ישיבת מליאה בתאריך 19/11/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת היום, יום רביעי כ"ח בחשוון התשפ"ו, 19 בנובמבר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הנצחה לאירועי 7 באוקטובר – שמיני עצרת, התשפ"ו–2025; הצעת חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2025. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

I want to warmly welcome the top leaders of AIPAC. Thank you for your service for America, for Israel and for the relations between two nations. On behalf of the Knesset, we dearly appreciate it, thank you.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות ורגילות לשר החינוך. אני מתכבד להזמין את שר החינוך יואב קיש אל הדוכן, בבקשה. בינתיים אני אמשיך ואומר שאנחנו גם השבוע ממשיכים ומצמידים לשאילתות הדחופות שאילתות רגילות וישירות שלא קיבלו מענה במסגרת הזמן הקבועה בתקנון הכנסת. השבוע הוצמדו שתי שאילתות כאלה. תשובה על אחת מהן נשמע כאן במליאה והתשובה על השאילתה השנייה תועבר בכתב בהסכמת חבר הכנסת השואל. לאחר שתסיים, אדוני השר, אנחנו נמסור לך את הרשימה המלאה של השאילתות שלא נענו בזמן. אנא, אם תוכל באמצעות משרדך לדאוג שחברי הכנסת יקבלו את המענים בהקדם ולא נצטרך לעמוד במצב הזה. שוב, השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת משה טור פז בנושא השפעת ארגוני הפשיעה על מערכת החינוך בחברה הערבית. חבר הכנסת טור פז, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

רגע. ברשותך, אני אשמח דווקא להתייחס לנושא העקרוני שהעלית.

היו"ר אמיר אוחנה:

כן. מאה אחוז.

שר החינוך יואב קיש:

ראשית, המשרד שלי קודם כול מקבל המון שאילתות, בוא נתחיל מזה, וזה בסדר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמת, זה נכון.

שר החינוך יואב קיש:

אני חושב שיחסית לכמות השאילתות והדברים - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

יש רשימה, תקבל את הרשימה.

שר החינוך יואב קיש:

אז א. אני אשמח, כי אני מקפיד. בסוף אני חייב לומר לך שלפעמים גם לי האחריות, כי אני מאשר כל תשובה. אני לא מוכן שלפעמים תשובות יצאו, ואז התהליך מגיע אליי ואני עובר, ויכול להיות שלפעמים גם אני קצת בשרשרת העיכוב. אני חושב שחשוב שכל תשובה שיוצאת תהיה תשובה שאני ראיתי, ובסוף תסתכל על הכמות – באמת, אני לא יודע, תגיד אתה אם יש עוד משרדים עם כמות - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

יש משרדים עם יותר, אבל משרד החינוך הוא בהחלט בצמרת, זה נכון.

שר החינוך יואב קיש:

אני רואה את זה כמאוד חשוב. א. נפעל לתקן, ואני שמח גם על מה שהחלטתם פה, זה חשוב. אני לא מאלה שאומרים: במה הכנסת מציקה לי – ההפך. אני מאוד בעד. אני חושב שזה חשוב. אנחנו מקפידים, אני אומר לך עוד פעם – כל תשובה עוברת דרכי ומקבלת אישור. אני לא יודע אם זה קורה במשרדים אחרים, כי אפשר לתת את זה רק לדרג מקצועי שייתן תשובות, אבל בסוף זה אירוע של – אני לא יודע, אני מניח שהיו כבר מאות שעניתי עליהן, וכנראה יש עוד עשרות רבות, ואנחנו נטפל בזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מניסיוני, אדוני צודק. יש שרים שלא דורשים לראות באופן אישי את המענה. טוב שאדוני עושה כך, ואני מעריך מאוד את העובדה שאתה מגיע לכנסת ומשיב באריכות וביסודיות. את הרשימה תוכל לקבל מייד אחר כך.

שר החינוך יואב קיש:

מאה אחוז.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, חבר הכנסת טור פז. כן.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אדוני השר, תודה. בחודשים האחרונים גוברת תחושת חוסר הביטחון בקרב תלמידים, מורים ומנהלים בבתי ספר בחברה הערבית על רקע היעדרם של אכיפה וריסון כלפי ארגוני הפשיעה. ברצוני לשאול: כיצד משרדך עוד מתכוון לפעול להגברת ההגנה על בתי הספר ותחושת הביטחון בקרב החברה הערבית? תודה.

שר החינוך יואב קיש:

טוב, ראשית, אני גם רוצה לומר בפתח דבריי, היושב-ראש – אני מגיע הבוקר אחרי ביקור במשכנה הראשון של הכנסת, מוזיאון הכנסת. מקום מאוד יפה ומרגש עם היסטוריה רבה. אני חייב לומר לך שכל הנהלת המשרד הייתה שם. יש לנו יומיים מקצועיים של חשיבה אסטרטגית ובדיקת עמידה ביעדים, ולבקשתך, תכננתי את היום הזה שם, וכל הנהלת המשרד הייתה שם ויקבלו את הסיור.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוכים הבאים.

שר החינוך יואב קיש:

אני חושב שיש פה פרויקט של זכות גדולה של הכנסת שלקחה את זה והרימה. אני יודע, היושב-ראש, כמה אתה היית מעורב ושותף בזה, ועוד לפניך. זה פרויקט ארוך שבעצם התחיל מזה שעצרו אותו מלהפוך להיות עוד בניין במדינת ישראל, ויש שם היסטוריה מדהימה. אפילו ברמה האישית, יש שם את הקלסרים עם כל הספרייה, ממש תיקייה כזו. הסתכלתי בערך של קיש ומצאתי שם שני ספרים על סבא שלי, שהיו בתקופה ההיא, 1966, אז זה היה נחמד.

היו"ר אמיר אוחנה:

בריגדיר קיש.

שר החינוך יואב קיש:

כן, בריגדיר קיש. אז זה היה נחמד גם ברמה האישית, אבל אני ממליץ לכל חברי הכנסת, מי שעוד לא היה, ללכת ולבקר, וכמובן שאנחנו נשלב את זה במערכת החינוך. I would also like to welcome AIPAC leadership here. Thank you for all your support for the state of Israel and thank you for all that you are doing for the United States of America. שלום, חבר הכנסת קינלי. אני רוצה להתייחס לשאילתה שלך בשני אספקטים. 1. אני מתייחס לרמת האלימות בכלל במערכת החינוך, או בכלל במדינת ישראל; כאילו, אני שם רגע בצד את הנושא הכואב של ארגוני הפשיעה, שזו שאלתך, ואחרי זה אני אתייחס אליהם באופן ספציפי. למה אני אומר זאת? מכיוון שלצערי אנחנו רואים עלייה מאוד משמעותית באירועי אלימות במערכת החינוך. עכשיו, מערכת החינוך משקפת את החברה הישראלית, זה לא סוד. ארגוני פשיעה משפיעים על החברה הישראלית בהרבה מאוד אספקטים, כמובן גם על מערכת החינוך, וכך גם האלימות. רק לפני כשלושה שבועות, להערכתי, קרה משהו שזעזע אותי - -

גלעד קריב (העבודה):

בכפר קרע.

שר החינוך יואב קיש:

נכון. - - שלא קרה מאז שאני בקדנציה. אני לא יודע להגיד מתי כן קרה. אתה יודע, לפעמים יש מקרי אלימות – בוא נגיד ככה, רוב מקרי האלימות קורים מחוץ לכותלי בית הספר, זה נערים, לפעמים בשעות הלילה. אתה יודע, יש גם נוער אלים ומסוכן. אף אחד לא בורח מהדבר הזה. אבל מה שקרה זה רצח בכפר קרע של תלמיד בדקירת סכין; רצח מזעזע, מיותר, מטלטל. אני לא איכנס לפרטים, אבל כמובן שזה על ידי תלמיד אחר. באמת, זה שהוא מגיע עם סכין, קלות הדקירה, כל הדברים האלה בתוך המסגרת – זה אירוע שבעקבותיו הנחיתי לעצור את כל מערכת החינוך למוחרת ולדבר על נושא האלימות; כי זה לא היה רק האירוע הזה – הייתה גם דקירת סכין בבית ספר באשדוד, ואנחנו מוצאים יותר ויותר אלימות. עצרנו את כל מערכת החינוך ודיברנו שעה על סובלנות, סבלנות, איך מתמודדים עם קונפליקטים וכמה חשוב להימנע מאלימות. אני אומר עוד פעם: זו מראה של החברה הישראלית בעניין הזה, ואנחנו דנים בזה לא מעט במערכת החינוך – איך אפשר, מה אפשר. בסוף התפקיד שלנו פה הוא באמת לחנך למניעת אלימות. אני אומר שבעניין הזה זו לא רק השאילתה שלך בנושא ארגוני הפשיעה, כפי שאתה ציינת. עכשיו אני רוצה רגע להתייחס לנושא של ארגוני הפשיעה. אני רוצה לומר לך, רק שתכיר שבתוך המשרד כבר הקמנו צוות, כולל גם בין-משרדי, שבונה תוכנית לאומית כוללת למאבק באלימות במוסדות החינוך ובקהילה. יש נציגי שירות פסיכולוגי ייעוצי, גורמי חינוך וטיפול מכל החינוך, נציגי מחוזות, הנהגת הורים, תלמידים, נוער ארצית, נציגי הרשויות והבעלויות, וגם נציגים ממשרדי ממשלה נוספים. צוות זה בעצם מקיים ובוחן צעדים מעשיים לטיפול בטווח המיידי והארוך בהיבטים של בטיחות, אכיפה, מניעה וערכים, לצד טיפוח אקלים חינוכי מוגן, תומך ומצמיח. זאת אומרת, זה האירוע שאני יכול לטפל בו בכל מה שקשור לנושא אלימות. בנוגע לארגוני הפשיעה, אנחנו עשינו דיון עם משרד הבל"מ והמשטרה ונציגי הרשות לביטחון קהילתי והבכירים שלנו, ודיברנו על נושא ארגוני הפשיעה. כשאני מסתכל על מה קורה עם ארגוני הפשיעה, זו מכת מדינה. זה לא סוד ואני לא מספר פה משהו שלא יודעים. אנחנו באתגר לאומי עצום, שמקרין על המון מקומות. אני מתייחס עכשיו ספציפית לנושא משרד החינוך, כי זו הייתה השאילתה וזה תפקידי באירוע, אבל ברור שהאתגר הוא לפתחם – לטיפול המשטרה והמשרד לביטחון לאומי, ויכול להיות שצריך גם עירוב שב"כ. אני יכול לומר לך, אחד הדברים השערורייתיים בעיניי – ואני אומר את זה פה בצורה הכי ברורה – זה שהיועצת המשפטית לממשלה מונעת מהמשטרה להשתמש בכלים שחייבים להשתמש בהם בכל מה שקשור להאזנות מול ארגוני הפשיעה האלה, על סמך טענה שזה חייב להיות גם בבחינה של שחיתות כזו או אחרת. יש פה ויכוח מהותי. תשחררי את מה שכולנו מסכימים עליו. כמה רעה את יכולה להיות? כמה את לא מבינה שזה עולה בחיי אדם? אז קודם כול, אני אומר את זה בצורה הכי ברורה, לגנותה, היא מתנהלת פה בצורה לא עניינית. על זה אין ויכוח, בוא נלך קדימה. היא מנסה להשתמש בכלי הזה כדי להפעיל לחץ על מקומות אחרים. זו התנהגות לא ראויה, זו התנהגות שפוגעת ביכולת של מדינת ישראל להתמודד עם ארגוני הפשיעה. ואת זה שמעתי מהמשטרה, אני אומר את זה בצורה ברורה. אני באתי ואמרתי להם, אוקיי, אנחנו נשלב את השב"כ. למה? כי לשב"כ יש את הכלים האלה. צריך להגדיר את ארגוני הפשיעה האלה כארגוני טרור ואז אתה יכול להשתמש בזה. וזה רק בשביל לעקוף את המניעה, שהיועצת המשפטית לממשלה לא מאפשרת, כשיש הסכמה מלאה בשולחן להשתמש בדברים האלה. אני שם את זה בצד, כי בסוף אנחנו צריכים להשתמש במה שיש לנו כרגע. מה שיש לנו כרגע – אני רוצה להגיד לך איפה זה פוגש אותנו. מה שקרה בשנים האחרונות באלימות של ארגוני הפשיעה הוא שחיסולי החשבונות וקרבות החמולות עברו, או יצאו, מהמעגל של העבריינים עצמם, ומתחילים לטפל – כשהוא רוצה לסגור חשבון אז הוא מטפל במעגל של בני דודים, וקרוב כזה או אחר. ואז זה לא משנה אם זה מנהל בית ספר – שאין לו שום קשר ושום דבר לארגון פשיעה, רק איזו קרבה משפחתית כזו או אחרת – מחסלים אותו, כדי להעניש את אותו ארגון. וקרה לנו את זה עם מנהל בית ספר שחוסל עם רימון מתחת לרכב. לאיש אין שום קשר לארגוני הפשיעה מלבד קרבה משפחתית רחוקה, והוא נכנס לטווח חיסולי החשבונות. אז אני אומר עוד פעם, בדבר הזה חייבים להילחם. נגד זה לנו כמשרד החינוך אין כלים אפקטיביים, וזו מכת מדינה שחייבת מענה. יש נושא אחד נוסף שגם עליו אני רוצה להגיד מילה, ובזה אני מסיים את תשובתי אליך. זה מה שנקרא הגפ"ן במערכת החינוך הערבית. ואני אגיד עוד מילה, זה לא רק במערכת החינוך הערבית. הגפ"ן ככלי הוא כלי מצוין, בוא נתחיל מזה. אני חייב לומר שלולא הגפ"ן המענים של משרד החינוך במלחמה היו מגיעים מאוחר ובצורה לא מיטבית. הגפ"ן נתן לנו כלי – מי שלא מכיר, גמישות פדגוגית ניהולית, לכל מנהל בית ספר יש תקציב שהוא יכול לבחור מסל מוצרים רחב את הספקים שהוא רוצה, חיצוניים או פנימיים, כדי לתת מענה לצורכי בית הספר שלו. יש גם גפ"ן רשותי. איפה הבעיה בדבר הזה? הבעיה היא שאם אתה עוסק במערכת שיש בה לחצים פליליים אתה נכנס לאירוע רע מאוד, ובעצם המנהל מוצא את עצמו לפעמים מול לחץ של עבריינים שדורשים ממנו להפעיל תוכניות כאלה או אחרות. והתוכניות האלה גם לא תמיד ממומשות, זה לא תבחר רק את הספק הזה, כי בסוף הרי הכסף עובר – יש משפך שהם גוזרים ממנו כל מיני קופונים. לכן אנחנו באירוע של חשיבה, כי מצד אחד זה כלי מאוד חשוב, אנחנו לא רוצים לבטל אותו לרשויות שיש בהן נושאים פליליים – דרך אגב, זה יכול להיות גם בחברה היהודית. אנחנו פחות רואים את זה מבחינת ארגוני הפשיעה, אבל ברור שגם בחברה היהודית יש מקומות שבהם משתמשים בזה לרעה – ולכן יש חשיבה איך אנחנו יכולים מצד אחד לשמר את הגמישות של המנהל, ומצד שני, אני גם לא יכול להחליף את המנהל. אני לא יכול לבנות עכשיו 5,000 מנהלים שינהלו את הגפ"ן. זה לא רלוונטי. אז בתוך מכלול השיקולים האלה – מה הדברים שאנחנו עושים? יש מספר הצעות, הנושאים האלה נבחנים, ואני כן מעריך שלקראת שנת הלימודים הבאה יהיו הנחיות לגבי מיקומים ורשויות שבהם יהיה חשש להתנהלות לא תקינה בגפ"ן, שמטרתן תהיה כנראה פגיעה בגמישות במידה מסוימת, אבל מטרתה תהיה שהכספים לא יגיעו למקומות שאנחנו לא רוצים שיגיעו אליהם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נאפשר שאלת המשך לחבר הכנסת טור פז. אבל שנייה אחת, לגבי השאלות הנוספות – אני אאפשר לחבר הכנסת קריב מיש עתיד. אני רוצה לשמור על גיוון סיעתי. ביקשתם שלושה, אז תחליטו ביניכם מי מבין השלושה. בינתיים ישאל חבר הכנסת קריב. טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני השר, כידוע לך, בחודש האחרון אין ועדת חינוך, בגלל התפטרות היושב-ראש שלה. החוסר הזה מורגש מאוד לנו, חברי ועדת החינוך. חלק מהדברים שאני שולח לך כשאילתות זה בגלל שאין לי ועדה לנהל אותם בה. מה בעיניך צריך לקרות עכשיו? כי, אתה יודע, אומנם תפקידנו לפקח עליכם, המשרד, אבל בסוף זה אינטרס משותף שתהיה ועדת חינוך. יש חקיקה שתקועה, יש שאילתות שעולות, יש דיונים מהירים שלא קורים. ובסוף, נושא כזה – היה מן הראוי שנקיים עליו דיון בוועדת החינוך. איך אתה חושב שאנחנו צריכים להתמודד עם זה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, בבקשה. מייד אחרי חבר הכנסת קריב – חברת הכנסת בן ארי.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מבקש לברך אותך, אדוני השר, על הצעד החשוב של השלמת התקציב למול תנועות הנוער הציוניות. אבל בהקשר הזה אני מבקש לשאול אותך אם בכוונתך להוביל למהלך דומה גם למול ארגוני הנוער, שיש להם מחסור של 15 מיליון ש"ח, וגם למול מכינות אופק. השאילתה המקורית הייתה על אלימות בבתי ספר במגזר הערבי. מכינות אופק משרתות קהלים פחות נגישים למכינות הרגילות, הייתי אומר, וגם שם יש בור תקציבי, שלא מגיע ממך אבל כן ממשרד הביטחון. ואני מבקש לדעת אם אתה מתכוון להוביל כאן מהלך לפתרון העניין. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו הייתה השאלה - - - כי גם היינו יחד בכנס - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אז חבר הכנסת דוידסון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דוידסון. בול, אותו דבר. אנחנו – קיש, השר קיש - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אני רק אגיד שיש היום הצעה דחופה לסדר-היום שתידון כאן במליאה בנושא – רגע, סליחה, חברת הכנסת בן ארי, אני מדבר – בנושא תקצוב מכינות אופק. זה גם יידון במליאה. וכעת שאלתו הנוספת של חבר הכנסת דוידסון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה שאמרת, אתה עומד במליאה בהצעה לסדר-היום?

שר החינוך יואב קיש:

אני לא אהיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל המענה מגיע ממשרד החינוך, מן הסתם.

גלעד קריב (העבודה):

אבל ההצעה לסדר-היום לא כוללת את ארגוני הנוער.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני מחלק את זה לשניים. אחת, אני רוצה לתת לך איזשהו טיפ. אתה מכיר אותו, אבל אני אגיד אותו שוב. הנושא של האלימות – זה לא יעזור שהמחנכת תדבר עם התלמידים, זה לא יעזור שיצא איזה חוזר מנכ"ל. יש לך כוח אדיר בידיים והוא הספורט הישראלי. נמצאים אצלך גם החברה למתנ"סים, גם ההתאחדות לספורט לבתי הספר, שהעברנו למשרד החינוך בהובלתך. תשתמש בכוח הזה. לחינוך הבלתי-פורמלי ולפעילות של הילדים, במיוחד אחרי הצוהריים, יש כוח אדיר בנושא הזה של מניעת אלימות. זה אחת. שתיים, היושב-ראש יודע את הנושא הזה, העליתי את זה מספר פעמים. תשמע, אתה שר החינוך. זה באמת לא נורמלי שחודש ימים אין ועדת חינוך בכנסת ישראל. זה באמת אירוע – אני לא יודע אם היה בהיסטוריה אירוע כזה. ועדת חינוך היא אחת הוועדות החשובות – לדאוג לילדי ישראל, למורים, למערכת כולה, לעבוד ביחד עם המשרד וגם לבקר אותו ולפקח עליו, זו מהות הכנסת, זו המהות של העבודה שלנו בוועדות. והיא לא קיימת. אני חושב שאתה כשר חייב, חייב, חייב לפתור את הנושא הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר.

שר החינוך יואב קיש:

כן. אני אתחיל דווקא מהסוף. לגבי הספורט הישראלי והחינוך הבלתי-פורמלי – חד-משמעית, מסכים לחלוטין. אנחנו משקיעים הרבה מאוד מאמצים. לא סתם דיברת על תנועות הנוער, שגם השקענו את התקציב ופתרנו – המענה. בדיוק מהסיבה – אחד הדברים המשמעותיים מאוד הוא שזו פעילות שבונה נוער איכותי, מחזקת אותו, נותנת לו אפשרות לבוא לידי ביטוי. והיא כמובן גם מפחיתה אלימות, בהרבה מאוד אספקטים של הדבר הזה. אם יש לך רעיונות ספציפיים לגבי הספורט הישראלי, תציע וננסה לקדם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש לי תוכנית, אני אעביר לך אותה.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר. בוא נדבר תכלס, אני לא רוצה סתם באוויר. כמובן שספורט וכל החיבור של נוער לספורט הם גם גורם משמעותי מאוד בהקטנת אלימות והפניה של האנרגיות למקומות החיוביים. אני בשמחה אשב ונראה, ומה שנוכל, נקדם. הנושא השני, או שהוא היה הראשון, הוא נושא ועדת החינוך. ופה, כבוד היושב-ראש, אתה שותף לדאגה כמוני. אני בסוף הגורם הממשלתי, ואני פחות עוסק בענייני קואליציה או בענייני כנסת. אני יכול להיות רק שותף לכך שאני מקווה שהנושא הזה ייפתר במהרה, ושותף גם לדאגתכם. אנחנו גם לקראת העברת תקציב מדינה, כשגם שם ועדת החינוך, מן הסתם, תידרש לעבודה כזו או אחרת. אנחנו פתחנו שנת לימודים אוניברסיטאית. יש הרבה מאוד נושאים. מקבל לחלוטין. אבל אני לא הכתובת, כי אני פשוט הגורם הממשלתי המבצע, ואני לא עוסק בהרכבת קואליציה או בפתרון בעיות בכנסת. אני מצטרף לאמירות המאוד ברורות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה אופיר כץ.

שר החינוך יואב קיש:

נכון. תעלו את אופיר כץ ותשאלו אותו. אולי הוא ידע לתת תשובה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יודע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אופיר, שמעת את השאילתה?

שר החינוך יואב קיש:

זה לגבי זה. ואני חייב עוד תשובה אחת לגבי ארגוני הנוער.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ומכינות אופק.

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו גם שם בבחינה מאוד מעמיקה. החוסרים – אתה יודע, זה בסדר שמתלוננים. אנחנו יודעים לטפל, ואנחנו נטפל גם שם. החוסרים שם הם לא בדיוק כמו שהם טוענים. אבל אנחנו לא שכחנו אותם, וגם מובילים, חד-משמעית, למהלך שיינתן מענה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, אבל אישרת - - -

שר החינוך יואב קיש:

אה, ומכינות אופק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, אמר היושב-ראש בצדק. כבר בחנו את זה. אני רוצה להגיד על הסטטוס שלהם, בסדר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו השתתפנו בכנס שלהם בפברואר, זוכר? ואמרת להם שתדאג להם.

שר החינוך יואב קיש:

אני אמרתי ככה – קודם כול, גם את זה לא אני אמרתי. אמרו את זה נציגים של תנועות הנוער. בשנה שעברה אמרתי שאני אדאג להשלים את כל החוסרים בתקציב. דרך אגב, היושב-ראש, זה גם משהו מעניין לקראת התקציב הבא. אתם יודעים למה נוצרים חוסרים בתקציב של ארגוני הנוער, תנועות הנוער ומכינות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי נתתם לאנשים הלא נכונים?

שר החינוך יואב קיש:

לא. למה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

כי אלה כספים קואליציוניים.

שר החינוך יואב קיש:

כי אלה כספים קואליציוניים, וזה צריך להיות בבסיס התקציב. וזה לא - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

חד-משמעית.

שר החינוך יואב קיש:

אבל למה אני אומר את זה? כי, מצד שני, כולם צועקים: תקצצו את התקציבים הקואליציוניים. זה מייד מגיע לשם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אבל זה לא בבסיס.

שר החינוך יואב קיש:

מה לא?

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה צריך להיות בבסיס.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, אבל אל תתחמק מהעובדה שכשהיה קיצוץ בכספים הקואליציוניים, זה קיצץ גם בהם, נקודה.

גלעד קריב (העבודה):

אבל לא באחרים.

שר החינוך יואב קיש:

גם באחרים קוצצו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שב עם האוצר ותכניס את זה לבסיס.

שר החינוך יואב קיש:

ולכן, אני מסכים איתכם, חד-משמעית. הם צריכים להיות בבסיס. זו פעילות שהיא חייבת להיות בבסיס, כי כל פעם אנחנו משלימים. אני כל הזמן נלחם עליה. בשנה שעברה השגתי את היעד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כל שנה אותו הדבר.

שר החינוך יואב קיש:

השנה הייתי מאוד מודאג. אמרתי בתחילת השנה שבניגוד לשנה שעברה, אני לא יודע אם אני אצליח להשלים. ואמרתי את זה בצורה כנה. והצלחנו לתת מענה לשינשינים ולמחנכים ולתנועות נוער, ועשינו עבודה. ועם מכינות אופק עכשיו גם הוספנו מעל 10 מיליון, שהחזיר אותם – עשינו את שלנו, החזרנו אותם לבסיס. אבל איפה הבעיה? שהם גדלו. זו לא בעיה. איפה הטוב? הטוב הוא שהם גדלו. איפה הבעיה? שאין לנו תוספת תקציבית. סגרנו את הפער, אבל לא הגדלנו. ובזה גם משרד הביטחון צריך להיות שותף.

גלעד קריב (העבודה):

משרד הביטחון צריך.

שר החינוך יואב קיש:

נכון, נכון. אני מסכים איתך, ואני מקווה. אנחנו עושים את כל המאמצים לגייס אותם גם לעניין הזה, ותקבלו תשובה מפורטת בהמשך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בהצעה לסדר - - -

שר החינוך יואב קיש:

כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר. אני מזמין את השר להישאר על הדוכן, כי גם השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה, ובמקרה הזה של חברת הכנסת יסמין פרידמן, בנושא: תקיפת תלמידים בבית הספר בבאר שבע. חברת הכנסת פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אני לא מוצאת את המשקפיים, אני לא יכולה להקריא, אז אני אעשה את זה בסגנון חופשי.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם את צריכה עזרה? יש לי את זה. אני יכול להקריא.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. באמת רק שני משפטים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני יכול להקריא בשמך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה יכול. רק חשוב לי להוסיף שהשסע הגיע למערכת החינוך. חשוב שמערכת החינוך תתייחס לזה, כי יש אלימות על רקע פוליטי, וחשוב לטפל בה. מה שנעשה עד עכשיו לא עובד. צריך איכשהו לצאת מהקופסה ולחשוב על פתרונות אחרים. האם המשרד חשב על כך?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

האם אתה רוצה לחזור על השאלה בדיוק?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא.

שר החינוך יואב קיש:

כי זה היה מקרה ספציפי, שאני גם רוצה להתייחס אליו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל זה לא אחד.

שר החינוך יואב קיש:

היה מקרה ספציפי שבו תלמידים גודפו בקריאות: שמאלנים מסריחים, מוות לשמאלנים, והוספתם קריאה – ביבי המלך. לא יודע. מ"ביבי המלך" אני פחות מתרגש. אבל - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא אנחנו הוספנו. יש סרטונים.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, לא משנה. קודם כול, אני רוצה להפריד בין הקריאות. אבל מה שרציתי להגיד לך זה כך: ראשית, אני חייב לומר לכם שבסוף אנחנו במערכת חינוך עם מעל 2.5 מיליון תלמידים, מעל 250,000 עובדי הוראה. וכשאתה עוסק בציבור כל כך גדול, לצערי, יש מקרים קיצוניים מאוד מאוד משני הצדדים. דרך אגב, אותו דבר בהשכלה הגבוהה. אני יכול לתת לך לדוגמה את ד"ר סבסטיאן בן דניאל שקורא לחיילי צה"ל רוצחים, והוא בא ללמד מילואימניקים. בעיניי, שערורייה. הבן אדם הזה לא צריך להיות מרצה במדינת ישראל. אבל בסוף, לגבי ההשכלה הגבוהה, הסמכות היא בידי הנשיאים. לי אין ממש סמכות בהשכלה הגבוהה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ילדים גדולים.

שר החינוך יואב קיש:

לא, זה לא נכון. אני חושב שגם את זה צריך לתקן. אבל לא משנה, אני לא נכנס לזה כרגע. זה ויכוח ארוך טווח. שם צריך לפנות לנשיא של המוסד הספציפי ולבדוק ולטפל בכל מקרה לגופו של עניין. בנוגע למערכת החינוך, חד-משמעית, הסמכות היא בידיים שלי. גם פה יש מורכבות, כי כשזה בבתי הספר היסודיים וחטיבת הביניים, הם עובדים של מערכת החינוך. ברגע שזה בתיכון, אז זה כבר עובדים של הרשויות, או כל מיני רשתות כאלה או אחרות. זאת אומרת, אנחנו במפה מאוד מורכבת. ואני רוצה לומר לך בצורה מאוד ברורה: קודם כול, לשאלה שלך, לאירוע הספציפי – מחוז דרום במשרד החינוך ערך בירור מקיף מול הנהלת בית הספר במקרה. זה היה אירוע נקודתי של הקנטה מילולית בין תלמידי כיתה ח' במוסד. הנהלת בית הספר פעלה באופן מיידי, בהתאם לנהלים, תוך כדי זיהוי של 12 מעורבים, השעייתם על פי חומרת המעורבות שלהם באירוע, קיום שיחות חינוכיות ועדכון ההורים. הטיפול הזה מתבצע בליווי יועץ בית הספר, פסיכולוג חינוכי ופיקוח מחוזי. זאת אומרת, היה פה אירוע לא תקין, שטופל כפי שצריך להיות מטופל, במקרה הזה כנגד שמאל. יש מקרים שזה כנגד ימין. אני אומר עוד פעם, בכל המקרים חייב טיפול, ועושים את הטיפול, והטיפול הזה קורה. יש לנו פרוטוקול ברור ומסודר להתמודדות עם אירועי משמעת. ברור שיש הבדל גדול כשזה הופך להיות גם אלימות מעבר לאלימות מילולית. כמובן שגם אלימות מילולית. אבל ראית, דיברנו קודם, בשאילתה הראשונה, לאן האלימות, לצערי, מגיעה. ובמקרה הזה בדקנו. ההנהלה פעלה על פי נוהלי משרד החינוך. צוותי החינוך בכל רחבי הארץ מובילים באופן קבע תהליכים חינוכיים בתוך הכיתות לטיפוח שיח מכבד, עידוד סובלנות, חינוך לכל הדעות ומניעת אלימות כחלק מהלמידה הערכית השוטפת. עוד פעם, זה ההנחיות שלנו. אנחנו משתדלים שזה יהיה בכל מקום. להגיד לך שמתוך כל המספרים האלה לא קורה שיש מקרי קיצון? קורה. גם בהם אנחנו מטפלים. ובמקרה הזה, זה טופל כהלכה על ידי הנהלת בית הספר. וחשוב לומר, שוב, שאנחנו נמשיך לפעול בממלכתיות במערכת החינוך. דרך אגב, חינוך לכל הדעות – אני הובלתי כנושא שנתי בתקופת הרפורמה, כשהיו הרבה מאוד, אולי אפילו יותר מהיום, מקרים כאלו של שסע פנימי סביב נושאים פוליטיים; הנושא של סובלנות וסבלנות והיכולת לשמוע דעות, גם אם הן שונות ממה שאתה חושב, בלי להגיע לאלימות מילולית, זה כמובן הכרח, ואנחנו מקדמים את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אם יש שאלת המשך, נאפשר אותה. ושאלות נוספות. אני אומר שוב, יש פה מבקשים לא מעטים. למען הגיוון, אנחנו ניקח שאלה נוספת מחבר הכנסת איתן גינזבורג וחבר הכנסת אביחי בוארון. בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חשוב לי לציין, אדוני השר, לא היו לי טענות על איך טיפלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, טוב. שאלת על מקרה ספציפי, אז עניתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. אני פשוט שומעת את זה יותר. לא היו לי טענות על דרך הטיפול. אני גם לא חושבת שמנהל או מורה יכול באמת להתמודד בצורה מיטיבה. הדבר היחיד שאני מנסה לעלות לסדר-היום הוא שהשסע הזה מאוד מעמיק, והייתי רוצה שתהיה איזושהי חשיבה. אני הצעתי לבית הספר הספציפי הזה להגיע עם חבר הכנסת שלום דנינו ולעשות שיח איך משתפים פעולה. פשוט לצאת מהקופסה לשנייה ולחשוב, כי זה ילך ויחמיר, ואנחנו חייבים לנסות רגע למנוע את זה – זה הכול.

שר החינוך יואב קיש:

טוב.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני חייב להגיד, רעיון יפה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, אבל הם לא ענו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גינזבורג, ואחריו – חבר הכנסת אביחי בוארון. בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, לפעמים צריך להגיד מילה טובה. וזה מה שאני רוצה לעשות עכשיו, להגיד תודה. אני יודע שתקנת הסובלנות הייתה השנה בתת-תקצוב, אם אפשר לומר כך, ובעקבות פנייתי אליך הסכמת והגדלת את תקנות הסובלנות באופן משמעותי, ל-2.65 מיליון שקלים. זאת תקנה חשובה מאוד, שנותנת מענה לנוער להט"ב ולצוותי חינוך שעוסקים בתחום, לראות איך אפשר להתמודד עם מצבים קיצוניים שונים ואחרים בבתי הספר. דווקא השנה הזאת, כשאנחנו יודעים על יותר בני נוער שחוזרים לארון; כשאנחנו עדיין שומעים שהקללה הנפוצה ביותר בבתי ספר היא הומו, אני קורא לך להמשיך באותה מגמה ולהעלות התקציב הזה. אני יודע שהוא היה קואליציוני בשנים קודמות. בממשלת החילופים, שכבוד היושב-ראש ואני כיהנו בה, הצלחנו להעלות את התקנה לראשונה ל-3 מיליון שקלים, היא המשיכה גם בממשלת השינוי. לצערי, השנה היא קצת פחתה. אנחנו עדיין קרובים לסכום, וצריך להמשיך ולהגדיל. זה כיוון נכון. אני רוצה להודות לך על כך ולעודד אותך להמשיך לתמוך בדבר הזה, כי זה מאוד מאוד חשוב. אין עוד מענים בבתי הספר לתחום הזה מלבד תקנת הסובלנות.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח. אכן, אני זוכר שפעלת למען הנושא הזה גם בכנסות קודמות שהשתתפת בהן. חבר הכנסת אביחי בוארון, שאלה נוספת, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

קריאת ביניים: אני רוצה להגיד לכם יישר כוח גדול על כך שעבדתם על זה ביחד. זה לא מובן מאליו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני השר, בוקר טוב. פורסמה הבוקר ידיעה לפיה מחר תתכנס ישיבה מיוחדת אצל ראש הממשלה. בידיעה, לפחות, הופיע שיהיו שם שר הביטחון, שר האוצר והשר לביטחון לאומי בנושא נוער הגבעות, ומקומו של שר החינוך נפקד מהישיבה הזו – לפחות בידיעה. אני סבור, אדוני השר – ואני בטוח שאתה סבור כמוני – שעיקר הסוגיה פה היא סוגיה חינוכית, ומקומך, אדוני, לא יכול להיפקד מהישיבה הזאת. רציתי לשמוע מה דעת אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר.

שר החינוך יואב קיש:

אתחיל אז לגבי תקנת הסובלנות ולחבר הכנסת איתן גינזבורג, באמת, אני חייב לומר שהיה כבר מאמץ פה בכנסת, אבל לצערי היה מאמץ לעומתי שלא הוביל לשום תוצאה, והתקנה באמת עמדה על כמעט מיליון שקלים. פנית אליי אישית והערת את תשומת ליבי לחשיבות של התקנה. אני חייב לציין שגם היושב-ראש דיבר איתי באופן אישי – פנה וביקש שאתערב – וזה אחרי שלמעשה התקציב של שנת הלימודים התשפ"ו היה אמור להיסגר. באמת, מה שהיה בוועדה הוביל לאסון מבחינת התקנה, ודווקא היוזמה שלך, יחד עם היושב-ראש – עשיתי מה שנקרא מן היקב ומן הגורן והצלחנו. כמו שלפני רגע דיברנו גם על תנועות הנוער שהצלחנו, עדיין יש לנו עוד קצת בעיה עם מכינות אופק, אתה יודע, והארגונים. לפחות פה באמת הבאנו לרף ולתוצאה טובים. אני שמח באמת על שיתוף פעולה פורה, בניגוד להופעה המבזה בוועדת הכנסת, שרק גרמה לנושא הזה ללכת אחורה. ועדת החינוך בכנסת. לגבי, איפה היא, פרידמן, לגבי השסע, איפה היא, פה, יצאה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן איתנו? לא, היא תשמע את התשובה אחר כך, אבל אתה יכול להשיב, כמובן, היא בוודאי תעקוב.

שר החינוך יואב קיש:

אז כמובן שאנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות לטיפול בשסע. אמרתי שזה עוד מתחיל מתקופת הרפורמה, ששם גם הייתה הדלקה. דרך אגב, היה ניסיון – אני חייב לומר לך, היושב-ראש, לא יודע אם אתה זוכר – לכל אורך תקופת תחילת הכהונה של הממשלה הזו, היה ניסיון להכניס את המחאה לתוך בתי הספר, ואני עצרתי את זה ואמרתי בצורה מאוד ברורה, בתי הספר לא יהפכו להיות זירת הפגנות. שם לומדים. עכשיו, אני מפריד בין זה – וזה תלוי גיל, כמובן, אני לא מדבר על בתי ספר יסודיים – אבל בהחלט בבתי הספר התיכוניים, שיח מכובד ומכבד, שבו דנים בוויכוח החברתי, זה לגמרי לגיטימי. יותר מזה, אני דווקא רוצה להתייחס רגע לחברות וחברי הכנסת פה. אני אומר בצורה מאוד ברורה: אנחנו לא מאפשרי ביקור בבתי ספר של חברי כנסת או של שחקנים פוליטיים ללא אישור. מתי נותנים אישור? אם לא מדובר באירוע פוליטי – וזה בסדר, ויש מקרים כאלה; או לחילופין ההפך, אם יש ביקור מאזן. זאת אומרת, בקשר להצעה שלך, אני מאוד אשמח להוביל מהלך של נציג קואליציה ואופוזיציה, שבאים ביחד למסגרת בוגרת מספיק ועונים על שאלות. זה יכול להיות אירוע שאפשר לרוץ איתו בשוטף. עם זה אני מאוד בעד. אנחנו מוכנים, אני אומר. הרי יש גם חוזר מנכ"ל מפורט מאוד שמדבר בנושא ומסביר גם למורים איך – לכל מורה יש עמדה. אולי לא בכל נושא, אבל יש עמדה – אתה בא לשיח פוליטי בגיל מסוים, אפילו על תפקידה של הרשות המחוקקת מול תפקידה של הרשות השופטת, בסדר? אני לוקח נושא שמן הסתם יש בו עמדות שונות במדינת ישראל. מה צריך לעשות המורה? יש לו את העמדה שלו, ולא משנה מאיזה צד. כשהוא מגיע לשיח הזה והוא צריך ללמד בשיעור אזרחות, אז הוא צריך להציג את כל העמדות, לדבר על, מה שנקרא, הקונפליקטים המובנים בין עמדה אחת לשנייה, ולתת לתלמידים את ההרגשה שיש פה מגוון דעות. דרך אגב, לחשוב, כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה, ולנהל שיח סביב העמדות. לא לבוא בדוקטרינה אחת, לא לבוא ולהשתמש בכוח שלו כמורה או כמנהל ולנסות לשטוף את המוח בדבר כזה או אחר. לא לקחת תלמידים להפגנה פוליטית בטענה של – לא יודע מה – כל מיני המצאות. אלה דברים שנתקלתי בהם. אם נצליח לשמר בתוך מערכת החינוך שיח מאזן, מכבד, שבודק את העמדות מכל הצדדים, זו המטרה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זאת שנת בחירות השנה, יהיו הרבה מאוד עימותים בבית ספר, דבר שהיה מקובל בשעתו. האם זה חל באופן ספציפי גם השנה?

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני רק מתכוון לפאנלים, לא לעימותים, חלילה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כוונתי לפאנלים.

שר החינוך יואב קיש:

חד-משמעית, פאנל חייב להיות פאנל מאזן. לא יכול להיות שמביאים פאנל שיהיה שם – הינה, אני אלך מהכיוון, תהיה עוצמה יהודית, הבית היהודי והליכוד באים לפאנל. זה לא פאנל.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל - - - בממלכתיים-דתיים, כי שם אני יודע, ואתה יודע שמעולם לא הזמינו אותי.

שר החינוך יואב קיש:

מה שאתה אומר שאני יודע, אני אומר לך: אני לא יודע, ואני אומר לך חד-משמעית, בכל מקום כזה התמונה חייבת להיות מאוזנת ולהגיע בפאנל שכשאני אסתכל עליו, או שכל אדם רגיל יגיד : כן, יש פה שומעים מגוון דעות מכל הצדדים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר ולחברי הכנסת. אה, סליחה, נכון, חברנו, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

אתה רואה, אנחנו מזניחים את הקואליציה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חלילה, חלילה. עד שסוף-סוף מישהו מהקואליציה שואל שאלה נוספת.

שר החינוך יואב קיש:

נושא נוער הגבעות. אני רוצה להגיד, לשאלתך, אנחנו שם ואני שם ואתה יכול לעדכן את הכתבים שמשרד החינוך יגיע. אנחנו פשוט לא עושים, לא עובדים בשביל התקשורת, אנחנו עובדים בשביל העשייה. אז כן, כמובן, התפקיד של משרד החינוך חשוב מאוד מאוד. אנחנו נערכים לזה, אנחנו עשינו עבודה בעניין, יש לנו תוכנית מלאה. היא תוצג, כולל המשמעויות, המשאבים, כל מה שצריך בעניין הזה. צריך להפריד: יש מקרי קיצון, שבהם נוער עבריין – אתה יודע, זה יכול להיות גם בספסלים פה בירושלים; זה יכול להיות במקומות אחרים שנוער שהוא עבריין וצריך לטפל בו במסגרת עבריינית. נוער הגבעות, אני חושב שברובו צריך לטפל דווקא במסגרת החינוכית; צריך לדאוג שיהיה את הקצה שיטופל משמעתית, אבל יש ספקטרום רחב מאוד שבו אנחנו כמשרד החינוך חייבים להתערב. אנחנו שם, דרך אגב, אבל לא מספיק. בין השאר, זו הכוונה של הדיון הזה

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. השאילתה הבאה והאחרונה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת משה סולומון בנושא התאמות לתלמידים בתקופת מלחמה. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

הערת אגב, הינה אתה רואה, אני לא יודע למה, זו התשובה. סתם, תסתכל על התאריך, מתי השארתי אותה. אתה מבין?

היו"ר אמיר אוחנה:

יכול להיות שזה קצר בתקשורת, אבל צריך לפתור את זה.

שר החינוך יואב קיש:

זה חשוב לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

מעולה, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

רק שתדע, התאריך פה זה 28 באפריל. זאת אומרת, חצי שנה, לצערי, אחרי שיש לי פה כבר תשובה מוכנה, זה לא הגיע אליך. כן.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אז באמת השאלה שלי היא מינואר, כן, אני מבין, גם שוחחתי איתך ונתת לי תשובה בעל-פה, וניסיתי עוד לקדם את הצעדים הבאים ולא הצלחתי. כנראה, לצערי, זה יהיה רלוונטי גם לשנה הזאת, כי הבגרויות של השנה החולפת כבר היו. אני אשאל את השאלה ואנחנו נבין את ההערה שלי. תלמידי ישראל רבים, מכיתות י' עד י"ב, מתכוננים לבחירות הבגרות. בשל המלחמה, משרד החינוך נערך להתאמות למפונים ולנפגעי המלחמה, אך לא לשאר התלמידים שנפגעו גם הם. מדובר בעוול קשה בעבור תלמידים שנפגעו באופן עקיף, וזה נוסח השאילתה. אני אוסיף עוד שני משפטים: בגדול מדובר פה על מעגלים רבים של תלמידים שאדוני השר מכיר היטב: גם אלה שנפגעו בעקבות המלחמה עצמה, אבל גם אלה שנפגעו בעקבות זה שהוריהם יצאו למילואים והם לא פנויים לזה; גם בעקבות זה שמורים עצמם יצאו ולא יכלו ללמד, ולכן הם לא קיבלו את כל החומרים האלה. השאלה הזו הייתה לגבי הבגרויות בקיץ החולף, לפני הקיץ החולף, אבל היא נכונה גם כן לשנה הקרובה. אני אשמח לקבל תשובה על כך.

שר החינוך יואב קיש:

אז אני רק רוצה להזכיר לכולנו שבקיץ האחרון, בתקופת הבגרויות, היינו במלחמת עם כלביא, כחלק ממלחמת התקומה. ובסוף, ההחלטה שלקחנו אז – שהייתה החלטה לא פשוטה, אני חושב שזו הפעם הראשונה אי-פעם שקיבלנו אותה במשרד החינוך, אבל אני חושב שהיא הייתה החלטה נכונה, ונתנה גם מענה למצוקות – הייתה שניתן יהיה להשתמש בציון המגן שכבר הוגש, ולא לגשת למבחנים. אני חושב שזאת הייתה החלטה חשובה שעזרה מאוד, והוציאה הרבה מאוד לחץ. בכלל, אני רוצה לציין, לכל אורך מלחמת התקומה – דרך אגב, אני לא יודע להגיד אם היא הסתיימה. אנחנו מקווים, אבל יכול להיות שנצטרך לחזור אליה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

בעצימות נמוכה יותר.

