ישיבת מליאה בתאריך 22/10/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרה. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ל' בתשרי התשפ"ו, 22 באוקטובר 2025. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתה דחופה של חבר הכנסת איתן גינזבורג לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים, בנושא: פעילות תחבורה שיתופית מקוונת בישראל (אובר). אני מתכבד להזמין את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב אל הדוכן. אנקדוטה, חבר הכנסת גינזבורג, בזמן שהשרה עולה לדוכן.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היית הראשון.

היו"ר אמיר אוחנה:

ב-2016 הגשתי הצעת חוק בנושא הזה. לצערי היא לא קודמה בזמנו, אבל אני שומע בשורות טובות מהשרה שכנראה יש כן כוונה לקדם. אז בוא נשמע. בבקשה, חבר הכנסת גינזבורג.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. גברתי השרה, לאחרונה הצהרת כי אובר תפעל בישראל וכי מנכ"ל משרדך מקדם את הנושא מזה זמן. ברור שתחבורה שיתופית מקוונת תשרת את הישראלים ותפחית את יוקר המחיה ועוד הרבה מאוד דברים טובים אחרים. רצוני לשאול: 1. מדוע הנושא טרם קודם למרות ההצהרה? 2. האם גובשה כבר תוכנית עבודה? 3. מהי התוכנית ומה הלו"ז לביצועה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת גינזבורג. כבוד השרה, בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. חברי איתן, חבר הכנסת, תודה רבה לך על השאילתה החשובה הזאת. ראשית, הלילה החזרנו עוד שתי גופות של חטופים חללים, אריה זלמנוביץ' ותמיר אדר. נמשיך לפעול עד החזרת כל החטופים הביתה, פירוק החמאס ופירוז הרצועה. אתמול הנשיא טראמפ אמר הצהרה מאוד מאוד חשובה, שאם חמאס ימשיך להפר את ההסכם, אנחנו נפעל במלוא העוצמה בעזה. איתן, אני מאוד שמחה על השאילתה שלך, כי אני שמחה שהתעוררתם. זה לא קרה בקדנציה הקודמת, ובכלל לקח הרבה מאוד זמן להתעסק עם נושא האובר, ואני מאוד שמחה שאתה לוקח חלק בהחלטה הזאת, והחלטת – – –

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רק למען הדיוק ההיסטורי, גם בכנסת הקודמת הגשתי – – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הגשת, אבל לא קרה עם זה כלום.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נכון.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

החוכמה היא שבסוף הדברים יקרו.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שרת התחבורה הקודמת התנגדה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הבנתי. אז טוב שלפחות יודעים ששרת התחבורה הקודמת התנגדה. תראה, הנושא של אובר זו החלטה מאוד לא פשוטה. אני יכולה להבין למה לאורך שנים התנגדו לאובר או לדומיו, כי זה לא רק אובר, יש את בולט ויש עוד הרבה מאוד קבוצות בדמות האובר שאנחנו בודקים אותן, דרך אגב, משום שגם אנחנו כמדינה לא יכולים להגיד "אובר" בלי לצאת למכרז על כל אפליקציה שהיא דומה לאובר.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אובר זה שם קוד.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

בדיוק, זה שם קוד – או דומיו. עכשיו תראה, ברור לחלוטין שכחלק מהרצון שלנו במשרד לטפל ביוקר המחיה – ואתה רואה את זה גם בנושא התעופה, ואתה רואה את זה גם בנושא היבשה, אתה רואה את זה בעוד כמה דברים שתכף נדבר עליהם – היה ברור שצריך להתייחס לאובר או לדומיו בצורה אחרת לגמרי ממה שהתייחסו לזה עד היום. יש הרבה מאוד קבוצות לחץ, אתה מכיר אותן, קבוצות לחץ גדולות מאוד שמתנגדות לאובר או לדומיו. יש רגולציה מאוד רחבה שצריך לטפל בה, יש את כל נושא המיסוי, יש את כל נושא הבטיחות ואת כל נושא הביטחון. כשהחלטתי ללכת על האובר, עשיתי התייעצות כמובן עם גורמי המקצוע כדי לראות שאנחנו יכולים לעמוד בזה, כי להצהיר הצהרות ולא להביא בסופו של דבר משהו אמיתי – אנחנו רוצים באמת להביא בשורה לאזרחי ישראל. כולנו נוסעים לחו"ל, כולנו מבינים שם איך משתמשים באובר, איך משתמשים בבולט או בכל אפליקציה אחרת. אין שום סיבה שבמדינת ישראל זה לא יקרה. ולכן, ההחלטה הזאת היא החלטה חשובה, היא הישג גדול, ואנחנו נממש אותה. תגיע בחודשיים הקרובים הצעת חוק ממשלתית, שהצעת החוק שלך, איתן, תצטרף אל הצעת החוק הזאת, ונביא את זה כמובן לדיון בכנסת. לי מאוד חשוב להסביר פה לנהגי המוניות: אין לנו שום כוונה לפגוע בכם. יש לנו כוונה לשבת – וישבנו איתכם, ונמשיך לשבת איתכם – כדי להגיע להבנות עם נהגי המוניות. אנחנו לא רוצים לפגוע בפרנסה שלהם. אנחנו יודעים שהאנשים האלה קנו מונית, שילמו הרבה מאוד כסף, לכן אנחנו יושבים כבר עם האוצר כדי לראות איך לשפות את אותם נהגי מוניות. ושתדע, איתן, שיש הרבה מאוד נהגי מוניות – אמיר, כבוד היושב-ראש – שרוצים להיות חלק מאובר.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הם רוצים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הם אומרים חד וחלק: אנחנו נהיה גם נהגי מוניות וגם אובר, ואנחנו אכן נאפשר את זה. אותם נהגי מוניות שרוצים להיות אובר, או אפליקציה אחרת שתזכה במכרז, אנחנו נאפשר להם להיות גם אובר. אנחנו יוצאים כמובן עם הצעה לציבור, קריאה לציבור. זה חלק מכל הצעות החוק, כפי שאתה יודע. נשמע גם את הציבור, נשמע את ההתייחסות שלו, נתייחס בצורה מאוד מכובדת גם למשרד האוצר, גם לרישוי, גם לרגולציה, גם לחברי הכנסת שיהיו, מן הסתם, בוועדת הכלכלה. אנחנו נוביל את החוק הזה, ואני רוצה מאוד שהחוק הזה יאושר כבר במושב הקרוב, ואפשר לעשות את זה. אפשר לעשות דיונים מהירים, אפשר לעבור את הערות הציבור, אפשר בוועדת הכלכלה לעשות את הדיונים יום אחרי יום, יום אחרי יום, לשמוע את כולם ובסוף להביא חוק לקריאה שנייה וקריאה שלישית ולבוא עם בשורה אמיתית לציבור. מה שחשוב זה נושא הביטחון, שמטריד הרבה מאוד אזרחים שפנו אליי בעניין האובר. גם בעניין הזה אנחנו ניתן פתרון, יחד עם השב"כ וגורמי הביטחון. איתן, אני מזמינה אותך לקחת חלק בצוות שלנו במשרד התחבורה. מי שמוביל את כל עבודת המטה זה מנכ"ל המשרד מול כל הגורמים הרלוונטיים, כך שאתה יכול להיות בהחלט חלק מהעבודה, מעבודת המטה, להעיר את ההערות, להביא הצעות, כדי שביחד נוכל להביא בשורה אמיתית לאזרחי ישראל, כי הגיע הזמן לאובר או לדומיו במדינת ישראל. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת, כבוד היושב-ראש, ולהגיד שבמשרד התחבורה, במהלך השנתיים האלה, למרות המלחמה ואתגרי המלחמה לשמור על רציפות תחבורתית ולשמור על שמיים פתוחים, אמיר, במהלך מלחמה – וזה אחד האתגרים הכי משמעותיים שיש במלחמה – שמרנו על שמיים פתוחים, שמרנו בעצם על רציפות תפקודית גם בים, ובמהלך השנתיים האלה עשינו רפורמות אדירות בכל מה שקשור לתחרות. הבאנו כמעט להסדרה מלאה בכל נמלי הים של תחרות בכל תחום, מה שלא היה בעבר. בעבר, כל נמל, היו לו ההיבטים שהוא מביא. היום התחרות היא כמעט מלאה בכל נמלי הים. בתעופה הבאנו את אייר חיפה, וזה לא סוד שאנחנו מקדמים ואנחנו יושבים לעבודת מטה גם עם הנושא של Wizz. אל על, החל מאתמול, אחרי לחץ גדול שהפעלנו ולאחר בקשות שלי אליהם, החלו את הטיסות לאילת. זאת בשורה אדירה לתושבי אילת, זה אומר שתהיה תחרות במחיר, שתהיה תחרות בשירות, וזה חשוב שנחבר את תושבי הפריפריה, בוודאי את אילת, את תושבי אילת, למרכז הארץ. וכמובן, כל מה שקשור לצדק תחבורתי, גילי 67 נוסעים חינם בתחבורה ציבורית; הפריפריה – 50%. ואיתן, אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל בפעם הראשונה אין עוד משרד שנותן הנחות לסוציו-אקונומי בתוך ערים חזקות. זאת אומרת, העיר תל אביב זאת עיר חזקה, אבל לקחנו את דרום תל אביב, ודרום תל אביב מקבלים 50% הנחה בתחבורה ציבורית. אותו דבר נתניה, אותו דבר ראשון ואותו דבר ירושלים, כך שאנחנו כמשרד פועלים להורדת יוקר המחיה, פועלים במהלך המלחמה הזאת לקראת היום שאחרי. אני חושבת שההצעה הזאת של אובר היא הצעה חשובה, היא בשורה טובה לאזרחי המדינה, ואני מקווה שבעזרת השם נצליח להביא אותה כבר במושב הקרוב.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. שאלת המשך לחבר הכנסת גינזבורג. לאחר מכן שאלות נוספות לחברת הכנסת יעל רון בן משה וחבר הכנסת אורי מקלב. נברך בהזדמנות הזאת את תלמידות ותלמידי עמל ליידי דייוויס מירושלים, שנמצאים איתנו כאן. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. חבר הכנסת גינזבורג, בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה על התשובה, גברתי השרה, ואני מודה לך גם על ההזמנה. כמובן, אשמח לקחת חלק. עוד לא הבנתי לעומק מה התוכנית; הבנתי בקווים כלליים את קווי המתאר. אומר כך: אמרת שבחודשיים הקרובים תגישי הצעת חוק ממשלתית. אני הגשתי הצעת חוק פרטית וגם עוד חבר כנסת ממפלגתך הגיש הצעת חוק פרטית. אני מציע לך שוועדת שרים תאשר לנו לקדם את זה בטרומית עד לראשונה, וכשתגיעו נמזג את זה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אין בעיה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הייתי מציע לך גם להעביר את זה לוועדה למיזמים ציבוריים, שהיא ממש לא עמוסה, ולא לוועדת הכלכלה, שהיא מאוד מאוד עמוסה, ולא תוכל להתקדם בקצב שתרצי. אבל לעניין השאלה, גברתי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, אני חושב שפספסת – השרה בישרה שהיא מסכימה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

קודם כול, אין שום בעיה. אני אאשר לוועדה להעלות את זה לטרומית, אבל בתנאי שלקריאה ראשונה זה יגיע, כמובן, יחד עם הצעת החוק הממשלתית.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נמזג את זה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

דרך אגב, אנחנו מכירים את עבודת הכנסת, וכשחברי כנסת רואים שמשרד מוביל הצעת חוק, אז הם רוצים להצטרף אליו, ואני מברכת על זה. זה חשוב. נעשה את זה יחד, אבל בתיאום.

היו"ר אמיר אוחנה:

זאת בשורה של ממש.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זאת בשורה. והוועדה למיזמים ציבוריים באמת ריקה מעבודה. היא של הקואליציה, כמובן – – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מי מחליט לאיזו ועדה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

המליאה. ואם יש מחלוקת, ועדת הכנסת תחליט.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היא של הקואליציה, כמובן, ונציגות של שר האוצר.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז אתה אומר שבהצבעה על החוק בטרומית נצטרך לקבל החלטה לאיזו ועדה זה הולך – אם זה הולך לוועדת מיזמים או לוועדת הכלכלה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נעביר אותה למיזמים. צריך לדבר עם יושב-ראש ועדת הכלכלה, שיסכים לזה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אוקיי, צריך לקבל החלטה על זה. מי עומד בראש הוועדה למיזמים?

קריאה:

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אוהד טל?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל לעניין השאילתה – סליחה, כי אני לא רוצה לחרוג מדי מהפרוטוקול – בשבועות האחרונים הופעל לחץ של נהגי המוניות, ואת הזכרת את זה, גברתי. לאחרונה חוויתי כמה פעמים –בפגרה הייתי כמה פעמים בחו"ל, וזכיתי לחזור עם מוניות – המצב בנמל התעופה בן-גוריון היה לא פחות מקטסטרופלי, גברתי. חיכיתי למעלה משעה וחצי כמה פעמים למונית חזרה הביתה. יש תורים אדירים שנכנסים לתוך הטרמינל משער 2 לחכות למונית. אין רכבים, אין מוניות, והצורך באובר הוא גם צורך אמיתי. אני מבין את החשש של נהגי המוניות, אבל זה לא יכול להיות על חשבון הציבור, וצריך להיות משהו משלים. וצריך לטפל בסיפור בנתב"ג, זה קטסטרופה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

איתן, אני אומרת לך חד וחלק: אובר תהיה במדינת ישראל. נקודה. לגבי נתב"ג – הייתה תקופה או כמה ימים שאכן היו בעיות עם המוניות. אני שמעתי את זה, נתנו לזה מענה. מנכ"ל רש"ת מודע לזה. אם נצטרך לצאת למכרז נוסף, נצא למכרז נוסף. אני אומרת חד וחלק – –

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גברתי, אין שום מקום בעולם שבו אדם מחכה למונית בשדה התעופה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – המוניות צריכות לחכות לאנשים, ולא ההפך. לכן אני אומרת לך: מצד אחד, נשמור על האיזון – לא לפגוע בנהגי מוניות. אבל מצד שני, זה נגמר – קבוצות לחץ שבגללן אנחנו לא מבצעים תהליכים כאלה ואחרים. אובר או דומיה יהיו בישראל. תהיה תחרות בישראל משום שבסופו של דבר אנחנו צריכים לדאוג לאזרחים. כן נשב עם נהגי המוניות, ננסה להגיע איתם לפתרון וכמובן לשיפוי, יחד עם האוצר. אנחנו כבר בתהליכים מול האוצר. וכמובן, כל נהגי המוניות שירצו להיות אובר יוכלו לעשות את זה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, גברתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת יעל רון בן משה. לאחר מכן – חבר הכנסת אורי מקלב. ברשות השרה, השרה תשמע את שתי השאלות ותשיב במרוכז.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, ראיתי שגם השר אלקין, שאחראי לשיקום ופיתוח הצפון, נמצא כאן, אז אשמח שגם הוא יוכל להקשיב. אני רוצה לשאול אותך בעניין תזכיר חוק שפרסמת על מקטע חדש של כביש 6 בצפון שיבוצע ככביש אגרה, כך שמי שייסע בו, בעיקר תושבי הצפון, הם אלה שיממנו את ביצועו ותפעולו. רציתי לדעת למה בעת המורכבת הזאת לצפון ולתושביו, ובתקופה שיוקר המחיה, כמו שציינת קודם, מכביד על כלל האזרחים אבל בטח על תושבי הצפון אחרי השנתיים הללו, בחרת שהמקטע הזה יוקם ככביש אגרה. זה, בשונה מכביש 6 בדרום, שטוב שהוא חינמי לתושביו, אבל גם שונה מכבישים אחרים שאת מקדמת, כולל במרכז הארץ. למה בעת הזאת להכביד עוד על תושבי הצפון?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

האולם הזה אולי רגיל לשינויים, אבל זה שאני עומד פה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת, איך זה להיות בצד הזה?

אורי מקלב (יהדות התורה):

בדיוק את זה רציתי לחדד.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני מאוד מקווה שתחזור מהר להיות כאן, שמעת? תחזור מהר להיות פה. היום אני מארחת את שר התחבורה הקפריסאי, והייתי צריכה להגיע לכאן. אני רצה אליו מפה תכף. אז אני אומרת לך, אתה צריך להיות פה ולהמשיך בתפקיד שלך. אני לא מוותרת עליך.

אורי מקלב (יהדות התורה):

זהו, זה החלק הכואב שיש בזה שאנחנו עזבנו את הקואליציה. כולם יודעים שזה לא מתוך חוסר הערכה או מתוך בעיה שהייתה לי עם משרד התחבורה. להפך, עבדנו מתוך שיתוף פעולה ועשייה גדולה מאוד, ומי שרואה מקרוב רואה את העשייה הגדולה, כפי שאמרת בכמה מילים – שנתיים של מלחמה, והתחבורה הציבורית פעלה כסדרה ונתנה מענים מקצועיים, יצירתיים. רק עכשיו הייתה תקופת החגים, עם ביקור טראמפ – בתקופות הכי קשות בתחבורה הציבורית קיבלו מענה ומצאו אלטרנטיבות ועשו אפשרויות שונות. אז לכן תודה רבה לך, השרה. דברים שרואים מרחוק – היום אני לא משבח את עצמי, אני משבח אותך. בכל אופן, אני רוצה להזכיר את כל הרפורמה של צדק תחבורתי, שנשאלתי עליה רבות בבניין הזה. זה עשה מהפך במחירים, הזמינות והנגישות של אנשים לנסוע בחופשי-חודשי במחירים סבירים מאוד. יש חלק אחד שכשהגעתי למשרד את טיפלת בו. אני רק רוצה – בגדר אין מזרזין אלא מזורזין – הנושא הזה שנוער מקומי, שנוסע לבית הספר הלוך וחזור, ולא מחפש חופשי-חודשי כדי לנסוע בכל הארץ, שהמחיר שלו הוא כמו של מבוגר, 220 שקלים בערך. מבקשים שיהיה גם פרופיל יותר קצר ומצומצם, של 15 קילומטר, כך שהילד שנמצא במקום, במיוחד באזור גיאוגרפי מרוחק, יוכל לנסוע במחירים נמוכים יותר ולא במחירים של חופשי-חודשי, בבית"ר, במודיעין עילית ובעוד מקומות בארץ. אבל כאן המקום לציין – ובזה אני אסיים – הצדק התחבורתי זה שאנשים יכולים לנסוע היום חינם, כמו מגיל 67, כפי שאת יודעת בעל פה, והנוער, הצעירים, המבוגרים, הנכים והחיילים. בסופו של דבר רוב האנשים שנוסעים בתחבורה הציבורית יכולים לנסוע היום במחיר שווה לכל נפש בחופשי-חודשי בכל הארץ. תודה רבה, השרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השרה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה. יעל, תודה רבה לך על השאילתה. כפי שאת יודעת, כביש 6 צפון זה נושא אוצרי. הם התחילו עם המכרז הזה עוד לפני כניסתי לתפקיד. לכן נלחמתי על כך שכביש 6 דרום יהיה ללא עלות בכלל. אנחנו נמצאים כרגע במשא ומתן עם האוצר – להוזיל באופן משמעותי את המקטע הזה לתושבי הצפון, כי באמת לא יכול להיות מצב כזה שהם צריכים לשלם גם על רכב, גם על דלק או מס נסועה וגם על כביש 6 כדי להגיע למרכז. לכן אני אומרת שוב: הנושא של כביש 6 מטופל מולנו, מול האוצר. אנחנו פועלים כדי להוזיל את המקטע. את חברת הכנסת – תביאי את זה לוועדת כספים. תביאו גם את האוצר ותעזרו לנו. אני עושה כאן מלחמות אדירות לגבי הורדת מחירים. אני אשמח מאוד שגם חברי הכנסת ייקחו חלק בעניין הזה, משום שעל הדרום כבר שמנו תקציב, וזה יהיה ללא עלות. גם בצפון זה צריך להיות ללא עלות. אני אומרת לך שוב, נאבקתי על רכבת קריית שמונה–אילת בגלל הדברים האלה, כי ברגע שיש לך רכבות, ברגע שאת יכולה לנסוע מכל מקום ברכבת, אנשים ישתמשו פחות בכביש 6.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – – ללא עלות, ואנחנו נעשה את זה – – –

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

בהחלט, אשמח מאוד גם לסייע ולקחת חלק בעניין הזה. לגבי צדק תחבורתי, אורי, אני רוצה את העזרה שלך כאן מהכנסת בעניין אחד. קודם כול, הובלנו יחד – אתה היית במשרד – רפורמה מדהימה לאזרחי מדינת ישראל כדי לעודד אותם לנסוע בתחבורה ציבורית, אם זה 50% הנחה בפריפריה, אם זה נסיעות חינם לחיילים ולשירות לאומי שנה אחרי השירות, אם זה גיל 67 חינם בתחבורה ציבורית, אם זה 33% הנחה לסטודנטים – –

אורי מקלב (יהדות התורה):

לכל הצעירים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

– – לכל הצעירים. אם זה 50% הנחה לסוציו-אקונומי בתוך ערים חזקות. מי נפגע מזה? ביתר עילית. וזה לא הוגן, כי ביתר עילית זאת אוכלוסייה שנסמכת על תחבורה ציבורית.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה רגע, השרה. חברת הכנסת עזוז שם? אני רואה רק את הגב. לא מצלמים וידיאו במליאה. תודה. בבקשה, השרה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

משום שהלמ"ס קובע את הסוציו – מי סוציו 1, מי 5 ומי הלאה – ביתר עילית לא נכנסה להטבות. זה לא הוגן. אני חושבת שצריך לדבר בוועדת הכספים או אני לא יודעת באיזו ועדה, לראות איך אפשר להחריג את הסוציו של בית"ר עילית ועוד כמה מקומות שצעירים נוסעים שם בתחבורה ציבורית כדי שיוכלו ליהנות מההטבה הזאת. תנצל את הזמן שלך כאן בכנסת – אני ממש קוראת לעזרה שלך בעניין הזה מול הלמ"ס – שניתן לאותם מקומות שאין להם הנחות את אותה הנחה. 1.5 מיליון איש כבר הצטרפו למועדון צדק תחבורתי. תבין מה זה אומר, זאת אומרת שאנשים חיכו להנחות האלה, משתמשים בתחבורה הציבורית. והתחבורה הציבורית זה גם רכבות קלות, גם רכבות כבדות וגם אוטובוסים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשרת התחבורה. אנחנו מודים גם לחברי הכנסת השואלים, כמובן.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קיום הוראות חוק שירות ביטחון כתנאי לתשלום דמי ביטוח לאומי מופחתים), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מירב כהן. אני מזמין את חברת הכנסת כהן להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, חוק הוא דבר שכולם חייבים לקיים במדינה מסודרת, ויש חוק שנקרא חוק שירות ביטחון, שכולם חייבים לכבד, שאומר שבגיל 18 כל צעיר או צעירה מתגייסים לצבא. לצערי, במדינת ישראל ההנהגה החרדית הלא-אחראית, שחושבת כנראה שהיא מורמת מהעם, קוראת לצעיריה לא לכבד את החוק; קוראת לצעיריה לא לכבד את החוק אפילו בזמן מלחמה קשה מנשוא בשבע חזיתות. גם אז, כשאנחנו רואים את הבית המשותף שלנו עולה בלהבות, הם קוראים לצעירים החרדים לא להתגייס, ואפילו קוראים לתקוף את מי שמעז לעשות את זה. אני מבקשת לצלול לנתונים לרגע. נכון לאוגוסט 2025, מתוך 24,000 צווי גיוס שהוצאו לחרדים בשנת הגיוס הקודמת, רק 2,007 מתוכם התייצבו לצו ראשון. באחוזים מדובר ב-8.4%. אם אתם שואלים את עצמכם מה שיעור הגיוס בקרב גברים יהודים שאינם חרדים, מה הוא אותו נתון מקביל, אז זה עומד על 88%. זאת אומרת, למרות כל המאמצים והמצב הביטחוני הקשה, שיעור מאוד נמוך של גברים חרדים צעירים מתייצבים בלשכת הגיוס, וכמובן שעוד שיעור נמוך מזה בכלל התגייסו. עכשיו, תסכימו איתי שמי שעובר על החוק ואפילו לא טורח להגיע ללשכת הגיוס, בטח ובטח שלא צריך לקבל פרס ממדינת ישראל, בטח ובטח לא צריך להמשיך לקבל באוטוסטרדה שורה של הטבות מהמדינה. וכשאני אומרת הטבות זה באמת האנדרסטייטמנט של השנה, זה ממש לא כסף קטן. שימו לב לנתון הבא: אגף התקציבים של ממשלת ישראל העריך את שווי ההטבות הכלכליות לאברך ב-760,000 שקלים עד גיל 40, וזה עוד חישוב שלא לוקח בחשבון את ההטבות בתחום הדיור, שגם הן שוות מאות אלפי שקלים. זאת אומרת חישוב פשוט מלמד שזה סדר גודל של מיליון שקלים שהולך לאברך שלא טורח להתגייס. מה שעוד יותר מטריד זה שאם הוא יתגייס, ייקחו ממנו חלק מההטבות, יענישו אותו. איזו מדינה חפצת חיים בונה מנגנון כזה? אי-אפשר להשלים עם זה. על זה בדיוק מדברות הצעות החוק שאני מבקשת שתצביעו עליהן פה היום במליאה. אלו שלוש הצעות חוק נפרדות שבאות לתת מענה בדיוק לאותה הבעיה – התמריצים הכלכליים שבבסיס מפעל ההשתמטות. באמצעות תמריצים כלכליים שבנו פוליטיקאים חרדים שנים רבות, מפעל ההשתמטות, שנבנה בעמל רב, מנווט את הצעירים החרדים לא להתגייס. אז ההצעה הראשונה עוסקת בדמי הביטוח הלאומי המופחתים שמשלמים בני הישיבות. לפי סעיף 348 לחוק הביטוח הלאומי, תלמיד במוסד תורני או בישיבה שאין לו הכנסה או שהכנסתו נמוכה, ישלם דמי ביטוח לאומי בשיעור מופחת. מה זה אומר במספרים בכיס שלנו? אברך מובטל משלם 43 שקלים דמי ביטוח לאומי בחודש, בעוד אדם מובטל אחר שאינו אברך – שעשה צבא אבל אינו אברך והוא כרגע מובטל – ישלם 130 שקלים בחודש. אז הצעת החוק שלי קובעת: לא עוד. תלמיד ישיבה שלא עמד בחובה הבסיסית של חוק שירות ביטחון, לא יקבל יותר את ההטבה הזו מהביטוח הלאומי. כדי לסבר את האוזן, ההטבה הזו מצטברת בסוף לעשרות אלפי שקלים, ל-25,000 שקלים לאברך עד גיל 40. זה מצטבר, וזה לא הוגן. אז זו הצעת החוק הראשונה שמובאת. הנורמה שבעצם עומדת בבסיס הרעיון היא עיקרון פשוט ביותר: ישרתו – יקבלו; לא ישרתו – לא יקבלו. כך הדבר גם בהצעת החוק השנייה שמובאת היום לפניכם, שנוגעת להטבות שניתנות במסגרת החוק לסיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים – שימו לב – חוק לסיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים. לא יודעת למה כתוב שם סטודנטים נזקקים, כי לחוק אין קשר לסטודנטים. באמת בטעות שורבבה המילה "סטודנטים" לחוק, כי החוק הזה, כל-כולו נתפר כדי לאפשר למשרד החינוך להעניק מלגות בסכום של עד 1,000 שקלים בחודש, 1,000 שקלים כל חודש, לבני ישיבות שהכנסתם נמוכה. אגב, לכולם הכנסה נמוכה. למה רק לבני ישיבות ולא לסטודנטים? ככה. ככה, אז מה אם הסטודנטים עושים צבא? גם פה הצעת החוק היא מאוד פשוטה: ישרתו – יקבלו; לא ישרתו – לא יקבלו. פשוט מאוד. בן ישיבה שלא יבצע את חובתו למדינה פשוט לא יקבל הטבות יתר, לא מביטוח לאומי ולא ממשרד החינוך. הלאה, להצעת החוק השלישית שמובאת לפניכם היום להצבעה. לכאורה היא ההצעה הכי מורכבת מבין השלוש, כי היא נוגעת לתחום הדיור. בתחום הדיור ההטבות לכאורה לא ניתנות על בסיס שיוך לקבוצה כזאת או אחרת, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת. שימו לב לנתונים הבאים: מבקר המדינה קבע כי שיעור ההגרלות במחיר למשתכן שיועדו לחרדים בשנים 2015 עד 2021 היה גבוה ב-40% מחלקם באוכלוסייה. אז לא כתוב שזה מיועד רק לחרדים, אבל דה פקטו זה מגיע בשיעורים מאוד גדולים לחרדים. תחת הנהגתו של שר הבינוי והשיכון הקודם גולדקנופ – שבאמת הפך את האפליה לטובת בני הישיבות לאומנות ממש – תחת הנהגתו במשרד הבינוי והשיכון האפליה שברה שיאים עד כדי כך – שימו לב – שבהגרלה בסוף השנה שעברה 50% מהדירות יועדו לציבור החרדי, שזה גבוה ב-600% משיעור משקי הבית החרדים. אם זו לא אפליה, אני לא יודעת מה היא אפליה. לא פלא שגולדקנופ התפאר בכך – שימו לב לציטוט שלו – שגם מה שחשבו שיהיה לציבור הכללי – אז הוצאנו את זה לציבור החרדי. איזה יופי, איזו גאווה, תוך כדי מלחמה. החיילים נלחמים, ודופקים אותם אפילו בדירות. שר בממשלת ישראל אומר את זה. אין בושה, ככה מהמקפצה. אז גם בהטבות בתחום הדיור חייבים לשמור על העיקרון: ישרתו – יקבלו; לא ישרתו – לא יקבלו. כל הזרמת ההטבות הזו לכיוון של משתמטים היא קודם כול לא הוגנת, היא בושה גדולה, ולכן ראוי שזה יבוטל. אבל מעבר לזה שזה לא הוגן, זה משרת עוד מטרה. בואו נגיד את האמת – כמו שאמרנו בהתחלה, להנהגה החרדית, לפוליטיקאים החרדים, ממש לא אכפת שיהיה חוק והם לא יעמדו בו. לא אכפת להם לעבור על החוק במדינת ישראל, לא אכפת להם להפר את החוק. הם מצפצפים עליו. הדרך היחידה להביא את אותם צעירים ללשכות הגיוס היא לא באמצעות פנייה ללב שלהם, היא לא באמצעות כל מיני הסכמות מדומיינות, כי זה לא קורה כבר הרבה מאוד שנים, גם תוך כדי מלחמה מאוד קשה. הדרך היא לשנות את השיטה הכלכלית: ישרתו – יקבלו; לא ישרתו – לא יקבלו. זו הדרך היחידה, ככה פשוט.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין את השר שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני משיב תשובה בשם השר, ואז נמשיך. אני קורא לחבריי חברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. הביטוח הלאומי הוא ביטוח סוציאלי עם מטרות סוציאליות ברורות, וזה לא נכון להפוך את המוסד הסוציאלי החשוב ביותר שקיים במדינה הזו, ואולי בעולם בכלל, לקרדום לחפור בו.

קריאה:

שר התקשורת שלמה קרעי:

תבררי בגוגל. זה לא ייתכן ולא הגיוני לתבוע תשלום דמי ביטוח מלאים ממי שנעדר יכולת כלכלית, ולא משנות הנסיבות שבגינן הוא נעדר יכולת כלכלית. זה אופיו וזו תכליתו – – –

גלעד קריב (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

סוציאליסטים קומוניסטים שפתאום לא אכפת להם מחברה. זו תכליתו של מוסד סוציאלי. אין בין זה לבין שירות צבאי ולא כלום. נכון, בהחלט צריך לתגמל משרתים, שירות צבאי הוא אחד מהערכים החשובים ביותר שעליו מושתת ביטחונה של מדינת ישראל. אבל מכאן ועד לערב את השירות הצבאי עם הסדרים סוציאליים כאלה ואחרים שנועדו לאפשר קיום סביר למעוטי יכולת, הדרך ארוכה מאוד, אולי אפילו לא קיימת. אני באמת מציע לחבריי – אני מבין את הלהט שלכם באופוזיציה לנגח את הקואליציה באחד מהנושאים הבוערים ביותר, גיוס חרדים, אבל אני רוצה לשאול אתכם, חברים: איפה הייתם אתם? שמענו כאן את לפיד, שמנסה לספר סיפורים, סיפורי עלי בבא וארבעת החברים שנשארו לו לקדנציה הבאה, שהוא בעצם זה שבכלל דאג לכל היכולת של מדינת ישראל ושל ראש הממשלה נתניהו לתקוף באיראן. הרי הייתה לכם כאן ממשלת האחים המוסלמים, יכולתם לעשות כאן כמעט כל דבר שרציתם. איפה הייתם – – –

רון כץ (יש עתיד):

קרעי, מי היה ראש הממשלה 17 שנה? פשוט, אתה טוב במספרים. אחד ועוד אחד שווה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

איפה הייתם כשהקואליציה והממשלה היו בידיים שלכם? איפה? מה עשיתם כדי לגייס חרדים? למה החוקים האלה – הרי רמסתם אותנו בכשרות, בשבת, בתקשורת לחרדים, בכל דבר שיכולתם רמסתם. למה לא רמסתם אותנו גם עם זה? אתם יודעים למה? כי אתם, כשיש לכם סיכוי באמת טוב להעביר הצעת חוק שאתם חושבים שהיא טובה, אתם עושים. אבל אם אתם צריכים את החרדים שימשיכו להיות מגויסים לקמפיין ההסתה שלכם, אתם לא יכולים לגמור את הסיפור הזה.

רון כץ (יש עתיד):

אז אתה חושב שלא צריך לגייס אותם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בוודאי שכן. אתם לא עשיתם את זה. אנחנו עושים את זה.

רון כץ (יש עתיד):

אתה חושב שצריך לגייס אותם? אתה רוצה לגייס?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו מביאים חוק גיוס היסטורי, חסר תקדים, מה שלא חלמתם להביא – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, שאלתם, הערתם – השר משיב. עד כאן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו מביאים חוק גיוס היסטורי, חסר תקדים, שמצד אחד מכיר בערך לימוד התורה – כמו שאמרה כאן חברת הכנסת ביטון: גם אני בעד שאלה שתורתם אומנותם ימשיכו ללמוד, אנחנו מדינה יהודית. מצד שני, כל אלו שאין תורתם אומנותם, מתגייסים בחוק הגיוס הזה. היום יש הסכמה – מה שלא היה, מה שאתם לא הצלחתם לעשות מעולם.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה עם אלה שתורתם היא באוניברסיטה? לא מגיע להם להמשיך ללמוד – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם צריכים את החרדים מגויסים לקמפיין שלכם, לקמפיין של ליברמן. הרי בלי זה אין לכם זכות קיום, בלי לנגח – בלי לנגח את הממשלה, בלי לנגח את הקואליציה, בלי לבוא למצביעים שלכם עם משהו. הרי טוב לא עשיתם פה. הייתם ממשלת האחים המוסלמים. חוץ מ-53 מיליארד שקל לאחים המוסלמים לא עשיתם שום דבר. פגעתם בכל הקדוש והיקר לעם ישראל. לא סתם לא מילאתם את שנתכם. הרי הממשלה שלכם לא החזיקה שנה אחת. בדיוק בתום השנה – התחלתם בפרשת קורח וסיימתם בפרשת קורח.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – בגלל זה היא לא החזיקה. זו הייתה ממשלה טובה. זה מה שאתה מפספס.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם יודעים, אזרחי ישראל, כשהם רואים אתכם מייצרים כאן מופעי אימים וצעקות וניסיונות לפגוע, אומרים: זה הדבר היחיד שיש להם לעשות. לחבר'ה האלה באופוזיציה אין שום מטרה אחרת בחיים. קואליציה כנראה כבר לא תצליחו להרכיב, ואתם יכולים להמשיך לנגח ולקטר ולהגיש הצעות חוק מופרכות ולנסות לפגוע. כן, חברת הכנסת מיכאלי, ההצבעה שלך בעד החוק הזה – כשתצביעי בעד – זו תהיה הצבעה כדי לפגוע במעוטי יכולת, כדי להסיר את המגן הסוציאלי שיש מכאלה שהם החלשים ביותר בחברה, שאין להם הכנסה. ואתם באים כדי לפגוע בקואליציה, כדי לפגוע בראש הממשלה. אתם, יחד עם מערכת המשפט שלכם, שמגינה עליכם ודואגת כל הזמן לנסות לתקוע מקלות בגלגלי הממשלה – אתם מנסים לפגוע בילדים הקטנים, אתם מונעים מעונות יום מנשים חרדיות שיוצאות לעבוד. אתם רוצים לפגוע בביטוח הלאומי של מעוטי יכולת.

עדי עזוז (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, חברת הכנסת עזוז, אתם באים – מה?

עדי עזוז (יש עתיד):

אתם ממשלה שעוזרת לנשים? אתם עוזרים לנשים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו ממשלה שעוזרת ומגינה על החלשים מפני הצעות חוק פופוליסטיות שלכם שנועדו לפגוע בחלשים. חברת הכנסת עזוז, אני אצביע נגד ההצעה הזאת. מה את תעשי? לך כנראה יש משמעת אופוזיציונית, את תצביעי בעד, את תצביעי בעד לפגוע בכאלה שאין להם הכנסה ולפגוע ביכולת שלהם להתקיים עם המינימום שאין להם. זה מה שאתם עושים עם הצעת החוק הזו.

