טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: "מצב הטיפול בנפגעי ושורדי מתקפת השביעי באוקטובר בדגש על ניצולי המסיבות (נובה ופסיידאק)
הצעה לסדר היום
נאומים בני דקה
פריטי מליאה · דיון
השבת החטופות והחטופים - דיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי הכנסת
פעולה על פי חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
שר התקשורת שלמה קרעי:
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
רון כץ (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
טלי גוטליב (הליכוד):
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אושר שקלים (הליכוד):
אריאל קלנר (הליכוד):
ינון אזולאי (ש"ס):
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
שר התקשורת שלמה קרעי:
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 40) (שינוי מספרי סגנים), התשפ"ה–
אלי דלל (הליכוד):
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
נאור שירי (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
נעמה לזימי (העבודה):
מיקי לוי (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
מירב כהן (יש עתיד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
סימון דוידסון (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
משה טור פז (יש עתיד):
ירון לוי (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
עמית הלוי (הליכוד):
גלעד קריב (העבודה):
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
שר הבריאות אוריאל בוסו:
שלום דנינו (הליכוד):
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–
שר התקשורת שלמה קרעי:
מירב בן ארי (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מירב כהן (יש עתיד):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
סימון דוידסון (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
שר התקשורת שלמה קרעי:
הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–
שר התקשורת שלמה קרעי:
הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–
צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ז בחשוון התשפ"ה, 18 בנובמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5023/25 וכלה בהצעת חוק פ/5053/25: הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 6) (הגבלת שיווק של חומר מסכן שיש לו שימושים מותרים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הסמכת בית משפט למתן צו מניעה או צו עשה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק עידוד תרומות מזון (תיקון), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ויסמין פרידמן; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמול לגרושות), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק איסור הפליה ברישוי מחמת מצב בריאותי (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול מילואים לעובד עצמאי) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת ולדימיר בליאק, נאור שירי ומשה טור פז; הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרך לישראל, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה במי שנספה בפגיעת איבה כחייל שנספה במערכה) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן ואופיר כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – שימוש במשבש תדרים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי הורים, יתומים ואחים שכולים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – המעמד המשפטי של בעלי חיים), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול מגבלת גיל להכרה ביתומי צה"ל וכוחות הביטחון), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים ומשרתי שירות לאומי-אזרחי), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על תשר), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכת כספי קרן השתלמות) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת ולדימיר בליאק, דבי ביטון ונאור שירי; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – אישור הכנסת לפתיחה בהליך פלילי או אזרחי), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת טלי גוטליב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע או לפורש ממנו) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב התגמול לעצמאים בשירות מילואים), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת אורית פרקש הכהן; הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראות מיוחדות לעניין אכיפה ביישובי מיעוטים ללא תוכנית) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול מילואים לעובד עצמאי) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הגדלת הייצוג הנשי באסיפה הבוחרת ובחירת נציגים מיהודה והשומרון), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל, שמחה רוטמן, משה סולומון וצבי ידידיה סוכות; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הגדרת אלימות במשפחה), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, מירב בן ארי, יואב סגלוביץ', דבי ביטון, מטי צרפתי הרכבי ושלי טל מירון; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הסמכת בית משפט למתן צו מניעה או צו עשה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז דוחות תעבורה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק מעמד המשרת בשירות צבאי או לאומי, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עיתונאים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק להנגשת מזון בריא לציבור, התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון – צו לקבלת נתוני מנוי ונתוני תקשורת ממקור אחר), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק הרשות לקידום הורות טובה ומיטיבה ותפקוד הורי ומשפחתי בריא, התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק להגבלת השיווק של גז קצפות לצרכן, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת התמודדות בבחירות של תומכי ומעודדי טרור), מאת חברי הכנסת מתן כהנא, פנינה תמנו, חילי טרופר, אלון שוסטר, גדי איזנקוט, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן ובנימין גנץ. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס, 252) (מענק לימודים), התשפ"ה–2024. פרוטוקול המתקן את הסכם מרקש בדבר הקמת ארגון הסחר העולמי בדבר סובסידיות דיג. מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חוה אתי עטייה, עופר כסיף, מירב בן ארי ואורית פרקש הכהן בנושא: מצב הטיפול בנפגעי ושורדי מתקפת 7 באוקטובר בדגש על ניצולי המסיבות (נובה ופסיידאק). הודעות שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעות אלו: הצעתם של חברי הכנסת דבי ביטון, חילי טרופר, חוה אתי עטייה, גלעד קריב ועאידה תומא סלימאן בנושא: סגירת בתי ספר ייעודיים לאוטיזם; הצעתם של חברי הכנסת אפרת רייטן מרום ויואב סגלוביץ' בנושא: פערים משמעותיים במענים החינוכיים לתלמידים המפונים מגבול הצפון; הצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, סימון מושיאשוילי, קטי קטרין שטרית, מיכאל מרדכי ביטון וירון לוי בנושא: המענה לתלמידי מערכת החינוך ועובדיה בתחום הטראומה. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום, והוא נאומים בני דקה. חברי כנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. שלום לשר. עד שאקבל לידי את הרשימה, ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. הבוקר ירד גשם והחורף מתחיל, ואני מרגישה ביתר שאת את מצב החטופים, שנמצאים 409 ימים בעזה. אני מבקשת לצטט את פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים, בהודעה שבה הוא מתריע כי בניגוד לחורף הקודם, אל החורף הזה החטופים מגיעים ללא רזרבות פיזיולוגיות. הם ניצלו את רקמת השומן; מסת השריר שלהם ירדה פלאים; מערכת העצבים שלהם בתפקוד ירוד, ויכולת ההתמודדות שלהם עם קור חלשה עד כדי סכנה לפגיעות קור קשות ומוות; רמות הוויטמינים והמינרלים החיוניים שלהם במחסור משמעותי, ולכן הסיכוי שלהם להפרעות מסוכנות בקצב הלב גבוה; מערכת החיסון שלהם נחלשה מאוד, דבר המגביר את הסיכון לזיהומי חורף; הם פגיעים וחלשים, והחורף מכניס אותם לסיכון חיים נוסף על זה שממילא קיים. הדחיפות להצלת חייהם הולכת ועולה, והסיכון לחייהם מתגבר בכל יום. אין להם זמן.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לגברתי. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, ואחריו – חברת הכנסת צגה מלקו. בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על סוגיה: אתמול נהרג עובד בתאונת עבודה – אתמול בשעות הבוקר – ורק היום, כמעט 30 שעות אחרי כן, שוחררה הגופה. זה סיוט שהמשפחות עוברות מאז קבלת ההודעה שיקירם נפטר ועד להבאתו לקבורה. זה בגלל שבמכון לרפואה משפטית עובדים בסך הכול חמישה רופאים מומחים וארבעה מתמחים. אם נשווה את זה לצורך, כאן בארץ צריכים להיות לפחות כ-50 רופאים מומחים כדי שיוכלו לעשות את העבודה. זו סוגיה שלדעתי משרד הבריאות צריך לטפל בה; לתת לה עדיפות עליונה כדי שהאנשים יקבלו שירות כמו שצריך. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, ואחריה – חבר הכנסת משה סולומון.
צגה מלקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כשנה וחצי ילד בשם רפאל אדנה נדרס למוות. יצאנו, קהילה שלמה, להפגין: צדק לרפאל. רפאל אדנה נדרס על ידי אישה בשם היידי, רופאת שיניים. בהתחלה משטרת ישראל ציינו, כתבו בפרוטוקול שהבת, רופאת השיניים היידי, דרסה אותו. אחר כך שינו את הגרסה, אמרו: האימא קרול היא זאת שדרסה. בסופו של דבר מי שעמדה לדין, למשפט, היא האימא; אבל חברה של האימא, הלן, שהייתה האחרונה שראתה אותה, חשפה את האמת, זו הייתה אפילו פליטת פה. בעדות שלה הלן, החברה של האימא, אמרה שהיא הייתה אצלה בבית. אחר כך מישהו מהמשפחה בא ואסף אותה, הבת או מישהו אחר. אבל משום מה, האמירה בעדות של הלן נשמטה מפרוטוקול בית המשפט. בתוכנית "הצינור" חשפו את זה. איך זה נחשף? מישהו שלח מייל שבפרוטוקול זה לא מופיע. למרות שידענו שהבת, רופאת השיניים היידי, היא שדרסה אותו ולא האימא – כדי להוציא את הבת אמרו שזאת האימא, כי האימא היא מעל גיל 80, מבוגרת. אבל האמת היא שהחברה של האימא, הלן, אמרה: היא הייתה אצלי בבית ומישהו בא ואסף אותה, הבת או מישהו אחר. זאת אומרת שהבת היא זאת שנהגה, היא זאת שדרסה אותו. אני מאמינה שבבית המשפט ברגע שהפרוטוקול יתוקן, הצדק יצא לאור.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחברת הכנסת מלקו. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת דבי ביטון.
משה סולומון (הציונות הדתית):
תודה, אדוני היושב-ראש. כמדי שבוע בנאומים בני הדקה אני מזכיר את אחד הנופלים, אחד הגיבורים בני הקהילה. הפעם אספר על סמל ראשון מארו אלם ז"ל, בנם של יגבאל וגברה. מארו נולד ביום כ' באייר תשס"ג באתיופיה, אח לחמישה. הוא היה לוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני, ונפל בקרב בקיבוץ כיסופים ב-7 באוקטובר תוך הקרבת חייו למען תושבי הקיבוץ. מארו, שנולד באתיופיה ועלה לארץ בשנת 2012, בהיותו רק בן שמונה, הוא חלוץ שיצא להילחם על אחיו. דרכו החלה במרכז הקליטה איבים בשדרות, המשיכה במקיף ב', ולאחר מכן בכפר הנוער בן יקיר, שם סיים את לימודיו. מייד עם סיום לימודיו התגייס לחטיבת גולני. מארו הצטיין בתחרויות ריצה, הגיע למקום הראשון, והביא גאווה וזכייה במדליות רבות לפלוגתו. מי שהכיר את מארו מספר על נער חייכן, ביישן ושקט, עם שמחת חיים מידבקת שהעלתה חיוך על פני כל סובביו. הוא התבלט בענווה, בטוהר ליבו ובטוב שהיו בו. הוא ידע להנהיג ולומר את המילה הנכונה בזמן המדויק, ותמיד היה שם לתמוך כשנדרש. הוריו האהובים יגבאל וגברה וחמשת אחיו איבדו בן ואח יקר, שהצטיין בכבוד להוריו, באהבתו לכל אדם ובנתינה אמיתית מכל הלב, ללא תמורה. יהי זכרו ברוך.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לאדוני. חברת הכנסת דבי ביטון. אחריה – חבר הכנסת חנוך מלביצקי, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, 409 ימים, 101 חטופים. אחזור על המשפט הזה, ואמשיך ואהדהד אותו בכל הזדמנות ובכל יום נורא שעובר. כבוד היושב-ראש, הצלחנו להביא הישגים מדהימים. הרגנו כמעט כל ראש – סנוואר, נסראללה וכו'. זה הזמן להחזיר אותם. אי-אפשר לצאת החוצה, לראות את העננים, לראות את הגשם, להבין שהילדים שלנו, האבות שלנו, האחים, הדודים נמצאים במנהרות החמאס. לדאבוני, העדויות משם קשות מאוד, ואנחנו יודעים ורואים את זה. לא תהיה תקומתנו בלי החזרה שלהם. אם אנחנו רוצים ניצחון מוחלט – זה הניצחון. זו חובה מוסרית ולאומית שלנו. אני קוראת לראש הממשלה: סמוך על צה"ל, עצור את המלחמה. צה"ל שמר עלינו מספיק שנים עוד לפני כל המלחמה הזאת; אז התירוץ שאי-אפשר הוא לא נכון. תוציא 101 חטופים בעסקה אחת, ואם הם יחליטו רק להרים את ראשם, זה יהיה הזמן לטפל בהם. אז אני פונה שוב: בבקשה, תחזירו כבר את החטופים ואת החטופות, כמובן. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, ואחריו – חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. לצערי, החדשות הקשות על התנאים והמצב של אלי פלדשטיין הגיעו לא מזמן, ואני לא יכול להתעלם מהדיווחים על הטלפון שקיבל שופט בית משפט העליון, שאישר את הארכת המעצר שלו למרות שתי פסיקות סותרות בשלום ובמחוזי. נאמר שהוא קיבל טלפון מראשי מערכת הביטחון, וזה שינה את החלטתו. הפרקטיקה הזאת, להרים טלפון לשופט – הפעם ראשונה שנחשפנו אליה, אדוני היושב-ראש, הייתה כאשר שי ניצן שלח מייל לשופטי העליון שבו תדרך אותם איך לענות נכון על שאלות במשפט נתניהו. זו פרקטיקה פסולה. זו פרקטיקה של הטיית משפט. אדוני היושב-ראש, אתה יודע יפה מאוד – גם היית עורך דין – שאם מישהו מאיתנו היה מעז רק לפנות לשופט, סביר להניח שהיה מאבד את רישיונו ומהמשטרה היו דופקים אצלו בדלת. התהליכים האלה מזוהמים. הם מקרינים באופן רע מאוד על מערכת המשפט שלנו, וטוב יעשו שופטינו אם יקפידו על מה שהם דורשים מאחרים. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לאדוני. חברת הכנסת טלי גוטליב. אחריה – חברת הכנסת קטי שטרית.
טלי גוטליב (הליכוד):
טוב, תראו, זה פשוט נשמע כמו צ'יזבט אבל זה לגמרי אמיתי. יהודי, קצין בצה"ל, איש אמון של ראש הממשלה, אלי פלדשטיין, נמצא בחקירת שב"כ בתנאים של מחבל נוח'בה – אפילו מחבל נוח'בה לא מקבל כאלה תנאים. נמצא במעצר, לא רואה עורך דין. שימו את כל זה בצד; אנחנו כבר אחרי כל זה. מספרים שהוא פגע בביטחון מדינת ישראל, ואז אנחנו מגלים הדלפת מסמך שלא רק שלא פוגעת בביטחון מדינת ישראל אלא שומרת על ביטחון מדינת ישראל, גודעת את הגלוריפיקציה של חמאס ומספרת לעולם את אסטרטגיית חמאס: אנחנו לא מסכימים לעסקת שחרור חטופים; אנחנו צריכים להאשים, במניפולציה, את ראש הממשלה; אנחנו צריכים לעודד את ההפגנות שיש בארץ, שקורעות את העם לשניים. כל זה מביא את האמת בפני העולם, לא רק בפני עם ישראל. הוא חשוד – לא פחות – בפגיעה ביטחון מדינת ישראל. במשך תקופה מריצים שמועות שהעוזר של ראש הממשלה חשוד בסחיטה באיומים, ועשרה ימים מדברים על זה בתקשורת. התיק הזה נגנז כי קצין אמ"ן לא התלונן על סחיטה באיומים, אז לא נורא. כל זה נעשה מעל הראש שלנו. אבל לא זה מה שמפריע לי. אני הייתי סנגורית 22 שנה. אני מכירה את בתי הסוהר כמו את כף היד שלי – איך נכנסים, מה נמצא בתא המעצר, מה אתה יכול להכניס לתא המעצר. לתא המעצר לא מכניסים לא חבל ולא חוט ולא גומי ולא חגורת מכנסיים וגם לא שרוכי נעליים. שיהיה כאן ברור: אף אחד לא נכנס ככה לבית הסוהר. מספרים לנו קודם שבתא שלו מצאו חבל. אחר כך אמרו: זה לא חבל; זה גומי ארוך, הוא הוציא מהחלון. אני רוצה לשאול את שירות בתי הסוהר איך זה שהאסיר מגיע לחלון. מעניין אותי פשוט לדעת, בתא המעצר איך הוא מגיע לחלון? איך יש שם משהו שמאפשר לו להגיע לחלון? נגיד שהוא הגיע לחלון – אין שם את הגומיות מהסוג הזה – הוא עלול לפגוע בעצמו. אני אומרת משהו הרבה יותר נורא: כתבתי אתמול שלא אתפלא אם יקרה משהו לכל מיני עצורים ביטחוניים יהודים. זה קרה. כל מיני אנשים שנעלמו, ד' ו-א' וכל מיני אנשים שהשב"כ לא רוצה שנדע את מה שהם יודעים. לי ברור שפלדשטיין לא פגע בביטחון מדינת ישראל, כמו שברור לכל בר-דעת; כמו שברור לי שהוא לא צריך להיות במניעת מפגש; כמו שברור לי שהוא לא צריך להיות בתנאי מעצר שלא מביישים את המחבלים; ברור לי לגמרי, וכמו שברור לי שמישהו אמר לו אתמול: אתה הולך לשבת 20 שנה, חכה, אתה גומר את החיים שלך כאן. יד נעלמה השאירה את החפץ הזה, את החבל. אני בטוחה מי זה; אני אומרת את זה פה בכנסת, אמרתי את זה גם אצלי בכל מקום, ואני אומרת לכם, שאם תרצו לדעת מי שם את זה ותרצו לראות את הסרטון – אני חותמת כאן ועכשיו שהסרטון לא עבד; המצלמה במקרה לא צילמה, וזה לא נקלט בעדשה. אוי ואבוי לכולנו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לגברתי. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. אחריה – חבר הכנסת אריאל קלנר. בבקשה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, שר החוץ, חבריי חברי הכנסת, חשבתי רבות לפני שהחלטתי שאני רוצה להגיד את מה שאני רוצה להגיד עכשיו, אבל אני חושבת שאנחנו עומדים בפני סכנה מאוד מאוד קשה – האירועים הקשים, המזעזעים, של הימים הקרובים, האחרונים, שבהם הושלכו פצצות תאורה על ביתו של ראש הממשלה בקיסריה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני שומעת ללא הרף, גם בקרב החברים שלי בימין: תעשו כבר משהו, תעשו כבר משהו. ואני אומרת לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, אני חושבת שכבר הגענו לקו האדום וחצינו אותו. בקיץ כשאנחנו מדברים על הקו האדום של הכינרת, ותמיד אני שואלת את עצמי: לאן עוד קו אדום יכול להגיע? אז אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש: הגיעו מים עד נפש. זה לחלוטין לא הגיוני שאנחנו רואים פעם אחר פעם כמה שאותם אנשים אנרכיסטיים מתקרבים לביתו של ראש הממשלה, ומטרה אחת עומדת בפניהם: לרצוח את ראש הממשלה. לרצוח אותו. הם אמרו שצריך לירות לו במצח; הם נסעו עם לפידים לתוך הבית שלו כדי לשרוף את ביתו. הרי הם לא באים עם זרי פרחים; הם לא באים לשוחח איתו. הם רוצים – איך הם אמרו – להוציא אותו מביתו ולתלות אותו. ריבונו של עולם, בקדנציה הקודמת זכורה לכולם "פרשת משפטים", כשבסך הכול משפט שאמרה אישה שהלכה עם בעלה ועם ילדיה לבית הכנסת, בסך הכול משפט אחד – היא נעצרה ליום שלם. אנחנו יודעים ששנה וחצי אישה ששלחה מכתב לראש הממשלה בנט – אגב, טוב שהיא נמצאת בבית הכלא כי היא שלחה מכתב יחד עם קליע, אבל אנחנו רואים פעם אחר פעם אמירות קשות כלפי ראש הממשלה. קוראים לו בשמות של בוגד. כותבים את זה על כבישי מדינת ישראל, בכל פינה אפשרית. זה לא הגרפיטי של שפי פז. לא, לא, היא שייכת למחנה אחר. אותה צריך לעצור. אנחנו רואים פה שיש אנשים, והם אנרכיסטים. הם לא אנשים שאפשר לנהל איתם דיון, הם אנרכיסטים. הם רוצים שהמדינה הזו תהפוך למדינת כל אזרחיה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה, גברתי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני מבקשת מהבית הזה – הכתובת על הקיר, כבר אין מקום על הקיר, הקיר מלא כבר בכתובות, שלא יבואו ויגידו שהוא הזמין את זה על עצמו. את זה כבר שמעתי, שאם הוא יירצח, הוא הביא את זה על עצמו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה, גברתי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני מודיעה לך, אדוני היושב-ראש, מדובר בסכנת נפשות וצריך לקיים על זה כל דיון אפשרי. ראש הממשלה ומשפחתו נמצאים בסכנה. בסכנה קיומית, וזה סמל מדינה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה, גברתי. תודה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זה לא משנה אם מישהו מסכים או לא מסכים עם הדעות שלו – זה סמל מדינה. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חבר הכנסת קלנר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ואטורי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הם לא הצביעו – – – כתוב בתקנון.
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, טוב, במדינת ישראל של היום יש שני מעמדות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
שתי.
אריאל קלנר (הליכוד):
שתי או שני? מעמד אחד – שני מעמדות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
למה שאתה מתכוון זה שתיים.
אריאל קלנר (הליכוד):
בכל מקרה יש שני מעמדות, זה מה שבטוח. מעמד אחד זה מעמד שאם הוא עושה גרפיטי או משהו בסגנון הזה, הוא נכנס לכלא. אני מדבר כמובן על שפי פז. היא נכנסה לכלא. בקפלן עוד לפני הקפה של הבוקר אלה הדברים שהם עושים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הסגת גבול, לא גרפיטי.
אריאל קלנר (הליכוד):
אין אכיפה, אין שום דבר. הדלפות? כמובן. זה דבר חמור ביותר, וצריך לחקור את זה, אבל אם זאת הדלפה שפגעה בחטופים ופגעה במדינה, פגעה במעמד של המדינה ובהסברה של המדינה – כמו ההדלפה שהייתה על החיילים שלנו, שהוצגו כאנסים בשדה תימן, והיה שם שילוב של עבירה על החוק, גם פגיעה במדינה וגם פגיעה בהסברה – כלום, שקט, דממה. לא חוקרים, לא עוצרים ובטח לא מכסים עם פלנלית את העיניים ומכניסים את האנשים למרתפי השב"כ. הכול בסדר. ומי מדבר כמובן על חסימות כבישים? ועוד לא הזכרנו, אדוני היושב-ראש – אני, אולי כמוך, גדלנו בדור שבו הסבירו לנו שמילים הורגות, שאסור להגיד, אוי ואבוי; אבל היום מילים כבר לא הורגות, אפשר להגיד מה שרוצים, כי כמובן יש ראש ממשלה או אנשים מסוימים מצד פוליטי מסוים שאותם הן הורגות, ויש צד מסוים שמותר להגיד עליהם הכול. זה חופש ביטוי, והכול נפלא והכול נהדר – שני מעמדות. אגב, אין עבירה – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לסיום, אדוני.
אריאל קלנר (הליכוד):
– – אין דבר מותר ואין דבר אסור. אני אגיד לך, אותו פשע, אותה עבירה, יש כאלה שיכולים לקבל עליה פרס מהנשיא ויש כאלה שיקבלו עליה כלא. הכול תלוי בפוזיציה הפוליטית.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חבר הכנסת ואטורי. חבר הכנסת ואטורי, בבקשה. אחריו אחרונת הדוברות לשלב זה – חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שמענו בתקשורת הרגע שנמצא חבל תלייה בחדרו של אלי פלדשטיין.
נאור שירי (יש עתיד):
לא נמצא.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אני אומר לכם דבר אחד. אני יודע שיש כמה במערכת שרוצים שהוא יתאבד. רוצים לחסל אותו כדי להסתיר את העניין הזה. מסתירים חומרים מראש הממשלה, וזאת הבעיה הכי גדולה שלהם. ההסתרה הגדולה, ההדלפות האלה. אתם יודעים מה מצחיק? מישהו הראה לי את ידיעות אחרונות – אני לא קורא את העיתון הזה – והיה כתוב שם: כמו שפורסם אצלנו לראשונה. מה זה "פורסם אצלנו לראשונה" אם לא הדלפה? כל הסיפור הזה הרי הודלף לתקשורת על ידי אנשים מסוימים שמקבלים הגנה מהחוק. מישהו אחד, נאמר שהעביר משהו לראש הממשלה, וכל המערכת גועשת, כל המערכת גועשת. יש כאן ניסיון הפיכה משפטית, על הממשלה ועל ראש הממשלה. אנחנו לא ניתן לזה לקרות, גם אם יצאו אלפי אנשים לרחובות. אנחנו נעצור את ניסיון ההפיכה הזה. לא ניתן לכם, זה לא יקרה. אתם יכולים להנהן עם הראש. עלו עליכם, עלו עליכם. תודה רבה.
דבי ביטון (יש עתיד):
חכה ותראה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה. לאחר מכן נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
נגד בחטיבת אמ"ן במילואים נחשף לחומר שמראה באופן חד-משמעי שסנוואר וחמאס רוצים להשאיר את החטופים כדי לייצר פילוג פנימי בתוך ישראל כי הם מבסוטים מההפגנות ומבסוטים מהאנדרלמוסיה, והם מבינים שהחטופים הם הדבר שיכול למוטט את החברה הישראלית מבפנים, בעיקר בעיקר כשהחיצים מופנים לא לאויב אלא לממשלה ולמי שעומד בראשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
למה הם עדיין בעזה?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
הקצין הזה, הנגד הזה, הוא פטריוט מספיק. הוא פותח טלוויזיה ורואה איך ראש הממשלה לא רוצה לשחרר חטופים, כשיש לו מסמך מתוך חמאס, בעידודו של סנוואר, שמראה בדיוק את ההפך. והנגד הזה אומר: אלוהים ישמור, מבוקר עד ערב בכל ערוץ אני שומע שישראל אשמה, והינה יש לי ביד מסמך שמראה שחמאס מעולם לא היה בסיפור, מעולם לא היה באירוע, מעולם לא היה בסוג של התחלה של משא ומתן. להפך: תמשיכו להפגין, תמשיכו להאשים את הממשלה, בדיוק בגלל זה אני משאיר את החטופים. אומר הנגד הפטריוטי הזה לעצמו: יש לי ביד מידע שלא מגיע לתקשורת, שלא מגיע לעם ישראל, שלא מגיע לראש הממשלה – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כי הוא מסווג, כי הוא מסווג.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, די.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – מסמך קריטי וחשוב. עם מידע שאת ההפך ממנו – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עבר הזמן.
היו"ר אמיר אוחנה:
אל תעזור לי לנהל את המליאה. טוב, תודה. יום אחד אולי תשב בכיסא הזה, לא עכשיו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני לא רוצה לשבת בכיסא הזה.
היו"ר אמיר אוחנה:
קריאה ראשונה. בבקשה, תמשיכי.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – אנחנו רואים באולפנים מבוקר עד ערב. עכשיו אני רוצה לומר משהו גם על הנגד הזה וגם על פלדשטיין: הם לא מסכנים את ביטחון המדינה. המסמך הזה לא מסכן את ביטחון המדינה, להפך, הוא מייצר את הנרטיב הראוי – שהחטופים שם לא בגלל ישראל אלא בגלל חמאס. הסיבה שאתם פועלים נגד כל זכויות אדם במקרה של פלדשטיין ושל הנגד היא אחת, כי זה פוגע בנרטיב, לא במדינה; כי זה פוגע בנרטיב האיום ביותר, הגרוע ביותר שאפשר היה להריץ מאז 7 באוקטובר, וזה שהחטופים לא כאן בגללנו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה, גברתי.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
כי מה יישאר לכם אם לא זה? מה יישאר לכם אם לא השקר – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ראש הממשלה – – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – שאתם מריצים מבוקר ועד ערב, וחוטפים בפעם השנייה את החטופים רק כדי לפגוע בראש הממשלה? השנאה מעוורת.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לגברתי. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, הנושא הבא שעל סדר-היום הוא דיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי כנסת. נמצא איתנו ראש הממשלה וגם ראש האופוזיציה. לפני שנתחיל אני מבקש להזכיר לחברות וחברי הכנסת כי מי שיוצא מהדיון הזה ישוב לכאן רק להצבעה. אז מי שמעוניין לשמוע את שני האישים ימתין בסבלנות עד הסוף. מי שלא יכול להתאפק יצא החוצה. לפני שאזמין את חבר הכנסת מאיר כהן, ראשון הדוברים, אני רוצה לברך את השליח המיוחד של הממשל האמריקאי. I would like to welcome Ambassador Roger Carstens, the American special presidential envoy for hostage affairs, and his delegation, who are here with us today together with his Israeli counterpart, Gal Hirsh. I thank you both for your efforts in bringing back all 101 hostages – our brothers and sisters whose faces look down upon us from the gallery above. May they return swiftly to their families. Thank you very much. תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני חייב לפתוח את דבריי בכך שאני מבין שהשב"כ הפך להיות הסקוריטטה, השב"כ הפך להיות אויב המדינה. אתם עולים לכאן ואתם עומדים בצד ומטיחים בשב"כ.
טלי גוטליב (הליכוד):
זאת צמרת השב"כ.
מאיר כהן (יש עתיד):
רגע, רגע, אני לא הפרעתי. טלי, אני לא הפרעתי לכם, אני מבקש מכם.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מאה אחוז, סליחה. סליחה, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
תפסיקו. אין שב"כ ספייר. הלוחמים שלו כל יום מונעים מאות פיגועים. היו זהירים בביקורת שלכם. אני מבין שזאת פוליטיקה, אני מבין שזה מחמם את הלב שלכם, אבל אנא מכם, תחשבו על לוחמי השב"כ שנמצאים עכשיו בתוך ביבים ומונעים פיגועים. אדוני היושב-ראש, אתה היית שם. אז אוקיי, שמע אתכם ראש הממשלה, בסדר גמור. ציפיתי ממנו שהוא יפסיק את זה. אני לא יכול להימנע מהמילים הקשות שאני הולך להגיד. אני עומד כאן מלא זעם – – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
גם אנחנו.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני מאמין לך שאת מלאת זעם על מה שקרה – רק תקשיבי – במדינת ישראל ב-7 באוקטובר, ולא פחות מכך על מה שקורה אחרי 7 באוקטובר. באותו יום שחור שבו נרצחו אזרחים, נחטפו חפים מפשע ונעשו מעשי זוועה שאי-אפשר לתאר אותם, אתה, ראש הממשלה, לא רק שלא פעלת כפי שמצופה ממך ואמרת: אני לוקח אחריות ופה מעכשיו והלאה מחלץ את המדינה הזאת. לא אמרת את זה. אתה נכשלת בדבר הראשון, לקיחת אחריות, כמו שכל מנהיג צריך לקחת אחריות. זאת האחריות שלך, אדוני ראש הממשלה. 101 חטופים כבר 409 ימים נמקים במנהרות – תת-תזונה, סבל, עינויים, השפלות – בנות ובנים שלנו, של כל אחד מאיתנו, נמקים. ואדוני, עם כל הכבוד, לך יש זמן. וחלק מהשרים שלך – לפחות את זה תגיד להם – אומרים כאן: אנחנו לא בעד עסקה. איך אפשר להגיד את זה? אתה יכול להתווכח פוליטית, אתה יכול להגיד את דעתך, אבל במדינת ישראל הדואבת, מול הורים דואבים, מעיזים שרי ממשלת ישראל וחברי כנסת להיות במשכן, בקודש-הקודשים, ולהגיד: אנחנו לא בעד עסקה. תגידו כך, תגידו אחרת, תגידו: ננסה ככה – אבל מאיפה עזות המצח להסתכל על הורים, לשמוע את בכיים, לשמוע את אנקתם, ולבוא לכאן ולהגיד: אנחנו לא בעד עסקה?
ניסים ואטורי (הליכוד):
מי אמר דבר כזה? אתה שופך את דמנו.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא להפריע.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש.
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה יודע מי אמר. ניסים, אתה יודע מי אמר. אתה יודע מי אמר, ניסים, תפסיק.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אל תכליל.
מאיר כהן (יש עתיד):
7 באוקטובר ייזכר לא רק בגלל מה שקרה בשטח אלא בעיקר בגלל מה שלא קרה: אובדן האחריות, אובדן המנהיגות ואובדן האנושיות שמלווה אותנו – שלך, אדוני ראש הממשלה ושל חלק מהשרים שלך. תגיד לי, אדוני ראש הממשלה, אני שואל אותך – אני לא נוהג להתלהם ואני לא נוהג לכנות אותך בכינויי גנאי, אבל אני שואל אותך: למה אתה לא הולך לניר עוז? למה אתה לא הולך לכפר עזה? למה אתה לא הולך לשם, שם את היד שלך על ההורים? גם אם הם יטיחו בך מילים קשות, אתה, ראש הממשלה, תשפיל מבט, תבלע, אבל תפגוש אותם. תראה את מה שאנחנו ראינו, כולל ח"כים מהמפלגה שלך – אני לא אקח את זה מהם – שהיו איתי שם ובכו איתי ובכו איתנו. לראות את הבתים השרופים, להריח שלושה ימים אחרי את ריח המוות. הם היו, אבל אתה לא. למה? באיזו מדינה זה קורה? הם האזרחים והאזרחיות שלך, הם האזרחים והאזרחיות שלנו, הם הבנים שלך והן הבנות שלך, הבנות שלנו והבנים שלנו, וכל טריק שתעשה לא יפטור אותך מהחובה הבסיסית הזאת. להפקיר אנשים במנהרות – אנחנו, היהודים? הגניוס היהודי? כל מי שהתגייס לצה"ל – איפה "לא מפקירים פצועים", איפה הסיפור הזה? הכול נעלם בשביל הפוליטיקה הזולה? אני לא יודע מה היה עם ההדלפות, אבל אני יודע דבר אחד, שמסלול ההדלפות עובר דרך הלשכה של ראש הממשלה. ואם הוא ידע, זה נורא; גם אם הוא לא ידע, זה נורא, כי זו הלשכה שלו, אלה האנשים שלו. ואתם עולים כאן ומטיחים בשב"כ כאילו השב"כ הכניס חבל. תפסיקו. אפשר להתווכח. יש פוליטיקה, אבל יש מעבר לפוליטיקה. יש דברים שהם שלנו ושלכם – השב"כ הוא שלי ושלך. זאת בושה, ההתייחסות שלך, אדוני, ושל אלה שחושבים שאנחנו יכולים להתנהל עם הסתר פנים כלפי החטופים האלה. הם מתים כל יום. הם מתים כל יום. אתה שומע את המשפחות, אתה שומע את הבכי שלהן, ואתה לא מאמין שכאן, במדינת ישראל, הגענו למצב כזה. ואני שומע אתכם אומרים: מה, אנחנו נפסיק את המלחמה? כן, תפסיקו את המלחמה. יש לנו הישגים – – –
אריאל קלנר (הליכוד):
לא, לא – – –
קריאות:
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אל תפריע לי. אני לא אפריע לך.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
לא מוכנים לזה.
מאיר כהן (יש עתיד):
חנוך, תפסיק.
דבי ביטון (יש עתיד):
חברים שלכם שם – – – ילדים – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
נמשיך את המלחמה לנצח – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת רייטן מרום.
מאיר כהן (יש עתיד):
יש לנו הישגים. יש לנו הישגים, ברוך השם. יש לנו הישגים מהטובים ביותר. חנוך.
קריאות
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת קלנר, די.
מאיר כהן (יש עתיד):
סליחה, קלנר.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מה יש לכם.
מאיר כהן (יש עתיד):
זו דעתך, אבל זו דעתי. אנחנו נמצאים במצב שצה"ל עשה עבודה מצוינת – גם בלבנון, גם ברצועת עזה. החמאס על הרגליים, אז צריך לנשום עמוק ולהגיד: עכשיו, לתת מכה על השולחן, אתה, ראש הממשלה, כמו שאתה יודע להיות כשאתה רוצה, ולהגיד לצוותים שלך: עכשיו תפסיקו הכול, לכו ותביאו את החטופים. לכו ותביאו אותם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
שילך בעצמו. הוא יכול ללכת בעצמו – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת רייטן.
מאיר כהן (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
ואם צריך תיסע אתה, ותעשה מסיבת עיתונאים ותגיד: אני עוצר כאן. אני רוצה את האזרחים ואת האזרחיות שלי. אני רוצה לספר לכם על קובי וגלית כלפון, השכנים שלי בדימונה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני מכירה אותם.
מאיר כהן (יש עתיד):
את מכירה אותם, קטי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
כן , כן. אני מדברת איתם, עם גלית.
מאיר כהן (יש עתיד):
הם אמרו לי – נכון. זוג נהדר, מלח הארץ, ציונים טובים. אגב, אנשי ימין, השכנים שלי. חייהם פסקו מלכת. שגב חטוף. לראות את האנשים האלה קמלים, לראות ולשמוע את הבכי שלהם ולראות איך כל המשפחה מתכנסת לתוך העצב. אז כן, יש לנו הישגים טובים, צריך לשמר אותם, אבל מעבר לכל הישג צבאי צריך ללכת להביא את החטופים. אסור לנו לנהוג כאילו שום דבר לא קרה. אין הסתר פנים לשבוי, גם ההלכה אומרת את זה. ואתם יודעים, כל אחד מכם. החרדים לא נמצאים כאן – חבל, יש לי כמה מילים להגיד לכם, גם בנושא של ההשתמטות, וזה קשור אחד לשני. לוחמינו נמצאים 300 ו-350 יום בלחימה, וזה לא רק הבנים של צד אחד, חס ושלום – זה גם הבנים שלכם וזה גם הבנות שלכם וזה גם הבנים שלהם וגם הבנות שלהם. ואתם – מנזר השתקנים. ואתה, ראש הממשלה, יושב איתם בחדרי-חדרים ותופרים, תופרים חוקים של השתמטות. לא לזה ייסלח ולא לזה, שאנחנו מפקירים ושאתה מפקיר את השבויים שלנו. תודה, אדוני.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי לוי לשאת את דבריו. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, היום יום שני, אדוני ראש הממשלה, י"ז בחשוון, היום ה-409 למלחמה. 798 חללי צה"ל, 905 אזרחים הרוגים, 76 חללי משטרה ושירות ביטחון כללי, 101 חטופים בשבי מפלצות החמאס. תסתכל על משפחות שיושבות ביציע, אדוני ראש הממשלה, שיהיה לך אומץ להסתכל עליהן. בני עמי זועקים אלינו ממנהרות עזה, שבויים בידי מפלצות החמאס, והאחריות היא שלך ושל הממשלה שאתה עומד בראשה, רק שלכם. אתם פספסתם הזדמנויות להחזיר אותם חיים, ואתם – כרגע שמענו את הצעקות מהצד הזה, לא להפסיק כדי לא להחזיר אותם.
אריאל קלנר (הליכוד):
כדי כן להחזיר אותם.
קריאה:
איזה שטויות.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת קלנר, קריאה ראשונה.
מיקי לוי (יש עתיד):
שתוק כבר, תן לי לדבר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
הציבור לא קונה את זה – – –
קריאה:
הוא קונה את מה שאת אומרת.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, די.
מיקי לוי (יש עתיד):
אוי ואבוי לחברה הישראלית אם כולם יחזרו מתים בארונות. ההיסטוריה תשפוט את כולנו ואת האחראים לכך. אי-אפשר להימלט מידיה של ההיסטוריה. אי-אפשר יהיה. אדוני ראש הממשלה, אני מגנה את ירי הזיקוקים לעבר ביתך – לא ראוי, מסוכן. אסור לחצות את הקווים. אלה קווים אדומים. שנה חלפה לה, אדוני ראש הממשלה; השבת השחורה, 7 באוקטובר, הטבח הנורא, אונס נשים, רצח זקנים, נשים וטף, האסון הגדול ביותר מאז הקמת מדינת ישראל. ואתה, אדוני ראש הממשלה, אין לך אומץ להגיד שני משפטים, שלוש מילים בכל משפט: אני מקבל אחריות, ועדת חקירה ממלכתית. "רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לתת לציבור תשובות ברורות על השאלות המרכזיות. כל יום שעובר בלי ועדת חקירה ממלכתית מגדיל את הסיכוי לשיבוש חקירה, לתיאום עדויות, להעלמת ראיות. ולכן אנחנו דורשים בקול ברור וצלול: ועדת חקירה ממלכתית עכשיו". את הדברים האלה אמרת אתה, אדוני ראש הממשלה, על נושאים יותר קלים מהטבח הנורא שנעשה בעמנו ובאחינו, תושבי עוטף עזה. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה. עד ארבע דקות לרשותך, גברתי.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, כנסת נכבדה, משפחות יקרות – המשפחות של ארבל יהוד, שגיא דקל חן, של ענבר הימן, זכרה לברכה, של אלי ויוסי שרעבי, איציק אלגרט, מתן אנגרסט, שכולם נמצאים שם למעלה. הן נמצאות כאן בכנסת, אדוני ראש הממשלה, ואת הקולות שלהן אנחנו שומעים מדי יום. אני רוצה לספר לך – אני לא יודעת אם אתה יודע, אני יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. לפני שבועיים אני נתתי לך מכתב ביד, מכתב שחתומות עליו אימהות של חטופות ונבחרות ציבור. לצערי עד היום לא קיבלתי מענה. תסתכל על המשפחות למעלה, גם הן לא מקבלות מענה, אדוני ראש הממשלה. בזמן שמדברים על יציאה מלבנון אתה מדבר על ניצחון מוחלט – אין ניצחון בלי החטופים, 101 ילדים שלי ושלך, לא רק שלהם. אנחנו יודעים שהאיום העיקרי כרגע, כובד האיום, נמצא בלבנון. אני מנסה להבין איך הפכו את זה שכל מי שמדבר על כך שיש לנו הצלחות כבירות מבחינה צבאית בעזה, ושהגיע הזמן להחזיר את 101 החטופים הביתה, כאשר אנחנו יודעים – ואתה אמרת שכמחציתם נמצאים בחיים. למה אנחנו מחכים? והקול של נשים נעדר מהקבינט שלך. אין שם ולו שרה אחת. תשמע את קולן של האימהות. תשמע את קולן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
יש שלוש.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אני מדברת על קבינט המלחמה. אני יודעת שמי שמתייעץ איתך זה במצומצם. ואני אומרת לך, אדוני ראש הממשלה, אם אתה רוצה ניצחון – קרעי, תמשיך להתעסק ברייטינג, במשפחות אתה לא מתעסק, אז אל תפריע לי בנאום.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כשגנץ ואיזנקוט היו לא היה לך מה להגיד.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אני מדברת עם ראש הממשלה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כשגנץ ואיזנקוט היו לא היה לך מה לומר על זה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
בעיניי אנחנו לא צריכים להביא אותך לכאן. אנחנו לא צריכים להביא אותך לכאן ב-40 חתימות. לכאן מגיעות מדי יום משפחות של חטופים וחטופות שרוצות שתשמע אותן; שלא תשמע את בן גביר, שאנחנו יודעים במה הוא מתעסק, העניינים שלו נחשפו לעיני כל עם ישראל; שלא תקשיב לקול של סמוטריץ', ששכח מה זה להיות יהודי ומה זה פדיון שבויים. אתה זוכר את אברה מנגיסטו? הוא נמצא בשבי עשר שנים. אי-אפשר להפקיר אותם. אם רוצים ניצחון, לא יוצאים מלבנון – מחזירים אותם הביתה. אם צריך להפסיק בשלב הזה לחימה, אחרי שהורדנו את סנוואר, אחרי שמוטטנו את החמאס, אז מפסיקים לחימה. אדוני ראש הממשלה, רבים מהחיילים שלנו יוצאים למערכה בעזה וגם בלבנון עם ראש מורם, כשהמטרה העיקרית שלהם זה לא רק להחזיר את הביטחון – זה להחזיר את הבנים והבנות הביתה. ואת הקול הזה הם רוצים להשמיע לך. תסתכל עליהן, משפחות שכבר 409 ימים לא עוצמות עיניים מגיעות לפה. מחד גיסא, הכנסת משתדלת לתת להם במה ראויה, אבל לא אחת הם חוטפים גידופים, אומרים להם שהם שמאלנים, שהם מפקירים את ביטחון ישראל. ומה הם מבקשים? קרעי, תמשיך, תמשיך להפריע לראש הממשלה. הרי אתה מפריע לו בעצם העובדה שאתה מעלה לפה חוקים – באמת אני אומרת לך. מהבוקר הקואליציה שלך עוסקת ביועצת המשפטית, ברייטינג, בחוק לשכת עורכי הדין, במקום באלמנות, במקום ביתומים, במקום בחטופים ובחטופות – את זה אנחנו צריכים למדינת ישראל. במקום זה מה שמשתולל במדינת ישראל ובעם ישראל כרגע זה שנאה וליבוי והסתה. וכן, אני גם מגנה את פצצות התאורה שירו לבית שלך. אין דבר כזה שלא חוקרים את זה, אין דבר כזה שמי שעשה את זה לא יעמוד לדין. אבל אדוני ראש הממשלה, להפוך את העניין של החטופים לפוליטי – זה מה שקורה בבית הזה. אני מבקשת ממך גם תשובה על המכתב שלי – –
קריאה:
מי הפך את זה? מי הפך את זה?
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, די.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – גם תשובה על המכתב שלי – תמשיכו לצעוק – שחתום על ידי אימהות החטופים והחטופות, וגם תשובה לנבחרות ציבור שהגישו לך, אדוני ראש הממשלה. תודה רבה. ובעזרת השם, אל תתייאשו, נזכה לראות את כל הבנים והבנות בבית.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חברת הכנסת תמנו שטה, אם כל כך חשוב לך ייצוג נשים, למה גנץ דילג עלייך כשהוא מינה את חילי טרופר?
קריאות:
– – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אדוני, הוא התייחס אליי. אני רוצה להשיב לו.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא, לא. את לא עולה עכשיו.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אז תיתן לי אחריו.
היו"ר אמיר אוחנה:
את דיברת, גברתי. אם תרצי, תעבירי בכתב בקשה להודעה אישית. לא ככה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
לא, הוא שאל אותי שאלה. הוא מתייחס אליי. אז קרעי, אם היית יודע, אני ביקשתי להישאר בוועדה לקידום מעמד האישה. שלא כמוך, לא מחפשת – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
שמענו על זה.
היו"ר אמיר אוחנה:
בבקשה, רשות הדיבור לחבר הכנסת עודד פורר.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לדבר איתך על בחור ישראלי אחד שלמד בפילדלפיה בתיכון והחליט, אחרי שהוא סיים את התיכון בפילדלפיה, ולמרות שהמשפחה שלו בארצות הברית, לבוא להתגייס לצה"ל, כאן בישראל. אחרי שהוא שירת בצה"ל כאן בישראל הוא חזר לארצות הברית, אבל מייד עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים אותו בחור עזב את הלימודים וחזר לכאן כדי להתגייס במלחמת יום הכיפורים. אחיו של אותו בחור נפל בהגנה על העם כשפעל לשחרור החטופים באנטבה. ואני רוצה לשאול אותך, כאילו יושב פה בן אדם שהוא לא אותו אדם. אתה היום, אחרי שאתה באת לכאן מארצות הברית כדי להתגייס, ובאת לכאן כדי להילחם במלחמת יום הכיפורים, נלחמת במלחמות ישראל – עשית את כל זה בשביל להנהיג ממשלה שכל מה שהיא מקדמת זה השתמטות? עשית את כל זה בשביל להפוך להיות המשרת של דרעי ושל גולדקנופ בניסיון לפטור עוד ועוד אנשים בזמן המלחמה? איך אתה יכול, היום, כשאתה יודע מה המחסור בכוח האדם בצה"ל? אני לא טוען שאתה לא מבין את האתגרים הביטחוניים. אתה מבין את האתגרים הביטחוניים שבפניהם אנחנו עומדים; אתה מבין שהצבא זקוק לעוד אוגדות, הוא צריך עוד כוח אדם. אז איך אתה מאפשר לממשלה שלך להמשיך להיות ממשלת ההשתמטות, כשכל מה שהיא עוסקת בו, כשכל מה שאתה עוסק בו בישיבות שלך, הוא בקידום חוק ההשתמטות? רק עכשיו שמענו את מנהיג הזרם הליטאי הרב הירש אומר שזאת מצווה להיות עריקים. אדוני ראש הממשלה, יש לך הזדמנות – אתה תעלה פה להשיב לבקשה שלנו ב-40 חתימות. תעלה לכאן ותגנה את הדברים של הרב הירש. אז מה אם זה יזעזע לך את הקואליציה? אתה יכול להרשות שמנהיג ציבור במדינת ישראל, מנהיג ציבור גדול, חשוב, יגיד שזאת מצווה להיות עריקים? אתה יכול, כשאתה שולח את החיילים האלה לקרב, להגיד להם: תלכו, תלכו להילחם, אבל האחים שלך ישבו פה? אז אני מציע, אדוני ראש הממשלה, שבמקום להיות מנהיג פוליטי שהתגאה בשירותו הצבאי והפך להיות מנהיג של תנועת ההשתמטות, תגיד לשותפים הקואליציוניים שלך את מה שאמר משה רבנו לחלק מעם ישראל שלא רצה לחצות את הירדן: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה".
דבי ביטון (יש עתיד):
ותקבלו קצבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת פורר. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, בסוף השבוע האחרון נרצחו בחברה הערבית שמונה אנשים; שמונה אנשים בסוף שבוע מדמם אחד; שמונה אנשים נרצחים בתוך 48 שעות. 223 נרצחים מתחילת השנה, שיא של כל הזמנים. ומי יודע מה יהיה המספר עד דיון 40 החתימות הבא, ראש הממשלה? אני עולה לדוכן, ראש הממשלה, לא כדי להשתלח בך ולא כדי להתנגח בך, אבל כן, אני עולה כדי לפנות אליך וכדי לשאול אותך: מדוע אתה נוטש את החברה הערבית לעזאזל? אולי תשחרר אותו, השר קיש? אולי תשחרר אותו, שישמע את הדברים? מדוע אתה מפקיר את חיינו בידי ארגוני הפשיעה? איך זה לא מדיר שינה מעיניך, ראש הממשלה, כאשר חברה שלמה שבויה ומוחזקת כבת ערובה בידיהם של ארגוני הפשיעה? חברה שלמה חטופה בידי ארגוני הפשיעה שמטילים אימה עליה? ביישובים הערביים, ראש הממשלה, לא רק שאין משילות – אפרופו השר לביזיון לאומי והסיסמה הריקה מתוכן "משילות וריבונות" – ביישובים הערביים לא רק שאין משילות ולא רק שאין ריבונות, ביישובים הערביים אין משילות, אין ריבונות ובעצם אין מדינה כלל ועיקר. המדינה תחת הובלתך, ראש הממשלה, פשוט נכנעה לארגוני הטרור, תרתי משמע, פשוט נכנעה לארגוני הטרור, שהם ארגוני הפשיעה, בעוד השר שלך, השר לביזיון לאומי, תלמידו-חניכו של מאיר כהנא הגזען, מתגאה בריש גלי שבהנחייתו הדחפורים והכלים הכבדים הורסים מסגד באום אל-חיראן שבנגב – אום אל-חיראן, שמוכרת לך היטב, ראש הממשלה – דבר ששום מדינה עלי אדמות שמכבדת את עצמה לא הייתה מרשה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אדוני, נגמר הזמן. משפט לסיום.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תן לי כמה משפטים.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, את כל העמוד לא. משפט לסיום.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כפי שאמרתי, לא עליתי להתנגח בך, ראש הממשלה. אבל אתה ראש הממשלה, ואתה זה שנושא באחריות החוקית והערכית לשפיכות הדמים הבלתי-נפסקת. איפה הפתרונות שלך, ראש הממשלה, איפה התוכניות? מה האסטרטגיה שלך? מה אתה מתכוון לעשות כדי לעצור את שפיכות הדמים שבמשמרת שלך? תתעשת, ראש הממשלה, תתעשת ואל תיכנע לארגוני פשיעה, כפי שזה נראה עד עכשיו. באחריותך – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
משפט, אדוני, משפט.
היו"ר אמיר אוחנה:
משפט – היינו לפני כמה משפטים.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתה – באחריותך לפרק את ארגוני הפשיעה. אתה – באחריותך לעצור את תופעת הפרוטקשן. אתה – באחריותך לעצור את זליגת הנשק מהצבא ומזרועות הביטחון לידיהם של ארגוני הפשיעה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת טאהא. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תומך טרור עומד לדבר. החבר של ג'יבריל רג'וב ואל-עארורי, שחיסלנו באדיבות עוז רוחם של לוחמינו. בואו נשמע איך הוא יוציא את דיבת – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. חברת הכנסת גוטליב, תודה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, בנימין נתניהו, אני רוצה לספר לך את סיפורו של מוחמד אבו אל-קומסאן, בן 32 מעזה: נישאתי חודשיים לפני המלחמה ולאחר מכן חווינו את מסע הגירוש – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת גוטליב.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
– – עברנו ממקום למקום, החל מהצפון ועד שהגענו לדיר אל-בלח. בשבת 10 באוגוסט נולדו לי תאומים, בן ובת, אסר ואייסל, וזאת לאחר ניתוח קיסרי קשה שעברה אשתי, ד"ר ג'ומאנה ערפה. שמחה מילאה את ליבנו בבואם של ילדינו הראשונים, ההתרגשות הייתה בלתי ניתנת לתיאור. בבוקר יום שלישי 13 באוגוסט יצאתי בשמחה לבית החולים, הוצאתי את תעודת הלידה לתינוקות שלי. מתוך שמחה שלחתי לאשתי את תמונות תעודות הלידה בווטסאפ, אך היא לא ענתה. באותו הזמן קיבלתי שיחה מאחד השכנים ששאל אם אני בסדר, עניתי: אני בסדר. והוא אמר לי: הדירה שאתה שוכר הופצצה. מיהרתי וליבי פועם מפחד ודאגה לגורל משפחתי, עד שהגעתי לדלפק הקבלה של בית החולים וחלק מהשכנים אמרו לי ברעד: הם בתוך מקפיאי המתים. לא עברו עשר דקות מאז שהוצאתי את תעודת הלידה, ופתאום אני מוציא להם תעודות פטירה. התמוטטתי. בעזה יש 17,385 תינוקות שהמערכת שלך הרגה, ביניהם 825 תינוקות מתחת לגיל שנה. בעזה היום יש 35,055 תינוקות יתומים. הדם של כולם ירדוף אותך. ואתה בעזות מצח תוהה על כך שאתה מואשם בבית הדין בהאג?
קריאה:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
עליזה. חברי הכנסת.
טלי גוטליב (הליכוד):
רעל, שקרים, אתה שקרן, לך תייצג את עזה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת. חברת הכנסת גוטליב, די.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
בנימין נתניהו, מהו החזון שלך? מה החזון שלך, תגיד לי? זה 30 שנה אתה רוצח סדרתי של השלום – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא, לא. עצור, עצור, עצור, עצור.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
של השלום, של השלום.
היו"ר אמיר אוחנה:
רד מהדוכן מייד. רד מהדוכן מייד. רד מהדוכן מייד. להוריד אותו עכשיו.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
תן לי להמשיך. רוצח סדרתי של השלום, מה הבעיה?
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
רד למטה, רד למטה, רד. רד, מנוול, רד, רד, מנוול. רד.
היו"ר אמיר אוחנה:
להוריד אותו עכשיו.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
מה החזון שלך?
היו"ר אמיר אוחנה:
"רוצח סדרתי" – בקפלן, לא פה. צא החוצה. רד מפה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
רוצח סדרתי של השלום זה אתה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
רד מהדוכן.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
למה אתה מוריד אותי? מה הבעיה?
היו"ר אמיר אוחנה:
"רוצח סדרתי" – רד מפה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
למה?
היו"ר אמיר אוחנה:
רד מפה, חצוף.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אתה אומר לי "חצוף" – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
צא מהאולם. צא מהאולם.
קריאה:
אטלע ברא.
(חבר הכנסת איימן עודה יוצא מאולם המליאה.)
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת גלעד קריב. יש מילים שלא יישמעו מעל הדוכן הזה. "רוצח סדרתי" זה אחת מהן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
צודק – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
זה החברים שלכם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה פונה אליי? אמרתי שהוא צודק במאה אחוז. למה ישר להסית, למה? מה קרה? אנחנו ישבנו ורק אמרנו לו שהוא צודק. לא אמרתי את זה? מה קרה? למה?
מאיר כהן (יש עתיד):
גם כשמסכימים אתם צועקים?
ניסים ואטורי:
כל הכבוד, מירב.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. עד שלוש דקות לרשותך.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני ראש הממשלה מר נתניהו, השמועה אומרת שאתה חובב גדול של ספר-הספרים, אז הרשה לי להזכיר לך את דבריו של משה לקדוש ברוך הוא אחרי מעשה העגל: "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך". מר נתניהו, יש כאלה שחושבים, משום מה, שאתה אלוהים. הם לא שמעו על איסור עבודה זרה, לא למדו כלום מפרשת עגל הזהב. אני, לעומתם, ממש לא חושב שיש לך כוחות על-אנושיים. ההפך הגמור, אני חושב שאתה חלש ושאתה לחיץ, לא אריה ולא ליש, שפן שעסוק כל היום בשליפת שפנים מהכובע. אבל גם אני שואל אותך: מה לעזאזל התוכנית שלך ביחס לעזה? כי נכון לרגע הזה, מר נתניהו – –
קריאה:
תתבייש.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת.
גלעד קריב (העבודה):
– – כל הסימנים מראים שאין לך לא דרך, לא חזון, לא כיוון, לא תוכנית, רק סיסמאות. והציבור הישראלי, מר נתניהו, דורש תשובות ברורות. כי לממשלה ללא תוכנית וללא כיוון אין זכות מוסרית לשלוח חיילים לשדה הקרב. מה יש לך, אדוני ראש הממשלה, לומר לאימהות ולאבות של החיילים שאתה שולח לחזית? מה יש לך לומר לאימהות ולאבות של החטופים שיושבים כאן ביציע? לחזור עוד פעם על סיסמת הכזב של הניצחון המוחלט? אמור לי, מר נתניהו – גב' גוטליב, אל תפריעי לראש הממשלה להתייחס.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני אפריע לו כמה שאני רוצה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה בכלל יודע ומכיר את השמות של כל 101 החטופים? אתה יודע כמה חטופים נותרו מניר עוז וכמה ממסיבת הנובה? עדת החנפנים שמקיפה אותך מספרת מעל הדוכן הזה איזה מנהיג חזק אותה.
אושר שקלים (הליכוד):
נכון, נכון.
גלעד קריב (העבודה):
בעיניי אתה פחדן ומוג לב. כי אחת משתיים: או שאין לך את האומץ להישיר מבט למשפחות החטופים ולהודות שוויתרת על יקיריהן לטובת שלמות הקואליציה הכושלת שלך – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תפסיקו לעשות פוליטיקה על החטופים, תפסיקו.
גלעד קריב (העבודה):
– – לטובת המשך המערכה במשך שנים, לטובת כיבוש, ממשל צבאי והתנחלויות; או שאין לך אומץ לעמוד מול השותפים הקיצוניים שלך ולומר להם שאחרי 410 ימים הגיע הזמן לסיים את המערכה בעסקה, בהסדרה. כך או כך, אתה פחדן ומוג לב שלא מישיר מבט אל הציבור. העם הזה, מר נתניהו, הוא עם של גיבורים. מגיעה לו מנהיגות אמיצה שלא מנהלת קמפיינים של השפעה פסולה תוך אימוץ תרבות עבריינית – –
היו"ר אמיר אוחנה:
תם הזמן.
גלעד קריב (העבודה):
– – שלא מנהלת קמפיינים נגד אזרחיה החטופים, שלא מפריחה בלוני ניסוי של פיטורי ראש שב"כ ופיטורי היועצת המשפטית כדי לשמן את הגלגלים של מכונת הרעל שלך ולרצות את הבייס.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה.
גלעד קריב (העבודה):
מר נתניהו – וזה המשפט האחרון – התייצב בפני הציבור, ותן לנו תשובות רציניות ולא סיסמאות.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה.
גלעד קריב (העבודה):
אם אתה לא מסוגל, הנח את המפתחות.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה, חבר הכנסת מישל בוסקילה.
אופיר כץ (הליכוד):
מה לעשות שבוחרים בו כל הזמן. זה התסכול שלכם.
אושר שקלים (הליכוד):
איפה לשים את המפתחות?
גלעד קריב (העבודה):
בכניסה לניר עוז. שם תשים את המפתחות – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. חבר הכנסת קריב, רשות הדיבור לחבר הכנסת בוסקילה בלבד. תודה.
