ישיבת מליאה בתאריך 03/07/2024 בשעה 11:00

היו"ר ארז מלול:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ז בסיוון התשפ"ד, 3 ביולי 2024. הנושא הראשון על סדר-היום – שאילתות דחופות ושאילתות רגילות. השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת יואב סגלוביץ' לשר הרווחה והביטחון החברתי, השר יעקב מרגי, בנושא: הקמת מוקדים קהילתיים לצעירים בסיכון מהחברה הערבית. אני מזמין את שר הרווחה והביטחון החברתי, הרב יעקב מרגי, לעלות לדוכן.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

היו"ר ארז מלול:

בשבילי אתה רב. להגיד מורי ורבי? חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני השר, כחלק מהתוכניות למאבק בפשיעה בחברה הערבית, על המשרד הוטלה האחריות והביצוע להקמת עשרה מוקדים קהילתיים לטיפול ראשוני אבחוני לנפגעי התמכרויות ביישובים הערביים. רצוני לשאול: 1. מה סטטוס הקמת המוקדים? 2. כמה מוקדים הוקמו עד השנה, אם בכלל, ובאיזה ערים הוקמו? 3. האם המוקדים הביאו לשינוי חיובי לאותן אוכלוסיות מקור?

היו"ר ארז מלול:

רגע, כבוד השר, רגע. יש עוד שאילתה, אז נשמע את כל השאילתות.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

לא, לא. אני משיב קודם.

היו"ר ארז מלול:

אה, בסדר, בסדר.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, תרשה לי להודות לך, חבר הכנסת סגלוביץ', על העלאת הנושא. זה נושא חשוב לסדר-היום. תחום הטיפול בהתמכרויות במשרד הרווחה והביטחון חברתי אמון על מתן מענים טיפוליים ושיקומיים באמצעות עובדים סוציאליים לאוכלוסייה על רצף ההתמכרות, ובהם גם צעירים ובגירים מהחברה הערבית. במסגרות טיפוליות המופעלות על ידי המשרד ברחבי הארץ יש כ-370 מרכזי טיפול בהתמכרויות המספקים מענה מקצועי וכולל לכ-14,466 נפגעים בהתמכרויות. המסגרות מספקות שירותים טיפוליים ושיקומיים באמצעות צוותים של עובדים סוציאליים, המתמקדים בליווי פרטני וקבוצתי, בין השאר, על מנת לסייע לנפגעים להפסיק או להפחית את ההתמכרות ולשקף שיפור באיכות החיים שלהם. העמדת כלי טיפול והתערבויות שונות בפריסה ארצית מאפשרת למשרד להתמודד בצורה מורכבת עם האתגרים המשתנים בכל אזור, ולהציע פתרונות אישיים ומותאמים לצורכי האוכלוסיות המקומיות השונות. בשנת 2022 החליטה הממשלה על הפעלת תוכנית להעצמת החברה הערבית ולחיזוק חוסנה הקהילתי – החלטת ממשלה 549. התוכנית ביקשה להתמודד עם התופעה המתרחבת של אלימות והתמכרות של צעירים ובוגרים החיים בחברה הערבית. במסגרת תוכנית זו, משרד הרווחה התבקש להקים ולהפעיל באמצעות רשויות מקומיות יחידות אמבולטוריות לטיפול בהתמכרויות ובאלימות. סטטוס הקמת המוקדים: על פי הקריטריונים הקיימים במשרד הרווחה נמצאו שבע רשויות זכאיות לקבלת מענה טיפולי אשר יסייע לשיקום אוכלוסייה זו: רמלה, באקה, טורעאן, עכו, נצרת, ג'יסר א-זרקא ושפרעם. המוקדים שבהם הוקמו היחידות: בשנים 2023 ו-2024 הוקמו ארבע יחידות טיפוליות, ביישובים רמלה, נצרת, שפרעם ועכו. ביחידות האלה מתקיימת פעילות עם צעירים ובוגרים נפגעי התמכרויות ואלימות הכוללת איתור, יישוּג, ליווי ובניית תוכנית טיפולית אישית, טיפול פרטני וטיפול קבוצתי, ניטור סמים ואלכוהול, התערבות משפחתית, שילוב תעסוקתי ומיצוי זכויות. בנוגע לשינוי החיובי שמוקדים אלה חוללו, העובדים הסוציאליים מדווחים על שינוי חיובי בקרב האוכלוסייה המטופלת הכולל הפחתה או הפסקה של שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים והפחתת התנהגות אלימה. בנוסף, הרשויות המקומיות ג'יסר א-זרקא, טורעאן ובאקה מצויות בהליך איתור וקליטת כוח אדם ופתיחה קרובה של יחידות טיפוליות ביישוביהן. אנחנו עם האצבע על הדופק. הלכנו לאותם אלה שעדיין לא הוקמו. לא שמחכים שזה יקרה מאליו, אנחנו דוחפים ומלווים. יש קשיים אובייקטיביים, כפי שאתה מכיר, אבל אנחנו לא נעזוב את זה. כפי שהצלחנו בארבע הראשונות, נעשה הכול שכל השבעה יקודמו ויקוימו.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אפשר רק שאלה טיפשית?

היו"ר ארז מלול:

כן, אפשר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

רק שאלה קטנה. בתוכנית המקורית היו עשרה, ואני מבין שאתם בחנתם והחלטתם ששבעה ולא עשרה?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

לפי הקריטריונים. אם יהיה צורך, נעשה גם 15. לפי הקריטריונים הטיפוליים – מיקוד של קבוצתיות ובחינת גורמי המקצוע – אם יהיה צורך אפילו יותר. נקווה שלא.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

האמת היא שיש צורך. זה כבר ידע אישי. יש צורך.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

כן, אבל יהיה לך תור איפה שזה קיים. איפה שזה לא קיים, כרגע אנחנו מחכים. עושים הכול כדי שזה יקרה וייפתח, ואנחנו גם נדווח על זה בהמשך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חברת הכנסת נעמה לזימי לשר הרווחה, אז כבודו יישאר פה במקום. הנושא: סגירת הוסטלים של חסות הנוער. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

שלום. שלום, כבוד השר. כמה הוסטלים לנערים ולנערות בסיכון לא הוגשו למכרז חסות הנוער וייסגרו החודש. לעובדים נאמר אתמול להתכונן לסגירת המקום ולפיזור הנערים. רצוני לשאול: 1. אילו הוסטלים לא הוגשו למכרז ולפי איזה קריטריון? 2. האם יש כוונה לפרסם מכרז נוסף או להאריך התקשרות ולכמה זמן?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, תרשי לי להודות לך על השאלה. כפי שאני אומר, אני מזמין שאילתות בסוגיות רווחה. ברגע שיש קשב לסוגיות שעוסקות ברווחה, אני יודע שאנחנו בחברה בריאה. ברשותך, אשיב על שאלתך, אך אבקש לתת לך קצת רקע על הנושא – כי אם אין רקע, אני מבין את מקור השאלות. רשות חסות הנוער היא אחת מיחידות מינהל של"מ – של"מ זה שיקום, ליווי ומניעה – במשרד הרווחה והביטחון החברתי, מה שהיה פעם תקו"ן. הרשות משמשת גורם מרכזי במדינת ישראל המומחה בפיתוח ובהפעלת רשת מענים ופתרונות מגוונים וייחודיים בחינוך וטיפול חוץ-ביתי סמכותי כופה בעבור בני נוער במצבי סיכון וסכנה, הנמצאים בקצה הרצף הטיפולי ומופנים על פי חוק או בצל החוק. רשות חסות הנוער שואפת שבוגרי ובוגרות החסות יהיו עצמאיים, בריאים, בעלי תחושת רווחה, איכות חיים ומסוגלות אישית, תוך שילובם בחברה הישראלית כאזרחים נורמטיביים ותורמים. הוסטלים המופעלים על ידי הרשות הם מענים פנימייתיים, קטנים יחסית, בתוך הקהילה, הנחלקים לשני סוגים: הוסטל שילובי, שבו בני הנוער משתלבים וצורכים שירותים בקהילה כגון בית ספר, חוגים, תעסוקה וכיוצא באלה; הוסטל כוללני, שבו הלימודים מתבצעים בתוך המסגרות כחלק מתוכנית היל"ה, כך שהשילוב מוגבל יותר. כעת אשיב על שאלותייך. מסגרת מסוג פנימייה היא מסגרת כוללנית סגורה הממוקמת בשטח כפרי, שלא בתוך עיר או קהילה. רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והביטחון החברתי פרסמה שני מכרזים באותו יום ממש: מכרז להפעלת הוסטלים ומכרז להפעלת פנימיות ברשות חסות הנוער. נעמה, במכרז החדש להפעלת הוסטלים, הרשות מבקשת להפעיל 15 הוסטלים במכרז הזה. במכרז להפעלת פנימיות, הרשות מבקשת להפעיל 12 פנימיות. לבקשתך, להלן רשימת ההוסטלים אשר ייסגרו במסגרת המכרז החדש: 1. נווה גת צפוי להיסגר, ובמקומו מקימים פנימייה כוללנית בשטח כפרי בדרום על סך 30 מכסות; 2. בית אושרית – במקומו הוקם הוסטל בתוך מעון מסילה; 3. בית עלם – במקומו מקימים הוסטל מכינה קדם-צבאית בדרום לנוער עובר חוק; 4. אלפנאר – הופך לפנימייה כוללנית בשטח כפרי על סך 36 מכסות; 5. אמאן – מקימים במקום פנימייה כוללנית בשטח כפרי על סך 24 מכסות. קריטריונים: הרשות עוקבת ואוספת נתונים באופן שיטתי על ביצועי כלל המסגרות הפועלות תחת פיקוח הרשות. בין הנתונים שנאספים: תפיסה, נשירה, משך שהייה של המושם, אירועים חריגים, איוש כוח אדם בהתאם לתקינה, שימור הון אנושי ועוד. בהתאם לנתונים שנאספו, נראה כי צמצום מספר ההוסטלים היא הכרח המציאות לנוכח ההקצנה בפרופיל המושמים ואחוזי התפוסה הנמוכים בהוסטלים, דבר המצביע על ירידה משמעותית בביקוש ובצורך, כפי שתופס זאת גם בית המשפט המפנה את הקטינים לרשות, לצד אחוז נשירה גבוה. בחוברת סיכום תהליך אסטרטגי – תוצרי צוותי העבודה אשר פורסמה ביוני 2022, ישנה התייחסות מפורשת לפרופיל האוכלוסייה המטופלת וגם לצורך בצמצום מסגרות מסוג הוסטל. כך רשום בעמ' 27 לחוברת על ידי צוות רב-תחומי ובין-משרדי אשר כלל את מנהלי המסגרות: צורך בהידוק המענים והתאמתם לצורכי האוכלוסייה – ההקצנה בצורכי האוכלוסייה מחייבת יותר מענים קידומיים – פנימיות, ממענים שילוביים – הוסטלים. כמחצית מההוסטלים השילוביים עומדים על תפוסה חלקית ביותר של 50% ואף פחות מכך. חריגים הם ההוסטלים הייעודיים, המספקים מענה ממוקד לצרכים הייחודיים, כגון התנהגויות מיניות, מונמכות קוגניטיבית, גילי בגרות וכו'. לעומת זאת הפנימיות הקידומיות, המספקות לקטינים מרחב קידומי ושירותים בתוך המסגרת ואינן ממוקמות במרחב קהילתי – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור, זה מפריע לשר. חבר הכנסת ולדימיר, זה מפריע לשר.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

לעומת זאת, הפנימיות הקידומיות, המספקות לקטינים מרחב קידומי ושירותים בתוך המסגרת ואינן ממוקמות במרחב קהילתי עירוני, עומדות בתפוסה גבוהה, למעט פנימיות בודדות, המתקשות בהכלת בני נוער בפרופיל המעודכן של חסות הנוער, קושי המביא לאחוזי נשירה גבוהים ולתפוסה ירודה, או בשל עודף מענים לפילוח אוכלוסיות ייעודיות, כמו החברה החרדית, הדתית. מצב שבו הוסטלים נמצאים בתפוסה נמוכה משפיע על חווייתם של בני הנוער בשהותם בהם ועל איכות הטיפול שהם מקבלים. חלק מהתהליך הטיפולי קשור בדינמיקה הקבוצתית, המחייבת מספר מינימלי של בני נוער. בנוסף, תפוסה נמוכה מביאה לידי כך שהמסגרות חוות מצוקה כלכלית, המתבטאת במצב מבני ההוסטלים ובנראותם. אין בכוונת המשרד לפרסם מכרז הוסטלים נוסף, כיוון שחלק ממטרות המכרז הנוכחי היו לפרסם מכרז אחוד ובו תנאים שווים ותעריף משודרג לכלל המפעילים. אציין כי ישנה הארכת התקשרות לשנה נוספת או עד לסיום ההליך המכרזי – המוקדם מביניהם. בכל מקרה, האוכלוסייה לא תיפגע, ויינתן מענה הולם לכל אחד ואחת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

אפשר שאלת המשך?

היו"ר ארז מלול:

כן, שאלת המשך.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה על התשובה. כמה עובדים מועסקים כעת בהוסטלים שעומדים להיסגר? האם המשרד עובד על תוכנית ליצירת רציפות תעסוקתית שתשלב את העובדים בהוסטלים שנסגרים במסגרות הקיימות במשרד הרווחה ו/או במסגרות החדשות שעומדות להיפתח? יש עובדים שהוותק שלהם עשוי להתאפס בגלל זה, ותק שלא עם שכר מרגש במיוחד, שכר מינימום במקסימום. ובכלל, כבוד השר, זאת ממש חובה לדאוג לרצף התעסוקתי של האנשים האלה, שעובדים עם האוכלוסיות שהכי זקוקות לנו.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תודה על הרגישות ועל השאלה. קודם כול, צריך לזכור את הרקע. שירותי הרווחה במדינת ישראל הופרטו, הם מופרטים. אחד מהליכי הביקורת שנעשו כלפי המשרד בשנים עברו – שאין הליכים מכרזיים מתקדמים, ומפעילים לאורך זמן מושמים בניגוד לחוק המכרזים, ולכן, זה לא פשוט. רק כדי לסבר את האוזן, משרד ממשלתי שיש בו כ-3,000 אירועי מכרז – מי שמבין במכרזים – 3,000 אירועי מכרז הם משימה ענקית, כמעט בלתי אפשרית, בתנאים של שירות המדינה. נעשו מכרזים; המכרזים כל הזמן מדויקים, והם מכווני מטרה לרמה הטיפולית. האתגר שלנו קודם כול, בראש ובתחילה, לדאוג לילד, לאותו נער חוסה, או בצל החוק או בכפיפות לחוק – לקבל את המענה הטיפולי הכי טוב. כפי שאמרתי בתשובה, המאפיינים של המופנים אלינו הן מבתי משפט והן במסגרות אחרות נהיים יותר קשוחים, יותר קשים, ולכן היה חייב שתהיה התאמה של המסגרות. היו גם רשימות המתנה. האופי של ההוסטלים הביא למצב כזה שההוסטלים היו בתפוסה נמוכה, מענה טיפולי ירוד, נשירה גבוהה. אני אומר לך, למרות זאת, יש סעיפים במכרזים לתת העדפה לאותם עובדים שבתוך המסגרות. אני יודע משיחות שאנחנו מקיימים בנושאים אחרים – בדרך כלל העובדים נקלטים. גם זכיינים חדשים, אין להם יש מאין. העובדים נקלטים. נכון, יכול להיות שהוא מתחיל מוותק חדש – ותק מקצועי לא ייפגע לו, אבל ותק אצל המעביד ייפגע לו. אבל מה לעשות, זה מכלול השיקולים. אני תמיד מוכן לדייק את זה עוד יותר, שתהיה פגיעה מזערית, אם בכלל, בעובדים שעוברים ממסגרת למסגרת.

נעמה לזימי (העבודה):

אם הבית, אלה אוכלוסיות שאנחנו צריכים לדאוג להן.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

נכון, לכן צריך לתקן בדיני עבודה.

היו"ר ארז מלול:

הם עובדים של המשרד?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

לא.

היו"ר ארז מלול:

הם עובדים של העמותה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

במכלול דיני העבודה צריך להסתכל על זה. המנדט שלי בחוק-יסוד הממשלה הוא לטפל ולקבל את האחריות על אותם נערים, ואנחנו מדייקים. עם זאת, המכרזים שלנו מלאי רגישות וחמלה לעובדים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. כבוד השר ימשיך לעמוד על הדוכן, יש עוד שאילתה רגילה, של חבר הכנסת יצחק פינדרוס לשר הרווחה, בנושא: שיבוץ ילדים עיוורים במעונות יום שיקומיים.

מאיר כהן (יש עתיד):

גם אני יכול שאילתה קצרה מפה?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

שכל השאילתות יהיו כאלה.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני השר, רציתי לשאול: 1. כמה ילדים עיוורים שלא עברו השמה בביטוח לאומי, עברו השמה באמצעות המשרד? 2. כמה פניות הגיעו לוועדה, בכמה היא דנה, וכמה אושרו? 3. מדוע לא ישונה החוק – במקום שנה יהיה חצי שנה? 4. מדוע לא ישונה החוק גם לעיוורון בעין אחת?

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, מכובדי השואל, אני אומר לך, לפני שאענה על השאלה, לאחרונה היו לי הרהורים, אמרתי, אולי צריך קצת לזייף במשרד, הרבה זמן לא עניתי על שאילתות בכנסת, הרגשתי קצת מקופח. אמרתי: בוא נעשה כמה פדיחות קטנות, שישאלו אותנו. אבל ברוך השם, מסתבר שיש קשב לסוגיות רווחה. באמת, כל השאילתות היום היו איכותיות, ממוקדות. זה מראה גם על הקשב של הבית הזה, של חבריי המחוקקים, לסוגיות האזרחיות והחברתיות. במענה על שאלתך, חבר הכנסת פינדרוס, אענה באופן ממוקד. למה אמרתי ממוקד? כי בדרך כלל אני נותן רקע ונתונים, מלא נתונים, אבל פה נענה בממוקד. לשאלתך הראשונה, למשרד הגיעו שישה מקרים של פעוטות עד גיל שנה בעלי זכאות לגמלת נכה מהביטוח הלאומי עם לקות ראייה בשתי העיניים. מקרים אלה טופלו באופן פרטני, והפעוטות שובצו במעון יום שיקומי. לוועדות ההשמה המתקיימות במשרד הרווחה והביטחון החברתי בהשתתפות משרד הבריאות פונים הורים לפעוטות בגילי שנה עד שלוש אשר אובחנו עם הלקות רק בגיל שנה ומעלה, הזכאים למעון יום שיקומי ייעודי ללקויות ראייה. מעונות אלה מתמחים בצורכי הטיפול של הפעוטות. לעניין השאלה השנייה, לוועדה הגיעו 129 פניות, וכולם הושמו במעונות יום שיקומיים ייעודיים ללקויות ראייה ברחבי הארץ. יכולים להיות מקרים שבהם פונים לוועדה בגין לקות ראייה של פעוט אשר לא יקבלו מעון יום ייעודי, הן משיקולים מקצועיים, ובהם המוגבלות בראייה – ששש. נאלצתי לששות אתכם, מה לעשות.

קריאה:

להסות.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

לא, יש מושג חדש, לששות. מי ששמע, הבין את זה. יכולים להיות מקרים שבהם פונים לוועדה בגין לקות ראייה של פעוט אשר לא יקבלו מעון יום ייעודי, הן משיקולים מקצועיים, ובהם שהמוגבלות בראייה היא משנית למוגבלות אחרת, והן משיקולים גיאוגרפיים. מה זה גיאוגרפי? אם אני יכול לתת לו מענה אחר, תואם, והוא לא צריך לנסוע שעה וחצי, אז יעדיפו את זה מהבחינה הזו. לעניין השאלה בעניין שינוי החוק – שינוי החלופה השנייה בחוק להגדרת "פעוט עם מוגבלות", המאפשרת זכאות למעון יום שיקומי גם לפעוט ללא גמלת ילד נכה בהינתן תנאים מסוימים, כך שהחלופה תחול החל מגיל חצי שנה ולא שנה, הוא שינוי בעל השלכות רוחב מקצועיות ותקציביות. במקביל, כדי להסדיר את הנושא של פעוטות הזכאים לתעודת עיוור – אני אעצור פה ואני אגיד לך מנהמת הלב. יש הרהורים בקרב גורמי המקצוע, עדיין אין הכרעות, אבל אני לא אומר לך במושגים, כדי שתבין מה אני רוצה לבטא – יש כמעט אינפלציה של אבחונים בתחומים של מוגבלות כזאת או אחרת. אני לא רוצה להצביע כדי לא לייצר איזה פניקה. גורמי המקצוע מתחילים – יש עומס רב.

היו"ר ארז מלול:

יש גם יותר מודעות היום.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

יש מודעות, יש עומס רב, ויש גם הקלה ברמת האבחון. מצד שני, צריך להבין שמעון יום שיקומי זה לא על כל מגבלה. זה מגבלה בשילוב בעיית התפתחות. בסוף בסוף הנטייה היא לתת את המענה המקצועי הטוב ביותר. במקביל, כדי להסדיר את הנושא של פעוטות הזכאים לתעודת עיוור ממשרד הרווחה אך אינם זכאים לגמלת ילד נכה בביטוח הלאומי, מתקיימת עבודת מטה של מינהל מוגבלויות במשרד הרווחה ואגף גמלאות בביטוח הלאומי על מנת ליצור הכרה הדדית בפעוטות בין המשרדים, כפי שזה קיים בבוגרים. אני רוצה לשחרר עוד משהו שכואב לי ומפריע לי ואני מנסה מאז שנכנסתי לתפקידי. תשמע את זה, מאיר ידידי, שר הרווחה לשעבר. אני אומר לך, שנה וחצי אני מנסה לשפר את עבודת הממשלה – במה? כפי שיודעים, הממשלה הקודמת העבירה – ישתבח שמו לעד, אחרי הרבה שנים שאנחנו דוחפים – את סוגיית מעונות היום הרגילים – לאן? למשרד החינוך. אבל כפי שאנחנו הישראלים יודעים לעבוד, לא עושים עבודה מושלמת.

משה טור פז (יש עתיד):

חצי עבודה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

הלוואי.

היו"ר ארז מלול:

במקרה הטוב.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

יש סוגי ילדים שבשביל שהילד שלהם ייכנס למעון יום רגיל, צריכים לעבור ארבעה משרדי ממשלה: עבודה – תמ"ת, מה שנקרא, משרד הבריאות, משרד החינוך ומשרד הרווחה. באתי והגשתי הצעת מחליטים, להעביר – הרי אמרנו, הכול חינוך? בואו נעביר הכול למשרד החינוך; בדרך כלל, משרד אוהב להעביר סמכויות בלי תקנים ובלי תקציב – עם התקנים, עם התקציב. למה הורה לילד מיוחד צריך לעבור – לא רוצה להגיד את הוויה – את כל מסלול החתחתים הזה, לעבור בין ארבעה משרדי ממשלה? אני מקווה שניפול על אוזניים כרויות, כי נכון להיום אין אוזניים כרויות במשרד החינוך לנושא הזה. צריך להעביר הכול למשרד החינוך.

היו"ר ארז מלול:

הבאת לי רעיון להצעת חוק פרטית, אם לא תצליח, ביחד עם מאיר כהן; יהיה מאוד קשוב לנושא.

היו"ר ארז מלול:

תעשה, תתקן. לא, לא הצלחתי. הינה, אני אומר לכם. אתה יודע מה זה תלמיד חכם? מאיר, מה ההגדרה של תלמיד חכם? שמבין דבר מתוך דבר. הבנת. תגישו.

מאיר כהן (יש עתיד):

היקש.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תגישו את זה. לשאלה האחרונה, ידידי חבר הכנסת פינדרוס – ילדים עם עיוורון בעין אחת אינם זכאים לגמלת ביטוח לאומי, והם גם לא זכאים לתעודת עיוור על ידי משרד הרווחה. מבחינה מקצועית, מדובר בילדים המסוגלים להשתלב במעונות היום הרגילים עם סייעת שילוב בצורה טובה. אציין כי ישנם מקרי קצה בודדים שבהם ילדים עם עיוורון בעין אחת, לאחר בדיקה וחשיבה מקצועית נכנסים למעונות יום שיקומיים, והשאיפה שלנו היא לשלב את הפעוט ולחשוב על טובתו ההתפתחותית לטווח ארוך, ולשאוף לכך שלאחר מכן ישתלב כחלק מהקהילה. עד כאן.

היו"ר ארז מלול:

שאלת המשך.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני השר, בסופו של דבר, המשמעות של כל מה ששאלתי – בסוף, ילד עיוור בשתי עיניים, לפי החוק היום, מכיוון שהוא לא תחת החוק של הביטוח, של מעונות יום שיקומיים, העיוור מוחרג מהחוק, הוא לא נמצא שם, אז הוא מתחיל רק מגיל שנה. ולכן, הוא לא יכול להגיע לביטוח לאומי, כי אומרים לו: תשמע, לך לרווחה, לוועדה של העיוורים, ובוועדה של העיוורים אומרים לו: תחכה עד שנה. אתה לוקח דלתא של חצי שנה בהתפתחות שלו, שהיא משמעותית מאוד.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

אלינו הגיעו, כמו שאמרתי לך בתחילת התשובה, כשישה מקרים, וכולם הושמו.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

בגיל חצי שנה. תודה רבה, אדוני.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

מהביטוח הלאומי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת משה טור פז לשר הפנים משה ארבל, בנושא: הסדרת כפל הנחות בארנונה לאנשי מילואים. אני מזמין את כבוד השר לעלות לדוכן. ולפני חבר הכנסת טור פז, אני אתמול הודיתי שלא בפניו, אני חייב להודות בפניו: אתמול זכיתי להעביר לראשונה חוק בקריאה שנייה ושלישית על השבת עודפי גבייה מהרשויות, וזה בזכות השר היקר השר משה ארבל, שתמך והוביל.

שר הפנים משה ארבל:

זה יוזמה שלך, ידידי, והחוק הוא חוק חברתי חשוב מאוד.

היו"ר ארז מלול:

אתם יודעים מה זה מחלקה משפטית ואתם יודעים מה זה להעביר חוק, והוא היה איתי. באמת, יישר כוח לך. תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

חזק וברוך.

שר הפנים משה ארבל:

אבל מה שיפה זה שזה עבר בהסכמה רחבה של קואליציה ואופוזיציה, כי זה עושה טוב לאזרחים, וזה יפה מאוד.

היו"ר ארז מלול:

נכון מאוד.

משה טור פז (יש עתיד):

אז הינה, יש לנו עוד הזדמנות לעזור לאזרחים. תודה רבה, אדוני שר הפנים. השאלה היא כזאת: משרתי מילואים פעילים זכאים לקבל הנחה בארנונה מהרשויות המקומיות. אם הם זכאים להנחה מסיבה נוספת, הנחת הארנונה על שירות המילואים מתבטלת, ואין כפל הנחות. רצוני לשאול: מדוע אין כפל הנחות בארנונה למשרתי מילואים הזכאים לכך, וכיצד ניתן להחיל אחידות ברשויות המקומיות בנושא? תודה רבה.

שר הפנים משה ארבל:

תודה רבה, אדוני חבר הכנסת משה טור פז. לפני שאשיב – אני כמובן אומר את זה בהלצה, אבל אני מקווה שבדקת עם הלשכה המשפטית שאין לך ניגוד עניינים בשאילתה כמשרת מילואים פעיל. אבל ברכותיי, באמת, יחד עם כל עיסוקיך הרבים לשרת את המדינה במילואים כקצין – ירבו כמותך בישראל. ברשותכם, אני ארצה לנצל את הבמה הזו להעלות את זכרו של יעקב גנות, שנפטר היום. הוא היה המנכ"ל הראשון של רשות האוכלוסין וההגירה ואיש משטרה. יעקב עלה לישראל בשנת 1963, התגייס למשמר הגבול ב-1964, והתקדם במעלה שרשרת הפיקוד עד שהיה לסגן מפקד מג"ב ירושלים. ב-1980 עבר לשרת במשטרה, ומילא שם שורה של תפקידי פיקוד במחוז הצפוני: סגן מפקד מרחב העמקים, מפקד מרחב הגליל ומרחב המחוז. באוקטובר 1997 מונה למפקד הראשון של אגף התנועה במשטרה ועמד בראשו עד ינואר 2001. בין 2001 ל-2002 כיהן כמפקד משמר הגבול. לאחר מכן היה ראש מינהלת ההגירה הראשון, ושירת כנציב שירות בתי הסוהר ב-2003–2007. בשנת 1972 איבד את אחת מעיניו בגבול לבנון כאשר ניסה לחלץ מפקד פלוגה מיחידת אגוז ואת הנהג שלו; על פעולה זו הוא קיבל צל"ש. על פעולת חילוץ נוספת, שבה נכנס גנות לשדה מוקשים כדי לחלץ אזרח דרוזי שרגליו נקטעו בשדה, קיבל עת עיטור המופת. יהי זכרו ברוך.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

שר הפנים משה ארבל:

במענה על שאלתך, חבר הכנסת טור פז, אני רוצה באמת להודות לך על פעולותיך הרבות למען אנשי המילואים ועל היות הנושא קרוב לליבך. ישנה חשיבות עצומה במשטר דמוקרטי פרלמנטרי ברשות מחוקקת חזקה, מבקרת, מפקחת, וכל חבר כנסת שפועל, אני מברך אותו. אני תמיד אני שמח להיות כאן ולהשיב על שאילתות. אני מגיע גם לא מעט לדיוני ועדות בכנסת. לא מזמן הייתי בוועדת הפנים, גם בוועדת הכספים, והקשר הזה בין הכנסת לממשלה, יחסי מבקר–מבוקר, הוא קשר חשוב, מהותי ומשמעותי. אשר לשאילתה, היא מעלה נושא בעל חשיבות שהוא רחב יותר מנושא ההנחה על שירות המילואים. ראשית, כדי לעשות סדר, אציין שקיימים שני סוגי הנחות בארנונה על שירות מילואים: הנחה אחת היא לבעלי תעודת משרת מילואים פעיל, והיא על סך 5% מתשלום הארנונה שהם משלמים על דירתם; הנחה מסוג שני היא הנחה למפקדים במילואים, שמגיעה ל-25% מסכום הארנונה עד 100 מטרים משטח הנכס. שתי ההנחות הן הנחות שברשות, כלומר, רשויות מקומיות רשאיות להחליט שהן נותנות את ההנחה ורשאיות להחליט שלא לתת. התבטאתי כבר בעבר, גם בוועדת הכנסת, שהפער הזה בין מפקדים במילואים למשרתי מילואים שנקראים חפ"שים, חיילים פשוטים, הוא פער קשה להסבר. ייתכן שהרציונל במקור היה לעודד יציאה לפיקוד בקרב משרתי המילואים על כל הכרוך בכך, ושירות מילואים ארוך ומשמעותי. ניתן להגן על פער מסוים, אבל כאן מדובר בפער גדול מדי, שלי אישית קשה להגן עליו. לצד זאת, מובן שהרצון הוא לא לפגוע בזכויות המפקדים במילואים, אלא לשפר את מצבם של כלל משרתי המילואים, כלומר להגדיל את גובה ההנחה המגיעה להם. כאן אבקש לתת הסבר בקצרה על האופן שבו פועלות ההנחות בארנונה. כמעט מדי שבוע עולות הצעות חוק פרטיות בוועדת השרים לחקיקה שמשמעותן הגדלת ההנחות בארנונה, הרחבת ציבור הזכאים, ולכן חשוב שהדבר יישמע: כל הנחה בארנונה משמעותה פגיעה כלכלית ברשויות המקומיות על כל הכרוך בכך. הקטנת ההכנסה מחייבת הצטמצמות ופגיעה בשירות הניתן לאזרח, הקטנת מצבת העובדים, ובמקרים חמורים יותר פגיעה ביציבות הכלכלית של הרשויות המקומיות וגם פגיעה בעצמאותן, כי בסופו של דבר הכנסות עצמיות משמעותן פחות תלות בשלטון המרכזי. אלו תוצאות בלתי נסבלות. לכן, עמדת המדינה ועמדת משרד הפנים הייתה ועדיין שלא ניתן לקבוע הנחה בארנונה לאף מטרה, חשובה ככל שתהיה, ללא קביעת שיפוי בצידה לרשויות המקומיות. אם המדינה, השלטון המרכזי, אומרת לרשויות שעליהן לתת הנחה, על המדינה גם לשפות את הרשויות על הפגיעה בהכנסות כתוצאה מאותה ההנחה. לכן, כל החלטה להגדיל את שיעור ההנחה בארנונה או להגדיל את ציבור הזכאים להנחה היא החלטה שמחייבת שיתוף פעולה של משרד האוצר, שיפוי מצידו או מצד גורם ממשלתי אחר, אם ישנו, למשל משרד הביטחון בכל הנוגע לאנשי מילואים, נכי צה"ל, משפחות שכולות וכדומה. אציין עוד שמשרד האוצר ומשרד הביטחון העדיפו הגדלת מענקי המילואים באופן ישיר בזמן המלחמה הזו, וזו עמדה לגיטימית. בסוף, ההטבה בארנונה יוצרת גם אנומליה נוספת, שכן היא מיטיבה עם בעלי נכסים גדולים יותר מאשר עם המחזיק בנכס קטן, לעומת מענק ישיר, שניתן באופן שווה לכלל החיילים.

היו"ר ארז מלול:

עליזה, זה מפריע. עליזה, זה מפריע לשר.

שר הפנים משה ארבל:

ההטבה של 25% היא שהוגבלה עד 100 מטרים ראשונים, לעומת ההטבה של 5%, שהיא ללא שום שייכות לגודל הנכס, וכמובן שהיא מיטיבה יותר עם בעל נכס גדול. עד כאן בכל הנוגע להגדלת הנחות בארנונה. בנוסף, אני מפנה את חבר הכנסת טור פז לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג–1993, אשר קובעות בתקנה 17(א): "קיימת זכאות להנחות שונות על פי תקנות אלה; תינתן לזכאי הנחה, הנחה אחת בלבד, הגבוהה מביניהן, ולא תינתן כל הנחה למחזיק נוסף בנכס שלגביו ניתנה ההנחה". כלומר, לגבי כל כפל הנחות בארנונה – והדבר נכון גם למי שאינם משרתי מילואים אבל זכאים להנחות מטעמים שונים, משני טעמים שונים, למשל, גמלאי ונכה – ההנחה שתינתן היא הגבוהה מבין השתיים, ואלו לא יצטברו. לא יהיה כפל מבצעים. אני בהחלט חושב שנכון לבחון כיצד ניתן לתקן סעיף זה ולהחריג ממנו את משרתי המילואים. יש בזה היגיון, אני מסכים איתך. הדרך לעשות את זה היא לפנות לאגף התקציבים במשרד האוצר ולמשרד הביטחון, שגם הוא יכול להמציא את השיפוי לרשויות, ולשאול מדוע שלא יימצא שיפוי מתאים כדי לאפשר זאת. זה למעשה עיקר התשובה. בכל זאת אני רוצה לומר משהו נוסף, לכאורה גם בהגנת משרד הביטחון ומשרד האוצר – מה שלא בתחום אחריותי כשר הפנים, אבל זה חשוב להבנת התמונה. הממשלה קיבלה כמה החלטות שנוגעות לסיוע ותגמולים לחיילי מילואים בתקופת המלחמה: ההחלטה 1226 מ-7 בינואר, החלטה 1023 מ-3 בנובמבר והחלטות נוספות בפורומים שונים. לפני ההחלטות הללו פנינו למשרד הביטחון, שהוביל את ההחלטות, וביקשנו במקביל להגדיל את ההנחות בארנונה לחיילי המילואים. המענה שקיבלנו הוא שבמסגרת סדרי העדיפויות לתגמול למילואימניקים נושא הנחות בארנונה לא עומד בראש סדר העדיפויות. הוחלט לתת מענקים ישירים לחיילי המילואים, פיצוי בגין נזקים כלכליים שנגרמו להם, העלאת התגמול המינימלי המשולם בעבור יום מילואים, עידוד עסקים קטנים של חיילי מילואים ועוד. המשרדים המובילים, בעיקר משרד הביטחון, החליטו שנושא ארנונה אינו בראש סדר העדיפויות. עמדתי שונה ובוטאה גם אז וגם כאן, כאמור, וגם בשעתו, בזמן אמת. אני כן יכול להבין את אלה שחולקים עליי וסבורים שנדרשים להתכנס לסדרי עדיפויות, וייתכן שסדרי העדיפויות הללו לא יהיו מקובלים על כולם. אבל משרד הביטחון, שהוביל את ההחלטות, צריך לקבל החלטה אם לשים את הכסף לטובת שיפוי במקום פלוני או אלמוני. הנושא של הארנונה לא זכה לעדיפות מכיוון שהעדיפו באמת הטבה ישירה לכיסם של חיילי המילואים. לסיכום, אני בהחלט חשבתי ועדיין חושב שנכון גם להגדיל את ההנחות בארנונה לחיילי המילואים וגם לפעול ולחתור לשוויון בינם לבין מפקדי המילואים, על דרך של העלאת שיעור ההנחה לחיילים, ולא על דרך של פגיעה בשיעור ההנחה למפקדים, וגם לאפשר כפל הנחות במקרה של חיילי מילואים. אבל כל אחד מהפתרונות הללו הוא פתרון שמחייב שיפוי מצד האוצר או הביטחון, שאמונים על הנושא. אני מקווה שהעלאת הנושא למודעות – ואני מודה לך על כך – תאפשר ותזמין את מקבלי ההחלטות במשרד האוצר והביטחון לשקול מחדש את עמדתם בנושא למען חיילינו, שנותנים את הכול – את מרצם, את זמנם, לעתים את גופם ואת חייהם – למען אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. יש שאלת המשך, כן.

משה טור פז (יש עתיד):

כן. השר, תודה על התשובה המקיפה. אני רוצה לומר כאן שני דברים. ראשית, באמת קיימנו השבוע כנס כאן בכנסת שכותרתו היא 200 יום בשנה. הממשלה עשתה מהלכים יפים בראשית המלחמה בללכת לקראת אנשי המילואים, בהבנה שהייתה לנו אז שאנחנו הולכים לאירוע לא פשוט. איפה שאנחנו נמצאים היום, אחרי תשעה חודשים – אני חושב שהמהלכים שציינת מחודשים נובמבר, דצמבר, ינואר הם טובים אך לא מספקים, במיוחד שרובם תוקנו בהוראות שעה. לאור זאת, שאלתי היא: האם תהיה מוכן לשקול הנעה של חקיקה – בהובלת משרד הפנים או פרטית בתמיכת משרד הפנים – הן בתחום של הארנונה שציינתי, עם כפל הנחות, והן בתחום, למשל, של ארנונה עסקית? אנחנו יודעים היום שאחד האתגרים שלנו במשק הוא בעלי העסקים שנמנעים מלהעסיק אנשי מילואים או מפטרים אותם גם כשאנחנו מנסים להגן עליהם במסגרת החוק.

היו"ר ארז מלול:

לפני שהשר ישיב, חבר הכנסת עמית הלוי ביקש שאלה נוספת.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני השר. אני מניח שאתה מכיר את Dan Church Aid, Norwegian Church Aid, American Friends Service Committee. זאת אומרת, אתה אדם יסודי, ואני שלחתי לך את הארגונים הללו, שקוראים למה שישראל עושה רצח העם, שתומכים ב-BDS, שדורשים סנקציות חריפות על חיילי צה"ל, שבדיוק אתה דן לגביהם עם חבר הכנסת טור פז. האנשים הללו, העובדים שלהם מקבלים אשרות להיכנס לישראל. מי יודע, אולי גם לכנסת? פניתי אליך, כידוע, ואני רוצה לדעת, מכיוון שהאשרות שניתנו – בניגוד לנוהל, אגב – על ידי רשות ההגירה והאוכלוסין, בניגוד לנוהל שהיה עד עכשיו, שקודמיך, שדיבר פה, השר מרגי, הקפיא – זה היה לחצי שנה, עד יוני. מה קרה מיוני? האם חודשו האשרות שלהם או לא? אם לא חודשו האשרות שלהם, האם עדיין הם בארץ, כמו שאני שומע מהשטח, או שהם יצאו מחוץ לגבולות ישראל? ומה הסטטוס מעכשיו לאותם מאות עובדים, בערך 400, של אותם 163 ארגוני רווחה, so called, כמובן? מה הסטטוס? אני אומר שוב, אתה פועל בצורה עניינית ויסודית בכל התחומים שאצלך. מה קורה עם המצב הזה, אדוני שר הפנים?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. גם חבר הכנסת ואליד ביקש שאלה נוספת.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לשאול לגבי חורה. פניתי אליך לפני הבחירות בהקשר של חורה, להפוך אותה לעיר. אמרת לי שאתה רוצה להמתין עד שהבחירות יסתיימו, ואכן, הבחירות הסתיימו. אני רוצה לשאול אם בכוונתך להפוך את חורה לעיר. תודה.

שר הפנים משה ארבל:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. כבוד השר, כן.

שר הפנים משה ארבל:

ובכן אני מבקש לענות ראשון ראשון. במענה על שאלתו של חבר כנסת טור פז בסוגיית החקיקה, כפי שאמרתי, אעמוד על זה ואתעקש בנושא הזה. גם בפגישה שהייתה לי השבוע עם מבקר המדינה, ששאל אותי על סוגיית ההנחות בארנונה לבעלי עסקים בצפון – לכאורה, לא קשור לחיילי המילואים – שהפיצוי שלהם בושש לבוא, עמדתי כחומה בצורה ואמרתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: מבחינתי אסור לי, ואני אחטא ואמעל בתפקידי, אם אאפשר – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת פנינה, אפשר לעשות את הוויכוחים בפרסה? לא פה.

שר הפנים משה ארבל:

– – פגיעה ביציבותן של רשויות מקומיות. אני מבין בהחלט את הצורך לדחוף לכיוון אחר, וזה חשוב, כמו שאמרתי, שהקול הזה יישמע, אבל הוא חייב להיעשות באמצעות שיפוי אוצרי, או לחלופין משרד הביטחון, כדי שנוכל לקדם את זה. היה ויהיה, כמובן שאנחנו נברך על זה, נעודד את זה ונקדם את זה. אני, בתפקידי כראש המטה של שר הפנים דאז אריה דרעי, הייתי שותף לאותה החלטת ממשלה למתן 5% הנחה לחיילי המילואים. הבטחנו את יציבותן הכלכלית של הרשויות מצד אחד, ואת ההטבה הזו לחיילי המילואים, וזה מבורך וראוי וטוב. בנוגע לשאלתו של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לגבי חורה, פרסמתי תזכיר חוק – כרגע הוא מונח להערות הציבור – שמבקש באופן גורף לבטל את כל פקודת המועצות המקומיות. אני סבור שהרובד הזה של מועצה מקומית ועירייה מקשה מאוד, ביורוקרטיה מיותרת. הוא מייצר צורך בהתמחות ספציפית של עורכי דין במועצות המקומיות, מייצר עודף רגולציה, לא מייצר אחידות. ובאמת, כדי לייצר שפה אחת ברורה ופשוטה ולרדד את הרובד הזה של הביורוקרטיה, הצעת החוק מבקשת לבטל לגמרי את המועצות המקומיות. יהיו מועצות אזוריות, ולחלופין – עיריות. זה להפוך בעצם את כל המועצות המקומיות לעיריות. אני חושב שזה מהלך נכון, זה מהלך מתבקש. אני יודע שיש עליו ביקורת. אנחנו כמובן נשמע גם את המתנגדים, נלבן את זה, אבל אני חושב שזה המסלול הנכון שצריכים להוביל אליו גם בתפיסה שמבקשת לראות את השלטון המקומי באופן כזה שאין לו יותר מדי סרבולים. יש לך ועדת שירות למועצות מקומיות וועדת שירות לעיריות – כל כך הרבה רגולציה עודפת וכפולה, שמחייבת בסוף תלות של השלטון המקומי, דווקא של רשויות חלשות וקטנות, להיתלות דווקא ביועצים משפטיים חיצוניים שיש להם מומחיות דווקא במועצות מקומיות. כאשר אנחנו נייצר אחידות ונהפוך את כולן לעיריות, ולא משנה מה גודל הרשות, התהליך הזה יוכל להקל על הרשויות הקטנות הללו, לאפשר להן לקבל כלים לתפעול נכון. אני מודע לכך שזה עלול לגרור הוצאות נוספות, גם על זה אנחנו ניתן את הדעת, אבל המטרה בסופו של דבר היא להוביל לכיוון התכלית הזו. אני חושב שכדאי להתמקד בתהליך הזה מאשר עכשיו – אם רוצים לטפל בתופעה מורכבת, עדיף לקחת אנטיביוטיקה ולהירפא מאשר לקחת אקמול ורק לשכך כאבים. מכיוון שאין שאלה נוספת על שאלה נוספת, אשמח לשבת איתכם בפרסה לכוס קפה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. השאילתה הבאה גם היא שאילתה דחופה, של חבר הכנסת חמד עמאר לשר האוצר, בנושא: העדר תקציב ליישובים דרוזיים לשנת 2024. אני מזמין את כבוד שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לדוכן. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בתאריך 31 בדצמבר 2023 הסתיימה התוכנית התלת-שנתית לישובים הדרוזיים. לצערי הרב, אנחנו בחודש יולי 2024, ועד היום הזה לא הועבר תקציב ליישובים הדרוזיים. רצוני לשאול: 1. מדוע לא הוכנה תוכנית חומש למגזר הדרוזי עד עכשיו? 2. מדוע היישובים הדרוזיים בלי תקציב עד עכשיו? שנת 2024, אפס תקציב למגזר הדרוזי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת חמד עמאר, תודה על השאלה. קודם כול, כמובן, השותפות עם כורתי הברית איתנו מהעדה הדרוזית היא חשובה מאוד לכולנו, ואנחנו במשך שנים אומרים ועושים כדי שהברית תהיה לא רק ברית דמים אלא גם ברית חיים. בעניין הזה אני חושב שזה משותף לכל הממשלות לאורך השנים. יש עוד הרבה מה לעשות. רק נדייק: היישובים הדרוזיים מקבלים תקציב כמו שמקבל כל יישוב אחר. יש לאורך כל השנים תוכניות חומש – נדמה לי שכבר שמונה שנים – שנותנות להם סיוע נוסף, שהוא חשוב, חשוב מאוד, והוא נכון, בעיקר בתחומים שגם מגשרים על פערים ועוזרים לעדה להתקדם, אם בחינוך – להעלות שם את שיעורי הזכאות לבגרות – ואן בתעסוקה ובהכשרות ובתכנון: תכנון הסדרות של קרקע ותכנון וסבסוד מגרשים לחיילים משוחררים. חלק קורה בתוך התקציבים השוטפים – אגב, גם בתקציבים השוטפים יש תיעדוף משמעותי מאוד איפה שאפשר ממשרד השיכון ברשות מקרקעי ישראל – ויש גם את תוכניות החומש. כפי שציינת, תוכנית החומש הקודמת הסתיימה בסוף שנת 2023. אגב, היא לא הייתה תוכנית חומש, היא הייתה תוכנית לשלוש שנים. היא נבנתה כתוכנית חומש, ואתם – אתה היית אז בתפקידך במשרד האוצר – קיפלתם אותה אחורה לשלוש שנים. התחלנו לעבוד כבר בסוף השנה הקודמת על תוכנית חומש, המלחמה פגשה את כולנו, ובשיח עם ראשי הרשויות הדרוזיות סוכם שאנחנו מביאים החלטה ספציפית ל-2024 – תכף אסביר למה, משתי סיבות – ועובדים על תוכנית החומש כדי שהיא תהיה מ-2025 ועד 2029. במקום מ-2024 עד 2028 – מ-2025 עד 2029. יש לזה שתי סיבות: סיבה אחת הייתה שחשבנו שלא נכון לגבש תוכנית חומש – איך אני אומר את זה? בפרספקטיבה של מדיניות תקציבית מצומצמת. הרי בתוך המלחמה אנחנו באתגר פיסקלי מאוד גדול, והפריזמה עכשיו בכל דבר היא לצמצם, לצמצם. לא חשבנו שנכון להסתכל על חומש כשאנחנו עכשיו באיזו ראייה כזאת שצריך להתכנס ולהצטמצם ולחסוך. אז אמרנו, נפתור רגע את 2024 וננסה להגיע ל-2025, בתקווה שנוכל להיות קצת בדנ"א מרחיב יותר. אבל בעיניי, התשובה היותר-טובה היא שבבחירות האחרונות, שהתקיימו במרץ, התחלפו תשעה מתוך 14 ראשי רשויות בגליל, ונדמה לי שניים מארבעה ברמת הגולן. הייתה בקשה מאוד צודקת של ראשי הרשויות החדשים לא להנחית עליהם את התוכנית שגובשה עם ראשי הרשויות הקודמים. אז שני הטיעונים האלה הצטרפו לזה שאנחנו צריכים להתמודד עם 2024, ועל החומש לעבוד במקביל. התוכנית של 2024 עלתה לדיון בממשלה, כידוע, ביום ראשון האחרון. היו קצת אי-הסכמות. נפגשנו ראש הממשלה ואני עם ראשי הרשויות עוד באותו היום; הגענו להסכמות. התוכנית אמורה להיות מאושרת או במשאל טלפוני או בראשון הקרוב – שאלה משפטית לחלוטין, אם היועצים המשפטיים יאפשרו לאשר את התיקונים טלפונית או לא. אגב, זו תוכנית גדולה – 400 מיליון, 460 מיליון שקלים, אני חושב, לשנה הזאת, מתוך זה 345 – עוד פעם, לא בטוח, אני אבדוק שנייה אחת כדי לראות שאני לא מטעה אותך במספר המדויק של התקציב התוספתי.