עדי עזוז (יש עתיד):

השר קרעי, ביום שהממשלה שלכם תעשה פסיק ממה שממשלת השינוי עשתה עבור נשים, אז נדבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני חושב שאזרחי ישראל בחנו אתכם בקלפי והחליטו שממשלת השינוי הזו, צריך להוסיף לה את המילים "זיכרונה לברכה", לא להביא אותה יותר לכנסת. היא פגעה בעם ישראל, היא פגעה בכל הקדוש והיקר לעם ישראל, התנהגה כמו בריונים, כמו פיל בחנות חרסינה, לא השאירה כאן אבן על אבן, ואנחנו עוד מתקנים ומסדרים את כל התקלות שעשתה ממשלת האחים המוסלמים הזו. אני רוצה לספר לכם עוד חדשות טובות: אתמול, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, הונחה על שולחן הכנסת – חברת הכנסת גוטליב, כדאי שתקשיבי – אתמול הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה. זה לא קרה עד היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, קרה, אבל אחר כך. ועוד איך קרה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא קרה. תראה לי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חוק המצלמות – היה, היה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לי יש תעודה על זה. אתה קיבלת הערה שזה הוגש בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא יודע אם זה כתוב, אבל זה המצב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא היה, לא היה, זה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אחרי זה נדבר על זה. אבל בכל אופן אני מברך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה רבה. אני אדגיש, אני אחדד – הצעת החוק הממשלתית הראשונה בהיסטוריה שברשומות של ממשלת ישראל, הייעוץ המשפטי לממשלה תיעד את ההתנגדות שלו וכתב: ההצעה הוגשה בניגוד להנחיית היועצת המשפטית לממשלה, המודחת. זה מאבק חסר פשרות. הם חושבים שהם מביכים אותי עם הערת השוליים הזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אגב, בזמנו, הקמת ועדת חקירה ממשלתית למח"ש, שהבאתי לממשלה, הייתה בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, וזה נכתב שם. בכל אופן, היה בעבר – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא ראיתי. לי לפחות אמרו שזה חסר תקדים. אני רוצה לומר לכם, חבריי, הם בייעוץ המשפטי לממשלה חושבים שהערת השוליים הזו מביישת אותי, מטרידה אותנו. הם לא מבינים שההערה הזו היא תעודת הצטיינות. אם עד היום שרים בממשלה היו צריכים להגיש הצעות חוק ממשלתיות בשיתוף פעולה עם חברי כנסת במסלול הפרטי – כן, כל הרפורמה המשפטית הוגשה במסלול הפרטי, כי הם היו כמו חומה בצורה כנגד כל הצעת חוק ממשלתית. היום מחומה בצורה הם הפכו בייעוץ המשפטי לממשלה להערת שוליים. לזה בדיוק אנחנו נהפוך את כל חבורת הדיקטטורה המשפטית הזו, שמנסה לשלוט כאן בכוח הזרוע, לבטל ולרמוס את רצון העם, לבטל ולרמוס את הכנסת, לבטל את הדמוקרטיה במדינת ישראל. זה לא יעזור להם. מי שמנסה לפגוע בדמוקרטיה, מנסה לרמוס את אזרחי ישראל – סופו שיהפוך להערת שוליים. פרצנו את הדרך הזאת, את החומה הזאת, בהצעת החוק הזו. קיבלנו תיעוד על זה ברשומות: ההצעה הוגשה בניגוד לעמדת ולהנחיית הייעוץ המשפטי לממשלה. אבל הדבר הזה הוא תעודת כבוד עבורנו, ואנחנו נמשיך להיאבק כדי לממש את המדיניות שנשלחנו אליה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר קרעי. חברת הכנסת מירב כהן הסמיכה את חבר הכנסת רון כץ להשיב על התנגדות הממשלה בשמה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אדוני השר – אדוני השר, אני אשמח אם גם תקשיב לדברים. אני יודע שקשה לשמוע את האמת, אבל עכשיו עמדת פה וסיפרת לנו איך היינו יכולים לעשות שונה מכם, ולמה בתקופה שלנו איראן התחזקה. אז אני רוצה לחבר אותך לעובדות. אני יודע שקשה, זה השלב שאתה בורח. ראש ממשלת ישראל ב-17 שנים האחרונות הוא בנימין נתניהו. מה לעשות, מי שבזכותו החמאס נהיה ארגון טרור כזה משמעותי וגדול הוא בנימין נתניהו; מי ששילם להם כסף הוא בנימין נתניהו; מי שהעלים עין כאשר הוכנס נשק לעזה הוא בנימין נתניהו; מי שגם היום מעביר להם סיוע הוא בנימין נתניהו; ואם נלך לצפון, מי שבנה את החיזבאללה וגם שם העלים עין הוא בנימין נתניהו; מי שהביא את איראן עד רגע לפני לחיצה על כפתור להשמדת ישראל הוא בנימין נתניהו. אז מה לעשות? לשים פרוספקטים יפים עם ציורים – לא עובד. אז בפעם הבאה שאתה מדבר על לפיד, לפחות תבדוק את העובדות. תבדוק מה עשו בתקופה שלנו. אבל אין לך מושג, כי אתה תעמוד פה ותסית נגד היועמ"שית ונגד הפצ"רית וגם נגד הרמטכ"ל, וכמובן אפשר לשלוח את הטייסים הגיבורים שלנו לעזאזל. אבל מה לעשות, קרעי? יש אמת, והאמת מתכתבת עם הרגע הזה. הציבור לא מטומטם, הוא מבין מה קרה פה. אתם הבאתם על מדינת ישראל את 7 באוקטובר – טוב שאתה משפיל מבט – אתם עשיתם את זה. אתם הבאתם על מדינת ישראל את האסון הגדול ביותר בתולדות העם היהודי מאז השואה. לא תוכלו למחוק את זה, כמה שתנסו. אנחנו נגיע לבחירות הבאות עם ממשלת 7 באוקטובר מול כל דבר אחר. כשאתה מדבר על גיוס חרדים, אני לא יודע איך אתה לא מתבייש להסתכל בעיניים למילואימניקים שנמצאים פה בחוץ עכשיו, במסדרון, אחרי שעשו שלוש שנים של מילואים, ולהגיד להם: אנחנו נפטור חצי מהציבור. אז טוב שאף אחד לא מקשיב לך, טוב שלא סופרים אותך, טוב שהצבא עושה את העבודה שלו בהתאם לחוק, ובכל יום מתגייסים יותר ויותר אנשים שצריכים לשרת בצבא. אני רוצה לומר לכם משהו בשמי, בשם הדור שלי. אי-אפשר להמשיך עם זה. אי-אפשר שאתם תעמדו פה ותדברו על אחדות העם ואז תעשו את מופעי ההסתה שלכם. אי-אפשר. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. כל העם ישרת אותו הדבר, יהיו לנו אותן זכויות ואותן חובות. לא תבדיל בין הדם שלי לדם שלך, שלמה קרעי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת המבקשים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קיום הוראות חוק שירות ביטחון כתנאי לתשלום דמי ביטוח לאומי מופחתים), התשפ"ה–2025, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קיום הוראות חוק שירות ביטחון כתנאי לתשלום דמי ביטוח לאומי מופחתים), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 53 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קיום הוראות חוק שירות ביטחון כתנאי לתשלום דמי ביטוח לאומי מופחתים), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 106), התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק התניית הטבות בדיור בקיום חובות לפי חוק שירות ביטחון, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מירב כהן. אני מזמין את חברת הכנסת כהן אל הדוכן להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, הצעות החוק שמוגשות היום לפניכם, מטרתן בעצם לרוקן מתוכן את התמריצים הכלכליים שמעודדים השתמטות במדינת ישראל. כי למדנו שאם אפילו תוך כדי מלחמה כל כך קשה, ההנהגה החרדית לא מגלה אחריות ולא קוראת לצעיריה להצטרף לאחיהם בקרב, אז הדרך היחידה לעשות את זה היא באמצעות שבירת המנגנון הכלכלי, שפשוט מעניש צעירים חרדים שמעיזים לצאת ולהתגייס. בנאומי הקודם הסברתי את הרציונל מאחורי כל אחת מההצעות, ובזמן שנותר לי כאן, אני מבקשת להזכיר את הגיבורים שלנו, את החיילים הגיבורים שנפלו בקרב ובזכותם אנחנו כאן, במדינת ישראל, מגדלים את ילדינו וישנים בלילה. בזכותם החזרנו את החטופים שלנו. חשוב לי מאוד לנצל את המעמד המכובד הזה כדי לעשות להם כבוד ולהכיר תודה למשפחות שלהם, שבאמת הקריבו את היקר מכול. יוראי אליהו כהן לקח אחריות בלי להסס על המשפחה, על החברים, על המדינה. נועם אהרן ידע שאי-אפשר לחצות את הים רק מלהסתכל עליו בעמידה – זה ציטוט שנכתב על הסטיקר של נועם אהרן מסגדיאן. עמית כהן ודני מוקנו, חברי כיתה שהפכו אחים לנשק, נפלו בהפרש של חודשיים בעבור אותה מטרה בדיוק. נועם שמש, מפקד שכולו נתינה, שאל איך אפשר לעזור לאחרים, ואף פעם לא ביקש דבר לעצמו. פגשתי את אימא שלו, שכל הזמן שאלה: מה אני יכולה להביא לך? והוא אמר לה: אני לא צריך כלום. עומר ונגלדר – מתנדב סדרתי. הבן אדם הזה היה מגיע הביתה, כולו עם מדים מאובקים, מוריד את המדים הירוקים ועולה מייד על מדי מד"א. פגשתי גם אימא שלו, המקסימה. הוא חלם להיות רופא. איבדנו אותו. תומר קרן, ילד רגיש שהפך להיות לוחם, לוחם בחוד החנית. סלמן חבקה נתן את הלב ואת הנשמה שלו למדינה. הוא היה גר בבית, אבל הוא בקושי ביקר את הבית שלו ככה זה כשאתה חוזר רק פעם בשבועיים מהצבא – אתה בקושי מכיר את הבית שלך. רועי ששון הפיץ אור גם במקומות וברגעים הכי הכי חשוכים, ככה המשפחה שלו מספרת עליו. אורי ניסנוביץ', בחור צעיר, ידע מאין הוא בא, לאן הוא הולך ובפני מי הוא צריך לתת דין וחשבון. פגשתי גם את משפחתו המקסימה מירושלים. הוא נולד באילת, גדל בירושלים ונפל בלבנון. אריאל רייך, גיבור ישראל, מהשכונה שלי בירושלים, שהיה כמו שמש לכל אוהביו, לא זכה להתחתן עם ארוסתו-אהובתו. זה בחור צעיר שעשה הכול נכון, אבל לא הספיק לקטוף אף פרי, כי הוא נתן את הכול למעננו. הלל אליהו עובדיה, גם את אימא שלו מירושלים פגשתי. הלל היה איש אמת, שבאמת הצליח למצוא את הדבש בכל מכה. נוה לשם הבין את גודל השעה והפך לדמות מאחדת, לציר מרכזי של הפלוגה שלו. החברים שלו מהפלוגה סיפרו לי שקראו לו הסבא, זה שמגשר ושופט בכל מחלוקת שיש בין החיילים כדי להשכין שלום ושכולם יילחמו הכי טוב שאפשר ביחד. בחור צעיר מלא בשמחת חיים עם אופנוע, שהיו לו חלומות לטייל בעוד כל כך הרבה מקומות. עידו וולוך, במשך שנה וחצי אכל, שתה, ישן ונלחם בטנק. הציל חיים ממש עד לרגע שבו הוא נפגע רונן פורטנוי שם בצד את הלימודים ואת העבודה, שם בצד את הרצונות האישיים, ועשה למעלה מ-300 ימי מילואים, עד שנמצא בבסיס צה"ל ללא רוח חיים. אפיק טרי, מלח הארץ, תלמיד מצטיין, כוכב כדורגל. הוא הבין את הסכנות ובחר להתייצב אל הדגל, למרות שהוא ידע שזה מסוכן. שמואל הררי עלה לבד מברוקלין לישראל בגיל 17. הוא מצא אהבה פה בישראל, הקים משפחה. הוא יצא למלחמה ולא חזר. יובל שהם – פגשתי גם את אבא שלו, מוזיקאי והייטקיסט; משפחה מקסימה. יובל שהם, ציוני בכל רמ"ח איבריו, לא היה חייב להסתכן, אבל נלחם להיות קרבי. הסטיקר שלו עוד מלווה אותי עם החיוך היפה שלו והפרח. בצלאל צבי קובץ, צעיר חרדי, לא הסכים להיות בישיבה בזמן שאחיו מגויסים לצבא ולמלחמה, היה לו חשוב להצטרף אליהם. טל דרור, עוד בחור צעיר, מקסים, מירושלים, בכלל התעניין בתחום החלל, אבל הרגליים שלו היו נטועות חזק מאוד בקרקע. ערכי, מתוק, אוהב אדם, עם הורים מקסימים, שאפילו בשבעה שלו עשו מאמץ לחייך. דותן שמעון היה מאלה שגורמים לך לרצות להיות כמוהו. מפקד שהוא אח גדול, עם חיוך בלתי מחיק. עלים עבדאללה, איש משפחה, לא היסס לרגע לפני שדהר אל זירת החדירה והציל נפשות. לצערי, הרשימה היא מאוד מאוד ארוכה. ניתן להמשיך ולהמשיך. זו רק רשימה חלקית של שמות של אנשים ענקים, שעל הכתפיים שלהם, בזכותם, החזרנו את החטופים. בזכותם אנחנו חיים פה בביטחון במדינת ישראל. אז אני לא רוצה רק להסתפק בלומר להם ולמשפחות שלהם תודה. חשוב לי להתחייב מכאן, מעל במת הכנסת, שאנחנו נמשיך את דרכם, נשתדל, נעשה הכול כדי להיות יותר טובים. יהי זכרם ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין שוב את השר שלמה קרעי להשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, לגופה של הצעת החוק, תגובת משרד הבינוי והשיכון היא שהצעת החוק מתעלמת מהמצב הקיים בשטח ומהמדיניות שכבר מיושמת. משרד הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל כבר הגדילו באופן משמעותי את העדיפויות הניתנות לחיילי מילואים, כמו שאכן צריך, בתוכניות הדיור הממשלתיות, לעד 50% מהדירות המוגרלות במסגרת מחיר מטרה לצד מהלכים נוספים של עד 100% בחלק מהיישובים. לכן, ועדת השרים לחקיקה החליטה לדחות את הצעת החוק הזו בכמה חודשים, ואם יוזמת ההצעה מתעקשת להצביע עליה היום, אני קורא לחבריי חברי הכנסת להתנגד לה. אדוני היושב-ראש, ביום פתיחת המושב, לפני יומיים, יאיר לפיד קרא לך יושב-ראש של חצי מהכנסת. אני חושב שיאיר לפיד צריך ללכת לבדוק את עצמו. אולי הוא לוקה בשכחה קלה. אנחנו זוכרים כאן את התקופה הנוראה שהייתה כאן כשנציג מטעמו ישב כאן על דוכן יושב-ראש הכנסת, וכשחברי כנסת מטעמו הצביעו פה אחד אחרי שהוציאו את כל חברי הכנסת החוצה, ויושב-ראש הכנסת התעמת פיזית, פיזית – אתה מעולם לא התעמתָּ, אולי בנעימות ובקול רם – יושב-ראש הכנסת מטעם יאיר לפיד התעמת פיזית עם חברי כנסת כאן בחוץ בפרסה במחזות מעוררי פלצות עם צרחות וצעקות והוצאות בלי קריאות. ממש אי-אפשר לומר שהוא אפילו היה יושב-ראש של חצי מהכנסת, כי לדעתי גם חצי מהכנסת שהוא היה יושב-ראש שלהם, התביישו בדרך שבה הכנסת התנהלה תחת משטרו של יאיר לפיד והנציג מטעמו כאן. אז איך אומרים? טלו קורה מבין עיניכם. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני גאה בך על ההתנהלות המכובדת, הממלכתית, האמיתית שלך. אתה לא נותן את הכנסת הזו למרמס בפני אלו שמנסים לרמוס אותה, בפני אלו שמנסים לרמוס את העם. זה הרי מה שהם עושים בסוף כשהם מבטלים לנו חוקים, מבטלים חוקי-יסוד, מנסים לייצר מציאות כזאת באמצעות התקשורת, אותה תקשורת שהם כל כך מתנגדים לחוק השידורים קרוב לשלוש שנים. הם לא מאפשרים, מאיימים עלינו: אם לא תשנו ואם לא תוסיפו פיקוח, החוק לא יגיע בסוף לכנסת. הם מפחדים שהקולות של אזרחי ישראל יישמעו. ואנחנו נשמיע את הקולות האלה, ונשנה את תפיסת המציאות שאותה חבורה מנסה להנחיל לאזרחי ישראל.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני השר, גם כשהחברים שלך מפילים את זה, אנחנו אשמים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מפילים את מה? חוק השידורים לא הגיע. לא, חוק השידורים לא הגיע לכנסת.

מאיר כהן (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא לא לא. חוק השידורים הוא חוק ממשלתי שעדיין לא הגיע. אתה מדבר על חוקים אחרים, בנושא התאגיד, בנושא הרייטינג, נכון? כאן יש בעיות אחרות, ואנחנו נתגבר גם עליהן. אבל חוק השידורים, שקרוב לשלוש שנים – הוא פורסם להערות הציבור ביולי 2023, לפני שנתיים וחצי, ישב מספטמבר 2024, אחרי למעלה משנה של עבודה מאומצת. הם קוראים לזה פנימיות. יושבים איתנו שבועות שלמים נציגים של משרד המשפטים ומשרדים אחרים, מגיעים להסכמות. נשלח אליהם לנסחות בספטמבר 2024. תראה איפה אנחנו נמצאים היום – למעלה משנה אחרי שהחוק נשלח לנסחות במשרד המשפטים, ואחרי כל ההסכמות וכל הסיכומים, הם ניסו לסכל את החוק, כי החוק הזה פותח את השוק לתחרות. הוא מאפשר להקים ערוצים, לקבל מקום ברצף של ערוצי החדשות, להשמיע מגוון דעות, להפסיק את ההתערבות של הממשלה במודל העסקי. כשהחוק יעבור אתה תוכל לבחור לעצמך מהם הערוצים שאתה רוצה לשלם עליהם בלי חבילות ערוצים שכופים עליך. אין התערבות של הממשלה בתוכן, אין התערבות יותר. אין רשות שנייה, אין מועצת כבלים ולוויין. הם לא מוכנים לזה בשום פנים ואופן. הייעוץ המשפטי לממשלה עמד על רגליו האחוריות כדי שנכניס פקידים שיפקחו על תוכן השידורים. למה? כי הפקיד הזה בסוף מקשיב ליועץ המשפטי שלו, היועץ המשפטי שלו מקשיב לזרוע הארוכה של הייעוץ המשפטי לממשלה ושל בג"ץ, וככה הם שולטים בשיח. אני אומר בחוק הזה: בואו נסיר את ידינו. לא אני, לא אתם – הציבור בשלט, הוא יקבע מה הרייטינג, במי צופים, מה טוב ומה לא טוב. נפתח את זה לשוק חופשי ותחרותי. זה מגיע סוף-סוף לכנסת למרות התנגדות נחרצת שלהם, ולמרות שלדעתי, שוב, זו פעם ראשונה בהיסטוריה שיש הערה ברשומות, בקובץ החוק עצמו, שהחוק הוגש בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה המודחת וחבריה שם. רצית להוסיף משהו, אדוני?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז זה בנוגע למה שהיה כאן לפני יומיים. אני רוצה מכאן לדבר לחבריי נציגי הציבור החרדי, חברי הכנסת הרב אייכלר, הרב גולדקנופ, הרב פרוש, הרב גפני, לחבריי מש"ס, מרגי, אזולאי – תראו כמה אתם מהווים כלי שרת בידיים של האופוזיציה הזו. תראו כמה הם מנסים לנגח אותנו דרככם. תראו כמה שנאה כלפי מעוטי יכולת, כלפי תינוקות של נשים עובדות, שלא יצאו לעבודה או ישלחו בסוף את התינוקות שלהן למעונות יום לא מוסדרים, בלי היגיינה, בלי פיקוח של משרד הבריאות. זה לא נקרא להזדקק לבריאות.

גלעד קריב (העבודה):

שההורים שלהם ילכו לעבוד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זו בדיוק המטרה של מעונות היום, לעודד נשים לצאת לעבודה.

גלעד קריב (העבודה):

נשים וגברים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא נכון.

גלעד קריב (העבודה):

נשים וגברים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא נכון.

גלעד קריב (העבודה):

שילמדו תורה אחרי הצבא במקום אברכי כוללים של חצאי ימים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

המטרה של מעונות היום – אתה מדבר מתוך בורות, חבר הכנסת קריב. סבסוד מעונות היום נועד לאפשר לנשים לצאת לעבודה. תבדוק את זה, תשאל את ה-GPT, תשאל. דקה, תשאל – תחזור אליי.

גלעד קריב (העבודה):

השר קרעי, אתה לומד תורה? אתה בערב לומד, ואז – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה לגבי זוגות שבהם אין נשים, למשל בן זוגי ואני?

שר התקשורת שלמה קרעי:

המטרה של סבסוד מעונות היום הייתה לעודד נשים לצאת לעבודה. והייעוץ המשפטי לממשלה מנסה לפגוע בתינוקות שלכם, הרב גפני. והם כאן מנסים לפגוע במעוטי יכולת, שישלמו יותר ממה שאין להם. את כל זה הם עושים כדי לפגוע בנו, בציבור של כולנו, בממשלה, בראש הממשלה. אני אומר לכם, אנחנו השותפים הטובים ביותר. יחד איתכם אנחנו נביא גם את חוק הגיוס הטוב ביותר, שהם מתנגדים לו תוך כדי זה שהם יודעים שהם פוגעים בביטחון המדינה כשהם מתנגדים לו, כי אנחנו מסכימים שאלו שאין תורתם אומנותם יתגייסו, והצבא צריך אותם. ואנחנו נכיר בערך לימוד התורה. את כל החוקים שהם מביאים עכשיו הם יכלו לעשות כשהיה להם את מנסור עבאס, שהגן עליהם עם מטריית האחים המוסלמים. הם לא עשו את זה. הם עושים את זה עכשיו כי הם רוצים לפגוע בנו, הם רוצים לפגוע בכם. אבל אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אנחנו, יחד איתכם, נביא לכאן את החוקים הטובים ביותר. נגן עליכם, למרות כל המעורבות של המשפטנים. אני אומר, ואמרתי את זה לרב בן צור בממשלה, אמרתי לו: האשמים הם אנחנו. השר נותן הוראה – אין דבר כזה שהיועצת המשפטית מחליטה פתאום לבטל את הסבסוד. אין לה סמכות כזאת, אין חוק שמאפשר לה את זה. אנחנו צריכים להיות נחושים מולם, מול הייעוץ המשפטי לממשלה, מול צווי ביניים לא חוקיים של בג"ץ, כי העם בחר בנו. אנחנו מדינה דמוקרטית. בסוף, אם יש גורם – וזה מה שרוצים החבר'ה באופוזיציה, הם רוצים גורם לא נבחר שכרגע, כרגע הוא נמצא בערך בשליטה שלהם, או שהם בשליטה שלו, אני לא יודע מי בשליטה של מי. אבל הם לא מבינים שגלגל חוזר בעולם. גם מערכת המשפט בסוף לא תהיה בידיים שלכם, וגם התקשורת לא תהיה בידיים שלכם, ואז מה תעשו? מה תעשו כשהבאתם למציאות כזאת שאתם לא קובעים כלום, גם אם חלילה תהיו בקואליציה? וזה לא יקרה, כי אתם יודעים, דמוגרפית, אין לכם סיכוי. גם אם חלילה זה יקרה, יהיה לנו את בית המשפט, את התקשורת – אתם לא תוכלו לעשות כלום. לכן תהיו דמוקרטים אמיתיים ותשמרו על כבוד הבית הזה, תשמרו על שלטון החוק, ואל תיתנו להם לעשות ככל העולה על רוחם. תודה.

היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):

תודה רבה לכבוד השר קרעי. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להשיב על עמדת הממשלה. עד שלוש דקות.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, זה כל הזמן מפריע מחדש, איך עומדים כאן, וגם אתה השר קרעי עומד כאן, ורוממות האל בגרונכם, אבל תמיד החרב הזאת שמסתכלת ימינה ומחפשת מי הבוגד, מי הלא-בסדר; אתם אשמים. תגיד לי, שלוש שנים אתם בממשלה, מי הפריע לכם? היות שבכל זאת בקואליציה לא כולם בורים ועמי הארץ אלא יש בתוכם חבר'ה שחושבים, אז הם אומרים: יכול להיות שהחוק שאתם מציעים הוא לא טוב. עכשיו אני רוצה לדבר על תופעה שהייתה היום בוועדה לביקורת המדינה. הוועדה דיברה על הקמת ועדה ממלכתית שתחקור. לצערי הגדול, חלק מחברי הכנסת נהגו בוועדה הזאת כאילו היא ועדה שולית שמדברת על משהו, על עוד איזה חוק. אני מעריך חברי כנסת מהליכוד שהיו לאורך כל הדיון – אושר שקלים, תקשיב – והתווכחתי איתם.

אושר שקלים (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

אל תפריע, אל תפריע. אבל הם היו כל הדיון. למרות שאני לא מקבל את מה שאמרת – אבל הגעת, ישבת, היה דיון. בניגוד לזה, מגיעים בדקה ה-90 חברי כנסת שלא יודעים בכלל, ולא רק שהם מצביעים נגד כי מישהו לוחש להם תצביעו נגד, אלא הם גם לא מכבדים. זה הדבר שבעטיו אני עומד כאן. יש בחברה הישראלית – ואני מאחל לכולנו שלא ניכנס למעגל הכואב הזה – משפחות שכולות. היו שם הורים שכולים שזעקו לשמיים, ולראות את הזלזול של חלק מחברי הכנסת בהם – דבר כזה, שום דבר לא יכול להיפרע. כשהאנשים האלה באים לכנסת, לא משנה מה דעתך, תכבדו אותם. אנחנו חייבים להם ולקורבנות שלהם את המקום הזה שלנו. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברים, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התניית הטבות בדיור וקיום חובות לפי חוק שירות ביטחון, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק התניית הטבות בדיור וקיום חובות לפי חוק שירות ביטחון, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):

בעד – 40 חברי כנסת, נגד – 53, אין נמנעים, נוכח אחד. אי לכך, הצעת החוק לא עברה. אני קובע כי הצעת חוק התניית הטבות בדיור וקיום חובות לפי חוק שירות ביטחון, התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):

נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים, נזקקים (תיקון – קיום הוראת חוק שירות ביטחון כתנאי לסיוע), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מירב כהן. בבקשה, גברתי. אני מזמין את חברת הכנסת מירב כהן להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות עומדות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, זו הצעת החוק השלישית שאני מניחה היום בפניכם, עם אותו רציונל: די לתת פרס והטבות יתר רק למי שמשתמט. איזו מדינה נותנת עונש למי שמתגייס? למה לתת מלגה של 1,000 שקלים בחודש רק למי שלא מתגייס? אם התגייסת – לא תקבל. לא עוד. מי שמשרת – יקבל; מי שמשתמט – לא יקבל. מכיוון שהסברתי את הרציונל של כל הצעות החוק בנאום הקודם שלי, אני כרגע רוצה לעבור לעוד נושא חשוב, והוא ועדת חקירה ממלכתית. האמת היא שכל ממשלה, כל קואליציה, עם קמצוץ של אחריות, של הגינות, של יושרה, אחרי שמסתיימת מלחמה כל כך קשה, ההחלטה הראשונה המתבקשת שהייתם צריכים לבוא ולהעביר פה היום זה להקים ועדת חקירה ממלכתית. כי למשפחות השכולות מגיעה תשובה, כי לחטופים מגיעות תשובות, לעם ישראל כולו מגיעות תשובות, ואנחנו צריכים למנוע את הטבח הבא, ואם לא נפיק לקחים, הוא יבוא. אבל כמו שיכור שחוזר לטיפה המרה, שוב אתם מביאים לנו סדר-יום של 6 באוקטובר, עוד פעם חוקים מטורללים – של הפיכה, של כפייה דתית, של שינוי הצביון של מדינת ישראל – כדי לפלג ולשסע. כאילו לא למדתם כלום. הבאתם אותנו לשפל, זימנתם עלינו את האסון הגדול מאז השואה ולא הפקתם שום לקח. עם ישראל דורש ועדת חקירה ממלכתית, לא פריטטית, לא פתטית, לא חרטא ולא ברטא. שמעתי עכשיו, קראתי בחדשות שקלנר יקים את ועדת החקירה. חבר הכנסת קלנר, בן אדם שבמשך שנים – אני אקריא ציטוט שלו, היה לו ציטוט: "יש לנו עניין אסטרטגי שחמאס ישלוט בעזה". הוא יקים לנו ועדת חקירה ובטוח שהאמת לא תטויח, בטח שככה אנחנו נפיק לקחים. מהכול תעשו עסקונה? 2,000 איש הלכו לנו. אנשים נאנסו, נשחטו, לקחו אותם בפיג'מה מהמיטות שלהם. קלנר יחקור את זה? אתם לא מתביישים? זה לא יעבור. תקום ועדת חקירה ממלכתית, לא יעזור לכם כלום. לא אתם תעשו את זה? אנחנו נעשה את זה, כי אתם לא תמנו את מי שחוקר אתכם.

קריאה:

כתוב כאן.

מירב כהן (יש עתיד):

זה לא יקרה. אגב, הראשון שכל הזמן דרש ועדות חקירה ממלכתיות אחרי אסונות היה בנימין נתניהו. אחרי לבנון השנייה הוא הסביר לעם ישראל למה חייבים ועדת חקירה ממלכתית. אחרי פרשות – לא מלחמות – פרשות כמו הסוהרות, הרוגלות, דברים חשובים, אבל בואו, לא 2,000 איש שנטבחו. אז הוא דרש בתוקף ועדת חקירה ממלכתית. ואני לא מדברת על היסטוריה, אני מדברת איתכם על הקדנציה הקודמת. מהכול הוא עושה עסקונה פוליטית? לא יעזור לו, האמת תצא לאור. אתם יודעים מה? אפילו אחרי עשר שנים של קמפיין על הראש של בג"ץ – מאז שנפתחו התיקים לראש הממשלה, הוא עשר שנים עושה קמפיין על הראש של המערכת המשפטית, כי הוא רוצה, כאמור, שיתנו לו חנינה – אפילו אחרי עשר שנים של קמפיין האמון במערכת המשפטית עדיין פי ארבעה יותר גבוה מהאמון במערכת הפוליטית, וגם עכשיו, 70%–80% מהציבור בישראל דורש ועדת חקירה ממלכתית, מימין ומשמאל. וזה יקרה. אני רוצה להתייחס למה שקורה כרגע בעזה. ראו, תודה לבורא עולם ותודה לחיילים הגיבורים שלנו, באמת, חזרו לכאן גם החטופים החיים ולאט-לאט גם החללים, עד שהאחרון יגיע. אבל בואו לא נשכתב את ההיסטוריה – זה היה צריך לקרות מזמן. ראש ממשלת ישראל מסמס אין-ספור הזדמנויות לעסקאות, ובדרך הזו נפלו הרבה חיילים ונרצחו הרבה חטופים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא נכון. זה לא נכון.

מירב כהן (יש עתיד):

לא נשכח את ההדלפה לבילד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – – החמאס אומר את זה. את דוברת של החמאס.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

לא נשכח את ההדלפה לבילד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה לא ייאמן. את דוברת של חמאס, דוברת של חמאס.

מירב כהן (יש עתיד):

לא נשכח את זה שהוא סירב לעבור לשלב – – –

היו"ר יעקב מרגי:

קריאת ביניים. תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

מירב כהן (יש עתיד):

לא נשכח איך סמוטריץ' ובן גביר התגאו שהם ממסמסים עסקאות כי הם לוחצים על נתניהו.

צגה מלקו (הליכוד):

את תקועה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

לא נשכח איך הוא המציא את שיטת הפעימות. מי שמע על שיטת הפעימות? לשחרר את האחים שלנו בפעימות? כי איך נתניהו אמר? צריך לכווץ את הבעיה. כאילו זה בגד שצריך לכווץ את מידתו.

אושר שקלים (הליכוד):

מירב, לפיד היה עושה יותר טוב?

מירב כהן (יש עתיד):

האחים שלנו היו שם והוא מרח את הזמן. לא נשכח ולא נסלח ולא נשכתב את ההיסטוריה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גם אנחנו לא נשכח – – –

מירב כהן (יש עתיד):

בסוף נשיא ארצות הברית, תודה לאל, כפה עליו להביא אותם. עמד פה מעל הבמה הזו ואמר: אמרתי לנתניהו: אתה לא יכול כל הזמן להמשיך להילחם, אתה חייב להביא אותם. נשיא של ארצות הברית, גוי, דואג להביא את האחים שלנו. בסדר, לפחות היה לנו אותו. אבל האמת, העסקה שנסגרה – בואו, שימו לב מה קורה. בגלל שנתניהו סירב לעשות דיון מדיני, כי הוא פחד שהשותפים שלו יגידו עליו שהוא שמאלני והוא לא רצה שיפרקו לו את הממשלה, אז הוא לא עשה דיון על מה שיהיה ברגע שהצבא יצא מעזה, אז לא יודעים למי להעביר את המפתחות. אז תראו איזה קטע: הצבא יצא החוצה, ומי משתקם? חמאס. איזו הפתעה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, קטי.

מירב כהן (יש עתיד):

מי משתלט על הסיוע ההומניטרי? חמאס. איזו הפתעה. מי מוציא להורג את כל החמולות שהצבא נתן להן נשק? חמאס. איזו הפתעה. עכשיו, זה נהיה עוד יותר גרוע. הוא דאג שאיזה מדינות יהיו השותפות של חמאס? טורקיה וקטר, מדינות של האחים המוסלמים, שעשו נזק אדיר למדינת ישראל, גמרו אותנו בעולם. מדינות תומכות טרור – הן עכשיו מכניסות את הארגונים שלהן לעזה. במקום שהוא היה הולך על התוכניות שהציעו לו לאורך כל הדרך, עם המדינות המתונות, עם מצרים, עם האמירויות, עם סעודיה, הלך לשותפים של חמאס. כאילו לא למדנו כלום. עוד פעם אותה קונספציה. ברגעים אלה ארגון IHH האנטישמי של הטורקים נמצא בעזה עם הדגלים שלו ועוזר לחמאס להשתקם, כל רגע, כרגע, בגלל שנתניהו פעל בחוסר אחריות. כרגע הישגים שהחיילים הגיבורים שלנו שילמו עליהם בדם נמחקים כי יש לנו ראש ממשלה שלא עשה שיעורי בית. בסוף הוא מרח את הזמן, ברח מדיון מדיני, ברח מלהכין חלופות, יצא מהשטח, ואין ואקום – חמאס שוב משתקם. ונוסף על כל הצרות, גם, כרגיל, אין הסברה. לא מסבירים כלום. לא מראים לעולם מה קורה בעזה, שחמאס טובח בבני עמו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מירב כהן (יש עתיד):

כרגיל, גם הגזרה הזו מופקרת.

גלעד קריב (העבודה):

אתם השותפים של החמאס, הייתם ונשארתם.

היו"ר יעקב מרגי:

קריאות ביניים – בישיבה. בבקשה, אדוני, בישיבה. עדיף לא לצעוק.

גלעד קריב (העבודה):

אתם הייתם השותפים של החמאס, ונשארתם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

החיילים האמיצים שלנו עשו את חלקם, נאבקו בגבורה, הצילו אותנו – חיילים אמיצים – אבל המדינאים שלנו לא עשו את חלקם, לא עשו את שיעורי הבית שלהם, ובזאת הם מביאים למחיקה של הישגים צבאיים חשובים ששילמנו עליהם את המחיר היקר מכול. בושה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אני מזמין את השר שלמה קרעי, שר התקשורת, להשיב בשם הממשלה. עד עשר דקות לרשותך.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

בטח, בוודאי.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

הלילה כוחות הביטחון עצרו יתום שיושב שבעה על אבא שלו בגלל שהוא לא התייצב לצו שנשלח לו – – – לאחד שיושב שבעה, הצבא הולך גם לבית?

היו"ר יעקב מרגי:

עשר דקות לרשותך, אדוני השר.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

– – – שיעצרו יתום? אין גבול לאטימות?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. השאלה ברורה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

אני חושב שהשר קרעי צריך להתייחס לדבר הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא יענה, הוא יתייחס. אם הוא ירצה, הוא יתייחס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אתייחס.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

השר קרעי, תסביר לי, מה אני יכול להסביר למשפחה – – –

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת פרוש, זה לא זמן שאילתות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – הרב פרוש, שאלת, אענה לך. זה חמור מאוד בעיניי. זה לא צריך לקרות. צריך שתהיה רגישות למי שיושב שבעה, למי שנמצא באבל, אין פה שאלה בכלל. זה הכול.

גלעד קריב (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

פשוט. תשובה פשוטה. גם אם תשאל את קריב, גם הוא יגיד לך את זה.

היו"ר יעקב מרגי:

חשבתי שהפנמת שעושים את זה בישיבה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

– – – אטימות. יש גבול.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הינה, המסר פה עובר, אני מדבר כאן בשידור חי. אני בטוח שהמסר יועבר גם לשר הביטחון. צריך שתהיה רגישות כאשר אדם יושב שבעה. אני לא בטוח אם כל החברים באופוזיציה מסכימים עם זה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

היה לפני איזה שבועיים חתן, באמצע – – – של חתן, באמצע שבע ברכות לקחו אותו, והוא יושב עד עכשיו במעצר. הייתי – – – להגיד לאדוני לתת ערבות שהוא יצא? הינה התשובה. עצרו אותו.

היו"ר יעקב מרגי:

השר פרוש, אנחנו באמצע הצעת חוק פרטית, תן לשר להשיב. הינה, הוא ענה לך. הוא ענה לך כבר לפני כמה דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הרב פרוש, אני מסכים, ודאי שצריכה להיות רגישות. אני בכלל חושב שכל המעצרים, כאשר אנחנו מגיעים להבנות ומקדמים חקיקת גיוס חסרת תקדים, היסטורית, שיש עליה הסכמה רחבה, זה דבר שהוא מיותר. זה דבר שהיועצת המשפטית לממשלה לשעבר עשתה, הנחתה לעשות את זה רק כדי לתקוע מקלות בגלגלי הממשלה הזאת. שום סיבה אחרת אין כאן. הרי לא נצליח לספק כאן את צורכי הביטחון של הצבא באמצעות מלחמת קודש ובאמצעות התבצרות של כל אחד בצד שלו. ברור לנו שהם מנסים להשתמש בכם. הרב פרוש, ברור לנו שהם מנסים להשתמש בדבר הרגיש הזה, בלומדי התורה, כדי לפגוע בנו, כדי לפגוע בכם. גם כל ההצעות שמביאה כאן חברת הכנסת מירב כהן – לא הקשבתי לה לגמרי, אבל היה נראה לי שהיא מרחמת על שונאי ישראל בעזה. עליהם היא מרחמת, אבל על הילדים והתינוקות של החרדים – על זה היא מביאה הצעת חוק, לפגוע בנזקקים, לפגוע בביטוח הלאומי, לפגוע בתינוקות של הציבור החרדי. עם זה אין לכם בעיה, אבל המסכנים בעזה – זה כואב לכם.

מירב כהן (יש עתיד):

למה לתת לחמאס להשתקם? למה? לא חבל? חיילים נפלו שם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

המסכנים. אף אחד לא נותן לחמאס להשתקם.

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת מירב, את יכולה להשיב לו.

מירב כהן (יש עתיד):

– – – להכניס להם סיוע – – – למה? למה? לא חראם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם לא חלמתם שראש הממשלה נתניהו יצליח לפרק את החמאס עד כדי פירוקו – –

מירב כהן (יש עתיד):

השר, קח אחריות. קח אחריות.

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת מירב, את לא מתכוונת להשיב לו לאחר מכן?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – מקלפי המיקוח שלו. כל החטופים החיים חזרו הביתה, והחללים חוזרים ויחזרו עד האחרון שבהם.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל למה צריך לעשות ככה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה אתם הייתם עושים? יאיר לפיד אמר להיכנע להם. להיכנע – –

מירב כהן (יש עתיד):

למה לא חייב לתת לחיילים? למה לתת עכשיו לחמאס?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – לצאת החוצה. לא לחסל את סנוואר, לא לכבוש את רפיח, לא לחסל את נסראללה, לא להפציץ באיראן. אתם רציתם – – –

מירב כהן (יש עתיד):

נסראללה חוסל כמעט לפני שנה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הייתם חותמים על עוד הסכם כניעה.

מירב כהן (יש עתיד):

אז למה לא ביטלתם את ההסכם עד היום?

שר התקשורת שלמה קרעי:

את הצפון וגם את אשקלון הייתם נותנים להם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא מבטל? שלוש שנים אתה אוכל את הראש. בטל לו את ההסכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, מירב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם, אין לכם שום ערך למורשת ישראל, לארץ ישראל. כל האידיאולוגיה שלכם זה רפיסות, זה כניעה והסתה נגד החרדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלוש שנים על הסכם גז הוא מדבר. אתה שר שלוש שנים, תבטל את הסכם הגז. מה אתה אוכל לי את הראש עליו? תבטל. שלוש שנים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, אני אקרא לאמסלם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בסדר. למה? תבטל, הינה, אני בעד.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת קרעי, אנחנו לא צריכים לנרמל שיח – – –

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא צריך להרים את הקול שלי.

היו"ר יעקב מרגי:

למה? אפשר להשיב לעניין בלי לפגוע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מודה לך על זה. אתה לא רציני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לגופו של עניין, יש כאן תגובה של שר החינוך: הצעת – –

היו"ר יעקב מרגי:

אני אקרא אותך לסדר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – החוק מבקשת לתקן את חוק סיוע הכלכלי ללומדי תורה וסטודנטים נזקקים ככה שהסיוע יותנה במילוי חובות לפי הוראות חוק שירות הביטחון. אבקש להתייחס לכך מאחר ששאלת תשלום הסיוע הזה נמצא מזה זמן בבחינה משפטית, וכי מדובר בקבוצה קטנה של כ-40 לומדי תורה, אברכים מבקשי סיוע. את שומעת, חברת הכנסת כהן? הלכת לך בפינצטה, בדקת כל מסכן שיש לו כיפה שחורה על הראש כדי לעמוד כאן מעל הדוכן ולתקוף אותו. 40. 40 אברכים, 40 לומדי תורה שזקוקים לסיוע – –

מירב כהן (יש עתיד):

מה עם המסכנים שעושים צבא ואין להם – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – כולם ביחד מקבלים פחות מהמשכורת שלך. את יושבת פה ולא עושה כלום.

מירב כהן (יש עתיד):

ומה עם המסכנים שעושים צבא, ועם הילדים שלהם, והאימהות? למה אתה דואג רק לילדים של החרדים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – הם לפחות לומדים תורה ומגינים על עם ישראל.

מירב כהן (יש עתיד):

מה עם המסכנים שעושים צבא – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

40 איש, לא 40,000 איש.

מירב כהן (יש עתיד):

למה אתה דואג רק לילדים של החרדים? רק לילדים של החרדים. יש עוד מסכנים במדינת ישראל – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא 40 מאות, לא 40 עשרות; 40 אנשים מסכנים שמבקשים סיוע.

מירב כהן (יש עתיד):

יש עוד מסכנים במדינת ישראל – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן? זה מה שכואב לך? את הולכת בפינצטה. אתם מלאי שנאה לציבור החרדי. אתם חושבים שככה תקבלו יותר קולות.

מירב כהן (יש עתיד):

– – – רק על פוליטיקה, ולחייל שיש לו אישה בבית עם ילדים קטנים גם מגיע מעון חינם – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת מירב, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, את אמורה להשיב אחריו. אז מבליגים, מבליגים, מבליגים.

מירב כהן (יש עתיד):

לא, הוא פנה אליי.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא עונה לך. רגע, למי הוא יפנה? הוא משיב על הצעת החוק שלך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני משיב לך, נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא משיב על הצעת החוק שלך.

מירב כהן (יש עתיד):

באמת לא ראוי להשיב לו, אדוני. אתה צודק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

40 לומדי תורה, אברכים מבקשי סיוע. 40, הרב גולדקנופ. הולכים ומחפשים אתכם בפינצטה. אלה שמציעים לכם דף ריק – בואו, רק תיכנסו, ניתן לכם פטור ממיסים לכל החיים, ונבנה לכם ארמונות – אלה הולכים עכשיו ומחפשים אתכם בפינצטה. 40 אנשים מסכנים מבקשי סיוע, שנמצאים בבחינה משפטית, שגם ככה היא מוקפאת עוד מאפריל 2024 – כבר שנה וחצי – על זה עכשיו היא מגישה הצעת חוק. חוק אחרי חוק, מסכנים שאין להם הכנסה ומשלמים דמי ביטוח לאומי מופחתים, 40 מבקשי סיוע שהיא אספה אותם בפינצטה ורוצה לפגוע גם בהם. אלה השותפים שתדעו איך לעולם לא להקשיב להם, להיזהר מהם, להיזהר מהבטחות השווא שלהם. הם לא מעריכים אתכם, הם בזים לכם, הם בזים למורשת, הם בזים ללימוד התורה. היזהרו מהם. אני רוצה לומר בדקות שנשארו – שמע, אדוני היושב-ראש, הכתבת דפנה ליאל תמצתה במשפט אחד, עכשיו, בפוסט שהיא העלתה לטלגרם שלה, תמצתה במשפט אחד את כל התורה, כל התורה על רגל אחת. שמע מה היא אמרה: קרעי מתגאה: הפכנו את הייעוץ המשפטי להערת שוליים. במילים אחרות – תשמע את המשפט, משפט מכונן, משפט שאני אומר אותו בכל ישיבת ממשלה ואומר אותו בכל מקום ובכל ריאיון, משפט מכונן של דפנה ליאל: מי צריך חקיקה להחלשת מעמד היועצים המשפטיים כשמיישמים את זה בפועל? זאת כל התורה על רגל אחת. לא צריך חקיקה. יועצים משפטיים הם רק יועצים. כשמם כן הם. צריך לדעת לעמוד נחושים מול היועצים המשפטיים שמבקשים ליטול לעצמם סמכויות. לא צריך חקיקה להחלשת היועצים המשפטיים. החוק מראש מחליש אותם בשם שלהם – יועצים משפטיים. הם יועצים ותו לא. אם אנחנו לא עוברים על החוק. אנחנו יכולים לעשות וליישם מדיניות, גם אם יועץ משפטי אומר שבעיניו זה לא עובר בג"ץ, או שבעיניו זה לא חוקתי, או שבעיניו זה לא נראה טוב. זאת כל התורה על רגל אחת. אז תודה לך, תודה לדפנה ליאל שנתנה כאן את המשפט המכונן הזה: מי צריך חקיקה להחלשת מעמד היועצים המשפטיים כשמיישמים את זה בפועל? זאת בדיוק כל התורה על רגל אחת. היא תקפה לא רק ליועצים המשפטיים, היא תקפה גם לגבי בג"ץ. מי צריך חקיקה להסדרת מעמד בג"ץ כשאפשר ליישם את זה בפועל? בג"ץ נטל לעצמו סמכויות בניגוד לחוק, וצריך לומר לו לא. צריך לומר לו: פסק הדין הזה שלך, צו הביניים הזה שלך, מנוגד לחוק. אנחנו דמוקרטיה, אנחנו לא אריסטוקרטיה, אנחנו לא שלטון מועצת חכמי המשפט.

