר את הצפון; זה נתניהו שנלחם למען חוק ההשתמטות בזמן מלחמה, וזה נתניהו שעכשיו מקרב אותנו להסכם מסוכן עם איראן, כשישראל אפילו לא באמת יושבת סביב השולחן. לא הדיפ סטייט, לא היועמ"שית, לא בג"ץ, לא השמאל, לא התקשורת – הכול הוא. מר איראן הפך להיות סוכן כאוס שמסדר לאיראן הישגים. מר ביטחון הפך להיות איום ביטחוני. הליגה האחרת הפכה להיות השפלה אחרת. אבל ישראל חזקה מנתניהו, ישראל טובה מנתניהו, ישראל אחראית מנתניהו, וישראל גם תשרוד את נתניהו. אבל בשביל זה צריך לעצור אותו לפני שהוא מוביל אותנו אל האסון הבא, והפעם אסור לתת לו. ביחד אנחנו ננצח, וביחד אנחנו נתקן. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. לאחר מכן – חבר הכנסת משה סולומון, ואז – חברת הכנסת דבי ביטון.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אגב חסינות, אני חייבת להגיד שזו בדיוק אותה חסינות וחסות שנותנת הממשלה הזו לארגוני הפשיעה בחברה הערבית, רק מה? פה שומרים ישירות על הממשלה והעומד בראשה, ושם שומרים גם על הממשלה ועל האינטרסים האישיים שלה ושלהם, רק בדרך עקיפה. לא רק גוטליב צריכה ללכת מכאן, גם הממשלה הזו צריכה להיעלם מכאן. ממשלת ההרס והחורבן; ממשלה שזורקת את אזרחיה למדבר ולרחוב. לכו תסתכלו מה קורה בנגב; כמה אלפי בתים נהרסו בקדנציה הזו; לכו תסתכלו עד לאן הגענו: הורסים מסגד באמצע המדבר. מה אפשר לעשות עוד יותר מזה? צריף במדבר, שמהווה מסגד לתפילה, לא למשהו אחר, הורסים וזורקים. ממשלת ההרס והחורבן. ממשלה שלא רק זורקת את האזרחים שלה באמצע מלחמה, ושלא מספקת להם מיגוניות, ולא מאפשרת להם אפילו לבנות מקום ממוגן, הורסת להם בדיוק באותו לילה שיש נפילות על מדינת ישראל. אז תגידו, למה האזרחים האלה צריכים לקבל את אותה ממשלה? תגידו לי, האם יש היגיון שאני לא רואה?

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רק משפט אחד, ברשותך.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הממשלה הזו, שהיא ממשלת העוני, כשיותר מ-2 מיליון אזרחים במדינה הזאת חיים מתחת לקו העוני, צריכה להיעלם. תגידו לי, מה צריך לעשות? אגיד לכם רק דבר אחד: שיהיה שינוי אמיתי. בעוד חודש, חודשיים, הכול, בעזרת השם, ייעלם.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח, ובכך ויתר על זכותו. דחינו את האפשרות שיעלה לנאום כמה וכמה פעמים. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, יש לי המון מה להגיד על ההצבעה המביכה שלשמה התכנסנו. תסתכלו על הכנסת הזו, מה הדיון הכי חשוב לאזרחי מדינת ישראל. אבל אני אומר לכם משהו: אני מעדיפה לדבר על אירוע מזעזע, והלוואי והיו דנים בו עכשיו במליאה. ולכן, ברשותכם, אני אנצל את הזמן הקצר שיש לי על מנת לשתף אתכם במגה אירוע. אני חושבת ששום אימא, שום סבתא, שום אזרח במדינת ישראל לא יכול להרשות לעצמו לעצום את העיניים כלפי האירוע המזעזע הזה. אמש נחשפתי לסרטון, שאני בטוחה שלא מעט מכם צפה בו, על ילד בן חמש, ילד עם צרכים מיוחדים, בגן מיוחד ברמלה, שחווה ענישה. אתם יודעים למה הענישו את הילד הזה? כי הייתה לו התפרצות זעם. כן, רבותיי, לאותו ילד הייתה התפרצות זעם. ואני שואלת: לא יכול להיות שלילד תהיה התפרצות זעם, בהנחה שיש לו צרכים מיוחדים? קל וחומר – גם לילד רגיל. האם הענישה זה להוציא אותו מחוץ לגן, לנעול אותו בחוץ, בשמש יוקדת, כשהוא בוכה – ממרר בבכי – ומתחנן שיכניסו אותו, ובתוך הגן סייעות, מטפלות – או לא יודעת, איך שלא קוראים להן – עם אטימות לב? אני לא מצליחה להבין מי בכלל הכשיר אותן. חבריי חברי הכנסת, זה מה שצריך לעמוד לנגד עינינו. על זה אנחנו צריכים לדון. על הילדים האלה; על אימהות ששולחות את הילדים לגן, כשהגן שצריך להיות המקום הכי בטוח, המבצר; שאנחנו בטוחות ששם מכילים ומשגיחים. אלמלא אותה שכנה, שהייתה ערנית ונחשף בפניה מה שקרה, וזיהתה את מה שקורה. אני לא יודעת מה ההבדל. מה ההבדל אם היינו מוצאים, לא עלינו, איזו גופה שם, בחום שהיה שלשום. מי מאיתנו לא זוכר. ולמי שלא ראה, אני מפצירה בכם, תסתכלו על הסרטון הזה. אני אומרת לכם באופן אישי, מרגע שראיתי את זה, אני לא ישנה. אני מנסה לחשוב אם זה היה הנכד שלי, הילד של השכנה או כל אדם. אני רואה בחומרה את ההתנהלות המביכה, המבישה והעבריינית הזו. אני כבר פניתי למשרד החינוך ולכל הגורמים הרלוונטיים. ואני רוצה לומר לכם חבריי, ולקרוא לאימהות ולכל הורה. אל תהססו. תשאלו, תבדקו. אני קוראת למערכת החינוך, הילדים האלה לא שקופים. הזעקה שלהם היא האחריות שלנו. והילד הזה הוא לא תיק ולא מקרה. הוא ילד שזקוק למישהו שישמיע את קולו כי הוא לא היה יכול להשמיע אותו מול הדלת הנעולה. אנחנו נמשיך לעקוב, אנחנו נמשיך לדרוש תשובות. ואני רוצה לומר לכם, זה לא יעבור לסדר-היום. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, גברתי. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן, לאחר מכן – חבר הכנסת מאיר פרוש, ואז – חברת הכנסת שרון ניר. אני מבקש לקדם בברכה את הגעת תלמידי כיתות י' מבית ספר מקיף על שם יגאל אלון ברמת השרון. ברוכות וברוכים הבאים. אנחנו שמחים בהגעתכם. יישר כוח לצוות החינוכי, שמעודד אתכם להכיר ולבקר מקרוב את פעילות בבית העם. יישר כוח. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

תמסרו ד"ש לתיק-תק. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה להזכיר לכולנו שבמאה השמינית לפני הספירה, לנציגו של סנחריב קראו רבשקה. אתם זוכרים אותו? לא, אתם לא זוכרים, הצעירים לא זוכרים אותו. הוא בא לחזקיה וטבע את המושג "משענת קנה רצוץ". נכון, חבר הכנסת פרוש? משענת הקנה הרצוץ. הוא משכנע אותו לא לסמוך על מצרים. אני נזהר מלהגיד את זה באופן אבסולוטי, כי אנחנו עוד צריכים לראות את סעיפי ההסכם, אבל על פניו, נראה שהמחשבה וההתנהגות של ביבי – כשאנחנו הזהרנו ואמרנו שבעולם הפוליטי בארצות הברית, בהתנגשות בין שתי המפלגות, היה מאוד מאוד זהיר כשאתה שם את כל יהבך על צד אחד. והינה, הנשיא הרפובליקני, שכה ייחלנו לבחירתו, ומבלי להיכנס לסעיפי ההסכם, שכבר נראה על פניו שהוא גרוע מאוד למדינת ישראל. אבל אני רוצה לדבר על ההתייחסות חסרת התקדים כלפי ראש ממשלה בישראל. חסר תקדים לשמוע את נשיא ארצות הברית מזלזל בראש ממשלת ישראל בצורה בוטה. עכשיו אני רוצה להגיד לך, ראש הממשלה: אתה אשם. אתה אשם, כי חשבת שיש רק דרך אחת, והיא – ללכת בכל הכוח לטראמפ. ולהגיד שאני לא עושה שום דבר מבחינה מדינית, וכשעמדנו כאן כולנו, ואמרנו לך שיש הישגים צבאיים חסרי תקדים, והצבא שלנו הוא הטוב ביותר – ולכן קח כמוצא שלל רב את ההישגים הצבאיים האלה ומייד תתעל אותם לשדה הפוליטי, המדיני, בכדי להגיע להישגים. ובסוף אתה מגורש. אין לי תחושה אחרת מאשר שאנחנו מגורשים. אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא מחככים ידיים כאנשי אופוזיציה, אבל אנחנו לא ישנים בלילות, כי זאת המדינה שלנו, זה הצבא שלנו. וההרס הזה שהובלת אליו, והעמידה כאן בהתנשאות והתרברבות, רק אני יודע – ראה לאן זה הוביל אותנו.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש. לאחר מכן – חברת הכנסת שרון ניר, ואז – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

מכובדי היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת גוטליב, שראיתי אותה לפני דקה כאן במליאה – חברי הכנסת, אנחנו לא מנהלים היום דיון על חסינות לחברת הכנסת גוטליב, אנחנו נמצאים כאן היום בדיון על אכיפה בררנית באופן הכי בוטה שלה. חברת הכנסת גוטליב העזה לא ללכת בתלם וגם לדבר נגד בג"ץ ומערכת המשפט. ולכן, במדינת ישראל דבר כזה, מחליטים לסכל אותו – במקרה הזה אותה. באותו זמן מערכת המשפט פשוט מתעלמת מאחרים, כמו המקרה של חבר הכנסת קריב, שהדליף מידע מסווג. אבל לרדוף את חברת הכנסת גוטליב – יש ליועמ"שית את כל הזמן שבעולם. עד כמה זה אבסורדי – לפני כמה ימים התפרסם דוח של מבקר המדינה, דוח חמור על אוזלת היד של מערכת המשפט בהעמדה לדין של המחבלים הנפשעים שהשתתפו בטבח הנורא בשמחת תורה תשפ"ד. לרדוף את חברת הכנסת גוטליב, לרדוף את לומדי התורה, להרביץ מכות למפגינים הבוקר – לזה יש זמן; אבל להעמיד לדין מחבלים רוצחים – לזה אין זמן. לטפל במעשה הנפשע של הפצ"רית – לזה אין זמן. חברת הכנסת גוטליב, אנחנו מנחמים אותך בכך שאת נמצאת בחברה טובה. הבוקר במהלך חסר תקדים של אכיפה בררנית ואלימה המשטרה באופן מסודר ומאורגן יצאה לפרעות. אין מילה אחרת – פרעות ביהודים שכל חטאם הוא שהם רוצים למחות ולהביע את הכאב שלהם על כך שעוצרים לומדי תורה. אנחנו רואים פה מערכת שכל מהותה היא אכיפה בררנית – אכיפה בררנית נגד נבחרי ציבור שלא באים להם בטוב, אכיפה בררנית נגד לומדי תורה ואכיפה בררנית נגד מפגינים. מדינת ישראל משתדלת לכנות את עצמה "מדינה יהודית ודמוקרטית"; מה שאנחנו רואים כאן היום זה מעשים לא יהודיים, מעשים לא דמוקרטיים. עם האנרכיה הזו תכף גם מדינה לא תהיה. היועמ"שית, המפכ"ל – די, אתם מובילים למלחמת אחים.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת שרון ניר. לאחר מכן – חבר הכנסת ולדימיר בליאק, ולאחר מכן – חברת הכנסת קארין אלהרר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוביל אותנו לקטסטרופה מדינית. ההסכם מול איראן הוא כישלון אסטרטגי שסותר את כל מטרות המלחמה. האיראנים לא יוציאו את האורניום המועשר, לא יעצרו את הדהירה לפצצה גרעינית, לא יסכימו לעצור את ייצור הטילים הבליסטיים שמהווים איום קיומי על מיליוני תושבים במדינת ישראל, ובטח ובטח שלא יסכימו להפסיק את החימוש של הפרוקסים שלו, של חיזבאללה, של חמאס, שכבר בונים את כוחם מחדש וכבר בונים על הכסף ועל תזרים המזומנים של המיליארדים שיופנו אליהם מהכספים הכלואים של איראן. מדינת ישראל חייבת באופן דחוף להודיע על שינוי כיוון. ישראל חייבת להודיע לארצות הברית שאנחנו לא מוכנים לשום חיבור בין הזירה האיראנית למדינת לבנון. אם חיזבאללה ישגר לעבר ישראל טילים, כטב"מים, רחפנים, אנחנו ניאלץ להגיב בעוצמה ולפגוע במרכזי הכובד של חיזבאללה, גם במרכזי הפיקוד והשליטה של הארגון, גם בדאחייה, גם בבעלבכ. לא יכול להיות שום מרחב חסינות למחבלים בלבנון. המשוואה מול איראן חייבת להיות ברורה: לכל שיגור איראני לעבר ישראל נגיב בעוצמה. ישראל לא יכולה לאפשר התעצמות של חיזבאללה. לא נחכה שהמוצב הקדמי של האיראנים בלבנון יהפוך להיות מפלצת עם עשרות אלפי טילים מכוונים למרכזי האוכלוסייה במדינת ישראל. אסור להסס להנחות על מכה מקדימה לכל ניסיון של חיזבאללה להתעצם. התבוסה המדינית הצורבת של המלחמה באיראן לאחר הישגים אדירים של צה"ל בשדה הקרב, זה כישלון מוחלט. הממשלה הזאת היא ממשלת הכישלונות המוחלטים, וראוי שהיא תלך הביתה. בזמן שנותר לי, אדוני, אני רוצה לדבר על התוהו ובוהו הערכי שאליו נקלענו. הממשלה הביאה אותנו לתוהו ובוהו ערכי, לאנרכיה של ממש. כל יום הממשלה הזאת בוחרת במשתמטים ולא במשרתים. במקום לגנות בקול צלול וברור את ציבור המשתמטים שקורא קריאת "נמות ולא נתגייס", ו"בשלטון הכופרים אנחנו לא מאמינים", במקום להעלות על נס את ציבור המשרתים, שנאנק תחת העומס והשחיקה, הממשלה הזאת מזניחה את המשרתים ולא מגנה את המשתמטים שהחליטו לעצור את המדינה, כמו שהיה היום בבוקר. כאילו זה מובן מאליו שאותם אנשי מילואים, שאותן משפחות, שאותם חיילים בסדיר וחיילי הקבע, הם צריכים לשרת עוד ועוד בזמן שאחרים לא משרתים. צר לי שהממשלה הזאת לוקה בבלבול ערכי מוחלט. צר לי מאוד, ואני אומרת לכם: את המשוואה הזאת אנחנו נשנה. עצם העובדה שאנחנו רואים פה אנרכיה משתוללת ברחובות, זה רק תולדה של גיבוי שמקבלים מפה מהבית. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, גברתי. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הדיון הזה, שעל פי תקנון הכנסת היה אמור להיות דיון מעין שיפוטי, הפך בחסות הקואליציה למופע מביש ומבזה, להשתלחות חסרת מעצורים על היועצת המשפטית לממשלה, על פרקליט המדינה, על רשויות אכיפת החוק, על החוק עצמו. על עובדות אי-אפשר להתווכח, אי-אפשר להתווכח. במהלך הדיון בוועדת הכנסת חברת הכנסת טלי גוטליב הודתה בביצוע עבירה פלילית. על כן ישנה הצדקה מוחלטת – מוחלטת – להגשת כתב אישום נגדה. אין בכלל שאלה כאן. יתרה מזאת, למרות הצעקות של חברת הכנסת גוטליב שנאלצנו לשמוע במשך שבע, שמונה שעות, היא לא הצליחה כלל וכלל לבסס אף אחת מהעילות לקביעת החסינות. יש לציין כי בפני חברת הכנסת טלי גוטליב עמדו כמה אפשרויות בטרם בחרה לחשוף את זהותו של הלוחם: פנייה לרשויות אכיפת החוק, בקשה לקיום דיון בנושא בוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון, ולבסוף – פנייה לראש הממשלה בהתאם לסעיף 19 לחוק השב"כ עם בקשה להתיר את הפרסום. אבל חברת הכנסת גוטליב בחרה במודע לעבור עבירה פלילית, לסכן את חייו של הלוחם ובכך לפגוע בביטחון המדינה. על כך היא צריכה לעמוד לדין. למען הסר ספק, אנחנו חייבים לומר, להדגיש ולקבוע: ביצוע עבירה פלילית, חבריי חברי הכנסת, לא נכלל בארגז הכלים הפרלמנטרים של חברי הכנסת ומעולם לא היה. זה המצב העובדתי, שכמובן לא מעניין כלל וכלל את חברי הקואליציה. בעיניי להיות חבר בכנסת ישראל זה כבוד גדול וגם אחריות עצומה. כנסת ישראל היא בית המחוקקים, בית העם, בית שאמור לשמש דוגמה ומופת להתנהלות ולציות לחוק. כנסת ישראל היא לא חצרם של עבריינים. זה עוד יום שחור לבית הזה, כי אין תחתית שהקואליציה לא תגיע אליה ואין גועל נפש שלא תכשיר על מנת להישאר עוד חודש בשלטון. אם ישנם בקואליציה חברי כנסת שנשארו להם שאריות של מצפון, אני קורא לכם: תהיו יולי אדלשטיין. אל תהפכו את כנסת ישראל לעיר מקלט לעבריינים. עוד לא מאוחר לעשות את זה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

משפט אחרון. בכל אופן, אני רוצה להבטיח לציבור הישראלי שצופה בדיון הזה בתדהמה: עוד נגיע לימים הרבה יותר טובים, ובקרוב. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אני אבקש להזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה, לכן תוסר; אני מבקש להזמין את חבר הכנסת סמיר בן סעיד – איננו, כנ"ל; אני מבקש להזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – גם כן איננה; אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – כנ"ל, איננו נוכח; מבקש להזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – איננה נוכחת; אני מבקש להזמין את חבר הכנסת גלעד קריב – איננו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – איננה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – כנ"ל. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אריאל קלנר. שימו לב, אני קורא תמיד כמה שמות חברי כנסת ,קדימה כדי שלא יפספסו את זכותם, וצר לי שהם בכל זאת לא דואגים להגיע. מבקש להזמין את חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; אני מבקש להזמין את חבר הכנסת משה סעדה – גם כן איננו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן; חבר הכנסת רם בן ברק; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. כל מי שלא נוכח, לצערי, מפספס את - - -

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא לא לא לא.