שר החינוך יואב קיש:

בעזה עוד לא השלמנו את המשימות שלנו. יש עוד שלושה חטופים חללים שעוד לא חזרו, ואנחנו מחויבים להחזיר אותם. ואתה יודע, זו הזדמנות טובה וחשובה להגיד – להחזיר אותם, גם אור דרור וגם גואילי וגם יש אזרח תאילנדי. אנחנו מחויבים להחזיר את שלושתם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם יש שאלת המשך לחבר הכנסת סולומון בלבד, נאפשר זאת. אין שאלות נוספות במסגרת של שאילתה רגילה. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

רק להגיד - - -

משה סולומון (הציונות הדתית):

אני לא הבנתי את התשובה.

שר החינוך יואב קיש:

הוא שאל, אני עכשיו עונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, רק שאלת המשך לשואל.

שר החינוך יואב קיש:

אבל עוד לא סיימתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רק רוצה לומר שבעצם לאורך כל המלחמה עשינו מעגלי התאמה – וכמובן, המפונים קיבלו מענים ראשונים. ההתאמות האלה כללו שינוי ציון המשקל השנתי אל מול הציון של הבחינה, תוספת זמן, היבחנות בעל פה מול גורם אנושי בבחינה באנגלית, הקלות במקצועות ההגבר ובליב"ה. והיו הרבה חוזרים. זאת אומרת, אנחנו כל הזמן עשינו. לגבי השנה הקרובה, גם פה יש ועדת חריגים. אנחנו לא נותנים הקלות גורפות, אבל יש ועדת חריגים, וכל מי שחושב שהוא צריך לקבל הקלה בגלל מצב כזה או אחר יכול לפנות, להגיש את הבקשה, והיא תישקל ותאושר או לא תאושר לפי הדרג המקצועי. זאת אומרת, השנה אנחנו לא הולכים להקלות גורפות לשום סקטור, לשום מקום. אבל מי שמרגיש שברמה האישית הוא נפגע מ-א', ב', ג', יכול לפנות בצורה מסודרת, ונושא ההקלות ייבחן. אנחנו עשינו גם הרבה מאוד דברים נוספים במלחמה בשביל לצמצם את הפערים, כולל למידה דיגיטלית מרחוק, קורסים לצמצום פערים בשעות נוספות לתגבור לבגרויות, גם בחופשים. ובעצם הקלנו בכל מה שקשור בנושא תהליכי המישוב וההערכה בעת חירום לאור שיבוש הלמידה. עכשיו, כמו שאמרתי, אנחנו בחזרה לשגרה וללמידה רציפה ככל שניתן, כולל היבחנות במתכונת מלאה. יש בזה גם מסר חינוכי חשוב, זה חלק הכרחי בחיזוק החוסן והרציפות התפקודית של התלמידים, תחושת הביטחון והמשמעת. תודה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה, אדוני השר. זה בהחלט נותן מענה מאוד משמעותי לאותם מקומות שבהם מאוד ברור שהייתה פגיעה, למשל מפונים וכן הלאה. העניין הוא שיש בעיות אגביות. אדוני השר, אתמול היה דיון בוועדה לזכויות הילד בראשותה של קטי שטרית. הגיעו לשם גם ילדים של מילואימניקים, שעשו כאן 600 ימים ו-500 ימים. הנערים שהיו שם, שאמרו שהם תלמידים מצטיינים ורציניים, דיברו על כך שהפניות שלהם לעשות בגרות איכותית ורצינית לוקה בחסר. ולכן, תשובתך, שבה אתה אומר: נעשה התאמות בעקבות פניות – זה מאוד מאתגר, זה מאוד קשה. כי אותם חלשים אולי יפנו, אבל אותם תלמידים שהם באמת טובים ואיכותיים ויש להם יכולות, הם לא תמיד יפנו. השאלה היא האם אנחנו יכולים שיהיה מפתח אחר? כלומר, בסוף, אם יש משפחה שבה אחד מההורים נמצא מאות ימים במילואים, האם אנחנו נוכל לתת להם איזשהו מענה יותר ממוקד?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

תראה, אתה בעצם מכניס אותי לתפקיד ועדת החריגים. אני לא איכנס עכשיו, ואני לא אגיד לך על מקרה כזה או אחר. את מה שתיארת צריך להעלות על הכתב, לפנות לגורם הרלוונטי אצלנו – אם צריך אני אחבר אותך, אני מניח שאתה גם יודע – ופשוט שיגישו פנייה. הם יזמנו, יבדקו, ילמדו, ואם צריך לתת מענה – יינתן. אני לא יכול עכשיו להגיד כך או אחרת על מצוקה כזו או אחרת.

משה סולומון (הציונות הדתית):

מחילה. אני מבין את מה שענית לי, וגם הפניתי את אותם פונים אליי לוועדת החריגים, כמו שציינת. אני רק אומר שיש משהו שהוא לא חריג, אני אומר שיש באופן - - -

שר החינוך יואב קיש:

יכול להיות. אני אומר, אם נלמד מפניות חריגים שמדובר פה באירוע קטגורי, אז יכול להיות שאקטיבית נצא ונגיד: כל הקטגוריה הזו יקבלו הקלה כך וכך. זאת אומרת, זה מן הסתם יקרה. מה הכוונה? יכול להיות שיהיו לפעמים, לא יודע, מקרים קשים של אובדן במשפחה, חס וחלילה. ואז יכול להיות שנודיע: כל מי שהיה לו אובדן במשפחה במהלך השנה יקבל הקלה כזו או אחרת.

מאיר כהן (יש עתיד):

יש, יש את זה, אדוני השר, אני רוצה לחדש לך.

שר החינוך יואב קיש:

יש.

מאיר כהן (יש עתיד):

יש את זה.

שר החינוך יואב קיש:

יש, אני יודע. בשביל זה השתמשתי בזה. זה היה לשנה שעברה, אבל אני לא יודע אם זה ממשיך.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוועדת חריגים – אובדן במשפחה.

שר החינוך יואב קיש:

נכון, אבל אני לא יודע אם זה ממשיך לשנה הבאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת סולומון. תודה לשר החינוך.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה. תודה רבה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רק רוצה להגיד, כי דיברת על תלמידי תיכון, ואני - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

זאת הזדמנות גם לברך את תלמידי התיכון ערערה, שנמצאים איתנו כאן ביציע.

שר החינוך יואב קיש:

שלום. שלום, שלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. אם דיברנו על מערכת החינוך – הינה, הם כאן איתנו.

שר החינוך יואב קיש:

זהו, דיברנו על מערכת החינוך. אז אני בא הבוקר מסיור שהוא לא ראשון שלי, אבל הוא מרגש, בעיר דוד. חבר הכנסת מאיר כהן, אני בטוח שאתה מכיר היטב את עיר דוד.

מאיר כהן (יש עתיד):

כולל החידושים.

שר החינוך יואב קיש:

כולל מה שקורה שם. יש שם באמת מיצג מדהים, זה לא מיצג - -

מאיר כהן (יש עתיד):

חדש.

שר החינוך יואב קיש:

- - זה דרך הולכי הרגל - -

משה סולומון (הציונות הדתית):

נכון.

שר החינוך יואב קיש:

- - מבריכת השילוח שמגיעה – אתה היית, היושב-ראש, כשפתחנו את זה יחד עם שר - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

מזכיר המדינה האמריקאי.

שר החינוך יואב קיש:

מזכיר המדינה רוביו. זה מרגש מאוד. הייתי שם. דרך אגב, היה שם ביקור של בית ספר הנדסאים מהרצליה, שבאו לראות את דרך עולי הרגל עד הכותל, ולרובע היהודי. אני שמח מאוד שהם הגיעו, זה קרה בהחלט בזכות ההתערבות שלנו. תודה רבה לתלמידי בית ספר ערערה, שלום. ואנחנו נמשיך לחזק את הזהות היהודית, את הביקורים בירושלים, בעיר דוד. זה באמת הבסיס של הבסיס שלנו כעם יהודי פה בארץ הקודש, ואני מאוד התרגשתי להיות שם, ושמחתי מאוד לראות אותם. תודה רבה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק שירות המילואים, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת משה טור פז ויולי יואל אדלשטיין, שנמצאים איתנו. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת טור פז להציג את הצעת החוק. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשות חברי חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שעבדנו ביחד על החוק הזה, אני אומר כך – בשנת 2008, באמת באחד הרגעים החשובים בחקיקת כנסת ישראל, חוקק חוק המילואים הראשון, הגדול, שבעצם ערך ועדכן את כל תחומי המילואים הנכונים דאז. ברמה האישית הייתי אז בדיוק בכניסה לתפקיד מג"ד במילואים, והחוק באמת נתן סט שלם של הטבות ודאגות לאנשי המילואים. מי שכידוע דחף אותו – בסוף זו הייתה הצעה ממשלתית – היה חבר הכנסת דאז איתן כבל, איש שדולת המילואים, וגם איש מילואים עד היום, דרך אגב. היום בגיל 65, כמדומני, הוא כרגע במילואים בצפון, יחד עם החטיבה שלו. וחבר הכנסת אדלשטיין ואני בעצם לפני כשנה התחלנו לחקור ולבדוק את כל החוסרים בתחום המילואים. למי שלא יודע, עלו פה עשרות חוקי מילואים מתחילת המלחמה, תיקונים ותיקוני-תיקונים, והגענו למסקנה שאי-אפשר בלי לתקן את השורש. וישבתי עם איתן כבל, ודנו למעשה בחלקים השונים של הצורך. וכצפוי, מצאנו עשרות תיקונים נדרשים. ולכן הושבנו את הצוותים שלנו והבאנו את ארגוני המילואים, וחבר הכנסת אדלשטיין הציע את ההצעות שלו ואני את ההצעות שלי, וממש אבן אחרי אבן יחד עם חבריי למילואים, חבר הכנסת מאיר כהן, אלעזר שטרן ואחרים, עסקנו בתחום-תחום – נשות המילואימניקים, שזה תחום שב-2008 בכלל לא היה; נשים במילואים, שזה תחום שלא כוסה. היום כ-20% מאנשי המילואים הן נשות מילואים. ובוועדת החוץ והביטחון, אז בראשותו של חבר הכנסת אדלשטיין, הובאו קולות שלא דנו בהם בעבר – כל נושא הטיפול הנפשי-רגשי, שמקבל היום מענה מוגבר, אבל עדיין חסר, ועוד ועוד נושאים שאנשי המילואים הראו לנו, שארגוני המילואים הרבים שגם קמו מאז המחישו שלא מטופלים היטב. ואנחנו בהצעת החוק הזו – היא לא הצעת חוק רגילה, אני מדגיש, היא תופסת כמה עשרות עמודים ומאות סעיפים, ותתי-סעיפים – מתקנים מהיסוד את תחום המילואים. אדוני היושב-ראש, הגעתי למצב שפנה אליי הצוות המקצועי שלי ואמר לי – אתה שומע, ולאדי? קינלי, אתה חופר. למי שלא יודע, אתה חופר, כאילו אתה אובססיבי לנושא. הצוות שלי אמר: קינלי, אתה חופר. חפרת ברמות. זו הצעת החוק ה-12 שלנו בנושא המילואים. הכול נאמר. וגם: למה לך לנאום, אין קשב. זה נכון, האמת היא שזה נכון. נאמר כבר הכול, כמו ששר מישהו, ואני רק אוסיף פרט פיקנטי מהצוות שלי. זה שאמר לי את זה נמצא כרגע במילואים. נועם, היועץ הפרלמנטרי שלי. גם על זה כבר דיברתי, אבל זו הפעם השישית שהוא במילואים מתחילת המלחמה. שישית, הוא ועוד רבים ואחרים טובים. וכמו שהוא אמר לי פעם: אני יועץ פרלמנטרי במילואים וחייל בעבודה. אז איך זה מתכנס? ולמה בעצם אנחנו חופרים? ולמה בעצם גם לדבר, כמו שאומרים ללמפה, כי מה, רק לי אכפת מהמילואים? מה, לכם לא אכפת? בוודאי שאכפת לכם. מה, אתם לא שומעים את זה בוועדות? מה, אתם לא רואים מסביבכם? אז בואו נדבר על נתונים – גם על זה לא בפעם הראשונה. בתחילת המלחמה דיברנו על 20 ימי מילואים. הזכרנו את חוק המילואים ההוא, שדיבר על 54 ימי מילואים בשלוש שנים או 84 לקצינים. אלה המספרים שדיברנו עליהם. התחילה המלחמה, ופה, אני, דיברתי על 100 ימי מילואים. זה היה נשמע המון. ואז דיברנו על 200, והגענו ל-365, לשנה. היום אנחנו כבר מדברים על אנשי מילואים עם צווים פתוחים שנמצאים שנתיים במילואים. פגשתי אחד כזה השבוע. אנשים שאין להם לא לימודים, לא עבודה, לא שגרה, בטח לא זמן נורמלי למשפחה. התחושה היא שלמרות שנעשה הרבה, עוד יש המון עבודה. אנחנו כאילו חופרים, אבל בעצם עם ישראל עוד לא עשה את כל מה שנדרש לטובת אנשי המילואים שלו. אנחנו, נבחרי הציבור, שולחים את החיילים לשוחות – החיילים האלה הם אנשים בני 30 ו-40 ו-50. ברגעים אלה ממש, בן כיתה שלי בן 53, עומד במחסום ליד מודיעין. הגדוד שלו הוא כולו, מאיר, אנשים בני 40 עד 60. כל הגדוד – גדוד חדש שקם במלחמה, לא אחד ולא שניים. ובזמן הזה, אני מזכיר, אנחנו מתבשרים שבגלל שני רבנים הולך לחזור חוק ההשתמטות לדיון בוועדת החוץ והביטחון. כלומר, בני ה-40 וה-60 כרגע, כרגע, עומדים במחסומים. דרך אגב, החבר שלי אתמול עשה מעצר.

מאיר כהן (יש עתיד):

חבר הכנסת שטרן אמר לקרוא לו יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, הרב לנדו.

משה טור פז (יש עתיד):

הרב לנדו מונה – זה שטרן אמר – לראשות ועדת החוץ והביטחון, כי על פיו יישק דבר. הרב לנדו יקבע אם אנחנו חוזרים לדיונים או לא. באמת נהדר. צריך לומר - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

גם הירש - -

משה טור פז (יש עתיד):

גם הרב הירש. אבל צריך לומר, הם הרבנים, כבודם במקומם מונח - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

גם הירש, ביחד, ממלא מקום.

משה טור פז (יש עתיד):

- - הם בשנות התשעים לחייהם, אבל שלשום ישבתי בחתונה עם שני ראשי ישיבות הסדר מהציונות הדתית, שני ראשי ישיבות, אחד מעוטף עזה ואחד מעיירת פיתוח, והם אמרו לי: קינלי, בתי המדרש שלנו עדיין ריקים. החבר'ה לא חזרו. החבר'ה ההסדרניקים משרתים במילואים כמעט ברצף. גם כן הישיבה הציונית – שתי הישיבות שדיברתי איתן, ריקות. אז אני חופר, כן, אני מצטער. חבר, אני חופר. אני חופר לכם, נבחרי הציבור של עם ישראל, ששולחים את העם הזה לשוחות, ובמקביל נותנים פטור לצעירים אחרים, שמקורבים לשלטון. ואתם יודעים מה? זה לא סיפור של העבר, כי בצה"ל נערכים לעוד שנה – 2026 – עם 60,000 חיילי מילואים בכל רגע נתון. עכשיו תעשו איתי מתמטיקה, שיעור מהיר. אם יש כ-400,000 מקצה לקצה – זה מה שפורסם – ו-60,000 מתוכם במילואים, אז הצווים של שנה הבאה הם 70 עד 75 יום.

מאיר כהן (יש עתיד):

הם 70 יום בטוח.

משה טור פז (יש עתיד):

70–75 יום לחייל. לפני בלת"מים, בלי תמרון, בלי חזרה ללחימה בלבנון או בעזה. 70 יום, חודשיים וחצי. זה נושא חופר, נכון, כי החיילים כרגע חופרים שוחות, אבל יש בחורים אחרים – 100,000 במספר – ששוכנים באוהלה של תורה. כבר דיברתי כאן מספיק על כמה אין סתירה בין זה לבין שירות מבצעי, וכמה "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו" באהלן אהלן, כאילו זה לא נוגע אליכם. אז אני שואל: חבר הכנסת ביסמוט, שר הביטחון כץ, הרי אתם יודעים, אתם יודעים את האמת: שצריך חיילים וצריך גיוס מתפקד וצריכים לטפל בצורכי הביטחון. והינה אנחנו מביאים לפה חוק מילואים, ואתם יודעים מה? יבואו ויגידו לי: תקשיב קינלי, ועדת השרים דחתה את זה בשלושה חודשים כדי לדון בזה, אבל מה עצוב? שזה כבר קרה לפני שלושה חודשים. כן, את החוק הזה הגשנו, חבר הכנסת אדלשטיין ואני, לפני כמה חודשים, וועדת שרים לחקיקה דחתה אותו. אז חיכינו בסבלנות שלושה חודשים, והעלינו אותו מחדש, כי אין לנו ברירה. אז הבאנו אותו ביום ראשון, ומה אמרה הוועדה? עוד שלושה חודשים, כאילו שלאנשי המילואים יש זמן. אז אני כאן לומר לכם, חברי הכנסת בקואליציה, חייבים לתקן את חוק המילואים, חייבים חוק גיוס שיגייס את החרדים. חיילי המילואים צריכים להיות עטרה של הבית הזה, לא טורח, לא התעלמות, לא עצימת עיניים, היהלום בראש הכתר. ההתכחשות לזה היא ביזיון. ולכן, התיקון הגדול לחוק המילואים, שחבר הכנסת אדלשטיין ואני מביאים היום, הוא תיקון היסטורי, ומי שירים יד נגדו – לא משנה מה התירוץ שהוא נותן – מחזק את ההשתמטות, מחליש את אנשי המילואים ופוגע בהם. על זה שווה לחפור, על זה שווה להגיד. ואם חוק הזה לא עובר – סך הכול מדובר בטרומית, עוד יש עליו עבודה, אבל צריך לומר, עבדנו עליו שנה – מה שלא עובר היום בקולות של משתמטים, בקולות של מפלגה שקוראים לה ציונות דתית, בקולות של מפלגה שאמורה להיות ליברלית ולאומית, זה ביזיון אם החוק הזה לא יעבור היום. צריך כאן ממשלה שתצביע בעד המילואימניקים, קואליציה שתיקח את החקיקה הזו, שתבטיח שנים קדימה את עתיד אנשי המילואים. כל עוד זה לא יקרה, זו יריקה בפרצופם של אנשי המילואים. הגיע הזמן להצביע בלי שיקולים פוליטיים. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד להזמין את השר יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, נושא המילואים במלחמת התקומה, הוא נושא שגם הממשלה וגם הכנסת נגענו בו בהמון המון אספקטים, ובצדק. מדובר בציבור איכותי, שנכנס מתחת לאלונקה. חלקו מסכן את חייו, האחוזים שלו, מה שנקרא מכלל האוכלוסייה נמוכים מאוד, ונוצר מצב שנוכח התמשכות המלחמה, אותו ציבור שילם מחיר כואב בכל מיני אופנים. אנחנו פעלנו ופועלים כל הזמן לתת תגמול מאוד מאוד משמעותי לכל משרתי המילואים. ופה, מה שמציעים חברי הכנסת טור פז ואדלשטיין הוא להסדיר באמצעות חוק חדש את כל ההיבטים הנוגעים למערך המילואים בצה"ל, תוך התייחסות בין היתר למבנה מערך המילואים, היקפו, חובת השירות במערך, היקף ימי המילואים, זכויות והוקרה לחיילי המערך, ועוד. מבחינת המהות, אמרתי כרגע, אין פער. הממשלה עושה, עשתה ותעשה המון למען המילואימניקים. השאלה היא איך נכון שהבית הזה יוביל את המהלך הזה. הצעת החוק מעלה קשיים מהותיים, שכן המבנה של המילואים, ההיקף, היקף ימי השירות והאופי שלהם, כולם נושאים מהותיים המצויים בליבת אחריותו וסמכותו של צה"ל, וזה מחייב ומצריך את מעורבותם של כל גורמי המקצוע בצה"ל. מעבר לכך, נדרשת בחינה מעמיקה של עצם ההצעה לאגד את כל החקיקה בנושא מילואים לחוק אחד מקיף, יש לזה השלכות כבדות משקל רבות. ולכן, כמי שמכיר את עבודת הבית הזה, גם אם הכוונה ראויה – ואני בטוח שכוונתם של חברי הכנסת היא בהחלט ראויה ומשמעותית – הצעת חוק כזו חייבת להגיע כהצעת חוק ממשלתית ולא בהליך של חקיקה פרטית. עוד יצוין כי בכל הנוגע לתגמול והוקרת חיילי המילואים לאורך מלחמת התקומה, העבירה הממשלה החלטות הנוגעות להרחבה משמעותית של ההטבות שלהן זכאים חיילי מערך המילואים, עם דגש כמובן ללוחמים. עבודת המטה של הממשלה בעניין זה נמשכת אף בימים אלו. מעבר לכך, אני גם רוצה לומר שהיום זה לא רק אנשי המילואים, זה גם אנשי הקבע. גם פה, אנשי קבע בתקופת מלחמת תקומה – לא דין השירות שלהם, בטח לא של הלוחמים, כדין אנשי קבע בתקופה רגילה. גם פה הממשלה נדרשה להרבה הרבה מאוד היערכות והתייחסות, ורק לאחרונה העברנו בהחלטת ממשלה, עם היקפים של מיליארדים, מענה גם לנושא אנשי הקבע. ולכן, לאור המורכבות הגדולה של הנושא ולאור החשיבות שלו, קודם כול, אני רוצה לומר למציעים, ואני לא יודע אם היה שיח, אם התנהל שיח בעניין הזה, של החלטה של לדחות בשלושה חודשים את הדיון, על מנת שננסה להגיע להסכמה ולהצעת חוק ממשלתית שתיתן מענה לכל האתגרים. אני לא יודע אם הנושא הזה עלה. דיברו איתכם? לא. אז קודם כול אני רוצה, חברי הכנסת, ואני אומר עוד פעם, אני לא רואה את זה כאירוע אופוזיציה-קואליציה, לא סתם יש לנו גם את חבר הכנסת יולי אדלשטיין. יש פה קונצנזוס רחב בבית הזה שכל נושא המילואים צריך לקבל מענה מקצועי, מעמיק, מיוחד. והייתי מבקש, חברי הכנסת, תבחנו את הדבר הזה, ויכול להיות שנגיע להסכמה לדחייה בדבר הזה.

משה טור פז (יש עתיד):

לאור זה שקיבלנו שתי דחיות, זה לא נראה לי.

שר החינוך יואב קיש:

אוקיי. אז אני עכשיו ברשותך אעבור לדבר על דברים נוספים בחמש דקות שעוד יש לי, כי חשוב לי לומר מספר מילים. ראשית, אני אחזור על משהו שחשוב לי שיותר חברי כנסת ישמעו, כי הם פה ולא היו בבוקר, וזה שאני הייתי בבוקר במוזיאון הכנסת בבית פרומין. דרך אגב, מי מחברי הכנסת היה בו? אתם יודעים לומר? מי שהיה יודע? היית, יו"ר הכנסת לשעבר מיקי לוי, חברת הכנסת מטי צרפתי, גם אתה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

כולם מוזמנים.

שר החינוך יואב קיש:

מוזמנים. מהצד הזה מי ביקר במוזיאון? מוזיאון הכנסת. חבר הכנסת אדלשטיין, היית במוזיאון הכנסת?

קריאה:

בקיצור, רק אנחנו. רק מהאופוזיציה.

יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):

היושב-ראש יעיד שהקמתי אותו.

שר החינוך יואב קיש:

מה היושב-ראש?

יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):

היושב-ראש יעיד שהתחילו לעבוד עליו בתקופתי.

שר החינוך יואב קיש:

אני יודע. למה אני שואל אותך? אני אומר - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

קטי שטרית הייתה.

שר החינוך יואב קיש:

קטי שטרית הייתה. אז פה יש צדיקים בצד הזה, שהיו. אז אני אעבור רגע לצד השני ואני אגיד: חברים, חברי הקואליציה, אני רוצה לומר לכם שאני פתחתי את הבוקר בביקור במוזיאון הכנסת, לא רחוק מפה. שלוש הכנסות הראשונות בעצם פעלו משם, שם הייתה זריקת הרימון לתוך מתחם הכנסת והרבה מאוד אירועים היסטוריים. הכנסת לדורותיה דאגה לשמר את הבניין הזה והשקיעה בזה סכומים גדולים מאוד. הבניין הזה מחודש, יפה. אפשר לתאם סיורים. הוא עוד לא נפתח רשמית לציבור, אבל אפשר וצריך, ואני חושב שראוי שכל חבר כנסת ילך לשם, יראה. יש שם ממש היסטוריה לנגד עינינו.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, מה שיש שם זה לא היסטוריה לנגד עינינו.

שר החינוך יואב קיש:

מה?

נאור שירי (יש עתיד):

זה היסטוריה. ההיסטוריה לנגד עינינו זה אתה.

שר החינוך יואב קיש:

לא שומע. נארגן ביקור.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שהכנסת תארגן לנו ביקור.

שר החינוך יואב קיש:

אז א. ראוי. היושב-ראש יצא כבר?

היו"ר משה סולומון:

הינה, אני אחליף אותו.

שר החינוך יואב קיש:

אז תעביר לו את המסר שיש באמת בקשה לארגן ביקור מסודר של חברי הכנסת, זה ראוי. וכן, זו היסטוריה לנגד העיניים. כשאתה הולך לשם אתה רואה את ההיסטוריה לנגד עיניך. לא הבנתי מה הבעיה - - -

היו"ר משה סולומון:

זה פתוח לכולם. אדוני השר, זה פתוח לכולם, מי שרוצה מתאם ומגיע.

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא נפתח.

שר החינוך יואב קיש:

לא, לא חושב שנפתח לציבור. צריך לתאם את זה.

היו"ר משה סולומון:

שבוע שעבר הוא הזמין את כולם.

שר החינוך יואב קיש:

אוקיי, אז הוא הזמין. אבל אני אומר עוד פעם, זה עדיין לא פתוח לציבור. בוודאי חברי הכנסת ראוי שיגיעו. אני רק לא יכול עם הרעש הזה, ברשותך.

היו"ר משה סולומון:

חברים, אני מבקש לשמור על שקט במליאה. נא לשמור על השקט במליאה, תודה.

שר החינוך יואב קיש:

אני יכול לספר שבחוויה האישית, אני לא יודע אם את זוכרת את זה. חברת הכנסת ביטון וחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, תגידו לי אם אתן זוכרות. בין הגג לקומה השנייה יש ארונית עם קלסרים ישנים כאלה של כל הספרייה, שאתה פותח ומדפדף, לפי ה-ABC, באנגלית. אז הסתכלתי על השם של סבא שלי, זיכרונו לברכה, בקיש, לראות אם יש. אני פותח שם את זה ומצאתי שני ספרים של בריגדיר קיש שהיו בספרייה של הכנסת ב-1966. אני לא יודע איפה הספרים, אבל התיעוד שלהם קיים. זה גם היה נחמד ומרגש לראות.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני מבין שכולם נכנסו להצבעה. זה מפריע מאוד מאוד. סדרנים, אני מבקש לשמור כאן, לדאוג שיהיה כאן שקט. תודה.

דבי ביטון (יש עתיד):

השר קיש, אמרתי שיש זכות שאני אמצא את סבא שלי ואת הסבתות, כי הם באו, גרו בפחונים והיו צריכים להתמודד בחיים. לכתוב ספר זה היה גדול עליהם. אז נכבד את השכנים.

שר החינוך יואב קיש:

אני אסיים בעוד חוויה שחוויתי הבוקר, וגם אותה אני רוצה לשתף. נמצא פה ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. אולי קצת בנימה של אחדות, כי אני יודע מה דעתך על עיר דוד, אני יודע כמה אתה מעריך את זה ואוהב את זה. היה ויכוח עם ראש העיר של הרצליה, מסיעתכם, בעיניי ויכוח מטופש, איזושהי כניסה לתכנים שהם לחלוטין ברמת המנהלת. אני חושב שהמקום הזה הוא מקום מצוין. ראוי שכל תלמיד במדינת ישראל יגיע לעיר דוד, יחד עם הפעילות המדהימה של עמותת אלע"ד שם, יעשה את ההליכה מבריכת השילוח בשביל הולכי הרגל עד לכותל. תלמידי בית ספר הנדסאים זכאים לעשות את הדבר הזה בדיוק כמו כל בית ספר אחר במדינת ישראל. אני דאגתי כשר חינוך שזה יקרה. זה קרה. ואני מאוד שמח שבעניין הזה יש הסכמות, ואני מקווה שלא נכניס נושאים מיותרים ופוליטיים בכל מה שקשור לאהבת ארץ ישראל, לאהבת ירושלים, לחיבור שלנו לשרשרת הדורות, להבנה מאיפה העם היהודי הגיע, הזכות שלנו על הארץ. אני חושב שהמקום הזה, עיר דוד – אולי יש עוד מקומות כאלה – מסמל את החיבור הכל-כך עמוק שלנו למורשת. והיה מאוד מרגש לראות שם את התלמידים מגיעים ומקבלים את כל הידע הזה לנגד עיניהם. כמו שאמרתי בפתח דבריי: היסטוריה לנגד עיניי.

מאיר כהן (יש עתיד):

יואב, אני רוצה להגיד על ראש עיריית הרצליה. הוא לא אמר לא ללכת לירושלים. הוא ביקש שהמפעיל שאתם חייבתם יהיה מפעיל אחר. זכותו. הוא לא אמר: אני לא בא לירושלים.

שר החינוך יואב קיש:

אז אם ככה, בואו נסכם שכולנו מסכימים שביקור בירושלים, בעיר דוד, מקום מאוד חשוב, צריך להיעשות על ידי כל תלמידי ישראל. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לתת לכנסת ישראל דוח קצר על מצב הציונות. מצב הציונות הוא שכולנו יושבים פה ומחכים לקבל אישור משני רבנים בבני ברק על השאלה אם יהיה או לא יהיה גיוס לצה"ל. זה מצב הציונות. אתם קוראים לעצמכם ציונים? יושבים ומחכים לאישור רבנים אם חיילים יתגייסו או לא יתגייסו לצה"ל.

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

קוראים לעצמכם ימין על מלא, קוראים לעצמכם ציונים, קוראים לעצמכם פטריוטים, אתם לא מתביישים? כל הרעיון בהקמת המדינה הציונית היה שלא מחכים יותר לאישורי רבנים אלא מקימים צבא יהודי גאה בארץ ישראל, ומוודאים שהצבא הזה מאויש על ידי כל הצעירים שמגינים על מולדתם. ואתם כולכם עסוקים רק בלהתרפס - -

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברים, נא לשמור על שקט במליאה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

- - בפני כל מיני רבנים בבני ברק, שיגידו לכם אם מותר לכם או אסור לכם, לאשר או לא לאשר גיוס. אם יש דבר שמוודא סופית את העובדה שמה שהונח מול הכנסת הוא חוק השתמטות על מלא זה האישור של הרבנים האלה. הרי הם לא היו מאשרים את זה אילולא ידעו שמדובר בהשתמטות מחפירה. בשנה של יותר מ-900 הרוגים, יותר מ-20,000 פצועים, אתם, שקוראים לעצמכם המחנה הלאומי, הולכים לרבנים ומקבלים אישור לשחרר מצה"ל עשרות אלפי צעירים בריאים. זה אפילו לא בושה, זה פשוט כרסום ביסודות הציונות. תתביישו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. נא לא למחוא כפיים. סליחה, לא למחוא כפיים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות המילואים, התשפ"ה–2025. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. אנחנו נאפשר לכל מי שנכנס לתפוס את מקומו. תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירות המילואים, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

42 בעד, 54 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק שירות המילואים, התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

נעבור כעת לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק דמי מחיה ללוחמות משוחררות), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת רון כץ. הצעת החוק נומקה ביום 21 במאי 2025. אני מזמין את השר יואב קיש, שר החינוך, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה. זה נומק במאי, וזה מה שמופיע בפרוטוקול. אדוני השר, ההצעה כבר נומקה בעבר. אתה רק מציג את עמדת הממשלה. חבר הכנסת רון כץ, תוכל לעלות לשלוש דקות לאחר השר כדי להוסיף.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, אני לא אאריך. גם פה, בדומה להחלטה הקודמת, מקיימים משרדי הממשלה עבודת מטה שעושה בדיוק את הדברים האלה. היה שיח עם המציע לדחות בשלושה חודשים את הדיון.

רון כץ (יש עתיד):

דחו, דחו - - -

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, תן לממשלה להוביל את המהלכים האלה, וזה מה שראוי לעשות. לכן אני מציע לדחות את ההחלטה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, הרבה פעמים אני עומד פה ואני אומר שהכנסת מזלזלת גם באינטליגנציה שלנו וגם בציבור. עכשיו קיבלנו הוכחה חיה. מה קרה פה עכשיו? עומד שר החינוך על הדוכן ואומר: ביקשנו מהמציע לדחות את ההצבעה בשלושה חודשים בשביל שנוכל לעשות עבודת מטה. מה שכח שר החינוך או מה לא הכינו לו בדפים? אנחנו כבר אחרי שלושה חודשים, פעמיים, כלומר חצי שנה שמשרדי ממשלה אומרים: תנו לנו זמן, נביא מענה אמיתי ללוחמות שלנו. והינה, שוב אנחנו פה, אחרי חצי שנה שלא הכינו את החומר, לא עשו עבודת מטה, כולם התרשלו, והלוחמות שלנו שוב לא יקבלו כלום. לא הספיק לכם לראות את הגיבורות האלה ב-7 באוקטובר, איך הן עשו הכול, הכול על מנת לשמור על מדינת ישראל, הגנו בגופן על כל אחד שיושב בחדר הזה. במקום שאתם תבואו לפה היום, חצי שנה אחרי שאמרתם לי: רון, תן לנו זמן למצוא פתרון, ותעמדו פה גאים ותגידו: מצאנו פתרון, אנחנו ניתן להן מענק דמי מחיה, כי רק 12% מתגייסים לתפקידי לחימה. אבל לא, אתם תבואו לפה היום ותגידו לי עוד פעם: קחו עוד שלושה חודשים דמיוניים. השיטה הזאת של הישראבלוף של הממשלה הזאת נחשפה הרגע. במקום לקדם דברים למען עם ישראל, אתם אומרים: תנו לנו זמן, בוא נראה מה יקרה. אז נתנו לכם זמן, נתנו לכם זמן, ושום דבר לא קרה. שום דבר לא קרה. איך אתם לא מתביישים לשלוח לפה שר שאין לו מושג מה הוא אומר? הוא הקריא תשובה כתובה בלשקר לכנסת ולעם ישראל. איך אתם לא מתביישים? יושב פה יושב-ראש ועדת שרים לחקיקה, שר המשפטים. אני רוצה לשאול אותך, אדוני שר המשפטים – יריב, אני אשמח לשאול אותך שאלה. אדוני שר המשפטים, אני אשמח לשאול אותך שאלה: ועדת שרים לחקיקה ביקשה ממני להמתין שלושה חודשים. המתנתי שלושה חודשים, ואחרי זה ביקשו ממני להמתין עוד שלושה חודשים. המתנתי גם אותם. אנחנו חצי שנה אחרי שהחוק היה בוועדת שרים לחקיקה, ואתה ביקשת ממני לחכות כי אתם עושים עבודת מטה למען הלוחמות שלנו. האם נעשתה איזושהי עבודת מטה?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא.

רון כץ (יש עתיד):

זאת התשובה, עם ישראל. זה מה שקרה פה היום. מבקשים לעשות עבודת מטה, מבקשים לעזור ללוחמות שלנו, ובסוף מסתלבטים עלינו ומעבירים בזמן הזה 80 מיליון שקלים לתלמידים בחו"ל. אין כסף ללוחמות, אין כסף לחיילים, אין כסף למילואימניקים – נעביר כספים שלא צריך בשביל חוק השתמטות שלא יקרה. ממשלה של בושה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנא תפסו מקומותיכם. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק דמי מחיה ללוחמות משוחררות), התשפ"ה–2024. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק דמי מחיה ללוחמות משוחררות), התשפ"ה–2024, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

39 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק דמי מחיה ללוחמות משוחררות), התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת גלעד קריב, נעמה לזימי ואפרת רייטן מרום. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

גלעד קריב (העבודה):

מי השר? דיכטר?

היו"ר משה סולומון:

קיש.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, בואו נדבר על החיים בישראל, או ליתר דיוק עד כמה הם הפכו זולים, זולים כקליפת השום. הדם זורם ברחובות ובכבישים. אנחנו מצויים באחת מן השנים הקטלניות ביותר בכל הנוגע למספר ההרוגים בתאונות הדרכים. רק לפני שבוע העיר דובר שרת התחבורה בציניות שרק 399 אנשים קיפחו את חייהם בתאונות דרכים. השר לכישלון לאומי עסוק בחלוקת בקלאוות ובמופעי סטנד-אפ בזירות רצח ואובדן משילות. לשרה רגב יש יהלומים חשובים יותר לעסוק בהם, בעיקר בנסיעות מעבר לים. השר בן גביר, כמו שראינו הבוקר בוועדה לביטחון לאומי, עסוק בצילומים לקמפיין הבחירות של המפלגה שלו, מפלגת חולשה יהודית. אבל התפקיד שלנו הוא לדפוק על השולחן ולדרוש מהממשלה לעשות את מה שהיא צריכה. החיים בישראל זולים מאוד, אבל באופן אבסורדי הם גם נהיו יקרים באופן בלתי נסבל. בעוד הקואליציה שלכם שופכת עוד ועוד תקציבים באופן סקטוריאלי – מאחזים על פני קריית שמונה, ישיבת המשתמטים עטרת שלמה על פני מכינת רבין ומכינות אופק, הילולה במירון על פני שיקום סורוקה – עוד ועוד ישראלים חיים מתחת לקו העוני, מתקשים לסגור את החודש, נאנקים תחת הנטל, לא מסוגלים לשים מזון ראוי לילדים על השולחן; אחד מכל חמישה ישראלים, כמעט שני מיליון בני אדם. ומה הממשלה שלכם עושה בעניין? כלכלת בעזרת השם הבטיח לנו השר סמוטריץ'. השם ישמור אותנו ממנו ומהשותפים שלו שהביאו עלינו את תקופת הנס הזו. החיים בישראל זולים מאוד, אבל באופן אבסורדי הם נהיו גם יקרים באופן בלתי נסבל. בעוד הקואליציה שלכם שופכת עוד ועוד תקציבים באופן סקטוריאלי – מאחזים על פני קריית שמונה, ישיבת המשתמטים עטרת שלמה על פני מכינת רבין ומכינות אופק, הילולה במירון על פני שיקום סורוקה – עוד ועוד ישראלים חיים מתחת לקו העוני, מתקשים לסגור את החודש, נאנקים תחת הנטל, לא מסוגלים לשים מזון ראוי לילדים על השולחן. אחד מכל חמישה ישראלים, זה כמעט שני מיליון בני אדם, ומה הממשלה שלכם עושה בעניין? כלכלת "בעזרת השם", הבטיח לנו השר סמוטריץ'. השם ישמור אותנו ממנו ומהשותפים שלו, שהביאו עלינו את תקופת הנס הזו. החיים בישראל הפכו זולים – החיים בישראל הפכו ליקרים לכיס; החיים בישראל הפכו לבלתי נסבלים במיוחד לאזרחים קשישים, לאזרחים עם מוגבלויות, לתושבים בפריפריה, לצעירים שמנסים לפלס דרך לחיים בכבוד. הם אלו שעומדים לנגד עינינו כאשר אנחנו מניחים את הצעת החוק הזאת על שולחן הכנסת – הצעה שהונחה כבר לפני כמה שנים על ידי חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעה שהיא ניסתה לקדם בפועל כשרת התחבורה, השרה הראשונה שהעניקה עדיפות אמיתית לתחבורה הציבורית בטח למול שרת תאונות הדרכים והדם בכבישים. הצעת החוק שלפניכם מבקשת לספק פשרה הוגנת ביחס לדיון ארוך השנים אודות הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. כל הידע הרב שנצבר מלמד כי קיומה של מערכת תחבורה ציבורית שפועלת גם בימות המנוחה, היא תנאי הכרחי לקיום תחבורה ציבורית אפקטיבית, כזו שמובילה אנשים לוותר על השימוש ברכב הפרטי, שמאפשרת למשפחות עם ילדים לוותר על הרכב השני, שמובילה לצמצום במספר תאונות הדרכים ולירידה ביוקר המחיה, מערכת תחבורה ציבורית שמבטיחה נגישות לאוכלוסייה בגיל הזהב, זו שבנתה את המדינה – אבל זו שזוכה ליריקה בפרצוף פעם אחר פעם תחת הממשלה שלכם; לישראלים שנמנע מהם לאחוז בהגה בשל מוגבלויות; לבני נוער ולצעירים. כל עוד לא תפעל תחבורה ציבורית בשבת במתכונת מיוחדת ומצומצמת, לא תהיה תחבורה ציבורית יעילה במדינת ישראל. הצעת החוק הולכת בדרך של פשרה – היא מבקשת להעביר את הסמכויות לידי הרשויות המקומיות. הציבור הוא זה שיקבל את ההחלטות על המרחב הציבורי שבו הוא מתגורר; הצעת החוק הולכת בדרך של פשרה ומבטיחה שזכותם של נהגים ועובדי תחבורה ציבורית לנוח ביום המנוחה של דתם ועמם, לא תיפגע; הצעת החוק הולכת בדרך של פשרה בכך שהיא מתקפת פעילות שכבר מתקיימת ברשויות רבות – רק ללא תשתית הולמת ובאופן שמקשה על רשויות מועטות תקציב להעמיד פתרון דומה. הצעת החוק לא מבקשת להתריס; הצעת החוק מכירה בחשיבות השבת כערך דתי, חברתי, תרבותי ולאומי. ההצעה מבקשת לצעוד בצעדים מדודים וזהירים קדימה. ההצעה הזאת יכולה הייתה לזכות לתמיכה של רוב דרמטי בציבור הישראלי לרבות בקרב ציבור שומר שבת, אבל ההתנגדות של הממשלה להצעה הזו היא עוד הפניית עורף – הפניית עורף לחיילים שחוזרים לחופשה ונאלצים לנהוג בעייפות מסוכנת או להוציא כל סוף שבוע מאות שקלים על מוניות, רק כדי שהם יוכלו לבלות בימים המועטים של החופשה; הפניית עורף לסבא ולסבתא שלא יכולים לפגוש את הנכדים בסוף השבוע; הפניית עורף לישראלי בעל המוגבלות הפיזית, הנפשית או השכלית שרוצה גם הוא להשיב את נפשו במרחב הציבורי ביום המנוחה שלו; הפניית עורף לתושבת הנגב או הגליל שמבקשת להגיע בשבת לים עם ילדיה. 75% מאזרחי ישראל תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. 68% ממצביעי הליכוד תומכים במהלך הזה. כמעט 40% מהאזרחים שמגדירים את עצמם דתיים לאומיים לא מעוניינים בכפייה דתית, והם מעוניינים לאפשר לחילונים ולמסורתיים נסיעה בתחבורה ציבורית בשבת. אז למה לעזאזל חברי הליכוד מתכוונים להצביע נגד החוק הזה? אולי כי איבדתם קשר עם הציבור הישראלי לרבות הבוחרים שלכם. אתם מכירים את המציאות – משפחה שאין בבעלותה רכב לא יכולה להתנייד כראוי בסופי שבוע. החופש לנוע בישראל תלוי במעמד כלכלי, במצב הגופני ובגיל של האדם. זו הבשורה החברתית של הליכוד לצעירים, לחיילים, לקשישים, לבעלי הנכויות? הצעת החוק הזאת אינה מבקשת לדחוף אצבע בעין לציבור הדתי בישראל – אלא לאפשר לציבור החילוני והמסורתי את החופש להתנייד בשבת בלי תלות בתלוש המשכורת שלהם.

אושר שקלים (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

זמן רב מדי הרגשות של הציבור החילוני והמסורתי - - -

היו"ר משה סולומון:

מה אומר לך המונח מדינה יהודית?

גלעד קריב (העבודה):

מה המונח?

היו"ר משה סולומון:

כן, המונח הזה, מדינה יהודית. יש - - - בין עולם התורה לעולם התנ"ך?

גלעד קריב (העבודה):

רוב יהודי - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה הקשר? מה, אני לא יהודי?

גלעד קריב (העבודה):

רוב יהודי - - -

היו"ר משה סולומון:

שאלתי אותו.

גלעד קריב (העבודה):

תוסיף לי זמן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל זאת לא שאלה בכלל.

היו"ר משה סולומון:

אתה לא חייב לענות, אתה לא חייב לענות.

גלעד קריב (העבודה):

אז לא נענה.

היו"ר משה סולומון:

אוקיי.