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להקדיש רגע לדבר על החטופים שלנו, אחינו ואחיותינו שכלואים בידי האויב. סיפורם נוגע ללב האומה כולה. זוהי חובתנו המוסרית והלאומית לפעול בכל דרך אפשרית להשיבם הביתה. מדובר באזרחים חפים מפשע וחיילים ששירתו את המדינה, ואיננו יכולים לשכוח אותם אפילו לרגע. בני משפחותיהם סובלים יום-יום, שעה-שעה, מתוך דאגה בלתי פוסקת ואי-ודאות מכאיבה. כשאני פוגש בהם ושומע את קול השבר אני מתמלא תחושת שליחות להבטיח כי מדינת ישראל תעשה כל שביכולתה להשיב את יקיריהם לחיקם. חזרתם איננה רק עניין של ביטחון, אלא גם ערכים של קיום מחויבויות כלפי אזרחינו. בואו נתאחד מאחורי מטרה זאת. אדוני ראש הממשלה, היום שמעתי אותך בקשב רב, כמה אתה מקדיש ומשקיע לילות כימים להחזרת החטופים, כמה אתה מתאמץ עם הממשלה כולה לעשות הכול כדי שישובו לביתם. בזמן שהקדשת היום בוועדה ראיתי את הדאגה האדירה שלך כלפי אזרחי מדינת ישראל וכלפי החטופים. אני מחזק את ידיך ומאמין שתעשה את הכול להשיב אותם הביתה, אדוני ראש הממשלה. תודה רבה לכם.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לאדוני. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אדוני ראש הממשלה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת – תשמע, אדוני, בשבוע שעבר הייתי חולה, אז היה לי זמן לחשוב על הנאום שלי. יש לי כל כך הרבה מה לומר, איך אני אסכם את הכול בשלוש דקות? אז בואו ננסה להתחיל עם הדבר הכי חשוב שלשמו התכנסנו, והוא בשביל החטופים ובשביל משפחות החטופים. אני רוצה להגיד לך, אדוני, שלא יעזור; לא השופרות, לא מכונת הרעל, לא המלקקים, לא הבילד והניו יורק טיימס וכל השלוחות בגלות, בארץ. שום דבר לא משנה. הציבור הישראלי רוצה את החטופים בבית. ביום שישי היה סקר. 70% מאזרחי ישראל רוצים את החטופים בבית ולהפסיק את המלחמה. רק 20% מבקשים להמשיך את המלחמה. מה תגיד לחטופים? למשפחות? מה תגיד לסשה, שמהייאוש כבר פנה לדרעי? מתי תיתן תשובות? אבא של תמיר נמרודי – תשמע, קוראים לו אלון. אבא של תמיר, אלון, התחנן לפגישה איתך – אל תפריע לי, חשוב לי שהוא ישמע, יש לי בסך הכול שתי דקות עכשיו. חשוב לי שתשמע. הוא מתחנן לפגישה איתך. קוראים לו אלון נמרודי, הבן שלו תמיר היה בן 20 השבוע. למה הוא צריך להתחנן? אין טיפה חמלה? רגישות? למה לא לשבת? גם אם יצעקו עליך, מה קרה? הם הופקרו במשמרת שלך. הילדים שלהם הופקרו. שב איתם, תדבר איתם. למה הם צריכים להתחנן לפגוש אותך, למה? תעלה לפה לדוכן ותגיד: כל הורה של חטוף שרוצה להיפגש איתי – המינימום. עם גולדקנופ אתה יושב לילה שלם בשביל ההשתמטות שלו, אי-אפשר שעה? אי-אפשר קצת לבוא ולהגיד להם: בואו, שבו איתי? מה קרה, לא מגיע להם? מעל שנה הילדים שלהם שם, הילדות שלהם שם, הילדות. אני חייבת שתעלה לפה לדוכן ותגיד משהו למשפחות האלה, שכל יום מוצאות עצמן בוועדות הכנסת. אבל מה איתך? מה איתך? אני רוצה להגיד משהו ששאלתי אותך גם בפעם שעברה בסוף הנאום שלי, ואני לא רואה שיפור. אני ביקשתי ממך גם בפעם שעברה להתעסק עם מה שהבן שלך מדבר, ואני לא רואה שיפור. להפך, אני רואה נסיגה, מה שנקרא. אני רוצה להקריא לך מה הוא כתב השבוע. הבן שלך כתב: עכשיו אני בטוח במאה אחוז שהייתה בגידה – זה מה שהוא אמר. למרות שהתרגלנו לטירוף ולתיאוריות הקונספירציה האלה שרצות ברשת. לא, הבן שלך לא יכול להגיד דבר כזה, כי כשהוא אומר דבר כזה הוא מאשים את זרועות הביטחון, את שב"כ, את אמ"ן, את צה"ל. אבל השבוע רק ביקשתם להגדיל את המאבטחים. תגיד, איך זה עובד? הוא הולך איתם ל-gym ולקפה ואז הוא קורא להם "בוגדים", לפני או אחרי?
היו"ר אמיר אוחנה:
תם הזמן, גברתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איך זה עובד? אי-אפשר מצד אחד לבקש – אני מסיימת – שהבן שלך יאובטח על ידי שב"כ, אפילו לא על ידי יחידת מגן של השרים, ואז שיקרא להם "בוגדים". לא, זה לא מקובל. הוא לא עוד אחד. הוא הבן של ראש הממשלה. תעצור את זה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה, גברתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני גם דיברתי איתך על זה בפעם שעברה. אני מאוד מקווה שבפעם הבאה יהיה שיפור. תודה.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה לא יודע איך קוראים לבן שלו בכלל. יא שאוויש, תראה מה נהיה ממך – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה, גברתי. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת בליאק, האם אתה מעוניין? בבקשה. רשות הדיבור לחבר הכנסת ולדימיר בליאק ולו בלבד. חברת הכנסת בן ארי, די.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
טוב, חברי הכנסת, אנחנו עוברים לקריאות. חבר הכנסת קריב – קריאה ראשונה. הלאה, עוד משהו? תודה רבה. שלוש דקות לרשותך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה, אחרי 400 ימים שר האוצר של מדינת ישראל הגיע לניר עוז. למי שלא מכיר, ניר עוז, גם אם הוא לא מופיע על המפות שלך, ראש הממשלה, הוא קיבוץ בעוטף שב-7 באוקטובר אחד מכל ארבעה תושבים שלו נרצח או נחטף. 400 ימים השר לא ספר אותו. אבל בסוף הוא הגיע, הקשיב ואפילו הרכין ראש, שזה נדיר אצלו. אבל לפחות היה לו משהו שאין לך, ראש הממשלה – אומץ. לנתניהו אין את זה. אין לו את האומץ לעמוד מול אזרחים שהופקרו במשמרת שלו ולהקשיב להם. אתם יודעים למי היה את האומץ הזה? לגלנט, השר שנתניהו היה צריך כנראה לפטר ב-8 באוקטובר, אבל הוא לא פוטר אז. למה? אומץ. הוא לא פיטר אותו כשהוא כשל, הוא פיטר אותו כאשר הוא סירב לקדם את חוק ההשתמטות. לנתניהו אין אומץ לפטר את שרת הרמזור הכושלת שלו, שלא עושה כלום כדי להחזיר את חברות התעופה לישראל. לנתניהו אין אומץ לפטר את שר המשפטים הכושל שלו, שמזה שנתיים מפרק את החברה הישראלית. לנתניהו אין אומץ לפטר את השר איתמר, שהפך את המונח "ביטחון אישי" לבדיחה. ויש לך, ראש הממשלה, הרבה סיבות לפטר את השר איתמר: הוא כושל, הוא עבריין ואתה לא סומך עליו. לא זו הסיבה שפיטרת את גלנט? אבל אתה לא תפטר אותו, כי אין לך אומץ. האמת היא שבראשות ממשלת ישראל עומד אדם פחדן, שמתחבא מאחורי השר איתמר, ואין לו אומץ להגיע לניר עוז ולהסתכל למציאות בלבן של העין, בלי מסכות ובלי איפור; אין לו אומץ לעמוד מול אנשים אמיתיים, שישאלו אותו: למה הפקרת אותנו ב-7 באוקטובר? אין לו אומץ להחזיר את החטופים; אין לו אומץ לעמוד מול החטופים שישרדו וישאלו: למה חיכית? מדוע פעם אחר פעם ויתרת עלינו? מולי, ראש הממשלה, יש לך אומץ לשבת פה ולגחך. אבל אתה יודע שמולם אין לך אומץ. אתה לא צריך לשבת על הכיסא הזה; אתה לא ראוי לשבת על הכיסא הזה, כי איש שאין לו אומץ, לא צריך להיות ראש ממשלת ישראל.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, אחרונת הדוברים. לאחר מכן נעבור לשמוע את האישים. השר קרעי, נודה לך אם לא תלבה את הדיון במליאה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – –
שלי טל מירון (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, תודה רבה. אדוני ראש הממשלה, למה הם עדיין בעזה? למה הם עדיין בעזה? אני מסתכלת על היציע, יושבות שם משפחות החטופים. אתה יכול להסתובב ולהישיר מבט אליהם, הם לבושים בלבן. יש מחאה שקטה שנקראת "משמרות 101" – נשים בלבן שיושבות במחאה שקטה כדי לדבר על החטופים שלנו. בין הנשים בלבן, מאחור, משפחות החטופים. אני רואה את דודה של ענבר הימן, ז"ל. אתה יודע על מה המשפחה שלה חולמת? על קבר. על קבר הם חולמים. אני רואה את המשפחה של שגיא דקל חן, שיש לו שלוש בנות קטנטנות שמחכות לאבא; אני רואה את אבא של ארבל, שנולדו לה שני אחיינים בזמן שהיא בשבי; אני רואה את משפחת שרעבי, ששניים מהאחים שם, אחד נרצח, אחד עודנו בחיים, אנחנו מקווים ומתפללים; אני רואה את המשפחה של מתן אנגרסט, שנלחמים בכל כוחם, שאח שלו, בן 16, זועק בוועדות; אני רואה את משפחת ביבס, שאחותו עופרי, אחות של ירדן, זעקה היום מדם ליבה בוועדה. כמה עוד נקבור, אדוני ראש הממשלה? כמה עוד נקבור? כמה חטופים נקבור? כמה חיילים נקבור? כמה מילואימניקים נקבור? כמה אזרחים נקבור? כמה נקבור כדי שתקראו לזה "הניצחון המוחלט"? מה ייחשב בעיניכם ניצחון? איך המילה "ניצחון" אצלנו בלקסיקון, כשאני רואה סרטון של נעמה לוי עם הטרנינג האפור ומכנסיים מוכתמים בדם באגן שלה? איך יהיה ניצחון כשסרטון כזה עומד לנגד עינינו? אדוני ראש הממשלה, יש לך בת, נכון? אתה אבא לבת. תחשוב על הבנות שלנו: 409 ימים הבנות שלנו שם. הן נאנסות; מתעללים בהן; מרעיבים אותן. אדוני ראש הממשלה, גם לי יש בת, היא מתגייסת בעוד חודשיים. אתה תשמור עליה? אתה תגן עליה? אתה תיתן לה את התחושה שאם יקרה לה משהו, אתה תעשה הכול להחזיר אותה הביתה? אדוני ראש הממשלה, חורף בחוץ, קר. קר במנהרות בעזה. תיתן להם למות בקור בעזה? אדוני ראש הממשלה, כשאתה עוצם עיניים בלילה, אתה רואה אותם לנגד עיניך? הם מופיעים מולך? אדוני ראש הממשלה, האם אתה חולם עליהם? אליי הם באים בחלומות. הם קוראים לכל אחת ואחד מאיתנו להציל אותם. אדוני ראש הממשלה, האם החטופים עדיין שם בזמן שלשכתך עוסקת בטרפוד העסקה, בשינוי והנדוס דעת הקהל כדי שזה יתאים לאג'נדה הפוליטית שלכם? אדוני ראש הממשלה, אני יודעת – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לסיום, גברתי. תם הזמן.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – שאתה מאוד אוהב לפנות לאומה שלנו בשפה האנגלית – ברשותך, עוד כמה שניות.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא. אבל ממש לסיום.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני רוצה לשאול אותך, אדוני ראש הממשלה, מה המורשת שתהיה מורשת נתניהו? מה ייכתב עליך בספר דברי הימים של העם היהודי? האם תהיה נתניהו של הפקרת החטופים והחטופות או תהיה נתניהו שיציל את חייהם?
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
ניתן לך בית חולים על שמך, רחוב, עיר – מה שתרצה – –
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה, גברתי.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – רק תחזיר אותם. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לך, גברתי. חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור לשמוע את ראש הממשלה, ואחריו את ראש האופוזיציה. במהלך דבריהם אקפיד מאוד על השקט במליאה. שימו לב – גם חברת הכנסת גוטליב – לאחר שיסיימו ראש הממשלה וראש האופוזיציה את דבריהם, אני מאפשר מחיאות כפיים למי שמעוניין בכך. אני שם לב שממילא זה קורה באופן ספונטני, ולא מוצא טעם טוב להילחם בכך. בבקשה, אדוני ראש הממשלה.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לא. אמרתי בסוף. חברת הכנסת מטי צרפתי – קריאה ראשונה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
התבלבלתי. חשבתי שלפני הסוף.
היו"ר אמיר אוחנה:
אדוני ראש הממשלה, בבקשה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אדוני היושב-ראש, השרות והשרים, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בשליחת תנחומים למשפחתו של חברנו חבר הכנסת גדי איזנקוט, על נפילת אחיינו, לוחם בחטיבת כפיר, יוגב פזי, זכרו לברכה. זה לא האובדן הראשון במשפחה, גדי איבד את בנו, הוא איבד אחיין, וזה האחיין השני שנפל. אני מבקש לשלוח מכאן, אני בטוח בשם כולכם, תנחומים לכל משפחות הגיבורים שלנו, שנפלו על הגנת המולדת. אני יודע מה קורה לחייהם, שהשתנו באבחה ולעולם לא יחזרו למה שהיו. אנחנו במלחמת התקומה – –
קריאות:
לא – – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – ותקומת ישראל – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, לא להפריע. חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – ותקומת ישראל – – –
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת לזימי, קריאה שנייה.
קריאות:
– – –
נעמה לזימי (העבודה):
– – – אתה אומר – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות הכנסת וחברי הכנסת, לא להפריע.
גלעד קריב (העבודה):
– – – ההסברה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה.
קריאות:
– – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אנחנו במלחמת התקומה – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – ותקומת ישראל נקנית על ידי בנינו ובנותינו, שמחרפים נפשם למען כולנו – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איך אתה מקדם חוק השתמטות – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שנייה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השתמטות – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איך אתה מקדם חוק השתמטות מופקר? אתה מוכר את הלוחמים, אתה מרחיב את הפטור ל-70,000 – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לצאת מייד.
(חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.)
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי וחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, נא לצאת. לא עושים פה מיצגים כאלה, או שתורידו את זה. אני נותן לכן את הבחירה. תורידו את זה. תודה רבה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
מאז יומה הראשון של המלחמה, אני מדגיש שוב ושוב – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
להוציא את הדבר הזה, בבקשה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
מאז יומה הראשון של המלחמה – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
למה הם עדיין בעזה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה.
קריאות:
למה הם עדיין בעזה? למה הם עדיין בעזה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת פרידמן, קריאה שנייה. חברת הכנסת פרידמן, קריאה שלישית. דוידסון, קריאה ראשונה.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת כנסת פרידמן, קריאה שלישית, נא לצאת. חבר הכנסת דוידסון, קריאה שנייה. חבר הכנסת דוידסון, קריאה שלישית.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תסתכל למעלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אתם לא מנהלים את המליאה. תודה רבה.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת לזימי, קריאה שלישית, נא לצאת.
נעמה לזימי (העבודה):
– – – ישראל. מפקיר החטופים – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת לזימי, נא לצאת.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, חברי הכנסת, לא להפריע. חברת הכנסת מירב בן ארי, לא להפריע.
(חברי הכנסת סימון דוידסון, יסמין פרידמן ונעמה לזימי יוצאים מאולם המליאה.)
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
מאז יומה הראשון של המלחמה אני מדגיש שוב ושוב שתי מילים. שתי מילים שעומדות בבסיס המאבק שלנו באויבינו, שתקפו אותנו באכזריות נוראה.
היו"ר אמיר אוחנה:
ראש הממשלה, סלח לי. ראש הממשלה, סלח לי, שנייה אחת. חברי הכנסת המעוניינים לשמוע, ישבו. מי שלא מעוניין לשבת במקומו, יצא החוצה, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
מה קורה כאן?
היו"ר אמיר אוחנה:
מי שלא מעוניין לשמוע את הדיון ולהיות נוכח בדיון, יצא החוצה, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת קריב, לא לעזור לי. אתה בקריאה שנייה כבר, אני לא רוצה להוציא אותך, אבל אם צריך, נוציא. חבר הכנסת קריב, קריאה שלישית, נא לצאת. חבר הכנסת קריב, נא לצאת. תודה רבה. סליחה, ראש הממשלה, עוד דקה. תודה רבה. חברי הכנסת, שבו, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אתם לא מתביישים?
(חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.)
רון כץ (יש עתיד):
מה זה? מה קרה לו?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סגלוביץ', שב.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
עדיין הזכות לעמוד קיימת.
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז. לא, לא. אגב, לא. לא. בזמן הדיון אדוני ישב או יצא. אדוני ישב או יצא.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – – הדיון, או לעמוד בפינה?
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא. לא צריך פינה. אפשר לשבת במקום. הכול בסדר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הינה העבריין בא.
היו"ר אמיר אוחנה:
ראש הממשלה, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
הינה ליצן המדינה. זה באמת ליצן. ההגדרה לליצן.
היו"ר אמיר אוחנה:
השרים, השרים, השר בן גביר, השר קרעי, לא עכשיו, לא עכשיו. ראש הממשלה עומד על הדוכן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
מאז יומה הראשון של המלחמה אני מדגיש שוב ושוב שתי מילים. שתי מילים עוצמתיות שמבטאות הכול, את הבסיס של המאבק ואת הדרך לניצחון. ושתי המילים הן: יחד ננצח. גם אם יש באולם הזה כאלה ששוללים את האחדות, אני מאמין ביחד – –
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת, חבר הכנסת בליאק.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – אני מאמין בניצחון, ואני מאמין ששני הדברים קשורים בקשר בל יינתק.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת שלי טל מירון, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אבל לא רק אני מאמין ביחד.
קריאה:
מי?
היו"ר אמיר אוחנה:
שלי טלי מירון, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
לא רק אני מאמין בשתי המילים הללו. לפני הכול העם, רוב העם מאמין בהן.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
הלוחמים הגיבורים שלנו מאמינים בהן.
מירב כהן (יש עתיד):
מתי אתה עושה עסקה להחזרת החטופים?
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
כולנו רואים אותם מסתערים בגבורה עילאית, כתף אל כתף, על מאחזי האויב בעזה, בלבנון, בכל מקום אחר.
רון כץ (יש עתיד):
לא כולם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
הם יודעים שאנחנו נמצאים במלחמת התקומה – מלחמה על קיום המדינה, מלחמה על עתיד המדינה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי? לא דיברתי בכלל.
היו"ר אמיר אוחנה:
שמעתי אותך. שמעתי אותך. שמעתי אותך.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אני רוצה לפנות מכאן למשפחות החטופים – שאגב, אני נפגש איתן, עם מאות מהן, מאות מהן, כן – –
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – כל הזמן. גם עם החטופים וגם עם משפחות השכולות וגם עם נפגעי נובה – שעד היום לא טיפלו בהם כראוי, ואנחנו נקים מינהלת מיוחדת בעבורם.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה ראש הממשלה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שנייה. חברת הכנסת שלי טל מירון, קריאה שנייה. חבר הכנסת בליאק, קריאה שנייה. שימו לב. בוודאי תרצו לשמוע את ראש האופוזיציה, אבל זה לא יקרה אם תצאו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
המאמצים להשבת חטופינו לא נפסקים לרגע. השעה עכשיו היא 17:22. עד שעה 03:00 ישבתי יחד עם חבריי בקבינט המצומצם, לקראת הקבינט הרחב – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
ומה יצא? מה יצא?
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – ודנו בדרכים להתגבר על הסרבנות של החמאס להשיב את כולם הביתה. אנחנו לא נוותר על אף אחד. אני לא אוותר על אף אחד.
מירב כהן (יש עתיד):
מתי?
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
וככל שנעשה יותר ונדבר פחות על הפרטים ועל הדרכים להשיבם – כך ייטב וכך נקדם את השבתם.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת בן ארי, אנא ממך, תתאפקי. זה מפריע.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
והינה האמת הפשוטה, לא נעים לשמוע אותה, אבל תשמעו אותה: בניגוד למה שאומרים באולפנים ולמה שאומרים כאן באולם הזה היום, החמאס, ולא ישראל, הוא המכשול לעסקה. עכשיו, כולם יודעים את זה – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת בן ארי, קריאה שנייה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – והאמריקנים, שמעורים היטב בכל פרט ופרט של המשא ומתן, הם אומרים את זה. הינה אומר זאת קירבי, דובר המועצה הלאומית לביטחון; ברט מקגורק, השליח המיוחד של ארצות הברית למזרח התיכון, אומר: החמאס הוא המכשול; קירבי אומר: החמאס הוא המכשול; סגן ראש ה-CIA אומר: החמאס הוא המכשול; ולפני חמישה ימים בלבד אומר שר החוץ של ארצות הברית אנתוני בלינקן: חמאס הוא הסרבן במגעים מתחילת המלחמה. יהיה טוב לראות, הוא אומר – לחץ אמיתי מתמשך ויעיל על החמאס; ואומר היועץ לביטחון לאומי ג'ק סאליבן רק לפני שבוע: בעזה לא ישראל עומדת בדרך לעסקת החטופים אלא חמאס. לא משנה מה חמאס אומר פומבית, אומר ג'ק סאליבן – –
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת שרון ניר, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – לא משנה מה חמאס אומר פומבית, אומר ג'ק סאליבן, מה שהם אומרים למתווכות כל הזמן זה מילה אחת: לא. מה שצריך לעשות, אומר סאליבן, הוא לגרום לשאר העולם להמשיך להפעיל לחץ על חמאס, שיסכים לעסקה.
מאיר כהן (יש עתיד):
חשוב מה שאתה אומר, לא מה החמאס אומר.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת מאיר כהן.
מירב כהן (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה. מירב, מירב, מירב כהן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
קירבי, מקגורק, ראש ה-CIA, שר החוץ של ארצות הברית בלינקן, היועץ לביטחון לאומי ג'ק סאליבן – אני רוצה להתוודות בפניכם, חברים, יכול להיות שאתם לא יודעים: הם לא בדיוק חברי ליכוד; הם לא בדיוק דוברים מטעם. הם אומרים את האמת לאמיתה – –
מאיר כהן (יש עתיד):
הם גם לא ראש הממשלה. אבל אתה ראש הממשלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – שאתם יודעים אותה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אבל אתה ראש הממשלה, לא הם.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת מאיר כהן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
המקום היחיד שבו מתנהל קמפיין – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אתה ראש הממשלה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שלישית. נא לצאת, חבר הכנסת נאור שירי. תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה רצית, שאני אתלונן בפני סאליבן? מה נסגר איתך? אני אתלונן בפני סאליבן.
מיקי לוי (יש עתיד):
שנה וחודש, אדוני ראש הממשלה. שנה וחודש.
(חבר הכנסת נאור שירי יוצא מאולם המליאה.)
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
המקום היחיד שבו מתנהל קמפיין שקרי בנושא החטופים הוא כאן בישראל. אנחנו הופכים כל אבן ומנסים כל יוזמה – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – – פלדשטיין – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סגלוביץ', די.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – לילות כימים, כדי להשיב את החטופים כולם, בלי יוצא מן הכלל. ועד היום השבנו 154, 117 בחיים ועוד 37 לצערי לא בחיים. אנחנו נשיב את כולם. לכן אנחנו עדים לאין-ספור הדלפות ושקרים. אין-סוף.
קריאה:
אתה הדלפת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
הדלפות בקבינט, הדלפות מצוות המשא ומתן. אומרים: יש עסקה; הכול שם בפנים. אבל איך אומרים הדוברים האמריקנים, "דוברי הליכוד": אין עסקה, לא הייתה שום עסקה, והחמאס הוא המכשול. זה שקר אחד ענק.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – – פלדשטיין, לא אמריקאים. פלדשטיין, מכיר? פלדשטיין, שמעת עליו? עבד אצלך. זרקת אותו לכלבים ונבהלת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא לא מכיר אותו.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה ראשונה. חבר הכנסת סגלוביץ'.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
והשקר הזה נמשך, נמשך כל הזמן. הוא נמשך אתמול. הינה, ההדלפות, מבול ההדלפות, כן. מבול ההדלפות. אתמול אני שומע את הדבר הבא.
היו"ר אמיר אוחנה:
אגב, התוצאה של מה שאתם עושים עכשיו היא שבדיונים היציע יהיה סגור. זו התוצאה של מה שאתם עושים עכשיו. הוא יהיה סגור לחלוטין. בבקשה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אתמול אני שומע – אני לא שומע, אני קורא – את ההדלפה הבאה: הרמטכ"ל – – –
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
זה לגמרי עליכם. מאה אחוז. חברת הכנסת בן ארי, חברת הכנסת בן ארי.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת לוי.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לא. לא לעזור לי. תודה רבה. לא לעזור לי. חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
שר החוץ של ארצות הברית והיועץ לביטחון לאומי שלה אומרים מה שאנחנו אומרים: שצריך להפעיל לחץ מרבי על חמאס כדי שהוא ייסוג מהדרישות הבלתי אפשריות שלו, ששום ממשלה אחראית לא יכולה לקבל. אנחנו רואים את ההפך. אתמול הדלפה. הדלפה. הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד אומרים שהחמאס לא צפוי לוותר על תנאיו להפסקת המלחמה, או לנסיגה ישראלית מעזה, ולכן אם הממשלה מעוניינת בעסקה צריך לבחון מחדש את עמדותיו של החמאס. ועוד מוסיף גורם מיודע: על פי הערכות מערכת הביטחון, חמאס לא נכנע וחמאס לא ייכנע. עכשיו, מה לדעתכם ההדלפה הזאת – כמו ההדלפות האחרות – מה לדעתכם ההדלפה הזאת עושה? היא מעלה או מורידה את המחיר של החמאס?
מירב כהן (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שנייה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
היא מסייעת למשא ומתן או פוגעת בו? היא מקרבת את שחרור החטופים או מרחיקה אותו?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
ההדלפה הזאת פוגעת פגיעה של ממש בסיכוי להשגת עסקה של שחרור חטופים; היא מרחיקה את שחרור חטופינו. וכמו ההדלפה הזאת, יש אין-ספור, אין-ספור הדלפות, הדלפות שנותנות מידע עצום – עצום – לחיזבאללה, לאיראן, על הדיונים, על הוויכוחים מתוך הקבינט של המלחמה. לא ראיתי דבר כזה בתולדות המלחמות.
מאיר כהן (יש עתיד):
זה החבר'ה שלך, זה האנשים שלך.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
הדלפה אחרי הדלפה אחרי הדלפה. ואני באתי וקראתי, פעם אחר פעם, לחקירות בעניין הזה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת מאיר כהן, אתה בקריאה ראשונה.
רון כץ (יש עתיד):
אז למה לא חוקרים?
טלי גוטליב (הליכוד):
זאת מיארה. מיארה, מיארה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
ושאלתי, למה לא חוקרים? איך לא חוקרים את ההדלפות האלה, שלוקחות – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת גוטליב, קריאה שנייה.
משה סעדה (הליכוד):
– – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – מודיעין של זהב, של זהב, שגורמות נזק עצום למדינת ישראל.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סעדה.
מיקי לוי (יש עתיד):
היית נותן הוראה. מה זו השטות הזאת? היית נותן הוראה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת לוי, קריאה ראשונה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מסמך שטאובר, זוכר? מסמך שטאובר, אדוני ראש הממשלה, זוכר?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סגלוביץ', חשבתי שיצאת, אדוני.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אני אשיב לכם. אתם שואלים למה לא הייתה חקירה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
לא הוצאת אותי, יצאתי לבד – חזרתי לבד.
היו"ר אמיר אוחנה:
אז קריאה שנייה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא הוצאת אותו, לא הוצאת אותו.
היו"ר אמיר אוחנה:
נכון.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
למה לא הייתה חקירה? למה זה לא נחקר? הדלפות שנותנות מידע שאי-אפשר לתאר אותו בזמן מלחמה לאיראן, לחיזבאללה, לחמאס; טקטיקה שלנו במלחמה, טקטיקה שלנו במשא ומתן. מי יכול לפלל בכלל לדבר יותר מזה? למה זה לא נחקר?
רון כץ (יש עתיד):
למה אין חוק פוליגרף?
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
שאלתי, אחרי שטענתי וטענתי וטענתי.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת רון כץ, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
ואז נאמר לי: אתה חייב לשלוח מכתב, בכתב. אז שלחתי, שלחתי מכתב – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
למי?
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – עם מבחר הדלפות נוראיות, פליליות – –
רון כץ (יש עתיד):
אפשר לקדם חוק פוליגרף.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת רון כץ, קריאה שנייה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – שפוגעות פגיעה עצומה בביטחון ישראל, ופגעו. ואני רוצה לראות, כמובן, אם זה ייחקר. אבל עד לרגע זה אף אחד לא נחקר, אף אחד לא נעצר, לא הרסו את חייו של אף אחד.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
גם לא מהמצגת של צוק איתן וגם לא ממסמך שטאובר.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה שלישית. תודה רבה, נא לצאת.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
פלדשטיין הוא הדובר שלך, לא של משפחות החטופים. הדובר שלך.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סגלוביץ', נא לצאת.
(חבר הכנסת יואב סגלוביץ' יוצא מאולם המליאה.)
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
לא מצאתי מישהו שיגיד: טוב מותי מחיי. טוב מותי מחיי – אחד, אחד. הורסים חיים של אנשים צעירים – מקרה אחד, ומה עם שאר ההדלפות? ההדלפות האלה שפוגעות פגיעה עצומה בביטחון ישראל. למה זה לא נחקר? טוב, כולם מבינים מה קורה פה, אף אחד לא מטומטם. אף אחד לא מטומטם. הציבור לא מטומטם. אנחנו מבינים. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, העם לא טיפש. העם לא טיפש.
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה ראש ממשלה, אתה לא קורבן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
שמעתי כאן – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
טוב, אני מורה למשמר הכנסת ברגע זה לפנות את היציע, לרוקן את היציע לחלוטין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה?
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי כנסת שמפריעים – על זה לא צריך מחיאות כפיים. נא לסגור את היציע, לסגור את היציע. תודה רבה. דרך אגב, מכאן והלאה בדיונים מהסוג הזה, לאור ההתנהגות של חברי הכנסת שהוצאו וממשיכים להפריע, פשוט היציע יהיה סגור. זה מה שיקרה. תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה הבעיה, אדוני? זה בית העם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל זה הבית של העם.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת משני הצדדים, לא לעזור. לרוקן למעלה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה המנהיג שלכם, תתביישו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה תתבייש.
דבי ביטון (יש עתיד):
תתבייש אתה, שטיחון. הינה זה שקרא לך "שטיחון". אולי תשאל אותו למה הוא קרא לך – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת דבי ביטון, את בקריאה ראשונה. כרגע, קריאה שנייה.
דבי ביטון (יש עתיד):
ראש הממשלה, למה לא מפסיקים את המלחמה? שואלת תושבת שדרות.
היו"ר אמיר אוחנה:
את בקריאה שנייה כרגע.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
נשאלתי פה על ניהול המלחמה, ואני מבקש להשיב לחברי הכנסת וגם לציבור בישראל. המלחמה הזאת היא מערכה מול גורם אחד, בראש ובראשונה, והגורם הזה הוא איראן, שמשטרה חרת על דגלו את השמדתנו. הכוח של איראן מתבסס על שלושה דברים: הוא מתבסס על הציר, על הטילים ועל השאיפה להשיג גרעין. זה מה שאיראן מהווה, זה האיום. לגבי הציר, אנחנו חווינו את ההתקפות של חמאס, ויום לאחר מכן של חיזבאללה, ואחר כך הצטרפו החות'ים, ואחר כך גם הצטרפו האחרים. כמובן, המיליציות בעיראק, בסוריה ובאיראן עצמה. אנחנו עמדנו בפני שאלה יסודית בניהול המלחמה ב-11 באוקטובר.
מירב כהן (יש עתיד):
קואליציה או חטופים? קואליציה. זו השאלה, קואליציה או חטופים.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שלישית. נא לצאת, תודה רבה.
רון כץ (יש עתיד):
אבל מה אשמות המשפחות? אני באמת שואל, למה המשפחות שלמעלה אשמות?
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת מירב כהן, תודה. נא לצאת, קריאה שלישית.
(חברת הכנסת מירב כהן יוצאת מאולם המליאה.)
רון כץ (יש עתיד):
תוציא את הח"כים, למה את המשפחות? לא, אני שואל באמת.
היו"ר אמיר אוחנה:
אחרי זה תבואו להגיד לי שלא מכניסים ליציע. תודה רבה. הדיונים בכנסת יתקיימו כסדרם בלי הפרעות. תודה רבה. זה מה שיהיה.
רון כץ (יש עתיד):
אין בעיה, אבל המשפחות לא הפריעו, המשפחות לא הפריעו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה, רון כץ. ראש הממשלה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
ההחלטה הראשונה שנדרשנו להחליט אחרי שהכרזנו מלחמה על חמאס היא כיצד לנהל את הזירות, את חיבור והתלכדות הזירות שראינו. יחד עם חמאס, כמובן, תקף חיזבאללה. ההחלטה שקיבלנו ב-11 באוקטובר היא קודם כול לטפל בחמאס; לא להתבסס ולהתבוסס בשתי זירות, כששם לא היינו משיגים לא את זה ולא את זה. כך אני גרסתי, כך הסכימו איתי רוב חברי הקבינט וכך עשינו, מתוך המחשבה שנוכל קודם כול לגדוע את הזרוע הזאת ואחר כך לטפל בזרוע השנייה. ואגיד דבר נוסף: כך ייעשה למי שבא וטובח ביהודים בטבח הגדול ביותר שהיה מאז השואה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מצוין. ועדת חקירה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
ולכן העמדנו – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת מיקי לוי, קריאה שנייה.
מיקי לוי (יש עתיד):
ועדת חקירה, אדוני.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אתם שאלתם, אני משיב. אנחנו העמדנו שלוש מטרות. 1. חיסול היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס; 2. יצירת התנאים לשחרור החטופים, ואני אומר, שחרור החטופים כולם; 3. להבטיח שעזה לא תהווה יותר איום על ישראל. כדי לבצע את המטרות הללו אנחנו נכנסנו לעזה קרקעית. אני חייב להגיד לכם, חברי הכנסת, שארצות הברית התנגדה, הסתייגה, גם הביעה התנגדות. היא לא איימה, היא לא הפעילה סנקציות – לא באותה העת – היא הביעה הסתייגות והציעה לנו לא להיכנס קרקעית. היא אמרה שאפשר לטפל בזה מהאוויר, היא שלחה מומחים. ואנחנו החלטנו ללכת לפי השקפתנו ולהיכנס פנימה כניסה קרקעית. ארצות הברית הסתייגה גם מהכניסה לעיר עזה, לבית החולים שיפא; היא הסתייגה מהכניסה לח'אן יונס. אבל בראש ובראשונה, היא התנגדה התנגדות עזה, עזה, לכניסה לרפיח. לא רק שהיא התנגדה לכניסה לרפיח, הנשיא ביידן אמר לי – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה זה דיון על ארצות הברית?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
הנשיא ביידן אמר לי – אתם אמרתם שיש פה ראש ממשלה שאין לו אומץ, בואו נשמע. הנשיא ביידן אמר לי: אם אתם תיכנסו, אתם תישארו לבד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
You are on your own.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
והוא אמר עוד יותר מזה, הוא אמר גם שהוא יפסיק משלוחי נשק, סוגי נשק חשובים מאוד לנו, וכך הוא עשה. כמה ימים לאחר מכן הופיע שר החוץ בלינקן, מזכיר המדינה בלינקן, וחזר על אותם הדברים. אמרתי לו, בפורום רחב, טוני – אני אגיד את זה בעברית ואם תרצו אגיד את זה באנגלית – אגיד את זה באנגלית: If we have to, we will fight with our fingernails.
קריאות:
– – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אנחנו נילחם בציפורניים, בציפורניים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כפיים, כפיים, כפיים, בבקשה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא, בסוף. בסוף, רבותיי. בסוף. חברת הכנסת בן ארי, לא לעזור לי. לא לעזור לי. את בקריאה שנייה. אני ממש לקראת קריאה שלישית. ממש לקראת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רק עזרתי לו, לא הערתי לו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
ולאור הדברים הללו, הדברים הקשים הללו – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל למה צריך בכלל לדבר על ארצות הברית? באמת, למה עכשיו – – – כשיש להם עוד חודשיים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
לאור הדברים הקשים הללו – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת שטרן, קריאה שנייה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בשביל למצוא חן בעיניי מישהו?
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
לאור הדברים הקשים הללו, ארצות הברית, שסייעה לנו מאוד בתחילת המלחמה – הנשיא ביידן הגיע לכאן, לא נשכח זאת. הם עזרו לנו גם במשלוחי נשק בהתחלה, אבל כשעמדנו בפני דבר כזה, מטבע הדברים, עלתה השאלה אם להמשיך מול דברים קשים כאלה. והיו מי שאמרו שיש לנו תלות מוחלטת בארצות הברית – –
רון כץ (יש עתיד):
מי אמר?
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – ואם אין ברירה, אז לא ניכנס לרפיח. והיו גם מי שטענו שצריך לסיים את המלחמה עכשיו – תמיד תוכל לחזור, תמיד נוכל לחזור.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
חמישה חודשים התמהמהת עם הכניסה לרפיח. חמישה חודשים.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת שרון ניר, קריאה שנייה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אני חשבתי שאם אנחנו נסכים – אני חשבתי שאם אנחנו מסכימים להתניה הזאת, אנחנו נאבד את כל העצמאות שלנו כמדינה. אנחנו לא נוכל לעשות שום דבר. כל צעד שנרצה לעשות, יאיימו עלינו בהפסקת נשק כזה או פריט נשק אחר, והדבר הזה הוא בלתי אפשרי. אנחנו חייבים לשמור על עצמאות ישראל. הבאנו את זה להכרעה, והכרענו להיכנס, ונכנסנו וכבשנו את רפיח, וכבשנו גם את ציר פילדלפי ואת מעבר רפיח. המלאכה עדיין לא הושלמה. חיסלנו את הגדודים המאורגנים, נדמה לי שיש עוד אחד. זה חשוב. חיסלנו חלק ניכר מהיכולת הצבאית של חמאס, עדיין לא השלמנו את זה, אבל עשינו כברת דרך. אבל יש לנו גם יעד להשמיד את היכולת השלטונית של חמאס, והדבר הזה הוא ההמשך. ביקשתי מצה"ל להביא תוכנית מסודרת למיגור היכולת השלטונית, שקשורה גם בשלילת יכולתם – –
קריאה:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, קריאה שנייה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – שלילת יכולתם לחלק מזון, לחלק את הסיוע ההומניטרי. אנחנו רוצים להבטיח, או לאבטח, חלוקת סיוע הומניטרי, שלא ייבזז על ידי חמאס ואחרים. וכמובן, אנחנו רוצים להחזיר את שארית החטופים. אלה המשימות שלנו ברצועת עזה. אבל מעבר לדבר הזה, לאחר שהשלמנו את עיקר המשימות הללו, ועדיין לא גמרנו אותן, החלטנו בקבינט לפנות צפונה, והגדרנו בהחלטת הקבינט שהמטרה שלנו היא להחזיר את התושבים על ידי גריעה משמעותית של יכולות חיזבאללה. איך עושים זאת? מתי עושים זאת? ההבנה שלי, שגובתה גם על ידי אחד מראשי זרועות הביטחון, שאנחנו נצטרך לפתוח במערכה עוצמתית, לעבור מהגנה אקטיבית לתקיפה יזומה, בחודש אוקטובר. זו הייתה התוכנית. זה היה היעד. אבל אנחנו נאלצנו להקדים את זה, כי אמצעי מיוחד שלנו עמד להתגלות. מהרגע שנודע לי שהדבר עומד להתגלות, אני גרסתי שצריך לפעול מייד. היו מי שטענו שצריך לעדכן את ארצות הברית במהלך שאנחנו מתכוונים לעשות. אני גרסתי שאסור לעדכן את ארצות הברית, משום שהדבר הזה היה יכול להוביל או להתנגדות או לדליפה, שזה אותו הדבר, דליפה הייתה מבטלת מייד את האפקטיביות של המהלך. שללתי את זה על הסף. פעלנו. עכשיו השאלה עמדה: איך ממשיכים? איך ממשיכים הלאה? עמדו בפנינו שלוש הצעות. אני חשבתי שיש ללכת לאופציה רביעית, להתמקד בדבר אחד – בגריעת היכולות הרקטיות והטיליות של חיזבאללה. ואני חייב להגיד שאנחנו התכוונו לא רק ליכולות של רקטות בוואדיות, אלא התכוונו למערך העצים והעצום שנסראללה בנה בבתים הפרטיים של אזרחי לבנון.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת רון כץ, קריאה שלישית. נא לצאת.
רון כץ (יש עתיד):
לא דיברתי.
היו"ר אמיר אוחנה:
דיברת, דיברת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא באמת לא דיבר.
רון כץ (יש עתיד):
תגיד, אתה אמיתי? דיברתי עם קארין.
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל דיברת. לא לדבר. מה לא ברור?
רון כץ (יש עתיד):
באמת?
היו"ר אמיר אוחנה:
כן. כן. ממש באמת.
רון כץ (יש עתיד):
תגיד לי, אמיר, ממה אתם מפחדים? מה קרה? כולה אמרנו את האמת. מה הסיפור? נלחמנו עם – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חשבתי שרק דיברת עם קארין. חשבתי שרק דיברת עם קארין. טוב, מאה אחוז.
(חבר הכנסת רון כץ יוצא מאולם המליאה.)
קארין אלהרר (יש עתיד):
זה לא בסדר, היו"ר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
נסראללה בנה שיטה. יש רקטה בכל גראז' וטיל בכל סלון. צה"ל התבקש – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת בן ארי, את ככה קרובה. די, די.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – להציב ולטייב את המטרות הללו. תוך 48 שעות הוא הביא לא רק טיוב מרשים של המטרות, הוא הביא גם דבר נוסף, וזה תוכנית לפנות את האזרחים הללו מבתיהם. ונתנו את ההנחיה לצאת לדרך. הפעולה הזאת נשאה פרי בצורה יוצאת מן הכלל. תלוי באיזו קטגוריה מדובר, אבל עד 70%, אפילו 80%, מהמערך הרקטי והטילי נפגעו. אבל עדיין נשארו יכולות מרשימות. עדיין נשארו יכולות, כיוון שמדובר באלפים רבים. אבל בוודאי שזה לא אותו חיזבאללה שהיה קודם לכן. ועכשיו הייתה השאלה: מה ההמשך? מה ההמשך? אנחנו פגענו במפקדים חשובים של חיזבאללה בשרשרת הפיקוד, אבל אני חשבתי שאנחנו צריכים לפגוע גם בנסראללה. אני חשבתי שאנחנו צריכים לפגוע בו, משום שבמהלך תהליך של קריאת חומר והתעמקות בנושא אני הבנתי דבר שלא הבנתי קודם לכן. הבנתי שנסראללה הוא לא רק המנוע היוזם, הרוח החיה של המטרה של חיסול ישראל והדבק שמאחד את הארגון הזה, שבנה אותו במשך 32 שנים. הבנתי עוד דבר. הבנתי שנסראללה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת שטרן, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
היום היה דיון סגור בוועדת החוץ והביטחון, הכול היה שם, אדוני ראש הממשלה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
לא הכול. יש דברים שאני לא אומר.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת שטרן, קריאה שלישית. נא לצאת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא מרגיש שהוא שמע את הכול.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הזמן שלנו בוזבז, של הכנסת. אתה היושב-ראש.
קריאה:
אנחנו לא היינו בחוץ וביטחון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כל מה שראש הממשלה דיבר פה, היה כאילו דיון סגור היום.
(חבר הכנסת אלעזר שטרן יוצא מאולם המליאה.)
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא נכון, הוא אמר עוד דברים רבים שחסויים, וזה לא חסוי – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לא לעזור לי ולא לענות. מה זה?
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
הבנתי עוד דבר, שנסראללה הוא הציר של הציר. לא רק איראן הפעילה אותו, הוא הפעיל את איראן. הוא היה המנהיג השיעי השני בחשיבותו בשיעה, הבן האהוב של חמינאי ואדם שהשפיע רבות על תוכנית ההשמדה של ישראל – ללפות אותנו בטבעת האש הזאת, להביא לפלישות סימולטניות ולירי עצים עלינו. ושוב עלה כאן ויכוח לגיטימי. ויכוח לגיטימי שפעולה כזו יכולה להביא כמובן להתרחבות המערכה, לבעיות שאני לא אפרט כאן. אמרתי ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שאני אשמח לפרט בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, אבל היה ויכוח, ויכוח לגיטימי לגמרי. והייתה גם, שוב, דרישה שנייה. והדרישה היא לעדכן, שלא לדבר על לתאם את התקיפה הזאת עם ארצות הברית. שוב, עם מלוא ההערכה לידידתנו ארצות הברית, אני פסלתי זאת על הסף. אבל אכן היה דיון אמיתי על השאלה הראשונה. הדיון הזה נמשך במשך שתי ישיבות קבינט. הישיבה השנייה הייתה ערב נסיעתי לארצות הברית, ונותרו כ-20 שעות עד הנאום שלי באו"ם. אני קטעתי את הישיבה, אמרתי: ארצות הברית – אנחנו לא נעשה; לגבי השאלה השנייה אני מבקש לשוב אליכם. במטוס כנף ציון יש מערכת קשר. כעבור שעתיים התקשרתי לשר הביטחון ולרמטכ"ל, ואמרתי: אנחנו צריכים ללכת ולהוציא – לסכל את האיש. כשנחתנו בניו יורק כינסנו קבינט מלחמה, והיה כמעט רוב מוחלט. רוב מוחלט. אדם אחד גרס אחרת. אבל הקבינט כולו התגייס, וקיבלנו את ההחלטה. היא התבצעה. ההמשך ידוע. אנחנו ממשיכים גם מאז. אנחנו ממשיכים בהורדת מגדלי הטרור של חיזבאללה בביירות; אנחנו ממשיכים בחיסול מפקדיו; אנחנו ממשיכים – וזה חשוב ביותר – בפעולה קרקעית כדי למגר את רצועת התת-קרקע שצמודה לגבולנו, שהיא עצומה, וכל יום אנחנו מגלים חלק נוסף שלה. היא עצומה לא רק בממדיה, היא עצומה בנשק, באמצעי הלחימה שיש שם, שהם עצומים ורבים. ואם חמאס, או יותר נכון חיזבאללה, היה מבצע את זממו, הרי אנחנו מדברים על דבר שהיה עולה בכמה מונים על האסון שחווינו בעזה. הדבר הזה כמובן נמנע. אנחנו מחסלים את זה באופן שיטתי. יש גם הרחבה מסוימת בצד הקרקעי, אבל אנחנו באים קודם כול להוריד את הרצועה הזאת, משום שזה תנאי הכרחי, ייתכן שהוא אינו מספיק, אבל זה תנאי הכרחי להשבת תושבינו בצפון לבתיהם. אנחנו מדברים כרגע על משא ומתן אפשרי להסדרה. האמריקנים מובילים את זה. אני אומר, זה מתבצע רק תחת אש. והוא מתבצע עם הרבה מאוד אש. אנחנו דורשים את הרחקת חיזבאללה מעבר לליטאני, אנחנו דורשים דרישות נוספות, שלא אפרט כאן. אבל הדבר החשוב ביותר זה לא הנייר, גם אם יהיה נייר. הנייר – כבודו מונח במקומו. אבל אנחנו נידרש, על מנת להבטיח את הביטחון בצפון, בעצם לפעולה שיטתית, לא רק נגד תקיפות של חיזבאללה, שיכולות לבוא, אלא גם – גם אם תהיה הפסקת אש, אף אחד לא אומר שהיא תחזיק מעמד. אז זה לא רק התגובה שלנו, תגובה מונעת, תגובה בעקבות תקיפה; זה גם היכולת למנוע התעצמות של חיזבאללה, ועל כך אנחנו שוקדים ועמלים, קודם כול על ידי פעולה שמונעת את ההתחמשות דרך סוריה. אנחנו פוגעים במעברי הגבול, אנחנו פוגעים במטרות בתוך סוריה. מנוי וגמור איתנו לא לאפשר לחיזבאללה לחזור למצב שהוא היה בו ב-6 באוקטובר. והוא כבר לא שם, אבל אנחנו רוצים לשמר את זה שהוא לא שם ולייצר מציאות ביטחונית שמאפשרת לתושבינו לחזור לבתיהם. ועכשיו אני אגע בדבר השלישי. אמרתי שאנחנו פוגעים בציר, אני אגע בדבר השני – הטילים. איראן שיגרה 300 טילים בליסטיים נגדנו. זאת ההתקפה הבליסטית הגדולה ביותר בהיסטוריה. אחרי ההתקפה הראשונה, בעזרת ידידתנו ארצות הברית וכמה מדינות נוספות – ואני מעריך את תמיכתן מאוד – אנחנו הצלחנו ליירט את הטילים הבליסטיים. רוב הטילים הבליסטיים יורטו על ידי כוחותינו; הרבה כטב"מים יורטו על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה. ושוב נאמר לנו על ידי ידידתנו: אין צורך להגיב, take the win, תסתפקו בניצחון. אני אמרתי: זה לא ניצחון. אם תוקפים אותך ולא הצליחו להרוג אף אחד, בעזרת השם, זה שאתה יושב ולא מגיב זה ודאי לא ניצחון, וחייבת לבוא תגובה. ואנחנו הגבנו. לא איכנס לכל הפרטים, אבל הגבנו. אתם מכירים את התוצאה. אחת מארבע הסוללות של ה-S-300 סביב טהראן חוסלה על ידינו. הדבר הזה לא הביא לכך שאיראן הפסיקה את ההתקפות עלינו, כי באה התקפה שנייה. ההתקפה השנייה שהגיעה – הפעם הייתה של 200 טילים בליסטיים. הם כן חדרו. גם כאן, בעזרת השם, איש לא נפגע. ושוב התכנסנו – –
ירון לוי (יש עתיד):
ברוך השם, לא בעזרת השם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – והחלטנו – והחלטנו, והחלטנו – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת לוי, קריאה ראשונה.
ירון לוי (יש עתיד):
זאת הערה מתקנת.
היו"ר אמיר אוחנה:
קריאה שנייה. חבר הכנסת ירון לוי, קריאה שנייה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת גוטליב, קריאה שנייה. מספיק.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – החלטנו על התקפה משולבת שכוללת גם – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
זה לא מה, זה שאמרת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – אמצעי standoff, מה שנקרא, טילים, וגם אמצעי stand-in, כניסה של מטוסים. אנחנו גרענו מיכולת ההגנה האווירית של איראן. שלוש הסוללות שנותרו סביב טהראן חוסלו; גם סוללות אחרות של הגנ"א חוסלו; גם פגענו פגיעה ממשית ביכולת ייצור הטילים הבליסטיים של איראן, ביכולת לייצר את הדלק המוצק, שהוא יסוד בתוכנית המלחמה שלהם והחימושים שלהם. כלומר, פגענו בציר, פגענו בטילים. לא השלמנו את זה, אבל הפגיעות הללו הן ממשיות. כמובן, איראן יכולה להגיב. היא יכולה להגיב בכל רגע, גם ברגע הזה. אבל הפגיעות הללו מקדמות אותנו אל היעד. אבל לאיראן נשארה אופציה נוספת שהיא חותרת אליה, והאופציה הזאת היא התחמשות בגרעין. והתחמשות בגרעין יכולה להסיג לאחור את כל ההישגים הכבירים שאנחנו השגנו. איראן גרעינית במזרח התיכון זה איום עצום על הקיום שלנו, על הסדרי השלום, שאני מאמין שאנחנו יכולים להשיג עם עוד משכנינו, על השלום העולמי. ואנחנו עדיין ניבחן ביכולת שלנו לסכל את הגרעין. זה לא סוד, זה פורסם, יש מרכיב מסוים בתוכנית הגרעין שלהם שנפגע בתקיפה הזאת. אבל עדיין, התוכנית עצמה, היכולת שלה לפעול כאן, היא עדיין לא סוכלה. אנחנו עיכבנו אותה – בהובלתנו – כעשור. איראן הייתה כבר נמצאת לפני עשר שנים במקום שהיא נמצאת בו היום אלמלא הפעולות שעשינו גם בשדה המבצעי וגם בשדה המדיני. אבל היא התקדמה. היא התקדמה בהעשרה, ויש לה עדיין כברת דרך לעשות בתחומים אחרים. והמבחן הוא עלינו. עלינו, על ממשלת ישראל, מדינת ישראל, על ידידתנו ארצות הברית. היו לי שיחות לא מבוטלות בנושא הזה גם עם הנשיא ביידן וגם עם הנשיא הנבחר טראמפ, רק לאחרונה. המבחן הוא עלינו, כי אם אנחנו לא נטפל בתוכנית הגרעין, אז כל שאר הבעיות יחזרו ויצוצו, גם בציר וגם בהתחמשות וגם בדברים אחרים. ולכן אנחנו מחויבים לעשות את זה. כלומר, יש לנו מטרות מגוונות במלחמה, אנחנו מקדמים אותן. ההישגים גדולים מאוד, אבל האתגרים עדיין גדולים מאוד. אתגר אחד שאנחנו לא נוותר עליו, והוא תלוי בעוצמה שלנו, בלכידות שלנו, בנחישות שלנו, בשכל שלנו, זה איך לחלץ מהרוצחים הללו, מחמאס – איך לחלץ מהמנהרות הללו את שארית החטופים שלנו. ואני לא אוותר על זה. לא האמינו שנוציא את מה שהוצאנו, ושאלו כל הזמן: מה האסטרטגיה? אתם נכנסים לעזה – מה האסטרטגיה? נכנסים לחאן יונס – מה האסטרטגיה? מחסלים את רפיח ותופסים את פילדלפי – מה האסטרטגיה? האסטרטגיה זה ניצחון. הניצחון כולל את שחרור החטופים, ואנחנו נשיג את זה גם כן.
דבי ביטון (יש עתיד):
אין להם זמן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אבל יש מי שמנסה לפורר את האמת הפשוטה של "יחד ננצח". אני שומע את הקולות המחלישים, שכל הזמן זורעים ספקות ודכדוך. מבחינתם זה לא כל כך משנה. זה לא משנה מה הממשלה תעשה, זה לא משנה אם תביא, כפי שאני מאמין – אנחנו נביא עוד עשרות חטופים, אני מקווה בזמן הקרוב. זאת החלטה לא פשוטה, משום שאנחנו נידרש לקבל החלטה, שלדעתי כבר קיבלנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אנחנו קיבלנו החלטה שאם אתה יכול לשחרר חלק, שחרר אותם.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת בן ארי, קריאה שלישית, נא לצאת. תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני הולכת לבד.
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. אין צורך בליווי. הדיון רק על החטופים, הוא לא עליך. איזה יופי. שעתיים אתה מדבר רק על עצמך.
היו"ר אמיר אוחנה:
בדיוק בשלב שמדברים על החטופים. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה? תודה לאל, הרג את הקהל. שעתיים – – –
קריאה:
הוא מדבר על מדינת ישראל.
(חברת הכנסת מירב בן ארי יוצאת מאולם המליאה.)
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה, לא לעזור. ראש הממשלה, בבקשה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אני חשבתי שאני פורס לכם את היריעה של המאמץ כולו, ואיך דבר משתלב בדבר. וגם, אני רוצה שוב להביע את הערכתי הרבה לארצות הברית, ולהגיד שבשיחות שלי עם הנשיא הנבחר דונלד טראמפ – אני חייב להגיד, לא דיברנו על דרכי הפעולה, לא דיברנו כרגע על מדיניות; יש זמן, ייכנס הנשיא. אבל אני יכול להגיד שאנחנו רואים עין בעין את האיום האיראני.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת פנינה תמנו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אני גם לא מסתיר מכם שגם מול ידידנו הנשיא ביידן – אמרתי לכם, אני חשבתי שאנחנו צריכים לשמר את יכולת הפעולה העצמאית שלנו, ובשום אופן לא אמרתי לו: no surprises. כי אם הייתי אומר no surprises, אז לא היינו מחסלים את נסראללה, ולא היינו נכנסים לרפיח, או יותר נכון, לא היינו עושים דברים אחרים שאני לא אפרט כאן. יש surprises. אנחנו מפתיעים את האויב, ואנחנו שומרים את חופש הפעולה שלנו, ואנחנו משתפים פעולה ככל שאנחנו יכולים עם ידידתנו ארצות הברית. אני אומר כן מתי שאפשר ואני אומר לא מתי שצריך, וככה אנחנו מנהלים את זה. אבל אנחנו נחזיר את החטופים. אני שומע את הקולות שמחלישים, שכל הזמן זורעים ספקות ודכדוך. ואמרתי, זה לא משנה מה שאנחנו נעשה. גם כשנחזיר – אז למה לא החזרתם יותר? ולמה לא החזרתם יותר מוקדם? הרי אין דרך להפסיק את הניגוח, שהוא אין-סופי ומבוסס גם על שקר – על שקר, כאילו הממשלה לא רוצה, או אני לא רוצה להחזיר את החטופים, או אני לא מוכן לעשות את הדברים הדרושים. כאילו לא נתנו את המנדט חמש פעמים, כאילו האמת שאמרו כאן הנציגים האמריקנים הבכירים ביותר, שחמאס מנע את העסקה ולא אף אחד אחר – כל האמת הזאת, העובדות האלה לא מעניינות אף אחד, הניגוח נמשך ויימשך. אבל מבחינתנו, אני עדיין מבקש את ה"יחד", אולי לא מחבריי כאן באופוזיציה, אבל מרוב שדרות העם. ובאשר ל"ננצח", לצערי גם כאן הכול עטוף במלל עגמומי, מלל מריר – לא ננצח, אי-אפשר לנצח, מה זה בכלל ניצחון.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, קריאה ראשונה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
חברות וחברי הכנסת, אני דבק ביעדי המלחמה. אני דבק בצורך להשיג ניצחון מוחלט. אני דבק בהחזרת החטופים. אני דבק בהחזרת תושבינו בצפון לבתיהם. אני אף פעם לא אניף דגל לבן, כפי שמציעים לנו חברים בבית הזה לעשות, וכל מיני לשעברים באולפנים.
מאיר כהן (יש עתיד):
אף אחד לא הציע.
היו"ר אמיר אוחנה:
נו, נו, נו. בסוף. בסוף לא אעצור אתכם.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – – זה דגל לבן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
השגנו עד כה הישגים מרשימים מאוד, ובראש ובראשונה השגנו אותם בגלל גבורת גיבורינו, בגלל עוצמת עמנו וגם בזכות ההתמדה והנחישות, העמידה האיתנה על האינטרסים שלנו והדיפת הלחצים. קצין גולני עברי דיקשטיין, זיכרונו לברכה, שנפל לפני כמה ימים בקרב בדרום לבנון, כתב מדם ליבו: "רבים כמוני בעבר ובהווה בחרנו להתגייס לצבא בשביל להגן על הבית, על המשפחה"; "אנחנו בוחרים לתת מעצמנו וכמו קודמינו, כך אנו מתייצבים למען הבית"; "כשתישמע פקודה 'קדימה, הסתער', נקום יחדיו, אחד מקריית ארבע, אחד מהרצליה, אחד מניו יורק ואחד מנתיבות, ונסתער ביישור קו בלי שום שיקול אישי"; "לכולנו יש ארץ אחת, ההיסטוריה לימדה אותנו בכאב עצום שלעם היהודי יש רק מקום אחד לחיות בו". אני מחבק את משפחות הנופלים. אני מוסר החלמה שלמה לפצועים. אני מחזק את משפחות החטופים. אל תיפלו למלכודת הייאוש, כי אנחנו לא נפסיק ונממש. אני מצדיע לכל לוחמי הסדיר, המילואים ולמשפחותיהם הנפלאות על מסירותם המופתית. אני שב ואומר: יחד נילחם, ובעזרת השם, יחד ננצח.