היו"ר אליהו רביבו:

זה כן כן כן כן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זה לא לא לא לא.

היו"ר אליהו רביבו:

זה כן כן כן כן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא לא לא, ואתה תיתן לי לדבר.

היו"ר אליהו רביבו:

אני קורא כמה פעמים. חנוך, חנוך, בלי בריונות. אני מכבד אותך – תחזיר כבוד. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת שרן מרים השכל; אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; אני מבקש להזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; אני מבקש להזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; אני מבקש להזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי; חבר הכנסת משה אבוטבול – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק גולדקנופ. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, טלי גוטליב, קודם כול אל תדאגי, תקבלי חסינות היום.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול מאת השם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הסיפור הזה של "מעכשיו", כמו שאומרים – מעכשיו אסור לחסום צירים, מעכשיו אסור לעבור עבירות ביטחון, מעכשיו צריך לעמוד באופן דווקני על החוק. אז אין מעכשיו. אכיפה בררנית היא רשע ופשע. וגלי בהרב מיארה, עו"ד בהרב מיארה, מובילה פה כבר שנים רשת של רשע ופשע שמשתמשת בזרועות החקירה ובזרועות אכיפת החוק ככלי לחיסול פוליטי. מי שלא בא בעין – מטורגט. מי שימני – נתפרים ונפתחים לו תיקים. העבירה שחברת הכנסת גוטליב מואשמת בה, ספק בעיניי אם הוגש בגינה כתב אישום אי פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל. אם זה לא נגמר, גם אם היה – בכל מיני דין משמעתי כזה או אחר או כל מיני דברים כאלה. אבל חברת הכנסת גוטליב מטריפה אתכם, מטריפה אתכם, מכיוון שהיא ישרה, מכיוון שהיא אמינה, מכיוון שהיא לא ראה אתכם ממטר, מכיוון שהיא אומרת את האמת בפנים כמו שהיא, ואין לכם להתמודד איתה בטיעונים. אין לכם. היא משפטנית טובה, אז מה אתם עושים? אתם מנסים להגחיך אותה, ואתם קוראים לה בשמות, ואתם קוראים לה בשמות תואר. ומי? אותן חברות כנסת שעושות פה קריירה במשך ארבע שנים אך ורק מהשתלחות, מבוטות משנאה ומרוע צרוף שאני באמת באמת לא מבין מאיפה בא. אני נכנסתי פעמיים לוועדת הכנסת וראיתי את חזית חברות הכנסת שם שיושבות מול חברת הכנס גוטליב – כמה רוע, כמה שנאה, לא היה אפשר להתבלבל בזה ברגע. ולמה, למה? כי חברת הכנסת גוטליב היא פרלמנטרית טובה. מעניין אתכם שהיא כאילו עברה עבירה, כאילו סיכנה חיי לוחם שב"כ? ראש יש עתיד עשה בדיוק את אותו דבר, על מה אתם מדברים? נפתלי בנט עשה בדיוק את אותו דבר, על מה אתם מדברים? לא יודע אם זה היום נקרא ביחד, יש עתיד, אני כבר לא יודע מה קורה, אבל אתם שניכם צונחים וצונחים וצונחים, ולדעתי אתם ככה תמשיכו לעבר החד-ספרתי, אם נפתלי לא יחתוך ממכם ברגע האחרון. בקיצור, זה לא יעבוד, האירוע הזה. אזרחי ישראל חכמים, אזרחי ישראל רואים לכם, וגמרנו לקבל מכם הטפות מוסר. גמרנו לנסות ולעמוד בכל מיני סטנדרטים שאתם מציבים לנו, כי הסרגל שלכם עקום, כי הסטנדרטים שלכם עקומים, ומכיוון שאין לכם יושרה ואין בכם אהבת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני פה, למה?

היו"ר ניסים ואטורי:

איפה הוא? למה אתה מתחבא בפינה, תגיד לי?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא מתחבא בשום מקום, העיניים שלך מתחבאות איפשהו.

היו"ר ניסים ואטורי:

הלכת לפה, אתה שם בדרך כלל. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, תחת פיקודם של שרים בכירים בממשלה – אחד מהם מורשע על ידי ערכאה משפטית ישראלית בתמיכה בארגון טרור יהודי – ובשתיקה שמשמעותה הסכמה מצד ראש הממשלה, ובהתעלמות שכל-כולה תמיכה ושיתוף פעולה מצד הצבא, ממשיכות מיליציות של טרוריסטים, מחבלים יהודים, לבצע פוגרומים, פשעים ושימוש באלימות אכזרית כנגד הפלסטינים בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

אושר שקלים (הליכוד):

מי זה הפלסטינים ומה זה שטחים כבושים?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מיליציות הטרוריסטים היהודים אינן מבחינות בין הקורבנות. הם תוקפים באכזריות ילדים קטנים, נשים, קשישים, פעילי שלום ופעילים בין-לאומיים שבאים להזדהות עם העם הפלסטיני מול הטרור של מיליציות המחבלים המתנחלים היהודים. רק הלילה מיליציות המחבלים האלה הציתו מסגד בכפר הפלסטיני ג'לג'ילייה, או ג'לג'יליה, מצפון לרמאללה, השחיתו רכוש ושברו שמשות של עשרות רכבים במקומות אחרים. היות שהנושא איננו מטופל ברמת מדינת ישראל, שהינה הכוח הכובש על השטחים הפלסטינים, ומכיוון שהטרור היהודי בשטחים הפלסטיניים נעשה בעידוד ממשלת סמוטריץ'-בן גביר את נתניהו, אנחנו דורשים מהקהילה הבין-לאומית להתערב באופן מיידי כדי להפסיק את הפשעים שלהם ולהביא את הטרוריסטים המחבלים האלה ואת שולחיהם בממשלת הדמים לדין ולמשפט הבין-לאומי. הטרור היהודי של המתנחלים בשטחים הפלסטיניים הכבושים איננו יכול להימשך, ועל הקהילה הבין-לאומית מוטלת האחריות הערכית, האנושית והחוקית לעצור את הטרור הזה לאלתר.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אין דבר כזה. אין דבר כזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח. חבר כנסת אושר שקלים.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, טלי גוטליב יקרה, זה לא מאבק פרטי שלך, אלא זהו מאבק של רוב העם, ורוב העם נמצא בימין. מה שקורה כאן זה עוד ניסיון להלך אימים על נבחרי הציבור מימין. זוהי רדיפה פוליטית, והפעם במסווה של ביטחון המדינה. בואו נדבר רגע על ביטחון המדינה. שמענו כאן ח"כים מהאופוזיציה בנאומים מתלהמים, כיצד טובת חיילינו וכוחותינו, כביכול, לנגד עיניהם? איך זה שטלי פגעה בביטחון שלנו? כאשר הצבועים האלה מטיפים לנו מהו המסר ללוחמים, מהו המסר למילואימניקים. אז אני רוצה להגיד לכם דבר מאוד פשוט, חבריי לאופוזיציה, איפה הייתם בפרשת כוח 100? הרי כאן מדובר גם באנשי מילואים. הרי כאן עלילת הדם מאת הפצ"רית הפושעת וחבריה זו פרשה שהזיקה לביטחון המדינה ולביטחון של כולנו, שהדהדה בערוצי האויב ובכל העולם, ושירתה את הנרטיב של האויבים שלנו, ואף פגעה בחטופים שלנו. אבל האופוזיציה הטהרנית והמופקרת שלנו לא פצתה פה ולא נקפה אצבע למען העם בנושא הזה. יתרה מכך, רק לפני כשבועיים האו"ם הכניס את צה"ל לרשימה השחורה, אשר מבצע פשעי מלחמה ופשעי מין – פשוט בושה וחרפה, וכל זאת בעקבות פרשת הפצ"רית, פרשת כוח 100, שהאשימו את החיילים שלנו, כאנסים. אז איפה הייתם, חבריי לאופוזיציה, כאשר אני אישית יזמתי פנייה לנשיא המדינה בבקשה שיתערב בנושא? אף אחד מכם לא חתם לי על המסמך. כאשר אני הגשתי 48 חתימות לנשיא המדינה בתוך זמן קצר, והוא התערב לטובת כוח 100, אך ורק חבריי בקואליציה התערבו וחתמו לי על העניין הזה. פשוט גועל נפש. ובכל זאת, אנחנו רואים גם איך מערכת המשפט, שמטייחת ומסתירה מידע מהציבור, כולל היועמ"שית, שהגישה תצהיר שקרי לבג"ץ, ומערכת המשפט, שממשיכה להערים קשיים ולא להגיע למצב של חקר האמת. אבל מה? העיקר חשוב למערכת להעמיד לדין את טלי גוטליב. וזה בדיוק העניין, שאתם מונעים אך ורק משיקולים פוליטיים מכוערים, ויש כאן ניסיון לייצר פילוג בעם, במקום לנסות להתחבר לרוח הניצחון של החיילים שלנו. יש לי הזכות היום להצביע בעד החסינות של טלי גוטליב, ואנחנו נעשה זאת מתוך אחריות לאומית, למען החופש של כולנו לפעול כאן ולשרת נאמנה את עם ישראל. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה.

חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלום, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, בכל קואליציה יש אילוצים, ולכן לא פעם כולנו מתיישרים לעמדות שאנחנו לא לגמרי מזדהים איתן, ומצביעים בעד דברים שאנחנו מסתייגים מהם, אבל בשבועות האחרונים יש כאן צבר בלתי נתפס של התיישרות הקואליציה דווקא לקצוות. הבוקר, למשל, פורסם ששלושה מנכדיו של חבר הכנסת אריה דרעי – המשתתף בקבינט המצומצם, ונמצא בחדר שמחליט לשלוח לוחמים לשדה הקרב בידיעה שייתכן שחלילה לא יחזרו – הם משתמטים המוגדרים עריקים. אני תוהה כיצד מרגיש מנהיג פוליטי שתומך בשליחת בניהם ונכדיהם של אחרים לחזית, בעוד בניו ונכדיו מסרבים להצטרף ללחימה ונותרים בטוחים בביתם. אני תוהה כיצד קואליציה ממשיכה, גם אחרי שנתיים וחצי של מלחמה קשה, לשמור על הברית עם מי שאמר הבוקר שהוא גאה בנכדיו העריקים. זו לא עוד קטטה פוליטית, אבל זה יושב במקום אחר לגמרי – זה יושב על שבר ערכי עמוק; מגזר שלם שבוחר במשך שנתיים וחצי של מלחמה לא להתגייס לעזרת אחיו ואחיותיו שמקיזים את דמם בחזית, ומנהיג פוליטי, ששותף בהחלטות על מלחמה וקרבות גאה בנכדיו העורקים משדה הקרב. אחרי זה אתם תגידו שאתם בצד של הלוחמים. הברית המשונה הזו וההתיישרות מאחורי עמדות קיצון נכונות גם להחלטת הקואליציה להגן על חסינותה של חברת הכנסת גוטליב. גוטליב חשפה זהות של איש שב"כ, ובכך סיכנה את חייו. כמה זה אסור ומסוכן אמרו גם שר הביטחון של הליכוד וגם ראש השב"כ, שהממשלה עצמה מינתה. לא הכול זה פוליטיקה, לפעמים אלה חיי אדם של לוחמינו. שוב, אחר כך אתם תגידו שאתם בצד של הלוחמים. במילה קצת יותר רחבה, תיאוריות הבגידה מפוררות אותנו מבפנים, הן גורמות לנו לחשוד אחד בשני, הן מונעות מאיתנו לסמוך על המפקדים האמיצים שלנו והן מערערות את הלכידות הפנימית. כל היכולת שלנו לנצח את האויב בנויה על זה שאומנם יש מחלוקות פוליטיות בינינו, אבל בסוף כולנו נעמוד זה לצד זה מול האויב, שכולנו נילחם ביחד, ואפילו נהיה מוכנים בקצה למות, חלילה, זה למען זה במלחמה על הארץ שלנו. תשאלו את הלוחמים הגיבורים שלנו בעזה ובלבנון. רבים מחברי הקואליציה מדברים הרבה על "ביחד ננצח", אבל אז שותקים מול הקונספירציות המסוכנות, ומגבים חברת כנסת שמפיצה אותן. גם ראש הממשלה שתק מול השקרים במשך זמן ארוך. רק אחרי ששאלתי אותו שוב ושוב בדיון בוועדת החוץ והביטחון אם הוא מאמין שהייתה בגידה מבפנים, הוא ענה שלא הייתה בגידה מבפנים. ומאז הוא חזר לשתוק, גם מול חברת כנסת ממפלגתו, שהוא עומד בראשה, וגם היום, כשהוא והקואליציה מתייצבים לצידה במקום לצד הלוחמים, לצד האמת ולצד השותפות הישראלית. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

מנסור עבאס.

טלי גוטליב (הליכוד):

נחשף הקשר שלך לחמאס, התמיכה שלך בחמאס, אדון מנסור עבאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כוחות הרס ממשיכים מדי יום להרוס בתים של אזרחים ערבים בנגב, בצפון - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הקשר שלך לחמאס, המימון שלך את חמאס נחשף השבוע. מנסור עבאס תומך טרור, תומך חמאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רוב היישובים בחברה הערבית – ללא הצדקה וללא פתרון לאזרחים האלו. הורסים להם את הבתים, ואז הם נשארים ללון בין הריסות הבתים. אני לא מכיר, אדוני היושב-ראש - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור, מעביר כסף לחמאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, תודה. טלי, אני רוצה שלא יפריעו לך גם כשאת תדברי, יש לך הרבה לדבר היום.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - מדינה שפויה אחת בעולם, מדינה דמוקרטית, מדינה שמכבדת, דואגת לאזרחיה, שעושה את המעשה הזה. הרי ברור להם שאין עדיין פתרון הולם, הוגן, צודק, פתרון כלשהו, למשפחות, במיוחד באזור הנגב. אתמול 20 בתים, 20 בתים, נהרסו בכפר א-סיר, ולפני כן 40 בתים בתל ערד, ולפני כן 47 בתים בוואדי אל חליל, ואנשים עדיין נמצאים שם, נמצאים שם בין ההריסות. מה התכלית של להרוס את הבתים של האזרחים? מה התכלית? וכאשר באים להתלונן ולהגיד: האזרחים הערבים עוברים הקצנה, רוצים להתבדל – אני לא מבין.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה לא מבין?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איך מדינה מאפשרת לעצמה לנהוג בצורה דורסנית - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אתה רוצה להביע דעה של השריעה - - - השריעה על הראש שלנו פה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - שלא מכבדת את הזכות הבסיסית לחיים, לבית מינימלי ביותר. אנחנו לא מדברים על בתי - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם גונבים אדמות, לא משלמים מיסים, מה לעשות - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - קומות ורבי קומות ודירות וכו' – אנחנו מדברים על צריפים, על אוהלים, שיש בתוכם נשים וילדים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הצענו לכם להסדיר את זה. הצענו לכם. אני בעצמי הצעתי לכם פתרון.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

70 שנה מדינת ישראל לא מתמודדת עם הבעיה הזאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מעניין אותך ערביי ישראל.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הנושא הזה קיים בכל מדינות עולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אותך מעניין רק חיזבאללה. לא מעניין אותך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הנושא הזה הוא לא מאפיין של מדינת ישראל – בכל המדינות בעולם יש שבטים בדואיים – אבל מדינות פחות שפויות, פחות דמוקרטיות, פחות אזרחיות, ידעו להתמודד - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו בעד הבדואים. אתם לא בעד הבדואים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - ולתת לשבטים הבדואיים פתרונות מעשיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מעניין אותך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כיבדו את זכותם לחיים בכבוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מעניין אותך, החיים של הבדואים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כיבדו את זכותם להיות תחת קורת גג.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו נדאג להם, לא אתה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל בן גביר ממשיך להשתמש במסע ההרס כחלק מקמפיין הבחירות שלו לבחירות הבאות. הוא עשה את זה בבחירות האחרונות, להסית נגד החברה הערבית - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - ובא וטען שהוא יביא סדר. הוא הביא הרס ופשיעה שמשתוללת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אף אחד לא יוצא נגד הבדואים, אנחנו יוצאים נגד תומכי טרור כמוך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זאת ממשלה חזקה על אזרחים נורמטיביים – חלשה ורופסת מול ארגוני הפשע.

