ישיבת מליאה בתאריך 10/07/2024 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ד' בתמוז התשפ"ד, 10 ביולי 2024. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. הודעות, כן?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

הודעות, כן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת הימין הממלכתי בוועדות הכנסת כמפורט להלן: בוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חבר הכנסת זאב אלקין יכהן חבר הכנסת מישל בוסקילה; בוועדת הכספים, במקום חבר הכנסת זאב אלקין, שכיהן כממלא מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת מישל בוסקילה; בוועדת החינוך התרבות והספורט חבר הכנסת זאב אלקין יכהן במקום הפנוי לסיעה. הודעה נוספת, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי עבירות), התשפ"ג–2022, פ/344/25, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

והנושא הבא שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות לשר הביטחון, שנאמר לי שממש בעוד דקה קלה צריך להיכנס לאולם. נמתין לו רגע.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום, ווליד. כן, מה עם שר הביטחון? אנחנו ממתינים רק לשר הביטחון. קדימה. ברוך הבא, שר הביטחון. אנחנו מקדמים בברכה את שר הביטחון ומזמינים אותו לעלות לדוכן. השאילתה הראשונה תהיה של חבר הכנסת עמית הלוי, בנושא: סיכול פעילים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. שלום.

שר הביטחון יואב גלנט:

שלום, אדוני היושב-ראש, מה שלומך?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי שר הביטחון, לאחר יותר משמונה חודשי לחימה ברצועת עזה, מדינת ישראל, צבא ההגנה לישראל, בניגוד להצהרות של כבודו ושל הרמטכ"ל, טרם מיצתה את הדין עם רבים שהשתתפו בטבח הברברי הנורא. ברצוני לשאול: מדוע מדיניות צה"ל – והפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי, כפי שפורסם – היא שלא ניתן אישור לסיכול עזתים שזוהו ככאלה שהצטרפו ללוחמים המרושעים הללו והשתתפו בטבח ובפשעים כנגד האנושות שבוצעו ב-7 באוקטובר? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. כבוד השר, הבמה שלך.

שר הביטחון יואב גלנט:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת עמית הלוי, לוחמי צה"ל פועלים, לוחמים במסירות רבה מזה כתשעה חודשים במלחמה הצודקת ביותר, המוסרית ביותר שידענו בכל שנות קיומנו. המלחמה הזאת, כזכור, החלה כאשר מחבלי חמאס פשטו ב-46 פרצות לכיוון שטח מדינת ישראל, כשהם פועלים על מנת לרצוח, לחטוף, לענות ולאנוס אזרחים – נשים, ילדים, גברים, זקנים, ניצולי שואה. לוחמי צה"ל לחמו בגבורה ובלמו בשעות הראשונות, בימים הראשונים, ולאחר מכן העבירו את המלחמה אל שטח האויב בהתקפה עזה. אני אומר כאן בצורה הברורה ביותר: מערכת הביטחון כולה נחושה למצות את הדין עם כל אחד ואחד שפעל כנגד אזרחי ישראל, בין שמדובר במחבל מוצהר ובין שמדובר באזרח שלקח חלק בפעילות הרצח המתועבת הזאת. אנחנו נמצה את הדין עם כולם, אם במעצר ואם בחיסול. יש רק שתי אפשרויות לאנשים האלה לעתיד לבוא: בית הכלא או בית הקברות – בהליך מואץ. ולכן, הציווי "זכור את אשר עשה לך עמלק" מנחה אותנו. לא מדובר פה על קרב; לא מדובר פה על מלחמה; לא מדובר פה על הקשיים שקורים, לצערנו, בכל קרב ומלחמה. מדובר פה על השפל האנושי הגרוע ביותר – הפעולה של חיות האדם האלה – ואנחנו נמצה איתם את הדין. אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות הזאת ולהעלות על נס את הגבורה של אזרחים – של נשים, של נערים ושל חיילים; אנשי כוחות ביטחון וכאלה שהם אינם נמנים על כוחות הביטחון; בסדיר, במילואים ואזרחים מן השורה. אני רוצה לשבח ולהעריך כל אדם שכאשר חש בסכנת חיים, לקח נשק ופעל על מנת להרוג את מבקשי נפשו, את אלה שתוקפים את הילדים ואת הנשים שלנו. כל אדם כזה ראוי להוקרה, להערכה ולציון לשבח – 180 מעלות מכל מה שקורה עם אלה שבאו לפגוע בנו ולהרוג אותנו. ולכן, אל מול פני הרוע, החובה שלנו היא להגן על עצמנו, והכלל שחל הוא "הבא להורגך השכם להורגו". בנושא הזה לא יהיו פשרות. את התהליכים ננהל בהתאם לחוק ולדין, אבל בלי לשכוח מה מוטל עלינו. כמי שעוסק בנושא הזה של לחימה בטרור ובמחבלים מאז ימי נעוריי, למעלה מ-47 שנים בשירות הביטחון, אני מחויב לזה, ואני רוצה לומר לך שאני מייצג באמירה הזאת את כל חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אנחנו ניקח שאלת המשך מחבר הכנסת הלוי, ולאחר מכן שתי שאלות נוספות, של חבר הכנסת רון כץ וחבר הכנסת נאור שירי ברצף, והשר ישיב במרוכז. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני שר הביטחון, אני חייב לומר לך במלוא הכבוד, מאחר שנהגת כאן ביושר ולא ענית במילה אחת – לא, כלומר לא אמרת אין הנחיה כזאת של להגן מסיכול, לא מעצר – אמרת, יש מעצר ויש סיכול – אין הנחיה כזאת להגן מסיכול על אותם אנשים מתועבים שתיארת היטב. ואני רק רוצה לומר, הזכרת את "זכור את אשר עשה לך עמלק" – שם אין מעצר, בזכור את אשר עשה לך עמלק. ואני רוצה לומר לך, ייצגת פה את כל חיילי צה"ל, אני מסכים איתך לחלוטין, למעט חיילת אחת – קוראים לה יפעת תומר-ירושלמי, ואני אומר את זה באחריות, כי אני יודע את הדברים וגם ראיתי את הדברים, שההנחיה שלה היא מאוד ברורה, שהאנשים הללו מוגנים מסיכול, לא עמלק ולא חצי עמלק. אגב, הם היו הרבה יותר גרועים מעמלק. ולכן אני רוצה לשאול: כיוון שהעמדה הזאת מבוססת על פרשנות באמת מופרעת, מופרעת, של אותו סעיף בפרוטוקול הראשון של אמנת ז'נבה ובאותו בג"ץ סיכולים ממוקדים – גם פרופ' ברק לא היה מעלה על דעתו פרשנות כזאת מופרעת, להגדיר אותם כאזרחים ולא כלוחמים, אלה שהצטרפו ללוחמים, אלה שהיו שותפים למעשים הכי ברבריים, כמו שאמרת – אני רואה בעולם המושגים הזה עולם מושגים מעוות ומסוכן, ואני אומר לך, שר הביטחון, היחס הסלחני הזה מערער את הצדק ואת התשתית המוסרית של כל המלחמה. ולכן אני רוצה לשאול, דבר ראשון, כיוון שאני מניח, כמו שאמרת, שאדוני לא שותף לתפיסות ולערכים הללו של המדיניות המשפטית: האם בכוונתך לבקש חוות דעת משפטית נוספת? ואני אומר לך מראש שיש רבים בארץ ובעולם שחולקים נחרצות על העמדה המופרעת הזאת של הפצ"רית, חולקים נחרצות. דבר שני, בכל הכבוד, אדוני אחראי לביטחון בישראל ולא הפצ"רית, וטוב שכך. לכן אני שואל אם תקיים דיון נוסף מעבר לחוות דעת נוספת כדי להנחות על שינוי המדיניות הזו, שעל פיה העזתים הללו שטבחו, אנסו וערפו, כמו שאמרת, מוגנים על ידי הפצ"רית מסיכול. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת נאור שירי, רצית שאלה נוספת. בבקשה. ישאלו, ותשיב במרוכז.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני שר הביטחון, ראשית, אני רוצה לחזק אותך בימים האלה. אני מרגיש גם כחבר כנסת וגם כאזרח שאתה עומד בפני, בוא נגיד, מתקפות לא פשוטות. גם אם לפעמים אני לא מסכים עם עמדתך, בסוף זה לדעתי חשוב להמשך התפקוד המיטבי של שר ביטחון בזמן מלחמה. השאלה שלי נוגעת למיגון באזור מרום הגליל, מועצה אזורית מרום הגליל. אני ניסיתי כמה וכמה פעמים. מבנה חינוך של ילדים בגן ילדים שלומדים במקלטים, עשרה מטרים מרובעים – אנחנו ניסינו לראות אם זה עניין של חוסר בכספים – גם נגב-גליל, גם משרד החינוך – בסופו של דבר אתמול הגיע ראש המועצה לוועדת הכספים ואמר שזה תקוע בפיקוד העורף, לא מעניין של חוסר תקציב, אלא ביורוקרטיה שמקשה עליהם במשך תשעת החודשים הקרובים לבנות מיגון לגני ילדים ברחבי המועצה. אני רק רוצה לסבר את האוזן: מדובר ב-30 ילדים, 20 ילדים, יחד עם שלוש נשות צוות, שלומדים בעשרה מטרים רבועים במקלטים תת-קרקעיים. זה לא סביר ברמה קיצונית. יש להם מבני חינוך חדישים, פשוט לא ממוגנים. אני רוצה רק להבין איך אפשר לייעל את העבודה ולראות איך אנחנו מתקדמים, שיהיה להם מיגון במועצה, ספציפית בעלמה ובדלתון, שבהם הייתי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני שר הביטחון, אני אשאל אותך את אותה שאלה ששאלתי את סגן הרמטכ"ל ואת ראש אכ"א. לגבי מספר המתגייסים מקרב הציבור החרדי – אני יודע שגם אתה תומך בשילוב הציבור הזה בתוך הצבא, נקבתם במספר – אני רוצה לדעת מה קורה עם אלה שלא מתגייסים, כי נכון להיום, לפי איך שצה"ל רואה את זה, אלה שלא מתגייסים יישארו בתוך איזשהו לימבו שיחייב אותם לא להשתלב במעגל התעסוקה, לא להשתלב במעגל החיים, וישאיר אותם בסטטוס הקבוע הזה של לומדי תורה. אין לי שום התנגדות, להפך, אני מעודד את לומדי התורה, אבל אי-אפשר לכלוא את אותם עשרות אלפים בשלב הביניים הזה, וכן צריך לדעת, א. כמה מגייסים; ב. מה קורה עם מי שלא מגייסים? נותנים פטור? נותנים דח"ש? מה עושים איתם? ומה השלב הבא? כלומר, מגייסים מספר מסוים השנה – הוא פורסם בתקשורת אבל לא אחזור עליו – בשנה הבאה מה קורה, שנה אחרי זה מה קורה, כי ציבור שלם באמת לא יודע מה הולך לקרות איתו. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כבוד השר, בבקשה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני אשתדל לענות על שלוש השאלות בקצרה. חלק מהן משתלבות עם שאילתות נוספות שאני ארחיב עליהן בהמשך. ראשית לעניין מחבלים: אין מקלט ואין מקום בטוח למי שלקח חלק בטבח כנגד אזרחי ישראל. אנחנו נביא אותו לדין, וכשאני אומר את זה, אני מתכוון להגיד, נפעל נגדו, נסכל אותו או נעצור אותו, בהתאם לתנאי הסביבה. אני חושב שהפעולה של צה"ל, שהביאה עד כה לחיסולם של למעלה מ-14,000 מחבלים, למספר גבוה יותר של פצועים בקרבם ולמיטוט של המסגרות הצבאיות של חמאס, האחרונה שבהן ברפיח, היא למעשה העדות למה שאני אומר. אנחנו תוקפים ונתקוף מחבלים מהאוויר, מהים, בדרך היבשה, ואנחנו מוכנים לעשות כל פעולה נדרשת. הכול ייעשה בהתאם לחוק ובהתאם לצורך המבצעי, והמשימה ברורה, וכל מי שעוקב אחרינו בתשעת החודשים האחרונים מבין מה אני אומר. אני עוסק בנושא הזה שנים ארוכות. אני נחוש בעניין הזה, ואני חושב – –

היו"ר אמיר אוחנה:

ששש. חברי הכנסת.

שר הביטחון יואב גלנט:

– – שפעולתם של צה"ל ושל שירות הביטחון הכללי, שממוקדת במחבלים וגם ברוצחים שבאו ב-7 באוקטובר, הולכת ומצטברת להישגים גדולים. אני מניח שבקצה אנחנו נגיע אל כולם, מהראשון ועד האחרון, מאלה שנמצאים במנהרות דרך אלה שלובשים חליפות שלושה חלקים ומסתובבים ברחבי העולם במטוסי פאר ועד לאלה שהיו שותפים ברצח. אשר לנושא של רמת הגולן, ראשית, אני חושב שהמקומות הראשונים למיגון הם אכן מוסדות החינוך, ובראש ובראשונה לגיל הרך, והשאלה שאתה מעלה היא דבר חשוב. אנחנו ניכנס לבחינה ונביא גם תשובה בקשר לקצב ובקשר לסדר העדיפויות. בסופו של דבר מדובר באופטימיזציה תחת משאבים נתונים, ובהם אנחנו צריכים להחליט מה מסוכן יותר ומה מסוכן פחות, מה עדיף ומה זמין, ובסוף לקבוע את הדברים. אני אנחה את צה"ל ואת פיקוד העורף לפעול בהתאם.

נאור שירי (יש עתיד):

רק אני אומר, יש את הכסף. הכול מוכן.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני מעדיף שניתן לדברים – תשובה מסודרת, כשכל הנתונים יהיו בפניי, בפנינו, ונקבל את ההחלטה. צה"ל ופיקוד העורף, כגוף שנמצא תחת האחריות המשותפת של הרמטכ"ל ושלי, עושים את העבודה הזאת לדעתי בצורה מרשימה מאוד לאורך כל המלחמה. אשר לענייני הגיוס, לשאלה של חבר הכנסת רון כץ, אני אתן כאן הקדמה קצרה למה שאני ארחיב עליו בהמשך, אבל אומר רק שהיעד שלנו הוא להגיע לגיוס של כל מי שהוא בר-גיוס לפי חוק. ככה אנחנו עובדים, וכאשר החוק נוהג בדרך הזאת, זה מה שאנחנו עושים. בסופו של עניין התהליך הזה הוא תהליך הדרגתי. הוא לא נעשה 76 שנים; הוא לא נעשה על ידי רבים מקודמיי, שלא זזו מילימטר במה שצריך לעשות, והוא משתנה עכשיו כי צווי הגיוס בדרך, הם יצאו במהלך השבועות הקרובים. אז אני חושב שזה שינוי דרמטי, ומן הראוי לברך עליו, כי זה גם ירבה ביטחון וגם ירבה אחדות. שני הדברים האלה חשובים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת אוהד טל.

רון כץ (יש עתיד):

רק משפט. השאלה היא גם לעתיד: מה עושים עם אלה שלא מתגייסים? זאת השאלה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אמרתי, ארחיב בקרוב גם מה עושים בעתיד וגם איך התהליך נעשה. אני מקווה שאת השאלות האלה הפנית לאורך כל הדרך גם לאלה שקדמו לי – –

רון כץ (יש עתיד):

לכולם.

שר הביטחון יואב גלנט:

– – כולל מה שהיה מכונה בטעות אז ממשלת השינוי.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני מכיר אותי, שאלתי את השאלות הקשות תמיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת כץ. חבר הכנסת אוהד טל, השאילתה היא שלך בנושא חיבור חשמל ישראלי לעזה. בבקשה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני שר הביטחון, בוקר טוב. לראשונה מאז תחילת המלחמה חברת החשמל העזתית הניחה תשתיות לקראת חיבור לחשמל ישראלי. המטרה של העבודות היא להתחבר לרשת החשמל הישראלית באישורך, אדוני. אנחנו במו ידינו מאשרים לתדלק את האויב. שאלותיי: 1. מדוע אושר חיבור החמצן הזה לאויב? 2. האם מדינת ישראל קיבלה לכך תמורה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

תודה לחבר הכנסת אוהד טל. חיילי צה"ל נלחמים זה תשעה חודשים ומבצעים את עבודתם במסירות, בהקרבה ובהצלחה. ההישגים הם רבים. חיסלנו או פצענו 60% ממחבלי החמאס, פירקנו את 24 הגדודים, או את רובם המכריע; השבנו מחצית מהחטופים ואנחנו נחושים להשיב את השאר. אנחנו כולנו, מערכת הביטחון ואני בראשה, נחושים להשיג את מטרות המלחמה ולהשלים אותן. כדי שאנחנו נוכל לעשות את הדברים הללו, מן הראוי שנשמר לעצמנו גם את מה שנקרא "המאפשרים" בשדה הקרב. הלגיטימציה הבין-לאומית, שתובעת תנאים הומניטריים, היא תנאי בסיסי על מנת לאפשר את פעולתו של צבא. אנחנו צריכים לשמור עליה כדי למנוע משבר הומניטרי בעזה, שלבד מהצדדים המוסריים שלו אנחנו חייבים לבצע את משימותינו ולאפשר – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

עליזה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אדוני היושב-ראש, פעם היה נהוג שחברי הכנסת קוראים קריאות ביניים. עכשיו אני רואה שזה שייך בכלל למי שהוא לא חבר הכנסת. זאת נורמה חדשה?

היו"ר אמיר אוחנה:

דווקא לא שמעתי קריאת ביניים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זו עליזה. לעליזה מותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה בעניינים אחרים. אבל אתה צודק.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – בשקט. עזבו את עליזה בראשי בשקט. היא לא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

סדרנים, תעזרו לנו לעשות שקט.

שר הביטחון יואב גלנט:

עלינו לשמור על הלגיטימציה הבין-לאומית כדי לאפשר לנו לבצע את משימותינו. לפיכך, הקבינט המדיני ביטחוני קיבל החלטה ברוב חבריו שיש לקדם את הפעולות ההומניטריות כמאמץ מאפשר להמשך המלחמה. כחלק מהמאמץ הזה, ולאחר שהתברר שבמערב רצועת עזה, דיר אל-בלח, אל-מוואסי, יש מחסור במים ראויים לשתייה, אישרתי, בעצה אחת עם ראש הממשלה, את מתקן ההתפלה שמספק מים לאזור אל-מוואסי, דיר אל-בלח וח'אן יונס – שלושת האזורים שבהם מרוכזת היום רוב האוכלוסייה של רצועת עזה. אני שב ומדגיש: זיהום מים, וכתוצאה מכך הפוטנציאל – שהצלחנו למנוע עד כה – של התפרצות מחלות, יסכן את כוחותינו, יסכן את ביצוע המשימות, יסכן את החטופים שלנו. קו החשמל הזה מיועד למתקן ההתפלה. הוא מנוטר, ויש ביכולתנו לוודא שלא מתבצע בו שימוש אחר למעט השימוש להתפלת מים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, בבקשה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני, תודה על תשובתך. ברור שאנחנו רוצים למנוע אסון הומניטרי כדי לאפשר את המשך המלחמה, אבל אני רוצה לשאול: האם העזתים יכולים לקחת את חיבור החשמל הזה ולעשות בו שימוש אחר, שהוא לא בדיוק הומניטרי, שהוא פוגע במטרות המלחמה? אם כן – מה צה"ל יעשה מול מציאות מהסוג הזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלות נוספות – לחברת הכנסת שרון ניר ולחברת הכנסת אורית פרקש, בבקשה. השר ישיב במרוכז.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני השר, ברור שיש כאן סוג של פרדוקס, אבל בפועל מה שאנחנו רואים שקורה עם החשמל, עם המים ועם משאיות הסיוע הוא שהם מחזקים את החמאס. באופן בלתי הגיוני זה פשוט שוחק את הישגי צה"ל. לכן אני רוצה לשאול אותך אם בראייה ארוכת טווח יש עניין לשנות את התלות. רק הבוקר התבשרנו שגם כל התספוקת ההומניטרית תהיה דרך נמל אשדוד, כי המזח האמריקני פורק. אז איך מסתכלים באופן אסטרטגי על כל המכלול הזה? איך מנתקים כבר אחת ולתמיד את התלות בין רצועת עזה לבין מדינת ישראל? תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שר הביטחון, גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות להביע את ההערכה שלי על עמוד השדרה שאתה מגלה בימים האלה. השאלה שלי נוגעת לסוגיית גיוס תלמידי הישיבות. בית המשפט הגבוה לצדק פסק שעל מערכת הביטחון להיערך לגיוס ופסק שכבר אין בסיס חוקי לפטור גורף לאוכלוסייה. בכתבה שפורסמה בתחילת החודש התפרסם שצה"ל פנה לביטוח הלאומי ולרשות המיסים כחלק מההיערכות לגיוס כדי לקבל מידע על גברים חרדים מחויבי גיוס אשר עובדים ומדווחים בביטוח הלאומי או ברשות המיסים ולא לומדים בישיבה במשרה מלאה, במטרה לאתר אותם ולגייס אותם. אני גם אימתי את המידע הזה מהמציאות בפועל. השאלה שלי היא למה? למה ללכת דווקא לאוכלוסייה הזאת של החרדים שלפחות עובדים? האם נשקלה אפשרות לחשוב אחרת – דווקא לגייס את מחויבי הגיוס מהציבור החרדי שאינם עובדים ואינם לומדים? הרי אלה שעובדים תורמים למשק באמצעות תשלומי מיסים והשתלבות וכו'. ההתמקדות דווקא באלה שעובדים נותנת עוד תמריץ לא ללכת לעבוד. ובכלל, אין כאן באמת שינוי אמיתי, אלא ללכת על אוכלוסייה מסוימת שקל להגיע אליה באופן שיפגע גם בכלכלה. זאת השאלה שלי: מה צה"ל ומערכת הביטחון – שבג"ץ אמר להם להיערך לגיוס – מתכוונים לעשות, והאם באמת מתמקדים דווקא באוכלוסייה הזאת? בעיניי, בצורה לא נכונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, כבוד השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, חשמל זה מוצר מנוטר. אתה יודע מה ההספק; אתה יודע מה קורה. אינני מתיימר לומר שאני יודע ואדע במאה אחוזים כל פרט, אבל אני חושב שהכיוון הוא די ברור, ותהיה לנו גם יכולת לפקח על הדברים. מצד אחד הצורך הוא חיוני. קשה מאוד בלעדיו. תקופת הקיץ היא תקופה קשה. מים זה מוצר שלא צריך להגזים בחשיבותו, ולכן התפלה היא דרך רלוונטית, והיא מספקת חלק קטן מהצורך במקום שהוא עמוס באופן מיוחד בעת הזאת כתוצאה מהפעולות שביצענו בעזה, בח'אן יונס, במחנות המרכז וברפיח. לכן אני חושב שהשימוש הזה הוא נכון, ובכל רגע נתון הדברים מצויים בידינו, אם נחליט. אני ארחיב ואומר בהמשך גם כתשובה לחברת הכנסת ניר, ואומר כך: זאת טעות לחשוב שכאשר אתה מונע צרכים בסיסיים מהאוכלוסייה, אתה למעשה מכביד על החמאס; המצב הוא הפוך. הצורך הזה מייצר מצד החמאס רצון להגביר את הלחץ על האוכלוסייה שלו עצמו, ובאמצעות זה להביא לתמיכה ציבורית בבירות העולם דרך הקהל שמפעיל לחץ על הממשלות. בסופו של עניין זה מביא לעיצומים, לסנקציות ולקשיים אחרים שמפריעים למאמץ המלחמה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כן, חברי הכנסת.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני ממתין, אדוני היושב-ראש. קריאות ביניים זה חלק מהעניין, אבל קהל שהוא לא חברי הכנסת צריך להיות בשקט. אלה הכללים פה. לכן, מי שחושב שהפעלת לחץ על האוכלוסייה האזרחית ובאמצעותה על החמאס תביא לפתרון, שוגה, כי הלחץ הזה מופעל בראש ובראשונה כנגד מדינת ישראל. בעניין הזה אני חושב שאנחנו חייבים לתת את המינימום, בוודאי כאשר מדובר על מים, ולאפשר את הדברים. דומים הדברים בקשר של השאלה שנשאלה לגבי נמל אשדוד. אנחנו מחויבים למצוא פתרונות של אספקה, מאחר שאנחנו פועלים במרחב רפיח, והכניסה של רוב הסחורות נעשית ממרחב כרם שלום. אבל הצד המצרי לא מספק כעת סחורה להעברה – או לא בהיקף ניכר – לכיוון עזה דרך כרם שלום, ואנחנו נאלצים להביא אותה ממקום אחר. הפתרון של נמל אשדוד הוא פתרון ישים ופתרון נכון שגם מאפשר פיקוח מתאים. אני חושב שהיעד הכולל שלנו בסופו של דבר הוא לא להביא למצב שמדינת ישראל עוסקת בנושא הזה, אבל הצרכים הדחופים והמיידיים מחייבים את העניין, והאלטרנטיבות הן פחות טובות. אני מזכיר את היתרון הגדול בכך שציוד שנכנס דרך ישראל, והפיקוח עליו גבוה יותר; הייתי אומר, כמעט מושלם. אשר לשאלתה של חברת הכנסת פרקש באשר לענייני גיוס החרדים והביטוח הלאומי – היעד שלנו הוא להגיע למצב שאנחנו מצליחים בתהליך הגיוס ומביאים יותר ויותר אוכלוסייה חרדית שמשרתת בצה"ל. העניין שלנו איננו בעימות, איננו ביצירת מחלוקות ואיננו ביצירת שסעים בעם. אני מקווה שאת זוכרת היטב שזו הפעם הראשונה שצווי גיוס נשלחים אל האוכלוסייה החרדית. אני מעריך שבתקופה הקרובה אנחנו נשלח אלפי צווים, כי אם צריך לגייס 3,000 – אנחנו מבינים שלנוכח מצב ההיענות, אנחנו נפעיל את זה באופן מדורג, אבל מצד שני, עם שולי ביטחון. בתקופה הראשונה אני מעריך שלגיוס שנקרא גיוס יולי-אוגוסט ומשתרע על החודש האחרון, כפי שהבהרתי אתמול, אנחנו נוציא כ-3,000 צווים, מתוך כוונה שיגיעו המקסימום. אם יגיעו 3,000 – מצוין; אם לא, נראה את הפרופורציות ונלמד לקראת הגיוסים הבאים. בהקשר הזה אנחנו רוצים נתיב מצליח. אנחנו במערכת הביטחון לא מחפשים לעשות פעולות להכעיס, אנחנו לא מחפשים לעשות פעולות קנטרניות. אנחנו מחפשים הצלחה בתהליך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שנייה, רק שאלת המשך.

היו"ר אמיר אוחנה:

קצר, קצר.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שאלת המשך לשר הביטחון: אני מקבלת את התפיסה שצריך לעשות ולהצליח, אבל אותם תלמידי ישיבות שלא עובדים ולא לומדים, נכון היה להתמקד בהם, כי הפגיעה במשק, שגם ככה גדולה בגלל המלחמה, תהיה פחותה – הם לא עובדים ולא לומדים. אני חושבת שכדאי להתמקד בהם, ולא להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית הזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני אגיד לך על זה שני דברים: 1. אנחנו מטייבים נתונים. אין בטיוב הנתונים משום ההחלטה למי מפנים ולמי לא, זאת אומרת, מזה שלמדת על מי מקבל ביטוח לאומי מתוקף עבודה וכן הלאה – הדבר לא אומר או לא מביא גזרה אוטומטית שזה דווקא מי שיגויס. אני נותן את האופטימיזציה הזאת, מפקיד אותה בידיו של צה"ל ושל אכ"א. מאחר שאני שומע את השאלה החוזרת ונשנית, אני מציע שתשאלי את עצמך אם בכל התקופות שקדמו לתפקידי הדברים נעשו בצורה נכונה. אני לא רוצה להיכנס לעוד מדרגה אחת, אבל לי יש כמה שאלות גם אל אנשים אחרים בעניין הזה. זה קורה לראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השאילתה הבאה היא של חברת הכנסת מירב בן ארי, בנושא של מחסור סד"כ בצה"ל. בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני אמשיך את מה שבעצם התחלת. צה"ל מתריע כבר כמה חודשים על מחסור בכוח אדם בשעת מלחמה. אין מענה הולם. מדוע אתה קורא להאריך את השירות הסדיר ולהגדיל את הנטל על המשרתים הקיימים במקום להגדיל את מספר חרדים? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. תשעת החודשים האחרונים הוכיחו מעל לכל דבר אחר שצה"ל זקוק לחיילים. הדברים הם די פשוטים. כמעט כל דבר אחר אפשר לקנות בכסף או להביא מחוץ לארץ. לא הכול. לשמחתי, בתחום אמצעי הלחימה אנחנו מייצרים כמעט הכול פה, במדינת ישראל, למעט מטוסים מאוישים וצוללות. אבל יש דבר אחד שאנחנו לא יודעים להביא מחוץ לארץ – חיילים וחיילות, מפקדות ומפקדים, לוחמים. מדובר פה בצורך מבצעי אמיתי וממשי. אני רוצה לומר לך שבהיערכות מערכת הביטחון תחת אחריותי החלה קליטת חיילים חרדים טרם המלחמה, והמאמץ האמיתי הרציני היחיד שעשיתי, למעט מאמציי הישירים באזרחי ובצבאי תוך כדי תקופת המלחמה, עסק בנושא של גיוס החרדים. בעצה אחת עם הרמטכ"ל והמנכ"ל הקמתי בחודש דצמבר ועדה בהנהגתו של האלוף במילואים אליעזר שקדי – –

מאיר כהן (יש עתיד):

הוועדה הזאת לא תגייס חייל אחד.

שר הביטחון יואב גלנט:

– – מפקד חיל האוויר לשעבר. אנחנו למעשה עשינו פה מהלך שלא קרה אף פעם. מה עשינו? לא שאלנו את עצמנו איך נראים הדברים מלמעלה; קודם כול התחלנו ביצירת התשתית מלמטה. הצביע האלוף שקדי – והדברים אומצו על ידי הרמטכ"ל ועל ידי – על 15 כיוונים שכבר החלו לנוע תחת הכיוון שהוא נתן, בשיתוף פעולה עם המטה הכללי, שילכו ויתעצמו בזמן הקרוב, בתוכם למשל שינוי בהכוונה ובמיון. הייתה הסללה של האוכלוסייה החרדית המעטה שהתגייסה רק לכיוונים מסוימים – או לתחומים שקשורים לענייני דת, או לגדוד נצח יהודה וקצת לשח"ר כחול. אנחנו פתחנו את הצבא. אני אמרתי בסיכום שלי: נניח שלסבא אחד יש שני נכדים, אחד הוא חרדי והשני הוא לא חרדי והוא טייס בחיל האוויר – אז לחרדי יש גנטיקה שונה? גם הוא יכול להיות טייס בחיל האוויר, אם ירצה. המשמעות של העניין הזה היא שאנחנו צריכים לאפשר לו מבחני קבלה שמותאמים ליכולת הבסיסית שלו; את היתר הוא ילמד. אבל אם נדרשת רמה מסוימת של מדעים, מתמטיקה, אנגלית, בשביל לעשות את המבחן, אנחנו נעשה מבחן אחר, כי יכול להיות שכישורי הטיסה שלו, כישורי הלחימה או דבר אחר הם ברמה מאוד גבוהה, אז אנחנו צריכים למצוא את זה. נכון להיום, כתוצאה מהמהלכים האלה כבר החלו הניצנים. יש מאות חיילים שנמצאים בכל מיני מקומות שהם לא היו בהם בעבר, למשל ביחידות המודיעין בצה"ל, ולא רק בצה"ל, עובדים, פועלים, רואים ברכה בעמלם. אני יכול להגיד לך שהם מאוד מאוד מצליחים. עכשיו, הנושא הזה שקוראים לו גיוס חרדים עומד ביסוד בעיות חברתיות במדינת ישראל משנת 1948, ונדון בבג"ץ מאז שנת 1998. למעשה, ההכרעה הראשונה הייתה ב-1998, והוא נדון לפני זה, זאת אומרת שנות דור. ואתמול נפל דבר שלא קרה לפני כן: החלטנו שבחודש הקרוב נוציא צווים לאחר טיוב נתונים. אנחנו רוצים להצליח, אנחנו רוצים יחס גבוה בין מספר הצווים שנשלחים להיקף ההיענות. אנחנו לא מחפשים בעיות, אנחנו מחפשים איך להתחיל בטוב, אבל בתהליך הדרגתי. אנחנו עושים את זה לא בשביל להתריס, לא בשביל לפגוע, אלא כדי לשפר את היכולת המבצעית של צה"ל, שאכן זקוק לעוד חיילים, והמקורות שלהם ברורים. אני רוצה לציין אותם – המקורות של הגיוס לצה"ל שאנחנו כל כך צריכים: חיילים בסדיר – הארכת שירות; חיילים במילואים – ככל שאנחנו יכולים לדרוש מהם, הם עושים גדולות ונצורות; לבסוף, אוכלוסיות נוספות, ובראשן האוכלוסייה החרדית. אבל תהליכים הם תהליכים הדרגתיים. אין פה אינסטנט. צריך לבנות הדברים בהדרגה. אני חושב שבהיבט הזה צריך להבין את הפרופורציות ולזכור שהנתח העיקרי בשלב זה עדיין יושב על הצבא הסדיר, צבא החובה, ועל המילואים כמשלים. עכשיו, באשר לגיוס חרדים, אני שוב רוצה לומר, מגיוס לגיוס אנחנו עוברים הסקת מסקנות, רתימת הנתונים להצלחה, לא מתוך רצון להגיע להתנגחות פוליטית, לא להגיע לשסע בעם, לא להגיע ל"אמרנו לכם", אלא מתוך רצון לעשות תהליך פוזיטיבי שיביא לכיוון המתאים. מצד אחד, מה שיצרנו מלמטה: ועדת שקדי ומה שצה"ל עושה; מצד שני, מה שבא מלמעלה: החלטות בית המשפט, חקיקה של הכנסת, החלטות של הוועדות השונות. אנחנו נשלים מקיץ עד קיץ, מקיץ 2024 לקיץ 2025, גיוס של 3,000 חרדים. זה תואם בעת הזאת את הקיבולת של צה"ל. הצורך ילך ויגדל, אבל אוכלוסייה חרדית דורשת התאמות ספציפיות. אם האנשים צריכים לאכול אוכל כשר עם סיווג ספציפי, האגף הטכנולוגיסטי בצה"ל צריך לרכוש את המזון הזה, לדאוג לאספקתו, להובלתו ולשליחתו לכל מקום שהם נמצאים בו. זו הדוגמה הכי קטנה, ואני יכול לתת דוגמאות נוספות שקשורות למי נמצא איתם – נשים, גברים, הדרכה, הכשרה, מי יהיו המפקדים שלהם – –

עמית הלוי (הליכוד):

– – – מעבר לכשרות – – –

שר הביטחון יואב גלנט:

יש הרבה דברים. – – כלומר אני רוצה שהמפקד של החייל החרדי יהיה אדם שהחרדי החייל בוטח בו וגם המשפחה בוטחת בו, בבחינת מישהו שיכול לקבל אותו ולקלוט אותו בצורה ראויה. אני לא מחפש להביא – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מתוך 13,000 אתם מגייסים רק 3,000. איזה מסר זה?

שר הביטחון יואב גלנט:

אני מנסה להסביר, חבר הכנסת כהן, ואמרתי: קיבולת, יכולת. אני יודע שבתקופה שהייתם בממשלה גויסו מיליונים, אבל אני עוסק במה שאני עושה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אל תיקח את זה – אדוני השר, אתה לוקח את זה לפוליטיקה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתם אומרים שחסרים. חטיבה שלמה יצאה מהסד"כ – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, אם תירשם לשאלה נוספת, אני אאפשר, אבל חדל.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מבקש.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל לא בסוגיה הזאת, כי כבר ביקשו לפניך.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני חושב – אתם ראיתם, אני מקווה שחלקכם ראו, את התמונות של חברי כנסת מבקרים, של חיילים מבקרים בקרב האוכלוסיות החרדיות. יש לנו לוחמים שנמצאים ולוחמים – יש לנו אוכלוסייה חרדית שמשרתת בבסיסי המודיעין של צה"ל; יש לנו לוחמים בגדוד 97. אני פגשתי אותם בזמנו ביהודה ושומרון כשר ביטחון, פגשתי אותם ברמת הגולן בתקופה מסוימת, ולאחרונה פגשתי אותם פעמיים או שלוש בחלק הצפוני של רצועת עזה, ואני רוצה לומר לכם שהם לא רק נלחמים אלא לצערי הרב הם גם משלמים מחיר, והמחיר הזה הוא מחיר שהם משלמים ומשפחותיהם משלמות. נפלו לנו לוחמים חרדים בקרבות ברצועת עזה. אני חושב שאנחנו צריכים לומר פה מילה. גברתי חברת הכנסת בן ארי, כשקיבלתי את השאלה שלך, עלה לי בראש דבר שנגע לליבי מאוד בשבועות האחרונים. אני רוצה לדבר כאן על זה שאנחנו צריכים להיות צנועים. אני למדתי מהגב' ציפי יודקין וממשפחת יודקין פרק גם במורשת העם היהודי וגם בנחישות. אני חושב שכולנו צריכים לראות איך אישה שאיבדה את בנה, מ"פ בצה"ל, מתוך הכאב הקשה לא מרפה, נאבקת על זה שהבן שלה, סרן ישראל יודקין, השם ייקום דמו, ככתוב על מצבתו – כפי שייכתב על מצבתו עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח.

שר הביטחון יואב גלנט:

היא התעקשה שזה מה שיירשם על המצבה שלו. ואנחנו עשינו מהלך בזק בעניין הזה ביחד עם המועצה להנצחה בראשותו של הפרופסור מור-יוסף, הבאנו את זה אליה, ולהבנתי, הם הכריעו נכון מבחינה ערכית ומוסרית. מדובר על חייל בעם היהודי, ומעתה והלאה יאפשרו לכל משפחה כולל משפחת יודקין לכתוב בכיתוב על קבר בנה את אחת החלופות: או כנהוג היום, ללא כיתוב נוסף ליד השם, למעט הדרגה, או "זכרו לברכה" או "השם ייקום דמו". כל הוורסיות האלה מקובלות ביהדות, מקובלות וצריכות להיות מקובלות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי רשומה לשאלה נוספת, אני אאפשר את זה. רגע.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני אומר את זה, כי בסוף זה מתקשר לצבא של עם ישראל, מדינת ישראל, שמשרתים בו רבים מדתות שונות, אבל בסוף הוא הצבא של העם היהודי. וכשאני חוזר לעניין, אני חושב שההתארגנות נכונה והנחה של תשתיות יאפשרו גידול משמעותי הדרגתי בגיוס חרדים. מדובר על אירוע שהתעסקו בו 76 שנים בדיבורים. דיבורים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

גדוד נצח יהודה לא מתקופתך, סליחה. למה אתה אומר את זה? למה? לקחנו חלק בהקמת נצח יהודה וטיפול בחיילים האלה, וכל מה שקם היום, לא קם בגלל המלחמה. לצערי הגדול, ציפינו ממשרד הביטחון שיגיד אמירה ערכית, שמתוך 13,000 לא מגייסים 3,000 שמתוכם יגיעו 1,000 איש לבקו"ם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת כהן.

שר הביטחון יואב גלנט:

תרשה לי לתקן אותך. ראשית, הייתה לי הזכות להיות ראש מטה זרוע היבשה שחתם על פקודות הארגון – –

מאיר כהן (יש עתיד):

זה בצבא.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, אני מאפשר שאלות נוספות, אבל יש אנשים שנרשמו.

שר הביטחון יואב גלנט:

– – וההכנה של גדוד נצח יהודה. זה נעשה על ידי בשנת 2001 כתת-אלוף בצה"ל תחת הנחייתו של הרמטכ"ל דאז. התהליך הזה, שבמקביל אליו היה שח"ר כחול בחיל האוויר על ידי רמ"ט חיל האוויר דאז האלוף שקדי, התקדם במקביל, אבל התקבע על מספרים קטנים מאוד במשך 20 שנים. לא קרה דבר משמעותי ב-20 השנים האלה למעט ההליך הזה. אני חושב שעיקר הפעולות לאורך שנים היו פעולות של דיבור – בכנסת, בממשלה, בבית המשפט. אנחנו עושים מעשה, וכששולחים אלפי צווים ומתחייבים למספר 3,000 – אני מזכיר שהמספר הממוצע של גיוס חרדים נכון להיום הוא כ-1,800 בסך הכול, ואנחנו נעלה את זה ל-4,800, ובהמשך למעבר לזה. אני חושב שזו התקדמות ראויה לציון, בכיוון הנכון, ועם כל הכבוד, אני חושב שזה דבר חדשני, בוודאי בשנות הדור האחרונות. בהקשר הזה אני דווקא מפנה את השאלה אליכם: איפה הייתם? איפה היו כל הגנרלים שלכם? איפה הייתם במשך 20 שנה? איפה פעלתם? איפה היו שרי הביטחון שלכם?

רון כץ (יש עתיד):

אבל 20 שנה זה נתניהו, לא אנחנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

15 שנה אתם בשלטון, לא אנחנו.

שר הביטחון יואב גלנט:

קצת ענווה, קצת כבוד, קצת אמינות וקצת מחויבות.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מבין שכשלא מסכימים איתך, אתה לוקח את זה למישור של הכבוד. אני מכבד אותך, ואתה שר ביטחון מצוין, ואני שמח שאתה שם – ואני חולק על דעתך לא לעשות משהו דרמטי בגיוס החרדים. אני מאוד מעריך אותך. מה זה שייך לפוליטיקה ולכבוד?

שר הביטחון יואב גלנט:

ידידי חבר הכנסת כהן, אני אומר לך את הדברים כהווייתם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה יודע שאנחנו מכבדים אותך.

שר הביטחון יואב גלנט:

זה לא קשור לאהבה. האהבה שלי נתונה לך. אין בעיה בעניין הזה – וגם לרם וגם למירב. אין בעיה, זה לא עניין אישי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל ראש הממשלה הוא ביבי, לא אנחנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, אני אאפשר לך שאלת המשך, אם תרצי.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני מזכיר לכם את העובדות: הפוקד הוא שר הביטחון. שרי ביטחון היו פה רבים, והם נמנים עם כל מפלגות האופוזיציה. ולכן, כשעולים מ-1,800 ל-4,800 בתכנון לשנה – ואני מקווה שזה יקרה – אני מציע שתכבדו את העניין, תוקירו אותו, ולא תגמדו אותו, בעיקר בפרופורציה למה שנעשה ב-20 השנים האחרונות. זו עמדתי הלא-אישית, החברית.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח. האם יש שאלת המשך?

שר הביטחון יואב גלנט:

לא סיימתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר ישלים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, יש לי בהמשך עוד דברים – – –

שר הביטחון יואב גלנט:

בהמשך לשאלה – מאחר שאני אומר שגיוס החרדים הוא חשוב, אבל הוא לא המעיין העיקרי שממנו אנחנו נשאב כוח עד שהוא יגיע לספיקה מספיק גבוהה במעלה הדרך, בחודש פברואר הנחתי תזכיר להארכת השירות הסדיר ל-36 חודש. אני אומר את זה בצורה ברורה: אנחנו זקוקים גם לשירות חובה ארוך יותר, גם לשירות מילואים יעיל ואפקטיבי וגם להעלאת גיל הפטור ממילואים ולתוספת במילואים. אני אומר כאן, אני מנצל את הבמה כי זה שייך לכולנו, זה צבא שלנו: הצורך בשטח ברור, אבל בכל מקום שאני מגיע אליו כשר הביטחון של מדינת ישראל מערימים קשיים: בממשלה, בכנסת, בוועדת חוץ וביטחון, במשרד המשפטים, במשרד האוצר – בכל המקומות. לכל אחד יש סיבה משלו מדוע להתנגד. הדבר הזה בקצה מותיר אותנו עם צורך יותר גדול ממה שאנחנו מצליחים לספק, ואני רוצה שתדעו את זה. אנחנו חייבים חיילים. פניתי בעניין הזה לממשלה. אני פונה כאן מעל במת הכנסת לחברי הכנסת, פניתי לוועדת חוץ וביטחון, אני פונה למשרדים השונים: לא יכול להיות שבשל ערך השוויון – מה עושים? אנחנו רוצים להעלות את גיל הפטור ממילואים מגיל 41 לגיל 42. מדוע? כי אלו שהיו בשנתם ה-40 עד 41 התבגרו תוך כדי המלחמה כמעט בשנה. אנחנו רוצים שהם יאריכו. לא אפשרו לנו את זה. לאחר שהייעוץ המשפטי נתן שלושה חודשים – שגם זה בעיה, זה היה צריך להיות להרבה יותר – זה לא אושר על ידי הכנסת בוועדת חוץ וביטחון וירד מהפרק, ואנחנו הוצאנו מהשירות אלפי חיילים שהיו יכולים להיות בפוטנציאל. אלה עובדות כאן במדינת ישראל. מה השיקולים ואם צודקים או לא צודקים – ישפוט כל אחד מה המצב. אי-אפשר שנושא הביטחון, שצריך לעמוד מעל כל דבר אחר – כי ללא קיום פיזי אין קיום רוחני, ללא הגוף אין נפש, ולכן, לזה צריך לתת עדיפות עליונה, ולא לריב על העניין הזה. אחרי זה על התכנים, מי עושה ומי אחראי – על זה אפשר לריב. אבל בפועל זה לא מתקדם. העליתי את זה בוועחו"ב, אני מעלה את זה בכנסת, והעליתי את זה ביום ראשון בממשלה. אני חוזר ומסכם את העניין הזה, ואני מודה לך על השאלה: צה"ל הוא צבא של כולנו. כדי שהוא יוכל להמשיך במשימות שלו – הגנה על מדינת ישראל והבטחת נצח ישראל – אנחנו צריכים להתאחד מאחוריו ולתת לו את הגורם העיקרי שמאפשר את פעולתו – אנשים – וזו אחריות שלנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בטרם אאפשר שאלת המשך לחברת הכנסת בן ארי ולחברות הכנסת דבי ביטון ולימור סון הר מלך, אני מבקש לקדם בברכה את משפחת פיצ'וטו, אורחיו של סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מלול. I want to thank you, Pitchoto family from Sao Paulo Brazil, for standing by Israel. We know, we’ve heard everything that you are doing for the state of Israel in its toughest time. Thank you so much, we appreciate it. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני השר, הבעיה היא שאתם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק, יש אנשים שנרשמו לשאלות נוספות.

רם בן ברק (יש עתיד):

עד שהיא מגיעה לרמקול.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה יכול להירשם, אבל לא ככה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אדוני השר, קודם כול, תודה רבה על התשובה. הקשבתי לכול, ורשמתי לי כמה הערות שאני רוצה שתתייחס אליהן. אגב, בזה אני פותחת סוגריים – התלונות על ממשלה, כנסת, בוא, יש ראש ממשלה כאן 15 שנה. זו לא אני. התלונות – בבקשה, אתה מוזמן, זה בצד שלכם. אבל בוא נהיה ענייניים. מה הסנקציות? אחלה, אתה שולח – בעיניי, היה צריך להעלות יותר. מה הסנקציות על אלה שלא יבואו? אוקיי, שלחת צו, ואיך אומרים אצלנו? הוא עושה מזה טיארה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לכולם, לכולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תתערב. תן לי, אני לא שומעת, חנוך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא רק לחרדים – לכולם, סנקציות לכולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הכול בסדר. אצלנו מי שלא מתגייס הולך לכלא, תאמין לי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תאמין לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

גם לך, חבר הכנסת מלביצקי, אני אאפשר שאלה נוספת אם תבקש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני לא מצליחה להבין. זו השאלה שלי, אל תפריעו לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. מה הסנקציות על מי שיקבל את הצו – כשאתה מכין לו אוכל מיוחד, זה עולה הרבה כסף, ואנחנו גם ככה בתקופה – כמו שאתה בטח יודע, השמיכה הקצרה; תכין לו, תביא לו מש"ק ת"ש, מש"ק חינוך – עזוב, אתה הולך למ"פים. דבר גם על צורכי היום-יום במפקדה. היינו שם, אנחנו מכירים מה חייל צריך. אז קודם כול, דבר איתי על המעטפת, דבר איתי על הסנקציות, כי אתה מכין כאן מעטפת. מה קורה למי שלא מגיע? ועוד שאלה: דיברת על זה שהרף הוא שונה לטייס חרדי; השאלה היא אם הורדת רף הקבלה לא פוגעת בעצם בכשירות – ממש הקשבתי לך לכל מילה – כי על נשים הרי תמיד החבר'ה החרד"לים אמרו: אתה מוריד את הרף, אתה פוגע בכשירות. אז אני אשמח לדעת אם הורדת הרף עבור אותו חרדי לא תפגע בכשירות של צה"ל. תראה, אני לגמרי הקשבתי לכל דבר ורשמתי לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל גברתי, שאלה נוספת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מצד אחד לגייס, ומצד שני זה פוגע בכשירות של צה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אל תפריע לי. אני גם לא שומעת את מה שאתה אומר וזה גם סתם מפריע. אני חייבת להגיד משהו: משפחת יודקין, באמת, כבודה במקומו מונח, ואני חייבת להגיד משהו אחד: אני כל שבוע אצל משפחות שכולות. הייתי בקרני שומרון, הייתי בכפר סבא, בכל מקום, ולפעמים פגשתי גם את היושב-ראש. פגשתי בעיקר אותך, בוא נגיד ככה. אני אגיד לך את האמת – ואני מ-8 באוקטובר אצל משפחות שכולות – תגיד לי, נראה לך באמת? באמת אני שואלת אותך. זה בכלל לא אותם מספרים, וכבודה של המשפחה במקומו מונח, אבל מי שמשלמים את המחיר הם החילונים, המסורתיים, הדתיים, לא החרדים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חברת הכנסת דבי ביטון, ולאחר מכן – חברת הכנסת לימור סון הר מלך, והשר ישיב במרוכז. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד השר, בפתח דבריי אני רוצה לומר שאני מוקירה את עבודתך ונחישותך. עם זאת, כבוד השר, ברצוני לשאול: לאחרונה אנחנו שומעים אפשרות של הפסקת לחימה או יציאה מעזה – ולמען הסר ספק, אני בעד עסקה, ועסקה עכשיו, מבחינתי. השאלה הנשאלת: איך אתם מתכוונים להבטיח את ביטחוננו בעיר שדרות? להודיע לשאר העוטף? כי הציבור עדיין חסר ביטחון, ואנחנו נשמח לקבל תשובה כדי לא לחוות שוב את 7 באוקטובר. בנוסף, מדוע לא מפנים את התצפיתניות מהצפון, או איך מבטיחים את ביטחונן? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני השר, ראשית, אני מבקשת להודות לשר גם על התקנה והוספת הכיתוב "השם ייקום דמו". אני חושבת שזה היה מובן מאליו, ואני שמחה לשמוע את הדברים שאמרת כאן עכשיו. בנוסף, להודות גם על הגישה ביחס למתווה הגיוס – גיוס החרדים – שהיא גישה פוזיטיבית, מפוקחת, ואני מאמינה שהיא תייצר גיוס בהיקפים גדולים, בעזרת השם. מכיוון שלמיטב הבנתי, על שאלותיו של חבר הכנסת עמית הלוי לא ניתנו תשובות – הן לא נענו – אני בכל זאת מבקשת לשאול – אני משערת שלא, אבל האם אדוני שותף לערכים ולתפיסות העולם של המדיניות המשפטית של מתווה הפצ"רית? האם בכוונתך לבקש חוות דעת משפטית נוספת? הפצ"רית אינה אחראית לביטחון ישראל. האם תקיים דיון נוסף ותנחה על שינוי המדיניות הזאת? שאלה נוספת: איך העובדה שהדרג השלטוני של החמאס לא מופלל ולא נחשב משויך מתכתב עם מטרות המלחמה? יש שאלה שאני רוצה לשאול אותה הרבה זמן, ולצערי הרב לא מאפשרים לנו. מתחקירים רבים עולה כי דובר צה"ל בהודעותיו נמנע באופן עקבי מאזכור שיוכם הארגוני של מחבלים מתנועת הפתח וגדודי חללי אל-אקצא, בניגוד למחבלים מחמאס והג'יהאד האסלאמי. אשמח להבין מדוע זו המדיניות וכיצד אתה מתכוון, שר הביטחון, להתמודד עם הנושא. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

ראשית, אענה על שאלתה של חברת הכנסת בן ארי. מבחינתנו יש דין אחד לכולם: מי שמגיע לשירות, מתייצב ופועל; מי שאינו מגיע – מחילים עליו את הוראות הדין. הן לא קשורות לאוכלוסייה כזאת או אוכלוסייה אחרת, הן קשורות למי שנקרא לגיוס ואיננו מתייצב. דרך אגב, יש סנקציות שחלקן אוטומטיות, ולמיטב זיכרוני גם אין עליהן התיישנות, מפני שככל שאדם איננו מתגייס, העניין הזה נמשך.

רון כץ (יש עתיד):

אין התיישנות, העבירה מתמשכת.

שר הביטחון יואב גלנט:

בתוך הדברים האלה, אלה קשורים לדברים מינהליים שקשורים לזכויות של אדם שנשללות באופן אוטומטי, לפי חוקים שהכנסת חוקקה כאן. לכן, אנחנו לא מבדילים בין גורם כזה או גורם אחר, כשם שאנחנו לא מבדילים בגיוס, כל עוד יש חוק. ברגע שהחוק הפך למשהו והוא מחייב אותנו לגייס, אנחנו פשוט פועלים בהדרגה, כי הרצון לעשות את כל הדברים בבת אחת הוא לא מעשי בקצב שלנו. בניגוד לדברים שקשורים להצהרות ולאמירות, בסוף, הצבא צריך מגורים, צריך סגלים, צריך הכשרות, צריך נשק, צריך ציוד, צריך מזון. כל הדבר הזה הוא תהליך הדרגתי ולכן הוא קורה בהדרגה. אבל מי שנקרא ולא מתגייס, חל עליו אותו דבר שחל על כל אחד אחר. אשר לשאלה השנייה – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני השר, לפי מה שהציגו לנו בוועדת החוץ והביטחון, אין גידול הדרגתי. מדובר על 4,800 השנה, 4,800 בשנה הבאה – – –

שר הביטחון יואב גלנט:

זה לא נכון. ההצגה איננה נכונה, ואם זה מה שהובן, אז האחריות היא או על מי שהציג, או על מי שהבין.

רם בן ברק (יש עתיד):

זה מה שהוצג – – –

שר הביטחון יואב גלנט:

אני מסביר. אני שר הביטחון, אז אני מסביר את התהליך. התחייבנו על השנה הזאת מתוך מגמה ללכת ולעלות באופן הדרגתי, ואם אפשר הדרגתי מואץ, עד להגעה אל היעדים. אנחנו לא מסתפקים באיזשהו נתח, זו גם לא סמכותנו. אנחנו פועלים לפי החוק. אני רוצה לדבר על התנאים. התנאים – יש תחומים מסוימים שעל מנת שאדם יצליח להיבחן בהם, הוא צריך הכשרה מוקדמת. כלומר, קחו לדוגמה דבר אחר, בסדר? מניסיוני הצבאי לפני הרבה שנים, כשאתה רוצה ללמוד ולדעת אם מישהו יכול להיות צולל טוב, אתה צריך להכשיר אותו לצלילה, אחרת אתה לא יכול לדעת את זה. אתה יכול לעשות כל מיני מבחנים ראשוניים. עכשיו, כשאתה רוצה לדעת אם מישהו יש לו פוטנציאל להיות טייס, אם המבחן שלך מראש מכוון לאוכלוסייה שהיא בוגרי חמש יחידות מתמטיקה, אתה לוקח אוכלוסייה אחרת שהיא לא במצב הזה ואתה למעשה מייתר אותה. אבל אם אתה מניח שיש תכונות בסיסיות ויכולת ורצון ומוטיבציה שיאפשרו לאדם לעשות את זה, והוא יעשה הליך מואץ של למידה גם במתמטיקה, אז אתה יכול לתת לו סיכוי. הסיכוי הזה צריך להיות סיכוי מיוחד בשביל להכניס אותו לתוך המעגל. מהרגע שהוא יקבל את ההזדמנות, אני משוכנע שהוא יצליח. זה יותר פשוט כאשר מדובר בדברים שקשורים בלהיות לוחם חי"ר, טנקיסט או לוחם בספינות חיל הים. בדברים האלה ההכשרה היא יותר קטנה. ולכן, אנחנו ננסה לייצר מבחנים שיותאמו ויצפו מראש איך האנשים יעמדו בדברים, מתוך כוונה שהם ישתלבו, ולא מתוך כוונה שעל רקע מה שהאוכלוסייה הזאת הגיעה איתו אל הצבא, היא תבודל רק למסלולים שהם מסלולים פחות טובים. אני חושב שזה דבר נכון, והוא עומד – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הייתי בעד – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, סליחה, אי-אפשר. יש אנשים שנרשמו לשאלות נוספות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה, נרשמתי. דרך אגב, אני לא הערתי לו כלום עד עכשיו, שמרתי על השאלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

די, די, בואו נאפשר לשר להמשיך. יש עוד שאילתות. בבקשה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני רוצה לגעת בשאלות של חברת הכנסת ביטון לעניין שדרות והעוטף. קודם כול, המצב הוא לא מושלם והוא אף פעם לא יהיה מושלם, אבל יש שינוי דרמטי, מהותי. כל אחד שמשקיף מהשכונות המערביות של שדרות לכיוון בית חאנון יכול לראות את זה בעיניים – איך נראית בית חאנון, מה קורה שם. נכון, אם היו 10,000 רקטות בידי החמאס או יותר, נותרו מאות אחדות. עוד אפשר לראות את המאות האלה, אבל בסוף אנחנו פועלים נגדן, וזה נכון לכל תחום. זה התחיל בעוצמה יותר גדולה באזורים של צפון הרצועה, כולל המרחבים שנוגעים בשדרות, ונמשך דרומה. המצב הוא לא מושלם. יש לנו גם הרבה פעולות לעשות – מינהלת תקומה שהממשלה הקימה – לשיפוץ, לשחזור. בשדרות מדובר בבתים ובעיקר בתחנת המשטרה ובדברים נוספים. במקומות אחרים, לצערי הרב, יש מקומות שדורשים שיקום, גם קהילתי וגם פיזי. אנחנו עובדים על זה. אני חושב שהביטחון הולך וחוזר. אני יכול לומר שהביטחון בעוטף עזה היום הוא יותר טוב לא רק ממה שהיה בעבר באופן ניכר, אלא מהרבה מקומות אחרים בארץ, מתוקף הפעולה של צה"ל. אבל יש לנו אויבים, והאויבים שלנו, יש להם שאיפות אחרות. אנחנו ממשיכים לפעול, לחלק את המשאבים שלנו גם ביכולות צבאיות וגם ביכולות כלכליות על פני כלל האיומים: יהודה ושומרון, הצפון ומקומות אחרים. שאלו פה חברי הכנסת על הגולן – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אז עדיין קיים סיכון?

