טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
המלצה לבחירת סגן ליושב ראש הכנסת, לפי סעיף 2(א) לתקנון הכנסת.
פעולה על פי חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
שר התקשורת שלמה קרעי:
ירון לוי (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון) (דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה–
ששון ששי גואטה (הליכוד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
נאור שירי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אופיר כץ (הליכוד):
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
ששון ששי גואטה (הליכוד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
הצעת חוק להסדרת עסקאות איגוח, התשפ"ה–
שר המשפטים יריב לוין:
מירב בן ארי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
משה סעדה (הליכוד):
אושר שקלים (הליכוד):
שר התקשורת שלמה קרעי:
הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון) (ניכוי כספים בשל נזקי טרור), התשפ"ה–
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
טלי גוטליב (הליכוד):
הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–
ששון ששי גואטה (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):
הודעות ועדת הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ח באייר התשפ"ה, 26 במאי 2025. זהו היום ה-598 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים שאחינו ואחיותינו שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל נמצאים בשבי. אנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5840/25 וכלה בהצעת חוק פ/5867/25: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הגדלת תקרת תרומה מזכה למוסד ציבורי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בקרן משפחתית כמוסד ציבורי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – עיצום כספי בשל אי-הסדרת ביטוח רפואי לעובד זר), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת צגה מלקו; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת נכות מעבודה לשכר הממוצע במשק), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הקלה בפיצול דירות), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלון שוסטר, יצחק קרויזר ורם בן ברק; הצעת חוק עיון במרשמי המקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם ובארגון נפגעי פעולות האיבה, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק איסור התקשרות בהסדר לקביעת מחיר אחיד למזון במשלוח ובהזמנה בבית האוכל, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק המים (תיקון – הנחות לבתי תפילה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק החקלאות, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הצבת מערכת צילום ביומטרית לצורך מניעת אלימות במגרשי הספורט) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק המאבק במדינות תומכות טרור, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-זכאות לקצבת ילדים להורה שלא שירת בשירות מזכה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הטבות בדיור לחיילי מילואים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הבטחת תשלומי גמלאות לעובדי עירייה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תעודה על תשלום חובות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק השבת זכויות במקרקעין שנשללו ביהודה והשומרון לפני קום המדינה, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון – חילוט כלי ציד), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום מען באמצעות נקודת ציון), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – האחראי על טיפול בפניות מעסיקים בענף הסיעוד הביתי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק חיפוש במקום שהוכרז כאזור מועד לפשיעה אלימה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מספר שרים וסגני שרים), מאת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק יידוע ודיווח על מינוי יועצים חיצוניים לנושאי משרה ציבורית, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (איסור פרסום והפצת חומר פרסומי למכירת סמים מסוכנים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת סימון דוידסון, ולדימיר בליאק, נאור שירי, יסמין פרידמן וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק חובת פרסום שמותיהם של אסירים ביטחוניים ששוחררו ממאסר, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, עמית הלוי, טלי גוטליב, צבי ידידיה סוכות, אביחי אברהם בוארון, משה פסל, צביקה פוגל, מישל בוסקילה, אריאל קלנר, מיכל מרים וולדיגר, שלום דנינו, אושר שקלים, ששון ששי גואטה, אליהו רביבו, קטי קטרין שטרית, אופיר כץ, ניסים ואטורי, פנינה תמנו, מתן כהנא וחוה אתי עטייה; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עפיף עבד ומיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק-יסוד: משאל עם – ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, מאת חבר הכנסת מאיר כהן. עוד הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 44 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 69) (מתנדבים בשירות בתי הסוהר), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 20) (הנחה בארנונה בעד בן משפחה נכה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. כמו כן הונחה על שולחן הכנסת הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, טטיאנה מזרסקי, צגה מלקו ויוליה מלינובסקי בנושא: סמל מוסד חינוך מיוחד רפואי נפשי בקהילה, הכרחי במיוחד לאור חרבות ברזל. נוסף על כך הונח על שולחן הכנסת הסכם אירופי בנוגע לעבודתם של צוותי כלי רכב העוסקים בתחבורה בין-לאומית בדרכים – AETR. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
נציין גם שהיום הוא יום ירושלים, ואנחנו כולנו זכינו לחיות בדור שאלפיים שנה יהודים יכלו רק לחלום עליו, להתפלל אליו. שבנו לירושלים ואנחנו מתכוונים להישאר בה. ציינו לפני שעה קלה גם את הטקס הממלכתי לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. ואנחנו מחבקים את המשפחות שאיבדו את היקרים להן מכול. ונעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום – אגב, אנחנו נציין את היום המיוחד לירושלים בהמשך השבוע, כאן במליאה.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון הוא כמובן הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, תפקידה של הכנסת כזכור הוא לא רק לחוקק, שאת זה היא עושה הרבה יותר מדי, אלא גם לפקח על עבודת הממשלה, שאת זה היא עושה הרבה פחות מדי. תפקידנו לשאול את הממשלה שאלות קשות, ועם שאלה כזאת אני עולה היום לדוכן. השאלה היא: האם מדינת ישראל היא זו שעומדת מאחורי שתי חברות קש שהוקמו בשוויץ ובארצות הברית, ה-GHF וה-SRS, כדי לארגן ולממן את הסיוע ההומניטרי בעזה? האם כספם של משלמי המיסים הישראלים הוא הכסף שמממן היום את הסיוע ההומניטרי בעזה? האם יכול להיות ששירותי הביטחון הישראליים נשלחו בידי ראש הממשלה ושר האוצר כדי לשנע כספים של מדינת ישראל לחו"ל כדי שהם יחזרו אחר כך לעזה כסיוע הומניטרי? שתי החברות האלה נרשמו, למרבה התימהון, באותו זמן, באותו שבוע בנובמבר 2024, בידי אותו עורך דין, ומייד אחרי הקמתן חברה אחת שכרה את שירותיה של החברה השנייה כדי לארגן ולחלק את הסיוע בעזה. במקור שתי החברות האלה הודיעו שמי שיממנו את הסיוע הן מדינות המפרץ, אבל מדינות המפרץ סירבו – הן סירבו כי הן חשדו לגבי הדרך שבה שני הארגונים האלה הוקמו ונוהלו מהיום הראשון. למרות הסירוב של מדינות המפרץ לממן את הארגונים, באורח פלא נולדו פתאום 100 מיליון דולר בתקציב שני הארגונים. ג'ייק ווד, שהוא המנכ"ל של ה-GHF, אמר שהתרומה הגיעה ממדינה במערב אירופה. למרבה הפלא, אף מדינה במערב אירופה לא הודיעה או לא הודתה שהיא תרמה כסף לסיוע הומניטרי בעזה. אין בזה שום היגיון – למה שמדינה אירופית שתורמת כסף לסיוע הומניטרי תרצה להסתיר את זה? איזו מדינה תעביר 100 מיליון דולר לארגון שכרגע הוקם ועוד לא עשה כלום? בנוסף, דווח על כך שיש תורמים אנונימיים לשתי החברות. גם פה, לא ברור למה מישהו ירצה לתרום כסף לארגונים שאף אחד לא מכיר, ואז להסתיר את העובדה שהוא תורם להם. אתמול הודיע מנכ"ל ה-GHF – ג'ייק ווד, כאמור, איש רציני עם רקע מרשים מאוד בפעילות הומניטרית באזורי אסון – שהוא מתפטר מתפקידו. בהודעת ההתפטרות נאמר: ברור כי לא ניתן ליישם תוכנית זו תוך הקפדה מוחלטת על עקרונות של אנושיות, ניטרליות, חוסר משוא פנים ועצמאות. המילה החשובה פה היא עצמאות. ג'ייק ווד הבין שמשחקים בו. השאלה הגדולה היא אם לא משחקים גם בנו. אם הכסף הזה הוא ישראלי, אם הוא מגיע מקופת המדינה, מדינת ישראל לא יכולה ולא צריכה להסתיר את זה. למעשה, אם הכסף הזה הוא ישראלי והממשלה מסתירה את זה, מדובר לא רק בהונאת אזרחי ישראל, שזה כספם, אלא גם באחד ממעשי האיוולת המדיניים הגדולים ביותר בתולדות המדינה. אם ישראל אכן מממנת סיוע הומניטרי בעזה – תפתחו עם זה מהדורה בכל מקום בעולם. תגידו לעולם: כן, אנחנו החלטנו שאנחנו לא מרעיבים ילדים בעזה, כי זה בדיוק ההבדל ביננו לבין חמאס, זה בדיוק ההבדל בין מדינה דמוקרטית שומרת חוק לארגון טרור רצחני ומרושע שרוצח את ילדיו הוא. אם כבר כספי המיסים של כולנו קונים סיוע הומניטרי, מממנים אוכל ותרופות בעזה, בואו נרוויח מזה בזירה הבין-לאומית. בואו פעם אחת נפתח מהדורות בכל העולם עם דבר טוב שישראל עשתה בעזה. אז אולי בן גביר וסטרוק לא יאהבו את זה, ואולי סמוטריץ' פוחד שידעו שהוא זה שהעביר את הכסף. אבל הכסף כבר עבר, וזה טוב להסברה הישראלית וטוב ליחסי החוץ הישראליים, ואפילו טוב לערכים היהודיים. תתכבד ממשלת ישראל, תגיד בקול רם שהיא מממנת את שני הארגונים האלה, ותעשה במקביל את הדבר שהיא שונאת לעשות: תיקח אחריות על הדברים שהיא עושה ותישא בתוצאות. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מזמין כעת את חבר הכנסת גלעד קריב לנמק את ההצעה מטעם סיעות העבודה והמחנה הממלכתי. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, בפתח דבריי אזכיר, כפי שעשה היושב-ראש, שאנחנו נמצאים בעיצומו של יום ירושלים, יום חגה של בירת ישראל. אינני בטוח שהתמונות שזורמות לרשתות החברתיות מהנעשה בשעות אלו ברחובות הרובע המוסלמי בירושלים – אינני בטוח שהתמונות הללו הן גאווה לעיר הבירה שלנו. דומני שחלק מן התמונות הן חרפתה של העיר ולא גאוותה. אבל לכל אחד מאיתנו, אדוני היושב-ראש, ירושלים משלו, ולכל אחד מאיתנו שיר של ירושלים שאהוב עליו וקרוב לליבו. אבל ביום ירושלים הזה מן הראוי שנאמר כולנו שיש רק פסקול אחד רלוונטי, והוא קינתו של רבי יהודה הלוי הנאמרת בשנים כתיקונן בתשעה באב: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך". זהו השיר היחידי שראוי להתנגן באוזניים שלנו ביום ירושלים הזה, יום ירושלים השני שבו אחים ואחיות אסירים בידי ארגון מרצחים. וכל הסימנים מעידים שהם לא בראש סדרי העדיפויות של הממשלה הנוכחית. "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך", כי הממשלה שמושלת בציון אינה שואלת את השאלה הזו, או בלשונו של ראש ממשלת ציון: אני ישן טוב בלילה, כי יש לי מצפון נקי. אוי לה לציון שראש ממשלה עם מצפון נקי מושל בה בשעה שאזרחיו נמקים במנהרות, ואחרים – גופם נקבר תחת ההריסות. היום הזה אירחנו בישיבת הסיעה את אחת ממשפחות החטופים. אחד מבניה של המשפחה אמר: כולנו נשבעים כאשר אנחנו מתגייסים לצה"ל שבועת אמונים. מה עם השבועה בכיוון ההפוך, שבועת המדינה לאזרחיה? השבועה שהמדינה תעשה הכול על מנת לא להפקירם. ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש – היית שם, גם אני כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה – ראש הממשלה נאם היום בטקס בהר הרצל לזכר הנספים בני קהילת ביתא ישראל שמצאו את מותם האכזרי, מי מידי מרצחים ומי בצמא וברעב, בדרך הארוכה מאתיופיה לירושלים. ראש הממשלה פתח את נאומו בטקס הזיכרון הממלכתי בדברים על גבורתו האדירה של אדיר בוגלה, שנפל בקרב במוצב נחל עוז ביום שמחת תורה. במילים נרגשות ראש הממשלה תיאר כיצד אדיר, בן למשפחה שעלתה מאתיופיה, נלחם עד הכדור האחרון, ובמילותיו של ראש הממשלה: גם אחרי הכדור האחרון. אז אמור לי, אדוני יושב-ראש הכנסת, לאיזה נאום של ראש הממשלה עלי להאזין, לזה שנאמר היום בהר הרצל ובו הוזכרה גבורתם של חיילי צה"ל ב-7 באוקטובר, או לנאום מלפני שבוע שבו ראש הממשלה אמר שהגיבורים הללו נלחמו בפלסטינים עם כפכפים? למי להאמין, לנתניהו של מסיבת העיתונאים – הפופוליסטית, התעמולנית, השקרנית, המנותקת מהמציאות – או לנתניהו של היום, שכולו במתק שפתיים מדבר על גבורת הלוחמים? הרי רק לפני שבוע ראש ממשלת ישראל ירק בפרצופם של חיילי צה"ל באמירה בזויה ושקרנית, כאילו חיילי צה"ל וחברי כיתות הכוננות בכל יישובי העוטף נתקלו באיזושהי חבורת פרחחים עם כפכפים. והכול למה? כדי לא להודות באחריות שלו, שמתחת לאף שלו, ובתיווך שלו אל מול הכסף הקטרי, קם מולנו צבא טרור; שכל חוליית מחבלים רצחנית שחדרה לאחד מן הקיבוצים והמושבים הייתה מזוודת לאין שיעור יותר מאשר כיתת הכוננות. חברי כיתות הכוננות והחיילים במוצב פגה, במוצב נחל עוז, יכלו רק לחלום על רמת זיווד צבאית כזאת. אבל הוא – החמקן הסדרתי מאחריות, השקרן הסדרתי, אביר מכונת הרעל – הוא, כדי להקטין את פשעיו, כדי להסתיר אותם, כדי לגלגל מעל כתפיו את האחריות, מוכן לפגוע בכבודם של הנופלים, בכבודם של הנרצחים. מול כפכפים הם נלחמו, חברי כיתות הכוננות שהצילו מאות ואלפים שהופקרו על ידי ממשלתם. לא יעזור לך, מר נתניהו, לדורות תיזכר על נאום הכפכפים הבזוי שלך. כל נאומי החנופה שלך שתישא לא יטשטשו את הכתם המוסרי – לא של 7 באוקטובר, לא כל מה שקדם לו ולא כל מה שבא אחרי: הסרת האחריות. צדק ראש האופוזיציה כשהוא אמר: מאיפה מגיע הכסף, כי יש רק שתי אפשרויות: הכיס שלנו והחברים של נתניהו בדוחא. וכפי שעמדנו כאן לפני שנה ואמרנו: עוד תיפתח תיבת הפנדורה של קטר, אנחנו עומדים כאן ואומרים: עוד תיפתחנה אין-ספור תיבות פנדורה על כל מה שקרה אחרי 7 באוקטובר, מול קטר ובכלל. ליגה אחרת – כך אמרו השלטים שנתלו מעל איילון, התמונה של נתניהו לצד טראמפ. מדוע בחר הנשיא טראמפ לדלג בביקור האחרון שלו מעל ירושלים, שהיום הזה הוא חגה? מדוע מדינת ישראל מתמודדת היום עם איומי סנקציות לא ממדינות שוליות – מהגדולות בידידות שלנו באירופה? מדוע מוטל איום על תוכנית הורייזן, שבלעדיה כל עולם המחקר והמדע של אומת ההייטק – שגם עליה נתניהו לוקח קרדיט שלא שייך לו – כל הדברים הללו מעידים שכן, נתניהו הוא ליגה אחרת, ליגה ג', ליגה ד'; מנהיג שאחרי המוצדקת שבמלחמות ישראל כולא אותנו בבידוד מדיני רק מכיוון שבפחד שלו מפני אובדן הכיסא הוא הופך להיות וסל, סנצ'ו פנסה של בן גביר וסמוטריץ'. ליגה אחרת? ליגה של עלובים, ליגה שמוכרת את ביטחון המדינה. ומכאן אני מבקש לפנות למנהיגי העולם, לידידי ישראל בעם היהודי וגם מחוץ לעם היהודי: אל תבלבלו בין מדינת ישראל לבין ממשלת ישראל. הממשלה הזאת נבחרה בבחירות ויש לה מנדט, אבל אין בה אמון. רוב בציבור הישראלי לא נותן אמון בראש הממשלה. רוב הציבור הישראלי רוצה להחזיר את החטופים גם תמורת סיום המלחמה – כל סקר מעיד על זה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה.
גלעד קריב (העבודה):
לכן, ידידינו ברחבי העולם, אל תבלבלו בין נתניהו לבין העם בישראל. אנחנו ליגה אחרת; הוא וכל שותפיו לפשע ממש ממש לא. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה. ואני מתכבד להזמין כעת את השרה גילה גמליאל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
היושב-ראש, למה היום לא מציינים פה את יום ירושלים?
היו"ר אמיר אוחנה:
זה קבוע ליום רביעי, בנשיאות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מבין. אבל זה יום ירושלים בירושלים.
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל זה יום מיוחד. ימים מיוחדים – לא ביום שני.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה זה יום מיוחד, יום ירושלים?
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל ימים מיוחדים לא עושים ביום שני, אז אנחנו מציינים את זה ביום רביעי. אפשר גם בשלישי, אבל בשלישי נראה לי שיהיו פחות חברי כנסת, אז עדיף לכבד, ולכן זה יום רביעי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, את זה אני מבין.
מאיר כהן (יש עתיד):
ראינו ביום המילואים שאף אחד לא בא. בשלישי לא לעשות.
היו"ר אמיר אוחנה:
נכון. אמת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שאלתי למה לא בו ביום.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, עכשיו בדיוק אני מגיעה מישיבת הממשלה שבה ציינו את יום ירושלים. העברנו הרבה מאוד החלטות על מנת לקדם ולעודד גם את ההכרה בירושלים מול שגרירויות זרות, שיבואו בהמוניהן לירושלים; גם על ידי הגדלת המסגרת התקציבית של תוכנית החומש לשדרוג תשתיות ולעידוד ביקורים ברחבת הכותל, עם תוספת תקציבית נוספת, על מנת להרחיב את הפעילויות גם בתחום החדשנות והמדע – אני שמחה לבשר על כך שנקים מרכז פיזיקה ראשון כאן בעיר; החלטות רבות גם בתחום המורשת; גם בתחום הרפואה, הבריאות – חיזוק מערך האשפוז הציבורי, לרבות בתחום בריאות הנפש; גם את חיזוק תשתיות האנרגיה. הרבה דברים, ועשייה מרובה שהעיר הזו זקוקה לה, הרבה מאוד דברים חשובים, ואני שמחה שהממשלה כולה התגייסה ביום ירושלים על מנת לתת מענה לעיר הבירה שלנו, בירתנו הנצחית והמאוחדת לנצח נצחים. אז כאן דיברתם על כישלון מדיני מתמשך, ממשלה שמדרדרת, מבודדת את ישראל, פוגעת ביחסים הבין-לאומיים. אפילו הגדיל לעשות הדובר האחרון כאן באמירה שהוא קורא לכולם לא לראות את הממשלה כזו שמייצגת. אז אזכיר לכם, כאן, בבית הזה, אנחנו במדינה דמוקרטית. וכן, הממשלה היא זו שמייצגת. אני רק אשאל פה כמה שאלות. גלעד קריב, איפה נסראללה בדיוק נמצא היום? מי יושב בצמרת של הארגון חיזבאללה? אילו תשתיות טרור נשארו לחיזבאללה בלבנון היום? מיהו מנהיג ארגון הטרור חמאס היום? משעל? סנווארים? דף? אתה זוכר אותם? על מבצע מרכבות גדעון שמעת?
דבי ביטון (יש עתיד):
איזה מחיר שילמנו?
גלעד קריב (העבודה):
58 חטופים את זוכרת?
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
על הפרסום שלשום באמצעי התקשורת של ערב הסעודית שמעת? אז אני אספר לך מה הם פרסמו שם.
רם בן ברק (יש עתיד):
על ראש השב"כ שמעת?
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
אז אני אספר לכם מה הם פרסמו שם – על מצבו הגרוע ביותר של חמאס מיום הקמתו. אז בוא תגיד לי, מי הורה על חידוש הלחימה? אתה, גלעד קריב? אתה השגת שליטה בציר מורג ובציר פילדלפי?
גלעד קריב (העבודה):
לא, כי הייתי מחזיר את החטופים ומסיים את המלחמה. את צודקת.
היו"ר אמיר אוחנה:
– – –
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
לא, אמרתי – אה, אוקיי.
היו"ר אמיר אוחנה:
נכון?
גלעד קריב (העבודה):
היושב-ראש מוטרד שאני אבקש הודעה אישית.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא לא לא, רק אמרתי שח'אלד משעל, למרבה הצער, עדיין בחיים.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
לא, הוא צדק. התכוונתי לסנוואר ודף. אבל הוא – בקרוב.
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל הוא לא ימות בשיבה טובה, אני מקווה.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
הוא – בקרוב. כל ארגון הטרור חמאס, כל מי שהעז לפגוע במדינת ישראל, באזרחינו, ולעשות את מה שנעשה ברצח הנתעב, בטבח הנתעב, באונס, בשרפת הילדים שלנו, בפגיעה בנשים, בזה שעדיין יש שם חטופים, ישלם על כך ביוקר.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
ואת כל זה הם עשו עם כפכפים?
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
הוא ישלם על כך. על בסיס זה המלחמה לא נגמרת – כי יש מטרות ברורות למלחמה הזו: החזרת כל החטופים שלנו, החללים והחיים כאחד; נוסף על כך, חיסול חמאס. הם לא ישלטו שם, לא צבאית ולא שלטונית.
גלעד קריב (העבודה):
600 ימים עברו. איפה הם?
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
אם זה היה תלוי בהתנהלות שאתה מבקש מאיתנו, אז הכול היה חוזר על עצמו ברוטינה.
גלעד קריב (העבודה):
בהתנהלות שלי כבר היה שלטון אחר שם, לא חמאס.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
ועל כן אנחנו גם נדאג לא רק שזה מה שיקרה – רצועת עזה לעולם לא תהווה יותר איום על מדינת ישראל. לעולם לא.
גלעד קריב (העבודה):
השרה גמליאל – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת קריב.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
זה לא רק לא נשכח, זה גם לא נסלח, וגם לא נאפשר שלעתיד לבוא זה יחזור על עצמו. אני רוצה לומר לך כחברת קבינט שאתה צריך לבוא ולברך את ראש הממשלה נתניהו על כל ההחלטות האסטרטגיות הנכונות, החשובות, המקצועיות, שהוא קיבל לאורך כל הדרך.
גלעד קריב (העבודה):
על מה, על 2 מיליארד ש"ח לחמאס?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת קריב.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
ואני הייתי שם עדה לכך, והייתה לי הזכות גם להיות חלק מזה.
גלעד קריב (העבודה):
גם את המימון של חמאס – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
אז אני חייבת לומר לך, החזרת חפציו של אלי כהן לישראל – באיזו משמרת? מי השיב בשעה טובה את גופתו של צבי פלדמן? זה מראה לך שאנחנו נחושים להחזיר את כל השבויים והנעדרים שלנו.
גלעד קריב (העבודה):
תחת המשמרת של מי קרה 7 באוקטובר?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
אתה רוצה להיכנע. אנחנו לא נכנעים. אנחנו דואגים לאזרחי מדינת ישראל, אנחנו דואגים לביטחונם האישי, לא רק למה שעכשיו – במהירות, בפזיזות, בחוסר אחריות מובהק. אנחנו נעשה את מה שאנחנו עושים, ונמשיך לעשות בצורה הנחושה והטובה והנכונה לכלל אזרחי מדינת ישראל. כל מה שסיפרתי לכם עכשיו לא היה קורה אם הממשלה הזו והקבינט והעומד בראשם, ראש הממשלה, לא היינו נחושים על מנת לקדם זאת. אנחנו ממוקדי מטרה להשמיד את אויבינו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
וגם אותנו.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
אנחנו עם אפס סובלנות לכל איום שיפגע במדינת ישראל על כלל אזרחיה. אנחנו נכריע את כל מי שעומד לפתחנו. והינה, אני מודיעה לכם כאן בצורה חד-משמעית ונחרצת: לא יהיה נשק גרעיני לאיראן. בצורה ברורה וחד-משמעית. כל הניסיונות שלכם לתאר מצגי שווא, כביכול שמערכת היחסים עם ארצות הברית היא לא טובה, ואיך היא נפגעה – טראמפ הוא הנשיא הידידותי ביותר למדינת ישראל, ארצות הברית היא החברה הטובה ביותר של מדינת ישראל, ואנחנו מקבלים מהם את הגיבוי המלא ואת כל מה שצריכים מבחינת הנשק. הגיבוי, גם המדיני, בכל מקום שהנשיא טראמפ מבקר בו, מה הוא אומר? לצרף את מדינת ישראל להסכמי אברהם. אזכיר לכם, כשאתם מדברים על בידוד מדיני, ראש הממשלה נתניהו קידם את הסכמי אברהם. ויש לי גם חדשות בשבילך, גלעד קריב: מה לעשות, בקרוב גם תשמע על צירוף של מדינות נוספות להסכמי אברהם. הינה, אני גם אומרת לך בחזון מתקדם שגם הסכמי כורש יגיעו לכאן, לבית הזה, הסכמי כורש עם העם האיראני, כשהממשל הזה גם ייפול.
גלעד קריב (העבודה):
יש גם איזו תוכנית להסכמים עם הפלסטינים?
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
את הדברים האלה – הניסיונות של הכניעה שלך לא היו מובילים אותנו לשום מקום. חייבים גם את זה להפנים ולהבין. כשאנחנו מדברים כאן בכל פעם מחדש על זה שהייתי מצפה מהבית הזה קצת להרים את הראש, להיות כנסת ישראל של נבחרי העם, מייצגי הריבון, והריבון בעת הזו צריך בדיוק את האחדות בבית הזה, את הגיבוי למהלכים האלה, את האחדות שכאן כולנו זקוקים לה, על מנת לבוא ולהוביל מהלכים מן הסוג הזה.
רם בן ברק (יש עתיד):
לתת לכם גיבוי להפקרה? גם לך יש חלק בהפקרה.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
אז אני אומרת לכם שמבחינתי אנחנו נמשיך לעשות את עבודתנו נאמנה, נדאג לביטחון האישי של כל אזרחי מדינת ישראל. ואנחנו נמשיך ללכת בראש מורם, נמשיך להחזיר את החטופים הביתה, כפי שנעשה עד כה, שהחזרנו בחיים את רובם, ונמשיך להחזיר את מי שנותר שם. אבל נעשה זאת על מנת שבסופו של יום גם את כל מטרות המלחמה אנחנו נגשים: נחזיר את החטופים הביתה, נדאג שחמאס לא ישלוט ברצועה, לא שלטונית ולא צבאית, וגם נדאג שהרצועה לעולם לא תהווה איום על אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשרה. אני מבקש לחזק את ידיהם של כוחות לוחמי האש, שנאבקים ממש ברגעים אלה בשרפה שמתחוללת באזור ירושלים. זה הריח הכבד שמרגישים כאן במליאה. ונעבור כעת לדיון הסיעתי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
סוף-סוף משהו מבחוץ נכנס לכאן.
היו"ר אמיר אוחנה:
הרבה דברים מבחוץ נכנסים לכאן, חבר הכנסת שטרן. הדבר האחרון שאפשר לומר על הכנסת – שהיא מנותקת ממה שקורה בחוץ. כשבחוץ סוער גם בפנים סוער, ואתה רואה את זה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב, אני לא יכול שלא – ואדוני, אני מצפה שגם אנחנו, ולא משנה מאיזו מפלגה – ברגעים האלה מטיילים נערים, עוברים דרך שכונה בירושלים, דרך הרחוב המוסלמי, והם מבאישים את ריחה של היהדות ושל מדינת ישראל ושל ממשלת ישראל; מתגרים בתושבים מוסלמים, צועקים להם: יישרף לכם הכפר – רואים את זה בסרטונים – נוקשים על הדלתות, מקללים אותם, יורקים. בימים הקשים האלה, שבהם אנחנו הפכנו פרסונה נון גרטה בהרבה מדינות, ראוי היה שהמשטרה ומי שמלווה ירחיקו את האנשים האלה משם. זה לא פרצופה של המדינה היהודית. זה לא אנחנו, ולא משנה מהן דעותינו. אדוני, ממשלת ישראל מובילה אותנו לתהום מדיני חמור, אפילו החמור ביותר שידענו מאז הקמתה של המדינה. הפכנו להיות מדינה מבודדת, מוכה, מאותתת לעולם שאנחנו לא מחפשים פתרונות אלא אנחנו מחפשים עימותים. הגם שלא תמיד זה נכון, נראה שמכונת ההסברה שלנו נמצאת במלוא כישלונה. ואולי, אדוני, תרבה במשלחות של ח"כים להסברה, כי משרד החוץ לא עושה את זה – סליחה שאני אומר את זה – כי ההסברה במשרד החוץ כשלה. אנחנו בעימות עם בעלות הברית שלנו, עימות עם דעת הקהל העולמית, עימות עם השכל הישר. בפעם הראשונה בתולדותינו מדברים על סנקציות על מדינת ישראל; כן, סנקציות עלינו, לא על האויבים שלנו, לא על המדינות תומכות הטרור. על ישראל. כי אין שום מדיניות חוץ. עסוקים בהישרדות פוליטית פנימית, ואין שום דבר שרץ ברחבי העולם, משנס מותניים ואומר: בואו נספר את הסיפור שלנו, ואם לא הולך ככה אז אנחנו נחדד את הסיפור. אדוני היושב-ראש, מתקשרים אנשים מחוץ לארץ, ראשי עיר בערים תאומות ברחבי העולם, ואומרים לנו: אנחנו רוצים להגן עליכם, תנו חומר. כישלון חרוץ של מדיניות ההסברה של המדינה הזאת. מה קרה לנו? ראש הממשלה עסוק בהישרדות הפוליטית שלו, מעניין אותו להסתכל פנימה, זנח מזמן את בעלי הברית שלנו. עוד שנייה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש לך זמן, אין שר. אתה יכול לדבר.
היו"ר אמיר אוחנה:
השר נמצא במליאה.
מאיר כהן (יש עתיד):
ורצוי שבמקום שאנחנו נזלזל במציאות הקשה הזאת ואנחנו ניתן לה גב, אנחנו צריכים עכשיו לשנס מותניים כולנו, לקום, לצאת החוצה ולספר את הסיפור שלנו. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לאדוני. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. עד שלוש דקות, גברתי.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בדיון על מדיניות החוץ והישגיה של הממשלה בתחום הזה, ואפשר כבר לסכם: הממשלה הזו הפכה ל-liability, לנטל הכי גדול על עם ישראל. היא פשוט הורסת בשיטתיות את יחסי החוץ שלנו. היא מחלישה את חברינו ברחבי העולם, את תומכי ישראל. היא לא עובדת בהסברה. היא לא פרו-אקטיבית ביצירת חזון – להפך, שריה לא סותמים את הפה לרגע מאמירות שפוגעות בנו בכל העולם, והיא דוחפת את ידידינו הרחק מאיתנו. הממשלה הזו גם שברה שיא בהכרזה על הכרה במדינה פלסטינית אחרי 7 באוקטובר. בשבוע שעבר פגשתי בפרלמנט הצרפתי חברי פרלמנט תומכי ישראל, ומה הם אמרו לי? Help us help you. תנו לנו תשובות על שאלות קשות – כזאת רשימה שאין להם תשובות מה עמדת מדינת ישראל לגביהן. רק לפני חמישה ימים שמענו את שר החוץ של בריטניה אומר דברים מדאיגים, ואני מצטטת: "פעולותיה והרטוריקה של ממשלת ישראל מבודדות את ישראל מחבריה ושותפיה ברחבי העולם. אני מוצא את זה כואב מאוד, כידיד ותיק של ישראל וכמאמין בערכים המובעים בהכרזת העצמאות שלה. חסימת הסיוע, הרחבת המלחמה" – ועוד – "זה בלתי ניתן להגנה, וזה חייב להיפסק". בשבוע שעבר קיבלנו עוד פצצה לפנים: האיחוד האירופי הודיע שהוא בוחן את ביטול הסכם השותפות עם ישראל בעקבות טענות על הפרות סעיף 2 להסכם. אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים שיש סיכויים נמוכים בשלב הזה שההסכם באמת יבוטל, אבל מה זה מראה? אלה כבר לא מדינות קיקיוניות, אלה מדינות מרכזיות – הולנד הובילה את ההכרזה הזאת. אנחנו מתחילים להיחשב כחברה שיוצאת מהמועדון האקסקלוסיבי הכלכלי של מדינות אירופה הנחשבות. אחרי שניהלנו כזה משא ומתן מפרך, הורייזן בסכנה – ותפגע בהייטק ובמחקר הישראלי. בנוסף, בריטניה הודיעה על הפסקת המשא ומתן לשדרוג הסכם הסחר עם מדינת ישראל, משא ומתן שאותו יזם בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, כי ראה בישראל שותפה אסטרטגית כלכלית. לא עוד. הדאגה שלי היא כי אלו לא מדינות סהרוריות – הולנד, איסלנד, לוקסמבורג, נורבגיה, סלובניה, ספרד, צרפת, שבדיה, גם אוסטרליה, גם קנדה. הנשיא טראמפ מדבר מעל ראשנו ברחבי המזרח התיכון על הסכמים עם סעודיה שכוללים אספקת נשק מתקדם; קורא לארדואן חבר, לא שולל חזרה ונוכחות שלהם בסוריה. וזה גם אחרי צו הגבלת יבוא שבבים של ביידן. דברים שלא יכולנו לדמיין מתרחשים לנגד עינינו. 11 מדינות כבר הכריזו על מדינה פלסטינית; צרפת שוקלת לעשות את זה. ובממשלה שלנו – טנטרום. שר החוץ מוציא ציוץ כועס: אנחנו כבר לא באימפריה הבריטית – הוא כועס על בריטניה. ואני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש, איך במשך שנה וחצי, שנה וחצי, בזבזנו תמיכה בין-לאומית גורפת והפכנו אותה לבידוד עולמי.
היו"ר אמיר אוחנה:
לסיום.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
ולכן אני מבקשת מהממשלה להתעשת בעניין הזה, לייצר חזון, להפסיק לעשות פעולות שמבודדות אותנו מהעולם. ולידידי ישראל אני קוראת: תפרידו בין עם ישראל ובין ממשלת ישראל. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה, גברתי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני חושב כמו כל עם ישראל ששמע את הנאום הבזוי של ראש הממשלה, נאום הכפכפים. אגיד לכם את האמת, אחרי ששמעתי את הנאום הזה הזדעזעתי. ראש ממשלה במדינת ישראל משבח קודם כול את עצמו כשהוא מדבר על המכשול התת-קרקעי שהוא בנה, ואחרי זה הוא מדבר על מחבלים שנכנסו בכפכפים על טויוטות, עם נשק. איך הוא יכול להסתכל על המשפחות השכולות? איך הוא יכול להסתכל על החטופים שחזרו? על החטופים שנמצאים שם? איך הוא יכול להסתכל על חיילי צה"ל שנלחמו? ראש הממשלה, הקלאץ' שדיברת עליו והטויוטה – זה מהכסף שאתה העברת, המזומנים שהעברת לחמאס. היושב-ראש, אתמול נכחתי ביום הוקרה ללוחם הדרוזי במלחמה האחרונה. נפגשתי עם משפחות שכולות שאיבדו את הילדים שלהן, עם נשים שאיבדו את בעליהן במלחמה. וכולם דיברו על הנושא הזה, על הנאום של ראש הממשלה, על נאום הכפכפים. לא ידעתי מה להגיד להם, לא ידעתי מה להגיד לחיילים שהיו שם, שנלחמו, אבל אותם מחבלים התאמנו גם באיראן, וקיבלו הרבה כסף דרך ראש הממשלה – אלה שחטפו, אלה שהרגו, אלה ששרפו. לכן אני אומר לך, ראש הממשלה צריך להתבייש שהוא נואם נאום כזה, וכל הכוונה שלו היא לזרוק את האשמה על צה"ל. ראש הממשלה, אתה אשם במה שקרה ב-7 באוקטובר. אתה צריך להסתכל על כל משפחה שאיבדה את הבן שלה, את היקר שלה, ולהגיד להם סליחה. אבל מה, אני כל הזמן אמרתי "ממשלת 7 באוקטובר"; היום אני אקרא לכם "ממשלת הכפכפים". זה מה שמגיע לכם. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
וכעת חבר הכנסת עופר כסיף. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול לפני 32 שנה, ב-25 במאי 1993, הוקם בהחלטת מועצת הביטחון בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה, שבו נחקרו הפרות חמורות של אמנות ז'נבה, הפרות של דיני המלחמה, רצח עם ופשעים נגד האנושות. אלה בדיוק אותם פשעים שחוקר עליהם כיום בית הדין הפלילי בהאג את ישראל. בבית הדין הפלילי ליוגוסלביה עמדו לדין חיילים, קצינים, מפקדי משטרה, פוליטיקאים ואפילו ראש מדינה, פושע המלחמה סלובּודן מילושביץ'. כלל הנאשמים טענו שהם פעלו במסגרת של מדינה דמוקרטית, נסמכו על ייעוץ משפטי במסגרת המלחמה ועשו רק מה שהממשלה ציוותה עליהם. כך טען ראדיסלב כרסטיץ', גנרל בצבא הסרבי בבוסניה, שהורשע ברצח עם בסרברניצה; כך טען סטניסלב גאליץ', מפקד המצור על סרייבו, שהורשע בפשעי מלחמה ובהפגזת אזרחים חפים מפשע ללא הבחנה; כך אמר דרגו ניקוליץ', מפקד מחנה המעצר, שהורשע בעינויים בבתי הכלא. האחריות לפשעי מלחמה היא אחריות אישית ופיקודית. לא ניתן להסתתר מאחורי טענת "קיבלתי הוראות" ולא מאחורי ייעוץ משפטי. זה ציטוט שקבע אותו בית הדין. ההשלכה הייתה ברורה: מי שהפגיז ללא הבחנה אזרחים חפים מפשע, מי שהתעלל ועינה, מי שהטיל מצור אכזרי ומנע תרופות ומזון מאוכלוסייה אזרחית, מי שבזז רכוש, מי שעמד מנגד בעוד עשרות אלפים מושמדים, מי שהתקיף אזורים המוגדרים בטוחים, כפי שהיה במקרה של סרברניצה, הועמד לדין, נשפט ונשלח למאסרים ממושכים, כולל הנשיא עצמו, מילושביץ'. מה יגידו מפקדי המצור על רצועת עזה? מה יגידו הטייסים שהפציצו ילדים בח'אן יונס? מה יגידו הגנרלים שיוצאים לגרש אוכלוסייה אזרחית מביתה על פי פקודה? מה יגידו הסוהרים בשדה תימן? מה יגיד להגנתו ראש הממשלה נתניהו שלא ניסה כבר לומר בעבר מילושביץ'? הפשעים הם של ממשלת ישראל והעומד בראשה, אך האחריות היא על כל מי שלוקח בהם חלק. גם לפי החוק הישראלי, אסור לציית לפקודה בלתי חוקית בעליל, כפי שנקבע בפרשת הטבח בכפר קאסם. סרבו לבצע פקודות בלתי חוקיות. סרבו לקחת חלק בפשעי מלחמה ובג'נוסייד.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת כסיף. וכעת חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.