טלי גוטליב (הליכוד):

עבר הזמן. עבר הזמן. אדוני, עבר הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. הסתיים הזמן. תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלום. מי שתומך בטרור לא צריך להיות בכנסת, מה לעשות. אתה לא דואג לבדואים, אתה לא דואג לערביי ישראל. אנחנו רואים את זה וערביי ישראל רואים את זה. שום חוק לטובת ערביי ישראל לא הצבעת בעד, הכול נגד.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

חמאס.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - מעביר כסף לחמאס. לא להאמין.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

חמאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם מימנתם את חמאס. אתם מימנתם את חמאס. תגידו תודה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה מימנת את חמאס, חמאס שאנס ורצח.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חמאס - - - אתם מימנתם את החמאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, תודה. מנסור עבאס, מנסור עבאס, בגלל שזה חבר שלך אתה מפריע לו?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - להתראות, להתראות.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם מימנתם את החמאס.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך בטרור.

היו"ר ניסים ואטורי:

איש הרשימה שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה תומך טרור. שלום.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, את בישיבה אומנם, ולך אני תכף אקרא בקריאה ראשונה, בגלל שאתה עושה את זה בעמידה.

טלי גוטליב (הליכוד):

משקר כמו שהוא נושם. אמרת שאתה - - - עם מועצת השורא, לא להתבלבל.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, (אומר דברים בשפה הערבית)

טלי גוטליב (הליכוד):

שלוש דקות יש לו, לא שש. למה הוא מדבר בערבית?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל למה אתה מדבר בערבית? מה אתה אומר? תסביר לי. אני רוצה לדעת מה אתה אומר.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להגיד לך, טלי, ולכל אחד שנמצא כאן מחברי הכנסת: היחיד שדאג לחברה הערבית הוא חבר הכנסת מנסור עבאס.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אולי תהיי בשקט - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תרימי את הקול שלך, גברת. גברת, אל תרימי את הקול.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא זה שדאג שהחלטת ממשלה 550, החלטת ממשלה שהגיעה לצמצם פערים בין החברה הערבית לחברה הישראלית.

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח. לא דואגים לחברה הערבית.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

- - - ב-7 באוקטובר, לכי - - -

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, זה מנסור עבאס, כמה שתדברי וכמה שתעשי, הוא כן הגיע לשרת את החברה הערבית.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

לכי - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט. יש לנו דיון חשוב.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הגיע הזמן להסיר את החסינות מהממשלה הזאת, ממשלה שמתייחסת לחברה הערבית כתושבים סוג ב'.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש לא. אתם מתייחסים אליהם ככה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הגיע הזמן שהממשלה הזאת תצא.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם, כי אתם לא דואגים להם - - -

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הגיע הזמן, כי הממשלה הזאת נכשלה בטיפול בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, ממשלה שנכשלה בטיפול בתכנון בחברה הערבית, לתת מענים לחברה הערבית, ממשלה שידעה רק לרדוף את החברה הערבית הבדואית בנגב. במקום לדבר איתם בשפת התכנון ולשבת איתם ולנסות לתכנן ולתת פתרונות, מדברים איתם רק בשפת הכוח, בשפת הריסת בתים. זה לא יכופף לא את הבדואים בנגב ולא את הבדואים בצפון ולא את הערבים. ממשלה שלא ידעה לטפל בחברה הערבית, הגיע הזמן שהממשלה הזאת, שנכשלה בכל דבר, תצא ותלך לעולמה. אנחנו נדאג כחברה ערבית שהממשלה הזאת לא תחזור.

טלי גוטליב (הליכוד):

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו נדאג להפיל אותה בבחירות, ובבחירות הבאות כל החברה הערבית ינהרו לקלפיות כדי להחליף את הממשלה הזאת, ממשלה ימנית גזענית. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תלך לעולמה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת שמחה רוטמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם המחשבות והמילים נחשפות. תלך לעולמה – איזה קונוטציות יש להם. קונוטציות – תלך לעולמה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר בקצרה את מה שאמרתי בוועדת הכנסת. הנושא פה הוא דיון על החסינות. הרבה מאוד מהשיח סביב הסרת החסינות הזאת זה פייק משפטי, וחשוב לי להגיד את הדברים כפי שאני רואה אותם – מי שרוצה לפרש למה אני מצביע כפי שאני מצביע. ראשית, אין דבר כזה הענקת חסינות מהותית בוועדת הכנסת או בהצבעה במליאה. חסינות מהותית קבועה בחוק. לא, אי-אפשר לקחת אותה ואי-אפשר לתת אותה, אי-אפשר לשלול ואי-אפשר למנוע אותה. אין דבר כזה לתת חסינות מהותית. מה שאפשר לעשות זה לתת חסינות דיונית בגלל עילה שוועדת הכנסת חושבת שיש חסינות מהותית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יכול להצביע עם האופוזיציה, רוטמן. אתה אומר פה משהו שהוא כל כך שגיאה, שתצביע נגד, עדיף. עדיף שתצביע נגד.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

סליחה, אדוני היושב-ראש, אני מבקש שלא יפריעו לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - תצביע נגד, עדיף.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, תודה רבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, אני מבקש שלא יפריעו לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי את הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

תצביע נגד, כי אתה באמת נגד טלי גוטליב. מה שאתה עושה עכשיו זה כזה נזק, שתצביע נגדי, עדיף.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, טלי, כמי שמצביע לך, אני מבקש שתהיי בשקט.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא קשור. שיצביע נגד. תצביע נגד. תודה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, אני מבקש שההפרעות האלה ייפסקו.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ולכן, ועדת הכנסת, וגם אני בוועדת הכנסת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תצביע נגד.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, זה בלתי אפשרי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תמשיך.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני רוצה לדבר ברצף, בלי קטיעות. זה בלתי אפשרי כשאני צריך להתמודד עם זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

קבל שלוש דקות ברצף.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה. ועדת הכנסת יכולה להעניק חסינות דיונית כאשר אחת מהעילות היא שלדעת ועדת הכנסת מגיעה על העבירה הזאת חסינות מהותית, ועילה נוספת שאומרת: גם אם לא מגיעה חסינות מהותית, מגיעה חסינות בגלל אכיפה בררנית, שיקולים זרים וכדומה. ועדת הכנסת דנה והצביעה בשתי העילות, ובשתי העילות אני בעד. אבל עדיין חשוב להבין שהחסינות שאנחנו מצביעים עליה היום, בסופו של דבר תוקפה ככל הנראה עד שבועיים אחרי 27 באוקטובר. זאת תוקפה של החסינות המהותית שאנחנו מצביעים עליה. גם אם אנחנו מצביעים מכוח החסינות המהותית, כי ועדת הכנסת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה עובד אצל היועמ"שית. אבל אתה עובד אצל היועמ"שית.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, זה בלתי אפשרי.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, אי-אפשר להתקדם.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - שאתה מקבל, הערת ביניים.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לך זמן לא מוגבל אחר כך לענות לכולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

עובד אצל היועמ"שית. עובד אצל היועמ"שית.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, טלי, יש לך אחרי זה זמן בלתי מוגבל לענות לכולם. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא צריכה לענות לו. שהעם יענה לו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שוב אומר: הוועדה בכנסת מצביעה בעד חסינות דיונית כאשר אחת מהעילות היא שלדעת ועדת הכנסת, חברי ועדת הכנסת והכנסת במליאתה, על העבירה יש חסינות מהותית, והסיבה השנייה היא בגלל השיקולים הזרים של התביעה. אני הצבעתי בוועדת הכנסת בעד שתי העילות. אני חושב ששתיהן מתקיימות במקרה הזה: ראשית, אני חושב שמגיעה חסינות מהותית, והשנייה – אני חושב שצריך לפסול את הגשת כתב האישום בגלל השיקולים הזרים של התביעה. השיקולים הזרים של התביעה – ופה היה זלזול עמוק בכנסת, וחבר הכנסת פורר, אני שמח שאתה פה, כי אני פונה אליך. אני חושב שכל מי שכבודה של הכנסת יקר לו צריך להצביע בעד מתן החסינות גם אם הוא חושב שאין חסינות מהותית, גם אם הוא חושב שחברת הכנסת טלי גוטליב עברה עבירה חמורה. מכל הסיבות צריך להצביע בעד מתן חסינות, מסיבה מאוד מאוד פשוטה: היועצת המשפטית מזלזלת בכנסת. היועצת המשפטית הגיעה לוועדת הכנסת ומסרה לנו נייר שבו היא אומרת שלא זו בלבד שלחברי הכנסת אין חסינות, אלא שהעובדה שאדם מבצע עבירה כאשר הוא חבר כנסת זו נסיבה מחמירה. רק על המשפט הזה, במנותק מכל דבר אחר, כל חבר כנסת שמצביע נגד החסינות מצביע נגד עצמו. שאלת ההתנהלות של טלי גוטליב לא רלוונטית לדיון הזה, פשוט לא מעניינת. מי שמצביע נגד החסינות היום, מצביע נגד הבניין הזה, נגד המסורת של הכנסת ונגד עצמו, כי יועצת משפטית לממשלה שאומרת לוועדת הכנסת: אני מגישה כתב אישום באכיפה בררנית נגד חברי כנסת, לא ראויה לתפקידה, וצריך למנוע ממנה את האפשרות להגיש כתבי אישום נגד חברי כנסת באשר הם. זה – 1. הדבר השני, וגם הוא הוצג על ידי בוועדת הכנסת, שהראיתי שכאשר המשנים ליועצת המשפטית לממשלה בעצמם ועובדים בכירים במשרד המשפטים הדליפו מסמך שלם שעוסק בעבודת השב"כ, לא רק שהיא לא פתחה בחקירה פלילית בנושא הזה – היא אפילו לא בדקה. איש ממשרד המשפטים אפילו לא עשה בדיקה כיצד מסמך שלם שעוסק בהתמודדות של השב"כ עם ארגון הטרור דאעש וארגון הטרור חמאס, כיצד הוא הועבר באופן מלא ומוחלט לעיתונאי וכיצד אחר כך הוא פורסם ברבים. ומאחר שהיועצת המשפטית נוקטת באירוע הזה אכיפה בררנית כנגד חברת כנסת, באשר היא חברת הכנסת, זו סיבה מבחינתי להעניק חסינות. זה לא מעניין אותי, לא כמה טלי עצבנה אותי בדיון הזה וכמה היא עצבנה אותי בדיון בוועדת הכנסת. זאת לא השאלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אין פה שאלה של מערכת היחסים האישית; אין פה שאלה אפילו של מערכת היחסים הפוליטית בימין ובשמאל. זה לא חלק מגוש הימין וזה לא חלק מקואליציה ולא חלק מאופוזיציה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש פה אלמנט אחד ויחיד: כבודו של הבית הזה, כבודה של הכנסת, ועמידה על כך שנבחרי ציבור לא יהיו רדופים על ידי מערכת אכיפה, שאיבדה את כל האיזונים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה נציג של מיארה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תראו, אני חושב שזאת אחת הסוגיות החשובות באמת לעבודת הבית הזה ולעבודת חברי הכנסת. הנושא של חסינות חברי הכנסת, בהחלט קריטי כדי לאפשר לחברי הכנסת לעשות את עבודתם. אני גם חושב שצריך להרחיב את החסינות בחוק מבחינת הפרוצדורה של איך מסירים חסינות. אבל זה בכלל לא משנה את העובדה שצריך לזכור דבר אחד: חברי הכנסת, חסינות חברי הכנסת אינה אומרת שחברי הכנסת הם מעל החוק; אינה אומרת שמותר לנו לעבור עבירות ולהסתתר מאחורי מסך החסינות. החסינות מטרתה לאפשר לנו לעשות את עבודתנו בלי שירדפו אותנו. עכשיו, אם מישהו עובר עבירת ביטחון, ואומרים לו: אולי אפילו עשית את זה בשוגג, תחזור אחורה כדי שלא תעבור עבירת ביטחון. והוא אומר: לא, אני אהפוך את עבירת הביטחון הזאת להיות הקרדום לחפור בו. עכשיו, זהו. עכשיו זאת האג'נדה שלי, עבירת ביטחון. זה לא חוסה תחת חסינות חברי הכנסת. זה לא חוסה תחת חסינות. חסינות לא מאפשרת לנו להיות עבריינים. חסינות תפקידה לאפשר לנו לעשות את עבודתנו. ואין פה בכלל שאלה אישית, זה לא מעניין מהי זהות חבר הכנסת. ועכשיו, שיעצמו את העיניים חברי הכנסת מהקואליציה, וישאלו את עצמם, אם הדיון הזה היה לקביעת חסינות בפני דין פלילי, למשל, לחבר הכנסת עופר כסיף. נניח שחבר הכנסת כסיף היה מחליט לחשוף את שמו של איש שב"כ, כי הוא טוען שזה במסגרת מילוי תפקידו, והוא רוצה להגן על הדמוקרטיה – והוא יחשוף את השם של סוכן שב"כ. מישהו מכם היה נותן לו חסינות? בחיים לא. אבל זה רק בגלל שאתם מסתכלים על האירוע הזה כאירוע אישי. לא הייתה מגיעה לו חסינות, בדיוק כמו שבמקרה הזה לא מגיעה חסינות, מהסיבה הפשוטה שאי-אפשר לעבור עבירות ביטחון ולצפות להיות חסין מהחוק. אני קראתי את הדוח הסודי שהגיש שירות הביטחון הכללי כדי להסביר לנו מה המשמעות של חשיפת שמו של סוכן שב"כ. חברים, מדובר בהעמדת הסוכן בסיכון חיים, מדובר ביצירת סכנה גם לסוכנים אחרים, וגם מדובר בסכנה לכך שהחסינות תהפוך את האירוע הזה לאירוע מתגלגל. יעלה חבר כנסת אחרי חבר כנסת, ויחליט שהוא חושף את שמו של מאן דהו כדי לפגוע בו, אפילו שהוא סוכן שב"כ, תוך שהוא עובר על עבירת ביטחון, והוא יגיד: לא, לא, לא, אסור לגעת בי, אני חסין, אני מעל החוק. אז דווקא בגלל שחסינות חברי הכנסת חשובה, אני אומר לכם שהיא חשובה לנו כדי שנוכל לעשות את עבודתנו, צריכים חברי הכנסת במקרה הזה להסיר את החסינות, כדי להוכיח שהחסינות לא הופכת את הכנסת לעיר מקלט לעבריינים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת לפתוח ולחזק מכאן את חברת הכנסת טלי גוטליב, חברתי לדרך עבור העם, התורה והארץ. חברתי היקרה, האמיצה, החכמה והנחושה, זו שפועלת ללא לאות בעבור ביטחונם וחוסנם של אזרחי ישראל. טלי, את מהקולות הבולטים והמשמעותיים ביותר בכנסת היום; את מביאה לכאן ידע משפטי עמוק, החסר כל כך במקום הזה, ניסיון מקצועי ועשיר, מחויבות מוחלטת לציבור ואומץ לב מנהיגותי נדיר; את אינך חוששת לעסוק בסוגיות הרגישות ביותר, גם במחירים אישיים כבדים מנשוא; ואת עושה זאת רק מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות אמיתית לביטחון המדינה ולעתידו של העם בישראל. הדיון שמתקיים כאן היום חורג בהרבה מסוגיית החסינות המהותית של חברתי חברת הכנסת טלי גוטליב. זהו דיון על מעמדה של הכנסת, על מעמדו וסמכותו של דרג נבחר; זה דיון על כוחם של נבחרי הציבור למלא את תפקידם; זה דיון על מידת זכותם וחובתם של חברי הכנסת להעלות שאלות, לבקר, לפקח, להתריע ולהציב בפני הציבור סוגיות כבדות משקל. הדיון כאן הוא בעיקר על יועצת משפטית מודחת, ששכרון הכוח גרם לה לחרוג מסמכויותיה בחוק ולפעול באופן לעומתי ומגמתי כנגד דרג נבחר; יועצת משפטית עם אפס אחריות לאומית, שהחליטה לעצור כל יוזמה לאומית ימנית; שעסקה בלא סמכות ובחוסר אחריות בסוגיות הקשורות לביטחון המדינה; יועצת משפטית שחשבה שאם היא רק תיגע בחברת הכנסת טלי גוטליב, האמיצה שבחברות הכנסת, אם היא רק תשתיק אותה, היא תפיל את המבצר כולו. חסינות חברי הכנסת היא אחד המנגנונים החשובים ביותר, שנועדו להבטיח את עצמאותה של הרשות המחוקקת. היא נועדה לאפשר לנבחרי הציבור לפעול מתוך מחויבות לאמת ולציבור ששלח אותם לכאן. היא מעניקה לחברי הכנסת את היכולת להתמודד עם מוקדי כוח, להעלות טענות קשות, ולייצג את בוחריהם, כאשר הדברים אינם עולים בקנה אחד עם מה שהאנשים ה"נכונים" חושבים. חברת הכנסת טלי גוטליב, את מגלמת בדיוק את הרוח הזאת: לאורך כל כהונתך את פועלת מתוך תפיסה ברורה של שליחות ציבורית; את בוחרת לעסוק בנושאים שרבים מעדיפים להימנע מהם; את בוחרת לעמוד בחזית הוויכוחים הציבוריים החשובים ביותר; את בוחרת להשתמש בכל הכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותך, כדי לייצג את אזרחי ישראל ולהגן על האינטרסים שלהם. שמעתי רבים שביקשו להסיט את הקשב הציבורי, והתייחסו לסגנון שלך, טלי, זו שיטה ידועה של השמאל, לברוח לסגנון, כדי שאף אחד לא ישים לב למהות, לעוול ולשקר. חבריי, הציבור הישראלי מצפה מחברי הכנסת שלו לגלות אומץ.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

