ישיבת מליאה בתאריך 12/06/2023 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום שני כ"ג בסיוון התשפ"ג, 12 ביוני 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/3447/25 וכלה בהצעת חוק פ/3486/25: הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – פסקת התגברות), מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק התובע הכללי, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – סמכויות שיפוט ותקנות סדרי דין באישור ועדה), מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה), מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – שימוע ובחירות חשאיות לשופטי בית המשפט העליון), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – רוב רגיל למינוי שופט בית המשפט העליון), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – תקופת צינון במועמדות חבר כנסת או שר למשרת שופט), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – שמירת דגימות שנלקחו מנפגעי עבירות מין), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק להנצחת זכרם של קורבנות הטבח בחברון, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (חובת גילוי מסמכי תאגיד עירוני), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ביטול התניית חיבור לחשמל, מים וטלפון באישור תאגיד המים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק שיקום, פיצוי וסיוע משפטי לנפגעי עבירות מין, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יפעת שאשא ביטון, נעמה לזימי, יואב סגלוביץ' וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות אלימות במתחם הר הבית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – אי-החזרת גופות מחבלים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת משה סולומון, אוהד טל, צבי ידידיה סוכות, שמחה רוטמן, ניסים ואטורי, יצחק קרויזר, אלי דלל, עמית הלוי ולימור סון הר מלך; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת תחולה על עובדים עצמאים, מתנדבים ועובדי כלכלת הפלטפורמה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת תחולה על עובד של קבלן שירות המועסק אצל מזמין השירות), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון וששון ששי גואטה; הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – שלילת סמכותו של בית המשפט העליון מלהתערב בהחלטות ועדת הבחירות המרכזית לעניין אישור או פסילה של מועמד או רשימה מלהשתתף בבחירות), מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – סמכות להכרזה על אי-התאמה בין הוראות חוק רגיל ובין הוראות חוק-יסוד), מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד הצלת מזון עודף), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אברהם בצלאל, יונתן מישרקי וארז מלול; הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למצללה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – שקיפות בהליכי מינוי שופטים לבית המשפט העליון ובמינוי הנשיא והמשנה לנשיא בית המשפט העליון), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי ריבית על משכנתה וסיוע ברכישת דירה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון ומשה גפני; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – עידוד יצירה להנצחת זיכרון השואה והגבורה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת סימון דוידסון ומירב כהן; הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – ביטול חלות הדין האישי), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טלי גוטליב; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הפחתת תוספת הפיגור על אי-תשלום קנס), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – אגרה מופחתת בסיעוד המוסדי) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון – עדות קטין בהליך אזרחי), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת דבי ביטון, יונתן מישרקי, אברהם בצלאל, ארז מלול, נעמה לזימי, פנינה תמנו, אורנה ברביבאי, לימור סון הר מלך ודן אילוז; הצעת חוק איסור הכחשת השואה (תיקון – איסור השוואה למעשיהם או למשטרם של הנאצים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אושר שקלים, קטי קטרין שטרית, ששון ששי גואטה, משה סעדה, אופיר כץ, אריאל קלנר, צגה מלקו, צביקה פוגל, בועז ביסמוט ודבי ביטון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת סיעוד בכסף בשיעור מלא), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) (תיקון – דיווח לכנסת לעניין פגיעה באדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הפרדת רשויות), מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת כהונתם של שופטי בית המשפט העליון), מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (אבטחת גורמים מאוימים בתאגידים עירוניים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, יעקב אשר ויונתן מישרקי; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק מיסוי רווחי יתר של תאגידים בנקאיים, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק סמכויות מינהליות (מעצרים והגבלות) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מחירי חניה ברשויות מקומיות), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, שלום דנינו, משה פסל, דני דנון, יולי יואל אדלשטיין, אלמוג כהן, משה גפני, אליהו רביבו, בועז ביסמוט, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, סימון מושיאשוילי, ינון אזולאי, קטי קטרין שטרית, ישראל אייכלר, יבגני סובה, שרון ניר, מנסור עבאס, יפעת שאשא ביטון, רם בן ברק, רון כץ, מיקי לוי, אלעזר שטרן, קארין אלהרר, יוראי להב הרצנו, מאיר כהן, אריה מכלוף דרעי, צביקה פוגל, אוהד טל, עמית הלוי, יוסף טייב, עאידה תומא סלימאן, יצחק קרויזר, אוריאל בוסו, לימור סון הר מלך, יעקב אשר, גדעון סער, חילי טרופר, דבי ביטון, שלי טל מירון, אלון שוסטר, מתן כהנא, סימון דוידסון, זאב אלקין, יסמין פרידמן, ניסים ואטורי, חנוך דב מלביצקי, אריאל קלנר, צבי ידידיה סוכות, אברהם בצלאל, שרן מרים השכל, ששון ששי גואטה, נאור שירי, אושר שקלים, צגה מלקו, אלי דלל, יונתן מישרקי, אחמד טיבי, איימן עודה, עופר כסיף, ארז מלול, אליהו ברוכי, משה רוט, שמחה רוטמן, מיכאל מרדכי ביטון ויואב סגלוביץ'; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, שלום דנינו, משה פסל, דני דנון, אורית פרקש הכהן, יולי יואל אדלשטיין, אלמוג כהן, משה גפני, אליהו רביבו, אברהם בצלאל, בועז ביסמוט, אופיר כץ, חוה אתי עטייה, סימון מושיאשוילי, ינון אזולאי, אורנה ברביבאי, יצחק קרויזר, נעמה לזימי, מרב מיכאלי, יבגני סובה, שרון ניר, מנסור עבאס, יפעת שאשא ביטון, רם בן ברק, מירב בן ארי, רון כץ, אלעזר שטרן, מיכל שיר סגמן, ולדימיר בליאק, עאידה תומא סלימאן, בועז טופורובסקי, מאיר כהן, אוריאל בוסו, מיכאל מרדכי ביטון, צביקה פוגל, לימור סון הר מלך, יעקב אשר, גדעון סער, חילי טרופר, מטי צרפתי הרכבי, דבי ביטון, שלי טל מירון, אלון שוסטר, מתן כהנא, סימון דוידסון, נאור שירי, זאב אלקין, יסמין פרידמן, ניסים ואטורי, קטי קטרין שטרית, שרן מרים השכל, ששון ששי גואטה, אושר שקלים, צגה מלקו, חנוך דב מלביצקי, אלי דלל, יונתן מישרקי, יוסף טייב, איימן עודה, עופר כסיף, גלעד קריב, ארז מלול, אליהו ברוכי, משה רוט, ישראל אייכלר ואחמד טיבי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 67) (הפרה בנסיבות מחמירות), התשפ"ג–2023; הצעת חוק עבודת נוער (תיקון מס' 22) (עבודת לילה בתקופת חופשת לימודים רשמית), התשפ"ג–2023; הצעת חוק הרשות לחקירה בטיחותית בתעופה, התשפ"ג–2023. הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 8), התשפ"ב–2022. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון בהצעתו של חבר הכנסת עמית הלוי בנושא: תביעות אזרחיות באירועי טרור. עוד אודיעכם, כי על פי סעיף 96(ה)(1) לתקנון הכנסת, עקב מינויו של חבר הכנסת אבי מעוז לסגן שר ביום ט"ז בסיוון התשפ"ג, 5 ביוני 2023, הורדו מסדר-היום הצעות החוק שהגיש כמציע יחיד, כדלקמן: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (אי-חיוב פעילות בשבת), התשפ"ג–2023, שמספרה 3387/25; הצעת חוק עמותות חוץ, התשפ"ג–2023, שמספרה פ/3301/25; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – ייעוץ הרבנות הראשית), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/2788/25; הצעת חוק השבות (תיקון – זכויות בני משפחה), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/3171/25; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – הגדרת יהודי), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/2881/25; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – מניעת פגיעה בתלמיד עקב פעילות המתקיימת במוסד חינוך בניגוד לטובת הילד ורצון ההורים), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/2813/25. כמו כן, שמו נמחק מהצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הנחה ברכישת אמצעי לזיהוי מצב חירום רפואי), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/3391/25, שהיה שותף לה עם מציעים אחרים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

זו הייתה הודעה מטעם מזכיר הכנסת, ואני מודה לו מאוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד לעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת נאור שירי לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני, החל מעכשיו.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברשותך, אני מקדם בברכה את קורס המאבטחים של משמר הכנסת, מגויסים חדשים, שנמצאים איתנו כאן ביציע. שיהיה לכם הרבה בהצלחה.

נאור שירי (יש עתיד):

ברוכים הבאים, והבאות, כמובן. אם תכהנו בקדנציה הזאת, תהיו עדינים איתי בוועדות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תהיה עדין איתם – הם יהיו עדינים איתך, אני מבטיח לך.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אני עדין, התנגדות קלה. אז תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, כנסת נכבדה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אוסיף לך 30 שניות, אם תזדקק להן.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא אבקש. ברוך שובך ממרוקו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

נושא הצעת האי-אמון הוא – אני יכול לקרוא את זה, אבל זה נשמע קצת חריף מדי. כלומר, להגיש הצעת אי-אמון שמדברת על כך שממשלת ישראל במודע משקרת לציבור ומטעה את הציבור, זה נשמע קצת חריף מדי, אבל אני דווקא אלך להבטחות הבחירות. נתחיל מהבטחות הבחירות – קווי היסוד שהוצגו פה על ידי ראש הממשלה דאז, הנכנס, לפני שבעה חודשים. אני חושב שבסוף קווי היסוד של הממשלה מהווים מעין preview, איזו הצגה נכונה למה הממשלה הולכת לעשות. זה נדון גם במערכות הבחירות האחרונות, אבל כשראש הממשלה הציג את ממשלתו, הוא אמר ארבעה נושאים מרכזיים: הראשון הוא נושא איראן; השני הוא ביטחון הפנים; השלישי יוקר המחיה; הנושא הרביעי הוא שלום אזורי. באופן כללי, כשנבחרת ממשלה, יש איזה זמן מסוים שמהווה איזה גרייס. נהוג לומר מאה ימים – אני חושב שמאה ימים זה מושג אמריקאי שהגיע מהפוליטיקה האמריקאית. יכול להיות שאני טועה, בלי בדיקת עובדות, אבל אני חושב שבסוף בממשלה, שרים, על מנת ללמוד את המשרדים, את העבודה, אני חושב שלפעמים דרושה תקופת זמן קצת יותר ארוכה. אבל בממשלה הזאת אין באמת את האופציה לתת את ההקלה הזאת. למה? כי מ-2009 מכהן ראש הממשלה, עם הפסקה קצרה – פסיק בהיסטוריה, מה שנקרא – בראשות הממשלה; שריו – יושבת פה שרת התחבורה הנוכחית. היא שרה בעלת ניסיון, בטח במשרד הזה, וגם במשרדים אחרים, עם ניסיון פרלמנטרי, ראשי ועדות. זאת אומרת שהממשלה הזאת באה אפויה על מלא. היא אולי לא ימין על מלא, אבל הייתה אפויה על מלא. הם היו מוכנים, מכירים את המשרדים, הייתה להם תזה מאוד מאוד רצינית ותוכנית עבודה. הם נהגו להציג את זה מדי יום שני במקומי פה במליאה. אולי היו מוציאים אותם מהוועדות – בעצם לא הוציאו אותם מהוועדות, כי הם פחות היו בוועדות; הם לא דגלו בשיטה הפרלמנטרית של לבוא ולהביע ביקורת על הממשלה דרך הוועדות, אבל את זה אני שם בצד. הממשלה הזו, יש עוד דבר שמאפיין אותה מעבר לזמן, וזה הבטחות הבחירות שלה. הלכתי וסקרתי כמה דברים. לפני שאני אציג את הסקירה, אני אגיד איזו תכונה, שתסכימו איתי, גם חבריי פה וגם היושבים בקהל, שאנחנו הישראלים – אני אפול עליכם דווקא – אנחנו הישראלים לא אוהבים לצאת פראיירים, נכון? קניתי טלוויזיה לפני ארבעה חודשים; כמות התחקיר שאני עשיתי על הטלוויזיה הזאת, אדוני היושב-ראש, אני מניח שתסכים איתי, היא מקיפה. ידעתי את היצרן, ידעתי את המחירים כמעט בכל חנות – זאפ – אתה בודק את אילת, אתה עושה תחקיר על הטלוויזיה ואתה אומר: אני אבחר את הטלוויזיה הטובה ביותר. לא רק שהיא תהיה הטובה ביותר, היא תהיה גם – –

היו"ר אמיר אוחנה:

גם במחיר הטוב ביותר.

נאור שירי (יש עתיד):

– – הזולה ביותר. בדיוק. ואם חס וחלילה, חבר הכנסת בליאק, אם אתה השגת ב-200 שקלים פחות ממני, קודם כול אני אפרגן לך, אבל בתוך-תוכי אני אתבאס, כי אני שילמתי 200 שקלים יותר מחבר הכנסת בליאק על אותה טלוויזיה בדיוק. אנחנו לא אוהבים לצאת פראיירים. זה כחוט השני בנו; אני לא יודע, בי. אני חושב שזה מאפיין גם את התכונה הישראלית. וזה על טלוויזיה – אנחנו נשקיע את הזמן, נבחן, נראה. בפוליטיקה, ביכולת שלנו לבדוק על מפלגות לפני שאנחנו בוחרים במפלגה – זה לא קיים. למה זה לא קיים? פה אני מתכנס להצעת האי-אמון, ואני בטוח שאחרי שישמעו אותי כל חברי הקואליציה שנוכחים פה, בלי חלילה מילת ביקורת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

כולם ישתכנעו להפיל את הממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק, בדיוק. הם לא צריכים להיות פה. מספיק שהם ישבו בלשכות, והם בטוח ישתכנעו. אני אומר באופן כן, בואו שנייה נבין את הבטחות הבחירות, או בואו ננסה להבין מה עשה ראש הממשלה בכל אחת ואחת מאבני היסוד של הממשלה שלו. באיראן – יש הנוהגים לומר, הראשון שזיהה; אפשר לחלוק על זה, אבל נניח, ניתן לו את הקרדיט – האם מצבה של איראן, יוני 2023, טוב יותר או גרוע יותר בהקשר של הגעה לפצצה או בהקשר של היותה מדינת סף גרעינית? אני חושב, לדעתי הצנועה, והיא צנועה בהחלט, שלא כך הדבר; אני חושב שלא משנה מה הסיבות, החל מ-2015 – אני מזכיר לכולם – הלך ראש הממשלה דאז וגם היום על הראש של הממשל האמריקני, הלך לקונגרס – תיזכרו, ב-2015 הייתה מערכת בחירות – הלך לקונגרס לנאום בנוגע לגרעין האיראני, אף שהממשל האמריקני התנגד לזה. זוכרים את זה? זוכר את זה, חבר הכנסת בליאק? אז אני חושב שבנושא האיראני, יש לומר במלוא הצניעות – נכשלת. נושא ביטחון הפנים עולה היום לכותרות סביב ההידרדרות חסרת כל המעצורים, באמת, בטח ובטח בביטחון הפנים של תושבי ישראל. אבל אם אנחנו מסתכלים על החברה הערבית, יש שם עלייה של כמעט 300% בפשיעה. בחברה היהודית – אני לא כל כך מת על ההפרדה הזאת, אבל זה נושא לדיון אחר – בחברה היהודית אנחנו לא קוטלי קנים, גם אנחנו מעל 70% עלייה בפשיעה. אני רוצה לקחת אתכם להבטחות הבחירות, למה שנאמר – שלום, השר אמסלם, מה שלומך? למה שנאמר על ידי מפלגת הליכוד בהבטחות הבחירות שלהם סביב הנושא הזה. היום זה נושא נורא נורא בוער. ב-2012, שימו לב, ביום עיון בכנסת בפברואר 2012, אמר נתניהו: הגיע הזמן לעשות פעולה של הגברה משמעותית של האכיפה ביישובים הערביים, בערים הערביות בישראל. הגיע הזמן לעשות את זה – בקול הבריטון, ההבטחה, והוא עושה את זה הרבה יותר טוב ממני. אנחנו נגביר את ההפיכה – את האכיפה; גם את ההפיכה, מסתבר – באופן דרמטי. לא נקבל מדינה בתוך מדינה; לא נקבל מדינה שבה יש הסתה אסלאמיסטית ונשק בלתי חוקי. בסרטון אחר בפייסבוק הוא מתאר אישה, אזרחית ערבייה, שהתחננה בפניו: בוא, תעשה משהו. ב-2020 הוא מדבר שוב בדיון על הפשיעה בחברה הערבית על זה שבכוחות משותפים נוכל למגר אותה: בדקתי מה עשו הממשלות בראשותי, ומצאתי שמ-2010 כל ההקצאות שלנו בחברה הערבית עלו; ב-2021: אנחנו פועלים להבטיח את הביטחון האישי. לקח לנו קצת זמן לבנות תחנות משטרה. הוא הבטיח להקים ועדת שרים מיוחדת לחברה הערבית, ולקח רק שבעה חודשים, 100 הרוגים – פי שלושה יותר מהתקופה המקבילה – להקים את הוועדה בראשותו. אגב, היום הוועדה התכנסה, ושימו לב לתמונות שאולי מרמזות על הצורה, הדרך שבה פועלים למגר את הפשיעה בחברה הערבית. יושבים גם הפונקציונרים הביטחוניים הבכירים ביותר לחברה הערבית, רק מה חסר באותו שולחן קבלת החלטות שמדבר על החברה הערבית, אדוני היושב-ראש?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ערבים.

נאור שירי (יש עתיד):

ערבים. למה אנחנו צריכים לדבר עם הערבים על מנת למגר את הפשיעה בחברה הערבית? למה אנחנו צריכים? הרי אנחנו חיים בתקופה, חבריי חברי הכנסת והיושבים בקהל, שבה אנחנו הרבה יותר קרובים לקולומביה של פבלו אסקובר – לפני חודש וחצי היה ניסיון התנקשות בסמל שלטון במדינת ישראל; ירו על ראש עיריית טייבה ורצחו את המאבטח האישי שלו. אנחנו צעד מקולומביה של פבלו אסקובר. אני לא רוצה בכלל להתחיל לדון במעשים של השר לביטחון לאומי, שביקש – אני רוצה להזכיר לכם – את מלוא הסמכויות עוד לפני היותו שר; ביקש שינוי פקודת המשטרה וקיבל את כל הסמכויות, ושימו לב מה קורה – יורים על סמל שלטון. ראש רשות במדינת ישראל הוא סמל שלטון. רצחו את המאבטח שלו, וכלום לא קורה. הערבים הם עדיין לא חלק משולחן קבלת ההחלטות. אני לא מאמין שנגמר לי הזמן, אבל אני רוצה רק משפט אחרון, 30 שניות.

היו"ר אמיר אוחנה:

הבטחתי לך.

נאור שירי (יש עתיד):

30 שניות, ובזה אני אסיים. יש לי עוד כל כך הרבה. אני חושב שהגיע הזמן שתבינו, ממשלת ישראל היקרה ונציגה שיושב פה, השר דודי אמסלם, שהמשטרה היא לא פתרון לכול. אי-אפשר לפתור ולמגר פשע בחברה בלי להכניס את שר החינוך; אי-אפשר שתלמידים ותלמידות במדינת ישראל – אני לא יודע אם אתה יודע, אתה היית במרוקו, אדוני היושב-ראש – בכפר אבו תלול בצפון 800 עד 1,100-1,000 תלמידים לא היו במסגרות חינוכיות במשך חודש שלם בגלל שהייתה תקלה בחשמל. אני רוצה לראות שבתל אביב, הוד השרון, טבריה, לא משנה – איפשהו ברשות יהודית – חודש שלם תלמידים לא ייכנסו, לא ילכו למסגרות בית הספר, והמדינה תתנהל כמו שהיא מתנהלת. חודש שלם לקח לתקן תקלה במערכת החשמל; אין בית ספר, אין מערכת חינוכית. אם משרד החינוך לא ייכנס, אם משרד הרווחה לא ייכנס, אם הפרקליטות, רשות המיסים, לא ייכנסו לשולחן – לא יהיה פה פתרון. זאת בעיה שלנו ולא בעיה של חברה ערבית באיזה עולם מדומיין. זה שלנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

הדקה הנוספת הסתיימה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת נאור שירי, ואני חייב להגיד לך שהתוספת שקיבלת הייתה שווה את זה. אמרת דבר מאוד מאוד נכון: כדי לטפל טיפול אמיתי בפשיעה, צריך התגייסות של כל מערכות החברה – גם הרשויות המקומיות, גם מערכות החינוך, גם מערכות הרווחה. לא מפילים את הכול לפתחה של המשטרה. אל המשטרה מגיעים בקצה, כשכבר קרה הפשע, אבל כדי למנוע אותו אנחנו צריכים לרתום את כל הרשויות החברתיות. ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, כבוד השר דוד אמסלם, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

בחייאת, אמסלם, לא עוד פעם מזרחי ואשכנזי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מבין שזה כואב לך, אה, שירי?

נאור שירי (יש עתיד):

חס וחלילה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מניח שאתה יודע, שירי, הלשון תמיד רצה לשן הכואבת. אני מבין שזה מה שכואב לך תמיד, אז אתה רוצה שאני אדבר על זה. זה בהמשך.

נאור שירי (יש עתיד):

חופשי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני רוצה לומר לך משהו, חבר הכנסת שירי. אני רוצה לענות לך. לפי תפיסתי, יש קונסנזוס מלא בכל חלקי מדינת ישראל שבוודאי צריך לטפל בכל הפשיעה, בדגש על הסקטור הערבי. אין שאלה כזאת. דרך אגב, יש שם ארגוני פשיעה, ארגונים מפלצתיים שמכרסמים ביסודות הדמוקרטיה והחברה; יש שם ארגונים שבעצם חיים ומתפרנסים מפרוטקשן בכל רחבי הארץ, כולל ברשויות ובמכרזים הציבוריים. לפי תפיסתי והבנתי, הרס חברה עד העומק והריקבון הוא פרוטקשן. קם בן אדם בבוקר – אתה שומע, חבר הכנסת שירי? עובד, מתאמץ לפרנסתו, עובד, רץ, בא אליו מאן דהוא, דופק לו על הגב ואומר לו: סחבי, אנחנו שותפים 50%. ככה אתה מכרסם את הכול בחברה. החברה מתמוטטת. שיא האי-משילות הוא פרוטקשן; לא אלימות פיזית – הפרוטקשן. זה מגיע עד תל אביב. אני פגשתי ראש מועצה שיש לו אזור פיתוח בצפון. הוא הראה לי תמונה, מישהו שלא נכנע לפרוטקשן – למוחרת קיבל טיל לאו לתוך המשרד. מה קרה? מייד אחרי זה הוא החזיר את המשרד. דרך אגב, כמעט מכל המכרזים שהיהודים משתתפים בהם, הם מסלקים את ידם. הסתבר לי שאפילו ברהט בנו איזה גשר – המדינה – משלמים פרוטקשן בתוך המכרז. מדוע? בגלל שאותו אחד, בדואי או כזה – דרך אגב, זה בא מהם – בא ומספר לך: אתה רוצה שירותי שמירה? אתה אומר לו בהתחלה שאתה לא רוצה – לא צריך; למוחרת הלך לך איזה D9 בכמה מיליוני שקלים וכן הלאה. אתה מבין שאתה חייב לשלם. לכן, זאת קריסה של המערכת. לי ברור שגם כשהיו עמר בר לב וגם סגלוביץ', הם עשו את כל המאמצים, בגלל שאין פה שאלה פוליטית. אתם לוקחים את זה לאזור הפוליטי. אתם מאשימים את בן גביר. אפשר לחשוב שבן אדם אחד פותר את הבעיה – תחליף את בן גביר, מחר נשים את שירי, והכול יהיה טוב. אני שומע בתקשורת מבוקר עד לילה איך אתם מבזים את השר לביטחון פנים. הוא מאוד משתדל, הביא הרבה תקציבים. באמת העמיד את כל הממשלה על התקציב. דרך אגב, אתם הייתם שנה וחצי, שנתיים, עם מנסור עבאס – לא עשיתם כל כך, אבל לא האשמתי אתכם בזה. אני לא עליתי לכאן לדבר על זה מעולם. לכן אני אומר כאן: אני חושב שכל חלקי הבית צריכים להיות ביחד ומאוחדים סביב הנושא. זה לא נושא במחלוקת, זה נושא בקונסנזוס גם בין היהודים וגם בין הערבים ובין כל חלקי האוכלוסייה במדינת ישראל. עכשיו אני רוצה לומר לך, אנחנו הקמנו בתקופתנו עשר תחנות משטרה. חבר הכנסת שירי. בוא, אני אספר לך. הייתי יושב-ראש ועדת הפנים, רצינו להקים בתוך היישובים – מה מסתבר? הם לא רוצים לתת קרקע. מדוע?

היו"ר אמיר אוחנה:

אם אתה מרשה לי, השר אמסלם, 11 תחנות משטרה ועוד שלוש נקודות משטרה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון. עכשיו, רצינו להקים אותן – למה זה היה חשוב? כדי שתהיה נוכחות במרכז הכפר, ליד המועצה, זה סמל שלטוני. הם לא רצו להקצות את הקרקע. אתה יודע, הקרקע באזורים הערביים, אלה קרקעות פרטיות. תבוא המדינה, תרצה, נניח, להפקיע את הקרקע – חס ושלום. מפקיעים מערבים קרקעות? השתגעתם? לכן, גם האוכלוסייה הערבית צריכה להבין את האירוע. זה לא קשור לערבים–יהודים, זה לא קשור למה אתם חושבים על המדינה; אנחנו רוצים לעצור את כל הטירוף הזה, בעיקר את הפרוטקשן. דרך אגב, אתה עוצר פרוטקשן – ארגוני הפשיעה עובדים על כסף, מקבלים הרבה כסף, יש אינטרס, ואז יש מאבקים ויש רציחות ויש הכול. תסגור את הברזים של הכסף – הארגון מת מעצמו. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, אני הצעתי – אתמול היה דיון אצל ראש הממשלה. תראה מה קורה עם הרועצת המשפטית שהביא מר סער – היא התנגדה שהשב"כ ייכנס. זה מזכיר לי: הבית נשרף, והסבתא מסתרקת. מה זה חשוב? עוד מעט כל המדינה הולכת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לה אחריות – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כל המדינה הולכת. תגידו לי עכשיו: אתם בודקים עכשיו אם האמבולנס נסע ועבר את ה-80? השתגעתם? אני אומר, דרך אגב: בכל האמצעים, ממעצרים מינהליים – זה מצב חירום. כל האמצעים כשרים. בגלל שהתפקיד של אותם ארגוני פשיעה – דרך אגב, אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, שיש הגדרה לארגון פשיעה; לא כל עבריין הוא ארגון פשיעה. יש חברה אזרחית – מטפלים בה בכלים מסוימים; יש חברה – דרך אגב, נגד טרוריסטים אתה משתמש בכלים אחרים, ויש מישהו יותר גרוע מטרוריסטים: ארגוני פשיעה, שגם הורגים וגם בעצם גורמים לריקבון בכל מערכת המדינה. כל אזרח שהולך ויוצא ועמל ועושה כמה לירות ביושר, הם שותפים שלו, וככה הוא חסר אונים, פשוט חסר אונים. פשוט לא יאומן מה שקורה בצפון ובדרום. לא הסכמת לשומר – יישרפו לך 100 אוטובוסים. למה? ככה הם החליטו. לכן אני אומר כאן: בגדול צריך לרכז מאמצים בכל הזירות, בכל האמצעים. כל האמצעים, דרך אגב, לא כשרים – כל האמצעים חיוניים. אם נבוא אליהם עכשיו כמו כל המתייפייפים – בדיוק מזה ארגוני הפשיעה חיים; הם יודעים שאלה באים בכללים א', אנחנו נוהגים לפי כללים ב'. אם אתה לא תתאים את הכללים, אנחנו לא נצא מהאירוע הזה. לכן כל המערכות, בראש ובראשונה מערכת המשפט המתייפייפת, שרוצה להיות עלק שומרי הזכויות של האזרחים – דרך אגב, כמעט אף אזרח פה לא מקבל הגנה על זכויותיו חוץ מארגוני הפשיעה וכל מיני כאלה. לכן, במצב חירום נוהגים כמו שנוהגים במצב חירום. במצב קשה מפעילים אמצעים קשים. לכן אני מצפה מכל הגורמים, ממשרד האוצר – דרך אגב, שר האוצר מגויס לזה, גם ראש הממשלה, בגלל שבסופו של דבר אם אנחנו לא נעצור את הכאוס הזה, המדינה שלנו תתפרק, ולא נצטרך לחכות לאיראנים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם, ומזמין את חבר הכנסת גדעון סער לנמק את ההצעה מטעם סיעת המחנה הממלכתי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך החל מרגע זה.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב לומר שהאזנתי לדבריו, דברי התשובה של השר דוד אמסלם על הצעת האי-אמון הקודמת. באופן די נדיר הסכמתי עם חלק לא מבוטל מהדברים, לא עם כולם. אבל בואו נדבר אמת: נכון, המצב חמור וקשה; נכון, הוא לא תולדה – לא התפתח רק בחצי השנה האחרונה, שבה מכהנת הממשלה הנוכחית; נדון אחר כך איך זה התפתח. אבל כאשר יש עלייה של 300% במעשי הרצח בחברה הערבית, ויש זינוק גם במעשי הרצח בקרב היהודים, זה לא פוסח, והדברים הללו קורים אחרי שנה שבה הייתה הצלחה בהורדה – עוד פעם, שום בעיה לא נפתרה מהשורש, אבל בהחלט היה מאמץ מרוכז, והיו לו גם תוצאות יפות בהורדת העקומה של מספר מעשי הרצח, וחייבים לשאול למה. בואו נתחיל בלדבר על כמה מרכיבים שהיו קיימים בתקופת הממשלה הקודמת. הייתה ועדת שרים שהתכנסה באופן שוטף ובאופן קבוע כמעט מתחילת כהונת הממשלה. אני ראיתי שבפעם הראשונה הנושא קיבל תשומת לב רק עכשיו, ברמה של ראש ממשלה. היה צוות בין-משרדי שהתכנס מדי שבוע ותיאם פעולה בין רשויות המדינה השונות על ספקטרום מאוד רחב של אכיפה. היה תיעדוף בחקיקה. אני מזכיר שבין היעדים שאני הצגתי ביום שנכנסתי לתפקיד ב-13 ביוני 2021 אמרתי את הדברים וגם קיימתי אותם, ואלה גם החוקים שהבאתי למליאת הכנסת – בראש ובראשונה חוקים שנוגעים למאבק בפשיעה. הסמכנו את בתי המשפט הכלכליים לעסוק בפשיעה כלכלית, כי אי-אפשר להתמודד עם ארגוני פשיעה בלי להכות בהם בכיס, והיה על זה מאבק. העברנו גם את החוק וגם את הצו. בין החוקים הראשונים העברנו את החוק לעונשי מינימום בעבירות של נשק בלתי חוקי, סחר נשק בלתי חוקי, נשיאת נשק בלתי חוקי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – לקחת להם כסף, צריך לשים עליהם ידיים. מישהו צריך – – –

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

– – החזקת נשק בלתי חוקי. בדצמבר 2021 העברנו בקריאה שנייה ושלישית את החוק הזה, ואם חסר לך חומר או לא היית מספיק ערני באותה תקופה כי היית עסוק בדברים אחרים, לך לספר החוקים – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – – מנסור עבאס התנגד.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

לא נכון, פשוט לא נכון.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לחיפוש בבתים? מנסור עבאס התנגד.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

לא לא לא. פעמיים לא נכון. החוק לעונשי מינימום על עבירות נשק בלתי חוקי, סחר בנשק בלתי חוקי, החזקה בנשק בלתי חוקי, נשיאה של נשק בלתי חוקי, עבר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת הקודמת, בדצמבר 2021, אחרי שבממשלה הקודמת, אני חייב לציין, לא נתנו לי להעביר את הצעת החוק הזו, כי אני הגשתי אותה גם בכנסת הקודמת, בכנסת העשרים-ושלוש. כך הבאנו גם חוקים נוספים, כולל חוק המצלמות, שלא רק שהתנגדתם להם – הלך ראש האופוזיציה לעשות על זה קמפיין בחוץ לארץ, איך בישראל הולכים לפגוע בדמוקרטיה, על חוק שבו באה המשטרה והציגה לי דבר אחרי דבר, כמה מעשי רצח היו מפוענחים. כי גם היום השר יודע שבעיה מס' אחת היא שיעור פענוח הפשיעה החמורה, ובראש ובראשונה מעשי רצח, ולכן, את הבעיה אי-אפשר לתקוף רק מהצד של החמרת הענישה – שנגענו בו, ושצריך לגעת בו – אלא גם מהצד של הפענוח על ידי המשטרה. ומאחר שיש עובדות מסוימות היום בחברה הערבית, הגעה לאותן מצלמות לפני שארגוני הפשיעה מגיעים אליהן ומחרימים את הסרטים או הורסים את המצלמות, או האדם עצמו שמחזיק במצלמות משמיד את הראיה מהפחד, כי הוא לא רוצה להיות עד במשפט, זה דבר קריטי וזה דבר נדרש. אז לא רק שהתנגדתם ונלחמתם נגד זה, אלא גם התנהל קמפיין בין-לאומי באנגלית של ראש האופוזיציה נגד זה. אני מרגיש, אדוני היושב-ראש, שכל המאמץ הגדול הזה התפזר. ואמרתי: הפשיעה גואה לא רק בחברה הערבית – אנחנו גם ראינו אתמול ברמת גן – וצריך ריכוז מאמץ, וצריך עבודה משותפת, וצריך יעדים ברורים. ואני גם רוצה לומר: זה לא כישלון של השר בן גביר לבדו – זה כישלון של הממשלה כולה. הרי הבטחתם ביטחון, הבטחתם משילות. איפה הביטחון שהבטחתם? איפה המשילות שהבטחתם? אנחנו לא אחרי 100 ימי חסד, אנחנו אחרי למעלה מ-160 ימי חסד. מצידנו אלה היו ימי חסד, מצידכם – ימים של מחדל. איפה טיפול השורש? אתה, אדוני השר, כל הזמן רב עם המפכ"ל בפומבי. אתה לא יכול לפתוח מהדורה – השר נגד המפכ"ל, המפכ"ל נגד השר. ככה מתמודדים עם בעיות, או שאדם שעומד בראש מערכת צריך לגייס קודם כול את המערכת עצמה – ואת כל המערכות הקריטיות האחרות – והיא צריכה לשאת אליו עיניים, והיא צריכה ללכת אחריו כי היא מאמינה במנהיגות שלו? אתה רק רב עם כולם. ככה אתה תוכל להביא תוצאות? דיברתם, ואתה דיברת באופן אישי – ואגב, בזה אני מסכים איתך – שהייתה הזנחה רבת שנים. ואני שואל: ב-14 השנים האחרונות, מי היה בשלטון 12 וחצי שנים? אי פעם, באיזו ממשלה, בשש ממשלותיו של נתניהו, הנושא הזה היה בראש סדר העדיפויות? היה אכפת לו? הוא הגיע לשטח? הוא גילה אמפתיה? הוא נקט צעדים? שום דבר וכלום. ואני רוצה לומר לך, אדוני השר, ואמרתי לך את זה גם בתקופת כהונתך, והגעתי אליך והצגתי לך שורה של חוקים, וגם אמרתי לך שנתמוך, וכל חוק שלכם שהובא, בניגוד למה שעשיתם באופוזיציה, אנחנו תמכנו, כי בסופו של דבר הצלחה שלכם היא הצלחה של עם ישראל. אבל מה קיבל את העדיפות? במה העסקתם את הכנסת מהיום הראשון? בהפיכה משטרית, בהתקפה על בית המשפט, על היועצים המשפטיים, על מערכות האכיפה, על כל מי שאמור לעסוק בנושא הזה. הרי מערכת אכיפת החוק היא זו שבחוד החנית בעניין הזה, וצריך לרתום אותה. וצדק גם יושב-ראש הכנסת שאמר: לא רק מערכת אחת, כל מערכות המדינה. ואנחנו הלכנו גם לרשות המיסים ולמשרד להגנת הסביבה, להרבה מאוד סמכויות; לכל אחד יש סמכויות סטטוטוריות, וכל אחד באיזו זווית יכול להירתם ולהביא להצלחה, כי באמת, כשהשר אומר שהייתה הזנחה רבת שנים, הוא צודק – הייתה הזנחה רבת שנים. וצריך לדבר בהגינות, אבל צריך רוח אחרת, אדוני השר. ובאמת בנימה עניינית, אני אומר לך את זה, ואני לא נכנס לנושא הזה מהזווית האישית, זו בעיה לאומית של עם ישראל שאנחנו צריכים לפתור. ואני גם אומר פעם נוספת: תביאו חוקים טובים – אנחנו ניתן להם את הגיבוי מהאופוזיציה, אבל ברוח אחרת. היום צריך לבנות מחדש את משטרת ישראל, אבל כל אדם שמסתכל על המציאות, האם הוא מרגיש שאתה עושה את זה? שאתה בונה את משטרת ישראל מחדש? או שיש כל הזמן מלחמות ואין פה גוף אחד שבסופו של דבר הוא גוף היררכי, הוא גוף פיקודי, ובראשו עומד המפכ"ל? וצריך את העבודה המשותפת, לפחות כל עוד אדם מכהן בתפקיד; הוא צריך להרגיש שיש לו גיבוי ושיש כוח אחריו, ולא שיש מלחמה דו"צ בתוך הממשלה, וזה נכון גם לגבי סוכנויות ורשויות אחרות. ואני אומר עוד פעם: ככל שאנחנו נרגיש שיש התעשתות ויש הצעות טובות שהממשלה מביאה – ואני מודיע שאנחנו גם נביא, ואנחנו נביא אחרי המתנה של כמה שבועות, נביא את החוק בנושא ארגוני הפשיעה ביום רביעי הקרוב, אנחנו נביא עוד חוקים, ואני מבקש גם מהקואליציה, כפי שאנחנו, מאחר שזה מאבק לאומי – ואמר השר דודי אמסלם: אנחנו רוצים את התמיכה של כולם – כאשר אנחנו באים, גם תנסו לתת יחס ענייני להצעות שיכולות לעזור לכם, כשהאחריות כרשות המבצעת היום היא עליכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לחבר הכנסת סער. על ההצעה הזאת ישיב כבוד השר לביטחון לאומי חבר הכנסת איתמר בן גביר, בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אחר הצוהריים טובים, ישראל. איזה מזרח תיכון חדש היה לנו כאן? רק לפני חצי שנה, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, סגלוביץ' היה סגן שר, עמר בר לב היה שר – ואי, היה לנו שווייץ. שווייץ היה כאן. תגידו, חבריי מהאופוזיציה – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הייתה ירידה של 19% – – – בחברה הערבית.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – אתם באמת חושבים שהזיכרון הציבורי כל כך קצר?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש נתונים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אולי במקום לעשות קרקס תתייחס לעשייה שלך?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש נתונים, איתמר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתם באמת חושבים שאם התקשורת המפנקת – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא שואל שאלה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – התקשורת המפנקת שלכם מלטפת אתכם, לא זוכרים לכם את העלייה במאות אחוזים בעבירות הפרוטקשן? לא זוכרים לכם את העלייה בהחזקת האמל"ח, במערב הפרוע שהיה כאן? אתם באמת חושבים שכולם שכחו – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש נתונים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – ש-1,800 שוטרים, אדוני היושב-ראש, 1,800 שוטרים התפטרו במשמרת שלכם?

מיקי לוי (יש עתיד):

היום חסרים 2,600 ועוד 400 – – – די, קשקשן.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

החקירות בקריסה, לכלכתם את המשטרה, שיתקתם את משמר הגבול – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ומה אתה עשית בחמשת החודשים האלה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הערת אגב כן, אבל לא הפרעות חוזרות ונשנות.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אומרים להם את האמת, זה קשה להם, אדוני. זה קשה. האמת קשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה קשה? לנו לא קשה. למשפחות קשה. למשפחות הנרצחים קשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא נתתם גב לשוטרים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

102 נרצחים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא נתתם גב ללוחמים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

102 נרצחים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתם בהפרעות חוזרות ונשנות. אני לא רוצה להתחיל לקרוא.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתם חושבים ששכחנו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו בקרקס.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתם חושבים ששכחנו.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתם באמת חושבים שתוכלו להסתיר – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

דבר על עצמך.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – לנצח – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אמרתי "חברי הכנסת", זה נכון גם לחברות הכנסת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – את המגמה של העלייה המטורפת ברציחות? היא לא החלה במשמרת שלי, היא הייתה אצלכם – אצלכם בספטמבר, באוקטובר, בנובמבר, בדצמבר. אז התחילה העלייה המטורפת, במחצית השנייה של שנת 2022. אדוני חבר הכנסת סער, בניגוד לחלק מהאנשים כאן אני כן יודע שאתה רצית, ואתה רצית לחוקק חוקים, וצריך להיות הגון איתך ולומר את האמת, שניסית לשנות, וניסית להביא כל מיני הצעות חוק, אבל בוא נודה על האמת, לא נתנו לך לעבוד. הם לא רצו שתעבוד. הם לא רצו להביא חוקים. הייתה כאן ממשלה עם מנסור עבאס, שלא רצה להביא חוקים.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

– – – אדוני – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אדוני חבר הכנסת סער.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

– – עם כל הכבוד, אני אומר לך, לא היה חוק אחד בנושא הפשיעה שהבאתי, אחד, שמנסור עבאס התנגד לו.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בוא נדבר על זה. בוא נדבר על זה.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

חד"ש-תע"ל התנגדו. מנסור עבאס לא.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בוא נדבר על זה. רצית להביא את חוק הנשק, לא ההחמרה בענישה – אגב, אנחנו החמרנו את ההחמרה – אלא העניין של כניסה לבתים אם יש חשד סביר שיש נשק ומצלמות, ומה עשתה הקואליציה שלך אז? מנעה ממך להעלות את זה. מנסור עבאס מנע מכם להעלות את זה. לא העליתם – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שקר, שקר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – בקריאה ראשונה. כל דבר אצלכם הוא קריאה ראשונה, אף פעם לא קריאה שלישית.

מיקי לוי (יש עתיד):

פשוט שקר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אחרי – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אף פעם לא שלישית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה האופוזיציה עשתה עם החוק של – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

שכר השוטרים, שכר השוטרים – הינה, אני מדבר, מדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה האופוזיציה עשתה עם החוק? מי הפיל את החוק של – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

שכר השוטרים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

החוק הכי חשוב של המשטרה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

את שכר השוטרים, שעמד על 7,000 שקלים לשוטר מתחיל, לא העליתם, וגרמתם ל-1,800 שוטרים להתפטר מהמשטרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו – קודם כול התפטרות – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חוק הפרוטקשן – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

בטח לא בגללנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא חוקקתם – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

המספרים שקריים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, כרגע רשות הדיבור – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

זו לא הטלוויזיה, שבה נותנים לך לשקר כל הזמן. אין מה לעשות.

היו"ר אמיר אוחנה:

רשות הדיבור כרגע לשר בן גביר.

מיקי לוי (יש עתיד):

2,600 שוטרים – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הוא רגיל לא לומר אמת ולהגיד – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

יש לכם הרבה במות לומר את אשר תרצו לומר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזו אמת. אתה לא – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

התקשורת מלטפת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – בטלוויזיה יותר טוב.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

התקשורת מלטפת.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר בן גביר, שנייה אחת. חברי הכנסת, רשות הדיבור נתונה כרגע לשר בן גביר ולו בלבד. מי שיפריע מעתה ואילך, איאלץ לקרוא אותו, ואני מאוד לא רוצה להגיע לשם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חוק הפרוטקשן, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

גם אם את חולקת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא לא רוצה לדבר לעצמו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברתי היקרה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא הרי לא רוצה לדבר לעצמו.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא בא בשביל זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

גם אם גברתי חולקת על טענות או עובדות כאלה או אחרות, היא בוודאי תמצא את הבמות להביע זאת, לא במסגרת הפרעות חוזרות ונשנות.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא חוקקתם את חוק הפרוטקשן, גרמתם למצב שבו מעל 70% מהעסקים בדרום ובצפון מתמודדים עם תופעה זו. לא הקמתם את המשמר הלאומי. כן, אתם צועקים: משמר לאומי, משמר לאומי. רציתם להקים משמר ישראלי חסר שיניים. 46 תקנים – זה מה שמצאתי כשבאתי. לא העברתם את חוק חברות השמירה. לא טיפלתם בפשיעה החקלאית. לא העברתם את חוק האיירסופט. חוץ מגזירת סרטים, העברת כסף בלתי מבוקרת לאחים המוסלמים, לעיריות שיש בהן חשד לפרוטקשן, לעיריות שיש בהן חשד שמשפחות פשע השתלטו עליהן – זה מה שעשיתם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היה בין מצביעי הנגד, אני מבין – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

עכשיו, אני אגיד לכם, לעומת זאת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, תגיד לו מה היה עם האיירסופט.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לעומת זאת, אנחנו פועלים ללא הרף על מנת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד את האמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמרתי לפני רגע, תמצאו את הבמה המתאימה, לא עכשיו. אני מתחיל לקרוא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לי בעיה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא, גם אם את חולקת, תמצאי – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה לא להגיד את האמת?

היו"ר אמיר אוחנה:

– – את הבמות המתאימות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו תקענו את האיירסופט?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אדוני היושב-ראש, הם לא רגילים שאומרים להם את האמת.

נאור שירי (יש עתיד):

די, נו.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הם רגילים למהדורות מלטפות, כל מיני כתבים כאלה שאומרים להם פוצי-מוצי.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מדבר על תקשורת מלטפת?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הם יכולים לשקר, ואף אחד לא עונה להם. זה בסדר, בוקר טוב ישראל, תלמדו – אפשר לענות לכם. תלמדו שאפשר לענות לכם. אדוני, מייד עם כניסתי לתפקיד התחלתי לנהל משא ומתן עיקש עם האוצר, ויכוחים קשים. ברוך השם – 9 מיליארד שקלים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שקר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תשננו: 9 מיליארד שקלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא, הוא לא רגיל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא משקר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הוא לא רגיל, הוא רגיל ללכת לאולפן – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הוא לא רגיל. בוא, בליאק, בוא נעשה את החשבון, אמרו לי שאתה מבין בחשבון. 3.45 מיליארד – התעצמות המשטרה, טכנולוגיות וכל מיני כאלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין תוספת – – – עבדו עליך.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

1.3 תוספות שכר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הוא לא, עם נתונים קשה לו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין, אני בדקתי את זה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מיליארד תקצוב שכר, 3.1 מיליארד תקצוב - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מספר סיפורים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – מימוש התחייבויות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין שקל אחד. אין.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

כשאדוני פונה מפורשות לחבר כנסת, קשה לי שלא לאפשר לו להגיב.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

קיבלתי, קיבלתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בוא נדבר באופן כללי למליאה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

נכון, אדוני, הם צודקים, אלו לא 9 מיליארד, אלא 9.2 מיליארד. זה מה שיש, ואתם לא דאגתם לדבר הזה. בתקופה שלכם החלשתם את המשטרה, החלשתם את שירות בתי הסוהר, החלשתם את כל המנגנונים, פגעתם במדינת ישראל. אז נכון, אדוני, כדי לגייס עכשיו יותר מ-4,000 לוחמים – אנחנו נביא את הפירוט תכף – צריך זמן, צריך לנשום נשימה עמוקה. אבל את מה שלא עשיתם כל הכהונה שלכם, אנחנו בכמה חודשים עשינו, ולא תעזור התקשורת המלטפת, הפוצי-מוצי, שרק יודעת לתקוף אותנו. אתם לא מצליחים להנדס את התודעה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איתמר, 102 הרוגים, איזו תודעה? אנשים – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אדוני היושב-ראש, זה היה פשוט מדהים. אתמול, אחרי כבר כמה ימים של מתקפות וצעקות וכותרות מרוחות בעיתונים – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

די עם הדמגוגיה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – ונדב אייל שלכם: "בן גביר לך" וכל הדברים האלה – אתמול היה סקר, ומסתבר שרק 16% חושבים שאני אשם בכל מה שקורה. הם מאשימים אתכם בכל מה שקורה בשנים האחרונות. רוב הציבור בישראל לא נותן שתהנדסו לו את התודעה. אז נכון, השינויים שאנחנו רוצים לוקחים זמן, זה טיפול שורש יסודי. אגב, כבר במסגרת טיפול השורש הזה המשטרה עובדת: השנה סיכלה המשטרה 33 אירועי רצח, אחד מהם רק אתמול, ורובם המוחלט, כמובן, לצערנו, בחברה הערבית; אירועי תפיסת אמל"ח עלו מ-971 בכל השנה שעברה ל-1,043 רק במחצית השנה הזאת; מספר כלי הירייה שנתפסו עלתה מ-1,032 בכל השנה שעברה ל-1,239, שנתפסו רק בתקופה הזאת; פרשת המיליארד השחור: המשטרה פשטה על בית משפחת אבו-לטיף – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

גן עדן. אם יהיה יותר טוב, נשתגע.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – נתפס רכוש בשווי של עשרות מיליוני שקלים, עשרות רבות של פשיטות על ארגוני פשיעה; רק אתמול לפנות בוקר נעצרו חשודים בחשד לסחיטת דמי חסות. עכשיו, אני מסכים, אדוני, זה לא מספיק. הרחובות מדממים, ולכן – –

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – דברי – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – אנחנו מעבירים חוקים. חבר הכנסת סער, העברנו את החוק הזה שבלי צו מאפשר תפיסה של כלי נשק ומצלמות במגזר הערבי. כשאני נכנסתי, סיפרו לי השוטרים: כל כך הרבה פעמים התחננו, ביקשנו את זה מהממשלה הקודמת. הם לא קיבלו את זה – מאיתנו הם כן קיבלו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה ביקשת ולא קיבלת, מה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כן קיבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אתם התנגדתם. גם אתה התנגדת לזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הוא ביקש – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני התנגדתי למשהו אחר – אני התנגדתי להפגנות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא עומד שם ואומר דברים שקריים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני לא מוכן, נכון. החוק בנוסחו הקודם לא היה מקובל עליי, אני מודה, כי אני חושב שלא צריך להיכנס לבית של מפגין ולעשות לו חיפוש.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מודה. הצבעת למשהו בעד?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל כן, דייקנו אותו רק לכלי נשק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה משקר, לא נעים לי להגיד למצלמות.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חבר הכנסת סער, אני אומר לך שוב, אתה לא כמוהם, אני מפרגן לך, אבל בוא, החוק לא היה מדויק, ומה לעשות, דייקנו את החוק הזה, כי היינו חייבים לדייק אותו למען הדמוקרטיה. אנחנו מחוקקים כעת את חוק הפרוטקשן שמגדיר מחדש את העבירה, קובע עונש של מאסר מינימום של שלוש שנים עד עשר שנות מאסר. בקרוב אנחנו מביאים לוועדת השרים את חוק חברות השמירה, שיסדיר אחת ולתמיד את השמירה, על הפרוטקשן שלוקחים בשם חברות השמירה. ועוד נקודה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

החוק של חברות השמירה הוא של הממשלה שלנו.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל לא העברתם אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל מה שאתה צריך לעשות הוא – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל לא העברת אותו. כל הזמן אתם אומרים שזה שלכם, שלכם – לא העברתם אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כבר, חברתי, אני רוצה לדייק: זה התחיל אצלנו, אוקיי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה, אז מה זה קשור אליו?

היו"ר אמיר אוחנה:

אצלי באופן אישי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה לאל.

היו"ר אמיר אוחנה:

גם חוק הפרוטקשן, דרך אגב – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל היא לא העבירה אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם לא קשור אליו.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – שנועד להתמודד – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לוקח קרדיט על מה שהוא לא עושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

קודם כול, כל מי שממשיך את המגמה יכול לקחת קרדיט, וזה הוגן, כי הוא ממשיך מגמה טובה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה להגיד שלא העברנו, למה?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא נפריע לשר בן גביר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

ראה, אדוני, זה פשוט מדהים. שים לב למה שנאמר כאן על ידי חברת הכנסת בן ארי – שגם אותה, אגב, אני מאוד מעריך: זה שלנו, זה אנחנו, החוק הזה שלנו. אבל אז שואלים מה קרה, למה לא העברתם אותו בשלוש קריאות. מה, לא היה לכם זמן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל חוק שהעלינו, הצבעתם נגדו.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אי-אפשר בשנתיים להעביר הצעות חוק?

מירב בן ארי (יש עתיד):

על כל חוק הצבעתם נגד. תראה איך אנחנו מתנהלים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מה קרה? מה קרה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה משווה בכלל?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בואו תגידו את האמת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על כל חוק הצבעתם נגד.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בואו, תגידו שמנסור עבאס – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא היה עם מי לדבר בכלל.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – לא רצה להעביר את החוקים האלה, ובואו ותגידו שאתם נכנעתם לו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה הקשר? תדבר לעניין, אל תמציא.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

נכנעתם לו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מקשיבים לך כשאתה מדבר לעניין. תפסיק לשקר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מה עם תוכנית – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

עכשיו, אדוני, אני רוצה להגיד עוד משהו – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות הכנסת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – אפרופו הדיון האקטואלי – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה בלתי נסבל, השקרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

די.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – של שירות הביטחון הכללי. אני חושב שבנסיבות האלה, כשאנחנו מטפלים טיפול שורש – בעזרת השם יגויסו השוטרים, ונחיה מחדש את תחנות המשטרה, ונקים משמר לאומי, אבל צריך עכשיו מענה. שמעתי כל מיני מצקצקים בלשון: מה פתאום שב"כ? למה להכניס שב"כ? את השב"כ לא צריך להכניס לדברים כאלה, שב"כ צריך להתעסק רק בטרור וטרור וטרור. אדוני, נער הייתי וגם בגרתי. ייצגתי כל מיני ילדים שטענו שהם ריססו גרפיטי או הציתו מחסנים. בשביל התיקים האלה הכניסו שב"כ – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי זה פשע לאומני.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – כי אמרו: זו מכת מדינה, וצריך לטפל בזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי זה פשע לאומני.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

תתבייש.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני לא מבין, אני לא מבין, מה קרה? דם הערבי לא נחשב בעיניכם?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, אנא.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

דם הערבי לא נחשב בעיניכם? לא אכפת לכם? אתם חבורה של גזענים. למה, כי זה ערבים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו גזענים?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כי זה ערבים? כי זה ערבים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא קרא לנו חבורה של גזענים. הוא מזכיר את השם שלי. מה נסגר?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא אכפת לכם. דווקא שיבחתי אותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שיבחת אותי – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אנחנו רוצים להכניס את שירות הביטחון הכללי, כן, כהוראת שעה; כן, לא באופן קבוע. אבל השב"כ הוכיח שהוא יודע לפענח את הדברים האלה. השב"כ הוכיח שהוא יודע לפעול ולהטיל אימתו. וכן, עד שהמשטרה שהרסתם תתחזק, עד שאנחנו נביא את השוטרים, נוסיף את המשכורות כמו שקיבלנו בתקציב האחרון – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא תהיה משטרה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אז נכון, צריך פתרון מיידי, ופתרון מיידי זה להכניס את שירות הביטחון הכללי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל זה לא מופיע בתקציב.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אדוני, בטווח הארוך, בפעם הראשונה זה שנים, זה שנים, במקום התפטרות של 1,800 שוטרים אנחנו מוסיפים שוטרים. יותר שוטרים ברחובות – יותר ביטחון אישי, פחות אלימות. 1,825 שוטרים למשמר הלאומי, תרשמו, 1,400 שוטרים חדשים למשטרת ישראל. 1,800 תקנים לא מאוישים – לא איישתם אותם. כל זאת, הודות להגדלת משכורות השוטרים והסוהרים בעשרות אחוזים, שמשמעותה תוספת מאוד מאוד גבוהה לכל סוהר ושוטר במדינת ישראל. כמובן, אדוני היושב-ראש, כשאני נכנסתי לתפקיד ידעתי שמדובר באתגר עצום. אמרו לי כל יועציי: קח שיכון, קח תחבורה, קח משהו – תקבל מיליארדים. הינה שרת התחבורה נמצאת.

גלעד קריב (העבודה):

גם אנחנו ביקשנו ממך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

קח תחבורה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

קח תחבורה, כן. את לא קיבלת את זה עדיין, מה את מתלוננת? זה היה לפני שקיבלת. קח שיכון, קח תחבורה, תיקח כסף, תקבל כסף. תעשה דברים. אבל אני בחרתי לקחת תיק שכולם אמרו לי: שמע, זה טירוף. הממשלה הקודמת הרסה את התיק הזה. עמר בר לב החריב – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, בשנה הרסנו תיק. בשנה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

משילות של 20 שנה – בשנה הרסנו, נכון?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

עמר בר לב החריב את המשרד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

החריב את המשרד?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

המשטרה נחלשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה בזבוז זמן. אתה לא מקשיב לכלום.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כן, כן. שנים רבות – אני מסכים, אגב, חבר הכנסת סער – שנים רבות של הזנחה כלפי האכיפה במגזר הערבי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שנים רבות, נכון?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני רוצה להגיד שבין לבין, היו תקוות – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מעניין מי היה ראש ממשלה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – והיו שרים מעולים – אדוני היושב-ראש אחד מהם, גם גלעד ארדן אחד מהם. אבל במקום לקדם את מה שהם עשו, את המהלך, עמר בר לב וסגלוביץ' רק הורידו את המשרד הזה לבור תחתיות.

מיקי לוי (יש עתיד):

בוא'נה, אתה פשוט שקרן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה צריך להיות מה זה אמיץ להגיד דבר כזה. אי-אפשר להקשיב לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת פרידמן, קריאה שנייה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תתבייש לך. אי-אפשר להקשיב לך – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הם לא רגילים. הם לא באולפן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה לא מגיע לציפורניים של יואב סגלוביץ'.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה שלישית. אם קשה לך להקשיב, צאי בבקשה החוצה. תודה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הם לא באולפן, הם לא רגילים. הם לא רגילים שאומרים להם את האמת. זה לא – הם לא באולפן. באולפן לא אמרים את האמת.

דבי ביטון (יש עתיד):

אבל אתה יודע שהמציאות היא לא נורמלית – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל אדוני היושב-ראש, לקחתי את התיק זה, ואני גאה שלקחתי את התיק הזה. אני מאמין שאנחנו נצליח להוביל את ישראל למציאות אחרת – למציאות שבה יש שוטרים חזקים, שבה יש משטרה חזקה, שבה שוטר לא קם לעבוד בשביל 7,000 שקלים גם בשבתות, גם בחגים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך תעלה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

זה עלה, בליאק. תלמד בתקציב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תקרא את התקציב. אתה טוען שאתה יודע מספרים, אבל לצערי אפילו את חוברת התקציב אתה לא יודע לקרוא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איפה זה מופיע בתקציב? תפנה אותנו. איפה השורות בתקציב?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

1.1 מיליארד ועוד 1.3 מיליארד. תקרא. תקרא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איפה? איפה? תפנה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל אתם, כהרגלכם – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איפה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – מנסים להנדס את התודעה. זה לא מצליח.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תגיד איפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה ראשונה. הערתך נשמעה גם בפעם הראשונה, לא צריך שש פעמים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הרוב שלח אתכם הביתה, ובמקום לקבל את דין הבוחר, במקום להבין שיש דמוקרטיה בישראל, במקום לכבד את מה שרוב הציבור הצביע, אתם ושכמותכם מנסים להוביל את המדינה הזאת למחוזות לא טובים. מותר לכם להפגין, מותר לכם לצעוק. המפגינים הם אחים שלנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה אחים שלנו? קראתם להם אנרכיסטים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל אסור לכם להסית. אסור לכם להסית.

גלעד קריב (העבודה):

על מה אתה מדבר?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

ומקצתם, כן, מקצתם פועלים באנרכיה, פועלים כדי לפגוע בשלטון החוק ובדמוקרטיה הישראלית. אדוני היושב-ראש, חרף כל צקצוקי הלשון אנחנו ממשיכים. לא רק שנמשיך, אלא בעזרת השם גם נצליח. בעזרת השם נצליח, כי חייבים את זה למען מדינת ישראל; חייבים את זה למען הילדים שלנו; חייבים את זה, אגב, אנשי רע"מ שנמצאים כאן, גם בשביל הילדים בחברה הערבית, שלצערי אתם לא חסים עליהם. אתם לא חסים עליהם. הצבעתם נגד חוק על חיפוש כלי נשק. למה? למה? הרי הנשק הזה פוגע באותם ילדים. אתם אמורים לייצג את אותם ילדים, אבל מה שמעניין אתכם זה רק פלסטין ופלסטין ופלסטין. אין פלסטין. אין פלסטין. זו מדינת ישראל.

גלעד קריב (העבודה):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

ומדינת ישראל תמשיך להתחזק, ובעזרת השם תנצח. כן, יש בעיה; כן, היא בעיה רבת שנים. אבל כן, הממשלה הזאת מטפלת טיפול שורש. אתם נתתם 53 מיליארד שקלים – זה היה התכנון שלכם – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

די כבר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – למנסור עבאס, לתנועה האסלאמית, לפרוטקשן, לשונאי ישראל. אנחנו מעבירים את הכסף לשוטרים, ללוחמים, לחיילים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, כן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא קיבלתם שקל.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – למדינת ישראל. עם ישראל חי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר בן גביר. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה הבאה להציע אי-אמון, מטעם סיעות ישראל ביתנו והעבודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ישר בורח. ישר בורח.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה שקרים.

