ישיבת מליאה בתאריך 29/10/2024 בשעה 16:00

היו"ר ניסים ואטורי:

חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ז בתשרי התשפ"ה, 29 באוקטובר 2024. הנושא הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. נתחיל עם הדובר הראשון, חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה.

קריאות:

תפתח להצבעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יודע, אני יודע. עד שהוא ידבר אנחנו נבדוק את זה, יש כאן תקלה. מי שרוצה ירים את ידו, כמו שעשינו פעם.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, בהמשך לנאומים בני הדקה על בני הקהילה האתיופית שנפלו במערכה, אספר היום על סמל ראשון אברהם אובגן, השם ייקום דמו, לוחם בגדוד 932 בחטיבת הנח"ל, שנפל ב-20 בפברואר בפשיטה על שכונת זייתון בצפון רצועת עזה, חודש וחצי בלבד לפני שחרורו המתוכנן. אברהם נולד וגדל בנתיבות, במשפחה מיוחדת של 12 אחים ואחיות. הוא היה בחור תמיר, עם חיוך מקסים ושתי גומות חן, שהיו מאירות כל חדר שאליו נכנס, מילדותו, דרך התבגרותו ועד שירותו הצבאי. אברהם היה מנהיג שקט, מאותם אנשים שסוחפים אחריהם באצילות ובצניעות. בסיום התיכון התנדב לשנת שירות בתנועת הנוער העובד והלומד בקריית אונו. שם, כמו בכל מקום, הותיר חותם עמוק של אכפתיות ודרך ארץ. כשהתגייס לחטיבת הנח"ל המשיך באותה דרך של נתינה והובלה שקטה. כדברי מפקד מחלקתו: אברהם תמיד היה ראשון – ראשון להתנדב, ראשון להקריב, ראשון לצחוק, ראשון לחייך את החיוך הבלתי-נשכח שלו. לא צריך להיות מפקד כדי להיות מנהיג, ואברהם הוא ההוכחה לכך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אפשר להצביע.

משה סולומון (הציונות הדתית):

בצניעותו האופיינית תמיד סירב לבקש דבר לעצמו. כשהיו שואלים אותו אם הוא צריך משהו, היה עונה בשלילה עם אותו חיוך ממיס לב תמיד. הוא לא רצה להטריח אף אחד. כיבוד הורים היה נר לרגליו, ובשנה האחרונה בעת שירותו הצבאי אף עבר להתגורר עם אימו בנתניה. בכל מצב, גם הקשה ביותר, ידע להקליל את האווירה בהומור ובאופטימיות. אנחנו חייבים לאברהם – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מזכיר, נאומים בני דקה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

– – ולכל הגיבורים שנפלו בקרב לא רק את זכרם, אלא מחויבות אמיתית להמשיך את דרכם, דרך של אהבת חינם, של הקרבה למען הכלל ושל בניית חברה טובה וצודקת יותר. יהי זכרו ברוך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אמן. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חבר הכנסת סולומון, אם תוכל להישאר דקה להקשיב למה שאני אומר. תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח שגם שהשר שיקלי פה, ואני רוצה להקריא לכם הודעת ווטסאפ שקיבלתי מחברה טובה מנתניה, אשת הציונות הדתית הארד קור. החתן שלה רב של מכינה גדולה. היא כותבת לי כך – ותקשיבו טוב טוב למילים, אני מקריא מה שהיא כתבה מילה במילה. סימון, תעשה הכול, תעשה כל מה שאפשר ומעבר לכך. הכאב איום ונורא. החברים שלנו, אברי נבון ודליה רעייתו, איבדו שני נכדים תוך 42 יום. חברים עם ילדים פצועים, שלושה נכדים בצבא, שניים ביחידות הקומנדו בלבנון, אחרי שנה בעזה. איך אפשר? איך אפשר? איך אפשר? הלב לא יכול להכיל חזירות שכזו. אלו לא אחים, אלו עוכרי ישראל. חברים שלנו, בני גילנו, מתנדבים, נשים במלוא העשייה. ואלו? מה יהיה עם האחים האלה? בלתי בלתי בלתי ניתן להמשיך כך. אז מה אנחנו עושים יותר ממה שאפשר לעשות? מה עוד ניתן? אלה לא הציונות הדתית האמיתית שלנו. לא זה מה שקיבלנו בבית אבא-אימא ולא מה שהענקנו לילדים שלנו. מה עוד לעשות? סימון אהוב שלנו, הלב שלי כואב ואני לא מפסיקה לבכות. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני ארבע שנים המשטרה הקימה את יחידת סי"ף במטרה להילחם בפשיעה בחברה הערבית. אתמול היה תחקיר ששודר בטלוויזיה, במַכַּאן, שהצביע על זה שמדובר בגוף חסר סמכויות אמיתיות לטפל בפשיעה בחברה הערבית, גוף שהוקם כנראה למטרת סידור ג'ובים. לכן אני פונה למבקר המדינה לבדוק את הגוף הזה לעומק ולראות אם בעצם ראוי שהגוף הזה יתקיים וימשיך לתת שירותים לחברה הערבית.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, היום, 29 באוקטובר, ציינו תושבי העיר כפר קאסם את יום השנה ה-68 לטבח הנוראי שבוצע על ידי חיילים במדים בשנת 1956. 49 נרצחים, ילדים, נשים, נשים בהיריון, קשישים וטף, נפלו באותו היום על לא עוול בכפם. מאז ועד היום תושבי כפר קאסם חוזרים על הבקשה הצודקת שלהם – שעד כה נפלה על אוזניים אטומות – שהמדינה תכיר באחריות הרשמית שלה על הטבח, עם כל המשתמע מכך היסטורית, ערכית, משפטית, כספית ועוד. בשנה המדממת הזו אנו קוראים להפסיק מייד את המלחמה המשתוללת, להשלים עסקה ולסיים את הסבל הנוראי של כל עמי האזור.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

חברי הכנסת, אין גבול לשקרים, להשמצות, שקרים מכוערים פעם אחר פעם מצד אוסף של חברי כנסת נקלים. אתמול עמדתי על בימת המליאה וציטטתי דברים שאמרו מספידים בהלוויה של חייל שנפל בלבנון. הם אמרו – הם אמרו, ציטטתי אותם – הם אמרו שהם גאים בו על כך שהוא רצח פלסטינים במסיק זיתים. הם אמרו שהם גאים בו ורוצים להמשיך את דרכו בלרצוח ילדים ונשים. הם אמרו את זה. אבל גם כשאני מצטט זה לא נראה להם, וישר מתחילים במתקפה, כאילו יש פה איזשהו שקר שאני הפצתי. הם אמרו את זה, והם קראו להמשיך בדרכו. והיום בוועדת הכנסת אני נכנס, יושבת שם אישה שאני לא מכיר – מוזמנת – דרך אגב, בזמן שממשפחות של חטופים נמנע להיכנס – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, אני מבקש לסיים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים. – – מתחילה לגדף אותי וקוראת לי "יהודון", ואני אומר לה לסתום את הפה. ומה אומרים חברי הכנסת מהימין? משקרים כאילו הרמתי עליה יד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

יש גבול לשקרים.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש וידיאו, והדברים יתבררו, והייתי בישיבה הזאת. תודה רבה. מנסור עבאס, בבקשה – מוותר. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כמו היום, לפני 68 שנים, כמעט באותן שעות כמו עכשיו, החיילים ומשמר הגבול של מדינת ישראל חיכו לתושבי כפר קאסם שחזרו מעבודתם וטבחו בהם. 49 אנשים, נשים וילדים, מהם 23 ילדים ותינוקות מתחת לגיל 18, מהם נשים בהיריון. טבחו בהם ממרחק מאוד מאוד קרוב, במטרה ובכוונה תחילה להרוג אותם. באחד הראיונות עם אחד החיילים שהיה בדרגת טוראי-ראשון אז, שקוראים לו שלום עופר, שאלו אותו מה הוא חושב – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – מה הוא מרגיש. ואני רוצה להקריא במילותיו הוא. הוא אמר: היינו כמו הגרמנים. הם עצרו משאיות, הורידו את היהודים וירו בהם – ככה אנחנו, אין הבדל. מילאנו פקודה כמו שחייל גרמני מילא פקודה בזמן מלחמה כשהורו לו לטבוח ביהודים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אלה ממש המילים שלו. אני מקווה – וגם דורשת – הגיעה העת שמדינת ישראל תכיר בטבח הזה. הכרה לפחות. אולי ההכרה תעשה ריפוי. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

השאלה אם כולכם הכרתם בטבח 7 באוקטובר. זה לא עניין אתכם.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו הכרנו, ואתה יודע את זה, ואל תתחיל בסיפור הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שנת 1950. תודה רבה. תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה יודע שהכרנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. לסיים. תודה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, מתחילת השנה נהרגו 365 בני אדם בדרכים. רק בשביל שתבינו: ב-2023, לפני שנה, שהייתה שנת שיא, נהרגו 361 בני אדם בדרכים. נשארו לנו עוד חודשיים, וכבר אנחנו עם 365 הרוגים. זו השנה הגרועה ביותר ב-20 השנה האחרונות. אין תוכנית, אין משהו שעושים. שרת התחבורה, הרלב"ד, אין תקציבים. אנשים ממשיכים למות בכבישים. ברשותכם, אפרט את תאונות הדרכים הקטלניות שקרו בשבוע האחרון: ביום שלישי 22 באוקטובר רוכב אופניים חשמליים בן 50 נהרג בהתנגשות עם רכב פרטי על כביש 2211. ביום שישי 25 באוקטובר ילדה בת שלוש נדרסה למוות בזמן שחצתה את הכביש, נפגעה מרכב פרטי בשגב שלום, רק בת שלוש; באותו יום נהג רכב פרטי בן 60 נהרג לאחר שסטה מנתיב, התנגש בקיר בכביש 6. ביום שבת 26 באוקטובר ארבעה בני אדם נהרגו: נהג רכב פרטי בשנות השלושים לחייו בלוד סטה מנתיב נהיגתו, איבד שליטה, התהפך ונהרג; ילד בן שנתיים בלבד נהרג בפזורה לאחר שנהג מונית הרג אותו, פגע בו והרג אותו; הולך רגל בשנות השלושים לחייו נהרג לאחר שרכב פגע בו באמצע צומת מרומזר סמוך לגבעת זאב, ורוכב אופנוע בשנות השלושים לחייו נהרג לאחר שרכב פרטי פגע בו בנסיעה בכביש 4. לפני יומיים – אני מסיים, אדוני – ילד בן שלוש נוסף נהרג בתאונת דרכים קטלנית בכביש 1 סמוך למחלף דניאל. הרכב שבו נסע סטה לשול הימני, התנגש במשאית והילד בן שלוש נהרג. עוד פעם, שנת שיא בהרוגים בתאונות הדרכים. אין תוכנית. אפשר להציל חיים, ואנחנו לא עושים מספיק. ממשלת ישראל לא עושה מספיק. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 3) לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 3). הצעת חוק-היסוד מבקשת לקבוע כי לא יוקמו בירושלים נציגויות קונסולריות, קונסוליות, של מדינות זרות או נציגויות רשמיות של מדינות זרות אחרות שאינן מואמנות למדינת ישראל. במילים אחרות, המטרה של הצעת החוק היא למנוע הקמת נציגויות בעיר הבירה שאינן שגרירויות. ככל שמדינה רואה לנכון להקים נציגות בעיר ירושלים, ראוי שזו תהיה שגרירות ולא קונסוליה. בהתאם לכך, עוד מוצע לעגן בחוק-היסוד את המחויבות של מדינת ישראל לפעול לעידוד הקמת שגרירויות של מדינות זרות בירושלים. אגיד בהערת אגב שהכוונה היא לא למנוע ממדינות לפתוח מרכזי תרבות בירושלים, שאינם בבחינת נציגות רשמית, וכדומה. אדגיש כי הצעת חוק-היסוד תחול רק על הקמת נציגויות ירושלים בעתיד. אין בכוונת הצעת החוק לשנות את מעמדן של נציגויות קונסולריות של מדינות זרות הפועלות בירושלים כיום. אוסיף גם שהמדיניות שהצעת החוק מבקשת ליישם היא מדיניות של מדינת ישראל לא מהיום; המטרה היא לקבע אותה בחוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל. להצעה הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות שהוגשו, ולאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח הוועדה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוגשו הסתייגויות על ידי קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; על ידי קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מחליף עם איימן, ברשותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

– – עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה. יש עתיד, אתם רוצים להצביע על הסתייגויות? לנמק?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא. אנחנו מוותרים.

היו"ר ניסים ואטורי:

מוותרים. קבוצת יש עתיד ויתרה, ולכן ההסתייגויות מוסרות – – –

קריאה:

הוא לא רוצה לנמק – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, מוותר על ההסתייגויות או על – מסירים את ההסתייגויות?

מיקי לוי (יש עתיד):

הסברתי, לא מסירים. אני מוותר על הנימוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי, מוותרים על הנימוק. קבוצת חד"ש-תע"ל, רוצים לנמק?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן, ברשותך. אני ואיימן מתחלפים. אדוני היושב-ראש, בגל הקיצוניות והרדיקליות והפשיזם שממלא את המקום, במיוחד את הכנסת, בכל יום יש חוק חדש, וחברי הכנסת מימין ומימין מתחרים – לפעמים גם האופוזיציה – מי יציג עוד חוק ועוד חוק, הפעם חוק על אל-קודס, ירושלים, שבו חבר הכנסת אלקין היוזם מדבר על איסור על נציגויות דיפלומטיות שלא הואמנו, הגישו אמנה, על ידי ממשלת ישראל.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אחמד, למה קוראים לירושלים אל-קודס?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

איך? למה קוראים? חכה, חכה, תשמע מה שאני אגיד על אל-קודס, בית אל-מקדס, בית אל-מקדס.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – – מה זה בית אל-מקדס? מה זה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

דקה, דקה. אין ספק שהניסיון הזה לנסות להעניש מדינות בעולם, נורבגיה למשל, על זה שהייתה להן עמדה נגד המלחמה או נגד מדיניות ממשלת ישראל – ואז על כל עמדה כזאת או עושים קמפיין נגד אונר"א או עושים קמפיין נגד נורבגיה או עושים קמפיין נגד ספרד או עושים קמפיין נגד מקרון, שהוא חבר וידיד קרוב של ישראל, כי הם סטו קצת ממה שממשלת ישראל התרגלה, וזה ביקורת על המדיניות של ממשלת ישראל. ירושלים המזרחית נכבשה ב-1967, ולכן היא שטח כבוש והחוק הבין-לאומי ברור. החוק הזה – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ממי היא נכבשה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ממי שהיא הייתה תחת שלטונו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא הבנתי. אתה אומר שהיא נכבשה. אני שואל: ממי?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הצבא הישראלי כבש את ירושלים המזרחית, שהייתה חלק מירדן, ובמקום הזה חיים פלסטינים שהם חלק מהעם הפלסטיני, שנמצא בכל מקום.

היו"ר ניסים ואטורי:

ירדן ויתרה על זה ב-1947.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

השוואה בין ירושלים המזרחית – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לכן – אני לא רוצה להתפלפל עם אנשים שלא מכירים בעם הפלסטיני בכלל.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בטח שלא – – – העובדות, העובדות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אמרתי עובדה ברורה. אמרתי עובדה ברורה. היא נכבשה ב-67', ולכן החוק הבין-לאומי הוא ברור, וישראל הוקמה אפילו לפי החלטות האו"ם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – אגב, גם על פי הדין הבין-לאומי, גם הדין הבין-לאומי – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש רק מומחים לדין בין-לאומי במדינה אחת, בישראל, שמפרשים איך שהם רוצים את הדין הבין-לאומי. הם אומרים שגם פשע מלחמה הוא הגנה עצמית, למשל.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה שאומר לך עודד פורר – זה לא ריבוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני יכול לענות לארבעה ביחד, אבל לא לארבעה פלוס יושב-ראש, והיושב-ראש הוא לא סתם יושב-ראש, אלא יושב-ראש בעל מעמד מיוחד, בעולם ובפרלמנט באופן כללי.