הוא מצפה מאיתנו לפעול בנחישות, הוא מצפה מאיתנו להציף שאלות, גם כאשר הן אינן נוחות. אני ניצבת כאן היום לצידך, טלי, מתוך אמונה עמוקה בחשיבותה של שליחות ציבורית אמיצה. אני עומדת כאן מתוך אמונה בכוחה של הכנסת ובחשיבותה של החסינות הפרלמנטרית ככלי המגן של הציבור והדמוקרטיה בישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

ואני מבקשת לומר לך, טלי, מכאן, המשיכי לפעול כפי שפעלת עד היום; המשיכי להשמיע קול ברור; המשיכי להיאבק על האמת כפי שאת רואה אותה; המשיכי לייצג בזקיפות קומה את הציבור שבחר בך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שורה אחרונה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

מדינת ישראל זקוקה לנבחרי ציבור בעלי אומץ, נחישות ועמוד שדרה ערכי. אל תראי מהם, כי השם עימך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

לכי בכוחך זה והושיעי את ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עמית הלוי.

היו"ר ניסים ואטורי:

בינתיים הודעה למזכיר הכנסת, עד שתגיע.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155), התשפ"ו–2026, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לדיון בהצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה); והצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 156), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. בנוסף, הונחה לקריאה הראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 23) (שמירת ערכות ייעודיות ישנות במשטרת ישראל), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת שמחה רוטמן, מירב בן ארי וגלעד קריב.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, חברת הכנסת טלי גוטליב, שנמצאת כאן, מבקשת את תמיכתנו במתן חסינות עבורה. יש שתי סיבות, שתיהן חשובות, מדוע צריך לתמוך במתן החסינות המהותית הזו. שתי הסיבות נכונות, בין שאתה חבר קואליציה ובין שאתה חבר אופוזיציה, בין שאתה שמאל ובין שאתה מהימין, ואני אמנה ואפרט אותן. הראשונה היא חוסר תום הלב והאכיפה הבררנית שיש כשיועמ"שית ובכירי פרקליטות מחליטים להגיש כתב אישום נגד חברת כנסת מהימין על פגיעה פוטנציאלית בביטחון המדינה. זה, אחרי ארבע שנים שאנחנו יושבים כאן בכנסת – וביתר שאת, אני אומר על עצמי, שיושב בוועדת החוץ והביטחון אני חושב אלפי שעות, במצטבר – ופעם אחר פעם החבורה הזאת, קרי, היועמ"שית בהרב מיארה והמשנים שלה, פעם אחר פעם, לא רק שלא מונעים פגיעה בביטחון המדינה, כלומר לא רק שלא פועלים בצורה פוזיטיבית – זה מה שהתכוונתי – למען ביטחון המדינה, אלא מסכלים, מונעים את כל הפעולות של הממשלה והחוקים שאנחנו עשינו למען ביטחון המדינה. אז להגיש עכשיו, לבוא ולומר, דווקא חברת כנסת מהימין – היא מואשמת בפגיעה בביטחון המדינה, הרבה דברים אפשר לומר; תום לב הוא לא אחד מהם. כשאנחנו העברנו פה חוק ב-106 חברי כנסת, אדוני היושב בראש, לגרש מחבלים, לשלול את אזרחותם, שלוש שנים – אחד לא גורש. למה, גיל לימון? אם אתה שומע אותי, אתה יודע על מה אני מדבר. גיל לימון, פעם אחת; גיל לימון, פעם שנייה; גיל לימון, פעם שלישית. כשאנחנו מעבירים פה חוק שמורים שתומכים בטרור לא יוכלו ללמד, ואני אומר, אני מוכן לוותר על החוק – עשיתי איזה תרגיל, אמרתי להם: בואו תבדקו כמה מורים יש להם תיק בשב"כ – אין שום בעיה לעשות את זה, אגב – הלך תהליך שלם: אישור היועמ"ש1, אישור היועמ"ש 2, אישור היועמ"שית 3. בסוף בדקו. הסתבר – כן, תיראו מופתעים, בצחוק אני אומר – עשרות מורים תומכי טרור. אני אומר לנציגי השב"כ בוועדה: בסדר, עזבו שנייה את החוק, יש עשרות מורים תומכי טרור – תעיפו אותם מהמערכת. הרי זה לא פצצה, זה פצצת מצרר – כל מורה כזה איזה 30 פצצות אחרי זה, 300 פצצות בבית ספר. ואנחנו בוגרי המורים האלו שעשו את זה, בעין מאהל, בירושלים, אל-רשדיה, בית הספר הכאילו-יוקרתי הזה. אני אומר את זה – אומרים לי: היועמ"שית נתנה הנחיה. אתם יכולים לבדוק את זה. לבדוק מה? לבדוק שיש טרוריסטים במערכת החינוך, בתנאי שתגרסו אחר כך את החומר. כלומר השב"כ יודע – אמרתי לו: אתה יודע שאסור לך לציית לדבר כזה – השב"כ יודע על עשרות טרוריסטים, אבל היועמ"שית החליטה שזה לא. וככה חוק אחרי חוק, פעולה אחרי פעולה. אולי הדבר החמור ביותר במלחמה הזאת – שעמד במקום שאני עומד שר בקבינט והסביר למה היועמ"שית מנעה מצור על רצועת עזה, כלומר בעצם חייבה את החיילים שלנו להגיע למקומות שפונו כבר - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

עוד משפט אחד. - - שפונו, יש שם רק אויב, אבל שיפגשו אויב רענן ושבע ולא אויב מותש ורעב, כמו לפי דיני המלחמה. כל זה אתם עשיתם ארבע שנים, עו"ד בהרב מיארה, ארבע שנים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

אז עכשיו אתם באים על ביטחון המדינה? על טלי גוטליב? תום לב זה לא. ידיים נקיות זה לא. ויש גם עוד עניין אחד, וזה הנסיבות המהותיות של הפעולה שעשתה חברת הכנסת גוטליב, שהן ללא ספק היו לביטחון המדינה. הסתיים לי הזמן, לא אוכל לפרט. בנסיבות האלה, בחוסר תום הלב, ברור לגמרי שהחסינות המהותית חלה, ברור לגמרי שחברי כנסת צריכים לגבות ולתת חסינות מהותית כדי שנוכל למלא את תפקידנו כראוי. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ישנה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ישנה. את מסתכלת מנמוך מדי, מירב.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. טלי, אני אוהבת אותך, אני מאחורייך, זה ברור. קרה משהו הבוקר שאני מחויבת להקדיש את הנאום אליו. מחזיקה לך אצבעות, כולנו מאחורייך. אני רוצה לשאול את הדבר הבא. לפני שאני שואלת אני רוצה לומר: אלימות משטרתית היא דבר רע, רע באמת, רע באופן שהופך את הקרביים. אתה לא מאמין שאתה רואה את מה שאתה רואה כשאתה חי במדינה דמוקרטית. שוטרים שמרביצים למפגינים זה מראה שהעיניים שלי לא יכולות להתרגל אליו. אני אפתיע אתכם – זה דבר רע, חוצה מחנות פוליטיים. אלימות משטרתית כלפי החברה הערבית זה דבר רע; אלימות משטרתית כלפי מתנגדי הממשלה בקפלן זה דבר רע; אלימות משטרתית כלפי הקהילה האתיופית זה דבר רע. אבל אף אחד, אף אחד לא חוטף את זה כמו החרדים. אף אחד לא חוטף את זה כמו החרדים. מה שאנחנו ראינו היום לא יכול להתקבל במדינה דמוקרטית, פשוט לא.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

גלית, והמתנחלים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לראות ילד זב דם, חצי פרצוף מלא בדם, ילד. אני מזמינה אתכם לחשוב מה היה קורה אם הילד הזה לא היה חרדי עם כובע אלא ילד צעיר ותל אביבי באיילון באחת ממחאות קפלן. כל מהדורה הייתה נפתחת עם הילד הזה, כל שעה הייתה נפתחת עם הילד הזה, מהדורה אחרי מהדורה אחרי מהדורה. אני רוצה לשאול אתכם מה היה קורה אם גברים ישראלים ציונים ראויים שמתנגדים לממשלה – וזכותם – במחאת קפלן – וזכותם – היו מצולמים אחד אחרי השני עם מכנסיים שהמשטרה הפשילה כשהרגליים שלהם זבות דם כי גררו את הרגליים שלהם בלי מכנסיים לאורך הכביש. מה היה קורה אז בעולם התקשורתי? האם יש מהדורה אחת – ברדיו, בטלוויזיה המשודרת, הטוויטר היה מתפוצץ. אבל הם חרדים. אולי יאזכרו את זה אזכור שמיני או עשירי, אחד לפני תחזית מזג האוויר, אולי, ביום טוב. למה אני רואה שוטר בועט בראש של מפגין חרדי, כשהמפגין נמצא שוכב על המדרכה, לא חוסם אף אחד, משותק לחלוטין על המדרכה? למה השוטר בועט לו בראש פעם אחר פעם אחר פעם? תקשיבו, אני אומרת את זה כבר שנתיים ואף אחד לא מקשיב לי. זה לא קשור לחוק הגיוס, זה לא קשור לכלום. ישראל מתנהגת לחרדים כמו שהעולם מתנהג לישראל, כמו שהעולם מתנהג לציונות. אף פעם אנחנו לא שומעים את הצד שלהם. אין להם צד. הם משתמטים וזהו, זהו, בזה נגמר הסיפור. הם אחראים לכל הבעיות שלנו כמו שהיהודים, בעיני האנטישמים בעולם, אחראים לכל הבעיות שלהם. בגלל החרדים, ישראל תהיה נטולת כסף, נטולת קדמה, הצבא יקרוס. אנשים מתים בגלל החרדים בדיוק כמו שבעולם היהודים אשמים בכל הצרות כולן. זה אותו דפוס. תזהו את זה, זה אותו דפוס.

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אנחנו מתנהלים אליהם כמו שהעולם האנטישמי מתנהג אלינו, ואנחנו רואים את זה היום בדם ברחובות. חלאס, זה לא יכול לקרות. אני קוראת לעם ישראל להתעורר. מה שעושים היום למגזר החרדי הוא בלתי נתפס, הוא דיני נפשות. מגזר קטן שמוקף ברוב שכל הזמן מתלהט נגדו. אני מבקשת לפתוח את העיניים ולראות את זה. הם זקוקים לעזרה של כל אחד ואחד מאיתנו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת יעקב אשר נמצא איתנו? נמצא. בבקשה.

ארז מלול (ש"ס):

גלית, כל הכבוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

אחריו – חבר הכנסת אליהו רביבו. נמצא איתנו? אם הוא ירצה לדבר, תקראו לו, אלי רביבו. בבקשה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המראות הקשים שראינו היום – דיברו על זה ודיברה גם קודמתי כאן – לא יכולים לעבור בשתיקה. אני אומר לכם את זה לא בגלל שיש לי סימפתיה מיוחדת למפגינים שהיו היום. זה, אגב, אותם מפגינים שגם הפגינו בביתי וניסו אף לפרוץ לביתי, אבל זה לא קשור. אי-אפשר לראות מראות כאלה, אסור להגיע למראות כאלה; אסור לראות את ההשפלה, את הפציעות וההשפלות – דבר כזה אסור שיהיה במדינה יהודית ואפילו במדינה דמוקרטית, כמו שאתם אוהבים לקרוא לזה. אבל איך הגענו לזה, אדוני היושב-ראש? אני אומר לך, יש שיתוף פעולה בין הסיקריקים התל אביביים לבין התנועות הקיצוניות שקיימות בציבור החרדי. אלה לא רוצים שנגיע לפתרונות ולחיים משותפים, ואלה לא רוצים. אבל לסיקריקים מתל אביב יש נציגה ביחד עם משנים ומשנות, שלקחו ציבור של מיליון וחצי איש, ומנסים להכות אותו בכל רגע נתון מחייו בלי להבדיל בין נשים, ילדים וכולי. הקיצוניות הזאת מגדילה את הקיצוניות השנייה, והם מפרים זה את זה. אבל אם היו מראות כאלה ברחובות אחרים, לא בבני ברק – בעיר הסמוכה לבני ברק, בתל אביב, הייעוץ המשפטי ומח"ש וכל מי שאתם רוצים היה כבר מזמן על העניין הזה. אבל לא, הם לא רוצים את זה. אני שואל אותך, היועצת המשפטית לממשלה, ואותך, גיל לימון, וכל הצדקנים האלה: לאן אתם לוקחים את המדינה? מי ירוויח מזה? יקצינו.

מיקי לוי (יש עתיד):

לאן אתם לוקחים? לאן אתם לוקחים? לאן אתם לוקחים?

יעקב אשר (יהדות התורה):

מיקי, מי כמוך כמפקד מחוז ידע, אתה לא יכול ללכת על ציבור כזה גדול, לקרוא לכולם משתמטים, לקרוא לכולם בדברים הכי מעליבים; לגרום לו לנזקים, לפגוע בילדיו, בבנותיו. מה הדבר הזה? לאן אתם לוקחים את המדינה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אשר, משפט לסיום.