שר הביטחון יואב גלנט:

בהחלט, עדיין קיים סיכון. הסיכון הוא לא אפס, אני אומר את זה בצורה ברורה. אשר לדברים ששאלה חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ראשית, אני מודה לך על האמירות, ואני חושב – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד השר, לא ענית לי לגבי התצפיתניות של הצפון. סליחה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אז אני מייד אחזור לזה. אשר לשאלות, אני אומר כך: ביטחון ישראל מוטל על ממשלת ישראל, ובאמצעות שר הביטחון – על צבא ההגנה לישראל. זו השיטה, ואנחנו עושים בעניין הזה כמיטב יכולתנו. אנחנו נלחמים בשבע גזרות. אנשים משלמים בחייהם יום-יום, לצערי הרב, כולל היום, ואלה ימים קשים מאוד. לכן, בהיבט הזה, פועלים פחות. אני וכל מי שנמצא במערכת הביטחון, למיטב שיפוטי, פועלים מתוך ראיית העניין ולא שום דבר אחר. זו הגישה. אני אבחן את מה שאמרת בקשר למדיניות של הודעות, אבל מבחינתי, אם יש שיוך ארגוני למחבל, בין שהוא חמאס, ג'יהאד אסלאמי, תנזים, פתח או כל ארגון אחר, ואפשר להודיע את זה, צריך להודיע את זה בצורה ברורה. אני לא משלה את עצמי שמישהו מהארגונים האלה או מהמחבלים האלה מעריך אותנו או אוהב אותנו. אני עדיין חושב שיש דרגות שונות לרצחנות שלהם, אבל זה לא מוציא אותם ידי חובה. אנחנו צריכים להילחם בכל מי שמבקש את נפשנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בנושא: תרחיש ההסתערות של אלפי מחבלים על יישובי קו התפר.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני שר הביטחון, בראש ובראשונה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע. אני שומע את חברת הכנסת לימור סון הר מלך מנסה להגיד משהו. אני לא שמעתי.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – – המדיניות של הפצ"ר.

היו"ר אמיר אוחנה:

מדיניות הפצ"ר – אתה רוצה להשיב?

שר הביטחון יואב גלנט:

אם לא הובנתי, מי שקובע את מדיניות הביטחון זה ממשלת ישראל, שר הביטחון, הרמטכ"ל וכל ראשי הגופים האחרים. אנחנו לוקחים בחשבון הרבה מאוד שיקולים. בסופו של עניין, אנחנו פועלים בהתאם למה שאנחנו חושבים שצריכים לפעול, בהתאם למדיניות הביטחון ובכפוף לחוק, ואני חושב שאנחנו מוצאים פתרונות לדברים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת בוארון, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, את רשומה לשאלה נוספת בסיבוב הזה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני שר הביטחון, בראש ובראשונה אני מודה לך שהתפנית אלינו ומחזק את ידיך בנוגע להחלטה שנוגעת למשפחת יודקין. ועוד מילה אחת, בנוגע לגיוס בני ישיבות – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אדוני, אנא דבוק בנוסח שבשאילתה. סופרים פה מילים. אם תרצה, אחר כך, בשאלת המשך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני רוצה לחזק את ידיך לעשות את הדברים בצורה סולידרית. אדוני שר הביטחון, לאחרונה מתרבים פרסומים על פעילות תת-קרקע מכיוון כפרים בשומרון לעבר יישובי קו התפר. מנגד, אנחנו שומעים על אמל"ח שחודר ממזרח, מהגבול במזרח, לתוך יהודה ושומרון. רצוני לשאול: 1. האם יש תרחיש של הסתערות אלפי מחבלים על יישובי קו התפר? 2. האם צה"ל נערך לתרחיש כזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מציע, חבר הכנסת אלקין, אנא שאל את השאילתה שלך, כי המענה של שר הביטחון ישיב למעשה לשניכם. אני כמובן אאפשר לכם גם שאלות המשך, ככל שתרצו.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמובן, אני ארצה שאלה נוספת אחרי התשובה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אדני שר הביטחון, מדי בוקר עומדים עשרות אלפים בפקקים קבועים בשעות ובמקומות קבועים ביהודה ושומרון ומהווים מטרה למחבלים; למשל, הפיגוע שהיה במחסום א-זעים שבו נרצח מתן אלמליח ואזרחים נפגעו. ברצוני לשאול: 1. האם בראיית מערכת הביטחון מדובר בפקק תנועה או באיום ביטחוני? 2. כיצד אתה פועל כדי לפתור איום זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

תודה לכם, חברי הכנסת בוארון ואלקין. ראשית אשיב על שאלתו של חבר הכנסת אביחי בוארון. גזרת יהודה ושומרון הייתה ותמשיך להיות כנראה אחת הגזרות המורכבות ביותר עבור צה"ל במסגרת תפקידיו להגנת אזרחי ישראל ולשמירת ריבונות המדינה. כוחות צה"ל, שב"כ וימ"מ פועלים יום-יום, שעה-שעה, מסכלים טרור, מבצעים מאות מבצעים התקפיים ואלפי פעילויות אחרות כל יום. יש למעלה מ-500 מחבלים שנהרגו מתחילת המלחמה. זה קנה מידה שונה מכל מה שהכרנו בעבר, בוודאי מאז האינתיפאדה השנייה. יחד עם זה, אנחנו משתדלים להשאיר את גזרת יהודה ושומרון כגזרה משנית, כי אנחנו עסוקים בגזרות עיקריות אחרות, ואיננו רוצים להילחם בו זמנית. מי שרוצה את זה זה האויב, שרוצה מלחמה רב-זירתית, ותוקף אותנו מעזה, מלבנון, מאיראן. אנחנו משתדלים לבודד את הגזרות, ואני חושב שמצליחים לאורך הדרך בצורה טובה. אני רוצה לשתף אותך בדבר אחד. אחד הדברים החמורים ביותר שאני ראיתי בכניסתי לתפקידי כשר הביטחון – אחרי שנעדרתי משרשרת הפיקוד במשך 12 שנה, מאז שהייתי אלוף פיקוד הדרום ועד שחזרתי להיות שר ביטחון – היה כמות כלי הנשק ביהודה ושומרון. זאת אומרת, אם אני יכול להצביע על דבר שהשתנה באופן דרמטי בשנים האחרונות – כמות כלי הנשק. הייתי מח"ט בשנים 1992–1994 בג'נין. באמצע 1993 הגענו למצב שאנחנו אספנו את כל כלי הנשק מיהודה ושומרון, לכדנו את אחרון המחבלים במבצעים שבהם במשך כשנה חיסלנו 400 מחבלים או עצרנו אותם – פנתר שחור, נשר אדום וכל מה שבאמצע. בוקר בהיר אחד בספטמבר 1993 פתחתי את הרדיו ברכב ושמעתי שיש הסכם שקוראים לו הסכם אוסלו – פעם ראשונה נודע לי אז כמח"ט, מהרדיו – ובחלוף חצי שנה, עדיין במסגרת תפקידי, הגיעו מאות שוטרים פלסטינים עם נשק ליהודה ושומרון, רק לג'נין, ועוד אלפים ביהודה ושומרון ועוד אלפים בעזה. מאותו רגע אבדה היכולת בכלל לעשות ניטור. בשנים האחרונות, ב-10 או 12 השנים האחרונות, כשאני נעדרתי מהמערכת – ולפני כן ידעתי מה קורה גם בגזרות אחרות – הכמות הזאת צמחה. זה נושא שאנחנו נצטרך לעשות בו סדר, אבל אני חושב שכל דבר בעיתו. יש דברים שצריך לדחות אותם למועד המתאים. אי-אפשר שנשק בלתי חוקי יפעל כנגד אזרחי ישראל – לא ביהודה ושומרון, לא בתחומי הקו הירוק ולא בכל מקום אחר. לכן אני חושב שהדבר הזה הוא הדבר המרכזי ביותר. עכשיו אני רוצה לומר לך דבר נוסף. זה לא בבחינת רק מילים ואותיות. כשאני נכנסתי לתפקיד, במסגרת התחקירים הראשוניים שעשיתי לכוחות ימ"ס, ימ"מ ודובדבן שפעלו במחנה הפליטים בג'נין, התברר לי, לפי מיטב שיפוטי המקצועי, שהסיכון שמוטל עליהם הוא סיכון חריג, כי השיטה היא שאתה יוצר עדיפות מקומית לפרק זמן קצר בפעולת קומנדו, מגיע למי שצריך, הורג אותו או עוצר אותו וחוזר חזרה, אבל כשהפעולה מתמשכת, מגיעים מאות ולפעמים אלפים מכל הסביבה שבאים לירות. אני הנחיתי לראשונה, לדעתי בקיץ 2023 – ואני לא זוכר בדיוק את התאריך, יוני או משהו כזה – לפעול מהאוויר, אחרי שנים שלא עשינו את הפעולה הזאת, ולפעול בפעולות של סיכול ממוקד ולא לסכן חיילים במקומות האלה. זו דוגמה למדיניות בדברים שיש בהם צורך. מאז תקפנו עשרות פעמים בכל מקום שבו יש צורך להגיע לפצצה מתקתקת שיכולה לפגוע באזרח ישראלי, ומנגד רמת הסיכון והמורכבות עבור חיילי צה"ל הן בלתי סבירות. אז אנחנו פועלים גם בדרך הזאת, וזו דוגמה, אבל אין לי ספק שאנחנו נצטרך לעשות פעולה. אנחנו עוקבים אחרי הדברים בצורה מאוד מאוד הדוקה. אני לא מזלזל בשום איום. אני חושב שצריך לקחת כל איום בחשבון, בוודאי הדברים האלה. אחת הפעולות שעשינו – אני ביקרתי לאחרונה גם במועצות אזוריות בעמק חפר, בעמק המעניינות, בגלבוע, ואחד הדברים שהנחיתי וצה"ל יתחיל ביישומו זה הקמת צוותי התערבות אזוריים, קרי, יכולת שיש למועצה או לצבר של מועצות להפעיל כוח שהוא כוח מילואים מיומן ומקצועי, שמסוגל להגיע מהר, בדומה למה שקורה בלוט"ר אילת ובלוט"ר ערבה ובמקומות אחרים, שהייתה לי הזכות להשתתף בהקמתם במסגרת תפקידיי בצה"ל. זה ילך ויקרה. הם יצוידו בציוד הטוב ביותר, יאומנו, ומדובר על אנשים שהם אנשי מילואים ביחידות הטובות ביותר שלנו. אנחנו ממשיכים גם לחזק את כל המרכיבים האחרים. התוכניות שאנחנו שמנו שקובעות את רמות המיגון השונות – מדובר בהשקעות של מאות מיליוני שקלים, ולפעמים זה מגיע ל-5 ול-10 מיליון שקל ליישוב, במצלמות, בגדרות, באמצעי חישה, במערכות וכמובן בכלי רכב וכלי נשק. אשר לשאלתו של חבר הכנסת אלקין, גם כאן, מייד כאשר נכנסתי לתפקיד, משיקולים שהם שיקולים ביטחוניים ואזרחיים, יזמתי תוכנית לשדרוגם של 16 מעברים במרחב יהודה ושומרון ובעוטף ירושלים. הדבר הזה נובע פשוט מזה שיש יותר מכוניות, עומסי תנועה גבוהים יותר, זמן שהייה ארוך יותר בהמתנה, וכתוצאה מזה גם פוטנציאל גבוה יותר לפיגועים. השקענו בעניין הזה, מתקציב משרד הביטחון, כ-0.5 מיליארד שקל. מרחיבים 16 מעברים, מוסיפים נתיבי בידוק, מציבים טכנולוגיות, מקימים כיכרות ורמזורים, מגדילים חניונים, מוסיפים גשרים, בונים אזורי איסוף להולכי רגל. מי שנוסע בימים האלה במקומות האלה לאורך קו התפר רואה את העבודות המואצות, אם זה ברנתיס, במכבים. זו האמירה שקשורה גם לביטחון וגם להתיישבות בארץ ישראל. רק בשבוע שעבר חנכנו את מעבר מזמוריה המחודש, שמצטרף לאותם מעברים שדיברתי עליהם, רנתיס, חוצה שומרון, אייל ותרקומיא, שהורחבו בחודשים האחרונים. יש לנו את כל ה-16. זאת אומרת, אנחנו פועלים ואנחנו בכיוון. אנחנו פועלים בעניין הזה לתוכנית רב-שנתית בהשתתפות של המל"ל על מנת לגבש תפיסה כוללת שתשפר את מרקם החיים ושתאפשר לתושבים לחיות. אלה פעולות שלא נעשו שנים ארוכות, לצערי, ותהיה בהן הקלה מאוד משמעותית, לטעמי, לתושבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. עכשיו אנחנו נעשה כך, חברי הכנסת. לאור העובדה שאני שומע מהשר שזמנו קצוב – שאלות המשך לחבר הכנסת בוארון ולחבר הכנסת אלקין, שאלות נוספות לחברת הכנסת טלי גוטליב ולחבר הכנסת יבגני סובה, וככל שהזמן יתיר, גם שאלה נוספת לחברות הכנסת פרידמן ומלינובסקי, ככל שהזמן של השר יתיר. בבקשה, חבר הכנסת בוארון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני השר, תודה רבה על תשובתך. הזכרת את ניסיונך כמח"ט בג'נין, ואז הגיע אוסלו. שמחתי על הדוגמה הזאת, מכיוון שרק לפני יומיים, אדוני, שמענו את אלוף פיקוד מרכז אומר – ואני מצטט שורה אחת מדבריו: יכולתו של פיקוד מרכז לעמוד במשימותיו להגן על מדינת ישראל תלויה בקיומה של רשות פלסטינית חזקה, בעלת מנגנוני ביטחון אפקטיביים. אני תוהה, אדוני השר: הרי הרשות הפלסטינית, אנחנו יודעים, מחנכת לטרור, מממנת טרור, מנציחה שהידים על בניינים. הרשות הפלסטינית, 82% מתושביה תומכים בטבח 7 באוקטובר. הרשות הפלסטינית הקימה ערי טרור: ג'נין, שכם, קלקיליה, טולכרם. החשש שלי, אדוני השר, אגיד לך בקצרה, הוא שאותה קונספציה שאנחנו מדברים עליה החל מ-7 באוקטובר עדיין נטועה עמוק עמוק עמוק בצמרת צה"ל. במקום להתפכח – וזה שלך, אדוני השר – במקום להתפכח ולהביא קצינים התקפיים, נחושים, יוזמים, שלא מקובעים בקיבעונות מחשבתיים, אנחנו ממשיכים להנציח את אותם קצינים שתפוסים בקונספציות העבר. לדוגמה, המינוי של ראש אמ"ן – שעכשיו אני מבין שהושהה. לכן, אדוני השר, אני אומר, יש אתרוג של קצינים שבויים בקונספציה. דוגמה: וינטר לא קודם. הקצינים האלה משכפלים את עצמם. הקונספציה מכה שורש. ואני שואל, אדוני – זה מדיר שינה מעיניי באמת – אם אנחנו נמשיך להיות שבויים בקונספציה, הסיכון המטורף הזה שמתהווה ביהודה ושומרון – לא לתוך יהודה ושומרון, כפי שענית, אלא כלפי חוץ, למרכז הארץ – הסיכון הזה יתפוצץ על ריכוזי אוכלוסייה במרכז הארץ. איך אנחנו מתמודדים עם זה בשעה שהקונספציה נטועה כל כך עמוק בצה"ל? וזה שלך, אדוני השר. זה לא של הקבינט; זה לא של הממשלה; זה לא של ראש הממשלה. אני שואל אותך, אדוני: האם אתה הולך לרענן את צמרת צה"ל? האם אתה הולך לקעקע את הקונספציה ואת הקיבעון המחשבתי הזה מצמרת צה"ל? זה מה שייתן תחושת ביטחון לתושבי מרכז הארץ, ודאי יקנה להם ביטחון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אלקין, בבקשה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני השר, על התשובה ועל כך שהבהרת שאתה בהחלט רואה בפקקים האלה במחסומי תנועה באיו"ש איום ביטחוני, וגם תודה רבה לך על היוזמה של ההשקעה התקציבית המשמעותית – וזה נכון – בשדרוג המעברים. אבל הבעיות הן שתיים: 1. חלק מתהליכי השדרוג האלה, ייקח להם זמן, כידוע; 2. גם במקום שזה מתבצע, אדוני השר, זה בסוף לא מביא לפתרון. הזכרת את מעבר מזמוריה. אני אגלה לך מה קורה אחרי שחנכת אותו, כי אני עובר שם כל יום. אתה חנכת אותו, ויש שם שני מסלולים היום לכניסה לירושלים ולא אחד. אבל בכל יום שאני נוסע, המסלול החדש פתוח והמסלול הישן סגור, אז עדיין נשארנו עם מסלול אחד. למה? כי לצבא אין כוח אדם. זה דומה למה שקורה בכביש 443. בזמנו, כששמו שם מחסום בכניסה לירושלים, ראש ממשלה ביקר שם ואמר: כדי שלא יהיו פקקים, אני רוצה שישה מסלולים, ובנו שם שישה מסלולים. אין יום אחד בחיים שעבדו שם יותר משלושה. בדרך כלל עובדים אחד או שניים, עם פקקים. לכן, אדוני השר, השאלה היא: איך אתה מתכוון לפתור את המצוקה של כוח אדם שיש במחסומים? כי בלעדיה, שדרוגים לא יעזרו. והדבר השני – חלק גדול מאוד מהסיבה לפקקים הוא אי-עמידה של צה"ל בנהלים – שבידוק העומק חייב להתבצע בצד ולא על המסלול הראשי. זאת ההנחיה שנים רבות. היא לא מקוימת. זה מה שגורם לפקקים, שבסוף מסכנים את ביטחונם של המתיישבים שעומדים בפקק הזה. מה אתה מתכוון לעשות כדי להטמיע את ההנחיה הזאת וכדי שהיא תקוים? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יבגני סובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני שר הביטחון, פנו אליי אימהות ואבות לתצפיתניות בערער, במחנה סער, סמוך לחרמון, שלא התפנו, והם מביעים דאגה גדולה מאוד בהקשר הזה. פונו תצפיתניות, והן נשארו שם. צריך לתת על זה את הדעת. בהקשר של החשמל אמרת, אדוני השר, שאנחנו מחברים לחשמל את מתקן ההתפלה כדי למנוע בעיות ביוב ותחלואה וכו'. אז אני אומרת לאדוני: ממה שאנחנו שמענו בוועדת הכלכלה השבוע, ראשית, אני רוצה לשאול אותך: האם אתה יודע מה הפעיל עכשיו את מתקן ההתפלה? הרי חשמל לא נגמר ברגע אחד. אז איך קורה שפתאום רק את מתקן ההתפלה אנחנו מחברים? שנית, אמר לנו נציג חברת החשמל שבכל הכבוד, אי-אפשר לבדוק שהם לא ינתקו את החשמל ויחברו אליו משהו אחר, שיביא חשמל לא למתקן ההתפלה. בהקשר לפצ"רית, אדוני, הפצ"רית פוגעת בכבודם של חיילינו ובחוסנם, ראשית, כשהיא אומרת שאנחנו לא נירה במחבלים בנסיבות כאלה ואחרות; שנית, היא פוגעת קשות בלוחמינו כאשר היא מודיעה קבל עם ועולם שיש עשרות חיילים – ככה היא כותבת – שעברו את הרף הפלילי. בכך היא משרתת את האג במקום לשרת את חיילינו ולוחמינו. ולבסוף, אני רוצה לשאול אותך, אדוני השר – כי אני שאלתי אותך את זה בוועדת החוץ והביטחון – בהקשר של שחרור מחבלים ואמרת שזה לא בסמכותך. אז ראיתי שתת-אלוף מאיר חן חתום על שחרורו של הארכי-מחבל מנהל מפקדת הטרור בשיפא. מאיר חן עשה זאת על יסוד חוות דעת מהשב"כ. עוד ראיתי שבימים האחרונים שוב משחררים מחבלים בתירוץ ההזוי והשקרי, אדוני, שאין מקום בשב"ס. ראינו את הסרטונים מכלא נפחא של תאים ריקים שמחכים לקליטת מחבלים. שנית, אדוני, זה לא בסמכותו של שב"כ או של משרד הביטחון לשקול שיקולי מקום. מי ששוקל את זה הוא שירות בתי הסוהר, שערוך לקליטת עצורים מחבלים. השקר הזה ממשיך להיות מתוזמר ומתודרך. אני מבקשת הסבר איך משתחררים מחבלים עם דם על הידיים ואיך לא עוצרים מחבלים עם דם על הידיים בגלל שקר של בעיית תפוסה; אגב, מה שלא מפריע לעצורים המינהליים היהודים להישאר מאחורי סורג ובריח – מעצרים שאתה חתום עליהם, אדוני השר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני שר הביטחון, אני רוצה לחדד את שאלתי וגם להזכיר שב-3 ביוני פניתי אליך בשאילתה דחופה שאושרה על ידי כבוד היושב-ראש – אנשים מטעמך, ממשרדך, ביקשו ממני להחליף את השאילתה הדחופה לשאילתה רגילה – בנושא המענה לתושבי עמק חפר, בעקבות דיווחים רבים שהיו באזור. לצערי, לא קיבלתי מענה בכתב. אני משתמש בהזדמנות הזאת ואני רוצה לשמוע, מעבר למה שאמרת אחרי הביקור שלך והנחית את הצבא לפעול: האם בכוונתך לחזק את תחושת הביטחון של תושבי עמק חפר? מה שאני שומע מאנשים בשטח הוא שהם רוצים יותר עצמאות בתהליך קבלת ההחלטות. זה לא עניין של שהם לא סומכים על הצבא, אלא הם פשוט חוששים מהתחזית הנוראית שיכולה להיות. לכן, אדוני, אם אתה יכול להרחיב בעניין הזה, אראה את זה כמענה על השאילתה שהוחלפה לשאילתה רגילה, ובכך אני אסתפק – בתשובתך. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר, האם הזמן שבידך יאפשר גם לחברות הכנסת פרידמן ומלינובסקי?

שר הביטחון יואב גלנט:

אני לא אספיק, כי אני כבר עכשיו הייתי צריך להתחיל. זה ב-12:30. אני מתנצל בפניהן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אני מתנצל בפני חברות הכנסת. השר פה כבר שעה ארוכה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ממש קצר. ממש קצר. שאלה ממש קצרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר ישיב, בבקשה.

שר הביטחון יואב גלנט:

ראשית, אני מתנצל בפני כל אלה שלא הספקתי לענות על שאלותיהם. אבוא פעם נוספת. אני רואה שבסך הכול העניין הוא פופולרי. אשתדל להגיע יותר; לוח הזמנים שלי צפוף. ראשית, אני רוצה לענות לחבר הכנסת בוארון. אני מציע לחזור בך מהדברים שאמרת לגבי מידת הנחישות, היוזמה וההתקפיות של האלוף יהודה פוקס, אלוף פיקוד מרכז, שעוסק בשלוש השנים האחרונות – ולא רק – בהגנתם של תושבי יהודה ושומרון. הוא פיקד על מאות מבצעים, אישר אלפי מבצעים, ועשה זאת יום ולילה להגנתם של התושבים. אני רוצה גם לשלול דברים נוספים שעליהם דיברת.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני – – – קצין מוערך, עבד 30 שנה בביטחון ישראל. אני מעריך אותו מאוד. למרות זה, הדברים שלו שנויים במחלוקת.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני שמעתי את הדברים, ואני משיב לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה כשל מוסרי גדול. זה כשל מוסרי וערכי.

שר הביטחון יואב גלנט:

הדבר השני הוא שבניגוד למה שאמרת, אף מינוי מהמינויים שסיכמנו עליהם לא בוצע כתוצאה משיקול דעת פוליטי. לא שאלנו אם לבן אדם יש כיפה על הראש או אין לו; לא שאלנו אם הוא גר במקום א' או במקום ב'; לא שאלנו את עצמנו שום שאלה אחרת. הרמטכ"ל, צמרת צה"ל, אני, שוקלים את הדברים רק באופן מקצועי. אני אחדש לך עוד דבר: בניגוד למה שאמרת, שום מינוי איננו מושהה. זה הכול דברי בלע ושקר. כל המינויים שאושרו יבוצעו עד האחרון שבהם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני, אני דיברתי רק על קונספציה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה מינוי מקצועי? כיפה או לא כיפה – רואים; איפה אדם גר או לא גר יודעים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא דיברתי על כיפה, לא דיברתי על מוצא, לא דיברתי על שיקול מגזרי ולא דיברתי על שיקול פוליטי. דיברתי רק על – – – מחשבתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי.

שר הביטחון יואב גלנט:

אמשיך ואומר: האחריות לנושאים מדיניים איננה מוטלת על צה"ל. האחריות הזאת – – –

משה סעדה (הליכוד):

למה צה"ל מתדרך כל הזמן בחסותך?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, חברי הכנסת.

משה סעדה (הליכוד):

למה צה"ל מתדרך בחסותך? אתה מאפשר את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה.

משה סעדה (הליכוד):

האם זאת רוח המפקד שלך? תהיה הגון, תסתכל על עצמך, ותגיד את האמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה.

משה סעדה (הליכוד):

תסתכל לחיילים האמיצים שלנו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה.

משה סעדה (הליכוד):

– – – בצד השני מותר לי להעיר הערות.

גלעד קריב (העבודה):

יופי של – – – בקואליציה.

משה סעדה (הליכוד):

הרוח של הרפיסות שאתה מאפשר. תסתכל על החיילים האמיצים והגיבורים, תסתכל להם בעיניים. אתה שולח אותם לפרק את הנפש שלהם, ואתה מאפשר תדרוכים כל הזמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת סעדה, אתה בקריאה ראשונה. חדל. חבר הכנסת סעדה, אתה בקריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

באמת, מה נסגר איתכם?

שר הביטחון יואב גלנט:

חבר הכנסת סעדה, האנשים האלה שאתה מדבר עליהם – בזמן שאתה ישבת במשרדים ממוזגים, הם סיכנו את נפשם יום ולילה.

משה סעדה (הליכוד):

לתדרך אסור. אנשים שמתדרכים – זה לא תקין. לא תקין לתדרך. לא תקין. זה אתה, רוח המפקד. מי שאומר שצריך להפסיק את המלחמה עכשיו – זאת רפיסות.

שר הביטחון יואב גלנט:

אל תקרא להם רופסים ואל תקרא להם רכרוכיים. אתה עושה עוול לחיילי צה"ל, לצבא ההגנה לישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה, אתה כבר בקריאה ראשונה.

משה סעדה (הליכוד):

הוא פנה אליי. הוא פנה אליי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר, כי אתה התחלת, אז בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

מי שאומר להפסיק את המלחמה – זאת רפיסות. אל תאפשר את זה.

גלעד קריב (העבודה):

אין לכם בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, לא צריך לעזור.

משה סעדה (הליכוד):

מי שאומר שאי-אפשר – – – את האידיאולוגיה – זאת רפיסות.

גלעד קריב (העבודה):

אין לכם בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, לא לעזור.

גלעד קריב (העבודה):

ממשלת הבושה. אתם לא מתביישים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חדל, חדל.

מאיר כהן (יש עתיד):

תכבדו את שר הביטחון. תכבדו אותו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בזמן מלחמה אתם תוקפים את שר הביטחון. אין לתאר.

משה סעדה (הליכוד):

מה, אנחנו צריכים להגן עליו?

מאיר כהן (יש עתיד):

תשאלו ענייני, אל תתקפו אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה עושה נזק הרבה יותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חדל. שר הביטחון, בבקשה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אשר לשאלותיו של חבר הכנסת אלקין, אנחנו מאפשרים את התשתיות, בחלק מהמקומות נמצאים חיילי צה"ל, ובחלק מהמקומות נמצאים שוטרי משטרת ישראל ומשמר הגבול. במעבר מזמוריה צריכים להתייצב שוטרים של משמר הגבול, ולמרות העניין הזה אנחנו, משרד הביטחון, לקחנו על עצמנו והרחבנו. אני מצפה שהם יגיעו ויבצעו את עבודתם. לצערי, סירבו לאפשר להם להשתתף בטקס, כי כנראה זה לא מצא חן בעיני מישהו שהטקס הזה הוא של משרד הביטחון, אז אפילו לזה לא הגיעו. אני מקווה שאנחנו נמצא את הדרך להביא אותם. לגבי השאלה של חברת הכנסת גוטליב בעניין התצפיתניות – אנחנו מפעילים את הכוחות שלנו בהתאם להערכת המצב. עכשיו אני רוצה לספר לכולם את מה שאולי שכחתם: להיות חייל בצבא ההגנה לישראל זה דבר מסוכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

התצפיתניות כבר חירפו את נפשן ונרצחו נפש בדרום. ההורים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר, חבר הכנסת גוטליב, השר משיב לך. השר משיב לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

באמת, אי-אפשר. תצפיתניות לא דומות ללוחמים בהקשר הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, השר משיב לך. בבקשה.

שר הביטחון יואב גלנט:

יש בעניין הזה סיכונים, ואנחנו משתדלים להיות ממוקדים, מאוזנים ואחראים בכל מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים את הדברים למיטב השיפוט של המפקדים במערכות גדולות של מאות אלפי אנשים ומתוך הסתכלות על האויב ועל דברים אחרים. אשר למה שקרה בגבול רצועת עזה, על הדבר הזה אין מחלוקת, ברור לגמרי שהיה שם כישלון. הנושא הזה מתוחקר, ויש עוד הרבה מה ללמוד ממנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

התצפיתניות בחרמון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה לא מספיק לתושבי המרכז, שלא נתת להם תשובה עכשיו, אדוני. לא נתת תשובה לתושבי המרכז.

טלי גוטליב (הליכוד):

זו לא תשובה טובה. זה מסכן אותן. התצפיתניות שלא מפונות – זו לא תשובה שמרגיעה את ההורים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתה ממשיך לאתרג את צמרת צה"ל ולא מחליף אותה, ממשיך להנציח את הקיבעון המחשבתי ולא מחליף אותו – – – לא מגן על תושבי מרכז הארץ. לריכוזי האוכלוסייה במרכז הארץ אין הגנה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חבר הכנסת בוארון, חבר הכנסת בוארון, חדל.

גלעד קריב (העבודה):

קואליציה שתוקפת את שר הביטחון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לך, חבר הכנסת קריב. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו לא תוקפים אף אחד. אנחנו לא תוקפים אף אחד. אנחנו רוצים שיהיה טוב פה, ומותר לשאול שאלות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, כן, ראינו אתכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

מותר לשאלות שאלות, אדון קריב.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

שר ביטחון שהוא חדל אישים, גם קואליציה צריכה לתקוף אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בוארון, די כבר. די. חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. תודה, לא לעזור.

שר הביטחון יואב גלנט:

אשר לענייני שחרור העצורים, הדבר הזה נעשה בהתאם לסיכום ראש הממשלה, על פי הנחיית המל"ל, בהוראה לשב"כ ולשב"ס. אני חושב שנעשתה פה טעות חמורה בשיקול הדעת, ואני מקווה שהמסקנות יופקו.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה אמר שהוא לא יודע מזה. ראש הממשלה אמר שהוא לא יודע מזה, וראש השב"כ אישר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת טלי גוטליב, די, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל ראש השב"כ אישר שהממשלה לא ידעה משחרור הארכי-מחבל הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת גוטליב, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני לא אשב בשקט כשאני שומעת תשובה לא נכונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, זאת התשובה. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז מה, אז ראש הממשלה משקר?

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר, אז זאת התשובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש השב"כ אישר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. תודה.

שר הביטחון יואב גלנט:

באשר לשאלתו של חבר הכנסת סובה – וזו תהיה השאלה האחרונה שאענה עליה, עם כל הכבוד – הסיכונים ברחבי מדינת ישראל רבים, גם ביהודה ושומרון, גם ביישובים שמשיקים ליהודה ושומרון, גם בגבול הצפון, גם בגבול עזה וגם במקומות אחרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

שר הביטחון יואב גלנט:

אנחנו מחלקים את הסד"כ, את הכוחות, את המשאבים, בהתאם למיטב שיפוטנו. הלכתי לעמק חפר על מנת ללמוד את הדברים מקרוב. פניתי כאן אל חברי הכנסת ואני פונה גם לאחרים ואומר להם שהמרכיב המכריע ביכולת שלנו הוא האנשים. השליטה על הברז הזה של לאפשר עוד מכל המגזרים ומכל הסיווגים של סדיר ומילואים, חובה ומילואים, נמצאת גם בבית הזה. לכן, תסייעו לנו על מנת לסייע לאזרחים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שקט, בבקשה. סדרנים, תעזרו לנו.

שר הביטחון יואב גלנט:

ברשותכם, לסיום דבריי, ומאחר שאני לא נשאר, אני רוצה לברך את חבר הכנסת והשר לשעבר ז'קי לוי, שנכנס לכאן עם בני משפחה וקרובים כדי לומר דברים ולהנציח מטעם הכנסת את זכרו – אורלי, סליחה, לא ראיתי, סליחה – וגם חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. הגיל שלי כבר לא מאפשר לי לראות. אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר שחבר הכנסת דוד לוי, השר לשעבר, סגן ראש הממשלה והמנהיג דוד לוי, הוא אחד האנשים המשמעותיים ביותר, היקרים ביותר שקמו לעם ישראל. הוא התווה דרך חברתית וציווי שלדעתי אנחנו הולכים לאורו לא רק בתנועת הליכוד אלא במדינת ישראל. אני מקווה שאנחנו, בפעולות שלנו, בקירוב הלבבות, בדאגה לפריפריה, בחיבור האוכלוסיות, נהיה ראויים לזכרו. אני מודה לכם שבאתם ומתנצל שלא אהיה פה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר הביטחון. כפי שראית, כבוד השר, הצטברו אצל הציבור שאלות רבות. אני מודה לך על שנשארת לתת מענים מפורטים. תודה כמובן לכל חברי הכנסת השואלים. אלה שלא הספיקו – נקווה שבפעם הבאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בועז ביסמוט (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אבל בעיקר משפחת לוי היקרה והנפלאה, קודם כול, בקריצה אני אגיד שדוד לוי, זיכרונו לברכה, היה כזה עצום, שהוא גורם ליוצאי תוניסיה להעריץ את יוצאי מרוקו, וזה דבר הכי – איך אני אגיד? בטבעיות שכזאת. לפני כ-30 יום – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מבקש להתמיד בזה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

בשמחה, לך גם. לפני כ-30 יום נפרדנו מאחד הפוליטיקאים המיוחדים ביותר בנוף הישראלי. חייו של דוד לוי הם סיפור ישראלי וסיפור ציוני. עלייתו מרבאט שבמרוקו ב-1957 והתיישבותו עם משפחתו במעברה בעיירת הפיתוח בבית שאן מסמלים את נקודת הפתיחה הצנועה שממנה צמחו הישגיו האדירים. מתוך החולות, השיכונים והפיגומים, דוד לוי ראה עתיד. היה לו חזון ודמיון והוא תמיד, אבל תמיד, חשב מחוץ לקופסה. דוד לוי לא נתן לחומר להגביל אותו, הוא לא נתן לבני האדם להגביל אותו ולא נתן למקום שממנו הגיע להשפיע על הבחירות שעשה בחייו. הוא התחיל, אדוני היושב-ראש – כולנו זוכרים היטב – כפועל בניין. אגב, כתושב תל אביב, אני מסתכל על הילטון, למשל, או על כלבו שלום, שהיה בישראל של פעם, של טלוויזיה בשחור-לבן, היה הבניין הגבוה ביותר במזרח התיכון, לפני שהיינו נוסעים לדובאי ולאבו דאבי. כלבו שלום – והוא, במו ידיו, במו ידיו, הוא סייע לבנייתו של המפעל הזה, גורד השחקים הזה. הוא צמח מלמטה, והוא פילס את דרכו עד לעמדות ההנהגה הבכירות ביותר במדינת ישראל. הוא היה לא רק דוד לוי, שר השיכון המיתולוגי ופועל – הוא היה מדינאי, הוא היה מנהיג. הוא היה מנהיג כריזמטי שסחף אחריו המונים, לוחם צדק חברתי, מהראשונים שהשמיעו את הדרישה לשוויון חלוקתי, וכן – צדק חברתי. 36 שנים כיהן כחבר כנסת, מתוכן כשר הבינוי והשיכון המיתולוגי, כפי שאמרתי, כסגן ראש הממשלה וכשר החוץ בממשלות שמיר, נתניהו וברק. הוא היה מה שנקרא היום – איך נגדיר את זה – הוא היה מתון פוליטית, אבל היו לו קווים אדומים, וזה היופי שבדוד. היה לו חזון מדיני, והייתה לו תמיד ראייה קדימה. אחרי קמפ-דיוויד השני הוא הגיש את התפטרותו לברק. הוא לא היה מוכן לשמוע על חלוקת ירושלים, גם לא על משא ומתן על השכונות הערביות. "מדובר בלב-ליבה של העיר העתיקה", אמר. "אי-אפשר להיות שר בממשלה ולעשות דברים שאתה מתנגד להם. דבר זה מנוגד להשקפתי ולאחריותי הממלכתית". כך אמר – כך עשה. במלחמת לבנון הראשונה הוא היה השר היחיד בישיבה שהתכנסה אחרי רצח בשיר ג'ומאייל, מי שזוכר, שהתרעם על הכוונה לאפשר לפלנגות להיכנס למחנות הפליטים סברה ושתילה. כמובן שהיו כאן כאלה גם בתקשורת שלעגו לו על זה, אבל שוב, כהרגלו, הוא צדק, חזה וראה את הנולד. בינואר 1985 דוד לוי שוב אמיץ: הוא היה השר היחיד מהליכוד שהצביע בעד הנסיגה לרצועת הביטחון. אבל ב-2005 – והיום אנחנו מדברים הרבה על עזה ועל המלחמה בעזה ועל ההתנתקות, אם היה צודק, אם לא היה צודק, אם זה גרם או לא גרם – אז ב-2005 באופן ברור הוא התנגד לתוכנית ההתנתקות של שרון. לדוד לוי אולי לא הייתה אותה השכלה אקדמית שמדברים עליה, אבל היו לו חושים חדים ושכל נדיר. אולי הוא לא ידע – כפי שרבים פה אהבו ללגלג, אולי ציניקנים כאלה – לדבר אנגלית, אבל הוא ידע שפה חשובה יותר – הוא דיבר בין-לאומית. אגב, אפרופו שפות, כמה נהניתי לדבר עם בעלך, עם אביכם, בשפה הצרפתית, כאשר כעיתונאי הייתי מכסה את הגעתו, אם זה לפריז, וכמה הייתי גאה בשר החוץ שלי, כמה שהייתי גאה. רבים ראו בו יורש של בגין, ואין לי ספק שפספסנו ראש ממשלה ונשיא נהדר. עבורי דוד לוי הוא מונומנט בפוליטיקה הישראלית. אגב, דמותו השפיעה עליי רבות, ובזכות אישים כמוהו, שהשפיעו ושינו את החברה והמדינה, נכנסתי אני לפוליטיקה הישראלית. דוד לוי נלחם על קיומה של חברה שוויונית. זו הייתה השליחות שלו, והוא הטביע חותם מובהק על החברה הישראלית. הוא פרץ את הדרך לרבים מבני עדות המזרח, כמוני, וקידם את שילובם בליכוד ובתפקידי מפתח בציבוריות הישראלית. בדרכו הייחודית דוד לוי סימן מטרה ועט עליה. פעם, כשהיה צריך, נכנס מהדלת, ואם זה היה קצת קשה – נכנס מהחלון. בעשר אצבעותיו הוא הקים משפחה לתפארת, ציונית ואוהבת ישראל, ומעולם לא שכח מאין הגיע. גם כשר בכיר מעולם לא עזב את בית שאן, העיר שבה השתקע עם עלייתו לישראל ובה גידל את 12 ילדיו – משפחת לוי המופלאה, שמונה היום יותר מ-40 נכדים ועשרות נינים. הוא פעל לצמצום הפערים בפריפריה, הביא לתנופה בעשרות שכונות מצוקה וערי פיתוח, ועמד – כן, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש – בראש פרויקט שיקום שכונות. על תרומתו הייחודית ועל טיפוח הפרויקט הוא קיבל את פרס ישראל. דוד לוי היה מנהיג ציבור ישר דרך עם הדר בית"רי. מורשתו ממשיכה לחיות בנו גם היום, ולעד הוא יישאר סמל ומופת של צדק חברתי, מנהיגות והשראה. ועכשיו, חשוב מאוד להתייחס היום יותר מתמיד – ב-2019 הוא התייחס למערכת הבחירות ולהתקפות ההדדיות משני צידי הקשת הפוליטית. דבריו כל כך נכונים ותקפים גם היום: "מה שעובר עלינו, זאת לא דרמה, אלא טרגדיה. חשבתי שלאור מה שעברנו, אנחנו בהרס עצמי ושנאה של ממש. אני מאוד חושש לא רק ממה שיקרה, אלא ממה שקורה עכשיו. אני קורא להנמיך את הלהבות. האחריות צריכה להנחות אותנו במערכה הדמוקרטית להעמיד את הנושאים המרכזיים, לרדת מההתקפות הנוראיות והאישיות. נניח ומחר לנוכח הנסיבות, לא יהיה מנוס מהרכבת ממשלת אחדות לאומית – איך האזרח יסתכל על המנהיגים שלו? איזה כבוד עוד יהיה? האם הוא לא יאבד את האמון שלו? האם אנחנו נרד במדרון הזה, כאשר רע ורע? הכול מתמוטט לנגד עינינו. האזרח הולך בעקבות המנהיג. משני הצדדים יש שנאה מעמיקה, שיחה לא קיימת עוד בלי הכפשה, הרס עצמי. זר היה אומר שזאת חברה שהחליטה להתאבד. בואו נחזור חזרה לשפיות ונדע לכבד". לא אני אומר את זה; דוד לוי, הדמות המיתולוגית בחיינו אומרת את זה. לאחרונה פורסם – היה טקס בבית שאן – שתחנת הרכבת בבית שאן תיקרא על שמו של דוד לוי, מהלך חשוב ומתבקש מאין כמותו. אבל עבורי, עבור ילדיי, עבור נכדיי, עבור ניניי, עבור הדורות הבאים, עבור הנינים של כולכם, הייתי רוצה לראות את מי שהוזכר לא פעם כמי שיכול היה להיות נשיא המדינה, מונצח בכמה שיותר מקומות במדינת ישראל. חברים, דוד לוי אינו סמל מקומי של בית שאן; הוא סמל ומופת של כלל החברה במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת ביסמוט. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, משפחת לוי, שלום לכולם, אורלי, ג'קי, רשל וכל אחד בשמו ובכבודו ובמעלתו – אנחנו שמחים שאתם נמצאים כאן. אדוני, אני נרגש לעמוד כאן היום ולקבל על עצמי את הזכות הגדולה לשאת דברים לזכרו של דוד לוי, שיותר מכל תואר של שר או חבר כנסת הוא בעיניי הלוחם החברתי האולטימטיבי של החברה הישראלית מאז הקמתה של המדינה הזאת – אמיתי, אותנטי, שלאורו ובהשראתו צמחה לה מנהיגות ציבורית ופוליטית ולאומית, וכולנו בשינויים כאלה ואחרים, ובטח אני, שבאתי מדימונה, ממשיכים את דרכו של דוד לוי. לא משנה מה דעותינו ומה צבע פנינו ומה אנחנו, הבסיס של כל מי שצמח בתוך עיירות הפיתוח ועבר למנהיגות הוא דוד, הוא ולא אחר, לוחם אמיתי למען החברה הזאת. באחד מהראיונות שלו אמר דוד לוי, זיכרונו לברכה: "הימים הראשונים היו קשים מאוד. הייתה מצוקה איומה, שירותים מינימליים, ומעל לכול – אבטלה. אתה פתאום מרגיש מיותר". רק מי שעבר את הדבר הזה מבין מה העוצמה של הדברים שדוד אמר. "האבטלה פגעה בכבוד האדם והיותו איש שבא לארץ הזאת לבנות ולהיבנות. כל הדברים האלה", אומר דוד, "עיצבו את מה שאני ואת הרצון להילחם לשינוי המצב". הנער שעלה ממרוקו ישר למעברה הגיע לתפקידים הגדולים ביותר במדינה, בכנסת, בממשלה. הוא ייזכר כאחד שטיפס במעלה הדרך בנחישות רבה. כל מי שמגיע לעיתים משולי החברה, זאת הדוגמה – לטפס בנחישות רבה. והדבר החשוב ביותר – ואני תמיד אומר את זה לאורלי ולג'קי – הוא מעולם לא שכח מאין הוא בא. כל אחד מאיתנו ברגע מסוים – הפוליטיקאים הם כמו בלוני הליום, לאט-לאט מתנפח, מתחיל להתרומם. תזכרו, זה הציווי שלו. כשפגשתי אותו בתפקידים הכי חשובים, אני כבחור צעיר, הוא היה מגיע אלינו ומקסים אותנו בפשטות שכבשה את כולם. נגענו בו ביראה, תאמינו לי; סיפור של הגשמה אישית שצומחת ומתעצבת בראייה חדה ביותר של המציאות והכרה שבמעשיך ובנחישות שלך אתה תוכל לשנות את המציאות הזאת. "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות", הוא ציטט את זה פעם בפנינו; מסע של נחישות אמיתית. פעמים רבות – ובל נשכח את זה, ונלמד מזה לקח – הוא נתקל בדברים שאחרים לא נאלצו להתמודד איתם. הוא נתקל בגזענות, בביטול, בזלזול. האיש הזה – שיותר מאוחר כולם הבינו, כולל מנהיגי העולם, מהי תבונה אנושית, אבל כאן, בביתו שלו, בחברה הישראלית, היו מי שחשבו שהלעג הוא השפה שאנחנו מבינים, ודוד הוכיח שלא. הוא ראה לנגד עיניו את המטרה שלשמה הוא מגיע בכל בוקר מבית שאן וחוזר אליה בכל יום: לתקן עוולות ולהפוך את החברה הישראלית לצודקת ושווה, ואת מדינת ישראל – למדינת מופת. גם כאלה שטיפסו בסולם לאט-לאט, מלהיות טפסן ועד להיות אחד הפוליטיקאים החשובים ביותר, יש להם נדבך בהיותנו מדינת מופת וחברת מופת. אמרתי שמעולם לא שכח מאיפה הוא הגיע. הוא לחם במיוחד למען אותם האנשים שמתוכם הוא הגיע: אלה שהגיעו למעברות, כמוני; אלה שעבדו על פיגומים; אלה שעבדו בטפסנות; אלה שלא קיבלו הזדמנות להצליח. דוד היה הפה שלהם בכל הזדמנות, בכל החלטה. אני רואה עכשיו לנגד עיניי – כשדוד מונה לחבר כנסת ובא לבקר במחצבה שאבא, זיכרונו לברכה, עבד בה, ואנחנו שישה ילדים קטנים – קטנים? היינו כבר בתיכון – אבא מגיע ומסתודד עם אימי, עליה השלום, זיכרונם לברכה שניהם, ומספר לה בגאווה – אורלי – שהוא פגש את דוד לוי. והם מדברים במרוקאית, שאני לא אחזור עליה, אבל בהזדמנות אני אעלה פעם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

למה לא?

היו"ר אמיר אוחנה:

עלש, יא חובלבי, עלש.

מאיר כהן (יש עתיד):

והוא אומר לה: זא ענא, בא אלינו למפעל דוד לוי. ואימא שלי אומרת – רשל, אל תכעסי: הוא איש יפה. ואבא אומר לה: כן, אבל הוא בא, את יודעת איזה כבוד הוא נתן לנו? לא אנחנו נתנו לו. ואחד אל-היבא, איזה כבוד. אבא לא אמר: אנחנו נתנו לו כבוד, הוא אמר: איזה כבוד הוא נתן לנו בזה שהוא בא לבקר ולשמוע את המכאובים שלנו. עכשיו, תחשבו על מחצבה של פוספטים, שעדיין האפליה והגזענות – המנהלים, חלקם בכלל לא גרו בעיירות הפיתוח, אבל הם אלה שהכתיבו, ומגיע לוחם כזה ומסביר לאנשים: חבריא, אני פה. אם צריך משהו, אני כאן. אני רוצה ברשותך לסיים. הייתי מדבר עוד הרבה על כך שכשהוא מונה להיות שר החוץ, כל מצקצקי הלשון יצאו החוצה ואמרו: למה שהוא יהיה שר החוץ? הוא בא מהמעברות, שיהיה שר השיכון. מה הוא מבקש להיות שר החוץ? כאילו אנחנו לא נועדנו לתפקידים האלה. תהיה שר המשטרה, תהיה שר השיכון. אגב, בבית שבו גדלתי – התוכנית שלו לשיקום השכונות, שביחד עם בגין הם העצימו אותה, עברה על הבית שלי. אני זוכר מה גדולה הייתה שמחתנו כשצבעו את הבניין, כשניקו את המקלטים וכשגיננו סביב הבית. אבל כשהוא רצה להיות שר חוץ, כל כך הרבה אנשים צקצקו בלשונם. אגב, התבונה המדינית שלו חסרה היום. האיש הזה התגלה כשר חוץ עם תבונה מדינית ועם טולרנטיות בלתי רגילה, שעמד על העקרונות שלו, אבל ידע לכבד ולהביא בשורה ממדינת ישראל. אז הוא לא דיבר אנגלית. בערבית אומרים: חלאס היי היי, אבל תבונתו הייתה דבר שהוא מצרך מבוקש היום. אני זוכר גם את הציניקנים בתוכנית מסוימת שצמצמו אותו לכדי מילה אחת. היינו רואים את זה וזועמים, ואם הם עדיין חיים, שיתייצבו ויבקשו סליחה מהאיש הטוב הזה. איפה דנינו? קואליציה ואופוזיציה, רצה בינינו עכשיו – אורלי וג'קי ורשל – הצעת חוק שבה אנחנו רוצים להנציח את זכרו ולהקים מכון מחקר. לא רחוב על שמו – מכון מחקר, שלא יטפל רק בשאלות ובחקר העדתי-החברתי, הוא יטפל גם בשאלות הבין-לאומיות ובמדיניות החוץ. אנחנו נתקן את העוול הזה. אבל לא כעסים בפי כי אם ברכה גדולה מאוד על זה שהזדמנה לחברה הישראלית הזדמנות כל כך טובה. הלוואי שהוא היה נשיא שלנו. היו אנשים שהיו צריכים לפנות ולבקש ממנו להיות נשיא, ולא עשו את זה. אבל זכרו יהיה אצל כל אחד מאיתנו, ובעזרת השם, החוק הזה יעבור, אדוני היושב-ראש, ויוקם מרכז חקר גדול מאוד שהילדים שלנו, הנכדים שלנו, הנינים שלנו וכל מי שירצה יוכלו לבוא, לקרוא ולחקור. זה הדבר שראוי לו. יהיה זכרו ברוך. תודה רבה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. אני מודה לחברי הכנסת שנשאו דברים לזכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר דוד לוי, זכרו לברכה. אני מודה למשפחת לוי, שכיבדה אותנו בנוכחותה כאן. תודה רבה לכם. תנוחמו מהשמיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר ומשה סולומון. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר לנמק את ההצעה. בבקשה, גברתי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, משפחת לוי, בהחלט, אורלי, כולם, תארו לכם שמישהו ברחוב מזמין לכם אמבולנס כי הוא חושב שאתם צריכים להגיע לבית החולים, למרות שהוא בכלל לא מכיר אתכם ולא יודע מה מצבכם הבריאותי. אתם לא מצליחים להתנגד, וכשאתם מגיעים לבית החולים, כמובן שלא מאשפזים אתכם, שהרי אתם לא זקוקים לאשפוז באמת. למרות הכול ובכל זאת, אתם תידרשו לשלם על האמבולנס, תידרשו לשאת באגרת האמבולנס, וככל הנראה גם באגרת המיון. איזו חוויה של חוסר אונים. גם לקחו לכם את השליטה על חייכם, וגם אתם משלמים על כך. אבל עזבו עכשיו את עצמכם ותעברו לחשוב על האוכלוסייה אולי הכי חלשה או מוחלשת במדינת ישראל. נכון, אתם כבר מכירים אותי – אני מתייחסת למתמודדי הנפש. לא אלה שחווים קושי נפשי פעם בכמה זמן אבל מצליחים לתפקד ולהתנהל ככל האדם, אלא אותם מתמודדי נפש כרוניים, אלה עם אחוזי נכות גבוהים ביותר ועם למעלה מ-100% אובדן כושר עבודה; אלה החיים מקצבת נכות בלבד, שעומדת על כ-4,000 ש"ח, ומשם, מאותו סכום, הם אמורים לחיות. אותה קבוצה, כשהם חווים משבר נפשי, מזמינים להם השוטרים עצמם או עוברי אורח – או לפעמים אפילו בני משפחה, באין מוצא, כשהם במשבר, כמו שאמרתי – אמבולנס. כי אין למי לפנות, אין להם שום מקום לפנות אליו, וגם אם היה מקום לפנות, מתמודד נפש לא משתף פעולה. הוא נמצא בהתקף והוא לא מוכן להודות במה שקורה לו, הוא לא יודע מה קורה לו, ולכן מזמינים אמבולנס. אבל אז הוא מגיע לבית החולים ומשחררים אותו הביתה, כי שוב, אין לו שום מחלה פיזית. ואחרי חצי שנה הוא מקבל לביתו – ככל שיש לו בית – את החוב גם עבור אגרת אמבולנס וגם עבור אגרת המיון. בדרך כלל, ברוב המקרים, הוא לא משלם את הכסף. הוא לא יודע מה זה, אין לו מושג במה מדובר. הוא לא יודע להתנהל, אז הוא ידע לטפל בחובות? החוב הזה הופך לחוב אבוד. הקבוצה הזו של מתמודדי הנפש – הם זקוקים לחוק הזה. פונים אליי לא מעט בני משפחה של אותה קבוצה, שבהתחלה הם עוד היו הולכים ומשלמים, כי איכשהו החוב, האגרה, התגלגלה לביתם או אליהם, והחוב תופח, והם אומרים: מה, נשתגע ולא נשלם חוב? ומשלמים את החוב הזה. אבל זה משהו רוטיני שחוזר על עצמו. ושוב, האבסורד הוא שברוב המקרים המשטרה מזמינה אמבולנס, או לצורך העניין עובר אורח מזמין אמבולנס – לא המשפחה, ההפך, המשפחה אומרת: לא רוצה אמבולנס, אנחנו מכירים את האירוע, סתם יוטל עלינו חוב ושום דבר לא יעזור. אבל מזמינים, והחוב הולך וגדל. אני רוצה לומר כמובן תודה לשר הבריאות וליושב-ראש הוועדה – הינה, שניהם מפטפטים פה, הם לא מקשיבים אבל הם מכירים את החומר הזה כבר בעל פה, שאין צורך, אתם יכולים לדבר.

היו"ר משה סולומון:

הם מדברים על החוק.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כן, אני יודעת, הם מכירים את זה היטב, אז אני – – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אנחנו בעד, אל תתרגשי מזה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

יפה מאוד. אחלה. אפשר גם תוך כדי שאני מדברת, אין לי עם זה שום בעיה, באמת. אני רוצה להודות לכם – שהחוק הזה עבר, או יעבור, בעזרת השם, בקריאה טרומית. אני מקווה שנצליח להעביר אותו גם בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. אני רוצה להגיד לכם עוד משהו – והשר בוסו, זה מופנה אליך. השר בוסו, כשדיברנו על תקציב לגבי החוק הזה, אז דיברנו על כמה מיליונים, ונצליח להשיג אותם. אבל אני חושבת שזה לא כמה מיליונים, אולי זה כמה אלפים, ואני אגיד לך גם למה: כי היום, במצב היום, זה חובות אבודים של מד"א. הם לא מצליחים לגבות את החוב, אז מישהו משלם את זה, כלומר זה או פילנתרופים, או מדינת ישראל בדרך אחרת. זה משולם, כי זה חוב אבוד ברוב המקרים, וכשזה לא חוב אבוד, כי זה משולם, זה משולם מכסף של מתמודדי נפש כרוניים שאין להם, פשוט אין להם.

היו"ר משה סולומון:

הם צריכים את זה לתרופות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לתרופות – הם צריכים את זה לחיות. הם צריכים איפה לחיות, הם צריכים לשים את הראש. אין להם כסף לשלם את החובות הללו, ולכן החוק הזה הוא קריטי. אני חייבת להוסיף ולומר שבמקביל אני עובדת על עוד חוק, יחד עם שני חברי הכנסת הנהדרים שיושבים מולי, שזה בוסו ויוני, על החוק של מוקד נפשי וצוותי משבר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא שר, בוסו הוא שר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

נכון, כבוד השר, אתה צודק. הוא גם חבר כנסת וגם כבוד השר, אנחנו בהחלט מדברים על נושאים שהם בסמכות משרדו, אז לגמרי. ואני אומרת שברגע שיהיה לנו את המוקד הזה, החוק הזה יהיה חוק מת. לא נצטרך להשתמש בו, כי לא יפנו למד"א – הם יפנו למוקד הנפשי, והמוקד הנפשי יעשה את ה-reaching out, ויבוא הביתה אל אותו מתמודד, או לאותו מקום שהוא חוטף את ההתקף שלו, ואז אם יצטרכו אשפוז, אז יקראו למד"א או יאשפזו בכוחות עצמם, ואם לא צריך – זה יישאר בגדר הקהילה. לכן אני מקווה מאוד שנצליח להעביר את חוק מוקד נפשי ארצי וצוותי משבר, ואז בעצם נצמצם את העלויות גם לגבי החוק הזה. אז אני לא אאריך בדברים. אני אגיד תודה רבה, ואני קוראת לכולכם להצביע בעד החוק הזה, שזה עוד תיקון קטן בתוך מערכת בריאות הנפש הציבורית, שאני מקווה – שוב, בעזרת אנשים טובים עם לב טוב וחוכמה, נצליח לתקן בצורה הרבה יותר כללית ורחבה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, ויישר כוח שאת הופכת לפה באמת להרבה אנשים שלא יכולים להיות כאן כדי להסביר את האתגרים שלהם. יישר כוח, ועל כן גם הצטרפתי להצעה הזאת.

היו"ר משה סולומון:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אני מזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין לנמק את ההצעה, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר, כמו תמיד, אנחנו יכולות להתחבר בדברים הטובים. אני מברכת אותך באמת על העקביות שלך בנושא של בריאות הנפש, וכולי תקווה שאכן נצליח במקום הזה להקל על אותם אנשים שבמקום מסוים הם חסרי אונים. ספציפית להצעת החוק הזאת, נוסף למה שנאמר קודם – ואני לא רוצה לחזור על הדברים, אבל אני רוצה להדגיש שתי סוגיות. הראשונה היא שבאמת פעמים רבות ההתקפים או ההתפרצות של מחלת הנפש מתבטאים גם בכאבים פיזיים, ואז הבן אדם או המשפחה לוקחים אותו לבית חולים רגיל. ושם, כיוון שזה לא בית חולים פסיכיאטרי, ואין מחלקה ואין גם רופא מומחה, בודקים אותו פיזית ומשחררים אותו הביתה, ואז הוא חייב אחר כך לשלם עבור ההוצאה של האמבולנס.