היו"ר ניסים ואטורי:

סבבה לגמרי. אבל החוק הבין-לאומי אומר שאתה צריך להיות כובש של מדינה קיימת, ואין מדינה, לא הייתה מדינה, לא כבשנו מדינה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה פשוט לא נכון. זה פשוט לא נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה מה שאומר חבר הכנסת עודד פורר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה פשוט לא נכון. זה הסבר כחול-לבן וישראבלוף לחוק הבין-לאומי. ולכן, כמו שרמאללה נכבשה ב-67' ושכם נכבשה ב-67', גם אל-קודס, ירושלים המזרחית, נכבשה ב-67'. אין ספק שבסופו של דבר הפתרון האידיאלי הוא הקמת מדינה פלסטינית – של 67' – שאל-קודס היא הבירה שלה, אל-קודס אל-שריף. כששאל רוטמן על אל-קודס (אומר בערבית: עלה לי בראש השיר "אל-קודס" של תמים ברגותי, המשורר תמים ברגותי. ויש בו משפט אחד,) יש בו משפט אחד, (אומר בערבית: "בירושלים נמצא מי שבירושלים מלבדך. הזהות שלה פלסטינית, ושוכנים בה מסגד אל-אקצא, כנסיית הקבר, בית המקדש ומעטפת בית המקדש".) ולכן, יכול להיות שיעשו שם התנחלויות, יגרשו שם פלסטינים, יפרשו כחול-לבן את החוק הבין-לאומי, אבל בסופו של דבר אל-קודס אל-שריף, (אומר בערבית: היא בירת מדינת העם הפלסטיני.) כל שטח כבוש שנכבש ב-67', לפי החוק הבין-לאומי הוא עבירה על החוק הבין-לאומי, גם אם הוחל עליו הדין הישראלי כמו בגולן. אגב, הייתה שם גבעת טראמפ, מה עם גבעת טראמפ? הוא שם איזה אנדרטה, כתוב שם "גבעת טראמפ", מה איתה? ראית אותה?

מיקי לוי (יש עתיד):

הכנסת יושבת על גבעת רם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא גבעת רם, גבעת טראמפ או רמת טראמפ.

היו"ר ניסים ואטורי:

השם דוקדק לרמת הנשיא, בסדר? עכשיו תחזיר את – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אה, אתה שינית את השם?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא. אני כבר לא חבר מועצה, לא חבר מליאה בגולן. יש חברי מליאה כישרוניים, ועשו את זה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אה, אתה תושב רמת הגולן?

היו"ר ניסים ואטורי:

בטח.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אז אתה מתנחל.

היו"ר ניסים ואטורי:

כולם בשבילך מתנחלים, גם תל אביב. לכן אנחנו מבינים, כשאתה אומר: מתנחלים ביהודה ושומרון – זה גם כן חרטא של ההמצאה, של העם המומצא.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה מתנחל, ולכן אתה מקבל פריבילגיות יותר מאנשים שגרים בתל אביב.

היו"ר ניסים ואטורי:

למה, איזה פריבילגיות?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אוה, אתה קבלן בכיר. אדוני היושב-ראש, העמדה שלנו היא עמדה ברורה, אנחנו נגד רצף החוקים הפשיסטיים האלה, שהם תוצאה של אווירה פשיסטית, רצון לנקום, אווירה פוסט-טראומטית שפועלים נגד כל העולם, למרות שכל העולם התיר לישראל לעשות את מה שהיא רוצה בלי קווים אדומים. (אומר בערבית: "ירושלים, במסגדים שלה ובכנסיות שלה, באל-אקצא שלה ובכנסיית הקבר שלה, ברחובות הישנים שלה, בשכונות שלה – בירושלים נמצא מי שבירושלים מלבדך.")

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

חברי הכנסת, כולנו יודעים שלא ניתן לעשות איחוד באמצעות חוקים. גם אם יורידו את כל הגדרות, גדר אחת נותרה, הלוא היא ההשקפה של תושבי מזרח ירושלים, שעיניהם נשואות לפלסטין. שום חוק אין בכוחו להוציא מלבבות של מאות אלפי ערבים בירושלים את שאיפתם לעצמאות. כך אמר חבר הכנסת צ'רלי ביטון מסיעת חד"ש במליאת הכנסת, עוד ביולי 1980, במהלך הדיון הראשון בחוק התועבה הזה, חוק כיבוש ירושלים המזרחית. צ'רלי היה איש השכונות, תושב מוסררה, לוחם חברתי אמיתי על קידוש חיי האדם בעיר ירושלים והכיר את מציאות האמת בירושלים, ולא את חזיונות התעתועים והאשליות הלאומניות של השלטון – מציאות של דיכוי, של הפרדה, של אפליה, קודם כול במישור הלאומי בין יהודים לערבים, אבל גם במישור המעמדי והחברתי. חלפו למעלה מארבעה עשורים והאשליות הלאומניות של המשטר רק הלכו ותפחו. ועל כן אנו שוב נדרשים לחוק- יסוד: ירושלים, שככל שאני יודע הוא החוק הישראלי היחיד שיש נגדו החלטה מפורשת של מועצת הביטחון של האו"ם, החלטה 478, הפותחת במילים האלה: "דאגה עמוקה לאור חקיקת 'חוק-יסוד' בכנסת ישראל, המכריז על שינוי באופייה ובמעמדה של העיר הקדושה ירושלים, על הכרוך בכך לשלום ולביטחון", נאמר בהחלטת האו"ם. ההחלטה מכריזה על בטלות מוחלטת של כל הצעדים שנקטה ישראל לשינוי מעמדה של העיר הקדושה ירושלים, כלשון ההחלטה, ועל אי-תקפותו של חוק-היסוד במשפט העמים ובדין הבין-לאומי. עוד מדגישה החלטת מועצת הביטחון כי מבחינת הדין הבין-לאומי ירושלים המזרחית נותרה שטח פלסטיני כבוש וכי התושבים הפלסטינים בירושלים המזרחית מוגנים על ידי אמנת ז'נבה הרביעית. זאת גם הסיבה שבית המשפט הפלילי בהאג מוסמך לחקור פשעי מלחמה שמבוצעים בירושלים המזרחית הכבושה ושבית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג קבע, בחוות דעתו בחודש יולי האחרון, שעל ישראל לסגת מירושלים המזרחית עם נסיגתה מכלל השטחים הכבושים. עיניכם הרואות כי חוק-היסוד לא רק שלא הביא לאיחוד ירושלים, ובטח שלא הפכה לבירה נצחית ומאוחדת, אלא להפך, הוא זה שגיבש את ההתנגדות הבין-לאומית הנרחבת לכיבוש ושליטה הישראלית בירושלים המזרחית. כלומר, מי שבאו לקלל דווקא בירכו, אבל לא את הכיבוש בירכו, כי אם את הריבונות הפלסטינית בירושלים המזרחית. לעומתם, אנחנו בחד"ש תמיד תמכנו בקידום מעמדה הבין-לאומי של ירושלים. ירושלים של שלום ושוויון, ירושלים של חירות וסובלנות, ירושלים של שתי בירות לשתי מדינות. כל פתרון של שלום חייב להביא לסיום הכיבוש ולשתי בירות עצמאיות בירושלים. זה היה ונותר הפתרון ההגיוני והצודק היחידי, אלא שממשלות ישראל, ודאי הקואליציה הנוכחית, בחרו להרחיק את הפתרון ולברוח מן השלום. הן האמינו שבאמצעות כוח, דיכוי, אלימות צבאית ומשטרתית, פלישות ומעצרים, הן יצליחו להכניע את העם הפלסטיני לקבל את מגף הברזל של הכיבוש בירושלים המזרחית. חרחורי המלחמה הללו הובילו רק לעוד שכול, למעגל דמים בלתי פוסק ולפגיעה אנושה במעמדה של העיר. הדבר הזה מזכיר לי דיון בפילוסופיה פוליטית בנושא של רכוש וניכוס של קניין. מצד אחד עומד הפילוסוף ג'ון לוק, אבי תורת זכויות הפרט וחירויות הפרט הטבעיות. בחיבורו "מסכת על הממשל המדיני" טען לוק שהקניין הפרטי הוא זכות טבעית של האדם, שקודמת לשלטון המדיני ולהסכמה החברתית. כלומר, מתוך מצב הטבע האנושי, עוד בטרם מתגבשת קהילה, חברה או מדינה, נוצרות זכויות קניין ובעלויות פרטיות של האדם על רכוש ועל אדמה. המנגנון לחלוקה שלוק הציע, שבעיניו היא צודקת, הוגנת, של יצירת אותו קניין פרטי ממצב טבעי של רכוש כללי ומשותף, הוא המנגנון של עבודה. עבודת האדם. כך כתב לוק, ואני מצטט אותו: "הארץ וכל אשר בה ניתנו לבני אדם כדי שימצאו מחיה לנפשם וימצאו בה חיי רווחה. ואף על פי שכל הפירות שמצמיחה הארץ בדרך הטבע, וכל החיה והבהמה שעליה, קנויים למין האדם במשותף – – – ואף על פי שבראשונה לא הייתה לשום אדם שליטה פרטית, שליטה המוציאה את שאר בני האדם – – – הינה מאחר שניתנה לשימושם של בני אדם, מן ההכרח שיהיה קיים איזה אמצעי להופכם לקניין בדרך זו או זו בטרם יוכל היחיד להשתמש בהם או להפיק מהם ברכה"; "כל דבר אפוא שהאדם מפקיעו מן המצב שהתקין לו הטבע, הריהו מערב בו את עבודתו ומוסיף עליו משהו משלו, ובאורח זה הופכו לקניינו". בקצרה, לוק סבר שאם האדם מנכס לעצמו קרקע באמצעות השקעת עבודה בה – על בסיס התיאוריה של לוק, אזי היא שלו. הניכוס הוא על בסיס העבודה. על בסיס התיאוריה הזאת התאפשר הקולוניאליזם הבריטי, מאחר שהתיאוריה הצדיקה ניכוס של משאבי הטבע והקניין בעולם החדש – אמריקה – שנתפס כביכול כמי שמצוי עדיין באותו מצב טבעי, פרה-תרבותי. קל לזהות איך גם המשטר בישראל סבור שאם הוא רק יעשה מספיק פעולות כוח, בכוח הזרוע, יקים מספיק מאחזים, יכשיר מספיק התנחלויות, יפקיע עוד ועוד שטחים כבושים, יגרש את הבעלים מאדמותיהם, אזי הן יהפכו לשלו. אלא שבניגוד ללוק, הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו פיתח המשגה חברתית של קניין פרטי. רוסו לא מוצא דבר טבעי במוסד הבעלות הפרטית. רכוש הוא זכות שלא יכולה להתקיים לפני שיש איזשהו חוזה או אמנה. הקניין הפרטי אינו תולדה של חוק הטבע אלא שיא של מה שמכנה רוסו "פרויקט מחושב". רכוש, אמר רוסו, הוא בסך הכול השם שניתן לגזלה מיומנת, שזכתה להכרה מכוח חוק המדינה, ובכך הוסבה לאותה זכות. כמו לוק, רוסו מסרטט תהליך מוכר שבאמצעותו עולה רעיון הקניין – מעיבוד הקרקע ועד לחלוקתה, עבודה המקנה מראית עין של בעלות – אך בניגוד ללוק הוא נמנע מלהעניק לזכות זו כל לגיטימציה אמיתית. רוסו מפצל את עצם החזקה מכל זכות מוסרית, וגורס כי מי שבסך הכול מחזיק בקרקע בכוח הזרוע לא הופך לבעלים שלה. הוא אולי מחזיק בה בכוח הזרוע; זה לא מה שהופך אותו לאדון או לבעלים של הקרקע. במצב הטבע כל אחד יכול לתבוע שליטה פיזית, אך בהינתן החשש המתמיד של הפקעה, צורת בעלות זו קלושה, היא לא בעלות. אפשר לציין את העובדה שהם שולטים ברכושם, אך הנימוקים הללו אינם מספיקים לקבוע כי הם נהנים מזכות באותו רכוש הנשלט על ידם. החזקה זו נחשבת כזכות רעועה ופוגענית וכחסרת כל הצדקה מעבר לפנייה לכוח גס. מכיוון שהזכות לקניין במצב הטבע נגזרת באמצעות כוח בלבד, ניתן היה להחליפה ולנכס אותה בצדק על ידי כל כוח גדול יותר. למרות שעבודה אינדיווידואלית יחד עם המשך החזקה מספקים הסבר לרעיון הקניין, רק באמצעות אמנה חברתית והכרה הופכת ההחזקה משליטה כוחנית לבעלות לגיטימית או לבעלות בכלל. בסיס הבעלות הוא הכרה בזכות, לא שליטה בכוח. מתוך כך גורס רוסו – ובעקבותיו, גם מרקס – כי מאחר שהקניין שואב את מעמדו אך ורק מסמכותו של הקולקטיב, הקולקטיב מוסמך לקבוע כיצד יש להקצות זכויות אלו. החברה פועלת בכוח חובה אוניברסלית להתקדם ולסדר כל חלק באופן המתאים ביותר לכלל. מטרת האמנה החברתית היא לא לשמור על רכוש בקנאות ולשמר את האי-שוויון, אלא ליצור שוויון חדש על מצע של מציאות טבעית לא שוויונית. בכל אי-שוויון פיזי שיכול היה להיכפות על בני אדם מחליפה האמנה החברתית שוויון מוסרי ולגיטימי. מתוך הקניין הפרטי אפשר להסיק את המסקנות ביחס לבעלות המדינית. אין ולא תהיה לישראל בעלות מדינית על ירושלים, מה שנקרא "המאוחדת", מאחר שירושלים מאוחדת רק בספר החוקים של הכובש; אף מדינה ואף אומה ואף ארגון בין-לאומי אינם מכירים בשליטה בלתי חוקית זאת. לפיכך חוקי הסיפוח של ירושלים ושלל הפעולות האלימות והכוחניות שמבצעת הממשלה על מנת לאוכפם בשטח אינם יותר מאותה גזלה מיומנת, כפי שהסביר רוסו. כל זמן שהעם הפלסטיני ממשיך לדבוק באיתנות במאבקו למען עצמאות מדינית, כל זמן שהקהילה הבין-לאומית ממשיכה להתנגד נחרצות לאותה גזלה מיומנת של ירושלים המזרחית הכבושה, אין – ולא תהיה – לישראל אף בעלות על ירושלים. ירושלים, במקום שתהיה עיר של שלום וסובלנות, הופכת לעיר של דיכוי חריף וגזענות. איזו בושה שהאופוזיציה הליברלית כביכול, זאת שרואה עצמה חלק מהקהילה הבין-לאומית, זו שבצדק דואגת למעמדה של החברה הישראלית בקרב אומות העולם, ממשיכה לשחק לידיהם של המשיחים הכהנאים ושל קואליציית הדמים של נתניהו, ולא מגיעה לכאן להתנגד לחוק המופרע הזה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מצביעה עם הממשלה באי-אמון.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מסתבר שגם חקיקה המפירה החלטות מפורשות של מועצת הביטחון של האו"ם זוכה בתמיכה שבשתיקה מצד מפלגות האופוזיציה ברובן. עד מתי תהיו עיוורים לצונאמי הפשיסטי שמולו אנו מתמודדים? עד מתי תסרבו לעמוד כחומה בצורה יחד עם הציבור הערבי, יחד עם השמאל היהודי העקבי, כנגד הסכנה הפשיסטית? האם אינכם רואים שכל חוק שקואליציית הדם, הגזע והדמעות מעבירה הופך את החברה הישראלית ליותר משוסעת, יותר אלימה, יותר מצורעת? ולאותן מדינות בעולם שרואות בחרדה את ממשלת וכנסת ישראל דורסות ביד גסה את החוק הבין-לאומי ואת החלטות מוסדות האו"ם, שרואות את חוק אונר"א וחוק ירושלים כלבנות הנופלות מחומת הלגיטימיות של משטר נתניהו, אני מבקש מכן: עשו מעשה. די לנו ממילים ריקות מתוכן ומהכרזות חסרות שיניים. ביחד עם אלפי ישראלים הצטרפתי לעצומה הדורשת לחץ בין-לאומי אמיתי על ממשלת ישראל, ואני קורא לאלפים נוספים, לכל מי שהחיים עצמם בראש מעייניו, להצטרף ולדרוש לחץ בין-לאומי על פושעי המלחמה שבשלטון. ואני מצטט מתוך העצומה: אנחנו מונעים מתוך אהבת הארץ ותושביה. נחרדנו מפשעי המלחמה שביצעו חמאס וארגונים אחרים ב-7 באוקטובר, ואנחנו נחרדים מאין-ספור פשעי המלחמה שמבצעת ישראל. ממשלת ישראל הפקירה את אזרחיה החטופים ואת חלקם הרגה, הפקירה את תושבי הדרום והצפון ומפקירה את גורלם ועתידם של אזרחיה. אזרחיה הפלסטינים של ישראל נרדפים – –

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתיים הזמן. תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – ומושתקים על ידי רשויות החוק – מייד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מנהיגי מדינות רבות חוזרים ומביעים זעזוע ומגנים את מעשיה של ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לסיים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים בקריאה – –

היו"ר ניסים ואטורי:

עכשיו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – לשלום, שהוא הביטחון היחיד. הוא לא יכול להיות עם כיבוש.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת. כבוד היושב-ראש, אני רוצה לנחם בערבית את משפחת נעים מתרשיחא, שנהרג אחד מבניה, מוחמד. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: להורים ממשפחת נעים בתרשיחא, למשפחת נעים המכובדת מתרשיחא, אבו סנאן וערב אל-נעים ומכל מקום, לבני העם שלנו בכלל, אני שולח את תנחומיי על פטירתו של מוחמד נעים בתרשיחא היום. משפחת נעים, מאנשינו – אנחנו משתתפים בכל האירועים שלהם, אירועי שמחה ואירועי אבל, והם אנשים שיקרים לנו מאוד. אנו שולחים לכם תנחומים מעומק הלב. היישוב הטוב הזה, האותנטי הזה והאוהב הזה תרשיחא, אנו אומרים לכם, יהי זכרו ברוך, ושהאל ייתן לכם את הכוח לשאת את האבל הקשה וינחם אתכם. יהי זכרו ברוך.) כבוד היושב-ראש, אני משתתף ומצטרף לחברים שלי שדיברו על החוק הזה, אבל אני רוצה להרגיע קצת. אין לי שמץ של ספק שהקבוצה הזו הולכת להתאבדות פוליטית טוטלית, לבדידות בין-לאומית טוטלית, לדרום אפריקה של המאה ה-21. אין לי שמץ של ספק. רק אתמול חזרתי מלונדון ונפגשתי עם הרבה מאוד אנשים רציניים שם, שדיברו על הלך הרוח בלונדון, בקרב העם האנגלי שם. יש דברים שהתהפכו לחלוטין, התהפכו לחלוטין. ופה חושבים – ואטורי, אתה מכיר את הרב ליבוביץ'?