מיקי לוי (יש עתיד):

ישר בורח. שקרן כזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ליברמן, עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. בפעם האחרונה לפני שבועיים העליתי כאן את חוק לימודי ליבה, וזה עורר הרבה ויכוח, הרבה התעניינות לגבי מקום הולדתי, מולדובה, ואני החלטתי שדווקא היום קצת ארחיב על אותם מקומות שגדלתי בהם, כי אצל יהודים מקובל, אתה יודע, להתנהל לפי מנהיג המקום. אז גם כששואלים אותי בנושא ההתייחסות למפלגות חרדיות, ליהדות, אני בסך הכול מתנהל כפי שמקובל לפי מנהג המקום שבו גדלתי, ואני אומר: דבר אחרון שלמפלגות החרדיות יש זה בעלות, מונופול, על היהדות. במקומות שגדלתי, לפני המלחמה, הייתה דמות רוחנית, רב מאוד מאוד ידוע, הרב צירלסון, יהודה לייב צירלסון. יהודה צירלסון היה גאון כנראה מגיל קטן, והוא היה בין מקימי אגודת ישראל. מי שלא מכיר, אגודת ישראל קמה ב-1912, ובין אותם מקימי אגודת ישראל היה הרב יהודה צירלסון. אני בטוח, אדוני היושב-ראש, שאתה לא מכיר את כל העובדות האלה, למרות שעל פניו אתה משתייך למפלגה חרדית. לא רק שהוא היה ממקימי אגודת ישראל, שלוש פעמים בזמן הכינוסים של אגודת ישראל – פעם אחת בקטוביץ ואחר כך בווינה – הוא היה יושב-ראש הוועידה, וכמובן היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. אבל מעבר לכך, מה שחשוב זה שהוא היה יהודי משכיל, בעל השכלה רחבה ביותר; בן אדם שגם כתב שירים וגם מאמרים והיה פובליציסט, אחד הגדולים. אז הוא גם כתב בנושא מלחמת רוסיה–יפן עוד בתחילת המאה. הוא התפלמס עם הברון הירש, שניסה לשלוח את היהודים לארגנטינה. הוא הקים גימנסיה לבחורים יהודים, מה שהיום קרוי ממלכתי-דתי, שמעבר לכל הנושאים התורניים למדו שם גם את כל הנושאים הרחבים. הרב צירלסון – אגב, יש בפתח תקווה רחוב על שם צירלסון; יש גם בנתניה, בבני ברק; יש על שמו גם בית כנסת בגבעת שמואל. הרב צירלסון נהרג בהפצצה הגרמנית עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות לשעבר. הוא היה באמת יהודי ששילב בדיוק מה שאנחנו רוצים: השכלה רחבה יחד עם ערכים יהודיים, ותמיד הטיף לפתיחות. אחרי המלחמה הייתה דמות רוחנית אחרת – ואני מודה שאני מאוד מעריץ, פשוט מעריץ, את מי שהיום קוראים לו הריבניצער רבי. הריבניצער – אז לא ידענו שהוא ריבניצער, קראנו לו חיים זנוויל – הוא היה יהודי, הוא היה התלמיד האהוב והכי מוכשר של הרבי משטפנשט. הוא היה גר על שפת הנהר במקום שנקרא ריבניצה. הוא גר על שפת הנהר כי לא היה מקווה, והוא היה טובל בנהר. גם בחורף, כשזה היה קפוא, הוא היה שובר את הקרח והיה טובל שם בנהר. אגב, שירותים – הייתי אצלו כמה פעמים בחירבה שבה הוא גר – השירותים היו בחוץ. כל הבית מפואר – הייתה מבואה וחדר אחד עם מיטה כזאת של הצבא האדום, כולה ברזל, ואיזשהו שולחן שבור, ורק ספרי קודש. הוא מעולם לא סגר את הדלת. הוא היה יהודי מיוחד. הוא היה מתחיל שבת כבר ביום חמישי אחר הצוהריים, והיה מסיים שבת עמוק בלילה בין שבת לראשון. אבל למה אני מעריץ את האיש עד היום? הוא היה יוצא כל יום ראשון להסתובב בכל האזור, וראה את השליחות שלו בלהשכין שלום בין יהודים ליהודים. בכל מקום שהוא היה שומע שיש שני יהודים שרבו – אח, אחות, שכנים, חברים, בעל, אישה – הוא לא היה מחכה לאף אחד, הוא היה מתייצב, ולא היה עוזב עד שלא היה משכין שלום בין היהודים. הוא מעולם לא שאל: אתה שומר שבת? אתה לא שומר שבת? אתה שומר כשרות? אתה לא שומר כשרות? הוא פשוט באמת היה מתייצב ומשכין שלום. אני זכיתי לקבל ממנו ברכה פעמיים: פעם אחת בברית – את זה אני לא זוכר – ופעם שנייה בבר-מצווה. כמו שאמרתי, אני באמת חושב ששני היהודים האלה הנחילו יהדות אחרת לגמרי – יהדות מחבקת, משכילה, באמת עם נכונות להקשיב לכולם ולהבין את כולם. וככה אנחנו מתנהלים – גם ערכים יהודים וגם השכלה גבוהה, וגם כמובן נכונות לעבוד. כי אדוני היושב-ראש, בוודאי כשאתה עושה כל שבת קידוש, אז גם אתה קורא: "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך". אז ככה גם כתוב, כל שבת אנחנו בקידוש אומרים: "ששת ימים תעבד" – לא כתוב "ששת ימים תתבטל", "ששת ימים תלמד"; כתוב – כל שבת אנחנו אומרים בקידוש: "ששת ימים תעבד", את היום השביעי תשמור לה', לאלוהיך, אבל ששת ימים תעבוד. ולכן, כשאני מסתכל על אותם הרבנים, על אותם אנשים וכל מה שהשאירו, כל המורשת שלהם, אין לי ספק שהם מסתכלים על כל מה שקורה היום אצל המפלגות החרדיות, אצל כמה ח"כים במפלגות אחרות, אז הם בטח שם למעלה מתהפכים בקבר ולא מבינים על מה הם מדברים. לכן, אדוני היושב-ראש, בטח לא ליהדות התורה, בטח לא לש"ס ולא לציונות הדתית, אין שום מונופול על היהדות, כי היהדות שלכם זאת לא יהדות. אתם סך הכול מסלפים את היהדות, אתם מזייפים את היהדות, והיא לא קשורה לא למקורות ולא למסורת שלנו. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. ישיב על הצעת האי-אמון הזו שר האוצר, השר בצלאל סמוטריץ', בבקשה. תגיד לו שאף אחד לא הציג מונופול על היהדות מעולם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחד הדברים שהכי מסיבים לי תענוג זה לעלות לדבר אחרי שליברמן מדבר, מכיוון שאחרי שעומד פה על הדוכן בן אדם ממורמר – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל הוא יצא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – מתוסכל – –

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא לא נשאר להקשיב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שכל מה שיש לו לומר זה לקטר ולתקוף ולבקר, עם אפס טיעונים ענייניים, באיזה טון כזה – אני לא רוצה לחקות אותו מכל מיני סיבות, אבל אין, אין, אין – –

נאור שירי (יש עתיד):

לא, הטון היהיר שלך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – פה בכלל – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זה מעליך – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה כל כך קל אחר כך לשבת ולענות.

היו"ר אוריאל בוסו:

למה הוא לא נשאר להקשיב?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כל כך קל לשבת ולענות. הוא לא מסוגל לשמוע את האמת, נו, מה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה כמו שהשר בן גביר לא נשאר.

היו"ר אוריאל בוסו:

שר מכבד אותו, משיב – שיישאר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, הוא הרי לא מסוגל לשמוע את האמת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, זה כמו שהשר בן גביר לא נשאר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בפעם הקודמת שהוא היה פה ועמד ונאם לפניי ועניתי לו, יצא לו עשן מהאוזניים – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

דבר לגופו של עניין, בצלאל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – וקיטור מהאף מרוב עצבים, כי לשמוע את האמת זה קשה. אגב, אני אמרתי, אז אני לא כועס עליו. בסוף עוד נשאר לו – איך אומרים בעברית? בערבית? א ביסלע מצפון יהודי?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך אומרים את זה באנגלית?

נאור שירי (יש עתיד):

איך אומרים את זה באנגלית? זו השאלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מי שמכר את נשמתו לתומכי טרור הקים את הממשלה, חבר לשמאל הקיצוני של מרצ, של אני לא יודע מי עוד, רק בגלל איזו שנאה ואיבה אישית, ובעיקר קנאה בראש הממשלה נתניהו, ובסוף צריך מתישהו להסתכל במראה. עכשיו, כמו שאמרו חז"ל, עבירה גוררת עבירה – או שאתם רוצים ללכת למושגים אחרים: אחרי המעשים יימשכו הלבבות. יושב בן אדם, בוגד בכל מה שהוא עצמו האמין בו והטיף לו עד אתמול, בכל הערכים של המחנה הלאומי, חובר לשמאל הכי קיצוני שיש ולאויבי ישראל האנטי-ציונים, מקים איתם ממשלה – עכשיו הוא צריך לשכנע את עצמו שהוא צודק. אחרי מעט מאוד זמן שהממשלה הקודמת שרדה, הפלנו אותה; הציבור הישראלי הבין מצוין שיש דבר אחד מסוכן מאוד למדינת ישראל, יש דבר אחד טוב, נתן לנו אמון מלא, 64 מנדטים, זרק אותו לאופוזיציה – מה נשאר לו חוץ מלהיות ממורמר? גם אכל את הדגים המסריחים, גם לקה וגם גורש מן העיר. גם מכר את הערכים שלו, את המחנה שלו, את האמונות שלו, וגם בסוף נזרק לאופוזיציה – מקטר, ממורמר. ואני שואל את אביגדור ליברמן: מה יש לך חוץ משנאת חרדים? אתה יודע לנאום על עוד משהו? אין לך בתקליטים, בריטואל, עוד משהו חוץ מנגד החרדים? חרדים, חרדים, חרדים, חרדים, חרדים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני שר האוצר, אולי תדבר על הכלכלה? אולי תדבר על הכלכלה? על יוקר המחיה? משהו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עשית משהו פרודוקטיבי? הרי אנחנו מתמודדים עם גל של יוקר מחיה גדול.

היו"ר אוריאל בוסו:

ששש, חברת הכנסת, זה בדיוק מה שהשר אומר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עם אינפלציה.

היו"ר אוריאל בוסו:

הצעת האי-אמון היא בנושא יוקר המחיה, והשר משיב על יוקר המחיה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל לא שמענו אותו על יוקר המחיה חוץ מנושאים – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כשהממשלה הקודמת – חברת הכנסת ניר, תכף נגיע גם אלייך, לא נקפח אף אחד. תכף נגיע גם אלייך. אגב, אחת הבעיות הכי קשות, כשאני מסתכל על אהוד ברק וחלוץ וכל המטורללים האלה שלא מפסיקים פה לטרלל ולהסית, הבעיה הכי קשה היא פנסיונרים מובטלים משועממים, שחיים על פנסיות שמנות על חשבון כולנו – –

גלעד קריב (העבודה):

אין לך בושה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שאין להם מה לעשות.

גלעד קריב (העבודה):

אין לך בושה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

משעמם להם, אז הם מחפשים אקשן, פותחים קבוצות ווטסאפ – –

גלעד קריב (העבודה):

אנשים שמסרו – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – עושים תחרות מי יותר קיצוני, מי יציע הצעות – –

גלעד קריב (העבודה):

אנשים שמסרו את מיטב שנותיהם – – – ישראל כדי שיהיה לך – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת גלעד קריב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – מי יציע הצעות יותר רדיקליות – –

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא מתבייש? אתה מדבר על קיצוניות? אין לך בושה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – יותר קיצוניות: נעשה מרי אזרחי – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא תרמת למדינת ישראל אחוז אחד. אחוז אחד לא תרמת מהתרומה שלהם. תתבייש – – – משועממים. תתבייש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – נשבש את נתב"ג.

גלעד קריב (העבודה):

של נעליך. אדם שלא שירת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שואלים את עצמם: איך נגרד איזה שניים וחצי אנשים שיסכימו לשלם את המחיר של הקנסות בלחסום עם הרכב את נתב"ג?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אולי היית מוסיף להם קצבת זקנה?

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק, מופיע לי שאתה בקריאה ראשונה, וגם חבר הכנסת קריב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זו הבעיה. תראו, חז"ל אמרו – ראיתי פה קודם את חבר הכנסת גפני – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר אוריאל בוסו:

אתה בקריאה ראשונה כבר לפני כן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת הרב גפני, חבר הכנסת הרב גפני.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חז"ל אמרו – הבעיה של החבר'ה האלה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת שרון ניר, תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – באמת, הבעיה שלהם היא שהם לא למדו, נכון? "לא עם הארץ חסיד". חז"ל אמרו: הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא. יושבים פנסיונרים משועממים, הם לא צריכים לעבוד, יש להם יופי של פנסיה – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אולי תדבר על – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – חלוץ, ברק, ההוא חבר של פדופיל – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה פנסיונרים. כולם שם בני 20. כל האנשים שעובדים ומפעילים – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – יש איזה אולמרט אחד, בכלל עבריין מורשע, אבל גם הוא שריד לדור קודם של פנסיה תקציבית, אז גם הוא מסודר בחיים. אגב, הוא, אשתו גם מוכרת ציורים. זה ההוא שאשתו מוכרת תמונות במיליונים, בסדר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לפחות הוא עובד. לפחות הוא עובד, הוא עושה משהו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא איכנס עכשיו לניתוח של אומנות. אין להם מה לעשות, גפני. זה בטלה. בטלה מביאה לידי שעמום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי מכניס את הכסף למדינה הזאת? מי? מאיפה הכסף?

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני השר – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שעמום מביא לידי חטא. את צודקת, יש מיסוי של פנסיות. מזל, מכניסים קצת כסף למדינה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה מיסוי של פנסיות? למה, על מה הם קיבלו את הפנסיה? הם לא תרמו למדינה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבורה של טרולים מטורללת – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם לא תרמו למדינה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שלא רק מוכנה – רוצה לפרק את המדינה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תגידי, מירב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מאיפה מקבלים פנסיה, מהשמיים? למה אתה לא – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

את כבר בקריאה ראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תגידי, מירב, את יודעת למה אני מאוכזב ממך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

את יודעת למה אני מאוכזב?

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני השר, בשקט אגיד לך, במקומך לא הייתי מזכיר את זה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מכיוון שאת בת-פלוגתא שלי, מירב.

מיקי לוי (יש עתיד):

בגיל 28 – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, בוא אני אענה גם לך. אני מאוכזב משניכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני, אני אגיד לך – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מדהים אותי שאתה חושב שהפנסיה נפלה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם בני-פלוגתא שלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הולכת להירגע.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם בני-פלוגתא שלי, וזה בסדר.

מיקי לוי (יש עתיד):

כשאתה היית מתחת לשמיכת הפוך אנחנו רדפנו אחרי מחבלים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם אנשי שמאל, וזה בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קשור לשמאל?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואתם רוצים להקים מדינת טרור בלב-ליבה של ארץ ישראל, וזה בסדר; אתם סוציאליסטים, וזה בסדר; אתם רוצים לקבע את הדיקטטורה השיפוטית, וזה בסדר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם רוצים מדינת כל אזרחיה – זה עצוב, זה כואב, אבל זה בסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – על התקציב, אדון שר האוצר – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל אני החזקתי מכם אנשים רציניים. אתם הראשונים שצריכים להתנער מקומץ האנרכיסטים המטורלל הזה – –

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת נאור שירי, תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שקורא לסרבנות ורוצה לפרק את הצבא ואת הביטחון ואת המדינה – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מה זה שייך – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ורוצה לפגוע בכלכלה וקורא למרי אזרחי – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני השר, כשאתה בגיל 28 התגייסת לשנה וחודשיים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – וקורא להסתה ולאלימות, ולדברים שציפיתי מכם – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו רדפנו אחרי מחבלים. תתבייש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מאלה שמאמינים שיש במדינת ישראל שמאל ציוני, הגון, אחראי, וזה בסדר, והוא בר-פלוגתא, ודמוקרטיה חיה מתוך מחלוקות, היהדות חיה מתוך מחלוקות – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מה שברק תרם למדינת ישראל, גם בעוד 100 שנה לא תעשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אבל שמאל אחראי, שאוהב את המדינה, שלא מוכן לשרוף את המועדון, שלא מוכן לשרוף הכול בגלל שקשה לו כי הוא הפסיד והלך לאופוזיציה ויש ממשלת ימין. אתם הראשונים שהייתם צריכים להתנער מחבורת האנרכיסטים המטורללת הזאת – חלוץ, אולמרט, ברק – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מי אתה מדבר? זה רמטכ"לים לשעבר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – קריים מיניסטר, שריימיניסטר, פריימיניסטר, כל המשוגעים האלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה תרמת למדינה הזאת? אתה תרמת – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה זה קשור? מירב – –

היו"ר אוריאל בוסו:

קריאה שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך שנייה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – גם זה, אם רק הייתם קצת לומדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חז"ל אומרים – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

קריאה ראשונה לפני כן, אצל היושב-ראש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל זה נמחק כשהיו"ר מגיע.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא נמחק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תן לה, תן לה, היושב-ראש, זה בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא בסדר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני השר – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מבין את העצבנות, אני מבין את הכעס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? מה קשור לעצבנות? אל תקרא לי – – –

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת קריב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא קל, לא קל להיות באופוזיציה ולשמוע את האמת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנשים שהיו רמטכ"לים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז בואי אני אלמד אותך עוד משפט של חז"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא קורא להם אנרכיסטים מטורללים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוודאי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עשית בשביל המדינה הזאת?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוודאי. מי שקורא למרי אזרחי – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עשית? בקושי הייתי מש"ק ממטרות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – מי שקורא – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מש"ק ממטרות לא היית. אתה בושה וחרפה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש איזה קצין חינוך ראשי לשעבר, גם כן, תת-אלוף, יש לו חרבות על הכתפיים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא מתבייש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – קורא למלחמת אחים, אומר: אני לא מפחד ממלחמת אחים, אני רוצה את זה – דגן אחד, אני יודע איך קוראים לו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אירגע בחוץ.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז גם את זה תלמדי, מירב.

מיקי לוי (יש עתיד):

הדגן הזה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חז"ל אמרו לפני אלפי שנים – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מה שאתה לא עשית בצבא, דגן עושה עכשיו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אוי לו למי שזקנתו מביישת את בחרותו. יש אנשים שבצעירותם עשו דברים נהדרים, תרמו למדינה, שירתו בצבא, היו רמטכ"לים, אבל אוי להם. אגב, זה כתוב: זקני תלמידי חכמים – דעתם משתבחת עליהם; זקני עמי ארצות – דעתם משתבשת עליהם – –

מיקי לוי (יש עתיד):

במקומך לא הייתי מזכיר שמות – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ואז זקנתם מביישת את בחרותם, מה אני יכול לעשות.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – לא של ראש הממשלה, לא של שר הביטחון, לא של מפקד סיירת מטכ"ל – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא כופה – תראו, יש דיון גדול בגמרא – בוא תקשיב, מיקי, תלמד קצת.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תלמד. תלמד.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – אדוני השר, תאמין לי, נתתי לך קרדיט – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תלמד קצת, יש לנו מסורת של שלושת אלפים שנה, באמת.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. תודה, חבר הכנסת מיקי לוי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שלושת אלפים שנה של מסורת, יותר אפילו – ארבעת אלפים. תלמד קצת.

קריאה:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן. יש מי שזקנתם מביישת את בחרותם. ויש אגב דיון, כן, אין עבירה מכבה תורה, אבל עבירה מכבה מצווה, מה לעשות. אנשים עשו הרבה מצוות בחיים שלהם, היו גיבורים גדולים, צדיקים גדולים, אבל עבירה מכבה מצווה, מה אני יכול לעשות. אם היו לומדים תורה אולי זה לא היה קורה להם. המאור שבה מחזירם למוטב. וזה מפתיע אותי, זה שאתם, אנשים רציניים, לא מתנערים מאנרכיסטים – כן, אנרכיסטים – שקוראים לאלימות, להסתה, ורוצים להבעיר את הרחובות ורוצים לפגוע בכלכלה וקוראים לסרבנות ומעודדים אותה. אתם, צריך להיות לכם אינטרס-על לבדל את עצמכם מהם, להגיד: אנחנו לא חלק מהם. אנחנו שמאל, אבל ציוני, אחראי, אוהב את המדינה, אוהב את העם, אוהב את הארץ, לא מוכן לשרוף את המועדון רק כי זרקו אותנו לאופוזיציה. ננהל מחלוקת נוקבת, ויכוח נוקב, ניאבק בממשלה, זה בסדר, אבל נקרא לאנשים להוציא השקעות לחו"ל? נקרא למרי אזרחי? נפרק את המדינה? נעודד סרבנות של טייסים שיפרקו את חיל האוויר כדי שהמדינה לא תוכל לתקוף באיראן וניתן לרודן ההוא באיראן, אחמדינג'אד, להשמיד את מדינת ישראל? חלילה, זה לא יקרה, כי אנחנו ברוך השם נערכים לתגובת נגד, בעזרת השם, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. אבל איראן רוצה להשמיד אותנו, ועומדים אנשים, אומרים: נפרק את חיל האוויר כדי שלא נוכל לתקוף באיראן, כי הם באופוזיציה.

גלעד קריב (העבודה):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כי הם באופוזיציה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה, איתך אני בכלל לא מדבר. אתה הרי באמת לא יודע כלום. בור ועם הארץ מדאורייתא ומדרבנן. האמת, יותר גרוע – אחד שמעוות זה עוד הרבה יותר גרוע. מילא, עדיף להיות בור ולא אחד שמעוות את היהדות על ימין ועל שמאל. נו, באמת.

גלעד קריב (העבודה):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו בואו נדבר כלכלה. היה פה קודם ליברמן – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה מבין בכלכלה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

היה פה קודם ליברמן – בואו נבדוק מה אני מבין, בואו נדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא לקחת שיעורים, לא במיקרו, לא במקרו – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. מירב. קודם אמרתם לא מדבר כלכלה; הוא מדבר כלכלה – אתם מתלוננים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני רוצה להודות, יש דבר אחד שאני לא מבין בו.

מיקי לוי (יש עתיד):

תראה את הנתונים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש אגב הרבה דברים. אחד מהם – אני לא יודע אנגלית. אגב, למדתי לימודי ליבה. למדתי, עשיתי בגרות באנגלית, אפילו חמש יחידות. לא יודע אנגלית. תצחקו עליי, תסתלבטו עליי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה צודק. כשאנחנו רצנו אחרי מחבלים, אתה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה, חבר הכנסת מיקי לוי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בואו נדבר כלכלה. בואו נדבר כלכלה. אגב, אני מוכרח לומר שאני הפקתי לקחים. הייתי בשבוע שעבר בכנס ה-OECD, היו לי ארבעה מופעים – אתה יודע, עם מועצת השרים של ה-OECD הייתי צריך לדבר – נאמתי בעברית.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

יפה מאוד. הפקת לקחים – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אמרתי להם בהתחלה באנגלית: אני מתנצל, אבל ברשותכם, יהיה לי יותר נוח לדבר בעברית. דיברתי בעברית, למדתי, לא קרה כלום.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אגב, הייתי צריך מלכתחילה לעשות את זה. אתם יודעים, צרפתים – זה גם מדהים. מנכ"ל ה-OECD מדבר צרפתית. צרפתים, יש להם גאווה לאומית.

נאור שירי (יש עתיד):

עצם זה שאתה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה לא שהם לא יודעים אנגלית, אבל הם מכבדים את השפה שלהם ומדברים צרפתית.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה הקשר? זה לא העניין. מה זה קשור?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני בעניין הזה חושב שאני צריך להיות גאה בלשון הקודש, בשפה העברית. ברוך השם, זכינו לתחיית השפה אחרי אלפיים שנה שדיברנו יידיש, ואני יודע, עוד כל מיני שפות אחרות – –

נאור שירי (יש עתיד):

צרפתים לא מדברים אנגלית בהגדרה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – לדינו, אני יודע מה, ארמית – ואנחנו מדברים עברית.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ודיברתי עברית, ובואו אני אספר לכם, לא קרה כלום. יש לכולם אוזניות – – –

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש לכולם אוזניות, יש חדר תרגום מלמעלה, והפלא ופלא, אני דיברתי עברית, וכולם הבינו. תרגמו אותי לאנגלית, תרגמו אותי לצרפתית, תרגמו אותי – אני יודע לעוד איזה שפות, כל אחד שם מבקש מראש. גם לי היה תרגום לעברית, תרגמו לי את הכול. לא קרה שום דבר – לא פחיתות כבוד, לא קרה כלום. אבל בואו נדבר כלכלה. היה פה קודם הממורמר ליברמן, זה שיש לו – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

יש לך הרבה מה ללמוד ממנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה מכיר, גפני, שיש תקליט שהוא תקוע, יש לו איזו סריטה, ואז הוא כל הזמן חוזר על עצמו? אתה מכיר את זה? אתה עוד בדור ששמע תקליטים, נכון? תקליט, איך קוראים לזה?

היו"ר אוריאל בוסו:

פטיפון.

קריאה:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא. תקליט – נו, איך קוראים לזה? יש לזה שם, שהוא חוזר, מנגן אותו דבר כל הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

repeat, נשמה, repeat.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ליברמן – חרדים, חרדים, חרדים, חרדים. אין לו שום דבר אחר, הוא לא יודע להגיד כלום.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – השאיר לך – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא רק שהוא לא יודע לדבר על שום דבר אחר, הוא גם לא יודע לעשות שום דבר אחר. בואו אני אגיד לכם.

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הממשלה הקודמת – ואני אומר את זה עכשיו בכל הרצינות – הממשלה הקודמת נקטה מדיניות של הכחשה מול גל האינפלציה העולמי, שכמובן הגיע גם לישראל, מול גל עליות המחירים ומול המצוקה של אזרחי ישראל. הכחשה מוחלטת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני, אתה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ליברמן הזה הסתובב בטלוויזיה – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – חברים, אין שום בעיה, זו בעיה עולמית, המצב שלנו יותר טוב משל כל העולם. הריבית של אנשים על המשכנתה עלתה, מחיר עגלת מוצרים שלהם בסופר עלה – –

מיקי לוי (יש עתיד):

תספר את זה לאנשים בסופר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – זה לא עניין אותו בכלל.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לך תלמד כלכלה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אומר לכם, לכו לגוגל, חפשו מה אמר ליברמן על יוקר המחיה: המצב שלנו הרבה יותר טוב מאשר בכל העולם. חבר'ה, הכול דבש. מי שהבת שלו עושה מיליונים בכל מיני דרכים עקלקלות כאלה ואף אחד לא יודע, אין לו בעיה. הוא בסדר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

43 – – – הכנסות ממשקיעים זרים – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הבת שלו מקיימת מן הסתם כיבוד הורים ותומכת בו. הכול בסדר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו לא מכחישים. וזה אני רוצה לומר לאזרחי ישראל – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה, חברת הכנסת שרון ניר. תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

איפה כל הכסף – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני רוצה לומר, חברת הכנסת ניר, יש לי הצעה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. תודה רבה. לאפשר לשר להשיב על הדברים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חברת הכנסת ניר, יש לי בקשה אחת ממך – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – עשית תפקיד סופר-חשוב בצבא, היית היוהל"מית – מגדר, שמגדר – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

יש לך מה להגיד – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – תרמת למדינה חבל על הזמן, אבל יש לי בקשה: כשאתם הולכים למרי אזרחי – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – משתמט, משתמט – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – כשאתם הולכים למרי אזרחי, אני מציע שהצעד הראשון, האמיץ, הגיבור – תוותרי על הפנסיה שלך, זה הכול, ואז נדבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חבר הכנסת גלעד קריב. קריאה שנייה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת שרון ניר, קריאה ראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו – ואני אומר את זה חד-משמעית – מכירים במציאות, מכירים בבעיה, מישירים אליה מבט ומטפלים בה. עכשיו, אני לא משלה את האזרחים. אין לי פתרונות הוקוס-פוקוס. יוקר המחיה בישראל הוא אירוע של עשרות שנים. אנחנו יקרים מכל העולם. נכון לעכשיו יוקר המחיה הוא בעיה עולמית, בגלל האינפלציה וגל ההתייקרויות שבא בעקבותיה. אבל אנחנו מטפלים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

איך זה בא לידי ביטוי בתקציב? שר האוצר, איך זה בא לידי ביטוי בתקציב 2024?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז הינה, אני אתן לך, חבר הכנסת יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יושב-ראש ועדת הכלכלה אומר שאתה העברת תקציב – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חבר הכנסת יבגני סובה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת סובה, אם אתה רוצה להיות ממורמר כמו הבוס שלך, זה בסדר. אם אתה רוצה להקשיב, אז תקשיב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עזוב את הבוס שלי, דבר אתה. אתה שיש חודשים שר האוצר – – – מה עשית בתקציב בשביל לטפל ביוקר המחיה? תגיד מה עשית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוא אני אלמד אותך עוד מונח מחז"ל. אתם חייבים ללמוד יהדות, זאת הבעיה שלכם. יש ביטוי בחז"ל מאוד חשוב; אגב, זה קשור להלכות כשרות ובליעה בכלים. יש ביטוי שאומר: "איידי דטריד למפלט – לא בלע". כשאתה עסוק בלפלוט אתה לא בולע. אז במקום לפלוט כל הזמן, תקשיב רגע, אולי גם תבין. תקשיב אז אולי גם תבין. אולי גם תקשיב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

על מה התעקשת בתקציב בשביל לטפל ביוקר המחיה? אתה יכול לענות פעם אחת על השאלה הזאת בצורה נורמלית, ולא מסיפורי תורה? פעם אחת תענה תשובה על השאלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו בתקציב עשינו שני דברים מרכזיים – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא באנגלית שאלתי אותך. בעברית פשוטה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – דבר אחד זה להגדיל את ההכנסה הפנויה של אזרחי ישראל. זה בא לידי ביטוי בתוספת נקודות זיכוי, גם מגיל 6 עד 12, שאתם התחלתם והארכנו, גם מגיל 12 עד גיל 18, גם כמובן מגיל אפס עד 3.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו עשינו את זה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם עשיתם עד גיל 12, אנחנו הארכנו עד גיל 18, ואנחנו גם נתנו להורים לילדים מגיל אפס עד 3 שתי נקודות זיכוי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

18 זה בשנה הבאה, אבל בינתיים יוקר המחיה – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – למה אתה אומר שאנחנו התחלנו?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו גם הגדלנו את מענק העבודה, מה שפעם היה קרוי מס הכנסה שלילי – שאתם לא עשיתם. אנחנו הגדלנו את הקצבאות במשרד הרווחה – מה שאתם לא עשיתם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה לא נכון – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הקרסתם את השקל ב-5%, הגדלתם את הגירעון, הברחתם משקיעים – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה הדבר הראשון – להגדיל את ההכנסה הפנויה של אזרחי ישראל. הדבר השני – הובלנו שורה של רפורמות שלכם לא היה אומץ. אתם ניסיתם, אבל התקפלתם. למשל, אתם הרי ניסיתם להביא את קרן הארנונה. הרי בתזכיר של חוק ההסדרים שליברמן פרסם הייתה קרן ארנונה. הוא הבין הרי שלפתור את בעיית מחירי הדיור בישראל זה היצע וביקוש, וצריך לתקן את העיוותים שמייצרים תמריץ שלילי לרשויות לבנות לדיור, וצריך להביא את קרן הארנונה. אבל הייתה מחאה וליברמן התקפל. אני לא יודע איך עושים את פה על הדוכן – התקפל. גבר-גבר בדיבורים – והתקפל.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הוא הבין מה – – – הבעיה היא שאתה לא מבין כלום – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואנחנו העברנו שורה של רפורמות. ביטלנו את התכנון בענף הפטם; העברנו את הרפורמה בהגנת הצומח; פישטנו רגולציה על עסקים קטנים – העברנו את זה למודל דיגיטלי של פעם בשנה והגדלנו את תקרת הפטור ל-120,000 שקל; ביטלנו את הכפל בביטוחי הבריאות. אגב, אלה דברים שאני יודע שגם אתם רציתם. הרי אני נכנסתי למשרד האוצר – לא המצאתי כלום, אני לא כזה גאון. באמת, אני לא כזה גאון. לא כזה גאון.

גלעד קריב (העבודה):

על זה אנחנו מסכימים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הדברים היו על השולחן, אבל לא היה לכם אומץ. לא היה לכם אומץ לעשות את הדברים הנכונים.

נאור שירי (יש עתיד):

החייל האמיץ שווייק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואנחנו התחלנו – לא אני, אגב; כל הקואליציה, בהובלה של ראש הממשלה. לא אני. אני שמתי על השולחן את הדברים הנכונים לכלכלה כדי לייצר תחרות. אין דרך אחת: לייצר תחרות, להסיר חסמי רגולציה וביורוקרטיה, לפתוח את השוק – הדבר הזה מגדיל פריון ומוריד מחירים. אין משהו אחר. אפשר עד מחר בבוקר להמציא נוסחאות, להמציא פתרונות קסם – זה פשוט לא עובד. ואנחנו ממשיכים, כן, ויש ועדת שרים בראשותו של ראש הממשלה ועבדכם הנאמן ממלא מקום, והדבר הזה יעבוד עכשיו כל שבועיים, כדי לראות שאנחנו מסירים חסמים וביורוקרטיה. והציבור – בשונה מכם, אתם הרי תצעקו לנצח, אבל הציבור ישפוט אותנו במבחן התוצאה לאורך זמן. והוא יראה שאנחנו שוברים מונופולים וריכוזיות בשוק המזון, ולא רק בשוק המזון, גם בתרופות, ברכב ועוד מיליון דברים אחרים; והוא יראה שאנחנו מפשטים חסמים של רגולציה וביורוקרטיה לאט-לאט ופותחים את השוק ומורידים מחירים; ואנחנו עסוקים עכשיו טוב-טוב לראות איך אנחנו מגדילים – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בצלאל, מי אמר לך שאנחנו מתנגדים לזה? אנחנו בעד זה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה, חבר הכנסת יבגני סובה. תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

היושב-ראש, אני לא כועס עליו שהוא צועק. מה הוא יכול לעשות חוץ מלצעוק?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה ההבדל בין – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. לא – לתת לשר להשלים את הדברים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הרי בינינו, יש שלוש וחצי שנים, בעזרת השם – נכון, השרה רגב, שההסכם בינינו לבינם זה שאנחנו עושים והם צועקים. מה לעשות?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שלוש וחצי שנים? איך שלוש וחצי שנים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

השרה רגב תקדם את הרפורמה בתחבורה הציבורית ותוזיל אותה, ואתם תצעקו; אנחנו נפתח את שוק המזון לתחרות, ואתם תצעקו; אנחנו ניתן תמריצים לקבלנים ונעמיק הנחות בקרקע וסבסודי פיתוח, בעיקר בפריפריה, כדי לייהד את הנגב ואת הגליל ולהוריד מחירים, ואתם תצעקו; אנחנו נגדיל את ההיצע, ואתם תצעקו. אין מה לעשות, זו מערכת היחסים בין קואליציה לאופוזיציה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עוד מעט גם תגיד שאתה תוריד את הריבית במקום בנק ישראל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה הבעיה שלכם? שהציבור חכם. הציבור מבין – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

העצמאות של בנק ישראל – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת יבגני סובה, כבד את עצמך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אי-אפשר לשמוע את השטויות האלה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אז תצא החוצה אם אתה לא יכול לשמוע אותו. יש שם קפה נהדר, מכונה חדשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ששנאה ופילוג והסתה וטרלולים והזדהות – ובאמת אני בשוק מזה שגם עכשיו אתם מזדהים עם חבורת הטרולים האנרכיסטים הזאת של ברק, חלוץ וכל החבר'ה האלה. הציבור מבין, הוא מסתכל ימינה ושמאלה, הוא רואה מי עובד קשה – אגב קשה, אני יצאתי אתמול מירושלים אחרי 01:00 – מי עובד קשה כדי ללמוד, כדי להבין, כדי לחפש פתרונות – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הטרולים האלה מחזיקים לך את ההייטק. תתבייש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אבל בעיקר, מי מסתכל למציאות בעיניים, מבין את הקשיים, מבין את האתגרים, מבין את המורכבות, לא ממצמץ. כן, אנחנו חתמנו על הסכם שכר עם ההסתדרות, שאתם לא עשיתם, וחתמנו עכשיו עם הסגל הבכיר באוניברסיטאות, ועשינו דברים ששנים לא עשו. שנים לא העזו לגעת במודל השכר של הסגל הבכיר באוניברסיטאות, ואנחנו עשינו תיקונים היסטוריים במודל ההעסקה שלהם, כדי לתמרץ חוקרים צעירים ומרצים צעירים, כדי לתקן עיוותי שכר שיצרו תמריצים שליליים למרצים לא לעבוד. כי לנו חשובים הסטודנטים וכי לנו חשובה האיכות של ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל, והתעקשתי על זה, ואני מתעקש על זה גם עכשיו, יחד עם שר החינוך, מול רן ארז, יושב-ראש ארגון המורים. אנחנו רוצים הסכם שכר, אנחנו רוצים לתת תוספת שכר למורים, אנחנו רוצים שמדינת ישראל תוקיר את מקצוע ההוראה ותתמרץ. אנחנו גם רוצים התייעלות, כן. אנחנו רוצים גמישות תעסוקתית. אתם הלכתם להסכם שכר מופקר רגע לפני הבחירות. אני שם בצד את האירוע המשפטי – שאמרו לכם שאסור והוציאו לכם חוות דעת נגד, וכרגיל אצל לפיד, אצל ליברמן, היועצים המשפטיים זה רק המלצה. כשיש ממשלת ימין, היועצים המשפטיים זה מחייב; כשיש ממשלת שמאל אז היועצת המשפטית לממשלה יכולה להגיד שצריך להביא לכנסת את ההסכם המופקר שעשיתם עם חיזבאללה ושחק את ההרתעה שלנו – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? איך אפילו מושג – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ואומר לפיד: לא נראה לי, לא נראה לי. כן, לא הבאתם. אתם מדברים על דמוקרטיה. אתם לא מתביישים? הפקרתם נכסים כלכליים וטריטוריאליים של מדינת ישראל – –

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה שטויות, איזה שטויות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – נכנעתם לאיומים של חיזבאללה ושחקתם את ההרתעה, ולא הסכמתם להביא את זה אפילו לדיון בכנסת. אני לא מדבר על הצבעה – דיון בכנסת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא טיפש, אבל להגיד דבר כזה זה טיפשות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז לפיד אמר שהאופוזיציה לא אחראית, אז הוא לא צריך להביא את זה לדיון בכנסת. אבל היועצת המשפטית לממשלה אמרה שמן הראוי להביא את זה לדיון בכנסת, אז הוא אמר – רגע, איך אומרים אצלכם, גפני, בערבית? האט ער געזאגט? אז אמרה. אז אמרה, מה קרה? לא צריך. אז חתמתם על הסכם עם הסתדרות המורים תוך כדי תקופת הבחירות, בניגוד לחוות דעת – גם משפטית של היועצת המשפטית של משרד האוצר וגם של אגף תקציבים שאמר שזה רע ואסור לכם לעשות לפני בחירות. ואמרתם: לא נראה לנו, לא בא לנו. את לא נהנית, עליזה? עליזה, זה לא יפה. פעם אחת אני נהנה. את יודעת שאני מתגעגע לכנסת, נכון? אני התפטרתי בנורבגי, אין לי כמעט הזדמנויות לעמוד פה וליהנות בכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

תעשה מה שעליזה אומרת לך.

היו"ר אוריאל בוסו:

אנחנו מאוד מאוד נהנים מכל מילה שלך. השר, הבמה לרשותך. חברת הכנסת בראשי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עליזה, אני מסיים. אני עכשיו רוצה לומר בנימה רצינית. תראו, אני קצת מרגיש לא נוח, אני צריך להתנצל בפני אזרחי ישראל על הנאום הציני הזה. אבל אני שומע פה את דברי הלהג והדמגוגיה, שאין להם שום קשר למציאות, זה מין איזה בלון שלא מחובר עם שום חוט לקרקע, של ליברמן ואחרים – מה אני יכול לעשות? אני יכול להגיב ברצינות לקשקושים שאין מאחוריהם כלום חוץ מאיזה מנטרות שחוקות שלא נגמרות? אני אבל רוצה בחצי דקה לומר לאזרחי מדינת ישראל: אנחנו מודעים לאתגרים הגדולים שנמצאים בפנינו. אגב, לא רק בתחום הכלכלי – זה נכון בתחום הביטחוני, אל מול איראן ששועטת לגרעין; זה נכון במגוון תחומים אחרים – אבל התחום הכלכלי והחברתי נמצא לנו מול העיניים, ואני אומר לכם באחרית, אני כשר האוצר עסוק בזה לילות כימים. אני לא ישן בלילה, וזאת לא מטפורה, וכמוני עובדי המשרד שלי, וכמוני הצוות שלי, וכמוני אין-ספור אנשים שאני מתייעץ איתם, שיושבים אל תוך השעות של הלילה כדי להפוך כל אבן, כל אבן. ועוד פעם, זה אירוע של עשרות שנים. יוקר המחיה בישראל הוא אירוע של עשרות שנים, והריכוזיות בבנקים ובמזון ובאין-ספור תחומים אחרים – אירוע של עשרות שנים. ואני אומר לכם באחריות, אנחנו לא מכחישים – וזה ההבדל הגדול בינינו לבין הממשלה הקודמת – אנחנו מודעים לאתגר, אנחנו לוקחים עליו אחריות, לא מגלגלים אותו לאף אחד אחר, ואנחנו עובדים בכל הכוח כדי לפתור אותו: כדי להאיץ את המשק מצד אחד, להמשיך את הצמיחה, לתמוך בסקטור ההייטק, בתעשייה, בשוק התעסוקה, בחקלאות, בכל מקום, להמשיך בבנייה, להאיץ מיזמי תשתית אדירים – אתם יודעים שעשינו חוקים חשובים מאוד בהקשר הזה בחוק ההסדרים, גם במטרו וגם בחוק התשתיות הלאומיות – וגם, בסוף, לוודא שהצמיחה הגדולה הזו מחלחלת לכל שכבות האוכלוסייה במדינת ישראל. ואני אומר לכם, אני גם מרגיש את זה בעצמי: אני משלם משכנתה והריביות שלי עולות, ואני משלם יותר בסופר – ברוך השם, בלי עין הרע, משפחה ברוכת ילדים. אנחנו יודעים מה זה, מרגישים את הכאב הזה בדיוק כמו כל אחד ואחד אחר במדינת ישראל, וכל שרי הממשלה, כל אחד בתחומו, מחויבים לדבר הזה, כואבים את הכאב הזה – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לא עשיתם כלום עד עכשיו. כלום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – לוקחים עליו אחריות, מחויבים לעבוד קשה, בנחרצות, בחריצות, בנחישות, במקצועיות, בהתמדה. ואתם יודעים, אזרחי ישראל, שאתם תשפטו אותנו לאורך זמן, לא בכותרות מפוצצות של עיתונים – שחיבקו את הממשלה הקודמת ועטפו את הכול ועכשיו הולכים לנו על הראש, כי הרי אין תקשורת במדינת ישראל, יש חבורת קמפיינרים שעושה הכול כדי להפיל את הממשלה, ובינה לבין העובדות, המציאות, אין שום קשר. אתם תשפטו אותנו לאורך זמן ואתם תרגישו את זה בשיפור איכות החיים שלכם, בהורדת יוקר המחיה. תראו, בסוף, אני אומר לכם, זה ערך גם אצלנו. אנחנו רוצים שארץ ישראל תהיה מקום שטוב לחיות בו ומדינת ישראל תהיה מקום שליהודים הכי טוב לחיות בו, ובזה אנחנו עסוקים – בתשתיות, בדיור, ביוקר המחיה, בפתיחת תחרות בשוק הפיננסים והבנקאות, כמובן כמובן בביטחון, בביטחון האישי – לא הספקנו לדבר גם על הדבר הזה – בהשקעות עתק. אנחנו, יש לנו דבר אחד לנגד העיניים, דבר אחד לנגד העיניים: אתם, אזרחי ישראל. רק אתם עומדים לנו מול העיניים, לא אף אחד אחר' לא טייקונים ולא קבוצות לחץ ולא לוביסטים, ואתם יודעים מה? גם לא אופוזיציה צעקנית. אתם הדבר היחידי שמעניין אותנו. ואגב, ה"אתם" הזה זה כל המגזרים וכל העדות וכל המינים, כי אנחנו ממשלה של כל אזרחי ישראל – של מי שהצביע לנו, של מי שלא הצביע לנו. רק אתם מעניינים אותנו, רק אליכם אנחנו מחויבים, רק אצלכם אנחנו עובדים, רק לכם, בעזרת השם, נביא תוצאות, ורק אתם, רק אתם – לא שטיפת מוח של תקשורת ולא אופוזיציה חסרת אחריות – רק אתם תשפטו אותנו, בעזרת השם, לאורך זמן. אני משוכנע שבעבודה קשה נעמוד במבחן שלכם. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לך, שר האוצר, באמת על עבודה קשה בהעברת תקציב, על האחריות לאזרחי ישראל. ובהתאם – –

מיקי לוי (יש עתיד):

תאמין לי, לדבר סרה על האנשים האלה במדינת ישראל – בושה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. – – ובהתאם לתקנון הכנסת' נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי כתב לך את הנאום הזה? יהדות התפוצות אוהבים אתכם, מתים עליכם – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

שלוש דקות לרשותך. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אומרים שקרים ובורחים.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא אמרת את זה לפני כן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

לפני כן לא אמרת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אמרתי. חד-משמעי, עולים לדוכן, מדברים שקרים ובורחים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם לפני כן היה מישהו שדיבר ואחר כך יצא.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני משתדל לא להעיר הערות ביניים, כי אני הייתי שם, אבל כשמשקרים במצח נחושה ומאשימים רמטכ"ל, ראש ממשלה לשעבר, בשקרים איומים – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

הבנתי. תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. דבריך נאמרו ואף נשמעו. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, שר האוצר ברח אבל אני כאן ממחלקת העובדות רוצה, מול הקשקושים שלו, להחזיר אותו למציאות. הכנסות המדינה ירדו מתחילת השנה ב-8%; השקל עבר פיחות של 5.5%; עברנו מעודף תקציבי של 10 מיליארד שקלים לגירעון של 10.7; ההשקעות בהייטק ירדו ב-70%. על מה אתה מדבר? על מי אתה עובד? מה אתה חושב שאנחנו? הקרסת את כלכלת ישראל בחמישה חודשים. הרסת את כל מה שיכולת להרוס. העברת את התקציב הגרוע בתולדות ישראל. על מי אתה עובד, שר האוצר? על מי אתה עובד? אני רוצה גם להתייחס לקרקס שעשה פה אחד בשם השר לביטחון לאומי. הוא דיבר שוב על התוספת של 9 מיליארד שקלים, על הפייק הזה. אז אני פתחתי את ספר התקציב, שימו לב: התוספת למשרד לביטחון לאומי מ-2022 עד 2024 זה 2.24 מיליארד שקלים, שזה במקרה באחוזים 11%, וזה בדיוק שיעור האינפלציה בשנתיים האחרונות – 5.3% ב-2022 והצפי בערך ל-6% ב-2023. רוצה לומר שהתוספת הריאלית, הריאלית, לתקציב המשרד לביטחון לאומי – שימו לב, חברים – זה אפס שקלים. בנוסף, יש עוד משהו בתקציב שנקרא "הרשאה להתחייב". מה הפירוש? כדי לאפשר למשרדי ממשלה להתקשר בהתקשרויות ממושכות יותר מתקופת התקציב, משתמשים בהרשאה להתחייב, שמפרטת איזה סכום המשרד יכול להתחייב לתקופה ארוכה יותר, בדרך כלל עד חמש שנים. אז במשרד לביטחון לאומי סכום ההרשאה להתחייב עומד על 3.1 מיליארד שקלים גם ב-2023 וגם ב-2024. אלא מה? גם ב-2022, בתקופת ממשלת השינוי, סכום ההרשאה להתחייב בתקציב המשרד לביטחון הפנים עמד על 3.1 מיליארד שקלים. כלומר, שימו לב, זה לא חדש ולא תוספת בשום צורה. מה עשה שר הפיתות שלנו? לקח 2.24 מיליארד, שזה התוספת האינפלציונית, הוסיף 6.2, שזו הרשאה להתחייב, הגיע ל-8.4, עיגל את זה ל-9 מיליארד והפיץ את הסכום הזה.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני תכף מסיים. כלומר, זה פייק מארץ הפייקים, ולא משנה מה הוא אמר פה, הוא לא הביא שקל אחד ריאלי למשרד לביטחון לאומי. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. הדובר הבא – חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שידבר איתך נתונים, לא סיסמאות "עשינו", "נעשה". שיתמודד עם מספרים. הוא לא יודע להתמודד עם מספרים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

היו פה הרבה הצבעות של אי-אמון היום באשר ליוקר המחיה. אנחנו רק רוצים שהממשלה תקיים הבטחה לבוחרים. היא הבטיחה להם שהיא תממן חינוך חינם מגיל אפס עד שלוש. אנחנו עד היום מחפשים את המימון.

מיקי לוי (יש עתיד):

את האפס.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מענקים והקלות מס עשינו, וגם זה לא נותן כסף למי שמרוויח 7,000–8,000 שקל. אין לו מענקים, אין לו הטבות מס. אז אנחנו רוצים שתקיימו הבטחות. ההבטחה השנייה היא של ראש הממשלה ושל יושב-ראש ועדת כספים שהם יקפיאו את המשכנתאות, או יורידו או יפצו אותם אנשים ששילמו יותר משכנתאות ב-500 ו-1,000 שקל. הביקורת השנייה זה על המצב הביטחוני. מגיע שר שלא ניהל מערכות, ומבקש להיות השר לביטחון לאומי, ועוסק בטייטלים ובסמכויות, ודורש מיליארדים ומקבל מיליארדים, ונכשל בתפקידו כשר לביטחון לאומי. הוא נכשל כי הוא בז לאנשים שהוא עובד איתם. כדי להזיז מערכת של משטרת ישראל אתה צריך לייצר אמון עם המפכ"ל ועם הניצבים ועם רבי-ניצבים ותתי-ניצבים, ואם אתה מדבר איתם בשיחה סגורה זה לא יוצא לעיתונות, ואתה לא עורף ראשים שם, וניצב שאמור להילחם בפשיעה בחברה הערבית לא מתפטר. כל המערכת הזאת, שאתה רוצה להניע אותה עם אלפי שוטרים – אתה לא יכול להניע אותה. והתוצאה של ההפקרות הזאת, לשים בידי אדם שלא ניהל מערכת גדולה ולא ניהל מאות עובדים את אחת המערכות הרגישות והמורכבות במדינה, היא הפקרות של הביטחון האישי. לא זו בלבד שלא תרם פסיק לשיפור הביטחון האישי שלנו – אנחנו גרים בנגב – הפרוטקשן נמשך, הנהיגה הפרועה נמשכת, הפשיעה החקלאית נמשכת, גנבת האמל"ח מבסיסי צה"ל נמשכת, תחושת חוסר הביטחון של אזרחים בלילות בערים בנגב נמשכת ומחמירה. באמצע השנה, עד יוני, 102 אזרחים ערבים קיפחו את חייהם. הנתון השנתי של 2014 עד 2019 – לא חרגנו מהמספר הזה בשנה שלמה. בחצי שנה אנחנו מגיעים ל-102 נרצחים. 90 מהקורבנות נורו למוות, 47 בני פחות מ-30 – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – שבע נשים ועוד כהנה וכהנה דוגמאות. הכשל הזה של הביטחון האישי והכשל הזה של יוקר המחיה – אלה ההבטחות הגדולות של ממשלת הבלוף, שבינתיים רק גירעונות, ואפילו הכנסות אין לה כדי לקיים את מה שהבטיחה לבוחרים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת סגן השר משה אבוטבול, בבקשה.

משה אבוטבול (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לצערי אנו עדים, העם היושב בציון, בשנה האחרונה, למתקפה פרועה ללא רסן של האופוזיציה בישראל כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, כלפי השרים, כלפי חברי הכנסת, כלפי הציבור הימני בארץ, כלפי הציבור הדתי, כלפי הציבור החרדי או המזרחי – בעצם כלפי כל מי שסומן על ידי השמאל בישראל, על ידי התקשורת בארץ, על ידי האופוזיציה, שהוא חלק מהשלטון. אפילו אם הוא רק מתַחזק את השלטון והממשלה, הוא זוכה מיידית לקיתונות של לעג ובוז, והכול כביכול בשם הדמוקרטיה, בשם ההתנגדות העזה לרפורמה המשפטית, שמזיזה להם את כל הגבינה ומלמדת אותם שיש גם ציבורים אחרים בארץ שמשום מה נשכחו – במגוון תחומים, כי הם לא מצאו שופט מרוקאי, אז לכן ההרכב של הספרדים בבתי המשפט מצומצם. השנאה מובעת בצורה ברורה גם בראיונות בכלי התקשורת, שהם עטופים בדאגה כביכול לכלכלת ישראל, ליחסי החוץ העולמיים, לחברה בישראל, כאשר בעצם כל העשייה השלילית שלהם בהפגנות ובמחאות הפראיות מביאה את הנזק הכי עצום לחינוך של הדור הצעיר ולהרס הכלכלה העולמית, ולא בדיוק אכפת להם מכל הדברים שהם מציינים. זה מאוד מזכיר את מה שאמר בזמנו נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שהמטרה של שונאיו או אויביו הפוליטיים היא כה חזקה, והם ישמחו שהוא ייכשל בכל הנושא הכלכלי שהוביל בארצות הברית ושהכלכלה תיהרס. לא אכפת להם, העיקר שהוא כנשיא ארצות הברית ייכשל בתפקידו. השנאה הגואה מצידם של שונאי השלטון שנבחר כחוק לפני פחות משנה מחלחלת בכל תחום: בניסיון לסרבנות של אנשי צבא, ודרך זה שומעים גם ראש ממשלה שקורא למרד כאחד הריקים ברחוב; מפגינים שמרימים ידיים על מי שלא חושב כמותם; נחרדתי לראות ולשמוע גם על יריקות על שר נכבד, השר ישראל כץ, ועל ביזוי שרים כדוגמת השר המוערך, ראש השב"כ לשעבר, שר החקלאות אבי דיכטר, והכאות בדגל המדינה לאנשים שתרמו בימי חייהם הרבה יותר מכת הלצים שדבר אחד מעניין אותם, כפי שהתוודו ואמרו: להפיל את ראש הממשלה ואת הממשלה. רק אז הם יירגעו, כך שבאמת אולי חבל על בזבוז כוסות הקפה והתה בבית הנשיא, כי הם לא יירגעו אלא רק לאחר שהם יגשימו את חלומם. ובאמת זה חלום ותו לא, לחזור לשלטון, לממשלה. זה כואב להם, זה חסר להם. על הדרך הם מוכנים בהפגנות להשחית, לקלקל, לטנף, לבזות.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

משה אבוטבול (ש"ס):

כל כללי הנימוס נשכחו מהם. אני רק רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, היות שדובר על זה באמת בתקשורת לאחרונה, על מה שאחד מחברי הכנסת באופוזיציה בא ובכה, ואני חייב פשוט להעמיד דברים על דיוקם. לא הייתי עושה את זה אם לא דיברו בתקשורת – אני מנסה להגן קצת על עצמי. בזמנו חבר הכנסת ולדימיר בליאק דיבר על יוקר המחיה וכו', ששר אוצר בזמנו העלה את מחירי המתוקים.

היו"ר אוריאל בוסו:

לסיים.

משה אבוטבול (ש"ס):

כן. ואז אמרתי: למה את הוודקה הוא לא מעלה? אז הוא בא, פנה לתקשורת ויילל ובכה. אני רק רוצה להזכיר לאותו קוזק נגזל – הוא מדבר על גזענות, אז כדאי שתזכרו את מה שאמר אותו גזען מיש עתיד: החרדים הם כת קיצונית שרוצה רק כסף; מה שמעניין את הפוליטיקאים החרדים זה רק כסף והרבה כסף, ועוד כל מיני דברים קשים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

משה אבוטבול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אני לא אאריך, אפילו שיש לי, אבל דבר אחד אני רוצה להגיד לו: כדאי שיתכונן, כי בעוד כמה ימים חבר הכנסת הרב גפני וחבר הכנסת הרב יעקב אשר וחבר הכנסת אורי מקלב מעבירים חוק שוולדימיר וחבריו, ההוא מהמריצות, ליברמן – יצטרכו כמובן להסיר להם את החסינות ולשלוח אותם לבתי הכלא. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת יושב-ראש ועדת הכספים הרב גפני, בבקשה.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה להגיד לכם – אנחנו לא הרבה אנשים פה, אז נדבר בשקט – אני למדתי בישיבה, ואמרו לי שאני לא מבין באזרחות. בישיבה לא למדו אזרחות. למדו כמובן את כל הגמרא, הראשונים, האחרונים, הפוסקים, אבל אזרחות לא. אחרי זה למדתי, כשבאתי לכנסת – לפני זה כבר למדתי אזרחות, הבנתי מה זה אזרחות, מה זאת דמוקרטיה, מה זאת אופוזיציה, מה זאת קואליציה. אני אגיד לכם מה למדתי: למדתי שהבסיס של קואליציה, בסיס של דמוקרטיה, זה שאנשים הולכים אחת לארבע שנים – או אם הכנסת מחליטה, לפני זה – הולכים לקלפי ובוחרים. ואז מי שנבחר לשלטון הוא בשלטון, ומי שנמצא באופוזיציה הוא מגלה בכנסת ובוועדות את הביקורות שיש לו נגד הממשלה. כך הבנתי שזאת דמוקרטיה. לאחרונה הלכנו לבחירות, וגוש מסוים קיבל 64 מנדטים, והגוש השני הלך לאופוזיציה. אז פתאום התברר לי שאנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי: כל שבוע – וזה מתחיל להיות אפילו פחות – כל נושא שהממשלה הזאת עושה, היא או חברות שמשויכות לממשלה הזאת, יש מייד הפגנות נגד. משהו חדש: בכלל לא משנה מה אמרו בקלפי, בכלל לא משנה מי נבחר לשלטון, בכלל לא משנה מי נמצא באופוזיציה שצריך לעשות את תפקידו כאן בכנסת – על כל דבר עושים הפגנות. יש הפגנה כאשר מחליטים על ריבית במשק, כאשר מחליטים על תקציבים, כאשר מחליטים שעושים תקציב למדינה, כאשר מחליטים על כל נושא שעומד על סדר-היום – כל נושא הופך להיות הפגנה. אני לא למדתי את זה. אולי יש ספר חדש שאני לא קראתי. יכול להיות שיש מצב שבו העם אומר את דברו אבל זה בכלל לא רלוונטי. מה זה משנה מה שהם אומרים? אנחנו, על כל דבר שהממשלה תחליט – אנחנו עושים הפגנה. ואז מתברר שכל המושג של דמוקרטיה זה בלוף. אף אחד לא מתכוון לדמוקרטיה. הכוונה היא: מה שאני רוצה ומה שאני מחליט זה מה שצריך להיות. אם זה לא יהיה, וחבר כנסת או יושב-ראש ועדה, יושב-ראש ועדת החוקה, יחליט משהו אחד, אנחנו עושים הפגנות נגדו. כאילו שאנחנו במדינת עולם שלישי.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

משה גפני (יהדות התורה):

כאילו שאנחנו במקום שבו דברים נקבעים על ידי הפגנות. לא הבנתי – אני מסיים, אדוני היושב-ראש. לא הבנתי, מי שלימד אותי אזרחות שיקר לי? זה לא נכון שדברים נקבעים בקלפי? דברים נקבעים ברחובות? אם זה המצב, אז יש לי פירוש אחר לדמוקרטיה. הפירוש הוא שמה שהשמאל מחליט זה מה שצריך להיות, ומה שלא – אוי ואבוי לכם, אתם, החרדים, אם לא תלכו איתנו. הינה, תיראו מה אנחנו עושים לכם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה לרב משה גפני. חבר הכנסת יצחק קרויזר – אינו נוכח.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יושב-ראש המפלגה שלך אמר שדמוקרטיה זה הרוב שנבחר ומי שמקשיב לרוב. איך נדע מי זה מקשיב לרוב? אז נלך עוד פעם לבחירות ואז נדע מה התוצאות. מה יהיה?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הרב, זה לא רק. זה גם הרוב – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא אמר שדמוקרטיה זה על פי מה שנקרא – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הרוב קובע, הרוב קובע והממשלה קובעת – –

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, הוא אמר גם מי שמקשיב לרוב – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – אבל מי שמרגיש כאזרח שדורסים אותו, יוצא לרחובות.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל דמוקרטיה זה לא רק הרוב קובע, אדוני היושב-ראש, אין מה לעשות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מותר לממשלה למשול.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

צריך כנראה שיעור בדמוקרטיה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם עושים את זה – – – זה בסדר.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. רציתי – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מה נשאר לאזרח?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שיעור באזרחות.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, שלוש דקות לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דיבר כאן קודם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', חבל שהוא לא נשאר בעת דבריי. אני רוצה לפנות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שכנראה היה מנותק מהמציאות, או שהוא חי בסרט, או שהוא לחלוטין לא רק לא מבין באנגלית – לא מבין בכלכלה. אז בואו נדבר עובדות ומספרים. כדי להבין לאיפה הגענו, בואו נבדוק מה קרה לנו. בינואר 2023 מסר לממשלה הזאת את המפתחות שר האוצר דאז ליברמן עם עודף של 10 מיליארד שקלים בקופת המדינה – כמובן, לאחר שהוא צמצם את הגירעון של 144 מיליארד השקלים, שהיו בעקבות הקורונה, וברקע הייתה מלחמת רוסיה ואוקראינה. בשנת 2022 נאמדו הכנסות מהייטק, שנחשב הקטר של הצמיחה של המשק, ב-43 מיליארד דולר. ולאן הממשלה הזו הובילה אותנו בפחות מחמישה וחצי חודשים? ובכן, אנחנו בדרך לפי תהום. מיום כניסתה של הממשלה הזאת לתפקיד יש כאן הטרלה מוחלטת של המדינה והטרלה מוחלטת של כלכלת ישראל; יש כאן הטרלה עם הפיכה משטרית שפוגעת בתנאי הוודאות בשוק; יש כאן פשוט הברחה של המשקיעים הזרים. ההכנסות משוק ההייטק קטנו ב-70% – שים לב טוב, ביטון: ב-70%, מ-43 מיליארד הצפי לשנת 2023 הוא 8 מיליארד דולר – 70% ירידה בהכנסות מהשקעות של משקיעים זרים. הורדתם את קטר ההייטק מהפסים. גם השקל מגיב, והוא ירד במעל 5% מתחילת הכהונה של הממשלה הזאת. סוכנות הדירוג מודי'ס הורידה את תחזית דירוג האשראי של ישראל מגבוה ליציב; כך גם סוכנות הדירוג פיץ', שהודיעה שהדירוג של ישראל בסיכון. הכלכלנים כאן מרימים את כל הדגלים האפשריים. ההתנהלות הכושלת הזאת נותנת את אותותיה, ואזרחי המדינה נאנקים תחת יוקר המחיה. נגיד בנק ישראל מעלה את הריבית בלית ברירה, כי זה מה שעושים לו, אבל המשכנתאות קופצות באלפי שקלים. זוגות צעירים נאנקים תחת המשכנתה, ולא אכפת להם. זוג צעיר צריך להחליט: או שהוא לוקח משכנתה וקונה דירה, או שהוא משלם לגן ילדים – מה הוא יעשה? אין לו מה לעשות. ההורים חייבים לשאת בנטל. לאן הגענו, אני שואלת אתכם?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

החמור מכול – הם העבירו תקציב שערורייתי, מגזרי, שמעודד אבטלה, מנציח עוני ובורות – –

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט לסיכום.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - ופוגע במכוון בצמיחה. אז לאן פנינו מועדות? זו כלכלה?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

יושב פה שר האוצר ופשוט מנותק מהמציאות.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת שרון ניר, תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אחרי שמספר הנרצחים בחברה הערבית עבר את ה-100, עכשיו אנחנו עדים למנטרה מסוג אחר. מה הם אומרים לנו? אומרים לנו: תקשיבו, אם לא תסכימו להכנסת השב"כ כדי לטפל בפשיעה בחברה הערבית, אנחנו נמשיך להרוג אתכם באמצעות ארגוני הפשע, כי יש הודאה, אשכרה הודאה, שהמשטרה לכאורה נכשלה. כדי לטפל בפשיעה, כדי לשמור על החיים של האזרחים התמימים, אתם צריכים לוותר על הזכויות הדמוקרטיות שלכם, אתם צריכים לוותר מרצון, ולהסכים לכניסת השב"כ לתמונה. אני מזועזע מהמשוואה שמישהו רוצה לקבוע כאן: או שאנחנו נסכים להפרות בוטות של הזכויות שלנו, או שימשיכו להרוג אותנו. במשך רוב 20 השנים האחרונות נתניהו היה בשלטון. תחת השלטון שלו הפשיעה צמחה, וארגוני הפשע התחזקו בכל מקום שהם נמצאים בו תחת השלטון של נתניהו. עכשיו, אחרי כל השנים האלה, כאשר האזרח הערבי איבד את הביטחון האישי שלו, באים ואומרים לו: או שתסכים לוויתור מוחלט על הזכויות שלך ותסכים לכניסת השב"כ לתמונה, או שתמשיך לסבול ותמשיך להיהרג ברחובות. אז לא, רבותיי. המשטרה הצליחה לעשות את העבודה בכל היישובים היהודיים, אז היא יודעת לעשות את העבודה גם ביישובים הערביים. כדי למנוע רציחות לא צריך את השב"כ; כדי למנוע רציחות צריך החלטה פוליטית ונחישות מרצון של הדרג הפוליטי ושל הדרג המקצועי. אי-אפשר לאיים על האזרחים. שתי חלופות גרועות: או שתסכימו לדיקטטורה, או שתמשיכו למות – זה המצב שלמעשה המדינה מציבה בו את כל החברה הערבית; או שתסכימו לדיקטטורה, תסכימו לחזרת הממשל הצבאי, או שתמשיכו למות. אז לא, אנחנו לא נסכים לדיקטטורה, לא נסכים לממשל צבאי, ואנחנו רוצים לחיות.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה: אם יקרה לי משהו רע, תשמרו על משפחתי. דמעות מציפות את עיניי, שעה שאני מחבק כעת את בני משפחתי. כל מה שאני רוצה זה להיות איתם יחד ולנצל כל דקה במחיצתם, לחבק כל אחד מהם בחוזקה לפני שהפושעים יבצעו את מזימתם. אלה דבריו של העיתונאי חסן שעלאן, שדיברתי איתו היום אחר הצוהריים. חסן מאוים כבר שנתיים על ידי ארגוני הפשיעה, כנראה בגלל שהוא חושף את האמת, בגלל שהוא כותב על זה. חסן צעק את הצעקה של כל אחד בתוך החברה הערבית. לא רק המעורבים בעולם הפשיעה באיום בימים האלה – כולנו מטרות לארגוני הפשיעה: ראשי רשויות מקומיות, עיתונאים, פוליטיקאים, מורים, מנהלי בתי ספר. אין אחד שהוא מחוץ לסכנה הקיומית הזאת. אז אוקיי, ממשלת ישראל חיכתה שנגיע לרגע הזה, ועכשיו ראש הממשלה מר נתניהו – שכן, ישבנו איתו בשבוע שעבר ונתנו לו רשימת 12 דרישות שדרכן אפשר להתחיל לפתור את הבעיה – מוצא דרך אחת: להכניס את השב"כ למאבק הזה. זה בעצם כמו להגיע לבן אדם שיש אקדח מכוון לרקתו ולומר לו: בידיים שלי אני יכול להציל אותך, אבל קודם כול תכרע על הברכיים. תקבל את כל התנאים שלי. הרי אני גרמתי לך להגיע לפה כדי להוציא ממך עכשיו הסכמות מסוימות – הוא יודע טוב מאוד שהן לא רק מדרון חלקלק נגד זכויות אזרח וזכויות אדם, אלא הן תהום פעורה שצריכה להדאיג לא רק את האוכלוסייה הערבית. חברים, תתעוררו. כל אלה המפגינים בחוץ, כל אלה שיוצאים כל שבת להפגין בדרישה לדמוקרטיה, תתעוררו. אנחנו עכשיו כאילו החוליה החלשה שדרכה רוצים להעביר חוקים פשיסטיים ופרקטיקות דיקטטוריות. מי שלא יצא עכשיו ויתנגד גם כן – הדבר יגיע בסוף אליו הביתה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה לא ייגמר בלהשליט את השב"כ ואת השלטון הצבאי על האוכלוסייה הערבית; זה יגיע לכל אזרח במדינה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ואנחנו דורשים: תעשו את העבודה שלכם כמשטרה כפי שעשיתם אותה לפני כמה שנים באוכלוסייה היהודית, ותשתמשו בסמכויות שהורחבו – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. נא לסיים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – ואז לא תצטרכו שום דבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, מאז כינונה של הממשלה זכתה הקואליציה הנוכחית לשלל תיאורים וכינויים. במסגרת הדיון שלנו היום, אני מבקש להציע כותרת חדשה ברוח המקרא: קואליציית נביאי השקר. ולמה קואליציית נביאי השקר? בראש וראשונה מכיוון שבמהלך הדיון היום שמענו את תשובתו של בכיר נביאי השקר של ממשלת ישראל הנוכחית, השר בן גביר – נבחר ציבור שאינו מסוגל להוציא מפיו משפט אחד של אמת, של לקיחת אחריות, משפט אחד שאינו קמפיין בחירות מתלהם. משה רבנו, אדון הנביאים, העמיד משני צדדיו את אהרן ואת חור כדי לסייע לו במלחמה עם עמלק. נביא השקר בן גביר העמיד מצידו האחד את בנצי גופשטיין הבריון ומצידו השני – את חנמאל דורפמן, רב-האומן בריקודי חתונות עם סכינים ונשקים. אך לא רק השר בן גביר ראוי לתואר נביאי שקר אלא גם יתר שרי הממשלה, ובראשם ראש הממשלה ושר האוצר. שהרי מהם שני הסימנים המרכזיים לנביאי השקר? הסימן הראשון – פיזור ההבטחות ומקסמי שווא. ומי לנו בעניין הזה כראש הממשלה נתניהו, אלוף הקמפיינים, אביר ההבטחות לבלימת דהרת המחירים, להקפאת הארנונה, לחינוך חינם על מלא מלא לפעוטות? ומה נותר מכל ההבטחות הללו? פירורים קטנים שנביא השקר הנוסף, השר בצלאל מארי אנטואנט סמוטריץ' מציג כאן מעל הבמה הזו כעוגות פאר דמיוניות להשביע בהן את הרעב של המשפחות העניות, שאת קיומן הוא הכחיש פעם אחר פעם בעבר. הסימן השני של נביאי השקר, שהולם כל כך אתכם, חברי הקואליציה והממשלה – ההשתלחות כלפי כל מי שמעז לזעוק "המלך הוא עירום". מאות כלכלנים בכירים התריעו בפניכם, ונביאי השקר, אתם, הצגתם אותם כשוטים; נגיד בנק ישראל הזהיר, וכהונתו אינה מוארכת; הכלכלנית הבכירה של משרד האוצר הציגה תחזית עגומה, ושר האוצר זלזל בה ובבכירי משרדו בשידור חי; ראשי תעשיית ההייטק זועקים אליכם: עצרו את הטירוף, וחבורת לוין, סמוטריץ' ורוטמן מציגה אותם כראשי תנועת ה-BDS.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

זוהי ממשלת ישראל הנוכחית – ממשלת נביאי השקר, ממשלת הפייק וההסתה. על הממשלה הזו כבר אמר הנביא ירמיהו: "שמעתי את אשר אמרו הנבאים הנבאים בשמי שקר לאמר חלמתי חלמתי".