נעמה לזימי (העבודה):
תודה. יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, במקום להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו –חורבן. רבין שחרר את ירושלים, אבל הכהניסטים מחריבים אותה. אני מסתכלת עליך, שר החינוך, מי שרוצה להגיד לילדי ישראל איזה יהודים להיות. אז אני רוצה לומר לך: קודם כול מוסר יהודי, קודם כול ערכים של הדת היפה שלנו, וזה אומר להוקיע את הכהניסטים, שעכשיו מתהוללים במצעד הדגלים ומבזים את היהדות ואת האומה שלנו; שרים "שיישרף לכם הכפר", מוות לערבים, מתסיסים, מבזים, בחסות בן גביר, שעולה להר הבית, מתסיס את המזרח התיכון, בניגוד לרבנים, ליהדות, לסטטוס קוו, לחיים המשותפים. האם לך, שר החינוך בישראל, יש מה לומר על זה, או שהכול אצלך זה עוד איזה קול תקבל בפריימריז? אתם מבזים את העיר היפה שלנו, את עיר הבירה שלנו, העיר הקדושה שלנו. אתם מחללים אותה, אתם והכהניסטים השותפים שלכם. אני רוצה לומר: ירושלים עוד תשתחרר מהכהניסטים, נשחרר אותה גם מהם. ואני רוצה את החלק השני של נאום האי-אמון להקדיש למכחיש הטבח של 7 באוקטובר בנימין נתניהו, מממן החמאס, זה שלשכתו כולה עבדה עם המדינה שבנתה את מפלצת הטרור, החמאס. הוא ורק הוא יכול להוציא נאום כל כך חולני ומנותק, עד כדי הכחשת האסון והטבח. אני רוצה לדעת אם החוק להכחשת פשעי 7 באוקטובר יחול גם על נתניהו, כי אני אומרת לכם, אני הולכת לתמוך בחוק הזה; נתניהו מכחיש הטבח הראשי, הטבח שהוא מימן. כפכפים? הכסף הקטרי שהוא שילח לחמאס הביא צבא של טרוריסטים לישראל, כשהוא חיזק ארגון טרור על פני ברית מתונים ולא לקח אחריות, ועושה הכול כדי לחמוק מהאחריות שלו לאסון הזה. הוא מדבר על כפכפים? הם נכנסו כצבא שמומן היטב בכסף שראש ממשלת ישראל אישר וטבחו בנו. הוא חושב ששכחנו? השתגעתם? אין לכם מילה לומר על הדבר הזה? תתביישו לכם לדיראון עולם. אנחנו לא שכחנו. אנחנו יודעים מי מימן, מי תחזק, מי עשה הכול בעבור החמאס.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
ראש ממשלת ישראל או שמא ראש ממשלת קטר?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום ירושלים, יום לאומי שהפך גם ליום אישי. יום ירושלים בעבורי איננו רק תאריך בלוח השנה. זהו יום שמסמל את איחוד הלב של העם היהודי עם עירנו האהובה, אך גם את השבר בליבי, יום פטירתו של אחי היקר, החייל יצחק בוסקילה, זיכרונו לברכה. ביום שבו עם ישראל חגג את שחרור ירושלים, משפחתנו התעטפה באבל. בשעה שהעיר התאחדה, אנחנו נפרדנו מאחי היקר יצחק, זיכרונו לברכה, שהלב שלו מלא באהבה למשפחה, לערכים שגדלנו עליהם. הוא לא ביקש כבוד, הוא לא חיפש תהילה; הוא רק רצה לחיות. השנה הייתה לי זכות והתרגשות גדולה לבקר בבסיס חיל האוויר חצור, המקום שבו שירת אחי היקר. יצחק, זיכרונו לברכה, שירת כמבנאי מטוסים בכנף 4, לאחר שסיים את הכשרתו בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. הוא אהב את מה שעשה מתוך אחריות ושליחות. העמידה על אדמת הבסיס, במקום שבו פסע, עבד ותרם, הייתה עבורי רגע מצמרר ומרגש. הזיכרון שלו לא מרפה. אני נושא את זכרו איתי בכל צעד ואמשיך להנציח אותו באהבה, בגאווה ובכאב עמוק בלב. לכתו ביום ירושלים אינו צירוף מקרים. היא עדות לכך שנפשו הייתה קשורה בנפשה של העיר הזו, עיר של אמונה, של הקרבה ושל מסירות. מאז, בכל שנה, כששירי ירושלים מתנגנים, נשמתי מהדהדת את זכרו של אחי, זיכרונו לברכה. ביום הזה, עם השמחה, עם הדמעות, אני נושא בליבי את אחי, גיבור שלי. חלפו 44 שנים. יהי זכרו ברוך.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן. תודה רבה לחבר הכנסת בוסקילה על הדברים המרגשים. יהי זכרו של אחיך ברוך. אני מתכבד להזמין כעת את השר קיש, שר החינוך, לסכם את הדיון, בבקשה.
שר החינוך יואב קיש:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שהגעתי ב-16:00 לתפקיד של שר תורן, למטה פגשה אותי נאווה אימו של עמית בן יגאל, השם ייקום דמו. עמית השאיר צוואה, והיא נתנה לי את זה לפני שעליתי. אמרתי לה שאני פשוט חייב לעלות ולפתוח את המליאה, ואני מבקש את רשותה להקריא את הצוואה של עמית. היא כמובן בירכה על כך ואמרה אפילו שזה מיוחד, שדווקא ביום ירושלים ההזדמנות הזו יוצאת לפועל. אז ברשותכם, הצוואה של עמית: אני, עמית בן יגאל, גאה להיות יהודי, גאה להיות ישראלי, גאה לשרת את המדינה ולהיות חייל קרבי – –
היו"ר אמיר אוחנה:
קצת יותר שקט במליאה.
שר החינוך יואב קיש:
– – גאה להיות גולנצ'יק, גאה להיות בן להורים מדהימים וגאה להיות מי שאני ומה שנהייתי, גאה להיות המשך של מחזורים רבים לפניי וגאה להיות דמות לחיקוי לאלה שאחריי – מבטיח לזכור ולא לשכוח לעולם את מורשת העם היהודי, את מורשת העם הישראלי, ומבטיח להעביר את המסר הזה, את המורשת הזו, לילדיי, לנכדיי ולניניי. עם ישראל חי וקיים לעולמי עולמים ולנצח נצחים. עמית בן יגאל, השם ייקום דמו.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני חייב לומר שזה יום מרגש, יום ירושלים. הייתי בעיר העתיקה, ראיתי את אלפי בני הנוער שמסתובבים בכחול-לבן עם דגלים. חבל שפה בוחרים אנשים להשמיץ אותם – – –
גלעד קריב (העבודה):
לא. לא.
שר החינוך יואב קיש:
הם שומרים על כבוד המצעד, אני אומר לכם את זה בצורה ברורה.
מאיר כהן (יש עתיד):
זה מיעוט שבהם שצריך להוקיע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
להפך, אמרו שזה מיעוט.
קריאות:
– – –
שר החינוך יואב קיש:
תקשיב, אירוע מדהים. יום ירושלים יפה, וגם המיעוט הזה מטופל.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מה מדהים במצעדי שנאה שקוראים לשרוף את הכפר?
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת.
שר החינוך יואב קיש:
לא בשביל קצה-קצהו, אם קיימים בכלל. אני אומר לכם, אני מברך על יום ירושלים, מחזק את הנוער הנפלא – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
גם אנחנו, יותר ממך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל מה הבעיה? אמרנו את זה. אתה שר החינוך.
מאיר כהן (יש עתיד):
מה יש לך?
שר החינוך יואב קיש:
אוקיי. לא דיברתי עליך. אתה שמעת את עופר כסיף? אתה שמעת את נעמה לזימי?
מאיר כהן (יש עתיד):
לא. לא מעניין אותי עופר כסיף.
שר החינוך יואב קיש:
אבל אני מדבר אליהם עכשיו. אני לא מדבר אליך.
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה שר החינוך. אתה שר החינוך. תוקיע את זה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת מאיר כהן.
שר החינוך יואב קיש:
אני מדבר לעופר כסיף, שלא מפסיק את השקרים של החמאס פה מעל הבמה הזו. חוצפה. לשבת פה ולשמוע אותך משקר בלי בושה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אתה זה שמשקר. רק האמת – – –
שר החינוך יואב קיש:
אתה פרופגנדה של חמאס בכנסת ישראל. תתבייש לך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
– – – זה מה שאתה.
היו"ר אמיר אוחנה:
השר, שנייה אחת. חבר הכנסת כסיף, אתה דיברת ואף אחד לא הפריע לך. אני מבקש לא להפריע מרגע זה, בבקשה. רשות הדיבור של שר החינוך, בבקשה.
שר החינוך יואב קיש:
אני לא באתי עכשיו להתחיל התנצחות, אבל אני אומר לכם, גם לנעמה לזימי וגם לך, חבר הכנסת כסיף: בושה וחרפה שהמפלגות שלכם מהדהדות את שקרי החמאס; שיאיר גולן אומר את השקרים המתועבים האלה – פשוט בושה וחרפה – ועוד לא מתחרט על האמירות שלו. אני רוצה לסיים ולומר שמחר אנחנו – והאמת, זה גם אירוע שמה שנקרא פוגש אותנו בלוח השנה בצורה יפה מחר; זה לאחר יום ירושלים מצד אחד, ולפני חג השבועות, חג מתן תורה – אני אשיק ואני אציג בכנס שדרות שמתבצע במכללת קיי את תוכנית – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
בבאר שבע.
שר החינוך יואב קיש:
בבאר שבע, כמובן. כן, כנס שדרות בבאר שבע. מה אני אעשה? כל פעם יש כנס קיסריה בירושלים. מכללת קיי, דרך אגב, היא מכללה לחינוך, עושה עבודה מאד משמעותית ומוצלחת. אני משיק שם תוכנית שורשים. תוכנית שורשים זו התוכנית של חינוך לחיזוק הזהות היהודית והציונית. זו המחויבות שלנו. אנחנו מדברים שם על הרבה מאוד מרכיבים ורכיבים שקיימים בחינוך שהיום הופכים להיות מקשה אחת של זהות יהודית וציונית, שחייבת לבוא לידי ביטוי. לצערי, לא בכל מקום זה קורה. בהרבה מקומות זה קורה, ואנחנו מיישרים קו בעניין הזה. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה כעת. נצביע תחילה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. חברי הכנסת המבקשים להצביע, אנא שבו במקומותיכם. ניתן עוד כמה שניות. בבקשה, הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
34 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. נעבור כעת להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות העבודה והמחנה הממלכתי. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה והמחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
35 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי גם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק.
היו"ר אמיר אוחנה:
נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא המלצת ועדת הכנסת בעניין בחירת סגנית ליושב-ראש הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ להציג את המלצת הוועדה. בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
זה רק הצבעה?
היו"ר אמיר אוחנה:
לא.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא, זה דיון.
גלעד קריב (העבודה):
כי יש לי מה לומר.
היו"ר אמיר אוחנה:
יהיה דיון אישי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
גלעד קריב (העבודה):
בהתחלה חשבתי שלא אמצא מילים, אבל מצאתי.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אני בטוח שתמצא. ראינו כבר שיש לכם בעיה עם מישהו שיש לו 11 ילדים, יש לכם בעיה עם לימור סון הר מלך שתהיה סגנית.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה הקשר, אופיר? מה הקשר?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אחמד טיבי, לא הפריע לכם שהיה פה סגן במשך 20 שנה, ועצרנו את זה. לימור סון הר מלך, מה כואב לכם שהיא תהיה סגנית?
סימון דוידסון (יש עתיד):
הבעיה זה מה היא מייצגת, מה היא מייצגת.
נאור שירי (יש עתיד):
מאיפה אתה יודע שכואב לנו?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מה, טיבי זה בסדר, ולימור – נגד?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
היא תומכת טרור. היא תומכת טרור כהניסטית.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
איבדתם כל דרך.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת המתנגדים מוזמנים להצביע נגד כשתהיה הצבעה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תומכת טרור.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אתה לא מתבייש להגיד את זה?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
היא תומכת טרור.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
רצחו את בעלה – אתה אומר לה תומכת טרור. תגיד, אתם נפלתם על השכל? מה יש לכם? מה עובר על המפלגה שלכם?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
היא תומכת טרור מוצהרת.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
על אחמד טיבי לא דיברת מילה. ישבת עם רע"מ. אתה זוכר מה הם אמרו על הקהילה שלך? אמרת שאתה מכיל אותו, אבל לימור סון הר מלך היא תומכת טרור?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
היא תומכת טרור, כהניסטית גזענית.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת כץ, שנייה, עצרתי את הזמן. שנייה אחת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מחלקת פיצות לאלו שהורשעו בתמיכה בטרור.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת המבקשים – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אני מדבר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני הולך.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת המבקשים להתנגד להמלצה, מוזמנים להצביע נגד או אפילו גם לדבר בדיון האישי. אבל כרגע רשות הדיבור לחבר הכנסת כץ ולו בלבד, ואני מתחיל בקריאות. בבקשה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אבקש להציג בפני הכנסת את הצעת ועדת הכנסת לבחור בחברת הכנסת לימור סון הר מלך לכהן כסגנית יושב-ראש הכנסת, לאחר שחבר הכנסת משה רוט, שכיהן כסגן יושב-ראש הכנסת, התפטר ביום כ"א באייר התשפ"ה, 19 במאי 2025. אבקש מהכנסת לאשר הצעה זו. בהזדמנות זו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד תודה רבה לחבר הכנסת משה רוט, שכיהן פה כסגן תקופה ארוכה, עשה את זה בשקט שלו, בקור הרוח שלו, גם כשהכול היה סוער. אני בטוח שלימור סון הר מלך תעשה את עבודתה על הצד הטוב ביותר, והיא תדע לעשות את זה כמו שצריך. אנחנו צריכים לשמוח שאחת כמו לימור סון הר מלך תהיה פה סגנית ואחמד טיבי לא. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. וכעת נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
הליכוד שלכם הפך לכהנא חי. זה הליכוד? זה ז'בוטינסקי? זה בגין? תתביישו.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת כסיף. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זאת אולי הזדמנות לבוא ולהבהיר למי שלא מבין, מכל קצות הקשת הפוליטית: אנחנו כולנו, מי יותר ומי פחות, התייחסנו לדברים של יאיר גולן. אבל כשאני שומע שרים בממשלת ישראל וחברי כנסת בכנסת ישראל שמתראיינים ומדברים על להשמיד את עזה ועל להטיל פצצת אטום על עזה, שאין בהם שום צער על ילדים שנהרגים – כל אותם צייצנים וקשקשנים צריכים להבין: אתם מצוטטים בכל עיתון ופותחים מהדורות חדשות ברחבי העולם, ואתם מבאישים את ריחה של המדינה הזאת. מה שאתם אומרים בישיבות הסיעה שלכם יוצא החוצה, ומה שאתם אומרים בראיונות, גם אם זה לרדיו הכי אזוטרי, יוצא החוצה. מעולם לא היינו בכזה בידוד כמו זה שבו אנחנו נמצאים היום. אני חוזר על זה. אם מישהו חושב שלעולם לא נתחשב בדעת הגויים – אתם טועים טעות חמורה. אם, חס ושלום, לא תעשו קץ להתלהמות ולאמירות שלא מאפיינות שום מדינה דמוקרטית, ובטח לא את המדינה היהודית והדמוקרטית הטובה שיש לנו, שצריכים להיאבק עליה יום-יום, ולא משנה מה דעתך – פשוט תסתמו את הפה. שר לא יכול להגיד להפיל פצצת אטום על עזה. את זה תשאיר ליושבי קרנות, אבל אתה שר, ויש לך אחריות. וראו, אנחנו מידרדרים מדחי אל דחי. גדולות הידידות שלנו לא מבינות מה קורה איתנו. הן לא מבינות מאיפה הקולות האלה, שלא מאפיינים את המדינה היהודית והדמוקרטית – והליברלית, שזה היה הדבר הכי הכי יקר ערך שהיה לנו. והצבא הטוב ביותר שבעולם, כמו החיילים שלנו, המוסריים – –
היו"ר משה סולומון:
תודה.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – בעולם, לא יוכלו לעזור לנו כשיש פוליטיקאים שמבאישים את ריחנו, לא מכאן ולא מכאן. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. יום ירושלים שמח לכולם, ירושלים שרוצה כל ישראל חברים. בואו נדבר קצת ברוגע היום, קצת לאחד את עם ישראל, ולא להציף כל מיני דברים שמייצרים מחלוקת. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. יואב סגלוביץ', בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי אני רוצה להתייחס למה שאמר יאיר לפיד היום. אני אשמח ששר האוצר סמוטריץ' יעלה כאן על הדוכן ויגיד שכסף של מדינת ישראל לא עבר ולא דרכו עושים את ההומניטרי. את זה הוא יכול להגיד. אם הוא לא יגיד את זה והממשלה לא תגיד את זה, אז מה הסיפור של הממשלה הזאת? אני אמתין בסבלנות. מתישהו הוא יגיע לכנסת. דבר נוסף: על פי מה שפורסם, מונו 21 דיינים בשבוע שעבר. השר מלכיאלי בירך. אני מצפה שגם הוא יעלה על הדוכן ויסביר איך 12 מהם הם קרובי משפחה. פה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בקואליציה, אנחנו שמענו פה תילי-תלים של דיבורים, דברי הבל, רוע ושסע ושיסוי על הוועדה לבחירת שופטים. אני אומר לכם כאזרח במדינת ישראל: הסיכוי שמישהו יפגוש שופט בג"ץ הוא הרבה יותר נמוך מאשר שהוא יפגוש דיין. אבל פה נעשה שוד לעיני כולנו, נעשה שוד; והשר מלכיאלי עולה פה, תמיד מושך זמן ומספר סיפורים. אז בואו נראה מה הוא יגיד. כן, אני אדבר לגופם של האנשים, כי בסוף זה גופם של אזרחים. אלקנה סננס מונה, והוא חתנו של יושב-ראש ש"ס אריה דרעי – הוא בטח לא קשור; שלמה רוזנטל, אחיינו של הרב ישראל רוזנטל, דיין בבית הדין; צבי שינדלר, בנו של הדיין וחבר הוועדה לבחירת דיינים הרב אברהם שינדלר; ישראל מאיר קוק, חתנו של יוסף אפרתי, האחראי במפלגת דגל התורה למינוי דיינים. צירוף מקרים? יש עוד כאלה. יש 12 מ-21, ואתם שותקים. אז אומרים לנו: דיין זה כמו שופט. איך אתם מתנגדים לזה שיהיה דיין בוועדות? הרי הוא בדיוק כמו שופט. אם הוא בדיוק כמו שופט, איך התהליכים שבחרו אותם – כיצד יושבים שני רבנים ראשיים ומכריזים על המינויים כהרף עין? יש אנשים שלמדו להיות דיינים עשר שנים. הם לא ברשימה. הם לא חברים של אף אחד. ואתם שותקים. אבל אני לא מדבר על חברי הכנסת. הם לא מעניינים. האזרחים צריכים לדעת שהם באים לבית דין רבני ומקבלים דין צדק, שאין הטיה. ויש הטיה, והיא פוליטית, היא מכוערת, ואתם אחראים לזה. אז יעלה מלכיאלי ויספר סיפורים ויסביר. אני ביקשתי דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו נשאל את כל השאלות, והם יגיעו לשם.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
עידן רול:
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, השבוע היה דיון מאוד סוער בין יאיר גולן לבין שרים מהממשלה לגבי אמירות של כל צד. עכשיו, אני יכול לשטוח פה את האמירות, אבל כולם מכירים אותן. אני חושב שהנקודה היא לא האמירות עצמן, בעייתיות ככל שיהיו. אני חושב שהאמירה הייתה מאוד ברורה ובעייתית, לא משנה איך מנסים להסביר אותה, כי אין ספק שאנחנו צבא שפועל בצורה מוסרית. אני חושב שכל מי שטיפה חשוף יודע אילו מאמצים עושים וכמה מבצעים מבטלים וכמה פעולות מבטלים רק בגלל נזק אגבי אפשרי. אני חושב שזה ברור, ולכן אני לא רוצה להתמקד בדברים של יאיר גולן. אני רוצה להתמקד בהנצחה שלנו של נרטיבים אנטישמיים. כשיאיר גולן מאשים שרים מהממשלה שבגלל אמירות שלהם יש אנטישמיות בעולם ויש מעשי טרור כלפי יהודים ויש צונאמי מדיני או כל מה שהוא האשים, ומנגד כאשר שרים מהממשלה אומרים שהעולם מגיב בריאקציה אנטישמית בגלל דברים שאומר יאיר גולן, שני הצדדים מנציחים את העיוות ההיסטורי כאילו אנטישמיות היא תולדה של משהו שאנחנו עושים. אנטישמיות היא לעולם לא ריאקציה. אנטישמיות היא לעולם לא תגובה לפרובוקציה של יהודים. אנטישמיות היא שנאה, שנאה עתיקה שנובעת באמת מאמונה נגד העם היהודי, משלל קונספירציות לגבי היהודים שהזינו בהן את העולם. הנרטיב מתחלף – השנאה נשארת. הסיפור וההצדקות לכאורה מתחלפות בין השנים, לאורך ההיסטוריה, אבל האנטישמיות נשארת. לכן כשעומדים נבחרי ציבור, אם קואליציה ואם אופוזיציה לשעבר או לעתיד, ואומרים: בגלל משהו שאתה אמרת, שונאים אותנו בחו"ל – הם כביכול נותנים גושפנקה לכל אותם אנטישמים שאומרים שיש סיבה לאנטישמיות. לנו אסור לעולם, לא כיהודים ולא כנבחרי ציבור, בכלל לייצר את המשוואה הזו כמשוואה אפשרית, שמשהו באנטישמיות הוא בגלל משהו שאנחנו עושים, בין שזה כעם ובין שזה כמדינה. אנטי-ציונות היא תחפושת נוספת של אנטישמיות; אותה אנטישמיות – הפעם בתלבושת של מדינה, אבל בסוף זו אנטישמיות. אנחנו כעם לעולם לא ראויים לאנטישמית ולא אשמים באנטישמיות. אנטישמיות היא פשוט שנאה עתיקת יומין, והאצבע שלנו תמיד צריכה להיות מופנית החוצה. אסור שאף אחד בבית הזה, או מישהו שמתעתד להיות בבית הזה, ייתן תחמושת רטורית לשונאים שלנו לחשוב שיש איזשהו תרחיש שבו אנטישמיות מוצדקת או נובעת מהמעשים שלנו כעם או כמדינה. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. אם יצא לנו, מה שנקרא, להיפגש כאן ואתה שייך למפלגה של שר האוצר, שלצערי לא נמצא פה, אני מנצל את ההזדמנות – תעביר לו את הערכתי על זה שהוא בסוף התעשת קצת ובניגוד לאמירות שלו החליט להעביר כסף לטובת מזון לילדי עזה.
היו"ר משה סולומון:
שתיקה אינה כהודאה דמיא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי, אז אני לא אגיד שאתה איתי. לא, אגיד את האמת, אני שמח שמגיע מזון לילדי עזה. אני מצר על כך שלא הצלחתם למנוע שזה יגיע גם לחמאס, בניגוד לכל האזהרות. אתה יושב איתי גם בוועדת החוץ והביטחון, ושמענו שם גם חבר כנסת מהליכוד אומר שבניגוד להבטחות, ממה שהוא מבין, זה יגיע לחמאס. ראש הממשלה ושר הביטחון הבטיחו שלא, והינה, אנחנו רואים שחוזרות אותן תמונות של השתלטות על המשאיות האלה על ידי חמאס.
היו"ר משה סולומון:
על אחוז מסוים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
סליחה?
היו"ר משה סולומון:
על אחוז מסוים, הרוב לא הגיע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
על אחוז מסוים, זה נכון. אמרתי, אני שמח שמגיע גם לילדים בעזה, אני באמת שמח, אני מעריך את זה. אני רק חושב ששר האוצר היה יכול מראש לא להגיד את מה שהוא אמר כשהוא יודע שבסוף הוא יצטרך לממן את זה, והוא ירצה לממן את זה. יכולנו לסבול בחוץ פחות מהביקורות שהיו כתוצאה מזה שאנחנו לוקחים בחשבון שגם להרעיב ילדים – שזה בא מהכיוון של שר האוצר סמוטריץ', אם אנחנו יודעים שבסוף הוא הולך לממן את אותו מזון. בזמן הקצר שנותר לי – אני רואה שאין לי הרבה זמן, אז אגיד שאני לבוש לבן היום לקראת יום ירושלים, ואני מניח שכמוך, אמרנו גם בבוקר הלל מלא בברכה. צר לי שהצלחנו להפוך את זה לחג של הציונות הדתית במקום חג של האומה כולה. יושב שם שר החינוך, שנהנה לטייל בסמטאות ירושלים. השר יואב, השר יואב – אלי, אתה מפריע לי. רגע, משפט אחד. לא, אי-אפשר ככה. אם יושב פה שר, אז לפחות תשמע מה שאנחנו אומרים, גם אם אתה הולך לפינות.
היו"ר משה סולומון:
אדוני השר, אדוני השר, פונים אליך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני רוצה להגיד לך משהו. אני לא יכול לדבר ככה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הם מתביישים לשבת פה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
את זה אני מבין, למה הוא מתבייש לשבת פה, אבל יש שר בממשלה – – –
היו"ר משה סולומון:
אתן לך חצי דקה. עבר הזמן, אבל אתן לך עוד חצי דקה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אני רוצה להגיד משהו באמת.
היו"ר משה סולומון:
תאמר את דבריך, הוא שומע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך משהו.
היו"ר משה סולומון:
הוא שומע אותך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא לא.
שר החינוך יואב קיש:
אלעזר, אלעזר, בסדר – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי. בבקשה, אני רוצה להגיד לך משהו. דיברת פה על ההשקעה בזהות יהודית, במסורת, במורשת, שהולכים להשקיע. אגיד לך דבר אחד: הסתובבת היום – אמרת כאן – בסמטאות בירושלים העתיקה. אני כמובן מברך על זה. אני גאה בחינוך שמביא ילדים לשם – עזוב עכשיו את המיעוט שכבר הוזכר פה. אני רוצה להגיד לך שאתה צריך להסתכל, כדי לעמוד במה שאמרת כאן, למי עשרות המיליונים, מי אחראי לאותה מורשת ולאותה זהות, ולראות איך בשנים הבאות כלל ילדי ישראל או תלמידי ישראל יבואו לעיר העתיקה. אם יהיה זמן אחר כך, ארחיב על זה. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי היה פה קודם, לא? אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אני רק מבקש כרגע לנעול את הרשימה, יש מספיק.
נאור שירי (יש עתיד):
למה לנעול? בטח ביום ירושלים. תשאיר פתוח, לנעול זה obvious.
היו"ר משה סולומון:
אם יפנו אליי, אשקול זאת בחיוב.
נאור שירי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תכננתי לדבר על משהו אחר לגמרי, אבל ראשית, אני רוצה להצטרף לברכות של שטרן על כספי הסיוע ההומניטרי. כל הכבוד לכם.
היו"ר משה סולומון:
הוא אמר את זה בהלצה, אל תמשיך את ההלצה. אין לו הוכחות לכך בכלל.
נאור שירי (יש עתיד):
חלילה.
היו"ר משה סולומון:
הוא רק ביקש תשובות.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה יודע, בסדר. אומנם אני לא משפיען רשת, אבל גם לי מותר לפרגן לשר האוצר. אז אני מפרגן לו על העברת הסיוע ההומניטרי לעזה. כל הכבוד. פתח פה אופיר כץ, יו"ר הקואליציה, שהסיק מראש שאנחנו נגד המינוי וצעק עלינו. מה הוא צועק עלינו תמיד? אתם מעדיפים את טיבי מאשר את לימור סון הר מלך. אופיר, אני באמת מתפלא עליך. מה שנקרא, עשיתי – – –
אופיר כץ (הליכוד):
שמעת את חבר מפלגתך?
נאור שירי (יש עתיד):
שמעתי, שמעתי גם את חבר מפלגתך. אל תעשה השוואות, כנראה שתיפול שם. אבל אני רק רוצה לומר לך – – –
אופיר כץ (הליכוד):
לא, בהקשר של המינוי, בהקשר של המינוי של לימור סון הר מלך. אופתע לטובה אם הוא ישנה את עמדתו.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר. אני רוצה לומר לך שאני באמת הופתעתי, כי מי שהעדיף, חבריי חברי הכנסת, שנים על גבי שנים על גבי שנים את שיתוף הפעולה עם טיבי, זה ביבי. מ-1999, ברוך השם, עד 2003, חצי ממשלת ברק וחצי שרון – שזה מפלגת הליכוד, נכון? אני זוכר – שרון, שלום בטוח, כזה – טיבי היה סגן יו"ר הכנסת. מ-2003 עד 2006 טיבי סגן יו"ר הכנסת. נחשו מי מהמפלגה שהרכיבה את הממשלה? נכון, הליכוד. מ-2006 עד 2009 זה הליכוד דור ב', AKA קדימה, עם אלקין שעבר וברקת וכל הזה – גם הוא היה סגן יו"ר הכנסת. מ-2009 עד 2013, מי היה ראש ממשלה? נכון, בנימין נתניהו. מי היה סגן יו"ר הכנסת? נכון, טיבי. מ-2013 עד 2015 נתניהו שוב ראש ממשלה ושוב סגן יו"ר הכנסת טיבי. מ-2015 עד 2019, מי היה ראש ממשלה? נכון, ביבי. מי היה סגן יו"ר הכנסת? טיבי. מ-2019 עד 2020, מי היה ראש הממשלה? ביבי. מי סגן יו"ר הכנסת? טיבי. מ-2020 עד 2021, מי היה ראש הממשלה? ביבי. מי סגן יו"ר הכנסת? טיבי. לפני שבוע וחצי הפלתם הצעת חוק לגבי הטיפול בנוח'בות. מי שיתפו פעולה? ביבי וטיבי.
אופיר כץ (הליכוד):
נאור, נאור.
נאור שירי (יש עתיד):
שנייה. מי בחר את מבקר המדינה נגד האופוזיציה? ביבי וטיבי. מי הפיל את ממשלת השינוי יחד עם ביבי? טיבי. עכשיו אני, תשמעו, אין לי בעיה – –
אופיר כץ (הליכוד):
נאור, נאור.
נאור שירי (יש עתיד):
– – אתם משתפים פעולה עם טיבי וזה בסדר גמור, אני לא פוסל את זה – כל עוד לא תזרוק לנו את זה בפנים, אופיר.
אופיר כץ (הליכוד):
נאור, אני אזרוק לכם בפנים.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה יכול לזרוק בפנים, אבל מה שנקרא הכול עובר עליך ופיפי בידיך.
אופיר כץ (הליכוד):
אתה לא עונה לי שאלה: מי יצר את זה? נאור, מי יצר את זה?
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. שבת שלום.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת משה רוט, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
אופיר, 20 שנה הוא סגן יו"ר הכנסת.
אופיר כץ (הליכוד):
מי יצר את זה?
נאור שירי (יש עתיד):
מי עשה את מה?
אופיר כץ (הליכוד):
מי יצר את זה? למה את זה לא אמרת?
נאור שירי (יש עתיד):
את מה? אבל מה אתה רוצה?
אופיר כץ (הליכוד):
למה לא אמרת מי יצר את זה?
נאור שירי (יש עתיד):
אני מיניתי אותו לסגן יו"ר הכנסת? 20 שנה. אם לא טלי גוטליב אוכלת לכם את הראס, אתם ממנים אותו גם עכשיו.
אופיר כץ (הליכוד):
שנתיים וחצי הוא לא סגן. עכשיו תגיד מי יצר את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל 20 שנה הוא כן, אופיר.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
יש לכם בעיה עם זה?
אופיר כץ (הליכוד):
מי יצר את זה? מי יצר את זה?
אופיר כץ (הליכוד):
אופיר, אתם גונבים איתו סוסים על ימין ועל שמאל, די.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
לא, אני שואל את שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
אחלה ביבי, אני אומר שביבי זה טיבי, אותו דבר. אתם הבעיה וגם הוא הבעיה.
היו"ר משה סולומון:
תודה, תודה רבה. נאפשר לסגן היושב-ראש לשעבר לשאת את דברו. חבר הכנסת נאור שירי, סיימת את דבריך.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אבל עופר מפריע לי.
היו"ר משה סולומון:
צא איתו החוצה, לפרסה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
משה רוט (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ברשות היושב-ראש, יום ירושלים שמח לכל עם ישראל. ברוך השם, אנחנו יכולים לשבת בירושלים, ירושלים המאוחדת. השם יעזור הלאה שנזכה גם לגאולה השלמה.
היו"ר משה סולומון:
אמן.
משה רוט (יהדות התורה):
אני עומד פה כדי לברך ולאחל – לברך קודם כול את חברת הכנסת המכובדת גברתי לימור סון הר מלך לרגל היבחרך פה אחד לסגנית יושב-ראש הכנסת. אני מאחל לך הצלחה רבה והרבה כבוד לך ולכנסת, ואני בטוח שאת הולכת להביא כבוד לכנסת. לכן אני רוצה לברך גם את הכנסת שבחרה בך, כי הבחירה שלך היא באמת בחירה שמעלה את הרמה של הכנסת. ואני רוצה לומר לך שכשאני התפטרתי, התפטרתי כי ידעתי שהכנסת הולכת לקבל מצב יותר טוב, אז ממילא היה שווה לי להתפטר, כדי שהכנסת תרוויח. אז אני רוצה להודות לך.
נאור שירי (יש עתיד):
אחי, היה הסכם קואליציוני, נשמה.
משה רוט (יהדות התורה):
ובהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לכל הסגנים וליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ על שיתוף הפעולה ההדוק, ואני מאחל שכבוד הכנסת יישמר וכל כינויי הגנאי יתמעטו ככל שניתן ושכל חברי הכנסת, כולנו, נוכל להביא רמה יותר גבוהה לכנסת הזאת. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. בהחלט בהצלחה גדולה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
אני מאתגר אותך לא לדבר על הגירעון, כי על פי מודי'ס הכול בסדר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מודי'ס זה סתם, זה אנטישמים.
נאור שירי (יש עתיד):
בחוקותיי תלכו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יום ירושלים שמח. מוקדם יותר היום, כאן בדוכן הכנסת, ראש האופוזיציה, אדוני היושב-ראש, שאל שאלה מעניינת: האם ראש הממשלה ושר האוצר מממנים את הסיוע ההומניטרי לעזה, שכידוע, בחלקו לפחות מגיע לידי מחבלי החמאס באמצעות חברות קש בחו"ל, מכספי משלם המיסים הישראלי? אני עד עכשיו לא שמעתי את ראש הממשלה ואת שר האוצר משיבים על השאלה הזאת. מעניין. אנחנו נמתין בסבלנות. זה מעניין מהרבה סיבות, ואחת הסיבות, לפחות בעיניי – כמה זה עולה? 100 מיליון דולר, היקף הסיוע הזה? ואם זה מגיע מכספי משלם המיסים הישראלי צריך להעיר שבגדול, איך אני אגדיר את זה, אין כסף. ואיך אני יודע שאין כסף? כי אתמול סוף-סוף התקיימה ישיבה אצל ראש הממשלה, ובישיבה היו שר האוצר, שר הביטחון והדרג המקצועי של משרד האוצר, ואז מסתבר שיש חריגה מהתקציב שאושר רק לפני חודשיים בגלל הרחבת הלחימה ברצועת עזה, והחריגה הזאת נאמדת ב-15 מיליארד שקל לפי הערכות של צה"ל, או 25 מיליארד שקל לפי הערכות של החשב הכללי.
היו"ר משה סולומון:
חריגה קדימה או חריגה נוכחית?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
חריגה.
היו"ר משה סולומון:
קדימה?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה זה קדימה? חריגה מהסכום שהיה אמור להיות עד עכשיו – –
היו"ר משה סולומון:
בכל 2025.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – כלומר חריגה מתקציב המדינה נכון לעכשיו. למה זה מעניין? כי ממשלה שיש לה קצת מושג, ושר אוצר שיש לו קצת מושג, היו עושים את הישיבה הזאת לפני שמקבלים החלטה על הרחבת הלחימה, כדי לפחות – שוב, אני מתעלם כרגע מהשאלה אם נכון להרחיב או לא נכון להרחיב, אבל לפחות תבינו את ההשלכות התקציביות של המהלך הזה לפני שאתם מקבלים החלטה. אתם לא יכולים לקבל החלטה ואז אחרי חודש וחצי להתכנס, הופ, ולהבין שיש חריגה. מי מתנהל בצורה כזאת? איזו חברה עסקית הייתה מתנהלת בצורה כזאת מופקרת? אבל מכיוון שהממשלה הזאת היא ממשלה מופרעת, היא מאבדת כיוון. היא איבדה את הדרך ואיבדה את המוסר, ובדרך היא איבדה את המספרים של התקציב. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. מדינה זה לא חברה עסקית, אלא זו מדינה חפצת חיים, אז היא לא עושה חשבונות של כסף כדי להילחם ולהציל את עצמה. זה לא עובד ביחד. כסף זה אמצעי כדי לקיים אומה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מדינה חפצת חיים לא מפזרת כסף סתם. אתם לא מבינים את האירוע.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – – אתה סגן יו"ר הכנסת.
היו"ר משה סולומון:
אני יכול להגיד מה שאני רוצה להגיד. כשתשב פה תגיד מה שאתה רוצה. תן לי להגיד מה שאני רוצה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אין בעיה, אבל אתה יודע, יש דברים שאי-אפשר להגן עליהם.