(מחיאות כפיים)
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לראש הממשלה. תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לשאת את דבריו. עוד כמה שניות, חבר הכנסת לפיד. חברי הכנסת, שקט במליאה, בבקשה. חברי הכנסת, יותר שקט במליאה. סדרנים, תעזרו לנו. ראש האופוזיציה, חבר הכנסת לפיד.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש דבר אחד שכל חייל מילואים שיוצא היום לעזה או ללבנון שואל את עצמו – פוחד לשאול את עצמו. השאלה היא: אם יחטפו אותי, מה יקרה? אשתו מסתכלת עליו יוצא מהדלת עם הקיטבג, ושואלת את עצמה: אם יחטפו אותו, מה יקרה? אם יחטפו אותו חיזבאללה או החמאס או הג'יהאד האסלאמי, האם ממשלת ישראל, ששלחה אותו לקרב, שלחה אותו לסכן את חייו, תעשה הכול, כל דבר בעולם, כדי להחזיר אותו? האם הוא יהיה בראש סדר העדיפויות שלה? האם שרי הממשלה, חברי הקבינט, ראש הממשלה – בעיקר ראש הממשלה – מאמינים שאין להם חובה גדולה יותר, קדושה יותר מאשר להחזיר את החטופים הביתה? אם חייל מילואים ייחטף מחר, אדוני ראש הממשלה, האם הוא יחזור הביתה או שהוא יגמור כמו הירש וכרמל ועדן ויותם ואלון? זו מחשבה נוראה, אבל אנחנו לא מצליחים להימנע ממנה. מה תעשו? לא חשוב מה תגידו; לא חשוב מה תענו; חשוב רק מה אתם עושים; יותר מזה, מה אתם לא עושים. הנאומים מצוחצחים, רהוטים, מלאי פתוס, באנגלית, בעברית, אבל אין מאחוריהם כלום, כי אתם לא עושים למענם שום דבר. חיילי המילואים לא יכולים לסמוך עליכם. הם מסתכלים על הממשלה הזאת, מסתכלים עליך, מר נתניהו, והם יודעים שאין על מי לסמוך. אי-אפשר לסמוך עליך. הם מוכנים להקריב את חייהם – הממשלה לא מוכנה להקריב אפילו כיסא. הם מוכנים לסכן את חייהם – ראש הממשלה לא מוכן לקחת את הסיכון הפוליטי הכי קטן כדי להחזיר 101 חטופים הביתה. 101 אנשים, זקנים, ילדים, נשים, שנחטפו במשמרת שלכם. אם עוד היו להם ספקות, אם עוד שאלו את עצמם אם נותרה בליבה של הממשלה הזאת מחויבות זהירה, קטנטנה, לחייהם ולהקרבה שלהם, הגיע חוק ההשתמטות ופיזר אפילו את הספק הזה. באמצע מלחמה, בזמן שכל יום מתים לוחמים – שישה לוחמי גולני בלבנון; ארבעה מהיחידה הרב-ממדית בג'באליה; עוד אחיין של גדי; עוד אחיין של גדי; ידיעה רודפת ידיעה, ואסון רודף אסון, ואתם יושבים בלילות ורוקמים מזימות איך לסייע לצעירים בריאים להשתמט מהשירות הצבאי כדי לשמור על הקואליציה המקודשת שלכם. הם לא מטומטמים, החיילים שלנו; הם יודעים בדיוק מה קורה; הם אזרחים ישראלים אינטליגנטיים, והם יודעים בדיוק למה פיטרת את יואב גלנט והם יודעים בדיוק למה שיחדת את גדעון סער ואת אלקין, והם יודעים בדיוק מה סדר העדיפויות שלך. המעשים מדברים. אם אין עסקת חטופים, אז לא עשית אותה. אם פיטרת את שר הביטחון כדי להעביר את חוק ההשתמטות, אז חוק ההשתמטות חשוב לך יותר מאשר הביטחון. לא חשוב מה אתה אומר פה. זה לא הקונגרס האמריקאי; פה אנחנו יודעים את האמת. אם אנשים מקבלים עוד צו 8 ועוד צו 8 ובאותו זמן אתה מבטיח לגולדקנופ ולדרעי שהחרדים לא יתגייסו, אז לא אכפת לך מהאנשים שמקבלים צו 8. מכל חטאיה של הממשלה הזאת, זה הנורא ביותר, שלא באמת אכפת לכם. המעשים מדברים. לא אכפת לכם. החטופים במנהרות כבר יותר משנה. חוק ההשתמטות מקודם בכל תרגיל פוליטי מלוכלך שאתם מכירים – וברוך השם אתם מכירים את כולם. הכלכלה בקריסה; יוקר המחיה מרסק משפחות; המחירים בשמיים ואתם ממשיכים להעביר כספים למשרדים ממשלתיים מיותרים ולכספים קואליציוניים מושחתים, כי לא אכפת לכם. הפשיעה האלימה והטרור ברחובות שוברים כל שיא, ואתם משאירים את ליצן הטיקטוק הנלעג שלכם, העלוב הזה, ממונה על המשטרה, כי כבר לא אכפת לכם משום דבר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הציבור אוהב אותו יותר מאותך.
יאיר לפיד (יש עתיד):
היו פעם במדינה הזו דברים מקודשים: ערבות הדדית, מצוות פדיון שבויים, ביטחון המדינה מעל הכול, לקיחת אחריות. אתם גמרתם את זה. שום דבר לא קדוש בעיניכם. שום דבר לא קדוש בעיניך חוץ מהכיסא שעליו אתה יושב. הכיסא הזה, אדוני, הוא לא שלך, הוא לא שלך, הוא של אזרחי ישראל; הם נתנו לך אותו בהשאלה; הם נתנו לך אותו כדי שתשמור על ביטחונם, ולא שמרת עליו.
אושר שקלים (הליכוד):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת אושר שקלים, קריאה ראשונה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
הם נתנו לך אותו כדי שתשמור על הפרנסה שלהם, ולא שמרת עליה; הם נתנו לך אותו כי הם האמינו שבשעת צרה אפשר יהיה לסמוך עליך, והתברר שאי-אפשר לסמוך עליך.
אופיר כץ (הליכוד):
הם נתנו לו אותו פעם אחר פעם.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת כץ.
יאיר לפיד (יש עתיד):
המעשים מדברים, אבל גם לאזרחי ישראל יש מה לעשות, והם יעשו, כי יש גבול. הם נתנו לך את הכיסא הזה, והם גם ייקחו אותו ממך.
קריאה:
הם לא נתנו לך אותו.
יאיר לפיד (יש עתיד):
על הכיסא הזה ישב מי שהחטופים באים אצלו לפני הפוליטיקה; מי שהמשרתים באים אצלו לפני המשתמטים; מי שהמדינה באה אצלו לפני האינטרס האישי העלוב ביותר. תודה רבה.
אריאל קלנר (הליכוד):
ממש לא אתה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת קלנר.
(מחיאות כפיים)
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. כעת נאפשר לחברי הכנסת שהוצאו להיכנס להצבעה. נא לאפשר לחברי הכנסת שהוצאו להגיע להצבעה. לאט-לאט, נאפשר לכולם להיכנס. הכול בסדר, לאט-לאט. לא צריך לרוץ, נאפשר לכולם להתיישב.
קריאה:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אם ראש הממשלה מעוניין, אני אאפשר את זה, אבל לאחר מכן אני אאפשר גם לראש האופוזיציה. בכל זאת, אם ראש הממשלה – אז גם ראש האופוזיציה. בבקשה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
חבר הכנסת טאהא, אתה פנית אליי ושאלת מה אנחנו עושים לגבי הפשיעה בחברה הערבית, שהיא מכת מדינה. היא לא רק מכת החברה הערבית, היא מכת מדינה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אין שום בעיה, תמנו את בן גביר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
כולכם אזרחי מדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להשלים עם זה. אני רוצה שתדע שאני עומד במעט מאוד ועדות שרים, אבל ביקשתי לעמוד – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אז תפטר את בן גביר.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
עוד פעם להוציא?
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
ביקשתי לעמוד בראש ועדת שרים לענייני הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו מתכנסים מדי שבועיים-שלושה, אני יושב בישיבות הללו. אנחנו מקדמים אמצעים חוקיים, אמצעים מבצעיים, אמצעים של איסוף נשק ואמצעים אחרים – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מינית עבריין ותומך טרור לשר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – ואנחנו מחויבים להילחם בנגע הזה, וחשוב לי שאתה וחבריך – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מינית תומך טרור לשר. אנשים מתים פה ברחובות. מה אתה עושה בזה? ליצן טיקטוק ועבריין אמון על הביטחון האישי של אזרחי ישראל.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – וכל הציבור הערבי במדינת ישראל, תדעו על המעשים הללו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נכשלת כמו שהוא נכשל.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
כרגע התפרסמה ידיעה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, אנחנו עוד רגע מצביעים. אני לא צריך להוציא, נכון?
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
התפרסמה ידיעה. אני מראש אומר, אני מסתמך על עיתונאי מאוד ידוע שמעביר אותה. אני רק מביא לתשומת ליבכם. בואו נבדוק אם זה נאמר. עכשיו, בכנס G20 הנשיא ביידן אמר: אני מבקש מכולם להגביר את הלחץ על חמאס, שמסרב לעסקה. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה. ראש האופוזיציה, בבקשה.
(מחיאות כפיים)
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, ראש האופוזיציה כעת, חבר הכנסת יאיר לפיד. חברי הכנסת, אתם מפריעים לחבר הכנסת לפיד.
גלעד קריב (העבודה):
– – – כמו שאכפת לך מהחטופים.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת. בבקשה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני, זה מעניין שאתה כל הזמן עומד פה ומסתמך על האמריקאים. הבעיה שלך היא לא האמריקאים, הבעיה שלך היא פה, פה בישראל. מערכת הביטחון אומרת: אפשר היה לעשות עסקה – –
אליהו רביבו (הליכוד):
מי זה מערכת הביטחון?
היו"ר אמיר אוחנה:
לא להפריע, חבר הכנסת רביבו.
יאיר לפיד (יש עתיד):
– – האנשים שאתה מינית לשאת ולתת אומרים: אפשר היה לעשות עסקה. כל אלה שדיברת על ההדלפות שלהם, אני מזכיר לך, הם יושבים בקבינט שלך. ומתוך הקבינט שלך הם הודיעו שאפשר לעשות עסקה, ואתה לא רצית לעשות עסקה מהסיבות הפוליטיות הכי עלובות, כדי לשמור על הליצן שלידך בממשלה. זו הסיבה שלא עשית עסקה. האיש הזה, שלא רצית להצטלם איתו פעם – בשביל לשמר אותו בממשלה החלטת לא לעשות עסקה. אדוני ראש הממשלה, חמאס אשם, אנחנו מסכימים. אבל אתה אחראי. אתה אחראי. האנשים האלה נפלו בשבי ונחטפו במשמרת שלך. וזו לא מלחמת התקומה, זו מלחמת 7 באוקטובר, הטבח הכי נורא בתולדות העם היהודי מאז השואה, והוא קרה אצלך. אתה לא ראש הממשלה של התקומה, אתה ראש הממשלה של החורבן.
(מחיאות כפיים)
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא על העמדה שהציג ראש הממשלה. מי שבעד – בעד; מי שנגד – נגד. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הודעת ראש הממשלה – 54 נגד – 41 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 54 בעד, 41 נגד. אני קובע שעמדת ראש הממשלה התקבלה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1808).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להציג את הצעת החוק.
גלעד קריב (העבודה):
איפה הוויסקי? איפה הוויסקי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
איפה הוויסקי? תביא את הוויסקי. לא? הפסדת בהתערבות. מה קורה? מה שמגיע – מגיע.
גלעד קריב (העבודה):
הפסדת ויסקי.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
טוב, עד שיגיע הוויסקי, אני אתחיל בקריאות, רבותיי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נגמרה החגיגה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אדוני יושב-ראש הכנסת – – –
גלעד קריב (העבודה):
תוסיף – – – של ויסקי להתחלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
בכל זאת, בכל זאת, בכל זאת. רשות הדיבור לשר האוצר ולו בלבד. בבקשה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, רגע לפני שאני אציג את הצעת החוק המדוברת ואסביר אותה בהרחבה, מכיוון שהיא חשובה מאוד, חשוב רק שנדע שאנחנו אכן מביאים עכשיו קופסה נוספת של תקציב הביטחון כתוצאה מן המלחמה בצפון, ואמרתי את זה גם באותו הדיון בוועדת הכספים, וטוב שכך, כי המלחמה הזאת היא טובה ונכונה לכלכלה, מכיוון שאנחנו צריכים לרסק את האויבים – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
המלחמה מצוינת לכלכלה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
– – והניצחון הוא מה שיתרום לביטחון, והביטחון יחזיר אחר כך לכלכלה בצורה עודפת. אבל תקראו את דברי ההסבר: ללא הקופסה הזאת היינו מסיימים את השנה עם גירעון של 6.1%, פחות מ-6.6% שעליהם התחייבתי בוועדת הכספים. ברוך השם, הכנסות המדינה ממיסים גבוהות מהתחזית בצורה משמעותית, השקל חזק. אגב, הוא המטבע היחיד בעולם שהתחזק בשבוע האחרון אל מול הדולר ואל מול האירו.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – בשבוע האחרון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מה אתה לוקח?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
והבורסה עולה, וההייטק, ברוך השם, משגשג, ופרמיית הסיכון שלנו יורדת, ואנחנו מגייסים היום אג"חים בשווקים בחו"ל באותה העלות שממשלת ארצות הברית מגייסת אג"חים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד, מתי הלכת לסופר לאחרונה?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אנחנו בשנת מלחמה, הארוכה והיקרה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איפה אתה חי, תגיד לי?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הצמיחה אפס. אפס.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
תראו, המלחמה היא אירוע מגה – אגב, את הרבעון הקודם אתה יודע שסיימנו בצמיחה במושגים שנתיים של 3.8%?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הצמיחה אפס.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
היא לא אפס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, הלכת לסופר לאחרונה וראית מחירים?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אבל יש מלחמה, וזו הבעיה שלכם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא. זו בעיה שלך. זו בעיה שלך. אתה שר האוצר.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אתם רוצים לעצור את המלחמה, ואתם משתמשים בכלכלה בקמפיין תבהלה שקרי כדי לעצור את המלחמה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
חמש הורדות אשראי. חמש.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ואנחנו נמשיך את המלחמה עד הסוף. ותפקידי הבסיסי כשר אוצר במלחמה הזאת – לוודא שהכלכלה הישראלית האיתנה תומכת את מאמצי המלחמה בחזית ובעורף, עד הניצחון; נותנת לצה"ל את מה שהוא צריך; עוטפת את המילואימניקים ואת בני המשפחות שלהם בחבילה גדולה; דואגת למפונים ולניצולים ולעסקים בכל רחבי הארץ; יודעת איפה ליצור מדיניות אזרחית מרחיבה שתורמת לחוסן הלאומי של העורף, כדי שהלוחמים בחזית יוכלו לנצח.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא באת לוועידת המילואימניקים אתמול, ברחת.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
וכן, את כל זה לעשות באחריות וריסון ושמירת מסגרות, עם צעדים לא פופולריים שאני לוקח על עצמי. כך היה בתקציב 2024 המתוקן שהבאנו בתקופת המלחמה, וכפי שאמרתי, אנחנו עם גירעון טוב יותר מהתחזית ללא המלחמה בצפון. אמרתי את זה, ואני גאה בהרחבת המסגרת עכשיו.
נאור שירי (יש עתיד):
שמעת על המלחמה בצפון? שנה שלמה יש מלחמה – – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
כך אני עושה במסגרת תקציב 2025. וכפי שאמרתי, זה אירוע משמעותי לכלכלה, אבל הכלכלה חזקה ומגיבה טוב, ואנחנו מנווטים אותה באחריות אל חוף מבטחים, ואתם יודעים את זה. ומה לעשות, המספרים מדברים בעד עצמם. אין מה לעשות, אלה עובדות. כואב לכם, קשה לכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראה את הגירעון, תראה את הגירעון. מי ישלם את זה? מי?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
מי ישלם? אזרחי ישראל משלמים את המלחמה החשובה והצודקת הזאת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הרגת את האזרחים. הרגת אותם.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
כן, זה הרגע שבו צריך להגדיל גירעון, כדי שהמלחמה תימשך. מירב, זה פופוליזם זול.
מירב בן ארי (יש עתיד):
די כבר עם המלחמה – – – תגיד לי, אין לכם לב?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
די כבר, כן.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה פופוליסט. הכלכלה הרוסה, ההייטק הרוס. אנשים עוזבים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
עשרות שנים לא הסכמנו לשלם את מחיריה של המלחמה. תקראי את דוח וינוגרד.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – – הגירעון בדרך לדו-ספרתי. על מה אתה מדבר?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ולכן תמיד הפסקנו באמצע. סבב ועוד סבב ועוד סבב.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת ולדימיר.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
שילמנו במצטבר בדמים מרובים הרבה יותר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה אמרת שחמאס הוא נכס.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זו הקונספציה שאנחנו, ברוך השם, מחלצים את מדינת ישראל ממנה, אחרי עשרות שנים של הבלגה, של הכלה, של עצירה באמצע כי לא מוכנים לשלם את מחירי המלחמה. עשרות שנים שנתנו למפלצות של טרור להתעצם לנו ולטבוח באזרחינו ב-7 באוקטובר. אנחנו משנים את תפיסת הביטחון – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – כלום אתה לא עושה. כלום. השמדת את הכלכלה הישראלית.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
– – נשמיד את חמאס, נפרק את חיזבאללה, נפגע באיראן, נפרק את הציר, ניצור מציאות ביטחונית אסטרטגית אחרת למדינת ישראל. כפי שאמרתי – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – – החטופים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אגב, נחזיר גם את החטופים – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
איך תחזיר? עם בן גביר?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
– – כפי שאמר קודם ראש הממשלה. וזה הדבר הנכון, קודם כול לקיום שלנו, לביטחון שלנו, אבל זה גם מה שנכון לכלכלה. כן, זה הרגע שבו הכלכלה מתגייסת למאמץ של הניצחון והביטחון.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה מכניס ידיים לכיסים של האזרחים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
וכפי שאמרתי, הביטחון הזה יביא, בעזרת השם, שנים רבות של צמיחה כלכלית מואצת, של התפתחות, של רווחה. הביטחון יחזיר לכלכלה ולאיכות החיים של כולנו בתשואה עודפת, ואתם יודעים את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הרסת – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הרסת הכול – – – זה הדבר היחיד שגרמת.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה ראשונה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ואתם בפופוליזם זול, באמת בפופוליזם זול – וזה המזל, שהמספרים מדברים בעד עצמם.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה פופוליסט.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת ולדימיר, מספיק.
נאור שירי (יש עתיד):
חמאס הוא נכס – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת נאור שירי, אתה בקריאה ראשונה.
נאור שירי (יש עתיד):
אולי – – – חמאס, זה יחסוך לו כסף.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
עכשיו אני מבקש להציג את הצעת החוק המדוברת, הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024. מדובר, לפחות מבחינתי, באחד מחוקי הדגל או רפורמות הדגל שאני מביא. העברתי בממשלה במסגרת התקציב – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא רפורמה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
איזה רפורמה? אתה מעלה מיסים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ולדי, בוא, קח 30 שניות. תצעק, ואז תן בבקשה לדבר, בסדר?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בסדר. אל תקרא לזה רפורמה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אני אמרתי לכם כבר, אני מאז 6 באוקטובר – שאלתי אותך על השעון. בסדר, תתקדמי. אני לא מתכונן לנהל עכשיו – אתם רוצים, תצעקו. אני אשתוק שתי דקות עד שתחליטו לשתוק. תנו לי להציג.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, כי זה הקטע בכנסת – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לשתוק? אתה יכול לשתוק, אתה יכול ללכת – – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אדוני היושב-ראש, אני לא אדבר עד שהם לא ישתקו.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה שנייה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
מה עם האלמנות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוה, שלום.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
כן, כן, כואב לי, אדוני השר.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זו אחת מרפורמות הדגל המקצועיות – – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת פנינה, לא להפריע לשר. לא, לא מפריעים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל מותר לנו לקרוא קריאות ביניים. למה?
היו"ר ארז מלול:
לא, יותר מדי. אתם אפשרתם את זה. לכל דבר יש טעם טוב – עברתם את הטעם הטוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל מה זה, הוא יעמוד בשקט?
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אני אומר לכם באופוזיציה, אמרתי לכם את זה באחת מהפעמים הקודמות שהייתי כאן, לא יוצא לי להיות כאן הרבה – עם ישראל מסתכל עלינו, משפחות החטופים מסתכלות עלינו, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, האויבים מסתכלים עלינו. השאלה היא מה אנחנו רוצים שהם יראו. אם אנחנו רוצים שהם יראו חברה חזקה, מאוחדת – אגב, כן, שיודעת להתווכח ולחלוק, אבל לא כמו איזה שוק וכמו בסטות שבהן צועקים ומתלהמים – או שאנחנו רוצים שמה שייראה במראה זה חוסר אחריות. ואני מציע לכולנו לכבד את אזרחי מדינת ישראל, לכבד את הבית הזה, לכבד את עצמנו ולנהל שיח.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז למה להביא עכשיו את הרפורמה המשפטית?
סימון דוידסון (יש עתיד):
שאני אזכיר לך – – – כשאתה היית באופוזיציה, איך קראת לראש הממשלה בנט?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת סימון, אתה בקריאה ראשונה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
באתי להציג הצעה מקצועית. אני מאמין בה. חושב שהיא נכונה. היא צודקת, היא טובה לכלכלה. אגב, היא עושה צדק חברתי. תנו לי, בבקשה, להציג אותה. אחר כך תוכלו להגיב, תוכלו לשאול שאלות, תוכלו להחליט אם אתם רוצים להצביע בעדה או נגדה, עניינית או מפוזיציה. תנו לדבר, אבל, תנו להסביר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אנחנו נצביע נגד. אתה יכול להיות רגוע.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אני חוזר, בבקשה, שוב. אני חושב שאנחנו הולכים עכשיו לעשות צדק של הרבה מאוד שנים במושג שנקרא הרווחים הכלואים. אחרי שנים של עיוותים, שבהן עשו מבצעים, ותכף אני אסביר למה בעיניי זו שגיאה קשה מאוד, לא צודקת, לא מוסרית, לא נכונה, לא הוגנת; המנגנון שאנחנו עושים עכשיו, אני חושב, הוא מנגנון נכון שעושה צודק. צריך להבין. אחד מעקרונות היסוד בדיני המיסוי זו שקילות מיסויית. אנחנו רוצים שאזרחי ישראל ישלמו את אותו המס, מס אמת, ולא משנה מה צורת ההתאגדות שבה הם מחליטים לפעול. אנחנו מאוד לא רוצים ששיקולי מס יכתיבו את ההחלטות של השחקנים בכלכלה. כשאדם מחליט אם לפעול כעצמאי או כחברה בע"מ או כשכיר, אנחנו לא רוצים ששיקולי מיסוי יעצבו את ההחלטות בעניין זה. ולכן אנחנו רוצים שמה שלא יהיה, בסופו של יום, אנשים ישלמו את אותה רמת מס. שוב, כדי שלא נשפיע על ההחלטות שלהם כתוצאה משיקולי מיסוי, וגם כי אנחנו רוצים בסוף שזה יהיה צודק שכולנו נשלם את אותו המס. כמובן, המס אצלנו פרוגרסיבי. ככל שאתה מרוויח יותר, אתה משלם יותר. אבל אנחנו מאוד לא רוצים לייצר עיוותים. הרציונל של חלוקת מס החברות לשניים: בשלב ראשון משלמים מס חברות על הרווח של החברה, 23%, ואחר כך, כאשר מושכים דיבידנד, מאותו הרווח שהבעלים של החברה נוטל מהחברה הוא משלם עוד פעם 25%, או 30%, אם הוא בעל מניות מיוחד. על זה יש מס יסף. הרציונל של המיסוי הדו-שלבי לא נועד לחסוך תשלום מס. אם מדרגות המס שלנו מגיעות ל-48% ו-49% לשכיר או לעצמאי, אנחנו רוצים שגם חברה בע"מ, מי שהתאגד בצורה הזו, ישלם בסופו של יום את אותה רמת מס. מה הרציונל של המיסוי הדו-שלבי? אנחנו בעצם באים ואומרים לחברה: אם אתם משתמשים בחלק מן הרווח שלכם כדי להגדיל את הפעילות העסקית של החברה, משקיעים את הכסף בפעילות החברה, אנחנו מוכנים שזה עדיין לא יוכרז כרווח, לא יימשך כדיבידנד, ולא תמוסו על זה, כיוון שזה מניע את הכלכלה ואת הפעילות העסקית של החברה. אגב, המדינה גם אחרי זה מרוויחה בגדול מיסוי של מיסוי, כן? הפעילות הכלכלית גדלה, ובסופו של דבר, גם המס שישולם יהיה מס על סכום גבוה יותר. אבל בסופו של יום, שכיר, עוסק מורשה ובעלים של חברה בע"מ, אמור לשלם את אותה מדרגת מס. זה עובד מצוין בחלק גדול מן החברות. ההכנסות נכנסות אל החברה. בחלק, כמובן, מתקזזים, הוצאות מול הכנסות. יש רווח. משלמים מס חברות על הרווח. חלק מן הכסף נשאר בתוך החברה. זה מניע את הפעילות העסקית של החברה, מגדילים את הפעילות העסקית, וממילא לא משלמים עליו את אותו מס אלא דיבידנד, עד הרגע שבו מושכים את הדיבידנד. אלא מה? נוצרה לאורך השנים פרקטיקה, בעיקר בשני סוגים של חברות: חברות ארנק, משלח יד, בעיקר, עורכי דין רואי חשבון וכו', וחברות פירמידה, שבחברת האם של הפירמידה מצטבר המון, המון, המון, המון כסף שלא משמש להמשך הפעילות העסקית של החברה אלא מושקע – כמו שכל אחד מאיתנו מושך את המשכורת שלו אחרי שהוא שילם את המס או את ההכנסות שלו, והוא יכול להשקיע את הכסף הפרטי שלו במה שהוא רוצה ולהשיא עליו רווחים, והוא ישלם מס רווחי הון, זה בסדר גמור – אבל לא מושכים את הרווח מן החברה כדי לא לשלם עליו מס, והוא נשאר לנכדים ולנינים. מדובר בסכומים גדולים מאוד. אני חוזר ואומר: פעמים רבות, אם מדובר בערך על 700 מיליארד שקלים, יש מה שקרוי "רווחים לא מחולקים". את רובם אני לא מגדיר רווחים כלואים; הם באמת רווחים שלא נמשכים על ידי הבעלים, אבל משמשים להנעת הפעילות הכלכלית של החברה, וזה מצוין. אבל כפי שאמרתי, יש מקומות – אנחנו מעריכים את זה בערך ב-150 מיליארד שקלים; רווח שאמור היה להיות מחולק כדיבידנד לבעלים. הבעלים אמור היה לשלם בגינו את המס לקופת המדינה, ואחר כך עם הכסף שלו לעשות כל מה שהוא רוצה, לא להשאיר אותו בחברה. למה משאירים אותו בחברה? מכיוון שבחברה אפשר גם לעשות בו הרבה מאוד שימושים. תראה, אנשים הרי מושכים היום שכר ומושכים הרבה מאוד דברים. אין להם, באמת, מה לעשות עם כל הכסף הזה. בשביל לשלם עליו מס? שימשיך להיות בחברה. הוא מושקע בחברה בדיוק כפי שהוא היה מושקע בחשבון הבנק הפרטי לו הייתי מושך אותו, אבל לא שילמתי מס. אז אני משקיע גם את הכסף של המדינה ומרוויח גם על הכסף של המדינה. באה המדינה בעבר, כפי שאמר חבר הכנסת בליאק, פעמיים, ואמרה: איך אני אעודד אנשים? אנחנו ניתן להם מבצע. נניח, במקום לשלם 25%, תשלמו 18% לתקופה מסוימת, תמשכו את הכסף כדי שנקבל מס. הדבר הזה, קודם כול, הוא לא צודק. הוא מייצר חוסר שקילות מיסויית. אנחנו כשכירים, אנשים עמלי כפיים שיוצאים לעבודתם בבוקר ועובדים מאוד מאוד קשה, משלמים אחוזי מס, נניח, שוב, 48%, 49%, ואותם עשירים גדולים, שיש להם המון המון כסף, בסוף במצטבר שילמו 23% מס חברות, ועכשיו עוד 18 – הרבה פחות מס. קיבלו הנחה במס. אגב, זה גם לא נכון כלכלית. יותר זול לנו לגייס אג"חים, כמדינה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זה לא רק זה. יותר זול לך לגייס מבחוץ.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אוה, זה המשפט שאמרתי עכשיו. יותר זול לי לגייס – אפילו בריביות של היום, ובוודאי כשהריביות ירדו, בעזרת השם, אחרי המלחמה; פרמיית הסיכון תרד, ובכלל, הריביות בעולם ירדו. נכון, אתה צודק, ולדי. תמיד אמרו לי: אתה חייב עכשיו כסף יותר זול. תראו, ברוך השם, הביקושים לאג"ח שלנו גבוהים מאוד. בוודאי בשוק הישראלי. גם בשווקים בחוץ. כל הנפקה – פי ארבעה, פי שישה, מהביקושים, וכמו שאמרתי, בריביות סבירות. ולכן, יותר כלכלי לנו לגייס אג"ח מאשר לתת את אותה הנחה. אבל גם זה לא צודק. זה גם לא צודק. זה הרבה מאוד כסף. תראו, ההערכה שלנו היא שמדובר על 5 מיליארד שקל פרמננטי בבסיס; כל שנה, רק אותם הרווחים הכלואים, בסדר? לא אותם הרווחים שמשמשים לפעילות העסקית שמפתחת את הכלכלה הישראלית, אלא אותו רווח שאמור היה להיות מחולק על פי האופי שלו. 5 מיליארד שקל הכנסות מדינה; 5 מיליארד שאם אנחנו לא מקבלים את זה מזה, אני לוקח את זה ממקומות אחרים. אנחנו מקצצים בשירותים, אנחנו לוקחים מאנשים חלשים בחברה הישראלית. זה לא נכון, זה לא צודק. ולכן, אני התנגדתי ועמדתי כחומה בצורה מול לא מעט לחצים לא לייצר עוד הפעם מבצע דיבידנד. אגב, ברגע שאתה נותן מבצע, מבצע, מבצע, אז הרי אנשים יודעים שאתה תיתן מבצע עוד כמה שנים עוד פעם. ואם לא אתה, יבוא שר אוצר אחר. אז ממילא הם לא מושכים את הדיבידנד. לא משלמים את שיעור המס שהם אמורים לשלם, ואחר כך יקבלו את ההנחה. אם אנחנו ניתן עכשיו הנחה, אנחנו נראה בשנים הבאות שאף אחד לא ימשוך את הדיבידנד, כיוון שהוא יחכה לפעם הבאה – בסדר, אני אשתדל לסיים. לכן, אנחנו מנסים ליצור עכשיו מנגנון אחר. היה פה צוות שישב על הדבר הזה שמונה-תשעה חודשים, הרבה מאוד ישיבות, שיח עם הרבה מאוד גורמים. אחרי שפרסמנו את הדוח, יצרנו גם הרבה מאוד שיח עם השחקנים, נשיאות המגזר העסקי ואחרים. צריך לומר, בנק ישראל תומך מאוד בחקיקה הזו שאנחנו מביאים. אני אגיד בקצרה מה הרציונל שאנחנו עושים. אנחנו קודם כול – וזה החלק הראשון של החוק, ואפשר יהיה עוד לדייק פרטים בוועדה; אנחנו נעשה עבודה עניינית, ואין לי ספק שכולם פה יכולים לתרום הרבה לדבר הזה – איך אנחנו, באמת, לוכדים רק את אותו הכסף שאנחנו רוצים ללכוד, קרי את אותם הרווחים הכלואים שעל פי אופיים אמורים היו להיות משוכים, מחולקים, והמס בגינם אמור היה להיות משולם, ולא לוכדים כסף שאנחנו רוצים שיישאר בחברה ויניע את הפעילות העסקית שלה. יש שורה שלמה של קריטריונים, ואני לא נכנס עכשיו לפרטים, ראו בגוף החוק: מחריגים סוגים שונים חברות; מגדירים פעילות כלכלית מסוימת – שם הכספים האלה מושקעים; ומשאירים לכל חברה וכל סוג כרית מסוימת של כסף שאנחנו לא נוגעים בה, שתוכל לשמש להנעת הפעילות העסקית של החברה. אבל אותם הכספים שאנחנו מגדירים אותם כרווחים כלואים לא מחולקים אנחנו – רוצים למסות אותם בכל שנה ב-2%.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אבל רק חברות בע"מ.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
לא, ודאי, מדובר על חברות בע"מ. גם לא כל החברות. למשל החוק לא נוגע בחברות ציבוריות מכיוון שהן חברות שקופות, שחייבות לחלק דיבידנד, שיש להן כללים שעל בסיסם הן חייבות לחלק את הדיבידנד.
היו"ר ארז מלול:
זה לא בשליטה של בן אדם פרטי, כאילו. יש פה שיקול דעת יותר מקצועי.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
כן, אנחנו גם לא נוגעים פה למשל בחברות שהן תחת חוק עידוד השקעות הון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא נוגע גם בבנקים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
נכון, עוד פעם, חברות ציבוריות הם חברות מחלקות מטבען. הן לא יכולות לשמור יותר מדי, כי הן מפוקחות; הן מפרסמות תזכירים, הן תחת רגולציה של רשות ניירות ערך. יש, כן, הבעלים ומנהלי המניות הגדולים יודעים לתבוע את חלקם בדיבידנד.
היו"ר ארז מלול:
כבוד השר, זה מאוד מעניין, באמת. אבל חרגנו.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אגב, הם מאוד שקופים. בסדר, בסדר.
היו"ר ארז מלול:
זה מאוד מעניין, אבל. בוועדת כספים נשמע עוד – – –
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אז אני רק רוצה להסביר את הרציונל. באנו ואמרנו: שמע, נניח שיש לך עכשיו 100 מיליון שקלים שאתה היית אמור לחלק אותם, ואתה משקיע אותם עכשיו בשוק ההון, בסדר? 25 מיליון מתוכם זה של המדינה. עכשיו אנחנו הולכים גרוסו מודו, בראייה רב-שנתית, אתה עושה על ה-100 מיליון שקלים האלה 8% שנתי. אז 2 מיליון מתוך הדבר הזה בעצם שייכים למדינה. אתה לקחת כסף של המדינה, השקעת אותו, הרווחת עליו – את החלק של המדינה תן.
היו"ר ארז מלול:
תודה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
התוצאה תהיה אחת משתיים: או שאנשים ימשכו, יחלקו וישלמו את המס, או שהם יחליטו שעדיין יותר כלכלי, כי הם מרוויחים למשל 10%, 12%, בסדר גמור. אבל את החלק היחסי שהוא הכסף של המדינה, הם ישלמו לנו, את הרווח, בסדר? מה שהם הרוויחו על ה-75% שלהם, יהיה שלהם; מה שהם הרוויחו על ה-25% שלנו, יהיה שלנו. עכשיו אני אומר פה לחברי הבית – זה לא הולך להיות חוק קל, מכיוון שיש פה הרבה מאוד בעלי עניין, חזקים מאוד, עשירים מאוד, שיש להם אינטרסים גדולים של הרבה מאוד כסף, שיילחמו בדבר הזה. מי שמכיר אותי – – –
היו"ר ארז מלול:
זה לא בהוראת שעה, זה קבוע.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
לא, לא, מה פתאום. יש הוראת שעה לשנה הראשונה, שאחרי שהיא מייצרת את ההסדר הזה, נותנת איזשהו תמריץ כן למשוך את הרווחים בשנה הראשונה.
היו"ר ארז מלול:
טוב, תודה רבה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אני רק רוצה לומר לכם רק, חבריי, אני נחוש בדעתי להעביר את החקיקה הזאת. היא צודקת, היא נכונה, היא עושה סדר. ובעיקר: האלטרנטיבה עכשיו למימון הוצאות המלחמה, חלילה היא לקחת מאנשים שאני לא מוכן לקחת מהם יותר ממה שכבר לקחנו מהם.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
ואני מקווה שהבית הזה כולו יתגייס כאן באחריות להעביר את החקיקה הזאת. ולעשות את הדבר הנכון הזה לדיני המיסוי שלנו, לכלכלה וגם לחברה. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה לכבוד השר. נעבור לדיון האישי. חברת הכנסת מירב בן ארי, שלוש דקות לרשותך. ראשונת הדוברים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, קודם כול, מכיוון שהשר הזה, באמת, קצרה היריעה איך אפשר להגיב – אבל אני רוצה רגע להתייחס בדקה – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת משה פסל, זה מפריע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – למופע שראינו כאן של נתניהו. כאילו, אין לי אפילו מאיפה להתחיל. אבל אני חושבת שאחד השיאים של הנאום זה שהוא התגאה שהוא מקים רשות לטיפול בנפגעי הנובה, כי אף אחד לא מטפל בהם. עכשיו, אני אומרת לעצמי – כאילו אני תופסת את הראש ואני אומרת לעצמי: סליחה, אתה ראש הממשלה. במשמרת שלך הם נרצחו. במשמרת שלך הם הלכו לפסטיבל של אהבה, של מוזיקה, ונרצחו שם. אז שנה וחודש אחרי אתה עומד לי פה ואתה אומר: אף אחד לא דואג להם? מי אתה? שלום, לאן הגעת? מה זה, נחת עם החללית שלך? אתה זה שאמור לטפל או להנחות. כמו שאתה אומר, הנחיתי ואמרתי ועשיתי. וכמובן שלא לדבר על נאום שכל-כולו התקרבנות: אכלו לי ושתו לי; כולם אמרו לי לא אבל אני אמרתי כן; האמריקאים אמרו לי לא. איך הוא אמר לנו? You’re on your own now, ואני התעקשתי ואמרתי שאני כן רוצה להילחם. אני לא מצליחה להבין, עם מי אתה מתווכח? עם עצמך, כאילו? הסכמת עם מי? עם עצמך? עם מי אתה מדבר כשאתה מסכים עם מישהו? את מי אתה בעצם שואל ראש הממשלה, אם לא את עצמך? באמת, ישבתי בנאום – עד שכמובן הושלכתי החוצה – ופשוט הייתי המומה מזה שעומד כאן ראש ממשלה, ולרגע חשבתי שהוא חבר באופוזיציה. כי הרי כולם אמרו לו לא, ובעצם כולם כולם כולם מתנגדים לו, אבל הוא מחליט. ובאמת זה היה מופע, שכמובן לווה במחיאות כפיים סוערות על ידי – באמת, אין לי כבר לי מילים כדי לתאר את מחלקת הדגים הקפואים כאן. אבל לא נראה לכם מוזר שראש ממשלה מתווכח עם עצמו? אומר לעצמו, מספר על הדלפות, כשהלשכה שלו היא המדליפנית הראשית, מצטט את הבילד ואת הניו יורק טיימס, אחרי שלכאורה מישהו מהלשכה שלו הדליף לשם את המסמכים, או שמא נאמר, גנב את המסמכים. אני יושבת כאן ואני אומרת לעצמי, חברי הכנסת באופוזיציה: איך יכול להיות שאתה ראש ממשלה 15 שנה ואתה לא יודע כלום, ומצד שני אתה כזה חזק, ומר ביטחון ומר כלכלה, אבל אתה לא יודע כלום ואתה לא מכיר אותו ואתה לא יודע בכלל אם זה יצא או לא יצא – אני מסיימת – אבל מה, אתה יושב כאן, עומד כאן, וכל הזמן רב עם עצמך. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הזמן שניתן לי כדי לדבר שוב על העוול הגדול שהתקציב הזה הולך לעשות כלפי יתומי צה"ל ואלמנות צה"ל. אני אומר פה: כל אחד שיצא לקרב, כל אחד שסיכן את נפשו, עשה את זה בידיעה שאם הרע מכול יקרה לו, מדינת ישראל תדאג למשפחתו, תדאג לאשתו ותדאג לילדיו. לצערי הרב, זה רחוק מלהיות המצב. מה שאנחנו צריכים עכשיו אלו שמונה חברי כנסת אמיצים מהקואליציה שיודיעו בצורה ברורה שהם לא יצביעו בשום פנים ואופן עבור תקציב שלא מתקן את העוול הזה כלפי יתומי צה"ל וכלפי אלמנות צה"ל. וזה עוול מתמשך ורב-שנים. אני לא יודע אם אנשים יודעים את זה שבמדינת ישראל היום אחרי גיל 21 יתומים הם כבר לא יתומים. זה פשוט הזוי.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
יתום צה"ל המגיע לגיל 21: מזל טוב, אתה לא יתום יותר, לא מבחינת תמיכה ולא מבחינת הכרה. ואלמנות צה"ל נפגעות בצורה קשה מבחינה כלכלית, כי התגמולים והפיצויים זה על אובדן של הבעל, ההכנסות של הבעל, אבל כל ההכנסות של האישה, שנפגעות בצורה קשה – ואם היה לי פה יותר זמן, הייתי מקריא לכם דברים שאנשים אמרו בשדולה של חבר הכנסת בועז ביסמוט ושלי, מה נשים, מה אלמנות מהמלחמה עכשיו אומרות, איך המצב הכלכלי שלהן נפגע בגלל העבודה שלהן. ואיך היתומים, שלא מקבלים אגורה אחרי גיל 21, הם מגיעים למצבים מאוד קשים; איך חיילי צה"ל – במיוחד המילואימניקים – צריכים לצאת לקרב בידיעה שאם הנורא מכול יקרה להם, המדינה לא דואגת להם. ואנחנו צריכים פה שמונה חברי כנסת מהקואליציה אמיצים דיים כדי שיגידו שבשום פנים ואופן לא יעבור תקציב שלא מטפל בזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל זה לא קשור, סליחה שאני אומרת לך, חברי הטייס. אני אומרת עכשיו בשיא הרצינות, בגלל שאתה דוחף את זה פה באמת עוד מלפני המלחמה – – – זכויות היתומים, אתה צודק במאה אחוז על עליית הגיל. אבל התקציב לא פוגע במצב הקיים. הוא לא מקדם את מה שאתה אומר.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
הוא לא מתקן עוולה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בדיוק. אבל שיהיה ברור שזה לא שהתקציב קיצץ.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא, אני אומר את זה בצורה ברורה.
טלי גוטליב (הליכוד):
החקיקה לא התקדמה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
התקציב לא מתקן עוולה רבת-שנים.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא לא תיקן חקיקה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא מתקן עוולה רבת-שנים. ואני חושב שבמיוחד עכשיו, תוך כדי מלחמה, לא ייתכן שאנחנו פה, נבחרי העם, ניישר מבט אל האלמנות והיתומים תוך כדי מלחמה ולא נתקן את העוולה המטורפת הזו, שמהווה פגיעה כל כך קשה במשפחות השכולות, שהן הדבר הכי יקר לנו. זו גם פגיעה בביטחון, כי כאשר אנשי המילואים שלנו יוצאים להילחם, הם רוצים לדעת שאם משהו יקרה להם, המדינה תדאג למשפחות שלהם. לצערי הרב זה לא המצב. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מניח שהשתעממת כמוני.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה השתעממתי? אל תניח, אני לא אדם משועמם, להפך. נהניתי מכל רגע והשכלתי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ראש הממשלה, ראש הממשלה עמד כאן – סליחה, אני אגיד למה אני השתעממתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא השתעממתי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כינסו אותנו היום לדיון חסוי בוועדת חוץ וביטחון. אתה יודע, אתה מתרגש, זכות גדולה. לא משנה איך נראית ועדת חוץ וביטחון, כמובן שבאים לשם איזה 10 או 15 חברי כנסת מהקואליציה שלא רואים אותם שם חודשים, חוץ מכשהם באים למחוא כפיים לראש הממשלה. טלי, אותך רואים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה רואה אותי כל פעם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עומד ראש הממשלה כאן ולא מתבייש להקריא לנו מאותם דפים שהוא הקריא בדיון חסוי של ועדת החוץ והביטחון.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
בדיוק, חזרה גנרלית הוא עשה עלינו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה יש ועדת חוץ וביטחון בבניין הזה, בשביל למחוא לו כפיים? אין לו בושה. עכשיו, מה היה בשני הדברים האלה, בשני המקומות? כמה הוא חזק על האמריקאים, כמה הוא חזק על ביידן. אדוני ראש הממשלה, אתה שפן. קשה לי להגיד לך את זה. מול ביידן אתה עושה לנו פה הצגות שאתה חזק, למרות שאנחנו יודעים שהוא הציל את כולנו יחד, אבל לרב הירש, שאמר אתמול שמי שיתגייס הוא עריק – זחלת היום לח"כים החרדים כדי להגיד להם: אל תדאגו, אני אסדר את זה. וראש הממשלה לא יסדר את זה, בגלל שגם שר האוצר לא יסדר את זה, בגלל שההשתמטות הגורפת הזאת – הח"כים של הליכוד ושל הציונות הדתית יודעים שהם לא יכולים לתת לזה יד. הם פוגשים את המילואימניקים כמו שאנחנו פוגשים, הם הולכים לבקר בבתים של משפחות שכולות כמו שאנחנו הולכים, הם שומעים מה אומרים להם על הקריסה בנטל. וראש הממשלה זוחל לח"כים החרדים – ולרב הירש, שאומר שמי שיתגייס עריק – ואומר: אל תדאגו, אני אסדר את זה. אם הוא יסדר את זה, לא שלא תהיה לו קואליציה – לא יהיה צבא. לא יהיה צבא. אחרי 200, ו-250, ו-300 ימים, כשהוא ילך לרב הירש שקורא למי שמתגייס "עריק" – או קורא להם להיות עריקים, סליחה – אז אין סיכוי בעולם שאין פה השמונה שעליהם דיבר קודם חבר הכנסת כהנא, שיגידו: עד כאן. אני בטוח שיש הרבה יותר. ולכן ראש הממשלה, נכון, אתה רוצה להיות גיבור על ביידן, ניפחת לנו את השכל כבר היום, פה, בשני כנסים?
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תהיה גיבור קודם על הרב הירש ועל גולדקנופ, תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בסוף השבוע נרצחו בחברה הערבית שמונה אנשים. פכרי אבו מדיגם מרהט, לואי שייח' אל-יוסף מלוד, מוחמד נור קנהוש מכפר קרע, פרג' אבו עראר מערערה שבנגב, אנס חלאילה מעכו, עלי ח'טיב מאעבלין, רבאח קראקרה מעראבה, אשרף חוסיין מדיר חנא. מכובדי היושב-ראש, אנחנו חסרי אונים מול הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. עלה כאן לפני זמן קצר ראש הממשלה והתייחס ב-20 שניות למה שקורה בחברה הערבית. ועדת השרים לענייני פשיעה לא מקבלת החלטות; הוא ראש הממשלה, הוא זה שאמור לקבל החלטה בנושא הזה; השר לביטחון לאומי לא מתעסק בנושא הזה, לא מטפל בפשיעה בחברה הערבית, אבל הוא כן מטפל בנושאים אחרים כמו הריסת בתים בנגב, כמו הריסת המסגד באום אל-חיראן. הממשלה איבדה את הצפון וגם איבדה את הנגב. איך ראש הממשלה משנות האלפיים ועד היום לא מצליח לטפל בנושא הפשיעה, כאשר ראינו שכשרוצים יכולים לעשות את זה? ב-2022 אחוזי הפשיעה בחברה הערבית ואחוזי הנרצחים ירדו. אבל זו חלק מהמדיניות של השר הכושל בן גביר. איך יכול להיות שככה מתייחסים לחברה הערבית? איך יכול להיות שככה מפקירים את האנשים, מפקירים את האזרחים במשולש, בגליל, בנגב? נותנים לארגוני הפשיעה להרים ראש, מפקירים את האזרחים גם בנגב, נותנים לדחפורים לעלות על הבתים של האנשים בלי לתת להם שום אלטרנטיבה. זו הממשלה שאמורה לתת פתרונות לאנשים, שאמורה לתת תשובות לאזרחים. בושה וחרפה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שבוע בדיוק, אחרי רצח – – –
היו"ר ארז מלול:
זה מפריע. זה מפריע, חברים, זה מפריע.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
לפני שבוע עליתי כאן אחרי רצח המנהל זיאד אבו-מוך בבאקה אל-גרבייה ודיברתי על טרור של ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. וזה לא עצר שם – בסוף השבוע נרצחו עוד שמונה אנשים צעירים בחברה הערבית. עמד כאן לפני חצי שעה ראש הממשלה ודיבר על ניצחון, ניצחון מוחלט הן בדרום והן בצפון ומול איראן, ואיך הוא עומד מול ביידן, איך הוא כל כך גיבור. ראש הממשלה, אנחנו פונים אליך באופן הכי ישיר: אנחנו מבקשים ניצחון אחד קטן על ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. אתה כל כך משקר, אתה כל כך חלש, אתה כל כך משלה את הציבור בניצחונות מוחלטים. אנחנו מבקשים ניצחון אחד ויחיד, על ארגוני הפשיעה. כנראה שלא אכפת לך ממה שקורה בחברה הערבית, אחרת לא היית עולה לדוכן ומדבר כמעט 20–30 שניות על כל מה שקורה בחברה הערבית. ככה לא מתנהגת ממשלה אחראית כלפי האזרחים שלה. החברה הערבית מדממת, והגיע הזמן לטפל בעניין הפשיעה, בארגוני הפשיעה, ולפרק אותם. לא יכול להיות שאתה מתגאה בכוחות שיש לך כממשלה, ביד הארוכה, שאתה מתגאה שאתה מגיע לכל מקום, אבל בארגוני הפשיעה בתוך הכפרים והערים הערביות אתה לא רוצה לטפל. זו בושה. לפני שבוע היה בדיון בוועדת ביטחון פנים עם המפכ"ל, שדיבר על נתונים מצוינים של הפשיעה. אני חושב, אם אלה נתונים מצוינים, מה שקורה בחברה הערבית כנראה זה לרוחו של המפכ"ל, זה לרוחו של השר. לכן האחריות היא על ראש הממשלה, שצריך – והגיע הזמן – לפטר את השר הכושל ולטפל בפשיעה, תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת דב מלביצקי – אינו נוכח.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
פה. למה לא נוכח?
היו"ר ארז מלול:
אה, סליחה, לא ראיתי. אני רגיל שאתה פה. אני אתעלם ממנו? זה ידיד יקר, מידידים לא מתעלמים, אני רק רגיל שהוא שם.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אדוני השר סער, אני פונה אליך, אדוני, בתור שר, כי אתה פשוט נמצא פה.
שר משרד החוץ גדעון סער:
שר תורן.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אני יודע, בשביל זה. אני מתכוון לאירוע המאוד-קשה וחמור ואלים שקרה ביום שבת האחרון, ירי פצצות תאורה לעבר בית ראש הממשלה. יש אחראית אחת ברורה וישירה – מי שאחראית על מדיניות האכיפה, או יותר נכון האין-אכיפה במדינת ישראל, כלפי קבוצה קיצונית, אלימה, שבאה ונחושה להפיל את הממשלה בכל דרך.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חנוך, לא נעצרו חשודים?
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
מקבלים רוח גבית פעם אחר פעם, תופסים את המרחב הציבורי ועושים בו כבשלהם זה חודשים ושנים רבות. ברור לי שהיועצת המשפטית לממשלה לא התכוונה שזה מה שיקרה, אבל היא לא יכולה להתנער מהאחריות הישירה שלה לעובדה שזה קרה. זה קרה במשמרת שלה, זה קרה תחת ההנחיות שלה, זה קרה תחת מדיניות האין-אכיפה שלה. ולכן אין מנוס, ואתם כממשלה צריכים לקום ולעשות מעשה ולפטר את היועצת המשפטית. הדבר הזה נדרש לא כי היא לעומתית לממשלה, לא בגלל המכתב שלה בעניין השר בן גביר, לא בגלל שום דבר כזה; הדבר הזה נדרש כדי להציל חיים במדינת ישראל. כי אם לא תשתנה מדיניות האכיפה שהיא מובילה, אנחנו פה נדבר שוב אחרי שפיכות דמים. אלה דברים חמורים, אבל צריכים להיאמר. כדי להציל חיים צריך להחליף את היועצת המשפטית לממשלה היום. לכו, תעשו את זה, תקבלו מאיתנו ומרוב הציבור בישראל את כל הגיבוי. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חבר הכנסת אריאל קלנר – מוותר. חבר הכנסת עמית הלוי – מדבר, איך לא.
עמית הלוי (הליכוד):
אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אביטל, אני גם פונה אלייך; אביטל, שתיארה אתמול בפומבי בשידור חי את הסיוט שהיא עברה בוקר אחד לפני כשבוע – לא בוקר, לפנות בוקר, 05:00 – כשפרצו לחדר השינה שלה ושל בעלה שלושה רעולי פנים עם רובים ארוכים. אביטל חשבה באותו הרגע שזה 7 באוקטובר והרימה ידיים בפחד. אני רוצה לומר לך, אביטל: ברוך השם, זה לא היה 7 באוקטובר, אבל אלה היו אותם אנשים שערב 7 באוקטובר לא הקשיבו לאנשים כמו בעלך, לא הקשיבו להתרעות של האלחוטניות, לא שמעו לזעקות של התצפיתניות, אותם אנשים שלא נתנו לעובדות לבלבל אותם אפילו כשהתוכניות הונחו על שולחנם במרץ – על השולחן של ראש אמ"ן דאז, שהפך לרמטכ"ל הנוכחי, במרץ 2018, ביוני 2023; על השולחן של ראש אמ"ן הקודם. לא רק שהם לא התייחסו למי שניסה לערער על הקונספציה, לא רק שהם לא התייחסו לאלו שניסו להזהיר אותם מפני הסכנה, מתברר שהם גם מידרו את ראש הממשלה. מה זה למדר את ראש הממשלה? זה למדר את העם כולו דרך נציגו הנבחר. לא הביאו את העמדות הללו לקבינט, לא העלו את הקולות הללו לראש הממשלה ולממשלה. רגע, אפילו רגע לפני הטבח הנורא, כשהנורות האדומות כבר הבהבו, כשפעמוני האזעקה צלצלו בקולי-קולות, כשהידיעות זרמו, כשהסימים הוחלפו, כשמפקדי חמאס התכנסו – מה שנקרא הסימנים המעידים, באגף המודיעין – כשכל הסימנים המעידים כבר קרו, אפילו אז הם לא עדכנו את ראש הממשלה, לא ב-24:00, לא ב-02:00, לא ב-04:00. אבל לחדר השינה שלכם ב-05:00 הם הגיעו. ולמה? כי בעלך המסור והנאמן העביר מידע. למי הוא העביר מידע, חבריי לאופוזיציה? למי הוא העביר מידע, ריבונו של עולם? לסנוואר? לנסראללה? למי הוא העביר מידע, החייל המסור והנאמן הזה, שזכה לקבלת פנים של שלושה רעולי פנים בחדר השינה שלו ושל אשתו? לבנימין נתניהו, שומו שמיים. לראש הממשלה. הממשלה שהיא המפקד העליון של הצבא. מה, אתם השתגעתם? אתם השתגעתם?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
את מי אתה מאשים?
עמית הלוי (הליכוד):
אתם השתגעתם? מערכת אכיפת החוק, אתם לא מתביישים? אתם חושבים שכולנו מטומטמים? אין אצלכם גבול לרשעות? הרי זו רשעות ממש, רשעות. עכשיו דמיינו לכם, אזרחי ישראל, ששבוע לפני 7 באוקטובר – אדוני היושב-ראש, דמיין לך ששבוע לפני 7 באוקטובר ו' האלחוטנית מ-8200 הייתה מגיעה איכשהו ללשכת לראש הממשלה, הייתה יוצרת קשר עם אלי פלדשטיין, איכשהו הייתה מגיעה, והייתה אומרת לו: מטעים אותך. זה לא תרגיל, זו לא פעולה קטנה שניתן לפתור אותה עם צוות טקילה שרונן בר שולח, גם הם יירצחו.
היו"ר ארז מלול:
תודה.
עמית הלוי (הליכוד):
הייתה אומרת לו: זה עלול להיות כיבוש אכזרי. דמיין לך שהיא הייתה מגיעה עם החומר הזה לרחוב עזה או לקיסריה. מה היה איתה אז? היא הייתה במרתפי השב"כ שבועות.
היו"ר ארז מלול:
תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
תסתכל על השעון.
היו"ר ארז מלול:
תודה שאתה עוזר לי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
את מי אתה מאשים?
עמית הלוי (הליכוד):
היא הייתה במצב שהיא הייתה אומרת – משפט אחרון – היא הייתה אומרת: טוב מותי מחיי, כמו אלי, למצב הזה היא הייתה מגיעה. אדוני היושב-ראש, אזרחי ישראל, זו כבר לא רשלנות.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
זה לא חטא. זאת אכזריות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
את מי אתה מאשים?
עמית הלוי (הליכוד):
זאת אכזריות. ומי שהתאכזר לא יינקה. מי שהתאכזר לא יינקה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
– – – זה קרה בלשכה שלו. את מי אתה מאשים? זה קרה בלשכת ראש הממשלה, כל ההדלפות, במשמרת שלו.