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

אני מסיים. בדיוק כפי שהיה בהיסטוריה של העם שלנו, החלומות המשיחיים והלאומניים שלכם הם הסיוט של העתיד שלנו בארץ הזו.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו נמשיך להתייצב מולם ברחובות ומעל הדוכן הזה, למרות כל השקרים, ההפחדות והאיומים שלכם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת סגן השר אבי מעוז, בבקשה.

היו"ר אוריאל בוסו:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 10), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 13) (שינוי מוטב בלתי חוזר בביטוח חיים אגב הלוואה לדיור), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על ההפיכה המשפטית במדינת ישראל, שמטרתה לרוקן את זהותה היהודית של המדינה ואת שיטת המשטר הדמוקרטית שלה ממשמעותן, ניצח ברק, אהרן ברק, שעד היום מושך בחוטים מאחורי הקלעים; על ניסיון ההפיכה והפלת השלטון הנבחר מנצח גם ברק, אהוד ברק. גלעד שר, ממקורביו של ברק ואחד ממובילי המחאה, סיפר שהוא וחבריו תכננו את המחאה שלושה שבועות לפני הקמת הממשלה – הרבה הרבה לפני ההכרזה על הרפורמה המשפטית. לדבריו, היוזמה נהגתה יחד עם דן חלוץ במשרדו של יוסי קוצ'יק, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בזמן שברק היה ראש הממשלה. אחד השמות שהוזכרו בפגישה ההיא היה של שקמה ברסלר, מקימת מחאת הדגלים השחורים, שאותה מימן, על פי חדשות 13, מי אם לא אהוד ברק. בעקבות פרסום הדברים אמר אלדד יניב, יועצו לשעבר של ברק, שאליו הם פנו עוד לפני הבחירות במטרה לארגן את קמפיין המחאה. מדובר בברק שהיה ידידו הקרוב של הפדופיל המורשע אפשטיין, שנפגש איתו לפחות 30 פעמים גם לאחר הרשעתו בשידול קטינה, כולל אותה התמונה המפורסמת עם חם-צוואר בכניסה לביתו. אותו אפשטיין ניהל את ההון של לסלי וקסנר, שהקים את קרן וקסנר הפרוגרסיבית, שראשיה משתייכים לשמאל הרדיקלי. הקרן הזו, כידוע, העניקה לברק סכום של כ-10 מיליון שקל, שלאחר כמה שנות עמימות נטען שהוענקו בעבור מחקר וחצי שברק עשה עבור הקרן. כמו במערכת הפשעים של אפשטיין והבכירים שנהנו משירותיו, כך גם בפעילות קרן וקסלר בישראל ובחתרנות של ברק – הכול נעשה במחשכים, מאחורי הקלעים, בחוכמה רבה ובדאגה לטשטוש עקבות. אבל הסירחון עולה עד לב השמיים. אתמול פורסם שברק, שפועל ללא הרף לפגיעה קשה במשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל, מוביל את המחאה למרי אזרחי יחד עם חבריו יעלון, אולמרט, העבריין המורשע, חלוץ, הרמטכ"ל הכושל, וראשי קריים מיניסטר והדגלים השחורים. זה פרצופה של המחאה העכשווית; לא רפורמה משפטית, לא אבי מעוז, אלא מטרה אחת: להפיל את השלטון הנבחר של המדינה היהודית.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

אבי מעוז (נעם):

הפיכה לכל דבר ועניין. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לסגן השר אבי מעוז. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אברהם אביחי בוארון, בבקשה. לאחר מכן יסכם השר דוד אמסלם? מי שיסכם את הדיון הוא השר המקשר השר דוד אמסלם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נדהמתי אתמול, יחד עם עם ישראל, לראות את הכתבה שפורסמה בערוץ 14 על ידי הכתב מוטי קסטל: תכתובת מקבוצת ווטסאפ סודית שבה חברים שני אהוד ראשי ממשלה, שני רמט"כלים לא כל כך מוצלחים, קמב"ץ מזדקן, אחת שקמה, ובקיצור – ראשי המחאה. והם משחקים בחסמב"ה, לפחות כך הם חושבים – חסמב"ה על הגב שלנו, על החיים של הילדים שלנו. וכך אומר הקמב"ץ ישי הדס: אשר יגורתי בא. המחאה דועכת. נחלשנו מאוד. נשאר גרעין קשה בלבד. זקוקים ל-35,000 איש. אם המערכת התקשורתית לא יודעת לייצר דרמה שתביא את כמות האנשים הזאת, סימן שלא מתייחסים אלינו כלל. חייבים לייצר ספירה לאחור לדרמה ציבורית. אולי זה יביא אנשים. אין אנשים במחאה. עונה לו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט – שימו לב, רבותיי: צריך לעבור לשלב המלחמה, ומלחמה מנהלים בקרב פנים-אל-פנים, ראש בראש. במלחמה כמו במלחמה, אומר הגיבור אהוד אולמרט. עונה לו הגנרל ברק: לשם כך, על המחאה להתגבר ולעבור למרי אזרחי, ממחאה שקטה ותרבותית למחאה שנוקטת באי-ציות ומרי אזרחי, בכל הכוח. כל התחלה קשה. אסור לדחות. ואז, הו אז, הם מגבשים רעיון מדהים: סגירת נמל התעופה בן-גוריון. בריאיון לערוץ 2, לגדעון אוקו, אומר אהוד ברק – אני מבין, חברתי שרת התחבורה, שנכנסת כי תכננו לסגור את נמל התעופה בן-גוריון.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

נראה לך שמישהו יצליח? שינסו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אומר אהוד ברק לגדעון אוקו: אני לא אומר לך את הפרטים, אבל אנחנו מדברים על חסימות של צירים, השבתות, שביתות מיסים, חרמות. אני לא אספר לך את הפרטים ואני גם לא יודע אותם. כך אומר ברק. הוא מלמעלה. אבל אז, בקבוצת הווטסאפ הסודית, הוא אומר: האזרח ורכבו עלול להיקנס בסכום ניכר. אנחנו נקים קרן גדולה שתפצה. אותם אנשים, אותם ארגונים: Crime Minister, הדגלים השחורים, הדס ישי, דן חלוץ, אהוד אולמרט, בוגי יעלון – חבורה מתוסכלת שלא מבינה שהימין עלה לשלטון כדי להישאר בו עוד הרבה שנים; אותם אנשים שלא מבינים – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – שישראל זה גם הציבור החרדי והדתי והמזרחי והמסורתי; אותם אנשים שכל כך שונאים את נתניהו ויעשו הכול כדי להפיל אותו.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כל המטרה של חבורת המתוסכלים הזו היא אחת ויחידה: להפיל את שלטון הימין, להפיל את ממשלת נתניהו.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

יש לי עוד מילה אחת. ואם בדרך ניקח את אזרחי ישראל ואת המדינה כולה בשבי, let it be. מילה אחרונה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא. משפט. לא אמרו עוד. לא, לא, אמרו עוד משפט.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – לחבר הכנסת בני גנץ. אני מכבד את חבר הכנסת בני גנץ – אדם שקול ועתיר זכויות.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ואני שואל אותך, חברי בני גנץ: ממה אתה כל כך מפחד? למה אתה כל כך מפחד לבוא להסכמות עם חצי מהעם שלך? הרי אתה מבין שאותם מאות אלפים שתומכים בך היום, עושים את זה כי הם חושבים שיש לך את היכולת להביא להסכמה, אבל ברגע שתאכזב אותם, אתה תתרסק על סלע המציאות. תסתכל בעיניים פקוחות, חבר הכנסת בני גנץ – חצי מהעם שלך מבקש שינוי. חצי מהעם שלך רוצה להרגיש שייך.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חבר הכנסת בוארון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חצי מהעם שלך חי בחוויה של אזרח סוג ב', שכשגם כשהוא זוכה ברוב בקלפי, הנציגים שלו לא יכולים לבטא את רצונו. היום אתה בפרשת דרכים, אתה ומפלגתך.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא, משפט לסיכום.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

משפט לסיכום.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא, שלוש דקות זה לא חמש דקות.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

משפט לסיכום.

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט אחרון ולסיים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אנחנו בפרשת דרכים לאומית, היסטורית. או שתבחר להוביל את הציבור הציוני-חילוני להליכה עם המחנה ההולך וקטן של השמאל ההזוי והערבים, או שתקשרו את גורלכם עם המחנה הלאומי, מסורתי, דתי, המחנה ההולך וגדל. אני קורא לך, בני גנץ, בשם המחנה שלי: זו שעה גורלית. גלה אומץ לב ציבורי ובוא להסכמות, גם אם מי מחבריך יסנוט בך.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בוא להסכמות לפני שיהיה מאוחר מדי. אנחנו נמשיך לתמוך בנתניהו ונמשיך לשמור על אחדות המחנה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. השר דוד אמסלם, השר המקשר, שר במשרד המשפטים, בבקשה. חבר הכנסת בוארון, אתה צריך להתאמן על זמן הנאום. אתה חדש, אבל אתה יודע, שלוש זה לא חמש, שלוש זה שלוש ורבע גג. בבקשה, השר. אגב, ההצבעה תהיה אחרי דברי השר – הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה, בחוק הראשון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, חברת הכנסת תומא סלימאן, שמעתי אותך ואת חבר הכנסת ווליד טאהא על כך שאתם מלינים שראש הממשלה, והממשלה בכלל, רוצה בעצם להפעיל את השב"כ על מנת שגם הוא יפעל בכל הנושא של הפשיעה, של ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. לא הבנתי מה מפריע לכם. חשבתי שאתם תמחאו כפיים. אתם רק שומעים את המילה שב"כ, אתם מתחלחלים. למה? זה מזכיר לכם את דגל מדינת ישראל? לא הבנתי. הרי אתם מבינים שבלי זה כל החברה קורסת – היהודית, הערבית, הכול. כל האמצעים כשרים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה? למה אתה – – – להילחם בפשיעה עם – – – למה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נראה לך? דרך אגב, הרי ברור לכם – אני קראתי באחד העיתונים שיש משפחות פשיעה בנות אלפי האנשים. זה אף פעם לא היה בחברה הישראלית. לא היה יכול להיות דבר כזה. יש פה אירוע דרמטי שחייבים לטפל בו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מאיפה אתה מקבל את המידע הזה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תמיד אתם רוקדים טוויסט: אתם מתלוננים ולא מקצים את הקרקע למשטרה; אתם מתלוננים ולא משתפים פעולה עם הרשויות. אז תחליטו מה אתה רוצים. אבל דרך אגב, כאן לדעתי זה גולש בכלל לכל החברה. הנושא של הפרוטקשן זה דבר שחייב להיות מטופל ביד הכי קשה שישנה. הפרוטקשן מוביל לכל שאר האלימות – לרצח, לכול. הכול מתחיל מסיפור הכסף, וכשיש לך ארגון שיש בו 1,000 חיילים, הרי אתה צריך להביא לו משכורות. עכשיו, מאיפה אתה מביא לו את המשכורות? ברור שאתה לא הולך לעבוד בבניין. ברור שאתה בעצם פועל ומארגן את כל הכספים באמצעות פרוטקשן, סחר בסמים, סחר בנשק. זה כל הסיפור – ההשתלטות הכוחנית הזאת על מדינת ישראל, כולל על גופים ציבוריים, על רשויות. רשויות משלמות פרוטקשן מהפחד. אתם שואלים למה אנחנו רוצים להכניס שב"כ? מה זה משנה את מי מכניסים? העיקר לפתור את הבעיה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דוד, אבל אתה לא מכניס אותו. דוד, אתה לא מכניס אותו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הוא כבר עכשיו עובד.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא מכניס אותו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הוא עובד עכשיו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

קריאה:

אבל את המידע יש לך, את המידע יש לך, הרי את כל המידע יש לך – לא צריך את השב"כ בשביל המידע. יש לך את כל המידע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מצפה ממך, מנסור עבאס – מכולכם, דרך אגב – אני מצפה לכל האמצעים, ומבחינתי שיכניסו גם את הצבא, גם את חיל האוויר, לא משנה מי. אני רואה את זה כגרוע יותר מארגוני טרור, בתוך החברה.

קריאה:

זה לא הוויכוח, דוד, השר דוד. זה לא הוויכוח. הוויכוח – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני שמעתי, אני שמעתי מה הם אומרים.

היו"ר אוריאל בוסו:

רגע, הוא אומר שזה לא הוויכוח. תן לו להגיד מה הוא רוצה, אדרבה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, רבותיי, אני מצפה כאן באמת מכולם לבוא ולהתלכד סביב הנושא. כל האמצעים כשרים כדי לעצור את ארגוני הפשיעה, כולל מעצרים מינהליים, אני אומר לך, כולל הכול. זה לא חשוב. בגלל שאני, כפי שאמרתי קודם – פרוטקשן ואלימות בהיקפים האלה, באמצעות ארגוני פשיעה, זה לא איזה גנב קטן. זה מחלחל לתוך החברה וגורם לריקבון אמיתי לכל אורך השדרה, ואם אתה לא עוצר את זה, הלכה החברה, לא משנה – הערבית, היהודית, כולם. לכן אני מצפה מכם לבוא ובאמת לשלב זרועות, וכל ארגון שבא וכל זרוע ממשלתית שבאה ותורמת לעניין, בוודאי אנחנו מכבדים את זה ורוצים את זה. זה אפרופו רק לגבי הנושא הזה, שאת הערת ושמעתי. מנסור, אני רוצה לספר לך איזה סיפור. אני רואה לא מזמן – יש שדרן בשם אברמוביץ', אתה מכיר אותו? אמנון אברמוביץ'. כשאתה מדליק ערוץ 12, הבן אדם כבר בערך איזה 30 שנה, משקר לציבור כמעט כל ערב; מספר בטלוויזיה, חבר הכנסת אלמוג כהן, שאני פיטרתי את עו"ד אווקה. אני ראיתי את הבן אדם הזה פעם אחת. לא פיטרתי. מה קרה? הוא מונה להיות יושב-ראש מה שנקרא "הרשות לגזענות" לתקופה של שש שנים. בינואר הסתיימו לו שש השנים. החליט שר המשפטים דאז – אני בכלל לא הייתי בעניין – להאריך לו בעוד חצי שנה. אומר אמנון אברמוביץ' ברוב חוצפתו – כבר אמרו חז"ל: חצי האמת גרועה מהשקר; ככה הוא מפמפם בכל יום עם הפנים הרציניות, משחק אותה איזה אינטלקטואל – שאני פיטרתי אותו. אתה שקרן, מר אברמוביץ'. אתה נוכל קטן. אתה גונב דעת. אתה לא מכיר את הפרטים ואפילו לא שאלת אותי, כי אז אולי הייתי מאיר את עיניך בפרטים שהיו שם. עצם העניין שעובד מדינה בא אליך וגם משקר לך בפרטים, לגביי הוא כשלעצמו עבירה חמורה מבחינתו. אלה העובדות, רק שתדע: אני לעולם לא משקר. בחיים שלי לא שיקרתי, בוודאי לא ביודעין.

קריאה:

היו"ר אוריאל בוסו:

מזכיר את שמו, אבל הוא יצא נגדו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני רוצה – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

העם איתך, השר אמסלם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

עם ישראל איתך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא קשור. אני רק אומר שזאת תעשיית ההנדוס בכל דבר. הם מביאים את השם, שם אמיתי; כל הפרטים – רובם שקריים, אבל מה זה משנה? מייצרים עלילה בטלוויזיה. עכשיו, אני לא רואה טלוויזיה. לא ראיתי את זה. רק לפני איזה יומיים מישהו סיפר לי על זה. עכשיו אני רוצה, רבותיי, לדבר על מה שראיתי לא מזמן בנאום של אהוד ברק. אני שומע אותו בריאיון – את שומעת, השרה מירי רגב? אנחנו שומעים את ברק. אני שומע אותו במקרה היום בסרטון, מזדעזע. לדעתי, הלכה לבן אדם הקסדה. בן אדם בגיל 80 כבר באמת התחיל לאבד את המציאות, דרך אגב, בלי קשר למה שהוא עשה בעבר. מה זה קשור? הבן אדם אומר בריאיון בטלוויזיה: צריך לצאת למרי אזרחי. שואל אותו הכתב: למה אתה מתכוון? הוא אומר: רבותיי, לא לשלם מיסים, לחסום את כל הרחובות, לסגור את שדה התעופה, להשבית את כל המשק. ואני גם לא רוצה לספר לכם על כל התוכניות. אני בשוק. איך היועצת המשפטית לממשלה, הרועצת של גדעון סער, "האישה מטעם", שלדעתי לא יכולה להיות יועצת משפטית במחלקת החניה בעיריית ירושלים, לא שולחת עכשיו את המשטרה לעצור את האיש הזה? אני רוצה לספר לך, מר איזנקוט, אתה יודע, היה אירוע לפני כמה שנים – –

היו"ר אוריאל בוסו:

להנמיך את הטונים, חברים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – היה טקס חיילים מצטיינים בבית הנשיא. היה סמל מצטיין מחיל השריון, קוראים לו חננאל דיין. זה היה אחרי הגירוש, אחרי ההרס. בא לבית הנשיא, קיבל את האות – לא רצה ללחוץ את ידו של מר חלוץ, שהיה רמטכ"ל. הצבא נקט נגדו אמצעים; הנשיא נזף בו; אלעזר שטרן ניגש אליו ואמר לו: תחזור בך. למה? בגלל שהוא אמר לו: כשאני מסתכל עליך, אני נזכר בדחפורים שהרסו את הבית של סבא שלי. זה – אסור. אבל כשאתה שומע היום את מר ברק, את שני הברקים – תמיד אני אומר: אחרי הברקים באים הרעמים – שני אנשים שצריכים לשבת, לטעמי, בבית הסוהר, גם אהרן ברק וגם אהוד ברק – מסיתים את כל מדינת ישראל, מסיתים להפיכה, מסיתים לכאוס – איך הם יושבים בבית? אני לא מצליח להבין. אני לא מדבר על החבר של הפדופיל, שביקר אצלו בבית 30 פעם, ואני רוצה לזקוף לזכותו; אני מניח שהם קראו תהילים. אני מניח שהם עברו על פרקי התהילים. הלך עם כובע גרב. מה מספר היום? היו 14 מעלות פרנהייט. אתה יודע מה זה? זה קור. הוא כמעט נכנס בעמוד מרוב שהעיניים שלו נסגרו. הוא חושב שכולם אהבלים; אני לא מדבר איתך על זה שכשהוא היה שר הביטחון, אשתו הוציאה כרטיסי ביקור להיות המאכערית שלו; אני לא מדבר איתך על זה שנחתו אצלו בחשבון 10 מיליון שקל ועד היום אף אחד לא יודע ממה. עשה עבודה מחקרית לקרן שמחלקת מלגות. אם לאמסלם דוד יש בחשבון 100,000 שקל – נראה לך שלא עוצרים אותי ושואלים אותי מאיפה המקור? תבינו, אלה האנשים שאני בז להם. הם לא רואים בנו אנשים לגיטימיים, ולכן הם, לא אכפת להם להחריב את המדינה. זה חלוץ, זה הוא. אני שומע את גלעד שר מספר היום שעוד לפני הבחירות הם התארגנו, קבוצה, עוד לפני שבאנו והקמנו את הממשלה. הם הלכו, ישבו ואמרו: צריך לגייס כמה עשרות מיליוני שקלים – למה? כדי שהממשלה הזאת תיפול. אני שומע אותו עוד אומר: איך השב"כ לא מפרק את הממשלה. הם פועלים נגד אושיות הדמוקרטיה, השב"כ. דרך אגב, רוב המפקדים, לאחר שיצאו מהשב"כ, איתו בהפגנה. תבינו לאן הגעתם. תבינו את גודל השבר שאתם נמצאים בו. זה לא ייאמן. ממשלת ישראל נבחרה על ידי 64 מנדטים – אצבעות בכנסת – ואתם לא מוכנים לקבל את זה. לכן אני אומר לכם, רבותיי, היות שאני צריך לסיים – אני שומע את מר דרוקר, השר קרעי, מראיין את אותו אחד, פרופסור אחד, שהזמין את רוטמן – – –

קריאה:

מה יהיה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עליזה, את רוצה לנהל אותי?

קריאה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את רוצה לנהל אותי? אז מספיק. אז אני אומר, אני רואה היום את מר דרוקר מראיין את הפרופסור, שבעצם הזמין את חבר הכנסת רוטמן, ואומר לו: כהאי לישנא. ההוא מגן על הזכות של רוטמן לדבר, אז הוא אומר לו: ברמה האמוציונלית אני שמח שעשו לו את זה, אני מודה. אתה חש כמוני – מדוע אתה מגן עליו? יעני, ברמה האמוציונלית הוא מרגיש טוב שזרקו את השר, כיסחו אותו, כן – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ברמה האמוציונלית יש לו שנאה תהומית, זאת הכוונה. לא מתביישים? אני בז לכולכם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר דוד אמסלם, השר המקשר. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. נצביע תחילה על ההצעה של סיעת יש עתיד להביע אי-אמון. ההצבעה תהיה שמית, לבקשת 20 חתימות של חברי האופוזיציה. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. חברי הכנסת, בזמן ההצבעה אני מבקש להנמיך את הטונים ולתת למזכיר הכנסת לקרוא בשמות. תודה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בפעם הראשונה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאה:

קריאה:

קארין אלהרר הצביעה בעד.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

האם יש מישהו באולם שטרם קראו בשמו ומעוניין להצביע? אין. אם כך, תמה ההצבעה. מזכיר הכנסת, נא לספור. חברי הכנסת, נא לשבת. תפסו את מקומותיכם, ההצבעות הבאות יהיו אלקטרוניות. אם כן, רבותיי, חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 47 בעד, 55 מתנגדים. אני קובע שההצעה להביע אי-אמון של סיעת יש עתיד נדחתה, ולכן הממשלה עוד לא נפלה. נעבור להצבעה הבאה, הצבעה אלקטרונית. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להציע אי-אמון בממשלה של סיעת המחנה הממלכתי. הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

54, בתוספת קולה של השרה גולן נגד, 47 בעד. אני קובע שגם ההצעה להביע אי-אמון של סיעת המחנה הממלכתי נדחתה. נעבור להצבעה על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעות סיעות ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הצעות סיעות ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלו.

היו"ר אוריאל בוסו:

55 מתנגדים, 47 בעד. אני קובע שאף הצעה זו נדחתה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, חבר הכנסת גלעד קריב – הודעה אישית, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, אדוני היושב-ראש, תודה על הזכות להגיב באמצעות הודעה אישית על דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שכוונו נגדי. תראה, זה לא דבר חדש ששר האוצר ניצב כאן על הדוכן, מנסה להחזיק את עצמו בכל מאודו ולהקרין ארשת פנים מקצועית, ואז כתוצאה מקריאת ביניים כזאת או אחרת קופץ לו הפיוז, ואנחנו זוכים למנה של סמוטריץ' הישן והמוכר, אותו אדם שלא יודע לשלוט לא בלשונו ולא במעשיו, ובן רגע כל התדמית הרצינית הזאת של שר בכיר וממלכתי מתפוגגת לה ונוזלת כמו המכשפה הרעה בסיפור הקוסם מארץ עוץ. על פניו, הייתי צריך להיעלב מדברי הבלע והזלזול של השר סמוטריץ', אבל האמת היא שאדם צריך לשקול היטב אם הוא צריך להיעלב כאשר הוא לא ניצב לבדו בחזית העלבונות. ולפני שהשר סמוטריץ' הוציא את דיבתי, הרי הוא עמד כאן, ועל מנת שלא להתמודד עם הנתונים הכלכליים הקשים הוא בחר במסכת השמצות – והשמיץ את מי? שורה ארוכה של גיבורי ישראל, אנשים שמסרו את מיטב שנותיהם בעבור ביטחון המדינה. הוא, זה שהשתמט במשך שנים משירות בצה"ל והתגייס רק בגיל 28 לשירות מקוצר, עומד כאן על הבמה ועולב ברמטכ"לים, בראשי שב"כ. וכל זה למה? מכיוון שהם מממשים את זכותם ואת חובתם הדמוקרטית ומובילים או מנהיגים את המחאה הציבורית הדמוקרטית החשובה לצד אחרים. אז עומד אותו בריון שהפך לשר האוצר, שבגיל 18 לא הלך לשרת בצבא – במהלך לימודיו בישיבה גם למד לתואר במשפטים, אתה מבין? קיבל דחייה כדי ללמוד תורה, עשה גם תארים במשפטים, התגייס בגיל 28 לשירות מקוצר של שנה וארבעה חודשים – הוא עומד כאן על הבמה ומטיף מוסר לי – ואני עוד הקטן שבחבורה – ולראשי מערכת הביטחון לדורותיה? ולא רק זאת, אלא שעומד השר כאן על הבמה ותוקף אותי על רקע היותי אחד ממנהיגי היהדות הרפורמית. בסדר, יש בינינו מחלוקת תיאולוגית. אבל רק בשבועות האחרונים השר הזה התחנן למפגש עם ראשי הקהילות היהודיות ברחבי העולם. והינה, לא רק שראשי הזרמים הליברליים לא רצו להיפגש איתו, ראשי הקהילות האורתודוקסיות והארגונים האורתודוקסיים, חלקם הגדול נמנעו מלהיפגש איתו. ולא רק בארצות הברית, שם רוב הקהילה היהודית היא ליברלית – בצרפת ראשי הקונסיסטואר, הרבנות האורתודוקסית, ראשי הארגונים היציגים של יהדות צרפת, לא רצו להיפגש עם שר האוצר של מדינת ישראל. ולמה? מכיוון שהאיש הזה הוא גזען ולאומן, וראשי הקהילות היהודיות ברחבי העולם – רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוקסים, חילונים – לא מוכנים לחלוק כבוד לאדם שמטיף לגזענות, ללאומנות; לאדם שמתגאה בזה שהוא ורעייתו לא רצו להשתכן בבית החולים לצד אזרחית ערבייה. אומרת יהדות העולם לגזען וללאומן הזה: לא בבית ספרנו. אתה לא מייצג בעבורנו את היהדות שאנחנו מבקשים לשמוע מפי ראשיה של מדינת ישראל. אז אני אומר לך, מר סמוטריץ', שר האוצר, את הדבר הבא: אותי מעולם לא סירבו לפגוש ראשי הארגונים, לא של יהדות ארצות הברית ולא של יהדות צרפת. כנראה בעבורם הקול היהודי שאני משמיע הולם יותר את ערכיה של מדינת ישראל מהערכים הגזעניים והלאומניים שלך, משתמט שכמוך.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הודעת הממשלה בדבר העברת סמכות משר המשפטים לשר עמיחי אליהו. אני מזמין את שרת התחבורה, השרה מירי רגב, להציג את החלטת הממשלה, בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי השרים, חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לחזק את חברי ישראל כץ, שזכה לאותה מנה של אלימות בריונית מאותם אלה שירקו עליו. בושה וחרפה. עד לאן הגיעו אותם מוחים ואותה מחאה, שלא מבדילה בין ביקורת לבין התנהגות בריונית ואלימה? אותה מחאה הולכת ודועכת, כמובן. ראינו את זה בפרסום של מוטי קסטל אתמול בערוץ 14 – קבוצות שמשתתפים בהם חלוץ, ברק ואולמרט, שאומרים: אם יגיעו 35,000 איש, זה יהיה נס. הם מבינים שהטעו את הרוב. הם מבינים שהרוב לא רוצים להגיע לאותן מחאות, שלא באמת מתעסקים בעיקר, אלא רוצים להפיל את הימין. אני אומרת שוב: ביקורות זה בסדר, הפגנה גם היא בסדר; לירוק לעבר אנשים, להתנהג בצורה בריונית – זה פשוט בושה וחרפה. לא ראיתי אף אחד מהאופוזיציה שעומד ואומר שאין לזה מקום; לא ראיתי את אותה תקשורת פותחת בהרחבה את מהדורת החדשות. אבל אם זה היה קורה הפוך, בוודאי היינו כולנו היום נמצאים במעצר. העברת סמכויות משר המשפטים לשר עמיחי אליהו – אני מתכבדת להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר עמיחי אליהו את הסמכות הנתונה לשר המשפטים לפי סעיף 9 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד–1984, למנות נשיאים וסגני נשיאים של בתי משפט מחוזיים ושל בתי משפט שלום במקרים שבהם שר המשפטים יהיה מנוע מלעשות זאת מסיבה כלשהי, וזאת כל עוד השר יריב לוין משמש בתפקידו כשר המשפטים. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה זו.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. רשימת הדוברים נעולה, כמובן. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי השרים, גברתי השרה מירי רגב, אני חושב שאמרת דברים לא כל כך הגונים מהסיבה הפשוטה שאנחנו באופוזיציה, במחנה הממלכתי, מגנים בכל הזדמנות כל התנהגות אלימה או שמתקרבת לאלימות כלפי חברי קואליציה, כלפי חברי כנסת, כלפי שרים ובטח ובטח כלפי בני משפחותיהם.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני שמחה לשמוע.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אבל מה שקצת מכאיב לי הוא שכשאנחנו היינו בממשלה ואתם הייתם באופוזיציה, פעם אחת לא שמענו אתכם – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ממש לא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

– – פעם אחת לא שמענו אתכם מוחים על מה שאנחנו עברנו.

היו"ר אוריאל בוסו:

כי אני לא חושב שהיה אירוע טראומטי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אנחנו מוחים ומחינו – –

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

את יודעת מה? אני אומר לך, השרה רגב – – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – כנגד הסתות וכנגד גזענות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

השרה רגב, ליד הבית שלי – אני הייתי מהשרים שהיו להם הכי מעט הפגנות ליד הבית, אבל הייתה הפגנה פשוט מבישה ליד הבית שלי; חבל שאת בורחת תוך כדי שמדברים איתך. צעקו על הילדים שלי שאבא שלהם בוגד. אני לא רוצה אפילו לחזור כאן על הבמה הזו על הצעקות המבישות שאנשים צעקו שם, שעל פי פרסומים מקבלים כסף מהליכוד כדי למחות את המחאה שלהם, אם אפשר לקרוא לזה מחאה. אז בואי, השרה רגב, לשמוע ממך ביקורת על הדברים האלה זה קצת מוזר. עכשיו, תראו רגע לאן דרדרתם אותנו בחמישה חודשים, ממשלת ישראל היקרה. לאן דרדרתם אותנו? בכלכלה הדולר עולה, השקל יורד. אפס השקעות בהייטק, אף אחד לא מצליח לפתוח פה חברה; 80% מהחברות שנפתחות בכלל לא נפתחות בארץ. תחזית הצמיחה שלילית – 1.5%; כולם מבינים שתחזית הצמיחה שלילית, אחרי שירדנו מ-6.25%. בביטחון האישי אנחנו רואים מה קורה בחברה הערבית: 102 נרצחים – פי שלושה מהתקופה המקבילה אשתקד. הממשלה שלנו הצליחה להוריד את זה ב-16%. גם בחברה היהודית יש עלייה של 61% בנרצחים. ביחסי החוץ, שר החוץ שלנו משפיל את סגנית נשיא ארצות הברית. במקום שנבודד את איראן, איראן יוצרת בריתות עם כל אלה שהיו פעם חברים שלנו, שחשבנו שיכולים להיות חברים שלנו. שום דבר ממה שאתם עושים לא מצליח, אין ברכה במעשים שלכם, אבל לפחות אתם ממשלת ימין על מלא. ממשלת ימין על מלא שמעבירה 120 מיליון שקל לרשות הפלסטינית; ממשלת ימין על מלא שמקפיאה בנייה בירושלים; ממשלת ימין על מלא שממשיכה להחזיר גופות מחבלים לרשות הפלסטינית ולחמאס. זאת ממשלת ימין על מלא שלכם? אז גם בזה אתם לא יודעים לעשות כלום. פשוט כישלון של ממשלה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שרי הממשלה, אני ממשיך, מתן, ומגנה כל אלימות שיש. אני חושב שהגינוי שלך נכון. אנחנו לא תומכים באלימות, ואם אכן ירקו על מישהו, אז ודאי ובוודאי שאנחנו מגנים את זה. אבל מה שכואב לי היום הוא לשמוע שגם בפשע הגואה, במקום לקחת אחריות ולהתחיל לעבוד – יואב, תקשיב – אני שומע שמי אשם בפשע הגואה? הממשלה הקודמת. אני באמת שואל: האם אפשר לחצות את כל גבולות הבושה? האם יכול לעמוד מישהו, שר, ולהגיד: אני עושה טיפול שורש, אלה שלפניי אשמים? זה מדהים. עכשיו, זה מדהים משני טעמים: האחד – כי זה ממש לא נכון; השני – ברוך השם, התגובות שאנחנו מקבלים, שאני מקבל, הן שקצה נפשם של האנשים בהתנהגות הזאת, של מישהו שמחפש את האחראים במקום לשנס מותניים ולטפל. אני רוצה לדבר – אני רוצה שתדעו, בלי פוליטיקה – מה זה להיות בממשלה הקודמת חבר בקבינט שמטפל בפשיעה במגזר הערבי ולשמוע ולראות את המצוינות, את חוכמת החיים ואת המקצועיות שבה נוהל הקבינט הזה, כשבעצם שני השחקנים היו השר עמר בר לב, אבל מי שבעיקר ניהל את זה הוא חברי הטוב יואב סגלוביץ'. אני התרגשתי אז ואני מתרגש היום, כי אם היו ממשיכים בדרכו, בדיוק, בנחישות ובידיעה שלצד נחישות, לצד כוח, לצד משטרה ולצד טיפול שורש יש גם את ההבנה שצריך ליצור קשר עם המנהיגות, צריך לשפר את התשתיות וצריך לעשות שם עבודה יסודית – רק זה יאפשר לנו להחזיר את המצב לקדמותו. במקום זה מה אנחנו שומעים השכם וערב? טענות על כך שלא נעשה שום דבר. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, הלוואי שהקבינט הזה היה ממשיך לפעול. הלוואי שיואב היה יושב שם וממשיך עם חוכמתו הגדולה וניסיונו הרב – לא היינו במצב של כל כך הרבה נרצחים ותחושה שאתה נמצא בשטחים אקסטריטוריאליים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

עוד חצי שנייה. חבריי ראשי הרשויות בנגב עושים עבודה נהדרת בדימונה, בבאר שבע, בכל מקום; עושים עבודה נהדרת בתוך היישובים שלהם. אבל אתה מטייל בנגב ואתה מרגיש שזה מקום אקסטריטוריאלי. לכן אני פונה לשר שאחראי, מר בן גביר: במקום להאשים אחרים, קח אחריות. המצב בוער.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אמרו לי שבן גביר אמר בישיבת סיעה שהוא רוצה לדבר על אלה שרוקדים על הדם, אז הקשבתי. חשבתי שהוא ידבר על עצמו, על הריצה אחרי כל פיגוע, על זעקות השבר וההסתה; חשבתי שהוא יגיד באותה ישיבת סיעה: אני מצטער, לא ידעתי שזו עבודה כל כך קשה, לא ידעתי שאני לא מסוגל לעשות כלום, לא ידעתי שלצייץ זה לא מספיק, לא ידעתי שדיבורים הם לא מעשים. אז הקשבתי, ובשלב מסוים הבנתי שהוא לא מדבר על עצמו; הוא לא מדבר על עצמו כרוקד על הדם – הוא עם כוכבים, הוא רוקד עם כוכבים, והכוכבים הם לא בשמיים. יש אחד, חנמאל משהו, בדוקאי שב"כ, ראש המטה, ויש את ההוא, ראש להב"ה, פרובוקטור, עבריין עם כתב אישום, שנכנס למשרד לביטחון פנים – אני מתעקש, ביטחון פנים – כאילו, מי אין שם? לאומני יש שם. אז אלה הכוכבים. כן, הרוקד על הדם הזה הוא השר לביטחון פנים. ביום שישי האחרון הייתי ביפיע, הלכתי לפגוש את ראש המועצה. הוא גר בכפר כנא. חמישה נרצחו שם בשטח קטן. עד מוצאי שבת אף אחד בממשלת ישראל לא מצא לנכון להרים טלפון, אולי ראש המועצה צריך משהו, אולי צריך עוד פסיכולוגים. יפיע הוא מקום קטן. הרוקד על הדם היה; הוא לא דיבר עם אף תושב, קיבל קריאות בוז – אבל מה זה משנה, הוא היה מוקף במאבטחים, כשאותו חנמאל, לפי מקורות זרים, מטיל את מימיו בסמוך. בושה שזה השר במדינת ישראל. והוא עומד פה על הדוכן הזה כשר לביטחון פנים של מדינת ישראל, וראש הממשלה לא מזיז אותו הצידה, וראש הממשלה לא אומר: אני אחראי, וראש הממשלה לא אומר: אני אמנה פרויקטור במקום, והוא לא מקים צוות שרים. הוא רוצה לברוא עולם חדש. סוכן כאוס לא בונה עולם חדש. יש לך עוד הזדמנות, נתניהו. תעשה מעשה. המעשה הראשון שאתה צריך לעשות הוא להגיד: אני אחראי, ולא לעשות דיון ולהגיד: נכניס את השב"כ פנימה. אתם יודעים מדוע? כי השב"כ כבר בפנים. בכל יום חמישי הייתי יושב איתם בתפר של בין פלילי ללאומני. אבל מה אפשר לעשות, נביא את השב"כ, נביא את היועצת המשפטית לממשלה, לא יסתדרו הדברים, ואז איתמר בן גביר יגיד: הכול בגלל המערכת המשפטית שלא נותנת לי לעבוד. רוקד עם כוכבים, רוקד על הדם. שר בטלן.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, במהלך מבצע מגן וחץ נחשפתי לפוסט מטריד של תושבת העיר שדרות, דור בן עמי, שהיא מתארת בו בתסכולה את הפער הקיים, את חוסר המיגוניות המונגשות באזורה. בזמן שדור הייתה במכללה האקדמית בספיר, שם היא לומדת, כשהיה צבע אדום היא נאלצה להישאר מחוץ למיגונית, משום שהמיגוניות לא מונגשות. וכך היא כתבה: צבע אדום, צבע אדום. בואו נדבר על זה רגע. הזכות לחיים בשלום ובבטחה – האם היא מתקיימת כמו שהיא מוצהרת וכתובה? כי בשדרות, בעיר שבה אני גרה – אגב, אני רוצה לציין שזה לא רק שדרות, משום שאני בסוף שבוע הלכתי והסתובבתי בין המיגוניות – אין שום מיגונית נגישה. המיגוניות מאפשרות לאנשים להמשיך את היום-יום שלהם גם בזמן אזעקת טילים, היא עוזרת להוכיח שגם בתקופות כאלה לא עוצרים, היא שומרת על האנשים מוגנים. איזה מדהים. רק מה, אין אפילו אחת כזאת שנגישה לכיסא גלגלים. כאילו החברה אומרת: תתמודדו, אתם נכים. אני גרה בשדרות, וכשיש טילים אני עוצרת את השגרה; כשאין טילים, אני יוצאת מהבית בזהירות, כדי שלא יהיו הפתעות, כי המדינה החליטה: נכים, אזעקות – תוסיפו עוד משהו לעולם ההתמודדויות. וזה לא מעניין אף אחד. יש לי מבחן או עבודה או שחזרתי מאיזה סידור, פתאום – בום, אזעקה. כשכולם מחפשים מיגונית קרובה, הכיסא שלי נתקע בכניסה, כאילו יש פה היררכיה על מי מגינים, על החיים של מי יותר או פחות חשוב לשמור. אדוני כבוד היושב-ראש, בשבוע שעבר נפגשתי עם דור היקרה. דור נעזרת בכיסא גלגלים, ועל אף מגבלתה היא עושה הכול על מנת להשתלב בחברה: היא לומדת, היא מתנהלת בצורה עצמאית ביכולות שלה, ולכולנו ברור שהמבצע הבא הוא רק עניין של זמן. אם החברה הישראלית קוראת לעצמה "מכילה ושוויונית", היא חייבת לדאוג לכלל אזרחיה ותושביה, כדי שבמצבי חירום יוכלו לקבל גם קהילות מיוחדות את תנאי המיגון ההולמים עבורן. זוהי העת, השגרה, לעלות על הפערים הקיימים, ולא בשעת חירום, כדי שזה לא יהיה מאוחר. ואני משתפת, כבוד היושב-ראש, שאני אבקש דיון מהיר בנושא הזה, כי אני מאוד מוטרדת שמיגוניות בארץ – לפחות איפה שטיילתי, לא ראיתי מיגונית אחת שתאפשר לאנשים עם מוגבלויות, עם כיסאות גלגלים, להיכנס למיגונית. בעצם זה שהמיגוניות לא מאפשרות את זה, אנחנו חורצים את דינם של אותם אנשים שנזקקים לכיסא גלגלים. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, ככה בלי להרגיש העברת הסמכויות משר לשר עוברת מתחת לרדאר, כאילו זה לא מושחת, אז אני אומר לכם, זה מושחת. בשבוע שעבר העבירו סמכויות שקשורות לרב של צפת, הרב אליהו, לשר הדתות, והינה, היום מעבירים מינוי שופטים בכירים משר המשפטים לשר אליהו. אני לא מבין למה – כי צריך למנות את אשתו של מזכיר הממשלה ברוורמן, אבל יש עוד שר במשרד המשפטים, אז למה צריך להעביר את זה? זה נראה לכם תקין במדינה מתוקנת? ודאי שלא. אבל זה עובר מתחת לרדאר, בשקט. לא נורא, ממנים. השרה רגב עזבה את המקום. אני לא שומעת מכם גינויים, ולא היה שום דבר ולא דבר וחצי דבר. היא שכחה מה עשו פה בממשלה הקודמת. השר כהנא, השר לשעבר, אמר מה נעשה למשפחתו ולו מתחת לחלון ביתו. לא נתנו לו להיכנס להתפלל בבית כנסת. אבל אתם תוכלו להוציא מדברי הכנסת, מפרוטוקול הכנסת, את הדברים שנאמרו מעל הדוכן הזה. אדוני היושב בראש, לא שמעתי מכם מילה, לא שמעתי מכם מילה כאשר עמד פה חבר כנסת וקרא לראש ממשלה "רוצח". מעל הדוכן הזה קרא לראש ממשלה "רוצח". עמד כאן היום מישהו שהוא שר בממשלת ישראל וקרא לראש הממשלה "נבל", "נפתלי בנט, לך", ואתם החרשתם. לא שמעתי מכם מילה פה באולם הזה כשאני ישבתי על הכיסא הזה וכשעמד פה חבר כנסת וקרא ליושב-ראש הכנסת "סמרטוט", "סמרטוט רצפה", "טווס", "ממשלה מקוללת". על מה אתם מדברים? לפחות תשתקו. לפחות אל תביאו את זה לאולם הזה. שכחתם את הקללות? שכחתם את זה שתקפתם בני משפחה? אני מגנה בתוקף את היריקה על השר – לא ראוי, לא מכובד, לא צריך. אני נגד זה שיבואו ויתייחסו לבני משפחה של נבחרי ציבור. בשביל זה יש את האולם הזה, להתייחס לאיש הציבור עצמו; להוציא את משפחתו מחוץ לתחום, כולל את משפחתו של ראש הממשלה. אבל לא, אל תלמדו אותנו. תסתכלו על עצמכם בראי. השרה רגב פשוט ברחה. היא ברחה כי נוח לה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מעבר לעובדה שתחת הכותרת התמימה "החלטת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר המשפטים לשר עמיחי אליהו" עומדת בעצם איזושהי עסקה, קומבינה – אני אחליף אותך ואתה תתמוך במקורבת שלי, ואתה תחליף אותי ואני אתמוך במקורבת שלך – אפילו לא טרחו למצוא שר אחר אלא הכול יד רוחצת יד, כדי למנוע חס וחלילה איזשהן טעויות. אני לא רוצה לדבר על זה. הממשלה הזאת מושחתת ואני לא מחדש לאף אחד שום דבר, וחבל שכך. אני רוצה לדבר על המשטרה שלנו, על משטרת ישראל, שהיא משטרה טובה, משטרה עם אנשים מצוינים, רק מה, נפל בחלקם השר הלא-נכון. שר שכל הזמן מדבר על המשמר הלאומי. כל פעם שיש איזושהי בעיה: אל תדאגו, אנחנו כבר מקימים את המשמר הלאומי. המשמר הלאומי יציל אותנו מכל צרותנו. אבל אותו שר לא מסוגל למלא את 1,400 התקנים שחסרים לו היום במשטרה. אותו שר לא מבין שאם הוא רוצה לטפל בפשיעה, הוא צריך קודם כול לחזק את משטרת ישראל, להביא עוד 5,000 שוטרים, צריך לדאוג שהמשכורות של השוטרים יעלו, והוא צריך לשאול את עצמו למה אנשים לא רוצים לבוא למשטרה. עכשיו, תגידו לי איזה בן אדם נורמלי יתגייס היום למשטרת ישראל כשהעומד בראשה הוא עבריין, או לפחות הואשם בעבריינות. למה שמישהו יתגייס למשטרה כזאת? ולכן אני אומר לכם כאן, מהדוכן הזה: קחו לדוגמה את מה שהיה בממשלה הקודמת. תראו איך בעבודת מטה מסודרת, תחת הובלתו של סגן השר סגלוביץ', איך עשו עבודה מסודרת, רתמו את כל משרדי הממשלה, הייתה תוכנית והייתה ירידה של 16% בפשיעה בחברה הערבית ובכלל. ומה קרה מאותו הרגע שהשר הזה נבחר? קודם כול לא עשו את מה שהממשלה הקודמת – קודם כול פירקו הכול. פירקו הכול – בסדר, אבל לא בנו שום דבר אלטרנטיבי. לא הביאו פרויקטור חדש; אין ישיבות מסודרות על הנושא; משרדי הממשלה כבר לא שותפים; שירות הביטחון כבר לא מגיע לפגישות בשביל לתת עצות. לא עשו שום דבר בשביל למנוע את הפשיעה הזאת, אז מה הפלא שהגענו למצב הנוראי הזה של 100 נרצחים?

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

רם בן ברק (יש עתיד):

מה הפלא שבצפון ובדרום, ולא רק, גם במרכז, מי ששולט ברחובות אלו משפחות הפשע וארגוני הפשע, ואנחנו מאבדים שליטה לחלוטין – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – וצריכים להיכנס לתוכניות חירום? תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

עידן רול (יש עתיד):

אחרי רם אני לא צריך להעלות את הפודיום, זה בול. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה שנדבר על מדיניות החוץ של הממשלה הנוכחית, מדיניות חוץ שלפחות לפי מה שאני מבין – כי היא לא נוסחה או פורסמה באופן פומבי; אני גם לא יודע אם יש אחת כזאת, אבל לפחות לפי ההצהרות של ראש הממשלה עם הקמת הממשלה ניתן לומר ששני עמודי התווך המרכזיים של הממשלה הזו בכל הנוגע למדיניות חוץ הם הרחבת מעגל הנורמליזציה, בדגש על סעודיה, ומניעת גרעין איראני. הדבר שלא מדובר מספיק: בין דילוגים – שחלקם חשובים, כן, צריך לחזק את הקשרים של שר החוץ בעולם – ובין ראש הממשלה, שהעלה היום ציוץ משתפך על פגישה עם ליטא, העובדה שכל מדיניות חוץ של ממשלה ישראלית, לא משנה מי הממשלה, מתחילה ומתבססת על חוזק הקשר שלנו עם וושינגטון, עם ארצות הברית. לא משנה בכמה מדינות יבקר שר החוץ ולא משנה כמה ראש הממשלה נתניהו ינסה להסיח את דעת הציבור בישראל מהעובדה שהיחסים שלנו עם ארצות הברית ניזוקים ברמה שבועית, לפעמים יום-יומית – גם היום זה כבר קורה, בשבוע שעבר. כולם מכירים את ההתבטאות של שר החוץ על סגנית הנשיא.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

מה, מה הוא אמר?

עידן רול (יש עתיד):

הוא זלזל ביכולות של סגנית נשיא ארצות הברית להבין את מהות ההפיכה המשטרית. עזבו שהיא באמת תומכת ישראל, עזבו שהיא בעלת הכשרה משפטית.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

באירוע הוקרה לישראל.

עידן רול (יש עתיד):

באירוע הוקרה לישראל. אגב, חשוב לציין שלא היה מובן מאליו שסגנית הנשיא תהיה כל כך תומכת נלהבת של ישראל, באופן פומבי ומוצהר. הנשיא – זה היה ברור, אבל היא תמכה לכל אורך הדרך. היא מגיעה לאירוע לציון 75 שנים וזה מה שיש לשר החוץ לומר, לדיפלומטית מס' אחת.

גלעד קריב (העבודה):

הוא למד מראש הממשלה איך הורסים את הקשר עם – – –

עידן רול (יש עתיד):

ההרס מחלחל ממש מהקודקוד במצב הזה. חשוב להבין: יש לתומכי הממשלה הזאת מן תחושה שאומרת: בסדר, ארצות הברית לא תיעלם. ארצות הברית כנראה לא תיעלם, אבל סל התמיכות יצטמצם, ומעבר לזה שסל התמיכות יצטמצם, אם מישהו בממשלה הזו משלה את עצמו שאפשר להתמודד עם סוגיות מכריעות בלי תמיכת ארצות הברית, הוא לא מבין. עכשיו, אני אתן לכם טיפ מהממשלה שלנו: לא בוחנים את טיב הקשר עם ארצות הברית בנקודות שבהן אנחנו בהסכמה. טיב הקשר וחוזק הקשר נמדדים כאשר יש מחלוקת, לדוגמה, כאשר מדובר בפתיחה של הקונסוליה במזרח ירושלים; כאשר מדובר בהבנה שלנו שאין מה לחפש בחידוש שיחות הגרעין; כאשר מדובר אפילו בדברים כמו ויזות לארצות הברית ובעוד אלף ואחד דברים. ואני חושש שהממשלה הזו מפספסת את המטרה, מתעלמת מההרס עם ארצות הברית – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

עידן רול (יש עתיד):

– – בזמן שאיראן דוהרת לגרעין. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מציע סדר-יום למדינת ישראל, לממשלה: הפיכה משטרית out; חיזוק המשטרה in. אנחנו בימים משוגעים, בימים שבהם את תשומת הלב, את המשאבים הממלכתיים שלנו בכסף, בזמן ניהול, אנחנו אמורים היינו להשקיע ביוקר המחיה, בנושאי גרעין – ראש הממשלה שלנו התיימר להגיע להסכמי שלום – וכמובן לביטחון פנים, ובמקום זה אנחנו מנסים לבצע שינויים חוקתיים, אני קורא לזה; אנחנו קוראים לזה הפיכה חוקתית, ויש מי שמבקש לרדד את זה לרפורמה. ובכן, במקום זה אנחנו זקוקים למהלך מתון, מוסכם. יש הרבה מה לעשות בכל תחום, גם בתחום הזה. יש מקום לשיפור השירות לאזרחים, יש מקום לייצוב היחסים בין הרשויות, ואולי אם ירצה השם וירצו השמות אפשר גם לחלום על שיפור זכויות האדם, האזרח והמיעוטים במדינת ישראל. במקביל – לבצע את המדיניות שראש הממשלה הכריז עליה כחשובה עד שהגיחה לשמי חיינו התועבה הזו כנגד מגילת העצמאות: חיזוק המשטרה באמצעים, בסמכויות, במשאבים; לבחון, להרים כל אבן בדרך לחיזוק היכולת של משטרה עצמאית, סמכותית, לא פוליטית, לבצע את משימתה.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

תשתיות פיזיות וחברתיות בחברה הערבית ונושאים של תכנון, כלכלה ושיפור תחושת השותפות – זה מה שיאפשר למדינת ישראל התמודדות ראויה עם הזוועה שמתחוללת בחברה הערבית ומעבר לה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני לא יודע מאיפה להתחיל – האם במה שקרה ביום חמישי ביפיע, ביאפת א-נאצרה, הטבח שקרה שם, שמראה בצורה ברורה שהחברה הערבית מדממת, רצח אחרי רצח, וכל יום אנחנו משלמים את המחיר. בדיון ובדרישה שלנו שהממשלה תיקח אחריות ותטפל בפשיעה, עולה ועלה גם שהשר הכושל, הממונה על הביטחון האישי של כלל האזרחים במדינה, אומר שאין לו תקנים ואין תקציבים למשטרה כדי להילחם בארגוני הפשיעה. היום בשעות הבוקר, בשעה 08:00, הייתי בכפר ערערה בנגב, אחרי שאנשים התקשרו ואמרו שמינהל מקרקעי ישראל והמשטרה באים להרוס חמישה בתים. הלכנו לשם, ומי שהיה שם וראה את הדחפורים שבאים להרוס, היה צריך לעמוד, להסתכל ולראות כמה כוחות משטרה מאבטחים את ההריסה. למשטרה יש כל הכסף וכל הכוחות לגייס אותם כדי להרוס חמישה בתים למשפחות שגרות במקום ובבתים האלה מעל 30 ו-40 שנה. מי שראה את כוחות המשטרה – לא חסרים לה כוחות. מה שחסר למשטרה הוא החלטה של העומד בראשה, החלטה של הממשלה, אכן לטפל בארגוני הפשיעה. לצערי, החלטה כזאת עד רגע זה לא התקבלה, כי כל מי שרואה את כוחות המשטרה שמאבטחים את כוחות ההרס בנגב, יודע שלמשטרה יש את הכוחות, אבל סדר העדיפויות של הממשלה הזו, של השר שמחפש את המשילות בנגב – הוא משקיע את כל המשאבים לא במלחמה בארגוני הפשיעה, אלא באיך להתעסק באכיפה בחברה הערבית הבדואית בנגב.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הגיע הזמן שהממשלה הזו תקבל החלטה ותפעל מיידית למיגור הרציחות בחברה הערבית. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, שאינו בנמצא – אדוני היושב-ראש, יש איתנו שר?

היו"ר אוריאל בוסו:

השרה גמליאל.

גלעד קריב (העבודה):

גילה – גברתי השרה.

קריאה:

לא רק שרה – שרת המודיעין.

גלעד קריב (העבודה):

גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להקדיש את שלוש הדקות שלי לסוגיית הצביעות, ואתה הרי יודע שכבר לימדו אותנו חכמינו את דבריו של ינאי לרעייתו שלומציון: עליה להיזהר בראש ובראשונה מן הצבועים. אני מבקש לדבר על שני מופעי צביעות שראינו הערב. הראשון הוא מופע הצביעות של השרה רגב, שהתייחסה לנושא האלימות במסגרת המחאה. כפי שכבר אמרו דוברים אחרים מצד האופוזיציה, אנחנו לא מהססים לגנות כל גילוי של אלימות, וכך אנו עושים בכל מקרה שמתגלה אלימות. הדבר לא ראוי כשלעצמו וגם פוגע במחאה. אבל האחרונים שיטיפו לנו מוסר על אלימות במסגרת מחאה ציבורית הם חברי הממשלה הנוכחית וחברי הקואליציה, ולא רק בגלל שלא שמענו אתכם אומרים דבר וחצי דבר בזמן שהאלימות השתוללה מול השרים וחברי הכנסת של הממשלה הקודמת והקואליציה הקודמת, אלא גם מכיוון שהיום חברי הקואליציה וחברי ממשלה מעודדים אלימות כנגד מפגינים. רק לפני כמה ימים ראינו כיצד אתם הופכים מפגינה לתוקפת, וחבר כנסת שנוהג באלימות – לקורבן. חברי האופוזיציה כאן מזמינים אנשים אלימים כאורחים שלהם לתוך הוועדות, והליכוד שילם ואולי ממשיך לשלם לאנשים – – –

אופיר כץ (הליכוד):

מה אתה אומר על ישראל כץ אתמול?

גלעד קריב (העבודה):

בזה פתחתי, לא היית – –

אופיר כץ (הליכוד):

אה, לא שמעתי. בסדר.

גלעד קריב (העבודה):

– – שמגנים כל אלימות, וגם רם בן ברק עשה את זה. אבל אמרתי: האחרונים שילמדו אותנו מוסר בעניינים האלה הם חברי הממשלה והקואליציה. אתם האחרונים שתדברו איתנו על אלימות. הרי אתם הפכתם את האלימות לכלי עבודה פוליטי שלכם גם כשישבתם באופוזיציה וגם עכשיו, כשאתם בקואליציה. ומכאן נעבור, אדוני, למופע הצביעות השני, ופה אני בהחלט חושב שהדברים נוגעים גם בך. אנחנו שומעים חודשים על בעיית הייצוג בבית המשפט, נכון? ואנחנו שומעים חודשים ששני ציבורים מודרים מבתי המשפט. איזה קהלים? הציבור החרדי, נכון? והציבור המזרחי-ספרדי. והינה זה פלא, על פי המסתמן, הממשלה והקואליציה לא תמנינה אף שר או חבר כנסת חרדי לוועדה למינוי שופטים, וגם לא תמנה אף שר, שרה, חבר או חברת כנסת שמגיעים מקרב הקהלים הספרדיים ושל עדות המזרח.

היו"ר אוריאל בוסו:

שופטים? למה?

גלעד קריב (העבודה):

בוועדה לבחירת שופטים.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני אמור להתמנות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, על פי המסתמן – ואני אהיה הראשון שאעלה ביום רביעי ואדבר מכאן – מה לעשות, יש לי תחושה שבוועדה לבחירת שופטים לא יהיה נציג קואליציה או ממשלה חרדי, וגם לא יהיה נציג ממשלה ואופוזיציה מקרב יהדות ארצות ערב והמזרח.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא אמרו לך שאני מועמד?