גלעד קריב (העבודה):

מועצת חכמי התורה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אנחנו שלטון החוק. כאשר יש רשות דמוקרטית אחת שעוברת על החוק, הרשות השנייה מאזנת אותה, בולמת אותה. מי צריך חקיקה של רפורמה משפטית כשאפשר ליישם אותה בפועל? תודה, דפנה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, את מעוניינת להשיב? חברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

גברתי, לנו אין רוח הקודש, את צריכה להודיע לנו. בבקשה. סליחה, מופיע, אני מתנצל.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ישיבת ממשלה מתכנסת כדי לשנות את שם המלחמה ל"מלחמת התקומה". זו מלחמת התנומה, נרדמתם בשמירה, אתם לא מתביישים? ישיבת ממשלה. ממשלה בהפרעה? מלחמה התקומה? הפעם, ראש הממשלה נתניהו, משחקי התודעה שלך לא יעבדו. מה זה הפארסה הזו? לאן אתם לוקחים אותנו עוד פעם? אתם לא מתביישים? מלחמת תקומה? אתם רציניים? זהו ניסיון עלוב, פתטי, לשנות את המציאות העצובה. זו מלחמת 7 באוקטובר, הטבח הגדול ביותר שנעשה באזרחי מדינת ישראל. אין כאן שום תקומה. מלחמת 7 באוקטובר. הטבח הנורא קרה במשמרת שלכם. לא זו בלבד, ראש הממשלה נתניהו 17 שנים בשלטון אישר הכנסת 50 מיליון דולר במזומן כל חודש. זה הכסף ששימש להתעצמות צבאית של חמאס; זה הכסף ששימש לבניית תת-הקרקע. נכשלתם. אתה, ראש הממשלה, וממשלתך הפרתם את החוזה עם אזרחי מדינת ישראל, הפקרתם אותם לרצח ולאונס. אתם מנסים לשכתב את ההיסטוריה. בטיפשותכם אתם מנסים לשנות את הנרטיב. זה לעולם, לעולם תהיה מלחמת 7 באוקטובר, חרבות ברזל, לדורות הבאים. לא תשנו את ההיסטוריה. מה תעשו למורה בבית הספר שתלמד היסטוריה ותגיד "מלחמת 7 באוקטובר"? תעמידו אותה לדין? מה תעשו למורים? גם ככה אין חינוך. מה תעשו לראש מועצה, ראש עירייה, מרצים, עיתונאים ועמך ישראל? תעמידו את כולם לדין? שלשום, בצאת השבת, החלו תגובות זעם של חלק מהמשפחות השכולות: שלא יעזו להחליף את שם המלחמה על מצבות יקיריהן; ששינוי השם לא יקרה. משרד הביטחון הבהיר: ללא הסכמת המשפחות, זה לא יקרה. המהלך הזה מעורר רחמים, רחמים על ממשלה שכשלה ואיבדה את הדרך, ממשלה שהאמת והדוגמה האישית ממנה והלאה. לעולם, לעולם לדורות הבאים זו מלחמת 7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל, הטבח הנורא, אונס הנשים ורצח הילדים שנעשו בבני עמנו. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה, אדוני. הזמן תם. תודה. תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים (תיקון – קיום הוראות חוק שירות ביטחון כתנאי לסיוע), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 55 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים (תיקון – קיום הוראות חוק שירות ביטחון כתנאי לסיוע), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

תוצאות ההצבעה: בעד – 38, נגד – 55, אין נמנעים, אין נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים (תיקון – קיום הוראות חוק שירות ביטחון כתנאי לסיוע), לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-זכאות לקצבת ילדים להורה שלא שירת בשירות מזכה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. אני הזמנתי את חבר הכנסת עודד פורר.

משה גפני (יהדות התורה):

– – – אם מישהו לומד תורה – – –

היו"ר יעקב מרגי:

אני מאמין שהוא יתייחס לשאלה. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש.

משה גפני (יהדות התורה):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, חבר הכנסת גפני, תקשיב להצעת החוק, אולי אשכנע אותך לתמוך בה. היא מאוד מאוד פשוטה, כי היא לא קשורה – השאלה פה היא לא אם אתה חרדי או חילוני. אגב, זה בכלל לא משנה אם אתה ערבי, יהודי, מוסלמי, נוצרי. זה בכלל לא משנה. השאלה שאנחנו צריכים לשאול אותנו היא אחת: האם אתה אזרח ישראלי? האם אתה אזרח ישראלי במדינת ישראל ואתה חלק מהדבר הזה, מהמפעל הזה שנקרא מדינת ישראל? זה לא חוק גיוס לחרדים, זה לא חוק גיוס לחילונים – חוק גיוס לישראלים. וכדי שאנחנו לא נצטרך – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תקשיבי, אז אולי תלמדי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הגישה הזאת מרחיקה. אתה מרחיק את המטרה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה מפריע לי, אדוני היושב-ראש.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה פוגע במטרה של הגיוס.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, זה מפריע לי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה עושה הכול כדי שהם לא יתגייסו. זאת לא הדרך. זה לא יעבוד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כי עד עכשיו, אני חייב לומר שעד עכשיו, כל כך הצלחתם לגייס, חבל על הזמן. חבל על הזמן. כמה מתגייסים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – – שנה וחצי, שנה וחצי הייתם בשלטון. למה לא גייסתם? למה לא גייסתם?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אנחנו נמצאים – זה מפריע לי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. קריאת ביניים. תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היה לכם רוב שנה וחצי. למה לא גייסתם?

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת דיסטל, לאפשר לחבר הכנסת, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אנחנו נמצאים, אדוני היושב-ראש, כבר שנתיים במלחמה. סוף-סוף הממשלה הזאת הבינה את היקפי האיומים שמונחים לפנינו. אומר צה"ל: אני זקוק לעוד 15,000 חיילים. הגבול המזרחי פרוץ לחלוטין. נכנס נשק ליהודה ושומרון גם ברגעים אלה. זה נשק שיופנה אלינו. כדי לסגור את הגבול המזרחי, כדי לאבטח את הדרום, את הצפון, צריך עוד חיילים. מאיפה הם יבואו? עכשיו, אנחנו מדברים על חוק גיוס לישראלים. אדוני, אני לא צריך לשלוח משטרה צבאית לבני ברק ולא צריך לשלוח אותה גם לאום אל-פחם. אני צריך דבר אחד מאוד פשוט. במדינת ישראל אזרח בגיל 18 מגיע לבקו"ם ומתגייס. מי שיתאים לשירות צבאי יעשה שירות צבאי, ומי שלא – יישללו לו כל ההטבות שמקבלים אזרחי ישראל. גם קצבאות ילדים; אין יותר קצבאות. אתה החלטת שאתה מוציא את עצמך מהכלל? אתה החלטת שאתה לא חלק מהדבר הזה שנקרא מדינת ישראל? גם לא תיהנה ממנה. לא תיהנה מקצבאות ילדים, לא תיהנה מהנחה בדיור, לא תיהנה מלעבוד בשירות המדינה, יהיה לך רישום פלילי. ועוד דבר אחד, זה חוק אחר שאנחנו נעביר אותו: אם לא תתגייס, לא תצביע. פשוט מאוד.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

עודד, עודד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מניח, גולדקנופ, שאם יעבור החוק הזה, גם אתה תרוץ ללשכת הגיוס. גם אתה תרוץ ללשכת הגיוס.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הוא לא. זה בדיוק העניין, הם לא. הם לא. אתה לא יכול להיכנס בין אדם לבין אלוהיו. עד שלא יהיה אמון, שום סנקציה לא תעזור.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, חברת הכנסת. תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חברת הכנסת דיסטל, כשלא תצעקי, תוכלי גם לשמוע. כשלא תצעקי – תשב, תשב, אל תעמוד. תשב. אתה יכול לשבת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה רק מרחיק.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

– – – זה מה שיהיה – – – זה מה שיהיה.

היו"ר יעקב מרגי:

קריאות ביניים – רק בישיבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל אחד – – – לא משנה מה. כל אחד – – – כל אחד – – –

מאיר פרוש (יהדות התורה):

– – – זה מה שיהיה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה עם הערבים? מה עם הערבים?

היו"ר יעקב מרגי:

הוא אמר, הוא אמר, כולל כולם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

פשוט מאוד, אדוני היושב-ראש.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו חיים – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מבין את הפחד, אני מבין את הפחד של חבר הכנסת גולדקנופ וחבר הכנסת פרוש, כי הם מבינים שכשהחוק הזה יעבור, השליטה שלהם על הקהילה לא תהיה כזאת מוחלטת. הם לא יהיו תלויים בהם. הם לא יהיו תלויים בהם. אני אומר דבר מאוד פשוט.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יעבור – – –

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה מזל. את הנאום הזה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, גלית.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אגב, זה לא רק עליו, זה גם על הבנות שלי. אם הילדים שלנו יבחרו שלא להתגייס, אין להם קצבאות, אין להם הטבות והם לא יכולים להצביע. מה יותר פשוט מזה?

טלי גוטליב (הליכוד):

בזכות הנאום הזה שני מנדטים – אביגדור ליברמן, בגלל הנאום הזה אתה מפסיד שני מנדטים. את הנאום הזה אני הולכת לעשות לך ויראלי בכל הרשתות החברתיות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה בלתי אפשרי. אני מצטער.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, זה מפריע לו. קריאת ביניים זה לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

תן לי להגיד אותה. הוא לא נותן לי הערת ביניים. הערת הביניים שלי – – –

היו"ר יעקב מרגי:

סליחה, סליחה. רגע, אני רוצה לברך תלמידים. שנייה אחת. אני רוצה לקדם בברכה את תלמידי כיתה י"ב מבית הספר התיכון על שם כאבול מהיישוב כאבול. ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

הערת הביניים שלי הייתה – – – את הנאום הזה לוויראלי.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, זה נאום. זה נאום.

טלי גוטליב (הליכוד):

שידעו מצביעי ליברמן שהם מסוגלים לשלול את הזכות להצביע. הזיה כזאת – – – את זה ויראלי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה נותן לי רשות דיבור, אז היא צועקת.

היו"ר יעקב מרגי:

הצעת החוק הזו נוגעת גם אליהם.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה רבה על הנאום הזה, שיאבד לכם שני מנדטים. ד"ש ממני.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. טלי, תודה. תודה. אני אוסיף לך, אני אוסיף לך.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

– – – הם מצביעים – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה אתה צועק? מה הוא קופץ?

היו"ר יעקב מרגי:

תמשיך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הסיפור הוא מאוד פשוט.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת פרוש, בבקשה. תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה הוא צועק? מה הוא – – –

קריאה:

תצעק בבקו"ם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אל תתרגז, פרוש. אל תתרגז. זה מאוד פשוט, מאוד מאוד פשוט.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

היו"ר יעקב מרגי:

השר פרוש, חבר הכנסת פרוש, אני מבקש.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

– – – הם מקבלים הטבות?

קריאה:

למה הוא צועק?

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא רוצה לקרוא שר לשעבר לסדר, אבל אני אעשה את זה, כנראה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שים לב לצורת ההתבטאות.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת פרוש, חבר הכנסת פרוש.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה מפחיד אותך כל כך, פרוש? ממה אתה מפחד?

גלעד קריב (העבודה):

– – – כספים למירון – – –

מאיר פרוש (יהדות התורה):

שתוק. שתוק.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, אני מבקש. חבר הכנסת פרוש, פעם ראשונה. חבר הכנסת פרוש, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

קריב, קריב, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. זהו. גם לי כנראה יש רף לסבלנות. זהו, גמרנו.

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

יוני מישרקי, תודה. תודה. אתם לא עוזרים לי. אתם לא עוזרים לי.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

קריב, בבקשה. אנא המשך, אני אוסיף לך בסוף שתי דקות.

קריאות:

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לסיכום, אדוני – – –

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת כץ, תודה. בישיבה. בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הם לא נותנים לי להוציא מילה. חבל שאין לכם כזאת אנרגיה בדרך לבקו"ם. עם כזאת אנרגיה בדרך לבקו"ם, המלחמה לא הייתה שנתיים, היא הייתה שנה. במקום לבוא להילחם בשנתיים האלה, עשיתם לוליינות באוויר כדי להשתמט.

מאיר כהן:

עודד, עם הקול שלו הוא יכול להגיד שמאל-ימין.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כן, שמאל-ימין-שמאל. הוא יכול להיות הרס"ר של בה"ד 1. בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, אני אומר שוב: החוק הזה הוא חוק לישראלים. אני לא יודע למה אתם קופצים כל כך. מי שיתגייס לשירות צבאי או שירות לאומי, יקבל את ההטבות; מי שלא יתגייס, לא יצביע, לא תהיה לו קצבת ילדים, לא תהיה לו דירה בהנחה. מה קרה? מה קרה? זה הסיפור. אני רוצה לנצל – אתה צריך להוסיף לי פה עוד כמה דקות.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אוסיף לך שתי דקות שלקחנו ממך.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה, גולדקנופ. תודה. הוא רוצה לעבור לנושא אחר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חבר הכנסת גולדקנופ, כל מי שישתמט, ולא אכפת לי אם הוא חרדי או חילוני, אם הוא יהודי, מוסלמי או נוצרי – כל מי שישתמט, לא יצביע לכנסת ולא יקבל קצבת ילדים. מה יותר פשוט מזה?

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, גולדקנופ. תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עניין אחר שאני חייב לומר שהתחיל לעלות פה בכנסת זה הניסיון של הנחקרים למנות את החוקרים. הטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה אירע ב-7 באוקטובר. הדבר בסיסי ביותר הוא שתקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הדבר הזה. אבל מה קרה? בא בן אדם שלפני 7 באוקטובר דאג, בעצמו, שמדי חודש יעברו עשרות מיליוני דולרים במזומן לחמאס. נלחם על זה. הוא נלחם על זה נגד שר הביטחון שלו, הוא נלחם על זה נגד הציבור. הוא אמר: זאת האג'נדה. הוא לא מוכן. חס וחלילה שתהיה ועדת חקירה ממלכתית. הוא כנראה יודע למה. מי שמנע סיכולים ממוקדים לפני 7 באוקטובר, רוצה להיות זה שימנה את החוקרים שיבדקו מה הביא לאירועי 7 באוקטובר. מי שהבליג על פיגוע של חיזבאללה במרץ 2023 בתוך מדינת ישראל, בצומת מגידו – אגב, בניגוד להמלצת מערכת הביטחון. הוא תמיד אומר שזה מערכת הביטחון המליצה. מערכת הביטחון רצתה להגיב בעוצמה, ומי שמנע את זה – מה שאותת לאויבים שלנו שיש כאן ממשלה חלשה – מנסה למנוע הקמה של ועדת חקירה ממלכתית. מי שהבליג על הקמת ההתנחלות הבלתי-חוקית בהר דוב ואפשר להם לבנות שם את המאהלים שלהם, מנסה למנוע הקמה של ועדת חקירה ממלכתית, ואני יכול להמשיך עוד ועוד ועוד. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ועדת חקירה נקבעה בחוק לא בכנסת הזאת ולא בכנסת הקודמת. קבעה כנסת ישראל איך מקימים ועדת חקירה לאירוע בסדר גודל הזה. אני רוצה להגיד עוד משהו: אותו אחד שמונע היום ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר עשה הכול כדי למנוע ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון, האסון האזרחי הגדול ביותר שהיה במדינת ישראל. הייתה צריכה לקום הממשלה שלנו כדי שהאסון הזה ייחקר, יופקו לקחים – שאגב, יושמו בהילולה האחרונה מתוך רצון למנוע הישנות של האירועים האלה. התפקיד של ועדת חקירה ממלכתית הוא לא רק למצוא את האשמים ולהצביע עליהם. אני אומר לכם, האשמים פה חייבים לתת את הדין. התפקיד של ועדת חקירה ממלכתית הוא לאפשר לנו לתקן את זה. הניסיון של ראש הממשלה לבוא ולהגיד: לא נמנה ועדת חקירה ממלכתית, כי יש לו ויכוח עם השופטים כנאשם – אז עכשיו הוא מחליט – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

שופט – – – פנאטי ושמאלני לא יכול לעמוד בראש – – – של הימין.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

סליחה, אותו ראש ממשלה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה אמור להיות ימין. למה תמיד – – –

היו"ר יעקב מרגי:

גלית, תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אותו ראש ממשלה ואותם שרים, גם אלה שיושבים פה, צעקו ב-2022, עם קצף שיוצא להם מהפה, שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית על הרוגלות. לא לאסון הגדול ביותר שאירע למדינה – על הרוגלות הם רצו ועדת חקירה ממלכתית, כי הם הבינו שזאת הדרך לברר דבר שהוא בנפשנו. אז את הטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה, על זה לא תקום ועדת חקירה ממלכתי כדי לחקור? לא. הנאשם רוצה למנות את החוקרים והשופטים.

גלעד קריב (העבודה):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה פטנט. זה פטנט.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, תנוח. מיתרי הקול שלך. אני חושש למיתרי הקול שלך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גלעד, הפטנט הזה שהנאשם ימנה את השופטים והחוקרים, זה כנראה רק אומת הסטרטאפ יכולה להמציא דבר כזה. זה סטרטאפ חדשני ביותר. אני מניח שהרבה מאוד נאשמים בכל העולם ירצו לאמץ את האג'נדה הזאת, ירצו לאמץ את האג'נדה הזאת שהם אלה שיקבעו.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – – לא קשור לנתניהו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני רק מזמין אותך, חברת הכנסת דיסטל, לכי לראות מה אמר נתניהו ב-2022. הוא אמר: בגלל שזה נתניהו, לא ממנים ועדת חקירה ממלכתית. אז הינה, יש לכם את ההזדמנות. זה קרה תחת הממשלה שלכם, הטבח, האסון הגדול ביותר שהיה לעם היהודי מאז השואה, זה קרה תחת המשמרת שלכם, וצריך לחקור את זה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

וצריך לחקור את זה בוועדת חקירה ממלכתית, כי אין דרך אחרת. אין דרך אחרת לברר את האמת. תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

גלית, תודה. ברשותכם, לפני שאזמין את השר קרעי להשיב, אני רוצה לברך את תלמידי י"ב מבית הספר שיטים דרכא מהיישוב ספיר. ברוכים הבאים, בשיא הוויכוח הדמוקרטי בתוך הפרלמנט הישראלי. פרק בשיעור אזרחות. השר קרעי, בבקשה, אדוני. השר קרעי יציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

היו"ר יעקב מרגי:

השר פרוש, תאמין לי, רק בגלל זה אני ממליץ שתחזרו לממשלה – יהיה יותר קל לנהל את הישיבה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

– – – דרכא מתגייסים לצבא?

היו"ר יעקב מרגי:

כן, כן. דרכא, כן. פייטרים, נכון? הינה, הם אמרו כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל בר-דעת מבין שמדובר בהצעת חוק נבזית, חסרת היגיון בסיסי ורחוקה מאוד מאנושיות מינימלית. מה ההצעה הזאת אומרת, כמו כל ההצעות הקודמות, של חברת הכנסת כהן? היא אומרת לשלול קצבת ילדים, להרעיב ילדים, לקחת להם את המינימום שאולי מאפשר להם לחם, חלב וביצים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

169 שקל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – את הקצבה הזעומה שנועדה לעזור להורים שלהם לתת להם אוכל, רק בגלל שההורה שלהם לא שירת בצבא. זאת אומרת, חבר הכנסת פורר, אתה רוצה שהילד הזה – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני רוצה שישרתו בצבא – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – אתה רוצה שהילד הזה ישרת בצבא – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, רגע, חברת הכנסת, תביני את האבסורד. חבר הכנסת פורר רוצה שהילדים האלה ישרתו בצבא. אתה רוצה שהם ישרתו בצבא, וכנראה שחלקם הגדול גם ישרתו בצבא, ואתה מעניש את הילדים בגלל שאבא שלהם לא שירת בצבא. איך אתה רוצה להגיע איתם להסכמות, להידברות, לשכנע אותם, להסביר להם שזה חשוב לשרת, שהשירות בצבא הוא חשוב, כשאתה מרעיב אותם כשהם ילדים? ממי אתה מנסה לשלול קצבה? אתה לא שולל מהאבא. זה בדיוק כמו היועמ"שית המודחת שלא רוצה לתת סבסוד למעונות היום ולא מאפשרת לשר לממש את המדיניות שלו לעודד נשים חרדיות שיצאו לעבוד. איך היא עושה את זה? היא פוגעת בילדים הקטנים, בתינוקות, שלא יקבלו סבסוד, כדי שאו שהאימא לא תצא לעבוד או שישלחו אותם לאיזה מעון יום לא מפוקח, לא היגייני, לא בדרישות בריאותיות מינימליות. פשוט לא ייאמן. חבר הכנסת פורר, אתה יודע מה אולי אני יכול להמליץ לך? אולי נחוקק גם חוק – למה אתה לא שולל קצבת נכות? אולי נשלול קצבת נכות ממי שאבא שלו לא שירת בצבא? גם זה נמצא על שולחנכם, חבר הכנסת פורר, או על שולחנה של יש עתיד?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בוא אני אסביר לך משהו – – – נכות זו גזרת גורל; לא לשרת בצה"ל או בשירות לאומי זה בחירה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם להיות תינוק או ילד זה גזרת גורל. אתה לא אשם בהחלטות של אבא שלך, אתה ילד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ברור, למה אתה אשם – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה ילד, אתה תינוק. למה אתה מונע מהתינוק את המטרנה שלו ואת קצבת ילדים שמגיעה לאוכל שלו? זה בדיוק כמו לשלול מנכה קצבת נכות. אולי לך זה נשמע עכשיו הבדל גדול, אבל אני בטוח שחברת הכנסת מירב כהן בשבוע הבא תנסה להגיש גם הצעת חוק כזאת. הרי אין לכם גבולות. אתם תשתמשו בכל כלי שיש לכם ביד כדי לנגח את החרדים, כדי לפגוע בילדים שלהם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תגיד, למה אתה שולל מהילדים של המילואימניקים את אבא שלהם? למה אתה שולל אותו? 300 יום מילואים. 300 יום במילואים. למה הילדים האלה לא – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה שולל אותו. אתה שולל אותו. אתה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו מביאים חוק גיוס חסר תקדים שאתה ואתם בישראל ביתנו לא השכלתם להביא, לא כשהבוס שלך היה שר הביטחון ולא כשהייתם בממשלת יאיר לפיד ובנט. לא השכלתם להביא חוק גיוס שיגייס באמת. אנחנו מביאים חוק גיוס כדי להקל על אותם מילואימניקים. המלחמה תמיד תהיה כאן, אנחנו נהיה כאן במלחמה בחזיתות עד שנביא שלום, עד שתשקוט הארץ. כל עוד זה לא קורה, אנחנו חייבים להיאבק באתגרים הביטחוניים האלה שניצבים בפנינו. אבל אתה מנסה לפגוע בילדים הקטנים. מירב כהן מנסה לפגוע באלו שזקוקים לסיוע. היועמ"שית המודחת מנסה לפגוע בתינוקות. זו גזרת גורל שלא מעניינת אתכם, העיקר לנסות להביא כאן חוק אחר חוק אחר חוק כדי לפגוע בחרדים, כדי לשכנע אותם שאולי יהיה להם יותר טוב איתכם. אתם הרי תחתמו להם על כל מה שיבקשו, אבל הם יותר חכמים מכם. הם מבינים שלהיות איתנו זה בטוח, ולהיות איתכם זה להוביל את המדינה הזו לאבדון. לכן, חבריי, אני קורא לכם – אתה משיב גם ככה, פורר, אתה לא צריך לבקש. אתה לא צריך. גם אם לא תבקש אתה תקבל. אני אדאג לך. אנחנו לא סותמים פיות.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אבקש.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כמו חנינה. גם חנינה צריך לבקש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו לא סותמים פיות, אנחנו בעד מגוון דעות עד שהכול יישמע שקוף.

גלעד קריב (העבודה):

ראינו את זה פה ביום שני. ראינו את זה פה ביום שני.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, קריב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ברוך השם, עם ישראל חכם, מבין, הן "עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". אנחנו רואים שהוא חכם, רואים את זה בקלפי. זה המבחן הטוב ביותר לראות למי הוא מאמין, למי הוא מקשיב ולמי הוא יודע שאם חלילה הוא ייתן לו יותר מארבעה מנדטים בפעם הקודמת או ייתן לו סיכוי להקים עם בנט את מפלגת ישראבלוף שוב, מה יקרה כאן למדינה: עוד הסכם כניעה לחיזבאללה, עוד מיליארדים לעבאס.

גלעד קריב (העבודה):

אין ספק. אתה מדבר על הסכם כניעה? טורקיה וקטר – – –

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת קריב, אתה לא חייב כל פעם, ואם אתה לא עומד בזה, אז בישיבה.

גלעד קריב (העבודה):

טוב.

נעמה לזימי (העבודה):

קרעי, אתה באמת הזיה. אתה באמת הזיה, כבר – – –

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה, חברת הכנסת לזימי. את מזמינה פורענות. למה? למה את עושה את זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת לזימי, איפה אתם?

נעמה לזימי (העבודה):

מה עוד הוא יקמבן? מה עוד צריך שהוא ייתן – – – למה? אין לך משהו שתגיד שהוא לא תקין?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת לזימי, אין לך כמה כבישים להבעיר באיילון, בצפון, בדרום?

נעמה לזימי (העבודה):

נשמה, אנחנו נעיף אתכם, שמעת, קרעי?

היו"ר יעקב מרגי:

ראיתי את זה מגיע, למעלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין לך מדורות להבעיר באיילון? אין לך מדורות להבעיר? אין לך כמה חוקים – – –

נעמה לזימי (העבודה):

נבנה את המדינה הזאת מחדש. מילה לא אמרתם – – –

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, לזימי. תודה, תודה. אני מקבל לאחר מכן שלל ברכות והגיגים לנייד שלי למה לא עצרתי תומכי טרור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין לך כמה אזרחים מסכנים שרוצים להגיע הביתה ואת רוצה להפריע להם? אין לך אמבולנסים שצריכים להגיע לבתי חולים?

נעמה לזימי (העבודה):

תדבר עם מירי רגב, השרה שנמצאת בחו"ל יותר מאשר בארץ – – – תחבורה – – –

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, חברת הכנסת לזימי. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

יש לנו ממשלה להפריע לה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין לך עוד כמה אזרחים מאזרחי ישראל לעצבן?

היו"ר יעקב מרגי:

קריב, תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

לך תדבר עם מירי רגב, בוהמת תחבורה ממש, שרת החו"ל והנהנתנות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא לפחות לא חוסמת כבישים.

נעמה לזימי (העבודה):

אין לך בושה. אין לך בושה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא עובדת כדי להשקיע בתשתיות, כשאת מנסה להרוס כל חלקה טובה. אני שמעתי קודם גם את חבר הכנסת לוי. אדוני היושב-ראש, ללוחמים שלנו, שחירפו את נפשם ועדיין נמצאים בשטח, הוא קורא בלי בושה "מלחמת התנומה". הוא קורא להם "מתנמנמים", שלא עושים כלום. לא עשו כלום במשך שנתיים, מיקי לוי. לא נפלו לנו מאות לוחמים והביאו לנו את כל החטופים בחיים בחזרה, והביאו לנו את הניצחון, הביאו לנו את מה שאתם לא חלמתם שיקרה, ורציתם שניכנע מראש. לזה אתם קוראים "מלחמת התנומה"?

גלעד קריב (העבודה):

מה אתה מקשקש? אתם אחראים לאסון הכי גדול.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ללוחמים שלנו אתם קוראים "מנמנמים"? אין לכם בושה.

רם בן ברק (יש עתיד):

איזו מלחמה? לא שמעתי.

היו"ר יעקב מרגי:

רם בן ברק, בישיבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת לוי אמר שהמלחמה הזאת היא מלחמת התנומה. התנומה.

רם בן ברק (יש עתיד):

מלחמת המחדל? איזו מלחמה?

גלעד קריב (העבודה):

איזו תקומה? מלחמת המחדל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת לוי, חברך למפלגה קורא ללוחמים הגיבורים שלנו, לאותם אלו שמחרפים את נפשם בשדה הקרב – הוא אומר שהם מתנמנמים בשטח.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה לא מייצג אותם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ככה אתם מכבדים את הלוחמים שלנו? יש לנו כאן את דור העתיד של הלוחמים שלנו, שיושבים כאן ביציע. הם לא רוצים לשמוע שכשהם יוצאים לקרב אתם קוראים להם "מתנמנמים".

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הם לא רוצים לשמוע אותך.

גלעד קריב (העבודה):

הם לא רוצים ממשלה מושחתת ומופקרת.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. קריב, קריב, צרחת את מלאי קריאות הביניים לכל המושב, מה זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הם לא רוצים ממשלה שתמסור שטחי ארץ ישראל לחיזבאללה ותתרפס ותבקש כל הזמן למסור שטחים ולהיכנע – –

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ולא להשמיד את האויב, ובואו נצא עכשיו כולנו, ואחר כך יהיה בסדר.

גלעד קריב (העבודה):

– – – מלחמת תקומה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

דווקא הגישה שלנו, של ראש הממשלה נתניהו, של נחישות, של עוצמה, יחד עם רוח העם והלוחמים – – –

גלעד קריב (העבודה):

איזו עוצמה? עוצמה קטרית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רוח העם והלוחמים שלנו מחוברת יותר למורשת שלנו. בפרשת בראשית קראנו – על הדיבור הראשון על בראשית אומר רש"י: למה פתח בבראשית? למה לא פתח במצוות מעשיות?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה שלחת לעזאזל את הטייסים בחיל האוויר שהפציצו באיראן?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יודע למה, חבר הכנסת הרצנו? רק את הרש"י הראשון בתורה כדאי שתלמד.

היו"ר יעקב מרגי:

יש עשר שניות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה שלחת לעזאזל את טייסי חיל האוויר שהפציצו באיראן?

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה פתח בבראשית? משום "כח מעשיו" – היושב-ראש, נו, אי-אפשר ככה.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אני מבקש שתיתן לו לסיים, הוא צריך לסיים. אני אומר לך, לפעמים אני לא מבין את הרציונל של ההתנהגות של האופוזיציה. תן לו לסיים, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נַחֲלת גוים". לתת להם נחלת גויים, לא לתת לגויים את נחלתם, כמו שאתם רוצים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תודה לשר קרעי. חבר הכנסת המציע רוצה להשיב על עמדת הממשלה? בבקשה, אדוני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר ששלח את טייסי חיל האוויר לעזאזל, מטיף לנו מוסר.

היו"ר יעקב מרגי:

יוראי, תודה. שלוש דקות, לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עומד כאן השר קרעי ואומר על הצעת החוק הזאת שהיא נבזית. השר שלמה קרעי, אני אגיד לך מה נבזי.

טלי גוטליב (הליכוד):

169 – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני אגיד גם לך מה נבזי, חברת הכנסת גוטליב. נבזי להיות חבר בממשלה שמנהלת מלחמה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

169 שקל קצבת ילדים לשני הורים.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, תני לו להשיב. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר. כמה אפשר לשבת ולשמוע קשקושים?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני לא יכול ככה.

טלי גוטליב (הליכוד):

169 שקל קצבת ילדים. תצביעו בעד החוק ההזוי הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

היא לא עוברת את קריב. היא לא עוברת את קריב. טלי, אני מבקש לאפשר לו לסיים. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

169 שקל – – –

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת גוטליב, אבקש לאפשר לדובר לסיים. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יאללה, שידבר, טוב. ונצביע נגד. תצביע בעד לשלול מילד 169 שקל בגלל ההורים שלו.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני אגיד לשר קרעי מה נבזי: נבזי להיות שר בממשלה שתחת כהונתה אירע הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה; שמאז 7 באוקטובר 2023 נפלו 1,154 חללי מערכות הביטחון – חיילים, שוטרים, אנשי שב"כ וסוהרים – ולהמשיך לקדם חוק השתמטות. נבזי להיות שר בממשלה ששולחת אנשים לעשות מאות ימי מילואים – מאות ימי מילואים – לעזוב את הבית, לעזוב את הילדים שלהם, לסכן את החיים שלהם, ובזמן הזה לקדם חוק השתמטות, כאילו ההשתמטות היא ערך. נבזי, השר קרעי, להיות חלק מהממשלה שהפקירה את הדרום, שהפקירה את העוטף, שתחתיה אנחנו באמת חווים פה אירוע של הרוגים, פצועים.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי, אתה מפריע לדובר. מירב, את מפריעה לדובר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נבזי להיות חלק מממשלה שהפקירה את עוטף עזה, שפינתה מאות אלפי אנשים מבתיהם, ששולחת עוד ועוד צווי מילואים, ובה בעת עושים את זה – עוסקים בהשתמטות. נבזי להיות חבר בממשלה שראש הממשלה שלה אומר: הזזתי את הרמטכ"ל, הזזתי את שר הביטחון, הזזתי את יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון – למה? כי הם לא אפשרו לי להעביר חוק השתמטות. להגיד שכשאנחנו מחוקקים את הדבר הבסיסי שאומר שמי שלא משרת בצה"ל או בשירות לאומי לא יקבל קצבאות – להגיד שזה נבזי?

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הנבזות היא שאתם לא מסתכלים לילדים האלה, שהאבא והאימא שלהם נמצאים במילואים, שהם לא בבית, שהעסק שלהם חרב – –

טלי גוטליב (הליכוד):

169 שקל.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – שנהרגו, חס וחלילה, שנפצעו – לא להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם: אנחנו נעשה הכול, אבל הכול, כדי להוריד את הנטל מכם, כדי לחלק את זה בין כל אזרחי ישראל, כי אנחנו עם אחד שצריך לשמור על המדינה הזאת, ולא חלקים-חלקים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

169 שקל – – –

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

169 שקל – – –

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא שומע את עצמי. אני לא שומע את עצמי, חברי הכנסת. אנו עוברים להצבעה על הצעת החוק ביטוח הלאומי (תיקון – אי-זכאות לקצבת ילדים להורה שלא שירת בשירות מזכה). הצבעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

169 שקל קצבת ילדים. 169 שקל – האופוזיציה מצביעה נגד. מה זה? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 59 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-זכאות לקצבת ילדים להורה שלא שירת בשירות מזכה), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצעת החוק הצביעו 31 חברי כנסת, נגדה – 59, אין נמנעים, אין נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-זכאות לקצבת ילדים להורה שלא שירת בשירות מזכה), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק יידוע ודיווח על מינוי יועצים חיצוניים לחברי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ולראש הממשלה, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות עומדות לרשותך. בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, נא לשבת ולשמור קצת על שקט.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מניח שהממשלה תתנגד להצעת החוק הזאת באופן – באמת, קמתי בבוקר, לא האמנתי שזה קרה. אני רוצה לשנייה לנתק את הצעת החוק הזאת מלוח הזמנים שבו אנחנו נמצאים, ובכלל מהזמנים שאנחנו נמצאים בהם. הצעת החוק הזאת באה ואומרת: כל יועץ חיצוני או יועץ, מה שנקרא, על ה-payroll, מצהירים. כל יועץ חיצוני – לשרים בקבינט, שר ביטחון, ראש ממשלה – יצטרכו השרים להצהיר.

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך, אני רוצה לברך. אני עוצר.

נאור שירי (יש עתיד):

תברך.

היו"ר יעקב מרגי:

אני רוצה לקדם בברכה – –

נאור שירי (יש עתיד):

כולנו רוצים לקבל בברכה.

היו"ר יעקב מרגי:

– – קבוצה ממשרד הביטחון שבאה להשתתף ולהיחשף לדיון המעמיק והנוקב בפרלמנט הישראלי. ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתם עושים במשרד הביטחון? סתם.

היו"ר יעקב מרגי:

מה אתה רוצה, שיענו לך דרך המסך?

נאור שירי (יש עתיד):

אבל הינה, זה איפשהו יכול להיות רלוונטי.

היו"ר יעקב מרגי:

אני יכול לומר לך בוודאות שהם עושים דברים חיוניים וטובים.

נאור שירי (יש עתיד):

מאיר פרוש, אתה בטוח אחד שאפשר לסמוך עליו שידע מה הם עושים ותכיר בחשיבות שלהם במשרד הביטחון. אתה, יש לך עבר ידוע באירוע הזה. בקיצור, הצעת החוק הזאת באה ואומרת שכל יועץ חיצוני למישהו בקבינט המדיני-ביטחוני, נצטרך לדעת שהוא יועץ. היא לא באה, מה שנקרא, כשישבתי בלילה או על גדות נהר בבל ישבתי וחשבתי, אלא אחד שקוראים לו פלדשטיין ואחד שקוראים לו אוריך, וכאלה – קמנו בבוקר, הבנו שהם באקווריום הכי חשוב, באקווריום של ראש הממשלה, וגילינו פתאום שהוא פעם אחת יועץ, פעם אחת לא יועץ, פעם אחת הוא דיבר עם הבילד, פעם שנייה הוא לא דיבר עם הבילד, פעם ראשונה אנחנו מכירים אותו, פעם שנייה אנחנו לא מכירים אותו. אז היועצים האלה, מכל הסחרחורת שכבר נהייתה, הבנו שהם יועצים. רק שיגידו. מה הבעיה? למה להתנגד לזה? אבל בואו נגיד ככה, אני לא מתפלא על האירוע שלא קיבלו את הצעת החוק, אבל בסדר, זה גם לא כזה משנה. בקטנה לגמרי. מדינה, מה שנקרא, מדינת אויב, או יש שיגידו מדינה שהיא – איך היא אמרה? מורכבת – בסך הכול גייסה סוכנים זרים שיהיו בלשכת ראש הממשלה, אירוע זניח לחלוטין, אבל כמו כל דבר, אתם רוצים להשכיח את האירוע הזה. כי זה האירוע. בסוף מדינת ישראל או ממשלת ישראל רוצה להשכיח את כל מה שקרה ב-17 השנים האחרונות. ואני לא אומר את זה סתם, אני חושב שזה משהו שאנחנו נוכחים לדעת גם באירוע של ועדת החקירה. חשבתי הרבה מה לומר על כל – טלי, מה את מצלמת?

טלי גוטליב (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

אה, אוקיי. חשבתי מה לומר על כל ניסיון ההשכחה, או האירוע שאתם רוצים שנשכח, אבל אז ראיתי מערכון של ארץ נהדרת. באמת, אתה יודע, כשיש אנשים שכותבים טוב יותר ממני, אז אני מעדיף לצטט – נכון, חברת הכנסת אלהרר? אז המערכון נקרא "ישכח עם ישראל". זוכרת אותו? "ישכח עם ישראל את מחדליי ומחדלותיי, ישכח שאמרתי שהחמאס הוא מורתע ונתתי לו כסף ובטון לבניית המנהרות. הצבי ישראל במזוודותיך דולר, איך לקחו גיבורים סיכון מחושב – – – ישכח העם מוועדת חקירה ממלכתית. מה יש לחקור? הכול עובד פיקס. גם חיסלנו את סנוואר ונסראללה. הקם להורגך, השכם להורגו באיחור של 15 שנה – – – ישכח העם את הפרשיות הביטחוניות, את גנבת המסמכים, סילוף המכתבים וזיוף הפרוטוקולים". ישכח עם ישראל – וזה משהו שאנחנו נוכחים בו. אנחנו רואים איך מנסים להשכיח את כל האירוע הזה. ביום שבו הייתה עסקה, עבר סמיטריילר בכבישי ישראל. באורח פלא, אף אחד לא נתן לו את ההוראה להוריד דגלים, להזיז את המכוניות מהנובה. חלק הורידו סיכות, חלק הכו משפחות, חלק השתיקו משפחות. אתמול גם הבנתי שצבי סוכות – איפה אתה – שלח מכתב ליו"ר הכנסת שיפסיק את הנוהג המאוד-מעצבן ומוזר שבו משפחות החטופים מדברות בתחילת כל דיון ומנכיחות את העובדה שיש עדיין חטופים בעזה. אז תעלימו ראיות, תמציאו ועדות, תשנו את השמות, והעיקר – שישכח עם ישראל. כל הכבוד לכם. אתמול, בדומה לאירוע – ממש דקה. יש לי עוד חמש דקות. אני רגיל לשלוש דקות.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יכול לדבר בהילוך נמוך יותר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אנסה. אתמול, בדומה למה שקורה פה היום, שיש בתי ספר ואנחנו מכבדים אותם, ניהל חבר הכנסת סימון דוידסון את הישיבה. אתה זוכר, חברי חבר הכנסת סימון, אתה זוכר שהגיע תיכון מבית ג'ן? אתה זוכר?

היו"ר יעקב מרגי:

רגע, אני לא מבין. לסגנים מהאופוזיציה – על חשבוני – נותנים ימים נוחים? רק הימים הטעונים, אנחנו אוכלים אותה?

נאור שירי (יש עתיד):

סומכים עליך יותר.