היו"ר ניסים ואטורי:

איזה רב?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

ליבוביץ'. הוא אמר משפט חכם. אמרו לו שיש קור בחוץ, וחייבים לסגור את החלון. אז הוא ענה להם: אם נסגור את החלון, לא יהיה קור בחוץ? אפשר להחליט פה מה שאתם רוצים. אבל המצב הוא אחר לגמרי בכל מקום בעולם. ממשיכים היישר לבדידות בין-לאומית טוטלית. טוטלית. אתם יודעים מה זאת אומרת ש-148 מדינות מכירות במדינת פלסטין? כל המדינות האחרות שטרם הכירו אומרות: אנחנו רוצים להכיר, אנחנו יודעים שהפתרון הוא states solution Two, אנחנו מבינים את זה? כלומר, אין מדינה אחת – אחת, אחת – בעולם שאומרת דברים חוץ ממה שאנחנו אומרים. אין, חברים. תגידו לי אם אני טועה. האם יש 148 מדינות בעולם שהכירו במדינת פלסטין ובבירתה ירושלים מזרחית? כן, 148. האם השאר, מי שלא הכיר, כלומר צרפת, אנגליה, ארצות הברית, עדיין, לא אומרים states solution Two, לא מדברים על גבולות של 67'? כולם כך, בכל מקום. ופה הם חושבים לעצמם שמנצלים את הזמן. יש אווירת עליהום, יש ראש ממשלה שמפחד מהמשיחיסטים אז אפשר להעביר עוד חוק ולתת עוד מתנה לזה ועוד מתנה לזה; וממלכתיות? אפס, אחריות? אפס. זהו המצב. זהו המצב. בסופו של דבר, אני מבקש באמת לחשוב, לחשוב רציונלית: העם הפלסטיני הזה, שמשנת 1920 עד עכשיו נאבק ונאבק ונאבק ונאבק מול כוחות אדירים שעמדו ותמכו בתנועה הציונית – ארצות הברית, גרמניה, אנגליה, צרפת – העם הפלסטיני זה עם של גיבורים, עם של גיבורים. הוא לא מניף דגל לבן. הוא יודע שהוא חי במולדתו, שאין לו מולדת אחרת מלבדה. הוא מוכן להיאבק, והוא הוכיח את זה כל הזמן. לאן אתם הולכים? מה, אתם עיוורים, אתם לא רואים את המציאות, אתם לא קוראים את המציאות? למה אתם מסכנים את בני שני העמים, את הצעירים הפלסטינים והיהודים והישראלים? אתם מסכנים אותם. אם לא תקום מדינה פלסטינית, אז מה האלטרנטיבה? מה האלטרנטיבה? אפרטהייד זו לא אלטרנטיבה, כי העם הפלסטיני יתקומם ויתקומם. אני לא יודע איפה אתם חיים. איפה אותם חיים? מה, אתם חשבתם שהעם הפלסטיני אחרי הנכבה החליט להרים דגל לבן? אחרי 67' החליט להרים דגל לבן? אחרי יציאת אש"ף מלבנון החליט להרים דגל לבן? אחרי חומת מגן החליט להרים דגל לבן? או שאתם רואים עם שמוכן להיאבק ולהיאבק? כולו אמונה, הוא חדור אמונה במעמקי ליבו, ובצדק, הוא רוצה את חירותו. האם יש מישהו שמפנטז לעצמו שזה עם שיקבל אוטונומיה, למשל? יגיד: אני מוותר על הזכויות הלאומיות? אתם חושבים שכך זהו המצב? חברים, איפה אתם חיים, איפה אתם חיים? אם יש מכם אחד רציני שרוצה לשבת איתי שעה-שעתיים בארבע עיניים, אני אשמח לפגוש כל בן אדם ולדבר היישר, בלי מצלמות, בלי לעשות פוליטיקה, לדבר באמת ובתמים על איך פותרים את הסוגיה הזו. כתוצאה מהתפתחות היסטורית יש פה שני עמים. אני אישית, איימן עודה, לא מאמין באומה יהודית עולמית בכל מקום ומקום, ולא מאמין מן הסתם ברעיון הציוני מלכתחילה. מן הסתם. אבל אני מבין שיש עובדה קיימת, שיש פה שבעה מיליון יהודים שהתגבשו כעם. אני מקבל. אני מקבל. מגיעה להם זכות להגדרה עצמית. אני מקבל. זה חלק מכלל המציאות. מה, אני לא יודע שהמזרח הזה הוא מזרח ערבי? מה, אני לא יודע שישראל, אם תחליט להמשיך להתגרות ולפגוע ולהשפיל – מה, אני לא יודע מה יקרה? אני יודע. אבל אני יודע שבאמצע תהיה מלחמת רחובות בין צעירים פלסטינים וצעירים יהודים. הבנים שלי, הבנים האישיים שלי, יהיו בסכנה. הבנים של כולם יהיו בסכנה. למה ללכת לשם, למה? למה לא לכבד את העובדה שיש בין הים לנהר 7.5 מיליון פלסטינים ו-7.5 מיליון יהודים? צריך להכיר בזכות להגדרה עצמית לשני העמים ולא לעם אחד. ומי שמשקר שרוצים מדינה פלסטינית על חשבון מדינת ישראל – הוא שקרן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז אתה מסכים למדינת ישראל יהודית ודמוקרטית? אז אתה מסכים למדינת ישראל יהודית ודמוקרטית?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מבקש, כבוד היושב-ראש.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תענה, אתה מדבר כאלה מילים גבוהות.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי את הזמן למקרה שאתה רוצה לענות לו.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש לי שתי דקות, אני רוצה להמשיך, בבקשה. הוא מפריע לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, שנייה, עצרתי את הזמן. תסתכל, יש לך שעון לוח.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – למדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. תגיד. אתה לא מסוגל להגיד את זה.

דן אילוז (הליכוד):

יש לך הזדמנות להגיד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תגיד: מקבל את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תשמעו, תשמעו, תשמעו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה מסכים?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תשמעו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – אתה לא מוכן להכיר בזה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עודד פורר, תן לו לענות רגע.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מקבל את העובדה שמגיעה זכות הגדרה עצמית לעם היהודי. הזכות הזאת לא צריכה לפגוע כהוא זה בשוויון האמיתי, האזרחי והלאומי לאזרחים הערבים. זו העמדה שלי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זוהי העמדה שלי, זה ברור מאוד. שמע, אתה, אתה, אתה שהגעת מרוסיה, אל תחשוב שיש לך זכות פה יותר ממני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אל תחשוב שיש לך זכות יותר ממני. אל תחשוב, אל תחשוב – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני הגעתי לפניך – – – ואני אספר לך עוד משהו: אני גם אהיה פה אחריך, אני גם אהיה פה אחריך, כי כרגע, החיילים שנהרגים שומרים גם על הילדים שלך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, אין לך זכות יותר ממני. אתם לא יודעים כמה אני גאה, כמה אני גאה שאנחנו עומדים בכבוד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

על אפכם, על חמתכם, עומדים בכבוד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תתבייש לך. תתבייש לך – – – מי אתה בכלל? מי אתה בכלל? רוח. מי אתה בכלל? אתה יודע מה – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא תהיה לך זכות יותר ממני. הבנים שלך, לא יהיו להם יותר זכויות מלבנים שלי. הבנים שלך, לא יהיו להם זכויות יותר ממני. הבנים שלך, לא יהיו להם יותר זכויות מלבנים שלי. נקודה. אפילו תתבייש בעצמך שאתה מעלה את זה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

החיילים שנהרגו היום עוד שומרים עליך ועל עוד כאלה כמוך שתומכים בטרוריסטים, מקבלים משכורת ממדינת ישראל ותומכים בטרוריסטים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תתבייש, ותלך למקום שממנו באת.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תתבייש – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אין לך מה להגיד. אתה יודע – – – ואתה ממשיך – – –

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת. חבר הכנסת עודד פורר.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

איימן עודה, אני מבקש לשבת. חבר הכנסת עודד פורר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הייתי פה לפניך ואני אהיה אחריך. שמעת? תחזור – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

עודד פורר. חבר הכנסת עודד פורר, יש לך זכות דיבור. יש לך זכות דיבור תכף. בוא, תדבר למיקרופון, למה משם?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

– – – תשאל את החבר שלך סנוואר אם – – – תשאל את החבר שלך – – –

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. רק רגע, לפני שאתה מתחיל – אני לא מפעיל את הזמן – חבר הכנסת איימן עודה, לא רציתי לענות לך; ב-7 באוקטובר השתנו כללי המשחק, נגמר הסיפור. הפסקנו להאמין לכם, לא שפעם האמנו. בבקשה, חמש דקות לרשותך. אמרתי לך, אתה סתם מוציא את הקול שלך, יש לך מיקרופון.

קריאות:

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – – על אפך וחמתך – – – וחיפה שלי, והכרמל שלי, על אפך וחמתך

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת איימן עודה, חבר הכנסת איימן עודה, די. הוא צועק שעה וחצי. הוא החליף את המתעמת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

יושב פה חבר כנסת גזען, שבורח כי העובדות לא איתו. אז אולי יעלה חבר הכנסת עודה לפה ויצטט לנו מתוך הקוראן את כל הפסוקים שבהם מוזכרת העיר ירושלים. אני מוכן לתת לו כמה זמן שהוא צריך. אתה יודע כמה זמן הוא צריך, אדוני? כמה זמן הוא צריך כדי לצטט את הפסוקים האלה? אפילו לא שנייה אחת. אפילו לא שנייה אחת. העיר הזו לא מוזכרת בקוראן. אין לו זכות עליה, לא הייתה לו זכות עליה ולא תהיה לו זכות עליה. העובדה שבגזענות, בגזענות, הוא מספר לי לאן לחזור – אני נולדתי כאן, האבא שלי נולד כאן, הסבא שלי נולד כאן והסבא של הסבא שלי קבור כאן, בהר הזיתים, עוד הרבה לפני שחבר הכנסת עודה ידע מה זה הר הזיתים בכלל. החוק הזה חשוב מאין כמוהו, אני חושב שדווקא בגלל מה שראינו כאן. עולה חבר כנסת בכנסת ישראל, שמקבל משכורת מהמיסים שמשלמים אזרחי ישראל, שהילדים שלו והוא מוגנים כאן מפני החיזבאללה והחמאס על ידי החיילים שלנו ששומרים עליו – החיילים שלנו, שמונעים את מה שרוצים לעשות – כי גם העיר שהוא גר בה חוטפת טילים מהחיזבאללה, שהוא תומך בהם. ואני שומע כאן את מסכת השקרים על הזכות על הארץ. עולה חבר הכנסת טיבי ומספר לנו על אל-קודס. כמה אתם יכולים לרמות? כמה אתם יכולים לשקר? ואדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השקר הזה הוא לא חדש. אני מבקש להקדיש בדקה – לצטט בסך הכול שיר שכתב משורר שנקרא נתן אלתרמן ב-1946 בדיוק על אותו שקר שהם באים לכאן ומספרים לנו על זכותנו על ירושלים. כתב נתן אלתרמן, אחרי שאיזה מנהיג ערבי סיפר על הזכות הגדולה שלהם על ירושלים. "לילה צח, אילנות מניעים / את גופם בלחישה אוורירית / ממרום כוכבי ליל ערביים / נוצצים עלי ארץ ערבית. // נוצצים כוכבי-ליל במצמוץ / וזורעים את אורם הרעוד / על העיר השוקטת אל-קודס שחנה בה המלך דאוד. // ומשם הם צופים ורואים / את העיר אל-חליל ממרחק, / עיר קברו של האב אבראהים / אבראהים שהוליד את אסחק. // ומשם קו אורם השנון / אץ לצבוע בזוהב-אורו / את מימי הנהר אל-אורדון / שיעקב במקלו עברו. // לילה צח / ברמיזה אוורירית נוצצים כוכבי-ליל כחוק / על הריה של ארץ ערבית / אשר מוסא ראה מרחוק." הרי אין לכם היסטוריה, אין לכם חלק בהיסטוריה של המקום הזה, אז אתם מנסים להלביש את ההיסטוריה של עם ישראל עליכם. אז העיר ירושלים, שלא מוזכרת בקוראן ולו פעם אחת, אבל בתנ"ך, שהוא ספר הספרים שהוריש העם היהודי לעולם כולו, היא מוזכרת למעלה מ-500 פעמים, ואתם באים לכאן ומתארים לנו את זעקת הקוזק הנגזל. אז על אפכם ועל חמתכם קמה כאן מחדש מדינת ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, והיא תמשיך להיות מדינה יהודית ודמוקרטית, אם תרצו או לא תרצו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. מבקשי רשות דיבור נוספים, אני אקרא בשמותיהם: יבגני סובה – אינו נוכח; שרון ניר; חברת הכנסת מלינובסקי; חמד עמאר; בנימין גנץ; גדי איזנקוט; פנינה תמנו, הרגע היית פה – מוותרת; חילי טרופר; מיכאל מרדכי ביטון; מתן כהנא; אורית פרקש הכהן; אלון שוסטר; מרב מיכאלי; נעמה לזימי; גלעד קריב; אפרת רייטן מרום; גדעון סער; זאב אלקין – מוותר, ידבר בסוף, בברכות; שרן מרים השכל – מוותרת; מישל בוסקילה – אינו נוכח; חבר הכנסת שמחה רוטמן, יו"ר הוועדה – אין צורך בסיכום, מוותר. אנחנו נעבור להצבעות על ההסתייגויות. יש עתיד – מסירים?