היו"ר ארז מלול:
תודה. חברת הכנסת יסמין, סיימת? יופי, תודה. חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – לא נוכחת. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי כנסת נכבדים, אברהם הוא חייל מילואים בן 42, עוד שנייה בן 42, אבא לשמונה ילדים, סבא לנכדה אחת. הוא במילואים מ-7 באוקטובר. הוא בילה את ימיו במילואים במחנה שורה – ריחות, מראות, מציאות נוראית. הוא כל הזמן גייס את עצמו. היה לו מאוד מזעזע. הוא נפל ונפל, אבל לא ייחס לזה משמעות. הוא אמר לעצמו: אני אתגבר, כעת מלחמה, אין לי זמן לטפל בעצמי. ומאחר שהוא לא היה לוחם, ולא היה לו ריענון ולא היה לו עיבוד, הוא חזר הביתה – לכלום, לריק, בלי שום עזרה או סיוע. הוא התהלך מדוכדך, אבל לא רצה לוותר. הוא רצה להמשיך במילואים. המצב שלו הלך והחמיר, עד שלפני חודשיים הוא נכנס לדיכאון עמוק והפסיק לגמרי לתפקד. בן 42, אבא לשמונה. אדם מן השורה. לפני שבוע הוא פנה לאשפוז. לא אספר על הקושי של אדם דתי להתאשפז – אין בתי חולים שיכולים להגן עליו ולתת לו את האפשרות לשמור שבת כראוי, למעט אחד, מעייני הישועה. הוא לא הגיע למעייני הישועה וניסה בדרך-לא-דרך להגיע לשם, ובסוף הצליח. אבל זה לא האירוע כעת. היום, כמו שאמרתי לכם, הוא מאושפז. אברהם שפירא, תודה לך, איש יקר. הוא כתב לי את הדברים הבאים, ואני רוצה להשמיע לכם את הדברים שלו: גם אני פצוע מלחמה. את הפציעה שלי לא רואים. לא יורד לי דם, לא חסר איבר, פשוט בלב שלי פקע מיתר. ולפציעה הזאת יש שם ותסמינים ותרופות, ואפילו מחלקה בבית החולים. אלא שרוב האנשים לא כל כך מבינים אותה ולפעמים גם מפחדים ממנה. אז אני נפצעתי בלב ולמחלה הזאת קוראים דיכאון, והתסמינים מרובים ובעיקר התכנסות פנימה, ואצלי גם נטייה לאובדנות. מה זה אומר? שלפעמים כואב לי כל כך, כל כך כואב לי ועצוב עד שאני רוצה לכבות את אור החיים ובלבד שהכאב יפסק. למחלקה קוראים פסיכיאטריה, מין שם מפחיד שכזה, שאף פעם לא קשור אלינו. אבל במחלקה הזאת נמצאים חולים עם לב ונפש שבורים, ורופאים ואנשי צוות עם לבבות גדולים וחמים מאוד, שעוזרים לרפא את השבר, לחבר בחזרה את המיתר שפקע, לתת אור, וחיים ונחת ושמחה. וגם תרופות לפעמים, כשצריך לשכך את כאבי הלב והנפש. אז אני פה, פצוע מלחמה, בגוף שלם ובלב שבור, עם אמונה גדולה ביכולת להבריא ולחבר את השבר, כך שתישמע שוב מנגינת הלב שלמה ונעימה ויפה. ואני מסיימת את דבריו שלו: ואתם, אתם כולכם, גם אתם, חברי הכנסת הנכבדים, גם השרים, כולכם ביחד, שימו על ליבכם והסתכלו לצדדים, אולי גם לידכם יש מי שפצוע, שנקרע לו מיתר אך הוא מתבייש או לא מכיר את שם המחלה. חבקו ועטפו אותו – כך הוא כותב – –
היו"ר ארז מלול:
תודה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – הציעו נחמה, ספרו שיש תרופה ושצריך לפעמים גם מחלקה. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ – מוותר. אני מזמין את כבוד שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי. אמרתי טוב?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מצוין. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמד כאן לפני כן בנאום 40 החתימות ראש הממשלה ופרש את משנתו. דיבר בעצם לציבור. הם הרי זועקים כאן כל הזמן – עלה לכאן גלעד קריב ושאל אותו: ראש הממשלה, מה האסטרטגיה? מה האסטרטגיה? עומד כאן ראש הממשלה פורס את האסטרטגיה שלו, מראה את הטקטיקה, מדבר על הצעדים שנעשו, על הלחצים שהוא עמד בהם ושהאחרים חשבו להיכנע ללחצים האלה – והם בשלהם: מה האסטרטגיה? נלחמים בלבנון, לוחמינו מחרפים את נפשם בעזה ובכל החזיתות. ואיראן כבר מתחילה לשקשק כי גם הממשל החדש בארצות הברית אוהד ישראל, וגם מתכוון להיאבק בטרור, כמו שאנחנו נאבקים בטרור, ולתת לנו את מלוא הגיבוי לזה. והם שואלים מה האסטרטגיה? אז אני יכול לומר לכם שהאסטרטגיה שלנו – לפחות שלי, אני חושב שהערך האסטרטגי, הנושא האסטרטגי החשוב למדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, זה שהאופוזיציה הזו תישאר לשבת איפה שהיא. מה שחסר לנו באמת זה את יאיר לפיד, שחוץ מהצגות על הדוכן, מדבר על ראש ממשלה פחדן, מדבר על ראש ממשלה רופס. מה היה קורה אם אתה היית עכשיו עומד – יושב, חס ושלום – על הכיסא של ראש הממשלה. הרי אתה בלי כדור אחד כמעט, בלי קרב, נכנעת לחיזבאללה. אומנם יאיר לפיד ממשיך לומר: חיזבאללה לא היה שותף למשא ומתן, זה היה על הראש שלו, אבל יש לנו את זה מוקלט. אלעזר שטרן אומר שגם נסראללה שותף למשא ומתן. יש את זה מוקלט, ההקלטות לא משקרות. אז אלעזר שטרן יקום ויגיד משהו אחר, אבל זה לא משנה. זה ברור שכאשר יש אופוזיציה שמשתפת פעולה עם שונאי ישראל; כאשר יש אופוזיציה שמוכנה לחתום על הסכם כניעה מול חיזבאללה בלי קרב; כאשר יש אופוזיציה פוסט-ציונית, שמנסה לקעקע את ערכי הדמוקרטיה והיהדות – היא בטח שלא נרצה שתשב כאן על כיסא ראש הממשלה. איך אמר יאיר לפיד? הציבור הושיב אותך על הכיסא הזה. נכון, הציבור הושיב אותו על הכיסא ולקח ממך, יאיר לפיד, את הכיסא הזה. והציבור כנראה חכם. הציבור לא טיפש. רואים בסקרים. אתה מדבר על השר בן גביר? הציבור אוהד את השר בן גביר כבר יותר ממך, הוא מקבל כבר יותר ממך בסקרים. אז או שתשנה את הגישה, כמו חבר הכנסת עידן רול, שמדבר על אחדות, ומדבר על חתירה לניצחון ומדבר על ערכים קצת יותר, ולא אכפת לו שהיושב-ראש שלו מדבר כל הזמן ומסית ומפלג – או שתשנה קצת את הגישה. תדע לך שהמקום היחיד, אולי, שבו תוכל לעלות לתפקיד יותר בכיר ולא להידרדר מתפקיד ראש האופוזיציה לתפקיד חבר כנסת באופוזיציה – כי ליברמן כבר עוקף אותך – זה לחזור לערוץ 12, או לאחד מהערוצים האלה, ושם אנחנו מבטיחים לך שאנחנו מוכנים לקרוא מזרקה על שמך, בית חולים על שמך, מה שתרצה.
רון כץ (יש עתיד):
שלמה, מה קרה לקואליציה? למה היו צריכים להעלות אותך?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה שתרצה, מה שתרצה על שמך.
רון כץ (יש עתיד):
בוא נדבר על דברים מעניינים. למה העלו אותך?
שר התקשורת שלמה קרעי:
למה? כי במקרה הייתי כאן, ואני השר היחיד במליאה. זאת הסיבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה? למה העלו אותו?
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא בגלל זה. למה הקואליציה רבה ובן גביר לא מצביע איתכם?
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא הזמינו את הנאום הזה מראש, אם אתה רוצה לשאול.
רון כץ (יש עתיד):
למה בן גביר לא מצביע איתכם?
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת כץ.
היו"ר ארז מלול:
על השר קרעי אתה לא יכול לשאול למה הוא עולה, הוא אוהב לדבר ויש לו על מה לדבר.
רון כץ (יש עתיד):
לא, אני שואל, למה בן גביר לא מצביע? הוא, יש לו יכולות.
היו"ר ארז מלול:
הוא אוהב מאוד לדבר. עד שלא עוצרים אותו הוא לא מפסיק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הציבור שלח אותי לכנסת.
רון כץ (יש עתיד):
לא, שאלתי למה בן גביר לא מצביע איתם, לא למה הוא מדבר. זה מנוע אחר שאנחנו מכירים.
היו"ר ארז מלול:
לא יודע.
ניסים ואטורי (הליכוד):
השר, הוא ביקש מזרקה.
טלי גוטליב (הליכוד):
השר איתמר בן גביר.
רון כץ (יש עתיד):
טלי, את כבר משוריינת אצלו.
ניסים ואטורי (הליכוד):
הוא ביקש מזרקה על שמו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אמרתי, אמרתי שמזרקה על שמו אני מוכן לתת לו.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
יש פה נציגים של בן גביר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מוכנים, יחזור לערוץ 12, גם יהיה לו רייטינג.
טלי גוטליב (הליכוד):
הזלזול שלכם – – –
היו"ר ארז מלול:
מי זה הנציגים? נציג. גם טלי היא של בן גביר?
רון כץ (יש עתיד):
אני כולה שאלתי למה בן גביר לא מצביע.
טלי גוטליב (הליכוד):
מצביעי יש עתיד, אני יש לי פריימריז, לשמחתי הרבה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אם הוא יחזור לערוץ 12, אולי הוא יפגע להם קצת ברייטינג.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אגב, שאלת למה גנץ לא מצביע? למה גנץ לא פה?
רון כץ (יש עתיד):
תשאלי את גנץ, אני שואל את בן גביר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל עדין הרייטינג שהוא יקבל יהיה קצת יותר מהמנדטים, שהוא מגרד איתם את אחוז החסימה. אז כדאי לו לשמור על זה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – – עם בן גביר.
רון כץ (יש עתיד):
אני לא רגוע.
ניסים ואטורי (הליכוד):
בוא נמצה את הקריירה שלו, אדוני השר.
רון כץ (יש עתיד):
אדון הביטחון הלאומי שלנו.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אדוני השר, יש פה נציגים של בן גביר. אני רוצה להוריד את סף החרדה.
היו"ר ארז מלול:
איפה נציגים? נציג. תדייקי, קטי.
רון כץ (יש עתיד):
איפה הוא? איפה הוא?
היו"ר ארז מלול:
אין פה נציגים, נציג אחד. איפה עוד אחד?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
נו, רגע, סליחה, איפה גנץ? למה הוא פה?
רון כץ (יש עתיד):
איפה מי? קטי, איפה מי?
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת פוגל, טוב שאתה כאן. אני רוצה לנצל את הבמה ולפנות אליך.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני דואגת לחרדה שלו.
רון כץ (יש עתיד):
איפה מי? איפה מי?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני מקווה שהדבר יסתדר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
גנץ.
רון כץ (יש עתיד):
גם אני שואל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אנחנו מביאים היום את הארכת הוראת השעה של חוק אל-ג'זירה הממשלתי במקביל לאל-ג'זירה של אריאל קלנר. נקבע הדיון מחר אצלך בוועדה? מצוין, אני שמח על זה.
היו"ר ארז מלול:
קטי, את צודקת. הינה גם שר של בן גביר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חשוב מאוד.
היו"ר ארז מלול:
קטי, את צודקת. שר, הינה עוד נציג של בן גביר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
נכון, אני לא רואה שיש פה חרם, אבל אני רואה חרם באופוזיציה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אומנם תוקף החוק פג ב-30 בנובמבר, אבל הצווים פגים ב-24 בנובמבר. לוקח לנו להוציא כל פעם את הצווים מחדש עם חוות דעת של כל גורמי הביטחון וכו', זה תהליך מורכב, וכדאי לאחד אותו לפעם אחת, ליום ראשון הקרוב. ואני מודה לך על זה. זה יעלה אצלך מחר ובשלישי-רביעי, כנראה, לקריאה שנייה ושלישית. יושב-ראש הקואליציה כבר הסכים לכך. תודה. אני רוצה לספר לכם קצת – מכיוון שאני רואה שהמליאה לא מתמלאת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לכם קצת – – –
רון כץ (יש עתיד):
אתה יכול לתת לנו את מאחורי הקלעים על מה המשבר, אני נגיד לא יודע, באמת, מה בן גביר רוצה?
יונתן מישרקי (ש"ס):
אדוני השר, אל תענה לו, אני מדבר איתו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה מדבר איתו, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
לא, אני רוצה לדעת מה קרה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל חבר הכנסת היקר רוצה לדבר איתך.
רון כץ (יש עתיד):
אני סקרן.
יונתן מישרקי (ש"ס):
אני באמצע נושא אקוטי, סתם מפריע לי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כן, צודק, צודק. חברים, קראנו בפרשה, אדוני היושב-ראש, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"; בהמשך כתוב: "ותראה שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק". רש"י אומר במקום: אין הלשון צחוק אלא שפיכות דמים. אמר לו ישמעאל ליצחק: "נלך ונראה חלקינו בשדה". בוא נתאמן בשדה. "והיה ישמעאל נוטל קשת וחיצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו כאילו מצחק;" כך אומר המדרש בראשית רבה. זאת אומרת, ישמעאל רצה להתפטר מיצחק, הוא הבין שכבן השפחה לעד יישאר בן השפחה, ובן הגבירה לעד יישאר בן הגבירה, והארץ הזו והמורשת והירושה עוברות לבן הגבירה. בן השפחה יכול לקבל קצת מתנות, אבל לא יכול לקבל את הירושה, שהקדוש ברוך הוא הנחיל לאברהם אבינו ולבניו. שרה ראתה את זה, ובכוח שלה, בחוכמה שלה, היא זיהתה שיש כאן גורם מסוכן, גורם עוין שצריך להיזהר ממנו. והדבר המייחד את גדולי אומתנו, מלבד זה שהם היו נביאים וצדיקים ואנשי חסד גדולים, הוא הדאגה לחינוך הישר של צאצאיהם, והעברת המסורת הלאה לדורות הבאים, כי כל בניינו של עם תלוי בחינוך ובמסירת הערכים הלאה לשרשרת הדורות. חוץ מאברהם כמו שאנחנו רואים פה, ראינו את זה בעוד מקום, גם משה רבנו – וראיתי מאמר על זה אצל הרב יונתן זקס, זיכרונו לברכה, שאומר: משה רבנו, באופן חסר תקדים, כשעם ישראל יוצא ממצרים ובעצם נהיה לעם, הופך להיות לאומה, מה הדבר הראשון? מה מעניין את משה רבנו כשהוא מדבר לעם, כשעכשיו הוא הוביל את עשרת המכות, הוביל את כל הישועות במצרים ואת היציאה ממצרים, מה הדבר שמשה רבנו מדבר לעם? הוא אומר להם: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה'". משה רבנו אומר: עם בלי חינוך – בלי להעביר את המורשת הלאה לבנים שלנו, לצאצאים שלנו – העם הזה לא יכול להתקיים.
היו"ר ארז מלול:
נכון.
שר התקשורת שלמה קרעי:
וזה הדבר שמייחד את עם ישראל. ההשכלה בעצם, בתי הספר, כל העניין של המנגנון של בתי הספר התחיל בקרב אומות העולם לפני כ-200 שנה באנגליה, אבל עם ישראל ייסד את זה לפני כאלפיים שנה. בכל עיר חייב שיהיה מלמד דרדקי שמלמד את התינוקות. יישוב שאין בו מלמד תינוקות, אסור לגור שם. זה דבר שהתחיל הרבה הרבה לפני שבתי הספר בכלל נכנסו לאופנה בקרב כל העולם. ולכן, כדי לחנך את הצאצאים צריך לדעת להבחין בין טוב לרע, בין אמת לשקר ובין אוהב לאויב. את זה אנחנו רואים כאן בפרשה, אצל שרה אימנו כשהיא באה לשמור על בנה יצחק. היא רואה את ישמעאל מצחק. כן? מה כבר יכול להיות? לא נורא; ילדים. אבל לא, היא בחוכמתה מבינה שבחברתו בנה מסכן את גופו ונשמתו. היא לא מהססת, ולמרות שהאוהל של אברהם אבינו היה פתוח לארבע רוחות השמיים, וכל עובר אורח היה מתקבל אצל אברהם אבינו בשמחה, והיה נותן לו אוכל ומשקה – אכילה, שתייה, לינה – בכל זאת, שרה אימנו אומרת: את ישמעאל אני רוצה שתגרש מביתי: "גרש האמה הזאת ואת בנה". היא מבקשת לגרש אותו. למה? כי עם קדוש לא יכול להתקיים עם אויבים מבית, אויבי הגוף או אויבי הנשמה. עם לא יכול להתקיים עם אויב מבית. אויב מבית, צריך לגרש אותו. בהקשר לזה, באחד מערוצי התקשורת שודרה השבוע כתבה ארוכה המתארת את סבלם של תושבי עזה התמימים ואת שנאתם כאילו לחמאס. עליהם אמר שלמה בחוכמתו: "כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו". יש כאלה שגם אם עושים פרצוף של תחינה, אתה יודע אסור להאמין להם, שבע תועבות בליבם. ראינו מה הם עשו כאן, ראינו את אותם אזרחים תמימים רוקדים על הדם. הם לא אזרחים תמימים, הם לא שוחרי שלום; נכון, הם עכשיו בלתי מעורבים ולפי חוקי המלחמה אנחנו פועלים כמו שצריך, אבל אזרחים תמימים ומסכנים הם לא. ביום שמחת תורה הם רקדו. לא נשכח ולא נסלח לארורים האלה, שטבחו בנו ורקדו על דמנו ביום שמחת תורה בתאוות רצח השמורה לחיות טרף בלבד. היום הם אולי חלשים קצת יותר, הודות ללוחמינו הגיבורים ולנחישות שלנו במלחמה מולם עד לניצחון, אבל הם בוודאי לא מעוררי רחמים; בטח שלא בקרב מי שהמוסר האלוקי, המוסר האמיתי, טבוע בו, ולא המוסר הצבוע של אומות העולם. בסך הכול סיבה ותוצאה. חבר הכנסת גואטה, אני כבר כמה דקות פה נותן פרשת שבוע, אתה ביקשת פרשת שבוע.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
אני פה. אני פה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
גם שבוע שעבר ביקשת פרשת שבוע. התחלתי לדבר – יצאת.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
לא, לא – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
בחייך. בפרשת וירא עכשיו אנחנו, תכף נעבור הלאה.
אליהו ברוכי (יהדות התורה):
בחיי שרה אנחנו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לחיי שרה נגיע. אל תדאג, יש לנו לילה ארוך, ויש לנו את שלישי ורביעי. לאט-לאט, חבר הכנסת ברוכי. בסך הכול מדובר כאן בסיבה ותוצאה, החטא ועונשו. ובכלל, אם אנחנו רואים תושבי עזה שאפילו אומרים מן השפה ולחוץ שהם שונאים את החמאס, כנראה שאנחנו עושים שם עבודה מאוד טובה, וצריך להמשיך בכל הכוח. השרה סטרוק, את, שלחנו אותך לקבינט – –
רון כץ (יש עתיד):
לא אמרו לה שיש משבר עם בן גביר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – עוד לא קיבלנו איזה שינוי דרמטי. אני מצפה לראות.
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:
– – – חיי שרה – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני דיברתי על וירא. חיי שרה זה אחר כך. היום הקמנו אנטנה, תורן, בהר חברון, בסמוך לחברון. היו שם ראש מועצת קריית ארבע חברון ישראל ברמסון וראש מועצת הר חברון אלירם.
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
והתורן הזה היום יתחיל לפעול, בעזרת השם, ויספק תקשורת לכל הרבבות שיגיעו בעזרת השם לשבת חיי שרה. מי שעדיין לא התארח בביתה של השרה אורית סטרוק, לא טעם טעם שבת חיי שרה מימיו.
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:
אבל תדבר על השבת ועל הברכה – – – דבר על הפרשה, על המערה – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
רגע, אני מדבר, אני באמצע וירא.
היו"ר ארז מלול:
רגע, הוא רק התחיל. זה רק היה בפתיח.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לפי הקבלה, שלושת הימים הראשונים של השבוע מקבלים עדיין את ההשראה, את הרוח של השבת שעברה.
היו"ר ארז מלול:
חשבתי שבאת להזמין אותנו לחיי שרה בחברון.
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:
אבל אין מקום, לא נשאר מקום.
היו"ר ארז מלול:
אין מקום? זהו? את רואה, אין לנו מקום.
שר התקשורת שלמה קרעי:
השרה סטרוק, לפי הקבלה, ראשון, שני, שלישי – – –
היו"ר ארז מלול:
אין לנו מקום. תודה רבה. זו הקואליציה שלנו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הרי השבת היא מקור כל הברכה; היא משפיעה ברכה לכל ימות השבוע.
היו"ר ארז מלול:
יוני, יונתן מישרקי, זה מפריע לכבוד השר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לכן, כשאנחנו רואים במהלך ימות השבוע משהו טוב לשבת, לפי בית שמאי מיום ראשון, והיה מתחיל לקנות לשבת; לפי בית הלל, ברוך השם יום-יום, אבל ברור שאם יש משהו שטוב לשבת, כל ימות השבוע נוטלים את הברכה. אז לפי הקבלה, ראשון, שני, שלישי, הברכה שלהם היא מהשבת הקודמת; רביעי, חמישי, שישי זה מהשבת הבאה, אז עדיין יש לנו את וירא.
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:
אבל גם כי עניין המערה זה וירא, כי בגלל העקדה, שרה נפטרה אז – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
נכון. אני מגיע לזה, אני מגיע לזה. אז בכל מקרה, במעבר לפרשת חיי שרה ולפני שאדבר על מערת המכפלה, אני חושב, השרה סטרוק, שתסכימי איתי שהגיע הזמן לקיים לפחות בעזה את צוואת שרה אימנו: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". כל מי שבא עלינו או אפילו רק חושב להרע לנו, כולל משפחות מחבלים, חבריי לאופוזיציה, שהצבעתם נגד גירוש משפחות מחבלים, אני לא מבין על מי אתם מנסים להגן.
רון כץ (יש עתיד):
הצבעת נגד מילואימניקים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
רון כץ, למה הצבעתם נגד גירוש משפחות מחבלים? מה התירוץ שלך – –
רון כץ (יש עתיד):
נגד מילואימניקים, נגד מילואימניקיות ודמי לידה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – לא מצליח להבין. לא מצליח להבין.
רון כץ (יש עתיד):
כל היום אתם מפילים כאן חוקים טובים – – – ועכשיו כל מריחת הזמן כי בן גביר עושה לכם – – –
קריאות:
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אז כל מי שחושב רק להרע לנו, ימצא את עצמו הרחק מגבולותינו. ארץ ישראל היא של עם ישראל ומיועדת גם – אנחנו מקבלים כאן את מי שמכיר בערכה ומתנהג בהתאם לקדושתה.
היו"ר ארז מלול:
נכון.
שר התקשורת שלמה קרעי:
"כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". ומכאן אפשר לעבור באמת – לבקשת השרה סטרוק, כי אני חושב שבטח יהיו לנו עוד נאומים הערב – אבל נעבור, כי השרה ביקשה. אנחנו מכבדים אותה, חברה משקיפה בקבינט, מכבדים את בקשתה.
רון כץ (יש עתיד):
כמה חברים היו בקבינט הזה? זה כבר ישיבת ממשלה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה, אתם נגד מגוון דעות?
רון כץ (יש עתיד):
להפך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה, אתם מעדיפים לסגור הכול במחשכים? לסגור הכול בחדרי-חדרים? מה הבעיה שלכם?
רון כץ (יש עתיד):
אני אגיד לך מה הבעיה. אתה יודע מה הבעיה שלי? למה לא מתקנים את חוק הפוליגרף?
שר התקשורת שלמה קרעי:
למה? כי היועמ"שית לא נותנת.
רון כץ (יש עתיד):
עזוב. אני הגשתי את זה בפרטי. תתמוך בו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני אתמוך בו. תגיש.
רון כץ (יש עתיד):
זה נדחה פעם שלישית. הינה, קח את זה עליך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תגיש, תגיש. תלוי מה יש שם.
רון כץ (יש עתיד):
הכי פשוט שיש. פוליגרף לחבר קבינט. זה הכול.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, לא. אני רוצה לראות את החוק. אני חבר ועדת שרים. אני לא זוכר שהגיע חוק כזה ודחינו.
רון כץ (יש עתיד):
אין בעיה. אני מעלה אותו עוד פעם ושולח לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תעלה, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
אבל זה כולל גם את ראש הממשלה.
היו"ר ארז מלול:
לא, אבל למה רק לחברי קבינט? יש עוד אנשים שצריכים להיבדק בפוליגרף.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כל מי שבקבינט. לא רק חברי קבינט. כל מי שנמצא שם.
היו"ר ארז מלול:
בדיוק. לא רק חבר קבינט.
רון כץ (יש עתיד):
אבל כולל ראש הממשלה.
היו"ר ארז מלול:
כולם. כל מי שבחדר.
ינון אזולאי (ש"ס):
רון רצה בדיקת פוליגרף על זה שאמרת שלא ראית את זה.
רון כץ (יש עתיד):
נכון.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בכל מקרה, היום הקמנו תורן חדש סמוך למערת המכפלה, סמוך לחברון, במועצה אזורית הר חברון – מה, זהו? השרה ביקשה חיי שרה.
היו"ר ארז מלול:
בחוק הבא, כבוד השר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אז אני רק רוצה לומר שמערת המכפלה היא אחד משלושה מקומות שבהם אומות העולם לא יכולות להונות את עם ישראל, לצער אותם ולומר להם: אתם לסטים, כבשתם את המקום הזה. למה? יש לנו תב"ע על זה. מערת המכפלה היא שלנו, ואנחנו נדאג לפתח ולשגשג את המקום הזה עד שלא תהיה לאומות העולם ברירה, ולא יוכלו לומר יותר: כובשים אתם, שכבשתם את יהודה ושומרון. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024, בקריאה ראשונה. הצבעה שמית, בבקשה. הצבעה שמית
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– בעד
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– נגד
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו נוכח
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אברהם בצלאל– אינו נוכח
אליהו ברוכי– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– בעד
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
ווליד טאהא– נגד
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– נגד
אלמוג כהן– בעד
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
מתן כהנא– נגד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– נגד
יוראי להב הרצנו– נגד
ירון לוי– נגד
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– נגד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– נגד
סימון מושיאשוילי– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– נגד
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– נגד
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– נגד
שרון ניר– נגד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– נגד
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
גדעון סער– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
יוסף עטאונה– נגד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– נגד
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– נגד
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
יסמין פרידמן– נגד
אורית פרקש הכהן– נגד
מטי צרפתי הרכבי– נגד
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
משה רוט– בעד
שמחה רוטמן– בעד
עידן רול– נגד
אפרת רייטן מרום– נגד
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– נגד
היו"ר ארז מלול:
נעבור לסיבוב שני, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת.)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– בעד
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– נגד
זאב אלקין– בעד
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– אינו נוכח
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אברהם בצלאל– בעד
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– נגד
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
עופר כסיף– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
סימון מושיאשוילי– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– נגד
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– נגד
אופיר סופר– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
גלעד קריב– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
היו"ר ארז מלול:
האם יש חברי כנסת שנוכחים במליאה ולא הצביעו ורוצים להצביע?
יעקב אשר (יהדות התורה):
בעד.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשם חבר הכנסת)
יעקב אשר – בעד
היו"ר ארז מלול:
תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 42 נגד. אני קובע כי הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכנסת לצורך פיצולה לוועדות השונות. חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2025) (הקפאת שכר נושא משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025 והעלאת דמי ביטוח לאומי) – – –
קריאה:
ועדת הכספים.
היו"ר ארז מלול:
ועדת הכספים, סליחה. היא אמרה לי, נכון. ועדת כספים.
רון כץ (יש עתיד):
כלכלה, כלכלה.
היו"ר ארז מלול:
הוא אמר כלכלה. לוועדת הכנסת, לקביעת ועדה.
היו"ר ארז מלול:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק עידוד תרומות מזון (תיקון), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה לקריאה ראשונה: הצעת חוק איסור הכחשה של טבח שמיני עצרת התשפ"ד (7 באוקטובר 2023), התשפ"ה–2024, מטעם חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1809).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ארז מלול:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות המקומיות בשנת 2025 והעלאת דמי ביטוח לאומי), התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את כבוד השר שלמה קרעי להציג את הצעת החוק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מציג בפניכם את הצעת החוק כפי שהעביר שר האוצר אליי. הצעת החוק כוללת שני חלקים. 1. הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות המקומיות בשנת 2025. שכר נושאי משרה – ברשויות השלטון: ראש הממשלה, שרים, סגני שרים, חברי הכנסת, מבקר המדינה, נושאי משרה שיפוטית; וברשויות המקומיות: ראשי רשויות וסגניהם – מוצמד לשכר הממוצע במשק ומתעדכן מדי שנה. כחלק מצעדי הממשלה להתכנסות למסגרות הפיסקליות לשנת 25 מוצע להקפיא את העדכון השנתי לשכרם. צעד דומה נעשה גם בשנת 2024.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כמה שרים?
שר התקשורת שלמה קרעי:
פחות מהיחס שהיה לכם בממשלה שלכם, עם האחים המוסלמים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מכונת רעל שאין דומה לה – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
2. העלאת דמי ביטוח לאומי. הצעדים המוצעים במסגרת התקציב לשנה הקרובה נדרשים על רקע הצרכים – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אין באחים המוסלמים אחד שמתחרה איתך בהסתה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – הביטחוניים המיידיים הנובעים מהמלחמה והשלכותיה. לצורך כך הוחלט להעלות את דמי הביטוח הלאומי ב-1.6%, באופן שיתחלק באופן שווה בין העובדים לבין המעסיקים, כך שכל אחד מהם יישא בהעלאה של 0.8%. בנוסף, יועלה ב-50% הסכום המזערי, המינימלי, שאותו נדרשים לשלם מי שאינם עובדים. מעבר לכך, הוחלט להקפיא את עדכון קצבאות הילדים כך שהן לא יתעדכנו בהתאם לעליית מדד המחירים לצרכן. אני רוצה להוסיף בנושא הזה, בסעיף הזה של העלאת הביטוח הלאומי, שבישיבת התקציב בממשלה, כשהנושא הזה הוצג בפנינו, דרשתי שם משר האוצר שכשהחוק יובא לדיון בוועדת הכספים, ובכלל בחודשים, בתקופה, עד לאישור התקציב, חבר הכנסת אזולאי, וזה משהו שאני בטוח שגם אתה – הצעת החוק הזו כוללת העלאת דמי ביטוח לאומי ב-0.8%. בישיבת הממשלה אני דרשתי משר האוצר – ואמרתי לו שאני בטוח שחברי הכנסת בוועדת הכספים גם יחתרו לכך – להקטין עד כמה שאפשר את הגידול הזה בדמי הביטוח הלאומי ולמצוא את הדרכים כדי לשפר את זה, כדי לעשות את זה בדרך טובה יותר ולמצוא את האיזון – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת ששון גואטה, זה מפריע.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה מקבל על עצמך, חבר הכנסת אזולאי – יש לך את כל הגיבוי שלנו, שלי לפחות. אני אומר לך שגם בממשלה אני לא היחיד שהביע את הסתייגותו מהעניין הזה. האמירה הייתה – – –
היו"ר ארז מלול:
אבל האופציה הייתה לפגוע בנכים. האופציה – – –
ינון אזולאי (ש"ס):
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, אני לא אומר. גם את זה אפשר לייעל. זה היה פתרון מהיר, שהיה בלי מחשבה רבה. אפשר להשקיע מחשבה ולמצוא פתרונות טובים יותר. אני מקווה שתמצאו, בעזרת השם. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. הרשימה נעולה. רשימת הדוברים נעולה.
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, חברים, אני מבקש אם אפשר להקשיב, טיפה שקט, במיוחד מאחור, סליחה שאני עושה את זה. אני חוזר עכשיו מהלוויה של סרן יוגב פזי, ז"ל, אחיינו של חברי גדי איזנקוט. הלוויה קשה כל כך. יוגב נטמן בבית קברות שקודש, דקות קודם ללוויה, בקבר צבאי ראשון ביישוב קטן. אני שומע את ההספדים קורעי הלב של בני המשפחה, של המג"ד, ששולח הספד מוקלט בקשר, של החברים הצעירים, שכתבו כמה מילים בפתקאות הטלפון שלהם. לאורך כל השנה הזאת אני מסתכל בעיניים של המשפחות השכולות ושואל את עצמי איך מחזקים את המדינה הזאת כדי שנהיה ראויים להם, כמו שאמר חברי גדי על קברו של בנו גל, זכרו לברכה. והיום אני יוצא מהלוויה ושומע את כל ההשתלחויות ביועצת המשפטית, בראשי זרועות הביטחון, השב"כ, השב"ס ומי לא. הכול מותר, גם דמם של מי שנותנים את דמם כדי שנחיה כאן. לאן הגענו? כמה גדול יכול להיות הפער בין מה שקורה בשדה הקרב, בבית העלמין שלנו, למה שקורה כאן בבית ואצל השרים שלנו ברשתות. אפשר לבקר את היועצת המשפטית ואת השב"כ ואת בית המשפט על ההחלטות. אבל יש לי בקשה מכל השרים, הח"כים וכל גיבורי המקלדת: רגע אחד לפני שאתם מקלידים, תחשבו על הפצועים ששוכבים בבתי החולים, תחשבו על המשפחות השכולות. תחשבו ותיזכרו למה בכלל הגענו לשבר הזה לפני 7 באוקטובר.
היו"ר ארז מלול:
משני הצדדים, כן?
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
אנחנו באמת רוצים לחזור לימים של ההפיכה המשטרית באמצע מלחמה? אנחנו רוצים עכשיו, עם כל ההישגים, לעשות השמדת ערך לשירותי הביטחון שלנו? תחשבו מה שומעות המשפחות שיוצאות מהלוויות ומה חושבים הלוחמים שיוצאים היום למילואים – או אלו שבדיוק יוצאים לעוד הפוגה. ואז תחשבו שוב על מה שאתם עושים כאן ותתביישו. אני מבקש מכם הערב שתחשבו עליהם, על דור צעיר ונפלא שנלחם ונופל על הארץ הזאת; דור שמשלם מחיר כבד כל כך ומבטיח לנו ניצחון. הדור הזה דורש, ובצדק, שנהיה ראויים. הלוואי, הלוואי שנמצא את הדרך. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, לפני שהגעתי לפה היום חשבתי איך מנחמים אדם כמו גדי איזנקוט, שאיבד כל כך הרבה במלחמה הזאת ויושב באותו חלל עם אנשים שנלחמים לא להתגייס. כשפרסמו את דבר נפילתו של אחיינו הגיבור, לקח שתי דקות, שתי דקות לכותרת הבאה: קיצונים חרדים חוסמים את הכביש ואומרים: נמות ולא נתגייס, אומרים: אנחנו לא חלק ממדינת ישראל. אז אני רוצה לומר לכם משהו מפה: אם אתם לא חלק ממדינת ישראל, אז מדינת ישראל לא חייבת לכם דבר. לא חייבת לכם קצבאות, לא חייבת לכם הגנה, לא חייבת לכם כלום. או שאתם חלק ממדינת ישראל ולוקחים חלק פעיל בהגנת מדינת ישראל, כמו שאר היהודים שנמצאים פה במדינה הזאת, או שבאמת אל תהיו חלק ממדינת ישראל, כי לא יכול להיות. לא יכול להיות שבאותו חלל ישבו גיבורים שמשלמים את המחיר הכבד ביותר, ומהצד השני ישבו פרזיטים שבוחרים להשתמט ולהפיל הכול על אנשים שהם מסתכלים להם בעיניים. אני רוצה מפה לשאול את כל חבורת הדגים הקפואים: איך אתם לא מתביישים להגיע לפה ולהסתכל לגדי איזנקוט בעיניים?
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – מוותר. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עלו לפניי חברי הכנסת הערבים ודיברו על סוף השבוע המדמם בחברה הערבית – שמונה נרצחים. שמונה נרצחים, והשר לכישלון לאומי לא הצליח לטקטק בטיקטוק שלו איזו הצהרה, משהו לגבי הרצח שהיה בחברה הערבית. הרבה מקרי רצח בחברה הערבית. מישהו אמר היום בדיון, אני לא יודע אם זה היה דיון בוועדת החוקה, אבל חבר כנסת יהודי אמר שכנראה יש גדר בינינו לבין החברה הערבית. אין גדר, אבל אני אומר, כן, כנראה החברה הערבית היא שקופה לחברה היהודית. לא מרגישים, לא רואים, רק שומעים. אפילו בתקשורת לא מדברים על מקרי הרצח. אולי מזכירים את זה בתור הודעה כזאת בתקשורת, בחדשות, ובזה נגמר הכול. אם אנחנו נסתכל על הנתונים, לפי מרכז אמאן לחברה בטוחה בחברה הערבית – אני אתחיל מהנתונים של מספר הרציחות, מספר הנרצחים לאותה תקופה של היום, 17, 18 בנובמבר: ב-2021 היו 112 נרצחים; ב-2022 היו 86 נרצחים; ב-2023 באותה תקופה היו 219; אנחנו ב-2024 – נכון להיום 224 נרצחים. מלחמה, זאת מלחמה בתוך החברה הערבית. העלה את הנושא הזה בפני ראש הממשלה חבר הכנסת ווליד טאהא, וההתייחסות של ראש הממשלה הייתה, אפילו אחרי שירד ועלה, בשני משפטים: יש ועדת שרים שמטפלת בנושא. מתי התכנסה הוועדה? מה ההחלטות שהיו בוועדה ומה התוצאות? אנחנו לא רואים. אין, אין שום דבר. החברה הערבית היא חברה לא בטוחה. אנשים כבר לא בטוחים, לא ביישובים שלהם, לא בבתים שלהם. הגיע הזמן שראש הממשלה ייקח את האחריות. אנחנו אומרים, יש שר, השר לכישלון לאומי, אבל מי שאחראי, אחראי בסופו של דבר, זה ראש הממשלה. על ראש הממשלה מוטלת כל האחריות לטפל בפשיעה בחברה הערבית. בסוף, אדוני, כבוד היושב-ראש, לפני כמה דקות, עכשיו, הייתה נפילה ישירה בשפרעם, ולצערנו הייתה הרוגה אחת. אני מכאן משתתף בצערה של המשפחה – –
היו"ר ארז מלול:
גם אנחנו.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – ואני מקווה שהיא תהיה ההרוגה האחרונה בצפון כתוצאה מהמלחמה. תודה.
היו"ר ארז מלול:
איך שאני רואה פה, היא הייתה בחדר מוגן. מעניין.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נכון.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת ווליד טאהא – לא נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אמשיך את דבריי מלפני חצי שעה לגבי ההחלטה הפוליטית לא לטפל בפשיעה בחברה הערבית. ביום חמישי בשעות הבוקר המוקדמות הייתי באום אל-חיראן וראיתי את כמות וכוחות המשטרה שהגיעו לכפר כדי להרוס אותו. ראיתי יש למשטרה את הכוחות, את היכולת, את הכלים אם היא רוצה. מי שראה את הכוחות שהגיעו לאום אל-חיראן, זה היה מראה זוועתי שמראה איך הממשלה הזו, או במיוחד תחת השר הזה, מתייחסת בעוינות לחברה הערבית בכלל ולערבית הבדואית בנגב בפרט. הדבר החמור ביותר, כבוד היושב-ראש, ואתה כאיש ש"ס ואיש דתי – מה שהיה באום אל-חיראן ביום חמישי הוא מעשה שלא ייעשה. בכפר הזה יש מסגד. המסגד קיים מעל 20 שנה. זה בית תפילה, מקום דתי, וביום חמישי בבוקר באים עם דחפורים והורסים את המסגד. ראינו לפני שבועיים איך כולכם מזדעקים פה – שרים, יושב-ראש הכנסת: כשיש תקיפה של אוהד כדורגל של מכבי תל אביב בהולנד זה מעשה אנטישמי, אבל הריסת מסגד באום אל-חיראן זה שלטון החוק. זה הפרצוף האמיתי של הממשלה הזו. כבוד השרה גילה גמליאל, לא יכול להיות שבמדינה מתוקנת שיש בה מיעוט, 20% ערבים, באים להרוס מסגד שקיים 20 שנה, מקום תפילה שאנשים מתפללים בו. והשר, אחרי ההריסה שלו, יוצא בטיקטוק והוא מתגאה שהרס מסגד. זה לא רק בושה לשר הזה – זו בושה לכל הממשלה הזו שמאפשרת לדברים האלה לקרות. ראינו איך כולם מזדעקים על התקיפה של אוהד הכדורגל, שזה אנטישמי, אבל כשהורסים מסגד, זה שלטון החוק? זה בושה לממשלה הזו.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אני מאוד מאוד נסערת מבפנים, ואני שואלת את עצמי: חברי הקואליציה וחברי הממשלה הזאת, המדינה יקרה להם או לא? אתם בכלל רואים מה שקורה סביבכם?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת סובה. סובה, זה מפריע. לה אתה מפריע? מציע לך לא להפריע לה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אני חוזרת לשאלתי: חברי הקואליציה, חברי הכנסת, חברי הממשלה, המדינה הזאת בכלל חשבה לכם? באיזה עולם אתם חיים? אתם לא רואים שהמדינה פשוט ירדה מהפסים בכל תחום? אין תחום חיים אחד במדינת ישראל היום שהוא מתפקד. אין, אין, אין. הדבר היחיד שמתפקד, לזכותכם ייאמר, זה נושא שירותי דת. אתם הצלחתם להעביר עכשיו בתקנות מינוי רבנים; אתם מסדרים את הסיפור עם הגוף הבוחר, הכול בסדר. אבל בכלכלה, בביטחון, שום דבר לא עובד. היום הגעתם לשיא כשהאשמתם בוועדת החוקה את היועצת המשפטית בפשע, בפשע מאורגן. באמת? באמת? אז כל פעם שאתם לא מצליחים, ואתם לא מצליחים בשום דבר, כולם מפריעים לכם. אז גלנט הפריע, והינה הגיע ישראל כץ והכריז על ניצחון מוחלט. ניצחנו את חיזבאללה. רק שעכשיו יש הרוגה בשפרעם. היועצת המשפטית מפריעה, היועצים המשפטיים מפריעים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, לרקדן רע, הרצפה עקומה. זה המצב שלכם. אתם לא מצליחים לנווט שום דבר. אתם לא מצליחים לקבל החלטות. כל דבר אתם מקלקלים. יש לנו הרוגים, יש לנו פצועים, יש לנו חיילים, יש לנו הכול, וכאילו אתם בעולם מקביל. אתם באמת מתנהגים כמו – אתה יודע, יש חיה שאוכלת בשר מקולקל; זה מה שאתם עושים. אחריי המבול. לא מעניין שום דבר. אתם לא ראויים.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימן ח'טיב יאסין, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
לא – – – אימאן, לא. מוותרת, מוותרת.
היו"ר ארז מלול:
היא מוותרת? אני שואל, את מוותרת?
רון כץ (יש עתיד):
כן, כן.
היו"ר ארז מלול:
אתה לא תענה, רון.
רון כץ (יש עתיד):
כן.
היו"ר ארז מלול:
אבל אל תענה במקומה.
טלי גוטליב (הליכוד):
רגע, מה איתי?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – מוותר; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי, נאור שירי – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, מדברת? כן, כן.
רון כץ (יש עתיד):
מה האירוע הזה?
היו"ר ארז מלול:
בוא, אתה לא חייב לדעת הכול. רון, אתה לא חייב לדעת הכול. רון, מאיפה בא לך יצר הסקרנות הזה?
טלי גוטליב (הליכוד):
הם מאוד מופתעים שאני נואמת. לא הבנתי, אתה בהפתעה? הייתה פעם שלא נאמתי?
היו"ר ארז מלול:
היא שאלה אותי, שאלה אותי אם אני רוצה כוס תה. אמרתי לה לא.
טלי גוטליב (הליכוד):
בדיוק. לא הבנתי, רון. רון כץ בבהלה שאני נואמת ולא הבנתי, שמחה?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
כן. לא ברור לי. כן, אדוני, קח לי זמנים, אני אתחיל. עם ישראל הנכבד, אני מביאה – – – כן, רק עכשיו התחלתי.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
– – – אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ארז מלול:
אה, סליחה. את תמיד מקבלת בונוס עשר – אז מה אכפת לך? היא פריבילגית.
טלי גוטליב (הליכוד):
בטח. לא כשאתה פה. אתה נותן לי תמיד פחות.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
הינה, שוב פעם – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
כן. אני רוצה להבהיר משהו לעם ישראל, בסדר? אני הייתי סנגורית 22 שנים. נכון, עורכת דין פלילית. זה מה שעשיתי. ביקרתי, בין השאר, בבתי מעצר. ידעתי מה ההנחיות, איך נכנסים לכלא, מה מותר להכניס ומה אסור, מה מותר לאסיר בתוך התא. אני יודעת מה זה אסיר בהפרדה, אני יודעת מהם תנאי כליאה. מה לעשות, אני יודעת, ולא תתלשו לי מתוך הראש את מה שאני יודעת. אבל תראו מה קורה במדינה שיש בה שטאזי נגד יהודים. זה פשוט נורא לומר את זה, אבל אני חייבת לומר את זה. שירות הביטחון הכללי מקבל תלונה, והוא נכנס לחקירה – חשד להדלפת מסמך שפוגע בביטחון המדינה. תוהים, תוהים, מה המסמך הזה. בינתיים מדליפים שיש חשד שבסביבת נתניהו, העוזר שלו חשוד בסחיטה באיומים. עשרה ימים מדברים על זה שהוא סחט קצין לצורך קבלת מסמכים. בזמן אמת אני נואמת פה בכנסת ומספרת לכם צ'יזבט, ואומרת לכם: חבר'ה, קצין באמ"ן גזר על עצמו חובה אישית ומוסרית כאחת להעביר את המסמך לידיעת ראש הממשלה, כי בכוונת מכוון ראש הממשלה מודר מהאינפורמציה – מה שלא מפריע לשירות הביטחון הכללי לקחת את איש האמון של ראש הממשלה, שקיבל לידיו את המסמך. עכשיו בואו נחשוב בקול רם איזו עבירה הוא ביצע? אומרים שהוא ביצע עבירה של פגיעה בביטחון המדינה, לא פחות ולא יותר, העברת המסמך לבילד הגרמני כדי לדלג מעל הצנזור, שלא רצה שעם ישראל ידע מה אסטרטגיית חמאס בהקשר לחטופים; כי כמה קל – אפשר להמשיך לשקר שראש הממשלה לא עושה עסקת חטופים, ושראש הממשלה לא רוצה עסקת חטופים, ושהוא לא רוצה לשחרר את החטופים. הרי זה הנרטיב השקרי שמייסר את עם ישראל ואת משפחת החטופים. אז סוף-סוף נחשף המסמך הזה, שאומר את כל האמת: חמאס לא רוצה עסקה. חמאס רוצה מניפולציה שתגרום לחשוב שראש הממשלה לא חפץ בעסקת חטופים, ואף רוצה שהמחאות תמשכנה ותחדלנה את העם ותקרענה אותו. השב"כ לוקח את איש האמון, אלי פלדשטיין, איש האמון של נתניהו, עוצר אותו במתקני הכליאה של השב"כ, כשמיארה לא הייתה – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אולי תעזבו את השב"כ כבר? תעזבו את השב"כ.
טלי גוטליב (הליכוד):
תקשיבו לי טוב. – – מיארה לא הייתה מאפשרת את זה למחבלי הנוח'בות. ואז צמרת השב"כ חוקרת אותו במניעת מפגש עם עורך דין ימים על גבי ימים, על גבי ימים. אנחנו פה בוועדת החוץ והביטחון דנים בזכות מפגש למחבלי הנוח'בות עם עורכי הדין שלהם, אבל אלי פלדשטיין, קצין, רב-סרן בצה"ל, הוא מסוכן לביטחון מדינת ישראל כי הוא חשף את אסטרטגיית חמאס. תקשיבו טוב, אני יודעת דבר אחד או שניים על מעצרים. במעצרים יש כלל מאוד פשוט: או שאתה מסוכן או שאתה לא מסוכן.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, נא לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
איך שלא נסתכל על המעשים – נתנו לי עוד הארכה בזמן.
היו"ר משה טור פז:
מי נתן? אני לא נתתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
כן. קודמך. באמצע הנאום שלי נכנסת. רק שנייה. אני רק רוצה להבהיר פה.
היו"ר משה טור פז:
אני לא נתתי. יש לך עוד עשר שניות.
טלי גוטליב (הליכוד):
בסדר. אני אכבד. תן לי עוד 15 שניות.
היו"ר משה טור פז:
סודר.
טלי גוטליב (הליכוד):
פלדשטיין לא מסוכן לאיש. המעצר שלו – והיום החבל שנמצא בתא שלו, חבל נמצא – – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא חבל, זה גומי – יכולים לעבוד על עם ישראל. לא יכולים לעבוד עליי.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, משפט אחרון.
טלי גוטליב (הליכוד):
ואני אומרת כאן למשפחתו של אלי פלדשטיין: אני לפחות אעשה ככל שאני יכולה – אבל ככל שאני יכולה – להוביל לשחרורו. ואגב, פנינו.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב, רק משפט נתתי לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני והשר קרעי פנינו לבקר את העצור היום, ושב"כ סירב.
היו"ר משה טור פז:
תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא עצור ביטחוני.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון, סימון דוידסון, אתה רוצה לדבר?
סימון דוידסון (יש עתיד):
מוותר.
היו"ר משה טור פז:
מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – מוותר; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יריב לוין – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – מוותר; חברת הכנסת יסמין פרידמן – מוותרת; חברות הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברות הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת. חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה. לרשותך גם כן שלוש דקות, בבקשה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לצטט את המשפט האלמותי שאמר פה ראש הממשלה ממש לפני כמה דקות, והוא שהעם לא מטומטם. אנחנו לא מטומטמים. מי שכנראה מטומטם ומעוכב ונשאר מאחור וחושב שהוא עדיין יכול לעבוד על כולנו, זו האליטה. ולמה אני אומרת את זה? כי היה פה תרגיל מבריק, מה זה תרגיל מבריק. מה שבאמת נחשף עם המסמכים המסווגים הוא שמערכות הביטחון, מערכות הביטחון – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתם השתגעתם לגמרי. זה הצבא שלנו. זה הצבא שלנו.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
הוא מפריע לי.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה קרה לכם? אתם פשוט השתגעתם לגמרי.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
הוא מפריע לי.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת דוידסון, אני עוצר את הזמן.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה אתם עושים. מדינה שלמה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
עצור את הזמן.
היו"ר משה טור פז:
עצרתי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה את עושה, טלי? אתם לא נורמליים. אתם השתגעתם. זה הצבא שלנו. זה הצבא שלנו.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה עובר עליכם? מה עובר עליכם?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
האמת כואבת. האמת כואבת. האמת כואבת.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת דוידסון, תודה רבה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתם לא נורמליים.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
בוא, בוא, בלי מניפולציות.
היו"ר משה טור פז:
אני ממשיך את הזמן.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
השב"כ שלנו. השב"כ שלי ושלך – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתם לא נורמליים.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת דוידסון, אני עצרתי את הזמן. תודה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – וכל המשרתים בשב"כ הם קדושים. אני מדברת על הצמרת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אז למה את שורפת את המועדון? אז למה את שורפת את המועדון?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אני מדברת על הצמרת – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת להב הרצנו.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – על המחטף, על המחטף שעשיתם בצה"ל, בפרקליטות, בשב"כ – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
למה את שורפת את המועדון?
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת להב הרצנו.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – בתקשורת. מחטף שעכשיו מתגלה ונחשף לאור היום.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת טל מירון.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אל תזייפו לי פה פטריוטיות. אתם לא יותר פטריוטים מאיתנו, למרות שהייתם מתים להיות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
למה את שורפת את המועדון? באמת.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
עכשיו אני רוצה לחזור לנאום. עכשיו אני מעוניינת לחזור לנאום. מי שלא מסוגל לסבול אמת, מוזמן לצאת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יוצא.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
יפה. ואני ממשיכה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני לא יכול לשמוע את הסתה שלך, ההסתה הבלתי-נשלטת שלך.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת להב הרצנו, תודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני יוצא החוצה. אני לא מסוגל לשמוע את דברי הסתה האלה. די להאשים את השב"כ. השיא של הסתה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אמת, אמת, אמת.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת להב הרצנו.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אבל אתה אפילו לא יודע מה אני רוצה לומר. רק "בושה", "הסתה". כמה פלקטים?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
את מסיתה. את מסיתה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אולי תרחיבו את הדעת? אתם לא מורכבים, אתם לא אינטליגנטים. כל מה שאתם יודעים זה: בושה, בושה. זהו. זו רמת המורכבות של האופוזיציה הזו. פלא שאתם יורדים בסקרים? עכשיו אני אחזור לנאום שלי, ברשותך. מה שנחשף פה באמת זה העובדה שמערכת הביטחון – וזה, למרות שהאופוזיציה פה תצעק מפה עד טימבוקטו זו האמת – הדירה, הדירה חומר קריטי, אקוטי, משמעותי לגורל החטופים, אגב, הסתירה מראש הממשלה. ופה אני עומדת ושואלת: לפני שאנחנו מדברים על פלדשטיין ולפני שאנחנו מדברים על הנגד במילואים, הפטריוט, שישב וראה שיש פה חומר סופר רלוונטי שראש הממשלה לא מקבל – למה ראש הממשלה לא קיבל? למה ראש הממשלה לא קיבל עדכון מיידי מחטיבת אמ"ן? הינה מסמך שמראה שסנוואר לא מתכוון לשחרר את החטופים; הינה מסמך שמראה שחמאס רוצה שיהיה פילוג פנימי, ובגלל זה הוא מעכב את שחרור החטופים; למה ראש הממשלה לא עודכן? למה היה צריך להיות נגד אחד שרואה את הדבר הזה ושואל את עצמו: רבאכ, יש פה ראש ממשלה בעיצומו של משא ומתן ובניסיונות לעסקה; הינה מסה קריטית, חומר משמעותי, שיכול לשנות את תפיסת העולם שלו.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
למה הדירו את ראש הממשלה מהחומר הזה? בדיוק מאותה סיבה שלא התקשרו אליו ב-7 באוקטובר. בדיוק מאותה סיבה שאתם מריצים את הנרטיב – –
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת דיסטל, תודה רבה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – שראש הממשלה רוצה להשאיר את החטופים.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
שנייה, הפריעו לי כל הזמן. עוד משפט.
היו"ר משה טור פז:
לא, לא. אבל עצרתי לך את הזמן. משפט אחרון. ברת הכנסת דיסטל, משפט אחרון.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
משפט אחרון. אומר זאת ככה: לא יעזור כמה מסכי עשן וכמה תרדפו את הפטריוטים, אנחנו בסופו של דבר נחשוף את האמת לאור. והאמת היא שמוסדות אכיפת – – –
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
פשוט השתלטו על המדינה ומבצעים פה הפיכה. זה הכול.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. טלי עלתה קודם, חבר הכנסת שקלים. תעלה לפי הסדר. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
אושר שקלים (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לאחרונה אנחנו שומעים – גם היום ישנן – הרבה קריאות לפטר את היועצת המשפטית לממשלה. אז דבר ראשון, שיהיה ברור: אני בעד. את זה היה צריך לעשות כבר מזמן, משום שלא יכול להיות שייעוץ משפטי, ולא משנה באיזו מסגרת, יתקע מקלות בגלגלים בכל גוף שאותו הוא אמור לשרת, אם זו ממשלה או כל גוף ציבורי כזה או אחר. אבל העניין הוא שהיועצת המשפטית כשלעצמה היא לאו דווקא הבעיה, כי בינינו איזו סמכות יש לה? אין לה שום סמכות בחוק לשליטה או לניהול, אלא היא שואבת את כוחה אך ורק מתוקף הגיבוי הכמעט-אוטומטי שהיא מקבלת מבג"ץ.
רון כץ (יש עתיד):
מאיזה חוק? רגע, מאיזה חוק היא שואבת את הסמכות שלה?
אושר שקלים (הליכוד):
שם נמצאת הבעיה, מפני שהמערכת המשפטית שלנו בעשרות השנים האחרונות מרגישה שהיא צריכה להתערב כמעט בכל נושא. כמעט בכל נושא. ובמקום לתפקד, כהגדרתה, בנושא של יישוב סכסוכים, המערכת פשוט מצירה את צעדיהם של נבחרי הציבור ומשרתי הציבור, וכל זאת ללא סמכות שמוגדרת להם בחוק. אנחנו רואים בימים האלה בארצות הברית, כאשר מתחלף השלטון, איך הכול נעשה בצורה מסודרת ושיטתית, כשמתמנים בעלי התפקידים שנועדו לשרת את העם על פי רצון העם ועל פי בחירתו. כאן השלטון אומנם התחלף, אבל בפועל המערכת המשפטית עצמה בעיקר כופה את עצמה נגד הימין, וזה מתבטא הן בפסילת חוקים, הן בהצרת צעדיה של הממשלה והן באכיפה בררנית, שזועקת לשמיים. ואנחנו רואים את זה מדי יום. המצב הזה לא יכול להימשך, ולשם כך נבחרנו. כל מי ששוחר דמוקרטיה בנפשו צריך להגיד למערכת המשפט: עד כאן, ישנם דברים שפשוט אינם בסמכותכם, חלק גדול מהדיונים שאתם מייצרים כלל לא רלוונטיים. אני פונה מכאן לחבריי בקואליציה. אנחנו נבחרנו כדי למשול, והגיע הזמן שניישם את רצון הבוחר. נכון שישנם קשיים ואנחנו במלחמה, אבל גם ואולי דווקא בגלל המלחמה אנחנו מחויבים לחיילים שלנו ולרוח הקרב שלהם, ואנחנו מחויבים לעם ולאחדות העם, ולפעול ביתר שאת לתיקון הדמוקרטיה הישראלית, ולדאוג להפרדת רשויות ברורה, שתוביל לחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט. מחבריי לאופוזיציה אין לי שום ציפיות – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
אושר שקלים (הליכוד):
– – ראינו היום את הזלזול ואת השנאה שהפגנתם כלפי ראש הממשלה. תתביישו לכם, גועל נפש.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
אושר שקלים (הליכוד):
אני מייד מסיים. אבל קצת כבוד לא היה מזיק. חבריי לקואליציה, מספיק להתייפייף, מספיק להתחסד. כל אותם 67 חברי הכנסת מהקואליציה, כאיש אחד, חייבים להתייצב ולהעביר את הרפורמה המשפטית מייד, למען העם. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נזכרתי היום בימים של הרפורמה המשפטית ובמחאה שלה. נזכרתי בהפגנות ונזכרתי בזעקות: מי ישמור על האזרח הקטן מעריצות השלטון; חייבים מערכת משפט עצמאית ובלתי תלויה אחרת נהפוך לדיקטטורה; אוי ואבוי אם העם יבחר את שופטיו, מי ישמור על האנשים הפשוטים? נזכרתי, כי היום התפרסם שהעצור אלי פלדשטיין הועבר לכלא אחר כי יש חשד שניסה להתאבד. עציר במדינת ישראל שנחשד בהדלפה. בהדלפה. העצורים האחרים חשודים שהעבירו מידע חסוי – בפרשה הזאת, כן – העצורים האחרים, במה הם חשודים? שהם העבירו מידע לראש הממשלה. לא לנסראללה, לא לסנוואר, לראש הממשלה.
היו"ר משה טור פז:
אדוני, ברשותך, אני עוצר את השעון ואני שוב מתריע, כמו שאני מתריע לכל אחד מהדוברים. כל מי שמדבר על הליך משפטי יכול להיות חשוף לתביעה בוועדת האתיקה. בסדר? לפי סעיף 182 לתקנון. אני מעיר לך ולכל מי שמדבר.
אריאל קלנר (הליכוד):
אני מדבר על עובדות. האנשים האלה מוחזקים ללא זכויות בסיסיות – –
היו"ר משה טור פז:
אני ממשיך לך את הזמן.
אריאל קלנר (הליכוד):
– – שבועות, ללא זכות לעורך דין. כל מה שדיברתי זה דברים שהתפרסמו.
היו"ר משה טור פז:
בסדר.
אריאל קלנר (הליכוד):
האם ממנהיגי מחאת הד-מו-קרט-יה, הפרדת רשויות, ליברליזם, הגנה על האזרח הקטן – מישהו מתעניין? לא חוק, לא שוויון בפני החוק, כלום. הדמוקרטיה והליברליזם, לצערי, מעולם לא עניינו את מובילי המחאה, שפירקו כאן מדינה. הדבר היחיד שמעניין אותם הוא הפריבילגיה לשלוט במדינה ובמנגנוניה מבלי להיבחר. זו הסיבה ששפי פז בכלא על דברים שמחאת קפלן עושה לפני הקפה של הבוקר; זו הסיבה שאיש לא עושה כלום עם הסרטון המבושל משדה תימן, הסרטון שפגע בחיילי המילואים, במדינה ובחטופים; וזו הסיבה שרק הדלפה אחת, מתוך שיטפון, נחקרת. היא נחקרת כאילו מדובר במחבלים. אכיפה בררנית, חבריי, היא רשע. מעצרם של אלי פלדשטיין והחשודים הנוספים בפרשת הדלפת המסמכים הוא רשע, והוא מעלה שאלות מהותיות על תקינות הליכי החקירה במדינת ישראל ושמירת זכויות יסוד של חשודים. היוועצות עם עורכי דין היא זכות יסודית של כל חשוד, גם של אחרון העבריינים. הגוף היחיד שקיבל זכות לחקור חשודים ללא זכות לעורך דין הוא השב"כ, כחלק ממלחמתו בטרור והגנה על ביטחונה של מדינת ישראל. האם מי מהעצורים גרוע מראשי ארגוני פשע? האם מי מהעצורים חשוד בהעברת מידע לאויב? אולי ראש הממשלה הוא האויב? איך הגענו למצב שהזכות הבסיסית לעורך דין נמנעת מהעצורים זמן רב כל כך? זכויות אזרח, ובפרט זכויות חשודים, הן נשמת אפה של כל מדינה דמוקרטית, ורמיסת זכויות אלה היא נחלת משטרים אפלים. לצערי הרב, מערכות האכיפה בישראל, ללא רפורמה משפטית יסודית, מהוות משטר אפל למיליוני אזרחים. והאחרונים שזה מעניין אותם, הזכויות של אותם מיליוני אזרחים, זה בג"ץ ומחאת קפלן.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
אריאל קלנר (הליכוד):
לתקן זאת – זו החובה שלנו. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – מוותר; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, האמת – שמעתי פה את רוב הנואמים, שעולים, מדברים, על כל הדברים – דברים נכונים או לא נכונים, על היועצת המשפטית, על קפלן, מחאות. אני לא רוצה לדבר על זה. אני גם לא אזכיר שלא שמעתי אף אחד מהאופוזיציה, למשל, מתייחס לאמירתו של השופט שמואל הרבסט, שהוא נשיא בית המשפט השלום בירושלים, אם אני לא טועה, שאמר שיש אכיפה בררנית בהפגנות חרדים, לעומת הפגנות המחאה בקפלן. אגב, כשהוא אומר "הפגנות חרדים" זה לאו דווקא הפלג – זה בכלל הפגנות חרדים, איך שמטפלים בהן, אין שעוצרים בהן. אבל אמרתי שאני לא רוצה לדבר על כל זה. אני אדבר גם קצת על החוק, בשתי הדקות שנותרו לי. החוק הזה – ירון, לא טוב?