היו"ר יעקב מרגי:

או שזה בגלל שהיו לי שלוש שנים איכותיות כנורבגי?

סימון דוידסון (יש עתיד):

כשאני אגיע לרמה שלך ולניסיון שלך – – –

היו"ר יעקב מרגי:

אל תזלזל, אל תזלזל.

נאור שירי (יש עתיד):

מה שנקרא, דברו על זה בנשיאות ביניכם. אז אתמול הגיע תיכון מבית ג'ן, וציינת את אחוז הבגרות הגבוה, 98%, ואז תיקנת את עצמך ל-98.8%. נכון? אמרת ופיארת ובאמת דיברת בשבחם של התלמידים והתלמידות הדרוזים מבית ג'ן. אתמול במקרה גם עברה שנה מאז שאחסאן דקסה נפל, אתה זוכר? אלוף משנה, גיבור ישראל, צל"ש, מח"ט 401. והשבוע, רצה הגורל או לא יודע מה – לא אני הגשתי את הצעת החוק שביקשה לתקן את חוק הלאום, ואני מציע לכולם להקשיב: חבר הכנסת אלי רביבו, לא מיש עתיד, ממפלגת הליכוד, הגיש בקשה לתיקון חוק-יסוד, חוק הלאום, שייתן מעמד מיוחד לעדה הדרוזית בישראל. למה? נוכח ההקרבה, נוכח ברית הדמים, נוכח ברית החיים, נוכח מערכת היחסים המורכבת והחשובה שיש לישראל עם העדה הדרוזית. משום מה, למרות שלא קוראים לו נאור שירי, דחו את הצעת החוק שלו או לא רצו לקדם אותה או לא העלו אותה השבוע למליאה.

קריאה:

נגד, נגד.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אנחנו נגד.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר גמור, טלי. את נגד. אני מדבר. כשאת תעלי, את תגידי מה שאת רוצה. זאת מדינת ישראל או ממשלת ישראל שבכל פעם שיש נופל דרוזי, יודעים להגיע ולדבר על ברית החיים ולדבר על ברית הדמים, ותמיד להזכיר את המציאות שבה אנחנו לא ניתן לשכוח את העדה הדרוזית, ואנחנו מכירים בחשיבות ובתרומה, וכמה אנחנו רוצים בחיבור הזה. ועכשיו הם יגידו וייכנסו לכל מיני נימי-נימים, ברגי-ברגים של המכונה – למה חוק הלאום הוא חשוב, ולמה המזוזות זה חשוב, והנוכחות עם שמונה או תשע מינהלות לזהות יהודית קיימות, אבל אי-אפשר לתת מעמד מיוחד לדרוזים. אבל זה בסדר גמור שהנוער הדרוזי יתגייס, ואנחנו נבקש שהם יתגייסו.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש חוק – – – יש חוק – – –

נאור שירי (יש עתיד):

ואנחנו נבוא בלוויות או באזכרות ונעמוד על זה שהם יקבלו את המעמד המיוחד. מה אמר החוק של רביבו? זה לא חוק שלי. אני לגמרי מפרגן לו. מדינת ישראל – את יכולה לא להפריע לי, גברתי? די.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, רציתי לעזור לך. לא מפריעה לך, אני אומרת לך שיש חוק של לפיד.

נאור שירי (יש עתיד):

תגידו את שלכם. אין בעיה, עצור את הזמן, הכול טוב.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה פנית אליה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא פניתי. היא פשוט מפריעה לי. מה יש חוק? מה אכפת לי? אני מדבר. יש חוק.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש חוק של לפיד – – –

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, אל תעזרי לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרנו שיש חוק.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל לא שאלתי אותך מה אמרנו. מישהו שאל אותך?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, שמענו את זה. שמענו את זה פעם אחת, לא צריך 200 פעם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא צריך להתעצבן.

נאור שירי (יש עתיד):

לא מתעצבנים, פשוט די. טלי, אפילו לי קצת קשה.

היו"ר יעקב מרגי:

ברגע שהדובר מבקש סעד מיו"ר הישיבה, הוא חייב לתת לו את זה, אז תפסיקו. קריאת ביניים פעם, פעמיים, שלוש. לא יותר מזה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אומר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא עשה עבודה מדהימה בנושא הזה.

נאור שירי (יש עתיד):

אוה.

היו"ר יעקב מרגי:

פיתחת רגישות באוזן?

נאור שירי (יש עתיד):

לא. יש לי רגישות בתעלת האוסטכיוס.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע, יש פה הדדיות.

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה, אין בעיה, עקרון ההדדיות. התיקון לחוק אומר: "מדינת ישראל מכירה במעמדה של העדה הדרוזית כעדה דתית, תרבותית וחברתית, ייחודית, הנוטלת חלק בהגנה ובבנייה של מדינת ישראל, ותורמת לחוסנה הלאומי". אבל אף אחד לא מוכן לעשות את זה. שנתיים שלמות. הרי אם אין דם ואם אין חייל הרוג, אז אף אחד לא מדבר על זה. אף אחד לא מדבר על זה. זה פשוט לא ייאמן. 12 חללים דרוזים נפלו. את אף אחד זה לא מעניין. אנחנו תמיד נגיע אליהם בלוויות, באזכרות, ונדגיש את החשיבות והברית ההיסטורית עם הדרוזים – –

היו"ר יעקב מרגי:

אני מבקש לדאוג לשר תורן במליאה.

נאור שירי (יש עתיד):

יש שר תורן. יש. – – אבל כשצריך לבוא ולשים, מה שנקרא, את הכסף או את השוויון במדינת ישראל בנוגע לדרוזים, אנחנו לא קיימים. וזה לא רק תמיד בהקשר הצבאי; זה בתשתיות, זה בתכנון ובנייה, זה בנגישות לחינוך, נגישות לתרבות, נגישות לבריאות, ועדות תכנון ובנייה, הקצאת קרקעות. אלף ואחד דברים שאנחנו פשוט נעלמים. אבל ככה זה, אם אין מוות, אף אחד לא זוכר. היה חשוב לי להזכיר, גם נוכח האירוע – עברה שנה מאז שהובטח. אני זוכר שהייתי בניחומים ונאמר על ידי שרים מסוימים, מי שנכח שם, שכן, יהיה תיקון. אפילו שטרן היה שם. ולמרות הכעס של האלמנה, שבאה ודיברה: זאת בושה גדולה. אתה זוכר שהיא אמרה שבושה גדולה שאין עדיין התייחסות לזה? הובטח להם, וזה חוזר על עצמו בכל פעם. אז הם לוחצים ידיים, נהנים מהכיבודים, מצלמים את עצמם לפייסבוק באזכרות, בשבעות, באים לנחם, ויום אחרי זה שוכחים. וכשבא חבר כנסת מהסיעה של מפלגת השלטון ומעלה הצעת חוק כזאת פשוטה – –

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, אדוני. תם זמן הדובר.

נאור שירי (יש עתיד):

– – כזאת פשוטה, פשוט מתעלמים.

היו"ר יעקב מרגי:

בלי כעס. אני נבהל כשאתה כועס. יש לך הזדמנות להשיב על עמדת הממשלה. מסתמא, היא תתנגד.

קריאה:

אין שר.

היו"ר יעקב מרגי:

השר נמצא פה, אל תדאגי. התגעגעת לקרעי? אני אביא לך אותו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אפשר שמישהו אחר יענה במקום קרעי?

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את השר קרעי להציג את העמדה של הממשלה ביחס להצעת החוק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, אי-אפשר לשמוע אותו. אני לא ישן בלילה.

היו"ר יעקב מרגי:

השר קרעי, לא מפנים גב ליושב-ראש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

קרעי, מישהו אחר יכול לעלות במקומך?

היו"ר יעקב מרגי:

עד כדי כך אתה סובל?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, לשנות קצת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא בסמכות – – –

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע איזו מחמאה נתת לו? אתה יודע איזו מחמאה נתת לו עכשיו? בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. בתקנון יש לו עשר דקות. חבר הכנסת דוידסון, יש לו עשר דקות בתקנון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו מה זה, יש עתיד עולים פה להגן על כבודם של הדרוזים. לדרוזים יש הרבה כבוד, אבל למה אין דרוזים ביש עתיד? איפה הכבוד של הדרוזים כשזה נוגע לרשימה שלכם לכנסת? 24 חברי כנסת ואין דרוזי? איפה הדרוזי שלכם?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ועדיין אכפת לנו יותר מלכם. אתם שמים קישוט דרוזי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא אכפת לכם. לא אכפת לכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתם שמים קישוט, ואתם חושבים שזה עובד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא אכפת לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, תודה, חברי הכנסת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי מאמין לך, למילה שיוצאת לך מהפה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא אכפת לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לאורחים שלנו, וברוכים הבאים לאורחים החדשים ביציע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בהצלחה, בהצלחה לצעירים ולנוער שלנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אל תתעלם ממי שמתייחס אליך כקישוט.

היו"ר יעקב מרגי:

יסמין, חברת הכנסת יסמין, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם היה לכם אכפת מהדרוזים, הייתם נותנים להם ייצוג אצלכם ברשימה הדיקטטורית שלכם, אבל אכפת לכם מהדרוזים רק כשאתם רוצים לנגח את הממשלה של נתניהו.

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – – זאת תעודת הקבלה, להיות עבריין – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן. תמיד כשאני אומר משהו שכואב לכם, אתם משתוללים. לזה כולם שמים לב, גם אלה שנמצאים כאן ביציע. דבר שני, חבר הכנסת הדרוזי שנמצא אצלנו ברשימה עמֵל על הצעת חוק בנושא, והיא תבוא ביום ראשון לוועדת שרים לחקיקה, בעזרת השם. נכון, חברת הכנסת גוטליב?

טלי גוטליב (הליכוד):

כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה רבה. חבר הכנסת שניסה כאן להגן על כבודם, כדאי שתדבר עם הבוס שלך, שבמקום לשריין אותך בארבעת המקומות שיהיו לכם בפעם הבאה, שישריין חבר כנסת דרוזי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך קוראים לו?

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא לא יודע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תבדוק בגוגל אם אתה לא יודע. בושה שאתה לא יודע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה לא יודע את השם שלו?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה לא יודע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה, שלנו? חבר הכנסת עפיף עבד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז תגיד עפיף עבד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה, אתה עושה לי מבחן פה?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה? למה אתם מביישים את עפיף? מה יש לכם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז למה הוא לא אומר את השם שלו?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא אמר, אז למה אתה שואל אותו את השאלה הזאת?

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא אמר חבר הכנסת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מדבר באופן כללי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, תודה לחבר הכנסת דוידסון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מדבר על הסוגיה, אני לא מדבר עליו באופן אישי.

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מדבר על הסוגיה ולא עליו באופן אישי. אני יודע שקשה לכם לדון לגופו של עניין. זה קשה. אתם תמיד לפינות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חבר הכנסת הרוסי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצעת החוק שעולה כאן לדיון – אני לא אקרא לכם אפילו את התגובה, כי בעיניי היא כמו כל הצעות החוק שעלו כאן, הצעת חוק קנטרנית. לכן, אני קורא לחבריי חברי הכנסת להצביע נגד הצעת החוק הזאת, בלי הסבר. האמינו לי, הצעת החוק שלו – לא שווה להצביע בעדה. גם הוא כמעט לא דיבר עליה; הוא דיבר על הרבה דברים אחרים. עכשיו אני רוצה לעבור לסוגיה שהעלו כאן כמה חברי הכנסת, נושא ועדת חקירה ממלכתית. אתה שומע, אדוני היושב-ראש, הם לא רוצים ועדת חקירה ממלכתית; הם רוצים ועדת חקירה שתאתרג את החברים שלהם.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה רוצה ועדת חקירה שקאיה תעמוד בראשותה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

777, לא להפריע.

נאור שירי (יש עתיד):

מה? לא הבנתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הרי זה לא משנה אם יצחק עמית הוא רק שופט או שהוא ממלא מקום הנשיא או שהוא חולם להיות הנשיא או גם אם הוא היה הנשיא. זה לא משנה. לא זאת הסיבה – זה שהוא עדיין לא נשיא – לא זאת הסיבה שאנחנו לא סומכים עליו להקים את ועדת החקירה הממלכתית. אנחנו לא סומכים עליו כי הוא הפוליטיקאי הגדול ביותר שהשתחל לבית המשפט העליון. בכל פסקי הדין שלו, בכל הדברים שהוא אומר, בהתבטאויות שלו, הוא מתעב את הציבור שבחר בממשלה הזאת ואוהד את החבורה שמוחאת לו כפיים גם כשהוא רומס אותה. ולכן, כאשר יש בית משפט כזה, שמי שמנהל אותו כיום זה אחד שהיה שותף, שהיה לו חלק אינטגרלי – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

די עם ההסתה. די עם ההסתה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – היה לו חלק משמעותי באובדן כוח ההרתעה של מדינת ישראל – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה היית שר בממשלת החורבן, ואתה מדבר – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יודע, חבר הכנסת שטרן – –

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, חבר הכנסת שטרן. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – חבר הכנסת שטרן, בתחילת הקדנציה שלי כשר בממשלה, לפני כשנתיים וחצי – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בניתם את החורבן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מי שבנה את החורבן זה אתם, שעודדתם את הסרבנות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שנתיים וחצי בניתם את החורבן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם, שעודדתם את הסרבנות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה היית שר בממשלת החורבן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שהראיתם לאויבים שלנו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה קראת לטייסים – אמרת: לכו לעזאזל. התנצלת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נכון. את משקרת, את משקרת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

התנצלת עד היום?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת בן ארי, כשתרימי את הקול, זה לא אומר שאת תהיי צודקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

התנצלת בפניהם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תחפשי בגוגל, תשאלי את GPT אם השר קרעי אמר לטייסים ללכת לעזאזל. את תגלי שאין דבר כזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא נגיד שלא דיברת אליהם יפה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בואי תראי לי. הינה, יש לך ארבע דקות וחצי. תמצאי הקלטה שלי או ציטוט שאני כתבתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרת על נפתלי בנט שהוא נבל, שאלה ראשי התיבות שלו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון. זה שנפתלי בנט הוא נבל, זה ידוע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קראת לו נבל? אמרת לאנשי המילואים ללכת לעזאזל?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל למה מיקי לוי צריך לתת לך להגיד את זה? נפתלי בנט הוא נבל ברשות התורה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

השווית את מחאת המילואימניקים להמן הרשע? הכינותי מראש.

רם בן ברק (יש עתיד):

תחליפו אותו.

היו"ר יעקב מרגי:

אני רואה שאתם נהנים, אז רק קרעי ישיב לכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. גם את זה לא הבנתם. אני יודע שהבנת הנקרא זה דבר שקשה לכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, האמת שלא קשה לי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יודע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תתנשא עליי, זה לא מתאים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא עלייך, באופן כללי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מתאים לאנשים אחרים.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, מירב, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא מתנשא. אבל זה שאת אומרת שהשוויתי אותם להמן הרשע זה שקר על שקר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שאמרת. זה קרה ב-7 במרץ.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני אסביר.

היו"ר יעקב מרגי:

יש לו הזדמנות, תאפשרו לו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה קרה בפורים, תגידי את התאריך העברי. זה קרה בפורים, כשקראנו את מגילת אסתר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז חיברת את המילואימניקים להמן?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. אני אסביר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – היה בתשעה באב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרתי שמרדכי היהודי אמר לאסתר המלכה: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רֶוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו".

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עם ישראל – – – לכו לעזאזל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מרדכי אמר לאחיינית שלו: אם את תשתקי עכשיו, אם את תסרבי לעשות את מה שצריך, "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".

גלעד קריב (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרתי אותו דבר לסרבנים.

גלעד קריב (העבודה):

מה מגילת אסתר?

היו"ר יעקב מרגי:

מה קרה? כל פעם ששמים כיפה על איזה נושא, יש פה תסיסה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למי השוויתי אותם? לאסתר. השוויתי אותם למה שמרדכי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

השווית אותם להמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איפה את רואה את זה? זה מה שאמרתי, יש פה בעיה בהבנת הנקרא. יש פה בעיה בהבנת הנקרא. תקראי. תקריאי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרת להם: "לסרבנים המחוצפים – – – עם ישראל יסתדר בלעדיכם ואתם תלכו לעזאזל."

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, לא, לא. תקראי לפני – לסרבנים. לסרבנים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הסרבנים האלה קמו בבוקר עם דגל והלכו להילחם בשבילך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. מי שאמר – ובסוף זה קרה. מי שאמר ביום פקודה: אני לא אתייצב ואגן על עוטף עזה, אני לא אתייצב ואגן על מדינת ישראל, והוא לא התייצב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם לא מתייצבים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בזמן הזה, איך אתה מדבר על טייסי חיל האוויר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל הם, הם לא הטייסים שלנו. הטייסים שלנו קיבלו רישיון מהמדינה להגן עליה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על טייסי חיל האוויר.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תקראי מה כתוב לפני כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאלתי את ChatGPT. ביקשת שאני אשאל את ChatGPT.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא. תקראי מה כתוב לפני כן.

היו"ר יעקב מרגי:

לשבת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה זה. רוצה ChatGPT?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שלחת, אדוני השר, את חיילי חיל האוויר לעזאזל – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אמרתי שהסרבנים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, ChatGPT.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הם הפציצו באיראן – אותם שלחת לעזאזל. ביקשת סליחה? התנצלת? הבעת חרטה?

היו"ר יעקב מרגי:

יוראי, הם מנהלים שיח מכובד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מנהלת את השיח מכובד.

היו"ר יעקב מרגי:

אז למה הצעקות? למה הצעקות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אגב, גם כשהוא אמר לי: את לא מבינה הבנת הנקרא – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זו הבנת הנקרא. חברת הכנסת בן ארי, בואי תקראי את הציטוט המלא: לסרבנים המחוצפים, נאמר את מאמר מרדכי לאסתר – לאסתר, לא להמן. לאסתר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לכו לעזאזל?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו מסכימים שהשוויתי אותם לאסתר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. נו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מסכימים. מרדכי אמר לאסתר: "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו". הוא אומר לאחיינית שלו: "את ובית אחיך תאבדו". מה זה תאבדו? תלכי לעזאזל. אם את תשתקי ולא תגני על עם ישראל – גם לכם אני אומר: עם ישראל יסתדר בלעדיכם ואתם תלכו לעזאזל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? תגיד לי? תגיד לי, מי קם בבוקר ב-7 באוקטובר? מי קם להגן עליך, עליי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

קודם כול, היו הרבה שלא קמו בבוקר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, ראש הממשלה שלך. נכון. הוא אמר שלא העירו אותו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני תושב עוטף עזה. באותו בוקר כמה שעות ארוכות לא היו טייסים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא היו מסוקים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, מירב, מירב. תודה. מיצינו. מיצינו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר יעקב מרגי:

עודד, תודה. אני מבקש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא מדבר איתי. הוא מדבר איתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז קודם כול – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אז בוא נעשה ועדת חקירה ממלכתית – – –

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נעמה, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא נבדוק מי לא קם בבוקר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לקחתי בהשאלה את דברי מרדכי לאסתר ואמרתי את אותם דברים לסרבנים שאמרו: אם תהיה מתקפה על עוטף עזה, אנחנו לא נגן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם קמו בבוקר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הם לא קמו בבוקר – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם קמו בבוקר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – והם לא הגנו. מי שבסוף הגן הוא לא חלק מהסרבנים האלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אלה חיילים שהפגינו בקפלן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני דיברתי על הסרבנים.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, תודה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יכול לדבר איתי, ואז אני עונה, ואז אתה אומר לי: לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ומי שמסרב להגן על ילדי עוטף עזה, מי שמסרב לבצע את המחויבות שלו למדינה, כן, אין לי שיג ושיח איתו.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תודה לשר קרעי. חברת הכנסת מירב בן ארי תשיב על עמדת הממשלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל – – – כן? תראה איך הקשבתי לך, לכל מילה כשדיברת.

היו"ר יעקב מרגי:

יש לך הזדמנות להשיב לו אם תרצי. שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא רוצה. תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני דווקא לא רוצה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

רק תגידי לי, למי השוויתי אותם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא לא לא.

היו"ר יעקב מרגי:

לא להפריע. לא להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא רוצה להשיב לך, אני רוצה לדבר בנחת, כי עברתי כאן, בנחת, אירוע מטלטל ביום שני, ואני רוצה להגיד משהו להרבה אנשים שאמרו. דבר ראשון נתחיל עם אלה של: למה את צועקת? למה את צועקת? דברי יפה. כי כאן יש 119 תלמידים של חנה בבלי, כל אחד מהם מדבר בנחת, הוא לא צועק, הוא לא משתלח, הוא לא קורא לאחרים "שקרנים". לא. היום אמר חבר כנסת בוועדה לביקורת ענייני המדינה שנשיא העליון הוא עבריין. מי זה? חבר כנסת מכאן. הם בסדר. וכשדודי אמסלם צורח עלייך – למה את עונה לו? למה את יורדת לרמה שלו? שהוא ישתלח, את תדברי יפה, מירב. אז לא, אני לא אדבר יפה, ואני גם לא אשתוק. ואני רוצה להגיד עוד משהו – עכשיו אני גם רואה אתכם. דודי אמסלם הוא השר המקשר – אתה יכול לעשות טיפה שקט? אני לא מצליחה. קשה לי. והרי אמרו לי: מירב, למה את צועקת?

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, אפשר לשוחח בלחישות ובישיבה. בבקשה, אדוני. השר אלקין, תודה. בלי הגב לדובר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא עצרת לי את השעון. כשהוא אומר לך: לכי לצחצח את הנעליים של לפיד, תגידי לו: אבל למה, דודי? אל תדבר אליי ככה, זה לא נעים לי. אז לא, אני אענה. ואני רוצה להגיד לכולם: דודי אמסלם הוא השר המקשר, וכשר המקשר, איתרע מזלנו, אני צריכה לשבת במליאה. אמרו לי: למה התחלת איתו? תקשיבי, יסמין. אמרתי להם: יש לי פה עדות. איפה נטע ושפרית? התחננתי אליהן להיות בחוץ. תבין לאיזה מצב הגעתי. אני, מרכזת האופוזיציה, לא יכולה לשבת במקום שלי כשדודי אמסלם מדבר. אז ישבתי שם – אתם רואים איפה רפאת? שם. שם ישבתי, אני, מירב בן ארי, ואללה, אני לא איזה – תקשיבו, ישבתי בצד, שם, בקצה של הקצה. ואז דודי אמסלם, אחרי שהוא כמובן דיבר על הנשיא עמית ועל יאיר לפיד, אמר "ולסיום". אז נטע, מנהלת הסיעה שלי, אמרה לי: מירב, תתקרבי. תבינו לאיזה מצב הגעתי. אז התקרבתי ולקחתי את הנאום שלי, ובאתי לעלות למליאה, ונפתחו עליי שערי הגיהינום. נכון, גם אני עונה, וקראתי לו "שאוויש". אוי, זה נורא. אגב, גם מירי רגב עשתה את זה לפניי. לא נורא, לא אמרתי לה כלום. אבל על מה הוא צעק עליי, אתם יודעים? על זה שהשתתפתי בכתבה שבה אמרתי שהידידה שלו ישבה כמתמחה פה בכנסת. תראו לי שר אחד, שר אחד – עזבו חברי כנסת, והוא היה חבר הכנסת אז, כשהיינו בכנסת העשרים – שר אחד שלמתמחה שלו יש אישור קבוע לשבת בפרסה. זה כל מה שאמרתי. להפך, אמרתי: אם היא אלמנה והוא אלמן, למה שלא יהיו זוג? אבל זה לא עניין שלי. זה הכול – ביקורת לגיטימית של אופוזיציה. חברים – ואני מדברת עליכם. נפתחו עליי שערי הגיהינום. דיברו אליי בבוז, בהשפלה. לא, אין סימטריה. אין סימטריה. ואתם יודעים מה, כשיאיר לפיד אמר בפודקאסט נידח על אורית סטרוק, אפילו אני, אפילו אני דיברתי; אף אחד מכם לא אמר מילה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה, גלית, תקשיבי. תקשיבי, אני באתי בנועם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיבי, כשאורית סטרוק, נאמר עליה משהו, המינימום, על לבוש או משהו – לי אמרו ללכת לצחצח נעליים, לי אמרו שאני האישה הכי בזויה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לטלי אמרו שהיא – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לאפשר לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וכשאני – עזבו אף אחד; אף אחת מכן. ולסיכום האירוע, היום הייתי בוועדה לביקורת המדינה, ואמרתי לחברי הכנסת מש"ס: למה אתם עוזרים לביבי להתנגד לוועדת ביקורת? ביקורת הכי עניינית. למה? מה עשה חבר הכנסת אבוטבול בתגובה? עמד ככה, תקשיבו טוב, עם הטלפון ככה, ואמר: יאללה, יאללה, תביאו את דודי אמסלם שירגיע את מירב בן ארי. תקשיבו, אנחנו בשפל הכי נמוך שהיה פה. אבל צדק פואטי אחד אני חייבת להגיד – מרגי, אני אתן לך – הצדק הפואטי זה כשהמרצע יצא מן השק בעניין אמסלם, ובסוף אישה מזרחית עם כבוד שתלה אותו במקום. ועם ישראל חיבק אותי, ומשפחות שכולות חיבקו אותי, ותומכי ליכוד חיבקו אותי, ואף אחת לא שתקה. ואיגוד הדירקטורים ביטל את ההשתתפות שלו, בצדק, וארגוני הנשים והנשים הגישו תלונות. לא נשתוק יותר על אלימות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, מילה אחרונה, כי אתה היית איתי.

היו"ר יעקב מרגי:

נתתי לך, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מילה אחרונה.

היו"ר יעקב מרגי:

משפט. לא מילה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך, כל מה שעשיתי – דיברתי על היועצת. זו הסיבה שהוא דיבר אליי בצורה כזאת בזויה. זו הסיבה שהוא אמר לנעמה לזימי: כאן זאת לא הבסטה שלך. זו הסיבה שהוא אמר לה על הבית שלה, ושאבא שלה מנהל בית ספר. ולמרות זאת, נשים מזרחיות עם כבוד – –

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – השיבו לו והחזירו את הכבוד של הכנסת הזאת. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי הכנסת, לפני שנעבור להצבעה, אני חושב שכדאי לנצל את הרגע המכונן הזה. בנימה אישית: אפשר להתווכח בצורה הכי נוקבת. בואו נשמור על רמת שיח, על רמת ויכוח, על ויכוח הוגן, לא לרדת לרמות אישיות. הלוואי שזה יהיה התיקון של הבית הזה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יידוע ודיווח על מינוי יועצים חיצוניים לחברי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ולראש הממשלה, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק יידוע ודיווח על מינוי יועצים חיצוניים לחברי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ולראש הממשלה, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצעת החוק הצביעו 37 חברי כנסת, נגדה – 51, אין נמנעים, אין נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק יידוע ודיווח על מינוי יועצים חיצוניים לחברי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ולראש הממשלה לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – שעת הורות בעבודה לאלמן או לאלמנה בשנת האבל הראשונה), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, לפני כמה דקות סיימתי שיחה עם שלומית קלמנזון, אשתו של אלחנן – אלמנתו של אלחנן קלמנזון, גיבור ישראל. ואני רוצה לומר לכם שאני מדברת על החוק הזה ביראת כבוד ויראת קודש. בכל מה שקשור לאלמנות ויתומים, אני מאמינה שהבית הזה יכול לרגע לשים את הוויכוחים בצד. אומנם התחלנו את השבוע בפתיחת מושב, אדוני היושב-ראש, שלא כיבדה את הבית הזה. אז אם מישהו לא רוצה לכבד אחד את השני ואת עצמנו, אתם יודעים מה? זו כבר בעיה שלנו אם אנחנו מוחלים על כבודנו. אבל אין לנו שום זכות למחול על כבודן של האלמנות, של היתומים ושל עם ישראל. 917 חיילים וחיילות נהרגו בקרבות, הגנו בגופם, בנשמתם, על ארץ ישראל ועם ישראל. מתוכם מאות אלמנות, מאות חיילים שנהרגו על קדושת הארץ הזאת, והם הותירו מאחוריהם למעלה מ-900 יתומים ויתומות, ילדים מתחת לגיל 18. אני רוצה לומר לכם, המעט שאנחנו יכולים לעשות עבורם זה לבדוק איך אנחנו בכלינו, בזכות שניתנה לנו להיות נבחרי ציבור, להיות מחוקקים, איך אנחנו עוזרים לאלמנות וליתומים. החוק שלי למתן שעת הורות לאלמנות שיש להן ילדים קטינים, יתומים קטינים, הוא חוק שנראה כביכול – אז מה, מדובר על שעה, אבל תחשבו על השעה הזאת שאותם ילדים שנמצאים בשעה הכי קשה שלהם, בשנה הכי קשה שלהם, שהם לא רואים יותר את האבא, יוכלו לפחות לזכות ליותר זמן עם אימא, עם כל האתגרים, עם בניית הבית מחדש, עם שיקום וייצוב הבית. החוק הזה מצטרף לשורה של חוקים ונושאים שהעליתי בוועדה לקידום מעמד האישה, כמו גם חוק שהצלחנו להעביר אני וחברתי חברת הכנסת דבי ביטון. אני וחברתי חברת הכנסת דבי העברנו חוק שאוסר פיטורים של בני משפחה מדרגה ראשונה של לוחמים שנהרגו בקרבות או לוחמות שנהרגו בקרבות. אני אומרת לכם, מעבר להגנה החוקית שאנחנו נותנים בחוק הזה, אנחנו מבינים גם ש-20%, 20% מהאלמנות איבדו את העבודה שלהן, אדוני היושב-ראש. 20% מנשות הנופלים שמאבדות את העבודה שלהן זה אות קלון, זה אות קלון לחברה הישראלית. אדוני השר זאב אלקין, 20% מהאלמנות איבדו את העבודה שלהן; 40% נאלצו לצמצם את העבודה שלהן. מבחינתי, 20% מנשות הנופלים שמפוטרות זה אות קלון לנו כמנהיגי הארץ הזאת. אין ספק שהחוק שהעברנו אני וחברתי חברת הכנסת דבי ביטון נותן מעין מענה ראשוני. אבל אם אנחנו ניתן גם את השעה הזאת, שעת ההורות, לאלמנה כדי שתחזור לילדים היתומים בזמן – חלקן גם מניקות בבוקר, כי יש יתומים שזה עתה נולדו – אם אנחנו נדע להסתכל על הילדים המתוקים האלה, שלא יקבלו יותר את האבא שלהם בחזרה, או את האימא שלהם, אז היינו נותנים לא שעה אחת, היינו נותנים הרבה יותר. אספר לכם שבאחד הדיונים – טלי והשרה סטרוק, זה נושא כל כך רגיש. אספר לכן שבאחד הדיונים בוועדה שלי – ויש לי דמעות – –

היו"ר יעקב מרגי:

השרה סטרוק, לא מפנים גב לדוברת.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – והייתה חברת הכנסת קטי שטרית, שפועלת בנושא, אספר לכם שלא היו מוכנים לתת אופֵּר לאלמנות שיש להן ארבעה וחמישה ילדים. מה נסגר איתנו? אנחנו לא מסוגלים לעזור לנשים היקרות האלה? באמת, אדוני היושב-ראש, זה שובר לב שאלמנות צה"ל צריכות לבוא ולהיאבק על הדבר הבסיסי הזה. אז המעט שבמעט זה לתת להן את השעה הזאת ואת החוק שיושב בוועדת העבודה והרווחה, לתת להן שיפוי ופיצוי על אובדן הכנסה. חברת הכנסת שטרית, גם את חתומה על החוק, כי הלב שלך במקום הנכון. גם לימור סון הר מלך חתומה על החוק הזה. לא צריך לבכות מעל הדוכן הזה, ואף אלמנה לא צריכה לבכות בבית הזה בשום ועדה. אנחנו חייבים להן את זה, אנחנו חייבים לדאוג לשלומם הפיזי והנפשי של הילדים היקרים האלה, ואנחנו מסוגלים לעשות את זה. לכן, אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, כמי שגם נפגש עם פורום האלמנות, וקידמת חלק מהחוקים, אנחנו לא יכולים להתנגד לדבר הזה, אבל בעיקר בעיקר אנחנו חייבים לקדם את זה מהר. אין להם זמן. אין להם זמן. כשבאה אשת נופל ואומרת: פיטרו אותי – 20% פוטרו – זה ביזיון, זו אות קלון. אנחנו צריכים לעשות הכול שהפרנסה של נשות הנופלים לא תיפגע. אסור שהפרנסה שלהן תיפגע, ובוודאי שהזמן עם הילדים, שהוא כל כך יקר וחשוב, אסור שהוא ייפגע. אני אספר לכם את האבסורד. תקשיבו לאבסורד. חבר הכנסת ביטון, תקשיב לאבסורד. אופיר, הוא קורא לך. אני רוצה שתקשיבו לאבסורד. אני במשך תקופה – – –

קריאה:

לא מבינים את זה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה להגיד לכם, אבל תקשיבו לאבסורד. מה האבסורד? האבסורד הוא שבמשך – – –

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת ביטון, איזה כוח השפעה יש לך על הקואליציה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה גם הרבה דברים שעושה פנינה תמנו.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה לא אבסורד, אולי אני אגיד – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הינה, החמאתי לך עכשיו. הוא אמר: תראה איזה כוח יש לך על הקואליציה. אמרתי לו: זה בגלל הרבה דברים טובים שעושה פנינה. אי-אפשר להתעלם מזה.

היו"ר יעקב מרגי:

כוח השפעה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, חברת הכנסת שטרית. לא מעט מהם גם בשיתוף פעולה אדיר בינינו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חד-משמעית.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואין מה לעשות, כל שיתוף פעולה, כל קרדיט – –

היו"ר יעקב מרגי:

סוף-סוף איזה רגע של נחת במשמרת שלי.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – לא מעניין אותי אופוזיציה וקואליציה. כל מי שרוצה לעזור לאלמנות, כל מי שרוצה לעזור ליתומים, כל מי שרוצה לעזור לנשים, כל מי שרוצה לעשות את הדברים הטובים לעם ישראל בשעה הקשה הזאת – מבורך. נעשה את זה בשיתוף פעולה, והקרדיט לא רלוונטי. אבל האבסורד בסוף, חברת הכנסת לזימי, הוא שהיום, ברוך השם, אחרי מאבק, יש לנשות המילואים שעת הורות. שעת הורות לנשות מילואים. אבל למי שהולכים לעשות – ואני אומרת את זה בכאב – מילואים כל החיים בקבר – בקושי רב אני אומרת את זה – להם אין שעת הורות? לאלמנה אין שעת הורות? בואו ניקח גם את אובדן ההכנסה לנשות מילואים. נאבקנו בוועדה, הלכנו לוועדת הכספים, והצלחנו להשיג שיפוי של 10,000 שקלים בחודש אובדן הכנסה לנשות המילואים. עכשיו באות אלמנות, 20% שפוטרו – אף אחד לא משפה אותן ולא מפצה אותן. אז הלכתי למשא ומתן עם סגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, והם אמרו שהם ייתנו את זה. אז זו גם קריאה להעביר את זה כמה שיותר מהר בוועדת העבודה והרווחה. אנשים יקרים, תזכרו: אולי עכשיו כולנו רואים שהמלחמה מסתיימת ונגמרת, אבל יש מי שבשבילם המלחמה היום-יומית על החיים רק מתחילה, ואלה המשפחות השכולות ומשפחות הנרצחים. לכן אני מבקשת מהקואליציה שנביא את זה, שנביא את זה הכי מהר שאפשר. אני לא רוצה להפיל את זה. אין לי עניין, אין לי עניין להפיל את זה כדי להגיד: הינה, הפילו בקואליציה. אני רוצה שנביא את זה הכי מהר, כדי שאותן נשים יקרות יקבלו את מה שמגיע להן, אדוני היושב בראש. עכשיו, אומרים: "כל אלמנה ויתום לא תענון". אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, הפרשנות שלי היא לא לעכב את הסיוע להם. אני טועה? אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

מקשיב לך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

האם אני טועה? כשאומרים "כל אלמנה ויתום לא תענון", הפרשנות שלי, הצנועה, היא לדעת לא לעכב את הסיוע.

היו"ר יעקב מרגי:

הכול כולל, הכול כולל. כל מה שמצער אותן.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז אני קוראת לשר שיעלה לכאן אחריי לתמוך בחוק החשוב הזה, לתת אהבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת, סוכם על תשובה והצבעה במועד אחר.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה שיגידו לי מה הם החליטו, יו"ר הקואליציה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא הגעתם להסכמה? אופיר.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אופיר, אני רוצה שייכתב לפרוטוקול.

היו"ר יעקב מרגי:

אופיר, מה ההסכמה פה?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עוד שבועיים נביא את זה להצבעה והסכמה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, פנינה, שיעלה שר ויגיד לפרוטוקול.

אופיר כץ (הליכוד):

ננסה להביא לפתרון – – –

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל צריך את זה לפרוטוקול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוודאי. שהשר יעלה.

אופיר כץ (הליכוד):

מקובל, כן.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא אומר לך את זה לפרוטוקול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, שיעלה.

אופיר כץ (הליכוד):

תשובה והצבעה במועד אחר.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, תשובה והצבעה זה לא הסכמה. להביא את זה בעוד שבועיים בהסכמה.

שר החינוך יואב קיש:

לא, מה זה בהסכמה?

היו"ר יעקב מרגי:

להגיע להסכמה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אתה נגד האלמנות, קיש? בהסכמה.

שר החינוך יואב קיש:

לא, זה לא עובד ככה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שיעלה לפה ויגיד לך תשובה.

שר החינוך יואב קיש:

הסיכומים הם שיש כוונה בקואליציה להגיע – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שיעלה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז תגיד את זה.

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר לך מה אני הולך להגיד.

אופיר כץ (הליכוד):

אבל זה מה שסגרנו. מה הבעיה?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שיגיד את זה לפרוטוקול. יש אחר כך – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה, תעלה, תגיד את זה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גם בשביל הציבור.

היו"ר יעקב מרגי:

פנינה, רגע, זו לא פעם ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

הוא לא חייב. את לא צריכה. מרגי, תגיד את זה אתה.

היו"ר יעקב מרגי:

תנו לי רגע. יש פה הסכמה בין המציע לקואליציה לקחת שבועיים לנסות להגיע להסכמה. ככה זה נהוג.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את רוצה תשובה והצבעה במועד אחר?

היו"ר יעקב מרגי:

אל תעזרי לי, בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בסדר, אנחנו נביא את זה בעוד שבועיים, ובעזרת השם – – –

היו"ר יעקב מרגי:

בעוד שבועיים, אם תהיה הסכמה, נצביע כולנו בעד; לא תהיה הסכמה – עומדת לה הזכות לקבל תשובה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

טוב, אז ראשית, אני רוצה להודות על הנכונות להגיע להסכמה. בעזרת השם נביא את זה בעוד שבועיים להצבעה בעד, ואני רק אסכם במשפט אחד.

היו"ר יעקב מרגי:

סיכום. מה זה, פעם ראשונה?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – – לעזור להעביר את החוק הזה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז היושב-ראש אמר, ולכן זה נכנס לפרוטוקול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא משנה, אז כתוב: תשובה והצבעה במועד אחר.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לך, מיכאל ביטון.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רק משפט סיכום, אדוני היושב בראש.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, משפט סיכום.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה לחבק מכאן את כל נשות הנופלים, האלמנות של צה"ל, אני רוצה לחבק מכאן את כל הילדים היתומים והיתומות, ובעזרת השם, שנהיה ראויים לכל הנופלים, ושנעשה טוב ביחד כדי שיקבלו את כל מה שמגיע להם. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

אינשאללה. תודה רבה. בטרם אעבור לנושא הבא בסדר-היום, אני מברך את האורחים שלנו ביציע, תלמידי ותלמידות התיכון. אתם חווים חלק משיעור באזרחות על תהליך חקיקה פרטית בכנסת. ברוכות וברוכים הבאים.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תברך גם את נציגי "אתה משלנו" של יהודי אתיופיה.

היו"ר יעקב מרגי:

נציגי "אתה משלנו", יוצאי אתיופיה, ברוכים הבאים.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תקשורת ברשת.

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותכם, חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אבי מעוז וקבוצת חברי הכנסת. כמו כן, אני רוצה לברך את העוזרים שלו, קבוצת הורים לילדים עם מוגבלות, שמתמודדים עם הקושי היום-יומי – התמודדות יומית, התמודדות קשה, לא פשוטה, יחד עם קבוצות רבות של אנשים עם מוגבלויות. ברוכים הבאים. לא יודע מה תהיה התוצאה של ההצבעה, אבל לפחות אתם חווים חלק מהבירור והדיון הענייני בנושא הזה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה – לפני שאני מתחיל, אדוני היושב-ראש, אני הגעתי להסכמה עם יושב-ראש הקואליציה בקשר לנושא הזה, שבמהלך השבועיים הקרובים ננסה למצוא פתרון, וכל הנושא הזה יבוא על פתרונו.

היו"ר יעקב מרגי:

אני יכול להביע את דעתי?

אבי מעוז (נעם):

כן.

היו"ר יעקב מרגי:

קודם כול אתפלל ואקווה שאכן נגיע להסכמה כדי להקל על ההורים האלה, על ההורים החשובים האלה, שמתמודדים יום-יום עם האתגר החשוב הזה, ולך – להודות לך ולאחל לך שתצליח באמת בשבועיים, ואם צריך את עזרתי, אני אעזור גם כן. בבקשה, אדוני.