גלעד קריב (העבודה):

זמן רב מדי הרגשות והצרכים של הציבור החילוני אבל גם המסורתי נרמסים תחת ההחלטה למנוע תחבורה ציבורית בשבת. תאמר לי, השר לשעבר גולדקנופ, השבת בחיפה היא פחות שבת? נציגי היהדות החרדית שיושבים בקואליציה בחיפה הם פחות דתיים? האם העובדה שהסטטוס-קוו בחיפה שונה גורם לשבת בחיפה להיות פחות מתאימה למדינה יהודית? הרי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת תוריד את מספר הרכבים על הכביש בשבת. היא תתרום לאווירת השבת, היא תוריד את המתח בין חילונים לדתיים בתוך החברה הישראלית. אדוני היושב-ראש, מספר ההרוגים בתאונות דרכים זה לא ערך יהודי? שמעת על קדושת החיים, על פיקוח נפש? לא מעניין אותך שהעובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת מתרגמת להרוגים, להרוגים בכבישים? כל המחקרים מראים את זה. פיקוח נפש זה לא ערך יהודי? לא למדת על זה בישיבה? זה לא חלק מההלכות שלמדת?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, תם הזמן. אני אשמח להשיב לך כשאני אהיה שם.

גלעד קריב (העבודה):

ולכן אדוני, אני אומר לך – אסיים במשפט אחד: השר מיקי זוהר והשר אלקין הציעו הצעות דומות להצעה הזו. בוא תשמע מה אמר חבר הכנסת אמיר אוחנה, יושב-ראש הבית הזה, לפני תשע שנים - - -

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן, תם הזמן. אמרת משפט סיכום.

גלעד קריב (העבודה):

משפט. משפט, אני מצטט - - -

היו"ר משה סולומון:

זה לא נשמע משפט. או, או. כן, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אני מצטט את אמיר אוחנה – יש לברך כל הצעה שמוציאה את המדינה מתפקיד משגיח הכשרות ושמירת השבת. אמן, כן יהיה רצון.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה. תודה רבה. אני מזמין את השר יואב קיש.

אופיר כץ (הליכוד):

יש הצמדה.

היו"ר משה סולומון:

אה, אוי, סליחה. להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן להציג את הצעת החוק. בבקשה. עד שאתה עולה, אני אומר לחבר הכנסת גלעד קריב – אתה מתערב בתכונותיו ובמעשיו של קודשא בריך הוא. הקדוש ברוך הוא ציווה עלינו לשמור את השבת, כולל נסיעה בשבת. אני לא מכיר את הנתונים. אם בעקבות זאת יש תאונות דרכים, זאת לא הסיבה כרגע להתיר נסיעה בשבת. אני מבין את הצורך החברתי והחשוב לתחבורה ציבורית, אבל לא בשבת. תודה. בבקשה, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה - - -

גלעד קריב (העבודה):

מה הקדוש ברוך הוא רוצה? ניקיון ידיים.

היו"ר משה סולומון:

הוא ציווה – שנייה, אני אעצור לך את הזמן, סליחה, מחילה – הוא ציווה, כך כתוב בפירוש, תודה. בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אני מאמין בעיקרון של חיה ותן לחיות. תחבורה ציבורית בשבת היא חלק מאותה התפיסה. אדוני היושב-ראש, אני הראשון שיתנגד לתחבורה ציבורית בשבת בבני ברק או בבית"ר עילית. אבל אין שום סיבה שבערים כמו בת ים, ראשון לציון, חולון, לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת. כל דבר שבא בכפייה תמיד גורר תגובה נגדית. לצערי, זה פוגע באותה אחדות העם שכל כך מרבים לדבר עליה מהשולחן הזה. אדוני צריך להבין שמה שבא מרצונו של אדם הרבה יותר חזק. ואני מסתכל, למשל, על הברית, ברית המילה – 99% מהגברים במדינת ישראל עושים ברית מילה. זה לא בחוק, זה לא בכפייה, אף אחד לא יכול להכריח, אבל כולם עושים, כי אין בזה שום כפייה. הדבר הזה שאנחנו בשבת, יש מוניות ונוסעות מכוניות פרטיות, ודווקא אלו שזקוקים לתחבורה ציבורית, אותם אנשים, אותן שכבות חלשות, פנסיונרים, עולים, אותם מילואימניקים שלא יוכלו להתנייד עכשיו, בזמן מלחמה, שהם זקוקים לתחבורה ציבורית בשבת, אין להם, זה טירוף מוחלט. אני אומר, יתרה מזאת, יושבות פה מפלגות שכביכול, אופיר, כביכול מפלגות ציוניות ולאומיות – הרי יש לנו תיאור של מדינה, יש ספר, אלטנוילנד של הרצל, והוא מתאר איך מדינה יהודית צריכה להתנהל. אין ספק, תחבורה ציבורית היא חלק מהתפיסה הציונית. אני מדבר על ז'בוטינסקי ועל טרומפלדור, האם הם היו נוסעים בשבת? ועוד איך היו נוסעים בשבת, ונסעו בשבת. יתרה מזאת, אתה יודע, כשהקימו פה אגודה פעם ראשונה עוד בשנות החמישים, אגודה כנגד כפייה דתית, מי הראשונים להצטרף לאותה אגודה? פרופ' ערי ז'בוטינסקי, בנו של ז'בוטינסקי.

היו"ר משה סולומון:

מגילת העצמאות – מדינה יהודית ודמוקרטית.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

והרב קוק. הרב קוק גם תרם כסף לאותה אגודה. כשאני מסתכל על כל הפסיפס של החברה הישראלית, לא יכול להיות שרוב האוכלוסייה במדינת ישראל חיה תחת כפייה דתית. כמו שהזכיר הדובר הקודם, קח לדוגמה את חיפה, קיימת שם תחבורה ציבורית בשבת מ-48', וסיעה חרדית, סיעות חרדיות נמצאות בקואליציה, וזה לא מפריע לאף אחד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אין שום סיבה שבמדינת ישראל לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר יואב קיש, שר החינוך, להציג את עמדת הממשלה, בבקשה. בבקשה, אדוני השר.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שלפני שאני מתחיל לענות עניינית – ואני גם אתייחס כמובן עניינית – אני רוצה לשאול את חבר הכנסת קריב. לדעתי, חברת הכנסת מרב מיכאלי הייתה שרת תחבורה. אה, היא נמצאת פה.

גלעד קריב (העבודה):

נכון.

היו"ר משה סולומון:

היא גם תגיב אחרי השר.

שר החינוך יואב קיש:

אה, היא תגיב. אז קודם כול, אתם יכולים להגיד למה, לשאלתכם, לא קודם בתקופתך כשרת תחבורה? למה החוק הזה לא קודם. שאלה טובה, אני אשמח לקבל עליה תשובה. ואותו דבר, האמת שחבר הכנסת ליברמן, אני לא זוכר, שר ביטחון – אני יודע; שר אוצר – אני יודע. אני לא זוכר אם היית שר תחבורה, היית בעברך?

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

כן.

שר החינוך יואב קיש:

כמובן. אז זו גם שאלה, למה לא קודם? אני אשמח לשמוע התייחסות, כי בסוף זה לא נושא שנולד אתמול, זה נושא שקיים – סטטוס קוו ישן וקיים הרבה מאוד שנים במדינת ישראל. אני חייב לומר לכם שבאופן עקרוני אנחנו לא מחפשים לפגוע בסטטוס קוו ללא דיון מעמיק, שמסתכל על כל ההיבטים ויוצא אולי באיזושהי מדיניות חדשה. לבוא באיזה מהלך חד-צדדי, שמנסה סתם לייצר, לפגוע במעמד השבת, זה כמובן לא עמדת הקואליציה הנוכחית. מעבר לזה שהצעת החוק הזו עושה סלט מכל מיני חוקים: מפקודת המסילות, פקודת העיריות, תשלום רק ברב-קו, לא ביישומונים, יש פה הצעה שהיא לא ממש מבושלת, ועושה קצת זילות, בוא נגיד ככה, למוסד החקיקה. אבל בוא נגיד רגע עוד דבר: אני חושב שכשמסתכלים עליה, זה נראה כאילו שבעצם היא רק רוצה לאפשר לרשויות לגבות כסף מהנוסעים. אבל בסדר, אולי זו הכוונה. אני גם רוצה לומר שיש פה מורכבות בין רשויות. זאת אומרת, מילא, אני יכול לומר לשר ליברמן, לדעתי אתה העברת שינוי, שבתוך רשות מקומית ערבית יכלו להפעיל בשבת – אם אני לא טועה, זה אתה הובלת אז בתקופתך – ופה מדובר כמובן על בין רשויות. זאת אומרת, אין פה אירוע רק של רשויות, אלא מסתכלים על שינוי בסיסי בסטטוס קוו בין הרשויות. לכן, מדובר פה על הסדר חברתי-משפטי חדש, ואנחנו במציאות שונה. אנחנו בממשלה הנוכחית מתנגדים להפוך את יום השבת ליום חול. אנחנו חושבים שזה לא נכון. חשוב שיישאר ייחוד ליום השבת במדינת ישראל. אתם יודעים, בעבר, בהיסטוריה ,היו כל מיני דברים, כמו שמפלגת העבודה הסכימה בשנות התשעים לבטל את כל התחבורה הציבורית בשבת, לרבות בחיפה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - מה ההבדל בין מוניות - - - מה ההבדל בין אוטובוסים למוניות?

היו"ר משה סולומון:

תודה.

שר החינוך יואב קיש:

אבל אנחנו, כפי שאמרתי, ובזה אני אסיים להתייחס לחוק ואמשיך לדבר על דברים נוספים, בסוף מדובר בהצעת חוק שנוגעת בבסיס זהותה של מדינת ישראל. לא עושים את זה בהינף יד לבקשת אופוזיציה, ולכן אנחנו מתנגדים. עכשיו אני רוצה לדבר על נושא שבעיניי – ופה אולי חברת הכנסת גוטליב, את גם שותפה לדעתי – על האופן שבו מערכת החקירה מתייחסת לעבירה הברורה של הפצ"רית בהדלפת מידע. זה התחיל בהדלפת מידע - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - -ושקרים - - -

שר החינוך יואב קיש:

- - והסתיים במסירת תצהיר שקרי לבג"ץ. לדעתי הסתה של עובדים זוטרים במערכת הפרקליטות הצבאית תחתיה, לא רק זוטרים, אבל שכפופים לה, וגרירתם לעבירה זהה, ולמעשה קלקול כל המנגנון של הפרקליטות הצבאית בצורה מבזה לדבר שקר, כחלק מתרבות ארגונית. אני חושב שזה דבר מזעזע. מה שלי מפריע זו האדישות ואוזלת היד שפתאום אנחנו רואים במערכת אכיפת החוק. איך יכול להיות שאחרי כל כך הרבה זמן אנחנו עדיין לא מקדמים את החקיקה, ופתאום הכול בסדר? הרי מה קרה כשזה היה אוריך? חבר הכנסת סעדה, כשזה היה אוריך או הנגד, מה קרה אז? איך התייחסו אז? מה פתאום? איזה הבדלים של שמיים וארץ, איך מתנפלים. ברגע שזה מהימין, יש התנפלות של כל מערכת אכיפת החוק, עם פגיעה בזכויות, עם לקיחת טלפונים. פה, עולם כמנהגו נוהג, יש זמן. שיבוש חקירה מוחלט. השותפה הראשית שלו זו היועצת המשפטית לממשלה, היא זו שהייתה שותפה לדבר הזה, היא זו שיצרה את כל ההתנהלות.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - עד עכשיו היא לא אשמה.

קריאה:

מה הבעיה - - -

שר החינוך יואב קיש:

הבעיה היא ברורה: יש פה איפה ואיפה באכיפת החוק – זו בעיה אחת. יש פה התנהלות מבזה של כל הפרקליטות הצבאית. איך נותנים לדבר הזה לקרות? השחתה מוחלטת של הדבר הזה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יש להם את הכלים, שמעת מה היא אמרה? לנו יש את הכלים.

שר החינוך יואב קיש:

הם שולטים בזה. וברגע שזה בא מהשמאל, וברגע שזה מתאים להם לאג'נדה, אז רק מטאטאים; אז הכול בסדר; אז מותר לשקר לבג"ץ; מותר לעשות תצהיר שקרי – הכול עובר, אז לא חוקרים. והם מקבלים גיבוי מהיועמ"שית, ויד רוחצת יד. אולי בגלל שכשהבן של היועמ"שית נתפס לוקח אפוד מחבר שלו בצבא במלחמה, אז הפצ"רית דואגת מהצד השני שיהיה פה שקט, וזו יד רוחצת יד. למה את זה לא בודקים? איפה זה נעצר? צריך להגיד את זה מעל הבמה הזו בצורה הכי ברורה: לא יכול להיות שהדברים האלה לא נבדקים, לא יכול להיות שכשזה נוגע לנגד, שרצה להעביר חומר שהוא בעל חשיבות לאומית לראש הממשלה, אז נכנסים פה לסרטים ולמעצרים ולחקירות שב"כ, וכשמדובר בעבירה כל כך ברורה, לא חוקרים, ויש גיבוי של היועמ"שית. מי יחקור את היועמ"שית? פה אני חייב לומר גם לשר המשפטים וגם לחבריי מהקואליציה, חבר הכנסת סעדה וחברת הכנסת גוטליב, אני לא נכנס לשיקולים של שר המשפטים בעניין הזה. אני חושב שהנזק מהדרדרות להשתהות בחקירה הרבה יותר גדול מכל דבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה השאלה - - -

שר החינוך יואב קיש:

בדיוק. ולכן צריך להתקדם הכי מהר שאפשר בחקירה של היועמ"שית. אי-אפשר לעצור, צריך לתת למינוי של שר המשפטים להתקדם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין מינוי. אין כרגע אף אחד - - -

שר החינוך יואב קיש:

אבל הוא הציג מועמד.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

אני לא מקשיב לבג"ץ בעניין הזה, ואני אומר לכם בצורה מאוד ברורה - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הרוב קובע, הרוב קובע.

שר החינוך יואב קיש:

- - כל עובדי המדינה משותקים היום על ידי היועמ"שית והפרקליטות.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - חוק - - -

שר החינוך יואב קיש:

אין היום עובד מדינה שיכול לעשות את זה. תראו לאן הגענו. התחלתי בדבריי – תראו את מערכת אכיפת החוק.

קריאה:

- - - תשובה - - -

שר החינוך יואב קיש:

אין היום, חוץ מהשופט קולה, שום אדם בתוך מערכת אכיפת החוק שיכול לנהל חקירה כנגד היועמ"שית, וזה מה שצריך לעשות: לבדוק מה עשתה היועמ"שית, איך היא פגעה באמת, איך היא פגעה בחקירה הזו ולראות מה המסקנות של הדבר הזה. את זה לא עושים עכשיו, כי כולם מפחדים מהיועמ"שית. דרך אגב, היועמ"שית שצריכה להיות מפוטרת, נמצאת רק תחת אצטלה של בג"ץ ותפקידה. אני חושב שאנחנו במצב חמור מאוד. במידה מסוימת, יש פה סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית. זה הדבר הכי חשוב, שהבית הזה חייב להיכנס אליו: לתת מענה לחקירה אמיתית, שקופה, שהציבור ידע מה עשתה הפצ"רית, מה עשתה היועמ"שית, מה עשה פרקליט המדינה – כל אותה חבורה שמגבה אחת את השנייה. זה התחיל מאותה גנבה של אפוד של הבן של היועמ"שית – אני לא יודע למה זה לא הגיע לשום בדיקה ולשום מענה. אולי עכשיו אני יודע.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה רציני?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא ייאמן שאתה שר החינוך של הבנות שלי.

שר החינוך יואב קיש:

כן, שר החינוך, הינה, שר החינוך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא ייאמן. תתבייש - - - סמרטוט. בושה וחרפה. סמרטוט רצפה אתה - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה, חבר הכנסת בליאק, תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

אני עומד פה מעל הבמה הזו.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת בליאק, תודה רבה.

קריאות:

שר החינוך יואב קיש:

רוצה לשמוע את האמת.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

רוצה לדעת את האמת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - - לא ייאמן שאתה שר החינוך של הבנות שלי.

שר החינוך יואב קיש:

מה קרה בחקירת הפצ"רית?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת בליאק, קריאה שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה קרה - - - בממשלה שלך. בושה. מה לך ולאמת. אתם כולכם מושחתים, חקירות.

שר החינוך יואב קיש:

מה קרה - - - אתם לא תמנעו את האמת מהציבור - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתבייש. תתבייש.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, קריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה? הוא מדבר איתי. הוא מדבר עליי. הוא מדבר על סיעת יש עתיד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סמרטוט. תתבייש.

שר החינוך יואב קיש:

חבורה שמחפשת - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, קריאה שנייה.

שר החינוך יואב קיש:

בושה וחרפה. בושה וחרפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סמרטוט אתה. סמרטוט.

שר החינוך יואב קיש:

בושה וחרפה. אתם נותנים גב לשחיתות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סמרטוט אתה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת בליאק, קריאה שלישית. נא לצאת.

שר החינוך יואב קיש:

אתם, חברי הכנסת של יש עתיד נותנים גב לשחיתות - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סמרטוט רצפה אתה. סמרטוט.

שר החינוך יואב קיש:

- - גב להשחרה, גב לשקט. בושה וחרפה שאתם בכלל מגנים על הדבר הזה. אני אומר פה בצורה הכי ברורה, כן, אני כשר החינוך של מדינת ישראל רוצה את האמת, רוצה את השקיפות, אנחנו לא נוותר, אנחנו נרד לחקר האמת, אנחנו נשמע בדיוק את השיקולים, ואתם לא תגנו על המושחתים במערכת אכיפת החוק. אתם לא תגנו - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתם כולכם מושחתים - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, אתה בקריאה שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא מדבר אליי.

היו"ר משה סולומון:

לא, הוא לא דיבר אליך, הוא דיבר אל הציבור. הוא לא הזכיר את שמך. תודה, תודה.

שר החינוך יואב קיש:

- - על המושחתים במערכת אכיפת החוק. האמת תצא לפועל, אנחנו נרד לחקר האמת, לא נוותר ואנחנו נגיע לכך שהכול ייבדק. נבדוק את מערכת אכיפת החוק, נראה למה היא התנהלה בצורה שהתנהלה, למה הגנו על היועמ"שית, למה הגנו על הפצ"רית, איך הפצ"רית משקרת לבג"ץ – כל הדברים האלה ייבדקו, ואנחנו לא נוותר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מרב מיכאלי (העבודה):

כן יופי, סבבה, תודה רבה. תראו מה זה, הצעת חוק בנושא תחבורה ציבורית – שרת תחבורה אין, כמובן, כי היא בדיוק בדובאי. היום היא בדובאי. זה קצת קשה לעקוב אחריה, איפה היא בדיוק, אז יש לה שבוע בדובאי. אגב, לא פעם ראשונה ולדעתי, לא פעם שנייה. חבל שהיא לא טורחת ללמוד קצת על תחבורה כשהיא נוסעת לדובאי. אז עולה שר החינוך, וכשמדובר בתחבורה ציבורית הוא מדבר על זה בשעמום, במן כזה: יש איזה מין כזה, יש טורח, אבל אז צריך להסיח את תשומת הלב של הציבור מהעובדה שאין לה תחבורה ציבורית לא רק בשבת, גם בימי חול אין פה תחבורה ציבורית. אז מה עושים? תראו, פצ"רית, יועמ"שית, אנחנו נרד לחקר האמת, הימין, הימין מופלה לרעה, הימין המסכן, רק 50 שנה בשלטון, והוא כזה קורבן. יאללה, יאללה, כמה עלוב, כמה. קודם כול, אדוני השר קיש קיש קריא, אני כשרת התחבורה הרחבתי מאוד את מספר האוטובוסים שמותר להם לנסוע בשבת, את מספר הקווים, גם בחברה הערבית וגם בבין-עירוני. יש לי עוד חדשה בשבילך, אין שום בעיה עם הבין-עירוני. יש תחבורה ציבורית שעושות הרשויות במרכז, הן מסתדרות ביניהן מצוין – האוטובוסים עוברים מרשות לרשות. אבל כאמור, עזבו תחבורה ציבורית בשבת, ספקו לציבור הישראלית תחבורה ציבורית בימי חול. לקחתם את כל הכסף שהיה מיועד לתוספות שירות; אתם לא מוסיפים אוטובוסים; אתם לא דואגים לשכר של הנהגים; לא אכפת לכם ממכות הרצח המטורפות שנהגי האוטובוסים חוטפים – זה בגלל שגם שר המשטרה הוא כל כך מצוין ואפקטיבי, אז אין שום בעיה. לקחתם את הכסף שהיה אמור לשמש את הציבור ונתתם אותו לאיזה קומבינה של הטבות למקורבים, שגם הם לא יכולים ליהנות מהן. ואגב, עוד דבר, קיש קיש קריא, אני חתמתי, השארתי לכם חתום ומסודר.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

סליחה, סליחה, חברת הכנסת, זה לא מכובד, על שר בישראל, לדבר באופן הזה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני מסכימה איתך, זה מאוד לא מכובד איך ששר בישראל מתייחס לנושא.

היו"ר משה סולומון:

אז את אל תעשי אותו דבר.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני מסכימה, זה מאוד לא מכובד איך ששר בישראל מסית נגד היועמ"שית.

היו"ר משה סולומון:

אז נא לכבד את שר החינוך יואב קיש.

מרב מיכאלי (העבודה):

זה באמת מאוד לא מכובד. אין לי אלא להסכים איתך. חבל לי מאוד שהוא שר בישראל.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

לא ראוי, לא ראוי לדבר כך.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני אגיד לסיום, גם היום אתם יכולים לקחת את ההכנות שעשינו להפעלת הרכבת הקלה בשבת, ולהתחיל את זה מוחרתיים בבוקר. קדימה, בוא נראה אתכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנא תפסו מקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה. יש לנו מציע, סליחה. בבקשה, חבר הכנסת המציע רוצה להגיב על תשובת הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני שר החינוך, שאלת אותי שאלה מהדוכן, אני גם רוצה לשאול אותך שאלה: אתה בשבת נוסע או לא? מעניין. יושב-ראש הקואליציה, אופיר, יושב-ראש הקואליציה, אתה נוסע בשבת או לא? ברכב פרטי נוסע. אני מסתכל על רוב הח"כים של הליכוד – ואני מכיר את רובם – רובם נוסעים בשבת, לא ראיתי שום בעיה בזה. איך זה שאחרים שאין להם רכב פרטי, שאין להם רכב שרד, הם לא יכולים לנסוע? מה קורה עם חברות התעופה הישראליות? אולי גם נוציא איסור גורף גם על חברות התעופה לא לטוס בשבת? ומה קורה עם חברות הספנות הישראליות? הן מפליגות בשבת. אולי גם את זה אנחנו נאסור?

קריאה:

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אני חוזר ושואל את אותם האנשים שמתיימרים להיות מהמפלגה הלאומית, המתיימרת להיות ברוח של תורת ז'בוטינסקי, שאלו את עצמכם פעם נוספת אם ז'בוטינסקי היה נוסע בשבת, ומה הייתה עמדתו של טרומפלדור בנושא הזה. אז תפסיקו לספר לנו סיפורים. זה שאתם מוכנים, תמורת שלטון, להסכים לכפייה חרדית, זאת בעיה שלכם, אבל אתם לא מייצגים לא את הרוח של התנועה הלאומית; לא את החזון של הרצל. אני מאוד ממליץ לכולכם שוב – כשמדברים גם על ההיבטים השונים האחרים של החיים – לקרוא באלטנוילנד איך בדיוק מתוכננת להתנהל מדינה יהודית. תאמינו, כל מה שאתם עושים זה ההפך הגמור ממה שהייתה מתוכננת מדינה יהודית. ואני חושב שגם הרצל, גם ז'בוטינסקי וגם טרומפלדור היו יהודים לא פחות טובים מכל היושבים פה בבית הזה; היו יהודים טובים לפחות כמו כל האחרים שיושבים כאן. אז לכן, אדוני היושב-ראש, מה שאנחנו רואים פה זה מופע של צביעות, אנשים שמוכנים תמורת כיסא למכור את כל האידיאולוגיה, למכור את כל העקרונות. ולכן בסופו של דבר, אנחנו נזרוק אתכם מהשלטון.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנא תפסו מקומותיכם, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת גלעד קריב, נעמה לזימי ואפרת רייטן מרום. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2022, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

43 בעד, 58 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת גלעד קריב, נעמה לזימי ואפרת רייטן מרום, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי כנסת. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

39 בעד, 58 נגד. אני קובע כי גם הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אבי מעוז וקבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק נומקה ביום 22 באוקטובר 2025. אני מזמין את השר יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני השר. אנא שמרו על שקט במליאה, זה מפריע מאוד מאוד. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברשותכם, רגע של שקט. אני מבקש רגע מכולם, סליחה, תעיפו רגע מבט, חברי הכנסת.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת.

שר החינוך יואב קיש:

חברי הכנסת, אני מבקש שתעיפו רגע מבט, אתם יכולים לראות שני דברים: אחד – חוק בריאות ממלכתי, הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק. מתחת לשלט אתם רואים כמה ילדים שהגיעו יחד עם ההורים שלהם והמשפחות, אפשר לנופף להם לשלום, באמת מרגש. ילדים שצריכים טיפול מאוד מאוד משמעותי. אני יכול לומר לכם שזה עומס גדול מאוד על המשפחות וההורים. אני רוצה לחזק אתכם, את כל המשפחות, על הטיפול המסור בילדים, ואני מאוד שמח לומר לכם שבעבודה מאוד מאוד משמעותית פה בכנסת הצלחנו להגיע להסכמות ולשנות את ההחלטה, שהכנסת כולה תתמוך בהחלטה הזאת. אני רוצה לומר תודה לשני אנשים שהובילו את המהלך הזה: קודם כול, חבר הכנסת אבי מעוז, שזאת הצעת החוק שלו – יישר כוח גדול.

היו"ר משה סולומון:

נא לא למחוא כפיים. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שר החינוך יואב קיש:

אמרתי שני אנשים. התחלתי עם יוזם החוק, ואם לא תפריעי, אני אלך לאדם השני – חבר הכנסת אופיר כץ, יו"ר הקואליציה, שהוביל את ההסכמות והשיג את התקציב הזה מהאוצר. יש לנו סיכום אוצרי שההצעה הזאת תחוקק עבור ילדים בגיל 12 עד 18, עם היקף תקציבי שהוגדר – 12 מיליון ש"ח ולאחר מכן 6.5 כל שנה. זה הקידום, יש הסכמות. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אתה לא יכול לעלות, כי יש תמיכה. אתה לא יכול לעלות להגיב, כי יש תמיכה. יש לך תמיכה, אין לך מה להגיב, תגיד תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 87 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025, לוועדה הבריאות נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

87 בעד, אין מתנגדים. אני שמח לקבוע כי הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת זכאות לכיסאות גלגלים ממונעים הניתנים לשליטה מרחוק), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

כך כתוב. היא תעבור לוועדת הכנסת? יוזם החוק, מאחר שכרגע אין אפשרות לעשות דיונים בוועדת הבריאות, אנחנו מעבירים אותה לוועדת הכנסת, ושם תיקבע ועדה מתאימה. בשעה טובה, מזל טוב ובריאות איתנה לכל הנכים שזקוקים לכיסאות גלגלים.

מירב כהן (יש עתיד):

מבקשת להוסיף אותי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב כהן ביקשה להוסיף אותה לפרוטוקול. בעד או נגד?

מירב כהן (יש עתיד):

בעד.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נוסיף לפרוטוקול שחברת הכנסת מירב כהן הצביעה בעד ההצעה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החובה למתן חינוך בלתי פורמלי לילדים ולנוער, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אני מזמין את חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון להציג את הצעת החוק. חבר הכנסת מיכאל ביטון, נקראת לדוכן, בבקשה. לפני שאתה מתחיל – הדיון הקודם כן יעבור לוועדת הבריאות, ושם הוא יידון לקראת הקריאה הראשונה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, לפני הכול, אנחנו לא שוכחים שיש עוד שלושה חטופים חללים בעזה. אני מתפלל ליום שאני לא אלבש חולצות של חטופים בכנסת, ונשארו רק עוד שלושה, במאמץ לאומי ונחישות להביא אותם לקבר ישראל. היום אני לובש את החולצה של רן גואילי, בן 24 בנופלו, בנם של טלי ויצחק ואחיהם של עומרי ושיר, לוחם יס"מ נגב במחוז דרומי של המשטרה. נפל ב-7 באוקטובר בקרב ההרואי בקיבוץ עלומים, וגופתו נחטפה לעזה. רן היה שם עם הילדים של הרב שמואל סלוטקי, נועם וישי סלוטקי, גיבורי ישראל, משפחה מדהימה. אנחנו מתפללים שנצליח להחזיר את רן לקבר ישראל. אדוני היושב-ראש, פעם ראיתי אותך צעיר, רק עלית לארץ, באת לסמינר מנהיגות, לפני שהקמת את עמותת הנני. היית בבני עקיבא, ובני עקיבא פתחו דלת לעולים מאתיופיה. אמרתי, ייקח זמן עד שבחור אתיופי יתחתן עם אישה אשכנזית, אבל אמרת לי, כבר יש כאלה שעשו את זה. בני עקיבא שינו את חייך, ובני עקיבא שינו את חיי. הליכה לחוגי סיירות שינו את חיי. לא הלכתי לבית ספר, עזבתי ארבעה תיכונים. אנחנו גדלנו בדור שהמדינה ידעה לתת חינוך בלתי פורמלי, לדעת לתת – דנינו, אני רוצה שתקשיב לי לדבר זה. כשאנחנו היינו צעירים היה שיקום שכונות. היה כסף למתנ"סים לעשות חוגים בזול וקייטנות ותנועות נוער לכל ילד; היום חינוך בלתי פורמלי נהיה בתשלומי הורים. מעל 90% מהעלויות של חינוך בלתי פורמלי מושת על ההורים. עיריות עשירות שיש להן ארנונה שאיננה למגורים, שיש להן ארנונה עסקית, ארנונה מבסיסי צבא, מממנות את המתנ"ס, מסבסדות חוגים, מסבסדות קייטנות. אבל 200 עיריות שאין להן כסף, אין להן ארנונה שאיננה למגורים – נאבקות לקיים מתנ"ס, נאבקות לקיים חוגים, נאבקות לקיים תנועות נוער, קייטנות. עכשיו, משרד החינוך עשה דבר גדול – איפה שר החינוך? איפה הוא?

היו"ר משה סולומון:

מולך. ממול.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אחלה מיקום. אדוני שר החינוך, אחד הדברים היפים שמשרד החינוך עשה לפני כמה שנים – עיגן את תקציב רכזי הנוער בעיריות, השתתף בעלות שלהם, וקבע סטנדרט איך יהיו רכזי נוער. משרד החינוך, יש לו את מינהל חברה ונוער. משרד החינוך מושקע בחינוך הבלתי-פורמלי כרגולטור. יש לו גם חברה ממשלתית, את החברה למתנ"סים. אבל אתה בודק אם ישנה אפשרות שווה לחינוך בלתי פורמלי בישראל, אם ילד שנולד למשפחה בשכר מינימום יוכל לקבל שיעור במוזיקה, חוג בספורט, קייטנה, תנועת נוער – התשובה היא לא. התשובה היא לא, האחוז שמשתתף בחינוך בלתי פורמלי הוא נמוך, הוא יכול להיות 20%- 30%. יכול להיות ש-70% מילדי ישראל לא מקבלים הזדמנות שווה לדבר שישנה להם את החיים. כשהיינו ילדים, תנועות הנוער אספו אותנו מהרחוב ואמרו: בואו לנוער הדתי והנוער העובד והלומד, בואו למחנה קיץ; מסעודה ואליהו ביטון לא שילמו כסף. אחרי זה בני עקיבא אספו אותנו מהרחוב, ואמרו: בואו לבני עקיבא, ומסעודה ואליהו ביטון לא שילמו כסף. היום תנועת נוער עולה קרוב ל-3,000 שקל לילד. תנועת נוער משנה את הילד וגורמת לו לאהבת הארץ, גורמת לו ללכת לשירות משמעותי בצה"ל ומאפשרת לו חוויה של הנהגה וחוויה של הדרכה ומפגש. עם מי נפגשתי, אדוני היושב-ראש, כשהייתי ילד? המדריכה שלי ברחביה לקחה אותי לשבת ברחביה, והמדריכה שלי בקריית שמונה לקחה אותי לקריית שמונה. ראש העיר של בית שמש הייתה הקומונרית של קריית גת, ועשינו שבת בקריית גת. ככה נחשפנו, ככה נפגשנו, וככה נפתחו לנו העיניים וקיבלנו הזדמנות שווה לחינוך בלתי פורמלי. היום, אני אומר לכם שיש משבר, והדבר הזה נהיה מתנה למי שיש כסף. האם מדינת ישראל רוצה שחוג סיירות, שחוג מוזיקה, שחוג כדורגל יינתנו רק למי שעשיר? בא אליי מישהו, מנהל מתנ"ס מערד, מסכן, יש לו גירעונות והלוואות. הוא אומר לי, מיכאל, איך אני אעשה חוגים? אמרתי לו, כמה גירעון יש לך? אמר, איזה מיליון, שניים. אמרתי לו, תעשה גירעון – במקום 2 מיליון תעשה 2.2. אומר לי, אבל אני נגד גירעונות. אמרתי לו, גם אני. הייתי מנהל מתנ"ס, קיבלתי גירעון 3 מיליון שקל, כיסיתי את הגירעון על פני עשר שנים, סידרתי את המתנ"ס שלי. אבל למה מותר לך לעשות 200,000 שקל גירעון? כי תעשה פרויקט של להפוך חלום של ילד אחד למציאות. תודיע בערד – ויעיד על זה מנהל המתנ"סים בערד שהיה אצלי בכנסת – תודיע בערד שכל ילד בערד שרוצה חוג, יגיע לחוג. אנחנו נמצא את הכסף. למה? כי חוג הוא הזדמנות שווה, יסודית, בסיסית; כי הילד הולך עם תשוקה לחוג, הילד אוהב את המוזיקה, אוהב את הכדורגל. זה משפיע אחר כך על בית הספר, יש לו דימוי עצמי, הוא חווה הצלחה. הוא אמר לי, מיכאל, אני עושה את זה, לקחתי סיכון על 200,000 שקל, אני אסדר את בעיית הכספים של המתנ"ס. אבל אנחנו השארנו אותו לבד, את מנהל המתנ"ס בערד, לא גיבינו אותו. עכשיו, שר החינוך יכול להגיד לי בצדק, מיכאל, צורכי עמך מרובים. כמו שבאו לדוד המלך, ואמרו לו, דוד המלך - - -

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתה היית שם? איך אתה יודע?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מי? אנחנו אנשים מאמינים, כתוב בתלמוד. באו לדוד, אמרו לו - - -

נאור שירי (יש עתיד):

מי כתב את התלמוד?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תנאים, מה יש לך? תנאים זה ראשונים, ואחרי זה האמוראים. המשנה זה התנאים, ואז האמוראים. אבל הברייתות זה סבוראים. תגיע אליי, נאור, לשיעור בדבר הזה.

נאור שירי (יש עתיד):

רק הרציונל היה לומר שכתבו אותם אנשים, ואנשים זה אנשים, הם בשר ודם.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, כתבו את זה גדולי עולם, גדולי הדור שלנו כתבו אותם.

נאור שירי (יש עתיד):

גם הם אנשים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל כתוב על דוד המלך – אני מבקש להוסיף לי שתי דקות על דבר התורה הזה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, נאור, אתה היית בקריאה שנייה מהפעם הקודמת.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אמרו לדוד המלך – שר החינוך – צורכי עמך מרובים.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - ודע מאין באת ולאן אתה הולך ובפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זאת הגמרא על רגל אחת. נדבך על נדבך על נדבך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא אומר להם, לכו, התפרנסו בגדוד. אז הם עונים לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו. דהיינו, חסרים משאבים. אני מבין, שר החינוך, שחסרים משאבים. אני אתן לך דוגמה איך אפשר לתקן, להתחיל תיקון. הגיעה אלינו עמותה בשם לטם, שמוציאה לטיולים 50,000 ילדים עם צרכים מיוחדים, אותם ילדים עם כיסא הגלגלים, שראינו פה. הגיעו אלינו אתמול לוועדה אימהות משדרות ועוטף עזה, הם אמרו: לא הייתי בטיול בחיים עד שעמותת לטם הוציאה אותנו לטיול. עמותת לטם, כל המימון שלה מתרומות. היא ניגשה למכרז של משרד החינוך, לא עמדה בו. היא עשתה בג"ץ נגד משרד החינוך – בג"ץ אמר, תשנו את המכרז. שינו – היא לא עמדה בו. עכשיו, המשרד שם איזה 8 מיליון שקל על טיולים, זה מגיע בעיקר לחברה להגנת הטבע. זה טוב, זו מצווה. אבל הילדים האלה עם הצרכים המיוחדים, לצאת לטיול – אין להם סעיף תקציבי. 50,000 ילדים, הכול נסמך על תורמים. השר, אני יודע שאין לך עכשיו מיליארד שקל לחינוך בלתי פורמלי, את זה אני לא מבקש ממך. העלות של לתקן את העוול הזה היא מיליארד או שניים. לתת למתנ"סים, לתת לבתי ספר, לתת לתנועות נוער, לתת למכינות, לאפשר הזדמנות שווה לכל ילד לקבל חינוך בלתי פורמלי – אין לך את הכסף. יש לי שתי בקשות ממך, אדוני השר: אחת – תקים צוות מחקר ולימוד של הנושא הזה חודש-חודשיים. תגיד, ספרו לי מה קורה, מי קיבל הזדמנות שווה, מי לא קיבל, איפה יש תנועות נוער, איפה אין. אנחנו מממנים תנועות נוער, אז למה ההשתתפות פה ביישוב של סוציו-אקונומי 1, 2 ו-3 הוא נמוך, ובמקום אחר הוא גבוה? מה קורה בעולם החינוך הבלתי-פורמלי? מה אני כשר חינוך חושב שזה בייסיק של ילד? לקבל קייטנה, לקבל מחנה קיץ, לקבל חוג. אני רוצה לתת את הבייסיק לכל ילד בישראל. אני לא יכול לתת את הכול – אני אתחיל בפיילוט, אני אעשה ערים של הזדמנות שווה לחינוך בלתי פורמלי. אני אתעדף עיר במצב סוציו-אקונומי נמוך, עיר סמוכה לגבול. אני אעשה פיילוט – בעיר הזאת מקבלים חינוך בלתי פורמלי ב-10% עלות של ההורים, ב-20% מקסימום של ההורים – המהפכה הזאת. ויותר לא לדבר על חינוך בלתי פורמלי, כי זאת לא השפה; זה חינוך ערכי, זו הזדמנות שווה להנהיג, זה להיות בתנועות נוער, לפגוש חברים.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הפריעו לי קצת, היושב-ראש.

היו"ר משה סולומון:

בסדר. בכל זאת, עד כאן.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא מתאים לך ככה.

היו"ר משה סולומון:

אני מאוד רוצה לתת לך לדבר עוד 20 דקות, אבל יש פרוטוקול.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אלה עשר הדקות שלי, והפריעו לי לפחות דקה. לא הבנתי.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, משפט סיכום. קדימה, קדימה, היו לך עשר דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה לך, טלי. אני אמרתי לשר שאנחנו נצביע על זה כדי שנקבל את קולה של כנסת ישראל, מי שיכול – שיצביע בעד החוק הזה. אבל אמרתי לו, זה יגיע להצבעה עוד פעם, עוד ארבעה חודשים. אני רוצה לעשות איתו עבודה יסודית – גם בצוותים, גם בחשיבה, איך מתחיל - -

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לא מצביעים?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מצביעים, מצביעים. - - איך אנחנו נביא בסוף מהלך של תיקון.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

משפט אחרון, משפט אחרון. צדק הוא לא דבר מוחלט, ותיקון של צדק לא קורה ביום. אבל אם המגמה היא אל הצדק או נסיגה מהצדק – אם אנחנו נתחיל לנוע, לתת הזדמנות שווה בחינוך בלתי פורמלי – עשינו את שלנו. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. דברים חשובים מאוד. אני מזמין את השר יואב קיש להשיב בשם הממשלה. עכשיו רק אגיד תוך כדי שהם מתדיינים פה – אני משתדל לתת את אותו זמן לכולם, כי ברגע שאתה נותן לאחד – למרות שהנושא מאוד מאוד חשוב – אז הבא בתור יגיד, למה אותי אתה קוטע לא בזמן. אדוני השר, צריך להתקדם. לא, זו סגירה שעושים קודם לכן. בבקשה. גיוס זה דבר חשוב, נכון, אדוני השר? גיוס זה דבר חשוב.

שר החינוך יואב קיש:

כן, כן. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – חבר הכנסת מיכאל ביטון, אני אתחיל במה שאתה התחלת.

נאור שירי (יש עתיד):

יש הצבעה?

שר החינוך יואב קיש:

יש הצבעה, יש הצבעה. אני רוצה להתחיל במה שהתחיל חבר הכנסת ביטון, באמת, שאנחנו עדיין לא החזרנו שלושה חללים חטופים מעזה. נמצאים שם דרור אור, רן גואילי ואזרח תאילנדי, רינטלאק. שלושתם חללים. אנחנו עושים את כל המאמצים להחזירם, ולא שוכחים שזו המחויבות שלנו. לגבי האמירה המשמעותית מאוד שלך, שגם אליה אני מצטרף – וזו החשיבות הגדולה של החינוך הערכי התוספתי, חינוך בלתי פורמלי או מה שנקרא מעבר לשעות בית הספר. אין ספק שזה כלי מרכזי בבניית הנוער, בבניית דור ההמשך האיכותי של מדינת ישראל בכל המגזרים, בכל המקומות. אני רואה בו חשיבות מאוד גדולה, וכך גם משרד החינוך מאז ומתמיד, כפי שאמרת. יש לנו את מינהל חברה ונוער, שהוא זרוע פנימית שלנו למימוש כל הדברים האלה, יחד עם זרוע חיצונית, שזו החברה למתנ"סים, שגם היא פעילה מאוד ועושה הרבה מאוד בתחומים האלה וגם בדברים נוספים, זרוע הביצוע שלנו כמשרד. בעניין הזה אין בינינו שום חילוקי דעות. החשיבות הגדולה של פעילות שהיא מעבר לבתי הספר בשעות תוספתיות לנוער, זה מה שמביא נוער איכותי ומרים את מדינת ישראל קדימה. מה שהחוק מציע פה, זה לנסות למסד את זה לאיזושהי חובה, שמחייבת גם רשויות מקומיות וגם מוסדות חינוך בשירותים האלה, עם תקציב שנתי שאמור להיות מוקדש רק למשימה הזו. יש פה מספר בעיות, חבר הכנסת ביטון, שאני מניח שאתה מכיר אותן. אחת היא כמובן המספרים, העלויות וסדרי הגודל. אנחנו שמים הרבה מאוד. אמרת: רבים הם צורכי עמי. שמים בחינוך הבלתי-פורמלי הרבה מאוד כסף, באמת השקעה גדולה מאוד, כולל כמו שעשינו רק עכשיו בתיקון הקיצוצים שהיו בחלק מהפעילויות שם. אני יכול לספר לך על פרויקט שהוא בכלל בהסתכלות לאומית של העם היהודי – על הקונגרס הציוני הראשון לנוער, שיצא לדרך לפני כחודש, בהונגריה. הגיעו מעל 300 בני נוער מכל העולם, כ-100 מישראל, אם אני לא טועה במספרים, ויצרנו חוויה של היכרות של הנהגה יהודית עולמית, שבשנה הבאה הם יגיעו כולם לישראל ובעוד שנתיים מחזור חדש. זאת אומרת, יש פה פרויקט, בדיוק דוגמה למשמעות ולכוח ולאפשרות של מה אפשר לעשות מעבר לשעות בתי הספר. מעבר לאנשי המשרד, שווה גם להגיד תודה למרים פרץ שהובילה את הפרויקט המדהים הזה. זה פרויקט שבסוף יהיה כלי מרכזי לבנות מנהיגות יהודית בכל העולם. מעבר לנושא התקציב יש גם בעיה משפטית עם כל מיני – כניסה לסמכויות של רשויות מקומיות, ביורוקרטיה ותקצוב. אנחנו בסוף גם מתייחסים לחינוך הערכי כחינוך וולונטרי. אנחנו לא מחייבים. זה חלק מהיתרון שלו, וכך זה נוגע לסדרי עדיפויות של כל אחד ואחד. לקבוע את זה כאיזושהי אבן מחייבת, יש פה מעין טעם לפגם בעניין הזה. זה יכול לייצר עכשיו רגולציה על כל מיני פעילויות שאין בכוונתנו לאסדר. פעילויות כגון ספורט, תרבות, תנועות נוער, מועדוניות. אם אנחנו עכשיו נכניס אותן תחת חקיקה, אנחנו למעשה מאבדים את הגמישות והגיוון של פעילויות פנאי אלה, ולמעשה קצת הופכים אותן למעין מערכת חינוך פורמלית. כפי שאמרתי, יש גם קושי תקציבי ויישומי, ולוודא שהתקציב הזה יהיה בבסיס התקציב. אני כן יכול לומר, שמה שקורה היום במינהל חברה ונוער, צריך להיות בבסיס התקציב. אנחנו בשיחות עם משרד האוצר כבר על התקציב הנוכחי – שהתקציב של פעילות מינהל חברה ונוער ייכנס לבסיס התקציב.

נאור שירי (יש עתיד):

לא חייב להוסיף. קח חמש דקות שקט.

שר החינוך יואב קיש:

הקול שלי, כמו שאתה שומע, אחרי שגרמתם לי לצעוק קודם. אני צריך לשתות משהו.

נאור שירי (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד לך. בדיוק. אמרתי: מה אתם מגינים על שחיתות?

נאור שירי (יש עתיד):

- - - מגן על שחיתות.

שר החינוך יואב קיש:

אני אסביר לך. למה אתה צעקת?