ירון לוי (יש עתיד):
הפניתי לך את הגב.
ינון אזולאי (ש"ס):
החוק, בעצם, הוא תיקון למה שהיה צריך להיות גדול יותר. הייתה צריכה להיות הקפאה של כלל הקצבאות, כל הקצבאות של הביטוח הלאומי – קצבאות זקנה, קצבאות שאירים, קצבאות של שורדי השואה, שהנזק היה גדול יותר. ואף על פי כן, באותו היום של ההצבעה על התקציב במשרד ראש הממשלה, ש"ס התייצבה ואמרה: היֹה לא יהיה. יושב-ראש התנועה אריה דרעי הלך והגיע להבנות שיהיה 0.8 – שזה בעצם הקיצוץ הרוחבי, על מנת שהחלשים ייפגעו פחות. החלשים פה גם נפגעים. השר שלמה קרעי ביקש שנעשה בוועדת הכספים הכול על מנת למזער גם את זה. ואני אמרתי, ואני אומר גם פה: בעזרת השם, נעשה הכול על מנת למזער גם את זה, כי לא יכול להיות שאותן שכבות מוחלשות, אלה יספגו את המכה האנושה ביותר. נעשה את הכול ברגע שזה יגיע, בעזרת השם. בדקה שנותרה לי אני רוצה לדבר על אותם תושבי הצפון שנמצאים, שמפונים, בעלי העסקים שם. אני נמצא בצפון פעם-פעמיים בשבוע, פוגש את אותם אנשי עסקים. מחר יגיע המתווה המורחב יותר לעצמאים לאנשי הצפון, ואני טוען שזה לא מספיק. מגיע להם יותר, צריך להרחיב אותו יותר. ואנחנו נמצאים בוועדת הכספים על מנת לעשות את זה. אני אומר לאוצר מפה: תבואו מחר לא עם אותו הדבר כמו שבאתם לפני שבוע ושבועיים, תבואו עם דברים אחרים שביקשנו, על מנת למצות את עניין הפיצויים של אותם תושבים, של אותם בעלי עסקים.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
ינון אזולאי (ש"ס):
אם אנחנו רוצים שהם ימשיכו ולא יתפנו מהצפון, אותם אלה שכבר קיימים, כמו בחיפה, בקריית שמואל, בקריית חיים, בקריות, צריכים לתת להם מענה היום.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
ינון אזולאי (ש"ס):
מענה היום, מחר, צריך להיות להם, כדי שימשיכו להיות שם. תודה רבה לך, אדוני.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם תגלית שגיליתי בזמן קריאת התורה בשבת האחרונה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – יש לפחות עשרה צדיקים.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
נכון, כל הכבוד. חבר הכנסת אלעזר שטרן הקשיב לקריאת התורה, וכבר מגיעות לו נקודות על כך. אבל אני גיליתי תגלית.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני שואל: יש צדיק אחד?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אני גיליתי תגלית חיצונית לקריאת התורה, ואני אחבר לך. מה שקראנו בקריאת התורה זה מה שהתרחש בוועדת החוקה. היה מעניין. בשבוע שעבר בוועדת החוקה העזתי לעשות מעשה שלא ייעשה, אדוני היושב-ראש. ואני שאלתי את נציגי הפרקליטות, שאלתי אותם: תגידו, האם יכול להיות שאתם מגישים כתבי אישום טורדניים וקנטרניים לבית המשפט? כמה כאלו אתם מגישים בשנה? כמות הזעם, אדוני היושב-ראש, שאני קיבלתי על עצם השאלה, גם מהפרקליטות וגם מנציגי האופוזיציה חברי מפלגתך, אדוני היושב-ראש, הייתה אדירה: איך אתה מעז לשאול שאלה כזאת? אתה מניח שיכול להיות שאנחנו נעשה אכיפה טורדנית, אכיפה קנטרנית? אני אפילו לא נכנס עכשיו לרקע, למה שאלתי – היו סיבות, אדוני היושב-ראש, זה לא היה סתם, אבל זה לא משנה. שאלתי שאלה דומה את המשטרה: כמה מעצרי שווא אתם עושים בשנה? כמה באופן כללי? כמה כלפי נבחרי ציבור? מה פתאום, אנחנו מסרבים – נאמר מהפרקליטות: אנחנו מסרבים לענות לשאלות שכאלו, לא מוכנים לענות. ואז הבנתי דבר אחד ויחיד – שבפרקליטות יושבים אנשים שחושבים – לא שהם אלוהים, הם מעל אלוהים. בפרשת השבוע אברהם שואל את הקדוש ברוך הוא: תגיד, אדוני, כמה צדיקים אתה מתכנן להרוג בסדום? אתה מתכנן להרוג 50, אתה מתכנן להרוג 45, אתה מתכנן להרוג 40, 30, 20? והקדוש ברוך הוא לא מתעצבן. הוא לא אומר לו: איך אתה מעז לשאול? איך אתה מעז לערער על מידותיי? אומר לו אברהם: "חללה לך, השפט כל הארץ לא יעשה משפט", יכול להיות שאתה תפגע באנשים חפים מפשע? והקדוש ברוך הוא רגוע, עונה לו בנחת. אבל אם אתה תעז, אדוני היושב-ראש – אני לא ממליץ לך לנסות – לשאול את הפרקליטות, אם יכול להיות שמגישים כתב אישום נגד אדם חף מפשע, כמות הצעקות שאתה תחטוף היא משהו בלתי סביר בעליל, אם מותר להשתמש במילה "סביר". וזה, מסתבר שההבדל היחיד – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
רציתם לבטל את זה, אבל אצלנו מותר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל על תשעה צדיקים הקדוש ברוך אומר – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אבל מסתבר שההבדל היחיד בין פרקליט המדינה, היועצת המשפטית לממשלה ושאר השותפים שם לבין הקדוש ברוך הוא, הוא שהקדוש ברוך הוא לא חושב שהוא היועצת המשפטית לממשלה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. אני מזמין את השר שלמה קרעי לסכם את הדיון, בבקשה. חבר הכנסת רוטמן, מקובלנו שאם צריך להסביר בדיחה, כנראה שיש בה איזשהו כשל. השר קרעי, בבקשה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
לא, לא, הם הבינו – – – אבל אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה להסביר לך.
היו"ר משה טור פז:
כן, בבקשה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
הפלפול עובד בגלל הרבה שנים של לימוד בישיבה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם, לאזרחי ישראל, שהיום, בעוד פחות מארבע שעות, מועצת תאגיד השידור הישראלי הולכת הביתה. אותה מועצה – – –
קריאה:
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
רגע, אני הבנתי שאני צריך לעמוד פה קצת הרבה זמן, שיש בעיות. אז קחו את הזמן, לאט-לאט, אני אסביר הכול. מועצת תאגיד השידור הישראלי הולכת הביתה בעוד פחות מארבע שעות. יישארו בה בעצם חמישה חברים בלבד, שהם לא מהווים את המינימום הנדרש לקיומה של המועצה, והמועצה למעשה מתפזרת עד למינוי כמה חברים, לפחות שניים, או מינוי מועצה חדשה, את כל החברים.
היו"ר משה טור פז:
סליחה, גברתי שם, מקובל שלא עושים שידורים בתוך המליאה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, זה סלפי, סלפי.
היו"ר משה טור פז:
לא, לא.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, זאת שיחת טלפון לבן שלה, נהיה סלחניים. בקטנה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אדוני היושב-ראש, זה משלכם, היא בקואליציה אבל היא מהאופוזיציה.
היו"ר משה טור פז:
אבל זה בספסלים הלא-נכונים. כן, אכיפה בררנית, הינה, ראינו.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אדוני, אני חייב לומר לך. מאחר שהיא רוצה להודות כאן במליאה לשר התקשורת, שבזכותו יש תקשורת מהירה שאפשר לעשות וידיאו, היא צריכה להראות את זה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מהיום – גם במערת המכפלה.
היו"ר משה טור פז:
אני מקווה שהקליטה במשכן הכנסת יותר טובה מגוש עציון, כי שם יש לשר עוד עבודה, כמו שאתה יודע היטב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת רוטמן, אני משער שאתה תבקר בחברון במערת המכפלה, בשבת הזו.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
בעזרת השם. אבל בלי טלפון בשבת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, אבל בדרך לשם.
אוהד טל (הציונות הדתית):
– – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
– – – בכביש 36.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת רוטמן, אני יכול לומר לך, שאני כבר קרוב לשנתיים, בחודש הראשון שלי בתפקיד באתי לראש הממשלה, אמרתי לו: יהודה ושומרון – יש פשוט הפקרות, עשרות שנים של הזנחה, כנראה. יש שם סכנת חיים. זה לא דבר כלכלי. האם האוצר, המדינה משקיעה בשוק הזה? לא משקיעה. זו סכנת חיים של ממש. הוא קרא ליוסי שלי – שנברך אותו מכאן, הוא אושר לשגריר באמירויות השבוע בממשלה – ואמר לו: יוסי, אני רוצה שתדאג לתקציב לשר התקשורת לתשתיות סלולר ביהודה ושומרון. זה לא צורך כלכלי, זה צורך ביטחוני. זה היה בערך בחודש פברואר 2023. מאז אני נאבק. שלחתי מכתבים לשר האוצר, והיה תהליך. שר האוצר בסוף קיבל את הדרישה הזאת ואמר: בסדר, אני דואג לזה. הביא תקציב של 50 מיליון שקל מהקרן החוץ-תקציבית.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
כל הכבוד לשר האוצר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כל הכבוד לשר האוצר. אבל עד היום עדיין יש עיכובים על גבי עיכובים. ביום חמישי הבא – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אדוני השר, היועץ המשפטי – תחכה עוד חודשיים-שלושה, לפי ההחלטה אתמול, יהיה בסדר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אגב, היועץ המשפטי הזה, אסי מסינג, כתב חוות דעת נגד, שאי-אפשר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תגיד, קרעי, מי היה בשלטון כל השנים האלה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה הקשר? תגיד לי, אין לכם שאלות אחרות, קצת, משהו לגופו של עניין? אני עכשיו בשלטון, ואני פותר את הבעיות האלה. אתה מברך על זה שאני פותר את הבעיות? אני עכשיו בשלטון, טוב לך עם זה? אני פותר את הבעיות. מי היה ומי היה – גם אתם הייתם בשלטון.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אדוני השר, אני מבקש לא לדבר על אסי מסינג, הוא אדם מאוד יקר, והחל מאתמול אתה גם יודע בדיוק עד כמה הוא יקר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
24 משכורות. וזה לא מספיק לו.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
24 חודשי משכורת. זה לא הולך ברגל. אדם מאוד יקר. אדם מאוד יקר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה לא מספיק לו. אנחנו קיבלנו אתמול מניעה משפטית מהקליקה שלו. כן. בזמן שכולנו מצמצמים את ההוצאה הציבורית, היועצים המשפטיים במשרדים נאחזים בקרנות המזבח.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוספתם עכשיו שלושה שרים, זה פי אלף.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא נכון, זה לא פי אלף. שרים מקבלים את אותה משכורת בערך כמו חברי הכנסת. אז זה לא פי אלף. היועצים המשפטיים במשרדים נאחזים בקרנות המזבח. תקשיב, חבר הכנסת שטרן, עברו – המכרז שלהם היו לשבע שנים. אתה היית מוציא מכרז, זוכה במכרז לשבע שנים, ואומר: אני לא רוצה לעזוב עד שתיתנו לי מתנות?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אם אתם רוצים לחסוך – תראה איזו ערמה של שרים יש פה. אין מקום לשבת פה. זה חוסך. אתה מקפיא? אני בעד הקפאות, אבל בתנאי שכנים יהיו דבריכם, "בזאת תבחנו". אתה אוהב לצטט? הינה, ציטטתי: אם כנים דבריכם, בזאת תיבחנו, כמו שאמר שר האוצר קודם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל אתה יודע במי הוא נשבע? חי פרעה. "בזאת תבחנו, חי פרעה".
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – אני לא רציתי להעליב, ולכן לא אמרתי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
להעליב? אתה נשבע בפרעה, לא אני.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני מעדיף שיהיו עוד שני שרים, ובלבד שנציג מצג של אחדות נגד האויב שלנו, את מה שאתם לא מסוגלים להציג.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה מדבר על אחדות? אתה, קרעי? אתה, קרעי? תעשה לי טובה – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
כן, אני מדבר על אחדות. כן. זה שאתם הולכים ומוציאים את דיבתי – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה אומר שהמהפכה המשפטית זה אחדות? איך אתה מדבר? אם היו מקבלים אתכם אצל יותר משפחות שכולות והייתם הולכים לשם, כולל כאלה שהצביעו לכם, הייתם מבינים שאתם עושים ההפך מאחדות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני נמצא. ניחמתי עשרות משפחות שכולות. ותמיד, תמיד – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עזוב, אני יודע – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
איפה שמקבלים, איפה שמאשרים הגעה. אנחנו מתאמים הגעה. אם זה מתואם – מתואם; אם לא – לא מתואם, הכול בסדר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה מבין? אנחנו מגיעים בלי תיאום. אני הולך לכולם, בלי תיאום.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בסדר, כי אתה לא מאובטח. אני מאובטח, אני צריך תיאום.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה לא עובד ככה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ככה זה עובד, חבר הכנסת שטרן. אתה אולי לא זוכר. זה שאתם תוציאו את דיבתי רעה ותגידו שקראתי לכם "תומכי טרור", זה לא ישנה את המציאות. אני עמדתי כאן ואמרתי שאתם התנגדתם לחוק גירוש משפחות מחבלים, וזאת המציאות. לא קראתי לכם "תומכי טרור", מעולם לא עלה בדעתי, אבל אתם יושבים יחד איתם ומצביעים יחד איתם. זה כן. בכל מקרה, חבר הכנסת רוטמן, אני התחלתי לספר על זה שאנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך של פריסת תשתיות תקשורת ביהודה ושומרון, חבר הכנסת רוטמן.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אדוני השר, ראית את הסיפור של הסדרה הזאת במכאן?
שר התקשורת שלמה קרעי:
חכה, אני מייד עובר לדבר על התאגיד. בסדר? אני התחלתי.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
הם עושים סדרה על יאסר ערפאת במכאן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני מייד עובר לדבר על התאגיד, ואני מסכים איתך עוד לפני שתגיד מה שאתה רוצה לומר.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, אולי צריך פה לדרוש שיהיה חוק תקציב מיוחד לתאגיד, כי כרגע הם עובדים מחוץ לתקציב המיוחד.
שר התקשורת שלמה קרעי:
יש, יש חוק תקציב מיוחד לתאגיד.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
לא, שאנחנו מאשרים כל שנה וחצי. אנחנו לא מאשרים – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אישרנו הצעת חוק כזאת בטרומית של חבר הכנסת בוארון. ממתינים לחבר הכנסת ביטן שיקבע לנו דיון. אנחנו ממתינים, אגב, גם לשר האוצר, שצריך להביא – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
איכשהו ידעתי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא. העברנו החלטת ממשלה בתקציב לפני שבועיים וחצי שמביאים, מחליטים – הצעת חוק לקיצוץ בתקציב התאגיד ולפיקוח של מועצה, שכמו שאמרתי, בעוד שלוש שעות הולכת הביתה. שר האוצר צריך להביא לי את ההצעה, אבל אסי מסינג עושה לו הרבה בעיות. אז אותו אסי מסינג – אתם מעבירים אותי מנושא לנושא.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אני לא מאמין שזה קורה לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, אני בסדר. בינתיים אני שולט בקשרים. אותו אסי מסינג בזמנו כתב חוות דעת והתנגד התנגדות נחרצת, אמר שאסור להשתמש בכספים האלה לצורך תרנים ביהודה ושומרון כי הכספים של הקרן החוץ-תקציבית מיועדים גם לפלסטינים. אסי מסינג דואג ל-24 משכורות לעצמו ושהכסף של הקרן החוץ-תקציבית תשמש פלסטינים ביהודה ושומרון. אם לא, אסור. אמרתי לו: אדוני – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
תקשורת סלולרית לא עוזרת לפלסטינים?
שר התקשורת שלמה קרעי:
בדיוק. באתי לוועדה, אמרתי: א. גם פלסטינים ביהודה ושומרון משתמשים בשירותי חברות הסלולר של מדינת ישראל, של החברות הישראליות.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
ערבים זה משהו אחר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
משתמשים.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
לא. – – – פלסטינים; ערבים. ערבים ביהודה ושומרון.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ככה קוראים להם – ערבים ביהודה ושומרון. הרשות הפלסטינית, לא אני קראתי לה בשם הזה. זה השם שלה, עד שלא נבטל אותה. אותם תושבים שם גם משתמשים בשירות של חברות הסלולר הישראליות, וגם, אם יש לך עדיין כל כך בעיה עם זה, בואו ניתן לחברות הערביות להציב אנטנות על התרנים האלה. הוא עדיין התנגד התנגדות נחרצת, אבל אנחנו פיצחנו את ההתנגדות הזאת, וחוות דעת של יועצים משפטיים במשרד הביטחון גברו על הייעוץ המשפטי במשרד האוצר וניצחו אותו. הוא ירד מהעץ שהוא עלה עליו, ואישרו את התקציב הזה. אנחנו עדיין ממתינים בקוצר רוח ממש למכרז, לפעימה הראשונה של המכרז, שצריכה לצאת בימים הקרובים. ב-28 בנובמבר, למי שמקשיב לנו, השר במשרד הביטחון, שר האוצר, קבע דיון בראשותו, ואני מבין שהוא מצפה לשמוע בדיון הזה שהמכרז יצא לפועל. אז אני אומר לו מכאן, שר האוצר סמוטריץ': האנשים שלך במשרד האוצר עושים בעיות למכרז הזה, לא מאפשרים עדיין להוציא את המכרז. בבקשה לפתור את זה. יש סכנת חיים ביהודה ושומרון, ואנחנו לא יכולים לגרור יותר את הפריסה, את הכיסוי והקליטה בשטחים האלה. יש סיפורים על גבי סיפורים של פיגועים, של נרצחים, מחבלים שבאים – אתה שומע, אדוני היושב-ראש? מחבלים שיודעים איפה אין קליטה ומכוונים את הפיגועים שלהם לשם כדי שהנפגעים לא יוכלו להזעיק עזרה. וכבר היו דברים מעולם. היום הקמנו תורן אחד בהר חברון, בסמוך לחברון, למערת המכפלה. יש עוד תרנים בדרך, ויש מכרז – פעימה ראשונה של המכרז של 22 נקודות, שצריך לצאת בימים הקרובים, ואני מאוד מקווה שהוא יצא. ואחריו עוד כמה עשרות נקודות. לא רק יהודה ושומרון על ראש שמחתנו, גם הנגב והגליל. כל מקום שיש בו, אנחנו יוצאים עכשיו – גם הקצבנו תקציב של 25 מיליון שקל לראשונה, באופן חסר תקדים, לתקצב רשויות שיקלו על חברות הסלולר לפרוס אנטנות בשטח שלהן ויאפשרו כיסוי וקליטה בתשתיות תקשורת מתקדמות. ברגע שהתקציב יעבור בסוף ינואר, בעזרת השם, הקול הקורא של זה יצא לדרך. ואם בעבר אמרתי ששנת 2024 היא שנת הסלולר, אני אומר היום: רק התחלנו. זאת הייתה רק ההתחלה, ושנת התקציב הבאה עלינו לטובה תהיה שנה בעצימות הרבה יותר גבוהה בכל הנושא של תשתיות תקשורת מתקדמות. מכאן אני רוצה לחזור למועצת התאגיד, שפתחתי בה. זאת בעצם הרגל השנייה שלנו במשרד התקשורת. משרד התקשורת פועל על גבי שני אדנים מרכזיים: תשתיות תקשורת ושידורים. התשתיות נמצאות בעבודה אינטנסיבית, ואנחנו פועלים במלוא המרץ גם להשלים את פריסת הסיבים וגם בנושא תשתיות סלולר מתקדמות. לגבי שידורים, מועצת התאגיד הולכת היום הביתה. החוק מסמיך את שר התקשורת למנות ועדת איתור כדי שתוכל למנות את מועצת התאגיד הבאה. אלא מה? אני רוצה להקדים עוד הקדמה ולומר שבעיניי כל זה מיותר כי התאגיד, בטח החדשות והאקטואליה שלו – צריך להפריט אותם. אין שום סיבה שהציבור יממן במאות מיליונים שידור ציבורי, לא התאגיד וגם לא גלי צה"ל. גם בגלי צה"ל אני קורא לשר הביטחון להביא החלטה משותפת לממשלה ולסגור את גלי צה"ל. אנחנו מדינה דמוקרטית, ולא צריך שתהיה בה תחנת רדיו צבאית, שבה ינצלו את החיילים לצרכים פוליטיים של סדר-היום של המגישים בתחנות. זה באופן עקרוני, ואנחנו מקדמים גם הצעת חוק להפרטת התאגיד כאן בכנסת. היא כנראה תגיע בקרוב לוועדת שרים לחקיקה. חברי כנסת מקדמים אותה. אנחנו מקדמים גם הצעת חוק להעביר את תקציב התאגיד לתקציב המדינה, כמו שחבר הכנסת רוטמן אמר קודם, כדי שיהיה פיקוח. כל עוד התאגיד קיים וכל עוד יש בזבוז כזה גדול של כספי ציבור, צריך לפחות שיהיה פיקוח גם בתקציב המדינה בממשלה וגם בוועדת הכלכלה בכנסת. כל זה עדיין לא קורה. אז, בזמנו, לא נתנו לנו להפריד את התאגיד, בטענה שזה לא הזמן עכשיו, והרפורמה המשפטית נמצאת על הפרק. מאז פרצה המלחמה, והיום אנחנו חוזרים לתהליך הזה, שבעיניי בעצם יבטל את העניין של – חברת הכנסת שטרית, למרות שאני עם מיקרופון, קשה לי להתגבר על הווליום.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – – זה לא פה – – – אני מדברת בשקט.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל אני לא מצליח להתרכז. סליחה. אני אומר ששידור ציבורי של חדשות ואקטואליה לא צריך להיות. יש שוק חופשי ותחרותי לא מספיק, ואנחנו פותחים את השוק הזה לתחרות עוד יותר בחוק השידורים, שנמצא עכשיו בנסחות במשרד המשפטים ויגיע בקרוב לכנסת. לכן את התאגיד צריך להפוך בעיניי לתאגיד – או לאיזושהי קרן של תמיכות בהפקות מקור ויצירה ישראלית. כמובן, גיוון, לייצג את מגוון הדעות בציבור הישראלי גם בהפקות מקור וביצירה ישראלית, אבל בחדשות ואקטואליה בואו ניתן לשוק הפרטי לעשות את שלו. זה סדר-היום שלי. יש כאלה שאוהבים, יש כאלה שפחות. אני מאמין ששידור ציבורי בחדשות ואקטואליה, לא רק שהוא מיותר – היום הוא גם מוטה, הוא גם לא ממלא את דרישות החוק, שדורשות ממנו מגוון דעות בציבור הישראלי ולייצג את ערכיה ואת מורשתה של מדינת ישראל, של עם ישראל. עכשיו, הזכיר קודם חבר הכנסת מלביצקי את הנושא של מכאן 33, וזו דוגמה מצוינת. אני שלחתי שלושה מכתבים עם עשרות דוגמאות על הסתה נגד מדינת ישראל בערוץ מכאן 33. מארחים שם דוברים של החמאס, מאפשרים שם סדר-יום אנטי-ציוני נגד מדינת ישראל, ואין פוצה פה ומצפצף. שלחתי מספר מכתבים למועצת התאגיד, ותמיד התשובה הייתה: אל תתערב, אין לך סמכות להתערב. עכשיו, לא רק "אל תתערב", גם מהייעוץ המשפטי לממשלה – עדי ליברוס ענתה לאחד מאלו שתקפו אותי, ואמרה להם: אל תדאגו, שר התקשורת, אין לו באמת סמכות, הוא לא יכול להתערב לכם בתכנים. בסדר. אז אני לא מתערב בתכנים, אבל כן החוק מאפשר לי, כל עוד התאגיד קיים, למנות מועצת תאגיד. החוק מאפשר. אבל יש במדינת ישראל גורמים שהם מעל לחוק. מי מעל החוק? בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה. אז שני הגופים האלה עשו יד אחת, ויצחק עמית, למעשה, לפני מספר חודשים, נתן ההנחיה להקפיא את תהליך האיתור למועצת תאגיד השידור הישראלי. מיניתי את השופט דרורי ליושב-ראש ועדת האיתור; הוא בחר בחנן עמיאור להיות חבר ועדת האיתור יחד אתו בהליך מסודר. בא הייעוץ המשפטי לממשלה, הצטרף לעותרים, כרגיל – בעצם הוא לא ממש הצטרף, הוא כביכול הגן על המינוי, אבל אמר ליצחק עמית: אנחנו מגינים, יש בעיות, יש קשיים, אבל לא צריך לפסול את המינוי, אבל תקפיא. בינתיים תקפיאו, תקפיאו, אנחנו לא מבקשים מכם לבטל את ההקפאה, ואכן הם לא ביקשו לבטל את ההקפאה, ויצחק עמית השאיר את ההקפאה על כנה. אז מעוד שלוש שעות אין מועצת תאגיד. מיליארד שקל כספי ציבור יבוזבז שם ללא שום פיקוח ציבורי. בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה, מבחינתם עדיף שיהיה בזבוז כספי ציבור בלי פיקוח מאשר שממשלה נבחרת תממש את המדיניות ואת סדר-היום שהציבור ששלח אותה רוצה לראות. אבל אני אומר לכם, הסירו דאגה מליבכם. אי-אפשר – לא לעולם חוסן. אי-אפשר לנצח להשתמש בכוח הבלתי-מוגבל הזה של בג"ץ ושל הייעוץ המשפטי לממשלה ולבטל החלטות של ממשלה ושל כנסת ולפעול בניגוד לחוק. נכון, אנחנו רואים עוד מקרים שבהם פועלים בניגוד לחוק. אנחנו רואים בסוגיית המעונות איך היועצת המשפטית לממשלה נתנה הנחיה ליועצת המשפטית של משרד העבודה לא לקיים את החלטת הממשלה. כן, אנחנו כאן כולנו מתחייבים למלא את החלטות הכנסת, לקיים את החלטות הכנסת, אבל היא לא מחויבת – החלטות הממשלה והכנסת, היא לא מחויבת, היא מעל החוק, וזה באופן חסר תקדים קורה פעם אחר פעם. אז אני אומר לכם, לא לעולם חוסן. גם היועצת המשפטית לממשלה, לדעתי זמנה קצר בכהונה הזו, היא תלך הביתה בקרוב. היא הגיעה למצב שהיא מפירה ביודעין את הכלל הכתוב, לא הבלתי-כתוב, שיועץ משפטי לממשלה, צריך שבינו לבין הממשלה יהיה שיתוף פעולה ושיוכלו לעבוד באופן יעיל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה זה "תלך הביתה בקרוב"?
שר התקשורת שלמה קרעי:
תלך הביתה בקרוב. הממשלה תביא החלטה להדיח אותה בדרכים המקובלות.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מי יביא את זה, הנאשם בפלילים שב-2 בדצמבר עולה להעיד כנאשם? הוא זה שיביא?
שר התקשורת שלמה קרעי:
כן. כנאשם? הוא עולה כמאשים, לא כנאשם.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הוא עולה כנאשם בשוחד, במרמה, הפרת אמונים – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה יודע שכל הרדיפה שלכם וכל האיומים על העדים וכל מה שעשיתם קרס וקורס כמגדל קלפים. תיקי החקירה האלה, תיקי האלפים, הפכו להיות – – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
שאלתי אותך אם הוא זה שיביא החלטת ממשלה להזיז את היועצת המשפטית? הוא? האיש הזה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
קודם כול לא ראש הממשלה מביא את כל החלטות הממשלה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הבנתי. אז הוא יביא, נכון?
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, אני חושב שהוא צריך להביא. אבל היועצת המשפטית דאגה – – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הוא יביא. הוא לא בניגוד עניינים?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני עונה לך. היועצת המשפטית דאגה לכיפת ברזל לעצמה והחתימה אותו על ניגוד עניינים, שהוא לא יכול להדיח אותה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אתם דאגתם לכיפת ברזל של שחיתות מעל הממשלה הזאת, אתם מושחתים עלובים, אין לי מילה אחרת. אתם קואליציה של מושחתים ומשתמטים. מושחתים ומשתמטים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ראש הממשלה יעלה על דוכן העדים כמאשים ולא כנאשם. תיקי האלפים האלה קורסים למול עיניכם.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
גם מושחתים וגם משתמטים. גולדקנופ יקבל את ההחלטה מי יילחם – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
השופטים בבית המשפט רומזים פעם אחר פעם למשוך את התביעה, לרדת מהעץ.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – דרעי ישלח אותם לקרב, ואתה תיתן להם כיפת ברזל – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
הכול קורס לכם. אתם לא מסוגלים – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה קרה? למה אתה מושך זמן?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מה קרה, יש בעיה עם הממשלה? מה קרה, בן גביר לא רוצה להצביע?
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – אתם לא מסוגלים לנצח ראש ממשלה בקלפי, אז אתם מנסים בדרכים אנטי-דמוקרטיות, אתם מנסים בתפירת תיקים, אתם מנסים בהדחת עדים, אתם מנסים באיומים על עדים. אתם מנסים בחקירות של כל הכוורת של ראש הממשלה. אתם מנסים – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – – שים אולטימטום לבן גביר, שים אולטימטום: עשר דקות, אתה יורד.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, טוב לי פה, מה רע? התגעגעתי. אתם מנסים – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – – עשר דקות, ואתה יורד מהדוכן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך משהו. בזמן מלחמה אתם מפצלים את העם, כשיש לכם בתוך הקואליציה 15 ח"כים שלא עשו יום אחד צבא. זה נראה לך הגיוני?
שר התקשורת שלמה קרעי:
איך זה קשור?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ברור שזה קשור. זה עניין מוסרי ממדרגה ראשונה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה רוצה שעכשיו נשלח אותם לצבא? אנחנו מביאים – לא הבנתי, רגע, אתה רוצה לשלול מהם את הזכות להיבחר? לא הבנתי. מה אתה רוצה, אתה נגד הדמוקרטיה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תן לי, אני אגיד לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה כמו יועז הנדל, שאומר: ניתן זכות בחירה רק למי שמוצא חן בעינינו?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז אני אענה לך, אני לא רוצה לשלול מהם את הזכות להיבחר. אני חושב שאתם – כשאתה מדבר על מה שדיברת עד עכשיו, על פיצול בתוך העם, ואתה יודע שזה יקרע את העם, אתם עושים את זה בזכות 15 ח"כים שלא עשו אפילו יום אחד צבא.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה יקרע את העם? אתם קורעים את העם. אתם קורעים את העם. אתם מצביעים כאן נגד העם, נגד הלוחמים שלנו, בעד משפחות מחבלים.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
איזה נגד לוחמים? תגיד לי, זה חבורה של משתמטים, כולכם חבורה של משתמטים.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
גם את הצבעת. גם את הצבעת בעד משפחות מחבלים, חברת הכנסת תמנו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה רוצה – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה יודע, חבר הכנסת שטרן – אבל תראה איך היא בורחת. היא קודם עלתה, ובצביעות – עלתה ואמרה שהיא דואגת לייצוג הנשי, וכשהיא הייתה מספר שתיים בכחול לבן דילגו עליה ומינו את חילי טרופר במקומה. דואגת ממש לייצוג הנשי. תגידי את זה לגנץ, חברת הכנסת תמנו שטה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אתה מדבר על ייצוג נשי בממשלה הזאת? אין אצלכם תור בשירותי נשים. אין לכם תור, בכל מקום יש תור, אצלכם אין – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אנחנו מאמינים בדמוקרטיה. אנחנו מאמינים בזכות לבחור ולהיבחר.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
קרעי, אני מכבד, תקשיב – – – ביקשתי שתקשיב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת ביטון, ברוך הבא למליאה. הרבה זמן לא באת למליאה, הרבה זמן לא באת, לא ראיתי אותך כאן הרבה זמן.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
קרעי, תקשיב, בלי ציניות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה לא מפחד מהקפלניסטים?
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
קרעי, עכשיו עשרות יישובים בישראל, כל מרכז הארץ, בהתקפת טילים. כל גוש דן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בסדר, אנחנו מתפללים לשלומם ולניצחונם של לוחמינו הגיבורים.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אין כמו תפילה טובה להציל את החיילים. אין כמו תפילה. תתפללו, רק אל תתגייסו.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
– – – בצניעות, בשקט ולא להתנצח.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא הבנתי, שלחו אותך לפה – ראית שאני מנצח אותם בוויכוח אז אתה עולה להשתיק אותי? לא הבנתי.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
– – – אבל אני אומר לך שעכשיו קורה משהו במדינה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אנחנו מנהלים פה דו-שיח דמוקרטי. אני נותן להם לדבר, אני מדבר. שמעת פה קללות? מישהו חטף פה קריאה ראשונה בגלל מה שדיברנו כאן? מה קורה איתך, חבר הכנסת ביטון?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
לא, אני אגיד לך משהו, השר קרעי, אתה מדבר עכשיו כי בן גביר עוסק כרגע בסחיטה של הקואליציה. ברגע שהוא יגמור להוציא את המיץ מכם, אנחנו – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אה, בן גביר זה סחיטה, אבל לתת אתנן לחברת הכנסת זועבי ולשלוח אותה לשגרירה בסין או ביפן או איפה שרציתם לשלוח אותה, זה בסדר. אף פעם אתם לא נתתם שוחד פוליטי.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
רגע, זה נכון שעכשיו יש סחיטה למטה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני לא יודע.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
לך תבדוק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
שנגחאי. שנגחאי, בדיוק. אז קודם כול, חבר הכנסת ביטון, אתה מוזמן להצטרף לשיח כאן. יש כאן שיח דמוקרטי. אומנם חבר הכנסת שטרן רוצה שנשלול את הזכות להיבחר ממי שלא עשה צבא – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אל תשקר. לא אמרתי כזה דבר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אז מה אתה רוצה שנעשה להם?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אמרתי לך דבר פשוט, שהחלטות על פילוג העם בזמן מלחמה אתה לא יכול לקבל עם 15 ח"כים שלא עשו יום אחד צבא. זה מה שאמרתי. לא אמרתי לשלול זכות. אתה עסוק בלשלול זכויות להיבחר, לא אני.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני לא עסוק בלשלול זכויות להיבחר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה כן עסוק בזה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ממי?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה העברת חוק לפני שבוע, אל תעשה הצגות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה? מתומכי טרור. אתה בעד שתומכי טרור ייכנסו לכנסת? לא הבנתי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עוד פעם, אל תגיד דברים שאני לא אמרתי, לא התכוונתי ולא שמעת אותם. אתה מתהדר בשמירת המצוות שלך, אולי בצדק, אני לא יודע. אתה לא מתהדר בהסתות. אל תשים דברים בפי, שמעולם לא אמרתי. אחזור על מה שאמרתי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
שמעתי מה שאמרת, ואני אענה לך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אמרתי שאתה עסוק בפילוג. אתה יכול לעשות את זה מכוחם של 15 ח"כים, שלא עשו יום אחד צבא – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אל תכניס לי דברים לפה. אני לא עסוק בפילוג.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – כשבמדינה הזאת המשרתים קורסים תחת הנטל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ולכן, אגב, יש הזדמנות היסטורית, שאתם לא מכירים בה עדיין, להביא חוק גיוס. אנחנו כבר ממרץ מנסים אגב. ואז גלנט לא נתן לנו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה מביא חוק השתמטות, לא גיוס.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תאמין לי, אני מבין בזה יותר ממך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם יכולים לדבר בסיסמאות כמה שאתם רוצים, אבל יש כאן ההזדמנות היסטורית אמיתית – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אין הזדמנות. כל ההזדמנויות שהיו לחוקים כאלה ודומים להם, בעטו בהן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – הזדמנות שמעולם לא הייתה כאן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש לי הפתעות. תעצור. תעצור.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אי-אפשר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בוא אני אגלה לך, כי אתה כותב סופרלטיבים. אני נתתי לחרדים לעשות מה שהם רוצים, בסדר? לפני יותר מעשר שנים. הם לא רוצים. שמעת מה שהם אומרים: יותר טוב שיהיו עריקים ולא יתגייסו לצבא, גם אם הם לא לומדים. זאת האמת. טול קורה מבין עיניך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל זה לא החוק. זה לא החוק שאנחנו מביאים. זה שיש כאלה שאומרים שיהיו כולם עריקים, זה לא החוק שאנחנו מביאים. אנחנו מביאים חוק. ואני אומר לך שיש הזדמנות היסטורית, וזה לא סופרלטיב.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אז למה הציונות הדתית נגד החוק הזה? למה חברי ליכוד נגד החוק הזה, אם זה כזה היסטורי וטוב?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה מה שאמרתי לו.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
למה הציונות הדתית וחברי הליכוד נגד החוק הזה? אם הוא כזה טוב והיסטורי – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
קודם כול, החוק עדיין לא הושלם. אני אומר שיש – מה זה החוק טוב? יש הזדמנות היסטורית להוציא כאן חוק טוב.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אז תביאו חוק טוב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה בוועדת החוץ והביטחון.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אם הציונות הדתית וחברי ליכוד נגד החוק הזה, אפילו בבית החוק הזה לא טוב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
סליחה. תשבו על המדוכה. צריך לשבת על המדוכה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
במפלגה דמוקרטית יש ריבוי דעות. זה דמוקרטיה.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אני בעד. אני אוהב את זה. אני אוהב את זה. אבל החוק הוא לא עד כדי כך טוב. אם הליכוד והציונות הדתית סוערת על הדבר הזה, הוא לא כזה טוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה חוק טוב למשתמטים, לא למתגייסים.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אתם הבאתם אותו. אתם הבאתם אותו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
צריך לשבת על המדוכה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה חוק שמביאה קואליציה של 15 שלא עשו יום אחד צבא.
שר התקשורת שלמה קרעי:
צריך לשבת על המדוכה יומם ולילה בוועדת החוץ והביטחון, עד שיהיה אפשר לברך על המוגמר.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אני מעדיף אותם על מנסור עבאס בכל יום.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ואתה יודע, חבר הכנסת ביטון, שטרן הוא שופע דפי מסרים, וטוב שהוא יצא רגע. יש הזדמנות היסטורית; הזדמנות שמעולם לא הייתה בקרב ההנהגה של הציבור החרדי, לגייס את אלה שאין תורתם אומנותם ולהביא את שיעור הגיוס בציבור החרדי לשיעור הגיוס הכללי באוכלוסייה. על זה אנחנו מדברים; זה החוק שניסינו להביא כבר במרץ – בתוך חמש שנים להגיע לשיעור הזה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
לא רק זה, גם לפי צורכי הצבא. לפי מה שהצבא יודע לאכול.
שר התקשורת שלמה קרעי:
עזוב, זה בהתאם לצורכי הצבא, תוך שמירה על אורח החיים, הכול בסדר, אבל יש כלי קיבול. יש כלי קיבול היסטורי.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
חסרים בצה"ל יותר מ-3,000.
שר התקשורת שלמה קרעי:
יש כלי קיבול היסטורי. אני לא אומר 3,000. אני אומר לך שהדיבור היה בחודש מרץ, יחד עם מזכיר הממשלה, ואז היועצת המשפטית לממשלה וגלנט חסמו אותנו, ולא נתנו לנו להביא את החוק. זה מה שאנחנו מנסים לעשות בחוק הזה: להביא את יעדי הגיוס ליעדי הגיוס הכלליים באוכלוסייה בתוך חמש שנים. זה מה שהיה על השולחן, וזה מה שאני מבין שגם עכשיו על השולחן. אם תפסיקו עם מלחמות האחים האלה והשימוש בחרדים לקמפיינים נגד הקואליציה יהיה באמת אפשר להביא חוק היסטורי. יש הזדמנות כזאת, גם אם יש כאלה שהם לא מסכימים בפירוש, מסכימים בשתיקה, או כאלה שמוחים מחאות רפות. יש הזדמנות היסטורית, תוך כדי הכרה בערך לימוד התורה ובמה שאנחנו מכירים מהמורשת שלנו. עומדות היו רגלינו במלחמה בזכות שערייך, ירושלים, שעוסקים בתורה. אני תמיד אומר: יש כאלה שיכולים לשלב ספרא וסייפא – יכולים ללמוד בישיבה ולצאת לקרב – ויש כאלה שרוצים לחלק את העול ביניהם: תורתם אומנותם ואין תורתם אומנותם. כל עוד אנחנו מגיעים לפתרון שעונה על צורכי הביטחון, ואפילו מגיע לשיעור הגיוס הכללי באוכלוסייה, זה נהדר. זו הזדמנות היסטורית, תפסיקו להילחם בה. לפני שאני אעבור שוב לזה, אני מאחל ומייחל לשלומם של תושבי ארץ ישראל שנמצאים עכשיו תחת מתקפה מהאויבים שלנו, שיגנו על עצמם, שייכנסו למקלטים, שיישמעו להוראות פיקוד העורף, ושלוחמינו הגיבורים יחזרו עטורים בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, ובקרוב, בעזרת השם, גם יחד עם החטופים שלנו. ואני רוצה לחזור – חבר הכנסת מלביצקי, לא היית פה כשדיברתי על זה, ואני חוזר על זה: מועצת התאגיד קיבלה ממני מספר מכתבים על ההסתה שיש במכאן כנגד מדינת ישראל. והינה, אני רואה את יותם זמרי מפרסם: תוכנית הוקרה ליאסר ערפאת בערוץ מכאן – כריזמה מצד אחד, סמל היסטורי ועולמי. יאסר ערפאת, כן? אחמד טיבי מרואיין כאן; והם אפילו נתנו שם: כאן ערפאת. או שזה השם שערוץ 14 נתנו, יכול להיות. בכל מקרה, ההסתה והאנטי-ציונות שיש, בפרט בערוץ מכאן 33 ומועצת התאגיד הכושלת הזאת – וזאת שלא התייחסה לכמה מכתבים שכבר שנתיים אני שולח אליה, והייעוץ המשפטי לממשלה שמגן עליהם, ולמרות שהחוק אומר שהשר אמון על ביצוע החוק, והחוק דורש מהם להיצמד לערכיה של מדינת ישראל ולתת מגוון דעות, והם לא מקיימים את זה – הייעוץ המשפטי לממשלה מצפצף על החוק ואומר: שר התקשורת, אין לו שום סמכות. אין לי סמכות, בסדר. המועצה הולכת הביתה היום, והם ממשיכים למנוע ממני את הסמכות למנות מועצה הוגנת, מגוונת, כזאת שתייצג את כל הציבור; כזאת שתהיה ציונית, ערכית, לאומית, ולא תאפשר את ההסתה הזאת שקוראת בערוץ מכאן 33. רק זאת סיבה מספיק טובה לבקש מחבר הכנסת ביטן שיביא כבר את החוק של בוארון לדיון דחוף, כדי לקצץ בתקציב התאגיד, להוריד את תקציב החדשות והאקטואליה למינימום – ומבחינתי מינימום זה אפס. אם זה לא יקרה דרך החוק הזה, גם החוק להפרטת התאגיד – בעיקר החדשות והאקטואליה שלו. שוב, אני לא מדבר על הפקות מקור ועל יצירה ישראלית, זה דבר שהמדינה רוצה להשקיע בו. חדשות ואקטואליה – לא במימון הציבור, בטח לא מימון של הסתה כזאת כנגד מדינת ישראל, ובטח לא ערוץ שאין לו אפילו רייטינג, מקום אחרון בטבלת הרייטינג בקרב הערוצים המסחריים. למה לנו לשלם מאות מיליונים על הדבר הזה?
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אתה יודע את מי הביאו בסוף השבוע לתת פרשנות על מה שקורה בלשכת ראש הממשלה עם המסמכים? את ענת קם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
את הבוגדת. את ענת קם, נכון. ראיתי. לצערי הייעוץ המשפטי לממשלה לא מאפשר לי – למרות שהחוק קובע ששר התקשורת אמון על ביצוע החוק – להתערב בשום דבר, והמועצה עד היום פשוט צפצפה על כל בקשה ועל כל דרישה שהגיעה מצידנו.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
צריך לפטר את היועצת המשפטית לממשלה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
את זה כבר אמרתי.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
זה אצלכם, ממשלה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
נכון, אתה צודק. אצלנו. ואני כל ישיבת ממשלה קורא לפטר אותה, ובעזרת השם אני מתכוון גם להמשיך לפעול יותר בנושא הזה, ואולי להחתים קבוצה של שרים על מכתב, ולדרוש להביא את זה לדיון בממשלה. כי הרי מה היא עשתה? למה לא כל כך מצליחים? היא החתימה את ראש הממשלה על ניגוד עניינים. היא דאגה לעצמה לכיפת ברזל, אז ראש הממשלה לא יכול להתעסק עם זה. זה ככה הולך ומתגלגל בלי בעל הסמכות שיכול להכריע בעניין הזה, אבל אנחנו נתגבר עליהם. ביקשה קודם השרה סטרוק שנדבר על פרשת חיי שרה ועל האירוח של עשרות האלפים שמגיעים למערת המכפלה, והיום, כמו שהזכרתי קודם, הקמנו שם תורן סלולרי, שיאפשר להם גם קליטה סלולרית בדרכם לישני חברון, לאבות ולאימהות שלנו, ובדרכם חזרה. נזכרתי בפרשת חיי שרה של השנה שעברה. בשבוע של פרשת חיי שרה של השנה שעברה – – –
היו"ר משה טור פז:
אתה צריך עזרה עם פרשת השבוע, השר קרעי?
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, לא.
קריאה:
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני עובר לדברי תורה. נזכרתי בפרשת חיי שרה של השנה שעברה, ששם ביקרתי באותו שבוע בחמ"ל של מג"ב דרום. במג"ב דרום פגשתי לפני שנה מפקדים ולוחמים עזי נפש, שהגנו בגופם על כולנו באותה שבת שמחת תורה, וחירפו את נפשם בגבורה יוצאת דופן בהגנה על מולדתנו. בעצם, את מה שאף אחד לא עשה ולא הכריז, הפקודות הנדרשות בשעה 06:30. במשטרה הכריזו על הפקודה "פרש פלשת", וזינקו שוטרים וחסמו שם את הצירים ביד מרדכי, וזינקו מתנדבים ומפקדים לכל הצירים שמהם נכנסו המחבלים, וחיסלו רבים רבים מהם, והצילו חיים רבים באותה שבת. הייתי שם באותו שבוע. זה היה השלושים לשבת שמחת תורה. בשבוע הזה של פרשת חיי שרה, השתתפתי באזכרת השלושים של לוחם מג"ב יהודה קאדר, השם ייקום דמו, שיחד עם קצינת מג"ב הם חיסלו לבדם שלוש חוליות מחבלים. כזוג, כצמד. והיו שם עוד רבים ממג"ב. ממש כמו שאנחנו אומרים: "מנשרים קלו מאריות גברו", אלה היו לוחמי מג"ב באותה שבת. אמרתי שם, באותה אזכרה, שרבי עקיבא היה יושב ודורש כדי לעורר את הציבור. והציבור היה מתנמנם. אני לא יודע איך אפשר – – –
היו"ר משה טור פז:
אני מבין שאתה תספר מילתא דבדיחותא. זה עכשיו מה שאתה עושה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה מה שהוא ניסה. לא, זה מילתא דאגדתא, לא דבדיחותא.
היו"ר משה טור פז:
מקום אחר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא יודע איך אפשר להתנמנם בדרשה של רבי עקיבא, אבל הציבור התנמנם והוא ביקש לעוררם. אמר: "מה ראתה אסתר שתמלוך על 127 מדינה?" למה זה הגיע לה? "אלא תבוא אסתר, שהיא בת-בתה של שרה, שחייתה 127 שנה, ותמלוך על 127 מדינות". כן, זה הקשר מפרשת חיי שרה, "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" – זה הקשר שרבי עקיבא עשה בין פרשת חיי שרה לבין אסתר המלכה. אמרתי להם: כך נאמר גם אנחנו: יבואו לוחמינו, בני-בניה של שרה, שחייתה 127 שנה, ויוכתרו בכתר ישועה ובעטרת ניצחון בחבל העזה; ושמג"ב דרום ישיקו בקרוב את יחידת מג"ב עזה, כן? אתה יודע כמה עולה בגימטרייה "מג"ב עזה"? 127. כמו שרבי עקיבא אמר, תבוא בת-בתה של שרה, אסתר המלכה, ותמלוך על 127 מדינה – גם כאן, יבואו בני-בניה של שרה, וימשלו באויבים שלנו בעזה, בלבנון, בכל מקום, ויקיימו את הפסוק: "גרש האמה הזאת ואת בנה" – אלה שקמו עלינו להשמידנו. אתה לא מקשיב, ששון? לא סיימתי. אתה רוצה עוד פרשת שבוע? עוד פרשת שבוע.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
שהאופוזיציה יקשיבו גם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אנחנו נקרא בפרשה על אברהם – ששון, תקשיב, זה בשבילך ספיישל: "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר". המדרש שואל: וכי היכן ישב? מה זה "ויקם"? איפה הוא ישב? אלא ללמדך, תקשיב טוב, שאפילו בשעה שיהודי נצרך לגוי – גם אם יצא לך שאתה צריך גוי – אל יכוף עצמו יותר מדי ואל יתרפס לפניו, אלא יעמוד בקומה זקופה. יחד עם הקידות וההשתחוויות יהיו בעמידתו פאר והדר. קימה של קוממיות, זה "ויקם אברהם". גם כשהוא מבקש מעפרון, מתחנן כמעט, שייתן לו את מערכת המכפלה ב-400 שקל כסף, הוא עושה זאת בקימה, בהדר. קימה של קוממיות. גם כשיהודי צריך טובה מגוי, שיעשה את זה בכבוד. בכבוד של יהודי, בהדר של בן מלך. אמר רב יודן בר סימון, שלושה מקומות "שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר: גזולים הם בידיכם". יש שלושה מקומות כאלה שבהם אומות העולם לא יכולים להונות, לצער, את ישראל, לרמות אותם או לצער אותם, ולומר להם: גזולים הם בידיכם. גם אם יהיו כאלה מתוכנו שיגידו: כן, את זה צריך לתת להם, את זה לא. יש שלושה מקומות שהם שלנו, בטוח, בטאבו. מהם? "ואלו הן: מערת המכפלה" – קטי, תמשיכי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מערת המכפלה, כי הוא קנה אותה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כן. מה עוד? מערת המכפלה – – –
ששון ששי גואטה (הליכוד):
ראית איך רואים שהיא מורה? נראה לי שהיא מקשיבה, יודעת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
רגע, אבל תמשיך.
היו"ר משה טור פז:
בינתיים יש לה ציון שליש. השר אומר שיש עוד שניים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה שליש.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
השניים האחרים, אני בספק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
קריאות:
אמן.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
– – – לשמוע שיעור תורה של שלמה קרעי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מהם שני המקומות?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מערת המכפלה – תנחשי, תזרקי, ניחוש הכי פרוע.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זה צריך להיות משהו שרכשנו אותו. קנינו אותו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מערת המכפלה, בית המקדש ומקום קבורתו של יוסף. דוד המלך קנה את גורן ארוונה, זה המקום של בית המקדש. על שלושת המקומות הללו שילמו אבותינו בכסף מלא לעיני כול. זה שלנו בטוח. המדרש מוסיף ואומר: אמר רבי אלעזר, כמה דיו נשפך, כמה קולומוסין נשברין, כדי לכתוב בני חת – עשר פעמים בספר התורה, כנגד עשרת הדיברות. "ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק, כאילו מקיים עשרת הדיברות". איימו בני חת על עפרון שאם לא ימכור את השדה לאברהם יורידו אותו מגדולתו. כן? היה שם איזה יאסר ערפאת כזה, איזה עפרון, שלא רצה למכור את מערת המכפלה לאברהם. התעקש, אולי הבין את המשמעות. הוא היה יושב-ראש הוועד, ראש המועצה שם. באו אליו בני חת ואמרו לו: אם אתה לא תמכור, אנחנו נדיח אותך. לא היה שם בג"ץ, לא הייתה יועמ"שית. הציבור לא רוצה? מדיחים את היושב-ראש. ככה זה עובד. דמוקרטיה. אז מכיוון – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אבל למה הם עשו את זה? מה היה האינטרס?
שר התקשורת שלמה קרעי:
בני חת הכירו את אברהם, כנראה. אדם טוב, אדם הגון, רוצה לקבור את אשתו, מוכן לשלם, באו לקראתו. לא הבינו את ההתעקשות של עפרון לא לתת. גם יכול להיות שהם רצו את הכסף, אני לא יודע. אבל לפי זה שמפרגנים להם כאן במדרש, כנראה שזה היה מתוך משהו טוב. בגלל שהם ביררו מקחו של צדיק, הם עזרו לו לברר את המקח, להשלים את העסקה, התורה כותבת את השם שלהם עשר פעמים, "בני חת", "בני חת" – "ויען עפרון את אברהם", "ושמענו אדוני". לאורך הפרשה, בתחילת הפרשה, בני חת מופיעים עשר פעמים, ללמדך שמי שעוזר לצדיק להשלים עסקה כאילו מקיים את עשרת הדיברות. זכה עם ישראל ושלח כשליחיו ממשלה שתברר את מקחם. הממשלה שלפני כן חתמה על הסכם כניעה עם חיזבאללה, עשתה כל מיני דברים שלא כל כך בסדר, ועם ישראל שלח שליחים אחרים, שיהיו בקימה של קוממיות, שיבואו לגרש את ההשתלטות העוינת על שטחי מולדתנו, להחיל ריבונות מקצה הארץ ועד קצה. כן, היסודות הונחו, התוכנית האדריכלית עשויה לתפארה ונשאר לקיים את העניין הזה. וקיבלנו עכשיו גם ממשל חדש בארצות הברית, שנראה שהוא הולך איתנו יד ביד בנושא הזה. עכשיו תגידו לי – איפה ששון, הוא רצה פרשת השבוע ועוד פעם הלך. מושיקו – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
הייתה לו בעיה בכיתה לשבת כמה דקות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תגיד לששון שזאת פעם רביעית שהוא מבקש פרשת השבוע, ואני מתחיל והוא יוצא.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אתה מכיר את זה שהמורה אומרת לתלמיד: תעשה סיבוב ותחזור?
משה פסל (הליכוד):
אני אגיד לך את האמת – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
תגיד את האמת.
משה פסל (הליכוד):
לא – – –
קריאה:
עוד רבע שעה הוא יבוא.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
למה הפרשה נקראת "ניצבים וילך"?
שר התקשורת שלמה קרעי:
"ניצבים וילך" זה לפני ראש השנה.
קריאה:
את רוצה כבר להגיע לראש השנה?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני רוצה להתקדם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
את רוצה כבר להגיע לראש השנה. רק עכשיו התחלנו. מי לדעתכם ניצח במשא ומתן בין אברהם לעפרון?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לפי התוצאה הסופית, אברהם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
למה? עפרון קיבל 400 שקל כסף.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
כל אחד קיבל – אברהם קיבל את המערה, והעפרוני קיבל את הכסף.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל עפרון קיבל סכום חסר פרופורציות ביחס לשטח שהוא מכר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
נכון. זה מזכיר את הבדיחה, שאתה נכנס למוסכניק, ואתה אומר לו: כמה זה עולה? הוא אומר: אני יודע? תביא לי מה שאתה רוצה, מה שאתה רוצה. אתה אומר: טוב, אני אתן לך 200 שקל. מה זה, בשביל 200 שקל הייתי עובד כל היום הזה? ובסוף אתה מגיע איתו למחיר הנקוב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כן, אבל פה זה הרבה יותר מהנקוב. לכאורה, עפרון קיבל בסוף 400 שקל כסף, סכום עתק, לא היה מוכן להתפשר וקיבל את כל מה שדרש. אבל איך עפרון ייזכר בעינינו תמיד? "כתעלא בעידניה סגיד ליה". יש פתגם כזה. כשהשועל עולה לגדולה, למרות שהוא לא מלך, תשתחווה אליו. תעלא בעידניה, שועל בזמנו, תשתחווה אליו. כן, זה עפרון. הוא היה שועל, עלה לגדולה, היה ראש המועצה שם. אין מה לעשות, אברהם עשה מה שהיה צריך כדי להשיג את מבוקשו, והתכופף בפני הדרישה של עפרון. אבל האם היינו רוצים להיזכר כמו עפרון? כמו השועל שמנסה לסחוט כשיש לו כוח, שמנסה לנצל את הכוח שלו לטובת דברים לא טובים, להשתמש בכוח הזרוע כדי להשיג מבוקשו? בוודאי שלא – בוודאי כאברהם, האריה שהשתחווה לשועל באותו רגע, אבל שמר על ההוד וההדר. הוא היה מוכן להפסיד באותו רגע, אבל להרוויח את המהות.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אבל אדוני השר, תקשיב, הפרשה הזו היא פרשה שמדברת רוב-רובה על נשים. פעם ראשונה שאתה רואה פרשה שיש בה שלוש נשים דומיננטיות ביותר. קודם כול מדובר בשרה, הוא קבר את שרה. אחר כך כבר מתחיל הדור השני – אליעזר הולך לחפש את השידוך עבור יצחק, ואז הוא פוגש ברבקה, ואחר כך אנחנו כבר הולכים הלאה לשידוך הבא. זאת אומרת, אתה רואה פרשה שהנשים בה מאוד דומיננטיות, כי לכל אחת מהן היה תפקיד, היה לה תפקיד מאוד מאוד מסיבי, מה גם שאותן נשים היו גם מה שנקרא בלבוסטע. שרה עשתה מה שהיא רצתה, היא ידעה איך לנהל את העניינים. לא מצאה חן בעיניה הגר, אז אמרה: תלכי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה בפרשה הקודמת, כן.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
כן, רבקה – אנחנו רואים שהיא דואגת להשקות את הצאן, היא יודעת, היא גם מתמסרת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
רבקה נבחנה במידת החסד.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
ברור, היא נתנה לו לשתות מהמים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא רק לו. היא נתנה לו ולגמלים שלו.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
וגם לגמלים, נכון.
שר התקשורת שלמה קרעי:
על זה היא נבחנה, זה מה שהוא אמר: ואם תאמר אליי שתה וגם גמליך אשקה, "היא האישה אשר הכיח ה' לבן אדוני".
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אז אני מדברת על התכונות הדומיננטיות של הנשים בפרשה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
רק שנייה, קטי. עליזה, אני תוך עשר דקות יורד מפה, בסדר? לידיעתך. עוד רבע שעה יש הצבעה שמית, אבל אני בעשר דקות צריך לסיים.
היו"ר משה טור פז:
יש פה אולטימטום שר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אז תקדיש לזה, אדוני השר. המהות של הנשים בפרשה הזאת, היא מאוד חשובה, מאוד דומיננטית.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לגמרי. נקרא גם, בפרשת חיי שרה, וזאת פרשה מיוחדת, פרשת "ואברהם זקן". לא אצל כולם נוהגים את המנהג שנוהגים אצלנו, מנהג של ג'רבה. המנהג של ג'רבה – את פרשת "ואברהם זקן" קוראים לחתן בשבת חתן, מוציאים ספר תורה מיוחד לחתן, והוא עולה ומברך את הברכות לא על הפסוקים של הפרשה הנוכחית, אלא על שבעת הפסוקים שבהם אברהם שולח את אליעזר להביא אישה ליצחק. הפרשה מתחילה ב"ואברהם זקן בא בימים", ויש ממש קריאה עם פיוטים בין פסוק לפסוק, עם תרגום של כל פסוק. אני לא יודע אם יש עוד עדה – יכול להיות שיש, אבל מעט מאוד – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
למה כשנאמר לשרה שהיא תהרה, היא צחקה, היא אמרה: איך? והיא גם צחקה על אברהם, כי גם הוא בא בימים. אז למה במקרא מותר להגיד שאברהם בא בימים, ולה שהיא צחקה, אתה יודע – – –
היו"ר משה טור פז:
יש לך פה שיח פמיניסטי מתוך הסיעה, השר קרעי, אני לא יודע.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל לא כתוב למה צחקה, לא כתוב למה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אבל אנחנו יודעים דבר מתוך דבר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה היא אמרה? "האף אמנם אלד, ואני זקנתי".