אבי מעוז (נעם):

אני כבר מבקש את עזרתך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

קריאה:

אבי מעוז (נעם):

על הכיסאות הממונעים לא מצביעים היום. תמר גלפנד היא אימא של שירלי בת ה-16, שיש לה מוגבלות בתנועה עם רמה קוגניטיבית נמוכה. גם שירלי נמצאת איתנו פה היום. כששירלי הייתה בת 12, כבר היה קשה לדחוף את כיסא הגלגלים שלה בעליות בשכונה הירושלמית שבה הן מתגוררות, לא הרחק מכאן. אבל שירלי זכאית רק לכיסא ידני מותאם, ולא לכיסא ממונע חזק ויציב, מכיוון שכיום אחד הקריטריונים לקבלת כיסא ממונע הוא שיש יכולת עצמית להפעיל את הכיסא בבטיחות מרבית מבחינה קוגניטיבית, קואורדינטיבית ורפואית. לשירלי אין יכולת כזאת. אבל לא רק שהיא לא הייתה זכאית לכיסא ממונע, אלא שאפילו לא אפשרו לאימה, לתמר, לשדרג על חשבונה את הכיסא הידני של שירלי. מכיוון שתמר כבר לא יכלה לדחוף את כיסא הגלגלים הידני בעצמה, היא נאלצה לרכוש מכספה כיסא ממונע. אבל הניסיון האישי והחשיפה לתופעה הזאת הביאו את תמר להילחם למען אותם ילדים ובני משפחותיהם, ואני נרתמתי למאבק בשמחה. נמצאים פה איתנו לא רק תמר ושירלי – עוד הורים גיבורים. בעזרת השם אנחנו נצליח במאבקנו זה, במאבקכם שלכם. תמר, אני מצדיע לך. חבריי חברי הכנסת, ילדים עם מוגבלות בניידות ברמה קוגניטיבית גבוהה, שיכולים לתפעל כיסא ממונע בעצמם, זכאים לכיסא שכזה במימון משרד הבריאות. לעומת זאת, ילדים ברמה קוגניטיבית נמוכה, שלא יכולים לתפעל כיסא ממונע בעצמם, זכאים לכיסא ידני בלבד. המציאות הזו יוצרת קושי פיזי ומנטלי גדול מאוד על ההורים ועל שאר בני המשפחה, שנאלצים לנייד את הכיסא של הילד בכוחות עצמם תוך הפעלת מאמץ פיזי רב. מדובר באתגר יום-יומי שמתיש את בני המשפחה. כמה אפשר לדחוף אותם בכל עלייה ברחוב? הגב והרגליים כואבים. ההורים סובלים מפריצות דיסק ומפגיעות גב. גם מתנדבים לא מצליחים לעמוד בזה, ואחרי זמן קצר הם נשברים ואומרים שזה פשוט בלתי אפשרי. וכאשר מוליכים את הכיסאות הידניים בירידה, ישנה סכנה של הידרדרות של הכיסא עם הילד, במיוחד בימות החורף הקשים של ירושלים, כי קשה לשלוט בכיסא עם כזה משקל.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לפזר את ההפגנה, חבר הכנסת מיכאל ביטון וקהל המעריצות. אני מבין את זה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מקבל את ההערה באהבה.

היו"ר יעקב מרגי:

איך לא, גם אני הייתי מוכן לקבל – – –

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא מדובר בפינוק, מדובר בצורך מאוד מאוד בסיסי, לתת להורים הללו, שמשקיעים את חייהם בטיפול בילדיהם – מאכילים, משחקים, מחליפים טיטולים, והכול באהבה כל כך גדולה – את הדבר הבסיסי הזה, שכל כך יקל על מציאות חייהם. ועל איזה סכום מדובר? אני מדבר כרגע על קבוצה של ילדים בני 12–18. במשרד האוצר ובמשרד הבריאות טוענים שמדובר במאות מיליוני שקלים בשנה וצריך למצוא לזה מקור תקציבי, אבל האמת אינה כזאת. על פי נתוני הביטוח הלאומי ישנם 550 ילדים בגילים הרלוונטיים, כפי שאמרתי, 12–18, שהם בעלי רמה קוגניטיבית נמוכה. כיסא ידני המותאם למצבם הבריאותי עולה כ-30,000 שקלים. כיסא ממונע חזק ויציב עולה כ-45,000 שקלים, כלומר, ההפרש הוא 15,000 שקלים לכיסא. כיסא שכזה מחליפים בממוצע כל חמש שנים. כלומר, מדובר בסכום של 8.25 מיליון שקל שנפרס על פני תקופה של חמש שנים, כלומר כ-1.65 מיליון שקל בשנה בלבד. רבותיי, 1.65 מיליון בשנה, זה הכול, לקבוצת הילדים האלה – תקציב זעום במונחים של תקציב מדינה. האמת שגם אם העלות הייתה פי עשרה, זה עדיין היה סכום זעום יחסית. אדוני היושב-ראש, חובתנו כחברי כנסת לתת את המענה הזה, ואני מקווה שבאמת בשבועיים הקרובים נעשה עבודה יחד עם יושב-ראש ועדת הבריאות ויושב-ראש הקואליציה, שהבטיח את התערבותו, ואנחנו כולנו בכוחות משותפים נמצא את הפתרון. כיסאות גלגלים ממונעים מאפשרים למי שמרותק לכיסא גלגלים לנוע ולהתנייד במרחב הציבורי ולנהל אורח חיים תקין בנוחות רבה יותר ובאופן בטיחותי יותר. חלק גדול ממי שמרותקים לכיסאות גלגלים מתמודדים עם נכויות מורכבות ולעיתים אף מחוברים למכשירי הנשמה ונמצאים במצב סיעודי. אנשים אלה אינם יכולים להתנייד באופן עצמאי, ונזקקים לסיוע מהוריהם הגיבורים או מאחרים כדי להתנייד עם הכיסא, מה שעלול ליצור מעמסה פיזית משמעותית בעקבות הקושי להניע את הכיסא. לכן, בהצעתי אני מציע לעגן בחוק את הזכאות לכיסאות ממונעים הניתנים להפעלה מרחוק גם למי שאין לו יכולת קוגניטיבית, קואורדינטיבית ורפואית להפעיל את הכיסא הממונע בעצמו, ובכך לאפשר לו להתנייד באמצעות כיסא ממונע בסיועו של אחר. הילדים הללו לא אמורים להימצא במעצר בית. בעולם טכנולוגי כמו שלנו גם הם זכאים לצאת למרחב הציבורי, לנוע, להתנייד, לנשום אוויר וליהנות מנופי הארץ שלנו בדיוק כמו כל ילד אחר. לסיום, אני מצדיע שוב להורים הגיבורים. אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת, שהתיר להם ולילדיהם להיכנס ליציע העיתונות. אנחנו נעשה את מלאכתנו, ואני מקווה שבתוך זמן קצר מאוד נוכל לבוא עם הבשורה הגדולה לכם. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז ולהורים הגיבורים, שמקדמים את המאבק הצודק והנכון. אני מודה לכל מי שתרם לשיח והביא את זה למצב שבעזרת השם, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר, בתוך שבועיים. אני מקווה שיגיעו להסכמה, ונצליח להעביר את הצעת החוק או לטפל בבעיה כפי שיחליטו.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מינהלת מילואים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות עומדות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת משה גפני, לפי פרסום שהופיע ביתד נאמן ואחר כך ב-ynet, אתה התרעמת על דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בשבוע שעבר כשהוא הצהיר שהוא יביא חוק שיגייס 10,000 בחורי ישיבה. זה נכון? ככה פורסם.

משה גפני (יהדות התורה):

אני לא קורא עיתונים. מה השאלה?

משה טור פז (יש עתיד):

לא, השאלה אם זה אמיתי.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא רק כותב אותם, הוא לא קורא אותם.

משה טור פז (יש עתיד):

האם זה נכון שהתרעמת?

משה גפני (יהדות התורה):

אתה רוצה שיהיו לומדי תורה או שאתה לא רוצה? תגיד, אתה לא רוצה.

משה טור פז (יש עתיד):

את האמת, את האמת.

משה גפני (יהדות התורה):

האמת היא שאתה לא רוצה. אין לנו זכות קיום בארץ הזאת בלי לומדי תורה.

משה טור פז (יש עתיד):

יש, בוודאי שיש.

משה גפני (יהדות התורה):

אתה משתמט – – –

משה טור פז (יש עתיד):

אני למדתי שבע שנים, זה לא הפריע לי להיות לומד תורה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אפשר ללמוד ולהילחם. התורה לימדה אותנו – אפשר ללמוד ולהילחם.

גלעד קריב (העבודה):

גפני, למה אתה לא לומד תורה? גם אתה משתמט מלימוד תורה.

משה גפני (יהדות התורה):

אני באמת לא לומד.

גלעד קריב (העבודה):

לך תתפטר, תלך ותהיה אברך בכולל.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת קריב, תודה. רגע, רגע.

גלעד קריב (העבודה):

הוא מבטל תורה ככה.

היו"ר יעקב מרגי:

תן לי להסביר לך, אתה בלהט ושכחת איך מתנהלים במליאה.

גלעד קריב (העבודה):

סליחה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מאחל לך שתהיה סגן מהסיעה שלך כסגן כשתהיו גדולים, כרגע אתם לא גדולים. כסגן תבין מה חווה סגן יושב-ראש הכנסת או מנהל ישיבה.

גלעד קריב (העבודה):

צודק.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, לפי מאמר המערכת של יתד נאמן, מספרם של תומכי הלחימה בישראל גדול בהרבה ממספרם של לומדי התורה ועמליה. עד כאן עובדה לא נכונה. עכשיו פרשנות – שהם, תומכי הלחימה, "חשובים ביותר ותרומתם לחיילים בפרט ולעם ישראל בכלל גדול אלף מונים מתרומת הטבח הצבאי או מאיש הלוגיסטיקה". אז קודם כול מספרית זה לא נכון, ואני שמח שיש בישראל למעלה מ-170,000 אנשים שמוכרים כלומדי תורה. בניגוד לדבריו של חבר הכנסת גפני, אני שמח על זה ומברך על זה. סוד גלוי – גם הייתי אחד מהם פעם. זה לא הפריע לי לשרת שלוש שנים בסדיר ו-30 שנה במילואים. אחר כך כתב יצחק רוט: "על כל חייל בשדה הקרב יש כמה וכמה תומכי לחימה הנמצאים הרחק מהחזית. אימותיהם ישנות טוב בלילה, אינן חוששת מפני דפיקה על הדלת ובשורה רעה", כך הוא המשיך. קודם כול, זה לא נכון לגבי הרבה מאוד תומכי לחימה, שמסכנים את עצמם בשדה הקרב ולא מעט מהם נפלו במלחמה הזו. אני ממשיך ואומר, במאמר של ישראל רוזנר – אדוני היושב-ראש, אנחנו מגיעים לשיא האבסורד. שים לב, חבר הכנסת קריב. במאמר של ישראל רוזנר ביתד נאמן פורסם ככה: "ב-7 באוקטובר לא היה חסר כוח אדם חרדי, לא היה חסר טנק אחד ולא לוחם אחד" – עד כאן שטויות במיץ. עכשיו יש חצי משפט נכון: "היה חסר חסד אחד ועם מאוחד". בקיצור, אותה טענה. אדוני היושב-ראש, ב-7 באוקטובר היו חסרים לנו הרבה מאוד טנקים בעוטף עזה, עובדה ידועה; היו רק 12 טנקים, חלקם לא כשירים. היו חסרים הרבה מאוד לוחמים בעוטף עזה, ואילו היו מתגייסים רק חלק מאותם 100,000 אנשים בבריכה המפורסמת של הפטורים מגיוס, לא היינו מדברים עכשיו, אחרי שנתיים של מלחמה. אז עד כאן מה שנקרא עובדות או שטויות מבית יתד נאמן. עכשיו בואו נדבר שנייה על מינהלת המילואים ולמה אנחנו זקוקים לה. אני מעלה כאן להצבעה, לא בפעם הראשונה בתקופת המלחמה, את הצורך של מדינת ישראל להקים מינהלת מילואים. עכשיו אני אגיד לך את האמת: אני לא מת על הקמת מינהלות. אמרתי לחבר הכנסת אלקין שבעיניי הקמת מינהלת תקומה היא היוצא מן הכלל, יוצא מן הכלל חיובי. בדרך כלל מדינת ישראל לא צריכה עוד גוף ממשלתי שיטפל במשהו. יחד עם זאת, כמו במקרה של מינהלת תקומה, גם במקרה הזה של המלחמה המדממת כבר יותר משנתיים, אנחנו למדנו על לא מעט אתגרים שהמערכות הציבוריות בישראל לא יודעות להתמודד איתם. למשל – ואולי אני אחדש לך, אדוני היושב-ראש – רוב החוקים החשובים שחוקקנו בכנסת הזו לטובת אנשי המילואים, חוקקו כהוראות שעה ויפקעו עד 31 בדצמבר. ידעת את זה, השר אלקין? ב-31 בדצמבר רוב זכויות אנשי המילואים הולכות לפקוע. דיברה על זה היום רע"נית מילואים באכ"א, שהחוקים האלה כרגע לא מוכנים, אין להם המשך, ורובם הולכים לפקוע. בנוסף, לא מעט מהדברים שקבענו באופן זמני בתקופת המלחמה – הסטודנטים, הצעירים ועוד שינויים שבאמת עשינו אותם – פתרנו אותם נקודתית, לא פתרנו אותם מערכתית. יעיד השר לשעבר בוסו ממפלגתך כמה בעיות של סטודנטים לרפואה במילואים הבאתי אליו לפתור, ופתרנו אותן אחת-אחת, יותר מ-100, אבל את הבעיה לא פתרנו. המדינה לא מטפלת כמו שצריך באנשי המילואים. יעיד פה חברי ולדימיר בליאק שבתחום העצמאים, גם היום, אחרי שנתיים של מלחמה, מדינת ישראל לא יודעת לשפות כמו שצריך חלק מאנשי המילואים שהם עצמאים. היא לא יודעת. אלה בעיות בטווח הקצר. בטווח הבינוני, שוב, נכון להיום בוועדת חוץ וביטחון, אנחנו לא יודעים כמה ימי מילואים יעשו אנשי המילואים ב-2026. חלק גדול מהם עדיין בצווים כרגע – כמעט לא שוחררו אנשי מילואים בגלל חוסר הוודאות בעזה. האם הם יעשו 70 יום, שזה חודשיים וחצי? 85 יום, כמעט שלושה חודשים? כמה גדודי מילואים מדינת ישראל צריכה? 10, 20, 30, בלי מלחמה בעזה, רק כדי להחזיק את הגבולות שלנו. אני אומר כאן למי שמכיר את החומר – לא מעט, לא מעט גדודי מילואים יידרשו ב-2026 על מנת להחזיק את השוטף. חוק המילואים הנוכחי לא פותר את הבעיה הזו, ובעזרת השם, תסתיים המלחמה – המשאב של צו שמונה כמו שהוא היום לא יודע לתת לזה מענה.

היו"ר יעקב מרגי:

צה"ל לא יודע לנהל את מערך המילואים שלו?

משה טור פז (יש עתיד):

לא. התשובה היא לא ולא. ואני אומר כאן בכנות, אדוני, חלק מהבעיות יושבות בצה"ל, חלק יושבות פה, בבית הזה. לכן, הצעת החוק שלי היא עניינית. ודרך אגב, יש לי הצעה עם חבר הכנסת אדלשטיין שמציעה תיקון עמוק לכל חוק המילואים. עבדנו עליה קרוב לשנה, וגם היא תעלה כאן בבית. אני לא יודע מה תהיה תגובתה של הקואליציה, אבל כרגע אין לקואליציה, אין לממשלה וגם אין לצבא פתרון מערכתי הולם לנושא המילואים. מהן הבעיות העיקריות? הזכרתי עצמאים, הזכרתי הוראות שעה שפוקעות ב-31 בדצמבר. בנוסף, בעיית המחויבות של צה"ל לאימון אנשי המילואים וההצטיידות שלהם לא נפתרה. כרגע כולם מאומנים, אחרי שנתיים של מלחמה. בעוד חצי שנה, חלק מהכשירויות ייעלמו; בעוד שנה חלק מהציוד יישחק. מה יקרה? אנחנו נחזור לבעיות שראינו אחרי לבנון השנייה, של ציוד לא מספק, של יחידות לא מאומנות. מעבר לטווח הקצר והבינוני, אדוני היושב-ראש, יש פה בעיות לטווח ארוך. היחס בין הצבא הסדיר לצבא המילואים לא מוסדר, לא מסודר, לא מטופל; הוא תלוי פר-יחידה. כמי שעשה בעצמו 30 שנה מילואים, כולל במלחמה הזו, הטיפול היום באנשי המילואים, גם בציוד, גם באימון, גם הטיפול הנפשי, גם בחזרת אנשי המילואים לעבודה – בימים אלו, אדוני היושב-ראש, ברוך השם, יש עשרות אלפי אנשי מילואים שחוזרים בפעם השלישית, הרביעית והחמישית למקום העבודה שלהם – הסיפור הזה לא מוסדר. אני אישית, יש לי בלשכה מכתב תודה מגדוד 420 במילואים, שהקימו יחידה של עורף שעוזרת להם לטפל בנושא עבודה ומשפחות. חברי הכנסת אלעזר שטרן, מאיר כהן ואני, בוגרי הגדוד הזה, טיפלנו בחלק מהבעיות האלה. זה החמ"ל האזרחי שעומד מאחורי כל יחידת מילואים. זה לא מוסדר היום לא חוקית, לא מעשית. מה שאני מבקש כאן – הצעת החוק הזו עניינית לגמרי, במקום לבוא בקמפיינים, חבר הכנסת אלקין. עוד חצי שנה או שנה יעמוד כאן חבר הכנסת, ראש הממשלה נתניהו, ויבטיח איזו הבטחה ריקה – נגיד, כמו המינהלת לגיל הרך, חינוך חינם לגיל הרך מלידה עד שלוש, כמו שהוא עשה – הוא יבטיח לאנשי המילואים, כי זה יהיה נושא מאוד חם: תקבלו את זה, תקבלו את זה. אל תבטיחו הבטחות ריקות, אל תבטיחו כל מיני מינהלות שאתם לא תקימו. זה הזמן, עכשיו. תקימו מינהלת למילואים, תתקצבו אותה ממשלתית, ובמקום שנתייחס לאנשי המילואים כפראיירים, בואו ניתן להם את הכול בדרך המלך, בצורה סדורה, בצורה עניינית, נסדיר כמה אנחנו מאמנים אותם, כמה אנחנו מציידים אותם, איך אנחנו משפים את מקומות העבודה. אין הצעת חוק יותר חברתית וראויה מזו. אני קורא לכם להתעלות מעל השיקולים האופוזיציוניים. צריך לומר, הרעיון הזה כבר עלה לפני יותר מחצי שנה, ולכן גם לדחות אותו עכשיו – אין מה לדחות אותו. כל מה שיהיה לדון בו, אפשר לדון בו בחוץ וביטחון אחרי שהוא יתקבל בקריאה טרומית. אני קורא לכם לאשר את הצעת החוק.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני קורא לשר אלקין להציג את עמדת הממשלה. אבל בטרם אתן לו את רשות הדיבור, אני רוצה לקדם בברכה ולהודות לאנשי הרפואה וצוותיהם שהשקיעו בכנסת ביום מודעות למוח ולקוגניציה. אז ברוכות וברוכים הבאים, וכולי תקווה שהמחקר בנושא הזה – מי שמכיר, סוגיית המוח עברה כברת דרך ארוכה בשני העשורים האחרונים, ואני מקווה שגם בעשור הקרוב תהיה עוד התפתחות ונדע להתמודד עם האתגר הזה. אז תודה רבה לכם וברוכים הבאים למשכן הדמוקרטיה, למרות שלפעמים נראה שלא, אבל פה זה מעוז הדמוקרטיה הישראלית. ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת משה טור פז, שהוא היוזם של הצעת החוק, אני כמובן עונה פה בשם שר הביטחון ובשם הממשלה. הצעת החוק של חבר הכנסת משה טור פז מבקשת לקבוע בחוק כי תוקם מינהלת מילואים שתפעל כתאגיד סטטוטורי בתחום של זכויות חיילי המילואים ששירתו במלחמת תקומה ובני משפחותיהם. קודם כול, חבר הכנסת טור פז, ברור שאין חולק, או לפחות הרוב המוחלט של חברי הבית הזה לא חלוקים בשאלה שישנה חשיבות רבה מאוד בתמיכה בחיילי מילואים, הוקרה לחיילי מילואים, סיוע, שמירה על זכויותיהם של חיילי מילואים בכלל, וגם כמובן בפרט של אלה שתרמו ושירתו בצורה אולי חסרת תקדים במדינת ישראל מבחינת אורך השירות במסגרת מלחמת תקומה בשנתיים האחרונות, ולכן, על זה אין לנו ויכוח. השאלה היא, והיא שאלה שהממשלה עוד לא גיבשה לגביה עמדה סופית, אם הקמת מינהלת, ועוד כתאגיד סטטוטורי, זה הפתרון הנכון לטיפול בכל הבעיות האלה שתיארת, ואני יכול להתייחס רק לדוגמה אחת. ציינת שחלק מהחוקים שהבית הזה אישר, כמובן בתמיכת הממשלה ובתמיכת הקואליציה, הולכים להיות בלי תוקף בסוף דצמבר. הרי מינהלת, זה שהיא תקום או לא תקום, זה לא יאריך את החוקים. לכאורה החוק הרלוונטי שמתבקש בהקשר הזה זה חוק שמאריך את תוקף העבודה של החוקים האלה, שאושרו כאן לעוד תקופה כזאת או אחרת, או הפיכתם לחוקי קבע. זה הליך חקיקה, אפשר ליזום אותו בממשלה, לא צריך לזה תאגיד סטטוטורי – הוא בדרך כלל דווקא מתקשה ליזום חקיקה ממשלתית – אלא המשרד הממשלתי הרלוונטי, משרד הביטחון, יכול לעשות את זה הרבה יותר בקלות. יכולים ליזום את זה חברי כנסת מהקואליציה, מהאופוזיציה, ביחד, אבל הקמת המינהלת כתהליך לא תעלה ולא תוריד, ובטח היא לא תקום לפני – גם אם הממשלה תגיד היום שהיא תומכת בהצעת החוק שלך והיא תתחיל להתקדם, זה בטח לא יפתור את הארכת החוקים שמסתיימים ב-31 בדצמבר השנה. כולנו מבינים שהחוק הזה יחוקק, גם אם יחוקק מהר, אחרי שיעבור התאריך הזה. ולכן, הפתרון לבעיה של פקיעת התוקף של החוקים הוא פשוט הארכת תוקף בצורה כזאת או אחרת, או כיוזמת חקיקה פרטית או יוזמת חקיקה ממשלתית, והמינהלת לא מעלה ולא מורידה לנושא הזה. למדינת ישראל יש היום מסגרות שתפקידן לדאוג לחיילי מילואים לזכויות שלהם, ואלה מסגרות קיימות. זה, קודם כול, לפי חוק שירות המילואים. בחוק ממונה קצין מילואים ראשי – מי כמוך מכיר את זה; אתה מלווה את הנושא הזה בכנסת שנים, ואתה מכיר אותו טוב. קצין המילואים הראשי פועל לצד גורמים אחרים בצה"ל שעוסקים בנושא של זכויות משרתי מילואים. זו פונקציה שאפילו כבר קיימת בחקיקה ראשית. כמו כן, כמו שאתה יודע כבר היטב, התקבלה החלטה ניהולית במשרד הביטחון דווקא בעקבות המלחמה הזאת, מלחמת תקומה. שר הביטחון החליט כי אגף החיילים המשוחררים במשרד הביטחון יעסוק באופן ייעודי וממוקד גם בחיילי מילואים. בהתאם לזה הוא שינה את ייעודו והפך היום לאגף לחיילים משוחררים ומילואים. אז יש אפילו לא רק קצין מילואים ראשי בצה"ל עצמו, אלא במשרד הביטחון יש היום יחידה ממשלתית מבצעית, אגף די חזק וגדול, כמו שכולנו מכירים אותו, שזה תפקידו – לעסוק בסוגיה הזאת. במסגרת השינוי הזה האגף כבר היום נותן מענה לסוגיות הנוגעות למימוש זכויות משרתי מילואים תוך שיתוף פעולה עם צה"ל ומשרדי הממשלה השונים. למעשה, האגף כבר כיום מבצע את התפקידים שאותם מוצע שמינהלת המילואים תבצע. אז במקום להעביר חקיקה ולהקים גוף חדש – עד שהוא יקום, עד שתקום לו מועצה, עד שתאשר תקנון והכול – יש היום אגף במשרד הביטחון שאמור לעשות את כל העבודה הזאת כבר היום, וכמובן, מהכנסת צריך לפקח על עבודתו ולהעיר לו כשהוא לא מבצע את תפקידו. כמובן, בלי שום קשר לסוגיה של הקמת מינהלת, כן או לא, חשוב לציין שכמובן הממשלה ראתה חשיבות גדולה מאוד לפעול לטובת משרתי המילואים. במשך השנתיים האלה התקבלו שורה של החלטות ממשלה שעוסקות בהוקרת משרתי מילואים ומרחיבות באופן משמעותי את זכויות המשרתים במלחמה ואת ההטבות המוקנות להם ולבני משפחותיהם. חלקן עברו פה בבית הזה בחקיקה, כמו שציינת, ובחלקן לא היה צורך בחקיקה ראשית, אלא זה נפתר ברמה של החלטות ממשלה, אבל בהחלט יש שורה שלמה של צעדים שנעשו בשנתיים האחרונות לטובת משרתי מילואים. אגב, הינה ההוכחה – הם קרו בלי מינהלת. מינהלת היא לא תנאי הכרחי לקבלת החלטות מהסוג הזה. לכן, נכון לעכשיו, לפחות, בדיון שהיה בוועדת השרים, העמדה המקצועית של משרד הביטחון הייתה שהם עדיין לא השתכנעו ממך שיש צורך להקים תאגיד סטטוטורי. אני גם תכף אעיר כמה דברים. אם עוד לא שכנעתי את יו"ר הקואליציה, אז יהיה לי זמן להעיר, כמה שאלות לגבי הפרטים של החקיקה.

משה טור פז (יש עתיד):

אני יכול לשאול שאלה, ואני לא שואל.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אבל כרגע העמדה הממשלתית לגבי החוק היא שהממשלה עוד לא גיבשה עמדה, לא חיובית ולא שלילית. אגב, זאת העמדה המקצועית של משרד הביטחון, זאת לא סוגיה פוליטית. אני במקרה נכחתי בדיון הזה בוועדת השרים לחקיקה, וועדת השרים לחקיקה אימצה את העמדה של משרד הביטחון, והוא כרגע לא חושב שהוא בשל לתמוך בהצעה דווקא במתכונת כפי שהיא מוצעת כאן כרגע. לכן, כמובן, אם תתעקש להביא את זה להצבעה, אז עמדת הממשלה, כמו שתמיד קורה במצבים כאלה, תהיה עמדה שמבקשת להתנגד, ואני מניח שזה גם יחפוף את עמדת הקואליציה. אדוני יו"ר הקואליציה, שכנעתי אותך, או שאתה צריך עוד כמה נימוקים? עוד לא שכנעתי אותך. אני אתייחס, אם כך, חבר הכנסת טור פז, לכמה סוגיות.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת שטרן, סגלוביץ', קריב, אתם מסתירים את קו הראייה של טור פז לדובר.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו מסתירים את זה שהוא עושה סודוקו.

היו"ר יעקב מרגי (ש"ס):

זה לא יפה, מה שעשית עכשיו. מעשה לא חברי.

גלעד קריב (העבודה):

הוא עושה סודוקו – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, רק לפני כמה דקות דיברנו על שיח מכובד – – –

היו"ר יעקב מרגי:

מכובד, מכובד. זה עדיין מכובד. מדי פעם חיוך, לא נורא.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

בקיצור, חבר הכנסת טור פז, שהקדוש ברוך הוא ישמור אותך ואת חבריך, מה שנקרא. כמה דברים לגבי המתכונת שאתה מציע. אתה מציע להקים תאגיד ממשלתי. בחיים שלי כחבר כנסת, כמחוקק וכשר הקמתי כמה תאגידים ממשלתיים. תמיד יש טעם בכך אם התאגיד פועל בתחום שמשרד ממשלתי לא בנוי, לא ערוך ולא יכול לתת לו מענה. כי תאגיד ממשלתי – יש לו יתרונות, יש לו גם המון חסרונות; הוא גוף יותר כבד, יש לו כל מיני התניות. אני אתן לך דוגמה: הקמתי את תאגיד גבעת התחמושת. זה גוף שמתקשה כבר שנים, בגלל שלא ממנים למועצה שלו אנשים, כי אלה תהליכים מורכבים של מינויים, ובחלק מהתקופות הוא בכלל לא יכול לקבל החלטות, כי אסור לו, כי אין לו קוורום. דוגמה. הוקם תאגיד ממשלתי אחר, מרכז שז"ר, יוזמה מבורכת של החברה ההיסטורית על שם זלמן שז"ר. זה הסתבך ברמות של ויכוחים על מי יהיו חברי המועצה, מה זיקתם ולמי, ונוצרו קשיים. אז אני לא נגד הקמה של תאגידים ממשלתיים, אבל בשני המקרים שהבאתי לא הייתה ברירה. אם לא היו מקימים תאגידים ממשלתיים, הפעילות הזאת הייתה מופסקת, ולמשל גבעת התחמושת הייתה נסגרת. זה לא המקרה שלנו. זאת אומרת, המבנה המורכב מאוד והכבד של תאגיד ממשלתי עם הכללים שלו יכול, בנושאים מסוימים, דווקא לא להביא תועלת, כמו שאתה חושב, אלא הפוך – אגף במשרד הביטחון יוכל להיות הרבה יותר דינמי בקידום היוזמות לעומת תאגיד, שחלק מהזמן צריך להתעסק עם עצמו, עם כל הביורוקרטיה הפנימית הנובעת מזה. אגב, כאן בהצעת החוק – קראתי אותה לפרטים – אתה עקפת חלקית את הסוגיה הזאת. זאת אומרת, אתה מציע להקים מועצה לתאגיד במתכונת מסוימת, ושהיא זאת שתאשר את תקנון המרכז כפי שיהיה, כולל את הזכויות והחובות של מועצת התאגיד עצמה. אני לא בטוח שזה מבנה שיוכל להישאר בחקיקה הראשית, מהניסיון שלי. בדרך כלל הם רוצים משהו יותר ברור במבנה הארגוני – – –

משה טור פז (יש עתיד):

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

בסדר, אני רק מעיר, לדוגמה, כמה קשיים מהלך כזה מייצר בסופו של דבר, ובעיניי זו ביורוקרטיה שתסרבל ולאו דווקא תעזור. סוף-סוף יש שר שעונה וקרא את הצעת החוק, ואתם לא מרוצים. מה זה הדבר הזה? הרי אתם בדרך כלל טוענים ששרים שעונים לא קוראים את הצעת החוק. אני קראתי במקרה הזה, אז למה אתם לא מרוצים? איפה יושב-ראש הקואליציה – אדוני יושב-ראש הקואליציה, שכנעתי אותך שזה לא נכון בעת הזאת לתמוך בחוק? שכנעתי, אוקיי. אם המציע מתעקש על הצבעה, אני קורא לכנסת לדחות את הצעת החוק בהתאם לעמדה המקצועית של משרד הביטחון. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עומד פה, ואני מושך בדש החולצה של כל אחד ואחד מכם, שלא תגידו שלא ידעתם ולא שמעתם. אני שבוע ימים מתעסק, מיום ראשון, בכפר יעבץ ועזריאל, שנמצאים סמוך סמוך סמוך לקלנסואה, טירה וטייבה. שני יישובים במועצת לב השרון שבהם הילדים לא יוצאים מהבתים, שאנשים חיים בפחד, שקליעים של ירי של משפחות פשע לא רק רוצחים בשוגג אנשים מהחברה הערבית – הקליעים מגיעים לבתים של האנשים בכפר יעבץ. האנשים בכפר יעבץ פונים כל יום למשטרה ולא מקבלים מענה, דוחים אותם בכל שיחה. אז אני אומר לכל אחד מהקואליציה, במיוחד לשרים ולראש הממשלה ולשר הכושל, השר שלא עושה דבר כדי למנוע את זה, בן גביר: יהיה פה אסון, יהיו פה הרוגים. אני חזרתי מכפר יעבץ, אלי. זה רבע שעה על השעון מנתניה, זה לא נמצא איפשהו בסוף העולם. רבע שעה מנתניה אנשים לא יוצאים מהבתים, ילדים חוששים לצאת לבית ספר, קליעים נכנסים אליהם הביתה, והשר בן גביר, שר שאתם מיניתם אותו, לא עושה שום דבר; לא עונים למכתבים, לא עונים לפניות התושבים, לא עונים לפניות של חבר כנסת. היה שם צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, שהוא תחת המשרד של בן גביר, וגם ממנו לא יצא שום דבר. אז אני מזהיר אתכם, שלא תגידו שלא ידעתם, שלא תגידו שלא שמעתם, שראש הממשלה לא יגיד שלא משכו לו בדש החולצה: יהיה אסון רבע שעה מנתניה, בכפר יעבץ ובעזריאל. עזרו לאנשים, תנו להם לחיות חיים נורמליים. תתעוררו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת נעבור להצבעה על הצעת חוק מינהלת מילואים, התשפ"ה–2025. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק מינהלת מילואים, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

37 בעד, 47 נגד. אני קובע כי הצעת חוק מינהלת מילואים, התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

רון כץ (יש עתיד):

לפרוטוקול – בעד.

היו"ר משה סולומון:

לפרוטוקול: רון כץ – בעד. תודה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החלת ריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אבי מעוז. הצעת החוק נומקה ב-16 ביולי 2025, אך טרם נשמעה תשובת הממשלה. נעבור להצעת חוק בנושא דומה, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן, ולאחר מכן נשמע תשובה משולבת של הממשלה ונקיים שתי הצבעות, על הצעתו של חבר הכנסת אבי מעוז ועל הצעתו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן. וכעת אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן להציג – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, לא. קודם עולה אבי מעוז – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם אבי מעוז. לא. בסדר-יום מופיע אבי מעוז.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. אבי מעוז נימק – הינה, הוא פה. ההצעה של אבי מעוז כבר נומקה. כן. היא הראשונה, אבל היא כבר נומקה, וכעת ננמק את הצעתו של אביגדור ליברמן, ולאחר מכן נעשה הצבעה נפרדת על שתי ההצעות. בבקשה, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מעלה אדומים היא עיר ואם בישראל, עיר ואם בישראל שמשקפת את כל הפסיפס של החברה הישראלית. הסתכלתי על תוצאות הבחירות האחרונות במעלה אדומים, ותתפלאו לשמוע: גם לפיד, גם גנץ, גם מרב מיכאלי, גם מרצ, קיבלו כמה אלפי קולות.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה, בבקשה. תודה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

לא רק זה, תתפלא לשמוע, אפילו חד"ש קיבלו שם שמונה קולות. לכן אני אומר, קודם כול, לאנשי הקואליציה – אגב, אחד השרים הבכירים הוא גם תושב מעלה אדומים: אתם חייבים להצביע. אני מבין את הוויכוח עם מועצת יש"ע, ששם מבקשים להצביע אך ורק על ריבונות מלאה על כל יהודה ושומרון. ואני אומר למועצת יש"ע: חבר'ה, כתוב אצלנו במקורות: תפסת מרובה לא תפסת כלום. ולכן עדיף ללכת פה על קונסנזוס לאומי רחב ביותר, ללכת על הסכמה, ללכת על החוסן הלאומי, ללכת קודם כול על אזורים כמו מעלה אדומים ואריאל, גוש עציון ובקעת הירדן. בואו נעשה צעד ראשון. דיברתי עם הרבה ח"כים בקואליציה, וכולם אמרו לי: יש לחץ כבד מלשכת ראש הממשלה. אמרתי: מה, יש לחץ? אז מה יגידו האמריקאים? חבר'ה, אני רוצה להזכיר לכם מה ששכחתם. פעם כשהליכוד היה הליכוד וראש הממשלה היה מנחם בגין, שדאג לאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל ולא לשרידות הקואליציה ולא לכיסא, עברנו את זה. אני לא יודע מי פה זוכר את הסיפור המדהים ב-7 ביוני 1981. אנחנו השמדנו את הכור הגרעיני בעיראק. הדבר גרם למתיחות גדולה ביחסים בין ישראל לארצות הברית. האמריקאים כעסו שלא קיבלו עדכון ושהשתמשנו במטוסים שלהם, ואז רונלד רייגן מחליט להשעות אספקת ארבעה מטוסי F-16 לחודשיים וחצי. יולי 1982, מלחמת לבנון השנייה. לאחר הפצצה כבדה שלנו על ביירות, מתקיימת שיחה מתוחה וקשה בין רונלד רייגן למנחם בגין, ורונלד רייגן אומר לו שזאת שואה – שמה שעשינו זה שואה. ובגין, בלי להתבלבל, עונה לו: אדוני הנשיא, אני יודע מהי שואה. וגם שם, רונלד רייגן מחליט שהוא מפסיק, משעה למעשה אספקת פצצות אשכול לחצי שנה. וכמובן, 1 בספטמבר 1982, רונלד רייגן מציג תוכנית שלום משלו. כלומר, ברור שתוכנית שלום, תוכנית רייגן, שמבוססת על עקרון שטחים תמורת שלום – כלומר, ישראל צריכה לוותר על כל השטחים באיו"ש בתמורה לשלום מלא. אז בגין עונה לו בצורה הכי ברורה: אני מתנגד בתוקף, אני דוחה את התוכנית הזאת על הסף. כך עונה בגין לרונלד רייגן. לא רק שהוא הכריז כדי להסיר ספק מעל כל במה, הוא גם עושה מעשה ומכריז על הקמת כמה יישובים חדשים ביהודה ושומרון. וכמובן, פעם נוספת, החלטה על השעיית אספקת מטוסים לשלושה חודשים, וכך הלאה. אבל בגין לא מצמץ. מה אני רואה לאחרונה, לפני כמה ימים, בתדהמה? אני רואה על מרקע הטלוויזיה את ארגון IHH, כלים כבדים עם דגל טורקיה, עם סמל של ארגון IHH, עובדים ברצועת עזה. אדוני השר, אם אתה לא יודע, אני מעדכן אותך: ב-2008 מדינת ישראל הכניסה את ארגון IHH לרשימת ארגוני הטרור. יתירה מזאת, אתה יודע, ארגון IHH מתמחה באיסוף כספים לטובת חמאס בעיקר בשתי מדינות, בגרמניה ובהולנד, איפה שיש אוכלוסייה טורקית גדולה מאוד. בהיותי שר החוץ, אדוני השר, ב-31 במאי 2010, לצערי, אנחנו מגיעים – חיילי צה"ל – לעימות אלים וקשה עם אותם פעילי ארגון IHH על סיפון הספינה מאווי מרמרה. לאחר מכן, אני מתחיל בפעילות דיפלומטית ענפה, וקודם כול, גרמניה כבר ב-2010 מכריזה על כך שארגון IHH נכנס לרשימת ארגוני הטרור בגרמניה. ב-2011 אני מקבל טלפון – גם לאחר מאמץ דיפלומטי – משר החוץ ההולנדי אורי רוזנטל, ובאפריל 2011 גם הולנד מכניסה את ארגון IHH לרשימת ארגוני הטרור. כלומר, מדינת ישראל נתנה הסכמה להכניס ארגון טרור לרצועת עזה, לסייע לעוד ארגון טרור. ארגון טרור שמופיע כארגון טרור בשלוש מדינות, לא רק בישראל – בישראל, בגרמניה ובהולנד – ומדינת ישראל נותנת הוראה מדינית להכניס את הארגון הזה לעבוד. ותבינו מה זה ש-IHH עובד ברצועת עזה – הוא עוזר לחמאס לשקם את היכולות הצבאיות, עוזר לו בהתעצמות ולהחזיר שליטה על כל פיסת אדמה שאנחנו מפנים. זה ארגון IHH ומה שהוא מתעסק בו בתוך רצועת עזה עכשיו, באישור ממשלת ישראל. אחרי המרמרה באן קי-מון ממנה את ועדת פאלמר לחקור את הסיפור, בזכות שני אנשים מצוינים: יוסי צ'חנובר ז"ל ואיש אגף יחסים בין-לאומיים באגף המשפטי במשרד החוץ יוסי טאוב. יש מסקנות של ועדת פאלמר, כולן לטובתנו. ואז מתחילים עוד פעם ללחוץ עלינו להתנצל, לשלם פיצויים. ואני דואג שבדצמבר 2012 מתקבלת החלטה 5253, החלטת ממשלה, שוב להכיר בארגון IHH כארגון טרור. ואחרי כל זה, הארגון הזה פועל בעזה באישור שלנו. מדובר בהתבטלות מוחלטת, בחוסר יכולת לעמוד בלחצים, אות קין שרשום על הממשלה הזאת. לכן הממשלה הזאת לא ראויה לאמון ולא ראויה להמשיך ולתפקד. ברור שהממשלה הזאת תעשה הכול שהריבונות על מעלה אדומים – וכמו שאמרתי, שיש לזה קונסנזוס לאומי רחב ביותר – שהחוק הזה לא יעבור. ואני רק יכול להגיד לכם: תתביישו. אין לי שום מילה אחרת. כשיש הנהגה, כשיש ממשלה שכל מה שמעניין אותה זה הכיסא ושרידות, זאת התוצאה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את שר החינוך יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס לשתי ההצעות. בבקשה. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אשיב פה על שתי ההצעות ביחד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תסביר לנו, למה הסיפוח זה רע?

היו"ר משה סולומון:

אם תיתנו לו אז הוא יסביר, שנייה.

שר החינוך יואב קיש:

למה אתה חושב שאני פה? לא הבנתי.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם ח'אן אל-אחמר?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ימין על מלא. ימין מלא על מלא על מלא.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם ח'אן אל-אחמר?

היו"ר משה סולומון:

זו המטרה של השר, הוא עולה לכאן כדי להשיב על שתי ההצעות. תמתינו, תקשיבו, גם יתקבלו תשובות.

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד, יש פה גם אירוע פרוצדורלי.

נאור שירי (יש עתיד):

אל תיקח אותי לפרוצדורה. אל תיקח אותנו לפרוצדורה.