נאור שירי (יש עתיד):

למה?

שר החינוך יואב קיש:

אני דיברתי על כך שאת - - -

נאור שירי (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

אתה רואה? עזוב, אין עם מי לדבר, אתה לא רוצה להקשיב.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא רציתי שהוא יקרא לי קריאות.

שר החינוך יואב קיש:

לא, אתה לא רוצה להקשיב. איתך אי-אפשר לנהל דיון. רק פופוליזם זול. אנחנו, ואני מקווה שכל הבית הזה שותף למשימה של חשיפת השחיתות של הפצ"רית. שאף אחד לא ינסה לטאטא את זה מתחת לכל מיני קומבינות, ואנחנו לא נאפשר. זה מה שאמרתי, ואתם קפצתם להתנגד לזה. זה מה שהיה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

יש לכם אובססיה.

עדי עזוז (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

והקול שלי כבר גמר את רמת הצעקות היום.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה, תודה. חברי הכנסת, תודה רבה.

עדי עזוז (יש עתיד):

נאור שירי (יש עתיד):

לא סתם אין לך קול. לא סתם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, אני מזכיר לך.

נאור שירי (יש עתיד):

הינה, אתה רואה? זה מה שבאתי להגיד. הוא דיבר איתי. אמרתי: רק שלא תקרא לי בקריאה שלישית.

היו"ר משה סולומון:

נכון. אבל עכשיו כבר לא. תודה רבה. בבקשה, אדוני השר.

שר החינוך יואב קיש:

הפופוליזם הזול כנראה לא ייפסק מהמושבים האלה, ואנחנו רגילים אליו. אני רוצה להתייחס עניינית באמת לחבר הכנסת ביטון. אם אנחנו נלך למיסוד, כחובה, של החינוך הבלתי-פורמלי, זה יביא מן הסתם גם עומס בכל הנושא של תקנים, של פיקוח ובקרה. אתה נכנס למצב שאתה הופך את זה למעין חינוך פורמלי ולא בלתי פורמלי. בסוף יש יתרון לזה שמדובר באירוע שבא מיוזמה עצמית, ובתמיכה עצמית, וחוסך את כל הבירוקרטיה העצומה של המשרד או של הרשויות המקומיות, להשפיע על הפעילות. גם בבדיקה מול הלשכה המשפטית, קביעת סעיף תקציבי לפעילות וולונטרית שאינה מוסדרת מעורר קושי רב. התקצוב למבחני התמיכה, בדומה לתחומים וולונטריים אחרים, נכון שיישאר בצורה הזו. אנחנו הצענו לדחות את ההצעה לארבעה חודשים. חבר הכנסת ביטון, האם אתה מוכן לדחייה של ארבעה חודשים?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, זה הרבה. לשבועיים אולי.

היו"ר משה סולומון:

אבל הבא חשבון שאם זה ירד, אם זה לא יעבור בהצבעה הקרובה, זה יידחה. אז אולי כן כדאי לקבל את ההצעה של שר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אולי תצביע בעד - - -

היו"ר משה סולומון:

כן. אני מאוד בעד החוק. גם השר נראה לי מאוד בעד החוק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא מכירים את התרגילים שלכם, תגיד לי?

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו מקווים להעביר תקציב בממשלה ב-4 בדצמבר. זה אתגר גדול. אנחנו עובדים על זה עם משרד האוצר. חשוב לנו שהתקציבים של החינוך הבלתי-פורמלי ייכנסו, ואנחנו משקיעים בזה הרבה מאמץ. אופיר, אני אוטוטו יורד. הם נהנים שאני מדבר. נהנים שאני מדבר.

היו"ר משה סולומון:

יום הסיגד מחר.

שר החינוך יואב קיש:

אה, כן, נכון.

היו"ר משה סולומון:

אתה יכול לברך כשר החינוך.

שר החינוך יואב קיש:

אני מנסה לחשוב מה אנחנו עושים. יש לנו גם פעילויות במערכת החינוך ליום הסיגד. ובטח, זו הזדמנות טובה לברך את כל יוצאי העדה האתיופית על חגה, שהוא חג מרגש ושכולנו שותפים לו.

היו"ר משה סולומון:

האמת היא, אדוני השר, אני באמת רואה המון פניות והרבה פעילות מדהימה בבתי הספר. כל שנה זה מתרחב. השנה יש הרבה מאוד גופים שעושים פעילות בבתי הספר וגם בתנועות הנוער. זה מעורר השתאות ומבורך מאוד מאוד, יישר כוח. אני מקווה שהמגמה תימשך עוד ועוד.

שר החינוך יואב קיש:

אני יכול לומר גם פה לחבריי השרים – השר אלקין, אני יכול לעדכן אותך שהצלחנו להתקדם עם כל הנושא של תוכנית הצפון, והכספים יעברו בקרוב לגפן של הרשויות ולגפן של בתי הספר. זה יצא לדרך.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר.

שר החינוך יואב קיש:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היו"ר משה סולומון:

ביקשת להגיב? בבקשה, חבר הכנסת מיכאל ביטון מבקש להגיב על החלטת הממשלה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, קודם כול – אני אהבתי המון מהדברים של שר החינוך. אני חושב שהוא מבין את הבעיה, וגם היה רוצה לפתור אותה. הוא רק צריך ממשלה שלמה שתגבה אותו בתקציבים. שר החינוך, אני הקשבתי לך. בוא תקשיב לי. אמרתי שאהבתי את הדברים שלך, ואני רואה שאתה מבין את הבעיה ואת חשיבותה, אבל אתה צריך ממשלה שלמה שתגבה אותך בתקציבים. למרות שלא הצלחנו להגיע להסכמה, כי אני פוחד ממה שיהיה פה בארבעת החודשים שיהיו, ואני יודע שקשה לתת תשובות בתוך שבועיים-שלושה. לא נורא שנצביע, נעשה את זה ספורטיבי. אבל עדיין יש לי בקשות ממך, השר: 1. כנס צוות חשיבה, אם ילדים מקבלים הזדמנות שווה לחוג, הזדמנות שווה לתנועת נוער, לקייטנה, למחנה קיץ, אם ילדים בישראל זוכים לזה – מי זוכה, מי לא זוכה, איך נגדיל את המספרים. ברור שתיקון העוול של היעדר מימון של חינוך בלתי פורמלי ייקח עשר שנים. אבל להכיר שזאת זכות יסוד של ילד בישראל לגדול בחברה שהיא נגישה עבורו, בתנועת נוער, בחוג, בקייטנה, במחנה קיץ – זאת זכות יסוד של הילד בישראל. הבקשה השנייה: כשתכנס את הקבוצה הזאת, אני אשמח גם לבוא לתת מהניסיון כראש עיר, כמנהל מתנ"ס, כאיש חינוך בלתי פורמלי בחברה להגנת הטבע. אני אומר לך שמגלגלים זכות בידי זכאי. זה לא אומר שאתה תוכל לשנות את הכול, אבל כשאתה תשים את החץ – חבר'ה, אם עשינו תקצוב בלתי פורמלי – הרי עשינו תקצוב דיפרנציאלי לבתי ספר שקשה להם; אנחנו הולכים לשנות את התמונה ולהגדיל את ההשתתפויות לאלפי ילדים, למי שלא קיבל הזדמנות על פני שנים. הבקשה השלישית, היושב-ראש, שאני יודע שאתה לא יודע על זה. לפעמים שרים – פניתי לשר הביטחון על 300 מיליון שקל שלא בוצעו כלכלית לנכי צה"ל. הוא לא ידע על זה. הוא התערב בזה, וכבר הודיע לי שהוא רוצה להביא החלטת ממשלה ביום ראשון על הייעוץ המשפטי לנכי צה"ל. אתה לא הכרת את הסיפור של עמותת לטם – 50,000 ילדים נכים, עם צרכים מיוחדים, שמטיילים, ואין גב במשרד החינוך. אני מבקש, השר, כנס לעובי הקורה, בכמה מיליונים בודדים – מהפכה חברתית בישראל. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החובה למתן חינוך בלתי פורמלי לילדים ולנוער, התשפ"ג–2023. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק החובה למתן חינוך בלתי פורמלי לילדים ולנוער, התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

38 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק החובה למתן חינוך בלתי פורמלי לילדים ולנוער, התשפ"ג–2023, לא אושרה ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית לאסירים ביטחוניים, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת צביקה פוגל. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. חברי הכנסת, אנא, שמרו על שקט במליאה, זה מפריע. מי שלא יכול, יכול לצאת לפרסה. תודה. חברי הכנסת, זה מפריע מאוד, תודה. בבקשה.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, אזרחי ישראל, כל אסיר ביטחוני שיוצא מהכלא לדיון משפטי הוא פצצה מתקתקת בהיתכנות. ככה נכון וצריך לראות את זה. הצעת החוק המוצעת המונחת לפניכם מיועדת לתת מענה לטרור השטני שעומד מולנו, ויחד עם זאת, לשמור על לוחמי הכליאה שאמורים לאבטח כל מפגש כזה בין אסיר ביטחוני – שזה שם מכבסה למחבל – לבין שופט ולבאי בתי המשפט. החוק המוצע, חבריי חברי הכנסת, קובע כי דיונים של אסירים ביטחוניים יתבצעו בהיוועדות חזותית, כשהמחבל נמצא בבית סוהר, אחריו דגל ישראל, והשופט נמצא על כורסתו הנוחה, בלי מסיבות עיתונאים, בלי מפגני כוח, ללא סיכון שוטרים, ללא סיכון לוחמי כליאה וללא סיכון באי בתי המשפט. היום, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן – לא צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי – לדבר בקולם של לוחמי הכליאה. לא ראוי ולא מבצעי שמדינת ישראל תמשיך לשנע טרוריסטים מכלא לבית משפט, כאילו אנחנו חברת ההסעות של חמאס. הגיע הזמן, חבריי, לשים סוף לפרסה המסוכנת והיקרה הזאת. הנסיעה לבתי המשפט הופכת להזדמנות היחידה של אותו מחבל לברוח, או לפגוע, או להכות. זו הדקה שבה הוא יוצא מהתא, נחשף לשטח הפתוח ומחפש כל פתח לבריחה או לפגיעה. כשהחוק הזה יחוקק, חבריי, נמנע את הסיכון. לא ניתן לאותו מחבל את האפשרות הזאת. יתר על כן, הגיע הזמן להסתכל למציאות בלבן שבעיניים, ולא לתת את חמש דקות התהילה לאותו מחבל בבית הדין, שמנופף לחבריו בגאון כאילו זכה בפרס ישראל, ולהפוך את האולם לתיאטרון תעמולה. מי שניסה לרצוח יהודים, מי שתכנן פיגוע, מי ששלח ילדים להתפוצץ באוטובוסים, לא יקבל יותר תהלוכות כבוד. מחבל לא צריך בכלל לראות משהו חוץ מסורגים. היציאות האלה מכותלי בית הסוהר – עבורם זה פרס, טיול, הצצה לנוף. מחבל צריך לראות ארבעה קירות, סורגים, ושום דבר מעבר לזה. אדוני היושב-ראש, בקרוב גם את זה הם לא יראו, כי בעזרת חבריי יעבור חוק עונש מוות למחבלים, ואני תקווה כי גם הדיונים שלהם לא יתקיימו באולם בית המשפט הממוזג, אלא על מסך מאחורי סורג ובריח, כשמאחוריהם תהיה אותה תמונה עם מועד הוצאתם להורג. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמשיך לחזק את ההרתעה, נמשיך לחוקק, כי מי שבחר לרצוח אזרחים ידע שיש מחיר אמיתי, סופי ומוחלט למעשיו. ברשותך, היושב-ראש, אומר גם דבר נוסף לחבריי חברי הכנסת שבטח יתנגדו לחוק. החוק הזה מאוזן בין ביטחון לבין שמירה על הליך משפטי. השיקול הסופי יישאר בידי נשיא בית המשפט המחוזי, שיוכל לבחון את התיק, ובמידת הצורך להביא, באישור חריג, את האסיר לבית הדין. אין פה פגיעה בזכויות, אין פה עקיפה של מערכת המשפט – יש פה חיזוק של יכולת המדינה להגן על עצמה. חבריי חברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע בעד החוק הזה. זה לא ויכוח פוליטי, זה לא דיון תיאורטי – זה עניין של הצלת חיים. כל הצבעה בעד החוק הזה היא עוד צעד בהגנה על אזרחי ישראל, עוד לבנה בחומת הביטחון של המדינה ועוד מעשה שמקרב אותנו ליום שבו הטרור לא ירים את ראשו פעם נוספת. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני אזמין את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את עמדת הממשלה, בבקשה. בבקשה, אדוני השר.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת פוגל, על קידום הנושא הזה, שצריך לומר, אדוני, ראוי היה ונכון שיקודם בהצעת חוק ממשלתית. אבל התהליך גם בעניין הזה הוא קשה, קשה מדי, ואיטי מדי, והבעיה היא בעיה אקוטית שצריך לתת לה פתרון באופן מיידי. הכלל העקרוני, ואת זה צריך לומר, הוא שכאשר שופט יושב בדין ושולל חירות של אדם, בעיניי לפחות ראוי שיסתכל לאדם בעיניים ויראה אותו באולם. לא דומה מצב שאדם נמצא באולם למצב שהוא נמצא דרך אמצעי אלקטרוני כזה או אחר. אני חושב שהכלל העקרוני הזה הוא נכון, הוא ברור והוא מתחייב. אלא שהמציאות שאנחנו מתמודדים איתה יוצרת קושי גדול לקיים את הכלל הזה בכלל באופן רוחבי, ובטח בסוגיה של אסירים ביטחוניים. הבעיה הזאת עלתה בעוצמה גדולה מאוד בימי הקורונה, כאשר נסיעה משותפת ברכב הייתה בלתי אפשרית, דיונים באולם עם אנשים היו בעייתיים מאוד. אז הותקנו כל מיני תקנות זמניות, שאפשרו לעשות את התהליך הזה. אגב, לא רק ביחס לאסירים ביטחוניים אלא גם ביחס לאנשים שנמצאים במעצרים או אסירים פליליים. לאורך הזמן נדרשנו לעניין הזה שוב, כאשר פרצה המלחמה, והצורך הזה הלך והתחדד בשל הגידול הדרמטי העצום במספרם של האסירים והעצירים הביטחוניים; גם מאנשים שנתפסו במהלך התמרון בעזה וגם כמובן כתוצאה מפעולות לסיכול טרור שנעשות בשאר חלקי הארץ. המספרים הם מספרים עצומים, היכולת הלוגיסטית להתמודד עם הובלתם והבאתם בפני שופט בעצם כמעט ולא קיימת. על הדבר הזה מתווספים החששות המוצדקים, שהעלה כאן בצדק חבר הכנסת פוגל, שהדבר הזה מנוצל על ידי האסירים הביטחוניים גם להעברת מסרים בין בתי הכלא, בין האסירים לבין החוץ, לתכנון פיגועים ועד לסכנה לפגיעה בכוחות שמלווים אותם ובמי שנמצא בבית המשפט. אני חושב שבנסיבות האלה, בניגוד למה שקורה ביחס לאסירים פליליים – שם ראוי להקפיד עד כמה שניתן על הבאתם לאולם בית המשפט – בנסיבות האלה הכף נוטה בעיניי באופן ברור לטובת הסדר שימנע את הצורך בהובלת האסירים הביטחוניים, כמובן בכפוף לזה שיוסדרו ויהיו הסדרים מתאימים שיאפשרו באמת דיון בווידאו באופן מסודר. ההסדרים האלה בהחלט קיימים ואנחנו גם כל הזמן משפרים אותם. הנושא הזה נמצא בדיון מעמיק מול ייעוץ וחקיקה, מול הייעוץ המשפטי לממשלה, ואני סברתי שנכון לתמוך בהצעת החוק הזו, כדי לקדם את הליך ההסדרה הזה. ההחלטה של ועדת השרים הייתה שהיא תחזור לפני קריאה שנייה ושלישית לוועדה, מתוך תקווה שעד אז יושג נוסח מוסכם גם עם ייעוץ וחקיקה, וככל שהדבר הזה לא יקרה, אנחנו נקיים בוועדת השרים דיון נוסף בהשתתפות כל הגורמים הרלוונטיים בממשלה, כדי לקבל את ההחלטה הסופית. בינתיים חשוב שההצעה הזו תעבור, תקודם, והנושא החשוב הזה יוסדר במהרה – שוב, מהנימוקים שנדמה לי שחבר הכנסת פוגל היטיב לבטא אותם. לכן, כמובן בכפוף להתניות האלה, אני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת גלעד קריב מבקש להתנגד להצעת החוק, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ינון אזולאי (ש"ס):

מה יש לך להתנגד גם לזה?

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מרחק גדול עבר השר לוין מהפעם שבה הוא נכנס בסערה לחדר ועדת חוקה, חוק ומשפט, שהתנהלה אז בראשותי ונתן מונולוג - - -

שר המשפטים יריב לוין:

כשאמרתי את הדברים שלי - - -

גלעד קריב (העבודה):

למעט דבר אחד.

שר המשפטים יריב לוין:

הסברתי את - - -

גלעד קריב (העבודה):

באותה ישיבה שבה הצגת את נושא ההיוועדות החזותית כסממן של מדינה לא דמוקרטית, אתה בעצמך אמרת שצריך להקפיד בעניין הזה גם בהקשרם של אסירים ביטחוניים.

שר המשפטים יריב לוין:

אני אומר גם עכשיו, יש מציאות - - - מה לעשות?

גלעד קריב (העבודה):

טוב, לא זה מה שנשמע מדבריך. ואם היית חושב שמדובר במענה נקודתי לצמיחה במספר האסירים הביטחוניים בעקבות המלחמה, היית עומד על התקנת החוק הזה כהוראת שעה, אבל לא עשית את זה ומשיקולים קואליציוניים. לכן, מכיוון שהחוק הזה לא מותקן - - -

שר המשפטים יריב לוין:

לא נכון. זה לא נכון מכיוון - - -

גלעד קריב (העבודה):

די. אבל, אדוני, לא צריך לכעוס.

שר המשפטים יריב לוין:

זה לא נכון. החוק יחזור לוועדת שרים לפני קריאה שנייה ושלישית, בין היתר - - -

גלעד קריב (העבודה):

צריך לאפשר לי לדבר, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, אם החוק הזה היה מגיע כהוראת שעה, היה ניתן לקבל את הדברים, אבל הוא לא מגיע כהוראת שעה. אבל הסיבה המרכזית שאני עולה כאן לבמה לא קשורה לעניין הוראת השעה, אלא לעניין הקמפיין השקרי, הפופוליסטי, של סיעת חולשה יהודית, שמנסה לעלות כאן לדוכן ולספר לנו שהיא מבצרת את ביטחונם של אזרחי ישראל. הסיעה הזו, הגזענית, הכהניסטית, מנסה לעוור את עיני הציבור, אבל הציבור לא טיפש, חבר הכנסת פוגל. שלוש שנים אתה משמש כיושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, יושב-ראש מפלגתך הוא השר לביטחון לאומי. על איזה ביטחון לאומי אנחנו מדברים בדיוק? אימהות לא לוקחות את הילדים לגני שעשועים – לא רק ברהט, גם בכרמית ובעומר – כי אתם? אתם פייק, קמפיין, חבורה פופוליסטית שלא יודעת לעבוד.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

תמשיך, תמשיך.

גלעד קריב (העבודה):

מאות קצינים עוזבים את המשטרה, אבל אתם עושים הצגות, כמו שראינו בדיון שהובלת היום, שהיה פשוט זירת צילום לקמפיין התעמולה שלכם בבחירות הבאות. אתם הבאתם את הביטחון הלאומי של מדינת ישראל לתהום הכי עמוקה שלו: מספר שיא של נרצחים באירועים פליליים – לא רק בטרור; מספר שיא של הרוגים בתאונות דרכים; מספר שיא של נשים שנרצחות בבתיהן; מספר שיא של אירועי פרוטקשן. אתם כולכם פייק גזעני, כהניסטי, פקה-פקה, שמאחוריו מסתתר רק דבר אחד: דם ישראלי שזורם ברחובות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית לאסירים ביטחוניים, התשפ"ו–2025, אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – 10 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית לאסירים ביטחוניים, התשפ"ו–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

30 בעד, עשרה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית לאסירים ביטחוניים, התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו עוברים כעת לנושא הבא על סדר-היום – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הבאה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפשיעה ואלימות בחברה הערבית. את ההצעה הגיש חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, זהו הנושא הכאוב ביותר עבור האוכלוסייה הערבית ואמור להיות מכאיב לכל בן-אדם בהיותו בן-אדם בחברה הישראלית בכלל. אני מדבר על הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית ואני מבקש מכל אחד מכם שיקשיב לנושא שעולה בחיים של האנשים ברמה היום-יומית. כל אחד מכם צריך לשאול את עצמו: כשיש כנופיות פשע מאורגן, כנופיות פשע מאורגן, מי אמור לטפל בזה? מי אמור לטפל בכנופיות פשע מאורגן בכל מקום בעולם, בכל מקום? המדינה. מי אמור לטפל בנשק הבלתי-מורשה בכל מקום בעולם? בנשק הבלתי-מורשה. ואם אני אגיד לכם שכ-80% מהנשק הבלתי-מורשה בידי האזרחים הערבים – כ-80% מהנשק הבלתי-מורשה בידי האוכלוסייה הערבית – מגיע מבסיסי צבא, האם זה יכול להיות? מבסיסי צבא הגיעו 200,000, 300,000 כלי נשק לידי האוכלוסייה הערבית. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. כבוד היושב-ראש, מי השר שיענה לי?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק, עם אפס נשק. הנשק הזה, אין בו שום דבר טוב. אם הוא מופנה נגד ערבים – זה רע. אם הוא מופנה נגד יהודים – זה רע. אם הוא מופנה בסוגיה פלילית – זה רע; בסוגיה ביטחונית – זה רע. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק, עם אפס נשק. אנחנו לא זקוקים לנשק. לא זקוקים לנשק. יש דברים שאנחנו נאבקים למענם, וניאבק בדרך דמוקרטית. לא רוצים נשק. אנחנו רוצים לחיות בחברה עם אפס נשק, ללא נשק כלל וכלל. כבוד השר, לא היית פה כשדיברתי על כנופיות פשע מאורגן. מי אמור לטפל בכנופיות פשע מאורגן בכל מקום בעולם? האם זו המדינה? האם אלו האזרחים? מי אמור לטפל בנשק בלתי מורשה, ש-80% ממנו מגיע מבסיסי צבא? 80% מהנשק מגיע מבסיסי צבא. מי אמור לטפל בזה? משנת 1980 עד שנת 2000 נהרגו פחות מ-100 אזרחים ערבים. משנת 1980 עד לשנת 2000 נהרגו פחות מ-100 אזרחים ערבים. משנת 2000 עד עכשיו – יותר מ-2,600 אזרחים ערבים. אפשר לתת מענה על זה? אם עושים השוואה בין הפלסטינים בישראל לפלסטינים בגדה המערבית, לפלסטינים בירדן - -

טלי גוטליב (הליכוד):

ביהודה ושומרון, אתה לא יכול להגיד גדה מערבית. אדוני היו"ר, זו לא יכולה להיקרא הגדה המערבית.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - לפלסטינים בירדן, איך יכול להיות שעל כל מיליון אזרחים בירדן נהרגים כעשרה אזרחים בירדן?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

איך יכול להיות שבגדה המערבית, שיש בה 3.5 מיליון פלסטינים - - -

היו"ר משה סולומון:

הוא מתכוון ליהודה ושומרון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הוא לא יכול להגיד גדה מערבית.

היו"ר משה סולומון:

נכון, זה יהודה ושומרון.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - הגדה המערבית.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

איך יכול להיות שבגדה המערבית - - -

היו"ר משה סולומון:

אתה מתכוון ליהודה ושומרון?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול להגיד את זה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני אומר הגדה המערבית.

היו"ר משה סולומון:

אבל אתה מתכוון ליהודה ושומרון?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מתכוון רק לגדה מערבית. תן לי לדבר עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

אין מושג כזה גדה מערבית.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תן לי להמשיך עכשיו, זה לא יכול להיות. זה נושא כל כך רציני, מה - - - הזו?

היו"ר משה סולומון:

אנחנו שואלים שאלה פשוטה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תן לי להמשיך, בבקשה. תן לי להמשיך, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא, לא.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה בלתי אפשרי.

היו"ר משה סולומון:

שואלים אותך, האם הכוונה היא ליהודה ושומרון?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הכוונה היא לגדה המערבית, שתהיה מדינה פלסטינית.

היו"ר משה סולומון:

היכן זה יוצא?

טלי גוטליב (הליכוד):

אין גדה מערבית, יש יהודה ושומרון.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, תודה רבה. אני לא רוצה להוציא אף אחד. תודה רבה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא, לא, הוא לא יכול להמשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

העברנו חוק שאין גדה מערבית. מה זה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הוא עובר על החוק, שירד מהפודיום.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, סליחה. סליחה. חברי הכנסת, תנו לי בבקשה לנהל את זה. נא לתפוס את מקומותיכם. אנא שבו. שבו. תודה. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה - - - את זה? הוא - - - את החוק פה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הוא עובר על החוק, שירד מהפודיום.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה העברנו חוק? אין גדה מערבית, הוא לא מסוגל להגיד את זה? שירד.

היו"ר משה סולומון:

אנא תפסו את מקומותיכם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה קרה? מה, תגידו לו 1949?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה.

היו"ר משה סולומון:

הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה במסגרת החוק. מה שלא במסגרת החוק, לא ייאמר כאן. ומי שיאמר זאת, אני אאלץ להוריד אותו. לכן אני מבקש – תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איזה חוק?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת תומא סלימאן, תודה. אני לא רוצה לקרוא לכם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

שירד מהפודיום.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש קריאה ראשונה - - -

היו"ר משה סולומון:

אני - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש קריאה ראשונה, קריאה שנייה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, תן לי לנהל. תן לי לנהל. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יהודה ושומרון. יהודה ושומרון, זה החוק.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בגדה המערבית - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

יהודה ושומרון, זה החוק.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בגדה המערבית, מדינת פלסטין שתקום - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת איימן עודה, אני לא רוצה להוריד אותך. אני מבקש. אני מבקש, למען הסדר הטוב, אני רוצה שתמשיך לדבר, אבל אנחנו מבקשים לומר יהודה ושומרון. זה בחקיקה. לכן - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה להגיד לך משהו - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

באמת? באמת?

היו"ר משה סולומון:

אתה יכול להגיד הגדה המערבית. הכוונה תהיה ליהודה ושומרון. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, אין כזה דבר.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש בשירה הערבית (אומר בערבית: נתן שם לשכונה, נתן שם לשכונה, ועוד קצת היה נותן לי שם.)

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תפסו את מקומותיכם. תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

רוצים לקרוא בשם גם לשכונה, גם לעיר, גם למקום, ואחרי זה גם ייתנו לי אני שם.

היו"ר משה סולומון:

הבנתי, תודה רבה. אני לא רוצה לקרוא לכם בקריאות.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני מחכה לראות שהוא יורד.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שמה הגדה המערבית, ושם תקום מדינת פלסטין.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, שמעתי אתכם, בדקתי עם היועץ המשפטי. אני מתנהל כפי שאני חושב שצריך להתנהל. תודה. אני לא רוצה להוציא אתכם, תודה. זה הכול. שמעתי את דברכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

תוריד אותו. אדוני, זו לא פעם ראשונה שאתה משאיר אותו ומוציא אותנו. במשמרת שלך הוא אמר שאנחנו נעוף ותהיה פה מדינת פלסטין.

היו"ר משה סולומון:

הוא ברשות דיבור. סליחה, חברת הכנסת טלי גוטליב, הוא ברשות דיבור והוא יכול לומר. בדקתי, חבר הכנסת בוארון. אני הבנתי. גם אני מתנגד לאמרה הזאת. בדקתי את זה משפטית, ואפשר לומר זאת כך, ולכן אני לא מוריד אותו ואני מבקש להמשיך - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד, קריאה ראשונה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אבל הוא קריאה ראשונה והם לא.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. עצרתי לך את הזמן, עכשיו אתה ממשיך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בגדה המערבית יש 3.5 מיליון פלסטינים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת וליד, אתה בקריאה ראשונה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש 3.5 מיליון פלסטינים. שם נהרגים מדי שנה 26 אנשים. האם המשטרה הפלסטינית יותר חזקה ממשטרת ישראל? תענו לי, בבקשה. אני רוצה להוסיף עוד משהו. לפני שנת 2000 הנשק נתפס בגלל עניין ביטחוני. ביטחוני. מי שנתפס עם נשק, מי שחקר אותו זה השב"כ. למה אחרי שנת 2000 זה הפך להיות עניין פלילי? אני רוצה לחשוב מה המטרה של המדינה באוזלת היד שלה. האם זו רק אוזלת יד? האם זה משהו במתכוון? האם רוצים משהו מעבר לכך? האם – כן, כן, כן – רוצים משהו מעבר לכך? האם יש אנשים שמתארים לעצמם אירועים כמו אוקטובר 2000, אבל עם הנשק שבידי האוכלוסייה הערבית, בשביל לתרץ טבח נגד האזרחים הערבים? אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. אני מדבר בשמי, בשם חד"ש-תע"ל ובשם רע"מ. אנחנו רוצים לחיות ללא נשק. אין שום דבר טוב בנשק הזה. מי אמור לאסוף את הנשק? האם האזרחים? האם נכבדים? האם רשויות מקומיות? האם ההנהגה הפוליטית? האם אם אני חושב שבבית מסוים בארון יש נשק, אני צריך להיכנס על אפם וחמתם של האנשים ולאסוף בעצמי את הנשק? אז לא יהיו 250 הרוגים, יהיו 2,500 הרוגים בשנה. מי שאמור לטפל זה המדינה. כך זה בכל מקום בעולם. אנחנו חסמנו את כביש 6 כמה פעמים, חסמנו את איילון. ישבנו עם השר לביטחון פנים בזמנו, ארדן, התחלנו בתוכנית. אומנם יש בה הרבה דברים שהם אפילו רעים – רק להגיד שבתוך עשר שנים נפתור את הבעיה זה בפני עצמו רע מאוד, זה רישיון לעוד רצח, ועוד רצח, ועוד רצח – אבל בכל זאת הייתה התחלה מסוימת. אבל מה שקרה בצל הממשלה הנוכחית – שמעתי שכשהשר לביטחון לאומי שומע שערבי נרצח, הוא מחייך. פעם היו יורים ובוכים; עכשיו יורים ומחייכים.

טלי גוטליב (הליכוד):

די עם השקר הזה. די. די כבר.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר, די. די עם השקרים שלו.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה תודה? למה תודה? תרחיק אותה.

היו"ר משה סולומון:

תודה גם לכם. נאמר גם לכם תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תפסיקו כבר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר עמיחי אליהו להציג את עמדת הממשלה בנושא. בבקשה, השר עמיחי אליהו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא מבזה אתכם. היא מבזה אתכם.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אפילו איימן לא סיים את דבריו.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תרחיק אותם. תרחיק אותם. תרחיק אותם.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם מפחדים ממך. הם מפחדים ממך, לא ירחיקו אותך.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני רוצה לאפשר לכבוד השר להשיב על הנושא. אני מבקש לשמור על השקט. תודה רבה. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאשיב את התשובה שהשיב השר בן גביר, אני רוצה לספר לכם סיפור אישי. המשפט הראשון שעשיתי בחיי היה כשעליתי למשפט בפני מי שלימים הפך להיות האלוף גדי שמני, על נשק שנגנב בהיותי מ"כ צעיר בנבי מוסא. עשינו תרגיל בנבי מוסא. גדוד צנחנים. אנחנו רואים סביבנו חבר'ה על טרקטורונים, מחכים לרגע שבו הם יוכלו לגנוב נשק. ודאי, היושב-ראש, ראית דברים כאלה בעברך. כל חייל במדינת ישראל מכיר את הסיטואציה הזו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היום כל - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני קורא למפקדים מעליי, אני הייתי אז מ"כ צעיר, ואני אומר להם: תקשיבו, יש פה אנשים שהולכים לגנוב נשק; או שתזמינו להם משטרה, או שתבצעו עליהם ירי. אני לא יודע מה צריך לעשות. לא יכול להיות שאנחנו נתנהג בסלחנות כלפי הרוצחים האלה. נכון, הם עדיין לא רצחו, אבל עוד שנייה – מי שגונב נשק, אתה יודע שהוא הולך לרצוח, שהוא מתכוון לרצוח. לא צריך לחכות ל-7 באוקטובר בשביל להבין שמי שגונב נשק מתכוון לרצוח. ופה אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת הערבים: תארו לכם שהייתם תובעים מישהו למשפט צדק, ובכדי ליישב את המחלוקת היה מכריע שופט כי יש לעשות דו-קרב של חרבות, שבסיומו מי שמנצח הוא צודק. זה נשמע אבסורד, נכון? ככה מביאים צדק? אבל למרות האבסורד המוסרי הקיים, לצערי, זה המצב בחברה הערבית, של צדק באמצעות דו-קרב, באמצעות דם ונקמה. כל דאלים גבר, אומרים אצלנו. פעם אחר פעם אנחנו עדים לתרחישי דו-קרב בנשק חם, או כפי שזה מכונה לפעמים סכסוך חמולות. אם נקרא לילד בשמו, זו ברבריות, תרבות של נקמת דם ורצח על כבוד המשפחה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גזען, חצוף.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, נא לצאת. אתה לא תקרא לאף אחד כאן גזען. סליחה, נא לצאת. נא להוציא אותו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מבין שזה מעצבן אותך.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. אתה בקריאה ראשונה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה המדינה? - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - כי הוא גזען חצוף.

היו"ר משה סולומון:

אתה בקריאה שנייה. אתה בקריאה שלישית. נא לצאת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כי הוא גזען חצוף. מתגזען ללא בושה. אתה צריך לצאת נגדו. לא אני.

שר המורשת עמיחי אליהו:

האמת כואבת, אה?

היו"ר משה סולומון:

צא החוצה. צא החוצה. אתה לא תקרא לשר בישראל גזען. סליחה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סליחה, אז למה לא הרחקת אותה לפני כמה דקות?

היו"ר משה סולומון:

ווליד טאהא, אתה בקריאה ראשונה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה אתה לא מרחיק אותה?

היו"ר משה סולומון:

בקריאה שנייה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סליחה, אז אני לא אמור לצאת.

היו"ר משה סולומון:

ואליד אלהואשלה. טעיתי. אתה צודק.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זו בעיה שלך. כולם ערבים, אתה אומר.

היו"ר משה סולומון:

לא. אתה בקריאה שלישית. נא לצאת. תודה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

טוב, זה היה צפוי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - - בקריאה ראשונה.

היו"ר משה סולומון:

הוא היה. לא, קראתי אותו לסדר כבר שלוש פעמים. אני עוצר לשר.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה יודע להרחיק רק מהצד הזה.

היו"ר משה סולומון:

סליחה, אני מצר על הטעות בשמות. לשני חברי כנסת קוראים ווליד. הוצאנו את ווליד טאהא, ואתה בקריאה ראשונה, ואליד אלהואשלה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

במקרה שניהם ערבים.

היו"ר משה סולומון:

לא קשור. זה קורה גם ליוצאי אתיופיה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סליחה, לא. לפני זה טלי גוטליב הפריעה לך ולא הרחקת אותה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה קרה לך?

היו"ר משה סולומון:

אתה בקריאה שנייה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, אתה מסתכל רק על הצד הזה.

היו"ר משה סולומון:

קריאה שנייה. אתה לא תגיד לי איך לנהל את המליאה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מנהל את המליאה - - -

היו"ר משה סולומון:

אתה בקריאה שלישית. נא לצאת. תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה - - - את עצמך - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אם נקרא לילד בשמו, זו תרבות שמאמצת ברבריות; תרבות של נקמת דם ורצח על כבוד המשפחה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שר המורשת עמיחי אליהו:

במשך שנים הובילה המדינה התרפסות תרבותית. התרפסות שמקורה בהשקפת עולם פוסט-ציונית מתחנחנת. שנים ארוכות הניחה המדינה למובלעות של האנרכיה לצמוח בתוכנו. בשם ההכלה והרגישות התרבותית, ויתרנו על העיקרון הבסיסי של ריבונות המדינה וחוקיה. קרבות האקדחים הללו בכבישי ישראל – ומי שנוסע בכביש 6 רואה את המתפרעים האלה רוכבים על אופנועים, מרימים גלגל בלי שום כבוד לחוק במדינת ישראל. וכן, הם באים מקרב החברה הערבית במדינת ישראל. לא מדובר בגזענות, מדובר בעובדות.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש עובדה, שאתה גזען. זו עובדה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

ואתם, חברי הכנסת הערבים, צריכים להבין. גם אנחנו עברנו שנים קשות. מעולם הפשע אל שגשג אצלנו, כמו שהוא משגשג בחברה הערבית, דווקא במדינת ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - - הפשע שביצעתם בעזה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

את הפשעים שאתם מבצעים אף אחד לא חזה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עודה, אני אתן לך לתת קריאות ביניים, אבל די. תודה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הסיפור הוא לא רק הכישלון של האכיפה בסוגיה הזו. אף אחד לא יכול לשים שוטר בכל בית שבו יש רצח על כבוד המשפחה; אף אחד לא יכול לעשות דבר כזה. הסיפור פה הוא נקודה חינוכית. חברה צריכה לחנך את האנשים שלה. פה אני אומר לכם, ואפילו לא בטיפה של ציניות, איימן: זו אחריות שלכם לחנך. לחנך לשמירת חיים. אני לא מדבר בציניות בכלל. מי שמחנך - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תן לי לשאול אותך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אתן לך לשאול. מורים שמחנכים להפקרות ואנרכיה הם שורש הבעיה. גם כשהיינו אנחנו בגלות, מעולם לא חינכנו את עצמנו לאלימות, לדורסנות, לפשע, לעבור על החוק. אצלנו יש כלל הלכתי: "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". גם כשחיינו בגלות שמרנו על החוק. תמיד זה היה ערך יהודי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - - משרד החינוך בשליטה שלכם. אל תטיף לנו.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני יכול לשאול?

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שאלה, בבקשה. למה משנות החמישים עד שנת 2000 נהרגו פחות מ-200 אזרחים ערבים ומשנת 2000 עד 2005 יותר מ-2,600? מה קרה? זה – 1. 2. למה הרצח בתוך מדינת ישראל עולה יותר מפי עשרים פעם מהרצח של פלסטינים נגד פלסטינים בגדה המערבית? אתה יכול לענות על שתי השאלות האלה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

אופיר כץ (הליכוד):

רגע, עמיחי. גם לי יש שאלה. אפשר?

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן.

אופיר כץ (הליכוד):

למה הצבעתם נגד הקמות תחנות משטרה ביישובים ערבים? אם אכפתם לכם כל כך, למה הצבעתם נגד?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מי הצביע?

אופיר כץ (הליכוד):

הצביעו מהרשימה שלכם. זו שמאחוריך הצביעה נגד. גם הוא הצביע נגד. נגד הקמת תחנות משטרה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא.

אופיר כץ (הליכוד):

אם אתם כל כך דואגים לאזרחים שלכם, למה הצבעתם נגד?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - - המשפט שיחרר אתמול 13.

היו"ר משה סולומון:

תודה. השאלות ברורות. חברת הכנסת עאידה תומא, השאלות ברורות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אפשר לשאול עוד שאלה?

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, רוצה, בבקשה?

נאור שירי (יש עתיד):

זה שעת שאלות? כי גם לי יש שאלה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

נאור, אני חייב שאתה גם - - -

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה - - -

היו"ר משה סולומון:

שנייה, אני אתן לך. זה נושא כאוב לכולנו. אנחנו ודאי חסים על נפשות שנרצחות ונהרגות בעקבות – לכן, השאלות הן חשובות. אז בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה בית המשפט אתמול שיחרר 13 נאשמים, אחד מהם מנהיג כנופיה לפי ההגדרה שלהם, בגלל שהשר האמון על הנושא מתעקש שהוא יחתום במקום למנות מישהו?

היו"ר משה סולומון:

שאלת שאלה. אל תאשימי. תשאלי שאלה. תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הסמכויות שלו הורגות את הילדים שלנו.

היו"ר משה סולומון:

זו כבר קביעת עובדה, זו לא שאלה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

חבריי חברי הכנסת, אני באמת רוצה – מכיוון שמדובר פה ברצח שמסכן גם את החברה הערבית, אבל בכלל את מדינת ישראל, ובחיי אדם. ואצלנו כתוב "חביב אדם". אני רוצה לומר בלי טיפה של ציניות. מי שחושב שהדרך להציל חיים עוברת רק דרך אכיפה, הוא מתבלבל לגמרי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אענה לך תשובה: הכול מתחיל בחינוך. וכשאתה מתחיל בחינוך, גם אם קשה לך מאוד, אתה לא פונה לפשיעה; אתה לא פונה לטבח ולרצח; אתה לא פונה לרצח על כבוד המשפחה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

איזה חינוך אתה קיבלת בבית? חינוך לגזענות נגד ערבים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מהו אחוז הפושעים בחברה? - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה לא אתה לא נוסע כמו פרא אדם בכבישי מדינת ישראל; אתה לא נוסע בלי רישיון; אתה לא מתחמק מבתי המשפט. הכול מתחיל בחינוך, בסדר? הבעיה המרכזית של ערביי ישראל דווקא – ודווקא עכשיו משנות האלפיים, או נגיד את זה מ-1995 – היא הנהגה שלא דואגת לחינוך, אלא דואגת לזרוק את האחריות על האחרים.

קריאות:

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתם לא דואגים לערביי ישראל.

אופיר כץ (הליכוד):

זו רשימה של אלו שהצביעו נגד. אמרו שאף אחד לא הצביע נגד. אתה יכול להקריא את הח"כים שיושבים פה והעלו את ההצעה הזו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אז אני עוד שנייה אקרא את הח"כים שהצביעו נגד הקמת תחנות משטרה. אבל זה חלק מהסיפור, כי האכיפה זה נקודה אחת. אני מדבר על ערכים, אני מדבר על חינוך. אני מדבר על תפיסות עולם שאברהם אבינו – שגם אותו אתם יכולים להעריך – היה מחנך על פיהן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

סליחה, סליחה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כשאתם רוצים ללמוד הכנסת אורחים תלמדו את הערכים מעם ישראל של "ואהבת לרעך כמוך".

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

פתאום אנחנו - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חברים, זה לא סימפוזיון. חבר הכנסת איימן עודה, אתה תוכל, תוכל להגיב אחר כך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הוא מסכים, הוא מסכים.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא, לא, לא. אני לא מסכים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אבל הוא מסכים.

היו"ר משה סולומון:

תודה. סליחה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תגיד - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת איימן עודה, קריאה ראשונה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

האם בגדה המערבית - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת איימן עודה, אתה המציע, חבל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אזרחים - - -

היו"ר משה סולומון:

אתה בקריאה שנייה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת איימן עודה, אתה בקריאה שלישית, נא לצאת. חבל שאתה לא מכבד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

חבר הכנסת כץ, אני רק רוצה לקרוא את שמות חברי הכנסת - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה גזען, אפס.

היו"ר משה סולומון:

צא החוצה, צא החוצה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

ברא. ברא.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, עבד אל חכים חאג' יחיא, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, אילן גלאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ומוסי רז. כל אלה הצביעו נגד הקמת תחנות משטרה ביישובים ערביים בתוך ישראל הקטנה. אנחנו לא מדברים כרגע על ישראל הגדולה, גם ביהודה ושומרון. הבעיה המרכזית של ערביי ישראל היא שיש להם היום הנהגה שלא מבינה ולא לוקחת אחריות על החינוך, על האידיאולוגיה – אני לא אומר את זה בציניות ובהתרסה – כי בחברה שמחנכים לאלימות, האלימות תופנה כלפי החברה עצמה. זה מה שאתם רואים כיום. גם אם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, עם המהלכים הגדולים שהוא עושה, יעמיד שוטר בכל בית, הוא לא יוכל למנוע רצח על כבוד המשפחה. לצערי, הידיים שלכם, ואני אומר את זה, הן עמוק בתוך הדם הזה המשתולל בחברה הערבית. אתם אחראים באופן ישיר לקריסה הערכית של החברה הערבית. תסתכלו סביבכם, אחמד, מנסור עבאס, תסתכלו סביבכם. תמצאו גם ערבים טובים; תמצאו אנשים שרוצים לחיות פה בשלום; שרוצים לחנך. תסתכלו על יוסף חדד, אנשים שמבינים מה זה ערכים, מה זו תפיסה לאומית. אני קורא לערביי ישראל, אם אתם רוצים לעצור את הטבח בחברה הערבית, תתנתקו מההנהגה האלימה שלכם; תתנתקו מהברבריות שדואגת רק לעצמה; תתחברו לערכים של עם ישראל. אנחנו עם שהדיבר אצלו זה לא תרצח. לא תרצח זה אומר לנהוג בצורה מכובדת, זה אומר לחנך לערכים: לא שוד, לא גניבה, לא רצח, לא טבח על כבוד המשפחה. אנחנו נתקן את זה, זה ייקח זמן.

היו"ר משה סולומון:

נא לחתור לסיום.

שר המורשת עמיחי אליהו:

עכשיו אקרא בקצרה את תשובתו של השר.

היו"ר משה סולומון:

לא, אתה לא יכול, תם הזמן. אבל הנקודה ברורה לחלוטין.