היו"ר ארז מלול:

בערך, בין לבין.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, לא, אני לא רוצה להגיד בערך, אני רוצה להגיד בדיוק. אני לא רוצה להגיד בערך. סך כל התוכנית: 415 מיליון שקלים, מתוכם 335 מיליון שקלים תקציב תוספתי של משרד האוצר שמחולק לסעיפים שונים. אגב, חשוב לומר, גם ביום ראשון, כשראשי הרשויות עלו לכאן ומחו, לא היה ויכוח על המסגרת. זאת אומרת, לא היה ויכוח מה הסכום התוספתי שאנחנו שמים, וגם לא על סך כל ההחלטה, אלא זה היה ויכוח על השימושים: הם רצו יותר לשוטף של הרשויות, ואנחנו חשבנו שזה פחות נכון, שהכסף צריך להגיע לתושבים ולפרויקטים ולסבסוד המגרשים ולתכנון. בסוף הגענו לעמק השווה, לאיזושהי פשרה, כמו שעושים בדרך כלל. אגב, אני כן אומר ש-335 מיליון שקלים תקציב תוספתי לשנה הזאת זה לא מעט, בהינתן הממוצע. בתוכנית החומש הקודמת היו 200 מיליון שקלים. אתם הגדלתם את זה, שוב, כי לקחתם את 300 מיליון השקלים לחמש שנים, את ה-1.5, וקיפלתם לשלוש שנים. 335 מיליון שקלים תוספתי בשנה של מלחמה, כשאנחנו, שוב, במגמה כללית של קיצוצים – אני חושב שזה יפה וזה טוב. וכפי שאמרתי, זה נעשה בהסכמה, כשאנחנו ממשיכים לעבוד על תוכנית החומש. נדמה לי שראש הממשלה סיכם שבתוך 60 יום, אם אני זוכר נכון, אנחנו אמורים לנסות להביא אותה בהסכמה. ויש עכשיו שיח. את השיח הזה מוביל, כידוע – לכן, אני גם לא כל כך יודע למה זו שאילתה לשר האוצר, אבל בסדר – מי שמוביל את ההחלטה זה משרד ראש הממשלה, יש שם את הממונה – אגב, איש יקר, עובד כבר 30 ומשהו שנה במשרד ראש הממשלה – שאחראי לקידום התוכניות לחברה הדרוזית. הוא עובד יחד איתנו, וכמובן יחד עם ראשי הרשויות. אני מאוד מקווה שנגיע לתוכנית טובה. אני כן אומר, על קצה המזלג, כי אני לא רוצה עכשיו להרחיב יותר מדי, בתפיסה שלי אנחנו צריכים לראות שעיקר התקציב באמת מגיע לדברים שמעמידים גם את הרשויות על הרגליים, למנועי צמיחה, לנכסים מניבים. המטרה בתוכניות כאלה היא לאט-לאט לגמול את הרשויות מהצורך בהן. אז כמה שנשקיע יותר בלהעלות אחוזי זכאות לבגרות ובהשכלה גבוהה ובתכנון – לפתור שם את הבעיה. אני לא איכנס לזה עכשיו, בעיה סופר-מורכבת, שנים לא הצליחו לפתור אותה. אני חושב שאנחנו מתקדמים שם. עוד פעם, כל פעם מתקדמים קצת, כל הממשלות. אני הצעתי לקחת עכשיו שלוש שנים, להקים בחקיקה ועדה מיוחדת לדרוזים, עם סמכויות של ועדה מחוזית, כולל סמכויות לייצר את מה שאנחנו קוראים איחוד וחלוקה, או לוחות זכויות – זאת הבעיה הקשה שם, הקרקעות פרטיות – עם הסכמה של ראשי הרשויות; במידה מסוימת להוציא את זה מהידיים שלהם ולהעביר למדינה. חמד, אתה מכיר יותר טוב ממני את הקושי לתכנן כשזאת קרקע פרטית, ויש חמולות ומשפחות וראשי רשויות מתחלפים. עושים תוכנית, מתחלף ראש רשות, גונז את התוכנית הקודמת, מתחיל הכול מחדש. יש המון דוגמאות כאלה. אני מלווה את זה עוד מהתקופה שלי ברגבים. שוב, בגלל הקושי של קרקע פרטית. הרי אין מה לעשות, כשמתכננים קרקע פרטית הנורמה היא 40%, ובמגזר הדרוזי הולכים ל-30%. אתה צריך הקצאות לשטחי ציבור, כי צריך בתי ספר ומגרשי ספורט ומתנ"סים וכבישים ומדרכות, ושהכבישים יהיו נורמליים כדי שאחר כך יהיה אפשר להכניס אוטובוסים ותחבורה ציבורית והסעות לתלמידים. אני חושב ללכת על איזשהו מאמץ מרוכז של שלוש שנים. בתקופה הזאת אפשר גם ליצור איזשהו סטטוס קוו אל מול הבנייה הלא-חוקית, שלא ממשיכים מצד אחד, מורידים רגע רגל מהגז באכיפה מצד שני. שוב, אם זה בהסכמה. אני לפני המלחמה ניסיתי להגיע לתהליך כזה גם עם הנציגות של הרשויות, גם עם השייח', שניהם הסכימו לתהליך. המלחמה טרפה את הכול. שוחחתי על זה עם ראש הממשלה. אני מקווה – שוב, בסוף צריך לזכור, גם פה אני נזהר. היה פה קודם לפניי שר הפנים, וזה בסמכותו ובאחריותו, אני לא רוצה לדרוך לו על הרגליים, אבל זה מה שאני הצעתי לראש הממשלה. זה בסוף הדבר שהכי כואב. וכשנפתור אותו – גם בו צריך להשקיע כסף, אני אמרתי להם שבעניין הזה אני לא אחסוך שקל – אני חושב שכשהוא ייפתר, אז אפשר יהיה גם להשקיע הרבה יותר בתשתיות ובסבסוד המגרשים. מה שקורה – אגב, אתה יכול לראות שיש רשויות שעושות את זה יפה, כשיש ראשי רשויות שיש להם אומץ, כמו בדאליה. יש לו שש תוכניות מפורטות שאו-טו-טו נכנסות לתוקף ויש שם שכונות ליוצאי צבא ואנחנו מסבסדים אותם יפה מאוד. אותו דבר בעוד כמה יישובים. אנחנו מתקדמים. אתה יודע מה? אף פעם לא עושים מספיק בתחומים האלה, ותמיד אפשר וצריך לעשות יותר. משתדל, בעזרת השם.

היו"ר ארז מלול:

כן, שאלת המשך. לא עליך המלאכה לגמור, אבל לא בן חורין אתה להיבטל.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני השר, אני רק רוצה לתקן אותך. אני הכנתי את התוכנית התלת-שנתית מראש. הודעתי גם לאנשי האוצר כשהייתי שר שם שהתוכנית היא תלת-שנתית. ואנחנו לא תיקנו ולא צמצמנו, מראש הכנו אותה לשלוש שנים – ל-2021, 2022, 2023 – והתקציב היה בהתאם לשלוש שנים, לא לחמש שנים. אז רק לידיעה, אם אמרו לך שאנחנו צמצמנו – לא נכון. מראש הוכנה לשלוש שנים. אני מאוד שמח על מה שאתה אומר. ואתה יודע, אני שמעתי אותך גם בוועדה, ושמחתי שאמרת: על גופתי המתה יקצצו אצל הדרוזים. מאוד שמחתי על זה. אבל אני אגיד לך את האמת, אחרי שעברתי על התוכנית, כשאנחנו מדברים על 10 מיליון, ואתה דיברת על החשיבות של התכנון, ואני רואה 10 מיליון – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

30 מיליון, אם אני זוכר בעל פה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני ראיתי את התוכנית – 10 מיליון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל חמד, בוא, שנייה. הרי אני לא חילקתי את הסעיפים. בסוף, ישבו כל ראשי הרשויות עם אנשי משרד ראש הממשלה ועם מי שמרכז שם, איך קוראים לו? אתה בטח זוכר את השם שלו, של ראש האגף.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

האשם חוסיין, אני מכיר אותו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

האשם, נכון. ישבו האשם יחד עם ראשי הרשויות וקבעו את החלוקה. אני אומר את האמת, אני לא אוהב שם כל סעיף. לו זה היה תלוי בי הייתי שם פחות לשוטף של הרשויות. אני רציתי שהשוטף יהיה כמו בשנה שעברה, 60 מיליון. אתם שמתם 67 מיליון, אנחנו הצענו עכשיו 70. רצינו שיותר כסף ילך, כמו שאתה אומר, לתכנון, לסבסודי קרקע ופיתוח. ראשי הרשויות – אתה יודע מה? צריך להתחשב בהם, כי הם בסוף נבחרו על ידי הציבור ברשויות שלהם – –

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, יש שאלות נוספות, אז אולי כבודו ישיב על הכול ביחד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – הם רצו יותר. אני רק אומר, שוב, חמד, אני לא הכתובת, באמת. אני אומר את זה עכשיו לא כהקטנת ראש. כי חלוקת הסעיפים הייתה באגף אצל משרד ראש הממשלה, יחד עם ראשי הרשויות. אני לא אגיד לך שלא היו לי – ניסיתי לתת דגשים, אבל בסוף כיבדתי את ההחלטות שלהם. אני לא מאלה שחושבים שמשרד האוצר צריך לנהל את כל מדינת ישראל, גם ככה יש לנו הרבה יותר מדי כוח. אני בעד לתת למשרדי הממשלה ולבזר סמכויות לשלטון המקומי כמה שרק אפשר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

הדבר החשוב בכל תוכנית חומש זה מנועי צמיחה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה מה שאמרתי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני לא רוצה את הדג, אני רוצה את החכה – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מאה אחוז.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – כי אני יכול להוציא יותר דגים מדג אחד. ולכן אני מדגיש את הנושא של התכנון, ואתה הדגשת את הנושא של התכנון. לכן, אם אנחנו מדברים על שנת 2024, שנת 2024 תסתיים מהר – ואין תוכנית חומש. מה שאני מבקש בתוכנית החומש הבאה, אם אתם תכינו אותה, שמנועי צמיחה יהיו בתוך תוכנית החומש. כי אתה יודע, אין אזורי תעשייה, ואזורי תעשייה נותנים את – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הכנסות מארנונה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – הארנונה. אין אזורי מסחר, ואזורי מסחר נותנים את הארנונה. אם ניקח רק את הדוגמה של היישוב ירכא, יש הם אזור מסחר ענקי, ואתה רואה שהמצב בירכא אחר לגמרי משל כל היישובים, כי שם הארנונה היא יותר גבוהה. ארנונה של תושב היא לא ארנונה כמו של עסק, בית פרטי זה לא עסק. לכן, הנקודות החשובות – חינוך, תעסוקה, תכנון ובנייה – אלה הדברים שנוגעים לכל אחד ואחד ביישובים הדרוזיים. ואני מקווה שבתוכנית החומש שתכינו תיקחו בחשבון את הנושא של התכנון. משרד הפנים בעצמו הכין תוכנית של מאות מיליוני שקלים, השקיעו המון זמן בלהכין תוכנית לתכנון ובנייה ביישובים הדרוזיים; לקחו מישהו מקצועי בנושא, הכין תוכנית של מאות מיליוני שקלים. אני רוצה תקציב לנושא הזה. הנושא הזה הוא הנושא החשוב מבחינתי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תראה, חבר הכנסת – – –

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, כבוד השר, יש שאלות נוספות. אחרת זה לא ייגמר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אז כמו שאמרתי, זה הנושא החשוב ביותר בשבילנו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. יש שאלות נוספות לשר. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, הבוקר כוחות הביטחון הגיעו לפינוי מאחז בלתי חוקי בבנימין, הותקפו על ידי רעולי פנים, רכב של קצין במינהל האזרחי נשרף, בקבוקי תבערה הושלכו על כוחות הביטחון. ואני רוצה לשאול אותך: 1. האם אתה מגנה את האירועים האלה? 2. כיצד תפצה את לוחמי האש, שהכבאית היחידה הממוגנת של מחוז ש"י, שמשמשת את לוחמי האש באירועי פח"ע, נפגעה היום? האם תפעל לפצות את לוחמי האש על הפגיעה בכבאית, והאם אתה מגנה את האירועים שנעשו היום בגבעת אסף בבנימין? תודה.

היו"ר ארז מלול:

יש עוד שאלה. חבר הכנסת עמית הלוי.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה. אדוני השר סמוטריץ', זה מוזר בכלל שאני שואל אותך את זה, מכיוון שאתה בעצמך פנית בזמנו לשר האוצר, לדעתי לפני יותר משנתיים, בנושא הזה. אני גם פניתי אליך לפני שנה, הפכתי את זה אפילו לשאילתה רשמית לפני חצי שנה. אני אשמח לדעת מה קורה עם העניין. אני מתכוון לארגון אמנסטי, שמקבל הטבות ממדינת ישראל – זה פשוט לא ייאמן – כלומר, בעצם מעודד בפועל את הפעילות האנטישמית של הארגון הזה. אני מדבר על הסניף בישראל. בניגוד לאונר"א, שאתה רוצה לפעול, אבל שם זה יותר מורכב בגלל האמנה, שכוללת גם התייחסות להטבות כאלה ואחרות בתקציבים, שיהיה לך קשה לעשות – אפשר לעשות דברים אחרים באונר"א – בנושא הזה זה היה צריך לקרות מזמן. כתבת לי שזה בטיפול. פשוט לא יעלה על הדעת שאמנסטי ישראל, שקורא במלחמה, מאז תחילת המלחמה, למה שאנחנו עושים "פשעי מלחמה" ודברים מהסוג הזה. אני אשמח לדעת איפה זה עומד, מה לוח הזמנים לביצוע ממש של שלילת ההטבות מארגון אמנסטי. זה דבר פשוט. תודה.

היו"ר ארז מלול:

בסוף יקראו לך לוחם הארגונים, עמית. הזכרת היום עשרה ארגונים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא הכי צודק בעולם. אני משיב עכשיו לכולם.

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, על הכול.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ראשית, אני רק אשלים לחבר הכנסת חמד עמאר. רפי אלמליח, יושב-ראש מטה התכנון, אמר לי באופן אישי שלא חסר כרגע שום תקציב לתכנון – שוב, בהתאם ליכולת, לקיבולת, אבל כרגע, בשנת 2024, התקציב שהקצינו לתכנון הוא מספק. אמרתי בדיון אצל ראש הממשלה ואני אומר את זה גם כאן: לא נחסוך בתקציב לתכנון. שוב, אני מסכים שזה אחד הדברים החשובים ביותר, זה מה שנקרא כסף טוב, כסף טוב שפותר בעיות, ואחר כך גם מאפשר לרשויות להתפתח ומתקן דברים שצריך לתקן. אני גם מאוד מסכים עם האמירה שצריך לוודא שתוכנית החומש, כמו תוכניות בכלל – צריכות להיות כאלה שפחות מתבזבזות, במירכאות או שלא במירכאות, על השוטף, ומשמשות למנועי צמיחה ולדברים שהם מה שנקרא: אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו גם לשנים הבאות. אני מודה על האמת, זה לא שיח קל מול ראשי הרשויות; אגב, לא רק שם, גם במקומות אחרים. ראש הרשות צריך בסוף תקציב לרשות שלו. אני מאוד מקווה שחבר הכנסת עמאר יגבה אותנו גם כשננסה לשים את הדגשים בדברים החשובים. חברת הכנסת בן ארי, אנחנו בונים ומפתחים את ההתיישבות בסמכות וברשות, ואני גאה בזה. אנחנו עושים את זה בתהליך מאוד שיטתי ומסודר ומשנים הרבה מאוד דברים בדנ"א של המערכת, בתשתית המשפטית והסטטוטורית. עוד פעם, לא נוגעים כמובן בדין הבין-לאומי, אבל בהחלט מייעלים, וברוך השם, מצליחים גם להגיע לתוצאות מאוד טובות בביצועים שלנו בהתיישבות, ואני, אגב, חושב שאני עושה את זה לטובת כל עם ישראל, כדי שכפר סבא לא תהיה כפר עזה. ההתיישבות ביהודה ושומרון היא רצועת הביטחון של מדינת ישראל. ראינו מה קורה כשאנחנו בורחים משטח ומפלצות של טרור בונות בו מדינות טרור ענקיות – אחר כך יש 7 באוקטובר. אוי ואבוי לנו אם זה יהיה ביהודה ושומרון, ולצערנו, יש מי שמפנטז על זה: לקחת את עזה, להכפיל אותה פי 20, לשים אותה בשטח ששולט גיאוגרפית-טופוגרפית על כל יהודה ושומרון. כדי לוודא שזה לא קורה, אנחנו צריכים להתיישב עוד ועוד ועוד ועוד ולהקים יישובים. נדמה לי שאם המת"ע, שמתכנסת היום ומחר – אני בקדנציה שלי רושם שיא: פחות משנה וחצי – 24,000 יחידות, של תכנון ושיווק, משהו שבשנים רגילות זה ממוצע של שלוש שנים או אני לא יודע כמה, והסדרת היישובים והחוות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקים את הצפון ואת הדרום – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה לא סותר. זה הכשרות ותשתיות וכו'. אגב, אנחנו משקיעים, כולם היו בנינו, מירב, אני לא עושה תחרות בין אוכלוסיות. אנחנו השקענו שנים בגוש קטיף כדי שלא יהיה טבח אחר כך בעוטף עזה, ואנחנו משקיעים ביהודה ושומרון כדי שרעננה לא תהיה בארי ונתניה לא תהיה נחל עוז. אנחנו מפתחים, את היישוב ואני גאה בזה, ואנחנו עושים את זה בסמכות וברשות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חברים, לא שומעים את השר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אי-אפשר שקט? אני לא שומעת. גם ככה הוא מדבר בשקט.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני יכול לכאוב על כל – האמת, אני מדבר בשקט כי אני עוד תחת הרושם הכבד של ניחום אבלים שעשיתי עכשיו אצל משפחת טייטלבוים, ההורים של ארי. אחיו של ארי, אגב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אבל אני לא שומעת אותך.

היו"ר ארז מלול:

בסדר. השר אמר משהו אישי. מירב, הוא אמר משהו אישי – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני, תאמין לי – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, סליחה, בסדר, בסדר, אני באווירה של גבורת הלוחמים. בקיצור, אנחנו עושים את זה ברשות וסמכות, וצריך להיות ברור: אין מקום בשום פנים ואופן לאלימות משום סוג שהוא, וזו אמירה ברורה וחד-משמעית שאומרים אותה שוב ושוב. אין אלימות באף מקום, לא בתל אביב ולא בסכסוכים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הקשר לתל אביב?

היו"ר ארז מלול:

לא להפריע, חברת הכנסת, זה לא פינג-פונג. זהו. אין שאלה לשאלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ואם יש כאלה חסרי אחריות שעושים את זה, זה כמובן רע מאוד. אני לא צריך – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאלתי אותך על הכבאית של לוחמי האש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא מכיר פרטים, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אני אגיד לך שיש כבאית של מחוז ש"י, של לוחמי האש, שכתוצאה מהחוליגנים ספגו פגיעה – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז אני מניח שהיא תתוקן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – מה שיפגע בכשירות של לוחמי האש לתת פתרון למתיישבים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בסדר, יש – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אני קוראת לך שתבדוק את העניין הזה. זה דרמטי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מירב, אני לא אפול לבור הזה. אנחנו מפתחים את ההתיישבות בצורה ממלכתית, בסמכות וברשות – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קשור?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ב-99.99999% – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, זה לא 99.9%. בקיצור, אתה לא מגנה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – מהמתיישבים ומההתיישבות הם כאלה. אגב, באחוזים עצומים, עצומים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

100 חיילי מג"ב יקבלו היום מכות, עוד עם המתק שפתיים שלך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – נמצאים במלחמה, ולמרבה הצער, גם ממלאים את בתי העלמין הצבאיים בשיעורים פי כמה וכמה מחלקם באוכלוסייה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עוד פעם אתה מתחיל?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה? עכשיו הוא בא משבעה. למה, לא נהרג מהוד השרון? למה, לא נהרג? די עם זה כבר.

היו"ר ארז מלול:

די, די, זה לא מכובד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ואנחנו מתנגדים לכל סוג של אלימות.

היו"ר ארז מלול:

די, זה לא מכובד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וכמו שאני לא מעלה אותך – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מכובד? די כבר עם התחרות הזאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – לבמה כל פעם שיש איזה אירוע אלימות בתל אביב ודורש ממך לגנות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה משווה בכלל? אתה משווה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוודאי. לצערנו, אלימות היא רעה ומגונה בכל מקום, לכל מטרה, כנגד כל אחד, ואנחנו מגנים כל אלימות. אני לא אקח אותך למקום הזה, זה הכול.

היו"ר ארז מלול:

מירב, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא מסוגל לענות על השאלה – – – למה יש רעולי פנים – – –

עמית הלוי (הליכוד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ההתיישבות היא לא אלימה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לפיד? תגיד לי, ראית מה הלך שם? אף אחד מכם לא מסוגל לגנות את זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת עמית הלוי, אנחנו – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב, די, אני אתחיל עם הקריאות וזהו. אני מכבד, הבהרת את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אדוני היושב-ראש – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אנחנו מגנים, ומסתייגים מכל סוג של אלימות, פיזית ומילולית. בכל מקום בארץ ישראל ובמדינת ישראל אין מקום לאלימות. נקודה. כולנו נקדם את ערכינו ואת תפיסותינו בצורה חוקית ומסודרת ובעיקר באהבה, וחס וחלילה, בלי אלימות מימין ומשמאל, בכל צידי הקו הירוק, בכל הסוגיות שאנחנו מסכימים או לא מסכימים עליהן. כך בונים את ההתיישבות – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה כישלון – – –

היו"ר ארז מלול:

די, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הולכת. אי-אפשר לשמוע אותו, הוא מבלבל את המוח כרגיל עם מתק השפתיים שלו. אין אלימות. רעולי פנים תקפו היום חיילי מג"ב. אני יוצאת, אל תקרא לי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – כך בונים את הצפון ואת הדרום, כך מפגינים, כך מוחים – בלי אלימות. נקודה. עכשיו, הייתה שאלה מאוד חשובה של חבר הכנסת עמית הלוי – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אפשר לגנות. תגנה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר, לא, אני שמעתי ממנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מגנה כל סוג של אלימות. אני לא רץ לגנות – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר, די.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה חיילים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה נורא ואיום. מה, מישהו יכול להרשות להרים יד על חייל? לזרוק אבן על חייל? מה השאלה בכלל, אני לא מבין את השאלה. זאת פשוט הזיה.

היו"ר ארז מלול:

די. הוא צריך להגיד מה שאתם רוצים שהוא יגיד?

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, סליחה, היושב-ראש, בגין היה אומר – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אני שמעתי גינוי.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – בגין היה אומר: גם את המובן מאליו צריך להגיד מדי פעם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז אמרתי: אנחנו נגד אלימות מכל סוג שהוא בכל מקום וכנגד כל אדם, קל וחומר כלפי לוחמינו, אחינו החיילים. יש לנו רק צבא אחד. וכלפי השוטרים גם בקפלן וגם פה, ברחוב עזה בירושלים, וגם בקיסריה מול בית ראש הממשלה – אנחנו נגד אלימות ונגד הסתה ונגד הפרת חוק, ואנחנו מקדמים את ערכינו – –

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

התעוררת, חבר הכנסת נאור?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – בצורה ממלכתית, חוקית, בסמכות וברשות. כך עושים בהתיישבות. זהו.

היו"ר ארז מלול:

יופי. תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת עמית הלוי, קודם כול, מילה אחת על אונר"א: אני מאוד מקווה, סוף-סוף – וכמו שאמרת, זה נורא מורכב, בגלל שאלה אמנות בין-לאומיות, אבל אני מאוד מקווה סוף-סוף בשבוע הבא לפרסם את הצווים להערות הציבור. שוללים להם את כל ההטבות, עשו עבודת מטה גדולה מאוד. אני כן רוצה לומר שאם מדינת ישראל תמשיך לתת הטבות לאונר"א, היא תיקח על עצמה סיכון לתביעות בטרור, כיוון שאונר"א הוא ארגון טרור, שמעורב בטרור, ויש לנו על זה היום הוכחות. כל העולם יודע שכל בתי הספר שלהם ובתי החולים שלהם והמרפאות שלהם נגועים בטרור עד הקצה. אם אנחנו לא רוצים להיות אחראים לטרור הזה, אסור לנו בשום פנים ואופן לתת להם הטבות. אני מקווה שפתרנו את הדרך איך עושים את זה, ויהיו צווים, ונשלול להם. אמנסטי – אני מטפל בזה כמעט מיומי הראשון במשרד – משפטיזציה נוראה ואיומה שהורגת, אני שם את זה על השולחן. אני כן יכול לבשר שאנחנו בישורת האחרונה במובן הזה. שלחנו להם מכתב, הכריחו אותי להביא אותם לשימוע, הקמנו צוות ועשו להם שימוע, הגיעו. כבר נכתבה חוות דעת שמחכה לדעתי כבר איזה חודש וחצי על שולחנו של היועץ המשפטי של משרד האוצר. בלי לדעת שאתה תשאל אותי, ביום ראשון אני שאלתי אותו מה קורה, מה קורה, מה קורה. אני דוחף את זה בכל הכוח. למיטב ידיעתי, יש חוות דעת שנכתבה, בעקבות השימוע – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, בבקשה, גם ככה השר מדבר בלחש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שאומר לשלול להם את הכול. זה גוף שחד-משמעית קורא לחרם על מדינת ישראל. כל הניסיונות הפיקטיביים להפריד בין אמנסטי העולמי לבין אמנסטי ישראל – ישראבלוף. חוות הדעת של כל גורמי המקצוע במשרד האוצר ורשות המיסים וכו' היא חד-משמעית לשלול. כמו שאמרתי, יש חוות דעת שנכתבה, והיא מחכה לאישור היועץ המשפטי. אני מצר על כך, אבל כן, זה מחכה על שולחנו של היועץ המשפטי של משרד האוצר, שאמור לאשר חוות דעת של אחת המשנות שלו, שכבר כתבה אותה והייתה חלק מהצוות שערך את השימוע. אני מנסה לזרז את זה. זה מבאס, אני מודה על האמת, העובדה – אתה יודע מה? תשעה חודשים לתוך מלחמה וגוף כזה, אבל בסדר, זה מבאס שבית המשפט דואג לתנאי האסירים בשדה תימן, של הרוצחים הנאצים האלה של הנוח'בה, שמה שמעסיק אותם זה מה בדיוק יהיו התנאים הצפופים שם, כשהחטופים שלנו במנהרות. זה מבאס שדברים לוקחים המון זמן. אני אומר לך שאני עסוק בזה, בתוך שלל המשימות, ותודה לך, באמת, יש לך על זה זכות לא מאתמול, תקופה ארוכה שאתה מלווה את זה. אני מאוד מקווה שבזמן הקרוב סוף-סוף נשחרר את חוות הדעת ונשלול להם את – – –

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר יישאר על הדוכן. השאילתה הבאה גם היא שאילתה דחופה, של חבר הכנסת מתן כהנא לשר האוצר בנושא: עיכוב וקידום חקיקה ממשלתית להסדרת מעמדם וזכויותיהם של יתומי צה"ל וכוחות הביטחון הבוגרים. בבקשה, חבר הכנסת מתן כהנא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

שלום, אדוני שר האוצר. ב-24 במאי השנה פרסם משרד הביטחון תזכיר חוק לכינון רפורמה במעמדם ובזכויותיהם של יתומי צה"ל ומערכת הביטחון. משרדך התנגד להצעה, ובכך נמנעות זכויותיהם של אלפי יתומי צה"ל. רצוני לשאול את כבודו: מה אתה מתכוון לעשות כדי לקדם את החוק הזה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה. בואו נתחיל שנייה אחת לתת מבט קצת יותר רחב – סליחה, זה הווליום שיש פה? צריך לצעוק. הרבה זמן לא הייתי בכנסת, אני לא מרגיש שצריך לצעוק. אני אתן רגע מבט טיפה יותר רחב – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, חברים, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת מאיר כהן, מפריע, די. גם קשה לשר לדבר, גם אתם מדברים, וזה נושא מאוד חשוב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

טוב, אז חבר הכנסת כהנא, תודה רבה על השאלה. אני אתן שנייה אחת מבט יותר רחב. אין ספק שהמלחמה מטלטלת הרבה מאוד בהקשרים האלה, כי אנחנו פתאום מול מספרים ענקיים של אלמנות, של יתומים, של הורים ושל אחים – דברים שבמשך עשרות שנים, חלק מקום המדינה וחלק תוקנו לפני הרבה מאוד שנים – ואני חושב שכל הסוגיה הזאת צריכה רגע איזה מבט והיערכות מחודשים. כמות עושה איכות, מכל הכיוונים, הצורך לתת מענה. אני לא חושב שיש ויכוח, כמובן, על המחויבות העמוקה מאוד מאוד של מדינת ישראל לכל המשפחות הגיבורות האלה, שוב, כל – איך נקרא לזה? כל הצדדים של השכול. אנחנו שולחים לוחמים, חיילים ומפקדים, ואנחנו לוקחים על זה אחריות. על זה אין ויכוח. ספציפית בשאלת היתומים המבוגרים, הבוגרים, שר הביטחון הקודם, חבר הכנסת גנץ, הקים ועדה, כידוע. עמד בראשה כבוד השופט בדימוס אליקים רובינשטיין. הוועדה פרסמה את מסקנותיה עוד בתקופת הממשלה הקודמת, ולמיטב ידיעתי, המסקנות אומצו אבל משום מה לא חוקקו, גם בתקופת הממשלה הקודמת. משרד הביטחון פרסם לאחרונה, כפי שאמרת, תזכיר חוק שממש לא תואם את ההמלצות של ועדת רובינשטיין – אגב, בלי לתאם איתנו וגם בלי שאנחנו מבינים את ההצדקות לסטייה. כלומר בסוף ישבה ועדה ציבורית – עוד פעם, אירועים מורכבים, ותכף אני ארחיב, כי ישבתי בשבוע שעבר עם קבוצה של אלמנות של חרבות ברזל, ושם יש אתגרים גדולים מאוד. כידוע, יש הורים עם אתגרים, ויש אחים, אבל פה, אני אומר את האמת, אני לא מצליח להבין, ואנחנו דנים על זה עם משרד הביטחון. בסוף הייתה ועדה ציבורית שגיבשה המלצות. אנחנו חושבים שהדבר הנכון אפילו ציבורית – אתה יודע, הרי אנחנו כרגע בממשלה, ואחר כך זה יבוא לכנסת. הקמנו ועדה ציבורית, הגישה המלצות, ההמלצות אומצו. עוד פעם, עשתה את זה הממשלה הקודמת. אנחנו חושבים שזה הדבר הנכון, ואנחנו מנסים לייצר שיח עם משרד הביטחון, כי בסוף – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת ביטן. טלי, טלי, זה מפריע לשר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אני כשר אוצר לא יכול להביא החלטה של משרד הביטחון. אני צריך שמשרד הביטחון יביא את ההחלטה. אנחנו מנסים לשכנע את שר הביטחון להיצמד – אגב, למיטב ידיעתי, למשל, אגף תקציבים התנגד גם להמלצות האלה אז, אבל זה בכלל לא משנה, בסוף היו המלצות. עכשיו, אני אגיד לך מה אני חושב שנכון כרגע לעשות. פתרנו סוגיה דומה, ואני חושב שאנחנו פותרים אותה בצורה נכונה. כל אירוע נפגעי פעולות האיבה בטבח של שמחת תורה – הנובה, המשפחות, ואלה שראו את הסרטונים של הילדים שלהם נרצחים מול העיניים – ואני באמת לא חשבתי שלי יש כתפיים, ואתה יודע, אנחנו בסוף גם עם מערכות פוליטיות ואינטרסים, אז מינינו ועדה ציבורית. עומדים בראשה פרופ' אביעד הכהן – זו הזדמנות טובה לומר לו תודה שהסכים ככה להיכנס מתחת לאלונקה, יחד עם פרופ' שלמה מור-יוסף ועוד קבוצה של אנשים. הוועדה הזאת עושה עבודה יוצאת מן הכלל. לפי מה שאני יודע מהם, בשבוע הבא הם אמורים להגיש לנו את ההמלצות. אני כבר אומר כאן שנקודת המוצא שלי ב-99% היא שאני חושב שאנחנו צריכים – בלי שאני מכיר את ההמלצות האלה מראש, כן? אנחנו נצטרך לאמץ את ההמלצות האלה ולתת את הפתרונות. יכול להיות שבגלל ההיקפים הגדולים שאנחנו מתמודדים איתם עכשיו, נכון לבקש מהשופט רובינשטיין או, עוד הפעם, מפרופ' הכהן. אגב, נדמה לי ששלמה מור-יוסף היה חבר גם בוועדה של השופט רובינשטיין. קחו איזה חודש, שימו רגע את הכול, הרי עברה פה איזו חקיקה פרטית על הורים שעולה 1.3 מיליארד שקלים או אני יודע מה. אז יש הורים, יש אחים, יש אלמנות ויש יתומים בגילים שונים. יכול להיות שצריך שנייה אחת, שוב, לבקש מכמה אנשי ציבור לשבת, לקחת את הכול, לשים רגע על השולחן. שוב, דברים שלא, אתה יודע, כל השנים זה – ברוך השם, כן? כואב על כל אחד, אבל המספרים – אני חושב שוועדה כזאת, ואני אומר את האמת – אני לא יכול להיכנס, כאילו, אתה יודע, יש בסוף מגבלות תקציב. אי-אפשר לצפות ממני להיכנס בין ההורים, לאלמנות, ליתומים, לאחים. כל אחד מושך בצדק למקום שלו. אני לא חושב שיש לי, אתה יודע את מה – את הזכות המוסרית. מעבר לעובדה שהבית הזה הוא בית שיש בו גם חשבונות פוליטיים – –

היו"ר ארז מלול:

ששש. חבר הכנסת בועז ביסמוט, זה מפריע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אני לא חושב שלי יש את הזכות המוסרית להיכנס לתוך האירוע הזה ולקבל את ההחלטות. אני חושב שנבקש מאנשי ציבור, אתה יודע, שיש להם גם את הכתפיים לעניין הזה וגם את חזקת החפות מהשיקולים הפוליטיים והאילוצים. אני חושב שזה הדבר הנכון, וזה מה שאני אנסה לקדם. שוב, לגבי היתומים, אנחנו בשיח עם משרד הביטחון. אם יביאו הצעה שהיא מה שהיה אמור להיות, שתואמת את ההמלצות של ועדת רובינשטיין, שמינה השר לשעבר גנץ, אנחנו נתמוך בה בכל לב. כשפותחים – אם כבר לפתוח, בואו נשים את הכול על השולחן, וניתן לאיזשהו פורום כזה לתת המלצות.

היו"ר ארז מלול:

טוב. יש שאלות נוספות, של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם אפשר, סליחה, עוד משפט אחד. פנינה, שנייה. אני כן אומר – שוב, למיטב שיפוטי הדל, בסדר? ואני באמת בדחילו ורחימו, כשאני עוסק בסוגיות האלה אני ניגש לזה באמת בברכיים רועדות – למשל, בשאלת האלמנות יש דברים מאוד מאוד דחופים לכאן ועכשיו. היתומים המבוגרים חיכו הרבה שנים, אז שוב, אם יביאו רובינשטיין – אני לא פותח. אם רוצים לפתוח – כמו שאמרתי, בתוך הדברים הגדולים. יכול להיות למשל שבאלמנות כן נצטרך לתת איזשהו מענה מהיר של כאן ועכשיו, כדי לוודא שבסדר, שלא חס וחלילה מידרדרים ונופלים לעוני ולדברים כאלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

יש שאלות נוספות, לחברי הכנסת פנינה תמנו שטה וסימון דוידסון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שלום, היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום, השר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני שר האוצר, אנחנו עוסקים לאחרונה באמת רבות בנושא נשות הנופלים וגיבורי ישראל בוועדה לקידום מעמד האישה. יש דברים שהם אקוטיים, לדוגמה – ואני מקווה שאולי פה תביאו פתרונות – סבסוד קייטנות של הילדים, אבל לא רק. לגבי נשות הנופלים, הן לא יוצאות לעבוד. צריך לזכור שאנחנו בשנת 2024. האם אתה מתכוון לסייע להן לקבל אובדן הכנסה, כדי שהן לא ייכנסו למעגל אבטלה רק בגלל שזו תקופת שיקום? אני יודעת שהן נפגשו איתך וגם אמרו שאתה באת לזה בלב פתוח. האם אתה מתכוון לפתור את זה במהירות האפשרית?

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד רגע. שאלה נוספת – לחבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, דיברנו פה על החברה הדרוזית. אתה יודע, אני לא חי משמועות. יצאתי וביקרתי בהרבה מאוד יישובים של החברה הדרוזית. בהמשך לדברים שאמרת, זרקת באמצע את הנושא של תרבות וספורט. אין חולק על מה שאני אגיד עכשיו. הנושא של תרבות וספורט לילדים ונוער הוא דבר שהוא must, הוא לא איזו טובה שאנחנו עושים להם. אני מציע לך, אדוני השר, להגיע ליישוב חורפיש – 7,000 תושבים ביישוב הזה. בכניסה ליישוב אתה רואה תמונות של חללי צה"ל שמסרו נפשם למען מדינת ישראל, יישוב שרוב האנשים בו – אתה יודע את זה – מתגייסים לצבא, לוחמים, ואתה יודע מה ראש המועצה אומר לי באמצע השיחה? שאין לילדים אפילו מגרש קטן לשחק בו. אין מגרש כדורגל או מגרש כדורסל ביישוב של 7,000 תושבים, שאין חולק על זה שהם לפעמים יותר ציונים מאיתנו. אז אני שואל את המדינה, שואל אותך, אדוני השר – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זו בעיית תקציב שם או קרקע ותכנון? אני לא מכיר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה גם וגם. זה גם וגם ביישוב הזה, אבל אני רוצה רגע להאיר את הנושא הזה. אנחנו כבר ביולי. בנושא של הספריות לא קיבלו שקל מתחילת השנה – זה תרבות; ב-2023 לא בנו מתקן ספורט אחד. לא יצא קול קורא אחד למתקני ספורט בשנת 2023 – תבדוק אותי; 2024 כמעט נגמרת, ועדיין לא בונים מתקנים. אנחנו מדברים על ספורט, על תרבות, על פעילות לילדים שלנו לא רק בחברה הדרוזית, אבל עכשיו אנחנו מדברים על החברה הדרוזית. הגיע הזמן. בוא נעשה מה שהמדינה צריכה לעשות – לתת לילדים מה שמגיע להם, את הדברים האלמנטריים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, חבר הכנסת דוידסון. בבקשה, אדוני השר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

טוב, חברת הכנסת תמנו שטה, קודם כול תודה רבה. שוב, לפתוח במחויבות העמוקה של כולנו. כפי שציינת, נפגשתי בשבוע שעבר לדיון ארוך עם נשות הנופלים. בעניין הזה אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הבחנה בין דברים מיידיים – עלו שם הרבה דברים, בסדר? לא רק אובדן כושר עבודה – זה דבר אחד. עלו שם באמת הרבה מאוד דברים. צריך לזכור, בסך הכול יש סל מענה – עוד פעם, אני לא לוקח את זה על עצמי, זה הרבה מאוד שנים – יש סל מענה מאוד מאוד רחב, ויכול מאוד להיות שצריך לעדכן אותו. אמרתי קודם – כמות עושה איכות. אגב, היה מאוד מעניין, כי במפגש היו אלמנות טריות, והייתה גם מישהי שכבר 12 שנה, וזה טוב. השיח מפרה, והיה לנו באמת שיח מאוד טוב ומאוד פתוח. אני רוצה להתחייב לדבר אחד – אני לא רוצה להתחייב, זה חשוב לי, אני על זה. אנחנו נכנסים עכשיו לסדרה של דיונים בתוך הבית פנימה. אמרתי קודם, משרד הביטחון – אני חושב שבמקרו הדבר הנכון יהיה לבקש מאיזושהי ועדה ציבורית שתיקח את כל המעגלים האלה של השכול הצבאי, ותעזור לנו לסדר אותם ולאזן ביניהם בתוך המסגרות התקציביות. יכול להיות שלגבי האלמנות יהיו דברים דחופים שנצטרך לעשות, אני לא רוצה כרגע, את יודעת, לומר דברים לא מספיק אחראיים, אבל זה חשוב לכולנו. זה לא עניין פוליטי ולא קואליציה–אופוזיציה; זאת מחויבות עמוקה באמת, מוסרית, אולי הכי עמוקות שיש לנו כחברה, כמדינה וכעם. אנחנו על זה בכל הכוח. קייטנות, אגב, הם מקבלים, למיטב ידיעתי. אבל אני – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לא, צריך גם להשיג בינתיים – – – זה עדיין לא נפתר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אבדוק. רשמתי לעצמי דברים ספציפיים. רשמתי לעצמי ואני אבדוק, בלי נדר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

כבר יוצאים לחופשה, יש הרבה משפחות שהן ברוכות ילדים – זה מה שמאפיין את החברה הזאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

דברים ספציפיים אני אראה ואני אבדוק. חבר הכנסת דוידסון, חורפיש אני אבדוק, אני לא יודע לתת תשובה. מתקני ספורט, קול קורא – תגיש שאילתה לשר התרבות והספורט, זה לא נמצא אצלנו במשרד האוצר. תראה, בתקציב המקורי של 2023–2024 תקציב התרבות גדל בהרבה מאוד. אם אני – שוב, הכול אני אומר לך בעל פה, נדמה לי ש-2.2 מיליארד שקל תקציב 2024. באופן טבעי היו קיצוצים כשהבאנו את התקציב המתוקן, כן, באופן טבעי, אבל זה גדל, זה גדל כל שנה וזה גדל הרבה. אני לא זוכר אם 400 או 500 מיליון שקלים הגדלנו השנה, ושוב, אל תתפוס אותי עכשיו על המספר, כי אני לא זוכר, אבל עכשיו, היו קיצוצים, באופן טבעי, הבאנו תקציבי מלחמה ב-2024, אז אני לא יודע להגיד לך פרטני. בסוף גם סדרי העדיפויות הם של השר בעצמו. בסוף, אתה יודע, אנחנו כמשרד האוצר – השתנו מסגרות של קיצוצים על המשרדים כשהבאנו את התקציב של 2024.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תרבות וספורט ביחד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ההחלטות בסוף לאן – בסדר, סדרי עדיפויות. אני חושב שצריך לתת לשרים במסגרת המדיניות שלהם. אז אני פשוט לא יודע לתת תשובה. אני יכול לבדוק, אבל אני לא חושב שאני הכתובת – – –

קריאה:

– – – חורפיש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז חורפיש, אני רשמתי לעצמי לבדוק. אני לא יודע את התשובה, אני אבדוק ואני אתן לך תשובה, בלי נדר, בסדר?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברי הכנסת השואלים, וכמובן תודה רבה לשר האוצר.

