ישיבת מליאה בתאריך 26/11/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לאורחינו ביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום רביעי ו' בכסלו התשפ"ו, 26 בנובמבר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק מס חברות מזערי בקבוצה רב-לאומית, התשפ"ו–2025. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות ורגילות לשר הביטחון, שאני מבין שהוא בדרכו מוועדת החוץ והביטחון. מישהו יכול לבדוק לי איפה הוא, בבקשה? תבדקו, תרימו טלפון. ועדת החוץ והביטחון סיימה את דיוניה, אז אני מניח שהוא בדרך. בינתיים אני אקדם בברכה את אורחינו שנכנסו עתה ליציע. אני אעשה זאת בשפה האנגלית, ברשותכם. Members of Knesset, I warmly welcome the delegation visiting us today from the NACL, who have come from various states across the United States of America, together with the Shomron Regional Council. We have the governor Yossi Dagan here. Welcome to Jerusalem, welcome to the Knesset. Good to have you friends with us. Thank you. Please be seated. יש תשובה היכן שר הביטחון? בדרכו. לא, לא. הוועדה הסתיימה. רבותיי, נא להודיע שהוועדה הסתיימה. המליאה התחילה, השר צריך להיות פה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אולי נצא להפסקה עד שהוא יבוא?

היו"ר אמיר אוחנה:

מייד נראה אם זה ייקח דקה או עשר דקות. אני מקווה שזה לא ייקח יותר משתיים, שלוש דקות. רוני, בבקשה, דבר עם יו"ר הוועדה, שישחרר אותו אם הוא מחזיק אותו שם. אוה, יש לנו את השר זוהר, אבל אנחנו עדיין נחכה בכל זאת לשר הביטחון.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

בוא נברך אותו על הזכייה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

בהחלט. השר זוהר, יישר כוח, כל הכבוד. הוא לא שומע. בירכתי אותך על ההצלחה הגדולה בקריית גת. יפה מאוד.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

היו עוד כמה מקומות.

היו"ר אמיר אוחנה:

היו עוד מקומות. מצוין. אנחנו ממתינים, השר זוהר, לשר הביטחון שישיב על שאילתות, הוא בדרכו מוועדת החוץ והביטחון. אני מקווה שזה ייקח עוד כמה שניות ולא יותר. אנחנו מקדמים בברכה את שר הביטחון, שהגיע אלינו היישר מוועדת החוץ והביטחון. אני מתכבד להזמין אותך, שר הביטחון, אל הדוכן. ברוך הבא. השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בנושא עמדת מערכת הביטחון והמדיניות הממשלתית בנוגע להסכם הגבול הימי עם לבנון, הסכם הגז. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה גם לברך אותך על זה שאישרת לי את השאילתה הזאת. אנחנו לפעמים מתווכחים, במקרה הזה – באמת, תודה רבה. אדוני שר הביטחון, ישראל, היי, שלום. אני מקריאה את השאילתה. באוקטובר 2022 – ובמליאת הכנסת פה לפני שבועיים – תקף נתניהו את הסכם הגבול הימי עם לבנון, וטען שמדובר בכניעה לחיזבאללה, וכי עם שובו לשלטון יבוטל ההסכם. ברצוני לשאול: 1. מה עמדת מערכת הביטחון ביחס להסכם? 2. מדוע השר והממשלה לא נקטו צעד כדי לבטל את ההסכם הזה כפי שהבטחתם בקמפיין ב-2022? ואתם כבר שלוש שנים בשלטון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. כבוד השר, בבקשה.

שר הביטחון ישראל כץ:

אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת מלינובסקי, חברות וחברי הכנסת, מאז כניסתי לתפקיד שר הביטחון פועל צה"ל בלבנון לנוכח עיקרון מאוד חד וברור: לא נאפשר כל איום על תושבי הצפון, ואכיפת המקסימום תימשך וגם תעמיק, כפי שהוכחנו היטב גם לפני ימים אחדים בחיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה טבטבאי. לא יהיה שקט בביירות וסדר ויציבות בלבנון בלי ביטחון למדינת ישראל. לנוכח המדיניות החד-משמעית שלנו, בחודשים האחרונים אנחנו פועלים על מנת לוודא שממשלת לבנון מבצעת את מה שהיא התחייבה עליו – לסלק את ארגון הטרור חיזבאללה מדרום לבנון, לפרוק אותו מנשקו, לא לאפשר לו לייצר אמצעי לחימה וכטב"מים שיאיימו על יישובי הצפון ואזרחי ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר שקט במליאה.

שר הביטחון ישראל כץ:

מתוך המחויבות שלנו לתושבי הצפון, לשלומם של תושבי הצפון, אם ממשלת לבנון לא תעשה את מה שנדרש ממנה, אנחנו נמשיך לפעול ובעוצמה רבה. בכל מקרה לא נאפשר לחזור למציאות של לפני 7 באוקטובר. באשר להסכם הגבול הימי עם לבנון שנחתם בידי ממשלת לפיד-בנט ועליו שואלת חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – נדמה לי ששר האוצר גם - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר אמיר אוחנה:

לא להגזים, לא להגזים. שומעים את השר היטב.

שר הביטחון ישראל כץ:

שר האוצר היה ליברמן, נדמה לי. ראשית, אין חולק על כך שההסכם לא הובא בשעתו לאישור הכנסת, וזוהי כשלעצמה עובדה בעייתית ומטרידה. שנית, אין חולק גם על כך שמאז חתימת ההסכם לפני שלוש שנים, שינינו בצורה משמעותית את תמונת המצב בלבנון, ומצבו של חיזבאללה גם צבאית וגם אזרחית שונה בתכלית משהיה. לנוכח שני העקרונות הללו, ובהתאם לשינויים שמתהווים באזור, נשקול גם אנחנו את עמדתנו בנוגע להסכם הגבול הימי, שיש בו, למרבה הצער, לא מעט נקודות תורפה וסוגיות בעייתיות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. שאלת המשך, אם יש. לאחר מכן – שאלות נוספות לחברת הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת גלעד קריב.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני השר. לצערי, התשובה הייתה מעורפלת מאוד. אנחנו נחזור לשאול בהמשך. שתשקלו. בינתיים שמעתי בדיווחים בתקשורת שחיזבאללה חזר לכוחו. אני רציתי לשאול בשלומך. האם אתה מרגיש בסדר? מה הכוונות שלך בהמשך הדרך? כי אתמול היו פרסומים שרוצים להדיח אותך מתפקיד שר הביטחון. אז מה המשרד הבא שלך? שאנחנו נדע, כי אנחנו חברים הרבה מאוד שנים, אז יש לי דאגה אישית כלפיך.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד רגע, השר. שאלה נוספת – חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת גלעד קריב. הוא פה איתנו? אני לא רואה אותו. אם הוא לא יהיה, חברת הכנסת דבי ביטון תשאל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אני כאן.

היו"ר אמיר אוחנה:

כן, כן, מצד ימין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ישראל, שר הביטחון – קלטתי שאתה לא רואה אותי. שלום, בוקר טוב, אדוני השר, אדוני יושב-ראש הכנסת. כיום, לפי נתוני צה"ל, נשים מהוות כ-20% מהכוח הלוחם בצה"ל – עלייה משמעותית לעומת העבר, וזה נתון חשוב. הן משרתות ביחידות קרביות, מג"ב וכדומה. לעומת זאת, נראה שהצבא אינו ערוך לטיפול המיוחד בהלומות הקרב כאשר הן זקוקות לטיפול ספציפי הן בנושא דיכאון אחרי לידה, טיפול בתוך המשפחה, פגיעות מיניות וכדומה. מה אדוני מתכוון לעשות על מנת לסייע באופן ספציפי? בכוונה אני מחדדת לך את השאלה, כי כבר קיימנו דיון בוועדת החוץ והביטחון בנושא הלומות הקרב. אני רק אגיד לך שעשיתי מחקר משווה, ובמדינות שיש חובת גיוס לנשים יש טיפול ספציפי בהלומות הקרב. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, שאלה נוספת.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני השר, בימים האחרונים ישנם פרסומים על מתיחות הולכת וגוברת בינך לבין הרמטכ"ל, דווקא בימים של מתיחות ביטחונית גוברת, ימי קרב. אני מבקש לדעת אם אדוני סירב להשתתף בישיבה משותפת בהובלת ראש הממשלה יחד עם הרמטכ"ל על מנת להביא לסיום את המתיחות הזו, שאין ספק שיש לה השפעה רעה מאוד גם על תדמית מערכת הביטחון וצה"ל וגם על ההרתעה הישראלית מול האויבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כבוד השר, בבקשה.

שר הביטחון ישראל כץ:

טוב, קודם כול, אני לא רוצה שתהיי בחרדות וחששות לגבי מה ששאלת, אז בואי נאמר שצפוי שאני - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מדבר אל יוליה?

שר הביטחון ישראל כץ:

כל פעם שניפגש, כאן או במקום אחר, זה יהיה כשאני שר ביטחון ואת חברה באופוזיציה. זה המצב שצפוי להימשך לפחות עד הבחירות, עוד יש זמן, אל דאגה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שר הביטחון ישראל כץ:

לגבי הנושא של הלומות קרב, אם הבנתי נכון, אני אשמח – להעביר לי בצורה יותר מדויקת. אנחנו נבדוק את זה, כמו שאנחנו עושים. נעדכן גם לגבי הטיפול וכל מה שאפשר לעשות. ברור שזה נושא חשוב. צריך לטפל בו. יש כאן לוחמות, יש משרתות, יש תופעה של הרבה פגועי גוף ונפש, וכמובן, צריך לטפל בדברים האלה הרבה מעל ומעבר. גם הקמנו ועדה מיוחדת לדברים. ודאי. צריך להילקח בחשבון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אתה מזמין אותי להמשיך את השיח המקצועי עם הצוות שלך בעניין?

שר הביטחון ישראל כץ:

כן, כן, ודאי, ואני גם אעודכן. בהחלט, כמו שאנחנו עושים. למשל, חבר הכנסת ביטון הביא לתשומת ליבי נושא מאוד חשוב, וטיפלנו בו ביחד. אנחנו פתוחים לכל דבר. לגבי הרמטכ"ל, אנחנו עבדנו, עובדים ונעבוד ביחד בכל מה שקשור לזירות המבצעיות של מדינת ישראל בכל החזיתות. פועלים ביחד עם ראש הממשלה, עם הרמטכ"ל, עם צה"ל, ונמשיך לעבוד, ומתקיים שיח כל הזמן. קבענו מראש מחר פגישת עבודה, ואנחנו ודאי נקיים אותה. השתתפנו אתמול בדיון אצל ראש הממשלה בנושא חשוב לגבי יהודה ושומרון. אנחנו עובדים, עובדים כל הזמן. אני אומר את זה כך: יש מחלוקת מסוימת לגבי נושא התחקירים והצורך להעמיק בהתאם להמלצות ועדת תורג'מן, סמי תורג'מן. אני, גם בזמן הרמטכ"ל הקודם, בגישה עניינית, חשבתי שחשוב לקדם את התחקירים ולעשות את זה בזמן. כתוצאה מהמאמצים שלי הם קרו, וגם היו כרוכים בהם עוד דברים, שכל עוד הם לא היו, לא יכולתי – גם בנושא המילואים – לקבל החלטות מסוימות. עכשיו אנחנו בדיוק במצב דומה. זה דבר ענייני, דבר ענייני, ואני הטלתי על מבקר מערכת הביטחון, שהוא גורם מקצועי לחלוטין, עם יכולות גבוהות מאוד, עם אנשים מקצועיים, לבדוק ולהעמיק בדברים בעקבות דוח תורג'מן, על מנת שאני, כמי שמאשר מינויים בצה"ל – זה החוק, אגב, שבן-גוריון יזם, שהרמטכ"ל ממליץ ושר הביטחון מאשר – ואם אני מאשר, אני חייב לדעת את מה שניתן היום לדעת כדי לקבל החלטות. אני אומר גם יותר מזה, אין לי ספק שאני מייצג אינטרס ציבורי מאוד נרחב לדעת מה היה ב-7 באוקטובר.

גלעד קריב (העבודה):

תקימו ועדת חקירה ממלכתית.

שר הביטחון ישראל כץ:

גם הציבור רוצה לדעת, גם המשפחות השכולות רוצות לדעת, גם אחרים רוצים לדעת. ולכן אני פועל כדי להשלים את זה באופן מקצועי, מתוך שיקול מקצועי. כמו שאמרתי, אנחנו נמשיך לעבוד בכל התחומים ביחד, גם אם יש חילוקי דעות מסוימים בדבר הזה. עכשיו, לגבי הערה שנשמעה - - -

גלעד קריב (העבודה):

אדוני השר, לא ענית על השאלה. אני שאלתי אם סירבת לישיבה משותפת.

שר הביטחון ישראל כץ:

אה, ודאי שלא. התשובה היא, טוב שאתה – עוד פעם, ודאי שלא. ראש הממשלה מזמין לישיבה, אז באים לישיבה. ראש הממשלה החליט בעצמו, משיקולים שלו, לעשות ישיבות נפרדות, והוא עשה. יחד עם זאת, אמרתי כבר, היינו אצלו אתמול בעוד ישיבות, ונהיה גם היום, וגם נהיה בעצמנו. חד-משמעית, ראש הממשלה מזמין – באים, זאת בכלל לא הנקודה. הפרסומים היו שקריים, כמו פרסומים אחרים שהיו שקריים. זה בסדר. אגב, לגבי הדבר הפופולרי הזה להגיד – אני אומר לשר זוהר, כי הוא חלק איתי את הדבר, וגם יושב-ראש הכנסת – בכל פעם שבכיר בליכוד מביע עמדה, דעה, אומרים לו: לא, בגלל הפריימריז. אני גאה שהליכוד היא מפלגה דמוקרטית, מפלגה גדולה ודמוקרטית, והיא גם תמשיך להיות. אבל זה לא קשור לאתמול. לא היו שום פריימריז, היו בחירות בסניפי הליכוד. טוב שזה קורה.

אופיר כץ (הליכוד):

הייתה חגיגה דמוקרטית. הם לא מכירים את זה.

שר הביטחון ישראל כץ:

לכן, אפילו באופן תיאורטי, מלבד הזלזול הזה בהליכים דמוקרטיים כשזה נוגע לליכוד ולימין, אז פשוט עובדתית - - -

גלעד קריב (העבודה):

את זה אתה יודע - - -

שר הביטחון ישראל כץ:

אני נוקט עמדות מקצועיות, לפי השקפת עולם ולפי המידע, ואני אמשיך לעשות את זה לטובת צה"ל, לטובת הציבור הישראלי, וכך אני אמשיך גם כן לעשות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השאילתה הבאה, אף היא שאילתה דחופה לשר הביטחון, של חבר הכנסת עמית הלוי, בנושא: חזרה למדיניות 6 באוקטובר בעוטף עזה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני השר. העוטף שב לחיים, חמאס מתעצם. חמאס בשיא כוחו מבחינת סד"כ, מנהרות וחומרי נפץ, כפי שדווח לנו. קצינים אמריקאים מסתובבים בפיקוד דרום. רצוני לשאול: 1. האם יש הגבלות בין-לאומיות כלשהן על צה"ל? 2. מה היערכות ההגנה לאור שחרור החיילים בהגנה המרחבית בעוטף? 3. מה המלצות הרמטכ"ל כנגד ההתעצמות הצבאית של חמאס? 3. כיצד תמומש החלטת הקבינט, אותה אחת מבין חמש, לשליטה ישראלית ביטחונית בכל רצועת עזה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כבוד השר, בבקשה.

שר הביטחון ישראל כץ:

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת עמית הלוי, אני מבקש לחדד את העובדות הבאות: קודם כול, זה דבר לגיטימי וטוב שהמערכת הפרלמנטרית מקיימת בקרה, מאתגרת ומובילה לשיח בדברים האלה. לא כל החוכמה נמצאת בצד אחד, אם כי האחריות בהחלט נמצאת. במסגרת הזאת אני בהחלט פועל כשר הביטחון עם ראש הממשלה, עם הרמטכ"ל ועם צה"ל, כדי לגבש ולבצע מדיניות. לפני חודש בדיוק החלטתי לאמץ את החלטת צה"ל ולהסיר, לראשונה מאז 7 באוקטובר, את המצב המיוחד בעורף. ההחלטה הזאת, שהשפיעה בעיקר על יישובי העוטף, משקפת את המציאות הביטחונית החדשה בדרום מדינת ישראל. המציאות הזאת הושגה הודות לפעילותם הנחושה והעוצמתית לאורך השנתיים האחרונות של לוחמינו הגיבורים מול ארגון הטרור חמאס. לצד המשך המאמץ להשבת שני החללים החטופים הנותרים – היום התבשרנו על חזרת אור – אנחנו מחויבים לחלוטין למימוש כל יעדי המלחמה שהוגדרו, ובראשם פירוק חמאס מנשקו, פירוז עזה ולוודא שחמאס לא יהיה קיים כשום גורם שלטוני ואחר בתוך עזה. כחלק מהמחויבות שלנו לפעול בעוצמה ובאחריות לשמירה על ביטחון אזרחי ישראל, המבצע להריסת מנהרות הטרור של חמאס בעזה, בכל השטח שנשלט על ידי ישראל, שזה רוב השטח עד המנהרה האחרונה, מתקדם היטב, בצורה חסרת תקדים, לא דומה לעבר, באופן שיטתי. האתגר כאן הוא גדול, וגם ההישג. ההישג יהיה הישג גדול מאוד – לסכל ולהרוס תשתית חסרת תקדים בהיסטוריה העולמית שנבנתה במשך למעלה מ-20 שנה ועלתה בהרבה על כל המידע ועל כל ההערכות שהיו בידי גורם כלשהו במדינת ישראל. צה"ל פועל להרס המנהרות באמצעות פיצוצים או מילוי והזרמת בטון לתוך המנהרות בכל השטח שבשליטתו. לא אטימה שמאפשרת לבנות מעקפים; הרס המנהרות האלו בכל הממדים. רק במנהרה שנמצא הדר גולדין לפני ימים, זיכרונו לברכה – התגלתה שם מנהרה באורך 7 קילומטר עם 80 אולמות. ברפיח, שהיא תחת שליטתנו המוחלטת שמונה חודשים, אין שם הומניטרי, אין שם אזרחים, אין שם שום דבר, רק צה"ל שעמד, כתש והרס את המבנים כדי להסיר איומים וטיפל במנהרות. כלומר, האתגר הוא גדול, וזה הדבר שאנחנו עושים עכשיו. הכוח הרב-לאומי בהובלת ארצות הברית אמור להיבנות ואמור לטפל בפירוק ופירוז חמאס מנשקו בעזה הישנה. קודם כול, בכוח הזה לא יהיו טורקים ולא שום גורם שהוא עוין למדינת ישראל. אנחנו ממתינים לראות שהוא ייבנה, זאת המשימה שכלולה בתוכנית הנשיא טראמפ. הנשיא טראמפ הוא ידיד גדול של מדינת ישראל. הוא עזר מאוד לבצע את השלב הראשון, השלב הזה, שאני אומר, שהיה פרי מאמצים, קודם כול של חיילי צה"ל והלחימה בעזה. הלחימה – אתם יודעים, שחמאס פנים לחץ על אנשי המלונות בחוץ לעשות את העסקה הזאת. הוא אמר: אנחנו לא יכולים יותר מול הלחץ. אבל ראש הממשלה, בסיוע השר דרמר, פעלו מול נשיא ארצות הברית, ויצא כאן לדרך מהלך בהובלת נשיא ארצות הברית, מהלך חשוב ביותר. הוא גייס מדינות ערביות מוסלמיות ללחץ על חמאס, והתוצאה היא תוצאה שפיללנו אליה, אבל אף אחד לא היה בטוח שאפשר להשיג אותה בדרך כזאת מושלמת: החזרת כל החטופים החיים מייד בהתחלה; החזרת החטופים החללים – הינה ההתחייבות. תראו, עוד שניים, עוד אזרח ישראלי ועוד עובד זר, ואנחנו פועלים, וצה"ל נשאר בלמעלה מ-50% מעזה. אבל זה לא שחמאס מטייל בשאר השטח, אני רוצה להסביר: אסטרטגית צה"ל שולט על שאר השטח. נכון, נכון, ברצועה שהם נמצאים בה יש כשני מיליון איש. כרגע יש דבר שאף אחד לא אוהב לראות אותו, שחמאס מעורב בחלוקות מזון ובדברים. אבל הגורם הבין-לאומי – שאגב, בראשו יעמוד הנשיא טראמפ, המועצה – הכוח הבין-לאומי וכל הגופים, אמורים לקחת על אחריותם את כל הנושא ההומניטרי הזה ולוודא שזה לא יגיע לידי חמאס. הם אמורים לפרוק אותו מנשקו, לסכל את כל המנהרות והתשתית שנמצאות שם. אם הם לא יעשו את זה, אנחנו נעשה את זה בתיאום ובגיבוי של ארצות הברית. אני אומר, אדוני היושב-ראש, אם אפשר גם לפעול ולעשות מה שצריך וגם לקבל גיבוי מנשיא ארצות הברית, ודאי שזה עדיף. זה הדבר שאנחנו נמצאים בו בתוך התהליך – מאמצים אדירים של ראש הממשלה, שמקיים שיחות כמעט יומיות עם נשיא ארצות הברית. הם בעניינים, התיאום הוא גדול, וכולם מבינים. קודם כול, כל איום אנחנו פועלים מולו. אני רוצה להגיד לכם, בלבנון אנחנו עושים אכיפת מקסימום. סיכלנו קרוב ל-400 מחבלים מאז הפסקת האש. אתם יודעים, בעזה לאורך התוואי של הקו הצהוב ומול איומים, כמה סיכלנו, מאז הפסקת האש? 200 מחבלים סוכלו בעזה, כי אנחנו לא מגלים סובלנות. כלומר, צה"ל פועל להוריד איומים, אנחנו פועלים בכל השטח שבשליטתנו לסכל את כל התשתית הנוראית הזאת, ואנחנו מאפשרים לנשיא ארצות הברית ולכל הגופים לפעול בהתאם לתוכנית. במידה שהדברים לא יקרו, אז ברור שאנחנו נצטרך לפעול ונעשה את זה. בעניין הזה הדברים צריכים להיות ברורים. ההנחיה לצה"ל היא ברורה. נושא הריסת המנהרות – משימה מרכזית, לצד ההגנה על החיילים ועל היישובים – להרוס את תשתית. אנחנו מקיימים שיח עם השותפים, כמו שאני אומר, באשר למימוש התוכנית ובאשר לצעדים שהם אמורים לנקוט. אנחנו שותפים מלאים, כמו שאמרתי. אנחנו אחראים על ביטחוננו ורק אנחנו אחראים על ביטחוננו, אבל מאפשרים לנשיא ארצות הברית להוביל את התוכנית הזאת. אני אומר ומתחייב: חמאס לא ישלוט בעזה; לא אזרחית, לא בנשק, לא במנהרות. או בדרך האחת או בדרך השנייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מייד אאפשר שאלות נוספות, אך קודם אני רוצה לברך את חברי בית המלוכה הבלגי שנמצאים פה איתנו ביציע. Members of the Knesset, I warmly welcome the delegation from the noble house of de Ligne–La Trémoïlle, and I hope I pronounced it correctly, of Belgium visiting Israel this week. Welcome to Jerusalem, welcome to the Knesset, it is an honor to have you here. Welcome.

היו"ר אמיר אוחנה:

אפשר. תודה רבה. שאלת המשך נוספת לחבר הכנסת עמית הלוי. לאחר מכן – שאלות נוספות לחברי הכנסת דבי ביטון ואבי מעוז.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני השר, אני ממשיך את השאלה שלי, ואני אומר אותה בשם הרבה מתושבי העוטף. היו אצלי עשרות רבות כאלה בשבועות האחרונים שמסתכלים מציר נצרים, רואים את אל-בורייג', רואים את נוסיראת. מה שאדוני אמר על החטופים נתפס בעיניהם כהחלפת השכפ"ץ שהיה לחמאס, שכפ"ץ של 20 חטופים – שטוב שחזרו הביתה – ושכפ"ץ בין-לאומי שלא באמת מאפשר, כמו שאדוני מתאר, לפעול בצורה משמעותית בחלק שנשלט בידי החמאס, אותם 200 שנהרגו בפינצטה. גויסו מאז 400, אני חושב שאדוני מכיר את הנתונים. גם לגבי המערכת הבין-לאומית – אני חייב לומר שלא הייתי פה כשהיה פה הנשיא טראמפ, אבל את תוכנית טראמפ קראתי. סעיף 17 בתוכנית טראמפ אומר שגם אם חמאס לא יתפרק מנשקו, עדיין אותו ISF יוכל לשלוט ב-53%. ואני, בכל הכבוד למערכת הבין-לאומית, אני מכיר את הכלל שאנחנו צריכים להגן על עצמנו בעצמנו, ואני מצפה ודוחק בך, שר הביטחון, לשנות את המדיניות הזאת – לעבור למדיניות של הכרעה; לא להסתמך על כוחות בין-לאומיים, אלא לפעול לשינוי המצב. אתה יודע ואני יודע שלא יהיו boots on the ground, לא אמריקאיים, ושאף אחד לא יפרק את חמאס מנשקו, כמו שאף אחד לא מפרק את חיזבאללה מנשקו. לכן, בסופו של דבר זה תלוי בנו, ולכן השאלות האלה ששואלים אנשי העוטף הן מאוד מאוד מהותיות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלה נוספת – לחברת הכנסת דבי ביטון. לאחר מכן – לחבר הכנסת אבי מעוז.

דבי ביטון (יש עתיד):

תודה. כבוד השר, בהמשך למה שקרה ב-7 באוקטובר, דהירת המחבלים והאזרחים דרך גדרות, מחדל האמצעים הטכנולוגיים, אני רוצה לשאול: ראשית, מה נעשה אחרי 7 באוקטובר בנושא? כי בסך הכול אפשר לראות תחקירים שלצערי עדיין אזורים שם די מסוכנים ויאפשרו כניסה. אז כמובן, מה נעשה בפועל מ-7 באוקטובר כדי להבטיח שהשיקולים הביטחוניים של יישובי העוטף ושדרות לא יידחקו? דבר נוסף שאני רוצה לשאול: האם אדוני מתחייב שכל מסקנות הדרג המקצועי ייושמו ללא שיקולים פוליטיים כדי שתושבי שדרות, העוטף ועשרות אלפי אזרחים שחיים בקו האש יקבלו הגנה? תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני שר הביטחון, ראשית, ברצוני לברך אותך על הנחרצות באי- טיוח התחקירים בצה"ל. שנית, ברצוני לשאול לקראת הדיונים על חוק הגיוס: מדוע הרמטכ"ל והמטכ"ל אינם מכניסים לפקודות מטכ"ל את כל תנאי השירות של החרדים לכשיגויסו בכמויות שאנחנו מדברים עליהן בחוק הגיוס? אני חושב שכדי להראות לציבור החרדי שצה"ל באמת רוצה אותם, חובה לעגן את כל תנאי השירות שלהם בפקודות מטכ"ל, על מנת שיהיו בטוחים שהם נכנסים חרדים וגם יוצאים חרדים מהשירות הצבאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

כבוד השר, בבקשה.

שר הביטחון ישראל כץ:

לגבי חבר הכנסת הלוי – שוב, השיח עם תושבי העוטף הוא חשוב, והחששות מובנים, וקרה כאן משהו. אבל אני אומר את זה בצורה ברורה: החליפה, הניצול הנוראי – זה לא חליפה, שהחמאס ניצל את החטופים, ולמרות זאת החלטנו לכבוש את עזה, תוך הגנה על החטופים, והדבר הזה הצליח. זה לא שימש להם גם שכפ"ץ, אבל כמובן שהיינו צריכים לתמרן ולהגביל. אין שום חליפה בין-לאומית ושכפ"ץ בין-לאומי שמגינים על החמאס, חד-משמעית. חבר הכנסת הלוי, מאחר שאני מצוי בדיונים – לפעמים זה טלפון אדום באמצע הלילה עם ראש הממשלה, עם הצבא, עם השב"כ, עם המוסד, אם צריך וכו' מול איום – הם פועלים ומתקיים דיון, ואני אומר לך באופן חד-משמעי שההחלטות הן החלטות ביטחוניות לטובת ההגנה לחיילים ועל מדינת ישראל. אם צריך לסכל – מסכלים. זו הדוגמה שהבאתי במסגרת ה-200 אנשים האלה – אין שום הגבלה בדבר. מה שיש זה תוכנית נשיא ארצות הברית, שהוא מוביל את הניסיון לפרק את החמאס מכל שליטה אזרחית, מכל נשיאת נשק, מכל מנהור, וזה דבר שאנחנו תומכים ומגבים, אבל גם נערכים. שמעת גם בוועדה שצה"ל מכין תוכנית חד-משמעית להכרעת החמאס ולטיפול בכל הדברים האלה אם זה לא יקרה בדרך אחרת. אני לא אומר שנקבו כאן בזמן, אבל זה לא זמן בלתי מוגבל. אף אחד לא מתכוון לאפשר לחמאס להתנהל ולטפל בתחומים האלה לאורך זמן, אבל העובדה שנשיא ארצות הברית בונה קואליציה, ואלה היעדים שגם הם תומכים בהם – מדינות ערביות ומוסלמיות התחייבו לתמוך בפירוק החמאס מכל שלטון, בפירוק החמאס מנשק ופירוק החמאס ממנהרות ובפירוז עזה – יש משמעות לדבר הזה. אבל כמו שאני אומר, אנחנו מודעים לדברים, ומחויבים שלא לאפשר את זה. בהמשך ל-7 באוקטובר, חברת הכנסת ביטון, יש אמצעים טכנולוגיים, יש כל מיני דברים, יש מודיעין. אבל הלקח המרכזי שאנחנו הפקנו ומיישמים בעקבות אירועי 7 באוקטובר – קודם כול לפעול נגד הימצאות גורמים כאלה סמוך לגבולנו, אם זה בצפון, אם זה במזרח, אם זה בדרום. צה"ל חייב להיות חוצץ בין גופים כאלה לבין התושבים, בין הגבול לבין היישובים. בעזה אנחנו נמצאים היום הרבה יותר, אבל בכל מקרה לעולם לא תהיה מציאות שצה"ל לא יהיה בתוך עזה, במקומות שולטים, אם זה רכס השבעים או מקומות כאלה, כדי להגן על היישובים שלנו מתוך השטח שם, לא כמו שהיה. אותו דבר בלבנון – כל עוד החיזבאללה קיים; אותו דבר בסוריה – אנחנו לא יוצאים מסוריה, לא זזים מהחרמון, לא מאזור הביטחון, לא ממדיניות האכיפה. צה"ל נמצא מול האיומים בכל הגזרות ובכל הגבולות, בוודאי ובוודאי בעזה, ששם הכול התחיל, חד-משמעית. יש כל מיני אמצעים - -

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד השר, אני רוצה לדעת - - - בשרשרת.

שר הביטחון ישראל כץ:

- - אבל הדבר הכי חשוב הוא שצה"ל מגן על היישובים ועל התושבים. גם היישובים נערכים באופן מיטבי, תוך הפקת לקחים וכל הדברים האחרים, אבל צה"ל נמצא בתוך השטח כדי לעמוד מול האיומים האלה. אבי מעוז, תודה על האמירה. אני אומר שלא יהיה טיוח, וזה הקו שאני מוביל. אנחנו חייבים את זה, חייבים את זה. אמרתי לתושבים, למשפחות, שחייבים לכולם - -

גלעד קריב (העבודה):

שר הביטחון ישראל כץ:

- - וגם ענת תורג'מן הצביעה באופן מובהק על הצורך לשנות תחקירים ולעשות תחקירים. זה מה שמבקר – מערכת הביטחון – שוב, דמות מקצועית לחלוטין, אמורה לעשות כדי לסייע לי בקבלת ההחלטות, אבל בעיקר להביא לידיעת הציבור את מכלול הדברים. אנחנו נעשה את זה בצורה ברורה. לגבי הגיוס, אני היום לא מוביל את זה, זה ועדת החוץ והביטחון. אני יכול להגיד בצורה ברורה, ואמרתי מלכתחילה: הגיוס חייב כל חוק שייעשה בהסכמה, וזו הדרך לגייס, אני לא מכיר דרך אחרת. הוא חייב מצד אחד לוודא שירות צבאי משמעותי של הציבור החרדי, לוחמים ותומכי לחימה והכול, ומנגד לשמור על עולם התורה, גם הכללי וגם של המשרתים, וזו תהיה אחריותי כשר ביטחון. זה כבר לא עניין משפטי. ברגע שאכן יהיה ויתגייסו אלפים – לוודא שהם משרתים שירות צבאי משמעותי ושיש להם מוגנות מעוגנת – אני שומע את ההערות שלך, אני אבדוק אותן – בתוך כל החוקים והכללים, כדי שידעו שהם יוכלו לשמור על אורח החיים. לשרת ולשמור, זה החזון שאנחנו רוצים לממש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אני מבקש להזכיר לחברי הכנסת כי גם השבוע אנחנו ממשיכים ומצמידים לשאלות הדחופות שאלות רגילות שלא קיבלו מענה במסגרת הזמן הקבועה בתקנון הכנסת. השבוע הוצמדו שלוש שאילתות כאלה. אדוני השר, יש עוד שאילתות שמחכות. לא הצמדנו אותן, אבל אם השר יוכל להפעיל את כובד משקלו כדי להשיב, כי זה כבר עבר את הזמן, נודה לשר. אני מזכיר לחברי הכנסת שבהתאם לתקנון הכנסת, אין שאלות נוספות לחברי כנסת נוספים, אלא רק שאלת המשך לשואל ולו בלבד. השואל הראשון הוא חבר הכנסת עמית הלוי, בנושא הדחת אלוף משנה משירות מילואים. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, אדוני השר. התבקשתי לא להזכיר את השם, אבל אני חושב שכל מדינת ישראל מכירה אותו. הרמטכ"ל הקודם הדיח את אותו אלוף משנה ממילואים. הוא היה מגיבורי המלחמה, לחם ב-7 באוקטובר, זיהה כשלים בתוכנית המבצעית המחייבים תיקון. לאחר שלא הצליח להשמיע ביקורת מול הרמטכ"ל, פנה אותו אלוף משנה לציבור, השמיע את התיקונים שהוא מציע להצלחת המלחמה. רצוני לשאול: 1. האם קיים נוהל בצה"ל להדחת משרתי מילואים? אם כן, מהו? 2. מה התהליך שביצע הרמטכ"ל טרם ההדחה? 3. האם הצבא אוסר על אזרחים משרתי מילואים להביע ביקורת בשעה שאינם במדים? 4. האם שר הביטחון עודכן טרם ההדחה? הדברים האלו נכונים גם לתת-אלוף גיא חזות, שבצורה מבישה נכפתה עליו חובה להתנצל פומבית על ביקורת שהוא העלה על מרכבות גדעון, במקום לקבל תיקונים ולדון בהם ברצינות. אני בטוח שאדוני השר יכול לפעול בעניין, ואני מבקש לדעת את התשובות על השאלות האלה. תודה.