אופיר כץ (הליכוד):

שכנעת אותנו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הנקודה ברורה? שכנעתי אתכם? בסדר גמור, תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, נא להכניס את מי שהוצאתי. הוצאתי שלושה. נא להכניס אותם, בבקשה. תודה רבה, אדוני השר. חברי הכנסת ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ואיימן עודה, כולם פה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על ההצעה של חבר הכנסת איימן עודה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית על הפשיעה ואלימות בחברה הערבית. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 בעד ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום – 24 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

עשרה בעד, 24 נגד, אני קובע כי ההצעה של חבר הכנסת איימן עודה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לפשיעה ואלימות בחברה הערבית לא התקבלה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת דן אילוז, משה טור פז ומשה סולומון בנושא: המשך תוכנית הסיוע לערים המעורבות בשנת התקציב 2025. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

היו"ר משה סולומון:

אני אמור עכשיו. אני יכול לומר זאת מהמקום, מפה? אז אני כבר ביקשתי מראש שמישהו יחליף אותי, וחבל. אוקיי, אז פנינה תתחיל לפניי, למרות שביקשתי מראש שיחליפו אותי. אז נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעה. רגילה לסדר-היום בנושא: ציון יום הסיגד בכנסת ועיגונו בחקיקה בשבוע שבו מצוין יום הסיגד, שהגיש, אנוכי, חבר הכנסת משה סלומון, והצעה זהה שהגישה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו שטה להציג את הצעתה, ולאחר מכן אני אציג.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, תחילה להודות לך, חברי, על שיתוף הפעולה. לשים בראש מעיינינו ולהעלות את קרנו של חג הסיגד, קרנה של יהדות אתיופיה, אנחנו מציינים היום את חג הסיגד שחל מידי שנה בכ"ט בחשוון, מחר כ"ט בחשוון. ויהודי אתיופיה – ולא רק, יש לומר – בהובלה של הקייסים, נגיע לארמון הנציב ונמשיך מסורת בת אלפי שנים.

היו"ר משה סולומון:

גם בכותל המערבי.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ובכותל המערבי. צריך להבין, יש הרבה פעמים מי שטועים לחשוב שחג הסיגד הוא חג של פולקלור, אך יש לומר שהחג הזה נלקח מתוך הכתובים, מתקופת עזרה ונחמיה. חמישים יום לאחר יום הכיפורים. אם ביום הכיפורים אדם, כל אדם ואישה מתכנסים בחשבון נפש פנימה, אישי, בן אדם לחברו, בן אדם לבורא עולם, במרכז חג הסיגד – מעבר לתפילה, לחידוש הברית עם בורא עולם, חידוש הברית של עם ישראל עם בורא עולם, יום של טהרה, יום של צום, יום של הודיה – יש גם אלמנט חשוב שמתווסף לכאן, וזה האלמנט של קהל ישראל. ציבור ישראל שמתכנס יחדיו כדי לציין גם יום של אחדות, יום של חשבון נפש ציבורי, קולקטיבי. ואולי יותר מתמיד, חג הסיגד, בימים אלה, יש בו כדי ללמדנו, ללמד את כלל עם ישראל, משהו שאבד, משהו שחסר היום יותר מתמיד. חג הסיגד, כפי שאמרתי – המעבר בינו לבין יום הכיפור הוא שביום הכיפורים אנחנו, כל אחד מאיתנו, מתכנס פנימה בינו לבין עצמו, בינו לבין בורא עולם, חשבון נפש בין אדם לחברו ובין אדם למקום. חג הסיגד הוא חשבון נפש קולקטיבי של ציבור, יום של טהרה ותפילה וחידוש הברית. ביום הזה אני בוחרת להבליט את האחדות שמקרין החג, ומצריך כציבור שנלמד ממנו את מה שאבד. יש בחג הסיגד כדי ללמדנו שעוצמתו של עם ישראל יכולה להיות כשאנחנו יודעים להיות ביחד. חשבון נפש הוא לא רק כשאנחנו מדברים על האדם האינדיבידואל ועל הפרט, אלא לעיתים, יש זמנים – זה זמן קריטי, גם בימים אלה – שאנחנו כעם, צריכים לשאול את עצמנו איך הגענו עד הלום; ומה עבר עם ישראל. בכל זאת, אנחנו הדור שהצליח להגשים חלום ולהיות כאן בביתו, בארצנו. דורות רבים פיללו, דורות רבים בכו, דורות רבים, שרו קינות, תפילות ולא זכו להגשים את החלום. רבים מהם היו דורות של ענקים, גדולי דור, גדולים בתורה, ועדיין אנחנו צריכים להבין את הזכות, שדווקא אנחנו נמצאים בעת הזאת כאן, בירושלים הבנויה, והיום, כאן, עם זכות גדולה מאוד לציין את חג הסיגד בכנסת ישראל. אמרתי קודם, חבר הכנסת ביטון, שיש שטועים לחשוב שהחג הזה הוא חגם של יהודי אתיופיה, של ביתא ישראל.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

של כל עם ישראל.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואני אומרת: זה חג של כל עם ישראל. היסטוריונים יסבירו את זה יותר טוב ממני. הוא לקוח מהמקורות, מעזרה ונחמיה, ומציינים אותו בכ"ט בחשוון. מחר אנחנו נהיה יחד עם הקייסים גם בארמון הנציב וגם בכותל כדי שהם, עם הצניעות שלהם – הלוואי, באמת אני אומרת – עם הצניעות והיהדות – אם יש משהו שאני לוקחת מבית אבא ואימא כנכדה לקייס, במורשת כל כך מפוארת, זה את היהדות המכילה; את העובדה שלעולם, למשל, לא תראה מחיצה, אבל באופן טבעי, אתה תראה שנשים עם צניעותן יחליטו איפה הן יושבות, גברים מחליטים איפה הם יושבים. וגם אם קרה שעברו, התערבבו, אף אחד לא מתרעם, לא מנסה לכפות בכוח; כמו למשל אימותינו הצנועות, שהן מבחינתן זה בסדר ללחוץ יד, ועוד הרבה מאוד דברים שאף אחד לא שואל אם אתה חילוני או דתי. כולם באים בקהל ישראל מתוך אהבה, מתוך חיבוק. ויש משהו שאותו אני לוקחת יותר מהכול מבית אבא ואימא – את כוחה של אמונה ונחישות, נחישות של יהדות ששרדה אלפי שנים על אף כל האתגרים והמהמורות. אני אספר על איגרות. הבאתי כאן - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תספרי על אימא, על העלייה. על אימא. על אימא, על העלייה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני אספר על אימא הצדיקה ובהזדמנות אחרת על העלייה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

על העלייה על העלייה. זאת הדוגמה שלך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אני כן אספר – יש לי פה, הוצאתי כמה איגרות מוויקיפדיה שנשלחו על ידי הקייסים. איגרת ראשונה שאני רוצה לספר עליה, אדוני היושב-ראש, היא איגרת שנשלחה על ידי אבא יצחק בשנת 1848 מאתיופיה, מיהדות אתיופיה, באמצעות תייר. היא נשלחה ליהודי אירופה, והוא קרא להם "האיגרת אל הפלאשים שבאירופה". למה פלאשים? קראו לנו פולשים באתיופיה, והיו גזרות שאנחנו לא היינו בעלים של האדמות אלא אריסים. וכך נכתב: "אבותינו, מה שלומכם?" – 1848 – "שמענו על קיומכם." איך השבת? והוא אומר: "השבת מונעת מאיתנו להפליג בים", ולכן הם לא עושים את המסע לארץ ישראל, כי התורה לא התירה לנסוע ביום השבת, לפי התרגום, הוא אומר. ואז הוא שואל אותם: "מדוע אף אחד מכם אינו בא לכאן?! אם יבוא אחד מכם, נלך עימו לראות את בתי הכנסת שלכם. התורה באה מירושלים, לפיכך אנו מכבדים אתכם". הוא גם כנראה מכוון ליישוב היהודי בירושלים. עוד איגרת, של אבא צאגא, מ-1862, ששם הוא אומר: "ברוך אלוהים אלוהי ישראל, אלוהי כל בשר ורוח. איגרת זו נשלחת על ידי אבא צאגא על ידי הכהן ירושלם, הכהן הגדול לכל העבריים לו יבוא המכתב הזה על ידי התאמצות", ומפרט מי שולח את זה. "האחי - - - שלום יהיה לכם. המכתב הראשון שלחנו לכם בידי דניאל בן חנניה אבי משה. הכבר בא הזמן שאנחנו צריכים לחזור אליכם. לארצנו כן לארץ הקדושה ולעיר הקודש ירושלים? אנחנו עם דל בלא כהן בלא נביא. אם באמת הזמן הגיע?" הוא שואל. ואז הוא אומר: "כי יש מאיתנו אומרים כי כבר באה העת שנפריד עצמנו מן המשיחים ושנלך אצלכם אל מדינות ירושלים להתחבר עם האחים ולהקריב ביחד קורבנות להשם אלוהי ישראל בארץ הקדושה". וכך באמת ברבות השנים אנחנו עם חילופי איגרות. אחר כך הגיע ד"ר פייטלוביץ', שעשה מסעות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כשהוא אומר "ניפרד מהמשיחיים", הכוונה שזה מעשה של בני אדם, לא של משיח. בוא נתחיל לפעול.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נכון, נכון, ויש באמת גם איגרת חכמים שמספרת אחר כך, ב-1908, שהייתה תקופה מאוד מאוד קשה של מיסיון שהכביד על הקהילה, והם ממש מפרטים, והלוך ושוב איגרות, עד שבאמת הפכנו להיות דור שזכה להגיע לכאן. ואני מסתכלת על הענווה, ושווה לעלעל בתוך האיגרות האלה, שהן מהמאה ה-19 ואחר כך מהמאה ה-20, ואחר כך על ההתבוששות של העלייה, אבל בכל זאת זה קורה, וקורם עור וגידים, והם מצליחים להגיע עם הרבה מאוד הקרבה, כל המשפחות שלנו – אני תכף מסיימת. ואני אומרת שמהם אני לוקחת אמונה ונחישות, אבל מעבר לכך, על אהבת ישראל, על האחדות. ואני מאוד מאוד מקווה שמה שניקח מהחג הזה זה את הצורך לעשות גם חשבון נפש קולקטיבי ולבוא להבין שאנחנו יכולים להכיל אחד את השני, והדבר השני – תמיד לזכור שאין לנו לקחת את הארץ הזאת ואף אחד מחלקי עם ישראל כמובנים מאליהם. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו.

היו"ר יבגני סובה:

אני מזמין את חבר הכנסת משה סולומון לשאת דברים, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני יכול לעלות לאיזה שתי דקות, משהו?

היו"ר יבגני סובה:

אתה יכול מהצד. תבקש מהמזכירה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הינה, ביקשתי. אבל מתי? בואי, שבי פה, בואי נשמע את חברנו.

היו"ר יבגני סובה:

עשר דקות לרשותך.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה, אדוני היושב-ראש. אכן, שמחתי והתכבדתי בברכתך בכניסתי לכנסת. אנחנו מחר בעזרת השם נציין יום מאוד חשוב, יום הסיגד. הרבה שואלים: מה המשמעות של היום הזה? אז יום הסיגד – המילה סיגד היא לשון סגידה, השתחוויה, אז זה יום של השתחוויה וסגידה ותפילה לבורא עולם. כשמנסים שנייה להבין מה עושים ביום הזה, אז יהדות אתיופיה, כפי שאמרה חברתי פנינה, יהדות אתיופיה נהגה לקיים, לציין את היום הזה בכל שנה בכ"ט בחשוון, 50 יום אחרי יום כיפור; מין מעבר כזה מהממד הפרטי והמחילה הפרטית והקומה הפרטית ביום כיפור בינינו לבין בוראנו, מעבר של 50 יום עד הקומה הלאומית, הקומה הקהילתית, שבה אנחנו מבקשים מחילה ברמה הלאומית. זו המשמעות של היום הזה. היום הזה הוא יום שהתקיים אלפי שנים. ואני אומר לעצמי: מי מקיים אותו בארץ? מי מציין אותו בארץ? רק יהדות אתיופיה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ובני נוער. ובני נוער.

משה סולומון (הציונות הדתית):

ובני נוער. עכשיו, שנייה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, לא. בירוחם יש שלושה אתיופים, ואני עושה חג עם מאות אנשים.

משה סולומון (הציונות הדתית):

יפה, אז יפה. אבל נקודת המוצא היא שכל פעם שמגיע יום הסיגד מבקשים ממני לבוא להרצות, להסביר, לדבר על משמעות היום וכן הלאה. אז אמרתי: שנייה, מאיפה זה בכלל הגיע? האם זאת גחמה קהילתית שלנו? האם זה משהו שהשתרש בגלות? מאיפה זה הגיע? ואז השאלה הזו ששאלתי לפני 25 שנה – קייסים אמרו לי: מה זאת אומרת? מקורו של היום הוא בכתובים, כפי שאמרו כאן קודמיי, קודמתי פנינה, וכך כתוב: "וביום עשרים וארבעה לחֹדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם". ואז כתוב: "ויִבָּדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתוַדו על חטֹאתיהם ועֲוֹנות אבֹתיהם". ובפסוק הבא כתוב: "ויקומו על עׇמדם ויקראו בספר תורת השם אלֹקיהם רבִעית היום ורבִעית מתוַדים ומשתחֲוים לה' אלֹקיהם". כשקוראים את הפסוק הזה בנחמיה פרק ט', אתה חייב להבין מה קרה לפני כן. מה היה לפני כן שהיה פה צורך באיזשהו כינוס חירום בירושלים שכל עם ישראל מגיע אליו? אז אם קוראים את פרקים ז' וח' בנחמיה, מבינים שזה ימי שיבת ציון, שבהם דלת העם בבבל עולים ירושליימה אחרי הצהרת כורש. וכשמגיעים לכאן אנחנו מגלים שהם לא זוכרים כלום מהתורה. הם לא מצליחים לקיים את החגים, שזה חגי תשרי, את ראש השנה, כיפור וסוכות. וכשהדבר הזה קורה, הוא מחריף כשהם מתבוללים ומתחתנים עם בני הנכר שנמצאים כאן. ואז עזרה ונחמיה עושים כנס חירום, כנס חירום בירושלים, שבו הם רוצים לומר לכולם: חייבים לחזור לדרך השם. והכנס הזה התבצע בצורה מאוד מיוחדת. הם מבקשים מכולם להגיע בצום ובשקים לאות אבל, אדמה על ראשם, וככה הם כולם מגיעים לירושלים. ואז, כשמגיעים לשם, קורים שני דברים. דבר אחד, הם אומרים: חטאנו, עווינו, פשענו, מתחננים לבורא עולם ואומרים: חטאנו, טעינו. הדבר השני שקורה: אם חטאנו, זה בגלל שהיינו בגלות שבעים שנה ולא זכרנו את הברית עם השם, והתבוללנו בגלות. ולכן, אומרים עזרא ונחמיה, אנחנו נקרא בספר תורת השם. אנחנו קוראים בספר התורה כדי להיזכר במצוות, כדי להכיר את החגים, כדי להכיר את הברית עם הקדוש ברוך הוא. ושני הממדים האלה, שפעם אחת, רביעית היום מודים ומשתחווים ורביעית השנייה קוראים בספר תורת השם, נעשים בגלל שעם ישראל רוצה לחזור בתשובה. מייד אחר כך, בפרקים הבאים, מתואר שהמקדש נבנה, חומות העיר שנטו ליפול, מתיישרות להן, בית המקדש השני נבנה, וכך מגיעה הגאולה. אומרים יהודי אתיופיה, מתכון מוצלח שבו תפילה הצליחה, שבו תחנון התקבל, שבו יום שצוין באופן כזה שבו כל העם התאחד סביב רעיון אחד וככה הקדוש ברוך הוא נענה לתפילתנו, ודאי שקובעים אותו כיום מיוחד, כיום תפילה. וכנראה, מאז ימי שיבת ציון, כלומר 2,500 שנה אחורה, התקיים יום הסיגד. למעשה, יום הסיגד הראשון עלי אדמות התקיים כאן בירושלים, והוא כנראה התקיים עוד שנים רבות אחר כך. אנחנו יודעים להגיד שבמסכת מגילה ובמסכת תענית מופיעים ימים מיוחדים שהתקיימו והתבטלו לאורך השנים. ייתכן שיום הסיגד הראשון התקיים לאורך שנים, אולי מאות שנים, ומתישהו זה נשתכח. אבל הקהילה היחידה ששמרה על היום הקדוש הזה זו קהילת יהודי אתיופיה. אנחנו מציינים אותו מאז ימי שיבת ציון, מאז יציאתנו לגלות לפני 2,500 שנה. וביום הזה כל ביתא ישראל לובשים לבן, עולים להר גבוה, פונים פניהם אל ירושלים צפונה ומתפללים לגאולה שלמה, ומתפללים לאחדות העם, ומתפללים לשלום בין איש לאשתו, בין איש לחברו, כי ככה נוכל לשמור על זהותנו היהודית. ועוד דבר, גם ההתבוללות. הפחד בגלות תמיד זה ההתבוללות של בני הנוער והצעירים. ולכן ביום הזה למדו תורה, הטיפו לשמירה על מצוות התורה, וכך שמרנו בגלות במשך 2,500 שנה באדיקות. דעו לכם שיהודי אתיופיה גרו בכפרים מרוחקים, בחרו להיות אנאלפביתים רק כדי לשמור על זהותם היהודית. איזו הקרבה, איזה אומץ, איזו עוצמה של יהדות. וכשאנחנו לפני כ-45 שנה קיבלנו את הבשורה העצומה שנוכל להגיע לירושלים, אני הייתי בגיל שש. קיבלתי את הבשורה שאם נגיע בכוחות עצמנו מאתיופיה עד סודאן, משם ייווצר קשר עם מדינת ישראל ונוכל חיש מהר לעלות לירושלים, ואף אחד, אף אחד לא מתמהמה לרגע אחד. אלפים מיהדות אתיופיה, לשמע הבשורה הזאת יוצאים אל הדרך, מסע של מאות קילומטרים מאזור תיגראי, מאזור גונדר, מהאזורים הכפריים של יהדות אתיופיה, עולים ומתחילים ללכת ברגל. הנקודה הזאת של הקרבה, של יציאה למסע מסוכן, של יציאה למסע שבו אתה לא בטוח שתשרוד אותו, היא רק מאותה נקודה של ציון יום הסיגד. יום הסיגד היה יום של ציפייה וכמיהה לירושלים, יום שבו אתה אומר שתכלית חייך היא להגיע לירושלים. ולכן, אותו יום שבגינו ובזכותו עלינו וחידשנו את גאולתנו בארץ הקודש והתאחדנו עם כל שבטי ישראל בארץ ישראל, זה אותו יום שהקייסים שלנו, עוד בשנת 1986, קבעו שלא נבטל אותו. אומנם זכינו ועלינו לארץ, אבל אין בית מקדש, אין שלום בין איש לאחיו, אין שלום בינינו לבין הסובבים שלנו, ולכן נמשיך לציין את יום הסיגד, נמשיך להתפלל, נמשיך לצפות לגאולה ולישועה ונמשיך לצפות לבניין בית המקדש. ולכן, מאז הגעתנו לכאן אנחנו ממשיכים לציין את היום הזה בכותל המערבי ובארמון הנציב, אלפי אנשים מגיעים לשם. אבל, אם מקורו של היום הזה הוא בנחמיה, פרק ט', זה אומר שכל תפקידנו היה להגיש אותו על מגש של כסף לכל מדינת ישראל.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זהב.

משה סולומון (הציונות הדתית):

זהב, של זהב, לכל מדינת ישראל. זה אומר שאנחנו מצפים שהיום הזה לא יהיה רק נחלת יהדות אתיופיה; הוא יהיה נחלת כלל אזרחי מדינת ישראל, כלל עם ישראל, כי אנחנו מאמינים שרק שמרנו עליו. אני גם מאמין שכל גלות שיצאה לגלות וחזרה לכאן, שמרה על משהו מהנכס העצום של עם ישראל. ולכן, היום אנחנו בזקיפות קומה, באהבה רבה, מציינים אותו, אבל מצד שני אנחנו יודעים להגיד שהיום הזה לא מתקיים כאן באופן מסודר. כלומר, בתקנון של ועדת הכנסת אין תקנון שמחייב לציין אותו בתאריך המסוים. ולכן אנחנו מבקשים, גם חברתי פנינה וגם אנוכי, לקיים דיון בוועדת הכנסת שבו נדון או לשנות את תקנון הכנסת או לחוקק חוק שבו בשבוע שחל בו כ"ט בחשוון, שזה יום הסיגד, הכנסת תחויב לציין את היום הזה כאן על בימת הכנסת, ולא כהצעה לסדר-היום של חברתי ושלי כאן בכנסת. זה חשוב מאוד, כי הנושאים שהיום הזה נותן לנו הם נושאים מאוד משמעותיים וחשובים. אז אני מבקש – קודם כול אני מזמין את כולם מחר גם לארמון הנציב, גם לכותל, לבוא, להשתתף, לשמוע ולספוג מעט מהיום הקדוש הזה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - שזה בכותל - - -

משה סולומון (הציונות הדתית):

לא, זה לכולם. לא לא לא, זה לעם ישראל. אולי במשפט אחד. אם רוצים להבין למה זה נמצא בשני מוקדים, אז אני אסביר. אני אסביר שבכותל יש בתוך הקהילה מחשבה – הגענו מן הגלות, ראינו את זה על הר גבוה, ושם התפללנו. וכשהגענו לכאן הייתה מחלוקת האם ממשיכים לצפות בירושלים מהר גבוה, מתפללים שם, או שמא הולכים לשריד בית מקדשנו, לכותל המערבי, ושם מתפללים. אז היו פעמים שהיו ביחד, אבל היום מציינים זאת בשני המקומות. אותה מטרה, אותה תפילה, ובעזרת השם, ברגע שנמשיך לציין את היום הזה, אני מקווה ומתפלל שהקדוש ברוך הוא יחיש גאולתנו, יבנה בית מקדשנו, ישיב בנים לגבולם וייתן לנו אחדות ושלום בתוכנו. תודה רבה. אני מזמין שוב את כולם להגיע ליום הקדוש הזה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת משה סולומון, יישר כוח גם לך וגם לחברת הכנסת פנינה תמנו. אתם בהחלט מייצגים בכבוד את קהילת יוצאי יהודי אתיופיה, ואני מזמין את שר העלייה אופיר סופר להשיב על שתי ההצעות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה עם - - - מהצד?

היו"ר יבגני סובה:

אחרי הודעת השר תוכלו להגיב. בבקשה, אדוני השר.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, וספציפית, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שהייתה לפני כן גם שרת העלייה והקליטה, וחבר הכנסת סולומון, חברי למפלגה, קודם כול, דיברתם מאוד מרגש ומאוד מחבר. וככה, מטבע הדברים, בהיותי שר העלייה והקליטה, אז אני יותר מתחבר ויותר לומד ויותר מבין עד כמה המסורת של יהודי אתיופיה חשובה לנו, לעם ישראל. האמת היא, ככה, שעם משה יצא לנו לעסוק בזה לא מעט השבוע, נפגשנו גם עם קייס אביהו.

משה סולומון (הציונות הדתית):

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

כן. אגב, נמצא פה גם כן חבר הכנסת גנץ. היית מפקד שלדג במבצע שלמה, שזה גם כבוד גדול.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ומשה.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אבל הוא התקדם מאז.

קריאות:

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז מה את אומרת? שהוא לקח אותך כבר מאז?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, התווכחתי, כי הוא רצה להשאיר אותי.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

בלי פוליטיקה פנימית פה, חבר הכנסת ביטון.

קריאות:

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

בוודאי שצריך לקיים דיון ולראות מה נכון ומה לדייק, ויש כאן מסר אחד, שבהחלט נראה לי שחשוב שניקח אותו איתנו, שחג הסיגד ומסורת יהודי אתיופיה צריכים להיות נחלת כלל עם ישראל. זה חג שמבטא בעצם את הקשר לארץ ישראל, את הקשר לעם ישראל, חרף הגלות הקשה והארוכה, גלות שבמקרה של יהודי אתיופיה ועשרת השבטים בכלל היא ארוכה יותר. ככל שהסיפור היהודי, והוא כזה, הוא חסר תקדים מבחינה היסטורית, של עם שהתקבץ לאחר אלפיים שנות גלות, אז הסיפור של יהודי אתיופיה – על אחת כמה וכמה. וכן, יש לנו המון המון מה לעשות כדי להפוך את הסיפור הזה לסיפור נחלת הכלל. אני רק אגיד, משה, הזכרת את זה גם עכשיו בדברים שלך, אבל גם דיברנו כשנפגשנו השבוע. הסברת למה מתפללים בכמה מוקדים. רציתי לשאול אותך למה לא מתפללים בעצם בכותל, במקום הכי קרוב להר הבית. התשובה שנתתי לעצמי תוך כדי הדברים שלך היא שבעצם יש משהו בלעמוד טיפה רחוק ממקום המקדש, יש משהו בזה שאנחנו צריכים להבין שיש לנו עוד על מה לעבוד ויש לנו עוד למה לכסוף, ועוד הרבה מה לתקן ומה לעשות ביחד באופן הנכון. זו באמת חוויה אחרת לגמרי. רק היום אפשר לעמוד בטיילת ארמון הנציב, וכן לראות את מקום המקדש. אולי זה לא כמו לעמוד באתיופיה, אבל זה כמו לעמוד במקום שאנחנו נמצאים בו כרגע, עדיין עם ציפייה לתקן את מה שצריך לתקן ולהשלים את מה שצריך להשלים, יחד כל שבטי ישראל. תודה רבה, בשורות טובות.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לשר אופיר סופר. אני מזמין כמה חברי כנסת להביע את עמדתם מהצד. ראשון הדוברים, חבר כנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. לכל אחד יש דקה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה למחות על ההצבעה הקודמת ועל הבריחה של כל חברי הכנסת מהאופוזיציה, מלבד נאור שירי וגלעד קריב. מלבד נאור שירי וגלעד קריב, ברחתם לשניצל ולקפה, והשארתם את המשפחות בחברה הערבית מרוסקות. לא ככה מתנהלת אופוזיציה. מי שלא יכול לעמוד במבחן המוסרי הזה, לא יכול להוביל ולא יכול להיות מנהיג. ברחתם מההצבעה והשארתם משפחות מרוסקות. אני רוצה להגיד לכם, גם האופוזיציה היא אופוזיציה חלשה, מפולגת ומרוסקת.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון, אני רק מזכיר שהעמדה צריכה להתייחס להצעה לסדר-היום, אבל בסדר, אפשרתי בכל זאת את הדברים האלה. בבקשה, חבר הכנסת ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לחזק את חבריי שדורשים את מעמדו כחג לאומי בישראל, מורשת כל המדינה וכל עם ישראל, ומוטל עליהם פה בכנסת להוביל את זה אבל הם לא צריכים להיות לבד. הדאגה ליהדות אתיופיה צריכה להיות של כל אדם בישראל, של כל מנהיג. כשאנחנו רוצים לקדם גם מסורת ומורשת אבותינו, לא צריך מישהו מהעדה שלו לדאוג לענייניו. כל ההנהגה צריכה לעסוק בזה. מצד שני, קהילת העדה האתיופית צריכה להיות גאה בפנינה תמנו, שזכתה להיות שרת העלייה, אותה ילדה שהגיעה ללא אימא, שנשארה מאחור, והפכה לשרה בישראל; ובמשה סולומון, שהוביל והקים עמותות לחיזוק הקהילה האתיופית, עמותת הנני, ובא לכנסת ומוביל פה, וגם צגה ואחרים. אנחנו לא יכולים שתהיו לבד, אנחנו איתכם בדבר הזה, כולל בוועדה וכל מה שיידרש. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל ביטון. אני מזמין גם את חבר הכנסת עודד פורר להביע עמדה מהצד, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, אני חושב שהחג הזה מלמד את כולנו לשנייה עד כמה מדהימה התופעה הזאת של קיבוץ הגלויות ושל עם ישראל שמגיע באמת מכל התפוצות, ועל הכמיהה שנשמרה אלפי שנים בגלות. צריך גם להבין עד כמה הייתה קשה גם העלייה של יהודי אתיופיה שעלו לארץ, והמקורות שלנו רצופים ומרוצפים בהרבה מאוד נבואות על קיבוץ הגלויות, אבל יש אחת בספר דברים: "ושב ה' אלהיך את שבותך - - - וקבצך מכל העמים אשר הפיצך". אומר רש"י על קיבוץ הגלויות הזה: "גדול יום קיבוץ גלויות ובקושי, כאילו הוא עצמו", כאילו הקדוש ברוך הוא עצמו צריך לאחוז אחד אחד בידיו את העולים לארץ ישראל. העלייה מאתיופיה, שעלו לכאן ברגל, אני חושב שמצביעה על הנחישות ועל הקשר של הקהילה הזאת לארץ ישראל, ואנחנו לומדים אותו בחג הסיגד. אני מזכיר את זה היום, אדוני השר, כי עדיין יש באתיופיה כ-14,000 שממתינים לעלות לארץ ישראל. אני מבקש ממך – אנחנו באים מהאופוזיציה, ויש כאן בקואליציה גם – תביא את ההחלטה כדי להביא אותם לארץ. כמילות השיר, נוכל להגיד להם: "עוד מעט / עוד קצת / להרים עיניים / מאמץ אחרון / לפני ירושלים".

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יפה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תן להם לעלות לארץ, ושבו בנים לגבולם.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. אם כן, יוזמי ההצעה, אתם מסתפקים בתשובת השר או שאתם רוצים לקיים הצבעה ולהעביר את זה?

קריאות:

היו"ר יבגני סובה:

טוב, אז אנחנו נקיים הצבעה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אולי עדיף לוועדה של מיכאל?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תביאו את זה לוועדה שלי.

היו"ר יבגני סובה:

חברים, מי שיוזם את ההצעה, אותם אני שואל. חבר הכנסת סולומון וחברת הכנסת פנינה תמנו?

משה סולומון (הציונות הדתית):

מאחר שיש שינוי תקנון זה צריך להגיע לוועדת הכנסת - - -

קריאות:

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תפסיק אתה להמציא דברים. פה אחד.

היו"ר יבגני סובה:

חברים, הסתיים הדיון כאן. חברים, אנחנו נקיים הצבעה - - -

קריאות:

היו"ר יבגני סובה:

שמעתי. שמעתי. אנחנו נקיים הצבעה, על פי בקשת היוזמים, על העברת ההצעה לסדר-היום לוועדת הכנסת. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 13, אפס מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת הכנסת.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, נעבור להצעה הבאה – הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: שיתוק מערכות חיוניות בשל היעדר שרים במשרדי הבריאות, הרווחה והפנים. את ההצעה הגישה חברת הכנסת עדי עזוז. אני מזמין את חברת הכנסת עזוז להציג את ההצעה, בבקשה. גברתי, עשר דקות לרשותך.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שלוש שנים בממשלת השינוי העברנו את חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות בעלות תקציבית של 2.2 מיליארד שקלים. החוק הזה הוא חוק פורץ דרך, שבא להבטיח זכויות בחוק לשירותי דיור, תעסוקה, מועדוניות ועוד פנאי לאנשים עם מוגבלויות. בשביל שיהיה אפשר לממש את הזכאות בחוק, כי התקציב כבר קיים, הרי החוק עוגן, יש להתקין תקנות. אבל אי-אפשר לכנס את ועדת הרווחה של הכנסת ולדון בתקנות, כי אין שר רווחה בישראל. אני יודעת, הממשלה שמה את השר חיים כץ כממלא מקום – לכמה חודשים זה היה? שלושה חודשים. בעצם 25% משרת שר, זה מה שהממשלה הקצתה לאזרחי ישראל, לאוכלוסיות הכי מוחלשות, שזקוקות למשרד הרווחה שיתפקד ויעבוד עבורם. ביום ראשון האחרון התפרסם דוח של המוסד לביטוח לאומי – כמיליון ילדים הולכים לישון רעבים בלילה. במדינת ישראל כמיליון ילדים הולכים לישון רעבים בלילה. במדינה מתוקנת שר הרווחה היה מוציא הודעה עם שר הבריאות שהם בנו תוכנית חירום לביטחון תזונתי לכלל ילדי ישראל. אבל מה? אין שר רווחה וגם אין שר בריאות. בשבוע שעבר, לאחר שקיבלתי מספר פניות ללשכתי על תפקוד החדר האקוטי בעין כרם – החדרים האקוטיים זה חדרים לנפגעות ונפגעי אלימות מינית שיש בכמה מבתי החולים בארץ – הסתיימה פה המליאה, וב-21:00 הלכתי לביקור פתע באותו חדר אקוטי בעין כרם. החובה שלנו כחברי כנסת היא לפקח על עבודת הממשלה ולוודא שזכויות הציבור נשמרות. לצערי, יצאתי מודאגת מאוד מהביקור הזה. חבריי חברי הכנסת שיושבים כאן מכירים היטב את הכלים הפרלמנטריים שעומדים לרשותנו, שהם גם מוגבלים, אבל גם במה שכן קיים, אי-אפשר היום להשתמש בכלים פרלמנטריים. שאילתה לשר הבריאות? אי-אפשר כי אין שר בריאות; לכנס דיון מהיר בוועדת הבריאות בנושא? אי-אפשר כי אין יו"ר לוועדת הבריאות. למעשה, הממשלה משותקת ומשתקת את הבקרה הפרלמנטרית על מחדליה, בזמן שהציבור הישראלי מתענה, נפגע וסובל. ממש "ויהי ביום ההוא אין מלך בישראל". אין הנהגה, אין שרים במשרדים הכי בכירים וצריך להגיד, גם במשרדים שבהם יש שרים מכהנים, התפקוד רע מאוד. וזה To say the least . רק הבוקר התפרסם דוח איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שהעלה תמונה מדאיגה: בשנת 2024 חלה עלייה של 45% בפגיעות מיניות בתוך מערכת החינוך. 45%. זה נתון חסר תקדים שמצטרף לנתונים אחרים, שגם הם חסרי תקדים. מתחילת השנה נרצחו 40 נשים בישראל. העלייה הגדולה ביותר היא בחברה היהודית: 19 נשים מהחברה היהודית נרצחו השנה, ואנחנו בנובמבר. זה כאוס. זו ממשלה נפקדת, היא לא נוכחת. היינו חושבים שיתקבלו נתונים ממשרדי הממשלה על כמה נשים מושפלות, מוכות. כל אישה שנרצחת, הרי יש עליה כמה עשרות שעוברות פגיעות לאורך תקופות ארוכות בחייהן, אבל בממשלה הכושלת הזאת גם נתונים אין. רק היום בוועדה לקידום מעמד האישה, בדיון בנושא ממצאי דוח האיגוד, הארגונים ממש התחננו – ממש התחננו – לנתונים מהמשרדים: ממשרד החינוך, מהמשרד לביטחון לאומי, ממשרד הרווחה. אין נתונים. או שאוספים אותם ולא נותנים אותם לציבור, או שלא אוספים אותם, וזה עוד יותר חמור. לזה אפשר להוסיף גם את הדיונים בוועדת החוקה שבה מנסים פשוט לסתום את הפה לעמותות, שלא ידברו; שלא יביעו ביקורת על הממשלה הכושלת הזאת, ושאם כן, יוטלו עליהן קנסות ותישלל מהן זכות העמידה בבית המשפט. אני לא יודעת אם הממשלה יודעת, תפקידן של העמותות זה לבקר את עבודת הממשלה. חלק ניכר מחקיקה שיש היום בספר החוקים של ישראל היא בעקבות פעילות של החברה האזרחית. לתמונה הזאת נוסיף גם את העובדה שהממשלה חתכה באופן קיצוני ודרמטי את כספי התמיכות בעמותות, ופגעה בהן פגיעה כה אנושה, עד שבשבוע שעבר פורסם שכ-70% מהעמותות בישראל היום נמצאות בקשיים כלכליים. 70%. רצף האירועים הללו, שבמסגרתם אין תכניות לאומיות, שחותכים תקציבים ורוצים לסתום את הפה למי שנותנים קול לאוכלוסיות שלא יכולות תמיד לדבר בשם עצמן, מצביע על דבר אחד: לממשלה פשוט לא אכפת. האמת היא שאנחנו יודעים את זה כנבחרי ציבור, שכדי שנוכל להזיז משהו ולשנות משהו צריך לכאוב לנו בבטן; צריך להיות לנו אכפת. המציאות העגומה שהממשלה הזאת מובילה, הן במעשה והן במחדל, היא רצח נשים, אלימות במערכת החינוך, אלימות מינית, היעדר ביטחון אישי, לאומי, מדיני, רעב של ילדים ועוד ועוד כשלים דרמטיים בכל תחום. ילדי ישראל ראויים להרבה יותר מזה, להרבה יותר מכם. יש משרדים – שישה משרדים היום – בלי שרים. במשרדים הקיימים, השרים עושים עבודה גרועה מאוד. הגיע הזמן שתלכו הביתה ותתנו לנו לתקן את מכירת החיסול שפתחתם לחברה הישראלית. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת עדי עזוז. מי שישיב להצעה הזאת – סגן השר אלמוג כהן, בבקשה. בבקשה, אדוני.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שלום, עדי, שיהיה לך בהצלחה. עזוז זה יישוב שהוא יקר לליבנו – היישוב בנגב, למי שלא מכיר. את מכירה את היישוב הזוז? יופי. התשובה ככתבה וכלשונה היא: היעדר שרים מכהנים – אה, סליחה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, היעדר שרים מכהנים אינו אומר שהמשרדים לא מתפקדים. המערכות המקצועיות במשרדים פועלות באופן מלא ושוטף - -

נעמה לזימי (העבודה):

מה אתה אומר - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - תוך קבלת החלטות מקצועיות.

היו"ר יבגני סובה:

שנייה. חברת הכנסת לזימי, בואי נשמע את התשובה של סגן השר ואחר כך תוכלי - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני מקריא תשובה, נעמה. אני מקריא תשובה.

היו"ר יבגני סובה:

רק שנייה, רק שנייה, חברת הכנסת לזימי, תרשמי לעמדה מהצד, שני חברי כנסת.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יבגני סובה:

לא, אז אל תפריעי, בבקשה. תרשמי, ותהיה לך דקה. תוכלו להביע עמדה מהצד. חבר הכנסת שוסטר נרשם, והוא יביע. בבקשה, הנה מספיק. שני חברי כנסת יוכלו להביע עמדה, לא להפריע לסגן השר. תודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

המערכות המקצועיות במשרדים פועלות באופן מלא ושוטף תוך קבלת החלטות מקצועיות, ביצוע מהלכים בשטח ומתן מענה לאתגרים, בדיוק כפי שנעשה בכל תקופה שבה יש שר פעיל. העובדה שאין שרים בימים אלו, אינה פוגעת ביכולת של הגופים המקצועיים לפקח, לנהל ולדחוף קדימה פתרונות לצמצום עומסים, שיפור תהליכי מיון וחיזוק המערכות כולן. אנשי המקצוע במשרדים הממשלתיים מבצעים את עבודתם נאמנה בשיתוף פעולה הדוק עם כל הגורמים הרלוונטיים. נמשיך לפעול בכל הכלים העומדים לרשותנו על מנת לשפר את השירות ולהבטיח טיפול מיטבי לכל אזרחי מדינת ישראל היקרה לליבנו. זו התשובה שהעברתי ככתבה וכלשונה. אני גם מאחל לך המון המון בהצלחה בהמשך דרכך. בעזרת השם, תעשי ותצליחי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה בבקשה להציף נושא שמאוד מאוד חורה לליבי. בשבוע שעבר הגעתי לאוניברסיטת בן גוריון בנגב. האוניברסיטה היא בעצם פנינה בנגב, אבן שואבת לידע ולהשכלה נרחבת של כל הקהלים כולם.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - אבל לא הבנתי מה התשובה - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הגעתי שם הגעתי שם למרצה. שמו של המרצה הוא סבסטיאן בן דניאל. סבסטיאן בן דניאל הוא מרצה למדעי המחשב - -

נעמה לזימי (העבודה):

- - - איתו.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - שמשתדל תמיד להגיד את דעתו וגם לכתוב אותה.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - האם זו זכותך - - - האם בסמכותך - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

להלן חלק מהפנינים אותן הוא אומר.

עדי עזוז (יש עתיד):

מה הסמכות שלך כסגן שר במשרד ראש הממשלה?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ככה, הוא כותב את הדברים בשם ג'ון בראון בעיתון הארץ. הוא קורא לחיילי צה"ל: "רוצחים תינוקות כי חונכו להיות רוצחי תינוקות". הוא קורא לאחינו הדתיים "בבונים דתיים מטונפים". כל הדתיים זה – הציונות הדתית קצת יותר. הוא אומר על המזרחים, נעמה לזימי, הוא אומר על המזרחים: כמו הנאצים שהם.

עדי עזוז (יש עתיד):

אתה זוכר איך דיברת על עוזרות בית? אתה זוכר איך דיברת על עוזרות בית - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

נמשיך עוד טיפה: קודם כול, אתה ערבי, איזו דת ואיזה מזוזות אתה מלקק, זה משני. הוא אומר שהציונות הדתית מאוד מגוונת: זה נע בין ממש נאצים שאומרים את זה במפורש, תשמעי, לנאצים שלא אומרים את זה במפורש. יש עוד עשרות ציטוטים כאלה. אבל סבסטיאן בן דניאל, בימים האחרונים קיבל רוח גבית. אתם יודעים ממי הוא קיבל רוח גבית? הוא קיבל רוח גבית מהאופוזיציה של מדינת ישראל, שמסכימה בשתיקתה שהאזרחים המזרחיים הם נאצים; שמסכימה ש-99% מאזרחי באר שבע הם ביביסטים וניאו-נאצים. השתיקה שלכם, נעמה, השתיקה שלכם היא רפש. השתיקה שלכם היא אובדן ערכים מוחלט. איך הלכתם שולל לתרבות הפרוגרס החולה הזאת?

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - על מה אתה מדבר - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איך אתם מעזים לעמוד לצד מי שמקבל אלפי שקלים לשעת עבודה, אלפי שקלים. והסטודנטים שלו, הם המילואימניקים שלנו. הוא אומר עליהם רוצחי תינוקות כמקצוע.

עדי עזוז (יש עתיד):

אלמוג, זה אלינו או - - - כי אין קשר בין הדברים - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אתם צריכים להתבייש בעצמכם.

עדי עזוז (יש עתיד):

אני מזרחית - - - אנחנו צריכים להתבייש - - - מה דעתך עלך עוזרות בית - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - - מכל האחים שלכם. אתם מייצגים את כל מה שחולה, את כל מה שמקולקל בחברה הישראלית. אדוני היושב-ראש, חשוב שתדע, אוניברסיטת בן גוריון זה מוסד אקדמאי מפואר.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - איזה קולות - - - את זה אתה זוכר - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אבל האוניברסיטה – אני לא יכול, זה מפריע לי הרעש.

היו"ר יבגני סובה:

אבל סליחה, אדוני. אדוני, אתה פונה לשתי חברות הכנסת, אתה מדבר איתן ואתה מצפה שהן לא יגיבו. לא, זה לא עובד ככה.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - ואתה גם מגזלט אותנו. מה זה הגזלייט הזה?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

כן, אבל - - -

היו"ר יבגני סובה:

לא. אל תפנה אליהן. דבר, אל תפנה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אין בעיה, יכולות לקרוא הערות ביניים, אבל אני לא שומע את עצמי.

נאור שירי (יש עתיד):

אל תגיד לנו מה לענות.

קריאות:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני לא שומע את עצמי. השתיקה שלכם, אנשי האופוזיציה והעמידה שלכם לצד סבסטיאן בן דניאל ממחישה בעיקר את אובדן הערכים שלכם; ממחישה את תרבות הפרוגרס שנכנסה אליכם. הרי מי היה מעז לומר על חיילינו הגיבורים והקדושים שהם רוצחי תינוקות כמקצוע? איך אפשר להגיד על בני עדות המזרח? שהם כמו ניאו-נאצים? איך אפשר להגיד על 99% מאזרחי באר שבע ניאו-נאצים? איך אפשר? מה זו השתיקה הרועמת הזאת? השתיקה הרועמת שלכם נשמעת למרחוק באוזניים של כל אזרחי המדינה. אנחנו כאן מקבלים בזעיר אנפין, אדוני היו"ר, מה יקרה אם חלילה וחס, חלילה וחס, אם האנשים האלה יקימו ממשלה ביחד עם האחים המוסלמים, שבמתק שפתיים מתחילים לסמא את עיני הציבור, וכאילו רוצים פה איזשהו שוויון הזדמנויות, אבל לא יכולים לגנות את חמאס. השותף שלכם, מנסור עבאס. אדוני היושב-ראש, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לא מייצגת היום את אזרחי הנגב. אנחנו חושבים שכל מי שלומד שם – אם הוא מימין ואם הוא משמאל, זה לא רלוונטי – כל החיילים שלנו שאנחנו שולחים לקרב, הם המוסריים ביותר, הם הטובים ביותר. אתם צריכים להסכים איתי ולגנות את ד"ר סבסטיאן בן דניאל, שחושב, שבני עדות המזרח שביניהם – את, נעמה לזימי, בת עדות המזרח – הם נאצים. זה מה שהוא חושב עליהם.

נעמה לזימי (העבודה):

תדע לך, אלמוג - - - זה פסול.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שנייה. והשתיקה שלכם מעידה בעיקר על אובדן ערכים, אובדן ערכים. איפה הימים היפים של השמאל הציוני הישראלי? שהיה ציוני באמת. אדוני היושב-ראש, יש עוד משהו שחשוב שתדע: האוניברסיטה השעתה את ד"ר סבסטיאן בן דניאל למשך חודשיים. הם חשבו שהשעייתו למשך חודשיים והחזרתו לפני כשבועיים ימים, בעצם תשתיק ככה, מה שנקרא, את מה שקרה. הם חשבו שאנחנו נשכח ממה שהוא אמר. אז אני כאן בא ואומר לפרופ' דניאל חיימוביץ' – שהוא בעצם נשיא אוניברסיטת בן גוריון – תתבייש בעצמך שאלה האנשים שאתה מביא להם פרנסה.