היו"ר משה סולומון:

כי הוא לא אושפז.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כי הוא לא אושפז, בדיוק, כי החוק מחייב שמי שמאושפז מקבל החזר מלא. הנקודה השנייה היא שאותם אנשים שמוגדרים לפי החוק חולי נפש – פעמים רבות לא רק שהם לא יכולים להתפנות בעצמם לבית החולים, לפעמים צריך לאשפז אותם או צריך לקחת אותם לטיפול נקודתי במרפאה, ואפילו בכפייה. ויכול להיות שגם ישחררו אותם – ייתנו להם טיפול נקודתי, זריקה או משהו להרגעה, ואז ישחררו אותם. וכאן, שוב, אותם חולים, ובעצם המשפחות שלהם, ימשיכו לסבול ולשלם את אותם כספים. ובואו לא נשכח שאותו חולה חי על קצבה של ביטוח לאומי, שבקושי בקושי מספיקה לצרכים הבסיסיים. לכן אני רואה חשיבות מאוד גדולה – ואני רוצה לברך כאן באמת גם את השר וגם את היושב-ראש של ועדת הבריאות על שיתופי פעולה פוריים למען דברים טובים, למען האוכלוסיות המוחלשות במדינה. אז כולי תקווה שהחוק הזה באמת יעבור במהירות, ונצליח להביא בשורה לאותם חולים ומשפחותיהם. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

וכעת, להצעת החוק הוצמדה גם הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אני מזמין את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לנמק את הצעתו. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להודות לכל היוזמים של החוק הזה, וגם לכבוד השר וגם ליו"ר ועדת הבריאות, על כל המאמצים אחרי 7 באוקטובר. אני רואה שיש מאמצים רבים על מנת לעזור ולסייע גם לאנשים שמתמודדים עם מצוקות נפשיות. אבל אני רוצה לחבר את הנושא הזה גם לדברים אחרים, שקשורים בהיבט האזרחי של האזרחים הערבים. אנחנו רואים שיש מצוקה באמת רצינית גם בנושא הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו רואים משפחות שלמות – ואנחנו רוצים שגם משרד הבריאות ייתן דגש על הנושא הזה. הילדים שנשארים יתומים מהפשיעה הגואה בחברה הערבית – זאת הזעקה של התושבים, זאת הזעקה של האזרחים בחברה הערבית. אני מכיר הרבה משפחות שהילדים שלהן נשארו ללא הורים, ולכן מחובתה של הממשלה, וגם מחובתו של השר ושל המשרד, לדאוג לילדים האלה שנשארו ללא מעטפת של ההורים. המצב הוא מאוד קשה. נכון שאנחנו מפנים – – –

היו"ר משה סולומון:

אתה מדבר באופן כללי או שאתה מדבר – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מדבר – גם מבחינה נפשית. אנחנו מפנים את ההאשמות שלנו ואת האחריות – שמוטלת גם על הממשלה, אבל יש פה צד שמשרד הבריאות יכול לקחת אותו, וזה צד אנושי, צד הומניטרי כלפי המשפחות הנפגעות. גם בנגב, כאשר הדחפורים של הרשויות הורסים בתים בנגב, הם משאירים משפחות ללא קורת גג. לכן, חשוב שגם הרשויות, במיוחד משרד הרווחה והרשויות המקומיות, ייתנו ויסייעו לאזרחים ולילדים שנשארים ללא קורת גג גם בהיבט הזה. זה חשוב מאוד, זה נושא מאוד חשוב. ברשותך, אני אגיד כמה מילים בערבית (אומר בערבית: החוק הזה עכשיו,) בעניין החוק. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: החוק הזה הוא חוק שהגישו חלק מהחברים בכנסת, ואני אחד מהם. הוא דואג למתן טיפולים נפשיים, והנחה למי שמועבר מהבית לבית החולים, יש הנחה של 50%, וכאשר החולה נמצא בבית החולים הוא לא משלם עבור המעבר ברכב. החוק הזה מגיע לאחר אירועי המלחמה. אמרנו להם באופן ברור שעל הממשלה לדאוג למה שקורה למשפחות הערביות אשר סובלות מאלימות ופשיעה בחברה הערבית, וגם למשפחות, הילדים והנשים אשר סובלים בשל ההריסות באזורים הערביים בבנגב, וראינו מה קרה בוואדי אל-ח'ליל ואום בתין ובכל הכפרים הערביים.) תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כן, אני מזמין את שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק שהוצגו כאן כעת. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, ראשית, לצערנו כל נאום וכל יום צריך לפתוח קודם כול בלזכור שאנו משתתפים ואבלים עם כל אזרחי מדינת ישראל על נפילתו של החייל, לוחם מגלן, רב-סמל טל להט, בן 21 מכפר סבא. אתמול הוא נפל בקרב ברצועת עזה מירי ממוקד, נפצע קשה ונפל. וכמובן, נועה וניר, משפחת ברנס מקיבוץ אורטל, שהשאירו שלושה יתומים – זוג נפלא שחזר, איך אומרים, מיציאה אישית, עוד משפחה ישראלית שנכנסה למעגל השכול, עוד שלושה יתומים. בלתי נתפס. אין ספק שזה מעגל שחייב להסתיים בצורה כזאת או אחרת, אבל כרגע עם זה אנחנו מתמודדים. אז חברי הכנסת הנפלאים, להמשך השגרה שבה אנו נמצאים, אני קודם כול רוצה להודות לחברי הכנסת – לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, לחבר הכנסת ואליד ולחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. האמת היא, לשלושתכם, המשותף לכם הוא נושא הבריאות באופן כללי ובריאות הנפש בפרט. חברת הכנסת מיכל וולדיגר מאתגרת אותנו, וכך זה צריך להיות. את יודעת, לפעמים את חושבת שאנחנו כממשלה או כמשרד לא רואים עין בעין, אבל זאת בדיוק – אני כשר, והרי לפני כן הייתי יושב-ראש ועדת הבריאות, והיום יושב-ראש ועדת בריאות הוא חבר הכנסת מישרקי; הוועדה הכי טובה שיש בכנסת, יושב-ראש ועדה הכי מוצלח שיש, עם חקיקה אינטנסיבית מדהימה.

היו"ר משה סולומון:

לצד עוד מוצלחים שיש, כמובן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גם ועדת חוקה.

היו"ר משה סולומון:

שר הבריאות אומר: כולם בניי.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אין ספק. תקשיבו, ועדת הבריאות עושה בשבועיים האחרונים היסטוריה. כשאנחנו מדברים למשל על יוקר המחיה, בניגוד להרבה אנשים ומשרדים שדיברו, בסוף בסוף, מתחת לרדאר, שני החוקים הכי משמעותיים, שהולכים להשפיע על יוקר המחיה מיידית, לא במאות אלא באלפי שקלים למשפחה לשנה: רפורמת המזון של משרד הבריאות ורפורמת התמרוקים של אימוץ תקינות נוספות. חוק אחד כבר הסתיים להכנה לקריאה שלישית, והחוק השני מסתיים בשבוע הבא, והם יובאו עוד במושב הזה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. זה מהלך מדהים, שובר שוויון אמיתי. ולפעמים אני אפילו מעדכן אותו, אבל אני מקבל פידבקים מהתעשיינים, מלשכות המסחר, מאיגודים, מגופים, כולל ממשרד החקלאות. אין ספק שמדובר פה בלולייניות אמיתית שהוא הצליח לעשות. אני חייב לפרגן לו. ועדת הבריאות עושה עבודה מצוינת בתחומי הבריאות, בשמירה על בריאות הציבור, עם השפעה ישירה על האזרחים. ולכן אני אומר שאני רואה את עבודת הכנסת כעבודה חשובה, שמאתגרת את הממשלה ואת המשרדים הממשלתיים ומכווינה אותנו לדברים שצריכים, כי אתם נמצאים. אני מודה לכם על כך. גם אם אני לא תמיד מסכים איתך, ולפעמים אני לא מקבל הצעות חוק פרטיות, כי אלה עמדות המשרד, ולפעמים אלה משרדים נוספים – האוצר ומשרדים נוספים. לכן, אין ספק שזה מבורך. כפי שאמרנו, מטרת הצעת חוק שלפנינו, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת, וכמובן הוצמדו אליה הצעות חוק כפי שאמרתי, היא לשנות את המצב הקיים כיום שבו אדם מתמודד נפש שהתפנה לחדר מיון באמבולנס ולא התאשפז, נדרש ברוב המקרים לשאת בהוצאות הפינוי. זאת הוצאה כלכלית שיכולה להיות משמעותית ביותר עבורו. הצעת החוק קובעת כי מתמודד הנפש יקבל החזר כספי מלא אף אם הוא השתחרר ללא אשפוז. ההצעה עוסקת בנושא חשוב מאוד של סיוע למתמודד נפש בעת שהוא הכי נזקק לכך, במצב קשה ורגיש. כידוע, משרד הבריאות בראשותי שם בראש סדרי העדיפויות את נושא בריאות הנפש וקידום מערך בריאות הנפש בישראל. אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל מביאים עימם, לצערנו, השלכות נפשיות רחבות מאוד: התמודדות עם טראומות מהאירועים הקשים והרצחניים; רבבות משפחות מפונות מביתן; חיילים משרתי מילואים מתמודדים עם חוויות קשות משדה הקרב; חרדה עצומה של עם שלם לגורל החטופים. כל אלה גורמים לכך שחוסנם הנפשי של אזרחים רבים מכל הגילים ומכל חלקי הארץ נפגע, והצורך במענה של טיפול נפשי הולך ועולה. מכאן, כאמור, שאנו רגישים ונכונים לקדם ולסייע בכל דרך שניתן לאוכלוסיית מתמודדי הנפש, כולל בהצעת החוק הזאת. עם זאת, צריך לומר בכנות כי הצעת החוק שלפנינו היא גם מורכבת ומעלה קשיים לא מעטים. מדובר למעשה בביטול השתתפות עצמית קיימת, ובמקום שבו מבטלים השתתפויות עצמיות, אם מלאות ואם חלקיות, יש צורך למצוא לכך מקור תקציבי תוספתי לקופות החולים, לבחון את ההשלכות המשפטיות הכרוכות במיקוד ההצעה באוכלוסייה מסוימת כך שזה לא משליך על אחרות, וכן לקבוע באילו תנאים ההסדר המוצע אפשרי, כדי למנוע שימוש לרעה בדברים אלו. אני העברתי בוועדת הבריאות בראשותי הצעת חוק של חברת הכנסת חוה אתי עטייה, והיה צריך לוליינות מסוימת בשביל לדעת לזקק ולמקד את זה. במובן הזה, הצעת החוק תצטרך לעבור עוד תהליך של עיבוד והידוק, ועל כן, הגם שהממשלה תומכת עקרונית בהצעה, הקידום יהיה חייב להיעשות תוך גידור וטיוב, עד כמה שניתן, של האוכלוסייה הזכאית והתנאים המזכים בפטור. בהתאם לכך, עמדת הממשלה כפי שנקבעה בוועדת שרים לחקיקה היא לתמוך בהצעה בקריאה הטרומית, אך הקידום כמובן יותנה במציאת מקור תקציבי מתאים ובהשלמת עבודת מטה לקביעת התנאים הנכונים לפטור החדש, וכן בתיאום מלא עם משרד הבריאות לאורך כל הליך החקיקה. כפי שאני יודע, חברת הכנסת מיכל וולדיגר, כבר נקבעה לך פגישה עם נציגי קופות החולים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

טרם.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

היום הודיעו לי שהם כבר עודכנו על כך ונקבעת פגישה. חשבתי שכבר נקבעה פגישה עם נציגי קופות החולים. לאור הנתונים שביקשנו מהם להביא – לפי זה ידעו על מה מדובר. בהבנה שחברת הכנסת אכן הסכימה, יחד עם חברי הכנסת הנוספים, להתניות הללו, אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הצעה זו. לאחר מכן זה יחזור אלינו. לפני שאסיים, אני מבקש, כפי שאמרתי בהתחלה, לפרגן לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, שלקחה על עצמה לפעול ללא הפסקה בתחום בריאות הנפש, והיא עושה זאת בחריצות, לפעמים אפילו בחריצות רבה מדי, ולא מוותרת לנו, מאתגרת אותנו בכל פעם מחדש, אבל זה רק מראה עליה, על הלב הרחב שלה ועל האכפתיות האין-סופית שלה מהנושא. אתם יודעים מה, חברי הכנסת? אזרחי ישראל מסתכלים על חברי הכנסת ורואים את החריצות ומשוועים שאלה יהיו נציגיהם. לשם כך נשלחנו לכאן לכנסת, וזאת החובה שלך, ועל כך יישר כוח. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. להצעות החוק הוגשו שתי הסתייגויות. ראשון המתנגדים – חבר הכנסת חנוך מלביצקי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין הסתייגויות לטרומית.

היו"ר משה סולומון:

התנגדויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. ביקש להתנגד – חבר הכנסת חנוך מלביצקי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

להתנגד, לא להסתייג.

מירב בן ארי (יש עתיד):

והוא גם לא יכול – הוא צריך להתנגד, לדבר על החוק – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

טוב שהיא מסבירה לך מה אני יכול ומה לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – לדבר על החוק ולא להצביע.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני לא אשאל אותך על מה אני יכול לדבר ועל מה אני לא יכול לדבר, גברתי. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא שואל אותי, אלה הכללים.

היו"ר משה סולומון:

שנייה. שנייה. הכללים הם שאתה כרגע מתנגד.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני אתנגד לחוק, אל תדאג.

היו"ר משה סולומון:

בשביל זה ביקשת רשות דיבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה צריך להגיד.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, חבר הכנסת חנוך מלביצקי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

חבריי חברי הכנסת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רק רוצה להגיד לך, שלא יהיה לך ספק שאלה הנחיות של הייעוץ המשפטי לכנסת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בסדר, תעשי מה שאת רוצה, ואל תפריעי לי כשאני מדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה כועס? זאת ההנחיה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כי את מפריעה לי כשאני מדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואתה לא הפרעת לי כשדיברתי?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

את מפריעה לי כשאני מדבר. תפסיקי להפריע לי בבקשה כשאני מדבר.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, לאפשר לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא הפרעת לי כשדיברתי בשאילתה? יהיה מה שהיועצת המשפטית אומרת.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, הוא עוד לא התחיל לדבר. בואי נשמע את ההסתייגות שלו.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני אעשה מה שאני רוצה, ואין לך שום דבר שאת יכולה לעשות נגד זה. איך אני איתך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

בטח שיש לי. מה זה "איך אני איתך"? זה שוק?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

ככה. איך אני איתך?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא תגיד לי "איך אני איתך".

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש לאפשר לו לדבר. הוא לא התחיל לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

היו"ר משה סולומון:

הוא לא אמר כלום עדיין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה? יש כללים בכנסת הזאת, שיעמוד בהם.

היו"ר משה סולומון:

את עוד לא יודעת לעמוד בכללים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

שלא את קובעת אותם, תודה לאל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון. קבעה היועצת המשפטית של הכנסת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בסדר, תפני אליה, היא שם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני פניתי אליה. היא נתנה הנחיות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

קדימה. מצוין.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, הוא עוד לא דיבר. אני לא יודע איזה מידע יש לך קודם לכן. כרגע הוא הגיש התנגדות, תאפשרי לו לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני בסך הכול אמרתי לו. הוא נופל עליי. מה קרה?

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה. אני מתנגד לחוק הזה. אני לא חושב שיש מה לאבחן את מי שמזמין אמבולנס – בגלל שיש לו בעיה נפשית או בגלל שיש לו בעיה רפואית אחרת. אם המדינה רוצה לפטור אנשים מתשלום באמבולנס, שתעביר חוק שרוצה לפטור את האנשים באמבולנס. אני לא רואה הצדקה לאבחנה מאוד ספציפית למתמודדי נפש בנושא הזה. מעבר לזה, אני חושב שיש בעיה מהותית וגדולה הרבה יותר, בעיה – שלא תמיד עוזרים לאמבולנסים. וזה מה שקורה כרגע בצפון הארץ. אתמול התבשרנו כולנו על עוד שני קורבנות מאזור שלם שכל מי שמסתובב בו בעצם מסתובב במטווח. המצב הזה לא יכול להימשך. המצב הזה לא יכול להימשך. אני גם שומע כל מיני דיבורים מכיוון הממשלה, אדוני השר וסרלאוף, על כל מיני ענייני הסדרה, ולא ברור לי מי מדבר על הסדרות. לא ברור לי מי מדבר על הסדרות, אבל אני כן יודע שמי שמדבר על הסדרות – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

על מה אתה מדבר?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מי שמדבר על הסדרות לא דיבר עם המפונים מהצפון, כי המפונים מהצפון – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא. לא תהיה הסדרה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – שתשעה חודשים ויותר כבר מחכים באיזה חדר קטן בשביל שנמצא להם פתרון ושינוי מצב ביטחוני אמיתי, לא יסכימו להסדרה. והנושא הזה של הסדרה צריך לרדת מהפרק. ויש פה דרישה מהממשלה לעשות מה שצריך כדי להביא ביטחון לצפון וכדי להפסיק לגרום לתושבים שלנו ולחיילים שלנו לעמוד שם כמו ברווזים במטווח. אי-אפשר יותר. די. ואם אתמול זה לא היה אוטו של שני אנשים, זה היה אוטו של ארבעה או חמישה, אז כן היינו עושים משהו? היינו שם עם רם בן ברק בביקור של ועדת החוץ והביטחון, וסיפרו לנו על זה שבהתחלה, בשבועות הראשונים, ירו טיל אל עבר אוטובוס של ילדים ופספסו אותו, תודה לאל. אם זה היה פוגע, כבר היינו מייצרים מציאות אחרת? למה אנחנו מחכים? די. אי-אפשר להמשיך כך עם המצב בצפון. תעשו משהו, למען השם. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה. גם חברת הכנסת יוליה מלינובסקי ביקשה להתנגד. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, יש לי שאלה אליך. אותה שאלה רציתי לשאול קודם את השר גלנט, שהיה פה, ולא התאפשר לי, לצערי הרב. למה ממשלת ישראל מתנגדת להעמדה לדין של מחבלי הנוח'בה?

היו"ר משה סולומון:

את מתנגדת להצעת החוק?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

למה ממשלת ישראל מתנגדת להעמדה לדין של מחבלי הנוח'בה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה שנכון לחנוך, נכון גם לך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני שואלת עוד פעם: למה ממשלת ישראל מתנגדת להעמדה לדין של מחבלי הנוח'בה? למה כבר תשעה חודשים, פעם אחרי פעם, אנחנו פה בכנסת מעבירים הארכות לתקנות שעת חירום – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, אנחנו מדברים – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

דקה, אדוני היושב-ראש. וזה קריטי, כי אחר כך – – –

היו"ר משה סולומון:

תתייחסי למה שאני אומר לך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני אתנגד או שאני לא אצביע. אני אחליט אחר כך.

היו"ר משה סולומון:

לא, אבל את עלית לכאן בשביל להתנגד להצעת החוק הנוכחית.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יוליה, אנחנו לא מתנגדים. זה לא תלוי בנו. הפרקליטות הם גוף עצמאי שעושה מה שהוא רוצה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה עכשיו אומר בדיוק את השקר שאני שומעת בכל כלי התקשורת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זאת המציאות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ויושב פה יושב-ראש ועדת החוקה, והוא יודע – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כל השרים יחתמו – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הוא יודע שמי שמתנגד להעמדה לדין, ובכלל לכל השיח הזה, זה ראש הממשלה, ראש המל"ל, שר הביטחון, שר המשפטים וכל חברי הקבינט. זה בדיוק המצב. ואתם ממשיכים לשקר. ולא הפרקליטות, לא הפרקליטות ולא היועמ"שית. אף אחד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יוליה, לא הייתה החלטה כזאת. זה שקר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זהו בדיוק. אתם אפילו לא התכנסתם לדון בזה, כי אתם ילדים. אתם לא יודעים לנהל את המדינה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יש גופים שתפקידם להעמיד לדין.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתם לא מסוגלים לחשוב צעד אחד קדימה.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, תוכל אחר כך להשיב.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אחר כך מאשימים אותנו במשפטיזציה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תשעה חודשים אנחנו במצב הזה. אתה מצביע בכל פעם על הארכה של שעת חירום. למה אתה מצביע על זה? תשאל למה בכל פעם מחדש אתה מאריך מעצרים וכל החקיקה הזאת על מחבלי הנוח'בה. למה הממשלה והקבינט אפילו פעם אחת לא התכנסו ודנו בשאלות: לאן פנינו? איך מעמידים אותם לדין? באיזה מסגרת? מה דרכי הפעולה? אתה יודע למה? כי לא רוצים. ואחר כך, כשפתאום אתמול גילינו – וואו, גילוי – שיש שם עורכי דין בהליך, אז שר המשפטים, שר האוצר – צרחות וצעקות. חבר'ה, אם הייתם מגיעים לוועדת החוקה, לדיונים אצל רוטמן, הייתם יודעים שיש דבר כזה ויש עורכי דין בהליך. ברגע שיש הליך משפטי, יש עורכי דין, אין מה לעשות. אתם ממשיכים לעשות אותו הדבר, בכל פעם מחדש מאריכים את הוראת השעה, בלי לקבל שום החלטה. אז מאוד יפה להגיד: יועמ"שית, פרקליטות. לא. היה דיון חסוי בוועדת החוקה, ישבה היועמ"שית, שר המשפטים, רוטמן באמצע.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ומה נאמר? הדרג המדיני צריך להחליט.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ואתם לא מסוגלים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. מי שמתנגד עכשיו – חבר הכנסת רון כץ. בבקשה – או שאתה מסיר את ההתנגדות. בבקשה, לרשותך שלוש דקות להתנגד להצעות החוק.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מתנגד לחוק. אני חושב שהחוק הזה צריך להיות בהחזרים דרך משרד הבריאות ולא בשיטה הזאת. אני חושב שהשיטה הזאת תביא עלינו הרבה מאוד – אני לא רוצה להגיד "נוכלים", אבל תביא עלינו דברים לא טובים. מיכל, אני כן חושב שהרעיון הוא רעיון מבורך, ואני חושב שאת הלוגיסטיקות צריך לתקן בוועדה. יושב מאחורייך יו"ר הוועדה, ואני כבר רואה לפי – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

גם היישום נהדר.

רון כץ (יש עתיד):

אני חושב שאנחנו נוכל לפתור את זה בוועדה. בלי שום קשר, אני רואה גם את יוני, שאין שותף נכון ממנו לקדם חוקים טובים. בהזדמנות הזאת אני אפרגן לך שוב, יוני, על זה שאתה מעביר מחר את חוק ניוד המידע, בעזרת השם. לקח לנו רק שנה. ועכשיו ברשותך אני רוצה לדבר איתכם על משהו אחר. מיכל, תקשיבי, זה חשוב. ממש עכשיו מחוץ לכנסת עומדים, יותר נכון יושבים בכלובים, צעירי משפחות החטופים. זה החבר'ה הצעירים שלקחו על עצמם לעשות איזה פעולה ולהיות עוד יותר אקטיביים, כי עוד יש להם כוח לעשות את זה. אני רוצה לקרוא לכל מי שיושב בבית הזה: צאו אליהם. צאו אליהם, תדברו איתם. הם מתחננים שחברי הכנסת מהאופוזיציה, מהקואליציה, לא משנה, יצאו לשם וידברו איתם. עם כמה שזה נשמע אבסורדי, היום קשה מאוד להעלות מודעות לנושא הזה. זה הזיה. אחים שלנו יושבים עכשיו בכלובים, בשבי חמאס, ואנחנו פה מתעסקים בכל מה שלא צריך להתעסק בו – חוץ מלהתעסק בהם. אני קורא לכם מפה, לכולם, לטלי גוטליב, לכל מי שיושב פה, לבן גביר, וסרלאוף, גם לך, לכל מי שיושב פה: צאו אליהם, שבו איתם בכלוב. שבו איתם, תבינו מה זה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

רון, תגיד להם שאין הפגנה בחוץ, הם רק רוצים – – –

רון כץ (יש עתיד):

אין הפגנה. חשוב. שלי מחדדת משהו חשוב – זאת לא הפגנה. הם רוצים שתבינו את המצב שהם נמצאים בו. מי שחושש לצאת לבד, אני מבטיח לצאת איתו, שתראו שהם אנשים טובים שרוצים אך ורק – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – שום כלוב. את אולי צריכה לשבת בכלוב – – – החטופים. אני לא צריכה – – – של חטופים – – –

רון כץ (יש עתיד):

למה את לא צריכה לשבת בכלוב, טלי? למה לא?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – החטופים לא יוצאים לי מהראש.

רון כץ (יש עתיד):

למה לא? אני לא מבין, למה לא? יהודים עכשיו יושבים בכלובים בזמן שאנחנו יושבים פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא צריכה לשבת, אני יודעת מה זה.

רון כץ (יש עתיד):

המשפחות שלהם רוצים שתרגישו מה זה. הם רוצים שתרגישו מה זה. סולידריות. הם מבקשים סולידריות מהבית הזה. זה הבית שאמור לייצג את כל עם ישראל, אבל הבית הזה מייצג רק את עצמו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כל אחד יבטא את הסולידריות בצורה שלו. נגיע. נגיע להקשיב להם.

רון כץ (יש עתיד):

מצוין. מצוין. ואני שמח שאתה – אני עוד פעם רוצה לתת את השר וסרלאוף כדוגמה חיובית.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה. משפט, בשביל לפרגן לשר. כמו שראשי הערים במדינת ישראל יודעים כבר מי זה השר וסרלאוף, אני רוצה לומר לכם, זה לא מובן מאליו שהוא הראשון שאמר: כן, אני יוצא אליהם, כן, אני אדבר איתם. לא מובן מאליו, ותודה רבה לך, אדוני.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה רבה. השר וסרלאוף רוצה לעלות ולהגיב על הדברים שנאמרו כאן, בהסכמת היוזם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עלה לפה קודם חנוך מלביצקי ואמר משהו שבעיניי הוא נכון, וצריך לחדד אותו. הוא פנה לממשלה, ואני כחבר הממשלה רוצה להתייחס לזה, ואני עומד מאחורי זה, וגם אמרתי את זה לראש הממשלה בשיחתנו, ואני אומר את זה גם בישיבות הממשלה. המציאות שבה מדברים, וברטוריקה – ויש משמעות מאוד חשובה לרטוריקה – שמדברים על הסכמים מדיניים, על כל מיני מתווים – –

קריאה:

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מי שהיה פה קודם יכול להבין למה זה קשור. – – על כל מיני מתווים מדיניים בלי מערכה צבאית בצפון – הוא לא מבין מה הוא מדבר, משום שתושבי הצפון, וזו עובדה, לא יחזרו הביתה אם אנחנו לא נייצר להם ביטחון. והביטחון הזה יגיע באמצעות עוצמה צבאית – ואת זה הם אומרים, ויש פה חברי כנסת שפוגשים אותם במלונות.

קריאה:

הכרעה צבאית. הכרעה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הכרעה צבאית. עוצמה צבאית. ולהפסיק עם ההכלה, והגיע הזמן לכתישה. ובלי זה – וזה לא קשור לימין או שמאל, זה קשור לעובדות – התושבים לא יחזרו, אם אנחנו לא ניכנס לשם ונפעיל את כל העוצמות שלנו כדי להחזיר את ההרתעה. ואחרי 7 באוקטובר יש משבר של אמון; האזרחים לא יחזרו אם אנחנו לא נעשה את הפעולה הזאת.

רון כץ (יש עתיד):

וסרלאוף – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, שנייה, רון. אל תקטע אותי.

רון כץ (יש עתיד):

לא, לא, הבסיס זה ראש ממשלה שמחליט את זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ראש הממשלה – אני אמרתי לו את זה, ואני מקווה שהסיבה שעוד לא התחלנו את המערכה במלוא עוצמתה – –

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – תחזירו את החטופים ותמשיכו להילחם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – היא מסיבות טקטיות, ולא מסיבות שאנחנו לא מעוניינים.

רון כץ (יש עתיד):

פה. פה. דבר אליהם. פה. פה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אבל אני לא נמצא בניהול המלחמה, וגם, לצערי, השר בן גביר לא נמצא שם כדי שנוכל – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך משהו. וסרלאוף, אם אני שרת הנגב והגליל, אני במקומך הייתי מתפטרת, תדע לך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – שנוכל לשים את ידנו ואת האצבע שלנו בעניין. עכשיו אני אתייחס – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה צריך להתפטר, הגליל מופקר לחלוטין.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מירב, תודה. עכשיו אני אתייחס למה שחברת הכנסת יוליה מלינובסקי אמרה. אי-אפשר לזרוק עלינו אחריות איפה שאין לנו סמכות.

רון כץ (יש עתיד):

פה, פה, הוא זורק עליכם אחריות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תקשיב עד הסוף, רון. יש דברים, הרבה דברים, שהם תחת האחריות והסמכות שלנו. אבל אי-אפשר להגיד: למה אתם לא מעמידים לדין את פלוני ואלמוני ואת המחבל הזה והזה, וכשאנחנו רוצים להתערב, אומרים לנו: זה לא התפקיד שלכם, אתם עושים פה משפטיזציה, אתם מכניסים פוליטיקה, יש פה פרקליטות, יש פה יועצת משפטית, אל תתערבו. אי-אפשר מצד אחד להאשים אותנו שאנחנו לא מגישים כתבי אישום, ולא הייתה על זה שום הצבעה ושום הכרעה בעניין הזה, כי באים אלינו היועצים המשפטיים ואומרים לנו: זה לא התחום שלכם, אתם בכלל לא יכולים לדון בזה. יש יועצים משפטיים ויש פרקליטות, וזה התפקיד שלהם. למישהו יש ספק בכך – – –

רון כץ (יש עתיד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יש פה למישהו ספק בכך שאנחנו רוצים להעמיד לדין מחבלים, מחבלי נוח'בה?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתם לא מעמידים מחבלי נוח'בות לדין. אתם לא עושים את זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואם אתם שואלים אותי, הם צריכים לקבל גזר דין מוות אתמול.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אפילו דיון אחד בקבינט לא היה. דיון אחד. דיון אחד לא היה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גזר דין מוות הם צריכים לקבל, כי כל אחד שם, כל מחבל נוח'בה הוא בן מוות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שקרנים. פחדנים. עוצמה יהודית, עוצמה – איזו עוצמה אתם?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואנחנו הראשונים להביע את מחאתנו על כך. אבל לטעון שאנחנו מונעים – שאנחנו מונעים העמדה לדין של מחבלי נוח'בה?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא היה דיון בקבינט על העמדה לדין של מחבלי הנוח'בה האלה – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יוליה, לאפשר לו – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

איפה מצאנו כדבר הזה?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתם עושים משברים על שטויות, על הדברים – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כשרוצים, מאשימים אותנו בדברים שאומרים לנו: אסור לכם להתערב. השר בן גביר, אסור לך להתערב בחקירות. למה?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תגיש דרישה לממשלה להתכנס לאירוע הזה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אחר כך זורקים עלינו את האחריות. הגיע הזמן שמי שרוצה לקחת את הסמכות לעצמו – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תגיש דרישה לממשלה. תגיש אתה דרישה לממשלה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יוליה, לאפשר לו לדבר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – שמי שרוצה לקחת את הסמכות – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היה דיון על זה או לא? פחדנים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בעצם, למה אני צועק? למה אני צועק?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כי ככה, כי אתם יודעים לעשות משברים רק על שטויות. על דבר מהותי אתם לא עושים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני צריך עוד לדבר עם רשויות ועם מפונים, אני צריך שיישאר לי קול, אז אני מחזיר את הקול הזה, ואתם תקשיבו ככה. לא רוצה לצעוק. יש מספיק צעקות בארץ הזו. אנחנו נדבר. כל מה שנמצא בסמכות שלנו – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתם – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – אני מקבל. העמדה לדין וחקירות – אומרים לנו היועצים המשפטיים והפרקליטות: אתם לא יכולים להתערב, זה לא בסמכותכם. אל תכניסו את הדירקטיבה שלכם.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

על מחבלי נוח'בה – היה לכם דיון בממשלה על זה? דנתם בממשלה על הנושא הזה פעם אחת בתשעה חודשים? פעם אחת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אפשר להסכים, יוליה, על דבר אחד – שאנחנו לא נצעק?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

פעם אחת היה דיון?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תרחמי עליי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא. דיון אחד. לא עשיתם את זה. על שטויות אתם עושים משברים מפה ועד להודעה חדשה; על זה – אתה יודע, תעשו משבר על זה, אנחנו נתמוך. תעשו משבר על זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואני, נגמר לי הזמן, אבל מי שרוצה לקחת לעצמו את הסמכות בהעמדה לדין, שייקח לעצמו גם את האחריות. ואני מקווה שזה יקרה בקרוב. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אכפת לי מה את אומרת? אני רוצה לשמוע מה השר עונה.

היו"ר משה סולומון:

היוזמים רוצים להגיב? חברת הכנסת מיכל, לעבור להצבעות? חברת הכנסת אימאן, את רוצה להגיב על משהו? אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר על דמי נסיעות באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר ומשה סולומון, אנוכי. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר על דמי נסיעות באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2022, לוועדת הבריאות נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק בריאות ממלכתית (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר ומשה סולומון, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. לפרוטוקול אוסיף את חברת הכנסת מטי צרפתי – בעד. בעד החוק. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי – אותה הצעה שהוצמדה – (תיקון – החזר על דמי נסיעות באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר על דמי נסיעות באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, לוועדת הבריאות נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

25 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר על דמי נסיעות באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. נעבור להצבעה נוספת, עבור הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר על דמי נסיעות באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר על דמי נסיעות באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש), התשפ"ג–2023, לוועדת הבריאות נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

25 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס עבור מטופל בתחום בריאות הנפש) התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. יישר כוח לכל המציעים.

היו"ר משה סולומון:

כעת נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק עבודת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא הזכיר את השם שלי.

היו"ר משה סולומון:

הזכיר את השם, אבל לא בעניין – זו הייתה איזושהי תגובה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מגיעות לי חמש דקות.

היו"ר משה סולומון:

אני אאפשר לך לדבר, אבל את עומדת במילה שלך, שתי דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מדברת קצר.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי רוצה להגיב על דברים שנאמרו בשמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר – השרים – כנסת נכבדה, מכיוון שהשר וסרלאוף הזכיר את שמי, אני רוצה, בלי לצעוק, בלי להתלהם, להגיד לך – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני לא – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אמרת "מירב". לא משנה, מה לעשות. נתגלגל על הלשון. מקובל.

היו"ר משה סולומון:

לא, הזכרת את שמה. אכן שמעתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אדבר קצר, המליאה גם כך ארוכה היום ואני לא רוצה פה – אבל אני רוצה להגיד לך משהו: ב-7 באוקטובר הופקרו קודם כול הנגב המערבי ותושבי העוטף, ומייד, יום אחרי זה, הופקרו עד היום תושבי הצפון, ביניהם גם תושבי הגליל. אני רוצה להגיד לך משהו: אם במשמרת שלי תושבים היו מופקרים, אחד, ב-7 – נגיד, אתה אומר: אני טיפלתי – ואני יודעת שטיפלת, אבל עד אתמול, כשיוצאים זוג, משפחת ברנס, וחוטפים טיל בכינון ישיר על הרכב שלהם, ואתה עולה לפה, וחבר הכנסת מלביצקי עולה לפה – אתם חברי כנסת, ואתה השר הממונה – תעשה משהו, משהו: תחרימו הצבעות – לא בשביל משהו, אני לא צריכה לתת לך טיפים, אתם על רוב של 64, אבל לא יכול להיות שתושבי הצפון מופקרים – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אני אומרת לך, אני אפילו לא צועקת. – – מופקרים, ואתם לא עושים כלום. ולעלות לפה ולהאשים – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

להגיד שלא עושים כלום – אני לא חושב כך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיב, היינו בצפון בשבוע שעבר בסיור. אמר לנו: אנחנו עושים הגנה התקפית – ואללה, זה לא מספיק. מדינת ישראל איבדה את ההרתעה שלה. אתה יודע מתי היא איבדה אותה? בליל הכטב"מים, כשהתגובה שלנו הייתה דרדל'ה. אז איבדנו את ההרתעה. ואם חיזבאללה מרשה לעצמו לירות טיל ישיר על שני אזרחים, אז מה אתם עושים? וזה שחנוך – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, אני מסיימת. וחנוך – – –

היו"ר משה סולומון:

אבל הסתיים הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי חמש דקות. לא משנה, אני עוד פחות משתי דקות. זה שחנוך בא ואומר – –

היו"ר משה סולומון:

מה פחות, שמתי זמן. נגמר הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אני מסיימת. – – אתה חבר כנסת. זה לא הצד. זה הצד שיכול לשתף פעולה. עמד פה שר הביטחון – אף אחד מחברי הכנסת לא שאל אותו על הצפון.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, תודה רבה. הדברים ברורים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל כשהוא עונה לי אפשר לדבר.

היו"ר משה סולומון:

לא, חברת הכנסת, אני אפשרתי לך לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רק אומרת לך: הצפון מופקר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

כעת נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורי פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר לנמק את ההצעה, בבקשה. הינה, הוא כאן. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח להציג את הצעת החוק, שיזמתי עוד בקדנציה הקודמת, לא הצלחתי להעביר אותה בוועדת שרים בגלל דברים אחרים שעברו, ועכשיו, ברוך השם, אנחנו דנים בהצעת החוק הזאת לאישור בקריאה טרומית. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורי פעוט עם מוגבלות מורכבת) – יש משפחות שעוברות סוגי התמודדות שאנחנו כמדינה חייבים לדעת להתאים את עצמנו לכך. בחוק יש דמי לידה וחופשת לידה לילדים לשלושה חודשים, כמו שקיים בכל לידה רגילה; יש חריגים – – –

היו"ר משה סולומון:

חברים במליאה, נא לשמור על השקט. אדוני השר, זה מפריע.

יעקב אשר (יהדות התורה):

יש חופשת לידה, שזכיתי עוד ב-2014 להעביר תיקון ולהגדיל את חופשת הלידה להורים של פגים, ואני אגיד לאדוני, ב-2014 הייתי באופוזיציה, אבל הצלחנו להעביר את זה. היום אני גאה לבוא ולהציג בפניכם את הצעת החוק להארכת חופשת לידה בלידה של ילד עם מוגבלות מורכבת. הצעת החוק היא הצעת חוק שיש בה היגיון כלכלי, אבל החשוב ביותר – יש בה אנושיות, היא מתאימה לפרקטיקה של החיים ונותנת כלים למשפחה שבה נולד ילד עם מוגבלות, אבל עם מוגבלות מורכבת, להתמודד עם השינוי שחל בבית. קשה לתאר לאיזו התמודדות נדרשת משפחה עם ילד עם מוגבלות מורכבת; ההורים צריכים לחלק את זמנם וכוחם בין התינוק החדש עם המורכבות, והמורכבות הזאת לפעמים הופכת בתים שלמים לבתי חולים, כי פה מדובר על ילדים שהמוגבלות שלהם היא מורכבת, אבל זה לא מחייב אשפוז, כי אם הם מאושפזים הם כן זכאים להארכת חופשת הלידה. אבל יש כאלה שיש להם מוגבלויות מאוד מורכבות, שבעתיד מחכים להם ניתוחים או טיפולים קשים וכו', והשילוב של הדברים האלה ביחד מאפשר להשאיר אותם בבית, אבל עם השגחה מאוד צמודה, עם הרבה תשומת לב. הצעת החוק הזאת באה ואומרת שאימא שיוצאת מבית החולים עם ילד כזה, היא לא יכולה להיות כמו אימא שיצאה עם ילד בריא ושלם. היא חייבת לקבל את הארכה ולא להיות בלחץ לאבד את מקום עבודתה או לאבד את פרנסתה. ולכן הצעת החוק הזאת מציעה להאריך בחמישה שבועות את חופשת הלידה והתשלום עבור החופשה הזאת, כדי לאפשר לאימא להיות עם הילד, במיוחד כשאחד הדברים, אדוני השר, שקיימים היום כעובדה, הוא שהמעונות השיקומיים לא מתחילים לפני גיל חצי שנה. זאת אומרת, גם אין איפה להשאיר את הילד, כי זה ילד עם מורכבויות, ילד שצריך טיפול מיוחד וכו'. לכן הגשתי את ההצעה הזאת, כמו שאמרתי, כבר בכנסת העשרים-וארבע. ראיתי גם שהצטרפו אליי בכנסת הזאת עוד כמה חברי כנסת, ואני שמח על כך. בהצעת החוק דיברתי על חמישה שבועות. אלה גם היום ההסכמות שנגיע אליהן בהמשך הדרך. בהצעת החוק גם צוין שהשר, שר העבודה, שאחראי לביטוח הלאומי, יתקין תקנות להגדרה של מוגבלות מורכבת, ואני הסכמתי לפני הדיון בוועדת השרים שהקביעה הזאת של השר תיעשה עוד בטרם נתקדם לקריאה הבאה. אני אפילו רוצה את זה כדי שזה יקרה, ואז גם נוכל לדעת את ההשלכות התקציביות, שאני יודע להעריך אותן, והן בסדר גמור מבחינה זו שאפשר לעשות אותן, בטוח על דבר כל כך חשוב. ההצעה הזאת היא הצעה חשובה, ואני מודה קודם כול לשר בן צור – באמת, יואב, לך וליועץ החקיקה שלך עו"ד אושרי, שתמכו ונתנו גב לעניין. אני רוצה להודות לשר האוצר ולשר המשפטים שקידמו את זה בוועדת השרים. אני אומר שאם בשביל הדברים הללו אנחנו פה בבניין, אדוני היושב-ראש, בשביל אותן משפחות, שהאימא תוכל בנחת, בלי חשש, לא להיפגע כלכלית ולא להיפגע במקום העבודה שלה, להתקשר עם הילד, לתת לילד את החום והאהבה שצריך, במיוחד ילדים כאלה – אם רק בשביל דברים כאלה נבוא לכאן, למליאה, דיינו. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורי פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין לנמק את הצעתה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הפנים ח"כ יעקב אשר על הצעת החוק הטובה, האנושית והחיונית. אני חייבת להגיד במעמד זה שבקדנציה הקודמת אני הגשתי הצעת חוק מקורית להארכת תקופת הלידה וחישוב דמי לידה לאימהות בכלל, ולצערי הרב, למרות שהיא עברה בקריאה ראשונה והיה אמור להיות עליה דין רציפות, זה לא קרה. לכן, ראיתי שמן הראוי ומן החשוב, דווקא במקרים מורכבים כמו בהצעה הזאת, שמדברת על לידה עם סיבוכים ועל הורות שממילא היא טוטלית ודורשנית בצורה ממש טוטלית – אז בואו ונתאר לעצמנו איך המצב כשיש לידה עם מורכבות, אם זה תינוק עם מוגבלות או תינוק שנולד לפני הזמן. לצערי הרב, מדינת ישראל, למרות שלכאורה היא דואגת באימהות, בילודה ובעבודת נשים, עדיין לא השכילה להגיע למקום הזה – לתת לנשים להיות חלק פרודוקטיבי גם בנושא האימהות וגם בנושא העבודה. אנחנו, הנשים, תמיד משלמות את המחיר המקצועי נוסף למחיר האישי בגידול ובחינוך הילדים, ואנחנו מתבקשות להיות עם הילדים שלנו גם בעיתות צרה. אנחנו רואים את הנשים שכאילו לוקחות את זה על עצמן אפילו כשהן חולות בעצמן ואין להן יכולת ללכת לעבודה – אני יודעת את זה מקרוב – והן משאירות, וגם אני עשיתי כך כמנהלת בכל התפקידים שלי – משאירה את ימי המחלה לצרכים היותר-חשובים בעיניי, וזה לילדים שלי, כי אצטרך להיות איתם כשהם עדיין קטנים. לכן אני חושבת שמן הראוי לקדם את ההצעה הזאת ממש במהירות, והלוואי שנצליח בקרוב לקדם הצעה נוספת, לתוספת דמי הלידה אפילו לנשים שיולדות בלי סיבוכים. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

להצעת החוק הוצמדה גם הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורי פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יוסף עטאונה. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף עטאונה לנמק את הצעתו. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתחלה אני רוצה להודות למובילים של הצעת החוק הזו – למובילים הראשיים, למציעים הראשיים – יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים, ומשה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. תודה רבה על הובלת חוק מאוד חשוב, שבא להיטיב גם עם אימהות וגם עם ילדים בעלי מוגבלות מורכבת. בחוק שקיים היום – גם בחוק עבודת נשים וגם בזה של ביטוח לאומי – יש כללים לתקופת הלידה, הזכאות לדמי לידה במקרים הרגילים, וגם בתוך החוק הקיים יש התייחסות לנסיבות מיוחדות כמו לידה של פג או של תאומים, אבל ללידה של ילד עם מורכבות מוגבלת אין שום התייחסות בחוק. כולנו יודעים שלידה היא אירוע משמעותי לכל אימא ולכל ההורים וגם לילד עצמו, וצריך את תקופת הלידה כדי להיות עם הילד, לעטוף אותו, לטפל בו ולהעניק לו את החום במצב הרגיל שקיים. לכן, חשיבות החוק היא שהוא בא לעזור לאימהות שנולד להן ילד עם מוגבלות מורכבת, שהוא כל כך זקוק שאימא תהיה לידו ותטפל – כמובן שגם האבא, ההורים, אבל אימא שעובדת, שיש לה מקום עבודה, כל כך זקוקה לייחודיות בחוק הזה, לאפשרות לתת לה עשרה שבועות. זו ההצעה הראשית שבה דיברתי בראשונה, אבל המציעים הראשיים הגיעו להסכמות עם השר הממונה על קיצור התקופה לחמישה שבועות. אני חושב שגם חמישה שבועות, במקרה הזה – זה מקרה מאוד חשוב, לכן החוק הזה מאוד חשוב ומשמעותי, ואני קורא לכולם להצביע. בסוף, אני רוצה להודות גם לכבוד השר בן צור על התמיכה בחוק הזה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את שר העבודה יואב בן צור להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק שהועלו כאן. בבקשה, אדוני השר. לרשותך עשר דקות.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כפי שהיטיבו להסביר ולנמק חברי חבר הכנסת יעקב אשר והמציעים האחרים, אני חושב שמדובר בהצעת חוק ראויה, שלוקחת בחשבון מצב של לידה עם מוגבלות מורכבת, שעד היום לא היה לה מענה הולם בחוק. כיום, הורה לפעוט עם מוגבלות מורכבת – אז אם הילד היה מאושפז בבית החולים, ההורה היה מקבל גם גמלת סיעוד וגם דמי לידה למשך כל תקופת האשפוז, גם אם מדובר באשפוז ארוך.

היו"ר משה סולומון:

חברים, נא לשמור על שקט. תודה. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה. תודה רבה.

שר העבודה יואב בן צור:

אבל כשהילד לא מאושפז בבית החולים – אי-אפשר ככה לדבר. קשה להתרכז.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, זה מפריע.

שר העבודה יואב בן צור:

אבל אם מדובר במצב שהילד לא מאושפז בבית החולים, למרות שמדובר בפעוט עם מוגבלות מורכבת והוא נדרש לטיפולים כאלה ואחרים – ההורה כיום זכאי לחופשת לידה רגילה, כאילו מדובר בלידה של ילד בריא. אני חושב שזה בלתי אנושי לדרוש מאם כזאת לחזור לעבודתה ככל אם אחרת בכל לידה אחרת. לידה של פעוט עם מוגבלות מצריכה טיפולים, הסתגלות נפשית ורגשית של האם, הסתגלות למצב החדש בבית בעקבות המוגבלות של הפעוט, ואפילו הדבר הפעוט אך החשוב מכול, שהוא לאפשר לאם להיקשר לפעוט למרות הקשים והמוגבלויות של הפעוט.

היו"ר משה סולומון:

חברים, אדוני השר מדבר. אתם מפריעים לו להציג את עמדת הממשלה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה שנכון נכון.

שר העבודה יואב בן צור:

זה נושא כל כך חשוב וכל כך רגיש, שאני חושב שכדאי שאלה שנמצאים פה לפחות ישמעו אותו. הצעת החוק הזאת נועדה לתת מענק בדיוק למקרים האנושיים האלה. יחד עם זאת אני בהחלט מבין את המגבלות התקציביות, ולכן הגענו להסכמה עם המציע, כמו גם עם משרד האוצר, שנתכנס להגדיר את המונח "פעוט עם מוגבלות מורכבת" כך שמחד גיסא אכן יינתן מענה למקרים שבהם יש צורך אמיתי ונחוץ במתן מענה, ומאידך גיסא נשמור על המסגרת התקציבית שלא תיפרץ יתר על המידה. בכפוף לכך, אני בהחלט תומך בהצעת החוק, ובהמשך החקיקה כאמור תיעשה בשום שכל, לאחר שנגיע להסכמות באשר להגדרת המונח כאמור. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורה פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורה פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2022, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

16 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורה פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת החוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורה פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורה פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

18 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורה פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. חברים, נעבור לעוד הצעה. אנו עוברים להצבעה על הצעה חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורה פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יוסף עטאונה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורה פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

14 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורה פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יוסף עטאונה, אושרה בקריאה הטרומית ותועבר לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות להורה יחיד), התשפ"ג–2002, של חברת הכנסת שרן מרים השכל. ההצעה נומקה ב-12 ביולי 2023. אני מזמין את שר העבודה יואב בן צור להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישנם חוקים שלאחר שמציעים אותם, אני תוהה לעצמי איך לא חשבו על זה עד כה. אני חושב שהחוק הזה הוא בדיוק מסוג החוקים הללו. כפי שהסבירה המציעה, מדובר בחוק שמאפשר לאב שהאם נפטרה בלידה או סמוך לה זכאות לחופשת לידה והורות. זו הצעת חוק הגיונית ומתבקשת, ושהעובדה שעד עתה לא הייתה חלק מספר החוקים, בעיניי, היא הוכחה למוגבלות האנושית, שלא תמיד יכולה לחשוב על כל האופציות והתרחישים האפשריים. אני רק יכול לברך על כך שניתן מענה למקרה כואב ואקוטי מאין כמוהו, ובתקווה שלא נזכה לממש אותו וכל היולדות ישובו לביתן בבריאות איתנה. לכן, אני חושב שזה חוק נכון וצודק וצריכים לתמוך בחוק הזה. ואני קורא לחבריי כולם לתמוך בחוק. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. יש מתנגדים? אין מתנגדים. אם כן, אנחנו יכולים לעבור להצבעה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר לעבור להצבעה.

היו"ר משה רוט:

כן, חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות להורה יחיד), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת שרן מרים השכל. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות להורה יחיד), התשפ"ג–2022, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

22 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות להורה יחיד), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת שרן מרים השכל, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. אני מזמין את חברת הכנסת קטי קטרין שטרית לנמק את ההצעה, בבקשה. עשר דקות לרשותך, גברתי. בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לחבריי חברי הכנסת ולשרה. כבוד היושב-ראש, אני מתכבדת להביא את הצעת החוק שלי, שהיא בעצם הצעת חוק עם אמירה ערכית ומוסרית לכל עם ישראל. אני קודם כול גאה ונרגשת להביא את הבשורה הזו, שתתקן עוול שלדעתי נמשך זמן רב. ומה כוונתי? בזכות ההצעה הזו שמובאת כרגע לפניכם, משרתי המילואים יזכו להעדפה מתקנת בתנאי הקבלה והרישום שלהם למוסדות להשכלה גבוהה. כן, אני מבקשת, דורשת, באמצעות ההצעה הזו, שיראו בחיילי המילואים, חיילים וחיילות – שתינתן להם העדפה כשהם באים להירשם למוסדות להשכלה גבוהה. אני רוצה להודות לשר הביטחון יואב גלנט ולשר החינוך, שנמצא פה, ידידי היקר יואב קיש, ולחבריי היקרים שנרתמו למען ציבור משרתי המילואים, ויחד איתי רואים זו כחובה בסיסית ומוסרית של כולנו. מהיום, מהיום ידע כל משרת ומשרתת מילואים: כשאתם נלחמים למעננו בשטח, אנחנו נלחמים למענכם כאן. ואני רוצה לספר לכם איך בעצם נולד החוק הזה. זה התחיל מסיפור אישי בפייסבוק של חייל בשם רועי בניטה. הפוסט שלו הגיע אליי באמצעות פוסט שפרסם חנוך דאום. כולנו מכירים את חנוך דאום, עיתונאי, כתב, סטנדאפיסט, אבל ההתייחסות שלו לגבי משרתי צה"ל – כל הזמן הוא מביא לנו סיפורים, והסיפור הזה נגע לליבי. וכך מספר רועי בניטה, מילואימניק שרוצה להתחיל ללמוד רפואה בשנה הבאה. הוא סיפר לנו איך בזמן שהשתתף בלחימה בעזה, הוא נשאר מאחור מול כל המועמדים האחרים. למועמדים האחרים הייתה אפשרות לתקן ציונים, לבדוק מה לעשות, לטרוח רבות כדי להתקבל. הוא בכלל היה במילואים, הוא שירת, הוא לא הצליח להגיע לשם, והוא נשאר מאחור. הקשר שלנו עם רועי נוצר במהרה, והוא הציף בפנינו סוגיה שהבנו שהיא לא סוגיה של רק רועי – היא סוגיה של סטודנטים רבים שמשרתים במילואים. מייד החלטתי לעשות מעשה ולהגיש את ההצעה הזאת. אומנם רועי לא איתנו עכשיו, אבל הוא בזום והוא צופה בנו, אז לך אני אומרת, רועי, קודם כול שאני גאה בך ואני גאה במה שאתה עושה במילואים, וממשלת ישראל ועם ישראל כולו עומדים לצידך ולצד כל משרתי המילואים, ואני מקווה ובטוחה שבהצעת החוק הזו אנחנו נוכל לסייע לך ולו במעט.

היו"ר משה רוט:

הוא הפך להיות גם שליח לחוק הזה עכשיו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חד-משמעית. אם היה אפשר לקרוא לחוק הזה רועי בניטה, הייתי קוראת לו. אבל יש עוד סיפור, הפעם זה הסיפור של אלעד, ששירת במילואים בשריון והיו חסרות לו בסך הכול עשר נקודות בציון הסיכום שלו כדי להתקבל לתואר שהוא כל כך רצה בתחום ההנדסה. לרוע המזל, במקום ללמוד כדי לגשת שוב למבחני הבגרות או לתקן פסיכומטרי או לתקן בגרות, הוא מצא את עצמו נלחם בעיר עזה במשך חודשים. אלעד, רועי ועוד צעירים רבים אחרים, שהגנו עלינו ומגינים עלינו במשך חודשים ארוכים בשלל תפקידים – הם חכמים, הם נבונים, הם מאוד רוצים ללמוד, הם רוצים להגיע למקצועות האלה, אם זה רפואה ואם זה הנדסה, ואנחנו גם לא בשנה רגילה, אנחנו בשנה מאוד מיוחדת. במצב שבו אנחנו נמצאים, הקבוצה המסורה הזו, שהקריבה המון עבור הכלל וסיכנה את חייה עבור כולנו, נפגעת בשל הנסיבות המקשות במיוחד, שלא בשליטתה. לכן, אני מציעה שינוי שיכול לאחד את כל החברה הישראלית בימים הקשים האלה, כשיש מחלוקות חריפות ומתח גבוה. אני בטוחה שכל סיעות הבית מחויבות להסכים עם ההצעה החשובה, שתדאג לטובי בנינו ובנותינו. אני מציעה לתת בחזרה לאלה שנתנו את הכול בשבילנו ולתקן בעיה שפוגעת בהם במיוחד. בהצעה הזו, מה שאני מציעה זה שחייל משוחרר, חיילת משוחררת, ששירתו במילואים בצורה פעילה, יהיו זכאים להעדפה מתקנת בתנאי הרישום והקבלה שלהם לכל המוסדות המוכרים, וגם לגבי הדרישות לקבלה, באופן שיביא לשוויון בינם לבין קבוצות אחרות שבחרו בעבר – שמדינת ישראל בחרה בעבר לקדם אותן ולהעניק להן העדפה מתקנת. אני מאוד מקווה שגם עכשיו ההצעה הזאת תהיה הצעה שתקדם את ההעדפה שלהם במוסדות. לפי הצעת החוק שמוצעת לפניכם היום, כל חוק, תקנה, מדיניות, מסלול, שמוצעים לאוכלוסיות ייחודיות אחרות, יחולו גם על משרתי המילואים. כל מי שמקבל במדינה שלנו – כל אוכלוסייה שמקבלת במדינה שלנו העדפה – זה יחול גם על חיילי המילואים, כדי לתת להם את ההעדפה המתקנת שמתאימה ביותר למצבם. השינוי הזה יעצים את משרתי המילואים, יעודד אותם, יסייע להם להשתלב כראוי בחברה. אנחנו מקדמים את החוק על מנת להביע הכרת תודה של מדינת ישראל למשרתי המילואים ולעודד אנשים נוספים להתגייס לצבא ולשרת במילואים, לאחד את העם הנפלא הזה שלנו, שיודע לתת מעצמו כמו שאף אחד אחר לא יודע. אנחנו חייבים להעביר את השינוי הזה דווקא עכשיו, דווקא עכשיו, כשמתנהלת מלחמה ארוכה וקשה, כשחיילים נמצאים בקרב, שלא יסיחו את דעתם מהמשימה שהטילו עליהם, שידעו שאנחנו נשמור עליהם ואנחנו נעזור להם. רבים מהם תכננו ללמוד בשנת הלימודים תשפ"ד, ולא היה ביכולתם לפתוח את השנה עקב השירות שלהם. רבים אחרים רוצים להתחיל ללמוד כבר בשנת הלימודים הבאה. עלינו חלה החובה להבטיח שזה יקרה. אלעד ורועי, אני מתרגשת, אבל אני פונה אליכם: אני עומדת כאן היום מעל הבמה המכובדת הזו ומישירה מבט לציבור ואליכם ומתחייבת בפניכם שאעשה את הכול כדי לתת לכם את העזרה שמגיעה לכם בזכות ולא בחסד, כי זה מה שנכון לעשות. אתם עוזרים לנו, אתם מסייעים לנו. אני לא רוצה שתסיחו את דעתכם בקרבות בזמן שאתם משרתים במילואים, תסיחו את דעתכם ממה יהיה, איך יהיה, מי ידאג לנו, האם אנחנו נתקבל, האם אנחנו לא נתקבל. העוזר שלי, שסיים מילואים לא מזמן, נאלץ לחזור על בחינת בגרות כדי להתקבל לאוניברסיטה, למשפטים, בגלל מה? בגלל שהיו חסרות לו שבע נקודות, שבע נקודות בסיכום היו חסרות לו. אם אנחנו לא נסייע להם, אנחנו פשוט נפנה את גבנו אליהם. זה לא יקרה. לכן, אני אשמח מאוד אם חבריי וגם השרים – ותודה רבה לכל השרים שתמכו, גם לשר לוין, בוועדת שרים לענייני חקיקה – –

קריאות:

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, אם אפשר לשמור על השקט. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – בוועדת שרים לענייני חקיקה, שמצא לנכון לקדם את הצעת החוק הזו, כי היא באמת נחוצה. בהעדפה המתקנת הזו, האמירה שלנו כלפי החיילים תהיה אחת ויחידה: אנחנו איתכם, אנחנו מבינים עד כמה קשה, ואנחנו נסייע לכם כמה שיותר כדי שתוכלו להיכנס לעולם האקדמיה ברגל ימין. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, חברת הכנסת. אני מזמין את שר החינוך יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. תודה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קודם כול רוצה לומר שאני תמיד שמח וגאה לענות, להשיב על הצעות חוק של חברת הכנסת קטי שטרית, כי הן פשוט הצעות חוק טובות ומקבלות את תמיכת הממשלה, וכמובן גם במקרה הזה, שזה תיקון חוק זכויות הסטודנט (העדפה מתקנת למשרתי מילואים). זה מהלך שאנחנו אכן מחויבים אליו, מהלך שאנחנו גם צעדנו בו כבר צעדים מספר בכל מה שקשור ללוחמים, ואכן, גם נושא המילואים זה נושא שחשוב מאוד שיקודם. אני מאוד שמח על ההצעה. היא תתקדם בתיאום ובהסכמה של משרד החינוך. קטי מסכימה, ולפיכך אנחנו תומכים בהצעה, מחזקים את המציעה ואומרים שהבית הזה מחויב לעשות הכול – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תודה רבה לך על כל מה שאתה עושה.