מיקי לוי (יש עתיד):

כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

קבוצת חד"ש-תע"ל? חבר הכנסת עופר כסיף, יש לכם הסתייגויות. אתם מסירים?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 3). הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד סעיף 1 – 29 נגד – 7 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

29 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 3). הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 29 נגד – 7 נמנעים – אין חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 3) נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

29 בעד, שבעה נגד. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 3), התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את חבר הכנסת זאב אלקין, מיוזמי החוק, כמובן, לברך. בבקשה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לפני שאני אברך, אני לא יכול שלא להתייחס למה שנאמר פה על ידי חבר הכנסת איימן עודה. איימן, טעית. אני עליתי לפה מרוסיה, כי אתה טועה, יש דבר כזה עם יהודי, והוא קיים בכל העולם, וירושלים היא בירתו. אני עליתי לכאן מרוסיה כי אני שייך לעם הזה, והגעתי לכאן, למדינה שלי, מדינת היהודים, ולעיר הבירה שלי ירושלים. לכן, דווקא כמי שעלה מרוסיה אני הובלתי את החוק הזה יחד עם חברי חבר הכנסת דן אילוז, כדי לקבע עוד, בצעד נוסף, את המעמד הייחודי של ירושלים המאוחדת כבירתה של מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית; דמוקרטית, ולכן גם אתה חי בתוכה ואפילו חבר כנסת בה, אבל זה לא נותן לך שום זכות לכפור ביסוד הכי בסיסי של קיום המדינה הזאת. ואם לא מתאים לך, אתה יכול לחפש לך מדינה אחרת ולהיבחר לפרלמנט שלה. לא צריך ללכת רחוק מכאן. ועכשיו לפרק הרגיל של התודות. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, שבאמת התגייס למשימה הזאת והוביל את החוק הזה בכביש מהיר. אני חושב שיש משמעות גדולה, חבר הכנסת רוטמן, לזה שהצעת החוק הזאת אושרה דווקא עכשיו, סמוך לבחירות בארצות הברית. אני זוכר שאחרי הבחירות הקודמות בארצות הברית היה לחץ מטורף על מדינת ישראל להקים קונסוליה אמריקאית לפלסטינים בירושלים. אז אנחנו אפילו איימנו לפרוש מהממשלה אם זה יקרה, ורק ככה עצרנו את זה, ונגמר האירוע. ולכן, בזכות זה שהובלת את זה מהר, גם אם מישהו עוד יחשוב ויהגה את הרעיון הזה, הוא לא יוכל לעשות את זה, כי יש חקיקה במדינת ישראל. לכן, תודה רבה לך, ודרכך לכל הצוות של הוועדה – לייעוץ המשפטי, למנהל הוועדה – על כל ההתגייסות להעביר את החוק הזה כמה שיותר מהר. כאמור, אני מודה לחברי חבר הכנסת דן אילוז, שיחד איתי שותף להובלת הצעת החוק; לחברי ועדת שרים לחקיקה ובמיוחד ליושב-ראש הוועדה שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין, שתמך בהצעת החוק הזאת ואפשר להעביר אותה בוועדת שרים לחקיקה; לראש המל"ל, חבר הכנסת והשר לשעבר צחי הנגבי, שכמובן גם חקיקה בנושא הזה לא עברה ללא ברכתו. אני מודה לחברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק הזאת, אגב, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, כי אני חושב שירושלים היא זאת שמאחדת אותנו כאן, בבניין הזה; לפחות את רובנו המוחלט היא מאחדת כאן, בבניין הזה. אני מאוד מאוד מקווה שבצעד הזה אנחנו קידמנו עוד שלב בתובנה הזאת – ירושלים המאוחדת היא בירתה של מדינת ישראל לעולמי עד, ואף אחד לא יוכל להוביל עוד איזשהו צעד שיכפור או יערער על הריבונות הזאת. לכן, תודה רבה לכנסת ישראל. ותודה לך, אדוני יו"ר הקואליציה. אתה מסתתר שם מאחור. תודה לך שבאמת אפשרתם להעביר את החוק הזה הכי מהר שאפשר כדי שבאמת הוא יעבור בזמן הכי נכון מבחינה מדינית וימנע ממדינת ישראל לחצים שיכול להיות שהיו באים בעוד שבועיים או שלושה בחזרה לרעיון הזה. והינה, נקבעה עובדה בכנסת ישראל ואין מה לעשות עם זה. בסוף אנחנו מדינה ריבונית, והכנסת היא זאת שקובעת. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ברכות. אני מזמין את חבר הכנסת דן אילוז, מיוזמי החוק, כמובן, לברך.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מעכשיו זה ברור – לא נרשה לאף מדינה, גם לא לבעלת הברית החזקה ביותר שלנו, להקים בירושלים נציגות שתשרת את השקר הפלסטיני. ירושלים היא לא רק בירת ישראל, היא ליבה של הריבונות שלנו, ואין סיכוי שנאפשר לפתוח בה דלת לחלוקה מסוכנת של העיר. מי שמערער על ירושלים מערער על עצם קיומה של מדינת ישראל, ואנחנו לא נסבול את זה. החוק הזה מבהיר אחת ולתמיד – ירושלים שלנו, והיא לא עומדת למכירה. אני רוצה להודות קודם כול לשותף שלי לחקיקה חבר הכנסת זאב אלקין, על ההובלה ועל השותפות בחקיקה הזאת. גם ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, על הקידום המהיר. שמחה – נראה לי שהוא כבר לא פה, אבל תודה רבה בכל זאת. וגם ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, על כל הסיוע בקידום החוק הזה. זהו חוק היסטורי שמצטרף להרבה חוקים היסטוריים שעברו בימים האחרונים. תודה רבה לכולם.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 13), התשפ"ה–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון מס' 13), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר שיקלי, בבקשה, להציג את החוק בשם שר העבודה, בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשפ"ד–2024, שהוגשה מטעם שר העבודה ומשרד העבודה. חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם קובע משטר רישוי החל על קבלני כוח אדם וקבלני שירות כהגדרתם בחוק, כך שמי שמעוניין לעסוק כקבלן כוח אדם או קבלן שירות בתחומים המנויים בחוק חייב בקבלת רישיון. החוק נועד למנוע את ניצול עובד הקבלן, להבטיח את זכויותיו ורווחתו ולמנוע פגיעה חמורה בביטחון הסוציאלי של העובד – זאת, לנוכח התופעה של העסקת עובדים במתכונת קבלנית, אשר הפכה לרווחת הכלל והצריכה הסדרה חקיקתית. לצורך השגת מטרות החוק נקבעו שני הסדרים עיקריים: הראשון, מנגנון רישוי, והשני, מנגנון לפיקוח ולאכיפה פלילית, לרבות הטלת אחריות על נושא משרה כהגדרתו בחוק. מוצע לתקן את סעיפים 3 ו-6 לחוק ולקבוע במפורש את סמכות שר העבודה לשקול עבר פלילי גם של מי שהוא בעל עניין, כהגדרתו בהצעה בבעל הרישיון, וזאת לצורך החלטה בדבר קבלת רישיון, התליית רישיון או ביטולו, וכן לקבוע במפורש את סמכות השר לשקול הגשת כתב אישום כנגד בעל העניין או בעל תפקיד בכיר בתאגיד בעל רישיון, וזאת לצורך התליית רישיון או ביטולו. התיקון נדרש כדי למנוע מקרים שבהם בעלי העניין או בעלי זיקה לחברה שמתנהל נגדם הליך פלילי או שהורשעו, יעקפו את הוראות החוק על ידי הקמת תאגידי קש, שבהם הרוח החיה העומדת מאחורי התאגיד היא מי שהפר את זכויות העובדים. תיקון זה נועד להתאים את החוק לפרשנות הרחבה שניתנה בפסיקה הענפה ורבת-השנים בתחום רישוי קבלני כוח אדם על ידי בית הדין הארצי לעבודה. הסדר מוצע זה דומה במהותו להסדר שנקבע בפרק הרביעי של חוק שירות תעסוקה, התשי"ט–1959, העוסק בתחום דומה בעניין לשכות פרטיות כהגדרתן שם, אשר פועלות ברישיון לפי החוק האמור, בהתאמות ובשינויים הנדרשים. כמו כן, כדי ליצור הלימה בין חומרת העבירות הקבועות בחוק לבין חומרת העונשים שבצידן, מוצע, בין היתר, להחמיר את רמת הענישה הפלילית הקבועה כיום בחוק. לצורך זה מוצע לתקן את סעיפים 20 ו-21 לחוק, כך שיוגדל גובה הקנס שניתן להטיל בגין עבירה על מי שפועל בלא רישיון לפי סעיפים 2 ו-10 לחוק, ולהוסיף את סעיף 9א לעניין מי שפועל גם בלא היתר מיוחד. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אתמול, בהצבעה על החוק לאסור את פעילות אונר"א בארץ, הגשנו בקשה להפוך את ההצבעה בקריאה השלישית להצבעת אי-אמון בממשלה. התחילו דיונים בין האופוזיציה לאופוזיציה והקואליציה לאופוזיציה, שהסתיימו בכך שמצאו את הקומבינה. הממשלה תגיד שהיא לא צד בהצעה ואז האופוזיציה יוכלו להצביע בעד הקואליציה. כאילו דאגתם שהחוק לא יעבור, ואתם רק צריכים להשפיל את האופוזיציה הזאת עוד יותר ממה שהם מושפלים. היושב-ראש, אתה יודע למה עד עכשיו אתם מושלים? אתם מושלים כי אין לכם אופוזיציה. אתם לימדתם את כל העולם מה זה אופוזיציה כשהייתם שנה ומשהו. מה לא עשיתם? אילו חוקים לא הפלתם? אבל הם, אופוזיציה רופסת. אופוזיציה שתומכת בכל חוק שהממשלה המטורללת, המשוגעת הזו מביאה. עכשיו גם רומסים את הקהילה הבין-לאומית ואת החוקים הבין-לאומיים, בתמיכתכם, האופוזיציה. מעבירים חוקים שכל מדינה נורמלית הייתה מתביישת בהם. כל מדינה נורמלית הייתה מתביישת בהם. אבל באמת, כנראה, אנחנו במדינה לא נורמלית. במדינה, שמי שמתיימר להחליף שלטון, משרת אותו. האופוזיציה, החלקים, החלקי-חלקים, מתקוטטים אחד עם השני ועושים סולחות ביניהם בזה שכולם מצביעים בעד הממשלה. כולם מצביעים בעד החוקים המטורפים שהקואליציה הקיצונית הזאת, הפשיסטית, מביאה לנו בכל יום. יש לכם בקנה עוד חוקים אנטי-דמוקרטיים, אנטי-הגיוניים, אז תכינו את עצמכם כדי לתמוך בקואליציה ובממשלה גם בהם. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז? מוותר; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – לכן זה אפשרי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אבקש לסיים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סליחה, רק משפט אחרון. אז מבמה זו אני פונה ומפצירה: עדיין אפשר לחסוך – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נגמר הזמן, אבקש לסיים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – בנשמות ובחיים של כולנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. את יכולה להאשים רק את חיזבאללה על הטילים שהוא ירה, לא את ישראל.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האמת, די עם התשובות שלך כיושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש שתרדי, הכול בסדר.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פעם אחת תתייחס לתפקיד שלך כמו שצריך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנשים נהרגו מטילים של חיזבאללה, לא מממשלת ישראל.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מדברת משהו – – – ואנשים, אתה אומר לי "חיזבאללה". די, נמאס, באמת, מה קורה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תרדי, הכול בסדר, תרדי, ביי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה קורה? פעם אחת תהיה ממלכתי לפחות על הדוכן הזה. פעם אחת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מאוד ממלכתי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בפעם הבאה פותחים ב"אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה". תכבדי את חברי הכנסת, לא אותי, לפחות. אם לא, לא אתן לך להמשיך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, היום נהרג בתרשיחא מוחמד נעים מנפילת טיל, אני שולח מכאן את תנחומיי למשפחה. (אומר בערבית: נמסור למשפחה את תנחומינו. יהי זכרו של מוחמד ברוך ותהא מנוחתו עדן.) כבוד היושב-ראש, (אומר בערבית ומתרגם:) איך היום דומה לאתמול מבחינת היחס של הממשלה לחברה הערבית. לפני כשנה, בתחילת המלחמה, עשרות רקטות פגעו בנגב ובכפרים הבלתי-מוכרים ושם היו שישה הרוגים כתוצאה מפגיעות טילים בכפרים הבלתי-מוכרים. מתוך ששת ההרוגים – ארבעה ילדים, כי אין להם מקלטים, אין להם ממ"דים ובכפרים הבלתי-מוכרים גם אין אזעקות. אין אזעקה שיכולים לשמוע ולנסות למצוא מקום מחסה. בתקיפה האיראנית, שהייתה בשנה במהלך השנה הראשונה, לא השנייה, הפצוע היחיד היה הילדה אמינה חסון, גם היא מכפר בלתי מוכר, כי אין להם מקום מוגן. אנחנו מתקדמים. גם בחמשת הימים האחרונים נהרגו שלושה אזרחים ערבים בכפרים: חסן סואעד מכפר בענה וארג'ואן מנאע ממג'ד אל-כרום, והיום הצטרף אליהם מוחמד נעים מכפר תרשיחא. היו גם פצועים בכפר טמרה כתוצאה מנפילת טיל. אפילו בכפר שלי הייתה נפילה. לשמחתנו לא היו פגיעות בנפש. שוב, הנושא הוא חוסר מיגון. פנינו במהלך השנה שעברה, גם השנה. וגם עכשיו, בתחילת המושב השלישי, כנס החורף, אנו פונים לממשלה לעשות את העבודה שלה ולנסות למגן את החברה הערבית. ואם נלך לדוח מבקר המדינה לפני שש שנים, ב-2018 – אני אתן את הכותרת: לפי דוח מבקר המדינה מ-2018 על המיגון של החברה הערבית, הכותרת אומרת ש-20% מהאזרחים בחברה הערבית בצפון ממוגנים; אם נשווה את זה לחברה היהודית, שם מדובר על 80%. זה אומר דרשני, וזה אומר שהממשלה לא עושה את העבודה שלה. במקום להשקיע במיגון החברה הערבית, היא משקיעה בקיצוץ התקציבים לחברה הערבית. תקציבים שלאט ובשקט עוברים למקומות אחרים, במקום להשקיע אותם בחברה הערבית. לכן, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שהממשלה תעשה את העבודה שלה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, 775 חללי צה"ל, יהי זכרם ברוך. 893 אזרחים, יהי זכרם ברוך. 76 חללי משטרה ושב"כ, יהי זכרם ברוך. 101 חטופים עדיין בידי מפלצות החמאס במנהרות עזה. אדוני ראש הממשלה, רק כאשר יש הצלחות אתה מתייצב מול המצלמות והמיקרופונים ומרעים בקולך: אזרחי ישראל. שנה עברה חלפה לה. השבת השחורה, 7 באוקטובר, הטבח הנוראי, אונס נשים, רצח זקנים, נשים וטף. האסון הגדול ביותר מאז הקמת מדינת ישראל, ואתה, אדוני ראש הממשלה, אין לך אומץ להגיד שני משפטים, שלוש מילים בכל משפט: אני מקבל אחריות. ועדת חקירה ממלכתית. פשוט אין לך אומץ. הממשלה עומדת בסירובה להקים ועדת חקירה ממלכתית, ורוב הציבור עומד – אני חייב להגיד – בעקביות מרשימה, ודורש ועדת חקירה ממלכתית, כי הוא יודע למה. העם הזה – אני מתכוון לחיילי המילואים, לחיילי הסדיר – הם רוצים לדעת שמפיקים לקחי אמת. "רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לתת לציבור תשובות ברורות לשאלות המרכזיות"; "כל יום שעובר בלי ועדת חקירה ממלכתית מגדיל את הסיכוי לשיבוש חקירה, לתיאום עדויות ולהעלמת ראיות. לכן, אנחנו דורשים בקול ברור וצלול: ועדת חקירה ממלכתית – עכשיו". אני מזמין אתכם להפגנה בכיכר הבימה; הפגנה למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית; אלה נושאים שמטלטלים את הדמוקרטיה הישראלית; "אם אתם חרדים לדמוקרטיה שלנו; אם אתם לא רוצים שיטאטאו את הכול מתחת לשטיח; אם אתם רוצים לשמור על חירויות הפרט; אם אתם רוצים להבטיח את עתיד המדינה שלנו – תגיעו". אני איתכם כשאתם מפגינים למען זכויות הפרט, למען זכויות האזרח, למען הדמוקרטיה שלנו; אני איתכם, אלפי הפטריוטים הציונים שבאו לדרוש ועדת חקירה ממלכתית; אני איתכם בדרישה שתוקם ועדה כזו – את הדברים אמר ראש הממשלה נתניהו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. השר רוצה לסכם? השר שיקלי? חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון מס' 13), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון מס' 13), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