גלעד קריב (העבודה):

אני שב ואומר: אני הראשון שאעלה לכאן לברך, אבל אם אכן ביום רביעי יסתבר שהקואליציה והממשלה לא טרחו למנות אף חבר כנסת או שר חרדי לוועדה ואף חבר כנסת או שר מקרב יוצאי עדות המזרח וספרד, זו תהיה התשובה הברורה ביותר עבורכם מדוע אנחנו לא מתרשמים ממופעי הצביעות שלכם. תודה, אדוני.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת חמד עמאר.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ערב טוב. אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, חצי שנה מאז הוקמה הממשלה הזו, ועל ההיבריס ותוכנית הנקמה שלה כל אזרחי מדינת ישראל משלמים – משלמים, לצערי, בנתונים שאני אביא כאן, שהם מעוררי פלצות. קודם כול בחיי אדם: 143 נרצחים מתחילת השנה, 102 בחברה הערבית – זה פי שלושה מהשנה המקבילה; 19 פיגועי טרור; 17 נשים שנרצחו – יותר מפי שניים מהתקופה המקבילה בשנה שעברה; קרוב ל-950 רקטות שנורו מעזה רק במבצע מגן וחץ, וכמה עשרות שנורו מלבנון. ביטחון, משילות, ביטחון לאומי? מילים מומצאות שקנו כאן את הלבבות של אזרחי מדינת ישראל, הלכו אחריהם באמונה שלמה שיביאו כאן שקט וביטחון אישי. הכול התנפץ. כספים: 13.3 מיליארד שקלים – כולנו כבר יודעים – ההסכמים הקואליציוניים. אבל לפי חוות הדעת של משרד האוצר, ההסכמים האלה ובראשם תקצוב מוסדות הפטור והמוכשר יביאו עד שנת 2060 לאובדן תוצר מצטבר צפוי של כ-6,700 מיליארד שקלים – אובדן תוצר של כ-13%. חמישה שרים נוספים – העלות מוערכת ביותר מ-32 מיליון שקלים. שילמנו אפילו על המחסור בחשמל בשישי האחרון, שעלה למשק כ-150 מיליון שקלים. וכמובן, כל יום בכיס של כולנו. בחצי השנה האחרונה מחירי המזון עלו משמעותית, מחיר החשמל, מחיר החלב, מחיר הלחם, הירקות והפירות, התחבורה, ההלבשה, התרבות והבידור, מחיר הדיור ומחיר השכירות, ועוד לא דיברנו על ההפיכה המשטרית, שעלתה, לפחות כרגע, 92 מיליארד שקל באיגרות חוב ומניות, לפי הדיווחים בעיתון דה-מרקר, והיחלשות השקל בעקבות חוסר הוודאות. סימני השאלה שעלו בעולם עלו גם הם כל כך הרבה למשק הישראלי ולכיסנו הפרטי, ועוד אי-אפשר אפילו לאמוד את הנזק העצום שיעלה וכבר עולה לכולנו.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

והינה, בזמן הזה, רק בחודש האחרון 13 שרים טסו ל-21 יעדים בחו"ל. אז את המחירים האלה – אני מסיימת, אדוני היו"ר – את המחירים האלה לא רק כולנו משלמים מכיסנו ונפשנו, וחלק לצערי בחיינו, אלא במיוחד הציבור, הציבור שאתם הממשלה מתיימרים לייצג, אותם אזרחים חלשים – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – ומוחלשים, אזרחים סוג ב'. הם – להם אתם צריכים להסתכל בעיניים ולתת דין וחשבון. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. להשתדל לעמוד בזמנים. את בדרך כלל עומדת.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הינה, עמדתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

אהה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שלוש שניות?

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא, זה היה לך דקה יותר.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

את לא היית צריכה לעמוד בזמנים, דרך אגב.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מה?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא היית צריכה לעמוד בזמנים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, לא, אני – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

את תראי איך אני לא אעמוד בזמנים, ואם צריכים עכשיו זה טוב שיהיה לי שר.

היו"ר אוריאל בוסו:

יש שרה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

איפה?

היו"ר אוריאל בוסו:

השרה גמליאל פה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר שלא נמצא – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, אבל אני מבקש, סליחה, אני אפילו לא אתחיל את הזמן עד שלא ייכנס לפה שר או שרה. אי-אפשר כל רגע לרדוף אחרי השרים. אני אנעל את המליאה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תשמע, מרוב שיש שרים כאן בממשלה הזאת אין להם זמן לשבת כאן במליאה, הם מקיימים דיונים כל הזמן.

היו"ר אוריאל בוסו:

לפעמים מקובל לצאת למקום חשוב. לצאת לרגע – מקובל. אבל לא.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הבעיה היא שהם סומכים אחד על השני ולא מגיעים.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, שר או שרה תורנים צריכים להיות במליאה. בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה בדיוק מה שעושים בממשלה: אחד סומך על השני, ואף אחד לא עושה שום דבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה, השר נמצא. תתחיל, זה זמנך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר שנכנס, ראש הממשלה נזכר אתמול לקיים דיון בנושא הרציחות במגזר הערבי לאחר שנרצחו 102 אנשים. 102 בני אדם נרצחו, וראש הממשלה נזכר לקיים דיון אחרי חצי שנה. היה טבח של חמישה אנשים ביפיע. אם אתה מנסה לתפוס את הנושא הזה ולחשוב על הנושא הזה ולהגיד לעצמך: איך יכול להיות שבמדינה עם ביטחון כזה חזק יכול בן אדם או שניים לקחת נשק ולרצוח חמישה אנשים ולברוח ולא להיתפס? אתה לא מצליח לתפוס את זה. אבל אני אחזור לדיון שקיים אתמול ראש הממשלה בנוכחות שר הפיתות, פרקליט המדינה, היועצת המשפטית, ראש השב"כ והמפכ"ל. ומה התוצאה של הדיון? הדיון דן בנושא אם להכניס את השב"כ או לא להכניס את השב"כ לזירה. התוצאה של הדיון היא הקמת ועדה שתחליט אם מכניסים את השב"כ או לא מכניסים את השב"כ. אדוני ראש הממשלה, אנשים נרצחים, בני אדם נטבחים במדינת ישראל, ואתה, יש לך זמן להקים ועדה עכשיו? על מנת להחליט – ואני שומע שאומרים: דמוקרטי, לא דמוקרטי להכניס את השב"כ. האם זה דמוקרטי במדינה דמוקרטית שילד מפחד ללכת לבית ספר? שאימא מפחדת ללכת לעשות קניות לילדים שלה? שאבא מפחד לשלוח את הבן שלו לגן? האם זה דמוקרטי? זה לא דמוקרטי, וזה לא במדינה דמוקרטית. לכן אני אומר לך, ראש הממשלה, עם הממשלה שלך, תתעוררו, תיקחו פיקוד על הנושא. ראש הממשלה אחראי, הוא ראש ממשלה, ואם הוא לא יכול לעשות את התפקיד שלו ולהחזיר את המשילות, שיתפטר.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אולי יבוא איזה ראש ממשלה שיכול להחזיר את המשילות למדינת ישראל.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, השר, לפני שבועיים בדיון 40 החתימות אמרתי שמאות אלפי אנשים יוצאים לרחובות כדי לבקש בקשה אחת: לחיות בדמוקרטיה. אנחנו באוכלוסייה הערבית יצאנו לרחובות, וכנראה שנמשיך לצאת לרחובות, לא כדי לבקש לחיות בדמוקרטיה – אנחנו מבקשים לחיות. נקודה. זה מה שאנחנו מבקשים. תראו לאן הגענו. האוכלוסייה הערבית כבר לא יכולה להתעסק בנושאים אחרים. תהיו במקומנו כאשר כל האוכלוסייה מרגישה את הטרור הפלילי שמתנהל נגדה יום-יום; כאשר כל האוכלוסייה מרגישה, כל אימא מרגישה שכשהיא מחבקת את הבן או את הבת שיוצאים מהבית, יכול להיות שהיא לא תוכל לחבק אותם עוד פעם; כאשר כולנו מרגישים מאוימים. הפסקנו – נדחקה לשוליים של סדר-היום שלנו עצם העובדה שהיום בבוקר הרסו חמישה בתים בנגב. אנחנו לא מצליחים לדבר על בעיות העוני, אנחנו לא מצליחים לדבר על כל האפליה המתמשכת במערכת החינוך, אנחנו לא יכולים ולא מתפנים לטפל במצוקת הדיור החמורה ביותר של האוכלוסייה הערבית. למה? כי אנחנו עסוקים בלשרוד. זה המצב שהממשלה הביאה אותנו אליו. אני רוצה להזכיר לכולם – עמד שר הפיתות והדגלים ואמר: הבטחתם והבטחתם. הוא שכח שהוא יושב באותה ממשלה שהייתה עד לפני שנה וחצי-שנתיים בשלטון בהובלת הליכוד, בהובלת מר בנימין נתניהו. אז על מי הוא מדבר, על השנה וחצי האחרונות? ב-2019 וב-2018 כבר יצאנו וחסמנו כבישים כדי להגיד: בואו תצילו את המצב. האחריות על ראש הממשלה גם אז וגם היום. אנחנו אמרנו את זה, ואמרתי את זה בכתב האישום שהגשתי ב-40 החתימות. אז אני שוב אומרת – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – ראש הממשלה, זה קורה במשמרת שלך – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – והאחריות היא עליך.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ומה שאתה מציע היום זה לקחת – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – זה לקחת אותנו בני ערובה למצב האיום שיצרתם בהזנחה שלכם ובחסות שנתתם לארגוני הפשיעה, ועכשיו רוצים שאנחנו נשלם את המחיר. זה לא יקרה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני דווקא שמח שהשר אקוניס נמצא כרגע באולם. אני רוצה לספר לך משהו שהיה היום בכנסת. השקנו את שדולת העם היהודי – אדוני היושב-ראש, גם אתה היית שם בהשקה. אני לפני שבוע חזרתי – ביחד עם דוד ביטן ומאיר כהן, יושב-ראש השדולה – חזרתי מארצות הברית. היה לנו ביקור קצר, ארבעה ימים – גם אתה, נדמה לי, היית בארצות הברית, ושמעת גם משם דברים דומים. חזרנו משם – אני לפחות חזרתי עם תחושה מאוד קשה בקשר ליהדות ארצות הברית. אני לא נכנס כרגע – בכוונה אמרתי שאני לא רוצה להיכנס לוויכוח פנימי. ביקשו ממני, היו שם כמה חבר'ה נציגי המחאה, ואני אמרתי: אני בכוונה לא רוצה לדבר באנגלית שם, כי אני חושב שהנושא הזה הוא פנימי, אבל בוודאי שאי-אפשר להתעלם מכך שהנושאים שאנחנו דנים בהם בישראל, יש להם השפעה ישירה על כל מה שקורה ביהדות ארצות הברית. אני, אדוני היושב-ראש, בשתי דקות רוצה לנצל את זה גם כדי להסביר על האירוע הזה וגם להבהיר לחברי הכנסת שאולי פחות מכירים את הסוגיה הזאת, או שלא לקחו חלק בעבודת השדולה הזאת, מדוע כל תזוזה וכל ויכוח אצלנו, גם בבית הזה, משפיעים ישירות על יהדות העולם. אז קודם כול, יהדות ארצות הברית היום עוברת אתגרים קשים מאוד. כמו שנאמר בשדולה, יש את הנושא של ההתרחקות מישראל. זה נושא שחייב טיפול. אנחנו חייבים להבין שיהדות ארצות הברית היא שונה לחלוטין; היא לא מאסה אחידה, מה שנקרא, אם אפשר להגיד את המילה הזאת. יש לא מעט אנשים שרואים את עצמם כיהודים וחלק מהנציגים בבית הזה לא רואים אותם יהודים. אנחנו מדברים על התרחקות – רגע, השר לא מקשיב לי.

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא לא צריך להקשיב, הוא צריך להיות באולם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, בכל זאת, הוא מדבר עם המזכירה, זה מפריע לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו מאוד מרוכזים, יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, זה מפריע לי כשהוא מדבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

השר, הוא אומר שמפריע לו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אה, חשבתי – – –

אופיר כץ (הליכוד):

את עוד לא שרה, אבל יום יבוא.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אולי ביום רביעי תיבחרי להיות נציגה בוועדה למינוי שופטים, וזה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תעצור את נשימתך – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זו בכלל תהיה פה אופרת סבון.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא לעצור את הנשימה – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אבל ברשותך, אני אחזור למה שרציתי להגיד. ההתרחקות מישראל נובעת בין היתר מכך שחלק מהדברים שנאמרים כאן בבית הזה לא מתקבלים בעין יפה על ידי יהדות ארצות הברית. אנחנו גם מדברים על אנטישמיות גואה בארצות הברית, שזו בעיה בפני עצמה. אנחנו מדברים על כך שרוב גדול של יהודי ארצות הברית לא מתכוונים לעלות לישראל. להפך, הם רוצים לחזק את החיים היהודיים שם, אבל הם בוחרים את החיים שלהם. אנחנו לא צריכים לבוא ולכפות עליהם כיצד אנחנו רואים את החיים בישראל. ואני חייב להגיד לך, ידידי השר אקוניס, ששמענו דברים קשים מאוד, קשים מאוד, ברמה כזאת שאני טסתי – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

חצי משפט, תן לי, שנייה. – – טסתי לשם בתחושה שאני אבוא עם פתרונות, וחזרתי עם תחושות קשות מאוד, כי אני לא יודע איך אנחנו פותרים את הקרע הזה. ממש ניתוק מוחלט. אני יודע שאתה לא קשור לא לתפוצות ולא – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מאוד קשור לתפוצות. אני מבקש – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה שר למדע, לא?

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

ביקשתי מהיושב-ראש – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אתה אמרת שהוא לא מקשיב, אז אתה תראה שלא רק שהוא הקשיב – הוא רוצה אפילו להגיב על הדברים. אז בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה שר המדע?

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

כן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני אשמע. אני אשמח לשבת.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

בוודאי. בוודאי.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

חצי משפט, אני מסיים, באמת, אוריאל. אני רוצה להגיד שאת הדברים האלה אנחנו חייבים להביא בחשבון כשאנחנו מתווכחים כאן בבית הזה. אני בוודאי מזמין את כלל חברי הבית שלא לקחו חלק בשדולה הזאת, שנתמכת על ידי הסוכנות, לבוא לדיונים הבאים ולשמוע מקרוב על הבעיות של התפוצות ושל העם היהודי בעולם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. שר המדע והחדשנות, השר אופיר אקוניס, ביקש להתייחס לדברים. יש לו אפשרות להשתלב בכל רגע במהלך הדיון. עד חמש דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בוודאי שאני אקשיב, איזו שאלה.

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה, השר. קיבלת פה שר רציני, שמקשיב, לא – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מתקרב לשר.

היו"ר אוריאל בוסו:

אז תתנצל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מתיישב פה בשביל לשמוע את השר.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

תודה לך, אדוני היושב-ראש, על האפשרות המוקנית על פי התקנון להתערבות שר בכל זמן במהלך הדיון. חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת גוטליב ואחרים, אני שומע כאן את הדברים של חברי הכנסת ומבקש להתייחס לכמה דברים. ראשית, לדברים הנוגעים ללב של חברות וחברי הכנסת מן הסיעות הערביות. האלימות במגזר הערבי נוגעת ללב כל אדם, ללב כל בן אנוש. לראות את התמונות, אדוני היושב-ראש, מיפיע או מכפר קאסם או מכפר כנא או מעין מאהל או מכל מקום אחר – אנחנו כממשלה, ממשלה של כל הציבור, של כל אזרחי ישראל, מחויבים, אדוני היושב-ראש, לפתרון, לפתרון מהיר ויסודי של בעיית האלימות בחברה הערבית. אני רוצה להתייחס בקצרה לנאומו חוצב הלהבות של חבר הכנסת חמד עמאר ולהזכיר לו – איננו נמצא כאן באולם: חבר הכנסת חמד עמאר, על פי דרישה אולטימטיבית של ישראל ביתנו, נמסר לה התיק לביטחון הפנים בין השנים 2009 ו-2015, אדוני היושב-ראש. ישראל ביתנו דרשה את התיק כדי לטפל בעוצמה בעיקר באוכלוסייה הערבית, ומי שאין לו נאמנות אין לו אזרחות, וכל הסיסמאות הריקות של המפלגה הזאת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא 2015 – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

ולכן, כמפלגה שיש לה אחריות גדולה מאוד, מיניסטריאלית וגם קולקטיבית, הייתי מציע לחבר הכנסת חמד עמאר באמת לשמור על לשונו, וגם לא רק לשמור על לשונו אלא גם לקחת אחריות פעם אחת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא 2015, אמרת 2015 – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

הדבר השני, חבר הכנסת סובה, אני אכן הייתי בארצות הברית בשבוע שעבר. הקשבתי היטב לדבריך והקשבתי היטב למאות יהודים בלוס אנג'לס, בניו ג'רזי ובניו יורק. כאשר אתה מסביר להם על יופייה של ישראל, על הצלחותיה, על מה שקורה בישראל, ומסביר להם את הדבר היסודי בדמוקרטיה, The will of the people, רצון העם – כך הוקמה הממשלה, וכפי שיש The will of the people בארצות הברית ובכל מקום אחר, כך קיים הרצון הזה בישראל. וכאשר מסבירים להם את הדברים, אומרים להם לבוא להשקיע, אומרים להם לשים את כספם פה, לא לקחת את הכסף מכאן, לא לברוח, הם מבינים היטב שאנחנו פועלים כעת לחיזוקה של הדמוקרטיה, חבר הכנסת סובה – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא על זה דיברתי. דיברתי על יהודי ארצות הברית – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – על ידי איזון בין הרשויות. זה דבר חשוב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא הקשבת – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש – אני מבין שמוקצבות לי חמש דקות – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא על זה דיברתי, אדוני השר.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – אני רוצה להתייחס – שמעתי אותך. אני התייחסתי – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

יבגני, השר חייב בדיוק חמש דקות, אחרת אנחנו חורגים וזה נהיה סיכום דיון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הכול בסדר.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני שמח שנמצאים כאן – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

רק אל תגיד שהקשבת בקשב רב, כי לא על זה דיברתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת סובה, תודה. השר לא הפריע לך כשדיברת.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני משיב את מה שאני רוצה, כפי שאתה אמרת את מה שאתה רוצה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

סבבה, אין לי בעיה, אני איתך. בסדר – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

הדבר האחרון, אדוני, ב-19 בפברואר, חבר הכנסת להב הרצנו, חברת הכנסת צרפתי – אני התרעתי בכניסה לישיבת ממשלה ב-19 בפברואר מפני התגברות האלימות ברחובות ישראל ואמרתי שאנחנו עלולים להגיע לרצח פוליטי. השאלה איננה האם אלא מתי. שתיקתם הרועמת – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

של הכבשים.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – של ראשי האופוזיציה – יאיר לפיד, בני גנץ, אתם בעצמכם ורבים אחרים, לנוכח התמונות של האלימות הגואה – אתמול ספג זאת שר האנרגיה – אני שואל אתכם, חברת הכנסת בן ארי: איפה אתם? מדוע אתם שותקים? אתם רואים את התמונות, אתם שומעים את הקולות. אני בעד הפגנות. אין יותר דמוקרט ממני בבניין הזה – אולי כמה מתחרים בזה – וגם בליברליזם אני מבין משהו. יש הבדל ענק בין הפגנות לגיטימיות לבין התפרעויות ברחובות, והדבר הזה, לצערי, איננו מגונה על ידי ראשי האופוזיציה, ובראשם יאיר לפיד וסיעת יש עתיד. ואני מזהיר שוב, אדוני היושב-ראש – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – אם השתיקה הזאת תימשך, האלימות תגבר, ואז לא תוכלו – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. לא, לא, השר חייב לסיים.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – ואז אף אחד מהיושבים בספסלים הללו של האופוזיציה – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – הוא אורח – – – רמי בן יהודה נושא שלטים של "שמאלנים בוגדים".

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – כאשר תהיה פגיעה, חברת הכנסת גוטליב, בשר או בשרה, בחבר או בחברת כנסת, לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר אקוניס. נמשיך בסדר הדוברים. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כשאתם מזמינים את רמי בן יהודה לבית הזה, אל תטיפו לנו מוסר.

היו"ר אוריאל בוסו:

הבהרות חשובות בהחלט.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

תודה, אדוני היושב-ראש.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני, כשמזמינים אדם שנושא שלטים "שמאלנים בוגדים" לתוך המשכן הזה על ידי סיעת הליכוד, אני חושב שהם האחרונים שיכולים להטיף מוסר על הסתה ועל הגינויים שלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי, נו, באמת, אל תעשה את זה. מוטב לך שתגנה, עם כל הכבוד.

היו"ר אוריאל בוסו:

יוראי, תודה. הבנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הם מחבקים אנשים שמסיתים נגד אנשים כל הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

קודם תגנה ואז תדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איפה הם היו כששלחו לבנט – – – בדואר?

טלי גוטליב (הליכוד):

תשלח מישהו שיירק עליי, זה מאוד דומה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. תדברו ביניכם. לאפשר לדוברת בינתיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

באמת, לירוק זה דומה? לירוק על מישהו? די כבר עם הברבריות הזאת. די, די.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – קליע – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יוראי, יש הבדל בין לקרוא לך בוגד ובין לירוק עליי, זה הכול. לירוק עליי – אתה לא תירק עליי ולא על ישראל כץ. מה יש לכם?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה יש לכם?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל אתם מחבקים – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חבר הכנסת יוראי, חברת הכנסת גוטליב. אנחנו רוצים להמשיך. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, כל יום, כמעט כל שעה, אנחנו שומעים על אירוע של ירי ושל רצח בחברה הערבית. לצערי הרב, הרבה מהמקרים מסתיימים במוות. ביום חמישי היה טבח ביישוב שלי, יפיע. מי שהיה שם לא יכול עוד להתעלם ממה שקורה. אני לא רוצה לדבר על המספרים, אבל עדיין, זה היה תקדים לרצוח חמישה צעירים ביחד, בבת אחת, באמצע היום, ליד אזור שיש בו שלושה בתי ספר, שתי יחידות לגנים ומרכז ספורט ומרכז נוער, כולם באותו מקום. מה שמפריד בין זירת הרצח לבתי הספר זה הגדר. הילדים ראו שם מה קרה, ראו את חלקי הגופות זרוקים על האדמה. כל זה קרה באמצע היום. ואני כאן כאימא מפוחדת, כאובה על מה שקורה בחברה שלה. אני רוצה לזעוק את זעקתן של אום מוחמד כנאנה, אום אחמד שחאדה, אום לואי אבו רג'ב, אום עודה מרג'יה ואום ראמי מרג'יה. מבמה זו אני רוצה לפנות לכלל האימהות ולכלל הנשים שאכפת להן מחיי אדם. אני קוראת להן להצטרף ליוזמה של אימהות למען החיים, וגם לנשים בבית הזה, למי שאכפת – שתהיה שותפה, וכמובן גם לגברים שרוצים וחשוב להם. תרשו לי שני משפטים בערבית. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מה שקרה ביום חמישי ביישוב יפיע היה אירוע קורע לב מכל בחינה שאי-אפשר להתעלם ממנו.)

היו"ר אוריאל בוסו:

לסיים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(– – שאכפת להן מהמשמעות ומקדושה של החיים להצטרף למיזם אימהות לחיים.) תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. תודה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אימאן, כל הכבוד לך, זה היה מרשים מאוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

הבנת הכול, יוראי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הבנתי מה שהיא אמרה בעברית.

היו"ר אוריאל בוסו:

היא אמרה את זה לפני כן בעברית.

טלי גוטליב (הליכוד):

האם מה שהיא אמרה זה באמת הדברים – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי, אולי פעם אחת תנשמי עמוק, תנסי להבין, תנסי לבוא עם כוונות טובות לאנשים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכי לוועדת האתיקה, כמו שאת אוהבת. לכי תגישי עליי תלונה, כי זה מה זה נחמד. איזה קולגיאליות. לכי תתלונני עליי. תלונה אחת כבר נדחתה, כי הסרטונים הוכיחו ששיקרת.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז אני לא נותנת לך קרדיט, גברתי, עם כל הכבוד.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. שלוש דקות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בזמן שיש לי אני רוצה להתייחס לתופעת האלימות והרצח בחברה הערבית, תופעה ששוברת שיאים. היקף המקרים בתקופה הנוכחית הוא פי שלושה מהיקף המקרים בתקופה המקבילה אשתקד. זה הפך להיות לא תופעה – זה הפך להיות מכת מדינה. זה פשוט אובדן שליטה ואובדן דרך. הגענו למצב שיש כאן תחושה של אפס ביטחון ונהיה מסוכן להתהלך ברחובות. אירועי הפשיעה הם לא אחרים מטרור אזרחי. מטעני חבלה מונחים במרחב הציבורי באין מפריע, אופנועים ממולכדים, רחפני נפץ ויריות בכבישי ישראל – מי שיקשיב לי יחשוב שאני מדברת על איזושהי מציאות מתוך סרט, אבל לא, זה קורה כאן במדינת ישראל של שנת 2023. הנרצח ה-102 הוא כבר חדשות של אתמול. הפשע חוגג ומרחץ הדמים נמשך. אי-אפשר שלא לשאול את עצמנו איפה השר לביטחון לאומי. איפה הוא? מתי הממשלה הכושלת הזו תעלה הילוך ותעבור מדיבורים למעשים? אומנם מדובר במגמה רב-שנתית, אבל ראינו כבר שניתן להילחם בפשיעה בחברה הערבית, ועדות לכך – שבממשלת השינוי הצליחו לצמצם את המגמה ולהוריד את התופעה ב-16%, בזכות נחישות, התמדה ודבר פשוט: עבודה. יצאו לדרך והלכו לעבוד. רבותיי, ממשלת ישראל, ביטחונם של אזרחי ישראל הוא לא הפקר. הביטחון האישי של אזרחי ישראל הוא מעל כל המחלוקות והפוליטיקה. אם לא הבנתם, אנחנו במצב חירום. יש בידיכם תוכנית מעולה שקברתם עמוק במגירה וכיום היא לא מיושמת, תוכנית מסלול בטוח – תוכנית שהביאה מגמה הפוכה מזאת שאנחנו רואים עכשיו, רק בגלל דבר אחד: היא יצרה פלטפורמה ושיטה שבועית למיקוד מאמצים. המיקוד הוא בווקטורים: מיקוד באנשים, מיקוד במקומות, מיקוד ביעדים, בארגונים ובתופעות שעולים בתמונת מודיעין. נורא פשוט. עבודת מטה משרדית של המשרד לביטחון לאומי – צריך להפוך אותה לתוכנית פעולה למיגור האלימות. ואני רוצה להגיד מכאן: אין פתרונות קסם. צריך לעבוד מסביב לשעון כדי לממש תוכנית שתיתן מענה אפקטיבי למיגור האלימות וליצירת הרתעה. ככה פותרים אירועים ביטחוניים. צריך לערוך דיונים, צריך לערוך הערכות מצב, צריך לעשות מיקוד משימתי, צריך לאסוף נשקים ולעבות כוחות במוקדי סיכון.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז אני רוצה להגיד לשר לביטחון לאומי, שדיבר פה כל כך הרבה קודם – –

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט לסיכום.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – אין ארוחות חינם. תוציא את התוכנית מהבוידעם, תעלה לסדר-היום. לא דיברת עליה. הוא התייחס פה לכל הנושא של המאמצים, הצעות חוק, אבל את התוכנית מסלול בטוח הוא פשוט לא הזכיר.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת שרון ניר, נא לסיים. תודה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

או שהוא לא מכיר אותה, או שכדאי שהוא פשוט יוציא אותה מהמגירה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – ינער אותה ויוציא אותה לפעולה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אין ספק שמכת הרציחות והפשיעה שמציפה את היישובים הערביים היא מכה קשה, קשה מנשוא. יש לכך סיבות רבות. מה יכולות להיות הסיבות לעלייה הדרקונית, הקשה? א. העובדה המוכרת לכולם: משטרה ושר משטרה, השר לביטחון לאומי, שר הבט"ל, שר הבט"ל הבָּטֵל, הוא גורם שלא עושה כלום. הוא חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון. הסיבה השנייה, החשובה, העובדתית, היא שפרצה מלחמה בין שני ארגוני פשיעה והם יורים אחד בשני – בבוקר רוצחים, בצוהריים נוקמים, וכך הלאה, ביישובים שונים. ורוב התיקים עדיין פתוחים. הטענה – שאין כוח אדם. שיעור הפענוחים מגוחך. כאשר אתה לא מפענח, אין הרתעה, ולכן הרוצח יכול לרצוח שנית. ויש רוצחים שרוצחים יותר מפעם אחת. הייתי בניחום אבלים ביפיע ובנצרת. תאמינו לי, מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, זו חוויה שאני לא מאחל אותה לאף אחד, לבקר בחמש בתי ניחומים כדי לנחם אחד אחרי השני. זה בלתי נתפס, בלתי נתפס. ואחד מהנרצחים הוא בן 15. ולכן, נשאלת השאלה, מה ייעשה. יש שם מפוצץ לאחרונה, כולם משתמשים בו, שזה השב"כ. חבל שחבר הכנסת אלמוג כהן לא פה, אבל אני אמרתי שאחד הסרטונים הוויראליים בחברה הערבית זה ריאיון מצולם של אלמוג כהן שבו הוא אומר שהוא יודע שהשב"כ נותן חסות וחיסיון לפושעים, ושהוא עצמו נכח בפגישה כזאת שבה קצין שב"כ אומר לפושע כך וכך, אבל תמשיך לסייע. זה דבר נורא. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, האמת שכהרגלי תכננתי לדבר על משהו אחר, אבל נקלעתי שלא בטובתי למופע "אכלו לי, שתו לי" של השר – – –

קריאה:

איתמר בן גביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה. כי הרי מה הוא אשם? מה הוא אשם? הוא נקלע לסיטואציה. מה אתם רוצים? הוא בסך הכול חמישה חודשים, רק עכשיו עבר התקציב. מה אתם רוצים מאיתמר בן גביר? הלב יצא. אז ישבתי, חזרתי ללשכתי וצפיתי שוב בנאום, כדי לראות מה אנחנו רוצים מהשר איתמר בן גביר. אז בוא נתחיל עם השקרים. אתם מוכנים? יפה. אצל איתמר בן גביר בנאום "אכלו לי, שתו לי", הוא אמר ש-1,800 שוטרים התפטרו במשמרת שלנו. כל מה שאני אומרת, הכול בדוק. אפשר לבדוק אותי בגוגל, כי אני, בניגוד לאיתמר בן גביר, מאמינה בעובדות ולא בשקרים. אז 1,131 שוטרים התפטרו או פוטרו. אני אגיד לכם כמה, כי אני יודעת שאתם במתח. 628 פרשו, 456 מתפטרים. אבל אצל איתמר בן גביר כמה התפטרו? 1,800. מה הקשר למציאות? אפס. למה לא העברתם את חוק האיירסופט? אתם יודעים מה זה איירסופט? אני אסביר לכם. איירסופט זה רובה מאוד נחמד שביום-יום משתמשים בו למשחק. הינה, אקוניס, פנית אליי, בוא תשמע. ישבתי בוועדה לביטחון פנים על המדוכה חודשים על חודשים, כי האיירסופט הזה מוסב, הוא מוסב לכלי נשק. עם האיירסופט הזה נכנסו למקלט וחטפו אישה; סליחה, ליד המקלט, כשהיא הלכה לעשות קניות. התחננו לאופוזיציה אז להעביר את האיירסופט – הינה, יש כאן נציגים מכובדים – לא, הם לא שיתפו פעולה. מה אמר השר לביטחון לאומי פה? מי חיבל בחוק של האיירסופט? אנחנו. עוד שקר. אין לי זמן, אבל כל כך הרבה שקרים, איך אני אספיק הכול? רגע, שנייה. הוא אמר שיש עלייה מטורפת, שלא היה דבר כזה, הכול אצלנו. אז סתם שתדעו – כמובן, הייתי רוצה להימנע מהמספרים האלה – בשנת 2022, כל השנה, היו 106 נרצחים; בשנת 2023, נכון ליוני, יוני – 102. חצי שנה. והוא עומד פה ואומר: יש עלייה מטורפת במשמרת שלכם. מה הוא חושב, שכולנו מטומטמים? ומה עם התקציב, 9 מיליארד, אדוני היושב בראש?

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא הרי הולך – שנייה. תעשו גוגל, אזרחי ישראל. תקציב המשרד לביטחון פנים ב-2023 היה 22.8 וב-2024 הוא 23 מיליארד.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני כבר מסיימת.

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אי-אפשר לעמוד פה בתקופה הכי קשה של מדינת ישראל, של פשיעה בחברה הערבית, של פשיעה בחברה היהודית, לעמוד פה ולהתבכיין. תיקח אחריות. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חברת הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי עוד הרבה שקרים, לא הספקתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

יהיו לך עוד נאומים הלילה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מפחיד, מפחיד, כאזרח ישראלי, לראות איך ממשלת ישראל איבדה שליטה, בלי קשר בכלל לעמדות פוליטיות, אגב. מדינה בצניחה חופשית. אזרח ישראלי קם בבוקר בחצי שנה האחרונה, מאז הקמת הממשלה, לתחושת אובדן שליטה מוחלט. אבא שמבין שבין שלושה שרי חינוך הילד שלו כנראה כבר לא יקבל חינוך; אימא שפתאום קולטת שבין הרצון שלה לחינוך יהודי – הילדה שלה תקבל חינוך משיחי וגזעני, שבעיקר יחנכו אותה שהיא לא מספיק טובה, לא שווה, ושהתפקיד שלה בעולם הוא להיות רק מכונת ילודה. ילדים, נערות ונערים, בחברה הערבית, שלא יודעים אם הם יזכו לחיות עוד יום, וההורים שלא יודעים אם יזכו לראות שוב את ילדיהם. ממשלה של יותר מ-100 ארונות קבורה בחצי שנה. ממשלה של איבוד שליטה – איבוד שליטה בביטחון האישי, איבוד שליטה בביטחון המדינה. כשהטרור משתולל ורוחות מלחמה מנשבות, במקום לעסוק בעיקר, הממשלה והעומד בראשה עובדים קשה כדי להשתלט על השלטון, לא להשתלט על המדינה. עובדים עליכם, עובדים עלינו. אובדן שליטה בריביות, אובדן שליטה במשכנתאות, אובדן שליטה בסופרמרקט, אובדן שליטה בהוצאות. אובדן שליטה. ממשלה רומסת – רומסת ערבות הדדית של עם עתיק, רומסת ציונות, רומסת משילות, רומסת זכויות פרט, רומסת שוויון, רומסת את עם ישראל בארץ ישראל בשם תורת ישראל. ממשלה של מכונת רעל והסתה. ממשלה של פייק ניוז. ממשלה מלבינה – מלבינה שקרים, מלבינה פשעים, מלבינה פושעים מורשעים. ממשלה שנבחרה להגן על הנגב ואיבדה את הצפון, חילקה את ירושלים והפקירה את ביטחון תושבי יהודה ושומרון. ממשלה מחוקקת – מחוקקת השתקה, מחוקקת הפחדה. ממשלה שממנה – ממנה שרים, שרים עד בלי די, משר האטום ועד לשרי הביזיון. ממשלה ששומרת – ממשלה ששומרת על הראש שלה מאימת הדין. ממשלה שסוחטת ראש ממשלה מואשם בפלילים. ממשלה שחיי האזרחים שלה חשובים פחות מכיסים תפוחים או ראש ממשלה במדי אסירים. אבל תקוותנו לא אבדה. אחרי הכול, התקווה היא בת אלפיים שנה, ועם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ יעלה ויבוא.

רון כץ (יש עתיד):

אתה רוצה להגיד מזל טוב ללירון עד שאני בא – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

יום הולדת?

קריאה:

לירון אשתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

מזל טוב לרעייתך – יום הולדת. על הלידה עוד לא אמרנו, יש לך בריתה. בבקשה, שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, אנחנו עדים לאיזו תקופה מבולבלת ומשונה במדינת ישראל, תקופה שהשר לביטחון לאומי מאבד שליטה – מאבד שליטה על המשטרה, מאבד שליטה על הפשיעה; ודאי לא יכול לעסוק או אפילו לדמיין או לבנות איזושהי תוכנית של משילות. עד כדי כך אובדן השליטה הוא משמעותי, שהיום פורסם שאותו שר רוצה לקבל לעצמו סמכויות של מעצרים מינהליים. עכשיו, בואו נתעמק לרגע מה בדיוק שר הפיתות והטיקטוק מבקש לעשות: הוא מבקש לשלול את חירותו של האדם או להגביל את זכויותיו רק בהחלטה שלו. הוא הבין שהוא כבר לא יהיה מפכ"ל-על, הוא הבין שהפקודה לא תשתנה, הוא הבין שראש הממשלה כבר לא איתו. הקירות הולכים ונסגרים. הכישלון כל כך משמעותי, שהוא החליט ללכת לפעולה הכי קיצונית שאני שמעתי פה שאפשר לעשות, והוא מבקש לקבל לידיו סמכויות של שר ביטחון במקרים הכי קיצוניים שיש, עם חוות דעת של הפרקליטות הצבאית וכל מה שבשרשרת הזו, ולהחליט שאזרחים במדינת ישראל יוכלו להיות במעצר מינהלי אך ורק לפי החלטה שלו. עכשיו תדמיינו לעצמכם את ההזיה הזאת באמת מתפתחת – כי הגישו כבר את הצעת החוק – וזה שוב יהיה מול ראש הממשלה הסחיט ביותר שאי פעם ידענו, והדבר הזה באמת יוכל להגיע לפה. כל פעם שעולה דבר כזה צריך לומר תודה שוב לאותם מפגינים שמגיעים בכל מוצאי שבת למרות שזה לא פשוט, למרות שזה בהקרבה באמת גדולה, במשך כל כך הרבה זמן, ולהזכיר לעם ישראל עבור מה אנחנו נלחמים: אנחנו נלחמים עבור הזכויות הבסיסיות ביותר של כל אזרח במדינת ישראל לחיות את חיינו פה במדינה דמוקרטית. כי אם לרגע אחד, לרגע אחד אנחנו נמצמץ, ולרגע אחד אנחנו נוריד את הרגל מהגז, החוקים האלה יעברו, וגם חוקים דומים להם יעברו, ואנחנו נחדל מלהיות מדינה דמוקרטית ונהיה מדינה שהיא מוקצה בעולם, שהכלכלה שלה גם כך במצב הכי שברירי שהיה פה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

– – כנראה מאז ומעולם, יחסי החוץ הכי גרועים שהיו לנו מאז ומעולם, והלכידות הישראלית שכל כך אפיינה אותנו נהרסה בגלל איש אחד – קוראים לו ראש הממשלה נתניהו, והוא עדיין לא הספיק להתעשת על עצמו. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. הוא החליף עם יוליה. אני יורד.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יורד? חבל. שמע רק 20 שניות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, תראו, אנחנו באופוזיציה – רון, דקה מזמנכם. בוסו, אם תוכל דקה באמת, אני יודע שנשארת. אנחנו באופוזיציה לא נצליח לעשות הרבה דברים, בסדר? אני לא רוצה לדבר על דברים גדולים. יש משהו אחד, בוסו ואדוני השר ואדוני היושב-ראש; ערב טוב גם למר מירון, נושא השלט "שמאלנים בוגדים". שימו לב, הוא ביציע שוב. בבקשה. משמר הכנסת, רק שימו לב, הוא אינו נושא את תג הזיהוי שלו כפי שמתבקש על פי התקנון בכנסת. אנחנו לא נצליח – – –

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

על מי אתה מדבר?

נאור שירי (יש עתיד):

משה מירון הוא הוגה הדעות והוגה הקמפיין "שמאלנים בוגדים".

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

הימני?

נאור שירי (יש עתיד):

כן, כן, פה. מעבר לזה שהוא לא נושא את התג על פי החוק, תג הזיהוי שלו, הוא נכנס פעם אחר פעם לכנסת. אנחנו לא נצליח לעשות הרבה דברים בכנסת ישראל באופוזיציה, אין מה לעשות; משהו אחד שאתם – ואדוני השר, דווקא אתה שים לב, כי זו מפלגתך עושה לו פעם אחרי פעם אישור – האחד שצריך לא להיכנס למשכן כנסת ישראל עד שהוא יפסיק את קמפיין ה"שמאלנים בוגדים" – משהו אחד תעשו. מה הבעיה? אני לא מבין. אנחנו לא מסכימים על 90,000 דברים; זה שהבן אדם הזה נכנס פעם אחרי פעם לכנסת, הוא לא מתבייש, הוא מצהיר על זה. אדוני ממשמר הכנסת, הוא צריך להסתובב עם התג שלו גלוי. הדבר הזה לא יכול להימשך. למה אתם ממשיכים עם זה? למה אתם ממשיכים לעשות לו אישור?

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא עמד מול הצנחנים משחררי ירושלים וקרא להם "שמאלנים בוגדים". מול הצנחנים.

נאור שירי (יש עתיד):

פעם שנייה שאני מפנה אליך, המאבטח ביציע. קודם כול שים את התג. קודם כול שים את התג ותציג אותו למאבטח. ותפסיקו לעשות לו אישורי כניסה. הבן אדם קורא לחצי מהעם שלכם בוגדים. אין לכם מינימום של יושרה? מינימום? מה הסיפור שלכם? אני לא מבין, מי עושה לבן אדם הזה אישור כניסה?

מיקי לוי (יש עתיד):

תבקש לקרוא לקצין תורן, הוא לא עושה לו חשבון.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא לא שם. הוא לא עושה לו חשבון, הוא עושה לוקח לו ככה. תזמינו קצין תורן, אדוני המזכיר.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם מדברים הרבה על האחדות והרצון, ושימו לב איך זה מתנהל בתוך כנסת ישראל: אף אחד לא סופר את החוק, אף אחד לא סופר את המאבטחים. אני הייתי מוציא אותך מכנסת ישראל לעד, לעד, כי אתה צריך להיות הדוגמה למה שהעם הזה צריך לעבור. זה שאתה יושב שם וצוחק זה ביזיון לנו, בעיקר לנו, אבל זה ביזיון בעיקר לכנסת הזו – –

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט סיום.

נאור שירי (יש עתיד):

– – ולצערי, זה גם לא הביזיון האחרון בכנסת הזו.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר כנסת אבי מעוז – איננו. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מבקש שקצין הכנסת ילך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הינה, הוא לא עשה כלום.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא עשה למאבטח ככה, שקצין הכנסת ילך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

פעם הם היו מקשיבים לנו. מאז שהוא נהיה ח"כ אף אחד לא מקשיב לנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא היינו מטפסים עליו אילולא קרא לצנחנים משחררי הכותל.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני לא מכיר. סליחה, חבר הכנסת מיקי לוי, אין לי היכרות אישית. אין לי היכרות אישית, ואני לא מייצג פה בעניין הזה. אין לי היכרות אישית. אני מגנה כל אמירה קולקטיבית – כלפי שמאלנים, כלפי ימנים, כלפי חרדים וכלפי ערבים. אין מקום לאמירות קולקטיביות, ואני מצפה מהאופוזיציה, כאשר אומרים לי ולחבריי "פשיסטים" או "רוצחים", או לחרדים אומרים "טפילים", לגנות בדיוק באותה מידה שאני מגנה. תגנו כל אמירה קולקטיבית. בשיח הציבורי אין מקום לאמירות קולקטיביות – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. נא לאפשר לחברת הכנסת מטי צרפתי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

המפלגה שלך – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לא, זה לא "המפלגה שלך".

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מפלגת הליכוד מוציאה לאדם הזה אישורים פעם אחר פעם. זו הסתה לאלימות, לקרוא לאדם בוגד. זו הסתה לאלימות.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מבקש להתחיל. אני מאפס לך, אבל תתחילי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

טוב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אדבר על משהו שונה בתכלית. בשבוע שעבר הושחת שלט בחירות של גב' הלן גלבר, המועמדת לראשות עיריית אשדוד. פניה נצבעו באדום, עיניה הפכו צמד בריכות תאומות של דם – השחתה בזויה ואלימה במיוחד. לפני כחודשיים הושחתו גם שלטי בחירות של גב' אורית גוטמן, שהייתה מועמדת לראשות המועצה האזורית יואב, שבראשותה עמדתי עד לאחרונה. הלן ואורית הן לא הראשונות שפניהן מושחתות על שלטי חוצות, על מודעות פרסום או על אוטובוס. זה קורה עם הודעות פרסום מסחריות, עם תמונות של ילדות, של נערות, של נשים בוגרות וגם של קשישות. המסר של המשחיתים פשוט: אם את אישה, הגוף שלך, ואפילו הפנים שלך, מוקצים. הם דבר שאסור אפשר לראות אותו, אסור להראות בציבור, בין שאת בת שמונה ובין שאת בת 80. נשים צריך למחוק, נקודה. זה מסר אלים וחמור כשהוא מופנה לכלל הנשים, אבל כאשר מדובר בנשים שמתמודדות לתפקיד ציבורי הפגיעה היא גם בשוויון ההזדמנויות ובזכות השווה להיבחר. בבחירות המוניציפליות שהתקיימו בירושלים ב-2008 סירבה חברת "כנען" לפרסם מודעות בחירות עם תמונתה של חברת הכנסת לשעבר רחל עזריה, שהתמודדה אז למועצת העיר, מחשש להשחתה מכוונת. בעקבות עתירה שהוגשה הורה בית המשפט העליון לפרסם את המודעה, והמדינה הבהירה שהמדיניות של מניעת פרסום תמונות נשים אינה חוקית בשל פגיעתה הקשה בשוויון, בכבוד ובחופש הביטוי. ועדיין התופעה המכוערת נמשכת, ואין מענה מספק של אכיפה שימנע זאת. בעוד פחות מחצי שנה יתקיימו הבחירות המוניציפליות ברחבי הארץ. כמה שלטים הנושאים פני נשים יושחתו עד אז? כמה נשים יירתעו מההתמודדות בגלל תופעת ההשחתה? איזה מסר מקבלת ילדה או נערה שרואה שלט שבו מופיע דמותה של אישה מושחתת באלימות? איך נעודד צעירות להתמודד כל עוד זה קורה? אתמול הגשתי שאילתה דחופה לשר לביטחון לאומי שבה ביקשתי לדעת כיצד פועלת המשטרה למיגור התופעה. השאילתה שלי, כמובן, נדחתה. כנראה אין בכנסת הזאת עניין במניעת מחיקתן של נשים מהמרחב הציבורי. אז אני מנצלת היום את הבמה הזאת כדי להאיר בזרקור על התופעה, ואמשיך לעשות זאת כל עוד ימשיכו אנשים חשוכים לנסות ולהעלים אותנו הנשים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל נמצאת? חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום חבר הכנסת עופר כסיף קיים כנס חירום: קידום בטיחות ובריאות תעסוקתית. רציתי להתייחס ולומר כמה מילים על עבודה ורפואה תעסוקתית בארץ. כל עבודה מכבדת את בעליה. חלילה שעבודה תזיק לבריאות העובדים בה. מקום העבודה לא יכול להיות מקור לחולי, בטח לא גרוע מכך. בישראל מתים, שימו לב, 1,200 איש ואישה ממחלות המוגדרות כתעסוקתיות. כל שנה מתווספים כ-100,000 עובדות ועובדים חדשים למעגל החולים במחלות תעסוקתיות. זה מספר עצום, מפחיד. הידעתם שרשימת המחלות התעסוקתיות עודכנה בפעם האחרונה ב-1980? בגלל שיש מחלות שלא מוכרות, עובדים שנפגעו לא מוכרים ולא מקבלים פיצוי מביטוח לאומי. אנשים בני 20–30 נפלטים משוק העבודה עם נכות תעסוקתית, וזה משליך על כל המשק, על תוחלת ואיכות החיים, על עומס במערכת הבריאות. כמה מילים על הרופאים שמוגדרים רופא תעסוקתי. במדינת ישראל רפואה תעסוקתית קיימת רק משנת 1989. כבר למעלה מעשור מספר הרופאים התעסוקתיים בארץ הוא בין 90 ל-100 בלבד, ורק 75 רופאים נמצאים בקופות החולים. מדובר ביחס של רופא תעסוקתי אחד ל-56,000 עובדים. להשוואה, בגרמניה ובצרפת היחס נע בין 3,300 ל-4,500 עובדים לרופא תעסוקתי אחד; בתעשיות מסוכנות היחס הוא רופא אחד ל-1,500 עובדים. אנחנו הישראלים נמצאים בתחתית הטבלה של העולם השלישי ביחס של רופא למספר עובדים. אתם יודעים למה יש מחסור ברופאים? כי השכר של רופא תעסוקתי נמוך פי שניים משכר של רופא משפחה בקופת חולים. למרות כל הסיכונים, אין הערכה; אין הערכה, לא בגלל העומס ולא בגלל הסכנה בתפקוד של רופא תעסוקתי. והסטודנטים – אחרי חמש שנות לימוד ואחרי חמש שנות התמחות נוספת ושלוש וחצי שנים נוספות של תואר שני נוסף בבריאות הציבור, מי ירצה ללמוד קשה ולא להתפרנס בכבוד? הראשונים להיפגע הם תושבי הפריפריה, עובדי ייצור, נשים, עובדים זרים בענף הבנייה והחקלאות, עולים חדשים, עובדים במעמד סוציו-אקונומי נמוך ומהגרי עבודה. התור לבדיקה אצל רופא תעסוקתי מתארך לחודשים. אנחנו חייבים לשמור על האנשים שעובדים במדינת ישראל. הכנס שהתקיים היום זה צעד חשוב. זה רק צעד אחד בשרשרת התהליכים הנדרשים. אני מקווה שבכוחות משותפים נצליח לקדם שינוי לטובת החברה העובדת בישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת פינדרוס – איננו. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר אקוניס, שרית אחמד נרצחה רק כי היא לסבית. חייה של אישה צעירה שכל עתידה עוד לפניה נגדעו באכזריות רק בשל נטיית ליבה. למרות איומים קשים ומפורשים על חייה מצד בני משפחתה, שרית בחרה לחיות את חייה בהתאם לצו מצפונה. חברים מספרים על הלב הענק שהיה לה, על אישה אופטימית ואמיצה, אבל האמת היא ששרית חיה בפחד, נאלצה לעבור ממעון למקלט, להתלונן פעם אחר פעם במשטרה על אלימות כלפיה, לנוס על חייה. אני אומר את זה בצער, אבל הכתובת לרצח המזעזע הזה הייתה על הקיר. יש היום בישראל רק עו"ס להט"ב אחד שמעניק שירות סוציאלי מותאם ללהט"בים ערבים. אין שום מסגרת חוץ-ביתית ללהט"ב ערבים במצוקה, ולו אחת בישראל. במצב הזה, שבו אין ולא מוקמים מענים מתאימים ללהט"ב ערבים, הם מוצאים את עצמם מופקרים לגורלם. שמעתי את הגינויים של חלק מחברי הכנסת הערבים. זה הזמן לקחת צעד קדימה ולהיאבק בשנאה כלפי להט"בים, בהתאמת המענים הממשלתיים ללהט"בים ערבים, בהסברה נכונה לסובלנות ולקבלת האחר. צעירים להט"בים בחברה הערבית צריכים לדעת שיש נבחרי ציבור שמחויבים לצעדים מעשיים שימנעו את הרצח הבא. כל עוד לא תדע כל להט"ב שהיא לא מטרה, המאבק שלנו לא נגמר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

ערב טוב, היושב-ראש, השר, חברי כנסת. אתם יודעים, ישבתי קודם במליאה והקשבתי ברוב קשב לשרים שעלו לכאן. היה כאן שר האוצר והיה גם השר לביטחון פנים, או כפי שהוא קורא לעצמו השר לביטחון לאומי. אמרתי לעצמי שזאת ממש ממשלת חלומות. חלומות – כי הם חיים בחלום, באיזה עולם מנותק, חיים בחלום, באיזה סוג של פנטזיה. אתה מקשיב לשר האוצר שעומד ומדבר פה ומספר על ההישגים המרשימים שלו כשר האוצר ונדמה לך שאתה חי במדינה אחרת. תגיד, על מה אתה מדבר? אתה מדבר על זה שאתם עושים את המקסימום ואתם תטפלו בהורדת יוקר המחיה? אם זה המקסימום שאתה עושה וזה הדבר המקסימלי שאתה יכול להציע לאזרחי המדינה, אולי תן דין וחשבון לעצמך על איכות המענה שאתה נותן. יש מישהו היום שיכול להיכנס לסופר ולעשות קניות ולא להרגיש את גובה העלייה הזאת? אז מה אתם עושים? אתם מסתכלים אחורה ואומרים: אה, זאת הממשלה הקודמת. אתם פה כבר חצי שנה. מה בדיוק קידמתם? איך שר האוצר יכול לעלות לכאן ולדבר על ההצלחות הכבירות שלו, כשאנחנו יודעים שהשקעות – יכול להגיד לך כל איש הייטק שעשה דבר או שניים, יגיד לך שמסתכלים בחרדה על שחיקה דרמטית של עשרות אחוזים בהיקף ההשקעות בארץ, וכולנו יודעים שהמשמעות של זה היא פגיעה בכל אחד מאיתנו, בוודאי כתוצאה מפגיעה בקטר הזה שמוביל את מדינת ישראל, את כלכלת מדינת ישראל. אם זה לא מספיק, עולה לכאן השר בן גביר ומספר על זה שהוא עובד קשה ולא ישן בלילה, והמשילות היא – תגידו, אתם נורמליים? 102 נרצחים בחברה הערבית. אדישות של ממשלה שמסתכלת על אזרחי המדינה ובעצם אומרת לאזרחים הערבים: אנחנו לא סופרים אתכם. יש פה מדינה יהודית; המדינה היהודית הזאת תטפל ביהודים. ערבים הם לא חלק מהחברה הישראלית, ואם הם נרצחים בהיקף כזה משמעותי, זו ממש לא בעיה של הממשלה. אחרת, איך אפשר להסביר את זה שלא הוגדר מצב חירום? שלא עומדים עכשיו על הרגליים כלל שרי ממשלת ישראל ומטפלים בסוגיות ליבה בחברה הישראלית, אם זה מקרי הרצח, אם זה האלימות ברחובות, אם זה יוקר המחיה? שום דבר. אמרתי לכם, ממשלת חלומות שחולמת שהיא עושה טוב לאזרחי המדינה, ונמצאת רחוק רחוק מלראות את האזרח. חבל.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי נמצאת? לא; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – איננו. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, עד כמה נעלה לפה ונסביר מה הוא אמר וכמה הוא טועה? מתי נעבוד למען האזרחים? אז אני רוצה להראות לך דוגמה שלפיה אפשר לעבוד למען האזרחים. אתה מכיר היטב את הפערים בבריאות – אתה מוביל ועדות, אתה ותיק בכנסת. חצי ממספר הרופאים ביחס לאוכלוסייה; אותה אוכלוסייה – חצי ממספר הרופאים בנגב, חצי ממספר האחיות, חצי ממספר מיטות האשפוז, וכך גם בצפון. אבל הפערים האלה מקוממים יותר. קיבלתי פנייה של אישה שמתמודדת עם הפסקות היריון חוזרות ונשנות, והיא מגיעה לנגב לקבוע תור בקופת חולים. אומרים לה: אולי יהיה תור, אולי בבית חולים, אולי בקופות – היא בכללית – זה ייקח חודשיים-שלושה. היא בודקת פניות של רופאים מכללית במרכז הארץ, בירושלים ובתל אביב, והם זמינים בתוך שבועיים. אבל מה אומרים לה בקופת חולים כללית? את לא תוכלי לקבל שירות במרכז הארץ. היא משלמת ביטוח לאומי כמו כולם – כן, ביטוח בריאות מלא – רוצה תור של אותה קופה במרכז הארץ שלא ניתן לקבל בדרום. לאלה שאין להם אוטו ואין להם נגישות, גם לא יביאו את התור הזה, אבל היא מוכנה לנסוע לתל אביב – לא תקבלי.

היו"ר ישראל אייכלר:

זה התקנון של קופות חולים?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

זה מה שקרה עד עכשיו.

היו"ר ישראל אייכלר:

תבדוק את זה, כי – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה צודק, לדעתי. או במאוחדת או בלאומית.

היו"ר ישראל אייכלר:

נכון.

רון כץ (יש עתיד):

זה הנאום הבא שלי, שכולם מדברים אחד על השני.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אה, אתה צודק, אבל הייתי חייב פה. אבל תן לי שנייה.

רון כץ (יש עתיד):

אז קח גם את שלוש הדקות שלי.

היו"ר ישראל אייכלר:

תבדוק את זה גם עם יושב-ראש ועדת הבריאות. אולי כדאי לעשות דיון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

בדקתי. עכשיו, אתה צודק. גם בוועדה שלי הזמנתי את קופת חולים מאוחדת, ואמרו: אצלנו אין. למה אין? כי בנגב יש לו 10% מהלקוחות, אז הוא לא יכול מראש לתת את הכול, אז הוא אומר: סעו גם לתל אביב, עליי. כללית חוסמת אותם. ב-11 במאי כתבתי לחברי וידידי שר הבריאות ושר הפנים, השר ארבל, מכתב מפורט על הבעיה הזאת: אפליה מקוממת של תושבי הנגב והגליל על ידי קופות חולים. ב-17 במאי – חושבים שהוא מתעסק רק בדרכונים. תוך שישה ימים קיבלתי תשובה מפורטת. לא רק שהוא כינס את האנשים וקיבל החלטות, אלא נתן הוראה לכל הקופות: כל הקופות פתוחות לכולם בכל מקום שאתה נמצא, וכל רופא פתוח, וזה לא לשיקולן של מאוחדת או לאומית. גם כללית – החל מ-1 בספטמבר זה נכנס לתוקף. אז אני רוצה להגיד שאפו לשר ארבל, שר הבריאות והפנים, שפתר את הבעיה. לקחנו נושא ופתרנו אותו ביחד. ב-27 ביוני אנחנו עושים פה יום אי-שוויון בבריאות, יום מיוחד בכנסת בכל הוועדות. אני מזמין את כל יושבי-ראש הוועדות – טייב – לעשות איזה דיון, כל אחד בוועדה שלו. גם אתה בעבודה, אם אתה יכול לעשות דיון באי-שוויון בבריאות בתחומים שלך, עובדים, רופאים, חוסר ברופאים. ואני רוצה להגיד לסיום – איך אמר פעם ראש הממשלה בנימין נתניהו לשרים שלו? הוא אמר להם: "תהיו כחלונים"; אני אומר לכם: "תהיו ארבלים". תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת גוטליב – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הם פונים אליי, אדוני היו"ר? הם תמיד פונים אליי.

משה טור פז (יש עתיד):

נובאק ג'וקוביץ', מכירה אותו? זכה השבוע בתור – תחזיקו חזק – ה-94 בסבב ה-ATP. אלוף הזכיות בהיסטוריה של הטניס. איזה הישגים. אבל אנחנו מדינת ישראל הקטנה, מה אנחנו מבינים בטניס? אנחנו קטנים. בואו נלך לטניס שולחן, המכונה גם פינג-פונג. עברתי על טבלת אלופי הפינג-פונג בעולם. אם תחפשו שם, חברת הכנסת גוטליב, תראי שם אלופים מסין, מיפן, מהונגריה. חיפשתי אלוף מישראל בפינג-פונג – לא מצאתי. התפלאתי, איך נשמטה מדינת ישראל מטבלת הפינג-פונג? חבר הכנסת מיקי לוי, אתה יודע שממשלת ישראל היא אלופה בפינג-פונג. מה זאת אומרת? מכדררים – פינג אחד: ממשרד החינוך למשרד האוצר, מכדררים כדור ממשרד אחד לשני; פינג שני: ממשרד החינוך, לא המשרד המומצא של אבי מעוז – פונג – יפה, נכון, חבר הכנסת טייב? פינג אחד: ממשרד הביטחון למשרד האוצר; פינג שני: ממשרד המשפטים למשרד המשפטים בפנים. פינג אחד: מיריב לוין לדודי אמסלם; ועכשיו עוד פונג: ממשרד המשפטים לעמיחי אליהו. פינג-פונג שכל-כולו – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אמרת את זה. רציתי רק להגיד לך שאמרת את אותו הדבר בהעברה של סמכויות לפני חודש. אותו דבר, טייב. תבחר לי ציטוט – – –

משה טור פז (יש עתיד):

אמת. אבל בחרתי בשבילך ובשביל נובאק ג'וקוביץ', טלי גוטליב, בחרתי דימוי חדש.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – בבקשה. אוה, הינה, עכשיו זה בא.

משה טור פז (יש עתיד):

דימוי הפינג-פונג. מה, כשאתה זורק חלקי משרד, אגף, מנהל, ממשרד למשרד, יש לדבר הזה מחיר. למה? כי היחידה הזו לא מתפקדת. מי משלם את המחיר? לא השר, לא כנסת ישראל; 9.5 מיליון תושבים משלמים את המחיר, חברת הכנסת גוטליב. הינה, עכשיו מה יעשה עמיחי אליהו, השר מעוצמה יהודית, השר ממורשת, עם סמכויות ממשרד המשפטים? כן, אותו עמיחי אליהו, שרק הבוקר אמר: הגישה של השמאל בישראל – איך אמר פה השר? תפסיקו לדבר על שמאל. אקוניס, הרגע אמרת את זה. אני לא יודע לאן הוא נעלם, השר: הגישה של השמאל בישראל היא זו שהובילה אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים, שאנחנו לא יודעים לתת מענה כנגד הטרור הערבי, הפשיעה הערבית. אתה מבין את זה, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת? לא הממשלה אשמה; לא המשטרה אשמה. איזה מזל שיש שמאל שאפשר לשחק איתו פינג-פונג, שאפשר לזרוק עליו את כל האחריות. הרי בן גביר רצה שנים להגיע לעמדות מפתח. החלום שלו היה השר לביטחון פנים. אז מה עכשיו עם 102 הרוגים בחברה הערבית? בואו נשחק פינג-פונג.

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט לסיום.

משה טור פז (יש עתיד):

שרית אחמד, בחורה דרוזית צעירה, נהרגת, נרצחת השבוע על ידי בן משפחה כי היא אהבה אישה; זה היה הפשע שלה. מה ממשלת ישראל עושה בשביל זה?

היו"ר ישראל אייכלר:

נא לסיים. משפט סיום, אמרתי.

משה טור פז (יש עתיד):

למה? זו ממשלת הפינג-פונג – מעבירה סמכויות; מאי גולן, גם אלייך.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

כמה דמגוגיה יש לכם. כמה – – – כמה שקרים?

משה טור פז (יש עתיד):

היא מעבירה סמכויות – פינג-פונג, פינג-פונג. מי מרוויח מזה? אף אחד; מי מפסיד? ילדי ישראל מפסידים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – המלצות הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושאים הבאים: 1. שינוי אופן חישוב מענק הפרישה לחברי הכנסת עם סיום כהונתם; 2. חישוב פחת על ציוד שרוכש חבר כנסת עם סיום כהונתו; 3. תשלום מענק ליועצים הפרלמנטריים בהתאמה למענק המשולם לעובדי המגזר הציבורי; 4. הגבלה על רכישות מקרוב משפחה של חבר הכנסת או של יועצו הפרלמנטרי ועל העסקת יועצים פרלמנטריים שהם קרובי משפחה. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. שלוש דקות.

קריאה:

פינג-פונג, צ'יק-צ'ק.

טלי גוטליב (הליכוד):

צ'יק צ'ק. חשבתי שיצטט לי איזה דקלום, הפעם הוא חרג ממנהגו. טוב, ערב טוב לעם ישראל. אני רוצה רגע להבהיר את הדבר הבא: אני פה כדי להזכיר לכם מושכלות יסוד עלי חוק. מה קובע סעיף 6(1) לחוק בתי המשפט – לא נגעתי: הכנסת תבחר שני חברים מתוכה לוועדה למינוי שופטים בבחירות חשאיות. כך כתוב בחוק, לא נגעתי.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

הוועדה – רגע, רגע, משה, תתאפק. משה, אתה יודע שבדרך כלל אני יודעת מה אני אומרת.