היו"ר אמיר אוחנה:

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא חקיקה – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת שרן מרים השכל. אני מתכבד להזמין את – סליחה, ההצעה כבר נומקה ב-27 במרץ 2024, והוחלט שהתשובה וההצבעה יינתנו במועד אחר. להצעת החוק הזו הוצמדה הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יצחק קרויזר וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת קרויזר להציג את ההצעה. בבקשה, עד שלוש דקות יעמדו לרשותך, אדוני. לאחר מכן גם חבר הכנסת מאיר כהן יציג. בבקשה, אדוני.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כבוד היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג–2023. האם לשרת את המדינה זוהי חובה שהיא זכות או זכות שהיא חובה? השאלה הרטורית הזאת נשאלה פעמים רבות בדיונים או סביב פולמוסים ציבוריים, בעיקר סביב סוגיית חוק הגיוס על גלגוליו השונים או סביב סוגיית חוק השירות הלאומי-אזרחי, אך נדמה שמאז 7 באוקטובר אין יותר צורך בחלקה השני של השאלה. את מהותו ותוכנו של המשפט קבעו כמציאות בשטח חיילי צה"ל בשירות הסדיר לצד חיילי המילואים, ומאז 7 באוקטובר שני מערכי כוח אלה מהווים חלק בלתי נפרד מסד"כ צבא ההגנה לישראל. חיילי צה"ל בשירות הסדיר ובשירות המילואים הפכו את סימן השאלה בסופו של המשפט, לסימן קריאה וקביעה: לשרת את המדינה זוהי חובה שהיא זכות. חיילינו בשירות הסדיר ובשירות המילואים נלחמים כתף-אל-כתף במסירות והקרבה אישית, ולצערנו, לעיתים אף משלמים בחייהם כשהם נלחמים בחירוף נפש על חירותנו, עצמאותנו, ושומרים על גבולות ארצנו. היושב-ראש, יש פה רעש שמאוד קשה – – –

היו"ר ארז מלול:

חברים, בבקשה. חבר הכנסת, זה מפריע לו.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

גם אנשי מערך המילואים – ויש לי הזכות להיות אחד מיושבי-ראש שדולת המילואים בכנסת – משלמים מחיר אישי, משפחתי וכלכלי כבד, מלח הארץ, 2% מהאוכלוסייה במדינת ישראל שנלחמים במסירות רבה. כתושב המושב נטור שבצפון, הצטרפתי גם אני לחבריי ליחידה כשאני משאיר אחריי את כל היקר לי – את משפחתי, אשתי ושלושת ילדיי, שנשארו בביתנו בצפון, שנמצא בחזית הלחימה – והתגייסתי גם אני לשירות מילואים מלא של 80 ימי מילואים פעילים של מארבים, שמירה ולחימה, לצד חבריי ביחידה – שמרביתם, אגב, גם בימים אלה – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי, שלי טל מירון, חברת הכנסת שלי טל מירון, זה מפריע. זה מפריע, זה לא יפה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

– – משרתים עדיין שירות מילואים פעיל ורציף עוד מבוקר חג שמחת תורה. ההקרבה לא הייתה פשוטה, אך לי וליתר חבריי היא הייתה ברורה. כל חבריי ליחידה התגייסו כשהם משאירים אחריהם עסקים, עבודה, משפחה, בעצם חיים שלמים, אך לכולנו הייתה התחושה שאנחנו חלק ממשהו חשוב וגדול יותר מעצמנו; חשנו שאנחנו חלק משרשרת הדורות ומההיסטוריה של העם היהודי שנלחם על חירותו. לא בחלנו באף משימה. שכבנו יחד במארבים, התפלשנו יחד בבוץ הטובעני של הצפון הגשום, אולם הרגשנו את האחריות, החובה והזכות להגן על מדינתנו האהובה והפצועה, לשמור על ביטחונה וגבולותיה, להביא לתחושת ביטחון ושקט לאזרחיה ולהחזיר את כבודה שנגזל בידי מחבלים אכזריים ורצחניים, תאבי רצח, באכזריות אין-קץ. אך שירות בצבא בסדיר ובמילואים הוא לא עניין של ביטחון, הוא גם עניין של ערבות הדדית וחיבור בין חלקי החברה הישראלית, והוא מהווה ביטוי נאמן למנעד המגזרים והגוונים השונים. זהו המרקם האנושי הנדיר של העם שלנו, שבא מכל קצוות החברה הישראלית: דתיים וחילונים, מהעיר, מהכפר, מההתיישבות, מהמרכז, מהפריפריה, ובני העדות השונות – יהודים, דרוזים, צ'רקסים, נוצרים ומוסלמים – גברים ונשים, עולים וותיקים. יחד כולם מהווים את הפסיפס האנושי היפהפה והנדיר שלנו. הפסיפס הנדיר הזה הוא תמצית ההון האנושי הנדיר של החברה בארץ, שנלחם כתף-אל-כתף, לעיתים תוך הקרבה אישית של ממש – –

היו"ר ארז מלול:

אתה לקראת סיום?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כן. – – מתוך ערכי הרעות, האחווה והערבות ההדדית הנדירה. אני מאמין ללא צל של ספק שחיילים משוחררים ראויים להעדפה מתקנת בקבלה ללימודים. אלה צעירים וצעירות שהקדישו שנים משמעותיות מחייהם לשירות המדינה תוך סיכון חייהם וחירוף נפשם. הם תרמו רבות לחברה הישראלית, והגיע הזמן שנחזיר להם חזרה. חייל שהשתחרר משירות צה"ל, ראוי שידע כי עתידו מובטח לפחות מתוך העדפה מתקנת שבה החברה הישראלית מחזירה לו כגמולו. חיילים אלה מביאים איתם את ערכי הרעות והאחווה של שדה הקרב לתוך האקדמיה, ולאחר מכן משולבים בתעסוקה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

– – במסחר, במחקר ובמדע. אני לקראת סיום, אדוני היושב-ראש. ערכים נעלים אלה, לצד ידע אקדמי איכותי, הם ההון האיכותי והנדיר של החברה הישראלית שאף מחקר מתקדם לא יוכל להוות לו תחליף. לכן אני קורא לחבריי חברי הכנסת: זו זכות להצביע בעד הצבעת החוק הזו; ולהגיד תודה לשאר מציעי החוק החשוב הזה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

מאחר שיש לנו הצעת חוק דומה, של חבר הכנסת מאיר כהן – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים) – אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן לנמק את הצעתו, ולאחר מכן נשמע במשולב את תשובת שר החינוך על כל הצעות החוק. בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, הלוחמים והלוחמות הם אחת הקבוצות המסורות והמחויבות ביותר בחברה הישראלית, אם לא הקבוצה הכי מסורה שיש היום. הלוחמים שלנו מקריבים ומקריבות, והגיע הזמן שטיפה נחזיר להם.

היו"ר ארז מלול:

סיעת יש עתיד, בבקשה שם. חבר הכנסת – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

כץ, כץ.

היו"ר ארז מלול:

זה חבר כנסת מהסיעה שלכם, תכבדו אותו. לא יפה, לא מכובד.

מאיר כהן (יש עתיד):

הלוחמים והלוחמות הנהדרים והנהדרות שלנו – אזרחים אשר בחרו בחירה מודעת לשרת שירות תובעני וקשה ביותר במשך שלוש שנים ואף יותר תוך סיכון חייהם, והכול כדי לתרום למדינת ישראל ולהגן עליה. בימים אלו, כשהמחלוקות סביב נושא הגיוס מדוברות כל כך, צריך לומר מעל לכל במה אפשרית כי שירות צבאי משמעותי – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ששון גואטה, זה מפריע.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – שירות צבאי משמעותי הוא הערך העליון במדינת ישראל, ואנחנו צריכים לחזור על זה כל הזמן. למרות זאת, במקרים רבים, מלבד הכשרה קרבית ותחושת סיפוק, הלוחמים והלוחמות אינם מסיימים את שירותם הצבאי עם יכולות מתאימות להשכלה גבוהה או לשוק העבודה. לעיתים קרובות הדבר אף מוביל לוחמים לנדוד מעבר לים וללמוד בארצות זרות, שבהן ישנו צורך רב יותר באנשי מקצוע מתחום הלימוד שמעניין אותם. לפיכך, מטרת הצעת החוק היא להעצים את הלוחמים והלוחמות הקרביים המשרתים בשירות חובה, לעודד אותם ולסייע להם להשתלב כראוי בחברה. סיוע זה יהווה הכרת תודה משמעותית שלנו ללוחמים וללוחמות. מוצע לקבוע בחוק כי חייל משוחרר אשר שירת שירות סדיר כלוחם, או חיילת, יהיו זכאים להעדפה בתנאי הרישום והקבלה למוסדות המוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה וללימודים בהם. אני מדגיש, אדוני היושב-ראש – העדפה מתקנת, לא כפי שרשום כיום בחוק, שמוסד לימודים רשאי להקל בתנאי הקבלה. הייתי לוחם, הייתי לוחמת, הגעתי – יש העדפה מתקנת. אדוני השר, לאור תמיכתך, נעשה הכול בתיאום איתך. תודה רבה לכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר החינוך יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לומר בצורה הכי ברורה – ואני מאוד מאוד גאה בכנסת, שלפני שלושה חודשים העבירה החלטה שלראשונה במדינת ישראל מוסדות ייתנו הקלות מטעם של שירות לוחמים, אירוע שהיה צריך להיות מזמן, ורק בגלל המלחמה הייעוץ המשפטי אישר להעביר אותו. לצערי – ואני אומר את זה בכאב – לולא המלחמה, לא היינו מצליחים להעביר את התיקון הזה. גם כאשר העברנו את התיקון, הוא בוצע כאשר הייעוץ המשפטי נעמד על הרגליים האחוריות ואמר שהוא לא מאשר את התיקון לתת תיעדוף ללוחמים בקבלה ללימודים. אני אומר את זה גם לאופוזיציה וגם לקואליציה. הלכנו לממשלה שוב, ואישרתי את זה בוועדת השרים לחקיקה שוב, למרות התנגדות היועצת המשפטית לממשלה, וזה חזר ועבר בכנסת. למה הם מתנגדים? הם מתנגדים כי המהלך הזה פוגע בעקרון השוויון. הבית הזה אמר אמירה ברורה: יש למדינת ישראל ערכים נוספים מעבר לערך השוויון. והערך הזה – אמרת את זה לפני רגע, חבר הכנסת מאיר כהן, ערך עליון אמרת – הערך הזה, שצעיר וצעירה לקראת גיל 18 מחליטים ללכת למסלול של לוחמים, של סיכון חיים אישי למען טובת הכלל, הוא ערך עליון. אני מסכים איתך, ולא יכול להיות שהייעוץ המשפטי לא מבין את הדבר הבסיסי הזה. הדבר הזה חייב להיות, וזה היה צעד ראשון בדרך לשינוי. יש פה כמה חברי כנסת שלוקחים את הדבר הזה ומעבירים אותו צעד קדימה. אנחנו כמובן תומכים מאוד במהלך. המהלך הזה יתקדם בוועדה בהסכמה. אני רק רוצה לראות שהמציעים אכן מסכימים לכך שזה כפוף – – –

היו"ר ארז מלול:

המציעים – חבר הכנסת קרויזר, אתה מסכים?

שר החינוך יואב קיש:

קרויזר וחברת הכנסת שרן השכל, אנחנו נתמוך בכפוף להסכמת המציעים שהחוק יתקדם בהסכמת משרד החינוך בוועדה. צריך לראות שאתם מאשרים, שלושת המציעים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר כהן.

שר החינוך יואב קיש:

הוא אישר, קרויזר אישר, שרן. אני אומר בצורה ברורה: עשינו צעד ראשון לפני שלושה חודשים. הממשלה ואני נתמוך הכי רחוק שתלכו. חבר הכנסת מאיר כהן, טוב מאוד שזה בא מכם. זה צריך להיות כך. זה אירוע לאומי פנימי מלא, על כל רובדי המפלגות, זה לא עניין של קואליציה–אופוזיציה. מחזק את כולכם. תובילו את ההערכה של הבית הזה ללוחמים והלוחמות הכי רחוק שאפשר. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת שרן מרים השכל. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 5 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג–2022, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 24 בעד, חמישה נגד, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת שרן מרים השכל, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. לתקן את הפרוטוקול – חברת הכנסת דבי ביטון בעד. מי עוד? רון כץ, לפרוטוקול בלבד, אברהם בצלאל, צגה מלקו.

רון כץ (יש עתיד):

המסך לא עבד. לא חשוב, לפרוטוקול.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יצחק קרויזר וקבוצת חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – 8 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג–2023, לוועדת החינוך, התרבות הספורט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 35 בעד, שמונה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יצחק קרויזר וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת מאיר כהן. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – 7 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ד–2024, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 33 בעד, שבעה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת מאיר כהן, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר ארז מלול:

ההצעה הבאה היא הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הקלות בתנאי קבלה ללוחמים ולמשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, של ידידי חבר הכנסת דב מלביצקי. אני מזמין את חבר הכנסת דב מלביצקי לנמק את ההצעה. בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, חוק זכויות הסטודנט – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר כהן, גם הוא מדבר על חוק לסטודנטים – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

דומה, דומה לשלך.

היו"ר ארז מלול:

דומה, אז תכבד.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

חוק זכויות הסטודנט מקבע את הזכויות של הסטודנט לשוויון בקבלה לאוניברסיטה או לכל מוסד אקדמי אחר.

היו"ר ארז מלול:

השר וסרלאוף, השר וסרלאוף, חבר הכנסת – די, לפזר את ההפגנה שם. חברת הכנסת שאשא ביטון.

נאור שירי (יש עתיד):

אמרת הפגנה?

גלעד קריב (העבודה):

– – – לפזר הפגנות, הוא יביא מכת"זית מהשר.

היו"ר ארז מלול:

בסדר, בבקשה לכבד. זה חבר כנסת חשוב עם נושא חשוב, אז בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

ארז, טוב שאתה שם – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בקיצור, חוק זכויות הסטודנט קובע שלסטודנטים יש זכות לשוויון כשהם מתקבלים לאוניברסיטה או למוסד אקדמי אחר. יחד עם זאת, הוא מעניק למוסדות האקדמיים אפשרויות לסטות מעקרון השוויון כאשר יש תנאים שמצדיקים את הסטייה הזו מעקרון השוויון. הרי שיטת המשפט שלנו בנויה כל הזמן על איזוני אינטרסים, אין שום דבר מוחלט. הכול תמיד מאזנים ושוקלים אחד כנגד השני, והיו כל מיני נושאים שבגינם היה אפשר לסטות מעקרון השוויון שם: מגזר מסוים, רקע סוציו-אקונומי וכו'. מה שההצעה הזו באה לעשות הוא לקבוע שיש שתי סטיות נוספות שמוכרות מעקרון השוויון.

היו"ר ארז מלול:

בועז, רון כץ, חבר הכנסת רון כץ, כמה אפשר? די, מה קרה היום?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יש התרגשות. הנושא הראשון הוא שירות צבאי כלוחם בצה"ל, והנושא השני הוא שירות מילואים פעיל. אלו שני הדברים שבעזרתם יהיה אפשר לתת את העדיפות הראויה בקבלה למוסדות אקדמיים ללוחמים ולאנשים שמשרתים במילואים. זה חלק מכל הנושא שגם העלו החברים שעלו לפה קודם, של מתן הוקרה על תרומה לביטחון מדינת ישראל – בפועל, ולא רק בדיבורים. זה נושא ראוי, זה נושא חשוב, ואני בטוח שיהיה לו פה רוב חוצה מפלגות. תודה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת מלביצקי. אני מזמין את כבוד שר החינוך. כבוד שר החינוך, צריך להשיב, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שלפני רגע עניתי על חוק מאוד דומה, ואני לא רוצה לחזור על דבריי, אז אני כן אגיד דבר אחד – אני אשתף את המליאה שאתמול הלכתי לניחום אבלים אצל משפחת סקאג'יו בחדרה – אלון סקאג'יו, צלף של דובדבן, שנהרג בפעילות מבצעית – ואני אספר מה שההורים סיפרו לי עליו. האבא שוטר – מה?

מאיר כהן (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

חרוב, הוא היה צלף דובדבן, הלך לחרוב, נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא היה במסלול בדובדבן, ואחרי זה הוא עבר לחרוב.

שר החינוך יואב קיש:

כן. הוא היה צלף, והאבא סיפר לי – אתה יודע, אנחנו עוסקים בלוחמים – משהו שמאוד חיבר אותי לאלון, השם ייקום דמו, שהוא היה קשוב לאחרים, זאת אומרת כשהוא ראה מישהו לא במקום הנוח, הטבעי שלו, הוא היה בא אליו: אחי, מה העניינים? אני אלון, תגיד לי מה קורה. אם אני יכול לעזור לך במשהו, אל תדאג, יהיה בסדר, מה שאתה צריך. הוא עשה את זה לנהג טיולית שלקח אותם, שלא ידע בדיוק איך להסתדר, עשה את זה לרב של היחידה, שהגיע ליחידה ולא הכיר ולא ידע, ובמקרים רבים אחרים. היכולת הזו לראות את האחר ולהבין שאנחנו פה בשביל לעזור ולהיות שליחים, בטח כל מי שבבית הזה – זה היה בדם שלו, זה היה הטבע שלו, אלון סקאג'יו, זיכרונו לברכה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הקלות בתנאי קבלה ללוחמים ולמשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – הצבעה שמית. כבוד המזכיר יתחיל בהצבעה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

נעבור כעת לסיבוב השני של ההצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש מישהו באולם שקראו בשמו ולא הצביע? חבר הכנסת משה אבוטבול – בעד.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 41 בעד, שמונה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הקלות בתנאי קבלה ללוחמים ולמשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הרחבת המגוון בשידורי הרדיו), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אלי דלל. אני מזמין את חבר הכנסת אלי דלל לנמק את ההצעה. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני רוצה לשמוע רדיו 90 בירושלים.

אלי דלל (הליכוד):

יפה. אני אזכיר אותך עכשיו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשאני פוגש מפונה בנתניה שהוא מהצפון ורוצה לשמוע רדיו צפון, הוא לא יכול, כי הרדיו הוא אזורי. כשחבר הכנסת סימון דוידסון רוצה לשמוע רדיו 90 בירושלים ורוצה לדעת מה קורה בנתניה, הוא לא מסוגל. אותו דבר גם אנשי מילואים בצפון ובדרום. לצערי, זה נכון גם בתחנות הרדיו המגזריות, כמו תחנות הרדיו הערביות, התחנות החרדיות וגם בשפות שונות. כיום בישראל ישנן תחנות רדיו בשידור ארצי רק בבעלות ציבורית, כמו תחנות התאגיד כאן ותחנת גלי צה"ל, ובהתאם לכך תחנות בבעלות פרטית הן תחנות בשידור אזורי בלבד. הצעת חוק זו מבקשת לאפשר את קיומן של תחנות בשידור ארצי גם בבעלות פרטית ומסחרית. מוצע לקבוע כי שר התקשורת יהיה רשאי לאשר לבעל זיכיון לשידורי רדיו להקים תחנות שידור מחוץ לתחום האזור שנקבע לשידוריו בזיכיון ולשדר מחוץ לתחום כאמור כך ששידוריו יועברו גם באזורים אחרים בארץ. מטרת החוק המוצע היא להביא לגיוון רב יותר בשידורי הרדיו בישראל, ולאפשר, בין השאר, לתחנות רדיו בשפות הזרות כמו תחנות הרדיו בשפה הערבית ולתחנות רדיו מגזריות כמו תחנות הרדיו החרדיות להגיע לקהל היעד שלהן בכל שטחי הארץ. כמו שציינתי קודם, החוק הזה הוא חוק חשוב, שכל אחד יוכל לשמוע את מה שהוא רוצה ובכל מקום. קודם כול, תודתי נתונה ליו"ר הקואליציה אופיר כץ, למרכזת האופוזיציה מירב בן ארי ולשר התקשורת שלמה קרעי, שנענה לבקשתי לקדם את החוק הזה. תודה לכל חבריי מכל סיעות הבית על התמיכה בחוק. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני בעד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את שר התקשורת שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – שכחת משהו.

אלי דלל (הליכוד):

הזכרתי גם את התחנות הערביות, מר אחמד טיבי.

היו"ר ארז מלול:

אחמד, אני שמעתי.

עידן רול (יש עתיד):

זה חוק מצוין. יישר כוח.

אלי דלל (הליכוד):

הכול בזכות סימון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלמוג, זה מפריע.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כן, אדוני. דבר עם ראש האופוזיציה, לא לפנות אליי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זו בשורה גדולה למאזיני הרדיו בישראל. תחנות הרדיו בישראל יוכלו בקרוב לשדר בכל רחבי הארץ – גלי ישראל, קול חי, קול ברמה, רדיו דרום, רדיו צפון ועוד ועוד. וכדברי נביאנו ישעיהו: "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשֹׂכי האריכי מיתריך ויתדֹתיך חזקי. כי ימין ושמאול תפרֹצי".

היו"ר ארז מלול:

הנביא לא התכוון לתחנות הרדיו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מממש גם לפרשנות הזאת.

דבי ביטון (יש עתיד):

אל תדאג, הוא הפך אותו – – –

רון כץ (יש עתיד):

הוא גם אמר "ימין ושמאול תפרֹצי".

דבי ביטון (יש עתיד):

הכול מותר עכשיו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה רק קדימון – לא בדעות, באזור, בשטח.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – כל הנביאים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה רק קדימון של חוק השידורים הרחב, שבעזרת השם יגיע לכנסת בקרוב. התקשורת הממוסדת תמשיך לתקוף בלי אבחנה כל צעד שנועד לפתוח את השוק לתחרות. דפנה ליאל תמשיך ללהג על צפון קוריאה, כלכליסט ודה-מרקר ימשיכו לספר לכם שהחוק הזה הוא בכלל חלק מהמלחמה של שר התקשורת בתאגיד השידור הציבורי – כשאגב לא ברור למה לי להילחם בהם, אם בקרוב אני ממנה מועצת תאגיד חדשה, שתאזן ותגוון את השידורים בהתאם לחוק עד להפרטת התאגיד. אגב, אין שום סיבה שבמדינת ישראל יהיו רק שתי תחנות ציבוריות ארציות ואף לא תחנה מסחרית אחת ארצית. אין לזה אח ורע בשום מדינה מערבית מתקדמת. אז, כן, פרסומות מסחריות צריכות לממן, רובן ככולן, את השוק הפרטי ולא את השוק הציבורי, לא כמו היום, ש-70% מתוכן בערך מגיע לתחנות הציבוריות שממומנות גם ככה על ידינו, על ידי הציבור, בקרוב למיליון שקל בשנה ברדיו ובטלוויזיה. ויש, לצערי, גם בעלי אינטרסים מהימין שגם הם לא טומנים את ידם בצלחת. הם מנסים להלך עליי אימים. הם מפרסמים ברשתות שהחוק הזה שאנחנו מקדמים הוא חוק של אחמד טיבי. חבר הכנסת דלל, זה חוק שלך, עד כמה שאני זוכר, נכון?

רון כץ (יש עתיד):

מי עושה את זה, קרעי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה הרגע הצגת כאן. יש לך עוד שם? טיבי? לא.

אלי דלל (הליכוד):

יש לי חבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני מודה לך על החוק הזה. חתומים על החוק חברי כנסת ממגוון סיעות, כולל יושב-ראש הקואליציה חברי חבר הכנסת אופיר כץ ורכזת האופוזיציה חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך משהו על זה. את החוק הזה הגשתי כבר בכנסת העשרים, כשמי שהיה שר התקשורת זה לא אתה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה נורא נחמד שאתה לוקח על זה אירוע, אבל האירוע הזה מתגלגל מהכנסת העשרים, ואני בעד שרדיו אזורי – – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

את מחזקת מה שהוא אומר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא – – – זה לא קשור גם לרפורמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני שמח מאוד לשמוע.

היו"ר ארז מלול:

אבל המלאכה נקראת על שם גומרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אמרתי שאני בעד. אנחנו, בניגוד אליו, אופוזיציה עניינית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, שמענו. בגלל זה גם ההצבעה השמית שעשיתם קודם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. אתה יודע למה הצבעה שמית? אתה יודע למה? כי אתם כל הזמן – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – – שמות. כן, את צודקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. עזוב, אלמוג. שב.

קריאה:

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה היא עושה, לא אני.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מה קרה לחרם? כבר – – – יאיר, אני יכול להיות חבר שלך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – עזוב, אלמוג – – –

היו"ר ארז מלול:

אלמוג.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני, תעצור לי את השעון.

היו"ר ארז מלול:

אל תדאג.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו, אני אגיד לך למה זה שמי. כל הזמן אומרים לנו: תהיו ענייניים, יש מלחמה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מי שיפנה אליי – – –

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבר כנסת מהקואליציה מביא היום חוק שכל גורמי הביטחון מתנגדים אליו, כולם, אז מה אתה מצפה, שאני לא איאבק? כל גורמי הביטחון מתנגדים לחוק – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

את יכולה להצביע נגד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אצביע נגד, זה ברור. אבל אתה אומר לי: מירב, למה שמית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל גם אנחנו קואליציה עניינית. יש כאן הצעות חוק של האופוזיציה שאישרנו ביום ראשון בוועדת שרים לחקיקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוודאי – – – שמיות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז תהיו ענייניים.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה – – – נצביע בעד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק בגלל שאני עניינית אני יושבת פה ומצביעה בעד.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז אל תגדישו יותר מדי, לפני שנתחרט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בקיצור – – –

רון כץ (יש עתיד):

איזה אנשי ימין – – – זו השאלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יכול לחפש ברשת החברתית ולראות מי תוקף אותי על זה. בקיצור, מירב, יישר כוח. חברת הכנסת בן ארי, אני שמח מאוד לשמוע שיזמת חוק כזה כבר בכנסת העשרים, והינה, הגיע הזמן לעשות את זה, ואני כאן תומך בכל פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה לא? נכון. חוק דוד בן בסט – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אגב, זה מתיישב עם חוק השידורים הגדול. יגידו לך צפון קוריאה, אבל גם חוק השידורים בטלוויזיה זה אותו רעיון: להרחיב את המגוון, להסיר רגולציה, להסיר את הידיים של הממשלה מהתכנים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה אתה חושב על הביקורת של עמית סגל, על מה שהוא כתב לך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בכל מקרה, זה לא חוק של טיבי. זה נראה יותר חוק של ביבי, חוק בהובלת הליכוד, כי אנחנו בליכוד תומכים בשוק חופשי ותחרותי ובהרחבת המגוון בכל רחבי הארץ. אני באמת מתקשה להבין את אותם אלו שרוצים למנוע מכם, אזרחי ישראל, לשמוע את גלי ישראל, קול חי, קול ברמה, רדיו צפון, רדיו דרום, בכל מקום. הם באים אליי ואומרים: אנחנו לא יודעים מה יקרה בשוק החופשי שאתה רוצה לעשות. אנחנו מעדיפים שהמדינה תמשיך לכבול את ידינו, תמשיך להחיל עלינו רגולציה מכבידה. אנחנו מעדיפים שכדי להציב משדר באיתנים, נעבור שבעה מדורי גיהינום כדי לקבל את האישור הנכסף. בבקשה, הם אומרים לי, תמשיכו לשלוט בנו, תמשיכו לכבול את הידיים שלנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

טוב, טוב, שלמה, אתה רוצה שנתמוך? תפסיק כבר. תעצור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה פשוט אבסורד. לא דיברתי עליכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפרוש בשיא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא דיברתי עליכם. את לא מקשיבה לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מקשיבה לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרתי, את אלה שלא רוצים את החוק הזה. אז אני רוצה לומר לכם, אזרחי ישראל, תודה לאל, הגעתי לכאן לא בתמיכת בעלי הון ולא דרך קומבינות עם קבלני קולות. הגעתי לכאן בתמיכת הציבור שרוצה שאייצג אותו ואשמיע את קולו כאן בכנסת, ובמסגרת תפקידי כשר התקשורת – גם בתקשורת. אני כאן בשבילכם, המאזינים. שום אינטרס זר לא יסיט אותי. הגיע הזמן לפרוץ את המונופול של רשת ב' וגלי צה"ל ולאפשר לתחנות פרטיות לשדר בכל רחבי הארץ.

מרב מיכאלי (העבודה):

הכול אתם עושים עקום. הכול. עקום, עקום, עקום.

שר התקשורת שלמה קרעי:

פחות כסף – יותר ערוצים ברדיו ובטלוויזיה, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך, חברת הכנסת מיכאלי. אני רוצה להתייחס גם להערות שקיבלתי בנוגע לכך שזו אינה תחרות מושלמת. כך למשל כתב עמית סגל: "מי שרוצה לדאוג למאזינים לא מנציח את קרטל הרדיו האזורי – – – אלא פותח מכרז לכולם על כל תדר פתוח אפשרי", אומר עמית סגל. "רק ככה ניפטר מהמצב הצפון קוריאני שבו התחרות היחידה היא בין הרדיו של הצבא לרדיו של הממשלה". עד כאן דבריו. אז חשוב באמת להסביר. יש שתי מגבלות עיקריות כיום על התקשורת המשודרת: מגבלות טכניות ומגבלות רגולטוריות. בטלוויזיה, למשל, אין מגבלות טכניות לפתיחת ערוצים נוספים, יש רק מגבלות רגולטוריות, ואותן נסיר, בעזרת השם, בפרק ב' של חוק השידורים, מייד לאחר הפגרה. ברדיו, מלבד המגבלות הרגולטוריות יש גם מגבלות טכניות – יש מגבלת תדרים ב-FM. יש בסך הכול היצע של 80 תדרי FM, 40 מהם נמצאים בידי הממשלה, התאגיד וגלי צה"ל, והיתר – בידי 17 תחנות אזוריות, שנמצאות בתקופת זיכיון. שוק חופשי ותחרותי לא יכול לחכות עד שנמצא פתרון אופטימלי לכל המגבלות. היום אנחנו מסירים את המגבלות הרגולטוריות המיושנות והמיותרות, ולגבי מגבלות התדרים, בוודאי שכאשר יתפנו תדרים בתום תקופות הזיכיון, או כאשר בחוק השידורים נסדיר את צמצום התדרים המוחזקים בידי התאגיד וגלי צה"ל, נצא למכרז על כל תדר פתוח אפשרי. לצערי, כיום אין עדיין תדרים פנויים בנמצא. זה לא אומר שבגלל זה נשאיר אסדרה מיושנת ומגבלות, ונמנע מהציבור לשמוע את התחנות המועדפות עליו בכל מקום עד שנפתור את כל הבעיות. בנוסף, אני פועל במלוא המרץ לטובת הצעדת מדינת ישראל לקדמת הבמה הטכנולוגית העולמית בתחום תשתיות תקשורת סלולריות מתקדמות, כולל צוות בין-משרדי רחב, שצפוי להגיש לי בקרוב את מסקנותיו לגבי תמרוץ והשקעה בתשתיות אלו. זה חשוב לכלכלה הישראלית. רק תחשבו על שיחות עסקיות ושיחות זום שמתנתקות לכם בדרך, ברכבות ובדרכים. זה חשוב לכלכלת העתיד, שתהיה מבוססת אינטליגנציה מלאכותית, AI, וזה חשוב לחברות ישראליות ובין-לאומיות שזקוקות ליתירות תקשורתית ולתשתית שתאפשר יישומים מבוססי דור 5 ומעלה. ובנושא שלנו, אדוני היושב-ראש, תשתיות תקשורת סלולריות מתקדמות הן התשתית גם למעבר משידורי FM מוגבלי תדר לשידורים דיגיטליים, שבהם השמיים הם הגבול – במקום, באיכות ובכמות; שבהם למעשה מכרז על תדר או אזור זיכיון הם מושגים חסרי משמעות. אנחנו צועדים קדימה, ובעזרת השם, גם זה יקרה בשנים הקרובות. לסיכום, בקרוב, בעזרת השם, אני מקווה שעוד במושב הזה, כל תחנת רדיו אזורית תוכל לשדר בכל מקום שבו תבחר ברחבי הארץ. פחות כסף, פחות התערבות ממשלתית, יותר מגוון – שוק חופשי ותחרותי, וזוהי רק ההתחלה. אם הזכרנו את ישעיה בתחילת הדברים, אז נסיים גם איתו. שנזכה להתגשמות חזון ישעיה: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. להצעת החוק הזאת יש מתנגד, חבר הכנסת גלעד קריב. אני מזמין אותו. שלוש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, ראשית, אני נושא תפילה להצלת חייהם של שני הפצועים בפיגוע הדקירה הקשה בכרמיאל.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

גלעד קריב (העבודה):

אני מבין שממש ברגעים אלו מתנהל מאבק על חייהם, והלוואי שיצליח. מכובדי היושב-ראש, מכיוון שהשר הציג באומץ את משנתו בתגובה על הצעת החוק, אז אתחיל דווקא בדברי התגובה של השר, ולאחר מכן אתייחס להצעת החוק של עמיתי חבר הכנסת דלל. מה שמעניין את השר קרעי הוא לא גיוונו של השיח הציבורי והשיח התקשורתי במדינת ישראל. בחסות סיסמאות ריקות של מלחמה במונופולים, הוא מבקש לייצר מונופולים תקשורתיים בחסותם של בעלי הון, והוא היה לפחות הגון בכך שהוא עמד כאן על הבמה וציין או קשר בין הצעת החוק הזו לבין תוכניתו לחיסול השידור הציבורי במדינת ישראל ולהפרטת התאגיד. אמר זאת במפורש, השר, שמדובר בצעד נוסף אל עבר החזון שלו, שבו בניגוד לרוב המדינות הדמוקרטיות בעולם, לא יהיה במדינת ישראל שידור ציבורי. ואני קורא לכל חבריי מהאופוזיציה ומהקואליציה ששוקלים להצביע בעד הצעת החוק הזו, לשים לנגד עיניהם את תוכניתו של השר לחסל את השידור הציבורי במדינת ישראל. ומכאן להצעת החוק עצמה. ניתן לקיים דיון אם ראוי שיהיו ערוצי רדיו ארציים בבעלות פרטית. דיון לגיטימי; זה המצב בשוק הטלוויזיה. אבל לבוא ולקיים את הדיון הזה בלי תשתית עובדתית רצינית, שעוסקת למשל בהשפעה של הצעת החוק על ספקטרום התדרים, ולקדם הצעת חוק שנותן עדיפות ללא שום הצדקה דווקא לאנשים שמחזיקים היום בזיכיון לשידור של תחנות אזוריות, זה צעד לא ראוי. מדוע דווקא להעניק את הזיכיון הארצי למי שמחזיק בזיכיון אזורי? אולי נפתח כאן מכרז לכל גורם חדש? אולי צריך לתת עדיפות דווקא לשחקנים חדשים, ולא לאלו שמחזיקים היום בזיכיון לשידור אזורי? ומה תהיה ההשלכה של הצעת החוק הזו על התפקיד של התחנות האזוריות – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – בהבאת סדר-יום מקומי, מוניציפלי – –

היו"ר ארז מלול:

תודה. בבקשה לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

– – שלא מגיע לרמה הארצית?

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

ההצעה הזו לוקה בכשלים רבים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – ולא כך ראוי לקדם פתיחה של שוק הרדיו בזירה הארצית.

היו"ר ארז מלול:

תודה, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אנא, חבריי באופוזיציה, אל תזכרו רק את מה שאמר מציע החוק – –

היו"ר ארז מלול:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

– – אלא בעיקר את מה שאמר השר, שמרים את ידו על השידור הציבורי בישראל. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה, תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הרחבת המגוון בשידורי הרדיו), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אלי דלל. ההצבעה היא שמית. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מזכיר הכנסת, אנא קרא בסיבוב שני לכל מי שלא הצביע והיה מעוניין להצביע.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאה:

הצביע בעד.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש פה באולם מישהו שלא הצביע ומעוניין לעשות כן? פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית – ההצבעה נעולה. 54 בעד, חמישה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הרחבת המגוון בשידורי הרדיו), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדלת חיבור החשמל), התשפ"ד–2024, של מורי ורבי חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, חבר הכנסת אשר.

יעקב אשר (יהדות התורה):

בהמשך לדבריך, אין אדם מתקנא לא בבנו ולא בתלמידו, אבל נראה לי שהתלמיד יעלה על רבו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת הצעת חוק פרטית, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדלת חיבור החשמל), התשפ"ד–2024. החוק היום מטיל על חברת החשמל חבות לבדוק היתר בנייה לפני חיבור ראשוני לחשמל בטופס 4, בשל פרשנות בחוק על סעיף 157א, ובפרקטיקה היום חובת בדיקה נדרשת גם על כל הגדלה ועל כל חיבור חשמל. מצב זה מטיל חבות רגולטורית על חברת החשמל להיות זרוע אכיפה של רשויות התכנון והביורוקרטיה, ומקשה גם על הצרכן שרוצה להגדיל את החיבור, גם על הרשות המקומית שצריכה להנפיק אישורים כל פעם מחדש, וגם על חברת החשמל, שתפקידה לדאוג שיהיה חשמל, והיא הופכת להיות זרוע של אכיפה ועקיפה. בהצעת החוק מוצע לחדד את הפרשנות ולקבוע שרק בחיבור הראשוני לבניין בטופס 4 חברת החשמל תבצע את הבדיקות של רשויות התכנון, ובנושאים אחרים נבחן ביחד בהמשך החקיקה מנגנונים שמתאימים יותר. מטרת החוק להפחית את הביורוקרטיה. מהלך זה יקל גם על הבקשות הרבות המוגשות היום להגדלת חיבור חשמל עם ריבוי מוצרי החשמל בבתים, וגם בקרוב עם כמות התקנת עמדות טעינה לרכב חשמלי; יקצר את זמן ההליך לחברת החשמל, שכיום נכפה עליה להיות זרוע אכיפה בכמות גדולה של בקשות להגדלת החשמל. אני הודעתי לוועדת השרים שהמשך החקיקה ייעשה בהסכמה עם המשרדים הרלוונטיים, ובמיוחד משרדי הפנים והאוצר. אני מודה ליושב-ראש ועדת שרים לענייני חקיקה ולחברים. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אדוני שר הפנים יציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני.

שר הפנים משה ארבל:

מכובדי היושב-ראש, חבר הכנסת המציע יעקב אשר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לצמצם את הדרישה להמצאת אישור רשות מאשרת כתנאי לאספקת חשמל לבניין, כך שהיא תחול רק במקרים שבהם מבוקש חיבור חשמל לבניין ולא במקרים שבהם מבוקשת הגדלת יכולת אספקת החשמל. בנוסף, וכצעד משלים, מבקשת הצעת החוק לאפשר לרשות מאשרת להורות לחברת החשמל לנתק את החשמל מהבנייה אם מצאה כי הגדלת יכולת אספקת החשמל המיועדת לבנייה מהווה סטייה מהיתר. נכון להיום, סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה מחייב המצאת אישור מהרשות המאשרת, בין שמדובר בבקשה לאספקת חשמל למבנים חדשים ובין שמדובר בבקשה להוספת יכולת אספקת חשמל לחיבור חשמל קיים הנובעת מהגדלת כמות צריכת החשמל בבניין. תכלית סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה היא להילחם בתופעת הבנייה הבלתי-חוקית ולצמצמה. החשש שהוביל לחקיקת הסעיף, ועדיין קיים, הוא שמתן אפשרות לחבר לחשמל בניין שנבנה בניגוד לתנאי ההיתר פוגע בתכלית החוק ועלול לעודד את תופעת הבנייה הבלתי-חוקית. ההצעה בנוסח הנוכחי כללית מדי ומעלה חששות מצד הייעוץ המשפטי ומצד גורמי התכנון. למשל, ההצעה איננה מבחינה בין תוספת אספקת החשמל הנובעת מתוספת בנייה ושינויים במבנה קיים לבין תוספת אספקת חשמל שנועדה לתת מענה לשיפורים הנדרשים באספקת חשמל שלא נובעת משינויים במבנה. זה כמה שבועות מתקיים שיח מתקדם בין המציע, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ידידי חבר הכנסת אשר החרוץ והנמרץ מאוד, למשרד האנרגיה ומינהל התכנון, בניסיון להגיע לנוסח מוסכם שיענה על החששות ויצמצם את הסיכון לעידוד בנייה בלתי חוקית. ועדת השרים לענייני חקיקה שהתכנסה השבוע הביעה אמון בשיח הזה וביכולתו להגיע להסכמות, ולכן החליטה לאשר את ההצעה בקריאה הטרומית, בכפוף לתיאום והסכמה עם משרד הפנים ומשרד האוצר והמשרד לביטחון לאומי. בשים לב להתניות הללו, אציע לחברי הכנסת להצביע בעד ההצעה בקריאה הטרומית. אני רק מוודא מצד מנהלות הסיעות שאני יכול לסיים את עמדת הממשלה ולעבור להצבעה, ככל שהדבר מקובל עליכם. תזכו למצוות והמשך בשורות טובות. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת כהן, אתה מעוניין להתנגד, אני מבין. בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, כנסת נכבדה, אני רוצה להתנגד להצעת החוק הזאת, אבל בעיקר להתנגד למה שקרה אתמול. חבריי מסיעת יש עתיד, שהם באמת אנשים פטריוטים, אנשים טובים, בעצם קיבלו הנחיה מיושב-ראש הסיעה שלהם להחרים אותי ולהחרים את חבר הכנסת צביקה פוגל. חברי סימון דוידסון, שבאמת הנושא של הספורט הוא בנימי נפשו, הוא אוהב את התחום, הוא עובד קשה למען הספורטאים וגם הגיע להישגים ראויים, כאשר הוא הביא, אדוני היושב-ראש, הצעת חוק שבעיניי היא סופר-חשובה ועניינית, חוק הדגל של חברי סימון דוידסון – לצערי, ראש האופוזיציה יאיר לפיד החליט להציב לו אולטימטום – –

רון כץ (יש עתיד):

נעלבת?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כן, נעלבתי, נעלבתי, כן.

רון כץ (יש עתיד):

גמרתם את המדינה – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – שהוא יוכל להמשיך לקדם את החקיקה רק בתנאי שהוא יסיר את שמי ואת שמו של חבר הכנסת פוגל. אני רוצה לומר שדווקא בתקופה הזו, שבה ילדים עוברים חרמות בבתי הספר וזה פוגע להם בנפש וזה עושה להם רע מאוד, אנחנו כאנשים בוגרים צריכים לא ללכת למקום הזה, צריכים להתנגד לדבר הזה. אני אלמוג, אני אבא לשלושה ילדים, אני אזרח מדינת ישראל. את כל חיי הבוגרים הקדשתי למען מדינת ישראל, באמת בלי ששאלתי למי אני עוזר ועל מה אני עוזר. אני רוצה לומר שמאוד נפגעתי מהדבר הזה. לא מגיע לי ולא לחבר הכנסת פוגל שיחרימו אותנו. לא עשינו רע לאף אחד. תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

חוץ מלמדינת ישראל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת אשר, אתה מעוניין להשיב לשר ארבל או שאין צורך?

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

לא.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אין צורך. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדלת חיבור החשמל), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת יעקב אשר. אנחנו בהצבעה שמית, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

בבקשה, המזכיר, סיבוב שני.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש מישהו מחברי הכנסת שנמצאים במליאה, הזכירו את שמם, רוצים להצביע ולא הצביעו? לא. בבקשה, התוצאות. תודה רבה, המזכיר. להלן תוצאות ההצבעה: 50 בעד, שלושה מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון הגדלת חיבור החשמל), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת יעקב אשר, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – איסור פיטורים של בן משפחה בשנת השכול הראשונה), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת דבי ביטון. אני מזמין את חברת הכנסת דבי ביטון לנמק את ההצעה. עשר דקות לרשותך.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברשותך אפתח במילות השיר "פרי גנך", שכתב יוני רועה, ודי במילותיו על מנת להמחיש את הכאב והסבל על אובדן חיים לאורך שנים: "בדומייה עוטפת התוגה / ובליבך נותרה המשאלה / שעה חולפת, יום ושנה / ואת עדיין לו מחכה / שעה חולפת, יום ושנה/ עודך זוכרת ולא מאמינה". חבריי חברי הכנסת, במתקפת החמאס והטבח הנורא שהגיע לפתחנו ב-7 באוקטובר, וכן מלחמת חרבות ברזל, איבדנו אזרחים וחיילים רבים, מה שהביא עימו סוגיות משפטיות וערכיות שעל בית המחוקקים הזה מוטלת האחריות לחוקק ולהסדיר. כתושבת שדרות שחוותה את התופת ביום הנורא הזה, כשבמקביל בתה ונכדיה נתונים לסכנת חיים בקיבוץ כפר עזה, אני חשה מחויבות לפעול בכל כוחי לחוקק חוקים שיסייעו למשפחות שאיבדו את היקר מכול. הריני מתכבדת להציג את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – איסור פיטורים של בן משפחה בשנת השכול הראשונה), התשפ"ד–2024. כיום לא ניתנת בחקיקה לבן משפחה של חייל שנספה במערכה הגנה מפני פיטורין ממקום עבודתו, למעט הגנות מסוימות בעת הגעה לגיל פרישה ולאחר השמה ממקום העבודה. בפועל קיימים מקרים שבהם משפחות שכולות נאלצות להתמודד עם גזרת פיטורים ממקום העבודה נוסף על האבל בשל אובדן החייל. כדי לתת לבני המשפחה אפשרות להתמודד עם האובדן והאבל לפחות בשנת השכול הראשונה, מוצע כי בן משפחה של חייל שנספה במערכה לא יפוטר ממקום עבודתו בתוך השנה הראשונה לנפילתו של החייל או החיילת, אלא אם כן ניתן לכך היתר מוועדת תעסוקה. מוצע להחיל לעניין זה איסור פיטורים נוסף של בני משפחה של הנספה – סמכויות בדומה לאלה ניתנו לה לפי החוק כאמור – וכן לקבוע כי ניתן יהיה להטיל בשל פיטורים ללא היתר עיצום כספי. ההוראה תחול על בן משפחה שעבד אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה לפחות שישה חודשים, והאיסור יחול גם לעניין גרימת פיטורים בידי מעסיק בפועל ועל הפסקה זמנית של העבודה גם כאשר העובד מועסק על ידי קבלן כוח אדם וגם על אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה. לדאבוננו, משפחות רבות הצטרפו בעל כורחן למשפחת השכול, וכל אחת מהן מתמודדת עם כאב שאין לו מזור. בזמן שהן מנסות להתמודד עם האובדן ולהמשיך בחייהן, הן נאלצות להתמודד גם עם קשיים כלכליים. הצעת החוק שלי נועדה להבטיח שקט נפשי ויציבות תעסוקתית למשפחות אלו בשנה הראשונה לאחר האובדן. זוהי חובתנו המוסרית והלאומית כלפי המשפחות והנופלים שחירפו נפשם להגנת מדינתנו. הצעת חוק זו נולדה לאור פניות של בני משפחת שנאלצו להפסיק את עבודתם ולא ביוזמתם בשנת האבל הכאובה והמייסרת. אסיים במילות השיר: "את פרי גנך את תבקשי / מי לך יאמר ומי לך ישיב / מר כאבך, רודפים הימים / נותרת לבדך, רוצה להאמין / שהינה קרבה אותה השעה / שבה הבטיח לשוב בחזרה".

היו"ר ארז מלול:

תצטטי מי שר את זה גם.

דבי ביטון (יש עתיד):

אמרתי, של יוני רועה ואבידן. אבידן שרה.

היו"ר ארז מלול:

יפה.

דבי ביטון (יש עתיד):

ברצוני להודות לצוות לשכתי, לצוות הנהלת סיעת יש עתיד, נטע, שפרית, קורל, וכמובן תודתי נתונה לוועדת השרים ולשר הביטחון יואב גלנט, שהביעו תמיכה בהצעת חוק. חבריי וחברותיי, אבקש בכל לשון של בקשה להביע את תמיכתכם בחוק הזה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את השר – איזה שר? השר עמיחי אליהו להציג עמדת הממשלה.

דבי ביטון (יש עתיד):

רגע. יש את לפיד.

היו"ר ארז מלול:

אה, אה, סליחה. לא כתוב לי.

יאיר לפיד (יש עתיד):

נותרו חמש דקות מתוך העשר.