יעקב אשר (יהדות התורה):

משפט לסיום, אדוני. ואני אומר לה: תתעוררי, כי כל זה יהיה על השם שלך, כמו שעשיתם בזמן ה"הפיכה" המשטרית. אבל אני רוצה לומר עוד מילה אחת לסיום, אדוני: ראינו כולנו שלב מלכים ושרים ביד השם. כשפה במדינת ישראל מתייחסים לתורה ולבני תורה ככה, אז גם לב מלכים ושרים, שזה ביד השם, פתאום טראמפ מתייחס אלינו גם ככה. תחשבו על זה בבית. גם כאן אפשר לחשוב על זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אליהו רביבו נמצא איתנו? אינו נמצא. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, אתם יודעים, דיברו פה – טלי גוטליב, תכף נגיד. אבל יש פה אכיפה בררנית ולא סתם. יש את פרשת האסיר איקס, מי שזוכר אותה; הייתה זהבה גלאון שבאה והדהדה את זה פה. היה ערוץ אוסטרלי שדיבר על זה לפני זה, יכול להיות. אבל אז לא ראינו שיהודה ויינשטיין דאז, למשל, בא ופתח בחקירה על אותו מקרה פחות או יותר. למה אז לא עשו את זה? פה אותו דבר. טלי הרי לא אמרה מעולם את השם של אותו איש שב"כ; אמרה שהוא בעלה של-. אגב, לפניה כבר אמרו את זה, היא רק הדהדה את זה. אבל זה לא מעניין אף אחד. אומרים, למשל, אם עופר כסיף היה, מה אתם הייתם עושים? חברים, סליחה, אל תשוו. כשטלי עשתה את זה, בהסתכלות שלה היא אמרה, אני דואגת לביטחון המדינה, כי היא מאמינה בזה. עכשיו, אפשר לחלוק אם כן או לא. עופר כסיף, אם הוא היה עושה את זה – אנחנו לא חושדים בו, אנחנו זוכרים שניסינו פה להדיח אותו כי הוא לא בדיוק דואג לביטחון המדינה. הוא הלך להתלונן משהו בהאג, מי שזוכר. אז עם כל הכבוד, סליחה על ההשוואה. אבל, חבריי היקרים, לא טלי גוטליב עומדת פה עם כתב אישום, שרוצים להאשים אותה – כולנו פה, יש מי שרוצה לחסל אותנו; כולנו פה עומדים כנגד אותו כתב אישום שהיא רוצה להגיש נגד כולנו, נגד הגוש האמוני, אותה בהרב מיארה. אגב, אני גם לא חושב שצריך לפרגן לה הרבה – מי שמפעיל אותה זה גיל לימון, זה הוא שמפעיל אותה. זאת היא שכל הרצון שלה לעשות אנרכיה במדינה. היא לא רוצה משהו אחר – היא רוצה אנרכיה, היא רוצה את הרחובות כמו שהיא ראתה היום שקורה ברחובות – את זה היא רוצה לראות; שילד חרדי, גוררים אותו והוא כולו דם – זה מה שהיא רוצה לראות; היא רוצה לראות אותנו אחים, שאנחנו רבים בינינו – זאת ההסתכלות שלה, היא לא מסתכלת על שום דבר אחר. איך אני יכולה לפרק את העם הזה? איך אני יכולה לקחת את אותו אחד ולגזול אותו מהילדים שלו ולשים אותו בכלא? הרי זה לא מה שעוזר, אבל זה מה שהיא רוצה. היא תעשה איפה ואיפה – לא מעניין אותה כלום. יושבים פה גם חברי כנסת שמחכים הרבה זמן לשמוע מה קורה עם הדין שלהם, אבל הם פטורים מהכול. זאת גלי בהרב מיארה, שאמונה על אותו משפט – על משפט צדק, שיהיה צדק במדינה. היא אותה אחת שבאה ועושה את העבריינות הכי גדולה שיש – אכיפה בררנית. היא המושחתת, לא אנחנו. עם כל הכבוד, הגיע הזמן גם להגיד לה שאם חלילה יקרה – מפגין כבר נרצח – אם, חלילה תקרה – חלילה – איזו שפיכות דמים גם בצד השני, שתדע – מהיום אני אומר לה – זה על הידיים שלך, תעשי חושבים רגע לפני – תפסיקי עם הקיטוב והשנאה הזאת בעם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד איתנו? לא. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. חברת הכנסת גוטליב תציג את נימוקיה לבקשה לקביעת חסינות בפני דין פלילי. גברתי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, הדברים שאני אמרתי בוועדה במשך שעות ארוכות הועברו לעיונכם, אני לא מתכוונת לחזור על הרבה. אבל לשם ההיסטוריה שכרוכה במעמד שאני נמצאת בו אני מבקשת לשים את הדברים במסגרת הבאה ובפרופורציה הנכונה. גברת מיארה, יועצת משפטית לממשלה, כפי תפקידה דאז, כפי העובדה שהיא נכפתה עלינו בצו של בג"ץ, יש לה מטרה מאוד ברורה; מלכתחילה המטרה הייתה לחדל, להכשיל, להשחיר את ממשלת הימין. זה התחיל אחרי שהשר לוין הכריז על הרפורמה. אנחנו היינו בעוצר ראיונות שלושה ימים שבמסגרתם הפחידו מפנינו בצורה איומה ובלתי נתפסת. ואז הגברת מיארה מתייצבת לצד הנשיאה חיות ומשקרת את עם ישראל, ואומרת שאנחנו מובילים לדיקטטורה, כשהיא יודעת בזמן אמת שהיא משקרת את עם ישראל, כשהיא מפחידה מפנינו – אנחנו נביא לפה כפייה דתית, הדתה – מה לא נעשה פה – משקרת כדי להכשיל, להפחיד מפנינו. אנחנו ניתן פה קדימות לחרדים, אנחנו נפגע בחברה הליברלית – כל דבר, כל שקר נאמר מפיה של מיארה. והיא שמה לה למטרה לחדל את הממשלה הזאת בכל דרך. אם זה על דרך חוות דעת משפטיות שלא מחזיקות מים; אם זה בייצור כותרות שקריות בעליל. ניחא, ניחא, ניחא. אבל זאת פושעת בחסות התפקיד שלה, ומבצעת פשעים חמורים מאוד שאני רק אתחיל לשטוח אותם בפניכם; רק תחילת ההתחלות של מעשיה הנפשעים שכרוכים, בין השאר, במערכת יחסי שוחד, טובות הנאה ויד רוחצת יד. קבלו. קבלו, הכול מתחיל בתופת אוקטובר. בתופת אוקטובר, אני לא יודעת – אתם שכחתם? אני הראיתי לכם סרטונים. בתופת אוקטובר 7,000 מחבלים פורצים את גבולות ישראל באין מפריע; שוחטים, אונסים, מתעללים, מבצעים מעשים איומים ונפשעים שמצולמים במצלמות הגו-פרו של המחבלים; לועגים לצבא, לועגים לעם הזה, לועגים למדינה הזאת, כשעושים מעשים נפשעים בילדים שלנו – בבנים ובבנות שלנו – שעות, שעות של צילומים, אין צבא ואין חיל אוויר. בואו נזכיר לכולנו את הקונטקסט של הדיון שאנחנו נמצאים בו: תנוח דעתך רודן, מאפיונר, שאם תעשה את זה תישאר בלי צבא מילואים ואחר כך בלי אנשי קבע – את זה מי רושמת? מי רושמת את הדבר הזה ב-15 במאי 2023? שקמה ברסלר, מובילת המרי לצד אחים לנשק, בוגי יעלון, אהוד ברק, יאיר גולן ועוד חבר מרעיהם שהובילו אותנו אל עברי פי פחת. במאי 2023 וביוני 2023 – שקמה ברסלר, לא אני: הרודן איבד לגיטימציה ואינו ראוי שנציית לו. הוא יכול לנסות לרמות את כולם, אבל את ההיסטוריה הוא לא יצליח לרמות. רודן כושל, כך ההיסטוריה תשפוט אותו. 850 יוצאי ימ"מ ואנשי הסייבר ההתקפי, מפיהם הדברים נאמרים – ביוני 23, יוצאי המ"מ – המבצעים המיוחדים – קצינים ולוחמים, אנשי הסייבר ההתקפי – כך נאמר: כל חקיקה חד-צדדית של חוק מחוקי ההפיכה תביא להשבתת מערך המילואים של הכוחות המיוחדים של ישראל; לעזיבה המונית ממערכי הקבע הפעילים בזרועות הרגישות ביותר, שבכל מקרה כבר נמצאים בתסיסה. ביולי 2023, בואו נזכיר לכם, בואו נזכיר לכם, שקמה ברסלר: בניגוד לתדרוך של ביבי, שהוא הסתדר בלי כמה טייסות, הוא יודע את האמת – בלי הטייסים הפטריוטים ושוחרי הדמוקרטיה אין צה"ל. גולדקנופ וחבריו לא יובילו את המטוסים לתקוף באיראן. באוגוסט 2023 – ומה שאני מביאה בפניכם, עם ישראל, אלו רק ההדגמות הקטנות, כדי שתבינו את המסגרת של הדיון – ב-12 באוגוסט 2023: אסור למשטרה לציית לשר עבריין כהניסט, חשוך; אסור למשטרה לציית לממשלת הפיכה בלתי חוקית ובלתי לגיטימית. נתניהו רודן עלוב שנשאר ללא צבא וללא שירותי ביטחון – זה ב-12 באוגוסט. 23 באוגוסט 2023 – שקמה ברסלר, מובילת המרי שהובילה אותנו לעברי פי פחת רושמת את הדבר הבא: לא לחמנו וסיכנו את חיינו שנים בשביל רודן שירד מהפסים ובשביל ממשלת הפיכה כהניסטית. לא נציית לעולם לממשלה כזו, אין מצב. מידע ודאי: נתניהו מפחד כי הוא יודע שאותנו אי-אפשר להכריע. אנחנו איתך, הגברת מיארה, באש ובמים, מעניקים לך את אות העוז – ככה היא מקבלת מאנשי קפלן. ב-3 בספטמבר 2023 – הינה אנחנו מתקרבים לתופת – שקמה ברסלר: 1,340 יוצאי המ"מ במערך המבצעים המיוחדים, אמ"ן, לוחמים וקצינים – אחד – כך היא כותבת – מצדיעים ליועמ"שית, חוק ביטול הסבירות ייזרק לפח האשפה של ההיסטוריה כמו כל חוקי ההפיכה. שימו על mute את הטינופת שמשפריצה מפיותיהם של שרי כנופיית ממשלת ישראל. אנו גאים שכבר בחודש מרץ איננו מצייתים לשלטון עברייני, גזעני ובלתי חוקי. נתניהו יודע שאין לו צבא ושירותי ביטחון. הוא טעה בענק כשחשב שנהיה סוליית המגף שלו. החודש – כותבת שקמה ברסלר – החודש הכול יהיה ברור כשמש.

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר שקט במליאה, קצת יותר – רבותיי, רבותיי, חברות וחברי הכנסת, קצת יותר שקט במליאה, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ב-4 באוקטובר 2023, שלושה ימים לפני התופת של רצח בני ובנות עמנו: מערך המילואים של ישראל ישבות, וגם אנשי הקבע, רבים נוספים, יעזבו בקרוב. הציבור לא צריך לדעת את שמותינו, אבל נתניהו, גלנט והלוי יודעים טוב מאוד מי אנחנו. אחרי שהצליח בכישרון רב ובעמל של שנים לחרב את המשטרה, הרודן מנסה כעת לעשות זאת גם לצה"ל, שב"כ, מוסד, על ידי הפיכתם לגופים שצריכים להיות נאמנים לו – נורא – בני גנץ, תפסיק לתת לדיקטטור גלגל הצלה. ממשלה שנשלטת בידי כהניסטים מוחקי כפרים, שבזה לשלטון החוק ומתחנפת לעבריינים, ממשלה שדנה באפשרות לירי חי בהפגנות, היא ממשלה שדגל שחור מתנוסס מעליה – יש להפילה במיידי. יאיר גולן ב-6 באוקטובר 2023: והמחדל של היום מאפיל על המחדל של 73. באנו להפגין פעם נוספת מול בתיהם של סוכני השחיתות והלאומנות הקיצונית – והפעם ברמת השרון. ב-6 באוקטובר 2023 מישהו שאל את יאיר גולן למה הוא התכוון – למה הוא התכוון באוקטובר? אני רוצה להבין. באוגוסט 2023, ב-29 באוגוסט 2023, כותב יאיר גולן – חלק מאנשי המרי והמחאה: את הממשלה הזאת צריך להחליף ומהר – לחץ בלתי מתפשר. אוקטובר מתקרב, שעת הכרעה. 29 באוגוסט 2023 – מישהו שאל את יאיר גולן למה הוא התכוון? למה הוא התכוון כשהוא אמר את הדברים האלה? על מה הוא דיבר? על איזה אוקטובר ועל מה יקרה באוקטובר: בצער רב וביגון קודר אנו מכריזים על מות ההגינות, היושרה והרצון הטוב. ממשלת ההרס מבינה רק כוח. אם תעזו לפגוע בדמוקרטיה, נמרוד, ובלעדינו לא תשרדו. רק איומים והנכונות לממשם – כי הם מבינים רק כוח. יאיר גולן – מישהו שאל אותו? מישהו חקר אותו? מישהו בדק אותו, למה הוא התכוון? עומר דנק, טייס – פשוט מזעזע – ב-30 ביולי 2023: נתניהו יואשם במחדל גדול בהרבה מיום כיפור, הדם יהיה על ידיו ועל ידיו של גלנט – מישהו מוכן להגיד לי למה הוא התכוון? למה הוא התכוון, מה הולך פה? בתופת אוקטובר 7,000 מחבלים פרצו את גבולות ישראל באין מפריע. דבר כזה לא קורה, לא בחלום שלי ולא בחלום שלכם. יש לנו צבא שאמור בדיוק להיות ערוך להפתעה וליום פקודה – ואני לא מאשימה פה את הדרג הטקטי, ממש לא. אני רוצה להבהיר לכם את הדברים שאני לומדת מאיסוף ראיות עם תחילת התופת. צר לי לומר לכם: כשאני אמרתי בתחילת המלחמה שהיה חשד לפריצה רק לשני קיבוצים – חבר'ה, תהיו טיפה יותר בשקט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, קצת יותר שקט במליאה. מי שרוצה לדבר, אפשר לצאת החוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בתחילת המלחמה אמרתי שהיה חשד לפריצה רק לשני קיבוצים, ולא הודיעו לדרג המדיני ולראש הממשלה. מה אמרו לי? היא קונספירטיבית. בטח, כי אני אגתה כריסטי ויכולה להמציא דבר כזה. בתחקירים זה כבר כתוב כנכון. מה שאתם לא מבינים – שאני נמצאת בתוכו, ואתם נמצאים בתוכו – הוא שיש לנו פה עסק עם יועצת משפטית מפוטרת ומודחת, שיש לה מטרה ומזימה סדורה להחדיל את הממשלה הזאת. היא ניסתה לעשות את זה באמצעותי – תכף אנאם על זה – ברגע שהיא הבינה שלא משנה מה היא לא עושה, ממשלת הימין מחזיקה, יש לה מזימה חדשה: היא תייאש את אנשי הימין כדי שהם לא ילכו להצביע, ועכשיו היא עושה את זה עם שנאה לציבור החרדי. היא הפכה את הציבור החרדי לרעה חולה, כמו איזה אחרונת האוטו-אנטישמיות. תתביישי לך, תתביישי לך עם מה שאת עושה. לא משנה איזה חוק נעביר, אילו החלטות מחליטים נביא – את תרדפי אותם. את מראות הדמים היום שראיתי בהפגנות – את המראות הללו, מי רוצה לראות את המראות הללו? מיארה – את, את, את, את. את פנית למשטרה שתוציא צווי מעצר, שתפעל נגד עריקים, נגד משתמטים, איפה המשתמטים בתל אביב? 100,000 אמר לנו, נכון? אמר לנו ראש אכ"א: 100,000 משתמטים בתל אביב. מישהו שמע על מעצר עריקים בתל אביב? לא. זאת מיארה הרודפת, אבל תבינו עם מה יש לנו עסק: יש לנו כאן עסק עם מי ששומרת – חבר'ה, אני לא יכולה לשמוע.