שר החינוך יואב קיש:

– – הבית הזה מחויב לעשות הכול למען הלוחמים והמילואימניקים. תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כל הכבוד לך. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. יש מתנגדים, אדוני המזכיר? לא. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. חברים, הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

27 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברי הכנסת, שקט במליאה, אני מבקש שם ביציע.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פיטורי סגל אקדמי בשל הסתה או תמיכה בטרור והפחתת תקציב), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין – – –

קריאות:

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברי הכנסת, אפשר לקבל שקט? אני מבקש. רוצים לשוחח? אז בשקט. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ לנמק את ההצעה. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני גאה להציג בפניכם את הצעת החוק להוצאת הטרור מהאקדמיה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד.

אופיר כץ (הליכוד):

בחודש האחרון, מרגע שפרסמתי את ההצעה, אני נתון למתקפות מצד ראשי האקדמיה, ועד ראשי האוניברסיטאות ועוד כל מיני נאורים וליברלים אחרים. ואני חייב להגיד לכם, חברים: תמשיכו. באמת, אני מבקש, תמשיכו, אל תעצרו, תעשו הפגנות, תגידו שזה הפיכה משטרית, ושלא תצייתו, תתראיינו, תשלחו מכתבים, תפגיזו לי את הטלפון. זה רק מחזק אותי שאני עושה בדיוק, אבל בדיוק, את הדבר הנכון. אתם יודעים למה? כי על כל אמירה אחת שלכם אני מקבל פי עשרה אמירות והודעות תומכות להמשיך עם החוק הזה. אני מקבל תגובות מהסטודנטים היקרים שלנו שרוצים שאני אמשיך עם החוק הזה. אני מקבל המון המון תגובות מהציבור הישראלי; אני מקבל תגובות להמשיך עם החוק מרוב העם. אני רק רוצה לשאול את אנשי האקדמיה – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, זה לא רק הציבור הישראלי, זה הציבור היהודי בכל העולם.

אופיר כץ (הליכוד):

היהודים בכל העולם. תודה על התיקון. ואני רוצה לשאול אם הם קראו בכלל את החוק. הם כל הזמן אומרים "חופש הביטוי". החוק אומר שאיש סגל שיתמוך בטרור או יסית לטרור או יתמוך במחבל – יפוטר. פשוט מאוד. נגד תמיכה בטרור.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

יש משטרה, יש שב"כ, יש חוק העונשין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

אוה, יש עתיד התעוררו. רגע, רגע, יש עתיד התעוררו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי שנחשד בהסתה – – –

היו"ר משה רוט:

חברים, קריאת ביניים אחת.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא מעיר לה?

היו"ר משה רוט:

ועוד איך אני אעיר. קריאת ביניים אחת קצרה. לא צריך יותר.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

האוניברסיטה עכשיו היא השופט, היא התליין.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, קריאת ביניים – קצר קצר וחד. לא צריך יותר. הוא קולט מהר, אופיר. בדקנו.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, האמת היא שבשורה הזאת שהקראתי שמסבירה את החוק אמרתי מה החוק אומר – שאיש סגל שיתמוך או יסית לטרור יפוטר – הייתי בטוח שאני אקבל קריאות ביניים והערות מחברי הכנסת מחד"ש-תע"ל ורע"מ, אבל מי שיוצא, תוקף ומפריע לי זה אנשי יש עתיד. לדבר כזה לא ציפיתי. לפטר מרצה שתומך בטרור – הם אלה שמפריעים ויוצאים נגדי. יש עתיד נגד זה. טוב, זאת באמת הפתעה. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יודע מה? נעביר להם מיליוני דולרים כל חודש.

אופיר כץ (הליכוד):

עכשיו אני מנסה להבין למה אתם מתנגדים. הרי לא יעלה על הדעת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה פשוט מאוד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נאור שירי (יש עתיד):

טוב, בסדר, לא נקרא להם טרוריסטים, אבל נעביר להם מיליוני דולרים כל חודש – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת פורר, אני מבקש. אתה מנהל דיון מרחוק. אין צורך.

אופיר כץ (הליכוד):

הרי לא יעלה על הדעת שראשי האקדמיה וגם חברי יש עתיד חושבים שאנשים שמסיתים לטרור או תומכים בטרור צריכים להישאר, נכון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוי אוי אוי אוי. אני אנגן לך בכינורות.

אופיר כץ (הליכוד):

יאיר, אדוני ראש האופוזיציה, הגעת בדיוק לחוק שלי להצביע נגד? נגד הסתה לטרור?

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה רוט:

חברים, לא לנהל דיון מרחוק. זה לא מקובל ולא יכול להיות.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה יודע כמה סטודנטים מילואימניקים פנו אליי: תמשיך עם החוק הזה, אנחנו לא יכולים לסבול את הדבר הזה?

יאיר לפיד (יש עתיד):

כי הם לא מבינים את החוק.

אופיר כץ (הליכוד):

הם לא מבינים את החוק? טוב. אני חושב שהם מבינים את החוק טוב מאוד. הוא פשוט. אז אנחנו אמרנו שלא יעלה על הדעת. הרי אף אחד לא מוכן שתהיה תמיכה בטרור – על זה אני מניח שכולם מסכימים. ואולי הם צודקים, אולי באמת נשאיר את זה לאקדמיה, שתטפל באירוע הזה. כמו שהם טיפלו, לדוגמה, בד"ר ענת מטר מאוניברסיטת תל אביב, טלי גוטליב, שאמרה שהיא חושבת שזה לגיטימי להרוג חיילי צה"ל במסגרת פעולות נגד הכיבוש; או לדוגמה שהיא היללה את המחבל וליד דקה, שהיה מעורב בחטיפה וברצח של רב"ט משה תמם, זיכרונו לברכה. על אלה אתם רוצים לשמור, אנשי יש עתיד? על מרצים מהסוג הזה אתם רוצים לשמור? שימשיכו לחנך ולהרצות לפני הסטודנטים שלנו שעושים מילואים ונמצאים בעזה?

דבי ביטון (יש עתיד):

למה אתה מטעה את הציבור? למה – – –

אופיר כץ (הליכוד):

או כמו שהם באקדמיה טיפלו, למשל, בפרופ' נדירה קיבורקיאן מהאוניברסיטה, שהכחישה מעשי אונס ב-7 באוקטובר ומפרסמת עלילות דם שמדינת ישראל עושה ניסויים וקופסאות הרג של ילדים פלסטינים. על אלה אתם רוצים לשמור, יש עתיד? או פרופ' נורית פלד, שהצדיקה את המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

ככה היא אמרה. ככה היא אמרה.

דבי ביטון (יש עתיד):

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

האוניברסיטה היא החוקרת? האוניברסיטה היא המשטרה?

דבי ביטון (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

דבי, תקשיבי, אני מכיר אותך טוב. אם לא הייתה לך משמעת קואליציונית, את הראשונה שהייתה מרימה את האצבע בעד החוק הזה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

לא, אבל זה בסדר, זאת משמעת קואליציונית. כיושב-ראש קואליציה אני לא יוצא נגד משמעת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

רציתי להציע לך לקבל את ההצעה.

אופיר כץ (הליכוד):

או – חבר הכנסת שטרן – פרופ' נורית פלד, שהצדיקה את המתקפה של חמאס.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה יודע שזה לא העניין.

אופיר כץ (הליכוד):

עליהם אני מדבר, רק על כאלה אני מדבר. היא אמרה כך: הפתעה, הפתעה. מה חשבתם שיקרה? זה הפעולות שמבצעים כאשר עם אחד כובש עם אחר. אלה אתם רוצים שימשיכו להיות באקדמיה להרצות בפני סטודנטים? על אלה אתם באים לשמור עכשיו ולהצביע נגד? אבל הם לא טיפלו בזה, האקדמיה לא טיפלה בזה באמת. פה נזיפה, שם השעיה של יומיים – זה מה שהם עשו. עונשים מהסוג הזה זה לתת גיבוי לטרור ולמסיתים לטרור. ואיך הם מנמקים את זה? חופש הביטוי. זה חופש הביטוי? להסית לטרור זה פתאום נהיה חופש ביטוי בשביל האקדמיה? הדברים האלה שאמרתי עכשיו, מה שאותם מרצים אמרו – אתם מסכימים שזה חופש ביטוי? להצדיק את חמאס, את המתקפה ב-7 באוקטובר – לזה קוראים חופש ביטוי?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אופיר כץ (הליכוד):

חופש הביטוי הוא לא החופש לתמוך בטרור. חשבתי שכולם מבינים את זה, אבל לצערי – לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיש תלונה למשטרה – – –

אופיר כץ (הליכוד):

ובגלל זה אנחנו נחוקק את זה. אנחנו נחוקק את זה ואנחנו נשים את הגבול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

לא הגיוני, חברת הכנסת בן ארי, שסטודנטים שפנו אליי שהם משרתי מילואים – וזה נושא שחשוב לך – שהם ירגישו מאוימים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז שיגישו תלונה ויהיה כתב אישום.

אופיר כץ (הליכוד):

הם הגישו. הם קיבלו נזיפה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, הם לא.

אופיר כץ (הליכוד):

על הצדקה של חמאס הם קיבלו נזיפה. זה נראה לך הגיוני?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, יש כללים במדינת ישראל. מגישים תלונה במשטרה.

אופיר כץ (הליכוד):

הסטודנטים המילואימניקים שלנו ירגישו לא בנוח על הכיסא?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

הסטודנט שחוזר מעזה – הוא בא לאקדמיה וירגיש לא בנוח כשהוא שומע אותם, את התמיכה הזאת בטרור – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

– – כשהוא שומע על אלה שהוא נלחם בהם בעזה – אז מרצה עומד ובמקום לגבות אותו מגבה את המחבלים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – שיגישו תלונה במשטרה.

אופיר כץ (הליכוד):

זה נשמע לכם הגיוני, יש עתיד?

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – שתגיש תלונה במשטרה. אתה לא סומך על המשטרה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חשוב שהוא ידע – – –

אופיר כץ (הליכוד):

הסטודנטים פנו אלינו לעזרה שנעצור את זה. הסטודנטים.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת קטי שטרית.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר משה רוט:

אופיר מסתדר.

אופיר כץ (הליכוד):

הם מרגישים את זה.

היו"ר משה רוט:

אופיר מסתדר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, זה חשוב – – – סטודנטים.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת כץ.

אופיר כץ (הליכוד):

אבל תוסיף לי.

היו"ר משה רוט:

ברור, נא להמשיך.

אופיר כץ (הליכוד):

אני לא אאפשר מצב כזה. אנחנו לא נאפשר מצב כזה. כל מי שמתיישר עם העמדה ההזויה הזאת פשוט מתיר את דמם של הסטודנטים שלנו, במיוחד את זה של המילואימניקים שלנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה "מתיר את דמם של הסטודנטים"? מה זה קשור בכלל?

רם בן ברק (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

הצביעות שלכם חוגגת.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אופיר כץ (הליכוד):

חבר הכנסת עטאונה – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אופיר כץ (הליכוד):

– – אני רוצה להגיד לך משהו שנייה. אתה לא צריך להעיר קריאות ביניים נגד החוק הזה. תראה, החברים שלך יושבים בשקט. יש עתיד עושים בשבילכם את העבודה, אתם לא צריכים להעיר. הכול בסדר, הם עושים בשבילכם את העבודה. הצביעות של האקדמיה, היא באמת חוגגת, כשהם פונים לאקדמיות בעולם ומבקשים לפעול נגד ההסתה כלפי יהודים, כשפה, במדינת היהודים שלנו, מעלימים עין מהדברים האלה. על הצעת החוק הזאת חתומים חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. הם נמצאים פה. אני רואה את סובה, את אלקין. איפה מתן כהנא?

טלי גוטליב (הליכוד):

אופיר כץ (הליכוד):

הם לא מצביעים? כי הם חתומים על החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נראה לי שהם לא ממש בעניין של החוק.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, כי הוא חתום על החוק. אני מקווה שהם לא שינו את העמדה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – להגיע.

אופיר כץ (הליכוד):

על הצעת החוק הזאת, כפי שאמרתי, חתומים מהקואליציה ומהאופוזיציה. אין לנו פה פוליטיקה. אנחנו נעבוד עליה בוועדת חינוך, נשפר אותה אם יהיו הערות נכונות. כמובן, תמיד אני ער להערות בחקיקה, ומשנה, אבל אנחנו לא נוותר על הרעיון: מרצה שתומך בטרור יפוטר. אני רוצה להודות לחברי – שיניח שנייה את הטלפון – שר החינוך יואב קיש. תודה גדולה. כל מה שאמרתי, המתקפות על החוק שאני עובר – אני רוצה להודות לך. אני יודע שהמתקפות שאני עובר מצד גורמי שמאל קיצוניים ומצד האקדמיה – אתה בטח עובר לא פחות; סליחה – מצד גורמי שמאל ומצד יש עתיד. אני רוצה להודות להתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, ובראשם אלחנן פלהיימר – – –

שר החינוך יואב קיש:

אופיר כץ (הליכוד):

לא רק שלא חתמו, יואב. ראש האופוזיציה, שאני לא צריך להגיד עד כמה שאני בטוח שהוא יעשה הכול בשביל החיילים שלנו ומשרתי המילואים – אין לי ספק, לאף אחד פה אין ספק, אבל הוא בא במיוחד עכשיו בשביל להצביע נגד החוק הזה. אז לא רק שהם לא חתומים.

היו"ר משה רוט:

איך אתה יודע?

אופיר כץ (הליכוד):

הוא אמר לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר משה רוט:

אולי הוא השתכנע.

אופיר כץ (הליכוד):

אני אגיד לך משהו, אני מאוד כועס שהם מצביעים נגד. הינה, אנחנו נתווכח פה, ותכף הוא יעלה ויגיד למה הוא חושב שזה לא בסדר. אבל אני מעדיף ככה, שאומרים בפנים ולא מתחבאים.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – הקואליציה? לריב אחד עם השני – – – הכול בסדר?

שר החינוך יואב קיש:

אופיר כץ (הליכוד):

אתה נכנסת. גם אתה חוטף, בגלל זה אני רוצה להודות לך על התמיכה. אז כפי שאמרתי, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, ובראשם אלחנן פלהיימר, מובילים את החוק הזה יחד איתי ומתמודדים עם השמצות ומכונת רעל קשה מאוד שמפעילים עליהם, אבל נשארים נאמנים לסטודנטים, למילואימניקים, לצרכים ולרצונות. אני מקווה שתצביעו בעד החוק. תודה לכולם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את שר החינוך יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, עשר דקות לרשותך, אדוני.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, פתחת בדבריך ואמרת שאתה רוצה שאני אעלה ואציג את עמדת הממשלה. אני רוצה לומר מה הייתה עמדתי שהתקבלה לוועדת שרים לחקיקה. עמדתי הייתה מאוד ברורה – אמרתי שזה לא חוק שצריך להיות ממשלתי או לא ממשלתי; זה אירוע של הכנסת, הכנסת צריכה לנהל פה דיון ולנקוט את העמדה המהותית-עקרונית שלה, כל אחד, ללא קשר לאיזו סיעה הוא נמצא. דרך אגב, אני חושב שזה גם לגיטימי שבסיעה ספציפית יהיו דעות שונות. אני חושב שזה לא אירוע שמחייב עמדת ממשלה, ולכן לצורך העניין הממשלה העבירה את ההחלטה להנהלת הקואליציה, והנהלת הקואליציה בחרה לתמוך. אני בכלל חושב – עמדתי האישית היא שהיה נכון אולי אפילו להוביל את זה באמת לחופש הצבעה, כי אני חושב שמן הראוי – ואני אומר את זה פה דווקא לצד השני של הבית – היה ראוי שיהיה חופש הצבעה מלא. זה לא צריך להיות אופוזיציה–קואליציה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כמו חוק הלאום.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא זוכר מה היה בחוק הלאום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אני אומר, אם רוצים חופש הצבעה, יש עוד כמה דברים. אני בעד.

שר החינוך יואב קיש:

לא. קודם כול, חוק הלאום הוא דווקא חוק מהותי, לדעתי, וצריכה להיות עמדה. בנושא הזה אני חושב שנכון שיהיה חופש הצבעה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא מהותי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה חופש הצבעה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה אומר שזה חוק לא מהותי?

שר החינוך יואב קיש:

אני חושב שיש פה עמדה עקרונית שהיא לא נוגעת לקואליציה ואופוזיציה באשר הן, וצריך כל אחד לנקוט בעמדה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, אתה נותן לי חופש הצבעה? חשבתי שאתה נותן לכם.

שר החינוך יואב קיש:

אני אמרתי את המלצתי לקואליציה. הממשלה אמרה: אנחנו לא נוקטים עמדה, אנחנו נותנים להנהלת הקואליציה להחליט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה?

שר החינוך יואב קיש:

אני מסביר – כי זו הייתה עמדתי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה קיבל פטור, דרך אגב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה הממשלה לא החליטה מה העמדה שלה?

שר החינוך יואב קיש:

אני כשר החינוך אמרתי שחשוב שהנושא הזה יגיע לכנסת ויהיה בהכרעת הכנסת. מותר לי גם לחשוב שלכנסת יש עמדה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי לא רצית לנקוט עמדה?

שר החינוך יואב קיש:

לא. אני גם אגיד תכף מה אני חושב. יכולתי גם לכפות עמדה בוועדת שרים, אבל אני חושב שזו תהיה טעות. אני חושב שראוי שהכנסת ככנסת תנקוט עמדה מהותית ועקרונית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה לא עושים את זה בכל החוקים?

שר החינוך יואב קיש:

כי יש חוקים שאני חושב שלא נכון שזה יקרה ויש חוקים שכן. בחוקים האלה, שאני חושב שלא, אני נוקט עמדה. בחוקים שהם תחת אחריותי, כמו החוק הזה, אמרתי שהייתי רוצה לקבל גיבוי מהכנסת כולה וברוב מוצק וגדול. זו הייתה הסיבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יכולת להגיד: אני מסכים, וגם שהכנסת תסכים. חברת לוועדת שרים כדי לקבל החלטה. יכולת להגיד: אני מסכים, ושגם הכנסת תסכים. חושבים שאנחנו מטומטמים.

שר החינוך יואב קיש:

שני דברים: כיושב-ראש המל"ג, אני רוצה להזכיר לכם שימוע שהיה בבית מחוקקים אחר. בארצות הברית היה שימוע לנשיאות אוניברסיטה – ברח לי השם עכשיו.

היו"ר משה רוט:

בהרווארד?

שר החינוך יואב קיש:

קולומביה. קולומביה, נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל תעשה שימוע.

שר החינוך יואב קיש:

זה היה שימוע. נכון, נכון. אני מזכיר. שאלו אותן מה עמדתכם לגבי אנטישמיות. מה הייתה התשובה, אתה זוכר?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עצובה מאוד.

שר החינוך יואב קיש:

עצובה מאוד. התשובה הייתה: It depends on the context. נכון?

היו"ר משה רוט:

נכון, נכון.

שר החינוך יואב קיש:

זאת אומרת שהגענו למצב שבאקדמיה האמריקאית, הנשיאות הבכירות של האוניברסיטאות הבכירות – זרקו אותן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא. עובדה שהן לא שם.

עידן רול (יש עתיד):

זה כלי שחייב להיות פה – שימוע בכנסת, הוספת כלי אכיפה. זה דיון אחר. היו מזמנים לפה לשימוע – – –

שר החינוך יואב קיש:

חבר הכנסת רול, אני בעד, אבל אני מנסה עוד פעם לומר שהאקדמיה בארצות הברית – וראינו את זה גם בפעילות של האקדמיה בארצות הברית כנגד מדינת ישראל אחרי הטבח הנורא של 7 באוקטובר – איבדה לחלוטין כיוון מהמציאות, והפכה להיות מקום מסוכן לדמוקרטיה המערבית. אני חושב שראינו איזשהו מהלך של שינוי, ויכול להיות שדווקא מה שקרה פה ב-7 באוקטובר יהיה גם איזשהו אלמנט של התעוררות בארצות הברית. מה שראינו בצורה מאוד ברורה, שאותה נשיאה שאמרה שאנטישמיות זה תלוי בקונטקסט, הודחה ולא נמצאת יותר בתפקידה. עכשיו אני מסתכל על מה קורה במדינת ישראל, וגם פה חשוב לי לומר כמה דברים. טוב מאוד וחשוב שיש עצמאות גדולה למוסדות האקדמיים במדינת ישראל, אבל יש מקומות שחוצים גבול וקו שאסור שייחצו. אם פרופסור באוניברסיטה העברית, פרופ' שלהוב-קיבורקיאן, אומרת בצורה ברורה שב-7 באוקטובר לא היו מעשי אונס והאירוע לא היה נגד יהודים – לא יכול להיות שאותה מרצה ממשיכה להרצות ולחנך את הדור הבא של מדינת ישראל. הסמכות היא של נשיאי האוניברסיטאות והסנאטים, וראוי שכך יהיה, אבל במקומות שבהם אנחנו רואים בצורה מובהקת שיש הסתה במוסדות האקדמיים וזה לא מטופל, צריכה להיות סמכות לשנות את הדבר הזה. אפשר לדבר על המנגנון; אני חושב שמן הראוי שזה יגיע לדיון בוועדה ולהתנות אותו בתקציבים. אני חושב שזה הדבר היותר-נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקציבים למה?

שר החינוך יואב קיש:

לא לאפשר תקצוב למרצים שהם תומכי טרור. זה הכול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה לא אמרת בוועדת שרים שאתה בעד החוק?

שר החינוך יואב קיש:

אני בעד החוק. הינה, אני אומר לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה לא נקטת עמדה? שלחת את זה לכנסת.

שר החינוך יואב קיש:

מירב, אני לא מכיר אותך. אני חושב שאת חושבת שלכנסת יש מקום כבית מחוקקים. כל הזמן אתם – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז למה ועדת שרים?

שר החינוך יואב קיש:

הינה, אני אומר לך בצורה ברורה: אני תומך בחקיקה, אני בעד, אני חושב שצריך לתקן – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה פחדת מהוות"ת, בגלל זה זרקת את זה לכנסת.

שר החינוך יואב קיש:

– – אבל אני מאמין שהבית הזה צריך לומר את דברו, לא כאופוזיציה וקואליציה, בנושא הזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממתי הכנסת מחליטה? ממתי?

שר החינוך יואב קיש:

דרך אגב, מאוד מטריד אותי – איפה חברי הכנסת של המחנה הממלכתי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה יש ועדת שרים?

שר החינוך יואב קיש:

אורית, איפה כל חברי הכנסת שלכם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאלה טובה. אנחנו שואלים את זה כבר שנה וחצי.

שר החינוך יואב קיש:

אתם תומכים או מתנגדים לחוק? אופיר, חבר הכנסת מתן כהנא חתם על הנוסח? ומה קרה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו הבעיה שלך. כי הם לא באמת בעד החוק. אבל אנחנו מסוגלים לבוא ולהגיד שאנחנו נגד.

שר החינוך יואב קיש:

אז הוא חתם? אבל אתם מוכנים לתמוך בפרופסורים שמסיתים לטרור?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו נגד החוק הזה.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, אתם מוכנים לתמוך בפרופסורים שמסיתים לטרור, ואת גאה בכך. יופי, יופי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אם מישהו מסית לטרור, שילך לכלא. יש עבירת הסתה במדינת ישראל.

שר החינוך יואב קיש:

פרופסור שמטיף לטרור לא צריך לקבל תקציב, ואת לא צריכה להיות גאה בכך שאת תומכת בו.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אבל יש מטרה, יש בית משפט, יש חוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש עבירת הסתה במדינת ישראל. יש משטרה. אתה ממציא חוקים.

שר החינוך יואב קיש:

לזה לא האמנתי שנגיע. לא האמנתי שנגיע. אולי כשישאלו אותך מה זה אנטישמיות, תגידי: תלוי בקונטקסט.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אז האוניברסיטה גם תחקור, גם תשפוט, גם תאכוף?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הכול אתם רוצים לעשות.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לסיים. אופיר, אני יכול לסיים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה ממציא חוקים.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לסיים ולומר – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

יש לך עוד שתי דקות.

שר החינוך יואב קיש:

אורית, חברת הכנסת פרקש הכהן, את תומכת בחוק או מתנגדת?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שר החינוך יואב קיש:

את יודעת שחבר הכנסת מתן כהנא חתם על החוק? מעניין מאוד מה הולכת לעשות סיעת המחנה הממלכתי.

קריאות:

שר החינוך יואב קיש:

אני מודה שחבל לי שזה הלך לאופוזיציה וקואליציה. אני הייתי נגד זה. אני חושב שהכנסת, במקום הזה, ראוי שתאמר את דברה. אני חושב שכל חוק שבא לתקן תמיכה בטרור – ראוי שהבית הזה יתמוך בו. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, אני מבקש שקט. סליחה, חברי הכנסת, יש מתנגד לחוק – חבר הכנסת לפיד, ראש האופוזיציה, מבקש. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שמונחת פה אומרת שמרצה באוניברסיטה שידבר נגד מדינת ישראל, בוודאי מרצה שיביע תמיכה בטרור, יפוטר מעבודתו לאלתר. אם האוניברסיטה לא תפטר אותו, היא תחטוף קיצוץ אכזרי בתקציבה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כל הכבוד על התמיכה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תהיה בשקט.

יאיר לפיד (יש עתיד):

נשמע הגיוני, נשמע פטריוטי. מי הם שיעזו לדבר נגד מדינת ישראל? מי הם שיעזו לדבר בזמן מלחמה, בזמן שמבקשי נפשנו רוצים להרוג אותנו? יש לי רק שאלה אחת. יש לי שאלה. אני יכול לשאול אתכם שאלה? מי מחליט?

קריאות:

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, אפשר – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

מי מחליט? מי מחליט מה זה אומר לדבר נגד מדינת ישראל? אם אני, חס וחלילה, חס וחלילה, אדבר פה ואגיד שהשר יואב קיש הוא בושה לחיל האוויר הישראלי ואופורטוניסט ואין לו עמוד שדרה – האם זה לדבר נגד מדינת ישראל?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אז זהו, שלי אין ספק שמה שאני אמרתי פה על יואב קיש, לפי החוק הזה ייחשב לדיבור נגד מדינת ישראל. אתם יודעים איך אני יודע? מפני שלפי החוק הזה, מי שקובע מה זה אומר לדבר נגד מדינת ישראל זה יואב קיש. לא המשטרה, לא בית המשפט – יואב קיש. יואב, תקרא את החוק. החוק הזה אומר שהסמכות להחליט מה פירוש לדבר נגד מדינת ישראל ניתנת לוועדת המשנה לפיקוח ואכיפה של המועצה להשכלה גבוהה, שידוע גם בשמה הלא-רשמי: יואב קיש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נכון. היועץ המשפטי, המוסד.

אופיר כץ (הליכוד):

לא נכון. אתה סתם מתנגד.

יאיר לפיד (יש עתיד):

הוא ממנה אותה, היא מדווחת לו, הוא שולט בה. זאת הוועדה שלו. זה מה שאתם עושים פה היום – אתם נותנים לפוליטיקאי מהשלטון להחליט מה בעד מדינת ישראל ומה נגד מדינת ישראל. אתם נותנים למפלגת השלטון את הזכות להכתיב מה מותר להגיד ומה אסור להגיד. אתם נותנים לשלטון את הכוח לקצץ תקציבים למוסד אקדמי אם לא ימצא חן בעיניכם מה שאומרים במוסד האקדמי הזה. השלטון יכול להעניש מוסדות אקדמיים, לקצץ להם קיצוץ אכזרי בתקציב, כמו ברוסיה, כמו באיראן, כמו בהונגריה, כמו בכל המדינות האלה שאתם כל כך מעריצים. במדינת ישראל יש חוק טרור ויש חוק נגד הסתה לטרור. תמכתי בשניהם, אני תומך בשניהם. יש לדמוקרטיה זכות להגן על עצמה.

קריאות:

אופיר כץ (הליכוד):

כל מה שאמרת, יאיר, זה לא בחוק.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אם מרצה יביע תמיכה בטרור, צריך לתבוע אותו, ומצידי שילך לכלא, אופיר כץ, אבל את החוק הזה צריך לזרוק לפח.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת כץ – – –

אופיר כץ (הליכוד):

– – – זה לא בחוק הזה בכלל.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אופיר, האקדמיה בצרות איומות גם ככה, בצרות איומות גם ככה. היא סובלת מחרמות; התקציבים שלה מקוצצים. אני מציע שתקרא את החוקים שאתה מגיש לכנסת ישראל.

היו"ר משה רוט:

סליחה, חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת כץ.

יאיר לפיד (יש עתיד):

שני גורמים שותפים להתקפה על האקדמיה – –

היו"ר משה רוט:

יש אפשרות להשיב. שנייה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – ה-BDS וממשלת ישראל, וזו לא הפעם הראשונה וכנראה לא הפעם האחרונה ששני הגופים האלה שותפים בהתקפה על חופש הביטוי במדינת ישראל. אני קורא לכנסת להתנגד לחוק.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני. שקט, שקט. חברי הכנסת, בלי קריאות. חבר הכנסת זאב אלקין, מיוזמי החוק, ישיב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זאת אופוזיציה זאת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אלקין, אני שמה לך 3,000 הסתייגויות.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, אני אוסיף לו זמן, אני לא יודע אם אתם רוצים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

למה אתם תמיד בעד טרור? למה?

קריאות:

היו"ר משה רוט:

חברים. חבר הכנסת מלביצקי, חבר הכנסת מלביצקי, אני קורא לך לסדר. חבר הכנסת מלביצקי.

קריאה:

תתבייש לך. תכף תקימו קואליציה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אדוני יגיד לי מתי אפשר להתחיל.

היו"ר משה רוט:

עוד לא, עוד לא.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא מפספסים הזדמנות לתמוך בטרור.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, קצת כבוד, קצת מכובדות. שקט. המליאה רוצה לשמוע, ואני מבקש, אתם סתם מאריכים את הזמן. חברי הכנסת, אני מבקש שקט במליאה. מי שרוצה לשוחח יכול לצאת החוצה לשלוש דקות. בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, אתם אפילו לא שמים לב כמה רעש אתם עושים. אני מבקש שקט כדי שחבר הכנסת אלקין יכול להתחיל. שלוש דקות לרשותך. אני אאריך את הזמן אם יהיו קריאות.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים וחברי הכנסת, אדוני ראש האופוזיציה – אופיר, אני אשמח לפנות לראש האופוזיציה – נאמת פה נאום על חשיבות חופש הביטוי האקדמי, ואני מסכים איתך על כל מילה על חשיבות חופש הביטוי האקדמי, אבל כל מה שאמרת על החוק הזה לא רלוונטי למה שכתוב בו.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, סליחה. שקט, המליאה רוצה לשמוע. חברי הכנסת, אני מבקש שקט במליאה. חברי הכנסת, אתם אפילו לא שמים לב כמה רעש אתם עושים. שקט.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי, אדוני ראש האופוזיציה – אשמח לפנות לראש האופוזיציה. נאמת פה נאום על חשיבות חופש הביטוי האקדמי ואני מסכים איתך על כל מילה על חשיבות חופש הביטוי האקדמי, אבל כל מה שאמרת על החוק הזה לא רלוונטי למה שכתוב בו.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

– – – לא נכון. אתה טועה, אלקין.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

בוא נקרא מה כתוב בו. בואו נקרא מה כתוב בו. החוק הזה לא מטפל במי שמדבר נגד מדינת ישראל.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אולי כדאי לקרוא לפני שמתנגדים לחוק. אולי כדאי לקרוא את החוק לפני שמתנגדים אליו. אולי תקרא.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מי מחליט מי מסית? אל תקריא. מי מחליט? מי השופט? מי התליין?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

החוק הזה – אני מקריא – מטפל במי שמסית לטרור, מביע תמיכה בארגון טרור – –

קריאות:

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מלביצקי, אני כבר קראתי אותך לסדר פעם אחת.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

– – במאבק מזוין ובמעשה טרור של ארגון טרור, מדינת אויב או יחיד נגד מדינת ישראל.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מי מחליט? מי מחליט?

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת טופורובסקי, תנו לו לדבר דקה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מי מחליט? מי שופט?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תכף אני אגיד גם מי שופט.

היו"ר משה רוט:

שנייה. חבר הכנסת טופורובסקי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני מבקש, הוא לא הצליח להגיד משפט אחד.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

כשאתם באים ואומרים: לא צריך – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מי יכריע?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תכף אני אגיד גם מי מכריע, אבל כשאתם באים ואומרים: לא צריך את החוק, אפשר הליך פלילי, לכאורה – לפי ההיגיון הזה, בשביל מה צריך את סעיף 7א, שבדיוק על הדברים האלה לוקח מבן אדם את הזכות החוקתית הכי בסיסית שיש, הזכות להיבחר לכנסת? אז להיבחר לכנסת הוא לא יכול ולהיות מרצה באקדמיה הוא כן יכול?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מי קובע מי יכול להיבחר לכנסת?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

למה שם לא אומרים שיש הליך פלילי? עכשיו לגבי השאלה מי קובע. מי שקובע – אני מקריא לך מהחוק – זה היועץ המשפטי למוסד והיועץ המשפטי למועצה להשכלה גבוהה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אז לא צריך משטרה, לא צריך שב"כ – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש משטרה, תגיש כתב אישום.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

היועצים המשפטיים של המוסד. החוק נותן סמכות למוסד לפטר מרצה כזה. הרי מה קרה בסיפור המפורסם באוניברסיטה העברית? אמרו ראשי המוסד: אנחנו יכולים רק להשעות אותה, לא יכולים לפטר אותה, כי יש הסכם קביעות. אז על מי ולמה אתם מגינים? החוק מסמיך את המוסד, במקרה הזה האוניברסיטה – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה הכול חוץ מדמוקרטיה. זה הכול חוץ מדמוקרטיה – – –

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

– – אם מתקיימים תנאי החוק לפי – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אלקין, תחזור בך. אלקין, לא נעים. אלקין, לא מתאים לך להיות פשיסט כזה. המוסד יחקור, המוסד ימנה משטרה, המוסד ימנה חוקרים.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לא, לא. עוד פעם, אדוני ראש האופוזיציה, כדאי לקרוא את החוקים. הוכח למנהל המוסד האוניברסיטה שהתקיימו התנאים האלה, על דעת היועץ המשפטי למוסד והיועץ המשפטי למל"ג. ואגב, בתור מי שהיה יו"ר מל"ג, אני אומר לכם, אין יועצים משפטיים יותר עצמאיים מהיועצת המשפטית של המל"ג. לכן, כל המהומה הזאת, אין לה שום סיבה. עוד משהו שהפתעתם אותי – מי שמוביל את הצעת החוק זה התאחדות הסטודנטים במדינת ישראל.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

הייתם פעם מפלגה שייצגה את ציבור הסטודנטים במדינת ישראל. מה קרה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי יושב-ראש האגודה, אתה יודע?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

סטודנטים שבאים אחרי חודשים רבים של מילואים לקמפוס שלהם, ואז פתאום שומעים דברי בלע של תמיכה בחמאס – לא צריך להגן עליהם?

יאיר לפיד (יש עתיד):

יש משטרה.

קריאות:

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אבל לא על כל דבר המשטרה תפתח תיק. למה יש סעיף 7א? הרי אפשר לקחת חבר בבניין הזה ולהדיח אותו מהכנסת על הסעיפים האלה.

היו"ר משה רוט:

טוב, חבר הכנסת אלקין.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אגב, כמעט הדחנו אחד כזה. חבר הכנסת עופר כסיף לא היה היום בכנסת לו אתם הייתם מצטרפים.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, לא לא לא לא לא.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

הוא לא היה בכנסת. ארבע קולות חסרו, שלכם ושל המחנה הממלכתי, אז למה לכם?

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת אלקין, חבר הכנסת אלקין.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

למה אתם מגינים על עופר כסיף? למה אתם רוצים להגן על הפרופסור שתומך בחמאס? למה? הרי יש גבולות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת אלקין.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

חופש האקדמי הוא חשוב מאוד. למה אתם הולכים נגד ציבור הסטודנטים במדינת ישראל?

קריאה:

– – – מה עם יולנדה יבור? מה עם יולנדה יבור? מה איתה? מה איתה? מה עם יולנדה, הגיבורה שלכם? מה איתה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – לך לממשלה כבר. לך. למה אתה מחכה? לך כבר – – –

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

למה, כי כואב? כואב. מה קשור?

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת אלקין, תודה רבה. משפט סיום.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

משפט סיום. אני קורא לכם – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מלביצקי, אני מבקש לא לצעוק.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

מהסיעות חד"ש-תע"ל ומסיעת רע"מ אני לא מצפה לשום דבר, ברור לי למה הם מתנגדים, אבל מהאופוזיציה הציונית במדינת ישראל, אני ציפיתי שהיא תתייצב נגד מי שתומך בטרור ונגד תופעות כאלה כאן, גם במקרה של עופר כסיף וגם במקרה הזה של החקיקה הזאת. לכן אני קורא לכם להתעשת לפני שמאוחר מדי.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברי הכנסת, כנסת נכבדה, סליחה, אני מבקש להפסיק את הקריאות. הוא כבר לא על הדוכן. להפסיק את הקריאות במליאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש להפסיק את הקריאות עכשיו. השר יואב קיש, אחרי ההצבעה, בסדר? חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, והקריאות עכשיו מפריעות להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פיטורי סגל אקדמי בשל הסתה או תמיכה בטרור והפחתת תקציב), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60 נגד – 36 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פיטורי סגל אקדמי בשל הסתה או תמיכה בטרור והפחתת תקציב), התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

60 בעד, 36 נגד. אני קובע כי הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – פיטורי סגל אקדמי בשל הסתה או תמיכה בטרור והפחתת תקציב), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. כבוד השר יואב קיש, שר החינוך, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר משה רוט:

יעבור לוועדת הכנסת לבחירת ועדה. תודה רבה.

שר החינוך יואב קיש:

אני שמח שכל חברי סיעת יש עתיד נשארו. לצערי, יושב-ראש המפלגה שלכם בחר לברוח ולא נשאר דקה נוספת במליאה. אני רוצה שתמסרו לו שמי שהיה כתב במחנה, לא יטיף לי על שירות צבאי כטייס לוחם במילואים עד גיל 51.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תברח, תברח. זה שעבד על שוויון בנטל תומך בחוק – – –

היו"ר משה רוט:

אני רוצה להגיד לפרוטוקול: חברת הכנסת אורית פרקש הצביעה בעד – לפרוטוקול, כמובן – והיא מודיעה שהיא רצתה להצביע נוכחת. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, נתת לי הודעה אישית.

היו"ר משה רוט:

שנייה, שניונת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כבר הזכרת את השם שלי ואז אמרתי לך "נעבור להצבעה".

אופיר כץ (הליכוד):

מי הזכיר אותך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמר.

היו"ר משה רוט:

הוא הזכיר את שמך לשבח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, ממש לא.

היו"ר משה רוט:

סליחה, אני הייתי, ואני חייב להגיד לך שהוא החמיא לך. הוא אמר שאת דואגת לאנשי המילואים וכל הכבוד לך. כל עם ישראל עכשיו יודע את זה, כבר פעמיים. הוא לא פגע בך ושום דבר, רק אמר את הדבר הזה. גברתי הנכבדה, הוא החמיא לך, ועכשיו עם ישראל שמע את זה פעם שלישית. הוא החמיא לך שאת דואגת לאנשי המילואים, ועכשיו כל העם יודע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בסדר, תתקדם, תתקדם, אין בעיה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להטמעת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק נומקה כבר ב-19 ביוני 2024 למניינם. אני מזמין את שר החינוך יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חבר הכנסת מאיר כהן לגבי המלצות ועדת ביטון – דיברנו עליה, היה לי שיח עם המציע. אנחנו מאוד תומכים במימוש של החלטות הוועדה ואנחנו פועלים לכך במשרד החינוך. ההצעה שהעלה חבר הכנסת מאיר כהן – אנחנו נדון בה בוועדה – יש לה משמעות כספית מאוד כבדה, ואנחנו צריכים למצוא דרך להקל במקום הזה. אנחנו נתקדם בחקיקה בהסכמה עם המשרד. אני חושב שההצעה היא טובה, חשובה, והממשלה תומכת בהצעה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. חברי הכנסת, אם כן, נעבור להצבעה על הצעת חוק להטמעת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להטמעת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, התשפ"ג–2023, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

31 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק להטמעת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה רוט:

לפני שנעבור לנושא הבא על סדר-היום – מזכירות הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 3), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 3), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. עוד הונחה על שולחן הכנסת הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת יונתן מישרקי, אחמד טיבי, צגה מלקו ואימאן ח'טיב יאסין בנושא: הדוח הלאומי לאובדן המזון ולהצלתו: כמעט 23 מיליארד שקלים בשנה מתבזבזים עקב אובדן מזון. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, סימון מושיאשוילי, יאסר חוג'יראת ואחמד טיבי בנושא: מניעת סרטן העור בקרב ילדים צעירים והסכנה בהפצת מידע לא אמין ברשתות החברתיות. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני המזכיר.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לאוכלוסייה הערבית – חגים), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יוסף עטאונה וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת המציע, חבר הכנסת יוסף עטאונה, לנמק את ההצעה. תודה רבה. חבר הכנסת, עשר דקות לרשותך, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאני פונה לחברי הכנסת להצביע עבורה באה לתקן עוול, אם אפשר לקרוא לו, גם היסטורי, לגבי סטודנטים ערבים שנמצאים באוניברסיטאות, במכללות. היום לוח השנה האקדמי בכל האוניברסיטאות, בכל המכללות בארץ, מתקיים אך ורק לגבי חגים יהודיים ומתייחס רק ליהדות כדת, ומתעלם משאר הקבוצות בתוך האוניברסיטאות. אנחנו לא באים ומבקשים התחשבות אישית בסטודנטים אלא מדברים על 21% מהסטודנטים שנמצאים באוניברסיטאות, במכללות, שהם סטודנטים לא יהודים, סטודנטים ערבים. האחוז של הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות ובמכללות הוא יותר מהאחוז שלהם באוכלוסייה, ולכן כמיעוט, כקבוצה ילידה של המקום, יש לה את כל הזכות שבימי החג של האוכלוסייה הערבית, הסטודנטים – יש להם את הזכות שלא להגיע לאוניברסיטאות, ויש להם דרישה שבימים אלה, בחגים של האוכלוסייה הערבית, לא יתקיימו ימי לימוד. בהמשך לדיון שהיה בהצעת החוק הקודמת – אוניברסיטה, מוסד אקדמי, צריכים להיות מוסד לשוויון, לצדק, לסולידריות, לשותפות. לאוכלוסייה הזו, ל-20%, ל-21%, יש את הזכות הבסיסית לחגוג את החגים שלהם בלי להפסיד חומר לימודי, בלי להפסיד נוכחות בתוך האוניברסיטה, והדברים ימשיכו כרגיל. הצעת החוק באה בדרישה לתת ולהתאים את לוח השנה האקדמי בכל האוניברסיטאות והמכללות לפי החגים של האוכלוסייה הערבית. הדרישה היא שהסטודנטים לא יגיעו בימי החג, וגם שהמוסדות האקדמיים לא יפתחו את שעריהם בזמן של חגים. אין הרבה ימים של חגים לאוכלוסייה הערבית. בדו-שיח בין הנהגת האוכלוסייה הערבית, ההנהגה של תנועות הסטודנטים הערביות, לבין הנהלות האוניברסיטאות אפשר להגיע למשהו מוסכם על מספר ימי חגים ראשיים של האוכלוסייה הערבית שגם בהם המוסדות האקדמיים יהיו סגורים. מה שקיים היום: יש התחשבות חלקית מאוד בסטודנטים הערבים בחגים, ונותנים להם או הארכה או מועד ב' לגבי הבחינות. הדבר הזה לא מוצדק. מוסד אקדמי, עוד פעם, צריך לתת הזדמנות, צריך לחזק את השותפות, צריך לחזק את השייכות בתוך המוסד האקדמי גם לסטודנט הערבי שיש לו חג. ברגע שבחגים של האוכלוסייה הערבית האוניברסיטאות ימשיכו לתפקד בצורה רגילה, זה יגביר את הניכור, יגביר את העוינות ואת האי-שייכות של הסטודנט הערבי בתוך האוניברסיטה. המסר מההסדר שקיים היום – כשיש התעלמות מוחלטת מלוח השנה, מהחגים של האוכלוסייה הערבית, המסר הוא שהסטודנטים הערבים בתוך המכללות הם לא סטודנטים מן המניין, הם לא סטודנטים שווים, הם סטודנטים זרים בתוך המוסדות האקדמיים. המצב הזה צריך להשתנות. הצעת החוק שאני מציע, ומבקש מכל חלקי הבית להצביע עבורה, אין בה שום פגיעה בשום מוסד; אין בה פגיעה במצב הקיים. ולכן אני קורא לכולם להצביע בעד ההצעה, שנתאם יחד גם דרך ועדת החינוך, ונסכים על ימים מסוימים בחגים של האוכלוסייה הערבית שבהם המוסדות לא ילמדו באופן סדיר ויהיו סגורים. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. כבוד השר, שר התקשורת שלמה קרעי, יציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, יש לציין, חבר הכנסת עטאונה, כי חוק זכויות הסטודנט אינו מסדיר את לוח החופשות והחגים במוסדות להשכלה גבוהה, ואלו נקבעים על ידי המוסדות עצמם במסגרת עצמאותם האקדמית והמינהלית ובהתאם להוראות הדין לעניין ימי חופשה. אני קורא את תשובת שר החינוך. עם זאת, יצוין כי ב-30 ביוני 2015 קיבלה המל"ג את החלטתה בעניין התחשבות בסטודנטים בימי החג, וקבעה כי יש מקום לקביעת נהלים מיוחדים בדבר היעדרות, עריכת בחינות והגשת מטלות אשר יהיה בהן כדי להביא לידי ביטוי מעשי את ההתחשבות בבני כלל הדתות השונות בימי חגם. למיטב ידיעתה של המועצה להשכלה גבוהה, מרבית המוסדות להשכלה גבוהה פועלים בהתאם להחלטה זו, וככל שמובאות בפני המל"ג תלונות בנושא, הן נבדקות מול המוסדות. לסיכום, הצעת החוק בחלקה מיותרת ובחלקה כללית ורחבה מדי גם ביחס ללוח השנה העברי. לא כל חג משמעו יום שבתון באקדמיה. הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 7 ביולי. החלטת ועדת השרים הייתה לדחות את הדיון בהצעת החוק. לנוכח האמור, מהנימוקים שצוינו, אני מציע לחבריי חברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק.

גלעד קריב (העבודה):

רגע, השר, לא היה ראוי שהממשלה תבוא בדין ובדברים עם המציע?

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה בדרך כלל הפוך, חבר הכנסת קריב – המציעים של הצעות חוק פרטיות באים בדין ודברים עם השרים הנוגעים בדבר. אני לא יודע אם חבר הכנסת עטאונה בא בדין ובדברים עם שר החינוך.

גלעד קריב (העבודה):

השר קרעי, אתה לא מכיר אין-ספור החלטות של ועדת השרים לדחות בשבועיים, בחודש, כדי לבדוק – אולי לא כל החגים של העדות הלא-יהודיות, אולי רק חלק מהחגים, כמו המקרה שלנו?

היו"ר משה רוט:

השר ענה. השר ענה.

גלעד קריב (העבודה):

מה, מה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמו שאמרתי, הנושא – – –

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת קריב, השר ענה. אני מבקש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הנושא נדון לגופו והוחלט שיש מקום לדחות את הצעת החוק הזו. אמרתי את זה כמה פעמים מעל הדוכן כאן: בדרך כלל, כשיש הצעת חוק פרטית – ועושים את זה גם אצלי במשרד התקשורת. חילי טרופר מגיש הצעת חוק פרטית בלי לדבר איתי. מה הוא מצפה שאני אעשה בוועדה? דוחים בחודשיים, תבוא, תשב, אבל מעלים את זה לכאן, ואז אנחנו דוחים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ולמה לא אמרת כלום כשהם הצביעו נגד הצעת חוק להעדיף חיילים מילואימניקים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בכל מקרה, עכשיו – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברת הכנסת שטרית.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם בעד מילואימניקים, למה לא?

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת שטרית, גברתי, גברתי.

גלעד קריב (העבודה):

קטי, קטי – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הצביעו נגד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה להתייחס – – –

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת קריב, אם אתם רוצים לשוחח, אני מרשה לכם להיפגש.

גלעד קריב (העבודה):

כן?

היו"ר משה רוט:

כן, אני מרשה. אבל ממרחק אני לא מרשה.

גלעד קריב (העבודה):

יפה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס – – –

היו"ר משה רוט:

הינה, בהמלצתי אפילו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לביזיון שהיה כאן קודם עם הצעת החוק למאבק – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברי הכנסת, תנו לשר לדבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה להתייחס למה שהיה כאן קודם עם הצעת החוק למאבק בהסתה בטרור – שנדהמתי לראות, גם אחרי שיושב-ראש הקואליציה הראה לראש האופוזיציה שהחוק בכלל לא נוגע בדברים שהוא אמר, שזה ההפך הגמור, שזה מאבק בטרור, מאבק בהסתה לטרור. עלה כאן חבר הכנסת אלקין. אתם פשוט בושה וחרפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה בושה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ראינו על המסך: יש עתיד והרשימה המשותפת. אין לכם בושה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לך הביתה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ראש ממשלה לשעבר, שמכר אותנו לחיזבאללה, וממשיך לנסות למכור אותנו בחוק הזה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יאללה, יאללה. לך הביתה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם מצביעים בעד מרצים שמסיתים לטרור, שלא יוכלו לפטר אותם? ראש האופוזיציה יאיר לפיד, אני רוצה לומר לך כאן: הצחוק שאתה עושה מהעניין הביטחוני הזה וההצבעה שלך נגד החוק, שהסטודנטים יזמו אותו, זה הדבר שיקבור לך את הקריירה. אתה תצטרך, כדי לקבל מנדטים, להקים מפלגה עם הרשימה המשותפת, שיחד איתה הצבעת עכשיו. אתם כאן, במקום להתאחד סביב נושאים שהם קונסנזוס – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא רוצה להתאחד איתך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – סביב נושאים שהם בהסכמה רחבה, אתם, כמו קורח ועדתו, שקראנו עליהם בפרשה, מעוררים רק שנאה, מחלוקת, הסתה. אתה יודע, זה גם לא סתם. קורח ועדתו זה יוצא 794, בדיוק יש עתיד. כל מה שאתם עושים כאן הוא רק הסתה, רק ניסיון לפלג, לחרחר ריב ומדון, לתמוך במרצים שמסיתים לטרור. פעם הייתם מפלגה ציונית. ותכף אני אדבר על עוד דבר, שפעם הצבעתם בעדו, והיום בג"ץ כנראה מבין לאן הרוח נושבת. הוא מבין שיש עתיד, המפלגה ששולטת בכמה כתבים ראשיים בתקשורת המיינסטרים, כבר לא כל כך ציוניים כמו שהיו פעם. לכן בג"ץ מרשה לעצמו להוציא צו ביניים למדינת ישראל ואומר: תסבירו לנו למה לא לתת זכות שיבה לפלסטינים, אלו שרובם ככולם תומכים בטבח שהיה כאן ביום שמחת תורה. הוא הוציא צו על תנאי כנגד חוק האזרחות, ובזמנו יש עתיד הצביעה בעד חוק האזרחות. היחידים שהצביעו נגד היו הרשימות תומכות הטרור ומפלגת העבודה הפוסט-ציונית. אבל מתברר שיש עתיד היא כבר לא ציונית כמו שהייתה פעם, והינה, ראינו את ההוכחה לכך היום: יאיר לפיד הבין שמדובר כאן בחוק שהוא טוב לביטחונה של מדינת ישראל, מדובר כאן בחוק שבא לצאת כנגד אלו שרוצים להשמיד אותנו, שרוצים להסית לטרור נגדנו, ובכל זאת הוא נתן לכל חבורת הגמדים להצביע נגד החוק הזה, להתנהל כמו הרשימה המשותפת בעניין הזה. תתביישו לכם. ולגבי בג"ץ אני רוצה לומר, כשבג"ץ נוטל לעצמו סמכויות בכוח הזרוע ויוצא כנגד דברים שנחקקו כאן בדם, מבינים שלתת זכות שיבה לפלסטינים, בסוף אנחנו לא מקבלים פלסטינים – אנחנו מקבלים סכינים, מקבלים טרור, מקבלים פיגועים. בג"ץ יודע את זה. יש עתיד ידעו את זה אז; היום הם כבר לא ככה. בג"ץ יודע את זה. היה כאן רוב מוחלט בכנסת בעד חוק האזרחות, ובג"ץ מגיע וחושב שאנחנו לא חיים בדמוקרטיה. בג"ץ חושב שהדמוקרטיה הישראלית היא שבויה שלו; שהציבור יכול ללכת לקלפי, שנבחרי הציבור כאן בבית הזה יכולים להצביע פה אחד כמעט בעד חוק שדואג לביטחונה של מדינת ישראל, אבל בג"ץ אומר: אני מצפצף עליכם, אני מצפצף על הדמוקרטיה, אני מצפצף על הכנסת ואני מצפצף על כולכם. אני רוצה להבין למה לא לתת לפלסטינים שתומכים בטבח – 80% מתוכם, בסקר שעשו, תומכים בטבח הנורא שהיה כאן, ובג"ץ רוצה להכניס אותם אלינו הביתה; רוצה שניתן להם – לאחות של סנוואר או לכל הטרוריסטים האלה – לתת להם זכות שיבה, לתת להם אזרחות, כדי לפגוע בביטחונה של מדינת ישראל. אז אני אומר לכם, מכיוון שאנחנו רואים שיש כאן מפלגות שפעם היו ציוניות, כמו יש עתיד, ועכשיו התהפכו עלינו, כמו שראינו בהצבעה הקודמת, כדי שאנחנו נוכל להתמודד באופן דמוקרטי מול בג"ץ – היום בג"ץ בעצם אומר: אין כלי דמוקרטי שאתם יכולים להתמודד איתי. אין. לא חוקים רגילים, לא חוקי-יסוד, גם חקיקה בהסכמה רחבה, אפילו חקיקה פה אחד שתהיה בכנסת – בג"ץ בא ואומר: אתם לא שווים כלום. אנחנו בסוף אלה שקובעים. אנחנו צריכים להתגייס כאן, קואליציה ואופוזיציה ציונית, קואליציה ואופוזיציה אחראית, לבוא ולומר לבג"ץ: אנחנו לא מקבלים את המרות שלכם בנושאים בדרך כזאת שהיא אנטי-דמוקרטית. כאשר הציבור אמר את דברו, כאשר חברי הכנסת אמרו את דברם ברוב רגיל, בוודאי ובוודאי ברוב מוחלט ובהסכמה רחבה כזאת, אין שום משמעות לצו על תנאי, לצו ביניים או להלכה תקדימית של בג"ץ. בג"ץ הוא לא מעל הדמוקרטיה, בג"ץ הוא לא מעל החוק, ואנחנו כאן צריכים לומר את זה בצורה מאוד ברורה. ואני באופן אישי חושב שאין דרך באמת, אין כלי דמוקרטי שמאפשר היום לנבחרי הציבור או לציבור להתגבר על הגחמות האלו של בג"ץ. הדרך היחידה שיש – ואני אומר את זה כבר כמה שנים, והגשתי הצעות חוק בעניין – היא להקים ערכאה שיפוטית חדשה, שתיבחר באופן דמוקרטי על ידי נבחרי הציבור, ששופטיה עברו שימוע בוועדת החוקה של הכנסת, שתייצג את כל המגוון שיש במדינת ישראל, שלא תיבחר על ידי ועדת שתיים ולא בקומבינות של לשכת עורכי הדין, שממנים בשיטה של חבר מביא חבר רק כאלה שלא מוכנים לקבל רוב גדול בציבור. אז אני מקווה שזו תהיה הדרך, לשם נמשיך – שנקים ערכאה שיפוטית חדשה שתחליף את בג"ץ, והיא זו שתדון בעניינים ציבוריים. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. שנייה, שנייה. יש הודעה אישית בעניין הסיעה – – –

קריאה:

אחרי הצבעה.

היו"ר משה רוט:

אחרי ההצבעה. סליחה, סליחה, אתה צודק, אתה צודק. חברי הכנסת, אם כן – – –

קריאה:

– – – רוצה להגיב.

היו"ר משה רוט:

מי?

קריאה:

היוזם. שלוש דקות.

היו"ר משה רוט:

היוזם, כן. חבר הכנסת היוזם יוסף עטאונה ישיב על התנגדות הממשלה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד השר קרעי, אולי אתה יכול להקשיב, כי עלית וענית והתחלת את דבריך בכך שחוק זכויות הסטודנט – שהאחריות על לוח השנה האקדמי הוא בסמכות הנהלת המוסדות האקדמיים. כנראה שמי שהכין לך את התשובה לא עשה עבודת בית טובה, כי אני כחבר ועדת חינוך בשנה וחצי האחרונות, אין שבוע שאין הצעת החוק שאתם מקדמים שמטילה ספק בהנהלת האוניברסיטאות. כשחבר כנסת ערבי שבא לדבר בשם 21%, 22% מהסטודנטים במוסדות ההשכלה, שמבקשים בסך הכול להתחשב בהם בחגים הרשמיים שלהם, כל הממשלה הזו מתגייסת להצביע נגד. תתביישו לכם. זה 20% מהסטודנטים. פתאום אתה מצדד בהנהלת האוניברסיטאות? בחוק הקודם אתה התנגדת, שר החינוך התנגד, הטיל ספק ודופי בהנהלת המוסדות – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

לא. זה נכון. הוא עלה לכאן. ולכן, כשמדובר בסטודנטים ערבים, קל לך לראות, להגיד שהנהלת המוסדות האקדמיים היא שתקבע. תגיד, תגיד – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – סמכות להגיע – – – אין להם סמכות. הם רוצים להגיע – אין להם סמכות. כאן יש להם סמכות. אני מציע את התשובה של שר החינוך – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה מבקש גם לקחת מהם הרבה סמכויות, שנוגעות בעיקר לאוכלוסייה הערבית. דווקא בזכות הזו לא צריך להגיע למוסדות להשכלה גבוהה. ממשלה שאמורה לשרת את כל – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

שנייה, שנייה. ממשלה שאמורה לשרת את כלל האזרחים צריכה לתת מענה גם לסטודנטים הערבים. ריבונו של עולם, מה מבקשים? שביום החג שלהם לא יהיו לימודים. זה לא 5%, זה לא 10%, זה מעל ל-20% מהסטודנטים שלוח השנה האקדמי מתעלם מהם, ואתם כולכם מתגייסים להמשיך את ההתעלמות, ובאים לדבר על שוויון – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – על צדק, על דמוקרטיה, כשאתם פוגעים בזכות הבסיסית – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – של כל אזרח, של כל סטודנט לחגוג את החג שלו. תתביישו לכם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ממשלה ביזיונית, שפוגעת – –

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת עטאונה, תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – בכל האזרחים, ובפרט באוכלוסייה הערבית.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לאוכלוסייה הערבית – חגים) – –

קריאה:

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, סליחה. שניונת. – – התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יוסף עטאונה וקבוצת חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת כדי שנוכל לעשות את ההצבעה. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לאוכלוסייה הערבית – חגים), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

22 בעד, 49 נגד. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לאוכלוסייה הערבית – חגים), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יוסף עטאונה וקבוצת חברי הכנסת, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – סליחה, סליחה, בטרם נעבור לנושא הבא על סדר-היום, קודם השר דיבר על סיעת יש עתיד, אז נציג של סיעת יש עתיד ישיב, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה השר קרעי, לא משתנה בו שום דבר. בכל בוקר פיו נוטף רעל, הסתה, התנהגות שאינה מכבדת שר במדינת ישראל. אתה טובל ושרץ בידך. אתה גדול המסיתים. של נעליך כשאתה מדבר על סיעת יש עתיד – ידיים נקיות כולם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה עכשיו הצבעת בעד מסיתים, בעד מרצים שמסיתים לטרור.