היו"ר משה סולומון:
בסדר. אני רק אומר לך שמדינה היא לא עסק, זה הכול. היא יותר מזה. בבקשה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
היושב-ראש, חברי הכנסת, אלימות וגזענות זה דבר חמור? לא לשיטתי. כך הגיבה המיועדת לתפקיד כשיושב-ראש ועדת החינוך ביקש להוסיף להצעת החוק שלה סעיף שיחייב אוניברסיטאות למאבק בטרור יהודי, אלימות לאומנית יהודית וגזענות יהודית. לשיטתה, גזענות, אלימות לאומנית וטרור הם לא חמורים אם הם מבוצעים על ידי יהודים נגד ערבים.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא מה שהיא אומרת. זה לא מה שהיא אומרת, תומך טרור. לך כבר.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
וכשמשפחה של אזרחיות בדואיות מרהט הותקפו במארב של חוליית טרור של מתנחלים במאחז בלתי חוקי – – –
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת טלי גוטליב, לאפשר לדבר.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
תן לי את הזמן, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מחלל את הכנסת. מחלל את הכנסת. מחלל אותה כל פעם. כמה אפשר?
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת טלי גוטליב, תאפשרי לו לדבר, בבקשה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
לשיטתה, גזענות, אלימות לאומנית וטרור הם לא חמורים אם הם מבוצעים על ידי יהודים נגד ערבים. כשמשפחה של אזרחיות בדואיות מרהט הותקפו במארב של חוליית טרור של מתנחלים במאחז בלתי חוקי, היא הגנה על התוקפים. זו לא משפחה ישראלית, היא אמרה, זה יכול להיות ריגול. ועל בן אוליאל, חלאת האדם שהורשע ברצח של משפחת דוואבשה, בשרפת התינוק עלי בן השנה וחצי, אמרה: הוא יושב בכלא על לא עוול בכפו. בשבילה הוא בכלל, כלשונה, צדיק קדוש שסובל בשביל כל עם ישראל. אבל למה שנופתע? הרי זאת אותה הגברת בשינוי האדרת שתועדה שחור על גבי לבן כיצד היא מחנכת את בנה לרצח ערבים. מה תרצה לעשות כשתהיה גדול? שאלה. ומה תעשה? וכשהעולל משיב שינהג בג'יפ ויהרוג ערבים, היא מחייכת ואומרת: מצוין.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
את המחבלים – – –
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אותה תורת גזע היא שמנחה אותה גם היום, היא שהובילה אותה להשתתף באירוע זיכרון לכהנא – –
טלי גוטליב (הליכוד):
שקרן, שקרן, שקרן, כמה אפשר? משקר כל הזמן, די.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
– – לראש תנועת הטרור היהודי כך; לעמוד תחת הכרזות: היום כולנו הרב כהנא, והרב כהנא צדק. בעבר הליכוד עמד בחזית המאבק נגד הכהניזם. היה זה חבר הכנסת מיכאל איתן המנוח שהכין את המסמך המשווה את תורת כהנא לתורת הגזע ההיטלראית. וכעת הליכוד, שהפך תחת הנאשם המפקיר לסניף של עוגמה יהודית, מעניק גושפנקה רשמית לתורת הגזע הכהניסטית. זה לא מפתיע שעומד פה יושב-ראש הקואליציה, מהלל ומקלס את הגזענית. הוא וחבריו לא יאמרו מילה נגד הכהנא-יוגנד שפורעים עכשיו ברחובות ירושלים המזרחית הכבושה. אבל גם אין מה להתפלא כשוועדת האתיקה של הכנסת דוחה קובלנה כנגד חבר כנסת שקרא להפריד – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אני מסיים. – – שקרא להפריד ילדים ונשים מגברים ולהרוג את הגברים, כי זה חלק מהאידיאולוגיה שלו.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
תם זמנך. תם זמנך. אוטו-אנטישמי, תם זמנך.
היו"ר משה סולומון:
משפט סיום. תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
בושה וחרפה. פני הדור כפני הכלב, ופני הכנסת כפני כהנא.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אוטו-אנטישמי. אוטו-אנטישמי.
היו"ר משה סולומון:
תודה. חבר הכנסת עודד פורר.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה חרפה, חרפה לכנסת, חרפה לדגל ישראל. לך תחבק את חמאס, סייען לאויב. אם לא היית חבר כנסת לא היית – – –
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אני לא סייען, אתן האויב. אני לא מסייע לכן.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה יותר גרוע מאויבים. אויב – אני יודעת שהוא אויב.
אופיר כץ (הליכוד):
אנחנו האויבים שלך כי אתה תומך טרור ידוע. אנחנו גאים – – – שלך כי אתה בעד הטרור. אין לך בעיה עם זה שרוצחים יהודים. אין לך בעיה עם זה שרוצחים יהודים.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
תומך טרור כהניסטי – – –
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אוטו-אנטישמי, זה מה שאתה. אוטו-אנטישמי. שונא יהודים.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה חטאם של הוריך? זה החינוך שנתנו לך.
היו"ר משה סולומון:
חברים, הדובר הבא כבר על הדוכן. תודה רבה. חבר הכנסת עודד, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו יכולים כולנו להסכים כאן לפחות על זה שחמאס הוא ארגון טרור. יש הסכמה על העניין הזה, נראה לי.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
לא כולם – – –
אופיר כץ (הליכוד):
לא הסכמה מלאה. תשאל אותו שם, הוא לא מסכים.
טלי גוטליב (הליכוד):
תשאל את עופר כסיף.
אופיר כץ (הליכוד):
הוא יגיד לך – – – הומניטרי.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
הוא לא שייך. הוא לא שייך. כולנו מסכימים כאן שקטר מימנה טרור ומסכימים שהחמאס הם נאצים טרוריסטים.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, נאצים הם לא.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אנחנו יכולים להסכים שכך היה חמאס גם לפני 7 באוקטובר. הרי לא רק אחרי 7 באוקטובר הוא הפך להיות ארגון טרור, הוא היה כזה גם לפני. האידיאולוגיה הנאצית של חמאס הייתה גם לפני 7 באוקטובר. לי זה ברור; אני מניח שגם לכם זה ברור. אז אולי מישהו מכם יכול להסביר לי למה ראש הממשלה נתניהו, שלושה שבועות לפני הטבח של 7 באוקטובר, שולח את ראש המוסד לדוחא בקטר כדי לבקש מהם ולשכנע אותם להמשיך ולממן את חמאס? למה שלושה שבועות לפני הטבח הגדול ביותר שהיה ביהודים מאז מלחמת העולם השנייה – הרוגים, פצועים, נשים שנאנסו ונשרפו – למה היה כל כך חשוב לו שקטר תמשיך להזרים כסף לחמאס? הרי הוא ידע שהדבר הזה הוא פסול, הוא ידע שמדובר במימון טרור, ועדיין הוא הוביל מדיניות הסדרה, שהיא מכבסת מילים לכך שהוא מבקש מקטר לשלוח כסף לחמאס, ודאג שימשיכו להאכיל את הנאצים בעזה. נתניהו לא ידע שהאידיאולוגיה של חמאס אומרת שצריך להרוג יהודים ולחסל את מדינת ישראל? איך מנהיג של מדינת היהודים פונה לקטר ומבקש ממנה לממן בעשרות מיליוני דולרים את הארגון שהאידיאולוגיה שלו אומרת שצריך להרוג יהודים ולחסל את ישראל? ולחשוב על כל האנשים שהוכו, נרצחו, נאנסו ונשרפו ונחטפו, על הפעוטות שנורו במיטותיהם, על הגברים שנורו. אגב, האנשים האלה חיכו שעות ארוכות, לעיתים קרוב ליממה, כדי שהממשלה הזאת, שהפקירה אותם ב-7 באוקטובר, תואיל בטובה להציל אותם. בזמן שנתניהו היה עסוק באותו הבוקר באיפור לקראת הסרטון שהוא מצלם, טבחו ביהודים 90 קילומטר מאיפה שהוא עמד – ואז הוא עולה ומספר שהמימון שהוא העביר לחמאס הוא שטויות, כי הם באו בכפכפים? חברי הכנסת, הם לא באו בכפכפים. הם באו לבושים במדים מכף רגל ועד ראש, עם נעליים גבוהות ומטולי RPG, עם רימונים, עם מערכות קשר מתקדמות, צוללנים עם מערכות צלילה במעגל סגור, רחפנים. הם באו עם הכול חוץ מאשר עם כפכפים. כל זה, כל הציוד הזה, נקנה בכסף שנתניהו העביר לחמאס, בכסף שעבר במזומן במזוודות בגיבוי ראש ממשלת ישראל. הכסף הזה לא הלך לכפכפים, הכסף הזה הלך לצייד את המחבלים שרצחו את היהודים ואת הילדים שהיו עם כפכפים. אפשר לראות את הכפכפים שנותרו ביישובים האלה סמוכי הגדר בעזה. המציאות הזאת שבא ראש הממשלה ואומר שהם באו בכפכפים מצביעה על אחת מהשתיים: או שראש הממשלה מנותק מהמציאות או שהוא מנסה לשנות את ההיסטוריה. לצערי, שתי התשובות נכונות: הוא גם מנסה לשכתב את ההיסטוריה וגם מנותק ממה שקורה. ולכן 598 ימים הוא עדיין לא הצליח להכריע את המחבלים האלה שהוא אומר שבאו לכאן בכפכפים. 598 ימים לצבא יש את כל הכלים, רק הממשלה לא יודעת לנהל את המלחמה הזאת, ולא מצליחים להכריע אותם. אז המסקנה היא אחת, ובזה אסיים: ממשלת 7 באוקטובר פשוט צריכה לעוף הביתה כדי לאפשר למישהו אחר שיוכל לנהל את העסק הזה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, 598 ימים של כאב, של אובדן, חוסר ודאות, דאגה אין-סופית. המשפחות חפצות בדבר אחד בלבד: לחבק את יקיריהם. יש 20 ישראלים שעדיין בחיים, 20 ישראלים שעדיין אפשר להציל אותם. כל ישראלי שנחטף חייב לחזור הביתה לחיבוק עם המשפחה או לקבורה ראויה. זה לא עניין פוליטי, זה לא רק עניין של משפחות של החטופים. זו משימה לאומית, וזה מה שמשפיע על כולנו, על כל החברה ועל הבריאות הנפשית של כולנו. אם אתם רוצים לדעת מה הנושאים החמים בחברה, תקשיבו לילדים. תקשיבו על מה מדברים ילדים בני ארבע, חמש, בני עשר, כבר 600 ימים מאז 7 באוקטובר. ילדים אוהבים לשחק במשחקי תפקידים. אז מי הדמויות ומה התפקידים שילדים ישראלים משחקים עכשיו? היום ילדים מדמיינים שהם חטופים. ילד בן חמש שאל את אימא: מה תעשי כשאהיה חטוף? זה טירוף. הטרגדיה של 7 באוקטובר תישאר לנצח בזיכרון הקולקטיבי שלנו. אני שמעתי את נעמה לוי במוצ"ש. היא סיפרה על רעב, על הימים שהיא שתתה רק מי גשם כי לא נתנו לה מי שתייה. אלון אהל – ידוע שהוא פצוע בעין, והוא לא קיבל טיפול רפואי ולא ידוע מתי יטפלו בו. הלב נצבט. ולא רק ליבי כואב בכל פעימה. כל בן אדם שפוי, מי שלא איבד את החמלה ולא איבד את האנושיות, לא מתנהג עכשיו כרגיל. אביא לכם קצת נתונים. 93% מהישראלים מוטרדים מגורל החטופים באופן קבוע. כ-50% מהמצוקה הפסיכולוגית הכללית – חרדה, דיכאון, סטרס – שחווה הציבור לאחר 7 באוקטובר, מוסברת בחוסר ודאות ביחס לגורל של החטופים. המצוקה הרגשית נובעת מהטראומה של החטיפה. מחקר נוסף, עם מדגם מייצג, שנתוניו נאספו בימים האלה, ממש עכשיו, מעלה כי 76% מהציבור מודאגים מהטיפול של המדינה בנושא החטופים. נמצא קשר מובהק בין רמת הדאגה לעלייה בתסמינים של חרדה, דיכאון, פוסט-טראומה, לחץ ושחיקה. אנחנו חייבים לדבר על זה. חייבים להחזיר את כולם הביתה. רק כשכל החטופים יחזרו נוכל להתחיל תהליך שיקום – שיקום של חברה ישראלית שאיבדה אמון בממשלה, חברה פצועה שיכולה להפוך להיות מגובשת וחזקה מחדש.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שומע את הקואליציה, את שרי הממשלה, שמדברים כל הזמן על ניצחון. הם רוצים לנצח את חמאס, להשמיד את חמאס. ואני שואל את עצמי: מישהו עוצר אתכם? עוד מעט נגיע ל-20 חודשים. 20 חודשים המלחמה מתנהלת, ואף אחד לא עוצר אתכם; להפך, תמכנו בצורה בלתי רגילה בממשלה הזאת לחסל את חמאס. אבל הממשלה לא עשתה את זה. ראש הממשלה אומר: נכנסו עם כפכפים, על טויוטות. אבל את אותן טויוטות ואת אותם מחבלים הממשלה הזאת לא יודעת לנצח ולא מצליחה לנצח. ראש הממשלה, הדבר החשוב ביותר עכשיו זה להחזיר את החטופים. אתה לא יכול להרשות לעצמך לדבר על ניצחון כאשר אנשים נמקים בתוך המנהרות. אנשים חזרו שלד של אדם – לא אדם. ומצד שני אתה מדבר על ניצחון, להשמיד את חמאס. אתם יודעים מה? אני חושב שיקרה לנו בדיוק מה שקרה עם איראן. כמה שנים ראש הממשלה מדבר על איראן ועל להשמיד את הגרעין האיראני, מישהו יודע? אני שומע אותו מדבר על הנושא הזה לפחות מ-1999 – שהוא ישמיד את איראן ולא יאפשר לאיראן להיות גרעינית – ובינתיים לא עשה כלום. לכן הניצחון שלו על חמאס, זה אותו דבר כמו הדיבור שלו על איראן. ראש הממשלה, תחזיר את החטופים. זאת המשימה שלך. זה הניצחון שלנו.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. יום ירושלים שמח. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
גם לך, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. כנסת נכבדה, ברשותכם, גם אני אתייחס בכמה מילים לנאום הכפכפים. זה מדהים שבגילו המופלג הוא מסוגל לעמוד ולשקר בלי למצמץ. זו יכולת. אני חייבת להגיד שכשאני הייתי משקרת לאימא שלי, ישר הייתי מתחילה לצחוק, והיא הייתה מבינה שאני שקרנית. אבל היכולת של בן אדם מבוגר לעמוד ולשקר, לשקר בלי למצמץ – איך זה? איך זה? הוא חייב לתת לי טיפים, אבל לדעתי זה לא יקרה אצלי.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא נוגע באף שלו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה דקה של רצינות, כי זה שורף לי בנשמה. שבוע וחצי אחרי 7 באוקטובר נסענו לעוטף, בניגוד אליו. שאלתי עכשיו את נאור: מהר מהר, תזכיר לי איך קוראים לזה? איך קוראים לדבר הזה שנחת באמצע כפר עזה? והוא הזכיר לי שקוראים לזה בקאי. ראינו את הבקאי, וכולנו ראינו בסרטון איך הטילים נופלים על מערכת רואה-יורה. כמה דיברו – בום, רחפן מוריד שם פצצה. ומה עם זה שהלכתי לבקר באתר של הנובה וראיתי את האמבולנס מונח – היום כבר איננו – באתר התיירות שנוצר, ומאחורי האמבולנס נותרו שרידי אדם של 18 מבלים. איך הם נהרגו? עם כפכפים? לא, הם קיבלו טיל RPG לתוך האמבולנס. מתן, לין, שני, שיר חנה, נועם, אליקים שלמה, אלכסנדר, מוריה, קארין, יוליה, זיו, אלינה, ליאור, אריק, רות הודיה, בר, ויקטוריה ושרונה – טיל RPG לתוך אמבולנס במסיבת הנובה. הייתי בהלוויה של לוחם ימ"מ, קראו לו אבשלום. אבשלום ישן אצל בת הזוג שלו, שירז, וכשהחלה המלחמה הוא ביקש ממנה שתיקח אותו. הם נסעו ביחד. כשהייתי בהלוויה של אבשלום לא הבנתי איך היא קשורה, זאת אומרת, הוא לוחם ימ"מ. למה קוברים את שניהם? הסתבר שהוא אמר לה: תקפיצי אותי. ב-07:23, בצומת שער הנגב, מחבלים ירו על הרכב של שניהם טיל RPG. לא הבנתי למה היא קבורה עם הלוחם. מסתבר שהיא הקפיצה אותו. טיל RPG. אני רוצה גם להגיד מילה, כי הבנתי שההורים של יחידת מתפ"א, היחידה המשטרתית, נמצאים כאן היום. אתם יודעים מה זה מתפ"א? אתה בטח מכיר, מיקי, נכון? גם נאור. זו יחידה מיוחדת של המשטרה. היחידה הזאת, אדוני, שמונה מהלוחמים שלה יצאו ב-7 באוקטובר. הינה פוגל, גם אתה מכיר. יצאו שמונה לוחמים, הם הצליחו לחסל 20 מחבלים. הבנתי שההורים שלהם פה. משמונה שרד אחד. אתה יודע למה? כי כל השמונה קיבלו טיל RPG. כל השמונה. אחד שרד. אגב, הוא שרד כדי לספר. אני ממליצה לכולכם לראות את הכתבה איתו. לצערי, יש הרבה דוגמאות למוות אכזר, לשרידי אדם שנותרו בשל ההתקפה. לא קלאץ', לא כפכפים; התקפה שלא הייתה מביישת צבא סדיר. אנחנו צריכים להתבייש כשאנחנו שומעים דבר כזה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת דבי ביטון, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, 58 חטופים שלנו עדיין בעזה. אנחנו מציינים את יום ירושלים, 58 שנים לאיחודה, והלוואי שמישהו יבין כאן שבלי החזרת החטופים שלנו, כנראה שגם העם שלנו עוד לא התאחד. חללים – לקבורה, החיים – לשיקום. אנחנו כבר משוועים, והלוואי שהבשורות האלה יגיעו עוד בשבועות, חג מתן תורה, ונזכה לראותם.
היו"ר משה סולומון:
אמן.
דבי ביטון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, יש דברים שאסור להתרגל אליהם. 7 באוקטובר לא הסתיים, משפחות עדיין ממתינות, הלבבות עדיין שבורים, ובתוך כל זה הממשלה ממשיכה להתנהל כאילו לא קרה כלום. סיוע הומניטרי הוא ערך חשוב, מוסרי. כולנו בני אדם. אבל כשאותו סיוע מועבר בחסות ממשלת ישראל לאנשים שמחזיקים את החטופים שלנו, זה לא הומניות, זה הפקרות. כפי שאמר ראש האופוזיציה יאיר לפיד, במשך חודשים הממשלה עצמה – לא ארגוני סיוע זרים – הממשלה מעבירה עשרות אלפי משאיות לרצועה. היא עושה את זה בשקט, מאחורי גבו של הציבור, בלי הסבר, בלי אחריות. אי-אפשר לדבר גבוהה על הכול בשביל החטופים ובאותה נשימה להזרים דלק, כסף, דלק, סחורה, לאויב שמחזיק אותם. העם לא טיפש. המשפחות רואות, הציבור מבין ומאבד את האמון. ממשלה אחראית לא בורחת מהשאלות ולא מתחבאת מאחורי סיסמאות. היא מתייצבת, אומרת את האמת גם כשהיא קשה; בפרט כשהיא קשה. אנחנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית לא כדי לנקום אלא כדי להבין; לא כדי להחליש אלא כדי לשקם. כי רק דרך האמת נוכל לתקן ורק דרך האחריות נחזיר את האמון של הציבור במדינה שהוא כל כך אוהב. אני אומרת את זה לא רק כחברת כנסת אלא כאם לחיילת, כתושבת שדרות, כאישה שביתה הפך לשדה קרב. עברו כבר יותר משנה ושבעה חודשים, ואנחנו עדיין מחכים לתשובות. זה חוב מוסרי, לאומי וערכי. לכן יש לומר: עד כאן. תודה, אדוני.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, יש לי חדשות: שר הכלכלה ניר ברקת בארץ. זה חדשות, כי רוב הזמן הוא מבלה בחו"ל. בישיבת ועדת הכלכלה רציתי לשאול אותו אם לאחרונה הוא ביקר בסופר, אם הוא ראה כמה עולים המוצרים בשנתיים האחרונות, מאז שהוא התמנה לשר הכלכלה. רציתי גם לשאול אותו, את השר ברקת, אם הוא יודע מי זה טאקו אטו. טאקו אטו היה שר החקלאות היפני, ולפני שבוע וחצי נפלטה לו אמירה שיכולה להשתמע כמנותקת בנוגע לעליית יוקר המחיה. הוא נאלץ להתפטר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – הייתי בסופר אתמול, בסופר זול יחסית, אושר עד.
נאור שירי (יש עתיד):
לא אושר שקלים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא אושר שקלים, אושר עד. תדע לך, הייתי המומה מהמחירים. העובדה שאף אחד בקואליציה הזאת לא עושה משהו – מדהים בעיניי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חברת הכנסת בן ארי. אז טאקו אטו נאלץ להתפטר כי נפלטה לו אמירה שעלולה להתפרש כמנותקת בנוגע ליוקר המחיה. השר ברקת לא רק מנותק, הוא מעופף. אני שואל פה את חברי הקואליציה – לא את סולומון, כי הוא יושב-ראש הישיבה: חבר הכנסת פוגל, אתה יודע כמה עולה היום חלב טרי? כמה עולה? מה המספר?
קריאה:
– – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כמה? קצת יותר מ-7 שקלים. 7.28 שקלים, 17% עלייה בשנתיים האחרונות; אשל – 16.5% עלייה; שמנת חמוצה – 17% עלייה; שמנת מתוקה – 16.8% עלייה; גבינה לבנה – 16.6% עלייה; גבינה חצי קשה – 17% עלייה; ביצים, לארג' – 17% עלייה. מה עושה השר ברקת כדי להתמודד עם יוקר המחיה? מכרטס שוב לחו"ל, הפעם לפיליפינים ולתאילנד, מה שנקרא – סוואדיקה, השר ניר ברקת. רציתי לשאול אותו היום: מתי אתה מתפטר, השר ברקת? איזה כישלון. ובדקה שנותרה לי, ביחס לחברת הכנסת סון הר מלך, עמד פה לפני דקה יושב-ראש הקואליציה, מהליכוד, ואמר: אנחנו שמחים למנות את לימור סון הר מלך לסגנית היושב-ראש. ואני צעקתי לו כאן שהיא תומכת טרור. קראתי לה תומכת טרור כי זה בדיוק מה שהיא – כהניסטית, תומכת ברוצחים, מפארת טרור.
היו"ר משה סולומון:
סליחה. סליחה. סליחה. לא. סליחה, אתה לא תגיד לחברת כנסת דבר כזה. זה לא לעניין.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כשחלאת המין האנושי – – –
היו"ר משה סולומון:
זה לא מקובל ולא מכובד, סליחה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כשחלאת המין האנושי עמירם בן אוליאל – –
היו"ר משה סולומון:
לא, סליחה, חבר הכנסת – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
– – שרף למוות זוג הורים ותינוק – – –
היו"ר משה סולומון:
לא, אתה לא תגיד שהיא תומכת טרור. לא, לא. סליחה, לא. זה לא מכובד, זה לא מקובל.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כשחלאת המין האנושי עמירם בן אוליאל – –
אושר שקלים (הליכוד):
היא אישה שכולה.
היו"ר משה סולומון:
לא. ביקשתי ממך. ביקשתי ממך – – –
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אתה – – – גם אליהם – – –
אושר שקלים (הליכוד):
היא אישה שכולה, היא שכלה את בעלה. ככה אתה מדבר עליה?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
– – מחבל יהודי, רצח, שרף למוות זוג הורים ותינוק בן שנה וחצי – –
היו"ר משה סולומון:
יוראי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
– – ואת כינית אותו צדיק קדוש – אין מילה אחרת לתאר את זה חוץ מתמיכה בטרור.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
הוא חף מפשע. הוא חף מפשע – – –
היו"ר משה סולומון:
סליחה. תודה. תודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זאת חרפה. זאת חרפה שאת הולכת לשבת על הכס הזה.
היו"ר משה סולומון:
נא לסיים. תודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זאת חרפה מוסרית, חוקתית ואנושית.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת יוראי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
את כהניסטית, את תומכת טרור, את מפארת טרור, וזאת בושה וחרפה לכנסת ישראל.
היו"ר משה סולומון:
לא תקרא ליהודייה טרוריסטית.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זאת בושה וחרפה לליכוד וזאת בושה וחרפה לכל עם ישראל. זאת בושה וחרפה.
אושר שקלים (הליכוד):
היא אישה ששכלה את בעלה, יוראי. גועל נפש.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – – תתבייש לך. ביזיון. תתבייש לך – – –
אושר שקלים (הליכוד):
גועל נפש. זה מכונת רעל.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זה מתאר אותך – – –
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – –
היו"ר משה סולומון:
לא ראוי ולא מכובד, וחבל שאתה עושה כך. דיברתי איתך גם קודם לכן.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
היא תומכת טרור. אין מילה אחרת לזה.
היו"ר משה סולומון:
חבל.
אושר שקלים (הליכוד):
מכונת רעל, שהמחבלים האלה תומכים בך.
היו"ר משה סולומון:
לקרוא ליהודי שמגן על יהודים – סליחה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עמירם בן אוליאל הגן על יהודים? הוא מחבל יהודי ששרף זוג הורים ותינוק בן שנה וחצי.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עמירם בן אוליאל הוא יהודי שסייע ליהודים?
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. תודה. תודה רבה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הוא הורשע ברצח של משפחה ותינוק בן שנה וחצי.
היו"ר משה סולומון:
חדל.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איזו בושה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תהיה בשקט כבר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני לא אהיה בשקט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי שואל אותך? מי שואל אותך בכלל?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תמיכה בטרור.
אושר שקלים (הליכוד):
אישה שכולה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – תתבייש לך – – – רצחו את בעלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה הדבר הזה? מה זה "תהיה בשקט"?
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, אנחנו ביום ירושלים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
וזאת בושה וחרפה שביום ירושלים – – –
היו"ר משה סולומון:
אפשר לשמור את הוויכוחים האלה למועדים אחרים. אולי קצת נירגע? תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תהיי בשקט.
טלי גוטליב (הליכוד):
בושה. רעת לב שכמוך, מירב. אין ערלת לב כמוך. אין. עם ישראל צריך לדעת: מירב בן ארי ערלת לב.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה רבה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
משה, אני רק רוצה להבהיר: אתה התכוונת שעמירם בן אוליאל הוא יהודי שסייע ליהודים?
היו"ר משה סולומון:
אני אומר: אני לא קורא לחברת כנסת בכנסת ישראל תומכת טרור. היא לא תומכת טרור, זה הכול.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
היא תמכה במעשה הטרור של עמירם בן אוליאל.
היו"ר משה סולומון:
תודה. אני לא רוצה לנהל את זה כאן. תודה רבה. יום ירושלים, ראוי לשמור את הוויכוחים האלה למועד אחר. תודה רבה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אל תמנו כהניסטית ביום ירושלים.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת וחברי יוראי להב, דווקא ביום הזה הכי מתאים למנות אנשי כהנא – ביום כיבוש ירושלים המזרחית. זהו היום – יום כיבוש ירושלים המזרחית.
אושר שקלים (הליכוד):
יום שחרור ירושלים, על אפך ועל חמתך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ממי? ממי כבשו?
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ומי שרוצה להבין את זה, שירד עכשיו לירושלים המזרחית – –
אושר שקלים (הליכוד):
יום שחרור ירושלים, על אפך ועל חמתך. תומכת טרור. תומכת טרור.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – שיראה את האלימות שמתקיימת בעיר עכשיו. בשם היום הזה שאתם מהללים נעשות תקיפות אלימות ביותר. המשטרה מבקשת מהסוחרים: תסגרו את החנויות מחשש שיפגעו בכם.
היו"ר משה סולומון:
למה? למה?
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
זה המשטרה בהודעה שלה, לא עאידה תומא סלימאן. כלומר במקום להגן על התושבים – אם באמת ירושלים מאוחדת, אז למה הם לא אזרחים? אם באמת לא כבשתם את העיר, למה אתם מתייחסים לאנשיה ככה? אז בואו, דווקא היום, דווקא היום ממנים חברת כנסת שעמדה ואמרה בקול המתבכיין, שהתרגלנו אליו, שמי שרצח את משפחת דוואבשה הוא צדיק ומעונה למען העם.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
הוא חף מפשע. הוא פשוט חף מפשע.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
זה מה שאתם רוצים כצדיקים בעם הזה? אני בטוחה שלא. אני בטוחה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
חף מפשע? אתם חפים מפשע תמיד. אתם, הרוצחים, חפים מפשע. הכהניסטים הרוצחים חפים מפשע, בטח, תמיד.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אבל תשמעו, ככה בדיוק נראית הכנסת הזו. ככה בדיוק נראית הכנסת הזו כלפי חוץ. כאשר שרים מהללים הרג ושרפות והשמדות, כאשר מי שיֵשב על הכיסא הזה יהלל רוצחי משפחה אשר שרפו משפחה – –
אושר שקלים (הליכוד):
יחסלו את כל חמאס. לחסל את כל חמאס, את כל חמאס. לחסל אותם.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – זה בדיוק מה שמתאים. אם זה מה שעושה אתכם שמחים, תבדקו את עצמכם. אנחנו יודעים טוב מאוד: אף רוצח או הורג ילד הוא לא גיבור, הוא לא צדיק. הוא פושע. נקודה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
לא חשוב לי מאיזה מוצא יהיה, יהודי או ערבי, אם הוא הורג ילד הוא פושע. אם הוא בשבילך צדיק, אז גם את פושעת כאשר את אומרת.
אושר שקלים (הליכוד):
את לא מתקרבת לקרסוליים שלה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ואת כן תומכת טרור. על הדוכן הזה 100,000 פעמים כבר נאמר לנו "תומכי טרור". לא ראיתי אותך מזדעק, כבוד היושב-ראש, ולא משתיק.
אושר שקלים (הליכוד):
את תומכת טרור.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אז הינה, שוב: את כן תומכת טרור.
אושר שקלים (הליכוד):
את תומכת טרור.
היו"ר משה סולומון:
תודה, תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא נהוג שהחתן – – –
היו"ר משה סולומון:
היא לא החתן, היא הכלה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
טוב, בהתרגשות גדולה, בעיקר, אני מתמנה היום לסגנית יושב-ראש הכנסת. לא ביום רגיל, אלא ביומה של ירושלים, ביום שבו חזר העם היהודי אל ליבו, ביום שבו שוחררה בירת הנצח, בירת הנצח שלנו, אחרי אלפיים שנות תפילה וכיסופים, אין רגע סמלי מזה לקבל על עצמי את התפקיד הציבורי שנוגע בלב הריבונות היהודית. ירושלים היא עיר של ניגודים שהופכים לאחדות – עיר של שמיים ושל ארץ, של דמעה ותפילה, עיר שחוברה לה יחדיו, שעושה כל ישראל חברים. וכך גם הכנסת, בית הנבחרים של עם ישראל, היא המקום שבו נפגשים שבטים ודעות, עולמות ותפיסות, ומתוך הריבוי הזה נוצרת אחריות משותפת לגורלו של עם ישראל. אני רואה בתפקידי לא רק מעמד של ייצוג, אלא שליחות של חיבור דווקא בימים של שבר וכאב, כאשר השסעים הפנימיים נראים עמוקים מתמיד. אני מאמינה שמהדוכן הזה, בעשייה יום-יומית, ניתן לבנות גשרים. ניתן להקשיב באמת, לכבד כל קול, גם אם אנחנו לא מסכימים, ולזכור שתחת המחלוקות כולנו עם אחד, משפחה אחת, שנפשה תלויה בעיר אחת – ירושלים. מן המקום הזה, מהכנסת היושבת בירושלים, אני שבה ומתחייבת להביא את הקולות שלא תמיד נשמעים: את הקול של ההתיישבות, של המשפחות השכולות, של מי שנלחמים על הצדק והאמת, הקול של גבורת לוחמינו ושל מי שעדיין מאמינים גם אחרי כל מה שעברנו שמציון תצא תורה ודבר השם מירושלים. אני מודה על הזכות הגדולה, ומקבלת את האחריות בענווה, בתקווה ובאמונה גדולה. בעזרת השם, בשנה הבאה בירושלים הבנויה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר משה סולומון:
אמן. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
אושר שקלים (הליכוד):
יישר כוח, לימור.
היו"ר משה סולומון:
יישר כוח והצלחה גדולה בתפקיד החשוב. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תארו לכם משחקים אולימפיים, לינוי אשרם זוכה במדליית זהב – ולא מעלים את דגל ישראל, לא מנגנים את התקווה ולא מציינים את מדינת ישראל; תדמיינו לכם את נבחרת ישראל בכדורגל סוף-סוף מצליחה להעפיל למונדיאל, ומבטלים את ההגעה שלה למונדיאל כי זו מדינת ישראל; תדמיינו לכם שהדגל הזה שלנו, כחול-לבן, לא יעלה על התורן בשום אירוע של משחקים ספורטיביים. למה אני אומר לכם את זה? כי זה או-טו-טו מגיע. היום יצא פקיד בכיר בהודעה מהאיחוד האירופי שמדינת ישראל צריכה להיות בדיוק כמו רוסיה, שלא תייצג את המדינה ולא את הדגל. ואני עומד פה ואני קורא לשר החוץ, לראש הממשלה, לשר הספורט: תתעוררו. פניתי אליכם כמה פעמים. לא האמנתם שזה יכול לקרות. עמדתי פה על הדוכן הזה כמה וכמה פעמים, התרעתי על הנושא. מדינת ישראל או-טו-טו הולכת להיות מוקצית מכל האירועים של משחקי הספורט הבין-לאומיים, וכולם יושבים בשקט, אבל כשזה יקרה, כולם תעלו על בריקדות. אז אני אומר לכם, אם לא נתעורר ולא נתחיל לפעול בנושא הזה כמדינה ריבונית שהנושא של הייצוג שלנו חשוב לה, אז אנחנו נגיע למצב של רוסיה ובלרוס, והספורטאים שלנו לא יוכלו להתחרות, או שאם הם יתחרו, זה יהיה ללא דגל. ביום רביעי הקרוב התקבלה הצעה דחופה שלי לסדר-היום. אז אני מודה למי שהצטרף; גם לך, יבגני סובה. אנחנו צריכים להתחיל לדון בזה ולהתחיל לפעול בנושא. אני אעשה ככל יכולתי, ואני דורש ומבקש מחברי הכנסת בקואליציה לשים את זה על השולחן ולהבין שהדבר הזה הולך לקרות, ואנחנו צריכים להתעורר ולפעול בנושא הזה בכל ועדה, בכל דיון. וגם לשרים להגיד: התעוררו.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני יכולה להחמיא לך?
סימון דוידסון (יש עתיד):
להחמיא לי?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מהרגע שאתה חבר כנסת שמת את הספורט מעל כל דבר, קידמת הרבה מאוד דברים, אתה יושב-ראש ועדת ספורט, אתה עושה עבודה מצוינת בכנסת – –
היו"ר משה סולומון:
קיבלת תמיכה מהקואליציה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – אתה נוגע בנקודות הכי חשובות בספורט במדינת ישראל.
נאור שירי (יש עתיד):
הלך הפריימריז.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא, לא, אין לנו שיקולים זרים.
אושר שקלים (הליכוד):
אנחנו ענייניים.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אין לנו שיקולים זרים. אנחנו – טובת המדינה עומדת מעל כל דבר.
אושר שקלים (הליכוד):
סימון, זה השלב שאתה צריך להגיד: די, תמשיכי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
ולכן אני אומרת לך, סימון, כל דבר שאתה תרצה וכל תמיכה שאתה תרצה בתחום הספורט – –
היו"ר משה סולומון:
תודה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – אתה תמצא אותנו איתך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אז קטי, תודה רבה, אני מודה לך.
אושר שקלים (הליכוד):
אני מצטרף לדברים של קטי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אושר, תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
קטי, יש לך זמן אחר כך. לקחת קצת זמן.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא, בגלל שהוא דיבר על ספורט.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא, יהיה לי אחרי זה עוד דיון. תודה רבה. בסוף, זה לא עניין של פוליטיקה. תארו לעצמכם באמת מצב שאנחנו לא נוכל לייצג את המדינה שלנו. בעיניי זה דבר נוראי, נוראי, ואנחנו צריכים לעצור את זה. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
בהחלט חשוב. תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. אני רוצה לנצל את זה ששר החינוך יושב פה. אני לא יודעת אם הוא יודע, אבל היום התקיים דיון סופר-חשוב על שכר המדריכים. אני ארבע שנים בכנסת; עשרות דיונים על שכר המדריכים בפנימיות, בכפרי הנוער – אני נמצאת שם המון, באלה שבדרום. אדוני שר החינוך, יש בעיה קשה עם המדריכים: תחלופה, שכר נמוך, חוסר יכולת של מנהלי הכפרים ומנהלי הפנימיות לנהל משהו. ובזמן שכל זה קורה – אוקיי, תשמעו סיפור, אתם נופלים מהרגליים. אני לא יודעת אם אתם יודעים; מיקי יודע. מפעלי כי"ל ים המלח – אם אנחנו רוצים עוד כסף, אתם יודעים כמה הם משלמים על דונם? ים המלח, לא כי"ל. ים המלח מחזיקים ברשותם 240,000 דונם. נאור, אתה יודע כמה הם משלמים על דונם?
נאור שירי (יש עתיד):
כמה?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
75 לירות. אני לא צוחקת. גובים מים המלח 75 לירות לדונם. אתה יודע כמה זה בשקלים של היום? 11 שקלים לדונם. אף אחד לא טרח לעדכן להם את הסכומים. מיליארדים על גבי מיליארדים של כסף שהיה אמור להיכנס לקופת המדינה לא נגבים. המשרד להגנת הסביבה לא גובה מהם מיליונים על הטמנת פסולת כבר שנים על גבי שנים. משרד האוצר לא מפקח. למעשה הם בנו מתקן של אגירת חשמל שאף אחד לא יודע עליו, וכנראה הם גם מוכרים את החשמל הזה. אני לא יכולה לתאר לכם את הביזיון. אף אחד מהמשרדים – רמ"י לא יודע מה נעשה בשטח הזה, משרד האוצר לא יודע, המשרד להגנת הסביבה לא יודע ומשרד האנרגיה לא יודע. הם גם הגוף היחיד במדינת ישראל שלא משלם מים. הם לא משלמים על המים שלהם. הם צורכים 22% מכל המים בתעשיית מדינת ישראל, והם לא משלמים שקל על מים, כי אף אחד לא גובה מהם.