שר הביטחון ישראל כץ:

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת הלוי, קודם כול, אלוף משנה במילואים חזי נחמה הוא אדם ראוי, הוא לוחם. פגשתי אותו. הוא בהחלט תרם תרומה גדולה מאוד לצה"ל, לביטחון מדינת ישראל. הייתה החלטה על הקפאת שירות המילואים שלו אחרי שהוא מתח ביקורת פומבית על הפעילות של צה"ל בעזה. זה בוצע בתקופת שר הביטחון הקודם, בהנחיית הרמטכ"ל הקודם. לא הכרתי את הדברים האלה. אני גם מייחס חשיבות רבה לקיומו של שיח פתוח ונוקב גם במערכת הביטחון, וזאת במטרה להשתפר, להתחדש ולהכריע. כמובן, השיח צריך להתקיים בצורה ראויה, תחת מגבלות החוק והפקודות. אני אומר עוד פעם: אלוף משנה במילואים חזי נחמה הוא לוחם רב-זכויות, ששירת בין היתר כמפקד של שתי חטיבות בצה"ל, אשר אומץ ליבו קיבל הוכחה נוספת רק לפני כחודשיים במישור האזרחי, לאחר שחתר למגע וחיסל את המחבל המתועב בפיגוע בגוש עציון. בצה"ל קיים נוהל לגבי הפסקה והקפאה של שירות מילואים. ניתנת סמכות לפי הנוהל למפקדים בדרגים השונים להקפיא את שירות המילואים של משרת מילואים מסיבות שונות. מדובר בהליך פיקודי שלא מחייב את אישורו של שר הביטחון כתנאי לביצוע. אם הוא מביע דעתו כשהוא לובש מדים, זה לא בסמכות צה"ל. השורה התחתונה ואולי החשובה בהקשר הזה – בחלוף שנה מאז ננקטו הצעדים נגד אלוף משנה במילואים חזי נחמה, צה"ל, גם בעידודי, בוחן בימים האלה את סוגיית החזרתו של חזי נחמה לשירות מילואים פעיל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. נעבור לשאילתה הבאה, שאילתה רגילה של חברת הכנסת שרון ניר בנושא פערי כוח אדם בטיפול בנכי צה"ל באגף השיקום. חברת הכנסת ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חיים בינינו רבבות גיבורים שנפצעו במלחמות ישראל, ואסור שהם יהיו שקופים. השאילתה שלי היא באמת על אותם גיבורים שנוספו מאז 7 באוקטובר – כשכתבתי, היו 13,200 פצועים, אבל להבנתי, כבר יש יותר פצועים, 16,000 פצועים, כפי שאני מכירה. הפערים בטיפול בהם זועקים לשמיים. לכל 4,000 פצועים יש רופא אחד, ולכל 750 פצועים יש עובד סוציאלי אחד. ברור לחלוטין שזה מפתח שפוגע באיכות הטיפול באותו פצוע. אני רוצה לשאול: 1. מהם הצעדים הננקטים לצמצום הפערים ולתוספת רופאים ועובדים סוציאליים לאגף השיקום, מתוך ידיעה שיש גם פעילות טובה באגף השיקום כולל תוספת תקציבים – אבל עדיין בסוף זה פוגש בקצה פצוע שלא מקבל את כל השירותים? 2. כיצד המשרד, משרד הביטחון, מתכנן להבטיח מענה חקיקתי הנותן מענה שיקומי מקיף לנכי צה"ל, בדגש על בני המשפחות, וזה לאחר רפורמת נפש אחת, שאנחנו מבינים שהיא כבר צריכה לעבור שדרוגים אל מול היקף הפצועים שיש בצה"ל? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

שר הביטחון ישראל כץ:

אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת שרון ניר, לאחר שנתיים ויותר של מערכה מורכבת ורב-זירתית, אנחנו פועלים בכל הנוגע לפצועי המלחמה לנוכח שני גורמים מרכזיים: הראשון שבהם – מחויבות ערכית עמוקה לעשות כל שניתן על מנת להקל על הפצועים ולעמוד לצידם ולצד בני המשפחות לאורך הדרך המאתגרת שהם עוברים; השני שבהם – אל מול הגידול חסר התקדים מאז קום המדינה בהיקף הנכים המטופלים – ביצוע פעילות מתמדת להרחבת היקף העובדים ויתר אנשי המקצוע הנותנים מענה לפצועים ולמשפחות. באשר להיקפי הפצועים, אגף השיקום במשרד הביטחון מטפל כיום בכ-82,000 פצועי צה"ל ומערכת הביטחון, ומתוכם, אדוני היושב-ראש, מעל 19,000 פצועים שנקלטו באגף מאז 7 באוקטובר 2023. בנוגע לפערים הקיימים, נכון לשלב זה מדובר במחסור בבעלי מקצוע מכלל הדיסציפלינות המטפלות בפצועי צה"ל: רופאים, עובדים סוציאליים, מנהלי קשרי לקוח, עובדי רווחה ועובדי שירותים רפואיים. פערי התקינה הללו הם תוצאה ישירה של הגידול המשמעותי בהיקף המטופלים, והם הוצגו על ידי אנשי אגף השיקום בוועדות הכנסת הרלוונטיות. חברת הכנסת שרון ניר שואלת באשר לצעדים שנוקט משרד הביטחון כדי להביא לצמצום הפערים הללו. בהקשר לכך אני מבקש לחדד כי משרד הביטחון פנה בבקשה לתוספת תקינה, וזאת בהתאם להמלצות ועדת נגל. כמו כן, המשרד פועל במקביל לייעול תהליכי השירות באמצעות טרנספורמציה דיגיטלית וקידום פעולות בשירות עצמי באתר האינטרנט. בנוסף, כחלק מהמאמץ לשיפור המענה למטופלי אגף השיקום, עודכן בסוף חודש דצמבר שכר הרופאים, ובמסגרתו הוכללו גם רופאי אגף השיקום. במקביל, פעל גם משרד הביטחון לגיוסם של רופאים, יועצים, על מנת לסייע בנושא. כמקובל, תוכנית העבודה ותקציב אגף השיקום לשנת 2026 יוצגו בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון. נמשיך לפעול מתוך מחויבות עמוקה למען מי ששילמו בגופם ובנפשם למען ביטחונה של המדינה. נעשה הכול על מנת להעמיד לצורך כך את כלל המשאבים הנדרשים. אני מודה לחברת הכנסת שרון ניר על השאילתה בסוגיה החשובה הזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אין שאלת המשך? אם כן, נעבור לשאילתה - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני רוצה רק - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני השר, אני רק רוצה לומר שבסוף החוסן שלנו מתבטא בחוסן החוליה החלשה. כל עוד לא נקפיד שיהיה בקצה מענה שמאפשר להם לא רק להשתקם, אלא לחזור לשגרה פעילה, לעבודה, לכל מה שצריך – זה יהיה כישלון מוחלט שלנו. לכן חייבים לראות שהנושא הזה מקבל ביטוי. וכפי שאמרת, בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון זה צריך בסוף להיות מתורגם גם לשורות תקציב. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. השאילתה הבאה - - -

שר הביטחון ישראל כץ:

את צודקת, החוסן הזה מתבצע גם בחוליה החלשה, אבל היא לא חלשה – אלה גיבורים וגיבורות. משרד הביטחון מחויב לעשות הכול כדי לשקם, לאפשר להם לחזור לשגרה, וכלל החברה במדינת ישראל צריכה לחבק אותם ולחזק אותם וגם לסייע להם.

היו"ר אמיר אוחנה:

השאילתה הבאה והאחרונה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון בנושא זכויות בשוק הדיור לנכי צה"ל. חבר הכנסת ביטון, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני השר, קודם כול תודה על דברים חברתיים משמעותיים לאוכלוסיות מיוחדות שבטיפול המשרד. כשאתה שומע על הבעיה והיא מגיעה אליך, אז משהו זז. שמענו דבר מדהים - - -

שר הביטחון ישראל כץ:

חבר הכנסת ביטון, כתוצאה מהיוזמה שלך עשינו ביחד דבר גדול.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נכון, אני אתייחס לזה בשאלת ההמשך. הכתבים גל גנות וראובן וייס הביאו לידיעתי שנכי צה"ל לא זכאים לעדיפות במכרזים של משרד השיכון. אנשי מילואים זכאים, נכי צה"ל, לא בעדיפות במכרזים של משרד השיכון. הדבר הזה הוא שערורייתי. אני שואל: האם הונחה הטיוטה לתיקון החלטת הממשלה שתכלול גם את נכי צה"ל בעדיפויות למכרזים של משרד השיכון? אני רוצה לומר שכידוע יש 100,000 נכי צה"ל – עכשיו נוספו כמעט 20,000. לחלקם כבר יש בית, אבל חייבים לכלול אותם עם אותם 400,000 אנשי מילואים. הם הגיבורים שלנו. עשינו פה יום הוקרה, אדוני השר.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר הביטחון ישראל כץ:

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ביטון, בטרם אתייחס ספציפית לשאילתה החשובה של חבר הכנסת ביטון, אני מבקש לחדד עיקרון מרכזי שמנחה את העשייה שלנו: שיקום הפצועים והפצועות של מערכת הביטחון נמצא בראש סדר העדיפויות של משרד הביטחון. מתוך המענה ההולם לנכי צה"ל והטיפול בסוגיות הרווחה שלהם, מתן המענה הזה הוא מרכיב מרכזי לא רק בחוסן החברתי שלנו אלא גם בביטחון הלאומי שלנו. בדיוק משום כך, ולנוכח החשיבות העליונה של הנושא, מעמיד כיום משרד הביטחון תקציבים חסרי תקדים כדי לתת מענה לצורכיהם השונים של נכי מערכת הביטחון. באשר למענה שניתן לנכים בעולם הדיור, קיימים אפיקי הסיוע הבאים: ההשתתפות בשכר דירה – משרד הביטחון מסייע בתשלום שכר הדירה לתקופה זמנית בהתאם לאחוזי הנכות, לסוג הפגיעה ולמצב האישי של הנכה. סיוע ברכישת דירה – ניתן לקבל סיוע של מענקים והלוואות עבור רכישת דירה שתהיה מתאימה לצרכים האישיים של הנכה. בין היתר מדובר בסיוע כלכלי ברכישת דירה ראשונה, בסיוע בהחלפת דירה שבבעלות הנכה או בהלוואה לכיסוי המשכנתה. כמו כן, ניתן לקבל מענק למימון התאמתה של הדירה למצב הרפואי החדש באופן שיסייע במימון השיפוצים הנדרשים בדירת המגורים. הטבות נוספות שקיימות בתחומים אלו הן הלוואה לשיפוץ דירה, הנחות בתשלומים ומיסים – ארנונה, חשמל, מים ועוד. אציין כי קיימת גם אפשרות למגורים בשכירות בדירה בבעלות משרד הביטחון. דירות אלו ניתנות לנכי ונכות צה"ל למגורים בתנאי שכירות, ומיועדות למי שנמצא במצב כלכלי קשה ומצוקת דיור ללא כל יכולת כלכלית להשגת פתרון אחר. באשר לסוגיה שמעלה חבר הכנסת ביטון, אציין כי אגף השיקום וצה"ל מנהלים שיח שוטף מול רשות מקרקעי ישראל ומשרד האוצר, וזאת במטרה להביא להרחבת הזכאויות בתחום הדיור לנכי צה"ל. הכוונה שלנו היא בהחלט לקדם מתן עדיפות במכרזים של משרד השיכון והבינוי לנכי צה"ל – ברוח השאילתה שלך – נושא שממתין להכרעה סופית של מועצת רשות מקרקעי ישראל. אנחנו כבר פנינו. הסוגיה כבר קיבלה את ברכתו של שר האוצר, ולכן אנחנו מקווים בהחלט להביא בשורות טובות גם בעניין הזה. לצד זאת, משרד הביטחון ימשיך לפעול במגוון דרכים גם בכל הנוגע לעולמות הדיור כדי להבטיח שפצועי מערכת הביטחון, ששילמו מחיר יקר על שירותם למען המדינה, יקבלו מהמדינה את מלוא המענה והתמיכה שלהם הם ראויים וזכאיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, אם יש, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני השר, שני נושאים שאנחנו נאבקים עליהם כבר שנים היו בכנסת בשבועות האחרונים. אחד מהם הובא לידיעתך: ארבע שנים – 300 מיליון שקל סיוע משפטי שתוקצב לנכי צה"ל לא בוצע - - -

שר הביטחון ישראל כץ:

אתה הבאת לידיעתי.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, ואתה טיפלת בשבוע הזה, ונציגי המשרד הודיעו לנו, לוועדה, שהם יביאו החלטת ממשלה כבר ביום ראשון שעבר - - -

שר הביטחון ישראל כץ:

אולי תציין במה מדובר, בסכומים גדולים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן. מי טרפד? האוצר. סגן ראש את"ק שלך אומר בוועדה: יש לי את הכסף לבצע, ותקציב נכי צה"ל הוא בתקציב הביטחון, ה-15, 100% ביצוע, והאוצר לא מאפשר את אותם - - -

שר הביטחון ישראל כץ:

100 מיליון שקל לשנה במשך שלוש שנים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השר, כרגע זה לא קורה. המשרד אמר שהוא יביא החלטת ממשלה ביום ראשון, והאוצר בולם. רק אתה תכריע את זה, שלראשונה נביא סיוע משפטי לנכי צה"ל. הדבר השני שעלה פה בקונסנזוס של המליאה הוא מכינות אופק של ילדים שלא קיבלו הזדמנות להיות במכינה ועושים חצי שנה. הם מתוקצבים מהמדינה ב-56 מיליון שקל. גדל מספרם ב-25%. הם עושים שינוי, גם צה"ל אומר – באופק אתה מקבל ילד בלי מוטיבציה, והוא נהיה בסוף לוחם או טייס. מתוך ה-56 המשרד נותן 10 מיליון. השר, אני מבקש ממך אישית: תן עוד 10 מיליון. הדבר הזה משתלם. אלה 10 מיליון מתוקים מדבש, תקבל את החיילים הכי טובים בצה"ל. יש פה החזר על ההשקעה. אני יודע שזה קשה, אבל כשאני הייתי שר במשרד הביטחון, התקציב החברתי של המשרד – בניגוד לצבאי, שהיה 100% ו-120% ביצוע – החברתי היה 60%–70%. נמצא את הכסף הזה להביא את מכינות אופק לרמה יציבה, כי הם מביאים את האנשים, את החיילים, את החיילות, הכי טובים למדינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר הביטחון ישראל כץ:

לגבי תוכנית אופק – אני התוודעתי לזה, ואני אפעל ואעשה הכול כדי לסייע שהתוכנית החשובה הזאת תימשך. לגבי הדבר הראשון, אתה מעמיד בחלקך – ואני חושב שהניסיון והידע שרכשת בתפקידיך הקודמים בהחלט אפשרו לך להיעתר ולפנות, ומייד הוריתי לבדוק, ונמצא שאתה צודק. זה יכול להיות דבר מאוד גדול. אנחנו בעד, ופועלים. אני מקווה שנצליח להסדיר גם את זה בקרוב. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר על המענים המפורטים והמעמיקים. תודה רבה לחברות וחברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – העלאת גיל אומן), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת קארין אלהרר. הצעת החוק כבר נומקה, ונשמעה בעניינה תשובת הממשלה ביום 29 באוקטובר 2025. ביקש להתנגד חבר הכנסת אלהואשלה, אבל אינני רואה אותו באולם, ולפיכך אנחנו נעבור מייד להצבעה. חברי הכנסת, אנא, שבו במקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – העלאת גיל אומן), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת אלהרר. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – העלאת גיל אומן), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

15 בעד. אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – העלאת גיל אומן), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת קארין אלהרר, אושרה בקריאה הטרומית. נוסיף לפרוטוקול גם את חברי הכנסת שיאמרו למזכיר שהתכוונו להצביע בעד – שרון ניר, בועז טופורובסקי – ואם יש נוספים, אנא, למזכיר. היא תעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – העלאת גיל אומן), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת ביטון – אני מבין שאתה תנמק את הצעת החוק. לרשותך דקה מהמיקרופון בצד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כבוד לנמק לחברי כנסת חברתיים שעושים בבית הזה כל היום יוזמות חברתיות, כולל חבר הכנסת ינון אזולאי. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שמובאת היום לדיון מבקשת לתקן עיוות קטן אבל משמעותי: העלאת הגיל המרבי של הורה אומנה מ-56 שנים ל-60 שנה. מדובר בתיקון פשוט, שמותאם למציאות החיים של ימינו. בשנים האחרונות השתנתה התפיסה החברתית והמשפחתית בישראל – גיל ההורות עלה, גיל הנישואים נדחה, ובני 60 רבים הם אנשים פעילים, בריאים, מבוססים ובשלים מבחינה רגשית וכלכלית המסוגלים להעניק לילד בית חם ויציב. אפשר לכלול בזה גם פורשי צה"ל ואנשי חינוך שהם בפרישה מוקדמת כבר בגיל 60, ויש להם 20 ו-30 שנה לתת הזדמנות לילד או לילדה שלא קיבלו. הצעת החוק נועדה להרחיב את מעגל המשפחות היכולות לשמש משפחות אומנה, ובכך לתת מענה לצורך ההולך וגובר במציאת בתים לילדים הזקוקים לכך. ראוי לציין כי גם כיום באומנה של קרובים משרד הרווחה מאשר השמות אצל אנשים מעל גיל 56, כך שהצעת החוק מתיישרת עם הפרקטיקה הקיימת ועם השכל הישר. בסופו של דבר כולנו חותרים לאותה מטרה: שכל ילד במדינת ישראל יזכה לבית חם ואוהב, לביטחון אישי, לתקווה וליציבות. העלאת גיל האומנה ל-60 תאפשר זאת לעוד ילדים ולעוד משפחות, כי יש תור והמתנה למשפחות. אני קורא לחבריי לתמוך בהצעת החוק. אני מודה לחברי כנסת חברתיים שתומכים בכל החוקים, ולחבר שלי ינון אזולאי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. אני מתכבד להזמין את השר מכלוף מיקי זוהר להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוק אומנה לילדים כפי שנחקק בשנת 2016, מטרתו לעגן את זכויותיהם של ילדים באומנה ואת חובת המדינה להבטיח את טובתם ואת זכויותיהם, בהתאם לאמנה בדבר זכויות הילד ומתוך הכרה בפגיעותם הייחודית ובזכותם להגנה ולעזרה מיוחדת, ובלי לגרוע מאחריות הוריהם, שמחובתם ומזכותם להבטיח את טובת ילדיהם ואת זכויותיהם. בחוק הוגדרו קריטריונים שמאפשרים לאדם להיות אומן, כלומר אדם שבידו רישיון אומנה, ושקיבל כדין ילד לטיפולו למטרות אומנה, ואחד הקריטריונים הוא גיל מרבי שנקבע ל-56 שנים. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לתקן את סעיף 24 בחוק כך שגיל האומן המרבי יעלה מ-56 ל-60 שנים. ההצעה נועדה להרחיב את מאגר האומנים הפוטנציאליים, ולאפשר לילדים רבים יותר להיקלט אצל משפחות מתאימות באופן שיסייע למשרד הרווחה והביטחון החברתי להתמודד עם הקושי שבגיוס משפחות אומנה. אכן, העלאת גיל האומן תגדיל את מספר המשפחות שיוכלו לסייע לילדים, וניתן להניח כי במציאות החברתית הנוכחית, שבה תוחלת החיים עולה, ברוך השם, ואיתה גם איכות החיים בגילים מבוגרים יותר, גם אנשים מבוגרים יותר יוכלו לטפל בילדים הזקוקים למשפחה. בהתאם לכך, ועדת השרים לענייני חקיקה, שהתכנסה השבוע, החליטה על תמיכה בהצעת החוק בכפוף לתיאום עם משרד המשפטים ומול משרד הרווחה והביטחון החברתי, על מנת להגדיל את היצע המשפחות הקולטות ולתת מענה הולם לילדים הנזקקים למשפחות אומנה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר מיקי זוהר על הצגת עמדת משרד הרווחה, ותודה למציעים. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על אותה הצעה שעברה קודם. הצבעה, חברים.

קריאה:

של ינון?

היו"ר יעקב מרגי:

של ינון אזולאי, ודאי. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – העלאת גיל האומן), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי – הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – העלאת גיל האומן), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, בעד הצעת החוק – 25 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותעבור להמשך דיונים בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברים, אנחנו מאמינים – אני מאמין, בכל אופן – בהשגחה עליונה. זה שאני מנהל את הישיבה כשעוברים החוקים גם של קארין אלהרר וגם של חבר הכנסת ינון אזולאי, העלאת גיל האומנה, ששר הרווחה לשעבר, עבדכם הנאמן, אישר אותה, אין דבר יותר – ואני אומר לכם שזה נדרש, נדרש למשרד, לילדים, למשפחות, ויש הרבה אומנים שיכולים לתת אור ושפע והצלחה לילדים האלה. תודה לחברי הכנסת המציעים.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – החמרת ענישה על יידוי אמצעי פירוטכני באירוע ספורט), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

- - - אחרי ההצבעה.

היו"ר יעקב מרגי:

אה, נכון. אנחנו עוברים להצבעה.

קריאה:

יש התנגדות של חבר הכנסת אבי מעוז.

היו"ר יעקב מרגי:

אבי מעוז ביקש להתנגד? בבקשה. נכון.

קריאה:

אבי מתנגד.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא מנצל כלי פרלמנטרי, וזכותו. הוא חייב כמובן להיות נאמן להתנגדות ולהודיע שהוא מתנגד.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתנגד. מדוע אני מתנגד? מכיוון שאני חושב שהעונשים לא מספיקים. חברת הכנסת מלינובסקי, על זריקת חפצים בלבד את קבעת בהצעת החוק רק הגדלת הקנס. אני חושב - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא, שלוש שנות מאסר.

אבי מעוז (נעם):

לא, זה על זריקת חפצים ופירוטכני. אבל על זריקת חפצים בלבד – רק העלאת הקנס. לכן אני חושב שצריך להיות גם עונש מאסר, של שבועות בודדים, אבל צריך להרתיע יותר. אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה להתייחס רגע לפרשת הפצ"רית ופרשת היועמ"שית. אני מציע לחבריי בממשלה, אדוני השר - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אין פרשת היועמ"שית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איזו פרשה?

אבי מעוז (נעם):

אני מציע לחבריי בממשלה, במקום להתלונן כל הזמן על כך שהשופט עמית הוא זה שמונע את מינוי החוקר השופט בן חמו, השופט בדימוס – אני מציע לממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית בראשות השופט בן חמו, ולהטיל עליו – לתת לוועדת הבדיקה הזאת סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית, ולהטיל על השופט בן חמו, להטיל עליו לבדוק את פרשת שדה תימן – הפצ"רית, היועמ"שית, השופט עמית, הקשר ההדדי ביניהם והחיפוי ההדדי ביניהם. תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

ועדת חקירה ממלכתית, ממלכתית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי זה השופט בן חמו?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איזו ועדה?

קריאה:

הפצ"רית.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מדבר על ניסן - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

והרב טאו, גם אצל הרב טאו יש מה לחקור.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. לחברי הכנסת שנמצאים לימיני, אני שמח שאתם ערניים ומשתתפים בדיון, רק – רק תהיו ערניים - -

נאור שירי (יש עתיד):

רק לא. רק אל תהיו ערניים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

- - כשקצת מעירים לכם, לעיתים, ותהיו רגישים באותה מידה גם כשאחרים מעירים.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה על ההערות - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה. חברת הכנסת יוליה, את רוצה להשיב לו?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא.

היו"ר יעקב מרגי:

לא – אז אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור אלימות בספורט, (תיקון – החמרת ענישה על יידוי אמצעי פירוטכני באירוע ספורט), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – החמרת ענישה על יידוי אמצעי פירוטכני באירוע ספורט), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד – 29 חברי כנסת, אחד מתנגד. אני קובע שהצעת חוק איסור אלימות בספורט, (תיקון –החמרת ענישה על יידוי אמצעי פירוטכני באירוע ספורט), תשפ"ה–2025, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לוועדת הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

ועדת הכנסת? אז אנחנו מתקנים. לפרוטוקול, חברי הכנסת אחמד טיבי ואליד אלהואשלה, ביקשו, חשבו, רצו להצביע בעד – מצרפים אותם. לא היו במליאה אבל רצו – לפרוטוקול.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אין ועדת חינוך, אדוני, לכן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הבנתי, רגע. משה אבוטבול, מה אומר? גם אתה לפרוטוקול. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מבקשת שוועדת הכנסת תקבע. היא תעבור לדיון בוועדת הכנסת, שתקבע לאיזו ועדה זה יעבור.

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הפחתת תקציב בשל אי-גיוס בוגרים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה טור פז. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אפתיע אותך, אדוני היושב-ראש. יש טענה אחת נכונה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אל תהיה בטוח שאתה תפתיע אותי.

משה טור פז (יש עתיד):

אני חושב שאני אפתיע אותך, בוא נראה. יש טענה אחת נכונה של אנשים מרקע של חינוך חרדי, בוגרי החינוך החרדי, שאומרים שקשה להם להתגייס לצה"ל, טענה אחת שאני מזדהה איתה בכל כוחי. נתחיל במה לא. הטענה שלימוד תורה מציל יותר – מה אני אגיד לכם? לא קונה את זה. אם יבוא אליך חמאסניק לישיבה, למי תקרא, לחניוק שלומד 22 שעות, או לחייל ולשוטר שניצבים על המשמר? מה שנקרא – בוא נראה.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע, לפעמים – ככה, בדיון פתוח, באהבה – כשאתה רוצה לשים טיעון ואתה מוסיף רק מילה אחת, אתה משבש את זה.

משה טור פז (יש עתיד):

מה, החניוק? לא אהבת את החניוק?

היו"ר יעקב מרגי:

"יותר". המילה "יותר". גם אלה שאומרים, על "יותר" - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אז אתה יודע, אני שמעתי, סיפרו לי חבריי בגור שמייד אחרי 7 באוקטובר קמה כיתת הכוננות של חסידות גור, כיתה לתפארת. אמרו לי שיש מחלקות בצה"ל שלא נראות ככה. אז מסתבר שכשצריך, אתה יודע, גם בגור יודעים להתחמש בנשק ולהגן על בית המדרש. יש עוד טענה שאני לא חושב שהיא נכונה, שלימוד תורה סותר גיוס לצה"ל. אתה יודע שיש עשרות אלפי דוגמאות הפוכות, אדוני היושב-ראש? הינה, אני אחת מהן – שבע שנים בישיבה. כמה מחבריי הטובים הם ראשי ישיבות היום. לא ראיתי שלימוד התורה נפגע מזה שבן אדם שירת בצה"ל, כנראה להפך. אבל יש טענה אחת נכונה לגבי הקושי בגיוס חרדים, והיא שקשה לקחת בן אדם בגיל 18, אחרי ש-18 שנה הזריקו לו לווריד ולראש שהצבא זה רע ושירות המדינה זה שמד ושאי-אפשר להישאר חרדי בצה"ל, ובגיל 18 – היהפוך נמר חברבורותיו? זה באמת קשה, קשה לעשות שינוי דרמטי בגיל 18, ולכן צריך להתחיל הרבה יותר צעירים. חינוך לשירות משמעותי בצה"ל צריך להיות חלק מכל מערכות החינוך בישראל, מהגן, כי כמו שאומרים, וזו לא קלישאה, הכול מתחיל בחינוך. אני בטוח שאני לא היחיד שאומר את זה, אבל אני כנראה האחרון שעוד מזכיר כאן שהכול מתחיל בחינוך. אם למדינה יש מודל, יש ערכים שחשובים לה, חבר הכנסת לוי, יש ערכים שהיא רוצה לראות בדור העתיד, בחינוך הדור הבא, אותו דור שכבר היום מחליף אותנו, אז ראוי שהדבר הזה יבוא לידי ביטוי בתקצוב מערכת החינוך ומוסדות החינוך. תקצוב מוסדות חינוך צריך להיות ביטוי של הערכים שחשובים למדינה. משלמי המיסים של מדינת ישראל משלמים למוסדות החינוך באמצעות המיסים כדי שהילדים שלנו יקבלו חינוך, לא בייביסיטר, לא סתם מסגרת, לא חימום כיסאות ובטח ובטח לא ערכים שיוצאים נגד המדינה. ואחד הערכים של מדינת ישראל הוא שירות המדינה, כולל, אולי בראש, שירות צבאי. אתם יודעים, שירות צבאי הוא לא סתם סעיף בתקציב – הוא קונספט שנחוץ להישרדות של המדינה יהודית. המדינה הזו מתקיימת על כתפי האנשים שנושאים אותה עליהם צבאית. הייתה אצלי לפני כמה דקות איזושהי אישה מהמגזר השלישי שסיפרה לי ששתי הבנות שלה ובעלה והיא עצמה והילדה שאו-טו-טו מתגייסת, כולם משרתים. אז כן, ככה, כשקמים עלינו אויבינו ופורצים לנו לבית, אנחנו גם יושבים ומתפללים, אבל גם עושים השתדלות, גם נלחמים פיזית, כי רק אידיוט סומך על הנס. חז"ל אמרו: אין סומכים על הנס. וגם זה – לא בשעת סכנה. ושוב הדברים מתחברים. אז הכול מתחבר לחינוך, וחינוך זה לא רק מתמטיקה ואנגלית. שותפות, רעות, סולידריות, הם ערכים שמחזיקים את המדינה הזו. אדוני היושב-ראש, היום מדינת ישראל מממנת, לפעמים ב-100% תקצוב, מוסדות שלא רק שלא מחנכים לשירות צבאי – מתנגדים לשירות צבאי. כלומר שוב, בוא נגיד את האבסורד, כי אולי צריך להבין אותו: מדינת ישראל נותנת תקציב, ובתקציב הזה אומרים: אסור לך לשרת בצה"ל. אסור לך, זה בניגוד לאמונתנו, דתנו, דרכנו. פשוט אבסורד, מדינה מממנת מוסדות שמחנכים נגדה. ולכן, הצעת החוק שלי מציעה שיהיה קשר בין סיבה לתוצאה, בין מימון לערכי המדינה. כספי משלמי המיסים לא יממנו מוסדות שלא מחנכים למחויבות למדינה. אתה יודע, דרך אגב, אדוני היושב-ראש, אני עוקב – שמעתי שהאדמו"ר מסאטמר נמצא בארץ. אני לא יודע אם אתה עוקב, מיקי לוי, האדמו"ר מסאטמר הביא איתו 5 מיליון דולר. לחיילי המילואים? לא; לנשות המילואים? לא; ליחידות הסדירות? לא. למי הוא הביא 5 מיליון דולר? למוסדות החינוך שמלמדים לא לשרת. אבל אתה יודע מה? אין בעיה. קחו את 5 מיליון הדולר של האדמו"ר מסאטמר, אבל רבותיי, אל תיקחו שקל מהמדינה. לפחות סאטמר הם הגונים, כמו שכתב אותו גביר מסאטמר לאדמו"ר מגור לא מזמן, וציטטתי כאן, "עד מתי אתם פֹסחים על שתי הסעִפים"? אם אתם לוקחים כסף מהמדינה, אל תשתמשו בו כנגד מדינת ישראל – כי זה מה שקורה כרגע. בתי הספר מגייסים הכי הרבה. אז עכשיו אני רוצה לומר לכם משהו. המדינה משלמת, והיום, על פי חוק, אנחנו לא שואלים מה נותנים בחזרה. אנחנו רק נותנים זכויות ולא דורשים חובות. ולכן, בזמן שחלק ממדינת ישראל שולח את ילדיו לצבא – לשנים של שירות, לסיכון חיים, וחלקם לא חוזרים משם – וחלק אחר גדל במערכת חינוך שמלמדת אותו שהכול אופציונלי – המדינה תשלם, המדינה תעזור, המדינה תגן, ואתה, אתה לא חייב כלום – הצעת החוק הזו אומרת משהו מאוד פשוט. אמר פה מישהו שמגיע לפעמים לבית הזה: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. זו כל התורה כולה על רגל אחת. אני קורא לחבריי בקואליציה, לחבריי באופוזיציה, לתמוך בהצעת חוק שבעצם באה ואומרת: אם אתה לא גידלת ילדים לשירות משמעותי וקיבלת חובת שירות, הדבר יפגע בתקציב שלך. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, זה לא חל על מי שלא מקבל צו. לצורך העניין, מגזר או מגדר שלא מקבל צו גיוס לא ייפגע, אבל מי שמקבל צו גיוס ולא משרת, ייפגע בתקציב החינוך.

היו"ר יעקב מרגי:

מחריג את הערבים. ערבים, זה מחריג אותם.

משה טור פז (יש עתיד):

אמרתי, כל עוד הם לא מקבלים. מי שלא מקבל צו, לא מקבל.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא מקבלים.

היו"ר יעקב מרגי:

זה נקרא עוקף. זה כביש עוקף המגבלה.