15 בעד. אחד נמנע. נוכח אחד. אני קובע כי הצעת החוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון מס' 13), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 27 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק. תודה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 27 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024. הצעת חוק ממשלתית זו נועדה לסייע למי שנפגע מאפליה למצות את זכויותיו, לתבוע ולנסות להביא בכך גם לצמצום תופעת האפליה. חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור או למקומות ציבור, התשס"א–2000, נועד למנוע אפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובאספקת מוצרים ושירותים. חוק זה קובע כי מי שעיסוקו באספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה במתן הכניסה או במתן שירות. אפליה בניגוד להוראה זו היא עוולה אזרחית ועבירה פלילית. הצעת החוק שלפניכם מבקשת לתקן את חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972, ולקבוע כי יינתן סיוע משפטי מטעם המדינה לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור אפליה, ללא מבחן זכאות כלכלית. הצעה זו היא חלק מיישום המלצות הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה בראשות מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור. הצוות המליץ כי המדינה תיתן סיוע משפטי, ללא מבחן כלכלי, לכל מי שנפגע לפי החוק ומבקש לתבוע על פיו. זאת, בין היתר, במטרה לעודד הגשת תביעות ויצירת פסיקה המשנה תודעה. הומלץ כי יינתן ייצוג משפטי לכל מי שזקוק לכך בהקשר של אפליה, ללא צורך בעמידה בקריטריונים הכלכליים. בהתאם להמלצות, בשנת 2018 התקבלה הוראת שעה אשר קבעה כי המדינה תעניק סיוע משפטי בנושא זה ללא דרישת מבחן זכאות כלכלית. יחד עם זאת נותרה על כנה הדרישה למבחן העילה לפי סעיף 4 לחוק. באותה עת הוראה זו נקבעה לפרק זמן של שלוש שנים. כעת מוצע לחדש את הוראת השעה באופן זהה, לתקופה של שלוש שנים, וכן לקבוע כי שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, יהיה רשאי להאריך בצו את הוראת השעה בשנתיים נוספות. עוד מוצע להוסיף סעיף דיווח לכנסת כך ששר המשפטים ידווח מדי שנה לוועדת החוקה על מספר הפניות שהתקבלו, מספר ההליכים שהוגשו וכיוצא באלה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית. אני רוצה לציין שבמסגרת דיוני הוועדה הובהר מאוד הקשר בין היחידה לתיאום המאבק בגזענות לבין המבחנים הללו, וחודד גם הצורך בפיקוח על כך שהסיוע יינתן כאשר מדובר במי שזקוק לכך בהתמודדות מול גופים גדולים – ובעיקר גופים שנותנים שירות ציבורי – ופחות לפגוע בעצם ניהול ההליך, גם אם בסופו של דבר ההליך יסתיים בלא-כלום בעסקים הקטנים; או כאשר השחקן שאותו תובעים גם הוא עצמו זקוק לסיוע משפטי, אז אנחנו מוצאים ששכרנו יוצא בהפסדנו. התברר שגם המבחן של סעיף 4, מבחן העילה, וגם הפיקוח ההדוק שמבצעת היחידה לתיאום המאבק בגזענות מונעים שימוש לרעה באותו מנגנון, והכללים נשמרים, וכך גם, בעזרת השם, ייעשה בעתיד. אני רוצה להגיד תודה לשר המשפטים, שהביא את הצעת החוק הזאת, ולחברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שגם הצמידה את הצעת החוק שלה להצעה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

החוק שלי עבר, ואז – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה. אבקש לתמוך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. הוגשו כמה בקשות רשות דיבור. כמובן שאין הסתייגויות לחוק. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מעוניין לדבר? אתה ברשימה. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני לא אעזוב אתכם. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, רק כאשר יש הצלחות אתה מתייצב מול המצלמות והמיקרופונים ומרעים בקולך: אזרחי מדינת ישראל. שנה עברה חלפה לה. השבת השחורה, 7 באוקטובר, הטבח הנורא, אונס נשים, רצח זקנים, נשים וטף, האסון הגדול ביותר מאז הקמת מדינת ישראל. ואתה, אדוני ראש הממשלה, אין לך אומץ להגיד שני משפטים, שלוש מילים בכל משפט: אני מקבל אחריות. ועדת חקירה ממלכתית. פשוט אין לך אומץ. הממשלה עומדת בסירובה להקים ועדת חקירה ממלכתית, ורוב הציבור עומד – אני חייב להגיד שעומד בעקביות מרשימה – ודורש ועדת חקירה ממלכתית, כי הוא יודע למה. העם הזה, ואני מתכוון לחיילי המילואים, לחיילי הסדיר, הם רוצים לדעת שמפיקים לקחי אמת. "רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לתת לציבור תשובות ברורות לשאלות המרכזיות"; "כל יום שעובר בלי ועדת חקירה ממלכתית מגדיל את הסיכוי לשיבוש חקירה, לתיאום עדויות והעלמת ראיות. ולכן אנו דורשים בקול ברור וצלול: ועדת חקירה ממלכתית – עכשיו"; אני מזמין אתכם להפגנה בכיכר הבימה, הפגנה למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושאים שמטלטלים את הדמוקרטיה הישראלית; "אם אתם חרדים לדמוקרטיה שלנו, אם אתם לא רוצים שיטאטאו הכול מתחת לשטיח, אם אתם רוצים לשמור על חירויות הפרט, אם אתם רוצים להבטיח את עתיד המדינה שלנו – תגיעו". אני איתכם כשאנחנו מפגינים למען זכויות הפרט, למען זכויות האזרח, למען הדמוקרטיה שלנו. אני איתכם, אלפי הפטריוטים הציונים שבאו לדרוש ועדת חקירה ממלכתית; אני איתכם בדרישה שתקום ועדה כזו; "לא ייתכן שחוקרים יחקרו את החוקרים" – שחוקר א' יחקור את חוקר ב', שחוקר ב' יחקור עוד פעם את חוקר א'; "אתם לא עובדים על אף אחד. רק ועדת חקירה ממלכתית – – – אזרחי ישראל דורשים תשובות בלי טיוח, בלי מכבסת מילים, בלי כסת"ח. רק ועדת חקירה ממלכתית תבטיח שתשובות אלה יינתנו". תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה לפנייך, שרון. תחליטו מי קודם. חברת הכנסת שרון ניר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל נמצאת במלחמה קיומית בשבע חזיתות, ודווקא על הרקע הזה כנס החורף, שהתחיל אתמול, במקום לעסוק במכאובים האמיתיים של החברה הישראלית ובצורכי כצבא שלנו הפך להיות כנס בסימן שרידות הקואליציה. העיסוק של הממשלה בחוק ההשתמטות מעיד יותר מכל דבר על ניתוק הממשלה והקואליציה מהמציאות. חוק ההשתמטות הוא יריקה בפרצופו של ציבור המשרתים בצה"ל, בסדיר ובמילואים. ממשלה שמחפשת לעקוף את חוק ההשתמטות על ידי חקיקת חוק עוקף של סבסוד מעונות יום למשתמטים מזלזלת באינטליגנציה הרחבה של הציבור. לא ייאמן שבשעה שלוחמינו הגיבורים מחרפים נפשם כל יום ואנו מתבשרים, למרבה הצער, על עוד ועוד "הותר לפרסום", הממשלה עסוקה בהנצחת השתמטות. העיסוק בחוק ההשתמטות הוא לא רק פגיעה בביטחון המדינה ובצה"ל, הוא פגיעה אנושה באחדות העם, בחוסן הלאומי של החברה הישראלית. אני שואלת את עצמי, איך זה ייתכן שאנשי המילואים – בזמן שהם משובצים כבר בפעם השלישית והרביעית, וכבר עושים את היום ה-200 וה-250 שלהם; בשעה שהלוחמים בסדיר כבר צפויים להיערך ל-36 חודשים ויותר – איך זה ייתכן שהקואליציה דורשת להנציח פטור גורף ל-66,000 צעירים, ברוך השם בריאים, חרדים, שיכולים לתרום רבות לצה"ל? איך זה ייתכן שהצבא מוציא כבר 3,000 צווים לצעירים חרדים ומתוכם מתייצבים רק 240? זה פחות מ-4%. הצבא איבד למעלה מ-700 לוחמים. 11,000 לוחמים נפצעו. לוחמי המילואים כבר נשחקו, והמשפחות קורסות תחת הנטל. והממשלה אטומה, מנותקת מהמציאות. בזמן שהצבא מתמודד עם אובדן לוחמים רבים ועם איום קיומי, החובה של הממשלה לגבות אותו ולקבע חוק גיוס. כעת יותר ברור מכול – אנחנו עם אחד. אנחנו עם אויב אחד – עם אויבים רבים, שכולם עם מטרה אחת – ואנחנו צריכים לקבוע כלל אחד: גיוס לכולם, ללא מכסות, ללא יעדים, ללא משתמטים. כולם בגיל 18 צריכים לעשות גיוס, או לצה"ל או לשירות אזרחי או לשירות לאומי. 7 באוקטובר היה wake-up call לכולנו. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת שקשה בימים האלה, בכלל בשנה האחרונה, לדבר על דברי דיומא. והחוק הזה שיושב לפנינו, כבוד השר, הוא חוק מאוד חשוב. בסופו של דבר אחרי פניות הציבור שאני מקבלת, אני לא רואה ניתוק מהיום-יום שאנו חווים היום לבין הצעת החוק, שגם בשגרה באה להגן על אוכלוסיות החוות פגיעה בגזענות ואפליה. אני אספר לכם שאחת הפניות שקיבלתי זה של חייל שמשרת בעזה, חייל ביחידה מובחרת. הוא מתקשר אליי בדמעות ומספר לי שתוך כדי לחימה אחד מאנשי הצוות שלו ליד כולם קורא לו "ניגרו" ו"כושי", והוא אומר לו להפסיק והוא לא מפסיק. הוא מריץ על זה בדיחות. ובשלב מסוים הוא אמר לי: אני בתוך עזה, לאן אני אלך? לאן אני אמור ללכת בסיטואציה כזאת? והוא נשאר כמובן לסיים את הלחימה שם, ובפעם הראשונה שהוא יוצא מהלחימה, הוא פונה למפקד שלו, מפקד מאוד צעיר, בן 22, 23 – בכוונה אני לא מזכירה את היחידה המובחרת. אותו מפקד, אגב, בא בנזיפות לחייל בן הקהילה האתיופית, כי בשלב מסוים כשהתלהטו האירועים אמר לו: תפסיק, או שאני ואתה נלך פה מכות. הוא אמר לו: אתה לא תאיים במכות. כמובן לא היו שם מכות, אבל לרגע אחד לא התייחס כמו שצריך לאירוע הזה. אספר לכם שאחרי חודשים ארוכים שהוא היה ביחידה הזאת הוא בחר לעזוב את היחידה. לי זה מאוד צרם, מאוד כאב לי, אבל בסוף הוא הגיע למצוקה רגשית מאוד גדולה אחרי כחודשיים שהנושא לא טופל. אני אישית התערבתי, פניתי אישית לאכ"א, שגם גררו רגליים, ומפה אני גם רוצה להעביר להם מסר: תמיד צה"ל גילה אפס סובלנות לגזענות, וככה זה צריך להישאר. אני לא צריכה לקושש ולא להתחנן, ואף חייל לא צריך לבקש, ואין דבר כזה שחיילים יוצאי אתיופיה יחוו גזענות בתוך צה"ל. כך היה וכך צריך להישאר. יושב פה יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, ואתה מכיר את הנושא הזה מקרוב, כמי שעסק איתי וקידם איתי את "הדרך החדשה", אפרופו החוק הזה – החוק שמאפשר סיוע חינם כשמדובר בתיקים של גזענות ואפליה, והמדינה צריכה להיכנס לתוך הנעליים האלה, כי זה לא אירוע אישי של בן אדם כשחווים אפליה וגזענות, וזה לא קשור רק ליוצאי אתיופיה, זה לכל אדם באשר הוא אדם שהוא נפגע מאפליה וגזענות רק בגלל צבע עורו, דתו, מינו. אסור לנו לאבד את הערכים האלה. ולכן אני רוצה לברך על הבאת החוק הזה. הבאתי אותו בטרומית, הממשלה ביקשה שאני אחכה. אני רוצה לברך גם את יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת רוטמן, קידמת אותו במהירות רבה, וגם כשאנחנו שכחנו להצמיד את החוק שלי מרוב משימות, ידעת בהוגנות רבה לעצור, לפתוח ולומר לי: פנינה, זה החוק שלך, אני מצמיד את זה, וזה יגיע היום. אני אומרת לכם: אני בטוחה ש-120 חברי כנסת – אתם יודעים מה, פחות אחד, פחות שניים – מבינים את המהות ואת המשמעות, שלא יקרו דברים כאלה בחברה הישראלית, אחרת לא נוכל לומר שאנחנו ערכיים ומוסריים. אני אומרת לכם: עדיין אנשים חווים את זה יום-יום. אז תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקשת מכולם להצביע בעד החוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. לא הוגשו הסתייגויות. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 27 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 22 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

22 בעד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 27 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 22 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 27 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

22 בעד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת החוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 27 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 45) (תגמול לגרושות), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אופיר כץ, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת החוק, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה נולד בעצם מפגישה שהתקיימה אצלי עם שתי גרושות שהגרושים שלהם נרצחו בנובה. הן סיפרו לי משהו שבהתחלה, האמת, לא כל כך האמנתי לו: מסתבר שיתומים של שכול בני הורים גרושים מקבלים תגמול פחות כמעט בחצי מהסכום שמקבלים אם ההורים הם נשואים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מי מקבל, הילד?

אופיר כץ (הליכוד):

אי-אפשר שילד בן שש יקבל. זה דרך האימא, כמובן.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אופיר כץ (הליכוד):

כן, האימא של הילד מקבלת משהו כמו 40%–50% פחות מהורים נשואים כשאחד מההורים נרצח והוא מנפגעי פעולות איבה. כמו שאת עושה, מיכל, ככה גם אני עשיתי ולא האמנתי, וקראתי לייעוץ המשפטי של הכנסת שיעזור לי, כי זה נשמע לי דבר באמת הזוי. מסתבר שזה חוק משנת 1952 שעושה הבחנה בין ילדים, ילדי שכול, וההבחנה מתבססת על אם ההורים נשואים או גרושים. ואת מי זה מעניין? כאילו מה הקשר? ילד זה ילד וצריך לעזור לו. אם המדינה החליטה שאנחנו עוזרים לילדים האלו לגדול, עם כל הקושי, מבחינה כלכלית לסייע להם, אז ילדים צריכים לקבל את אותו דבר לפחות. לכן הגשתי את הצעת החוק הזו. התיקונים שאנחנו מציעים: אנחנו בעצם מעלים את הבסיס של ההקצבה מ-5,300 ל-8,200 שקלים. הסכומים כמובן עולים בהדרגה לפי כמות הילדים, יש לזה נוסחה. טיפול פסיכולוגי לכל החיים לגרושות, וננסה להרחיב עד כמה שנוכל. המצב הזה של הגרושות, שחושבים שהן במצב יותר טוב, זה פשוט לא נכון. צריך לשמוע אותן מדברות על הקושי. הן גם איבדו את האבא של הילדים, ואם כמובן מדברים על ילדים פחות מגיל 18, אז הוא עזר בכלכלה של הילדים במזונות, וגם מעבר. גם מי שנשארו לבד, לא רק שהן נשארו מפרנסות יחידות, גם כמפרנסות יחידות קשה להן מאוד, כי היא צריכה להתמודד גם עם הילדים שעוברים טראומה מאוד קשה כשהאבא נרצח או נופל. האירוע הזה הוא בכלל לא פשוט אצלם. בשביל שהילדים יקבלו את המעטפת הראויה והנכונה, ושהאירוע הזה לא ממש יכביד עליהם יותר ממה שהוא כבר מכביד, צריך להתחשב בהן, צריך לעזור להן, וזה מה שאנחנו עושים בהצעת החוק הזו. לצערי, כמו בחוקים קודמים שאני מקדם פה בנושאים האלו, גם בחוק הזה משרד הביטחון לא הביע תמיכה ורצון לסייע. אני כבר מתרגל לזה, ואני ממשיך קדימה, והוכחתי שגם בלי הסיוע שלהם אני מקדם את החוקים, אם זה ארוסות, נשות המילואימניקים וכדומה. אני רוצה להגיד קודם כול למורן אסולין, גרושתו של ליאור, שנרצח בנובה: החוק הזה הוא באמת בזכותך, שהצפת את זה מולי. הוא בשבילך, בשביל הילדים. כל הילדים שנשארו ללא אב וללא אם, אנחנו פה בשבילכם, בשביל לסייע לכם. אני רוצה להודות לשר האוצר סמוטריץ', שגם הפעם פניתי אליו – קיבלתי כתף קרה ממשרד הביטחון, וגם הפעם הוא אמר שהוא יסייע וכך הוא עושה; ליו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה השר יריב לוין, שתמיד תמיד נמצא שם בשביל לסייע בכל מה שצריך, ומוכיח את זה פעם אחר פעם; ליושב-ראש הוועדה אייכלר, שאת החוקים שמניתי אני עושה אצלו בוועדה, והוא עושה עבודה מצוינת וגם מאוד מאוד זריזה, אני מודה לו על כך; ליועצת המשפטית של הוועדה ענת מימון; ואחרונה, לנטע, ראש המטה שלי, שעובדת מול הגרושות ברגישות, במורכבות, ועומדת ודוחפת את החוק הזה, אז תודה. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי יתומים, אלמנות וגרושות), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת פנינה תמנו. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו לנמק את ההצעה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, כבוד השר, בעצם אנחנו נמצאים במציאות מוטרפת וקשה מאוד, כשבכל יום ואולי כמעט מדי כמה שעות אנחנו נמצאים מול מציאות שוברת לב של "הותר לפרסום", וגם היום, לצערי, התבשרנו על עוד חמישה חיילים שחירפו נפשם ונפלו על הגנת הארץ הזו. אני רוצה להזכיר את שמם, יהי זכרם ברוך, של סרן יהונתן (ג'וני) קרן, סמ"ר ניסים מיטל, סמ"ר אביב גלבוע, סמ"ר נאור חיימוב וידידיה בלוך. רבים מהנופלים שלנו מותירים משפחות.