היו"ר ארז מלול:

אה, חמש דקות היא נותנת לך. אז רגע, השר עמיחי. רגע, אני לא ידעתי.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו יודעים מי מרוצה מהמריבה בין בן גביר לשב"כ. אנחנו יודעים מי חוגג. ואנחנו יודעים מי מרוצה מהשחרור של מנהל שיפא. ואנחנו יודעים מי שמח שהממשלה הזו מפרקת אחת-אחת את כל מערכות ההגנה הישראליות.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – יש סכנה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אין ולא הייתה מתנה גדולה יותר לאויבי ישראל מהשר בן גביר. אין ולא הייתה מתנה גדולה יותר לאויבי ישראל מחוסר האחריות של נתניהו. אם הוא לא עושה סדר כשיש מריבה בין השב"כ לבין הממשלה בזמן מלחמה? למה הוא ראש הממשלה? בשביל מה הוא ראש הממשלה? מה אתם חושבים שמרגישים בביירות ובטהרן כשהם קוראים שהיחסים בין ישראל לארצות הברית הם בשפל של כל הזמנים? אתם חושבים שהם עצובים או שמחים? מה חושבים בג'נין ובשכם כששומעים שבן גביר מחליש את השב"כ? אתם חושבים שהם עצובים או שהם שמחים? חשבנו ש-7 באוקטובר הוא נקודת השפל של חיינו, אלא שזו לא הייתה נקודת השפל, זו הייתה רק תחילת הידרדרות. הם מפרקים את הצבא, הם מפרקים את המשטרה, עכשיו הם מפרקים את השב"כ. יש לי שאלה אחת לממשלה: מי יגן עלינו? מי ישמור על עם ישראל אם אתם מחלישים ופוגעים בכל המערכות ששומרות עלינו בחיים? כאילו לא מספיקות המכות שהצבא ומערכת הביטחון חטפו מאויבינו, עכשיו הם חוטפים את זה גם מהממשלה. כל אזרח ישראלי מסתכל על הממשלה הזו, כולל אלה שהצביעו לה, כולם מרגישים אותו דבר: אין על מי לסמוך. אי-אפשר לסמוך עליכם. יש לנו ממשלה שאי-אפשר לסמוך עליה – אי-אפשר לסמוך עליה בביטחון; אי-אפשר עליה לסמוך במדיניות חוץ; אי-אפשר לסמוך עליה בכלכלה; אי-אפשר לסמוך עליה בניהול, הדבר הכי בסיסי שממשלה אמורה לעשות, לנהל מדינה. הרי אף אחד מאיתנו לא יופתע אם נקום מחר בבוקר ונגלה שלאיראן יש פצצה גרעינית, כמו שאף אחד מאיתנו לא יופתע אם נקום מחר בבוקר וכל הרמזורים לא יעבדו. ואף אחד לא יופתע אם נקום מחר בבוקר ונגלה שהופעלו נגדנו סנקציות במועצת הביטחון של האו"ם. ואף אחד מאיתנו בטח לא יופתע אם נקום מחר בבוקר ונגלה שהעלו את מחירי הדלק בפעם השביעית ברציפות. לא נופתע, כי אנחנו מכירים אתכם. הדבר היחיד שבו אפשר לסמוך עליכם הוא שתעבירו בזמן את התקציבים של הכספים הקואליציוניים בוועדת הכספים. בזה אתם עדיין טובים, וזהו. אני אומר מפה לאזרחי ישראל: הממשלה הזו מקטינה אתכם. הממשלה הזאת מתעלמת מכם. והיא טועה. החיים שלכם חשובים. החיים שלכם הם הדבר היחיד שיש לו משמעות. החיים שלכם ינצחו. כל ממשלה בתולדות המדינה היא תמיד ההפך מהממשלה הקודמת. זה מין מחזוריות כזאת קבועה: כל ממשלה היא קונטרה לקודמת. הממשלה הבאה שנקים אכן תהיה בדיוק הפוכה. היא תהיה ממשלה שאפשר לסמוך עליה. ממשלה הגונה, חרוצה, קצת משעממת, שעושה את עבודתה בנאמנות למען אזרחי ישראל, שתחזק את המדינה, שתחזק את האזרחים, ואפשר יהיה לסמוך עליה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

אני מזמין את השר עמיחי להציג את עמדת הממשלה ביחס לחוק – אם מישהו שכח, של חברת הכנסת דבי ביטון.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בשביל זה דחית את הדברים? חברת הכנסת ביטון, אני עונה בשם משרד הביטחון, כמובן. חברת הכנסת ביטון מציעה לתקן את חוק החיילים שנספו במערכה, כך שיתווסף לחוק סעיף שיאסור פיטורים או הוצאה לחופשה ללא תשלום של בן משפחה של חייל שנספה במערכה, לרבות ארוסה של חייל שנספה, במשך שנת השכול הראשונה, אלא אם כן ניתן היתר של ועדת התעסוקה במשרד הביטחון. לפי המוצע, ההסדר יחול על מעסיק שהעסיק בן משפחה במשך כשישה חודשים לפחות. אומר שר הביטחון: מערכת הביטחון תומכת בהרחבת זכויותיהן של המשפחות השכולות שהקריבו את היקר להן מכול על הגנת המדינה, העם והארץ. שנת השכול הראשונה טומנת בחובה התמודדות עם מציאות חדשה, כואבת ומורכבת, המצדיקה את מתן ההגנה מפני פיטורים כמוצע בהצעת החוק. על כן, יש לסייע למשפחות השכולות ולאפשר להן זמן הסתגלות למציאות החדשה מבלי שיהיו טרודות בסוגיות הנוגעות למקום עבודתן. לאור זאת, הממשלה החליטה לתמוך בקריאה טרומית בהצעת החוק של חברת הכנסת ביטון, ובלבד שקידומה ייעשה בהסכמת משרד הביטחון, משרד המשפטים ומשרד האוצר. טוב שיש מישהו שמקשיב.

היו"ר ארז מלול:

רגע, תשאל אותה אם הם מסכימים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לאור האמור, אני מציע כי מליאת הכנסת תאשר את ההצעה בקריאה טרומית.

היו"ר ארז מלול:

את מסכימה להסכמות, כן?

שר המורשת עמיחי אליהו:

מסכימה להסכמה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מסכימה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן.

היו"ר ארז מלול:

יופי. תודה רבה, כבוד השר. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – איסור פיטורים של בן משפחה בשנת השכול הראשונה), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת דבי ביטון. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים –אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – איסור פיטורים של בן משפחה בשנת השכול הראשונה), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – איסור פיטורים של בן משפחה בשנת השכול הראשונה), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת דבי ביטון, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. לפרוטוקול בלבד: שרון ניר – בעד; אלון שוסטר – בעד; בנימין גנץ – בעד; גדי איזנקוט – בעד; אלון שוסטר – אמרתי; מיכל שיר – בעד. שרון ניר בעד, כן. בסדר גמור. גם חבר הכנסת חמד עמאר בעד.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות שמשולמות לפעילי טרור ובני משפחותיהם מחוץ לישראל), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי לנמק את ההצעה. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. ואל תדברי על חוק הרבנים. רבני ההתיישבות, סליחה. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני, יש עשר דקות, למה שש וחצי?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

מה? מה יש לך נגדי? מה יש לך נגדי? מה שמת לי שש וחצי דקות? אפליה, אפליה, גם על רקע מגדרי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אשמח אם תקשיבו, כי הנושא הזה – לא חשבתי שבכלל נדבר על זה, ואני מאוד שמחה שהשר בן צור פה, כי הוא שותף להצעת החוק הזו. הוא שותף להצעת החוק הזו, כי לולא התמיכה שלו, העזרה שלו והנכונות שלו לפתוח את הראש, לראות דברים אחרת, להיכנס בעובי הקורה של זה, כנראה שעכשיו לא היינו נמצאים פה בהצעת החוק הזו. אספר קצת על השתלשלות העניינים. לפני כמה חודשים נודע לי שיש דבר כזה קצבאות ביטוח לאומי לתושבי עזה. כן, מתברר שמדינת ישראל משלמת קצבאות ביטוח לאומי לתושבי עזה שפעם עבדו בישראל ואולי קרתה להם תאונת עבודה או משהו, ואנחנו משלמים להם קצבאות. המקור של הדבר הזה הוא חוקי לחלוטין. ככה זה כרגע אצלנו בחקיקה; אגב, לא רק לתושבי עזה, גם לתושבי הפיליפינים וגם לכל עובד זר שעבד פה. אבל קרה לנו פה משהו – קרה לנו 7 באוקטובר. ואז עלתה השאלה: על מה מדובר? על מי מדובר? מה מצבנו? הגשתי שאילתה לשר בן צור, ובאמת, בביטוח הלאומי לא ידעו איך לפענח את זה, כי התברר שאנחנו אף פעם לא עשינו פילוח מבחינת מקום המגורים. ובאמת הייתה פה התגייסות של הביטוח הלאומי ועובדי הביטוח הלאומי ועוזר השר – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברי כנסת. סליחה, שקט. אפשר לקבל שקט במליאה? תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הייתה פה התגייסות של עובדי הביטוח הלאומי ועוזר השר שאחראי לשאילתות לפענח את האירוע. ואז קיבלתי תשובה: התברר שאנחנו משלמים כ-7.3 מיליון שקלים בשנה קצבאות ביטוח לאומי לתושבי עזה. 7.3 מיליון שקלים בשנה. ואז ניסינו להבין, כי יש בעזה אנשים שכבר לא איתנו; יש אנשים בעזה – מחבלים שאנחנו יודעים שהם מחבלים; יש לנו עצורים פה במדינת ישראל שיכול להיות שגם הם מקבלים את הקצבה הזאת. ניסינו להבין איך בכלל אפשר להמשיך לחיות עם הדבר הזה.

היו"ר משה רוט:

לכמה אנשים זה מתחלק, ה-7 מיליון?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני לא זוכרת מספר מדויק, אם אני לא טועה זה בסביבות 260 בני אדם שמקבלים את הקצבאות האלה. עוד פעם, זה מקור חוקי, אבל המצב השתנה. ואז ניסינו לפענח את האירוע: כמה יש בבתי כלא שאולי מקבלים קצבה? כמה מחבלים יש בתוך עזה שאנחנו יודעים שהם מקבלי קצבה? ואולי יש מתים, שבכלל כבר לא צריך לשלם להם? היה דיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ניסינו לפתור שם את כל הבעיות האלה, ואז התברר לנו שנוסף לכול, מערכת הביטחון לא מעבירה מידע. אני חייבת לציין שהביטוח הלאומי במקרה הזה הוא צינור; לביטוח הלאומי אין סמכות לשלול קצבאות, הם עובדים על פי חוק ומעבירים כסף לפי חוק. מי שאמור לתת את המידע ומי שאמור לעשות את ההצלבות האלה זה מערכת הביטחון, כי המידע אצלם ולא בביטוח הלאומי. השר פנה, והביטוח הלאומי פנו, והשר פנה גם לשר הביטחון: בואו נתכנס לאירוע, בואו נבין מה קורה שם. כי לשלם קצבאות ביטוח לאומי מכספים שלנו למחבלים זה כבר – אתה יודע, אתה לא קולט את האירוע. ואז קיבלנו תשובה מאמ"ן – אדוני היושב-ראש, תקשיב לזה: יש עכשיו – לפחות נכון לאפריל, אם אני לא טועה, זה היה התאריך שקיבלנו, שבו עשו את ההצלבה – 33 מחבלים – 30? אני לא זוכרת בדיוק, או 30 או 33 – שיודעים שהם חמאס, שזו הזרוע הצבאית של ג'יהאד, שמקבלים קצבת ביטוח לאומי. אתה רואה את זה – אתה לא מאמין. אתה אומר: מדינה נורמלית, מתוקנת, במלחמה, כשהיא חפצת חיים – זה לא יכול להיות. אבל כן, אנחנו ארץ נהדרת, אצלנו הכול יכול להיות. ואז הבנו שיש בעיה עם מקור סמכות, בעיה בחקיקה. זאת אומרת, אני מספרת את כל ההליך, שתבינו, היינו באירוע הזה כמה חודשים טובים כדי להגיע לדקה הזו עכשיו. הבנו שיש בעיה במקור הסמכות, שגם אם שר העבודה והרווחה רוצה לשלול – אין לו יכולת לדעת מי המחבל, והוא תלוי במערכת. והבנו שצריך לעשות תיקון חקיקה, לעגן את זה בחקיקה ולקבוע את המנגנון, כדי שאנחנו לא נגלה עוד פעם, בעוד x זמן, שיש איזשהו מחבל ארור, נוח'בה, שמקבל קצבת ביטוח לאומי משלנו. יש פה גם שאלה אחרת, בשאלת הזום-אאוט: למה מדינת ישראל, כל משרדי הממשלה למיניהם, לא עשו בדיקות מה טיב היחסים עם עזה, עם המחבלים, מה קורה. זאת אומרת, עכשיו אנחנו מדברים על קצבאות הביטוח הלאומי, אבל יכול להיות שיש עוד משהו במשרד אחר שאנחנו לא יודעים עליו כי אף אחד לא שאל, כי אף אחד לא בדק. במקרה שלינו, במקרה היה אומץ לתת תשובה – שזה לא ברור מאליו. אני חייבת פה לפרגן. חייבת לפרגן. יש שרי ממשלה שעל שאילתות שזה לא נוח להם הם לא עונים, פשוט לא עונים, מתעלמים. אתם, חברי הכנסת, תטפסו על העצים – לא עונים. התשובה הייתה לא נוחה לשר העבודה. הוא היה יכול להגיד: סליחה, אין לי זמן, לא מעניין, אין לי נתונים – אלף ואחת תשובות. הוא יכול היה לא לענות, מה שקורה. להפך – התאמצנו, עשינו את כל ההליך הזה, אנחנו עכשיו יודעים על המצב, אנחנו יודעים איך לטפל במצב הזה ואנחנו נפתור את זה. אבל התשובה הייתה לא נוחה, להגיד: אני, הביטוח הלאומי, משלם 7.3 מיליון שקלים למחבלים, לעזתים. אני חושבת שזה היה הליך פרלמנטרי בדיוק כמו שצריך, מה שמצופה, בשיתוף פעולה עם השר הממונה, עם הגוף האחראי. וגם בהצעת החוק הזאת אני רוצה שיהיה לנו מנגנון, שנוכל לשלוט באירוע, שאם אנחנו יודעים שמישהו הוא מחבל של ג'יהאד, אסלאם, חמאס, לא משנה מה – חות'ים, תותים, כל החולרות האלה – שחלילה אנחנו לא נשלם להם שקל. האירוע היה לא פשוט, להעביר את החוק הזה בוועדת השרים לחקיקה. הבנתי שהיו קצת ויכוחים ועניינים. אני כבר אומרת לך שאנחנו נעשה את זה הכי טוב שניתן, אנחנו נבנה את ההליך כדי שאתה לא תצטרך לרדוף אחרי שר הביטחון או מערכת הביטחון ולהתחנן: תגידו לי מי המחבלים שאני משלם להם. נבנה כזה מנגנון שהמידע יעבור כמו שצריך, וכמובן בשום שכל. בשלב הראשון, כשיהיו עדיין במעצרים – הקפאה, אנחנו לא רוצים לערוף פה ראשים; אבל ברגע שאנחנו נדע בפסק דין חלוט שזה המחבל שיושב אצלנו בכלא, כשאנחנו יודעים את זה סופית – שתהיה שלילה טוטלית של הקצבאות. לא מדובר פה על אזרחי ישראל, מדובר פה על תושבי עזה, אז האירוע המשפטי הוא אחר לחלוטין. בשיתוף פעולה, בשום שכל, איתך, עם משרד המשפטים, עם משרד הביטחון וביטוח לאומי, אנחנו נבנה את זה נכון אבל יעיל. ואני גם כן פונה אליך – שאנחנו נעשה את זה מהר. כי כל יום – חבל; כל שקל – חבל. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, חברת הכנסת. אני מזמין את שר העבודה יואב בן צור להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, בטרם אתייחס לגופה של הצעת החוק, אני רוצה להדגיש ולהבהיר: כבר כיום, על פי החוק הקיים כיום, קיימת אפשרות להגשים את מטרת החוק המוצע, וזאת באמצעות סעיף 56(ב) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016. ואכן, כבר כיום, בהתאם למצב החוקתי כיום, הוריתי לביטוח לאומי לשלול את זכאותם של חברים בארגוני טרור תושבי עזה שעבדו בישראל וזכאים לגמלה כנפגעי עבודה או כל גמלה שהיא מהביטוח הלאומי. כבר כיום, כאמור, הם לא מקבלים את הקצבה. יחד עם זאת, אני בהחלט חושב שהצעת החוק המוצעת היא ראויה, אבל לא חפה מפגמים, ובשיח עם המציעה הוסכם לדייק את הצעת החוק. לדוגמה, גם לפי החוק הקיים כיום וגם לפי הצעת החוק המוצעת, קיימת לקונה של הממשק בין גורמי הביטחון שאמורים להעביר לביטוח לאומי את המידע הרלוונטי לבין הביטוח הלאומי. בהיעדר ממשק כזה, לא יעזור שום חוק שיורה לשלול קצבאות מפעילי טרור. לכן הממשק הזה בין גורמי הביטחון לבין הביטוח הלאומי הוא תנאי וערובה ליישומו של החוק, וזה אמור להיות מוסדר בחוק שמחייב את העברת המידע הרלוונטי. כאמור, תכליתה של הצעת החוק הינה תכלית ראויה מאוד, אבל אין בה כדי להוסיף או להוריד מהמצב הקיים. ולכן, כפי שאמרתי בשיח עם המציעה, הסכמנו להעביר את ההצעה בטרומית תוך הסכמה לייצר שיח שיהפוך את הצעת החוק לאפקטיבית ובת-יישום. לסיכום דבריי, אני בעד העברת הצעת החוק בקריאה הטרומית, בתנאי שגורמי המקצוע בביטוח לאומי יהיו שותפים לניסוח החקיקה. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

בתוך החוק הזה הגיע הממשק הזה?

שר העבודה יואב בן צור:

כן.

היו"ר משה רוט:

זאת אומרת, זה התבצע?

שר העבודה יואב בן צור:

כן.

היו"ר משה רוט:

וכרגע כבר לא מביאים כסף?

שר העבודה יואב בן צור:

כרגע מוקפא. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני השר, כפי שאמרתי, זה ברור לי. אבל אני לא רציתי לקבוע לך מנגנון – – –

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת רוצה להגיב?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא, אני לא צריכה, הוא תומך.

היו"ר משה רוט:

אז אם כן, חברים, נעבור להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות שמשולמות לפעילי טרור ובני משפחותיהם מחוץ לישראל), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות שמשולמות לפעילי טרור ובני משפחותיהם מחוץ לישראל), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

30 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות שמשולמות לפעילי טרור ובני משפחותיהם מחוץ לישראל), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה רוט:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום. בהסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה, בשינוי מסדר-היום שלפניכם, נעבור אם כן למה שאצלכם בסדר-היום סעיף י' – נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הספורט (תיקון – דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת סימון דוידסון וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת דוידסון, לרשותך עשר דקות, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השאלה שחבר הכנסת רון כץ שאל אותי לפני שעליתי: מה, באמת אין דגל ישראל על מדי הנבחרות? גם אני לא חשבתי; גם אני הייתי בטוח שכל האיגודים וכל הנבחרות וכל הספורטאים מייצגים את מדינת ישראל כשרואים את הדגל שלהם.

היו"ר משה רוט:

כמובן מאליו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כמובן מאליו.

היו"ר משה רוט:

ככה צריך להיות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל לא, זה לא המצב. ולכן, כששואלים אותי: מה, זה הזמן להעלות את החוק הזה? כן, במיוחד זה הזמן. החוק שאני מציג כרגע הוא פשוט, ולכל אדם ציוני הוא מובן מאליו: דגל ישראל יתנוסס על כל מדי נבחרות ישראל הרשמיות. דגל מדינת ישראל לא רק יתנוסס למעלה – אפשר רק קצת שקט?

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברי הכנסת, המליאה רוצה לשמוע את חבר הכנסת דוידסון. אני מבקש שקט במליאה. תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

דגל ישראל יתנוסס לא רק למעלה על התורן, אלא גם על המדים של כל ספורטאי וספורטאית מדינת ישראל. מספיק לצפות ביורו, במשחקים שעכשיו עדיין רואים במדינת ישראל, אדוני השר, ורואים את נבחרת טורקיה עם דגל טורקיה על החזה, ואת נבחרת אנגליה וגרמניה וצרפת. יש חלק שלא רואים, אבל הרוב רואים, וזו בעצם גאווה של המדינה לראות את הדגל. נכון להיום, בחלק מהאיגודים ולחלק מהספורטאים שיוצאים ומייצגים את מדינת ישראל אין דגל ישראל על מדי הייצוג של הנבחרות, לא על המדים כשהם מתחרים ולא על המדים כשהם מחוץ לתחרויות.

היו"ר משה רוט:

מה הסיבה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

הסיבה היא שיש חופש לכל איגוד לקבוע איך הוא מעצב את מדי הנבחרת. אני לא מדבר על הנבחרת האולימפית, אני מדבר על הנבחרות – איגוד השחייה, איגוד האתלטיקה, איגוד הכדורגל. כל איגוד משהו אחר, וכל איגוד קובע איפה הוא שם את הדגל, ויכול להיות שהוא לא שם.

היו"ר משה רוט:

הם מתביישים בזה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, הם פשוט לא חושבים על זה. לא חשבו. לא הייתה חשיבה. זה לא סוד שבימים אלו אנו באמת מקבלים ריקושטים של שנאה מכל העולם, וגם הספורטאים שלנו – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, האם אפשר לקבל שקט במליאה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

כל מה שאני אומר הוא בלשון המעטה. לחלק מהמדינות אומנם יש ביקורת על המלחמה, אך יש כאלה שלא מוכנים לקבל את עצם קיומנו כעם ישראל, בלי קשר למה שקשור בעזה. הם חושבים שמדינת ישראל חסרת זכות קיום. גם במשחקים האולימפיים שיחלו בקרוב הספורטאים שלנו יחוו שנאה גדולה מחוץ ובתוך התחרויות. ואני אומר לכל הספורטאים שמייצגים אותנו: התשובה שלכם היא הניצחון בתחרות. השנאה והאנטישמיות הן לא תופעות חדשות. משחר ההיסטוריה אנחנו סובלים ומרגישים את השנאה, ומנסים למחוק אותנו, וכעת יש לנו מדינה עצמאית, אחרי כל כך הרבה שנים שייחלנו לה, שציפינו לה, ואנחנו צריכים להתגאות במדינה שלנו. המדים – הדגל שלנו חייב להתנוסס בכל מקום, ובייחוד על המדים הייצוגיים של הנבחרות. נציגי ישראל בתרבות, באקדמיה וגם בספורט נתונים ללחצים וביקורת מצד אותם אנטישמים שרוצים להדיר אותנו. אני אספר לכם כי לפני חודש, נבחרת ישראל לקטועי גפיים – כן, משחקים כדורגל עם רגל אחת – ייצגו את מדינת ישראל באליפות אירופה שהתקיימה בצרפת. הנבחרת עברה מסכת השפלות וזלזול מתוכנן, מצד הנבחרת הטורקית בעיקר. מדובר בנבחרת שמורכבת מפצועי הנובה והמלחמה, כן, חיילים שנפצעו מתחילת המלחמה. חשוב לזכור שמדובר בטורניר של נבחרות קטועי גפיים, איפה שתמיד יש סולידריות וכבוד בין הספורטאים, אך השנאה שהם קיבלו והביזיון של הנבחרת היה נוראיים. אז מה הפתרון שלנו, הספורט הישראלי? מה הפתרון של הספורטאים? עומדים איתן עם דגל ישראל ללא פחד. מה שעזר לעם היהודי להחזיק אלפי שנים הם האמונה והביטחון בצדקת דרכנו. לא מתקפלים, לא מתביישים, כי אין על מה. ולמי ששואל למה דווקא עכשיו החוק הזה חשוב, אז אני רוצה לציין, שכולם יבינו. בעוד שלושה שבועות מתחילה האולימפיאדה, המשחקים האולימפיים. גם השנה נבחרת מצוינת של ספורטאיות וספורטאים ייצגו את מדינת ישראל, 87 במספר, מול כל מדינות העולם, אוהבינו ושונאינו. וכשהמפגינים – ויהיו מפגינים – יקראו לשחרור פלסטין וינסו לפגוע בספורטאים שלנו מילולית, אני מקווה לא פיזית, התשובה שלנו אליהם היא שעם ישראל חזק, עם ישראל חי ולא מתבייש. כל מי שרוצה להעלים את ישראל, יראה את דגל ישראל על המדים של הספורטאים שלנו. אני רוצה לספר לכם משהו בנימה אישית. אחד מהרגעים המרגשים בחיי היה באליפות אירופה בשחייה באוסטריה, בעיר שבה נולד הצורר היטלר. כיושב-ראש איגוד השחייה הייתי שם. בתחרות הזאת זכתה אנסטסיה גורבנקו, שחיינית ישראלית, במדליית זהב היסטורית, בפעם הראשונה. כשדגל ישראל עלה לראש התורן וכשהתקווה הושמעה דמעות זלגו מעיניי ומעיני הנבחרת. חברים יקרים, אין מאחד, במיוחד בתקופה זו, כמו הספורט הישראלי. אין מרגש לעם ישראל מלשמוע את התקווה, בייחוד במשחקים האולימפיים. זכייה של ספורטאי ישראלי תרגש גם את החרדי וגם את הערבי וגם את החילוני וגם את הדתי, את כל מדינת ישראל. אנחנו צריכים לזכור שאחרי האולימפיאדה, מייד אחרי האולימפיאדה, יתקיימו המשחקים הפארלימפיים. הספורטאים הנכים של מדינת ישראל – הספורטאים האלה הביאו כבוד למדינת ישראל ויביאו כבוד למדינת ישראל. הדגל הישראלי הוא דגל שצריך להיות על כל מדים של כל איגוד וכל ייצוג של נבחרת ישראל. לכן אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד החוק הזה ולדאוג לזה שכל ייצוג של מדינת ישראל יהיה עם דגל ישראל. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אזמין את השר קרעי, שיענה במקום שר התרבות והספורט, להציג את עמדת הממשלה. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר – בעצם אין פה. הצעת החוק מבקשת לחייב את נבחרות ישראל בכל ענף מענפי הספורט לענוד על מדיהן סמל של דגל המדינה בעת השתתפות השחקנים בפעילות ספורט מאורגנת. לנוכח הצורך לבחון את הנושא מול ההתאחדויות והאיגודים, יוזמי החוק התחייבו בפני המשרד, משרד התרבות והספורט, כי במהלך הדיונים על הצעת החוק בוועדת החינוך, התרבות והספורט יתקיים שיח מול האיגודים וההתאחדויות על מנת שלא תהיה סתירה בין הצעת החוק לבין תקנונים בין-לאומיים. לפיכך, חבר הכנסת דוידסון, הממשלה תומכת בהצעת החוק. חבר הכנסת דוידסון, אמרת קודם שלא מספיק שדגל ישראל יתנוסס על התורן. חשוב לך מאוד שהוא יתנוסס גם בספורט, גם על המדים של נבחרת ישראל. אני אומר לך ההפך, לא מספיק שדגל ישראל יתנוסס על המדים של הספורט, אלא צריך שדגל ישראל יתנוסס בגאון על התורן, בלבבות, בשדה הקרב. דגל ישראל הוא סמל לגבורה יהודית, לנחישות, לעוצמה, ללוחמינו הגיבורים בשדה הקרב.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לצערי, יש כאלה שלא מבינים את זה. לפני יומיים הצהיר ראש האופוזיציה שלדעתו ראש הממשלה מתכוון לפטר את היועצת המשפטית לממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא איים כרגיל – רגע, אתה נגד חופש הביטוי שלי כאן, במליאה? קודם היית נגד הרחבת שידורי הרדיו, עכשיו אתה גם לא רוצה שאני אדבר כאן, במליאה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גלעד קריב (העבודה):

– – – את הקשר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין שום בעיה, תעשה את זה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – תסביר את הקשר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הסברתי את הקשר. אם לא הקשבת למשפט המעבר שלי – – –

גלעד קריב (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא מספיק. אני אעבוד על זה לפעם הבאה.

גלעד קריב (העבודה):

קודם היה ציטוט מישעיהו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא איים, כרגיל, שאם זה יתבצע, הוא וחבריו יעשו פעולות קיצוניות ברחובות ואף יתפטרו קולקטיבית מהכנסת. האמת, שתי ציפורים במכה אחת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה ככה? לא מתאים.

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, לא מהצד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חוץ ממירב. אבל בכל מקרה, קשה להתייחס לאיש כזה לא רציני ברצינות. אני מבקש שאזרחי ישראל יבינו, ואולי באמצעותם יבין גם לפיד, מה זה אומר לא לפטר את היועמ"שית. הדוגמאות שאביא לכם עכשיו הן רק מהזמן האחרון, והן כוללות דוגמאות מכל המערכת הזאת – – –

גלעד קריב (העבודה):

אז אתה בעד לפטר את היועצת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בוודאי. יועמ"שית, בג"ץ, פצ"רית – הכול מבית היוצר של אותה מערכת רקובה שמנצחת עליה היועמ"שית – –

גלעד קריב (העבודה):

הבנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שבמעשיה – – –

קריאות:

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה. חבר הכנסת, קריאת ביניים אחת – מספיק, שתיים – מספיק והותר, שלישית זה מיותר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז בוא תשמע למה זה חשוב דווקא בזמן המלחמה, חבר הכנסת קריב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

הכול מבית היוצר של אותה מערכת רקובה שמנצחת עליה היועמ"שית, שבמעשיה פוגעת באופן חסר תקדים בדמוקרטיה, בצבא, במדינה, בכולנו. חייל שחיסל מחבל ב-7 באוקטובר עומד לדין על רצח. זה בדיוק הקשר למלחמה, למה המערכת הזאת צריכה טיפול שורש.

גלעד קריב (העבודה):

רון כץ (יש עתיד):

שלמה, זה שקר. אין דבר כזה. אין דבר כזה, שלמה. אין.

גלעד קריב (העבודה):

אתם – – – מזויפים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

בג"ץ דן אם לאפשר לנאצים העזתים להיכנס לישראל.

רון כץ (יש עתיד):

אין דבר כזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם זה אין דבר כזה?

רון כץ (יש עתיד):

לא, זה לגבי הקודם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש דבר כזה.

רון כץ (יש עתיד):

אין, תבדוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בג"ץ מבטל את שדה תימן כמקום כליאה לנאצים העזתים, ובעקבות כך לא מבוצעים מעצרים במלחמה, חבר הכנסת קריב, לסיכול טרור, ואחרים משתחררים.

רון כץ (יש עתיד):

אתה יודע מי אשם בזה? אתם.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר משה רוט:

אחד, אחד.

רון כץ (יש עתיד):

תסדרו את התנאים. תסדרו את התנאים, מה הבעיה?

גלעד קריב (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – אה, איזה תנאים אתה רוצה לנאצים העזתים?

רון כץ (יש עתיד):

המינימום שצריך. המינימום שצריך.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת כץ, לא יכולים לשמוע אתכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת רון כץ, איזה תנאים לדעתך, מה צריך לעשות להם, מזרנים?

רון כץ (יש עתיד):

המינימום לפי המשפט הבין-לאומי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזה מזרנים אתה רוצה שניתן לעזתים?

רון כץ (יש עתיד):

מצדי שיהיו על הרצפה, מה שעומד ברף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה הרף? מה הרף שלך? לנוח'בות, מה הרף שלך לנוח'בות?

נאור שירי (יש עתיד):

תן לנו דוגמה כמו שביטלת את הנוח'בות. אתם ביטלתם את הנוח'בות.

גלעד קריב (העבודה):

לשלם להם משכורת.

רון כץ (יש עתיד):

הכי פשוט שיש. המינימום, המינימום.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, מה אנחנו – – –

היו"ר משה רוט:

השר לא יכול לענות לכולכם בבת אחת. תתחלקו, אחד אחד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הפצ"רית אוסרת על חיילי צה"ל לחסל שוטרי חמאס.

רון כץ (יש עתיד):

זה לא נכון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה כן נכון. תדבר עם הדרגים בשטח, תדבר עם מ"פים. לא, אתה לא מדבר.

היו"ר משה רוט:

אתם עושים רעש, לא מבינים מילה שאתם אומרים בין כה.

נאור שירי (יש עתיד):

גלעד קריב (העבודה):

משפחת נתניהו קיבלה – – –

היו"ר משה רוט:

הוא לא יכול לשמוע אתכם.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא צריך לשמוע – – – אתם מימנתם את חמאס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הפצ"רית אוסרת על חיילי צה"ל לחסל שוטרים של חמאס.

גלעד קריב (העבודה):

שמענו אותו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הפצ"רית אוסרת על חיילי צה"ל – –

רון כץ (יש עתיד):

זה לא נכון, שלמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – לחסל אנשי חמאס אם הם לא היו רשומים כאנשי חמאס – –

רון כץ (יש עתיד):

זה לא נכון, שלמה, גם אם תגיד את זה עוד פעם. זה לא נכון. זה לא נכון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – אף על פי שהשתתפו בטבח.

רון כץ (יש עתיד):

זה לא נכון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הכול לא נכון אצלך. הכול דבש.

רון כץ (יש עתיד):

זה לא נכון. לא נכון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תדבר עם לוחמים בשטח, תראה עם מה הם מתמודדים.

רון כץ (יש עתיד):

נשמה, עם איזה לוחם דיברת בשטח?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בוודאי. אני גר בעוטף עזה, הם נמצאים אצלי במושב.

רון כץ (יש עתיד):

עם איזה לוחם? מה זה משנה איפה אתה גר, עם איזה לוחם דיברת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הם נמצאים אצלי במושב.

רון כץ (יש עתיד):

איזה לוחם דיבר עם הפצ"רית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בוא, אני אתן לך לדבר מייד.

רון כץ (יש עתיד):

אחד, אחד. מי דיבר עם הפצ"רית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא לא צריך לדבר איתם.

רון כץ (יש עתיד):

אז עם מי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הם מקבלים פקודות מהפיקוד העליון.

רון כץ (יש עתיד):

איזה פקודות? תביא את הפקודה, יש פקודה כזאת?

קריאה:

הפיקוד העליון.

רון כץ (יש עתיד):

יש פקודה כזאת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

היועמ"שית מתנגדת – – –

רון כץ (יש עתיד):

אה, הינה. אין תשובות. אין תשובות, כי זה לא נכון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, עזוב, אתה שואל שאלות מתגרות שאין להן שום בסיס.

רון כץ (יש עתיד):

זה לא נכון. זה לא נכון. מה זה מתגרות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תדבר עם לוחמים בשטח ותשמע איך הם מתמודדים.

רון כץ (יש עתיד):

אני אומר, אם יש לוחם שקיבל את זה, מי הלוחם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אוסרים עליהם לירות על מחבלים כי הם נמצאים על משאיות סיוע.

רון כץ (יש עתיד):

שלמה, אלופה בצה"ל, הפצ"רית, לא נותנת פקודות לחיילים בשטח. זה לא עובד ככה.

היו"ר משה רוט:

חברים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תעזוב, אתה מנותק מהמציאות. לך תדבר עם לוחמים בשטח.

רון כץ (יש עתיד):

זה לא עובד ככה. זה לא עובד ככה. כל מי שעשה יומיים צבא יודע את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היועמ"שית – – –

גלעד קריב (העבודה):

תמשיכו להעביר דולרים לחמאס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

טוב, אי-אפשר ככה. היועמ"שית – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, כבוד השר רוצה לדבר וביקש כמה דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היועמ"שית מתנגדת להוצאת הטרור מהאוניברסיטאות. פרקליט המדינה פותח בחקירה נגד שר בישראל על אמירות הסתה נגד העזתים שחגגו את הטבח.

רון כץ (יש עתיד):

פתחו בחקירה? פתחו בחקירה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא רוצה לפתוח.

רון כץ (יש עתיד):

זו הדרך שלו להעלות מנדטים? אף אחד לא רוצה לפתוח.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם זה לא נכון.

היו"ר משה רוט:

שנייה, שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

וכל זה רק קצה הקרחון. מערכת חולה שפוגעת במדינה, בצבא, במלחמה, בכולנו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתם מערכת חולה.

קריאה:

אתם פוגעים בכולנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חייבים לשלוח אותה הביתה. בשביל שלטון החוק, בשביל החיילים, בשביל המדינה, כדי שדגל ישראל יתנוסס בגאווה לא רק על מדי הספורט,אלא גם בשדה הקרב וגם בלבבות. תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

הוא מתנוסס גם היום. גם היום.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גלעד קריב (העבודה):

הבנק של חמאס מדבר איתנו על – – – איזו עמלה משפחת נתניהו גזרה מהכסף הקטרי?

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר.

גלעד קריב (העבודה):

על זה צריכה להיפתח חקירה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת שמחה רוטמן ביקש להתנגד לחוק. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו גם אתה מתנגד?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למה? הממשלה תומכת.

היו"ר משה רוט:

שנייה. הוא עוד לא עלה לדוכן, חבר הכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

אז מה, אתה תומך בכל דבר שהממשלה עושה? נניח, לממן את החמאס? נניח, לא לפנות את ח'אן אל-אחמר?

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת, הוא עוד לא עלה לדוכן. תנו לו.

נאור שירי (יש עתיד):

נניח, לשחרר מחבלים? בדיוק, קח עוד הרבה אוויר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

רגע, אני צריך לדעת כמה זמן יש לי, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת – אתה לא מאפס לי שעון?

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך זמן, שלוש דקות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אה, זה התחיל? לא ראיתי. אין בעיה.

רון כץ (יש עתיד):

אתה מתנגד? קודם כול צריך להגיד שאתה מתנגד.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני, לצערי הרב, מתנגד להצעת החוק. ואני פונה מכאן לחברי חבר הכנסת סימון דוידסון, שאני יודע שהנושא הוא בדמו ובנפשו, ואני חושב שהצעת החוק הזאת היא חשובה. לצערי, הוא נכנע ללחץ הפסול והלא-לגיטימי ובעיניי הלא-ציוני של ראש מפלגתו, חבר הכנסת יאיר לפיד, שדרש, וזה מעשה, בסטנדרטים של הכנסת, מעשה נבזי ומגונה.

רון כץ (יש עתיד):

מה הוא דרש? לא שמעתי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שיורידו, שחברי הכנסת של עוצמה יהודית שחתומים על הצעת החוק הזאת – דרש את זה כתנאי להעלאת הצעת החוק הזאת, שהם יורידו את חתימתם. עכשיו, הדבר הזה בעיניי, ופה, חבר הכנסת סימון דוידסון, אני מבין לליבך, באמת. אני הייתי באותו מצב, באותו מצב הזוי, שנגרם על ידי אותו אדם, אותו אדם הזוי, בכנסת הקודמת. בכנסת הקודמת הצעתי את חוק האזרחות, וראש מפלגתך יאיר לפיד, במסגרת ישיבת סיעה, בא ואמר – – –

גלעד קריב (העבודה):

לא ייאמן. אתם לא תמכתם בהצעת חוק האזרחות – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

סליחה, גלעד, לא להפריע לי.

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא מתבייש?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בא ואמר: אני מאוד בעד חוק האזרחות, תמכתי בחוק גם מהאופוזיציה, אני בעדו ברמה הציונית וברמה הביטחונית. כמו שלא הייתי מסכים שמפלגת בל"ד יובילו את חוק האזרחות, אני לא מסכים שהמפלגה של בן גביר תוביל את חוק האזרחות. עכשיו, כמובן שהוא התבלבל, כי אני לא מהמפלגה של בן גביר, אבל ממתי יאיר לפיד ועובדות הולכים ביחד?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל מה ההבדל בינך לבין בן גביר?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ממתי יאיר לפיד ועובדות הולכים ביחד? אבל אני אומר לך, חבר הכנסת סימון דוידסון, שאני עמדתי בלחץ, ועם אותה אמירה בזויה התמודדתי. אני הייתי חבר כנסת בשורות האחרונות, האחוריות, של האופוזיציה, הוא היה ראש ממשלה חליפי. ואני אמרתי שאדם כזה, שמבחינתו סעיד אלחרומי נפל בקרב, והקים ממשלה עם תומכי טרור, הוא הבן אדם האחרון – –

רון כץ (יש עתיד):

די כבר עם כל האופורטוניסטים האלה, די.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – הוא הבן אדם האחרון שילמד אותי מהי ציונות, מהו דגל ישראל – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה הדבר היחיד שהממשלה – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

סליחה, אדוני, הם מפריעים לי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

קח אחריות ותתפטר.

היו"ר משה רוט:

רגע, רגע, רגע. שנייה. אני אצטרך להוסיף לו מילים – אני אוסיף לו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל זה לא יפה לשקר.

היו"ר משה רוט:

אני אוסיף לו זמן, כי הוא מדבר – תנו לו לדבר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, הוא משקר, וזה לא מקובל.

נאור שירי (יש עתיד):

לא הבנתי, הוא עלה להתבכיין?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בכיין. בכיינים, חבורה של בכיינים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בן אדם שאמר על סעיד אלחרומי, תומך הטרור, שהוא נפל בקרב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

קח אחריות על 7 באוקטובר ותתפטר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הבן אדם שהקים קואליציה עם תומכי טרור.

קריאה:

אתם תומכי טרור.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הבן אדם הזה הוא האחרון שיטיף לי על ציונות, הוא הבן אדם האחרון שיטיף לי על אחדות והוא הבן אדם האחרון שיטיף לי על דגל ישראל. אני, כחבר כנסת בשורות האחוריות של האופוזיציה, עמדתי כנגדו. אתה יודע מה היה הסוף, חבר הכנסת סימון דוידסון? הוא בא לפה והצביע בעד החוק. היה צריך לבלוע את הגאווה ואת השחצנות המטופשת שלו והצביע בעד החוק הזה, כי זה היה הדבר היחיד שעמד בינו לבין נפילת הממשלה. זה מה שאני הייתי מצפה שתעשה – שאתה לא תיתן יד להחרמה של חבריך שחתמו איתך על הצעת חוק. לכן, למרות שהחוק הזה הוא טוב וחיובי, אני איאלץ לא להצביע בעדו, כי אני לא חושב שאנחנו בכנסת צריכים לתת יד להתנהלות הבאמת-נבזית הזאת של יאיר לפיד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – אתה לא מתבייש?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי חבר הכנסת שהורשע בתמיכה בטרור? מי חבר כנסת שהורשע בתמיכה בטרור?

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מר דוידסון רוצה – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי השר שהורשע בתמיכה בטרור?

קריאה:

רגע, רגע, שמחה, אל תלך.

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה. חברי הכנסת, המליאה. סליחה, חברת הכנסת פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני יוצאת לבד.

היו"ר משה רוט:

לא אמרתי לך לצאת, אני לא אומר לך לצאת. המליאה רוצה לשמוע את חבר הכנסת דוידסון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

קודם כול, לפני שאני אגיב לחבר הכנסת שמחה רוטמן, אני רוצה להגיד תודה לחבר הכנסת חנוך מלביצקי, שהיה הראשון שסיפרתי לו על החוק – ותמך בזה. חנוך, תודה רבה על שותפות. תודה רבה לכל מי שתומך. ואני רוצה להגיד לך משהו, שמחה, וגם לשלמה קרעי שיצא. ניסיתי, באמת ניסיתי בעשר דקות שתהיה פה אחדות בבית הזה לגבי משהו שכולם רוצים אותו. כולם חושבים שדגל ישראל צריך להיות על מדי הספורטאים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אבל נכנעת להחרמה המתועבת שראש המפלגה שלך – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

עכשיו, מה קרה? מה קרה מהרגע שירדתי? מהרגע שירדתי במדרגות, עלה פה שר, שלמה קרעי – קטי, תקשיבי עד הסוף – ו-30 שניות ענה על החוק שלי, שהוא תומך בו, ותשע דקות המשיך בשנאה ובפילוג ובלהיכנס ולהגיד רע.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה עשה יאיר לפיד? עמד פה – – – ודיבר זוועה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ועוד פעם לא, ועוד פעם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל תסביר, למה לפיד נתן לכם הוראה לא? למה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למה לפיד נתן הוראה – – – אתה יכול להסביר לי?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

תקשיב, אני – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל זה לא האירוע. האירוע הוא שעלה פה חוק שהוא טוב למדינת ישראל, ואתם הפכתם אותו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למה אלמוג לא חתום על הצעת החוק הזאת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה אלמוג כהן לא חתום על הצעת החוק הזו?

סימון דוידסון (יש עתיד):

כי אלמוג כהן, לצערי הרב וגם לצערו, הוא חלק ממפלגה שלא צריכה להיות פה. היא לא צריכה להיות פה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

דגל ישראל – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין לי בעיה עם אלמוג באופן אישי, והיחידי – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

המצביעים של אלמוג כהן נלחמים עם הדגל הזה להגן על החיים שלך. אתה לא מתבייש?

סימון דוידסון (יש עתיד):

שמחה, אני אגיד לך משהו. היחידי בבניין הזה – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה לא מתבייש? אלמוג כהן. תתבייש לך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היחידי בבניין הזה שהואשם בתמיכה בטרור זה לא מי שיושב פה, זה איתמר בן גביר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

המצביעים של אלמוג כהן מסכנים עכשיו את החיים שלהם על דגל ישראל – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

איתמר בן גביר – היחידי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

המצביעים שלו. ואתה החרמת אותו. תתבייש. תתבייש, אתה וראש המפלגה שלך. תתבייש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לי אין בעיה עם אלמוג, אלמוג הוא לא הבעיה. אלמוג נמצא במפלגה הלא-נכונה, מה לעשות?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

דוידסון, זה לא בסדר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ולמרות שניסינו לעשות אחדות, עוד פעם הכול התפוצץ.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תתבייש.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בוא נגיד שאתם המושלמים. תושיטו יד.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

סימון, האנשים – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תשתפו פעולה – – – יש לי חברים – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני מבין שאתה בתוך דיקטטורה. אבל המצביעים שלי, המצביעים שלי הם אלה שלחמו באופקים והצילו חיים, בלי לשאול למי אנחנו מצביעים. אז אני לא בא אליך בטענות, אבל אתה נמצא בתוך דיקטטורה. זאת דיקטטורה, כי האחים שלי, האחים שלי – ואתה מכיר אותם מצוין, אחי, אתה מכיר אותם מצוין – באותו יום, באותה שבת ארורה, יצאו לתוך האש. אנשים עם בוקסרים, עם גופייה וכפכפים ואקדח ביד נפלו, בלי לשאול את מי הם מצילים, אחי. אז היושב-ראש שלך הוא דיקטטור, הוא עלוב. אין לי שום טענה אליך, אתה בתוך דיקטטורה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני יכול להגיב לך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל אל תדבר על הסתה כשאתם במעשים מסיתים נגד האחים שלכם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה מדבר על אתם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם – במעשים. אתה לא מתבייש?

היו"ר משה רוט:

חברים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה המסית הכי גדול בכנסת ישראל.

היו"ר משה רוט:

חברים. חברים. חברים. חברים, תנו לו להגיב.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה, שנה וחצי באופוזיציה, הדבר היחידי שעשית זה להסית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ממש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה, הטרמינולוגיה שלך זה לפלג.

שר התקשורת שלמה קרעי:

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה רק רוצה לפלג, זהו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין לך שום אג'נדה אחרת. צר לי מזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אה, צר לך מזה? אז גם לי צר מזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אוהב את אלמוג. תודה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, ההצבעה. על פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. אנחנו נעבור להצבעה. מזכיר הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. תודה רבה. חברי הכנסת, מצביעים עכשיו, לא להפריע להצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

משכו את השמית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה בהסכמה. למה שמית?

קריאה:

לא הגשתי על זה שמית בכלל.

קריאה:

מי אמר שמי?

קריאה:

מי נתן?

קריאה:

למה שמית אם זה בהסכמה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא בסדר.

היו"ר משה רוט:

מושכים? אוקיי. אם כן, חברי הכנסת, חבר הכנסת רוטמן, אנחנו רוצים לעבור להצבעה, וההצבעה תהיה אלקטרונית. אני מבקש. חברי הכנסת ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספורט (תיקון דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ד–2023, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

אני קובע כי הצעת חוק הספורט – – –

קריאה:

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברי הכנסת, אני לא שומע את עצמי. סליחה, אפשר לקבל שקט במליאה דקה אחת? סליחה, דקה אחת. אני קובע כי הצעת חוק הספורט (תיקון דגל מדינת ישראל על מדי נבחרות ישראל), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת סימון דוידסון וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה טרומית, והיא תעבור לדיון בוועדת החינוך התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת השוטטות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה סולומון. חבר הכנסת סולומון, בבקשה. לרשותך דקה מהמיקרופון בצד, בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני משתתף בצער המשפחה של הנרצח היום בפיגוע בכרמיאל. החוק שאני מעלה היום מבטל עבירה מתקופת המנדט. כוח הקיפאון לפעמים יוצר עיוותים בעייתיים; עבירה זו היא אחת מהם. הבעיה בעבירה זו היא דווקא העמימות שבה. כמו שכתוב בעבירה, "העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים – – – משוטט בחצרים או בקרבתם או בדרך או בכביש או בסביבתם, או במקום ציבורי, והכול בזמן או בנסיבות שיש בהן כדי להסיק שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה". זו עבירה עמומה שיוצרת מצבים קשים של עיכוב והאשמה בדין על אירועים לא ברורים. החוק הזה נועד לכל האנשים הנפגעים מדעה קדומה וגזענות, ובהם אחוז ניכר של יוצאי אתיופיה. האפליה הסטטיסטית – הפרופיילינג של יוצאי אתיופיה ידועה, ואכן, היום אישרנו לקריאה שניה ושלישית את החוק שלי ושל חברותיי חברות הכנסת פנינה וצגה למחיקת רישומם הפלילי של יוצאי אתיופיה במחאות. החוק שעולה עכשיו ממשיך את המגמה – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

– – למיגור הגזענות ולשילוב אמיתי של בני הקהילה בחברה הישראלית.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אני רוצה להודות – – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אני רוצה להודות לשני אנשים על החוק הזה: לשר הפנים משה ארבל, שהעלה את החוק בעצמו בתקופתו כחבר כנסת, ולכתב התאגיד עקיבא נוביק – –

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת סליחה, במחילה, אם אפשר לקבל שקט. סליחה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

– – שבסדרת כתבות שעשה בעבר, העלה את הנושא של עבירת בשוטטות והצורך בביטולה.