נאור שירי (יש עתיד):
גם אלקין לא משלם.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אף אחד. זה פשוט הזיה. אנחנו מדברים על אובדן של מינימום, מינימום 750 מיליון כל שנה. תלך בערך 40 שנה אחורה, תחשבו עם מה אנחנו מתמודדים פה. ואנחנו נלחמים על שקל עבור מדריכים, עבור להעלות להם ב-5 שקלים את שכר, אנחנו נלחמים על זה בזמן שהמדינה מתעצלת לגבות מיליונים שמגיעים לה. כבוד.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. תודה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ראשית, יום ירושלים שמח. אני רוצה לדבר על רשות העתיקות. בדרך כלל כאשר אנחנו מזכירים את רשות העתיקות, עולה לנגד עינינו דימוי של חוקרים הכורעים על ברכיהם בחפירות ארכיאולוגיות, חושפים אט-אט את קווי המתאר של עברנו הרחוק, תקופות של חורבן ותקומה, של שגשוג ונפילה. אך מאז אוקטובר 2023 שינה הדימוי הזה את פניו. הארכיאולוגים של מדינת ישראל מרשות העתיקות מצאו את עצמם בלב טרגדיה עכשווית. לא עוד ממצאים עתיקים אלא שברי חיים; לא עוד כדים וכתובות אלא שרידי בתים, דרכים וזיכרונות שהפכו לאפר. במאמץ חריג נטול תהילה אנשי רשות העתיקות פעלו באזורים מוכי האסון – בנובה, בעוטף, בכבישים שרופים ובחצרות חרוכות. הם חיפשו לא ממצאים אלא תשובות. הם סיננו את האדמה לא כדי ללמוד את ההיסטוריה אלא כדי להשיב למשפחות את יקיריהן. וכך, בזכות המקצועיות, הדבקות במשימה והאנושיות העמוקה, נמנעו 16 מקרים של משפחות שלעולם לא היו יודעות מה עלה בגורל יקיריהן. 16 משפחות לא נותרו תלויות בין שמיים לארץ. הן קיבלו ודאות – קשה ככל שתהיה, אך ודאות. בימים אלה מוקם בקריה הלאומית לארכיאולוגיה בגבעת רם מרכז חדש: תקומה מן האפר – אתר הנצחה, עדות והוקרה לפעולה יוצאת הדופן הזו. זהו סיפור לא רק של חורבן אלא של אחריות; לא רק של כאב אלא גם של נחמה. זהו סיפור שמזכיר לנו מהי שליחות ציבורית אמיתית – לראות את הצורך, גם כשאיש לא מבקש, ולמלא אותו באמונה שלמה. מי ייתן ונזכור כולנו: מתוך האפר עולה גם תקומה. לזכור ולא לשכוח. אדוני, זה בלתי נתפס ש-16 משפחות הבינו מה קורה עם יקיריהן רק בזכות החוקרים של רשות העתיקות, ועל זה כולנו צריכים להודות להם. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, דווקא רציתי מאוד ששר החינוך, שיצא רגע מהאולם, ישמע את דבריי. אני מקווה שיעבירו לו את הנאום הזה. אני שמעתי היום, קראתי היום פרסום שמחר שר החינוך יואב קיש הולך להציג את התוכנית הלאומית להשבת הזהות היהודית, שכבר מעוררת שיח והתנגדות של חלק מארגוני ההורים בבתי הספר הממלכתיים. אני רצית לשאול את כבוד השר: למה אתה צריך להשיב משהו? למה? גנבו לך זהות יהודית פה במדינת ישראל? אז הינה, יש לי תשובה בשביל שר החינוך. שישה מיליון יהודים עדיין חיים בתפוצות. בתפוצות צריך לחזק את הזהות היהודית, ויש גם אנשים שיכולים להתגאות בזהות היהודית שלהם בתפוצות יותר מאשר פה בישראל. אתה יכול להיות בתפוצות, לדעת תנ"ך, לדעת היסטוריה, להיות יהודי, אבל מה חסר לך בתפוצות? חסרה לך ציונות. כי אם אתה מחזק את הציונות, אז רק כאן אתה יכול לחזק את הציונות, כי זאת הציונות. במקום להשיב את הזהות היהודית, אני הייתי מציע לשר החינוך להשיב את הזהות הציונית להרבה אנשים, שגם יושבים איתו בממשלה. כי אתם ממשלה אנטי-ציונית. אתם מחזקים את הזהות היהודית כי אתם חושבים שגנבו לכם זהות יהודית, ומחלישים את הזהות הציונית. איך אפשר לבנות מדינה, את מדינת ישראל, בלי הזהות הציונית? מה זה זהות ציונית? זה קודם כול לבנות את המדינה, לשרת בצה"ל, להגן על המדינה הזאת ולקבל כל אחד שרוצה להיות חלק מהמשפחה הציונית. במקום זה, שר החינוך בא וכמעט שנתיים שהיה באופוזיציה כל הזמן הלין על כך שהממשלה הקודמת פגעה בלימודי היהדות. זאת שטות מוחלטת. ביקשתי ממנו במשך שנתיים: תראה לי בית ספר אחד שהייתה בו פגיעה בלימודי התנ"ך או בלימודי היהדות. לא קיבלתי תשובה. אז אני מציע לשר החינוך יואב קיש: תסתכל היום, אדוני שר החינוך, מי הילדים שהולכים היום לכיתה א'. למעלה מ-25% או שהם מהמגזר הערבי – אתה לא תהפוך ערבים לציונים, אבל לפחות תחיל עליהם את הערכים הציוניים, שהם יבינו שהם חיים במדינה ציונית – ולמעלה ממיליון אזרחים שמוגדרים חרדים. בכיתה א' במוסדות החרדיים כלל לא יודעים מה זה ציונות, כלל לא יודעים מי היו ז'בוטינסקי, הרצל, מי האנשים שבנו את המדינה הזאת. אז אדוני, אנא ממך, באמת, תפסיק עם השטויות האלה. אנחנו כולנו יהודים פה, ולא צריכים שום חיזוק בנושא היהדות. אנחנו צריכים חיזוק בנושא הציונות, כי אם אתה לא תעשה את החיזוק הזה, הממשלה האנטי-ציונית שלכם תמשיך לעשות את הדברים האנטי-ציוניים כפי שאתם עושים היום. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. זה לא סותר, אגב. זה לא סותר.
שר המורשת עמיחי אליהו:
הציונות היא שיבה ליהדות – – –
היו"ר משה סולומון:
אפשר לחבר בין שני הדברים?
שר המורשת עמיחי אליהו:
מי אמר את זה? הרצל.
היו"ר משה סולומון:
קיבלת תשובה מהשר. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום כ"ח באייר, יום חגה של ירושלים. כתושבת ירושלים בעשרות השנים האחרונות אני רוצה לדבר על ירושלים האמיתית. לא זו שבשירים, לא ירושלים של זהב – ירושלים של מטה. אין ספק שירושלים, בירתנו הנצחית, היא עיר מדהימה – שילוב ייחודי בין עבר לעתיד, עיר מודרנית ותוססת עם אלפי שנות היסטוריה, נופים מרהיבים ואוויר הרים צלול כיין. אבל עם זאת, ירושלים היא גם מראה, ולצערי, היא מראה שצופה בעיות בפני העתיד. הבבואה הנשקפת אלינו ממנה צריכה להדאיג כל אחד שיושב כאן, כי בעצם אנחנו כבר רואים בצורה חדה בירושלים כבר מעכשיו את העתיד של מדינת ישראל. במשך שנים הציבור היצרני שעובד, משלם מיסים, משרת במילואים, עוזב את ירושלים. היזמים שלוקחים סיכונים, המשקיעים, העסקים, לא מצליחים להישאר בה. צעירים שגדלו בעיר, סטודנטים שמגיעים ללמוד במוסדות האקדמיים המפוארים בעיר, בוחרים לברוח ממנה. ולמה כל זה קורה? כי הם מרגישים לבד. כי הם מרגישים שהם סוחבים על הגב שלהם את העיר, את עלויותיה. זו עיר שיש להם פחות ופחות מה לחפש בה. לפי מכון ירושלים למדיניות, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בעיר נמוך משמעותית מהממוצע הארצי. בשנת 2023, בגילי העבודה העיקריים, שהם 25 עד 64, עמד השיעור על 68% בלבד, לעומת 81% בכל הארץ. ירושלים, שחצתה אשתקד את רף מיליון התושבים, היא אחת הערים העניות בישראל ובעלת השיעור הגבוה ביותר של נפשות מתחת לקו העוני מבין הערים הגדולות. בשנת 2022, אדוני היושב-ראש, בירושלים, 38% מתושבי הבירה מתחת לקו העוני. וכל זה למה? כי בירושלים יש ציבור שלם שאיננו עובד, שאיננו משרת, שאיננו משלם, אבל כן מקבל. ומי כן נושא בנטל בעיר ירושלים? מעמד הביניים שעובד, משרת ומשלם מיסים. באמת, מה הבעיה, אדוני? הבעיה היא שההווה של ירושלים הוא העתיד של ישראל. אם נסתכל, לדוגמה, על סיפור מערך המילואים, אנחנו מבינים שהממשלה עומדת להוציא עוד מאות אלפי צווי מילואים. משרד האוצר לא מותיר מקום לפרשנות. אם לא יקרה שינוי, בתוך פחות מעשור, מודל המילואים הנוכחי יקרוס. אותם מילואימניקים שגם עובדים ומשרתים פשוט לא יצליחו לשאת בנטל. היום בוועדת הכספים הציגה לנו נציגת אגף התקציבים נתון מטורף: בכל שנה, אם נמשיך במודל של 300,000 מילואימניקים עם 60 ימי מילואים בשנה – והרי מדברים על יותר – רק הנזק למשק, לכלכלה הישראלית, נאמד בכ-30 מיליארד שקלים בשנה.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
לפי עמדת אגף התקציבים, החברה החרדית עתידה לחוות גידול דמוגרפי, ובשנת 2065 תהיה 32% מהאוכלוסייה. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, כי באמת חרגתי, בדבריו של יוגב גורדוס, ראש אגף התקציבים: כשהנכד שלי ילך לבית ספר ממלכתי, הוא יהיה מיעוט. באותה שנה, 50% מהילדים ילמדו במערכת החינוך החרדית, ובמערכת הזאת, רק ל-5% יש בגרות.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
אז יום ירושלים הוא יום של שמחה גדולה, של גאווה גדולה – זוהי בירתנו – אבל ירושלים היא מראה לעתידנו הכלכלי, אם לא נעשה שינוי. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. יום ירושלים שמח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו נמצאים כאן היום כי חברת הכנסת לימור סון הר מלך מתעתדת, למען כבודנו, להיות סגנית יו"ר הכנסת בכנסת ישראל. חברת הכנסת לימור, אני מקדישה את הנאום הזה לך. אחרי הטינופת שנאלצת לספוג כאן היום בכנסת, אני מבקשת לומר לך את הדבר הבא – איך אני רואה את לימור סון הר מלך, איך את בעיניי ואיך את בעיני רוב עם ישראל. אני מסתכלת לפעמים עלייך ועל העוצמות שלך, ואני מנסה לדמיין איך את נוסעת עם בעלך שולי, השם ייקום דמו, ברכב. אתם משאירים את הבן שלכם אצל ההורים, נוסעים ברכב, יורים בבעלך, זכרו לברכה, יורים בך. את שומעת את פרפורי גסיסתו; את מבינה שבתוך שטחי מדינת ישראל פגעו בך פלסטינים, ערבים ביהודה ושומרון, באכזריות בלתי נתפסת. בלתי נתפסת. באותו רגע, באירוע המכונן הזה, כשאת יולדת את בתך – שהתארסה, ברוך השם – את הופכת להיות דבורה הנביאה של עם ישראל. ולמה דבורה הנביאה של עם ישראל? כי את לומדת על בשרך את אכזריות האויב. האויב לא מבלבל אותך, לימור. אני ישבתי איתך בוועדת חוץ וביטחון לפני המלחמה. אני יודעת בדיוק מה אמרת בכל רגע נתון מול תפיסות הזויות של אינסטנציות בכירות שביטלו אותך – וגם אותי לפעמים – בתוך המקום הזה. והינה את, שמתוך כאב על אובדן בלתי רגיל, את עוברת ניתוח, את עוברת ניתוחים, את מתגברת על צילוק, ואת כל כך נוהרת ויפה. לימור, את כל כך יפה. את יודעת מה זה, לימור? אנחנו ביום ירושלים. למה? למה מה? נקרא מוריה, על שם המור הטוב שישנו שם. המור של הקטורת, בהשאלה, זו הרוחניות הבלתי-רגילה שיש לך. ואת הבאת כאן לכנסת עשייה פרלמנטרית שאף אחד מהצד הזה לא הביא. ואני רוצה לומר לך משהו שדוחה אותי באופן אישי בהתייחסות פה של חברי כנסת אלייך. לחברי כנסת מיש עתיד יש שיטה: הם ממציאים סיסמה, יש להם מישהו שהוגה להם את הסיסמה, והם ממלצרים אותה כל הזמן.
ירון לוי (יש עתיד):
טלי, טלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
לקרוא לך תומכת טרור – למי שאיבדה את בעלה, שנרצח בתוך הרכב, בתוך שטחי מדינת ישראל, באכזריות אדירה – לקרוא לך תומכת טרור זה לפגוע לך בתוך הנשמה שלך, ששילמת במחיר דמים. ברוך השם, אלוקים זיכה אותך בכוח ובחוסן להתחתן, ואת היום אימא לעשרה ילדים ואת כבר סבתא, ברוך השם. שתרווי רק טוב. אני אסירת תודה לך שהסכמת להיות כאן בכנסת, להיות כאן, להיתלש מתוך חייך, להיתלש מתוך חייך ולספוג רפש על שום מראך היפה, על שום כיסוי הראש שעל ראשך. החבר'ה האלה פה מוכנים לספוג הכול, גם את אחמד טיבי. אין אחד ביש עתיד שהתנגד לאחמד טיבי. גם אנחנו לא. בשנת 2006 אחמד טיבי תומך הטרור היה פה סגן יושב-ראש הכנסת – עד שאני ואת הגענו, את זוכרת? אמרנו: לא יקרה. לא יקרה. רבתי עם שרים בממשלה. אמרו לי: זה יקרה. נשכבנו על הגדר לצורך העניין. לא היה חבר כנסת במליאה שלא דיברתי איתו ואמרתי: כולם מתאימים ובלבד שלא תומך טרור. אני חושבת שהבאת לכנסת – מעבר לעשייה הפרלמנטרית, מעבר לחוקים האדירים לטובת חוסנה של המדינה והגדרתה כמדינת הלאום היהודי והעם היהודי בנחלת אבותינו, בכל הוועדות את רוחשת כבוד לכולם, רק לך לא רוחשים כבוד. שיטת סתימת הפיות לאדם דתי, לאישה דתייה, עם סולם ערכים מאוד מאוד מדויק – –
היו"ר משה סולומון:
תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – שמעיזה לקרוא פה תהילים – איך את מעיזה, לימור?
היו"ר משה סולומון:
תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אז אני אברך אותך ביום הזה. תודה שהסכמת לשבת כאן, כמו שתודה לך שהסכמת לשבת כאן תחת סמל מדינת ישראל במוסד האדיר הזה שנקרא יושב-ראש כנסת ישראל. אני מברכת אותך בעצה טובה תמיד – כל רעשי הרקע; אני מברכת אותך. הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם נאמר, לימור, "ואֹהביו כצאת השמש בגבֻרתו".
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
יישר כוח, טלי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני עומדת כאן זועמת, מזועזעת. לפני כשבוע האלוף במילואים, סגן הרמטכ"ל לשעבר, סגן השר – הוא היה גם סגן שר – האדון יאיר גולן, הצהיר כי מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב. מעבר לדיבה החמורה נגד הלוחמים האדירים שלנו, של צבא ההגנה לישראל, בזמן מלחמת קיום – הרי זו מלחמת קיום שלנו – לא היה אפשר להתעלם עד כמה האויבים הגדולים ביותר שלנו בכל רחבי העולם הודו ליאיר גולן על ששפך עוד דלק רעיל ושקרי למדורת ההסתה האנטישמית שלהם. כאימא לשני מילואימניקים, אדון יאיר גולן, המשמשים בתפקיד בכיר מאוד בצבא כבר מעל לשנה, ובשם כוחות הביטחון שאינם יכולים להזדהות ולהגן על עצמם: מי אתה? מי אתה שתקרא לילדים שלי רוצחי תינוקות? מי אתה שתקרא לכל אותם לוחמים הירואיים רוצחי תינוקות? למה המשפחות השכולות הקדושות צריכות לשמוע את דברי הבלע שלך? איך אמרת בנאום המגומגם שלך, כשהבהרת: אל תפגעו בצבא שלי. אז יש לי חדשות בשבילך, אדון יאיר גולן: קצת התבלבלת. איזה קצת התבלבלת? הרבה התבלבלת. הצבא הוא לא הצבא שלך. צבא ההגנה לישראל הוא לא הצבא שלך. המדינה גם היא לא שלך. אל תנסה לנכס לעצמך כלום ואל תנסה לטייח את האמירות הבזויות שלך רק משום שאין קונים לסחורה שלך. תעמוד מאחורי הרפש שיצרת. אם מישהו טרם השכיל להבין, אז אני כאן כדי להבהיר: עלילות הדם הנבזיות כנגד מדינת ישראל וצדקת דרכה עולות בחיי אדם, כן – טרור, פיגועים, אנטישמיות בכל רחבי העולם, ירי, כמו שראינו בוושינגטון. אני מסתכלת לכם בעיניים, חבריי חברי האופוזיציה, מי מכם ששוקל לחבור אל יאיר גולן ולשתף איתו פעולה פוליטית: איך תסתכלו לחיילים שלנו היקרים בעיניים? איך תוכלו לעמוד מאחורי עלילות הדם המרושעות כנגד מדינת ישראל? מה תאמרו לראשי המפלגה שלכם, שהנהיגו את המדינה בשנותיה הרכות? איך תסבירו את הדרדור המוסרי והרעיוני שעבר על הבית הפוליטי שלכם? הרי אין מפלגת העבודה, הוא גם הצליח למחוק אותה. מעבר לכול, אני מתעקשת להתעכב על קו אדום נוסף שנחצה בשבוע שעבר, ובוודאי שלא דובר על ידי ערוצי התבהלה. בכנס שנערך בקריית שמונה אדון גולן תקף את תושב העיר רק בגלל שהוא העז להשמיע ביקורת. מה קרה ליושב-ראש מפלגת הדמוקרטים? כל כך מהר איבדת את העשתונות, עוד לפני כניסתך לתפקיד? תקפת אזרח, ואתה מתיימר לייצג, ואחר כך התנצלת?
היו"ר משה סולומון:
תודה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
משפט אחרון. כינית את חיילי צה"ל רוצחים והתנצלת. קראת למתיישבי יהודה ושומרון תתי-אדם והתנצלת. עצה ממני אליך: במקום להתנצל, תתפטר. אנחנו רוצים שתעזוב אותנו כמה שיותר מהר. תחסוך לעצמך את המבוכה, ובעיקר – תסיר את ידיך מצדקת הדרך שלנו. אתה לא ראוי לחיילים שלנו.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, לא התכוונתי לדבר על הדברים האלה דווקא. אבל בגלל שקטי עמדה פה ודיברה על אנשים שצריכים להתפטר, אז אני רק רוצה להזכיר לך, קטי: מי שמימן את לשכת ראש הממשלה זה קטר, מי שמימן את חמאס זה נתניהו – – –
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
– – – הוצאת דיבה. קטר לא מימנה את לשכת ראש הממשלה.
רון כץ (יש עתיד):
אין שום בעיה, אין שום בעיה, שיבדקו את זה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
קטר לא מימנה. זה עדיין לא הוכח.
היו"ר משה סולומון:
חברת כנסת קטי, קיבלת – – –
רון כץ (יש עתיד):
עובדתית הודו שקיבלו כספים מקטר, אנשים שעבדו בלשכת ראש הממשלה. עובדתית.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זו לא עובדה, זו לא עובדה.
רון כץ (יש עתיד):
עכשיו, ברשותכם, אני אעבור לנושא אחר, לא פחות חשוב.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זה לא אנשי ראש הממשלה. אדון אוריך לא עובד לשכת ראש הממשלה.
היו"ר משה סולומון:
תודה, תודה.
רון כץ (יש עתיד):
היום גילינו בשורה מטורפת. הינה, נמצא איתנו חבר הכנסת פוגל. אולי תוכל לעזור לי? היום גילינו שהסיוע ההומניטרי שאתם התנגדתם לו כל כך נכנס לרצועת עזה על ידי חברות שהוקמו לא מזמן, שאף אחד לא יודע מי יממן אותן – אף מדינה לא לוקחת על זה אחריות – ויש חשש כבד שזה ממומן על ידי שר האוצר שלך, סמוטריץ', שנשבע שזה לא יקרה. עכשיו, דקה אחרי שיושב-ראש המפלגה שלי אמר את זה, דובר הליכוד הוציא הודעה: זה לא נכון. אז אני רוצה מפה לפנות לדובר הליכוד: אם זה לא נכון, תגיד לנו מה כן נכון. תגיד לנו מי כן מממן את הסיוע ההומניטרי שנכנס לתוך רצועת עזה, שבסוף מגיע למחבלים. זה מצטרף לממשלת הימין מלא מלא – היום נכנסה לפה יוליה, הייתה צריכה ללכת פיזית בעצמה למשרדים של אונר"א, שהעברנו חוק לסגור אותם, אבל נחשו מה? גם זה פתוח. וזה מצטרף לעוד מיליון דברים – שאתם רק מדברים הרבה, אבל עושים מעט. אין ביטחון אישי במדינת ישראל, יוקר המחיה מעולם לא היה גרוע יותר, יחסי החוץ שלנו בקנטים, ובסוף אתם תשבו פה ותמכרו לוקשים לציבור שלכם. עכשיו, מה הקטע? הציבור שלכם כבר לא מאמין. הינה, אני מאתגר אותך, ואותך, אדוני השר, ואת כל מי שיושב פה, לעלות לפה ולהגיד מי כן משלם על הסיוע ההומניטרי שנכנס עכשיו לחמאס. ספוילר: אתם לא תאהבו את התשובה.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
רגע, רגע, הם התנגדו לחוק שיהיה פיקוח פרלמנטרי על הסיוע ההומניטרי מכספי המדינה. הם התנגדו לחוק הזה.
רון כץ (יש עתיד):
יוליה, לא רק שהם התנגדו לחוק של הפיקוח על הסיוע ההומניטרי, הם גם ידעו למה. הם גם הפילו את החוק על טיפול במחבלים בבתי חולים בישראל. הם מתעסקים כל היום בלזרות חול בעיני הציבור. בסוף, שורה תחתונה, מעולם לא היה טוב יותר למחבלים במדינת ישראל מאשר בתקופה שלכם. אחרי שהבאתם עלינו את 7 באוקטובר, אתם ממשיכים עם אותה קונספציה שלילית. תתעוררו על החיים שלכם כבר.
היו"ר משה סולומון:
תודה. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. בהמשך לדברים שנאמרו כאן, אני מזמין את שר האוצר להצהיר במליאה ביום רביעי שכסף ותקציב ישראלי לא עבר לצד שלישי עבור הסיוע ההומניטרי לעזה. הרי לא ייתכן שמביאים לכאן כסף ולא יודעים מה המקור שלו. מי שרוצה לתרום 100 מיליון דולר, יגיד: אני תורם 100 מיליון דולר, הוא יתגאה בזה. וזה כסף ישראלי, כי לא יכול להיות שמדינות המערב לא אומרות מי תרם – נהפוך הוא, רוצות להתגאות בכך. ואם זה כסף ישראלי, יעמוד כאן ויגיד: הינה, אנחנו פותרים את הבעיות בעזה. אני מזמין אותו למליאה ביום רביעי, את שר האוצר. לא נעים לי לקרוא לראש הממשלה שקרן, כי זה לא נאה ואני לא נוהג כך, אז אני אומר שראש הממשלה אינו דובר אמת. איזו הופעה אומללה במסיבת העיתונאים בשבוע החולף – נאום הכפכפים. כמה שקרים, כמה סילופים. כולם אשמים, רק אני, אני, ראש הממשלה האדיר והכול-יכול, נתתי הוראות. בזכותי בלמנו, הצלחנו. הנחיתי, אני, אני, אני. אז מי פרץ לשטח המדינה? על פי הדברים שלך, אדוני ראש הממשלה, חבורה של טרוריסטים עם כפכפים, טנדרים וקלצ'ניקובים. האמת, אדוני ראש הממשלה, גם עכשיו לאחר התחקירים כהו עיניך מלראות? תחת הנחייתך במשך 17 שנים בנה חמאס כוח צבאי חזק; נבנתה עיר תחתית מתחת לאפך; אתה אישרת את הכנסת הכסף הקטרי, עשרות מיליוני דולרים כל חודש לעזה. ראש המוסד יוסי כהן יצא בשליחותך לקטר כדי לאפשר את הזרמת הכסף לחמאס, למרות שראש השב"כ ארגמן, ראש השב"כ כהן ורונן בר הזהירו אותך: הכסף הולך להתעצמות צבאית של חמאס והפיכתו של ארגון הטרור לכוח צבאי מיומן ומאומן. לא, לא, אדוני ראש הממשלה. אינך דובר אמת. הייתי אומר שהשקר הפך אצלך לאומנות. הכסף לא הלך לחשמל ואוכל כפי שטענת, ואתה ידעת את זה. הכסף הקטרי שנכנס באישורך לרצועה הפך את צבא הטרור לנוח'בות מאומנים היטב. ראינו אותם מסתערים על היישובים, הקיבוצים וצירי התנועה עד העיר שדרות, הורגים זקנים, נשים וטף, רוצחים, מבתרים גופות, אונסים נשים – וההמשך יבוא, כי לא סיכמתי ולא סיימתי איתך.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. צריך ללמוד מחבר הכנסת מיקי לוי לסיים בזמן גם כשהוא באמצע.
משה טור פז (יש עתיד):
הוא היה יו"ר.
היו"ר משה סולומון:
הוא היה יו"ר, הוא מכיר את זה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, 598 ימים למלחמה; 58 אחים ואחיות שלנו עדיין במרתפי חמאס. לא נשתקם אם לא נחזיר את כולם עכשיו. גם אני, חבר הכנסת לוי, שמעתי את נאום הכפכפים של נתניהו. האמת, התביישתי. באמת, כאב לי, כאב לי בגוף. כי ראש הממשלה עמד זחוח, ככה, יהיר, עומד מול האומה ואומר שחמאס תקפו אותנו עם כפכפים וטנדרים. כפכפים. עכשיו, זו לא הייתה פליטת פה, כי הוא גם דאג אחר כך למחוק את זה מעמוד היוטיוב שלו. זאת פשוט אמירה שמנסה לשכתב את ההיסטוריה, מקטינה את גודל המחדל שלו, מזלזלת באינטליגנציה שלנו כעם. פשוט העלבה בוטה של הקורבנות, יריקה בפרצופם של אלפי אזרחים שעדיין אוספים את השברים מהשכול, הפציעות, החטיפות, ריח המוות, הזוועות. אבל האמת חזקה מכל ספין. כי מי שפרץ את הגדר ב-7 באוקטובר לא בא בכפכפים. אלפי מחבלים רצחו 1,182 בני אדם, חטפו 251 אנשים, חיילים ואזרחים, חטפו אותם לרצועת עזה. זה היום הקטלני ביותר מאז השואה. אז מה הוא אומר – במה תקפו אותנו ב-7 באוקטובר? בכפכפים. הם לא הגיעו מהים, הם לא הגיעו מהאוויר. נשק בהיקף של צבא שנתניהו מימן במזוודות דולרים; אלפי רקטות שוגרו למדינת ישראל; 6,000 מחבלי נוחבות חדרו מהאוויר, מהים ומהיבשה. הוא לא יודע את זה? פגעו ב-37 מתוך 40 אתרי התקשוב ומערכות הרואה-יורה. הגיעו חמושים ברובי סער, מקלעים, רובי צלפים, טילי כתף נגד מטוסים, מטענים נגד טנקים, אמצעים לראיית לילה, רחפנים עם מטעני נפץ, רקטות RPG, מוקשים, מכשירי קשר, טלפונים לווייניים ואפילו תת-מקלעים. לא כנופיה בכפכפים. אז לשיטתו של ראש הממשלה, אם זה בכפכפים – איך ייתכן ששנה וחצי לא מצליחים להכניע את נועלי הכפכפים? הרי אתה, אדוני ראש הממשלה, לא באמת מאמין בזה. אתה פשוט מנסה להקטין את גודל הכישלון. הכול כדי להקטין את גודל האחריות. במקום להתייצב מול הציבור ולהנהיג, אתה, ראש הממשלה, מתחמק, מסלף, משקר. מדבר על כפכפים כדי שלא נדבר עליך. מפחד מוועדת חקירה ממלכתית, כי אתה יודע את האמת. סע לעוטף, סע לניר עוז, סע – אתה יודע מה? לא לניר עוז, סע לעין השלושה, תראה מה קרה שם. לא ניתן לך לשכתב את ההיסטוריה. לא ניתן לך להלבין את המחדל. כולנו יודעים מי האחראי לאסון הנורא בתולדות מדינת ישראל.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
או-אה, איזה פער. צריך להוסיף לי זמן, מטינקה. תשמעי, זה – – –
היו"ר משה סולומון:
אנחנו לא נתחיל לך את הזמן.
היו"ר משה סולומון:
הבסיס הוא הגובה הנמוך. משם זה כבר בעיה שלכם. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, ברוכים הבאים לעוד פרק בישארבלוף, או מה שאני אוהבת לקרוא, ממשלת הכלאם פאדי. תשמעו, זאת לא פעם ראשונה, אבל זאת כן באמת אחת הפעמים הבוטות יותר שאני זוכרת מאז שאני חברת כנסת. לכאורה אמור להיות פה משהו שמושתת על איזשהם עקרונות של אמת, של צדק, של שקיפות – אתם יודעים, דברים די בסיסיים בדמוקרטיה. הממשלה אומרת שיש שתי מטרות למלחמה: השבת החטופים והכרעת חמאס – בסדר הזה ולא אחרת. וכמובן יש כאלה בקואליציה שחולקים עליי ואומרים: קודם כול להכריע את חמאס ורק אחר כך השבת החטופים – מה שללא ספק מבחינתי חוטא לחלוטין לעקרונות הישראליים, לערכים היהודיים שהתחנכנו עליהם. אבל יש עוד איזה תת-ז'אנר של הממשלה הזאת, שבו מצהירים שהכרעת חמאס והשבת החטופים לנגד עיניהם, בזמן שלא עולה בידם לפעול לכלום, וגם לא להשיג כלום, וכשכן מגיעות איזשהן הצעות, הן מסתברות כמובן כריקות מתוכן – כמו שקראתי לזה, כלאם פאדי, או אפילו יותר גרוע, סיבוב על חשבון אזרחי ישראל. עכשיו, בואו נראה מה קורה עם נושא חלוקת הסיוע ההומניטרי בעזה. מה קרה פה? אנחנו נמצאים באיזה שפל חסר תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל. החברות הכי קרובות שלנו דופקות על הדלת ורוצות תשובות, מפעילות לחץ בין-לאומי בלתי פוסק. הממשלה שותקת במקרה הטוב, מחרטטת במקרה הרע. ומה קורה בעצם בפועל? בונים מנגנונים לחלוקת הסיוע. ראש הממשלה אומר, בקול שלו: צריך למנוע משבר רעב בעזה, זה יסכן את מבצע מרכבות גדעון. בנוסף, הוא מתחייב שלא ייכנס לעזה שום פירור שיגיע לחמאס. ואני רק מזכירה שסמוטריץ' אמר לנו שגרגר אחד והוא בחוץ. זוכרים את זה? הפלא ופלא, טרם הוקם כל מנגנון, האמריקאים הפעילו כמובן לחץ להכניס עשרות משאיות סיוע. חמאס כמובן חנק את זה תוך זמן קצר מאוד. אפס תרומה לשחרור החטופים, אפס תרומה להכרעת חמאס, מקסימום ישראבלוף. אבל בואו ניכנס בכמה משפטים בעובי הקורה של המנגנון החדש לחלוקת הסיוע. שתי חברות אזרחיות שיצרו מעין מרכז לוגיסטי יהיו מופקדות על חלוקת הסיוע. מי יממן את זה? מי אחראי בפועל? חברה שווייצרית וחברה אמריקאית שהוקמו באותו היום על ידי אותן עורך דין. אפס פרטים, מקסימום שאלות. בסוף, מה יתברר? שאנחנו ממנים, אזרחי ישראל, את הכול, כי אף אחד לא מוכן לתת יד להרפתקאות המטורפות של הממשלה הזאת. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. אני אומרת, יתכבד נא ראש ממשלת ישראל, שאמור להגיע לפה ביום רביעי לדיון 40 חתימות, ויסביר לאזרחי ישראל, ישפוך לנו קצת אור, איך קרה הדבר ש-100 מיליון דולר הועברו לחברות האלה למימון הסיוע ההומניטרי על ידי אזרחי ישראל. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר החינוך, ראשית אציין, אדוני היושב-ראש, שהיום ישבנו זה לצד זה בטקס הזיכרון המרגש לנספים בדרך מאתיופיה לישראל דרך מדבריות סיני.
היו"ר משה סולומון:
סודאן.
גלעד קריב (העבודה):
סודאן, סליחה. אני רואה כאן את חברת הכנסת מלקו, שהייתה איתנו שם, וחבר הכנסת שקלים. הלוואי שנצליח בשנים הקרובות – אדוני שר החינוך, זה נוגע גם אליך – הלוואי שנצליח בשנים הקרובות שכל תלמידי ישראל ידעו את הסיפור. אנחנו שמענו שם באמת דברים שקשה לשמוע באוזן והלב מתפקע מכאב, והלוואי שבאמת הסיפור הזה יהיה נחלתם של כל צעירי ישראל. אדוני, אנחנו עוסקים כאן בשאלת מינויה של חברת הכנסת סון הר מלך לתפקיד סגנית היושב-ראש, ובעיניי, הדיון, אסור לו להתמקד בשאלה של מינוי של חברת כנסת כזאת או חבר כנסת אחר לתפקיד – הדברים נעשים על פי רוב על פי מפתחות סיעתיים וסיכומים קואליציוניים. אבל אני אינני יכול להתעלם במעמד הזה מהתהליך הארוך והמסוכן, שנמשך כמה שנים ומגיע לשיאו תחת הנהגת הממשלה הזו, של מתן לגיטימציה לכהניזם כתופעה פוליטית ואידיאולוגית. והדברים אינם מתמקדים בדמותו או בדמותה של נבחרת או נבחר ציבור כזה או אחר, אלא בעובדה שבבית הזה, בשעה שחבר הכנסת מאיר כהנא היה עולה לדוכן, חברי הליכוד היו יוצאים מן המליאה, והיום יורשיו וממשיכי דרכו של כהנא, שחלקם אכן לא אוחזים בעמדותיו במלוא תוקפן, אבל חלקם כן, הפכו להיות השותפים המרכזיים.
אושר שקלים (הליכוד):
כהנא לא אמר שאנחנו הורגים תינוקות.
גלעד קריב (העבודה):
ואני אחזור ואומר את מה שאני אומר כאן חודשים ארוכים לממשלת נתניהו – – –
אושר שקלים (הליכוד):
כהנא לא אמר שחיילי צה"ל רוצחים תינוקות, וזה – – – שאנחנו רוצחים תינוקות.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת שקלים. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
ממשלת נתניהו האחרונה היא ממשלת בן גביר הראשונה, והאמת הכואבת הזאת מספרת את המעבר העצוב והקשה מעמדות לאומיות לעמדות לאומניות, וכיצד הגזענות והלאומנות נורמלו על ידי נתניהו ועל ידי שותפיו – –
אושר שקלים (הליכוד):
– – –
גלעד קריב (העבודה):
– – וכיצד תחת הציונות גואה האנטי-ציונות של הלאומנות היהודית, זו שבינה לבין ערכי מגילת העצמאות אין דבר וחצי דבר. וצר לי, צר לי שמפלגת השלטון הלאומית-ליברלית היא מבשרת העידן הכהניסטי והפשיסטי של הפוליטיקה הישראלית.
היו"ר משה סולומון:
תודה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.
אושר שקלים (הליכוד):
איפה מפא"י הציונית מול הדמוקרטים של יאיר גולן? בושה וחרפה. אפילו כהנא לא אומר שאנחנו רוצחים תינוקות.
גלעד קריב (העבודה):
שמעתי, שמעתי אותך. זה יפה שאתה אומר את המילה "דמוקרטיה".