היו"ר אמיר אוחנה:

סדרנים, כן, סדרנים, תעזרו לנו לעשות שקט פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לנו פה עסק עם מי שרודפת את הממשלה הזו, ותעשה כל מה שהיא יכולה להשחיר ולהאשים את הממשלה בתופת אוקטובר. עכשיו תבינו, לממשלה יש אחריות אינהרנטית לכול. האחריות לא מעניינת אותי – אני מחפשת אשמים. האחריות היא נגזרת של התפקיד, קבלו את האשמים הבאים. מצטערת, אני שוברת לכם הרבה מאוד מיתוסים, זה לא קרוב אפילו למיתוסים שנשברו אצלי. אני האמנתי ש-7,000 מחבלים יכולים לעבור את הגבול באין מפריע, לרצוח, להתעלל ולחטוף? היא הבטיחה, ברסלר, שקמה ברסלר הבטיחה וקיימה: לא יהיה לך צבא, לא יהיה לך מודיעין, לא יהיה לך חיל אוויר – לא היה צבא, לא היה מודיעין, לא היה חיל אוויר. מה תפקידו של השב"כ? תפקידו של השב"כ מכוח החוק הוא למנוע מרי, פגיעה בשלטון ופגיעה במשטר, בין השאר. זה כתוב בחוק. יש להם עוד תפקידים, אבל זה מה שכתוב בחוק. מה עושה בן זוגה של ברסלר? הולך ומה? הולך ומספר לבוסים שלו: זאת אשתי, בת זוגי? אולי תיקחו לי את הסיווג? אולי אל תחשפו אותי לדברים? מה הוא עושה? אנחנו לא יודעים. מה אנחנו כן יודעים? שראש הממשלה חשד מאוד בבן זוגה של ברסלר. ואתם יודעים איך אני יודעת את זה? לא מראש הממשלה – מהעיתונאי רונן ברגמן, שפרסם כתבה. רונן ברגמן פרסם כתבה שבה הוא מראיין את רונן בר, ראש השב"כ לשעבר, שהוא חתרן וחותר תחת הממשלה הזו. רונן בר מספר בכתבה שראש הממשלה – מספר שם על שיחות בינו לבין ראש הממשלה, עבירת פשע חמורה – שראש הממשלה חשד שבן זוגה של ברסלר יודע איפה שיירת ראש הממשלה נמצאת. ביקש לבדוק אודותיו, כי כל הזמן יודעים איפה השיירה שלו. ורונן בר מספר על שיחות אישיות בינו לבין ראש הממשלה. לא עבירת עוון, כמו שמיוחסת לי – עבירת פשע של חמש שנים. העיתונאי רונן ברגמן עושה שם כתבה שכולה סופרלטיבים לבן זוגה של ברסלר. אתם יודעים מה יש לי ואין לעיתונאי ברגמן? יש לי חסינות. לרונן ברגמן העיתונאי אין חסינות. מישהו חקר אותו? חבר'ה, חבר'ה, תקשיבו לי, זה אירוע היסטורי, לא פחות. סליחה, חברים, אני לא יכולה לשמוע את עצמי. מה זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, מי שרוצה לדבר, שיצא החוצה. מה אני צריך לעשות? קריאות?

טלי גוטליב (הליכוד):

צאו החוצה. קחו רבע שעה, תצאו ותחזרו.

היו"ר אמיר אוחנה:

כמה פעמים אני צריך לקרוא לכם?

טלי גוטליב (הליכוד):

תצאו ותחזרו. באמת, זה למען העם. אתם כבר שמעתם אותי. לי יש חסינות – לרונן ברגמן העיתונאי אין חסינות. מישהו חקר אותו? לא. מישהו בדק? לא. מישהו חקר את רונן בר שחושף שיחות אישיות בינו לבין ראש הממשלה שאסורות לפרסום? בטח שלא. אבל מה אנחנו יודעים?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

טלי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, עוד לא הגעתי לזה. רגע, שנייה. תבינו מה קורה פה. יש כאן מטרה ברורה, להלבין את צמרת השב"כ ולהשחיר את הממשלה באשמה לתופת אוקטובר. קבלו, כשמוגש כתב אישום נגד פלדשטיין והנגד, אני הולכת לבית המשפט, קוראת את כתב האישום ומגלה את הדבר הבא – הנגד העביר לפלדשטיין את המסמך שפורסם ב"בילד" הגרמני. מה מדהים? מה היה כתוב במסמך הזה? אתם יודעים? שאסטרטגיית חמאס היא לא לשחרר חטופים, לא לעשות עסקאות שחרור חטופים, כי זה מחדל וקורע את העם. ככה היה כתוב במסמך הזה. באיזה עולם האמירה הזאת פוגעת בביטחון המדינה? בשום עולם. באיזה עולם לא מעבירים מסמך כזה לראש הממשלה ושומרים אותו בחסות הצבא? באיזה עולם? מדהים. אני קוראת את כתב האישום ומגלה שהייתה מטרה לנגד להעביר מסמך נוסף על מעורבות גורם נוסף בתופת אוקטובר. מדובר במודיעין המצרי. אני נאמתי כאן בכנסת ואמרתי שרונן בר התייעץ עם ראש המודיעין המצרי, וסמך על ראש המודיעין המצרי. פשוט מחריד. למה זה מחריד? כי אם טעית או אם היית מטומטם, בוא תגיד לנו: טעיתי והייתי מטומטם. אבל מה עשית? אתה הוצאת צוות טקילה, צוות מיוחד. הצוות הזה נועד לחלץ סוכנות שב"כ. יגידו לכם פה חברים בוועדת החוץ והביטחון – אני ביקשתי את פקודת טקילה, אמרתי ליולי אדלשטיין: תביא את פקודת טקילה. אז אמרתי. אומר לי רונן בר, אני אומרת פה במליאה – מה עשית לנו? למה לא פינית את הנובה, אם אתה שולח ב-3:30 צוות טקילה? הוא שולח לי מכתב שמור, שאני לא יכולה לצטט אותו. ציטטתי אותו. מה הוא כותב לי במכתב? מה שאמרת על צוות טקילה לא אמת. ואני שוברת את הראש שלי, מה אני אגתה כריסטי? דבורה עומר? מאיפה אני ממציאה את הדבר הזה אם לא - - - הגבורה. אז אני אומרת, מה לא אמת? הרי אם זה היה שקר, הוא היה כותב: זה שקר. הוא אמר: לא אמת. כשהגיעו תחקירי השב"כ הבנתי. יופי-יופי הבנתי. ב-1:30, בלילה, הוציאו צוות טקילה, ולא הודיעו לראש הממשלה. ב-1:30, בלילה, ראש הממשלה והממשלה היו מצילים את כל מדינת ישראל, את כל המדינה. מה הם כתבו לנו? למה הם לא הודיעו לראש הממשלה? אני מזכירה לכם שכשאמרתי שלא הודיעו לראש הממשלה, אמרו שזה קונספירציה. אני ממציאה המצאות. למה לא הודיעו לראש הממשלה? ממה הם פחדו? מיסקלקולציה. מה זה מיסקלקולציה? שחס וחלילה ראש הממשלה פשוט יוריד כוחות לדרום, ויציל את עם ישראל ואת מדינת ישראל. הזיית ההזיות. ופה תבינו משהו, ברגע שיש פה אשמה – אשמה, חד וחלק אשמה – לצמרת השב"כ וצמרת הצבא בכך שלא הודיעו לראש הממשלה, עשו לו הפיכה על הראש. אדוני, אתה ראש ממשלה, אתה סומך על הצוותים שלך. יעלה על הדעת שראש שב"כ לא יבוא להגיד לך דבר כזה? אתה ראש ממשלה; אתה יושב, סומך על זה שהמארג המקצועי שלך מעדכן אותך. זה מרד על הראש והפיכה על הראש. אה, אבל מה קרה? אנחנו היינו שוב פעם אצילים. לא אמרנו: יש הפיכה, יש מרד. את זה רק אני אמרתי. אבל אם אתם לא רוצים שיהיה פה עוד תופת אוקטובר, אז אתם צריכים להסתכל על המציאות בעיניים. וכשאני גיליתי שבן זוגה של ברסלר בשב"כ – וואי, נפל לי הכול כמו קלפים. דיברתי עם גורמים מסוימים, והבנתי שזה עוד הרבה יותר נורא ממה שאני חושבת. ישן לידה בלילה, ליד מי שקוראת לנו נאצים; ישן ליד מי שאומרת שאנחנו רודנים, ליד מי שקוראת לסרבנות ואי-ציות, ליד מי שמבטיחה שלא יהיה צבא, לא יהיה מודיעין ולא יהיה חיל אוויר. שקמה ברסלר, איך הם כותבים את זה? קראתם את כתב האישום נגדי? איך הם מכנים אותה? מובילת המחאה נגד ההפיכה המשטרית, המשפטית. בטח, ז'אן ד'ארק עשו אותה, את האישה הזאת, שמה היא לא אמרה עלינו? והכול לאוזני אויבינו ולעיני אויבינו. מה אני אמרתי לכם בזמן אמת? אמרתי לכם בזמן אמת: האויב רואה ומחדל אותנו, יזנב בנו, זה רק עניין של זמן. מה אמרו לי? זה זיכה אותי בחיקוי בארץ נהדרת. לא צבא, לא מודיעין, לא חיל אוויר. את מי אני מאשימה? קודם כול את מיארה. יש לך מרי, המרדה, הסתה, קריאה לאי-ציות, עבירות פשע חמורות – למה את לא חוקרת בזמן אמת? למה את לא חוקרת? למה את לא מורה על פתיחה בחקירה? על מי את שומרת? על החברים שלך? על מי? אלה עבירות כל כך חמורות, והיא לא עושה כלום. זה מדהים. אתם יודעים, כותבים בכתב האישום נגדי שלא ביקשתי סליחה, לא הצטערתי, ואמרתי שאני אעשה את זה שוב. ובכן, עשיתי את זה שוב. אתם יודעים מתי עשיתי את זה שוב? כשמיארה הגנה על רונן בר. אתם יודעים מתי עוד היא הגנה על רונן בר? בישיבת ממשלה – אני לא בממשלה – שאלו את רונן בר אם הוא חוקר שרים בישראל. שאלו אותו: אתה חוקר שרים? הוא אמר: לא. הציגו לו מזכר שלו, חתום בכתב ידו, שהוא מורה למשטרה לחקור את איתמר בן גביר ושרים על כהניזם. הוא אומר: אוי, סליחה, שיקרתי. ואז מה הוא עושה? מה הוא עושה? הולך עוצר את א' מהשב"כ, בדרגת סגן אלוף, שהדליף; מוציאים לנו פוש: פגיעה בביטחון המדינה. אני הולכת לחפש את החומרים ומגלה במה מדובר. מיארה משרתת את רונן בר על דרך מעצרו של א'. אני, בשם החסינות שלי, אומרת וחושפת – יש לנו כאן עסק עם חבורה של שקרנים, שעושים שימוש לרעה בכוח שלהם. אין כאן פגיעה בביטחון המדינה. אז מה קורה? ברוך השם שהייתה לי את הזכות להוביל לשחרור של א' מהשב"כ. ברוך השם, על הזכות והחובה שהייתה לי. אז בוודאי שאני אעשה שימוש בחסינות שלי. מה היא עושה? מה עושה מיארה? אנחנו מספרים לכם פה על מעצר כוח 100. אני מספרת לכם את זה בזמן אמת. כולכם פה אומרים לי: פצ"רית, יועמ"שית – האופוזיציה – פצ"רית, יועמ"שית, את מחפשת אשמים. אני אומרת לה בפנים: את הדלפת את הסרטון. מה עושה לי יולי אדלשטיין? מוציא אותי מהוועדה. איך אני מעזה. כשבא אלינו הסגן שלה והתובע הצבאי הראשי ומשקר אותנו, במה זה מזכה אותי? בעונש. אני לא רוצה להלאות אתכם בדבר הזה – אני רוצה להבהיר לכם: אני מדברת על חסינות מהותית. אני לא צריכה חסינות דיונית, בלי טובות. חסינות מהותית. אגב, אני חייבת לומר לכם, כולם מדברים פה על פרסום שמו של בעלה של ברסלר. אני לא פרסמתי ולא הוצאתי את השם שלו מהפה שלי אפילו לא פעם אחת, תבדקו בכתב האישום. מה שמיוחס לי בכתב אישום, אגב, זה גם לא עבירה של פגיעה בביטחון המדינה; עבירת עוון לפי חוק השב"כ. אני חושפת ואומרת שוב ושוב: בן זוגה של ברסלר היה איש שב"כ. ככה אני אומרת שוב ושוב. מרי ואכיפה על הראש שלנו, זה מה שעשו. חוסר מוכנות מחרידה, עובר לתופת אוקטובר. אני הדהדתי פרסום מאתר עדנה, שהודהד ב-500 שיתופים. 500. מה הולך פה? כולכם אומרים, כמו תוכי: אמרה את השם שלו. קודם כול, תבדקו מה מייחסים לי, הרי לא מייחסים לי עבירה של פגיעה בביטחון המדינה. עכשיו, מה מדהים? עומדים פה נציגי האופוזיציה – הינה, אני לא רוצה להלאות פה את האנשים, תנו לי שתי דקות רק על הדבר הזה. אמרו פה אנשי האופוזיציה שיש חוות דעת שפגעתי בביטחון המדינה, וזיני, והאלוף זיני. חוות הדעת מאפריל 2025, זיני לא היה בשב"כ, מי שחתום עליה זה רונן בר. מה לא כתוב בחוות הדעת ולא מוזכר בחוות הדעת? בן הזוג של ברסלר לא כתוב שם. אגיד לכם יותר מזה: כשנוח לשב"ב, שב"כ ואנשי צבא הוציאו מכתב שקורא לסרבנות ומזהיר את ראש הממשלה מפני סרבנות – עם רשימה שלמה של יוצאי שב"כ, עם השמות המלאים שלהם, בגאווה. זה בסדר. עכשיו אגיד לכם פה טוב טוב, שתדעו לכם, לעולם לא נדע איך התרחשה עלינו תופת אוקטובר. לעולם לא נדע. תקשיבו למה שאמרתי בוועדה, ואני אומרת לכם: המצלמות עין הנץ בכביש 232 לא אצלנו; החומרים של התצפיתניות לא אצלנו; דוחות שב"כ לא אצלנו; המצלמות שנגנבו בהפתעה – 800 הפלאפונים – והמצלמות שנגנבו משב"כ פתאום. ועוד שני דברים. תדעו לכם שעמדתי פה ואמרתי לכם: מנהל בית החולים שיפא, זוכרים? הוא שוחרר כדי שלא נדע את מה שהוא יודע, הארכי-מחבל הזה; המחבל מתיק 100 שוחרר כדי שלא נדע את מה שהוא יודע. תדעו לכם, אני מפנה אתכם בהקשר הזה, כי אני יודעת שאם ימקצעו את ההליך הזה, אני מפנה אתכם והפניתי אתכם למה שאמרתי בוועדה, אם כל הזוועות. אני רוצה לפנות בסוף לאבא שלי ולאימא שלי. אבא שלי, שמעון רז, סגן-אלוף, ייבדל לחיים ארוכים, אימא שלי רותי רז המופלאה, שתיבדל לחיים ארוכים. אבא, אתה היית לוחם ללא חת. אני באה ממשפחה של לוחמים, אחי ליאור רז, עורך דין ליאור רז; ואחי יואל רז הסמג"ד, שלחם בח'אן יונס, הבן שלי הוא הרס"פ שלו. אבא, אתה שאלת אותי: מה הייתי צריכה את זה, שאלת אותי. למה הייתי צריכה את זה, אבא? כמוך, לא הורדת הראש בשדה קרב, ואני פה לא אוריד את הראש שלי בשדה קרב היסטורי, של ניסיון לחדל את מדינת העם היהודי בארץ ישראל, נחלת אבותינו. זאת המזימה. זאת המזימה. תודה רבה על התמיכה, תודה רבה לכם חברי הכנסת. אני מבהירה, אני עומדת על חסינותי המהותית. זה נעשה במסגרת התפקיד שלי, למען העם, למען התפקיד שלי. זה מה שנקרא להיות חבר הכנסת. ואני עשיתי את זה בעבור כל הממשלה, שיהיה כאן ברור.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת גוטליב. בלי מחיאות כפיים, חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אני מזמין כעת את חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש ועדת הכנסת - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לשבת כולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

- - לסכם את הדיון, בבקשה. מייד לאחר מכן נעבור להצבעה, רבותיי.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

רק שכולם ייכנסו, גם בקואליציה, שכל חברי הכנסת יממשו את זכות ההצבעה שלהם. אני מבקש וחוזר על הקריאה שלי. העברנו את זה ברוב עצום בוועדת הכנסת, 11 חברי כנסת שהיו בעד שתי העילות, מול שלושה חברי כנסת בלבד שהצביעו נגד. עליזה? אפשר. האופוזיציה, רק לחזור ולומר שחבל שאתם לא לוקחים באמת ברצינות את חסינות חברי הכנסת ומצביעים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

הזכרתי בפתיחה. בטח, עם אמיר ביחד. תודה. ואני מבקש שוב להצביע בעד החסינות. אני מקווה שנעביר את זה בניגוד לעמדתה של יושבת-ראש האופוזיציה גלי בהרב מיארה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. לפני שנעבור להצבעות, אני רוצה לברך את תלמידות בית הספר, וגם תלמידי, אחווה בירכא, ובהם גם ליאנר, בתו של חבר הכנסת עפיף עבד. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. באתם ביום מעניין. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. שימו לב, נוכח העובדה שהצעת ועדת הכנסת, כפי שהציג יושב-ראש ועדת הכנסת, כוללת שתי עילות שונות למתן החסינות, ובהתחשב בכך שהחלטת הכנסת למתן החסינות צריכה להיות בקשר לעילה מסוימת, נקיים הצבעה נפרדת על כל עילה. אם יהיה רוב לאחת העילות לפחות, המשמעות היא כי הכנסת החליטה לקבוע שתהיה לחברת הכנסת גוטליב חסינות מפני העמדה לדין פלילי. אם לא יהיה רוב לאף אחת מהעילות, המשמעות היא שלא תינתן חסינות בפני העמדה לדין פלילי לחברת הכנסת גוטליב, והיועצת המשפטית לממשלה תהיה רשאית להגיש את כתב האישום לבית המשפט. ההצבעה הראשונה תהיה על העילה הראשונה המנויה בהחלטת ועדת הכנסת. שלפיה, ואני מצטט: "העבירה שבה הוא מואשם נעברה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת וחלות הוראות סעיף 1"; לפי סעיף 4(א)(3)(א) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א–1951". מי שמצביע בעד, תומך במתן החסינות לחברת הכנסת טלי גוטליב לפי עילה זו. מי שמצביע נגד, מתנגד למתן החסינות בעילה זו. להבנתי, לבקשת האופוזיציה, מסירים. אם כן, ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת המבקשים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים כעת. הצבעה. אני מזכיר, מי שבעד, תומך במתן החסינות; מי שנגד, מתנגד למתן החסינות. מדור מחשב, אני רואה שיש פה בעיה במחשב של השרה גילה גמליאל. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הכנסת – 61 נגד – 48 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לקביעת חסינות בפני דין פלילי לחברת הכנסת טלי גוטליב לפי העילה הראשונה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