משה טור פז (יש עתיד):

אישה חרדית לא מקבלת – לא ייפגע תקציבה; ערבים לא מקבלים – גם כן. אם מדינת ישראל תחליט כן להוציא צווים, אז זה יחול על כולם. דרך אגב, אין לי בעיה עם זה, כל עוד זה חל על כולם. כן, עאידה, איזה כיף זה שיש את החרדים, שאפשר – מה שנקרא, הם ידאגו לנו כבר. אז אני אומר כאן, ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו, גם במערכת החינוך, לא רק בתחומים אחרים. וכן, הגיע הזמן שמערכת החינוך כולה תחנך לקראת שירות משמעותי, צבאי, אזרחי. כך ראוי. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת משה קינלי טור פז. אני מזמין את השר. מי השר המשיב? מיקי זוהר. בינתיים הוא משיב למישהו אחר, הוא לא משיב על ההצעה. עד עשר דקות לרשותך, אתה לא חייב לנצל אותן.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, דברי תשובה להצעת חוק לימוד חובה (הפחתת תקציב בשל אי-גיוס בוגרים). ההצעה היא של חבר הכנסת משה טור פז. מטרת הצעת החוק של חבר הכנסת משה טור פז היא לעודד גיוס לצה"ל ושירות לאומי-אזרחי. ההצעה מבוססת – תן להתחיל חיובי. ההצעה מבוססת על מנגנון קיזוז תקציבים מבתי הספר שלא עומדים ביעדי החוק, מתוך הנחה שכך בתי הספר יתומרצו כדי לפעול להעלאת שיעורי הגיוס. ואולם, בדיקה יסודית שנערכה על ידי גורמי המקצוע במשרד החינוך העלתה שההצעה כפי שהיא מנוסחת איננה ישימה מבחינה תקציבית וחינוכית, ויישומה עלול לגרום נזק כלכלי חמור למוסדות החינוך ולתלמידים.

מאיר כהן (יש עתיד):

מי בדק את זה, השר?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אני קורא בשם שר החינוך, יקירי. אני שר התרבות והספורט. בנושא תרבות וספורט אתם מוזמנים לשאול שאלות. תקציב משרד החינוך לבתי הספר בחטיבה העליונה מהווה את המקור העיקרי לתשלום שכר צוותי החינוך לפי הסכמי שכר. הפחתת תקציבים רטרואקטיבית, כפי שמוצע, עלולה להביא לקריסה בעלויות ולחוסר יכולת לעמוד בתשלום השכר לצוותים. חשוב לי לציין – חשוב לשר החינוך לציין – כי התקציב השנתי המועבר לבתי הספר נקבע לפי מספר התלמידים ובהתאם למאפיינים ייחודיים, לרבות מסלול הלימודים וסוג הכיתה. מהלך כזה ימנע מבתי הספר לעמוד במחויבויות שנקבעו על ידי משרד החינוך כבסיס שכל תלמיד זכאי לקבל על פי חוק. לשם ההמחשה, תקציבו השנתי של בית ספר ממוצע בחטיבה העליונה עומד על 15 מיליון ש"ח. קיזוז של 3 מיליון ש"ח בגין אי-עמידה ביעדים תשתק את פעילותו התקינה של בית הספר ותפגע ביכולתו לספק מענה חינוכי ראוי לתלמידיו. מתוך חשש לקיצוץ עתידי ייאלצו בתי הספר לצמצם מראש את שעות הלימוד. המשמעות היא פגיעה מיידית ובלתי מוצדקת באיכות החינוך של כלל תלמידי התיכון. עוד עולה כי ספק רב אם עידוד גיוס, מטרה ראויה בפני עצמה, מצדיק פגיעה בזכות לחינוך חינם במוסד חינוך. הפחתת תקציב חינוכי כמנגנון ענישה פוגעת ישירות בזכות הבסיסית לחינוך חינם עד כיתה י"ב, זכות המעוגנת בליבת העקרונות של מדינת ישראל. כמו כן, הצעת החוק יוצרת מצב שבו תלמידים הנוכחים במוסד חינוכי נענשים על מעשיהם של תלמידים אחרים, ועוד שנים לאחר שסיימו את לימודיהם. יש פה מעין חשש לענישה קולקטיבית.

היו"ר יעקב מרגי:

נטע, תעזרי לי שם.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

הצעת החוק נדונה בוועדת שרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 23 בנובמבר, והחלטת השרים הייתה, לצערנו הרב, להתנגד להצעת החוק. לאור האמור לעיל ומהנימוקים שצוינו, אנחנו מבקשים מחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה בהתנגדותה להצעת החוק. עכשיו אפשר לדבר על דברים אחרים.

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך, לפני כן, אני רוצה לקדם בברכה את כלל האורחים ביציע.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

ברוכים הבאים.

היו"ר יעקב מרגי:

אתם נמצאים ביום פעילות של הכנסת – יום רביעי בכנסת מיועד להצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת, ואתם באמצע הליך חקיקה של הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת. ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

ברוכים הבאים לכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

כנראה שהם רוצים שתספר להם מה היה אתמול.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

מה היה אתמול? אני לא יודע אם זה לפה. היה מעניין.

היו"ר יעקב מרגי:

מעבר לזה, מעבר. תראה, תראה איך הם מחכים בשקיקה לדעת מי ניצח ומי לא.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

רגע, יש עתיד, אתם עוד חלק מהפוליטיקה? אני לא יודע.

היו"ר יעקב מרגי:

מאיר, שאלתי את כולם למטה: מי ניצח? כולם ניצחו, אף אחד לא הפסיד.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אתמול הייתה לנו ועידת ליכוד. אני לא יודע, אני חושש, יאיר, לא להכניס אותך לאיזו סוגיה פה, שתבוא אליי בטענות אחר כך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

ראיתי את התוצאות, מיקי.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

תוצאות לא רעות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

חוץ מזה שהשתלטו עליכם מבחוץ.

רון כץ (יש עתיד):

אותי יותר מעניין מה קרה אתמול בפריימריז.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

לא היה פריימריז – הייתה ועידת ליכוד.

גלעד קריב (העבודה):

בקריית גת ביבי ניצח.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

בין השאר. היו עוד מקומות.

רון כץ (יש עתיד):

קריית גת זה קל.

גלעד קריב (העבודה):

קריית גת זה אתם.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

זה הבסיס, הבייס, ספינת האם.

היו"ר יעקב מרגי:

אני רואה שיש עתיד מגלה עניין רב במה שקרה במרכז הליכוד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

קריית גת הייתה של הפלישתים פעם.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

קריית גת עכשיו של התותחים. תראו, אני אגיד לכם משהו, דווקא באמת בתנועת הליכוד יש דמוקרטיה. יאיר, אדוני יו"ר האופוזיציה, בליכוד יש דמוקרטיה. אנשים מתפקדים, משלמים דמי חבר ומצביעים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

גם ביש עתיד.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

נכון. דרך אגב, בפעם באחרונה בבחירות ראיתי אצלכם שזו דמוקרטיה אמיתית. רם בן ברק נתן פייט רציני.

נאור שירי (יש עתיד):

איך היה אצלכם בבחירות?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

רם, אני שמעתי את הסיפור, שתדע לך. אני אספר לך את הסיפור שלך ואת הסיפור שלי, זה יהיה מצחיק. לפני בערך 12 שנה התמודדתי על מזכירות הליכוד כיושב-ראש סניף קריית גת. עמדתי בכניסה לקלפי בבאר שבע ונלחמתי, הכול - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הדמוקרטיה היא אחת ל-14 שנים, אדוני.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

הייתי אומר לאנשים: חבר'ה, אני לא רוצה להתבזות. תעזרו לי, אני לא רוצה לקבל פה תוצאה לא מכובדת. תנו לי עוד קול, עוד קול, עוד קול. בסוף נבחרתי. שמעתי שאסטרטגית, דיברת עם האנשים יפה, אמרת להם: חבר'ה, אני רוצה תוצאה סבירה. הצלחת להגיע ל-40% ומשהו. כמה? 48%. ואתה, חביבי, אמרת: הכול נראה לי מובן מאליו, ותראה מה זה. מה למדתי מזה - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני, לכם יש דמוקרטיה אחת ל-14 שנים.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

מה למדתי מזה - - -

יאיר לפיד (יש עתיד):

עד עכשיו הם - - -

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

עזוב, זה ניתוח מדויק. אבל אני אגיד לך מה למדתי מזה.

נאור שירי (יש עתיד):

שהוא שכח את - - -

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

כל קול קובע, אסור לוותר על קול. תעשה עוד טלפון ועוד טלפון, וגם אם אתה חושב שהוא איתך, תתקשר. זה חלק מרכזי ממה שלמדתי, אגב, מהסיפור הזה. עכשיו, אני אגיד לך איפה הבעיה שלכם. בפעם הבאה הוא יתקשר לכולם. לא יהיה אחד שהוא יוותר עליו. הוא יתקשר אחד-אחד, יביא אותם לפגישות אישיות. הוא כבר מתקשר. אז בקיצור, חבר'ה, הייתה הזדמנות אחת, פספסתם, ולהערכתי האירוע נגמר. סתם מבחינה פוליטית, ניתוח קר – אני יודע, ככה, מהצד.

משה טור פז (יש עתיד):

ניתוח התוצאות של הליכוד.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

מבחינתי הן לא רעות. ניצחתי בכל המקומות שרצתי, ברוך השם.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל זה הרבה יותר טוב ממה שקורה בליכוד, שיש לכם שליט יחיד.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

תקשיבי, אני אגיד לך מה הנקודה בליכוד. יש מתפקדים והם מכריעים. יש לנו 160,000 כאלה – זה מספרים מטורפים. דרך אגב, רק במנדטים – זה ארבעה מנדטים, או אפילו חמישה. אז זו תנועה חזקה ובועטת. מפלגת הליכוד היא מפלגה דמוקרטית. אגב, לדעתי, באמת, מקור השראה לאיך דמוקרטיות צריכות להיראות, באמת, בהקשר הזה. עכשיו ברשותכם, נראה לי שנדבר על ענייני המשרד. לא?

היו"ר יעקב מרגי:

הגיע הזמן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אלימות במגרשי הספורט.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אוה, אוה, נושא חשוב. קודם כול יש הצעת חוק של חברת הכנסת מלינובסקי, שאנחנו תומכים בה, להחמרת ענישה. כדי לפתור את הסוגיה הזו, חלק מהעניין הוא באמת החמרת ענישה, ואנחנו תומכים בעניין הזה. אבל מעבר לזה, אני אגיד לכם עוד דבר: אני חושב שהמשטרה בזמן האחרון עושה עבודה לא רעה בכלל; היא מבהירה שאין דבר כזה זריקת חזיזים לתוך המגרש, מה שהפסיק אפילו כבר כמה משחקים. ואני חושב שהאוהדים מתחילים להבין שלזרוק חזיזים לתוך המגרש לא עובד, זה פשוט מפסיק את המשחק, הקבוצות שלהם מפסידות בהפסד טכני. אני חושב שזה כבר חצי מהעבודה, יחד עם החמרת ענישה פרטנית לגבי הפורעים. ואני מקווה למצלמות לזיהוי פנים, ואני עובד על זה קשה. ובנוסף לזה, אני מאמין שהסדרת פירוטכניקה לאוהדים גם יכולה להיות נדבך חשוב נוסף כדי להגיע לסיום הסיפור הזה שנקרא אלימות בספורט. אדוני יו"ר הקואליציה, להערכתך, מה מצב הגיוס?

היו"ר יעקב מרגי:

על השולחן.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

חוק הגיוס. איפה ביסמוט, שיגיד לי מה קורה עם חוק הגיוס? מה קורה? שאלתי את אופיר, מה עם הגיוס של הח"כים - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה עם הגיוס באמת?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

- - ואז שאלו אותי מה עם חוק הגיוס, אז אמרתי אני אשאל אותך?

בועז ביסמוט (הליכוד):

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

יפה מאוד, יפה מאוד. אנחנו סומכים עליך שאתה תביא לנו חוק גיוס טוב, מאוזן, כדי שבאמת הסוגיה הזאת תיפתר. סומכים עליך בעניין הזה, חבר הכנסת ביסמוט. חבר הכנסת ביטן, התאוששת מאתמול? חבר הכנסת ביטן? חבר הכנסת ביטן, התאוששת מאתמול? הוא לא עונה, אתה רואה? הוא מתעלם.

קריאה:

מה עם דוד? מיקי, מה עם דוד?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

שאלתי אם הוא התאושש מאתמול.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תודה לשר מיקי זוהר, תם זמן. משה קינלי טור פז, אתה רוצה לענות?

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

רגע, אבל הם רוצים שאני - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נגמר, נגמר.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

זה עניין של זמנים? אפשר?

היו"ר יעקב מרגי:

נגמר הזמן. יאיר לפיד, במקום משה קינלי טור פז, רוצה להשיב. חברי הכנסת, נא לשבת, לשמור על השקט. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. אני אתן לך עד שתוריד את הפודיום. בבקשה, אדוני.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כשאני רואה ששר הביטחון פה ושר המשפטים פה. בשבוע הבא אני מעלה בכנסת ישראל הצעה לסדר-היום - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נא לשבת ולשמור על השקט. בבקשה, אדוני.

יאיר לפיד (יש עתיד):

בשבוע הבא אני מעלה לכנסת ישראל הצעה לסדר-היום שבכנסת ישראל כולה, קואליציה ואופוזיציה כאחד, יאמצו את תוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

קטי שטרית, זה נכנס למיקרופון.

יאיר לפיד (יש עתיד):

התוכנית הזאת אומצה על ידי ראש הממשלה, אבל הוא עשה את זה רק באנגלית. ראוי שהכנסת תתייצב מאחורי נשיא אמריקאי, שהקדיש מאמץ אדיר לטובת אזרחי ישראל לסיום המלחמה ולהחזרת החטופים. ואני קורא לכל כנסת ישראל - - -

היו"ר יעקב מרגי:

סדרנים, אתם לא צריכים לחכות להוראה שלי. כל מי שעומד – להושיב אותו. מי שלא רוצה – להוציא אותו, גם שרים, גם חברי כנסת וגם יועצים. ומי שמדבר בטלפון בקול – גם כן. אתם מכירים את העבודה שלכם. בבקשה, אדוני.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני מעריך את זה. תודה רבה. הנשיא טראמפ עשה מאמץ אדיר, יחד עם הצוות שלו, יחד עם רוביו, מזכיר המדינה, עם סטיבן ויטקוף, עם משפחת קושנר, ג'ארד קושנר ואחרים, כדי להביא את תוכנית 20 הנקודות, שהפסיקה את המלחמה בעזה, שהחזירה את החטופים, שאפשרה למדינה הזו לחזור ולנשום. ומן הראוי שמדי פעם כנסת ישראל כולה תתנהג כאילו יש פה עם אחד שיש לו מטרות משותפות. עמד פה ראש הממשלה רק בשבוע שעבר ואמר שהגיע הזמן לחזור לאחדות. הפעם אני מצטרף אליו. אני קורא לקואליציה, לאופוזיציה, לכל סיעות הבית: בשבוע הבא תהיה לנו הזדמנות לאשרר יחד את תוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ. לא עולה בדעתי שראש הממשלה לא יחייב את כל סיעות הקואליציה לתמוך בזה. מובן שכל סיעות האופוזיציה – אני אדבר איתן אחת-אחת כדי לוודא שגם הן יתמכו בזה. התוכנית של הנשיא ראויה מאיתנו לכבוד, ראויה מאיתנו להוקרה, ראויה מאיתנו לתמיכה. פעם אחת שכנסת ישראל תראה שעם ישראל עומד מאחורי הידיד הטוב ביותר שהיה אי פעם למדינת ישראל בבית הלבן. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברים, אנחנו עוברים להצבעה. על מה? אתם יודעים על מה עוברים להצבעה? אז בואו, תקשיבו. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הפחתת תקציב בשל אי-גיוס בוגרים), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הפחתת תקציב בשל אי-גיוס בוגרים), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצעת החוק הצביעו 35 חברי כנסת, נגדה – 53. אני קובע כי הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הפחתת תקציב בשל אי-גיוס בוגרים), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חברים, זה בלתי נסבל, הרעש במליאה. סדרנים. אפשר לדבר, אבל לא לצעוק. אפשר לדבר בלי לצעוק. קטי, את מפריעה לי, שומעים את זה עד לכאן.

היו"ר יעקב מרגי:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון – מניעת שידורים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת עמית הלוי. אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות עומדות לרשותך. בבקשה, אדוני.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברות וחברי הכנסת, אזרחי ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה מאי גולן. השרה מאי גולן. תודה. זה מפריע. השר ניר ברקת. עם הגב לדובר וגם מדברים בעמידה. אני מסייע למפקד הסדרנים. בבקשה, אדוני.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה. חברותיי וחבריי לכנסת, שר התקשורת, אזרחי ישראל, החוק הזה הוא למעשה אוסף של ההסתייגויות שהנחתי על החוק המקורי, המכונה חוק אל-ג'זירה; הוא לא עוסק רק באל-ג'זירה או באל-מיאדין, הוא עוסק בכל הערוצים שבמסווה של תקשורת הפכו להיות כלי מלחמה של ממש. שמענו בוועדה את המשמעות של אל-ג'זירה – היא לא משמעות דוברותית, היא לא עניין תקשורתי, היא עניין של רצח ממש של חיילי צה"ל. לא אפרט כאן את הדברים שנאמרו לנו בדיון החסוי, אבל המסקנה היא ברורה: שידורי אל-ג'זירה היו ונשארו שידורים שרוצחים חיילים, רוצחים את אזרחי ישראל, שופכים את דמם. לכן, אחרי שניסינו במשך חודשים את החוק שהוגש בעבר, חבר הכנסת קלנר, שהניח אף הוא חוק דומה לחוק הזה ואת אותן הסתייגויות אז, ואנוכי, שמבקש להצטרף אליו בחוק הזה, מבקשים לסתום את הפרצות הללו בחוק ולא לאפשר ולא להמשיך לאפשר, כמו שרצתה הצעת החוק הממשלתית ורצה שר התקשורת, ובצדק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אתה תמכת בהצעת החוק. אתה תמכת.

עמית הלוי (הליכוד):

לא, לא, לא. לא, מירב, לא. אני הנחתי את אותן הסתייגויות. אני חייב לומר לך, זאת פעם שלישית שזה קורה לי בכנסת הזאת – פעם שלישית שזה קורה לי בכנסת הזאת, שמגיע חוק, הוא מגיע לוועדה, מתגלים כל החורים וכל הפרצות - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. הייתי שם.

עמית הלוי (הליכוד):

- - ואני מגיש את ההסתייגויות כדי שהחוק יהיה טוב ומהודק וימשיך לשמור על ביטחון ישראל, ואז באה המציאות וטופחת על פנינו, מירב, ואנחנו מגלים, גם היום, ואת יודעת את זה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אני יודעת?

עמית הלוי (הליכוד):

את יודעת ששידורי אל-ג'זירה נמשכים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע שזה לא רק אל-ג'זירה.

עמית הלוי (הליכוד):

אמרתי, לא רק אל-ג'זירה – אל-מיאדין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה כל התקשורת הזרה. אז אל תגיד אל-ג'זירה.

עמית הלוי (הליכוד):

כל כלי תקשורת שבמסווה תקשורתי שופך את הדם של אזרחי ישראל ושל חיילי צה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, זה לא נכון.

עמית הלוי (הליכוד):

והדיווח בוועדה לביטחון לאומי – ונמצא פה יושב-ראש הוועדה, צביקה פוגל, הוא היה איתנו בדיון – השורה התחתונה של הדיווח, ואמרתי את זה קודם, הוא שפיכות הדם של אזרחי ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אומר דברים לא נכונים.

עמית הלוי (הליכוד):

השידורים של אל-ג'זירה שפכו את דם החיילים. אגב, יותר מזה, לא רק את דם החיילים בעזה, אלא את דמם של אזרחי ישראל בתוך מה שמכונה הקו הירוק. ולכן אני בא כאן – ובאמת זה מביך שזה קורה לי פעם שלישית – לסתום את הפרצות הללו. אני שמח גם על החוק שהגיש חבר הכנסת קלנר, גם על ההסכמה של שר התקשורת בדיון שכבר היה, ובחוק הזה אנחנו נסתום את הפרצות. אני אציין פרצה אחת מרכזית, והיא העובדה שאל-ג'זירה, כמו הרבה תחנות אחרות, נקלטת בקרב רבים מאזרחי ישראל לא דרך האינטרנט, מירב, אלא דרך צלחות הקולטות את שידורי הלוויין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה רוצה להשתלט על כל התקשורת הזרה במדינת ישראל. זה מה שאתה עושה.

עמית הלוי (הליכוד):

לא. מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היית איתי בחוק הראשון.

עמית הלוי (הליכוד):

מירב. החוק הזה זה רק אם כל גופי הביטחון אמרו – מה זה התקשורת הזרה? אם כל גופי הביטחון היו – הייתי בחוק הראשון. והמציאות לימדה אותנו: רוב גופי הביטחון – רוב גופי הביטחון מאשרים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

גופי הביטחון לא ידעו בכלל - - -

עמית הלוי (הליכוד):

- - ואישור קבינט, ואחרי ששוכנע ראש הממשלה והקבינט, אחרי ההמלצה – בחוק המקורי, שאני מתנגד, עוד יש איזה אישור שיפוטי – ואחרי כל אלו, כשגופי הביטחון אומרים לך שכלי תקשורת מסוים מסכן את חיילי צה"ל, את רוצה שזה יישאר משהו זמני?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה אומר לי על חיילי צה"ל? מה אתה מוכר פה? אתה בא ואומר: אני הצבעתי על החוק הקודם, זה חוק - - - הצבעת בעד.

עמית הלוי (הליכוד):

לא, אני הגשתי הסתייגויות לחוק הקודם. אני, כמו שאת יודעת - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הצבעת בעד. אופיר כץ בא לוועדה, אליך ולקלנר, ואמר לכם: אתם תצביעו.

עמית הלוי (הליכוד):

כן? ומה קרה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואתם, מה עשיתם?

עמית הלוי (הליכוד):

רגע, רגע, אבל הגשנו הסתייגויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הן נפלו, כי לא הצבעת עליהן - - -

עמית הלוי (הליכוד):

לא, הן נפלו כאן. אני עליתי לפה, גברת. תחזרי לדברי הכנסת. היו הסתייגויות, לא הצלחתי לשכנע את הקואליציה, ואני מאוד שמח שגם שר התקשורת וגם חבר הכנסת קלנר, שהגיש למעשה את החוק הזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם שר התקשורת אמר שהחוק שכתוב זה לא החוק שיצא. גם הוא אמר את זה. לפחות תהיו אמיתיים עם עצמכם. רק אל תגיד לי - - -

עמית הלוי (הליכוד):

מירב, מירב, תשמעי, דבר אחד צריך להיות משותף לכולנו – שלא את ולא אני רוצים שמאות אלפי אזרחים במדינת ישראל יקומו בבוקר ויצפו בערוץ שלא רק מסית לרצח יהודים אלא גורם לרצח יהודים ומטווח, לא בתי"ו, בטי"ת, כן? מטווח חיילי צה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל תמכנו בחוק של אל-ג'זירה. תמכנו בו. הוא יודע שתמכנו.

עמית הלוי (הליכוד):

מירב בן ארי, יש חוק ויש מציאות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

אלעזר שטרן, יש חוק. אנחנו לא פה כדי לעשות חוקים – וציפיתי גם ממך, כמי שמסכימה לכאורה לעניין הזה – לא פה כדי לעשות חוקים שאחר כך במציאות הם לא משמשים חומה בצורה כנגד – ביטחונית. לא, דווקא להפך, להפך. שר התקשורת הגיע וחברי הכנסת הגיעו ואמרו: אכן, בואו נשפר. זאת מטרת החוק, וזה בסדר גמור שגם חברי כנסת וגם שרים באים ואומרים: גילינו שהמציאות לא מסתדרת, לא מיתקנת, ולכן אנחנו לא משאירים חוק עם חורים כמו גבינה שווייצרית - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה חורים? זה כל מה שהייעוץ המשפטי אמר. מבחינתך זה חורים.

עמית הלוי (הליכוד):

- - אלא אנחנו סותמים אותם. אני אומר לך מה החור הראשי, ואני לא חושב שזה במחלוקת כאן. החור הראשי הוא שמעל - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה החור הראשי?

עמית הלוי (הליכוד):

אני מסביר. מעל 90% מערביי ישראל – יש פה כמה במשכן, את יכולה לשאול אותם, וזה אני אומר לך גם מידע אישי, מכל המקומות, אני מבקר במקומות הללו – צורכים את אל-ג'זירה על ידי צלחות לוויין. ולכן, לא השתנה כלום מבחינת הרגלי הצריכה. לא השתנה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - תקשורת ערביי ישראל, באצטלה של חיילי צה"ל, << דובר_המשך >> ואתה כל הזמן עושה את זה. כל הזמן.

עמית הלוי (הליכוד):

לא, לא, לא. יש דוח של השב"כ, יש דוח של צה"ל, יש דוח של המל"ל, מירב, על רצח, על רצח, רצח חיילים, רצח אזרחים, אגב. הינה אני אומר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפסיק, תפסיק - - -

עמית הלוי (הליכוד):

גרמת לי לומר, אני אומר – רצח אזרחים. אל-ג'זירה רצחה פה אזרחים, ממש, ממש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה משכנע אותנו? אנחנו הצבענו בעד החוק של אל-ג'זירה. הצבענו בעד.

עמית הלוי (הליכוד):

רגע. ולכן הצבעת על חוק חסר, ועכשיו יש לך הזדמנות להשלים אותו. וההשלמה תהיה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, לא - - -

עמית הלוי (הליכוד):

יש כמה השלמות בחוק שאני הצעתי, אבל אני לא רוצה להאריך, ואני אומר לך מה הפרצה העיקרית שאותה אני סותם בהצעה הזאת, וגם חבר הכנסת קלנר בהצעתו סותם, והיא שלא יוכלו –המחוקק, הכנסת, מאפשרת לממשלת ישראל להשתמש בכל דרך כדי לסגור את הערוצים הללו ואת ההגעה שלהם, של החומר הברברי והרצחני הזה, לאזרחי ישראל. ולכן, זה לא כל כך חשוב אם זה באינטרנט או בצלחות לוויין. הדברים הטכנולוגיים גם משתכללים. היום את יכולה לאסור חלק מהשידורים, מחר יותר. אנחנו ככנסת צריכים לומר את הדבר הפשוט: במדינת ישראל או בכל שטח שבאחריותנו, לא יתקיימו שידורים גבלסיים מהסוג הזה של אל-ג'זירה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מבקש – אמרתי גם לשר התקשורת בוועדה ואני אומר את זה גם כאן לכולנו. החוק הזה מתמזג עם אותו חוק של חבר הכנסת קלנר במטרה אחת, והיא לאפשר בישראל שידורים פתוחים, חופשיים, אבל חופש השידור הוא לא החופש לרצוח, הוא לא החופש להסית. ואת זה אנחנו עושים בסתימת החורים בחוק המקורי ונעשה את זה בצורה רצינית, יסודית, לטובת הביטחון שלכם, אזרחי ישראל. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחבר הכנסת עמית הלוי. להצעת החוק הזו ביקשו להתנגד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר יעקב מרגי:

סליחה. לפני כן, עמדת השר, נכון. אתה רואה, הלהט שלי לבוא ולרצות את חברי הכנסת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

להתנגד למשהו.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, נכון. אני מזמין את שר התקשורת, השר שלמה קרעי, להציג את עמדת הממשלה להצעת החוק. עשר דקות לרשותך, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, ראשית, הצעת החוק הזו של חבר הכנסת עמית לוי היא הצעת חוק ראויה וטובה, וניסיון נוסף לסתום פרצות במציאות הקיימת. התחלנו מתקנות לשעת חירום, עברנו לחקיקה כהוראת שעה, אנחנו עוברים עכשיו בוועדה לביטחון לאומי להפוך אותה להוראת קבע. יש כמה פרצות בחוק. יש רשתות חברתיות כמו יוטיוב, שהערוץ אל-ג'זירה משודר בהן בשידור חי, ואת זה אני מקווה שכבר יסתמו בהצעת החוק שנמצאת בדיון, ובשבוע הבא אולי כבר תהיה הצבעה לקריאה שנייה ושלישית אצל חבר הכנסת פוגל בוועדה לביטחון לאומי. יש את הסוגיה של הלוויינים, שהיא סוגיה שאם אנחנו מכריחים אותה בחוק, יש התנגדות של האוצר. הסיכום היה שאנחנו מביאים את החוק, כי אנחנו כרגע נמצאים בלי חוק למעשה. להשאיר את המצב פתוח לגמרי, פרוץ לחלוטין, זה יותר חמור בעיניי, ולכן הסכמנו לבוא ולהעביר חוק, את המקסימום שנצליח להוציא ממנו בהסכמות עם האוצר ועם מי שצריך.

עמית הלוי (הליכוד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה בסדר. אני מסכים, אני מסכים. אמרתי, יכול להיות שזה יקרה כבר בחוק של קלנר, בשבוע הבא. אם זה דבר שהוא בלי לחייב עלות תקציבית של עשרות מיליוני שקלים, כמו שהם אמרו, אלא משהו שיינתן לשיקול דעתו של שר הביטחון – זה משהו שמבחינתי וגם מבחינת האוצר הוא בסדר גמור. צריך לסגור איתם את הדבר הזה. אם לא, אז את החוק של קלנר נעביר בקריאה שנייה ושלישית, נסתום עוד משהו, ובחוק של עמית הלוי נמשיך לדון כדי לפתור את שאר הדברים. אבל המטרה שלנו כאן בכנסת בסופו של דבר זה לטייב, לגרום לחוק טוב יותר להגיע מפעם לפעם. אנחנו עכשיו הופכים את זה להוראת קבע, הדברים האלה מאוד ברורים. אני לא מבין את הערת הביניים של חברת הכנסת בן ארי - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה לא מבין?

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - שאומרת שלא מבינה את זה, למה אנחנו הופכים להוראת קבע, שלא מבינה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני חייבת להתייחס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם יש כאן גופים שגורמי הביטחון אומרים שהם פוגעים פגיעה ממשית בביטחון המדינה, למה אנחנו צריכים בכלל להתווכח אם צריך לנסות לחסום אותם בכל דרך או לא? לא על זה הוויכוח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אסביר לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוויכוח יכול להיות תקציבי, הוויכוח יכול להיות שמבחינה טכנית אולי אין אפשרות לעשות את הכול, אבל מבחינה מהותית, מה אתם מתנגדים לחסום את אל-ג'זירה ואל-מיאדין? הם פוגעים בחיילי צה"ל, פוגעים באזרחי ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להסביר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה את אומרת? נשאיר את המצב כמו שהוא, שימשיכו לשדר ביוטיוב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, למה - - - אמרת לי: מירב, החוק שאת רואה זה לא החוק שיעבור? אמרת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז הסברתי עכשיו, לא הקשבת לי. אבל אמרתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הקשבתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הסכמנו להביא את החוק בהסכמה של משרד האוצר, ושלא יהיו העלויות התקציביות שיש בסוגיה הזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. אמרת עוד דברים - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזה עוד דברים? אני מסביר, אני אחזור עוד פעם. אמרתי בוועדה ככה: קודם כול, הבסיס הוא שהחוק יעבור כהוראת קבע, שלא יהיה תלוי במצב חירום מיוחד בעורף.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה, אין בעיה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יפה, זה הבסיס. מעבר לזה, כל פרצה שנצליח לסתום זה טוב. אם לא נצליח כי לא תהיה הסכמה, אז לא נעשה את זה, אז נחכה לחוק של עמית הלוי, אבל באופן מהותי - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, אבל - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו משכנו את ההסתייגויות, ובאמת האופוזיציה תמכה, כי אף אחד לא רוצה באמת שיפגעו בחיילי צה"ל, זו הסכמה של כולם. למה היית צריך להביא את החוק הזה, שאתה יודע, יש פה בפנים דברים שהתנגדנו אליהם? תסביר לי אתה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני מסביר. החוק הזה הוא היכולת הטכנית שלנו להביא חוק במהירות, לסתום את המצב הקיים. אנחנו עכשיו נמצאים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל זה הערות של הייעוץ המשפטי. מה זה לסתום?

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע. זה בסדר שיש הערות של הייעוץ המשפטי לממשלה. הם לא קובעי מדיניות כאן, תפסיקו לחשוב - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור? אנחנו מתייעצים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - שאם יש הערה של הייעוץ המשפטי לממשלה, זה קודש קודשים. זה בסדר, זה בסדר שיש - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה? יש - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא, זה פשוט ההחלטה של ועדת השרים, אני אקריא את ההחלטה של ועדת השרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקריא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אקריא, תכף. זה בסדר שיש הערות, ואפשר לקבל חלק מהן ולהסכים איתן ואפשר להתווכח על חלק. למשל, ההערה שבזמנו לא הצלחנו להכניס – לסגור את השידור החי ביוטיוב. אני לא מקבל את זה. את מתנגדת שנגיד ליוטיוב לסגור את השידור החי של אל-ג'זירה? יש סיבה מהותית להתנגד?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אגיד לך איפה הבעיה שלי. הבעיה שלי היא שכל הדברים שכולנו קיבלנו, כולל קלנר ועמית הלוי, שישבו איתנו בוועדה, וקיבלו את ההערות של הייעוץ המשפטי – מה הוא הלך ועשה? הלך, כתב את כל ההערות, ועשה הפוך והביא את החוק הזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני אסביר. אבל זה תהליך חקיקה שמטייב את עצמו, זאת הדמוקרטיה. בהתחלה הלכנו, אמרנו: תפסת מרובה לא תפסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מסביר. בחוק הראשון אמרנו: תפסת מרובה לא תפסת. חברת הכנסת בן ארי, בחוק הקודם אמרנו: תפסת מרובה לא תפסת. בואו נכניס צעד, רגל בדלת, נסגור את התחנות של אל-ג'זירה, נחרים להם ציוד, נוריד אותם מאתרי האינטרנט, נסגור אותם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה היה בחוק הקודם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, זה מה שאני אומר, בחוק הראשון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

מסכים, אבל לא הצלחנו להשיג בחוק הראשון, לא את הלווייני ולא את הרשתות החברתיות ולא את הסיפור הזה של ביקורת שיפוטית שקבועה בחוק, כשזה גם ככה קיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה אתה מוותר על ביקורת שיפוטית? מי יבקר אותם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, יש ביקורת שיפוטית בכל מקרה על כל דבר במדינה. הרשות השופטת, יש לה מקום של כבוד גם בלי שתכניסי את זה לחוק הספציפי הזה. אנחנו לא רצינו שיהיה כתוב במפורש שחייב כאילו איזשהו אישור תוך שלושה ימים. זה מה שלא רצינו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה? למה?