קריאה:

– – – עשה את כל הבלגן.

היו"ר משה רוט:

אל תספר לאף אחד. אנחנו שומרים את זה בסוד. תודה רבה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אני אסיים, רק אני אסיים, עוד לא סיימתי. וכמובן – לשר המשפטים, לשר לביטחון לאומי ולאנשי משרדם על התמיכה בחוק, תודה רבה. אני מקווה שכולם כאן יצביעו בעד. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אני מזמין את שר המשפטים, חבר הכנסת יריב לוין, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה. עשר דקות, אדוני, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, אם אפשר לקבל שקט.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, חבר הכנסת סולומון, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק הזו. אבל אני כן רוצה לומר שאני חושב שצריך לשמור על הגינות במובן הזה שהצעת החוק בנושא של מתן החנינה ומחיקת הרישומים הפליליים ליוצאי אתיופיה היא הצעה של חברת הכנסת צגה מלקו, היא הביאה את ההצעה הזו. אני הסכמתי לצרף גם את ההצעה שלך וגם את ההצעה של חברת הכנסת תמנו, שבעצם לקחתם והבאתם את אותה הצעה כבר אחרי שהיא עברה כאן והגיעה לוועדת החוקה. עיני לא צרה באף אחד, אבל אני חושב שצריך – –

משה סולומון (הציונות הדתית):

היו"ר משה רוט:

שנייה, תנו לשר להשיב.

שר המשפטים יריב לוין:

– – אבל אני חושב שבסוף, כשמדברים על ההצעה הזאת, אי-אפשר שלא להזכיר את חברת הכנסת מלקו ואת העובדה שיש לה זכות ראשונים והיא הובילה את המהלך הזה, היא יזמה אותו, היא הגתה אותו, היא הגישה את הצעת החוק, היא העבירה אותה בקריאה הטרומית. ההישג הזה הוא הישג, אני חושב, של כל הבית, בהנחה שנשלים את החקיקה הזו, אבל הוא בוודאי הישג קודם כול שלה, כמי שהובילה את החוק הזה, ואני חושב שאת הדבר הזה צריך לומר.

משה סולומון (הציונות הדתית):

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת סולומון, אתה יודע, אני חושב שהגינות צריכה להיות, כפי שאני חושב שעומדת לך הזכות על החוק הזה, שהוא חוק חשוב וחוק בהחלט טוב ואני מברך עליו. סעיף 216, שעוסק בעבירת השוטטות, קובע שאדם שמשוטט בחצרים, בדרך, בכביש או בסביבתם או במקום ציבורי בנסיבות שיש בהן כדי להסיק שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה, דינו – מאסר שישה חודשים. בשנים האחרונות נעשה שימוש מצומצם בעבירה הזו, כבר לא מוגשים כתבי אישום על הבסיס הזה בלבד, אבל אין ספק שיש בעצם השימוש בו, גם במקרים המעטים שזה נעשה, בהחלט פגיעה בציבורים מוחלשים יותר, מסוימים, לרבות בציבור של יוצאי אתיופיה, שאיך נאמר את זה בעדינות? יותר קל להגיש נגדם כתבי אישום בכלל, ובטח בעבירה מהסוג הזה – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – רציתי – – – אדוני שר המשפטים – – –

שר המשפטים יריב לוין:

כן, כן שעלולים להשתמש בדברים האלה. לכן אני חושב שבנסיבות האלה יש הצדקה רבה להצעה שלך, ואני חושב שנכון להעביר אותה בקריאה הטרומית. קידום הצעת החוק ייעשה בהסכמת משרד המשפטים והמשרד לביטחון לאומי. אני חושב שצריך יהיה לבדוק שאלה אחת שהיא באמת שאלה שאין לי עליה עדיין תשובה מוחלטת, והיא אם נכון לקבוע ביטול של התיקון מכאן ואילך מרגע שהתיקון מבוטל, או שברגע שמבטלים, נחיל אותו גם אחורה, לגבי עבירות כאלה שאולי בוצעו – הוגשו בגינן כתבי אישום, והן עדיין נדונות וטרם ניתן בעניינם פסק דין.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר המשפטים יריב לוין:

אני יודע, האמיני לי, חברת הכנסת גוטליב, אני יודע. ויחד עם זאת, יכול להיות שנכון לקבוע קביעה כזאת מפורשת בחוק כדי להסיר ספקות, אבל אני משאיר את העניין הזה באמת לדיונים שיהיו בוועדה, כולל עם הנציגות המקצועית של המשרד שלי. אני שב ומברך אותך על הצעת חוק חשובה, ואני מקווה שהכנסת תתמוך בה ונוכל להשלים את חקיקתה. תודה.

קריאה:

נצביע בעד.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת – – – תודה רבה, אדוני השר. חברי הכנסת – – – יש מתנגד?

קריאה:

כן.

היו"ר משה רוט:

סליחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סעיף 4 לחוק העונשין – – –

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת כץ, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חברים, סעיף 4 לחוק העונשין קובע שביטול חיקוק מבטל את כל הנפקויוית שלו כלא היו.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אין דבר שאני אוהב יותר מלעמוד פה – קודם צריך להגיד שאני מתנגד, כן. אין דבר שאני יותר אוהב מאשר לעמוד פה ולהפריך שקרים שיוצאים מפי שרים בממשלה הזו. אז עכשיו, שלמה, עמדת פה, ושומעים רק אותך, אז בוא נעשה סדר בדברים. 1. אמרת שהפצ"רית נתנה הנחיה לא לפגוע בגופי טרור. יש הנחיה כזאת? מישהו שמע על הנחיה כזאת? לא. אמרת: דבר עם חיילים בשטח, יש פה קצינים בכירים. האם הפצ"רית נותנת הנחיה לחייל בשטח? ברור שלא. אחרי זה הלכו לרעיון החדש של בן גביר – איך מוסיפים מנדטים. אתם יודעים איך מוסיפים מנדטים? ממציאים שקרים. מישהו רוצה להעמיד אותו לדין על הסתה של משהו שקורה – אין דבר כזה, זה חרטא. בדקנו את זה. ובואו נמשיך הלאה. היו פה עוד כמה שקרים שנאמרו פה על הדוכן הזה, כאילו זה כלום, כאילו הכול בסדר. נסית נגד כל מי שמחזיק במשרה ציבורית במדינת ישראל שלא מסכים איתכם. מה יותר טוב מזה? אתה יודע, יש לזה שם. אתה יודע איך קוראים למדינות שעושות את זה? נחש. תעשה אל"ף, ואז נעשה גימטרייה, נגיע לזימבבווה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מבין שהפוליטיקלי קורקט יותר חשוב לך מהלוחמים שלנו.

רון כץ (יש עתיד):

שלמה, אי-אפשר לעמוד פה ולהאשים את כולם, ולהאשים את כולם: את ראש השב"כ – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה ההבדל ביני לבינך: לי חשובים הלוחמים – לך חשוב – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – את היועצת המשפטית לממשלה, את ראש המוסד, את הרמטכ"ל. אי-אפשר שכולם יהיו אשמים חוץ ממכם. אתה רוצה להאשים מישהו? תאשים את מי שעמד בראש המערכת, קוראים לו בנימין נתניהו. עוד לא מאוחר מדי לקחת אחריות. אתה רוצה להמשיך ולהאשים מישהו נוסף בשחרור הרשלני, הפושע, הנבזי, של מחבלי נוח'בות ומפקד בית החולים שיפא? תאשים את השר לביטחון לאומי, ואני אגיד לך גם למה, עם נתונים. אתה יודע למה את צריך להאשים אותו? כי הוא קיבל 450 מיליון שקל תקציב בשביל לבנות מתקנים לשמור אותם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל מי חתם על הצו? מי שחרר את המחבלים? מי חתם?

רון כץ (יש עתיד):

ואז מה קרה? הוא פשוט לא עשה את זה, ובגלל הרשלנות שלו שוחררו מחבלי נוח'בה. בגלל בן גביר שוחררו נוח'בות, זאת האמת. אז למה אתה לא עומד פה ואומר: צריך לפטר את בן גביר? כי לא נעים לך? כי אתה שומר על הקואליציה, על הכיסא, על הנהג, על הלשכה? על מי אתה שומר?

טלי גוטליב (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

אז הינה, אני אעמוד פה בשבילך ואני אגיד לך: רק על השחרור של הנוח'בות צריך לפטר את בן גביר. ואחרי זה צריך להגיע לראש הממשלה ולשאול אותו: מה אתה עשית ב-7 באוקטובר? אבל אנחנו יודעים מה הוא עשה – הוא ישן. ומאז הוא ישן.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד לי – – –

רון כץ (יש עתיד):

וטלי, כל תיאוריות הקונספירציה לא עובדות. את מבינה שלא יכול להיות מצב שכולם אשמים חוץ ממכם? לא יכול להיות מצב כזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אי-אפשר לשמוע אתכם. אין לשר סמכות לשחרר. די, די, שאלוהים יעזור לי.

רון כץ (יש עתיד):

איך רק אתם לא אשמים בכלום במדינת ישראל? טלי, תסבירי לי דבר אחד, אחד – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני נמצאת במקום של בורים – – –

רון כץ (יש עתיד):

את כאילו בתוך עצמך.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. סליחה, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

לא יכול להיות שכולם אשמים חוץ ממכם.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

משפט אחרון. רק אתם אשמים. אתם יכולים לצעוק עוד הרבה, ולעמוד פה בנאומים – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת.

רון כץ (יש עתיד):

– – חוצבי להבות. קחו אחריות, תתפטרו, ויפה שעה אחת קודם.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – לשר בישראל אין סמכות לשחרר כלום.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת סולומון רוצה להשיב על ההתנגדות? לא רוצה להשיב. תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים – – –

קריאות:

היו"ר משה רוט:

סליחה, אפשר לקבל שקט? סליחה, אתם מפריעים להצבעה. אני מבקש לעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת השוטטות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה סולומון. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת השוטטות), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רון, עכשיו אני מבין שזו לא הייתה טעות לשונית כשאמרת להפריח שקרים. הפרחת פה הרבה שקרים.

היו"ר משה רוט:

לא להפריע להצבעה, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

כל מה שאמרת לא מדויק, מהחייל שהמצאת, מהחייל שהמצאת, עד להוראה של – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר משה רוט:

חברים, סליחה. סליחה, כבוד השר. תודה רבה. חבר הכנסת כץ, לא להפריע.

רון כץ (יש עתיד):

עניתי לשר.

היו"ר משה רוט:

לא להפריע. סיימנו. 38 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת השוטטות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה סולומון, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. תודה.

היו"ר משה רוט:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על שופטים (תיקון – מינוי הנציב), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת שמחה רוטמן. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן לנמק את ההצעה. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות. תודה רבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק בעניין נציבות תלונות הציבור על שופטים, בנושא מינוי הנציב, היא הצעת חוק שמטרתה לתקן בעיה שהובילה את מדינת ישראל למבוי סתום. אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, ובמיוחד אדוני שר המשפטים – – –

היו"ר משה רוט:

שנייה. חברי הכנסת, אני מבקש, אם אפשר לקבל שקט. אני מבקש מהמליאה, אנחנו רוצים לשמוע את חבר הכנסת. כן, בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש ואדוני שר המשפטים, שההתנהלות של חלק מחברי הכנסת וכל מיני גורמים מהציבור בנושא הצעת החוק הזו הפתיעה אותי מאוד, מאוד מאוד הפתיעה אותי, כי הצעת החוק מבקשת לקחת כוח משר המשפטים ומהקואליציה ולהעביר אותו להסכמה רחבה בכנסת. אני מבין – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עם מתק השפתיים – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, תנו לו. תנו לו. לא חייבים להגיב על כל מילה, ריבונו דעלמא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני כבר שעה פה, לא הגבתי על כלום.

היו"ר משה רוט:

לא התכוונתי אלייך.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למירב יש מעמד אקס-טריטוריאלי, היא יכולה להגיב על כל הצעת חוק, בהסכמה רחבה.

היו"ר משה רוט:

אבל זה על חשבון הזמן שלך.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני בסדר גמור.

היו"ר משה רוט:

תנו לו קודם כול לדבר שתי דקות, אחרי זה נתחיל.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

חברים, יש הליך בכנסת. הצעת החוק הזאת אומרת שאת הפלונטר הזה שמלווה אותנו כבר למעלה משנה בין שר המשפטים לבין נשיא בית המשפט העליון לעניין מינוי נציב, אנחנו חייבים לפתור. אני חייב לומר שבנושא הזה באו אליי לוועדה חברי הכנסת של הוועדה – ימין, שמאל, מרכז. העבירו חוק פרסונלי, פסול, בעייתי, לא טוב, אבל העברנו אותו כדי לתת עוד חצי שנה לטובת ניסיונות של השר ושל – – –

קארין אלהרר (יש עתיד):

זו הייתה הצעה של השר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הצעת חוק ממשלתית.

קארין אלהרר (יש עתיד):

של השר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הצעת חוק ממשלתית. אני מבקר את הממשלה ואת מפריעה לי, אני לא מבין. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להחליף את השלט שבכניסה הזאת של הכנסת. פעם בדקתי שזו כניסת האופוזיציה, והינה – –

קריאה:

– – – שלט של אופוזיציה.

היו"ר משה רוט:

לא הכניסה קובעת; המהות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – והינה, אני רואה שכאשר אני עומד ומבקר הצעת חוק ממשלתית שאושרה בוועדה, האופוזיציה מפריעה לי. אז נראה לי שאתם הפכתם להיות קואליציה. אני לא מבין מה הולך פה.

היו"ר משה רוט:

קודם כול, ימות המשיח.

קריאה:

שמחה, עם זה אנחנו מסכימים – אתה לגמרי לא מבין מה הולך פה.

היו"ר משה רוט:

ימות המשיח, ומתחילים להסכים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני שר המשפטים, אני מבקש, לאור העובדה שאני תוקף הצעת חוק ממשלתית שלך שהבאת אליי לוועדה בתחילת ימי המלחמה להארכת הכהונה של נציב תלונות הציבור על השופטים, והאופוזיציה וחברת הוועדה לבחירת שופטים מגינה עליך, אני מציע שאולי נחליף את צדדי הקואליציה והאופוזיציה בבית. הצעת החוק הזו, שעברה בוועדה, הייתה חוק פרסונלי ובעייתי שהאריך את כהונתו של הנציב שוהם בחצי שנה, כי כולנו הבנו שמציאות של נציב לא טוב או לא מוסכם או בעייתי, עדיפה על סיטואציה שבה אין נציב, וזו הסיבה שבבסיס הצעת החוק הזו. פנה אליי לא אחד ולא שניים – עורך דין שמשרת בעזה, והוא הגיש בקשה לדחיית דיון, ואמר לשופט: אני משרת בעזה ואני לא יכול להגיע לדיון. השופט, אם מחמת שגגה, אם מחמת זדון, אם מחמת שכחה, צפצף עליו וקבע את הדיון. והוא הסב את תשומת ליבו, והוא המשיך, התעקש, התחפר. אמרתי לאותו עורך דין: תגיש תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים. אז הוא שלח אימייל של תלונה לנציבות, וקיבל תגובה: המנוי אינו זמין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמה יש כאלה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

זו התגובה. המון. מאות. מאות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמה? תגיד לי מספר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מאות. היה דיון פיקוח בוועדה. מירב, היה דיון פיקוח בוועדה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא נכון. תגיד לי מספר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מירב, היה דיון פיקוח בוועדה, ונאמר שהוגשו מאות תלונות.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת בן ארי, את ביקשת להתנגד, נכון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אבל אנחנו מדברים.

היו"ר משה רוט:

אז מקבלת. את מקבלת את הזכות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בסדר, מירב, תני לי רצף. תני לי רצף.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, שאלתי שאלה.

היו"ר משה רוט:

אני עונה לך, את הולכת לקבל זכות דיבור.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

היו תלונות רבות שהוגשו, ויותר מזה, חלק מהן – אני ביקשתי דיווח ממשרד המשפטים, אמרתי להם: מהנציבות, תגידו לי כמה דחיתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אז אני אומר, התשובות היו מספרים גדולים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לך מספר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אבל אני אומר לך שוב, זה חלק – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אבל זה חלק מהבעיה – הם בכלל לא פתחו תיק תלונה. אני אומר, העובדה שאין נציב מכהן פוגעת בציבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אין נציב?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למה אין נציב? הו, שאלה טובה שואלת חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי. למה אין נציב? והתשובה היא כי השר לוין והנשיא פוגלמן לא מגיעים להסכמה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

הו, למה הם לא מגיעים להסכמה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כי – נמצא פה השר, תכף הוא יגיב, אולי הוא ירצה להגיד, אבל מירב, בכל זאת, את מפריעה לי. אל תפריעי לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בסדר, לא לא, הכול בסדר. הכול בסדר.

היו"ר משה רוט:

כולנו רוצים לדעת.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני אומר, הם לא מגיעים להסכמה. אם את שואלת אותי, אם הייתי צופה בכלי התקשורת, מה שמכונה ערוצי התבהלה – –

קארין אלהרר (יש עתיד):

די.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – אז אולי הייתי חושב שהבעיה היא שהשר לוין הוא בן אדם קשה שאי-אפשר להגיע איתו להסכמות, ככה הייתי מבין. אבל אז גיליתי – ונמצאת פה חברת הוועדה לבחירת שופטים קארין אלהרר – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – אמרתי לה – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – אני גיליתי שהיא הצליחה להגיע להסכמות עם השר לוין למנות מעל 150 שופטים, אז כנראה שאפשר להגיע להסכמות.

קארין אלהרר (יש עתיד):

הוא לא רוצה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כנראה שאפשר להגיע להסכמות, ומסתבר שעל מינוי נציב לא רוצים להגיע להסכמות. מי לא רוצה להגיע להסכמות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בעיניי האחראי לאירוע – –

קארין אלהרר (יש עתיד):

השר לא רוצה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – פוגלמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, ולוין הוא סבבה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא לא, יכול להיות שגם הוא לא בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא אחלה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יכול להיות שגם הוא לא בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק פוגלמן אשם – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ולכן הצעת החוק הזאת באה ואומרת: חברים, לא אכפת לי אם אתם מגיעים להסכמות. בכבוד, תמנו את מי שאתם רוצים. אם אתם לא מגיעים להסכמות, הכנסת – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – אז אני אחליט לכם?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – האחריות שלנו ככנסת, שעומדת אל מול הציבור – הגורם המפקח שצריך לקבל את התלונות אליו וצריך להתמודד עם העובדה שאין נציב – נמצאת על הכנסת. ועכשיו טיפה לגופו של ההסדר. עומדת קואליציה שיש לה רוב, היא יכולה לחוקק חוקים, ואומרת: אני מציעה – והממשלה תומכת – שלא יהיה אפשר למנות ברוב קואליציוני את הנציב.

קארין אלהרר (יש עתיד):

די כבר – – – מה קרה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו לא רוצים את זה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

את לא רוצה? לא צריך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

את רוצה שחיילי המילואים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הו, לכל דבר אתה דוחף את המילואים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – ימשיכו לעמוד אל מול שוקת שבורה, לא יהיה להם למי להתלונן, העיקר שפוגלמן יוכל לאחוז בקרנות המזבח – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הקשר? מה הקשר?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – ולדאוג שאין נציב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל פעם שאין לך תשובה, אתה דוחף את אנשי המילואים, כי אנשי מילואים – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מעבר לדבר הזה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הקשר?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מעבר לדבר הזה, חברת הכנסת בן ארי, מעבר לדבר הזה, מעבר לאותה התעקשות והיאחזות בקרנות המזבח, הצעת החוק הזאת באה ואומרת את האמת, את האמת – שלא ייתכן שנכון לעכשיו – ואת זה אני יודע כעובדה – יש תלונות שהוגשו כנגד השופט פוגלמן אישית, הוא גם שופט, ועכשיו אי-אפשר למנות נציב בלי שפוגלמן יגיד: אותו אני רוצה. עכשיו אני שואל: באיזה גוף במדינה או בעולם אנחנו היינו אומרים: מי שיחליט מי יברר את התלונות עליו אישית – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הו, רוצה שנתחיל?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – יהיה הנציב – יהיה האדם, יהיה הנציב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

רוצה שנתחיל עם החיילים? עם השוטרים? עם מי, עם הסוהרים?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שנייה, ולא נכון, לא נכון, לא נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה אומר? לכולם יש מישהו מתוך הארגון, אבל השופטים – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שמחה – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

סליחה, אדוני היושב-ראש, תקשיב, נשארה לי רק עוד דקה. בואו נסכם שבדקה האחרונה אתם לא מפריעים לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה, אתה פנית אליי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גם נציב תלונות – – –

היו"ר משה רוט:

שנייה, חברת הכנסת בן ארי, יש לך זכות דיבור, אז בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בסדר, אז בוא נסכם שבדקה האחרונה, אל תפריעו לי. לכן אני אומר, המציאות הזאת היא הזויה. אין שום גוף בעולם שהיינו אומרים לבן אדם אישית, פרסונלית: אתה תחליט מי יברר עליך את התלונות. זה דבר שאנחנו לא אמורים לקבל ולא צריכים לקבל. אבל אני אגיד לכם יותר מזה: אם מחר בבוקר מגיעים להסכמה – כמו שהסכמתי לוותר והסכמתי להאריך את כהונתו של נציב שבעיניי היה נציב לא טוב, ויש לי רשימה ארוכה של הוכחות למה שוהם היה נציב לא טוב, אבל אני אמרתי: עדיף נציב שאני לא שלם עם מינויו ובחירתו על פני זה שלאזרחי ישראל לא תהיה כתובת, ואני הסכמתי לזה והעברתי חוק בלב כבד, כי אני ידעתי שהוא לא יעשה את עבודתו בצורה טובה – אם ימצאו מועמד, אני לא צריך את החוק עכשיו. אבל אנחנו לא יכולים לעמוד אל מול הציבור במדינת ישראל ולהגיד שבגלל המריבות הפוליטיות המטופשות – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, זה מה שאתה עושה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – לא יהיה להם למי להתלונן כאשר שופט פוגע בזכויותיהם הדיוניות, ולא רק שופט – ובזה אסיים – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

רק את ה-20 שניות שלקחו לי. – – לא רק שופט; הנציב הזה אמור לבדוק גם תלונות על בתי הדין הרבניים, גם על בתי הדין השרעיים, ואין כרגע כתובת לאזרחי ישראל, ומי שלוקח את אזרחי ישראל בני ערובה למאבקים הפוליטיים שלו – יראה הציבור וישפוט. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אני אזמין את כבוד השר חבר הכנסת ושר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחד על הצעת החוק. תודה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

חיילי צה"ל המתוקים שלנו, אין כמוכם. אין כמוכם בעולם.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, המליאה רוצה לשמוע את השר. בבקשה לשמור על השקט.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם, חברות וחברי הכנסת, על – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, אפשר לקבל שקט במליאה? סליחה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היו"ר – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, זה מכל הכיוונים, מכל הצדדים. אני רוצה שקט מוחלט, זה הכול. כבוד השר, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני רוצה לספר לכם, חברות וחברי הכנסת, על הפעם האחרונה שבה הוגש דוח נציב תלונות הציבור על שופטים, דוח שמוגש לנשיא בית המשפט העליון ולשר המשפטים. אנחנו התכנסנו בלשכתו של ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, ואכן, הנציב הגיש לנו את הדוח. בתום הטקס הקצר הזה, התפרסמה הודעה – כן, המיקרופון לדעתי חלש מאוד, אולי כדאי שנגביר אותו קצת.

היו"ר משה רוט:

הרעש גדול מדי. ייתכן – מזכירות הכנסת, כבוד השר אומר שהמיקרופון חלש מדי.

שר המשפטים יריב לוין:

בתום הטקס הזה, פרסמה הנהלת בתי המשפט הודעה, לכאורה טכנית, על כך שהוגש הדוח על ידי הנציב, ולהודעה הזו צורפה תמונה. אדוני, אני לא מסוגל.

היו"ר משה רוט:

סליחה, אני מבקש שקט במליאה, לא יכולים לדבר – לקרוא לסדר על שיחות סרק. אני מבקש, רבותיי, נא לא לנהל שיחות בקול רם. אני מבקש, סדרני הכנסת, נא לראות שיש שקט באולם. תודה רבה.

שר המשפטים יריב לוין:

ואז פורסמה על ידי הנהלת בתי המשפט הודעה שאליה צורפה תמונה, והתמונה הייתה כזאת: רואים בה שלושה אנשים – את ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, את נציב תלונות הציבור על שופטים ואותי. אני עומד ומעיין בדוח, ואילו ממלא מקום הנשיא יחד עם הנציב מחובקים זה בזרועות זה כחברים טובים שמצאו האחד את השני לאחר תקופה ארוכה. נדמה לי שהתמונה הזו, אדוני היושב-ראש, ממחישה יותר מהכול את האבסורד שאנחנו נמצאים בו, שבו מי שאמורים לקיים ביקורת ופיקוח הם חברים אישיים של המבוקרים והמפוקחים, והרבה פעמים אנשים שישבו לשכה לידם בבית המשפט העליון אך לפני זמן לא רב. באופן הזה, איך יכול להיות אמון של הציבור בפיקוח מהסוג הזה, שלא לדבר על השאלה איך בכלל יכול להיות באמת פיקוח אמיתי? בהחלט יכול להיות שיהיה איזשהו שופט של בית המשפט העליון שיהיה כל כך נטול פניות, שיצליח במצב הבלתי-אפשרי הזה לקיים ביקורת ובקרה אמיתיים, אבל כאשר חוקקו את החוק בכנסת, נקבע במפורש שמי שיהיה הנציב יכול להיות לא רק שופט של בית המשפט העליון, ואפילו לא רק שופט בכלל, אלא יכול להיות גם מישהו אחר. אלא מה קרה? מאחר שהחוק נתן זכות וטו לנשיא בית המשפט העליון על מינויו של הנציב, כל הנציבים שמונו, הפלא ופלא, היו כולם שופטי עליון לשעבר, במסגרת השיטה של חבר מסדר לחבר איזה ג'וב טוב אחרי הפרישה, אבל גם מתוך הרצון הזה לשמר את השליטה על הביקורת על עצמם. אני פניתי לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון והצעתי לו: בוא נמנה מבקר שאיננו מכיר את השופטים, שאין לו יחסים אישיים איתם, שלא בא מתוך העולם הזה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

למה?

שר המשפטים יריב לוין:

הסברתי למה לפני רגע. אמר לי ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון: אין סיבה לחרוג מהנוהג הקיים למנות שופט עליון.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת מהקואליציה. חברי הכנסת. חברת הכנסת שטרית. אנחנו רוצים לשמוע את השר.

שר המשפטים יריב לוין:

ואני אומר, אני רוצה מבקר שמבקר, לא מבקר שמתחבק עם המבוקר. זה הוויכוח. עכשיו, אני אגיד יותר מזה. בשעת המלחמה יש ויכוחים שנכון לדחות, ואני הייתי זה שהציע, כאשר פרצה המלחמה, לאפשר הארכה של כהונת המבקר הקיים למרות כל הבעייתיות שיש בה, כדי שאנחנו נוכל לדון בעניין הזה שלא בעת המלחמה. אתם יודעים מי התנגד? אתם. אתם. אמרתם לי: לא מסכימים. רק חצי שנה. התעקשתם לנהל את הוויכוח והדיון הזה עכשיו, תוך כדי המלחמה. ואז אתם באים ואומרים: מה פתאום אתם מביאים את זה עכשיו ולמה אתם מביאים את זה עכשיו. זה בא עכשיו בגללכם, לפי הדרישה שלכם, לפי הפשרה על מועד הארכה שנעשתה בחוק שהעברנו פה על פי מה שאתם הכתבתם. אז אל תגידו לי עכשיו למה זה בא ולמה צריך את זה. אנחנו נמצאים, אדוני היושב-ראש, במצב שבעצם אומרים לי כך: או תסכים עוד פעם למינוי של שופט עליון, או לא יהיה נציב ולא תהיה ביקורת בכלל.

גלעד קריב (העבודה):

השר, זה לא נכון.

היו"ר משה רוט:

שנייה, שנייה, חבר הכנסת קריב, אני רוצה לתת לשר לסיים את דבריו. יש מתנגד שיגיד את ההתנגדות.

גלעד קריב (העבודה):

זה לא נכון – – –

שר המשפטים יריב לוין:

אה, מוכנים. אז אני מוכן לדון גם עכשיו, עד שהחוק יעבור בקריאה שלישית. אני אומר לך שזה כן נכון.

היו"ר משה רוט:

בשביל זה יש ועדה.

שר המשפטים יריב לוין:

וזו העמדה. אני בא ואומר, אני עומד על כך שיתמנה אדם שיוכל לקיים ביקורת פתוחה, אמיתית, ללא פניות, ללא קשר אישי למבוקרים, ללא מחויבות אליהם – אגב, בדיוק כמו שהחוק מאפשר כבר היום. אבל המצב שבו כתוצאה מההתעקשות הזאת באים ובעצם אומרים לי: או תיכנע לתכתיב שלנו או שלא תהיה ביקורת בכלל, כי לא יהיה אפשר למנות נציב – אני לא מוכן לקבל את המצב הזה, ואני חושב שבצדק חבר הכנסת רוטמן לא מוכן לקבל אותו, ולכן בצדק הוא מציע את הצעת החוק הזו. אומר, אדוני, עוד דבר אחד. אני חושב – וזה לא סוד יש לנו כל מיני מחלוקות, בעוד סוגיות: מינוי נשיא בית משפט עליון – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, אפשר לקבל שקט באולם? סליחה.

שר המשפטים יריב לוין:

– – בחירת שופטים לבית המשפט העליון. יש לנו מחלוקות, יריעת מחלוקת לא קטנה. אני, מרגע שכינסתי את הוועדה בעת מלחמה, עמדתי על כך שמינויים יתבצעו אך ורק בהסכמה רחבה. התוצאה – – –

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, אני יכול לבקש שקט? אם יש למישהו משהו להגיד, יכול לבוא להגיד את זה למזכיר בשקט.

טלי גוטליב (הליכוד):

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הטמפרטורה של המזגן.

היו"ר משה רוט:

בשקט אפשר לדבר עם מזכירות הכנסת על זה. לא צריך לצעוק. אפשר לדבר עם המזכירות. סליחה, אדוני השר.

שר המשפטים יריב לוין:

אני לא מסוגל להתחרות עם חברת הכנסת גוטליב.

היו"ר משה רוט:

גם אני לא. סליחה, חברת הכנסת גוטליב, סליחה. מדברים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

די.

שר המשפטים יריב לוין:

אני באתי ואמרתי: אנחנו נבצע מינויים בהסכמה רחבה בעת הזו. אמרו לי: לא ילך. אמרתי: ועוד איך ילך. הצלחנו למנות עד היום 162 שופטים בחצי שנה בהסכמה כללית. זה הישג שלא היה כמוהו. מעולם בתולדות המדינה לא מונו 162 שופטים בשנה אחת, ואנחנו נמצאים – בקושי השלמנו עכשיו חצי שנה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מעכב את זה.

שר המשפטים יריב לוין:

נשארו מחלוקות, חבר הכנסת להב הרצנו, וגם במחלוקות האלה אפשר להגיע להסכמות. אבל תראה מה עושים – באים ואומרים ככה: במינוי נציב אנחנו נטיל וטו, ואם אתה לא תסכים, אז נשאיר אותך בלי ביקורת. אבל במינוי נשיא לעליון בית המשפט העליון ישתלט על הוועדה, יבטל את הסמכות שלי כשר לנהל אותה, והוא יכפה את מינוי הנשיא בשיטת החבר מביא חבר הרגילה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בן ערובה.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת להב הרצנו, אני אומר לך, אם יש הסכמה כללית שעושים הכול בהסכמה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין הסכמה על זה. אין הסכמה על זה.

שר המשפטים יריב לוין:

תקשיב רגע. לי יש סבלנות, אני מוכן לחכות גם עם זה, בהנחה שעושים הכול בהסכמה, אבל אם רוצים הסכמה פה אבל שם מנסים לכפות עליי ולקחת את הסמכות ובאמצעות צווים שערורייתיים, חסרי תקדים, בניגוד עניינים מוחלט, להשתלט לגמרי על הוועדה לבחירת שופטים – לזה אני לא מסכים, ואף אחד לא יסכים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מנהל אותם ולא מכריע. רוב החברים מכריעים.

שר המשפטים יריב לוין:

אף אחד לא יסכים. לכן אני מציע לכנסת לאשר את הצעת החוק, כדי שאנחנו נוכל להבטיח את זה שתהיה ביקורת הוגנת, ישרה, ראויה, ללא משוא פנים, ואולי הייתי אומר ברוח הימים האלה, היא דרושה בעיקר למי שיש בידיהם כוח כמעט בלתי מוגבל ולמי שיש בידיהם כוח לקבוע גורלות של אנשים ולשלול את חירותם, ושם צריכה להיות הביקורת הכי בלתי תלויה, הכי נשכנית ואמיצה, ולא ביקורת מחבקת של חבר מביא חבר וחבר כאילו מבקר את החבר. ולכן אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אולי – – –

היו"ר משה רוט:

שנייה, שנייה, חבר הכנסת. אין עכשיו קריאות.

שר המשפטים יריב לוין:

– – ולאפשר לנו – נציב שירות המדינה, אגב, חבר הכנסת שטרן, אני אזכיר לך, נבחר כל השנים, כל השנים, על פי החוק שנקבע פה בכנסת באותה צורה. אני כבר אומר לך, אם תרצה להגיש הצעת חוק שמינוי תפקידים בכירים בשירות הציבורי ייעשה בדרך שבה כשמתחלפת הממשלה תהיה גם תחלופה שלהם, אני בעד לשקול את העניין הזה. זאת לא הצעה כל כך רעה. לא הצעה כל כך רעה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא מה שאתה מציע פה.

שר המשפטים יריב לוין:

אז אם זה לא מה שאתה מציע, הגיע מצב – כמו שיועצת משפטית נבחרה בקדנציה הקודמת כי כך יצא לוח הזמנים, עכשיו צריך לבחור נציב, מה לעשות?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אמרתי לך.

שר המשפטים יריב לוין:

לכן אני חושב שההצעה הזו, שמבטיחה בחירה של נציב בהסכמה רחבה כאן, בבית הזה, היא הצעה נכונה, צודקת, תחלץ אותנו מהמצב הזה שאין בו נציב, ומה שבעיניי הכי חשוב – תבטיח ביקורת אמיתית במקום שהיא כל כך נחוצה. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת בן ארי, את רוצה להתנגד לחוק – בבקשה, חברת הכנסת בן ארי. שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

מירב, תהיי עניינית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מאוד עניינית. תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לשאול אותך ואת שמחה: מה קורה? נגמרה המלחמה? נגמרה המלחמה? חזרנו ל-6 באוקטובר? כל היום אתם באים ונואמים: ביחד ננצח, אחדות. מה זה החוק הזה? מה זה? זה סחיטה באיומים. במקום שתשב עם פוגלמן, תסגרו ביניכם נציב, אתה מביא את זה לפה. עכשיו בא אליי שמחה ובמתק שפתיים שלו: אבל בכל זאת, הסכמה רחבה, חברי האופוזיציה יבחרו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מירב, את יכולה להגיד עוד פעם שיש לי מתק שפתיים? תגידי שיש לי מתק שפתיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא רוצה את החוק שלך. לא רוצה לקחת חלק בזה. אתה חושב שאתה תעלה לפה ותגיד לי במילים היפות: תראו, תראו, אני אביא לכם שגם אתם תבחרו. לא רוצה. לא רוצה את ההפיכה המשטרית שלך. לא רוצה את השיח של 6 באוקטובר. במקום שתתעסקו אך ורק במשפחות החטופים – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיב לי, תקשיב. אני ישבתי פה עשר דקות ושמעתי את הבלה-בלה-בלה שלך, כמו שבצלאל עונה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

איך אני עושה? רגע, את יכולה להראות איך אני עושה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואני אומרת לבצלאל: תקפו היום חיילי מג"ב, תקפו היום לוחמי אש בגבעת אסף. אמרתי לו: תעלה לפה ותגנה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – – לפיד על ברק. זרקו לפיד על ברק. זה לא יאיר לפיד. לפיד, לפיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הוא אומר לי, מאיר? אני מגנה אלימות משני הצדדים. זה כמו אלימות בקפלן. לא, לא. כשזורקים בקבוקי תבערה על לוחמי מג"ב, זה לא; כששורפים כבאית של לוחמי אש, זה לא. ואף אחד מכם לא מסוגל לבוא לפה ולהגיד: ככה לא פועלים, ולגנות. במקום זה, עם המתק שפתיים שלו, הוא עולה לפה: זה הסכמה רחבה, אני רוצה חברי אופוזיציה וקואליציה.

מאיר כהן (יש עתיד):

האויבים זה בתי המשפט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה עושה כאן – תקשיב לי, איפה אתה? שמחה, אני ישבתי עשר דקות והקשבתי – שלוש דקות תקשיב.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני פה, אני מקשיב לכל מילה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אתה לא. אתה עסוק בלפטפט.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

את עושה לי מבחן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני רוצה שתקשיב.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אמרת שיש לי מתק שפתיים וגם עשית חיקוי שלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אומרת לך תמיד.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

והקשבתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אני אומרת לך, זו עוד אבן בהפיכה המשטרית – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – ואם אתה חושב שאנחנו מטומטמים – אנחנו לא. אתה רוצה לעשות פה התערבות של הכנסת בבית המשפט. זה מה שאתם עושים.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא בית המשפט, זה תלונות על שופטים. זה לא בית משפט, זה תלונות על השופטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה בניגוד לעמדה של היועצת המשפטית לממשלה. זה בניגוד להפרדת רשויות. אם אתם חושבים ששניכם תעלו לפה ותמכרו לנו את סיפורי הסבתא ואנחנו ניפול בפח הזה, אתם טועים. כל אחד מכם כנראה פספס כמה שיעורים באזרחות, כי כשהכנסת בוחרת את נציב תלונות השופטים, היא מתערבת והיא פולשת לתוך הרשות השופטת. מ-2003 השופט נבחר מתוך נשיאי בית המשפט העליון בדימוס. אבל איך אמר הסרט "ואז הגיעה פולי"? ואז הגיעו שמחה ויריב, ולא, הם לא מוכנים שבית המשפט העליון יבחר אלא הכנסת תבחר.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז הגיע – – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו לא מטומטמים, ומה שאתם עושים היום זה שיח של 6 באוקטובר. פשוט תתביישו לכם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת רוטמן, רוצה להשיב על ההתנגדות? תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

ואז הגיע יריב. שמחה הוא העובד שלו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הקבלן לעבודות גמורות של יריב לוין.

גלעד קריב (העבודה):

וגם כי החוק הזה לא יעבור, שמחה. חבל, תעזוב. חבל, עזוב – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במשך כמה חודשים צרחו פה בבניין, גם אצלי בוועדה, רק – – –

גלעד קריב (העבודה):

אהה, מי צרח אצלך?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה.

היו"ר משה רוט:

שנייה. חבר הכנסת – – –

גלעד קריב (העבודה):

אני צרחתי? לא, אני לוחש.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

צרחו אצלי בוועדה: למה אתה מעביר בכוח? למה לא בהסכמה? רק אתה, קואליציה, רוצה להחליט הכול בעצמך. הינה, הצעת חוק, מונחת על השולחן, 70 חברי כנסת, הצבעה חשאית, בלי משמעת קואליציונית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא רוצים. לא רוצים. מי רוצה את זה בכלל? אתה שאלת אותי?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אותו דבר בדיוק. אדוני היושב-ראש, כתוב שכאשר אדם חוזר לביתו בליל שבת, מלאך רע לפעמים עונה אמן בעל כורחו. כאן יש מצב שגם המלאך הרע לא מוכן לענות אמן, גם לא בעל כורחו. נותנים לו את הכוח – הוא אומר: לא, אני לא רוצה. העיקר לריב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם ממשיכים בהפיכה המשטרית. אתם ממשיכים בהפיכה המשטרית בזמן מלחמה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אין לזה שום בסיס. אין לזה שום – במקור. חוזרים לשיח של 6 באוקטובר? תראה מה זה, הם רוצים להשאיר את אזרחי ישראל בלי מענה – העיקר להתנגד למה שמציעים. גם כשנותנים להם – לא רוצים כוח ממשלתי. אין פה שום דיון ענייני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם ממשיכים בהפיכה המשטרית בזמן מלחמה בלי בושה. אתם ממשיכים בהפיכה המשטרית שלכם בלי בושה, כאילו אנחנו לא במלחמה. אתם חוזרים לשיח של 6 באוקטובר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש פה אופוזיציה שמתנגדת לכל דבר, גם לטובת אזרחי ישראל, העיקר שלא יצליחו לנהל פה את מדינת ישראל ואת מערכת המשפט. תודה רבה, אדוני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם ממשיכים בהפיכה המשטרית. לא נאפשר לכם לחזור להפיכה המשטרית – – – להפיכה משטרית. אין לכם בושה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – שאתם – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לגמור אותנו – – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה רוט:

מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שעוד לא הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה רוט:

האם יש חברי כנסת במליאה שעוד לא הצביעו ורוצים להצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה רוט:

יש חברי כנסת שרוצים להצביע ועוד לא הצביעו? תמה ההצבעה. מזכיר הכנסת, נא לסכם את ההצבעה. 54 בעד, 51 נגד. חברי הכנסת, אני קובע כי הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על שופטים (תיקון – מינוי הנציב), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק והמשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תיקון – מעצרים מינהליים בגין חברות בארגון טרור), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת שמחה רוטמן. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן לנמק את ההצעה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה זה, יום שמחה רוטמן? מה עכשיו? מה זה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

סימון, יש לי תחושה – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני לא מבין את זה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – יש לי תחושה – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

סימון, סימון, תיזהר. אני אגיד לך שלוש, אני אגיד לך שלוש.

רון כץ (יש עתיד):

אני חושב שהוא לוקח לכם את המכסות. אל תהיו כאלה שמחים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

דוידסון, הפעם שיחקת אותה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חיים שכאלה, חיים שכאלה.

היו"ר משה רוט:

עשר דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

וולדיגר, וולדיגר מספיק זמן פה כדי להבין מה קורה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, אני מבקש. חברי הכנסת, חברי הכנסת, אפשר, בבקשה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

חזרה ההפיכה המשטרית, שיטת הסלמי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שמחה, לא התגעגענו אליך. לא התגעגענו אליך.

היו"ר משה רוט:

אולי נתחיל להתגעגע עכשיו. בבקשה, חבר הכנסת רוטמן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נראה לי שזה היום החוק השני מתוך ארבעה, אבל כפרטי זה רק השני. יש לי עוד כמה כיושב-ראש ועדה. סימון, נראה לי שאנחנו נישאר הרבה היום.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני לא אישן בלילה בגלל זה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בסדר גמור. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לעשות תיקון, וגם פה, אני חייב לומר, מפתיעה אותי מאוד, אדוני היושב-ראש, ההתנגדות – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא מאמין לך. לא מאמין שזה מפתיע.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא, לא אתה. אתה אישית לא הפתעת אותי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא. אף אחד לא.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש אנשים ענייניים באופוזיציה שכן הפתיעו אותי. אתה אישית לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא. אף אחד לא, אף אחד לא.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה צודק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הרי כולנו יודעים למי התכוונת.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אלעזר – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אלה שהבוקר זרקו אבנים על כוחות הביטחון.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אלעזר, אתה ספציפית לא הפתעת אותי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אבל אנחנו יודעים. אתה יודע מה אני חושב עליך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

רגע, החוק יחול על – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה אפילו עוד לא יודע מה החוק, לא שמעת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, רק הבוקר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אפילו עוד לא שמעת מה החוק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אם לא, אני מכיר את – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

עדיין לא הצגתי אותו וכבר אתה מפריע. הצעת החוק מבקשת להגן על אזרחי מדינת ישראל, ובניגוד להררי הפייק, הררי הפייק שיוצאים מהאגף – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אלה – – – מכוניות – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שנייה, אני לא יכול להגיד אגף ימין כי זה לא אגף ימין, אבל הם מימיני – –

נאור שירי (יש עתיד):

השמאלנים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – אבל בשמאל שלכם.

רון כץ (יש עתיד):

איך אתה מגדיר את אלה שתקפו היום לוחמי צה"ל, מג"בניקים?

קריאות:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא, אבל זה הם, הם.

מאיר כהן (יש עתיד):

הימין, זה הימין.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הימין הקיצוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

האמיתי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הימין הקיצוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הקיצוני שיושב פה. אני חייב לומר, אני פעם חיפשתי תרגום למילה "ממלכתי", חיפשתי תרגום. האמת היא שלדעתי גם הכנסת לא ממש הצליחה למצוא תרגום, והמפלגה המחנה הממלכתי – אין תרגום למילה ממלכתי לשפה האנגלית. תהיתי לעצמי למה אין תרגום למילה ממלכתי, והסתבר לי שדווקא יש מילה מתאימה, ככה גיליתי היום, כי אלו שקוראים לעצמם ממלכתיים הם למעשה פשיסטים, וזה תרגום טוב. למה הם פשיסטים? כי הם באים לפה לריב איתי, אדוני היושב-ראש, על הצעת חוק שמנסה לצמצם את הכוח שבידיים של המדינה לקחת אזרח ולהכניס אותו למעצר מינהלי, בלי ראיות, בלי הליך תקין. אני, מהימין, אומר: זה לא טוב, ובאים האנשים הממלכתיים, מהמרכז ומהשמאל, ואומרים: כן, אנחנו רוצים שיהיה למדינה הרבה כוח להכניס אנשים למעצר מינהלי, אנחנו רוצים שזה לא יהיה מוגבל, אנחנו רוצים שתהיה החלטה של גורם בשב"כ שפלוני מסוכן לביטחון המדינה או לביטחון הציבור והבן אדם ייכנס למעצר מינהלי. זה מה שאנחנו רוצים. זו המדינה שהם רוצים.

מרב מיכאלי (העבודה):

אז למה אתה לא מבטל את המעצרים המינהליים?

מיקי לוי (יש עתיד):

איך אתה עושה הפוך על הפוך?