שר החינוך יואב קיש:

כבל היה אומר "פרוצדורה". צודק חבר הכנסת בליאק, אין עמדת ועדת שרים לחקיקה, אז מה עמדת הממשלה? אז אני אומר, יש פה אירוע פרוצדורלי, אבל אני רוצה רגע להתייחס ברצינות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תן לקרעי לענות.

שר החינוך יואב קיש:

לא, אני שר תורן. מ-14:00 אני שר תורן. שאל אותי חבר הכנסת מאיר כהן מדוע אני עולה להשיב, אמרתי לו שאני שר תורן, אז אני עולה להשיב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יואב, יש לך מספיק ניסיון לדעת שהיית יכול להחליף עם מישהי.

שר החינוך יואב קיש:

אני באמת מסיים אחרי ההצעה הזאת ונוסע לניר יצחק להיות נציג הממשלה בלוויה של טל חיימי, השם ייקום דמו. ואני רוצה להתייחס לנושא מאוד מאוד חשוב, נושא שמלווה אותי אישית מהיום הראשון שהגעתי לכנסת, וזה החלת הריבונות.

נאור שירי (יש עתיד):

שוויון בנטל.

שר החינוך יואב קיש:

אני מאמין גדול בהחלת ריבונות. כיושב-ראש שדולת ארץ ישראל, שבעצם התחיל את התפקיד יחד עם מי שהיה אז חבר כנסת, בצלאל סמוטריץ', ולאחר מכן אני חושב – השרה סטרוק, אני חושב שאת החלפת אותי בתפקיד יושב-ראש שדולת ארץ ישראל.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

היינו עם בצלאל – – –

שר החינוך יואב קיש:

היינו עם בצלאל, נכון. כשנהיית חברת כנסת, נהיית שותפה שלי גם כן. נושא הריבונות הוא נושא סופר-משמעותי, חייב לקרות, ואנחנו נחושים להוביל ריבונות. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה. ועכשיו לגבי הצעות החוק של האופוזיציה, שמוגשת על ידי חבר הכנסת ליברמן וחבר הכנסת מעוז, ככה לא עושים ריבונות. נקודה. הצעת חוק של אופוזיציה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

ככה לא בונים חומה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך עושים ריבונות?

שר החינוך יואב קיש:

אז הינה, אני אענה לך. אני אענה לך איך עושים ריבונות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך עושים ריבונות?

שר החינוך יואב קיש:

הממשלה הזאת היא הממשלה הטובה ביותר להתיישבות שהייתה במדינת ישראל מאז הקמתה.

קריאות:

אוה.

נאור שירי (יש עתיד):

מאז דוד המלך, למה מאז הקמתה?

שר החינוך יואב קיש:

זו עובדה.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה צנועים. מאז דוד המלך.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, תודה.

שר החינוך יואב קיש:

אני יכול לומר לכם, אני יכול לומר לכם – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

1,200 ישראלים נחטפו, נשחתו ונאנסו במשמרת שלכם.

שר החינוך יואב קיש:

קשה לי עם ההפרעות. חשבתי שהם רוצים תשובה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, זה מפריע. חברי הכנסת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

1,200 ישראלים נחטפו, נשחתו ונאנסו במשמרת שלכם. איזה בושה.

שר החינוך יואב קיש:

אני יכול לומר לכם שכשר חינוך אני פותח גנים חדשים ובתי ספר ומוסדות חינוך בהתיישבות, וההתיישבות צומחת ומשגשגת. אני יכול להזכיר לכם – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוראי, תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עודד, תודה. חברים, אני לא רוצה לקרוא בקריאות, חבל. הוא משיב, תקשיבו עד הסוף ותעירו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

1,200 ישראלים נשחטו, נאנסו ונחטפו במשמרת שלכם. איזה בושה.

היו"ר משה סולומון:

תודה. חבר הכנסת יוראי, קריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

אני יכול להזכיר לכם את ביקור ראש הממשלה באפרת. הוא נטע שם עץ לפני 25 שנה, ונסע לראות אותו וראה איך העץ צמח, גדל, התנשא, עם שורשים נטועים עמוק באדמה. ככה ההתיישבות. זה מסר מאוד חשוב, וזה באמת כל הסיפור. זה הסיפור של יהודה ושומרון בשנים האחרונות תחת הממשלה שלנו, סיפור של פריחה, צמיחה, פריחה של בתים, כבישים, מרכזים מסחריים, תרבות, בתי ספר וגנים, ובעיקר – צמיחה של אנשים. עוד ועוד אנשים מגיעים לשם, הופכים את המקום המדהים הזה, יהודה ושומרון, לביתם החדש, המקום שבו אבותינו פסעו לפני 2,500 שנה, דיברו, כתבו והתפללו, חיו את החיים שלהם, והיום הצאצאים שלהם ממשיכים את דרכם ומגדלים שם דורות חדשים של מתיישבים ומפריחים את השממה בחידוש, בנייה והתיישבות.

מאיר כהן (יש עתיד):

תעזוב. תענה, עיר ואם בישראל, מעלה אדומים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה זה קשור?

שר החינוך יואב קיש:

צריך גם לזכור עוד דבר: לאורך כל התקופה הזאת סכנה גדולה עמדה בפני ישראל, וזה רצון של חלק ממדינות העולם – וגם חלק מכם, חברי האופוזיציה – להקמת מדינה פלסטינית, שמאיימת על עצם קיומנו. בימים אלה, אומות עם מנהיגים חלשים משתמשות באג'נדה הזו ככלי לפוליטיקה פנימית. יש להן רוב מוסלמי, או בואו נגיד, לא רוב אלא מיעוט מוסלמי משמעותי, ובשביל לקבל את התמיכה שלו, הם מנגחים אותנו, את מדינת ישראל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בגללכם הסכנה הגדולה. אתם הסכנה הגדולה.

שר החינוך יואב קיש:

אבל אנחנו רחוקים מאוד מלהיכנע ללחץ הזה. כל חברי הקואליציה, כמובן אני וכל השרים וראש הממשלה, נחסום כל ניסיון להובלה למדינה פלסטינית. לא נאפשר זאת לעולם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

קידמתם את זה הכי הרבה. אף פעם לא קידמו את זה יותר מכם.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לומר לכם עוד דבר. ביידן היה עד לאחרונה נשיא אמריקאי. בתקופת תחילת המלחמה כל הזמן רצו לדבר על היום שאחרי. היה קמפיין: מה עם היום שאחרי? ולרבים מאלה שיושבים פה בשורות, חלקם גם היו גנרלים בעבר, הקמפיין היה לעצור את המלחמה, ללכת ליום שאחרי. לא העזתם לומר את כל האמת, אבל כולם הבינו מה אתם רוצים. כולם ידעו מה תהיה התמורה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לעצור את המלחמה, להשיב את החטופים.

שר החינוך יואב קיש:

כולם הבינו ש"היום שאחרי" זה שם קוד למדינה פלסטינית. לא היה לכם נעים להגיד – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

תהיה מדינה פלסטינית.

שר החינוך יואב קיש:

מה אתה אומר?

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – תהיה מדינה פלסטינית.

שר החינוך יואב קיש:

הקמפיין הזה שניהלתם, עם הרבה יחסי ציבור ותקשורת – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין לכם שום תוכנית, התוכנית היא לא שלכם.

היו"ר משה סולומון:

סימון דוידסון, קריאה ראשונה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

סימון דוידסון, אתה בקריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ביבי הוא המייסד של מדינה פלסטינית.

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו בקואליציה לא הולכים למסלול הזה. ותנו לי לספר לכם את האמת, והיא הרבה יותר פשוטה. אני ממש חשבתי שצריך להיות אדם לא שפוי, הזוי, חסר כל הבנה, שגם אחרי הטבח הנורא של 7 באוקטובר לא יתעורר מהאשליות המסוכנות האלה, ויחליט לשלם מחיר מופקע של הקמת מדינת טרור בלב מדינת ישראל. מדינה פלסטינית שצריכה לחצות את ישראל לרוחבה לשתיים – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז למה אתם לא מצביעים בעד עכשיו? למה אתה לא מצביע בעד?

שר החינוך יואב קיש:

– – שפרוסה כמעט על כל אורכה של ישראל, שתוביל בסוף לעוד טבח – זה לא יהיה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה לנתניהו, במו ידיו הקים מדינה פלסטינית.

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו לא ניתן לסכנה הזאת לעפולה בצפון, לראש העין, לירושלים, לכפר סבא, לרעננה ומודיעין, עד קריית גת ומיתר בדרום – כמעט כל הארץ. כל עוד הליכוד בשלטון, לא נאפשר זאת.

קריאה:

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם ויתרתם.

שר החינוך יואב קיש:

חברות וחברי הכנסת, את הריבונות אנחנו יוצרים בשטח יום-יום, בבנייה, בהפרחה, בהצמחה ובמעשים, לא בדיבורים. גם החקיקה הזו, זמנה יגיע. אבל כמו שראיתם בצפון מול חיזבאללה, כמו שראיתם במערכה מול איראן וכמו שאתם רואים בהשלמה של מטרות המלחמה גם מול עזה, החזרת כל החטופים, החיים והחללים, לקבר ישראל – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

הייתם פעם בבת חפר? הייתם פעם בבת חפר? הייתם פעם בבת חפר?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת דוידסון, קריאה שנייה.

שר החינוך יואב קיש:

– – ולוודא שחמאס לא ישלוט בעזה ושעזה תפורז ולא תאיים על מדינת ישראל, אנחנו נחושים להשלים את היעדים האלה בעבודה נכונה ובתנאים נכונים. גם הריבונות תגיע. אנחנו עובדים היום עם האמריקאים בשיתוף פעולה חסר תקדים במספר רב של תחומים. שיתוף הפעולה ההדוק בין הנשיא טראמפ לראש הממשלה נתניהו הביא הישגים עצומים למדינת ישראל, שאף אחד לא חשב שהם אפשריים, בזירות רבות ובאתגרים רבים שניצבים מולנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – הטבח הנורא, טבח גדול.

שר החינוך יואב קיש:

יש לנו שרשרת ניצחונות אדירים, וגם בתחום הריבונות נוביל לתוצאות משמעותיות. לפני סיום, אני רוצה להזמין אתכם, חברי האופוזיציה – אתם יודעים מה? בואו לבקר ביהודה ושומרון. יש שם את הטבע אולי הכי יפה בארץ, נופים תנ"כיים עוצרי נשימה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תבוא לבקר בנגב.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בוא לבוא לבקר בבת חפר.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת דוידסון, אתה בקריאה שנייה.

שר החינוך יואב קיש:

אתרים היסטוריים, ערש הולדתו של העם היהודי. אתם תראו את המנופים, אתם תראו את ההרים, תעברו ליד המפעלים, תכירו את האנשים. אני רוצה לומר לכם, אני עושה את זה במערכת החינוך. אנחנו במערכת החינוך מקפידים על תוכנית חדשה, שמה "שורשים" – חיבור העם היהודי לזהות שלו, מאיפה העם היהודי הגיע, איפה העם היהודי פרח, סיפורי התנ"ך, חיבור למסעות ושבילי מורשת, להגיע לשילה הקדומה. כל המקומות האלה זה ערש ההיסטוריה של העם היהודי, וצריך לבקר ולהכיר אותם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תבוא לסורוקה קודם.

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו עשינו ונעשה את החיבור הזה – הזהות היהודית של עם ישראל לתוך מערכת החינוך. ואני מאוד מאוד מקווה שלא תלכו אחרי קמפיין ההסתה של עיתון הארץ, שקורא לשיעורי תנ"ך "הדתה". הבסיס שלנו כעם, הוא קורא לזה "הדתה". חברים, אנחנו נמשיך להצמיח. אנחנו נמשיך לחזק את אחיזתנו באדמה ונמשיך לחזק את ביתנו ההיסטורי ביהודה ושומרון, בית של 2,500 שנים.

קריאות:

שר החינוך יואב קיש:

לגבי הריבונות – ואני אסיים בזה – תראו, שאלתם מה קורה בהצבעה בקואליציה. שאלתם, אני רוצה לענות לכם.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

הינה, הוא משיב לכם. הוא משיב על מה שכבר שאלו קודם לכן. זו לא השאלה שלך.

שר החינוך יואב קיש:

לא הכול זה אתה. לא הכול זה אתה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני שואל למה אתה לא מצביע על מעלה אדומים.

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, אני נורבגי, אז אני לא מצביע, אם אתה שואל עליי. אני מסיים. אני מסיים. הם הפריעו לי. אני רוצה לומר ככה. הקואליציה הזו מחויבת לריבונות והיא תוביל ריבונות. אנחנו לא נעשה את זה עם חקיקה של אופוזיציה. אנחנו לא נצביע נגד, אבל אנחנו מכבדים את השותפים האמריקאים שלנו, ואנחנו נוביל לריבונות יחד עם האמריקאים. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת גלעד קריב מבקש להתנגד להצעתו של חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

לא. הוא מתנגד להצעתו, והוא יוכל להגיב, אם ירצה. אדוני, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי ששר החינוך מקדם לימודי בינה מלאכותית במערכת החינוך. אז כנראה השר המוכשר שלנו לא מבדיל בין בינה מלאכותית לבין מציאות מדומיינת. אלה שני מושגים שונים. בינה מלאכותית זה טוב; מציאות מדומיינת, לראות ניצחונות מוחלטים במקומות של כישלונות אסטרטגיים מחפירים, זו כבר בעיה רצינית, אדוני שר החינוך. אתם ממשלה של מציאות מדומיינת. קטר וטורקיה יושבות על הגבול. אתם מתפארים בחיסול הציר האיראני. הקמתם ציר של האחים המוסלמים – קטר, טורקיה, חמאס. אתם פטרוני הציר של האחים המוסלמים, ואז אתם מספרים לנו על הניצחון המוחלט. ולחבריי שהציעו את הצעת החוק, העתיד של מדינת ישראל, העתיד של המפעל הציוני, הוא בהיפרדות בין מדינת ישראל לבין מיליוני פלסטינים, היפרדות לשלום, שצריכה להיעשות בצורה בטוחה ואחראית. מי שחושב שהחלת ריבונות על שטחים שבהם בסופו של דבר חיים מיליוני פלסטינים והתעלמות מהסכסוך הישראלי–פלסטיני זה הדבר שיבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – מי שחושב כך, יביא עלינו את 7 באוקטובר הבא. שלום ותהליכים מדיניים עושים אחרי מלחמות. בדיוק כפי שארבע שנים אחרי האסון של מלחמת יום הכיפורים הגיע השלום עם מצרים, כך גם אחרי האסון הנורא של 7 באוקטובר.

היו"ר משה סולומון:

שזהו טבח. זהו טבח, זה לא מלחמה.

גלעד קריב (העבודה):

יש מקום לחדש את התהליך המדיני עם הגורמים המתונים. מי שמצביע בעד ההצעה הזו מתקף את האמירות החצופות והתלושות של נתניהו: חמאסטן שווה פתחסטן. ומי שלא מדבר עם הרשות הפלסטינית, סופו שבונה מחדש את החמאס והג'יהאד האסלאמי. והגיע הזמן שהאופוזיציה תציג אלטרנטיבה לחזונות המופרעים של סמוטריץ' ושל בן גביר ולגרירת הרגליים של נתניהו.

היו"ר משה סולומון:

תודה. חבר הכנסת אבי מעוז, תרצה להשיב על ההתנגדות? כן, בבקשה.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

לא, אחר כך. אלה שתי הצעות שונות. אתה תהיה בהצעה השנייה.

רון כץ (יש עתיד):

רגע. מי עכשיו?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אבי מעוז משיב על ההתנגדות להצעתו.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

נראה לי שגלעד קריב הבהיר זאת חזק מאוד.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

לא לא לא. חבר הכנסת גלעד קריב התנגד להצעתו של חבר הכנסת אבי מעוז, שנומקה בפעם הקודמת. כרגע הוא משיב על ההתנגדות. לאחר מכן, חבר הכנסת אחמד טיבי יתנגד להצעתו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן. לאחר מכן. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הקואליציה וחברי האופוזיציה, היום ראש חודש, חודש טוב ומבורך ובשורות טובות לכל עם ישראל. מכל התפילות, רק בתפילת ראש חודש אנחנו אומרים ביטוי מאוד מיוחד – מוזכרת הברית "ברית אבות לבנים תזכור". רק בתפילת ראש חודש מופיע הדבר הזה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם בימים נוראים. בימים נוראים.

אבי מעוז (נעם):

כי ישראל מקדשים את הזמנים וקובעים את הקדושה בעולם משורש נשמתם ומהפנימיות שלהם. רש"י הראשון על התורה – – –

היו"ר משה סולומון:

בראש השנה. בראש השנה.

אבי מעוז (נעם):

עלה פה שר החינוך ואמר שאנחנו בעד חינוך, ואני יודע ששר החינוך הוא בעד חינוך יהודי, בעד חינוך לזהות שלנו, למורשת שלנו. רש"י הראשון על התנ"ך, ראוי שילמד בבתי הספר, כל בתי הספר. ברש"י הראשון על התורה, רשי" מביא את זה – הקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל את ארץ ישראל, ואם יאמרו הגויים: ליסטים אתם שכבשתם ארצות לא לכם – הקדוש ברוך הוא מודיע, רש"י מודיע לנו, כשאנחנו פותחים את התורה בבראשית: רבותיי, ארץ ישראל שייכת לנו. הגיע הזמן להחיל את הריבונות. הריבונות היא לא עניין פרטי, הריבונות היא עניין כללי. עם ישראל וארץ ישראל זה עניין אחד. ההתיישבות בארץ ישראל היא החיבור שלנו לעצמנו כעם. ההתיישבות בארץ ישראל היא הגאולה והתחייה הלאומית. ההתיישבות בארץ ישראל כולה היא מה שמפריח אותה לאחר אלפיים שנות גלות. בהחלת הריבונות היום אנחנו מתקנים תיקון שהגיע הזמן שנתקן אותו. הבריחה מהמתנה הגדולה שקיבלנו בניצחון הגדול על אויבינו במלחמת ששת הימים ושחרור חבלי מולדתנו ביהודה ושומרון ובחבל עזה, ההתנתקות והגירוש מחבל עזה – ואני לא רוצה להרחיב מה זה עשה – היום זאת ההזדמנות להתחיל את התיקון בהחלת הריבונות על יהודה ושומרון.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

אבי מעוז (נעם):

אני רק רוצה לצטט, ברשותך, אדוני היושב-ראש, את מה שכתבו השרים, מה שכתבו חבריי: אנו, שרים וחברי כנסת, קוראים להחיל את הריבונות והחוק הישראלי על יהודה ושומרון באופן מיידי.

היו"ר משה סולומון:

משפט סיכום. תודה.

אבי מעוז (נעם):

זו העת לאשר בממשלה החלטה על החלת הריבונות, וזאת עד לסיום מושב הקיץ של הכנסת. מכיוון שהממשלה התמהמהה, תפקידנו אנו כחברי כנסת לעשות זאת. אני קורא לכולכם להצביע בעד הצעת החוק שלי. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי מבקש להתנגד להצעתו של חבר הכנסת ליברמן.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

אלה שתי הצעות שונות, הוא יכול.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר משה סולומון:

אני הבנתי מהייעוץ שאפשר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אהיה קצר. בשם הציבור ששלח אותנו לכנסת ובשם דמוקרטים יהודים רבים ושוחרי שלום, בשם כל חבריי חברי הכנסת הערבים כאן, אנחנו מתנגדים להצעה הזאת של חבר הכנסת ליברמן לסיפוח מעלה אדומים וגם להצעה של אבי מעוז לסיפוח הגדה. אפילו המנהיג הנערץ עליכם, טראמפ, פתאום מתנגד לסיפוח. אין ריביירה, אין בוננזה; יש מציאות שבה בכל העולם, יותר מ-150 מדינות, מכירים בפלסטין ובמדינה פלסטינית. חוץ מכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ולכן המציאות הזאת תנצח את הפשיזם ואת – – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה רבה.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, זה לא יעבור.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, טלי גוטליב, תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

וגם אני פה כדי לומר שמה שמתרחש בגדה המערבית – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא יעבור.

היו"ר משה סולומון:

הוא מתנגד, מותר לו להתנגד. תודה, תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – של מאות מתנחלים, הנתמך על ידי ממשלת ישראל ועל ידי הצבא, חייב להסתיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול – – – מה זה? מי זה האיש הזה? מי זה הבזוי הזה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

האפשרות היחידה היא סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה רבה, תודה. אנא, שבי במקומך. תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – במדינת ישראל מדבר על מדינה פלסטינית. רד, רד, אתה לא תדבר פה על מדינה פלסטינית. אתה לא תדבר פה על מדינה פלסטינית.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תדבר.

היו"ר משה סולומון:

את בקריאה ראשונה. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תדבר על מדינה פלסטינית. לא תדבר. לא ניתן לך, לא ניתן לך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

שאני אקרא אותך?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא ניתן לך. לא ניתן לך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, אחרי 7 באוקטובר אי-אפשר לדבר.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אלמוג כהן, תודה רבה, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד, רד, רד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, אני אתרגם את מה שאמרתי.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: העמיתים – –(

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תדבר – תראה מה הוא אומר פה. תקשיב, הוא מדבר על – הוא חותר תחת המדינה שלנו, הבן אדם חותר תחתינו. הוא מדבר, חותר תחת המדינה שלנו.

היו"ר משה סולומון:

גברתי, תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

תוריד אותו, אדוני, הוא מקלל אותנו, הוא אומר – – –

היו"ר משה סולומון:

מותר לו לדבר בערבית, זה הנוהל בתקנון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני – אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן, תודה רבה. קיבלת, קיבלת זמן. תודה רבה.

קריאות:

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

משפט אחרון. תרגיע אותם. תרגיע אותם.

היו"ר משה סולומון:

משפט סיכום, משפט סיכום, קדימה. משפט סיכום, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אוקיי. אי-אפשר.

היו"ר משה סולומון:

משפט סיכום. אתה מוכן להגיד משפט סיכום?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

משפט סיכום, אוקיי. אז תרגיע אותם.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

הם רגועים, הם רגועים, דבר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני בצד הנכון של ההיסטוריה – אתם פסה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. סליחה, חבר הכנסת אביגדור ליברמן משיב על התנגדותו של חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, הצעה פשוטה – ריבונות על מעלה אדומים, הקונסנזוס הרחב ביותר בחברה הישראלית. הליכוד היא המפלגה הכי גדולה. בבחירות האחרונות הליכוד קיבל 40% מכל הקולות במעלה אדומים. מה יותר פשוט? אני שומע את התשובה של הממשלה – הכול דיבורים, הכול כלאם פאדי. הרי ברור, הם לא מסוגלים לעשות כלום. אני תמיד שומע: בג"ץ, מערכת המשפט. אני רוצה להזכיר, את ח'אן אל-אחמר בג"ץ אישר לפנות. מי שמנע פינוי של ח'אן אל-אחמר היה ראש ממשלת 7 באוקטובר בנימין נתניהו, לא אף אחד אחר. כשאני מסתכל על כל הדיבורים – מי גירש יהודים מגוש קטיף? ממשלת הליכוד. מי הצביע בכנסת בעד גירוש יהודים מגוש קטיף? ראש ממשלת 7 באוקטובר, בנימין נתניהו. מי הצביע בעד? שר הביטחון ישראל כץ. כאן בבניין הזה הצביעו בעד גירוש יהודים מגוש קטיף. מה אתם מספרים לנו סיפורים? בבחירות, כמה פעמים נתניהו התחייב להחיל ריבונות ישראלית על בקעת הירדן? ספרתי עשרות פעמים, בכל מיני כנסים, בקולו, בקול נחוש: אנחנו נחיל ריבונות ישראלית על בקעת הירדן. מאז כבר עברו שנים מכל ההתחייבויות, כמעט ארבע שנים וחצי. נו, מה קרה? פעם אחר פעם אנחנו מעלים ריבונות על בקעת הירדן, וראש ממשלת 7 באוקטובר מטרפד את זה. זה אתם, תפסיקו לדבר שטויות. עם כל הכבוד ועם כל ההערכה לידידים הגדולים שלנו בארצות הברית, לפעמים צריך לעמוד על שלנו, צריך לפעמים להגיד לא. אני שואל עכשיו, מה זה קשור? איך נתתם אישור לארגון טרור להיכנס לרצועת עזה? IHH הוא ארגון טרור במדינת ישראל מ-2008, ארגון טרור ברשימת ארגוני הטרור בגרמניה ובהולנד. עכשיו, בחודש האחרון, נתתם אישור לארגון טרור להיכנס לעזה, לעזור לארגון טרור אחר, חמאס. זה מה שאתם – יש דיבורים ויש מעשים. אתם לא ראויים לאמון הציבור, ובפעם הבאה אנחנו נעלה לשלטון ונתקן הכול. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, נצביע תחילה על הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה ושומרון, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אבי מעוז. ההצבעה הזאת תהיה שמית.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

אנא קראי שוב בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם חברי כנסת באולם שטרם הצביעו? בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

מי עוד? מי עוד? תרימו את היד כדי שנראה את מי שלא הצביע.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

סגלוביץ'?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

יש עוד? שלי טל מירון.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

יש עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? אם כן, תמה ההצבעה. תודה רבה לתלמידים שהגיעו לבקר ולראות את הכנסת. כל הכבוד. להלן תוצאות ההצבעה: 25 בעד, 24 נגד. אני קובע כי הצעת חוק החלת הריבונות של מדינת ישראל בחבלי יהודה והשומרון, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אבי מעוז, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החלת ריבונות על מעלה אדומים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת. אנא תפסו מקומותיכם. ההצבעה תהיה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 9 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק החלת ריבונות על מעלה אדומים, התשפ"ה–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

32 בעד, תשעה נגד. גם הצעת החוק החלת ריבונות על מעלה אדומים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי כנסת אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. לפרוטוקול – יעקב אשר – נגד; ישראל אייכלר – נגד; משה גפני – נגד; עאידה תומא סלימאן – נגד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, זה רק לפרוטוקול. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי 7 באוקטובר. את ההצעה הגיש חבר הכנסת איתן גינזבורג. חבר הכנסת גינזבורג, בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

אז אני אומר שבהצעתו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן חברת הכנסת קארין אלהרר הצביעה "נמנע", ובטעות נלחץ לה "בעד". אם כן, לפרוטוקול – היא נמנעה בהצבעה הזאת.

קארין אלהרר (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

נתקן, בסדר גמור. תתוקן ההצבעה. תודה. חבר הכנסת גינזבורג, לרשותך עשר דקות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה – אדוני היושב-ראש, לפני שתפעיל את השעון, אשמח שיהיה שקט באולם. מאוד קשה לי להתרכז בנאום כשיש כזה רעש.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לשמור על שקט באולם. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר ציינו את שמחת תורה, שנתיים מאז אותה שבת שחורה – אני מצטער, אדוני, אני לא יכול.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, זה מפריע מאוד. תודה. בבקשה, תמשיך.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ב-7 באוקטובר 2023 הייתה השבת שבה מעל 1,200 בני אדם נטבחו, נשרפו ונאנסו. איש לא האמין אז ששנתיים אחרי, האירוע הדרמטי הזה לא ייחקר. איך ייתכן שעברו שנתיים ועדיין אין ועדת חקירה ממלכתית? אותה שבת ארורה לא הייתה עוד פיגוע; היא הייתה אירוע מכונן בהיסטוריה שלנו כעם וכמדינה. ארגון טרור חמוש ברובים ובאופנועים כבש חלקים ממדינת ישראל הריבונית. מחבלים צמאי דם הסתובבו חופשיים בקיבוצים שלנו, בערים שלנו, במושבים שלנו. הם שרפו משפחות שלמות בחיים. הם אנסו נשים, הם ערפו ראשים, הם גררו זקנים, ילדים, נשים וגברים, חטפו אותם אל תוך מנהרות החושך בעזה, שם הם הוחזקו, וחלקם עדיין מוחזקים שם כבר יותר משנתיים. במשך שעות ארוכות, שעות שנמשכו נצח עבור מי שהיה שם, צה"ל לא הגיע. המדינה לא הייתה. הם היו שם לבד, רבים כל כך וכל כך לבד. הריבונות שלנו קרסה. איל אשל, אבא של רוני ז"ל, התצפיתנית שנשרפה למוות במוצב נחל עוז, שאל בכאב: באיזה עולם אני עצמי צריך לחקור למה הבת הבכורה שלי נשרפה למוות ולמה לא באו להציל אותה? חברי הכנסת, זו שאלה שצריכה להטריד את כולנו. זו שאלה שמהדהדת ודורשת תשובה. וכעת, אחרי הפסקת האש, אחרי שהחטופים החיים חזרו הביתה, אין עוד תירוצים. המלחמה הסתיימה. אי-אפשר להמשיך ולברוח. צריך להתמודד עם האמת.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איתן, תתקן: לא כולם חזרו.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני חבר הכנסת אלמוג כהן, אני מבקש שלא תפריע לי. אם היית מקשיב, היית שומע שאמרתי שהחיים חזרו הביתה. אבל במקום ועדת חקירה ממלכתית הממשלה מציעה לנו "ועדת חקירה ממשלתית". אז לפני שנופלים לספין הזה, תנו לי להזכיר לכם שבחוק הישראלי אין דבר כזה, ועדת חקירה ממשלתית. אדוני היושב-ראש, שוב אני מבקש לעצור את השעון, אני לא יכול לדבר ככה. אני מבקש את זכותי.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו איתך, שומעים אותך לגמרי, אתה עם מיקרופון.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני לא שומע את עצמי, איך אתה שומע אותי?

היו"ר משה סולומון:

אנחנו שומעים אותך, זה מתנהל כך וזה לא חדש. אני מבין, אני אשתיק, אבל תמשיך, בבקשה. חברי הכנסת, אנא שמרו על שקט במליאה, זה מפריע מאוד לנואם.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה לא חברי כנסת, זה עוזרים.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת ועוזרים, אני מבקש לשמור על השקט במליאה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אין דבר כזה ועדת חקירה ממשלתית בחוק הישראלי, יש ועדת בדיקה ממשלתית. אבל בואו נעצור רגע ונשאל: מהי אותה ועדה? זו ועדה שלפי סעיף 8א לחוק הממשלה – וזה אפילו לא חוק-יסוד – נועדה לאפשר לשר לבדוק נושא או אירוע מסוים המצוי בתחום אחריותו. אם בראשה עומד שופט בדימוס – לא בטוח שיעמוד – אם יעמוד, אז שר המשפטים רשאי, לבקשת השר הממנה, לקבוע כי לאותה ועדת בדיקה יהיו גם סמכויות של ועדת חקירה. ירצה – יקבע; לא ירצה – לא יקבע. כלומר, השר הממנה יחליט אם תקום ועדת בדיקה ממשלתית, מה יהיה הרכבה, מה יהיו תפקידיה ומה סמכויותיה. תגידו, אתם, שמדברים על אמון הציבור, לוועדה מהסוג הזה יהיה אמון ציבורי? התשובה הפשוטה והברורה היא שלא, ובצדק לא יהיה לה. מה זה אם לא לתת לגנב להנדס את חקירתו על הפריצה שהוא ביצע? מה שצריכה המדינה, מה שמבקש הציבור, בדין, הוא הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. אבל זו לא העמדה שלי או של המשפחות, של הנפגעים או של האופוזיציה, זו גם עמדתם של חברי הקואליציה. הרשו לי להזכיר לכם מה אמרו השרים אחרי 7 באוקטובר. אבי דיכטר אמר: אי-אפשר להגדיר את מה שקרה אחרת ממחדל וכישלון. אני בטוח שתוקם ועדת חקירה ממלכתית; ניר ברקת אמר שצריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית, שתבדוק הכול – את הממשלה הנוכחית, את ראש הממשלה, אותי, את כולם; מיקי זוהר: תקום ועדת חקירה ממלכתית; מירי רגב: את כל השאלות נשאל ביום שאחרי, בוועדת חקירה שתבחן את הדרג המדיני והצבאי. ועדת חקירה ממלכתית – אנחנו הראשונים, היא אומרת, אנחנו הראשונים שדיברנו על ועדת חקירה ממלכתית. אני מתכוונת לתת לוועדת החקירה לבצע את תפקידה. אנחנו לא נסתיר שום דבר, כי אני לא רוצה שהמחדל של 7 באוקטובר יחזור; גדעון סער דיבר על מחדל רב-ממדי שמחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית; זאב אלקין: הדבר הנכון הוא להקים ועדת חקירה ממלכתית. יש עוד ועוד ועוד. מה קרה, רבותיי? איפה האומץ שלכם? איפה המצפון שלכם? איך אתם מסתכלים בעיניים של המשפחות השכולות? אני רוצה להזכיר במיוחד את מי שעומד בראש הממשלה היום, וגם אז, את בנימין נתניהו, שאחרי מלחמת לבנון השנייה – מלחמה שבה נהרגו 165 ישראלים – אמר: ברמה כזאת של בעיות, של סבל כזה, של ליקויים בביטחון הלאומי שלנו, אני חושב שאין מנוס מוועדת חקירה ממלכתית. הוא עמד כאן על הדוכן הזה והאשים את ראש הממשלה: המלחמה היא כישלון, והאחריות העליונה לכישלון היא של ראש הממשלה. איך אמרת לו, אדוני ראש הממשלה נתניהו? "אתה מדבר על אחריות, אבל אחריות זה לא לדבר על אחריות; אחריות זה לשאת באחריות" – זה להיות מוכן לשלם את המחיר. אז הינה, קח את האחריות, אדוני ראש הממשלה. אתה היית כל כך בטוח שהיית בסדר? תתמודד, תתייצב, תפסיק לפחד. תקים ועדת חקירה ממלכתית. אפילו על פרשת הרוגלות במשטרה דרשת ועדת חקירה ממלכתית, כי אמון הציבור במשטרה, אמרת, הוא בשפל, והיא לא יכולה לחקור את עצמה. ראש הממשלה נתניהו, אמון הציבור בך ובממשלתך הוא בשפל חסר תקדים, והמחדל של 7 באוקטובר גדול פי אלף מכל פרשת רוגלות. 1,200 ישראלים הרוגים, אלפי פצועים, מאות חטופים, זה קצת יותר חמור מרוגלות, לא? לכן, חברי הכנסת, רק לוועדת חקירה ממלכתית יש את העצמאות המוחלטת, את הסמכות המלאה, לזמן עדים, לדרוש מסמכים, לחקור תחת אזהרה. רק היא יכולה להגיע לחקר האמת. זו ועדה שנקבעה בחוק מעבר למסך הבערות. רק ועדת חקירה ממלכתית היא עצמאית לחלוטין משיקולים פוליטיים וזרים. מהרגע שהוקמה, אף פוליטיקאי, לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה, לא יוכל להשפיע עליה. כל מי שצריך להיחקר, ייחקר, מראש הממשלה ועד אחרון החיילים, מהרמטכ"ל ועד אחרון המפקדים, מראשון השרים ועד אחרון האנשים שהיו באופוזיציה, כולל ראש מפלגתי. הוא הראשון להתייצב לדבר הזה. כולם. אני משמיע היום את קולן האותנטי של המשפחות שזועקות לוועדת חקירה ממלכתית. ברשותכם, אני מבקש להעביר לכם מסר מהילה אביר, אחותו של לוטן אביר, זכרו לברכה, בן 24, שנטבח ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה, והיא עדיין לא יודעת באמת מה קרה לו. אלה דברים שהיא כתבה, והיא ביקשה שאביא את זה לאוזניכם כאן בכנסת: כבר שנתיים, ואני לא יודעת מה באמת קרה לו. שנתיים. שנתיים אנחנו חיים בסיכון יום-ומי, כי אף אחד לא טורח לחקור לעומק, בלי לפחד לדעת את האמת, מה קרה שם ואיך הגענו למצב של כיבוש ישראל, כדי שנוכל לתקן. אח שלי היה בדרך הביתה. רק כי הוא אזרח שומר חוק הוא לא נסע דרך המחסום המשטרתי והסתובב, ונטבח במיגונית בבארי. חבר שלו, שהיה כמה רכבים לפניו, פשוט חתך את המחסום והגיע הביתה בשעה 08:00. ב-08:00 כנראה – היא אומרת – כי אנחנו לא באמת יודעים משהו, אח שלי כבר היה מת. מת. אני רוצה לדעת את המידע שהיה למוקד 100 ולא עבר לשטח, לחיילים, לשוטרים. איך לא הוקם חפ"ק משותף? איך אתם פוטרים אותנו שוב ושוב במילים "כשל" ו"תקלה"? אם לא נבין מה היו הכשלים והתקלות לעומקם, איך נמנע את האסון הבא? איך נהיה טובים? ישבנו עם כולכם. הבטחתם שכשתסתיים המלחמה תקימו ועדת חקירה. יש חוק במדינת ישראל, חוק ועדות חקירה. כל מה שאני מבקשת זה לפעול על פי חוק. נורא פשוט. זה מציל חיים. חברי הכנסת, הן יושבות פה בחוץ, אותן משפחות, משפחות שאיבדו את היקר להן מכול – הורים שקברו ילדים, ילדים שנשארו יתומים, בעלים ונשים שנשארו לבד – והם לא מבקשים נקמה, הם לא מבקשים פיצוי ואשמה. הם מבקשים דבר אחד בלבד: אמת. הסקת מסקנות, הפקת לקחים, מניעת המקרים הבאים. אנחנו עומדים היום בפני הצבעה שיכולה לבטא עמדה ברורה של הכנסת, האם הכנסת מתמודדת עם האמת או בורחת ממנה. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליכם, לכל אחד ואחת מכם, מימין ומשמאל, חברי הבית הזה מהקואליציה ומהאופוזיציה: שימו שיקולים פוליטיים בצד לרגע.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זו חובה מוסרית כלפי המדינה, כלפי מוסדותיה, כלפי תושביה. חשבו על המשפחות השכולות, על הפצועים, על מי שחזרו מהשבי. חשבו על העתיד של הילדים שלנו. האם אתם באמת יכולים להסתכל להם בעיניים ולהגיד: לא ניתן לחקור באמת את המחדל הגדול ביותר של המדינה? האם תוכלו להתייצב גם מול הבוחרים שלכם ולומר שמוטב לאמת להיקבר תחת שיקולים פוליטיים? כן.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הגיע הזמן לאמת, והגיע הזמן לוועדת חקירה ממלכתית. תודה רבה, אדוני.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. לפני שאנחנו נקרא לסגן השר, יש כאן תיקון טעות בהצבעה הקודמת על הצעת חוק החלת ריבונות על מעלה אדומים. חלה טעות בהצבעתה של חברת הכנסת קארין אלהרר. הסדרנית הצביעה בעד במקום נמנע, על כן אני מתקן את תוצאות ההצבעה: 31 בעד, תשעה נגד ואחד נמנע. זה יהיה גם לפרוטוקול. תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, איך אפשר לתקן – – –

היו"ר משה סולומון:

כי זו הסדרנית שטעתה. הסדרנית טעתה. סגן השר אלמוג כהן ישיב על ההצעה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, המענה של משרד ראש הממשלה על הנושא החשוב של חבר הכנסת גינזבורג: אירועי 7 באוקטובר ומלחמת התקומה אשר באה בעקבותיהם הם האירוע הקשה ביותר שעברנו כחברה בדורנו, אסון עצום שבו אויבנו הפתיעו אותנו, פגעו בנו, רצחו, אנסו וחטפו. השנתיים האלה היו קשות לנו כחברה וכעם, אך הקושי הזה מורכב גם מהמון סיפורים אישיים ואינטימיים של מיליוני אזרחים. אנחנו רוצים להגיע לחקר האמת, אך לא ייתכן שמי שיקבע לבדו את כל הרכב חברי הוועדה הוא השופט יצחק עמית, ואלה שהוא ימנה, הם יבדקו עבור כולנו. אדם שלכל הפחות לא זוכה לאמון בחלקים נרחבים של הציבור, ובעיקר בחלקים ששילמו בחיי טובי בניהם באחוזים גבוהים בהרבה משיעורם באוכלוסייה, לא יכול למנות את חברי הוועדה – לא באירוע כזה, שנוגע בכל קצוות החברה. אנחנו נקים ועדה אמיתית וחסרת פשרות, ועדה שלמשפחות החטופים והחללים יהיה בה תפקיד משמעותי. הם יפקחו שדבר לא יוסתר, שאף אחד לא יינקה ושדבר לא יישאר באפלה. מי שרוצה ועדה שתחקור את האירועים רק מצד אחד ותסתיר את כל השאר; מי שרוצה ועדה שתיראה כמו מה שעושה היועמ"שית בחסות בית המשפט לחקירת מבקר המדינה; מי שרוצה ועדה שתיראה כמו מה שעושה היועמ"שית לוועדת הרוגלות – מסרסת אותה, משתקת אותה כדי שלא יגלו מה המערכת שהיא עצמה עומדת בראשה עשתה. אנחנו קוראים לכל חברי האופוזיציה – אנחנו בימים היסטוריים של כאבים לצד אושר, חופש והזדמנויות עצומות שעומדות לפנינו – להניח לרגע את הפוזיציה בצד. אני יודע שזה כבר חלק מתוכנן מהקמפיין, אבל אתם צריכים להבין את גודל השעה. אנחנו רוצים מתווה שבו נוכל לוודא כי הכול וכולם ייחקרו ואיש לא יינקה, מתווה שייעשה בהסכמה רחבה, לוועדה חזקה, מאוזנת, שוויונית והאפקטיבית ביותר בתולדות המדינה. אנחנו חייבים את זה לנופלים, לחללים, חייבים את זה לחיילינו הקדושים, ובעיקר – חייבים את זה לעם הגיבור והנפלא הזה, שצמא לקצת אחדות ושקט. תודה רבה.

עכשיו אני אומר משהו מחוץ לפרוטוקול.