קריאה:

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה? כי לא יכול להיות, אני אסביר לך.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה עולה להתנגד. לא? מילא, היא לא עולה להתנגד, אני מאריך אפי, אבל - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אסביר לך למה. אני אסביר לך למה, מירב. כי כאשר גורמי הביטחון מחווים את דעתם שגוף השידורים הזר הזה פוגע פגיעה ממשית בביטחון המדינה, זה עבר בממשלה ובקבינט, ראש הממשלה שוכנע, עברנו את כל התהליך הזה – למה דעתו של שופט יחיד חשובה יותר מכל גורמי הביטחון במדינת ישראל? למה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז מה זכות העתירה של אותו גוף?

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש זכות עתירה לכל אחד במדינה. אבל לא צריך לקבוע שתוך שלושה ימים, בדחיפות, זה צריך להגיע לבית המשפט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יודעת, נשמה. אבל תסביר לי, שנייה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה הדבר שהתנגדנו לו. אבל אני אמרתי עוד דבר בוועדה, רגע. אני אמרתי עוד דבר בוועדה. גם אם אני מתנגד לדבר הזה, זאת מחלוקת אחרת, גדולה מאוד, של מאבק בין רשויות. אני יכול להתפשר על זה. והתפשרתי על זה בחוק הקודם, כי ביטחון המדינה חשוב לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני מסכים. לכן אני אומר גם כאן אותו דבר. בחוק של - - - אם זו תהיה הברירה – נתפשר בדבר הזה. אבל אנחנו מנסים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת משמאלי – ששון גואטה, משה סעדה, מה היה אתמול, חוויות מאתמול יש בפרסה, לא פה. גב לדובר. אילוז, גם כן. וגם ואטורי. חוויות מאתמול בפרסה. בבקשה, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני. גם אם אני מתפשר באופן נקודתי, זה לא אומר שאני עוזב את המאבק הזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה אתה מתפשר בחוק של עמית הלוי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אומר, אני מסכים עם כל מילה בחוק של עמית הלוי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין פשרות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. כשנגיע לוועדה, אם נצליח להעביר אותו כמו שהוא – לא, תכף אני אקריא גם את ההסתייגויות.

היו"ר יעקב מרגי:

את רוצה לעשות פה קריאה טרומית, ראשונה, שנייה ושלישית?

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - הוא מעביר את הזמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תכף אני אקריא את ההסתייגויות של ועדת השרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא נשמע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל ברור שמפעם לפעם אפשר לטייב דברים בחקיקה. וזה מה שאנחנו עושים כל פעם כשבאים עם תיקונים נוספים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על זה אנחנו לא מסכימים. זה לא טיוב, זאת הרעה של החוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

של מה? על איזו סוגיה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

של החוק הקודם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

על איזו סוגיה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כדי להעביר את זה להוראת קבע – מקובל. אבל העובדה שהוצאתם את הביקורת השיפוטית כשמדובר בכלי של תקשורת זרה – מה ההבדל בינינו לבין מדינה של דיקטטורה? תגיד לי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא הוצאנו את הביקורת השיפוטית. יש זכות לעתור לבית המשפט על כל החלטה, לכל אזרח. זה קבוע. מה שאנחנו מתנגדים לו זה לקבוע את הביקורת השיפוטית אוטומטית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל זה מה שהיה בחוק הראשון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר, אבל התפשרנו על זה, ואנחנו חושבים שיש מקום לקיים דיון מחדש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אני לא התפשרתי על זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין בעיה. יש מקום לקיים דיון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אל תגיד לי שזה קשור לחיילי צה"ל. פשוט לא התפשרתי על זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את צודקת. הסוגיה הזאת של הביקורת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שעמית אמר לי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הסוגיה הזאת של הביקורת השיפוטית לא קשורה לפגיעה בביטחון המדינה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את צודקת, אני מסכים. אבל יש לנו מחלוקת גם על זה. אפשר להביא את זה לדיון, מותר לדבר על זה. אני אקריא את ההחלטה של ועדת השרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקריא, תקריא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצעת החוק תקודם בהסכמת שר התקשורת ושר המשפטים. המל"ל יוסר מנוסח הצעת החוק. זאת אומרת, המל"ל הוא לא אחד מגורמי הביטחון שמחווים את דעתם, אלא הוא גורם מתכלל, כמו שהיה עד עכשיו. וסעיף 2(1)(א) יוסר מנוסח הצעת החוק. חבר הכנסת הלוי, מה זה סעיף 2(1)(א), שיוסר? אתה יכול להזכיר לנו?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

פגיעה ממשית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אה, פגיעה ממשית. שיישאר העניין הזה של פגיעה ממשית בביטחון המדינה כמו שהיה בחוק הקודם. אלה ההסכמות שהיו בוועדת השרים. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, לתמוך – לתמוך בחיילי צה"ל, לתמוך באזרחי ישראל ולהגן על ביטחון המדינה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר התקשורת שלמה קרעי. חבר הכנסת גלעד קריב ביקש להתנגד להצעת החוק, והוא מוזמן לנמק את התנגדותו, ולהישאר נאמן להתנגדותו גם בהצבעה. עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, הצעת החוק הזאת מתאימה לצפון קוריאה, לטהראן. הצעת החוק הזאת, אחרי כל הפלפולים, תאפשר בסופו של דבר למפקחים של משרד התקשורת ולשוטרים להיכנס לבתים של אזרחי ישראל הערבים ולמנוע מהם לצפות בשידורים של ערוצים מהעולם הערבי. מה שאמרה חברת הכנסת בן ארי מדויק. הצעת החוק הזאת היא הביטוי המיטבי לתופעת המדרון החלקלק. יושבים במשך חודשים, עובדים על הצעת חוק, מגיעים לאיזונים ולבלמים נחוצים כדי להבטיח שנושא רגיש כמו חסימת שידורים במדינה דמוקרטית – שהנושא הזה יטופל במידה הנכונה, וכמה חודשים אחרי הבאת החוק הזהיר מביאים לכאן חוק קיצוני שיהפוך מאות אלפי אזרחים, בסוף, בקצה הדרך, לעבריינים, כי הם צופים בערוץ שמשודר מהעולם הערבי. הסיבה שבחוק המקורי הוכנסה ביקורת שיפוטית מקדימה היא כדי לאזן בין צורכי הביטחון לבין זכויות היסוד. זאת הסיבה מדוע נדרשת פגיעה ממשית בביטחון המדינה ולא צל-צילה של פגיעה. אבל אתם תמיד נגררים לקיצון. אתם כביכול מקדמים חוקים באחריות, אבל אז אתם נותנים לגורמים הכי קיצוניים לעצב את סדר-היום. הצעת החוק הזאת היא הצעה מסוכנת, היא הצעה שתביא לפגיעה לא מידתית בחופש הביטוי ובזכות של אזרחים במדינת ישראל לצרוך ערוצי תקשורת. אחרי שאמרנו את זה, תאמר לי, אדוני השר. שמעתי שדוברות הליכוד מתכוונת להחזיר את יונתן אוריך לעבודה מלאה - - -

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, מה קרה? מה קרה?

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, מה קרה? מה קרה? לא צריך לצעוק.

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו, אני לא מצליח להבין, אם אלג'זירה - - -

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

רגע, תן לי לעזור לך. חברי הכנסת, אם מישהו חושב שמהצדדים שומעים אתכם או מבינים מה שאתם אומרים – אתם טועים. רואים כמה חברי כנסת צורחים, לא מבינים על מה הם צורחים. לכן – קריאת ביניים. קריאת ביניים נועדה לשנייה, לא ליותר. בבקשה, תמשיך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גלעד קריב (העבודה):

אני אחזור לעניין. אם אלג'זירה, ערוץ שידור שמשודר מדוחא ומוכוון כל-כולו על ידי השלטון הקטרי – אם הערוץ הזה הוא פגיעה חמורה בביטחון ישראל, איך תנועת הליכוד לוקחת סוכן קטרי?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אדם שקיבל מאותו שלטון - -

היו"ר יעקב מרגי:

כמה זמן? תודה, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

- - תשלומים וממון רב – איך אתם מחזירים אותו להיות עובד של מפלגת הליכוד?

היו"ר יעקב מרגי:

אתה דקה אחרי הזמן. תודה. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

תחליטו, טרור או לא טרור? כמה צביעות. סוכנים קטרים בשירות הליכוד.

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אתה יודע שהסבלנות של היושב-ראש מתאפסת, גלעד, מתאפסת, כשלא מקשיבים ליושב-ראש. והינה, אני אומר לך, זה יבוא בחשבון - - -

גלעד קריב (העבודה):

עשרים שניות - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נתתי לך. ואני אומר לך די – תפסיק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - לסיים משפט.

היו"ר יעקב מרגי:

אז להבא, בדיון הבא, הגמישות תיעלם. אתה רוצה להשיב? השר לא רוצה להשיב. חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון – מניעת שידורים), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – 34 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון – מניעת שידורים), התשפ"ד–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא מפריעים בזמן ההצבעה. חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 47, נגדה – 34. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון – מניעת שידורים), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, אנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק איסור הפליה במוצרים - - -

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת רוטמן, מה זה? מירב, תודה. אני באמצע להקריא את סדר-היום. עם כל הכבוד, אני נלחם עם עצמי – עם מיקרופון, עם צעקות, ולא שומעים אותי. נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אני מודה לה על היעילות, היא הייתה מוכנה והיא כבר פה. לעיתים אנו קוראים לחברי כנסת והם רק נזכרים לאסוף את הכבודה ולהגיע. פנינה, כל הכבוד. עד עשר דקות לרשותך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה על הקומפלימנטים. כנסת נכבדה, חברי כנסת יקרים, אני אגיד לך, היושב-ראש - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר דיכטר, מקלב. השר דיכטר, תודה. אין קול ואין עונה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל הזמן רץ, הזמן רץ.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת מקלב, מה זה ההתעלמות הזו? בבקשה, גברתי.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הזמן רץ. רק תוסיף לי, בבקשה.

היו"ר יעקב מרגי:

איפסתי לך, והכול מתחיל מחדש.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק) – אני מנסה להביא לכך שהתיקון הזה יעבור, תקשיב, משנת 2018. עכשיו, יש כאלה שיגידו לי, פנינה, למה את לא מתייאשת ואת שוב ושוב מעלה את החוק להכפלת הפיצויים בגין אפליה וגזענות? התשובה שלי, כמו שהגזענים לא מתייאשים ופוגעים יום יום ומפלים יום יום אנשים ששונים מהם על רקע צבע עור, על רקע מגדר, על רקע לאום, אז גם אני לא אתייאש. ואני אומר, המאבק שלי על החוק הזה, חוק הפליה, והכפלת הפיצויים בגין אפליה וגזענות, הוא בעצם מאבק על פניה של מדינת ישראל. אל תתבלבלו, זה שהחוק שלי נופל זה לא כישלון שלי, זה כישלון של מדינת ישראל, ממשלת ישראל והקואליציה. עכשיו בואו נדבר בכנות. העלה כאן לא מזמן חברי חבר הכנסת מאיר כהן הצעת חוק שתפסיק את האפליה בסמינרים ובבתי הספר של המגזר החרדי. עכשיו יש פה חברים שאני מאוד אוהבת מהמגזר החרדי, ואני שואלת אתכם, אתם יודעים למה החוק הזה נופל? כי רוצים שילדות מזרחיות שלומדות בסמינרים רק למזרחיות ימשיכו להישאר בכוך שלהן, וחס וחלילה, גם אם אין להן מקומות לימוד ועשרות ומאות לא מוצאות מקומות לימוד, אז שהן לא יוכלו לתבוע. עכשיו תראו איך זה משליך על הכול. כי החוק שלי, שמדבר על הכפלת פיצויים – האמת, לא נעים לי להגיד, פיצויים עלובים. מ-50,000 ביקשתי להגדיל את זה ל-120,000. תחשבו מה קורה לבן אדם רק בגלל שהוא יוצא אתיופיה. מגיע למועדון, אומרים לו, אתה לא נכנס, זו מסיבה סגורה; או בא ילד, רוצה להירשם לבית ספר – ואני עכשיו אספר לך סיפור מאוד כואב. אסצ'אלו סמה, זכרו לברכה, מפתח תקווה, היה חייל שנהרג במלחמת חרבות ברזל. אני הלכתי לנחם את המשפחה, ואז האבא חיבק אותי ואמר לי, את זוכרת? את זוכרת אותו, את אסצ'אלו? אמרתי לו, מה זאת אומרת? הוא אומר לי, את היית צעירה ובהיריון, לא רצו להכניס אותו לכיתה א', לא רצו להכניס אותו לאף בית ספר, לא רצו לקבל אותו. את זוכרת שנאבקת ובסוף הוא נכנס? וכמה סיפורים כאלה יש לנו? אותם אנשים שנפגעים מאפליה וגזענות, תחשבו על זה, הם נאלצים להתמודד עם כך – הם לוקחים עורך דין, היום, עורך דין – עוד לא נשמת, בכלל לא דיברת – 50,000 שקל שכר טרחה. הלכת לבית משפט, נגררת שנה, שנתיים, שלוש, ובסוף בא השופט ואומר, הידיים שלי כבולות, ידיי כבולות, אני יכול לפצות רק עד 50,000 שקלים. עזבו שקשה לאנשים במדינה הזאת בכלל לאמוד את הנזק של אפליה וגזענות, ומה זה עושה לילד ומה זה עושה לילדה ומה זה עושה לצעיר שזה עתה השתחרר מהצבא והלך רגע למועדון ולא קיבלו אותו, או בסופר, שלא מוכנים למכור לו – כל אלה לא בדיות, זו מציאות – או נהג אוטובוס שמוריד ילדים, ואומר להם, אתם לא, לא. אתם לא עולים לאוטובוס. עכשיו, תבינו שאותם אנשים מבינים שאין להם בכלל סיבה ללכת לבית המשפט. למה ילכו לבית המשפט? בשביל שאחר כך יקבלו בממוצע 20,000 שקלים, אחרי ששילמו 50,000, 60,000 שקלים לעורך הדין? איזו מדינה אנחנו? לא מצליחים לתקן עיוותים ועוולות. שר המשפטים, אני בטוחה שאתה בעד זה. אתה מדבר על זה שצריך לתקן אפליה. אבל אפליה זה לא עסק פרטי, גזענות זה לא עסק פרטי. המדינה צריכה לבוא ולומר: המאבק באפליה וגזענות זה ערך עליון. אנשים לא אמורים להתמודד עם זה לבד. ולכן, לפני כשנה, אדוני היושב-ראש, אני חוקקתי חוק שלפחות את החלק של הנטל עם עורך הדין אנחנו נוריד, כך שעורך הדין יינתן מהסיוע המשפטי בחינם, בחינם, במקרים של אפליה וגזענות. זה היה תקדים וזה מצוין, וזה חוק סופר-משמעותי. אבל מדינת ישראל וממשלת ישראל לא יכולה להגיד מצד אחד: כן, אתם צודקים, אפליה וגזענות זה נגע רע בתוך החברה הישראלית; ומצד שני לא מוכנים לשחרר את הידיים הכבולות של שופטים. לא מוכנים לומר: אנחנו נכפיל, המחוקק יכפיל את הפיצויים בגין אפליה וגזענות. אני אומרת לך, הדבר הזה הוא נגע רע. וצריך לתת כלים לאזרחים, ולא לכבול אותם.

היו"ר יעקב מרגי:

פנינה, אולי בדקת את זה – את יודעת לומר לנו אם 50,000 הם כן נתנו? הם כן קנסו?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא. זה מקרים נדירים.

היו"ר יעקב מרגי:

גם זו בעיה כשלעצמה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני עשיתי את הממוצע, אבל ברגע שאתה שם להם תקרה אתה מאותת לא נכון. המחוקק צריך לאותת: אנחנו רוצים שתעלו. והאיתות הזה צריך להינתן על ידי תיקון החוק, ושהמחוקקים מהבית הזה, נבחרי הציבור, יגידו: אנחנו לא נוותר במקרים כאלה. עכשיו, אם אתה הולך למקומות אחרים בעולם הפיצויים במיליונים. במיליונים הפיצויים, לא בעשרות אלפי שקלים בודדים. שלא לדבר על זה שהרבה פעמים תעצומות הנפש – זה הטרדה נפשית. גזענות ואפליה זה הטרדה נפשית, זה ריסוק הנפש, בטח כשמדובר בגילאים צעירים. זה כובל אותם, זה מוריד אותם, זה פשוט לשים להם חסמים על גבי חסמים. אז החוק הזה הוא חוק מאוד מאוד חשוב. ותדעו לכם, כל אלה שמצביעים נגד החוק הזה, אני רק יכולה לומר לכם: תתביישו. תתביישו, כי אתם מפקירים אחים ואחיות. מי שלא מצביע בעד החוק הזה ממש לא אכפת לו מיהודי אתיופיה ולא אכפת לו משוויון בחברה הישראלית. ואל תדברו על שוויון ותביאו לנו רפורמות משפטיות, כשאתם לא מסוגלים להצביע על חוק כל כך פשוט, שבא ואומר: ממגרים ונאבקים באפליה וגזענות. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור להצעת החוק הבאה שלי שתעלה – מענק למשפחות חטופים ולמשפחות של חטופים ששבו חללים, אחרי שנתיים מאוד מאוד קשות. אנחנו רואים חטופים שבחיים ואני לא מצליחה להבין איך אנחנו מרשים לעצמנו, איך אנחנו מסוגלים להרשות לעצמנו שהם יושיטו יד, יבקשו נדבות מהציבור, בגלל שאנחנו דוחקים אותם למקום הזה. יש חטופים ששבו מהשבי אחרי התעללויות מיניות, אחרי מאות ימים שהם היו נידחים בחושך, באפלה, ולא מסוגלים לשרוד את היום-יום, ואנחנו מוסיפים עליהם נטל כלכלי. שלא לדבר על משפחות שלמות שהיו בטבח בעוטף עזה, ולא מסוגלים לחזור לביתם, לא מסוגלים. ומי יכול לבוא אליהם בביקורת? אבל הבית שלהם לא ברשותם, כי אין שיוך בקיבוצים שהם נמצאים בהם. לאנשים האלה אין קורת גג. אנחנו מפקירים אותם להיות נוודים ופליטים בארצם. אז הדרך היחידה לתקן את זה היא לאפשר להם מענק. מענק לכל חטוף וחטופה, מענק לכל משפחה של חטוף שנרצח והובא לקבורה, כדי שלא יהיה אות קלון על מצחן של מדינת ישראל וממשלת ישראל. תסתכלו עליהם בעיניים. לא מספיק שמחבקים אותם והולכים להזיל דמעה איתם אחרי שהם חוזרים, ומבקשים מהם שיבואו לכל העולם ויספרו מה חמאס עשה להם. בואו נשאל מה אנחנו עושים להם עכשיו. למה עמותות צריכות לגייס להם כספים? אתם יודעים שעמותת להושיט יד גייסו כספים לביבס וליהלומי? גיוס המונים. אני מתביישת. בושה ונכלמת. וכל אחד פה צריך להתבייש. ותקשיבו, התשלומים האלה שאני מציעה בחוק הם לא מעל 4 מיליארד שקלים. אני רוצה להזכיר לכם, הכספים הקואליציוניים בתקציב הקודם עמדו על 5 מיליארד שקלים. 4 מיליארד שקלים כדי למחות את אות הקלון מעלינו; 4 מיליארד שקלים כדי לעזור למי שהופקרו; 4 מיליארד שקלים כדי לעזור למשפחות לשרוד את היום-יום. ואני אגיד לכם, הגשתי עוד הצעת חוק: כל מי שנרצח ב-7 באוקטובר, מהמסיבה או מהעוטף או בשדרות או באופקים – כולם צריכים לקבל את הסיוע של המדינה. המדינה, הממשלה, תכניס ידה לכיס, כי היא ידעה לעשות את זה, היא יודעת להעמיד קופסאות קורונה, היא תדע להעמיד תקציב בשביל האנשים האלה שהופקרו לנפשם לשרוד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כי כולכם צריכים לזכור את זעקות השבר, זעקות התחינה שנחלץ אותם ואת זעקות מי שנגררו והיו בתוך השבי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אם אנחנו רוצים לשמור על הכבוד שלנו – אני מסיימת – אדוני היושב בראש, החוק הזה חייב לעבור היום.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מזמין את שר המשפטים להשיב על הצעת החוק. עד שהשר יתחיל להשיב, אנחנו מקדמים תמיד את האורחים ביציע כנסת ישראל. יום עבודה פורה של חקיקה פרטית בכנסת, אתם חווים את זה בלייב. ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת פנינה תמנו, אני מוכרח לומר, שמעתי את הדברים שלך ואני מתפלא, ממש מתפלא. את אמרת כאן מעל הדוכן שמאז שנת 2018 את מנסה לקדם את הצעת החוק, והינה באה ועדת שרים לחקיקה ואומרת לך: אנחנו רוצים לבחון את הדבר הזה לעומק בצורה רצינית, מסודרת, מבקשים שבועיים דחייה, שבועיים – ולא, ולא, ולא.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר המשפטים יריב לוין:

ואז, אדוני היושב-ראש, התמיהה שלי אפילו גדלה עוד יותר כי אני נזכרתי – אומנם כבר עברו כמה שנים, אבל זה לא היה כל כך מזמן – זכרתי שאתה ואני ישבנו פה בספסלים האלה, ואם אני זוכר נכון, חברת הכנסת תמנו ישבה אז במעגל הזה, הפנימי, של שרי הממשלה - -

היו"ר יעקב מרגי:

העלית חיוך על פני חברי - - -

שר המשפטים יריב לוין:

- - של שרי הממשלה - -

היו"ר יעקב מרגי:

היא הייתה שרה.

שר המשפטים יריב לוין:

- - והייתה שרה בממשלה. זאת אומרת, לא רק שמשנת 2018 הדבר הזה לא התקדם כי מנעו ממך, אלא שאת ישבת כאן כשרה בממשלה במשך – אומנם זה נכון שאת הממשלה הרעה שהקמתם אז הצלחנו להפיל די מהר, אבל בכל אופן הייתה לכם שנה שלמה של עבודה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר המשפטים יריב לוין:

ואני שואל: אם זה כל כך דחוף, אם זה בלתי ניתן להעלות על הדעת שאנחנו נחכה שבועיים, איך יכול להיות שלא טיפלת בזה שנה שלמה? אני גם רוצה להזכיר: הייתה לכם קואליציה, חברת הכנסת תמנו, שביום טוב נשענה על חודו של קול. זאת אומרת שהכוח שהיה לך כדי לדאוג שהדבר הזה יקרה היה כוח כמעט בלתי מוגבל. ואני שואל למה זה לא קרה. עכשיו, אני חייב לומר לזכותך, חברת הכנסת תמנו, אני חושב שאת עשית הרבה דברים טובים וחשובים, את יודעת שיש לי אלייך הערכה גדולה, לא משנה שיש בינינו חילוקי דעות, אבל יש לי אלייך באמת הערכה. ולכן מהמקום הזה אני שואל אותך, אני לא מבין, באמת לא מצליח להבין מה המטרה: לשאת כאן איזה נאום, או המטרה היא לנסות לקבל דבר ולעשות דבר נכון, ולתת פתרון לבעיה שאני לא חולק על כך שהיא נושא שצריך באמת לעסוק בו ולדון בו. ולכן אני מתפלא על כך, אבל כמובן שאם את מתעקשת – לנו אין ברירה, אנחנו זקוקים לזמן מינימלי כדי לבדוק את הדברים לעומק, ואם הדבר הזה לא מתאפשר, אז הממשלה תבקש מהכנסת להצביע נגד הצעת החוק בלית ברירה. עכשיו אני רוצה לומר עוד דבר. אני חושב שהצעת החוק הזו נוגעת בבעיה שהיא בעיה רוחבית, והיא חורגת הרבה מעבר להצעת החוק עצמה. אני חושב שהרעיון של הגדלת סכום הפיצויים בלא הוכחת נזק הוא בעיקרון רעיון נכון, ולמען האמת הוא רעיון שצריך להרחיב אותו, והוא נכון לא רק לנושא הזה. אני חושב שנוצרה מציאות שבה בגלל התמשכות ההליכים, יוקר ההליכים וכו', בשורה ארוכה מאוד של תחומים התוצאה היא שאנשים נותרים ללא הגנה וללא פתרון, כי אומנם יש להם לכאורה זכות בחוק, אבל היכולת שלהם לנהל את ההליך ולהביא אותו לידי גמר – ובסופו של עניין, כשהם כבר מגיעים לפיצוי, הפיצוי לא מכסה אפילו את עלויות ניהול המשפט ואת שכר טרחת עורך הדין שהם שכרו לצורך העניין הזה. אבל גם בהקשר הזה, אדוני היושב-ראש – ואני חייב להודות שזה אומנם היה לפני שחברת הכנסת תמנו כיהנה כאן בכנסת, ואת כאן כבר שנים ארוכות. אבל אני זוכר את הזעקות והמלחמה שנוהלה נגדי כאשר ניסיתי אז – ואדוני היה כאן, אז אתה ודאי זוכר את זה – להעביר חוק שיגדיל את הפיצויים ללא הוכחת נזק במקרה של פרסומי דיבה. הצעת החוק שהצעתי אז באה ואמרה שלא רק שנגדיל את העניין הזה, אלא שגם נקבע חובות שבאופן אוטומטי מביאות לכך שנטל ההוכחה בכלל יעבור לצד השני באופן מוחלט, אם לא אפילו קביעה מראש שהוא יהיה חייב בפיצוי. למשל, אני אתן דוגמה, במצב שבו יש פרסום ובכלל לא פנו לבן אדם וביקשו את תגובתו והתייחסותו, או במצב שביקשו את התגובה דקה וחצי לפני הפרסום, או במצב שביקשו את התגובה ולא פרסמו אותה בכלל, והדבר הזה הפך לשיטה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה לא עושים - - -

שר המשפטים יריב לוין:

יפה. אני כבר אומר לך, חבר הכנסת שטרן, אני מוכן לעבוד איתך על הדבר הזה, להביא את זה פה בהסכמה. אני חושב שזה דבר חשוב מאין כמוהו. אני אז הצלחתי להעביר את החוק בקריאה ראשונה במאמצי על ונחסמתי לפני הקריאה השנייה והשלישית. פה אני חייב להגיד, המאבק והניסיון שלי לעשות שינויים במערכת המשפט ולהביא לה יותר ודאות – ואגב, אני מקווה שנידרש כאן בקרוב לתיקון שכבר מוכן להצבעה לקריאה שנייה ושלישית, בעולמות החוזים. יש כאן צורך לייצר ודאות כדי לקצר תהליכים, לייצר קביעות שהן קביעות מאוד מאוד ברורות. הייתה לי שיחה, חבר הכנסת גינזבורג, הייתה לנו שיחה חשובה גם על הצעת חוק חשובה שלך, שנוגעת דווקא לעולם הפלילי, שנוגעת גם שם לעניין הזה של אם אפשר לערער על זיכוי או אי-אפשר, ובאיזה תנאים. ואני אומר, אפשר לקבוע כך, אפשר אחרת, זה לא איזה מדע מדויק, אבל מה שקובעים צריך להיות חד וברור. לקבוע מגבלה, אבל שבסוף אפשר לבטל אותה בשיקול דעת כזה או אחר ואז לייצר הליכים בלתי נגמרים כל הזמן – אני חושב שזה לא עובד, בטח בעומסים שהמערכות נדרשות לטפל בהם. והמציאות הזו שבה כאשר בדרך כלל מי שנמצא – בין שהוא במקום של מישהו שבאופן גזעני נמנע ממנו להיכנס למקום בידור או מי שלחלופין נאמרו עליו או נכתבו עליו דברי דיבה – ברוב המוחלט של המקרים הוא החלש, ומולו גוף חזק שאין לו בעיה לנהל תהליכים במשך זמן ארוך מאוד. ולכן אני חושב, חברת הכנסת תמנו, שגם לא במקרה ביקשנו זמן, כי אני חושב שצריך לראות ולחשוב ולגבש איזושהי הסדרה נכונה, רחבה, של העניין הזה. ולכן אני שב ואומר, אני חושב שאת נוגעת בנקודה נכונה, הנושא הוא נכון, הוא ראוי, המאבק שאת מנהלת בעניין הוא חשוב. אבל אני פשוט לא מבין – החיפזון לפעמים לא מועיל, בטח לא במקרה הזה, שכפי שאמרתי קודם, כבר שנים ארוכות ממתין להסדרה, ולא הוסדר גם בתקופה שאת ישבת סביב שולחן הממשלה. ולכן אני לא רואה שום הצדקה ושום מקום שהממשלה פשוט תסכים בלי לבדוק ובלי לראות, ובלי לעשות את ההתאמות שנדרשות בנושא הזה. אני רוצה לומר גם עוד דבר שהזכרתי אותו בהקשר של תביעות דיבה, אבל הוא נכון גם בעניין הזה. אני חושב שיש שני מרכיבים בתהליכים האלה. אחד זה הוכחת הפגיעה והשני זה הוכחת הנזק. עכשיו, אני מסכים שהגדלת סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק היא חשובה, אבל אני לא בטוח שזה מספיק, כי הבעיה העיקרית בהליכים האלה זה התמשכות ההליך סביב הפגיעה, ומה היה או לא היה וכו'. ולכן גם בדברים האלה אולי יהיה צריך לתת התייחסות ולתת אפילו הרחבה מסוימת של הצעת החוק. צריך כמובן גם לבחון את סוגיית הסכומים המתאימים והנכונים. צריך גם להגיד עוד דבר, וזו אולי הנקודה הכי מטרידה והכי קשה שמחייבת ליבון. תראי, חברת הכנסת תמנו, החקיקה שנעשתה בשעתו בעניין של תובענות ייצוגיות, בבסיסה יש בה רעיון דומה: בוא ניתן כלי יעיל ומהיר כדי למנוע הפרות ודריסות של זכויות, בדרך כלל של אדם בודד או של קבוצת אוכלוסייה שאין לה תמריץ ויכולת לנהל את ההליך. קרה מצב שהדבר הזה, שכוונתו הייתה מצוינת, הפך לכלי שמשתמשים בו כדי להוציא כסף מבעלי עסקים קטנים בהיקפים אדירים ללא שום הצדקה, בכל מיני תביעות סרק, שרובן אגב לא מגיעות לכדי דיון אלא נסגרות בזה שבעל העסק המבוהל רץ ומשלם כסף על דבר שאין לו שום הצדקה. צריך גם כאן לראות שלא מתוך הכוונה הטובה נגיע למקום אחר, שזה יהפוך למין ספורט כזה, שמגישים תביעות ללא בסיס, ללא הצדקה - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה, תם הזמן.

שר המשפטים יריב לוין:

- - ובעלי עסקים, בעיקר בעלי עסקים קטנים, שוב מוצאים את עצמם נדרסים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

ולכן אני אומר, זו סוגיה כבדה, רצינית, היא מצריכה דיון וליבון לעומק. ונוכח ההתעקשות להצביע עכשיו, בלית ברירה, נבקש מהכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת, עומדת לך הזכות להשיב גם להצעה. בבקשה, גברתי. שלוש דקות עומדות לרשותך, בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר המשפטים לוין, שמעתי בקפידה את דבריך, ואני רוצה לומר לך, אמרת שזה נושא רוחבי שצריך להסדיר אותו, אבל אתה יודע כמה מקבלים על הטרדה מינית ללא הוכחת נזק? אני אספר לך: 120,000 שקלים. אתה יודע כמה על לשון הרע? – לא מספיק, נכון, והייתי רוצה יותר. אתה יודע כמה מקבלים על לשון הרע? מעל 70,000 שקלים. עכשיו, לבוא ולצייר שדווקא במקום שמבקשים להכפיל את הפיצויים בגין אפליה וגזענות צריך לבחון את זה רוחבית – את התשובות האלה שמעתי. אתה טענת שכשהייתי שרה החוק הזה לא התקדם, אז בוא אני אספר לך – אתה זוכר את ממשלת החליפין? החוק הזה ועוד איך הגיע לכנסת, עבר בטרומית, ואתה רוצה לשמוע למה הוא נעצר? בגלל החרדים. הם לא מצמצו, הסתכלו לי בעיניים – אני לא אזכיר שמות – ואמרו לי: פנינה, זה לא יקרה. זה לא יקרה בגלל האפליה בסמינרים ובגלל האפליה במוסדות החרדיים בין מזרחיות לאשכנזיות. אתה מבין באיזו מדינה אנחנו נמצאים? במדינה שמנרמלת אפליה וגזענות. אז עכשיו להיתלות על הדבר הזה מבלי לבדוק, זה קצת מפתיע אותי. אבל בוא אני אספר לך גם מה היה בממשלה, כשהיה שר משפטים מהמפלגה שלי, אבי ניסנקורן, להזכיר לך. אני הלכתי עם אבי ניסנקורן יד ביד, ישבתי עם כל גורמי המקצוע, הם התעקשו – רבים מהם התעקשו שזה לא יקרה. לקחתי איתי את פרופ' יפעת ביטון, ואני הסברתי להם היטב מה זה גזענות. מה הבעיה העיקרית? שרוב האנשים שעוסקים בחוק בחיים לא חוו בכלל גזענות. בחיים לא סחבו אפליה. זאת הטרדה נפשית, זה ריסוק הנפש של ילדים צעירים. זה לשים עליהם שלשלאות. ואני לא אפסיק לומר גם את הנתון, שר המשפטים. שים לב לנתון שאני אומרת כבר חודש: 30,000 תיקים נפתחו מאז 2019 ליהודי אתיופיה, לקבוצה של 70,000 צעירים. אתה יודע מה זה אומר 30,000? זה לרסק קהילה שלמה, זה לתקוע אותה במקום. זה לבוא ולומר: גם הממסד יפלה אתכם, גם לא ניתן לכם מענים ונמשיך לפתוח לכם תיקים. בשונה מבעבר, שהיו מחאות – אגב, מישהו שאל אותי, אקטיביסטים חברתיים, מה השתנה מהמחאות? אתה יודע מה השתנה? מה לעשות, צריך לומר את האמת, כי אני מכירה – בתוך קהילתי אני חיה – שעכשיו הם לא מרביצים להם בתוך חדרי החקירה או בשכונות של יהודי אתיופיה, אבל מה כן? הם פותחים להם תיקים באופן סיטונאי. אז לפחות בתחום האזרחי, לא הפלילי, יש בידיך לשנות את הדבר הזה. אם הייתי ישנה, נרדמת, קופאת על השמרים, הייתי מצדיקה את מה שאתה אומר. אבל אני אומרת לך, החוק הזה עבר בטרומית, הוא כל פעם נבלם על ידי החרדים. הגיע הזמן לעשות תיקון, לכל הפחות להשוות את זה לתקדימים בחוקים אחרים. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רגע. אני מוכנה ללכת – אתה יודע מה, אחרי ששמעתי את התשובה שלך אני גם מוכנה להגיע להסכמה של דחייה לשבועיים, אם אתה מתכוון לבחון את זה ברצינות. שר המשפטים, אני מוכנה לדחות בשבועיים אם אתה מתכוון - - -

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אז למה קראת לנו? כולנו פה.