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אבל גם עליו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היא אמרה: "האף אמנם אלד ואני זקנתי".
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
בחפץ חיים אתה יכול לראות, שיש באחד השיעורים שנאמר שכשהיא צחקה, היא גם צחקה על אברהם. היא לא רק צחקה על עצמה, שזה סוג של – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה לא נקרא "צחקה על אברהם"; היא צחקה על המציאות הזאת, שהיא לא תיתכן, כי אברהם זקן וגם היא זקנה, והיא אמרה, איך יכול להיות דבר כזה? בכל מקרה, הפרשה הזאת של "ואברהם זקן בא בימים" – יש הרבה קהילות שקוראות את הפרשה הזאת לחתן, אבל בדרך כלל הוא קורא את הקטע שלו מהפרשה הרגילה, ואז קוראים לו מהחומש או מספר תורה אחר, אבל בלי לברך, את הפסוקים. המנהג אצלנו הוא שממש מוציאים ספר תורה מיוחד לחתן, והוא מברך את הברכות שלו על הפרשה הזאת של "ואברהם זקן בא בימים". על זה כתוב במדרש בבראשית רבה. אמר רב אחא: "יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים", ויש לך אדם שהוא "בימים ואינו בזקנה", אבל אברהם זקן בא בימים.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אתה יודע על מי עוד אמרו את זה? אמרו את זה על משה שעלה להר נבו, ואז הוא אומר לו: לא נס לחֹה ולא כהתה עינו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
"לא כהתה עינו ולא נס לחֹה".
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אז זה גם אומר כאילו, שלמרות שהוא היה מאוד מבוגר, הוא ראה והוא שמע.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, אבל כאן אני מכיר פירוש אחר לעניין הזה. ה"בא בימים" זה במה הוא מילא את הימים שלו. הוא בא עם ימים מלאים. ועל זה יש סיפור על אדם אחד שהגיע לעיר רחוקה, ובדרכו עבר בבית הקברות של אותה העיר, והוא ראה שם דבר מוזר. על מצבה אחת חרות כי אותו אדם חי עשר שנים, על מצבה אחרת, 15 שנה, על אחרת – 20 שנה. הזקן המופלג שבהם, הוא רואה שחי 40 שנה בלבד. אבל הוא הולך ורואה את תושבי העיר, שהם לא כאלה צעירים. הלך ושאל את תושבי העיר: תגידו, מה, הייתה פה קללה בעבר, שכולם אצלכם נפטרו צעירים? אמרו לו: לא, בעירנו אנחנו מציינים רק את החיים האמיתיים של האדם; חיי האדם האמיתיים הם אלו שהקדיש לתורה ולמעשים טובים, ועליהם ראוי לספר לדורות הבאים. אנחנו יודעים, אדם שהקדיש את חייו לגמילות חסדים, לתורה, למצוות, את הזמן הזה שהוא השקיע בתורה ומצוות – זה הזמן שאנחנו סופרים לו, וזה הזמן שחרוט על המצבה, לא חיי החולין הרגילים. אנחנו מאמינים – לכאורה זה סותר משהו אחר שאנחנו מאמינים בו, שאדם צריך לקדש את החול. אם מטרתו של אדם היא לעבוד את השם יתברך, אז גם כשהוא אוכל וגם כשהוא ישן וגם כשהוא הולך לעבודה וגם כשהוא עושה את כל הפעולות הגשמיות שלו, ברגע שהוא מייעד אותן לקודש הוא הופך אותן לקודש. זה מה שנקרא לקדש את החול. אבל בסדר, זה הסיפור כרגע. אני תכף מסיים. אברהם אבינו ושרה אימנו, החיים שלהם היו חיים מלאי אמונה. אברהם אבינו היה מעבר אחד של הנהר, וכל היתר היו מהעבר השני של הנהר. הוא החזיר, הביא להכרה בבורא עולם את כל אלו שבאו אליו לאוהל. הוא נתן להם אוכל, הם רצו לשלם, והוא אמר: לא. תגידו ברוך – לא זוכר בדיוק את המשפט – תברכו את הקדוש ברוך הוא, ששלו המזון הזה. וזה מה שעשו. וככה לאט-לאט הוא החזיר אותם לאמונה בבורא עולם. אז הם, החיים שלהם היו מלאי אמונה. זקנים ובאים בימים, מלאים בתוכן רוחני. וזו גם הסיבה, בעיניי, שקוראים את הפרשה הזו לחתן – אני יורד. קוראים את הפרשה הזו לחתן כדי ללמד את החתן והכלה שייקחו איתם את זה לדרך. "ואברהם זקן בא בימים" כדי שגם – תחיו עד זקנה ושיבה, וכדאי שתמלאו את הימים שלכם בחסד, במעשים טובים, בשיתוף פעולה בין אחד לשני. אז כשאנחנו נקרא את פרשת חיי שרה נזכור את הכוחות שאבותינו נתנו לנו, את המורשת, את זכותנו ההיסטורית כאן בארץ הזו, את הזכות שלנו להיות כאן, לחזור אחרי 3,500 שנה ולבנות כאן את הבית הזה, את מדינת ישראל, לשתף פעולה, ללכת יד ביד, ביחד, כדי להציג לאויבינו שאנחנו עם אחד ואנחנו חולקים כאן גורל משותף בארץ הזו, ובעזרת השם, נעשה ונצליח. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה לשר קרעי. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025 והעלאת דמי ביטוח לאומי), התשפ"ה–2024, בקריאה הראשונה. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. סגנית מזכיר הכנסת, אנא קראי בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– נגד
קארין אלהרר– אינה נוכחת
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו נוכח
דבי ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אברהם בצלאל– בעד
אליהו ברוכי– אינו נוכח
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
טלי גוטליב– בעד
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– נגד
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– אינו נוכח
אלמוג כהן– אינו נוכח
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– אינה נוכחת
מתן כהנא– נגד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– נגד
ירון לוי– נגד
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– נגד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– נגד
סימון מושיאשוילי– בעד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– נגד
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– נגד
שרון ניר– נגד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– נגד
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
גדעון סער– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– נגד
יוסף עטאונה– נגד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– נגד
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
יסמין פרידמן– נגד
אורית פרקש הכהן– נגד
מטי צרפתי הרכבי– נגד
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
משה רוט– בעד
שמחה רוטמן– בעד
עידן רול– נגד
אפרת רייטן מרום– נגד
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– נגד
היו"ר משה טור פז:
סגנית מזכיר הכנסת, אנא קראי בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– בעד
קארין אלהרר– נגד
זאב אלקין– בעד
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– בעד
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– בעד
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– בעד
אליהו ברוכי– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
ווליד טאהא– נגד
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– נגד
אלמוג כהן– בעד
מירב כהן– נגד
עופר כסיף– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– נגד
יוליה מלינובסקי– נגד
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
אופיר סופר– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
חמד עמאר– אינו נוכח
גלעד קריב– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
היו"ר משה טור פז:
האם יש מי מחברי הכנסת שנמצא באולם ולא הצביע ומעוניין להצביע? אם כן, תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 52, נגד – 41, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדת הכנסת לצורך פיצולה לוועדות השונות.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1063).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר משה טור פז:
חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 40) (שינוי מספרי סגנים), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אלי דלל להציג את הצעת החוק. ורשימת הדוברים, שימו לב, רשימת הדוברים סגורה. לרשותך עשר דקות, בבקשה.
אלי דלל (הליכוד):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השלטון המקומי הוא השלטון הכי יציב במדינה, הוא אי של יציבות. ראשי ערים, יש להם תפקיד גדול מאוד, קשה מאוד, והם מתפקדים יומם ולילה, והם בעצם הזרוע הביצועית של השלטון המרכזי. ראינו את זה בתקופות קשות כמו הקורונה, אנחנו רואים את זה גם כרגע בתקופת המלחמה, חרבות ברזל. הצעת החוק שלי מדברת על שני סעיפים. תיקון בסעיף 14 לחוק, חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו) – בסעיף 14א(1), במקום 150,000 יבוא: 100,000. לאחר המילה: "עולה על 45,000" יבוא: "אך אינו עולה על 100,000". כל הרעיון בסעיף הזה – –
היו"ר משה טור פז:
נא שקט באולם.
אלי דלל (הליכוד):
– – הוא בעצם בא לומר לנו שרשות – המגבלה שלה הייתה עד 150,000, והיא תהיה רק מגבלה של 100,000. מדובר על מינוי סגן ראש עיר ללא שכר, וזה בא לעזור לראש העיר לתת סמכויות לחבר מועצה כדי שהוא יוכל לעזור לו בניהול העיר. בעצם מדובר פה על סעיף שאין לו כל עלות תקציבית, לחלוטין. גם האוצר תומך בזה, גם היום דיברתי עם נציג האוצר, אין לו שום עלות תקציבית. הסעיף השני מדבר על הגירעון של הרשות. נכון להיום בעצם הגירעון של הרשות נמדד רק לפי השנה האחרונה, ואסור לו שיעלה על 2%, כאשר מבחינה פיננסית עדיף לראות את זה כמצטבר בשנים אחרונות, כדי שבסופו של דבר העיר לא תצטרך לצבור כספים ליום או לשנה קשה יותר – כי רשות צריכה להוציא את כל הכסף שבעצם נצבר לטובת האזרחים. לכן אני מבקש בעצם בהצעת החוק הזאת לבוא ולסייע לראשי הערים, כמובן בכל הארץ ובמיוחד בנגב ובגליל, להאציל סמכויות לסגני ראשי ערים שלא בשכר, ולאפשר יציבות בניהול העיר ולהקל על תפקוד העיר, תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה לחבר הכנסת דלל, אנחנו עוברים עכשיו לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בסשן הקודם דיברתי פה על הפער התקציבי שיש בהקשר של יתומי צה"ל, ואת שלוש הדקות הקרובות אני רוצה להקדיש לאלמנות צה"ל. אני אומר שוב: דרושים שמונה חברי כנסת מהקואליציה שיודיעו שהם לא מצביעים לתקציב שיעלה אם לא יהיה מענה לאלמנות ויתומי צה"ל. כל אחד ואחד מאיתנו שיצא לקרב – אני בטוח שגם אתה, אדוני היושב-ראש, בנה על זה שאם חס ושלום יקרה הגרוע מכול, מדינת ישראל תדאג למשפחתו, תדאג לאשתו, תדאג לילדיו, ולצערי הרב המצב הזה לא קורה. בהקשר של אלמנות החוק, שנכתב בשנת 1952 בערך, נכתב בעידן אחר; הוא נכתב בעידן שבו נשים כמעט ולא פרנסו. המצב היום אחר. מרבית הנשים עובדות, מרבית הנשים מתפרנסות, ולצערי התגמולים שמתקבלים במקרה אסון כזה מפצים על אובדן ההכנסה של הבעל, של המפרנס. נוצר מצב שבו אישה שחס ושלום מתאלמנת, שבעלה נהרג בקרב, בעצם אם עכשיו היא מפסיקה לעבוד או אחוז המשרה שלה יורד, היא ניזוקה כלכלית בצורה קשה, מעבר לכל האסון ומה שפוקד אותה.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת כהנא, יש שר באולם? רגע. יש שר באולם? נמתין שנייה שיהיה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה? יכולים להמשיך.
טלי גוטליב (הליכוד):
עד שהשר ייכנס – הרעיון הוא, מה שמתן בעצם אומר, שהחוק הקבוע החל משנות החמישים קובע את התגמול בהתייחס לנתוני המנוח והאלמנה, ולא לוקח בחשבון בשום צורה – – –
היו"ר משה טור פז:
סגנית מזכיר הכנסת – הינה, השרה גמליאל נמצאת. בבקשה. אתה יכול להמשיך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה מציע פשוט שינוי יסודי, שייקח בחשבון גם את הנזק שנגרם לאלמנה – – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
חברתי חברת הכנסת טלי גוטליב צודקת בהסבר שלה ובדיוק ובחידוד שהיא אמרה פה. ובעצם יש הצעת חוק של חברת הכנסת לימור סון הר מלך ושלי שמטפלת בנושא הזה. יכול להיות שנדרש עוד לעבוד עליה ולהכניס בה שיפורים, אבל בעצם ההצעה הזאת באה לטפל בפער הזה שנוצר בכך שאישה שמתאלמנת, לא עלינו – בעצם אין שום דבר שמפצה אותה על הפגיעה ביכולת ההשתכרות שלה, וכל התגמולים שמתקבלים בהתאם לחוק משפחות שכולות מטפלים באובדן ההכנסות שנובע מהמוות של הבעל. ועכשיו אנחנו צריכים, חייבים, לטפל בנושא הזה של אובדן ההכנסה של האישה שנובע מההתאלמנות, כי באמת היא לא יכולה לעבוד בשלבים הראשונים, והעבודה שלה נפגעת, ותגמולים נפגעים, והיא לא יכולה להתקדם בעבודה. כל הדברים האלה – חייבים לטפל בהם. אני חוזר ואומר שוב: נדרשים שמונה חברי כנסת אמיצים מהקואליציה שיגידו שהם לא יצביעו לשום תקציב שלא מטפל באלמנות ויתומי צה"ל. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה שנייה להתייחס להצעת החוק הזו, אלי, ודיברנו על זה גם. הוא פה? הוא לא פה.
היו"ר משה טור פז:
לא פה.
נאור שירי (יש עתיד):
טוב, מציע הצעת החוק שולי, למה שיהיה במליאה? אני אוהב את המונח "אין עלות תקציבית". אין עלות תקציבית, זה נשמע כאילו החוק לא עולה כסף. הבעיה שהוא עולה כסף. כשאנחנו מוסיפים סגנים לרשויות המקומיות, גם אם הן איתנות וגם אם האוצר לא משלם על זה, נחשו מי משלם על זה, חבר הכנסת סגלוביץ'? במקרה אנחנו. בסוף הארנונה שאנחנו משלמים והארנונה שהשנה מעלים ובשנה הבאה יעלו, וגם בחוק ההסדרים ניתנת אפשרות לרשויות המקומיות להעלות את הארנונה שלנו בלי המסגרת התקציבית – בסוף אנחנו משלמים על זה. וכל זה לא היה מפריע לי אם לא היינו בשנה הנוראית ביותר בכלכלת ישראל, שבה אנחנו כל הזמן משלמים עוד ועוד מיסים, עוד ועוד מיסים. זה כסף שלנו. יש עלות תקציבית לחוק הזה, וזה בטח ובטח לא הזמן לעוד חלוקת ג'ובים של עוד סגנים. אם מישהו רוצה לבוא ולומר שהשלטון המקומי זקוק לשינוי במדינת ישראל, אני אהיה הראשון שיבוא ויצדיק את זה, אבל בכסף של עוד לשכה של סגן ראש עיר – חנוך, גם אתה מכיר את זה. אתה היום נותן שכר לכלל חברי מועצת עיר. אתה יכול היום לעשות שינוי כזה – זה שינוי מבורך, שבא ואומר שמדינת ישראל רואה בנבחרי ונבחרות הציבור שלה, גם אם הם בשלטון המקומי, ובעיניי בטח ובטח בשלטון המקומי, דמות שצריכה לקבל שכר הוגן; כי אנחנו רוצים ניהול ציבורי יעיל, ולא עוד סגנים, אלי. אין לי שום בעיה עם סגנים. זה לא רק עוד סגן בשכר ולא רק עוד סגן לא בשכר, כי כמו שאמרת, הרי לא צריך ראש עיר להטיל סמכות רק על סגן. סגן לא נותן לך שום סמכות יתר במועצה. כל הסמכויות שלך נגזרות ממה שראש העיר נותן לך. זה אומנם עקום, אבל ככה זה מתנהל במדינת ישראל, ולא יכול להיות שתגיש הצעת חוק בזמן התקציבי הקשה ביותר שלנו, ואתה פשוט תיתן עוד ג'ובים – זה פעם אחת. פעם שנייה, כדי להמחיש לכם כמה כספים היום עוברים במדינת ישראל, אני נותן לכם רק בריף קטן על מה עבר היום בוועדת הכספים, כי יש המון המון כסף, פשוט זה לא מגיע לרשויות המקומיות ולא למקומות הנכונים. היום עברו למעיין החינוך התורני 22 מיליון שקלים, למוכר שאינו רשמי – 68 מיליון שקלים, למוסדות הפטור –21 מיליון שקלים, למינהל החינוך ההתיישבותי – 249 מיליון שקלים, למינהל החינוך הדתי – 100 מיליון שקלים, לתמיכה בנושאי יהדות – כי, רחמנא ליצלן, חסרה לנו הרבה מאוד יהדות במדינה – עוד 42 מיליון שקלים, תרבות יהודית – 34 מיליון שקלים.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
נאור שירי (יש עתיד):
מוסדות תורניים – עוד 7 מיליון שקלים. לזה יש כסף, אבל למיגון מוסדות חינוך בצפון אין כסף.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אלעזר שטרן. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים שאינם – זה לא משנה בכלל, יותר טוב שלא יהיו. היי, השרה. כבוד השרה, תגידו, אתם עושים צחוק? מעבירים פה חוק על כן סגן, לא סגן. חברי חבר הכנסת נאור שירי, השולחן הזה מתפוצץ מערמה של שרים וסגנים, אין לזה סוף בכלל, אין להם מקום בשולחן. עכשיו אנחנו מחזיקים פקקטה חוק על עוד סגן, הם לא מתביישים? ועוד הבטיח לנו השר שהוא יקצץ שרים. אלי, תתבייש להביא חוק כזה כשהממשלה נראית ככה. באמת, אין בושה. איבדתם הכול. אגיד לכם מה כתוב בפרשת השבוע. עמד פה קודם שר, וקשה לי להגיד את זה, אבל כיוון שהוא האשים אותנו בחברות – ישבנו בממשלה עם האחים המוסלמים. אז הוא מצטט כמו רב, אבל הוא מסית כמו מואזין, וזאת הבעיה הכי קשה. כמו מואזין של האחים המוסלמים, ככה השר קרעי מסית. ומה כתוב בפרשה? גם אני יודע לצטט. כתוב ככה: "ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם, אולי ימצאון שם עשרה, ויאמר לא אשחית בעבור העשרה". תגידו, אולי נמצא אחד, צדיק אחד בסדום – שם לא מצאו עשרה והביאו חורבן; פה לא מוצאים אחד, אז ברור שיבוא חורבן. זה מקל וחומר. עומדים פה חברי כנסת אחרי חברי כנסת, משמיצים את השב"כ, וחברת הכנסת דיסטל מסבירה: לא את השב"כ, רק את המפקדים של השב"כ. אתם הבנתם את זה? איפה החלוקה, איפה זה נגמר. ועולים פה חברי כנסת ומשמיצים את הצבא, כאילו אנחנו לא במלחמה, ואחרי זה, בצביעותם כי רבה, אומרים לנו "ביחד ננצח". יש פה בקואליציה הזאת 15 חברי כנסת שלא עשו יום אחד צבא. 15 חברי כנסת. תוציאו מהקואליציה את המשתמטים – אין קואליציה. והקואליציה הזאת מחזיקה את הילדים שלנו ב-250 ו-300 ימים, כשהיא עומדת בזכות ערמה של משתמטים, חלקם מסביב לכיסאות של הממשלה וחלקם שם, והם לא מתביישים. אולי יימצא צדיק או צדיקה אחת בסדום שתמנע את החורבן הזה שהביאו וממשיכים להביא עלינו. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. לרשותך שלוש דקות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהמשך לדברים של חברי אלעזר, בממשלת השינוי, ששירתה את כלל האזרחים וטיפלה בסוגיות הבוערות גם בדרום וגם בצפון, לא הגענו למספרים האסטרונומיים של הרציחות בחברה הערבית כמו שהגענו היום. הממשלה טיפלה במה שקורה בחברה הערבית, היא נתנה מענה לאזרחים, נתנה מענה לשלטון המקומי, ולא אמרה "האחים המוסלמים" – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת ששי גואטה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – ולא אמרה "הימין הקיצוני" ולא אמרה "כהנא". היא התייחסה לכלל האזרחים, ממשלה שבאה לעבוד ולשרת את כלל האזרחים. אבל מה אנחנו רואים היום, ומה ראינו גם מהאופוזיציה כאשר היינו חלק מהממשלה הקודמת? חברי כנסת עלו לכאן והתנגחו בחברי כנסת לגיטימיים, שאף פעם לא הואשמו בתמיכה בטרור. לאן הגענו? גם היום עולים לכאן, לדוכן הזה, שרים, ומזכירים את השותפות של רע"מ בממשלה הקודמת. תתביישו לכם. האזרחים הערבים הם חלק בלתי נפרד מאזרחי המדינה. ומה תגידו היום? הפקרתם את השלטון המקומי בצפון. לכו תראו מה קורה בג'דיידה-מכר, בנצרת, בטייבה, ברהט. ראשי הערים שלנו מתחננים לתקציבים, שר האוצר, במקום לתת הוא גוזל מהם. מקצץ. למה? על מנת שהוא יעביר את זה להתנחלויות. זה מה שמעניין אותו. אנחנו לא נגד זה, אבל אנחנו רוצים שיתייחסו לכולם בצורה שווה. זה מה שאנחנו רוצים. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עוד אזרחית חפה מפשע משלמת את המחיר של מלחמת הקיום של נתניהו, בן גביר וסמוטריץ'. המורה משפרעם ספאא קט עואד מצאה את מותה כתוצאה מטיל, אללה ירחם עליה. אבל כבוד היושב-ראש, מי שהסתכל בחצי השעה האחרונה על הרשתות החברתיות וראה את התגובות של חיות האדם – איך הם מגיבים בגזענות, איך הם מברכים על מותה של אזרחית, מורה, כתוצאה מטיל. ומשטרת בן גביר לא עושה כלום – אם התגובות האלה היו נכתבות על ידי פעילים ערבים ברשת החברתית, המשטרה של בן גביר הייתה חוטפת אותם באמצע הלילה, והייתה מצלמת אותם והשר היה מתגאה במעצר. אבל כשמדובר בערבייה שנהרגה מטיל מותר ליהודים להלל את המוות שלה. שיתביישו להם. כשדיברנו לפני תקופה, כשהזכרתי את ישעיהו ליבוביץ', שדיבר על שלב ההתבהמות – כנראה שאנחנו בשלב ההתבהמות. אי-אפשר להבין את התגובות האלה בצורה הזו כשמברכים. לפחות אנחנו עם ערכי, מעולם לא חגגנו, מעולם לא שמחנו על דם, על רצח, על הרג. שיתביישו להם.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, במיוחד מהקואליציה, סעיף 5 בסדר-היום זו הצעת חוק, הוראת שעה, לכליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. אנחנו יותר משנה במלחמה. יש לנו מחבלי נוח'בה אצלנו במעצרים. כל המעצר שלהם הוא הוראת שעה, למה זו הוראת שעה? למה לא העמדנו את המחבלים האלה לדין? למה עד עכשיו ממשלת ישראל לא החליטה אם היא בכלל רוצה להעמיד אותם לדין? ואיך היא רוצה להעמיד אותם לדין? אם בכלל להעמיד אותם לדין, באיזו מסגרת? בכל פעם אתם עושים פלסטרים – הוראת שעה כזאת, הוראת שעה אחרת, ביחד ננצח. את מי אתם רוצים לנצח ביחד? את מדינת ישראל אתם רוצים לנצח? תקשיבו, ממשלת ימין על מלא מלא, יותר משנה יש לנו מחבלים שאצלנו במעצר. אגב, מישהו זוכר את פרשת שדה תימן? איפה השר לביטחון לאומי? איפה כל אלה שמבקרים את היועמ"שית? איפה כל הצעקנים האלה? איפה שלמה קרעי? מי מפריע לממשלה להתכנס ולהחליט מה היא רוצה לעשות עם מחבלי הנוח'בה? היא רוצה להעמיד אותם לדין על רצח עם? היא רוצה להעמיד אותם לדין על פי סדר הדין הפלילי? מה אתם רוצים? אז שוב פעם היועמ"שית לא בסדר? לא. היועמ"שית מוכנה לשיח, מוכנה להידברות, מוכנה להתקדמות. אתם מונעים את זה. אתם פשוט לא מסוגלים לקחת אחריות, כי לקבל החלטה זה אומר אחר כך לעמוד מאחורי ההחלטה הזאת. כלשהי. גם לעמוד לדין הציבורי ולתת תשובות. אתם בכל פעם – הוראת שעה. ואז אחר כך, זעקות שבר פה כשמחבלים מקבלים ייעוץ משפטי. כן, זה בהוראת השעה הזאת: ייעוץ משפטי למחבלים, שאחר כך עולה מיליוני שקלים לאזרח הישראלי. אז ששר האוצר לא יתבכיין ולא יגיד שהוא לא ישלם – הוא ישלם כמו טטלה, כי זה החוק. הצעת חוק ממשלתית שהוא בעצמו עוד מעט יצביע בעבורה. אז אני יכולה לגלות פה לכל המעוניינים – סגלוביץ', אולי זה יעניין אותך, זה שאין התקדמות בנושא העמדה לדין של מחבלי נוח'בה, זה קורה בהוראה ישירה של ראש הממשלה, כי ראש הממשלה לא מעוניין לקדם את הנושא הזה.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
שלא יספרו שהיועמ"שית מפריעה, או שגלנט מפריע, או שביידן מפריע. לרקדן רע הרצפה עקומה, וזה בדיוק המקרה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת שרון ניר. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה, שמעמידה פנים של ממשלת ימין על מלא מלא מלא, מתנהלת בעיוורון אסטרטגי מוחלט והביאה אותנו למבוי סתום בעזה. הסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה, המיועד כביכול לאוכלוסייה הפלסטינית, לתושבים העזתים, לא רק שלא מגיע לידיהם, הוא מנוצל באופן ציני על ידי חמאס. עדויות מצביעות על כך שהמשאיות מגיעות היישר לידיהם של מחבלים במקום לתושבים העזתים, בעוד גם הם וגם החטופים נותרים רעבים. רק השבוע גילינו שבתוך משאיות הסיוע הוברחו נשקים לעזה. חוות דעת רפואיות שפרסם השבוע פרופ' חגי לוין מזהירות שהמצב של החטופים שלנו הוא קריטי. החטופים שלנו נמקים במנהרות חמאס ולא ישרדו את החורף הקרוב. רבים מהם סובלים מתת-תזונה, מחשיפה למחלות זיהומיות ומסכנת חיים מיידית. הזמן שעובר מפחית את הסיכוי להציל את החטופים, ומתרחשת לנגד עינינו קטסטרופה. אבל ממשלת ישראל ממשיכה במדיניות שגויה. רק לפני שבוע חיברו חשמל לעזה וסיפקו צינור הנשמה לחמאס. הממשלה פוגעת בהשגת יעדי המלחמה ופוגעת בכל מנופי הלחץ היחידים שיכולים לשמש לשחרור החטופים. אובדן כל מנופי הלחץ זה כשל מוסרי ואסטרטגי, שמעמיד בסכנה גם את החיילים שלנו, גם את האזרחים החטופים שלנו וגם את האזרחים העזתים. אנחנו לא נוכל לשתוק כשהממשלה מאפשרת לחמאס לנצל את המשאבים שאנחנו נותנים להם כדי לשקם את כוחותיו, במקום לפעול בנחישות לשחרור 101 אזרחים וחיילים שנמצאים כבר 410 ימים בשבי. המדיניות הכושלת הזאת של האכלת המפלצת, של העברת 350 משאיות סיוע ביום, 3,500 קלוריות לבן אדם, מאריכה את המלחמה בדרום לנצח. על הכישלון הזה חתום בנימין נתניהו החל מ-7 באוקטובר, בדיוק כפי שהוא חתום על הכישלון לפני 7 באוקטובר של העברת מזוודות כסף ומיליארדי דולרים לחמאס. במדיניות הסיוע ההומניטרי הכושלת של נתניהו אי-אפשר להאשים לא את השב"כ, לא את הרמטכ"ל ולא את היועמ"שית. זה נטו של ראש הממשלה.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
ואני שואלת את ראש הממשלה: התעמרות בגופי הממלכה זה "יחד ננצח"? עמד פה ואמר יחד ננצח. אתם – אתם ממשלה כושלת, והמדיניות הכושלת הזאת היא נטו שלכם. תודה רבה, אדוני.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, כבוד היו"ר, מתמזל מזלי הרבה פעמים שאתה נמצא כאן. השאלה היא אם אתה מעביר את המסר שאני מנסה כל פעם להעביר או שאתה מדלג.
היו"ר ניסים ואטורי:
למה מדלג?
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא נורא, שם הגיבו. אז גם היום, גם עכשיו, גם אחרי החברים שלי, אני רוצה שוב להתריע על הנושא של הפשיעה בחברה הערבית, ואני רוצה להגיד שלא רק לשר ולא רק למפכ"ל, שטוען שהכול מצוין והפשיעה בירידה – –
נאור שירי (יש עתיד):
היא לא בירידה. היא בצניחה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – והרצח בירידה, וכנראה ה"מצוין" הזה שייך למשהו שקשור ליופי בעיני המתבונן. המפכ"ל רואה הכול טוב ויפה, ורוד. יש הרבה דם, לא? אז טוב ומצוין. הרצח ממשיך יום ולילה, ואין שואל ואין נוקט אף מעש. ואנחנו אמרנו ונמשיך להגיד שאין זו גזרת גורל. זו החלטה, זו מדיניות שנקבעת, ואחר כך מבצעים אותה עם אנשי מקצוע. פשוט מאוד, הממשלה הזאת נהנית מההרס אם הוא במקום מסוים, נהנית מהרצח אם הוא שייך לקבוצה מסוימת. לא רק זאת, צריך להתריע על עוד משהו: כואב הלב לשמוע על הטילים ועל הנפילות, עכשיו גם במרכז ולפני זה בשפרעם. מורה בתוך ביתה, בתוך הממ"ד, נהרגה, ועוד פצועים. אבל מה? שם, על המורה בשפרעם, יש שמחה לאיד. מהללים, שמחים, כי עדיין יש בהם תיאבון שהוא בלתי פוסק לדם, ולא משנה אם זה רצח על ידי ארגוני פשיעה, אם זה על ידי טילים ומלחמה. בקיצור, הממשלה הזאת הפקירה את כולנו, והגיע הזמן שהיא תעוף מהמקום זה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, נראה מה התמונות שראינו היום בבית הזה. היום בדיון על החטופים עומד פה ראש הממשלה, פה יושב יושב-ראש הכנסת, למעלה משפחות חטופים. הם עשו כאן איזה רעש, ראש הממשלה המשיך לעמוד פה, יושב-ראש הכנסת ממשיך פה, והסדרנים מוציאים אותם החוצה. זאת התמונה. ומי שרוצה לראות באמת מה זו ממשלה אטומה, חסרת אכפתיות, חסרת רגש וגם חסרת יכולת, צריך לקחת את התמונה הזאת ולהסתכל: ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת, חטופים מוצאים החוצה. זאת הממשלה. ואתם חלק ממנה, ואתם תומכים בה. תמונה אחרת: 15 חברי כנסת בקואליציה שלכם, ימין מלא, פטריוטים, לא שירתו יום אחד בצבא. יום אחד. זה לא מפריע לשרים אצלכם לשבת בקבינט – אלה שלא רצו אותם בצבא ואלה שהתחמקו מהצבא – ולהגיד מה נכון ואת מי לשלוח. ואתם תומכים בזה. אתם תומכים בזה, אתם מעודדים את זה, ואתם עוצמים עיניים ומחייכים ומתחבקים. זו אותה תמונה, אותה תמונה. כך אתם נראים. ולא יעזור פה, יעלה שלמה קרעי, ידבר על פטריוטיות, על אהבת המולדת, ישקץ וינאץ ויקלל ויסלף וישקר, ויצטט מהתורה הקדושה. יש אנשים דתיים שאין להם אלוהים.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא אחד מהם.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
זה הסיפור. ויש אנשים יראי שמיים, שהשמיים בוכים כשהם רואים אותם. זה מה שנראה. ובתוך כל הדבר הזה ובראש הדבר הזה עומד ראש ממשלה. עומד ראש ממשלה שלא מתבייש להגיד שחוקרים אנשים במרתפי השב"כ. נסתתרה בינתו? לא, מה פתאום. זה נרטיב, אותו נרטיב שלפיו היום הזמינו את היועצת המשפטית לממשלה לדיון על הפשיעה – בכלל לא עניינה, זה עניינה של הממשלה. לא הזמינו את בן גביר, לא הזמינו את המפכ"ל. היועצת המשפטית היא הכתובת? והיום פתאום בבת אחת בוועדת החוקה היה אולם מלא מפה לפה, הגיעו חברי הכנסת של הליכוד, סוף-סוף הגיעו לוועדת החוקה. יש את מי לקלל – קדימה. ואבי מעוז, שלא בא לשם, הוא עובד בתעשיית שלטים של הסתה. כסף של מדינת ישראל מממן הסתה לאלימות על ידי חבר כנסת, חבר קואליציה, ואתם שותקים כמו שאתם שותקים כל הזמן. ההיסטוריה תשפוט אתכם, העם ישפוט אתכם. אפסים.
נאור שירי (יש עתיד):
ממש.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי.
נעמה לזימי (העבודה):
היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אפתח בכמה שורות משיר ומבקשת סליחה על השפה הבוטה. "כל החבר'ה הביעו צער / שכל הסיפור הסתבך / וחרטא וכל החרא / אז למה הם לא מפסיקים לחייך? // כי השופט הקל את העונש / כי לא צעקת ולא היית בתולה / החוק היבש לא נרטב אף פעם / אפילו לא מדמעה של ילדה." זה בלתי נתפס שמילים אלה נכתבו על ידי להקת החברים של נטשה ב-1995, לאחר פרסום פרשיית האונס הקבוצתי שהתרחש בקריית טבעון, פחות מעשור לאחר האונס הקבוצתי שהתחולל בקיבוץ שומרת. והיום, יותר מ-30 שנה אחרי – עוד פרשיית אונס קבוצתי שמזעזעת את הצפון.
קריאה:
נעמה, זה לא החברים של נטשה.
נעמה לזימי (העבודה):
על פי החשד, 15 בני נוער, רובם תושבי מגדל העמק – היישוב שבו גדלתי, שבו מתגוררים הוריי ומשפחתי – ביצעו מעשי אונס קבוצתי בבת 15 המתגוררת גם היא בעיר. הקטינה, לפי דבריה של עורכת הדין המייצגת אותה, הכירה חלק מהחשודים דרך האינסטגרם, והם קבעו להיפגש. לא הייתה היכרות מוקדמת בינה לבין החשודים, והיא נתקלה במסכת איומים מצידם: אמרו שיפגעו בה ובבני משפחתה אם לא תיעתר לדרישות שלהם, ואילצו אותה לקיים אקטים מיניים. זה קרה בתקופת החופש הגדול. הם העבירו את הטלפון שלה, ופגעו בה, ולעיתים הם היו בחבורות; נפגשו לעיתים במקלטים, שירותים ציבוריים, חורשות וגנים ציבוריים. על אף המלחמה, ואולי דווקא, ובייחוד בימים מעורערים אלה, אנו חייבים לפקוח עיניים על המשחקים שבני הנוער מקיימים בחצר האחורית, כפי שעדנה מזי"א כינתה את המחזה שהעלתה בעקבות פרשת האונס בשומרת. מעל הדוכן הזה אני רוצה לזעוק ולשאול: איך יכול להיות שלא היה אחד בחבורת הנערים שהרגיש לא בנוח? שביקש לחדול את מעשי הזוועה? לחוס על נפשה של הנערה? מה האחריות של כל אחד מאיתנו לתרבות האונס, שנפוצה עדיין בקרב בני נוער בישראל, לצערנו? יעל גרינברג ז"ל, נפגעת האונס מקיבוץ שומרת, שנפטרה בטרם עת רק בשנה שעברה, שיתפה באחד הראיונות איתה: "החיים נקטעו שם. הם הרגו אותי. נשארתי אותה ילדה בת 14 וחצי, והם המשיכו בחייהם. חלקם הלכו לכלא, וכשהשתחררו בנו בתים ועסקים. ורק אני עדיין עומדת במקום". למרות השיקום, הטראומה לא חולפת לעולם. אני קוראת מכאן לכל רשויות אכיפת החוק להתייחס למקרה הזה במלוא חומרת הדין. חייבים שתהיה פה ענישה חמורה, כדי שבני נוער ידעו שלמעשים שלהם יש השלכות; האמת – לכל תוקף, לכל אנס, לכל בן אדם. אונס הוא אונס, ולא משנה באיזה גיל. רחמנות או קלות דעת כלפי מי שפגעו כל כך קשה רק תגרום עוול לבני נוער אחרים, לנערות אחרות, לילדות אחרות שעלולות להיות הקורבנות הבאות.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
אני רק רוצה להגיד משהו אחרון לנפגעת, ברשותך: את לא לבד. אנחנו איתך. הימים קשים. אנחנו רואים אותך ורואות אותך. אנחנו איתך. מקווה שהצדק ייעשה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני אומר את זה כבר פעם שנייה הערב – אני מגנה את ירי הזיקוקים לעבר ביתו של ראש הממשלה; לא ראוי, מסוכן. אסור לחצות את הקווים האדומים האלה, וטוב שנעצרו החשודים. אבל להפתעתי, אדוני היושב-ראש, ההשתלחות של שרי הממשלה וסגני שרים ביועמ"שית לממשלה מזמן חסרת גבולות. על מה תלינו? מפלגת נעם מימנה שלטים ענקים, מזעזעים, לאורך כביש איילון, וכך נכתב בשלטי החוצות האלה: הדם שלו – והכוונה ליועמ"שית – על הידיים שלך, והכול בצבע אדום. תגידו לי, מה האמירות האלה אם לא הסתה לרצח? מגדיל ואומר השר קרעי, שר בממשלת ישראל: "הקם להורגך – השכם לפטרו". מה האמירה הזו, אם לא הסתה לרצח? שר בממשלת ישראל, זה השר שישלח את חיילי המילואים לעזאזל. איך אמר להם? לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם. השר שאיני רוצה להגיד את שמו אומר: "היועמ"שית היא האישה הכי מסוכנת למדינת ישראל, צריך לפטר אותה עכשיו". שר האוצר לנציג הפרקליטות, עו"ד אפק: "אכסח לכם את הצורה" – שר במדינת ישראל; אני מת ללכת איתכם לבית המשפט. אדוני שר האוצר, אל תאיים עם אקדח קפצונים. תלך, נראה אותך. מגדיל ואומר אותו שר האוצר ליועצת המשפטית לממשלה: אני מציע לך להתפטר בשקט. תתפטרי בשקט, כך אמר לה. כולם, כולם משתלחים ביועצת המשפטית לממשלה, כל שרי ממשלת ישראל. וקולו של מי לא נשמע? קולו של ראש הממשלה. אף הגדיל והורה לשליחו שר המשפטים לוין לפתור את בעיית היועצת המשפטית לממשלה; במילים פשוטות – לפטר אותה. אני מזהיר אתכם, אנחנו לקראת משבר חוקתי. אתם תפטרו את היועצת המשפטית, אנחנו נלך לבג"ץ. בג"ץ יפסוק נגד הפיטורים, ואתם תודיעו שאתם לא נשמעים לפסיקות בג"ץ. הינה לנו משבר חוקתי עצום. הרחובות יבערו. אתם עושים הכול בשביל ההישרדות שלכם. מושחתים, נמאסתם. תלכו הביתה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לא יצא לנו לדבר בחוקים הכלכליים, אז אני אחזור שנייה לנושא של הכלכלה ושר האוצר. אתם זוכרים שלפני כמה חודשים שר האוצר בוועדת הכספים היה מוכן להתערב על בקבוק ויסקי טוב – הוא אמר, בקבוק ויסקי טוב – שהוא יעמוד ביעד הגירעון בתקציב 2024? דיברו על זה לא מעט כאן במליאה היום, ואגב במליאה, גם בתקשורת. אבל מכיוון שמדובר בשר האוצר הכושל ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, אז גם בהתערבות הזאת, באופן לא מפתיע הוא הפסיד, והתקציב הנוסף, מס' 3 ל-2024, התקציב בעצם קובע יעד גירעון חדש – 7.7%, שזה 1.1% יותר מהיעד הקודם. ולכן שר אוצר מתבקש לגשת לחנות המשקאות הקרובה לביתו ולממש את הבטחתו לעם ישראל. אתם רוצים שאני אגלה לכם, חבר הכנסת לוי, עוד סוד גלוי? אנחנו לא נסיים כנראה עם 7.7%. הגירעון יהיה גבוה יותר, כי הממשלה הזאת פשוט כל כך פזרנית, לא מקצועית ומופקרת, שהיא איבדה כל שליטה על התקציב. ראינו את זה בשנה האחרונה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ולדי, ככל שהגירעון עולה, המחיר של הוויסקי עולה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
נכון, בוודאי. מזל שמצאו 20 מיליון שקל לשר המינהלות לבזבוזים, אחרת מה היינו עושים? וגם, חבר הכנסת שירי, בנו ביתן ישראלי מפואר בוועידת האקלים בבאקו בעלות של 7 מיליון שקלים כדי שהשרה להגנת הסביבה תוכל לשוחח עם אורחים בברזילאית.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זה יום שבת – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הביאו משלחת של 150 איש, אבל דווקא ביום החדשנות, בשבת, השאירו את הביתן סגור והלכו לבלות בעיר. באמת, הממשלה הזאת היא כל מה שרציתם לדעת על התגלמות הטמטום השלטוני. אבל אני רוצה רגע לחזור לשר האוצר. שר האוצר חוזר ואומר שאלמלא המלחמה הגירעון היה בתוך היעד. אני אומר, איזו מין טענה זאת? ברור שללא המלחמה הגירעון היה יותר נמוך, ואם בצלאל סמוטריץ' לא היה שר האוצר אז בכלל היינו בעולם אחר. ואתה, שר האוצר, אתה חבר בקבינט, אתה נמצא בין מקבלי ההחלטות, מגיש ארבע פעמים תקציב מדינה בשנה, ולא מצליח לקלוע פעם אחת ביעד הגירעון. פעם אחת. מה זה הדבר הזה? באמת הגיע הזמן שהממשלה הזאת תיקח אחריות על כל הקטסטרופה הכלכלית, הביטחונית, החברתית, שהביאה עלינו, ותלך הביתה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חברת הכנסת טלי גוטליב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
טלי, נגד המפכ"ל עכשיו. עכשיו המפכ"ל. אה, סליחה, לא, המפכ"ל כבר – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
ההבדל ביני לבין מפלגת יש עתיד הוא שאני באמת מתעניינת בעובדות, כואבות ככל שהן. אני רוצה להעביר לכם את הדבר הבא. תראו מה חושפת היום אילה חסון בעודנו יושבים כאן. חשיפה אדירה שלה. אני מקריאה לכם מילה במילה את ההתכתבות של העיתונאית שירית אביטן עם דובר צה"ל בהתייחס למסמך שפורסם בבילד ועל בסיסו של אותו מסמך עצור אדם במתקני כליאה בשב"כ וקוראים לזה פגיעה בביטחון המדינה. אני מקריאה לכם מה כותב דובר צה"ל לעיתונאית, כפי שחשפה היום אילה חסון. שוב, אני מבהירה: מ-10 בספטמבר 2024.
נאור שירי (יש עתיד):
מה חשפה? העבירה לה את ההתכתבות.
טלי גוטליב (הליכוד):
דובר צה"ל: "מבדיקה שנעשתה במהלך סוף השבוע עולה כי המסמך שפורסם בעיתון בילד נמצא לפני כחמישה חודשים. המסמך הינו מסמך ישן, שנכתב כהמלצה על ידי דרגי ביניים בחמאס ולא על ידי סנוואר". תפתחו סוגריים: אני מזכירה לכם שצה"ל הודיע אחרי הפרסום בבילד שהמסמך לא אותנטי. הינה, אני רואה שדובר צה"ל אומר שזה אותנטי, על ידי דרגי ביניים בחמאס. "המידע מהמסמך הצטרף למסמכים זהים נוספים שהיו ברשותנו בעבר, לא היווה מידע מחדש, ולאחר בירור, לא נעשתה טעות בהפצתו. המידע בנושא הובא בפני מקבלי ההחלטות מספר פעמים, עוד לפני שאותר המסמך המדובר. הדלפת המסמך מהווה עבירה חמורה והיא תיבדק ותיחקר". שימו לב, רבותיי, בואו נתמקד בהבנת הנקרא, מה אנחנו קוראים פה שאומר דובר צה"ל. ראשית, המסמך הוא אותנטי ונכתב על יד דרגי הביניים שלך חמאס, והמסמך נמצא כבר חמישה חודשים לפני הכתיבה של העיתונאית, זאת אומרת, בחודש אפריל. ולא רק זה, היו עוד מסמכים כאלה, שדיברו על עמדת חמאס בהקשר לאי-עסקת חטופים ואי-הסכמה לקדם עסקת חטופים, מה שלא מפריע לאף אחד, גם לא לחברי האופוזיציה – לשאול: איפה היו המסמכים האלה? למה לא הובאו לידיעת עם ישראל? למה אנחנו לא יודעים שחמאס לא רצה עסקת חטופים? למה אנחנו לא יודעים שאסטרטגיית חמאס היא לא רק לא להסכים לעסקת חטופים אלא לומר שמי שמסרב זה ראש הממשלה ולהפיץ את הנרטיב השקרי הזה? למה אנחנו לא יודעים את זה במשך מספר חודשים? ואני הבעייתית פה, כי אני יוצאת נגד ראש השב"כ ונגד המטכ"ל. אז אני רוצה לשאול אתכם בשפה מאוד מאוד פשוטה: בשם איזו עילת מעצר פלדשטיין וקצין אמ"ן נמצאים במעצר? איפה עניין המסוכנות? מעצר – – –
נאור שירי (יש עתיד):
הדלפת מסמכים מזויפים. תודה רבה, שבת שלום. סכנה לביטחון המדינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני רוצה להבהיר לכם שמעצר הוא תמיד מניעתי, הוא לא ענישתי. ולכן אני פה מבהירה: כמו שאמר דובר צה"ל, המסמך שפורסם בבילד היה בידי הצבא חודשים ולא הועבר לידיעת ראש הממשלה. המסמך הזה, חשיפתו לא רק שהיא לא פוגעת בביטחון המדינה, אלא מחזקת את ביטחון המדינה, ומאשרת את שאומר ראש הממשלה שאין עסקת חטופים כי חמאס מסרב. אז אתם יכולים תמיד לבחור להיות מורידים ראש, מהנהנים, ומחרים-מחזיקים אחרי מה שאומרים הבכירים בצמרת. אני לא כזאת.
נאור שירי (יש עתיד):
נקשיב לך, טלי נפוליאון גוטליב.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
יותר מזה, יותר מזה אני אומרת לכם. יש אדם שנמצא במעצר, שרצה לשים קץ לחייו, והיום הושאר חבל בתא שלו, שאני לא יודעת מי השאיר את החבל. חבל בתא שלו. ואחרי שאני – – –
נאור שירי (יש עתיד):
לא הושאר. תפסיקי לשקר. את שקרנית. שקרנית. שקרנית.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא היה חבל, תפסיקי להפיץ פייק.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
אי-אפשר כך שהיא תשקר. שקרנית. שקרנית. שקרנית.
טלי גוטליב (הליכוד):
ואחרי הצעקות האלה אני מבקשת להבהיר, זה לא משנה כמה יצעקו מפה וכמה לא יצעקו מפה – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אני לא אתן לה לשקר.
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה לא יכול לצעוק כך בעמידה. קריאה ראשונה. קריאה ראשונה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – אני מבהירה לכם, עם ישראל, עובדים עליכם בעיניים. פורסם – – –
נאור שירי (יש עתיד):
– – – את שקרנית. לא הושאר חבל. לא חבל. לא הושאר חבל.
טלי גוטליב (הליכוד):
פורסם שיש חבל בתא שלו – – –
נאור שירי (יש עתיד):
לא הושאר חבל. לא הושאר חבל.
טלי גוטליב (הליכוד):
הם יכולים לצעוק כמה שהם רוצים. ואני אומר יותר מזה – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת שירי, קריאה שנייה.
נאור שירי (יש עתיד):
זה שקר. פשוט שקר. את שקרנית. שקרנית.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא משנה לי כמה נאור שירי יצעק – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה בקריאה שנייה. אתה בקריאה שנייה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני, תן לי להשלים, כי הוא לא נותן לי להשלים.
נאור שירי (יש עתיד):
שקרן, שקרנית.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא משנה לי כמה נאור שירי יצעק פה "שקרן" ו"שקרנית" – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שלישית. תוציאו אותו החוצה.
נאור שירי (יש עתיד):
שקרנית.
(חבר הכנסת נאור שירי יוצא מאולם המליאה.)
טלי גוטליב (הליכוד):
– – זה לא מרשים אותי כהוא זה. אני יודעת לומר לכם דבר אחד: אין עצור אחד ואין תא מעצר אחד בישראל שיש בו חבל. ואחר כך סיפרו לנו ששינו את זה לגומי – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
קודם כול, היא מדברת כבר חמש דקות, והיא משקרת ועושה פה פייק. די כבר, חבורה של שקרנים.
טלי גוטליב (הליכוד):
הם יכולים לצעוק כאוות נפשם. ואני אומרת לכם, עם ישראל: אם אתם חפצי חיים במדינה הזאת, תפסיקו לפחד מהמולך ותהיו מספיק אמיצים להתמודד עם השטאזי הזה שעושים פה לקצין אמ"ן ולפלדשטיין.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה זה הדיבור הזה?
טלי גוטליב (הליכוד):
שטאזי. רק נגד יהודים, סליחה. רק נגד יהודים. אני מתנצלת, נגד יהודים. שטאזי נגד יהודים.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שונאת ישראל. את שונאת את ישראל, שונאת את המדינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בטח. ולדימיר, תתקדם, נשמה. אני בשונה ממך לא אקרא לשר בישראל – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
את מאוד שונה ממני. למזלי, את מאוד שונה ממני. הטרלול הזה, אני באמת – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת ולדימיר בליאק, היא קראה לך "נשמה". תגיד תודה. באהבה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתם מטורללים לגמרי.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת טלי גוטליב, קיבלת פה מספיק זמן לדבר. די, אל תפריעי לי. כן, בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
אני רוצה לספר לכם על עידו קרן, שהשתחרר לפני עשרה חודשים מהצבא, מהשירות הסדיר שלו, ומאז לא היה אזרח אפילו יום אחד אלא ישר גויס למילואים. קראו לו אז הוא בא. אבא של עידו הוא בן 52, יש לו שלושה ילדים, והוא נמצא כרגע, ברגעים אלו ממש, בלבנון, במסגרת 300 ימי המילואים שהוא עשה ועדיין עושה בשנה החולפת. קראו לו, אז הוא בא. בן אדם בן 52 עם שלושה ילדים. אני רוצה לספר לכם על יונתן שלו, לוחם ומפקד במגלן שהשתחרר לפני פחות מחודשיים מהשירות הסדיר שלו וכבר מייד גויס לסבב מילואים ברפיח. קראו לו, אז הוא בא. ובזמן המועט שיש ליונתן ועידו להיות קצת בבית, אתם יודעים מה הם בחרו לעשות? הם בחרו להגיע למשכן, כבוד היושב-ראש. המילואימניקים האלה, שלא ראו יום אחד באזרחות, מהשירות הסדיר ישר נהיו מילואימניקים, הגיעו למשכן לדיון חשוב מאוד בוועדת חוץ וביטחון, דיון שאפילו חבר כנסת אחד מהקואליציה לא טרח להגיע אליו. כיוון שלא היה בדיון הזה אף אחד מהקואליציה, ולא שמעו את המילואימניקים האלה – כבוד היושב-ראש, שווה שתקשיב – אז אני מבקשת להביא את הדברים שלהם כאן, מעל הבמה הזו, כיוון שפספסתם דברים מאוד חשובים.
טלי גוטליב (הליכוד):
איזו ועדה?
מירב כהן (יש עתיד):
חוץ וביטחון. אז הם אמרו כך: אנחנו מאוד מעריכים את התמריצים הכלכליים שאתם דנים בהם ומנסים לייצר, אבל חשוב לנו להבהיר: אנחנו לא שכירי חרב. אנחנו לא שכירי חרב, ואף אחד מאיתנו לא מגיע לשרת במילואים בשביל התמריצים הכלכליים האלה. צה"ל מבוסס עלינו, על אנשי המילואים, והתפקיד שלכם זה לחזק אותנו ולא להקריס אותנו. יש פה צבא העם, וצריך שהצבא הזה, צבא העם הזה, יישמר. הם סיפרו איך מערך המילואים קורס, איך חסרים אלפי לוחמים בשטח, איך הם מרגישים את זה על בשרם ואיך הם רואים שאחוזי ההתייצבות הולכים ויורדים. והם הוסיפו ככה: יש ציבור משתמט ויש ציבור שלא משתמט, יש מי שנלחם שנה ויש ציבור שלא נלחם שנה. והם ביקשו שם, פנו לחברי הכנסת ושאלו: איך יכול להיות שאנחנו לא עוסקים במה שחשוב באמת? איך לא עוסקים בלגייס את אלה שעדיין לא מגויסים? אני חושבת שראוי שכולנו נספק הסבר ליונתן ולעידו ולאבא שלו בן ה-52, שעדיין משרת כרגע בלבנון, למרות שיש לו שלושה ילדים – למה אנחנו לא מתעסקים בזה. אני אנצל את ההזדמנות הזאת כדי לקרוא לאחינו החרדים: אנחנו קוראים לכם, לא תבואו?
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה. קיבלתי פתק עם הערה לחברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם אותה: צריך להזהיר את חברי הכנסת שכאשר הם מדברים על הליך משפטי מתקיים, הם חשופים לתלונה נגדם לוועדת האתיקה. אתם יכולים לראות את החלטת ועדת הכנסת בעמ' 182 לתקנון. דרך אגב, זה נאמר לכל הצדדים, לא לך או לו – לכולם.
טלי גוטליב (הליכוד):
אין בעיה להגיד שמעצר ימים מסתיים ביום שמסתיים מעצר ימים – מסתיים – – – מעצר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הופיע בפני ועדת חוץ וביטחון, פרס את מה שפרס. אני רגיל שהוועדה הזאת סודית, אבל בדיון 40 חתימות ראש הממשלה למעשה סיפר את רוב הדברים שהוא אמר בפני הוועדה, שאמורה להיות חסויה. זה עוד חצי צרה. מה שנתניהו לא אמר בוועדה וגם לא אמר פה, זה הנתונים של הירידה בהתייצבות של חיילי מילואים ביחידות שונות, שנובעת משחיקה נוראית, שחיקה נוראית של חיילי מילואים שמקבלים צווים בפעם הרביעית במהלך השנה. אותם חיילים, שהם גיבורים, ואין לי מילה אחת של ביקורת – אני תמיד אגן על החיילים ותמיד אגבה את החיילים שלנו, גיבורים אמיתיים – הם מסתכלים על מה שקורה במדינה; הם מסתכלים כיצד העסקים שלהם נהרסים; הם מסתכלים כיצד הקואליציה והממשלה מנסות להעביר חוק ולתת פטור גורף לעשרות אלפי אנשים שיכלו להיכנס מתחת לאלונקה וגם להקל עליהם; הם מסתכלים על השיח שקורה בבית הזה; הם מסתכלים על כל הספינים התקשורתיים; הם מסתכלים על המדינה שעליה, עליה הם נלחמים, והם נקראו לדגל בשביל להגן על כולנו. אז אנחנו כחברי כנסת נתקלים בביקורת קשה, ואף אחד לא מבדיל בין קואליציה לאופוזיציה. מספיק שאתה אומר שאתה חבר כנסת, ואתה שומע דברים קשים, גם מאנשים שרק חזרו מהחזית וגם מהאימהות ומהמשפחות. אומרים לנו: אנחנו מבקשים שתהיו ביחד. ואני שואל את עצמי: איך אפשר להיות ביחד כשאני שומע כל הזמן ניסיון – ההוא מפריע, ההוא ככה, אני אפטר אותו, אני רוצה לדחות את המשפט, אני רוצה לפטר את היועצת המשפטית, אני רוצה לפטר את ראש השב"כ, אני רוצה להחליף את הרמטכ"ל, ההוא לא בסדר, זה לא בסדר? דבר אחד שהקואליציה לא עושה – וראש הממשלה גם סירב להתייחס לזה בוועדת חוץ וביטחון וגם כאן על הדוכן ב-40 חתימות – זה משפט אחד שהוא צריך להגיד: אני בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את אירועי 7 באוקטובר, ואני הראשון כראש ממשלה שמוכן להעיד בפני הוועדה. לו ראש הממשלה היה אומר דבר כזה, הוא היה מהווה דוגמה אישית למאות אלפי חיילים שמחכים לשמוע את התשובה הזאת. תאמינו לי, גם השיח בבית הזה היה שונה לו ראש הממשלה היה אומר משפט אחד: אני מקים ועדת חקירה ממלכתית. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
טלי, זה חבל של לאסו.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – שהחבר שלך יתנצל בפני הקדוש ברוך הוא. אני סלחתי לו גם בלי שיבקש סליחה, למה? לא רוצה שתהיה לי הקפדה עליו. לא בא להתגלגל איתו בעוד גלגולים. מיציתי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כמה סליחות אתם צריכים לבקש.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – המהירות שבה אצלכם קוראים למישהי שעומדת פה על הדוכן "שקרנית", בלי שיודעים מה פורסם – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת טלי גוטליב, אתם יכולים לדבר בפרסה. יש שם אחלה אוכל, שמעתי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אנחנו אנשי מליאה, אדוני. אנחנו פה, במליאה.
טלי גוטליב (הליכוד):
חבר הכנסת חוג'יראת, סליחה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתייחס לגבי החוק ותיקון החוק. האמת, מפריע לי איך נקבע המספר 100,000. אני מסתכל על היישובים במועצות הערבית – אין לנו עיר מעל 79,000; העיר הכי גדולה בחברה הערבית זה 79,000. למה נקבע 100,000 ולא 90,000 ולא 110,000? הקביעה הזאת מפריעה לי. אם קובעים ורוצים להוסיף עוד סגן, אז למה לא לעשות את זה לכולם? אם זה סגן ללא עלות כספית, הוא יכול לעזור גם אם זאת מועצה מקומית של 10,000 או של 20,000 תושבים.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – אבל יש לו הרבה סמכויות.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אם זה סגן, הוא יכול לעזור לראש העיר או לראש המועצה.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה רק בגלל הסמכויות שהוא מקבל.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
גם, אותו דבר. אבל אם זה ללא עלות – אני הייתי ראש מועצה, אני יודע מה אני אומר. אם זה בלי עלות, אז להחיל את זה על כולם, ולא לקבוע על 100,000. ברגע שנקבע 100,000, זה מכשיל. בעצם החוק הזה בא לעזור לעיר ספציפית. זאת הנקודה. אני מציע להחיל את החוק הזה על כולם. זה יהיה יותר הוגן, ואז לא יהיה חשד שזה בא בשביל לתקן מקום מסוים לעיר מסוימת.
היו"ר ניסים ואטורי:
מה זאת אומרת להחיל על כולם?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מוסיפים סגן ללא עלות. יש בזה משהו.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לכל המועצות. כל מועצה מקומית יכולה למנות סגן שני בלי קשר למספר התושבים.