61 בעד, רק תגידו לי אם להוסיף גם את קולה של – בלי מחיאות כפיים, רבותיי. בכל אופן, 61 בעד. אם צריך, נוסיף גם את קולה של השרה גמליאל. מי עוד? גם אבי מעוז. שניכם התכוונתם להצביע בעד? מייד נשמע ממדור מחשב אם זה משנה את המספר. בכל אופן, זה לא משנה את התוצאה. 48 נגד. לכן אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת לקביעת חסינות בפני דין פלילי לחברת הכנסת טלי גוטליב, לפי העילה הראשונה, התקבלה. כעת נעבור להצבעה השנייה, והיא על העילה השנייה המנויה בהחלטת ועדת הכנסת. שלפיה, ואני מצטט: "כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך הפליה", וזאת לפי סעיף 4(א)(3)(ב) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א–1951". מי שמצביע בעד, תומך במתן החסינות לחברת הכנסת גוטליב לפי עילה זו. מי שמצביע נגד, מתנגד למתן החסינות בעילה זו. אנחנו מצביעים כעת. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת הכנסת – 62 נגד – 48 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לקביעת חסינות בפני דין פלילי לחברת הכנסת טלי גוטליב לפי העילה השנייה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

62 בעד, ואם נצטרך נוסיף גם את קולה של השרה גמליאל, 48 נגד. אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת לקביעת חסינות בפני דין פלילי לחברת הכנסת טלי גוטליב, לפי העילה השנייה, התקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעה דחופה לסדר-היום בנושא פערים בתוכנית החומש לשיקום הצפון בנושא התמיכה בחקלאות. את ההצעה הגישו כמה חברי הכנסת, יעל רון בן משה, יצחק קרויזר ורם בן ברק. ראשונת המנמקים, חברת הכנסת יעל רון בן משה, בבקשה. אני לא רואה את חברת הכנסת, היא איתנו? חברת הכנסת יעל רון בן משה איתנו? אם לא, נעבור לדובר הבא – חבר הכנסת יצחק קרויזר. בבקשה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, השרים, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן היום בשמם של חקלאי הצפון. כמי שמחזיק בכרם ענבים על גבול סוריה בגולן, אני מכיר את האדמה הזו דרך הידיים. אני מכיר את ריח השרפות של החודשים האחרונים. אני מכיר את התחושה של לצאת לשטח בידיעה שאתה מטרה ניידת, ובכל זאת להמשיך לעבוד, כי זו המשמרת שלך. במשך חודשים ארוכים תחת אש, מול טילי נ"ט וכטב"מים, החקלאים בצפון לא עזבו את האדמה. הם קטפו תחת הפגזות, השקו את המטעים ברקע האזעקות, זמרו את הכרמים כשהשמיים בערו, והבטיחו שלכל אזרח במדינת ישראל יהיה אוכל על השולחן. הם לא שמרו רק על הביטחון התזונתי שלנו, הם שמרו בגופם על גבולות המולדת, כי איפה שיש תלם חרוש, איפה שיש ידיים עובדות – שם עובר הגבול של מדינת ישראל. אייל אוזן, זיכרונו לברכה, חקלאי מגשר הזיו, נהרג מטיל נ"ט שנורה מלבנון, בעת שעבד במטעים שלו, סמוך למתת; עומר ויינשטיין, זיכרונו לברכה, נהרג מפגיעה ישירה במטע שבו עבד באזור מטולה; מינה שפיק חסון, זיכרונה לברכה, ובנה כרמי משפרעם, נהרגו במהלך מסיק זיתים סמוך לקיבוץ אפק. זכרם מחייב אותנו לא רק לזכור את גבורתם, אלא גם לפעול כדי שהחקלאות שעליה הגנו בגופם תזכה לעתיד בטוח ויציב. לאחרונה אישרה הממשלה תוכנית חומש לשיקום וצמיחת הצפון לשנים 2026 עד 2030, תוכנית שמציבה יעד דמוגרפי שאפתני להביא עוד 100,000 תושבים לקו העימות. זה חזון שנכון לצפון, הוא נכון לקו העימות, חזון שמבטא אמון בעתיד האזור וביכולת שלו לצמוח ולהתפתח. אבל כשצוללים אל פרטי התוכנית, מגלים שחוליה מרכזית אחת חשובה עדיין לא קיבלה את המקום הראוי לה – החקלאות. חבריי, הנתונים מדברים בעד עצמם. בעוד שהממוצע הארצי הוא רק 1.8% מהתושבים שעוסקים בחקלאות, ביישובי קו העימות הכלולים בתוכנית, למעלה מ-12% מהתושבים הם חקלאים. חקלאות בצפון היא לא תחביב, היא לא סעיף תקציבי שולי – היא לב פועם של האזור, היא העוגן התעסוקתי, היא הכלכלה המקומית, ולפני הכול היא חומת המגן האנושית של מדינת ישראל. ולכן נשאלת השאלה כיצד ייתכן שבתוכנית אסטרטגית לחמש השנים הבאות החקלאות עדיין איננה מקבלת מענה מספק וארוך טווח. החקלאות אינה פועלת לפי תקציב שנתי או החלטות זמניות; מטע נוטעים לשנים, כרם מקימים לעשרות שנים. חקלאי לא יכול לקבל החלטות ארוכות טווח כשהמדינה מספקת לו אופק קצר טווח. חוסר הוודאות הזה מסכן את עתידה של החקלאות בצפון. אי-אפשר לדבר על הבאת 100,000 תושבים חדשים לצפון כשאין ודאות מספקת עבור מנוע הצמיחה המרכזי באזור. אם אנחנו רוצים צפון חזק, משגשג, צומח, אנחנו חייבים להשלים את תוכנית החומש ולהכניס לתוכה פרק חקלאות משמעותי, מתוקצב ומעוגן עד שנת 2030. כי בלי חקלאות – אין התיישבות, ובלי התיישבות – אין גבול. לכן, אדוני היושב-ראש, לאור הפערים הללו, שמאיימים על עתיד ההתיישבות, החקלאות וביטחון הצפון, אני וחבריי חברי הכנסת שהצטרפו מבקשים לקיים דיון דחוף בנושא כדי להבטיח שהחקלאים שהיו שם בשביל מדינת ישראל בשעתה הקשה יוכלו לדעת שגם המדינה תהיה שם עבורם בשנים הבאות. החקלאים הם קו ההגנה הראשון של הצפון במלחמה. עכשיו הגיע הזמן שהם גם יהיו הראשונים בראש סדר העדיפויות של השיקום. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. לא יכולתי לעצור אותך, כשכן שלך ואחד שגר 400 מטר מהגבול. חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. שר החקלאות וביטחון המזון – מאי עולה. בכבוד.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עונה בשם שר החקלאות. במסגרת עבודת המטה לגיבוש תוכנית השיקום, הפיתוח והצמיחה של הצפון, אשר החלה לפני למעלה משנתיים, גיבש משרד החקלאות וביטחון המזון תוכנית מקצועית רחבת היקף לחיזוק החקלאות באזור. התוכנית נבנתה על בסיס מיפוי צרכים מקיף שבוצע בשיתוף גורמי השטח, הרשויות המקומיות, הארגונים החקלאיים, מחוז הצפון במשרד החקלאות, האגפים המקצועיים במטה המשרד ומינהלת תנופה לצפון. היקף הצרכים התקציביים שהוצגו במסגרת עבודת המטה עמד על למעלה ממיליארד שקלים. גיבוש תוכנית השיקום והצמיחה של הצפון נעשה במסגרת מהלך ממשלתי רחב, שנועד לתת מענה למכלול צורכי האזור בתחומי התיירות, התשתיות, הכלכלה, התעסוקה, החינוך, הרווחה, הקהילה, הבריאות, החקלאות ותחומים נוספים. בהתאם לכך, חלוקת תקציבי השיקום, הפיתוח והצמיחה נקבעה במסגרת החלטות הממשלה ובהובלת השר במשרד האוצר, חבר הכנסת זאב אלקין, באמצעות מינהלת תנופה לצפון, אשר מופקדת על גיבוש התמונה הכוללת ועל תעדוף המשאבים בהתאם לצרכים הלאומיים והאזוריים. לצד זאת, יש לציין כי משרד החקלאות וביטחון המזון פועל לאורך שנים במסגרת תקציב בסיס מוגבל ובסיסי, אשר אינו מאפשר גמישות תקציבית כלל או השתתפות מלאה במימון החלטות ממשלה שונות. מגבלה זו יחד עם אילוצי התקציב הממשלתיים והצורך בחלוקת משאבים בין מגוון תחומי השיקום והצמיחה בצפון השפיעה על היקף התקציבים שיועדו לכל אחד מהתחומים במסגרת התוכנית הכוללת ובין היתר לחקלאות ולביטחון המזון. על אף האמור הצליח משרד החקלאות וביטחון המזון לקדם תקציב משמעותי לחיזוק החקלאות באזור הצפון. במסגרת החלטת ממשלה מספר 3679, שהובלה על ידי שר החקלאות וביטחון המזון, חבר הכנסת אבי דיכטר, יחד עם השר במשרד האוצר, חבר הכנסת זאב אלקין, הוקצו כ-800 מיליון שקלים לטובת השקעות בחקלאות, לרבות פיתוח ענפי החקלאות השונים, תשתיות מים לחקלאות, טיפול בפסולת חקלאית והקמת תשתיות לניהול נגר באזור ההחלטה. תקציב זה מצטרף להחלטת ממשלה 3264, במסגרתה הוקצו 80 מיליון ש"ח לשנים 2026-2025, ולהחלטת ממשלה מספר 1786, במסגרתה הוקצו 19.5 מיליון ש"ח בשנת 2024. מדובר בהשקעה ממשלתית משמעותית ביותר, אשר צפויה להוביל לשינוי מהותי באזור ולהניח תשתית ארוכת טווח לחיזוק החקלאות, לפיתוח ההתיישבות הכפרית ולביסוס ביטחון המזון הלאומי. לצורך גיבוש החלטת ממשלה מספר 3679 הוקם במשרד החקלאות וביטחון המזון צוות ייעודי בראשות הנהלת המשרד הבכירה. הצוות פועל למיפוי הצרכים שעלו מן השטח לגיבוש תוכניות עבודה רב-שנתיות ולהבאתן לאישור הממשלה. במסגרת עבודת המטה המקצועית גובשו תוכניות מפורטות בשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים מתוך מטרה להבטיח מענה מיטבי לצורכי החקלאות וההתיישבות באזור הצפון. בימים אלה פועל המשרד בעצימות גבוהה לגיבוש התוכניות המפורטות, הנהלים, מנגנוני התמיכה וכלי היישום הנדרשים לצורך הוצאת התוכנית לפועל, וזאת לצד ההתמודדות המתמשכת עם השלכות הלחימה והנזקים שממשיכים להיגרם לחקלאות באזור הצפון גם בימים אלה. התקציבים שאושרו במסגרת החלטת הממשלה מיועדים לשנים 2027-2026, אולם מדובר בתוכניות רב-שנתיות אשר ייושמו לאורך כמה שנים. בהתאם לאופי הפרויקטים, למורכבותם ולמצב הביטחוני באזור, עיקר ההתחייבויות התקציביות צפוי להתבצע במהלך שנת 2027 עד שנת 2029, כאשר ביצוען של חלק מהתוכניות יימשך עד לסוף שנת 2029. חבר הכנסת קרויזר, אתה מקשיב? חבר הכנסת קרויזר, זו תשובה אליך. אני כבר בסוף, אבל לא נורא.

ינון אזולאי (ש"ס):

הוא שאל אותי - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

בד בבד ממשיך משרד החקלאות וביטחון המזון לבחון באופן שוטף את הצרכים המתעדכנים בשטח לנוכח המשך האתגרים הביטחוניים והכלכליים באזור במטרה להבטיח את פיתוחו של הצפון, את חיזוק החקלאות המקומית ואת תרומתה לביטחון המזון הלאומי. משרד החקלאות וביטחון המזון ימשיך לפעול לקידום ההשקעות הנדרשות בצפון ובאזורי המיקוד הלאומיים, ובהם חבל תקומה, מתוך מחויבות לחיזוק ההתיישבות, החקלאות וביטחון המזון של אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב בראש, לנושא - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

קיבלנו ספר.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתה יודע, יש עכשיו אקלים מאוד מאוד פוליטי, מאוד מאוד סוער, ימין ושמאל, הרבה הרבה עניינים, כל מה שקורה לנו בגזרה הביטחונית, ואני לא יכולתי, באמת, ואני אומרת את זה ברמה האישית, שלא לשתף אתכם – ובכלל את הצופים שלנו ואת חברי הכנסת – במשהו שהוא קצת פחות פוליטי, אבל פשוט בער בי; באמת באמת בער בי, ואני פשוט מרגישה שאני חייבת לשתף בו את הציבור. בשבועות האחרונים, אני מראה לך אדוני היושב-ראש, אני קראתי לעומק ובאמת בהתרגשות, את הספר "לא נשבר" - -

היו"ר ניסים ואטורי:

לא להראות אותו.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא להראות, אוקיי. - - של בר קופרשטיין; של החטוף השב בר קופרשטיין, חשוב לציין. בר הוא מסוג האנשים שמזכירים לכולנו מהי ערבות הדדית ומהי מסירות נפש. אגב, עוד הרבה לפני שהוא נחטף, הוא נשא על כתפיו אחריות כבדה לפרנסת משפחתו, לאחר פציעתו הקשה של אביו, במקביל להתנדבותו בארגון ידידים ובארגון איחוד הצלה, והוא אף פינה את חדרו שלו בבית לטובת המטפל של אביו. בספרו, שאני קוראת בשבועות האחרונים, הוא מתאר את מסע ההישרדות שלו לאורך 738 הימים, שבהם הוחזק בשבי מרצחי החמאס האכזרים, באמת מאין כמותם, לאחר שנחטף ממסיבת הנובה, שבה שימש כסגן קצין הביטחון והציל מאות ישראלים, תחת אש, והעניק טיפול ראשוני מציל חיים לפצועים בשטח. אחד הדברים שהכי ריגשו אותי בספר, ובאמת היו כל כך מיוחדים, זה שבר לא סיפר דרכו רק את הסיפור האישי שלו; הוא הקפיד להביא גם את קולם וסיפורם של הוריו היקרים, ואת ההתמודדות שעברו בזמן שנאבקו למען השבתו. בעיניי, כן, בעיניי, יש בכך ביטוי מרגש מאין כמותו למצוות כיבוד הורים – משהו שאני אישית כבת יחידה לאם חד-הורית מאוד מאוד מתחברת אליו. ודווקא ברגע שבו הוא היה יכול להתמקד באמת רק בתופת הבלתי-נתפסת והאכזרית והחולנית והמעוותת והסדיסטית שהוא עבר, ולהתמקד רק בגבורה שלו, באיך שהוא יצא מזה ושרד את זה, בר בחר לחלוק את הבמה עם ההורים שלו ולהנציח גם את מסע ההתמודדות שלהם. וכך הוא מספר על אביו, טל, שנפצע קשה בתאונת דרכים והפך למשותק, ועדיין נאבק בכוחות אדירים, כדי לשוב לדבר ולהילחם למען השבת בנו. כך הוא מתאר גם את המסע של אימו, ג'ולי, הלביאה, שנאבקה ללא לאות בדרך של אמונה, קירוב לבבות ואהבת ישראל שאין לה סוף – הכול למען החזרת בנה. במהלך קריאת הספר המשמעותי הזה כל כך – באמת, אני ממליצה לכל אזרח בישראל לקרוא, בין אם יש לו מצפון ובין אם אין לו. יש הרבה חסרי מצפון אצלנו, מה לעשות? – היה קטע אחד, באמת בלתי נתפס ומיוחד וקשה, שתפס אותי וטלטל אותי עד עמקי נשמתי. אני יכולה לומר לכם שאחרי מה שעברתי בפוליטיקה הישראלית ובמאבק בשכונות דרום תל אביב, אין הרבה דברים שמטלטלים אותי בימים אלו. הפוליטיקה הופכת אותך לצינית, מה לעשות? אבל הקטע הזה שבו בר מתאר את ההשלכות הקשות של עלילת הדם נגד לוחמי כוח 100, עלילה שהופצה כאן בתקשורת הישראלית, דווקא מכל העולם האנטישמי, דווקא כאן בתקשורת הישראלית, והדהדה כמובן, מטבע הדברים, בכל העולם – כי רק מחפשים שקרים אנטישמיים להפיץ – ולבסוף, לבסוף חדרה אפילו אל תוך מנהרות החמאס הנאציות, השטניות, החולניות והמעוותות. ברשותו של בר ובאישורו של בר היקר, אני באמת מבקשת לשתף אתכם בדברים – דברים באמת קצרים – מתוך הספר "לא נשבר" של בר קופרשטיין. וכך הוא אומר: "ביום ה-270 הם מגיעים ל'חדר' שלנו בבת אחת, בלי התראה. ג'וקר ואנשיו נכנסים בזעם, בידיהם שוטים ואלות. מורידים מאיתנו את הבגדים ומשאירים אותנו בתחתונים. הם מושיבים אותנו על רצפת המנהרה עם הפנים אל הקיר ומתחילים להרביץ בכל הכוח. על אצבעותיהם טבעות משוננות, והם מנחיתים עלינו מכות איומות, בלי הפסקה, מצליפים, שורטים, חותכים ומכים. אנחנו מנסים להגן על עצמנו, והם לא עוצרים לרגע ומפרקים אותנו במכות בכל מקום בגוף, בעורף, בגב, בידיים וברגליים. משאירים עלינו חריצים, דם וסימנים כחולים. כואב נורא. 'מתפרסם בעולם שהחיילים שלכם הכו אסירים שלנו במחנה שדה תימן, אז עכשיו אתם תחטפו'. במשך שלושה ימים הם חוזרים ובאלימות חורצים לנו חתכים נוספים בעורף ובגב. הם עוצרים רק כשהם מתעייפים. "כעבור שבוע הם מגיעים שוב ולוקחים את יוסף ואותי אל החדר שלהם. כבר בכניסה אני חוטף שני אגרופים לפנים שלי, כמו מצילתיים. אני עמום מהכאב ונופל לרצפה מהעוצמה. הם מושכים אותי ברגליים וגוררים אותי לאורך החדר כמו שק, דורכים עליי ומשפילים אותי. ולא מסתפקים בזה. הם קושרים את הרגליים שלי לצינור ברזל. אני בכאבים ובחרדות נוראיות. הם עומדים לכרות לי את הרגליים? אולי עכשיו מגיע הסוף שלי? הסוף של כולנו?"

קריאה:

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

סליחה, זה מפריע לי מאוד. "בראש עוברות מחשבות מהחיים הקצרים שלי, כמו סרט נע, קטעי זיכרונות. ג'וקר נעמד מעליי: 'עד עכשיו לא עשינו כלום. עכשיו תרגישו על בשרכם מה עוברים האסירים שלנו אצלכם'. אני שומע את יוסף צועק מכאב אדיר ומרגיש איך אלה מכה בי בחוזקה. והמכות באות וחוזרות בכל הגוף, וממשיכות אל כפות הרגליים. אני מנסה לשים את רגל ימין שלי על רגל שמאל, שלפחות יכו רק רגל אחת, שלא אאבד את שתיהן. מעוצמת המכות נשברות לי אצבעות ברגליים. חודש ימים אני לא מצליח לדרוך על הרגל הזאת". מהרגע שקראתי את הקטע הזה, אדוני היושב-ראש, המילים של בר פשוט לא יוצאות לי מהראש. הן לא יוצאות לי מהראש. אני אומרת לך, כשאני הולכת לישון, אני פשוט שומעת אותו – למרות שלא שמעתי אותו בזמן אמת – ואני רואה אותו, למרות שלא ראיתי אותו בזמן אמת. אני פשוט חווה את הסצנה הזאת שוב ושוב, ואני אומרת: מה הם היו צריכים לעבור שם. המילים האלה, אדוני היושב-ראש, צריכות להדהד בראש של כולם, של כולם כאן – כאן, במיוחד בבית הזה, שלא לדבר על מחוץ לבית הזה – כי בזמן שבר קופרשטיין וחטופים נוספים הוחזקו במנהרות החמאס, הורעבו, עונו והוכו על ידי השטניים, על ידי המפלצות האכזריות האלה של חמאס, בכם, ערוץ 12, לא היה בכם אפילו לא טיפת מצפון. טיפה, טיפה של מצפון, פחד. איזושהי יראה ממה שעלול לקרות לאנשים האלה, כשבחרתם לפרסם עלילות דם. עלילות דם שקריות, חולניות מן היסוד, ולהחתים את שמה של מדינת ישראל כולה בעולם; לתת לשקר הזה עם הרגליים שלו לרוץ בכל העולם, ולהפוך את האנטישמיות הזאת אמיתית כביכול. לא היה בכם טיפת מצפון. לא היה בכם טיפת נשמה, טיפת אמונה, טיפת אלוקות. לא היה בכם כלום. אגב, עדיין אין בכם. לא חשבתם לעצור לרגע ולהבין איך זה ישליך על החטופים האומללים המסכנים שלנו שמוחזקים בתת-תנאים וברעב על ידי בני השטן האלה; לא חשבתם לרגע איזו קיצוניות תעבור עליהם מהאנשים האלה, שאפילו דקה של שפיות לא עוברת להם בראש, למחבלים האלה; לא עצרתם לחשוב איך זה ישליך על הנאצים האלה שחטפו אותם, שרק מחפשים סיבה איך לכרות להם איברים, איך לאנוס אותם, איך לפגוע בהם, איך להרוג אותם. רק מחזיקים את עצמם מלהרוג אותם בעינויים. הרי הם רצחו תינוקות, הם רצחו אימהות, הם רצחו סבים וסבתות. אתם ידעתם את זה, אתם הייתם עדים לזה. לא עצרתם לרגע לחשוב. אז כולם שואלים, באמת, כולם שואלים, ובצדק גמור הם שואלים: מתי תגיע ההתנצלות של ערוץ 12 בפני לוחמי כוח 100? אגב, אני אומרת במאמר מוסגר: אל תעצרו את הנשימה. ואגב, לעניות דעתי צריך לדרוש הרבה יותר מהתנצלות. צריך לדרוש שהם ייעצרו, צריך לדרוש שהם ייחקרו, צריך לדרוש שהם ייתנו את הדין על הדבר הזה, לא רק יתנצלו. התנצלות זה לא מספיק. אבל אני שואלת שאלה נוספת: מתי תגיע ההתנצלות שלכם בפני בר קופרשטיין, בפני יוסף, בפני שאר החטופים שעדיין לא מצליחים ולא מעיזים לאסוף את הכוחות ולהתמודד עם מה שקרה ולכתוב ספר אמיץ שכזה כמו בר? מתי תגיע ההתנצלות בפני כלל החטופים, שהיו צריכים להתמודד עם ההשלכות האכזריות, הסדיסטיות, של הפרסומים השקריים, החולניים והמעוותים שלכם, שפשוט המצאתם ממוחכם הקודח והמעוות? איפה ההתנצלות שלכם בפני המשפחות שלהם, המשפחות האומללות שלהם, שעברו גיהינום עלי אדמות, בזמן שאתם הדהדתם עלילות דם שקריות מיסודן? ונגד מי, ריבון העולמים? נגד חיילי צה"ל, נגד גיבורי וקדושי ישראל שמוסרים את נפשם, שמסכנים את עצמם בשבילכם, בשביל הילדים שלכם, בשביל הנכדים שלכם, בשביל ביטחון המדינה הזאת. מה עובר לכם בראש, אנשים חולים ומעוותים שכמותכם? הרי את הנזק ההסברתי שכבר נגרם למדינת ישראל, יהיה מאוד קשה לתקן. אני יודעת, אני עוסקת בהסברה. מאמינים לשקרים האין-סופיים שלכם, מאמינים להם. אבל את הסבל, את האלימות, את מכות הרצח, את ההצלפות, את הדקירות, את ההרעבות, את העינויים האין-סופיים, שלא נגרמו לכם – יושבים באולפנים הממוזגים שלכם ומשקרים בלי הרף – הם נגרמו לחטופים. אלו דברים שלעולם לא יהיה אפשר עוד להשיב; לעולם לא יהיה ניתן להשיב לאחור. אז שלא תעזו, צבועים שכמותכם, להטיף לנו, או לערוץ 14 לצורך העניין, על מוסר, על פטריוטיות, על ציוניות. מי אתם? שקרנים, בזויים, מסכני אדם, מסכני כוחות ביטחון המדינה, מסכני אזרחי מדינת ישראל. מי אתם שתטיפו לנו על משהו בכלל? חסרי מצפון וערלי לב שכמותכם. אומר כאן: עם ישראל לעולם, לעולם לא ישכח ולעולם לא יסלח על מה שעשיתם. ואני מציעה לכל מי שאומר: אנחנו מחכים להתנצלות – אין צורך לחכות. אל תחכו, כי גם אם ההתנצלות המזויפת הזאת תגיע, יגיעו עוד מאות שקרים; יגיעו עוד מאות הדלפות; יגיעו עוד מאות תפירות. אל תחפשו. אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר הפוצע הזה: "לא נשבר" של בר קופרשטיין, שהוא בעיניי באמת מסמך היסטורי ופוצע של מדינת ישראל, שכולם צריכים לדעת עליו וכולם צריכים לקרוא אותו. תודה לך בר, על הכוחות שאספת כדי לשרוד וכדי לספר את האימה שעברת. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. איפה המציע? קרויזר יכול? מי עוד מציע?

קריאה:

זהו.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה אני עושה במקרה כזה? קרויזר, שומע אותי? מה עושים? שלום, יש לך הצעה מה לעשות עם ההצעה הזאת לסדר-היום? אני יכול להתערב? אני גר באזור. מה אתם רוצים? לאיפה להעביר את זה? שלום, אתה מסתפק בתשובה או שאתה רוצה להעביר את זה לדיון?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מסתפקים בתשובה.

היו"ר ניסים ואטורי:

להעביר? למה? למה? למה? זה דבר חשוב מאוד. זה הצפון שלנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. אבל מי הגיש את השאילתה?

היו"ר ניסים ואטורי:

קרויזר, יעל רון בן משה, רם בן ברק, אני רואה – מה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

להעביר לוועדת הכלכלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ועדת הכלכלה. מישהו מתנגד? אז נצביע על ועדת הכלכלה. בסדר? הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלושה בעד, אחד נוכח. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50) (שידור רדיו אנלוגי ללא הגבלה גיאוגרפית), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת אלי דלל, אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול פרק י"ג – ייעול וקידום התחרות במשק הדלק, מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו, ממלא מקום יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג את החלטת הוועדה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

אני אסתפק בשתיים, שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על פי הצעת ועדת הכלכלה מחליטה הכנסת לאשר את החלטת הוועדה לפצל את פרק י"ג להצעות חוק נפרדות. חלק אחד ממנו יכלול את הסעיפים המוצעים הנוגעים לסמכויות הכניסה למקרקעין והסדרת תשתיות הדלק התת-קרקעיות וסעיפים נלווים: סעיף 2, סעיפים 27 עד 37, סעיפים 65 ו-66. החלק השני יכלול את יתר הסעיפים בפרק האמור. הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום י' בשבט השנה, והועברה לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתטפל בהכנתה לקריאה השנייה והשלישית. ביום כ"ב בשבט השנה הועבר פרק י"ג – ייעול וקידום התחרות במשק הדלק, לוועדת הכלכלה. בפרק זה מוצע לחוקק חוק חדש, חוק משק הדלק (דמי תשתית וסמכויות כניסה למקרקעין), ולקבוע בו מנגנון לגביית דמי התשתית מהמפעילים, וזאת לשם הבטחת אספקה סדירה של הדלק. כדי להקנות לחברות התשתית במשק הדלק סמכויות כניסה למקרקעין המקבילות לאלו שכבר מעוגנות בחוק, חיוני לפצל את הסעיפים הנוגעים לסמכויות אלה ולקדם בשלב הראשון את חקיקתן, להבטיח את אפשרות תחזוקתן התקינה של תשתיות הדלק ולהסיר חסמים באפשרות כניסה למקרקעין במיזמי תשתיות תחבורה, כגון כבישים ורכבות. לפיכך, מוצע לפצל את החוק המוצע בפרק י"ג להצעות חוק נפרדות. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. מתי צרפתי הרכבי, בבקשה. האם מי מהנוכחים רוצה לדבר? סמיר, מוותר?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רם עמנואל הוא אחד התומכים הגדולים של ישראל. רם עמנואל היה חבר קונגרס, ראש סגל הבית הלבן, ראש עיריית שיקגו, שגריר ביפן, ואולי גם מועמד הדמוקרטים לנשיאות 28. הוא בנו של לוחם אצ"ל. במלחמת המפרץ הוא אפילו הגיע לישראל להתנדב, חגג לבן שלו בר מצווה בירושלים. רם עמנואל הוא אוהב ישראל, ולכן כל כך חשוב להקשיב לו: איבדתם את אמריקה וקיבלתם את סומלילנד – אמר לאחרונה בריאיון – המדענים שלכם לא יכולים להשתתף בכנסים בין-לאומיים, מוסדות התרבות שלכם מנודים; הצלחתם להחליש את האויבים הביטחוניים שלכם, אבל אתם מבודדים בעולם כפי שאף פעם לא הייתם. מאז 7 באוקטובר מדינת ישראל הפגינה כוח צבאי בכל החזיתות. אכן אויבינו נחלשו. אבל האם אנחנו חזקים יותר? נתניהו מוביל אותנו לחזון סופר-ספרטה שלו. תחת נתניהו מדינת ישראל מאבדת את תמיכת העולם, לא רק אירופה. בסקר מקיף של מכון המחקר האמריקאי Pew, 67% מהנשאלים מחזיקים בדעה שלילית על ישראל. רבותיי, זה לא משבר. זו קריסה תדמיתית ואסטרטגית. גם ארצות הברית מתרחקת מאיתנו, בעיקר הדמוקרטית אבל גם הרפובליקנים. ומה להגיד? כבר תקופה שגם הנשיא טראמפ כבר פחות. הוא יודע שנתניהו גרם לו נזק אלקטורלי, שהוביל אותו למלחמה ללא מוצא. נתניהו לא שם לב לשעון החול של טראמפ, לוח זמנים: יום הולדת 80, מונדיאל, הסקרים לבחירות האמצע, ה-G7. מבחינת טראמפ – זהו, נגמר הזמן, אז הוא חתך; חתם על הסכם רע לישראל. כמובן שאיראן, אשפית המשא ומתן, כן ראתה את הנולד. הנחתה ישירות את חיזבאללה לירות לעבר ישראל, ישראל הגיבה בדאחייה, טראמפ התעצבן ויצא על נתניהו. מסתבר שאיראן וחיזבאללה הצליחו לסדוק את חיבוק הדוב של טראמפ. נתניהו חתום על כישלון מדיני מפואר, על ניתוק ישראל מקהילת העמים. לא די להיות צודקים, צריך גם להיות חכמים, וכן, לזכור שכל מהלך צבאי, מפואר עד כמה שיהיה, חייב להסתיים ברגל מדינית; שאי-אפשר לחיות על החרב לבדה, ממש כמו שבגין הבין שאחרי הניצחון ב-1973, חייבים מהלך מדיני ובאומץ חתם על הסכם שלום. צריך לשמור על הנס הזה ששמו ישראל באמצעים צבאיים, אבל בעיקר בדיפלומטיה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את השר לסכם. אין סיכום?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצבעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי, נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול פרק י"ג (ייעול וקידום התחרות במשק הדלק) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכלכלה – 3 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול פרק י"ג (ייעול וקידום התחרות במשק הדלק) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלושה בעד, שניים נוכחים, אין מתנגדים. אני קובע כי ההחלטה התקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת הליכוד: בוועדת החינוך, התרבות והספורט, במקום חבר הכנסת עמית הלוי יכהן חבר הכנסת עפיף עבד; בוועדה למיזמים ציבוריים, במקום חבר הכנסת אלי דלל יכהן חבר הכנסת ששון גואטה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ז' בתמוז התשפ"ו, 22 ביוני 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.