שר המשפטים יריב לוין:

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא שומע.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

האם אתה מוכן? אתה רוצה שאני אדחה בשבועיים – אני מוכנה. אם באמת אכפת לך מאפליה וגזענות, אני מוכנה. אתה לא רוצה לחכות שבועיים?

שר המשפטים יריב לוין:

אני אבחן, אבל זה לא יהיה תוך שבועיים. זה לא ייקח שבועיים.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מוכנה ללכת איתך על חודש שאנחנו נביא את החוק.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תראה איך היא מתפשרת.

שר המשפטים יריב לוין:

אני רוצה הצבעה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא רוצה הצבעה. אז אל תספר לאף אחד סיפורים על רפורמה משפטית בשביל לעזור למסכנים ולנידחים. אתה פשוט הכרזת שלא אכפת לך מאפליה וגזענות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצעת החוק הצביעו 42 חברי כנסת, נגד הצעת החוק – 51 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת ליבכם, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מענק לחטוף ששב מן השבי או למשפחתו של חטוף שנרצח בשבי וגופתו הושבה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת פנינה תמנו. הצעת החוק נומקה, ונשמעה בעניינה תשובת הממשלה ביום 9 ביולי 2025. לכן נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק מענק לחטוף ששב מן השבי. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק מענק לחטוף ששב מן השבי או למשפחתו של חטוף שנרצח בשבי וגופתו הושבה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצעת החוק הצביעו 40, נגדה – חמישה, אי לכך, אני קובע שהצעת החוק לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שירותי אבטחה, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אני מזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ' להציג את הצעת החוק. לרשותך כמובן עשר דקות, בבקשה, אדוני.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בן גביר צודק. הוא אומר: 30 שנה לא היה דבר כזה. אבל גם בזה הוא לא צודק. 77 שנה לא היה דבר כזה. מקום המדינה לא הייתה תקופה נוראה כזאת לביטחון הפנים של מדינת ישראל. 77 שנה, לא 30 שנה. הוא אומר: 30 שנה לא היה דבר כזה, מה שאני עשיתי. זה נכון, הוא עושה – לא דברים שקשורים לביטחון האישי של מי מאיתנו. ממש לא. הוא עושה דברים אחרים, פוליטיים. ביטחון אישי הוא לא מביא לשום מקום. האם היום, יום האזכרה לדוד בן-גוריון, האיש שהקים את המדינה היה מעלה על דעתו שגזען מסוכן כזה ישב על כיסא השר לביטחון פנים? האם היה יכול להיות דבר כזה שישב עבריין על כיסא השר לביטחון פנים? התוצאות בשטח נוראיות. כולם יודעים את זה, גם חבריו לקואליציה יודעים את זה ושותקים. כולם יודעים שמדובר בפרובוקטור, סוכן כאוס שביצועיו מזעזעים. 77 שנה לא היה דבר כזה. אין ביטחון אישי לאף אזרח או אזרחית במדינה. וגם אם הוא ימשיך לעשות סיבובים גזעניים וייסע ללקייה בלילה ויגיד "בארה בארה", ויריב עם כל העולם, הוא לא ישנה את המציאות. המציאות היא שהביטחון האישי של כל אחד מאיתנו, בכל רחבי מדינת ישראל, ברצפה. לא יעזרו לו גם סיבובים גזעניים על החברה הערבית. כי העובדה היא שהפחד, החשש וחוסר הביטחון נמצאים בכל יישוב בישראל. קמפיין בחירות שלם הוא עשה על אזור להב, להבים, באר שבע, כרמית, יישובים שהוא הגיע אליהם. בקמפיין הבחירות שלו הוא הבטיח שיהיה שקט, שלא יהיה ירי, שיוכלו להסתובב בכבישים בביטחון. קורה שם ההפך – מהומת אלוהים, יריות, חוסר ביטחון בכבישים. 77 שנה לא היה דבר כזה. בהרצליה – רימונים ויריות. בחדרה – מטענים, יריות, מכוניות מתפוצצות, רצח. ראש עיריית חדרה לוקח את מועצת העיר, יושבים ברחוב, ישיבת מועצת עיר על מצב הביטחון האישי המזעזע. בן גביר היה בחדרה? הוא לא מתקרב למקומות האלה. הוא מתקרב למקום שבו יש שנאה, שבו אפשר לרכוב על גלי השנאה – ברמלה, בלוד, ערים שבהן הוא עשה סיבובים פוליטיים למכביר. ראש העיר רביבו, שאחיו יושב פה כחבר כנסת, מדבר בצורה הכי ברורה. רביבו, ראש העיר לוד, שולח אתמול מכתב לתושבי שוהם, ואומר להם: תראו מה קורה. הוא לא סתם כותב להם את המכתב, כי בשוהם, ברחוב הראשי, באחד הרחובות, אדם עם קסדה, על אופנוע, יורה על בית – גומר לירות, לוקח את הרימון, פותח נצרה וזורק. כותב רביבו לתושבי שוהם: אני בוכה על הדבר הזה, תתעוררו. אני אומר לכם, חברי הכנסת של הליכוד, תתעוררו. שמתם סוכן כאוס, עבריין סדרתי, על כיסא השר – אלה התוצאות. זה לא סיפורים פוליטיים, זה תוצאות. יריות בשכונת הדר בחיפה – מי שרוצה מוזמן לבקר. דרום תל אביב – וואו, איזה סיבובים בדרום תל אביב על הזרים, על העובדים, על ההרחקה, על מה נעשה, על איך. מה שקורה בדרום תל אביב מאז שהוא שר, בשלוש השנים האחרונות, נהיה גרוע פי כמה וכמה. ומה בן גביר? מה עושה בן גביר? אין לו לאן לנסוע – לא לדרום תל אביב, לא לחיפה, לא להרצליה, לא לחדרה. הוא הולך על המוכר והידוע. קדימה, חברים, ניסע לאום אל-פחם. שם, על גלי שנאה, אפשר לעשות פוליטיקה, אפשר לעשות בחירות. שם אפשר לעשות. יפו – לפני שבועיים, בכיכר השעון, בערב, יריות. לא ברחוב ראשי – בכיכר השעון, כולם מבקרים שם. ליד בית המשפט בפתח תקווה – יש פה חברי כנסת מפתח תקווה – ליד בית משפט השלום בפתח תקווה, רוכב אופנוע. בשעות היום, קבוצת עורכי דין יוצאת משם עם אחד החשודים שהובא לשם, ורוכב אופנוע הולך ויורה. נכון, לא נפצע אף אחד. אתם יודעים איזה פחד היה שם ברחובות האלה? בן גביר היה שם? הוא לא מתקרב למקומות האלה. תלכו קדימה, תלכו צפונה, תלכו דרומה – סחיטת דמי חסות. והגרוע מכול הוא לא חוסר הביצועים, לא הגזענות, לא השנאה, לא ההסתה. יש על זה תוספת – התוספת היא שקר. היום מתראיין בן גביר באחת הרשתות ואומר: הפשיעה ירדה, הפשיעה ירדה. אתם חושבים שהפשיעה ירדה? אתם חושבים? אז תגידו לו. אבל אתם לא אומרים. במקום להגיד לראש הממשלה: קח אותו וזרוק אותו, אתם נותנים לו. עוד מעט אתם רוצים להעביר עוד תקציבים ממקום אחד למקום שני. זאת אומרת, אם הכישלון לא היה ברור כל כך, בואו נעצים אותו. אתם לא מעבירים מידע – אני אומר "אתם" כי זה הרבה שרי ממשלה – לא מעבירים מידע לוועדות הכנסת. אתם מסתירים בגלל הנתונים. לא מגיעים לוועדות – לא היה כדבר הזה – לוועדות הכנסת; לוועדה לביקורת המדינה, לוועדה לשוויון חברתי, לוועדה למעמד האישה. רוצים קצת נתונים, לשם שינוי, ולא שקרים? אתן לכם. 231 נרצחים בחברה הערבית, נכון להיום; 21% עלייה בתאונות דרכים קטלניות; 74% עלייה ברצח נשים; עלייה בפגיעות מיניות בילדים; סחיטת דמי חסות בכל הארץ, בכל מקום. אלה הנתונים. לבוא ולומר אז, הפשיעה ירדה? תגידו, אני אף פעם לא יודע מה הבעיה הגדולה יותר, זה הממונה, העבריין, או הממנה – נתניהו; הוא ידע את מי הוא שָׂם שם. האם נתניהו רוצה את הכאוס הזה? זה לא סימן שאלה – זה סימן קריאה, כן. נתניהו הוא סוכן הכאוס המרכזי. 77 שנים לא היה שר כזה, 77 שנה לא היינו בביטחון אישי כל כך נמוך. עכשיו, איך כל מה שאני אומר קשור להצעה הזאת? הרי יש פה הצעת חוק. אספר לכם סיפור. אתם תופתעו לשמוע שהצעת החוק הזו היא בכלל תזכיר חוק ממשלתי ששמנו על השולחן בממשלת השינוי. וכל מי שמדבר גבוהה-גבוהה על סחיטת דמי חסות צריך להבין: כל החוקים הפופוליסטיים שהעבירו עוצמה יהודית בוועדה של פוגל, אין בהם ממש ואין בהם שינוי. החוק הזה יכול להביא שינוי, אתם יודעים מדוע? כי אם החוק הזה יתקבל, לא יצטרכו מתלונן בעבירת סחיטה. העבירה של סחיטת דמי חסות היא עבירה מוחלטת. אתה נמצא, אתה רואה מישהו שומר, והוא שומר כשאין לו רישוי? זאת עבירה פלילית. החוק הזה – עבדו עליו שעות רבות וזמן ארוך. זו לא פעם ראשונה שאני מניח אותו פה בכנסת. הנחתי אותו בשנה הקודמת – הממשלה ביקשה חודשיים לעבודה. חבר'ה, זה תזכיר חוק ממשלתי. אני לא כתבתי את הצעת החוק, תאמינו לי, גנבתי אותה מהממשלה. הקטע היותר אבסורדי, שבן גביר עזב את הממשלה לאיזה חודשיים, ומה הוא עשה? לקח את הצעת החוק הזו - -

קריאה:

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

עזוב. - - והגיש אותה כהצעת חוק פרטית. היא הצעת חוק ממשלתית. אבל היום הוא שר בחזרה, והוא לא הגיש אותה והוא לא עושה דבר. הפשיעה משתוללת, והמצב במדינת ישראל הוא מצב קטסטרופלי. ואני אומר פה לכל החברים שחושבים שזה סיפור של ערבים – זה לא סיפור של ערבים, זה לא סיפור של יהודים; הסיפור הוא שפספסנו ואיבדנו את זה. וכל מי שגר פה, בכל מקום בארץ, יודע מה המציאות. הסחיטה היא לא בכפר כנא – הסחיטה היא בתל אביב ובחיפה ובירושלים. ואתם שותקים לממשלה הזאת ואתם לא אומרים את הנתונים. תביאו לפה את רביבו, ראש העיר לוד, שאומר עליו את המילים האלה: אין ביטחון בשום מקום ואי-אפשר לסמוך על הממשלה הזאת. והוא אומר לתושבי שוהם: אל תשבו בשקט, זה אצלכם. ואני אומר לכם, לא רק לתושבי שוהם, לכל תושבי מדינת ישראל: הממשלה הזאת הפקירה את הביטחון האישי. מעולם לא היו כל כך הרבה אנשים שמתו בתקופה הזאת. ובלי 7 באוקטובר – מתו בתאונות דרכים, מתו ברצח. זו תמונת המצב של "ישראל 2025". בן גביר הוא השר לביטחון פנים של מדינת ישראל, ונתניהו הוא הממנה, האיש הנורא שעליו דם של אנשים. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת סגלוביץ'. ברשותכם, לפני שאזמין את השר, ארצה לקדם בברכה את התלמידים שנמצאים ביציע האורחים, ברוכים הבאים. וכן, את החיילים בחטיבת כפיר, גדוד דוכיפת, שמסיימים אימון מתקדם, ועם פנים קדימה למבצעים נוספים – היו ברוכים, שמרו על עצמכם, ברוכים הבאים. השר עמיחי אליהו, בבקשה, עמדת הממשלה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מה, לספר עכשיו דברי תורה? מה שאני רוצה.

היו"ר יעקב מרגי:

עד עשר דקות עומדות לרשותך. בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

שר המורשת עמיחי אליהו:

תספר לי מי אמר את זה, ואני אגיד לך איך עושים את זה. אתה יודע שאני לא אמרתי את זה, נכון? אתה איש ישר דרך. אומנם אתה יושב במקום של מיקי לוי, אבל אתה יודע שלא אמרתי את זה מעולם.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא אדבר על - - - שלך, עזוב.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אמרתי או לא אמרתי? זו השאלה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מה, לא אמרת?

נאור שירי (יש עתיד):

אמרת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אמרתי?

נאור שירי (יש עתיד):

לא אמרת?

שר המורשת עמיחי אליהו:

ואם לא אמרתי? אני שואל.

נאור שירי (יש עתיד):

מרגיש לי כאילו: אמרתי, לא אמרתי.

שר המורשת עמיחי אליהו:

התשובה היא: לא אמרתי. חברים, דיברו כאן – לפני שאני מקריא את תשובת הממשלה ותשובת השר בן גביר, אני רוצה לומר דבר משמעותי. אני חושב שהיום דוד בן-גוריון – והאמן לי, יואב, אני עסוק במשנתו לא מעט - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן. אני עושה.

היו"ר יעקב מרגי:

למה אתה תמה?

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

לא, למה אתה תמה?

נאור שירי (יש עתיד):

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מציע לרבים מכם - - -

היו"ר יעקב מרגי:

גם אני, גם אני לומד - - - מה קרה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני בטוח שאם היו לומדים אותה בתוך מערכת החינוך הישראלית הייתם מגלים שבן-גוריון יותר קרוב לבן גביר מאשר לשמאל הישראלי היום.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

די, די.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני מוכן לעשות - - -

היו"ר יעקב מרגי:

קצת הכלה, קצת יכולת לשמוע דעה שהיא - - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא רק זה, עצם ההשוואה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא רק זה, דוד בן-גוריון במשך השנים גם מחה כנגד יהודים שאיבדו את הזהות שלהם, איבדו את הדרך שלהם, ולא מעט פעמים הזדהו עם האויבים של העם היהודי במקום לתמוך בעם היהודי. אני רק אקריא לכם פסקה קטנה שהקראתי אותה כבר השבוע: "ידוע הדבר" – כך הוא כותב, דוד בן-גוריון – "שעוד בימי הצארים לא ראו מהפכנים יהודים אוון בפרעות ביהודים". למה הם לא ראו בזה עוול? "באשר ראו בכך התקוממות האיכר הרוסי נגד בעלי הרכוש" – יעני, היו יהודים בברית המועצות, שעדיין לא הוגדרה אז ברית המועצות, שחשבו שהיהודים, שוב, הם הכובש גם בברית המועצות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מתי זה היה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

זה היה עוד לפני 1917. "באשר ראו בכך התקוממות האיכר הרוסי נגד בעלי הרכוש, והדם היהודי היה בעיניהם שמן סיכה לגלגלי המהפכה הרוסית".

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה הוא היה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

"ויוזמי הרדיפות" – תקשיב טוב – "נגד הלשון העברית והתנועה הציונית", כותב דוד בן-גוריון, "היו חברי המחלקה היהודית של המפלגה הבולשביסטית, ששנאתם לציון וללשון העברית קדמה לאדיקותם הקומוניסטית". את המילים האלה כותב דוד בן-גוריון, ומי שעשה את הספר הנפלא הזה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

קיבלתם תזכורת קטנה, לא דומה, מהבחירות המקומיות בניו יורק.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא חסרים יהודים שהפנו את הגב לבני עמם לאורך ההיסטוריה היהודית. אני מציע לכם, אנשי האופוזיציה, לשבת וללמוד את משנתו של האיש העצום הזה, שאומנם לא היו לו מזוזות בבית אבל הוא בהחלט היה אדם משיחי. משיחי במלוא מובן המילה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

משיחי – לא במובן שלך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הוא משיחי במובן שלי, ובוודאי לא במובן שלך, גברתי. אין לך מושג ולא חצי מושג מהדברים שהוא כתב. את יודעת מה? בואי נקרא כאן עוד משפט שאולי ייתן לך פרופורציה - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה בוחר מה אתה רוצה. שמענו היום את הנכד שלו. הוא בז לכם, הנכד שלו - - - הקבר שלו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - ייתן לך פרופורציה לכמה אתם היום רחוקים ממשנתו האידיאולוגית, מהרוח הגדולה שהביא האדם הזה לעם ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת רייטן.

שר המורשת עמיחי אליהו:

ואני חושב שבאמת זכינו. נכון, אני יותר קרוב במשנתי האידיאולוגית למחנה הרוויזיוניסטי, אבל התפיסה העמוקה של דוד בן-גוריון – בואו נקרא לכם עוד. "קול אלוקי", כותב דוד בן-גוריון, "מדבר לאדם בימינו כאשר דיבר לפני 3,000 שנה". כן, קול אלוקי. "יש סבורים שהקול בא מן השמיים, ויש אומרים שהוא בא מן הלב. חשוב הקול", אומר ראש הממשלה הראשון של המדינה, "ולא הוויכוח על מקום בואו". יותר מזה, הוא אומר שכל אדם מסוגל לשמוע את הקול הזה. כל אדם מסוגל, הוא רק צריך לפתוח את האוזניים. אם אני אגיד לכם איך דוד בן-גוריון ראה את לימוד התנ"ך, איך הוא התייחס ללימוד התנ"ך – הלוואי שבתוך מערכת החינוך הישראלית היה להם יחס מכבד לספר הספרים שלנו כמו ראש הממשלה הראשון. הדברים האלה צריכים להיות חקוקים על לוח ליבנו. היחס שלו, גם לאויבי ישראל, רחוק מאוד מהיחס שמתייחסים היום באופוזיציה, למרבה הצער, ואני מציע לכם להסתכל היסטורית, אולי סיפור שלא רבים מכירים אותו. אני חושב שיש רחוב בירושלים שנקרא רחוב השישה-עשר. תחפשו בגוגל, תלמדו את הסיפור של רחוב השישה-עשר, וקצת נישען על גדלותו של האיש. כמה זמן עוד יש לי? להמשיך?

היו"ר יעקב מרגי:

ארבע דקות יש לך. אתה לא חייב לנצל אותן.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני עכשיו רוצה לענות את התשובה של המשרד לביטחון לאומי, ואני רוצה גם להזכיר לכולם, ובאמת, יואב, בלי טיפה של ציניות – כשאנחנו מסתכלים על הפשיעה הגואה במגזר הערבי, אז נכון, זה גם נושא של אכיפה, אבל הרבה יותר מזה שזה נושא של אכיפה זה נושא ערכי אידיאולוגי. גם אנחנו בשואה, אחרי השואה, בתקופות מאוד קשות, שלא הייתה אכיפה, נקרא לזה, על פשיעה – יש השיר על הגנב הראשון – לא רצחנו, לא חינכנו לרצח, לא חינכנו לשנאה, לרצח על כבוד המשפחה. הנושא של שמירת החיים ושמירת הערכים הוא לפני הכול סוגיה חינוכית ערכית. והסוגיה החינוכית הערכית הזו באה לידי ביטוי בכך שכמות הטרור בעולם שמגיעה מהאוכלוסייה הערבית המוסלמית היא מטורפת, וזו סוגיה שחייבת לבוא לידי ביטוי על ידי מנהיגים שפויים וערכיים בתוך העולם הערבי. כי הפתרון לא יבוא בזה שנשים לך בכל בית שוטר שישמור שלא ירצחו את האישה על כבוד המשפחה. זה לא יעבוד. "לא תרצח" צריך להיות חקוק שם על הלב של כל המנהיגים שם, "לא תנאף", "לא תחמוד", "לא תגנוב". אתה נוסע על כביש 6, אתה רואה את ההתפרעות ואת אחוזי הפשיעה בתוך המגזר הערבי ואתה אומר: מה זה?

רון כץ (יש עתיד):

אילו רק היה שר לביטחון פנים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אין אפשרות להתעלם, לעצום את העיניים ולהגיד: זה ייעלם מאליו, זה ייעלם כשנגביר אכיפה. אתה רוצה להגביר אכיפה? אתה רוצה לייצר – כמו שקורה במדינות ערב? אתה יודע מה? איך הגישה – הנתונים - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

על הפנים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

נתוני הפשיעה במגזר היהודי הולכים ויורדים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מה מונע פשיעה בזה שיש - - - ב-200%, שיש סחיטה - - - זה אמור למנוע.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אענה לך. כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, חברי הטוב, עניינה של הצעת החוק הפרטית שבפניכם היא לאסדר את תחום שירותי האבטחה הניתנים בישראל. ביום 23 בנובמבר 2025 הצעת החוק הזו עלתה לוועדת שרים לענייני חקיקה. במעמד הדיון בהצעת החוק החליטה ועדת השרים לדחות את הדיון בהצעת החוק בעוד כחודש וחצי. הצעת החוק היא העתק-הדבק של תזכיר החוק משנת 2022; הצעה לא טובה שלמעשה שופכת את התינוק עם המים. התנאים שהוצבו בה הם אחד משניים: או שחברות האבטחה לא יצליחו לעמוד בתנאים הנדרשים ועולם האבטחה ייפגע, או שהם יעמדו בתנאים והכלכלה תיפגע אנושות. בהקשר זה חשוב לציין שבעוד המדיניות של הממשלה הקודמת הייתה לראות בעולם האבטחה ורישוי כלי ירייה כאיום, השר רואה בעולם האבטחה והחזקת כלי הירייה על ידי אנשים נורמטיביים כמרכיב חשוב בביטחון הציבור. הממשלה הקודמת לא סמכה על העם, ואילו השר רואה בעם אנשים טובים ושותפים שצריכים הכוונה אבל לא חניקה. עם כניסת השר לביטחון לאומי לתפקידו, הוא הנחה לבחון כיצד ניתן להגשים את תכלית החוק – אסדרת עולם האבטחה לצד התמודדות עם תופעת הפרוטקשן, לצד צמצום הנטל הרגולטורי למינימום הנדרש כדי להגשים תכליות אלה. לצד חקיקתו ההיסטורית של חוק הפרוטקשן בשיתוף פעולה בין המשרד לבין חבר הכנסת יצחק קרויזר ממפלגת עוצמה יהודית, החל המשרד לפעול באינטנסיביות לגבש תזכיר חוק שירותי אבטחה כמעט מחדש. תזכיר החוק כמעט נכתב מהתחלה. כך לדוגמה הצעת החוק הישנה מבקשת לחייב כל חברת אבטחה במינוי מנהל תחום אבטחה והדרכה, בעוד התפיסה האגפית כפי שבאה לידי ביטוי בתזכיר הנוכחי של המשרד - -

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - מבקשת לחייב רק חברת אבטחה – במשפט וחצי – חמושה במינוי מנהל תחום אבטחה והדרכה. תזכיר החוק הממשלתי של המשרד לביטחון לאומי במתכונתו החדשה פורסם להערות הציבור ביום 4 בספטמבר 2025. מבחינת המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל, התזכיר החדש מוכן, וניתן להביאו כבר בשבוע הבא לוועדת שרים לחקיקה. לצערנו הרב, שוב הייעוץ המשפטי לממשלה גורר רגליים, ואנחנו לוחצים עליהם. לאור האמור, מבוקש להתנגד להצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. עומדת לך הזכות, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', להשיב לשר. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אני למדתי עוד דבר. אני עד היום ידעתי שבנימין נתניהו הוא צ'רצ'יל, עכשיו אני שומע גם שבן גביר הוא בן-גוריון. עולם חדש בראנו. יש לנו פה במליאת הכנסת גם צ'רצ'יל וגם בן-גוריון. שניים קמו. שניהם, כשיראו את האקזמפלרים שיושבים במקומם, להצעתכם, הם לא יתהפכו בקברם – הם יזיזו את הקבר למקום אחר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

בשלב הבא תגידו – מעניין מי זה הרצל, תגיעו גם להרצל.

קריאות:

גם הרצל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

גם הרצל. ראינו גם את הרב קוק, כבר ראינו את כולם. עכשיו לעצם העניין. התשובה של השר להצעה הזאת היא תשובה שקרית. ישבה פה השרה סטרוק בפעם הקודמת שהצעתי את אותה הצעה – אני איכנס לזה, זאת הצעה טובה, אני אבדוק.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, לשמור על השקט ולשבת במקומות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתם יודעים מתי זה היה? לפני שנה וחצי. סיפורי עוצמה יהודית. סיפורי קרויזר ובן גביר. זה קשקוש בלבוש. אתם חבורת שקרנים שלא מסוגלים לנהל כלום. אתה יכול לדבר על מה שאתם רוצים. הנתונים הם פשוטים: אין ביטחון אישי בכל מקום, אין ביטחון אישי בתל אביב, בחיפה, בבאר שבע, בגדרה, בהרצליה. ואתם מסתובבים על גלי שנאה לערבים, אולי זה יציל אתכם. מעולם לא היה שר שהשתמש במשטרת ישראל ככלי פוליטי לקידום רק דבר אחד – הבייס הפוליטי שלו. לא מעניין אותם האזרחים. לא מעניין התושבים. מעניינת הפוליטיקה בלבד, בזה אתם עוסקים. לכו תדברו עם ראש העיר לוד, קוראים לו רביבו, הוא איש הליכוד. תצטטו אותו, לא אותי. תשמעו אותו, מה הוא אומר עליכם. תראו איך הוא מתייחס אליכם. אתם פשוט חבורת כישלונות מהלכים. יותר מכול, הכישלון הגדול מכולם הוא מי שמינה את בן גביר. להצטלם איתו הוא לא רצה, אבל להושיב אותו על הביטחון האישי של כולנו – אותו הוא הושיב על הכיסא. ומה אתם עושים עכשיו? ומה אתם מסוגלים לעשות? הנתונים הם נתונים קשיחים. לא יעזור, גם אם הוא יעשה עוד אלף ראיונות, ויגיד שיש ירידה בפשיעה – מה לעשות, בלהב, בלהבים, ברותם, בבאר שבע, בגדרה, בהרצליה, בחדרה, בחיפה, בכרמיאל, יודעים שאתם פשוט לא מסוגלים. אתם דבר אחד מסוגלים – לגלוש על הרי שנאה. אני לא יודע עד כמה אתם יודעים לגלוש גלים. על גלי שנאה אתם יודעים, ועושים את זה גם כשהים שקט, כי כשהים שקט, אתם מרימים את הים, שתהיה מספיק שנאה שעליה תוכלו לדהור קדימה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירותי אבטחה, התשפ"ה–2025. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירותי אבטחה, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, להלן התוצאות: בעד הצעת החוק הצביעו 39 חברי הכנסת, נגדה – 53. אני קובע שהצעת חוק שירותי אבטחה, התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: ציון יום הזיכרון הממלכתי לדוד בן-גוריון. הדיון יתקיים במתכונת סיעתית, לפי גודל הסיעות. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת – לאפשר לחבר שלכם לדבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה. התכנסנו היום על מנת לכבד את זכרו ואת מורשתו של דוד בן-גוריון, האיש - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, יום זיכרון.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי שלא רוצה, שיצא החוצה.