היו"ר ניסים ואטורי:

יהי זכרם ברוך.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

איך נאמר לי בוועדה על ידי גורמי המקצוע? זו המלחמה שהביאה איתה משפחות שכולות מרובות ילדים. זה לא משהו שהיה כל כך מוכר. מאות ילדים יתומים. והחוק שיושב לפנינו, אני רוצה להתחיל מהסוף שלו. אני רוצה לומר לכם שהוא חוק שגם אם כולנו אומרים למשפחות ולנשות הנופלים שאנחנו איתן, המציאות אומרת לנו שיש צורך בתיקונים. מה שהיה הוא לא מה שעכשיו יכול לעזור להן. צריך לוודא שאותן אימהות לילדים קטנטנים מקבלות את הסיוע, גם הרגשי, גם הנפשי, וגם הביתי. רק דוגמה קטנה. בדיונים בוועדה בראשותי, הוועדה לקידום מעמד האישה, סירבו לתת אישור לאופר תקופה ארוכה לנשות הנופלים, לאלמנות שזקוקות לסיוע הזה, כי זה לא מוגדר כענף. זה היה בעיניי הזוי. בסוף הצלחנו לפתור את הסוגיה הזאת. סוגיה אחת שהצעת החוק פותרת היא העובדה שאין להן אפילו תקופת הסתגלות – תקופת הסתגלות. אימא לשניים, שלושה, ארבעה, חמישה ילדים יכולה לחזור לעבודה? לתת להן את המינימום – תקופת הסתגלות ושיקום המשפחה, אחרי שהם הקריבו את כל עולמם. אני חושבת שזה הדבר הבסיסי שאנחנו יכולים לתת להן, את השקט הכלכלי. ודווקא עכשיו לקראת התקציב, נכון שאנחנו מעבירים את החוק הזה – כל החברים כאן, אופוזיציה וקואליציה – כדי לומר: אנחנו רואים את הילדים האלה. ובעניין הזה, גם הילדים שהזכיר גם חבר הכנסת כץ, היום מה זה בני 21? ריבונו של עולם, זה צעירים שעדיין מסתמכים באמת על ההורים, סמוכים על שולחנם של ההורים. וכשאין הורה אנחנו מבינים – כשהם משפחת שכול, כשהם יתומי מערכות הביטחון של ישראל בוודאי שאנחנו יכולים לדאוג להם עוד טיפה, עד שהם יתבגרו. האלמנט הנוסף, בעניין הגרושות, ובזה אני אסיים: יש אתגר מאוד מאוד גדול בכל הנושא של הנשים הגרושות. גם כשמדובר בפעולות איבה, ואני לא ארחיב כי אופיר כץ הזכיר את זה, וגם כשאנחנו מדברים אפילו על נשות המילואים, הן לא מקבלות את הזכויות. המערכת, המדינה, שוכחת שהן אימהות לכל דבר. ובסוף הן נושאות בנטל, אז בטח כשמדובר בגרוש שנפל במלחמה, בקרב או בפעולת טרור. אני חושבת שהחוק הזה בא לעשות תיקון אמיתי, כפי שאנחנו מצווים גם בתורה – לדאוג לאלמנות וליתומים קודם כול, לפני הכול. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נעבור לדיון האישי. חבר הכנסת ווליד טאהא – לא נוכח. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד אבדה קשה לעדה הדרוזית. בשבוע שעבר ליווינו את אלוף משנה אחסאן דקסה מח"ט 401. אבדה קשה לאשתו, לילדים שלו, לאבא, לאימא, לאחים ולאחיות, לחברים, בעצם לכל מי שהכיר אותו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לכל עם ישראל.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לכל מי שהכיר אותו ולמדינת ישראל. אני שמעתי את אשתו הודא בריאיון מרגש מאוד, אישה אצילה. בדרך כלל קשה מאוד שאני אתרגש, אבל מאוד התרגשתי כששמעתי אותה, במיוחד כשדיברה על חוק הלאום. נאמנות מצד אחד זאת לא שותפות גורל. ואני לקחתי ההחלטה מאז 7 באוקטובר לא לדבר בכלל על חוק הלאום ולא להעלות את הצעת החוק על חוק הלאום. אבל אני אומר לכם עכשיו, בשבוע הבא ביום ראשון תעלה הצעת חוק שלי לתיקון חוק הלאום בוועדת השרים לחקיקה. אני רוצה לראות את אותם שרים שהגיעו לנחם ולדבר, ושפגשתי אותם בהרבה הלוויות של העדה הדרוזית, אני רוצה לראות אותם מתנגדים להצעת החוק שאני מביא. הצעת החוק שלי מדברת בפשטות – שוויון לפי מגילת העצמאות. לא מחדשת שום דבר, פשוט שוויון. אני מאמין שמגיע לעדה הדרוזית שוויון במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, חברת הכנסת שרון ניר – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

כבר קראת שלוש פעמים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אחריך.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני אפטור אתכם מוועדת חקירה ממלכתית, זה יהיה בסיבוב הבא עוד פעם.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אותו דף, הוא קורא את אותו דף.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, פורסם כי ועדת שרים לחקיקה תצביע על הצעת חוק, שמטרתה להכניס את תקציב כאן, השידור הציבורי, ערוץ 11, לתקציב המדינה. לכאורה נראה תמים, פשוט. מה יש בזה? רוצים לעשות סדר. לא ככה היא. התאגיד הוא תאגיד ציבורי, ולכן הוא צריך להיות ממומן מתקציב המדינה, ולהיות כפוף לשינויים, כך נכתב בהצעת החוק. נראה תמים, להיות בתוך תקציב המדינה – מילים מכובסות, מילים מכובסות. מאחורי המגמה הזו או עומד הרצון לקצץ בתקציב התאגיד אם התאגיד לא יהיה מאולף, פשוט כמשמעו, תאגיד מאולף – איך אמרה השרה רגב, מירי רגב? מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו. הינה, תהיה לה הזדמנות לשלוט בו. התקציב אמור להיות סגור כדי שתהיה תקשורת חופשית, מבלי יכולת להתערב בתאגיד, בתכנים, בשידורים, תקשורת חופשית. זה החוק שרוצים לחוקק בהמשך לחוק הרייטינג. כך נראית מדינה פשיסטית. ממשלה רעה שמבקשת לשלול בתקשורת ולשלול את החופש שלה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה. ואחריו, תזמון מדויק, עמית הלוי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רק הערה קטנה. לא תכננתי לעלות אבל שמעתי פה את הדוברים. ישבתי על כס היושב-ראש, אתה יודע, ואני לא יכול תמיד להגיב, אבל שמעתי כאלה שאומרים – תשמע, אני מכבד את זה; אזרחים נהרגים בכל מקום. יש גם מוסלמים שעושים צבא, דרך אגב, ונהרגים בדואים, לפעמים נוצרים, חבר'ה שנאמנים למדינה גם. אני רואה את כולם כאזרחי המדינה שנפגעים. מה שלא מקובל זה שפתאום – תמיד כשמישהו נפגע באיזשהו כפר, אתה יודע, חברי הכנסת הערבים פה, הם אומרים שמי שאשם זאת הממשלה. אין האשמה פה בכלל על חיזבאללה שירה את הטיל. הטיל פגע באזרחים חפים מפשע, נכון. גם כשזה פוגע ביהודים זה צריך לכאוב לכולם. כשפוגע במישהו – לא לחשוב אם זה פגע ביהודי או פגע בערבי ואז פתאום יש לי יותר עניין. אם זה פגע, קודם כול חיזבאללה הם האשמים, ואף אחד פה לא מודה. חיזבאללה צדיקים. הטיל נפל, אתה יודע, משמיים, אלוהים הוריד איזה משהו והמדינה לא הֵגֵנה. כן, צריך לעשות מיגון בצפון. סוף כל סוף אני בונה ממ"ד, כן? הגיע הזמן, אחרי הרבה זמן שאני בעצמי בלי מיגון. אני אומר לכם דבר אחד: האשמים הראשונים זה מחבלים. 7 באוקטובר זה חמאס. אין מה להתבלבל. כללי המשחק השתנו. איימן עודה פתאום אומר – פתאום הם נהיו דמוקרטים ונאורים ורוצים שלום. לא. הרצח הזה, 7 באוקטובר – כללי המשחק השתנו. יש פה צ'יזבטים של אחמד טיבי, שמספר לנו על החוק הבין-לאומי. חברי עודד פורר שואל, את מי כבשנו? כי לפי החוק הבין-לאומי, אתה חייב לכבוש. הכלל אומר שכובש נחשב זה שכבש ישות ריבונית, כלומר מדינה. לא הייתה שום מדינה. ב-1947 פנו הירדנים לאו"ם בבקשה להכליל את יהודה והשומרון כחלק מהשטחים שלהם, והם סורבו. לכן מדינת ישראל לא כובשת. עם ישראל חזר לאדמתו ולמולדתו, ברוך השם, וכך נמשיך. תודה רבה. נתחזק. בשורות טובות לעם ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עמית הלוי, נמצא? לא נמצא. אופיר כץ, אדוני מסכם את הדיון? לא. אז אנחנו ברשותכם נעבור להצבעה. שתי הצבעות: של אופיר כץ ושל פנינה תמנו. בבקשה, אנחנו נצביע עכשיו על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תיקון מס' 45), של חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 45) (תגמולים לגרושות), התשפ"ה–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת העבודה והרווחה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו נצביע על הצעת החוק הדומה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי יתומים, אלמנות וגרושות), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, עברה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה לתקן: הצעתה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה הייתה טרומית, בדיון מוקדם, ולא בקריאה ראשונה.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו נעבור ברשותכם לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158) (היתר לבתים מאזנים בייעוד קרקע למטרת מגורים), התשפ"ה–2024 של חברות הכנסת גלית דיסטל אטבריאן ומיכל מרים וולדיגר, לקריאה ראשונה. בבקשה, חברת הכנסת דיסטל.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק שהייתה לי הזכות להציע ושאליה הצטרפה חברת הכנסת מיכל וולדיגר היא הצעת חוק שבאה לענות על צורך קורע לב: התופעה ההולכת ופושטת של חיילים שחוזרים מעזה – ועכשיו גם מלבנון – בפוסט-טראומה קשה מאוד. המעגלים המתרחבים של הפוסט-טראומה הן המשפחות, הנשים, הילדים. כולם.

היו"ר מאיר כהן:

מעט אנשים עם הרבה רעש. תנו לה, בבקשה, להציג את החוק.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ועוד איזה חוק.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ועוד איזה חוק – זה חוק חשוב. אני חושבת שלי ולמיכל – מותר לי לקרוא לך מיכל ולא חברת הכנסת וולדיגר? לי ולמיכל יש נגיעה אישית עם העולם הזה של מתמודדי נפש. גם אני וגם היא אוהבות קרובים מאוד, שמתמודדים במשך שנים באחת ההתמודדויות הכואבות ביותר. אנחנו יודעים שלאט אבל בטוח כל התפיסה בעולם של התמודדות נפשית הולכת ומשתנה. המחשבה על שיקום וטיפול בתוך הקהילה היא מחשבה שבעולם המערבי אנחנו רואים אותה תופסת תאוצה יותר ויותר. לא לכולם מתאימים בתי חולים פסיכיאטריים. יש הרבה מאוד מתמודדי נפש, שכשהם כבר נכנסים למחלקות הפסיכיאטריות הם חווים טראומה משנית, ואז חוזרים לעוד אשפוז בעקבות הטראומה של האשפוז הקודם. יש מתמודדים שזה מתאים להם מאוד; יש הרבה מאוד מתמודדים שזה לא מתאים להם בכלל. במדינת ישראל, שהיא מדינה ששולחת ילדים בני 18, 19, 20 למראות הקשים של המלחמה והקרב; למראות הקשים של האחים לפלוגה ולכיתה שנפצעים או, חלילה, נהרגים מול העיניים; הפחד על עצמך – גם על זה מותר לדבר. כל הדברים האלה מייצרים חוויות נפשיות קשות מאוד, שאפשר לסחוב אותן שנים אחר כך, שפוגעות בכל תחומי החיים. המחשבה על בתים מאזנים, הכיוון הזה של בתים מאזנים – שהם בתים שהחבר'ה האלה נכנסים אליהם בקבוצה קטנה, לטיפולים אישיים מהבוקר עד הערב; גם טיפולים פסיכולוגיים אבל גם ביצירה, במוזיקה, בדרמה, בשיחות; הם בתוך הקהילה, הם בתוך השכונות, הם יכולים לצאת מדי פעם. הם אפילו מתחילים לעבוד תחת השגחה – המחשבה הזאת היא מחשבה כל כך נכונה וכל כך בריאה. בישראל אנחנו בדפיציט ענק בדבר הזה. אין מספיק בתים מאזנים. הצעת החוק שלי ושל מיכל באה לפתור את הדבר הזה ולייצר את היכולת להקים בתים מאזנים בצורה יותר קלה. לצערנו, אנחנו עדים לתופעות שבהם רוצה לקום בית מאזן בין ביוזמה פרטית ובין ביוזמה ציבורית, והשכנים מתנגדים, כלואים בתוך הסטריאוטיפים על מתמודדי נפש ולא מבינים שהאנשים האלה לא מזיקים לאף אחד. הם עם שתי כנפיים שבורות; הם בקושי מחזיקים את עצמם. ועדיין אנחנו עדים לזה ששכנים בשכונות מסוימות עותרים פעם אחר פעם, כי הם לא מוכנים שיקומו בתים מאזנים ביישובים שלהם, בשכונות שלהם, בקהילות שלהם.

היו"ר מאיר כהן:

תופעת ה- NIMBY – Not In My Back Yard. NIMBY.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בדיוק. Not in my back yard. זאת תופעה איומה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מחזק את מה שאת אומרת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ההצעה הזאת באה לפתור את הסרבול האיום הזה, שבו ברגע שעומד להיפתח בית מאזן שכנים עותרים לבית המשפט, ואז התהליך כולו מסורבל, כשיש לנו צורך בפתרון מיידי ומהיר, כמה שיותר לכמה שיותר בתים מאזנים. ובכן, על פי הצעת החוק הזאת – לא עוד. בית מאזן הוא כמו הוסטל; הוא כמו כל מוסד אחר שעוזר לאנשים שזקוקים לעזרה הזאת. הם לא מידבקים – –

אליהו רביבו (הליכוד):