משה טור פז (יש עתיד):

– – – כבר דיברנו על זה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הכנסת – סעיף 6(1), רק סעיף 6(1) לחוק בתי המשפט, קובע: הכנסת בוחרת שני נציגים בבחירות חשאיות. רציתי רק לומר לכם, אפרופו בחירות חשאיות, שהן נעשות מאחורי פרגוד, ואלא אם כן תתפסו לי את הידיים ותכריחו אותי לעשות משהו, אי-אפשר לשלוט במה שקורה מאחורי פרגוד. עכשיו אני מדברת בכנות מוחלטת על הדבר הזה.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל טלי, אנחנו ויתרנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, רגע, משה. אני אסיים. עכשיו, אני פונה לחבריי מהקואליציה – – –

משה טור פז (יש עתיד):

אנחנו ויתרנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, משה, אל תכעס.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

רגע, רגע.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא יודעת. היא יודעת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רק מבהירה. אני פונה פה אל חבריי מהקואליציה וגם אליכם. זה לא שאני מתאימה יותר. מי אני בכלל? זה לא משנה לי. אני פונה גם אל חבריי מהקואליציה. זה לא אני כאני. אני מתאימה, שלא יהיה לכם ספק. אני מכירה את מערכת המשפט, אני יודעת מה נכון למנות, אני יודעת איזה שופטי שלום הם בעייתיים, אני יודעת את מי נכון למנות למחוזי. כל מי שהיה במסדרונות בתי המשפט יודע כמה הניסיון והכרה של בתי המשפט מובילים בסופו של דבר למינויים נכונים. וגם שלא תתבלבלו, זה לא שזה בשמיים וזה לא שזה כזה חשוב. בסופו של דבר, מתמנים שופטים טובים בישראל, ורובם טובים, חד וחלק.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

ספרי את זה ללוין.

טלי גוטליב (הליכוד):

רק שנייה. גם לוין חושב את זה. עכשיו, בבית המשפט העליון – ואני רק רוצה רגע להבהיר לכם – זה מורכב יותר, כי לבית משפט העליון יש שני כובעים: יש את הכובע של ההכרעה בין זכויות, שזו ערכאת ערעור, ויש את הערכאה של בג"ץ, שפה המורכבות, כי מה בג"ץ מחליט כמדיניות אישית שלו, מה פוליטי או א-פוליטי, מה שפיט או א-שפיט – אבל זה באמת לא סוג הנאום.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל טלי, אנחנו ויתרנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה שאני רוצה להבהיר רק לחברי הקואליציה – – –

משה טור פז (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

רק רגע. מה שאני מבהירה פה לקואליציה, וזה לא משנה אם זאת אני או אדון אייכלר או לימור שלנו או כל חברת כנסת אחרת, כי לצערי הרב – אגב, החוק קובע שזה איש ואישה – – –

משה טור פז (יש עתיד):

למה זה "לצערי"?

טלי גוטליב (הליכוד):

כי זה אבסורד. או שיש לי מה לתרום או שאין לי מה לתרום. אבל זו הוראת החוק.

משה טור פז (יש עתיד):

למה? למה? נשים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

די, די, לא. אני לא מסכימה איתך. לא מסכימה בדבר הזה. זה מעליב אותי. זה מקטין אותי. אל תעשה לי טובה כי אני אישה, בטח לא בכנסת ישראל. מה שאני רק רוצה לומר לחבריי מהקואליציה, זה לא משנה אם זאת אני או אחרת – –

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט סיום, כן?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מסיימת. – – ובלבד שאלה יהיו שני נציגים, שאלה יהיו בוסו ולימור.

משה טור פז (יש עתיד):

למה אנחנו מינינו אחת ולמה אתם ממנים שניים? למה?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

למה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רק רוצה להבהיר לך משהו. שואל אותי – ואני אסיים ואני אבהיר לחבריי מהאופוזיציה: תראו, כשלעצמי, המדיניות שלי, טלי גוטליב, שתדע לך – אני לא נותנת מחוות לאופוזיציה.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל אנחנו נתנו. זה קח ותן. למה?

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע. רק רגע. לא לא, אין כאן. רק שנייה. שיהיה ברור לעם ישראל: הוועדה לבחירת שופטים לא קשורה לרפורמה. אתם לא רציתם לתקן את החוק.

היו"ר ישראל אייכלר:

טלי גוטליב (הליכוד):

אם היינו מתכנסים לאיזה, אני לא יודעת מה, מופע של הסכמות, זה משהו אחר.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל טלי, אנחנו נתנו לשמחה רוטמן להיבחר. זה קח ותן.

טלי גוטליב (הליכוד):

בעיה שלכם. בעיה שלכם שנתתם.

היו"ר ישראל אייכלר:

טוב. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה שאני מצפה מחבריי מהקואליציה – אני לא נותנת תמונת ניצחון בלי סיבה לאופוזיציה.

משה טור פז (יש עתיד):

את ישרה. זה לא מתאים לך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מתאים לי. אני רוצה שני נציגים מטעמנו, יהיו אשר יהיו, זה הכול.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אין בעיה. תמנו. נראה אתכם.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אז את רוצה פוליטיזציה של מערכת המשפט. אז את רוצה פוליטיזציה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. זה החוק. אורנה, אין לנו רוב בוועדה. זה לא פוליטיזציה, זה החוק. אין לנו רוב בוועדה – ארבעה נציגים מול חמישה.

משה טור פז (יש עתיד):

לא הכול שחור, טלי גוטליב. יש קח ותן.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אבל כאילו היה ניסיון – – – רפורמה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

דרך אגב, היא לא קשורה לרפורמה. בשנת 1992 לא היו נציגים לאופוזיציה, ב-2016 לא היו, ב-2018 לא היו.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה. תודה רבה. תמשיכו, תמשיכו.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל ניסינו לתקן את החוק כדי לתת לכם שוויון. לא רציתם. לא רציתם.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתם יכולים להמשיך למטה. אין שום בעיה. תמשיכו בוויכוח.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אבל לא היה אז שר משפטים ורוטמן שרצה לחסל את מערכת המשפט.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – בית משפט.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לחסל את מערכת המשפט.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין רפורמה, זה ברור לי.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לא ברור לי כלום.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה טוב, טלי. זה טוב, מה שאת אומרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

משה טור פז (יש עתיד):

טלי, זה לא – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מיקי לוי (יש עתיד):

רע מאוד, רע מאוד. עמד כאן חבר כנסת וקרא לראש ממשלה רוצח. פה, פה, פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה להבהיר לך: אל – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

כן, בבקשה. חברת הכנסת נעמה לזימי נמצאת? לא; חבר הכנסת וליד טאהא – איננו; חבר הכנסת עודד פורר – איננו; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – איננו. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

איך הגיע השם שלי כל כך מהר? ערב טוב, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני אספר לכם על לקונה – זו אפילו לא לקונה – שקרתה בשנתיים האחרונות, חברת הכנסת ברביבאי. חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מדברת פה על נושא חשוב. אומנם לא ביקרת בוועדה שלי בשבועיים האחרונים, אבל אני אספר לך שלפני כשנתיים האוצר, בתקופת הקורונה, בחר לתחום ולהגדיר את הסיפור של חל"ת. אכן באותו הזמן, גברתי השרה, השרה לקידום מעמד האישה, היה צורך לתחום את הסיפור של החל"ת כדי להוציא את האנשים ממצב שבאמת המדינה ידעה מתי לפתוח את הכיס, אבל גם היה צריך להתחיל לצמצם ולהגיד לאנשים: צאו החוצה לעבוד, כדי שהכלכלה הישראלית לא תקרוס. הגדירו את זה. רק מה, בזמן שמגדירים את החל"ת לנסיבות מסוימות, הם שכחו להכניס לתוך ההגדרות החוקיות את העובדה שלנשים אחרי לידה, לאחר 15 שבועות, הייתה האפשרות להאריך את חופשת הלידה; זה לא בדיוק את חופשת הלידה, זה להאריך באמת את החל"ת – קוראים לזה חל"ת מוצדק – ואז הן קיבלו על זה דמי אבטלה. אותן נשים שקיבלו דמי אבטלה מוצדקים הן בדרך כלל נשים – אדוני היושב-ראש, יש איזה קושי, המון רעש.

היו"ר ישראל אייכלר:

רגע. רק רגע.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לא לכולם יש את המסוגלות.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא. חבר הכנסת אזולאי, היא אומרת שמפריע לה הרעש.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

גם קינלי. זה ממש – אתם מדברים בקול בלתי אפשרי.

היו"ר ישראל אייכלר:

הרעש, הרעש. פשוט לדבר בשקט.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

הם שואלים אחרי זה למה אנחנו צועקות. הם לא מבינים שאנחנו לא שומעות את עצמנו.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא. בסדר. מי עוד? מי עוד?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

נכון. זה נורא מסיט את – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מספיק מעט אנשים כדי שלא יפריעו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

הזמן, אם תוכל להוסיף רק.

היו"ר ישראל אייכלר:

דברי, דברי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה. עכשיו, מה שקרה הוא שבעצם אותן נשים, רבות מהן הן מתמחות, רופאות, אימהות לילדים חולים, אימהות לילדים פגים, באמת נשים שרוצות לעבוד, אבל אין להן את האפשרות הזאת.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

בכמה מדובר?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

זה כלום. אנחנו בדקנו, ואם הביטוח הלאומי, שהיה לו את שיקול הדעת להפעיל את המנגנון ולתת את דמי האבטלה, היו מפעילים את זה במשורה ובאמת לאותן נשים שזקוקות לזה – שאלתי מה היה סדר גודל התקציב השנתי. 20 מיליון. הם לא מוכנים לחזור להסדר הזה, תוך פגיעה קשה בילדים, בתינוקות, כי בסוף אותה אימא – מגיעות רופאות מתמחות ואומרות: זו השליחות שבחרנו, זה המקצוע שבחרנו, אבל אני אחרי 15 שבועות צריכה לצאת – אין לי זמן לשאוב. אין לה זמן לשאוב בשביל שלתינוק יהיה מה לאכול. היא נמצאת במצב בלתי אפשרי אחרי משמרות של קרוב ל-30, לפעמים יותר מ-30 שעות, למרות שבפועל אומרים 26 שעות.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תסבירי רגע את זה. יצאה לחל"ת?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

יצאה לחל"ת. אז היה נהוג כל השנים, עד לפני שנתיים, שאישה שיצאה לחל"ת מוצדק, אחרי 15 שבועות, הייתה יכולה להאריך בעוד שלושה חודשים, וקיבלה דמי אבטלה.

היו"ר ישראל אייכלר:

זאת אומרת, זה לא היה על חשבון הזכות שלה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

נכון. וקיבלה גם דמי אבטלה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז מה קרה?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מה שקרה הוא שבאותה תקופה אנשים יצאו לחל"ת, הרבה אנשים, ורצו לצמצם את זה. הגדירו את החל"ת. אבל למרות כל הזעקות שהיו כאן בתוך הכנסת, כולל אופוזיציה, קואליציה, הם החליטו להעביר את החוק, אמרו: נראה, אנחנו נראה מה אנחנו נעשה. שנתיים.

היו"ר ישראל אייכלר:

הן נשארו בלי הזכות של – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

נשארו בלי הזכויות.

היו"ר ישראל אייכלר:

טוב.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

נשים מתפטרות מרפואה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

נשים, אימהות לילדים חולים, אדוני היושב-ראש, לא מקבלות את זה. אני אומרת לך, זה דבר בלתי אפשרי. זה פשוט לקחת לפח את הזכויות של נשים, אימהות, ואומרים להן: אל תהיו אימהות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. תודה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

וזה דבר שאנחנו צריכים להפסיק אותו. אני מקווה שכל מי ששומע אותי, גם מהקואליציה, יהיה שותף למאבק הזה, ובמיוחד את, השרה, שאני יודעת שדיברת עם שר האוצר. אנחנו צריכים לדאוג שהדבר הזה ייפתר אתמול. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סוף שבוע שחור עבר על החברה הערבית. בסוף השבוע, ביום חמישי אחרי הצוהריים, בבוקר, היו לנו 93 הרוגים. ביום חמישי קרה מקרה מזעזע – היה בעצם לא רק רצח אלא טבח ביפיע, ליד נצרת. המספרים עלו מ-93 ל-98, ועד סוף השבוע, עד יום ראשון בבוקר, הם כבר עלו ל-103 – רצח של אבא ואשתו בג'לג'וליה. המצב ממש מחריד. אנחנו מדברים על 103 הרוגים כתוצאה ממעשי הפשע בחברה הערבית. אבל זה לא רק 103. לצערי, התחילו לספור אותנו כמספרים ולהסתכל עלינו כמספרים: 93, 98, 103.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל נרצח הוא עולם ומלואו.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פתאום אתה מסתכל במדיה החברתית, כל אחד מתחיל להוציא פוסט.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא, כל נרצח הוא עולם ומלואו.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

המספר עלה, המספר עלה, וכאילו אנחנו רק מספרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

חס וחלילה, לא.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל חבר'ה, מאחורי ה-103 יש עוד בני משפחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חס וחלילה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תכפילו לפחות ב-10–20. אני מדבר על 1,000 לפחות, 2,000 אנשים שנפגעו בתוך המעגל הזה של האלימות.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל נרצח הוא עולם ומלואו.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה מצב קשה, זה מצב מחריד.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה מצב שאי-אפשר לתאר. ועולה לכאן השר לביטחון לאומי, ובמקום לתת פתרונות לבעיות הוא גם מסית נגד ההנהגה הערבית, גם מסית נגד החברה הערבית. ואיך בונים אמון? גם לחברה הערבית כבר אין אמון בשר לביטחון לאומי. אני חושב שהגיע הזמן שראש הממשלה ייקח את האחריות. הגיע הזמן לעשות מעשה באומץ ולפטר או להחליף את השר לביטחון לאומי. כי בעצם כבר אי-אפשר לסבול יותר. אנחנו סובלים ואומרים כל הזמן, אנחנו כן רוצים לחשוב על תוכניות. התוכניות קיימות. הייתה תוכנית שעבדה בצורה טובה מאוד בשנה שעברה. אפשר לעשות רק לפי הנתונים, אנחנו רואים שיש הבדל. אי-אפשר, ילד בכיתה א' יודע שיש הבדל בין 60 לבין 103, ההבדל הוא בולט לגמרי. מה שאני אומר, לכוחות האכיפה במדינת ישראל יש ניסיון בטיפול בפשיעה, ויש גם תעודות – הם הצליחו לטפל בזה בחברה הכללית. אותם גורמי אכיפה עדיין קיימים במדינה. אותם גורמי אכיפה, יש להם ניסיון בטיפול בבעיה, בטיפול בפשיעה בחברה הערבית. זה פשוט סדר עדיפויות. זה פשוט סדר עדיפויות. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לך. חבר הכנסת עופר כסיף, נמצא? לא. חבר הכנסת יצחק קרויזר.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, הכפר הירוק, מאיר שפיה, מקווה ישראל, ימין אורד, הדסה נעורים, מבואות ים, קציני ים עכו, כדורי, קדמה, כנות, כפר גלים, כפר בתיה – זה איננו שיעור בגיאוגרפיה, אדוני היושב-ראש, ולא תכנון לטיול בארץ ישראל. אלה כפרי הנוער שמוציאים את מיטב הקצינים ומיטב הנוער החינוכי והערכי בארץ ישראל. כפרי הנוער בארץ ישראל הוקמו בראשונה ב-1904 במושבה מאיר שפיה ליד זיכרון יעקב בעקבות פרעות קישינב, במטרה לקלוט את יתומי הקרבות – הוקם על ידי ישראל בלקינד, ממייסדי ביל"ו, במטרה לבנות דור חדש, דור עברי במלוא מובן המילה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

סליחה רגע, אני עוצר אותך. הרצח, מהראשונים, של יהודי, לפנות בוקר, היה הרצח במושב שפיה, במאיר שפיה. אחד בשם וייספיש, הוא יצא בבוקר עם כדי החלב להביא ליישוב, והוא נרצח. היה אחד הנרצחים הראשונים – – –

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

הראשונים.

היו"ר ישראל אייכלר:

כן, אני ממשיך.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני אומר, דור אשר גוף בריא ורוח בריאה התלכדו, דור אשר ידיו תדענה לאחז בעט ובמחרשה. ישראל שוחט, ממייסדי השומר, היה המזכיר של כפר הנוער היהודי הראשון מקווה ישראל, שהיווה את הבסיס לארגון השומר, שממנו צמח ארגון ההגנה. בשנת 1870 הוקם בית הספר החקלאי מקווה ישראל, וב-1927 נוסד כפר הנוער בן שמן, שהיווה בית לילדי העקורים, ובעיקר לילדים יתומים אשר שרדו את מוראות השואה. כפרי הנוער קולטים בני נוער מרקעים שונים: דתיים, חילונים, נוער עולה לצד צברים. וכך מתחנכים להם 18,000 ילדים ב-60 כפרי נוער הפזורים בארץ, גם ילדי כפר הנוער בן שמן, שנרשמו על ידי הוריהם מתוך סולם ערכים ציוני. המגורים בכפר הנוער אומנם ללא השגחת ההורים, אבל בפיקוח משרד החינוך וגופים המורשים על ידי משרד החינוך, ומטרתם לתת חינוך ערכי וציוני אך יחד עם זאת לשמור על ביטחונם האישי של הילדים. בכפר הנוער בן שמן הופתעו לגלות כי בחופש הגדול כפר הנוער החינוכי של ילדיהם – את שומעת, גברתי השרה – הפך לחממה של ארגון שמכיל בתוכו משפחות מחבלים מפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. תוך הפרת כל הקודים הבטיחותיים שאמורים לשמור על אותם ילדים דווקא, בעיקר, מידי אותם מחבלים ומשפחותיהם – יגיעו אליהם לבלות בקיץ, בחופש הגדול. בימים האחרונים, גברתי השרה, תיבת הדואר שלי מוצפת במאות פניות של הורים וילדים מודאגים, אשר לא לכך כיוונו כאשר הם רשמו את ילדיהם למוסד החינוכי בן שמן. ההורים הכועסים פנו למשרד החינוך, אך נענו כי מדובר ביוזמה פרטית שלחלוטין לא תואמה ולא אושרה על ידי משרד החינוך, ועל כן משרד החינוך מתנער מהנושא. אני רוצה לשאול מעל במה מכובדת זו, אדוני היושב-ראש: איך יעלה על הדעת כי מנהלת של מוסד חינוכי תביא אג'נדה אישית פוליטית קיצונית, שפוגעת קשות בערכי מדינת ישראל, בערכים החינוכיים שלהם מחנכים ההורים, וברגשות התלמידים והוריהם? מדובר כאן בכשל חמור. אני אשמח לפנות מכאן לשר החינוך, חבר הכנסת יואב קיש, להטיל את סמכותו מתוקף תפקידו כשר החינוך במדינת ישראל, ולהורות להנהלת הכפר לחזור בה מקיום האירוע המסוכן והפוגעני הזה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.

מיקי לוי (יש עתיד):

אף אחד מהדוברים לא הצליח להסביר לנו את מהות החלטת הממשלה. אולי תסבירו לנו? אולי כבוד השרה תסביר לנו מה מהות החלטת הממשלה בדבר העברת סמכות משר המשפטים לשר עמיחי אליהו.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אעביר לך את זה בכתב.

מיקי לוי (יש עתיד):

בכתב? אני אשמח. אבל את המהות, לא את ההחלטה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

את המהות כולה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה מסתתר מאחורי זה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

מיקי, רק מהות.

מיקי לוי (יש עתיד):

למה צריך שר המשפטים להעביר את זה לשר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש כל כך הרבה – – – השאלה מה.

היו"ר ישראל אייכלר:

בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

יש לו סגן שר, שר במשרד המשפטים.

היו"ר ישראל אייכלר:

בבקשה, תאפשרו.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

מיקי לוי (יש עתיד):

מאי גולן, איך עושים אצלנו – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תאפשר בבקשה לחברת – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

מיקי, מיקי, אתה פשוט מדבר בלי רמקול חזק יותר מאנשים עם רמקול, אז ברשותך, תתחשב.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני משתדל לא לדבר, כדי לא להפריע.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בסדר, אני אתחיל עכשיו.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מאפס.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בזמן שהממשלה הזאת מתעסקת בסמכויות מעצר אזרחיות לשר המשטרה, בחקיקה משפטית, באלימות משתוללת ברחובות, בנושאים, באמת, שאני לא מבינה מה הקשר בינם לבין החיים של האזרח או טובתו במדינת ישראל, מתפתחת ההבנה, לפחות אצלנו בוועדת הכספים, שיש בעיה שקשורה לנושא שמדבר על עליית הריבית וטיפול הבנקים בסוגי הלקוחות השונים במדינת ישראל. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני מדברת לא מעט על יוקר המחיה מעל הדוכן הזה ועוסקת בהרבה נושאים שקשורים בזה. היום היינו בדיון רביעי או חמישי בנושא הזה, דיון שאני יוזמת אותו מאז תחילת ינואר, ובעצם ראינו תופעה מוזרה – הריבית עלתה עשר פעמים ברציפות, והדבר הזה גורר אוטומטית עליות של המשכנתאות, של הריביות על ההלוואות, אוטומטית ריביות החובה כבר מגיעות לממדים של שוק אפור. אבל מה? כשמדובר בלעדכן את ריבית הזכות, את הריבית על הפיקדונות של הציבור, על כספי עובר ושב של הציבור, אנחנו רואים בעיה. אני רוצה לספר לך שהיום התחושה הזאת שלנו הפכה עוד יותר מוחשית. הגיעה סוף-סוף רשות התחרות, כי היה קשה מאוד לאתר נתונים אמיתיים בנושא הזה, והציגו לנו דברים די מדהימים. על פי בדיקת רשות התחרות בכל הנוגע לתחרות במערכת הבנקאית, הלקוחות שהם משקי בית ועסקים קטנים – מדובר בשוק שלגביו הבנקים נותנים שירות ברמת תחרות נמוכה במיוחד. הבנקים ממעטים להתחרות על ליבם, והלקוחות האלה, משקי הבית והעסקים הקטנים, לא נהנים מתנאי המיקוח, לא זוכים בריבית גבוהה שלקוחות הבנקאות הפרטית והעסקים מקבלים. בעצם מדובר בשוק עם מאפיינים של קבוצות ריכוז, דהיינו, שווקים מונופוליים. עכשיו, מה אנחנו בעצם רואים? בנתונים של השנה החולפת, מתוך 1.4 טריליון שקלים כסף שהיו בפיקדונות בבנקים, סכום עתק של כ-500 מיליארד שקלים שוכבים בחשבונות הבנק שלנו, של הציבור, ולא מקבלים שום ערך. בעוד הבנקים הרי משתמשים בכספים האלה כדי לתת הלוואות בריבית גבוהה מאוד, מפקידים את הכספים האלה בגין ריבית מאת בנק ישראל. אבל מה שבעצם רשות התחרות אומרת לנו, שבעוד העלייה על הריבית, העלייה הגדולה במשק, התגלגלה בצורה נאותה על עסקים גדולים ועל בנקאות פרטית, למשקי הבית היא התגלגלה רק בשיעור של 68%, ובעצם כשהם תמחרו את הכסף הזה שיכול לחזור לציבור בדמות ריבית, מדובר בלא פחות מ-4 מיליארד שקלים בשנה שציבור לקוחות משקי הבית במדינת ישראל יכלו לקבל מהבנקים. דוח של רשות החדשנות מהיום.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. משפט סיכום.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

ואני באמת, אדוני – אני מסיימת – אני מודה מאוד ושמחה שגם יו"ר ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני, וגם חבר הכנסת ביטן הצטרפו להצעת חוק שיזמתי בנושא, שתטיל על הנגיד ועל המפקח על הבנקים לקבוע כללים ברורים בעניין הזה, כדי שלא תהיינה קבוצות של לקוחות שתהיינה מופלות במדינת ישראל, כי זה יוקר מחיה, ובזה צריך לטפל. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר. טרוֹפר, נכון? למה אומרים טרוּפר?

קריאה:

– – – טעות נפוצה.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבת שעברה, לפני שבוע ויומיים, הקישו המודיעים על דלתותיהם של משפחות דהן, בן נון ואילוז ובישרו להן על מות ילדיהן, לוחמי צה"ל ליה, אורי יצחק ואוהד, זכרם לברכה, וזו הזדמנות לשלוח להן שוב תנחומים. בבת אחת התהפכו חייהן של שלוש משפחות. ביקרתי בשבוע שעבר, ניחמתי אבלים אצל משפחת בן נון, והאבא, דודו, סיפר כמה הוא היה גאה בבתו, כמה הוא שמח כל פעם כשהוא אסף אותה בימי שישי מהתחנה, מגיעה חזרה עם המדים, עם הנשק, נעליים אדומות. וזה עמד בסתירה לדברים שנאמרו בכל מיני מקומות ברשתות, באחד מערוצי הטלוויזיה, רמיזות מכוערות כלפי מי שנהרגו, אותם שלושה לוחמים, וכלפי חבריהם וחברותיהם, כאילו לא בשמירה על הארץ עסקו אלא בעניינים אחרים. זה מעשה נבלה שמכתים גם את שמם של המתים וגם של החיים. היו כאלה שממש אפילו לא הסתפקו ברמיזות; הלכו יותר רחוק. אף אחד מהם לא חיכה לתחקירים, והרי ברור שיהיו תחקירים. יש לתחקר את האירוע הזה ולבחון כשלים ולהשתפר להמשך. אבל כנראה לעולם לא נדע בדיוק מה קרה שם, משום שמי שיודע נקבר באדמה. אבל כמה עצוב זה שבמקום לכבד את זכרם של אותם חללים ואת משפחותיהם, היה מי שבחר להגדיר אותם כחסרי אחריות או מקצועיות וזלזל בהם. אני דווקא רוצה להגיד מפה, גם למשפחות של ההרוגים וגם לכל מי שבוחר ובוחרת לשרת בצה"ל ביחידות קרביות: תודה על מה שבוחרים לעשות ובוחרות לעשות. אנחנו סומכים עליהם שם במלחמה על הגבולות. אני רוצה להאמין שזה מייצג את רובם המוחלט של אזרחי ישראל, לא משנה באיזה צד פוליטי הם נמצאים. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, לא תכננתי לדבר על זה היום, אבל לא היה אפשר, נוכח האירועים והנאום של השר בן גביר. אבל לפני שאני אגיד את הדברים שרציתי להגיד, אני אגיד מה הכי חורה לי בדבריו של איתמר בן גביר. איך הוא אמר? הוא אמר ששינוי לוקח זמן לעשות. צריך שינוי מהשורש ולוקח זמן. ואני באמת מסכימה איתו, אני רק שואלת את השר לביטחון לאומי, פנים, whatever, שעלה 3 מיליון שקלים לשנות את השם: כמה זמן הוא נתן ליואב סגלוביץ'? כמה זמן עבר מהרגע שיואב סגלוביץ' נכנס לתפקיד ועד שהוא בא לרקוד על הדם פעמיים בשבוע בבאר שבע? כי לנו הוא לא נתן שנייה של זמן, אז שלא ידבר איתנו על זמנים. עכשיו, עלה לכאן אדון בן גביר, תוך שנייה התחיל לקשקש שטויות במיץ עגבניות, ומהר מאוד, לצערי, היושב-ראש הוציא אותי החוצה. אז אני רוצה בכל זאת להגיד כמה דברים, מכיוון שמדובר בשר הכי גרוע בתולדות מדינת ישראל, חסר ניסיון, חסר הבנה, חסר ידע וחסר כישורים בסיסיים למשרת שר – כל שר, בטח של ביטחון פנים. הוא אומר היום לאופוזיציה בהקשר של הפשיעה הערבית: מה, לא אכפת לכם בגלל שהם ערבים? חיי ערבים לא חשובים? אתם גזענים. ככה הוא אמר לנו בזמן שאנחנו יושבים פה. עכשיו, לא ידענו אם לצחוק או לבכות. איך אמרה מירב לפני כן? אין לאן לשלוח את האירוניה להתאבד. בן גביר אמר לנו שאנחנו גזענים כלפי ערבים. את זה אומר לנו אדם שבזמנו החופשי ולהנאתו היה משחית רכוש של ערבים. את זה אומר לנו אדם שניהל מיליציות של נערי גבעות ושלח אותם לשרוף רכבים של ערבים, להתסיס, להדליק, לגרום למהומות לפרוץ. האיש עסק באופן יום-יומי בהדלקת הגזרה, רק בשם הגזענות. את זה אומר לנו איש שהיה יעד של השב"כ במחלקה לטרור יהודי. כשהוא אומר שהוא מכיר את השב"כ ויודע למה הם מסוגלים, הוא באמת אומר מידיעה. השב"כ היה עסוק באיש המסוכן הזה בלי סוף. במשך שנים הם ישבו עליו וניסו למנוע ממנו לפגוע בביטחון המדינה. את זה אומר לנו האיש שכשהתקיים לפני שבוע דיון בלשכת ראש הממשלה בנושא הפשיעה בחברה הערבית הוא לא הוזמן, ולא כי נפלה טעות או חוסר בתקשורת – הוא לא הוזמן בכוונה. איפה נשמע דבר כזה? ראש ממשלה מדיר את השר לביטחון פנים מדיון שנוגע כולו במשרד שלו. בשבוע שעבר מישהו רשם בטוויטר משהו מדויק: לתת להומופוב להיות אחראי על אבטחת מצעד הגאווה זה כמו לתת לאדם עם 53 כתבי אישום להיות השר לביטחון פנים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יסמין, מזל טוב.

משה טור פז (יש עתיד):

מזל טוב, יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

משפט סיום.

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט סיום, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין יותר גזען מהשר הזה. אין יותר כושל ממנו. כל שנייה שהוא בתפקיד הוא מהווה סכנה ממשית לביטחון מדינת ישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לך לאפות פיתות ותפטור אותנו מעצמך. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת זאב אלקין.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש לו מתחרה – בצלאל סמוטריץ'.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן.

מיקי לוי (יש עתיד):

ותביא אינסטלטור לסדר את המקלחות.

קריאה:

אה, כן – – – טיפולי שיניים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נראה לי שאלקין עולה עצבני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מאי, איך היה בשבדיה – בדנמרק? מה זה היה, השרה?

היו"ר ישראל אייכלר:

שלוש דקות.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני חייב להגיד שעמדתי כאן מעל הבמה הזאת בערך בשעה הזאת לפני שבוע, והבטחתי לכם מה נעשה בעוד שבוע. מי שהיה פה במקרה באולם – נדמה לי שחבר הכנסת מיקי לוי ישב כאן – אמרתי: אנחנו נתכנס כאן בעוד שבוע לאישור של העברת סמכויות משר המשפטים יריב לוין.

מיקי לוי (יש עתיד):

ולא הבנתי למה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

הבטחתי וקיימתי, חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל כדי לטשטש, הייתה העברה בשבוע שעבר והעברה השבוע.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

בוודאי. מדובר פה – הדבר היחידי שהיה חסר לי בשבוע שעבר בפאזל המעניין הזה של שתי העברות סמכויות משר המשפטים – האחת בתיק של הרב שמואל אליהו והשנייה לעמיחי אליהו, שבמקרה, כמובן, אין שום קשר בין השניים – זה השאלה על מה בדיוק השר עמיחי אליהו עומד לחתום. והאקדח המעשן החסר הזה גם הוא פורסם השבוע, וזה הקידום של השופטת נאוה ברוורמן, וזה ניגוד העניינים שבגללו מעסיקים את הכנסת כבר שבוע שני ברציפות. אני חייב להגיד שכל הסיפור הזה מאוד עצוב, כי השופטת נאוה ברוורמן היא שופטת טובה וראויה לקידום. איך אני יודע? מאוד פשוט. כי אני יודע שדווקא הרשות השופטת המליצה על הקידום שלה, וכל מה שצריך זה חתימת השר. ולכן אין בכל מה שאני הולך להגיד שום הטלת דופי בשופטת נאוה ברוורמן. היא ראויה לקידום וצריך לקדם אותה, וזה מעשה תקין. אני לא יודע למה שר המשפטים החליט שהוא בניגוד עניינים כאן, אבל היו, כפי שאמרתי, הרבה אפשרויות אחרות למי להעביר את הסמכויות – יש שר במשרד המשפטים, שהוא נורא עמוס במשימות במשרד המשפטים, השר דודי אמסלם, אבל היה אפשר להעביר אליו את הסמכויות האלה. אם לא רצו שר מהליכוד, בגלל איזושהי מראית עין של הקשר לראש הסגל של יושב-ראש הליכוד וראש הממשלה, היה אפשר לחשוב על פתרונות אחרים. דבר שני – אני לא מתלהב מהגשת הקובלנה נגד הרב שמואל אליהו. אני בכלל לא חושב שהגשת קובלנות נגד רבנים זה אירוע חיובי. אבל למה, לכל הרוחות, דברים שאפשר לפתור אותם צריך לעשות בצורה עקומה כזאת? בשביל מה? בשביל מה הרב שמואל אליהו, שהוא רב חשוב, צריך את העננה הזאת שיש קשר בין שתי העברות סמכויות? בשביל מה השר עמיחי אליהו צריך שיגידו לו שהוא חותם על המינוי הזה בגלל ששבוע קודם העבירו סמכויות שקשורות במקרה לאבא שלו? בשביל מה לעשות הכול עקום? אני שואל אותך, כבוד השרה, את מייצגת כאן את הממשלה, הרי אפשר היה לעשות הכול בצורה מסודרת – למצוא שר שאין לו שום חשש לניגוד עניינים ושום אינטרס בהעברות סמכויות כאלה או אחרות, להעביר אליו את הסמכות; הוא היה חותם על מה שצריך לחתום בהקשר של השופטת ברוורמן וחותם בצדק, אף אחד לא היה מטיל בזה דופי, היו דנים בקובלנה של הרב שמואל אליהו במשרד הדתות, ולא היה נוצר החיבור המעוות הזה. לכן, לסיום דבריי, אדוני היושב-ראש, אני ממליץ, באמת מכל הלב, לשר עמיחי אליהו, שהוא בן אדם ראוי ואיש ציבור ראוי, לוותר על הסמכויות האלה, לבקש שיעבירו את זה למישהו אחר, ולא להטיל בסופו של דבר איזשהו כתם עליו, חס וחלילה, או על אבא שלו, עוד יותר חס וחלילה, שכפי שאמרתי, הוא רב חשוב במדינת ישראל, ולעשות דברים ישר. אפשר לעשות דברים ישר, לא חייבים כל דבר לעשות עקום. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי נמצאת? לא. השרה מאי גולן תסכם את הדיון.

מיקי לוי (יש עתיד):

עכשיו נקבל הסבר מלומד על – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

מלומד – – –

רון כץ (יש עתיד):

מה כל הדפים האלה עכשיו?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש הנכבד, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם על איך שוב אנו עדים לשפל חדש מהצביעות והמוסר הכפול של האגף השמאלי. הם הליברלים, מגיני הדמוקרטיה ואבירי שלטון החוק – הכול בעיני עצמם, כמובן. השבוע קמנו לעוד יום שבו הגיח אבי המהפכה, הקסטרו הישראלי – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

חברי הכנסת, אם אפשר לדבר בשקט.

רון כץ (יש עתיד):

מי זה הקסטרו?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני מגיעה לזה. במיוחד בשבילך אני אתחיל מחדש. השבוע קמנו לעוד יום שבו הגיח אבי המהפכה, הקסטרו הישראלי, הלוא הוא אהוד ברק, חברו הטוב הטוב של הפדופיל והאנס הסדרתי ג'פרי אפשטיין.

רון כץ (יש עתיד):

ראש ממשלת ישראל לשעבר, שר הביטחון, הרמטכ"ל הכי מעוטר בצה"ל.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אז בואו ואספר לכן, הצועדות באדום, מיהו זה שמפעיל אתכן מהקומה ה-56. האדון ברק, כאמור, היה חברו הטוב של מר ג'פרי אפשטיין. כמה טוב? מתחקיר חדש של וול סטריט ג'ורנל עולה כי צמד החברים הטובים נפגשו עשרות רבות של פגישות. איך אמרו השכנים בעדויות? ברק היה כמו בן בית אצלו. דרך אגב, ברק הוא מהיחידים המוזכרים בכתבות כמי שנפגש עימו עשרות פעמים. את אלה שנפגשו עימו פעמים בודדות, סביבתם גינתה ונידתה אותם בגין הקשר שלהם עם אפשטיין, וזאת רק על זה שנפגשו איתו לכמה פגישות בודדות. אבל אהוד שלנו, אבי המהפכה, זה שנפגש איתו עשרות פעמים והפך למרואיין לוהט בערוצי התעמולה ומחוזר בקרב ראשי המחאה, הוא-הוא שותף לדרך ולאותו סט ערכים נעלה של מוסר ודמוקרטיה. אתם בטח תמהים היכן הם נפגשו. אז זהו, ברק, מתוקף היותו בן בית, לפי יומנו של אפשטיין, ביקר אותו בביתו בניו יורק – אותו בית שעל פי העדויות באופן קבוע הוחזקו הנערות הקטינות ושם בוצעו בהן עבירות פדופיליות קשות להחריד. גם באי הידוע לשמצה ביקר ברק. כן, כן, אותו אי שבו התקיימו המסיבות הפרועות, הסחר בנשים ואונס הקטינות הברוטלי. אבל אהוד? אהוד שם חם-צוואר ולא ראה דבר. כל המפגשים הללו, אני מזכירה, היו לאחר שברק ידע היטב שאפשטיין ריצה עונש מאסר על פדופיליה וסחר בנשים, אבל זה בטח לא אמור להפריע לכל המוסריים בעיני עצמם. אז אולי אולי טוהר המידות? ממש. מי ששם את ליברמן כשר אוצר ואחריות לוועדת הכספים יכול שיהיו לו גבולות? ודאי שלא. אז ככה, הקרובים אליו ביותר קבעו שאהוד ברק הוא האיש הכי מושחת בפוליטיקה הישראלית. למה? פשוט, עובדות: מבקר המדינה קבע שרק המושחת הזה קנה שלטון בישראל בכסף; זה המושחת שהכניס לכיסו 650,000 דולר שלא כדין; זה המושחת שקיבל 2.4 מיליון דולר על מחקר שרק מנהיגי המחאה מאמינים שקיים אחד כזה. זה שמושחת אחר, אולמרט, עוד כוכב אולפנים ונאומים, אומר: המטורף הזה, הוא עוד יגמור בבית סוהר. למה? אני מצטטת: היה אצלי ראש המוסד, כולם באים אליי. הוא לוקח שוחד במיליונים ובעשרות מיליונים. אין עסקת נשק שישראל עושה – כולם מדברים על זה. שני אלה, חברי הכנסת, ועוד כמה כוכבים מובילים את תנועת ה-BDS הישראלית. הם המובילים. אגב, BDS זה ראשי תיבות של Boycott, Divestment and Sanctions – חרם, מניעת השקעות ועיצומים. נשמע מוכר? ברור. חרם, חרם, למשל, הם מפזרים רעל בכל העולם. אין מדינה שאין בה לסוכני הכאוס האלה נציגים, מהגרועים שבאויבינו. הם ישתפו פעולה רק מתוך שנאה לימין, לחרדים, לראש הממשלה נתניהו, שהעם בוחר בו פעם אחר פעם.

היו"ר ישראל אייכלר:

נא לדבר בשקט. זכותכם לדבר, אבל בשקט.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה, אדוני היושב-ראש. הרי רק בשבוע שעבר ראינו את שר החוץ שבריאיון ברדיו העז להעיר הערה על סגנית ארצות הברית, שהיא בכלל לא הייתה מודעת לטרללת. אבל הם, בעזרת הסוכנים התקשורתיים שלהם, ישר שלחו לתגובת הבית הלבן, רק כדי ליצור סכסוכים וכותרות – מה שנקרא, סוכני כאוס אמיתיים.

היו"ר ישראל אייכלר:

סליחה, רבותיי, אתם מדברים ביניכם ולא חשים שזה בלתי אפשרי לשמוע את הדוברת. נא לדבר בשקט או לצאת החוצה, יש שם הרבה שתייה ומה שאתם רוצים. אז לדבר בשקט.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

חרם על יהודים, נשמע מוכר? את יום הזיכרון המקודש הם חיללו לראשונה בתולדות המדינה; יום העצמאות – הם עמדו בקפלן בטקס אלטרנטיבי; האלווין וסילבסטר הם כבר חוגגים. באמת, רק חסר לנו רמדאן ועיד אל-פיטר וכולנו מסודרים. נעבור למניעת השקעות? נעבור. איך כל העיתונאים והשדרנים הכלכליים קפצו משמחה כשגב' פאפאיה ושות' הודיעה כגימיק על העברת כספים מישראל. כל היום מפמפמים בערוצי התבהלה, ברדיו פראבדה, על אסונות ותחזיות.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני רוצה לבקש מהסדרנים פשוט לראות שאנשים ידברו, אבל בשקט. לא יכול להיות שמרעישים באופן שהיא לא יכולה לדבר. להעיר להם. אם אתם רואים קבוצה שמדברת בקול, להגיד להם לדבר בשקט.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אז מה יחשוב ג'ון מארצות הברית אם כל היום כותבים "דיקטטורה"? אם כל היום מפגינים וצועקים "דמוקרטיה"? הוא יחשוב להשקיע במקום אחר. הרי הוא לא יודע מה באמת קורה בישראל. אם כל אדם שחי בחו"ל היה יודע על מעללי הפרקליטות בנושא הרוגלות או על הרכב הוועדה לבחירת שופטים, סמכויות היועמ"שית או המהפכה הבלתי-חוקתית של אהרן ברק, ודאי היה תופס את הראש ואומר: ואללה, אצל הליצנים האלה אני לא משקיע שקל. אילו היה פותח את ערוצי התעמולה שכל היום מפרסמים את מצעדי "סיפורה של שפחה" או מיצגי הזוהמה של ארונות הקבורה על עגלות תינוקות, ורואה שיש מי שבאמת מאמין לבדיחה הזאת, בטח היה אומר לעצמו: שקל אחד אני לא משקיע במדינה הזאת. וכמובן, איך לא, עיצומים. שמענו את שותפו של הפדופיל על התוכניות למרי אזרחי רחב היקף: אי-תשלום מיסים, הפיכה צבאית, חסימת נתב"ג וכבישים, ובקיצור, נראה לי שעוד מעט נגלה על עוד מחקר חדש חדש מהניילונים שאדון אהוד ברק כתב ל-BDS. תאמינו לי, מה שהם לא עשו ב-70 שנה, הוא ילמד אותם מהר מאוד. מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו. פשוט לא להאמין. כל הביביפובים, הפוביומטים, המשועממים, המתוסכלים, החל מדן חלוץ, בוגי, ברק, אולמרט – כל אכולי הקנאה שהיום, היום, לוועד הבית שלהם הם לא יכולים להיבחר – הם החליטו שהם-הם הדמוקרטיה, והם כל היום עסוקים בהרעלה ותרעלה. ממש מצאו טעם לחיים המשעממים שלהם. ואיך כינה זאת ז'בוטינסקי בדיוק? מחלת ההגמוניה. נבהיר, לשם הסר ספק, הם לא הבעיה. הצבועים ובעלי המוסר הכפול הם הבעיה. מי שהולך שבי אחרי רונן צור, האיש שמתפרנס משקרים, מהגנה על פדופילים, על אנסים – איתו הבעיה. אנשי פרסום כמו אילן שילוח, שאת הונו מאיפה הוא עשה? הוא עשה בלמכור לנו סלוגנים וקמפיינים שסיגריות זה בריא ומשקאות ללא סוכר מפתחים שרירים. גם הם – תהיו באמת בפליאה – גם הם לא הבעיה. להם אין קווים אדומים. מי שאשמה זו אך ורק התקשורת, שמביאה את אהוד ברק לאולפן, ואף אחד, כולל אף אחד, לא שואל אותו למה הוא נפגש מעל 30 פעם עם פדופיל סדיסט. למה לא מדברים על עברו של אולמרט, שכולו אוהב שוחד ורודף שלמונים? אין גבול לצביעות. למה אף אחד לא מדבר על זה, אדון בן ברק?

רם בן ברק (יש עתיד):

הוא ישב בכלא. הוא ישב בכלא.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

חבר הכנסת רם בן ברק, למה הוא נציג שלכם, של הדמוקרטיה שלכם?

רם בן ברק (יש עתיד):

שעוד פעם הוא ישב? זה מה שאת רוצה?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

למה הוא מנהיג המחאה?

רם בן ברק (יש עתיד):

והמנהיג שלך – שילך לכלא, שם מקומו.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

איך זה יכול להיות? הוא מנהיג את המחאה הגדולה שלכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

זה המקום שלו.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

הוא זה שמפעיל אתכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

איש החירות, איש הטוהר, איש המידות.

רם בן ברק (יש עתיד):

אולמרט התפטר, התפטר. שיתפטר ויעמוד למשפט.

היו"ר ישראל אייכלר:

הערת הביניים נשמעה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

בושה וחרפה.

היו"ר ישראל אייכלר:

הערת הביניים נשמעה. לא להפריע, בבקשה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

האיש המושחת ביותר, ראש הממשלה המושחת ביותר שהיה כאן, אהוד אולמרט, הוא הפנים של המחאה שלכם. תתביישו לכם. לפחות שיהיו לכם פנים נורמליות של טוהר מידות.

רם בן ברק (יש עתיד):

שיתבייש זה – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

הלוואי עליכם רבע מבנימין נתניהו, רבע מהכנות של בנימין נתניהו.

רם בן ברק (יש עתיד):

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

הלוואי על כל המנהיגים שלכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

את לא מתביישת.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אומרת אמת, אין מה לעשות.

רון כץ (יש עתיד):

מאי, אבל הוא אומר לך דברים הגיוניים. הוא שואל אותך שאלה אמיתית. הוא מתמודד עכשיו עם כתבי אישום. אולמרט שילם את הדין 1,000 פעם.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

קודם כול, ראש הממשלה נתניהו מתמודד עם כתבי אישום מומצאים ומזויפים – –

רון כץ (יש עתיד):

מומצאים.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

– – לעומת אולמרט, שאת השחיתות שלו – לקחו רק גרם ממה שבאמת הוא עשה. זה מה שאנחנו יודעים, וזה הפרצוף של המחאה שלכם. עזבו. בושה, בושה.

דבי ביטון (יש עתיד):

יאללה, יאללה, יאללה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

דיברנו על זה, השרה תמנו שטה. "יאללה יאללה" את יכולה להגיד לחברים שלך, חברת הכנסת ביטון. "יאללה יאללה" תגידי לחברים שלך. אני לא אחת מהם.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – תגידי דברים יותר נחמדים על אנשי המחאה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא אחת מהם. לא אחת מהם. לשבת ולשמוע את האמת זה קשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

"יאללה יאללה", גברת פריבילגית – לחברים שלך, לא לי. לא לי, לא לי.

דבי ביטון (יש עתיד):

אנשים שהם מלח הארץ – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

תתביישי לך, תתביישי לך להגיד על פדופיל, על מי שהוא חבר של פדופיל, מלח הארץ. אישה – את, לא אכפת לך מזכויות נשים, מהקטינות שנאנסו, שהוא היה חבר שלהן?

דבי ביטון (יש עתיד):

מה את עשית למען נשים?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

"יאללה יאללה", זה מה שיש לך להגיד. "יאללה יאללה".

דבי ביטון (יש עתיד):

מה את יודעת בכלל על נשים?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

יותר משאי פעם את תעשי.

דבי ביטון (יש עתיד):

בואי תתחילי עם סיפורים.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

מה שאני עשיתי בתור אישה, וכשהפגנתי בדרום תל אביב, כל החיים שלך לא תעשי, גב' ביטון. כל החיים שלך, כל החיים שלך. מה שאני עשיתי למען נשים שנאנסו בתוך תל אביב – כל החיים שלך לא תעשי.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני אגיד לך מה אני עשיתי: שמרתי להן על הילדים. מה את עשית בכלל – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

כל החיים שלך לא תעשי. את לא מפחידה אותי. אתם לא מפחידים אותי. את יכולה לדבר עד מחר. זה לא מפחיד אותי.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – באנשי המחאה?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אין גבול לצביעות.

דבי ביטון (יש עתיד):

אלה פטריוטים אמיתיים שאכפת להם, ואכפת להם גם ממך. כשהם נלחמים על הדמוקרטיה, הם נלחמים גם בשבילך.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

באמת? באמת? אוקיי. אין גבול לצביעות. היום, חברים, אין עיתונאות בישראל. פשוט אין.

דבי ביטון (יש עתיד):

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

זה מה שקורה כשהם שומעים את האמת. קשה להם, הם משתוללים. זה מה שקורה. קשה לשמוע את האמת, נכון, חבר הכנסת שירי? אני אומרת לכם, חברים, היום אין עיתונאות בישראל. במצב היום, ככל הנראה, ככל הנראה, גיא פינס הוא זה שצריך לקבל את פרס סוקולוב, לא דרוקר ולא גיא פלג.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אין שמאל בישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא להפריע. אלמוג, היא בקושי יכולה לשמור על הקול. תן לה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

חבר'ה, תנו לי לסיים. 50,000 חוגגים היו בשבוע שעבר בניו יורק, במצעד תמיכה ואהבה לישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו מבקשים לדבר בשקט. מי שלא יכול לדבר בשקט יכול לצאת.

רון כץ (יש עתיד):

תפרגני לביבי שעצר את הטיסות. עצר את הטיסות.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

50,000 חוגגים היו בשבוע שעבר בניו יורק, במצעד תמיכה ואהבה לישראל. בהפגנה ממול – פחות מ-1,000 נציגי המחאה מקפלן, BDS הישראלים, שצעקו "בושה" לנבחרי העם שהגיעו לכבד את החוגגים. יהודים פטריוטים, שגדלו ונשמו את ישראל, מגינים עליה בקמפוסים מול ארגוני האנטישמים והחרם. ראינו, ראינו איזו שמחה יש להם בעיניים לצד נציגי הכנסת, ואז מגיעים המפגינים הישראלים, צועקים: בושה, בושה, והמקומיים לא מבינים את המחזה המביש הזה. רק שמור אותי מאוהביי, ומשונאיי אישמר בעצמי. איימן עודה ועופר כסיף לא יכלו לקבל שותפים טובים יותר לגוש. באיזו מדינה נורמלית, חברת הכנסת עאידה, באיזו מדינה נורמלית הם היו מקבלים ראשי ממשלה ורמטכ"לים שבשם קנאה ושנאה שורפים אסמים ומרעילים בארות? ולסיכום, אני פונה מעל במה מכובדת זו לציבור המחנה הלאומי, כדבריו של מנחם בגין, זיכרונו לברכה: עדיין לא ניצחנו. יהיה קשה. ישמיצונו, כמו שכבר התחילו להשמיץ, יספרו את ההפך מן האמת, כמו שכבר סיפרו. וזה מעורר סלידה. בלי בושה, בלי הגבלה. זה היריב שנגדו אנחנו יוצאים. אחיי ורעיי, שנסו מותניכם, חזקו רוחכם. אנחנו עלולים לעמוד גם בפני פרובוקציות. הם יודעים לעשות פרובוקציות. תשאלו אותנו איזה פרובוקציות הם מוכנים לעשות נגד תנועת הליכוד וזה העומד בראשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לשרה מאי גולן. כולם לשבת במקומות, בבקשה, כי ההצבעה אלקטרונית. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על החלטת הממשלה בדבר העברת סמכות משר המשפטים לשר עמיחי אליהו. מי בעד החלטת הממשלה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד הודעת הממשלה – 45 נגד – 35 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכות משר המשפטים לשר עמיחי אליהו נתקבלה.

היו"ר ישראל אייכלר:

45 חברי כנסת הצביעו בעד, 35 הצביעו נגד. אני קובע כי החלטת הממשלה בדבר העברת סמכות משר המשפטים לשר עמיחי אליהו התקבלה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – הצעת חוק הדרכונים. זאת הצעת חוק מטעם הממשלה בקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת חוק הדרכונים חבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק של חבר הכנסת יוסף טייב. חבר הכנסת אשר, הבמה מחכה לך.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 10), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. ביום ה' באב התשע"ז, 28 ביולי 2017, נכנס לתוקף חוק הדרכונים (תיקון מס' 9). בתיקון האמור תוקן סעיף 6 לחוק הדרכונים, שעניינו שיקול דעת שר הפנים למתן דרכונים או תעודות מעבר, והוספה בו הוראה הקובעת כי שר הפנים לא יוכל לסרב לבקשה של עולה שקיבל אזרחות מכוח שבות לקבלת דרכון ראשון רק בשל כך שהעולה טרם השתקע בישראל. בפועל, התיקון אפשר קבלת דרכונים לעולים חדשים במקביל לקבלת האזרחות. עד תיקון מס' 9, סעיף 6 לחוק הקנה לשר הפנים – לטעמי גם בצדק – שיקול דעת רחב לסרב לתת דרכון או תעודת מעבר או להאריך את תוקפם, וזאת בהתייחס גם לתקופה שבה עולים חדשים נמצאים בארץ ותוך בחינה אם השתקעו בה, אם באמת הם מתכוונים לגור בה ולא באים רק, מה שנקרא, לעשות סיבוב, לקבל דרכון ואולי אפילו לקבל כמה הטבות ולחזור חזרה למדינתם. מדיניותו של שר הפנים בנוגע לעולים חדשים טרם התיקון תאמה את החלטת ממשלה מס' 303, שלפיה לא יינתן דרכון לעולה הנמצא בישראל פחות משנה אלא במקרים חריגים, בגלל ששנה זה זמן שאפשר לראות אם בן אדם השתקע או לא. לפיכך, טרם התיקון, עולים חדשים קיבלו לרוב תעודות מעבר מכוח סעיף 4 לחוק, המאפשר לשר הפנים להעניק לאזרח ישראלי שטרם השתקע בארץ דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר, אבל דרכון – עדיין לא. מדיניות זו הונהגה על רקע העובדה כי בשונה מרוב מדינות העולם, שבהן קבלת האזרחות נעשית באופן הדרגתי ולאחר הרבה מאוד שנים ולאחר הרבה מאוד חקירות ודרישות, כאן במדינת ישראל עולים חדשים מקבלים את אזרחותם – יש רעש מחריד, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

רבותיי, אף אחד לא חייב לשבת פה עכשיו. מי שרוצה לדבר יכול לצאת החוצה, זה מפריע לנואם. בבקשה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

במדינת ישראל עולים חדשים מקבלים אזרחות עם כניסתם אליה. עקב זאת היה צורך למנוע מצב של שימוש בדרכונים ישראליים על ידי מי שמימשו את זכותם לקבלת אזרחות ישראלית מכוח שבות אך למעשה זיקתם לישראל הייתה פורמלית בלבד, והביטוי היחיד שהיה לה היה השימוש בדרכון ישראלי – חברת הכנסת גוטליב, השימוש שהיה לה היה רק בשביל להגיע לדרכון ישראלי, כי דרכון ישראלי, יש לו מכובדות ויוקרה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מאוד יוקרתי.

יעקב אשר (יהדות התורה):

קראתי לך להקשיב, לא להפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אפריע, חשבתי שאתה צריך עזרה. סליחה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אז תקשיבי. אפשר לעודד מהמקום. הדרכון הישראלי הוא דרכון יוקרתי, ובמדינות רבות, במיוחד בארצות הברית, מתייחסים לזה כאזרח ישראלי לכל דבר. מאחר שהנושא הזה נוצל בצורה צינית על ידי חלק מהעולים – שהם לא עולים באמת, אי-אפשר לקרוא להם עולים חדשים, הם באו לעשות אקזיט כזה או אחר – אז ממילא אנחנו מדברים על שינוי וחזרה למצב הקודם. השלכות תיקון מס' 9 נבחנו לאחר חקיקתו, ומממצאי הבחינה נראה כי ישנה תופעה רחבת היקף של ניצול האפשרות לקבלת אזרחות ישראלית מיידית מכוח השבות רק לצורך קבלת דרכון ישראלי בלא קיום זיקה ממשית אחרת למדינה, בין השאר לצורך כניסה לארצות שמאפשרות לבעלי דרכון ישראלי להיכנס לתחומן בלא אשרה נוספת, מה שעלול להביא לפגיעה בחוזקו של הדרכון הישראלי. על כן מוצע בהצעת חוק זו, שהיא מיזוג – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – נפגעה בשנים האחרונות – – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

יש כאלה שאומרים שכן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה זה יש – – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

יש כאלה שאומרים שכן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה או שכן או שלא.

יעקב אשר (יהדות התורה):

ועובדה שבמהלך השיחות, גם עם ארצות הברית, אומנם זה לא היה תנאי מפורש, אבל הנושא הזה עלה. שמענו על זה בוועדה ביחד. על כן, מוצע בהצעת חוק זו – אגב, אני רוצה לומר משהו, חבריי חברי ישראל ביתנו, הדגשתי את זה גם בוועדה: כל התיקון הזה, שמתקן את התיקון so called הקודם, הוא לא על עולים חדשים ממקום מסוים, ממש לא; זה גם לעולי צרפת, עולי ארצות הברית, עולי אוקראינה וברית המועצות ורוסיה. זה לא מכוון לאף אחד. לכן, לא צריך לצעוק ולהיעלב בשביל סוג מסוים של אוכלוסייה, כי לא זו המטרה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה נוגע לכל העולים.

יעקב אשר (יהדות התורה):

נכון, נכון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז איך אתה חושב שאני מדבר רק בשם – – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

לא, כי אם שלושה חברים מחברי סיעת ישראל ביתנו מדברים אותו דבר, אולי מתכוונים לסוג מסוים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זו הסיעה היחידה שעוסקת בעלייה וקליטה. בוא ותגיד – – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

אוה, זו התשובה שרציתי שתגיד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא ראיתי אותך מגיע לוועדת העלייה והקליטה, ובטח לא ראיתי אף אחד מסיעת יהדות התורה מגיע – – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

אבל לא ראיתי אותך גם בוועדת הפנים אף פעם, פעם אחת, כשזה היה. עודד, יושב-ראש ועדת הקליטה והעלייה, אני מבטיח לך לעשות מאמץ ולהגיע לאיזה דיון אצלך ולתרום מיכולותיי ככל שאוכל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ממתי ארצות הברית מכתיבה לנו חוקים?

יעקב אשר (יהדות התורה):

ארצות הברית לא הכתיבה לנו – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה אמרת הרגע – – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

לא, אתה לא שמעת. תוציא את הפרוטוקול. אמרתי שבמהלך השיחות עלה קושי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה יצא – – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

לא לא לא, הם לא הכתיבו לנו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – ויזות – – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

לא. אנחנו ביטלנו, כי זו הייתה המלצת משרד הפנים. שם, ככל הידוע לי, שר הפנים לא אמריקאי. הוא אולי מרוקאי אבל לא אמריקאי, אדוני היושב-ראש, אז התבלבלת במילה. על כן מוצע בהצעת חוק זו – שאגב, היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית ושל הצעת חוק פרטית של ידידי חבר הכנסת יוסף טייב – להשיב את החוק לנוסחו כפי שקדם לתיקון מס' 9. אגב, יוסף טייב הוא ההוכחה שאין פה התנכלות לעולים, כי הוא ידוע כאחד מהעוזרים הגדולים ביותר לעלייה בכלל ומצרפת בפרט. על מנת לאפשר תקופת היערכות לעולים חדשים שקיבלו את אזרחותם הישראלית לפני כניסתו של חוק זה לתוקף אך לא הספיקו להגיש בקשה לקבלת דרכון, מוצע לקבוע את יום תחילתו של החוק ל-10 ביולי. אני רוצה לומר עוד דבר. בימים אלה, כשמשרד הפנים, בעידוד ובלחץ גדול מאוד של ועדת הפנים, מתמודד עם משבר הנפקת הדרכונים שקיים, גם הדבר הזה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

יעקב אשר (יהדות התורה):

הוא לא נגמר עוד. זה בכיוון טוב, בכיוון טוב, מיקי, בכיוון טוב. היה שינוי, הם קיבלו חלק גדול מההמלצות שלנו. קיימנו שלוש ישיבות מעקב על הדברים האלה, וייאמר לשבחו של שר הפנים ושל מנהל רשות האוכלוסין מר סיסו שהם לקחו סיכון, קיבלו ביקורת בהתחלה, אבל זה עובד. הנושא הזה עלה גם שהעולים תופסים תור, זאת אומרת, זה גם הוריד לנו את העומס בדרכונים. זה עלה בדיוני הוועדה. חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות. אני מבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלו ותתמוך בהצעת החוק הנכונה הזאת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. בסופו של דבר, אומר דבר אחד: מי שחושב ורוצה ועולה לארץ כדי להשתקע בה ולהיות חלק, ממנה יתקבל בברכה הכי גדולה. מי שבא לעשות סיבוב ולצאת עם דרכון ואולי עם עוד משהו בדרך – אני חושב שאנחנו לא צריכים לסייע בדרכו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. ראשון המסתייגים – ולדימיר בליאק. בבקשה, עשר דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני מניח שיש גם שר במליאה איפשהו. האמת, אני מוכן לומר לכם בכנות, אפשר להתווכח על הצורך בחוק הזה, עד כמה הוא נחוץ, עד כמה הוא נכון. כשאני עליתי ארצה, חבר הכנסת אשר, לפני 24 שנים, זה היה המצב. העולה היה נוחת בישראל, מקבל תעודת זהות במקום, ודרכון – כעבור שנה או שנתיים. לא הייתי מאושר מאוד מכך, אבל בסופו של דבר הסתדרתי עם תעודת מעבר. זה לא כזה סיפור גדול. אז אפשר כאמור להתווכח ואפילו לנהל דיון מקצועי וענייני על החוק הזה. מה שכן קשה מאוד לעשות הוא לנתק את האירוע מהמתקפה הכוללת של הממשלה הזאת על העולים מחבר המדינות. המתקפה הזאת נמשכת מאז הקמת הממשלה. היא כוללת הצהרות על שינוי סעיף הנכד בחוק השבות, כאשר הלכה למעשה מדובר בביטול חוק השבות כולו; היא כוללת אמירות גסות של שרים וחברי כנסת מהקואליציה, כאשר כמובן מעל כולם מצטיין שר התקשורת, שקרא לעולים מחבר המדינות "גויים" או "מהגרים מטעמי נוחות".