היו"ר יעקב מרגי:

ככה זה כשזה בדיון סיעתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - ביקשו שנקדים את הדיון, ושיהיו חברי הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

סליחה. לא צריך. בסדר, אבל הוא הציע. אבל הוא הציע וקיבלתי. בסדר. עכשיו זה מה שיש בסדר-היום. חברי הכנסת, נא לכבד את המעמד. מי שרוצה לדבר, שיצא החוצה. מי שנשאר כאן, שיכבד את המעמד ויקשיב לדובר. לא יקשיב – שישב בשקט. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. כשיש הצעות טובות, אנחנו לוקחים אותן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרים, התכנסנו היום על מנת לכבד את זכרו ואת מורשתו של דוד בן-גוריון, האיש שעז לחלום, ובעיקר העז להגשים. בן-גוריון לא היה מושלם, והוא עצמו אמר פעם: אין אומרים על אדם שהוא גדול, אלא אם מסוגל הוא לבצע את מה שאחרים אינם מסוגלים לבצע. באומץ ליבו ובראייתו הרחבה, ובמחויבותו העמוקה לעתידה של מדינת ישראל, הוא ביצע בדיוק את זה. בן-גוריון הבין שבניין האומה אינו אירוע חד-פעמי אלא משימה מתמדת, משימה קשה ומורכבת. הוא היה אדם של ניגודים, אידיאליסט שחי עם הרגליים הנטועות עמוק באדמה. אדם של חזון, אך גם של פרקטיקה, של רוח, וגם של אחריות. הוא ידע לשלב בין אמונה בצדקת הדרך לבין יכולת לקבל החלטות קשות בזמן אמת. לא רבים זוכרים, אבל כבר בשנת 1951, בעיצומם של קשיי בניית הארץ ובתקציב דל, בן-גוריון התעקש על השקעת משאבים בהקמת מפעל המים הארצי. רבים התנגדו, אמרו שזה יקר מדי ומוקדם מדי, וחלום רחוק מדי. אבל בן-גוריון התמיד, ובזכות אותו חזון מוקדם התאפשרה התפתחות הארץ בעשורים הבאים. הוא אמר אז: אם יהיו בארץ מים, יהיו בה אנשים, ואם יהיו אנשים, תהיה אומה. משפט אחד שמסכם את היכולת לראות עשרות שנים קדימה. בעיניי, היום הזה כאן, בכנסת ישראל, בבית הנבחרים, יום בן-גוריון, אינו רק טקס זיכרון. הוא מבחן. הוא מראה. הוא הזדמנות לשאול את עצמנו: האם הדרך שבה אנחנו מנהיגים, מדברים, פועלים, אכן עומדת בסטנדרט שבן-גוריון ודור המייסדים התוו? האם אנו מצליחים להתעלות מעל תקרת הפוליטיקה, מעל האינטרסים קצרי הטווח, מעל הפילוג והכעס, ולהביט על עתיד המדינה? בן-גוריון סבר כי גורלה של ישראל תלוי במידה רבה בהנהגה יציבה, מוסרית ודמוקרטית, במוסר המדינה, בתור גורם מרכזי לקיום המדינה. הדברים נאמרו לפני 70 שנה, אך נדמה כי הם נכתבו על המציאות שלנו ממש היום. כשאנו עדים למערכת ציבורית שסועה, להבטחות שמוחלפות בסיסמאות, לגסות רוח ולרדידות מקוממת, ואף לעיתים למנהיגים שנכנעים למציאות במקום לעצב אותה, אנו מבינים עד כמה דבריו של בן-גוריון היו מדויקים אז. אנו מרבים להתווכח כאן מהי דמוקרטיה ורצון העם. עכשיו שימו לב, ב-1954 בן-גוריון אמר: אנו מתייחסים לשיטת הבחירות כאילו שיטה זו מבטיחה שיקוף מלא, מדויק ונאמן של דעת הקהל. האמת היא שאין שום נציגות נבחרת שמסוגלת לשקף בנאמנות ובדיוק את דעת הבוחרים. כשאלפי בוחרים מצביעים בעד איש אחד או מפלגה אחת או רשימה אחת, אין פירוש הדבר שכל אלפי הבוחרים הדעות שלהם דומות בכל השאלות, וכי הדעה אינה עלולה להשתנות במשך הזמן לפני הבחירות הבאות. הנציג מביע את דעתו בפרלמנט על שאלות שבוחריו לא חשבו עליהן, או שהדעה שלהם בשאלות הללו השתנתה לאחר ההצבעה. רק במדינות לא דמוקרטיות – אמר בן-גוריון – משקפים הנציגים את דעת הבוחרים כל הזמן, ודעת הבוחרים זהה לדעתו של השליט במאה אחוז. האידיאל הזה – לא ניתן להגשים אותו במשטר דמוקרטי שבו יש חירות המחשבה לכל אזרח. ואני אוסיף – חובתנו היא לשמור על חירות המחשבה לכל אזרח. גם בתקופה של בן-גוריון היו מחלוקות עזות, ימי משבר וחילוקי דעות מאוד חריפים, אך היה גם משהו נוסף – מוכנות; מוכנות לשאת באחריות, להניח את טובת המדינה מעל לאינטרס הפוליטי. בן-גוריון לא פחד לפרוש מתפקידו כשחשב שזה נכון למדינה. הוא לא פחד לחזור כשנדרש. המבחן האמיתי של מנהיג, אמר בן-גוריון, הוא ביכולתו להסתכל קדימה, לראות את הנולד וליצור אותו. וזו קריאה עבור כולנו, חברי הכנסת והממשלה, להרים את הרף, לדבר פחות על הישרדות ויותר על אחריות לאומית; לשאול לא מה נוח לי עכשיו, אלא מה נכון לעתיד המדינה. ואם נרצה באמת לכבד את מורשתו של בן-גוריון, עלינו לשוב אל אותה רוח של תעוזה וצוותיות, אל אותה מחויבות למדינה, ומעל לכול, אל הרצון לבנות ולא רק לשרוד. יהי זכרו של דוד בן-גוריון ברוך, ודרכו – מצפן למנהיגות מאוחדת יותר וגם אמיצה יותר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת בני גנץ, בבקשה, חמש דקות לרשותך. אחריו יהיה חבר הכנסת מאיר פרוש.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, דוד בן-גוריון, זיכרונו לברכה, לקח את המושכות בנקודה ההיסטורית המאתגרת ביותר של עמנו באלפי השנים האחרונות וקיבל החלטות והכרעות גורליות. הוא הוביל את כור ההיתוך, שהביא להישגים רבים תחת אותה מדיניות קשוחה, אבל צריך להגיד ביושר שגם נעשו בה טעויות רבות. ב-1951 אמר בן-גוריון כך: באמריקה פעל כור ההיתוך במשך 300 שנה, ותהליך ההיתוך טרם הסתיים. אבל אמריקה, כך הוא אמר, יכולה לחכות, כי השלד העיקרי שלה היה איתן וביטחונה היה רב. לא כל שכן ישראל. לנו אין זמן. גם פיתוח הארץ וטיפוח תרבותנו וגם שמירת ביטחוננו מחייבים קצב מואץ ומזורז – חברת הכנסת טלי גוטליב, את מפריעה לי שם.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני השר. בבקשה.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גם פיתוח הארץ וטיפוח תרבותנו וגם שמירת ביטחוננו מחייבים קצב מואץ ומזורז כי אין יודע מה ילד יום. סוף ציטוט. כדי להצליח בחיבור חברת המהגרים כשאיש לא יודע מה ילד יום לגביה, נדרש בן-גוריון גם לפשרות פוליטיות. והוא עשה אז, לנוכח הנסיבות, שלושה ויתורים שלצערי קורעים אותנו עד היום: הוא לא כונן חוקה, הוא נתן פטור משירות ל-400 אברכים והוא החליט לאפשר את הזרמים בחינוך. אנחנו נמצאים היום ברגע בן-גוריוני של דורנו. אחרי מחדל 7 באוקטובר ולנוכח הקיטוב והקרע בתוכנו, יש לנו הזדמנות ובעיקר עומדת לנו החובה לתקן. רוב העם מבין זאת, אבל אין לו הנהגה שתוביל אותו לשם. בנאום שנשא במענה לדרישה לכונן חוקה אמר בן-גוריון: "למדינת ישראל יש להבטיח קודם כול בשטח המשפטי שני דברים, בהם תלויים לדעתי קיומה ועתידה", כך אמר. האחד – שלטון החוק, השני – שלטון הדמוקרטיה. באותם ימים חשש בן-גוריון, ואפשר שבצדק חשש, שהוויכוחים יקרעו את החברה בימיה הראשונים. היום היעדר חוקה הפך לדלק של הקרע במדינה. כשבן-גוריון נתן פטור ל-400 אברכים, הוא לא שיער שזה יהפוך לסטנדרט שיסכן את מפעל חייו – צה"ל כצבא העם. לימים, אמר במענה לרב הראשי הרצוג שביקש להרחיב את הפטור, ואני מצטט: "כשפטרתי לפני עשר שנים את בחורי הישיבה משירות בצבא היה מספרם מועט - - - המצב מאז השתנה" – כך כתב – "ובמשך הזמן רבו בחורי הישיבה ומספרם הגיע לאלפים". "פה כולנו יהודים וביטחוננו תלוי אך ורק בנו", כך כתב. והוא הוסיף, חברים: זוהי שאלה מוסרית גדולה "אם ראוי הדבר שבן אימא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אימא אלמונית יושב בחדרו ולומר בבטחה". הסדק שהותיר בן-גוריון כשאפשר את השארת הזרמים בחינוך הורחב בשל אינטרסים פוליטיים. הגענו למצב שמאות אלפי תלמידים בישראל מתוקצבים מכספים פוליטיים ואינם לומדים אנגלית, מתמטיקה ואזרחות. עלינו, כמדינה, לתקצב כל מוסד חינוכי, אבל גם לחייב כל מוסד חינוכי לתת כלים שווים לכל תלמיד ותלמידה, ולדאוג שהכסף לחינוך יוזרם ממשרד החינוך ולא מכספים קואליציוניים. בן-גוריון הנהיג את המדינה בשעות המאתגרות ביותר. היום אנחנו שוב מאוימים מבחוץ, אבל בעיקר מאותגרים מבפנים. היום אנו נדרשים להתאחד ולבנות. לשם כך נדרשות שוב החלטות "בן-גוריוניות". כינון חוקה ובהסכמה רחבה, מתווה שירות לכול ובהסכמה רחבה וחינוך ממלכתי שווה לכל ילד וילדה. אי-אפשר לקבל החלטות בן-גוריוניות בזמן שמתחוללת מלחמת אחים ומחנות בתוכנו. אסור למכור לציבור פנטזיות שהתיקון יכול לבוא כשהעם חצוי. רק ממשלה שתוכל לגייס את העם, תוכל לעשות את שלושת התיקונים האלה ועוד רבים אחרים. לכן – ואני מסיים – הממשלה הבאה צריכה להיות ממשלת הסכמות ציונית רחבה, שתוכל לאתגרים ותכניס את הידיים עמוק לבעיות היסוד שירשנו, ולא תתמקד רק בשימור קואליציות. אסור שתהיה בישראל עוד ממשלה קיצונית ורעועה שתמשיך לגלגל את שק תפוחי האדמה הזה במדרון. הגיע הזמן שלנו להמשיך את חזונם של בן-גוריון ומקימי המדינה ולעצור את פירוקו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת השרה אורית סטרוק.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא הצבעתי לבן-גוריון, כך גם לא הצבעתי למפלגת העבודה. אני איש אגודת ישראל מיום היוולדי, אך אין לי ספק כי לאור ההתנהלות הפוגענית כלפי חרדים, בן-גוריון הוא אחד האנשים שראויים למילה טובה מבחינת הציבור החרדי בארץ ישראל בדורות האחרונים; הן בזכות מסמך הסטטוס קוו שעליו הוא עמל, והן בזכות הסדרת מעמד בני הישיבות, שאותו הוא ביסס ויצק בו תוכן לקיום עולם הישיבות. סבי, משה פרוש ז"ל, מראשי אגודת ישראל בארץ ישראל באותה תקופה, אמר קדיש על בן-גוריון לאחר פטירתו במשך שנה, מתוך הוקרת הזכויות הרבות המגיעות לו לשימור עולם התורה בארץ ישראל בימים שאחרי השואה האיומה. לצערנו, 75 שנים אחרי שבן-גוריון קבע מסמרות והוביל להסדרת מעמד בני הישיבות לכל אורך השנים, הגיעו משפטנים שהם לצערי מנותקים גם מכל זיק של יהדות, והם הכריזו מלחמה על עולם התורה, ובעיניי גם על מורשתו של בן-גוריון. כשבן-גוריון רצה להקים את המדינה, הוא ביקש למנוע התנגדות להקמתה על ידי אגודת ישראל, שבימים ההם היא הייתה הארגון הפוליטי שייצג את היהדות החרדית כאן בארץ, זאת, מתוך ידיעה – כך בן-גוריון ידע – שהאו"ם ייקח עמדה זו בחשבון. לצורך כך גובש מסמך הסטטוס קוו שהבטיח לשמר את כללי הבסיס היהודיים בארץ ישראל. אם היו אומרים אז לגדולי ישראל ש-77 שנים אחרי ישתלטו על המדינה חבורת משפטנים לא נבחרים, אשר יפתחו במסע רדיפה נגד עולם התורה וכל נושא הדת בארץ ישראל וימחקו את ההסכמות שקיבע בן-גוריון, איני בטוח שהעמדה של אגודת ישראל הייתה זהה לעמדה אז. אתמול שלחה היועמ"שית, שכבר הודחה מתפקידה אבל נאחזת עדיין בקרנות המזבח, מכתב לראש הממשלה - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היא לא הודחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא לא הודחה. אתה חי במציאות משל עצמך.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

- - עם דרישה לעצור עוד לומדי תורה ולגבש סנקציות כלכליות נגד משפחות אברכים קשות יום.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עוד משתמטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. אתה חי במציאות אחרת.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

אם מישהו חושב שכך הוא יוכל להביא בני ישיבות לצבא – אתן יודעות, ואת יודעת, שזו טעות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז איך אתה מציע?

מאיר פרוש (יהדות התורה):

היועצת המשפטית לממשלה לא מסתפקת בזה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז איך אתה מציע? איך אתה מציע?

מאיר פרוש (יהדות התורה):

- - ומציעה לראש הממשלה לבצע מהלכים עוקפי חקיקה כדי לרדוף את בני הישיבות. כמו כן, מי שאמונה על כיבוד החוק מציעה לעקוף את הכנסת. למה? כי היא יודעת שלמרות כל המחלוקות אין רוב בבניין הזה לתוכנית שלה לרדיפה ומאסר של לומדי תורה. זו דמוקרטיה?

קריאות:

מאיר פרוש (יהדות התורה):

לאחרונה שינו את שם המפלגה שהקים בן-גוריון ל"מפלגת הדמוקרטים", למרות שבן-גוריון דיבר על מדינה יהודית ודמוקרטית, כי מדינה דמוקרטית סתם אפשר להקים גם באוגנדה.

נעמה לזימי (העבודה):

אז למה אתם עושים דיקטטורה? לא הבנתי - - -

מאיר פרוש (יהדות התורה):

האם יורשיו של בן-גוריון מנסים למחוק את המורשת שלו? אני קורא מכאן לחברי מפלגת העבודה האמיתיים - -

נעמה לזימי (העבודה):

מי אתה שתקרא להם? מי אתה, מכשיר השתמטות, מי אתה?

מאיר פרוש (יהדות התורה):

- - לכו בדרכו של בן-גוריון ופעלו להגנת מעמד בני הישיבות רק בדרך של שיח והסכמות.

נעמה לזימי (העבודה):

של נעליך כשאתה מדבר על בן-גוריון.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

כי מליברמן ולפיד אין לי ציפיות.

היו"ר מאיר כהן:

לזימי, בבקשה, נעמה.

נעמה לזימי (העבודה):

חוצפה. קורא למצביעים שלנו, עלק.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

הם בונים את עצמם מרדיפת חרדים, אבל אתם, מה לכם ולכל זה? לסיום, אני מבקש לציין עוד אנקדוטה מעניינת מאוד על בן-גוריון.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מה עם אלה שהפכו את הניידת?

מאיר פרוש (יהדות התורה):

באותם ימים של הפרחת היישוב היהודי בארץ ישראל, כל משפחה שחצתה את רף העשרה ילדים, בלי עין הרע, קיבלה מבן-גוריון 100 לירות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם אלה שהפכו את הניידת היום? תגיד עליהם? מה איתם? זה סבבה?

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - 60 מיליארד שקל בשנה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

סכום מכובד מאוד באותם ימים. כי פעם זה היה כבוד בארץ ישראל להיות בן למשפחה ברוכת ילדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וואי, וואי, עמיחי אליהו, מה היה קורה אם שמאלנים היו הופכים ניידת? שערי גיהינום היו נפתחים.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש. תודה רבה, זהו.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

המערכת הוקירה ועודדה משפחות ברוכות ילדים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שיתגייסו לצה"ל.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

היום, לצערנו, עם התרבות הזרה שחדרה לאווירה בארץ ישראל, המערכת רואה, לא עלינו, בעיה במשפחות ברוכות ילדים והגיע הזמן לשנות את זה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עבודה זרה אחותך.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

העם היהודי תמיד השקיע בדור הבא וצריך להמשיך בדור הזה. כדרכו של יהודי, אני אלמד פרק משניות לעילוי נשמת דוד יוסף בן אביגדור.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, זהו.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

המשנה במסכת אבות פרק ד', משנה י' אומרת: "רבי מאיר אומר: הווי ממעט בעסק, ועסוק בתורה. והווי שפל רוח בפני כל אדם. ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה לתן לך." יהי זכרו ברוך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת השרה אורית מלכה סטרוק, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה התגובה לזה שהפכו היום ניידת של משטרה?

מאיר פרוש (יהדות התורה):

שמעו אותך היטב, לא כולם. את הצעקות שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה, אין מה להגיד על זה? תגיד, מה היה אם השמאלנים היו הופכים ניידת? מה היית עושה?

מאיר פרוש (יהדות התורה):

שמעו אותך היטב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שערי הגיהינום היו נפתחים.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

שמעו אותך היטב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מעצר עד תום ההליכים, איזוק בידיים וברגליים.

היו"ר מאיר כהן:

מירב, אני מבקש לא להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק נתתי סצנריו.

היו"ר מאיר כהן:

זהו. זהו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מה התגובה שלך?

קריאה:

למה אתה לא קורא אותה בקריאה ראשונה?

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אמרתם בראשית הדיון, בצדק, שזה אירוע שבו אנחנו מנסים להעלות את זכרו של ראש הממשלה הראשון שלנו. זה צריך להיות אירוע מכובד וללא צעקות, למיטב הבנתי. בשביל להעלות את זכרו ולהכיר תודה לדוד בן-גוריון, אין צורך להסכים עם כל דבר שהוא אמר, חשב או החליט, ממש אין צורך. צריך להכיר בגודל של האיש הזה, שעמס על כתפיו את ההיסטוריה של העם שלנו ברגע הנכון והיה חדור בשלושה דברים, להבנתי: הוא היה חדור בהכרת גודל הזכות להיות ברגע הזה בתוך שרשרת הדורות שבו הגענו סוף-סוף לאפשרות להקים מדינה. שנים, דורות על גבי דורות, גודל הזכות להיות ברגע הזה. חדור בהכרה הזאת, צריך להיות אמיץ לקבל את ההחלטה, שלא היה פשוט לקבל אותה באותם ימים, וצריך להיות אחראי לקבל החלטות שלטעמו ולהבנתו היו ההחלטות האחראיות והנכונות. ממש לא חייבים להסכים איתו, אבל צריך להבין מנהיגות מהי, ואני חושבת שזה לב האירוע שאנחנו נמצאים בתוכו. אני מנסה לעמוד במעט על שלוש הנקודות האלה שהנחיל לנו ראש הממשלה הראשון שלנו, לנסות לקחת לעצמנו מהן ולהמשיך בשלוש הנקודות האלה – של הבנת גודל הזכות, של האומץ לקבל החלטות ושל האחריות לקבל את מה שנראה לך באותו רגע כשאתה בעמדת מנהיגות וללכת עם זה, לא לקבל החלטות חסרות אחריות. להבין שמה שאתה מקבל היום – הזכירו את זה קודם – החלטות שונות ומשונות, ואני לא חייבת להחליט עם כולן, אבל את מה שאתה מקבל היום אתה מקדם הלאה לדורות. יש לזה השלכות הלאה לשנים רבות, לכל מי שיבוא אחריך. אתה צריך להיות מלא בהכרה הזו. אז אני, ברשותכם, מתוך הגישה הזו, אקריא חלק מהדברים שאמר דוד בן-גוריון ושמהם לדעתי עלינו ללמוד. ראשית, הוא אמר, וזאת אמרה ידועה שלו, שבארץ ישראל אדם שלא מאמין בניסים הוא אדם לא ריאלי. אני חושבת שזו התמצית של מה שאמרתי קודם, של הנס הזה שהוא מנת חלקנו, כולנו. בתוך שרשרת הדורות העצומה של העם היהודי שידע כל כך הרבה צרות וכל כך הרבה אסונות, להיות ברגע הזה שבו אפשר לקבל החלטה על הקמת מדינה, וגם אם אחר כך תהיה מלחמה עקובה מדם וגם אם אחר כך יהיו החלטות שקשה להחליט, שקורעות אותנו, אבל הרגע הזה – להכיר בגודל שלו ובעוצמה שלו ולקבל את ההחלטה הנכונה, זאת התמצית בעיניי. בן-גוריון, אגב, הבין שהוא נמצא בשלב מסוים. הוא לא זכה להקים מדינה בכל ארץ ישראל, למרות שהוא הקים בהרבה יותר ממה שהאו"ם נתן לנו ובהרבה פחות ממה שרצינו, אבל זה מה שהוא יכול היה לעשות באותה עת, להבנתו. לכן הוא הקפיד לחוקק חוקים וצווים שמאפשרים לנו היום להחיל ריבונות על יותר מהשטח הזה. למעשה, הוא חוקק את החוק שמאפשר לנו גם היום, לו נחליט – ואני כולי מקווה שנחליט ואעשה כל מאמץ שכך – להחיל ריבונות, להחיל את החוק, המשפט והמינהל הישראלי על חבלי ארץ נוספים שהם חלק מארץ ישראל המנדטורית. את הזכות הזו בן-גוריון לא זכה לממש בעצמו, אבל הוא הקפיד להעביר אותה הלאה אלינו. אני חושבת שאנחנו צריכים ללמוד מהעוצמה הזו של מנהיגות אמיתית וללכת בדרך הזו. הדבר הנוסף שאני אספיק במעט הזמן שיש לי לצטט מדוד בן-גוריון, הוא האמירה שהתנ"ך הוא המנדט שלנו על הארץ. אני חושבת שדווקא אדם שהוא לא דתי, כשהוא אומר אמירה כזו שהיא בקונסנזוס לאומי כל כך כל כך רחב, והוא אומר את זה כמי שמקים את המדינה וכמי שמוביל אותה לאורך שנים – אני חושבת שזה דבר שכולנו יכולים להסכים איתו, להטמיע אותו לעצמנו ולהמשיך איתו הלאה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. אני מזמין את השר עמיחי אליהו, בבקשה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, כבר התחלתי בעיסוק החשוב בדמותו של האיש הזה, שאולי בגובהו היה 1.52 מטר, אבל רוחו הקיפה כל כך הרבה בתוך ההיסטוריה הגדולה של העם היהודי. זאת גם הזדמנות להגיד תודה לחבר הכנסת איתן גינזבורג, שמשך אותי לפני שהוא היה חבר הכנסת להעמיק במשנתו ובתורתו של בן-גוריון. אני חושב שאנחנו צריכים כולנו – זה לא קשור למחנה פוליטי – להעמיק במשנתו הגדולה של האיש. אולי הרוח הגדולה של האיש הציוני הזה יכולה לרפא את השברים שיש בחברה הישראלית. אני אומר את הדברים דווקא מתוך זה - - -

נעמה לזימי (העבודה):

מתוך היותך כהניסט.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מתוך מה? לא שמעתי.

נעמה לזימי (העבודה):

מתוך היותך כהניסט.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני בטוח שאת לא מכירה זרזיף מהדברים שבן-גוריון דיבר עליהם.

נעמה לזימי (העבודה):

רק אתה יודע, לא אנחנו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן, נכון. אולי ביום הזיכרון של דוד בן-גוריון תגידי לי מה התאריך העברי? באיזה תאריך עברי?

גלעד קריב (העבודה):

ו' בכסלו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

חברים, אולי תכבדו אותו במקום לזרוק סיסמאות ריקות? סיסמאות ריקות.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט, חבר הכנסת קריב וחברת - - -

גלעד קריב (העבודה):

אתה מדבר? כהניסט. קראת את מגילת העצמאות לאחרונה?

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת קריב, תמצא הזדמנות, תעלה ותגיד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני בהחלט יודע מה הוא אמר עליך ועל דומיך. אבל אני רוצה להתחיל בספוילר קטן. אני חושב שאני אולי צריך להנכיח שוב את דבריו של דוד בן-גוריון ביחס למוסדות הלאומיים, ולהצטרף לקריאתו של יושב-ראש האופוזיציה שהגיע הזמן לסגור את מפעל הג'ובים הזה - -

גלעד קריב (העבודה):

למה, כי לא נתנו לכם להיכנס? כי הגנו על הערכים הציוניים? כי לא נתנו לגזענים להיכנס?

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - שאיבד את תפקידו ההיסטורי. אדוני היושב בראש, אולי מפאת כבודו של דוד בן-גוריון, כדאי - - -

גלעד קריב (העבודה):

מפאת כבודו - - -

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת קריב, אני לא חושב שביום לציון זכרו של מישהו צריך להתחיל בקריאות. אנא מכם, תתאפקו. קריב, אני אבקש ממך. זהו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

"מקורה האמיתי והעמוק של התנועה הציונית", אומר דוד בן-גוריון בשנת 1954, "הוא לא בהיסטוריה של העם היהודי בחמישים השנים האחרונות, אלא במאבקו המתמיד של עמנו מאז היותו ועד היום הזה - - - הציונות שתולדותיה מתחילות בקונגרס הציוני הראשון" – כך אומר ראש הממשלה הראשון – "נשמט הקרקע מתחת רגליה עם אובדן יהדות אירופה, ונעשתה מיותרת עם הקמת המדינה". ככה אומר ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. אבל לשאלתכם בקריאות הביניים, אני רוצה לדעת אם אתם תסכימו לנאמר פה. דוד בן-גוריון מציע לעסוק בשלושה מרכיבים חשובים מאוד בזהותו של העם היהודי, וככה הוא כותב: "דרכי הפעולה המסוגלים להעמיק את הכרת הייעוד היהודי והאחדות היהודית, הם לדעתי שלושה: א. חינוך עברי, אשר במרכזו תעמוד ידיעת ספר-הספרים" – התנ"ך; "ב. הגברת הזיקה האישית למדינת ישראל בכל הצורות" – בביקורים וכו' וכו'. אני בספק אם חברים באופוזיציה היו מסכימים לחתום על המשפט הגדול הזה שהוא כותב: "העמקת הזיקה לחזון הגאולה המשיחית" - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל זה לא המשיחית - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - "זאת אומרת, חזון הגאולה היהודית והאנושית של נביאי ישראל". אחיי ורעיי חברי האופוזיציה, אל תתהדרו בכתביו של דוד בן-גוריון ובמשנתו, שאני גם חלוק עליה בהרבה מאוד מקרים, כשאנחנו לא מחנכים להעמיק בה וללכת לאורה. מדובר באדם, כמו שאמרה לפניי השרה אורית סטרוק, שראה בארץ ישראל ערך גדול, ראה בידיעת ספר הספרים, המורשת היהודית, החיבור לאתוס היהודי של 3,700 שנה, ערך מאוד מאוד גדול. היה זה דוד בן-גוריון בי"ז בכסלו בשנת 1949 של המדינה, שנגד ההחלטה של האו"ם לבנאם את ירושלים, נגד ההצבעה של כל המדינות להפוך את ירושלים לעיר בין-לאומית, נגד התפיסה של משה שרתוק, שקרא להוריד את הראש, היה זה דוד בן-גוריון שקרא והפך את ירושלים לבירת ישראל. עוצמה של בן אדם, עוצמה של מנהיג. הלוואי שכולנו נזכה ללמוד מדרכיו ומהנהגתו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. פורר. ועד שפורר יגיע, אדוני השר, היות שאני לא מעט העמקתי בדברי דוד בן-גוריון, ההבדל הקטן שעושה את ההבדל – אני מסכים איתך לגבי המרכזיות של התנ"ך, אבל הוא גם אמר שחביב אדם שנברא בצלם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

את זה גם התורה שלנו אומרת.

היו"ר מאיר כהן:

השאלה אם כולנו לא רק אומרים. עזוב, אני לא איכנס איתך לוויכוח. השאלה אם גם כולנו אומרים, כל באי הכנסת הזאת וכל המפלגות, שחביב אדם שנברא בצלם. ויכולים להגיד את מה שהוא אמר – מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה. אתה מוכן לדבר איתי על זה? אני אשמח לשבת איתך. תודה. אבל בוא נקשיב לכולם באמת בכבוד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, אנחנו מתכנסים היום לציין את פטירתו של דוד בן-גוריון, מייסד המדינה, ואני רוצה להגיד מילה – קודם כול תודה לחבר הכנסת גינזבורג, ששם לב שלא מציינים את היום הזה, משום מה, בכנסת, ופנה בעניין הזה ליושב-ראש הכנסת. יישר כוח על הפנייה הזאת. אתה יודע, אולי דרכה אנחנו צריכים ללמוד קצת עד כמה חשוב לא לשכוח את האבות המייסדים של המדינה, את החזון של האבות המייסדים. דוד בן-גוריון עמד בחזית ההיסטוריה ברגעים הקריטיים ביותר של העם היהודי בעת החדשה, והוא לא היה רק ראש הממשלה הראשון או מדינאי מזהיר, הוא היה ציוני שחזונו אז, שהושתת על חזון אבות הציונות והאמונה הבלתי-מתפשרת שלו בצדקת הדרך, התחברו גם ליכולת מעשית להוביל ולהגשים את החזון הזה. אני רוצה להתמקד בשלוש החלטות של דוד בן-גוריון, עד כמה הן קריטיות לציונות. הראשונה שבהן, וזאת החלטה של דוד בן-גוריון, היא ההחלטה להכריז על מדינה; ההחלטה להגיע לה' באייר ולהגיד: הגענו לשלב, עכשיו מכריזים. היו מחלוקות והיו כאלה שאמרו: זה לא הזמן, ואנחנו לא מוכנים, ואין כאן מספיק יהודים ולא יהיו כאן מספיק יהודים. הוא קיבל את ההחלטה הדרמטית הזאת, ואני חושב שהיא הדוגמה מה זה קבלת החלטות, מה זה חזון ומה זה אמונה בצדקת הדרך. כי אם הוא היה צריך את הנתונים, זאת אומרת, אם אגף התקציבים היה צריך להמליץ באותו רגע, כנראה הוא היה ממליץ שזה לא הזמן, התקציב לא מספיק ולא יספיק, ויש לנו פה בעיה.

היו"ר מאיר כהן:

נדחה את זה לשנה הבאה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא רק תקציבים, הוא התנגד - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא ראה את החשיבות בהחלטה, על כל הקשיים שלה, והוא ידע שכשהוא מכריז את ההחלטה הזאת, הוא ידע שהוא פותח במלחמה, והוא ידע מה המשמעות שלה, אבל הוא אמר: זו העת, זו השעה. הגענו לנקודה הזאת באותו יום שישי אחר הצוהריים. הוא ויתר על דברים כדי להגיע לנקודה הזאת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא ויתר גם על ירושלים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא גם האמין, כשהוא עשה את זה, שמדינת ישראל לא תוכל להתבסס רק על מה שיש, אלא היא חייבת להיות מדינה ששואפת גם למה שראוי שיהיה. היא חייבת להיות לא רק מקלט פיזי לעם היהודי, אלא מדינה מוסרית, חינוכית, יוזמת, חלוצית, שמעצבת כאן חברה חדשה, מגובשת ובטוחה בעצמה, עם חזון של פיתוח הנגב, הפריפריה ושילוב גלי עלייה. אלו לא היו סיסמאות, אלו היו אבני יסוד בחזון שלו. ההחלטה השנייה שלו במלחמת העצמאות היא ההחלטה להילחם על ירושלים. תראו, אני יליד הארץ הזו, אבא שלי נולד כאן, סבא שלי נולד כאן. הסיפור שאני תמיד מצטמרר ממנו – שמעתי אותו מסבא שלי, שהיה ממייסדיי רחובות: במלחמת העצמאות יושבים בבית האריזה ומתחבאים מההפגזות של המצרים, הוא מספר לי. הנשק המועט שהיה ברחובות – והמצרים התקרבו מאוד.

היו"ר מאיר כהן:

עד הלום – הם הגיעו - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כן, הם התקרבו מאוד, ורחובות מסרה את הנשק שלה להגנה על ירושלים. אני שואל אותו: סבא, אתם פה, איך אתם יכולים למסור את הנשק שלכם, ומי יגן עליכם? ואז הוא אומר את ההחלטה הזאת שהתקבלה, הוא אומר: בלי ירושלים אין ארץ ישראל. אין ארץ ישראל בלי ירושלים. והציטוט של דוד בן-גוריון: אם לארץ יש נשמה, הרי ירושלים היא נשמתה של ארץ ישראל. והוא נלחם עבור הנשמה הזו, גם תוך סיכון יישובים אחרים, והיישוב עצמו ידע שהוא יעמיד בסכנה יישובים אחרים כדי לשמור על ירושלים. הנושא השלישי הוא צה"ל. כמי שהקים בעצם את צה"ל, דוד בן-גוריון לא ראה בו רק גוף צבאי הוא ראה בו מוסד לאומי - -

היו"ר מאיר כהן:

חינוכי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - בונה חברה, מחנך לערכים, משלב אוכלוסיות ומגן על עצם קיומנו, כי הוא הבין שחלק נכבד מהביטחון הלאומי שלנו הוא הסולידיות הזאת שיכולה להיווצר דווקא בצבא. הוא גם זה שנתן את הפטור לאותם 400 בני ישיבות כשבא אליו החזון איש, ואמר: תשמע, תציל את עולם הישיבות. הוא נתן את הפטור, נתן פטור ל-400 בני ישיבות. הוא לא נתן פטור גורף. אם הוא היה רואה את מה שקורה כאן היום, אם אני מנסה להבין מה היה אומר דוד בן-גוריון על ההשתמטות הגורפת הזו מצה"ל, באופן גורף, איך הוא היה מקבל את זה? הוא לא היה מקבל את זה. הוא נתן את אותו הפטור כי עולם הישיבות – בעצם בא אליו החזון איש, ואומר: עולם הישיבות בסכנה. לא נשאר כלום, אנחנו אחרי השואה עם שארית הפלטה. אנחנו נמצאים היום במצב שעולם הישיבות, ברוך השם, משגשג ופורח. הצבא הוא בוודאי לא זה שמאיים על עולם הישיבות. יותר מזה, עולם ישיבות ההסדר והלוחמים שלנו שהם בני תורה שנלחמו במלחמה האחרונה הם הדוגמה הטובה ביותר עד כמה אפשר לשלב את הדברים. ולסיכום, אני רוצה רק לענות לשר פרוש, לשר לשעבר פרוש, שציטט פה את מסכת אבות לזכרו של דוד בן-גוריון, וגם לצטט ממשניות לזכרו, את מה שכתוב במשנה באבות: "שמעיה אומר: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". יהי זכרו של דוד בן-גוריון ברוך.

היו"ר מאיר כהן:

אמן. תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. ואני מקווה שאחד הדוברים הבאים ידבר על הממלכתיות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אוה, אוה. יא אללה, איך אמרת, הרמת לי כבר.