מיקי לוי (יש עתיד):

תשתוק עכשיו, עכשיו תשתוק. אתה עכשיו תשתוק. שר שפיו נוטף רעל. שר שפיו נוטף רעל. אתה, על המילואימניקים – שלחת את המילואימניקים לעזאזל. שלחת את המילואימניקים לעזאזל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא לא לא, אתה טועה, הוא לא שלח אותם. לא לא לא, אתה שלחת אותם, לא הוא.

מיקי לוי (יש עתיד):

גם את תשתקי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני לא אשתוק.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, חברי הכנסת, לא חייבים להגיב. לא חייבים, לא חייבים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מנוול. איך הוא מדבר?

היו"ר משה רוט:

אני שמעתי, שמעתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

כי את מפריעה לי, את מפריעה לי בכל פעם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איך אתה מדבר – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

תהיי בשקט, בבקשה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת, זה רק יגרום – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה מפריע, אתה מפריע למילואימניקים. אתה מפריע למילואימניקים.

מיקי לוי (יש עתיד):

שקרנית. את לא הצבעת בעד המילואימניקים. תבדקי את הסרט.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה אתה שח? הבאתי חוק היום. הבאתי חוק היום.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בושה וחרפה.

קריאה:

למה הוא עושה לך ככה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מיקי לוי (יש עתיד):

השר קרעי, שלחת את המילואימניקים לעזאזל והשווית את המילואימניקים להמן הרשע. ואם אתה אומר שהכתבים משקרים – לא ראיתי תביעה אחת נגדם. כינית את המפגינים אספסוף.

קריאה:

ואתה עושה תנועה מגונה לחברת כנסת.

מיקי לוי (יש עתיד):

תוקף את בג"ץ והיועמ"שית ללא הרף. אין לך דרך ארץ, אין לך חינוך.

קריאה:

כרגע עשית ככה לחברת כנסת, בחייך.

מיקי לוי (יש עתיד):

שר ללא בושה. אתה שר טובל ושרץ בידך. אתה גדול המסיתים פה בבית הזה. פיך נוטף רעל. אין לך גבולות. ההסתה שלך יורדת לרחובות, מידבקת לכולם. ככה אתה נראה – פיך נוטף רעל. אתה טובל ושרץ בידך. גדול המסיתים. שלחת חצי עם לעזאזל, כינית את המפגינים אספסוף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה שקרן, אתה שקרן.

מיקי לוי (יש עתיד):

אם אני שקרן, אני מוכן ללכת איתך לתביעה. לא ראיתי אותך תובע כתב אחד שכתב עליך שאמרת ששלחת את המילואימניקים לעזאזל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הם עובדים בשבילך. הם עובדים בשבילכם. הם עובדים בשבילכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אז השקרן מבין שנינו הוא אתה, גדול המסיתים בבית הזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בתי המשפט עובדים אצלכם, לא אצלנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

גדול המסיתים בבית הזה, ראוי שתירגע. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ביטול התניית חיבור לחשמל, מים וטלפון באישור תאגיד המים), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת ווליד טאהא וקבוצת חברי הכנסת. חברי הכנסת, הצעת החוק כבר נומקה ב-7 בפברואר 2024 למניינם. לכן, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ביטול התניית חיבור לחשמל, מים וטלפון באישור תאגיד המים), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת ווליד טאהא וקבוצת חברי הכנסת. סליחה, לפי מזכירות הכנסת – שנייה, אם בכל מקרה יש לנו פה איזשהו ספק, יש פה איזשהו ספק לגבי סדר-היום? אם כן, השר, בינתיים. סליחה, חבריי הכנסת, יש לנו פה הפסקה קצרה בסדר-היום, בינתיים לא נמשיך עם סדר-היום. שנייה, מזכירות הכנסת, יש לנו לפי סדר-היום המוסכם – לחוק הזה. אם כן, אנחנו חוזרים בבקשה לסדר-היום. אני מתנצל, כבוד השר. אם כן חבריי הכנסת, אני חוזר ואומר, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ביטול התניית חיבור לחשמל, מים וטלפון באישור תאגיד המים), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת ווליד טאהא קבוצת חברי הכנסת. ההצבעה שמית, לבקשת הקואליציה. מזכירות הכנסת, בבקשה, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר משה רוט:

מזכירות הכנסת, נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שעוד לא הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר משה רוט:

האם יש חברי כנסת במליאה שרוצים להצביע ועוד לא הצביעו? תמה ההצבעה. בבקשה, מזכירות הכנסת, נא לסכם. חברי הכנסת, סיכום ההצבעה: 14 בעד, 53 נגד. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ביטול התניית חיבור לחשמל, מים וטלפון באישור תאגיד המים), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת ווליד טאהא וקבוצת חברי הכנסת, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר משה רוט:

כן, סליחה. לפני שנעבור לסדר-היום, כבוד שר התקשורת קרעי בהודעה אישית. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, עלה לכאן בחוצפה שלא הייתה כדוגמתה, מלא שקרים והסתה, יושב-ראש הכנסת לשעבר מיקי לוי, שליד התמונה שלו בלשכת יושב-ראש הכנסת צריך לשים דגל שחור ולכסות אותה עם לוט שחור, שאף אחד לא יראה. את הבושה שאתה עשית כאן בלשכת יושב-ראש הכנסת – הוא עלה להודעה אישית לפני מאיר, רק שתדע על מה אנחנו מדברים. יושב-ראש הכנסת לשעבר כמעט שהרביץ לחברי הכנסת רוטמן ואורית סטרוק עד שהסדרנים בכנסת הפרידו ביניהם, כיושב-ראש הכנסת במרץ 2022. בנובמבר 2023, רק חודש לתוך המלחמה, כשכל עם ישראל נוהג באחדות, יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה מיקי לוי הוציא מהוועדה שלו את אנשי קהלת ואמר להם שהם לא ידרכו יותר אצלו בוועדה. באלימות, בבריונות, בהסתה. ובואו אני אגלה לכם סוד, אזרחי ישראל, אם תחפשו באינטרנט – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – קהלת, הם הביאו את הצרות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם תחפשו באינטרנט "מיקי לוי בריון", אתם לא תמצאו כלום. אני פעם חיפשתי, והיו כל כך הרבה מעשים של בריונות מצד מיקי לוי, והיום נכנסתי עוד פעם, והכול נמחק – חוץ מאחד: להדיח את מפקד מחוז ירושלים, שתועד וצולם בשעת עבירה, ומקומם של עבריינים הוא בכלא, כשהוא מכה מפגינים בבריונות. תנסו אבל, חבר'ה, להיכנס לתוך הכתבה, ותקבלו הודעת שגיאה. גם מ-ynet מחקו את הידיעה האחרונה שנשארה.

רון כץ (יש עתיד):

אתה לא מתבייש? קרעי, אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? מפקד מחוז ירושלים בתקופה הכי סוערת – – –

קריאות:

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, אני אשמח מאוד אם נצמצם את הנושא הזה למינימום שבמינימום. כבוד השר – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

גדול המסיתים הוא. גדול המסיתים, הוא קרא לראש ממשלה נבל. גדול המסיתים קרא לראש הממשלה נבל. זה גדול המסיתים. קרא לראש הממשלה נבל.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת לוי, אני רוצה לעשות בדיוק את הדבר הזה. אין צורך להגביר את האש, אני מנסה – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש עתיד, יש להם קומבינות בקרב כלי התקשורת, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה רוט:

כבוד השר.

מיקי לוי (יש עתיד):

גדול המסיתים. אתה שקרן, קראת לראש הממשלה נבל. אתה לא ראוי, אתה פרחח. אתה לא ראוי – – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

הדרך שלהם היא פשוט למחוק מידע. פעם היה הרבה מידע על הבריון מיקי לוי, שהיה מרביץ למפגינים כמפקד מחוז ירושלים; היום לא תמצאו את זה. תמצאו כתבה אחת ב-ynet, וכשתנסו להיכנס אליה, תקבלו הודעת שגיאה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה שאני עשיתי ברוורס לא תעשה כל החיים שלך בקדימה. מה שעשיתי ברוורס, חתיכת כלומניק, מה שאני תרמתי למדינה ולחברה בישראל – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה בושה, אתה חרפה לבית הזה. אתה חרפה למשטרה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה חרפה, אתה כלומניק. אתה כלומניק. פיך נוטף רעל.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, כבוד השר, בואו נשמור על מכובדות מינימלית.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה כלומניק – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

וחוץ מהבריונות וההסתה שמאפיינים – – –

היו"ר משה רוט:

שנייה. חבר הכנסת לוי, אני אעשה את עבודתך נאמנה. אנחנו ננסה להנמיך את הלהבות. כולם הבינו את הרעיון, הבינו את הנקודה.

קריאות:

אז תוריד אותו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – של ביבי נוטף רעל.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, אני לא צריך עזרה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברי יש עתיד, כשהוא עלה לפני כמה דקות ונתן פה חמש דקות של שטנה, אנחנו ישבנו בשקט. נתנו לו לשפוך – – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם ישבתם בשקט, לא אמרתם די עם ההסתה. כשעולים להשיב לכם, אתם לא יודעים לקבל ביקורת בחזרה. טלו קורה מבין עיניכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממש בשקט. אתה עבריין. קראת לראש ממשלה נבל. אתה קראת לראש ממשלה נבל, שלחת את המילואימניקים לעזאזל. אתה לא ראוי לתפקידך. אתה מבייש את הבית הזה. ככה אתה נראה. שר במדינת ישראל ששולח מילואימניקים לעזאזל, מסית ומדיח.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה גדול המסיתים. אתה גם אנאלפבית. אתה גם אנאלפבית, כי אני לא קראתי מעולם – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת לוי, אני מבקש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מעולם לא קראתי למילואימניקים ללכת לעזאזל – –

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – מסית ומדיח.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת לוי, אני מבקש. שמענו. חבר הכנסת לוי, אני מבקש להפסיק עם זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – קראתי לסרבנים שלא באו והגנו עליי, על הילדים שלי ועל השכנים שלי בעוטף עזה באותו יום של הטבח, והם אמרו מראש: כשיירו עליכם טילים, אנחנו לא נבוא להגן עליכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה שקרן, פיך נוטף רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, הם ילכו לעזאזל. אגב, אני לא השוויתי אותם להמן, ולכן אתה אנאלפבית.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחת ראש ממשלה לעזאזל, אמרת על ראש ממשלה נבל. מעל הדוכן הזה אמרת לראש ממשלה נבל. אתה כלומניק, אתה בושה לבית הזה. אתה שר לא ראוי. תתבייש לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם כבר, השוויתי אותם לאסתר. אמרתי: כמו שמרדכי אמר לאסתר "אם החרש תחרישי בעת הזאת – – – את ובית אביך תאבדו". אתה אולי מבלבל בין אסתר להמן. אתה בריון, שקרן, מסית וגם אנאלפבית.

היו"ר משה רוט:

כבוד השר, אני מבקש לצמצם. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה שר לא ראוי. תתבייש לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבכי עליכ.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה גועל נפש, זו הרמה. אבכי עליכ – זו הרמה. זו הרמה.

היו"ר משה רוט:

סיימנו את הנושא הזה. הייתי מעדיף לשמוע גימטרייה על המילים שלום ושלווה, היה עדיף לי.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירותי אבטחה, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יואב סגלוביץ' וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ' לנמק את ההצעה, בבקשה. עשר דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת שמונחת על שולחנכם לא התחילה היום ולא התחילה אתמול. בשנת 2011 קיבלה ממשלת ישראל החלטה להעביר את הנושא של הפיקוח על חברות האבטחה ממשרד המשפטים למשרד לביטחון הפנים. בשנת 2021 מוניתי על ידי ממשלת ישראל לטפל בצורה הוליסטית, כוללת, כסגן השר לביטחון הפנים, במאבק הכולל בפשיעה בחברה הערבית. לקחתי עבודות קודמות שנעשו על ידי ממשלות ישראל, עבודות קודמות שנעשו על ידי ועד ראשי הרשויות הערביות, ידע אישי שלי מהעבר שלי משירות במשטרת ישראל בטיפול בארגוני פשיעה, בפשיעה חמורה ובכלל, והכנתי תוכנית כוללת, שחלקה נמצא בהחלטת ממשלה 549 וחלקה נמצא בתוכנית אופרטיבית שניהלתי שנקראת מסלול בטוח. שנת 2022, אדוני שר המשפטים, הייתה השנה הראשונה אחרי כמה שנים שהייתה ירידה בפשיעה, ירידה של 16% באירועי הרצח, וכל זאת בעבודה ממשלתית מתואמת, כאשר זה יעד מרכזי של הממשלה, כשיש צוות שרים שמתכנס באופן תדיר, כשיש ראשי ממשלה – בנט ולפיד – שהיה אכפת להם, כשיש שר לביטחון פנים, עמר בר לב, שאכפת לו, יש רשויות ערביות בחברה הערבית שכולן התגייסו, יש חברי כנסת ערבים שכולם בתוך הלופ הזה למאבק כולל בפשיעה בחברה הערבית. חלק מהסיפור הזה הוא הצעת החוק שנמצאת כאן. שמעתי פה מכל השרים נאומים על משילות; חסר השר שהיה באמת צריך להגיב להצעה הזאת, השר לביטחון הפנים. כאשר ישבנו וחשבנו מה לעשות, אחד מהרעיונות שהיו, לי, לפחות, היה לא לטפל בקצה, בעבריין שסוחט, אלא לראות מה מכשיר ומאפשר מנגנון. ואחת הבעיות הגדולות שעלתה היא שאנשים, מתוך חשש, לא מתלוננים במשטרה, חשש מובן, שאני מבין אותו. אמרנו: מה נעשה? כולם מדברים על שמירה כפויה, נואמים נאומים חוצבי להבות. אמרתי: בואו נעשה חשיבה אחרת. בואו נחליט שמי שמציע שירותי שמירה והוא לא מורשה – זו תהיה עבירה פלילית, ואז אני לא צריך את המתלונן. עצם הביצוע של העבירה או הצעת השירותים הוא עבירה. היו דיונים עמוקים בין משרד המשפטים לבין המשרד לביטחון פנים, ובאותה הזדמנות גם עברה כל הרגולציה, כלומר שכל הפיקוח על שירותי האבטחה ועל חברות השמירה יהיה תחת קורת גג אחת. הצעת החוק, שלצערי הגשתי אותה כהצעת חוק פרטית, אבל שלא נתבלבל – היא הצעת חוק ממשלתית, מוכנה. תזכיר חוק שהוגש להערות הציבור בשנת 2022 – מאז הוא לא קודם על ידי הממשלה הזו. אני, בכל דיון פה בכנסת, בכל דיון בוועדה, בכל דיון בוועדה לביטחון לאומי, בכל דיון או נאום ברדיו, אמרתי: קחו את הדבר הזה, תעבירו את זה, זה לטובת מדינת ישראל, כנגד העבריינים, כנגד ארגוני הפשיעה. ואני כן יודע דבר אחד או שניים על ארגוני פשיעה. אבל השר הזה לא עשה דבר. ואני אקדים את המאוחר: אתם יודעים מה החלטת ועדת שרים? לדחות בחודשיים. את מה לדחות בחודשיים? את מה שלא עשיתם שנה וחצי? החוק הזה מאפשר מאבק אפקטיבי בארגוני פשיעה. יותר מזה, הוא מאפשר גם – בשל העובדה שבחוק, ההחלטה הזאת, כעבירה פלילית, מי שמארגן את זה ועושה את זה בצורה מכוונת – זו גם יכולה להיות עבירת מקור לפי חוק איסור להלבנת הון. המשמעות של הדבר הזה היא שאפשר דרך החוק הזה גם לטפל ברגולציה, גם לפקח על השמירה ועל השמירה הכפויה וגם לטפל ולתקוף כלכלית את העבריינים. מי שרוצה לטפל בארגוני פשיעה, צריך לקטוע להם את הצינור הכלכלי. הכול מונח פה, בהצעת חוק פרטית, שאני מתבייש להגיש אותה כפרטית. היא תולדה, היא כתובה – רק היום היה, בלי כל קשר, היה דיון היום בוועדת ביקורת המדינה על הביצוע של ממשלת ישראל בשנת 2024-2023.

גלעד קריב (העבודה):

היא הייתה על צווי הגבלות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הביצוע הוא לא אפס, הוא מתחת לאפס, כי הפשיעה משתוללת. אבל את מה שצריך לעשות לא עושים כאן. הולכים ומייצרים חוקים דמגוגיים, ציוצים בטוויטר. אבל יש חוק מוכן – קחו אותו, תגישו אותו. אבל ועדת שרים לחקיקה – שר המשפטים יריב לוין יצא החוצה כשהתחלתי לדבר. איזה הסבר הוא יכול להגיד לי על ההצעה הזאת, שהיא מוכנה כבר שנה וחצי ויכולה להקטין את הפשיעה? איזה הסבר יכול לתת ראש הממשלה, כשדיברתי על זה בדיון 40 חתימות לפני למעלה משנה? איזה הסבר נותנים לציבור, כשיש 121 נרצחים בחברה הערבית עד עכשיו? כל שנת 2022 היו 106 נרצחים. לאיפה אתם רוצים להגיע, לעבור את השיא השפל והנורא של שנת 2023 של 244 נרצחים? לאיפה אתם רוצים לקחת את כולנו? זו פשוט חבורה מסוכנת. אתם חבורה מסוכנת של אנשים מסוכנים. יש לכם משהו ביד להציל אנשים, להציל חיים, ואתם לא עושים את זה, פשוט לא עושים את זה.

רם בן ברק (יש עתיד):

כי זה חיים של ערבים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

עכשיו, אחרי שאמרתי את זה, לכו ותבדקו את הדברים. החלטה 549 מחייבת את ממשלת ישראל. היא החלטה ממשלתית שיש לה המשכיות, זה כתוב בפנים. היום ישבו אנשי הממשלה. שאלתי את האנשים שישבו – כמובן, לא הגיע אף אחד מהשרים, אף מנכ"ל של משרד ממשלתי – שאלתי אותם: מה עשיתם עם זה? אני אגיד לכם מה התשובה תהיה: אנחנו בוחנים. מה יש לכם לבחון? מה, הדרג המקצועי התהפך עוד פעם? אני ליוויתי את הדיונים האלה כל הזמן. זה נכון לגבי כל תחום, זה נכון לגבי כל הנושא של מאבק בפשיעה. הרסתם כל חלקה טובה. לא אכפת לכם. יש את האיש המסוכן והנורא מכולם, איתמר בן גביר, אבל הבעיה היא לא הוא – הבעיה היא ממשלת ישראל; הבעיה היא כל אחד מחברי הכנסת פה שיצביע נגד ההצעה הזאת. זאת הצעת חוק טובה, מקצועית, עניינית. אני לא הכנתי אותה, תאמינו לי. כן נתתי רעיונות איך לעשות את זה, אבל עשו את זה דרגי מקצוע. אפשר למוטט ארגוני פשיעה בדרך הזאת. אתם יודעים שאני צודק. אתם עושים את זה הפוך, כי בוועדת שרים לחקיקה, כנראה, כשרואים את השם חבר הכנסת יואב סגלוביץ', מישהו שם שיש לו זכות וטו – או שר המשפטים או השר לביטחון לאומי – אומר לא. זה לא קורה בפעם הראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נכון. זה לא נכון.

גלעד קריב (העבודה):

טלי.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה קרה בחשבוניות הפיקטיביות.

טלי גוטליב (הליכוד):

זו פגיעה באוטונומיית הפרט, אני לא מסכימה עם זה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה קרה בחשבוניות הפיקטיביות, זה קרה בצ'יינג'ים, הייתה הצעת חוק ממשלתית נוספת – גם שם אתם אמרתם לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא הייתי מצביעה לחוק הזה, כמו שאני לא מצביעה לאף אסדרה של מקצוע. לא, אני לא מוכנה לקבוע בחוק – – – זו פגיעה בחופש העיסוק.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתם חבורה מסוכנת של אנשים בלתי כשירים להנהגת המדינה. יש חיים שצריך להציל אותם ואפשר להציל אותם. עכשיו, זה לא על הסיפור של הפשיעה בחברה הערבית. הפשיעה בחברה הערבית היא חלק מהעניין. הסיפור הוא בטיפול בפשיעה בכל מקום. החברה בישראל – יש ארגוני פשיעה. יש חלופה, אלטרנטיבה, למדינת ישראל. היא מתנהלת מתחת לאף, מעל האף, היא נמצאת ברשתות החברתיות, היא נמצאת בכל מקום, ומה אתם עושים? במה אתם מטפלים? יש משהו שנעשה ואתם אומרים לו לא, ואת מה שאתם צריכים לעשות אתם פשוט לא עושים. אתם חבורת חדלי אישים, אין לי מילה אחרת. ושר המשפטים, שנעלם מפה, יודע שאני צודק.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה חדל אישים בזה שאני מתנגדת לחוק הזה? זו התערבות באוטונומיית הפרט, אני לא מבינה את זה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הוא יודע שאני צודק, והוא עוד מעט יעלה לפה ומה יגיד? אני לא יודע. ועדת שרים לחקיקה אמרה: נדחה בחודשיים. למה תדחו בחודשיים הצעת חוק מקצועית? במה? על מה?

גלעד קריב (העבודה):

את מגינה על ארגוני הפשיעה?

רם בן ברק (יש עתיד):

בעוד חודשיים יש להם פגרה, ואז זה יידחה בעוד חודשיים.

גלעד קריב (העבודה):

די, נו. היא שילמה לו פרוטקשן.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתם חבורת אנשים מסוכנת. ההתנהגות הזו – חוסר הטיפול, חוסר האכפתיות לחיים של אנשים – היא על ראשכם. כך אתם מתנהגים, זאת דמותכם, זה פרצופכם. לא תתחמקו ממנו הפעם. לדיראון עולם אתם תיזכרו כממשלה שלא ראתה אף אחד ממטר, לא עשתה שום דבר ממטר. זה אתם. ועוד מעט יבוא שר המשפטים יריב לוין, ונשמע מה הוא אומר, איזה שינויים דרמטיים לא הצלחתם לעשות משנת 2022, שעכשיו החזרתם את זה לסדר-היום במאי 2024. ומשפט אחרון לסיום. אתמול היה צריך להתקיים דיון אצל ראש הממשלה בנושא הפשיעה וארגוני הפשיעה בחברה הערבית, אבל מה לעשות, יש קטטה בין בן גביר לבין ביבי, אז ביבי, מה עושה? דוחה את הדיון. בסוף אזרחי מדינת ישראל משלמים מחיר כבד בדמים ובחיים. במקרה הזה זה על הפשיעה בחברה הערבית, אבל הכול קשור להכול. חוסר תפקוד, אנשים לא מקצועיים, לא כשירים, שר עבריין על כיסא השר לביטחון פנים – זה אתם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. השרה אורית סטרוק תענה בשם הממשלה, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

מדם ליבו הוא מדבר, ומניסיונו. השרה סטרוק, לא היית צריכה להביא את התשובה המתחמקת. זו הצעת חוק שהייתה מצילה אנשים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם בחברה היהודית.

גלעד קריב (העבודה):

חד-משמעית, גם בחברה היהודית. פרוטקשן – – – רק בקרב האזרחים הערבים?

היו"ר מאיר כהן:

עשר דקות לרשותך, בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כשרה תורנית – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השרה, את צודקת בהגדרה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – קוראת קודם כול את תשובתו של השר לביטחון לאומי, ולאחר מכן אני גם אומר את עמדתי שלי.

גלעד קריב (העבודה):

אולי יקרה הנס ותתמכו.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הצעת החוק מבקשת להעביר את האחריות לרישוי ופיקוח של חברות אבטחה ושמירה מידי משרד המשפטים למשרד לביטחון לאומי, וכן לקבוע את הסדרי הרישוי והפיקוח לגבי מארגן שירותי אבטחה, מנהל תחום אבטחה והדרכה ושומר. הצעת החוק מבקשת לקבוע גם עבירות פליליות על מתן שירותי אבטחה או על ארגון שירותי אבטחה ללא רישיון, וכן עבירות נוספות הנוגעות לשירותי אבטחה. כמו כן, ההצעה מבקשת להקנות סמכויות פיקוח למפקחים שימונו לפי החוק לצורך פיקוח על יישום החוק. אף תוקנה לקצין משטרה בכיר סמכות למתן צו הפסקה מינהלי להפסיק את מתן שירותי האבטחה בתנאים המנויים בחוק. כידוע, בימים אלה מקדם המשרד לביטחון לאומי, יחד עם משטרת ישראל וגורמים נוספים, הצעת חוק ממשלתית המבקשת לאסדר את תחום רישוי שירותי האבטחה בישראל. הצעת החוק הפרטית שבנדון היא גרסה ישנה ולא מעודכנת – יש קו תחתי מתחת למילים האלה – של הצעת החוק הממשלתית, והיא אינה תואמת את עמדת גורמי המקצוע.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

גורמי המקצוע השתנו? בעלי התפקידים השתנו?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

יואב, אני מקריאה עכשיו מהכתב. עוד מעט אני אומר – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני חייב להגיד לכם, זה פשוט לא מכובד.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל יואב, אני תכף – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא, אבל סליחה. אני חייב להגיד משהו.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה בודק עכשיו את המורה שלי בכיתה א', אם היא לימדה אותי טוב לקרוא. אני מקריאה.

היו"ר מאיר כהן:

יואב.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

עדיף שהיא תכתוב לא כקריאת ביניים, ובוודאי לא כנגדך. אני חושב שזה ממש לא מכובד שאת צריכה לקרוא. רציני. זה תזכיר חוק ממשלתי שאני מנסה לדחוף אותו בכל מקום, גם בבית הזה. לא עושים איתו כלום שנה וחצי, ואז מקריאים לי שהיא לא מעודכנת.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מפני כבודך אני מקשיבה לך, אבל אתה יודע שיש לך גם זמן לבוא ולדבר ולהגיד מה שיש לך לומר על התשובה. אתה מכיר את זה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

– – – שנה וחצי, גב' סטרוק.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מבינה. רגע, תן לי לסיים לקרוא. בסדר.

קריאה:

היית קורא לזה מלחמה בפשיעה החקלאית. אם זה היה בפשיעה החקלאית, אולי.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כאמור – – –

היו"ר מאיר כהן:

חברים, תאפשרו לה לסיים את התשובה, ויואב יוכל לעלות ולהגיב.

גלעד קריב (העבודה):

– – – אז קחי על זה אחריות.

היו"ר מאיר כהן:

חברנו קריב.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כאמור, המשרד לביטחון לאומי, בהוראת השר, פועל באופן אינטנסיבי וללא לאות לקדם תזכיר חוק שיגשים את תכלית החקיקה, ובאופן מאוזן וראוי. התזכיר הממשלתי נמצא בשלבים מתקדמים מול משרדי הממשלה השונים. עמדת הממשלה – לדחות את הצעת החוק בחודשיים. עד כאן הקראתי מן הכתב. עכשיו אני רוצה להגיד לך, יואב, כמציע ההצעה – ואתה יודע שאני הגעתי לכל הישיבות שהיו בכנסת בוועדה בראשותה של מירב בן ארי על הפרויקט שאתה ניהלת, ואתה יודע כמה שאני גם minded לנושא וגם, במידה לא מעטה, בקיאה. עקבתי, השתתפתי, תמכתי במה שאתה הובלת. אתה יודע את זה, הרי, גם דיברנו על זה. עכשיו אני אגיד לך, אתה הובלת פרויקט נפלא, וכוונותיך היו רצויות, וידיעותיך היו רבות, ואתה בנית שולחנות עגולים נהדרים שעזרו לך לייצר איזשהו משהו הוליסטי. זה מה שהיה, ואתה יודע את זה, ואני גם מעריכה את זה מאוד, אני אומרת את זה בכנות. אתה לא במפלגה שלי, אפילו מפלגה יריבה, אבל אני אומרת לך את דעתי על מה שהובלת. אממה? חלק משמעותי מכל הפרויקט הזה, ועל זה תמיד מירב – חבל שהיא לא כאן; הינה, היא נכנסה, מירב – מירב תמיד אמרה בדיונים שמה שהיה הכי חשוב לה זה להבין את הסיפור של הכסף שמסתובב בין הרשויות המקומיות ובין ארגוני הפשיעה. תמיד בכל דיון מירב אמרה, וגם דרשה, שיאיר הירש, שהיה מנכ"ל משרד הפנים, יהיה נוכח, ואמרה: הדבר הזה הכי מעניין אותי, זה הכי חשוב בעיניי, כי בסוף, אם לא נגדע את הסיפור הזה של הכסף שבעצם זורם מהמדינה דרך הרשויות אל ארגוני הפשיעה, אז לא עשינו כלום. אני תלמידה של מירב בעניין הזה, וישבתי והקשבתי לכל הדיונים, לכל הדיווחים של יאיר הירש. גם קראתי לעומק את הדוח שלו, דוח הירש, ואתה יודע כמוני – – –

אלעזר שטרן:

יאיר הירש.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אומר: דוח הירש זה לא מספיק; יאיר הירש, להגיד את השם המלא.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

למה, יש עוד דוח שנקרא הירש? יש? לא, אולי אני לא בקיאה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש גם.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בסדר. אני גם מכבדת אותו מאוד. הוא איש יקר מאוד, יאיר הירש, אז אני מכבדת אותו מאוד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

בוודאי, איזו שאלה. הוא באמת הכין דוח מאוד מאוד רציני, עם הנחיות, שאתה, יואב, נתת לצוות שבראשותו. אבל אתה יודע יפה כמוני שהדוח הזה, לא היה אפשר ליישם אותו. בעצם דקה אחת אחרי שהוא באמת נולד והגיע לאוויר העולם – כרוך, יפה, מאיר עיניים ומסביר – לא היה אפשר ליישם אותו, בדיוק מהסיבה שאתה חשבת שכן תצליח, ובחלק מהדברים הצלחת; בדיוק מהסיבה שבתוך הקואליציה – לא רק בתוך הקואליציה, אלא ממש כמי שמחזיקים את הקואליציה בגרון – ישבו חברי כנסת ממפלגה שהיה לה חלק בדבר הזה, ולא היה אפשר ליישם, לא היה אפשר להגיד: רגע, רגע, כמו שאומר היום שר האוצר שלנו – רק רגע, אני רוצה לתמוך ברשויות המקומיות הערביות, אבל אני חייב לוודא שהכסף הזה לא זורם לארגוני הפשיעה.

היו"ר מאיר כהן:

חברים, מדברים כאן בשקט.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ויואב, אתה יודע את זה כמוני. לכן בעצם כל הדוח הזה, החשוב, דה פקטו בממשלה שלכם הוא נגרס. וזה היה בעצם גם המום המרכזי בממשלה הזו – שהיא לא רק נתמכה, היא הייתה תלויה עד אימה במפלגה שגם לא הסכימה למלחמה בטרור, שגם לא הסכימה לחסל את סנוואר, שלא היה אפשר לנהל איתה מאבק אמיתי בטרור. אתה מכיר את זה ואתה יודע את זה כמוני. ואני אומרת את זה מתוך הערכה, כי אני חושבת שמה שאתה רצית לעשות ויזמת והובלת אלה היו דברים ברוכים ורצויים מאוד, באמת אני אומרת את זה, מכל הלב. אני באמת לא בקיאה במה שכעת מתנהל, ואת זה הקראתי מן הכתב. אני גם מוכנה, אגב – משום שהנושא חשוב בעיניי, אני מוכנה גם להיכנס ולנסות יותר לעקוב אחרי הדברים האלה. אבל אני אומרת – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אתה צודק, בזה אתה צודק. אני אומרת שוב: אני היום בממשלה, אתה לא. אני מוכנה להכניס קצת את ראשי לדברים האלה ולראות איפה זה עומד, כי זה חשוב בעיניי. אני מאמינה לך שאתה מביא את זה מתוך אכפתיות, אבל אני אומרת: בסוף צריך שתהיה גם יכולת ביצוע, ויכולת ביצוע – – –

קריאה:

מה עמדת הממשלה על החוק?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

את עמדת הממשל אני הקראתי. אני אפילו לא יושבת בוועדת שרים לחקיקה. בסדר, אני מסיימת. רק ברשותכם, אני רוצה להגיד משפט וחצי שלא קשור לנושא, סליחה, אני אנצל את העובדה שאני על הבמה. אני רוצה לומר משפט וחצי לזכרו של אדם יקר שהבאנו אתמול למנוחות. אתמול הבאנו למנוחות את הרב יהודה דרעי, הרב הראשי לבאר שבע. אני רוצה לומר, זכיתי להכיר את הרב יהודה דרעי מקרוב, באופן אישי, בפעם הראשונה, כאשר הבן שלי, שנפצע בפיגוע, היה מאושפז בבית החולים סורוקה. הרב יהודה דרעי הגיע בעצמו לביקור חולים. והרב יהודה דרעי היה רב גדול, תלמיד חכם ענק, אבל גם איש עם לב ענק, שהיה אכפת לו כל יהודי, והיה אוהב חברון וידיד חברון, היה מגיע לחברון בשבתות חיי שרה. זכיתי להשתתף אתמול בלוויה שלו, ויהי זכרו ברוך.

היו"ר מאיר כהן:

אמן. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', רוצה להגיב? בבקשה, שלוש דקות. שלוש דקות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני אתחיל בסוף. למרות שאני חושב שמה שנעשה פה בממשלת ישראל זה ביזיון, גנבת דעת ושקר, אנחנו נדחה את זה בחודשיים, שהממשלה תתעשת ותביא הצעה. אבל אני לא יכול להישאר חייב על מה שאמרה השרה סטרוק. תראי, השרה סטרוק, אני אספר לך סיפור, וכדאי שתקשיבו כולכם. מי שהיה אמון על כלל התוכנית, כולל דברים שקשורים למשרד הפנים, כולל משרד האוצר, כולל משרד לביטחון פנים, כולל משרד החינוך, כולל משרד הרווחה – בקטעים שקשורים לזה, זה הייתי אני. ואני אגיד לך על משרד הפנים. יאיר הירש עמד בראש צוות שאני מיניתי, ואם הממשלה הזאת הייתה נשארת, כל דבר היה מיושם. אני אגיד לך עוד משהו: היום את הולכת להצביע, עוד מעט – את רוצה שאני אבדוק אותך? אני אבדוק אותך. תהיה לך את הזדמנות להצביע נגד הצעה נוספת, בתחום המכרזים, שגם ועדת שרים לחקיקה החליטה נגד, שזה בדוח יאיר הירש, שכולם אומרים בעד, ואני אדבר על זה בזמן. הדבר הנוסף – שהשיטה הזאת של להסביר כל דבר, כל חידלון, כל אפסות שלכם בסיפור של העברת כספים לחברה הערבית היא שקר. מדוע? כי אתם פשוט לא יודעים לעבוד. כי בדוח הירש היה בדיוק כתוב מה לעשות, כי אני טיפלתי בזה, בהקשרים הספציפיים האלה. מה הדרך לעשות? בא שר האוצר וסיפר את הסיפור של ה-200 מיליון שקל, את האיזון שהוא לא מעביר, כי זה ארגוני פשיעה. הוא מבלבל את המוח. הוא דיבר דברי שקר בלי להבין דבר וחצי דבר. הוא רצה פשוט להכניס אצבע בעין פוליטית. אין לו מושג על מה הוא מדבר כשר אוצר שאחראי לאוצר של מדינת ישראל, ובוודאי אין לו שום קשר לפשיעה, למרות שהוא היה חשוד כמה פעמים. אין לו שום הבנה. לכן, כל הסיפור של מניעת העברת הכסף, כאילו אתם איזה צדיקים של ארגוני פשיעה – אתם מתנהלים כמו ארגון פשיעה. אין לכם מושג על מה אתם מדברים, ויש לכם גם ראש ארגון לא רע. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אם כן, לא תיערך הצבעה, וזה יידחה בחודשיים.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד – עליזה, עליזה, את רוצה שאני אקריא איזו הודעה בשמך? אז תגידי לי. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת עקרון השוויון בפני החוק ועיגון מעמדה של מגילת העצמאות), של חבר הכנסת גלעד קריב וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת קריב – עשר דקות, תנמק את ההצעה, בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדיי השרים, בעוד רגע קט אגש לנמק את הצעת החוק, אבל עוד קודם לכן יש לי כמה שאלות לא פשוטות. אני מבקש לשאול באמצעותכם את ראש הממשלה איך בדיוק תמונת רכבם הבוער של נועה וניר ברנס, זכרם לברכה, חברי קיבוץ אורטל – כיצד התמונה הזו מסתדרת עם הצהרות הרהב של ראש הממשלה על הניצחון המוחלט? אני מבקש לשאול את חברי הממשלה איך הם חיים עם העובדה שבששת החודשים האחרונים, מראשית השנה, אין כל מתווה סיוע לעסקים של חברי קיבוץ אורטל, הקיבוץ של משפחת ברנס, וליתר תושבי הגולן והגליל שחיים תחת אש. אתם יודעים שלנועה ברנס, זכרה לברכה, היה עסק קטן של סדנאות שוקולד בשם "גברת שוקולדה" – שום מתווה סיוע לא הציעה הממשלה לנועה ברנס בחודשים האחרונים. אני מבקש לשאול את חברי הקואליציה – אף אחד מכם לא טרח לצאת היום מהמשכן, לפגוש את הבנים ואת הבנות ואת האחים והאחיות של החטופים והחטופות, במשך שעות.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

זה לא נכון, זה לא נכון.

גלעד קריב (העבודה):

אז כמעט כולכם, או מעטים מכם או בודדים מכם. אבל רובכם המכריע לא יצא, כאשר במשך שעות הם זעקו מתוך כלובים וביקשו מכם, ביקשו מכם לבוא ולדבר איתם. אני מבקש לשאול את יושב-ראש הכנסת איך הוא לא מתבייש בכך שדני אלגרט, אחיו של החטוף איציק אלגרט, סב היום על עקבותיו כי כניסתו למשכן נמנעה. ואני מבקש לשאול את חברי הליכוד איך לא קמתם להגן על שר הביטחון ועל מפקדי צה"ל היום, לפני כמה שעות, כאשר חברי הסיעה שלכם חירפו את שר הביטחון וגידפו את מפקדי צה"ל הבכירים. אתם, שמטיפים לנו ביקורת, מוסר, באופוזיציה, מבוקר עד ערב, אתם לא מתייצבים מאחורי השר שלכם, שאתם הצבעתם בעדו לפני שנה וחצי למשרת שר הביטחון, ומאחורי מפקדי צה"ל שמנהלים את המערכה. אין-ספור שאלות יש לנו, ולכם יש אפס תשובות; אין-ספור שאלות יש לציבור הישראלי, ולכם יש אפס מנהיגות; אין-ספור שאלות למשפחות החטופים ולמשפחות השכולות, ולכם יש אפס דוגמה אישית. יותר מבכל שנה אחרת ב-76 שנות קיומה של מדינת ישראל, אנחנו זקוקים היום למנהיגות אמיצה, ישרה, עניינית ומלכדת. ואתם, לצערי, לדאבון ליבנו, אתם קואליציה של פחדנים, קואליציה של מתחמקים סדרתיים מאחריות, קואליציה מסוכסכת וסכסכנית. תאמרו, מה לכם ולקריאה "יחד ננצח"? אתם הרי מפרקים את היחד הישראלי כל יום, ואין לכם שום כישרון, שום יכולת ושום תוכנית אסטרטגית כיצד ננצח. ועכשיו להצעת החוק. אדוני שר המשפטים, אדוני שר המשפטים, תראה, אני יודע שתעלה לכאן בעוד כמה רגעים ותציג את ההתנגדות שלך ושל הממשלה. ואני גם מרשה לעצמי להניח שתחזור פחות או יותר על דברים שהשבת לי גם לפני שנה, כשהבאתי את החוק, וגם לחבר הכנסת אלעזר שטרן, שהביא הצעה דומה. אז אני רוצה לבקש ממך בקשה, אדוני השר. אני מכיר את העמדה שלך שאי-אפשר להתקדם בחקיקת חוקי-יסוד או בתיקון, לאור ההתנהלות של בג"ץ. אני אומר לעצמי כאמירת צד, ממה נפשך? אתה טוען – – –

שר המשפטים יריב לוין:

גלעד קריב (העבודה):

אתה בסדר, אבל אתה הרי אומר שבג"ץ ממילא לא עוקב – – –

שר המשפטים יריב לוין:

אני אענה לך – – – נשארתי בעמדתי.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא. גם אני נשארתי בעמדתי, תכף אתה תראה. תכף תראה. שמענו את התשובה שלך לחבר הכנסת אלעזר שטרן, אז יש לי בקשה ממך: אני מבקש ממך היום להתנתק לרגע, אם אפשר, במלאת שש שנים לחקיקת חוק הלאום, להתנתק רגע מהדיון סביב התנהלותו של בית המשפט העליון. אני הרי יודע שאתם תפילו את הצעת החוק. ומדוע הבאתי את ההצעה? הבאתי כי אני באמת חושב שמלאת שש שנים לחקיקת חוק הלאום, ולאור המציאות שאנחנו נמצאים בה, ראוי שיתקיים בירור ענייני – בירור ענייני אם אתה כשר המשפטים של מדינת ישראל חושב שחקיקת היסוד של מדינת ישראל, בצד עיגון הקביעה שזאת מדינת הלאום של העם היהודי – מדינה שמטפחת את הזהות היהודית, את התרבות היהודית, את הקשר של העם היהודי לארץ, מדינה שמטפחת את הקשר עם התפוצות, מדינה שמבוססת בין השאר על עקרון השבות – האם כשר המשפטים וכאחד מתלמידיו של משנתו של ז'בוטינסקי אתה חושב שיש מקום עקרוני לבוא ולומר שבצד עיגון עובדת היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, יש מקום לעגן בעקרונות החוקתיים שלנו את עקרון השוויון של כל האזרחים בפני החוק כאינדיבידואלים, כאזרחים, אבל לקבע את זה כעיקרון חוקתי? האם לא ראוי לקבע את האמירה שפעולותיהן של רשויות השלטון מכוונות לקידום הרווחה והשגשוג של כל אזרחי המדינה, או בלשון מדינת העצמאות, "פיתוח הארץ לטובת כל תושביה", ולשאול אותך אם בפרספקטיבה של שש שנים נכון היה לשנמך את המעמד שהתקבע בתודעה החוקתית של השפה הערבית משפה רשמית לשפה בעלת מעמד מיוחד, כאשר בשש השנים הללו לא רק שלא עשינו דבר כדי להגדיר מה זה המעמד המיוחד, אלא נסוגונו לאחור. אני מזכיר לך – אתה היית יושב-ראש הכנסת; כשאתה כיהנת כיושב-ראש הכנסת, הוויכוחים היום-יומיים שמתנהלים כאן, למרות החלטה של היועצת המשפטית לממשלה, למרות דברים של יושב-ראש הכנסת, הוויכוחים היום-יומיים כאן אם חבר כנסת ששפת אימו ערבית יכול לדבר במשכן בערבית – כשאתה היית יושב-ראש הכנסת, מה שקורה כאן היום, זה לא היה קורה. אני יכול להעיד שאצלך זה לא היה קורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה – – –

גלעד קריב (העבודה):

אז אני שואל אותך, אני שואל אותך, אדוני, האם – – –

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

ההצעה שלך – – – ואומרת תנו – – –

גלעד קריב (העבודה):

לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

ההצעה שלך היא לבטל את הכרת המדינה כמדינה יהודית. זה הכול.

גלעד קריב (העבודה):

השר דיכטר, רגע.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אין שפה רשמית בחוק.

גלעד קריב (העבודה):

השר דיכטר, רגע.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

גלעד קריב (העבודה):

השר דיכטר, אתה טועה. בחוק שלי, בתיקון, אני הצעתי להותיר את הגדרתה של השפה העברית כשפת המדינה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

השפה הרשמית – – –

גלעד קריב (העבודה):

רגע, השר דיכטר. אבל אין שום סיבה, אין שום סיבה שהשפה הערבית לא תוגדר, בצד היות העברית כשפת מדינה – מדוע היא לא תוגדר כשפה הרשמית השנייה. וכאן אני באמת שואל אותך, אדוני שר המשפטים: נניח שהתפיסה שלך לגבי מערכת היחסים בין הרשויות ולגבי מעמדם של חוקי-היסוד זו התפיסה שבאמת מושלת בכיפה. אני מבקש לשמוע ממך עמדה עקרונית: האם עיגון עקרון השוויון בפני החוק – האם הוא איום על זהותה היהודית של מדינת ישראל? כי לשיטתי, זו אחת מן ההגשמות של זהותה היהודית של מדינת ישראל, כמדינה שעל בסיס ניסיונו המר של העם היהודי יודעת לנהוג אחרת מכפי שנהגו בנו כמיעוטים דתיים ולאומיים. וכאן, ובזה אני אסיים, אדוני, אינני חושב – אדוני שר המשפטים, אני אסיים באמירה הבאה: הדיון הוא לא דיון תיאורטי בלבד או אקדמי. לצערי, בפרספקטיבה היסטורית, במלאת שש שנים לחקיקת חוק הלאום, אפשר לראות את המועד הזה שבו נחקק חוק הלאום כמועד שבו החלה התפנית הדרמטית בדרכה של מפלגת השלטון, הליכוד, כמפלגה לאומית-ליברלית, אל עבר מחוזות שהם לא מחוזות של לאומיות בריאה ודמוקרטית, אלא אל מחוזות, לצערי, של לאומנות – –

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת קריב, תודה רבה. אתה כבר דקה אחרי.

גלעד קריב (העבודה):

– – והלוואי שאשמע ממך היום הזה לא תשובה צינית, אלא תשובה ערכית ועקרונית על המקום של עקרון השוויון של כל האזרחים בפני החוק במשנתך הדמוקרטית. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. השר יריב לוין, בבקשה. חבר'ה, יש עשר דקות לנמק את הצעת החוק, אחרי זה יש עוד שלוש דקות. אל תחרגו מעשר דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אני אקצר לשתי דקות. אני אחזיר לך דקה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת קריב, היריעה באמת רחבה, אני אנסה לענות לפחות על רוב הדברים אם כי, כמובן, בקיצור. ראשית, אדוני היושב-ראש, אין עיתוי אומלל יותר להביא את הצעת החוק הזאת מאשר ימים ספורים לאחר שבג"ץ מוציא צו על תנאי בסוגיית חוק האזרחות. אם מישהו לא מבין כמה חשוב חוק הלאום, ובאיזה בעיה אנחנו נמצאים במערכת המשפט שלנו, הוא מקבל דוגמה חיה עכשיו, תוך כדי המלחמה, כאשר מה שמטריד את שופטי ישראל זה למה אנחנו לא מאפשרים לחסל את הרוב היהודי כאן באמצעות יבוא של טרוריסטים, בני משפחות של טרוריסטים וטרוריסטים לעתיד. פשוט טירוף מערכות מוחלט. ועל הרקע הזה, כל ניסיון להחליש את חוק הלאום הוא לא רק מסוכן אלא הוא גם ההפך ממה שדרוש, בדיוק ההפך ממה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו. אני אומר יותר מזה, חבר הכנסת קריב, וכבר אמרתי ואולי לא הובנתי: אני נשארתי בעמדתי – חוקי-היסוד הם ב-100%, לא ב-99%, ב-100% המנדט והקניין של הכנסת הזאת, גם מכוח הסמכות שלה כאספה מכוננת. אין לבית המשפט העליון לא 1% ולא 0.1% של זכות ויכולת לגעת בהם, אבל אתם אלה שמגבים את לקיחת הכוח הזה לשם. אז אי-אפשר ביד אחת לבוא ולדבר עם הכנסת ולהציע לנו לחוקק חוקי-יסוד, וביד השנייה לגבות את בית המשפט כאשר הוא שם את עצמו מעל הכנסת ומעל העם ומחליט איזה חוק נאה בעיניו ואיזה לא. אני חושב שבעניין הזה אני עקבי מאוד, ואני מצפה שכולם יהיו כאלה. עכשיו אני אומר לך גם לגוף הדברים, ופה אני חייב תודה לחברי השר אבי דיכטר, שהזכות הגדולה של הובלת חוק הלאום רשומה על שמו, שחידד את זיכרוני בלא מעט נקודות שאתה העלית ושאכן היו נושאים לדיון ולמחלוקות כאשר החוק הזה נחקק. ראשית כול לגבי השפה. אמר כאן קודם בהערת ביניים השר דיכטר, ובצדק, שהחוק קובע שעברית היא שפת המדינה, ואני חושב שכל ניסיון לדבר עכשיו על מעמד של שפה רשמית משבש את הדברים עד לכדי מצב שמעמד העברית עוד יכול להיות נמוך יותר משל שפה אחרת. אני אגיד לך יותר מזה: החוק הרי קבע ועיגן את העובדה שלערבית יש מעמד מיוחד, ולא ייגרע מעמדה. אבל אני מתקשה להתפעל מהדאגה לשפה הערבית. אתה יודע למה? כי בקדנציה הקודמת, כשאני הבאתי לכאן הצעת חוק לחייב לימודי ערבית, אתם כולכם הצבעתם נגד בלי יוצא מן הכלל. כולם. אולי מישהו לא היה פה, אבל סיעותיכם, כולכם הצבעתם נגד, אז אל תבואו עכשיו ותספרו לי על מעמד השפה הערבית ועל חשיבותה. אני אגיד לך גם משהו בנושא השוויון: אף אחד לא חולק, אין ספק שזה המצב, שבמדינת ישראל יש שוויון אישי מלא לכולם, אבל היא גם מדינת לאום של עם אחד בלבד, וזה העם היהודי. וזה המצב החוקי הקיים. הוראת שוויון – קודם כול, אם בכלל – מקומה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולא פה. שנית, וזה הדבר היותר-חשוב, הרי את הדבר הזה אפילו יצחק רבין בשעתו לא עשה. כאשר חוקקו את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו זה לא נכתב. ולמה זה לא נכתב? לא כי יצחק רבין, חס וחלילה, לא רצה בשוויון אזרחי מלא לכולם, אלא בגלל הבעיה של מה יעשו עם זה שופטי בית המשפט העליון, שייקחו את זה, ועכשיו יבטלו את חוק האזרחות ואת החקיקה שמגינה על המעט שעוד נשאר לנו כאן באמצעות שימוש באמירה הזאת, שגם אתה לא מתכוון אליה. ולכן ההתנגדות לעניין הזה היא בוודאי לא התנגדות לעקרון השוויון, שכולנו מקבלים אותו במישור האישי, בין כלל האזרחים במדינה. הוא גם מקוים, והוא גם מקוים בהקפדה גדולה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אצל יצחק רבין לא היה חוק הלאום.

שר המשפטים יריב לוין:

אתה יודע למה? כי אז לא היה צורך לומר את המובן מאליו. ואני אזכיר לך שכאשר דנו כאן בחוק הלאום, אני אמרתי שחוק הלאום לא קובע שום דבר חדש, הוא פשוט אומר את המובן מאליו, שבג"ץ הלך וכרסם בו, והפך אותו פתאום ללא מובן מאליו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל אמרת הרגע שגם השוויון מובן מאליו.

שר המשפטים יריב לוין:

אני רוצה גם להגיד עוד דבר: גם בהכרזת העצמאות אני לא מכיר שום שוויון זכויות לאומי, ולכן כל הניכוס הזה של הכרזת העצמאות וההתאהבות המאוחרת – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אף אחד לא דיבר על לאומי.

שר המשפטים יריב לוין:

– – בעניין הזה, גם היא, רבותיי – נוסח הכרזת העצמאות, לו אני הייתי מביא אותו כהצעת חוק שלי היום עם הדברים שיש בו ואין בו, אתם הייתם מייד קופצים וצועקים. אבל למה אתם מסכימים? כי אתם יודעים דבר אחד: אתם יודעים, אדוני ראש האופוזיציה, שיש בג"ץ שיש לו יכולות קריאה סלקטיביות, ואז הוא לוקח את מה שנוח, והוא מפרש באופן יצירתי את מה שפחות נוח לו ומעלים אותו לחלוטין, בשיטה שבעיניי היא גם לא משפטית וגם לא הגונה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

חמישה שופטים של – – – ישבו בחוק הגיוס מתוך תשעה.

שר המשפטים יריב לוין:

ולכן, מכל הסיבות הרבות והטובות האלה, אני חושב, חבר הכנסת קריב, שההצעה הזאת היא לא נכונה. היא לא בנויה אפילו למטרות שאתה רוצה להשיג. ואני חושב שבעת הזאת, דווקא בעת הזאת, צריך לשמור על חוק הלאום, צריך לחזק אותו. חוקקנו אותו רק לפני שש שנים. במונחים של נורמות חוקתיות זה פרק זמן קצר מאוד. בואו ניתן לחוק הזה לשקוע, ניתן לו להיטמע, נראה את ההשפעה שלו, ואחר כך, אם יהיה צריך – ואני לא חושב שצריך – אולי ביום מן הימים יבואו וגם יציעו בו תיקונים כאלה ואחרים. לכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת החוק ולהסיר אותה מסדר-היום. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב, שלוש דקות מלאות לרשותך. בוא, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני שר המשפטים, איך אני אומר? אכזבת אותי, אבל לא הפתעת אותי. לא באמת חשבתי שאתה מסוגל לעלות כאן לבמה ולדבר ברצף כמה דקות בלי לדבר בעיקר על מה לא בסדר בבית המשפט העליון. זו כנראה הפכה בעבורך להיות משימה בלתי אפשרית, ממש איזשהו עניין כמעט פיזיולוגי. אתה עולה לכאן לבמה, לא חשוב מה נושא הדיון: יש שופטים בירושלים. הסנדק שלך התכוון למשהו אחר לגמרי כשהוא אמר "יש שופטים בירושלים"; בעבורך עובדת קיומם של שופטים בירושלים מאפשרת לך תמיד להתחמק מהנושא הענייני ולהאשים את מי שיושבים כאן על הגבעה הסמוכה. ציפיתי, באמת קיוויתי, שבמלאת שש שנים לחוק הלאום תעלה לכאן לבמה ולפחות תפתח פתח תקווה לשני מיליון אזרחים במדינת ישראל, תאותת להם במשהו שכאיש המפלגה הלאומית-ליברלית אתה לפחות מאזין לכאב שעולה מליבם בעקבות חקיקת חוק הלאום. אבל אתה בחרת לדבר על הצו על תנאי, שגם אותו הצגת באופן מעוות, בעניין חוק האזרחות. חבל שלא טרחת לייחס את הדיון עכשיו בחוק הלאום למשל למחיר הנורא שמשלמת העדה הדרוזית בחודשים האחרונים בהגנה על מדינת ישראל. זה לא מהווה בשבילך רקע ראוי כדי לשאול את השאלה מה מקומו של עקרון השוויון; העובדה שבערב אל-עראמשה חברי כיתת כוננות מוסלמים נפגעו מכתב"ם של חיזבאללה, זה לא רקע מתאים בשבילך כדי לשאול את עצמך מה מקומו של עקרון השוויון במארג החוקתי של מדינת ישראל. איזה מסר צריך להעביר היום לתושבי היישובים הבדואיים בנגב שנחלצו לעזרת אחיהם היהודים ביישובי העוטף? אותך מעניין רק מה שקורה כאן בבית המשפט העליון. מה שקורה ברחובות היישובים הערביים של מדינת ישראל – זה לא מעניין אותך, אפרופו ההתנגדות המבישה שלכם, או הדחיינות הבלתי-פוסקת שלכם להצעת החוק שהביא לכאן חבר הכנסת סגלוביץ', הצעת חוק שהייתה מצילה חיים של יהודים, של ערבים, של דרוזים. אבל אתם, כשמדובר במאבק בבית המשפט העליון, אין שום מקום לדחיינות; כשמדובר בהצלת חיים – יש לכם זמן. מתי, אדוני השר, נשמע ממך פעם אחת, פעם אחת, שבמארג החוקתי של מדינת ישראל יש מקום לעקרון השוויון? אתה שולח אותי לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו תיקנו שנתיים אחרי שחוקקו אותו – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – והוסיפו את התיבה "יהודית ודמוקרטית". אתם בחוק הלאום אפילו לא הסכמתם לכתוב "יהודית ודמוקרטית" ולהזכיר את מגילת העצמאות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה לך.

גלעד קריב (העבודה):

אז באמת, זאת הציונות שלך?