היו"ר ניסים ואטורי:
אבל יש יותר עבודה כשיש לך יותר תושבים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אז הינה, אומר חבר הכנסת אלי דלל שתבוא לוועדת הפנים – – –
אלי דלל (הליכוד):
תבואו לוועדת הפנים, תעלו את הרעיונות.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זו תהיה בחירה. חבר'ה, אני אומר לכם שאם זה תפקיד סגן ללא עלות, אין בעיה שזה יהיה בכל המועצות המקומיות, ואז תהיה אפשרות לראש המועצה למנות עוד סגן, כי זה יכול לעזור לו, אתה יודע מה, בבניית קואליציה. גם זה יכול לעזור. אם זה ללא שכר, זה בשביל לבנות את הקואליציה של אותו ראש עיר או אותו ראש מועצה. אני אומר, אם זה ללא עלות כספית – זה מה שאמרת – אז שזה יחול על כולם, ואז ראש העיר או ראש המועצה תהיה לו בחירה למנות עוד סגן או לא. זאת תהיה הבחירה של ראש העיר, ולא יהיה חוק רק ל-100,000. כבוד היושב-ראש, אנחנו שומעים בתקופה האחרונה מהשר לכישלון לאומי את המושג משילות, משילות, משילות. אני לא יודע איך הוא מבין את המשילות. ההבנה של השר במשילות כנראה זה רק להרוס, זאת המשילות שלו. אבל אם אנחנו מסתכלים ומנסים למצוא את ההגדרה של משילות, אז משילות טובה נחשבת כזאת שמצליחה לאזן בין סמכותיות לאפקטיביות תוך שמירה על עקרונות של שקיפות, אחריות ושיתופי פעולה. אחד העקרונות החשובים במשילות זה חיזוק האמון של הציבור במוסדות השלטון. לצערנו, מה שעושה השר לכישלון לאומי, כל המשילות שהוא עושה, עושָׂה את ההפך – היא בעצם גורמת לפגיעה באמון של הציבור בשלטון, במקום לעשות בניית אמון, במקום לנסות ולתת פתרונות לאותם אנשים ואז למצות את כל הדרכים בשביל לתת פתרונות. הפתרון האחרון יהיה לחשוב איך להרוס. יש למצות פתרונות איך לעזור לאותם אנשים, ולא רק הריסות. ומה עם משילות בכל הנושא של הפשיעה והאלימות? תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם על בוקר מרגש שהיה לי בנתניה. אני רוצה לדבר על דברים שבהם אפשר לעשות טוב לילדי ישראל. את הבוקר התחלתי בבית ספר ש"י עגנון, בית ספר תיכון בעיר נתניה, בית ספר שש-שנתי. בית הספר הזה אירח היום את נבחרת ישראל לקטועי גפיים בכדורגל. זו נבחרת שאימצתי אותה. היא הגיעה לכנסת, וחברי הכנסת הנכבדים שיחקו מולה; לצערי הפסדנו. החיבור הזה לפצועי צה"ל דרך הספורט ודרך מה שעושה הספורט לפצועי צה"ל, הוא דבר שצריך לשים על השולחן ולהבין שזה אחד מהכלים היותר-מועילים לפצועי צה"ל. אותה נבחרת הגיעה היום בבוקר לבית ספר ש"י עגנון ודיברה מול מאות תלמידים בחטיבה ובתיכון. הם סיפרו את הסיפור האישי שלהם. בן, שנפצע במסיבת הנובה יחד עם בת זוגו – כל אחד מהם איבד את רגל ימין – סיפר על אותו יום, הנורא בחייו, על ההתאוששות ועל השיקום לאחר מכן, ועל הנישואים והחתונה שלהם, שהייתה לפני חודשיים. חייל שנפצע קשה מאוד, חייל גבעתי שנפצע קשה מאוד, סיפר על הפציעה שלו ומה עשתה קבוצת הכדורגל המדהימה הזאת לשיקום שלו. ראיתי שם ילדים עם דמעות בעיניים, בנות בוכות ומתרגשות מאוד מהסיפורים שלהם. וכל אחד סיים את הסיפור האישי במילים: תתגייסו לקרבי, תתרמו למדינה. זה היה מאוד מאוד מרגש, והיה לי חשוב לעלות לפה ולספר לכם שמה שהיה בבית ספר ש"י עגנון בבוקר הוא דבר שצריכים להפוך אותו למסורת בכל מערכת החינוך. החיבור הזה עם פצועי צה"ל, הספורט לאחר מכן וההסברים שלהם איך מתאוששים, הופכים את זה למשהו מאוד מיוחד. אני רק אספר, גילוי נאות, שאשתי היקרה נורית היא שארגנה את כל היום המדהים הזה בבית הספר, ואני גאה בה על זה, וגאה בבית הספר ש"י עגנון, ובמתן המנהל, ובשרון פז, המאמן של הנבחרת, על בוקר מרגש לתלמידי מדינת ישראל. תלמידי נתניה ישבו שם, התרגשו, ואני בטוח שאחרי היום הזה הם מחוברים יותר לאסונות שקורים במדינת ישראל, לאותם אנשים שנפצעים בצבא, שאחרי זה מתאוששים. ומה שהספורט עושה להם, אדוני היושב-ראש, זה אור בקצה המנהרה. הם מבינים שאפשר לצאת מהיגון, מהכאב, מהסבל, מהחושך הזה, וגם לשחק כדורגל ולהיות חלק מקבוצה שמוציאה אותם לדברים טובים. אז יישר כוח לנבחרת, לשרון וצח ולבית ספר ש"י עגנון. אני גאה בכם על בוקר מרגש שגרמתם לתלמידי ישראל. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, שלוש דקות, בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, עוד מעט מתחלף מניין הימים. עדיין 409 ימים למלחמה, ועדיין 101 חטופים וחטופות בשבי החמאס. היום הייתה לנו, ככה, הדגמה למצבם העגום של המשפחות, שכמעט על סף ייאוש ולא מוותרות. נדבר קצת על התקציב. בזמן שאזרחי ישראל קורסים כלכלית בגלל יוקר המחיה, הממשלה שלנו עסוקה בעוד פריצת תקציב חסרת תקדים, השלישית במספר בשנת 2024, והפעם 33 מיליארד שקלים.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – – הרביעית.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הרביעית. ולדי, פריצת תקציב רביעית?
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – – ושלוש – – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אוקיי, מקבלת. באמת רשלנות פושעת של שר האוצר. כשהמדיניות הכלכלית "יהיה בסדר" ו"בעזרת השם", אז ברור שיועמ"ש שעושה את תפקידו ומתריע ומהווה שומר סף רק מפריע. הממשל בארצות הברית הפסיק להאמין להנהגה הכלכלית של ישראל, וזה עולה לנו עוד 18 מיליארד שקלים, ולא נשכח עוד 2 מיליארד שקלים רק על תשלומי הריבית, כי דירוג האשראי שלנו צנח לקרקעית. זוכרים ששר האוצר אמר שההורדה של הדירוג היא זמנית והדירוג יחזור ויעלה? אז זהו, שלא. לא יבשה הדיו מעדכון התקציב האחרון, שכלל גזרות כבדות על הציבור – עליית מע"מ, הקפאת נקודות זיכוי לציבור שעובד, קיצוץ רוחבי בשירותים לאזרח, הקפאת הקצבאות, הקפאת השכר הציבורי – ועכשיו שיא השיאים: תקציב עתק של 620 מיליארד שקלים, תקציב הגדול מאי פעם; תקציב שאומר לא להפחתת יוקר המחיה, לא להבראת מערכת הבריאות החולה, לא לחיזוק מערכת החינוך הקורסת, לא להחייאת משרד הרווחה, לא לסיוע לעסקים שנפגעו בעקבות המלחמה, לא לטיפול בפצועים בגוף ובנפש, ובוודאי לא לעזור למילואימניקים הנושאים בנטל. לממשלה הזו פשוט לא אכפת. סדרי העדיפויות מבישים והמשך ביזת הקופה הציבורית – למה? למימון המשתמטים, למימון משרדים מיותרים, לכספים קואליציוניים, למימון סחטנות פוליטית, מינויים לא כשרים, שיקולים סקטוריאליים. משמנים רק את מי שמקורב לצלחת. יריקה בפניהם של הנושאים בנטל, המעמד שעובד ומשלם מיסים, המשרתים והנלחמים. אדוני שר האוצר, מי אמר: "אנחנו לא מגדילים את הגירעון – –"
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
שתי שורות. "– – אנחנו לא מגדילים את הגירעון – – – אנחנו עדיין בתוך יעד הגירעון, ולמרות שהגירעון עלה, הוא יתכנס עד סוף השנה ליעד של 6.6%, כפי שהתחייבנו. אני איש שאוהב בקבוק ויסקי, מוכן להתערב על בקבוק שנגמור את השנה בתוך היעד"? אז אדוני שר האוצר, תפסיק להמר על כלכלת ישראל, ואת הוויסקי תשתה לבד.
היו"ר ניסים ואטורי:
רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
חברי וחברות הכנסת, עוד לא התייבש הדם על גופתה של המנוחה ספאא קוט עואד, מורה בבית ספר שנהרגה במטח הירי על שפרעם הלילה. עדיין יכול להיות שיש אנשים שמכירים אותה ותלמידים שאהבו אותה כמורה ועוד לא יודעים על המוות שלה. לצערי הרב, אני חייבת להקריא לכם חלק ממה שכתבו בעיניי חלאות אדם על ההרג שלה, וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה. כותבים: למה לב שבור? זה אמור להיות כיף, זה שמח; אחר כותב – אחרת, בעצם: פחות אחד, יותר נחמד; אחרים כותבים: ברוך השם, יש פחות אחד, יותר נחמד, מחבלת; את מי מעניין? אם היא מוסלמית אז היא לא מעניינת. שגיאות בכתיב שלהם. וממשיכים ככה: גול עצמי; ממשיכים: כן ירבו, רק בשורות כאלה. זה רק חלק מהתגובות של אנשים שכתבו על פוסט שמודיע על פטירת אישה בגלל שהייתה נפילה בבית שלה כאשר הייתה במקום מוגן. וכל זה למה? כי היא ערבייה. אני רוצה לראות אם היה מישהו – וחס וחלילה, אני לא רוצה לראות את זה – ערבי כותב את זה על יהודי שנהרג, מה היה קורה לו. עד מתי אפשר לשתוק על דבר כזה? שר החינוך, היא מורה בבית ספר במערכת החינוך שלך – אתה תפעל להעניש את האנשים שמסיתים בצורה נפשעת כזאת נגד ציבור שלם? השר שרץ ושולח את המשטרה שלו לעצור צעירים ערבים על פחות מזה, כי הוא חושב שזה הסתה ואוהב לפרסם את הצילום שלהם במעצר, יעשה משהו? אז הינה, אני אומרת לכם. בתגובות האלה יש שמות ברורים, יש תמונות של הכותבים. אפשר להגיע אליהם, אפשר להאשים אותם בהסתה. אבל בואו נראה אחד בקואליציה ובממשלת הדמים הזו שמעז לעשות דבר כזה. אי-אפשר כבר לעבור בשקט על שטף הגזענות והדמוניזציה שנעשה לציבור הערבי. הגיע הזמן שמישהו יתעשת וישאל את עצמו לאיזה סוג של חברה אתם מדרדרים את כולנו.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת משה טור פז.
משה טור פז (יש עתיד):
יש שר במליאה?
היו"ר ניסים ואטורי:
בוסו, שר הבריאות.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר בוסו, זה במיוחד אליך, גם אליך. מדינת ישראל היא מדינת היהודים. המוסר היהודי כולל את המצוות "לא תוכל להתעלם" ו"לא תעמֹד על דם רעך", את מצוות פדיון שבויים, כל הערכים שעליהם נבנתה המדינה הזו. והינה לנו ממשלה שמתהדרת בזהות היהודית שלה. אולי בגלל זה היא הקימה מינהלת לזהות יהודית, כי אין מספיק יהדות. יש מלא תפקידים בממשלה הזו עם המילים "לאומי" ו"יהודי". יש לנו שר לביטחון לאומי, שרה לתחבורה לאומית, שר לחקלאות ולביטחון תזונתי לאומי. הכול לאומי ויהודי. אז מה אתה אומר, השר בוסו? אולי גם הבריאות צריכה להיות לאומית, יהודית? והינה הזהות היהודית הזו שותקת ומכילה את העובדה שאחינו ואחיותינו נמצאים בשבי. אוי לאותה בושה, אוי לאותה יהדות. וכן, עכשיו יהנהנו, ויאטמו את האוזניים ויעברו הלאה. אבל אמרו ג'ון ורייצ'ל, ההורים של הירש גולדברג-פולין: "המחיר להביא את האנשים האלה הביתה יהיה גבוה, אבל המחיר לא להביא אותם הביתה יהיה גבוה יותר". היום דיבר ראש הממשלה על השם המומצא "מלחמת התקומה". לא תהיה תקומה למדינה שלא תדע להביא את אנשיה הביתה. איך אמרת לנו היום בנאומך, ראש הממשלה, כאילו זו הפתעה? חמאס לא רוצה. אוי, אוי, אוי, חמאס לא רוצה. פדיון שבויים זו מצווה גדולה. לאורך ההיסטוריה כמה מהמנהיגים היהודים הגדולים ביותר היו נודדים בין קהילות, אוספים כספים, עותרים, מנסים לרכך את לב הפריץ, מתחננים, עוברים את כל היבשת. השר בוסו, הם לא הרימו ידיים כי הפריץ לא רוצה. או בפרפראזה: לא חשוב מה יאמר חמאס, חשוב מה יעשו היהודים. אז חבריי, ובמיוחד חברי הכנסת מש"ס, ובמיוחד אתה, השר בוסו, אתם מכירים את משנת הרב עובדיה יוסף, עליו השלום. אתם יודעים היטב את המילים שלו. "לא תעמוד על דם רעך", "לא תאמץ את לבבך ולא תקפֹץ את ידך", אומר הרב עובדיה ככה על אנשי אנטבה, שאני מזכיר ששוחררו במבצע הירואי, אבל לא זוכרים שהיה משא ומתן וביקשו לשחרר תמורתם עשרות מחבלים. אמר הרב עובדיה ככה: "– – – שהאחד נתון בספק סכנה והשני בוודאי סכנה, אין הספק מוציא מידי ודאי, ויש להעדיף הצלת מי שהוא בוודאי סכנה – – – עלינו לחוש" – תשימו לב, מילים מצמררות אומר הרב עובדיה יוסף – "עלינו לחוש יותר ויותר לסכנה המיידית של מאת היהודים החטופים" – כאילו הוא אמר את זה היום – "כשלהט החרב מתנופפת על ראשם", כי הסכנה המיידית לנפש גוברת על הסכנה העתידית. על העתיד נשמור. ההווה הוא הסכנה. החיים הם המטרה העליונה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת ירון לוי.
ירון לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי מוקדם יותר את ראש הממשלה מדבר על הקמת רשות לאומית לשורדי הנובה. עכשיו, רציתי רק להזכיר לראש הממשלה שהיה יותר נכון לקרוא לזה שורדי המסיבות, אבל זו סמנטיקה. עזבו לרגע שלקח שנה לממשלה להתאפס ולהבין שצריך להקים רשות לאומית לאותם צעירים וצעירות. הוא הצהיר שיקימו – לא הקים – יקימו. השאלה היא בכמה כסף אותה רשות תתוקצב ומה לוחות הזמנים, ומה היא כוללת, בשונה ממה שיש לנו היום. את זה ראש הממשלה לא אמר. הרשות הלאומית צריכה להתייחס גם למשפחות השורדים. אנחנו יודעים שלאותם ניצולים יש משפחות שהמציאות שלהן השתנתה מ-7 באוקטובר, והרשות, כשתקום, אני מקווה שהיא תתייחס גם לבני המשפחה. אבל לפני שהרשות הזאת תקום – כי הרי הממשלה הזאת לימדה אותנו שיש הצהרות, אבל אין לוחות זמנים – אני רוצה לייעץ למשרד הרווחה ולמשרד הבריאות. נמצא כאן השר בוסו, שבדרך כלל, כשאתה שומע את הדברים גם קורים דברים. הדבר הראשון, לפני שהרשות הזאת תתכנס ותקום, הייתי ממליץ להגדיל את נוהל חרדה ולא להגביל ל-36 טיפולים, כי אנחנו יודעים שאחרי 36 הטיפולים, אותם שורדים – הוגדל לחלק בעוד 12 טיפולים – וכשהם מסיימים את 12 הטיפולים הם צריכים להגיע לביטוח הלאומי, ושם מתחילה כל הבעיה של הביורוקרטיה כדי לקבל סל שיקום. בואו נחסוך את זה מהם. אז הייתי ממליץ לא להגביל בתקופה הזאת, עד שאותה רשות לאומית תקום לא הייתי מגביל את מספר הטיפולים בנוהל חרדה. דבר שני, מאחר שיש למשרד הרווחה ולמשרד הבריאות את הנתונים של כל אותם הצעירים – בגוף ובנפש, הייתי מצהיר באופן גורף שכל אותם אנשים שמסיימים את הטיפול בנוהל חרדה, באופן אוטומטי נקלטים בביטוח לאומי ומקבלים סל שיקום. אחרי זה תבואו בהתחשבנות עם אותם אנשים, קודם כול תיתנו להם את זה. אתם יודעים שאנשים – מי כמוך, כבוד השר, שנמצא בישיבות, בוועדות, יודע שאנשים שיש להם אתגרים נפשיים מאוד גדולים, יש להם ולמשפחה שלהם בעיה להיכנס לביורוקרטיה באמצע טיפול רגשי. אז זה הדבר הראשון והשני שצריכים לעשות באופן מיידי, לפני מינהלת ולפני הצהרות מאוד מאוד גדולות. יש דברים, יש כלים שאנחנו יכולים להשתמש בהם, והם כלים טובים, ואני מברך על הכלים האלה. כמו שאני אומר אמרו קודמיי, לא צריך להמציא את הגלגל, צריך לגרום לו לנוע בקצב מהיר יותר. יש את הדברים, בואו נשתמש בהם ונקדם אותם. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, בפעם המי-יודע-כמה אנחנו רואים תגובות מזעזעות בעקבות מותם של אזרחים ערבים, בין אם בתאונות דרכים ובין אם במקרי מוות אחרים. המקרה האחרון – האישה ספאא עואד, שנהרגה מנפילת טיל על ביתה בשפרעם. התגובות של חלק מהאנשים הן חרפה, מזעזעות, הן צריכות להדיר שינה מעיני כל אדם שחולם על חברה בריאה ותקינה. כי האש הזו, אש השנאה, אש ההסתה – תשרוף אותם, את אותה חברה, לפני שהיא תשרוף את אלה שמפנים את השנאה כלפיהם. הנושא השני, היושב-ראש, קשור אליך. לפני כמה ימים עלתה חברת הכנסת אימאן ח'טיב, ובלחץ ההמולה שהייתה במליאה לא הספיקה להתחיל לומר לך "מכובדי היושב-ראש", ואתה התנפלת עליה ואמרת: למה את לא מתחילה עם מה שצריך להתחיל בו? אני בכל פעם מתחיל עם הפנייה ליושב-ראש, מכובדי היושב-ראש. הקטע הוא שכשחברת המפלגה שלך עולה לדוכן, בכל פעם היא מתעלמת לחלוטין מ"היושב-ראש", ולא משנה מי היושב-ראש. אני שמתי לב שכשהיא עלתה לפני חצי שעה, היא התעלמה ממך לחלוטין, מבחינתה אתה לא קיים, ואתה לא הפנית אליה שום הערה. זאת אומרת, למה? למה, היושב-ראש, קל לך להפנות הערה לחברת הכנסת אימאן, כשהיא לא פונה אליך ב"מכובדי היושב-ראש", אבל אתה סוגר את הפה כאשר טלי גוטליב עושה לך את זה? מה ההבדל? האם טלי גוטליב עושה את זה בצורה מושכת יותר? מעניינת יותר? אולי תלמדו אותנו, ככה, כדי שנלמד ממנה איך אתם לא כועסים עליה גם כאשר היא מזלזלת בכם ולא מכבדת אתכם. אתה ניהלת את הישיבה כשהיא עלתה לפני חצי שעה, קצת יותר, והיא התעלמה ממך לחלוטין. היא לא כיבדה אותך, ולמרות זאת, אתה לא נתת לה שום הערה. ועם חברת הכנסת אימאן התווכחת שתי דקות למה היא לא מתחילה עם המשפט "מכובדי היושב-ראש" או "אדוני היושב-ראש". זה רק לתשומת ליבך ולתשומת לב יו"ר הכנסת, שאני מאמין שמקשיב, ויגידו לו את הדברים שאמרתי. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חברת הכנסת יסמין פרידמן. עד שהיא תעלה, חבר כנסת ווליד טאהא, אני אמרתי הערה כללית לכולם. נתתי לה גם להמשיך לדבר. זה לא עניין של כבוד שלי, זה כבוד הכנסת. אני חושב שתכבדו את עצמכם בלכבד את הכנסת. זה דבר אחד.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבל היא לא כיבדה את הכנסת.
היו"ר ניסים ואטורי:
לגבי זה שאנשים זה – אני חושב שזה לא מקובל, קודם כול. יש גם ערבים שמשרתים בצבא, יש. אני התקשרתי לשפרעם לשאול את החברים מה שלומם, אם הכול בסדר. התקשרתי להתעניין.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
את זה תגיד לחלאות שמגיבים ככה.
היו"ר ניסים ואטורי:
רגע, שנייה, אני עונה לך. כי בגלל שאתה אומר, אני אומר לך בכבוד. אני אומר לך, תשמע, התקשרתי לשפרעם לשאול אנשים מה שלומם. כי יש גם, אתה יודע, יש גם כאלה שמשרתים בצבא ולא צריך להכליל את כולם. לא כולם אותו הדבר. תודה רבה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא אמרתי כולם, אמרתי אלה שמגיבים בצורה הזאת. ברור שלא כולם.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, יום שני הוא תמיד יום קשוח, יום קשה, משפחות החטופים פה. לא עובר שבוע שבו אנחנו לא נחשפים לסיפורים חדשים ולבני משפחה חדשים. ואז נפתחת המליאה בנאומים בני דקה, וצועדים למיקרופון אחד אחרי השני חברי הקואליציה. פעם אחר פעם, כמו מדף מסרים כתוב וברור, כולם מזדעקים להגן על מדליף מסמכים סודיים. לא יודעת אם זה נכון, אם זה לא נכון – זה לא התפקיד שלי וזה גם לא התפקיד שלכם. כולם נזעקים שהוא במרתפי השב"כ והוא היה עם עיניים קשורות, והוא והוא והוא, אבל יש לו עורך דין, ויש לו אתכם שתגנו עליו. ובזמן שאתם כולכם עולים לפה אחד אחרי השני, יושבים מולכם פה ממשפחות החטופים ולרגע לא עובר לכם בראש שהם יושבים והם אומרים: איפה אתם שתעלו לכאן ותגידו? הבן שלי לא במרתפי השב"כ – במרתפי חמאס, אין לו עורך דין ואין לו חברי כנסת מהקואליציה, מסתבר, שיגנו עליו. אין לו אוכל, ואין לו אור יום, ואין לו אוויר. אבל אתם עולים לפה, אחד אחרי השני, עם אותו שטנץ, אותו מסר, כולם נזעקו מהמדליף. אבא שלי יחגוג החודש 86, בעזרת השם. הוא בריא וצלול ויש לו שתי בנות שדואגות לו, ויש עוד מישהי שבאה לדאוג לו כמה פעמים בשבוע. שלמה מנצור, בן 86, נחטף מכיסופים. הוא כבר מעל ל-400 ימים חטוף במנהרות, ואני לא יכולה לשאת את המחשבה על אדם בן 86 במנהרות חמאס, ואחר כך לשמוע את ראש הממשלה עומד פה ואומר: אני עושה הכול. אני אשחרר אותם. אני אשחרר את כולם. כבר לא כולם יחזרו, ובכל יום שעובר אני רק מקווה ששלמה מנצור עדיין מחזיק מעמד ומאמין לראש הממשלה. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאחרונה אני עדה לתופעה מאוד מאוד מוזרה בוועדות במשכן הזה. במקום להגיע בתחילת הדיון, חברי הכנסת מתעכבים ולא מגיעים בזמן. וכל זה כדי לא לשמוע את משפחות החטופים. אם יש בינינו חברי כנסת שלא רוצים להקשיב למשפחות החטופים אז הינה, אני אגרום לכם להקשיב למה שאתם בורחים ממנו. גילת, דודתו של שגיא דקל חן, החטוף בעזה, סיפרה היום בבוקר – אני אצטט: עד לא מזמן, עד שפורסם הדוח הזה על מצבם הבריאותי של החטופים, תמיד אמרנו שהוא חי בעזה, שהוא חי במנהרות. הדוח הזה לא השאיר לנו יותר מדי תקווה. אנחנו לא נעזוב את התקווה, אבל הוא לא השאיר לנו תקווה, תקווה שהם יכולים להישאר בחיים. גילת המשיכה כשהיא כתבה היום על המדבקה, במקום מספר ימים בשבי – "יותר מדי ימים". והיא הסבירה: היום זה 409, מחר זה 410, למוחרת זה יהיה 411. אנחנו רואים שזה לא הולך להיגמר בקרוב. יותר מדי ימים. גילת אמרה: אנחנו מודעים היטב למצב הבריאותי של החטופים. אני מבינה שיש פה משוואה בינארית, אפס או אחד. גילת פנתה ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת מישרקי ושאלה אותו: או שאתה משחרר או שאתה מפקיר. אין עוד אופציות. אני שמתי לי פה מדבקה "משחררת". אני רוצה להאמין שאני עושה מספיק, עובדת, כדי לשחרר אותם. חברי הכנסת, מה אתם? מה אנחנו? מפקירים או משחררים? כל עוד הם לא פה, אז לא עשינו מספיק בשביל לשחרר אותם. כל עוד הם לא חזרו הביתה, הממשלה לא עושה מספיק. איך הם ישרדו הלאה? איך הם ישרדו את היום ה-410? מי שלא שרד, כבר לא נוכל לעזור לו. היום זה 409, מחר זה 410. אני מקווה שמחר יהיה היום שבו כל אחד פה יעשה משהו ויגיד: אני משחרר. אני לא יכול להיות יותר מפקיר. כי זה זה או זה – אין באמצע. ואני פונה לראש הממשלה: מה אתה, משחרר או מפקיר?
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, שלוש דקות, בבקשה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בסימן רוח השינוי שנושבת בין כותלי משכן הכנסת בהקשר של התערערות הפרדת הרשויות שלנו, שאגב, הופכת להיות המלצה בלבד בידי המחוקק ובידי המושל, כפי שאנחנו רואים במהפכה בתקשורת, הייתי רוצה לברך את ועדת החוקה. חבר הכנסת גלעד קריב, אני מניחה שהיית היום בדיון. אני הייתי בדיון מקביל, אבל צפיתי תוך כדי, ורציתי לברך את ועדת חוקה על הקמת בית המשפט למשרתי ציבור בחסות ועדת החוקה. לנוחותכם, הכנתי לכם כמה צעדים מקובלים בבית המשפט החדש שהוקם בתוך כנסת ישראל. בצעד הראשון, במידה ששר או קבוצת שרים – או רחמנא ליצלן, ראש הממשלה בכבודו ובעצמו – אינם מרוצים מהתנהלות או מתפקוד של משרת ציבור, פקיד ממשלתי או מה שביניהם, קודם מסמנים אותו ומתאמים אסטרטגיה ברורה להפלתו – איזה ח"כ לוקח את זה כפרויקט, איזה שר מחזק אותו ועוד ועוד. לרוב, יש המון יצירתיות בשלב הזה. בשלב השני, לאחר שהוא סומן, יש להתחיל להשמיץ אותו בפולסים חוזרים בתקשורת: אולי הוא גנב כספים, אולי הוא מעל באמון הציבור, הוא קיבל החלטות תוך ניגוד עניינים – הכול מבורך. דרך אגב, שלטי חוצות לאור יום באיילון זה בונוס גדול. אם אתם יכולים, לכו על זה. קצת הדלפות על דברים שהוא עשה או לא עשה, קצת טורי דעה וראיונות, ופוף – הינה, הוא על המפה. בשלב השלישי, לאחר שהוא סומן וכל עם ישראל מודע למעלליו בשלטי החוצות, הגיע הזמן להזמין אותו לבית המשפט למשרתי הציבור של ועדת החוקה. קצת הכפשות, קצת ציטוטים קשים, צעקות רמות, אולי קצת קללות – כל דבר שיראה את המיאוס המר שלנו כלפי אותו משרת ציבור. ובשלב הרביעי אנחנו מפטרים אותו וזהו. לפעמים האנשים הטובים שלא יכלו עוד מפנים את מקומם בעצמם. ואני רוצה להגיד לעם ישראל, למי שקצת מנמנם בזמן האחרון, כי יש המון המון דברים שקורים במקביל: אני רק רוצה להזכיר לכולם שהמהפכה המשפטית חוזרת, ביג טיים. היועצת המשפטית לממשלה, זאת שאמורה להיות העוגן החוקי למשימת המשילות של הרשות המבצעת, היא מובלת בשלשלאות לגורלם המשותף של שאר הפקידים. היו שגרירים, היו כלכלנים באוצר, היו מנכ"לי משרדים ממשלתיים, והיא? היא הבאה בתור. אז מי שעדיין קצת מנמנם, אני מציעה להתעורר. בזמן שבנינו ובנותינו מחרפים את נפשם בקרבות להשבת החטופים לביתם, אנחנו חייבים להמשיך ולהילחם על מנת שיהיה להם לאן לחזור. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, שלוש דקות, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה – כבוד היושב-ראש, ביום ראשון בתי, שהיא חיילת, לוחמת, חיבקה אותי, נתנה לי נשיקה ואמרה לי: אימא, להתראות בעוד 21 ימים. בעודי מתמוגגת, כי ברור לי שהיא הולכת, משרתת את המדינה כמו ששירתו אחיותיה, כמו ששירתי אני, כמו ששירתה משפחתי, אני שומעת את המשפטים המקוממים של הרב משה הלל, שאומר: תלמידי ישיבה זה לא רק לימוד התורה. אתם לא סטודנטים לתלמוד; אתה עובד על המידות, אתה עובד על התפילה, אתה עובד על חסד, אתה עובד על כל חלק של יהדות, כמובן. כמובן, תלמוד תורה כנגד כולם. אתם עובדים להיות גדולים וקרובים לקדוש ברוך הוא, והדבר הזה, שאתם קרובים לקדוש ברוך הוא, זה מה שמקיים את כל ארץ ישראל. זה מצדיק שצריכים להיות עריקים – הם רוצים לעשות דבר, להחריב את ארץ ישראל. זו המטרה שלהם. בלי כוונה. הם לא מבינים, אבל למעשה זה מה שהם עושים. אם חס וחלילה הם יצליחו במה שהם רוצים, להפוך את עולם התורה ללא עולם התורה, הם לא מביאים בכך חורבן לארץ ישראל. אתם צריכים להבין את זה שאתם למעשה מחזיקים את ארץ ישראל. אתם עריקים, ומותר לכם להיות עריקים. זו מצווה להיות עריקים. אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מעל במה זו אני רוצה לומר לאותם מנהיגים רוחניים: אני בזה לכם. אתם צריכים להתבייש. אתם מוליכים שולל קהילה גדולה וחשובה – את אחינו החסידים, את אחינו החרדים. למה לומר להם שלהיות עריקים זה בסדר? מאיפה זה בא בכלל? ולמה אתם חושבים שאם תתגייסו פתאום תהפכו להיות איזה כופרים? על מה בדיוק אתם לומדים? אני לא מצליחה להבין. ללמוד תורה – יופי. אז הסטודנטים שלנו לומדים רפואה, והסטודנטים שלנו משפטנים. וכן, הם גם לומדים תורה, כי מי שלומד לימודים בבית ספר נורמלי ולימודי ליבה הוא גם לומד תורה. בתי הנהדרת, שהיא רק בת 19 וחצי למדה בתיכון לבגרות הכול 5 יחידות, אבל היא תלך לשמור על מדינת ישראל. וכשהיא תשתחרר, כי היא חתומה קבע, היא תהיה בת 24 ו-25, ואני גאה בה. אני גאה בילדה הזאת, ואני רוצה להיות גאה בכולכם. איך יכול להיות שעושים מכל מתגייס ומתגייסת כאילו הם הולכים למועדון לילה או שהם הולכים חלילה להידרדרות?
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
דבי ביטון (יש עתיד):
מנהיגי העדה, אני מתביישת בכם. אני קוראת לאחינו החרדים: יש נצח יהודה, והשבוע גם יש חשמונאים. בואו ותהיו חלק מאיתנו, כי לא פייר – לא פייר שמוליכים אתכם שולל. אפשר לשמור על התורה גם בצבא ההגנה לישראל. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת לימור סון הר מלך.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו". במוצאי שבת האחרון השתתפתי בלוויה של הלוחם הגיבור אורי ניסנוביץ', השם ייקום דמו, שנהרג בלבנון. מילות ההספד של אחיו חדרו עמוק ללב, ומספרות את סיפורו של אורי – סיפור של אמונה עמוקה, אומץ בלתי מתפשר ומסירות אין-סופית למען עם ישראל וארצו. אחיו של אורי שיתף בשיחה מכוננת שניהל עם אורי בתקופה שלפני גיוסו. הוא תיאר את אורי כאח צנוע ועניו שלא ביקש לעצמו דבר; תלמיד מצטיין בישיבת אביתר ובישיבת תפוח; כאדם שהקדיש את חייו לארץ ישראל במסעותיו בגבעות השומרון ובמטעים שנטע. כששאל את אורי: אחי, אתה לא מפחד? תשובתו של אורי ראויה להיחקק בלב של כולנו: זה בסדר, הוא ענה. לפחד זה בסדר, לא כולם יכולים לעמוד בזה. ארץ ישראל שייכת לאמיצים. כמה חוכמה וכמה אמת טמונות במילים הללו. אורי לא רק אמר אותן, הוא חי אותן. הוא הבין שהאדמה הקדושה הזאת אינה ניתנת בחינם – היא דורשת מאמץ, אומץ לב, הקרבה ותעצומות נפש. היא דורשת אהבת הארץ ונכונות לשאת בעול גם ברגעים הקשים ביותר. אורי, השם ייקום דמו, היה דמות מופת. הוא בחר בדרך הקשה והמשמעותית להקדיש חייו להגנה על העם והארץ. הוא פעל מתוך אמונה יוקדת, מתוך הכרה שהמאבק על הארץ הזו הוא לא רק פיזי, אלא רוחני ומוסרי. זהו מאבק עיקש ומייסר על צדקת דרכנו ועתיד ילדינו. מותו הכואב הוא תזכורת כואבת למחיר שאנו משלמים על הזכות לחיות כעם חופשי בארצנו. הוא נפל כלוחם למען הערכים הנעלים ביותר, אלה המחזיקים אותנו כאן בעוצמה וברוח איתנה. חברי הכנסת, עלינו ללמוד מאורי, לשאוב כוח מהאמונה והאומץ שגילם, לשאוב כוח מהארץ האהובה, להמשיך בדרכו – דרך של אהבת הארץ, נאמנות לערכים ונכונות להתמודד באומץ עם כל אתגר. אני קוראת לחזק את המשפחות השכולות, הלוחמים וההתיישבות בחזית. מי ייתן ונמשיך לבנות ולהתפתח מתוך עוצמה של אמונה ואחדות. יהי זכרם של אורי ושל כל הנופלים ברוך.
היו"ר ניסים ואטורי:
אמן. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי.
עמית הלוי (הליכוד):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, שמעתי קודם, במהלך הערב, כמו כולכם, אני מניח, על משא ומתן שמתקיים מול גורמים בלבנון. לכן אני מבקש לחזור – – –
גלעד קריב (העבודה):
רק הערב שמעת?
עמית הלוי (הליכוד):
כן, הערב שמעתי שזה מתפתח. עד עכשיו היה, אתה יודע, בנוהל הרגיל, שלחו שליחים וזה; יש גם ממשל חדש. אבל הערב הידיעות נשמעו לי יותר מדאיגות, ולכן אני רוצה לחזור כאן גם בשבילך, חבר כנסת קריב, על העובדות הבסיסיות, שכל מי שמכיר קצת את לבנון יודע אותן, כל מי שמנהל משא ומתן חייב לדעת אותן. ישראל איננה שכנה של לבנון מזה הרבה שנים, מזה עשרות שנים. צריך לומר את הדברים בפשטות. אנחנו לא שכנים של לבנון, אנחנו שכנים של איראן. מאז הנסיגה המפוארת של אהוד ברק בשנת 2000 אין ואקום, כידוע, בשכונה שלנו, לא נותר ואקום. כל ההערכות של אמ"ן אז, שהחיזבאללה יעברו לעסוק – אני עוד זוכר אותן בזמן אמת – שחיזבאללה יעברו לעסוק בעניינים סוציאליים וכלכליים, שוות בערך, כמו שאומרים, למעשה שוות בדיוק כמו הערכות שאנחנו שמענו כאן, שחמאס מורתע כי יש לו אינטרסים כלכליים וחברתיים וכל הג'אז הזה שאתה מכיר, קריב, וגם שמעת אותו בעצמך לפני 7 באוקטובר. חצי שנה אחר כך העובדים הסוציאליים האלה – אמ"ן אז העריכו שחיזבאללה יעברו להיות עובדים סוציאליים, אני זוכר את הערכת אמ"ן שאמרה, חיזבאללה יעבור לעסוק בעניינים סוציאליים – היה סיור של ראשי אמ"ן בקו הגבול – –
גלעד קריב (העבודה):
ואני זוכר – – – לגבי גבול הצפון – – –
עמית הלוי (הליכוד):
– – והעובדים הסוציאליים הללו חצי שנה אחר כך – חצי שנה – העובדים הסוציאליים חטפו את עדי אביטן ואת בני אברהם ואת עומר סואעד, כמו שאתה יודע.
גלעד קריב (העבודה):
די, נו, באמת.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר כנסת גלעד קריב, אבקש לא להפריע.
עמית הלוי (הליכוד):
ויותר חמור מזה – לוואקום נכנסה איראן והשתלטה. עכשיו, לאיראן יש שיטה מאוד מתוחכמת, הונאה בין-לאומית איך להשתלט. יש לה שלושה מרכיבים לשיטה שלה: היא משאירה את המדינה, את המעטפת החיצונית, את הקליפה – נניח עיראק, אומרים, יש עיראק – היא מכניסה ומממנת כוח צבאי חזק ביותר, למעשה הוא הופך להיות הכוח הצבאי הכי חזק. אז עם האקדח לרקה הוא הופך להיות שחקן פוליטי – גם שחקן פוליטי כחלק מהמדינה, נהנה מהתקציבים והכול, וגם עובר להיות שחקן וטו. אז ההשתלטות מושלמת. יש כאילו עיראק, יש כאילו לבנון, יש כאילו תימן – בתימן לא הלך להם עד הסוף, הלכו בסוף ולקחו רק את הצפון, בסוריה גם הייתה התערבות של פוטין, אז היה קצת שונה, אבל זה המודל. למעשה זה המודל על איראן עצמה – יש צבא הגבולות באיראן, הוא צבא חלש, יש את צבא משמרות המהפכה, יש כאילו בחירות, יש כאילו נשיא, אין לו באמת סמכויות, יש משטר אייתוללות. בחוץ זה נראה לך מדינה, בפנים זה איראן. בחוץ נראה לך עיראק, בפנים זה איראן. אותו דבר בלבנון, ככה קם החיזבאללה, ככה הוא הפך לכוח רצחני, ככה הוא הפך לשחקן וטו.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
לכן – אני מסיים – אזרחי ישראל, אין לבנון, יש איראן. אל תיתנו לתרגיל ההונאה הבין-לאומי הזה של איראן לעבוד עליכם.
גלעד קריב (העבודה):
מה זה אל תיתנו? יש ראש ממשלה.
עמית הלוי (הליכוד):
לכן המסקנה היא אחת. כמו שאמר צ'רצ'יל בזמנו – הציעו לו פשרה, והוא אמר: אין פשרה עם האידיאולוגיה הנאצית, לכן אין פשרה עם המשטר הנאצי. אותו דבר לא צריך להיות עם המשטר האיראני, שהוא בעצם המשטר הנאצי של ימינו. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
– – – ראש הממשלה שלך.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איפה אדוני השר, השר החביב עליי, שר התקשורת? אדוני היושב-ראש, בתוך ההרעשה הארטילרית שלשכת ראש הממשלה, שרי הממשלה והקואליציה מייצרים לנו בימים האחרונים – פיטורי ראש השב"כ, פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, כל הרעש הבלתי-נגמר שאתם מייצרים – חמקה קצת מתחת לרדאר ההחלטה של הממשלה שהתקבלה בישיבה האחרונה על הפיטורים של היועצים המשפטיים הוותיקים של משרדי הממשלה. עכשיו, כדרכה של הממשלה הזאת, תמיד יש להם במה להיתלות. כמו שיושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן הוציא מהמגרה החלטה מלפני 18 שנה כדי לתקוף את היועצת המשפטית, אז פה הלכו להחלטה עתיקה לגבי קציבת הכהונה של היועצים המשפטיים של המשרדים, לא טרחו כמובן לשאול מה קרה בין לבין, למה ההחלטה הזאת לא יושמה, אם צריך לבדוק אותה מחדש, ובעיצומה של מלחמה, בשעה שהממשלה רומסת את חוק-יסוד: משק המדינה ומאחרת בהנחת התקציב, עכשיו רוצים להדיח שורה של יועצים משפטיים במשרדי הממשלה ובראשם כמובן היועץ המשפטי של משרד האוצר, שכל חטאו הוא שהוא מתח קווים אדומים בפני שר האוצר. גם עושים את זה תוך חודש וחצי, כדי שגם לא יהיה תהליך של מינוי יועצים אחרים ותהליך חפיפה, אלא ימנו ממלאי מקום. השר סמוטריץ' החוצפן, זה שחתם על 5 מיליארד ש"ח כספים קואליציוניים ומכין עכשיו תקציב עם עוד 4 מיליארד ש"ח כספים קואליציוניים, גם עסוק בהסתה נגד אותם יועצים משפטיים על תנאי הפרישה שלהם. באים לאנשים שהשקיעו את כל חייהם בשירות הציבורי, עורפים את ראשם, זורקים אותם תוך 45 יום כי זה משרת את הרצון של הממשלה הזו להחליש את שומרי הסף, וסמוטריץ' הגזלן, זה שמזרים מיליארדי שקלים סקטוריאליים, עוד בוכה על תנאי הפרישה שלהם. למה הממשלה מקדמת את זה? כי זה לא דורש חקיקה; כי זה מרכיב במהפכה המשטרית, בהחלשת שומרי הסף, שאפשר לעשות בלי חקיקה. אז מה לעשות, חבר'ה, נכשלתם עם הפוטש שלכם בנושא עילת הסבירות, אנחנו ניאבק בזה בכנסת, ואנחנו ניאבק בזה בבית המשפט.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
לא ניתן לכם לחסל את שומרי הסף של מדינת ישראל.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת שמחה רוטמן – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
– – – לשיחות בבית הנשיא – – – שהייתה הסכמה מלאה לקואליציה ואופוזיציה שלא צריך להמשיך – – – עוד יום אחד. אחד שלא הייתה לגביו מחלוקת, לא הייתה לגביו מחלוקת.
גלעד קריב (העבודה):
חנוך, תתעסק בפרויקט החשוב לקריירה הפוליטית שלך – חיסול לשכת עורכי הדין.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
זה גם יקרה. זה גם יקרה. על אפך וחמתך זה יקרה – – – על אפך וחמתך.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
ככה זה יהיה, חוק אחרי חוק אחרי חוק – ואתם תעמדו שם ותצעקו, זה מה שאתם יודעים לעשות.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת חנוך מלביצקי, אדוני הסגן.
גלעד קריב (העבודה):
אתם לא עושים כלום – – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
– – – לא יותר מזה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת חנוך מלביצקי וחבר הכנסת גלעד קריב.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תמשיכו להגן על ארגוני טרור, זו הקואליציה שלכם.
גלעד קריב (העבודה):
אתם לא עושים כלום.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, די. קריאה ראשונה, חבר הכנסת דב מלביצקי. קריאה ראשונה גם לך, גלעד קריב.
גלעד קריב (העבודה):
איך גם אני?
היו"ר ניסים ואטורי:
כי אתם שניכם רבים. חוץ מזה, תשב, אל תצעק בעמידה. זה לא שוק, זו כנסת ישראל. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת קריב, ברשותך, דוח ועדת שמגר, שאומץ בהחלטת ממשלה – – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
מה אתה הולך איתנו לוועדת שמגר? זה היה מזמן.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
דוח ועדת שמגר, חברים יקרים, שאומץ בהחלטת ממשלה קובע שאחד הקריטריונים להעברת יועץ משפטי מתפקידו הוא מצב שבו – ציטוט: "קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה – –"
גלעד קריב (העבודה):
כשלראש הממשלה אין כתבי אישום.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
– – – גם בפנייה לא מפטרים.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חבר הכנסת קריב, אל תפריע לי. "– – בין הממשלה ליועץ המשפטי לממשלה, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל". רבותיי מימין ומשמאל, כמובן, בואו נהיה כנים עם עצמנו. רק בימים האחרונים היועצת המשפטית לממשלה חייבה את שר הביטחון הנכנס להוציא 7,000 צווים, אחרי שהוא רק ביקש ללמוד את הנושא. אבל היא חייבה אותו, וגם צעירים חרדים שלא התגייסו או עדיין לא הגיעו לישיבה, לא הגיעו לגיל 18, לראשונה במדינת ישראל. והיא חייבה גם את ראש הממשלה, ומחייבת גם את ראש הממשלה לבחון את פיטוריו של השר לביטחון הפנים. ועוד דבר מעניין, היא גם מפריחה לאוויר, או שמא אינה מונעת, או שמא נהנית מאותו מחול שדים שמדבר על נבצרות ראש הממשלה. וצריך להגיד גם את הדבר הבא: הירי לעבר בית ראש הממשלה נבע בין היתר מההחלטה האלמותית אולי, אפשר לומר, של היועצת המשפטית לממשלה, לפני זמן מה, שזכות המחאה כוללת בתוכה גם את הפרת הסדר הציבורי. ואני חייב להגיד לכם, חברים משמאל, כל הצעדים האלה של היועצת המשפטית לממשלה, ועוד רבים אחרים, גורמים לקעקוע של האמון הציבורי, מה שנשאר מהאמון הציבורי, במוסד הזה שנקרא הייעוץ המשפטי לממשלה. חבר הכנסת בליאק, זה לא מצחיק, זה עצוב. זה עצוב.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אין בכם שום אמון ציבורי. הציבור לא מאמין בכם.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אפשר לומר, נכון לעכשיו, שהציבור מאמין בנו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הציבור לא רוצה לראות אתכם. על איזה אמון ציבור אתה מדבר? באיזה סרט אתם חיים?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
נכון לעכשיו, הציבור על 68 מנדטים של הקואליציה, מאמין בנו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בשום סקר אתם לא עוברים 51 מנדטים.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אתה תמשיך לבחור בסקרים, ואנחנו נמשיך להיבחר באמת. חבר הכנסת בליאק, אל תסמוך על הסקרים. אמר כבר אחד מראשי המחנה שלך – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בואו נלך לבחירות. בואו נלך לבחירות.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – סקרים, אפשר להתבשם בהם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה, חבר הכנסת ולדימיר בליאק.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
יש עוד שנתיים לבחירות.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
בשורה התחתונה, חברים יקרים, אין ספק, לצערי – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הרבה לפני, אל תדאג. תעופו הרבה לפני.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חבר הכנסת בליאק, אין ספק, לצערי, שבין הממשלה ליועצת – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חבר הכנסת בליאק, אין ספק, לצערי, שתנאי החוק או תנאי החלטת הממשלה על פי דוח ועדת שמגר, התמלא בין הממשלה ליועצת המשפטית. נוצר מצב המונע שיתוף פעולה יעיל, ולכן אני מנצל את הבמה המכובדת הזאת לפנות ליועצת המשפטית לממשלה, ולבקש ממנה להיות כנה ובעלת יושרה מקצועית, ופשוט לשים את המפתחות על השולחן ולהתפטר מהייעוץ המשפטי לממשלה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתם תשימו את המפתחות. אתם.
קריאות:
– – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
ואם היא לא תעשה את זה, לא תיוותר לנו ברירה אלא להביא להחלפת היועצת המשפטית לממשלה. תודה רבה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תנסו אותנו. בואו תנסו את הציבור. הציבור יגיד לכם – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה יודע מה יקרה פה? המדינה תבער. תנסו.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. יסכם השר. שר הבריאות? מי מסכם? חבר הכנסת אלי דלל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה רוצה שאני אסכם? לכו הביתה. זה הסיכום.
היו"ר ניסים ואטורי:
דלל, תוכל לברך בסוף. יעלה השר בוסו לסכם. בבקשה.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
מה קורה עם ה-MRI, אדוני השר? אדוני השר, מה קורה עם ה-MRI?
שר הבריאות אוריאל בוסו:
מה קורה עם ה-MRI, CT, PET-CT. אתם נראים רעננים. חברי הכנסת של האופוזיציה, לילה צעיר לפנינו.
מיקי לוי (יש עתיד):
אנחנו אלופים. קטן עלינו להיות פה.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
מיקי, יש לכם עוד דרך ארוכה ללמוד ממה שהאופוזיציה הייתה בצד השני. אבל אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, נדבר לגופה של הצעת החוק.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
דלג על החוק, עבור ל-MRI. שמע ממני.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
כמי שמגיע מהשירות המוניציפלי הרבה שנים, יש אנשים – – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
כמי שהיה סגן ראש עיר הרבה שנים.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
כן, חנוך, היינו במועצת העיר ביחד. יש פה כמה חבר'ה שהיו ביחד איתנו במועצת העיר. חבר הכנסת רון כץ היה חדר מולי כממלא מקום ראש העיר; הרב אליהו ברוכי, שהיה במועצת העיר, וחבר הכנסת אלי דלל, שהיה שנים רבות בשירות המוניציפלי. יש אנשים שנוהגים לזלזל בעבודתו של סגן ראש עיר; בדרך כלל ראשי ערים מזלזלים בעבודתם של סגני ראשי ערים. ואני אומר לכם באחריות, שבסופו של דבר סגן ראש עיר שנבחר, שעומד בראש מפלגה, שלפעמים היא מפלגה יותר גדולה מהמפלגה של ראש העיר, מקבל עליו אחריות של תיקים מסוימים, מינהל שפ"ע, מינהל הנדסה, תנועה, תחבורה.
גלעד קריב (העבודה):
המחלקה לתרבות תורנית.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
תמיד בסוף תבליט את הנושאים התורניים. כן, תיק דת – גם ברשויות זה חשוב.
גלעד קריב (העבודה):
להפך. אני מציין את זה לשבח.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
השר בוסו.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
כן, חבר הכנסת שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אנחנו כבר שעתיים וחצי בערך על תוספת סגן ראש עיר נבחר.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
אף אחד לא דיבר על החוק, זה העניין.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא רק זה, בשתי – – –
שר הבריאות אוריאל בוסו:
אף אחד. אני יושב פה כבר שעה וחצי. אף אחד לא דיבר על החוק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לכן אני אציע לך משהו.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
אני יכול להגיד לך מה מירב דיברה, מה מיקי לוי דיבר, מה ולדימיר דיבר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה לא נכון. אני אגיד לך מה ההצעה שלי. יש פה ערמה של שרים, שגם אתה לא יודע להגיד מה הם עושים. אני חותם לך שאתה, שר בממשלה, לא יודע להגיד מה התפקידים של כל השרים. אני חותם לך. קח שניים מהם, שלח אותם לרשויות המקומיות, ובא לציון גואל. זה win-win, גם לא צריך את החוק. גם אין פה מגבלה של כסף.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
אני יכול להסתכל על השמות, ואני יכול לעבור שר-שר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה לא יודע, אני חותם לך. אתה יודע שאתה לא יודע להגיד.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
כולם. אני יודע מה כולם עושים ומה ההגדרות שלהם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אין אף אחד שם שיודע להגיד.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
הייתה שמועה שאתה דווקא פוזל לרשויות המקומיות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה הוא אמר?
שר הבריאות אוריאל בוסו:
שאתה פזלת לרשויות המקומיות. אבל כראש עיר, הוא רצה להיות ראש עיר בחיפה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אבל לא לתפקיד סגן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שמעת? לא לסגן.
קריאה:
אבל זאת הייתה התוצאה.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
בנושא הזה, השירות המוניציפלי הוא שירות חשוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה לא חוק – – –
גלעד קריב (העבודה):
יאללה, השר בוסו.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – –
גלעד קריב (העבודה):
המורה משפרעם, איזה בושה.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
קודם כול, מי שמגיב – – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
האם אתה מגנה? האם אתה מגנה?
שר הבריאות אוריאל בוסו:
יש לכם ספק בכלל? מה השאלה בכלל? הרג של אישה חפה מפשע, לא משנה מאיזה מגזר, מראה שהאויב לא בוחל. ואגב, הערב, אם לא הייתי שר תורן כאן – רציתי לנסוע לבית חולים רמב"ם לבקר את הפצועים משפרעם, שחלקם מהמשפחה של חבר הכנסת חמד עמאר, שהיה שם. קיבלתי דיווח בכל עת מה קורה בבית החולים. והאחיינית שלו גרה בית ליד אותה הרוגה שנפגעה מפגיעה ישירה שהייתה בממ"ד. לצערנו זה אומר שהאויב – – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – –
שר הבריאות אוריאל בוסו:
זה בושה וחרפה למי שמגיעים, אבל אין שליטה על מי שמצייץ ועונה בצורה כזאת, מכל הצדדים, מכל המגזרים.
קריאה:
לא. יש משטרה, שתחקור.
קריאה:
למה המשטרה לא חוקרת?
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – –
שר הבריאות אוריאל בוסו:
תקשיבי, אם כל אחד לא עומד ומגנה כנגד, זה לא אומר שהוא מסכים. אז הינה, שאלת אותי – חד וחלק, ברור שמגנים. והאישה הזאת החפה מפשע שנפגעה – באותו טיל יכול היה להיפגע גם יהודי, וגם דרוזי, וגם מוסלמי, ונוצרי, וצ'רקסי, וזו מדינה אחת, זו מדינת ישראל, וזה עם שנמצא ביחד, והגורל שלנו הוא גורל משותף. ואוי ואבוי להרג מטיל שהגיע ממדינת אויב אלינו. אין שר שיגיד – – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – –
שר הבריאות אוריאל בוסו:
ברשתות החברתיות עולים אנשים שמחפשים להתבלט בדיוק בשטויות הללו. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לפעמים ה-follow up שעושים לאותם אנשים הזויים, שרוצים להתבלט בשטויות הללו – אתם מרימים להם יותר ממה שהם תכננו, וצריך פשוט להתעלם מהם.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אני מתעלמת.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
חברת הכנסת סון הר מלך אמרה לי – השר קרעי, אמרו לי שאתה דיברת על פרשת השבוע. אז השבת, פרשת חיי שרה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
השר בוסו – – – פרשת השבוע.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
השבת פרשת חיי שרה, וזו שבת שנמצאים בה בקריית ארבע, חברון. זו השבת היחידה בשנה שאולם יצחק פתוח.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה אתה מדבר על כך? פה זה סדום, שלא מצאו עשרה צדיקים – זה לא חברון פה.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
ובעזרת השם, בשבת הזו, בשבת חיי שרה בחברון, אנחנו נהיה שם, במערת המכפלה. יהיו שם חברי כנסת ושרים. ומי שיהיה שם, שישמח. ושנזכה לגאולה אמיתית. שיהיה לכולם ערב טוב, ואני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. הודעה אישית של חבר הכנסת שלום דנינו, מהצד. אבקש לשמור על שקט.
שלום דנינו (הליכוד):
על פי הנחיית היועמ"שית, אני מצהיר על גילוי נאות: אחיו של ראש עיר, פחות מ-50,000 איש. למראית עין, אנחנו מצהירים שאין לי שום עניין בנושא הזה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. נעבור להצבעה שמית.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
גם אני צריכה להצהיר.
היו"ר ניסים ואטורי:
מי? אה, קטי שטרית. אוקיי. הודעה מהצד של חברת הכנסת קטי שטרית.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
גם אני צריכה להצהיר, אדוני היושב-ראש. אתה שומע אותי? כי אני לא יודעת אם שומעים אותי.
היו"ר ניסים ואטורי:
כן. שומעים טוב.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני רוצה להצהיר בזאת שהבן שלי משה הוא משנה לראש עיריית בית שמש. החוק הזה לא מיטיב איתו ולא קשור אליו. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
זהו? תודה רבה. נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה שמית. אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה. תודה. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– בעד
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– נגד
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– אינו משתתף בהצבעה
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– בעד
אברהם בצלאל– בעד
אליהו ברוכי– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– בעד
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– נגד
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– נגד
אלמוג כהן– אינו נוכח
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
מתן כהנא– נגד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– נגד
ירון לוי– נגד
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
סימון מושיאשוילי– בעד
טטיאנה מזרסקי– נגד
מרב מיכאלי– נגד
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– נגד
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– נגד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– נגד
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– בעד
גדעון סער– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
יוסף עטאונה– נגד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– נגד
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
יסמין פרידמן– נגד
אורית פרקש הכהן– נגד
מטי צרפתי הרכבי– נגד
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– אינו נוכח
משה רוט– בעד
שמחה רוטמן– בעד
עידן רול– נגד
אפרת רייטן מרום– נגד
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– נגד
היו"ר ניסים ואטורי:
אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– אינו נוכח
רם בן ברק– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– אינו נוכח
אלמוג כהן– אינו נוכח
עופר כסיף– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
אבי מעוז– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
חמד עמאר– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן– נגד
היו"ר ניסים ואטורי:
האם יש חבר כנסת באולם שעדיין לא הצביע?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
כן, אני.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חבר הכנסת)
אלמוג כהן– בעד
היו"ר ניסים ואטורי:
אוקיי, תודה רבה. אני מבקש לספור את הקולות. תודה. בעד – 47, נגד – 37. אני קובע כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 40) (שינוי מספרי סגנים), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1806).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ניסים ואטורי:
הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שר התקשורת חבר הכנסת שלמה קרעי להציג את הצעת החוק. בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
שלמה, קצר. יש לכם כמעט – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אם תבטיח שאתה לא מדבר, זה יהיה דקה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – בסדר, אני מדבר. גם הרב גלעד קריב.
היו"ר ניסים ואטורי:
עשר דקות לרשותך, בבקשה. רשימת הדוברים סגורה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו כאן בהארכת הוראת השעה – לצערי זו עדיין הוראת שעה, כי זאת המסגרת שהייעוץ המשפטי לממשלה מתווה לנו. זה רק בהוראת שעה, רק לתקופת המלחמה, אבל יש חוק שמתנהל כאן במקביל, בוועדה של חבר הכנסת פוגל, שרוצה להפוך את זה להוראת קבע, בצדק, כי אם יש ערוץ שפוגע בביטחון המדינה, הוא פוגע לא – – –
גלעד קריב (העבודה):
לא רק הארכה, זה הרבה יותר מזה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה הוא רוצה?
קריאה:
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
הפיכה להוראת קבע.
גלעד קריב (העבודה):
לא רק הארכה – – – זה להוסיף את היכולת לסגור אתרים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, אתרים אנחנו סוגרים גם ככה, חבר הכנסת קריב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
השר קרעי, אתה קודם דיברת על זה שערוץ 11, הרשות, פוגעת בביטחון המדינה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, אבל החוק הזה מדבר רק על גוף שידורים זר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל גם ערוץ 11, 12, פוגעים בביטחון המדינה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בסדר, אבל יש לנו דרך אחרת לטפל בזה. יש דרך מועצת התאגיד, שכרגע בג"ץ חוסם אותנו, ויש דרך להפריט או לסגור.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ואם תטפל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אנחנו נעשה את זה. החוק הזה מדבר רק על גוף שידורים זר. הוא לא נוגע לגופי שידור ישראליים. שני גופי שידורים זרים שפוגעים בביטחון המדינה היום – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תגיד לי, אתה לא ציוני? למה לא טיפלת בכול בחוק אחד? היית סוגר את ערוץ 12.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת שטרן, ביקשת שאני אדבר דקה, ואתה לא מאפשר לי להשלים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אני לא ביקשתי דקה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מאיר ביקש.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל אני אמרתי להפך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה לא מכבד אותו. אני מכבד את מאיר. אוהב אותו, אפילו. איש נחמד, הגון. לפעמים יוצא לו הגן כאן מעל הבמה, אבל בסך הכול יש לו לב חם ואוהב.