שמציל נפשות רבות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – הם לא מפריעים, הם בסך הכול צריכים איזה רגע בתוך בית מוגן, כדי לשקם את עצמם מחדש, ואין שום סיבה שזה לא יהיה בתוך הקהילה. אז הצעת החוק הזאת פותרת את הדבר הזה, ומעכשיו מי שירצה לפתוח בית מאזן יוכל לעשות את זה בקלות בלי התנגדויות. אני מאוד גאה בהצעה הזאת. היא אחת מיני כמה וכמה הצעות שהעליתי לגבי מתמודדי נפש. חלקן עברו, חלקן בדרך. אני רוצה לנצל את הזמן שנשאר לי, אדוני היושב-ראש, במעבר חד, כמו שאומרים בתקשורת, כדי לדבר על משהו שלא עוזב לי את הראש למרות שהוא קרה כבר לפני יותר משבוע. דובר צה"ל דניאל הגרי הוציא מכתב לערוץ 14 על זה שהערוץ הוציא קטע סטירי. אפשר להגיד שזה בחוסר טעם. לדעתי, זה היה בחוסר טעם. קטע סטירי לא מאוד מוצלח על הרמטכ"ל שהוריד מחייל פאץ' שכתובה עליו המילה: משיח. אני חושבת שדובר צה"ל עשה שגיאה חמורה; כי מרגע שהוא עשה את ההתערבות הזאת בתוך גוף תקשורתי, לא יכולה להיות איפה ואיפה; כי אז נחשוד שזה לא מטעמים של שמירת כבודו של הרמטכ"ל או צה"ל, אלא מטעמים פוליטיים. ואני מעלה פה כמה תהיות על דניאל הגרי, דובר צה"ל. לפני כמה חודשים, בערוץ אחר – בערוץ הנכון של האנשים הנכונים שלהם צה"ל לא מוציא מכתבים – אחד הכתבים דיווח שצה"ל פגע בבית החולים שיפא. מייד אחר כך מסתבר שזה לא צה"ל, אלא פצצה טועה של החמאס עשתה את זה, אבל הדיווח הזה יצא. המדווח, שדיווח את הדיווח הזה – האשים כמובן את הביביסטים, כי אנחנו פח הזבל של כל מה שלא בסדר. הביביסטים, הצ'חצ'חים לשעבר – שיקר כשהוא עשה את זה. זו פגיעה איומה שרצה באמת בכל הרשתות בעולם, בערוצי תקשורת בעולם, ודובר צה"ל איכשהו לא הוציא מכתב. הפלא ופלא. עוד מקרה שרוב הציבור לא ער לו – וכדאי אולי ליידע את הציבור כי זה מקרה בעיניי פשוט מופרע, מופרע. חיילי כוח 101 ששומרים על המחבלים, שעושים את אחת העבודות הכי קשות, שאנחנו שלחנו אותם אליה. אף אחד מאיתנו לא רוצה לעשות את זה; הם עושים את זה. החיילים האלה חוטפים עלילת דם בלתי נתפסת, שלפיה הם אנסו את אחד האסירים. עלילת הדם הזו הולכת ומתגברת, כשמתוך – הפצ"רית, או כל גוף אחר. רק לפצ"רית ולעוד שניים אולי היה סרטון של מה שקורה בתוך מתקני הכליאה האלה. באה הפצ"רית ושולחת – היא או מישהו מטעמה – סרטון מבושל, ערוך. אחר כך בדקו וראו: ערוך לחלוטין, שמדמה כביכול איזושהי הסתרה של אונס של חיילים שלנו את אחד ממחבלי הנוח'בה. אחר כך מתברר שלא היה ולא נברא. זאת אומרת, אדוני, אדוני דניאל הגרי, הפצ"רית מהגוף שאתה הדובר שלו, שולחת, כנראה, סרטון מבושל לערוץ תקשורת מרכזי, עם עלילת דם. אנחנו עושים את העבודה לגדולי האנטישמים. צה"ל עושה את העבודה לגדולי האנטישמים, לגדולי מעלילי עלילות הדם נגד החיילים הקדושים שלנו. על זה אתה לא מוציא מכתב? על סרטון סאטירי כן אבל על זה לא? גם ערוץ מרכזי, גם גוף מרכזי בתוך צה"ל, שניהם על חיילים שלא עשו שום דבר רע – אחר כך התברר שהכול עלילות דם – לא הוצאת המכתב? איך יכול להיות? איך יכול להיות? אדוני, דניאל הגרי, שכשיש טייס בפנים גלויות בערוץ 12 בפריים טיים ואמר: אני לא אתקוף באיראן בגלל הרפורמה המשפטית, לעיני כל אויבינו, לעיני כל אויבנו – שום מילה.

היו"ר מאיר כהן:

גלית, אני מצטער אבל זמנך עבר.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

עוד משפט אחד.

היו"ר מאיר כהן:

כי ממילא קיבלת עשר דקות במקום חמש, אבל בבקשה תסיימי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

עוד משפט אחד, אדוני היושב-ראש. הוול סטריט ג'ורנל מפרסם שהמחאות הן אלה שגרמו לסינוואר לומר: אל תשחררו את החטופים. הוול סטריט ג'ורנל הוא לא עיתון ביביסטי ובכל זאת בערוץ מסוים, בכל יום: השבוע ה-20 למחאה, ה-21 למחאה, ה-23 למחאה, השעה של המחאה, הפקה. מערוץ שמפיק את המחאות. ערוץ קפלן – אף מילה. אוסף הלשעברים שמדכאים את העם, מדכאים את החיילים – מתחילת המלחמה מבקשים תבוסה – אומרים שהמלחמה הזו היא לשווא, לאוזני החיילים או בני משפחותיהם ואף מילה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני אסכם במשפט הבא: אם אתה פונה לערוץ תקשורת אל תעשה איפה ואיפה, כי אם הדברים החמורים בערוצים הנכונים לא גרמו לך לקפוץ ולהוציא מכתב, מה שנשאר מהמכתב ששלחת לערוץ 14 – שמחזק ושנותן את כל הגיבוי לחיילים שלנו – זה רק פוזיציה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, רשום לי כאן שהיא צריכה לדבר עשר דקות ואת שלוש, הסתבר שזו טעות. את תקבלי עכשיו חמש דקות. בבקשה, לרשותך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה מקרב לב.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, חמש דקות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה רבה. כבוד יושב הראש, כבוד השרים, השרה – לא יודעת מי נמצא פה – חברי כנסת נכבדים. אז אם בתודות עסקינן אז תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים יעקב אשר ולצוות הוועדה; תודה לחברתי היקרה מכול, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, על קידומו של החוק; תודה למינהל התכנון במשרד הפנים; למשרדי הבריאות והמשפטים; תודה לעמותת "לשמה", וכמובן לאסתר קרמר היקרה שתמיד נמצאת שם לסייע ולקדם. התיקון בחוק התכנון והבנייה המבוקש הוא הכרחי, הוא יושב בליבת סעיף 63א לחוק ולמטרה כל כך חשובה – כמו שאמרה פה גלית – מטרת שילובם של מתמודדי הנפש בקהילה, טיפול וליווי מיטבי שלהם במסגרות המגורים העצמאיות או מוגנות בקהילה, ללא הכבדה וקשיים מיותרים. הגישה טיפולית המיטבית היום לגבי האוכלוסייה הזו היא לשלבם בקהילה עד כמה שיותר. אחד הסימפטומים העיקריים של מחלת הנפש היא ניכור. תחושת הניכור הגדולה מביאה לידי בדידות עצומה והסתגרות, שלא רק מחמירות את המחלה אלא גם מביאות שוב לתחושת ניכור נוספת, וכך נוצר מין מעגל קסמים כזה של תחושות בדידות והסתגרות שמביאות לעוד ניכור וחוזר חלילה, כמו במעגל קסמים, שאותו יש לגדוע. התיקון האמור הוא הכרחי בעבור האוכלוסייה הזו, שלא רק שאינה מזיקה, ולא רק שהיא איננה מסוכנת, אלא היא אמורה להעשיר את החברה ומאפשרת לכולנו להיות טובים יותר ומכילים יותר גם את אלה שהם לא בדיוק דומים לנו, שמתנהגים אולי ומדברים קצת אחרת. עוד קודם למלחמת חרבות ברזל מצבה של מערכת הבריאות הנפשית הציבורית היה בכי רע. המחסור במענים ובשירותים בקהילה למתמודדי נפש זעק לשמיים. באה המלחמה – – –

היו"ר מאיר כהן:

למרות הרפורמה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אולי למרות, אולי בגלל, אני לא יודעת, אבל בוא נעזוב את זה. באה המלחמה ולפי נתוני משרד הבריאות – שנמסרו אך אמש בוועדת הבריאות – הכניסה למערכת כ-300,000 מטופלים פוטנציאליים נוספים. 300,000. ולשאלתנו, זה כנראה יותר מכפול ממה שקיים היום. מי שמכיר את העומס היום מבין עד כמה זה כמעט בלתי אפשרי, אולי אפילו בלתי אפשרי. החובה שלנו, של כולנו כחברה וכמדינה – בוודאי מוסרית אך לא רק – להקים עוד ועוד מסגרות ומענים שיטיבו עם אותם אנשים ויחזירו אותם למסלול חיים נורמטיבי, ויאפשרו להם חיים טובים ומשמעותיים. זה אפשרי, תאמינו לי – כל אחד לפי רמתו ויכולתו. על פי סעיף 63א לחוק ניתן היתר לעשיית שימוש במקרקעין המיועדים למגורים גם בעבור מגורים של חוסים ומתמודדי נפש, הזקוקים לטיפול שניתן להם באותה מסגרת מגורים. הסעיף מפנה לתוספת החמישית לחוק, שם פורטה רשימה של מסגרות מגורים עצמאיות או מוגנות; של סוגי דיור המותרים בנכס שייעודם למגורים, שלא יזדקקו להיתר מיוחד, קרי פטורים מבקשות נוספות כדי לקום ולהתחיל ולהתנהל. סרבול – פשוט לחסוך סרבול. התיקון שאתם מצביעים עליו כיום מכניס את הבתים המאזנים לרשימה הזו. בית מאזן, חברים יקרים, הוא חלק מרצף חשוב והכרחי; הוא בא להיות חלופת אשפוז; בא לאזן את אותם אנשים שהקשיים הנפשיים הפילו אותם. מדובר בבית עם מספר קטן של מטופלים, עם מעטפת משמעותית של אנשי מקצוע, טיפול אישי וקבוצתי ועבודה משמעותית מאוד גם שלהם עצמם. לא כל ניצול נובה – שהטראומה לא מרפה ממנו וקשה לו להתנהל, חייו נעצרו והוא לא מצליח להתקדם – צריך אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. לא, הוא לא צריך אשפוז, שלפעמים עלול לגרום לטראומה משנית. לא כל מתמודד נפש כרוני צריך אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. אשפוז שכזה הוא הכרחי לפעמים וחשוב, באמת הוא חשוב, אבל בהחלט לא תמיד. עד להקמתם של בתים מאזנים האפשרות הייתה או אשפוז או בית, בלי אפשרות ביניים. בתוכנית החומש של משרד הבריאות היעד הוא שיהיו בישראל 100 בתים מאזנים שכאלה. השנה הוקמו 16 חודשים, וכאמור היד עוד נטויה. כאמור, תפקידנו הוא להקל על הקמתם של הבתים הללו ועל כך הצעת החוק. אז באמת, שוב, תודה רבה לגלית, תודה רבה לכל השותפים. אנחנו לא נעשה שינוי, אנחנו בתוך השינוי, והוא יקרה כמה שיותר מהר. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אנחנו נעבור לדיון אישי. חבר הכנסת ווליד טאהא – לא נמצא; חמד עמאר – מוותר; שרון ניר חברת הכנסת – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; דן אילוז – לא נמצא; יוסף עטאונה – לא נמצא; אימאן ח'טיב יאסין חברת הכנסת – לא נמצאת; ואליד אלהואשלה – לא נמצא; עודד פורר – לא נמצא; יצחק פינדרוס – לא נמצא; יאסר חוג'יראת – מוותר; עופר כסיף – לא נמצא; גלעד קריב – לא נמצא. חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי, שלוש דקות, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, לא אסיר ידיי מהנושא עד שימומש. אדוני ראש הממשלה, רק כאשר יש הצלחות אתה מתייצב אל מול המצלמות והמיקרופונים ומרעים בקולך. אזרחי ישראל, שנה עברה חלפה לה, השבת השחורה, 7 באוקטובר, הטבח הנוראי, אונס נשים, רצח זקנים, נשים וטף. האסון הגדול ביותר מאז הקמת מדינת ישראל. ואתה, אדוני ראש הממשלה, אין לך אומץ להגיד שני משפטים, שלוש מילים בכל משפט: אני מקבל אחריות, ועדת חקירה ממלכתית. אין לך פשוט אומץ. הממשלה עומדת בסירובה להקים ועדת חקירה ממלכתית ורוב הציבור עומד, אני חייב להגיד, עומד בעקביות מרשימה ודורש ועדת חקירה ממלכתית, כי הוא יודע למה. העם הזה, ואני מתכוון לחיילי המילואים, לחיילי הסדיר, הם רוצים לדעת שמפיקים לקחי אמת. "רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לתת לציבור תשובות ברורות לשאלות המרכזיות"; כל יום שעובר בלי ועדת חקירה ממלכתית מגדיל את הסיכוי לשיבוש חקירה, לתיאום עדויות, להעלמת ראיות. ולכן אנחנו דורשים בקול ברור וצלול: ועדת חקירה ממלכתית – עכשיו"; אני מזמין אתכם להפגנה בכיכר הבימה, הפגנה למען ועדת חקירה ממלכתית בנושא שמטלטל את הדמוקרטיה הישראלית; "אם אתם חרדים לדמוקרטיה שלנו, אם אתם לא רוצים שיטאטאו את הכול מתחת לשטיח, אם אתם רוצים לשמור על חרויות הפרט, אם אתם רוצים להבטיח את עתיד המדינה שלנו – תגיעו". אני איתכם כשאנחנו מפגינים למען זכויות הפרט, למען זכויות האזרח, למען הדמוקרטיה שלנו. אני איתכם, אלפי הפטריוטים, אני איתכם בדרישה שתוקם ועדת חקירה ממלכתית. "לא ייתכן שהחוקרים יחקרו את החוקרים" – חוקר א' יחקור את חוקר ב' שחוקר עוד פעם את חוקר א'; "אתם לא עובדים על אף אחד. רק ועדת חקירה ממלכתית תביא להסבר. אזרחי ישראל דורשים תשובות בלי טיוח, בלי מכבסת מילים, בלי כסת"ח. רק ועדת חקירה ממלכתית תבטיח שתשובות אלה יינתנו"; "רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לגלות את האמת".

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה – סליחה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הדובר: ראש הממשלה בנימין נתניהו.

היו"ר מאיר כהן:

סליחה. תודה רבה, אדוני. ניסים ואטורי, בבקשה – לא נמצא. עמית הלוי, אחרון הדוברים, מתעקש לעלות, ואחריו – חברת הכנסת דיסטל. את יכולה לסכם, יש לך עוד כמה דקות. את יכולה שתיים, שלוש. יש לך זמן לחשוב, אבל זה התקנון. תעלי לסכם, אם את רוצה. אם לא – – –

קריאה:

היא לא חייבת.

היו"ר מאיר כהן:

היא לא חייבת. נכון.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא, אני רוצה לענות לחבר הכנסת מיקי לוי.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, היום בבוקר צלצלה אליי שלומית מיקנעם, אימא של מאגיסט. לא הכרתי אותה, היא לא מכירה אותי.

היו"ר מאיר כהן:

מאגיסט – חייל עם מאג. יש כאלה שלא מבינים.

עמית הלוי (הליכוד):

מאגיסט, חייל – בדיוק – שהתעקש להיות מאגיסט כדי להיות בפרונט. הציעו לו ללכת לקורס מפקדים. אמר: לא, מלחמה, אני בפרונט. והיא שאלה אותי ברעד: למה הבן שלי והחברים שלו פעם שלישית בג'באליה? למה זה קורה לה? למה זה קורה לנו? ואני אומר את זה היום כשאנחנו אחרי עוד ארבעה פרחים יפים ומיוחדים שנקטפו מאיתנו: ניסים מיטל, נאור חיימוב, יונתן קרן, אביב גלבוע, השם ייקום דמם. הם נהרגו – אפשר למעשה לומר "נרצחו" – לאור היום, לא רחוק מכאן, בג'באליה. וזו אותה ג'באליה, כמו שאמרה שלומית, שטוהרה כבר כמה פעמים; אלה אותם גדודי ג'באליה ששר הביטחון והרמטכ"ל סיפרו לנו, מאיר, ולכם, אזרחי ישראל, שהם כבר מפורקים ושהשמדנו אותם ושמוטטנו אותם. ואנחנו שולחים את החיילים שלנו שוב ושוב לאותם מקומות, לאותן מנהרות, לאותן סמטאות, לאותם בתים, והם פוגשים שם את האמת. אמת שהורגת ופוצעת, האמת שלא מספרים לכם, אזרחי ישראל. אז אני עליתי לכאן בשביל לומר את האמת, לומר לכם את האמת, והאמת היא שאף גדוד לא פורק בחמאס. יש פגיעה, פגיעה משמעותית, אבל במלחמה לא הפגיעה היא העיקר אלא ההכרעה. מה מביא להכרעת האויב, זו אמת המידה היחידה. כל צעד, כל פעולה טקטית צריכה להוביל למטרה אחת: ניצחון. ובמלחמה הזאת הדרך היחידה להכרעה היא שליטה. שליטה מלאה בשטח, שליטה מלאה באוכלוסייה. למה? למה חייבים לעבור מפשיטה לשליטה, ממבצעים ממוקדים לשליטה כוללת? אני אומר את זה כאן לשלומית מיקנעם, אני אומר את זה לעצמנו, אני אומר את הדברים, הם פשוטים; אני אומר את זה גם לממשלה, לידידי השר שיקלי, לראש הממשלה: אתם חייבים לדרוש שינוי כי אנחנו במלחמה מול – זה דברים פשוטים – אנחנו במלחמה מול חברה שעברה חינוך ניאו-נאצי במשך עשרות שנים. אנחנו מול מיליון וחצי איש בערך שחונכו על השמדת ישראל. מערכת שבה כל המערכות השלטוניות, האזרחיות, כולן מוכוונות לדבר אחד: ג'יהאד, מלחמת קודש, טייפון אל-אקצא. ולכן מקור הטרור ברצועת עזה הוא האוכלוסייה. לא צריך לומר לך את זה, מאיר, אתה שומע את זה כמוני. האוכלוסייה, לא חיילים שרשומים באיזה ארגון, ממנה החמאס מגייס לוחמים חדשים. כמה גויסו בשנה האחרונה? אלפי לוחמים חדשים. לשכות הגיוס הן לא במפקדה הצבאית, הן במרפאה, הן במרחב ההומניטרי, האזרחי, שם הם מגייסים את האנשים. שם מתאמים, הרחק מההאזנות של 8200. שם מכינים את חומרי הנפץ. ושם החמאס שולט, וזו הנקודה הנוראית והטרגית – שם החמאס שולט כי אנחנו נותנים לו לשלוט: נותנים לו לחלק את הסיוע, את האוכל ואת המים, שבמלחמה זה זהב טהור. אז על כל שק קמח שהוא נותן לחמולה, יש לו משת"פניק – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה, עמית.