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

לא ציונות אלא לאומנות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת עקרון השוויון בפני החוק ועיגון מעמדה של מגילת העצמאות), של חבר הכנסת גלעד קריב וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת עקרון השוויון בפני החוק ועיגון מעמדה של מגילת העצמאות), לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

25 בעד, 43 נגד. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, של חבר הכנסת גלעד קריב וקבוצת חברי הכנסת לא אושרה ותוסר מסדר-היום. לפרוטוקול, בבקשה, חברת הכנסת מירב כהן בעד.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ועדת מכרזים), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת סגלוביץ' וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, השרים שנמצאים כאן, השר יריב לוין, השר לוין, תאמין לי, לא יודע מה עבר לך בראש כשישבת בראש ועדת השרים לחקיקה ואמרת לדחות את החוק הזה. אני לא יודע מה עבר לך בראש. לא יודע מה עבר לך בראש. אני לא יודע מה עובר לכם בראש. אני יודע ששום דבר טוב לא נמצא שם. אני יודע עוד משהו, שבוועדת השרים לחקיקה יש שני חברים נכבדים שיש להם זכויות יתר – האחד הוא דודי אמסלם, והשני הוא בן גביר. אז יכול להיות שאתה לא רצית, יכול להיות שהם לא רצו, יכול להיות שהוא לא רצה. בן אדם אחד דווקא רצה: שר הפנים. אדוני שר המשפטים, שר הפנים אמר שהוא בעד החוק הזה. הוא השר הממונה על הפעלת פקודת העיריות. אבל אתם לא רציתם, ואתם אמרתם שאתם דוחים את ההצעה. אז מה עבר לכם בראש? מה עבר לך בראש? השר דיכטר, תקרא את ההצעה הזאת. אם היית השר לביטחון לאומי היום, או פנים, או משטרה, היית אומר שאתה בעד. אבל ההצעה הזאת טובה גם לשר החקלאות. היא טובה לכל השרים בממשלת ישראל. יש לה היסטוריה. ביום שהממשלה הזאת הוקמה, בסוף 2022, אתם בראתם עולם חדש – עולם של חידלון, עולם של טיפשות, עולם של רוע לב, עולם של התנהגות בלתי מקצועית. ואחרי שאמרתי את זה, ישבתם בוועדת השרים לחקיקה, ואמרתם: לא מתאים לנו. למה לא מתאים לכם אם לשר הפנים זה מתאים? לא רק לשר הפנים זה מתאים – בשנת 2016 היה צוות שמונה, שהיו נוכחים בו וחברים בו שרים, ועד ראשי הרשויות, ביבס גם היה אז, נציגים של כלל משרדי הממשלה, שבאו לראות מה צריך לעשות בשלטון המקומי על מנת לשפר את התהליכים, למנוע שחיתות, למנוע כניסה של ארגוני פשיעה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל הם לא רוצים למנוע שחיתות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ואמרתם אתם שצריך לשנות את הדרך שבה מתנהלים מכרזים ברשויות המקומיות ולהשוות אותם לדרך שבה מתנהלים מכרזים בממשלה. זה אומר שנבחרי ציבור – – –

היו"ר מאיר כהן:

יוסי טייב, יושב-ראש ועדת החינוך, בבקשה, קצת שקט. מדברים גם האנשים שנמצאים בצד שמאל, הלוא הוא ימין שלכם. אנא מכם, שקט.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

החוק אומר כמה דברים פשוטים: הוא אומר שבראש ועדת המכרזים ישב מנכ"ל העירייה, יהיו שם יועץ משפטי וחשב, וההחלטה של ועדת המכרזים היא סופית, לא כמו המצב היום, שזו המלצה לראש הרשות. היא יוצרת איזון בין הכוח שבתוך הרשות לבין דברים אחרים. והיא קיבלה את ההסכמה של ראשי הרשויות, שלכאורה הם יכולים להיפגע, והם רצו את זה, והיא קיבלה את ההסכמה של שרי הפנים דאז, שהם רצו את זה. ואז זה התאדה. אעשה לכם ספוילר: כשזה הגיע לוועדת הפנים – היה אז יואב קיש – מסיבות בלתי ענייניות לחלוטין, זה התאדה. ואז הגיעה שוב שנת 2021. באוקטובר – אני מקווה שאני לא משעמם אתכם פה. באוקטובר מוניתי לטפל בפשיעה בחברה הערבית.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שחיתות משעממת אותם.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ואחד הדברים שעשיתי – ניסיתי ללמוד מה נכון לעשות בנושא המכרזים. דיברה פה קודם השרה אורית סטרוק. מיניתי צוות – בממשלה הקודמת היה אפשר למנות מנכ"ל; במקרה הזה במשרד הפנים, יאיר הירש, למרות שהייתי רק סגן שר, לעבוד תחתיי בצוות עבודה, והוא בדק את העניין הזה, והמליץ לעשות תיקון לפקודת העיריות. זה נמצא – – –

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, אם אתם לא תפסיקו שם, אני אוציא אתכם מהאולם. אליך אני מתכוון, זה שנמצא על המדרגה. סליחה. סליחה, עוד פעם אחת זה קורה – אני מוציא אתכם מהאולם. יש גבול. פשוט יש גבול. כן, אני מדבר אליכם.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ונחזור לדבר על הפשיעה, ועל השחיתות, ועל הקשר שבין שחיתות לפשיעה, ואת זה אתם מבינים בממשלה הזאת – את הקשר בין שחיתות לפשיעה. וההצעה הזאת בא לעסוק בזה – בכל מה שקשור לכניסה או לאפשרות של כניסה של עבריינים לתוך מכרזים ברשויות מקומיות. גם בזה. ההצעה הזאת הייתה חלק מתוכנית 549, שגם אתם חתומים עליה, ורק היום היה דיון בוועדת ביקורת המדינה, והסתבר שלא הגשתם את תזכיר החוק, שהוא תזכיר מוכן, משיקולים שלא אכפת לכם, לא מעניין אתכם. אתם לא מקצועיים. פשוט לא אכפת לכם. אבל בסוף זה הגיע כהצעת חוק פרטית, שלא מתחזה כהצעת חוק פרטית, כי כתוב בה את ההסבר המלא שאמרתי כאן, שזה חלק – הינה, השרה סטרוק הגיעה. השרה סטרוק, תהיה לך הזדמנות להצביע נגד.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני זו שעונה.

היו"ר מאיר כהן:

היא זו שעונה. תמשיך, בבקשה. היא זו שעונה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

דיברנו קודם על משרד הפנים ועל יאיר הירש. החוק הזה הוא חוק שהיה כחלק מהצוות של יאיר הירש. בואי, אני אחדש לך משהו: שר הפנים הנוכחי ארבל בעד הצעת החוק הזאת. ועדת השרים לחקיקה הייתה נגד. מישהו יכול להסביר למה? הרי יריב לוין לא יכול להסביר למה; הוא כרגע עסוק, הוא מדבר על דברים אחרים. הוא לא מסוגל להסביר למה. אולי זה בגלל העובדה – אולי – שיש זכות וטו לשר בן גביר? אולי לא רוצים לריב עם בן גביר ובגלל זה לא מעלים את ההצעה הזאת? אם זאת לא הסיבה, שמישהו לעזאזל יסביר מהי הסיבה, כי שר הפנים, שממונה על החוק הזה, בעד, וכל ראשי הרשויות שהיו בזמנו בעד, אז למה אתם נגד? מדוע אתם נגד הצעת חוק מקצועית, לא פוליטית, שהולכת לעשות טוב לאזרחי מדינת ישראל והולכת לעזור להילחם בפשיעה? 121 נרצחים בחברה הערבית עד עכשיו – לא מזיז לכם, וזה אחד מהפתרונות. דיברת איתי שקראת את החומר של יאיר הירש? זה בפנים. יותר מזה – זה נמצא בתוך החלטה 549, החלטה ממשלתית. יותר מזה – זה נמצא מולך בהצעת חוק פרטית, שתהיה גם לך את ההזדמנות, עם שר המשפטים ועם כל חדלי האישים שיושבים פה, להצביע נגד הצעת חוק טובה, שארגנה אותה ממשלת ישראל – אומנם לא שלכם, אבל מה זה משנה? אתם אפילו לא מבקשים דחייה. לא מדברים על זה. אתם נגד. מישהו יכול להסביר מדוע נגד? מי הבא בתור שיעלה פה ויקריא לי את תשובת הממשלה? מי האיש הזה שיקריא את תשובת הממשלה? כי אין מצב ששר הפנים נגד, כי הוא אמר לי, וביקשתי את אישורו להגיד, שהוא בעד החוק הזה. ביקשתי את אישורו. הוא היה בעד בוועדת השרים לחקיקה. למה אתם נגד? למה? התשובה היא אותה התשובה שאני מקבל תמיד. האם זה קשור לשם של המציע? מה פתאום. האם זה קשור לעובדה שאתם חדלי אישים? כן. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. השרה סטרוק, בבקשה, תשיב בשם הממשלה. ששש, חברים מצד ימין.

גלעד קריב (העבודה):

השרה סטרוק, שר הפנים פה בבניין. איך את קיבלת את המשימה – – –

היו"ר מאיר כהן:

גלעד.

גלעד קריב (העבודה):

– – – זה לא ברור.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דווקא כן ברור.

היו"ר מאיר כהן:

עשר דקות, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

יואב, אם היית מציע להחיל את החוק בהחלה ישירה על הרשויות ביהודה ושומרון – – – הסיפוח. עשית טעות. עשית טעות.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת סגלוביץ' היקר, אז כפי שאמרתי לך, לעת עתה אני מקריאה מהנייר. אחר כך אומר את דעתי האישית או את הצעתי האישית. בסדר? הצעת החוק שבנדון מבקשת לערוך כמה – – –

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש להגביר את המיקרופונים של השרה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

או-אה.

היו"ר מאיר כהן:

טוענים שלא שומעים, אפילו הקלדנים. אתה מטפל בזה? תודה. כן. בבקשה, גברתי.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הצעת החוק שבנדון מבקשת לערוך כמה תיקונים בפקודת העיריות בכל הנוגע לשינוי הרכב ועדת המכרזים של העירייה. במסגרת זו מוצע לשנות את הרכב הוועדה מנבחרי ציבור לגורמים ממונים – מנכ"ל העירייה, גזבר העירייה והיועץ המשפטי שלה או מי מטעמם – כמו גם לקבוע כי הוועדה תדון ותכריע בהתקשרויות לביצוע עסקה בטובין, מקרקעין, ביצוע עבודה או רכישת שירותים, בשונה מהמצב כיום, שבו היא גורם מייעץ בלבד. עוד מוצע לקבוע כי ועדת המכרזים תדון גם בהליכי התקשרות אחרים של העירייה, שכיום נעשים בפטור ממכרז, ותוכל לקבל כל החלטה הנדרשת לביצוע תפקידיה, והכול למעט התקשרות כאמור בסעיפים שעניינם פטור ממכרז לעבודות פיתוח וביטוח תאונות אישיות לתלמידים בסעיפים 198א ו198ב לפקודת העיריות, שלגביהם נקבעה סמכות החלטה לגורמים אחרים. עוד לפי ההצעה, לצד סמכותו של שר הפנים הקיימת כיום לקבוע בתקנות את צורת המכרז ואת דרכי הזמנתן וקבלתן של הצעות המחירים, ולקבוע בהן סוגים של חוזים כאמור שבהם רשאית העיריה להתקשר ללא מכרז פומבי או ללא מכרז בכלל, יהיה בכוחו אף לקבוע תנאים להבטחת קיומו של מכרז כדוגמת ערבות וביטוח, לפי ההצעה. ההצעה מבקשת לערוך שינוי גם בסעיף ההחלטה הרלוונטי בפקודת המועצות המקומיות באופן שהוראות אלו יוחלו גם במועצות המקומיות והאזוריות. היום סעיף 148 בפקודת העיריות קובע שמועצת העיר תבחר מבין חבריה ועדת מכרזים קבועה, ותפקידה יהיה להמליץ לפני ראש העירייה בנוגע למכרזים. אכן, יש צורך חשוב לחזק את מנגנוני הבקרה והפיקוח הפנימיים – – –

היו"ר מאיר כהן:

עליזה, בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אכן, יש צורך חשוב לחזק את מנגנוני הבקרה והפיקוח הפנימיים ברשויות המקומיות ולקדם הליכי מינהל תקין, אולם בשל הפגיעה במעמדה של מועצת העיר וחברי מועצת העיר והרצון להעביר סמכויות מגורמים נבחרים על ידי הציבור לגורמים שאינם נבחרים, החליטה ועדת השרים לחקיקה להתנגד להצעת החוק בנוסחה הנוכחי. עד כאן אני הקראתי. מה שאני רואה זה שיש כאן התנגדות עניינית. כתוב כאן שהסיבה שמתנגדים להצעת החוק היא הפגיעה במעמדם של מועצת העיר וחברי מועצת העיר, והרצון להעביר סמכויות מגורמים נבחרים על ידי הציבור לגורמים שאינם נבחרים. זאת הסיבה. עכשיו, אתה אומר שאתה – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

רגע, האמת – – –

היו"ר מאיר כהן:

יואב, שנייה, שנייה. אתה תוכל לענות, יש לך שלוש דקות.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

נכון, אתה תוכל להשיב. מה שאני רוצה לשאול: אתה אומר, יואב, שאתה שוחחת עם שר הפנים אישית ושמעת ממנו שלטעמו ההצעה טובה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הוא היה בעד בוועדת השרים לחקיקה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אוקיי.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זו התשובה שאני רוצה להגיד.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ואת זה שמעת ממנו אישית?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שמעתי ממנו אישית.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הבנתי. מה שאני מוכנה להציע לך כאקט – יואב, אתה איתי? אני לא חברה בוועדת השרים לחקיקה, אני לא שם, אין לי מושג מה היה שם. אני גם לא שמעתי משר הפנים את עמדתו, למרות שזה עתה שוחחתי איתו, לפני חצי שעה בערך, אבל לא שמעתי ממנו כך או כך.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני יכול להעיד שמה שהוא אומר זה נכון.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הינה, חבר הכנסת ינון אזולאי. יפה. מה שאני יכולה להציע לך באופן ידידותי, משום שאני מעריכה אותך, מכבדת אותך, אני יודעת שהדברים חשובים לך והם בנפשך – אני מוכנה להציע לך שאולי תדחה, ואני מוכנה, כשליחה שלך, לנסות לברר למה רוצים להצביע נגד, אם אתה מעוניין. אני באמת לא יודעת, אני פה מקריאה טקסט. הצעתי לו הצעה – בוא נראה מה הוא יגיד. זו הצעה שלי אישית, אני אומרת כבן אדם אישי, פרטי. אני מוכנה לעזור לך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני מבקש לדחות את זה בשבוע – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הינה.

היו"ר מאיר כהן:

יושב-ראש הקואליציה, יש בקשה לדחות בשבוע. האם זה מקובל עליכם? כן. אוקיי. תודה רבה, גברתי. אם כך, אנחנו נדון בהצעה בשבוע הבא.

היו"ר מאיר כהן:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 30) (פיצויים שהטיל בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת אופיר כץ, רון כץ ויוסף עטאונה; הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7) (הוראות לעניין דמי הפצה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אריאל קלנר. עוד הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, סימון מושיאשוילי, קטי קטרין שטרית, מיכאל מרדכי ביטון וירון לוי בנושא: המענה לתלמידי מערכת החינוך ועובדיה בתחום הטראומה. כמו כן, הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אלון שוסטר, ניסים ואטורי, נעמה לזימי, יצחק קרויזר, משה רוט, אברהם בצלאל ויבגני סובה בנושא: צורך בהמצאת פתרון בצפון ליישובים שנפגעו מהמלחמה, שהם מבוססי תיירות ואינם בקו העימות הצפוני. נוסף על כך הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת יונתן מישרקי, עופר כסיף ומשה רוט בנושא: מחדל חמור: התרשלות המדינה בשמירה על חומרים בפרשת ילדי תימן. עוד אודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת ניסים ואטורי שהוא חוזר בו מהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הרחבת המגוון בשידורי הרדיו), התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4656/25. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – זכאות תג נכה לצמיתות), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. עשר דקות לרשותך לנמק את ההצעה. בבקשה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, תחילה אני חייבת להגיד וגם להודות למציע החוק המקורי, ח"כ ינון אזולאי, ושוב אני מוצאת את עצמי – –

היו"ר מאיר כהן:

חברים, חבר הכנסת פינדרוס ושאר האנשים, ששש. טלי, בבקשה בשקט.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – מתחברת להצעות חוק מהצד – לא אקרא לזה "החרדי", אבל כנראה שיש לנו שותפות חזקה בבעיות, ולכן אנחנו שמים לב לאותן בעיות, ומבקשים לקבוע ולהביא פתרונות לאותן סוגיות לאנשים שבעינינו הם מוחלשים, וצריכים להנגיש להם אפשרויות שתקלנה על חיי היום-יום שלהם. ההצעה הזאת, מבחינת תכליתה, אמורה לתת פתרון והקלה של ממש לאותם אנשים שמוגדרים כנכים כרוניים, שיש להם אחוזי נכות לצמיתות, שאין סיכוי שמצבם יתהפך ופתאום הם יתחילו להתהלך, אם הם למשל קטועי רגל, עיוורים או עם כל מחלה קשה כרונית אחרת, שבה החולה באמת שרוי בתוך מצב שאפשר רק לשמר אותו ואין סיכוי לשפר אותו. מה שקורה בסיטואציה הזאת הוא שהמשרדים הרלוונטיים נותנים תגי נכים, אחרי שכמובן החולה מגיש בקשה לתג נכה. הם נותנים את התג הזה למספר שנים קצוב, וכשהתקופה הזאת שהוקצבה לו – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אחרי זה צומחת לו הרגל.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכון, בדיוק. אחר כך צומחת לו רגל. אחרי שהתקופה הזאת נגמרת, הוא שוב צריך ללכת לביטוח הלאומי ואולי לעוד משרדים, להגיש את כל המסמכים שוב ולעבור את אותו תהליך שוב כדי לקבל שוב את תג הנכה. היותר-בעייתי בסיפור הזה הוא שאין תקנות שמגדירות במפורש מה זה בדיוק מחלות כרוניות שמחייבות לתת תג נכה לצמיתות. בסופו של יום, יכול להיות שמישהו, דרך ועדה מסוימת או רופא מסוים, יקבל פתרון, ואחר באותה סיטואציה לא יקבל. לכן אני חושבת – ואני בטוחה שגם ח"כ ינון אזולאי חושב כך, כי הוא הציע את זה במקור ולא הגיש אותו עכשיו – שצריך לקבוע אמות מידה מקצועיות, תקנות ברורות ונהלים ברורים כדי לאפשר לאותם אנשים, שסובלים ממילא מהמצב הבריאותי שלהם, ממילא החיים שלהם קשים. למה לטרטר אותם בעוד דבר שאפשר לחסוך ולמנוע מהם? לא רק לחסוך ולמנוע מהם – אפשר במהלך הזה לחסוך גם אנרגיות, כוח אדם ומשאבים משרדיים והרבה דברים אחרים, מאותם אנשים, פקידים, שיושבים בוועדות ובמשרדים ומתעסקים עם הבקשה הזאת שוב ושוב. אז אני לא רוצה באמת להלאות בדברים. אני חושבת שמן הראוי – ואני קוראת כאן גם לאופוזיציה – לתמוך בהצעה הזאת. אני מוכנה – אם יש מישהו באופוזיציה שחושב שיש אפשרות להתדיינות על הצעת החוק הזאת ולהביא פתרון בשביל אותם אנשים – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

אני חייב להגיד לך שאני העליתי את ההצעה כמו שאמרת. אבל הפתרון – עשיתי מלחמה גדולה, ותכף סגן השר יגיד: הפתרון כבר קיים. אתמול היה היום של האנשים עם מוגבלויות בגפיים, ואמרו שהבעיה נפתרה, ולכן אני לא המשכתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נפתרה רק לגפיים, ולא לכולם.

ינון אזולאי (ש"ס):

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא לכולם נפתרה. עדיין אין את הכללים שמגדירים באופן ברור מי באמת זכאי ומגיע לו. אני חושבת שנעשתה עבודה טובה, אבל היא חלקית וצריך להשלים אותה. כפי שהתחלתי להגיד, אני מוכנה באמת לדחות את ההצבעה, אם יש הסכמה מצידכם לשבת ולדבר על הדברים ולראות איך אפשר לקדם את הדבר הזה. נשמע את סגן השר, ואם יש הסכמה לדחות ולדבר כדי באמת להביא פתרונות ולא התנגחויות ורק הצהרות, אז אני מוכנה, ואעלה שוב להגיד את תשובתי בעניין. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

יפה. תודה רבה. תודה רבה, גברתי. סגן השר מקלב, בבקשה. אם באמתחתך תשובה של משא ומתן, מה טוב.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, ודאי באופן שבו המציעה הציגה את ההצעה שלה, זה באמת דורש מאיתנו לבוא להבנה. אבל לפני זה אני גם אקריא חלק מהתשובה כדי לראות שזה גם מתכתב עם מה שאת אומרת. אנחנו עונים – אני אקריא קודם כול באופן רשמי: לאחר עיון בהצעת החוק של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין בנושא תיקון חוק חניה לנכים לעניין זכאות לתג נכה לצמיתות, אתכבד להשיב כי מעיון בהגדרת המונח "נכה" שבחוק חניה לנכים, התשנ"ד, ניתן להיווכח שעיוור נכלל בה, ולפיכך זכאי לקבל תג נכה, ובהתאם לנוהל המשרד, התג יהיה לצמיתות. אז דבר ראשון, את כבר יודעת שלגבי עיוורים זה לצמיתות, ולא רק זה – ככה זה גם פועל וזאת ההנחיה שיש. עכשיו, לגבי קטוע הגפה התחתונה, גם הוא נכלל בקריטריונים של המשרד, ולפיכך גם הוא זכאי לתעודת תג נכה לצמיתות. בכל אופן זה מייתר את הצעת החוק. אבל אני כן רוצה להגיד שהתשובה שאני קיבלתי היא שזו המדיניות שעכשיו קיימת גם במשרד – לתת לכל אלה שמניתי, כמו עיוורים וכמו קטוע גפה אחת, תג לצמיתות. את העלית באמת עוד נושא, שיכולות להיות עוד כאלה נכויות, ועל זה אנחנו מוכנים לשבת. אבל אם אנחנו היום נאשר את החוק, הן לא יהיו, בפירוש לא נוכל לעשות את זה. לכן, אני כן מקבל את זה שלפי הנוהג, וכפי שהמשרד גם מכריז פה, שהוא נוהג לצמיתות, ולשאר הדברים אנחנו באמת נעשה דיון מה אנחנו יכולים לכלול באלה שיקבלו צמיתות. אני מאוד מתחבר למה שאת אומרת. אני רוצה לציין – חבר הכנסת סגלוביץ' אמר קודם שלפעמים ועדת השרים דוחה או מאשרת חוק לפי מי שמציע. במקרה הזה אני יכול להגיד שזה ממש לא נכון. באמת, תסתכלו על החוק הזה – נכון לעזור לנכים ולא לטרטר אותם שיבואו עוד פעם. הראיה לכך שלפני שבועיים – אני חושב שזה היה ב-17 במרץ, אולי קצת יותר – גם חבר הכנסת ינון אזולאי הציע הצעת חוק כזאת, וועדת השרים ביקשה לתמוך, והמשרד ביקש לערער, והוא ערער מכיוון שבאופן מעשי זה הנוהג, זה הנוהל היום במשרד, אז ככה שגם את הצעת החוק של ינון אזולאי – באנו ואמרנו שזה מיותר, בגלל שאנחנו בעקבות זאת עשינו תקנה, בכל אופן, הוראה ונוהל.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני חייב לציין שבהצעת החוק, כמו שאמרת, בהתחלה תמכו ואחר כך ביקשו לערער. אבל היו חסרים עוד כמה פרטים, וישבו עם הגופים והגיעו להבנות וזה הסתדר, וגם אתמול אמרו בוועדה תודה רבה ושזה הסתדר. אבל היא אומרת דברים – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אז יש איזה הסדר בעניין הזה, ואני חושב – – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אם כך, אני מסכים לכך שאנחנו נמשיך ולא נקיים הצבעה על כך.

היו"ר מאיר כהן:

אם כן, אדוני סגן השרה, אתה מציע לה שתמשיכו להידיין ברוח החוק שלה ולהתקדם. תודה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

בגלל שבכל אופן אני חושב שאנחנו בתמימות דעים עם המציעים, עם כל הבית הזה, שנכים שאין סיכוי שהם יכולים להבריא, שלא יעזור שום דבר, עוד שנה, ועוד שנה, התג הזה מגיע להם לצמיתות, בהנחה שלא צומחת רגל או לא צומחת גפה לבד – אז במקרה הזה אין ספק שאנחנו צריכים לאשר להם לצמיתות, וזאת גם המדיניות של המשרד היום.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר מאיר כהן:

אימאן, חברת הכנסת ח'טיב, את מסכימה? את רוצה לעלות לדקה להגיב – בבקשה, בואי.

גלעד קריב (העבודה):

סגן השרה – –

היו"ר מאיר כהן:

בואי, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

– – אנחנו תמיד שמחים לשמוע אותך, אבל אנחנו מתגעגעים לשרה. עם כל התרחישים שלה, אנחנו לא רואים אותה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה, כבוד סגן השרה. אני בהחלט מסכימה להצעה שלך ורואה לנכון לבחון באמת את שאר הסוגיה ממש בצורה כוללת, כדי לא לקפח אנשים אחרים שנמצאים בסיטואציה של נכות צמיתה שלא מאפשרת להם להתנהל כמו שצריך בחיים. המון תודות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אם כן, לא תיערך הצבעה.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון בריא בסיסיים), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת יסמין פרידמן ויונתן מישרקי. אני מזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן לנמק את ההצעה. גברתי, בבקשה. יש לרשותך עשר דקות. בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על חקיקה סופר-חשובה. למעשה, זאת חקיקה ששר הבריאות ממש תמך בה, ולצערי, אנחנו לא מצליחים להעביר אותה, אבל אני בכל זאת רוצה להציג אותה ולספר. החקיקה באה לתקן שני דברים: האחד – להכניס נציג של משרד הבריאות לוועדה לפיקוח על המחירים. הוועדה לפיקוח על המחירים מחליטה איזה מוצרים, יהיה עליהם פיקוח. היום אחד המוצרים למשל הוא שמנת מתוקה 38%; היא לא בריאה, אין צורך לפקח עליה. ברגע שאין נציג של משרד הבריאות בוועדה הזאת, אין שום סיבה שיכניסו אליה מוצרים בריאים. החלק השני של ההצעה מבקש להכניס לפיקוח גם קצת מוצרים בריאים. הרי מי משלם את המחיר? העניים. הם מתים קודם. מזון בריא הוא יותר יקר, ולכן – אנחנו רואים את זה בכל מקום, יש לנו את הדוחות, יש לנו את המידע – עניים נאלצים לקנות מזון הרבה פחות בריא. המשמעות היא מיליארדים למערכת הבריאות, בגלל שאנחנו סובלים מסכרת ומבעיות בריאות והשמנת יתר ומחלות לב. יש לזה משמעות למערכת הבריאות. אז מצד אחד אנחנו מאבדים מיליארדים בגלל שאנחנו לא יודעים להכניס מזונות בריאים לפיקוח; מצד שני אנחנו מאבדים מיליארדים כי אנחנו לא יודעים להציל מזון, ואפשר להציל מזון בריא, אז גם את זה אנחנו לא עושים. לצערי, האוצר לא מתעניין, זה לא מעניין אותו. האוצר מסרב לקבל את זה שצריך להכניס מזונות בריאים לסל המפוקח. מצידו, שימותו העניים, כנראה. מכיוון שלא הכריזו כמעט – למעט תה ויסוצקי, אז, בזמנו – לא הכריזו על מונופולים כל כך הרבה זמן, למעשה האוצר הוא שאפשר את המערכת הזאת שהיום גורמת לעליית המחירים; הוא אפשר שנים רכישות, מיזוגים של יבואנים ושל יצרנים מקומיים, והוא הביא אותנו למערכת שאיתה אנחנו מנסים להתמודד. אז לכן אתם לא מוכנים ליצור פיקוח על מוצרי מזון בריאים; אתם לא מוכנים להילחם ביוקר המחיה – לא אתם, לא שר הכלכלה. מי שנותרו להתמודד עם זה הם האזרחים. לצערי הרב, אין תשובות. אני אפילו לא יודעת מי השר המשיב. מי השר המשיב שצריך להתמודד עם הסוגיה הזאת?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה בשבילי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה? מלכיאלי, שיהיה לך בהצלחה, כי שר הבריאות תמך בהצעה הזאת. אין לי מושג איך אתה יכול לנמק. אבל מכיוון שנשארו לי עוד כמה דקות, אז אני רוצה לדבר על עוד נושא – על ניסים ונפלאות. שרה בממשלה הזאת, אורית, מרגישה שאנחנו חיים בתקופה של נס. וזה הזכיר לי סרט, סרט שהוא יצירת מופת. קוראים לסרט הזה "החיים הם נס". זה סרט ישן של אמיר קוסטוריצה, אם מישהו מכיר. הוא מספר על המלחמה בבוסניה. אני לא אלאה אתכם בפרטים, אני רק אגיד לכם שכמובן הבעל גויס והבן נחטף, קורים להם שפע של אסונות, שפע של דרמות, אבל בסוף הסרט, ברגע האחרון, הוא ניצל ממעשה התאבדות, וזה היה הנס שלו. אז לכן הבנתי שניסים הם דבר מאוד סובייקטיבי, מסתבר, וכל אחד רואה ניסים בדרך אחרת. כי בעיניי, זה שהממשלה עדיין מתפקדת אחרי אסון 7 באוקטובר, אחרי כל מה שקרה בו, זה נס. זה שיש לנו שר שאחראי למשטרה, רק שאותו שר עם 53 כתבי אישום, גם זה נס. אם הייתם אומרים לפני עשר שנים שלשר שאחראי למשטרה יהיו כתבי אישום – כנראה שזה נס. יש עוד כמה ניסים בממשלה הזאת. מונופולים ניצלו את המלחמה ואת המצוקה של הציבור הישראלי והעלו מחירים. אף אחד לא עצר אותם. בשביל המונופולים – נס או לא נס? נס. ממשלת ארצות הברית עוד לא ניתקה איתנו את היחסים למרות ההתנהגות המחפירה של כמה מחברי הממשלה. נס או לא נס?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נס.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נס.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יש אלוקים, נו מה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

צה"ל עדיין מצליח להחזיק מעמד בכל החזיתות, למרות העייפות של המילואימניקים, למרות עייפות החומר. הוא מחזיק בגבורה בכל החזיתות. זה נס. אבל למי קרה הנס הכי גדול בשבוע שעבר? אני אגיד לך, מלכיאלי: למנהל בית החולים שיפא. איזה נס קרה לו – עצרו אותו, ישב בכלא, ופתאום הוא משתחרר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נס.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יש נס יותר גדול מזה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נס.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נס בחסות הממשלה. אבל יש גם כמה שלא קרו להם ניסים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, אז גם הניסים הקודמים הם בחסות הממשלה. אי-אפשר ניסים חלק עם וחלק בלי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ברור, ברור.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז תגידי את זה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ברור, בחסות הממשלה, חד-משמעית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אה, יופי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אני אגיד לך כמה ניסים לא קרו בחסות הממשלה: מספר הנרצחים לא הייתה נס; לנרצחים לא קרה נס; גם לחטופים לא קרו ניסים; גם לנופלים לא קרו ניסים; למילואימניקים ולמשפחות שלהם, שבקושי שורדים, לא קורים ניסים; למפונים בצפון ובדרום, שלא יודעים מתי ישובו הביתה ואם יש להם בכלל בית לחזור אליו – גם להם לא קורים ניסים; לתלמידים שלא יודעים מתי ישובו הביתה; לאזרחי ישראל, שסל הקניות שלהם התייקר, אבל את מי הם מעניינים. אנחנו בתקופה של ניסים, אמרה השרה, אז שיחכו. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

היו"ר מאיר כהן:

השר מלכיאלי – סליחה, יש לנו הצעה מוצמדת של חבר הכנסת מיכאל ביטון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך, תפדל.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, לפני שאני מדבר על החוק אני רוצה לציין את הבוקר הזה שהיית איתנו.

היו"ר מאיר כהן:

חברים, אני מבקש שקט שוב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הבוקר אנחנו כינסנו פה את האנשים הכי טובים במדינה. איך יודעים שהם האנשים הכי טובים במדינה, דן אילוז? איך יודעים את זה? סעדה היה איתי, אז הוא יודע.

קריאות:

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מלול.

ארז מלול (ש"ס):

מה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הבוקר כינסנו בכנסת את האנשים הכי טובים במדינה. איך יודעים שהם הכי טובים במדינה?

משה סעדה (הליכוד):

באו ללא פקודה וללא צו להתנדב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

סעדה, אתה תלמיד מצטיין, אבל חכה רגע. האנשים הטובים במדינה – – –

קריאה:

מצטיין ומורה לא טוב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

האנשים הטובים במדינה אלה האנשים שעושים מילואים. הבאים בתור זה אלה שמתנדבים למילואים למרות שהם לא חייבים. היום כינסנו את אלה שלא רק עושים מילואים – לא רק שהתנדבו לעשות מילואים, אלא הבינו שצריך להקים יחידות צבאיות חדשות במילואים: הקימו יחידת טנקים גדולה, הקימו חטיבת אבטחה, חטיבת חי"ר, יחידות סודיות של מעקב, של תצפיות, של מיפוי. אנחנו הוקרנו אותם, והם באמת הכי טובים במדינה. ואני שמח וגאה במי שהיה איתנו להוקיר את כוח אבשלום וכוח מגן ואת חטיבת השומר ואת כוח עוז וכוח בארי וכוח דבורה – אנשי מופת בחברה הישראלית, שתשעה חודשים בנו יחידות צבאיות למען עם ישראל. זה נותן תקווה. זה נותן השראה.

היו"ר מאיר כהן:

נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

החוק שאנחנו מדברים עליו הוא פשוט: אדם יכול ללכת לקנות לחם בזול כי הלחם מפוקח, אבל אם אנחנו רוצים שהוא יהיה בריא, הוא צריך לאכול לחם מלא או לחם דגנים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא בגלל שהלחם מפוקח. פיתות לא מפוקחות, וזה גם טוב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני מבקש תוספת זמן על ההפרעה הזאת.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני מבקש הודעה אישית על האמירה הזאת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני גם לא הבנתי מה אמרת. לפחות שאני אבין מה אתה אומר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אמרתי שפיתות לא מפוקחות – – – זה לא צריך להיות מפוקח – – – זה לא עובד ביחד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני מזהה אצלך שאריות של השפעות של פורום קהלת.

דן אילוז (הליכוד):

לא רק שאריות. אנחנו גאים בזה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

זה לא שאריות. זה – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני רוצה שתיבדק במרפאת הכנסת.

היו"ר מאיר כהן:

חברים. זהו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

בקיצור, אנחנו רוצים לאפשר לכל משפחה שתוכל לקנות פירות וירקות ולחם מלא ולחם דגנים במחיר סביר. כרגע הדבר הזה לא מפוקח. אגב, אתה, תדע לך, ההמלצה הזאת היא של משרד הבריאות, להכניס קבוצת מוצרים שתהיה מוצרי יסוד בריאים לכל משפחה – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – – כל מה שמשרד הבריאות אומר – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – שיוכלו לקנות את זה בזול. זאת הצעת החוק. ואני רוצה להגיד לך לסיום, רוטמן – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני שומע. שומע.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – מה שלא נהוג בכנסת זה – אתה חושב שהמצאת את הגלגל, אבל לפעמים חוקים, יש להם חיים משל עצמם. ואני רוצה לשבח את חבר הכנסת אלכס מילר מהכנסת השבע-עשרה, ואת גלעד ארדן מהכנסת השבע-עשרה, ואת מירי רגב מהכנסת השמונה-עשרה והתשע-עשרה, ואת דב חנין מהכנסת העשרים, ואת אמילי מואטי מהכנסת העשרים-וארבע, ואת יסמין ואנוכי מהכנסת הזאת – כולם הביאו את אותה הצעת חוק. נקווה שיום אחד משרד הבריאות יגיש אותה כהצעה ממשלתית, כי ההמלצה היא של ועדה שלו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, מיכאל. כבוד השר מלכיאלי עונה? בבקשה, אדוני. עד שתעלה, מיכאל, חזק ואמץ על מה שעשית היום בבוקר, היה פשוט מדהים. ראוי לה לכנסת שתברך את האנשים האלה. תודה. בבקשה, עשר דקות אדוני לפניך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה לומר לך, חברת הכנסת יסמין, שאנחנו, כשלפעמים שומעים הצעת חוק שיש בה היגיון, ודאי – הרב מישרקי, אתה מפריע לי – ודאי הצעת חוק טובה, הגיונית, אלא מה? יש סדר איך מגישים הצעת חוק פרטית, איך זה – יש סדר בעולם. כשהייתי גם בקואליציה כחבר כנסת, וגם ודאי באופוזיציה, הסדר הזה – לא אהבתי אותו. למה? אני נציג ציבור – רון, אתה מפריע לי, ולא בפעם הראשונה. אני נציג ציבור, אני באתי, פגשו אותי אנשים, הביאו בעיה – אני כמחוקק רוצה לקדם את זה. אני לא ממשלה.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – נציג של הרב.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל מה נעשה שיש סדר איך מתנהלים הדברים. יש כלי. רגע, שנייה, קארין, אני מדבר. יש איזשהו נוהל כזה, שאם הממשלה רואה בהצעת החוק הצעה טובה, הגיונית, גם לא עולה כסף, בסך הכול הצעה טובה, מבקשים מהמציע למשוך את זה, כי לא רוצים להפיל את זה. ואז הנוהל הוא שהמציע אומר: רגע, כמה זמן? ועוד מעט יש פגרה. זה הנוהל. מה שתעני לי – את שומרת על הנוהל. אני לא יודע בשבועיים הקרובים להביא שולחן עגול בעניין הזה. עכשיו, יש הרבה מאוד שרים בממשלה שמגישים הצעת חוק כלפיהם, ויש להם עניין להפיל את זה. אבל מה? פה יש שר חברתי מאוד, שמבין את המשמעויות של זה, הרב בן צור, שהוא מסכים שאם את תמשכי את זה לתקופה – נכון, אני לא יודע להביא את זה עוד לפני סוף המושב. לא יודע. עכשיו, זכותך להגיד: לא, אני רוצה עכשיו. לא יהיה. למה? כי עבודת הממשלה עובדת. עכשיו, זכותך לומר: אני רוצה להציע. אני מציע לך, כמו שקיבלתי בעבר הצעות – חלק מסמסו אותי, חלק העברתי בקריאה שלישית.

מיקי לוי (יש עתיד):

פרידמן, אני יכול להגיד משהו?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

עכשיו בידיים שלך להחליט מה את רוצה: האם עד תחילת המושב הבא יתכנסו – כי לצערי אנחנו גומרים את הפגרה, ואז יש נוהל כזה שחבר האופוזיציה אומר: עד אז נופלת הממשלה.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה צודק. חלק טוענים – – –

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת מיקי לוי והשר – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

סליחה, אבל עשינו – – – אין לי בעיה – – –

היו"ר מאיר כהן:

– – אני מבקש מכם. תקשיבו לשר, ואם יש החלטות – תכף נשמע אותן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חברת הכנסת פרידמן.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני השר, אתם צודקים, מדינת ישראל מקום שני בעולם ביוקר המחיה, על פי הבנק העולמי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ודאי, כן – – –

יונתן מישרקי (ש"ס):

אם אתם מתנגדים, אז אולי אנחנו נבקש לדחות את ההצבעה.

שר העבודה יואב בן צור:

מה אתה רוצה?

יונתן מישרקי (ש"ס):

לדחות את ההצבעה.

שר העבודה יואב בן צור:

לדחות. לדחות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – – אבל ההצעה היא של חברת הכנסת, היא מחליטה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, אני, אין לי בעיה. זו גם הצעת חוק של יוני.

שר העבודה יואב בן צור:

תדחה את ההצבעה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

היא מסכימה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מסכימה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה. אז אנחנו לא מצביעים על החוק הזה.

היו"ר מאיר כהן:

רגע, אדוני השר. מיכאל ביטון, האם אתה מוכן להצטרף – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה מסכים להצעה של יסמין?

היו"ר מאיר כהן:

– – ולהסכים לדחות ולדון עם – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כל מה שיסמין אומרת – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תראה איזה יופי, תראה איזו אחווה, איזה יופי.

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי.

יונתן מישרקי (ש"ס):

למה אתה לא שואל גם אותי?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ומה עם יוני מישרקי? שנייה.

היו"ר מאיר כהן:

יוני אמר לי.

שר העבודה יואב בן צור:

אני מייצג את יוני מישרקי ואומר לך שהוא מסכים.

יונתן מישרקי (ש"ס):

הוא השר הנורבגי שלי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הרב שלו. תעז להתלונן.

יונתן מישרקי (ש"ס):

והוא חוזר בחזרה. ואני יוצא.

קריאות:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שנייה. יסמין?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – אני בעד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הלוואי? אז אנחנו מורידים את זה בהסכמת חברת הכנסת פרידמן.

יונתן מישרקי (ש"ס):

לא מורידים, דוחים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

דוחים את זה, כן, זו הכוונה – –

שר העבודה יואב בן צור:

דוחים את ההצבעה למועד אחר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – למועד אחר, בתיאום עם כבוד השר. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני השר. אם כן, בואו נהיה ענייניים, נגמרו הדיונים. אם כך, הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים על מוצרי מזון בריא בסיסיים – ההצבעה תידחה עד לאחר הדיון בין שני הצדדים. מסכימים גם מיכאל וגם יסמין.

היו"ר מאיר כהן:

יושב-ראש ועדת הכנסת – הודעה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה, אדוני היושב-ראש. אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת הליכוד בוועדת החוץ והביטחון: במקום חבר הכנסת אושר שקלים, שכיהן כממלא מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת יעקב אשר. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. סיעת יש עתיד, אני מבין שחשוב לכם מי החליף את מי. נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ניטור זמינות שירותי רפואה), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת נעמה לזימי.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

ירד. תציינו שזה ירד.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון – סמכות רשות העתיקות ביהודה והשומרון), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת עמית הלוי. בוא, כבודו. עשר דקות, אדוני, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, מי שנכנס עד לפני 30 שנה למסגד הגדול בעזה זכה לראות על אחד מעמודי המסגד את הכתובת "חנניה בר יעקב" – זה הופיע ביוונית ובעברית. מעל הכתובת הזאת הייתה חקוקה מנורה, מימינה שופר, בשמאלה אתרוג. זה אותו מסגד שמאז, ב-30 השנה האחרונות הטיפו, חינכו והכשירו בו להשמדת ישראל, לרצח, לאונס, לעריפת ראשי היהודים; חינכו, וכידוע, גם יישמו. העמוד הזה עם הכתובת שהתגלתה ב-1870 נהרס והושחת, כמובן, על ידי אותם ברברים. כפי שקרה בכל מקום שבו דרכה רגלה של הרשות הפלסטינית, הושמדו בשיטתיות הממצאים, העדויות להיסטוריה היהודית של ישראל, על פי הכלל הידוע: הרצחת וגם ירשת; קודם רצחו ואחר כך ירשו והשמידו. הם עושים את זה כי בניגוד אלינו הם מבינים היטב שהמלחמה בינינו היא לא רק על החיים שלנו כיחידים כאן או כעם, אלא על הסיפור – המלחמה על הסיפור, על האמת, על הצדק, על הזכויות התנ"כיות הלאומיות. לכן הם בנו את הנרטיב הפלסטיני השקרי. הרי גם אם תחפרו פה אלפי קילומטרים לא תמצאו מטבע פלסטיני אחד, כידוע. ובדיוק בגלל זה, חוץ מלהרוג אותנו הם מתאמצים להרוג את הסיפור – את הסיפור המופלא, הסיפור הלאומי הגדול, אולי הגדול ביותר בעולם, סיפורו של העם היהודי. וככה הם הורסים בשיטתיות את אוצרות הרוח והתרבות של עמנו שנמצאים במעמקי האדמה. פעם – אני אומר את זה כאן לעצמנו ולאזרחים – הבנו מאוד את החשיבות האדירה של נכסי המורשת שלנו. היה לנו רמטכ"ל שנלחם במלחמות ישראל מול אלה שניסו להשמידנו, אבל גם נלחם על הסיפור. קראו לו יגאל ידין. אחרי שידין מצא את אגרות בר כוכבא בנחל חבר הוא הציג אותן לנשיא המדינה יצחק בן-צבי. לימים כשהוא תיאר את המפגש בבית הנשיא הוא אמר: "קראתי בהתרגשות רבה את השורה הראשונה: 'שמעון בר כוסבא, הנסי על ישראל', והוספתי: 'כבוד הנשיא, יש לי הכבוד להודיעך כי גילינו 15 מכתבים שכתב או הכתיב הנשיא האחרון של ישראל לפני 1,800 שנה.' לרגע" – אמר יגאל ידין – "היה נדמה לי כי שומעיי הוכו באלם. אך עד מהרה מצאה תדהמתם את ביטוייה בקריאות שמחה והשתוממות בלתי מסויגות". הוא קרא לזה דרישת שלום מהנשיא ההוא לנשיא הנוכחי. אחר כך בספר שלו כשהוא תיאר את החפירות הוא אמר כך: "ברדתנו מדי יום ביומו על פני המדרגה המסוכנת" – זה היה מבצע צבאי שלם עם המסוקים להכניס אותם למערות – "מן המחנות שלנו למערות, בעובדנו כל היום בצחנת העטלפים ובהיתקלנו בשרידיהם הטרגיים של אלה שהיו נצורים ונלכדו, נוכחנו כי רגשותינו היו מיזוג של תדהמה ויראת כבוד מהולים בגאווה על שאנו, שזכינו לחיות במדינת ישראל המתחדשת לאחר גולה של 1,800 שנה, זכינו אף בתגליות אלו. הינה, אנו", אומר יגאל ידין, "מתגוררים באוהלים שהקימם צבא ההגנה לישראל, ועוברים יום-יום דרך הריסות מחנה רומאי שהביא מוות על אבותינו, ואנו עדים כיצד לא נותר דבר של ממש מאותם הרומאים, ואילו צאצאיהם של הנצורים שבים לגלות את מה שהניחו להם אבותיהם ולהחיות את מורשתם". הפרספקטיבה הזאת של יגאל ידין, המודעות העמוקה שלו גם למעשה ההיסטורי וגם לחשיבות האקטואלית שלו לגבינו, הגיעה מהחינוך. היה לו אבא, גם הוא היה פרופסור לארכיאולוגיה, אלעזר ליפא סוקניק, והוא התלווה אליו. אולי מכירים כאן – פעם הוא התלווה כילד בן 12 לחפירות של אבא שלו ברצפת פסיפס של בית כנסת שהתגלתה 20 שנה לפני כן, ב-1950. הוא מתאר את ההצטרפות שלו, והוא כותב ככה: "פתאום שבו וראו האנשים דברים שלא היו עד אז ממשיים" – זה היה בבית אלפא – "פתאום הייתה הרגשה כי אותה כברת ארץ שבגללה סבלו כל כך הרבה אינה סתם חלקת אדמה, אלא כברת ארץ שאבותיהם ואבות אבותיהם גרו בה לפני 1,500 ו-2,000 שנה. כל עבודתם הוארה באור אחר לגמרי. נתגלתה להם ההיסטוריה, והם ראו בעיניהם ממש" – כשהם חושפים את הפסיפס הזה של בית הכנסת בבית אלפא – "פה במזרח יש רק עם אחד, העם היהודי, שיש לו קשר אל העבר ואל העתיקות המתגלות והולכות. המציאות הארכיאולוגיות נוטעות בלב הפרט והכלל בארץ את ההרגשה שכל שעל מהארץ הזאת לנו הוא, ועלינו להגן ולהילחם עליו. מדע זה" – הארכיאולוגיה – "הוא הנשק הרוחני שלנו ומשענת חשובה למדינה בדרכה לעתיד". ואני אומר לכם, ולכם, אזרחי ישראל: זאת תורת הארכיאולוגיה הארץ ישראלית במשפט האחד הזה, וזאת מהות החוק שאני מבקש שנעביר אותו – אני מקווה שבתמיכה רחבה: "המציאות הארכיאולוגית נוטעת בלב הפרט והכלל בארץ את ההרגשה שכל שעל מהארץ הזאת" – כמו שאמר ידין – "לנו הוא. ועלינו להגן ולהילחם עליו", כמו שעושים היום חיילינו. "מדע זה הוא הנשק הרוחני שלנו ומשענת חשובה למדינה בדרכה לעתיד." הצעת החוק הזאת היא חיונית גם לתקומת ישראל וגם לשיקום מהמשבר הנוכחי. היא בעצם תובעת מאיתנו לקחת מחדש אחריות על ההיסטוריה, ולחייב את רשויות המדינה – בהקשר הזה, את רשות העתיקות – לטפח את מורשתנו הלאומית. זה נכון לכל ארץ ישראל, אבל ההצעה הזאת מתייחסת בראש ובראשונה לחבלי יהודה ושומרון, ערש המולדת היהודית. כי כשכתבו מייסדי המדינה – וכולנו מכירים את הטקסט הזה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". כשהם כתבו את זה, למה הם התכוונו? איפה זה קרה? יוראי, איפה זה קרה? איפה בארץ ישראל קם העם היהודי, בהרצליה וברעננה או בבית אל, בשילה ובחברון?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה כזה נדיר – – –

עמית הלוי (הליכוד):

איפה זה קרה? איפה התרחשו כל אירועי התנ"ך? מהכניסה ביריחו, העלייה צפונה, מעמד הברית – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

– – בין הר גריזים להר עיבל, איפה שנמצא היום מזבח יהושע – כל דרך האבות – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

– – מה שנקרא היום, כביש 60 על גב ההר. איפה היו הארמונות?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

איפה היו הארמונות של מלכות יהודה וישראל, אלעזר שטרן, אם לא בעיר דוד ובסבסטיה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה נעשה עם אשקלון?

עמית הלוי (הליכוד):

איפה זה היה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה נעשה עם אשקלון?

עמית הלוי (הליכוד):

איך אפשר לקרוא את תקופת הברזל אחרת בכלל? לכן, בכל מקום שאנחנו רק מגרדים בו את פני הקרקע אנחנו מוצאים בית שני, מוצאים גם בית ראשון, כידוע, וכו'. לכן אני מקווה שהחוק הזה יזכה לתמיכה רחבה, כיוון שהעיקרון של החוק הזה הוא כזה: כמו שמדינת ישראל, אדוני היושב בראש חבר הכנסת מאיר כהן, אחראית לעם היהודי – אגב, לכל יהודי יש לה זיקה ואחריות, ולכן יש משרד התפוצות ויחידות נוספות – ככה רשות העתיקות אחראית לסיפור הלאומי שלנו וגם לכל ממצא, בוודאי בשטחים שברשותנו ובוודאי בארץ ישראל בשטחים שהם תחת שליטתנו. הסיפור הזה של מדינת ישראל, הסיפור של שילה, בית אל וסבסטיה לא צריך להיות תחת שלטון צבאי. הוא צריך להיות מסופר בגאון, אדוני שר המורשת, על ידי רשות העתיקות הממלכתית. אני רוצה לתת דוגמה למה זה קריטי; למה המינהל האזרחי לא צריך לטפל בזה, ולמה זה חייב לעבור לרשות העתיקות. בשנות השמונים גילה ידידי, זיכרונו לברכה, פרופ' אדם זרטל את מזבח יהושע בהר עיבל, מקום מעמד הברית בין עם ישראל לארצו. הגילוי הזה היכה בתדהמה את כולם, את כל העולם המדעי זה היכה בתדהמה; גם אלה שחלקו על זרטל, גם פרופסורים בארץ ובחו"ל הבינו את גודל התגלית – אתר פולחני שאין דומה לו בעולם כולו, אגב. האתר היום הוא מאתרי המורשת החשובים ביותר בעולם – לא רק לעם היהודי, אגב; למיליונים, למעשה מיליארדים של בני דתות שמאמינים בתנ"ך. איך לדעתכם מדינת היהודים החזקה והמודרנית שמרה על נכס המורשת היקר הזה שהופקד בידה? אז הינה, אני אספר. אני אספר, רם בן ברק. בהסכמי אוסלו הארורים, שאני מניח שאתה זוכר אותם, היה סעיף ארכיאולוגיה; הייתה גם רשימה של אתרים, האתרים החשובים לעם היהודי. מה נפקד מהרשימה? המזבח בהר עיבל. הבסיס הצבאי – כמה מאות מטרים – הוא נכס אסטרטגי, הוא נכנס, הוא לא שטח B, אבל מזבח הר עיבל הועבר לשטח בשליטה אזרחית פלסטינית. מי קבע את הרשימה? מי עמד בראש הגוף שהיה אחראי לשמירת נכסי מורשת במינהל האזרחי? לא חשוב השם שלו, אבל הוא מעל בתפקידו, השמיט את אחד מנכסי המורשת העולמיים החשובים ביותר. ולמה זה עבר בשקט? באמת, אני אומר, למה זה עבר בשקט? כי המינהל האזרחי רוצה שקט, לכן זה עבר בשקט – כי הוא רצה שקט, והוא היה מוכן בשביל השקט לספסר – סליחה, אני אומר – גם בנכסי מורשת. אני אומר מילים קשות, אבל אני אומר לכם, זאת המציאות. יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה, מבחינת המינהל – לא מבחינת שר המורשת, לא מבחינת ראש היחידה, הקמ"ט הצדיק בני הר אבן – מבחינת המינהל האזרחי, כמו שאמר לי גם שר הביטחון, זה לא עניין למינהל האזרחי. המינהל האזרחי, זה במקום נמוך בסדר העדיפויות שלו. אין ליחידה הזאת משאבים מספיקים, אין לה סמכויות, אין לה כוח אדם. ולכן, ככה לא מתנהלת מדינה ולא מתנהל גוף שנושא על כתפיו אחריות לירושה של אלפי שנים. תחשבו איך שומרים על חפצי המלוכה במוזיאון הלובר בפריז, מי שהיה שם, או איך הממלכה הבריטית שומרת על הכתר של המלך אדוארד מ-1661, זה 360 ומשהו שנים. מדינת ישראל צריכה לשמור על הנכסים האלה – מזבח יהושע, שהוא כבר מעל 3,200, כמעט 3,300 שנה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

והקבר של רבי אבוחצירא במצרים – אני מציע שנהיה גם שם.

עמית הלוי (הליכוד):

אני אמרתי, כל מה שבאחריותנו. אלעזר, לא צריך להגחיך טיעון. אתה יודע, זה חטא חוה – אתה צריך לומר מה שלא אמרתי, ואז לומר: הכול לא נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מקשיב לך כבר 12 דקות.

עמית הלוי (הליכוד):

אני רוצה עוד דקה, ברשותך. הסיפור הזה לא נגמר, כי פרופ' זרטל מעין שמר – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

עמית, למה אתה לא מספח את יהודה ושומרון? תספח אותם ואז זה יהיה חלק מארץ ישראל.

עמית הלוי (הליכוד):

אנחנו עושים פה צעד ראשון. אכן, החוק הזה הוא צעד ראשון לדבר הבא.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

צעד ראשון לסיפוח.

עמית הלוי (הליכוד):

כלומר, בלי קשר למעמד השטח, אנחנו אומרים דבר אחד, דבר אחד ברור ומוסכם – אגב, הוא צריך להיות מוסכם גם עליך.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה רוצה לספח? תספח. מה אתה עושה? למה אין לכם אומץ? שיבוא ויעמוד כאן ראש הממשלה ויגיד: מחר בבוקר מספחים את יהודה ושומרון, ובא לציון גואל.

עמית הלוי (הליכוד):

קודם כול, אתה צודק, וככה צריך להיות.

רם בן ברק (יש עתיד):

מה אתם עושים קצת מפה וקצת מפה? ממה אתם מפחדים? ממה אתם מפחדים? תראו משילות. שנה וחצי ימין מלא על מלא – לא מסוגלים לספח.

עמית הלוי (הליכוד):

אתה צודק. ככה צריך להיות. מעמד השטח צריך להיות ארץ ישראל, שייך לעם היהודי. אין פה שום זכויות לאומיות לעם אחר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. זהו.

עמית הלוי (הליכוד):

אני רוצה להשלים רגע.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, לא. אתה דיברת. אני התחלתי להפעיל את השעון שלך דקה אחרי שאתה עלית.

עמית הלוי (הליכוד):

לא, לא. למה? כשהתחלתי. אני אשלים רק את המשפט הזה.

היו"ר מאיר כהן:

תשלים את המשפט.

עמית הלוי (הליכוד):

פרופ' זרטל, זיכרונו לברכה – הסיפור הרי לא נגמר בזה – הוא שילם כסף, פרוטקשן באופן אישי לבעל הקרקע עד יום מותו, לבעל הקרקע, לפני שקנה את זה יעיש עדלי, לשמור על המזבח. קנה את זה יעיש הזה – מאז, אני רק אומר לך, הכפר כבר הוציא פייסבוק איך הוא גרס את החומה, איך חלק מחומת האתר הוא הפך לחצץ. זה לא קרה בטעות. ולכן אני אומר, זה המנדט שלנו, ואני נורא מצר על זה שדווקא מרשות העתיקות – ראיתי היום מכתב של פרופ' גיא שטיבל – שהייתה צריכה להוביל את החוק הזה בכלל, לבוא לשר המורשת ולומר לו: אנחנו רוצים לשמור על נכסי המורשת האלה, שנשדדים כל יום, שמושמדים כל יום. במקום זה – מכתב רצוף שגיאות, ואני אומר שוב, עושים פה את הדבר החמור מכול.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. סליחה, אתה לא תוכל להקריא את המכתב. אדוני, סיימת.

עמית הלוי (הליכוד):

לא, אני מקריא את המכתב.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, סיימת. עמית, אני מכבד אותך. אתה ארבע דקות אחרי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עוד יפטרו אותו. די, נגמר הזמן. די, כמה אתה מדבר. אמרת סיפוח וזהו, מספיק. די. סיפוח, הבנו. סיפוח, די. אתה צריך לרדת. תכבד אותו.

עמית הלוי (הליכוד):

לכן אני מבקש שהחוק הזה, שלא נוגע לסיפוח – הוא כן נוגע לדבר אחד, הוא לא נוגע כאן לסיפוח – אני מקווה שיעבור בתמיכה רחבה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אם הבנתי נכון, אני מבקש לתקן: אין מעמדן של הרצליה ותל אביב, כמו שאמרת, פחות מבית אל.

עמית הלוי (הליכוד):

לא אמרתי שפחות, אמרתי איפה זה קרה.

היו"ר מאיר כהן:

אז כך הבנו. תודה, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אשקלון עיר פלישתית.

היו"ר מאיר כהן:

כבוד השר, בבקשה. עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני חושב שאמרת דברים לא פחות חמורים. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו עומדים לקבל החלטה היסטורית. מאז שבנו אל יהודה ושומרון, חבל הארץ התנ"כי, שרוב תולדות עמנו בארץ מצויים שם, לא ידענו כמדינה לתת להם את ההכרה המתאימה; את חשיפת אוצרות הרוח שלנו, המקוואות העתיקים, בתי הבד, הממצאים הרבים וכל מה שמספר את הסיפור הייחודי שלנו. מדינת ישראל, למרבה הצער, הפקידה ועוד, אחרי מלחמת ששת הימים, בידי המינהל האזרחי את המקום של ערש מולדתנו. גם בתחום שימור המורשת והארכיאולוגיה הפקדנו את הסמכויות של יהודה ושומרון תחת המינהל האזרחי – כביכול, איננו יכולים להביא את הסיפור העמוק והמרגש בדלת הראשית, דרך רשות העתיקות, הרשות הממלכתית, שתפקידה הוא לשמור, לחשוף, לחפור ולחקור את העתיקות בארץ. הזכות שלנו על הארץ איננה נשענת רק על ארכיאולוגיה. זה לא שהיינו צריכים חרסים או מטבעות כדי להוכיח שחבל הארץ הזה שייך לנו. כל העולם יודע את זה; כל מי שלמד תנ"ך מבין את זה. אבל הקשר הרגשי שלנו, התפיסה שלנו את עצמנו וההכרה הבטוחה והגאה במקומנו כאן תלויים רבות בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ומספרים לעולם. בארץ ישראל הסתובבו עמים רבים וכולם אבדו. גם הם חלק מהסיפור. סיפורי התלאות והכיבוש ושפיכות הדמים לצד סיפורי המלוכה, עקבותיהם של אבותינו שלנו, הם חלק מסיפור אחד שלם, שנותן לנו את האופקים הנכונים להכיר בגדולה של העם שלנו, ובעזרת השם, בגדולה של עתידו. העובדה שעד היום ההתנהלות בנושא הזה היא תחת המינהל האזרחי ולא תחת מי שאמון לעשות, לימדה על חוסר הביטחון שלנו לעמוד מול העולם ולומר באופן צלול: יהודה ושומרון הם-הם ערש הולדתנו, הם-הם חלק מארץ ישראל. פגשתי את הטעות הזו כשהייתי בסנאט בוושינגטון כשסנאטורים שאלו אותי מדוע אנחנו לא מזכירים וגאים בהיסטוריה של התנ"ך; מדוע אנחנו לא מזכירים את שילה; מדוע אנחנו לא מזכירים את הר עיבל, את הר גריזים. הסתובבתי שם, אגב, עם טבעת מיוחדת שנמצאה בהר גריזים, טבעת שכתוב עליה: השם אחד, מלפני אלפיים שנה. אני אומר לכם שכל מי שראה את הטבעת הזו עמד מולה והתרגש, כי זה הסיפור המרכזי שלנו.