נאור שירי (יש עתיד):

דוקטור או פרופסור?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תתבייש בעצמך, שהסטודנטים שאתה מחזיק, יהודים ובדואים, שהוא חושב עליהם שהם ניאו-נאצים. תתבייש בעצמך. אתה היום לא מייצג את אזרחי באר שבע ואני מבטיח לך, בקרוב מאוד תגלה מה היא מעורבות חברתית של אזרחי באר שבע, כי אנחנו לא נקבל את זה שאתה משלם אלפי שקלים לשעה לד"ר סבסטיאן בן דניאל, שחושב שהילדים שלנו, מימין ומשמאל – הינה, זה לא משנה, זה לא רלוונטי פשוט – הוא חושב שהם רוצחים ונאצים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בנושא של הפצ"רית. גם כאן אני לא שומע את האופוזיציה היקרה שלנו. יש כאן גברת שהיא בדרגת אלוף, שקיבלה כוח בלתי נדלה, כוח אדיר בידיים שלה, ובאה ומכפישה את חיילי צה"ל היקרים שלנו, הופכת אותם לאנשים השנואים בתבל, עושה עליהם עלילות דם. גם כאן, השתיקה שלכם, אחיי, אחיי לאופוזיציה, היא שתיקה רועמת, היא שתיקה שמעידה על אובדן ערכים.

נאור שירי (יש עתיד):

מי שתק כאן? הזיה. למה אתה הזוי?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הרי מי החיילים האלה שאנחנו שולחים לקרב? אלה גם הילדים שלכם. אלה גם הילדים שלכם, ועכשיו אתם פתאום עומדים, עומדים לימין הגב' גלי בהרב-מיארה, האימא של הגנב, האימא של גנב הציוד, גנב האמל"ח, גנב הווסט. האימא שלו, גם היא לפתע תופסת צד, ולא רוצה שנגלה את האמת.

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך בעיה - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני רוצה לומר לכם, אם אתם לא רואים את הקשר בין סבסטיאן בן דניאל, לגלי בהרב-מיארה - -

נאור שירי (יש עתיד):

מה יש לך מסבסטיאן?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - למי שנקרא היום אופוזיציה, אבל הוא לא שמאל – אתם לא שמאל, אתם שמאל רדיקלי. אתם לא שמאל. השמאל של פעם היה שמאל ציוני, אוהב הארץ, פטריוט, חורש את השדות, נלחם במלחמות. היום אתם תופסים צד עם הגרועים שבאויבי מדינת ישראל. עם הגרועים שב-BDS שמעלילים עלילות דם כנגד חיילי צה"ל הגיבורים. אז נעמה לזימי, גם את, מזרחית גאה, תוקיעי את סבסטיאן בן דניאל, אל תפחדי. אל תפחדי.

נאור שירי (יש עתיד):

מה קשור?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

כי סבסטיאן בן דניאל חושב שהיא נאצית. הוא חושב שהיא מזרחית, היא נאצית. הבושה שלכם היא בושה וחרפה למדינת ישראל. והמסר שלי כאן, שאם אתם חושבים שאנחנו נגיש את הלחי השנייה, יש לי דונם על הירח למכור לכם. אנחנו נילחם ביתר שאת בכל מי שחושב שחיילי צה"ל הגיבורים הם רוצחים כמקצוע. עם ישראל חי, תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לסגן השר. שני חברי הכנסת נרשמו להביע עמדה מהצד. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר, ביקשת להביע עמדתך ביחס להצעה לסדר-היום. אני מדגיש את זה, ביחס להצעה לסדר-היום.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אכן ביקשתי לומר, שהיעדר שרים - - -

היו"ר יבגני סובה:

שנייה, שנייה. רק שנייה, אלון. סגן השר, אתה השבת להצעה, אז מן הראוי שתשמע עמדה מהצד של חבר הכנסת שוסטר, וגם חברת הכנסת לזימי. בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני אכן ביקשתי, כדי לומר שהיעדר השרים החשובים מונע מהגעת תקנות לסיוע לאוכלוסיות מיוחדות. סיוע כזה בשעת חירום, זה מחכה. זה ממתין בוועדת הרווחה עד שיהיה שר רווחה. וממתינות גם הצעות חקיקה לוועדת הפנים, לגבי סיוע להקמת עיר חרדית בכסיף. והצעות חוק טובות לא יכולות להתקדם ללא השרים. אחרי ששמעתי את חבר הכנסת אלמוג כהן, אני מבקש לציין, שמה שראינו כאן זה מופע של בריונות, שממשיך את ההתנהלות של חבר הכנסת עצמו באוניברסיטת בן גוריון. זה ממשיך את ההתנהלות של חברי כנסת ושרים כנגד התנהלות הפרקליטות וכוחות הסדר והחוק במדינת ישראל.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אתם שמאל רדיקלי.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה ניסיון להטיל מורא ופחד באלימות ממש, והפרעת ההתנהלות התקינה כנגד חופש הביטוי. חופש הביטוי, חבר הכנסת, ידידי, אלמוג כהן, מובדל אך ורק על ידי החוק. אני אומר לך, שבוודאי יש דברים שאמר הפרופ' – ושאומרים אחרים, כמו למשל: חבל שלא הטלנו עוד יותר פצצות על אזרחים בעזה. אנשים שלא מעניין אותם אם נפגעים אזרחים. ובכל זאת, כל עוד אין איום ישיר על ביטחון המדינה ועל ביטחון האזרחים, והחוק קובע את זה, אתה צריך לתת להם את חופש הביטוי.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת שוסטר, תודה. תודה רבה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אסור לנו לשכוח, שמה שהפרקליטות הצבאית עושה זה מעשה חיוני של שמירת צלם האנוש של חיילנו, שחלקם גיבורים, חלקם פחות גיבורים, חלקם מוסריים וחלקם פחות מוסריים. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. חבר הכנסת שוסטר, אתה כבר מדבר שתי דקות, תודה רבה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

היו"ר יבגני סובה:

אני מנוע מלהתייחס לדברים. יש לי גם מה להגיד אבל לא מכיסא היו"ר. בבקשה, חברת הכנסת נעמה לזימי. אני מבקש לא להפריע. בבקשה. יש לך דקה להביע עמדה מהצד, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

היום קיימתי דיון על עתיד מסגרות – רגע, אני מבקשת מהתחלה, אני לא יכולה ככה.

היו"ר יבגני סובה:

אני אתן לך זמן, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני לא יכולה לדבר.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת מיכאל. חבר הכנסת ביטון, בוא נשמע.

נעמה לזימי (העבודה):

מיכאל, יש לי דקה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

היו"ר יבגני סובה:

סגן השר, אתה השבת - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הערות ביניים.

היו"ר יבגני סובה:

לא, זה לא הערות ביניים. אתה השבת להצעה לסדר-היום, מרוב הדברים כבר שכחו מה הייתה ההצעה לסדר-היום. חברת הכנסת לזימי רוצה להתייחס להצעה לסדר-היום, בבקשה, בואו נכבד אותה ונשמע את עמדתה מהצד, זה הכול. בבקשה, נא לא להפריע לה. בבקשה, אני מפעיל לך דקה.

נעמה לזימי (העבודה):

קיימתי היום דיון בוועדת הצעירים, בגלל שאין ועדת חינוך, על מסגרות היוניטף, מסגרות לפעוטות של אזרחים חסרי מעמד. בעבר היו, מה שנקרא, מחסני ילדים. תינוקות היו מתים במקומות הללו, ולאחר ריבוי מקרים של תמותת פעוטות, הקימו מסגרות מפוקחות. בדיון הזה היום, אף גורם לא ידע לומר של מי האחריות. לא משרד העבודה, לא החינוך ולא הרווחה – ואין שרים: במשרד העבודה אין שר ואין מנכ"ל; ועדת החינוך סגורה; ועדת הבריאות סגורה; אין שר בריאות. אין שר פנים. אי-אפשר להכיל את זה, שפשוט הממשלה הזאת שמה עלינו קצוץ. האזרחים הם לא פקטור בכלום, הכול ג'ובייה. ועדות לא מתפקדות כי אין ראשי ועדות. שרים של משרדים חיוניים וחשובים, אין אותם. אני היום בדיון, מתווכחת, מנסה להבין מי בעל הבית, מי לוקח אחריות על הנושא. ופה אומרים שהכול מתפקד. לא מתפקד.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני חייבת לומר משפט אחרון, בעקבות דברים שנאמרו ישירות כלפיי. אלמוג, מי שאין לו עבודה וסמכות ומה לעשות, מאשים אחרים בדברים שאפילו אין לי מושג. אתה מטיח האשמות על העשייה - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אין לך מושג.

נעמה לזימי (העבודה):

- - אתה מטיח האשמות, כי אתה לא יודע דבר חוץ מבריונות. אתה לא איש עשייה, אתה לא בן אדם שיש תחתיו סמכויות. אתה הפכת לבריון השכונה – זה מה שאתה. מאשים אותנו בדברים לא לנו.

היו"ר יבגני סובה:

נסתפק בכך. תודה. חברת הכנסת לזימי. די, מספיק. תודה. זהו, תודה. אפשר לכבות את המיקרופון. חברת הכנסת לזימי, תודה רבה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אתם שמאל רדיקלי. אתם שמאל רדיקלי.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת, מה את רוצה לעשות עם ההצעה הזו?

נעמה לזימי (העבודה):

אני ציונית גאה.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת לזימי, תודה רבה. זהו, כיביתי את המיקרופון.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איזה ציונית? עם אחמד טיבי. איזה ציונות עם אחמד טיבי?

היו"ר יבגני סובה:

חברים, צאו לשתי דקות להתאוורר מחוץ לאולם, תודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אתם לא באירוע. איזה ציונות עם אחמד טיבי, עם עופר כסיף?

נעמה לזימי (העבודה):

תסתכל על עצמך, אתה בריון, בריון השכונה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איזה בריונות?

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת לזימי – קריאה ראשונה. סגן השר – קריאה ראשונה. תודה רבה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - - שמאלה ממרצ.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. אתם מפריעים לי להמשיך, חברים. תודה רבה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שמאלה - - - זה מה שאתם.

היו"ר יבגני סובה:

תודה, אלמוג, זהו. צילמו סרטון, יש לכל אחד, זהו. מספיק, תודה רבה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היו"ר - - -

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. כל אחד צילם את מה שהוא רוצה – תודה רבה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

היו"ר יבגני סובה:

לא, לא, אני לא ממשיך. חברת הכנסת.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - - רוסים, אין הבדל בין מזרחים לרוסים. אתה יכול להביע את דעתך.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה, תודה. אני אמרתי מיליון פעם – אני לא רוסי, זה לא קשור, אבל לא משנה. תודה. תלמד, תלמד גם ביוגרפיה של חברי כנסת, אין לי שום קשר לרוסיה. חברת הכנסת עדי עזוז, מה את רוצה לעשות עם ההצעה לסדר-היום? מה את רוצה לעשות, להצביע? לאן את רוצה להעביר את זה? מה את רוצה לעשות עם ההצעה הזאת?

עדי עזוז (יש עתיד):

לדיון - - -

היו"ר יבגני סובה:

לא. את רוצה להצביע להעביר לוועדה? תגידי.

עדי עזוז (יש עתיד):

לא, שיהיה פה דיון מליאה על זה, לא?

קריאה:

דיון במליאה.

היו"ר יבגני סובה:

טוב, אז אנחנו נצביע על זה? אוקיי. אז לבקשתה של חברת הכנסת עדי עזוז, אנחנו נצביע להעביר את זה לדיון במליאה. הצבעה - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

היו"ר יבגני סובה:

מה? טוב, אנחנו נצביע להעביר את זה למליאת הכנסת. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – שבעה, אפס מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תועבר להמשך – אני מניח למזכירות הכנסת, ואז ייקבע דיון במליאת הכנסת בנושא הזה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: הזיהום החמור הנגרם משרפות הפסולת הבלתי-מוסדרות ביהודה ושומרון והשלכותיו על בריאות תושבי מרכז הארץ. את ההצעה הגישו חברי הכנסת דן אילוז, שרון ניר, נאור שירי, אוהד טל ולימור סון הר מלך. ראשון המנמקים – חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה. לכל אחד יש שלוש דקות לנמק את ההצעה. בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זאת הפעם הראשונה שאני עולה לכאן לדבר מאז שנפרדתי מאימי, זיכרונה לברכה, חנינה מזל - -

היו"ר יבגני סובה:

משתתפים בצערך.

דן אילוז (הליכוד):

- - ומאז שנולדה גם בתי הקטנה אריאה נינה, שנקראת על שמה. היא נולדה רק ארבעה ימים אחרי שקמתי מהשבעה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מזל טוב וגם ניחומים. אבל יש נחמה, שנולדה לך ילדה.

דן אילוז (הליכוד):

תודה רבה. אימא שלי חינכה אותי לציונות, לאחריות, לשליחות ציבורית. היא נתנה לי את הערכים שהביאו אותי לעזוב הכול – קריירה, משפחה וחברים – כדי לעלות לארץ ולהקדיש את החיים שלי למדינת ישראל. אריאה נינה נותנת לי את הכוח ואת הסיבה להמשיך לפעול למען המדינה שלנו, כדי שהיא תהיה טובה, בטוחה ומשגשגת עוד יותר עבור הדור הצעיר, עבור הדור הבא. עכשיו לעצם העניין: העליתי את ההצעה הדחופה הזאת משום שאנו ניצבים מול אחד מהאיומים הבריאותיים והסביבתיים החמורים ביותר בעשור האחרון – שרפות הפסולת הבלתי-מוסדרות ביהודה ושומרון והזיהום שהן גורמות לאזרחי מדינת ישראל. אני רוצה להתחיל בנתונים, כי המספרים כאן הם לא רק פרשנות, הם מציאות: 422,000 טונות של פסולת נשרפים מדי שנה באתרי פסולת פיראטיים בשטחי הרשות הפלסטינית. העשן הרעיל מגיע ישירות לפתח תקווה, לראש העין, למודיעין, לשוהם וליישובים נוספים, ופוגע בצורה ישירה במאות אלפי אזרחי מדינת ישראל. לפי דוח של תנועת ירוק עכשיו מאוקטובר 2025, הנתמך בנתוני משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, מדובר בזיהום שתורם לכ-27% ממקרי המוות המוקדמים בישראל כתוצאה מזיהום אוויר – כ-1,300 בני אדם בשנה. אלה לא מספרים, אלה חיים של אנשים. אני מקבל פניות רבות מתושבים שמתארים מציאות יום-יומית קשה. הם אומרים לי, אנחנו מתעוררים לגרון צורב, האוויר בבית בלתי נסבל. חלקם אף כינו זאת בצדק "טרור כימי". המשבר הזה נוצר בשל ריק שלטוני מוחלט בשטחי הרשות הפלסטינית, שבהם פועלים למעלה מ-500 אתרי פסולת בלתי מוסדרים. כשאין אכיפה, אין טיפול ואין אחריות – העשן מגיע אלינו. כאן בדיוק נדרשת המדינה, ואני אומר זאת כמי שנמצא בעמדת אחריות – זהו רגע שבו עלינו לפעול ולא להמתין. אני יודע שהנושא עלה היום בוועדת הפנים והגנת הסביבה, וזה צעד חשוב, אבל ועדות לבדן לא יספיקו. אנחנו נדרשים לתיאום בין משרדי הממשלה, נדרשת תוכנית אכיפה אפקטיבית, ונדרש מסר ברור – שאנחנו לא מוכנים להשלים עם מצב שבו אזרחי ישראל נושמים רעל בגלל כשל סביבתי מחוץ לתחומי ישראל הקטנה – בתוך ישראל, כמובן, בתוך יהודה ושומרון. הציבור מצפה מאיתנו, מהקואליציה, לתת פתרונות אמיתיים. אני אומר מפה: זה הזמן להוביל, זה הזמן להכריע, וזה הזמן להחזיר את המשילות הסביבתית. הבריאות של אזרחי ישראל לא יכולה לחכות. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת דן אילוז. ושוב, אנחנו כמובן משתתפים בצערך. יהי זכרה של אמך ברוך. חברת הכנסת שרון ניר, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנתונים שהועלו בדוח של עמותת ירוק עכשיו חייבים להטריד כל אזרח במדינה. מדובר על 422,000 טון אשפה שנשרפים ביותר מ-500 אתרי שרפת פסולת בלתי חוקיים הפזורים ברחבי יהודה ושומרון, בסמוך לכפרים ולערים פלסטיניות. מדובר באוזלת יד ובאובדן שליטה של הרשויות. לפי הדוח, שרפת אשפה פלסטינית בלתי חוקית ובלתי מפוקחת מובילה ל-43% מפליטות הגזים המסרטנים בשמי מדינת ישראל. בהקשר זה חשוב מאוד לציין כי 1,300 ישראלים משלמים בחייהם מדי שנה כתוצאה מתחלואה, מנזקי שאיפת עשן ומזיהום אוויר, וסובלים ממחלות קשות כמו אסתמה, סרטן ריאות ועוד. מדובר בטרור לכל דבר. הפלסטינים שורפים אשפה ללא מנגנון פיקוח יעיל – ומי משלם את המחיר? תושבי האזור, שנושמים את אותו אוויר מזוהם – אם זה מעבר לקו הירוק ואם זה בסמיכות לו. העניין הזה מחייב התערבות דחופה. צריך לגבש תוכנית עבודה מסודרת, החלטה על דרכי אכיפה יעילות והסרה מיידית של האיום הזה. הכמויות הן פשוט לא הגיוניות – 422,000 טון אשפה זה בלתי נתפס. לא יעלה על הדעת שכמעט מחצית מפליטות הגזים המסרטנים בשמי מדינת ישראל, מקורם ביהודה ושומרון, שמהווים בסך הכול 21% משטח המדינה. חבריי, בוקר וערב אתם מדברים על מדיניות ימין מלא על מלא – אני פונה לצד הזה – אבל הבסיס, האוויר שלנו לנשימה, הוא לא דבר שצריך לאכוף בעיניכם? אנחנו רגועים עם מה שקורה ביהודה ושומרון? ריבונות היא לא רק הצעות פופוליסטיות, ריבונות היא קודם כול מניעת אנרכיה ותוהו ובוהו. יותר חשוב מזה – צריך לדאוג למינימום של המינימום הנדרש. לטובת כולם חייבים חוק וסדר גם ביהודה ושומרון. אוויר נקי לנשימה הוא זכות יסוד שמגיעה לכל אזרח במדינת ישראל. המציאות הזאת חייבת להיאכף, והיא לא יכולה להימשך כך. בזמן שנותר לי אני רוצה להביע את תנחומיי לחבר הכנסת דן אילוז, ובאותה נשימה לומר גם מזל טוב. ככה הם חיינו, מעגל החיים הוא כל כך מורכב ומתעתע בנו, אבל באמת, שלא תדע צער, ושתדע גם ברכות גדולות.

היו"ר יבגני סובה:

אמן. תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. גם אני רוצה לפתוח בהבעת תנחומים. ליבי-ליבי, זה אירוע קשוח במיוחד. וכמובן, הרבה מזל טוב. למרות שאתה יודע, זה עולם משוגע, אין פה – שמעתי על זה, אמרתי, איזה עולם. אז אני משתתף בצערך, ואני גם מצטער שלא יכולתי להגיע לנחם. חבריי חברי הכנסת, במעבר חד למציאות שלנו – התופעה של שרפת פסולת במדינת ישראל, בטח ביהודה ושומרון, היא לא חדשה. אנחנו מכהנים כבר כשלוש שנים בכנסת העשרים-וחמש. אני יודע שהזמן עובר ממש מהר כשנהנים, לפחות חלק מאיתנו. אבל שלושה חודשים לאחר כינוס הכנסת – גם אני אישית גר באזור שסובל משרפות, מזהמים – העלינו את זה לוועדת הפנים. אז עוד הייתי – לפני שהייתי החבר הכי טוב של גפני, הייתי החבר הכי טוב של יעקב אשר, והייתי חבר בוועדת הפנים. הייתי חבר כנסת חדש, אמרתי, בואו נשמע מה המדינה עושה למען האירוע הזה. בסוף אנחנו כולנו נוסעים בכביש 6, מגיעים הביתה, גם רואים את העשן, גם סוגרים את החלונות, גם אי-אפשר לנשום בבית, קיץ, חורף, סתיו, אביב – מה שתגידו. תסתכלו מה אמרו – וחבל מאוד באמת שהשרה לא פה, כי יקריאו לנו תשובה – היא תהיה תשובה כנראה לא ממצה, האירוע ייקבר – אנחנו יודעים איך זה עובד. אבל לפני כמעט שלוש שנים, במאי 2023, עוד לפני התסיסה של הכנסת בכלל, נגענו בדברים האלה, אמרנו שיש בעיה: הוועדה דורשת ממשרד הבריאות לערוך סקר בריאות – כדי להבין בכלל איזו אוכלוסייה סובלת מזה; הוועדה קוראת למשרד הביטחון ולמינהל האזרחי לקיים פעולות אכיפה ייעודיות. הקימו את יחידת ינשוף, לדעתי, שאמורה הייתה לטפל בזה, ואז קיצצו אותה בתקציבים וגמרו בעצם את הפעילות, כי זאת בעיה גם של הקו הירוק, גם מחוץ לקו הירוק, גם של המשטרה, גם של איכות הסביבה וגם של המינהל האזרחי, זו בעיה שמצריכה שיתופי פעולה; הוועדה הנחתה את גורמי האכיפה לעצור משאיות שעוברות לשטחי איו"ש על מנת לבדוק את תחולתן; הוועדה סבורה כי על גורמי האכיפה להרחיב את השימוש באמצעים טכנולוגיים כגון חיישנים לאיתור שרפות. מסקנות הוועדה – מעולה, 100 מ-100, או כמו שאלמוג כהן אוהב להגיד: מיאה פי אל-מיאה. הבעיה שאף אחד לא עושה כלום עם זה. לפני שלוש שנים ידענו מה צריך לעשות. ולמה מצער אותי שהשרה לא פה? כי תסתכלו במה שנקרא, גלילה קצרה, בעמוד ה-X שלה – במה השרה עוסקת? אז היא עוסקת במרדכי דוד. זה מאוד חשוב – השליח של התן ביס שמציק לכולם. היא אומרת וממציאה שהיא ליוותה את משפחת גולדין. אחרי זה אני גם אגיד מה אמר היועץ שלה. משפט אחרון: היא ממציאה שהיועמ"שית הגישה תצהיר שקר, הדלפות מהקבינט המדיני-ביטחוני, מדברת על הנטיעות בנגב של ממשלת בנט, ושוכחת להזכיר שהיא הייתה יו"ר הקואליציה של אותה ממשלה. היא כתבה הצעה לחנינה לראש הממשלה. זה מה שהשרה לאיכות הסביבה עושה. אז אנחנו, תושבי ותושבות מדינת ישראל, יכולים רק לבוא ולהתפלא איך אף אחד לא מטפל באיכות הסביבה שלנו – כי כל היום היא עוסקת בדברים אחרים, שלא קשורים לשום דבר במשרדה. תודה רבה לך, ושיהיו נשימה טובה ואוויר לכולם.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת אוהד טל, הדובר הבא, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני גם רוצה להצטרף לתנחומים על פטירת אימך, דן. בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא ישלח לכם נחמה גדולה, וכנראה שכבר שלח. אמרנו "איזה עולם זה" – אבל כנראה שזה חלק, חלק מהחיים. בעזרת השם, שתהיה באמת נחמה גדולה. אני גם רוצה באמת להודות לכל החברים שהצטרפו להצעה הזאת לדיון – לדן, שרון, לימור ונאור, כי זה באמת נושא חשוב. כמו שאמרת, שרון, אנחנו מדברים כל כך הרבה על ריבונות ועל הצורך בריבונות. ריבונות, יש לה הרבה מאוד מרכיבים, וחלק דרמטי ומשמעותי מאוד בריבונות הוא גם באמת לוודא שחוק וסדר נאכפים בכל ההיבטים, גם בהיבטים הסביבתיים. צריך להבין שהאירוע הזה הוא לא אירוע מקומי של יהודה ושומרון; זו פגיעה שמגיעה בעצם לכל בית במדינת ישראל, בעיקר למרכז הארץ. דן, אתה חילקת חלק מהנתונים, אז אני רק רוצה גם להדגיש אותם: 422,000 טונות של פסולת שנשרפת מדי שנה באתרים פיראטיים; על פי משרד הבריאות, זיהום שנפלט מהם אחראי ל-27% ממקרי המוות מזיהום אוויר בישראל – 1,300 ישראלים. אני חוזר שוב, הציבור צריך לשמוע: 1,300 ישראלים שמתים בכל שנה בגלל עשן של הפסולת שנשרפת. השרפה הזו גם אחראית ל-43% מכלל החומרים המסרטנים הנפלטים בישראל – 43%. 50,000 תלונות של אזרחים על ריח חריף, על צריבה בעיניים, קשיי נשימה – דברים שלא יכולים להישאר על הנייר בלבד. הדוח של "ירוק עכשיו", שרק לפני כשבוע וחצי זכיתי להגיע איתם לסיור בגוש עציון לאותם אתרי פסולת – זה פשוט לא יאומן, הזנחה פושעת, אבל זו לא רק הזנחה, זה בעצם צעד מכוון על ידי הרשות הפלסטינית, כי אנחנו רואים שם קריסה של אתרי הטמנה, שקיבלו סיוע נדיב, אגב, כל הכסף שמגיע מאותן מדינות, גורמים בין-לאומיים – ל-500 אתרי פסולת פיראטיים; השקעה של עשירית האחוז בלבד מתקציב הרש"פ לנושא הגנת הסביבה. זאת אומרת זה לא כשל – יש פה מדיניות מכוונת של אי-עשייה ופגיעה באזרחי ישראל. חברות וחברים, כמו שאמרתי, הזיהום הזה הוא לא בעיה רק של מתיישבי יהודה ושומרון; הוא חוצה גבולות – הוא מגיע דרך האוויר לראשון לציון, לפתח תקווה, לגוש דן, הוא מגיע למים שכולנו שותים, לכל מדינת ישראל, ואין לנו את הפריווילגיה לעמוד מנגד. אנחנו מבקשים לייצר פרדיגמה חדשה: לקיים דיון דחוף בוועדת הפנים והגנת הסביבה בנוכחות השרה להגנת הסביבה. אני גם חושב שצריך להזמין את שר הביטחון לדיון הזה, כי שוב – זה לא רק אירוע סביבתי, זה גם אירוע ביטחוני; לייצר תוכנית חירום לאכיפת הריבונות הסביבתית במיוחד בשטחי C – שטחים שהם אחריות שלנו. הדבר הזה צריך לקרות שם לפני כל מקום אחר; ניטור בזמן אמת, אכיפה משמעותית כנגד מציתי הפסולת ומפעילי האתרים הפיראטיים, הקמה ותחזוקה של מתקני טיפול פסולת מוסדרים ומתקדמים שייתנו מענה אמיתי ומיידי. אדוני היושב-ראש, בריאות הציבור היא לא עניין פוליטי. הזכות של כל אזרח לנשום אוויר נקי לא צריכה להיות נתונה למיקוח. אנחנו חייבים לשים לזה סוף, להפסיק להעלים עין, ולהפעיל את סמכותנו ואת האחריות שלנו כדי לעצור את מפגע הזיהום הקטלני הזה. זה אינטרס סביבתי, זה אינטרס לאומי, וזה אינטרס מוסרי. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת אוהד טל. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, הדוברת הבאה, בבקשה, גברתי, שלוש דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפרשיות השבוע האחרונות קראנו שוב ושוב את ההבטחה של הקדוש ברוך הוא לאבותינו על הארץ הזו. אבל לצד ההבטחה יש חובה, מצווה שמוטלת עלינו: לשמור על הארץ, להגן עליה, ולהבטיח שהחיים בה יהיו בטוחים ובריאים לכל אזרח. היום, אדוני היושב-ראש, אנחנו עומדים מול תופעה שמפירה בדיוק את החובה הזו – תופעה חמורה, מזיקה, מסוכנת, בהיקפים גדולים מאוד, טרור בריאותי לכל דבר ועניין. מזה שנים מתקיימות שרפות פסולת בלתי חוקיות ברחבי יו"ש, כך למשל בכפרים בודרוס, קיביה, שוקבא, נעלין ועוד רבים רבים. מדי ערב ועד שעות הבוקר, יום אחר יום, לילה אחר לילה, עולה לאוויר עשן אפור, סמיך, רעיל, שמכיל גזים מסרטנים, חלקיקים נשימתיים וריח חריף של פלסטיק שרוף. העשן הזה לא נשאר שם; הוא נע עם הרוח ליישובים בלב הארץ – שוהם, מודיעין, יהוד, קריית אונו ולכל היישובים החקלאיים סביבם. מאות אלפי ישראלים חשופים לזיהום יום-יום. מלבד הפגיעה האנושה בסביבה עשרות אלפי ישראלים, אולי אפילו יותר, סובלים מצריבות בעיניים, קושי בנשימה, תחושת מחנק, ריח בלתי נסבל שמאלץ משפחות לסגור חלונות, להימנע מיציאה החוצה, לוותר על ההליכה בערב, לוותר על אוויר נקי. הפגיעה באיכות החיים היא חמורה, אבל הפגיעה הבריאותית ארוכת הטווח – חמורה אף יותר. מדידות איכות אוויר הצביעו על מזהמים הידועים כגורמי סרטן, אסתמה כרונית, מחלות נשימתיות נוספות. אדוני היושב-ראש, זה אינו רק מטרד סביבתי, כפי שחלק מבקשים להציג; זו ממש פגיעה בריבונות. זה טרור, טרור מכוון, טרור שפוגע כל יום בילדים, במשפחות, במספרים עצומים של אזרחי ישראל, והוא גם התגבר בשנתיים האחרונות כחלק מהניסיון של אויבינו לפגוע בעורף הישראלי בזמן מלחמה. מדובר בפגיעה מכוונת, מתמשכת. הכפרים הללו מפנים את האשפה בדרך הכי זולה עבורם, אבל הכי מסוכנת בעבורנו. הם עושים את זה בידיעה ברורה שהרוח תישא את המפגע אל תוך ביתם של אזרחי ישראל. לכנסת ולממשלה אסור לעבור על כך בשתיקה. אנחנו חייבים לטפל מיידית בשריפות עצמן, נגד המציתים, נגד כל מי שמעז להבעיר פסולת רעילה כאמצעי נוח או כאמצעי טרור, וגם כנגד מובילי הפסולת. במקביל, עלינו לטפל טיפול ארוך טווח שיטיל אחריות מלאה על הכפרים שמקיימים את השרפות, יבסס מנגנוני פיקוח, אכיפה, סנקציות כלכליות, החרמות ציוד ופעילות יזומה של גורמי הביטחון והסביבה. אדוני היושב-ראש, שמירה על בריאות אזרחי ישראל היא חלק בלתי נפרד מהשמירה על הארץ שהובטחה לאבותינו. לא ייתכן שנדבר על ביטחון ונאפשר שריפות רעילות בעורף. לא ייתכן שנדבר על איכות חיים, ונניח לענני פלסטיק שרוף לחדור לחלונות ביתנו. הגיע הזמן לעצור את הטרור הבריאותי הזה, את הזיהום חוצה הגבולות הזה. הגיע הזמן להחזיר לתושבי יהודה ושומרון והמרכז את הזכות הבסיסית ביותר לנשום אוויר נקי במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. אני מזמין את שר העלייה אופיר סופר להשיב על הצעה. בינתיים אני רוצה לברך קבוצה ביציע ממכון דורוב. אני מבטא את זה נכון? מה זה בערבית?

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר יבגני סובה:

לא, הבנתי שיש משהו. ברוכים הבאים לכנסת, ברוכים הבאים לירושלים. תיהנו בביקור כאן, בכנסת ישראל. בבקשה, אדוני השר. הסבירו לי שיש שם. נכון, חבר הכנסת טיבי?

נאור שירי (יש עתיד):

לכל איש יש שם.

היו"ר יבגני סובה:

לכל מכון יש שם, אבל מה זה אומר? מה המשמעות?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה השם?

היו"ר יבגני סובה:

תגיד לי אתה, דורוב?

קריאה:

דרכים.

היו"ר יבגני סובה:

דרכים. זה דרך, נכון? אז זה דרך. אז שתהיה לכם דרך צלחה ודרך טובה. בבקשה.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה את זה תכליתי. אני רק אגיד שהבעיה הזאת רלוונטית מאוד גם לגליל. כתושב טפחות אני פוגש את זה לא מעט.

היו"ר יבגני סובה:

היא רלוונטית לכל המדינה לפי הגודל של זה.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

כן. אני מקריא פה את התשובה בשם השרה סילמן, השרה לאיכות הסביבה: ככלל, האחריות והסמכות לתחומי יו"ש הן בידי משרד הביטחון והמינהל האזרחי. המשרד להגנת הסביבה, מתוך מחויבות להבטחת איכות הסביבה ובריאות הציבור, מוביל מזה כמה שנים גיבוש תוכנית אסטרטגית בנושא, בצד פעילות שוטפת שכללה גם תקצוב של יחידת דוד. לאחרונה הצלחנו לרתום את משרד הביטחון, המינהל האזרחי ומשרד האוצר לנושא, ואנו מקווים כי בקרוב יוקצו המשאבים והתקציבים לכלל הגורמים הרלוונטיים, כדי להביא לשינוי בטווח הקצר והארוך. המשרד להגנת הסביבה מוטרד מאוד ממפגעי הפסולת והשריפות ביהודה ושומרון והשפעתן על הציבור באזורים אלה ובישראל. נושא זה הוצב בראש סדר העדיפויות. יהודה ושומרון לא תהיה החצר האחורית או הסביבתית של מדינת ישראל. בסביבה אין גבולות, כל מפגש סביבתי ביו"ש משליך באופן מיידי על בריאות ואיכות החיים של תושבי מדינת ישראל כולה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לכבוד השר. חברת הכנסת עדי עזוז ביקשה להביע עמדה מהצד, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

- - - אכיפה, והיחידה - - - היא עידית סילמן. היחידה. אני אומרת לך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לימור, זה לא נכון - - -

היו"ר יבגני סובה:

אגב, לא שמעתם, אבל השר הזכיר את התוכנית יהיה בסדר בגלי צה"ל. התוכנית מאוד חשובה והיא דווקא פותרת בעיות. בעקבות כל הדיון הציבורי סביב גלי צה"ל, זה מאוד מעניין שדווקא השר מהממשלה מדגיש את התוכנית הזאת. בבקשה, חברת הכנסת עזוז. בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

אני מצטרפת לדברים פה על ההצעה הדחופה לסדר על הזיהום החמור, אבל אני רוצה להגיב לדברים – וחבל שסגן השר אלמוג כהן יצא. עמד פה סגן השר ובמקום להגיב להצעה לסדר-היום הקודמת. הוא מלמל איזה כמה מילים ואז התחיל לתקוף תקיפה אגרסיבית, גם אותי וגם את חברת הכנסת נעמה לזימי, כאיזשהו מגן המזרחים ושאנחנו עושות עוול למזרחים. אז אני רוצה רגע לעשות סדר בדברים. קודם כול, כמזרחית, אלמוג כהן וחבריו מייצגים בדיוק את ההפך ממה שאנחנו כמזרחים היינו רוצים שייצגו. וכשאלמוג כהן ישב פה, בכנסת הזאת, לא כל כך מזמן, וחיקה עוזרות בית, ועשה את הקולות של איך נשמעות נשים, שמנקות את הבית - - -

היו"ר יבגני סובה:

תביאו לה בקבוק מים, לעדי. בסדר, עדי. הכול בסדר.

עדי עזוז (יש עתיד):

זה מכעיס אותי, כי אימא שלי הייתה עוזרת בית והיא ניקתה בתים. לעמוד פה על הפודיום ולהגיד שאנחנו נגד מזרחים, כשהוא משפיל נשים מזרחיות ואומר מקרקרות כשהן מנקות את הבית – מי שישמע איזה קולות עושות נשים כשהן מנקות את הבית. כואב להן הגב כשהן מנקות את הבית. אלמוג כהן הוא הפנים של הממשלה הזאת ושל הקואליציה הזאת, וזו בושה וחרפה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. תודה לחברת הכנסת עדי עזוז. אם כן, מה רוצים מציעי ההצעה? מה אתם רוצים לעשות עם זה?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גם אני ביקשתי הצעה מהצד.

היו"ר יבגני סובה:

אה, גם אתה ביקשת? אני רק לא עודכנתי שביקשת, אבל עכשיו עודכנתי ובוודאי שאני לא אסרב לך להשמיע עמדה מהצד. בבקשה. חבר הכנסת מיכאל ביטון גם רוצה לשמוע ולהשמיע את עמדתו מהצד, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

נעשה על זה דיון בבג"ץ.

היו"ר יבגני סובה:

זה לא לפי התקנון.

קריאות:

היו"ר יבגני סובה:

חברים, בואו נשמע את חברנו מיכאל ביטון. בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

המרצה שדיבר נגד המדינה ונגד אוכלוסיות במדינה צריך להיות מפוטר. אנחנו צריכים לעזור להנהלת בן גוריון, בחוק ובסמכויות, לפטר אותו. כי אם הוא לא מוגן, אז ההוא עומד מולו משפטית וביחסי עובד–מעביד וקשה לפטר אותו. לא לתקוף את הנהלת האוניברסיטה, לעזור לה, לתת לה כלים חוקיים ומשפטיים להדיח מרצה שפגע במדינת ישראל או בביטחונה או בחיילי צה"ל או כל דבר אחר. עמדתי פה לפני שתי דקות להכיר חברת כנסת חדשה, עדי עזוז, שפעלה למען ילדים אוטיסטים, למען נפגעים מינית ולוקחת את זה בכנסת. אני רוצה להגיד לה משהו: היא אמרה שאסור לפגוע במעמד של אנשים שהיו עובדי ניקיון. אז אני פעם כתבתי על אימא שלי ואבא שלי, שהיו פועלי ניקיון, כתבתי: אני, שהייתי נצר למשפחת פועלי ניקיון. זו גאווה להיות ילד של פועלי ניקיון. גאווה להיות ילד של הורים שמכלום עשו זהב; שהעבודה כיבדה אותם; שהם פרנסו; שהם גידלו תשעה ילדים ונתנו להם השכלה. אף אחד לא יכול לזלזל בכל אדם שיצא מביתו לעמל יומו. וגם בכנסת, צריך להתייחס בכבוד לכל אדם, לכל עובד, לכל מי שנמצא פה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל ביטון. אם כן, מה מציעים המציעים?

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

אוקיי. אז אנחנו נצביע על העברת ההצעה לסדר-היום לוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – שמונה, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תועבר להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה.

היו"ר יבגני סובה:

חברי כנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: תקצוב מכינות אופק. את ההצעה הגישו חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, נעמה לזימי, מאיר כהן, שרון ניר ויצחק קרויזר. ראשון הדוברים חבר כנסת מיכאל ביטון, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה הוא אמר? מה אמרת, ינון?

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

לפני שתתחיל אני רוצה להתייחס דווקא לנושא הזה שדיברו עליו, על בן-גוריון, למרות שכרגע אני מנהל את הישיבה. קודם כול, יש היום חוק, מיכאל, שמאפשר לאקדמיה לנקוט צעדים. היו פה ניסיונות בכנסת - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הם השעו אותו לחודשיים. צריך למצות איתו את ההליכים, אבל לעזור להם, לא לתקוף תמיד את כולם.

היו"ר יבגני סובה:

תן לי, תן לי שנייה, אני רוצה להשמיע עמדה, למרות שאני לא נוהג לעשות את זה. תמיד צריך למצוא את השילוב הנכון בין להוציא אנשים כאלה ולהוקיע אותם מהמערכת, כי האנשים האלה באמת לא ראויים. בטח הדברים שנאמרו על ידו – אם הם נאמרו. אני לא שמעתי אותו – אז בוודאי הם דברים דוחים. מצד שני, לאקדמיה יש עצמאות. גם על הפגיעה באקדמיה הרבה פעמים מתעוררת שאלה כאן בכנסת, ולכן צריך למצוא את האיזון הנכון בין לשמור על כבודם של חיילי צה"ל – בוודאי על מי שגם לומד וגם מי שעושה מילואים – לבין כך שאנחנו עלולים לפגוע בעצמאותה של האקדמיה, שזה דבר לא נהוג. החוק היום מאפשר לאוניברסיטה, להנהלת האוניברסיטה וגם למועצה להשכלה גבוהה, לנקוט צעדים חריגים נגד אנשים שמתבטאים בצורה כזאת.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צריך לעזור להם, לא לתקוף את כולם.

היו"ר יבגני סובה:

בסדר, אני חושב שצריך להגיש תלונה, צריך ללכת למשטרה ולעשות את הדברים הנחוצים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בדיוק.

היו"ר יבגני סובה:

בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אתה צודק, היושב-ראש. מכינות אופק הן אחת היוזמות החברתיות המשמעותיות שנולדו בשנים האחרונות. בשנת 1988 היו בוגרים ראשונים של מכינת עלי, של הרב אלי סדן, שבאו להיות חיילים שלי בגולני. מייד אחרי רצח רבין קמו מכינות לא דתיות, ואחרי זה קמו מכינות משלבות – דתיים ולא דתיים – אלא שהבעיה הייתה שהמכינות הללו היו ממיינות. הזכות להגיע לשם הייתה לקבוצה קטנה מאוד באוכלוסייה. קמו מנהיגים ואמרו: אנחנו צריכים להקים מכינות שהן בית למי שאין לו הזדמנות למכינה; אנחנו רוצים להקים מכינות למי שמוכן להיות עם כלל הילדים בגיוון, וגם לנצל את הזמן, כי הרי גיוס מרץ של הצבא יכול לייצר בטלה – מאוגוסט עד מרץ, מה עושה בן אדם? מתבטל בבית. אז מישהו הביא הצעה גאונית להקים את מכינות אופק. הן חצי-שנתיות. יש שם גם פעילות שנתית, אבל החצי שנתיות של אופק נותנות הזדמנות שווה לילדים מהפריפריה, ילדי עולים וילדים מאוד מבריקים, שרוצים להיות עם כל עם ישראל. אבל מה מגלים במכינות אופק? שיש ROI. ROI זה בביזנס אוריינטד, זה Return on Investment. אוהד טל הוא מרצה בעולם הרבה במשלחות. אז יש ROI. הצבא מודה במחקרים שלו שה-ROI, ה-Return on Investment, החזר על ההשקעה במכינות אופק, הוא הכי משתלם שלו. ילד ששובץ להיות אפסנאי – פתאום לוחם; ילד שחשבו שיהיה רק מ"כ – פתאום קצין; ילד שהיה במחווה אלון – הולך לסיירת. אלו מכינות אופק. קפיצת המדרגה של הילדים האלה לצבא היא מטורפת. אלא מה הבעיה? הצבא ומשרד הביטחון הוא הגורם המממן הכי קטן של מכינות אופק. אנחנו מבקשים מהצבא ומשרד הביטחון להגדיל קצת, ב-10–20 מיליון שקל, את התקציב של מכינות אופק, כי הוא מקבל את הילדים הכי טובים. הוא מקבל ילדים עם הסבה, עם מנהיגות, עם מחויבות, עם רצון לשירות משמעותי. עשינו את זה – שר הביטחון ואנוכי, כשר במשרד הביטחון, הגדלנו תקציבים, עיגנו את מעמדם של מכינות אופק והגדלנו את המספרים לשנת שירות ומכינות קדם-צבאיות. המצב האופטימלי במדינת ישראל הוא שכל ילדי ישראל יעשו מכינות ויבואו לצבא עם שיא המוטיבציה, אבל יש ילדים שגם בלי מכינה יהיו טייסים ויש ילדים שרק בגלל אופק יהיו טייסים. אנחנו מבקשים מהצבא לממן. בשנת 2024 פעלו במכינות אופק 1,790 חניכים, בתקציב כולל של 56 מיליון ש"ח. השנה נפתחו 2,300 חניכים – גדילה של 25%. חסר לנו כסף, התקציב קטן פר תלמיד מ-31,000 ל-25,000. אני קורא לשר הביטחון ישראל כץ, אני קורא לאמיר ברעם, החייל שלי, הצוער מגולני, מנכ"ל משרד הביטחון.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צוער שלי בבה"ד 1, אמרתי, כן.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צנחן בגולני.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נכון. הוא היה קמב"ץ של תרגיל נח"ל עקרב, מוסק.

נעמה לזימי (העבודה):

הוא אומר שהוא צנחן.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צנחן לא צריך לצעוק שאתה צנחן. גולני אפשר לצעוק. צנחן זה לשמור על ערפל.

היו"ר יבגני סובה:

אבל אתה מבין שאתה הגעת לגיל שסגן הרמטכ"ל היה צוער שלך? זה גם נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

איש מדהים, אמיר ברעם. כבר כצוער - -

היו"ר יבגני סובה:

על זה לא חשבנו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - כבר כצוער נתנו לו משימות-על. אני מבקש ממנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם, לקיים דיון חירום על מכינות אופק ולהגדיל ב-25% את התקציב - -

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - כדי שנביא יותר ילדים, יותר שירות משמעותי לצה"ל. תודה, היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת ביטון. הדוברת הבאה, חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. נראה לי שחבר הכנסת ביטון בין היחידים שקשה לעצור אותו וגם להגיד: נגמר הזמן. גם כשאתה ממשיך אתה מדבר על דברים כל כך מרגשים, שאני לא חושב שיש בכלל מישהו כאן בכיסא היו"ר שיכול לעצור אותך ולהגיד: נגמר הזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

רציתי לבכות דיון שלם.