קריאה:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

לא, לא סיימתי. עכשיו פשוט אני אומר מחוץ לכתוב. אני, כתושב הנגב שאיבד 49 חברים באותו יום ארור, לא מתכוון לאפשר לאיש לצאת נקי מאותו יום. אני רוצה אנשים שייכנסו לכלא; אני רוצה שאנשים ישלמו על המעשים שלהם; אני רוצה להבין איך אנחנו, שהשקענו כל כך הרבה בצבא הנפלא שלנו, במערכת הביטחון המצוינת שלנו, בשירות הביטחון הכללי הנהדר שלנו, איך אנחנו, התושבים בנגב, לא קיבלנו התרעה אפילו לא דקה לפני. היינו צריכים התרעה של עשר דקות לפני. אני חושב שכל ניסיון להביא ועדה שתהיה ברוחה ובנפשה של היועמ"שית – שלמעשה הבן שלה הוא זה שמצולם גונב אמל"ח מחברו, גונב וסט עם אמצעי לחימה מחברו, ואפילו לא נחקר בנושא – האם יש לה את העוגן המוסרי להגיע לחקר האמת? לא ולא. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר בשתי מילים על רחבעם זאבי גנדי. יש דמויות בתולדות עמנו שלא נמדדות רק בתפקידים שמילאו – אני אשמח לקצת שקט במליאה, יש לי הפרעות קשב וריכוז קשות מאוד.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה. הסגן מסיים את דבריו. תודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

לא, לא מסיים, מתחיל, מתחיל את דבריו.

היו"ר משה סולומון:

אוקיי, מתחיל את דבריו.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

תשובת שר בהצעות לסדר-היום לא מוגבלת בזמן. תודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

קודם כול, אני מברך את כל התלמידים הנפלאים ואת האנשים היקרים ביציע. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. אנחנו אוהבים אתכם ומעריכים אתכם. תודה רבה. אני רוצה לדבר על רחבעם זאבי גנדי, השם ייקום דמו. יש דמויות בתולדות עמנו שלא נמדדות רק בתפקידים שמילאו, אלא ברוח שנשבה מהן. רחבעם זאבי, גנדי, היה מאותם אנשים שחרתו את דרכם לא לפי כותרת בעיתון, אלא לפי מצפן פנימי ברור: אהבת הארץ, נאמנות לעם ודבקות באמת גם כשהיא אינה פופולרית. היום, ל' בתשרי, אנחנו מציינים את יום הזיכרון לרחבעם זאבי, שנרצח על ידי מחבל בן עוולה. המתנקש הארור לא רצה לרצוח רק את רחבעם זאבי, ולא רק את גנדי הדמות, הוא רצה להרוג את הרוח שנשבה בו, רוח הניצחון והתקומה, רוח אהבת האדם, העם, הארץ והתורה. גנדי לא היה מהאנשים שמחפשים פשרות בכל מחיר. הוא האמין שמדינה צריכה גב; שהעם היהודי לא יכול להרשות לעצמו לוותר על זכותו לחיות כאן, באדמת אבותינו, בביטחון ובכבוד. הוא ראה את הציונות לא כפרק היסטורי, אלא כשליחות מתמשכת עד עצם היום הזה. גנדי לחם על האדמה הזאת לא רק במובן הצבאי, אלא במובן העמוק ביותר של המילה: להילחם על הקשר שבין אדם למולדתו; לדעת שכל גבעה או רגב, כל נחל, כל שביל במדינת ישראל הוא חלק מהסיפור שלנו, חלק מהדם, הזיעה והדמעות של דורות שהקימו כאן מדינה לתפארת. יש משהו מעורר השראה באדם שקם כל בוקר מתוך תחושת שליחות, אדוני היו"ר, מתוך אמונה אמיתית שהמאבק על דמותה של המדינה לא נגמר. זה לא מאבק של שנאה אלא מאבק של אהבה עמוקה – אהבה לארץ, לעם, לזהות, אהבה בוערת כאש. גנדי היה חייל גם כשהיה שר ואיש רוח וגם כשהחזיק בנשק. הוא הבין שהכוח הצבאי לבדו לא מספיק, ושהחוסן הלאומי נבנה מערכים, ממשפחה, מאמונה בצדקת הדרך. הוא גם ידע מהי נאמנות – לא נאמנות פוליטית משתנה, לא ולא, אלא נאמנות לדרך, לעם ולעקרונות, נאמנות לאידיאולוגיה. יש אנשים שבוחרים בדרך הזאת לא מפני שהיא קלה אלא מפני שהיא הנכונה, ולעתים גם כי היא קשה. המורשת של רחבעם זאבי מזכירה לנו שהנהגה אמיתית אינה נמדדת בפופולריות רגעית, אלא ביכולת לעמוד מול הרוח, כנגד הרוח, גם כשהיא נושבת חזק. גנדי היה אדם שהאמין שמדינת ישראל חייבת להיות מדינתו של העם היהודי, עם שורשים, עם גבולות, עם זהות ברורה. אמונה כזאת אולי נשמעת היום חריגה, אבל היא בדיוק לב-ליבה של הציונות. חובתי, כחובתם של כולנו, של כל חבריי, היא להמשיך לשאת את הלפיד שגנדי הדליק, לשמור על רוח ההתיישבות, על גאוות היחידה והעם ועל הזכות להגן על עצמנו ועל האמת שלנו. רחבעם זאבי נפל בידי אויבי ישראל, אך רעיונותיו חיים ונושמים, ממשיכים להדהד עד עצם היום הזה בכל מקום שבו יש מי שעדיין מאמין שארץ ישראל אינה סיסמה אלא אחריות. בהמשך לדברים הללו, חבריי הנכבדים – אין לי זמן מוגבל, אלעזר, אל תמהר. זה פודקאסט, זה פודקאסט, אל תמהר. ברוח הדברים הללו אני פונה לחבריי האהובים באופוזיציה, חבריי הציונים, הנחושים, אוהבי הארץ והאדם: עם ישראל תר אחר ריפוי. שר הביטחון לשעבר גנץ, אני אשמח אם תקשיב.

נאור שירי (יש עתיד):

חי בסרט אתה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

עם ישראל מחפש אחר ריפוי. עם ישראל מחפש אחר אחדות אמיתית. היום אני מושיט לכם יד, יד שמצפה לפגוש יד אחות, יד שמגיעה מתוך עוצמה, יד שמגיעה מתוך כוח, לא יד שמגיעה מתוך חולשה, לא מתוך פחד, לא מתוך חשש, משום דבר. כשהיה צריך להוכיח, גם כשהאש בוערת אנחנו יודעים להגן על הבית. היום אני מפנה את היד שלי מושטת אליכם. עם ישראל תר אחר אחדות. עם ישראל, תש כוחו מהמלחמות הפנימיות האלה. אני קורא לכם, אחיי ואחיותיי היקרים: הושיטו יד בחזרה, הושיטו יד אחות. אנחנו חייבים לרפא את העם הנפלא שלנו. אנחנו חייבים להכות באויבינו. יש לנו עוד אויבים רבים להלום בהם ולהכות בהם. אני בטוח שבעזרת השם ובעזרת האחדות ובעזרת רוח הניצחון נוכל לכל האתגרים הרבים שעומדים לפתחנו. תודה רבה לכולם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני סגן השר. אני מבקש להדגיש שהכללים הרגילים בהצעות לסדר-היום חלים גם על ההצעה הזאת. יש שמבקשים להביע עמדה מהצד. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. בבקשה, אדוני, לרשותך דקה.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה על ההזדמנות להשיב. אלמוג, אני מקש להתייחס לדברים שלך בתשובה שנתת. אומרים שגם דברי בית הלל וגם דברי בית שמאי – – –

קריאה:

לא שומעים – – –

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ככה שומעים? חבר'ה, יש לי דקה. אמרו על הוויכוח בעם ישראל שגם דברי בית הלל וגם דברי בית שמאי הם דברי אלוקים חיים והלכה על פי בית הלל, כיוון שהשמיעו את דברי בית שמאי לפני שטענו את טענתם. אז אני מסכים איתך בכל מה שאמרת על השר רחבעם זאבי, על היושרה שלו, על האידיאולוגיה שלו, על העמידה שלו ועל הנכונות שלו להיאבק על האמת גם כשהיא קשה. אני אפילו מסכים איתך שהקריאה לאחדות היא חשובה, וכמו שאתה יודע, אני נאבק עליה גם כשהעת קשה. אני רק יכול להעיר שכשקוראים לאחדות זה לא: אתה תחשוב כמוני ואז, הינה האחדות, אלא נחשוב ביחד מה צריך והינו אחדות אותנטית ואמיתית. ולגופה של ועדת חקירה ממלכתית, הממשלה, ולצערי, הקואליציה, יודעות שהן חייבות להקים ועדת חקירה ממלכתית; יודעות שטוב תעשה הוועדה הזו לו תחקור את סיבות היסוד למה שקרה ב-7 באוקטובר, ולא רק את השכבה המבצעית, שבסופה אנשים ילכו לכלא או יקרה להם מה שיקרה. הצבא כבר תחקר את עצמו ומתחקר את עצמו מחדש. שר הביטחון לא מאשר מינויים כי יש להם חלק בתחקיר כזה או אחר. רק אנחנו ככנסת ישראל וכממשלת ישראל, לא מסוגלים אחת ולתמיד לצאת מתוך הפוליטיקה הקטנה, להעמיד ועדת חקירה ממלכתית ולתת לה לעשות את עבודתה נאמנה. אני מסביר שם שבע שנים מתוך ה-20 ואת כל ה-20 צריכים לחקור, לא רק את 20 הדקות האחרונות. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. המציע חבר הכנסת איתן גינזבורג? הוא ויתר. אם כן, המציע, מה אתה תרצה לעשות? תסתפק בתשובת הממשלה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא.

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש לשאול אותו. אם כך, אנחנו מצביעים על הבקשה לכלול את הנושא בסדר-היום במליאה. תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 46 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

46 בעד, אין מתנגדים. הנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי 7 באוקטובר, ייכלל בסדר-היום במליאה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, ההצעה הבאה לסדר-היום היא פגיעה חוזרת בתקציב שנות השירות על ידי משרד החינוך, מס' 5691. את ההצעה הגיש חבר הכנסת ירון לוי. הוא פה? בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר – יש שר?

היו"ר משה סולומון:

יש. השר קרעי פה.

ירון לוי (יש עתיד):

קרעי. הנושא הזה של מכינות קדם-צבאיות, שנות השירות ובני נוער, הוא חוזר ואני חוזר עליו. אני לא משנה כל כך הרבה את הטקסט, אבל הטקסט לא משתנה, ובכל פעם שאני עולה לכאן התקציב רק יורד. בימים האלה אני עדיין נפגש עם בני ובנות נוער בשטח, בסיורים, בדיונים. אני פוגש את מנהיגי המחר. הם לא מחכים שיגידו להם מה לעשות; הם מזהים בעיה ומתייצבים למען החברה. כך הם עשו ב-7 באוקטובר, לפני 7 באוקטובר, וכך הם עושים עכשיו – חבר'ה צעירים שדוחים את הגיוס שלהם בשביל הקהילה, בשביל אהבת הארץ, בשביל לבנות כאן. לזה קוראים תקומה. תקומה לא מגיעה רק משם, היא מגיעה מתוכנית עבודה. החבר'ה הצעירים האלה הם הוכחה טובה לכך שהחינוך הישראלי, למרות כל האתגרים, מצליח להצמיח אנשים עם לב גדול, עם רצון ועם עשייה למען המדינה. אבל כדי שהלב הזה ימשיך לפעום, אנחנו, חברי וחברות הכנסת, שר החינוך, צריכים לוודא שיש לו את כל מה שהוא צריך ולסייע למפעל שנות השירות. אנחנו צריכים לאפשר להם לצמוח, לגדול, ולא לקצץ. אלה סדרי עדיפויות של הממשלה, שאנחנו רואים שלא השתנו, אותם סדרי עדיפויות של לפני 7 באוקטובר. מפעל שנות השירות לא יכול להיות תלוי בחסדי רזרבות. אם שר החינוך הצליח לגרד כסף, אז יש כסף לשנות השירות; אם הוא לא הצליח, אז אין כסף לשנות השירות. זה לא עוד פרויקט, זה אחד המפעלים החינוכיים החשובים והערכיים ביותר שיש במדינת ישראל, שמקדם ילדים ובני נוער. אני רוצה לדבר גם על החינוך הבלתי-פורמלי. לא שמעתי את האמירה "חינוך בלתי פורמלי" הרבה מאוד חודשים במקום הזה, ואני רוצה להזכיר לכם שחינוך הוא לא רק במסגרת החינוך הבית ספרית. יש חינוך בלתי פורמלי. הוא מגיע אחרי צוהריים. אנחנו פוגשים את זה במתנ"סים, בחוגים, פוגשים את זה באגודות הספורט, בתנועות הנוער, בארגוני הנוער. אנחנו צריכים לדאוג לתקצב את הדברים החשובים הזה. אנחנו מדברים על זה שהנוער הוא עתידה של מדינת ישראל. איזה עתיד הממשלה הזאת מציגה לבני הנוער? עתיד של קיצוצים. לפני כמה שבועות נפגשתי בעיר בת ים – הזמינו אותי למעלה מ-70 בני שנות שירות, צעירים וצעירות מרחבי הארץ, לכתוב איתם ביחד עם אגף החינוך של עיריית בת ים את החזון של השנה הקרובה. הם הולכים להיכנס לתוך מערכת החינוך, והם בוחרים ללמד את הילדים שלנו בבת ים מה זה מנהיגות, איך בונים מנהיגות, מהם ערכים. אני יושב שם והמדריך שמלווה את הקבוצה הזאת מסתכל עליי ושנינו מסתכלים אחד על השני, ואני יודע והוא יודע שיכול להיות שלא כולם יסיימו את השנה, כי חסרים 20 מיליון שקלים לשנות השירות, כי שר החינוך הבטיח שיהיה כסף, אבל הוא אמר שיש מלחמה ואין כסף. אז אני קורא ידיעה שאחרי ישיבת ממשלה, יש 35 מיליון שקלים לאיזו שרה שמקדמת נושא חשוב שלה. אני מברך, כל הכבוד שהיא יודעת להילחם, אבל אולי שר החינוך יילחם על שנות השירות וידאג ל-20 מיליון שקלים ויאפשר לעשרות אלפי ילדים וילדות לסיים עם המדריכים שלהם שנה טובה? הילדים שלנו צריכים חיבוק ואהבה וחיבה בימים האלה. זאת הסיבה שאני מדבר, ואמשיך לדבר, על שנות השירות, על התקציב שלהן; זאת הסיבה שאני גם מאמין בחינוך הבלתי-פורמלי; זאת הסיבה שאני ממשיך לפגוש בני ובנות נוער, אני מסתכל להם בעיניים ואני רואה את העתיד של מדינת ישראל, ולא כקלישאה. ביום מן הימים האנשים החשובים שנמצאים בכיסאות האלה יפנו את המקום, ואנחנו צריכים להכשיר את הדור הבא. בשנה שעברה – אני חושב שכבר עברה שנה – העליתי את חוק שנות השירות, ואז שר החינוך והקואליציה התנגדו לחוק בטענה שיהיה כסף, ואם עושים קיצוצים רוחביים, שנות השירות ייפגעו. בדיוק רציתי למנוע את הסיטואציה הזאת, והחוק הזה היה צריך לעבור. אם החוק הזה היה עובר, אני לא הייתי עומד ומדבר כאן על שנות השירות, על מכינות, על חינוך בלתי פורמלי, על העוגנים שיש לחברה הישראלית – שזה הנוער שלנו. אני רוצה לומר משהו לקיש; אני ראיתי אותו קודם, אבל כנראה שהוא יצא. אם הוא היה נלחם על תקציבים כמו אורית סטרוק, הוא היה מצליח להביא את התקציבים לשנות השירות. אם היא מצליחה להביא 35 מיליון שקלים, הוא יכול להביא 20 מיליון שקלים. לפני שאני אגיד על החבר'ה הטובים שנמצאים כאן למעלה, אני רוצה לדבר על החינוך הפיננסי. אני שמעתי ששר החינוך הודיע שהחל משנה הבאה ילמדו לימודים פיננסיים במערכת החינוך. אני רוצה לברך על זה. זאת עבודה משותפת שנעשתה בשנה האחרונה ביחד עם משרד החינוך, עם המכללות, עם ראשי רשויות. פניתי ללמעלה מ-200 רשויות, ורובן השיבו שהם מעוניינים להיפגש, ואני שמח שקרה משהו טוב, שמערכת החינוך מהשנה הבאה תלמד את הילדים שלנו איך להתנהל מבחינה פיננסית. אז יש גם דברים טובים, ואנחנו נקווה שזה יגיע. יש כאן חבר'ה למעלה ששלחו לי הודעה. זה כיף שאנשים באים לראות אותנו ואין כאן הרבה צעקות. מי שנמצא שם הם חברי המחאה שנמצאים מחוץ לכנסת: איציק סעידיאן, עומר אמסלם, גיא זקן, מיכה כץ, דוד יהודה, חגי עזרן. מה קורה, אלופים? אתם אריות, הלומי קרב שהם אריות, שמגיעים לכאן בכל יום, ישנים כבר כמה חודשים בחוץ כדי שיראו את החברים שלכם שנשארים בבית, כי אתם אומרים שאתם יודעים לטפל בעצמכם. קשה לכם, אתם נלחמים בשביל החייל הבא, שאם יש לו ספק אם יש ערך לחיים, אתם נותנים לו את התקווה. אני רוצה להקריא את מה שאתם שלחתם לי: חזרנו מהקרב, אבל משהו בנו נשאר שם. הגוף שלנו פה, אבל הנשמה שלנו תקועה ברגעים שאף אחד לא רוצה לזכור. הפציעות שלנו שקופות, לא רואים אותן, אבל הן כואבות בכל נשימה, בכל מחשבה. אנחנו מנסים לחיות, אבל מבפנים אנחנו נכבים לאט. הילדים רואים אבא שאיבד את האור. המשפחות מנסות לגעת, אבל אנחנו לא מצליחים להרגיש. אין לנו כלים, אין לנו תשובות, רק כאב ראש ושקט שאף אחד לא שומע אותו, שהוא מחריש את האוזניים. מתחילת המלחמה אנחנו עדים למקרים מצערים שאי-אפשר להתעלם מהם. אנחנו זקוקים לעזרה לא בשביל רחמים – כי בחרנו בחיים. אנחנו מבקשים מכם, חברי הכנסת, השרים שנמצאים כאן: תדברו על מה שחשוב באמת. תתעסקו בנושא הלומי קרב. שלחתם אותנו לקרב; חלקנו חזרנו מהקרב והשארנו את הלב שם. אנחנו רוצים מישהו שיחזיר איתנו את הלב בחזרה. ולכם למעלה אני רוצה להגיד: יש לכם לב שבור, אבל הוא מושלם, ואני גאה להיות חבר שלכם. גם כשאני אסיים את התפקיד ואוריד את החליפה, עדיין אנחנו ניפגש, כי בזכותכם אני יכול לגדל כאן את הילדים ולבנות כאן משפחה, בזכות אנשים כמוכם. אנחנו צריכים להיות ראויים לאנשים החיים, כי אני לא מרגיש בסתר ליבי שאני והאנשים שנמצאים כאן ראויים לאנשים המתים. אז לפחות לכם, שאתם נלחמים בשביל הגיבורים שלנו – ואתם גיבורים, אתם אריות, ואני גאה להיות שותף לכל דבר שאתם תצטרכו. תודה לכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מבקש מהשר שלמה קרעי להשיב על ההצעה. בבקשה, אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת לוי, מקריא לך את תשובתו של שר החינוך. אני מודה לחבר הכנסת ירון לוי על העלאת הנושא החשוב הזה על סדר-היום במליאת הכנסת. מפעל שנות השירות יקר מאוד לליבי כשר החינוך, ותרומתו לחברה בישראל אדירה, כל שכן בימים שלאחר 7 באוקטובר ובמהלך מלחמת התקומה, בתפקידי חינוך ובהדרכה בלתי פורמלית, בעבודה עם נוער בסיכון או נוער עולה, בסיוע לימודי, בהדרכה בבתי ספר ובפרויקטים קהילתיים. יתרה מכך, גם אתגרי הגיוס במלחמה בעצימות משתנה עמדו מול עינינו, והצלחנו כמשימה המרכזית של היחידה המקצועית במינהל חברה ונוער במשרד החינוך לשמור על מרבית המתנדבים במסגרות ההגשמה בקהילה ובכפרי הנוער. אדגיש כי מאז כניסתי לתפקיד שר החינוך בתחילת שנת 2023 הגדלתי את התקציבים לשנות השירות בתקנות התמיכה מדי שנה. משרד החינוך מעריך, מוקיר ורואה חשיבות רבה בבחירה של בני נוער בוגרי מערכת החינוך, לדחות את גיוסם המשמעותי לצה"ל בעוד שנת התנדבות חינוכית בקהילה. כידוע לחבר הכנסת הנכבד, הקיצוצים התקציביים הרוחביים שחלו על כל משרדי הממשלה, לא פסחו גם על משרד החינוך. המלחמה מביאה עימה אתגרים מורכבים גם בהיבטים התקציביים, ועם זאת, אנו פועלים נמרצות כעת למצוא פתרונות שיצמצמו למינימום האפשרי את החוסר הקיים בתקנת התמיכה. עד כאן תגובתו של שר החינוך. אני חושב שזה בדיוק המקום שלך, חבר הכנסת, של חברי הכנסת כאן, בבית הזה, להיאבק ולסייע לשר, שמסכים עם כל מילה שלך ואומר: בוא, אנחנו רוצים לצמצם את הפערים. אז שיהיה בהצלחה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מסכים. האמת, זה נושא מאוד משמעותי ומאוד חשוב, ולצערנו, מעת לעת התקציבים יורדים. מצטרפים להצעה הזאת. מה תרצה? האם אתה מסתפק בתשובת השר או תרצה משהו אחר? לכלול בסדר-היום או בוועדה כלשהי?

ירון לוי (יש עתיד):

בוועדת החינוך.

היו"ר משה סולומון:

בוועדת חינוך. אם כך, אנחנו נצביע על הבקשה להעביר את הנושא לדיון בוועדת החינוך. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

ארבעה בעד, אין מתנגדים. אם כך, הנושא יעבור להמשך דיון בוועדת החינוך. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: הטיפול בתסמינים פוסט-טראומטיים ומניעת מקרי אובדנות בקרב שורדי המסיבות בדרום. את ההצעה הגישו חברי הכנסת קארין אלהרר, לימור סון הר מלך ויעקב מרגי. ראשונת המנמקים – חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, שנתיים עברו מאז 7 באוקטובר. אני בטוחה שכל אחד ואחת מאיתנו זוכרים מה עשינו ואיפה היינו בדיוק באותו רגע. אנחנו זוכרים את סרטוני הזוועות, את דיווחי החדשות הבלתי-פוסקים; אנחנו זוכרים שהיו אנשים צעירים שיצאו לחגוג ולרקוד במסיבות בדרום והם נחטפו, הם נרצחו, הם עונו, הם נאנסו. 378 אנשים נרצחו, 44 נחטפו, וחלק מהם לא שרדו. מי ששרד מהמסיבות, חייו לא חזרו להיות אותם חיים. לצערי – ואני אומרת את זה בצער גדול – על אף העובדה שמשרד הרווחה לקח על עצמו את הטיפול בשורדי המסיבות, ועל אף העובדה שבאמת יש מאמצים לתת מענים, המענים עדיין לא מספקים, בלשון המעטה. אנחנו רואים אנשים שלצערי התאבדו. ב-10 באוקטובר בשנה שעברה, ביום הולדתה, התאבדה שיראל חוגג; החודש הזה, לפני שבועיים, התאבד רועי שלו, זכרו לברכה, בן זוגה של מפל אדם, זכרה לברכה, שורד מסיבת הנובה. אני מספרת את הסיפורים האלה גם כדי להזכיר לכולנו מה היה כאן, וגם כי לצערי, זה משקף מציאות קשה ומדאיגה. מאחורי אותם מקרים עומדים עוד מאות ואלפי מקרים. יש 4,000 אנשים שהיו במסיבות, ואותם אנשים זקוקים לטיפול נפשי אינטנסיבי, לא מוגבל בזמן, לא מוגבל בימים, לא מוגבל בשעות. המענים שניתנים להם ברובם מסלילים אותם לנכות, להיצמדות לקצבאות. בואו ניתן להם ביד רחבה. המדינה כשלה בלתת להם את הביטחון, אז לפחות לא להיכשל פעם נוספת בלתת להם את המענה. אני אומרת לכם שדווקא עכשיו, כשחזרו החטופים והסתיימה המלחמה, הפוסט-טראומה יכולה לצוץ. אם לא ניתן מענים מקיפים, אנחנו נצטער על זה, כי גם אלה ששרדו את הטבח הנורא, יכולים למצוא את מותם. באחריות הממשלה לדאוג ולהגיע באופן יזום לכל שורד ולכל שורדת, לספק להם מעטפת טיפולית מקיפה וראויה. המענה הטיפולי שקיים היום – אמרתי – הוא לא מספיק. המדינה חייבת לגבש תוכנית משולבת בין כל משרדי הממשלה. הייתה הבטחה של ראש הממשלה להקים מינהלת לשורדי המסיבות ולמשפחות השכולות מהמסיבות; הדבר הזה עדיין לא קרה. משרד הרווחה עושה מאמצים, ביטוח לאומי עושה עבודת קודש. זה עדיין לא מספיק. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, תם הזמן. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שבוע ציינו שנתיים לטבח שמחת תורה, יום שחור שבו איבדנו את הטובים ביותר שבבנינו ובבנותינו. במסיבת הנובה לבדה נרצחו 378 צעירים וצעירות ו-44 נחטפו לשבי. אבל יש עוד מאות ואלפים שלא נרצחו ונשארו בחיים, רק שהנפש שלהם שם, באותו בוקר נורא, ולצערנו לא חזרה משם מעולם. וטיפול – אין. אני פוגשת אותם מדי יום, שורדים ממסיבות הנובה, ניצולים מבתי הערים והקיבוצים בעוטף, לוחמים בצה"ל שחזרו מהקרבות בעזה או מלבנון. אני שומעת מהם על הלילות ללא שינה, על הפלשבקים, על האשמה, על הפחד לצאת מהבית. לפני ימים אחדים התבשרנו כולנו על מותו של רועי שלו, זיכרונו לברכה, שורד הנובה ובן זוגה של מפל אדם, השם ייקום דמה. ליבו לא עמד בכאב. לצערי, הוא איננו היחיד. אנו עומדים במציאות קשה של אלפי ישראלים שממשיכים לשלם את המחיר של המלחמה הזאת מדי יום ביומו בדממה. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להשאיר את האנשים האלה לבד, לא אחרי מה שהם עברו ולא אחרי מה שנתנו. אנחנו מחויבים להם מוסרית, יהודית ולאומית. הם נלחמו כדי לחיות, הם הצילו חיים, ועכשיו תורנו להציל אותם. דווקא עכשיו, כשהחטופים חזרו והכותרות השתנו, הטראומה נפתחת וצצה לה מחדש. אנשי טיפול רבים מספרים שהכאבים צפים שוב ועולים, שהסיוטים חוזרים. זוהי העת המסוכנת ביותר – הרגע שבו החברה מתחילה לעבור הלאה, והנפש של השורדים מתחילה לקרוס. אנחנו מחויבים להבטיח להם מעטפת טיפולית מלאה. אנחנו לא נסתפק בסדנאות חד-פעמיות, אלא נמשיך לדרוש טיפול אישי ארוך טווח, מותאם לכל אחד ואחת. הפתרון הוא יחיד – עלינו להקים מערך חירום לאומי לטיפול בפוסט-טראומה, מערך שיחבר בין משרד הבריאות, משרד הביטחון, משרד הרווחה, משרד האוצר, ביטוח לאומי וכל רשות רלוונטית נוספת, ויפעל מתוך אחריות משותפת. המוות של רועי שלו, זיכרונו לברכה, הוא קריאת השכמה. אסור לנו לעבור עליה לסדר-היום. אם נמתין, נאבד עוד חיים; אם נפעל עכשיו – נציל חיים. אני מבקשת מכם, חבריי: תנו לשורדים לדעת שהם לא לבד, שהמדינה שלהם רואה אותם, שומעת אותם ואוהבת אותם. מפה אני שולחת תפילה לחזרתם של 13 חטופינו החללים, שנזכה לראות בשובם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. עד שלוש דקות.

יעקב מרגי (ש"ס):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי הכנסת היוזמים והמציעים, בגילוי נאות הצטרפתי להצעה שלכם מתוך היכרות של הנושא כשר הרווחה. שורדי הנובה חיים את הנובה. יש טיפול – משרד הרווחה מטפל, משרד הבריאות מטפל, המוסד לביטוח לאומי מטפל – אבל זה טיפול שאנחנו מכירים לפי הפרוטוקול, לפי הנוהל, וגם תוך כדי תנועה, המלחמה הזאת חייבה אותנו לייצר מענים. אף אחד לא צפה, לא חזה, אבל את נושא הטראומה אנחנו מכירים היום יותר טוב מבעבר, זו לא בושה לומר, גם בתחום של יוצאי הצבא, הלומי הקרב, גם בשכול האזרחי והאסונות האזרחיים, אבל זה לא דומה לכלום. אני חושב – ואין מה לחשוש – לדחוף לכך, להקים מינהלת, מינהלת שתהיה קשובה 24/7. כפי שאמרתי, זה מטופל, לא שזה לא מטופל, אבל צריך טיפול יותר טוב, טיפול יותר אינטנסיבי. פגשתי השבוע את משפחתו של רועי שלו, הייתי אצלם בניצני עוז. פגשתי כמה שורדי נובה שפגשתי קודם בתפקידי כשר הרווחה. הקמנו אגף חרבות ברזל, יצא לנו לפגוש, אבל מי שמכיר את שדה הטראומה והחוסן – אלה דברים שגם אם הם לא קיימים היום, וגם אם הם קיימים ברמה מסוימת, אף אחד לא יודע איך זה הולך להתפתח. אלה פצצות מתקתקות, ובפצצות מתקתקות צריך להיות עם עין פקוחה, אוזן קשובה. לכן אין מנוס, צריך לתכלל את זה על ידי גורם אחד, שזאת תהיה המשימה שלו. אפשר לקצוב את זה לחמש שנים, לעשר שנים, אבל צריך להקים. כן, אני מצטרף לקריאה להקים מינהלת. גם מכאן ומכל פלטפורמה אחרת שאני אהיה בה, אני אדחוף לשם, ויפה שעה אחת קודם, שלא נצטרך ללכת לנחם עוד בבתים של שורדי הנובה. היו ברוכים, המציעים, ושנדחוף כל מה שיוחלט כאן – דיון במליאה, דיון בוועדה ייעודית –נתמוך בכול. אני כבר מבקש, לא תומך. ברוכים תהיו. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת מרגי. בבקשה, השרה סטרוק. תלמידי בית הספר שקד מעמק המעיינות, אנחנו מברכים אתכם. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. שלום לכם.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחת זאבי היקרה, שאני מבינה שכבר נמצאת איתנו, וכל האורחים, חודש טוב לכולם. אני מתכבדת לקרוא את תשובתו של שר הרווחה, אבל לפני כן אני רוצה להודות מכל הלב לך, קארין, על זה שהעלית את הנושא הסופר-סופר חשוב הזה, שבסוף נוגע בכל אחד מאיתנו. אין מישהו שלא מכיר נפגעי טראומה – ממלחמה בכלל, אגב, לא רק מ-7 באוקטובר. באמת, זה אירוע שלא ידענו כדוגמתו, אני לא יודעת איזה מדינה ידעה כדוגמתו, וחשוב מאוד שהכנסת תעסוק בזה, ולא רק במליאה. גם חשוב שהממשלה – אני אומרת את דעתי – תשנה פאזה ותרחיב מאוד. באמת יישר כוח גדול, ויישר כוח למצטרפים, לחברת הכנסת לימור וחבר הכנסת מרגי, כמובן, שהיה בעצמו שר הרווחה – אולי הוא עוד יחזור, הוא עשה עבודה מצוינת. אני אקרא את התשובה. הצעת חברת הכנסת קארין אלהרר עוסקת במצוקתם של שורדי מתקפת הטרור בדרום, צעירים וצעירות שנקלעו לזירת רצח, חטיפה וטראומה, שנושאים בגופם ובנפשם את הצלקות מאותו יום נורא. מאות נרצחו, עשרות נחטפו ואלפים שרדו, אך רבים מהם ממשיכים להיאבק בכל יום. משרד הרווחה והביטחון החברתי אחראי לריכוז המענה הממשלתי לשורדים במסגרת החלטת ממשלה 1459, ומשתף פעולה עם משרדי הביטחון, הבריאות, ראש הממשלה, הנגב והגליל, הביטוח הלאומי ושותפים מהחברה האזרחית. המשרד פועל בארבעה צירים מרכזיים: תיאום בין-משרדי ובין-מגזרי לגיבוש מדיניות ומענים הוליסטיים; מיזם יובלים – מערך ייחודי לשיקום וצמיחה, בשותפות עם הביטוח הלאומי וג'וינט-אשלים; מעטפת פסיכו-סוציאלית במחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ; ליווי קהילתי באמצעות עמותות וארגוני חברה אזרחית. בהתייחס לנושא הראשון – טיפול בתסמינים פוסט-טראומטיים: במישור הקליני מפעיל משרד הבריאות מערך טיפולי נרחב הכולל מערך טיפול קליני מקיף ומותאם אישית לשורדים. במרכזו עומד מרכז החוסן הארצי, המספק טיפול קצר מועד ממוקד טראומה לפי נוהל חרדה בשיתוף הביטוח הלאומי. עד כה טופלו בו כמעט 3,000 שורדים, ומתוכם 700 מטופלים כיום באופן פעיל. הטיפול ניתן ללא זמני המתנה: שיחה ראשונה מתקיימת תוך 24 שעות, והתחלת טיפול – תוך שבעה ימים. בנוסף, הוקמו 16 מרכזי טראומה קהילתיים בפריסה ארצית הצמודים לבתי חולים פסיכיאטריים ומעניקים טיפולים אינטנסיביים פרטניים, משפחתיים וקבוצתיים. לצד אלה פועל שירות פסיכיאטר חירום לשורדים המאויש 24 שעות ביממה, 24/7, ומספק הערכה מקצועית מרחוק בתוך חצי שעה מהפנייה. קארין, אני חייבת לומר, אני קוראת מהדף; אין לי בדל מושג, אני אומרת באמת. אני מקריאה מה שכתוב כאן ואין לי בדל מושג.

קארין אלהרר (יש עתיד):

זה נשמע מדהים – – – אנשים מתאבדים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מסכימה, אבל חובתי לקרוא את מה שכתוב. בסוף הדברים אני אומר גם את עניות דעתי בעניין הזה, וגם איך אני חושבת שראוי להירתם. נוסף על כך, משרד הבריאות הרחיב את מערך הבתים המאוזנים, חלופה לאשפוז, מ-17 ל-48 בתים, וחלקם נותנים מענה גם לנפגעי טראומה עם תחלואה כפולה. מרפאות בריאות הנפש של קופות החולים יצרו קשר יזום עם השורדים לבניית מאגר שמי ולסיוע במיצוי זכויות רפואיות ונפשיות. בנוסף, יחידת האובדנות פועלת במינהל בריאות הנפש בשיתוף משרד הרווחה, והיא הכשירה שומרי סף מתוך קהילת השורדים ומעבירה הכשרות גם לשורדים עצמם ולהוריהם לזיהוי מוקדם של מסוכנות. במקביל, משרד הרווחה מעניק מענה שיקומי, חברתי ותעסוקתי רחב היקף, מתוך תפיסה כי חוסן נפשי נבנה גם מהקהילה, מהעבודה, מהשייכות ומהאפשרות לחזור לחיים פעילים ובעלי משמעות. במסגרת זו אנו מפעילים תוכניות לשיקום, צמיחה, תעסוקה, השכלה וקהילה המאפשרות לשורדים למצוא מחדש את מקומם ואת תקוותם. הפרויקטים מתוקצבים בכ-12 מיליון שקלים, בשיתוף משרדי הממשלה השונים. בנוסף, הוקצו 51 תקנים ייעודיים במחלקות לשירותים חברתיים. נכון להיום כ-3,350 שורדים קיבלו מענה ממשרד הרווחה, הן מענה ישיר והן מענה באמצעות עמותות וארגונים שנתמכים או בהתקשרות עם המשרד. בהתייחס לנושא השני, מניעת מקרי אובדנות – תחום מניעת האובדנות מטופל בשיתוף פעולה הדוק בין משרד הרווחה והביטחון החברתי לבין משרד הבריאות, בשילוב עם הביטוח הלאומי, התוכנית הלאומית למניעת אובדנות וארגוני החברה האזרחית. בעקבות התאבדותו של רועי ארגנה היחידה לאובדנות באופן מיידי מפגש טיפולי קבוצתי לחברים הקרובים של רועי וגם לשורדים אשר לקחו חלק בחיפוש אחריו. במקביל, משרד הרווחה מפעיל כיום צוות פרט והתערבות במשבר המתכלל מטעם המשרד את הפניות, יוצר צוותי ליווי בעבור שורדים מורכבים ומטפל במאות מקרים; ניטור מצוקה ברשתות החברתיות בשיתוף פעולה עם ארגוני סיוע; מערך שורדים מטלפנים לאיתור ולתמיכה יזומה בשותפות עם עמותת קהילת שבט הנובה. מוקד 118 של משרד הרווחה ביצע פניות יזומות לכל השורדים, ולאחר כמה סבבי טלפונים הצלחנו ליצור קשר כמעט עם כל השורדים, למעט עשרה שורדים בלבד. גם מרכז החוסן הארצי שתחת משרד הבריאות ביצע שיחות יזומות עם כל השורדים המטופלים עכשיו ובעבר, כדי לבדוק את שלומם ואם יש צורך בסיוע נפשי. אם זה נכון, זה יפה מאוד. אני באמת מקריאה מהדף. הכשרות ייעודיות מטעם התוכנית למניעת אובדנות לכל צוותי הרווחה ויובלים, והטמעת פרוטוקול רצף טיפולי למניעת אובדנות בקרב כל בעלי התפקידים בתוכנית. נוסף על כך, עובו במשרד הרווחה המענים המיידיים: קבוצת עיבוד ומעגלי שיח בשותפות התוכנית למניעת אובדנות; פניות יזומות לשורדים בפוטנציאל סיכון גבוה; בניית מסרים מיטיבים ברשתות החברתיות של קהילת השורדים; פרסום והנגשה של קווי סיוע; קבוצת עיבוד והדרכה להורי השורדים. המשרד ממשיך בפיתוח של תוכנית התערבות רב-שלבית שתעניק מענה הן בטווח הקצר, למצבי מצוקה מיידיים, והן בטווח הארוך, לבניית תשתית קבועה למניעה ולחיזוק החוסן בקרב השורדים. במסגרת זו הכשרות לעובדים סוציאליים, מטפלים וצוותי שטח כבר מתקיימות בפועל בשיתוף עם התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, במטרה להבטיח זיהוי מוקדם והתערבות מקצועית במצבי סיכון. במקביל, אנו עובדים על פיתוח קמפיין הסברה ייעודי בקרב קהילת השורדים, שמטרתו לעודד פנייה לעזרה, פיתוח וחיזוק כלים מתקדמים לניטור ואיתור מצבי מצוקה בזמן אמת, וכן פיתוח וקידום מודלים חדשניים למניעה בקהילה הנבנים בשותפות והשתתפות של חברי קהילת השורדים ובני משפחותיהם. במאמץ משותף של משרדי הרווחה, הבריאות והביטוח הלאומי, נבנתה מעטפת רחבה לשורדים הכוללת מענה נפשי, טיפולי ושיקום חברתי. שיתוף הפעולה הבין-משרדי מבטיח רצף טיפולי מקצועי ומותאם אישית לכל שורד ושורדת. תודה לחברת הכנסת אלהרר על העלאת הנושא החשוב הזה על סדר-יומה של הכנסת. אני אגיד כמה מילים משלי. קודם כול, יש פה הרבה מענים, שכמו שאמרת, אם הם באמת מתקיימים, אז שאפו. לא שזה פותר, אבל זה לפחות מהווה מאמץ רציני ומקצועי.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני תמיד אמרתי שיש עבודה, היא פשוט לא מספקת.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

נכון. אני חושבת שמה שאמר קודם חבר הכנסת מרגי, ידידנו, הוא מה שחסר פה בטקסט – משהו שמתכלל את הכול, מינהלת או משהו כזה. אני אישית חושבת, ואני מאמינה שגם את, כפרלמנטרית די ותיקה, תסכימי איתי, שהיה רצוי שבכנסת תהיה ועדה ייחודית שתעקוב אחרי הדבר הזה. לו עצתי תישמע, הייתי מעבירה את כל הנושא הזה לוועדה מתאימה, ושם, אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

החסרים ועדות אנחנו?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני אגיד לך משהו, אמיר, ידידי היושב-ראש, זו באמת בעיה לאומית קשה, שאין מישהו בבית הזה שלא מכיר אותה בצורה כזאת או אחרת מקרוב, וזה בסדר גודל שלא ידענו כמותו. מן הראוי שהכנסת, שפתחה את שעריה לכל מי שיש לו מה להגיד בעניין המלחמה והחטופים וכו', תיתן מענה של מעקב ובקרה מקצועיים אחרי הטיפול הזה. נכון שאנחנו לא חסרי ועדות, אבל אם יהיה יושב-ראש ועדה רציני, שינהל דיונים רציניים עם אנשים שמבינים בזה, זה רק יעזור למשרדים שרוצים לטפל. אני חושבת שזה צעד מאוד חשוב. זאת העצה שלי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

שוב, אני לא מתערבת יותר מזה, אבל זאת עצתי. יישר כוח שהעליתם את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חברת הכנסת אלהרר, האם את מסתפקת או מבקשת להעביר לדיון?

קארין אלהרר (יש עתיד):

ועדת העבודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ועדת העבודה והרווחה. אם כן, אנחנו נצביע על הצעתה של חברת הכנסת אלהרר להעביר את הדיון לוועדת העבודה והרווחה כעת. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה של חברת הכנסת אלהרר התקבלה ותועבר לוועדת העבודה והרווחה. אגב, התגובה של השרה סטרוק – אני יודע, גברתי הקריאה מהדף את מה שהיא קיבלה. קראתי פעם בפסק דין דבר יפה – שופט כתב: סליחה שלא היה לי די זמן לקצר. נראה לי שמישהו מיהר פה מאוד.