מרב מיכאלי (העבודה):

למה אתה לא מבטל – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הפשיזם הזה, אדוני היושב-ראש, הפשיזם הזה – – –

רון כץ (יש עתיד):

אז למה אתה לא מבטל?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני אענה לך, מרב. מרב, שאלה מצוינת, ואני אענה לך. לטובת אלה שלא שמעו, מרב שאלה שאלה מצוינת: מדוע אתה לא מבטל בכלל את המעצרים המינהליים? והתשובה היא מאוד פשוטה, אדוני היושב-ראש, מאוד מאוד פשוטה: כל מדינה בעולם מתמודדת עם קבוצות שוליים קיצוניות, ואתם יודעים מה, גם עם קבוצות שוליים קיצוניות וגזעניות.

רון כץ (יש עתיד):

מי אצלנו?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כל מדינה. כל מדינה.

רון כץ (יש עתיד):

מי אצלנו?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

גם אנחנו, מדינת ישראל, יכולים להתמודד עם זה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם אתם – – – גזענים – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

התכוונתי אליכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למרות שאני חושב שאתם קבוצת שוליים גזענית, אני לא חושב שצריך לטפל בכם במעצר מינהלי. תראו מה זה. תראו מה זה.

רון כץ (יש עתיד):

מה אתה חושב על מי שתקף היום לוחמי מג"ב?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אבל אדוני היושב-ראש, הם מפריעים לי כל הזמן.

רון כץ (יש עתיד):

למה כל פעם כשהשאלה קשה אתה לא עונה?

היו"ר משה רוט:

סליחה, חבר הכנסת כץ.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני מנסה לענות על השאלה של מרב.

רון כץ (יש עתיד):

אבל אתה לא יכול לענות על שאלות קשות.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת אמר שהוא הולך לענות על שאלה, אז בואו, תנו לו, שאלה-שאלה. נשארו לו עוד חמש דקות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מרב שאלה שאלה בהחלט במקומה, ואני אשמח שתיתן לי לענות לה. כל מדינה מתמודדת עם קבוצות שוליים גזעניות, קיצוניות. לאף מדינה דמוקרטית – שאני מכיר, לפחות – אין את הכלי של מעצר מינהלי. איך הם מתמודדים? מתמודדים. מתמודדים.

קריאה:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שנייה. יש איום אחד שקיים על מדינת ישראל שהוא איום ייחודי, אחד, והאיום הזה הוא הטרור של אנשים שקמים עלינו לכלותנו. חווינו את זה ב-7 באוקטובר; חווינו את זה לצערי היום בפיגוע בכרמיאל.

קריאה:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אפשר בבקשה לא להפריע לי, אדוני היושב-ראש?

היו"ר משה רוט:

לא, באמת. אני לא רוצה לקרוא לסדר, אבל אני אתחיל לקרוא לסדר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

חווינו את זה ואנחנו לצערי חווים את הטרור שבא להשמיד את מדינת ישראל ולהרוג את אזרחיה מאז קום המדינה, ועוד לפני קום המדינה. ובגלל התרחיש המאוד-ייחודי הזה, והחובה החוקתית שקיימת על מדינת ישראל שנקבעה בחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי להגן על חיי אזרחיה – מחויבות בסיסית שקיימת לכל מדינה בעולם, אבל במדינת ישראל המחויבות הבסיסית הזאת עומדת בסכנה יום-יומית, מה שלא קיים באף מדינה דמוקרטית אחרת בעולם – נתנו לכוחות הביטחון שלנו כלי ייחודי להתמודד עם אתגר ייחודי. מה עשו איתו כוחות הביטחון, במקרים שאנחנו יודעים? ואחת הבעיות הקשות של הכלי הזה, שאת רוב המקרים אנחנו לא יודעים, ואין פיקוח פרלמנטרי, והם עושים מה שהם רוצים, ובמקרים מסוימים אנחנו גם יודעים שהם עושים שימוש שגוי ושימוש פסול. אנחנו יודעים את זה. הם משתמשים בכלי הזה של המעצרים המינהליים שאנחנו נתנו להם למטרה ממוקדת – מלחמה בטרור, לזה נתנו להם את הכלי – הם משתמשים בזה כדי לטפל בבעיות אחרות, בין שמדובר בקבוצות שוליים גזעניות, מסוכנות, פושעות – הכול בסדר, אני איתכם, צריך לטפל בזה, אבל צריך לטפל בזה בכלים משטרתיים, כמו שכל מדינה דמוקרטית מתמודדת. הכלי הזה של מעצרים מינהליים צריך להיות ממוקד באיום הטרור שעומד בפני מדינת ישראל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם הטרור היהודי.

מאיר כהן (יש עתיד):

למה? למה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למה? יש לי שאלה אליך, חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

למה? אתה אומר עלינו גזענים? אתה אומר עלינו גזענים?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש לי שאלה אליך, חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

מי גזען פה? מי גזען פה?

מיקי לוי (יש עתיד):

אין טרור יהודי? אין טרור יהודי?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש לי יש לי שאלה אליך, חבר הכנסת מאיר כהן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה זה היה הבוקר? מה היה הבוקר?

רון כץ (יש עתיד):

למה אתה לא עונה מה היה הבוקר?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש לי שאלה אליך, חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

כן, בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מחר בבוקר – והדילמה הזאת נמצאת לפתחנו גם בוועדת חוקה, גם בוועדות אחרות – מחר בבוקר מגיע מידע למשטרה, אמין ביותר, שראש כנופיית פשע שלח חוליית מחסלים לרחובות בת ים, לא ממניע לאומני ולא קשור לארגון טרור, והם יודעים על הדבר הזה. מה הם יכולים לעשות כדי לעצור את החוליה ששלח אותו ראש ארגון פשע? שימו לב לשקט. מה הם יכולים לעשות? בדיוק מה שהם יכולים לעשות כשמתמודדים עם פשיעה: לטפל בזה, לעצור, לנסות להעמיד לדין על ניסיון, על הכנה, על שידול. זה הכלי שיש למשטרת ישראל ולמערכת הביטחון של מדינת ישראל להתמודד עם התופעה הזאת. אם מגיע מידע מודיעיני, תסלחו לי, על – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

וטרוריסטים – – – בחקירות חודש, אתה יודע מה הם יכולים לעשות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – על גבר שרוצה לרצוח, חלילה וחס, את אשתו או על אישה שרוצה לרצוח את בעלה, מגיע מידע מודיעיני למשטרה, מה משטרת ישראל יכולה לעשות? היא יכולה לעצור מעצר מינהלי? היא לא יכולה לעצור מעצר מינהלי. למה לא? זה מותר במדינת ישראל? אנחנו לא רוצים להגן מפני אלימות בתוך המשפחה? בוודאי שאנחנו רוצים, אבל אנחנו לא נותנים את הכלי המאוד-חריג ומאוד מסוכן הזה של מעצר מינהלי לשום דבר אחר. אנחנו צריכים למקד את הכלי הזה, והלוואי הלוואי שנגיע לדרך של לצמצם את השימוש בו כמעט לאפס.

רון כץ (יש עתיד):

מה שקרה היום בבוקר – אם היה מתקבל מידע מודיעיני, צריך לעצור אותם או לא?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש.

רון כץ (יש עתיד):

פגיעה בחיילי צה"ל.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני חייב לומר שזה ממש קשה.

היו"ר משה רוט:

זה גם לא מן העניין.

רון כץ (יש עתיד):

תגיד כן, צריך לעצור אותם.

היו"ר משה רוט:

לא, לא, תן לו לדבר. זה אפילו לא מן העניין.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ממש קשה. ולכן, אדוני היושב-ראש – –

רון כץ (יש עתיד):

מה לא מן העניין? זה העניין.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – אנחנו חזינו לפני דקות ספורות באופוזיציה שתקפה אותנו על זה שאנחנו לא רוצים – –

רון כץ (יש עתיד):

אתה לא יכול להגיד את זה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – להעביר חוקים בהסכמה רחבה על חוק שדורש ומחייב הסכמה רחבה, והם התנגדו.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – זמן מלחמה – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

עכשיו אנחנו נחזה בכל אבירי זכויות האדם מתנגדים לחוק שמקדם זכויות אדם. מה שנקרא, זה מאוד מחובר, אדוני חבר הכנסת סימון דוידסון – –

רון כץ (יש עתיד):

מה קרה הבוקר כשתקפו חיילי צה"ל – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – חבר הכנסת סימון דוידסון, זה מאוד קשור למה שקרה עם החוק שלך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה קרה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

החוק טוב – –

רון כץ (יש עתיד):

תשאל אותו מה קרה היום בבוקר עם חיילי צה"ל. לזה אין תשובה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – החוק מקדם את הערכים, אבל בגלל הפוזיציה, לא תצביעו בעד. חברים, אם אכפת לכם זכויות אדם – –

רון כץ (יש עתיד):

אתה יכול לענות מה קרה היום בבוקר?

מיקי לוי (יש עתיד):

זה זכויות אדם – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – אם אכפת לכם הסכמה רחבה, אם אכפת לכם אזרחי ישראל – –

היו"ר משה רוט:

הוא לא צריך להתייחס, סליחה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – אתם תתמכו בחוק הזה, שנועד לצמצם את הכלי הפוגעני נגד זכויות האדם של מעצר מינהלי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – כהניסטים. לא משתפים פעולה עם כהניסטים. צריך להקיא את הכהניסטים מהמשכן ומהחברה הישראלית.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ועוד משפט אחד, אדוני, עוד דקה, כי הם לקחו לי המון זמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כהניסטים זו תנועה לא לגיטימית. עוצמה יהודית זאת מפלגה לא לגיטימית ואין לה מקום בכנסת.

היו"ר משה רוט:

חברים, חברים, קריאות הביניים זה לא מן העניין. הוא רוצה להציג את החוק. תנו לו להציג את החוק.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

עוד דקה, כי הם לקחו לי המון זמן, אדוני היושב-ראש. דקה אחת, אני לא צריך יותר.

רון כץ (יש עתיד):

אולי תגנה את התקיפה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אחרי שהוצגה הצעת החוק הזאת מטעמי, הארגון החשאי של מדינת ישראל, המשטרה החשאית של מדינת ישראל, יצאה בקמפיין ואמרה שאני פוגע בביטחון המדינה. למה? למה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא חשאית. תתבייש לך.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הם ארגון חשאי. הם לא חשאיים?

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, סליחה. אני לא רוצה לשמוע קריאות כאלה, אוקיי?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איזה קריאות?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הם יצאו בקמפיין. החשאיות נעלמה – הקמפיין התחיל: אני פוגע בביטחון המדינה. למה? כי אני דורש לצמצם את השימוש בכלי המעצרים המינהליים. ואני, ביטחון המדינה מאוד יקר לליבי, אדוני היושב-ראש – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, ראינו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – ולקחתי ועשיתי איתם גם ישיבות הכנה, וניסיתי להבין מה תהיה הפגיעה – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ראינו לפני 7 באוקטובר עד כמה – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – והייתי מוכן גם לנהל איתם משא ומתן, ואני עדיין מוכן לנהל איתם משא ומתן, איך עושים את העבודה הזאת. אבל אז אני גיליתי, אדוני היושב-ראש – אדוני, זה בלתי אפשרי.

היו"ר משה רוט:

אני רוצה לשמוע. קריאות הביניים האלה לא תורמות כלום. אני פשוט חייב להוסיף לו זמן, בפרט שקריאות הביניים לא קשורות בכלל לנושא.

רון כץ (יש עתיד):

גם ככה הוא לא מדבר על העיקר.

היו"ר משה רוט:

בוא ננסה להבין.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ואז אני גיליתי, אדוני היושב-ראש, שהארגון שכל כך דרש להרתיע ולהפחיד אותי ואת חבריי שתומכים בהצעת החוק הזו – הוא כל כך דרש לעשות את זה, כי אם ישחררו, אם ישחררו, חס ושלום, אנשים מהמעצר המינהלי, אז תהיה פגיעה בביטחון מדינת ישראל – גיליתי שבגלל מצוקת מקום בבתי הכלא, שחררו את ד"ר מנגלה המודרני.

רון כץ (יש עתיד):

מי אחראי למצוקת המקום?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אז אני מאז לוקח קצת קצת, עם גרגר של מלח, את האזהרות שלהם על פגיעה בביטחון המדינה, כי אם בשביל קצת יותר מקום בבתי הכלא אפשר לשחרר את ד"ר מנגלה, שניהל את בית החולים כמצודת טרור, אז שלא יטיפו לי על ביטחון המדינה.

רון כץ (יש עתיד):

אתם שחררתם אותו.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתם שחררתם אותו.

מיקי לוי (יש עתיד):

על איזה צד החוק הזה מגן? על איזה צד? על צד פשיסטי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה רוט:

לחוק הזה יש מתנגד – אה, סליחה, כבוד השר. אני מזמין את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. חברי הכנסת שרוצים לצעוק קריאות ביניים, אני בעד דיון פתוח, אני בעד קריאות ביניים. אבל אני משתדל שני דברים: א. שנהיה אחד-אחד; ב. שיהיה פחות או יותר במסגרת העניין. זה הכול.

רון כץ (יש עתיד):

לא, רק במסגרת העניין.

היו"ר משה רוט:

פחות או יותר.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת שמחה רוטמן עוסקת באמת בסוגיה חשובה, והיא נושא השימוש בסמכויות שעת חירום לעניין מעצרים מינהליים. צריך לומר, הכלי הזה הוא כלי קשה, כלי שתמיד עדיף להימנע ממנו ככל הניתן, אבל הוא בוודאי קשה באופן מיוחד כאשר נעשה בו – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אדוני השר, אתה זוכר מה אמר הסנדק שלך?

שר המשפטים יריב לוין:

אמרתי לך דברים מאוד ברורים. אני חושב שזה כלי קשה, זה כלי שככלל, ככל שאפשר – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

הסנדק שלך השתמש במילים יותר קשות.

שר המשפטים יריב לוין:

אני לא מגיע לדרגתו. זה לא סוד.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אבל זה – – –

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא. ממש לא. איך אומרים, יש אילנות שהם גבוהים מהישג ידי. אבל אני חוזר ואומר – ואני אומר את זה באמת, חבר הכנסת כסיף – אני חושב שהכלי הזה הוא כלי לא פשוט. אני עוד זוכר ויכוח שהיה לי כחבר הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין עם אביחי מנדלבליט, עוד בימיו בצבא, סביב הסוגיה הזו והשימוש במעצרים המינהליים. אבל בוודאי שהדבר הזה הוא בעייתי במיוחד כאשר הוא נעשה כלפי אזרחים ישראלים. ולכן אני חושב שההצעה של חבר הכנסת רוטמן – שבהחלט יכול להיות שצריך לדייק אותה ולתקן בה דברים, ואולי למתן אותה בהרבה מובנים – אני חושב שעצם הדיון שהיא פותחת – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כמו שמיתנתם את עילת הסבירות.

היו"ר משה רוט:

הינה, הינה, זו דוגמה קלאסית. קריאות ביניים העיקר, כן לעניין, לא לעניין, מן העניין – – –

קריאה:

זה לעניין.

היו"ר משה רוט:

תן לו לדבר. קריאות הביניים האלה זה הפרת סדר, אז אני מבקש – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אז תפעיל מכת"זית.

היו"ר משה רוט:

וואו.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, זה הפרת סדר. אתה יודע – – –

היו"ר משה רוט:

וואו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מעצר מינהלי.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שהיא בהחלט תיאלץ את כל המערכות להתכנס לאיזשהו דיון ענייני ולבחון את הדברים לעומק – דבר שאגב, אני ניסיתי כאשר עיכבתי את החוק בוועדת שרים לחקיקה וביקשתי שיתקיים שיח מסודר על הדבר הזה. התרשמתי, אני חייב לומר, שאין נכונות ופתיחות אמיתית במערכות האמונות על הנושא הזה לבדוק את הדברים בצורה רצינית ועניינית לעומק, ולכן חשבתי שלפחות העברת החוק בקריאה הטרומית אולי תגרום לאיזשהו שיח יותר רציני בעניין הזה. אני חושב שהפתרון שמציעה חבר הכנסת רוטמן, של הצורך בשימוש בכלי הזה רק כנגד מי שמוגדרים כחברים בארגון טרור, עם כל התהליך שנלווה לעניין הזה, הוא אפשרות. הוא לא בהכרח הדרך היחידה והמדויקת ביותר לעשות את זה, לא בהכרח שם דווקא עובר קו ההבחנה האבסולוטי, אבל אני חושב שזה בהחלט דבר שראוי לבחון אותו, ראוי להתעמק בו. אני אומר שוב, בעיניי, נכון היה יותר לעשות את זה טרם הקריאה הטרומית, בהנחה שהמערכות השונות היו מוכנות להתכנס לדיון ולשיח אמיתי על הדבר הזה. מאחר שזה לא קרה, אני מקווה שזה יקרה אחרי הקריאה הטרומית. בוועדת שרים לחקיקה קבענו בהחלטה שלנו שנתמוך בהצעה בקריאה הטרומית, אבל בכפוף לכך שחבר הכנסת רוטמן כמובן מתחייב לכך שהחוק לא יקודם מעבר לקריאה הטרומית, ויוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה על מנת שבאמת נראה שהיה שיח והצליחו להגיע לאיזושהי תוצאה יותר טובה.

קריאה:

אי-אפשר. לא שומעים מילה.

שר המשפטים יריב לוין:

טוב, אני לא אחראי לגובה המיקרופון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי תתקרב קצת.

שר המשפטים יריב לוין:

ולכן אני ביקשתי – וזה התנאי שהציבה ועדת שרים לחקיקה – שהחוק יחזור לדיון בוועדה לפני הקריאה הראשונה. אני מקווה שעד אז יימצאו הבנות שאולי אפילו ייתרו את המשך החקיקה. אם לא, אנחנו בוודאי נידרש לעניין בדרך כזאת שבאמת נמצא נקודת איזון נכונה ומתאימה, כי מציאות של מעצרים מינהליים המוניים או במספרים גדולים, בטח ובטח כשמדובר באזרחים, היא לפחות דבר שצריך לבדוק אותו לעומק לפני שמשלימים וממשיכים איתו כאילו דבר לא קרה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב ביקש להתנגד.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, ראשית, אני מבקש להשתתף בצער המשפחה של קורבן הפיגוע בכרמיאל, ששמו טרם פורסם, ואיחולי החלמה לפצוע. יש תפאורה הולמת לחוק של יושב-ראש ועדת החוקה ב-24 השעות האחרונות. התפאורה מורכבת מהאמירה של השר העבריין והגזען לביטחון לאומי, שאמר אתמול בבית משפט שהוא תלה את התמונה של ברוך גולדשטיין בביתו כדי שלא יעשו לו רצח אופי. שמעתם? ותפאורה נוספת הגיעה הבוקר מהתמונות מהמאחז של גבעת הראל, תמונות של מתנחלים קיצוניים שרוגמים באבנים חיילים, לוחמי אש ושוטרים, גורמים נזק כבד לרכבים הממוגני-ירי שלהם ומתנהגים בהם כאילו הם האויב. ומדוע זו תפאורה הולמת? מכיוון שהצעת החוק הזו משקפת את המנהג הנפסד של הימין הלאומני בישראל לנצל שפה של זכויות אדם ושפה ליברלית ושפה דמוקרטית על מנת לקדם את המשנה הגזענית שלהם. מעצרים מינהליים הם כלי מאוד מאוד מטריד בדמוקרטיה, ובאמת, החוק שמסדיר את סמכות ההוראה על מעצרים מנהליים משנת 1979 הוא חוק חסר שצריך לתקן אותו. אבל מה שמציע לנו כאן יושב-ראש ועדת החוקה של כנסת ישראל הוא לא תיקון של חוק המעצרים המינהליים, אלא הוא להשאיר את המעצרים המינהליים בעבור פלסטינים ולהעניק חסינות מפני מעצרים מינהליים לטרוריסטים יהודים. זו משמעות החוק. כיצד ניתן לקבל חוק שאומר שיש פרוצדורה אחת לאזרחים ישראלים, כאשר לתושבים פלסטינים שחיים באותו תא שטח ישנה פרוצדורה אחרת? אם מה שהיה מעניין באמת את חבר הכנסת שמחה רוטמן זה זכויות אדם וערכים דמוקרטיים, הוא לא היה מסייג את הצעת החוק שלו רק לאזרחים ישראלים.

משה סעדה (הליכוד):

אין הבדל? אין הבדל?

גלעד קריב (העבודה):

אבל שמחה רוטמן וחבריו לא מעוניינים בדמוקרטיה, הם לא מתעניינים בזכויות אדם. הם מבקשים שנקבע בחוק את האפליה ואת ההבחנה הגזענית ואת הרצון להגן על זכויות אדם של יהודים ושל ישראלים, כאשר ליבם גס בזכויות אדם של תושבים שנמצאים תחת שלטונה של מדינת ישראל. בקיצור, חברנו, עמיתנו שמחה רוטמן, לך ותעבוד על מישהו אחר – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – כשאתה מדבר בשם הדמוקרטיה – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת קריב, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

– – והערכים הליברליים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רוצה להשיב? חבר הכנסת שמחה רוטמן מעוניין להשיב.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני אענה בקצרה, למרות שעם כל כמות הפעמים שחבר הכנסת קריב אמר שמחה רוטמן, אני יכול רק על הודעה אישית לתפוס עד 24:00. אני חושב שמה שראינו עכשיו זה המופת של הדיון הלא-ענייני שמתקיים בכנסת. החוק הוא זכויות אדם, החוק הוא דמוקרטיה, אבל שמחה רוטמן הוא לא דמוקרטיה, אז אנחנו נגד. פעם אחת תהיו ענייניים.

גלעד קריב (העבודה):

החוק הוא לא דמוקרטי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

פעם אחת תדאגו לזכויות אזרח ואדם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור לזכויות אדם?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

פעם אחת תבואו לדיון ענייני בנושא שבו מדינת ישראל היא היחידה בעולם המערבי שעושה מעצרים מינהליים. אבל לא, מה פתאום. אנחנו נגד בגלל זהות המציע. אבל חברים, תקשיבו, אני רק מודיע כאן ועכשיו: חבר הכנסת מיקי לוי, כמשל, אם אתה רוצה להחליף אותי כחותם וזה מה שיעזור לראש המפלגה שלך, שהכול אצלו ענייני ולא פרסונלי, לקדם את החוק, אני מוותר על הקרדיט. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה שמית. אני מבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על שקט. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לחזור על שמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש מישהו מחברי הכנסת שעדיין לא הצביע?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש למנות את קולות חברי הכנסת, בבקשה. 54 בעד, 51 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תיקון – מעצרים מינהליים בגין חברות בארגון טרור), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת שמחה רוטמן, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

חוקה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לוועדת החוקה.

רון כץ (יש עתיד):

לוועדת כנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

תעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), של חברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי לנמק את ההצעה. לרשותך עשר דקות.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, אני מעלה את הצעת החוק הזאת להצבעה זו כבר הפעם השישית, חברות וחברי הכנסת היקרים. אילו היה בחוק הישראלי, אילו הייתה לנו הגבלת כהונה, איזה דברים איומים ונוראים ומחרידים היו נחסכים ממדינת ישראל והיו נמנעים. כל כך הרבה דברים נוראים ואיומים לא היו קורים. קודם כול, לא היה קורה אסון וטבח 7 באוקטובר, האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל, שבו אזרחיות ואזרחים נרצחו ונחטפו מהמיטה שלהם, מופקרות ומופקרים. זה לא היה קורה כשלא יושב ראש ממשלה שעושה הכול רק בשביל להישאר בשלטון; לא הייתה הבנייה וההשקעה שגידלה את חמאס מלהיות ארגון טרור קטן, להיות אימפריה מטורפת – –

אושר שקלים (הליכוד):

אתם הכנסתם אותם לפה.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – עם עיר תחתית משוגעת, מדינה תחת מדינה, עם יכולות שלא שיערנו שיהיו להם, משום שלא היה ראש ממשלה שהיה מעביר להם מזוודות דולרים בתור פרוטקשן רק כדי שהוא יוכל להמשיך למוטט אותם ולשבת בשלטון; לא היו לנו חטופות וחטופים שנמקים בעזה והממשלה מעיזה לא לעשות את מה שצריך כדי להחזיר אותם רק כדי שראש הממשלה הזה יוכל להישאר בשלטון; לא היינו במשבר אסטרטגי חסר תקדים, עמוק, מבחינה ביטחונית, מבחינה מדינית, מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית; לא היו לנו עשרות אלפי מפונות ומפונים שכבר תשעה חודשים מחוץ לבית, בלי שום אופק לחזור אליו; לא היו לנו אישומים בבתי הדין הבין-לאומיים, סנקציות בין-לאומיות שנובעות מהחלטות שכולן פוליטיות, כדי שראש ממשלה בשם נתניהו יוכל להישאר בשלטון; לא הייתה לנו הפיכה משטרית דיקטטורית שמאיימת לחסל את הדמוקרטיה הישראלית ולפגוע בכל אחד ואחת, חוץ מאשר אלה שמקורבים למי ששומר על הכיסא שלו ודואג להישאר בשלטון; לא היה ניסיון לחסל את בית המשפט העליון כדי להימלט ממשפט וכדי להמשיך לשלם ולשמן את השותפים הקואליציוניים וכדי להגדיל את האי-שוויון ולפגוע בדמוקרטיה. לא הייתה לנו ממשלת החורבן וההרס המחרידה הזאת, ממשלת 7 באוקטובר המושחתת, הפחדנית והכושלת ביותר, שאיבדה את הצפון שלנו לחלוטין, שמדשדשת בעזה, שפוגעת באזרחיות והאזרחים שלה בכל דרך ובכל גזרה; לא הייתה לנו איראן סף-גרעינית, שבניגוד לכל האזהרות שהוא כל כך אוהב להשמיע בשביל להישאר בשלטון, כל פעולה שעשה נתניהו קירבה את איראן לגרעין במקום להרחיק אותה ממנו; לא היה לנו הנאום הגזעני המתועב של: הערבים נעים בכמויות לקלפיות, כשעמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים כי שלטון הימין בסכנה. שלטון הימין, משמע – השלטון שלי, נתניהו; לא היה לנו חוק הלאום הגזעני, שזה אותו דבר אבל בחקיקה, חוק שהוא חוק של הפיכה משטרית, חוק שמנציח בחוק את האי-שוויון במדינת ישראל לערבים, לערביות, לנשים בכלל; לא היה לנו המשבר הפוליטי המטורף של ארבע מערכות בחירות; לא היה בן גביר והכהניזם שהשתלט על הכנסת, כי אין בן גביר בלי נתניהו, כי נתניהו מוכן לגדל כל עשב שוטה שיחזיק אותו בשלטון, לטפח אותו, לגדל אותו, להגדיל אותו ולתת לו כוח בלתי מתקבל על הדעת ולהפוך אותו לשר לביטחון לאומני; לא היו חקירות נתניהו, שלפי כתב האישום בחלק ניכר מהן מדובר דברים שנעשו כדי להישאר עוד ועוד ועוד בשלטון; אולי לא היו לנו אפילו בחירות ב-2013, משום שראש ממשלה שזאת הייתה הקדנציה השנייה שלו לא היה ממהר לפרק את הממשלה וללכת לבחירות, כי הוא היה יודע שהוא לא יכול לשחק משחקים, להרכיב ולפרק לנוחותו, כי הוא לא יוכל להרכיב עוד ממשלה. הוא צריך לנצל את הזמן שלו כראש ממשלה לעבוד לטובת המדינה שלו. כוח הוא דבר משחית, חברות וחברים. כוח מוחלט משחית באופן מוחלט, כמו שחווים על בשרן ובשרם 120 חטופות וחטופים שנמקות ונמקים בעזה, ולא נעשים הצעדים שצריך לעשות כדי להחזיר אותם למדינה שלהם, למשפחות שלהם, ולשמור על החיים שלהם. 120 חטופות וחטופים בעזה בעוד נתניהו עדיין בשלטון. כוח הוא דבר משחית. צריך להגביל אותו. דמוקרטיה צריכה להגביל את הכוח. במקום זה, נתניהו עושה הכול כדי להישאר עוד ועוד בשלטון, והכול כדי לרדד את הדמוקרטיה ולהבטיח שהוא יוכל להישאר בשלטון. הגבלת כהונה הייתה דרושה כבר הרבה שנים. היום היא ממש ממש אוויר לנשימה למדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שר המשפטים יריב לוין ישיב על הצעת החוק.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, השרים, טוב, חברת הכנסת מיכאלי, שוב אנחנו נפגשים בסדרה הארוכה והבלתי-נגמרת של חוקים שתכליתם – – –

מרב מיכאלי (העבודה):

שוב, מה אנחנו?

שר המשפטים יריב לוין:

שוב אנחנו נפגשים בסדרה הארוכה של הצעות החוק שלך, שתכליתן, פעם מכיוון כזה ופעם מכיוון אחר, להביא למצב שמשהכרעת הבוחר לא נושאת חן בעיני מי שיושבים באופוזיציה, נשנה את החוקים ונדאג שהבוחר לא יוכל לבחור במי שהוא רוצה לבחור בו, קרי, בראש הממשלה בנימין נתניהו. פעם זה רצון למנות ממלא מקום, הצעת חוק למינוי ממלא מקום, מתוך תקווה שאחר כך אפשר יהיה להגיד שראש הממשלה נבצר, וממילא יש לו ממלא מקום, אז הוא יכול להיות במקומו. ועכשיו פטנט חדש: בואו נגביל את הכהונה לשתי תקופות כהונה רצופות, בידיעה שראש הממשלה נתניהו מכהן כבר יותר משתי תקופות כהונה רצופות, ובדרך הזאת נצליח ליצור מצב שנסלק אותו מהיכולת להתמודד בשיטה הזאת. ואפילו אם מישהו יאמר: טוב, נעשה החרגה – את יודעת איך זה, מעבירים חוק, מגיעים לקריאה שנייה ושלישית, ואז אפילו במליאה, באיזו הסתייגות קטנה, מחילים את זה גם על ראש ממשלה שמכהן היום, ובזה בתרגיל פרלמנטרי מפואר מצליחים למנוע מהציבור את הדבר הבסיסי במדינה דמוקרטית: הזכות לבחור במי שהוא מבקש שיתמנה לראש ממשלה. אגב, אני חייב לומר, העיקרון של הגבלת כהונה של ראש מדינה הוא לא דבר מופרך, אני מסכים. אבל צריך לומר שהוא בדרך כלל נהוג במשטרים נשיאותיים, לא במשטרים פרלמנטריים. במקום שבו הדמוקרטיה היא דמוקרטיה פרלמנטרית, כמו כאן, שמי שנבחר לראש הממשלה הוא לא מי שנבחר באופן אישי, אלא מתמודד בבחירות במסגרת מפלגתית וצריך לקבל רוב פרלמנטרי כאן – ואגב, יכול להיות גם מוחלף במהלך כהונתו ברוב פרלמנטרי – במצב הזה, הדבר הזה באמת לא מקובל ולא דבר רגיל ולא ההסדר הנוהג בעולם. אם יש רעיון שאומר: בואו נעביר לשיטה יותר דומה לשיטה הנשיאותית על כל מרכיביה – יכול להיות שזה דבר שצריך לבדוק אותו. אבל אני חושב שלגזור רק את האלמנט הזה, בעיניי, לא דבר נכון. אני כן רוצה לומר – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – המהפכה המשטרית שלכם.

שר המשפטים יריב לוין:

קודם כול, אני לא חושב שהייתה מהפכה. הייתה רפורמה. אני דווקא הצגתי רפורמה מקיפה מאוד, לא דבר נקודתי. אבל אני שמח על ההערה של חבר הכנסת קריב, שחושב שהייתי צריך להרבות ולהוסיף תיקונים. יש בזה משהו. אני לא חולק עליך בעניין הזה. אבל בוא נתחיל מזה, אחר כך נתקדם. אבל אם אני חוזר לדברים של חברת הכנסת מיכאלי, צריך לומר שהיא, לפחות הפעם, בצורה מאוד ישירה וישרה לא ניסתה לעטוף את החוק בכל מיני אמירות עקרוניות, אלא בעצם דיברה רק על אדם אחד – על ראש הממשלה בנימין נתניהו. רק על הרצון לראות אותו מוזז מתפקיד ראש הממשלה חרף רצון הציבור שבחר בו, וכל האמצעים והניסיונות כשרים, מתיקים שלא רק שאין להם בסיס משפטי אמיתי, אלא שגם נעשה שימוש פסול בהדלפות, בעדי מדינה ודרך גיוסם ודברים אחרים כדי לבנות אותם, ועד חקיקות שתכליתן להביא למצב שימנעו דה פקטו מראש הממשלה הנבחר לכהן. אני חושב שדין כל הדברים האלה הוא אמירה אחת מאוד פשוטה. מי שקובע בדמוקרטיה מי יהיה ראש הממשלה זו לא היועצת המשפטית לממשלה, זה לא בית המשפט העליון, זה לא קומץ אנשים כזה או אחר, זה אך ורק העם. ומי שרוצה לקחת מהעם את הזכות שלו ואת הסמכות הכל-כך בסיסית הזאת, רוצה אולי לעשות דבר שבעיניו הוא נכון פרסונלית, אבל הוא בוודאי לא דמוקרטי, הוא בוודאי לא צודק, ואני חייב לומר, חברת הכנסת מיכאלי, גם לא יביא אותנו לשום מקום טוב. בדמוקרטיה צריך לשכנע את הציבור, לא לכפות על הציבור החלטות במקום שבו העם חושב דבר אחד ויש מיעוט שרוצה לכפות את דעתו ולעשות את זה בדרך אחרת. זה, אגב, נכון גם לגבי ביטול חוקים, לגבי ביטול חוקי-יסוד, לגבי מינויים.

מאיר כהן (יש עתיד):

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא, חבר הכנסת מאיר כהן, אתה יודע, יש הבדל. אני אגיד לך, אני אגיד לך. תפקיד – גם פה הרי התבלבלו היוצרות. אתה צריך מערכת גם של ביקורת, כמו שדיברנו קודם, וגם של אכיפת חוק וגם של העמדה לדין וגם רשות שופטת עצמאית לחלוטין, בוודאי, שתדאג לכך שמי שפעל שלא כדין ועשה שימוש לרעה בסמכויותיו יועמד לדין, שאזרח שנפגע תהיה לו כתובת לפנות אליה. כל הדברים האלה חייבים להיות וצריכים להיות. אבל פה התבלבלו היוצרות. אין המשמעות של העניין שהתפקיד של האנשים הממונים האלה הוא לבדוק ולהגיד אם בעיניהם הדבר הוא סביר או לא סביר, טוב יותר או פחות טוב, ואז להגיד: ההחלטה של העם וההחלטה של נבחרי העם לא מוצאת חן בעינינו, אז אנחנו ננצל את הכוח שנתנו לנו כדי לשמור על מה שדיברנו עליו קודם, לפני דקה, כדי לעשות דבר אחר לגמרי – לקחת את השקפות העולם הפרטיות שלנו ולכפות אותן דרך הכוח הזה על כלל הציבור. זה דבר פסול מהיסוד. זה כל ההבדל. ואני חושב, אגב, שמושכלות היסוד האלה היו ברורות לאורך כל השנים, רק שמאז אותה מהפכה חוקתית של אהרן ברק אנחנו נמצאים במדרון מטורף, שאגב, הגיע לשיאו. ואתה היית שר בממשלה, אתה מכיר היטב את עבודת הממשלה. במצב שבו באותו יום אתה מקבל שתי חוות דעת מהייעוץ המשפטי לממשלה, באחת הם רוצים לתקן את הליך בחירת נציב שירות המדינה תוך כדי תהליך הבחירה שלו, ובשנייה הם כותבים שאי-אפשר לתקן את הליך בחירת נציב תלונות הציבור על שופטים כי אנחנו נמצאים תוך כדי תהליך הבחירה – נו, באמת. אז מה? זה שומרי סף או זו פוליטיקה בגרוש? זו הבעיה. ולכן אני אומר לך, חבר הכנסת מאיר כהן, אני מאמין בדמוקרטיה. כשם שאתם כבר הייתם בשלטון ואתה היית חבר, כמדומני, בשתי ממשלות, יש סיכוי מצוין שתהיה חבר בממשלה גם בהמשך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אפשר לשמור על השקט? סליחה, רגע, סליחה, אדוני השר.

שר המשפטים יריב לוין:

גם אתה לא תוכל לעבוד ככה בסוף.

היו"ר ניסים ואטורי:

אפשר לשמור על שקט? תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

הרי אתה יודע, בסוף, היום מפעילים את הכוח הזה באופן פסול כנגד צד אחד, ומחר גם את המדיניות שלך מישהו לא יאהב ויחליט שהוא מנהל את המשרד במקומך. אני חושב שזה לא יכול להיות, וזה לא גורע כהוא זה מהתפקיד החשוב שיש לאנשים האלה. ואגב, אני אגיד יותר מזה – לכן גם אכיפה בררנית היא מסוכנת, משום שאני נותן להם את הכוח, ואני כשר המשפטים בשום פנים ואופן לא יכול להתערב ואסור שאתערב באופן שבו משתמשים בסמכויות אכיפת החוק. אבל דבר אחד חייב להיות – שמי שיש לו את הסמכויות הכל-כך עוצמתיות האלה, ינהג בהן בצורה הכי שוויונית, ישאיר את הדעות הפרטיות שלו בבית. זה חייב להיות, אחרת אנחנו במקום איום ונורא. אני באמת חושב שבעניין הזה, המאבקים שאני מנהל הם מאבקים של כולנו, כי אף אחד לא יודע מי ישב מחר בתפקיד הזה ומי ישב מחר בתפקיד שלי וימצא את עצמו במצב שאני נמצא בו. לכן, אגב, אני גם שמח היום על קידום נוסף של הצעת החוק שנוגעת למתן חנינה ליוצאי אתיופיה, שננהגה כלפיהם אכיפה בררנית מקוממת. אני חושב שזה עניין של כולנו לטפל בדברים האלה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת, בבקשה, שלוש דקות.

מרב מיכאלי (העבודה):

זה מה שנקרא "הפוסל במומו פוסל". עולה יריב לוין, שר המשפטים, ומאשים אותי שבשביל להחליף ראש ממשלה אני מנסה לשנות את החוקים. לא, זה מה שאתם עושים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מרב מיכאלי (העבודה):

אתם משנים את החוקים בשביל שהוא יוכל להישאר ראש ממשלה, כדי שאתם תוכלו להישאר בשלטון. כל המהומות האלה של ההפיכה המשטרית לא קרו כאן כשהיו ראשי ממשלה אחרים מהליכוד. הם משלו יפה מאוד בלי כל השינויים החוקיים המושחתים האלה. אבל בואו נדבר על עוד כמה סיסמאות שחוקות. לקחת מהעם את הזכות – נתניהו ראש ממשלה כמה וכמה פעמים, למרות שהוא לא קיבל את רוב הקולות בעם, אלא רק בגלל שהוא עשה עסקאות מושחתות שבהן הוא הבטיח לכל מיני שותפים כל מיני דברים שנוגדים את האינטרס הישראלי – –

אושר שקלים (הליכוד):

לא, בנט קיבל. בנט קיבל, נכון? חוצפה, חוצפה.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – והוא משמן אותם לתת לו את השלטון. משום שכמו שאמרת, צריך לשכנע את הציבור. כן, כן, זה בדיוק מה שכתוב בכתב האישום – שבשביל לשכנע את הציבור הוא עשה דברים שלפי כתב האישום הם – איך אמרת? בניגוד לדין, בניגוד להתנהלות הראויה, והוא צריך לתת על זה את הדין. אבל בשביל לא לתת על זה את הדין ולהישאר בשלטון הוא משחית את המערכת עוד ועוד ועוד ועוד. אז כן, אדוני שר המשפטים יריב לוין, כל מה שאתה אומר – בדיוק זה. ותהיה הגון ותגיד שבחמש הפעמים הקודמות שהצגתי את הצעת החוק הזאת דיברתי על כל העקרונות, אבל אחד לאחד קרו כל הדברים שהזהרתי מהם. כל הדברים, אחד לאחד – השחתה אחרי השחתה אחרי השחתה – כדי שנתניהו יישאר ראש ממשלה בשלטון. תראה, אני אף פעם לא הסתרתי את זה שאני אופוזיציה לנתניהו. אני היחידה פה מכל הספסלים האלה שלא הסכימה מעולם לשבת איתו, בשום קונסטלציה, ולא משנה מה, ועוד לפני החקירות, עוד לפני כתבי האישום, בגלל מדיניות, בגלל שקרנות, בגלל הסתה, בגלל חלקו בהסתה לרצח רבין. אני לא מסתירה את זה שאני חושבת שנתניהו הוא אסון לישראל, אבל ספציפית, נתניהו בשלטון כל כך הרבה שנים; האסון מגיע לממדים הקולוסליים של 7 באוקטובר, של ההפיכה המשטרית ולשבר הנורא שאנחנו נמצאות ונמצאים בו. לצערי, באופן הכואב ביותר, זה מה שהיה צריך להוכיח, ולכן את זה צריך למנוע בהמשך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך אתם קוראים לעצמכם הדמוקרטים?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נעבור להצבעה. אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת במקומותיהם, נעבור להצבעה מייד. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הממשלה – אני מבקש לא לצעוק, זה ממש מפריע. אני מבקש לא לצעוק. תודה. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) – אלמוג כהן, די, באמת – של חברת הכנסת מרב מיכאלי. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

49 בעד, 51 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), של חברת הכנסת מרב מיכאלי, לא אושרה ותוסר מסדר-היום. חבר הכנסת אוהד טל, אתה נרשם בעד בפרוטוקול. אנחנו מייד בודקים למה זה לא נקלט. נגד, נגד, כמובן. כן, סליחה. בעד הנגד, בעד הקואליציה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ההצעה הבאה היא הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ג–2024, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי לנמק את ההצעה, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום 271 ימים למלחמה, ו-120 חטופות וחטופים עדיין בידי חמאס. כל חבר כנסת בבית הזה מחויב לפעול להשבתם, בלי חופשות, בלי פגרות, ללא דיחוי. בכל יום שעובר זמנם הולך ואוזל. אנחנו במציאות בלתי אפשרית. אסור לאפשר להנהגה לנרמל את התופת שהחטופים שרויים בה ולקבל בשוויון נפש את מניין הימים, את מניין המתים. ההנהגה שלנו חסרה בנשים; הקבינט הביטחוני שלנו חסר בנשים; ניהול נושא החטופים חסר בנשים; במשרדי הממשלה אין מנכ"ליות; ניהול העקורים חסר בנשים, ועוד ועוד ועוד ועוד. היעדר נשים מעיב על החיים של כולנו. התוצאות קשות. בושה לנו. לא עוד. בואו נתחיל לפעול. אני מבקשת להציג בפניכם היום תיקון לחוק החברות שעוסק במכסת ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות. הצעת החוק שמובאת בפניכם לא קשורה לימין או לשמאל, לא קשורה לעמדות פוליטיות, לא קשורה לשיוך מגזרי. זו הצעת חוק שלשמחתי הרבה חתומים עליה רבע מחברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, מרוב סיעות הבית ומכל המגזרים. זו הצעת חוק טובה, שבאה לתקן מצב של חוסר איזון משמעותי שקיים היום. במדינות שבהן כבר נחקקו חוקים דומים התוצאות מדברות בעד עצמן. והבונוס: אין כאן סוגיה תקציבית – זו לא הצעת חוק שתעלה כסף למדינה. ייצוג שווה לנשים במוקדי קבלת ההחלטות, סביב אותם שולחנות שבהם מתקבלות ההכרעות שמשפיעות על חיי כולנו, הוא אחד הנושאים המרכזיים שאני מובילה מזה שנים. חשיבות הנושא התחדדה אצלי בעיקר כשנבחרתי לראש רשות, לפני 13 שנים, והפכתי לאחת מתוך מספר קטן מאוד של נשים, 6% בלבד, בתפקיד ראש רשות. לצערי, משנת 2018, במקום עלייה בייצוג נשים בעמדות מפתח, ישנה ירידה משמעותית: מ-8% נשים בקרב המנכ"ליות במשק ירדנו ל-3% בלבד; בתפקיד יו"ר דירקטוריון ירד הייצוג הנשי מ-15% ל-5.6% בלבד. כדאי לדעת כמה עובדות על ייצוג מגדרי בדירקטוריונים לפני שמצביעים בעד החוק: רק אחת מכל ארבעה דירקטורים בעולם היא אישה; רק באחד מתוך 20 דירקטוריונים מכהנת אישה כיושבת-ראש; אחוז אפסי של מנכ"ליות מכהנות בחברות הנסחרות בבורסה בישראל; שיעור המנכ"ליות במשק הישראלי בכלל הוא נמוך מאוד – כ-20% בלבד. זה לא הגיוני. בחברות ממשלתיות קיימת חקיקה המחייבת לתת ביטוי שווה לייצוגם של בני שני המינים, כלומר ייצוג שווה לנשים. ואכן, בחברות ממשלתיות שיעור הנשים בדירקטוריונים עומד כיום על 43%. זה לא מושלם, אבל די קרוב. לעומת זאת, בחברות הציבוריות, שעליהן לא חלה החקיקה הקיימת, שיעור הנשים נמוך משמעותית – כ-25% בלבד. בחברות פרטיות, שם אין פיקוח כלל, הייצוג הנשי נמוך עוד יותר – סביב 10% בלבד. למרות שבשנים האחרונות קמו כמה יוזמות להגדלת הייצוג הנשי בדירקטוריונים במודל וולונטרי, למשל פורום 35+, יוזמות מצוינות וחשובות, במבחן התוצאה הן לא מספיקות, ונדרשת גם חקיקה מחייבת, כפי שהוכח בחברות הממשלתיות. בעשור האחרון אימצו חלק ממדינות האיחוד האירופי חקיקה הקובעת מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות. באיחוד האירופי התוצאות מדברות בעד עצמן: מאז יישום החקיקה במדינות הללו ניכרת עלייה משמעותית בייצוג שווה של נשים בדירקטוריונים. לכן, אין מנוס מהבנה שכדי להביא שינוי גם בישראל נדרשת חקיקה מחייבת. זה תפקיד הבית הזה, זה התפקיד של כולנו. אתמול ערכתי כנס רב-משתתפים בכנסת, כנס תחת הכותרת "כיסא משלך". הכנס עסק בנושא ייצוג חסר של נשים והדגיש את חשיבות הצעת החוק המובאת היום. אז לצד העובדות העגומות, למה חשוב שיהיה ייצוג שווה לנשים? ייצוג שווה הוא נושא שמשפיע על החברה כולה, על גברים ונשים כאחד. זו ממש לא בעיה רק של נשים. ייצוג שווה הוא לא רק הוגן, כי אי-אפשר להצדיק הדרה או תת-ייצוג של 51% מהאוכלוסייה. ייצוג הולם וגיוון מגדרי הוא הדבר הנכון ביותר גם מבחינה עסקית וגם מבחינה כלכלית. נשים בדירקטוריון מביאות קול אחר. הן אחראיות ומעמיקות, נוטלות פחות סיכונים מיותרים, ובפועל, החברות שבהן הן מכהנות נהנות מההכנסות ורווחים גבוהים יותר ומביצועים טובים יותר. זה מגובה במחקרים ובתוצאות עסקיות מובהקות. מחקרים של בנקי ההשקעות Goldman Sachs, Credit Suisse, Deloitte, PWC ואוניברסיטאות מובילות מראים כי ייצוג נשי בדירקטוריון – ובמיוחד שלוש נשים ומעלה – נמצא בקורלציה עם עלייה של 300% במחיר המניה לאחר ההנפקה, עלייה של 40% ברווחים, עלייה של 45% במחיר המניה על פני חמש שנים ועלייה ביעילות תפקוד הדירקטוריון. חברת הייעוץ McKinsey הראתה כי בחברות עם הנהגה מגוונת מגדרית הרווחים וביצועי המניה גבוהים בעד 50% מאשר בחברות שאין להן הנהגה כזאת. ייצוג מגוון בדירקטוריונים טוב לכלכלה וטוב לעסקים. לקראת הכנס שהתקיים אתמול ערכתי סקר שהזמנתי ממכון המחקר מאגר מוחות, בקרב נשים שכבר חברות בדירקטוריונים. מהסקר עלה כי 80% מאמינות שהן נאלצו לעבוד קשה יותר מעמיתיהן הגברים כדי להשתלב בדירקטוריון, ו-98% – 98% – מאמינות שיש לפעול באופן יזום לשיפור המצב הקיים. החקיקה שמובאת היום קובעת ייצוג הולם העולה הדרגתית בהתאם לגודלו של הדירקטוריון ועד לכדי ייצוג שווה של נשים בתום עשר שנים מתחילת החוק, כך שיתאפשר לחברות להתכונן מבעוד מועד למהלך. ההצעה קובעת מנגנוני פיקוח ודיווח על מנת לוודא יישום מלא ואפקטיבי של דבר החוק, כצעד משלים לעצם הטלת חובת הייצוג השווה. השבוע ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את הדיון בהצעת חוק זו בשלושה חודשים – בעצם, למעשה, לזמן הפגרה. ושוב – מסמוס של הצעת החוק, דחיקה שלה הצידה; עוד דוגמה של הדרת נשים על ידי ממשלת ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הדרת נשים על ידי ממשלת ישראל. אין שום סיבה לחכות עוד שלושה חודשים. זוהי הצעת חוק טובה, מתבקשת מאליה. זו הצעת חוק לא פוליטית. זאת הצעת חוק שלא דורשת תקציב. זאת הצעת חוק שאין סיבה אמיתית להתנגד לה. אז למרות החלטת ועדת השרים, אני מעלה את הצעת החוק להצבעה במליאה, ואני מקווה שאתם, חברי הכנסת מכל המגזרים, מכל הסיעות, מכל המגדרים, מכל הקשת הפוליטית, תצביעו בעדה. 51% מאוכלוסיית המדינה נושאות עיניים אל הבית הזה. בואו נעשה את מה שנכון וצודק.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מזמין את שר המשפטים יריב לוין להשיב.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? למה אתה צריך לבחור אותי אם אני לא מתאימה? סתם שאלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

יש כל כך הרבה מתאימות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל לא ככה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה נעשה בכוונת מכוון. בכוונת מכוון. תראי מה קורה אצלכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

מיקי, בגלל זה התבקשה הדחייה. צריך לקבל עמדות של סקטורים שונים, אם הם מסכימים – – – של טענה כזאת.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא לא מדברת על זה. היא מדברת על ראויות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני יודעת. אבל – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, חברי הכנסת. השר, אתה יכול להתחיל לדבר. תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה, אדוני היושב-ראש. השר, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת צרפתי הרכבי, אני חייב לומר בראשית הדברים שהצורך בשילוב נשים – אגב, לא רק בחברות ציבוריות דווקא, בכלל, בכל העולם העסקי ובמקומות אחרים – הוא בוודאי צורך אמיתי. והממשלה גם עושה. אני בטוח שהשרה מאי גולן תשמח לשבת איתך ולתת לך סקירה מפורטת של הרבה מאוד פעולות שהיא עושה כדי לקדם את הדברים האלה במסגרת מה שאנחנו עושים בממשלה. אבל אני חושבת שהצעת החוק הזו היא – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה עושה השרה גולן?