היו"ר יבגני סובה:

זה איזשהו קסם שאין להרבה חברי כנסת. בבקשה, חברת הכנסת לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. הצעה חשובה. תראו, קרה פה מצב אבסורדי. אנחנו כמדינה רוצים להנגיש שירות משמעותי, ראוי, אפקטיבי, שמאפשר שוויון הזדמנויות. גם הצבא, צבא העם, הוא חלק ממערכת שוויון ההזדמנויות בחברה. במדינה כמו ישראל יש לצבא מקום בעיצוב החיים שלנו. אני הייתי קצינה; הצבא נתן לי המון; אני זוקפת הרבה ממה שאני לשירות המשמעותי שעשיתי; אני יודעת מה זה היה עבורי. אני חושבת שכל ילד, ילדה, נער ונערה מכל מקום בארץ זכאי להזדמנות הזאת, למקום הזה, ומכינות אופק לפריפריה הן הכלי לשוויון הזדמנויות ולשירות משמעותי בצבא. עכשיו, קרה דבר טוב. מיכאל גם הזכיר: הדבר הזה עובד, הוא עובד, הוא מבוקש. יש ביקוש למכינות הללו והן אכן מיישמות את תפקידן. הן אכן מייצרות שירות משמעותי, ואני אגיד יותר מזה: עתודה פיקודית – שזה לא פחות חשוב. זאת אומרת, היציאה להדרכה, לקצונה ולהישאר בצבא בקבע, זה דבר שהמכינות הללו הן פקטור מבחינתו. עכשיו, חסר משהו במונחים של תקציב, אתה מבין את זה גם – 12 מיליון ש"ח בשביל לתת את הכסף לאותה השלמה לחניכים. זה הדבר הכי נכון למדינה לעשות בעבור שירות משמעותי; עבור שוויון הזדמנויות; בעבור הנגשת האופציות ומימוש הפוטנציאל. אני רוצה גם להגיד, היה פה לפני כן אירוע. בא כאן סגן שר בלי סמכויות – לא ברור מה הוא עושה בתפקידו – והפך לבריון שכונה, התחיל לדבר על מזרחיות, התחיל לגדף בלי שבכלל הבנתי מה הוא רוצה ממני ומחבריי פה, כן? אני אפילו לא מבינה מה הוא רצה, אין לי מושג על מה הוא דיבר. הוא פשוט ראה הזדמנות להכפיש, להמציא, בשם המזרחיות. תגיד לי, אלמוג כהן, אתה יודע מה זה להיות גאה במורשת המזרחית? זה לעשות מעשה, לעשות תיקון. זה לבוא ולהנגיש. להנגיש שירותים שווים בכל מקום גיאוגרפי לכל חברה. הינה, יצאת, כי זה כבר לא מעניין אותך, אבל זה מה שצריך לעשות, זה המעשה. גאווה היא קריאה לפעולה, למעשה. מכינות אופק הן דבר חשוב. אני אספר לך, מיכאל, שבקדנציה הראשונה שלנו, ממשלת השינוי – שלי, לא שלך – היו לנו כספים קואליציוניים בוועדת הכספים. לא הרבה. חלק הבאתי לטיפול בקטינים נפגעי אלימות מינית, חלק הבאתי למכינות אופק. אני לא הכרתי, אני זוכרת שמי שהיו אמונים על מכינות אופק פנו אליי: את הבאת לנו ולא ביקשנו. אמרתי להם: אבל אני מאמינה בזה. אני חושבת שצריך לאפשר לכל נער ונערה לממש את עצמם. עשיתי את זה לא כדי לגזור קופון, כי אני חושבת שזה ראוי; כי אני חושבת שאנחנו צריכים לזכור מאיפה באנו, לאן אנחנו הולכים ומה התפקיד שלנו במקום הזה. אחרי שנתיים של מלחמה, כשיש פה מאבק על גיוס, על שירות משמעותי, על הצבא, הם צריכים להיאבק על זה? צריך להגיד להם: בבקשה, דרך המלך, תודה. אתם, שרוצים להתגייס לשירות משמעותי, צריכים להתחנן? מי שמע כדבר הזה? זה הדבר שהכי ראוי שיקרה. אני מקווה שבנסיבות טובות, מיכאל, הדיון הזה יתבטל עוד לפני שנקיים אותו באחת הוועדות. אני מקווה שייתנו את הכסף הזה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת לזימי. הדוברת הבאה – חברת הכנסת שרון ניר. בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זו בעיה של האופוזיציה, אני מבינה.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - מרוקאים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אולי זו גם בעיה של המרוקאים. אדוני היושב-ראש, לפני שתפעיל את הזמן, אני באמת שואלת את עצמי: משבר כוח האדם בצה"ל – כפי שהיום דנו עליו בוועדת משנה לכוח אדם בוועדת חוץ וביטחון, יש באמת עזיבה של מאות קצינים את הצבא – מכינות אופק, זו רק בעיה של האופוזיציה. זה פשוט בלתי ייאמן, המצב שהממשלה הזו הביאה אותנו אליו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המשאב הכי יקר שיש לצבא הוא כוח האדם. זה המשאב הכי יקר גם של החברה הישראלית. חניכי שנות שירות והמכינות הקדם-צבאיות, לאורך זמן אנחנו רואים שהם החיילים הכי איכותיים, שתורמים תרומה ניכרת לחברה הישראלית. אנחנו מבינים שזה מפעל שבסוף מציב את הטובים ביותר בחוד החנית של הצבא בתפקידי לחימה, בתפקידי קצונה, בתפקידי הדרכה. זה מפעל משגשג שלא יסולא בפז. כמובן שהוא גם מפעל ערכי, פטריוטי, ציוני מהמעלה הראשונה. בוגרי ובוגרות המכינות ושנות השירות הם ביטוי לעוצמה ולחוסן של החברה הישראלית. הם תורמים תרומה ניכרת לחברה הישראלית, ולשמחתי, ככל שהמפעל הזה מתפתח יותר עם השנים, ניתן למצוא אותם יותר ויותר בשדרת הפיקוד גם בתפקידים בכירים. פה אני רוצה להתייחס למכינות אופק. קודם כול, אני רוצה להוקיר ולהעריך את חברי מיכאל ביטון. מהרגע שאני זוכרת את עצמי בכנסת, הוא עוסק במכינות אופק כאילו זה מפעל פרטי שלו. אני מצטרפת אליו, כי אני מבינה שזה מפעל כל כך חשוב לעתיד של מדינת ישראל. אלו מכינות חצי שנתיות, וזה עוד יותר חשוב, כי המכינות האלה גם לא עולות הרבה לצבא – לא צריך לדחות בשנה את הגיוס. אלו מכינות שיש בהן ייחודיות, כי הן נועדו לפריפריה החברתית והגאוגרפית. זאת אומרת, גם ההשקעה בהן יחסית – הצבא לא צריך לדחות שנת גיוס כדי להציב אנשים במכינות אופק; והוא גם מייצר מוביליות לאותם חבר'ה שלא בטוח שהיו מתגייסים לשירות משמעותי, אם לא היו לנו את מכינות אופק.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה לחצי שנה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

בדיוק. וכש-70% מהחניכים מגיעים מהפריפריה, ויותר מ-90% מבוגרי המכינה בסוף הופכים להיות לוחמים, מפקדים, קצינים, ברור שמדובר במפעל משגשג, שמחזיר למדינה כוח אדם איכותי, מחויב וחדור משמעות. לא ייתכן שבכל פעם בסוגיה הספציפית הזאת אנחנו נחזר אחרי הפתחים ונבקש כסף, וזה לא יהיה מתוקנן מהיסוד ומהבסיס. המכינות האלה, דווקא בגלל שהן כל כך מצליחות, הן קלטו עוד ועוד חניכים, הן הרחיבו את הפעילות, הן נותרו כעת בלי תקציב שמאפשר להן להמשיך לעמוד על הרגליים, והן צפויות לסוג של קיצוץ כי הן עושות יותר בפחות. צריך להקשיב לבוגרי המכינות. בוגרי המכינות, אותן מכינות אופק, אומרים שבלי המכינה הם לא היו מגייסים, או שהם היו נופלים בין הכיסאות; המכינה היא סוג של גשר בעבורם. הן לא בונות רק לוחמים, הן בונות בני אדם. ולכן אי-אפשר מצד אחד להטיף על מחסור בלוחמים ומחסור בפוטנציאל כוח אדם שיעשה שירות משמעותי; ומצד שני, לא לתקצב את מכינות אופק, שהן מפעל משגשג, שמביא בסוף יותר לוחמים לשדה הקרב. זאת תשתית לאומית שצריך לשמר אותה, לתקצב אותה בצורה מסודרת, ואני מצפה לראות את הסדרת התקצוב באופן קבוע, אחת ולתמיד, מתוך הבנה שיש דברים – כמו שאמר בן גוריון – שבונים אומה. זה ממש עם בונה צבא, בונה עם, בונה אומה, ולכן חייבים להשקיע בהם.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני אשמח אם - - -

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אנחנו נעשה. אנחנו נעשה. אגב, היה לנו דיון על שנות שירות, דיברנו על זה. ועכשיו – נעשה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת ניר. השר סופר ישיב להצעה לסדר-היום, בבקשה. אתה היום ממלא תפקידים של כל השרים. השרים אולי עסוקים בוועדת חקירה, לא?

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אני אקריא בשם השר קיש. רק אגיד שמפעל המכינות הזה הוא חשוב מאוד, אבל צריך להגיד גם ביושרה, לפחות בעין פשוטה: כשאתה רואה את הלוחמים היום ואתה רואה את המפקדים – אפילו הייתי מדבר על שדרת המח"טים – יש שם הרבה מבני הפריפריה וזה כבוד גדול. תוכניות אופק הן תוכניות חשובות מאוד, המייצרות שוויון הזדמנויות לבני הנוער מהפריפריה לפני צבא, ומציבות אותם בתפקידי פיקוד וקצונה בשירות משמעותי בצה"ל. משרד החינוך תומך בארגונים המפעילים את התוכניות ומלווה את צמיחתם והתפתחותם בתכנים חינוכיים, בהכשרות לבעלי תפקידים ובשמירה על ביטחון החניכים בפעילויות חוץ, סדרות שטח וטיולים. בשנת תשפ"ו נפתחו 55 שלוחות אופק ברחבי הארץ, בדגש על קיום התוכנית באזורי קו העימות בצפון ובעוטף בדרום, אשר נועדו לשמש עוגן משמעותי בשיקום ותקומת היישובים והקהילות. יצוין שמשרד החינוך אינו התומך היחיד בתוכניות, ובתקנת התמיכה שותפים גם משרדי האוצר והביטחון. בנוסף, השנה הושתו קיצוצים תקציביים על משרד החינוך, וספציפית גם על תקנה תקציבית זו בשל המלחמה. עם זאת, כשר החינוך, הוריתי לגורמי המקצוע במשרד החינוך לעשות כל שביכולתם להשלים את הפערים בתקנה. אני שמח לבשר כי בימים האחרונים הוספנו סכומים משמעותיים לתוכנית, כאשר סכום התקנה נכון להיום גדול מהסכום בשנה שעברה, ועומד על 58 מיליון ש"ח. כשמונה מיליון ש"ח מתוך התוספת אושרו במסגרת החלטת הממשלה שהובלתי, ועברה ביום ראשון האחרון. משרד החינוך ימשיך להשקיע משאבים רבים לטובת החינוך הערכי הבלתי-פורמלי של תלמידי ישראל מתוך התפיסה שמסגרות הנוער הן מנוע חינוכי ראשון במעלה ,והן לב ליבו של עיצוב דור העתיד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני השר, משרד הביטחון לא מתקצב מספיק. אנחנו מעריכים את מה - - -

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אבל הפנייה היא למשרד החינוך, לא?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא - - -

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אז תגיד עוד הצעה לסדר-היום למשרד הביטחון.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תקשיב רגע, משרד החינוך שם את רוב הכסף. משרד הביטחון שם עשרה מיליון, ואנחנו אומרים לו שים יותר - - -

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

יש דיון בכנסת, לא? בוועדת החוץ והביטחון, או בוועדת החינוך, איפה אתה עושה?

היו"ר יבגני סובה:

אני אשאל מה הם רוצים.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

איפה, חוץ וביטחון?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חוץ וביטחון.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אני איתך, איפה שתגיד.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לכבוד השר. אנחנו נעבור להצבעה. נצביע להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת החוץ והביטחון? יוזמי ההצעה, חברים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן.

היו"ר יבגני סובה:

כן. טוב, אז אנחנו נצביע. אנחנו מצביעים להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת החוץ והביטחון. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – תשעה, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה הזאת תועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר יבגני סובה:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, מאיר כהן, שלום דנינו ומאיר פרוש בנושא: מקטעים חשוכים ובלתי מוארים בכביש 6 בין קריית גת לבאר שבע – סכנת חיים מיידית לציבור הנהגים. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצעה הבא – הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: בצל רעידת האדמה שהורגשה בשבוע שעבר: כ-810,000 דירות ישנות עלולות להיפגע כשהאדמה תרעד. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יונתן מישרקי, יאסר חוג'יראת, אחמד טיבי, ירון לוי ואנוכי. ראשון המנמקים – איפה חבר הכנסת מישרקי, הוא פה? אינו נוכח. אני מזמין את חבר הכנסת חוג'יראת. בבקשה, יאסר. בבקשה, חבר הכנסת חוג'יראת, שלוש דקות לרשותך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חבריי חברי הכנסת, כבוד יושב-ראש הכנסת, אני אתייחס בקצרה לנושא של השאלה שהייתה כאן קודם, סגן השר אלמוג לגבי האקדמיה ואוניברסיטת בן גוריון. אני אתייחס רק בקצרה כאיש אקדמיה. מה שעשה השר אלמוג הייתה התנהלות ביריונית. כאחרון הבריונים שנכנס לתקוף. תקפו שם ונכנסו לכיתה שבה לימד המרצה. לא משנה עכשיו, אין לי עמדה לגבי המרצה, אבל את האקדמיה ואת האוניברסיטה צריך לכבד. זה קמפוס באקדמיה, ואנחנו אומרים את זה גם בערבית, (אומר בערבית:) שצריך לכבד אותו ולתת לאקדמיה להתנהל, כי זה המבצר האחרון במדינה של דמוקרטיה. לענייננו, לגבי הנושא של רעידות אדמה. האמת היא שזו לא ההצעה הראשונה לסדר-היום שמוגשת בנושא רעידות אדמה. במדינה כאן נזכרים אחרי שהדברים קורים. כשיש שיטפונות, נזכרים שיש חורף, שהחורף יגיע ואז יש שיטפונות. ואז נזכרים למה לא הכינו את התשתיות לגבי שיטפונות. אותו דבר כששומעים שקורית רעידת אדמה בארץ או במקום אחר, והיא מגיעה אלינו כמשהו קל, אז נזכרים שהרבה בניינים במדינה לא מוכנים מבחינה תשתיתית לרעידות אדמה. ואם נדבר בכלל, בהצעה כתוב שמעל 800,000 דירות לא מוכנות לרעידת אדמה וצריכים לחזק אותן. ואם נדבר על החברה הערבית, המצב עוד יותר חמור. לפי מדענים – אמרו שברגע שתהיה רעידת אדמה חזקה בצפון, רוב הנפגעים – מי שייפגע הכי קשה, זו החברה הערבית, היישובים בחברה הערבית, גם מבחינת תשתית, מבחינת בניינים, וגם מבחינת נפגעים, וגם מבחינת ההתאוששות. יכולת ההתאוששות של היישובים הערביים תהיה גם קשה, ותהיה האחרונה. למה זה קורה? כי המדינה לא משקיעה מספיק בהכנת התשתיות של היישובים והמבנים שצריך לחזק לרעידות אדמה. לפי הנתונים, רק 3.5% מהמבנים שצריכים לחזק אותם חוזקו. בבתי הספר ובמוסדות לחינוך, רק 5% ממוסדות החינוך חוזקו. אותו דבר בבתי חולים: מעל 60% מבתי החולים שאינם מוכנים לרעידות אדמה. זאת אומרת, המצב במדינה מבחינת המוכנות לרעידות אדמה הוא לא טוב. כדי להכין את המוסדות ואת המבנים ולחזק אותם – זה הכול כמובן תלוי בתקציב. זה דורש תקציב. זה דורש הכנה בתוך היישובים עצמם, הקמת צוותים שיכולים לטפל במקרה שמתרחשת רעידת אדמה. ומשפט אחרון. כל עוד האחראים בממשלה, וכל עוד הממשלה, ממשלת סמוטריץ', בן גביר ומאי גולן קיימת, אי-אפשר לטפל ולעשות שום דבר לטוב במדינה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת אחמד טיבי, הדובר הבא, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אכן, הנושא: בצל רעידות האדמה – מוכנות, הוא נושא חשוב, וכמעט בכל כנסת אני מעלה. בשבוע שעבר הורגשו בישראל מספר רעידות אדמה שמקורן בקפריסין. המוקד היה מחוץ לגבולות מדינת ישראל, אבל העוצמה וההיקף הורגשו כאן. זה מהווה תמרור אזהרה מדאיג מאוד. תרחישי החירום של מדינת ישראל מצביעים מזה שנים על סכנת קריסה חמורה בבניינים ישנים בעת רעידת אדמה. ולפי דוחות עקיבים של מבקר המדינה מהשנים האחרונות, 810,000 דירות ישנות עלולות להיפגע כאשר האדמה תרעד, לצד שורה של ליקויים חמורים בהיערכות המדינה. רק כ-3.5% מהמבנים שחייבים חיזוק אכן חוזקו – מחדל. כ-60% מבתי החולים אינם עומדים בדרישת העמידות לרעידות אדמה, ורק כ-5% ממוסדות החינוך חוזקו או נמצאים בשלבי חיזוק. בדוח מוכר של עמותת במקום נמצא כי באזורים ערביים, ביישובי הבדואים בישראל, 46% מהאוכלוסייה חיים בבניינים ללא חדר מוגן או מקלט כנדרש, לעומת 26% בלבד מתוך כלל האוכלוסייה. בקהילות הערביות, בחברה הערבית, נבנו מבנים רבים שאינם זוכים לחיזוק, והם במצב של סכנה, אם הם לא מוכרים באופן רשמי, כפרים לא מוכרים, כפרים מוכרים, והם עלולים להיהרס בצורה דרסטית כאשר יש רעידת אדמה. כתבה בעיתון הארץ הזהירה כי למרות שמרבית הפרויקטים לחיזוק המבנים מצויים בערים הגדולות, רבות מהשכונות, גם השכונות הערביות, גם בפריפריה, לא מקבלות את החיזוק הזה. יש פער ממשי בתשתיות יישוביות, כגון חדרים מוגנים, כמו שאמרתי, בין הקהילה היהודית לקהילה הערבית, אני שוב מתריע. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר כנסת אחמד טיבי. השר שב לאולם. אדוני, בבקשה, תשיב להצעה הזאת.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

בשם שר הביטחון. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שני רעשי האדמה החזקים שהורגשו ביום רביעי שעבר, תחילה בצפון הארץ ובהמשך גם במרכז, הם המחשה טובה לצורך הדחוף לשפר את המוכנות שלנו בכל מה שנוגע להתמודדות עם רעידות אדמה קטלניות. בפתח הדברים שלי, אני מבקש לקבוע בצורה ברורה: מדינת ישראל אינה ערוכה כנדרש לקראת רעידת אדמה הרסנית. על פי הנתונים של ועדת ההיגוי הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה, בישראל ישנם כיום כ-80,000 מבני מגורים בני שלוש קומות ומעלה אשר נבנו לפני 1980, ומצויים בסיכון גובר להיפגע ברעידת אדמה. מדובר בלא פחות מ-800,000 יחידות דיור המצויות בסיכון. ניתן להצביע כיום גם על פערים רבים בהיערכות המדינה לרעידת אדמה, ולצד זאת, גם על התקדמות חשובה שבוצעה בנושא. נוכח ההצעה הדחופה לסדר-היום, שהגישו בנושא חברי הכנסת ירון לוי, יונתן משריקי, יאסר חוג'יראת ואחמד טיבי, אציג תחילה את עיקרי הפערים. בהמשך אגע בהישגים. קיימים פערים בשימור עמידות מבנים לרעידת אדמה, מבני מגורים, תשתיות ומבני ציבור בכל הנוגע לחיזוק מבנים, הריסה ובנייה והתחדשות עירונית. כמו כן, ישנם פערים במימוש, באחריותם של משרדי הממשלה במתן השירות הנדרש לציבור, בהתאם להחלטת הממשלה בנושא, וגם פערים במוכנות הפנימית של משרדי הממשלה לרציפות תפקודם באירוע של רעידת אדמה. לצד זאת, קיימים פערים גם במוכנות של הרשויות המקומיות; פערים בתקני בנייה; פערים בזיהוי בהרוגים ובטיפול בהם; פערים באמון הציבור בנושא וברמת מוכנות שלו; פערים ביכולת הספיקה של מערכת הבריאות למתן מענה לנפגעי רעידת אדמה. נכון לעכשיו, חסרה גם תשתית בסיסית לאתרי שיקום זמניים לאחר אירוע; ישנם פערים במוכנות המדינה לשיקום ארוך טווח לאחר רעידת אדמה; ופער בהקצאת תקציב קבוע וארוך טווח לטיפול בנושאים אלו. לפני למעלה משנתיים, ב-23 באוגוסט 2023, החליטה הממשלה על מינוי ועדת מנכ"לים, בראשותו של מנכ"ל משרד הביטחון, שעליה הוטלה לגבש הצעה להחלטת ממשלה לצמצום פערי מוכנות המדינה לרעידת אדמה. ועדת ההיגוי הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה ביצעה בפועל את עבודת המטה כולה מול כלל הגורמים – משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וגורמים נוספים – וגיבשה הצעת מחליטים אשר סוכמה על ידי ועדת המנכ"לים ואושרה על ידי כלל הגופים. על אף הפערים הרבים הקיימים בהיערכות המדינה לרעידת אדמה, שאותם הצגתי עתה, אני מבקש להתייחס בקצרה לתחומים שבהם קודמה ההיערכות בנושא. בין היתר, הוקם מרכז המומחים הלאומי של ועדת ההיגוי הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה לגיבוש תמונת מצב, הערכת נזקים מהירה לאחר רעידת אדמה ופיתוח מערכת ייחודית וייעודית להערכת נזקי רעידות אדמה. כמו כן, בעקבות ההכרזה על שנת 2026 כשנת היערכות לרעידת אדמה, צפוי במהלך השנה תרגיל לאומי, שנועד להגביר את המוכנות וההיערכות. לצד זאת, הוכנה תשתית להכנת תוכניות לאומיות לשיקום ארוך טווח לאחר רעידת אדמה. וכן, הוקם מערך התרעה לרעידות אדמה ומערך התרעה לצונאמי. תחום נוסף שבו התקדמנו הוא במערכת החינוך. קודמה המוכנות של תלמידי בתי הספר בחטיבה העליונה, בחטיבת הביניים ובחינוך היסודי, וכן, חוזקו עשרות בתי ספר מפני רעידות אדמה, ועוד מאות נמצאים בתהליך. כפי שניתן להבין היטב, הן מהפערים והן מההתקדמות, סוגיית ההיערכות לרעידת אדמה נוגעת למשרדי ממשלה רבים, ואינה מונחת לפתחו של משרד ספציפי. בשלב זה חיוני להמשיך ולהעמיק את העבודה על הצעת המחליטים בנושא ולהביאה לאישור. ההצעה הזו היא אבן יסוד בחיזוק המוכנות הלאומית וביסוס התשתית הנדרשת להתמודדות מיטבית עם תרחיש של רעידת אדמה. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לשר אופיר סופר. מי שיזם את ההצעה, מה אתם רוצים? אתם רוצים להעביר?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

להעביר לוועדת הפנים.

היו"ר יבגני סובה:

אתה רוצה להעביר את זה לוועדת הפנים? רגע, לפני ההצבעה, חבר הכנסת אלהואשלה ביקש להביע עמדה. בבקשה, יש לך דקה, אתה יכול להשמיע עמדה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מוותר.

היו"ר יבגני סובה:

אה, אתה מוותר על העמדה, טוב. רבותיי, אנחנו נעבור להצבעה, ונעביר, על פי בקשת היוזמים, לוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – שישה, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה הזאת תועבר להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה.

היו"ר יבגני סובה:

חברי כנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להפסקת פעילות אונר"א (תיקון), התשפ"ו–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר העלייה אופיר סופר להציג את הצעת החוק. בבקשה, השר סופר. אתה אמור להציג גם את הצעת החוק של אונר"א. אני לא סתם אמרתי שאתה היום מחליף את כל השרים שלא מגיעים לכנסת. כן. זהו.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

חברי הכנסת, אני שמח להביא כאן היום להצבעה במליאה חוק חיוני לביטחון מדינת ישראל ולשמירה על הריבונות שלנו. חוק זה הוא מסר ברור לכל מי שמנסה לערער את שלטון החוק ואת הביטחון שלנו. מדינת ישראל היא הריבון הבלעדי על אדמתה, וכל גוף שאינו עומד באמות המידה האלה, ייעצר. החוק שמובא היום לפניכם מתמודד עם תופעה חמורה שבמשך שנים נמשכה מתחת לאפינו. גורם חיצוני המכונה אונר"א, שהיה אמור לספק סיוע אזרחי בלבד, חרג במודע והפך למנגנון שהזין פעולות שפגעו בביטחון מדינת ישראל. זהו מצב שלא ניתן להמשיך איתו. כל ארגון שמקבל סמכות במדינה – אם על ידי הקצאת שטחים, כספים או שירותים – חייב לשאת באחריות מלאה למעשיו. כאשר האמון נשבר, אי-אפשר להמשיך ולהתעלם מהסיכון שהוא מהווה. חברי הכנסת, החוק הזה מחזיר את השליטה לידינו בלבד. הוא אינו עוסק רק בניהול פורמלי, הוא מחייב פעולה מוחשית ונוקבת. חלק בלתי נפרד מהחובה הזו הוא הפסקת כל מתן שירותי יסוד – חשמל, מים ותשתיות – לאלה שמסכנים את אזרחי המדינה. זו לא רק אזהרה, זו אמירה חד-משמעית: מי שמערער את הביטחון שלנו אינו זכאי להמשיך ליהנות מהשירותים שלנו. זהו ניתוק מגע מוחלט, פעולה שמחדדת את המסר כי מדינת ישראל אינה יכולה ולא תאפשר פגיעה בביטחון תושביה. כל מהלך החיים במדינה, כל פעילות, חייבים להיות תחת פיקוח ברור של רשויות המדינה, עם שקיפות מלאה וסמכות בלתי מעורערת. החוק הזה סוגר פרצה מסוכנת שהתרחבה במשך שנים, מחזיר את האיזון לידיים שלנו, ומוודא שמדינת ישראל היא זו שמקבלת את ההחלטות. ביטחון זה תנאי קיום בסיסי, וכל מי שמנסה לערער אותו ייתקל ביד חזקה של מדינה שמגינה על עצמה ורק על עצמה. אני קורא לכם היום לא לאפשר לחוסר אחריות ולסיכון להמשיך להתרחש מתחת לאפנו. החוק הזה הוא הצעד הנכון. הוא מחדד מסר ברור לכולנו, לכל העולם: מדינת ישראל מגינה על עצמה ורק היא.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה, כבוד השר.

היו"ר יבגני סובה:

להצעת החוק הוצמדו שתי הצעות חוק בדיון מוקדם, הצעת חוק להפסקת פעילות אונר"א בשטח מדינת ישראל (תיקון – תפיסת חזקה בכל שטח שהוחזק בידי אונר"א), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, והצעת חוק להפסקת פעילות אונר"א (תיקון – אי-הספקת חשמל וסמכות תפיסת חזקה במקרקעין), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני מזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, לרשותך שלוש דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני ניצבת כאן היום כדי לומר את האמת הפשוטה ביותר: אונר"א הוא ארגון טרור. אני חוזרת: אונר"א הוא ארגון טרור – כזה שחטף, החזיק, הסתיר, סייע והיה חלק בלתי נפרד ממכונת הרצח שראינו בטבח 7 באוקטובר. לצערי, הארגון הזה ממשיך לפעול גם אחרי שהוחלט על סגירתו, ולמרבה הבושה, משרדי הממשלה השונים אינם מוכנים לנקוף אצבע לסגירתו. בתקופה הקרובה אעלה שוב את החוק שלי, שעליו חתומים 40 חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, שמחייב את המשרדים השונים לפעול לסגירת אונר"א ומטיל עליהם סנקציות אם לא יעשו כן. חבריי, הצעת החוק שלי שעליה אנחנו דנים היום באה לשים סוף לעיוורון; סוף למצב שבו מדינת ישראל מתייחסת לאונר"א כאל גוף אזרחי. לא עוד. הגיע הזמן לומר את האמת ולפעול בהתאם אליה. לכן, אנו מציעים לתפוס את כל נכסי אונר"א בישראל ולהחרים אותם. אין מצב שהמדינה תמשיך לאפשר לארגון טרור לפעול כאן כאילו הוא ארגון חינוך או ארגון הומניטרי. חבריי, בשנתיים האחרונות נחשף עם ישראל לפרצופה האמיתי של אונר"א וראה בעיניו את מה שטענו מזמן. הוא ראה כיצד עובדים רשמיים של אונר"א השתתפו בפועל בטבח 7 באוקטובר; כיצד יונתן סמרנו, השם יקום דמו, נחטף עלי ידי עובד אונר"א; הוא שמע את החטופה דיצה היימן, שהוחזקה בשבי בעזה על ידי מורה מטעם הארגון; הוא האזין להקלטות שחשף דובר צה", של מורה אחר של אונר", שמספר בקולו שלו כיצד יצא לחטוף אזרחים ישראלים. אין תיאור חמור יותר, אין הוכחה ברורה יותר ואין הצדקה מוסרית אחת שתאפשר לארגון כזה להמשיך ולהתקיים. הוסיפו לכך את מה שכבר נחשף לאורך השנים: המעורבות של אונר"א בהסתרה, בהברחות, בשימוש בתשתיות טרור, בבנייה מתחת לבתי ספר ובניהול דאטה שמשרתת את החמאס. הכול ידוע, הכול תועד, הכול היה מול העיניים, ורבים העדיפו לעצום אותן. לכן החוק הזה הכרחי. לכן החוק הזה פשוט – אני לא יכולה.

היו"ר יבגני סובה:

זה מפריע לחברה שלכם.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אני מרגישה שאני נלחמת. לכן החוק הזה הכרחי, לכן החוק הזה פשוט, ולכן החוק הזה צודק. חבריי, לא עוד. אנחנו לא יכולים להילחם בטרור מצד אחד ולהמשיך לאפשר לגוף שמייצר אותו, מממן אותו, מלמד אותו ומסתיר אותו, לפעול כאן מהצד השני. היום אנחנו אומרים: די. מדינת ישראל מפסיקה לשקר לעצמה; מדינת ישראל מתחילה להתייחס לאונר"א כפי שהוא באמת: ארגון טרור. וכמו כל ארגון טרור, יש להשמיד אותו, לפרק אותו ולוודא שהוא לא יקום שוב. אני קוראת לכל החברים פה, מכל סיעות הבית, לתמוך בחוק הזה. מי שמאמין בביטחון ישראל, מי שמאמין בזכותם של אזרחי ישראל לחיים, מי שמאמין בחובתנו להגן על העם שלנו אינו יכול להצביע ולעמוד מנגד. הגיע הזמן לסיים את הפרק הזה. הגיע הזמן שמדינת ישראל תתייצב מול האמת ותפעל בהתאם. לא נשקוט עד שנחסל את הארגון הטרור הבזוי הזה. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. תודה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך.

היו"ר יבגני סובה:

אני מזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חייבת להגיד שמה שכרגע קורה פה – זה שאנחנו נצטרך עכשיו להעביר פה את החוקים האלה – זה מעיד על חולשה. חולשה וחוסר תפקוד של הממשלה. לא רציתי, וחשבתי שהחוקים שעברו פה מלפני שנה – אפילו יותר משנה – הם באמת מספקים ונותנים את כל התשובות. וככה זה היה בכל דיוני הוועדה, ונציגי הממשלה, בעבודה מאוד מאוד מדוקדקת וקשה שם, אמרו לנו בוועדת החוץ והביטחון שזה נותן פתרונות לכול. פתאום, כשהחוקים כבר נכנסו לתוקף, וכבר חשבתי שהאירוע מאחורינו, התברר שרשות מקרקעי ישראל לא יכולה לפנות את אונר"א ממעלות דפנה – פה, בגבעת התחמושת, בירושלים, כי הם התחילו, זה מקרקעי, זה חוקים, זה משהו. סליחה, זה חוסר רצון וחוסר יכולת. פחדנות לשמה. ב-5 במרץ שאלתי את שר האנרגיה אלי כהן מה קורה עם ניתוק אונר"א מחשמל ומים. אז הוא אומר: בדיוק עכשיו נתתי הנחיה לנתק. הוא לא ידע שהחוקים כבר עברו מזמן ושהם כבר בתוקף. זאת אומרת, אילו לא הייתי שואלת, ספק אם הוא היה נותן את ההנחיה. ואז הבנו שהעסק פשוט תקוע. לממשלה לא אכפת. לימור, לממשלה לא אכפת. נאלצתי לעשות דברים שהם לא ראויים, לא ראויים מבחינה פרלמנטרית – לפרוץ גדר של אונר"א במעלות דפנה ולהתבצר שם, במרכז העיר ירושלים, ביום ירושלים. זה לא ראוי לחבר הכנסת. עשיתי את זה. אגב, באותו יום ירושלים כולם הלכו לרקוד ומצעד הדגלים ושירים ושישו ושמחו. הריבונות, אדוני השר סופר, זה לא דגלים, למרות שזה חשוב. הריבונות זו אחיזה בשטח. ריבונות זה השפעה, זה ביוב, זה לתת חינוך לאותם ילדים שעד עכשיו קיבלו אותו מאונר"א, זה לפנות אשפה, זה להכניס את הידיים לתוך הג'יפה לפעמים. זו ריבונות, זה לחזק בשטח. אז לצערי, למשל, רק בגלל שעשיתי שיימינג – אין לי מילה אחרת – לשר סמוטריץ', אתמול העבירו כסף שהיו צריכים להעביר לפני שנה לצורך התארגנות שם כדי להחליף את אונר"א בחינוך ובבריאות. עדיין נושא האשפה פטור. לכן, גם החוק הזה, לימור, הממשלה הניחה את החוק הזה – שאני, אני כתבתי אותו עם היועצת המשפטית לממשלה, אחרי שיחות ועידה ודיוני ועדה, כן, אני, ח"כית מהאופוזיציה, עשיתי את זה, כביכול ממשלתי, אוקיי? הונח פה ב-20 באוקטובר. הממשלה לא קידמה את זה. לא קידמה. אז נאלצתי לעשות תרגיל פרלמנטרי ולקדם את החוק הפרטי שלי בפטור כדי לדחוף את הממשלה ולהגיד: תעשו. אנחנו האופוזיציה נתמוך. לכן החוק הזה עלה עכשיו, היום, כי אני כבר העברתי אותו בפטור. אני יכולה להעביר אותו. יכולתי להעביר אותו קודם כחקיקה פרטית. אני נותנת קרדיט לממשלה, נעביר את זה כממשלתי, נעשה את זה ביחד. בואי נסגור את הסיפור הזה כבר, ננתק אותם מחשמל ומים, נפנה אותם ממעלות דפנה ומכפר עקב, ונסיים את האירוע הזה. כי לדבר גבוהה-גבוהה זה מצוין, אבל צריך גם לעשות, וזה בדיוק לעשות. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

היו"ר יבגני סובה:

לפני שאנחנו נעבור לדיון אישי – הודעה לסגנית המזכיר, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 283), התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון אישי, רק אם תיתנו לי את רשימת הדוברים. מי הדובר הראשון? הרשימה עודכנה. אני הולך לפי הרשימה: חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר ב-24 ביולי 2024 בקונגרס על החברה הבדואית בנגב: רבים מהבדואים בדרום ב-7 באוקטובר התניעו את רכבם וניסו לעזור למי שיכלו. כבוד. אבל אני רוצה להזכיר לכולם שמי שעומד בראש המערכת ובראשות הממשלה זה בנימין נתניהו, וישנם שרים בממשלה שלו שחוגגים על חשבונם של הבדואים, שאותם הוא הזכיר בנאום שלו בקונגרס, ואמר שהם הביאו כבוד. אבל השרים של נתניהו הרסו את אום אל-חיראן. השר בן גביר הרס את שכונת את ואדי אל-ח'ליל - -

אושר שקלים (הליכוד):

אלהואשלה, מה - - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - רשות הבדואים של השר שיקלי הרסה את אום אתנאן. אלו השרים של נתניהו. השר הגזען בן גביר הפקיר את החברה הערבית, מתחילת השנה עד היום 226 נרצחים. זאת הממשלה של נתניהו. לאחרונה הממשלה מתכוונת, ולאחרונה הממשלה החליטה יחד עם הוועדה המחוזית ומינהל התכנון, לגזול את הקרקעות של כסייפה ולקייה. הוראה פוליטית. 16,000 דונם מכסייפה ולקייה על חשבון הדרישה שלהם – ביקשו להרחיב את היישובים שלהם, על מנת שהזוגות הצעירים יתחילו לבנות את הבתים שלהם – אבל ממשיכים להרוס. היום מצייץ בן גביר, היום מצייץ הגזען שהוא הרס 5,000 בתים בנגב. הוא בתחרות עם חברי הממשלה, מי הורס יותר; מי מפקיר את החברה הערבית יותר; מי נותן למשפחות הפשע לרצוח יותר ביישובים שלנו. העיקר לצייץ, העיקר להוציא סרטונים, העיקר לחפש קולות על חשבונם של המוחלשים. אמרנו, ונמשיך להגיד, אין שום פתרון, לא בכוח ולא דרך דחפורים ולא טרקטורים, הפתרון היחיד הוא דרך הידברות. אנחנו רוצים שהממשלה תחליט להפסיק את ההריסות, ולטפל בפשיעה בחברה הערבית ולהכיר בכפרים בנגב. זאת הדרישה שלנו: לנהל דיאלוג עם האנשים - -

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - עם ההנהגה הבדואית בנגב.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת אלהואשלה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. והבא – חבר כנסת מעוז. אבי מעוז, אתה דובר הבא. בבקשה, שלוש דקות, גבירתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה, אדוני. אני פונה בנאום לשופטת בית משפט השלום ציפי גז. אני מקדישה את הנאום גם לחברה הטובה שלך, הפרקליטה יהודית תירוש. יש לי המלצה בעבור שתיכן: התפטרנה מייד, כי לא יעלה על הדעת ששופטת בישראל תהיה שקרנית, ולא יעלה על הדעת שפרקליטה בישראל תהיה שקרנית.

אושר שקלים (הליכוד):

הם שומרי הסף.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואתם יודעים על איזה שקר אני מדברת? אני אזכיר לך, ציפי גז, השופטת, ואני אזכיר לך, יהודית תירוש, הפרקליטה, איך את משקרת.

נאור שירי (יש עתיד):

לראש ממשלה מותר להיות שקרן? כמו שאמר סמוטריץ': שקרן בן שקרן.

טלי גוטליב (הליכוד):

כתב אישום שהוגש כנגד ראש הממשלה הסתמך בין השאר על עדותו של פילבר. קבעו שהייתה פגישת הנחיה בינו לבין ראש הממשלה. אלא שכשבדקו את האיכונים וראיות חפציות, הוכח שלא הייתה פגישה כזו, ולא הייתה היתכנות לפגישה כזו. למה את כל זה אני מזכירה לך, ציפי גז, והגברת יהודית תירוש? כי אתן הגשתן בקשה לתיקון כתב אישום, ולתקן את התאריך, ואמרתן שלא ידעתן. בית המשפט דחה את הבקשה שלכן. עד כאן – שעמום. אבל כשנודע, כשנודע על תרגיל החקירה הבזוי – הבזוי – שעשיתן בתיק הזה – תרגילי חקירה, אגב, בזויים ביותר. בין השאר, העובדה שלא עימתתן את פילבר עם הראיות החפציות, ואמרתן לבית המשפט שלא הייתן מודעות לזה שיש פער בין הראיות החפציות והאיכונים לאותה פגישה. אבל רגע, השופטת ציפי גז והתובעת יהודית תירוש, זה לא הדבר היחיד ששיקרתן בו. אתן אמרתן, המדינה אמרה, שאתן לא ידעתן שעושים תרגיל חקירה, תחבולה, חקירה בזויה לעד המדינה ניר חפץ. אמרתם שלא ידעתם. אוי, איי, איי, האמת היא ניצחת. כמה חבל, גברת ציפי גז, וכמה חבל, יהודית תירוש. הינה מסתבר שסגן ניצב חבקין, לא אני, לא שוטר זוטר, הוא היה חוקר ראשי בתיק הזה, הוזמן, היה רשום כעד תביעה, הפרקליטות ויתרה עליו – מעניין למה – הוא הוזמן כעד הגנה, עולה לעדות, ומבקש מבית המשפט הגנה מפני הפללה עצמית. יש דבר כזה. בהתחלה השופטים מתלבטים, ואז הם מאפשרים לו את הזכות מפני הפללה העצמית. והוא מספר שאת, ציפי גז, השופטת, ואת התובעת, יהודית תירוש – תחזיקו את הכיסא – אתן ישבתן איתו יחד בדיון על תחבולת החקירה הזו. אתן ידעתן לא רק על תחבולת החקירה, אתן גם ידעתן על הפער בין הראיות החפציות לדברים של פילבר, ולא עימתֶּן אותו רק כי רציתן להגיש כתב אישום, כשידעתן שאתן רושמות עובדה שלא מתיישבת עם חומר הראיות. ואת שופטת בישראל, ציפי גז, את לא מתביישת להיות שופטת בישראל? ואת ממשיכה להיות תובעת בישראל, הגברת יהודית תירוש? אז התחלתי בהמלצה, ואני אסיים בהמלצה – תתפטרו. באמת תתפטרו. מודה ועוזב ירוחם אולי, אבל לכו. לא יעלה על הדעת ששקרנית תשב, תהיה שופטת במדינת ישראל, ושקרנית תהיה פרקליטה בחוד החנית בפרקליטות.

אושר שקלים (הליכוד):

יישר כוח, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הולך פה? איפה אנחנו חיים? לא להאמין.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת טלי גוטליב. חבר הכנסת אבי מעוז – שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נשאלתי מה רע בהחלטה של מועצת הביטחון. לכאורה, זוהי החלטה היסטורית שמטרתה להעביר את השלטון ברצועת עזה מידי החמאס לגורם אחר. אבל מעבר לנאיביות במחשבה שאיזשהו גורם ערבי כמו אבו מאזן או מישהו אחר – טורקיה, קטר – יפרק את החמאס ויילחם בטרור שמאיים על יישובי העוטף, ההחלטה רעה ביותר מבחינת הנתיב שהיא מבקשת לסלול להקמת מדינת טרור. זה פשוט מתנת ניצחון למרצחים המפלצתיים מהטבח בשמחת תורה. גם אם מדינה שכזאת תקום רק בעזה – זו קטסטרופה, וכל ילד מבין שזה לא ייעצר בעזה, אלא ימשיך גם ליהודה ושומרון. ביום העצמאות תשכ"ז, שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים, סיפר רבנו הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה, על תחושותיו לאחר החלטת האומות המאוחדות על סיום המנדט ותוכנית החלוקה, וכך אמר: באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה כי אכן התקיים דבר השם בנבואה – ואת ארצי חילקו. איפה חברון שלנו, ואיפה שכם שלנו, ואיפה יריחו שלנו? אנחנו שוכחים את זה? הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום. עד כאן, סוף ציטוט. ואני מוסיף: איפה חבל עזה וגוש קטיף שלנו? הנביא יואל התנבא מפי השם: "כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשיב את שבות יהודה וירושלם, וקִבַּצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פִּזְרו בגוים ואת ארצי חִלֵּקו". באופן פשוט אפשר להבין שהכוונה במשפט "ואת ארצי חִלֵּקו", שהם חילקו את הארץ לחלקים, לגזרים ולחתיכות. אבל המצודת דוד מפרש שם: חילקו ביניהם – וזוהי בדיוק החלטת מועצת הביטחון על רצועת עזה. מחלקים ביניהם, בין כל מדינות ערב, טורקיה ואמריקה, את רצועת עזה, שהיא חלק מנחלת שבט יהודה. ואני שב ומישיר מבט לנשיא האמריקאי: לא בשביל גזלת ארץ הקודש וחלוקתה נבחרת על ידי ההשגחה האלוקית לתפקידך. ארץ ישראל לא ניתנת לחלוקה, לא לקטר, לא לטורקיה, לא לרשות הטרור הפלסטינית ואפילו לא לאמריקה. היא פשוט לא ניתנת לחלוקה, לא ביניכם ולא בכלל. ארץ ישראל שלנו, ובעזרת השם נחיל ריבונות על כולה. בדיוק בשביל כך לפני כמה שעות העברתי ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון דרישה חתומה על ידי שישה מחברי הוועדה לקידום דיון בוועדה להכנת הצעת החוק שלי להחלת ריבונות ביהודה ושומרון לקריאה ראשונה. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת משה טור פז; חבר הכנסת ניסים ואטורי; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

קריאה:

היו"ר אליהו רביבו:

לא, היא מגישה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, היא - - - היא הגישה את החוק.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, רוצה איזה כוס קפה, להתעורר?