אושר שקלים (הליכוד):
עדיף כהנא אחד על יאיר גולן.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
כנסת נכבדה, אחד הדברים הראשונים שהייתה לי הזכות לעשות כשרה לשוויון חברתי היה ליישם את החוק שממשלות קודמות התעלמו ממנו, וזה להעביר את המשרד לירושלים. עשיתי את זה לא רק כי החוק מחייב, אלא כי אני באמת מאמינה בזה. אני מאמינה ברצון ובצורך לבסס את ירושלים בתור עיר ממשל ולחזק אותה במקומות עבודה, מה שיחזק את הכלכלה שלה. ,ולכן מאוד מאוד כואב לי להסתכל על הממשלה הזו, שבאופן ברור פשוט שכחה את ירושלים. קוראים לעצמם ימין על מלא מלא, אבל לירושלים הם לא דואגים. רק השבוע, השבוע שחל בו יום ירושלים – היום יום ירושלים – התבשרנו שרשות הטבע והגנים, שנמצאת באחריות השרה סילמן, עוזבת את ירושלים עם 300 משרות, שזה גם משרות, זה גם הכנסות לעירייה, וכמובן, אם הממשלה לא תשב כאן, למה שחברות פרטיות ישבו פה? ואז אני עוברת הלאה. אני קוראת את טיוטת החוק של שלמה קרעי – כבוד השר הזה לא מעלה את ירושלים על ראש שמחתו, ממש לא, אלא מפנה לירושלים את הגב. שימו לב, בחסות חוק התקשורת החדש שהגיש קרעי, חוק שנועד לפגוע בחופש התקשורת ולהיטיב עם מי שהוא חפץ ביקרו – עם המקורבים של השר – קרעי בחוק הזה גם תוקע מסמר נוסף בארון הקבורה של התעסוקה בעיר ירושלים. במקום חיבור אל עיר הנצח הוא מציג דווקא ניתוק ממנה, לא ניתוק מטפורי, ניתוק פיזי של ממש. כי החוק בין היתר פוטר את ערוץ 14 מהחובה החוקית לשדר חדשות מבירת ישראל, שזה המצב היום, זו החובה היום. למעשה, כדי להכשיר את הפטור הזה לערוץ 14, הוא פוטר את כל חברות החדשות מלשבת בירושלים. זה נזק כלכלי אדיר, אדיר, וזה קורה עכשיו. אולי ייתכן שלכל הינון-מגלים והיעקב-ברדוגואים לא נוח להתרחק מהבית שלהם בתל אביב. הם מדברים על ירושלים, אבל כשזה נוגע לנוחות שלהם, אז הם פוגעים בה. שכחתם את ירושלים, ובואו נאמר ככה: אם אתם תקבלו את העונש המקראי והלשון שלכם תדבק לחככם, אז אולי יקרה רק טוב לישראל: פחות ארס, רעל ושיסוע ישוחררו לאוויר העולם. את ירושלים ממש ממש לא זכרתם.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
איזה בושה – – – תתביישו. תסתכלו על עצמכם בראי. מוציאים מירושלים את משרדי הממשלה ואת ערוצי התקשורת. בושה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יום ירושלים הוא סמל ריבונות. הוא הסמל של הנוכחות והחזרה של עם ישראל אל ארצו. ירושלים הבירה היא הלב הפועם של העם שמחזיק בידו האחת את הדגל ובידו השנייה את התנ"ך, ביד אחת את הנשק וביד השנייה את התפילין, יום שמייצג בצורה כל כך טהורה את מי שאנחנו, עם ישראל. היום הזה בא להדגיש את החוזק, את העוצמה, את הרוח ואת המעשה לא רק בהנפת דגלים או כתיבת פוסטים קולניים או פרובוקטיביים, ובטוח שלא בזריית רעל וארס על ידי אנשים או פוליטיקאים שלא יודעים או שפשוט שכחו מהי המהות של היום ההיסטורי הזה. משילות, ריבונות, בעלי הבית – מושגים גדולים שבסוף מתארים ונוכחים אצלנו בכל תחומי החיים. אבל רק עם ביטחון יש משילות, רק כשמגינים על אזרחים ומחויבים באמת לביטחונם האישי יש ריבונות, ורק כשמחויבים לרווחה של כל תושבי ישראל יש איחוד אמיתי של כל חומות העיר. בלי כל אלה ירושלים לא באמת מאוחדת. לא משנה כמה טקסים נערוך או בכמה מצעדים נצעד, הגיע הזמן שנהיה הריבון באמת, לא ריבון של קיצוניות או של קיצונים, אלא של רוב העם. הגיע הזמן שנחוקק חוקים שחלים על כולם במקום חוקים סלקטיביים ומפלגים; שנפעל ביד קשה נגד הפשיעה והאלימות במקום נגד משפחות החטופים; שנשיב את הביטחון הכלכלי לכל אזרח, לכל אזרחית, לכל הורה; שנעשה הכול, אבל הכול, כדי להחזיר את בנינו ובנותינו הביתה. זה הכוח האמיתי של יום ירושלים, זה הכוח האמיתי של ריבונות, זה הכוח האמיתי שלנו – לא בצקצוק לשון או באנחות כאב, אלא בראש מורם, של עם שקם מן העפר ובנה בית כנגד כל הסיכויים. כי ירושלים היא בעצם אנחנו. "אם אשכחך ירושלם תשְכּח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אֶזְכְּרֵכִי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי". הפסוק הזה, השבועה הזאת לא מדברת על חומה או על אבן, היא מדברת עלינו: לזכור ולא לשכוח אותנו, את מי שאנחנו ואת החומר שממנו אנחנו עשויים, ועל העתיד שאנחנו רוצים לבנות לנו ולילדים שלנו.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אני רק אסיים בברכה: בשנה הבאה בירושלים, ובעם מאוחד ושלם.
היו"ר משה סולומון:
אמן. שיהיה בשנה הבאה בירושלים הבנויה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. על ירושלים כתוב: עיר שעושה כל ישראל חברים. אז היא תאחד אותנו, בעזרת ה', ורק שנהיה מאוחדים בבנייתה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
ירושלים זה אנחנו, זה לא האבנים. זה העם.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, האם ייתכן ששר האוצר, ראש מפלגתך, מאשר או מממן בעצמו את הסיוע ההומניטרי לעזה? האם ייתכן שהמשאיות, שזורמות עכשיו בהמוניהן, ושחלק מהן מגיע לחמאס, הוא במימון ממשלתי מוחבא, חבוי, ושלא נמסר דוח לציבור? אני תוהה. אתה יודע, שישה ימים לקח לשחרר את ירושלים. אנחנו מציינים את זה היום. 600 ימים נהיה מוחרתיים, ועדיין אפילו לא התחלנו לשחרר את עזה. כן, אז גולדה מאיר עשתה, וביבי לא עשה, ולצערי, גם לא יעשה. אמרת "עיר שעושה את כל ישראל חברים". אפשר לקרוא את זה כאמירה, אפשר לקרוא את זה כמשאלה. האם באמת העיר הזו עושה את כל ישראל חברים? היא צריכה לעשות אותם חברים. אתה יודע, אנחנו עוסקים בחברים. יושב פה שר החינוך. אני רוצה להמשיך פרסום של ערוץ 13 אתמול של ליאור ורצולבסקי ולומר: אני מברך אותך, שר החינוך, מברך, על הרצון להגדיל את הזהות היהודית ואת כמות היהדות הנלמדת במערכת החינוך. אבל אני אומר לך, שר החינוך, יש איזה מבחן. המבחן הוא אם זה היהדות שלך, של יואב קיש, שלי – של קינלי – של לימור סון הר מלך, או יהדות שכל בית ספר בוחר כיצד לעצב אותה? כי היהדות היא לא שלי, היא לא שלך, היא לא של לימור, היא לא של אף אחד מאיתנו. היא מרקם עשיר של עדות, זרמים, שפות וקולות. אז האם מה שאתה תעשה זה עוד אבי מעוז? עוד הדתה? עוד מינהלת זהות שבודקת תוכניות, או שתגיד לכל אחד: בחר? אתה רוצה את היהדות של גלעד קריב? זו לא היהדות שלי, אבל בבקשה, אם זה מה שאתה בוחר. האם אתה מקבל את היהדות של ארגון חילוני כמו בינ"ה? האם מה שאתה עושה כאן זו כפייה מתוקצבת או העשרה יהודית עם זהות, ושכל אחד יבחר את היהדות שלו? כי תוכנית לאומית להשבת הזהות היהודית יכולה להיות מדהימה, ויכולה להיות דרך לגיהינום שרצופה כוונות טובות. אני חושב שתלמידי ישראל צריכים יותר מתמטיקה, יותר אנגלית, יותר עברית וגם יותר יהדות. אבל היהדות לא יכולה להיות כלי פוליטי; זהות לא צומחת אם המשרד ינחית אותה עליה. לא מאגרי תוכן מטעם השר או המשרד; כן חופש פדגוגי, כן העשרה יהודית מכל הסוגים, כן מורים מגוונים, שונים, שמביאים את עמדתם, כן קהילה שבוחרת איך היא רואה יהדות. אם כך תיראה התוכנית הזו, אז אנחנו נתקדם. אם יהיו לנו עוד כפייה ועוד הדתה ועוד להגיד לאנשים איך הם לומדים את היהדות שלהם, אז זו יהדות שהופכת לקרדום לחפור בו. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – מוותר. אחרון הדוברים – חבר הכנסת ירון לוי. בבקשה.
ירון לוי (יש עתיד):
– – – אל תדאגי. אני אמשוך זמן.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה. אתה לא צריך למשוך זמן. יש לך שלוש דקות, והכול יהיה בסדר.
ירון לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מתקרבים לחופש הגדול, ובימים אלו, בתפקיד הקודם שלי, בתור סגן ראש עיר, היינו יושבים תחת – – סליחה, כבוד השרים. קיש, חשוב לי שתשמע. זה באמת – אני אחכה, אני אמתין. אני ממתין לקיש. עצור את הזמן, אני ממתין לו. אני רוצה שהוא ישמע.
היו"ר משה סולומון:
אתה יכול לדבר. הוא מקשיב. הוא מקשיב. בבקשה.
ירון לוי (יש עתיד):
– – היינו יושבים סביב שולחן עם ליזי המדהימה, שהיא מנהלת הרשות לאומית לביטחון קהילתי בעיר בת ים, עם אגף הנוער, נציג המשטרה, מדריכי מוגנות. למי שלא יודע, מדריך מוגנות הוא העיניים של המשרדים – משרד הרווחה, משרד החינוך, הביטחון הלאומי. הוא מאתר את בני הנוער שקשה להם, שהם ככה מתנדנדים, והוא מדווח לרשויות. היינו יושבים והיינו נערכים לקיץ. למה זה עלה לי עכשיו? כי אני ישבתי בוועדה לזכויות הילד היום ודיברנו על הקיצוץ – – – סליחה, אדוני היושב-ראש. באמת שאי-אפשר לדבר. טלי, חבר'ה, מה עובר עליכם? סתמו את הפה. בן אדם רוצה לדבר כאן. סתום את הפה. שב במקום שלך.
היו"ר משה סולומון:
סליחה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה, תן לי לנהל את המליאה. אתה לא מנהל מליאה. אתה לא מעיר לחברי כנסת, עם כל הכבוד.
ירון לוי (יש עתיד):
אתה לא מנהל. הוא טוחן את המוח שם. אני מנסה לדבר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – –
ירון לוי (יש עתיד):
תעשה קצת כבוד. קצת כבוד, קרעי. קצת כבוד. טיפה, קרעי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תתחיל לעבוד בשביל כבוד.
ירון לוי (יש עתיד):
אני עבדתי והגעתי למקום הזה בזכות עבודה מאוד קשה, תאמין לי, ואני מדבר על נושא מאוד חשוב, שקרוב לליבי, ובא לי שלא תפנה לי את הגב ושתקשיב לי. כי זה לא בני הנוער של השמאל, זה גם בני הנוער של הימין, שקיצצו להם למעלה מ-100,000 שקל במשרד לביטחון לאומי.
קריאה:
מיליון.
ירון לוי (יש עתיד):
אבל מה מטריד בכל הסיפור הזה? שהתקציב של המשרד לביטחון לאומי גדל ב-4 מיליארד שקלים. ואז קופץ לי לראש שאני ראיתי 1.9 מיליארד שקלים שהשר החליט, תקשיבו, להקצות מהמשרד שלו לשיפוץ והקמה – של מה? בואי, לימור, תנחשי. 1.9 לבניית אגפים חדשים בבתי הכלא לאסירים ביטחוניים. אני אומר: סבבה. השר רוצה לפנק, לשפץ? למה על חשבון בני הנוער?
קריאות:
לא, אין מקום.
ירון לוי (יש עתיד):
אין מקום לאסירים ביטחוניים, אז לוקחים מבני הנוער שלנו. זו התשובה שקיבלתי גם מהמשרד.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אבל מה תעשה? בשדה תימן – – –
ירון לוי (יש עתיד):
אין מקום לאסירים ביטחוניים, אז משפצים ובונים.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
נכון, אין מה לעשות.
ירון לוי (יש עתיד):
למה על חשבון בני הנוער שלנו? למה לקחת את הדברים הטובים? אתם יודעים – אדוני היושב-ראש, אני רוצה עוד כמה דקות. אתם יודעים – – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. אין לך כמה דקות.
ירון לוי (יש עתיד):
כמה שניות.
היו"ר משה סולומון:
לא. תודה.
ירון לוי (יש עתיד):
נתפשר, כמה דקות – סתם, לא, לא.
היו"ר משה סולומון:
הוא נותן כבוד – – – התחלה.
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, משפט סיכום.
ירון לוי (יש עתיד):
משפט לסיום.
קריאה:
גם אם תביא חמישה שומרים, אי-אפשר להוריד אותו.
ירון לוי (יש עתיד):
לא, אני לא אאמץ את השוטרים. שר החינוך יואב קיש, בבקשה, בלי ציניות, זה לא המשרד שלך, אבל יש משמעות מאוד גדולה לרכז, שהוא משקיף בתוך בתי הספר והוא בלתי פורמלי, והוא הגורם שמחבר בין בני הנוער ה"בעייתיים" האלה, כדי שהם לא ילכו למקומות שאנחנו לא רוצים שהם יגיעו אליהם. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. אני מזמין את השר שלמה קרעי לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני השר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה.
ירון לוי (יש עתיד):
קרעי, תעשה כבוד – – – אמיתי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ירון, אם כשאני אדבר אתם תהיו פה בשקט – – –
ירון לוי (יש עתיד):
אני שותק. מקשיב לך. בבקשה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, זה לא משנה. זה לא משנה. החבר'ה שלך לא נותנים לדבר בכלל כשאנחנו פה על הדוכן. רק צרחות. אז לא הפרענו, החלפנו, אפשר לדבר ביציע שיחות ביניים בשקט. לא קרה שום דבר. אל תגיד לי שאתה יושב פה בשקט לאורך כל הנאומים, בחייך, ירון, נו. טוב, אני שמעתי שהיועצת המשפטית לממשלה ניצלה את השופר של לשכת עורכי הדין היום כדי להמשיך להפיץ פייק, כדי להמשיך להפיץ דברי שקר, כדי לצאת נגד הממשלה, כדי לנסות לפגוע בממשלה הנבחרת, כאשר היא בעצמה נמצאת בהליך הדחה, אחרי שהממשלה כולה הביעה בה אי-אמון פה אחד. ומה אומרת היועצת המשפטית לממשלה? ששיטת המשטר הישראלית משתנה לנגד עינינו בקצב מהיר. זו לא אזהרה לעתיד, אלא זאת תמונת המציאות בפועל. עכשיו, אני מסכים איתה, מסכים איתה לגמרי: שיטת המשטר הישראלית משתנה באמת באופן מאוד מסוכן. רק מה משתנה כאן? שקם לנו אדם שהכתיר את עצמו לנשיא בית המשפט העליון והחליט שהוא מעל החוק. אין דין ואין דיין. החוק אומר שהממשלה רשאית להדיח את ראש השב"כ, והוא מחליט שלא; החוק אומר שהממשלה רשאית למנות, והם רוצים ועדה תחרותית בניגוד לחוק, בניגוד לפסיקת בג"ץ, בניגוד לכל סדר שהיה כאן במדינה, עד שקמה עלינו אותה חבורה.
גלעד קריב (העבודה):
עד שבאתם אתם והרסתם את המדינה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
עד שקמה עלינו אותה חבורה.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
נכון, היה סדר במדינה, עד שכיבדתם את המחבלים, עד – – – 7 באוקטובר. עד שעשיתם מהפכה משפטית – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב, אין לך איזה טקס אלטרנטיבי לנהל למחבלים?
גלעד קריב (העבודה):
די, תעזוב. אתם בסדר, די. אתם – תתבייש לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה אתה עושה כאן?
גלעד קריב (העבודה):
נתתם מיליארדים למחבלים. אתם המתנה הכי טובה של חמאס.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תגיד, מה המתנות שאתם נותנים למשפחות המחבלים האלה?
גלעד קריב (העבודה):
כמה כסף העברתם למחבלים עם הכפכפים?
שר התקשורת שלמה קרעי:
קמו עלינו – – –
גלעד קריב (העבודה):
2 מיליארד ש"ח לקנות כפכפים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כל הפייק שלך – – –
גלעד קריב (העבודה):
חבורת מטורפים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כל הפייק לא יעזור, בטח לא כשאתה עושה טקס אלטרנטיבי – –
גלעד קריב (העבודה):
כמה כפכפים קונים ב-2 מיליארד?
היו"ר משה סולומון:
גלעד קריב, תודה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – ומהלל משפחות מחבלים.
גלעד קריב (העבודה):
שמענו אותך. אתה – – –
היו"ר משה סולומון:
גלעד קריב, קריאה ראשונה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה מהלל משפחות מחבלים והבוס שלך יאיר גולן מאשים ומבזה את חיילי צה"ל – –
גלעד קריב (העבודה):
תחת המשמרת שלכם נרצחו הכי הרבה ישראלים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – ואומר שהם רוצחים משפחות כתחביב, ואתה מגבה אותו.
גלעד קריב (העבודה):
אתה מימנת את החמאס.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אין לך בושה. אין לכם בושה.
גלעד קריב (העבודה):
אתם מימנתם את החמאס.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם מתרסקים בציבוריות הישראלית.
גלעד קריב (העבודה):
7 באוקטובר – עליכם.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת קריב, קריאה שלישית. נא לצאת.
גלעד קריב (העבודה):
58 חטופים – עליכם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הפכתם להיות שוליים סהרוריים – –
היו"ר משה סולומון:
נא להוציא אותו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – שמתחרים רק ביאיר לפיד, מי יותר מטורלל, מי יותר מאשים את חיילי צה"ל, מי יוצא יותר – – –
(חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.)
דבי ביטון (יש עתיד):
די, דבר לעניין – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
כן? לא שמעתי אותך, חברת הכנסת ביטון, מגנה את יאיר גולן, שאמר שחיילי צה"ל הורגים תינוקות כתחביב.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת דבי. חברת הכנסת דבי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אין לכם מילה לומר על זה?
דבי ביטון (יש עתיד):
– – – אמרת יאיר לפיד – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אמרתי יאיר גולן. תגנו.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
תגנו, תגנו. תפסיקו להיות כולכם קליקה אחת שמגבה כל טמטום וכל טרלול.
דבי ביטון (יש עתיד):
איזה קליקה? אתה משחק אותה עכשיו – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
קמו עלינו אותה חבורה – –
דבי ביטון (יש עתיד):
– – – טעות אצלנו – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – שהחליטה שהם אדוני הארץ. אין שום דבר מעליהם. החוק מתחתיהם, הם מקבלים את החוכמה שלהם ישירות ממעייני החוכמה. לא משנה מה הציבור אומר בקלפי, לא משנה מה אומר החוק – הם מעל כולם. ואני שאלתי פה כמה פעמים את חברי האופוזיציה, שאלתי אותם: מה הגבול שלכם? מתי בג"ץ יפסוק איזה פסק דין בניגוד לחוק או יבטל איזה חוק-יסוד, ואתם תגידו: לא, הגזמתם, יש כאן איזונים ובלמים, אין כאן רשות אחת שהיא מעל כולם? מתי? מתי אתם תהיו קצת נורמליים ותגידו: יש כאן מדינה דמוקרטית? יש מדינה דמוקרטית. זו הנורמה במדינה דמוקרטית, לא שאחד מעל כולם. לא שאחד קובע שהוא מעל החוק, והוא יכול לבטל חוקים, לבטל חוקי-יסוד, לעשות כל מה שמתחשק לו. אז חלק מכם פשוט שותקים. וחלק מכם אומרים לי, כמו סימון דוידסון: נכון, אני מעדיף שהשופטים יקבעו ולא חברי הכנסת. אז זו אינה דמוקרטיה. איפה הדמוקרטיה אצלכם? מה הגבולות שלכם? מה, כשבג"ץ ייתן זכות שיבה לפלסטינים? זה כמעט קרה, זה נפל על חודו של קול בבג"ץ. מתי אתם תאמרו לבג"ץ: עברתם את הגבול, פסק הדין שלכם הוא בניגוד לחוק, ולכן יש מניעה חוקתית לקבל אותו? מתי תאמרו את זה? אין לכם גבולות. מבחינתכם, אתם לא מצליחים לנצח בקלפי, אז יצחק עמית עושה בשבילכם את העבודה; היועצת המשפטית עושה בשבילכם את העבודה. הרי גלגל חוזר בעולם. אומנם אצלכם זה לא יחזור, כי אתם הולכים ומתמעטים. הציבור מבין שאתם לא מייצגים באמת את רוח הלוחמים והעם. הציבור מבין שכל מטרתכם זה להפיל את ביבי, ולא משנה מה הוא יעשה. לא משנה מה הדברים הטובים שהוא יעשה, אתם תמיד תהיו נגד. לא משנה כמה ההערכות שלכם נתקלות – מתנפצות אל קרקע המציאות – אתם ממשיכים עם אותו ניתוק מהעם, עם אותו ניתוק מהחוק. אין, החוק בעיניכם הוא רק המלצה, כל עוד אותה חבורה שיושבת על כס המשפט מחליטה שהיא משרתת אתכם. החבורה שיושבת על כס המשפט, הפכה להיות הדרך שלכם לשלוט, ואת זה אנחנו לא ניתן לכם. לא היועצת המשפטית לממשלה ולא בג"ץ יקבעו מי יהיה כאן ראש השב"כ, למשל. זה עניין – – –
קריאה:
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה מגיע לכנסת. אושר בוועדת שרים לחקיקה.
רון כץ (יש עתיד):
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
מייד אדבר על זה. אני רוצה לומר שלא רק שהיועמ"שית צודקת לגבי זה שהמשטר משתנה לנגד עניינו בקצב מהיר, ובאמת בחסות כלי התקשורת, בחסות המשפטנים, בחסות אופוזיציה מופקרת אנחנו הופכים להיות למדינה שהדמוקרטיה ממנה והלאה. העם הולך להצביע בקלפי, ובאים החברים שלכם מאותה קליקה משפטית ואומרים: החוק לא מעניין אותנו. אנחנו מעל החוק.
רון כץ (יש עתיד):
– – – את כולם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תענה פעם אחת, חבר הכנסת רון כץ, ותגיד לי מה הגבולות שלכם. מהם הגבולות? מתי תגידו לבג"ץ: הגזמתם, פסק הדין שלכם הוא בניגוד לחוק? הרי מה אומרים, מה אמרו לאורך כל השנים? אין לבית המשפט אלא מרות הדין. איזה דין? מה המרות של הדין, אם יצחק עמית מבטל חוקי-יסוד? אם הוא אומר: החוק אומר ככה ואני אומר אחרת? איזה מרות דין? אז מהי מרות בית המשפט? חבר הכנסת קלנר, יש לך תשובה על זה?
אריאל קלנר (הליכוד):
על מה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה מרות בית המשפט? פעם היו אומרים: אין לבית המשפט אלא מרות הדין. אבל אם הדין כבר לא המרות, מה? התשובה היא שאין להם מרות, ואת המרות הזו אנחנו צריכים להחזיר להם. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על המלצת ועדת הכנסת בעניין בחירת סגנית ליושב-ראש הכנסת. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הכנסת – 47 נגד – 27 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר בחירת סגנית ליושב-ראש הכנסת נתקבלה.
היו"ר משה סולומון:
47 בעד, 27 מתנגדים. אני קובע כי המלצת ועדת הכנסת נתקבלה. ברכות לחברת הכנסת לימור סון הר מלך לרגל היכנסה לתפקיד החשוב החדש. לפרוטוקול, חברת הכנסת נעמה לזימי נגד.
היו"ר משה סולומון:
הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1125).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון) (דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ששון ששי גואטה, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת ששון ששי גואטה להציג את הצעת החוק, בבקשה.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
מירב, בשם העדה, אני מבקש להצביע בעד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תסביר לי את הקשר בין הטריפוליטאים למועצת הלול.
היו"ר משה סולומון:
תכף, יש לו עשר דקות להסביר. בבקשה.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
אני אסביר לך. בעלייה של עדות המזרח – אני הסברתי את זה, באמת. רוב החבר'ה שמחזיקים במכסות ביצים זה חבר'ה מעדות המזרח: מושב אביבים – המרוקאים; עלמה – טריפוליטאים; דלתון – טריפוליטאים; דובב – פרסים.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, לרשותך עשר דקות.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
יש כורדים, עיראקים – הכול. יש גם עיראקים. אחי, כל מי שבא מעדות המזרח, שמו אותו שם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עכשיו – – – באמצע המליאה, אדוני היושב-ראש.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
אז הינה, אני אתחיל, אני אתחיל. אני מתרגש, מירב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה כבוד לעדה.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עומד פה היום לא בשם אינטרס מגזרי אלא בשם חובתנו הלאומית להבטיח את עתידם של האנשים שמחזיקים על גבם את אחד מיסודות הקיום של מדינת ישראל – הביטחון התזונתי. מאז שהחלה מלחמת חרבות ברזל ענף ההטלה בצפון נמצא במשבר קיומי. רבים ממתחמי ההטלה נמצאים בטווח ירי ישיר מהגבול, ולמרות זאת המשיכו לייצר ביצים ולספק אותן לכל בית בישראל. גם כשהטילים נפלו, גם כשמשפחות פונו, הם נשארו בחזית, במובן הכי עמוק של המילה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות אלה שמפקירים אותם מאחור. הצעת החוק שעולה כאן היום מאריכה בעשר שנים את תוקף התכנון בענף ההטלה. היא לא עוד חוק חקלאות, היא תעודת אחריות של המדינה כלפי החקלאים שלה; היא מה שמאפשר להם לתכנן, להשקיע, לחזור לבתים שפונו; היא מה שמאפשר לכולנו לדעת שגם בשעת חירום יהיו פה ביצים. מי שחושב שהמדינה יכולה להתקיים בלי חקלאות, טועה. מי שחושב שאפשר לנהל גבול בלי התיישבות חקלאית, מתעלם מההיסטוריה שלנו. אני קורא לכם, מכל הסיעות, מכל הצדדים: אל תסתכלו על החוק הזה כעל סעיף טכני. תראו בו מה שהוא באמת – הבעת אמון והושטת יד לחקלאים שלנו שבחזית. תנו להם גב כדי שהם ימשיכו לתת לנו גב. תודה לכל החברים, ואני מבקש לתמוך.
היו"ר ארז מלול:
היית קצר אבל קולע. נעבור לדיון האישי. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. רגע, חולצה לבנה זה לכבוד יום ירושלים, נכון?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כן.
היו"ר ארז מלול:
כל הכבוד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שאל אותי היושב-ראש – למי שלא שמע – אם החולצה הלבנה זה לכבוד יום ירושלים, וכמובן שעניתי בחיוב. אבל אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, אם דיברנו על יום ירושלים, אז בוא נדבר על זה. יש שני דברים שכואבים לי ביום הזה. אני מתאר לעצמי שכמוך, אמרנו בבוקר הלל שלם בברכה. לא יודע אם אמרת או לא, אני אמרתי.
גלעד קריב (העבודה):
אל תכליל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי, יכול להיות שלא אמרת.
היו"ר ארז מלול:
כל אחד יעשה כמנהגו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עם ברכה.
משה סעדה (הליכוד):
ארז – בלי ברכה.
היו"ר ארז מלול:
אצלנו לא אומרים תחנון. לא אומרים תחנון, זה כבר משהו. כמו ל"ג בעומר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ארז, שאני לא אצטט אותך. שמעת, חבר הכנסת סעדה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא אומרים תחנון. זה כבר משהו.
משה סעדה (הליכוד):
זו דרגה ראשונה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כן.
משה סעדה (הליכוד):
אבל הרב עובדיה יוסף פסק שאומרים הלל בלי ברכה, כמו שעושים גם בראש חודש בלי ברכה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מקווה שהיושב-ראש שמע אותך. אבל אני רוצה להגיד משהו. אני מודה שביום הזה רובצת מעליי עננה, ואני שואל את עצמי למה הייתי צריך לחשוב שכשיש מצעד דגלים יש גם "מוות לערבים". זה כאילו חלק מהתפריט. יש התנכלות – – –
משה סעדה (הליכוד):
היית שם? היית שם?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש התנכלות לערבים.
משה סעדה (הליכוד):
תקשיב, היית שם? היית שם?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
סעדה, אני רוצה להגיד לך משהו.
משה סעדה (הליכוד):
תקשיב, היה מרגש.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
סעדה.
משה סעדה (הליכוד):
חזרתי משם. היה נפלא, הייתה אהבת ישראל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני, אתה עוצר את הזמן?
משה סעדה (הליכוד):
חבל שלא באת איתי לשם. הייתי לוקח אותך שתחזור לגירסא דינקותא שלך, תראה מה קורה, תחזור לבני עקיבא, תחזור לכור מחצבתך, והיית מתחיל לרקוד עם כולם עם הדגל. למה סתם לקחת את מה שאולי היה בשולי-שוליים ולהפוך אותו למרכז? אתה יודע בדיוק מה היה שם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תראה, אני אגיד לך משהו, כיוון שהיה לך נאום שלם עכשיו. אל תלמד אותי – שנייה, סעדה, די עכשיו, מספיק, דיברת. אל תלמד אותי מה זה גירסה דינקותא.
משה סעדה (הליכוד):
אני לא מלמד אותך, אני יודע שאתה יודע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בגרסה דינקותא שלי יום ירושלים היה יום של עם ישראל. בגירסא דינקותא שלי בבני עקיבא יום ירושלים לא היה רק של בני עקיבא, למרות שכל אחד חגג אותו בדרך אחרת. הנכדים שלי, שיש פה שלושה משרדי ממשלה שמממנים להם את היהדות שלהם כאילו – – –
גלעד קריב (העבודה):
למה רק שלושה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שלושה – שר המורשת עמיחי אליהו, השרה למשימות לאומיות אורית סטרוק, שר ירושלים ומסורת ישראל פרוש. תגיד לי, פרוש אחראי למסורת ישראל שלך? אתה מאמץ את מסורת ישראל של פרוש? הוא השר בממשלה שלך, הוא שר ירושלים שלך.
משה סעדה (הליכוד):
כן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תדע שאת היהדות שלי – אני אגיד לך בכאב גדול – גם עמיחי אליהו לא מייצג.
משה סעדה (הליכוד):
לא, הוא מייצג.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא את שלי. את שלך זכותך לבחור, וזה בדיוק העניין.
משה סעדה (הליכוד):
אנחנו אחים, אנחנו אחים. אל תייצר מחיצות, תייצר חיבורים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני חושב שהמטרה שלנו – תן לי לסיים.
היו"ר ארז מלול:
סעדה. ביהדות שלי – – –
משה סעדה (הליכוד):
שטרן, אמרתי שאנחנו אחים, מה נפגעת מזה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ביהדות שלי – – –
היו"ר ארז מלול:
הוא לא רוצה להיות אח שלך, טוב?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ביהדות שלי אין גזענות. ביהדות שלי מותר לחלק מהעם שלי לעשות פרקטיקה יהודית קצת שונה משלי.
משה סעדה (הליכוד):
גם בשלי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל לא שלהם, לא של הממשלה שלך – –
משה סעדה (הליכוד):
כל אחד ינהג כמנהגו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – וזה הכאב. ולכן יום ירושלים בשנה הבאה, עם כל המיליונים שאתם שופכים שם, ייראה עוד יותר עצוב, בגלל שעם ישראל מדיר את רגליו מהיום הזה. אתה יודע את זה. ואם רוצים – ואני רוצה שכולם יבואו – יש לתת להם יהדות שהם יכולים להתחבר אליה ולא יהדות שמרחיקה אותם. זה מה שהממשלה הזאת עושה, עם תקציבים של עשרות מיליונים, אבל עם יהדות שמתאימה ככה, לכזה פלח בעם, קיצוני, גזעני, מרחיק אנשים מהיהדות. אני אגלה לך – לא עכשיו בזמן שיש לי – איזה תנאים עושים כדי לקבל את התקציבים של סטרוק, לאן לוקחים אותם.
צגה מלקו (הליכוד):
מה עשיתם אתם? מה עשיתם?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא לאן לוקחים – מותר לקחת גם למקומות כאלה, אבל לא רק למקומות כאלה. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, מכיוון שכשאני מדברת עכשיו, בערוץ הכנסת כתוב: על חוק של מועצת הלול, אני רוצה לנצל את המעמד הזה שבו אני מדברת ומתחתיי הסטריפ הוא: חוק המועצה לענף הלול. אני רוצה לפנות מפה לכל תומכי הקואליציה שללא הרף וללא הפסקה כותבים עליי כל יום, כל היום: קוקוריקו, תרנגולת. אתה יודע שזה השם שלי ברשתות. תמיד, תמיד, תמיד כשרוצים לתקוף אותי ואין מה להגיד לגופו של אדם אז תוקפים לגופו של עניין – סליחה, במקום לתקוף לגופו של עניין תוקפים לגופו של אדם ואומרים לי כל היום: קוקריקו, קוקוריקו, וגיפים של תרנגולת. אז אני אומרת מפה לכל תומכי הקואליציה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גואטה לא מקשיב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איפה גואטה? ששון, חבל, כי כשאתה דיברת אני הקשבתי לך.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
חיים שלי, לא ראיתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה דיברת – אני היחידה שהקשיבה לך.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
צודקת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז אני רוצה שגם אתה בסיכום שלך תנצל את הבמה הזו כדי להגיד לכל תומכי הקואליציה שללא הרף כותבים עליי שאני תרנגולת, ועושים לי גיפים של תרנגולת, שככה לא פונים לאישה רצינית, מקצועית, וגם ששייכת לעדה הקדושה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לאישה בכלל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני סומכת עליך שתשמור על כבודי, כי אמרתי כאן, ומלול הקשיב לי – – –
היו"ר ארז מלול:
היושב-ראש.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היושב-ראש, אדוני היושב בראש אפילו. אתה יודע, אני תמיד פונה אליך – – –
היו"ר ארז מלול:
את מכבדת אותי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
גם כשפונים לאישה מהאופוזיציה, המילים האלה של "קוקוריקו" ו"תרנגולת" לא מתאימות ולא יאות. אני סומכת עליך, גם בגלל החברות שלנו, שתבוא ותגן על כבודי בעניין הזה. בכוונה עליתי לפה, כי אם יום אחד תבוא אליי ואני אראה לך את הרשתות החברתיות שלי, אתה תהיה בהלם. גם לך אני יכולה להראות, כי אני רואה שאתה מביע עניין.
היו"ר ארז מלול:
תמיד אני מביע עניין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה לא תאמין איזה התקפות מכוערות, מיזוגיניות, שוביניסטיות, עם הדמות של מועצת הלול. אני סומכת עליך שאתה תבוא ותבהיר את זה.
היו"ר ארז מלול:
כך לא דרכנו. אנחנו באמת לא אוהבים את השיח הזה, וזה לא מכבד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. בוא, לא לעניין.
היו"ר ארז מלול:
לא קשור לאופוזיציה ולקואליציה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז לכן עליתי לפה כדי לחדד את הסוגיה. עכשיו אתה יכול לחזור לשיחות החשובות שלך. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה – מוותר. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-בראש. כנסת נכבדה, אדוני השר – יש שר? אדוני השר, אוקיי. טוב, אי-אפשר לעבור יום בבית הזה בלי לדבר על הדבר הכי חשוב שיש לנו: צה"ל וחיילי המילואים. גם עכשיו, במשך שלושה שבועות, הסיעות החרדיות מענישות את הקואליציה. כפי שאתם יכולים לראות כאן, הם לא נמצאים. ביום רביעי הם עושים חרם הצבעות, ועל מה החרם? על חוק ההשתמטות. הם אומרים את הדבר הכי פשוט שיש: או שתפטרו את הציבור שלנו, או שלא תהיה פה כנסת מתפקדת וגם לא תהיה ממשלה. לא מהמקפצה – מעל המקפצה, בעצם בצורה הכי ברורה שיש: אתם החילונים החמודים תשלמו מיסים, תשרתו בצבא, תעבדו, ואנחנו בזמן הזה נעשה מה שאנחנו רוצים לעשות. למה? כי התרגלנו, כי ככה זה, כי אין בקואליציה הזאת אדם אחד אמיץ שיגיד: עד כאן; שיגיד: די, זה לא יכול לקרות; שיגיד באמת, לא בדיבורים; שיגיד באמת, שיעשה כמוהם – יגיד: אני לא מצביע יותר עם הקואליציה עד שאין פה חוק גיוס לכולם, עד שלא כולם נושאים בנטל. לא יכול להיות שחיילי מילואים עושים כבר שירות רביעי וחמישי, שנה בעזה, עוזבים משפחות, עוזבים ילדים, עוזבים עסקים, והסיעות החרדיות יעשו פה חרם הצבעות כי לא משחררים את האנשים שלהן עדיין. הם יגידו: אוי ואבוי, יש לנו עריקים – ברור שיש לכם עריקים, הם אמורים להתגייס לצבא. למה אתם לא הולכים לצבא? אתם בני 18, אתם בריאים. אין סיבה שלא תעשו מה שאחים שלכם עושים, ועוד אחרי 7 באוקטובר. לא האמנתי שנצטרך לעמוד פה ולהתחנן שתישאו בנטל. אחים שלכם קורסים. תיכנסו לוועדת הכלכלה, תיכנסו לוועדת הכספים, תשמעו אותם. הם אומרים: אנחנו לא עומדים בזה יותר. בתים מתפרקים. אני לא יודע אם אתם יודעים – יש ראשי ערים שפותחים מסלולים מיוחדים לשלום בית בערים שלהם, איפה שיש אחוז מילואים גבוה. הם לא מצליחים לעמוד בזה. המשפחות לא מצליחות לעמוד בזה. הילדים לא מזהים את ההורים שלהם. אני לא רוצה בכלל לדבר על העסקים, שאף אחד לא מתעסק בהם. שאלתי בוועדת הכספים: מי הולך לעזור עכשיו למסעדה של קובי המילואימניק שהולך בפעם הרביעית שלו, לסבב הרביעי שלו? ואתה יודע מה אמרו לי? עודד, אתה יודע מה אמרו לי? זה התפקיד של הממשלה. אמרתי: אוקיי, אבל הממשלה לא פה, היא לא עושה כלום, אז מי אמור לדאוג לו? אין תשובה. אין תשובה. אין מי שאמור לדאוג למילואימניקים. משפט לסיום, אדוני. גם היום אני אמשיך לאסוף תרומות למילואימניקים שלנו לאפודים, לציוד, לכוונות, בזמן שאתם, ממשלת ישראל, תעבירו כספים לסיוע הומניטרי לעזה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מיקי פה.