היו"ר מאיר כהן:

קלעתי, יפה. כיוונתי לדעת גדולים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מדהים. תודה רבה. אדוני היו"ר, אבל אני באמת חייבת קודם להתייחס לעניין הזה שישב כאן השר עמיחי אליהו ממפלגתו של בן גביר, וטען שבן גביר הוא ממשיכו של בן-גוריון. מישראל של בן-גוריון לישראל של בן גביר. אני רק רציתי להגיד לו שבן-גוריון היה אורח כבוד בכל העולם, נפרס בפניו שטיח אדום, באמת. ובן גביר פרסונה נון גרטה – אם הוא היה באמת ממשיכו של בן-גוריון. ועוד נקודה חשובה, שהוא דיבר על המשיחיות, המשיחיות של בן-גוריון, זה גם מין טיקט חדש כזה שכל הזמן משתמשים בו לאחרונה, שבן-גוריון היה משיחי בדיוק כמוהם, כמו המשיחיים שיש עכשיו. מי שמתעמק, מבין ותוהה על התרבות שממנה הגיע בן-גוריון למקום שאליו הוא הגיע – הוא מדבר על משיחיות וגאולה של מדינת ישראל. זה היסוד המשיחי במובן של קץ ההיסטוריה היהודית בגלות. זה בן-גוריון, באמת. למרבה הבושה והניתוק, שלחה היום ממשלת ישראל את איש מפלגת בן גביר, ממשיכי דרכו של כהנא, לטקס הממלכתי, לטקס הממלכתי של בן-גוריון. יש פשוט ניתוק מטורף בין מה שקורה בממשלה הזו לאיש שייסד את מדינת ישראל. יש הרבה מאוד משפטים מעוררי השראה של האיש הזה, המדהים, אני רוצה לתת אחד: "אנו צופים לעתיד – באמונה. שלושה דברים חרותים בליבנו, ולהם נוסיף להקדיש גם בעתיד את כוחנו החומרי והרוחני: פיתוח, חירות ושלום. אנחנו נוסיף לפתח את האוצרות הטבעיים, האדמה השוממה ויכולתה האינדוסטריאלית של ארצנו. נחזק ונבצר את משטרנו הדמוקרטי הבנוי על חירות האדם, ונעמוד לימין האומות שוחרות השלום ואוהבות החירות בכל מאודנו". אם יש מישהו בקהל שלא מבין את המשמעות של כל המילים הנהדרות האלה, מה הייעוד ומה המטרה, שירים יד. הרי תהום מפרידה בין שתי הישראל האלו, אין דמיון. רצית לדבר על ההגדרה "ממלכתי", ואתה צודק, אדוני היו"ר. הוא, לגמרי, בן-גוריון היה איש שתבע, שהגדיר ונתן משמעות למילה "ממלכתית", זו שממשלת ישראל נרתעת מלהשתמש בה באופן מוחלט – לא בוועדת חקירה, לא מגיעה לטקסים – ממש הלכה למעשה. מדובר בערך יסודי מאז הקמת המדינה, כך בכנסת, כך בצה"ל, כך ביחס לממשלה. עליונות האינטרס הלאומי מאינטרסים סקטוריאליים, שלא לדבר על אישיים. הממלכתיות שעוצבה על ידי בן-גוריון הדגישה את הצורך במדינה ריבונית עם מוסדות יציבים, שבה החוק ורק החוק הוא מעל כל אינטרס. הממלכתיות של ישראל של בן-גוריון משמעותה למדינה עצמה, ולעיתים אפילו ויתור על כוח פוליטי למען חיזוק מוסדות המדינה, ולא ממלכתיות מזויפת, חלילה. לא על עמידה באמצע, לא על טשטוש מחלוקות או סיסמאות. לדבר בנימוס זה לא מספיק, זה לא ממלכתי. להגיד ביחד ננצח ולא להקים ועדת חקירה למחדל של 7 באוקטובר, זה לא ממלכתי. להחליש את הצבא ואת בתי המשפט, התקשורת, הפרלמנט, לפרק את מפעל חייו של דוד בן-גוריון, ולתת את המפתח בידי מיליציות פשיסטיות שחלקן בתוך הממשלה, כל זה ההפך ממלכתי. גם אם מדברים בעברית צחה. ממשלת ישראל לא מקימה ועדת חקירה ממלכתית לאסון 7 באוקטובר כי היא לא ממלכתית. היא בעצמה לא קשורה למדינה על פי תפיסתו של בן-גוריון. היא בזה למוסדות המדינה והיא מצפצפת על האמת ועל אמון הציבור. מה שהיא עושה זה מחרבת את תפיסתו של בן-גוריון, שפעל הפוך – לבנות, לחבר, להקים יש מאין. עכשיו אנחנו הולכים על פי ה-manual של הממשלה הזו, שבה המילים המרכזיות זה נקמה, כוח הזרוע והאויבים מבית. אם אנחנו נחזור לוועדת החקירה הממלכתית, כלומר של המדינה, צריך לשוב לזכור איך בן-גוריון התנגד נחרצות להקמת ועדת בדיקה פוליטית עוד בפרשת עסק הביש. הוא קבע שאין לוועדה פוליטית שום ערך, שום סמכות לכתוב את ההיסטוריה, ושהמסקנות שלה הן פסולות. דווקא בימים האלה צריך לחזור ולזכור את זה, ולהיזכר שבגלל עסק הביש נחקק בשנת 1969 חוק ועדות חקירה, בדיוק בשביל זה. התפיסה של הממלכתיות של המדינה היא אבן יסוד גם בביטחון, גם בחינוך, גם בבריאות גם ברוח. ותוכנית העבודה של בן-גוריון הייתה תקווה, לא נקמה; תקווה כתוכנית עבודה. הוא כתב מפרט מאל"ף עד תי"ו איך הביחד, והשלום, והעוצמה והכוח – ואיך הוא חשש תמיד לביטחונה של המדינה. הוא לא היה זחוח, הוא לא היה יהיר, הוא חיפש את היוזמה. הוא ביקש לפקפק במוסכמות. תכונות נדירות במנהיגי ישראל. חייבים לבנות את ישראל מחדש. ואני מסיימת, אדוני היו"ר, אני יודעת שקצת גלשתי. אני מבקשת להזכיר שבן-גוריון דיבר על כך שלא יהיו תקומה וקיום למדינת ישראל אם לא תהיה פה דמוקרטיה. הוא אמר והשתמש במילה – לבצר את הדמוקרטיה כערך קיומי. איך אמר היום נכדו בטקס הממלכתי? אתם אצבע בעין לכל אוהבי בן-גוריון. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גבירתי. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. בבקשה, אדוני.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום הזיכרון לדוד בן-גוריון, זיכרונו לברכה, ראש הממשלה הראשון, ומי שזכה על ידי ההשגחה האלוקית להיות מי שהכריז על הקמת מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. אני רוצה להביא בפניכם ציטוט מדבריו: "כלום לא היו הערבים פעם בספרד - - - ואחר כך גורשו הערבים משם - - - היש ערבי אחד בעולם כולו החולם על ספרד?" היש ילד ערבי אחד במצרים, בחיג'אז ובארצות ערב האחרות המכיר את נהרות ספרד והריה כפי שהוא מכיר את הנהרות וההרים בארצו הוא? היש ערבי אחד בעולם האוהב את ספרד? ומה היא ספרד בשבילו? האם הוא הוגה בה? ואילו היהודים שגורשו מארצם וישבו בארצות אחרות מאות בשנים, ואפילו אלפי שנה, כגון יהודי תימן, שמרו תמיד את ציון בליבם, והיו קשורים אליה וחזרו אליה בכוח האהבה. דברים רבים יכול אדם להמיר, אף את אשתו, את דתו ואת שמו, אבל את אבותיו לא יוכל להמיר באחרים. את מוצאו לא יוכל לשנות בשום אופן. לפני כ-300 שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה "מייפלאואר". היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אונייה זאת. וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אנייה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם? והינה, לפני יותר מ-3,300 שנה, לפני הפלגת ה"מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו – ב-15 בניסן; וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים – הם אכלו מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו ב-15 בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים, בציון, בארץ ישראל. כך טיבם של יהודים. עד כאן. סוף ציטוט מדבריו. את הדברים הללו אמר דוד בן-גוריון בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לפני 80 שנה. אתמול צוין כאן יום מיוחד בנושא מכתב 18 המשפחות מגאורגיה. אמרתי כאן במליאה שהמכתב הזה חייב להילמד על ידי כל תלמיד במדינת ישראל. אותו דבר תקף ונכון לגבי דבריו אלו של דוד בן-גוריון. החינוך הוא לשתי תכליות: תכלית אחת היא להכשיר את הילד למלחמת החיים, כדי שהוא יוכל להתמודד ולהצליח בהם. לכן, בפועל, נושאי לימודי הליבה נכון להיום הם רק אלו הקשורים להתמודדות עם הכשרת התלמידים למלחמת החיים, כמו מתמטיקה, מדעים ואנגלית. התכלית השנייה היא שהילד יגדל להיות, כהגדרתו של מרן הרב קוק זצ"ל, "טוב וישר לפני אלוקים ואדם". לצערנו, עד היום, רובו של מעשה החינוך במדינת ישראל עוסק בעיקר בהכשרה למלחמת החיים, ושום מקצוע ליבה לא עוסק בפועל לא במורשתו היהודית של התלמיד, לא בתנ"ך בתור דבר השם, שמופיע אלינו על ידי נביאיו, כמקצוע ליבה, ולא בהיסטוריה היהודית כמקצוע ליבה. אני חושב שזו בושה לשרי החינוך לדורותיהם. הגיע הזמן להחזיר את האיזון ולתת משקל משמעותי לחינוך לזהות יהודית, למורשת ולהיסטוריה של עם ישראל, כי בנפשנו הדבר. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. תודה לך. השר ניר ברקת, שר הכלכלה והתעשייה, בבקשה. יסכם את הדיון. בבקשה, כבודו.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברתי השרה, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, ביום דוד בן-גוריון זה אני גאה בפועלנו, גאה בכך שאנחנו גם 78 שנים אחרי הקמת המדינה עוצרים לרגע כדי להוקיר את דמותו של מייסד המדינה. בן-גוריון הוא דמות היסטורית ומשמעותית במציאות חיינו גם היום. אדם שפעל בחשיבה גדולה, באומץ, בנחישות ובחזון. בן-גוריון לא היה רק ראש הממשלה הראשון, הוא היה אבן יסוד, המנוע הדוחף של הפיכת רעיון המדינה היהודית למציאות, מנהיג שהאמין כי עם ישראל ראוי למדינה חופשית, יהודית, ריבונית, מוסרית ובטוחה. בן-גוריון קיבל במהלך חייו החלטות כבדות משקל, לא תמיד קלות או פופולריות, לא כולן חפות מביקורת, אך תמיד מתוך הקדשה של מחשבה על עתיד הדורות הבאים ומתוך אחריות לזכותנו ההיסטורית לחיות כאן בארץ אבותינו. אחד מהציטוטים המוכרים והחשובים של בן-גוריון הוא ש"בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו". בן-גוריון הבין שהנגב הוא העתיד, שהאדמה שכבשה את ליבו והפכה לביתו היא לא שוליים – היא הפוטנציאל לגדילה, התחזקות ועוצמה. בן-גוריון ידע שהנגב הוא המרכז שעתיד לקבוע את עמידתה של המדינה, את עוצמתה ואת חוסנה. היום אנחנו ממשיכים בהגשמת חזונו, ולא מתוך נוסטלגיה בלבד אלא מתוך תחושת שליחות אמיתית. במהלך השנים האחרונות השקענו בנגב השקעות חסרות תקדים וביצענו מהלכים שלא בוצעו במשך עשורים: הסכמי גג נרחבים; הטבות מס לערים כמו אופקים, דימונה, ירוחם ועוד, שהביאו לתנופת בנייה עצומה; העברנו את עיר הבה"דים, את מרכז התקשוב; הכפלנו את מסילות הברזל ועוד היד נטויה; הארכנו את כביש 6; בנינו פארקי הייטק, הקמנו בתי חולים, והתוצאות בדמות המנופים שמבצבצים בכל פינה הם העדות החזקה ביותר לכך. אנחנו מכירים גם את הבעיות של הנגב - -

נעמה לזימי (העבודה):

סליחה, איזה בתי חולים? איזה בתי חולים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה בתי חולים הקמתם?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

בית חולים בדרך.

נעמה לזימי (העבודה):

איזה בית חולים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה? איזה בית חולים?

נעמה לזימי (העבודה):

איזה בית חולים? מה עם סורוקה?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - את סבל התושבים בעיקר - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה בית חולים הקמתם?

נעמה לזימי (העבודה):

איזה בית חולים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ביקרתם בסורוקה?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - בעיקר מבעיית חוסר משילות והפשיעה.

נעמה לזימי (העבודה):

איזה בית חולים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ביקרתם בסורוקה? אין מחלקת שיקום בסורוקה. די כבר.

היו"ר מאיר כהן:

חברים. חברים.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - מה זה, AI?

היו"ר מאיר כהן:

חברים.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

נעמה לזימי (העבודה):

מה זה? איזה "לחזק"?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה בתי חולים יש בנגב?

היו"ר מאיר כהן:

חברים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נעמה לזימי (העבודה):

מה עם סורוקה? מה עם סורוקה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סורוקה לא - - -

נעמה לזימי (העבודה):

- - - סורוקה זה להכפיל את התקציב שלו. מה עם סורוקה?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

ואנחנו נחזק את סורוקה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה לחזק?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

ויש לנו תוכניות להקים בית חולים נוסף, אתם יודעים את זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בית חולים בדרך.

נעמה לזימי (העבודה):

איזה בית חולים?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

את סבל התושבים, בעיקר בבעיית חוסר משילות והפשיעה.

נעמה לזימי (העבודה):

20 שנה אתם בממשלה, 20 שנה. אין בית חולים אחד.

היו"ר מאיר כהן:

נעמה. נעמה, אני לא רוצה לקרוא אותך.

אופיר כץ (הליכוד):

זו החלטת ממשלה.

נעמה לזימי (העבודה):

חוצפה.

היו"ר מאיר כהן:

זה ציון יום לזכרו של דוד בן-גוריון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל יש גבול לציניות - - - רחוק מהמציאות.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש לא להפריע.

אופיר כץ (הליכוד):

אז אל תעשי את זה. כשאת צועקת ככה את מביישת את זכרו.

נעמה לזימי (העבודה):

כן, הצעקות הן הבעיה - - -

אופיר כץ (הליכוד):

אנחנו כאן ביום זיכרון – אבל ביום זיכרון מי מגיב ככה?

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר מאיר כהן:

נעמה לזימי – קריאה ראשונה, לצערי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אופיר, איזה בתי חולים הקמתם בנגב? איזה בתי חולים?

היו"ר מאיר כהן:

גם אתה, יוראי. יוראי. יוראי.

אופיר כץ (הליכוד):

החלטת ממשלה על הקמת בית חולים - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה בתי חולים הקמתם בנגב?

היו"ר מאיר כהן:

יוראי.

אופיר כץ (הליכוד):

- - - מחדש.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה בתי חולים הקמתם בנגב?

היו"ר מאיר כהן:

יוראי, קריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה מבזה את זכרו של בן-גוריון.

היו"ר מאיר כהן:

יוראי, קריאה ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

תמשיך לצעוק ביום זיכרון.

היו"ר מאיר כהן:

תנו לי רק להגיד לכם מילה. אני מסכים עם הרבה מאוד ביקורת, והשאלות שלכם במקום, אבל היות שגדלתי - -

נעמה לזימי (העבודה):

למה לשקר במליאה ביום זיכרון?

היו"ר מאיר כהן:

- - 60 שנה גדלתי בדימונה, והייתי גם ראש עיר בדימונה, בואו נסתכל טיפה – נשאיר את הביקורת המוצדקת ונסתכל גם על חצי הכוס המלאה. אז בואו שנייה, אם הייתי יושב שם, הייתי צועק בדיוק את הצעקות שלכם, אבל בואו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איפה החצי, אדוני היו"ר? אולי יש פחות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, אני חייב להגיד לך שאני מודה - -

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - אני מודה לחברות ולחברים, שהסכימו איתי על הכול עד עכשיו, ויסכימו איתי שאנחנו מתייחסים מאוד ברצינות לסורוקה, ויש לנו תוכנית לבנות עוד בית חולים בנגב, וזה בתהליך טוב. ואני שמח לשמוע שעד עכשיו הם כן הסכימו על הכול. את סבל התושבים, בעיקר מבעיית חוסר המשילות והפשיעה - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מציע שתשאיר אותם מאופקים.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אנחנו משתדלים. אנחנו פועלים בנושא בכוחות משולבים, נחושים ומחויבים לשנות זאת, את הסבל של התושבים, שאנחנו מכירים היטב. גם בימים אלו, במבט צופה פני עתיד, הקצינו לנגב משאבים חסרי תקדים – כ-1.1 מיליארד ש"ח לפיתוח תשתיות, חינוך, תעסוקה ושירותים בבירה הדרומית בנגב. והמטרה היא לחזק את העיר באר שבע, לחזק את התעסוקה והחינוך, ולהפוך אותה ליעד אטרקטיבי לזוגות צעירים מהמרכז. כ-1.4 מיליארד שקל לפיתוח, חידוש ושיקום של אשקלון כדי לסייע לה בזינוק שהיא נמצאת בו, לשמחתי הרבה, כעיר מרכזית ומובילה בישראל, ובגוש יישובי העוטף, שנמצא בחזית הביטחון. הבאנו החלטה היסטורית על השקעה של כ-19 מיליארד שקלים לשיקום, תשתיות, פרויקטים כלכליים וחברתיים, כדי להבטיח שהחיים שם לא יהיו חיים של הישרדות, אלא חיים של חוזק, ביטחון ויציבות. כך באר שבע, אשקלון, יישובי העוטף ואזורי הדרום הופכים למוקד של צמיחה, תקווה ודוגמה לפיתוח מדיני חברתי.

היו"ר מאיר כהן:

כדי שאני אמשיך להיות מנומס, אדוני השר, תוסיף גם את דימונה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

בשמחה רבה. גם כן דימונה. וכמי שהיה ראש עיר מקביל לך, אני יודע להחמיא לראש עיר שעשה עבודה טובה מאוד. מכובדיי, דוד בן-גוריון הקים את מדינת ישראל להבטיח את קיומנו כעם היהודי בארצו, להבטיח את עצמאותנו כריבון על אדמתנו וגורלנו לדורות קדימה. גם כאן אנו מחויבים, ומקיימים את מצוותו. בשנתיים האחרונות מאז תחילת המלחמה הבהרנו כי לא מדובר רק בהגנה על הגבולות, אלא בהבטחת המשך קיומה של מדינת ישראל לדורות הבאים. ראש הממשלה הבטיח שנשנה את פני המזרח התיכון, וזה מה שקורה עכשיו.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, את מפריעה לשר ניר ברקת. בבקשה. תודה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לוחמינו, חיילות וחיילים, נלחמו על עצמאותנו, על זכותנו לחיות כאן בביטחון, על אחדותנו הלאומית, על צדקת דרכנו ותקומתנו מהיום הנורא של 7 באוקטובר. בן-גוריון אמר:" עם שאינו יודע בשעת סכנה גדולה לרכז הכול למתיחות של גבורה עליונה ושל שמירת עתידו, ואינו מוכן להקריב את כל הקיים שלו, אם על ידי כך יוכל לשמור על עתידו – עם כזה נידון לכליה פיזית או פוליטית". היום בן-גוריון מסתכל על בנינו ובנותינו בגאווה. הוא ראה שכאשר העם עומד במבחן, אנחנו עומדים איתן. אנחנו עומדים יחד, נחושים, עוצמתיים, מלאי שליחות ומאוחדים. כשאנחנו ככה, אף אחד לא יכול לנו. גם ההנהגה במלחמה הזאת קיימה את מצוותו של בן-גוריון, ולא עצרה, לא נכנעה ללחצים בין-לאומיים, לאיומים ולהפחדות. בן-גוריון הקים את המדינה. במלחמת התקומה הבטחנו את ביטחונה לדורות קדימה.

גלעד קריב (העבודה):

מלחמת ההפקרה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

ראש הממשלה והממשלה שמו את טובת המדינה בראש, גם במחירים קשים מול האוכלוסייה הבין-לאומית. לא ויתרנו על אף מטרה. אל לנו לשכוח, למדינה האהובה שלנו, את הישגיה, את חולשותיה, חלומותיה, ועבודתה תמיד הייתה, ותמיד תהיה, פרי של בחירה, של אחריות, של הרבה דם וזיעה, אבל גם של תקווה של כל אחד ואחת מאזרחי המדינה. לכן אני פונה היום לאזרחי ישראל – הבה נהפוך את היום הזה למחויבות לפיתוח הנגב והגליל, לביטחון ישראל, לחיזוק יישובי העוטף ולאחדות בין אזרחיה. שהחזון של בן-גוריון , חזון של מדינה יהודית, דמוקרטית חזקה ומאוחדת עם עתיד יחיה בנו, ילך איתנו, ובהובלתנו יצמיח עוד דור של ניצחון, הצלחה, בנייה, ביטחון וגאווה. ובנושא בית החולים אנחנו מטפלים בהסכמה גם איתכם. יהי זכרו של בן-גוריון ברוך, ויהי רצון שנדע להמשיך את דרכו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. איתן גינזבורג, תודה רבה על היוזמה. תודה רבה לכל המשתתפים, גם אם הרגשות להטו, אבל תודה רבה על הדיון הזה. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אני לא רוצה לחשוב מה בן-גוריון היה אומר על הדברים שהם השלימו - - - איזו מלחמת תקומה?

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא. גברתי סגנית המזכיר – הודעה מטעם מזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת נעמה לזימי, ינון אזולאי, מיכאל מרדכי ביטון, קטי קטרין שטרית, אריה מכלוף דרעי, אליהו רביבו וקבוצת חברי הכנסת. החלטה בדבר תיקון טעות בחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 163), התשפ"ה–2025.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעות דחופות ורגילות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לכישלון הממשלה במאבק ביוקר המחיה", מס' 6030. את ההצעה הגיש חבר הכנסת עודד פורר. אדוני, עשר דקות לרשותך להציג את ההצעה. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הממשלה שלכם מצאה כל הזמן במי לתלות את האשם.

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, אדוני. אני נוהג לבקש מהשר לשבת בשולחן הממשלה, כך כתוב בתקנון, ולכבד את חברי הכנסת שמציעים. בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הממשלה שלכם נכשלה בכל כך הרבה תחומים, שקשה לברור את המוץ מן הבר, ולהגיד שזה הכי חשוב או שזה הכי חשוב. כי ממשלה שתחת שלטונה נכבשו יישובים, תחנות משטרה, נטבחו – קשה למצוא תחרות בכישלונות. כמובן שעל הטבח צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. אבל ישנו כישלון שקט, אדוני היושב-ראש, כישלון שלא מדברים עליו, כי כל הזמן זורקים כותרות וזורקים סאונד-בייטים של כל מיני נושאים שיעשו הרבה רעש בתקשורת. אז לא שומעים את הרעש – או יותר נכון, את השקט – של הציבור הישראלי שהולך לסופר ומתחיל לברור אם הוא יקנה ארבעה תפוחים או חמישה תפוחים; אם הוא יכול לקנות את מוצרי המזון שהוא קנה לפני שנתיים או לא. ואני אומר לך, אדוני השר, מעבר למספרים הבלתי-אפשריים היום של אזרחי ישראל שנשענים על שירותי רווחה, גם האזרחים העובדים, כששני בני הזוג עובדים, שהיו רגילים להתפרנס בכבוד ולשלם את המשכנתה כסדרה ואת הסופר כסדרו, נכנסים היום לסופר ולא יכולים למלא עגלה. מה שאנחנו קנינו בסופר לפני שלוש שנים בקנייה גדולה ב-800 או 900 שקל – לא תצא עם אותה קנייה בפחות מ-1,300 או 1,400 שקל. כל מי שעושה קניות יודע את זה. כולם מכירים את המציאות הבלתי-אפשרית הזאת של זינוק המחירים. והממשלה, בשתיקה רועמת, בחוסר טיפול משווע, בכל פעם מוציאים איזה ציוץ – גם אתה, אדוני השר, מודיע שאתה תוריד את המדבקות עם המחירים, ואתה תשים בחקיקה משהו אחר שיגיד את המחירים על המדפים. לא עשית לא את זה ולא את זה. זאת אומרת, לא הלכת עד הסוף במהלך של הורדת המדבקות, שיש לו משמעויות כלכליות, עם חיוב לשים את המחירים האחרים. נפסקה האכיפה לחלוטין. ואני אומר לך, אני עושה קונה במכולת אצלנו. אני הולך למכולת, ואני עושה גם את הקנייה באינטרנט. אגב, אני מעדיף לקנות באינטרנט, כי באינטרנט עוד יש לי את המחיר. אתה הולך היום לסופרים – אין מחיר. האזרח לא יודע בכמה הוא קונה את המוצר, וזה פשוט לא מעניין אתכם. אז גם את הרצון של האזרח, כשהוא רוצה להיות צרכן חכם – לא שיש לו יותר מדי אלטרנטיבות, כמובן, כי שוק המזון במדינת ישראל נשלט כמעט לחלוטין על ידי מספר קטן מאוד של ספקים ששולטים ביותר מ-50% משוק המזון. אתם לא עוסקים בזה בכלל. ואם כבר היה משהו שעבד, ביטלתם. אם כבר, אנחנו, מה שנקרא, הוצאנו לכם את הערמונים מהאש, והעברנו את הרפורמה בחקלאות בקדנציה הקודמת – שהחלה בהורדת מכסים על פני חמש שנים והייתה צריכה להיות מושלמת בזמן הזה, לצד תמיכה ישירה בחקלאים כדי לשמור על החקלאות הישראלית – באה הממשלה הזאת, ביטלה את התמיכה הישירה וביטלה את הורדת המכסים, ובא לציון גואל. בואו נשלם יקר יותר בסופר, איזה יופי. אדוני השר, לפני כעשור מדינת ישראל הייתה יקרה יותר ממדינות ה-OECD. היא הייתה יותר יקרה בבערך 15%. ב-2024 היא כבר הייתה יותר יקרה בלמעלה מ-40%. אנחנו נמצאים בשליש העליון של מדינות ה-OECD מבחינת רמת מחירים כוללת – מזון, דיור, שירותים מקומיים.

מיקי לוי (יש עתיד):

מקום שני, נפתור לך, מקום שני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איפה אנחנו נמצאים במצב טוב, היושב-ראש? אנחנו נמצאים במצב טוב רק בתחומים תחרותיים – אלקטרוניקה, תקשורת. שם אנחנו יחסית במצב טוב. הלחם המלא בישראל יקר ב-82% יותר מבמדינות כמו ארצות הברית, בריטניה וספרד, גם מבחינת כוח קנייה. מחירי המזון גבוהים ב-51% בממוצע ממחירי המזון באיחוד האירופי ובכ-37% ממחירי המזון במדינות ה-OECD. עכשיו, הכול מספרים. גבוה ב-50%, גבוה ב-37% – אדוני השר, אי-אפשר להסביר את המספרים האלה לאימא שהולכת עם הילדה שלה בסופר וצריכה להוציא מוצרים מהעגלה כי אין לה כסף, כי היא לא יכולה לקנות את מה שהיא הייתה רגילה לקנות לפני שנתיים עם אותה משכורת, עם אותה הכנסה. אז באמת, מעבר לכל מיני הודעות יח"צ של כאילו רפורמות שאתם מעבירים, דה פקטו כמעט שלוש שנים שאתם יושבים על הכיסאות שלכם בממשלה, וחוץ מלהצליח באמת לשבור את כל השיאים מבחינת יכולות התעופה של השרים לחו"ל לא הצלחתם לעשות כלום בהורדת המחירים לצרכן. לא הצלחתם לעשות כהוא זה כדי שהאזרח שקם בבוקר, שעובד, שמשלם מיסים, שגם עושה מילואים, יוכל ללכת לסופר ולקנות אוכל לילדים שלו. ואת זה, כדי להבין בדיוק את הכשלים שלכם ובמה צריך לטפל ואת מה צריך לפרק, כי אתם לא עושים את זה, צריכה לעשות הכנסת. והדרך לעשות את זה, אדוני היושב-ראש, היא בהקמה של ועידת חקירה פרלמנטרית. תודה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה לאדוני. ישיב להצעה שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת. בבקשה, אדוני.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

שוב שלום, אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברות וחברי הכנסת.

קריאה:

עבר הרבה זמן.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אין לי הגבלת זמן, נכון?

היו"ר מאיר כהן:

יש. עשר דקות, אדוני, לדבר. בבקשה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

חברות וחברים, זה עשרות בשנים, לא משהו חדש, שמדינת ישראל עדיין לצערי שוק ריכוזי. ובשוק הריכוזי הזה, בתוכו – אני מסכים איתך חבר הכנסת פורר – יש כמה גופים ששולטים היטב ביבוא וביצוא בישראל, קוראים להם מונופולים. והמונופולים עושקים את הציבור הישראלי עשרות בשנים.

קארין אלהרר (יש עתיד):

חבל שאתה לא שר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

למה? כי הם יכולים. והדרך להתמודד עם הדבר הזה, ואגב, אנחנו מסכימים עליו, זה תחרות, תחרות ותחרות. אני רוצה רגע לדבר על שלושה היבטים: היבט אחד, ההיצע; השני, הביקושים, והשלישי זה תשתית.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, אדוני השר, סליחה. אנחנו לא צריכים הרצאה בכלכלה, יש כאן מספיק אנשים שיושבים בוועדה - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אתה תרשה לי להגיד מה שאני רוצה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תסביר לנו מה הממשלה עושה, אתה שר הכלכלה, מה עשית בשלוש השנים האלה להוריד - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כשר הכלכלה אני אציג בדיוק - - -

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת פורר, בבקשה. יש לו עשר דקות לדבר, נקשיב בסבלנות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

חבר הכנסת פורר, ברשותך אני הולך להציג מה עשינו ומה אנחנו עושים בכל אחד מהתחומים. לא תיאוריה, פרקטיקה. אז כמובן בצד של ההיצע העברנו כאן, בהסכמה רחבה מקיר לקיר, כל הכנסת תמכה ברפורמה של "מה שטוב באירופה טוב לישראל". מה הרעיון? הרעיון המרכזי שממישנו הוא לאפשר לכל מה שנמכר באירופה - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

נו באמת. יש דוח מבקר המדינה, אתה לא יכול למכור לנו לוקשים. תקרא את דוח מבקר המדינה, הוא כותב את זה.

היו"ר מאיר כהן:

מיקי.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא זה ולא "לא עוצרים בנמל", הכול נכשל. אתה מוכר לנו לוקשים. זה מעצבן, זה שקרים.

היו"ר מאיר כהן:

מיקי, מיקי. הערה אחת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הרי הממשלה עדיין לא - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

חברים, הרפורמה מתבצעת בהתאם לחקיקה המדויקת שהתקבלה בוועדת הכלכלה, המדויקת, לפי כל לוחות הזמנים. זה נפרס על כמה שנים בהסכמה, חלק כבר נפתח לחלוטין ואנחנו כן רואים עצירה מסוימת בגידולים במחירים. גם אני רוצה לתת לכם כמה דוגמות של תחומים שבהם הייתה ירידה משמעותית.

נעמה לזימי (העבודה):

מה? מה ירד? מה עם חלב, כלכלה - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

למשל, מחיר הצעצועים ירד ב-34%. מכונות כביסה – 24%, כיסאות אוכל, אופניים, דברים נוספים. וגם מי שישאל ויתחקר את קרפור, שיודעת להביא מוצרים בזול מאירופה - -

נאור שירי (יש עתיד):

- - - כביסה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - לשמחתי הרבה, אנחנו רואים בתחומים שבהם הם מצליחים להביא מוצרי צריכה, כקניינים שיודעים להביא מוצרים משמעותיים מאירופה, הם יודעים למכור את המוצרים שלהם במחירים שהם בין 30% ל-60% יותר זולים. אנחנו רואים, תכלס, תזוזה מהמותגים הרגילים, הקלאסיים, הישראליים, למותגים חדשים, אירופיים, שהם לא פחות מוצלחים, באירופה. בצד של ההיצע אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, החקיקה שקידמנו עובדת בול לפי התוכניות. עכשיו אני תמיד נותן דוגמה לכך שאם אתה שם אריה בכלוב 15 שנה, ואתה מוציא את הכלוב, לעיתים האריה חושב – הוא מתנהג כמו שהוא בכלוב. האתגר שיש לנו זה לעודד את המגזר הפרטי ללכת ואכן להביא יותר ויותר מוצרים – כי היום הם יכולים. עכשיו, אני מדבר איתם והם אומרים: אדוני השר, אנחנו צריכים למצוא קניינים אירופים, לעשות איתם הסכמים לטווח ארוך, אנחנו רוצים לעשות פיילוטים בהתחלה על מנת לוודא שאנחנו אכן מצליחים. התהליך הזה הוא תהליך עסקי שהתחיל, והוא נע רק לכיוון אחד. ומי שמחפש קיצורי דרך, פלסטרים, אין לכם שום רעיון אחר מאשר מה שהעברנו. אנחנו עכשיו נכנסים לתהליך של "מה שטוב לארצות הברית טוב לישראל". גם את זה התחלנו להניע. וכל התוכניות שהעברנו בכנסת, כולן ללא יוצא מן הכלל עומדות בלוח הזמנים. זה בצד של ההיצע. עכשיו בואו נדבר על הצד של הביקושים. בצד של הביקושים אנחנו רואים עדיין שהמונופולים לא ממהרים להוריד מחירים, ואנחנו ניכנס. בקרוב נציג יוזמה חדשה של המשרד שלי, אני לא רוצה יותר מדי לפרט, שהמטרה שלה לייצר תחרות בין הקמעונאים, להביא לנו סל שירותים זול, שנוכל לקדם גם את הצד של הביקושים. היעד שלנו זה לשכנע את הציבור לתגמל את מי שנותן לו סל שירותים נמוך ככל שניתן במחיר. זה הצד של הביקושים. אז אנחנו לא מסתפקים בצד של ההיצע, אנחנו גם מתחילים לעבוד בצד של הביקושים. עכשיו בואו נדבר על מספר דברים בתחום התשתית. כשאני נכנסתי לתפקיד – יש לי כ-13 כפופים ברמת מנכ"ל. המקום שבו אני ניגשתי וביקשתי ממיכל כהן ברשות לתחרות לפנות את מקומה, זה המקום שבו מדינת ישראל חייבת לשדרג את השיניים ואת היכולת של הרשות לתחרות לפעול ולהיות גורם מאיים על עסקים שעוברים על החוק. תיאום מחירים נהיה דבר שבשגרה. תהליכים בתחום המונופולים – לצערי הרב, עם יד על הלב, שם יש לנו פער. אז אני ביקשתי להחליף אותה.

נעמה לזימי (העבודה):

מה עשית? תגיד לנו מה עשית בחוק.

גלעד קריב (העבודה):

- - - בשביל הצעת החוק? תספר לנו.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני מייד אגיד, אני מבקש - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מוכר לנו לוקשים.

גלעד קריב (העבודה):

איזה הצעת חוק קידמת - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

על הצד הפלילי, לא על יוקר המחיה.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - את החברים שלך, מה עשית? אחד.

היו"ר מאיר כהן:

זהו. אדוני, תמשיך.

גלעד קריב (העבודה):

אתה יודע, אדוני השר, רק דבר אחד לא עולה הרבה כסף בישראל, לפטפט. דיבורים זה לא עולה כסף.

נעמה לזימי (העבודה):

דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת קריב וחברת הכנסת לזימי, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

פה יש היצע בלתי נגמר.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת קריב, זהו. בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אין בעיית היצע - - -

היו"ר מאיר כהן:

קריאה ראשונה, חבר הכנסת קריב.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני לא רוצה להחזיר לך כגמולך, אבל כמי שקצת מכיר את התחום של העסקים – יש כאן אנשים שבאמת מפטפטים, אבל זה לא המשרד שלי, שעוסק בעשייה כל היום - -

גלעד קריב (העבודה):

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - ועוסק גם, ככל שאנחנו יכולים, בלהתמודד עם המונופולים שצריך לפרק.

עדי עזוז (יש עתיד):

מתי היית בסופר בפעם האחרונה?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

יש לי זמן, אז זה בסדר.