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, יש גם הרבה כאלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היא כוללת קשיים רבים – אני, אגב, הייתי מצפה שתתנצל, אבל כנראה שהציפייה שלי מוגזמת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

על מה אני אתנצל, על הקומבינות שאתם עושים על חשבון הציבור?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה גזען. כי אתה גזען, לא הייתי מצפה שתתנצל – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – באים, מקבלים דרכון, חוזרים הביתה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – אבל מכיוון שאתה גזען, הציפייה שלי מוגזמת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הינה, אנחנו מתקנים את זה עכשיו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היא כוללת קשיים רבים שמשרדי הממשלה מערימים על העולים החדשים הפוטנציאליים: ביטול הליכים מהירים של העלייה, תורים ארוכים לאולפנים, היעדר פתרונות לבעיות הדיור והתעסוקה. כיום, לאדם מרוסיה או מאוקראינה קשה יותר לעלות לישראל וקשה יותר להיקלט בישראל. זו עובדה. ולכן לא מעט עולים פוטנציאליים מוותרים על האופציה מראש. ומי המפסיד העיקרי? מדינת ישראל, מדינת ישראל, שמאבדת אזרחים למופת: מורים, רופאים, אומנים, ספורטאים, אנשי הייטק, מהנדסים. למה? למה? במה חטאנו? ממשלת ישראל, ממשלת הליכוד, המפלגה אשר פתחה את שערי מדינת ישראל בסוף שנות השמונים בעבור מאות אלפי עולים מברית המועצות לשעבר, אומרת להם היום בריש גלי: אתם לא רצויים כאן; אנחנו לא רוצים אתכם כאן; אתם לא יהודים מספיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

די. זה לא נכון – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ואני אוסיף עוד משהו, חברת הכנסת גוטליב – –

טלי גוטליב (הליכוד):

די. זה לא מה שאנחנו אומרים. די כבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – ממשלת נתניהו ובן גביר, סמוטריץ', מעוז, אומרת היום לציבור העולים מחבר המדינות: אתם ליברלים מדי. כן, שנים רבות הליכוד וגוש נתניהו קיבלו תמיכה כמעט מוחלטת מאזרחי ישראל דוברי השפה הרוסית. בשנים האחרונות המגמה הלכה והשתנתה, ובשתי מערכות הבחירות האחרונות רוב ברור של עולים יוצאי חבר המדינות הצביע למפלגות של ממשלת השינוי. לא, העולים לא השתנו, פשוט הליכוד עזב אותם. הליכוד עזב את המחנה הלאומי-ליברלי, והעולים עזבו את הליכוד. מי צריך את העלייה אם אנחנו לא שולטים בה? זאת הסיבה שבגינה הקואליציה נמצאת במתקפה על העולים מחבר המדינות. החוק הזה, בין שהוא מקצועי, בין שהוא ענייני ובין שלא, הוא חלק אינטגרלי מהמתקפה הזאת. מדינת ישראל היא מדינת עלייה, מדינה שנבנתה וצמחה על אתוס העלייה, אבל לכם בקואליציה יש היום אפס מחויבות לאתוס הזה. רק שיקולים פוליטיים צרים וזרים. חוק הדרכונים הוא לא הסיפור, חברים; חוק הדרכונים הוא הסימפטום. בעיוורון בלתי נתפס אתם פוגעים היום בהזדמנות בלתי חוזרת לקלוט מאות אלפי עולים חדשים מרוסיה ומאוקראינה, שיכולים לתרום למדינת ישראל במגוון רחב של תחומים ולהזניק את החברה הישראלית קדימה. אבל אתם מתעלמים מההזדמנות. אתם רואים אלקטורט ליברלי שספק אם הוא ישתף פעולה עם השאיפה של הממשלה הזאת להפוך את ישראל לדיקטטורה לאומנית חשוכה, למדינה לא דמוקרטית. העולים לא יקבלו את זה. זאת הסיבה שאנחנו היום לא רצויים כאן. זאת הסיבה לגזענות שלכם. אבל בסוף, החקיקה הדי-מטורפת הזאת, בכל התחומים, עם כל הרצון הבלתי-נשלט שלכם לפגוע בכל מגזר, למעשה בכל מגזר שלא מזוהה עם הקואליציה, תפגע בכם. כל זה בא על חשבון הטיפול בבעיות היסוד של החברה הישראלית: בכלכלה, בביטחון האישי, בחינוך ובבריאות. אתם לא עושים את זה. כל מה שאתם עושים הוא לפגוע באזרחים שלא מצביעים לכם. מעבירים סמכויות ממשרד מיותר אחד למשרד מיותר אחר; משר פיקטיבי אחד לשר פיקטיבי נוסף במשרד מיותר אחר. זו ליבת העיסוק של הממשלה הזאת, ולכן הביטחון האישי בשפל חסר תקדים, עם 102 הרוגים, נרצחים, בחברה הערבית מתחילת השנה – 300%, פי שלושה מהתקופה המקבילה אשתקד. לכן הכנסות המדינה בירידה של 8%, ולכן השקל נחלש בקרוב ל-6%, ולכן עברנו מעודף תקציבי של 10 מיליארד שקלים לגירעון של 10.7 מיליארד שקלים, ולכן יוקר המחיה משתולל. אתם לא עושים שום דבר. אתם פשוט לא עוסקים בזה. אתם פוגעים בעולים, אתם פוגעים באזרחים הוותיקים – כי הרי אין שום סיבה שלא העברתם במסגרת התקציב את המתווה שלנו, המתווה שהגענו אליו, מתווה שהיה מוסכם, להעלאה דיפרנציאלית של קצבאות אזרח ותיק, קצבאות שנשחקו ב-20 השנים האחרונות גם באשמתכם, כי ברוב השנים הייתה כאן ממשלת הליכוד, ממשלת נתניהו. אז אחרי שנים רבות, בקדנציה הקודמת עבדנו על מתווה להעלאת קצבאות הזקנה – שאגב הוא רלוונטי גם לעולים – ומה עשיתם עם המתווה הזה? במקום לאמץ אותו במסגרת של חוק ההסדרים, לנצל את ההזדמנות – הרי עשינו בעבורכם את כל העבודה – זרקתם אותו לפח, כי לא אכפת לכם. יותר דחוף לכם להעביר את חוק הדרכונים ולהעביר עוד סמכות ממשרד מיותר אחד למשרד מיותר אחר, משר פיקטיבי אחד לשר פיקטיבי נוסף במשרד מיותר אחר. בסוף, אתם תלכו הביתה – אף אחד בחברה הישראלית לא יצטער על כך – ללא הצלחות, ללא מורשת אמיתית, עם אות קלון על הפגיעה באתוס החשוב ביותר של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, אתוס העלייה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

שר החוץ אלי כהן:

ולדימיר, אתה צריך לשבת פה. אתה משלנו. אתה משלנו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה פוגע בי בפריימריז.

היו"ר ישראל אייכלר:

עשר דקות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא הכנתי משהו כתוב. אני רוצה לספר לכם סיפור של משפחה אחת, עולים שעשו עלייה לישראל בשנת 2018. הם היו בארץ כמה חודשים, חודשיים חיכו בתור לאולפן עברית עד שאמרו שהינה, עוד מעט תיפתח הכיתה – הם החליטו שהם יעזבו את הארץ. משפחה מרוסיה, משפחה, בעל ואישה, הוא יהודי משני הצדדים, גם מצד אבא וגם מצד אבא, לפי ההלכה, ואשתו לא יהודייה. יש לה הורים קשישים שנשארו לגור ברוסיה, במוסקבה, ושני ילדים – ילדה שאז הייתה בכיתה ה', אולי אפילו פחות, כיתה ד', וילד שסיים לימודים בבית ספר. לפני חצי שנה, טיפה יותר, בנובמבר, אבי המשפחה החליט לקחת את הילד ולעבור לישראל לתושבות קבע. הם נחשבו לתושבים חוזרים, זכו לקצת זכויות כתושבים חוזרים, כי לא היו כמעט חמש שנים בארץ. האישה והבת נשארו ברוסיה. הם מכרו את הרכב, מכרו בית שהיה מחוץ לעיר, רצו להעביר כסף לארץ ולא הצליחו להעביר כסף, כי יש בעיה עם העברות כספיות מרוסיה לישראל. הם נאלצו לנסוע לבולגריה, לפתוח שם חשבון בנק כדי להעביר כסף – מכרו נכסים ברוסיה – להעביר את הכסף לבולגריה ומשם למשוך כסף ולהעביר לישראל. זאת בעיה – משפחה יהודית שרוצה לעבור לארץ ישראל, רוצים לעשות עלייה כמו שצריך, ולא מצליחים אפילו להעביר את ההון שלהם לארץ. אבי המשפחה והבן שלו כבר עברו לכאן, הצליחו להעביר חלק מהכספים מבולגריה לישראל, ויש להם חשבון שמתנהל כאן בארץ. עכשיו מסיימים אולפן, כבר בחודש נובמבר מסיימים אולפן, והילד מתכונן להתגייס לצבא. האישה לא מצליחה לעזוב את מוסקבה. יש להם הורים קשישים שם, היא עדיין מתפרנסת שם, מתפרנסת בכבוד. בארץ היא לא הצליחה למצוא מקום עבודה. היא חיפשה, אבל בגלל שאין לה עברית, וזה תנאי הכרחי כדי לקבל פה מקום עבודה ראוי במקצוע שלה – היא כלכלנית מאוד חזקה, לא מכירה כאן, וקורסים להכשרת מקצוע; זה לוקח שנים עד שעולים בעלי השכלה אקדמית משתלבים כאן. היא מתקשה לקבל החלטה לעבור לתושבות קבע לישראל. אבל אז, כשהם הגיעו ב-2018, הם קיבלו גם תעודת זהות וגם דרכונים. עכשיו, מי שמגיע לישראל – זה לא רק כי מחכים לחוק החדש. יש כבר הוראה במשרד הפנים מזה חצי שנה שאלה שמגיעים ולא חיים כאן במדינה, לא מתגוררים, לא נמצאים כאן במדינה לפחות 180 ימים ברצף, לא זכאים לקבל דרכון ומקבלים רק תעודת מעבר, laissez-passer. אבל מה לעשות שאנשים כאלה, שלא עברו למדינת ישראל מייד ולתמיד עם כל מה שיש להם, עם כל ההון ועם כל הכספים – מה לעשות להם שהם נאלצים לנסוע ולנוע בין ישראל למדינת מוצאם? מה לעשות להם? הם חייבים דרכון לא בגלל שהם רוצים לנצל את הדרכון כדי להיכנס למדינות אחרות ולהסתובב בעולם. הם צריכים דרכון רק כדי לנהל את החיים שלהם ושהדרכון לא יהיה מחסום ולא תהיה סיבה לפיצול המשפחה. זה צורך אלמנטרי וצורך בסיסי לכל משפחה, ומי אנחנו שאנחנו יכולים לאסור לאפשר למשפחה לנהל אורח חיים שנוח להם, מה שמתאים להם בשלב החיים שלהם? הם צריכים לנוע בין ישראל, מדינת מוצא ומדינה שלישית שמתנהל שם חשבון בנק, כי הם לא יכולים להעביר כספים בדרך ישירה מרוסיה לישראל, אז דרכון זה פשוט אמצעי; זו לא המטרה, לקבל דרכון, זה אמצעי כדי לנהל אורח חיים נורמלי. כמה משפחות, בגלל מורכבות כזאת וקשיים כאלה, כלכליים ופיננסיים, למרות שהם זכאי עלייה, קיבלו החלטה לא לעבור לישראל ולא להתגורר כאן, בגלל שיש פה הרבה חסמים. הם לא יכולים ללמוד עברית. זה לוקח המון זמן, כי נכון להיום כמעט חצי שנה מחכים עד שתיפתח כיתת אולפן שמלמדים שם עברית. לקבל הכרה בתואר אקדמי זה לוקח מעל חצי שנה. אנשים פשוט מתייאשים. יש פרופסורים, יש אנשים משכילים, אנשי אקדמיה, שמזמינים אותם להשתתף בכנסים בחו"ל. כדי לצאת לכנס בחו"ל הם גם צריכים דרכון. כשבן אדם שיש לו אזרחות ישראלית מגיע למדינה אחרת כדי להשתתף בכנס והוא מציג במשמר הגבול במקום דרכון laissez-passer, זה כבר מעורר חשד. הוא אדם מכובד, פרופסור, אבל זה שהוא גם אזרח ישראלי – מגיעה לו אזרחות בגלל שהוא יהודי על פי ההלכה והגיע לארץ, קיבל אזרחות לפי חוק השבות, אבל לא נותנים לו עכשיו דרכון, פשוט אנחנו משפילים אותו והוא מרגיש לא נוח בגבול במדינה אחרת כשהזמינו אותו להשתתף בכנס של מדע. אני חושבת שיחס כזה לעולים הוא לא ראוי, לא מכובד. היה שינוי ב-2018, שאז הנפיקו דרכונים יחד עם תעודות זהות, הנפיקו אזרחות, נתנו גם כל הזכויות שמגיעות לאזרח ישראלי. למה להשפיל?

היו"ר ישראל אייכלר:

חברי הכנסת, אתם מפריעים לנואמת.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

למה לגרום לעולים חדשים, אנשים איכותיים, להרגיש שהם סוג ב' ושעושים להם טובה שנותנים להם דרכון, אם נותנים? למה לגרום לפיצול משפחות, שמי שלמשל קיבל תעודת מעבר אבל היא פגת-תוקף וכדי להאריך אותה צריך להגיע לקונסוליה – למשל במוסקבה, כדי להגיע לקונסוליה הישראלית, זה לוקח שמונה חודשים המתנה כדי להגיע לקונסול הישראלי. זה ייתכן? זה לא ייתכן. אנחנו פשוט גורמים סבל, ומשפחות יהודיות מקבלות החלטה להקים בית חדש – במקום בבית הלאומי, במדינת ישראל, הן עוברות לקנדה, עוברות לאירופה. בשבילי, כשיהודי מקבל החלטה, במקום מדינת ישראל לבנות את ביתו בגרמניה, זה פוגע ברגשות שלי, כי אנחנו עברנו את השואה, ומה שעברנו, מה שהעם היהודי עבר באירופה ומה שיצא מגרמניה הנאצית – בשביל הנוחות, משפחה יהודית בוחרת לחיות בגרמניה בגלל שיש פה קשיים שאנחנו כמדינה עושים אותם, בונים את הקשיים האלה, אנחנו מקשים עליהם. במקום לקלוט אותם ולחבק אותם אנחנו מסבכים את חייהם. אז אני מבינה אותם אבל לא מסכימה לפי הערכים; מבינה את ההחלטה שלהם, וחבל שזה קורה. אנחנו כמדינת ישראל צריכים לשנות את המדיניות שלנו בקליטת העלייה. במקום לשנות את חוק השבות ולבטל את הסעיף הנכד ולהקשות על יהודים להגיע לכאן, אנחנו יכולים לקלוט אותם, לארגן שוב מחנות עולים כדי לאפשר להם ללמוד עברית, לקרב אותם למסורת, להיסטוריה של ישראל. במקום זה אנחנו מרחיקים אותם ומאבדים אוכלוסייה איכותית, אוכלוסייה משכילה, שיכולה להביא הרבה תועלת למדינת ישראל, כמו שפעם העלייה של שנות התשעים קידמה את המדינה. אנחנו מאבדים עכשיו את הגל החדש שמגיע. אלו לא עולים של מצוקה, אלו עולים איכותיים, משכילים, שיכולים לתרום הרבה למדינה שלנו. אנחנו פשוט מאבדים אותם בגלל המדיניות החדשה של הממשלה. אז בצער רב אני בכל זאת קוראת, לפני שמצביעים על החוק: תחשבו מה אנחנו עושים, איך אנחנו מתייחסים לעלייה. כדאי לפתוח את הדלתות לפני העולים במקום לסגור אותן. אני לא מדברת רק על העולים יוצאי חבר המדינות, אני מדברת גם על עולים יוצאי צרפת, גם מדינות אחרות – אמריקה לטינית – שיכולים לבוא לכאן, להיות חלק מאיתנו ולחזק את החברה הישראלית, גם כלפי חוץ וגם בפנים. יישר כוח למי שיקבל החלטה לא להצביע לחוק הדרכונים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לסיים את הנאום שאיתו התחלתי בחוק הקודם, לגבי השר בן גביר, שנקלע לסיטואציה שבה הוא השר לביטחון הפנים, ובעצם פתאום אחרי חמישה חודשים הוא הבין שיש בעיה אמיתית עם הפשיעה גם בחברה הערבית – אבל גם בחברה היהודית – ולמרות זאת, עד עכשיו הוא לא הביא שום חוק משמעותי למלחמה בפשיעה. מה שהוא בעיקר עשה כאן, בנאום ה"אכלו לי, שתו לי", זה לבוא ולהאשים אותנו, את הממשלה שלנו, כמה לא עשינו כלום. אין לי זמן להיכנס לכל הדברים שעשינו, ולמסלול בטוח ולכל הנושאים שהתעסקנו בהם בממשלה הקצרה שלנו, אבל רק עוד שתי מילים. הוא בא ואמר שאנחנו פגענו במשטרה, אז רק איזושהי קריאת השכמה: בינתיים הניצבים שעוזבים את המשטרה – גם מפקד אגף סיף, גם ראש אגף אסטרטגיה – בעצם בינתיים הניצבים שעוזבים הם במשמרת שלו. צריך לומר את האמת, לא סתם הם עוזבים; הם עוזבים באמת הרבה מתוך ייאוש. דבר שהוא משמעותי בעיניי והכי חשוב: בסוף כולנו צריכים משטרה חזקה ומשטרה טובה, אבל אם במשך כל החודשים האחרונים אתם כממשלה לא מביאים שום חוק – להפך, את חוק האיזוק טרפדתם לנו; את חוק שירותי השמירה לא הבאתם – אם אין שום חוק שעוסק בפשיעה, איך אפשר באמת לנצח? איך אפשר? בכל שבוע מחדש אנחנו מתכנסים כאן, ביום שני, כדי להעביר סמכויות. מתי נסיים להעביר סמכויות משר לשר ונתעסק בבעיות האמיתיות של אזרחי ישראל? בכל שבוע. השבוע, בחוק הקודם העברנו סמכויות מיריב לוין לשר עמיחי אליהו. לפני שבוע העברנו סמכויות עוד פעם. כבר חודשיים אנחנו מעבירים סמכויות. אחד מחברי הכנסת שנמצאים פה שנים, ועוד בכלל מהצד של הקואליציה, אמר לי: אנחנו כל הזמן מעבירים סמכויות; אנחנו לא מעבירים חקיקה. והינה, עוד יום שני שלם בוזבז על העברת סמכויות, ועוד חוק שלא ישנה כלום לאזרחים במדינת ישראל. להפך, אפילו יעשה נזק. אז מה אתם עושים שם בממשלה? מה אתם עושים?

משה אבוטבול (ש"ס):

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה חוק? משה אבוטבול, מתי הצבעת פה בקריאה ראשונה על חוק ממשלתי שעוזר להילחם בפשיעה? תסתכל.

משה אבוטבול (ש"ס):

הדרכונים, זה גם פשיעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה חוק? תן לי חוק אחד.

משה אבוטבול (ש"ס):

הדרכונים, זה גם פשיעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע מה? איזה? בכל שבוע אנחנו מעבירים סמכויות – – –

משה אבוטבול (ש"ס):

מה אתם עשיתם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה רציני?

משה אבוטבול (ש"ס):

על מי את עובדת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני עובדת? תגיד לי, אתה יודע על מה אתה מצביע? מה החוק הזה יעזור לאזרחי ישראל?

משה אבוטבול (ש"ס):

– – – החליפין – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור לחליפין? אתם, הממשלה, תיקחו אחריות.

משה אבוטבול (ש"ס):

– – – לדבר שטויות. כמה תיזזתם אותנו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, תראה, אין לי בעיה – –

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת אבוטבול, לא להפריע. אתה מפריע לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – אין לי בעיה שאתה מעיר לגופו של עניין, אבל ואללה, זה לא צריך להיות כל כך מתוחכם. תסתכל מה קורה כאן בחודשיים האחרונים. על אילו חוקים אתה מצביע? בשום חוק אין בשורה. שום חוק לא מתעסק בפשיעה. כל היום אתה מעביר סמכויות. יום שני שלם במליאת הכנסת, שפעם מוצה לחוקים טובים לשנייה שלישית וראשונות – אתה מתעסק כאן בשטויות. במה הכנסת הזאת מתעסקת? במה? בלהעביר סמכויות משר לשר. במקביל, כשאתה כבר בא ואומר לשר לביטחון הלאומי שיש בעיה אמיתית, שיביא חוקים טובים, אז הוא בא לפה ובוכה על הממשלה הקודמת. באמת אי-אפשר להמציא את זה. אי-אפשר להמציא את זה ואי-אפשר לתאר את זה. באמת, באיזשהו מקום, לא יודעת, כבר באתם, הצגתם לציבור משילות, ימין מלא מלא. מה אתם עושים? אתם לא עושים כלום. שום דבר. הוא אפילו גם כבר לא מתראיין, אחרי שהפך קדנציה שלמה רק לראיונות; הוא לא מתראיין כי הוא מפחד שישאלו אותו, שישאלו אותו את השאלות הקשות. אבל אני שואלת פה את השאלה הכי קשה: מה עשיתם כדי להגביר את המשילות והביטחון האישי לאזרחי ישראל? תחסכו לי. אתן לכם את התשובה: אפס. כלום ושום דבר. כלום ושום דבר. במקום זה אנחנו מתעסקים בשטויות. מה שהכי מדהים, ששני החוקים היחידים שעברו פה בקריאה שנייה ושלישית הם חוקים של חברי הכנסת בהצעת חוק פרטית, של יעקב אשר וגפני. מה זה? תגיד, אתה נמצא פה כל כך הרבה שנים. כל כך הרבה שנים. מתי בכל יום שני רק העברת סמכויות? מתי תביאו חוקים? ואתה יודע מה? לא יודעת אם אתה שם לב, גם בשני וגם ברביעי, בחוקים טובים אנחנו מצביעים בעד. אתם לא נותנים את האפשרות. מצד שני, כל היום אנשים משלמים בחיים שלהם. אני אגיד לך בתור אחת שהייתה קצת בבט"פ: אין ואקום באלימות. כשיש ואקום, נכנסים ארגוני פשיעה. במקום לבוא ולצעוק, תביאו חוקים טובים משמעותיים, זה כל מה שאני אומרת. ואני אומרת לך את זה, עזוב את חוק האיזוק, שהיה חוק טוב, ושגם הוא טורפד; עזוב שב-19 במרץ הוא דחה ואמר: תוך חודש אני מביא חוק – גם לא הביא. אז עד שכבר הבאנו חוקים טובים, הוא גם טרפד. בשבוע שעבר הבאתי את חוק ארגוני שמירה. הוא הסכים, רק אמר: יש לי חוק של המשרד. אז תביא את החוק של המשרד. תביא אותו, למה אתה מחכה? זהו בעניין הזה, כי כבר נמאס לי. אני אומרת לעצמי: מה קורה בוועדה לביטחון פנים? מה קורה אצל השר? משהו שונה? מישהו מדבר על סמכויות שוטרים? מישהו מדבר על זה שחוקרים עוזבים? מי יגבה את המשטרה, כשהנציבים האלה הולכים הביתה? מי? מי ייתן להם גיבוי? אנחנו, אני. הינה, אני אומרת לך: נעשה הכול כדי שלמשטרה יהיו כלים ותקציב, אבל אי-אפשר להתמודד מהאופוזיציה. זו אחריות של הקואליציה. עכשיו אני רוצה לומר משהו שונה לחלוטין, כי יש לי שלוש וחצי דקות, ונראה לי שאת דעתי על מה שקורה במשרד לביטחון הלאומי כבר אמרתי. דווקא בשלוש הדקות האחרונות שלי אני רוצה להגיד משהו שונה, שכל חברי הקואליציה והאופוזיציה יכולים להתחבר אליו. אני רוצה להגיד תודה, בעיקר בחודש יוני – זה חודש הסיום של בתי הספר והגנים, ורציתי לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לכל הצוותים החינוכיים, למורים, לגננות. זה חודש שבו מסיימים. יש כאן הרבה חברי כנסת שהולכים להרבה מסיבות סיום. אני לא יודעת איך זה אצלכם – אצלנו ביוני נגמרת השנה, אתה יודע. אצל רוב המדינה. אני חושבת שאנחנו הרבה פעמים לא עוצרים ואומרים תודה רבה לצוותים החינוכיים, למורים, לגננות, לאנשים שנתנו את החיים שלהם בעבור הילדים שלנו. היה לי חשוב, בשלוש הדקות האחרונות שלי, באמת לומר תודה. בשנים האחרונות לבתי הספר הייתה תקופה לא קלה, גם בנושא הקורונה, גם המבצעים. בכל המקומות האלה, הצוותים החינוכיים היו שם לטובת הילדים שלנו, ואין לנו הרבה הזדמנות לומר תודה – בטח אחרי תקופות שבה אנשים מסיימים שלוש שנים עם הילדים שלהם בגנים, ילדים שגם עולים לכיתה א'. אני רוצה לנצל את המעמד הזה ולומר תודה רבה למורים, לגננות, לצוותים החינוכיים, ליועצות, לכל האנשים שנמצאים בעבור התלמידים שלנו, ולפעמים מסתכלים עלינו קצת, לא כדוגמה אישית בכנסת. אבל אני כן רוצה לתת דוגמה וכן לומר תודה, ודווקא בסוף הדברים שלי להתחבר למשהו שרלוונטי לכל המליאה הזאת. לעצור. זה סוף שנה. תגידו תודה רבה לכל האנשים שמלווים את הילדים שלכם בתקופה הזאת ומאפשרים להם לקבל כלים טובים לערכים, לחינוך, לתרבות. באמת אולי פשוט גם לחזור ולהתחנך אחרת. אני בטוחה שגם אתה וגם חברי הכנסת האחרים תרצו להגיד תודה בחודש הזה, שמסיים את שנת הלימודים בבתי הספר בארץ, אז לסיום אני רק רוצה להגיד תודה רבה לכולם. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

שלום, אדוני יושב-ראש הישיבה, שלום לחברי הכנסת הנאמנים, לשרה שלום – איך הסתדרנו היום במינהל, ככה-ככה?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא, יצא טוב.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

יצא בסדר?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

טוב, אני מקווה שלפחות בנושא הזה אנחנו מוצאים שפה משותפת, והממשלה תוכל להטביע את רישומה על ממלאי התפקיד, שבסך הכול צריכים לסייע לנו להרחבת ההתיישבות – אולי אני אגיד על זה כמה מילים בהמשך – גם העירונית וגם הכפרית ברחבי הארץ. אנחנו מתעסקים בחוק הדרכונים. החוק הזה הוא דוגמה לכך שהנושא המילולי, הנושא הטכני, הוא לא תמיד חזות הכול. בהקשר הזה, אני חושב שמה שיוצר סערת רגשות בקטעים האותנטיים של הקושי, של הסערה, הוא תחושת הפגיעה, שנראית לכאורה בלתי מידתית, באנשים שעולים, מקבלים את הזכות על פי החוק להגיע לכאן לארץ, לקבל אזרחות, ואנחנו קצת – איך נגיד? – מתקמצנים, או קצת קשוחים, בהקשרי הדרכון. לנושא הזה כמובן יש הקשרים שונים: הנושא הרגשי ותחושת הבית. על כך שמענו מדוברים קודמים. מקריאה, ובמידה מסוימת משמיעה, אני מבין שיש לנושא הזה גם הקשרים לתחום ההקלות שאנחנו מצפים להן בתחום הוויזות לארצות הברית, כלומר, רוצים שלא ייווצר מצב שבו יתפלחו, ייכנסו בלא הוגנות, לישראל, ויקבלו ויזות לארצות הברית. אני רוצה לומר על הטיעון הזה, שכפי שראוי לעשות בכלל – אני חושב שיש היגיון לומר למי שמצהיר על כך שהוא מגיע למדינת ישראל ומעביר את מרכז חייו לכאן, שאם בטווחים המידיים – אני לא מדבר על מה קורה אחרי 15 שנים, שהוא מרגיש שהוא רוצה לשנות את מרכז הכובד של חייו, אבל אם באמת בשנה-שנתיים הראשונות רואים שזה לא אמיתי, אז ודאי שיש מקום, לטעמי, לא לאפשר את המשחק הזה. במקרה הזה יש מקום לבחון שלילה של דרכון ישראלי, ומניה וביה גם את הכניסה החופשית, על בסיס הדרכון הזה, למדינות שלישיות. יש נושא אחר. יש את הנושא של שר הפנים, שיוכל – אגב, שר פנים יכול להיות ממפלגות שונות, בממשלות שונות, אבל זה בוודאי קורא ללחצים חברתיים ורגשיים על השר עצמו. האנשים שבהם מדובר, קבוצת האוכלוסייה, בעיקר מחבר המדינות, אבל לא רק משם – לאחרונה גם מצרפת ומדינות אחרות, ויש עולים או מהגרים שהפכו לעולים ממדינות מצוקה חדשות, מאוקראינה, ושוב מרוסיה. אי-אפשר לתאר את מדינת ישראל בהקשרים שונים – אני מקווה שרובם חיוביים – בדור האחרון, מאז סוף שנות השמונים, בלי הדחיפה האדירה, בלי הבוסט המדהים, האנושי, עם המגוון ועם היכולות בתחום הרפואה, בתחום האקדמי, בתחומי התרבות השונים, בתחומי ההנדסה, במקצועות ההנדסה השונים, בתחומי החינוך ועוד ועוד. מדובר בעצם ביבוא, אם תרצו – כמובן מכוח חוק השבות – של אנשים ונשים מעולים, שמדינה אחרת השקיעה בהם, השקיעה בהם כפי שידעו. יש הרבה מה לומר על האימפריה הסובייטית, הרבה דברים רעים אפשר לומר, ובדין, אבל חשוב להזכיר שבמדינות הללו, ברפובליקות הללו, כפי שהן כונו, אנשים כפרטיים זכו לא רק לתחבורה חופשית ולבריאות חופשית – לא תמיד ברמה הכי גבוהה, אבל חינם, או ברוב המקרים חינם – להשכלה, לחינוך ולהשכלה גבוהה בעלויות מאוד קטנות ובדרך כלל חינם. אנחנו קיבלנו את החברים והחברות הללו, את האזרחים והאזרחיות החדשים, ונהנינו. לכן, אני בתחושה לא נוחה לגבי השינוי הזה. אני מאוד מקווה שככל שהחוק הזה יעבור, אדוני היושב-ראש, אנחנו נבחן אם שכרו של החוק עולה על המחיר שלו. ברשותך, אני רוצה לנצל את הזמן שעומד לרשותי כדי לספר לצופים – ויש בוודאי צופות וצופים שנודדת שנתם ואולי הם לקראת משמרת ערב או לילה – כדי מעט לשפר את תדמיתו של הבית הזה. אני יודע שכאן, באולם הגדול המפואר הזה, קודש-הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית, הרבה פעמים אנחנו לא מצטיירים בשיא גדולתנו, אבל בדרך כלל בוועדות, בשדולות, בהתכנסויות, כפי שהיו היום וכפי שיהיה מחר וכמעט בכל יום, אני חושב שנעשית עבודה חשובה מאוד; בהרבה מאוד מקרים היא עניינית מאוד, מקצועית מאוד, בוודאי חוצה גבולות, מחנות, דעות, אמונות. אחלוק עם החברים שאולי החמיצו חלק מהאירועים ועם הציבור שצופה בנו. ובכן, בוועדה לעובדים זרים בראשות חבר הכנסת אלי רביבו, עסקנו בשאלה של עובדים זרים – מכסות לעובדים זרים, המיון והתאמה של עובדים זרים, ובעיקר בדגש על תחום הסיעוד, הסיעוד הביתי, הסיעוד המוסדי, אבל בדגש על הסיעוד הביתי. פה אני רוצה לצטט ולומר לכם מושג שלמדתי מתוך היום הזה. בין הזכויות – אפרופו חידושים וזכויות חוקתיות – אנחנו מדברים על הזכות לחיות בכבוד, אבל בהקשר של הצורך של אדם בסיוע בזמן הקושי שלו; אנחנו בעצם מדברים על הזכות לחלות בכבוד או הזכות להיות חלש ועדיין לחיות חיים מכובדים. זאת הנקודה החיונית. אני בוודאי יודע שמדובר בערך, ואנחנו קוראים לו ערך יהודי, שהוא ודאי נעוץ בשורשים התרבותיים והאמוניים שלנו, אבל זה ודאי בסיס אנושי שאין עליו עוררין. אנחנו מצווים לנסות לראות אם האדם מצליח, משפחתו מצליחה, הקהילה שלו מצליחה, המדינה, כולנו, לאפשר לו לחיות בביתו בצורה מכובדת לצד מטפל או מטפלת; איך עושים את זה באופן שהתקציב שעומד לרשות האדם או לרשות משפחתו הוא מתאים; כיצד אנחנו מוודאים שהאנשים שמגיעים הם אנשים ראויים, אנשים שיכולים לפעמים גם בהיבט הפיזי, גם בהיבט המנטלי, גם בקשרים האישיים ובידע המקצועי בתחום הסיעוד, בתחום הרפואה. יש סוגיה בתחום הזה של עובדים זרים שצריך לתת עליה את הדעת. אני מבין לחלוטין מדוע גם באוצר ואולי גם במשרדי כלכלה, העבודה, היד אינה קלה על היתרים לאפשר להביא מהגרי עבודה או עובדים שבאים לתקופה מסוימת לעבודה. אני מניח שיש היגיון ברור לוודא שאזרחי מדינת ישראל, דוברי העברית שבהם, דוברי הערבית שבהם, האמהרית שבהם כשפת אם, שיעבדו. עדיף שהם יתפרנסו, ודאי בעבודות מכובדות וחיוניות ביותר. כחלק מהניסיון הזה לשכנע את בני ישראל, או את אנשי מדינת ישראל, לעבוד באותן עבודות – בחקלאות, בבניין, בתעשייה, בסיעוד – מוטלות אגרות. מוטלות אגרות. האוצר מטיל אגרות ובעצם סוג של מס. אגב, מי שמביא עובד זר לביתו, הוא לא צריך, אבל מוסד סיעודי, לדוגמה, כן. רק היום החתמתי כמה חברי כנסת על הגשת חוק שיצמצם, יקטין באופן משמעותי את האגרה הזאת, שעושה אחת משתיים: או גורמת למנהלים, לבעלים של מוסדות הסיעוד, לוותר על מספר העובדים שייתן רווחה ראויה, מכובדת, לחוסים, לדיירים במבנה, במוסד, או מייצרת מצב שבו העובדים שמגיעים הם לא בהכרח מתאימים, או שתקציב האגרה נגרע מרווחתם של המטופלים. ובכן, אני אומר לאוצר – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

לא הזכרת את החקלאות.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

נכון, נכון.

היו"ר ישראל אייכלר:

אותה בעיה עם האגרה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

חד-משמעית. והינה, אני עכשיו אומר כלפי האוצר את החשש הבא. שוב, אני מוכן להיות לארג' או הגון ולומר שאני מבין שהאגרה היא לא רק כדי למלא את קופת המדינה. זה בין היתר דרך סבירה לעודד את המקומיים לעבוד בעבודות האלה, חקלאות, סיעוד או בניין, אבל צריך להיות מאוד רגישים לסיטואציה שבה אנחנו לא נכביד את ידינו מדי, עד כדי כך שהחקלאים חס וחלילה יקרסו או בעלים של מוסדות סיעודיים לא יוכלו לתת להורינו וסבינו, לעצמנו, בבוא היום – סטטיסטית זה יכול לקרות – ואנחנו נמצא שכדי לעודד את מי שממילא לא יבוא לעבוד, אנחנו מקריסים במו ידינו ענפים חיוניים ביותר. זו באמת אחריות כבדה שמונחת על כתפיהם של ממלאי התפקיד, הרבה פעמים צעירים, אבל זו משימתם באוצר או במשרדים אחרים. אני רוצה לגעת בנקודה נוספת שמבטאת דילמה אמיתית, אבל שאין ברירה אלא לראות אותה נכוחה ולנסות להתמודד איתה. אנחנו חתומים על אמנות בין-לאומיות ויש צווים, כולל צווי הרחבה מקומיים, שמעניקים תנאים – תנאים סוציאליים, משכורות, פנסיה, מענקים כאלה ואחרים לעובדים. בין השאר, למדנו היום באותו דיון בוועדה לעובדים זרים מפי נציג ההסתדרות – מסתבר שאנחנו לא רשאים בכלל, אין אפשרות חוקית להתנות את העבודה בכך שיפקידו העובדים, בין שבחקלאות, אדוני סגן השר, ובין שבעבודות סיעוד – אי-אפשר להתנות את העבודה שלהם, ובעיקר את ההישארות שלהם במקום העבודה הקונקרטי עם החקלאי או עם הזקוק לעבודת הסיעוד, בתשלום, במשכון, בערבות כלשהי. נמצא שיש חוסר איזון, להבנתי. ואני לא רחוק מהמחשבה שמכבדת את האדם העובד, בין שהוא תושב הארץ ובין שהוא אזרח חיצוני. צריך לאזן באופן יותר נכון, להזיז כמה קליקים לטובת אלמנט כיבוד ההסכם. אדם הגיע לארץ כדי לעבוד. אנחנו צריכים ליצור מצב שיהיה ברור שהוא בא לעבוד במקום עבודה מסוים. אפשר ליצור מצב שבהידברות כזאת או אחרת יהיה איזשהו שסתום שינוי, כי לפעמים לא מסתדרים, אבל המציאות במקרים רבים – גם בחקלאות, גם בסיעוד – זה שמפקירים לטובת עבודה אחרת, ובמקרה הטוב זה באותו ענף שלשמו קיבל העובד הזר את הזכות להגיע לארץ. הערה נוספת בתחום הזה – יש לנו שכנה ממזרח, בגדה המזרחית של הירדן, ממלכת ירדן, ושם יש הרבה עובדים, עובדים בתיירות, אבל יש להם אפשרות – ככה אני מבין, אדוני סגן שר החקלאות – לעבוד גם בחקלאות. אם יעלה הרצון מהגורמים, גם ברשות האוכלוסין וההגירה וגם באוצר, יכול להיות שנוכל לפתור את זה, ואלפי ירדנים – זה לא עניי עירנו אבל זה עניי ג'רש, ומה? ועמאן.

היו"ר ישראל אייכלר:

הגרגשי.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

הגרגשי, כן, וחצי המנשה. אז אלה הדברים העיקריים שרציתי לעדכן מהתחום הזה. ברשותכם, אני רוצה לספר על כנס חשוב נוסף שהיה היום, אדוני היושב-ראש, כאן בכנסת ישראל, בבירתנו, ואני חושב שמגיע לנו מפעם לפעם לחוש את ההתפעמות הזו של יישום – הקריא יושב-ראש הסוכנות את דבריו של משה ערב פטירתו, בעצם את חזון השיבה ארצה. אני רוצה להודות לראשי השדולה למען העם היהודי, יבגני סובה, מאיר כהן, דוד ביטן, שביחד כינסו קבוצה מאוד מרשימה של חברי כנסת. הצורך שלנו, מדינת ישראל, להוקיר את העם היהודי בתפוצות הוא לא רק הצורך האקטואלי שאנחנו מבקשים ליישם אלא גם ההוקרה על כך שהעם היהודי התגייס ממש על ערש הולדתה של מדינת ישראל, ולא רק הכסף אלא גם התמיכה המדינית בבירות השונות וגם בני האדם שהגיעו לכאן להיאבק, להילחם, חלקם קבעו את משכנם. לא לשכוח שכולנו, כמעט כולנו, פרט לצדיקי-צדיקים שמדורי-דורות נמצאים כאן בארץ – בסך הכול אני מניח שכאן בכנסת, בין שהיא מלאה ובין שהיא פחות מלאה – בסך הכול אנחנו, חלקנו לפחות, ילידי דור שני או שלישי, גג רביעי. אדוני היושב-ראש, נדמה לי שלך יש צד מאוד ותיק.

היו"ר ישראל אייכלר:

גם שישי וגם שביעי.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

מקסים. אשריכם. העם היהודי ממשיך בתהליכי הצמיחה והשינוי שלו. אני מודע לזה שלא כל תהליכי הצמיחה והשינוי הם לשביעות הרצון של כולנו. אני מכיר את התהליכים הללו, הם קורים. אני חי בקהילה שמשתנה – בא מקיבוץ; אצלנו בניגוד לקהילות שלכם ההשתנות היא יותר מהירה, עד כדי מעוררת לפעמים זעזוע. אבל העם היהודי משתנה, ואני חושב שמדינת ישראל מחויבת לחבק את אחינו ואחיותינו, לא רק כי אנחנו בנשמתנו פתוחים ודמוקרטים אלא כי אנחנו צריכים להיות מחויבים – למי? לכל מי שהעבר, כלומר תולדות היהודים כמו שכתב בן מתתיהו, חשובים לו או משמעותיים עבורו וכל מי שהעתיד של העם היהודי חשוב לו. אנחנו היום צריכים לייצר מציאות של סולידריות בין – אני אגיד את זה – בין מדינת היהודים לבין יהדות מדינות הים, יהדות התפוצות. זו אחת המשימות החשובות שלנו. והנושא הנוסף, והוא יהיה האחרון שאני אוכל לגעת בו, זה התכנסות נוספת של ועדת הפנים שהייתה היום בראשות חברת הכנסת אורית פרקש הכהן בנושא בינה מלאכותית. זה איזשהו – הקצה הקדומני ביותר של הטכנולוגיה והמדע. הוא מעורר התפעמות וכמעט באותה מידה על סף הבעתה: מה יהיה, לאן נגיע, מישהו פה רוצה אולי חס וחלילה להחליף את הבורא. היכולות הטכנולוגיות הן מדהימות. אני הגדרתי את ההתכנסות הזו כהתכנסות שעוסקת בחוץ וביטחון ובביטחון פנים ובנושא של חינוך והשכלה גבוהה ואיכות סביבה וכו'. אנחנו חייבים, בפרט כשיש לנו חילוקי דעות בנושאים כל כך רבים, להגן על ליבת הידע, ליבת האוצר המשותף שלנו, הידע הטכנולוגי העצום שהולך ומתפתח כאן, וזו הייתה מטרת המפגש. מסתבר שיש תוכנית, תוכנית אב משמעותית בהיקפים של כמיליארד שקל לשנתיים או שלוש, והיא הולכת ומתבצעת, וזה חשוב ביותר כדי שההייטק, כמו שקראנו לו עד לא מזמן, יקבל את החיזוק הזה של תחום הבינה המלאכותית. הערה נוספת שצריך לשים לב אליה היא כלכלית-חברתית. הינה לכם דוגמה נוספת שבה אי-אפשר לראות את חזות הכול בשוק החופשי, הפתוח, והמדינה חייבת להיות מעורבת; לא בכל עסק, אבל בוודאי לייצר תשתיות חשובות. ואין זמן לגעת בכולן. המהלך הזה, הפריצה הזו, הם גם איום וגם הזדמנות למאזן השוויון בתוך מדינת ישראל. יש הזדמנות גדולה שאנחנו צריכים לקחת – למדתי היום מילה, "כלילתיות", כלומר אינקלוסיביות, הכלה, ההפך מהדרה. זאת הזדמנות למגזרים שונים, בני אדם שחיים במקומות שונים, שבאו מרקעים תרבותיים ואתניים שונים, להיות שותפים בפריצה הזאת, שכמובן מהווה השתתפות שלנו בתרבות האנושית, בחיזוק הידע והתרבות האנושית וגם הכלכלית.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אסור לשכוח שיש בנושא הזה שאלות אתיות משמעותיות ביותר. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. רק אל תדאג, את הבורא אף אחד לא יחליף, כי כל היצירות האלה הן יש מיש. יש מאין אף אחד לא ייצור.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

זה נכון, זה יש מיש.

היו"ר ישראל אייכלר:

את זה ברא הבורא. תודה רבה לחבר הכנסת שוסטר. חבר כנסת פורר. שעה שלמה. איך עושים פה שעה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב בראש. לגבי מה שסיימתם בו, לגבי יש מאין – זה כמו שבפרקי אבות יש "צבת בצבת עשויה". זאת אומרת כשאתה מכין את הצבת, אתה צריך להחזיק אותה עם צבת אחרת. מישהו היה צריך לברוא את – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

יש את זה בפרקי אבות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כן," צבת בצבת עשויה". אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אין פה הרבה חברים, יש פה שרה וחבר כנסת, אבל אני רוצה לדבר שנייה – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני גם וגם, אז אתה יכול להגיד "חבריי חברי הכנסת", אם זה עוזר לך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אוקיי. אני חייב לומר שהצעת החוק הזאת שאנחנו דנים עליה – ותכף אני אתייחס לגופה – מצטרפת לשורה של אמירות והצעות שכולן בעצם מהוות מתקפה של ממשלת ישראל על העלייה לארץ. אני חייב לומר שזה אולי אחד הדברים המצערים ביותר, כי בעיניי הבסיס, השורש של התנועה הציונית מדבר על שיבת העם היהודי לארצו אחרי אלפיים שנות גלות, על כל המורכבויות. וישנן מורכבויות רבות בשיבה של העם היהודי לארצו מכל קצות תבל. יש מורכבויות במי שחוזר מאזורים שמוכרים יותר והיה יותר קשר איתם; יש מאזורים שהיו מוכרים פחות והיה פחות קשר איתם. העם שהתקבץ כאן, התקבץ באמת מכל התפוצות. וידעו להתמודד – ידעו להתמודד עם עליות שהגיעו מרוסיה עוד לפני המהפכה הסובייטית ומרוסיה הסובייטית, פליטים מאירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, וכמובן, עולים שהגיעו לכאן מארצות הברית ומאפריקה, מצפון אפריקה, מאתיופיה, בהתמודדות עם הקהילות האלה – איך קולטים כל קהילה ואיך מקבלים כל קהילה, וגם איך מתמודדים עם המסורות השונות של הקהילות האלה. והינה כי כן, קמה לה ממשלה שאומרת: מעתה מדינת ישראל היא כבר לא מדינת העם היהודי, וגם אם אתה חלק מהעם היהודי בגולה ונרדף וקוראים לך בכינויים אנטישמיים בגולה, אם תחשוב שתמצא את מפלטך במדינת ישראל – נראה שלא, כי אתה לא עומד במד יהדות שבו מישהו מודד ואומר: זה לא ביתו של העם היהודי אלא רק של יהודי כמו שקבע מישהו שככה הוא יבדוק, בדיוק בצורה הזו. בעצם מנסים לשנות את חוק השבות, שאומר שכשמדברים על העם היהודי, הכוונה ליהודי, בן של יהודי ונכד של יהודי, מתוך הבנה שיש את הנושא ההלכתי ויש את הנושא הלאומי, וגם ישנן הרבה מאוד בעיות שהעם היהודי מתמודד איתן, וחלק מההתמודדות היא באמצעות עלייה. גם ההתמודדות עם ההתבוללות – בעצם הפתרון הטוב ביותר לחשש מההתבוללות הוא העלייה, כי מי שעולה לכאן – עם רוב משמעותי של העם היהודי כאן, ההתבוללות הזאת תוכל להימנע. בדרך מוציאים את דיבתם של העולים למדינת ישראל. אני חייב לומר, אני נולדתי בארץ, אדוני היושב בראש, ההורים שלי נולדו בארץ, שני הסבים שלי נולדו בארץ, ותמיד, גם כשכיהנתי כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה, אמרתי לעולים שהגיעו לכאן שיש מצווה שאני לא יכול לקיים, וזאת המצווה לעלות לישראל. ואני באמת חושב שצריך הרבה מאוד כוח לעזוב את ביתך, את מולדתך – "לך לך" – ללכת מארצך אל ארץ אחרת כדי לבנות חיים חדשים כאן, על כל המורכבויות שלהם, ולעיתים גם לאבד את חייך כאן בארץ ישראל. אז הממשלה הזאת, מהרגע שהיא קמה היא מנסה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מעשרה ניסיונות של אברהם אבינו, הראשון, הקשה ביותר, נחשב "לך לך מארצך וממולדתך".

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז קל וחומר.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני רק מחזק את מה שאמרת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

באמת צריך להבין את המשמעות הזאת. אני מסתכל על הדורות לפנינו, שעשו את זה הרבה פעמים גם בלצאת נגד הקהילות. הקהילות היהודיות בגולה הרבה פעמים לא אהבו את העזיבה של הקהילות והעלייה לארץ ישראל, וראו בזה גם יציאה בניגוד להלכה. היו על זה הרבה מאוד דיונים, אבל לא לשם אני רוצה לקחת את העניין, אלא לציין את העובדה שפתאום אומרים לקהילה מסוימת: אתם לא רצויים כאן. ויותר חמור מכך – אומר מי שאומר באחד הכינוסים: לא, לא, השינוי בחוק השבות לא נוגע לכם – הוא אומר את זה לקהילה היהודית בארצות הברית – הוא נוגע רק לעולים מרוסיה. כאילו, שלא יבואו. אז אתה אומר: אולי זאת פליטת פה. אבל אני מסתכל על הצעדים האחרים שהממשלה עושה, וזה בדיוק זה. רק לפני כמה דקות הסביר לנו כאן שר התקשורת שכל העולים הם גויים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זאת לא גזענות?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זאת גזענות, האימ-אימא של הגזענות, כמו שאומרים. אבל זה מתחרה באמירות גזעניות אחרות של אותו שר. ואז אני מסתכל מה עושים בדברים אחרים. אז דווקא כשאנחנו נמצאים בשלב שבו מי שנשארו מיהדות מדינות ברית המועצות לשעבר עולים לישראל בגלל המצב שם, אז הם נתקלים כאן בתורים לאולפנים. והממשלה הזאת לא מצליחה לסגור הסכם שכר עם 500 מורי אולפנים. דווקא בתחום של לימוד העברית, שהוא קריטי לקליטה כאן והוא קריטי גם לחיבור של העולים להוויי במדינת ישראל ולחיים כאן ולמורשת כאן – אני יודע ששרת ההתיישבות קיבלה הרבה מאוד תקציבים לחיזוק הזהות היהודית. מה יותר חיזוק זהות יהודית מעולה שמגיע לכאן ונכנס לאולפן ללימוד עברית של המדינה, של משרד החינוך, עם התכנים הרלוונטיים, ולומד עברית, ובתוך העברית הוא גם לומד מורשת ישראל ומבין שכל הסיפורים שעליהם הוא קרא – הוא יכול להסתובב פה ברחבי הארץ ולחוש ברגליו את הסיפורים שהוא קרא בספר התנ"ך. אז עברית הוא כבר לא יכול ללמוד – התורים לאולפנים משתרכים להם; גם מבטלים את הסיוע המיוחד שניתן לאותם עולים שבאים מאזורי לחימה; מבטלים גם את האפשרות לשנות מעמד בישראל, כי יש עכשיו מבצע דרכונים, אז כל אלה שהגיעו לכאן – הם קיבלו אישור לבוא לכאן מתוך הבנה שהם יכולים לעשות את שינוי המעמד כאן, כי הם צריכים לעזוב מהר את ארץ המוצא שלהם – הם לא יכולים לקבל תור במשרד הפנים, כי אנחנו נמצאים במבצע דרכונים, ולא מתעסקים באשרות. אפילו לא נתנו איזשהו פתרון, ורק אחרי לחץ באמת משמעותי שהפעלנו על ועדת העלייה והקליטה, נפתחה האפשרות הזאת חזרה, ושר העלייה והקליטה הסכים לקבל בנקודות הטיפול בעולים האלה גם עולים מרוסיה ובלרוס. אתה גם אומר, אולי מדינת ישראל כל כך בהיסטריה סביב הנושא הזה, שאפילו מבחינת האינטרס של המדינה אתם לא רוצים אותם פה. אדוני היושב בראש, בכל שנה בחמש השנים האחרונות עלו מקרב העולים כ-300 רופאים. בשנה שעברה, ב-2022 – 900; רק ב-2022 – 900 רופאים. לפני כשבועיים מפרסם ה-OECD דוח עם אזהרה חמורה למדינת ישראל: במדינת ישראל צפוי מחסור עצום ברופאים, ואנחנו מידרדרים אל מתחת לממוצע הרופאים ל-1,000 נפש במדינות ה-OECD. כדי להכשיר רופא במדינת ישראל – בדרך כלל אחרי שהוא סיים את לימודיו, 12 שנות לימוד, ואחר כך הוא עשה צבא, אז הוא מתחיל ללמוד, זה שבע שנות לימודים, ורק אז הוא מקבל רישיון, ואחר כך עוד התמחות, שהיא סדר גודל של בין שלוש לחמש שנים – אנחנו מדברים על כעשר שנים עד שיהיה לנו רופא מומחה. קיבלנו 900 רופאים. חלק נכבד מהם, כל מה שהוא צריך זה קורס עברית, אבל אי-אפשר לסגור הסכם על שכר מורות האולפנים במשרד החינוך, ואנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבו יש כאן רופאים, אבל הם לא יכולים לעשות כאן קורס עברית – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מאיפה הגיעו רוב הרופאים האלה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הרוב המכריע מגיע מרוסיה, בלארוס ואוקראינה. הרוב המכריע.

היו"ר ישראל אייכלר:

רופאים?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כן, רופאים.

היו"ר ישראל אייכלר:

חשבתי מצרפת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, לא. בצרפת, לצערי, אנחנו נמצאים בירידה משמעותית במספרים של העולים בשנתיים האחרונות, בעיקר בשנה האחרונה. אני חייב לומר שכשמדברים על המהפכה המשטרית – יש שני סוגים של עלייה: יש עלייה out of choice, מה שנקרא עלייה מבחירה. אנשים מרגישים – בישעיהו פרק ס', בנבואה, הוא אומר: "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארֻבֹּתֵיהם" – הוא אומר, יש שני סוגים של אלה שיחזרו לכאן: או אלה שיהיו כמו היונים שחוזרות לשובך, הן יודעות את הנתיב, הן לא צריכות שום דבר, או "כעב תעופינה" – כמו הענן שצריך את הרוח שתדחוף אותו. לצערי, המאסות הגדולות של העלייה לארץ ישראל לאורך כל השנים, ב-100 השנים האחרונות, היו כשהייתה הרוח שדחפה, מה שנקרא, גורמי הדחיפה יותר מאשר גורמי המשיכה. כשאני מסתכל על מדינות המערב – צרפת, צפון אמריקה, אנגליה – כאן אנחנו צריכים את גורמי המשיכה, כי אין שם גורמי דחיפה, ברוך השם; חס וחלילה, שלא יהיו. אגב, כשהיו, ראינו פתאום עלייה בעלייה. העלייה מצרפת גדלה מאוד בתקופות שהייתה שם אנטישמיות מאוד חזקה ובתקופה שדאעש התחילו שם, וגם פיגועים שאירעו שם, לצערי, ואז ראינו בדיוק את הקפיצה במספרים. היום אנחנו נמצאים במצב הפוך, ובחצי השנה האחרונה, מדינת ישראל, לכל מדינות המערב, היא עוד פחות גורם משיכה, כי הם מסתכלים על מה שקורה כאן ועוד יותר אומרים: רגע, רגע, אנחנו לא רוצים בהכרח לבוא. אבל יש כאלה שיש להם גורמי דחיפה – מה לעשות, מלחמה היא גורם דחיפה, בין שאתה נמצא באזור הלחימה ובין שלא, כי רוצים לגייס אותך פתאום לאיזה צבא שאתה לא רוצה בהכרח למות למענו. 900 רופאים – אגב, אותם רופאים, אם יבואו לכאן, משרד הבריאות יכול להנפיק להם היתר מוגבל. כל זמן שאתה באשרת תייר, יש דבר שנקרא היתר מוגבל לעיסוק ברפואה, שמשרד הבריאות מאשר לך. הוא יודע שהיית מנתח בבית חולים מאוד מאוד ידוע בארץ המוצא – אתה מקבל היתר מוגבל לעסוק ברפואה. ונניח שאחרי שלושה חודשים אמרת: ואללה, ארץ ישראל טובה, אני רוצה להפוך להיות אזרח, אני זכאי חוק שבות, אני אעשה שינוי מעמד, אני אוציא תעודת זהות. ביום שהוצאת תעודת זהות, שוללים לך את ההיתר המוגבל, ועכשיו לך תוציא רישיון ותיכנס לתהליך שלוקח בערך שנתיים וחצי.

היו"ר ישראל אייכלר:

רישיון רפואה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כן. אפילו שאתה כבר עסקת בזה, בפרקטיקה. אם כל אחד מאיתנו היה במקום אחר, היה רוצה לקבל ממנו את הטיפול. זו דוגמה להרבה מאוד דברים שבהם המדינה פועלת נגד העולים. ואז מגיע החוק הזה. בחוק הזה אני תיקנתי את התיקון הזה בשנת – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

עד כמה ממה שאמרת עכשיו אתה יכול לתקן כיושב-ראש ועדת הקליטה? העניין של הרישיון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היום עסקנו בזה בדיון בוועדה. חלק מהדברים נוגעים – הייתה ועדה שאתה יושב בראשה, הייתה גם ועדת העבודה והבריאות, אז חלק מזה נוגע שם. אבל אני אתן לך דוגמה: ההסתדרות הרפואית היא שעושה את ועדות המומחים שבוחנות את הרופא כדי לתת לו רישיון מומחה. יושבים שם מנהלי מחלקות, וזה קשה לכנס אותם, והם עושים את זה בהתנדבות, אז לאורך כל השנים יושבים אחת לשישה שבועות. אבל לא יכול להיות שהגיעו לכאן פי שלושה, במספרים שעלו לכאן בשנה האחרונה, ואתם ממשיכים לקיים את אותו מספר ועדות. גם אם זה אומר לשלם לאותם רופאים שישבו בוועדה, זה שווה לנו. זה שווה לנו – אנחנו צריכים את הרופא. תחשוב שכדי להכשיר רופא מומחה היינו צריכים להשקיע בו עשר שנים, כמה כסף זה עולה לנו. תוציאו לו את הרישיון.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה יכול לבטל את הביורוקרטיה שאמרת. זאת אומרת, להמשיך את ההיתר שיש לו עד שהוא יקבל, פשוט מאוד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה מה שביקשתי היום ממשרד הבריאות. אבל אני אומר את זה כדוגמה לזה שהמדינה לא רואה את זה, לצערי, והמשרדים לא רואים בזה איזושהי משימה שהיא משימה שלהם, וזה חלק מזה. ואז מגיע החוק הזה. אני תיקנתי את התיקון לחוק הזה ב-2017. אני חייב לומר – כי היו הרבה מאוד דיונים, גם באופוזיציה, סביב החוק הזה. אנחנו, רובנו נולדנו כאן. אגב, גם מי שלא נולד כאן וכבר חי כאן מספיק שנים, יש לו דרכון, הוא בכלל לא מבין מה המשמעות של התיקון הזה, מה אנחנו רוצים, על מה אנחנו מדברים בכלל. אבל לא יכול להיות שיש מישהו שאומר: זכויות אזרח חשובות לי, והוא לא נלחם על התיקון הזה. כי אי-אפשר להגיד לאזרחים: ביום שאתם אזרחים, יש אזרח סוג א' ואזרח סוג ב'. אזרח סוג א' – אם נניח אתה נולדת בגולה, לא לתושב ישראלי, נולדת לאזרח ישראלי שלפני 20 שנה כבר עזב את מדינת ישראל ולא ביקר כאן, לא דרך כאן יום אחד, ואין לו כוונה לחזור לכאן בכלל, ואתה נולדת בגולה, ואתה לא תדבר עברית ואתה לא יודע עברית, וגם אתה לא תחזור למדינת ישראל – ביום שנולדת אתה מקבל דרכון ישראלי, בקונסוליה בכלל, אתה אפילו לא צריך לבוא לכאן. מהצד השני יש אזרח ישראלי שעשה עלייה. יום אחרי שהוא עשה עלייה, אם הוא בגיל גיוס, הוא חייב גיוס. בדרך כלל זה לוקח כמה שבועות, שלושה-ארבעה שבועות, והוא מתגייס לצה"ל. את החובות הוא צריך לשלם, הוא כאן, כל החובות חלות עליו, אבל אם, חס וחלילה, הוא רוצה לטוס לחו"ל – לחופש, לעבודה, לבקר את המשפחה, לבקר את החברים – הדבר הזה שנקרא דרכון, הוא לא יכול לקבל אותו. וזאת שאלה של זכויות אזרח, זה בכלל לא קשור לעולה, לא עולה, כן באים לכאן, לא באים לכאן. יותר מזה, המדהים הוא שבדיון שקיימנו בוועדת הפנים בנושא – ואני חייב להתייחס לדברים האלה, כי נאמרו כאן פשוט סילופי-סילופים על ידי דוברים אחרים שעלו על הדוכן מעת לעת והתייחסו לחוק הזה. בדיון בוועדת הפנים ביקשנו את הנתונים מרשות האוכלוסין, לראות אם בעקבות חקיקת החוק פחות עולים משתקעים בישראל; האם לפני 2017, לפני שתיקנו את התיקון לחוק הדרכונים, השרה סטרוק, האם לפני כן, כשבדקו את ההשתקעות של העולים, יותר מהם השתקעו כאן, ואחרי התיקון הם לא השתקעו כאן, כי הם רק באו לקחת את הדרכון וללכת? בפעם הראשונה קיבלנו את הנתונים האלה, ומה מסתבר? אותו אחוז משתקעים לאורך כל השנים, הוא לא השתנה; לפעמים ירד ב-1%, לפעמים עלה ב-1%. בחלק מהמקרים אפילו אחוז המשתקעים היום יותר גבוה מאחוז המשתקעים שהיה כאן לפני עשר שנים, עוד לפני התיקון, מה שמוכיח שאין שום משמעות לדרכון לגבי הרצון של בן אדם להשתקע כאן או לא להשתקע כאן. פשוט שוללים ממישהו שעלה לכאן זכות מסוימת, בסיסית, רק בגלל שהוא עולה. הוא בא לכאן, ואז אומרים לו: ניקח את הדרכון – הוא ישתמש בו לרעה, יעשה שימוש לרעה בדרכון. אמירה קשה. קראתי את חוות הדעת שהונחה בפניכם, שרי הממשלה, כשאישרתם את החוק הזה כהצעת חוק ממשלתית: יש חשש לשימוש בדרכון לפשיעה. ביקשנו את משטרת ישראל להגיע לוועדת הפנים בדיון על החוק. שאלנו, השרה סטרוק, את המשטרה: הרי יש לכם כבר נתונים, יש לפני 2017, לפני התיקון לחוק, ויש אחרי 2017, אחרי התיקון לחוק. כמה, מאז 2017, שקיבלו דרכונים כתוצאה מהתיקון השתתפו בפעילות פשיעה או קיבלתם תלונה עליהם ממשטרה בחו"ל? כמה? כמה את חושבת קיבלנו תלונה עליהם? שאלנו את המשטרה מה הנתונים – כלום, אין. פשוט אין. שואל יושב-ראש הוועדה יעקב אשר את המשטרה: על סמך מה נתתם את חוות הדעת לממשלה שיש סיכון בעניין הזה? תחושת בטן. מה תחושת הבטן? שלא רוצים עולים? זו תחושת הבטן? על זה מחוקקים חוק – כדי שכל מי שמגיע לכאן ייפגע? ירגיש שהוא סוג ב'? אם הוא יתחתן עם בת או בן זוג ישראלים וירצה לצאת לחו"ל, הוא יצטרך להוציא ויזה גם אם הוא טס למדינה כמו יוון, ובן או בת הזוג שלו לא? ואם הוא רוצה להמשיך ולעשות עסקים או לטוס, הוא צריך לטוס עם תעודות מעבר? ביקשנו להבין אז מה החשש. אמרו לנו: תראה, הם ייקחו את הדרכון וילכו, וישתמשו בדרכון ויחלישו לנו את הדרכון, אבל אין שום סנקציה. לא נכון. דרכון ראשון שניתן לעולה חדש הוא לשנה אחת בלבד. בתום השנה הזאת – השרה סטרוק, נכון להיום, זה המצב היום – בתום השנה הזאת שר הפנים בודק אם העולה השתקע כאן או לא השתקע כאן. אם הוא לא השתקע כאן, לא מחדשים לו את הדרכון. אז אין דרכונים כאלה שמסתובבים בעולם, כי אם הוא לא השתקע כאן, הוא לא יכול לחדש את הדרכון. הדרכון הזה לא שווה לו כלום. ולכן לכל לסיפור הזה יש מטרה אחת בלבד: לפגוע בעלייה לארץ, לפגוע בעולים לישראל, לסמן אותם, להגיד שהם לא בסדר, הם עושים שימוש לרעה בכל מיני הטבות שניתנות להם כאן, ולשלול מהם זכות שיש לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל. לכן, בעיניי, מדובר כאן על אחד החוקים הגזעניים והמפלים ביותר שאתם מחוקקים בכנסת הזאת. הוא לא עומד בשום פרמטר של הגינות, ונלוות אליו כל הדעות הקדומות, ולצערי הרבה יש יותר מדי כאלה בקואליציה הרעה ובממשלה הרעה הזאת. עכשיו אני רוצה להתייחס קצת לדברים שנאמרו כאן קודם על ידי הדובר הקודם, וגם בתחומים אחרים, באשר לשוק החופשי. אני חייב, פשוט לא יכול לעבור על זה לסדר-היום. חבר הכנסת שוסטר דיבר על זה שלא צריך תמיד שוק חופשי, וצריך הרבה פעמים את המעורבות של המדינה, ולא הכול זה כלכלה. יש מקרים מאוד מאוד חריגים שבהם המדינה צריכה להתערב ולשלוט, וכל מי שרוצה חירות וחופש רוצה מינימום מעורבות של המדינה בחייו. זה נכון תמיד, בלי קשר – זה נכון בחקלאות, זה נכון בכלכלה ובעסקים, זה נכון בדת, זה נכון בהכול. אני לא רוצה את המדינה מעורבת בחיים שלי; במינימום. למדינה יש תפקיד לשרת את האזרחים ולתת להם משהו שאין להם שום דרך אחרת לקבל אותו, ולכן אנחנו עושים את החוזה החברתי הזה עם המדינה. אנחנו גם נותנים למדינה, אנחנו משלמים לה מיסים, אנחנו משרתים בצבא, עושים הרבה מאוד דברים, אבל אני לא רוצה את המדינה מעורבת לי בחיים. היא כן תקבע לי את החוקים: כשיהיה רמזור אדום – עומדים, ירוק – נוסעים, כדי שלא תהיה אנדרלמוסיה. אבל לא ייתכן שכדי לאפשר לקבוצה קטנה ומצומצמת ליהנות מהכנסות חריגות, אזרחי ישראל ישלמו ביוקר כשהם הולכים לסופר. אני לא חושב שיש מישהו, אני לא חושב שיש מישהו שלא מרגיש את עליית המחירים. בסוף הצריכה הבסיסית של כל משפחה היא מזון, וכשאנחנו מדברים על עליית מחירי מזון, הסובלים העיקריים הם דווקא השכבות הנמוכות. למה? כי גם האיש הכי עשיר בעולם בסוף אוכל צוהריים בצוהריים פעם אחת, הוא לא אוכל שלוש פעמים צוהריים וארבע פעמים ארוחת ערב. הוא אוכל, צורך מזון כמו שצורך בן אדם. צריכת המזון והחלק של המזון, שהוא בסיסי בסל ההוצאות של משפחה, הוא משהו שלא יכול לזוז ימינה-שמאלה, זה משהו שמשפחה צריכה לקנות, ולכן כשמחירי המזון מתייקרים ב-10%-15% מי שנמצא בעשירון העליון פחות מרגיש את זה מצד אחד, אבל דווקא בעשירונים התחתונים זה הרבה יותר משמעותי. חברת הכנסת מלינובסקי, אנחנו משתתפים בשיחה שלך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אה, סליחה, סליחה. אני סוגרת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בסוף דווקא השכבות הנמוכות הן שסובלות יותר. וכשאנחנו מדברים על שוק פתוח, המשמעות של שוק פתוח היא תחרות שמאפשרת להגיע למחיר שהוא מחיר השוק הנכון. מחיר השוק הנכון. לא ייתכן שיש משפחות בישראל שהולכות ורואות ירקות ופירות בסופר ולא קונות כי המחיר יקר, כי לשלם 50 שקל לקילו ענבים בקיץ במדינת ישראל זה בלתי נתפס.