היו"ר ארז מלול:
אה, מיקי, לא ראיתי. הסתירו אותך. בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, נקטענו מהפעם הקודמת, אבל אני חוזר על בקשתי: אני מזמין את שר האוצר ביום רביעי להצהיר לפני המליאה שכסף ממשרד האוצר לא עבר לצד שלישי כדי לממן את הסיוע ההומניטרי לעזה. אם כן – צריך להיות גאים בכך, כי אנחנו לא נותנים להם, למי שצריך, למות ברעב. את מי שצריך להרוג – נהרוג. אני מזמין אותו לכאן להציג את זה. אני פונה חזרה לראש הממשלה: לא, לא, אדוני ראש הממשלה, אינך דובר אמת. הייתי אומר שהשקר הפך אצלך לאומנות. הכסף הקטרי לא הלך לחשמל ולאוכל, אתה יודע זאת. הכסף הקטרי שנכנס באישורך לרצועה הפך את צבא הטרור לנוח'בות מאומנים היטב. ראינו אותם מסתערים על היישובים, הקיבוצים וצירי התנועה עד העיר שדרות, הורגים זקנים, נשים וטף, רוצחים ומבתרים גופות ואונסים נשים. ואתה לא ידעת? לא תפסו בדש בגדך? ראינו את הנוח'בות מסתערים מהים כאילו עברו מסלול לוחם בשייטת, ראינו אותם מגיעים מהאוויר, ראינו אותם פורצים את המכשול בעשרות מוקדים. אבל אתה? אתה רואה נוח'בות בכפכפים, בטנדרים וקלצ'ים. זה מה שראית? עיניך כהו מלראות. איך אמרת? אני ישן במצפון נקי. כך אתה אמרת. אם כך, אדוני ראש הממשלה, המצפון שלך מקבל ציון נכשל. קיבוץ עין השלושה? שאלת, גם ענית: לא קרה כלום בקיבוץ עין השלושה. כמה מנותק אתה יכול להיות. בקיבוץ עין השלושה נרצחו ארבעה, ובתוכם רבש"ץ הקיבוץ. 15 נוח'בות פרצו לקיבוץ. ללא גבורת חברי הקיבוץ התוצאות כנראה היו קשות הרבה יותר. אדוני ראש הממשלה, במגרש המכוניות השרופות כבר ביקרת? בקיבוץ ניר עוז, ששליש מחבריו נרצחו או נלקחו בשבי, ביקרת? אם אתה מרגיש עם מצפון נקי, מדוע אתה לא מקים ועדת חקירה? ממה אתה פוחד? אני אגיד לך ממה אתה פוחד: אתה יודע שאתה אשם. אתה בורח מקבלת ההחלטה להקמת ועדת חקירה. לא ניתן לך לברוח מכך לאורך זמן. ההיסטוריה תשפוט אותך ואת ממשלתך. תודה.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת מטי צרפתי, בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 598 ימים למלחמה; 58 חטופים וחטופות, אחים שלנו, עדיין נמצאים במעמקי הגיהינום. חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה עכשיו. בשבוע שעבר, מתחת לרדאר, קרה דבר שלא זכה לסיקור מספק: 21 דיינים חדשים מונו לבתי הדין הרבניים, 21 דיינים שמונו, לצערי, בקומבינה, ניגודי עניינים, שלא לומר שחיתות. למעלה מ-40% מהמועמדים שנבחרו הם בני משפחה של פוליטיקאים ובכירים בממסד הרבני – החתן של דרעי, האחיין של דרעי.
היו"ר ארז מלול:
האחיין של דרעי לא מונה. בואי, תדייקי, תדייקי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אז אולי לא. אז אולי לא.
היו"ר ארז מלול:
אשתו של השופט ברק מונתה.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
היו"ר ארז מלול:
נאור, אל תעזור לי. אל תעזור לי.
נאור שירי (יש עתיד):
לא ביקשתי לעזור לך, תפסיק להתערב.
היו"ר ארז מלול:
אני יכול לתקן אותה, ואתה לא תתערב בעניינים במליאה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אתה לא יכול. אתה תיתן לה לדבר.
היו"ר ארז מלול:
נאור, אתה בקריאה ראשונה.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה תיתן לה לדבר. תן לה לדבר.
היו"ר ארז מלול:
אתה בקריאה שנייה.
נאור שירי (יש עתיד):
סבבה, תן לה לדבר.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
החתן של הרב הראשי דוד לאו מונה?
היו"ר ארז מלול:
לא, לא.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא? הוא לא מונה?
היו"ר ארז מלול:
את רואה? למה פייק ניוז? למה? זה כואב לי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אחיין של דיין אחר מונה? כזה שמקורב לדוד יוסף?
היו"ר ארז מלול:
אני מגן עלייך כדי שלא יתבעו אותך תביעת דיבה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא יכולים לתבוע אותה דיבה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מחותן של השר מקלב מונה?
היו"ר ארז מלול:
מחותן של מי?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מקלב.
היו"ר ארז מלול:
לא יודע, לא.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
בכל מקרה, הרבה מאוד מינויים של מקורבים. ואני מזכירה לכם שרוטמן ולוין, שלא מפסיקים להטיף לנו על הסכנה של מינויים פוליטיים, של מינויים של חברים ובני משפחה במערכת המשפט – פתאום הם ממלאים פיהם מים ודוממים. אין ביקורת, נעלמו העקרונות, שום יושרה. מסתבר שמה שהם מכנים "רפורמה" לא ממש דואגת לדמוקרטיה – רק רצון לשליטה פוליטית על כל מוקדי הכוח במדינה: בתי המשפט, הרבנות, התקשורת, הצבא. אבל הציבור לא טיפש. אנחנו רואים את הדילים, אנחנו רואים את המוסר הכפול, והציבור מבין שההפיכה המשטרית לא נועדה לתקן כי אם נועדה לחסל. אז בפעם הבאה שלוין מדבר על שקיפות, תשאלו אותו למה הוא שתק כשממנים בני משפחה של דרעי. ובפעם הבאה כשרוטמן מדבר על טוהר המידות, תזכירו לו איך הוא שתק כשממנים מקורבים של רבנים ושרים, כאילו מדובר במועצת חכמי התורה ולא במדינה דמוקרטית. המאבק הזה הוא לא על ימין ושמאל; הוא על יושרה, הוא על אמת, הוא על הזכות שלנו לחיות במדינה שבה מינויים נעשים על פי כישורים ולא על פי הקשרים. זה לא סידור עבודה לחברים ולבני משפחה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז. כל המינויים עברו בחינה של היועצת המשפטית לממשלה ואושרו, ולא היה שום ניגוד עניינים. אף אחד מהקרובים לא היה חבר ועדה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
גם בבית המשפט.
היו"ר ארז מלול:
אתה לא יכול להיות חבר ועדה ולמנות את המשפחה שלך.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
גם בבית המשפט.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
משה, תודה שאתה תומך בחוק.
היו"ר ארז מלול:
הוא לא יודע מה החוק. אתה יודע מה החוק?
משה טור פז (יש עתיד):
לא רק שהוא יודע, אפילו יש לו עמדה לגבי זה. ברשותך, ששי, אני אדבר על ירושלים, עיר שעושה את כל ישראל חברים.
היו"ר ארז מלול:
וואו. ירושלים – – –
משה טור פז (יש עתיד):
זאת לא אמירה, זאת הצהרה, זאת דרישה. בתור בן אדם שחי שנים רבות בירושלים גם זכיתי לנהל את מערכת החינוך בעיר הזאת. אני אוהב בה המון דברים, ואני חייב לומר שכשאני רואה את מצעד הדגלים בירושלים, האינסטינקט הראשוני שלי הוא לחבק, להיות חלק. בתור ילד, נער, בחור, הלכתי במצעד הזה. אבל מה שהיה בשנות צעירותי תופעת שוליים הוא כבר לא תופעת שוליים. כשיש בתוך מצעד של עשרות אלפים כמה אנשים, לא מעט, אבל יש, שפוגעים בדרך בערבים שהם פוגשים, ששרים "שיישרף לכם הכפר", שגורמים לכך שמי שהוא לא יהודי צריך לברוח מהמקום, זה גועל נפש. על זה נאמר "מצווה הבאה בעבירה". וזה לא כולם, זה לא חצי, אבל לפעמים יש מעט שמכתים את הרבים. לפני כמה שנים עמדתי על מקום שמכונה גבעת התנ"ך. אתה יודע איפה זה, אדוני היושב-ראש? מאחורי תיאטרון החאן, איפה שהכנסייה הסקוטית, יש גבעה. למה קוראים לה גבעת התנ"ך? כי במקום הזה נמצא ממצא קדום ביותר מהתנ"ך. אני לא בטוח, השר אלי כהן, שאתה יודע את זה. הממצא הקדום ביותר מהתנ"ך הוא שתי משכיות כסף קטנות ועליהן קטע, לא מדויק אומנם, של ברכת כוהנים. כנראה אלה שני קמעות מהמאה השביעית לפני הספירה. אתה יודע עם מי עמדתי שם? עמדתי שם עם שלום, מנהל בית ספר ציוני דתי, עם היתאם, מנהל בית ספר מזרח ירושלמי ערבי, בצלאל, מנהל בית ספר חרדי, ועם תומר, מנהל בית ספר חילוני. הייתי ראש מינהל החינוך של ירושלים. וזו ירושלים – עיר שיש בה כולם; עיר שאנשים לא צריכים להתחבא בה בתוך הבית שלהם כשיש מצעד דגלים כי הם מרגישים בה בבית. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, אותך, השר: האם אנחנו מוכנים שזו באמת תהיה ירושלים של כולם? אתה יודע מה, חורה לי עד היום – שם, אז, במתווה הכותל שנתניהו תפר ב-2016, נקבעה פינה קטנה ליד הכותל המערבי, פינה שקראו לה עזרת ישראל, שמי שירצה יוכל להתפלל בה כמו שהוא מבין; לא כמו שאני מתפלל, אבל יוכל, כמו שהוא מבין, להתפלל בה. בגלל לחצים פוליטיים המתווה הזה לא קרה. ואני אומר כאן: רוצים אחדות? רוצים באמת אחדות? אז שכל אחד, לא רק דתי, לא רק חרדי, ירגיש בירושלים בבית. זה המבחן שלנו. אם נעמוד בזה אז זאת תהיה עיר שעושה את כל ישראל חברים. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. חבר הכנסת טור פז, וגם לא לשים פיתות ליד בית של שרה בחג הפסח. גם זאת קיצוניות, ולא שמעתי אותך מגנה את זה.
משה טור פז (יש עתיד):
תבדוק את זה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לקרוא חלק מנאומו של יהודה כהן, אביו של החטוף המופקר והמעונה נמרוד, נאום שהוא קרא בהפגנה בתל אביב במוצאי שבת האחרונים. וכך הוא אמר – מפאת קוצר הזמן אני קורא רק חלק: גורם מדיני בכיר שמעורה בפרטים עדכן ביום רביעי בערב שחמאס פלש ב-7 באוקטובר כדי לבצע טבח בתושבי ישראל עם ציוד שעלה פרוטות: טנדרים, קלצ'ניקובים וכפכפים. אותו גורם מדיני בכיר, אתם יודעים מי הוא. הנאשם בפלילים, מממן החמאס, מקריב החטופים והשקרן החולני בנימין נתניהו מנסה לשכנע אותנו – וזאת כדי להתחמק מההאשמות הברורות נגדו – ש-1,200 בני אדם נרצחו על ידי מחבלי החמאס רק עם קלצ'ניקובים וכפכפים; שחיילי צה"ל נהדפו, נרצחו, נפצעו ונחטפו על ידי כפכפים וקלצ'ניקובים; שבעשרות יישובים אזרחים עונו ונרצחו ונאנסו ונפצעו ונשרפו ונחטפו על ידי קומץ קלצ'ניקובים וכפכפים.
קריאה:
למה, כי הם פרימיטיביים?
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אני מצטט את הנאום של האב יהודה כהן, שבנו נחטף וסובל ומעונה כי הוא מופקר על ידי הממשלה. חמאס פלש לישראל עם דחפורים ומטענים שפרצו את הגדר. הם גם פלשו דרך האוויר והים. הם פלשו תוך חיפוי של אלפי טילים. הם פלשו עם טילי כתף, מטענים חלולים ומטעני הצמדה, מוקשים, רימונים, RPG ומה לא. הם פלשו עם מערכות תקשורת ומערכות ראיית לילה. הם פלשו אחרי שבנו מאות קילומטרים של מנהרות כדי להכין את כל הציוד הזה ולשמש לכליאת בני נמרוד ושאר החטופים. וכל זה בנדיבות ראש ממשלת הכפכפים, בנימין נתניהו. אז בנימין נתניהו, ראש ממשלת הכפכפים, נוסף לכך שאתה נאשם בפלילים, מממן חמאס, מקדם אינטרסים של קטר במשרדך ונמצא בניגוד עניינים, אתה גם מסלף את כל אירועי 7 באוקטובר. הגב' מיארה, הוציאי את האדם המסוכן הזה לנבצרות למען שחרור בני נמרוד, למען שחרור כל החטופים, למען מדינת ישראל.
היו"ר ארז מלול:
תודה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
ולסיום, נזכיר שוב – משפט אחרון: את החטופים לא נחזיר בכפכפים וגם לא במבצעים צבאיים מרעיבים. את החטופים נחזיר אך ורק בהסכם ובסיום המלחמה, אמר אביו של נמרוד, שכולי תקווה שיחד עם כל החטופים יחזור במהרה, ושמלחמת הדמים המיותרת הזאת, מלחמת ההשמדה, מייד תסתיים. תודה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת גואטה, אני בפעם הזאת כבר עייפתי מלהסביר עד כמה החוק הזה הוא מטופש ופוגע בסופו של דבר בחקלאים עצמם, כי התכנון הזה פוגע גם בחקלאים וגם במשק. אבל אני רוצה דווקא לנצל את הזמן שיש לי ולהתייחס ליום ירושלים, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גואטה, ואני רוצה גם להגיד את זה לחבריי כאן, פרשת השבוע שנקראה בשבת בבתי הכנסת הייתה פרשת בהר בחֻקֹתַי. ובפרשה הזו יש פסוק שאומר: "ונתתי שלום בארץ – – – וחרב לא תעבֹר בארצכם ורדפתם את אֹיביכם ונפלו לפניכם לחרב". לכאורה הסדר היה צריך להיות הפוך, זאת אומרת, היה צריך להיות: ונפלו אויביכם לפניכם, ואז – ונתתי שלום בארץ. אלא מה אנחנו לומדים מהפסוק הזה? השלום בארץ מתייחס קודם כול לשלום בינינו, קודם כול מתייחס לזה שלא יהיה כאן ריב אחים ושלא נרדוף איש את רעהו ושנרדוף את האויבים שלנו, ואז הם ייפלו לפנינו לחרב. יום ירושלים הוא אולי הדוגמה הטובה ביותר בעניין הזה, כי ירושלים חוברה לה יחדיו במלחמת ששת הימים, כשהיה איזשהו רגע נדיר של אחדות כאן בעם באירוע הזה, אחדות אולי מתוך פחד, אבל אחדות שהובילה לניצחון מזהיר במלחמת ששת הימים, שבתוכו גם חיבור העיר מחדש. ואני חייב לומר שבאירוע הזה אנחנו צריכים דווקא ביום הזה לקחת את העובדה הזאת וללמוד אותה בתוך כל הוויכוחים שלנו. יש לנו 58 חטופים בעזה. אנחנו לא יכולים להיות שלמים בלעדיהם. הם האחים שלנו, הן האחיות שלנו. אנחנו צריכים לראות אותם כאן. וכדי שנוכל להפיל את אויבינו לחרב אנחנו צריכים להיות מאוחדים ולא לשסות איש ברעהו. ובתוך כך, אני חייב גם להגיד עד כמה החיבור שלנו לירושלים חזק. אדוני היושב-ראש, יושבים כאן בתוך הבניין הזה כאלה שמנסים לעמעם את החיבור של עם ישראל, של העם היהודי, לירושלים. 669 פעמים מוזכרת ירושלים בתנ"ך. 669 פעמים. שלוש פעמים ירושלים הייתה בירת המדינה היהודית בארץ ישראל. אפילו לא פעם אחת היא הייתה בירתה של מדינה אחרת – רק של המדינה היהודית בארץ ישראל. כל אלה שקוראים על כך תיגר כנראה לא מבינים איפה הם חיים, אבל אולי דווקא להם אני רוצה לקרוא כמה פסוקים מהקוראן שבהם מוזכרת ירושלים. ועד כאן הפסוקים שבהם מוזכרת ירושלים בקוראן. אז אם למישהו היה ספק – שלא יהיה לכם ספק: ירושלים בירתה המאוחדת של מדינת ישראל לנצח-נצחים.
היו"ר ארז מלול:
הייתי מסיים את הנאום היפה הזה בפסוק "אם אשכחך ירושלָ͏ִם תשכח ימיני". חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – מוותר; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, לפני כמה שעות החברים שלי חברי הכנסת איימן עודה ויוסף עטאונה וגם חברי כנסת מהרשימה המאוחדת, רע"מ, נכחו באספה גדולה שהייתה בנגב. האספה נועדה למחות על הריסת הבתים. היום במקרה נפגשתי עם קבוצת תלמידים מהנגב שהגיעו לביקור בכנסת, ושאלתי אותם בפתח דבריי: אם נותנים לכם הזדמנות לדבר שתי דקות לחברי הכנסת במליאה, מה הנושא שהייתם רוצים לדבר עליו? וכולם אמרו: על הרס הבתים. אתמול בכפר א-סיר – מי שלא מכיר את הכפר א-סיר, זה הכפר שגדל וחי בו המנוח חבר הכנסת לשעבר סעיד אלחרומי. חבר הכנסת, שנפטר באופן פתאומי, גר בכפר הזה. מסרו לכלל הכפר צווי הריסה שאמורים להתבצע היום. אנשי המקום, מתוך פחד לשלם עבור עלויות ההרס – הרי מבקשים מאלה שנהרס הבית שלהם, שהורסים את הבתים שלהם, שמחריבים עליהם את עולמם ומשאירים את הילדים לישון בלי קורת גג, עוד מבקשים מהם לשלם עבור עלויות ההריסה – האנשים, מתוך ידיעה שלא יהיה להם כסף לשלם, התחילו אתמול לפרק את הבתים שלהם ולהרוס אותם בעצמם. אתם יודעים מה ההרגשה כשאתה הורס את הבית שלך כי אתה מפחד שיגיעו ויגרמו גם טראומה לילדים? אתמול בלילה כ-150 ילדים אזרחי מדינת ישראל בנגב ישנו בלי קורת גג – זה מה שעושה הממשלה הזו. היום היו הריסות בעוד שני כפרים בנגב. ואחר כך שואלים את עצמנו למה אנחנו מרגישים שהנכבה נמשכת. כן, נמשכת. כאשר הורסים בסיטונאות, כאשר נותנים את האחריות להריסת הבתים לשר שכל מטרתו זה לדכא את האוכלוסייה הערבית, אני חושבת שברור מאוד שזו מדיניות, שזה לא עניין של חוקים, אלא מדיניות של לגרום לאנשים להתייאש מהיכולת לחיות על אדמתם. אבל זה לא יקרה. זאת בדיוק הייתה המטרה של האספה שהתקיימה היום בנגב, והאנשים לא יסכימו למדיניות זו.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, בבקשה.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראו, לפני ארבע שנים, ערב ריקוד הדגלים ביום ירושלים, הממשלה התלבטה אלף פעמים אם לקיים את המצעד הזה או לא. הגיעו חוות דעת של כל גורמי הביטחון, שבאו ואמרו: מי יודע מה יתהפך עלינו אם יהודים רק יעזו לצעוד עם דגלי ישראל בירושלים הריבונית – העולם יתהפך, כולם יתהפכו עלינו. היו אלף ואחד דיונים. בסופו של דבר, ברגע האחרון, בשנייה האחרונה, מדינת ישראל מחליטה: יאללה, אפשר לעשות את המצעד. אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, מה קרה באמצע? תוך כדי ריקוד הדגלים – מטר של טילים שאנחנו מקבלים מעזה, מחמאס. כי הם הבינו את המסר. כשאנחנו מתכתבים עם הטרור ואנחנו באים ואומרים: אנחנו מפחדים מכם, ואנחנו סופרים אתכם, ואנחנו מתנהלים לפי ההפחדות שלכם, אז הצד השני מתנהל בדיוק אותו הדבר – הוא הולך ומנצל את זה כדי לבוא לפגוע ולפגע בנו. היום בבוקר שני חברי כנסת – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
גינית את מה שקרה היום – – – בירושלים? גינית? זה לא בסדר – – –
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
– – שני חברי כנסת השתחוו בהר הבית. זכיתי אני הקטן גם להניף דגל ישראל בהר הבית. בנוסף, אלפי יהודים היו היום בהר הבית.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
– – – היום. תגנה את מה שקרה.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
חברת הכנסת יסמין, התפללו, שרו, היו שם מניינים, ריקודים, התפללו בקולי-קולות.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא פגעו בבעלי עסקים, חבר הכנסת סוכות? אני שואל – – – פגעו? פגעו?
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
ואחרי שנים של הפחדות, שכל גורמי הביטחון באים ואומרים: אם יהיה יהודי אחד שיתפלל – אתה זוכר את זה? אם יהיה יהודי אחד שיתפלל, כל המזרח התיכון יבער, הכול יתהפך עלינו, כולם ישתוללו. הינה, היום, אלפי יהודים התפללו. אלפי יהודים התפללו.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני שואל: פגעו בעסקים מקומיים?
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
רקדו, שרו, השתחוו, חברי כנסת השתחוו, הרמנו דגלי ישראל – וכלום ושום דבר.
מיקי לוי (יש עתיד):
פגעו? פגעו?
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
ואתה יודע למה, מיקי לוי? אני אגיד לך למה. כי כשאנחנו משדרים חולשה, האויב מבין את זה, והוא הולך ופוגע בנו. וכשאנחנו משדרים עוצמה ואנחנו משדרים להם שאנחנו לא מפחדים מהם, המסר נקלט והם מבינים שאין טעם – אין טעם להשתולל, ואין טעם להתפרע, ואין טעם לאיים, כי אנחנו נעשה הכול בדיוק כמו שאנחנו רוצים. יהודים ימשיכו ללכת למצעד הדגלים. היום לא היה שום דיון, הממשלה לא קיימה אפילו רבע דיון, לא היה בכלל איזשהו הווה אמינא אולי לא לקיים את המצעד הזה, מהסיבה הפשוטה שלכולם היה ברור שגם אם כל האויבים שלנו יבואו ויתהפכו עלינו ויאיימו, אנחנו נקיים את הדבר הזה, כי בירושלים הריבונית מי שמחליט מה לעשות זה ממשלת ישראל. המסר הזה נקלט. המסר הזה הוא אולי השיעור הכי טוב שאנחנו עוברים בתקופה הזו, כי כשהאויבים שלנו רואים שאנחנו לא מפחדים מהם, הם אלה שמפחדים. ודברים שפעם היו גורמים לכולנו לשקשק, והשב"כ היה מוציא ככה ערימות של חוות דעת כמה הדברים האלה יכולים להבעיר את כל המזרח התיכון – הינה, הם קורים, ואפילו בתקשורת הישראלית זה לא תפס כמעט שום מקום במהלך היום הזה. זה המסר שאנחנו עוברים בתקופה הזו, וזה המסר שלנו, אני חושב, גם להמשך וגם לניצחון בכל הגזרות. כשאנחנו מתכתבים מול הטרור ואנחנו מתנהלים לפי מה שהם מכתיבים לנו, אנחנו חוטפים וחוטפים וחוטפים ומשלמים בריבית. כשאנחנו באים ואומרים: אנחנו לא סופרים אתכם, לא מעניינים אותנו האיומים שלכם, לא מעניין אותנו מההתפרעויות שלכם, אם תבואו ותאיימו, ותבואו ותתפרעו, יש לכם עסק איתנו ויהיה לכם נכבה, נכבה כמו שלא הייתה לכם אף פעם – הדבר הזה מחלחל, וברוך השם, זה גם מצליח.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה מגנה את הפגיעה בבעלי עסקים תמימים ברחוב הגיא? כן או לא?
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אתה מוזמן לעלות לברך, חבר הכנסת.
מיקי לוי (יש עתיד):
תגיד לי, כן או לא?
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.
קריאות:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
מה הבעיה להגיד: אני נגד מה שקרה? זה לא היה מוריד ממך כלום.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אני נגד – – –
נאור שירי (יש עתיד):
גם אם 20 מתוך 100,000 עושים בעיה, אפשר להגיד את זה. הכול טוב.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אני נגד לעבור על החוק תמיד – – – אני לא מקבל את ההכללות האלה, כי מה שקרה היום במצעד הדגלים זה – – – ריקודים, רקדו ושרו – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אני ביקשתי לעלות כי אני לא יודע, חבריי חברי הכנסת, אם אתם מודעים למה שהיה עכשיו בנאום באולפן הפתוח בין טופז לוק לבין ראש הממשלה. עכשיו, יש לנו הרבה ביקורת, אבל אדוני היושב-ראש, אתה יושב פה, ואני מניח שלא ראית את הסרטון. בסרטון אומר ראש הממשלה – הוא מתראיין לזוכה פרס הפוליצר טופז לוק: מקווה שנוכל לבשר משהו בעניין הזה של החטופים, ואם לא היום אז מקסימום מחר.
מיקי לוי (יש עתיד):
בקולו.
נאור שירי (יש עתיד):
בקולו. עכשיו תצאו שנייה מהפוזיציה הפוליטית. יושבת משפחה ש-600 ימים הילד שלהם נמצא בשבי חמאס, והם שומעים את ראש הממשלה אומר: אני מקווה שנוכל לבשר משהו, אם לא היום אז מחר. כל בן אדם נורמלי היה בא ואומר: ואללה, שמעו, יש פה איזה אירוע, משהו קורה, עסקה על הפרק. אבל לא. כי ראש הממשלה חושב שמדובר בתוכנית ריאליטי, הישרדות 36; עושה פרומו למשהו שלא קיים. והם הוציאו הבהרה, הם מבהירים את זה שהוא לא התכוון בדיוק, ליטרלי, באופן מילולי, להיום או מחר. הוא התכוון שנעשה הכול על מנת לשחרר את החטופים. הכוונה לא הייתה קונקרטית להיום או מחר, אומר ראש ממשלת ישראל. תגידו, הבן אדם הזה מחובר לפה?
קריאה:
לא.
נאור שירי (יש עתיד):
איך אתם יושבים, שומעים את זה, וכל ה-68 אנשי מחלקת הדגים הקפואים, אף אחד לא בא ואומר לו: בוא'נה, תירגע, תפסיק להתראיין לטופז לוק. יש משפחות חטופים שיושבות ומאמינות לך. הן מחכות לבשורה בנוגע לבנים שלהם. למה אף אחד לא מדבר על זה? זה נראה לו נורמלי. הוא מוציא הבהרה, כאילו הייתה פה איזה פאלטה, כאילו הוא התעסק פה ואמר: אני אבטל את הסכם הגז עם לבנון, אבל לא התכוון לזה. נכון, השר כהן? זה מה שנהיה מאיתנו – ערלות לב, כי הוא מתראיין ועושה סרטון, הוא נהיה מכור לסרטונים. הוא והכפכפים שלו. תתבייש, תתבייש שהן צריכות ואשכרה הן מבקשות עכשיו הבהרות בנוגע לאמירה של ראש הממשלה. זה האירוע. אין עם מי לדבר. באמת, אני מתבייש – בטח בראש הממשלה, אבל אתם איבדתם כל קשר למציאות. אשכרה חושב שזו תוכנית ראליטי, הוא עושה פרומו האח הגדול, טופז לוק הגדול. ביזיון. פשוט ביזיון.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אפשר שיהיה שר? כי חיכיתי להגיד לו משהו.
נאור שירי (יש עתיד):
אם לא שר, גם שרה נתניהו בסדר.
היו"ר ארז מלול:
– – – מציק לך שאין שר? היא לא תדבר עד שיהיה שר.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא. היושב בראש יודע שנהוג שאת מדברת נון סטופ עד שמגיע שר.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל אני רציתי להגיב לשר הספציפי הזה רגע.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא ייכנס. תגידי לו. הוא מחכה לך.
היו"ר ארז מלול:
הינה, השר נמצא. בכבוד.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני. שלום, שר האנרגיה. אם אתה כבר כאן, אני רציתי לשאול שאלה: האם אתה מעודכן? לפני שבועיים נערך דיון שבו הוצג לנו דוח מבקר המדינה על מפעלי ים המלח. האם אתה יודע, אתה, כאחד מהמשרדים שאחראים להסכם עם ים המלח, שעדיין גובים מים המלח בלירות? אתה מודע לזה שעדיין גובים ארנונה מים המלח 75 לירות לדונם? האם אתה יודע שלא גובים מהם כסף – לא על מה שהם כורים, לא על מה שהם מטמינים – – –
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני יכול להבטיח לך שלא נוותר על שקל אחד שמגיע לאזרחי ישראל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מה?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא נוותר על שקל אחד שמגיע לאזרחי ישראל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אתם כבר ויתרתם. זה כבר 20 שנה ככה, אותו דבר. רק שתדע שהם לא משלמים על המים. הם הגוף היחיד שלא משלם על מים במדינת ישראל.
היו"ר ארז מלול:
מי לא משלם?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
ים המלח.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
תעבירי לנו שאילתה – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מה זה שאילתה? יש דוח מבקר המדינה. אני יכולה לשלוח לך תקציר. אתם אחד המשרדים שאמורים לפקח על ים המלח. אתם לא יודעים שהם הקימו מפעל חדש, ממש מתקן לאגירת חשמל. אף אחד לא ידע. אף אחד לא גבה מהם כסף על זה. מיליארדים יכלו להיכנס לקופת המדינה, ואני בטוחה שאתה היית מוצא דברים נפלאים לעשות איתם, ולא היית מתנגד לעוד כמה מיליארדים למשרד שלך.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אם תרצי להעביר לנו משהו, נבדוק. ברצינות אני אומר.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני אעביר לך, אבל רק שתדע שבתור השר האחראי למשרד האנרגיה – – –
היו"ר ארז מלול:
במקרה נפלת על שר מקצועי ביותר, ואני סומך עליו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אז שיפנה לצוות שלו.
קריאות:
– – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
רגע, עצרו לי את הזמן.
היו"ר ארז מלול:
מה, אסור לפרגן? וואו, פרגנתי. וואו, וואו.
נאור שירי (יש עתיד):
מקצוען מספר אחת. אתה רוצה שנפרגן למרגי? לארבל? לבוסו? נעלה ונפרגן. אבל הטיפול שלו בהסכם הגז עם לבנון הוריד את – – – איך הוא ביטל אותו, תוך שעתיים.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
– – – ברגע שהמשרד הגיע לידיים שלנו, אני שמח לומר לך ששברנו את המונופול של חברת החשמל.
נאור שירי (יש עתיד):
פירקתם את המונופול.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
מיליון וחצי אזרחים כבר עזבו את חברת החשמל ועברו לחברות אחרות.
נאור שירי (יש עתיד):
תן לי כרטיס למדינה שאתה חי בה.
היו"ר ארז מלול:
הוא עונה לה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
כלומר, שימי לב, בזמן שאתם לא שברתם מונופול אחד, אנחנו, את המונופול הגדול ביותר במדינת ישראל.
נאור שירי (יש עתיד):
שברת אולי את המשחק מונופול של הילדים שלך. זה המונופול היחיד ששברת.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
שברנו אותו – – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אדוני השר, אני לא פניתי אליך בהתרסה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
ידעת את זה?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני פניתי אליך מתוך כאב אמיתי – – –
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני עניתי לך בענייניות. אמרתי לך, תעבירי את הפנייה, נבדוק.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
– – – של מפעל שיושב בנגב, ששותה את משאבי הנגב, שמזהם 260,000 דונם ולא משלם. על זה אני ידעתי מדוח מבקר המדינה לאחרונה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
האחרונים שחוששים ממונופולים זה בליכוד ואצלנו.
נאור שירי (יש עתיד):
כן? מה עם נמלי הים?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
תן לי מונופול אחד שפתחתם.
נאור שירי (יש עתיד):
שמיים פתוחים, כשלפיד היה שר האוצר.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
שמיים פתוחים עשה השר ישראל כץ.
נאור שירי (יש עתיד):
שמיים פתוחים כשהוא היה שר האוצר. לשר האוצר אין שום קשר? לא, לא הבנתי. לשר האוצר אין קשר?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
שמיים פתוחים עשה ישראל כץ. פתיחת הרפורמה בחשמל – אנחנו עשינו את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
נמל הים שבנו עכשיו בחיפה – מי עשה את זה?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
נמלי ים? אנחנו עשינו את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה אתה ממוטט? איזה מונופול?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
סלולר, אנחנו עשינו את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
אתם האימ-אימא של המונופולים. אתם כלכלה של ימין?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
שירי – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אתם מחלקים קצבאות על ימין ועל שמאל. איזה ימין כלכלי אתה?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
מעלי אקספרס. אתה רציני?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
– – – היחידים שבאים ושוברים מונופולים אלה אנחנו.
נאור שירי (יש עתיד):
לא נעים לי, יסמין. אני מפסיק.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
היחידים.
נאור שירי (יש עתיד):
כן, כן. מונופול מקודקוד משחקים.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
איזה מונופול? סלולר, חברת החשמל, נמלים, שמיים פתוחים – – –
נאור שירי (יש עתיד):
איזה נמלים? איזה חברת חשמל? תגיד, איפה אתה חי?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
חברת החשמל – – – בזכותו היום כל משפחה יכולה לקבל מחירים יותר נמוכים.
נאור שירי (יש עתיד):
ב-5% הייתה הנחה. אני עשיתי את זה. אם אנחנו רוצים לדבר דוגרי.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
שירי, תזכור את – – – רק הליכוד יכול לשבור מונופולים,
היו"ר ארז מלול:
נאור, תלמד אותי אחרי זה איך עושים את זה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תעבור.
היו"ר ארז מלול:
איך עושים את ההחלפה?
נאור שירי (יש עתיד):
יש לך טלפון בקומה הכשרה או פתוח?
היו"ר ארז מלול:
פתוח.
נאור שירי (יש עתיד):
אני אסדר לך את זה בארבע דקות.
היו"ר ארז מלול:
טוב. אנחנו גם חברים, לא?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אדוני השר, גם חבר הכנסת אלי דלל נכח בדיון הזה. היו שם אנשי מקצוע מטעם המשרד שלך. אני מציעה שבאמת – זה נושא חשוב, כואב ולא תקין.
היו"ר ארז מלול:
את זה אמרנו. השר מטפל.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
תעבירו, נבדוק את זה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני מבקשת להעביר את זה לתשומת ליבך ושתבדוק את זה. תודה.
היו"ר ארז מלול:
בסדר. אבל מה, כשתקבלי את התשובה, לא משנה מה, גם תגידי פה: קיבלתי תשובה, כך וכך, בפרט אם היא תהיה תשובה מספקת. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – מוותרת; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.
אופיר כץ (הליכוד):
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חוזר ליאיר גולן, לזה שמדובר באדם מסוכן, אלים, מסית. האמירה שלו בשבוע שעבר שבה הוא האשים את מדינת ישראל ואת חיילי צה"ל ברצח תינוקות כתחביב, כשאנחנו נמצאים באמצע מלחמה על עתיד קיומנו, היא אמירה שאסור להמשיך הלאה ממנה. היא קיבלה תהודה בכל כלי התקשורת האפשריים, במיוחד באלה המזוהים עם חמאס ועם חיזבאללה. אני חושב שהאמירה שלו – אפילו גדולי האנטישמים היו חושבים פעמיים אם להגיד את הדבר שהוא הוציא מהפה, מרוב שגם הם חושבים שזה מוגזם מדי להגיד דבר כזה, אבל הוא אמר את זה. אבל אני רוצה לגעת באיך סיקרו את זה במהלך סוף השבוע בתקשורת הנחמדה שלנו, האובייקטיבית שלנו. באולפן שישי, למשל, הם הזכירו את האמירה – לא גינו את האמירה, משהו כזה קטן. ואז על מה היה הדיון הגדול בהקשר של יאיר גולן? איך ישראל כץ העז לעשות לו את מה שהוא עשה, שהוא לא מסכים יותר שהוא ייכנס לבסיסים. על זה היה הדיון, זו הייתה הביקורת. לא על האמירה שחיילי צה"ל רוצחים ילדים, אלא על מה עשה ישראל כץ כתגובה למה שהוא אמר. עברתי גם על העיתונים. אקריא לכם ציטוטים איך התייחסו לאמירה של יאיר גולן, כל מיני כותרות משנה כאלה, וכל מיני טורים של התקשורת האובייקטיבית שלנו. הציטוט הראשון: "מה ניסה יאיר גולן להשיג באמירה שלו?" ציטוט שני: "מצביעיו העתידיים של יו"ר הדמוקרטים שותפים לחשש שלו מפני הידרדרות מוסרית של מדינת ישראל, ולכן יסלחו לו על התבטאויותיו. הדאגה שלו צריכה להיות מול אותה קבוצה גדולה שלא אכפת לה אם ישראל מתנהלת באופן מוסרי". זאת אומרת, הבעיה מבחינת הטור הזה עם האמירה שלו היא אלו שלא מסכימים איתה. ממשיכים. עיתונאי נוסף, בכיר, כתב: "תודה לפה הגדול של יאיר גולן, שהסיט לרגע את תשומת הלב מכישלון ההסברה המחפיר של חברי הממשלה". זאת אומרת, זה לא בסדר שהוא עשה, כי הוא הזיז את השיח מביקורת על הממשלה. ציטוט נוסף: "הדברים שהטיח יאיר גולן ראויים לדיון מעמיק ולא רק לגינויים אוטומטיים". זה רק חלק קטן, באמת שהיו יותר. צריך להבין פה את עומק הטרלול שיש פה בתקשורת שלנו, שהאמירה שלו, הם מביאים את זה בקטנה, על הדרך. זו לא הבעיה המרכזית, שחיילי צה"ל רוצחים ילדים כתחביב. עם זה אין בעיה, הבעיה היא שזה מפריע למאבק שלהם. ואיך לא? בסוף הם תמיד מגיעים לביבי. זה מה שמעניין אותם. אם יש משהו שמפריע לסדר-היום הציבורי – מבחינתם, לפגוע בביבי, לתקוף את ביבי. ואם אתה על הדרך אומר שחיילי צה"ל רוצחים תינוקות, זה משהו שמסיט, אז זה לא בסדר לא בגלל האמירה עצמה – בגלל שזה מסיט את ההתקפות על נתניהו. אז לסיום, אני רק רוצה לומר שהיו פרשנים בתקשורת הזרה שביקרו אותו יותר מאשר התקשורת פה במדינת ישראל ביקרה אותו. בזמן שאנחנו במלחמה ההיסטורית שתקבע את עתידו של המפעל הציוני, כשכל אמירה כזאת היא נזק מטורף למדינה, התקשורת מקטינה את האירוע העצום הזה, את האמירה הכל-כך קשה הזאת נגד חיילי צה"ל. היא עושה את זה שוב כדי למקד את ההתקפות על נתניהו. הם צריכים באמת לעשות חשבון נפש עם עצמם, איך הם מאפשרים לנרמל אמירה כזאת. לסיום, אני רק רוצה להגיד, אדוני, ברשותך, שאנחנו, חבריי בליכוד, השרים וחברי הכנסת –הינה, יושבת פה חברת הכנסת גלית דיסטל, וגם אלי דלל – כמה התקפות אנחנו חוטפים מאותם אנשי כת "רק לא ביבי". התקפות אלימות.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
עברתי דירה בגללם.