היו"ר ניסים ואטורי:
הרסת לו את הפריימריז עכשיו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הרסתי לו. לא, יאיר לפיד לא יכול בלעדיו. בכל מקרה, יש לנו כאן את החוק, הארכת הוראת השעה בעוד חצי שנה, כשאנחנו גם מאריכים בנוסף את תוקף הצווים מ-45 ימים ל-60 יום, כדי להקל על מלאכת גורמי הביטחון שצריכים לתת את חוות דעתם – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה מפרק את גורמי הביטחון, אתם – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
שצריכים לתת את חוות דעתם בכל פעם שאני צריך לאשר צווים כאלה. המלאכה היא מורכבת, היא לוקחת להם זמן, וכדי שלא לבזבז את זמנם – כשאנחנו יודעים שאל-מיאדין ואל-ג'זירה ממשיכים לפגוע פגיעה ממשית בביטחון המדינה – ריווחנו קצת את לוח הזמנים: גם חצי שנה לחוק וגם 60 יום. זה המקסימום שהגענו להסכמות עם הייעוץ המשפטי לממשלה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
קרעי, אני מרים לך, אני נותן לך הזדמנות להתנצל על הפגיעה שאתם עושים בשירותי הביטחון. אתה לא מנצל את זה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת שטרן, אתה מפריח סיסמאות ודף מסרים לחלל האוויר. אין לי מושג מה אתה רוצה מהחיים שלי. אנחנו – – –
גלעד קריב (העבודה):
קרעי, לא אמרת קצר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
קצר, קצר, זהו, סיימתי. אז אני מבקש מכם, חברי הכנסת, אופוזיציה כקואליציה, לתמוך בחוק החשוב הזה, שנועד להגן על ביטחון המדינה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. נעבור לדיון האישי. חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, בשעת לילה מאוחרת שכזו אני רוצה לדבר על השרה המעופפת, הלוא היא – הלוא היא?
גלעד קריב (העבודה):
תעשי מבחן אמריקאי. כל התשובות נכונות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שים רגע את גב' קואליציוש בצד. גב' קואליציוש בצד. יש שרה מעופפת, שקוראים לה?
מאיר כהן (יש עתיד):
מירי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגב.
גלעד קריב (העבודה):
עידית סילמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מסתבר שמירי רגב ארזה את מיטלטליה ונסעה לוועידת האקלים בבאקו. מה היא קשורה, שאל השואל, ומייד אני אסביר לך. אתה לא מאמין איך היא קשורה לוועידת האקלים. אבל רק מילה אחת לציבור שצופה בנו: עלות הנסיעה 1.5 מיליון שקל. קטן. עכשיו, כמובן, מירי שלנו סגרה לה פגישה ביום שישי. ואם יש פגישה ביום שישי, התוספת של סוף השבוע – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
התוספת – – – זה עולה 7 מיליון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה על החידוד. אין, אתה חד. חד אתה, יוראי. 7 מיליון הנסיעה, והדלתא, התוספת של ה-weekend בבאקו – 1.5 מיליון שקל. סידרה לה פגישה ביום שישי. מה שכמובן אין ברירה אלא להישאר כל סוף השבוע. בכל זאת, יש פגישה אחת ביום שישי. מה אכפת לה, מה, היא משלמת? הציבור משלם. עכשיו, אני ניסיתי להבין מה הקשר בין שרת התחבורה לוועידת האקלים בבאקו? האם מישהו מחברי הכנסת יודע מה הקשר?
קריאה:
נוטעים עצים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא, אין עצים. אין עצים באוטובוסים.
גלעד קריב (העבודה):
יש יהלומים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין, עזוב. אין אפילו יהלומים בבאקו. מסתבר שתחת למשרד התחבורה – – –
קריאה:
השירות המטאורולוגי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה מאוד, השירות המטאורולוגי נמצא תחת משרד התחבורה. ידעת את זה, אלמוג?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. תקשיבו, זה היה לפשפש, כמו למצוא יהלום – היא חיפשה, חיפשה, חיפשה, ואז אמרה: אוי, השירות המטאורולוגי הוא שלי, הוא שייך לוועידת האקלים בבאקו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא, אבל יש עוד, היא הייתה אמורה להצטרף למשלחת של הנשיא, אבל הנשיא – ביטל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הנשיא ביטל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אני אומר שזה לא זה, היא מזהמת את האוויר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רואה שאתם כולכם מצטיינים בחומר, אז אני אגיד לכם, כמו שוולדי אמר, לפני שהיא מצאה את השירות המטאורולוגי, רצתה להצטרף לבוז'י. אם כבר נוסעים, בואו ניסע כל החבר'ה, נשיא ושרת תחבורה. אממה, הנשיא ביטל. נתקלה השרה במצוקה – אין לה לו"ז, אין לה לו"ז – יש לה ויקנד פתוח, למה לא לעלות למטוס ולטוס לבאקו? נסעה, הגברת – אגב, לשאלתכם אם הגיע מישהו מקצועי מהשירות המטאורולוגי עם השרה – ממש ממש לא. דודו נסע.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה, אני מקווה שהוא צילם אותה טוב.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת מתן כהנא – חבר הכנסת מתן כהנא, זהו שמך, לא? תודה רבה – מוותר. חבר הכנסת אלעזר שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו כאן פעם שלישית הערב. שואלים: על מה תדבר? קודם עלה סער ודיבר על הצורך באחדות. אני באמת רוצה להבין, שמעתי גם שראש הממשלה מבקש לדחות את המשפט בגלל שאנחנו במצב של מלחמה – עמיתיי חברי הכנסת, אם אנחנו במצב של מלחמה, איך שר המשפטים אומר שצריך לחזור למהפכה המשפטית? איך הדברים האלה הולכים יחד? דרך אגב, השר אליהו – לא יודע למה הוא שר – הוא אמר פרה-פרה. אמרו לו: החמאס יורה. חבר הכנסת אלמוג כהן, אני מדבר על המפלגה שלך, תשמע.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
מה? התחקיר?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, תשמע.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אבל הוא לא בקבוצה בכלל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תשמע, אמרתי שב-7 באוקטובר ישבת בבית מתחת לשמיכות פוך ולא עשית כלום. איך אני יודע? בגלל שגם החמאס לא עשה כלום, למה? בגלל שהשר אליהו, כשאמרו לו שהחמאס יורה, הוא אמר: פרה-פרה – אמרו לו את זה במרץ. קודם נטפל, נשלים את המהפכה המשפטית, ואחר כך החמאס. אם אתה חושב שהחמאס היה פה לפני שהשלמתם, זאת טעות, זאת אשליה. עכשיו קם שר המשפטים, ובלי בושה, באמת – ראש הממשלה מצד אחד אומר: תדחו לי את המשפט בגלל שאנחנו במלחמה, ושר המשפטים אומר: בואו נשלים את המהפכה המשפטית. יש חברי כנסת בתוך הקואליציה שלשמחתנו מבינים שלפחות במצב של מלחמה אי-אפשר לעשות את המהפכה המשפטית, אבל שר המשפטים, שאנחנו קיווינו שמישהו יעצור אותו קודם, לא מבין את זה. אז ראש הממשלה אומר: מצב מלחמה, ושר המשפטים אומר: נעביר את הביקורת המשפטית. אבל אני אגיד לך, אם יש קואליציה שיש בה 15 חברי כנסת – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
שאלה רגע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שיעצור את השעון, בבקשה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אתה חושב ששופטי בג"ץ צריכים להתערב בנושא הפרימטר בעזה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך משהו.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אבל תהיה גברי. אתה איש צבא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תן לי, אני אגיד לך. תן לי, אני אגיד לך משהו, אני מוכן לדבר איתך גם על בג"ץ, אבל בתנאי שאנחנו נבין שאי-אפשר לפרק את כל מוסדות המדינה כל פעם מחדש במצב של מלחמה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
רק את בג"ץ, רק את בג"ץ.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מי מדבר על – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה לא היית פה כל הערב, אתם לא הייתם פה כל הערב.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מוסיף לך עוד 20 שניות בגלל ההפרעה. לכולם אני מוסיף.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עולים חברי כנסת ומתנפלים על השב"כ. אני אגיד לך, עולה לפני שבוע חבר כנסת – מתנפל על הצבא – יותר מאחד. אתם לא מבינים שאתם מחריבים את המדינה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
למה כשאתם – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתם, אתם, אתם – לא אנחנו, אתם. אתם מחריבים.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – –
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
קריאה:
למה כשאתם בשלטון – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אלעזר, כשאצבע אחת מופנית, שלוש אצבעות מופנות כלפיך.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.
היו"ר משה רוט:
בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, (אומרת בערבית: תחילה אני שולחת תנחומים למשפחת המחנכת ספאא קוט עואד, ואנו מבקשים שהאל יחוס על נשמתה, בעזרת האל.) האמת, אני המומה ממה שקורה, ממה שאני קוראת בתגובות. האמת, לא רק אני, מגיעות אליי הרבה הודעות מהיישוב שילה, גם משפרעם וגם מטמרה, היא מטמרה במקור. אני לא יכולה לא לעשות ולקשור את הדברים ביחד. אם שכחתם, אני עדיין לא שכחתי את המעצר של אנתסאר חג'אזי, שגם היא מטמרה – –
גלעד קריב (העבודה):
לא שכחנו.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – שעד עכשיו היא יושבת בלי עבודה על לא עוול בכפה, על שום דבר שהיא עשתה, רק מה – נדמה לשר, לשר של הכישלון המוחץ, לא סתם כישלון, שהיא מסיתה. אני רוצה להגיד לשר מעל במה זו: יש לך כתובות עם שמות ותמונות, ואתה יכול ללכת במהירות ולהצטלם עם האנשים שכתבו את התגובות. אין לי מילה לתאר, באמת, אי-אפשר לדמיין כמה רוע נהיה במדינה הזאת. אפילו במוות אכזרי של מורה, של מחנכת, לא יכולים להיות – לא יודעת מה להגיד, בסופו של יום, בתחילתו של יום במקור אנחנו אמורים להיות בני אדם. האם אתם מכירים את אותה מורה? האם עשתה לכם משהו? שמעתם עליה משהו? למה צריך לשפוך את כל הרוע הזה גם במקרים אנושיים כאלו?
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ברשותך רק משפט אחד – אני יודעת שוב שהצעקה הזאת ממש לא מגיעה, לפחות לאלה שהיא צריכה להגיע אליהם.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אני רוצה לעלות ולהגיב.
נאור שירי (יש עתיד):
תגיד, תשים מכתב, מה אתה רוצה? לשים פתק בכותל – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – – נאור, אני אעשה אווירון.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
נאור, הצלחת להצדיק – – –
נאור שירי (יש עתיד):
עשר פעמים – – –
היו"ר משה רוט:
סליחה, חבר הכנסת שירי, חבר הכנסת שירי, אתה מפריע לדובר.
נאור שירי (יש עתיד):
תן לו להגיב.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, היום התכנסה ועדת החוקה, חוק ומשפט כדי לדון בפשיעה המאורגנת. איך קרא לדיון?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
משתתף בצערה של המשפחה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הפשיעה המאורגנת. וחוץ מהכותרת הדיון לא היה קשור לנושא בכלל. חוץ מהכותרת ששמחה רוטמן פרסם על הדיון, שום דבר לא קשור לכותרת שלו, לא התקיים בדיון. הדיון למעשה היה חקירה של היועצת המשפטית בשידור חי. אני לא יודע אם החקירה הייתה תחת אזהרה או לא תחת אזהרה, אבל דיון על הפשיעה והפשיעה המאורגנת – לא היה. כאשר התחננו ליושב-ראש להתחיל עם המהות ולהתחיל לדבר על סוגיות הקשורות בפשיעה ובפשיעה המאורגנת, הוא חזר שוב ושוב על נושאים טכניים, לא מעניינים, מול היועצת המשפטית, ולמעשה בזבז את כל הדיון על התדמית שהוא תכנן לייצר ליועצת המשפטית בשידור חי. המקרה השני מבחינתי שמעיד על אטימות של הקואליציה הזו הוא בדיון 40 החתימות. אני עליתי לדוכן ודיברתי על הרציחות והפשיעה בחברה הערבית, אמרתי שהגענו ל-223 נרצחים מתחילת השנה, שזה שיא של כל הזמנים, ואמרתי לראש הממשלה: אתה נושא באחריות, כי אין מה לפנות לשר לביזיון לאומי, הוא לא עושה כלום כדי להילחם בתופעה הזו. אז עלה ראש הממשלה בפעם הראשונה, לא התייחס כלל ועיקר לסוגיה. כאשר הערתי לו, כשירד, שאפילו במשפט אחד לא התייחס לסוגיית הפשיעה בחברה הערבית, הוא חזר כדי לפלוט שטויות שמסמלות יותר מכול אדם מנותק. הוא לא חי את המציאות. הוא סיפר שהוא מכנס ועדה פעם בשבועיים-שלושה – –
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – שהוא היו"ר שלה, והוא עושה המון, אבל התוצאות בשטח מלמדות אותנו שהוא לא עושה כלום למיגור התופעה הנפשעת הזו.
היו"ר משה רוט:
תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן.
מירב כהן (יש עתיד):
כנסת נכבדה, הערב עמד כאן נתניהו. חתימות של 40 חברי כנסת הכריחו את ראש הממשלה להגיע לדיון על החטופים והחטופות, באמת היינו צריכים לחתום בשביל שהוא יבוא ויידרש לתת דיווח על הסוגיה הכל-כך רגישה הזאת. ובמקום לדבר עליהם, הוא כמובן דיבר בעיקר על עצמו, עד כמה יש לו כוח, על עוצם ידו. התדמית הרי מאוד חשובה לו, הפאסון. Fake it until you make it. ראש הממשלה הזה הוא ראש הממשלה של התודעה הכוזבת. בזמן שהציבור הציוני נקרע ונופל במלחמה קשה שנפתחה בין השאר בגלל המחדל שלו, בזמן שהכלכלה קורסת במשמרת שלו, בזמן שמשאבי המדינה מגויסים למימון מפעל השתמטות אפילו תוך כדי לחימה קשה, בזמן שעשרות אלפי ישראלים לא ראו את הבית שלהם כבר 13 חודשים, בזמן ש-101 חטופים וחטופות נמקים, מורעבים, נאנסים, לא ראו אור שמש כבר 409 ימים, בזמן שיועציו ודובריו נעצרים, נחקרים – הוא מנסה לשכנע את כולנו שמצבנו מעולם לא היה כל כך טוב, וזה אפילו הולך ומשתפר. הוא עומד פה והוא באמת מציג איך המצב הוא כל כך טוב. אני באמת חושבת, אולי, אולי הוא מאמין בזה, אולי הוא באמת חי במציאות אחרת. בתודעה הכוזבת שלו מזוודות הדולרים שהוא העביר לחמאס לא מימנו את הטבח; בתודעה הכוזבת שלו אין קשר בין הקריסה של משפחות המילואימניקים לבין חוק ההשתמטות שהוא מקדם. הוא כנראה לא מגיע למספיק לוויות, הוא כנראה לא מגיע למספיק שבעות, הוא כנראה לא בקשר מספיק קרוב עם משפחות החטופים, הוא כנראה לא ידע או לא יודע מה עובר עלינו, כי אחרת אי-אפשר להסביר את הניתוק הזה, איך הוא עומד פה ומסביר איך הכול מצוין, מצוין. אז לא תקומה ולא נעליים. הוא, שדיבר על עצמו במונחים של נביא, של מר ביטחון, מתגלה בערוב ימיו הפוליטיים בתור נביא השקר ואדון האסון.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
מירב כהן (יש עתיד):
הבן אדם הזה שכל-כולו תודעה כוזבת, עלובה ומעליבה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
דבר על הבסיס בנבטים, על שדה התעופה בנבטים.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אוסקוט.
מירב כהן (יש עתיד):
ענה לך בשפתך.
היו"ר משה רוט:
בבקשה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחרונה התרבו מקרי תאונות העבודה כאן במדינה במיוחד באתרי בנייה, ולפני שלושה ימים קרס בניין בעיר טמרה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
קרס?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כן, קרס בניין בעיר טמרה, וכתוצאה מכך נהרגו חמזה ואיברהים סואפטה מטובאס. לכן חשוב מאוד שגם משרד העבודה והרווחה ייקח את הנושא הזה לידיים ויתחיל לעקוב אחרי מה שקורה בענף הזה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין בהערכה רבה את העמידה של תושבי טמרה ואת הוועד המקומי של היישוב וכל האזרחים שם, שעמדו לצד המשפחות. היום הועברו שתי הגופות של איברהים וחמזה לטובאס, ירחמהום אללה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, כמה מילים בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בתקופה האחרונה אנו רואים ריבוי של תאונות העבודה, וראינו בתקופה האחרונה ובימים האחרונים את מה שהתרחש בעיר טמרה, ואנו מתפללים לזכרם של שני הצעירים אברהים וחמזה סואפטה מנפת טובאס, אנו מבקשים מהאל שיחוס על נשמתם ושיזכו לגן עדן. אנו פונים לכל בנינו וצעירינו במקומות העבודה שישימו לב בתחום הזה ובסקטור הזה, בעיקר מכיוון שיש מחסור גדול בפועלים ויש סגר על הפועלים הפלסטינים. לפיכך פנינו למשרד העבודה והרווחה כדי שיביא בחשבון את העניין הזה, ועליו לפקח על כל אתרי העבודה שבהם עובדים הפועלים כדי שלא יתרחשו שם תאונות. אנו מקווים ומבקשים שלא יהיו שם עוד תאונות. מכאן אני מברך על העמדה המכובדת של אנשי טמרה, על כך שתמכו במשפחותיהם של שני המנוחים מטובאס. זו עמדה של החברה הערבית שלנו בארץ שאנו מוקירים ומכבדים.)
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מישהו יודע מדוע שירות הביטחון הכללי שומר על בנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו? באיזו שליחות ביטחונית, מדינית, כלכלית, הוא נספח של משהו? ההחלטה הייתה של הוועדה לחצי שנה, וגם היה צריך להעביר כבר מזמן ליחידת מגן. מי החליט שדווקא שירות ביטחון כללי? אולי חלק מחברי הכנסת כאן, שהיום עלו פה לדוכן, ניאצו גם את שירות הביטחון הכללי? זו ההמלצה שלהם? הם לא חוששים שהוא יגיע, חס וחלילה, רחמנא ליצלן, למרתפי השב"כ, כמו שאמר ראש הממשלה? מה הוא עושה שם זאת שאלה אחרת; יבוא יום, כל מי שיושב פה, כל מי שיודע, כל מי שמכיר – ומניסיון העבר אני יודע – בסוף הכול צף. אתם תדעו בדיוק וכולנו נדע בדיוק, ואתם לא תוכלו להסתתר ולהגיד שלא ידעתם. כן, אנחנו, כשהיינו ילדים, כשרבנו, אז אמרנו: בוא, בוא, בלי לערבב הורים. זה נכון. אבל מה לעשות שאבא שלו ראש ממשלה והוא מערב אותו כל הזמן? כי עובדה – הוא לא עוצר אותו. גם לא לוקח אותו באוזן ואומר לו: תבוא לפה. אבל לתת פה נאום על ילדינו הנלחמים – את זה הוא יודע לעשות. את זה יודע לעשות ראש הממשלה, כמו שהוא יודע להתעלם מכל דבר. בסוף הנאום שלו היום אחרי החטופים הוא עלה ודיבר על הפשיעה בחברה הערבית, ואמר, כאילו נולדנו כולנו היום והגענו היום לארץ, הגענו היום ושמענו שהוא עומד בראש הוועדה. שקר. שנים הוא היה ראש ממשלה, והוא לא עשה כלום. הוא הקים ועדה בזמנו, המנכ"לים, היא נתנה את התוצאות – ואז הוא הלך אחורה. השנה היחידה שבה היה שינוי הייתה בזמן ממשלת בנט-לפיד, לא בזמנו. שנה וחצי הייתה ירידה בפשיעה, ומאז כולכם משתגעים כל הזמן ומנאצים כל הזמן – "האחים המוסלמים". כן, כן, הם היו שותפים בקואליציה, וכן, הייתה ירידה בפשיעה – לא בזכות הממשלה הזאת. הנתונים הם פשוטים: 2022 – 106 מעשי רצח; 2023 – 244; נכון להיום – 123 מקרי רצח בחברה הערבית. זו התוצאה של ממשלות נתניהו, על ראשכם כולם. ואינכם מתביישים, וממשיכים לנאץ, לקלל ולשקר – גם את השב"כ וגם את האחים המוסלמים. תחליטו מה אתם רוצים, כי לעשות עבודה אינכם יודעים. זה גם היה חרוז.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – להעיר אותו? מה אתם אומרים, חברים? בואו נדלג. לא, נחזור אליו, נחזור אליו. תן לו לנום. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. מאיר, הרי עד אחרון הדוברים אני יכול להשלים, אז לא רחמנות? תסתכל איזה יופי.
גלעד קריב (העבודה):
תודיע לסמוטריץ' איזה סוג ויסקי אנחנו אוהבים באופוזיציה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
האמת שאני לא אוהב ויסקי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – אבל אני כן אדבר על שר האוצר שעמד פה הערב ואמר משפט מדהים, משפט במסגרת הסרט שהקואליציה חיה בו, ובסרט הזה שקר הוא אמת, והיום הוא לילה, והשחור הוא לבן, והמלחמה היא טובה לכלכלה – נכון? הוא אמר: המלחמה היא טובה לכלכלה. הצמיחה אפסית, חמש הורדות דירוג האשראי, הגירעון כמעט 8%, המחירים משתוללים – אבל אצלו הכלכלה – המלחמה היא טובה לכלכלה. מה האינדיקציה הכי טובה – מחר בבוקר בוועדת הכספים יהיה דיון על הפיצויים לעסקים בצפון. לדעתי זה ב-10:00, ואני צופה שאולם הוועדה יהיה מלא גם בארגונים וגם בבעלי עסקים – בעלי עסקים מהצפון, מהקריות, מחיפה, ויהיו שם כנראה נציגים של מסעדות מהמרכז – רק במרכז יש ירידה של 32% בהזמנות, ובכל הארץ יש ירידה של 12% בפתיחת העסקים. יהיו שם נציגים של ענף התיירות, שמתחילת המלחמה כמעט אין בו הכנסות, וכנסים וגנים פרטיים ותערוכות. יהיו שם נציגים של עשרות אלפי עסקים, ולא תמצאו עסק אחד במדינת ישראל – עסק אחד שהמלחמה היא טובה לו. המלחמה לא טובה לכלכלה. אנחנו יכולים להתווכח על כמה המלחמה הזאת נחוצה כרגע, אם זו מלחמת התשה או לא מלחמת התשה, אם צריך להפסיק אותה או לא להפסיק אותה – זו סוגיה אחרת, אבל המלחמה לא טובה לכלכלה. כולם יודעים את זה, שהמלחמה לא טובה לכלכלה. מי לא יודע את זה? שר האוצר שלנו. אצלו המלחמה טובה לכלכלה. אצלו הורדת דירוג האשראי היא קנוניה של כמה אנליסטים – –
שר הבריאות אוריאל בוסו:
מטורללים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – מטורללים, מניו יורק, למרות שהם בכלל יושבים בלונדון, השר בוסו.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
זה המשפט שלך, מטורללים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אבל לא אליך, למישהו אחר, לא אליך, חס וחלילה. בקיצור, מה שאני רוצה לומר – יש לנו שר אוצר שהוא מנותק, שהוא לא מבין בכלכלה, שהוא לא מבין במדיניות הכלכלית, והתוצאות בהתאם. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אני ממשיך את התייחסותו של חברי חבר הכנסת בליאק אל שר האוצר, כי היום שמעתי סטייטמנט – חברים, אתם לא תאמינו, שמעתי אותו אומר את המשפט הבא: ראש השב"כ צריך להתפטר. אם היה מחדל אבטחתי כזה, מי שאחראי על האבטחה, צריך ללכת הביתה. זוהי אחריות בסיסית. שר האוצר של מדינת ישראל אומר ומכיר באחריות בסיסית של ראש השב"כ על פקקטה שני זיקוקים. הוא מדבר על אחריות. קודם כול, עצם זה שהוא ידע להגות את המילה "אחריות" – מוריד את הכובע שאין.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זה לא בסדר.
נאור שירי (יש עתיד):
לא אמרתי שזה בסדר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אפילו היושב-ראש שלך דיבר.
נאור שירי (יש עתיד):
לא אמרתי שזה בסדר, ואני רוצה שנייה למקד את הדיון.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
פקקטה זיקוקים.
נאור שירי (יש עתיד):
זה פקקטה, אבל לא משנה. אף אחד לא הצדיק את זה, וגם אמרנו וגינינו, אבל תשחררו מזה, כי מה אני רוצה לומר על האחריות – ותשחררו אותי מהדיון הזה, כי אני לא רוצה להיכנס לזה, כי אף אחד לא מסכים עם זה – על זה שהוא מגלה את המילה "אחריות".
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אתה לא מסכים.
נאור שירי (יש עתיד):
חמש – על מה אני לא מסכים?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אתה לא מסכים – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אמרתי אלף פעם. עוד פעם להגיד?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
תגיד אלף ואחת.
נאור שירי (יש עתיד):
אני אגיד אלף ואחת. זה ששר האוצר שלנו מגלה את המילה "האחריות", זה קודם כול בשורה טובה לעם ישראל אחרי חמש הורדות דירוג אשראי, אחרי פריצת גירעון על ימין ועל שמאל, על זה שהוא הפך את התקציב שלנו לרבעוני ולא לשנתי.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
הוא הפך? אין מלחמה, אין מלחמה.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא הפך, הוא הפך. הוא הפך – כי את לא בוועדת הכספים, חברת הכנסת היקרה, את לא בוועדת הכספים, ולכן אם היית מגיעה לדיונים – – –
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מה זה קשור? אני חיה במציאות, היום יש מלחמה – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אני אסביר לך מה הקשר: כי לפני חודש וחצי כבר ידענו שהולכת להיות פריצת הגירעון. ידענו שאין את הכספים. התרענו ואמרנו את זה, אז אם היית בוועדה, היית יודעת שאמרנו. זה לא משהו שלא היה על השולחן. מה שהיה הכי מצחיק בוועדת הכספים – וגם דיברתי על זה קודם – הוא ששר האוצר גילה שהייתה מלחמה בלבנון בספטמבר 2024, אחרי ששנה שלמה הייתה מלחמה. הוא מוצא את המילה "אחריות" רק כשזה על מישהו אחר, כי למה שאתם תיקחו אחריות על משהו? על הגירעון הוא לוקח, על זה שהכלכלה במצב הכי טוב בעולם אין לי כבר על מה לדבר. על זה שאין שום דבר אחד ביוקר המחיה, למרות שהוא יו"ר קבינט המלחמה ביוקר המחיה – הקבינט המדיני, חברתי, כלכלי, הוא היו"ר – התכנסו פעמיים – שקל וחצי.
מאיר כהן (יש עתיד):
הוא לא מתכנס.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא לא מתכנס, אבל הוא יו"ר האירוע הזה. הוא גם שר במשרד הביטחון בשנים שיש לנו את שיא הפיגועים, שיא הנרצחים ומעל 500 הרוגים בשנתיים האחרונות.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
רק משפט אחרון, אדוני. הביזיון הכי גדול זה שהוא משית על הכנסת ועל עובדי הלוגיסטיקה של הכנסת והמשק פה – להוסיף פה מלא מלא כיסאות שכבר אין להם מקום, לזאב אלקין.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
אין לו שולחן, אבל יש לו כיסא.
היו"ר משה רוט:
תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
בזה אתם טובים, אבל בלקחת אחריות על מצב הכלכלה – שר האוצר עדיין לא גילה את זה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. בבקשה, אדוני.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מאז שעברת למודיעין אתה כל הזמן נואם, שמתי לב.
מאיר כהן (יש עתיד):
דווקא בדימונה נאמתי יותר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
איך אפשר לעזוב את דימונה? איך? איך? איך? הלב שם. הלב שם, נכון?
מאיר כהן (יש עתיד):
אחרי 60 שנה, לכל אחד מותר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זה נכון, הילדים והנכדים.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני כבר בן 69. אדוני, סליחה. לכל אלה שצעקו לנאור, אנחנו גינינו בכל תוקף את הניסיון הזה לפגיעה של פצצות התאורה או הזיקוקים או מה שזה לא יהיה, זה לא משנה – גינינו בכל תוקף. הלוואי שהיינו שומעים גינויים גם לאמירות שהן לא פחות. אימאן, חברת הכנסת, גם כאן אני עליתי במיוחד להגיד לך שהרשתות מלאות בכל כך הרבה אנשים שתוקפים את כולם, גם אתכם. ופיות מלאים ברעל יש בכל מקום – נגדנו ונגדכם ונגד כל מי שלא הולך עם המיינסטרים. כל מי שמבקר הופך להיות לאויב המדינה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מאיר, גם נגדנו. אנחנו חוטפים גם. אני אומרת.
מאיר כהן (יש עתיד):
אז אני אומר לך – שנייה, שנייה, סליחה. כן, כן, לא אמרתי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
מילא אנחנו, שיתקפו אותנו, אבל לא מישהי שנהרגה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני רק רוצה לסיים משפט.
היו"ר משה רוט:
תנו לו לסיים משפט. שנייה, שנייה, חבר הכנסת פה רוצה לסיים משפט.
מאיר כהן (יש עתיד):
יש פה מספיק משוגעים שתוקפים גם קורבנות, תאמינו לי, מכל הצדדים. לכן חשוב שזה ייאמר מהדוכן הזה: אנחנו משתתפים בצערה של המשפחה. הפצצות האלה והטילים האלה פוגעים בכולנו: ביהודים, בערבים, בדרוזים – בכולם. הם יורים ולא מכוונים והורגים בנו, בכל אזרחי מדינת ישראל. אז חשוב שזה ייאמר כאן, אנחנו נילחם כולנו באלה – אני קורא להם הטרוריסטים של הרשתות, אבל פה, למרות חילוקי הדעות, אנחנו חייבים לגנות את האנשים האלה. ואני שוב אומר לך, ואני אפילו מרשה לעצמי להגיד בשם כולם, שאנחנו משתתפים בצערה של המשפחה, והלוואי שזה לא יחזור. אין הבדל בין פגיעה בבני ברק או פגיעה בטמרה או פגיעה בשפרעם. אין הבדל. עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו. תשימו לב, קטי, מה קורה לנו מבחינת ההסברה הישראלית. אנחנו כולם מדברים על המחדל הביטחוני, אבל יש מחדל גדול מאוד בהסברה הישראלית, ויש תחושה שמשרד החוץ נעלם. מעולם מצבנו כמדינה לא היה קשה בחוץ לארץ. מעולם. אני מדבר עם בני משפחה, עם חברים שגרים באירופה, שגרים בארצות הברית, זה נורא לשמוע את הפחד; זה נורא לשמוע אותם זועקים: למה ברחובות אנחנו לא באים לידי ביטוי? למה אין קמפיין ענק של משרד החוץ – –
היו"ר משה רוט:
משפט אחרון.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – שתלוי בכל מדינות אירופה? שתלוי בכל הבירות? שמסביר את צדקת דרכנו? יבוא היום ואנחנו נצטרך לא רק לבדוק את המחדל הביטחוני, גם את המחדל ההסברתי. עכשיו, אני יודע שיש סיפור עם מהגרים ואני יודע שיש הקצנה – –
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת כהן.
מאיר כהן (יש עתיד):
עוד חצי שנייה. – – ואני יודע שאפילו האפיפיור קרא אתמול לבדוק אם אנחנו עושים רצח עם. אבל אנחנו צריכים להיות שם, משרד החוץ וכל גופי ההסברה, ואנחנו לא עושים דבר, ואנחנו נשלם על זה. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים ויקרים, עלה לפה לפני כמה דקות חבר הכנסת אלעזר שטרן, דיבר איתנו על כך שאנחנו מפרקים ורוצים לפרק את מערכת המשפט, את השב"כ ועוד מערכות של המדינה. אז לא, חבר הכנסת שטרן, אתה לא פה, אבל אני מקווה ומניחה שאתה מקשיב לי. אנחנו לא רוצים להרוס שום מערכת – להפך, אנחנו רוצים לחזק אותן, לתקן, לשפר. להעביר ביקורת זה לא הריסה, זה רצון לשפר. זה דבר ראשון. דבר שני, טול קורה מבין עיניך, חבר הכנסת שטרן. מה שאתם עושים, האופוזיציה, מהיום הראשון שאני פה ושומעת אתכם, זה להרוס בכל דרך אפשרית את מערכת השלטון. זה להרוס את מעמד ראש הממשלה, לא משנה מיהו, אבל להרוס ולצרוח. כן, אתה יכול לצחוק ולחייך, אבל זה מה שאני חושבת.
גלעד קריב (העבודה):
את זוכרת מה אתם עשיתם לבנט – – –
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
קודם כול, אתה צודק. זאת באמת תשובה חכמה והגיונית, "אתם התחלתם". זה אחלה בגרות.
גלעד קריב (העבודה):
זה לא אתם התחלתם. על מה את מדברת?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
בהחלט בגרות. אז אני חושבת שצריכים ליטול קורה מבין עינינו, כולנו, ולהתחיל לעבור לשיח קצת יותר מכבד. וכן, אם אנחנו רוצים לשמור על מוסדות השלטון אז כולנו צריכים לשמור עליהם, ולא רק אתם ולא רק אנחנו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הקם להורגך, זאת ביקורת? הקם להורגך השכם – – –
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
ביקורת אפשר להעביר, וביקורת זה דבר מאוד מאוד חשוב.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
ההסתה נגד היועמ"שית זאת ביקורת?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אבל יש להעביר ביקורת ויש לזרוע הרס וחורבן. וזה מה שאתם עושים, לצערי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא הבנתי. הביקורת של הממשלה כלפי היועמ"שית זאת ביקורת. ביקורת בונה?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
ועכשיו לדברים שמלכתחילה התכוונתי לומר – יוראי. לדברים שהתכוונתי מלכתחילה לומר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הקם להורגך, זאת ביקורת? באיזה עולם? באיזה עולם?
היו"ר משה רוט:
שנייה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
בהמשך לנאום הקודם שלי, אדבר גם הפעם על השלכות המלחמה. אדבר על המילואימניקים, אבל לא על המילואימניקים הרגילים, אלא על אלה שנפצעו, אלה שיישאו על גופם לאורך כל חייהם את פצעי המלחמה. אבל שוב, רגע, אני אתקן, לא על המילואימניקים שנפצעו אלא דווקא על הנשים שלהם. על הנשים שלהם, שמטפלות בילדים שלהם, שמחזיקות את הבית שלהם. נפגשתי היום עם פורום נשות הפצועים, רובם פצועים שהם חיילי מילואים, שנפצעו במהלך חרבות ברזל. ישבו אצלי אביטל, תמר, מוריה, שי ונחמי. זאת לא הפגישה הראשונה שלי איתן. מדובר בנשים כמוני, כמוך, קטי, כמו כולנו – נשים נורמטיביות, שתרמו ותורמות לחברה, מרוויחות – ובדרך כלל לא מקטרות, ובעיקר מודות על מזלן הטוב. אבל מול אבסורדים הן לא יכולות לשתוק, לדוגמה, אם הבעל שלהן נפצע לאחר מספר ימי מילואים שאינו עולה לכדי כמות מספקת כדי לקבל את המעטפת שניתנת למשפחות המילואים, ומאז הוא שוכב בבית החולים – הוא שוכב נניח חודש חודשיים או שלושה חודשים – –
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – וצפויה לו עוד תקופת אשפוז ארוכה ביותר, הן לא מקבלות את כל ההטבות שמקבלות נשות המילואים.
היו"ר משה רוט:
תודה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אז כן, בשבילכן ולמענכן אנחנו נמשיך ונדאג וניאבק, שגם אתן תקבלנה את כל מה שנשות המילואים מקבלות. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להמשיך את הבוקר שהיה לי. סיפרתי לכם על הבוקר המאוד-מרגש עם בית הספר ש"י עגנון בבוקר, עם הנבחרת של קטועי הגפיים. נכנסתי לאוטו ונסעתי לכיוון הכנסת. נסעתי באיילון, ופתאום, מר קלנר היקר, מה ראיתי? שלט ענק באיילון עם שתי תמונות: תמונה אחת של היועצת המשפטית, והתמונה השנייה של בנימין נתניהו, ראש הממשלה. וכתוב על השלט בגדול: הדם שלו על הידיים שלה. הדם שלו על הידיים שלה – שלט באיילון. לא האמנתי שאני רואה את זה. המשכתי לנסוע והאטתי, כי ראיתי עוד פעם שלט, רציתי לקרוא ולהיות בטוח במה שאני קורא: הדם שלו על הידיים שלה. ומה כתוב על השלט למעלה בצד שמאל, קטי? כתוב: נעם. מפלגת נעם מימנה את השלט הזה. עכשיו, תבינו את הסיבוב הזה של מפלגת נעם. הרי היא לא יכלה לרוץ לבד, כי היא לא עברה את אחוז החסימה. שוריין מר אבי מעוז במפלגת הליכוד. בזכות הליכוד – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מה פתאום – – –
קריאות:
– – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
נאור. ליכוד?
נאור שירי (יש עתיד):
לא. ציונות דתית.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ציונות דתית. סליחה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אה, ישר להאשים.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מה פתאום – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
שוריין בציונות הדתית. נכנס לכנסת – קטי, סליחה. ציונות דתית.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – ציונות דתית ארבע פעמים. תשחררי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
נכנס לכנסת בזכות השריון הזה.
קריאות:
– – –
גלעד קריב (העבודה):
על מה את מדברת – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אמרתי, ציונות דתית.
גלעד קריב (העבודה):
על מה את מדברת? שריינתם את אופיר סופר בתמורה לזה שיכניסו את אבי מעוז – – –
קריאות:
– – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
נהיית עכשיו גם פרשן פוליטי.
היו"ר משה רוט:
סליחה, תנו לחבר הכנסת, תנו לו לסיים משפט. סליחה. סימון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אוקיי. אבי מעוז קיבל בזכות זה מימון מפלגות, והיום, בזכות המימון הזה, הוא מממן שלט של הסתה על שלטון החוק, וכתוב על השלט בבירור: הדם שלו על הידיים שלה. ולא שמעתי חבר כנסת אחד מהקואליציה שמגנה את השלט הזה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
גם לא "אתה הראש, אתה אשם", גם לא שמענו. להפך, השתמשתם – – –
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – – "ממשלת הדמים" – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
רגע. איל ולדמן – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – – הוא בוגד, בוגד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא שמעתי חבר כנסת אחד – – –
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
בסדר, בסדר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא שמעתי אחד שמגנה את השלט הזה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
רוצח, בוגד, צריך להוציא אותו, לתלות אותו – מיליון דברים אמרו על נתניהו. איפה הייתם? איפה?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מה זה "איפה הייתם"? איפה אתם עכשיו?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
איפה אתם עכשיו?
קריאה:
רוצח – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
איל ולדמן רשם אתמול "בוגד". בוגד. נו.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
באמת, דוידסון, אתה יודע שאני מכבדת אותך. בוא ניתן לציבור דוגמה אישית.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת שטרית, שנייה אחת, הוא רוצה לסיים.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
דוגמה אישית – – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת שטרית, הזמן שלו נגמר, אני רוצה לתת לו משפט סיום.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת שטרית, אנא.
סימון דוידסון (יש עתיד):
קטי, את יודעת, אני גיליתי שאחרי חצות את מתעוררת, פתאום יש לך איזה פרץ כזה של אנרגיה, ובום.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – –
היו"ר משה רוט:
בוא לא נהפוך את זה לאישי. בוא לא נהפוך את זה לאישי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא, אני נותן לה מחמאה. עכשיו, אחרי שנסעתי באיילון – – –
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת דוידסון, שנייה.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
– – –
היו"ר משה רוט:
אני רוצה לתת לו משפט סיום. אחרי זה. כבוד השר, רק משפט סיום. לא להפוך את זה לאישי, זה הכול.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
רק משפט אחד. מי שמנרמל הסתה – מנרמלים את זה בסוף לשני הצדדים – – –
היו"ר משה רוט:
זה רע לשני הצדדים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אז היא לא נתנה לי להשלים.
היו"ר משה רוט:
שנייה. זה בדיוק מה שהוא רוצה להגיד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני נגד ואני מגנה כל סוג של הסתה.
היו"ר משה רוט:
יפה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא עליך, לא עליי ולא על אף אחד אחר, לא משנה אם זה ראש ממשלה או לא. ואני רוצה לסיים. ואז הגעתי לבניין הזה ונכנסתי למליאה וישבתי פה בשקט. ועלתה לפה חברת כנסת, שיושבת פה – עכשיו היא לא נמצאת פה – ובמשך שלוש דקות רק גידפה, השמיצה ותקפה את ראש השב"כ ואת הנהגת השב"כ.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
רגע. אני שואל: מי בסוף שומר עלינו? מי בסוף מגן על אזרחי ישראל אם לא השב"כ?
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת דוידסון, תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – לא נוכח; חברת הכנסת הרכבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת הרצנו, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
קטי, אני רוצה שתקשיבי לי. אני רוצה שתקשיבי לי, בסדר?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני מקשיבה לך. היועצת שלי אומרת שיש לה צירים, אז למי להקשיב, לך או לה? אני רוצה להרגיע אותה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מזל טוב.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
בקרוב אצלך.
היו"ר משה רוט:
בשעה טובה.
היו"ר משה רוט:
חברים, שנייה. בואו נחכה שחבר הכנסת יוכל לדבר, להגיד את שלו.
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
תנו לו לדבר. אני עצרתי את השעון, אבל תנו לו. חברי הכנסת, יש חבר כנסת שעומד על הדוכן, רוצה לדבר. בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
הייתי שם – – –
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת שירי, אנא. הוא רוצה לדבר. זה על הזמן שלו.
נאור שירי (יש עתיד):
מדובר במאבק דמוגרפי חשוב.
היו"ר משה רוט:
בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע אם שמעתם, אבל במסגרת ישיבת הזובור היום בוועדת חוקה הטיח חבר הכנסת משה סעדה ביועצת המשפטית לממשלה שהיא אשמה בכישלון המאבק בפשיעה המאורגנת, שבמשמרת שלה חלה עלייה במספר הנרצחים. עכשיו, יש בעיה עם הטיעון הזה, כי גלי בהרב-מיארה הייתה היועצת המשפטית לממשלת השינוי והיא גם היועצת המשפטית לממשלה הזו. בממשלת השינוי הנתונים הצביעו על 15% ירידה במספר הנרצחים ובממשלה הזאת יש עלייה של 203% במספר הנרצחים. השנה, בשנת 2023 בלבד, היו 299 נרצחים, שזה פי שניים מהמספר הממוצע של נרצחים ב-25 שנה האחרונות. אותה יועצת משפטית – שתי ממשלות שונות. יכול להיות שהסיבה להבדלים בנתונים היא כי בממשלת השינוי מונה פרויקטור, איש רציני, סגן שר, יואב סגלוביץ', שרתם את המערכת ל"מסלול בטוח", תוכנית ממשלתית כוללת למאבק בפשיעה המאורגנת, עבד בזה, רתם את המשרדים הממשלתיים, רתם את גופי הביטחון והביא להישגים. ואילו בממשלה שלכם מיניתם ליצן טיקטוק, עבריין מורשע, כהניסט, תומך טרור, שבמקום ללכת ולעבוד בהורדת הנרצחים ובמאבק בפשיעה המאורגנת, עסוק בלגרוף לייקים בטיקטוק ובפייסבוק. יכול להיות שהסיבה להבדל במספר הנרצחים בין הממשלות הוא לא היועצת המשפטית לממשלה אלא העובדה שאתם בורחים מאחריות ומתבכיינים, ואנחנו עבדנו. זה לא חדש לי שאתם בורחים מאחריות. אגב, לא רק בורחים מאחריות למספר הנרצחים ברמה הפלילית, אתם גם בורחים מאחריות לטבח הכי גדול ביהודים מאז השואה, ל-1,200 נרצחים ב-7 באוקטובר. אתם בורחים מאחריות לעשרות אלפי המפונים שמסתובבים בארץ כבר כל כך הרבה זמן. אתם בורחים מאחריות לכלכלה שקורסת כאן. אתם בורחים מאחריות לביטחון האישי, שקרס לחלוטין. אתם בורחים מאחריות לפשיעה בחברה הערבית. אתם בורחים מאחריות אפילו למספר ההרוגים בתאונות דרכים, שהשנה שבר שיא של כל הזמנים. מבחינתכם, מבחינת ממשלת הימין מלא מלא, אפשר להאשים או את הגורל – כי זה גזרת גורל, הרי, זה לא תלוי בכם, אז או שמאשימים את הגורל או שמאשימים את היועצת המשפטית לממשלה. אז אני רוצה להציע לכם, במיוחד לחברי הליכוד: תפסיקו להאשים את כל העולם ואשתו ותתחילו לקחת אחריות.
היו"ר משה רוט:
תודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתם מנהלים את המדינה, אתם אחראים. תפסיקו למצוא אשמים למחדלים שלכם, לאוזלת היד שלכם, לעובדה שאתם פשוט בכיינים ולא עושים את העבודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, אדוני.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
קינלי, מה נתן לך את ההשראה לכתוב את הספר, אולי תספר לנו – – –
משה טור פז (יש עתיד):
בפעם הבאה, אין בעיה. אני פשוט מוכן כבר כולי. חבר הכנסת להב הרצנו, מה שנקרא, הרמת לי. אני רוצה לומר, פעם היה שיר, "לו הייתי רוטשילד", אז חבר הכנסת אלמוג כהן, לו הייתי בקואליציה. איזה כיף זה להיות בקואליציה שלכם, זה נהדר. בוא נגיד שאתה אלקין, הרגע הצטרפת לקואליציה. אתה לא צריך שום דבר, אתה יכול לקרוא להם "פח", החיים שלך תותים. אתה לא חייב שום דבר, הרי אף אחד לא הולך לבדוק מה תעשה. אתה תמיד תוכל להאשים את וסרלאוף ולומר: הוא עשה את הדברים. איזה כיף זה להיות אביחי בוארון. אתה יכול תמיד להאשים את היועמ"שית: זה לא אני, זה היועמ"שית. איזה כיף זה להיות מירי רגב – אין כאבי בטן, הכול טוב. איזה כיף זה להיות טלי גוטליב – יש את ראש השב"כ: אני תמיד יכולה להגיד, ראש השב"כ לא נתן לי לעשות את העבודה, זה לא אני, זה הוא, זה ראש השב"כ. איזה כיף זה להיות אבי מעוז – אני תמיד יכול לשים מודעות באיילון ולומר: זה הם, הם אשמים. איזה כיף זה להיות שלמה קרעי – נגיד לא הצלחתי לרשת את המדינה, אני תמיד יכול לומר שזה בג"ץ וזה יועמ"שית וזה אתם, התקשורת. זה נורא נורא כיף, אתה לא חייב שום דין וחשבון. איזה כיף זה להיות ביבי, נורא כיף להיות ביבי. אתה יודע למה?
גלעד קריב (העבודה):
לא, לא. תאמין לי שיש כמה דברים – – –
משה טור פז (יש עתיד):
אתה יודע למה, גלעד? כי ביבי יכול לעמוד ולומר בוועדת חוץ וביטחון ואחר כך גם להגיד גם פה: זה לא אני, זה ההוא, ג' – בגללו לא תקפנו ברפיח, לא תמרנו, לא הלכנו. זה כל כך כיף, יש לך תירוצים בלי סוף. אפשר להמשיך עוד. איזה כיף זה להיות חרדי בקואליציה. תסלחו לי, זה לא שאנחנו לא מתגייסים – זה צה"ל, הוא לא רוצה, הוא לא מוכן, הוא לא יודע איך לקבל אותנו; אלף תירוצים. איזה כיף זה להיות בממשלה שאחראית ל-7 באוקטובר. כל העולם אשם – המחאה, התקשורת, היועמ"שית, ההוראות פתיחה באש – כולם אשמים, חוץ ממי? חוץ ממני. אז חברים יקרים, מה שתיארתי הוא לא באג, זה פיצ'ר. זו מהות של חוסר לקיחת אחריות. ומה לעשות, אפשר להאשים את כולם – אבל בסוף בסוף כולם יודעים מי אחראי. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת שלי טל מרון.
קריאה:
יסמין פה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר משה רוט:
את שם? אה, חיפשתי במקום – ולא במקום הנכון.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הוא רוצה שאני ארד עליו כדי שהוא ישיב, אבל נראה לי שירדו עליו מספיק השבוע. לא? עשה את שלו. אבל אני רוצה לספר לך – הינה, אתה גם תתעניין בתור איש הנגב, כי זה משמעותי – זה עדיין בבירור, והיום חיכינו בוועדת כספים שכבר יגיע הדיון על זה. אבל הינה, אני רוצה לספר לכם: בזמן ממשלת השינוי בשנת 2021–2022 הוכנס בתקציב סכום של 1.7 מיליארד שקלים לטובת רכישת דירות לדיור הציבורי. זה מבורך וחשוב, כי מעל 30,000 זכאים ממתינים לדיור ציבורי. התחילו לרכוש דירות חדשות, אחרי שייבשו שנים את הדיור הציבורי. אממה, התחלפה הממשלה, ובתקציב שלכם, של 2023–2024, לא הוסיפו שקל לדיור הציבורי. היום בוועדת כספים מבקשים להעביר עודפים של מיליארד שקל כמעט לשנה הבאה, להשתמש בהם – זאת אומרת שניצלו רק 700 מתוך 1.7 מיליארד לרכישת דירות. כמה חוסר ניהול יכול להיות אצל שר המותגים, שאנחנו לא מצליחים אפילו לרכוש דירות עם תקציב שסוף-סוף כבר יש?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
מי זה שר המותגים?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
שר השיכון.
גלעד קריב (העבודה):
לואי ויטון של חסידי גור.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
זה – אחד. הדבר השני, באותו סעיף מופיע לתחזוק הדירות של הדיור הציבורי – עודף של 64 מיליון שקלים. בזמן שאני ובטח גם אתה מקבלים פניות חוזרות ונשנות על הזנחה בדיור הציבורי, על כך שהדירות מוחזקות לא ראוי, על נזילות ועובש וברזים דולפים, כמו הלשכה של ראש הממשלה – עדיין יש עודף של 64 מיליון שקלים. איך אפשר? איזה כישרון של חוסר ניהול צריך כדי להגיע למצב שיש לך עודפים לשפר ולשפץ את הדיור הציבורי? מיכאל, סליחה, לא ראיתי שאתה כאן. גם אתה, כמה פניות אתה מקבל על הדיור הציבורי? על הממתינים, על השיפוצים, על חוסר הניהול שיש שם? כמה?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
יסמין, הוא שומע מוזיקה. מה את רוצה ממנו?
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
ההפקרה של הדיור הציבורי שנעשתה השנה – לא היה כדוגמתה, כולל חוק המכר – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
שאפו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
הפקרה – מיכאל, חוק המכר – אבל הם לא קונים דירות חדשות. צריך קודם כול לרכוש דירות חדשות עם התקציב שיש להם. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חברת הכנסת לימור סון הר המלך – אינה נוכחת; חבר הכנסת אריאל קלנר – מוותר; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת שוסטר – אינו נוכח. חבר הכנסת קריב?
קריאה:
מוותר, מוותר. פעם אחת נשמע אותך אומר את המילה הזאת.
גלעד קריב (העבודה):
לא תשמע אותי.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
הוא יוותר, זה?
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להתייחס בקצרה לשני עניינים: חברי הכנסת מסיעת חד"ש ומסיעת רע"מ הזכירו כאן מעל הדוכן את מתקפת השנאה וההסתה ברשתות לאחר שהתפרסם דבר הריגתה, רציחתה, של ספאא עואד, תושבת שפרעם, מורה בבית ספר, אימא לארבעה ילדים. אני חושב שהגינוי צריך להישמע מכל חלקי הבית הזה. השר בוסו התייחס לעניין תוך כדי דבריו, אבל באמת כולנו צריכים לדחות בשאט נפש את המתקפה הזאת, את מתקפת השנאה המכוערת הזו, שמעידה על בעיית יסוד, בעיית שורש בחברה הישראלית. והבעיה הזאת לא מופיעה יש מאין. כאשר אנחנו נמצאים במצב שבו הממשלה הנוכחית והקואליציה הנוכחית נותנות לגיטימציה מוחלטת לתפיסת העולם הכהניסטית, כאשר משרד החינוך השמיד את כל התוכניות בחינוך שקשורות לחיים משותפים, יצירת מפגשים בין תלמידים יהודים לבין תלמידים ערבים, כאשר השותפות הפוליטית בין מפלגות ציוניות לבין מפלגות ערביות מוצגת כאן בבית הזה פעם אחר פעם כמעשה של בגידה, כמעשה אנטי-פטריוטי – מה יש להתפלא על מתקפת השנאה הזאת? היא לא מגיעה משולי החברה הישראלית; היא מגיעה מלב החברה הישראלית, מכיוון שבבית הזה מכשירים את הכהניזם. ואם כאן, סביב שולחן הממשלה, מכשירים את תורתו הגזענית של הרב כהנא – אני מתקשה לקרוא לו "הרב" – מה הפלא שזה מה שאנחנו רואים ברשתות החברתיות? הערב קרוב ל-90 תושבים משפרעם פונו לבתי חולים. אני אומר דבר קשה: אם אותם 90 תושבים לא היו משפרעם אלא היו מהקריות, ליד – כל המדינה הייתה סוערת. זה היה הנושא המרכזי שאנחנו מדברים עליו – איך 90 תושבי עיר מפונים לשני בתי חולים בחיפה כתוצאה מנפילת חמש רקטות. זה לא קורה, והנושא הזה כן נמצא קצת בכותרות, אבל הוא לא מסעיר את הבית הזה, כי מדובר בתושבי שפרעם. הגיע הזמן שנישיר את מבטנו אל עבר התופעה הזאת, ונבין שאנחנו כולנו חייבים להיות מגויסים למאבק איתנים בגילויי הגזענות בתוך החברה הישראלית. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת שמחה רוטמן – אינו נוכח; חברת הכנסת רייטן מרום – אינה נוכחת. אם כן, סיימנו את רשימת הדוברים. אז אני מזמין את שר התקשורת חבר הכנסת שלמה קרעי לסכם את הדיון. בבקשה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
שלמה, תדבר על החוק שאתה מעלה ביום ראשון: התוכנית – – – ליאסר ערפאת. מעניין מה גלעד קריב יגיד על זה. יאסר ערפאת הנאצי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מוטי קסטל, הכתב המוכשר של ערוץ 14, פרסם עכשיו פרסום ראשון – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
מי משקר, הפרקליטות או הקצין?
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – שהחוק להפרטת התאגיד עולה ביום ראשון לוועדת שרים. מגישה אותו חברת הכנסת טלי גוטליב, חברת הכנסת הנמרצת והמוכשרת שלנו.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
כאשר תאגיד השידור הישראלי פועל באופן שהוא נגד מדינת ישראל, כמו סרט ההאדרה, ההלל והשבח לרב-המרצחים יאסר ערפאת, צריך שמישהו יבין כאן שבזבוז כספי ציבור באופן הזה לא יהיה יותר על חשבוננו. חדשות ואקטואליה יש מספיק בשוק הפרטי.
גלעד קריב (העבודה):
אתה מדבר על רב-המרצחים שנתניהו לחץ את ידו?
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת קריב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
יש מספיק בשוק הפרטי חדשות ואקטואליה. אנחנו לא צריכים מאות מיליונים לבזבז על ערוץ חסר רייטינג, שהערוץ השני שלו, מכאן 33, מסית כל היום נגד מדינת ישראל. אז יש כמה דברים שקורים במקביל. אגב, כבר שעה שלמה שאין מועצה לתאגיד. מיליארד שקל בשנה כמעט מבוזבזים בשעה הזאת ובהמשך, עד שהיועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ יחליטו שהם מאפשרים לי למלא את חובתי החוקית.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה, אדוני השר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה רבה. נא לתמוך בהצעה.
גלעד קריב (העבודה):
בוא נתחיל עם זה שתצליח למנות מנכ"ל – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
מיניתי, מיניתי.
היו"ר משה רוט:
סליחה, חבר הכנסת קריב. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.
היו"ר משה רוט:
33 בעד, שישה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1810).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר משה רוט:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר התקשורת, במקום שר הביטחון, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים – אני מתבייש להשתמש בשם הזה כאן, מעל הבמה במליאת הכנסת. מחבלים נתעבים, לא "לוחמים בלתי חוקיים". אני יודע שעברה כאן כבר הצעת חוק לשנות את המינוח הזה. מדובר במחבלים, במרצחים נתעבים, שאנחנו לא יכולים לקרוא להם "לוחמים בלתי חוקיים". אבל בכל מקרה, זה כיום הנוסח – – –
היו"ר משה רוט:
אבל זה מונח בין-לאומי, זו הבעיה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, לא, אבל הגישו כאן הצעת חוק לשנות את המינוח.
היו"ר משה רוט:
אני יודע. חסד לאומים.
קריאה
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
של טלי? וזה אושר כבר? כנראה שהחוק עדיין לא אושר בקריאה שנייה ושלישית. בכל מקרה, מביאים כאן לקריאה ראשונה את הצעת החוק. זו בעצם הארכת הוראת שעה שצפויה לפקוע ביום 30 בנובמבר. נוכח ההתפתחויות בלחימה, ובכלל זה המשך התמרון הקרקעי של כוחות צה"ל בעזה ובלבנון, וכתוצאה מכך עלייה משמעותית במספר העצורים, מכוח החוק נדרש להאריך את הוראת השעה לתקופה נוספת של ארבעה חודשים, עד ליום 31 במרץ 2025. אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ותעביר אותה להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה, אדוני השר. נעבור לדיון האישי. רשימת הדוברים סגורה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – מוותר; חבר הכנסת ווליד טאהא – מוותר; חבר הכנסת יוסף עטאונה – מוותר; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – מוותרת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – מוותרת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר כנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת סולימאן – אינה מדברת; חברת הכנסת סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – לא מדבר; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא מדבר; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת ביטון – אינה נוכחת; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – לא מדברת; חבר הכנסת קלנר – לא מדבר; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – לא מדבר; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – לא מדברת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת שוסטר – נוכח; חבר הכנסת קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. אם כן – השר לא מסכם. נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר משה רוט:
31 בעד, ארבעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[מס' מ/1800; דברי הכנסת, חוב' ג', ישיבה 216; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, כמה דקות, אנא.
צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר). אני רוצה להסביר בשתי מילים מה הכוונה. אנחנו מתכוונים גם להקל על המצוקה בבתי הכלא של הצפיפות שנתונים בה כיום גם האסירים הביטחוניים, שזה פחות חשוב, וגם האסירים הפליליים. חבריי – – –
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת, אנא.
צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):
ומצד שני, הצעת החוק הזאת בעצם מאפשרת לנו להקל גם במעט את הלחץ המוטל על לוחמי הכליאה שעומדים בסיכון יום-יומי. אנחנו מציעים בעצם, בסופו של דבר, לאפשר חופשה מיוחדת. זה אומר, 45 ימים לאסירים שאינם כלואים בשל עבירות פשע חמורות. 45 ימים לפני תום תקופת המאסר שלהם, לצאת לחופשה מיוחדת. אני מבקש את אמונכם בהצבעה הזאת. זאת הארכת שעה שאנחנו מבצעים מדי פעם. אני חושב שאפשר להמשיך אותה גם הפעם. תודה, אדוני.
היו"ר משה רוט:
תודה. חברת הכנסת בן ארי, ההסתייגויות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מסירים.
היו"ר משה רוט:
אם כן, ההסתייגויות הוסרו. יש גם רשות דיבור – מישהו מסיעת המחנה הממלכתי רוצה לנצל את רשות הדיבור? לא, לא נמצאים. מסיעת העבודה? אין אף אחד. אין אף אחד מהסיעה הזאת ולא מהסיעה הזאת. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 –31 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.
היו"ר משה רוט:
31 בעד, אין מתנגדים. אם כן, נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 31 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024, נתקבל.
היו"ר משה רוט:
31 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי י"ח בחשוון התשפ"ה, 19 בנובמבר 2024, בשעה 16:00. בעזרת השם, שרק נשמע בשורות טובות. תודה רבה. ישיבה זאת נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 01:12.