שר המשפטים יריב לוין:

אני אומר, אני בטוח שהיא תשמח לשבת איתך ולתאר לך הרבה מאוד פעולות שהיא עושה. אבל – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה, לא נערכת להשיב?

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת להב הרצנו, באמת, קצת כבוד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה עולה לדבר על הצעת החוק.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שהצעת החוק הזאת היא גם לא נכונה, היא גם לא מעשית, ובעיקר, צריך לומר, בעיניי, היא לא יכולה לעמוד לבדה. ולכן רצינו לדחות את הדיון בשלושה חודשים, כדי לנסות לעשות איזושהי חשיבה יותר רחבה על העניין, ואני אסביר למה. קודם כול, צריך להבין שאנחנו רוצים לא רק נשים בדירקטוריונים. אנחנו רוצים גם אנשים מאוכלוסיות מוחלשות, שלא מגיעים; אנחנו רוצים גם אנשים בעלי מוגבלות. יש לנו הרבה מאוד קבוצות אוכלוסייה שמצאנו לנכון לתת להן העדפה מתקנת בחקיקה שנוגעת למשל לעבודה בשירות המדינה. וההצעה שלך בעצם באה ואומרת: כל הקבוצות האלה – נתעלם מהן, אנחנו ניתן רק לקבוצה אחת – שהיא קבוצה גדולה מאוד, חשובה, אבל בהתעלם – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אל תתנשא עליהן, אדוני השר. אל תתנשא – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, אני מבקש לא להפריע. הוא לא הפריע – – –

שר המשפטים יריב לוין:

– – – של התנשאות, בדיוק להפך. אני אומר שאת רוצה בסוף לתת לקבוצה אחת, שבהחלט יש לה תת-ייצוג – ותת-ייצוג שצריך לתקן אותו, אני מסכים – אבל יש עוד קבוצות שיש להן תת-ייצוג, אפילו יותר גדול, שלא קיימות בכלל בסקטורים האלה. אני לא יודע למשל בכמה חברות ציבוריות יושבים בני מיעוטים. אני מניח שאם תבדקי תגלי שכמעט באף אחת. אם תבדקי כמה אנשים מהציבור החרדי יושבים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות תגלי שיש הרבה פחות מאשר נשים, לצורך העניין. ואני יכול להמשיך ולתת דוגמאות. כמה יוצאי אתיופיה יושבים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות – אני מניח שהמספר הוא בערך אפס. ולכן, אם באים לעשות סדר בעניין הזה, אז לא שולחים איזו הצעת חוק ואז דורשים מחר בבוקר תוך שבוע לאשר אותה ולרוץ קדימה בהתעלם מהכול, אלא באים ואומרים: אוקיי, רוצים דיון אמיתי, בוא נשב, נבדוק באמת את המצב. אני, אגב, הקשבתי לנאום שלך, לא שמעתי נתונים מדויקים שבהם היית באה ואומרת לי: בדקתי, יש כך וכך יוצאי אתיופיה, כך וכך בעלי מוגבלויות, כך וכך בני מיעוטים וכך וכך מהציבור החרדי, ורק נשים – אין. ואז הייתי אומר: חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי צודקת. אבל אני מניח שאלה לא הנתונים וזה לא המצב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אגב, כמה יש יוצאי חבר המדינות?

שר המשפטים יריב לוין:

אתה צודק. גם יוצאי חבר המדינות, אני מסכים, אני איתך לגמרי, חבר הכנסת בליאק. לכן, אני חושב שצריך להסתכל על הדבר הזה במכלול ולתת מענה לכל הקבוצות כולן, ולא רק לקבוצה אחת מסוימת. זה דבר אחד. אבל אני אגיד גם עוד דבר. חברת הכנסת צרפתי הרכבי, הלוואי שהיינו במקום שכבר פתרנו את הבעיה בעולם הציבורי ועכשיו אנחנו באים לעשות רגולציה לעולם הפרטי. אני חושב שזה דבר מאוד מאוד בעייתי ומסוכן לעשות רגולציה כזאת על חברות ציבוריות ולהתערב בצורה הזאת בשוק הפרטי – טוב, אם המציעה לא מקשיבה לתשובה, אז מה הטעם בתשובה? אני חושב שזה דבר מאוד מאוד בעייתי ומסוכן לעשות רגולציה כזאת על חברות ציבוריות, כאשר את מציעה כלל הרבה יותר מחמיר ממה שיש היום בחברות ממשלתיות, למשל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שר המשפטים יריב לוין:

מה לא? יש דרישה כזאת כמו שאת מציעה בחברות ממשלתיות? אין. אז איזה היגיון יש, סליחה, אם באים ורוצים באמת לעשות עבודה רצינית ולא רק לשים איזו הצעת חוק שברור שאי-אפשר לקבל אותה בצורה שהיא הוגשה ואחר כך לבוא ולהגיד "הממשלה כביכול לא רוצה לקדם נשים"? אם רוצים לעשות עבודה רצינית, צריך קודם כול לבוא ולהגיד: בואו נבחן את המצב בחברות הממשלתיות, נראה מה אומר החוק, נראה מה קרה ביישום של החוק, נראה איזה עוד קבוצות מקבלות שם ייצוג, ואז נלך באופן מתון, ולכל היותר, אם בכלל, נאמץ מה שיש בחברות בממשלתיות ונחיל אותו כאן. אז יש אולי איזה היגיון, איזה היגיון מסדר, בכל ההצעה הזאת. לכן, חברת הכנסת הרכבי, הנושא הוא חשוב, הוא טוב; אני יכול להגיד לך שלי הייתה הזכות, כשהייתי שר התיירות, לחולל מהפכה נשית בהנהלת המשרד ולמנות מספר חסר תקדים של סמנכ"ליות במשרד שהייתי אמון עליו. כשהייתי יושב-ראש הכנסת זכיתי לכך שיש שתי סגניות מזכיר כנסת שנבחרו בתקופתי – גם זה באופן חסר תקדים; יועצת משפטית לכנסת נבחרה כאשר הייתי יושב-ראש כנסת. אני יכול להמשיך ולתת דוגמאות אין-ספור. הנושא חשוב, אבל אם רוצים באמת לטפל בו – בואו נטפל בו ברצינות – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הנושא חשוב – אני אצביע נגד.

שר המשפטים יריב לוין:

– – ולא בהצעה שהיא לא נכונה, לא צודקת כלפי ציבורים עצומים אחרים שזקוקים לסיוע, ובעיניי היא גם לא נכונה במובן הזה שהיא מטילה על השוק הפרטי את מה שאנחנו לא מחילים אפילו על המגזר הממשלתי – דבר שהוא בוודאי בבחינת אבסורד. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. את רוצה להשיב? חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני השר, לא ברור לי כל כך מה הממשלה עושה לייצוג שווה של נשים. כמה מנכ"ליות יש במשרדי ממשלה? כמה חקיקות אתם עושים בעניין? אני גם לא ראיתי הצעות חוק ממשלתיות לאפליה מתקנת, כמו שאתה קורא לזה. אני שומעת ולא מאמינה. יש כאן דמגוגיה. מה אתה מנסה? להקים את האתיופים על הנשים? את הערבים על הנשים? את המוגבלים על הנשים? מה זה קשור? אישה היא בן אדם, והיא צריכה להיות בייצוג שווה בכל החברות, גם הממשלתיות, גם הציבוריות, ודרך אגב, גם הפרטיות. אתה אומר: אני דוחה, אני רוצה דיון מעמיק. הרי זה בדיוק הרעיון של הצבעה טרומית. אתה מעביר הצעה בטרומית, ואחר כך אתה דן בוועדות. אם זה נראה לך חשוב, אם זה נראה לך במקום – תצביעו בעד, זו הצבעה טרומית, ונלך לוועדות ונדון. תעשה את כל הסטטיסטיקות, תבדוק כמה. אני גם לא מאמינה, אתה משווה נשים וגברים לקבוצות מיעוט אחרות? זה באמת בלתי מתקבל על הדעת. הצעת החוק הזאת לא חדשה. היא לא נולדה לפני יומיים. הצעות דומות כבר יש על השולחן שנים, שנים, והן לא מקודמות. אז הגיע הזמן לעשות מעשה. דרך אגב, האם אתה ביקשת, כשהייתה הצעת חוק של צגה מלקו למחוק את האישום הפלילי של יוצאי אתיופיה, מחקר השוואתי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, הוגשו מחקרים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – לעבירות פליליות של יוצאי כורדיסטן? לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הוגשו מחקרים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתה הצבעת בעד הצעה כזאת כי היה בסיס להאמין.

שר המשפטים יריב לוין:

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז אני אומרת, דיון רציני קורה בוועדות. אין שום סיבה לא לאשר את הצעת החוק הזאת בהצבעה טרומית. זו תחילת הדרך, אז בואו נדבר. אבל אתה לא יכול בדמגוגיה להגיד שנשים הן קבוצות מיעוט, שנשים הן כמו קבוצות מודרות, שנשים הן כמו קבוצות – – –

שר המשפטים יריב לוין:

– – – לא אמרתי. לא אמרתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתה אמרת שנשים הן כמו אתיופים, ערבים, חבר המדינות – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא אמר את זה.

שר המשפטים יריב לוין:

אמרתי – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – ולא כך הוא. אתה מקים אוכלוסיות עלינו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אמרת.

שר המשפטים יריב לוין:

אמרתי – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בית נכבד, אני קוראת לכם להצביע בעד הצעת החוק הטובה הזאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא אמר את זה. השר לא אמר שאנחנו קבוצת מיעוט. לא – – – השר לא אמר שאנחנו קבוצת מיעוט.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

טלי, לא מדובר על מינוי נשים לא ראויות – רק נשים ראויות, ואנחנו יודעים שהן טובות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל השר לא אמר שאנחנו קבוצת מיעוט. הוא לא אמר. הוא לא אמר, מטי.

שר המשפטים יריב לוין:

אמרתי – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא אמר שהוא רוצה לעשות מחקר השוואתי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – בין נשים לערבים למוגבלים.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה מה שהוא אמר: תראי לי מחקר השוואתי עם קבוצות אחרות. זה לא אותו דבר. נשים וגברים זה לא אותו דבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח. בגלל זה רוצים ללמוד את זה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז אני קוראת לכם להצביע בעד. אין שום סיבה לא לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית, ואחר כך נדון בוועדות בצורה רצינית.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת במקומותיהם. אנחנו נצביע על הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ג–2023. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

41 בעד, 49 נגד. אני קובע כי הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי וקבוצת חברי הכנסת, לא אושרה בקריאה טרומית, ותוסר מסדר-היום.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבל. חבל, מטי. זה חוק שצריך היה לדון בו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, יש לי הודעה חשובה, אני מבקש לא להפריע. לאחר בדיקה של יחידת המחשוב את עמדתו של חבר הכנסת אוהד טל עולה כי הייתה תקלה טכנית שלא אפשרה לחבר הכנסת להצביע. לכן נוסיף אותו למניין המתנגדים בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), כך שהתוצאה היא 49 בעד ו-52 נגד. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זו הודעה חשובה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום שלה עם היהודי (תיקון – הוספת ערך השוויון ברוח עקרונות הכרזת העצמאות), של חבר הכנסת אלעזר שטרן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן להציג את החוק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, השרים, עמיתיי חברי הכנסת, אני כמובן קודם כול משתתף בצער המשפחה של הבחור שנהרג היום בכרמיאל, ושולח רפואה שלמה לפצוע קשה ומקווה שאנחנו נזכור כולנו שגם אם מדובר בערבי ישראלי זה חריג. אני גר בגליל; אנחנו בתשעה חודשי מלחמה, הסתה מבחוץ ומבפנים, וערביי ישראל, ככלל, שומרים על חיים משותפים ועל השקט. ואם יש פושע, רוצח, כמו שהיה היום בכרמיאל – אז טוב שזה היה סופו, ושנזכור כולנו לא לשפוך את המים עם התינוק. אדוני היושב בראש, ההצעה הזאת של ערך השוויון – אני אגיד לך משהו, אני לא רואה פה את יושב-ראש הקואליציה. אבל אני יודע כמה שרים וכמה חברי כנסת היו אצל משפחות שכולות דרוזיות, בדואיות, מוסלמיות ואמרו להן: אנחנו נתקן את זה. נכון? אתה חבר קואליציה; יושבים פה שלושה שרים – תשאל אותם אם הם עשו משהו בשביל לתקן את העוול הזה. מעבירים לנו פה כל יום חוקים, כמו שקודם העלה פה רוטמן, אנחנו לא מבינים מה פתאום עכשיו כאילו מחזירים לנו את 6 באוקטובר, אבל לא חוק אחד על מה שהם הבטיחו ומבטיחים למשפחות הדרוזיות ולמשפחות הבדואיות כל יום. אני לא צריך את ההבטחות שלהם. אני פוגש אותם. יש פה אנשים מסביב לשולחן הממשלה, בודדים, שפעם שירתו יחד איתם, פעם הזדהו איתם ואמרו להם: אנחנו איתכם, בגלל שאתם באמת יחד איתנו. אבל זה נמוג. יש להם זמן כל יום לכל מיני מניפולציות כאילו לא היה 6 באוקטובר, כאילו אנחנו לא זוכרים מי הייתה הממשלה ב-6 באוקטובר, כאילו אנחנו לא יודעים מה היה ב-6 באוקטובר, כאילו אני לא ישבתי כאן כשעברה עילת הסבירות והתפללתי שהטלפון שמקבל ראש הממשלה – והוא מדבר ואומר: אוקיי, בואו נמתין – בגלל שברור לאן הולכים. אבל אני לא באתי עכשיו להזכיר. אני באתי להציע לראש הממשלה – כיוון שאני יודע מה היה קורה אם היה שואל באמת – לבנות גשר. תראה, אדוני ראש הממשלה, אנחנו עוברים בכביש 1, שמותר לעבור שם כשבונים חוליות של גשרים. שם בונים את הגשר חוליות-חוליות, וכשחסרה חוליה אז היא חסרה לכל האורך. אני הצעתי לך, ראש הממשלה, גם בוועדת חוץ וביטחון בדיון סגור – אבל כיוון שזה אני הצעתי אני יכול להגיד – אני מאמין שיחד ננצח, אבל לצערי הרב, ה"יחד" היום הוא כמו מה שכתוב בגמרא, "תרי עברי דנהרא": יש צד אחד – ההתנהלות של הממשלה, ומהעבר השני של הנהר – היחד, שאני גם מקבל אותו כשהוא "יחד ננצח". אבל אני מציע לראש הממשלה, אם הוא לא יכול לבנות את כל הגשר בבת אחת, בוא במקום לרוחב נבנה לאורך, כדי שלפחות חלקנו נוכל לעבור ליחד. מה זה נקרא לעבור ליחד? הרי אפשר להשלים את כל הגשר. נשים את החוק הזה – נוסיף את השוויון כדי שאחינו הדרוזים, הבדואים, המשרתים והנופלים לא ירגישו אפליה כמו שהם מרגישים. אתם יודעים את זה. נגיד שלא מתעסקים עכשיו שנתיים במהפכה המשפטית, השר לוין; נגיד שנסכים יחד על תאריך בחירות – ועל פניו אולי היה אפשר; נגיד שננהל את זה באחדות אמיתית. אבל כל הדברים האלה שאני מציע עכשיו, ואני יכול להציע עוד, הם לפחות יאפשרו מעבר, גם אם הם לא יהיו כל הגשר כולו. אני אומר את זה על חוק השוויון, ואני רוצה להגיד משהו: אני גם שמעתי את ראש הממשלה יותר מפעם אחת מדבר – ואנחנו יודעים את זה, לא צריך להיות חבר ועדת חוץ וביטחון בשביל לדעת שיש פה התלכדות הזירות; נדמה לי שהוא סופר שבע זירות. אבל האמת היא – אני אומר את זה במיוחד לשרים שיושבים כאן, אתם יודעים – יש שמונה זירות. לזירה של החות'ים ולזירה של חיזבאללה ולזירה של חמאס אפשר להוסיף בהתנהלות שלכם גם את הזירה הפנימית, שאם לא כן הרי היה לא עולה פה לפני כמה דקות השר קרעי ומציע לנו חוק שהוא חושב שאנחנו מטומטמים, שכל המטרה שלו – והוא התבייש להתייחס – זה איך לא לעצור את אלה שהבוקר שרפו, זרקו אבנים על רכבים של מערכת הביטחון, שמה שהם עושים שם – הם מגינים עליהם בעיקר; גם עלינו, אבל קודם כול עליהם, שיושבים שם. והכול היה פה בהצגה הזאת, חוץ מלהגיד: אנחנו לא רוצים שתעצרו במעצר מינהלי – אתם לא רוצים לקרוא להם מתנחלים, אני מקבל את זה, לא נקרא להם מתנחלים; אתם רוצים לקרוא לזה נוער הגבעות? תקרא לזה נוער הגבעות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא דיברתי עליך, דיברתי על רוטמן, סליחה. אבל – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

קרעי, אל תפריע לי, בבקשה. אבל מה שאני אומר, באמת, תמצאו דבר אחד שאיתו אנחנו נוכל ללכת. חוק הלאום – ואני מציע את זה ליושב-ראש הקואליציה: אם אתם לא מגישים הצעות חוק של הוספת השוויון, אתם לא מגישים הצעות חוק שמאחדות באמת, תנו חופש הצבעה. קשה לכם? פעם אחת תנו חופש הצבעה. הרי אתם יודעים מה יקרה אם יהיה פה עכשיו חופש הצבעה לטובת תיקון חוק הלאום. אנחנו יודעים מה יהיה, נכון? גם אתה יודע מה יהיה. יתקנו אותו, ישאירו את מדינת ישראל עם "בית לאומי לעם היהודי" – דרך אגב, מהחברים הדרוזים שלי והבדואים שמשרתים ונופלים לא שמעתי אחד שמתנגד לזה, אבל לא צריך להיות חוק שמשפיל אותם ואת השפה שלהם ואומר להם: תזכרו, אתם טובים בשביל להילחם איתנו, בשביל למות איתנו, אבל אתם באמת ממש לא טובים כדי שנגיד שהמדינה הזאת היא שלכם כמו שלנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה תגיד להרצל? לא מדינת היהודים?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

קרעי, אתה מזמן לא הבנת את זה. אתה מזמן לא הבנת. אני אגיד לך משהו, בוא, בוא, כיוון שאתה מתערב, אז בוא אני אגיד לך משהו, תשמע משהו. קראת בפרשת השבוע על המרגלים, נכון? אתה יודע מה היה עם המרגלים? עשרה הוציאו דיבת הארץ, שניים אמרו: עלה נעלה כי יוכל, נכון? אתה יודע מה אני יכול להגיד לך? הרוב לא תמיד צודק, גם אם הוא נהנה רגע מאיזשהו רוב – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הינה, אתה רואה? ואתה יודע מה הטענות? הרי לכאורה משה רבנו פעל לפי הרוב, אבל הוא לא נכנס לארץ. אבל מה הטענות? שלפעמים יש דברים שהם מעל הרוב; שגם אם יש לך רוב, יש דברים שהם מעל הרוב. תדע את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אצלנו קוראים לזה מגילת העצמאות, שהזכרת אותה; אפשר לקרוא לזה גם חוקה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה שמעת מה אני אומר, אבל אני רוצה להגיד לך עוד דבר. תראה – תשמעו, עמיתיי, אני אגיד לכם את האמת, אני מאמין בחינוך, שאנשים חושבים באותן דיסציפלינות. יש שרים בממשלה הזאת שחודשים ושנים חינכו אותם להיות נגד כוחות הביטחון, הם פעלו נגד כוחות הביטחון. עכשיו פתאום אומרים להם: רגע, אתם חברי קבינט, אז הם ממשיכים להשתלח ברמטכ"ל, בראש השב"כ, בכוחות הביטחון, בגלל שככה הם התרגלו מאז שהם ילדים. אבל מה הבעיה? אין מבוגר אחראי. אין ראש ממשלה שיגיד להם: עד כאן, זה האנשים הכי טובים שיש לנו. ואני רוצה להגיד לך – נדמה לי שאתה יודע את זה – אין לנו אנשים יותר טובים מראשי גופי הביטחון.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש השב"כ – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הם טעו, הם עשו טעויות קשות, אבל הם לא לקחו שום דבר לכיס שלהם, הם לא עשו שום דבר לטובתם האישית. אין לנו אנשים יותר טובים מהם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

וכשאתה שומע שרים בקבינט – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – שמשתלחים בהם, זה דבר אחד; כשראש הממשלה שותק, לא מפטר אותם, לא משעה אותם, זה הרבה הרבה יותר גרוע.

טלי גוטליב (הליכוד):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני קורא, כיוון שזה החוק, אני קורא לעמיתיי חברי הכנסת – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תבטל את חוק הלאום, בטח – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – לראות איך אנחנו מתקנים הכי מהר את חוק הלאום, ואם אתם לא מאמינים, אז חברי יושב-ראש הקואליציה אופיר, תן בבקשה לפחות חופש הצבעה, ואתם תראו את התוצאות. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת מחויבות לשוויון זכויות), של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר לנמק את ההצעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – של שוויון – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

טלי, השעה 17:00, את יכולה לנוח בין 17:00 ל-19:00. תנוחי, מגיע לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את יודעת, אני קיבלתי את מה שאת אומרת, אני אצביע איתך, נראה לי, בסדר? שכנעת אותי.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

מטרת החוק הזה היא להבהיר, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שמדינת היהודים מעניקה את תחושת הבית המובנת מאליה לאזרחיה הלא-יהודים; לעשות כאן את מה שהתכוונו בכוונת מכוון, את מה שחוזה המדינה חזה, חשב, אמר וכתב, ואבותינו, אבות התנועות השונות – מרבית התנועות – שמרכיבות את הבית הפוליטי הזה, חשבו שכך ראוי שתיראה בפועל מדינת היהודים. חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, אינו כולל, לצערי, את המחויבות של המדינה לשוויון זכויות לכל אזרחיה. מחויבות זו מקבלת ביטוי מפורש ומפורט בהכרזת העצמאות, ועל פיה מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". כדי להשלים את החקיקה הראויה – חוק הלאום הוא ראוי, אלא שהוא חסר במה שלא קיים בו. כדי להשלים את החקיקה בהתאם לאמור בהכרזה על הקמת המדינה ועל פי רוחה של מגילת העצמאות, מוצע לתקן את חוק-היסוד ולהוסיף לו את ההצהרה הנכללת בהצעת חוק-יסוד זו. עכשיו אני רוצה לספר לכם, חברות וחברי הכנסת, את הסיפור האישי המשפחתי שלי. הוגשו כנגד חוק הלאום 14 או 15 עתירות, אחת מהן עתירה משפחתית, משפחה שלי, לא מהצד של שוסטר, של אבא – מהצד של טרקטינסקי. זה לא מהחבר'ה שסבלו מהנאצים בגרמניה, אלא הצד שסבל מהפוגרומים באוקראינה בתחילת המאה הקודמת. הם עברו לאחר מכן לארגנטינה, כעבור כמה שנים. ובכן, כ-40 בני משפחת טרקטינסקי – של אימא שלי, של סבתא וסבא – נכדים ונינים, עתרו כנגד חוק הלאום בתביעה להוסיף לו את הרכיב שעליו אנחנו מדברים. אני רוצה להקריא לכם חלקים קצרצרים מתוך העתירה המשפחתית הזו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אלעזר, אתה עוד עולה לשלוש דקות.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

בסדר גמור, אני אסכם. אם ככה, אציין שהסבא והסבתא שלי לא עלו כדי לחיות כאן כפי שחיו הם עצמם בחוץ לארץ. וכדי שהרכיב הזה, שמופיע במגילת כינון המדינה האהובה שלנו, יופיע באופן מאוזן בחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, אני שב ומצטרף לבקשתו של חברי חבר הכנסת שטרן להצביע ברוחב לב, כפי שהמצפון הלאומי הפטריוטי שלכם אומר לכם וכפי שחוזה המדינה היה מצפה מכם כאן ועכשיו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ישיב במשולב חבר הכנסת שר המשפטים יריב לוין. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

צריך לתת לה העלאה, היא עושה לך את העבודה. גם יריב צריך להגיד לה תודה.

דבי ביטון (יש עתיד):

בצורה מנומסת.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כמצוותו של חבר הכנסת רון כץ, אני אומר תודה רבה לעליזה בראשי, מגיעות לה הרבה תודות, לה ולכל הצוותים, אתם יודעים מה? לא רק של סיעת הליכוד וסיעות הקואליציה אלא של כלל הסיעות. אני חושב שעושים פה עבודה מדהימה כל השנים, כל אחד בסיעתו, והם ראויים להערכה, כולם. אני חושב שלא תמיד זה משתקף החוצה לציבור, אבל מי שנמצא כאן יודע עד כמה התרומה שלהם היא חשובה ומשמעותית.

דבי ביטון (יש עתיד):

יש משהו שיש עליו הסכמה.

שר המשפטים יריב לוין:

כן, נו, הגעתי לזמנים טובים. ברוח הזו אני רוצה להצטרף אליכם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה תצביע איתנו?

שר המשפטים יריב לוין:

אני תכף אגיד. תשמע, אתם בסוף לא תבינו איך הצעות החוק האלה הגיעו. תראו, אני כבר נדרשתי לסוגיה הזו בהצעת חוק שהגיש חבר הכנסת קריב, וחשבתי שהדברים שאמרתי פה זכו לאיזשהו קשב ואולי גם הוטמעו, אבל אני רואה שאם שני חברי כנסת כל כך רציניים ומנוסים כמו חבר הכנסת שטרן וחבר הכנסת שוסטר בכל זאת באו עם הצעת החוק הזו, כנראה שיש צורך לחזור על הדברים עוד פעם ולומר כאן: רבותיי, תגידו, אתם באמת מתכוונים להצעת החוק הזאת? באמת? אני לא מבין את זה. אני חשבתי, אדוני ראש האופוזיציה, שחוקי-יסוד – מה פתאום בכנסת? זה בכלל של בית המשפט העליון. ואתם רוצים לפגוע בבית המשפט העליון? אתם?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד, חזרת ל-6 באוקטובר?

שר המשפטים יריב לוין:

לקחת סמכויות? אתם?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

חזרת ל-6 באוקטובר? אותו דבר, אותן הצגות.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת שטרן, אני, בדיוק, אתה רואה? אני הסקתי את המסקנות. אני אגן על בית המשפט העליון. אני לא אאפשר את זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כאילו לא היה פה – – –

שר המשפטים יריב לוין:

לא יקום ולא יהיה. ממתי החוצפה הזאת, שהכנסת תחליט על חוקי-היסוד? אתם שומעים מה אתם מציעים?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה יודע שאתה מדבר כמו ב-6 באוקטובר? אתה שומע מה אתה אומר?

שר המשפטים יריב לוין:

איפה נשמע דבר כזה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ישבת כאן לפני 6 באוקטובר. אתה לא מבין מה קרה פה? אתה לא מבין מה קרה פה?

שר המשפטים יריב לוין:

מי אנחנו בכלל?

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, חבר הכנסת.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת שטרן.

היו"ר ניסים ואטורי:

כשאתם דיברתם השר לא הפריע לכם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה לא מבין את החלק שלך? תרגיע. תרגיע.

גלעד קריב (העבודה):

– – – זה הכבוד שלך? זה הכבוד למשפחות השכולות הדרוזיות?

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת שטרן, אני שמעתי אותך בשקט. חבר הכנסת שטרן.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב. חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – תתבייש לך.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת שטרן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כאילו לא קרה כלום, אחרי תשעה חודשים. אותן מילים מלפני 7 באוקטובר. איזה ביזיון.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – משפחות שכולות – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר ניסים ואטורי:

תכף אתה תשמע – אלמוג כהן, חבר הכנסת אלמוג כהן, אני מסתדר. חבר הכנסת אלמוג כהן, אני מבקש לשבת. תודה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא יאומן, איך לא למדתם כלום? תשעה חודשים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מה זה, לדבר ככה על אלוהים? תתביישו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

חוצפה.

שר המשפטים יריב לוין:

בכל הכבוד, בכל הכבוד, אני חשבתי לתומי – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לוין, כל תשובה שתיתן, אל תיתן את זה בציניות. זה לא מתאים, ממש לא מתאים.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חשבתי לתומי, אני חשבתי לתומי – אוה, באמת, באמת, באמת, זה כל כך לא מכובד.

מאיר כהן (יש עתיד):

הוא לא למד כלום. יש משפחות שכולות, יש דרוזים, יש הרבה אנשים שמסתכלים על החוק הזה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תענה לעניין, אל תהיה ציני.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת, אני עונה מאוד לעניין. אני עונה מאוד לעניין. אני חשבתי לתומי שבעת הזו לא נכון – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה מה שאתה אומר למוואפק טריף כשאתה פוגש אותו?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני יגן עליי?

קריאה:

אדוני היו"ר, לא נותנים לו לדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תודה רבה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני אגיד לך, חבר הכנסת מאיר כהן, אני חשבתי לתומי, ועדיין חושב כך, אגב, שלעת הזו נכון לא לשנות את המצב מן היסוד, לא לצד כזה ולא לצד אחר. לכן אנחנו לא קידמנו את תיקון חוקי-היסוד, כולל חוק שמונח כאן לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו מחילים את זה על עצמנו, אבל אתם לא. אתם מביאים תיקון לחוקי-יסוד, בג"ץ מבטל חקיקה של הכנסת, כולל חוק-יסוד, והדבר מתנהל באופן חד-צדדי שבו צד אחד – – –

קריאה:

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת כהן, אני מדבר אליך. הדבר מתנהל באופן חד-צדדי שבו צד אחד – אגב, לא רק מתוך כבוד שכולנו רוחשים למשפחות השכולות ולחיילים שלנו ולאנשי כוחות הביטחון שנלחמים ולחטופים, שאנחנו חייבים ועושים הכול כדי להחזיר אותם, אלא קודם כול לזה שאנחנו גם ננצח במלחמה הזאת. ולכן אנחנו עצרנו, אבל אתם לא. אתם חושבים שלנו אסור לקדם חקיקה בעת הזאת, אבל לכם מותר; לנו אסור לקדם חוקי-יסוד, אבל אתם יכולים לקדם חוקי-יסוד באופן חד-צדדי; לנו אסור לקדם שינויים במערכת המשפט, אבל לבית המשפט העליון מותר לקבל פסקי דין תקדימיים שלא היה כמוהם בשורה שלמה של סוגיות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.

שר המשפטים יריב לוין:

עכשיו, אני הראשון שתומך באיפוק מוחלט, ומחיל אותו על עצמי, ואמרתי לכם את זה פעם אחר פעם כאן – בעת הזו לא נכון לעשות את זה, כמו שבעת הזו נכון לעשות מינויים בוועדה לבחירת שופטים רק בהסכמה כללית, וכך עשיתי עד היום, ובהצלחה גדולה מאוד, עד ששוב בא בית המשפט ורוצה לכפות עמדה של צד אחד. אז מי אחראי פה? מי נוהג כאן כבוד בכולם? ואני מציע, חבר הכנסת מאיר כהן, באמת, בואו ניזהר בשימוש – לא בשכול ולא בדברים אחרים, זה באמת לא במקום. כי נדמה לי שאני מוכיח פה שבוע אחרי שבוע מי נוהג כבוד ולא מביא חוקים – שינויים לחוקי-יסוד, ומי גם בעת הזו ממשיך – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה זה קשור לחוקי-יסוד?

שר המשפטים יריב לוין:

– – עם אותו דבר ועם אותה דרך.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה הביא היום רוטמן? מה הביא רוטמן?

שר המשפטים יריב לוין:

עכשיו אני אסביר לך בדיוק. אני אסביר.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה זה קשור?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה מיוחד שהוא חוק-יסוד? תגיד אתה. נתת לו פתק – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלעזר שטרן.

שר המשפטים יריב לוין:

לא הבנתי, חוק-היסוד, זה לא שינוי מהבסיס – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נתת לו פתק, חוק-יסוד אז הוא חוק-יסוד. כאילו אנחנו לא יודעים.

שר המשפטים יריב לוין:

הבנתי, הבנתי, הבנתי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה יודע שאנחנו מבינים קצת.

שר המשפטים יריב לוין:

עכשיו אני אגיד לך באופן אמיתי, חבר הכנסת שטרן, ואת זה אני לא אומר בציניות, אני אומר בכאב מאוד גדול. אני חושב שבחברה דמוקרטית, בכלל, משטר דמוקרטי מבוסס על עיקרון של איזונים ובלמים. והוא מבוסס – אגב, לאורך כל השנים במדינת ישראל, מדינת ישראל התקיימה כדמוקרטיה לעילא ולעילא, במציאות שבה הכנסת היה לה את מעמדה, והממשלה היה לה את מעמדה, ולרשות השופטת ולבית המשפט היה את מעמדם. ואז התחיל תהליך של כרסום, שאנחנו מכירים אותו. עכשיו אני שואל אותך, חבר הכנסת שטרן, אני באמת אומר לך, וזה נכון לכל רוחב הגזרה: אם אנחנו רוצים לוותר על ההליך הדמוקרטי כאן ולהעביר את הסמכויות למקום אחר, בוא נגיד את זה, בוא נחסוך, אולי, תביא הצעה במקום ההצעה הזאת, הצעה שתקבע שכל הצעת חוק שנדונה פה צריכה לעבור קודם אישור שם, כדי שנדע שאנחנו לא משחיתים את זמננו לריק באין-ספור דיונים וחקיקות שאחר כך נפסלים על ידי קומץ אנשים. בוא נגיד את האמת על השולחן, לא נעשה הצגות פה, לא נשחק בכאילו, ובעיקר אני אומר לך, חבר הכנסת שטרן, בוא נדחה את הדיון בנושאים השנויים במחלוקת למועד אחר. אבל יש דבר אחד שלא נסכים לו – שבו לכם מותר ולנו אסור. זה לא מקובל ולא יכול להיות. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אתה רוצה להשיב?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ברור.

היו"ר ניסים ואטורי:

אז תבקש.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מבקש.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר לוין, תכננתי להתרגש, אני אגיד לך את האמת, אבל לקחתי לי את זה. עלית פה, ועוד פעם בהופעה שלפחות הטרילה באופן תיאטרלי, ציני, כאילו באמת אנחנו ב-5 או ב-6 באוקטובר ולא קרה כלום. ואתה, אם תבדוק על מה דיברת פה – על המהפכה המשפטית. אני אומר לך, באופן טבעי, כל אחד אמר לי: תעלה ותגיד כמה דרוזים, כמה בדואים, כמה מוסלמים נהרגו. אמרתי: אני מבקש פה לא לעשות את החשבון הזה ולא להשתמש. אבל אני פונה דווקא בגלל זה, דווקא בגלל שאני לא עושה את החשבון, ומה אתה מעוור את עיני העם על חוק-יסוד. אתה יודע מה זה חוק-יסוד? הרי חלק מהבעיות של המהפכה שלכם זה שתשימו פתק על חוק ותקראו לו חוק-יסוד, גם אם הוא שניים לאחד.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – – בלי סרבנות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זאת האמת, ואת זה צריך להגיד. עכשיו, בהמשך לדברים של חברי שוסטר, השר לוין, אני רוצה להגיד לך משהו. תשמע, אימא שלי באה מאושוויץ – מ-21C לאגר, בירקנאו. אני, לאלפי דרוזים ובדואים, אבל גם ליהודים וגם לילדים שלי, אמרתי שבבית שלי חינכו אותנו מסביב לשני עמודי יסוד: האחד – לעולם תוודאו שלעם היהודי יש מדינה יהודית שיודעת להגן על עצמה, אם אתם רוצים never again.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כל הכבוד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מאיפה אימא שלי הביאה את זה? 21C לאגר, אושוויץ-בירקנאו. והדבר השני, העמוד השני – לעולם, אבל לעולם, אל תעשו הבדלים בין בני אדם, לא לפי דת, לא לפי צבע, לא לפי גזע, לא לפי העדפה מינית. מאיפה אימא שלי הביאה את זה? בדיוק מאותו מקום – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

חוץ מביבי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – מ-21C לאגר. ואתם מנסים לקחת אותנו כאן – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אני מבקש לא לקום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ולשים לקח מעל לקח. ואנחנו, דווקא בגלל שאנחנו בעת מלחמה, דווקא בגלל שאנחנו נלחמים כתף-אל-כתף, אנחנו מעלים עכשיו את החשיבות הזאת של תיקון חוק הלאום. ומה זה קשור לבית המשפט העליון? אתה רוצה שאני אגיד לך? תשעה שופטים דנו בחוק הגיוס, חמישה מהם אתם מסמנים אותם כשמרנים ודתיים – חלק ככה חלק ככה. אני לא מסמן אותם – – –

שר המשפטים יריב לוין:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אני לא מסמן אותם. בשבילי שופט הוא שופט הוא שופט, ובית המשפט העליון, הלוואי שאתה תכבד אותו – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – כמו שאני מכבד אותו. אבל אתה יודע שגם חמשת השופטים הצטרפו לארבעה – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – כדי להסביר לכם – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלמוג כהן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – כדי להסביר לכם מהו שוויון.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כולם ככה – – – אתם צבועים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנו עוברים להצבעה. סליחה, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת ערך השוויון ברוח עקרונות הכרזת העצמאות(, של חברי הכנסת אלעזר שטרן ואלון שוסטר וקבוצת ח"כים – סליחה, של אלעזר שטרן וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת ערך השוויון ברוח עקרונות הכרזת העצמאות), לא נתקבלה.

קריאה:

אלעזר, כל הכבוד. הכנסת להם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, יש הצבעה נוספת. 30 בעד – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלמוג כהן, אתה מפריע לי לקרוא את התוצאות. 30 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת ערך השוויון ברוח עקרונות הכרזת העצמאות), של חבר הכנסת אלעזר שטרן וקבוצת חברי הכנסת, לא אושרה בקריאה טרומית, ותוסר מסדר-היום. נעבור להצבעה על הצעת חוק של חבר הכנסת אלון שוסטר – הצעת חוק שהוצמדה. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת מחויבות לשוויון זכויות), לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

31 בעד, 45 נגד. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת מחויבות לשוויון זכויות), של חבר הכנסת אלון שוסטר, לא אושרה בקריאה טרומית, ותוסר גם היא מסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הרחבת תקופת הגנה מפני פיטורים למשרתים במילואים), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת אלון שוסטר, משה סולומון ומשה טור פז. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר לנמק את ההצעה. בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אם לא שוויון אזרחי למי שאינו יהודי, אז אולי תמיכה וסולידריות והיגיון פטריוטי למי שמשרתים בקודש את האומה במשך תקופה ארוכה. הצעת החוק שאנחנו מביאים, יחד עם חברי הכנסת משה סולומון ומשה טור פז, מדברת על כך שאנחנו מבקשים להרחיב את ההגנה על חיילים שמשתחררים, על מילואימניקים שמשתחררים, מהמצב החקיקתי הנוהג היום, שהוא 30 ועוד 30 ימים, ל-90 ימים, אבל יותר חשוב – מקבע את העיקרון הזה בחוק קבוע, משום שמצב החירום שמחייב את החוק הזה – קרי, לפחות 60 ימי מילואים – כנראה שיימשך בעתיד. מלחמת חרבות ברזל הביאה לגיוס נרחב וממושך בצו 8 של משרתי מילואים – כך כתבנו בפברואר השנה – ולהיעדרותם ממקום העבודה. מעסיקים שנדרשו למצוא פתרונות חלופיים לתקופת ההיעדרות מצאו במקרים מסוימים כוח אדם זול יותר, או יצרו שינויים ארגוניים שהפכו כדאיים כלכלית יותר עבורם ללא העובדים שנקראו בצו 8 לשירות מילואים. לעניין זה מתווספת התחזית – כך זה היה בפברואר, שימו לב – שמשרתי המילואים צפויים להיקרא בעתיד הקרוב לתקופות שירות נוספות, שיקטעו שוב את הרציפות התפקודית של העסק. יוצא אפוא שבשיקולי עלות מול תועלת עבור מעסיקים מסוימים, תקופה של 30 ימים לא מהווה הרתעה דייה עבור המעסיק, והעובד המשרת במילואים מפוטר מייד עם תום תקופת ההגנה. מדובר בתופעה מדאיגה שהולכת וגוברת ומחלישה את משרתי המילואים ופוגעת בשוויון כלפיהם בשוק התעסוקה. נוסף על כך, משרתי המילואים ששבים לעבודה, לעיתים לאחר שירות מורכב ומתיש, נדרשים להסתגל חזרה ולהשלים את הפערים – דבר שמעמיד אותם בעמדת נחיתות. הצעת החוק הזו מבקשת להרחיב את ההגנה על עובדים המשרתים במילואים ולקבוע כי תקופת ההגנה תוארך ל-90 ימים לאחר תום שירות המילואים. הארכה זו תסייע לשמור על יציבות עבורם, ותאפשר להם לצאת לשירות מילואים נוסף בידיעה שיש להם טווח ודאות שמקום העבודה לא ייפגע ואורך נשימה עבורם בשובם. יש לציין, עם זאת, שמרבית המעסיקים נוהגים בהוגנות כלפי עובדיהם המשרתים במילואים ומוקירים את פועלם, וכן גם מעסיקים מתמודדים עם קשיים בהיעדרות עובדיהם, וביתר שאת בתקופת המלחמה. אולם בהתבוננות רחבה על האיזונים הנדרשים, יש צורך להבטיח עוגנים שישמרו על חוסנם הכלכלי של המשרתים. למדינה ולחברה יש אחריות מוסרית ולאומית למזער את הפגיעה במשרתי המילואים, שעוזבים בית, משפחה, עבודה, ומשלמים מחירים אישיים לטובת ההגנה על ביטחוננו, ולאפשר להם את התנאים לשוב למשק ולחייהם על הצד הטוב ביותר. שבועות בודדים אחרי שאנחנו הגשנו את הצעת החוק הוציא שר העבודה צו שמאריך את ההגנה מ-30 ל-60 יום עד לסוף 2024. הצעת החוק הזו, חברות וחברי הכנסת, מקבעת את ההיגיון הזה של הצו לכל מצב חירום עתידי ומגדילה את ההגנה. הצעת החוק שהוגשה לוועדת השרים – ואני מבקש שתשימו לב לנתון הבא: הצעת החוק הזו היא על דעת שר העבודה, שהתייעצנו איתו. משרד הביטחון לא התנגד, הוא ביקש שבועיים הארכה. שבועיים הארכה, זה אומר שהוא ביקש זמן קצר, קצוב, להתייעצות ולתיאום עם צה"ל. לעומת זאת, משרד האוצר, אדוני היושב-ראש, התנגד לחוק, ובעקבות זאת נדחה החוק בשלושה חודשים. זה מוסר מסר של התנגדות. חברי הכנסת, עליכם להחליט אם הנושא הוא חופש ההחלטה של המעסיקים או חובתנו לתת רשת ביטחון רחבה למילואימניקים. האוצר חושב שעדיף לוותר על מרכיב חשוב בתחושת הסולידריות הלאומית – לוותר על הביטחון התעסוקתי של המשרתים בקודש. האוצר מעדיף את עיקרון האי-התערבות בשוק העבודה בשעה שקומץ המשרתים בקודש נחלצים לטובת המעסיקים, חברי הכנסת וכל עם ישראל. האוצר מציע להמשיך עם צווים מתחדשים על פי המצב. ואני שואל: באיזה עולם משרת מילואים למעלה מ-60 יום לא צריך להיות זכאי להגנה המינימלית? באיזו מדינה חפצת חיים עקרון החוסן הלאומי לא גובר בשעת חירום על עקרון ההתערבות בשוק העבודה?