אופיר כץ (הליכוד):
עברת דירה, ואת היית ברעננה – המצור שעשו עלייך. ובכנסים זורקים אבנים – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
תאונת דרכים.
היו"ר ארז מלול:
תאונת דרכים. – – ומנפצים סניפי ליכוד. לא עוזבים.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
ובתקשורת אף מילה. אף מילה.
אופיר כץ (הליכוד):
יורדים לחיים של ילדים, לנשמה, כשהם הולכים לגן, אלימות מילולית, פיזית. אבי דיכטר, שהיכו בו – כולנו. אני, שמישהו ירק עליי ואמר לי: צריך להעמיד אותך מול כיתת יורים. אין אחד בליכוד שלא עבר את זה במשך שנתיים.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה? זו התחסדות, אופיר.
אופיר כץ (הליכוד):
שנייה, שנייה, מיקי. אני אגיד לך מה ההבדל. אני אגיד לך למה אני אומר את זה.
היו"ר ארז מלול:
תן לו לסיים.
אופיר כץ (הליכוד):
הוא האריך לי, באמת. תודה, היושב-ראש. אגיד לך למה אני אומר את זה. שנתיים אנחנו חוטפים את זה, ואנחנו שומרים, אנחנו שומרים על איפוק, ואנחנו לא מתייחסים. כל אחד מאיתנו שחוטף את זה שנתיים – אנחנו שומרים על איפוק, לא מדברים, לא מחזירים. בפעם הראשונה שזה קרה ליאיר גולן, שהוא התעמת, מה לעשות, עם אזרחי מדינת ישראל – מה הבן אדם אמר לו על האמירה שלו? תראה מה קרה לו, איזה איבוד עשתונות: דחף אותו, קילל אותו. הוא בן אדם שלא מסוגל לשמור על איפוק. האדם הזה אלים, מסית לא רק מילולית אלא גם פיזית. תודה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – מוותר; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה. הייתי בטוח שחבר הכנסת פינדרוס יבוא כסגן ראש עיריית ירושלים לדבר על ירושלים.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
– – – שגלית תוכל לדבר – – –
היו"ר ארז מלול:
אה, טוב.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
טוב, המליאה אומנם מעט ריקה. אבל אני כל כך מקווה שהנאום הזה ימצא את דרכו לסלולרי של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, כי למה לי להתג'דר לבד בבית ולא לחשוף אמת שבדרך כלל חברי הכנסת לא נוטים לחשוף. אבל הפעם זה בנפשי, והפעם הגיע הזמן שהציבור ידע. אז ציבור יקר שמגיע לנאום הזה, שתפו אותו בהמוניו. כי הנאום הזה הוא לא רק דקלרטיבי. ביחד אנחנו יכולים לעשות שינויים, אם רק תשתפו. שנה וחצי אני מנסה להעביר חוק נורא פשוט, מוסרי, אנושי וצודק, והוא שככל שיש לנו חטופים בעזה, מחבלי נוח'בות לא יוכלו לקבל ביקורי משפחות. אני חוזרת, כדי שזה ישקע לציבור, כדי שהציבור הישראלי יבין איך המדינה הזו מנוהלת מאחורי הקלעים. שנה וחצי, שנה וחצי, אני מנסה להעביר חוק פשוט, אנושי וצודק, והוא שבזמן שאלפי הורים בוכים על קברים, בזמן שנטבחי נובה מתאבדים או משתגעים או הולכים לעזאזל, בזמן שיש לנו חטופים בעזה – הנוח'בות, שאנסו ורצחו, לא יזכו לקבל ביקורי משפחות. ושנה וחצי גורמי הביטחון בישראל, במלחמת התשה מאוד מתוחכמת, מונעים מהחוק הזה לעבור. הינה הרשימה, ציבור יקר. מעכשיו קחו את הנאום הזה ותתייגו. תייגו את המשרד לביטחון לאומי, שמונע ממני; תייגו את השב"ס, שמונע ממני; תייגו את המל"ל, שמונע ממני; תייגו את משרד המשפטים, שמונע ממני. שנה וחצי הם סוחבים אותי בוועדות. פעם זה לא רוצה – מתפשרים איתו; ההוא מתנגד – מתפשרים איתו; ההוא מתנגד. כל הטענות שלהם באו על מילואן. הגענו למצב שכולם אמרו: אוקיי, מעבירים את החוק, ואז סבב שני, עוד הפעם זה מתנגד, ההוא מתנגד, ההוא מתנגד. בשורה התחתונה, מדינת ישראל נלחמת בי ובחוק הזה יותר ממה שהיא נלחמת בנוח'בות. אתם, אזרחי מדינת ישראל, חיים במדינה שבמשך שנה וחצי כל גורמי הביטחון בישראל, כולם בזה אחר זה, מתנגדים, פוחדים, מהססים, משקשקים, רועדים מפחד מלאסור על נוח'בות ביקורי משפחות. כרגע – אני חייבת לומר את זה לזכותו של השר בן גביר – הוא מונע את זה בעצמו. אבל מה יהיה כשבן גביר לא יהיה שר לביטחון לאומי יותר? מה יהיה כשיוחלפו ממשלות? מה יהיה כשיוחלפו שרים? מה יהיה אז? אם המדינה הזו אחרי הטבח, את הדבר הפשוט הזה מסכלת, והיא מסכלת ביודעין ובעורמה – ביודעין ובעורמה – אם את זה היא מסכלת, אז לאן נלך? איך אנחנו, כנבחרי ציבור, נסתכל על המשפחות?
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – למה גלעד קריב פעמיים? חבר הכנסת אושר שקלים; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת ששון גואטה, אתה צריך לסכם ולהצהיר הצהרה.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
קודם כול, איפה מירב בן ארי?
היו"ר ארז מלול:
יש לו הצהרה לאומה.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
באמת, לפני שאקריא את מה שצריך לקרוא – קודם דיברת על זה שמדברים לא יפה וכותבים לך. אני חושב שזה לא מכובד. אני חושב שמגיע לך שיכבדו אותך, כי את אחלה אישה ואת חברת כנסת טובה, וזה לא מכובד לדבר לאף אחד ככה.
היו"ר ארז מלול:
ששון, אל תשתגע.
היו"ר ארז מלול:
אחי, אני לא נסחף. אני באמת, אני באמת אוהב אותה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה שתדע שגם לא אכפת לי מביקורת וזה לגיטימי.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
לא, אין בעיה עם ביקורת. לא שמות גנאי. צריך לכבד כל בן אדם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל כשקוראים לאישה "תרנגולת", מה אני אמורה להגיד על תרנגולת?
היו"ר ארז מלול:
זה לא מכובד.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
זה לא מכובד. זה לא מכובד שיקראו לך "תרנגולת" וזה לא מכובד לקרוא בשמות גנאי.
היו"ר ארז מלול:
את יכולה להתמודד עם הכול, אבל יש לך ילדה, יש לך משפחה, יש לך הכול – אני חושב עליהם.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
יותר מזה, אני מבקש מכל החברים בליכוד – גם אם יראו את הנאום, מכל החבר'ה – שיפסיקו עם זה ושידעו לכבד את מירב. מירב היא אחלה חברת הכנסת, וזה לא משנה באיזה צד היא. היא באמת טובה ועניינית, ואני אישית מאוד מאוד אוהב אותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ושייכת לעדה הקדושה.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
את יודעת מי אמר לי את זה? מי אמר לי את זה? גלעד ארדן. גלעד ארדן ואני ישבנו, דיברנו ככה פוליטיקה, ואז הוא אמר לי: שכחתי שאתה שייך לעדה.
היו"ר ארז מלול:
הצהרה לאומה.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
חבר'ה, באמת בואו נתחיל. דוד שרן, אם אפשר, אני מתרגש שאני רואה אותך פה בקהל, בתוך האולם. חבר'ה, קודם כול, בקשר לניגוד עניינים. בכל פעם מחייבים אותי לניגוד עניינים, כאילו יש לי איזה 100 מיליון דולר. אדוני היושב-ראש, בהתאם להחלטת ועדת האתיקה בענייני מיום 2 בפברואר 2025, אבקש לקיים גילוי נאות בנוגע להצעת החוק. אף שיש לי מכסת ביצים, תרנגולות מטילות, הוועדה קבעה שאין לי עניין אישי, ואסור לי, לפי כללי האתיקה – שאכן מדובר בענף משקי, ועקב הצהרתי, שלהצעת החוק לא צפויות להיות השלכות כלכליות משמעותיות בענייני. עוד קבעה הוועדה שעליי להימנע מהשתתפות בהצבעות בוועדה, אך אין מניעה שאצביע במליאה לאחר הגילוי. באמת תודה ליועצת המשפטית של הכנסת, שבאמת דואגת ואין כמוה, ושתמשיך איתנו גם לעוד תפקידים בעתיד. תודה לכולם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה, ששון. אני באמת מעריכה.
היו"ר ארז מלול:
חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון) (דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון) (דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר ארז מלול:
להלן תוצאות ההצבעה: 21 בעד, שני מתנגדים, אחד נמנע, שני נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק המועצה לענף הלול אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הכלכלה לצורכי הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר ארז מלול:
רק לפני השר, יש הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה השנייה וקריאה השלישית, הצעת חוק הבעת עמדה של נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור על תנאי ממאסר (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1838).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ארז מלול:
חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להסדרת עסקאות איגוח, התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את כבוד שר המשפטים, חבר הכנסת יריב לוין, להציג את הצעת החוק.
שר המשפטים יריב לוין:
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק להסדרת עסקאות איגוח גובשה אחרי כ-20 שנה, לא פחות, של עבודה של ועדות ופעילות ממשלתית. לכל אורך השנים עלה הצורך בהסדרה של הנושא הזה באופן שייתן ודאות משפטית וכלכלית שנדרשת להבטחת הפעילות התקינה של שוק האיגוח בישראל, במטרה לשפר את הקצאת המקורות במשק ולהגביר את היעילות והתחרותיות של שוק האשראי בישראל, תוך שמירה על היציבות של המערכת הפיננסית. בהצעת החוק מוטמעים עקרונותיה של הדירקטיבה האירופית בנושא איגוח, תוך ביצוע התאמות למאפייני השוק הישראלי. הצעת החוק מבוססת על עבודת מטה מקצועית משותפת של משרדי המשפטים והאוצר, בנק ישראל, הרשות לניירות ערך, רשות שוק ההון ורשות המיסים. היא מבוססת על שיתוף ציבור משמעותי, לאחר קיום דיונים נרחבים הן עם גורמי הממשלה הרלוונטיים, הן עם הגופים הפיננסיים והן עם נציגי המגזר השלישי. בתמצית, עסקת איגוח היא עסקה שבה מונפקות איגרות חוב שפירעונן מבוסס על תזרים מזומנים הנובע מתיק נכסים המגבה אותן, כגון הלוואות צרכניות, כרטיסי אשראי, חובות של לקוחות או משכנתאות. הליך האיגוח נועד לאפשר השקעה שהסיכון הכרוך בה ממוקד לנכסים המגבים בלבד, ללא הסיכון שכרוך בהשקעה כוללת ביזם. יתרון ייחודי זה שמקנה כלי האיגוח הפך אותו למכשיר פיננסי חשוב בשוקי ההון בעולם. הציפייה היא שפעילות כזו מאפשרת לנהל באופן יעיל יותר סיכונים ונזילות במערכת הפיננסית על ידי העברת חלק מהסיכונים למשקיעים שמעוניינים בכך, לצד העברת ההלוואות ארוכות טווח מהגופים המלווים לידי גופים אחרים, דוגמת גופים מוסדיים, שמעוניינים בחשיפה לטווח בינוני וארוך. ההסדרה של הנושא הזה צפויה להביא לשיפור יעילות הקצאת ההון על ידי יצירת התמחות בין גופים המעניקים אשראי לבין מימונו של האשראי, לגיוון אפשרויות ההשקעה של משקיעים פרטיים ומשקיעים מוסדיים ולמתן גישה לגופים חוץ-בנקאיים למקורות מימון נוספים, ובכך להרחיב את פעילותם, להגביר את התחרות, ולהביא להוזלת עלויות האשראי לצרכנים ולעסקים, ובכלל זה עסקים קטנים ובינוניים. בהתאם להמלצות הוועדות שעסקו בנושא, הצעת החוק מבקשת להעניק ודאות משפטית ברורה לעסקאות איגוח שיעמדו בתנאים שנקבעו בהצעת החוק כאשר יסווגו כעסקאות מכר אמיתי – True Sale, באנגלית. קביעה כזאת היא מהותית לכדאיות העסקה ותבטיח שלאחר המכירה, הנכסים המגבים לא יהיו חלק מנכסי היזם, וכי המשקיעים בעסקת האיגוח לא יהיו חשופים לסיכוני חדלות פירעון של אותו יזם. הצעת החוק כוללת הוראות ומגבלות על אופן ביצוע עסקאות האיגוח, לצד קביעת אחריות על הגורמים המעורבים בעסקאות ופיקוח רגולטורי עליהם – ובכלל זאת היזם המגבה, המאגח – במטרה להבטיח כי עסקאות האיגוח יתבצעו תוך ניהול סיכונים נאות ורגולציה מתאימה. בנוסף, מוצע להסדיר הוראות נוספות שתכליתן להגן על זכויות החייב שהלוואתו הומחתה מהיזם אל התאגיד הייעודי. מוצע לקבוע כי תאגיד ייעודי המבקש להציע תעודות התחייבות מגובות בנכסים יתאגד כחברה פרטית לפי דיני מדינת ישראל, שעיסוקיה הבלעדיים יהיו אלה שמפורטים בתזכיר המוצע וכי אלה ייקבעו כעיסוקיה הבלעדיים בתקנון החברה ובשטר הנאמנות. בדרך זו יובטח כי התאגיד הייעודי יהיה כפוף לחובות המוטלות על חברות פרטיות לפי חוק החברות – לרבות החובות המתייחסות לממשל תאגידי – כך שיובטח כי פעילותו תתמקד בעסקת האיגוח בלבד ובפעולות המתחייבות ממנה, על מנת למנוע ממנו לבצע פעולות שעשויות לחשוף את מחזיקי תעודות ההתחייבות לסיכון חיצוני, מעבר לסיכון האשראי של הנכסים המגבים. אני מציע, אדוני, שנעצור כאן למבחן קצר על מה שאמרתי עד עכשיו.
היו"ר ארז מלול:
לא, לא, זה מסובך. אני מנסה להבין, זה מורכב מאוד.
שר המשפטים יריב לוין:
כן.
היו"ר ארז מלול:
עבודה של 20 שנה עכשיו אתה מציג לי בחמש דקות?
שר המשפטים יריב לוין:
זה נושא מאוד מאוד מאוד מורכב, אבל צריך להגיד, גם מאוד חשוב. הוא באמת באמת עם השלכות – – –
היו"ר ארז מלול:
אני התחברתי למשפט שזה מוזיל ריביות אשראי לעסקים בינוניים. מבחינתי – זהו.
שר המשפטים יריב לוין:
זה נושא שיש לו באמת משמעות גדולה למשק בכלל ולעסקים בפרט.
היו"ר ארז מלול:
במיוחד בתקופה הזאת.
שר המשפטים יריב לוין:
החוק כולל הקלות בממשל התאגידי של תאגיד המותאמות לאופי פעילותו, כאמור, ומאפשר קביעת תקנות לצורך העניין הזה. הצעת החוק מאמצת עקרונות מהדירקטיבה האירופית בנושא איגוח, שגובשה תוך הפקת לקחים מהמשבר הפיננסי הגלובלי שאירע בשנת 2008. כך, לדוגמה, נאסר על ביצוע עסקת איגוח של נכסים שמקורם בעסקת איגוח ונקבעו הוראות הנוגעות לשמירת חלק מהסיכון הכרוך בעסקאות איגוח אצל היזם, או המאגח, בעסקה כזאת. היא כוללת שורה של תיקוני חקיקה עקיפים במטרה להסדיר היבטים נוספים. לא איכנס לכל הפירוט של הדברים האלה. ההצעה קובעת כי בתום חמש שנים מיום התחילה יוקם צוות לבחינת יישום הוראות החוק והשפעתו על פיתוח שוק ההון והאשראי בישראל וקידום התחרות, הבטחת קיומו של שוק איגוח תקין ושמירה על עניינם של המשקיעים ועל היציבות של המערכת הפיננסית. הצוות ימליץ על צעדים נוספים שיידרשו כדי להשיג את מטרות החוק. הצעת החוק, כאמור, אדוני היושב-ראש, היא אכן מאוד מאוד מורכבת. זה יהיה גם אתגר לא פשוט לקדם את הליכי החקיקה כאן בכנסת. אני חושב שהנושא הזה הוא חשוב מאוד. היא תשפר את הקצאת המקורות במשק, תגביר את היעילות והתחרותיות של שוק האשראי. החשיבות של הדבר הזה היא ברורה. אני מבקש להודות לכל מי שעסק בהכנת הצעת החוק המורכבת הזאת, ובראש ובראשונה למשנה ליועצת המשפטית לממשלה עו"ד מאיר לוין ולאנשי מחלקתו, על עבודתם החשובה והמאומצת, יחד עם כל הגורמים במשרד האוצר וגורמים ממשלתיים ואחרים שהיו שותפים לגיבוש ההסדר. אני מבקש כמובן מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה לכבוד שר המשפטים יריב לוין. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – מוותר; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. אני לא יכולה שלא להתייחס לסרטון הזה שהוציא ראש הממשלה. מה זה? מה זה? מה זה, טרור פסיכולוגי למשפחות חטופים? מה זה "אולי מחר יהיו לי בשורות"? מה זה, "אולי מחר נפליגה בספינות"? מה זה? עוד מעט 600 יום יושבות משפחות ומחכות לאהובן, ליקיריהן, חלקן רוצות לקבור, חלק צריך לחזור בחיים. מה זה? אתה ראש ממשלה. מה, אתה פרשן? מה, אתה חבר כנסת? מה זה "אולי מחר יהיו לי בשורות"? מה זה "אני לא רוצה לרתום את הסוסים לפני העגלה"? תגיד, מאות אלפים צופים בסרטון שלך. אם אין לך מה להגיד למשפחות המסכנות האלה, תניח להן. תניח להן. אתם יכולים להסכים עם הדרך של המשפחות, אתם יכולים לא להסכים. אני כמובן מסכימה, אבל לפעמים אני רואה חברי כנסת – אבל למה להגיד להן דבר כזה? באמת, לא תכננתי לדבר, אבל ראיתי את הסרטון הזה שלוש פעמים, כאילו מין טופז לוק כזה מצלם אותו, ואני אומרת לעצמי: מה, אין לך לב? מה יש לך שם, אבן? המשפחות האלה יושבות כל היום ועורגות ליום שבו הן יפגשו את יקירן. לישי מחכה לבעלה. מה זה "אולי"? אם אין לך מה להגיד למשפחות החטופים, אל תגיד. אתה לא פרשן, אתה לא חבר כנסת, אתה לא שר – אתה ראש ממשלת ישראל. קח אחריות. לא מגיעה למשפחות האלה ההתעללות הזאת. פשוט התעללות. אתם מדברים על טרור פסיכולוגי של חמאס? זה בדיוק טרור פסיכולוגי. זה בדיוק. זו ההגדרה במילון אבן שושן לטרור פסיכולוגי. זה לעשות למשפחות החטופים עוול אחרי עוול. תניחו למסכנים האלה, למסכנות האלה, תנו להם קצת שקט, ואם אין לך משהו להגיד, פשוט אל תגיד. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת מטי צרפתי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה קראת לי?
היו"ר ארז מלול:
עשית לי ככה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, הוא עשה לי.
היו"ר ארז מלול:
טוב, אז בוא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תן לו.
היו"ר ארז מלול:
אין בעיה. מה שמגיע מגיע. אתה עשית לי ככה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אליי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מתנצל.
היו"ר ארז מלול:
עשית פה הטעיה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, למרות שחברתי חברת הכנסת בן ארי דיברה על אותו סרטון – עלוב, הייתי אומר – אין לי דרך אלא לדבר עליו פעם נוספת. יושבות משפחות חטופים וכוססות ציפורניים, לא ישנות בלילה, יקיריהן כאן ביציע, וראש הממשלה עם השטויות שלו: אולי היום, אולי מחר יהיו לי חדשות בעבורכם. אתה לא מבין שאתה עוסק בחיי אדם? אותן משפחות, ולא חשוב אם יקיריהן – מה מצבם כרגע, המשפחות חיות פה. הן לא ישנות בלילה. אתה משחק ברגשות שלהן. אותו במאי שמועסק במשרדך, טירון, מלהק אותך כל פעם מחדש להופיע בסרטונים עלובים, סליחה על המילה, והפעם זה היה עלוב יותר מתמיד. אתה מדבר למשפחות חטופים, משחק בעצבים שלהן, מנגן על החיים שלהן. אולי תשתוק כבר? אולי אל תגיד דברי הבל? מה קורה איתך? קח יועץ. אם איבדת את המצפון ואת הצפון. אתה ראש ממשלה, אתה לא יכול להתנהל ולהתנהג כמו חובבן. ואתה חובבן. כשאתה מוציא סרטון כזה, אתה חובבן. מהצד השני יש משפחות שהעצבים שלהן מרוטים. מוחרתיים 600 יום, ואתה כאילו מופיע על איזו במה בהוליווד, משחק אותה: אולי היום, אולי מחר, באותה מנהרה של עולי רגל לכותל שנחשפה ושופצה מחדש. אולי פעם תסתכל למשפחות בעיניים ותגיד להן דברי אמת? כן, אתה רוצה להביא את החטופים, אתה לא רוצה להביא את החטופים. אין לך בושה? אין לך בושה? איבדת אותה? עם משפחות החטופים אתה מתעסק 600 יום. לא, לא אתה הבאת אותם בפעמים הקודמות. לא אתה. היו לך כמה אפשרויות לעצור את המלחמה ולהחזיר אותם הביתה, ואם הם לא יחזרו הביתה – כאבן ריחיים על צווארה של החברה הישראלית לעולמי עד, ואתה, ראש הממשלה, נושא באחריות ולא אחר.
היו"ר ארז מלול:
טוב. איפה הפסקנו? חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון – מוותר; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. כל כך הרבה דברים קורים בוועדות. אנחנו עוברים מוועדה לוועדה ועוברים משבר לשבר. מוועדה לוועדה אנחנו רואים פערים שלא מצליחים להתגבר עליהם –פערים כספיים, פערים ביורוקרטיים, פערים מקצועיים. עכשיו, תוך כדי שזה קורה, שברוב הפעמים זה היעדר תקציבים, שר האוצר מתנהג כאחרונת המעריצות של נועה קירל או משהו – עושה שת"פים, משלם כסף לכל מיני משפיענים שיהללו אותו על מה שהוא עשה למען המילואימניקים. עכשיו, אני אמרתי: אם התוכנית היא כזאת טובה למען המילואימניקים, למה צריך לשלם כסף? אני מדברת עם מילואימניקים שהם במשפחה שלי, עם היועצת הפרטית שלי, ולא מעניין אותה כל ההטבות האלה. כל מה שהיא רוצה זה להיות בבית. היא רוצה לחזור לחיים שלה. היא אישה בת 30 שנמצאת כבר מעל שנה וחודשיים בעזה. לא יעזור כל מה שאתה עושה. ברגע שאתה תומך בהיעדר חיילים חדשים שייכנסו למערך וייתנו להם הקלה, זה לא יעזור. מילא היית מטפל בשאר הדברים, אבל אנחנו נמצאים במצב כלכלי כל כך קשה, שהאנשים כבר מרגישים – מרגישים את זה בסופר, מרגישים את זה בארנונה, בחשמל. אבל רגע, כי הדוח משכנתאות של בנק ישראל מצביע על שיא ברמת הפיגורים מאז תחילת המדידה. זאת אומרת שזה מגיע כבר ל-4 מיליארד שקלים, גידול של 15% באי-יכולת של אנשים להחזיר את המשכנתה שלהם. אתם מבינים באיזה מצב אנחנו? אתם מבינים לאן אנחנו עלולים להגיע? ומה אנחנו חושבים שהמשך הלחימה יעשה למצב הכלכלי של מדינת ישראל? כמה אנחנו יכולים למשוך את זה? כולם יתרסקו פה במדינה. שכבת הביניים – אני מקבלת כל יום את הטלפונים – שכבת הביניים שעובדת, ששני בני הזוג עובדים, אני לא מדברת על אנשים שלא עובדים, שני בני הזוג עובדים, הם יורדים מתחת לקו הביניים ומגיעים לעוני. מבקשים מאיתנו עזרה אנשים שעובדים. אני באמת אובדת עצות. ואף אחד לא נותן את הדעת על זה. הוועדה שצריכה להתמודד עם יוקר המחיה לא התכנסה מעל לשנה. שר האוצר עולה לכאן כל פעם ומפזר כל מיני סיסמאות מנותקות מהמציאות כמה המצב הכלכלי נפלא ואיזה יופי, וכולם פה חיים בלה-לה-לנד. אנחנו לא מבינים שיש פה אירוע כלכלי שמרסק משפחות שלמות. אני מקווה שהשר יגיע לכאן בקרוב וייתן את הדעת גם על זה. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – מוותרת; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, כך כתבה לפני עשר דקות ויקי כהן, אימו של החייל החטוף נמרוד כהן, ברשת X: "יש רק מילה אחת שמתארת את מה שאני – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת איימן עודה, זה מפריע.
גלעד קריב (העבודה):
ברשותך, אדוני, אתחיל מההתחלה. כך כתבה לפני דקות אחדות ויקי כהן, אימו של החייל החטוף נמרוד כהן, ברשת X, בתגובה על סרטון שפרסם ראש הממשלה: "יש רק מילה אחת שמתארת את מה שאני ומשפחות חטופים נוספות חוות כרגע: התעללות. האשטאג: היכן הילד שלי". הוא לא ציוני, הוא ציני; הוא לא ראש, הוא זנב לכהניסטים; הוא לא בן ברית, אלא הוא ערל לב. הוא מלהג במנהרה בעיר דוד בשעה שהם נמקים במנהרות. הוא משחק בלב וברגשות של בני ובנות המשפחות שלהם כדי לקושש כמה לייקים שחצי מהם נקנים בכסף שלנו מהודו וממדינות אחרות. נתניהו, תביא אותם הביתה ולך הביתה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – מוותר; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה סעדה.
משה סעדה (הליכוד):
קיבלנו עכשיו הודעה – שוב חוות דעת של היועמ"שית.
קריאה:
מקצועית.
אריאל קלנר (הליכוד):
נטולת פניות.
משה סעדה (הליכוד):
מקצועית. אני לא יכול להגיד מקצועית, מהיכרותי איתה קשה לי.
גלעד קריב (העבודה):
היא אומרת לך את אותו דבר.
משה סעדה (הליכוד):
לא. אני מקצועי, בניגוד אליה. היא מדברת על ניגוד עניינים, וזה לא ניגוד עניינים, זה עיצוב עניינים. יש אנשים שהם מעצבי תודעה, כמו היועמ"שית, אנשי שירות לשעבר, ביטחוניסטים, אנשים מהשמאל שלא רוצים את זיני. ולמה הם לא רוצים את זיני? כי הוא לאומי, כי הוא ערכי, כי הוא ימני, כי הוא דתי, כי הוא משיחי, כי יש לו 11 ילדים.
היו"ר ארז מלול:
מי אמר לך שהוא ימני? אולי הוא לא – – –
משה סעדה (הליכוד):
אתם מבינים? זאת הסיבה שהם לא רוצים, כי הוא לא מאותו הכפר והוא לא מאותה קונספציה. כן, הוא יאתגר אתכם. הגיע הזמן שיבוא לשירות מישהו שמאתגר את המערכת, לא מאותו הכפר, לא מאותה קונספציה. ממה אתם חוששים? אני שואל אתכם. ולגבי ניגוד העניינים, היועמ"שית מעולם לא עסקה בניגוד עניינים, מעולם לא עסקה בחקירות פליליות. במקרה, עסקתי רק 20 שנה. אין שום ניגוד עניינים. בנקל אפשר לפוגג את ניגוד העניינים – להגיד: ראש הממשלה מינה אותו, ראש השירות זיני לא מתעסק בחקירה הזאת. גם ככה, המשטרה, מי שמתעסק, זה הסגן שלו, ואין ניגוד עניינים, ובא לציון גואל.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – איפה זה כתוב? ממך – אני מתפלא.
משה סעדה (הליכוד):
כשאני הייתי בפרקליטות, היו תיקים – אתה מכיר, מיקי לוי – שניצב במשטרה היה חבר של חבר של מנהל מח"ש, חבר אישי, וחקרנו אותו. מה אמרו לי, פרקליט המדינה? זה בסדר. ראש מח"ש לא מטפל, אתה הסגן מטפל, ואין ניגוד עניינים. אבל כשזה מגיע לראש הממשלה בנימין נתניהו, אין חוקים, הכול מותר. וצריך להסיר את המסכה. ההתנגדות – אך ורק בגלל שהוא דתי, ערכי, לאומי, ימני, משיחי. ואני אומר, דווקא בגלל זה אנחנו נמנה אותו, כי סוף-סוף יש משילות. אני קורא לשר המשפטים לפעול לאלתר יחד עם כל הממשלה להדיח את היועמ"שית, כי כרגע היא פוגעת לא רק במערכת המשפט, היא פוגעת בביטחון של אזרחי ישראל, ובעיניי, ביטחון מדינת ישראל זה קו אדום. ולא יעזור לה, על אפה ועל חמתה זיני יהיה ראש השירות. ואני אומר לך, השר קרעי, שאני מאוד מעריך, זה אבן בוחן לתפקוד הממשלה. כי אם הוא לא נבחר – אין פה ממשלה ואין פה משילות. ולא נאפשר את זה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת סעדה, בלי איומים.
משה סעדה (הליכוד):
לא. אתה לא יכול – – –
היו"ר ארז מלול:
לא, דיברת יפה מאוד, באמת. ענייני. הפעם, באמת, חייבים ראש שב"כ. חייבים למנות ראש שב"כ, משה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא מדברים על האיש, מדברים על הדרך, ואתם עושים את זה עקום.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.
אושר שקלים (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתמול התייחס נשיא המדינה לנושא של מינוי ראש השב"כ, ואני מצטט את דבריו: "אני מתריע – שלא יהיה איש שיעלה על דעתו שלא לציית לפסיקות בית המשפט ולהוראות החוק". אני חייב לציין שאני מסכים עם רוח הדברים. הרי כולנו מחויבים לחוק בלי יוצא מהכלל, כולל הממשלה, הנשיא, ראש הממשלה וגם שופטי בג"ץ, שאמורים לפסוק לפי החוקים שמחוקקים כאן, בבית הזה. אני רק רוצה לשאול את כבוד הנשיא: איך זה שתמיד אתה מגבה אך ורק צד אחד, שהוא מיעוט דורסני? איך זה שאתה מתעלם מרצון העם? מדוע אינך קורא לכבד את רצון העם? מדוע אינך קורא להנמיך את עוצמת הלהבות של הפילוג? מדוע אינך קורא לכבד את החלטות הממשלה, שמתקבלות על פי הסמכויות שניתנות לה על פי החוק? מאז שהוכרז על מינויו של האלוף זיני לראש השב"כ המיועד, מתנהל כנגדו מסע הכפשות מכוער. איפה אתה, אדוני הנשיא? מדוע אינך פוצה פה על קמפיין השחרה נגד אלוף גיבור שנלחם כאחד החיילים וחיסל מחבלים רבים באירועי 7 באוקטובר? איך זה שקולך, אדוני הנשיא, לא נשמע נגד עלילת הדם הנוראית נגד הממשלה והחיילים מפיו הארסי של האלוף העלוב במיל' יאיר גולן? האם היית פוצה פה אם איש ימין היה מתבטא באופן דומה? מדוע אינך מגן על חיילינו?
היו"ר ארז מלול:
פה אני חייב לתקן אותך. הנשיא כן – – –
אושר שקלים (הליכוד):
אני לא שמעתי אותו.
היו"ר ארז מלול:
אני ראיתי והוא כתב את זה בציוץ. בוא, מה שאמת – אמת.
אושר שקלים (הליכוד):
הגדיל אף לעשות האלוף העלוב ותקף אדם מבוגר בגיל 74 וגרם לו חבלה בכתף, וקולך, אדוני הנשיא, לא נשמע בעניין. איך זה שאתה שותק כאשר שופטי בג"ץ פוסקים בניגוד לחוק ובחוסר סמכות פעם אחר פעם אחר פעם? איך זה שמדברים בקול רם, חלילה, על נבצרות לראש הממשלה, שזהו מהלך לא חוקי בעליל, וקולך אינו נשמע? מהלך זה לא רק שאינו חוקי ואסור לציית לו, אלא שגם עלול לחבל ולהוביל לקרע פנימי אדיר, ועוד בזמן מלחמה. הרי מספיק שרק תצייץ משפט קצר בנושא, והנושא ירד מסדר-היום. אז אולי תשתמש, כבוד הנשיא, בכוחך כדי להפסיק לפלג? תפקידו של הנשיא הוא להיות האיש הממלכתי והמאחד ביותר, והעם צמא לכך שיהיה איחוד בהנהגה. לצערי, זה לא מתבצע, ואינך מקיים את ליבת תפקידך ומשימתך הראשית. משום כך, אולי הגיע הזמן לחשוב על לבטל את מוסד הנשיאות.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. אני מזמין את כבוד השר לסכם את הדיון. בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תבטלו, יש לכם רוב.
אושר שקלים (הליכוד):
– – – צריך לבדוק את זה – – – גם הפוך – – – תעשה בדיוק אותו הדבר.
מיקי לוי (יש עתיד):
אמרת שהגיע הזמן. 68 ימין מלא מלא. תבטלו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק שלפניכם מקודם על ידי הרגולטורים הפיננסיים בישראל כבר למעלה משני עשורים. היום אנחנו מביאים אותו לקריאה ראשונה, בעבודה מאומצת מאוד של שר המשפטים יריב לוין, אחרי שהמון המון שנים מנסים ולא מצליחים. יישר כוח על כך, שר המשפטים. זה צעד משמעותי בקידום ושכלול המערכת הפיננסית בישראל. איגוח הוא תהליך פיננסי שבו נכסים לא נזילים כגון הלוואות או חובות מומרים לניירות ערך סחירים. תהליך זה מאפשר לגופים פיננסיים לשחרר הון ולגייס מימון באופן יעיל יותר. החוק יביא יתרונות משמעותיים: ראשית – הגברת התחרות. הגופים החוץ-בנקאיים והבנקים יוכלו להשתמש באיגוח כדי לגייס מקורות מימון נוספים ולהרחיב את פעילותם. זה יוזיל את מקורות האשראי של החוץ-בנקאיים, שכיום נשענים בעיקר על הבנקים, ויספק אלטרנטיבות נוספות ואטרקטיביות יותר לצרכני האשראי, ובכך יגביר את התחרות במתן האשראי. שנית – ייעול התיווך הפיננסי. האיגוח יאפשר ניהול יעיל יותר של סיכונים ונזילות במערכת הפיננסית. מוסדות יוכלו להעביר חלק מהסיכונים למשקיעים שמעוניינים בכך ולהפוך נכסים לא נזילים לנזילים. שלישית – פיתוח שוק ההון. החוק יתרום להעמקת שוק ההון הישראלי ויספק למשקיעים מוסדיים אפיקי השקעה חדשים עם פרופילי סיכון–תשואה שונים. החוק יתמוך בעסקים קטנים ובינוניים. ניתן יהיה לאגח תיקי הלוואות של עסקים קטנים ובינוניים, וזה צפוי להוביל להוזלת האשראי עבורם. החוק יביא את ישראל לקו אחד עם מדינות מפותחות רבות בעולם שבהן האיגוח הוא כלי פיננסי נפוץ ומקובל. התאמה זו לסטנדרטים בין-לאומיים תאפשר לגופים פיננסיים ישראלים לפעול ביתר קלות בזירה הגלובלית. מומחים מבנק ישראל, משרד האוצר, רשות ניירות ערך, רשות שוק ההון וביטוח ומשרד המשפטים עבדו על החוק אלפי שעות. במהלך גיבוש תזכיר החוק קיימו מאות שעות של פגישות עם גורמים מקצועיים בארץ ובעולם. אני חושב שאפשר להודות להם ולשר המשפטים על העבודה המאומצת, ואני סבור שיש לנו פה חוק בגרסה טובה, שמאזנת בין הצורך לאפשר פיתוח של המערכת הפיננסית לחובה בשמרנות נוכח הסיכונים. שנים שאני מקדם פעולות שונות לפתיחת השוק הבנקאי לתחרות ולפירוק האוליגופול הבנקאי. יש עוד הרבה עבודה לפנינו, אבל יש גם בשורות טובות. הממשלה שמה לה למטרה לקדם את המערכת הפיננסית ולהגביר את התחרות בה לטובת העסקים הקטנים, הבינוניים ומשקי הבית, והינה, אחרי כ-20 שנה אנחנו מביאים את החוק להצבעה בקריאה ראשונה. אני קורא לכם לתמוך בחוק, שיתרום להגברת התחרות, להרחבת מקורות המימון במשק ולהוזלת עלויות האשראי. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה לשר התקשורת שלמה קרעי. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק להסדרת עסקאות איגוח, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת עסקאות איגוח, התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
קריאה:
להלן תוצאות ההצבעה: 12 בעד, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת החוק להסדרת עסקאות איגוח, התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
קריאה:
ועדת למיזמים ציבוריים.