קריאה:

מה אתה עושה בחיים? איזה מין שר אתה? מה תפקידך?

שר המורשת עמיחי אליהו:

ביהודה ושומרון נמצאים המקומות שבהם הלך אברהם אבינו, בנה את אוהלו וחיבר את העולם לאמונה באל אחד. כאן חי ופעל דוד המלך עם צבאו הקטן. פה התחבאו לוחמי בר כוכבא. עד היום אנחנו יכולים למצוא את השמות של המקומות מתקופת התנ"ך, המשנה והתלמוד, שעדיין משמשים את המקומיים. הצעת החוק שמגיש היום ידידי חבר הכנסת עמית הלוי היא שינוי קטן שיש לו כמה השלכות: בראש ובראשונה, חיזוק זכותנו הטבעית וההיסטורית על אתרי המורשת של אבותינו; אמירה ברורה כלפי העולם שאין שתי ארצות – יש כאן ארץ אחת לעם אחד ורשות עתיקות אחת שרואה את הכול כמכלול.

קריאה:

למה אתם לא מספחים? למה בכפית? תספחו את הכול.

שר המורשת עמיחי אליהו:

בשולי הדברים, ובניגוד לדברים האמורים בדברי ההסבר לחוק – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

מה זה הפחדנות הזאת? אתם השלטון, ימין מלא על מלא. תעשו צעד אמיץ, בימים של נס.

קריאה:

מה התפקיד של האיש הזה? מה הוא עושה בחיים? מי זה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

חברים, דקה. מעט סבלנות ואני אסיים. אני רוצה לומר בשולי הדברים שזה יותר משנה מוביל את הנושא במינהל האזרחי אדם מיוחד בשם בני הר אבן, ששכל את בנו, השם ייקום דמו, באסון שמיני עצרת – שילה, קצין גיבור, מטובי בניה של הארץ הזאת, אדם שלחם כשהוא בלי יד בחיות אדם והרג בהם רבים, עד שנרצח כשהוא מגן על חייליו במוצב. בני מוביל את התחום ביד רמה ובמקצועיות שאין שני לה. אנחנו מבקשים לחבק את החוק הזה. גם אתם, אני מבקש מכם, חבריי באופוזיציה. נושא המורשת לא שייך לוויכוח אידיאולוגי. המהלך הזה מתחבר לסיפור ההיסטורי של העם היהודי, והוא שייך לכם לא פחות ממה שהוא שייך לימין.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתם הורסים את המורשת. עשינו יותר מכם למורשת, אתה יודע. אתם רק פוגעים במורשת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

חנה סנש לא שייכת לנו.

גלעד קריב (העבודה):

באמת מה הקשר שלכם לחנה סנש?

שר המורשת עמיחי אליהו:

שרה אהרונסון לא שייכת לנו. בוודאי ובוודאי שארמונות אחאב וההרודיון והארמונות בעיר יריחו לא שייכים למפה הפוליטית. אנחנו צריכים כולנו להתאחד סביב החוק הזה ולקרוא פה קריאה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אני אבקש שקט. ביקשו להתנגד לחוק הרבה אנשים. אני מזמין את רון כץ, שלוש דקות, ואחריו – עמית הלוי.

נאור שירי (יש עתיד):

אני צריך.

היו"ר מאיר כהן:

יש רשימה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה? אני ביקשתי בבוקר.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, קודם כול אני מתנגד לחוק, שעושה בדיוק מה שהמינהל האזרחי יכול לעשות, אבל זו לא הסיבה שאני פה.

היו"ר מאיר כהן:

אתה היית ראשון?

נאור שירי (יש עתיד):

כן.

היו"ר מאיר כהן:

חבריא, אני רוצה רק להסביר מה הנוהל לגבי הזכות להתנגד. רשאי כל חבר כנסת – אני מבין שהבינו את הפטנט כמה אנשים, וזה חוזר על עצמו. רשאי כל חבר כנסת, אבל אם נרשמים יותר מאחד, יש זכות ליושב-ראש להחליט מי יעשה את זה. אם אני רואה ואני יודע שבאותו יום מישהו התנגד, בוודאי שאני אתן למישהו אחר, שלא התנגד באותו יום או באותו שבוע. זאת ההגינות. אל תכעסו, כך צריך לעשות. אני מציע לכל חבריי הסגנים כך לעשות, בלי שום קשר פוליטי. תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

יש רק מתנגד אחד?

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו היום חיים פה בעולם הפוך, עולם שבו בני משפחות החטופים נמצאים מחוץ לכנסת בתוך כלובים ואף אחד מחברי הקואליציה לא חשב לעצמו לצאת החוצה. אבל אני רוצה לדבר על משהו קצת יותר רציני הפעם בממשלה הרופסת והכושלת שלכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרת את זה כבר.

רון כץ (יש עתיד):

עולה שר התקשורת לדבר על חבר הכנסת מיקי לוי, ניצב ומפקד מחוז ירושלים באינתיפאדה השנייה, אחד האנשים שנתנו הכי הרבה למען המדינה שלנו – אחרי שירות ביחידה מיוחדת, התגייס למשטרה, לימ"מ, למג"ב, עד שלבסוף פיקד פה על מחוז ירושלים. עכשיו אני רואה שכולכם משפילים מבט, ואתם יודעים בדיוק למה, כי זאת בושה וחרפה שהממשלה הכושלת שלכם – בטח אתה, שלמה, בטח אתה. בושה וחרפה. קודם תן כבוד לאדם מבוגר ממך, תן כבוד למי ששמר עליך בזמן – מה עשית בצבא, שלמה? אתה רוצה להזכיר לי?

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר, די.

רון כץ (יש עתיד):

אל תזכיר לי, אני יודע לבד. ממשלה של כושלים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל למה ככה?

רון כץ (יש עתיד):

משחררי מחבלים. אתם ממשלה כושלת, טלי. אתם מדברים גבוהה-גבוהה, ימין ימין, ומה אתם עושים בסוף? מה אתם עושים בסוף?

שר התקשורת שלמה קרעי:

רון כץ (יש עתיד):

תחת השלטון שלכם אתם יודעים רק להאשים. כולם אשמים חוץ מכם, נכון, שלמה? מי אשם ששחררו מחבלים? ברור. מי אשם? מי אשם שמעמידים לדין לוחמים? ברור. מי אשם במדיניות הכושלת שלכם? ברור. כולם אשמים חוץ מכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה לומר לך משהו, שלמה. כולם רואים מה שאתם מנסים לעשות פה. כולם רואים מה שאתם מנסים לעשות פה. לא תצליחו לבלבל את הציבור. אתם, כל מי שיושב בצד הזה, אחראים אישית ל-7 באוקטובר. בכל מדינה אחרת בעולם, בעולם, הייתם כולכם מתפטרים ויוצאים לבחירות.

אושר שקלים (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

אל תענה לי בכלל, שקלים. כולכם אשמים בזה, ואתם צריכים להתבייש, להתבייש בעצמכם, על העובדה שאתם בכלל יוצאים החוצה פה, מסתכלים על משפחות החטופים. מוציאים אותם מוועדות – מי אתם בכלל? לא נותנים להם להיכנס למליאה. מי אתם בכלל שלא תיתנו להם להיכנס לכנסת? מי אתם?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

מה, גלית?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

יותר, יותר, עוד מעט תהיה ויראלי. יותר, יותר, עוד מעט תהיה ויראלי. קצת יותר פתוס, קצת יותר משחק.

רון כץ (יש עתיד):

לא, בואי, תסבירי לי. אין לך לב? אין לך נשמה?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה פייק. אתה פייק. אתה סוכן זול ברגש.

רון כץ (יש עתיד):

הם יושבים בחוץ. צאי אליהם. צאי אליהם. גלית, צאי אליהם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פייק, פייק.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו לעשות מהם מופע. תפסיקו לעשות מהם מופע. תפסיקו להשתמש בהם לפוליטיקה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פייק, פייק, פייק.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תרדו מהם, תורידו את הידיים הפוליטיות מהם. תרדו מהם כבר. תרדו מהם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פייק, פייק, פייק, פייק.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תעזבו את החטופים. הפכתם אותם לפוליטיקה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פייק, פייק, פייק.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתה מדבר על בושה?

היו"ר מאיר כהן:

חנוך, קריאה ראשונה. חבר הכנסת חנוך, קריאה ראשונה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בושה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פייק.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זה היה התנגדות? זה היה התנגדות?

היו"ר מאיר כהן:

קריאה שנייה. צא החוצה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פייק – – – שקרן, כולך זיוף, זיוף – זיוף של רגש, זיוף של כאב. פייק, פייק, פייק.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בושה.

היו"ר מאיר כהן:

צא החוצה.

היו"ר מאיר כהן:

גלית, גלית, גלית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פייק, פייק. מזויף. משתמש בכאב.

רון כץ (יש עתיד):

לכי אליהם. קומי ולכי אליהם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פייק, מזויף. משתמש בכאב בשביל רייטינג. הכי פחות אכפת לך מכולם. אני לא מאמינה למילה, למילה לא מאמינה לך.

היו"ר מאיר כהן:

עמית הלוי, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פייק, פייק.

היו"ר מאיר כהן:

גלית, בבקשה. למרות הוויכוחים, עמית לא יוותר על זכותו לשלוש דקות. זהו. בבקשה להירגע.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב בראש. עליתי כדי לומר שני דברים.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש ממך דבר אחד, עמית: פעם אחת תשביע את רצוננו ותסיים אחרי שלוש דקות.

עמית הלוי (הליכוד):

לפני שלוש דקות. קודם כול עליתי בשביל לומר לך שאני לא המעטתי מכבודה של הרצליה או רעננה, ודין הרצליה כדין בית אל – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה, תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

– – ודין רעננה כדין חברון. רק שאמרתי שאנחנו נולדנו – ערש המולדת, איפה שהתפתחנו, איפה שהתגבשנו, איפה שאברהם אבינו הגיע לארץ, איפה שיעקב, שעל שמו אנחנו נקראים ישראל, הגיע לארץ; הלך מאלון מורה, משכם – –

היו"ר מאיר כהן:

הערה חשובה מאוד. תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

– – על ציר 60, מה שנקרא, על דרך האבות – זה האזורים הללו. לכן, בראש ובראשונה האחריות שלנו והאחריות של המדינה, מדינת ישראל – –

היו"ר מאיר כהן:

רוטמן, איך אני מת לזרוק אותך מהאולם.

עמית הלוי (הליכוד):

– – היא על אוצרות הרוח והתרבות של האזורים הללו. דבר שני, עליתי בשביל להשיב על מכתב רצוף השגיאות והאי-אמיתות של ד"ר גיא שטיבל, שדווקא אני מעריך ומוקיר את מחקריו – אגב, גם על מערות בר כוכבא ועל ממצאים מהתקופה הזאת – ולומר לו: אתם הראשונים שצריכים, כמו שאומרים את זה היום, לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה, כפשוטו. כיוון שהמכתב הזה הוא בעצם כסות מדעית, לצערי פסבדו-מדעית, לעמדות. אולי יש לכם עמדות בנושא מדיני, בנושאים אחרים, אבל אתם אנשי מדע, אנשי ארכיאולוגיה. חקרתם. יש ארכיאולוג אחד בארץ הזאת שחושב שיש איזשהו ממצא פלסטיני? שיכול להיות ממצא פלסטיני? לדבר הזה, להמצאה הזאת של אדריאנוס כשר, שקרא לארץ הזאת פלשתינה, יסמין – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

יסמין, יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, רק שיענה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תגיד, אתה קראת את חוות הדעת של האגודה הארכיאולוגית הישראלית?

עמית הלוי (הליכוד):

כן, קראתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כי היא חושבת שאתה עושה ניצול ציני פוליטי בארכיאולוגיה, וזה כל הסיפור.

עמית הלוי (הליכוד):

קראתי. הפוך, יסמין. היא עושה ניצול. שאלת, יסמין, אז אני משיב לך. האגודה הארכיאולוגית הזאת, וגם ד"ר שטיבל, עושים ניצול ציני של המעמד האקדמי והמדעי שלהם לשם עמדות, כנראה, עמדות מדיניות שיש להם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ברור, כולם שמאלנים, כי הם מתנגדים. כולם שמאלנים. מעניין אותם ארכיאולוגיה, זה הכול.

עמית הלוי (הליכוד):

אגב, אני אומר שיכולות להיות עמדות מדיניות. אולי רם בן ברק רוצה להקים מדינה פלסטינית – בסדר גמור. הוא לא יכול לומר, רם בן ברק, שיש ממצאים פלסטיניים לא בבית אל, לא במערכת המכפלה ולא בשכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה קשור? מה זה קשור? ממש מעניין אותך. זה מה שמעניין אותך.

עמית הלוי (הליכוד):

אני מאוד מקווה – ואני אומר את זה בכאב – אני חושב שכולכם כאן – אגב, כולל מנסור עבאס – כולכם כאן צריכים להצביע בעד החוק הזה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תפסיק לעבוד על אנשים. הממצאים הארכיאולוגיים לא מעניינים אותך.

עמית הלוי (הליכוד):

האג'נדה שלי זה לומר את האמת, יסמין, לא את השקר; לעמוד בעד הצדק, בעד ההיסטוריה. כל מי שיש לו טיפת יושרה אינטלקטואלית, טיפת יושרה אינטלקטואלית, צריך לתמוך בחוק הזה, כי החוק הזה מייצג את האמת שלנו, את הצדק שלנו, את ההיסטוריה ואת העובדות ואת היכולת שלנו כמדינה – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה בחיים שלך ביקרת ממצאים ארכיאולוגיים – – –

עמית הלוי (הליכוד):

– – לטפח, להנגיש את האוצרות ואת הסיפור שלנו לעצמנו ולעולם כולו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. עמדת בזמן. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון – סמכות רשות העתיקות ביהודה ושומרון), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת עמית הלוי. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – 27 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון – סמכות רשות העתיקות ביהודה והשומרון), התשפ"ג–2023, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

38 בעד, 27 נגד. אני קובע כי הצעת חוק רשות העתיקות – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – רציתם לעשות איתם דיל כדי להציל את החקיקות שלכם.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט, יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הרגע ביקשת לעשות איתם דיל. התחננתם שיבואו להצביע כדי להעביר את הצעת החוק שלך.

היו"ר מאיר כהן:

יסמין, יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

על מי אתה עובד? כשנוח לך, אז – – –

היו"ר מאיר כהן:

אני קובע כי הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון – סמכות רשות העתיקות ביהודה והשומרון), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת עמית הלוי, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון – חובת דיווח), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת שמחה רוטמן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, שמחה רוטמן, עשר דקות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה. תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – אתם יכולים להשתתף – – – של כנף ציון – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני חייב לומר שאני מזועזע מההצבעה שהייתה פה עכשיו, של מפלגה שקוראת לעצמה ציונית אבל מכחישה את הקשר שלנו לציון. זה באמת דבר שלא לא הייתי מאמין שיקרה. האמת היא שהצעת החוק הזאת היא פשוטה, קלה וברורה, ואני חושב שדי להקריא את רשימת החותמים על הצעת החוק כדי להבין מדוע מדובר בהצעה שאין צודקת ממנה. רשימת חותמים על הצעת החוק הזאת איתי: שרן מרים השכל, יולי יואל אדלשטיין, מנסור עבאס, יצחק פינדרוס, יונתן מישרקי וגלעד קריב – תמיכה מקיר לקיר, קואליציה ואופוזיציה, בהצעת חוק מאוד פשוטה. לפי חוק סדר הדין הפלילי יש יכולת למשטרה, לגופי האכיפה, לקבל נתוני תקשורת. נתוני תקשורת אלו נתונים על מיקומו של אדם, עם מי הוא דיבר, למי הוא שלח סמ"ס וכדומה לצורכי אכיפת החוק. בעבר, כאשר נחקק החוק הזה, הייתה חובת דיווח לכנסת על מידת השימוש בחוק. חובת הדיווח נקבעה כהוראת שעה ולאחר מכן לא חודשה, ולכן היא פקעה. הכנסת איבדה כלי פיקוח מאוד מאוד מרכזי על השימוש בכלי האכיפה, והצעת החוק הזאת מבקשת להחזיר את אותה חובת דיווח כדי שהכנסת תוכל לקיים את חובת הפיקוח שלה על השימוש בכלי הזה. מאחר שהצעת החוק כאמור היא מאוד פשוטה וברורה, אני אבקש מחבריי לתמוך בה, אבל אני אקדיש את שארית הזמן שיש לי, גברתי היושבת בראש, לומר משהו שאני חשבתי, אני חייב לומר, באמת ובתמים חשבתי, שאנחנו לא נצטרך לדבר עליו בזמן לחימה, וזה מאוד מאוד עצוב לי שאני צריך לתת את הנאום הזה. עמדותיי בקשר למערכת המשפט – ולא רק עמדותיי; הצביעו בעד החוקים שהבאנו כאן במליאה 64 מנדטים מקיר לקיר, וחלק מהיושבים פה שיש להם את היושרה המספקת יודו שאלמלא המאבק הפוליטי, גם רבים מאוד מחברי האופוזיציה היו תומכים בהן. לצורך ברפורמה ובתיקון מערכת המשפט יש הסכמה נרחבת בציבור הישראלי. היה ויכוח על הדרך, היה ויכוח על התוכן, וזה בסדר ולגיטימי, והגיע הזמן שנלמד לנהל ויכוח. אבל למרות העמדות המאוד-מאוד ברורות בנושא, חשבתי עם תחילת המלחמה שניתן ואפשר לחכות עם התיקונים הנדרשים במערכת המשפט. נמצא פה איתי בחדר שר המשפטים יריב לוין, שגם הוא הוביל מהלך שהוא, אני חושב, מאוד מאוד משמעותי – שבבחירת השופטים, שהייתה סלע מחלוקת מרכזי, הוא הצליח להביא למינוים של שופטים רבים בהסכמה מלאה בוועדה בדרך ההידברות בזמן מלחמה. אני חושב שזה בהחלט השימוש הראוי ביותר בסמכותו של יושב-ראש הוועדה לבחירת שופטים כדי לגרום ששופטי ישראל ימונו בהסכמה רחבה מקיר לקיר, ואני מברך אותו על כך. אבל – אדוני שר המשפטים, חשוב לי שתקשיב – אני חושב שבמציאות שנוצרה היום אסור לנו, אסור לנו לעבור בשתיקה על מה שמתרחש במערכת המשפט בזמן המלחמה. פשוט אסור, אסור לנו להפקיר את הסוגיה הזאת. אמרנו שלא מקדמים כרגע דברים שנויים במחלוקת, וזה נכון, אבל למה הכלל הזה חל אצלנו בבית כאן והוא לא חל על בית המשפט? מדוע חוק האזרחות, גברתי היושבת בראש, חברי חבר הכנסת מיקי לוי – אתם יושבים פה איתי – חוק האזרחות (הוראת שעה), שעבר בכנסת הקודמת בקולותיכם, בהסכמה רחבה מקיר לקיר, שאני כחבר כנסת באופוזיציה הובלתי אותו יחד עם רם בן ברק, יושב-ראש ועדה מטעמכם, בהסכמה מלאה; המפלגות היחידות שהתנגדו – הוא חוק ביטחוני מהמעלה הראשונה, ורק בזכותו רחובותינו לא מוצפים במחבלים. כל גופי הביטחון אמרו את הדבר הזה. מה עשה בג"ץ לאותו חוק שעבר בהסכמה רחבה? זה לא איזו קואליציית ימין ולא איזה רוב מזדמן; ממשלה שלכם שהסבירה את הצורך הביטחוני בזה. צו על תנאי, למה לא? בואו נבטל את החוק, באמת, בואו נבטל את החוק. אז מה אם כמעט 90 חברי כנסת הצביעו בעדו? אז מה אם מדובר באינטרס ביטחוני של מדינת ישראל שלא יסתובבו רוצחים ברחובותינו? אז מה אם מדובר בזמן מלחמה ואנחנו עושים הכול, כולל ויתור על כוח עבודה, כדי שלא ייכנסו לפה אנשים מיהודה ושומרון? כי אנחנו יודעים מה קורה ביהודה ושומרון – אנחנו יודעים שכוחות הביטחון קורסים מכמות המחבלים שהם צריכים להתמודד איתם בתוך יהודה ושומרון. מה עושה בג"ץ? יאללה, זכות שיבה. בואו, בואו תסתובבו ברחובות שלנו, טרוריסטים. בזמן מלחמה – צו על תנאי. ישחקו הנערים לפנינו. אולי נבטל את החוק הזה, שעבר בהסכמה רחבה, שרק מרצ והסיעות הערביות התנגדו לו? מה אכפת להם, אחריהם המבול.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא יקרה עם זה כלום.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא יקרה עם זה כלום. כמה פעמים קרה עם זה? כמה פעמים קרה עם זה? הלוואי, מיקי, הלוואי שאתה צודק. צו על תנאי של בית משפט זה לא דבר שניתן בקלות. הלוואי שאתה צודק. אבל בוא נמשיך – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לפעמים זה מהלך.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הלוואי שאתה צודק, אבל בוא נמשיך. זה דבר אחד. מערכת המשפט, שנהנית מזה שאנחנו הפסקנו לטפל בבעיות העומק שלה – יאללה, חקירה – ציטוט, לא אני, אפשר לחשוב שאני כתבתי את זה, כאילו זה פרקים בספר מפלגת בג"ץ – למי שרצח מחבל נוח'בה ב-7 באוקטובר. יאללה, בוא נחקור, נתייחס אליו כפושע. גיבור ישראל. חתמתי היום על יוזמתו של חבר הכנסת אושר שקלים להעניק לו אות הוקרה. פרס ישראל צריך לתת לו. הוא רצח מחבל נוח'בה, תשמעו מה – ומי חתום על הדבר הזה? מי חתום על אותו דבר תועבה? פרקליט המדינה איסמן. לקח לו איזה שלושה ימים להודות שהוא אחראי לזה, כשהוא נתן לאנשים שלו לחטוף את האש, והתנער מאחריות בפחדנות שאין לה שיעור בכלל. רצח מחבל נוח'בה ב-7 באוקטובר. אז חוק האזרחות, שמונע זכות שיבה – יאללה, מה אכפת לנו. עבר בהסכמה רחבה, מה אכפת לנו – ככה מתנהגים שופטי בג"ץ. חקירה של מי שרצח מחבל נוח'בה ב-7 באוקטובר. יושב השופט עמית, שאלמלא מאמציו האדירים של שר המשפטים פה הוא כבר היה מזמן יושב על כיסא הנשיא, יושב ואומר לנציג העזתים, לנציגי הטרוריסטים, אומר להם: חבר'ה, בית המשפט מעמיד את עצמו לרשותכם. מעמיד את עצמו לרשותכם. אולי יום אחד יעמיד עצמו לרשותנו, לרשות האזרחים במדינת ישראל? לרשות הלוחמים? לרשות המפקדים? לא לא, הוא יעמיד את עצמו לרשות העזתים. כדי שיהיה להם יותר קל לטבוח בנו, אז הוא מעמיד את עצמו לרשות העזתים. מחר דיון בתנאים של הנוח'בות, אחרי 12 ההחלטות שבודקות כמה הם אוכלים, כמה הם שותים, כמה טוב להם, הנוח'בות. לנוח'בות דאגנו, לעזתים דאגנו, למאוחדי המשפחות דאגנו. למי לא דאגנו? לאזרחי ישראל. יירצחו מטרור, מה יקרה? מה יקרה? יירצחו עוד כמה אנשים מטרור, לא נורא. זה במגדל השן של בג"ץ. זה פשוט לא ייאמן. אני אומר לכם, אני כאילו יושב, יושב מהצד ואומר: חברים, אני מובטל. פעם אני הייתי צריך לשכנע אנשים שבית המשפט חייב רפורמה כי זה מסוכן לאזרחי מדינת ישראל. יושבים שופטים ועובדים בשבילי – משכנעים את כולם שאם אנחנו לא נתקן את מערכת המשפט, אין לנו קיום בארץ הזאת. אני אגיד לכם עוד משהו. מיקי, חוק שהמפלגה שלך תמכה בו, מירב עזרה שהוא יעבור פה במליאה מהר, חוק טוב, הגיוני, נכון, עבר קואליציה ואופוזיציה – שהרשות הפלסטינית, שמשלמת משכורות לטרוריסטים שרוצחים אותנו, אשכרה תשלם על זה. שומו שמיים, באה הרשות הפלסטינית, שבספרי החוקים שלה כתוב שמי שמוכר קרקע ליהודי, דינו מוות, שכתוב שם תעריפון: רצחת – קיבלת, תרצח יותר – תקבל יותר, ואם אתה אזרח ישראלי שרוצח, תקבל עוד יותר. היא באה לבג"ץ ואומרת: זה מפריע לנו, מפריע לנו להמשיך לרצוח. מה בג"ץ אומר להם? פעם היה דבר כזה: תבואו לבית משפט בניקיון כפיים. מה בג"ץ אומר להם? יאללה, בואו, כנסת ישראל, בואי תסבירי לרוצחים האלה למה חוקקתם את החוק. צריכה היועצת המשפטית של הכנסת – שהיא לא פה בחדר – צריכה להצדיק את עצמה, איך העזנו, אתה ואני, לחוקק חוק שרוצחים לא יקבלו כסף מהרשות הפלסטינית. בואו נסביר את עצמנו באמת. חבר'ה, השתגענו לגמרי. אני מבין את הרצון שלכם להגן על מערכת המשפט, שחס ושלום, הרוב במדינת ישראל, אולי יום אחד תהיה לו מערכת משפט שעובדת בשבילו, אבל לא אכפת לכם מהנרצחים? לא אכפת לכם מהעובדה שהם איבדו לגמרי את הצפון שם?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה. תתמכו בחוק הזה, שהוא קואליציה-אופוזיציה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. אני מזמינה את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, סעיף 14 לחוק נתוני תקשורת חייב את הרשויות החוקרות לדווח לכנסת מדי שנה על יישומו של החוק. ההוראה הזו נקבעה עם כניסתו לתוקף של החוק כהוראת שעה לארבע שנים, ותוקפה פג בסוף שנת 2011, כך שמזה למעלה מעשור אין חובת דיווח. החוק מסדיר את הדרכים שבהן המשטרה רשאית לקבל לידיה נתוני תקשורת המצויים אצל בעל רישיון בזק, וכוללים בין היתר פרטים מאוד משמעותיים: מספר טלפון, שם המחזיק בקו, משך השיחה, מועד השיחה והמקום שממנו מתבצעת השיחה. אין ספק שהנגישות הזאת, כמובן, מביאה בצידה סכנה מאוד גדולה לפגיעה בפרטיות. לצערי הרב, אנחנו מכירים את הפרשות השונות שנוגעות לשימוש בכלים ובנתונים שנשאבים מתוך טלפונים או כתוצאה משימוש בהם. המקרה הידוע הוא כמובן הסיפור של פרשת פגסוס. כידוע, הממשלה הקימה, על פי הצעתי, ועדת בדיקה ממשלתית כדי לבדוק את סוגיית פגסוס, ובכלל את סוגיית השימוש ברוגלות, על ידי גורמי אכיפת החוק. ואז, גברתי היושבת-ראש, קרה דבר מדהים: במקום שכל הגופים שאמונים על אכיפת החוק יבואו ויאמרו: הרינו מברכים על העניין הזה, אנחנו פתוחים לכל ביקורת ואין לנו שום דבר להסתיר – ממש התאגדות, בראשות היועצת המשפטית לממשלה, שנאבקת בכל הכוח כדי לעשות הכול על מנת להכשיל את עבודת הוועדה, עד כדי כך שנמצאו מי שהגישו בג"ץ בעניין הזה, והיועצת התייצבה לצידם. כל הגורמים משנסים מותניים במאמץ עליון לחבל בעבודת הוועדה ולמנוע ממנה להגיע לחקר האמת, דבר שמעורר – אם קודם הייתה רק תחושה קשה ואם קודם הייתה אפילו אמונה שהכול בסדר אבל בוא נבדוק ליתר ביטחון, הדבר הזה מעורר שאלות קשות מאוד. על הרקע הזה אני חושב שבהחלט ברור שכאשר יש סמכויות כל כך משמעותיות בידי המשטרה, והיא זקוקה לסמכויות האלה, ראוי שעל העניין הזה תהיה בקרה, בקרה רצינית ויסודית, ואני חושב שאין כמו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

פיקוח, אבל אל תיקח את הכלי הזה, כי אז יהיה קשה – – –

שר המשפטים יריב לוין:

לא, אני לא מציע לקחת את הכלי. להפך, אני אמרתי להם: תנו לחקור את העניין – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לפקח כמה שרוצים.

שר המשפטים יריב לוין:

אני מסכים, הבעיה – שהם הולכים לבג"ץ להילחם.

מיקי לוי (יש עתיד):

גם באישור בית משפט, אין לי בעיה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני הייתי מוכן לתת – לא הייתי מוכן, אני עודני מוכן וחושב שצריך לתת את הכלים, לצד בקרה מתאימה ויכולת לאפשר לוועדה החקירה מהבדיקה הממשלתית לפעול, רק שהם מסרבים. זה המצב נכון לכרגע. ולכן, אני בהחלט מברך על ההצעה של חבר הכנסת רוטמן. אני חושב – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני שר המשפטים, מסרבים גם ללכת לבקש אישור, צו בית משפט, כמו שעושים לגבי האזנת סתר?

שר המשפטים יריב לוין:

כן – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

זה פשוט חבל.

שר המשפטים יריב לוין:

כן, אדוני יושב-ראש הכנסת העשרים-וארבע חבר הכנסת לוי, אתה הרי יודע מה הבעיה, ואני אומר את זה לא כביקורת אלא כדבר עובדתי. בסוף, כאשר מבקשים צווי האזנות סתר, יש הרבה צווים, זה נעשה במעמד צד אחד, על בסיס חומר שמובא בפני השופט על ידי הצד המבקר. היכולת של שופט באמת לבקר את הדבר הזה, עם כל הרצון הטוב, היא קיימת, אבל היא מוגבלת. אבל אני חייב להגיד, הבעיה היא יותר חמורה. היא לא רק עצם ההאזנה – הבעיה הקשה ביותר היא דליפת החומר החוצה. שם הסיכון הגדול באמת. אני חייב לומר שאם מאזינים ויש חומר רלוונטי לחקירה ובסוף נעשה בו שימוש לצורכי החקירה ואולי העמדה לדין או סגירת התיק וכו', אני חושב שזה בוודאי טוב ולגיטימי, וזה גם חשוב; אחרת, בעידן של היום, אי-אפשר לקיים חקירות. הבעיה היא במקום שבו על הדרך – כי הרי הטלפון מחזיק לא רק דברים רלוונטיים לחקירה, הוא מחזיק את כל חייו הפרטיים של אדם, ואז לוקחים ושואבים את המידע הזה, והוא מוצא את דרכו בהדלפות לכל מיני מקומות. אנחנו מכירים את הדברים האלה היטב. ופה, כאשר שאלתי, ואני שואל פעם אחר פעם, כמה אנשים באמת מועמדים לדין על הדלפות כאלה, התשובה היא אפס. אין טיפול בעניין הזה. אין באמת הרתעה אמיתית אל מול הדבר הזה. ולכן אני חושב שגם בהיבט הזה, העבודה של ועדת החקירה היא חשובה, משום שהמנדט שלה אומר להציע כללים לבקרה ולטיפול, ובמקרים המתאימים גם לענישה, מתוך כוונה שכשתהיה לנו מסגרת שנותנת מענה לחריגים, נוכל לתת את כל הכלים לצורך הפעולה השוטפת – שאני מסכים איתך לחלוטין, אני אומר לך, אי-אפשר בעידן של היום להתמודד לא עם ארגוני פשיעה ואפילו פחות מזה עם דף ועט. זה לא הולך ולא יכול ללכת. לכן אני חושב שבהקשר הזה, הצעת החוק של חבר הכנסת רוטמן בהחלט משתלבת פנימה בתוך המאמץ הזה שאנחנו עושים, ואני בהחלט מברך על כך. אני יכול לומר שהממשלה תומכת בהצעת החוק ומבקשת מהכנסת לאשר אותה בקריאה הטרומית, בתקווה שהיא גם תגיע לידי גמר. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. נעבור להצבעה? נרשמו דוברים? חבר הכנסת ארז מלול נמצא? חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון – חובת דיווח), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת שמחה רוטמן וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון – חובת דיווח), התשפ"ג–2023, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון – חובת דיווח), התשפ"ג–2023, התקבלה, ואנחנו מעבירים אותה לדיון בוועדת החוקה להכנה לקריאה הראשונה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק יום לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי וינון אזולאי. אני מזמינה את חבר הכנסת סימון מושיאשוילי לנמק את ההצעה. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ביום 10 בנובמבר 1969 פורסם על ידי מדינת ישראל, בכ"ט חשוון תש"ל, מכתב שנחתם על ידי 18 משפחות מקהילת יהודי גאורגיה שבברית המועצות שהביע את רצונן, את הכמיהה שלהן, לעלות לארץ ישראל. המכתב הוגש לוועדה לזכויות האדם של ארגון האומות המאוחדות. זאת, לאחר שבקשתו של יוזם המכתב, שבתאי אלאשווילי, זכרו לברכה, לעלות לארץ ישראל עם משפחתו נדחתה. באותם ימים הסתירו השלטונות הסובייטים את רצונם של היהודים מברית המועצות לעלות למדינת ישראל. התכחשות של אזרח בברית המועצות להכרה בברית המועצות כמולדתו נחשבה למעשה בגידה שיש בו סכנת עונש מוות. אולי היום קשה לנו להבין את זה; אולי מדינה אחת, צפון קוריאה, יכולה להידמות לאותם ימים. אזרח, תושב בברית המועצות, ואין לנו אומדן היום לדבר הזה. הפחד – כל עובר אורח, אחד מתוך משלושה, היה איש קג"ב. לפיכך, מתוך מסירות נפש לתורת ישראל ולארץ ישראל, יהודי גאורגיה החליטו למסור את נפשם לשם עלייה לארץ ישראל, ונקטו פעולות שונות, לרבות שביתות רעב, הפגנות וכתיבת מכתב 18 המשפחות. את המכתב הם הצליחו להעביר בדרך נס דרך שירותי הביטחון. הוא הוברח לשגרירות הולנד במוסקבה. מר שבתאי אלאשווילי, זכרו לברכה, מסר את המכתב לשגריר. ביום 10 בנובמבר 1969 ראש הממשלה גולדה מאיר הקריאה את המכתב בכנסת ישראל; שגריר ישראל באו"ם יוסף תקוע מסר אותו למזכיר האו"ם. על מכתב זה אמרה גולדה מאיר, ואני מצטט אותה: "לולא היה המכתב של 18 המשפחות, לא הייתה עלייה מברית המועצות. מאבקן של 18 המשפחות למען זכויותיהן הלאומיות ולמען עלייה ראויה לעט סופרים והיסטוריונים". יגאל אלון אמר: "המכתב מהווה נקודת מפנה בהיסטוריה של המאבק היהודי על הזכות להיות יהודים". חברים, בעקבות המכתב, מאבקם של יהודי גאורגיה הוביל לשינוי בעמדת השלטונות הסובייטיים, ומאות אלפי יהודים מרחבי ברית המועצות כולה עלו לארץ ישראל. אין צורך להכביר מילים על אודות הפחד והחשש האמיתי לחיים ששררו בשנים האלה ברחבי חבר המדינות, במיוחד נגד היהודים. שומה עלינו להבין, חברים, שהם מסרו את נפשם פשוט מתוך אהבה, כמיהה לתורת ישראל, לארץ ישראל, אהבה לציון. עלינו לזכור ולשמר את ההיסטוריה היהודית. חובתנו להעביר הלאה את המאורעות שעברו הדורות הקודמים. על כן, חברים, אני מבקש מכם לקבל את ההצעה לקיום יום ציון למכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה ביום 10 בנובמבר. היום יצוין באמצעות הקדשת זמן ללימוד הנושא במוסדות החינוך ובקיום ישיבה ממלכתית בכנסת. כמו כן, יתקיים טקס מרכזי לציון יום זה לפי החלטת הממשלה. זאת, כמובן, בכפוף להסכמות שיתקבלו בוועדה. תודה רבה לכם.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה. אני מזמינה את שר המורשת עמיחי אליהו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, סיפור הגבורה של יהודי ברית המועצות הוא סיפור שעדיין לא סופר בצורה ראויה במדינת ישראל. אנחנו לפני חודש העברנו הצעת מחליטים בנושא, להקים מרכז מורשת שיספר לא רק ליהודי ברית המועצות אלא יספר לכולנו את הסיפור המופלא של העלייה הזו, שעלתה לפה אחרי שניסו להשכיח – אני מזכיר שבשנת 1953, כשהיה משפט הרופאים שטיפלו בסטלין, פה במדינת ישראל עדיין תמכו בסטלין; עדיין לא הבינו את ההיקף של האכזריות של רוסיה הסובייטית, את ההתנהלות הברברית והכוחנית. בתוך הדבר הזה, כמו שהזכיר חבר הכנסת סימון, יש גם את המקום המיוחד של 18 המשפחות, שבעצם, כמו שאמרה גולדה מאיר, פתחו פתח להבין מה קורה שם, להבין פה במדינת ישראל מה קורה לאחים שלנו. אני חושב שאנחנו בעם ישראל מבינים היום יותר מתמיד כמה חשוב להישען על סיפורי המורשת של העם היהודי, כמה חשוב לזכור אותם. גם בן-גוריון כתב את זה מוקדם, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. כשאין לך מורשת, אתה כמו עלה נידף ברוח. אתה לא מחובר לשורשים; אתה לא מחובר לסיפור של העם היהודי. אין לך על מה להישען. אבל אם אתה מחובר לסיפור, אם אתה יודע להכיר בדורות הקודמים, "כימי העץ ימי עמי", אז אתה מחובר לשורשים. אני מודה לך, חבר הכנסת סימון, על התהליך שאתה מוביל היום, כמובן, בתוך הוועדה. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזו. כבוד גדול של כולנו לשמוע את הסיפורים שמרכיבים ביחד את הפאזל שנקרא עם ישראל. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי וינון אזולאי. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ג–2023, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

14 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק יום לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי וינון אזולאי, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בבקשה, הודעה למזכירות.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 34 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – שינוי מידת הנזק והגדרת גילו של העבריין), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אני מזמינה את חברת הכנסת לנמק את ההצעה, בבקשה. לרשותך עד עשר דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אני ניצבת כאן היום ומבקשת מכם לתמוך בתיקון החוק להרחקת עבריין מין מסביבת נפגעי העבירה. הצעת החוק הזו היא פרי עבודתה המאומצת של השדולה למניעת פגיעות מיניות, אשר לכבוד לי לעמוד בראשה. בפתח דבריי, ארצה לצטט מהתורה: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה". התורה ממשילה את הפגיעות המיניות לרצח, ולא בכדי. פגיעות מיניות עלולות למחוק חיים שלמים. זוהי המהות שבה אנו עוסקים בשדולה, וזה מה שאנו מבקשים למנוע. מאז הקמת השדולה, קיימנו ישיבות רבות. בכל אחת מהן בחרנו לתת מקום מרכזי לנפגעים ולנפגעות לדבר, מתוך הבנה עמוקה כי הם אלה שחוו את הפגיעה והם גם אלה שידעו לתת את הפתרון המיטבי. הקשבנו לסיפורים המרגשים והקשים, שמענו את הכאב, אבל גם את התקווה והרצון לשינוי. מהם למדנו על הצרכים האמיתיים, על הפערים בחוק הקיים ועל הדרכים שבהן אנו כמחוקקים יכולים לסייע. כשאנחנו מדברים על פגיעה מינית, עלינו לזכור שהפגיעה עלולה להשליך על הנפגעים למשך שנים רבות, ולעיתים לכל חייהם. כל מפגש עם הפוגע עלול להציף בהם טריגרים ולגרום להם נזק נפשי בעל ישוער. זהו נזק שלעיתים קרובות אינו נראה לעין, אך הוא אמיתי וכואב אף יותר מפגיעה פיזית. נסו לתאר לעצמכם נפגעת מינית שעברה טיפול ממושך, השקיעה מאמצים עצומים להתגבר על הטראומה ולשוב לחיים הרגילים, היא למדה לחיות מחדש, לבטוח באנשים, לצאת מהבית ללא פחד, ופתאום, ביום בהיר אחד, היא נתקלת בפוגע שלה ברחוב, במקום עבודתה, במקום לימודיה או בכל מקום ציבורי אחר. נסו לשער בדמיונכם עד כמה מפגש כזה לא רק מייצר חוסר נעימות רגעית – זהו רגע שעלול למוטט את כל מה שהנפגעת בנתה בעמל רב. הוא עלול ליצור רגרסיה ולהחזיר אותה מייד לתחושות הפחד והחרדה שחוותה בזמן הפגיעה. הנפגע או הנפגעת עלולים לחוש שוב את תחושת חוסר האונים, הפחד המשתק, הבושה והכאב הנפשי. כל ההתמודדות שלהם, כל הטיפולים והמאמצים שהשקיעו כדי לשקם את חייהם, עלולים להיראות פתאום כלא רלוונטיים, כמבוטלים ברגע אחד. המפגש המחודש הזה יציף את כל הפצעים הפתוחים, והוא מהווה חבטה ישירה לנפש. החוק היום מציב רף גבוה כדי להחיל את ההרחקה כשהוא מגדיר נזק נפשי של ממש. זהו רף המקשה על נפגעי העבירה להוכיח את הפגיעה שנגרמת להם. אנחנו יודעים שמפגש חוזר עם הפוגע יכול לגרום לנזק נפשי חמור גם אם הוא אינו מוגדר כנזק של ממש במונחים המשפטיים. אנו מבקשים להוריד את הרף לנזק נפשי בלבד. כך נוכל להבטיח שהגנה תינתן גם במקרים שבהם הנזק אינו ברור מאליו אך עדיין משמעותי לנפגע. זוהי הגנה שכל נפגע ונפגעת זכאים לה, והיא קריטית לתהליך ההחלמה והשיקום שלהם. אני לא יכולה עם הרעש.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

שקט, בבקשה. בבקשה, בשולי המליאה וכולם. שקט כולם.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

הצעתנו לתיקון החוק נולדה מתוך ניסיון והבנה עמוקה שהמצב הקיים אינו מספיק. את ההיתקלות הראשונה בבעייתיות הרף הגבוה הנדרש גיליתי כשהעברתי חוק דומה להרחקת מחבל מנפגע עבירה בעבירות טרור. שם הובן כי ההגנה חייבת להיות רחבה ומשמעותית יותר. באותם דיונים על החוק הבטחתי כי אתקן גם את החוק הזה, והינה אני מקיימת. חבריי חברי הכנסת היקרים, חשוב שנזכור: עבירות מין אינן פוליטיקה. בעבירות מין אסור שיהיו שיקולים פוליטיים. כ-40 חברי השדולה למניעת פגיעות מיניות מגיעים מהקואליציה ומהאופוזיציה, מימין ומשמאל. זה לא במקרה אלא מתוך הבנה משותפת של חשיבות הנושא. הפגיעות המיניות קיימות בכל מקום, בכל מגזר, בכל קהילה. התעלמות מכך היא מתכון לרצח נפשות רבות. הצעות חוק בנושא פגיעות מיניות אינן יכולות להיות פוליטיות. הן אמורות לטפל באירועים קיימים, בתופעות קיימות, וגם אם נכחיש אותם, יש רבים רבים שסובלים מהם, ואנחנו חייבים להישיר מבט גם כשזה לא נעים ולתת להם מענה. השדולה למניעת פגיעות מיניות, שאני עומדת בראשה, שמה לה למטרה לפעול בכמה מישורים חיוניים. ראשית, אנו פועלים להגברת המודעות, למניעה ולשינוי תודעה. אנו מבקשים להגביר את המודעות לעבירות מין בכל החברות בישראל ולפעול לשינוי התודעה בנושא תוך העצמת הנפגעים. זהו תהליך ארוך ומורכב, אך הכרחי. עלינו לחנך את הדור הצעיר, להכשיר אנשי מקצוע ולעורר שיח ציבורי פתוח וכן בנושא. שנית, אנו פועלים למתן מעטפת ותמיכה לנפגעים. השדולה תפעל למען מתן תקציבים לגורמים המסייעים לנפגעות ונפגעים מכלל המגזרים בישראל. אנו מאמינים כי על המדינה מוטלת החובה לספק רשת ביטחון ותמיכה לנפגעים ולנפגעות, הן בהיבט הטיפולי והן בהיבט המשפטי והכלכלי. שלישית, אנו פועלים להתאמת ענישה ראויה לעבירות מין. השדולה תפעל לחקיקה שתתאים את הענישה בעבירות מין ותחמיר אותה, בדומה למדינות רבות בעולם. עלינו לשדר מסר ברור: החברה הישראלית לא תסבול פגיעות מיניות, והעונשים יהיו בהתאם. רביעית, אנו מקיימים מעקב הדוק אחרי פעולות הרשות המבצעת. השדולה תעקוב אחרי תוכניות המשטרה, הפרקליטות וגורמים נוספים במאבקם בעבירות מין, תוך שיתוף פעולה פורה עם ארגוני החברה האזרחית. אנו מאמינים כי רק בשילוב כוחות של כל הגורמים נוכל להביא לשינוי האמיתי. חמישית, אנו פועלים להכשרת בעלי תפקידים לזיהוי פגיעה. השדולה תפעל להקמת תוכניות הכשרה לבעלי תפקידים, כגון מורים, גננות, עובדים סוציאליים, רופאים ואחיות, על מנת שיוכלו לזהות סימני פגיעה ולהפנות לגורמים מוסמכים לטיפול. זיהוי מוקדם יכול להציל חיים ולמנוע פגיעות נוספות. לבסוף, אנו פועלים להקמת בתי דין ייחודיים לעבירות מין. השדולה תפעל להקלת העומס ולבירור מהיר בעבירות מין באמצעות הקמת בתי דין ייעודיים. אנו מאמינים כי טיפול מהיר ומקצועי בתיקים אלו הוא קריטי, הן עבור הנפגעים והנפגעות והן עבור החברה כולה. החוק שאנו מציעים היום הוא צעד נוסף בסדרת החוקים שאנו מתכוונים להציע בתחום זה. הוא נולד מתוך הבנה עמוקה של הצורך בשינוי ומתוך מחויבות אמיתית להגן על נפגעי ונפגעות עבירות המין. אני רוצה לפנות אליכם, חברי וחברות הכנסת, ולבקש מכם להסתכל מעבר לשיקולים הפוליטיים. הנושא שאנו עוסקים בו היום הוא מעל לכל פוליטיקה. זוהי סוגיה אנושית, מוסרית וחברתית מהמעלה הראשונה. כל אחד ואחת מאיתנו מכיר מישהי או מישהו שנפגע מינית. ייתכן שזו חברה, בת משפחה או אפילו אנחנו עצמנו. הפגיעות הללו אינן מבדילות בינינו., הן פוגעות בכולנו, וכולנו צריכים להתאחד כדי להילחם בהן. אני קוראת לכל אחד ואחת מכם, חברי הכנסת, להצטרף אלינו לישיבות השדולה. בואו לשמוע את הנפגעות והנפגעים האמיצים שמשתפים בסיפוריהם, תנו להם את הכבוד – להקשיב, ללמוד ולהבין. רק כך נוכל באמת לסייע להם בתיקון העולם. כן, זהו תיקון עולם של ממש, להגן על החלשים, לתמוך בפגועים ולבנות חברה בטוחה יותר לכולנו. היום אנחנו נוקטים צעד חיוני נוסף להגנה על כל נפגע ונפגעת באשר הם. אני קוראת לכם לתמוך בהצעה זו ולהבטיח שנוכל לספק את ההגנה הנדרשת לכל מי שנפגע מעבירות מין. זוהי חובתנו המוסרית, החברתית והאנושית. בתמיכתכם בחוק הזה אתם שולחים מסר ברור לכל נפגעת ונפגע בישראל: אנחנו כאן בשבילכם, אנחנו מאמינים לכם, אנחנו תומכים בכם, ואנחנו נעשה כל שביכולתנו כדי להגן עליכם. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, רגע, יש לי שאלה, שאלה על החוק, חכי. היא יכולה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אבל את יכולה לשאול אותה אחר כך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא יכולה, יש לה עוד דקה. הגיל המינימלי – לאיזה גיל את מורידה בחוק?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כרגע זה לא עבר ועדת שרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אבל מה את רוצה?

מיקי לוי (יש עתיד):

מה הכוונה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, מה את רוצה? לאיזה גיל?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

הייתי רוצה לגיל 18.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

להוריד את זה לגיל 18?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כן. שההרחקה תהיה מגיל 18.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה סביר, זה בגיר.

אופיר כץ (הליכוד):

כמה זה היום?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

זה 21.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, תודה רבה. אני מזמינה את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, קודם כול, אני בוודאי מברך אותך על הצעת החוק החשובה הזו. ואני בכלל יכול לומר שלרגע חשתי איזו תחושה טובה, במובן הזה שאמרתי: נו, אולי באמת הזמן עומד מלכת. פתאום חזר הנושא מחדש, אחרי שכבר גמרנו אותו בקריאה שלישית. זה נטע בי איזושהי תקווה. אבל באמת, אני חושב שזו השלמה חשובה למהלך הגדול והמשמעותי שכבר עשית בעניין הזה. באמת אגיד בקצרה, למרות שהנושא הוא מורכב, ויש לי לא מעט – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק לא הבנתי מה התשובה של ועדת שרים.

שר המשפטים יריב לוין:

אסביר. יש לי לא מעט מה לומר עליו, אבל אשתדל לעשות את זה בקצרה וגם באופן מובן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו באמת מקשיבים.

שר המשפטים יריב לוין:

בגדול, הצעת החוק כוללת שני תיקונים מוצעים: האחד – להוריד את הגיל המינימלי של עבריין המין שעליו ניתן להטיל מגבלות מגיל 19 לגיל 14.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כתבנו 14, אבל אנחנו נעשה – – –

שר המשפטים יריב לוין:

כן. דקה, תהיו סבלניים, בבקשה. חברת הכנסת בן ארי, תאמיני לי, תכף תקבלי תשובה, והתשובה שלי תניח את דעתך, יש לי תחושה. תהיי סבלנית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מקשיבה לשניכם.

שר המשפטים יריב לוין:

לא איכנס כרגע לכל הפירוט, רק אגיד שהמרכיב השני של ההצעה הוא לקבוע כי כל נזק נפשי יכול להוות עילה להטלת מגבלות, ולא רק נזק נפשי של ממש, כפי שהחוק דורש היום. עכשיו אתייחס בקצרה מאוד לשני המרכיבים. לגבי המרכיב הראשון, העמדה של ועדת שרים לחקיקה, אם שאלת, היא לא לתמוך – אבל אי-אפשר ככה, אני מנסה להסביר ואז – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

סליחה, סליחה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני אומר: המרכיב הראשון של הסוגיה של הפחתת הגיל – העמדה של ועדת שרים לחקיקה היא לא לתמוך במרכיב הזה, מהרבה מאוד סיבות. זה יוצר גם קושי בעובדה שקטינים סמוכים על שולחן הוריהם. יש כאן הרבה מאוד מרכיבים. כרגע, זאת עמדתנו. אם בכנסת, בדיונים, אתם תגיעו לאיזשהן הבנות חדשות בסוגיה הזאת ותרצו לחזור אלינו עם משהו שיהיה מוסכם בהסכמה מקצועית רחבה, יש על מה לדבר, אבל כרגע, העמדה של ועדת שרים היא שלחלק הזה אנחנו מתנגדים. לעומת זאת, החלק של שינוי המבחן לגבי הנזק הנפשי הוא בעינינו נכון ונחוץ, ואפילו הייתי אומר הכרחי, משום שכיום החוק דורש הגבלות על עבריין מין כתנאי להטלת צו מגבלות על מגורים, עבודה או לימודים במוסד בקרבת מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה, הוא דורש כי בית המשפט ישתכנע כי יש צורך בהטלת מגבלות משום שלנפגע העבירה עלול להיגרם נזק נפשי של ממש – זה סעיף 3(א) לחוק. לעומת זאת, בחוק מגבלות על מורשע טרור – ואני מניח שזה לא היה בכוונה אלא זה איכשהו קרה בלי שענו על זה בתהליך החקיקה – בחוק מגבלות על מורשע טרור נקבע שניתן להטיל צו המגביל חזרת פעיל טרור לסביבת נפגע עבירה אם שוכנע בית המשפט כי יש צורך בהטלת המגבלות משום שלנפגע העבירה עלול להיגרם נזק נפשי – זה סעיף 3(ג) לחוק – ולא נזק נפשי של ממש. אז יוצא מצב שלכאורה אפשר להסיק ממנו שיש במקום אחד דרישה קשה יותר מאשר במקום השני, ולא זו הייתה הכוונה. הכוונה הייתה להשוות את שני המקרים יחד, ולכן המטרה היא לתקן את המינוח בחוק המגבלות על עברייני מין באופן כזה שנהיה במקום שהוא יתאזן עם הקביעה שישנה בחוק בנושא של – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אדוני השר, ולמה, אם אפשר לשאול, למה מתנגדים לחלק הראשון, של הורדת הגיל?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אסביר לך.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, אני אסביר. תראי, זה הסבר ארוך, ואני לא רוצה להחזיק כאן את האנשים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אסביר לך למה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא, מירב, שאלתי את השר. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני רק מציעה את זה כי זה חוק שלי מהכנסת העשרים – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בסדר, אבל אני רוצה לשמוע את שר המשפטים.

שר המשפטים יריב לוין:

יש לך המון בעיות. הרי קטינים, קודם כול הם סמוכים על שולחן הוריהם, זאת אומרת שמה שקורה הוא שאת מטילה בעצם עונש על ההורים; את מטילה עונש על האחים שלהם, שנאלצים לעקור מסביבת המגורים שלהם, מבתי הספר שלהם ודברים אחרים. יש לך גם – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, זה השיקום של הקטין.

שר המשפטים יריב לוין:

יש כאן המון המון היבטים. זה מורכב. בוודאי שאלת הגיל, איפה זה צריך לעבור ואם בכלל, היא מורכבת.

מיקי לוי (יש עתיד):

ואם זה במשפחה – מה קורה איתו? לאן ישלחו אותו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך יטפלו בו?

שר המשפטים יריב לוין:

ולכן אני אומר שוב: אני לא בא לקבוע קביעה קטגורית שאומרת שאין על מה לדבר. יכול להיות שיש משהו שאפשר לעשות שבסוף הוא נכון ומדויק גם לעניין הזה. אם יהיה כזה בדיונים, אמרתי שאני פתוח לזה, אבל כרגע אני לא רציתי ליצור מצב שבגלל המחלוקת על השאלה הזאת, לא נוכל לפתור את הבעיה שנוצרה לנו כאן, שהיא באמת בעיה שאנחנו לא רוצים שתתחיל להתגלגל פסיקה על המשמעות שלה וכו' אלא רוצים להבהיר ולסדר את הדברים. ולכן, אני חושב שההצעה היא חשובה, ואפילו הייתי אומר שראוי ונכון לקדם אותה במהירות, כדי שנייצר את הוודאות ואת ההבנה למה הכוונה, לפחות מבחינתנו – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

כלומר אתם תומכים בקידום של זה והדיוק יהיה בוועדה.

שר המשפטים יריב לוין:

כן, אנחנו תומכים בתיקון השני באופן מלא. כרגע, אמרתי שוב שאין הסכמה של הממשלה לתיקון הראשון, והרי אי-אפשר להפריד, אז אנחנו מצביעים על החוק כולו בעד, אבל מתוך הבנה והסכמה עם המציעה שכרגע אין הסכמה ולא יקודם התיקון הראשון אלא, שוב, אם אתם תצליחו בשכל הקולקטיבי שבאמת יש כאן בכנסת, עם הגורמים המקצועיים, להגיע לאיזו תוצאה שתעשה שכל ונוכל לומר שגם בהיבט הזה אולי עשינו משהו שמשפר את המצב הקיים. אבל אני לא חושב שבגלל העניין הזה זה נכון לא לתקן מייד ומהר את הבעיה שיש לנו בפערים בניסוחים של שאר החוקים.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, אני ביקשתי להתנגד בשעה 11:00. כתבתי את זה גם לדן, ביקשתי ב-11:00.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

רשומה לדיבור?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אין בעיה. קדימה, חברת הכנסת בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. גברתי היושבת בראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני עליתי כדי להתנגד לחוק, ובאופן מוזר אני הולכת להתנגד לחוק שאני העברתי בטרומית בכנסת העשרים, ואני אסביר למה. החוק הזה עבר בקריאה טרומית – אפשר לבדוק אותי, זה חוק שלי, של חזרה של אותו אדם, קטין במקרה הזה, שתקף את השכנה שלו או אפילו את בת המשפחה. למה החוק לא התקדם ועצרתי אותו? הייתה לנו אפילו שיחה עם חברת הכנסת סון הר מלך, שכשהיא הביאה את החוק של אותו אדם של טרור, דיברנו אז על עבריין המין. אני רוצה רגע להסביר, כי גם שאלת, אז אני אסביר למה עצרתי את החוק של עצמי. קודם כול, למה אני מתנגדת? כי עולמי, כל-כולו עוסק בנפגעות תקיפה מינית. אני כמעט תשע שנים עוסקת בעולם הזה. עם זאת, אם אנחנו רוצים לתקן, אנחנו חייבים לאפשר לקטינים תיקון. הרי בהצעת החוק המקורית שהגישה חברת הכנסת לימור סון הר מלך, היא באה אליי ואמרה לי: בחוק כתוב מ-19 עד 14. אבל אם באמת הוא עשה את הפגיעה המינית, אנחנו חייבים לתת לו אפשרות לתיקון, לטיפול, לשיקום. אם לא ניתן לו את המעטפת של המשפחה – – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני תכף אדבר גם על מה שאמרת לי, אני רק אומרת שבחוק המקורי שהונח, ראיתי – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תשיבי אחרי כן אם את רוצה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

לא לא לא.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא צריך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד שהעובדה שאני עומדת פה ואומרת לכם שישבתי מול גורמי הרווחה, מול קציני המבחן, והם אמרו לי: מירב, אם לא ניתן לקטין את המעטפת, לא נוכל לשקם ולהציל אותו.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אבל למה את חושבת שהטלת הגבלות מונעת שיקום?