היו"ר ישראל אייכלר:

היית שר חקלאות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נכון, ועל זה נלחמתי.

היו"ר ישראל אייכלר:

שמה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שהשוק ייפתח. כי תראה, במדינת ישראל, התוצרת החקלאית ב-20 – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

הסכם החלב לא מגן על החקלאים?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הסכם החלב מגן על החקלאים על חשבון מישהו, מישהו משלם את זה. מי משלם את זה? הצרכנים. אז החלב במדינת ישראל יקר ב-80% לעומת מדינות ה-OECD. למה? כי אין תחרות. עכשיו, אם המדינה מחליטה שהיא רוצה להגן על החקלאים –שתשלם לחקלאים. זאת אומרת, אם אני מחליט, ואני מחליט שחקלאות חשובה, אני חושב שהחקלאות היא חשובה, אז גם כשר חקלאות אמרתי: אני אתמוך ישירות בחקלאי. אתה עושה חקלאות – מגיעה לך תמיכה ישירה.

היו"ר ישראל אייכלר:

או לפחות לא להקשות עליהם עם העובדים הזרים שם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא להקשות עם העובדים הזרים, בוודאי, ולא עם רגולציה, ולא עם הרבה מאוד דברים אחרים.

היו"ר ישראל אייכלר:

אגרות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בכל הדברים האלה זה נכון, אבל לא יכול להיות שאתה תטוס למדינה אחרת ואתה תראה את האבוקדו מישראל במחיר נמוך יותר מבסופרמרקט במדינת ישראל. ולא יכול להיות שבמדינת ישראל רוב אלה שמגדלים אבוקדו מגדלים אותו כדי לייצא אותו, אבל הם חוסמים את היבוא של האבוקדו למדינת ישראל כדי שלא תהיה כאן תחרות. ולא יכול להיות אותו דבר בכל המוצרים האחרים. ולא יכול להיות שממשלת ישראל, במקום לפתוח את השוק לתחרות בתקופה של עליות מחירים, סוגרת אותו. אז אנחנו התחלנו בתהליך של הורדת מכסים, אבל יש תקנות שנקראות "תקנות הגנת הצומח", שהפכו להיות התקנות שבאמצעותן חוסמים יבוא. אז זה לא משנה שאני מוריד את המכס על מוצר מסוים – אם אי-אפשר לייבא אותו לכאן אז זה לא עוזר. ולכן אני – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

רגע, והגנת הצומח זה לא בפיקוח משרד החקלאות?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

משרד החקלאות. לכן, לפני שעזבתי את המשרד – זה היה בסוף הקדנציה הקודמת – הגשתי לוועדת הכלכלה תקנות הגנת צומח שמבטלות בעצם את דרישת הרישיון ומייצרות ביטול והקלה ברגולציה של היבוא. אני לא רוצה שייבאו לכאן מכל מיני מקומות וחס וחלילה יכניסו לכאן מזיקים, אבל אנחנו עושים ניהול סיכונים, ואז נקבע שאם אתה מביא ממקום מסוים, מאזור מסוים, אתה עם פחות רגולציה, אתה יכול לייבא. הגשתי את זה לוועדת הכלכלה. לא היה אפשר להצביע על זה בכנסת הקודמת. אמרתי לשר החקלאות הנוכחי: תגיש את התקנות מחדש ותפתח את היבוא. במקום זה עשו מכבסת מילים בתוך חוק ההסדרים, ובעצם סגירת היבוא על הרבה מאוד מוצרים גורמת לכך שמאזרחי ישראל נמנעת האפשרות לאכול פירות וירקות במחירים שפויים, שהם מחירים תחרותיים בשוק שהוא שוק גלובלי. אני רק אציין, אדוני, שבמדינת ישראל ב-20 השנים האחרונות מייצרים את אותה תפוקה חקלאית, היא כמעט לא השתנתה. האוכלוסייה גדלה ב-50%. אי-אפשר להאכיל את כולם. גדלנו ב-50% – נאכיל את כולם עם אותו אוכל שהיה לנו כאן לפני 20 שנה. ולכן גם כאן ממשלת ישראל פשוט מנותקת, פשוט מנותקת, ולצערי, את המחיר משלמים אזרחי ישראל כולם. ואתם הצלחתם בדבר אחד, אני חייב לומר: השמדת ערך כל כך מהירה בפחות משישה חודשים מלאים. אני לא חושב שנתקלתי בכזאת תוצאה. אתם הצלחתם לקחת מכלכלה שהשאירו לכם עם 10 מיליארד שקל עודף במיסים, ולהגיע – זה דוח החשב הכללי האחרון שפורסם – ל-10.7 מיליארד שקל גירעון; אתם קיבלתם אחוזי אבטלה נמוכים וכלכלה צומחת, ואתם מחזירים משק שהוא בדרך למיתון; קיבלתם כלכלה עם השקעות אדירות בהייטק שנכנסות למדינת ישראל, ותוך חצי שנה ההשקעות בורחות מכאן. וכל אירוע כזה עולה ביוקר לכל האזרחיות והאזרחים, למי שהולך לסופר, ואין כמעט משפחה בישראל שלא מרגישה את הריבית, אם זה במשכנתה שהיא משלמת ואם בהלוואות שהיא לקחה. אין משפחה בישראל שלא מרגישה את עליית המחירים בסופר. מוצר שפעם היית קונה ב-4 ו-5 שקלים לקילו, היום אתה קונה אותו כבר ב-6 ו-7 שקלים. בדרך העברתם תקציב שכל-כולו הכנסת המשק למיתון עוד יותר גדול. תקציבים שכולם מופנים אך ורק לתמריצים שליליים ליציאה לעבודה, אך ורק לתמריצים שליליים ללימודים של מקצועות ליבה, שיאפשרו – גם צופה פני עתיד במשק – לאותם ילדים שלומדים להתפרנס בכבוד. לימודי מתמטיקה, אנגלית, מדעים, מחשבים – כל זה נעלם. לכן, לצערי, אנחנו נמצאים במצב שבו מדינת ישראל הופכת להיות מדינה שקשה לחיות בה, קשה לחיות בה מבחינת יוקר מחיה. אז זה לא משנה כמה כסף תשקיעו בלהגיד למישהו שיבוא לכאן ממערב אירופה, מצרפת, מאנגליה או מארצות הברית שהחיים כאן יהיו לו יקרים. גורמי המשיכה שלנו כאן לעומת המדינות האלה הולכים ומצטמצמים בגלל הפעולות של הממשלה. בדרך אתם אומרים לעולים שיש להם גורמי דחיפה שדוחפים אותם לבוא לכאן: אל תבואו. אל תבואו מאיזה טעמים? טעמים של גזענות פרופר, חד וחלק. לקחו עלייה מפוארת שיש לה משמעות אדירה לצמיחה במדינת ישראל, הכלכלית, לדמוגרפיה, להתיישבות, לרפואה, למדע. פשוט, בכל פעם שעולה שר משרי הממשלה, אני תוהה איזו אמירה גזענית הוא יגיד כרגע כנגד העולים. אני רואה בעצב את המצב הזה. לצערי, תיקון החוק הזה שאתם מביאים היום הוא עוד אחד מהצעדים. עוד אחד מהצעדים. כל מה שנאמר לנו בהתחלה על הוויזות – הוכח בוועדה שזה קשקוש מוחלט. לא הייתה דרישה כזאת ואין דרישה כזאת. מה שאתם עושים כרגע זה – אתם נורא אוהבים להגיד אזרחים סוג ב' – אתם מייצרים עוד שכבה של אזרחים שיהיו אזרחים סוג ב'. הם טובים בשביל למות למען מדינת ישראל; הם טובים בשביל להיפצע למען מדינת ישראל; הם לא מספיק טובים כשהם טסים חס וחלילה, גם לטוס עם דרכון ישראלי, כמו כל אזרח ישראלי אחר כמוהם. אני חושב שתיקון החקיקה הזה שאתם מביאים, אות קלון מרחף מעליו. תודה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שלום, אדוני היושב-ראש. מה שלומך?

היו"ר ישראל אייכלר:

ברוך השם יום-יום.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה נהנה מכל רגע, אה?

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לך שעה שלמה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כן, גם אני אהנה איתך. האמת, אני מאוד אוהבת איך שאתה מנהל דיוני מליאה. אני אוהבת את האינטראקציה בינינו. אנשים חושבים שאנחנו פה רבים כל הזמן, אז זה לא נכון.

היו"ר ישראל אייכלר:

ואטורי מחליף אותי עכשיו.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אז אנחנו נדבר על שיט, הכול בסדר.

היו"ר ישראל אייכלר:

אין בעיה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, היושב-ראש המחליף, גברתי השרה. אולם המליאה מלא בחברי כנסת שמגלים עניין בחוק כל כך חשוב. אגב, אני עכשיו מדברת בלי אירוניה – יש חשיבות בעניין, אבל תכף נצלול לפרטי-הפרטים של העניין. קודם כול, אני רוצה לפתוח בנקודת אור שמאוד ריגשה אותי. יש בפריים טיים, בערוץ 13, בתוכנית האח הגדול, בחור חרדי צעיר, בן 20, מבני ברק, שהוא דוגמה למופת לאחדות, לקירוב ורצון להשתלבות בחברה. לבחור הזה קוראים יענקי. חבר הכנסת אייכלר, אתה לא מכיר בחור מהאח הגדול? עכשיו הוא סלב. הוא תופס כותרות ועושה דברים נפלאים. האמת, באמת משהו מרגש. הוא שומר על עיניו ומכבד את האחר, וכמובן מקפיד על שמירת נגיעה. בשבתות, כדי לא לחלל שבת, הוא גוזר על עצמו תענית דיבור, כדי לא להפעיל את המיקרופונים. הוא לומד את הדף היומי, ומקרב אליו דיירים אחרים לא בכפייה אלא באהבה. הוא מתכוון ללמוד משפטים, והצהיר שיעשה הפסקה מהלימודים בישיבה כדי להתגייס לצה"ל, ולא משנה לו באיזה תפקיד ישרת – העיקר ללבוש את מדי צה"ל.

היו"ר ניסים ואטורי:

לפי זה, אני רוצה מנגל. זה מה שאמרת לי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כשעמדה בפניו דילמה, ששאר דיירי הבניין אינם מקפידים על כשרות, הוא פנה לאח הגדול ואמר שזה קשה לו, כי הוא אינו יכול לאכול מהכלים בבית, אבל הבהיר שהוא לא רוצה להעיר על כך, כדי שזה לא ייתפס ככפיה דתית. כשהאח הגדול הודיע לדיירים שהוא מקצה סט כלים ומיקרוגל ליענקי, הדיירים האחרים שמחו, ואמרו שגם הם ישמחו לשמור על הכשרות. זה מקרה בוחן. מה שבא בטוב מתקבל בטוב. לכולנו אני ממליצה ללמוד מהמקרה הזה. יענקי הוא דוגמה לדרך ארץ. הוא נעים עם הבריות. זה בדיוק משקף את הביטוי "חיה ותן לחיות" תוך כדי קירוב ואחווה. הבחור הצעיר הזה הוא אנטיתזה למה שעסקני הדת מנסים לגזור על הציבור החרדי. הוא ההפך מהבידול, ההפך מהחושך והקיצוניות. הילד הזה הוא נקודת אור, והוא מסמל אהבת חינם וקירוב לבבות. הבחור הזה מחבר בין כל המגזרים שקיימים אצלנו במדינה. כולי תקווה שנראה כמה שיותר יענקים כאלה בחברה שלנו. כן, יש גם דוגמאות אחרות. כן, זאת גם דוגמה שאפשר אחרת – שאפשר לחיות ביחד ולא לכפות אחד על השני את אורח החיים. כשאנשים באמת רוצים, תמיד אפשר למצוא דרך ארץ. זה מה שאני מאחלת לנו כמדינה וזה מה שאני מאחלת לנו כחברה וכבני אדם. הדוגמאות לאחרונה, השיח הציבורי האלים, לא הובילו אותנו לשום מקום. כן, אני דוגלת במשפט מאוד פשוט: יחד עם הזכויות יש חובות. אין משהו אחר בחיים. אגב, אנחנו מלמדים את זה גם בבית, את הילדים שלנו: בבית יש משימות, יש אחריות, ואי-אפשר רק לקבל, אלא אתה חייב גם לעשות דברים אחרים לטובת הבית והמשפחה. אז למה זה לא חל על המדינה? אנחנו כאזרחים, כולנו חייבים לשאת בנטל. זה דבר כל כך פשוט, שאני לא מצליחה להבין למה אנחנו צריכים לריב על זה. זה משהו שהוא טבעי. לכולם יש חובות, וביחד עם החובות יש זכויות. יש חובות לשרת את המדינה, להגן על המדינה, לשלם מיסים. אלה חלק מהחובות. בתמורה המדינה חייבת לספק לנו שירותים בצורה נאותה: בריאות, רווחה, חינוך, כבישים וכן הלאה. אי-אפשר לנתק אחד מהשני. זה תמיד בא ביחד, בדיוק כמו בבית, כמו במשפחה. אז השיח הזה – אגב, לגבי שירות צבאי, אני לגמרי יכולה להבין ולהסכים שזה לא מתאים לכולם. יש אנשים שמסיבות כאלה ואחרות זה לא מתאים להם. אגב, יש גם חילונים שזה לא מתאים להם. יש ציבור חרדי שרוצה דברים אחרים. אוקיי, לגמרי מובן, אפשרי. אפשר להסתדר. אבל זה לא אומר שאין לנו משימות אחרות. אם בן אדם, לא מתאים לו ללכת לצה"ל, מסיבות שלו – וזה מוצדק – למרות שמישהו צריך להגן על ההתיישבות. השרה סטרוק, חיילי צה"ל מגינים על ההתיישבות. אם לא יהיו לנו חיילים, אז לא תהיה לנו הגנה על ההתיישבות, לא יהיו מחסומים, לא יהיה שמירה ולא יהיה כלום, אז מישהו צריך לעשות את זה. זה פשוט, נכון? אבל המישהו הזה לא יכול להיות רק ממגזר מסוים. כולם צריכים את זה, כי ההתיישבות חשובה לכולם.

היו"ר ניסים ואטורי:

כולל ערבים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ההתיישבות חשובה לכולנו. חלק מחיינו זה שמירה שם, הגנה, כי אחרת אנשים, אזרחי ישראל, ירגישו לא מוגנים. אנחנו רואים לזה דוגמאות. רק לאחרונה הייתה פה צעקה גדולה על המחסום שהיה חסר. זה היה מונע פיגוע, עובדה. אבל אין לנו אזרחים אחרים. אין מצב שהכול נופל רק על אוכלוסייה מסוימת. אגב, בהתיישבות יש גם אנשים חילונים, ציונות דתית, חרדים, הכול מכול.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

גם בחיילים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

גם בחיילים, מצוין. אז לא יכול להיות מצב שאנחנו דופקים דווקא ציבור שלם. זו דווקא אפליה. אנחנו מפלים ציבור שלם, כשלא מאפשרים להם להתגייס לצה"ל או לבחור בשירות לאומי-אזרחי, שגם הוא מאוד מאוד חשוב, יש בזה ערך. את אחראית לזה. אגב, נזכרתי, את אחראית לזה. אני פעם נפגשתי עם החבר'ה וראיתי דברים נפלאים שהם עושים. חוץ מתרומה לחברה, זה גם תרומה לאותו בן אדם, כי דרך השירות הלאומי-אזרחי אפשר לרכוש מקצוע, אפשר להתקדם, אפשר ללמוד כישורי חיים. מה שטוב לבחור חילוני או לבחורה חילונית, באותה מידה בדיוק טוב לבחור חרדי או לבחורה חרדית. השמירה על מצוות – זה לא צריך להיות חיסרון, להיפך, יתרון, ככה אני רואה את זה. והדוגמה שאני הבאתי עכשיו מהתוכנית האח הגדול – אפשר, אפשר אחרת. אפשר ביחד, אפשר לכבד, אבל כל הצדדים צריכים לכבד, כולל הכניסה לשוק התעסוקה. שירות לאומי-אזרחי נותן גם לזה פתרון. בן אדם שיש לו מקצוע בידיים, יכול לפרנס את עצמו בצורה יותר מכובדת ולא להיות תלוי בקצבאות, או בנדבות, או בגמ"חים. לא. להפך, זה נותן לך כנפיים, זה נתן לך עצמאות, זה נותן לך עתיד, זה נותן לך תקווה. בחיים לא הייתי רוצה להיות תלויה בכל מיני – ייתנו לי, יתרמו לי, יעשו לי. לא. אותי לימדו מגיל קטן להיות עצמאית – להיות עצמאית, כי אין חסד לעולם, כי מחר זה ייגמר, ואז, איך ישרוד אדם שרגיל לקבל? איך הוא יכלכל את הבית? הדברים, לדעתי, הם כל כך פשוטים וכל כך הגיוניים, שמוזר שבכלל אנחנו רבים על זה. נתתי פה דוגמאות, בחלק מהנאומים שלי קודם, על אנשים שהיו באמת בעלי השכלה, אנשים שעשו המון בחיים, שגם התפרנסו והיו שומרי מצוות ותורה והיו תלמידי חכמים. אין פסול בשני הדברים האלה. אפשר ללמוד ולשמור מצוות, ללמוד תורה ולהקדיש לזה זמן, כוח ונשמה, וגם לפרנס את עצמו, את הבית, את האישה ואת הילדים, בצורה מכובדת. אגב, יכול להיות שפה משהו בבסיס החינוך המנטלי – סבא שלי, זיכרונו לברכה, ואבא שלי, ובכלל כך למדנו – זה אחד מהתפקידים המרכזיים של גבר. קשה לי להאמין שבעלי עכשיו ישב ויגיד: לא, סליחה, סליחה, אני זה – תסתדרו לבד. אני אעבוד בעשר עבודות כדי לפרנס את הבית. עם כל הכבוד, זה תפקידו. זה חלק מהחיים שלו. גם לי יש תפקידים כאישה, יחד איתו, אבל זה ביחד. אז זה גם כן משהו שמנוגד לכל מה שאני חונכתי ולמדתי. אני מאמינה בזה. אם מה שמספרים לי, שבחברה חרדית הערך העליון הוא לימוד תורה, והנשים מעודדות ללכת וללמוד ולא לעבוד – אני רק שואלת: מה כל הח"כים החרדים עושים פה בכנסת? למה הם לא יושבים בכוללים ולא לומדים תורה, אם זו המשוואה? לא. אני מכירה הרבה מאוד עסקני דת חרדים שהם אחלה, עשירים, הכול טוב, חיים טוב ולא במצוקה. אז למה הם רוצים שהציבור שלהם יהיה במצוקה? אני גם אגלה לכם סוד, למרות שפה אין עכשיו בני אדם, אין ח"כים, אבל זה מצולם. אני מכירה את הילדים של אותם עסקני הדת. הם כולם מחונכים. הם כולם היו בכוללים, בישיבות, אבל לכולם היו מורים פרטיים אחר כך – לאנגלית, למתמטיקה, למקצועות ליבה. זה לא קצת דיסוננס כזה? לציבור שלהם הם אומרים: לא, לא צריך, אבל לעצמם, לילדים שלהם ולנכדים שלהם מאוד דואגים? אני ארשה לעצמי לא לנקוב בשמות, אבל אם אני פעם אגיד את השמות האלה – אלה שמות שכל אחד בבניין הזה יודע, בסדר? גדולי עסקני הדת שלנו בישראל, כולם מחונכים, כולם עם ידע רחב, כולם למדו במוסדות החרדיים בשעות הבוקר ובצוהריים, ובערב לכולם היו מורים פרטיים. אגב, אותו דבר הם עושים עכשיו עם הילדים שלהם. הם לא מוכנים שהילדים שלהם יהיו לא מחונכים ולא מוכנים לחיים האלה. אז למה על הציבור הם כופים את זה? זה פשוט זועק לשמיים. זה כל כך לא צודק, וזה רק מראה שכל העסק הזה לא מתנהל בניקיון כפיים ובתום לב. מסתתרים שם הרבה מאוד כסף והרבה מאוד כוח והרבה מאוד שליטה, הרבה מאוד אגו. והדבר האחרון זה הדאגה האמיתית לעתיד של הציבור הזה – העתיד של הילדים, והעתיד של מדינת ישראל – פשוט כי אין לנו דרך אחרת. אם אנחנו לא נשנה את המשוואה, לא תהיה לנו מערכת בריאות טובה. כבר היום היא בעייתית. היום לקבוע תור לרופא זה סיוט; עד שאתה קובע תור, עד שזה, אפשר כבר להביא ילד לעולם. אבל אז, לאן אנחנו נגיע? אם ציבור שלם לא משתלב בשוק התעסוקה, אם ציבור שלם לא משתתף בהגנה על המולדת, אם ציבור שלם לא יתרום ולא ישלם מיסים, מי יעשה את זה? זו שאלה פשוטה. יודעים מה, עזבו הכול – מתמטיקה פשוטה. זו המציאות. מי יעשה את זה? ואז יהיה פה געוואלד שזה קורס וזה קורס ולזה אין כסף. אז לא יהיה. תתרגלו לזה שמדינת ישראל, בקצב כזה, די מהר תהפוך לעולם שלישי, רביעי, חמישי. חבר הכנסת אייכלר שאל פה קודם את חבר הכנסת פורר: האם רופאים באים מצרפת? לא. רופאים ישראלים בורחים לחו"ל עכשיו. יש לנו ממש סטטיסטיקה מאוד מאוד מצערת. חבר הכנסת פורר, אם לא ראית, פורסמו נתונים שרופאים ישראלים בורחים לחו"ל, כי תנאי העבודה יותר טובים, המשכורת יותר טובה, תנאי מחיה יותר נחמדים. אין את כל הבלגן הזה עם כן מחטף שלטוני, לא מחטף שלטוני, לא אינפלציה ולא כל האנדרלמוסיה הזאת. רופאים מצרפת יבואו לפה? בואו, הם שם, בצרפת, כמו בארצות הברית. אבל אף אחד מהם לא מתכוון לעלות לארץ ולחיות פה, ראינו נתונים. אל תספרו לעצמכם סיפורים ואל תמכרו לנו את הסיפורים האלה. לא, הם יחיו שם. אגב, אני ראיתי נתונים שלפי הערכות של משרד הפנים, בין 700,000 ל-800,000 ישראלים, אזרחי ישראל, חיים בחו"ל באופן קבוע. למה הם לא פה? למה יש שכונות שלמות בקליפורניה של ישראלים, גני ילדים בעברית, אם הם כאלה ציונים? הם לא פה, נכון? אבל הם בחרו משהו אחר – ואגב, זה בסדר גמור, אני יכולה להבין אותם, כי לא פשוט פה, לא פשוט פה עם כל הבעיות שיש לנו, הבעיות הביטחוניות שתמיד היו וכנראה תמיד יהיו. אתם גם הצלחתם, והצלחתם מה זה בגדול. בחלום הרע לא חשבתי שאתם במהירות שיא כזאת תגיעו לכאלה תוצאות, אלוהים ישמור. גם בביטחון האישי – חגיגה שלמה. פחד אלוהים לצאת לרחוב, אמיתי. היה רצח ליד הבית שלי, ברחוב ליד, בחולון. אגב, עזבו את הפשיעה במגזר הערבי, כי אני שמעתי פה אנשים שאומרים: מה, שהערבים יהרגו אחד את השני, מה אכפת לנו. לא לא לא, זה לגמרי לא שם. אצלי בבית, זה היה ברחוב ליד הבית שלי. הבן שלי עבר שם חצי שעה קודם. ואללה יופי. בתקופה האחרונה חולון הפכה בכלל לזירת פשע. כל פעם אתה פותח חדשות וכבר לא יודע איפה זה ומה קרה שם. אתמול ברמת גן. אז רק תטעו את עצמכם שרק ערבים – כן, יש כזאת דעה. זה די גולש, משפחות פשע. אגב, אצל העבריינים אין גזענות. הם מסתדרים מצוין אחד עם השני. משפחת הפשע מיפו, יש לה חיילים יהודים, ממש חרדים, עם כיפה על הראש. הכול בסדר. כשמדובר על הנושא הזה, שם כולם מסתדרים עם כולם ואין להם את המחלוקות האלה. זה משהו אחר. אז אם אתם חושבים שאתם מוגנים בחולון, ברעננה, בנתניה, באשקלון, באשדוד – לא לא לא. הכסף והפשע אין להם גבולות גיאוגרפיים, וכולם שם במריבות אחד עם השני. אז שלא תהיה פה טעות. אז הצלחתם מצוין, בצורה בלתי רגילה, בתחום הביטחון האישי. בתחום המדיני זו בכלל הצלחה כבירה. ראש הממשלה שלנו מאוד אוהב את המילה "כבירה". אצלו, כל ההצלחות שלו הן כבירות. אגב, גם הכישלונות שלו הם כבירים. ואז אנחנו ממש בשיא ההצלחה המדינית: ארצות הברית הידידה הכי טובה שלנו; הבית הלבן פתוח בפני ראש הממשלה שלנו; כל העולם תומך בנו. לא? אז כנראה שלא. המצב הפוך לגמרי, כי אתם, ממש, בחמישה חודשים – הצלחה באמת בלתי רגילה. בתחום הכלכלי – וואי, מה זה, אנחנו כולנו מרגישים את הצלחתכם. כל יום שאני הולכת לסופר, או בימי שישי כשאני עושה קניות מפעם לפעם, אני מרגישה את ההצלחה הזאת, ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם ההצלחות האלה, הן כל כך גדולות. פשוט מה שבלתי רגיל הוא שאתה כבר לא יודע אם לבכות או לצחוק. כשאני שומעת, אחרי שהעברתם תקציב, שפתאום לבית ספר של הקיץ אין כסף, למקלטים אין כסף – היום שמעתי שלמקלטים לנשים נגמר התקציב – חבר'ה, עבר פה תקציב. איפה הכסף? מה עשיתם? צריך כישרון יוצא מן הכלל כדי לקבל מדינה עם פלוס 10 מיליארד ותוך חמישה חודשים להגיע למינוס 10 מיליארד. אתם יודעים מה? אם מישהו צופה בנו: תוריד את האפסים מהמיליארדים. תתאר לעצמך שהיה לך לפני חמישה חודשים פלוס 100,000 שקל בחשבון, ואחרי חמישה חודשים של התנהלות יוצאת מן הכלל אתה במינוס 100,000 שקל. זה פחות או יותר, כי אתה יודע, מיליארדים מאוד קשה להבין, זה משהו דמיוני, כי אף אחד מאיתנו לא מבין את המיליארדים האלה. בוא, פשוט, כמו חיי משפחה, למרות שאני לא מכירה מי שיש לו פלוס 100,000 שקל; 10,000 שקל. אולי רק לחלק מהאנשים פה בכנסת וחברי הליכוד, שמפעם לפעם אנחנו מגלים שהם אלופים בכל מיני עסקים. אבל נשאיר את זה ככה. אני מקווה מאוד שכל העניינים האלה מסודרים ומוסדרים מבחינת דוחות מתאימים בוועדת האתיקה, כי בקצב שאנחנו מגלים פה, תחומי העיסוק של חברי הכנסת ממפלגות מסוימות, זה בכלל – אני מקווה מאוד בשבילם שזה לא ייגמר באיזשהו אירוע טראומטי, ואחר כך שלא יגידו שרודפים אותם. בסוף האחריות היא עליהם מבחינת הדיווח והשמירה על כללי המשחק. עכשיו, לגבי הרפורמה המשפטית, שכולנו עסוקים במה שקורה – פה בכלל, בואו, ההצלחה היא בלתי רגילה. רק בסרטים – אם הייתי יכולה לדמיין את זה ולסרטט את זה בספר או בסרט, המציאות עולה על כל דמיון. אין דברים כאלה. ללא ספק, לכולנו ברור שמערכת המשפט צריכה תיקונים ושינויים. אגב, זה נכון לגבי כל מערכת, כי אין מערכת שלא צריכה להשתנות, כי הזמן, ההתקדמות, המציאות, החיים, דורשים שינויים. זה בסדר, זה טבעי, זה נורמלי. אבל ממשהו שהוא נורמלי והיה יכול להיות פה באמת אירוע מכונן, הצלחתם ממש להגיע לברוך של הברוך. הגענו לאלימות, להפגנות, לשסע חברתי, למריבות בתוך הבית. אני אגלה לכם, הילדה שלי חזרה מבית ספר, בית ספר יסודי; ילדים בבית ספר יסודי מדברים על זה. זה מה שמעסיק אותם. על זה הם מדברים, ילדים בני 10, 11. זה מה שאנחנו רצינו? וכל זה נובע מאיזשהם חטאים אישיים. זאת אומרת, אם זו באמת הייתה רפורמה אמיתית, ולא משהו שנובע מאינטרסים אישיים ופרסונליים וצרים ולא ענייניים של כמה אנשים, אז היה שיח אחר. אבל הצלחתם ממש בתוך כמה חודשים לחפור תחת יסודות המדינה. דמוקרטיה זה דבר מאוד שברירי. אגב, אני רוצה להגיד לכם שאני למדתי טוב את ההיסטוריה בחיי. אף פעם הדברים הרעים לא היו תחת הכותרת שהכול יהיה רע, שבסוף זו תהיה דיקטטורה, שאחר כך יהיו אסונות. תמיד זה היה תחת כותרת: לטובת העם, לטובת הדמוקרטיה, מערכת המשפט, באנו לשלוט, אבל אנחנו נשמור על המיעוט, על אנשים אחרים. לא צריך ללכת רחוק. מתחילת המאה – תדפדפו בדפי ההיסטוריה – כבר הכול היה. לכן אני לא מאמינה לכם, כי אני יודעת עם מי יש לי עסק. מפה אני רוצה לפנות לגנץ וללפיד: השתגעתם? התחרפנתם? מה זה ההסכמות האלה בבית הנשיא? מי נתן לכם מנדט לעשות כאלה הסכמות? אני מבינה שאתם המפלגות עם הרבה מנדטים. אני מבינה שיש לכם כוח. אני מבינה שיש לכם שאיפות – לכל אחד, כנראה – אבל חברים, ככה לרמוס את היסודות של המדינה? מה זה ההסכמה הזאת שאתם החלטתם שעילת הסבירות לא תוחל על החלטות הממשלה? מאיפה זה בא לכם? ומה אתם חושבים, שכולם מטומטמים? היום בערוץ 11 פורסם שגנץ נפגש כמה פעמים עם אריה דרעי. מה? מה חשבתם, שאף אחד לא יגלה? שאנחנו לא נבין שאתם רוצים עכשיו, דרך הדלת האחורית, להחזיר את אריה דרעי להיות שר ואולי אחר כך להגיע לאיזשהם דילים איתו? איזה מין דבר זה? לא משנה שיש כבר את החלטת בית המשפט, נכון? פסק דין של בג"ץ. כן, אתם מצאתם את ההסכמות. אז אני מודיעה פה מעל דוכן הכנסת: אני לא יודעת על מה אתם מסכימים שם, אבל אנחנו לא. אי-אפשר מצד אחד להגיע להפגנות ולדבר בתקשורת בשפה יפה ומכובסת עד כמה אתם דמוקרטים, עד כמה אתם שומרים על שלטון החוק, עד כמה מערכת המשפט חשובה לכם, ומתחת לשטיח שם בבית הנשיא להגיע לכאלה הסכמות שבעצם רומסות את מערכת המשפט. זה אומר שאזרח שהורשע לא יכול לעבוד כמאבטח – הורשע לפני 20 שנה – כי הוא הורשע, או בהרבה מאוד מקומות אחרים, כי ככה זה להתקבל למקום עבודה, ואחרי כל המסכת של בתי המשפט, ההחלטות ופסקי הדין וכו' וכו', לאריה דרעי אתם מצאתם איזושהי פרצה כדי להכשיר את השרץ. זה לא יקרה, ואם אתם תעשו את זה – וכנראה שאתם עושים את זה – אתם תצטרכו לתת דין וחשבון לבוחרים שלכם. אני ראיתי שבמחנה הממלכתי שמחים מאוד שהם עולים במנדטים. מצוין. אבל האנשים האלה שהיו מוכנים עכשיו להצביע למחנה הממלכתי – אגב, אין עדיין בחירות – הם לא תומכים בעניין הזה, הם לא מסכימים עם זה, אז תיזהרו. זה צבוע, מה שקורה פה, פשוט צבוע. זה מסריח, זה פשוט מסריח. שוב, אני לא יודעת מה ההסכמות, אני לא מבינה לאן אתם חותרים. אם כבר הייתה לנו כזאת הזדמנות היסטורית, אחרי שעם ישראל – לא אתם יצרתם את המחאה, עם כל הכבוד; לא אני, לא אתם, לא ליברמן, לא גנץ, לא לפיד. לא אתם הייתם שם, לא הובלתם ולא אתם אלה שבראש המחאה. זה הציבור, זה האנשים, זה בני האדם, זה אזרחי ישראל. מי שעצר את השתלשלות העניינים פה ועצר את המחטף השלטוני הזה זה אזרחי ישראל שיצאו לאיילון. אני תמיד נותנת את הדוגמה הזאת: כשפיטרו את גנץ, אתם זוכרים מה היה פה בלילה? עם ישראל יצא מהבית איך שהוא היה, בפיג'מות ובנעלי בית.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

זה היה גלנט, גלנט, לא גנץ.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

גלנט. לא, את גנץ פיטרו עוד קודם, זה בסדר. הוא כבר חווה את זה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

את גנץ אף אחד לא פיטר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

נו, אבל הוא בעצמו, כן.

קריאה:

שום תקציב לא העבירו.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הוא הרגיש את זה. את גלנט פיטרו – אתם זוכרים מה היה פה? עם ישראל יצא לרחוב, איך שהם היו, בנעלי בית ובפיג'מות. עם כל הכבוד למנהיגים, לראשי המפלגות – לגנץ, ללפיד, לליברמן למיכאלי, לכולם – לא אתם הובלתם את המחאה ולא אתם עצרתם את המחטף השלטוני. מה שקרה, מה שעשה את זה, זה עם ישראל, ועם ישראל, לפי כל הפרמטרים, אומר בצורה חד-משמעית, ברורה ולא משתמעת לשתי פנים, שהם נגד החזרתו של אריה דרעי לשולחן הממשלה. ואגב, זה לא בגלל שקוראים לו אריה דרעי, אלא כי זה בניגוד לכל עקרון השוויון, עליונות המשפט. אני לא רוצה שייקחו את זה פרסונלית. אין לי שום דבר וכלום וחצי נגד אריה דרעי, לא עם אריה דרעי. כלום, שום דבר. אגב, אנחנו רואים עכשיו דוגמאות להתנהלות של האיש – הוא כנראה לא למד את הלקח – בכל מה שקורה עכשיו עם המינוי של הרבנים הראשיים. וגנץ נותן לזה הכשר? הוא מוכן לעשות את הקומבינה הזאת? לא. וגם אם זה יקרה, אתם תישאו בתוצאות. ואנחנו בישראל ביתנו – אני לא יודעת מה קורה אצל אחרים – נכון, חבר הכנסת פורר? זה לא מקובל עלינו, אנחנו לא חלק מזה, וכל מי שעושה שם עסקאות, שייקח את זה בחשבון. לא נסכים, זה לא יעבור בשקט, ונעשה הכול כדי שזה לא יקרה, כי זה נראה – זה פשוט מלוכלך, מלוכלך ובניגוד לכל ההבטחות. לצערי הרב, אני שמעתי את חבר הכנסת שוסטר בשבת, בשבתרבות בבאר שבע, הוא אמר שהחזרת דרעי לשולחן הממשלה זה לא casus belli. אני מקווה שיתעשתו על עצמם ויבינו שמכל האירוע הגדול שהיה פה היינו צריכים לצאת עם הדברים הגדולים, כמו שינוי שיטת הממשל, חוקה – משהו שבאמת ישנה את פני מדינת ישראל שנים קדימה, ולא איזשהן קומבינות קטנות שישרתו אולי בעתיד פוליטיקאי כזה או אחר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות, ואני מעבירה את השרביט לחבר הכנסת זאב אלקין. אתה מוכן, אלקין? יופי, מצוין.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אצלי זה אמור להיות 40 דקות, נדמה לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים כאן באירוע שהוא לא כל כך שגרתי בבית הזה: הכנסת הולכת לבטל חוק שהיא בעצמה חוקקה, ולא לפני הרבה זמן יחסית, כן? כמה, חבר הכנסת פורר? שש שנים עברו, נדמה לי, מאז שחוקק החוק שלך, חוק מקורי, ואז פתאום התעוררה כנסת ישראל, אחרי שש השנים האלה, והחליטה להחזיר את המצב לקדמותו באופן מוחלט. "קדמותו" – זה נקבע, נדמה לי, אם אינני טועה, סביב שנת 1952, זאת אומרת בערך כמה שנים לאחר קום המדינה. והדבר נפלא שבעתיים – גברתי השרה, את אומנם אז לא היית חלק מהקואליציה הזאת, כי נדמה לי שבקדנציה ההיא לא היית בכנסת, בשנת 2017, אבל הקואליציה שהולכת לבטל את החקיקה הזאת היא כמעט אחד לאחד הקואליציה שהעבירה את החוק, עם שינוי קטן: מפלגת ישראל ביתנו אז הייתה בקואליציה, ועכשיו נמצאת באופוזיציה. כל שאר מרכיבי הקואליציה הנוכחית היו גם מרכיבי הקואליציה שהצביעו בעד החוק. אני גם בהמשך, אחרי שנדבר לגופו של עניין – גם לא התעצלתי אלא הבאתי איתי את פלט ההצבעה וגם כמה ציטוטים מעניינים מהדיונים שהתקיימו כאן בכנסת אז, ב-2017, בחקיקה הזאת. הרבה אנשים פה יזכו במשהו שהוא באמת נדיר – הם במו ידיהם יבטלו את החוק שהם העבירו רק לפני כמה שנים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

עושים את זה עכשיו עם חוק ההתנתקות, עוד יותר טוב.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

מה זאת אומרת? עם חוק ההתנתקות דווקא היה סיכוי שזה יקרה. אם ראש הממשלה היה טורח לבוא להצבעה ולהצביע בעד התיקון שעבר פה בכנסת הזאת, אז בהחלט את צודקת. היה פה מצב שמישהו שהצביע בעד ההתנתקות היה מצביע גם בעד ביטולה. אבל היות שהוא לא טרח, היות שהוא לא טרח לבוא ולהצביע, דווקא לא כל כך – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זיהיתי עוד כמה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

מה?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זיהיתי עוד כמה, אבל בסדר.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

בודדים, בודדים. זה דווקא שונה מהמקרה שאני – פה אני מדבר, כפי שגם תראי בהמשך מהשמות, גברתי השרה, את תראי שהרבה שרים בכירים וחברי כנסת בקואליציה הזאת הם אלה שהעבירו את החוק ותמכו בו. אגב, עד היום לא שמעתי מהם אף הסבר מה בדיוק השתנה ולמה דעותיהם השתנו ב-180 מעלות. אם את רוצה, אני כבר אעשה לך ספוילר על אחד מהשמות. את יודעת מי הצביע בעד החוק הזה, בין השאר? חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. בדרך כלל, דווקא הוא מתגאה בזה שדעותיו לא משתנות מהפוזיציה, מאיפה שהוא יושב – סביב שולחן הממשלה או בכנסת, בקואליציה או באופוזיציה – אבל הוא תמך בלב שלם בחקיקה הזאת, וכנראה שקרה לו משהו. אני עד היום לא הצלחתי להבין למה הוא שינה את עמדתו מול הסיטואציה ההיא. אבל הוא בחברת טובה; ישנם הרבה שרים בכירים בממשלה הזאת – גם בליכוד, גם בש"ס, גם ביהדות התורה, רחמנא ליצלן – שהצביעו בעד החוק הזה. ואתה יודע, עודד, מי עוד הצביע בעד החוק הזה? את זה גיליתי בהפתעה היום בערב, כשמשכתי את פלט ההצבעה. יושב-ראש ועדת הפנים, שכל כך נאלץ לעמול קשה כדי להעביר כרגע את הביטול, חבר הכנסת יעקב אשר, גם הוא בין אלה שאצו-רצו למליאה להצביע בעד הצעת החוק. אז כאמור, אנחנו בסיטואציה לא שגרתית, וצריך סיבות טובות – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ואתה עכשיו תצביע בעד או נגד?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני? דעתי לא השתנתה. אני הייתי אז – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לדעתי, בחוק הזה הצביעו בעד גם הקואליציה, בוודאי, וגם חלק מחברי האופוזיציה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

גם קואליציה וגם אופוזיציה, אתה צודק. אני חושב שזה – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני חושב שזה היה תיקון נכון אז, ואני חושב שהביטול של התיקון הזה עכשיו הוא טעות קשה. דעתי הייתה בדיוק כמו שהיא הייתה אז, רק שכמעט כל הקואליציה הנוכחית אז תמכה בתיקון הזה ועכשיו תצביע נגדו, שזה, כאמור, אירוע יחסית חריג, וצריך סיבות טובות לעשות את זה. ודווקא פה, גברתי השרה, אני רוצה למשוך את תשומת ליבך לסיבות האלה, כי נאמר לנו בדיון הראשון, כשהתכנסנו בוועדת הפנים לדון בתיקון המטורלל הזה וחזרת המצב לקדמותו, נאמר לנו מה הסיבה. הסיבה היא שבגלל שהחוק עבר, יותר אנשים התחילו לעלות למדינת ישראל באופן פיקטיבי ורק כדי לקבל את הדרכון. קראו לזה "עליית דרכונים". היו על זה גם לא מעט תוכניות טלוויזיה ופרסומים תקשורתיים ומה לא. לכן, החוק הזה, במתכוון או שלא במתכוון גרם לעלייה פיקטיבית למדינת ישראל ולאנשים שבאים לפה, מקבלים דרכון, עוזבים ולא משתקעים כאן. לכן, ברגע שנבטל אותו אז אחוזי ההשתקעות בקרב העולים יגדלו פלאים. זאת הייתה תיאוריה מאוד מאוד מקובלת, שחזרו עליה לא פעם ולא פעמיים, כן? היה מאוד מקובל להשמיע את הטיעון הזה. ואת מכירה אותי, גברתי השרה, אני בדרך כלל בן אדם עקשן שמנסה להבין את המצב לאשורו, ופנינו בדיון שהיה בוועדת הפנים לנציגי משרד הפנים ושאלנו אותם על סמך מה הטענה הזאת; האם אתם יכולים להביא נתונים מספריים של מה היה המצב לפני העברת החוק ואחרי העברת החוק? אז השלב הראשון היה שהביאו לנו נתונים ממשרד הפנים – כמה אנשים נמצאים בחוץ לארץ ביום מסוים מקרב אלה שעלו בשנים מסוימות. זו, אגב, דרך מאוד מעניינת למדוד מי לא נשאר במדינת ישראל, כי נדמה לי, אדוני מרכז האופוזיציה, אני חושב שאם היו לפני שבוע מודדים לפי הפרמטר הזה מי לא נמצא בארץ – חצי מממשלת ישראל – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

חצי זה במקרה הטוב.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

– – לא היו נספרים ככאלה שהם שוהי קבע של מדינת ישראל. אז זה מבחן מאוד מעניין שממשלת ישראל לא הייתה שורדת את ההחלה שלו עליה, ולכן, בסופו של דבר – אני הבנתי נכון, השרה סטרוק? אם הבנתי נכון, ראש הממשלה נאלץ להפעיל נוהל מיוחד לנסיעות לחוץ לארץ, כדי – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

האמת – אתה רוצה לשמוע משהו?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

כן.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני בישיבת הממשלה האחרונה ישבתי על הכיסא בלי לזוז כמעט כל הישיבה, ולא שמעתי משפט כזה. מאמין לי?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לא יודע. זה מה שפורסם.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

רק מיכאל שמש האיר את עיניי פתאום, אבל בישיבה לא היה כזה משפט. זה די הזוי.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

טוב, אז יש פה נושא לתחקיר – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זה תמיד מעניין לפתוח את הרדיו בבוקר, לשמוע שהיית בישיבה ונאמר בה x, y, z, וזה לא נאמר.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אוקיי. אז יכול להיות שלא נאמר, יכול להיות שגם לא הפעיל. עם עובדה אחת קשה להתווכח – כמות השרים שהיו בניו יורק במצעד השנה לא הייתה – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בזה אתה לא תוכל להאשים אותי. אני לא יוצאת מהארץ אף פעם.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני לא באתי בטענות אלייך. אני רק – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל רק שתדע שהמשפט הזה – ההדלפה של מיכאל שמש – לא היה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

הבנתי. אני רק מפנה את תשומת ליבך, גברתי השרה, שאם המבחן שהציע לנו בהתחלה משרד הפנים לזה שבן אדם עזב את הארץ זה אי-הימצאות בארץ ביום מסוים – אם היו מודדים את זה באותו יום ראשון של המצעד, אז בערך בין שליש לחצי מממשלת ישראל כבר לא היו שוהי קבע של מדינת ישראל. אני חושב שהדוגמה הזאת היא לבדה מספיקה להבין שזה מבחן הזוי, ולכן אכן ביקשנו ממשרד הפנים להביא לנו נתונים אמיתיים. הרי יש מבחן השתקעות, וסך הכול משרד הפנים עושה את הבדיקות האלה, כי הוא גם שולל דרכונים למי שלא משתקע. זה לא כל כך קשה. ואכן, הפלא ופלא, התברר שאפשר להביא את הנתונים האלה, שסיפרו לנו בהתחלה שזה בלתי אפשרי. עובד חרוץ של משרד הפנים, שאת גם מכירה אותו היטב, גברתי השרה – גיל ברינגר, איש רציני – הציג בפני חברי הוועדה את הנתונים. אני רוצה לחלוק עם החברים את הנתונים המעניינים שעלו שם. אני חייב להגיד שגיל הודה ביושר שהנתונים האלה הפתיעו גם אותם, והם נאלצו לשנות את ההנמקה של הצורך בחקיקה, כי הנתונים הם כאלה: בטבלה שהביא לנו משרד הפנים חילקו את זה לפי שנים, מתי האנשים עלו. החוק חוקק באמצע שנת 2017. אלה שעלו מאמצע שנת 2014 עד 2015 – לא השתקעו בארץ, גברתי השרה, 62.9%; אלה שעלו מאמצע 2015 עד אמצע 2016 – 66.1%; אלה שעלו מאמצע שנת 2016 עד אמצע שנת 2017, בדיוק ברגע העברת החוק – לא, סליחה, השתקעו; לא לא השתקעו אלא השתקעו. השתקעו בארץ 67.6%. אלה נתונים מהשנים שסמוכות להעברת החוק. אחוזי השתקעות הם סביב 63% עד 67.5%, עם סטיות קטנות משנה לשנה. את יודעת, גברתי השרה, מה היו הנתונים של ההשתקעות אחרי העברת החוק? אני חוזר משנה לשנה: בשנה הראשונה להפעלת החוק – 67.4%, אותו נתון בדיוק כמו שנה לפני העברת החוק ושום דבר לא השתנה. בשנה אחרי זה זה ירד טיפה, לקצת פחות מ-61%, אבל אני מזכיר ששנתיים לפני החוק זה היה 62%; אחר כך עלה ל-62%, אחר כך עלה ל-69%, ואחר כך, בשנה האחרונה, זה הגיע ל-65%. הממוצע של כל השנים האלה – כמה שנים לפני החוק וכמה שנים אחרי החוק – סביב 65% משתקעים. זאת אומרת, התברר שלפני החוק, חבר הכנסת פורר, לא הצלחת לחולל "עליית דרכונים". כבר חשבו שאתה הרצל חדש שבעקבותיו המונים אצו-רצו למדינת ישראל רק בשביל לקבל דרכון בלי שום כוונה להשתקע פה, והגדלת בצורה מלאכותית את מספר העולים כאן, כמו שתיאודור הרצל לא חלם על זה, וגרמת לשינוי דרמטי במספר האזרחים הישראלים – אז לא היא, כן? בסוף, לפי הנתונים האלה, לא שינית את אחוזי ההשתקעות בערך בפסיק אפילו. אפילו 1% או 2% לא זזו. הממוצעים הם אותם ממוצעים. ונאלצו נציגי משרד הפנים – כולל גיל ברינגר בעצמו – להגיד: אכן, מהנתונים האלה עולה שאי-אפשר לטעון שהעברת חוק הדרכונים של עודד פורר עודדה עלייה באחוזים יותר גבוהים של אלה שלא נשארים כאן במדינת ישראל, ואי-אפשר לטעון שהחוק מהווה זרז לאי-השתקעות. אז כל התיאוריה הגדולה של חוק הדרכונים ו"עליית הדרכונים" קרסה כלא הייתה בדיון בוועדת הפנים. לכאורה, מה היה צריך לקרות ברגע זה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הממשלה הייתה אמורה למשוך את החוק.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

בוודאי. הרי אם באה הממשלה ואומרת: מה שחשבתי וטענתי קודם, שזאת הסיבה העיקרית, מתברר שזה לא עובר את מבחן הנתונים – אני, אגב, לא מבין מה הייתה הבעיה לבדוק את הנתונים האלה לפני שמגיעים לכנסת. למה צריך לחכות לנודניק כמוני שמסביר לממשלה שאי-אפשר למדוד את ההשתקעות לפי נוכחות בתאריך מסוים, אלא צריך פשוט להפעיל את מבחן ההשתקעות עצמו ולהביא את הסטטיסטיקה הנכונה? אני לא יודע. אבל לפחות הגיעו לכנסת, הבינו שהנתונים לא תומכים בתיאוריה, ובמצב כזה, הדבר המתבקש זה להתאים את התיאוריה לנתונים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה במקרה שיש לך ממשלה הגונה, אבל אין בין הממשלה הזאת לבין הגינות שום דבר.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

תכף. תכף נדבר על מה הנימוקים שהביאו לחקיקה הזאת ולמה. ואז אמרה הממשלה: הבנו, הטענה שלנו לא עובדת. עדיין – אנחנו משנים עכשיו את הטענה. הטענה שלנו: זה לא שבגלל זה יש עלייה פיקטיבית למדינת ישראל; אין. אבל אנחנו חושבים שעצם הסיטואציה, בגלל שאחוז מסוים של העולים, שהוא בערך אותו הדבר, סדר גודל של כשליש, לא משתקעים במדינת ישראל במבחן ההשתקעות – שהם ישתמשו בדרכון הישראלי זו סיטואציה לא תקינה. אנחנו לא רוצים שאנשים כאלה יסתובבו עם הדרכון הישראלי, ולכן, מבחינתנו, אמרה הממשלה, למרות שבמקרה הכי גרוע מדובר בשליש מהעולים, כל העולים למדינת ישראל הם בגדר חשודים. ובגלל שהם בגדר חשודים שהם יפלו לתוך השליש הזה, למרות שסטטיסטית הרוב לא נופלים, אני אדפוק את כולם כממשלה, ואני אעביר אותם מבחנים, ואני אחקור אותם ואגיד להם: רק אחרי שנה אני אבדוק איך התנהגתם. אם התנהגתם כמו שצריך והשתקעתם – אני אתן לכם דרכון; אם לא – לא. זו הגישה החדשה שהציגה לנו הממשלה, יחד עם עוד כל מיני גמגומים על בקשה עלומה של האמריקאים, אבל כשניסינו לחדד את הנקודה הזאת ושאלנו אם האמריקאים ביקשו להעביר את החוק הזה, קיבלנו תשובה ברורה: לא. אבל הם העלו בפנינו כל מיני בעיות שאנחנו – היות שאנחנו כמשרד הפנים מאמינים מאוד בחוק הזה, חשבנו שעל חלק מהבעיות האלה אפשר לענות גם באמצעות החקיקה הזאת, ולכן היא מאוד קשורה לנושא של הפטור האמריקאי מוויזות, למרות שאמרו ביושר אנשי משרד הפנים: יכולנו לחשוב על פתרונות אחרים שלא דורשים את כל החקיקה הזאת, אבל בחרנו את החקיקה כי אנחנו מאמינים בה. אז שוב חזרנו, אחרי כל הניסיון להבין מה הסיבה לכל המהלך הזה שבו הכנסת מבטלת באופן חריג את מה שהיא בעצמה חוקקה, ואותם אנשים שחוקקו את זה מבטלים את זה רק אחרי תקופה של שש שנים – חזרנו לאותו נימוק עיקרי, בסיסי, שאמר: הסיבה לזה היא שאנחנו לא רוצים שיסתובבו ולו מעט אנשים עם הדרכון הישראלי אם הם לא גרים פה, ולכן אנחנו רוצים לבחון. גם כאן, אני חייב להודות שבדיון בוועדה עלו כמה תהיות שלא קיבלנו עליהן תשובות. לדוגמה, נשאלה השאלה: אם זה מה שמפריע לממשלת ישראל – יושבת פה השרה סטרוק ולא יכולה להירדם בלילה בגלל מישהו שעלה לפה ולא השתקע ומסתובב עם הדרכון הישראלי – שאלנו מה דינם – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני לא נרדמת בלילה – – –

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לפחות כך הממשלה הציגה את זה. השרה סטרוק, הממשלה היום בוועדת הכנסת ביקשה פטור מחובת הנחה של 24 שעות לחוק הזה. היא אמרה שהיא לא יכולה להמתין 24 – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

את מייצגת את כל הממשלה כאן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

השרה סטרוק, האמת, כשאת יושבת כאן, את לא נרדמת בלילה בגלל – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

העובדה היא שאני נרדמת בלילה, זה העניין. אני נרדמת מצוין.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