אמיר אוחנה (הליכוד):

חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא ציון יום הזיכרון לשר לשעבר וחבר הכנסת לשעבר רחבעם זאבי, גנדי, זכרו לברכו. שרים וחברי הכנסת, משפחת זאבי היקרה, השרה וחברת הכנסת לשעבר עומר ינקלביץ', ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, מוקירי זכרו של רחבעם זאבי וחברי המועצה להנצחתו, וכפי שאמרנו, אורחינו שביציע, היישר מעמק המעיינות, תלמידות ותלמידי בית הספר שקד, קהל נכבד. כמו בכל שנה, גם היום מליאת הכנסת תעלה את זכרו של מי שהיה לוחם, מפקד, היסטוריון, שר בממשלות ישראל וחבר הכנסת במשך שנים רבות, רחבעם זאבי, גנדי. האזכרה השנתית הזו היא לא רק תזכורת לעבר אלא גם מבחן להווה. זו הזדמנות לשאול את עצמנו אם אנחנו יודעים לקחת מהעבר את מה שהוא מבקש ללמד אותנו; אם אנחנו יודעים לשוב ולהקשיב גם לקולות שהיו, גם לדברים שלא תמיד היו נוחים, אבל תמיד נבעו מתוך אהבת אמת לעם ולארץ הזאת. בימים האחרונים חזרתי אל ספרו של מיכאל ששר "שיחות עם רחבעם זאבי", וכמו שקורה לפעמים, דפדוף בספר ישן הופך למפגש חי. ראיתי שם לא רק את המפקד והמדינאי אלא את האדם – אדם שנושא עימו כאב גדול, ניסיון חיים, ובעיקר אמונה עמוקה שעם ישראל אינו ככל העמים, והוא נושא בחובו שליחות. באחת השיחות שם אמר גנדי את הדברים האלה: אנחנו רוצים שלום. לא רק אלה שמתהדרים ומתגנדרים בשם השלום, אלא כמעט כל הישראלים. כל ישראלי נורמלי רוצה שלום. כחייל שהלך למלחמות ישראל, אני מתעב את המלחמה ושונא אותה. אני יודע שממלחמה חוזרים בלי חברים, נושאים אלונקות גונחות ומשפילים עיניים אל היתומים, האלמנות וההורים השכולים. רק מי שקבר חברים, רק מי שפחד – ואני פחדתי הרבה פעמים – יודע עד כמה מלחמה היא דבר רע ונורא. אבל רצוני ללמד דבר אחד שקשור למלחמה ושלום: שלום, או לפחות מניעת מלחמה במזרח התיכון, אינם מושגים כתוצאה משכנוע. לא הצדק שלנו מדבר אל ליבותיהם של הערבים. מונעים מלחמה בכך שחזקים ומרתיעים אותם. הדברים האלה, שנאמרו לפני עשרות שנים, נשמעים כאילו נכתבו הבוקר. דווקא עכשיו, כשאנחנו אחרי שנתיים של מלחמה ארוכה ועקובה מדם, דווקא עכשיו, כשאנחנו מבקשים לראות את סופה, דבריו של גנדי מצלצלים כמו פעמון שמבקש להזכיר לנו: שלום הוא מטרה נשגבת, אך איננו מושג בקלות הנובעת מרצון טוב. הרצון בשלום הוא נחלת כולנו, ימין ושמאל, אבל כדי להביא את השלום, יש להילחם בעוצמה – עוצמה לא רק של נשק אלא של רוח ושל אמונה בצדקת הדרך, של יכולת לעמוד מול אויב ושל חוסן מוסרי ולאומי. רחבעם זאבי לא היה רק אדם של עבר, הוא היה אדם ומנהיג שפניו היו אל העתיד. הוא לא רק כתב על ההיסטוריה, הוא ביקש ללמוד ממנה. הוא האמין שבין ארץ ישראל לבין עם ישראל יש ברית, וששלמות העם תלויה בשלמות הארץ. כך, גם שלמות המדינה לא נבנית רק בכוח החרב, אלא גם בכוח הסיפור, הערך והזיכרון. לכן זה לא מקרי שהכנסת היא המקום שבו בחר לפעול והמקום שממנו יצא אל המסע הפוליטי שלדאבון הלב ממנו לא שב. הכנסת, על כל מחלוקותיה ועל כל רעשיה, היא עדיין המקום שבו מתנהל הוויכוח הגדול של מדינת ישראל; היא עדיין הבית שבו ניתן להחליף דעות בלהט אבל מתוך אחריות וכבוד ומתוך תחושת שותפות. כמו שהשר זאבי עצמו הדגים בחייו, אפשר להיות חלוקים עמוקות ועדיין להיות מחויבים לאותה מדינה, לאותו העם ולאותה תקווה. כמו לאורך כל ההיסטוריה היהודית, המחלוקות בבית הזה אינן בעיה, הן ברכה; לא תקלה, אלא רכיב מובנה. אבל הן מחייבות אותנו לזכור בכל יום מחדש שכולנו חלק מאותה שרשרת. כשאנחנו רבים כאן, האויבים שלנו מאזינים; כשהכנסת מאבדת את כבודה וכוחה, החברה כולה נחלשת. לכן, חובתנו, במיוחד בימים של קיטוב ושל כאב, היא להחזיר לבית הזה את תפארתו, לזכור שהכנסת היא בית העם, כאן יושבים נבחרות ונבחרי הציבור, והיא הרשות שמקבלת את אמון הציבור כדי לעצב את דמותה של מדינת ישראל. רחבעם זאבי נרצח בידי טרוריסט ערבי משום שייצג בכבוד מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל. עד לרגעיו האחרונים הוא לא חדל אפילו לרגע להמשיך להילחם למען מה שהאמין בו, ולעשות זאת בתוך הכלים של מדינה דמוקרטית – בתוך המסגרת, בתוך הבית הזה. זו מורשתו, זו דרכו, וזה האתגר שהוא השאיר לנו. אנחנו נמצאים אולי בפתחה של תקופה חדשה, תקופה שדורשת מאיתנו גם תקיפות וגם תבונה; גם את היכולת להרתיע את האויב וגם את האומץ לפעול יחד בתוך הבית פנימה; גם להחזיר את החטופים החללים שעוד נותרו במנהרות החמאס וגם לבנות חזון לעתיד; גם להשיב את אמון הציבור בנבחריו וגם להעניק לדורות הבאים תקווה של ביטחון ושגשוג. העוצמה, כמו שאמר גנדי, היא הדרך היחידה למנוע מלחמה. אבל העוצמה נובעת לא רק מכלי הנשק אלא גם ממי שאנחנו – מהערכים שלנו, מהאחדות שלנו ומהנכונות שלנו לראות גם את מי שלא חושב כמונו כחלק מהבית. יהי זכרו של רחבעם זאבי ברוך, ותהא מורשתו חקוקה על לוח ליבנו. אני מתכבד להזמין כעת את השר שיקלי לשאת דברים לזכרו.

קריאה:

יישר כוח, היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחת זאבי, יו"ר המועצה של השומרון חברי יוסי דגן, אנו מציינים 24 שנים להירצחו של השר רחבעם זאבי גנדי בידי מחבלים בני עוולה. השם ייקום דמו. איש ארץ ישראל ברמ"ח איבריו, לוחם ומפקד נערץ, מנהיג לאומי פורץ דרך, איש חזון וספר, איש אמת. הוא נולד וגדל בשכונת ימין משה בירושלים, וסיפר כי צורף להגנה עוד בהיותו פעוט בן שלוש כאשר במאורעות תרפ"ט מגיני השכונה הסתירו מתחת לכרית שלו אקדח כאשר הבריטים סורקים את בתי השכונה ואת ביתו. בנעוריו הצטרף לפלמ"ח, שירת כקצין המודיעין של חטיבת יפתח, שפעלה בגליל בקרבות הקשים במלכיה, בצפת, ובהמשך בקרבות לכיבוש לוד ולכיבוש הנגב הנצור. בהמשך דרכו עשה מסלול מפואר בשורות צה"ל כמפקד גדוד 13 בחטיבת גולני, ושם גם התמודד עם כישלון קשה בקרב תל מוטילה, ולאחר מכן בשורה של תפקידים בכירים, ובהם אלוף פיקוד המרכז, ראש אגף המבצעים במטכ"ל ועוזרו המיוחד של הרמטכ"ל דוד אלעזר, דדו, במלחמת יום הכיפורים. כמפקד פיקוד המרכז הוביל את הלחימה כנגד מחבלי אש"ף שחדרו מירדן אל בקעת הירדן, שזכתה באותם ימים מעצבים לכינוי "ארץ המרדפים". כאיש אשר רוח בו הבין רחבעם זאבי את חשיבות החינוך והתרבות של החיילים, והתרגשתי לגלות במהלך הכנת הנאום כי השיר הנפלא "האיש מן הבקעה", שאותו כתב חיים חפר, נכתב לבקשתו. בסוף השיר כתוב: "בעננים תלויה הקשת / אך עוד לוחש מכשיר הקשר / מילה או שתיים כמו משק כנפיים / ענה לי, / רות סוף, אומר האיש מן הבקעה". רוצים שלום, אבל צריכים גם, כפי שאמרת, כבוד היושב-ראש, להיות מוכנים ודרוכים למלחמה. במלאת שלוש שנים להירצחו ספד לו ראש הממשלה דאז אריאל שרון, שכתב על אהבתו הגדולה של גנדי לארץ ישראל: "גנדי היה תבנית נוף מולדתו, תבנית נופה של ארץ ישראל. כל חייו פסע גנדי בשבילי הארץ, כשהוא עומס על שכמו את התרמיל הכבד של מורשת העם היהודי בארצו. גנדי הבין כי הקשר בין עם ישראל לארצו מעוגן בראש ובראשונה באלפי שנים של חיים יהודיים ושל יצירה יהודית בארץ ישראל. לכן, לאחר שנים של הגנה על גבולות הארץ כאיש צבא, פנה גנדי לתחום הנחלת מורשת הארץ לדורות הבאים", כמנהל מוזיאון ארץ ישראל, כמי שערך והביא לדפוס 72 ספרים על ידיעת הארץ, וכן תרגומים לעברית של סיפורי מטיילים ועולים לרגל לארץ ישראל. "גם בזירה הציבורית פעל גנדי להעמקת הקשר בין העם לארצו ומורשתו, ובמשא ומתן הקואליציוני הראשון עם הליכוד בשנת 1988 דרש לכתוב בקווי היסוד של הממשלה כי יש להשתית את החינוך על ערכי הנצח של עם ישראל: תורת ישראל, תולדות עם ישראל ולימודי מולדת. כששאלו אותו מדוע הוא מתעקש גם על התורה, השיב גנדי, ואני מצטט" – אמר ראש הממשלה שרון – "אנחנו בעד ארץ ישראל. ומהיכן נגזרת ארץ ישראל? מתורת ישראל". עד כאן דברי שרון. הבוקר פגשתי אני את חוקר ארץ ישראל חגי בן ארצי, שאמר עליו: הוא היה איש ארץ ישראל בכל רמ"ח חבריו, וזכורה לי האמירה שתמיד היה חוזר עליה: בכל מקום בארץ ישראל אתה דורך על פסוקי התנ"ך. רחבעם זאבי היה רחוק מאוד מאשליות השלום של שנות התשעים העליזות ובעל ראייה מפוקחת של מציאות חיינו הקשוחה בשכונה האכזרית שבה אנחנו מתגוררים. את המלחמה בטרור האמין כי עלינו לפתור בכוח הזרוע. "אנחנו שומעים" אמר "את דוברי הממשלה והשמאל, שחוזרים ואומרים כי אי-אפשר להכריע בכוח את הסכסוך עם הפלסטינים, וכי אין פתרון צבאי, ובסופו של דבר בלאו הכי נצטרך להגיע לשולחן המשא ומתן המדיני. אומרים את זה שרים ואומרים את זה אפילו אלופים במילואים של השמאל, והאזרח הקטן מבולבל ושואל: האומנם זה כך? הקביעה הזאת", אמר, "היא אווילית וחסרת בסיס, ומטעמי נימוס אסתפק בהגדרתה כמטומטמת. הרי כל ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו את ההפך מזה. האם ההשתלטות הנאצית על מחצית אירופה הודברה במשא ומתן מדיני או במלחמת בנות הברית למיגורה? האם ההתפשטות היפנית על דרום-מזרח אסיה נעצרה ונסוגה במשא ומתן מדיני, או בזכות שתי פצצות אטום שארצות הברית הטילה על הירושימה ונגסאקי?" ועוד כהנה וכהנה. "מאז סכסוך הדמים הראשון בין קין והבל ועד ימינו", אמר, "רוותה ההיסטוריה האנושית במלחמות אין-קץ שתכליתן הייתה להשיג הכרעה על ידי כוח". "גם הקמתה ועצמאותה של ישראל החדשה באו כתוצאה מהכרעה צבאית במלחמת השחרור בתש"ח. במשא ומתן מדיני לא היו מסכימות מדינות ערב להקמת מדינת היהודים, והן פלשו אליה בכוח כדי להביסה, אלא שכוחנו עמד לנו וניצחנו גם במלחמה ההיא. נכון שלאחר המלחמה הולכים למשא ומתן מדיני, אבל השאלה, כיצד מגיעים לשולחן הזה – מנצחים או מובסים?" בנאום נבואי במליאת הכנסת, אני מניח שזה ממש במקום שבו אנו עומדים פה, הוא אמר במרץ 1993: "בכל פעם שגואה גל פיגועים וטרור באים כל מיני 'מומחים' ומציעים נסיגה חד-צדדית מעזה. אם נשמע בקולם ונשעה לעצתם, תהיה רצועת עזה קוץ ממאיר ומוקד טרור מסוכן פי אלף. מה נעשה כאשר ינחתו טילי 'קטיושה' מבית לאהיא על אשקלון ומבית חאנון על שדרות?" אם ישראל הייתה צועדת בדרכו הקשה אך המפוקחת של רחבעם זאבי, לא היינו מגיעים לא לאוסלו, לא להתנתקות ולא ל-7 באוקטובר. וכמה חבל שאריאל שרון, זכרו לברכה, לא השכיל להפנים את גודל הסכנה שהייתה טמונה בנסיגה ובהחרבת חבל ההתיישבות בעזה, שגם הוא וגם גנדי היו שותפים מרכזיים בבנייתו. מימי האינתיפאדה השנייה, ממש סמוך להירצחו, אמר מעל בימה זו מילים שהם כעין צוואה: "אי-אפשר להילחם באינתיפאדה כאשר לא מאמינים שאפשר להדביר אותה. אי-אפשר להילחם באינתיפאדה כאשר מכריזים כל הזמן שרק פתרון מדיני יסיים אותה – – – אי-אפשר להילחם באינתיפאדה כאשר מרעיפים עליה מחוות חדשות לבקרים וכאשר מתפרשות אצלם אלו המחוות כחולשה, פחד ובלבול הדעת אצלנו"; "אין לנו ארץ אחרת, ומולדת יש רק אחת – – – ארץ ישראל לעם ישראל ורק לעם ישראל. נילחם בטרור ונוכל לו. נחזק את ידי צה"ל וזרועות הביטחון וניתן להם לנצח! השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום" – כך סיים רחבעם זאבי כל אחד מנאומיו. לאיש הזה עשו רצח אופי לאחר הירצחו בלי שיכול היה להשיב על הטענות כלפיו, טענות קשות מאוד. אבל דבר אחד בטוח: האיש הזה ראה את הנולד. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. אני מודה לשר עמית שיקלי, ומתכבד להזמין כעת את השרה אורית סטרוק לשאת דברים לזכרו. בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

חודש טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ידידיי השרים, חברי ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, שלא שוכח אף פעם את גנדי, לראשונה מאז הרצח לא הגעתי היום לאזכרה בהר הרצל. בחרתי להיעדר מהאזכרה שלך, גנדי, מתוך ידיעה ברורה שאתה מסכים עם ההחלטה הזו ומאשר אותה, שכן מטרתה של היעדרותי מהר הרצל הייתה להיות נוכחת כאן במליאת הכנסת, ולעבוד באופן אינטנסיבי על מנת שההצבעה על הצעת חוקי הריבונות אכן תעבור. מזמן מזמן לא עבדתי כך כמו שעבדתי בשנים שבהן הכרתי אותך וריכזתי את הפעילות של שדולת ארץ ישראל. אני בטוחה שאתה מאשר את זה, ואני בטוחה שאתה מאושר בתוצאה. דווקא ביום זה, בראש חודש, שבו אנחנו מתפללים בתפילת מוסף, "שתעלנו לארצנו ותיטענו בגבולנו", דווקא ביום הזה כל כך נכון לקבל החלטה על חיזוק אחיזתנו בארצנו. דווקא ביום הזה, שהוא יום האזכרה שלך, גנדי, שכל כך כל כך התאמצת כל חייך לחזק את האחיזה שלנו בארץ הזאת מתוך אהבת אמת ואמונה יוקדת בצדקת זכותנו עליה, ובמסירות אין-קץ למימוש הזכות הזאת באופן מעשי גם בימים הכי הכי קשים של אוסלו, וגם כשנאלצת לפעול נגד הזרם והרבה פעמים לא ליישר קו אלא דווקא להתוות קו – דווקא ביום הזה כל כך ראוי לקבל החלטה כזאת, ואני בטוחה שאתה מאשר ומאושר ממקומך בגנזי מרומים בהחלטה שהתקבלה כאן, גם אם היא רק תחילתה של דרך. גנדי, לא נפרדנו בטוב. לא נפרדנו בטוב. לגנדי ולי היה ויכוח קשה קשה על השאלה אם הוא נשאר בממשלה או יוצא מהממשלה כשהממשלה החליטה לרדת מגבעת אבו סנינה, הגבעה שמול ביתי, שממנה ירו עלינו, על כל תושבי היישוב היהודי בחברון, יום-יום וכל היום. אני התקשרתי ואמרתי לגנדי: אין לך מה לעשות עם ממשלה שמקבלת החלטה כזאת, שמפקירה את חיינו. אתה חייב לפרוש. חבר הכנסת ליברמן, אתה ודאי זוכר את האירוע הזה היטב היטב, אתם הייתם שותפים. אמרתי לו: גנדי, אתה הנציג שלנו שם, ואנחנו הנציגים שלך כאן, ואתה לא יכול להישאר בכזאת מציאות. וגנדי אמר שלא בטוח, שיש מה לעשות בתוך הממשלה, ושלא בטוח שזאת ההחלטה שעליה צריך לפרוש, והוא מאוד התלבט. סיימנו בוויכוח קשה ובטריקת טלפון. אמרתי לעצמי: אנחנו חברים כאלה טובים, עוד יומיים אני איכנס אליו לכנסת ונשתה יחד קפה ונשלים. אולי הוא צדק ואולי אני צדקתי, יהיה בסדר. לא זכינו. גנדי נרצח לפני שהספקנו להשלים. זה יושב עליי שנים קשה מאוד. היום, כשאני שרה בממשלה, אני מבינה וחווה כל כך הרבה פעמים, כולל בימים אלה, את החוויה הקשה והלא-פשוטה הזו: האם ליישר קו? האם להוביל קו? האם להישאר מבפנים? האם להשפיע מבחוץ? שאלות לא פשוטות ולא קלות. אני חושבת שגנדי התמודד איתן בגבורה, באצילות, בנאמנות גדולה, באמת מתוך אמת פנימית שכל הזמן בערה בו והובילה אותו. מדי שנה, ביום האזכרה, כשאני מגיעה לקבר, אני מבקשת סליחה מגנדי על המריבה ההיא. היום לא זכיתי להגיע, אז אני מבקשת סליחה פה במליאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

דברים היוצאים מן הלב ונכנסים היישר אל הלב. תודה לשרה סטרוק. תודה לשר שיקלי. תודה לכל השרים וחברי הכנסת שנשארו כאן. תודה למשפחת זאבי ולכל האורחים.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: יותר מ-600 ימים להיעלמות הילדה היימנוט קסאו, הצעה שהגישו חברי הכנסת משה סולומון וצגה מלקו. ראשון המנמקים, חבר הכנסת משה סולומון, נמצא איתנו. בבקשה. אורית, דיברת יפה מאוד.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, הצעה לסדר-היום עצובה. הצעה לסדר-היום שהלוואי ולא הייתי צריך להגיש. בראשית הדברים אציין שאנו עומדים פה השבוע ובליבנו שמחה גדולה. החטופים החיים חזרו. אנו מתפללים בכל הלב שיחזרו גם החללים כולם, בעזרת השם, בקרוב. אך לצד שמחת השחרור וההקלה, יש עוד משפחה – משפחה שלא מסוקרת, משפחה שלא מדוברת, משפחה שבתה לא שבה הביתה, משפחתה של היימנוט קסאו, היימנוט קסאו, ילדה שהייתה בת תשע וכיום כמעט בת 11, תושבת צפת שנעלמה ב-25 בפברואר 2024. רבים מכם כבר שמעו על הפרשה, אבל חשוב שנזכיר אותה שוב. לא נוכל להשאיר אותה בין השורות, בין הדיווחים, כאילו היא סוג של עוד מקרה. היא לא. היא ילדה אחת ואחות, בת, חברה, שמעבר למספרים, מעבר לפוליטיקה, לא חזרה הביתה. בחודש פברואר 2024, בסביבות השעה 19:30, היימנוט נכנסה למרכז הקליטה ברחוב צה"ל 9 בצפת, ומאז נעלמו עקבותיה. ילדה חייכנית, אוהבת חברים, חברה נלהבת. האחים שלה מספרים כי היא הייתה משחקת וכולה חיוך גדול. המשפחה עלתה לארץ בשנת 2020, והיימנוט הגיעה עם ההורים, עם האחים, מתוך תקווה, מתוך אמונה ומתוך ציונות גמורה. ואיפה המדינה שעליה סמכה? עתה, עברו כ-605 ימים מאז היא נראתה לאחרונה, ואין מידע חדש משמעותי על מצבה או על מיקומה, על אף הצעת פרס בשווי מיליון שקלים עבור מי שיספק מידע שיוביל למציאתה. מה שמטריד במיוחד בפרשה הזו של היעלמות במקום ציבורי, בלי קצה חוט, הוא העובדה שגם לאחר 605 ימים אין קצה חוט משמעותי, וכך גם אמרה המשטרה בעצמה, ושמשפחה שבתה נעדרת לא מקבלת קול, במה או תשומת לב. משפחתה מבקשת כבר שנה כי היימנוט תוגדר כחטופה, אך לא מקבלים תשובה ברורה בנושא. זה לא עניין מקומי של היימנוט בלבד; זה עניין לאומי של ערבות הדדית, של מדינה דואגת, של מערכת שמפעילה את מלוא יכולותיה, כשהיא נשענת על ערכי יסוד. חברי הכנסת, אני מבקש לגייס את כולנו כאן לא רק ברגשות כלפי אותה משפחה שבתה לא נמצאת, אלא ממש בפעולה. המסר שלי: אולי המלחמה נעצרה, אך המלחמה על חיפוש, על מציאת נעדרים, על שמירת הביטחון האישי של כל ילד וילדה, עוד לא הוכרעה. השבוע שמעתי על עוד סיפורים של ילדים נעדרים בארץ ישראל, ולא רק זה – על סיפורים דומים שעלולים לחזור אם לא נפעל בכל המערכת. אנחנו חייבים להעלות מודעות שגם כאשר אין רעש תקשורתי אדיר, הפרט לא יישכח, ובפרט קבוצות מוחלשות יותר. לכן אני מציע שלושה יעדים מרכזיים להצעה לסדר-היום: 1. לדרוש מהציבור ומהמשטרה לממש פעולה מוגברת מיידית. אנחנו צריכים דרישה רשמית מאורגנת שכוללת חיפושים נוספים, מידע לכלל הציבור, עריכת קמפיין נרחב שייתן לפנים של היימנוט מקום בולט בציבור, לא רק למעגל המצומצם של משפחתה והקהילה האתיופית; 2. לכנס דיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת – כן, באופן חריג בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אני מבקש דווקא את ועדת החוץ והביטחון כדי להביא רעיונות חדשים, כלים חדשים, גם טכנולוגיים, גם שב"כ, יחידות מיוחדת ועוד לאיתורה של היימנוט ולהחזרתה לחיק משפחתה – דיון מחייב, ציבורי, עם הצבת יעד, כולל שקיפות יחסית מול הציבור, כך שניתן יהיה לוודא שמערכת הביטחון, המשטרה, המדינה, לא מתעייפים או מחכים שיחלוף הזמן; 3. אחרון – להראות לציבור שהיימנוט נמצאת על סדר-היום של הכנסת ולא רק בקהילה. כלומר, לא מספיק שבשכונה או בקהילת יוצאי אתיופיה מזכירים אותה; אנחנו כחברי כנסת – אם זה בוועדות, אם זה במליאה – צריכים להעלות את שמה, להזכיר את הסיפור שלה, להבהיר שהיא פה איתנו. אני רוצה לציין במיוחד את חברתי חברת הכנסת צגה מלקו, את חברתי חברת הכנסת פנינה תמנו שטה ועוד, את יושבי-הראש של ועדת העלייה והקליטה, גם הנוכחי, גם הקודם, יושבי-הראש של הוועדה לביטחון הלאומי, גם הנוכחי וגם הקודם, שכולם באמת משתדלים להנכיח, אבל כנראה שזה לא מספיק. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש מכם להצטרף אליי ברגע זה לא רק במחווה אלא במחויבות. דברו על היימנוט, שתפו, הדהדו ותצביעו בעד העברת הדיון לוועדת החוץ והביטחון, ובעזרת השם, נמצא קצה חוט עד למציאתה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תומך בדברים שלך. ראית, לא הפרעתי לך בגלל שזה נושא מאוד רגיש. כתושב הצפון.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אמרתי לך שיש לי עשר דקות.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יודע. שמתי לב, לא הפרעתי לך עדיין כי זה נושא מאוד חשוב, לא רציתי לקטוע את דבריך. תשיב השרה אורית סטרוק, בבקשה.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

קודם השרה. אחר כך. אחר כך היא צריכה לעלות. תכף אני אקרא לכם. היום כל העדה היקרה תדבר, אל תדאגו.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ביום ראשון העדה האתיופית כיכבה בישיבת הממשלה, כידוע, בסיפור על איך קוראים שמות לתינוקות. שמעת על זה, צגה?

צגה מלקו (הליכוד):

לא.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא מכירה את הסיפור? היינו בישיבת ממשלה ביום ראשון, וראש הממשלה ביקש לשנות את שמה של המלחמה, את שומעת? הוא ביקש לשנות את שמה של המלחמה, לקרוא לה "מלחמת התקומה". אז כשהגיע תורי לדבר, סיפרתי לו מה ששמעתי מחבר הכנסת סולומון, שבעדה האתיופית לא נוהגים לקרוא לתינוק בשם מייד כשהוא נולד. מסתכלים עליו, איך הוא מתנהג, מה האופי שלו וכו', ואחרי שעומדים איכשהו על קנקנו של התינוק הזה, נותנים לו שם. ככה סיפר לי משה. אני לא יודעת איך היה אצלך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כנראה אצל המשפחה שלו – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אה, גם פנינה פה, גם פנינה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אצלנו ממש לא; בברית, ולבנות מייד. אומרים שהשינוי הוא בעייתי.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

טוב, אז ככה אני שמעתי ממשה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כל התאורה בכנסת, ויש מנורה אחת על פנינה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כמה חודשים אחרי?

משה סולומון (הציונות הדתית):

אחרי שתוהים על קנקנו נותנים לו שם – – –

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

משה – – –

צגה מלקו (הליכוד):

ככה קיבלתי את השם הכי יפה, צגה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז ראש הממשלה אמר: אני לא מבין איך קוראים לו בינתיים. בזמן הזה איך קוראים לו? אמרתי: קוראים לו "התינוק". זה מה שלמדתי מחבר הכנסת סולומון.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני חושב שזה אצל כולם.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אמרתי לו: כמו שאצלנו עד הברית.

היו"ר ניסים ואטורי:

בכל קהל ישראל, עד שקוראים לו בשם הברית עדיין קוראים לו "התינוק".

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן, אבל שם זה חודשים. אז אמרתי לראש הממשלה: אותו דבר לגבי המלחמה – עד שנדע אם באמת ניצחנו במלחמה ובאמת הסרנו את האיום מעזה, או שחלילה לא הסרנו את האיום ולא השמדנו את החמאס, או אולי הוצאנו את החמאס אבל הכנסנו את הטורקים, שזה איום אחר, וכן הלאה – אז אמרתי לו: בוא נחכה בינתיים, לא ניתן שם. אני אוהבת את השם הזה "התקומה", אבל קודם נתהה על קנקנה של המלחמה. אבל נעזרתי בסיפור היפה הזה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

"מגן ישראל", הייתם קוראים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

על כל פנים, הסיפור שלפנינו הוא סיפור כאוב, הוא לא סיפור יפה ולא משמח. הוא סיפור כאוב מאוד. יישר כוח לך, משה, שהעלית את הנושא הזה כאן, וגם לכל מי שמצטרף ומגיע. אז ברשותכם, אני מקריאה כאן את התשובה של השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר, וכך הוא אומר: בהתאם לנמסר ממשטרת ישראל, להלן התשובה בנושא היעדרותה של הילדה היימנוט קסאו במבצע פני מלאך: ביום ראשון 25 בפברואר 2024 התקבל דיווח ממוקד 100 במשטרה בשעה 22:04:54 – חשש לחיי אדם. הדיווח התקבל מעובדת שירות במרכז קליטה בצפת, אשר מוסרת כי ילדה בת תשע העונה לשם היימנוטו קסאו יצאה בשעה 18:00 ולא שבה לביתה ולא מצליחים לאתר אותה. משטרת ישראל, מחוז צפון, מרחב כינרת ותחנת צפת חוקרים את היעלמות הנעדרת מרגע היוודע היעלמותה. החקירה מתבצעת תוך מעורבות של שירות הביטחון הכללי, שירות בתי הסוהר, יחידת צור, ימ"ר צפון, יחידות איתור הנעדרים של צה"ל ואמ"ן צה"ל. במסגרת החקירה – אתה שומע, חבר הכנסת סולומון? פה מוזכר שגם צה"ל מעורב בחיפושים הללו – במסגרת החקירה מבוצעות פעולות – אגב, לא כתוב פה שב"כ; כן כתוב, סליחה, מעורבות של שירות הביטחון הכללי, כן כתוב.

משה סולומון (הציונות הדתית):

מעורבים הרבה מאוד גורמים ביטחוניים, אבל ההגדרה של חטופה מייצרת עוד כלים שאינם קיימים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אה, הבנתי את הרציונל, כן. במסגרת החקירה מבוצעות פעולות חקירה גלויות וסמויות באופן רציף מרגע היוודע דבר היעדרות הקטינה ועד היום. בין יתר הפעולות שנעשו נציין כי במהלך החקירה נגבו למעלה מ-200 הודעות, וזאת נוסף למאות תשאולים של כל מי שיכל לשפוך אור על החקירה. הוקם צוות טכנולוגי שביצע מיפוי לכלל מצלמות האבטחה בעיר צפת ומבואותיה, הופעלו אמצעים מיוחדים, הן במישור המודיעיני והן במישור החקירתי, הוקם צוות איפכא מסתברא ופנייה לאינטרפול לבדוק היתכנות שהילדה הועברה לחו"ל. עם פתיחת החקירה נפתח חמ"ל לחיפוש וסריקות באזורים הסמוכים למקום היעלמותה של הילדה. החיפושים התבצעו על ידי כוחות רבים, ובהם כלבנים, פרשים, כוחות מג"ב, יס"מ, מז"פ ועוד. בהמשך נערכו מבצעי חיפוש נוספים ונרחבים; האחרון שבהם התבצע בחודש ספטמבר 2025, זאת אומרת ממש לפני כחודש, חודשיים. נציין כי החודש הוקם צוות חקירה חדש ביחידת יל"פ כינרת על מנת שיבחן מחדש את כלל הממצאים שנאספו עד כה ויוודא אם כל כיווני החקירה מוצו עד תום ואם ניתן לפתח כיווני חקירה חדשים. פיקוד המרחב, המחוז והמשטרה מקיימים סטטוסים תכופים לגבי חקירת האירוע, וכל אינדיקציה חדשה שמתקבלת ויכולה לשפוך אור על האירוע מטופלת ללא דיחוי. משטרת ישראל מחוז צפון, מרחב כינרת ותחנת צפת מתייחסים לאירוע בכובד הראש הראוי, עשו ועושים את כלל הפעולות הנדרשות בשיתוף פעולה מלא עם גורמים נוספים, תוך ליווי ועדכון המשפחה, והכול במטרה לאתר את הנעדרת. כולנו תקווה שהילדה היקרה הזאת, היימנוט קסאו, תימצא ותוחזר למשפחתה האוהבת. אני חייבת להגיד שהלב ממש נשבר ממה שהמשפחה עוברת.

משה סולומון (הציונות הדתית):

– – – אם עד שנתיים לא – – – מנגנונים נוספים שחשוב שיוכרו.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני, כמובן, יכולה רק להסכים עם הרעיון שלך שצריכים אולי לשנות פאזה, מה שנקרא, כדי לעלות על כיוון אחר. קשה לי להאמין שיהיה פה מישהו במליאה שיתנגד. בכל אופן זאת התשובה. יישר כוח.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, מהצד, בבקשה. דקה אחת לרשותך.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, הנושא של היימנוט קסאו. גברתי השרה, אפרופו אם דיברת על השם – אצלנו, יוצאי אתיופיה, לא סתם נותנים שם. תמיד יש משמעות. היימנוט זה אמונה. אז היימנוט, זה כבר שנה ועשרה חודשים מאז שהיא נחטפה. אני אומרת "נחטפה". כאן על הדוכן עשרות נאומים נאמתי, כדי שלא נשכח אותה. אחד הדברים שאני אומרת זה שהיא לא נעדרת. המשמעות של נעדר – אדם מבוגר, הסתכסכה עם המשפחה או התאהבה במישהו והולכת. אבל פה רואים ילדה בת תשע נכנסת למרכז קליטה, לבית שלה, למקום בטוח, לכן, היימנוט נחטפה. ההגדרה הזאת – קודם כול להגדיר אותה לא נעדרת אלא חטופה. קיימנו הרבה דיונים בוועדות, חברי הכנסת משה סולומון וגם פנינה – השתתפנו בוועדת העלייה והקליטה ואצל צביקה פוגל, היושב-ראש בוועדה לביטחון לאומי. היה שם דיון חסוי. משטרה, כלבנים – מי לא בא לוועדה? בנקודות מסוימות גם השב"כ השתתף. אבל עדיין אין תוצאה. ברגע שאין תוצאה, צריכים לעשות חשיבה מחודשת. המשפחה הזאת עולה חדשה שמתקשה בשפה, ובמרכז הקליטה היום, במצב שלהם, כל העולים – דרך אגב, במבנה שלהם היו רק יוצאי אתיופיה – כולם יצאו לדיור קבע, והמשפחה נשארה. למה נשארו? ב-31 באוגוסט היה חיפוש, כמו שציינת, וגם הייתה הפגנה בתל אביב. המשפחה נשארה. אני שאלתי: למה אתם לא יוצאים לדיור קבע? למה לבד? גם יש להם עוד ילדים. מה ענתה לי האימא? אולי יום אחד היא תחזור ולא תמצא אותנו. תקשיבו לזה, בתור אימא, בתור הורה, מה הם מרגישים. יש הקושי של תהליך הקליטה וגם יש את השפה וגם, תקשיבו לזה, הם נשארו לבד. לכן, כשמשהו לא עובד – לא מצאנו את הילדה. נעשה מיליון דיונים פה, נאומים – אם אין תוצאה, צריכים לשנות. איך? מה פספסנו? אולי דרך חדשה. לכן, חברי חבר הכנסת סולומון, מה שהצעת זה מבורך מאוד, וחייבים לעשות את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

אני תמיד אמרתי גם בוועדה: אם כמה פעמים עשינו את זה ולא הצלחנו – נכשלנו. צריך למצוא את הילדה הזאת. היא כבר בת עשר וחצי. חבר'ה, זה פשוט לא ייאמן. לכן אני מבקש פה מכל חברי הכנסת להתגייס. זה לא עניין של יוצאי אתיופיה ולא רק עניין של שלושה חברי הכנסת שהם יוצאי אתיופיה. היו מקרים בוועדה שהשתתפנו רק יוצאי אתיופיה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

מזל שיש גם חברי כנסת יוצאי אתיופיה. לכן, אדוני היושב-ראש, נכון, יש הגבלה בזמן. אני באמת מבקשת – –

היו"ר ניסים ואטורי:

כבר אין לך הגבלה בזמן, את כבר – – –

צגה מלקו (הליכוד):

– – קחו את העניין הרגיש הזה. המשפחה לא יכולה להתקיים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

הם במרכז הקליטה בצפת לבד, בכל המבנה רק הם נשארו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אופיר כץ (הליכוד):

הדקה הכי ארוכה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, הדקה הכי ארוכה, והיא אמרה לי שהיא מוגבלת בזמן. את לא מוגבלת, לפי הנאום הזה. תראי את פנינה, היא תראה לך איך עושים את זה בדקה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הילדה הזאת שווה את הזמן הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ברור, ברור. בזמן הזה היינו הולכים לחפש אותה קצת, להתנדב. אני חושב שצריך לעשות יוזמה של חברי הכנסת להגיע ביום מיוחד ולחפש. בבקשה, כמה דקות לשים לך? דקה אחת, בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, היעלמותה של היימנוט קסאו צריכה להדיר שינה מעיני כל עם ישראל. מסתובב בחוץ אדם פסיכופת, יכול להיות פדופיל, יכול להיות רוצח סדרתי, אבל מסתובב עבריין שחטף ילדה בת תשע – אירוע תקדימי במדינת ישראל. כפי שיעידו מי שמבינים בקרימינולוגיה, מומחים לקרימינולוגיה, זה רק עניין של זמן עד שאותו אדם יחטוף ילדה או ילד אחר. זה שאנחנו נמצאים במקום שלא מוצאים אותה אחרי 600 יום, זה שיש אוזלת יד בתיק הנוכחי, שהיא לא מוגדרת חטופה על אף הממצאים והראיות בשטח, זה שלא מרחיבים את צוות החקירה – זה פשע; זה פשוט לעמוד על הדם של הילדה היימנוט וגם על הדם של הילד הבא. נכון, אנחנו תקופה ארוכה שרויים במלחמה. אך היא לא תהיה קורבן שמופקר כתוצאה מהסחת הדעת, גם אם היא מוצדקת, ואנחנו מבקשים את המינימום שבמינימום. לצערנו – ואני, לפחות, יחד עם חבריי שהשתתפנו בדיונים – איבדו את 24 השעות המהותיות והקריטיות; שם לא התבצעו כל הפעולות שהיו צריכות להתבצע. אבל אנחנו כאן במדינת ישראל. עדיין אפשר לאסוף את כל המצלמות; עדיין אפשר להעמיק את המעורבות של שב"כ. צריך לנטר כל בית של כל אדם שחי בגפו, לעשות הצלבה עם מי שלא הגיע לעבודה, לפרסם ולעשות כל מה שאפשר כדי למצוא אותה. אנחנו לא יודעים אם היא בחיים או אם היא אינה בחיים, משמע, נקודת המוצא צריכה להיות שהיא נמצאת כרגע – הילדה כבר כמעט בת 11, ומשוועת לעזרה. איך אנחנו – אני כאימא מתקשה לדמיין את הדבר הזה. כל אימא בישראל, כל אבא, כל הורה, צריך לדמיין את הילדה הזאת. אנחנו לא יודעים אם עכשיו היא לא כפותה בידיה, יושבת בחדר חשוך ועוברת עינויים ומבקשת ומשוועת לעזרה שלנו. אם הייתם אומרים לי שעשינו הכול, היינו הולכים, מנחמים את המשפחה ואומרים: נעשה הכול. אבל לא נעשה הכול. אפילו הבית הזה, המליאה – שעכשיו היא ריקה – היא ביזיון למי? לנו כעם. זה אירוע תקדימי שילדה בת תשע נעלמת, נחטפת. אז אוקיי, תגידו, חברי הכנסת יוצאי אתיופיה, ישראלים, יהודי אתיופיה גאים – אז אנחנו כאן, למעט מיכל, אופיר והשרה שהשיבה לנו. איפה כולם? זה לא מספיק ראוי? זה לא מספיק חשוב? אני רוצה לומר להם, אם היימנוט לא מעניינת אותם, אז אף ילד וילדה בישראל לא מעניינים אותם. זה רק שאלה של זמן עד שאותו עבריין יכה שוב, כי בדרך כלל מדובר באנשים סדרתיים, ומוטב שנתעורר עכשיו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. האם אתם מסתפקים בתשובת השרה?

משה סולומון (הציונות הדתית):

– – – לוועדת חוץ וביטחון.

היו"ר ניסים ואטורי:

ועדת חוץ וביטחון? למה? מה עם ביטחון לאומי?

אופיר כץ (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, הנושא, אני מדבר על הנושא.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אני דיברתי למה. אנחנו – – – ועדת ביטחון לאומי וגם השרה – – – אנחנו צריכים כלים נוספים – – –

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל משה, זה יכול לחכות בתור מלא זמן. אם אתה רוצה דיון שיהיה מהר מאוד, זה פחות – – –

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

– – – חייבים תשובות יותר רציניות – – – היינו ביותר מעשרה דיונים.

משה סולומון (הציונות הדתית):

בדקתי את זה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, הוא ידבר גם עם ביסמוט. תכניסו את זה לחוץ וביטחון. אנחנו צריכים להצביע? נצביע על העברת הדיון לוועדת החוץ והביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שבעה בעד, אין מתנגדים. ההצעה תובא לדיון בוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יצחק קרויזר ואלון שוסטר בנושא: מניעת הקמת מתחם לוחמה בשטח בנוי במעיין עין-פית. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ה' בחשוון התשפ"ו, 27 באוקטובר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.