היו"ר ארז מלול:
לוועדת הכנסת.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1124).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ארז מלול:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון) (ניכוי כספים בשל נזקי טרור), של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, לקריאה ראשונה. אני מזמין את ידידי חברת הכנסת אביחי בוארון להציג את החוק.
מאיר כהן (יש עתיד):
אביחי, תפרגן גם לשטרן.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לכם הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל. במה דברים אמורים? חבריי חברי הכנסת, כפי שאנחנו יודעים, מדינת ישראל מפצה את תושביה, את אזרחיה, גם דרך הביטוח הלאומי בפגיעות גוף, וגם דרך מס רכוש – רשות המיסים, בנזקים שנגרמו לרכוש. צא ולמד, חבר הכנסת בצלאל: אם אדם נפגע ברכבו כתוצאה מפיגוע כזה או אחר, חס וחלילה – בגופו הוא מפוצה מהביטוח הלאומי, לא עלינו, וברכבו, ברכושו, הוא מפוצה ממס רכוש. בית המשפט – השופט יצחק עמית קבע שיש אחריות שילוחית לרשות הפלסטינית שעה שהיא משלמת משכורות למחבלים, ובכך מאשררת למעשה את דבר הפיגוע, את מעשה הפיגוע. בית המשפט הטיל על הרשות הפלסטינית אחריות לנזק שנוצר, ועד היום הנזקים נדונו רק ברמה של 75% והוכרו על ידי הביטוח הלאומי. למעשה, הנפגעים יכלו לתבוע את הרשות הפלסטינית ב-75% מסך הנזק הגופני. יחד עם זאת, מדינת ישראל אף פעם לא פוצתה בנזקי הרכוש – או אזרחי ישראל לא פוצו בנזקי הרכוש שקרו כתוצאה מהפיגועים האלה. ההצעה שלפניכם בעצם אומרת שהמדינה תקבל פיצוי על אותם כספים כמעין תביעת שיבוב גם ברכוש וגם באותם 25%, שעליהם לא מחלה בזכויותיה, ובעצם תיבנה מכספים שאמורים להיות מועברים לרשות הפלסטינית. בכל שנה מדינת ישראל מעבירה כ-17 מיליארד שקלים, 18 מיליארד שקלים. המטרה היא – מדובר במאות מיליונים, עד כדי סדר גודל של 1.5 מיליארד, גם נזקי רכוש וגם נזקי גוף – שהמדינה תוכל לקצץ את הכספים האלה. בכך, רבותיי, אנחנו מגלים דעתנו שהרשות הפלסטינית, שמחנכת לטרור – עייפתי מלומר את הדברים האלה כאן על הדוכן הזה – ומנציחה מחבלים על מונומנטים, על בניינים, בכיכרות, ומאדירה ומחזקת את ארגוני הטרור שפועלים תחת חסותה – יש מי שאומר שהרשות הפלסטינית שותפה של מדינת ישראל במניעת טרור ובצמצום טרור, ולא היא. הרשות הפלסטינית, כידוע, משחקת משחק כפול – ביד אחת היא משחקת את המשחק של: אנחנו שותפים עם מדינת ישראל בהתגברות על ארגוני הטרור, אבל ביד השנייה היא בעצמה שולחת את אנשיה לעשות אימונים גם מחוץ לגבולות המדינה, גם מחוץ לגבולות ישראל, גם במדינות עוינות לישראל. העובדים האלה שלה, שכירי החרב האלה שלה, חוזרים ליהודה ושומרון – ולא פעם אנחנו רואים דווקא את אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית שותפים בפיגועים, יוזמים פיגועים, מחוללים פיגועים. זה באופן ישיר וזה באופן עקיף, דרך ארגונים שאינם קשורים ארגונית לרשות הפלסטינית ועדיין פועלים בחסותה לפגוע בנו. לכן החוק הזה בא לבוא עוד פעם חשבון עם הרשות הפלסטינית ולקחת עוד כסף מקופתה, מהכספים שהיא אמורה לקבל, פעם אחת כי כך נכון לעשות ופעם שנייה כדי שהיא תפסיק לממן את המחבלים ואת ארגוני הטרור. אני מבקש מכם, חבריי, לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני מקווה מאוד – אני כבר יכול לספר לכם שהייעוץ המשפטי בוועדת חוץ וביטחון עמל כבר ומדייק כבר את הנוסח לקראת קריאה שנייה ושלישית, ואני מקווה ומתפלל שכבר במושב הזה נציג בפניכם, בפני המליאה, את הצעת החוק אחרי הצבעה על קריאה שנייה ושלישית, לפני קריאה שנייה ושלישית בוועדה, ונעביר את החוק במלואו כאן במליאה. זה חוק חשוב מאוד. זה חוק טוב לאזרחי ישראל. עד כאן בעניין החוק הזה. וכיוון שנשארו לי עוד כמה דקות – – –
היו"ר ארז מלול:
אתה לא חייב לנצל אותן.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני לא חייב, אני יודע שאני לא חייב, אבל אני רוצה.
היו"ר ארז מלול:
זכותך המלאה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
תודה רבה. אני רוצה לדבר איתכם, רבותיי, על עניין שהוזכר פה קודם לכן, האלוף דוד זיני. את האלוף דוד זיני אני מכיר בערך מגיל 19. עלם חמודות, איש שהקדיש את חייו ואת חיי משפחתו על 11 ילדיה לביטחון ישראל. מסר את הנפש כפשוטו; העמיד דור של מפקדים בצבא ההגנה לישראל, אמיצים, נחושים. היה דוגמה ומופת לדור של חיילים, דור של מפקדים. איש שהתחיל מלמטה ובלי מניירות, בלי פוליטיקה, בלי קשרים בחלונות הגבוהים, טיפס צעד אחר צעד במעלה סולם הדרגות. אין אחד בצבא ההגנה לישראל שמפחית במקצועיותו, מפחית באומץ ליבו, ואין אחד שיש לו מילה אחת לדבר בגנותו. ב-7 באוקטובר, כפי שכולנו יודעים, האיש הזה עשה את כל הדרך הארוכה מרמת הגולן ליישובי העוטף בלי להסס ונלחם כתף-אל-כתף עם לוחמי צה"ל כשדרגות אלוף לכתפיו, לוקח אחריות ומחסל מחבלים ומציל ישראלים. אין שיעור לאומץ לב שכזה. האיש הזה מתמנה על ידי ממשלת ישראל והעומד בראשה לכהן כראש שב"כ. אין חולק שמדינת ישראל והשב"כ בפרט צריכים ראש חדש, ראש שיציל ויבריא את הארגון הזה, ראש שיקלף אותו וינער אותו מרוחות רעות ששלטו בו, מתפיסות קלוקלות שהשתלטו עליו. אין מתאים מדוד זיני, דווקא כיוון שהוא בא מבחוץ. כמו עמי איילון, שהגיע מבחוץ בשעתו לשב"כ כדי לנער אותו מהרגליו ומדפוסי מחשבתו, ככה האלוף זיני נדרש היום לנער ולרפא את הארגון הזה. אנחנו שומעים קולות של אנשים שמתנגדים בטיעונים לא ענייניים, מביאים הקלטות כאלה ואחרות שאינן ממין העניין. ויש תחושה רווחת בכל המחנה הלאומי שאסור חס וחלילה שאדם כמו דוד זיני – בן למשפחת רבנים, אב ל-11 ילדים, כיפה על ראשו – אסור שאיש כזה יעמוד בראש שירות הביטחון הכללי. שמעתי ממישהו: המשטרה נפלה, עכשיו גם השב"כ ייפול? מה, אנחנו לא חלק מהמדינה הזאת? חובשי הכיפה לא מוסרים את הנפש על המדינה הזאת? המזרחים לא מוסרים את הנפש על המדינה הזאת? הימנים לא מוסרים את הנפש על המדינה הזאת? לא מגיע להם להיות חלק מקבלת ההחלטות? לא מגיע להם להיות חלק מהמארג שיושב סביב השולחן ומנהל את המדינה הזאת? לא נתנו את דמנו, חלבנו, מרצנו, למדינה הזאת? איך יעלה על הדעת שיש אנשים שאומרים שלא מגיע להם? הגיע הזמן, רבותיי מימין ומשמאל, לפרק את ההגמוניה שהשתלטה על המדינה הזאת ורוצה לנהל אותה כבשלה, לעשות בה כבשלה. המדינה הזאת שייכת לכולם – דתיים וחילונים, ימניים ושמאלנים, עשירים ועניים, מזרחים ושאינם, דתיים וחילונים. אני אומר עוד פעם: המדינה הזאת של כולנו, לכולנו יש חלק בניהולה, ויש לנו מנדט לנהל אותה. ואני לא רוצה להזהיר, כיוון שאני לא רוצה להשתמש במילה הזאת, אבל אני כן מתריע בשער בפני היועצת המשפטית לממשלה ובפני בית המשפט העליון לא להתערב במעשה הציבורי, ודאי לא כשהחוק עומד לצידם של מקבלי ההחלטות, לצידה של ממשלת ישראל, לצידו של ראש ממשלת ישראל – לא להתערב ברצון הציבורי שמגולם על ידי שליחיו ולא לקעקע את הדמוקרטיה הישראלית, כיוון שכל מניעה של האלוף דוד זיני מלהיות ראש השב"כ תהיה באמת קץ הדמוקרטיה, תהיה באמת איון רצון העם. אם מישהו יעשה כן, תהיה בזה פגיעה קשה בכללי המשחק ובדמוקרטיה הישראלית. לכן, גברתי היועצת המשפטית לממשלה, משכי את ידך ממינויו של זיני. בית המשפט העליון, משוך ידיך ממינויו של זיני, כי זה רצון הציבור. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אף אחד לא מדבר על האיש, מדברים על הדרך. היה אפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אגיד לך – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
חמש דקות באוטו בצאלים בקושי? וכשהוא יוצא – והאיש הוא רב-פעלים וראוי ואמיץ ותרם – יוצא מהאוטו, שואל אותו – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – חבר הכנסת בוארון, קודם כול, אני גם מכירה את זיני. הוא היה מ"פ בגולני כשהייתי קצינת חינוך, ואני מכירה אותו. הוא לוחם, מקצוען, ערכי. באמת שאף אחד לא דיבר עליו. כל מה שדובר כאן – וזה האירוע – זה שבסוף הגיע ראש הממשלה לביקור בבסיס, לקח אותו לספסל האחורי של הרכב והציע לו את התפקיד. עם כל הכבוד, במדינה דמוקרטית לא מציעים ככה. זו לא רומניה, זו לא מדינת מעולם שלישי. זו מדינה שיש בה כללים, שיש בה ועדת בכירים. מה זה הדבר הזה? אתה מכניס אותו לרכב ושואל? איפה נשמע דבר כזה?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חברת הכנסת בן ארי, יש לי תחושה שגם אם הוא היה לוקח אותו למשרד – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי – הינה, אני אומרת לך – – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – וגם אם הוא היה יושב איתו – – – עדיין היו לכם טענות.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא נכון. לא נכון. אם הוא היה מביא אותו להחלטת ממשלה ומושך את ידו. מה זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, מיקי, שנייה. העובדה שאתה בא ומדבר על זה שהוא חובש כיפה וזה שהוא מזרחי – קודם כול, רוב צמרת מטכ"ל חובשת כיפה. מעולם לא נאמר כאן על ידי חבר הכנסת מהאופוזיציה שיש התנגדות. קצינים שהם טובים יושבים במטכ"ל. להפך, כשחברת הכנסת לימור סון הר מלך דיברה על אבי בלוט ועל יקי דולף – ששניהם חובשי כיפה – אני נלחמתי – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
הדרך לא ראויה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אז כל הבעיה היא בדרך. כל הבעיה היא בדרך. בגלל זה לא נמנה עכשיו ראש לשב"כ?
מירב בן ארי (יש עתיד):
שנייה, שנייה. אני נלחמתי באמת על שמם. היא יכולה למתוח את הביקורת, אבל הינה, אני אומרת לך והיא שמעה אותי שאני הגנתי עליהם, כי אני חושבת שהם לוחמים מעולים.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
שנייה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חברת הכנסת בן ארי, לא יכול להיות שפוסלים בן אדם בגלל איך שהוא נבחר. לא יכול להיות.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אנחנו לא – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין קשר. הוויכוח שלי איתך על אבי בלוט ועל יקי דולף כבר נגמר.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אני דיברתי על זה שהם חובשי כיפה?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
לכן אמרתי – – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
את לא דיברת, אחרים מדברים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אף אחד לא דיבר. תשמע מה אמרתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין שום קשר. אני לא שומעת כל כך, כי הם צועקים פה. אני לא שומעת. שנייה, שנייה רגע, שנייה. אני רוצה להגיד לך, שלא יהיה לך ספק, גם אני, כשכתבתי על זיני ביום שישי – ואני קוראת לו זיני כי הוא היה מ"פ, מה לעשות, והייתי קצינת חינוך, וארז גרשטיין, זיכרונו לברכה, היה המח"ט שלי, והיינו יושבים יחד בפורום מ"פים, אני מכירה אותו, ואף אחד – גם במה שכתבתי לו, כתבתי לו שהוא אדם ערכי. אבל ככה לא ממנים ראש שב"כ. ואתה יודע מה? מעולם, גם אצל ביבי, המינויים של ביבי – בחיים הוא לא מינה ככה ראש שב"כ. תבדוק אותי – לא את נדב ארגמן, שהוא מינה; לא את יורם כהן, שהוא מינה. וגם יורם כהן חובש כיפה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חברת הכנסת בן ארי, אז כל הטענה שלך היא על האיך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
על האיך.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
האם בגלל זה נפסול את הבן אדם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה נזרוק?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
נפסול, נפסול את הבן אדם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שנייה, אבל תבין משהו אחד: אתה עולה לכאן ומתחיל להגיד מזרחי, חובש – סליחה, תעצור פה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
כך מרגיש ציבור שלם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תעצור, כי אלה טיעונים לא רלוונטיים. ואף אחד מהאופוזיציה – אחד, תראה לי אחד שדיבר על זיני בצורה כזאת. מה שדובר כאן, וזה האירוע המרכזי, והינה, אני אומרת לך בנחת: לא ממנים – רק במדינות דיקטטוריות ממנים ראש שב"כ באוטו ואומרים – אגב, מאחורי גבו של הרמטכ"ל. ומה עם המזכ"צ? במינוי של שב"כ תמיד – וגם, המזכ"צ זה רומן גופמן, זה מזכ"צ של ביבי. גם אותו הוא מידר. אז לא, לא ממדרים, לא את רומן גופמן המזכ"צ, ולא עושים את זה מאחורי גבו של הרמטכ"ל כשהוא אלוף מכהן בצה"ל. כל הדרך המעוותת הזו היא נוראית. וגם, עם כל הכבוד, בסוף תבוא לפה, תתקוף, תבוא ותגיד – על המינוי. אל תדבר לגופו של אדם. כי אף אחד, ואתה יכול לבדוק אותי, כולל אני, שכתבתי לזיני מכתב ביום שישי – להפך, אמרתי לו, הוא אדם ערכי ואדם אמיץ, אין לי בעיה איתו. יש לי מחלוקות על הדברים שלו.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חברת הכנסת בן ארי, אני לא מדבר על מה שאת כתבת, אבל יש לא מעט אנשים – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אף אחד. תראה לי חבר – – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
– – יש לא מעט אנשים שטוענים שהאיש לא ראוי, שהאיש לא מתאים. זאת המציאות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מסיימת. גם נגמר לי הזמן. אתה חייב להבין שהשיח הזה – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה, אני מסיימת, אני בסוף. אהלן, ואטורי.
היו"ר ניסים ואטורי:
שלום, מה שלומך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – איך הוא יוצא ואומר – – – על גיוס חרדים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רק מסיימת. אף אחד כאן – ואנחנו נשמור על כבודו של אדם – לא דיבר על זה, אלא דיבר על דרך המינוי. ולא, לא ממנים אלוף בצבא מאחורי גבו של הרמטכ"ל. לא עושים את זה. נקודה. אין קשר למזרחי, אין קשר לחובש כיפה. תודה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
זיני בעצמו אמר שהוא הודיע לרמטכ"ל.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא נכון.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
זה מה שהוא אמר.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא נכון. הוא יצא מהאוטו, שאל אותו – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, מה שלומך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מיקי, אתה רוצה? בבקשה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה לא חייב.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני רוצה לענות לו.
היו"ר ניסים ואטורי:
תענה לו למטה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני אענה בניחותא.
היו"ר ניסים ואטורי:
עד שלוש דקות לרשותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
אלוף זיני, איש רב זכויות, רב-מעללים, מדינת ישראל חבה לו על כל שנות השירות שלו, על הגנתה, על ההשקעה בה. הוא בא ממגזר ראוי, שאנחנו גאים בו – אמרתי את זה היום בריאיון רדיו. אין טענה ולו אחת על הכישורים שלו והתרומה שלו. אני מצדיע לו. הטענה היא על הדרך. יכול ראש הממשלה למנוע את כל הטרלול הזה, להודיע חמישה ימים לפני כן לרמטכ"ל: אני רוצה לראיין את אלוף זיני, הוא מועמד שלי לזה וזה וזה. רמטכ"ל – זה היה נשמר בסוד. לאחר מכן היה מזמין אותו, מראיין אותו, מביא אותו להחלטת ממשלה – לא מכניס אצבע בעין – החלטת ממשלה, ואומר – טלפון אחד ליועצת המשפטית: קחי, זה שלך, תעבירי אותו את ועדת גרוניס. זהו. מה עשה ראש הממשלה?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני רוצה לשאול אותך שאלה.
מיקי לוי (יש עתיד):
דקה, דקה. מה עשה ראש הממשלה? לקח אותו בצאלים פנימה לאוטו שלו לחמש דקות, וכשיצא הודיע לו – אם אני במקומו, איך שאני יוצא – ואלוף גופמן שואל אותו: מה היה? כי הוא ראה שהאוטו לא זז. אמר לו: דיבר איתי ראש הממשלה על גיוס חרדים. היה צריך להגיד לו: בוא הצידה, דיבר איתי ראש הממשלה על מועמדות לשב"כ, בוא נרים מייד טלפון לרמטכ"ל. זהו. מה הוא אומר לו? לא אומר לו את האמת. זה עבר מתחת לרדאר. הכרחת אותי לבוא ולהגיד – והאיש רב-זכויות, ואני מצדיע לו על 34 שנותיו, אם אינני טועה. מצדיע לו. תודה לך על כל השנים שנתת לביטחון מדינת ישראל.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני רוצה לשאול אותך שאלה: האם הדרך, לכאורה, לשיטתך, האם זה פוסל אותו מלהיות ראש שב"כ?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. כשאתה ממנה ככה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אבל תראה, תקשיב. מכיוון – אבל זה כל הטרלול.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
לא – – – להיות ראש שב"כ.
מיקי לוי (יש עתיד):
תקשיב, זה כל הטרלול. אם ראש הממשלה היה מרים חמישה ימים – טלפון לרמטכ"ל, אומר לו: תשלח לי אותו, הוא מועמד שלי לזה וזה. רמטכ"ל שומר סודות. אחרי שהיה מחליט – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
האם זה פוסל אותו מלהיות ראש השב"כ, חבר הכנסת לוי?
מיקי לוי (יש עתיד):
– – מרים טלפון, מביא אותו להחלטת ממשלה, שולח אותו לוועדה. מה עשה ראש הממשלה? בגלל שאמרו לו שהוא מנוע – הכניס אצבע לעין. למה?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חבר הכנסת לוי, האם זה פוסל אותו מלהיות ראש השב"כ?
מיקי לוי (יש עתיד):
אני אמרתי שאני קובל על הדרך. וראש הממשלה – – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אתה קובל על הדרך, אבל האם זה פוסל אותו?
מיקי לוי (יש עתיד):
אני לא אמרתי את זה. ראש הממשלה טרלל את כל המערכת בגלל זה וגרם לאלוף זיני לשקר. אין מילה אחרת.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
האם זה פוסל אותו או לא פוסל אותו? האם זה פוסל אותו או לא פוסל אותו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. ככה לא ממנים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני כרגע לא נותן – תקשיב, בשביל מה להכניס את אלוף זיני למערבולת? איש ראוי, ישר דרך. אם אני אלוף – אומר: אדוני ראש הממשלה, אחרי שתגמרו את כל האישורים – הינני. כמו שאמר.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
על זה אתה פוסל אותו.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא פשוט פוגע בשמו הטוב וב-34 שנות שירותו הצבאי. ואני מצדיע לו על מה שהוא נתן.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חשבתי שהמהות חשובה לכם, לא הפרוצדורה. המהות, המהות, המהות – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף.
אריאל קלנר (הליכוד):
הכול מהותי אצלכם. הדמוקרטיה לא חשובה, הבחירות לא חשובות, רק מהותי – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
בית המשפט הודיע לראש הממשלה שהוא מנוע. תגיד לי על זה.
אריאל קלנר (הליכוד):
איפה הדמוקרטיה המהותית?
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
חברי הכנסת, סקר חדש שערכה אוניברסיטת Penn State מציג תמונת מראה עגומה ומצמררת של עומק התהום הפשיסטית שאליה מדרדרת הממשלה את החברה הישראלית כולה. הנתונים בסקר מצמררים, ומוכיחים כי למרבה הצער קיימת תמיכה רחבה בטיהור אתני ובפשעי מלחמה בקרב הציבור היהודי בישראל. לפי הסקר, 82% מהנשאלים הביעו תמיכה בגירוש בכפייה של תושבי עזה; 56% תומכים בגירוש של אזרחי המדינה הערבים-פלסטינים; 65% מאמינים בגלגול מודרני של עמלק, כלומר שהפלסטינים מהווים את המשכו של האויב המקראי, על פי המיתוס. ומה ניתן לעשות לאותו אויב? 93% מאלה המאמינים בעמלק חושבים שהציווי המקראי למחות את זכר עמלק, ציווי שמשמעו השמדת עם טוטלית, עדיין תקף היום; 47% מאמינים שהצבא צריך לפעול כמו בני ישראל המקראיים תחת יהושע ביריחו, לפי המיתוס, כלומר להרוג את כל תושבי העיר הכבושה; גם בקרב האוכלוסייה החילונית – 69%, לפי המחקר, תומכים בגירוש אוכלוסיית עזה, ו-31% תומכים בחיקוי חורבן יריחו המיתולוגי, כלומר בהשמדה. למעשה, רק 9% מהגברים הנשאלים מתחת לגיל 40 מתנגדים לכל תרחישי רצח עם של פלסטינים. למרות הממצאים המחרידים, המהדהדים את אזהרותיו ותוכחותיו של ישעיהו ליבוביץ', חשוב לומר: יש חפים מפשע בישראל. יש חפים מפשע האפרטהייד, יש חפים מפשע הטיהור האתני, יש חפים מפשעי המלחמה ויש חפים מפשע ההשמדה. לא כולם, ואפילו לא הרוב, באמת רוצחים בפוטנציה, צמאי דם וסדיזם, ברוח מיתוס כיבוש יריחו. ממשלת הזדון ומשת"פיה, גם באופוזיציה, בחלקם, אשמים בהסתה שמובילה לתפיסות מפלצתיות כאלה. זה צריך ויכול להיות אחרת, אם לא נוותר לחובבי ארבעת הכ"פים – לא שלושה, ארבעה – תאבי הכוח, הכבוד, הכסף והכיליון. אנחנו נאבקים ונלחמים שאכן יהיה אחרת, למרות הרדיפה וההשתקה הבריונית, ונוכל לפושעים. ובכל מקרה, לאף אדם לא מגיע גורל אכזרי כפי שחווים העזתים, גם לא לתומכי הטרנספר והג'נוסייד.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לפני יומיים התעוררנו בבוקר למידע על זוועה מאוד גדולה שהתחוללה כאשר הרופאה אלאא א-נג'אר, ששירתה בבית חולים נאסר בחאן יונס, ראתה שמזעיקים את הרופאים כי הגיעו פצועים אחרי הפצצה שהתקיימה על בתים. היא רצה לעזור והיא מגלה שכל הגופות שהגיעו היו הגופות של תשעת ילדיה. אלאא א-נג'אר ובעלה חמדי, שגם הוא רופא, עשו משמרות. היא עבדה בבית החולים והוא נשאר בבית עם עשרת ילדיהם. הצבא הפציץ את השכונה שהם נמצאים בה, הפציץ את הבית. תשעה מהילדים נהרגו, ולצערנו, גם הילד העשירי והאבא נמצאים במצב מאוד קשה בבית חולים. האם זה סיפור יחיד במינו בעזה? אני אומרת לכם שלא. האם זה לא סיפור או פשע מזעזע, שאמור לזעזע כל אדם שיש בו טיפת אנושיות? אתם מבינים מה זה אימא שנשאה ברחמה ילד אחרי ילד ומאבדת תשעה בבת אחת? אלאא אמרה דבר אחד – אמרה: איך אני אחבק את כולם? ומי יישן הלילה בחיקי? כמו אלאא יש אלפי נשים עזתיות שאיבדו את הילדים שלהם, איבדו את המשפחות. יש משפחות שלמות שנמחקות מהיקום יום-יום בעזה. אני לא מבינה איך אפשר לעבור על זה בשקט. כמו שליבנו כמעט נדם כאשר שמענו על המתקפות ועל הזוועות ב-7 באוקטובר, אני לא מבינה איך אפשר לשמוע על זוועות יום-יום, כמו ההפצצה שהייתה אתמול, שניצלה ממנה מבית ספר שלם ילדה אחת. ילדה אחת. איך אפשר לעבור על זה? אתם יודעים מה ילווה את הילדה? אולי היא ניצלה מהאש; האם היא ניצלה מהריחות של עור שרוף שהיא הריחה – –
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – או מגופות מפוחמות שהיא ראתה או מזיכרונות עם ילדים שהיא שיחקה איתם כמה שעות לפני זה בחצר של בית הספר? הגיעה השעה מזמן להגיד שהמלחמה הזאת חייבת להיפסק, ועל הציבור כולו להתעורר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת צבי סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – מוותרת. חברת הכנסת טלי גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
היועצת המשפטית לממשלה לא מתביישת לשקר. לשקר. בכנס לשכת עורכי הדין שמתנהל ברגעים אלה ממש, היא נאמה את אחד הנאומים החתרניים ביותר שאי פעם שמעתי מפקיד שלטון. ושלא תתבלבלו, זאת חתרנות תחת הממשלה. בין השאר היא אמרה שדורשים ממנה להפר דין. שימו לב למה שהיא אומרת. אדוני שר המשפטים, אולי תעשה משהו? אולי תעשה משהו במקום לרשום למי שפונה אליך, שאולי כדאי שאני בכלל אחוקק חוקים – שאתה פוסל אותם בוועדת השרים. אולי תעשה משהו? יועצת משפטית לממשלה, שהיא עובדת מדינה תחתיך, לפי חוק שירות המדינה, חוק הנציבות (משמעת), סעיף 48, יש לך סמכות להורות על השעיה שלה ל-14 יום. היא מוציאה את דיבת הממשלה רעה, ואתה יושב בשקט ולא עושה דבר, ולא רק לא עושה דבר. אני באה אליך בטענות. אין לי טענות ליועמ"שית. היועמ"שית, יש לה מטרה מאוד ברורה – היועמ"שית חותרת להשנאת הממשלה על העם ולמיטוט ממשלת הימין. זה מה שעושה היועמ"שית. והיא עושה את זה בתחכום רב. בכנס לשכת עורכי הדין, לא פחות, אומרת שאנחנו מאיצים הפיכה משטרית. מישהו מוכן לומר לי איזו הפיכה משטרית אנחנו מאיצים פה? מה אנחנו עושים פה? היחידה שמאיצה פה משהו זאת את, גברת, שלא מפסיקה, לא מפסיקה לשקר ולאנוס את הדין לטובת המטרות שלך. עוד לא יבשה הדיו על הנאום שרשמו לך – כבר שלחת ואמרת שראש הממשלה בניגוד עניינים למנות את ראש השב"כ. אין הזיה גדולה מזאת. זה לדפוק את הראש בקיר. שמחה רוטמן, יו"ר ועדת חוקה, אני פונה אליך. אני פשוט מזועזעת מהעובדה שמיארה משקרת.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אם את עדיין מזועזעת מגלי בהרב מיארה, כנראה שלא – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
רגע. אומרת שאנחנו דורשים ממנה להפר כל דין. ואני אומרת לכם פה: רבותיי, אם אתם לא מבינים, אנחנו תחת חתרנות בזירה המשפטית. בג"ץ שם לו מטרה מאוד ברורה – לגרום לזה שראש הממשלה יאמר שהוא לא מקיים את פסיקת בג"ץ. ובכן, לידיעת בג"ץ, ראש הממשלה הרבה יותר מתוחכם מכולכם ביחד, והוא לגמרי מבין את המכשול הזה שאתם רוצים להפיל אותו לשם, והוא לא ייתן לזה יד, גם בעניין מינוי ראש השב"כ. אדרבה ואדרבה, למרות פסק הדין, שהוא בניגוד לחוק, בניגוד לחוק, אומר ראש הממשלה: אני ממנה את ראש השב"כ בהתאם לסמכותי. פסק הדין לא מתייחס למינוי ראש שב"כ. זה לא מפריע למיארה לשקר; זה לא מפריע למיארה להמציא, להמציא שהוא בניגוד עניינים.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
ואתם יודעים מזה. הרי אין חולק שלאלוף זיני אין עניין עם נתניהו בהקשר הזה. אז איך היא יכולה לדבר על ניגוד עניינים? ופה אני אומרת לראש הממשלה, בשם עם ישראל: אל תיתן לכוחות החתרנות להפריע לך לפעול לטובת עם ישראל. ואדוני שר המשפטים, עשה שימוש בסמכויות שיש לך – תדרוש ממיארה להעמיד לדין מסיתים, ממרידים, קוראים לסרבנות, קוראים לאי-ציות, כאלה שחותרים תחת הממשלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה, טלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
כך תפקידך, כך חובתך. משילות.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; פינדרוס, אתה רוצה לדבר? מוותר, הוא נוכח; חברת הכנסת קטי קטין שטרית – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – מוותר; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח; אני רשום פעמיים, חסכנו שני נאומים; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת. יש שר? אפשר הצבעה? אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת במקומותיהם. נעבור להצבעה על הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון) (ניכוי כספים בשל נזקי טרור), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון) (ניכוי כספים בשל נזקי טרור), התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
בעד – 18, שלושה מתנגדים, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון) (ניכוי כספים בשל נזקי טרור), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1130).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ניסים ואטורי:
נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יעקב אשר, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת ששון גואטה יציג את החוק במקומו.
ששון ששי גואטה (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יעקב אשר. על פי החוק הקיים, עניינים שונים הנוגעים לניהולה של רשות מקומית, כגון מספר חברי המועצה, שכרם של עובדים ונבחרים מסוימים בה ומספר סגני ראש הרשות, נקבעים בהתאם למספר תושבי הרשות המקומית. בקביעת מספר התושבים ברשויות המקומיות כיום לא מובאות בחשבון יחידות דיור שבנייתן החלה אף שלבינוי כאמור בהיקפים משמעותיים יש השפעה על עומס העבודה המוטל על הרשות ועובדיה, הן בשל צורכי הפיקוח וניהול הבנייה עצמה והן בשל הצורך להיערך לקליטת מספר רב של תושבים בפרק זמן של שנים ספורות, לרבות בכל הנוגע לחינוך, רווחה, מקומות תעסוקה ותחבורה. הצעת החוק באה לתקן את האבסורד הזה – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת פנינה תמנו, הוא לא רוצה להציג את החוק אם את לא מסתובבת עם הפנים אליו.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אנחנו שומרים על ההדר של המקום.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
– – שהרי יחידות חדשות דורשות משאבים וכוח, לעיתים אף יותר מיחידות קיימות, אולם הן לא נספרות לעניין מספר תושבים. מוצע לקבוע כי בקביעת מספר התושבים בעניינים מסוימים כמפורט להלן יובאו בחשבון גם מספר התושבים שעתידים להתגורר ביחידות הדיור החדשות הנבנות ברשות המקומית, לפי נוסחה שמוצע לקובעה, כדי לתת בידי הרשויות המקומיות כלים לטיפול ולליווי הבנייה של אותן יחידות דיור ובהשלכות האכלוס וכדי לתמרץ רשויות מקומיות להגדיל את היצע יחידות הדיור ואף לזרז מתן היתרי בנייה ואישורי תחילת עבודות. אני מחדד: לא די בהיתר בנייה, אלא קבענו בהצעת החוק שיהיה צריך גם אישור תחילת עבודות, כך שאנחנו יודעים שלא מדובר בדירות על הנייר אלא בהליך בנייה פעיל. מוצע לקבוע כי לעניין קביעת מספר חברי המועצה, שכרם של עובדי הרשות המקומית ששכרם נקבע לפי מספר התושבים ברשות המקומית, המשרות התקניות ברשות המקומית שנקבעות כאמור וסיווגן ומספר סגני ראש הרשות ושכרם, יחושב מספר התושבים כפי שהוא נקבע לאותו עניין בצירוף מכפלה של שני תושבים לכל יחידת דיור חדשה למגורים שטרם ניתנה לגביה תעודת גמר, ובלבד שיש לגביה היתר בנייה בתוקף ואישור תחילת עבודה. כדי שההסדר המוצע יחול רק ברשויות מקומיות שבהן תוספת הבנייה היא משמעותית ביחס לגודל הרשות, מוצע לקבוע כי מניין התושבים יתעדכן רק אם התוספת במספר התושבים על פי הנוסחה המוצעת תעלה על 5% ממספר התושבים ברשות המקומית בעת החישוב. אני נלחם הרבה בוועדת הפנים על כל נושא ייעול היתרי הבנייה. אנחנו נלחמים בביורוקרטיה ובהורדת רגולציה מיותרת, אולם צריך גם לעודד רשויות מקומיות להגדיל את היצע הדיור ולתת להן כלים לטפל בפיתוח ובהוספת יחידות לעיר, ולא לעכב היתרי בנייה ואישורי תחילת עבודות. זו מטרת הצעת החוק, והיא חשובה מאוד כדי להתמודד עם משבר הדיור. ככל שהרשויות יעבדו יותר מהר ויבנו יותר יחידות, ההיצע יגדל ומחירי הדיור ירדו. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והקריאה השלישית תדון ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בין השאר באפשרות לקבוע מדרג שונה בעניין יחידות דיור הנבנות במסגרת מיזם התחדשות עירונית, בקביעה מדויקת יותר של הרף המזערי להחלת ההסדר ברשות מקומית מסוימת ובצורך לקבוע הסדרים בדבר העברת המידע לצורך החישוב האמור בחקיקה ראשית. תודה לכולם. מקווה שתצביעו בשביל החוק של יעקב אשר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, אתה יכול לשאול אם יש מישהו שרוצה לדבר, אני מסכימה.
היו"ר ניסים ואטורי:
בסדר. איפה אופיר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אופיר תמיד מסכים.
היו"ר ניסים ואטורי:
אוקיי. הרשימה סגורה, שמישהו לא יתחרט פתאום. אין כאן הרבה מהדוברים, הרבה לא נמצאים בכלל באולם ולא בבניין. מישהו רוצה לדבר? תודה רבה. נעבור להצבעה. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת במקומותיהם. הצבעה על הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
16 בעד, אחד נגד – מעניין מי זאת – שני נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
היו"ר ניסים ואטורי:
נעבור לנושא הבא – הצעת ועדת הכנסת בעניין העברת הצעת חוק מוועדה לוועדה. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש ועדת הכנסת, להציג את הצעת הוועדה, בבקשה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, ביום כ"א בשבט התשפ"ה, 19 בפברואר 2025, החליטה הכנסת להעביר את הצעת חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות) (תיקון – איסור פעילות הרשות הפלסטינית בתחומי מדינת ישראל, אכיפה ועונשין), התשפ"ה–2024, פ/5011/25, של חבר הכנסת יצחק קרויזר, לדיון בוועדת החוץ והביטחון. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להמליץ לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה לדיון בוועדה לביטחון לאומי. אבקש את אישורה של הכנסת. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על העברת הצעת חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות) (תיקון – איסור פעילות הרשות הפלסטינית בתחומי מדינת ישראל, אכיפה ועונשין), התשפ"ה–2024, מוועדת החוץ והביטחון לוועדה לביטחון לאומי. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד – 17 נגד – 3 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בעניין העברת הצעת חוק מוועדה לוועדה נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
בעד – 17, שלושה מתנגדים. אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת התקבלה. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על איוש חברים בוועדות המשותפות הבאות, במקומות הפנויים לסיעות: בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים לתקציב הביטחון לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, מטעם ועדת הכספים יכהן חבר הכנסת יצחק קרויזר; בוועדה המשותפת של ועדת חוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום, מטעם ועדת החוץ והביטחון תכהן חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ומטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהנו חברי הכנסת עמית הלוי וחנוך מלביצקי; בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה בהתאם לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע, התש"ע–2009, מטעם ועדת הפנים תכהן חברת הכנסת לימור סון הר מלך; בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ג–2022, מטעם ועדת החוץ והביטחון יכהן חבר הכנסת בועז ביסמוט, ומטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה תכהן חברת הכנסת לימור סון הר מלך. בוועדה המשותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת החוקה, חוק ומשפט לפי סימן ג'1 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–2025, בנושא מעצר ופיקוח אלקטרוני, מטעם ועדת המדע והטכנולוגיה יכהן חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות ומטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהנו חברי הכנסת עמית הלוי, טלי גוטליב, משה סעדה ויצחק קרויזר; בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת החוץ והביטחון לפי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט–2019, מטעם ועדת החוץ והביטחון תכהן חברת הכנסת לימור סון הר מלך; בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לביטחון לאומי לדיון בהצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (המחלקה לחקירות שוטרים), התשפ"ג–2022, פ/586/25, מטעם ועדת החוקה יכהן חבר הכנסת משה סעדה; בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024, מ/1785, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת יצחק קרויזר; בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לדיון בהצעת חוק לקידום הנשים בישראל, פ/3670/25, מטעם ועדת החוקה יכהן חבר הכנסת יצחק קרויזר; בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לדיון בהצעת חוק לביטול התיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, פ/2559/25, מטעם ועדת החוקה יכהן חבר הכנסת יצחק קרויזר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי כ"ט באייר התשפ"ה, 27 במאי 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 21:31.