גברתי השרה, לפחות היום הממשלה אמרה לנו בוועדה שהיא לא יכולה לשרוד 24 שעות כדי שחברי כנסת ילמדו את החקיקה לעומק, כפי שנדרש מבחינת תקנון הכנסת, אלא חייבים להעביר את זה בדחיפות דווקא הלילה ולא מחר בלילה, ולכן חייבים פטור מחובת הנחה. זה סופר-דחוף לממשלה הזאת, האירוע הזה. אז אם זה מה שמפריע לממשלה ברמה כזאת, שאלנו את השאלה: מה קורה עם בן לאזרחים ישראלים שנולד בחוץ לארץ, מעולם לא ביקר במדינת ישראל, כמובן לא שירת בצה"ל ולא שום דבר אחר, אין לו פה רכוש, קיבל אזרחות ישראלית בגלל הוריו, כמובן, קיבל דרכון והגיע לגיל 30, הוא כבר לא ילד, למעשה הוא מחזיק משפחה עצמאית ויש לו דרכון, והוא מסתובב בכל העולם עם הדרכון הישראלי? אגב, הרבה פעמים גם אין לו שום דרכון אחר, זה הדרכון העיקרי שלו. הוא לא היה פה אף פעם. העולה הזה לפחות הגיע לפה, אולי מדי פעם מגיע לפה; זה לא היה פה אף פעם. שום דבר לא מחבר אותו לכאן חוץ מזה שהוא נולד להורים ישראלים. שאלנו: אם זה כל כך מפריע, למה שהממשלה לא תשלול גם ממנו את הדרכון ולא תיתן לו תעודת מעבר, כמו שהיא מציעה לעולה שהגיע לארץ? שוב, אני מזכיר שלפי נתוני הממשלה, שני שלישים מהם בסדר גמור, מגיע להם דרכון מהיום הראשון, אבל בגלל שלא יודעים מי שני השלישים ומי השליש, דופקים את שני השלישים בגלל התפיסה הזאת. התשובה שקיבלנו הייתה: אבל הם אזרחים ישראלים. יש להם אזרחות מתוקף לידה, ולא יעלה על הדעת שאזרח ישראלי יסתובב בלי דרכון. אז מתברר שלפי תפיסת הממשלה, יש שני סוגים של אזרחים ישראלים: יש אזרחים ישראלים שאולי כבר שום דבר לא מקשר אותם לכאן והם כבר דור שני בחוץ לארץ – להם מגיע דרכון; יש אזרח ישראלי שעלה לפה – לו לא מגיע דרכון, כי הוא אזרח ישראלי סוג ב'. הרי זו המשמעות של האמירה הזאת. אין שום הבדל ביניהם. להפך, זה שהוא כבר בן 30 בחוץ לארץ והוא אף פעם לא ביקר פה – הוא בטח לא מחובר לפה יותר מהעולה שכן עשה את ההחלטה להגיע. זה שהוא לא השתקע, לא אומר שהוא לא נמצא פה. בשביל ההשתקעות צריך 75% נוכחות. למשל, אם הוא איש עסקים או אומן או משהו אחר, הוא חייב למשל להיות 50% מזמנו בחוץ לארץ, אז הוא כבר לא עובר את מבחן ההשתקעות. יכול להיות שיש לו פה דירה ויש לו פה נכסים וכו' וכו', אבל מבחינת הממשלה, הוא עדיין לא השתקע, הוא בשליש הזה. האדם השני, כפי שאמרתי, בכלל לא היה פה, ועדיין לממשלה לא מפריע שלבן אדם הזה יש דרכון, ופה, משום מה, זה מפריע. אז אין דרך להסביר את זה אלא רק בדבר אחד, שבסופו של דבר התפיסה הבסיסית שעומדת מאחורי החקיקה הזאת – וחבל ששר העלייה והקליטה לא כאן, כי אני לא יודע איך הוא שותק על הדבר הזה, כמו על כל מיני החלטות אחרות שעברו בממשלה הזאת ופגעו בעלייה. לכאורה לפחות הוא היה צריך להיות – הוא הנציג של ציבור העולים בשולחן הממשלה. הוא היה צריך להקים פה קול צעקה ולהגיד שזה לא הוגן. אגב, החוק הזה הוא על כולם. אני מבין ששר העלייה והקליטה אמר שהושקעו יותר מדי מאמצים וכסף בעלייה של יהודים דוברי רוסית מרוסיה, אוקראינה או מדינות אחרות של חבר המדינות, ולשיטתו צריך להשקיע כסף רק בעלייה מארצות הברית, אנגליה וצרפת, אבל גם הם נדפקים פה. יכול להיות שהם פחות זקוקים לדרכון הישראלי, אבל מבחינה עקרונית מדינת ישראל אומרת לכל עולה שעולה לפה, לא משנה מאיפה: חביבי, אתה בגדר חשוד, אני לא נותנת לך דרכון ישראלי, גם אם זה עקרוני לך, גם אם אתה מרגיש פגוע מזה. מבחינתנו, בגלל השליש הזה אני שמה אותך במעמד החשודים. ואז, מה צריך להרגיש אותו עולה חדש? שוב, הרי אותו עולה מארצות הברית שרוצה להסתובב עם דרכון ישראלי, לא דרכון אמריקאי, או עולה מצרפת, למשל, שמגיע לפה ורוצה להסתובב עם הדרכון הישראלי – אומרים לו: לא לא לא, הבן להורים ישראלים שאתה הכרת שם בפריז, שאף פעם לא ביקר פה – הוא כן יכול להסתובב עם דרכון ישראלי. אתה – לא. גם אם אתה גר פה והשתקעת פה, אתה תחכה שנה, אנחנו נעשה לך מבחן. אין דרך לתאר את הגישה הזאת מאשר אפליה בוטה ויחס פשוט מפלה כלפי העולים כמו שהם, לא משנה מאיזו מדינה. יש עוד סוגיה אחת שהייתה נורא מוזרה בדיון הזה. שאלנו: אם זו תפיסת העולם של הממשלה, שכל המטרה היא שיהיו כמה שפחות אנשים שיסתובבו עם דרכון ולא השתקעו פה – תנו לנו נתונים על אחוזי ההשתקעות אחרי כמה חודשים. אם בסך העולים אחוזי ההשתקעות הם סביב 65%, תנו לנו סטטיסטיקה: אנשים שביקשו דרכון אחרי חודש, אנשים שביקשו דרכון אחרי שלושה חודשים, אנשים שביקשו דרכון אחרי שישה חודשים – מה אחוזי ההשתקעות שם. גם פה התגלו נתונים מרתקים. למשל, אם אנחנו מדברים על השנה האחרונה, אנשים שביקשו דרכון החל מהחודש הרביעי עד החודש השישי – כלומר אחרי שלושה חודשים של השהות בארץ אחוזי ההשתקעות הם 79%, אדוני היושב-ראש. זה הרבה יותר מהממוצע בקרב כלל העולים למדינת ישראל. אנשים שביקשו דרכון אחרי חצי שנה – 86%. זה מתחיל להתקרב ל-100%, הם נשארים פה. אז שאלנו את הממשלה: אם מה שמפריע לכם הוא שכביכול יש אחוז מסוים של אנשים שמסתובבים עם דרכון ישראלי, מהנתונים האלה ההחלטה היא מאוד ברורה: אחרי שלושה חודשים צריך לבדוק את ההשתקעות, וכל מי שהשתקע – לתת לו דרכון. אנחנו נקבל נתונים מאוד מאוד גבוהים, נקבל 80%, 90% אנשים שהשתקעו פה, לפי כל הנתונים הסטטיסטיים שנצברו פה בכל שש השנים האלה של הפעלת החוק. אז אם היה פה מישהו שבאמת הגיע לפה רק כדי לעלות וחזר, הוא לא יגור פה שלושה חודשים, ובטח לא יגור פה שישה חודשים, רק בשביל לקבל דרכון לשנה. אני תכף אגיד גם על זה עוד מילה, כי דרכון שנותנים היום – היה לשנה ולא היה לחמש שנים, אז אף אחד לא יגור פה חצי שנה כדי לקבל דרכון לשנה שאחרי חצי שנה כבר אי-אפשר לנסוע איתו, כי צריך דרכון בתוקף ליותר מחצי שנה. הרי ברור שזאת תיאוריה הזויה. אז מה הפריע לממשלה, אם המטרה שלה הייתה, כפי שהצהירה, פחות לפגוע בעולים שכן גרים פה וכן יכולים להוכיח השתקעות, אבל כן צריכים לנסוע לחוץ לארץ מתוקף עיסוקיהם? אנחנו כבר לא בשנת 1952; אנחנו בשנת 2023, ואנשים שעולים לפה, יש להם עסקים. אני זוכר, כשהייתי שר העלייה והקליטה, היה שיא של עלייה מצרפת. דובר על עולים רבים מצרפת שהעבירו לפה משפחות, אבל נסעו במהלך השבוע לצרפת בגלל העסקים והעבודה שהייתה להם שם; חזרו לפה בסופי שבוע. המשפחות שלהם היו פה, הילדים שלהם היו פה, הם קנו פה דירות, זה היה מקום מגוריהם, אבל הפרנסה שהם מצאו לא הייתה פה אלא הייתה במשך השבוע שם. אגב, לפי חלק ממבחני ההשתקעות של משרד הפנים, הם נחשבים משתקעים, כי המשפחה שלהם פה. אבל אנשים כאלה צריכים דרכון, אז למה לפגוע בהם, אם 80%–90% מכאלה נשארים? אוקיי, יכלה לבוא הממשלה, להגיד: החוק של פורר היה כל כך נורא – אני משנה את כללי המשחק. מעכשיו אני נותנת דרכונים רק אחרי שלושה חודשים ולא ביום הראשון לעלייה. אגב, בפועל, בינינו, כבר מזמן אי-אפשר לקבל דרכון ביום הראשון לעלייה, כי יש תור, אז עד שאתה נרשם לתור, עד שאתה מגיע, עד שפה ושם, כבר ככה עוברים שלושה חודשים, בקצב כמו שזה עובד אצלנו היום. לא בדקו השתקעות. אז במקום לבדוק בעוד שנה – שיבדקו בעוד שלושה חודשים. ייתנו לאנשים דרכון, הם יוכלו לעבוד, יוכלו לנסוע לצורך העסקים שעוד נשארו להם לפעמים בארץ המוצא, האומנים יוכלו לנוע, המדענים יוכלו לנוע. אנחנו היום בעולם אחר לגמרי. אם המטרה היא שלא יהיו אנשים שלא גרים פה שמסתובבים עם דרכון ישראלי – אחרי שלושה חודשים ובטח אחרי שישה חודשים, אנחנו רואים שהמספרים כבר כמעט 100%, אז המטרה מושגת. והצענו לממשלה: אתם רוצים לשנות? בואו תשנו ככה. אמרו לנו: לא, אנחנו רוצים לחזור למה שהיה בדיוק, לסיפור הזה של שנה, שאין לו שום בסיס בנתונים ושום הסבר הגיוני מלבד אחד, ואני אגיע גם אליו. אני רוצה לציין פה עוד פרט אחד, שכבר אמרתי אותו כבדרך אגב. אם בהתחלת ההפעלה של החוק של עודד פורר העולים קיבלו דרכונים לחמש שנים, ובאמת עלה חשד שיש כאלה שבשביל לקבל דרכון ישראלי לחמש שנים עולים לפה במיוחד – אגב, ראינו שלפי הנתונים, הטענה הזאת לא מסתדרת ולא תואמת את המציאות, אבל נניח, תיאורטית, היה אפשר לתאר את זה – כבר בשנת 2020, כשבפעם הראשונה משרד הפנים ניסה לקדם את התיקון הזה, במקביל שינו את ההנחיות של שר הפנים והתחילו לתת דרכון לשנה, ואחר כך מאריכים אותו רק אם אתה הוכחת השתקעות. אז כבר מראש הבעיה נראית ממש מצוצה מהאצבע. בן אדם מקבל דרכון לשנה, ממילא בחצי השנה השנייה הוא לא כל כך יכול להשתמש בו אם הוא לא הוכיח השתקעות ולא האריך את הדרכון, כי אי-אפשר לנסוע עם דרכון שהוא בתוקף לפחות מחצי שנה, ובא לציון גואל – הרי בסך הכול, אין כבר כל כך הרבה ערך. לכן, לא מפתיע, אגב, שאין עליית דרכונים, כי אין בשביל מה לעלות. מה יש לעלות בשביל דרכון שאפשר להשתמש בו חצי שנה? כל הסיבוך רק לעמוד פה בתורים ולעבור את הבדיקות של נתיב לצורך עלייה, לא שווים את התענוג המפוקפק הזה, לקבל דרכון לחצי שנה. מכאן רואים שלא היה שום צורך בחקיקה הזאת, ובטח לא שום דחיפות, והיא לא פותרת שום בעיה. לכאורה, אם אלה הם פני הדברים, מתבקשת השאלה: אז למה כל זה? וכאן אי-אפשר שלא לשים לב למשהו שכבר הערתי עליו – מי היו הכוחות שקידמו את החקיקה הזאת. קודם כול, אני אעשה לכם חידה: מי היה שר הפנים בשנת 2017, כשהחוק הזה עבר? מי שמכיר את ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל, מכיר את השם אריה דרעי. הוא היה שר הפנים. ברור לכם שלהעביר חקיקה כזאת, אי-אפשר בלי הסכמה ותמיכה של שר הפנים, ועוד שר פנים כל כך עוצמתי, שהיה אחד מהשחקנים המשמעותיים בקואליציה. הוא האחרון שהיה מוותר, אם הוא היה חושב שהחקיקה גרועה. ולא רק שאריה דרעי היה שר הפנים בתקופה הזאת, אלא כשפתחתי פלט של הצבעה על החקיקה הזאת, בין שאר השמות – אני כבר הזכרתי את השם של בצלאל סמוטריץ', שתמך בחקיקה, אבל בין שאר השמות מצאתי את השמות הבאים: יואב בן צור – מכירים כזה שר מש"ס בממשלה הנוכחית? תמך בחקיקה הזאת; אם זה לא מספיק, לדוגמה, יעקב מרגי – מכירים? שר מש"ס בממשלה הזאת, תמך בחקיקה הזאת; מיכאל מלכיאלי, שר מש"ס בממשלה הזאת, תמך בחקיקה. פחות או יותר כמעט כל שרי ש"ס רצו למליאה. זה הרי גם לא זה שהם לא הצביעו נגד. היה להם חשוב – הצביעה פה כמות לא גדולה של חברי כנסת. היה להם חשוב מאוד להיות כאן ולהצביע. אגב, יחד איתם היו חברים מיהדות התורה. כבר הזכרתי את יעקב אשר, חבר הכנסת פורר. היו שם גם גפני וגם ישראל אייכלר. סיעת יהדות התורה על חבריה הבולטים ביותר התייצבה פה, במליאת הכנסת, כדי להצביע בעד הצעת החוק שלך. ש"ס לא נשארו פה לבד, ואני כבר לא מדבר על בכירי הליכוד, שמככבים פה כולם ברשימות האלה. יותר מזה, אתם יודעים מי נימק בצורה הכי משכנעת את החשיבות של הצעת החוק הזאת? אני אספתי ציטוטים, ובזה אני רוצה לסיים. חבר הכנסת פורר, אתה אולי כבר לא זוכר, כי עברו מאז שש שנים. אני הלכתי לפרוטוקולים של הדיונים. היה יושב-ראש ועדת הפנים בתקופה הזאת שאמר את הדברים הבאים, ואני מצטט כמה ציטוטים: זה שעלה אתמול בבוקר – אנחנו אומרים: ניתן לו דרכון כמו כל ישראלי. הוא לא חשוד. אתם זוכרים? אמרנו שהסיבה היחידה היא החשדות, בגלל השליש על שני השלישים האחרים. אז אומר אותו יושב-ראש ועדת הפנים: הוא לא חשוד. זה יהודי שעלה לישראל, וצריך להבין על מה מדובר. אנחנו צריכים לקבל אותו קודם כול בדגלים. טוב, הצטרפת אל אחיך במדינת ישראל, welcome to Israel, ושוקולד בשדה התעופה. להגיד לו: ישראל, לחבק אותו, להגיד לו: הינה, קח תעודת זהות וקח דרכון. זאת בעצם ברירת המחדל. אם יש בעיה ספציפית עם מישהו ספציפי שאנחנו יודעים – כבר אז חשבו על הבעיה שאולי יש כאלה שלא יישארו – אז אנחנו אומרים, יש סמכות לשר להגיד: יש לי בעיה איתך. עמוד בצד, אנחנו רוצים לבדוק כמה דברים. זה בסדר, לגיטימי. אבל כל עוד זה לא כך, אז דווקא ההפך – זה חלק מקבלת הפנים שאנחנו רוצים אותו בארץ, לתת לו דרכון. משפט אחר מאותו יושב-ראש ועדה: בוודאי, ולשמור על כבודו. הוא לא אזרח על תנאי. בינתיים תבוא, תהיה פה כמה זמן, נבדוק אותך. זה לא ככה, אומר יושב-ראש הוועדה. בסופו של דבר, אנחנו רוצים שכל יהודי שעולה לישראל, נקבל אותו לא על תנאי. יש בזה משהו ערכי, אמירה של המדינה. אני מניח שההורים שלי, כשהגיעו לארץ, לא קיבלו אותם על תנאי. אז הם לא נסעו לחוץ לארץ לעבודה, לא ביקשו דרכון, אבל חיבקו אותם. להפך, אני יותר כועס על הישראלים שהם עם דרכון ישראלי, לא נמצאים פה בארץ, ומבקשים לחדש אותו בלי להגיע לפה. זאת אומרת שאותו יושב-ראש ועדה חושב כמוני, שאם כבר, אז יותר נכון לא לתת דרכון למי שלא בא לפה מאשר לשלול את זה מהעולים. זאת הייתה עמדתו. לי זה נראה הרבה יותר גרוע, ואני אומר, בגדול: יש לנו עניין שעולה חדש שמגיע לישראל, אנחנו נקבל אותו באמת, לא על תנאי, וניתן לו את כל הכבוד הראוי לו. ולכן, הוא אומר, אני חושב שהוא צריך לקבל גם תעודת זהות וגם דרכון. אתם יודעים מה היה שמו של אותו יושב-ראש ועדת הפנים? הוא דווקא מרבה לעמוד פה על הדוכן הזה ולנאום פה נאומים היום, כי מה לעשות, הוא השר המקשר בין הממשלה לכנסת ושר במשרד המשפטים ושר לשיתוף פעולה אזורי – איך זה נקרא? וגם השר האחראי לחברות הממשלתיות וגם שר שאחראי לעוד כל מיני דברים שעברו אליו ואולי עוד יעברו. קוראים לו השר דודי אמסלם. נאומים חוצבי להבות, חבר הכנסת פורר, למה החוק שלך נכון וצודק, שעונים אחד על אחד על כל הטענות של הממשלה הזאת. אותי מאוד מאוד מעניין איפה דודי אמסלם. אני מניח שהוא ישן בשעה הזאת, אבל כשהוא יתעורר, אני מאוד אשמח אם הוא יסביר אם הוא שינה את עמדתו, או שהיום הוא מצביע בניגוד מוחלט לחוק שהוא העביר וכל כך האמין בו ונימק. הוא אמר שזה ערכים. אז מה קרה? הערכים של מדינת ישראל השתנו? אני חושש מאוד שכן, גברתי השרה; שהממשלה הזו אומרת שעלייה זה לא ערך. כי שרים בכירים בה חשבו שכל עוד עלייה זה ערך, לא לתת דרכון לעולה ולהתייחס אליו ביחס מפלה, זה יהיה פגיעה בערכים הכי בסיסיים של מדינת ישראל. לא אני אומר, דודי אמסלם אמר. אם זה הדבר, למה אנחנו מטריחים את עצמנו פה לכל האירוע הזה? לצערי, הסיבה מאוד מאוד פשוטה ועצובה: נקמה. יש מישהו אחד שפעם, כשהוא היה חבר של יושב-ראש ישראל ביתנו, תמך בהצעת החוק הזאת, והיום, כשהוא לא חבר של יושב-ראש ישראל ביתנו, הוא חושב שהוא ינקום בו בדרך הזו שעל הדרך הוא ידפוק את כל העולים שעולים למדינת ישראל. אז בגלל נקמה אישית בין שני פוליטיקאים, שאני לא נכנס כרגע למקורות שלה, הולכים ומבטלים חוק שכל החברים שלו בקואליציה הנוכחית רצו להצביע בשבילו רק לפני שש שנים, ופוגעים בציבור גדול של העולים למדינת ישראל רק כדי שהוא יוכל להגיד: נקמתי את נקמתי, רק בשביל זה, כי אין שום הסבר הגיוני. כבר אמרתי שאם היו מחפשים היגיון, אז לפחות היו מסכימים לתת דרכון אחרי שלושה חודשים או שישה חודשים. אבל הנקמה צריכה להיות מלאה, חבר הכנסת פורר – החוק שלך צריך להימחק מספר החוקים, כי אז יהיה אפשר להגיד: נקמתי את נקמתי באביגדור ליברמן. הינה, היה חשוב לו חוק, נתתי לו, ולקחתי. מי שנתן הוא גם מי שלקח. כל האירוע הזה מעסיק אותנו עכשיו כאן לילה שלם בכנסת – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זו ממשלה שעסוקה בענייניה האישיים.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

מה לעשות, הבן אדם הזה כרגע אפילו לא בתוך הממשלה, כי הוא לא מצליח לחזור אליה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא מנהל אותה מבחוץ.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אבל הוא מנהל אותה מבחוץ, ולכן כולם מתרוצצים פה, ואנשים צריכים להצביע בניגוד למה שהם הצביעו ובניגוד למה שהם אמרו, ואני מעריך שחלקם גם בניגוד למה שהם מאמינים באמת, והכול כדי לספק חומר לנקמה של פוליטיקאי אחד בפוליטיקאי אחר, ולעזאזל ציבור העולים למדינת ישראל. עצוב שהגענו למצב הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, אני עושה חשבון – 60 דקות. תתחיל מהתחלה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, את הנושא שבעיניי הוא נושא עצוב אני דווקא רוצה להתחיל בבדיחה. שואלים אמריקאי – אגב, את הבדיחה הזאת סיפרנו כמה פעמים, וגם אביגדור ליברמן אוהב את הבדיחה הזאת. שואלים אמריקאי: מה החלום שלך? הוא אומר: החלום שלי זה שתהיה לי מכונית ספורט כמו לשכן שלי, לשכן שיש לו מכונית טובה; רוצה שתהיה לי גם כמו המכונית שלו. שואלים צרפתי: מה החלום שלך? אומר: לשכן שלי יש אישה מאוד יפה, צעירה. החלום שלי שגם לי תהיה אישה יפה כמוה. שואלים את היהודי: מה החלום שלך? אז הוא אומר: לשכן שלי יש פרה שנותנת 40 ליטר חלב ביום. אתה רוצה כמוהו? לא, אני רוצה שהיא תמות. אתם בחוק הזה רוצים שהפרה תמות, זה מה שאתם עושים. אני אסביר גם למה. מה אכפת לכם שלאלפי יהודים זכאי חוק השבות יהיה דרכון בכיס שלהם שמחייב אותם לפחות פעם בשבוע להיזכר במדינת ישראל גם כשהם לא חיים במדינת ישראל? אין תשובה. שאלתי את זה כמה פעמים במהלך הדיונים. אין תשובה. עכשיו, מי שמקדם את החוק הזה – בהקשר של מה שאמר חבר הכנסת אלקין, שזה נקמה נטו – יש פה גם חוסר הבנה טוטלי לגבי העלייה בשנים האחרונות. אני אפרט למה אני מתכוון. בשנת 1991, אחרי שהתחילה העלייה הגדולה וברית המועצות התפרקה, לא היה כזה דבר שיש לך חמש, שש טיסות ליעד אחד באותו יום. האנשים עזבו הכול, ויתרו על הכול, באו בלי כלום, מה שנקרא בשפה הגבוהה one way ticket, באו לפה, ורק אולי אחרי 20 שנה פעם ראשונה יצאו לחוץ לארץ. אבל מה לעשות, הזמנים השתנו. בסוף שנות התשעים, בתחילת שנות האלפיים, ישראל התקדמה, יש לנו מאות טיסות ביום, אנשים נכנסים, יוצאים. מדינת ישראל כבר לא האי הבודד שאתה נכנס, ובעוד עשר שנים פעם ראשונה יוצא לחוץ לארץ במחיר של 800 דולר לכרטיס לקפריסין, בטח אחרי שישראל חתמה על כל ההסכמים, פתיחת השמיים וכו' וכו'. בועז, נושא חשוב, ואני שומע אותך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

סליחה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עכשיו, באמצע שנות האלפיים חווינו גל עלייה נוסף – דרך אגב, לא רק ממדינות ברית המועצות לשעבר; בעיקר מצרפת – היו פיגועים, האנטישמיות עלתה. ואז, מה גילינו? גילינו שלא כל מי שזכאי חוק השבות וכל מי שיכול לעלות – לאו דווקא ממהר לעלות למדינת ישראל. יש כאלה שמעדיפים שחלק מהמשפחה יעברו למדינת ישראל, יש כאלה שמעדיפים לעשות את העלייה מה שנקרא הדרגתית. יש כזה מושג, עלייה הדרגתית, שהיא לא מסתכמת בזה שאתה באת לסוכנות, קיבלת כרטיס טיסה חינם, נכנסת למדינה וזהו – אתה פה 20 שנה, 30 שנה. אתה איתי, אדוני היושב-ראש? זה לא הפלגה, זו טיסה. חכה, נגיע להפלגות, אני אדבר על הפלגות.

נאור שירי (יש עתיד):

דבר איתו על – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

דיברתי על טיסות, אז הוא התעלם.

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, עכשיו אני יודע מי אתה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם הייתי מדבר על הפלגה, היית מתעניין.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה הקשר? אף פעם לא הפלגתי, אף פעם לא טסתי לחו"ל – רק לפני שנה, עם ביטן, לגיאורגיה, וראיתי סרטים של חילוצים על המסלול וגשם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עכשיו שרפת את ביטן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיד לי רגע, רק תסביר לי – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה אומר: בחיים לא עשיתי הפלגה. אני אומר לך, מעולם לא הייתי בהפלגה.

היו"ר ניסים ואטורי:

למה אתה מסכסך?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני חי 26 שנה בישראל – מעולם לא עשיתי הפלגה. אתה מבין? אני מת לעשות הפלגה, אני אומר לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

כמה פעמים טסת לחו"ל?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כמה פעמים טסתי לחו"ל? הרבה טסתי לחו"ל.

היו"ר ניסים ואטורי:

כמה בערך? תספור כמה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

50, 60 פעם.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני, בגיל 52, לפני שנה, טסתי בפעם הראשונה לחו"ל, וזה היה לגיאורגיה, במשלחת עם ביטן, אתה מבין?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

באמת? קודם כול, זה מצדיק את ההפלגה.

היו"ר ניסים ואטורי:

מתוך ציונות. אני לא יודע איך זה יהיה לשוט בכלל, אבל זה לא משנה. אבל תגיד לי רגע, מה קורה עם הפרה? התחלת עם פרה, עברת למטוס ועכשיו שיט.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הפרה – אמרתי שזו ההתנהגות של מי שמקדם את החוק, כי אתם לא חושבים, לא חושבים על איך הפרה הזאת תמשיך להביא חלב, אתם רוצים פשוט שהפרה הזאת תמות. ואני מסביר מה המשמעות של הפרה, לכן אני חוזר רגע להדרגתית.

היו"ר ניסים ואטורי:

תראה מה אני שותה – חלב. זה מהפרה, היא עדיין חיה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני חוזר רגע לעלייה ההדרגתית, כדי שאתה תבין למה זה חשוב, כי בערך בתחילת שנות האלפיים, נדמה לי 2008, 2009, 2010 – הינה, יוסי טייב, תשמע, אתה מצרפת, אתה יודע; תסתכל, יש לי 54 דקות, תשמע, יש לי פה הרצאה עד אמצע הלילה. אוהד, אני אומר לך, תתיישב – –

היו"ר ניסים ואטורי:

בועז, אל תרגיש לא בנוח, כל מי שנאור שירי מדבר איתו, הוא קורא לו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – תתיישב, שים את הדברים, תזמין לשתות, 54 דקות, תיהנה פה, תשמע את כל הסיפורים. אני חוזר לעלייה ההדרגתית ודווקא בהקשר של הצרפתים. אני לא יודע אם היית באולם כשהתחלתי לומר שדווקא בעלייה מצרפת לא ממהרים להגיע למדינת ישראל; שולחים משפחה, חוזרים לעסקים, ומה לעשות, לא כולם ממהרים להשתכן במדינה. אבל היו מעדיפים לקבל דרכון, א. זכאי חוק השבות; ב. – – –

יוסף טייב (ש"ס):

הדרכון הצרפתי לא פחות טוב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בסדר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיד את זה לכל האריתריאים בדרום תל אביב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, לא, לא קשור לאריתריאים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, הם לא רוצים להשתקע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היושב בראש, הם לא זכאי חוק השבות, אתה מתבלבל בין העולים למהגרים. אין לזה קשר. אבל אם אני מסתכל על העלייה ההדרגתית – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

מי מהגרים? לא הבנתי. יש מהגרים? הם משתקעים. מה זאת אומרת הם לא משתקעים? הם כן משתקעים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה מבין, במשפט הזה רואים שאתה מראה פה בורות בעניין.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר ניסים ואטורי:

שאני לא אגיד. אני אסגיר על מה דיברתם בסיעה היום על הקברניט.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני רוצה להסביר לך פה משהו חשוב, שתבין, באמת, בלי צחוק. עכשיו בלי צחוק. מאז הפיגועים בצרפת, גם במשרד העלייה והקליטה וגם בכלל בממשלה גילו שלא מעט יהודים באמת מגיעים לישראל, מצילים את המשפחות, אבל בגלל שהם עושים את זה במהירות גבוהה, הרבה אנשים משאירים עסקים. זה שבן אדם עלה לארץ מתוקף חוק השבות ובתוך כמה חודשים חזר לסיים את העסקים שלו, ואחרי שנה או שנה וחצי חזר לישראל באופן קבוע – מבחינת הנתונים של משרד העלייה והקליטה ומשרד הפנים זה אדם שעזב, שלא השתקע. רק אחרי שנה הוא מתחיל מחדש את כל התהליך.

יוסף טייב (ש"ס):

לא מדויק.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן.

יוסף טייב (ש"ס):

זה לא מדויק.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם עוצרים לך סל קליטה – – –

יוסף טייב (ש"ס):

– – – לישראל, והילדים שלו נשארו במערכת החינוך. יש עוד כמה קריטריונים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תקשיב רגע, תקשיב לעוד משהו. אני אומר לך שעוצרים לו סל קליטה ומתייחסים אליו כאילו הוא יצא.

יוסף טייב (ש"ס):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא. אלה נתונים ששמענו פה, מהדוכן הזה.

יוסף טייב (ש"ס):

סלי קליטה זה משהו אחר – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אבל שמענו פה שאומרים למה רוצים להפסיק את מתן הדרכונים – כי באים עולים ועוזבים. עובדה שלא. ועכשיו אני אספר לכם משהו שכולנו חווינו לפני שנה וחצי: 24 בפברואר 2022 – רוסיה פולשת לאוקראינה ומתחילה מלחמה. מה שקרה בימים הראשונים הוא שלא מעט יהודים, שחיו בעיקר באוקראינה, אבל גם כאלה ברוסיה, פשוט הבינו שזה המפלט שלהם, וחלקם חזרו מייד לישראל, כלומר לא נאלצו לעמוד בתורים הארוכים האלה לקונסוליה, לא נאלצו לעבור את כל הבדיקות בסוכנות. תקשיבו, אנחנו עברנו את זה בהונגריה, והסיפורים האלה מטורפים: בן אדם מספר שהוא נמצא ארבעה ימים באוטובוס שבו יש גם ישראלים עם הדרכון, שחיים באופן קבוע באוקראינה, וגם יהודים שזכאים לעלות לפי חוק השבות. האוטובוס ממזרח המדינה – עד שהוא מגיע לגבול עם פולין, לקח להם שלושה-ארבעה ימים, זה מרחק של 600 ק"מ. כשהוא הגיע עם הדרכון שלו בכיס, דרכון ישראלי – פעם היו נותנים לחמש שנים, היום כבר לא, היום נותנים לשנה-שנתיים, לא נותנים לחמש שנים – באותו רגע הבן אדם אמר לקדוש ברוך הוא: תודה שיש לי את הדרכון הישראלי, זה מציל אותי מהמלחמה. אני מכיר אנשים באופן אישי שכבר שנה וחצי נמצאים בארץ והם השתקעו בארץ. עכשיו, יכול להיות שבעוד שנה-שנתיים לא יסתדר – הם יחזרו לעשות עסקים. למה? ישראלים לא נוסעים לחו"ל לעשות עסקים? למה? ישראלים לא חיים במיאמי, במרסיי, בבריסל, בלונדון? מה קרה? אני אומר לכם עוד דבר אחד: אין מדינה אחת בעולם שנותנת דרכון על תנאי. אין דבר כזה. תבדוק אותי – אין דבר כזה.

יוסף טייב (ש"ס):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תקשיב, יוסי, אתה אזרח אמריקאי, נולדת בארצות – – –

יוסף טייב (ש"ס):

צרפתי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, לא אתה. נניח שאתה אזרח אמריקאי, אתה נולדת בארצות הברית – – –

יוסף טייב (ש"ס):

הייתי, הייתי פעם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תקשיב. נולדת בארצות הברית, הגעת לגיל 18, 19 – לא יודע, מתי מקבלים שם דרכון? בכל מדינה זה שונה – קיבלת דרכון אמריקאי. זה לא מעניין אותם איפה אתה גר ואיפה אתה חי. אתה כל השנים שלך יכול לחיות בארץ ישראל, אתה כל החיים שלך יכול להיות באוסטרליה, בבריטניה – זה לא מעניין אותם; אתה אזרח אמריקאי – אתה רשאי להשתמש בדרכון האמריקאי. יתרה מזו, אתה אפילו יכול להצביע בבחירות בארצות הברית ממקום מגוריך. אין מדינה אחת שיוזמת את תהליכי הסינון האלה בשביל לבוא ולהגיד: רגע, רגע, אתה לא נולדת, קיבלת על בסיס חוק השבות או על בסיס חוק אחר. יש מדינות באירופה שנותנות בדומה לחוק השבות: סבתא שלך הייתה אזרחית פולין או צ'כיה או פורטוגל; אם היית קשור לגירוש יהודי ספרד, גם פה יש לך אפשרות לקבל דרכון פורטוגזי. אבל אין מדינה אחת שביוזמתה עושה – סליחה על המילה הזאת – סלקציה בין האזרחים. החוק הזה פשוט עושה סלקציה בין אזרח אחד לאזרח שני. אני לא יודע אם שווה בכלל להגיש בג"ץ על הדבר הזה. מעניין אותי מה שופטי בג"ץ היו אומרים על הדבר הזה. סביר להניח שמבחינת הזכויות של האזרח, בוודאי יש פה פגיעה בזכויות של האזרח.

יוסף טייב (ש"ס):

איזה פגיעה – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה זאת אומרת? סליחה, אתה לא אומר לו שאחרי שנה תקבל – תקשיב, אתה מחייב אותו כמו בכלא. אתה אומר לו: לא, אתה כאילו נכנס עכשיו לכלא, אומר לו: תהיה 75% לפחות מהשנה הראשונה.

יוסף טייב (ש"ס):

180 יום.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

75%.

יוסף טייב (ש"ס):

180 יום.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

סליחה, ואם זה 182 יום? אז מה?

יוסף טייב (ש"ס):

יש קריטריונים נוספים. אם מרכז חייו בישראל ומשפחתו משתקעת פה, ורק הוא – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יוסי ידידי וחברי, אני אשלח אותך לפקידים במשרד הפנים, ואני לא רוצה לעשות פה הכללות, אבל כל בעל תפקיד, אפילו פשוט, מרגיש את עצמו אלוהים. לכן אני אומר לך שאני מתמודד עם מאות פניות של אנשים שכל הזמן אומרים: תבוא בעוד שבוע, תבוא בעוד חודש, אני אשקול, אני אתן לך, אתה יודע מה, אני אתן לך. מה זה שאתה תיתן? אם היה חוק ברור – דרך אגב, זה לא רק בעניין הדרכונים. אני חושב שצריך להיות חוק ברור גם במתן אזרחות. למשל אם אתה ישראלי והתחתנת עם לא ישראלית, יש תהליך של א5, B2 וכו', אבל עדיין החוק לא מגדיר בתוך כמה זמן אתה מחויב לתת את הסטטוס הזה.

יוסף טייב (ש"ס):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שנייה, רגע. אם בשווייץ יש תהליך לא קצר – אני מסכים איתך, התהליך הזה יכול לקחת גם חמש שנים, אבל הוא מוגדר. יש לך גרין קארד בארצות הברית, והוא מגדיר בדיוק את התהליך לקבלת אזרחות. אבל בארץ כאילו יש לך חוק, אבל יש לך גם בעלי תפקידים שמפרשים את החוק, והם אומרים: אתה יודע מה? אני חושד בך שאתה לא השתקעת. מה זה "חושד בך"? תביא לי חוזה שכירות, תראה לי שרכשת אוטו. אני לא ממציא, יוסי, אני אומר לך, זה מהפניות שאני מקבל. מה זה רכשתי אוטו? אני לא חייב לרכוש אוטו. לא – רכישת המכונית מוכיחה שאתה משתקע. מה זה הדבר הזה? ואם אני רוצה לנסוע באופניים או באופניים חשמליים? ולכן – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תשתה משהו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה יודע, בפעם הראשונה בארבע שנים אני שותה מים תוך כדי נאום. זה אף פעם לא קרה לי. זה רק מוכיח שאני מתרגש.

היו"ר ניסים ואטורי:

ואתה רק ב-15 דקות מתוך שעה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אל תגזים, 42 זה לא גיל זקנה.

משה טור פז (יש עתיד):

הוא מזדקן.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אזכיר לך איפה היית: הוא רק רצה לקנות מכונית – זה מה שאמרת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ברוך השם, אני מזדקן, אבל לא מבחינת הזיכרון.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, הוא רק רצה לקנות מכונית.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אתה לא מקשיב.

היו"ר ניסים ואטורי:

בשביל מה בן אדם קונה מכונית? איזה תייר קונה מכונית כשהוא מגיע לישראל?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תשמע, הוא לא מקשיב לי. אני אמרתי שהרבה פעמים, בשביל להשתכנע שאתה משתקע, פקיד במשרד הפנים אומר: לא מספיק שיש לך חוזה לשכירות; תוכיח שרכשת מכונית. היו מקרים כאלה. אם אתה רוכש מכונית, זה מוכיח שאתה משתקע במדינה. בוא – – –

יוסף טייב (ש"ס):

הייתי אזרח צרפתי, עשו לי ישראלי, גרתי בצרפת ארבע שנים, ועד היום אשתי לא קיבלה אזרחות צרפתית. מה קרה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אשתך פה, אשתך לא שם.

יוסף טייב (ש"ס):

לא, הייתי שם ארבע שנים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בסדר, אבל אשתך פה, היא לא שם.

יוסף טייב (ש"ס):

אבל גרתי שם, אני מסביר לך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בוא נעשה עכשיו פנייה לממשלת צרפת וננזוף בהם.

יוסף טייב (ש"ס):

לא. זה מה שאני אומר לך – אתה מציג את זה כאילו זה חידוש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא אמרתי "חידוש", אמרתי שאין מדינה בעולם שבמעמד של מתן אזרחות לא נותנת לך דרכון.

יוסף טייב (ש"ס):

אבל אין מדינה בעולם שמאפשרת – שיש לה את חוק השבות. וטוב שיש בישראל את חוק השבות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא נכון. יש לך מדינות שקל מאוד לקבל בהן.

יוסף טייב (ש"ס):

– – – מחכים בין האזרחות לבין מתן הדרכון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, יש לך – קל מאוד. אתה יודע שאתה כישראלי יכול לקבל דרכון של חלק ממדינות אירופה בלי שבכלל ביקרת בהן. אתה יודע את זה. אתה יודע שבאמצעות עורך דין ונוטריון אתה יכול לקבל את זה.

יוסף טייב (ש"ס):

יש לך זיקה דרך האבא או האימא או הסבא – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

רגע. תן לי לבשר פה לאנשים שמחכים, שחושבים שיש עוד 45 דקות – הינה, אני מסיים בעוד שתי דקות.

יוסף טייב (ש"ס):

למה? יש לך 50 דקות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גם שרון ניר צריכה לדבר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

איפה שרון? היא הגיעה?

יוסף טייב (ש"ס):

באתי מהלשכה לשמוע אותו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני רק רוצה להגיד דבר אחד: אני מאוד מצטער שיש חוסר הבנה לגבי תהליכים שמתרחשים. לוקחים פה נושא שבעיניי הוא נושא שולי לחלוטין – אני אמרתי את דעתי האישית: אין לי שום בעיה שבן אדם יקבל דרכון כי מגיעה לו אזרחות לפי חוק השבות. אין לי שום בעיה שהבן אדם הזה עם הדרכון יהיה קשור למדינת ישראל, שהדרכון הזה ייתן לו גם קשר לעם היהודי. הרבה פעמים, כמו שאמרתי, כמו שבתחילת המלחמה באוקראינה הרבה אנשים חזרו לארץ – ישראלים שרוב הזמן היו גרים במדינות אחרות עדיין חזרו למדינת ישראל, ובכך נחסך מהם הרבה עוול בזמן כל כך מסובך וכל כך מסוכן כמו המלחמה שהתחילה לפני שנה וחצי, והיא גם נמשכת. אני מאוד מקווה ובטוח שכשנחזור לשלטון נוכל להכניס את השינויים הנדרשים כך שהחוק הזה יבוטל מייד כשנחזור לקואליציה ולממשלת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – מוותר; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – מה זה ככה, מה זה אומר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מוותר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יודע, אני יודע, חברים, הכול בסדר. יסכם חבר הכנסת ארז מלול, בשם יושב-ראש הוועדה. לכתוב לך משהו? שתי דקות?

יוסף טייב (ש"ס):

ארז, יש לך מעכשיו שעה.

ארז מלול (ש"ס):

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אמן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

קח את הזמן.

ארז מלול (ש"ס):

כן, אתה ער? ערני, מיכאל?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תעשה "בורא נפשות".

ארז מלול (ש"ס):

אני לא יודע בעל פה, אתה יכול לעזור לי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אשר בראת.

ארז מלול (ש"ס):

אשר בראת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

על כל מה שבראת.

ארז מלול (ש"ס):

תודה על כל מה שבראת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מסכם?

ארז מלול (ש"ס):

כן, הגיע זמן סיכום.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סכם, סכם.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 10), התשפ"ג–2023. ביום ה' באב נכנס – – אלקין, אתה מפריע לי. הוא לא מתפקד, אז לפחות.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

הוא לא מקשיב לך, אז מה אני?

ארז מלול (ש"ס):

– – נכנס לתוקף חוק הדרכונים (תיקון מס' 9). בתיקון האמור תוקן סעיף 6 לחוק הדרכונים, שעניינו שיקול הדעת של שר הפנים במתן דרכונים או תעודות מעבר, והוספה בו הוראה הקובעת כי שר הפנים לא יוכל לסרב לבקשה של עולה שקיבל אזרחות מכוח חוק השבות לקבלת דרכון ראשון רק בשל כך שהעולה טרם השתקע בישראל. בפועל, שיקול הדעת הזה אפשר קבלת דרכונים לעולים חדשים במקביל לקבלת אזרחות. עד לתיקון מס' 9, סעיף 6 הקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב מאוד, והוא לא יכול לסרב לתת דרכון או תעודת מעבר או להאריך את תוקפם, וזאת גם בהתייחס לתקופה שבה עולים חדשים נמצאים בארץ ותוך בחינה אם השתקעו בה. מדיניותו של שר הפנים בנוגע לעולים חדשים טרם התיקון תאמה את החלטת ממשלה מס' 603 מיום י' באדר התשכ"ד, 23 בפברואר 1964, שלפיה לא יינתן דרכון לעולה הנמצא בישראל פחות משנה אלא במקרים חריגים. לפיכך, טרם התיקון, עולים חדשים קיבלו לרוב תעודות מעבר מכוח סעיף 4א לחוק, המאפשר לשר הפנים להעניק לאזרח ישראלי שטרם השתקע בארץ דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר. מדיניות זו הונהגה על רקע העובדה כי בשונה מרוב מדינות העולם, שבהן קבלת האזרחות – – ואטורי, הם מפריעים לי, הם מפריעים, אני לא שומע את עצמי, לא, אני מפסיק.

קריאה:

ארז מלול (ש"ס):

חכי, יש לי עוד הרבה מה לדבר, עד מחר ב-06:00. – – שבהן קבלת האזרחות נעשית באופן הדרגתי ולאחר תושבות של כמה שנים באותה המדינה, בישראל עולים חדשים מקבלים אזרחות מייד עם כניסתם אליה. עקב זאת היה צורך למנוע מצב – טייב, זה החוק שלך, בסדר? למנוע מצב של שימוש בדרכונים ישראליים על ידי מי שמימשו את זכותם לקבלת אזרחות ישראלית מכוח שבות, אך למעשה זיקתם לישראל הייתה פורמלית בלבד, והביטוי היחיד לה היה שימוש בדרכון ישראלי. בקיצור, אנשים ניצלו את החוק הישראלי שלא לצורך ציונות ולא כדי להשתקע בארץ – רק לצורך קבלת דרכון, בלי להשתקע במדינה; רק לנצל את היתרונות, בלי שותפות עם כל אזרחי המדינה. נמצא כי ישנה תופעה רחבת היקף של ניצול האפשרות לקבלת אזרחות ישראלית מיידית מכוח שבות רק לצורך קבלת דרכון ישראלי בלא קיום זיקה ממשית אחת למדינה, וזאת בין השאר לצורך כניסה לארצות המאפשרות לבעלי דרכון ישראלי להיכנס לתחומן בלא אשרה נוספת, מה שעלול להביא לפגיעה בחוזקו של הדרכון הישראלי. אנשים נצלו את הזכות הזאת לקבלת דרכון ישראלי רק בשביל להיות תושבים במדינה אחרת, לא להיות אזרחים במדינת ישראל, לא להשקיע במדינה – להשקיע במדינות אחרות אבל עם דרכון ישראלי. על כן, מוצע בהצעת חוק זו – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה סתם עושה עלילה. אין לך שום מספרים, אפילו מספרים אתה לא יודע להציג. סתם עושה עלילה נגד – – –

ארז מלול (ש"ס):

אני מסתמך על אנשי מקצוע. הייתי בדיונים בוועדת הפנים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה עושה עלילה. אתה משקר ואתה סתם עושה עלילה נגד כל העולים. איזה יתרונות נותן דרכון? תגיד לי אתה, אם אתה מייצג את משרד הפנים.

ארז מלול (ש"ס):

אמרתי עכשיו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא אמרת שום דבר.

ארז מלול (ש"ס):

להיכנס למדינה מסוימת – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה סתם שיקרת ועשית עלילה.

ארז מלול (ש"ס):

– – שעם דרכון של מדינה מסוימת אתה לא יכול, ועם דרכון ישראלי אתה יכול.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אין לך שום – אתה סתם אומר דברים שלא מבוססים על שום דבר.

ארז מלול (ש"ס):

אני לא רוצה להזכיר שמות. אני ואתה יודעים למי אני מתכוון.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת סובה, הוא לא הפריע לך, הוא נתן לך לדבר שטויות – עכשיו תן גם לו לדבר קצת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה היתרונות בדרכון?

ארז מלול (ש"ס):

שאני נכנס למדינה זרה עם הדרכון הישראלי. ככה אני לא יכול להיכנס.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה אתה אומר – – –

ארז מלול (ש"ס):

יש מדינות – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש עוד ישראלים עם דרכונים זרים. למה אתה לא בא אליהם בטענה? למה אתה לא בא אליהם בטענה?

ארז מלול (ש"ס):

כי הם לא מנצלים את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

למה אתה לא – – –

ארז מלול (ש"ס):

אבל הם אזרחים פה.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה סוּבה או סוֹבה?

ארז מלול (ש"ס):

– – – הם יקבלו דרכון, אבל הם גרים פה. שיגורו פה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – של הישראלי שנולד לפני – – –

ארז מלול (ש"ס):

אם הוא לא גר פה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

רגע, ילד של ישראלי במיאמי, איזה ישראלי הוא? תתבייש לך.

ארז מלול (ש"ס):

אבל הוא גדל פה. בוא, בוא, דבר יפה. תדבר ענייני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ילד לישראלי שנולד במיאמי – מה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה, אני מבקש לא להפריע.

ארז מלול (ש"ס):

אבל שידבר יפה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, כי בן אדם משקר, עושה פה עלילות – –

היו"ר ניסים ואטורי:

קריאה ראשונה יש לך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – חושב שכולנו מטומטמים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה, אתה בקריאה ראשונה.

קריאה:

– – – להשקיע – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן. אתה מדבר על השקעה? אתה מדבר על תרומה? תגיד שאתה לא רוצה – – –

ארז מלול (ש"ס):

אתה יודע מה כואב לי? לדיון אחד של ועדת הפנים לא הגעת. לא הגעת לדיון אחד. אלקין יכול לדבר; יוליה יכולה לדבר. אתה היית בדיון בוועדת הפנים?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תקשיב טוב, תגיד שאתה לא רוצה לתת – הכול זכותך. אל תדבר על התרומה. אל תדבר על התרומה, כי אני יכול להביא לך פה מאות אלפים שלא תורמים למדינה הזאת. אתה מדבר על התרומה. תתבייש לך.

ארז מלול (ש"ס):

אין אזרח פה בישראל שלא – כולם תורמים. כל אזרח שגר פה, עצם זה שהוא גר פה הוא תרומה למדינה. עצם זה שהוא גר פה זה תרומה למדינה. זה מחזק את המדינה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה גורם לזה שאנשים לא ירצו לבוא למדינה, שאתה מזהם את המדינה – זה מה שאתה עושה. ואתה משקר ועושה פה עלילה נגד כל העולים. תתבייש לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה, די.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא רוצה לשמוע את זה. תתבייש לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה, קריאה שנייה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תן גם שלישית. תפסיק לשקר. דבר – – –

ארז מלול (ש"ס):

למה לא באת לוועדת הפנים לשמוע את הדיונים?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני לא חבר ועדת הפנים.

ארז מלול (ש"ס):

לא משנה, תבוא. אתה לא חייב להיות חבר. היית שומע את אנשי המקצוע, לא אותי, לא את הפוליטיקאים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

למה לא באת – אתה תגיד לי לאיפה לבוא? אני לא מבין.

קריאה:

שמעת את הנתונים?

ארז מלול (ש"ס):

שמעתי את הנתונים, כן, שמעתי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

סתם משקר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שקר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כל מילה שלך זה שקר. תגיד נתונים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – אני לא מאמין לשום מילה שאתה אומר עכשיו. מה עם רשות אוכלוסין?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה, קריאה שלישית.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לפחות אל תכפיש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שקרן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתם מעבירים חוק רע, אתם מעבירים חוק דפוק – בסדר. לפחות אל תכפיש.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עודד פורר, אני מבין שאתה מקנא בו. אתה רוצה גם אתה קריאה? תודה רבה.

ארז מלול (ש"ס):

גם לא הזכרתי את העובדה שזה כתנאי לפטור מקבלת ויזה לארצות הברית, שגם זה דבר חשוב.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בדיוק הפוך אמרו בוועדה.

ארז מלול (ש"ס):

לא אמרו. אתה לא היית בוועדה. אתה לא היית. אתה לא היית בוועדה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

קשקוש מוחלט. שקר והסתה.

ארז מלול (ש"ס):

אני הייתי. גיל ברינגר, האחראי שמתכלל את כל האירוע, אמר את זה – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תתבייש לך. שקר. תתבייש.

ארז מלול (ש"ס):

– – גם בארבע עיניים. שאלתי אותו גם בארבע עיניים וגם בוועדה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שקר – – –

ארז מלול (ש"ס):

הינה, אני אומר לך מי אמר את זה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה משקר. לפחות אל תסית. תתבייש לך. תתבייש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מכירים את הנושא היטב, יותר טוב ממך.

ארז מלול (ש"ס):

אתה היית – אתה יכול לדבר. גיל ברינגר, שמתכלל את האירוע – אלקין, אני צודק או לא? גיל אמר את זה – שזה תנאי, אחד התנאים לפטור ויזה?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לא.

ארז מלול (ש"ס):

הוא אמר את זה, אתה שמעת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר ניסים ואטורי:

חברים, היה דיון בוועדה, ושם זה הסתיים. חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה.

ארז מלול (ש"ס):

על כן, מוצע בהצעת חוק זו, שהיא מיזוג של הצעה ממשלתית ושל הצעת חוק פרטית של ידידי חבר הכנסת יוסף טייב, להשאיר את החוק כנוסחו כפי שקדם לתיקון מס' 9. על מנת לאפשר תקופת היערכות לעולים חדשים שקיבלו את אזרחותם הישראלית לפני כניסתו של חוק זה לתוקף אך לא הספיקו להגיש בקשה לקבלת דרכון, מוצע לקבוע את יום התחילה של החוק ל-10 ביולי. הצעת חוק זו מוגשת בצירוף – לא, זהו. נזכרתי עכשיו במשהו חשוב מאוד שיקרה בט"ו תמוז. שמעתם פעם על האור החיים הקדוש? מיכאל, אור החיים. בטוח שאבא שלך, זיכרונו לברכה כל הזמן – מי זה היה? איפה הוא נולד?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

במרוקו.

ארז מלול (ש"ס):

נכון, נולד במרוקו. עשיתי לו מבחן פתע.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

למדת על הלכות לשון הרע של אור החיים? עכשיו על הבמה אמרת לשון הרע?

ארז מלול (ש"ס):

למי אמרת? איזה פרק? איזה סעיף בהלכות לשון הרע? על איזה סעיף אתה מדבר?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוצאת דיבה שלוש פעמים.

ארז מלול (ש"ס):

מיכאל, מה אמרת?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תחזור בך.

ארז מלול (ש"ס):

אין לי ממה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שלוש פעמים הוצאת לשון הרע על ציבור גדול של אנשים. הסתת.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עורר פורר, קריאה ראשונה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לשון הרע מעל בימת הכנסת כנגד ציבור אתה מוציא. תרחץ בניקיון כפיך. אתה מקפיד טוב מה אתה מכניס לפה; אתה לא מקפיד על מה שאתה מוציא מהפה.

ארז מלול (ש"ס):

גם במה שאני מכניס לפה אני לא מקפיד. תירגע. גם במה שאני מכניס לפה אני לא מקפיד.

משה אבוטבול (ש"ס):

עודד, אתם ממש אניני טעם.

ארז מלול (ש"ס):

מיכאל, מה? אור החיים יותר חשוב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תתפייס.

ארז מלול (ש"ס):

אני אתפייס אחרי זה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ארז מלול (ש"ס):

לא התכוונתי לאף ציבור. זה לא מתכוון לציבור מסוים, ולא התכוונתי לאף אחד מסוים. אני אומר את זה ומבהיר את זה וחוזר ואומר. מה אומר, מיכאל?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אור החיים – – – אמר עליו. ידעת את זה?

ארז מלול (ש"ס):

לא. באמת? אבל הוא היה בפולין, לא יודע, הבעל שם טוב, והאור החיים היה במרוקו, והיה להם קשר? לא ידעתי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תשאל את אייכלר.

ארז מלול (ש"ס):

האור החיים נולד ב-1696 ונפטר ב-1743. צעיר. כמה זה? 1743. 43? 47?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הוא עלה לירושלים בסופו של דבר.

ארז מלול (ש"ס):

וואו. לא ידעתי. היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן תלמוד, מקובל ופוסק הלכה. היצירה המפורסמת שלו זה היה ספר "אור החיים", על התורה. אבל מרבית שנותיו הוא חי במרוקו.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

זה קשור להסתייגות?

ארז מלול (ש"ס):

כן, כן, בטח.

היו"ר ניסים ואטורי:

הלוואי שכל הדוברים מהאופוזיציה היו מדברים על הנושא שמדובר פה. היינו יותר ערניים עכשיו, היושב-ראש.

ארז מלול (ש"ס):

אלקין, אם אתה רוצה באמת סגולה להצלחה, תלך לאור החיים הקדוש, תתפלל. אני מבטיח לך. זה ידוע.

ינון אזולאי (ש"ס):

ספר על בתי עלמין.

ארז מלול (ש"ס):

אוה, הייתי מנכ"ל מועצת בתי עלמין, כשהייתי במשרד הדתות ראש מטה. אני היום יושב-ראש השדולה להר הזיתים, אתם יודעים, והייתה לי הזכות לתחזק את המקום.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

ומי הביא את התקציב הכי גדול להר הזיתים?

ארז מלול (ש"ס):

כשהיית שר – ייאמר לזכותך. זאב, יש לך הרבה זכויות, את זה אי-אפשר לקחת ממך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מגלגלים זכות על ידי זכאי.

היו"ר ניסים ואטורי:

זאב, אל תשוויץ יותר מדי, שלא יהרסו לך את הפריימריז בסוף.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אין לנו פריימריז, תהיה רגוע.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, באמת? חייב להגיד לכם משהו: את הציניות שלי אף אחד עוד לא קלט עד היום. כל פעם שאני אומר איזה משהו בצחוק, כולכם מתייחסים ברצינות, והינה, שירי צועק צעקות ביניים על מה שאני אומר.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה תיזהר, כבר גיליתי מי אתה בגוגל. די, חלאס, עצור.

ינון אזולאי (ש"ס):

תגיד איזה משהו על השדולה.

ארז מלול (ש"ס):

בקיצור, לא נתמקד, ההילולה עוד מעט קרובה, וקראתי, קיבלתי היום – יוסי אליטוב, אתם מכירים, כן? יוסי אליטוב מפיץ את תורת אור החיים בקרב הציבור הדתי והמסורתי. הוא היום צייץ: בעוד פחות מחודש תחול הילולת אור החיים הקדוש בהר הזיתים. רבבות רבות של אנשים צפויים להשתתף מכל רחבי הארץ לצד רכבות אוויריות מהעולם. בהיעדר תקציב משרדי הממשלה, כולם מתנערים מהאירוע ההמוני – השר אלקין, אין תקציב השנה להילולה – ובהיעדר גורם מתכלל, הכתובת על הקיר. לא, מה שאני אומר עכשיו זה לא מצחיק. סכנת חיים בפתח. עברנו לצערנו כבר אסון אחד גדול. מירון אחד הספיקו לנו. עורו ישנים. אני סומך עליך שגם עכשיו תוכל להשיג מן הגורן ומן היקב. לא, זה רציני.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

בפעם האחרונה שהתעניינתי, שר ירושלים היה – – –

ארז מלול (ש"ס):

מיכאל, אין משהו בנגב וגליל בוועדה? לא, לא, אני רציני. באים – אתם מכירים את המקום? מיכאל, היית שם פעם? המקום מאוד צפוף, אין דרך. יש רבבות, מכל העדות מגיעים, למעלה מ-100,000 איש מגיעים, ואין היום גוף שמתכלל את המקום, את כל האירוע הזה. יש אוטובוסים 24 שעות מליל ההילולה עד למוחרת, ואין תאורה במקום למשך כל הלילה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ארז מלול (ש"ס):

בסדר. תגיד אתה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני פה. החסידים אוהבים.

ארז מלול (ש"ס):

בסדר, גם לשר פרוש.

יוסף טייב (ש"ס):

יש משרד לענייני ירושלים – – –

ארז מלול (ש"ס):

בסדר, אני פונה גם מפה לשר פרוש, שיתקצב. יש מועצת בתי העלמין, והם צריכים תקציב בשביל זה. אני פונה גם לראש העיר, עיריית ירושלים, שיתקצבו את ההילולה הזאת, שחלילה, חלילה – הינה, אני אומר מעל הבמה הזו – חלילה, חלילה, שלא נבכה אחר כך ונגיד: ידינו לא שפכו את הדם הזה. מדובר פה בצדיק גדול, צדיק שחולל ניסים. הוא היה גם מקובל, גם פשטן, גם פרשן תלמוד.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני אעזור לך, זה בטח משפט חשוב.

ארז מלול (ש"ס):

רגע, רגע, אני מתעמק בתורתו של רבי חיים. הייתה לו שורה של סכסוכים משפטיים קשים עם מוסלמים כשהוא היה במרוקו, שעמדו בקשרי מסחר עם חמיו. לאחר מותו המוסלמים במרוקו תבעו אותו על הרבה כסף וכילו לו את כל הכסף שנשאר. הוא אפילו ישב במאסר – מתברר שכל הצדיקים בסוף יושבים במאסר, יוסף הצדיק ועוד צדיקים, בעל התניא. הוא ישב אפילו במאסר תקופה קצרה, ולא נשברה רוחו. לכן הוא היה צריך לברוח ממרוקו. לאחר שהוא ברח ממרוקו – הוא יצא לעיר אחרת במרוקו, ואז הוא החליט לעלות לארץ ישראל. רבי חיים בן עטר גם היה באיטליה, היה בליבורנו תחת שלטון בית מדיצ'י. לאחר מכן בליבורנו דווקא תמכו בו כלכלית נגידי העיר. היה מקובל שבן אדם שלומד תורה, אבל לומד באמת, שנגידי הקהל – גדי, אתה מכיר את הדבר, את הסיפורים האלה, עוד מבית אימא וסבא – היו הצדיקים שהיו מגן הקהל, הם היו הפרנסים מבחינה רוחנית, ואלה שעובדים, נותנים להם ככה שיהיה להם ממה לחיות. לא היו חיים בעושר רב, לא ברחבות, אבל מה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

ארז מלול (ש"ס):

הינה, אני מסיים, יושב-ראש הקואליציה. – – אבל מה, הם היו אור לכל הקהילה. בכל בעיה היו באים אליהם, הם היו האוזן הקשבת – שלום בית, רפואה, הכול. אתה זוכר את זה. לצערנו, היום מי שלומד תורה הוא מוקצה, הוא לא – בושה לתמוך בו, מדברים נגדו. אבל זאת הייתה הזכות שלנו במרוקו – היו לנו הצדיקים האלה שכולם, גם החילונים, היו מאמינים בהם. אז אני מתפלל שזכות אור החיים תגן עלינו, ושיהיה לנו פה שלום בארץ בינינו לבין עצמנו וגם בינינו לבין אויבינו. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד: חבר הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הלו, מה זה, אתה סתם קורא לעצמך, או שאתה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

מה? – – יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי: חברי הכנסת בנימין גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו שטה, יפעת שאשא ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו: חבר הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת העבודה: חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. אני מבקש מכולם לשבת במקום. חבר הכנסת ששון גואטה, נא לשבת במקום. ההצבעות יהיו אלקטרוניות כל עוד לא נאמר אחרת. הסתייגויות – לפני סעיף 1 – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, ואטורי, לפני סעיף 1 – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

לפני סעיף 1 – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

קדימה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לפני סעיף 1, הסתייגות מס' 1 – כולם במקומות, לשבת, אנחנו תכף מצביעים, הצבעה על סעיף 1 – הסתייגות, סליחה, הסתייגות מס' 1. אנחנו מצביעים. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 25, נגד – 31. ההסתייגות נדחתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על לחלופין לא צריך להצביע. תהיה איתי, ואטורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

מסירים את לחלופין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, כן. את לחלופין להסיר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 – הסתייגות מס' 2 לסעיף 1. אנחנו מצביעים. הצבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תתקדם כבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

לחלופין, מירב, בסדר. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות מס' 2 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

25 בעד, 31 נגד. הסתייגות מס' 2 נדחתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את כל הלחלופין להסיר.

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. אני מודיע עוד פעם: סעיף 1 כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 31 נגד – 25 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 31, נגד – 25. הסתייגויות לסעיף 2 – אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו סעיף 2.

היו"ר ניסים ואטורי:

לסעיף 2 – הסתייגות מס' 3.

מירב בן ארי (יש עתיד):

להצביע.

היו"ר ניסים ואטורי:

הצבעה על הסתייגות מס' 3. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות מס' 3 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 25, נגד – 31. אני מודיע שהסתייגות מס' 3 נדחתה. לחלופין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

להסיר את לחלופין.

היו"ר ניסים ואטורי:

האופוזיציה מסירה את הסתייגויות לחלופין א' עד נ"ג בעמ' 8. אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 2 כהצעת הוועדה – 31 נגד – 25 נמנעים – אין סעיף 2 כהצעת הוועדה נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

31 בעד, 25 נגד. אני מודיע שסעיף 2, כנוסח הוועדה, עבר. אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות לסעיף מס' 3, הסתייגות מס' 4. הצבעה על הסתייגות מס' 4. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

25 בעד, 31 נגד. אני מודיע שהסתייגות מס' 4 נדחתה. לחלופין?

מירב בן ארי (יש עתיד):

להסיר את לחלופין.

היו"ר ניסים ואטורי:

האופוזיציה החליטה להסיר את לחלופין א' עד ט"ו. אנחנו נצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 3 כהצעת הוועדה – 31 נגד – 25 נמנעים – אין סעיף 3 כהצעת הוועדה נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

31 בעד, 25 נגד. אני מודיע שסעיף 3, כנוסח הוועדה, עבר. נעבור להצביע לאחרי סעיף 3, הסתייגות מס' 5.

מירב בן ארי (יש עתיד):

להצביע, כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

הצבעה על הסתייגות מס' 5. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

25 בעד, 31 נגד. אני מודיע שהסתייגות מס' 5 נדחתה. הסתייגות מס' 6.

מירב בן ארי (יש עתיד):

להצביע.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו נצביע עכשיו על הסתייגות מס' 6. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

25 בעד, 31 נגד. אני מודיע שהסתייגות מס' 6 נדחתה. עכשיו אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 7. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות 7 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 25, נגד – 31. אני מודיע שהסתייגות מס' 7 נדחתה. לחלופין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לחלופין – להסיר.

היו"ר ניסים ואטורי:

האופוזיציה הודיעה שהיא מסירה את 7 לחלופין. עכשיו נצביע על הסתייגות מס' 8. הצבעה על הסתייגות מס' 8. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 25, נגד – 31. אני מודיע שהסתייגות מס' 8 נדחתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

להסיר את לחלופין.

היו"ר ניסים ואטורי:

האופוזיציה הודיעה שהיא מסירה את לחלופין. נעבור להצבעה – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, הבנתי. הסרתם את לחלופין. מצביעים כרגע על הסתייגות מס' 9. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

25 בעד, 31 נגד. אני מודיע שהסתייגות מס' 9 נדחתה. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 10. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

24 בעד, 31 נגד. אני מודיע שהסתייגות מס' 10 נדחתה. נעבור להצביע על הסתייגות מס' 11. הצבעה על הסתייגות מס' 11. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות 11 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 25, נגד – 31. אני מודיע שהסתייגות מס' 11 נדחתה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

יאללה, הצבעה שמית.

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתייגות מס' 12. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין הסתייגות 12 לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

25 בעד, 31 נגד. הסתייגות מס' 12 נדחתה. כעת נצביע על החוק כולו, בנוסח הוועדה, בקריאה שלישית. אני אומר עוד פעם: מצביעים על החוק עצמו, כנוסח הוועדה, בקריאה שלישית. הצבעה מס' 19 בעד החוק, כהצעת הוועדה – 31 נגד – 25 נמנעים – אין חוק הדרכונים (תיקון מס' 10), התשפ"ג–2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

31 בעד, 25 נגד. אני מודיע שחוק הדרכונים (תיקון מס' 10), התשפ"ג–2023, כנוסח הוועדה, עבר בקריאה השלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לסעיף הבא – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הטיס (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021. מציג שר הכלכלה ניר ברקת, בבקשה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, שרות, כנסת נכבדה, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק הבאות: 1. הצעת חוק הטיס (תיקון מס' 3), התשפ"ב–2021, מ/1472, מיום 29 בנובמבר 2021; 2. הצעת חוק הטיס (תיקון מס' 4), התשפ"ב–2022, מ/1540, מיום 11 במאי 2022. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הודעת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הנוער (תיקון מס' 21) (עבודה בהופעות פרסום), התשפ"ב–2022. האופוזיציה משכה את ההתנגדות שלה, ולכן נקיים הצבעה. אנחנו נצביע על סעיף ג'. מי שבעד – בעד החלת דין רציפות.

ינון אזולאי (ש"ס):

בוא נעשה שמית – יעבור יותר מהר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אתלונן עליך לוועדת האתיקה, ינון. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד הודעת הוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הנוער (תיקון מס' 21) (עבודה בהופעות פרסום), התשפ"ב–2022, נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 24, אין מתנגדים. אני קובע שהודעת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הנוער (תיקון מס' 21) (עבודה בהופעות פרסום), התשפ"ב–2022, אושרה. ההצעה תחזור להמשך דיון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לסעיף הבא – הודעת ועדת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על חוק הכנסת (תיקון מס' 51) (תשלומים עבור עובדי הסיעות), התשפ"ב–2022. האופוזיציה משכה את ההתנגדויות, ולכן אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה היא בעד או נגד החלת דין רציפות. הצבעה מס' 21 בעד הודעת הוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על חוק הכנסת (תיקון מס' 51) (תשלומים עבור עובדי הסיעות), התשפ"ב–2022, נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 22, אין מתנגדים. אני מודיע שהודעת ועדת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על חוק הכנסת (תיקון מס' 51) (תשלומים עבור עובדי הסיעות), התשפ"ב–2022, עברה, וזה יחזור לוועדת הכנסת להמשך דיון.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הודעת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעות חוק מוועדה לוועדה. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הודעת ועדת הכנסת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ההצעות הבאות יועברו לדיון בוועדות כמפורט להלן: הוועדה למיזמים לאומיים תדון בהצעות החוק הבאות: 1. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שינוי או סיום תוכנית הטבה בנקאית), התשפ"ג–2023, פ/2871/25, של חבר הכנסת יונתן מישרקי וקבוצת חברי הכנסת; 2. הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מספר בתי אב ביישוב קהילתי), התשפ"ג–2023, פ/1832/25, של חבר הכנסת יצחק קרויזר. ועדת הכלכלה תדון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת יעקב אשר, יונתן מישרקי, יוסף עטאונה וואליד אלהושאלה בנושא: הפסקות חשמל בערב שבת ברחבי הארץ. זוהי הודעה בלבד. הכנסת החליטה בישיבתה ביום י"ט באייר התשפ"ג, 10 במאי 2023, להעביר את הצעת החוק לביטול התיישנות בעבירות מין במשפחה (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, פ/2779/25, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה לדיון בהצעת חוק לביטול התיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), לשם הכנתה לקריאה הראשונה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור להצבעה. אנחנו נצביע על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. אני מבקש לשבת במקומות, חברים. ההצבעה היא אלקטרונית. הצבעה מס' 22 בעד הצעת ועדת הכנסת – 8 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין במשפחה (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, לדיון בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שמונה בעד, אין מתנגדים. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת התקבלה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי כ"ד בסיוון התשפ"ג, 13 ביוני 2023, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.