עמית הלוי (הליכוד):

– – יש לו לוחם, יש לו גיבוי, יש לו שיתוף פעולה. למה שזה יעבוד אחרת? מי כאן חושב שזה יעבוד אחרת? נותנים לו את הדלק, הוא הופך לחשמל, החשמל הופך לנשק. שאלתי בוועדת החוץ והביטחון כמה נשק יוצר במלחמה, תוך כדי המלחמה, מהדלק שלנו. מיוצר, יוצר, אל-בורייג', כולם הופתעו.

היו"ר מאיר כהן:

עמית.

עמית הלוי (הליכוד):

אני מסיים, אני מסיים. וזה שרוולי החמצן שהחשמל עושה. ואני אומר את זה, כי הכול משתקם תוך ימים, תוך שבועות, ואנחנו שולחים את החיילים שלנו לאותן סמטאות. מה, אנחנו השתגענו? שום הפקת לקחים. תשמע, בתחילת המלחמה הרמטכ"ל אמר שנה. השנה עברה, אדוני הרמטכ"ל, יש לנו אחריות שאנחנו שולחים את החיילים לאותם מקומות. צריך להיות מינימום של הפקת לקחים. ומי שאומר אחרת, כלומר, בלי שליטה אפשר לנצח – או שהוא לא רוצה לנצח או שהוא לא יודע לנצח.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, עמית. תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

אני רק מבקש דבר אחד. אני חושב שהגיע הזמן להחליף דיסקט. מספיק דם נשפך. אני אומר את זה גם לרמטכ"ל, פשוט מספיק. אני אומר את זה גם לממשלה – – –

היו"ר מאיר כהן:

עמית, יש כללים של שלוש דקות, אתה מדבר חמש דקות. אני מכבד אותך, אבל אנא ממך, תפסיק את דבריך. תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

משפט. אני אומר לממשלה, אני אומר פה לשר שיקלי: אל תיכנעו לעמדות הצבא, תדרשו שינוי בתוכניות, שינוי יסודי מפשיטה לשליטה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה, תודה רבה. הייתי ממשיך בדיון הזה שאתה העלית. אנחנו גם יודעים מה מקור הכספים של מכירת כל האוכל שנכנס לשם ומגיע לידי חמאס. בבקשה, חברת הכנסת דיסטל, תסכמי את הדיון ונעבור להצבעה. בבקשה, גברתי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני עולה לפה כדי לענות לנאומיו של חבר הכנסת מיקי לוי. אני אשמח אם תקשיב, חבר הכנסת לוי. ובכן, לא. אוקיי, אז אני אומר את זה לחלל. יש פה בעיה. יש פה פיל ורוד בחדר, וצריך לדבר עליו. אוכלוסייה גדולה מאוד בישראל לא נותנת את אמונה יותר בבית המשפט העליון. זה מצב. זה מצב, אנחנו רואים אותו משתקף ברשתות, אנחנו רואים אותו משתקף בהפגנות הימין, אנחנו שומעים את זה בתקשורת הימנית – הציבור הימני לאומי לא נותן את מבטחו יותר בבית המשפט העליון. הוא לא מרגיש שבית המשפט העליון ושופטיו מייצגים אותו, משמיעים את הקול שלו, דומים לו, מכניסים שופטים שדומים לו. בעיה. הבעיה הזו קיימת, לא גלית דיסטל המציאה אותה. האסון של 7 באוקטובר וכל מה שקרה מאז לא קרה למגזר אחד, הוא קרה לכלל הציבור בישראל. הוא קרה לחילונים והוא קרה לחרדים והוא קרה לדתיים והוא קרה לאנשי הפריפריה והוא קרה לקיבוצים והוא קרה לאנשי המרכז והוא קרא לאשכנזים והוא קרה למזרחים והוא קרה לערבים ישראלים גם, וגם לדרוזים. הוא פגע בכולנו, אין מגזר אחד בישראל שלא נפגע מהדבר הזה. ולכן, ועדת חקירה צריכה להיות כזאת שהיא אמונה על כלל אזרחי ישראל ולא רק על האנשים הנכונים. היא צריכה להיות ועדת חקירה כזו שמשקפת את האמון של כולם. והציבור המודחק, הציבור הליכודי או הציבור הדתי-לאומי או הציבור החרדי או הציבור האתיופי או הציבור הדרוזי, אלה ציבורים שהם קצת אחורה, הם לא בפרונט, אין להם קול, אין להם ערוצים, את זה יש רק לציבור אחד מסוים. אבל הם קיימים, והם גם דורשים תשובות, והם גם רוצים שקיפות מלאה. ושקיפות מלאה תגיע רק אם ועדה אמיתית תוקם בהרכב שמתואם ומוסכם על האופוזיציה והקואליציה גם יחד. למה כמעט חצי עם, אם לא יותר, איבד אמון בשופטי העליון – זו שאלה אחרת, אבל זה המצב הנתון, וכל עוד זה המצב הנתון, לא ניתן שתקום ועדת חקירה שחצי עם ישים את מבטחו בה וחצי עם לא. לכולם צריכים לספק תשובות, כולם ראויים לקבל תשובות, וכולם צריכים לחוש בנוח ובאמון מלא מול ועדת חקירה. בעד שקיפות, בעד שאלות, בעד השאלות הכי עמוקות, לקיחת האחריות הכי גדולה שיש, אבל כל עוד הציבור מרגיש שהאנשים שיושבים בוועדה ומי שעומד בראשה אמונים על כולם, לא רק על חצי. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אם כן, חברים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל נתניהו רק לפני שנה וחצי, שנה וחצי – כן ועדה ממלכתית. לא לפני עשר שנים, שנה וחצי. צבועים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברים, אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158) (היתר לבתים מאזנים בייעוד קרקע למטרת מגורים), התשפ"ה–2024, בקריאה ראשונה. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158) (היתר לבתים מאזנים בייעוד קרקע למטרת מגורים), התשפ"ה–2024, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158) (היתר לבתים מאזנים בייעוד קרקע למטרת מגורים), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. איחוליי, מיכל וגלית, זה חוק טוב.

היו"ר מאיר כהן:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, גברתי.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 39) (פטור מרישוי עסק לקייטנה, לתנועות נוער ולארגוני נוער), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אליהו רביבו, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אליהו רביבו, להציג את הצעת החוק. מה שנקרא רביבו אל-עזיז. עשר דקות לרשותך, אדוני.

אליהו רביבו (הליכוד):

השם יתברך, אני אעשה את זה בהרבה פחות. זה חוק שיש לו תמיכה רחבה ולא צריך לנמק אותו יותר מדי, כי הצורך שלו בכלל הגיע מתוך מקום אבסורדי של לקונה, אבל אני מבקש רק לעדכן את אדוני היושב-ראש שיש איזושהי טעות סופר. הצעת החוק עוסקת במתן פטור רישוי עסק לקייטנה של ארגוני נוער ולא תנועות נוער, שכן תנועות נוער כבר זוכים לכך.

היו"ר מאיר כהן:

כך כתוב, אני אתקן את זה. כלומר, ההצעה היא הצעת חוק רישוי עסקים – פטור מרישוי עסק לקייטנה ולארגוני נוער.

אליהו רביבו (הליכוד):

לקייטנה לארגוני נוער.

ינון אזולאי (ש"ס):

קייטנה לארגוני נוער.

היו"ר מאיר כהן:

תוקן. תודה רבה, ינון.

אליהו רביבו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, בימים המורכבים הללו חובה על המשכן הזה, על כל יושביו, לסייע ככל הניתן במאבק המדינה לתקומה ולהבסת אויבינו, להחזרת חטופינו ולשיקום הנפגעים והמשק. לצד זאת, ישנם נושאים חשובים נוספים הדורשים התייחסות ותיקון בהסכמה רחבה ולמען הציבור כולו. אחד מאלו הוא הפטור מרישוי עסק לקייטנות לארגוני נוער. בקיץ שעבר היו מחנות רבים וקייטנות נוער רבות, שאת חלקם הפעילו גופים פרטיים, את חלקם הובילו תנועות הנוער ואת חלקם הפעילו ארגוני הנוער. גם תנועות הנוער וגם ארגוני הנוער עוסקים בחינוך בלתי פורמלי, החיוני כל כך להתפתחות הנוער, מעבירים הדרכות וסיורים ולפעמים גם כן קייטנות. קייטנה היום מוגדרת כפעילות חוץ הכוללת לינה של שלושה לילות לפחות, והיא דורשת רישוי עסק. תנועות נוער פטורות מרישוי העסק וארגוני הנוער לא פטורים. למה? איפה מיכל, שאלת אותי למה, הבטחתי לך תשובה: ככה. פשוט ככה. מדינת ישראל לקחה כמעט כל סמינר חוץ והפכה אותו למשימה ביורוקרטית בלתי נסבלת ועל גבול הבלתי אפשרית. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא את הצעת חוק פטור מרישוי עסק לקייטנה לארגוני נוער לקריאה הראשונה, ולהשוות את הכללים החלים על תנועות הנוער גם כן על ארגוני הנוער. כמו שהוא פשוט, ככה הוא נצרך. אני מבקש להודות ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יעקב אשר על הקידום המהיר כל כך של הצעת החוק הזאת, וליושב-ראש ועדת החינוך, חברי הטוב יוסף טייב, על השותפות למהלך החשוב הזה ודחיפתו. אני מבקש להודות גם כן לשר הפנים, לשר החינוך ולשר המשפטים, תודה לכם על התגייסותכם למהלך החשוב הזה, ואני קורא לכם מכאן להמשיך ולדחוף באותה יעילות ובאותו כוח, כי התיקון הזה נחוץ והכרחי. ניתן להעביר אותו ביחד במהרה ובהסכמה רחבה. אני מבקש ומצפה מכלל חברי הבית שניאותו להישאר עד השעה הזאת להצביע בעד החוק. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני, תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון האישי. חבר הכנסת ווליד טאהא – לא נמצא; חמד עמאר, אדוני? מוותר; חברת הכנסת שרון ניר – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; דן אילוז – לא נמצא; יוסף עטאונה; אימאן ח'טיב יאסין; ואליד אלהואשלה; עודד פורר; יצחק פינדרוס; יאסר חוג'יראת; עופר כסיף; גלית דיסטל, חברת הכנסת? איימן עודה; גלעד קריב. מיקי לוי, בבקשה, ואחריו – ניסים ואטורי ואביחי בוארון.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אי-אפשר להנדס את העובדות. בינואר 2022, שנה לפני המלחמה, פחות, ראש הממשלה נתניהו דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אז כן היה אפשר להאמין בשופטים ובבית המשפט העליון? אז זה היה בסדר?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה מדבר אליי? אתה לא הקשבת לי, אז גם אני לא מקשיבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לכן, הטענה – נהדר – הטענה הזאת משוללת יסוד. משוללת יסוד. שנה, שנה לפני, בית המשפט העליון והשופטים היו בסדר. שנה אחרי הם לא בסדר. ואת זה אומרת מי שאמרה על הטייסים: הם נפולת של נמושות, לא מעניין אותי מה הם עשו למען המדינה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אל תשקר, לא להמציא.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני בזה להם אחד-אחד.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

קראתי להם "סרבנים", למה אתה משקר?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם לא פטריוטים, לא ציונים, כך אמרה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אל תמציא. לא להמציא. לא להמציא. אמרתי על הסרבנים, אני עדיין אומרת על הסרבנים, אל תשקר. למה אתה משקר?

מיקי לוי (יש עתיד):

הטייסים מלח הארץ – אתם לא מלח הארץ.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אל תשקר, אתה אדם מבוגר. תכבד את עצמך, לא לשקר.

מיקי לוי (יש עתיד):

וכל מה שדיברו על טייסת הפטישים, 69.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא לשקר. לא לשקר.

מיקי לוי (יש עתיד):

סגן אלוף נ', טייס קרב 20 שנה, טייס פעיל מטייסת 69, הפטישים – אלה שהפציצו באיראן – כך הוא אמר לאחר הדברים שלה: "הלוחמים מטייסת 69 ימשיכו לשרת את ישראל היהודית והדמוקרטית מעבר לקווי האויב בכל עת – – – החלטנו לעצור ליום אחד את האימונים", יום אחד, "ולדבר על התהליכים המדאיגים" במדינה. כך אמר סגן אלוף נ'. טייסים יקרים, אני – הבית הזה, אני מאמין שכולו, אולי חוץ מאחת – טייסים יקרים – – –

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אתה תומך בלעצור ימי מילואים בגלל חקיקה – – – שאלה האם אתה תומך – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מציע לך לקחת את האמירות שלך שאנחנו לא עוד כוכב בדגל האמריקאי – אנחנו כוכב בדגל האמריקאי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

האם אתה כדי לדון – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מותר להם.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

תתבייש. תתבייש.

מיקי לוי (יש עתיד):

שר במדינת ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תחסוך את זה. זהו. אתה באמת שר.

מיקי לוי (יש עתיד):

שר במדינת ישראל, ואני מצטט את סגן אלוף נ'.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אף חייל אין לו זכות לעמדות פוליטיות – – – צבא זה צבא – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

סגן אלוף נ', טייס קרב מטייסת הפטישים. טייסים יקרים, אני מצדיע לכם, אל תשימו לב לשר הזה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מיקי לוי (יש עתיד):

לא צריך לשים לב לשר הזה ולעוד כל מיני אמירות. טייסים יקרים, אני מצדיע לכם. הוכחתם אומץ לב, יוזמה מקצועית, מקצועיות, ביצועים שעוד יילמדו על ידי חילות אוויר בעולם. ביצוע מושלם. אתם כן ציונים, אתם כן מלח הארץ ואתם כן פטריוטים. אוהבים אתכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. חבר הכנסת רביבו, אתה רוצה לסכם? רגע, יש עוד שני דוברים. ניסים ואטורי ואביחי בוארון לא נמצאים כאן – אביחי, בבקשה, אדוני.

אליהו רביבו (הליכוד):

אני מבקש לסכם.

ינון אזולאי (ש"ס):

חלאס, לא לסכם.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת ינון אזולאי, אתה לא מאפשר לו לסכם את הדיון? אני רוצה להבין.

אליהו רביבו (הליכוד):

אני לא מסכם. אני לא מסכם.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אדבר קצר, ברשותכם. אדוני היושב-ראש, היום השלימה ועדת הכנסת בראשות יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ את החוק החשוב מאוד של גירוש משפחות מחבלים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות בקצרה ולהודות לחבריי חברי הכנסת אופיר כץ, אלמוג כהן, אלי רביבו, חנוך מלביצקי, שהובילו את החוק הזה, ולנצל את ההזדמנות לחזק את יושב-ראש הקואליציה בדבריו החשובים מאוד. עד היום מערכת המשפט הכניסה מקלות רבים בגלגלי החקיקה בבואנו להגן על אזרחי מדינת ישראל. שמעתי היום את הדברים שאמר חבר הכנסת כץ על כך שלא נוכל לאפשר יותר את ההתנהלות הזאת שבה אנשי מערכת המשפט, בואו נאמר, מערימים קשיים על מלאכת החקיקה. חבר הכנסת כץ, אני מבקש ממך לנקוט את אותו קו, אותה עמדה, גם בחקיקה הבאה עלינו לטובה, כשיטה. בואו לא ניתן לבג"ץ, נוכח פני העם, לעשות את המלאכה של ביטול מעשי חקיקה רבים שיצאו מהבית הזה. אין דרך אחרת אלא לנקוט את הדרך הזאת, כדי להחזיר את האיזון גם לבית הזה וגם למדינת ישראל כולה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת רביבו, אנחנו יכולים להצביע? ובכן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על חוק רישוי עסקים (פטור מרישוי עסק לקייטנה לתנועות נוער ולארגוני נוער), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אליהו רביבו, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 39) (פטור מרישוי עסק לקייטנה לתנועות נוער ולארגוני נוער), התשפ"ה–2024, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

18 בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, אם ירצה השם, יום רביעי כ"ח בתשרי התשפ"ה, 30 באוקטובר 2024, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.