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוודאי, כי הוא לא יכול לחזור הביתה, אין לו הורים. למי נשלח את הילד בן ה-15, 16? ואני באה מהעולם של נפגעי תקיפה מינית, באמת. אני רוצה להגיד עוד משהו על זה: אם אנחנו רוצים לסייע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית – את יודעת שהיה לי עשר שנים מרכז לנוער בסיכון. אחד הדברים שעשיתי בעבודה – היו רק נערים אצלי – זה שהבאתי גורמים שידברו עם הנערים, זאת אומרת, לעשות מניעה. כדי ליצור חברה שיודעת להתמודד עם נפגעי תקיפה מינית, אנחנו חייבים קודם כול לתקן את הפוגע; בוודאי לתת סיוע לנפגעת, חד-משמעית, זה העולם שלי, אבל איך אני אתקן את החברה אם אני לא אתקן את אותם חבר'ה שפגעו? עכשיו, באה אליי לימור, ואת זה אני אגיד ב-15 שניות. באה אליי חברת הכנסת לימור סון הר מלך ואמרה לי: מירב, אני רוצה לתקן ולהוריד את זה מ-21 ל-18. אז הינה, אני אומרת כאן: גם פה אני מציעה שנשמע את גורמי משרד הרווחה, את העובדים הסוציאליים וקציני המבחן, כי גם גיל 18, 19, גם זה בעייתי. אבל – והינה, אני אומרת את דבריי בכנות וביושר – אם גורמים הרווחה וקציני המבחן שמטפלים באותם פוגעים יבואו ויגידו: בוודאי שאתמוך, כמו שתמכתי בחוק שלך, של אותם טרוריסטים שחוזרים – ואת יודעת שבסוף – אבל באמת, אני ממש בדיסוננס, כי מצד אחד הבאתי את החוק וישבתי, והיו לי התנגדויות, ומצד שני אני מוכנה בהחלט לשמוע – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, חברת הכנסת בן ארי. קדימה, לסיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אני מסיימת. לגבי נזק נפשי של ממש, בוודאי שאני מסכימה. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. חברי הכנסת, טלי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה לומר רק בתור – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אפשר להצביע?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – צריך להיזהר, בזהירות, צריך לדון בזה בוועדה – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מגבלות חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – שינוי מידת הנזק והגדרת גילו של העבריין), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מגבלות חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – שינוי מידת הנזק והגדרת גילו של העבריין), התשפ"ד–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – שינוי מידת הנזק והגדרת גילו של העבריין), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות דחופות ורגילות לסדר-היום. נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: דרישה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת מחדל שחרור המחבלים ובהם מנהל בית החולים שיפא. חבר הכנסת פורר, בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. איזה שר משיב?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני חייב לומר שההצעה הזאת קצת מביכה אותי, לעמוד פה בכלל ולהציע אותה, כי יש איזשהו אבסורד: מצד אחד אנחנו נמצאים במלחמה או מערכה, אבל ברור לחלוטין שחיילים שלנו נלחמים כל העת ברצועת עזה וגם ביהודה ושומרון כדי לעצור מחבלים, ופתאום בשקט בשקט אנחנו מגלים שמשחררים מחבלים. אם אני מסתכל על נתונים שחשף השר לביטחון פנים: הוחזקו 8,527, ומספרם ירד ל-8,373 – זאת אומרת ש-154 שוחררו, כבר לא נמצאים במעצר. אגב, אנחנו עוברים על הכותרות לא רק של השבועות האחרונים, לא רק על הכותרת אתמול, שסיפרה לנו שביטלו, גברתי היושבת-ראש, מעצר של 20 מחבלים בגלל מצוקת מקומות כליאה; אנחנו מדברים על זה שרק בשבועיים האחרונים היו עוד שני סבבים של שחרור אסירים, ולמעשה ממרץ אנחנו שומעים על 40 עצירים ביטחוניים ששוחררו כדי לפנות מקום. אני חייב לשאול אתכם, בוודאי חברי הקואליציה, בוודאי חבר הממשלה, מה הפטנט הזה של לפנות מקום? או שאנחנו נמצאים עכשיו במערכה ואנחנו צריכים לעצור את כל המחבלים, או שאנחנו משחקים בדלת מסתובבת. כל השנים היו לנו טענות לרשות הפלסטינית שהיא עושה דלת מסתובבת – כאילו עוצרת את המחבלים ומשחררת אותם; זה מה שעושה ממשלת ישראל – היא עוצרת מחבלים ומשחררת אותם, או שעכשיו היא כבר בכלל לא עוצרת מחבלים, כי אין לה מקום. ואז מתחילים לבדוק מי אשם. וכמובן, כמנהגכם בקודש, כולם אשמים חוץ מכם, ומתחילים לגלגל את האחריות מאחד לשני. אז בהתחלה אומר השר בן גביר שזה לא הוא, אלא ראש השב"כ.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

זה באמת לא הוא.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אחר כך אומרת השרה סטרוק שלא יעלה על הדעת שדבר כזה קורה והממשלה לא ידעה. ואז מתפרסם שבכלל הציגו בפני הקבינט חודש קודם את הבעיה, והממשלה לא הורתה שלא לשחרר אותם, אלא להפך – היא זו שדנה באותה רשימה: פרוטוקול של דיון מל"ל לפני שחרור של 54 מחבלים. נציגי צה"ל עדכנו בדיוק את כל הנתונים האלה. אני לא אעמוד פה ואתווכח איתכם – חברת הכנסת סון הר מלך, אני לא אעמוד פה ואתווכח איתך על העניין. להפך, אני לא קובע אם – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא מסוגל לשמוע את האמת. אמרתי לכם על השב"כ ולא רציתם לשמוע. ראש השב"כ שיקר לי. אני בזה גמרתי, אני לא מאמינה לכם שאתם מסוגלים להגיע לאמת. עמדתי כאן בכנסת, אמרתי לכם: ראש השב"כ משקר. הבאתי לכם את פקודת השחרור של תת-אלוף מאיר חן שרק – – – וחשבתם שהמצאתי. אחר כך ראש השב"כ אומר שיש החלטת מסוכנות, אחר כך ראש השב"כ אומר שהוא לא – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברת הכנסת גוטליב, בבקשה. חבר הכנסת פורר, בבקשה תמשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם לא מסוגלים, אתם רק רוצים לשמוע שהממשלה לא בסדר.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברת הכנסת גוטליב, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חברת הכנסת גוטליב, הרי ראש הממשלה שלך לא אחראי לכלום. כלום. שום דבר שקורה לא קשור אליו. זה שמשחררים מחבלים – לא קשור אליו. זה קורה ממרץ, זה לא מאתמול. מחודש מרץ משחררים מחבלים. מה הוא עשה? האם הוא כינס ישיבת קבינט כדי לבדוק למה שחררו מחבלים? שום דבר לא נעשה בעניין הזה. אני אומר לך – ואתם מפחדים מהבדיקה הזאת, ולכן אתם מצביעים נגד הקמת ועדת החקירה הזאת – שצריך לבדוק את העניין הזה. ממה את מפחדת? את מפחדת שיבואו ויספרו את האמת?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מפחדת רק מהקדוש ברוך הוא. אתה מפחד מהאמת ולא מסוגל להכיר בה. אני מפחדת רק מאלוקים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

יכול להיות שהשב"כ לא בסדר, יכול להיות שצה"ל לא בסדר – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרתי לכם ששיקרו לכם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – יכול להיות גם אולי שהשר לביטחון פנים לא בסדר, או אולי שר הביטחון לא בסדר. זה ממש לא מעניין אותי מי לא בסדר – מעניין אותי מה לא בסדר ואיך מתקנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מסוגלים להכיר בזה שהשב"כ שיקר – – – השב"כ שיקר לכם. אתה לא מסוגל להכיר בזה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אבל אתם לא עוסקים בזה. רק אם יגידו שיכול להיות שיש פה משהו שאולי יגיע לזה שראש הממשלה הוא אחראי למשהו – שומו שמיים, שלא נחקור. חס וחלילה, לא נבדוק. אז אני לא מצליח להבין ממה אתם מפחדים. אם אתם לא מפחדים, תצביעו בעד הקמה של ועדת חקירה פרלמנטרית. אגב, ועדה כזאת מוקמת בוועדת הכנסת, חברים בה נציגים של הקואליציה והאופוזיציה, יבואו לפה כל הנציגים הרלוונטיים משירותי הביטחון – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח, יבוא ראש השב"כ – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אי-אפשר כך. זה בלתי אפשרי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – שקרים על שקרים על שקרים. די כבר. די אני לא יכולה לשמוע את זה. הראיתי לכם איך מגיעים לחקר האמת – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה, לצערי. חבר הכנסת פורר, בבקשה. את יכולה לדבר בלי קול, זה בסדר, פנטומימה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

קשה מאוד לשמוע את האמת, קשה מאוד לשמוע את האמת, אבל האמת היא – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא הסכמת לשמוע עליו – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – האמת היא שהממשלה הזאת, בזמן שהחיילים שלנו נלחמים בעזה, משחררת מחבלים, והאמת היא שאתמול לא נעצרו 20 מחבלים כי אין מקום.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל יש מקום. משקרים לכם ואתם ממשיכים. הראו לכם סרטון – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברת הכנסת גוטליב, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה לא שהממשלה לא יכולה לדאוג למקום. אומר השר ארבל בפנייה לשר בן גביר: הינה, יש לך את מתקן חולות, הוא מוכן למעצרים. תכשיר אותו. לא יודע, למה לא? מה רע? מה הבעיה? זה לא שאין פתרונות, אבל מצופה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – יש מקום, הראו לכם – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברת הכנסת גוטליב, אם אני אקרא בפעם השלישית את תצטרכי לצאת, אז די. בואו נכבד את חבר הכנסת פורר, זכות הדיבור היא שלו. פעם אחרונה אני נותנת אזהרה וזהו. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תראי, זה לא יעזור כמה שתצעקו. העובדות הן פשוטות: בזמן מלחמה משוחררים מחבלים. הדבר הזה הוא מחדל, והוא מחדל שמונח לפתחה של הממשלה, והממשלה לא התכנסה כדי לדון בעניין הזה באופן מיוחד, והקבינט לא התכנס כדי לדון. הממשלה לא עשתה דבר כדי לדאוג שיהיו מקומות בבתי הכלא או לפחות לבנות או לייצר את המקומות הנוספים. אם אנחנו מגיעים למצב שבו מצד אחד משחררים ארכי-מחבל כמו מנהל בית החולים שיפא, שעוד נכנס כגיבור לרצועת עזה, ומהצד השני אומרים לנו שלא מבוצעים מעצרים. אם בבניין הזה לא מקימים על זה ועדת חקירה פרלמנטרית כדי לבדוק, מי יבדוק? מי יבדוק את האירוע הזה? מי יבדוק אם לא אנחנו? אז אני לא יודע למה אתם כל כך מפחדים לבדוק. אתם צריכים לבדוק. ועדת החקירה הפרלמנטרית תורכב מנציגים שלכם. אתם מפחדים לבדוק את זה, כי אתם יודעים את האמת. האמת היא שיש כאן כישלון שהוא כישלון ניהולי, כשמשוחררים מחבלים בזמן מלחמה. זאת האמת, ואתם מפחדים לדון בה – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – ואתם מפחדים לפתוח את זה. לכן אני אומר: אם אתם לא מפחדים, תגידו ליושב-ראש הקואליציה שאתם מצביעים בעד ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין. הוא גם יושב-ראש ועדת הכנסת. תקום בוועדת הכנסת ועדת חקירה כזאת, יהיו בה נציגים מהקואליציה ומהאופוזיציה. אני רוצה לברר את האמת. אני לא מפחד מזה שיגידו לי שהשב"כ לא בסדר או שצה"ל לא בסדר או שהממשלה לא בסדר. מי שלא בסדר – שייתן את הדין, אבל לא יכול להיות שאתם בורחים מבדיקה. אתם בורחים מלשאול את השאלות האלה, אתם רק יודעים לעלות לכאן ולצעוק על היועצת המשפטית לממשלה ועל הפרקליטות ועל שר הביטחון. ויש אחד, ששמו הס מלהזכיר, הס מלהזכיר, וזה ראש הממשלה, שהוא לא קשור לשום דבר שקרה כאן מאז 7 באוקטובר; לא למה שקרה לפני ולא למה שקורה אחרי. חברים, יש לנו אחריות, יש לכם אחריות. אתם נבחרתם לכנסת כדי לעשות את מה שמוטל עליכם, והוא לפקח על הממשלה, גם מתוך הקואליציה. לפקח על הממשלה זה לשבת כאן בוועדת חקירה פרלמנטרית, לזמן את הגורמים הרלוונטיים ולבחון איפה הטעויות ומה לא נעשה בסדר כדי שהממשלה תעשה את מה שצריך. זאת האחריות שלכם, ואני מצפה שתעשו אותה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה – – –

קריאות:

היו"ר אורית פרקש הכהן:

איזה שר? בבקשה. השר בן צור ישיב על ההצעה. בבקשה, לרשותך עשר דקות, אדוני השר. בבקשה, כבוד השר.

שר העבודה יואב בן צור:

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה להביע מפה תנחומים על פטירת הרב הראשי לבאר שבע וראש אבות בתי הדין הרב הגאון הגדול הרב יהודה דרעי, זכר צדיק וקדוש לברכה. מפה אני שולח תנחומים ליושב-ראש תנועת ש"ס חבר הכנסת הרב אריה דרעי ולכל המשפחה, לאשתו הרבנית, לעשרת בניו ובנותיו, וכמובן לכל משפחת דרעי. המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד. חבריי חברי הכנסת, התשובה שאני עונה פה על ועדת החקירה היא מטעם משרד ראש הממשלה. ראש הממשלה ויתר גורמי המדינה הנוגעים בדבר התייחסו לשחרור מנהל בית החולים שיפא סמוך לאירוע, הגם שההחלטה התקבלה ללא ידיעת הדרג המדיני וראשי הארגונים. ראש הממשלה הנחה לבצע פעולות מיידיות – כנראה שלא מעניין אתכם.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

שקט, בבקשה, חברי הכנסת. כן, בבקשה, השר.

שר העבודה יואב בן צור:

אני רוצה לשכנע אתכם בייתור ועדת החקירה הזאת. אולי אם תשמעו את הדברים תבינו שאולי באמת הוועדה הזאת מיותרת, עודד.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא הסכים – – –

שר העבודה יואב בן צור:

מה הוא הסכים?

טלי גוטליב (הליכוד):

אין הצבעה.

שר העבודה יואב בן צור:

לא מצביעים?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא, יש הצבעה על העברה של זה כהצעה רגילה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מעביר את זה להצעה רגילה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אתה מעביר את זה להצעה רגילה? באיזו ועדה?

אופיר כץ (הליכוד):

יושב-ראש ועדת הכנסת מתחייב לקיים דיון בעניין הזה בשבוע הבא.

שר העבודה יואב בן צור:

בוועדת הכנסת?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

כן, אבל האם השר מוותר על השלמת הדיבור או משלים?

שר העבודה יואב בן צור:

אתם תשמעו את מה שיש לי לומר. זה יהיה אולי גם פתיח לוועדת הכנסת.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בבקשה. בבקשה.

שר העבודה יואב בן צור:

זה לא ארוך, תתאזרו בסבלנות.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בבקשה.

שר העבודה יואב בן צור:

רבותיי, ראש הממשלה ויתר גורמי המדינה הנוגעים בדבר התייחסו לשחרור מנהל בית חולים שיפא סמוך לאירוע, הגם שההחלטה התקבלה ללא ידיעת הדרג המדיני וראשי הארגונים. ראש הממשלה הנחה לבצע פעולות מיידיות כדי שמקרה כזה לא יישנה. ביום 1 ביולי התפרסמה הודעה מטעם לשכת ראש הממשלה בעניין שחרור מנהל בית החולים שיפא כדלקמן: השחרור הוא תקלה חמורה וכשל מוסרי. איש זה, שתחת אחריותו נרצחו והוחזקו חטופינו, מקומו בכלא. כבר בשעות הבוקר הנחה ראש הממשלה לבצע בירור יסודי כיצד קרה הדבר. ראש השב"כ צפוי להציג את המסקנות ביממה הקרובה. ההחלטה התקבלה ללא ידיעת הדרג המדיני או ראשי הארגונים, וכדי שתקלה כזאת לא תקרה שוב הנחה ראש הממשלה על הקמת צוות שיבחן ויאשר את זהות העצירים שחקירתם הסתיימה טרם שחרורם. הסוגיה הועלתה גם במסגרת דיון הקבינט המדיני-ביטחוני ביום 7 ביולי, ובמסגרתו, בין היתר, עדכן ראש הממשלה על הקמת הצוות וייעודו. בהתאם להנחיית ראש הממשלה, מוקם בימים אלה צוות בריכוז המל"ל ובהשתתפות נציגי צה"ל, משרד הביטחון והשב"כ, אשר יבחן עובר לשחרורם את רשימת הלב"חים או העצורים המינהליים המיועדים לשחרור מטעמים מדיניים-ביטחוניים, ככל שיהיו כאלה. בין לבין, ראש השב"כ ביצע תחקיר פנימי בסוגיה הנדונה, והוסקו מסקנות. לסיכום, הפעולות שננקטו בהנחיית ראש הממשלה צפויות לתת מענה מיידי לצורך מניעת חזרה על התקלה של שחרור מנהל בית החולים שיפא. לאור זאת, אנו סבורים כי לא נדרש להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא. עד כאן דברי משרד ראש הממשלה. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, אדוני השר. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על ההצעה של חבר הכנסת עודד פורר בנושא: בדיקת מחדל שחרור המחבלים ובהם מנהל בית החולים שיפא, לדיון המשך בוועדת הכנסת. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת בזה כי ההצעה של חבר הכנסת פורר לדיון המשך בנושא: בדיקת מחדל שחרור המחבלים ובהם מנהל בית החולים שיפא התקבלה, והוא יתקיים בוועדת הכנסת.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

ההצעה הבאה היא הצעה דחופה בנושא: התנהלות הפרקליטות והמשטרה בחקירת הלוחמים בגין "רצח מחבל נוח'בה". את ההצעה הגישו חברי הכנסת עמית הלוי, שרן השכל, לימור סון הר מלך, משה רוט, אוהד טל, ינון אזולאי ועידן רול. ראשון המנמקים, חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

עמית הלוי (הליכוד):

גברתי היושבת בראש, מכובדי שר המשפטים, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, "מצדיק רשע ומרשיע צדיק" – אמר שלמה המלך – "תועבת ה' גם שניהם". הבוקר שמענו כאן משר הביטחון שאכן חלק מהרשעים שטבחו בנו מוגנים מחיסול. ההחלטה של הפצ"רית תומר-ירושלמי בעינה עומדת – החלטה שבעיניי, ובעיני כל אדם סביר, היא שיגעון מוחלט. זה במונחים של שלמה המלך להצדיק רשע, להלבין, לאזרח, להפוך אדם שחטף, שטבח, שאנס, לאזרח מוגן. פרח מוגן. זה נורא. זו פשיטת רגל מוסרית של הפצ"רית ושל כל מי שמעורב בהחלטה הזאת, שמצדיקה רשע ורשעים. אבל את הדיון הזה יזמתי לא על ההחלטה של הגב' ירושלמי, אלא על ההחלטה של פרקליט המדינה עו"ד איסמן, שהחליט לקיים את הסיפה של הפסוק ולהרשיע צדיק – יותר נכון, צדיקים. סער, ישראל ורועי, שחירפו את נפשם עוד כשהמטכ"ל שלנו היה בהלם, שהבינו לפני כל מערכת הביטחון מה קורה, זינקו מייד לעיר ההריגה, ליישובים שלנו שהפכו לבתי מטבחיים; הם עברו בין חלקי גופות – הכול מצולם – בין העלמות שנאנסו והושחתו, בין חיילים שאיבריהם נכרתו, ונלחמו במסירות נפש שאין למעלה ממנה. הם סיכנו את חייהם, חבר הכנסת ביטון, באופן טוטלי; חתרו למגע, חיסלו חלק מהרוצחים הברברים הללו. ואת הצדיקים הללו, גברתי, את הצדיקים הללו הפרקליטות מעיזה להרשיע. ובאיזה סעיף, אדוני שר המשפטים? באיזה סעיף? קשה לי להאמין וקשה לי לומר בכלל את המילים האלו: באשמה של רצח פלסטיני. רצח. עו"ד איסמן, פרקליט המדינה. הם רצו בשדה קרב מול ברברים שרצחו, אנסו וערפו ראשים. אני שואל: אפשר לרצוח אנשים מהסוג הזה בעת קרב? באיזה עולם מושגים אפשר להגדיר את זה כרצח? מישהו יכול להיכנס בכלל לשיקול הדעת של אדם? תחשבי על אדם שעובר בין חלקי גופות, יורים עליו מימינו ומשמאלו – מה הוא היה צריך לעשות? מה, לקחת את הרוצחים והתומכים האלו על הכתפיים לאיזו תחנת משטרה? לאיזו תחנת משטרה בדיוק? לשדרות, אולי. אולי הוא היה צריך לדפוק בשדרות ולהיכנס. הם לקחו איזה שניים לאיזה צומת – איזה מין דבר זה? מי יכול בכלל להיכנס לשיקול דעת של אדם בעת הזו, בגיהינום הזה? הרי הם נכנסו ליום שכולו גיהינום, כולו הפקר. עכשיו, לא סתם רצח – עוד דקה אחת, ברשותך – לא סתם רצח. כתבתם "רצח פלסטיני", פרקליט המדינה. והשופט המחוזי בתל אביב שאל אתכם למה החלפתם – היה כתוב "רצח מחבל נוח'בה", למה החלפתם ל"פלסטיני"? אז אני אומר לשופט למה החלפתם: כי אתם רוצים את התמונה הזאת, כאילו רצח של פלסטיני, סתם פלסטיני – מה, היה פלסטיני תמים ביום הזה? ב-7 באוקטובר היה דבר כזה בכלל במרחב הזה? אתם סנגורים שלנו? של המדינה?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אין לי ויכוח איתך.

עמית הלוי (הליכוד):

או שאתם סנגורים של – אני אומר לך יותר מזה, זה יותר מהאנטישמים של האג. הם מפיצים עלילות דם עלינו ביחס לתושבים עזתים רגילים, שנמצאים בעזה. פה זו עלילה על העזתים שהשתתפו – הצטרפו לכוחות הלוחמים, פרצו את הגבול והשתתפו בפשעים נגד האנושות הכי חמורים, ואת כל זה, אגב, עשו בריצת אמוק.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא הבנתי, למי אתה קורא אנטישמים?

עמית הלוי (הליכוד):

אני אומר, האנטישמים מפיצי העלילות בהאג, אלה שאומרים שאנחנו עשינו רצח עם ועושים הרעבה – למרות שאין אף ילד רעב בעזה, כידוע.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

יש פה שיקול דעת מאוד מאוד מאוד משובש, אבל לא נגיע לכינויים האלה.

עמית הלוי (הליכוד):

הם עושים את זה על עזתים רגילים. פה עושים על מי? על האנשים שהשתתפו בטבח. את כל זה – אני רוצה לומר לך עוד דבר – הם עשו בריצת אמוק. הם עשו חיפושים משפילים לאימא – היא הייתה אצלי בבית. חיפושים משפילים, אני לא רוצה לתאר אותם כאן. חיפושים משפילים, ואחרי כל זה הם חזרו בהודעה רשמית שלשום – בהודעה רשמית – שאכן זה רצח פלסטיני. דרשו המשך מעצר כשאין להם בדל ראיה על רצח. בדל ראיה לא היה להם על רצח.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

לא על סהר, לא על ישראל ולא על אחרים. יש דבר כזה להצדיק רשע, יש להרשיע צדיק, אבל לעשות את שניהם, אומר שלמה המלך, זה כבר תועבה. לכן אני מבקש שהדיון הזה יעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אסור לנו, אדוני שר המשפטים, שזה יעבור לסדר-היום. צריך לחקור מי בכלל החליט את ההחלטה הזאת, מי הגדיר הגדרות הזויות כאלה ומי גרם נזק כזה גדול למדינה, גם ברמה הבין-לאומית.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. חבר הכנסת הלוי, אני מתנצלת, צריך לסיים.

עמית הלוי (הליכוד):

ואנחנו לא צריכים לעבור על זה לסדר-היום. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברת הכנסת לימור סון הר מלך, לרשותך שלוש דקות. שרן, את אחר כך? בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

המעצר הזה הוא כשל חוקי, מוסרי, מהמדרגה הראשונה. אין יותר פשיטת רגל מוסרית מזה. תעודת עניות לכולנו.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

מה זה בכלל מחבל נוח'בה? רגע רגע רגע, אני מנסה להבין, אני שמעתי שיש מישהו המואשם ברצח מחבל נוח'בה. איך אפשר בכלל לרצוח מחבל נוח'בה? מה זה מחבל נוח'בה? הינה, תזכורת לכל מי הספיק לשכוח: מחבלי הנוח'בה הם יחידה חמאס-נאצית שהוכשרה באימונים אינטנסיביים להסתער, להתעלל, לרצוח, לחטוף, לאנוס, לשרוף בחיים, לעקור איברים, לערוף ראשים ולטבוח באכזריות מעולל ועד זקן. ב-7 באוקטובר מחבלי הנוח'בה הפתיעו את כולנו כאשר הם עשו את כל מה שהם הוכשרו לו, מתוך אכזריות שגם בעוד שנים רבות לא נצליח להכיל את ממדיה, וכבר יש מי שמעז לשכוח ודואג להשכיח אותה. בואו נדייק את הטרמינולוגיה: את מחבלי הנוח'בה לא רוצחים – מחסלים אותם, משמידים ללא רחם. עכשיו אתם תבחרו את מי אתם משרתים. אני מבקשת שנזכור מי הם אותם האשמים ברצח: אלה אזרחים אמיצים שביום הטבח, ברגע ששמעו על המתקפה, לא היססו – הם עזבו הכול ויצאו לעבר אזור הקרבות בדרום. רבים מהם היו אזרחים מן השורה, ללא הכשרה צבאית. הם נכנסו ליישובים המותקפים, ובידיים חשופות, תוך סיכון חיים ממשי, חילצו פצועים תחת אש, הגנו על אזרחים ולקחו חלק פעיל בלחימה. רבים מהם שילמו בחייהם, אך הצילו מאות אחרים. ובמקום להוקיר אותם, רודפים אותם. איך אפשר להשתמש במונח "רצח" כשמדובר בחיסול של מחבלים? איך הדעת משתבשת כל כך שבשביל חיסול פוליטי כזה או אחר מסכים פרקליט המדינה לכנות את המרצחים הללו "תושבי עזה"? זוהי בגידה בקורבנות הטבח ובמתנדבים האמיצים שהקריבו הכול. הטרמינולוגיה איננה תמימה. המילים הללו נבחרו בקפידה, והן חושפות את המגמה המסוכנת של נרמול הזוועות; הן מבטאות את הרצון הפתולוגי לייצר שוויון מעוות בין הצדדים. זוהי אותה קונספציה הרסנית שהובילה לאסון בשמחת תורה, והיא ממשיכה לשלוט בראשי הפקידות הבכירה. הגיע הזמן לשים סוף לקונספציה המסוכנת הזאת. עלינו לחזק את ידי הלוחמים והמתנדבים, ובוודאי בוודאי שלא לרדוף אותם. חובה לאפשר לנבחרי הציבור למלא את תפקידם ללא איומים מגורמי אכיפת החוק. בשבוע שעבר נחשף כי הפרקליטות הצבאית לא מאפשרת לחסל שוטרי חמאס כל עוד לא הוכחה מעורבותם בטרור. על פי הדיווח – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – גם אם ידוע שמדובר באיש חמאס, וגם אם הוא חמוש, עדיין יהיה אסור להרוג אותו בלי לברר את מעורבותו בטרור. עלינו לזכור ולהוקיר את גבורת המתנדבים. הם מייצגים את הרוח הישראלית במיטבה – הקרבה, אחווה ואומץ מול הרוע. הם הוכיחו שגם ברגעי משבר החברה הישראלית מתאגדת ומגלה עוצמה אדירה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה.

קריאה:

יישר כוח, לימור.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

חבריי חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, המעצר והדרישה להעמיד לדין חיילים הם אכן כשל מוסרי, כשל ערכי וכשל צבאי רציני. אני רוצה לחזור ולהבין, או לספר, כדי שכולם יבינו באופן ברור באמת מה זה מחבלי נוח'בה. זה לא סתם מחבל, זו קבוצת טרוריסטים – –

קריאה:

נאצים.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

– – שמטרתם הייתה להגיע לכאן על מנת להחריב, להשמיד, לרצוח, לאנוס, לשרוף, לבצע רצח עם אמיתי, לחרב אותנו. הם אנסו, הם שרפו תינוקות. אני רוצה לספר לכם על המלכודות המפלצתיות והזוועתיות ששמענו עליהן בסיפורים כל כך איומים כמו סיפורי נאצים, ממש ככה. בכפר עזה מחבלי הנוח'בה נכנסו לבית, ושם הם ירו באם לתאומים בני תשעה חודשים. הם השאירו את אותם תאומים במשך עשר שעות בוכים וצורחים ליד אימם המתה, ליד גופתה, במטרה שכל השכונה – והבתים שם צפופים – כל השכונה תשמע את זעקת התינוקות במשך עשר שעות, כדי שיבואו להציל אותם, אבל מי שהיה בא להציל אותם היה נורה במקום ונרצח. זה סוג המלכודות שהם בנו ויצרו במוח המפלצתי שלהם לאותם תושבים בכפר עזה, וזה רק אחד מהמקרים. אותן מפלצות, שהחיילים ראו במו עיניהם את התוצאות – אותם עכשיו לבוא ובשיא המהירות להעמיד לדין, כשאנחנו משחררים מחבלים מבתי הכלא בלי להעמיד אותם לדין, כשיש מאות מחבלים שטרם הועמדו לדין – מה הלחץ?

טלי גוטליב (הליכוד):

אפילו לא אחד.

אושר שקלים (הליכוד):

מה זה משנה – – –

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

אני יודעת. אדוני שר המשפטים, הייתי מצפה שבאותה הזריזות והמאמץ שנעמדו על הרגליים האחוריות כדי לחקור את אותם חיילים חפים מפשע – שהובהר שהם חפים מפשע – הפרקליטות הייתה חוקרת, מכינה תיקים ומעמידה לדין עכשיו את אותם מחבלי הנוח'בות. זה דבר שנדרש לא רק כדי לעשות צדק אלא גם בשביל הרתעה. איך אנחנו נראים בפני העולם? איך מסתכלים עלינו? ומה המשמעות כשאנחנו ממהרים לפרסם כותרות על חיילים שכביכול – כי זה שקר – רוצחים מחבלים טרוריסטים נאצים כאלה? איך זה פוגע בנו במערכת ההסברה? איך זה מתפרסם בתקשורת הערבית? בתקשורת הבין-לאומית? איך זה נתפס על ידי דעת הקהל? הדבר הזה הוא פשוט בלתי נתפס. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. חבר הכנסת משה רוט – אינו נוכח. חבר הכנסת אוהד טל, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת טל.

אוהד טל (הציונות הדתית):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, רצח מחבלי נוח'בה, רצח מחבלי נוח'בה – באיזה עולם המשפט הזה בכלל מסתדר תחבירית? גיבורים שב-7 באוקטובר עזבו הכול, שמו הכול בצד, יצאו בחירוף נפש להגן על כולנו, ומואשמים עכשיו ברצח של המחבלים האלה. לוחמי צה"ל ש"זוכים", במירכאות כפולות ומכופלות, לביקורים של רשויות האכיפה, ששוברים להם את הבית, מפרקים את הארונות, כאילו הם מאחרוני העבריינים – באיזה עולם לוחם צה"ל שיצא מהבית בידיעה שיש מצב שהוא לא חוזר, העיקר להגן על המדינה הזאת, נקרא רוצח? באיזה עולם? אחד מהם, סער אופיר, שנחשפתי אתמול לסיפור שלו ופשוט הזדעזעתי, מספר שהוא מגיע הביתה, הוא רואה את כל החדר שלו שבור – הוא אחד הנאשמים באותה האשמה הזויה של רצח הנוח'בות. הוא מגיע אתמול לערוץ 14 ומספר את הסיפור שלו, מספר אותו מדם ליבו. הוא מספר על התחושות הקשות, על ההשפלה, על התחושה של הבגידה, לפי דבריו, שהוא חש מידיהן של רשויות אכיפת החוק במדינת ישראל. ב-7 באוקטובר סער יוצא להגן על שוטרי משטרת ישראל; שם חוסם עורקים לאחד, מגן על גופות של שוטרים אחרים, מבצע חילוץ תחת אש, ובסוף הוא מוצא את עצמו עומד מול שוטר בחקירה שאומר לו את המשפט שבאמת שובר את כל השיאים: אתה לא יותר טוב מהמחבלים. אני עומד כאן ואני פשוט מתבייש – אני מתבייש בשמם של השוטרים שנכנסו לבית של אותו חייל ופירקו אותו באופן שבו הם פעלו; אני מתבייש בשמו של החוקר שהעז בכלל להשוות לוחם צה"ל למחבלי החמאס הנאצים. גם אם אתם עושים את העבודה שלכם, יש דרך – יש דרך לעמוד מול הלוחמים שלנו, יש דרך להתייחס אליהם, גם אם אתם משוכנעים שהם עשו טעות. אני רוצה לפנות מכאן גם לפרקליט המדינה עמית איסמן. אני רוצה באמת לשאול אותך שאלה פשוטה: איך אתה יכול? איך אתה ישן בלילה? אתה באמת לא מבין שבלי הלוחמים האלה לא היית יכול לשבת כאן בכלל? אבל חברים, העם הזה חזק יותר מהכול. החיבוק שהלוחמים האלה מקבלים מאז אותה האשמה הזויה הוא מדהים. הם יצאו למשימה קדושה להציל חיים. בשביל זה הם יצאו. זה הדבר הנעלה מבחינתם. כולנו, כולנו מצדיעים לכם וחייבים לכם הכול.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אני באמת מבקש מכאן לחזק את הלוחמים שלנו, להצדיע להם. אתם באמת דור של אריות, עם של לוחמי-על, ואני בטוח שכל עם ישראל מאוחד מאחוריכם ומצדיע לכם. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש רק חצי דקה להשתתף בצערה של משפחת דרעי בלכתו של הרב הגאון הרב יהודה דרעי, שזכיתי להכיר אותו מקרוב, ולשלוח תנחומים ליושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי ואחיו, וכמובן לרבנית מרים, שתחיה, אשתו של הגאון הרב יהודה דרעי, לבניו, לבנו ממשיך דרכו רבי אברהם דרעי, וכן לבנותיו, לחתניו ולכלותיו. שהקדוש ברוך הוא יעזור שלא ידעו עוד צער ולא יוסיפו לדאבה עוד. במעבר חד, כולם אמרו מה זה מחבל נוח'בה, איך זה מסתדר, רצח של מחבל נוח'בה, אז אין צורך להאריך בדברים האלה, אבל אני רוצה לשאול: גם משטרת ישראל שהגיעה לעצור את אותם אלה, אותם אלה שחפים מפשע, שהלכו לעשות בסך הכול חסד – חסד, אין משהו אחר; מסרו את נפשם על חסד. הרי הם לא היו חייבים. הזכרתם את סער סלע, ויש את ישראל ביטון. ישראל ביטון הוא מתנדב באיחוד הצלה, חובש. הוא יכול היה להגיד באותו היום: מה אני צריך לצאת? כמו שרבים עשו. יכול היה להישאר במקום הכי בטוח עם הילדים שלו, עם משפחתו; יכול היה להגיד: למה אני צריך את כל זה? אבל מסר ואמר: אני קם והולך. על הדרך, הוא מספר את זה, באו שוטרים, ביקשו מהם לקחת את המחבל הזה כשהוא אזוק באזיקונים: תעבירו אותו, מחכים לכם שב"כ שם. הם לוקחים אותו, ובדרך הוא מנסה לחסל אותם, הוא מנסה להעיף אותם, אותו מחבל נוח'בה רוצח. בסוף, מה הוא מספר? שבאים אליו, קופצים עליו שוטרים, לוקחים לו את הנשק, מחפשים בנשק שלו שאולי הוא בלי רישיון. מאשימים אותם שהם גם בלי רישיון. תגידו, מה אתם רוצים שהוא יגיד לילדים שלו, שלא יתנדבו? שלא ילכו להירתם? שלא ילכו לסייע? נראה לכם שזה הגיוני בכלל לחשוב על דבר כזה? אני רוצה לדעת. אנחנו נמצאים באיזה מקום של קצת בלבול, כבר הרבה אנשים מאבדים את העשתונות. אנחנו נמצאים ב-7 באוקטובר, כשצה"ל עדיין לא התעורר למה שקרה שם, לא המשטרה. זה קרה לכולנו בהפתעה. רואים מחבלי נוח'בה שנכנסים. הרי כל אחד שנכנס משם היה בגדר מחבל, לא שום דבר אחר. גם אותו זקן קשיש שנכנס אלינו עם המקל הזה – במקום היה צריך לחסל אותו. אז אנחנו מדברים על אותם אלה שחיסלו את אותו אחד עם אזיקונים כשהוא מנסה לחסל אותם בחזרה? באמת אני לא מבין את זה. מה רציתם, שאולי גם ניתן לו לשתות? אולי גם סיגריה לתת לו? אבל אתם יודעים מה, זאת הבעיה שלנו. כשהם מגיעים לפה, הם מקבלים בית מלון. משחררים אותם אחר כך בלי כלום. בגלל זה יש להם עוד עזות להגיד שאלה רצחו את מחבלי נוח'בה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כבר לא – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

אני מקווה שהיום כבר לא, אבל אני רק רוצה להגיד לכם דבר אחד – אני אסיים, ביקשתי את חצי הדקה הזאת: אני אומר למשטרת ישראל ואומר לפרקליטות, אדוני השר, שצריך לנהוג עם אותם אלה ששלחו לעצור אותם בחומרה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא יכול להיות שהמשטרה תמשיך ותבקש בשבילם פעם אחר פעם עוד יום ועוד יום בכלא. תגידו, השתגעתם? תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, חבר הכנסת אזולאי. חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. ישיב על ההצעה שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני מבקש להשתתף בצערו של חברנו יושב-ראש תנועת ש"ס הרב אריה דרעי על פטירת אחיו. אני חושב שכולנו משתתפים בצערו. הרב יהודה היה באמת איש אשכולות, אדם שחיבר חיבורים משמעותיים וחשובים. נדמה לי שמעבר להכול, אנחנו גם יודעים עד כמה הוא היה חשוב וקרוב לרב אריה. אני יכול לומר שאני לפחות מקווה שמה שהרב יהודה השאיר אחריו, ובפרט כתביו החשובים, יהיה אולי סוג של נחמה על לכתו, שהוא באמת לכתו בטרם עת. לגופו של עניין, ראשית, אני מבקש להודות לחברי הכנסת המציעים של ההצעה לסדר-היום. אני חושב שבצדק רב אתם מעלים את הנושא המאוד-מאוד-מאוד חשוב וכואב הזה. אגב, אני חייב לומר שהוא פותח הרבה מאוד שאלות שהן הרבה יותר רחבות רק מהמקרה הנקודתי הזה. אני יכול בהחלט לומר שבעיניי, לכנסת יש בעניין הזה תפקיד מאוד מאוד חשוב, מכיוון שכידוע, רשויות אכיפת החוק, ובפרט רשויות התביעה, הן באופן טבעי רשויות עצמאיות, ואינן כפופות לממשלה בהחלטות אם להעמיד לדין, איך לנהל תיקים וכו'. לכן, הביקורת הפרלמנטרית בהיבט הזה היא בעיניי בעלת חשיבות עליונה. צריך גם לומר שאין כוח עוצמתי יותר מאשר היכולת לפתוח כנגד אדם בחקירה, ואחר כך להגיש נגדו כתב אישום, ובסופו של התהליך אולי לשלול את חירותו. ככל שהכוח הוא חזק יותר, כך חשוב שהוא יופעל באופן אחראי ושוויוני, וחשוב שיהיו עליו בקרה ופיקוח. במובן הזה, אני חושב שאי-אפשר שלא לחוש תחושות קשות בהרבה היבטים שנוגעים לאכיפה בררנית ולבעיות אחרות, ומן הראוי שנידרש להן ושהכנסת בהחלט תעסוק בהן. לכן אני חושב שההצעה הזאת בהחלט חשובה. אני רוצה באותה נשימה לומר גם שצריך להיזהר מהכללות, במובן הזה שבימים הקשים והמורכבים האלה מוטל על הפרקליטות ועל הפרקליטים, באמת מוטל עליהם נטל עצום ולא פשוט בכלל. אני למשל פגשתי את הצוות הגדול של הפרקליטות שמלווה את כל תהליך החקירה של מחבלי הנוח'בה. אני יכול לומר שהאנשים האלה עושים עבודת קודש אמיתית, קשה ביותר, בצורה מקצועית, בצורה שכרוכה, צריך לומר, במעמסה נפשית אדירה. תחשבו שהם נחשפים יום-יום לרוצחים השפלים האלה מצד אחד, לעדויות ולצילומים ולדברים אחרים, ועומדים בעניין הזה, אני הייתי אומר, ממש בתעצומות נפש, וראויים להערכה גדולה. ובכלל, אני חושב שאנחנו צריכים תמיד לזכור שיש דברים שאסור להסכים להם ואסור לקבל אותם וצריך לעקור אותם מן השורש, אבל יש גם הרבה אנשים טובים שעושים עבודה מאוד מאוד מאוד חשובה, ובעניין הזה כאלה הם פני הדברים בפרקליטות. תראו, מדינת ישראל מקפידה, ובצדק, על אמות מוסר גבוהות גם בשעת לחימה, ואני חושב שכולנו גם מסכימים על זה וגם גאים בזה. אבל יש קו שהוא לפעמים דק אבל בעיניי הוא מאוד ברור בין מה שאנחנו צריכים להקפיד עליו לבין מה שאסור לנו להגיע אליו. ויש מצבים שבהם המוסר הופך למוסר מעוות ולמצב שבו מרוב מוסריות כלפי רוצחים, אנחנו שוכחים את הלוחמים שלנו ואת האזרחים שלנו, והם נרמסים תחת מגפי המוסריות הזאת, שהיא בעיניי בהרבה מקרים מוסריות מזויפת לחלוטין. אני חושב שהאתגר הגדול – ואני לא בטוח שמערכת המשפט שלנו ככלל מיטיבה לעמוד בו עד עכשיו מאז תחילת המלחמה הזאת – הוא לדעת לסרטט במקום הנכון את הקו הזה, ולשמור מצד אחד על מוסריות ומצד שני לא להיקלע למקום של מוסר מעוות, שבו הרוצחים מקבלים זכויות יתר, או למקום שבו הלוחמים שלנו והאזרחים שלנו לא מקבלים את ההגנה שהם צריכים לקבל. בהקשר הזה אני מבקש לנצל את הבמה הזאת כדי לחזור על ההודעה שנתתי בהחלטה שקיבלתי כבר בתחילת המלחמה, שנראית בעיניי דבר מובן מאליו, שלפיה משרד המשפטים לא יממן והסנגוריה הציבורית לא תייצג את מחבלי הנוח'בה. כידוע, תמכתי בהצעת חוק של חבר הכנסת רוטמן שעוסקת בנושא הזה, שעברה כאן בקריאה הטרומית ונמצאת בהליכי חקיקה.

ינון אזולאי (ש"ס):

שר המשפטים יריב לוין:

לא לא לא. הייתה החלטה של בית משפט שקבעה שצריך שיהיה להם סנגור, וכפועל יוצא, לכאורה, המדינה צריכה לממן. אני לא מממן את זה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לכן המדינה הפריטה את זה כביכול לעורכי דין פרטיים.

שר המשפטים יריב לוין:

גם עבודת הסנגוריה הציבורית נעשית רובה ככולה על ידי עורכי דין פרטיים. הסנגורית הציבורית הראשית, ובצדק, הודיעה לי מייד עם פתיחת המלחמה שאנשיה וגם היא לא יכולים לעשות את הדבר הזה ולא מוכנים לעשות את הדבר הזה, חרף העובדה שהם גם כך נמצאים לא פעם במקום לא קל, כי הם מגינים בהרבה מקרים לא בדיוק על הצדיקים הכי גדולים, כפי שאומר חבר הכנסת אזולאי. אבל זה באמת מקרה שהוא כבר הרבה מעבר לזה. גיביתי את העמדה הזאת באופן מיידי, וגם הודעתי שכך יהיה, וגם הנחיתי שמימון של משרד המשפטים לעניין הזה לא יינתן, ואני חושב שכך צריך להיות. יש גבול לכל דבר, והגבול הזה, הגבול שתיארתי אותו קודם, עובר בדיוק כאן. צריך גם לומר עוד דבר. החלטה – כפי שאמרתי קודם, כל ההחלטות שנוגעות לניהול חקירות, לפתיחת חקירות, הן כמובן, ובצדק, לא נתונות בידי השר ולא בידי הממשלה אלא בידי מערכת אכיפת החוק, וזה בהחלט מטיל על גורמי אכיפת החוק אחריות מיוחדת לעשות את הדברים בשום שכל, ובדיוק בהבנה של הקו הזה, כפי שתיארתי אותו קודם. צריך גם לומר שיש חשיבות לשמור על העצמאות הזאת שלהם, ולא רק מהסיבות שדיברתי בהן קודם, אלא גם כמובן בהסתכלות אל מול בתי דין בין-לאומיים, ניסיונות להעמיד לדין אנשים שלנו במדינות זרות. צריך גם את הדבר הזה להביא בחשבון. אנחנו לא רוצים להימצא במצב שמישהו יוכל לטעון שלא מאפשרים לקיים כאן חקירות ולכן צריך לקיים אותן במדינה אחרת או בבית דין אחר. ולכן, באופן חד וברור המצב הוא שיש להם את העצמאות לפעול ויש יכולת מלאה, ואני מדגיש את זה, כלפי העולם כולו – יש יכולת מלאה לבדוק כל דבר ולחקור כל דבר, אבל יש גם אחריות של מי שבידיו הסמכות הזאת לנהוג בעניין הזה בשום שכל ובאחריות ולעשות את הדברים באופן נכון, ולנקוט גם אמצעים שהם ראויים והולמים, גם אם עושים איזו חקירה, ובוודאי פעולות של כניסה לבתים והריסת כל הנקרה בדרכו של מי שנכנס לבתים האלה ודברים מהסוג הזה, ככל שהם קורים, הם בוודאי דברים לא ראויים ושצריך להימנע מהם. זה בוודאי נכון כאשר מסתכלים על המצב שהיינו בו בימי המלחמה הראשונים, מצב של התקפה נוראה של מחבלים שמסתובבים בתוך היישובים שלנו ובתוך הערים שלנו; מצב שבו לקח לכוחות הביטחון זמן להתארגן, שבו תמונת המודיעין כמעט לא קיימת, ושהרבה מאוד מהאנשים שלחמו שם בגבורה עילאית היו אנשים שפשוט קמו, לא חיכו לקריאה, נסעו למקום, לפעמים אפילו לא הגיעו עם נשק אלא איכשהו אלתרו איזה פתרון בשטח, והצילו חיים רבים מאוד מאוד מאוד. וברור שכאשר אתה נלחם בתנאים כאלה, התמונה שיש לך מול העיניים היא לא אותה תמונה שיש כאשר יושבים ומנתחים את הדברים בדיעבד במשרד הממוזג, ואפילו לא התמונה שיש כאשר אתה מבצע פעולה צבאית מסודרת של כוח מאורגן עם מודיעין ועם דברים אחרים. נדמה לי שכל הדברים האלה צריכים להיות לנגד העיניים. לכן אני חושב שאנחנו לא צריכים להסתפק בדיון החשוב הזה שהתקיים כאן. אני בהחלט חושב שחייב להיות פיקוח פרלמנטרי, בכלל, בעיניי, הרבה יותר משמעותי והדוק בכל סוגיית האכיפה, ההעמדה לדין, האכיפה הבררנית. אני אזכיר כאן את החוק שמקדמת חברתנו חברת הכנסת צגה מלקו, שאליו הצטרפו חברי הכנסת סולומון ותמנו, שאנחנו מקווים שנוכל להשלים אותו עוד בכנסת הזה בקריאה השלישית, למתן חנינה רחבה ליוצאי אתיופיה שהשתתפו בהפגנות מחאה, כתוצאה מנתונים מטורפים על אכיפה בררנית מוחלטת בינם לבין מקרים אחרים. ולכן אני חושב שהעבודה של הכנסת, גם בפיקוח השוטף וגם בחקיקה, בהיבטים האלה היא הכרחית והיא חשובה מאוד, ואני בוודאי אסייע, וכפי שעשיתי עד היום, אעודד ואמשיך לעמוד לרשות כל אחד ואחד מכם בכל מהלך כזה, שהוא חשוב. לכן אני רוצה להצטרף להצעה שיתקיים בעניין הזה דיון מסודר בוועדת החוקה, חוק ומשפט.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שזה מתאים. חברת הכנסת סון הר מלך, שוב, זה בסוף החלטה של הכנסת, אבל אני חושב שזה מתאים לוועדת החוקה, חוק ומשפט הרבה יותר מאשר לוועדה לביטחון לאומי, שאני מאוד מכבד אותה. הדבר הזה גם חשוב כי אני בהחלט חושב שנכון לשמוע את הדברים גם מהצד של הגורמים שעושים במלאכה הזאת ומתמודדים עם קשיים ועם מורכבויות, תאמינו לי, באמת באמת לא פשוטים. זה לא אומר שבפעולה נקודתית לא קרו דברים שלא היו צריכים לקרות, אבל עדיין, בהסתכלות הכוללת עושים עבודה מאוד חשובה, ואני חושב שגם הביקורת על הפעילות שלהם, ומצד שני גם ההבנה של מה שהם עושים ואיך שהם עושים, והאתגרים שהם צריכים להתמודד מולם – אני חשוב שהדבר הזה הוא בהחלט חשוב. ולכן הייתי מציע שיתקיים דיון כזה בוועדת החוקה. אפשר יהיה לזמן לשם גם את פרקליט המדינה, גם את הגורמים הרלוונטיים האחרים, וללבן את הדברים לעומק. ואני רוצה בהזדמנות הזאת לשוב ולשלוח מכאן חיזוק וברכה נאמנה לחיילי צה"ל, אנשי כוחות הביטחון וההצלה, שעושים על הגנתנו מסביב לשעון ממש, לאחל לשיבתם המהירה של 120 החטופות והחטופים, לאחל החלמה מהירה לפצועים שלנו, וכמובן, להשתתף שוב בצערן באמת הבלתי-נגמר של המשפחות השכולות. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה, השר. האם אנחנו מסתפקים בתשובת השר ומצביעים על העברת הדיון לוועדה? אנחנו נצביע על העברת ההצעה הדחופה בנושא: התנהלות הפרקליטות והמשטרה בחקירת הלוחמים בגין רצח מחבל נוח'בה, לדיון המשך בוועדת החוקה. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת בזה כי ההצעה הדחופה בנושא התנהלות הפרקליטות והמשטרה בחקירת הלוחמים בגין רצח מחבל נוח'בה התקבלה, ותידון בוועדת החוקה של הכנסת.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

ההצעה הדחופה הבאה היא בנושא: אתר החרמון בתקופת המלחמה. את ההצעה הגישו חברי הכנסת מיכאל ביטון, מאיר כהן וניסים ואטורי. ראשון המנמקים – חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

גברתי היושבת-ראש, בפתח הדברים אני מבקש להשתתף בצערה של משפחת דרעי הרחבה על לכתו בטרם עת של רבי יהודה דרעי זצ"ל, שזכינו ליהנות ממנו בבאר שבע ובנגב, אבל עתידו היה עוד לפניו, והוא נועד גם להנהגה גדולה, גם במדינה, והדבר הזה נקטע בטרם עת. מי שמכיר את דרכו של רבי יהודה דרעי בנגב יודע שהוא בא מבית המדרש של יהדות באהבה, יהדות מקרבת, יהדות של חיבורים, יהדות של פשרה, של אהבת אדם והכנסת אורחים. לא שמענו בכל שנות כהונתו לא שערוריות ולא מורכבות, וכל מי שעבד תחתיו והכיר אותו בבאר שבע ידע כמה עשה את העיר הזאת לעיר שחוברה לה יחדיו בסוגיות של יהדות ומסורת. זאת אבדה גדולה לעם ישראל, אבדה גדולה למשפחת דרעי, ומכאן אני שולח תנחומים לחברי חבר הכנסת הרב אריה דרעי. שלא תדעו עוד צער. אני רוצה להודות לחברים שלי, ינון אזולאי, לחבר הכנסת טייב, שהם לא השאירו אותי לבד; לחבר הכנסת בן צור.

ינון אזולאי (ש"ס):

השר. השר. הוא לא חבר כנסת, הוא שר, בלי חבר כנסת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הוא חבר שלי ואחרי זה הוא שר.

ינון אזולאי (ש"ס):

כן, אבל הוא לא חבר כנסת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

פעם באתי לחתונה של הילדה שלו. הוא אמר לי לבוא ב-19:00 – הייתי רק אני והכלה. לא ידעתי שהחרדים באים ב-21:30. עבד עליי. אז הוא חבר שלי קודם כול.

ינון אזולאי (ש"ס):

לפחות ניצלת את המעטפה עד הסוף.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אין מה לעשות. אני רוצה להודות לכם, וזה לא מקרה, כי הלב שלכם בחלשים ובעוולות, ואנחנו משתפים פעולה בהרבה דברים. זכיתי לחוקק איתכם חוקים – גם עם טייב, גם עם ינון, גם עם בן צור. אני רוצה להעלות כאב. אני רוצה להגיד יחד איתכם שאנשי החרמון ונווה אטי"ב, שמפעילים את אתר החרמון, הם לא לבד. 300 עובדים שם שהלכו הביתה והם מפוטרים לא יכולים לקבל חל"ת כי הם לא גרים בגבול, אבל הם מתפרנסים מהחרמון. ואין חרמון לעם ישראל. אם תסכימי, היושבת-ראש, להוסיף לי דקה או שתיים, כי בכל זאת, הייתי בענייני דיומא. אני אהיה קצר, נשארו לי רק שני עמודים קצרים על האירוע עצמו.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

נסכים, רק בזריזות, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן, בתמצית. בתמצית. אתר החרמון הוא אתר הסקי היחיד בישראל. מדי שנה מבקרים בו 300,00 איש. הוא פתוח בקיץ לסיורים, ובחורף הוא האטרקציה של המדינה. מבקרים בו רק בקיץ 40,000 אנשים. בבוקר 7 באוקטובר העובדים היו בשלבים אחרונים של החלפת הכבל של הרכבל, שנפגע מפגיעת רקטה לפני כמה שנים. עובדי האתר קיבלו הנחיה לעצור הכול וללכת הביתה, אבל אלה התעקשו להישאר ולסיים את העבודה. האתר הוגדר כשטח צבאי סגור בצו האלוף ללא צפי סיום. 300 עובדים נאלצו לצאת לחל"ת, והם לא האמינו שתשעה חודשים אחרי עוד לא יחזרו לעבודתם. האתר עודנו ריק וחסום לכניסת הציבור, והגולשים היחידים שנותרו הם מיחידת האלפיניסטים. העובדים מתחזקים רק את כלי הרכב של צה"ל, וחיזבאללה יורה על ההר. הנזק שנגרם לאתר ולעובדים הוא עצום. הנהלת האתר נאלצה להוציא 300 עובדים לחל"ת, אולם אף שהם עובדים בעסק שמפונה בצו אלוף, לא אושר לעובדים אלה חל"ת בטענה שהם אינם גרים ביישוב מפונה. הפיצויים שהאתר קיבל הסתכמו במיליונים בודדים, ולא כיסו אפילו את הוצאות התפעול והביטוח. במציאות הביטחונית הנוכחית אין צפי לסיום הצו, וייתכן שגם בחורף הקרוב האתר יהיה סגור למבקרים. אני קורא למדינה לספק מענה כלכלי הולם לעובדים ולאתר שיכלול פיצויים בהתאם לגובה הנזק, ואפשרות לשמור על המקום הנפלא הזה, שיהיה פרח בסוף המלחמה. להביא את הדיון הזה בדחיפות, ינון – ינונצ'וק. ינון.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לוועדת כספים?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

להביא את הדיון בדחיפות לוועדת כספים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני איתך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

גם אני.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ואני חוזר על דבריי שוב: לא תהיה כלכלה בצפון אם אין תיירות. אם אין תיירות, לא תהיה כלכלה. וצריך לדאוג למסעדנות בצפון, ולא בקו 10 ק"מ – צפת קורסת.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אנחנו הולכים לשם בשבוע הבא. כל עסק שנפגע במלחמה צריך עזרה, ואנחנו נוביל את הנושא הזה בוועדת הכספים ביחד. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה, חבר הכנסת ביטון. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. ישיב על ההצעה, בשם שר האוצר, השר בן צור. בבקשה.

יוסף טייב (ש"ס):

מיכאל, אני חושב שזו השנה הראשונה שאני לא עושה סקי.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

גם בקורונה האתר הזה נפגע. השר בן צור, בבקשה.

שר העבודה יואב בן צור:

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, ידידי ואהובי המציע, חבר הכנסת מיכאל ביטון, השם יאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים. תזכה לבקר עוד בחרמון, לגלוש וליהנות עם כולם. התשובה שאני קורא בשם שר האוצר: פנייתם של נציגי אתר החרמון ליחידת קרן הפיצויים לראשונה הייתה במסגרת מפגש שיזמה היחידה עם בעלי עסקים בקצרין ב-15 במאי 2024. במפגש זה הסבירו נציגי החברה כי בעונה זו לא הייתה פעילות בכלל עקב סגירת האתר בצו אלוף עד ל-31 במאי 2024, נכון למועד הפגישה. כמו כן הוסבר כי עיקר הפעילות של אתר החרמון מתבצעת בחודשי החורף. בהסתמך על חודשי הפעילות בשנת 2023, ובהשוואה לשנת 2022, אושרו מקדמות בסכום משמעותי, ששיקף את הפיצוי הנדרש בגין הנזקים. הסכום אינו מצוין במכתב בשל חובת הסודיות. סכום הפיצוי שולם לאחר שיח ובחינה עם נציגי האתר שאכן הוא נותן מענה הולם לנזק שנגרם. יצוין כי עונה זו של שנת 2022, לפי דברי נציגי החברה, גם התאפיינה בשלגים מרובים הדומים לשנים הללו. בימים אלה התקבלה פנייה לתשלום מקדמות נוסף, והוא אמור להיבחן על ידי קרן הפיצויים. בכל מקרה, בשלב בדיקת התביעה הסופית תינתן התייחסות לכלל הנזק העקיף של החברה, לרבות התייחסות להכנסה הצפויה מימי השלג. אני רוצה לבקש שנצביע על כך שהדיון יעבור לוועדת הכספים. ידידי ינון אזולאי שם, חבר הכנסת ינון אזולאי, ידידי ותלמידי וחביבי, יהיה שם בוועדה, ויעזור לך, מיכאל, בכל דבר ועניין. אני מקווה שתגלה שהחינוך שהוא קיבל היה חינוך טוב.

ינון אזולאי (ש"ס):

נעשה עבודה טובה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

גם אני אעזור, גם אני אעזור מהוועדה. גם אני אעזור כחברת ועדה, בשמחה רבה.

שר העבודה יואב בן צור:

בשמחה רבה. גם היושבת-ראש תעזור בעניין הזה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, השר. אם כך, נעבור להצבעה. מיכאל, כדאי שתתקרב למקום שלך, כדי שתתמוך. אנחנו רוצים לתת לך את הנחת. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על העברת ההצעה הדחופה לסדר-היום בנושא אתר החרמון בתקופת המלחמה לדיון המשך בוועדת הכספים. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

ארבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת בזה שההצעה לסדר-היום בנושא אתר החרמון תעבור לדיון בוועדת הכספים. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ט' בתמוז התשפ"ד, 15 ביולי 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.