מאיר כהן (יש עתיד):

צריך להוסיף גם את אשתו.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

ואשתו, זה נכון. הדבר הזה גם הוא נכון – בן זוג או בת זוג של משרת המילואים. החוק אינו כרוך בתקציב אלא בהיגיון צרוף ובלב חם. אני מבקש, חברות וחברי הכנסת, לקבל את המשרתים באהבה, באחריות, לתת להם את רשת הביטחון ולקבל את הצעת החוק הזאת בקריאה הטרומית, להעביר אותה להמשך תיאום, כפי שראוי, לקראת קריאה ראשונה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ישיב שר החינוך יואב קיש, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק חיילים משוחררים (תיקון – הרחבת תקופת הגנה מפני פיטורים למשרתי מילואים). אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת שוסטר, סולומון וטור פז מציעים לתקן את חוק החיילים המשוחררים (חזרה לעבודה) כך שתקופת ההגנה מפני פיטורי משרתי מילואים השבים לעבודה לאחר שירות תוארך מתקופה של 30 יום לתקופה בת 90 יום לאחר תום שירות המילואים. סעיף 41א לחוק החיילים המשוחררים, שעוסק בזכויות עובד המשרת במילואים, נועד להגן על זכויותיהם של עובדים שגויסו לצבא, מתוך תפיסה כי אין לאפשר מצב שבו אלה שנתנו מזמנם ומרצם ישלמו מחיר על שירותם הצבאי ופרנסתם תיפגע בעקבות שירותם הצבאי והיעדרותם ממקומות העבודה. הסעיף קובע שהעובד לא יפוטר ולא ייפגעו היקף משרתו והכנסתו במשך 30 יום מסיום תקופת המילואים, אלא בהיתר של ועדת התעסוקה של משרד הביטחון. אני רוצה לציין שבהתאם להסכם קיבוצי וצו שנקבעו לפני כמה חודשים הוארכה תקופת ההגנה ל-60 ימים. מערכת הביטחון תומכת בהרחבת זכויותיהם של משרתי המילואים ופועלת בנושא זה ללא לאות – כך יעידו כל חברי הבית על הרבה מאוד מהלכים שנעשו וחקיקה לטובת הדבר זה – במיוחד מאז אירועי 7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, שבה גם ראינו הרבה מאוד לוחמים ואחרים שמשרתים ימים רבים במילואים, מחרפים את נפשם, שהשקיעו את מלוא מרצם וזמנם בהגנה על אזרחי מדינת ישראל והבטחת ביטחון המדינה. יחד עם זאת, קיימות סוגיות הדורשות בירור ועבודת מטה בהתייחס להצעה. כך לדוגמה יש להביא בחשבון תוספות משאבים לטובת ועדות תעסוקה ולבחון כיצד הן יושפעו מההצעה. בנוסף, יש לבחון את השפעת ההצעה על תמריצי מעסיקים להעסיק מלכתחילה את משרתי המילואים ולייצר אפקט מצנן בהעסקת משרתי המילואים אם תינתן הגנה ארוכה בת 90 ימים מפיטורים. הנושא עלה לוועדת שרים לחקיקה, והממשלה ביקשה דחייה בדיון למשך שלושה חודשים לטובת השלמת עבודת המטה. קודם כול, אני רוצה לומר שבהיעדר ההסכמה, אנחנו ניאלץ להצביע נגד, וזה על מנת להשלים את עבודת המטה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

נגד המילואים?

שר החינוך יואב קיש:

מכיוון שאני חושב שהצעה זו ראויה להידון בצורה רצינית, יושב-ראש הקואליציה, אני הייתי רוצה לבחון עם המציע אם יש אפשרות לערוך את ההצבעה במועד אחר ולתת למשרדים אפשרות להיערך להשלמת עבודת המטה, ולא להגיע למצב שבגלל הנושא של אי-בשלות אנחנו הולכים להצבעה שיכולה להיות מיותרת.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

למה זה לא – – – השאלה מה זה אומר.

שר החינוך יואב קיש:

מה שזה אומר, אני אומר, חבל, כי כולנו רוצים בסוף – בוא נעשה רגע יותר מזה. היום – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

– – אנחנו כבר לא מדברים על 30, אנחנו מדברים על 60 יום, זאת אומרת, כבר הארכנו מ-30 ל-60 יום. יש חשש שככל שאתה מאריך, אתה בסוף בא לתקן ואתה מקלקל, כי זה מונע ממעסיקים בסוף להעסיק משרתי מילואים.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

אז אנחנו רוצים לראות ולבחון – – –

נאור שירי (יש עתיד):

50 יום בשנה – זה לא מונע.

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו רוצים לראות אם ניתן לייצר פה מתווה שיהיה יותר יעיל ויותר נכון למשרתי המילואים. אני חושב שראוי לדחות את ההצבעה הזו לפחות – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – לא רוצה – – – יתערב לי בעבודה.

שר החינוך יואב קיש:

אופיר, אולי דחייה בשבועיים?

נאור שירי (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

שנייה.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר. אז אני מאוד מקווה – חכה, הם בינתיים מדברים.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לך זמן וגם יש הנחיה של היועמ"שית לפני שבוע לתת את האפשרות לסגור, כי היה פה איזה ויכוח במליאה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

מה ההנחיה? שבועיים?

אופיר כץ (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

עם מי?

אופיר כץ (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

הסיכום – חבר הכנסת שוסטר, אופיר, יש לי בעיה אחת: אני לא שר הביטחון.

אופיר כץ (הליכוד):

לא רק ביטחון, גם אוצר. עשינו את זה – – –

שר החינוך יואב קיש:

אין בעיה. אני אגיד לך איפה הבעיה שלי. אני לא יכול להתחייב על פקידי משרד האוצר או על פקידי משרד הביטחון. אני יכול להתחייב לעשות את המאמץ המרבי לתאם את הפגישה.

אופיר כץ (הליכוד):

בסדר, גם אני אהיה.

שר החינוך יואב קיש:

אז גם אתה, בדיוק. אבל בסוף זה לא בסמכות. אם זה היה במשרד החינוך, הייתי יכול להתחייב.

אופיר כץ (הליכוד):

בסדר.

שר החינוך יואב קיש:

אתה מבין? ואני לא ראש הממשלה, שיכול – אז הצבעה בעוד שבועיים, זה הסיכום? אז דחייה של שבועיים בהצבעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

דחייה של שבועיים בהצבעה.

שר החינוך יואב קיש:

המציע, איפה המציע? שוסטר.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אלון שוסטר.

שר החינוך יואב קיש:

שוסטר, שבועיים דחייה בהצבעה. כן. אם כך אני אומר – אני קודם עליתי וסיפרתי על אלון סקאג'יו, השם ייקום דמו, שהייתי בניחום של המשפחה שלו. אני רוצה לדבר גם על יאיר אביטן, השם ייקום דמו, שהייתי בניחום אצל משפחתו ברעננה. אני דווקא פה אספר על מה שאמרה לי המשפחה. המשפחה ביקשה בצורה מאוד ברורה להעביר מסר – לחזק את עם ישראל, שעם ישראל יהיה מאוחד, לעשות דברים טובים למען אחדות העם, והבנה ברורה שאנחנו חייבים לנצח את המלחמה הזו, והדרך לנצח היא לעשות את זה ביחד. אז אופיר, יש דחייה של שבועיים? תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, לא שבועיים. במועד אחר, נכון? הצבעה תהיה במועד אחר.

אופיר כץ (הליכוד):

ההצבעה עוד שבועיים, ואנחנו נתאם.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לתובע בהליך אזרחי), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו שטה להציג את החוק.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תחילה אני חייבת לומר משפט. משפט. באמת, אני חייבת לומר שזה ביזיון שכל פעם צריך לדחות את החוק הזה. מה אנחנו מבקשים? מבקשים שתגנו על המילואימניקים, שמחרפים נפשם, נמצאים כבר שמונה חודשים בעזה וביתר הגזרות, פשוט לומר להם שכשהם יחזרו הביתה הם לא יפוטרו. תמצאו את הפתרונות. תתחילו למשול, הרי אתם רוצים למשול.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תתחילו למשול. באמת, מה המסר שהממשלה הזאת מעבירה למילואימניקים ולמילואימניקיות? אני רוצה לגשת להצעת החוק הזאת. תחילה, הצעת חוק הסיוע המשפטי, בכל מה שקשור בחוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ציבוריים, נועדה בעיקר להחזיר את הכבוד למדינה, נועדה בעיקר להפוך אותנו לחברה הרבה יותר מתוקנת. ותשאלו אותי מדוע – אני אומר לכם שבכל מה שקשור לתיקים של אפליה וגזענות, לצערי הפיצויים עדיין פיצויים נמוכים. אנחנו מדברים על 50,000 שקל ללא הוכחת נזק. עכשיו, קחו מי שנפגע מגזענות, שהיא לצערי תופעה בזויה וקשה, שהיא לא נעלמה מהעולם, והיא פוגשת לא מעט אנשים, כולל סקר שנעשה במגזר הציבורי, ש-40% מקבוצות המיעוט חוו ביום-יום אפליה וגזענות. אני באה ואומרת, גזענות היא לא עסק של אדם פרטי. אנשים לא יכולים להתמודד עם גזענות לבד, אם המדינה רואה שהתופעה הזאת, יש לה ממדים מאוד מאוד גדולים. הקמנו את החטיבה למאבק באפליה וגזענות במשרד המשפטים, היה דוח פלמור, והרבה מאוד צעדים נעשו, ועדיין התופעה הזאת קיימת, בועטת, ובצער, גם פוגעת ופוצעת את נפשם של אזרחים ואזרחיות רבים. אז המדינה צריכה לבוא ולומר מפורשות: אנחנו ניכנס לנעלי אדם, אזרח שנפגע מגזענות גם במגזר הציבורי או בכל שירות אחר שמגיע לכל אדם או אישה. ולכן החוק הזה – שאגב, הוא בא לחדש את הוראת השעה שכבר הייתה קיימת, הוראת שעה שאני אספר לכם איך היא נולדה. בשנת 2016, כמדומני, ילדה יוצאת אתיופיה עלתה לאוטובוס של ההסעה של בית הספר, והנהג קרא לה קופה ועוד מיני דברים, ליד החברות שלה, ילדה קטנה בכיתה ג'. המשפחה פנתה אליי. אותה משפחה לא דוברת עברית, משפחה של עולים שידה אינה משגת, והם לא יכלו להרשות לעצמם לקחת עורך דין ב-50,000, 60,000 שקל, ללכת לבית משפט, שזה גם ככה, עם כל תעצומות הנפש שצריך לדבר הזה, גם ילדה בכיתה ג', כשבסוף, בתי המשפט בממוצע נותנים 20,000 שקלים. אז מה עשו? מה תיקנו חכמים, אם בסופו של דבר הממוצע הוא 20,000 שקלים ושילמת לעורך דין 50,000 שקל? שלא לדבר על זה שרוב האוכלוסיות שנפגעות, ידן אינה משגת. לכן ניגשתי לסיוע המשפטי בזמנו והם הרימו את הכפפה. והם אמרו: תיקים כאלה הם תיקים עקרוניים. מדינת ישראל צריכה באופן עקרוני להיכנס לנעלי – לא להיכנס לנעליים, אבל לעמוד לצד אותם נפגעים ולנהל את התיקים האלה בבתי המשפט כמסר מאוד ברור, גם לשופטים ולכולם ולחברה, שאנחנו לא נאפשר פגיעה באנשים רק בשל צבע עורם או בשל כל דבר אחר שמתייג אותם, כי לכל אדם יש את הזכות ולכל אישה יש את הזכות לשוויון. ההוראה הזאת פקעה לפני שנה בערך, ואני רוצה לדון לכף זכות ולא לכף חובה. כנראה שעם המלחמה ועוד עיסוקים כאלה ואחרים ההוראה הזאת נפלה בין הכיסאות. אבל מה קרה? הרבה מאוד אנשים מוותרים על הזכות שלהם להרגיש שווים במדינת ישראל או לבקש סעד ממי שפגע. ועל כן הגשתי את הצעת החוק הזאת, שקיבלה את התמיכה בממשלה, וכמובן בהתניה שמחכים באמת להצעת החוק הממשלתית. אני מבקשת מחברי הבית הזה וחברות הבית הזה להצביע בעד החוק הזה, ובהמשך אנחנו נביא גם חוק להכפלת הפיצויים בגין אפליה מ-50,000 ללא הוכחת נזק ל-100,000 ללא הוכחת נזק. כי מי שלא חווה גזענות מימיו לא מבין בכלל באיזו התמודדות מדובר, אינו מבין באיזו התמודדות מדובר. אז לכל הפחות, אני אומרת, לדעת לעמוד לצד אנשים שלא מעט פעמים נותנים להם להרגיש לא שווים, למרות שהם שווים לכל דבר ועניין. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה, אדוני היושב-ראש. השר, חברות וחברי הכנסת, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים נועד לקדם את השוויון ולמנוע אפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובאספקת מוצרים ושירותים. בשנת 2018 נכנס לתוקפו תיקון לחוק הסיוע המשפטי הקובע כי סיוע משפטי בתביעות לפי החוק יינתן על ידי הסיוע המשפטי ללא בדיקת זכאות כלכלית. התיקון נקבע כהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים על מנת לבחון את הצלחת החוק במיצוי זכויותיהם של האוכלוסיות הזקוקות להגנה ולסיוע המשפטי במקרים האלה. מהנתונים שנאספו בתקופת תוקפה של הוראת השעה התברר שישנה תועלת חברתית בביטול התנאי הכלכלי בנוגע לתביעות לפי חוק איסור הפליה, כלומר מסתבר שמאז הותקן התיקון לחוק גדל באופן משמעותי מספרן של התביעות, ואני חושב שהדבר הזה הוא בהחלט חיובי, כי הוא אפשר לאנשים שבאופן רגיל היה להם חסם כלכלי מלהגיש תביעות, והם גם ככה שייכים לאוכלוסיות מוחלשות שנפגעו – פתח בפניהם בעצם את דלתות בית המשפט. אני חושב שנוכח הדברים האלה יש בהחלט הצדקה להצעה הזו של חברת הכנסת תמנו, ואני בהחלט מברך אותה על ההצעה לבוא ולתקן את הדברים, כך שאנחנו נדאג שהוראת השעה הזו תהפוך להוראה קבועה ובאמת תתקיים. לכן הממשלה תומכת בהצעת החוק. יש בעניין הזה גם חקיקה ממשלתית, שנמצאת בשלבי קידום, ולכן ההתניה כרגע היא שההצעה הזו תמוזג עם הצעת חוק ממשלתית בנושא הזה ותקודם כמובן בהסכמה של משרד המשפטים, ואני בהחלט חושב שאם אנחנו נראה שהדברים לא מתקדמים בקצב מספיק מהיר, יכול להיות שבסוף נסתמך על ההצעה ונשלים את החקיקה בדרך הזו. בכל אופן, כרגע כהצהרת כוונות אני בהחלט חושב שנכון לתמוך בחוק הזה, ואני מציע לכנסת לאשר את ההצעה בקריאה הטרומית בכפוף להתניות כפי שהזכרתי קודם. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. אם כן, הממשלה תומכת. אנחנו נעבור להצבעה, ברשותכם. אנו מצביעים בקריאה טרומית על הצעת חוק הסיוע המשפטי. הצבעה מס' 12 בעד העברת הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לתובע בהליך אזרחי), התשפ"ג–2023, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

30 בעד, אפס מתנגדים. חבר הכנסת מתן כהנא בעד. יש עוד מישהו? חבר הכנסת יואב סגלוביץ' וחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אם כן, אני קובע כי הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לתובע בהליך אזרחי), התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת חוקה להכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי עבירות), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מגישה את הצעת החוק הזו, שהינה הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי עבירות), ואני מאוד שמחה שגם חברת הכנסת פנינה תמנו העבירה עכשיו הצעת חוק לתיקון שהיא בעניין של הסיוע המשפטי. ההצעה שלי באה בעצם לתת תמיכה וסיוע משפטי, ליווי וסיוע משפטי, לנפגעות תקיפה מינית. הנושא הזה, כמו שכולם יודעים, הוא נושא שחשוב לי מאז שנכנסתי לכנסת בענייני חקיקה, אבל הוא נושא שטיפלתי בו מעל 30 שנה, כאשר הקמתי את מרכז הסיוע הראשון לנפגעות תקיפה מינית ואלימות באוכלוסייה הערבית, וליוויתי עשרות ומאות ואלפי נשים שפנו לעמותה. חלק גדול מהצעות החוק שלי באות כדי לענות על מצוקה ועל צרכים של הנשים, הצעירים והצעירות נפגעי תקיפה מינית, ואני שמחה שאני מביאה את הצעת החוק הזו. וזו לא פעם ראשונה שאני מביאה אותה. כשהנחתי אותה וכשהעליתי אותה במליאה בכנסת העשים-וארבע היא גם קיבלה את תמיכת הממשלה אז, והותנתה בזה שהיא תתמזג אחר כך עם כל הרפורמה בסיוע המשפטי שאז משרד המשפטים הכין והביא לכנסת. ואכן, חיכיתי בסבלנות, העברתי אותה בקריאה טרומית, וחיכיתי למשרד המשפטים. אם כולם זוכרים טוב מאוד, ביום האחרון של הכנסת העשרים-וארבע היה לחץ בעניין אילו חוקים יעברו, והיא עברה, והצעת הסיוע המשפטי של משרד המשפטים אז הועברה מהר מאוד, ולצערי הרב, נשמט מהידיים שלנו לעשות את המיזוג של הצעת החוק שלי עם הצעת החוק הממשלתית אז, ולכן אני מביאה אותה שוב. על מה מדובר? מדובר על הצעה שבאה קודם כול להרחיב את הסיוע המשפטי לנפגעות עוד עבירות שנמצאות ולא היו מקבלות סיוע משפטי, אבל היא מדברת גם על זה שהסיוע המשפטי יתחיל בשלב מאוד מוקדם, בשלב החקירה, ולא רק אחרי הגשת כתב אישום או בהליך המשפטי. כי כולנו יודעים – ודוח ברלינר מדבר על זה בצורה מאוד טובה – כמה קשה לנפגעות לעבור את תהליך החקירה, שהוא תהליך מאוד קשה. חלק מהנשים רואות בו חדירה מאוד מאוד קשה לחיים הפרטיים שלהן, לפרטים מאוד אישיים. כאשר יושבים אישה או קטין או גבר שעברו תקיפה מינית וצריכים לעבור על פרטי-הפרטים של אותה תקיפה, של אותה עבירה, ולענות על כל השאלות בשלב החקירה – כולנו יודעים שיש חוק שמנסה להבטיח את זכויות נפגעי העבירה בתהליך החקירה – הרבה מאלה שמתלוננים ומגיעים לשלבים של תלונה וחקירה, זאת פעם ראשונה בחיים שלהם שהם נפגשים עם מערכות האכיפה ומערכות החקירה המשטרתיות, וקשה להם עם התהליך הזה. ואנחנו באים פה להגיד שהסיוע המשפטי ילווה אותם, ייתן להם את כל המידע הדרוש ויבטיח שיהיו להם מלוא הזכויות שלהם כנפגעי עבירה. הצעת החוק הזו מדברת על כלל נפגעי עבירות מין כאלה – גם על נשים, גם על גברים, גם על צעירים, גם על צעירות, גם על יהודים, גם על ערבים, על אשכנזים ועל מזרחים ועל כל – כי לצערנו הרב העבירות האלה קורות נגד כלל האוכלוסייה, ואין צד אחד שהוא נהנה מזה. אחד מהחידושים בהצעת החוק, שהיא מדברת על מתן סיוע משפטי בלי לקשור את זה למצב הכלכלי. אני רואה בזה הצהרה מאוד ברורה שהמדינה מבינה קודם כול – או מכירה בפגיעה הקשה שמשפיעה על חיי הנפגע או הנפגעת לאורך כל החיים, אבל גם מכירה באחריות שלה להגן על הנפגעים והנפגעות, ולוקחת אחריות על העובדה שלא נעשה עד היום כל מה שצריך לעשות כדי להגן על האזרחים והאזרחיות מסוג עבירות כאלה. אני מאוד שמחה שוועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק הזו, והיא תתמזג עם ההצעה היותר-מורחבת של משרד המשפטים. לצערי הרב, לפני שבועיים היה צריך להעלות אותה להצבעה ולא נכחתי באולם באותה השנייה, כאשר הכריזו על הצעת החוק הזו. עכשיו אנחנו מביאים, אני מביאה אותה שוב, מתוך אמונה שההצעה הזו היא לא הצעה שצריכה להישפט לפי עמדות פוליטיות אלא להפך, לפי עמדות מוסריות – כן לתמוך בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. אני מצפה שבאמת החלטת ועדת השרים – ואני מודה להם על התמיכה שהם נתנו – תישאר בעינה, והיא תביא להעברת הצעת החוק הזו בקריאה טרומית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. השר יריב לוין, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני מזכיר לכל יושבי הבית הזה שהאישה שדיברה עכשיו חושבת שמי שרצח את החייל היום בצוהריים הוא גיבור.

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

ככה היא קוראת לרוצח הזה – גיבור.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה זה?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

גם אנשי יש עתיד, תזכרו את זה. היא חושבת שהמחבל הוא גיבור.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חוק הסיוע המשפטי – – –

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו בחקיקה, סליחה.

שר המשפטים יריב לוין:

חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972, והתקנות מכוחו קובעים באילו עניינים ובאיזה היקף יינתן סיוע משפטי למי שידו אינה משגת, בכפוף למבחן של סיכוי משפטי. כמו כן, בתוספת לחוק נקבעו כמה עניינים שבהם יינתן סיוע משפטי בהיקף שנקבע בתוספת ללא בחינת הזכאות הכלכלית או מבחן הסיכוי המשפטי או שניהם יחד. הצעת החוק של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן נועדה להרחיב את מתן הסיוע המשפטי מטעם המדינה לנפגעי עבירות מין גם להליכים נוספים הנובעים מעבירות, ללא תלות במבחן הזכאות הכלכלית וגם לשלב מוקדם יותר בהליך הפלילי, ואף זאת ללא מבחני הזכאות. בנוסף, מוצע להרחיב את הסיוע לעבירות נוספות על אלה שמוענק בהן סיוע היום. בבסיס ההצעה עומדת ההכרה בפגיעה שחווים נפגעי העבירה בעבירות מין ובחשיבות לסייע להם לעמוד על זכויותיהם בהליכים השונים הנובעים מהפגיעה. כפי שציינה חברת הכנסת המציעה, בעניין הזה קיימת הצעת חוק ממשלתית, שעברה כבר קריאה ראשונה בכנסת הקודמת, ולבקשת הממשלה הזו הוחל עליה דין רציפות. הצעת החוק הממשלתית, שוב, כפי שצוין כאן קודם, היא רחבה ומקיפה יותר מבחינת המענים הניתנים בה. כפי שדווחתי, גם התקיים בעניינה אתמול דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לקראת הכנתה לקריאה השנייה והשלישית, ואני מקווה שהתהליך הזה יסתיים כמה שיותר מהר. ההצעה הממשלתית היא חלק משורת צעדים ותיקוני חקיקה שנועדו לסייע לנפגעי עבירות מין מתוך ההבנה כי תקיפה מינית היא פגיעה קשה, ייחודית וטראומטית. נפגעות ונפגעי העבירה מתקשים בחשיפה הכרוכה בניהול הליכים משפטיים, ולכן לא אחת הם גם מתקשים להתלונן או לשמור על קשר רציף עם רשויות האכיפה. לכן, מתן סיוע משפטי במקרים האלה נועד לפחות להקל עליהם במיצוי זכויותיהם על פי הדין – כמובן במיצוי זכויותיהם בתוך עולם המשפט. אני יכול לציין שהדבר הזה מצטרף, כמו שאמרתי קודם, לשורת מהלכים שאנחנו עושים, ובראשם, לאחר הרבה הרבה שנים של ניסיונות שלא הצליחו, ההעברה בממשלה של ההחלטה החשובה על הקמת נציבות לטיפול בנפגעי עבירה, שאנחנו שוקדים בימים אלה על הקמה שלה לאחר שהיא אושרה. לפיכך, כמובן שככל שההצעה הפרטית הזאת תקודם ותאושר כאן היום, היא תוצמד להצעה הממשלתית, שנמצאת כאמור בשלב מתקדם לקראת סיום הליכי החקיקה בכנסת. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. ביקש להתנגד רון כץ. חבריא, רק עד שרון יגיע, יכולים להתנגד להצעת חוק – ביקשו שניים ואני מאשר אחד בגלל הלו"ז הצפוף. אנחנו נהיה כאן עד חצות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מאיר, לא בסדר, מאיר. לא בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר לעבור להצבעה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא בסדר.

היו"ר מאיר כהן:

למה לא בסדר? אני לפני זה, סליחה – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אין בעיה, גם אני אשב שם מתישהו.

היו"ר מאיר כהן:

לפני זה ישב כאן משה רוט, והיו ארבעה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

גם אני אשב שם מתישהו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

יושבת-ראש יש עתיד, תראי, היא חושבת שהוא גיבור. לפני שאתם מצביעים – זה גיבור.

היו"ר מאיר כהן:

מה? יש, רון כץ.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תראו, מיקי. מיקי, היא חושבת שהוא גיבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רון הסיר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תראה איך הוא דקר את החיילים. הוא גיבור בשבילה.

היו"ר מאיר כהן:

רגע, רגע, רגע. רון כץ הסיר. חנוך, לא לא לא. אם רון כץ הסיר – חנוך, תעלה. חנוך, אתה לא צריך לזעום על החלטות מהסוג הזה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני אומרת לך, יש החלטה של ועדת שרים.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

יש החלטה של ועדת שרים – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

יריב לוין עכשיו עלה ותמך.

קריאה:

אם יש לך שניים, תן להם.

היו"ר מאיר כהן:

לא. אם יש לי שניים אני אתן לאחד תמיד. זה לא משהו דרמטי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, סליחה, אבל זה לא עובד ככה. סליחה, אבל זה לא עובד ככה. מי שתומך ואומר שהחמאס הוא חלק מהעם שלו, מי שקורא למחבלים שהידים, אנחנו לא יכולים לתמוך אם פתאום הוא הביא חוק בסדר. לא, אנחנו לא יפי נפש, אנחנו מהעם שלנו, ומי שרוצח פה ובנו, אנחנו לא נעזור לו בכלום. זה לא עובד ככה. אם אתם אזרחים של המדינה – עד הסוף: דגל, תצביעו נגד עבירות טרור. זה לא עובד ככה, לא עובד ככה. שום חוק שלכם לא צריך להעביר. שום חוק של המפלגה שלכם לא צריך להעביר. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז למה נתתם לה תמיכה בוועדת שרים?

שלי טל מירון (יש עתיד):

בוועדת שרים – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני נתתי תמיכה? אני?

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? זאת המפלגה שלך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

ועדת שרים, לא ועדת שרים – הם יכולים להחליט מה שהם רוצים. החוק הזה לא יעבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? שב בשקט. אל תיתן – – – קודם כול תטפל בוועדת – – – יא חצוף.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש מכולם לשבת, עוברים להצבעה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הגופה של החייל עדיין חמה.

היו"ר מאיר כהן:

אני עובר להצבעה. מי בעד ומי נגד?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תנועת יש עתיד, תתביישו.

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה נותן תמיכה בוועדת שרים ואתה מתלונן? יא חצוף.

היו"ר מאיר כהן:

מירב, מירב.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אז ועדת שרים שיתביישו, וגם אתם.

היו"ר מאיר כהן:

הצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי עבירות), התשפ"ג–2022, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – – החייל עוד לא נקבר. החייל עוד לא נקבר. תתביישו לכם. תתביישו לכם – – –

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש להירגע.

קריאה:

איבדתם את זה. מה יש לכם?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תומכי טרור על מלא.

היו"ר מאיר כהן:

חנוך, קריאה ראשונה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

חנוך, קריאה שנייה.

קריאה:

– – – שיסביר לו איך זה עובד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם נותנים תמיכה בוועדת שרים ואחרי זה מתלוננים – – –

היו"ר מאיר כהן:

מירב, אני מבקש שקט. עכשיו. רבותיי, להזכיר לכם שזאת הייתה החלטה של ועדת השרים בתמיכת הממשלה. אם כך, אנחנו עוברים – זהו, מספיק.

נאור שירי (יש עתיד):

צועק עלינו. ועדת השרים שלך העבירה את החוק. אתה שיכור.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אתם העברתם את החוק.

היו"ר מאיר כהן:

זהו, מספיק. נאור, נאור. 35 בעד, חמישה מתנגדים, אפס נמנעים.

רון כץ (יש עתיד):

מה קרה?

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – זה לא עבר.

רון כץ (יש עתיד):

לא הבנתי את האירוע הזה. טוב, ועדת שרים מעכשיו זאת המלצה.

גלעד קריב (העבודה):

חבורה של כהניסטים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מהיום ועדת שרים חוזרת – – –

היו"ר מאיר כהן:

אני קובע כי הצעת החוק – – –

רון כץ (יש עתיד):

מהיום ועדת שרים זה המלצה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש מיש עתיד להירגע. מה זה? נגמר. אני קובע כי הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי עבירות), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

לוועדת הכנסת לצורך קביעת ועדה.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה עבור משרתות במילואים), התשפ"ד, של חברת הכנסת תמנו פנינה. בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה. תזדרזו. עד שפנינה תגיע, אני מבקש באמת להירגע. יש חקיקה עד אמצע הלילה. אפשר להתווכח, אבל בלי התלהמות כזאת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודעת מה קורה לקואליציה. בדרך כלל יש ועדת שרים, היא נותנת תמיכה – מעבירים. רבותיי, תהיו סגורים על עצמכם. אבל אני עולה לכאן כדי להציג את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה עבור משרתות מילואים). כמו שאתם יודעים, מאז 7 באוקטובר תרומתן של נשים נתגלתה בכל חזית, בכל מערכה, נשים גיבורות בכל מערכות הביטחון, נשים גיבורות בכל מה שקשור בהצלה, ובוודאי בצה"ל, כשאנחנו רואים אותן לוחמות, תומכות לחימה.

היו"ר מאיר כהן:

פנינה, סליחה. אני מבקש מכל חברי הכנסת. מי שמציג את הצעת החוק צריך לצעוק כדי שאתם תשמעו אותו. דוד ביטן, חבר הכנסת דוד ביטן.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

כן, אני חושבת שאולי תשמרו קצת על שקט. קצת כבוד למילואימניקיות.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת דוד ביטן. דוד. דוד, שבו, בבקשה, ותפסיקו להפריע.

דוד ביטן (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

שבו. אתה מפריע. שבו. בבקשה. אני אתן לך עוד זמן, תתחילי מחדש.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה. אדוני היושב-ראש, אני לא צריכה הרבה זמן, מסיבה פשוטה: דמיינו לכם שאישה שהייתה בחופשת מחלה, בחל"ת, לא משנה, לא עבדה, מחליטה להתגייס למאמץ הלאומי ומתגייסת למילואים כשקוראים לה בצו 8. רבות מהן לוחמות, תומכות לחימה, חלקן בסייבר, מודיעין, ובכל התחומים. אותן נשים, אם הן הרות והן יוצאות אחרי חצי שנה ללידה, הן לא זכאיות לחישוב דמי לידה. את כל התקופה שהיו במילואים רואים כאילו מדובר בתקופה שהן היו מובטלות. הדבר הזה הוא אבסורדי, ברור לכולנו, והתיקון הזה הוא נדרש, ברור לכולנו, וזה בזכות זה שנשים – אין, אי-אפשר לדבר ככה, אדוני היושב-ראש. אי-אפשר, לי זה מפריע.

היו"ר מאיר כהן:

אני ביקשתי שקט, והם עומדים בזה, אז את תצטרכי להתאמץ. בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

טוב. אז להתאמץ?

היו"ר מאיר כהן:

נאור. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. תרצו לדבר – תעברו לפרסה. תמשיכי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אז אני אתחיל עוד פעם. אני אומר כזה דבר. החוק הזה הוא תיקון נדרש. לא יכול להיות מצב שנשים ישרתו בצה"ל במילואים בצו 8, ובסופו של דבר הזכויות הבסיסיות שלהן תיפגענה. אישה שעושה מילואים, היא בהיריון תוך כדי מילואים ויוצאת לחופשת לידה, לא יכול להיות שלא ייתנו לה דמי לידה ולא יחשבו את התקופה שהיא במילואים לצורך דמי הלידה. אישה שנמצאת במילואים – זה כמו עבודה, לצורך העניין, ואפילו יותר. אז אם אנחנו מצדיעים למילואימניקים, בוודאי שנצדיע למילואימניקיות. ואם את עושה את זה כשאת בהיריון – אדרבה, היינו צריכים להעריך אף יותר ולומר: לא נפקיר את הזכויות שלך, ואת תצאי ללדת בנחת אחרי ששירת את המדינה בצורה כל כך טובה. ולכן, התיקון הזה הוא נדרש, ואני רוצה להודות גם לוועדת שרים ולשר המשפטים, שבסופו של דבר ראה עין בעין איתי שזה תיקון שהוא נדרש. אותו דבר שר העבודה, הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון, שהבינו שלא יכול להיות מצב שנשים בסופו של דבר ישלמו גם מכיסן. זאת אומרת, הן יכלו לחזור לעבודה. זו הזדמנות בשבילי, אדוני היושב-ראש, גם להודות לשדולת הנשים, שיחד איתם אני קידמתי את החוק בעקבות הקו החם שיש להן, ואליו הם מקבלים הרבה מאוד פניות, ותתפלאו, גם פניות מחיילות. אז גם זה דבר שהוא חשוב, החיבור הזה של נשים בצבא אל קווים אזרחיים, וככה מביאים את זה לכנסת ישראל וביחד מוצאים פתרונות. תודה לשדולת הנשים, כאמור, ותודה לכל מי שהייתה לו יד בנושא הזה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. קרעי, בוא, בבקשה. השר קרעי, תענה.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו לא בחפש את המטמון. להירגע. אנחנו נגיד לו מה צריך לעשות. הינה, הוא חזר, השר. בבקשה, אדוני. מה קורה לכם? הינה, הינה. בבקשה, אדוני השר.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, לפני שאקריא את התשובה, אני רק רוצה לומר שהממשלה תומכת בקידום ההצעה ובהעברתה בקריאה טרומית, בכפוף לכך שהליכי החקיקה יהיו בהסכמה ובתיאום עם גורמי המקצוע בביטוח הלאומי. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, זה בסדר? פנינה.

קריאה:

שר החינוך יואב קיש:

לפני שאני מקריא את התשובה במלואה, אני אומר שהממשלה תומכת בקידום ההצעה והעברתה בקריאה טרומית, ובתנאי שהמשך הליכי החקיקה יהיו בהסכמה ובתיאום עם גורמי המקצוע בביטוח לאומי. מסכימה?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

כן.

שר החינוך יואב קיש:

אוקיי, אז אני לא אאריך. כן חשוב לומר שבסך הכול החוק הזה נוגע לדמי לידה למבוטחות אשר הפסיקו עבודתן בהיריון או בלידה, והחלפת שכר העבודה או הכנסה כעובד עצמאי, ויש את נושא המועד הקובע לעניין קביעת הזכאות לדמי לידה. בלא מועד קובע אין היולדת זכאית לדמי לידה, מכיוון שהיא לא הפסיקה את עבודתה בעודה בהיריון. הצעת החוק הנ"ל באה לתקן את סעיף 48 כך שהיום הקובע יכול להיקבע אף בתקופת המילואים, ולא רק בתקופת הפסקת העבודה. אני מצטרף לכל מה שאמרה חברת הכנסת תמנו שטה בנוגע לחשיבות הגדולה של המגזר הנשי במאמץ המלחמתי, בעשייה ובתרומה המשמעותית של הנשים לצה"ל ולכוחות הביטחון בכללותם. אכן, היו כמה מקרים בחרבות ברזל של נשים שלפני יצאו למילואים לא צברו מספיק תקופת אכשרה, והיה חשש שעקב שירות המילואים הן לא תוכלנה לחזור למעגל העבודה טרם הלידה, ולפיכך יכולות להיפגע זכויותיהן לדמי לידה. ההצעה הזאת נותנת מענה, והיא ראויה וחשובה. בימים אלה, כשגיבורי הברזל, משרתי ומשרתות המילואים, מחרפים את נפשם בשדה הקרב למען ביטחונה של ישראל והשבת החטופים ארצה, זה הזמן של כולנו להמשיך לחוקק חוקים ולגבש את ההטבות וההקלות עבורם. כהנהגה אנחנו משלבים ידיים ופועלים למען האזרחים בשעתם הקשה. שיתוף פעולה בין אופוזיציה לקואליציה לטובת המאמץ המלחמתי הוא הכרחי לניצחון שכולנו מייחלים לו. אמירה זו של שיתוף פעולה למען משרתות המילואים שיוצאת היום מהבית הזה היא חשובה מאוד. כולנו חזית אחת חזקה ומאוחדת. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. ביקש להתנגד להצעת החוק נאור שירי, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

מה אתה מתנגד?

נאור שירי (יש עתיד):

תכף תשמע.

היו"ר מאיר כהן:

שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מתנגד להצעת החוק הזו, כי ועדת שרים לענייני חקיקה, משמע, עמדת הממשלה – היא תמכה. בא לנו אלמוג כהן, יחד עם חנוך מלביצקי, צורחים עלינו שאנחנו מצביעים בעד ועדת החקיקה, ובכוונה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני דיברתי אליך?

נאור שירי (יש עתיד):

כן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא הפניתי אליך.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אמרת – – –

היו"ר מאיר כהן:

חנוך, זהו, אל תתווכח איתו. תן לו לדבר. יש לו שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

לא. בסדר. חנוך, לא צעקת עליי, אלמוג כהן צעק עליי. אתה צודק.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כל מי שתמך הוא אפס.

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג, קריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

תצרח. תצרח. תכף אני אראה לך כמה אפסים. כל מי שתמך הוא אפס – ממשלת ישראל, מר אלמוג כהן, תמכה בחוק הזה, יא הזוי.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כל מי שתמך. כל מי שתמך.

נאור שירי (יש עתיד):

ממשלת ישראל, ואתה חלק מהקואליציה הזאת – ואתה תמשיך לצווח פה – היא תמכה בחוק הזה. אתם תומכים בחוק הזה.

רון כץ (יש עתיד):

מה אתה צועק? יריב לוין תמך בחוק.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה. תודה. בדיוק כמו שאתם צווחים כמו איזה לא יודע מה, ככה אתם בקורלציה מלאה והפוכה לכמות האפסים שאתם. לא ייכנס סיוע הומניטרי לעזה – לא מפסיקים להכניס.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

בגלל זה השארתם את כסיף? בגלל זה השארתם את כסיף.

נאור שירי (יש עתיד):

לא יהיה חשמל לעזה, זוכרים? בונים תשתית חשמל. ניכנס לרפיח ונביא – ארבעה חודשים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

קח – – –

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אני לא צריך. עזבי, זה לא משנה. לא נשחרר אסירים – משחררים אסירים. נביא את הניצחון המוחלט – כלום, דרדלה, פקקטה. כלום. באים וצורחים. AP. תעשה לי טובה, אל תבוא לי עכשיו בזווית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה זה קורלציה מלאה? איזה מספר זה קורלציה מלאה? מה זה קורלציה בכלל? תסביר לנו.

נאור שירי (יש עתיד):

אז אתה צורח פה עלינו ואומר לנו שאנחנו חבורה של אפסים? אתה עם ממשלה של אפסים. על מי אתה צועק? ומראה לנו תמונות של חייל? אתה צריך להתבייש.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מה הצבעת? מה הצבעת? הצבעת בעד, אז אתה אפס.

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג. אלמוג. אלמוג.

נאור שירי (יש עתיד):

הראשונים שהעבירו את החוק זה אתם, כי כמה שאתה מדבר וצורח פה, האפס עומד בראשות המפלגה שלך. הוא זה שהעביר את החוק. הרי יכולת להגיש ערר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה זה קורלציה מלאה? איזה מספר זה? בור ועם הארץ. איך קיבלת יושב-ראש דירקטוריון של חברה ציבורית בלי תואר ראשון, תגיד לי, אם לא השחיתות – – – בלי תואר ראשון.

נאור שירי (יש עתיד):

AP, תעשה לי טובה, אל תדבר איתי בכלל. אל תדבר איתי. אתה בור. אין לך מושג מהחיים, זה – פעם אחת. ככה אתה משחררים אסירים, ככה חיסלתם את החמאס, ככה מ-2009 העברתם לו כסף. אתם מחסלים את החמאס ומעבירים לו 30 מיליון דולר כל חודש – זו השיטה שלכם לחסל ארגון. ואז באים אלינו. תגידו, אתם הזויים? אתם 20 שנה לא עשיתם כלום. כלום.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתה הצבעת בעד. אתה הצבעת בעד. אתה הצבעת בעד.

נאור שירי (יש עתיד):

חבורה של אפסים, בדיוק כמו שאלמוג כהן אמר. אפס מי שהעביר את החוק הזה – להלן: ממשלת ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אפס מי שהצביע על החוק הזה, ואפס מי שהציל את כסיף, ואפס מי שהכניס את התנועה האסלאמית. אז גם אתם הרבה פעמים אפס.

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג. אלמוג.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני רוצה להגיב לו.

היו"ר מאיר כהן:

לא לא לא, אלמוג.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

למה? הוא אמר את שמי.

היו"ר מאיר כהן:

אחרי. אחרי. יש הצבעה. אחרי ההצבעה תעלה להגיב. יש חוקים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כל הכבוד. החזיר אותך למקום שלך. החזיר אותך לכיתה ב' – תישאר בכיתה ב'.

רון כץ (יש עתיד):

זו ועדת שרים שלך. תלמד איך הכנסת עובדת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז מה זה קורלציה מלאה, שירי? איזה מספר זה, בין 0 ל-100?

נאור שירי (יש עתיד):

אתה האפס.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה עבור משרתות מילואים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אני עובר להצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה עבור משרתות מילואים), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

36 בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים.

היו"ר מאיר כהן:

אחרי שנרגענו, יעלה בשקט, בנחת, אלמוג כהן ויתייחס, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

רגוע. רגוע.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אלמוג, אתה סתם תביך את עצמך. עדיף לך לא לעלות, עזוב. הבכת את עצמך מספיק ליום אחד. יש לך מלא סרטונים. חלאס.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תכף תשמעי מה זה. מה סרטונים. תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, כנסת נכבדה, בוא נתחיל בזה שכל מי שהעביר את החוק של עאידה תומא סלימאן צריך להתבייש בעצמו, גם בוועדת השרים.

רון כץ (יש עתיד):

מי זה? מי זה?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

רגע. גם בוועדת השרים. שנייה. אבל אתם לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיכם, אתם הצבעתם בעד. על מה אתם מדברים? לא רק השארתם פה את עופר כסיף, זה שקורא לחיילים שלנו "קלגסים" ו"רוצחים" ו"נאצים", אתם עכשיו גם הצבעתם בעד עאידה תומא סלימאן. אין לכם טיפת בושה? אז אתם יודעים מה? אני אומר: גם ועדת השרים שאישרה את החקיקה הזאת צריכה להתבייש בעצמה. אבל גם אתם צריכים להתבייש בעצמכם.

רון כץ (יש עתיד):

מי שחרר את מנהל שיפא, אלמוג? אלמוג, אתה יכול להמשיך לצעוק, אבל אתה אשם בזה.

מירב כהן (יש עתיד):

מי שחרר את מנהל שיפא? מי שחרר את רב-המרצחים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

זו בושה וחרפה. ביום שבו נרצח חייל, אתם נותנים למי שאמרה בשבוע שעבר שחמאס הוא חלק מהעם הפלסטיני – אתם נותנים להצביע בעדה? אין לכם טיפת בושה? קצת, קצת בושה אין לכם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה רציני? אתה לא מבין כלום בכנסת. שום דבר.

רון כץ (יש עתיד):

תתפטר, אלמוג. תתפטר. אתה יכול. עכשיו על הדוכן תגיד: אני מתפטר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם תמשיכו, אתם תמשיכו – מירב – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה רציני? מה זה מירב? אתה יום וחצי בכנסת.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – את הצבעת בעד עופר כסיף, אז אל תיתני לי לדבר. עדיף לך שאני אהיה בשקט.

רון כץ (יש עתיד):

תגיד: אני מתפטר, אני לא מקבל את ועדת השרים. שחררת מחבל.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אז אתם, חבר'ה, ראוי שתתביישו בעצמכם, כי התפשטתם מכל ערך, כל ערך הגיוני, כל ערך פטריוטי. מה נשאר לכם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – מה זה הדבר הזה? מה זה קשור? תגיד לי, למה, אתה נתת תמיכה בוועדת השרים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

גם יש לכם דיקטטור בראש המפלגה שאומר לכם להחרים אותי אבל לא להחרים את כסיף. אתם גם מצביעים בעד תומכת טרור.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל למה לשחרר את מנהל שיפא?

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – – תומך טרור.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

חבר'ה, תקשיבו לי מה תעשו: לכו למקווה, תטבלו שמה 12, 14 שעות רצוף, ואז אולי תוכלו לדבר. בושה וחרפה. אתם בושה.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

תרד כבר. תרד. אתה בושה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

שחררתם מחבל. את מנהל בית חולים שיפא אתם שחררתם. אתם.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

בושה.

רון כץ (יש עתיד):

אז תתפטר. אז תתפטר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

לא, אני אישאר ואשנה.

רון כץ (יש עתיד):

איך תשנה? אתה לא יכול לשנות כלום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איתמר בן גביר הוא ממלא מקום יושב-ראש הוועדה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קורה עם המנהל של שיפא? מה עם המנהל של שיפא? איך הוא שחרר את זה?

היו"ר מאיר כהן:

חברי הכנסת – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

לכי תצילי אותו, לכי תצילי אותו, הוא טובע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – שב בשקט.

רון כץ (יש עתיד):

אלמוג, אני אתן לך גם טיפ – – –

היו"ר מאיר כהן:

מירב. רון כץ.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

לכו להציל את כסיף. הינה, הוא טובע, לכי תצילי אותו.

רון כץ (יש עתיד):

שחררת את המנהל של שיפא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני במקומך לא הייתי יוצאת מהבית שבוע.

היו"ר מאיר כהן:

מירב, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

לבן גביר יש וטו בוועדת השרים. איפה הווטו שלכם בוועדת השרים?

היו"ר מאיר כהן:

רון כץ, קריאה ראשונה. זהו, מספיק. שבו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל מה שקשור לפיתות הוא עושה קמפיין, לשחרר – זה לא שלו.

היו"ר מאיר כהן:

מירב, מירב, קריאה ראשונה, יקירתי. זהו. אנחנו רוצים להמשיך. די, אנחנו רוצים להמשיך.

מיקי לוי (יש עתיד):

יש לכם וטו. לא ניצלתם. אם זה כל כך חשוב – – –

היו"ר מאיר כהן:

טוב, אחרי פרץ הרגשות המרנין – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. אולי זה ירגיע. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 22 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת עידן רול כי הוא חוזר בו מהצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א), התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4621/25. חבר הכנסת רם בן ברק הודיע כי הוא חוזר בו מהצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים ימיים של צאן חי לשחיטה), התשפ"ד–2023, שמספרה פ/4036/25. כמו כן, חבר הכנסת גדי איזנקוט ביקש לחזור ולהיות מציע של הצעת חוק תפיסת הביטחון הלאומי, התשפ"ג–2023, שמספרה פ/3836/25. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום והצעות רגילות. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: דרישה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות והפשיעה בחברה הערבית. את ההצעה הגיש חבר הכנסת מנסור עבאס. בבקשה, אדוני, תציג את הצעתך. יש לך עשר דקות. הצעה לסדר-היום היא כמו הצעה לקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

ששש. אולי תירגעו? די כבר. בבקשה, אדוני.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תרשו לי בהתחלה להביע את עמדתנו לגבי הפיגוע הנפשע שהיה היום בכרמיאל.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):