היו"ר אליהו רביבו:

אני ער.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אין אנשים - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תשמע, מן ההגינות לאפשר לאנשים שנרשמו לממש את זכותם.

נאור שירי (יש עתיד):

מקובל לגמרי. אדוני היושב-ראש – איך לקחת לי את ה-15 שניות - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אז בוא תראה. הגינות עד הסוף.

נאור שירי (יש עתיד):

בן אדם מציע לך קפה, גזרת אותו בזמנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

סתם, הכול בסדר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא רוצה לדבר על החוק הזה, למרות שזה לא כזה משנה, כי לא כולנו מדברים תמיד על אותה חקיקה. אני רוצה לדבר על החוק הבא שהולך להגיע לפה אחרי אונר"א, הטבות למילואימניקים. אין לי שום בעיה עם הטבות למילואימניקים, בטח לא נקודות זכות, בטח לא הטבות כאלה ואחרות. יש לי בעיה עם התפיסה המהותית שלנו לגבי חיילי המילואים. חיילי המילואים לא מגיעים – ואני עדיין בתור חייל מילואים ומשרת מילואים פעיל אף פעם לא הגעתי בגלל שנתנו לי הטבות בקייקים בירדן או ימי מילואים כאלה ואחרים או הטבות בסופרלנד או איזה קוד קופון כזה או אחר – לא הגעתי אף פעם בגלל זה. תמיד כשקראו לי למילואים, הגעתי בגלל המדינה, הדגל והמשפחה שלי. כזה אני, אלו הערכים שאנחנו חונכנו עליהם. לא יכול להיות שאחרי שנתיים של מלחמה עדיין לא הבנו מה זה חייל מילואים, ואני רוצה להסביר לכם: חייל מילואים זה לא הכסף בקצה שאותו הוא מקבל; חייל מילואים זה תא משפחתי, זה יכולת להבין שיש צורך בלצמצם את חיילי המילואים, את מספר ימי המילואים. לא יכול להיות שבשנה הבאה או בשנים הבאות חיילי מילואים, קצינים לוחמים, יידרשו לעשות עד 100 ימי מילואים. כל מעסיק סביר – נכון, חברתי חברת הכנסת אורית פרקש? כל מעסיק סביר שיסתכל ויגיד, ואללה, חייל מילואים מדהים, אחלה עובד, אבל 50% מזמן ימי העבודה בשנה הוא יהיה במילואים, אז אני מצטער מאוד, אבל אני לא יכול, כי גם לי יש עסק לפרנס, משפחה, יש לי אחריות, יש לי תוכנה, אלף ואחד דברים. שנתיים שלמות אנחנו עדיין מחכים שמישהו יבין את הצורך שלנו בחלוקה שווה בנטל, והיום בג"ץ מורה למדינה ולמשטרה: אנא, תואילו לאכוף את החוק. איזו מדינה הזויה אנחנו.

היו"ר אליהו רביבו:

ששש. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

באיזו הזיה אנחנו נמצאים, שמשטרת ישראל עונה לבג"ץ ואומרת: אני לא אוכפת את החוק, אין ביכולתי לאכוף את החוק. האם זה נשמע לכם הגיוני? האם למישהו נשמע הגיוני שאחרי שנתיים של לחימה אנחנו עדיין צריכים לחכות לבג"ץ שיורה למשטרה לאכוף את החוק, או שנודה ונאמר שממשלת ישראל – חברתי חברת הכנסת טלי גוטליב, תשמעי מה אני אומר – לא מקיימת את החוק? חוק הגיוס והפטור לבחורי ישיבות הרי פג לפני שנה וחצי, נכון? ממשלת ישראל היא עבריינית. אתם לא מקיימים את החוק.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה אתה אומר.

נאור שירי (יש עתיד):

אתכם צריך לעצור. אתם לא מקיימים את החוק, ואז יבואו היום ויגידו, נתנו עוד נקודת זיכוי אחת לחיילי מילואים. כפיים, כל הכבוד, תודה רבה. מה שצריך לעשות זה להבין שחיילי המילואים, יש להם בית, יש להם משפחה, יש להם פרנסה, יש להם עבודה – הוא ראה את הזמן, אל תסמן לו – יש להם אנשים ונשים שצריכים לעזור בפיזור ואיסוף של ילדים בחוגים, וזה לא יעזור שאתם תזרקו עליהם קוד קופון. הם צריכים אתכם. הם צריכים אתכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. למרות שסימנו לך, רביבו, הוא קרא משהו ממש חשוב, ואמרתי לכם, אל תסמנו לו כי אני יורד.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אכן, סוגיית יום האזכרה הממלכתי לדוד בן-גוריון – סוגיה חשובה אפילו מעוד כמה רגעים של גלישה. חבר הכנסת רם בן ברק; חברת הכנסת מירב כהן.

אושר שקלים (הליכוד):

רגע, אני עכשיו.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אצלי היה רשום שאני אחרי שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

לא. מירב - - - משהו אחר. 18 - - - 17, אני 15.

אושר שקלים (הליכוד):

18 בא אחרי 16 ו-17, בזה אתה צודק.

נאור שירי (יש עתיד):

ח"י שקלים, מה שנקרא.

אושר שקלים (הליכוד):

אכן כן.

נאור שירי (יש עתיד):

אהבת?

אושר שקלים (הליכוד):

מאוד. תישאר, אולי זה יעניין אותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תן לי לנחש: פצ"רית , גלי, פצ"רית, פצ"רית - - -

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. מדינת ישראל עוצרת את נשימתה – כך אמר היום יו"ר האופוזיציה לפיד מעל בימה זו, וטען כי ישראל ממתינה להחלטת הרבנים החרדים, כדי להגיע להסדר בנושא חוק הגיוס. אז כמה דברים בעניין: להבדיל ממך, אדוני ראש האופוזיציה מר לפיד, אנחנו לא ממתינים ולא עוצרים את נשימתנו למשמע החלטת מועצת השורא, שמחזיקים ידיים לחמאס. אנחנו לא עוצרים את נשימתנו כאשר אנחנו רוצים לקיים נטיעות או כאשר אנחנו רוצים לתקוף את החמאס, או כאשר אנחנו רוצים להרוס מבנים לא חוקיים – להבדיל ממך. מה שכן, ישנה באמת התקדמות משמעותית בנושא של חוק הגיוס. עדיין אין הסכמות, אבל אני בטוח שיש אפשרות לגשר על הפערים. בעזרת ה', אנחנו מחויבים להביא חוק גיוס מאוזן, חשוב והיסטורי. אבל מה שכן, אני רוצה לקרוע פה את מסכת הצביעות מעל פניה של האופוזיציה בעניין חוק הגיוס. הרי אתם לא באמת רוצים לגייס את החרדים, וגם אתם לא יכולים לגייס אפילו חרדי אחד – ואני אמחיש את מה שאני אמרתי. נניח שיקרה נס, והשמאל ינצח בבחירות, נניח – הרי היום אתם עומדים על 41 מנדטים – נניח שתקבלו 50 מנדטים. במצב כזה יש לכם שתי אפשרויות כדי להקים קואליציה, או לגייס את טיבי, עודה ויתר שונאי ישראל – ואז המשמעות היא שהם יתנגדו לחוק הגיוס, מכיוון שאותם אנשים לא ירצו שהצבא יתחזק. אבל מצד שני, הם גם יתנגדו, כי הם לא ירצו שהחברה הערבית תתגייס לצבא. נמשיך, אפשרות שנייה. לשמאל יש אפשרות לגייס את החרדים, להקים קואליציה עם החרדים. אבל במצב הזה התנאי של החרדים להצטרפות לקואליציה יהיה חוק השתמטות אמיתי, לרבות מיליארדים שהם ידרשו לישיבות. אז כמי שנתנו שוחד פוליטי למכביר, מה זה בשבילכם באופוזיציה להלבין את חוק הגיוס – או ההשתמטות לדבריכם? אז שיהיה ברור, כולם צריכים להתגייס ולסייע למאמץ המלחמתי של עם ישראל. כולם כולל כולם. אבל אנחנו בקואליציית הימין, כממשלת האחדות האמיתית, מחויבים להביא חוק נכון, מאוזן, אמיתי, שמצד אחד יתאים לצורכי הצבא, ומצד שני ידע לכבד, לשמור ולהוקיר את אורח חייהם של אחינו החרדים. רק ממשלת ימין תגייס את החרדים. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החלק הראשון של הנאום שלי פה הוא לגבי הביקור של איתמר בן גביר בכפר לקייה לפני כמה ימים. איתמר, אל תבוא ותפריע לילדינו באמצע הלילה. הם חולמים על מציאות טובה יותר. אני אספר לך קצת על הכפר לקייה, שהתגנבת אליו לפני כמה ימים. לקייה הוא כפר של תרבות וידע, ואנשים משכילים. אתה יודע כמה חלומות נהרגו השנה? נהרגו 218 אזרחים ונפצעו אלפים. מספיק, תאסוף את הנשק ותעצור את ההרג. תבוא ותשב עם ראשי הרשויות. שריף אלאסד, ראש מועצת לקייה, הוא הכי צעיר, בן 34. הוא עבד כאח מוסמך בסורוקה עשר שנים. הוא עבד עשר שנים, וראה מאות ערבים נהרגים ואלפים נפצעים. הוא היה בטראומה. עכשיו, אחרי שהוא נבחר, הוא ידע מה הסיבה לכל הפשיעה בחברה שלנו: אתה, השר לכישלון לאומי. תודה לאל שהגשם המבורך ירד אחרי ביקורך, כדי לשטוף את הגזענות שהשארת מאחור. אני מברך על ביקורים המקרבים לבבות, הבונים דו-קיום, כמו הביקור של גלעד קריב בכפר אום אל-ח'יר לפני יומיים. בחלק השני, אני מדבר בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית).

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר - - -

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אל תדברי. אני יודע. אל תקרקרי. מספיק, אני רוצה להמשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, אתה לא תגיד לי אל תקרקרי.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

את לא יודעת שהשפה הערבית והעברית מאותם שורשים. שפות שמיות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד לי אל תקרקרי, ואתה לא תצא תחת - - - המדינה פה בנאום, אדוני.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

(אומר דברים בשפה הערבית).

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, הוא יוצא תחת המדינה שלנו, הוא מאיים על המדינה שלנו.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אליהו רביבו:

עצור רגע, עצור.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא מאיים על המדינה שלנו.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אליהו רביבו:

תעצור, תעצור.

טלי גוטליב (הליכוד):

שקט. היו"ר אומר לך לעצור.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אל תדברי. אני לא רוצה לשמוע.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אגיד מה שאני רוצה, ואתה תכבד את היו"ר.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תלמדי ערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה תכבד את היו"ר.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה אומר פה? מה אתה עושה פה?

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה עושה פה?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אל תסתכלי עליי ככה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אמרת? מה אמרת? אני אסתכל עליך איך שאני רוצה.

היו"ר אליהו רביבו:

תקשיבי, חברת הכנסת גוטליב. אני פונה אלייך, גברתי.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אנחנו לא מפחדים ממך. אנחנו לא מפחדים. תכבדי את עצמך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תגיד לך לכבד את עצמי.

היו"ר אליהו רביבו:

תעצור. אני ביקשתי ממך לעצור. בסדר?

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תגיד לי לכבד את עצמי. תכבד את המדינה שאתה מקבל ממנה משכורת. תכבד את המדינה שאתה מקבל ממנו משכורת.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת גוטליב, פעם נוספת, תקשיבי. אנחנו נצטרך להסדיר את זה אחת ולתמיד, אולי לא כאן בפוזיציה הזאת, כדי שנבהיר שזכותו המלאה לדבר בשפה הערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לו שום זכות כזו.

היו"ר אליהו רביבו:

שנייה, תעצרי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אבהיר את זה. אתה יכול להבהיר את זה. זה לא בסמכותי, אדוני.

היו"ר אליהו רביבו:

שנייה, שנייה. אני רק אומר לך - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא אומר לידך, לידך הוא אומר דברים נגד המדינה שלך.

היו"ר אליהו רביבו:

אז אני אומר לך מה הוא אמר, בסדר? הוא דיבר על הרצון לשיתוף פעולה למיגור הפשיעה בחברה הערבית. זה מה שהוא אמר בערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא אמר שהמדינה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אני מודיע לך, אבל - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא אמר שהמדינה פוגעת באוכלוסייה שלו.

היו"ר אליהו רביבו:

לא לא לא. זה לא מה שהוא אמר.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

(אומר דברים בשפה הערבית).

היו"ר אליהו רביבו:

שנייה, חברת הכנסת גוטליב.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

לאן שלחת אותי? לאן שלחת אותי?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אוסקוט.

היו"ר אליהו רביבו:

לא לא לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, לאן הוא שלח אותי עכשיו? לאן שלחת אותי עכשיו? לאן שלחת אותי עכשיו, תגיד ליו"ר.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

לא, לא. אני מכבד - - -

היו"ר אליהו רביבו:

את רוצה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד ליו"ר לאן שלחת אותי.

היו"ר אליהו רביבו:

את רוצה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, הוא קילל אותי עכשיו. לאן שלחת אותי?

היו"ר אליהו רביבו:

תשמע, אני רוצה לאפשר לך לסיים את הנאום שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, אדוני, חבר הכנסת, קיללת אותי עכשיו. מה אמרת?

היו"ר אליהו רביבו:

הוא לא קילל אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תגיד לי לא קילל. קילל.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אליהו רביבו:

הוא פרגן לחבר הכנסת קריב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קיללת אותי?

היו"ר אליהו רביבו:

אז הינה אני אומר לך. הוא פרגן לחבר הכנסת קריב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, למה אתה מלטף אותו?

היו"ר אליהו רביבו:

אני לא מלטף אותו.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה מלטף אותו? מה הולך פה?

היו"ר אליהו רביבו:

תקשיבי, תקשיבי. אני שומר על הגינות. זוהי חובתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אכפת לי. אני לא חושבת שאתה שומר על הגינות.

היו"ר אליהו רביבו:

אבל אין ברירה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא יכול לשמור על הגינות אם אתה פועל בניגוד לתקנון. מה לעשות?

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא. קודם כול, בואי נשאיר את הסוגיה הזאת לבחינה מול הייעוץ המשפטי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא קילל אותי עכשיו. מה הוא קילל אותי?

היו"ר אליהו רביבו:

אז אני מתחייב בפנייך ונותן לך את מילתי, הוא לא קילל אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא משנה. מה הוא אמר? אני רוצה לדעת.

היו"ר אליהו רביבו:

אבל אני נותן לך את מילתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לאן הוא שלח אותי עכשיו?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תתרגמי בגוגל, או תבדקי ששתי השפות, הערבית והעברית, אותם שורשים, יש הרבה דברים משותפים. תבדקי.

היו"ר אליהו רביבו:

ברשותך, אנחנו רוצים להגיע למיצוי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הוא קילל אותי? הם עושים מה שהם רוצים פה.

היו"ר אליהו רביבו:

זכותו, לא - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

ההיסטוריה תגיד שמה שקרה פה, זה חלק מטירוף הדעת.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

(אומר דברים בשפה הערבית).

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אמרת? מה אמרת?

היו"ר אליהו רביבו:

אלוהים.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תסיימי, תסיימי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אמרת?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

בואי נסיים. כמה זמן נשאר לי?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אמרת? מה אמרת?

היו"ר אליהו רביבו:

טוב, בוא נעצור.

טלי גוטליב (הליכוד):

שתדע האוכלוסייה שלך, שדבר אחד לא עשית למענה.

היו"ר אליהו רביבו:

טוב, חברת הכנסת גוטליב - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם פוגעים באוכלוסייה הערבית. פוגעים. כלום אתם לא עושים. כלום.

היו"ר אליהו רביבו:

טוב, אפשרתי לך - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

כל החוקים - - - אתם מתנגדים.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

חלאס, חלאס.

היו"ר אליהו רביבו:

טוב, מיצינו. מיצינו. תודה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

את תמשיכי לקרקר - - - תפסיקי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

עוד פעם אחת אתה תגיד לי להפסיק לקרקר, אחותך תפסיק לקרקר.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת גוטליב.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

חלאס, חלאס.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחותך תפסיק לקרקר. אחותך. אחותך.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה ראשונה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

(אומר דברים בשפה הערבית).

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא. שנייה. בסדר? בוא תסיים רגע את זכות הדיבור שלך, ואנחנו לא נשתמש ולא נאפשר לפתח שהתקנון מאפשר לשאת דברים בשפה הערבית, כדי לגרום לאנטגוניזם. זכותך המלאה לפנות לקהל הבוחרים שלך. על פי התקנון, אתה יכול לדבר בשפה הערבית כאוות רצונך, בתוך מסגרת הכללים הידועה; תפנה לקהל, תעביר להם את המסר. זאת זכותך, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תודה לך.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אליהו רביבו:

והינה עכשיו גם הכפריים וגם הבדואים הבינו את המינוחים המקובלים בז'רגון. טוב, אז חבר הכנסת ולדימיר בליאק; חברת הכנסת עדי עזוז; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. לאט-לאט. הינה, איפסתי.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, המקום הזה לא מפסיק לאכזב אותי. תכף אנחנו נצביע על תיקון לפקודת מס הכנסה שעבר היום בוועדת הכספים, שנותן נקודות זיכוי ללוחמים, למילואימניקים ואיזשהו תיקון לאנשים שהם חסרי עבודה. ואז אנחנו נתחיל לראות פוסטים וציוצים ופרסומים – שר האוצר: הלב שלנו עם המילואימניקים, נעשה הכול בשבילכם; הקואליציה תתהדר בתיקון הזה. באמת, באמת, מה אומרים? מה אומרים על הצביעות הזו? מה אומרים לאותו מילואימניק שסיים סבב רביעי והיחסים שלו בבית עלו על שרטון והוא התגרש? מה אומרים לנשות המילואימניקים שכבר בקריסה? מה אומרים למי שאיבד כבר את מקום העבודה שלו? כי מה תעזור עוד רבע נקודת זיכוי למי שעושה מעל 100 ימי מילואים? האדם הזה כבר לא באמת יוכל להיות עובד מתפקד. הוא יוצא מהמעגל, הוא יוצא מהקידומים, הוא הופך ללא רלוונטי במקום העבודה שלו. מה אומרים לאותם מילואימניקים שנכנסו לפשיטות רגל? מה נסביר להם? הצבא מדבר מאוד ברור: אנחנו זקוקים ל-12,000 חיילים. אנחנו זקוקים ללפחות 7,000 לוחמים. איך בדיוק נקודות הזיכוי האלה עוזרות לצרכים הללו? איך הן עוזרות לביטחון ישראל? איך הן שומרת על חייהם של אותם מילואימניקים שכבר שחוקים, שחוקים נפשית? זה כמו לנהוג כשאתה מותש, כשאתה עייף, ככה לסכן את חייהם כשהם נמצאים בכל מיני אזורים שכבר מותשים מהסבבים האלה. אז אל תספרו לי סיפורים. אני חיכיתי לפה כדי להצביע בעד, אבל באמת באמת שאין גבול לציניות, ואני אספר לכם כמה גדולה הציניות. בעודנו יושבים בוועדת כספים, מתפרסמת הודעה: אוה, המנהיגות הליטאית הודיעה שהיא סוף-סוף תסכים להתחיל בדיונים על חוק הפטור מהשתמטות. עולם הפוך. ואנחנו מצביעים על נקודות הזיכוי. ומה החוק הזה אומר? אין בכלל מכסה של לוחמים, אין סנקציות, חוק השתמטות מלא מלא. הקואליציה הזו, שעוד מעט תפרסם ציוצים ופוסטים כמה הם אוהבים את חיילי צה"ל וכמה הם יקרים להם, במקום שהממשלה הזו תגיד: אנחנו נפרק את הממשלה ונצא לבחירות אם אין חוק גיוס ושירות וחוק שוויון בנטל ראוי – ההפך, ההנהגה הליטאית מודיעה להם אם תהיה הממשלה ואם הם יאשרו את חוק הפטור מגיוס. ואני אספר לכם, ובזה אני אסיים, עד כמה גדולה החרפה, יש גם Plan B: אם בעוד כמה שבועות החוק הזה לא יתקדם, ירוצו בכנסת: חוק המעונות, חוק הרשות לגיל הרך – שני חוקים שבפועל יעדיפו וייתנו את ההטבות למשתמטים ולאברכים שלא משרתים בניגוד לחוק היום, פשוט בחוקים, בלי חוק השתמטות. חוק המעונות יעדיף נשות אברכים על פני לוחמים, על פני נשות לוחמים ומילואימניקים.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה. תודה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

וקצבאות האברכים ישוחררו מייד ברגע שירסקו גם את היועצת המשפטית לממשלה. אז תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מציעה לא לחגוג את החקיקה הזו היום, כי מה שצריך לעשות, זה מה שצריך לעשות: לעבוד ולעשות חוק שוויון בנטל. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, חברת הכנסת שטרית, זאת, שם? לא; חברת הכנסת נעמה לזימי – איננה; חבר הכנסת משה סעדה – לא נמצא; חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת עודד פורר; חבר הכנסת חמד עמאר; חברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חוט אחד מקשר בין היעדר הטיפול המכוון באלימות הגואה בחברה הערבית מצד השר שתורתו הכהניסטית הפשוטה היא מוות לערבים, לבין ניסיון המחטף באי-העברת תקציבים חיוניים ואף קריטיים לחברה הערבית מצד השרה מאי גולן, לבין האלימות של המתנחלים בגדה המערבית, לבין האיום הנאלח על חברת הכנסת קארין אלהרר מצד תת-אדם שאיים לדחוף אותה עם כיסא גלגלים במורד מדרגות. החוט המקשר הזה הוא הכהניזם, הכהניזם שנתמך בריש גלי על ידי שרים וחברי כנסת בבית הזה, גם מעל הדוכן הזה, גם על ידי חברי כנסת מהקואליציה, שגאים שהם כהניסטים, שגאים במחבל מאיר כהנא; שרים וחברי כנסת שקוראים לחשבון נפש על עצם הדרתו של הטרוריסט הנאלח, תת-האדם מאיר כהנא, יימח שמו וזכרו, מי שתומך באידיאולוגיה ניאו-נאצית. אני רוצה להבהיר כאן: כהנא מת, אבל אנחנו חייבים להרוג את התורה שלו, שגם היא תמות, כדי שאפשר לחיות באופן שוויוני, רחוק מתורת הגזע שהוא הפיץ. וכאשר אני מדבר על גזענות, גם ההתקפה על השפה הערבית היא גזענית, היא מעשה גזעני פרופר. הקשר של השפה הערבית שלנו לאדמה ולמולדת הוא קשר גורדי שאי-אפשר לנתק.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - וזה מה שהוא עושה פה. שקרן, רמאי, שקרן. שקרן, שקרן, שקרן, שקרן, שקרן - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - עומד ונואם - - - לא ניתן - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

עבר הזמן, עבר הזמן.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

די, די - - - לא יקרה, לא יקרה, לא יקרה. אתה לא נמצא - - - בהילול שוהדה, תרד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

ראיתי את הפרסום הממומן שלך. מה קרה, אני כל כך מטרידה אותך, תגיד לי, שאתה לוקח כסף על חשבון משלם המיסים, מדבר על גוטליב? איזה פתטי הוא.

היו"ר אליהו רביבו:

טוב. חבר הכנסת טיבי, אני פונה אליך ולכל נציגי הסיעות הערביות שמבקשים לממש את זכותם המאוד-לגיטימית בעיניי, לדבור גם בשפה הערבית בזמן שהם נואמים, אבל – ויש פה אבל אחד גדול וסייג – אני אומר את זה כאן, ואני מתכוון לקדם את זה ולסכם את זה עם כל הגורמים האמונים על כך: הזכות לפנות לקהל בשפת האם שלו היא זכות שמוקנית בהנחה ובכוונה לתרגם לו את מה שאתה אומר בעברית, לאמור לו גם בערבית, לא כדי לחרוג ולאמור דברים שאתה לא אומר אותם בעברית. ומה שאתה מתכוון לאמור בערבית, תאמר גם בעברית, כדי שתצטרך להתעמת עם ההשלכות, ככל והן נדרשות. אני חושב שזוהי הגינות, וכך צריך לפעול. לא משתמשים בשפה שאינה שגורה באוזני שאר חברי הבית, כדי לאמור דברים שבוחרים לא לאמור אותם בעברית. תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, אני אענה לך.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חוות הדעת המשפטית אומרת שבסוף הדברים בערבית היושב-ראש מעניק 20 שניות לדובר כדי שהוא יתרגם. אם היית מעניק לי – למרות שמה שאמרתי, אמרתי בהתחלה בעברית.

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בהתחלה דיברתי בשפה הערבית על הגזענות – בסוף היית צריך להעניק לי 20 שניות, בכיף הייתי מתרגם.

היו"ר אליהו רביבו:

מכל מלמדיי השכלתי, אתה בעל ניסיון ותיק ממני כאן. אם אתה אומר אז אתה יודע, אני אלמד את זה. אבל בכל מקרה, לא כל מה שאמרת בערבית זה מה שאמרת בעברית.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה נכון, ולכן היית צריך להעניק לי זמן. אתה ביקשת לסיים.

היו"ר אליהו רביבו:

טוב. חבר הכנסת אריאל קלנר; חבר הכנסת איימן עודה; חבר הכנסת עמית הלוי.

טלי גוטליב (הליכוד):

עד שהוא עולה – מנסור עבאס, ראיתי את הריאיון שלך, שאתה הולך וסוגר - - -

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה, עלה הדובר. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. נא לא להפריע.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב בראש. עליתי לכאן כי הסיפור מאחורי החוק הזה שאנחנו מצביעים עליו, החוק הממשלתי שהממשלה הגישה בנושא אונר"א, הוא סיפור לא פחות ממדהים, והוא קשור לעבודה שלנו כחברי הכנסת. כי מה היה עם חוק אונר"א? הגיעו חוקי אונר"א לוועדת החוץ והביטחון. קודם כול, מי שלא הכיר את אונר"א וחשב שמדובר באיזה ארגון סוציאלי – אז כולנו ראינו איך שני העובדים הסוציאליים של אונר"א מושכים את יונתן סמרנו עם הדם, את הגופה שלו, זורקים אותו לתוך רכב של אונר"א – וממשיכים בעבודתם הסוציאלית. וכל מי שהיה ברצועת עזה וכל מי שהכיר לפני ואחרי, יודע שאונר"א – עוד בלי קשר לשורשי אונר"א, שכל-כולו ארגון להשמדת ישראל, להחזרת זכות השיבה – בפועל כל בית ספר של אונר"א היה מחסן טילים בקומה התחתונה, ואיך להשתמש בהם בתוך הכיתה – בקומה העליונה. אז אחרי שלמדנו את כל זה, מה מדינת ישראל הייתה צריכה לעשות? לא לגמגם, לא למצמץ, לא לומר: יש אמנה בין-לאומית – להפך, להוביל במדינה ובעולם ולומר לשר החוץ דאז ישראל כץ: אתה תחתום על הסרת החסינות, אתה תוביל את זה. כי אנחנו בעד ארגונים בין-לאומיים ואנחנו בעד ארגונים הומניטריים, ויש להם מקום בכל מיני אזורים מוכי אסון ובאזורי סכסוך כאלה ואחרים. אבל אם הם משתמשים במסווה ההומניטרי הבין-לאומי הזה לטרור, אם הם משתמשים בזה לרצחנות ברברית כמו אונר"א, אז זה מחוץ ללגיטימיות. ישראל צריכה להוביל את זה באו"ם, לא רק לחשוש ולגמגם. ואז מגיע החוק, ואנחנו יושבים בוועדה, אדוני היושב בראש, חבריי וחברותיי לכנסת, מי שהיה בוועדה זוכר, ובאים כל הפקידות – כולם ללא יוצא מן הכלל – משרד המשפטים, משרד החוץ, שב"כ, משטרת ישראל, צה"ל – וכולם מתנגדים. כולם אומרים, אי-אפשר, מה פתאום, אל תעבירו את החוק הזה, אי-אפשר לעשות ככה ולעשות ככה, ויש אמנות בין-לאומיות, יש לחצים ויש חוק כזה, ויש זכויות אדם, ויש זכויות חיות, ויש כל מיני דברים. ואז יוצא מתחת ידינו חוק מחורר. ואונר"א, אותו מבנה – החוק הזה, אנחנו עכשיו דנים עליו, לאפשר לרשות מקרקעי ישראל, למדינת ישראל, לתפוס חזקה – מדינת ישראל, אוגדות, טנקים, חיל אוויר, סייבר – ועומד שם אדם אחד, אדוני היושב בראש, אדם אחד בכניסה, בגבעת התחמושת פה בירושלים, וישראל לא יודעת להיכנס לזה, לא מסוגלת להיכנס לזה. והינה אנחנו נפגשים שוב בכנסת, ממשלת ישראל מביאה חוק, ואני, אדוני, מגיש הסתייגויות, ואני אומר לחברותיי וחבריי לכנסת וגם למציע החוקים: זה חוק מחורר, מחורר. ואנחנו מעבירים אותו. ואז הינה, אנחנו נפגשים כאן שוב, ואני אומר את זה כי זו תופעה שחוזרת על עצמה – אנחנו באים לחוקק חוקים טובים, לא משנה אם זה פקידים או מפקדים הניצבים מולנו – מתנגדים, ואנחנו אומרים, רגע, זה לא בגיץ, ועושים את החשבון. ואז מחוקקים חוקים רעים, חוקים עם חורים, ואז המציאות טופחת על פנינו. אז אני מאוד מקווה שדווקא מחוק אונר"א נלמד את המסקנה, נוציא את המסקנה, נלמד את הלקח – לא לתקן רק את החורים שבחוק אונר"א, אלא את החורים שבהליכי החקיקה שלנו; לא לוותר, ללכת עד הסוף ולממש את התפקיד שבגינו נבחרנו להגן על מדינת ישראל ועל הצדק שלה. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חבר הכנסת עמית הלוי. חברת הכנסת צגה מלקו – איננה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל בביטוי בערבית שאומר (אומר בערבית:). לפי מה שכתב בן גביר באחד הפוסטים שלו, כתב שהוא מתגאה, הוא אומר: בממשלת השינוי נהרסו 47 בתים – בממשלתנו אני הרסתי 5,000 בתים, בממשלה הזאת. אבל בן גביר שכח לציין את מספר הנרצחים, לא התייחס לזה בכלל. אני אומר לו שבממשלת השינוי מספר הנרצחים היה 122. בממשלת ימין מלא על מלא, בממשלה שבה הוא מכהן כשר לביטחון לאומי, ב-2023 נרצחו 233; בשנת 2024 נרצחו 247; השנה – המספר עומד עד עכשיו על כ-237 נרצחים. לזה הוא בכלל לא התייחס. זה התפקיד שלו. התפקיד שלו הוא לא להרוס בתים, התפקיד שלו הוא בעצם לטפל בנושא הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. בזה הוא נכשל. אתמול הייתי בערב אל-הייב, בטובא-זנגרייה, שם נהרס בית. זה הבית השני שנהרס במהלך החודשים האחרונים. התושבים יצאו והפגינו כמחאה על מדיניות ההריסה של ממשלת הימין ושל השר בן גביר. האנשים והתושבים מוחים כי אין פתרונות. ואני אומר מכאן (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס – שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק המונח על שולחן הכנסת היום הוא אחד החוקים שמצביעים על עיוורון מדיני - -

היו"ר אליהו רביבו:

נא לשמור על שקט ביציע.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - ועל אי-הבנה של הצורך או האתגר שבו עומדת היום מדינת ישראל וממשלת ישראל – להתמודד עם המציאות, המציאות של העם הפלסטיני, יותר מחמישה מיליון פלסטינים.

אושר שקלים (הליכוד):

אין דבר כזה, אין דבר כזה פלסטינים. מה השורשים שלנו - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ממשלת ישראל מתעלמת מהם, מתעלמת מהזכויות שלהם, נותנת יד ראשית למתנחלים - -

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת שקלים, בסדר, נתת קריאת ביניים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - להפעיל אלימות קשה נגד אזרחים פלסטינים - -

אושר שקלים (בשם ועדת הכספים):

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת שקלים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - באזורי הגדה המערבית. בסופו של דבר, בנימין נתניהו מצד אחד מתגאה שהוא מנע הקמת מדינה פלסטינית, למרות שעמד ב-2009 בבר אילן ונתן נאום על חזון של פתרון של שתי מדינות, ודיבר על הזכויות הלאומיות וזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני. אפשר לחזור לנאום הזה, ללמוד אותו ולחזור לעקרונות שיש בתוכו. אבל גם בנימין נתניהו של 2025 הוציא אתמול הודעה באנגלית, בירך על החלטת האו"ם, שכוללת את ציון הזכות להגדרה עצמית לעם הפלסטיני, ומבטיחה קיום נתיב להקמת מדינה פלסטינית. אז למי להאמין? לנתניהו 2009, 2025, או נתניהו שממשיך לטמון את הראש בחול ולהיות כפוף לאג'נדה של מפלגות קיצוניות שלא רואות את המציאות ומעדיפות להתעלם מהסוגיה הפלסטינית ומהסכסוך עצמו, ובמקום לחתור לפתרון צודק של שלום, של פיוס – הן מעדיפות לברוח מהמחויבות ומהאתגר הזה. אדוני היושב-ראש, יש הזדמנות היסטורית ברמת האזור כולו. אנחנו רואים קבוצת מדינות ערב שכן מעוניינות לקדם מצד אחד שלום ישראלי-פלסטיני, ומצד שני נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב ולמדינות המוסלמיות במזרח התיכון ובעולם. ולכן, לדעתי, כאן יש הזדמנות היסטורית שממשלת ישראל מפספסת ולא מצליחה להתעלות לאתגר ולמשמעויות של התהליך הזה - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - אבל כנראה שנשיא ארצות הברית, שדוגל בהשגת שלום ופתרון של שתי המדינות - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - יכריח את בנימין נתניהו לבוא ולהכיר במדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

בלי שר מסכם? אוקיי. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת החוק להפסקת פעילות אונר"א (תיקון), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק להפסקת פעילות אונר"א (תיקון), התשפ"ו –2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

בעד – 28, נגד – שמונה. אני קובע בזאת כי הצעת החוק להפסקת פעילות אונר"א (תיקון), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת חוץ וביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ועדת הפנים.

היו"ר אליהו רביבו:

פנים או כספים? כספים? אוקיי. אני קובע בזאת שהנושא יעבור לדיון בוועדת הכנסת להכרעה באיזו ועדה תקודם הצעת החוק הזאת. תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בדיון המוקדם על הצעת החוק להפסקת פעילות אונר"א בשטח מדינת ישראל (תיקון – תפיסת חזקה בכל שטח שהוחזק בידי אונר"א), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק להפסקת פעילות אונר"א בשטח מדינת ישראל (תיקון – תפיסת חזקה בכל שטח שהוחזק בידי אונר"א), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

בעד – 27, נגד – שמונה. אשר על כן, אני קובע שהצעת החוק להפסקת פעילות אונר"א בשטח מדינת ישראל (תיקון – תפיסה חזקה בכל שטח שהוחזק בידי אונר"א), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ועדת הפנים.

היו"ר אליהו רביבו:

הפנים? אוקיי. גם נושא קידום הצעת החוק הזו יידון בוועדת הכנסת לצורך המשך קידומה בשאר הקריאות, לקביעת ועדה. חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בדיון המוקדם על הצעת החוק להפסקת פעילות אונר"א (תיקון – אי-הספקת חשמל ומים וסמכות תפיסת חזקה במקרקעין), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק להפסקת פעילות אונר"א (תיקון – אי-הספקת חשמל ומים וסמכות תפיסת חזקה במקרקעין), התשפ"ו–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מדע.

היו"ר אליהו רביבו:

אין מקדימים את המאוחר. בעד – 28, נגד – שמונה. אני קובע בזאת – מדע? טוב. אז קודם כול, אני קובע בזאת כי הצעת החוק להפסקת פעילות אונר"א (תיקון – אי-הספקת חשמל ומים וסמכות תפיסת חזקה במקרקעין), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת הכנסת לאור בקשת חברי האופוזיציה לדיון בוועדות נוספות, לצורך קביעת ועדה להמשך קידום הצעת החוק והכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אליהו רביבו:

חברי הכנסת, נעבור ברשותכם לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 283), התשפ"ו–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, יושב-ראש ועדת הכספים, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת מלינובסקי, יש לך על מה לחגוג – תעשי את זה מחוץ למליאה, יושב-ראש ועדת הכספים מבקש להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת - - -

היו"ר אליהו רביבו:

ששש. סדרנים.

חנוך דב מלביצקי (יו"ר ועדת הכספים):

נתקלנו, קדימה, הסתער – הדבר הזה, מי שחווה אותו, מבין את המשמעות. מי שחווה הסתערות תחת אש יודע שכשעושים את זה, לא עושים את זה בגלל שום סיבה נעלה – לא בגלל הדגל, לא בגלל הדמוקרטיה, לא בגלל בית המקדש השלישי, לא בגלל שום דבר כזה, אלא בגלל שהחברים שלך קמים ורצים, ואין סיכוי בעולם שתיתן להם לרוץ שאתה לא שם לידם לשמור עליהם. האחווה הזאת והרעות הזו, שמחזיקות את הלוחמים שלנו, הערבות ההדדית הכל-כך בילט- אין בתוך כל יחידה לוחמת שמבינה שאין שום סיכוי – מבינה, מרגישה, חווה – שאין שום סיכוי להסתדר בלי הדבר הזה, זה משהו ששזור בעם שלנו מקדמת דנא, זה מופיע במקורות שלנו. זה מה שהקים את המדינה הזו, זה מה שמחזיק אותה עד היום, זאת תמצית היהדות, תמצית הישראליות. ז'בוטינסקי דיבר בזמנו על קיר הברזל. הוא אמר שאנחנו צריכים לבנות קיר ברזל שייאש את האויב הערבי מהרצון שלו להשמיד אותנו, וכאשר הוא יתייאש, אז – אולי אז אפשר יהיה להתחיל לדבר איתם על שלום ועל הסכמים, אבל עד אז – קיר ברזל. הרבה אנשים, אני לא יודע אם יודעים, אני יודע שאני לא ידעתי – הברזל בטבע הוא לא יסוד חזק כל כך, הוא די רך, וכדי לחשל אותו הוא עובר תהליך שנקרא סגסוגת, מערבבים אותו עם יסודות אחרים. גם העם שלנו עובר את זה, בדיוק אותו דבר. מצד אחד יש לו את הברזל בפנים, אבל הוא צריך משהו נוסף, והמשהו הנוסף הזה הוא אותה ערבות הדדית, אותה אהבת אחים, אותו "ואהבת לרעך כמוך", שמופיע על המקורות. סגסוגת הרבה פעמים עובדת עם לחץ וחום; הלחץ והחום שמתיכים אותנו אחד לשני, הם לחץ וחום פיזי שקיימים בשדה הקרב. לצערנו הרב, כאשר יוצאים משדה הקרב או כאשר אנחנו חושבים שהגענו למנוחה ולנחלה, אז אנחנו קצת שוכחים, אנחנו קצת מוותרים, אנחנו קצת חושבים שאפשר בלי – אי אפשר. ואת זה חשוב שנזכיר לעצמנו כל בוקר מחדש כשאומרים "מודה אני", כשמודים לבורא עולם, שנתן נשמה באפינו; שנזכור גם מה זה אומר מבחינתנו, במה אנחנו חייבים ובמה אנחנו מחויבים לעקרונות הללו שמחזיקים אותנו כעם. החוק הזה שאנחנו מביאים היום, מבחינת הטבות ללוחמי המילואים, הוא חוק טוב. הוא חוק שנותן הטבות כספיות משמעותיות ללוחמי המילואים. אבל הוא רחוק מאוד מלשלם את החוב הישראלי, את החוב שהחברה הישראלית חבה לאותם לוחמי מילואים – רחוק מאוד. אנשים שמשאירים את הכול בצד במשך שנים, והולכים שוב, כי החברים שלהם הולכים, ואין מצב שהם ייתנו להם ללכת בלי. ולכן, כשהם מגיעים הביתה, קשה להם להיות בבית למרות שהם כל כך צריכים את ניקיון הראש, כי הם חושבים על החברים שלהם ששם, וזה מלווה אותם כל רגע. וגם כשייגמר, וגם עכשיו כשכאילו הורידו עצימות וכל הדברים האלה, אנחנו צריכים להבין שהתהליך חזרה לאזרחות, לחיים הרגילים, הוא תהליך ארוך. הוא תהליך שייקח חודשים רבים, ואנחנו צריכים להכין את עצמנו לדבר הזה. כמדינה אנחנו צריכים להכין מערכים נכונים לקלוט ולטפל. סטודנט שעבר עכשיו 100, 120, 150 ימים בלחימה, לא יכול לחזור ללמוד אחרי שבוע או שבועיים. אני לא יודע אם הוא יוכל לחזור באותו סמסטר, אני לא יודע אם הוא יוכל לחזור באותה שנה, כי הוא במקום אחר. לקראת התקציב הבא, שאני שומע שיש עליו הרבה דיונים, אני חושב שחשוב שנבין שאנחנו צריכים לקחת בחשבון איך אנחנו בונים מערך תמיכה כזה לא רק בהלומי הקרב, כי הלומי הקרב זה כבר אחרי האסון – אלא מערך תמיכה שמבין שהחזרה למציאות היא לא מאפס לאחד, ולא כיבינו את המלחמה, ועכשיו אנחנו שוב בנושא של המציאות. החוק הזה הוא חוק שהתחיל כנקודות זיכוי במס הכנסה, ולכן ככזה הוא היה רלוונטי בעיקר לאנשים שהרוויחו הרבה כסף. לשמחתי הרבה, בעזרת הרבה רצון טוב של כל הצדדים התווספו לשם שיפורים וטיובים. התווספה תמיכה בבעלי ההכנסות הנמוכות, של 3,000 שקל בממוצע לכל חודש מילואים; התווספה הנחיה שמדברת על תקופות שגרה, לא על תקופות מלחמה, שהורידה את מספר ימי המילואים שיצטרכו לשרת כדי להיות זכאים למלוא ההטבה. היה תהליך עצים בוועדה, היה תהליך יצרי מאוד. זה נגע לכולם, כולם רצו לעשות טוב. היה ויכוח, ויכוח מתוקשר אפילו בין האוצר לבין הוועדה. בסופו של דבר אני חייב לציין שוב את היוזמה של יושב-ראש הקואליציה שלנו אופיר כץ, שלא ויתר, ושל מזכיר הממשלה יוסי פוקס, שגם נכנס לאירוע והושיב אותנו ממש כמו שצריך, עד שהגענו לאותן הבנות והסכמות. אני חושב שהוצאנו תחת ידינו חוק טוב – לא מושלם, אבל טוב, בהתחשב בנסיבות. אני רוצה להודות מקרב לב לצוות המאוד מאוד מסור של הוועדה, שעבד קשה; ליועצת המשפטית הבלתי-נדלית של הוועדה שלומית ארליך, שעבדה ממש עד לפני כמה דקות כדי לאפשר לנו להצביע עליו כרגע; ואני רוצה להגיד תודה לנאור שירי – אני מקווה שאני לא מקלקל לך – לוולדימיר בליאק, לאורית פרקש, ליתר חברי האופוזיציה בוועדת הכספים – סביב העיקרון הזה של לתמוך במילואימניקים שלנו ולייצר חוק מאוזן וטוב, הוועדה באמת עבדה כגוש אחד. אני חושב שכמעט לא הורגש השיוך המפלגתי וההבדל פה בין הצדדים באולם הזה. זה דבר מעודד, וזה דבר משמח, ועל כך תודה רבה, חבריי. אני מקווה שנצביע כולנו בעד. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, על דבריך החשובים. חבר הכנסת מלביצקי, יש נושא נוסף, שעוסק בדחיית מימוש נקודות זכות לחיילי צה"ל בסדיר אשר משתחררים. לצערי אנשי אגף התקציבים עדיין מתעקשים. אני נושא תפילה שנשלב כוחות ביחד עם האופוזיציה אל מול אנשי אגף התקציבים, ונשכנע אותם לקדם את ההצעה הזאת כדי להיטיב עם חיילי צה"ל שמשתחררים משירות סדיר, כדי שיוכלו לממש את נקודת הזכות בעת מתאימה יותר ולא במימוש מיידי, שכן רובם לא מצליחים להגיע לגובה תקרת המס. תודה רבה לך. הצבעה.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

שנייה, עצרנו, עצרנו. מרוב השמחה המשותפת הנחתי שקבוצות יש עתיד וישראל ביתנו ידלגו על ההסתייגויות, אבל - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אני רק באתי להצביע.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, אוקיי. אני מעדכן את חבריי, את כל יושבי הבית – הוגשו הסתייגויות. אני רוצה לדעת קודם כול – מסירים את ההסתייגויות?

נאור שירי (יש עתיד):

כן.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, זה לא הסתייגויות - - -

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא, חבר'ה – חברת הכנסת פרקש, הוגשו הסתייגויות על ידי שתי קבוצות, נמשכו – אני שמח. אני מודיע בזאת שכל ההסתייגויות הוסרו מסדר-היום, ואשר על כן אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 1 - - -

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אליהו רביבו:

אה, ישר – אוקיי. אנחנו עוד לא ברשות דיבור, שנייה. לאור העובדה שהוסרו ההסתייגויות, אנחנו נעבור לבקשות רשות הדיבור שהוגשו. האם חברי הכנסת שביקשו רשות דיבור נמצאים ומעוניינים לממש את זכותם? אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 283), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–4 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו.

היו"ר אליהו רביבו:

25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 283), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 26 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 283), התשפ"ו–2025, נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 283), התשפ"ו–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני ד' בכסלו התשפ"ו, 24 בנובמבר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.