היו"ר מאיר כהן:

הנושא בוער אז - - -

נעמה לזימי (העבודה):

- - - ביטחון תזונתי - - -

היו"ר מאיר כהן:

נעמה, אני מבקש, זהו, לאפשר לו לדבר. אדוני, אני אוסיף לך עוד דקה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה. אז אני אומר לכם, עם יד על הלב, שלנהל אני יודע. וכשיש לנו בעיית ניהול באחד המקומות החשובים ביותר בתחום האכיפה, שזו כל הזרוע החשובה ביותר של ממשלת ישראל, שלנו בכנסת – היא לא מתפקדת, היא אולי נוגעת בקצה הקרחון. וככל שתהיה לנו – כמו בארצות הברית, כמו במדינות אחרות – רשות לתחרות שהיא האימה של העסקים שמפחדים לעבור על החוק, כך אתם תראו שאכן נצליח לפרק את המונופולים במקטע הספקים ובתחומים אחרים, ולשם אנחנו צריכים זרוע חזקה. אדוני היושב-ראש, אני אגיד לך מה עוד גיליתי בתהליך הזה, ואני מקווה שחברי הכנסת, גם באופוזיציה, מסכימים איתי. היום הפקידות הבכירה במדינת ישראל לא חייבת לאף שר שום דבר. אלף אנשים שמונו, כמו מיכל כהן, באמצעות הנציבות, אלף אנשים שמונו ב-15 השנים האחרונות ואחד לא פוטר. הם לא חייבים כלום לשרים, כשאנחנו בשלטון וכשאתם הייתם בשלטון. הם לא חייבים לבוא לעבוד, הם לא מחויבים לתוצאה, והדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת ופוגע לנו ביכולת שלנו להביא הישגים לעם ישראל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

את מי תמנה, חברי מרכז?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני מפציר בכם שגם בנושא הזה, שלפחות יאפשרו לנו – והיועצת המשפטית לא אפשרה לנו לקיים ועדה, אפילו אחת, בשביל לדון עניינית אם נכון או לא נכון לשלוח הביתה מישהו שלא מביא סחורה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה רגע לתת איזשהו סיכום קצר.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, יש לך עוד שתי דקות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לשמחתי הרבה, חבריי גם בקואליציה וגם באופוזיציה, מסכימים שהדרך הנכונה היא לטפל בהרחבת התחרות. זה מה שיביא את המונופולים להוריד מחירים, זה מה שיביא לנו יותר מגוון, יותר מנעד. והחקיקה שסיכמנו עליה ביחד – מה שטוב לאירופה טוב לישראל – עובדת לפי התוכניות.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא לא עובדת, היא נכשלה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אתה פשוט מדבר סתם. נו, באמת, עם כל הכבוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

בבקשה, קרא את דוח מבקר המדינה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני אומר לך שהחקיקה - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מוכר לוקשים, אדוני.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

טוב.

היו"ר מאיר כהן:

מיקי, בבקשה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

החקיקה שסיכמנו עליה מתקדמת בהתאם לסיכומים של הכנסת. והזמן שבו העסקים מאמצים אותה – זה לוקח את הזמן שלו. אנחנו לא יכולים לכפות על המגזר העסקי לעשות פעולות. אנחנו יכולים לעודד אותו לעשות פעולות, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. יבואו ויגידו לכם היבואנים, היצואנים, לשכות המסחר, התעשיינים שעובדים איתנו יד ביד, שהם מבינים שמה שאנחנו עושים זה הדבר הנכון. ואם מישהו מדבר סתם ולא לעניין, לצערי הרב, זה סתם ניסיונות הניגוח שלכם שאין להם מקום. אדוני היושב-ראש, אני באמת מציע, באמת מציע, במקום סתם לדבר, במקום סתם – אני מסכים שעדיין הסל גבוה – לא כפי שתיאר חבר הכנסת, לא כמו שהוא תיאר, המספרים הרבה יותר נמוכים, יותר קרובים ל-15% מעל הממוצע. הוא קצת הגזים במספרים שלו. אני מציע לכולנו לשנס מותניים, ואם יש כאן למישהו רעיון שלא שמעתי עליו, גאוני, חדש, שאני לא מכיר, אתם יכולים גם לפנות אליי, אבל אין לכם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, תודה רבה. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת, גם השרים מתבקשים לשבת, כולם, כולם, קדימה, בבקשה. אנחנו רוצים לעבור להצבעה, ועל פי בקשת הממשלה, ההצבעה תהיה שמית. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חבר הכנסת עודד פורר להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לכישלון הממשלה במאבק ביוקר המחיה. גברתי המזכירה, נא להתחיל בהצבעה. אני מבקש שקט, לא שומעים את המזכירה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר מאיר כהן:

האם יש חבר או חברת כנסת שלא קראו בשמם?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, ההצבעה הסתיימה. בבקשה. ברוכים הבאים האורחים, אני לא יודע מאיפה אתם, אבל ברוכים הבאים. המזכירות, אנחנו יודעים מי האורחים בשעה הזאת? ובכן, בעד ההצעה – 42, נגד – 52. אני קובע כי ההצעה של חבר הכנסת עודד פורר להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לכישלון הממשלה במאבק ביוקר המחיה לא התקבלה, ותוסר מסדר-היום. האנשים שנמצאים למעלה הם גמלאים מראשון לציון, שוב, ברוכים הבאים.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו נעבור, ברשותכם, להצעה רגילה לסדר-היום בנושא: תחזית הגירעון המדאיגה של הביטוח הלאומי, שאותה הגיש חבר הכנסת ולדימיר בליאק. לרשותך, אדוני, עשר דקות. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רק אגיד כמה משפטים על הנאום הקודם של שר הכלכלה והתעשייה, שבינתיים יצא, או שלא?

נאור שירי (יש עתיד):

יצא לאירופה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לפני שלוש שנים בתחילת הקדנציה היינו יחד באילת באיזשהו כנס של המגזר העסקי, והייתה הרצאה על היצע וביקוש. מאז המחירים עלו ב-17% בממוצע, ושום דבר בגדול לא השתנה. כמה זמן הוא דיבר, בערך 14 דקות? ואחרי 14 דקות הוא הגיע ליועמ"שית, בטח אחרי 20 דקות הוא היה מגיע גם לפצ"רית. בואו, חבל להרחיב את הדיבור. אני כאן היום על מנת להזהיר ולהתריע שמדינת ישראל עומדת מול משבר לאומי מהחמורים ביותר בתולדות המדינה. עוד משבר, עוד כישלון של הממשלה הזאת. משבר שאיננו מתגלגל אלינו מבחוץ, אלא הוא תולדה של הפקרות פיסקלית עקבית של הממשלה, שמעדיפה להדחיק במקום לפתור ומעדיפה קומבינות ומשרדים מיותרים וכספים קואליציוניים על פני אחריות לדורות. אני מדבר על המחדל של המוסד לביטוח לאומי, על העובדה שהמוסד שאמור להבטיח את הקיום הבסיסי של אזרחי ישראל נמצא בנתיב מואץ לעבר קריסה. ומה מקור המידע הזה? זה לא אני אומר, מהאופוזיציה בוועדת הכספים, אלא מסמכים רשמיים שהונחו בפנינו אומרים זאת. לפי הנתונים שהוצגו בוועדה לביקורת המדינה, הביטוח הלאומי מטפל מאז תחילת המלחמה, מלחמת 7 באוקטובר, בכ-9,000 נפגעי פעולות איבה ובעשרות אלפי פצועי מלחמה. זה בנוסף למפונים, למענקי אכלוס – עומס אדיר על מערכת שגם ככה הייתה על סף קריסה עוד הרבה לפני המלחמה. כעת שימו לב לנתונים – הגירעון כבר עומד על 3.8 מיליארד שקל, ועד לסוף השנה הוא צפוי להגיע ל-8 מיליארד שקלים. וזה לא אתגר פיסקלי, זאת הידרדרות אקטואלית מואצת. והתחזית היא שללא שינוי מדיניות המוסד לביטוח לאומי יפשוט את הרגל, שימו לב, בשנת 2036, שמונה שנים מוקדם יותר מהתחזית הקודמת. כן, 2036, בתוך 12 שנה בלבד מהיום. חבריי חברי הכנסת, לא מדובר בתרחיש שהוא תיאורטי. כבר ב-2024 עבר המוסד לביטוח לאומי לגירעון והחל לכרסם – וזה המונח המדויק – לכרסם את העתודות שלו, אותן עתודות ששמורות באוצר ומשמשות בפועל, ואנחנו מכירים את זה, כמקור מימון לתקציב המדינה. רוצה לומר שכל שקל שהוא מושך היום כדי לשלם קצבאות זה שקל שנגרע מתקציב המדינה העתידי, ממשלם המיסים העתידי ומהילדים ומהנכדים שלנו. והינה נתון שהוא עוד יותר דרמטי. הקרן כולה עומדת על כ-200 מיליארד שקלים, בזמן שהתשלום השנתי היום עומד על כ-130 מיליארד שקלים; כלומר, יחס כיסוי של שנה וקצת בלבד. מורכב זה באמת לא מילה. ולפני שנדבר על פתרונות, בואו נדבר על כיצד הגענו למצב הזה. משבר הקורונה – כשתשלומי החל"ת הסתכמו ב-58 מיליארד שקלים, אין ספק שזה היה משבר עולמי, אבל ההתנהלות המופקרת של ממשלת נתניהו אז, בהיעדר רפורמה, הפכה את הביטוח הלאומי לקופה קטנה גדולה, וזה במקום לבנות מנגנוני תעסוקה מתוחכמים יותר, כפי שנעשה במדינות אחרות. למשל, המודל הגרמני של חל"ת – אגב, דיברנו על זה גם בזמן אמת. והתוצאה היא הוצאה חורגת של 58 מיליארד שקלים. הזדקנות האוכלוסייה. מדובר בתהליך שהוא ידוע מראש, לא משהו שהוא פתאומי. ישראל – ידוע מזה עשור כי תוחלת החיים עולה ושיחס המפרנסים יורד, אבל הממשלה לא נערכת בהתאם. רפורמת 2018 בסיעוד ובנכות – הרפורמות הללו היו מוצדקות ומוסריות, אבל הועברו ללא מקור תקציבי מספק ומתוך ההנחה המשונה כי המערכת תסתדר. והינה התוצאה: היא לא הסתדרה – היא קרסה. עלייה משמעותית במספר הילדים עם צרכים מיוחדים. גם כאן התופעה החברתית הזאת היא חשובה ודורשת משאבים. אבל איפה הראייה לטווח ארוך? איפה התקציב לשנים הבאות? אין, רק כיבוי שרפות. ובזמן שכל זה קורה, מה הממשלה עושה? מבקר המדינה הזהיר כבר ב-2015 ש-2027 תהיה נקודת מפנה שבה ההוצאות יעקפו את ההכנסות, ומאז התחזיות כפי שראינו רק הוקדמו, וכעת אנחנו מדברים על שנת 2036 כשנת ההתנגשות. וחמור מכך, למרות ההבטחות המפורשות, לא הוקמה ועדה ציבורית לחיזוק האיתנות הפיננסית של המוסד לביטוח לאומי. אין תוכנית, אין ראייה, אין מדיניות – יש רק דחיינות. אנחנו מכירים את זה מכל ממשלות נתניהו. המוסד לביטוח לאומי עצמו כבר התחנן, ממש התחנן – אתה בטח מכיר את זה, חבר הכנסת מאיר כהן – להקים ועדה שתציע מתווה אחראי במטרה לבלום את הגירעון. שום דבר מזה לא קרה.

היו"ר מאיר כהן:

האוצר התנגד לזה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן. וזה הרגע שבו כולנו, קואליציה ואופוזיציה, צריכים לומר את האמת. המשבר הזה אינו גזרת גורל – הוא תוצר של מחדל מדיניות. ואם אנחנו לא נפעל עכשיו – אגב, בדיוק כמו בנושא של גיוס החרדים וההוצאה של הגברים החרדים לשוק העבודה – גמלאים, נכים, אלמנות, יתומים, נפגעי עבודה, כל אלה ימצאו את עצמם מול מערכת שלא מסוגלת לשלם להם; או במילים פשוטות: מי שהמוסד לביטוח לאומי נועד להגן עליו יישאר ללא רשת ביטחון. אז מה עושים? כי אנחנו כאן כדי לא רק לבקר, אלא גם להציע פתרונות לממשלה. יש פתרון מאוד ברור: יצירת מנגנון איזון אקטוארי חצי אוטומטי, כך שהמערכת מתחילה להתאזן באופן מתמשך, ללא צורך בהתערבות פוליטית כל פעם מחדש; מנגנון שבו דמי הביטוח הלאומי מותאמים אוטומטית לגירעון ארוך טווח, בדיוק כפי שעושות כל המדינות המפותחות והמתוקנות. זו דוגמה למתווה מקצועי אמיתי וכזה שמונע קריסה, אלא מה? על מנת לאמץ אותו, אנחנו נדרשים גם כאן לממשלה מתפקדת, ואין לנו ממשלה כזאת. הדיון הזה שיזמתי הוא לא רק סימן אזהרה, זו קריאה לפעולה – הקמת ועדה ציבורית עצמאית, בניית תוכנית רב-שנתית לאיזון אקטוארי, הצגת לוח רפורמות, כולל התאמה לגיל פרישה, מודל השקעות וניהול העתודות, התחייבות שלא להשתמש בעתודות הביטוח הלאומי כדי לכסות כל גירעון בתקציב. המוסד לביטוח לאומי הוא לא רק גוף ממשלתי, הוא לא עוד סעיף בתקציב כפי שאנחנו עוברים חדשות לבקרים בוועדת הכספים – הוא ארגון שמחזיק את החברה הישראלית ברגעים הכי קשים. אנחנו ראינו את זה בקורונה, אנחנו בוודאי ראינו את זה בשנתיים של המלחמה. הוא המשענת של כל מי שאיבד, של כל מי שנפצע, של כל מי שנולד למגבלה. מדינה שאינה יודעת להגן על החלשים ביותר מאבדת את זכותה להיקרא מדינה חברתית מתוקנת. אם הממשלה לא תתעשת, היא תישא באחריות המלאה על קריסת הרשת החברתית של מדינת ישראל. אני קורא לכל חברי הבית הזה – זהו רגע של אחריות לאומית, אחריות לדורות הבאים. חייבים להחזיר את המוסד לביטוח לאומי למסלול, חייבים להחזיר את הביטחון החברתי לאזרחי מדינת ישראל. אגב, אני מוסיף שחייבים להחזיר את מדינת ישראל למסלול. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. ישיב על ההצעה לסדר-היום השר יריב לוין. בבקשה, אדוני.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, אין ספק שהנושא של המצב הכספי של הביטוח הלאומי הוא נושא חשוב מאין כמוהו, נושא מטריד, נושא שטעון טיפול.

נעמה לזימי (העבודה):

שר המשפטים יריב לוין:

ניסיתי להיזכר – מאחר שצריך לומר שאני עוסק באופן טבעי רוב זמני בנושאים אחרים, כך לאורך השנים האחרונות, אני זוכר שהמציע דווקא עסק בנושאים כלכליים לא מעט ובנושאים מן הסוג הזה כפי שהוא מעלה היום – ניסיתי להיזכר בפעולות שעשתה הממשלה הקודמת בסוגיה הזו, ובמאבקים שהמציע ניהל, וכמה הוא היה מוטרד מזה אז, ולא הצלחתי למצוא יותר מדי. אולי בהזדמנות הוא יאיר את עיני הציבור בפעולות החשובות שהממשלה ההיא עשתה בנושא הזה, אבל אני יכול לומר שזה בהחלט נושא - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אולי תיקחו פעם אחת אחריות - - -

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר מאיר כהן:

ולאד, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני, המציע הזה נוהג בכלל באופן רגיל בדרכים שבינן לבין הקולגיאליות שמצפים מחברי כנסת יש פער גדול, אז אני מבקש שתגן עליי. בדרך כלל אני דווקא מוכן לשמוע הערות ואפילו נוהג לענות, לא במקרה הזה. בכל מקרה, אני יכול רק לומר: הנושא הוא בהחלט נושא חשוב, ויהיה צורך להידרש אליו. צריך לומר שבגלל המלחמה וההוצאות הרבות והמצב שנלווה אליה היה מאוד מאוד קשה להידרש ולהסדיר את הנושא הזה במהלך הקדנציה הזו, אבל אני מקווה שאנחנו באמת בפתחם של ימים שקטים יותר. אני חושב שההישגים הכלכליים העצומים של הממשלה בהחלט יוצרים בסיס שיאפשר להתמודד גם עם העניין הזה ואין לי ספק שנידרש אליו וגם ננסה לקדם לו פתרונות. אין חולק שהדבר הזה דרוש והכרחי. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. המציע, האם אתה מסתפק בתשובת השר או אתה רוצה להמשיך דיון במליאה, בוועדה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אשמח להמשיך, כמובן. לא קיבלתי תשובה לשום טענה.

היו"ר מאיר כהן:

אז מה אדוני מציע?

טלי גוטליב (הליכוד):

במליאה או בוועדה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא כספים?

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי, אז אנחנו נעשה הצבעה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כספים.

היו"ר מאיר כהן:

כספים. אנחנו מצביעים על ההצעה להעביר את המשך הדיון לוועדת כספים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

שמונה בעד, אפס מתנגדים. אם כן, הצעתו של חבר הכנסת ולדימיר בליאק תעבור לוועדת הכספים להמשך דיון.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים להצעה הרגילה הבאה לסדר-היום בנושא: העלאת קצבאות הזקנה. את ההצעה הגיש ויציג חבר הכנסת השר לשעבר יעקב מרגי. אדוני, יש לך עשר דקות להציג את הצעתך.

יעקב מרגי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, הנושא שעל סדר-היום הוא העלאת קצבאות הזקנה. עם כניסתי לתפקיד שר הרווחה בתחילת שנת 2023 קידם את פניי ידידי היושב-ראש, שר הרווחה לשעבר, המצעד השנתי של הדוח של המוסד לביטוח לאומי של האי-ביטחון התזונתי – דוח העוני, מה שנקרא. אז אני אמרתי, צריך להפסיק לפרסם את הדוח הזה. כי מפרסמים אותו – פסטיבל יום, יומיים; פעם זה היה יומיים, הייתה רגישות. לאחרונה זה אפילו לא יום אחד, כי החדשות האחרות יותר מעניינות. ואז אמרו לי, אלא מה? נתעלם? אמרתי, לא. צריך לפרסם כל שנה דוח מחוללי העוני. מה ההחלטות, המדיניות וההתנהלות של גופים – משרדי הממשלה, החלטות של האוצר – שמחוללות את העוני.

נעמה לזימי (העבודה):

ושל שרים.

יעקב מרגי (ש"ס):

אני לא מכיר ממשלה בלי שרים. הערה מיותרת.

נעמה לזימי (העבודה):

יעקב מרגי (ש"ס):

בואי, נעמה, תודה על ההערה שלך. היא מיותרת. כשאני אומר שרים, הכוונה היא להתנהלות המשרד. המשרד כגולם הוא לא כלום. יש מדיניות – מישהו שמנהל את המשרד הזה. החלטות ממשלה וטיפול כושל של גופים כאלה ואחרים מחוללי העוני. הפערים בחברה הישראלית – מחוללי העוני. אבל בכל זאת לקחתי את הדוח, למרות שזאת דעתי, ואני עדיין אומר שצריך לטפל במחוללי העוני. רק כך תמרור האזהרה יהיה מוצע בפני כל מקבלי ההחלטות ויתריע ויאמר: החלטה כזאת וכזאת בשנה זו וזו גרמה לכך וכך אחוזים בממדי העוני. כך כולנו נהיה עם תחושה – נהיה יותר אחראים להחלטות ולמדיניות שאנחנו מקדמים ומבצעים, או לא מבצעים. למה אני אומר את זה? לקחתי את התוצאות, ועשיתי לעצמי מחקר, כי המוסד לביטוח לאומי לא רצה לעשות את זה. אמרתי, ניקח לפחות את אלה שסמוכים על שולחנו של המוסד לביטוח הלאומי ונחקור ונאמר שאם אנחנו מעדכנים – וידענו, לדוגמה, שיש אזרחים ותיקים בתוך דוח העוני, וכל שנה אנחנו אומרים, כך וכך ילדים נמצאים באי-ביטחון תזונתי. ההצעה לסדר-היום עוסקת באזרחים ותיקים, אז אנחנו מטפלים באזרחים ותיקים.

קריאה:

יעקב מרגי (ש"ס):

זה לא אצלי. אני שר הרווחה, אני הפוך.

היו"ר מאיר כהן:

לא, הוא התכוון - - -

יעקב מרגי (ש"ס):

בגיל עוד לא, עוד שנתיים. ידעתי למה הוא חותר.

היו"ר מאיר כהן:

הוא התכוון אליי.

יעקב מרגי (ש"ס):

לא, לא. הוא יודע שזקן נקרא "זה שקנה חוכמה". למה אני אומר את זה? בוודאות, אם אנחנו מעדכנים ב-x שקלים את קצבת הזקנה, כלומר מצליחים להוציא מעבר לקו העוני אוכלוסייה לא מבוטלת של אזרחים ותיקים – זה בנימוק הענייני והמהותי, מאיר, ידידי היושב-ראש. מחילה, זאת רמת הקרבה. עכשיו, למה אני אומר את זה? אנחנו מדברים על אזרחים ותיקים – אנחנו המשתכרים במשכורות מכובדות, ואנחנו גם מכירים את זה מהסביבה שלנו, והשכר במקומות מסוים די מכובד. ואתה שומע: לא מצליח לגמור את החודש – יוקר המחיה, רמת החיים גבוהה במדינת ישראל. ואני אומר, כשאדם אומר את זה הוא חושב על אותן אוכלוסיות שהפנסיה שלהן נמוכה? או אם לא פנסיה – יש כאלה שאפילו פנסיה אין להם. יש להם רק קצבת זקנה.

היו"ר מאיר כהן:

עולי ברית המועצות.

יעקב מרגי (ש"ס):

שם עדכנו בסכום של אבטחת הכנסה, וזה גם שולי. זה שינוי שולי. מישהו חשב על זה? האם מישהו חשב כשהוא ראה בהוראת הקבע בדף החשבון של ישראכרט או ויזה את ההורדה של קופת החולים? חוץ ממס הבריאות, שהוא ממלכתי ויורד דרך ביטוח לאומי – מה שמשלמים על תרופות, על הביטוח המשלים – גובים משם לפעמים 300, 400 ו-500 בגלל ההתחייבויות. וככל שאדם מבוגר יותר, יש לו יותר התחייבויות, יותר בדיקות. מישהו חשב על אותם אזרחים ותיקים – מאיפה הם מביאים את זה, אם בכלל? על הדילמות העומדות בפניהם? אני אגיד לכם, חבריי, באו אליי חברים ויועצים חשובים ואפילו מקצוענים עם ותק רב – מה אתה מעלה הצעה רגילה? אתה הממשלה. מה אתה מעלה עכשיו הצעה רגילה, ועוד עשר דקות – העלאת קצבאות הזקנה. חלק אמרו לי: אבל אתה אחראי. אני מעדכן אותם שאני לא ממונה על הביטוח הלאומי, וגם אם הייתי ממונה על הביטוח הלאומי הייתי מציג את ההצעה הזאת. אתם יודעים למה? כי בסוף, בסוף, אני צריך את האוצר כדי שלחבר כנסת ולדימיר בליאק יהיה פחות מה לדבר על הגירעון של הביטוח הלאומי. זה אוצר.

נעמה לזימי (העבודה):

מרגי, אני יכולה להגיד משהו טוב?

יעקב מרגי (ש"ס):

את יכולה להגיד גם לא טוב.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה להגיד טוב.

יעקב מרגי (ש"ס):

דברי על מה שאת רוצה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתמול המשרד שלך והמנכ"ל ינון טיפלו בסוגיית היוניטף, לקחו אחריות ומימנו את המקור, מאיר, והמסגרות ניצלו. לצערי, ועדת החינוך סגורה וגם ועדת הצעירים, אבל אני אומרת לך שפעוטות ניצלו בהחלטה הזאת.

יעקב מרגי (ש"ס):

את יודעת מה, ככל שמפרגנים למשרד הרווחה, אני שמח מצד אחד, וליבי דואב וכואב שזה נשמע נדיר ולא הולך כחוט השני לכמה משרדים שנוגעים בסוגיות החברתיות. ויש לי ביקורת.

היו"ר מאיר כהן:

רק להוסיף לדברים של נעמה: הועבר כסף של 2025, שאתה מכיר את זה מהחלטת ממשלה שאני העברתי, וסוף-סוף מצאנו את המקור. עכשיו צריך החלטת ממשלה, ולכן אני רוצה שתחזור, בעזרת השם, למשרד, שתהיה החלטת ממשלה לחמש שנים.

יעקב מרגי (ש"ס):

(אומר במרוקאית:). אחר כך אני אגיד למתורגמן.

נעמה לזימי (העבודה):

תגיד, תגיד.

היו"ר מאיר כהן:

כל אחד וצרותיו.

יעקב מרגי (ש"ס):

אז אני אומר: חברים, זה באמת נושא חשוב. אנחנו ערב דיוני תקציב, וכל שר - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

יעקב מרגי (ש"ס):

לא, לא, גברתי. אני רוצה להגיד לך שיש כבר פקידים שחושבים שהם יודעים איך ייראה תקציב 2026. אז אני אומר לך – וכולנו צריכים, אם אני אחזור למשרד או לא אחזור למשרד – כל שר יבוא וידאג למשרדו וימשוך את היריעה מכאן, וההוא ימשוך מכאן, ונחשוב כולנו על קצבאות הזקנה של האזרחים הוותיקים, שהן באמת זעומות. וגם אם לא נעדכן אותן – להצמיד אותן לשכר הממוצע במשק. לא ייתכן שאנחנו מגלים רגישות בכל דבר – בהצמדה לשכר הממוצע במשק. מה, הם מנותקים? יוקר המחיה פוסח עליהם? הם הראשונים שחוטפים את זה. לכן הדיון הזה חשוב. לכל אלה שהרימו גבה על ההצעה לסדר-היום – אין דבר יותר צודק ויותר במקום ויותר בזמן הנכון. זה תמרור אזהרה למי שמתחיל לעבוד על תקציב המדינה. אוי ואבוי לנו אם אחרי גל יוקר המחיה הזה ורמת החיים הגבוהה במדינת ישראל – היא ברכה, אבל גם ברכה מביאה איתה אתגרים. רמת החיים הגבוהה זו ברכה, אבל היא מביאה איתה אתגרים של צמצום פערים, ואתגרים להסתכל על האוכלוסיות שלא נמצאות על הרכבת הזו של הצמיחה ושל יוקר המחיה. לכן, אני מסיים באמת בקריאה שכולנו, כל חברי הבית פה, נתגייס לעדכן את קצבאות הזקנה ולהצמיד אותן לשכר הממוצע במשק. נכון שזו כרגע הצעה לסדר-היום, אבל זו זעקה שנשמעת וצריכה לבוא לידי ביטוי, ואני מקווה שעשינו את זה בזמן הנכון, שלא יהיה קצת מאוחר מדי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. יש תשובת ממשלה להצעה, אדוני? השר יריב לוין, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להודות לחבר הכנסת מרגי על העלאת הנושא הבאמת-חשוב והכואב הזה שמלווה אותנו שנים ארוכות. אתה בקי טוב ממני בהרבה מאוד פעולות חשובות שנעשו בעניין הזה לרווחתו של ציבור הקשישים, וצריך להמשיך בהן. צריך גם למצוא את הדרך להמשיך ולהתקדם בנושא העלאת קצבאות הזקנה, שהועלו אבל עדיין לא מספיק. אתה גם ער – והיטבת לתאר כאן את השמיכה התקציבית, שהיא צרה, בטח כשאנחנו נדרשים להוצאות עצומות בעולמות הביטחון, כלקח ממה שכבר קרה. בדיוני התקציב גם הדבר הזה בהחלט יהיה על השולחן, ואני מקווה שתימצא דרך לפחות להתקדם במשהו בכיוון הזה. אני בטוח שגם אתה באופן אישי וגם סיעתך כאן בכנסת – שהרי ברור לגמרי שלא ניתן להשלים את העברת התקציב בלי הסכמה גם איתכם – תהיו שותפים לדיונים האלה ולתהליך הזה, ואני מקווה שהוא גם יסתיים לפחות עם איזושהי בשורה. אנחנו נמתין ונראה מה יקרה בדיוני התקציב, אבל אני רוצה להודות לך, כי אני חושב שהנושא הזה צריך להיות כל הזמן על השולחן, בלי לפתח אשליה, ולתת לאנשים לחיות באיזו אשליה שברגע אחד נפתור את כל הבעיה, אבל בהחלט עם רצון להמשיך ולהתקדם ולטפל בו. ואני מאמין שכך יהיה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. האם אתה מסתפק בתשובת השר?

יעקב מרגי (ש"ס):

היו"ר מאיר כהן:

מסתפק בתשובת השר. תלמידי מקיף ב' – בית ספר חנה סנש בבאר יעקב, שלום לכם, ברוכים הבאים.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור להצעה הבאה לסדר-היום. ההצעה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: השלכות אי־מינוי שר בריאות קבוע במשך למעלה מארבעה חודשים על בריאות הציבור. את ההצעה הגישה חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך. איזה כיתות אתם? ז'-ח'-ט'? י'?

טלי גוטליב (הליכוד):

ט'?

היו"ר מאיר כהן:

ברוכים הבאים. בבקשה, גברתי.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

בהצלחה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הגשתי היום הצעה לסדר שמדברת על ההשלכות של אי-מינוי שר בריאות קבוע. מתחילת המושב אני עומדת כאן שבוע אחר שבוע ומתריעה על סכנה ועל מחדלים שונים שקורים במדינה, פשוט כי אין שר בריאות מתפקד במדינת ישראל. רק ביום שני השבוע אושר המינוי של שר הבריאות הזמני, השר חיים כץ, וזאת לאחר שמעל חודשיים לא היה במדינה שר בריאות כלל. וגם לפני כן, במשך חודשיים היה לנו את אותו שר בריאות, חיים כץ, במשרה זמנית. השר חיים כץ הוא שר לארבעה משרדים שונים בממשלה: תיירות, שיכון ובינוי, רווחה וביטחון חברתי ובריאות. שר בריאות ברבע משרה לא יכול להתוות מדיניות. שר שעובד רק רבע משרה לא יכול לקדם רפורמות חיוניות, ולא יכול לנהל משרד ממשלתי ב-25% משרה. אתם יודעים איך אני קוראת לשר הבריאות הנוכחי במצב כזה? מורשה חתימה של משרד הבריאות. זה המצב שיש לנו היום בפועל. מעבר לזה שאין לנו שר בריאות, גם אין ועדת בריאות. כבר מעל חודש שוועדת הבריאות מושבתת, לא פועלת. אין דיונים, אין פיקוח פרלמנטרי, אין חקיקה, אין תקנות שמועברות, כלום. לא ייתכן שנושא הבריאות, נושא שיש לגביו קונסנזוס רחב ושכולם מבינים את חשיבותו, יהיה מוזנח בכנסת ישראל למשך מעל חודש ימים. אני מבינה שיש משברים קואליציוניים, אני מבינה שאנחנו בשנת בחירות וכל מפלגה רוצה לרצות את הבייס שלה, אבל לא יכול להיות מצב שבריאות הציבור היא קורבן של שיקולים פוליטיים. האמת, זה לא מפתיע. ראינו איך הממשלה הנוכחית מזניחה ומפקירה את נושא הביטחון, פוגעת בעקרונות ההפרדה בין הרשויות, ועכשיו ההזנחה מתפשטת גם לתחומי החינוך והבריאות. כחברת הכנסת וחברה בוועדת הבריאות, אני רואה ביחס של הממשלה והכנסת לתחום הבריאות בחודש האחרון זלזול ופגיעה חסרת תקדים, שאני לא זוכרת שהייתה כמותה לפני כן. לכן היום, למרות התנגדות יושב-ראש הכנסת, כינסתי את ועדת הבריאות החלופית, האלטרנטיבית. גם חבר הכנסת קינלי טור פז כינס השבוע את ועדת החינוך האלטרנטיבית. אנחנו ביש עתיד החלטנו שאנחנו מכנסים את הוועדות האלטרנטיביות הללו, כי אנחנו מזהים את הצרכים מהציבור, מעמותות שונות, מארגונים שונים, ואנחנו חושבים שעל מצב ההזנחה של התחומים האלה בכנסת ובממשלה לא יכולים לעבור לסדר-היום. נושא הבריאות נמצא בראש סדר העדיפויות שלי מהרגע הראשון שנכנסתי לכנסת. אני לא מפסיקה ליזום הצעות לסדר בנושאי בריאות, אני מגישה הצעות חוק בנושאי בריאות שונים, השתדלתי להגיע כמעט לכל הדיונים של ועדת הבריאות כשעוד הייתה כזאת בכנסת, וגם במושב הזה, למרות שלא היה לנו שר בריאות ואין לנו ועדת בריאות עכשיו, לא ויתרתי ולא עצרתי, וגם לא אעצור. בחודשיים האחרונים, בהיעדר שר בריאות מתפקד, נושאים קריטיים פשוט ירדו מסדר-היום. כולנו יודעים ומודעים לכך שיש כיום גל התפרצות של מחלת החצבת. אתם יודעים שהשבוע נפטר הקורבן ה-11 של החצבת מתחילת השנה, וזה נורא. יש צורך דחוף לצאת לקמפיין לאומי שיגיע לכל קהילה, לכל בית, ויעודד להתחסן. שר הבריאות חייב לרדת לעומק הנושא הזה ולדבר על זה בקולו. ועדת בריאות במצב נורמלי חייבת גם היא לכנס דיון חירום בנושא הזה כדי לגבש מדיניות אפקטיבית, ולשמוע באופן רשמי ובשקיפות ממשרד הבריאות איך הוא פועל בנושא הזה. מקרה נוסף שאירע בחודשיים האחרונים, כשלא היה לנו שר בריאות, הוא השבתת המעבדה הארצית לבריאות הציבור. אזרחי ישראל צריכים לדעת, חייבים לדעת, שכיום אף אחד לא מבצע בדיקה למי השתייה שלהם; לא בודקים אם המים מזוהמים ומה ריכוז הכימיקלים במי השתייה. פשוט משאירים את הציבור חשוף לסכנה. אתם יודעים למה זה קרה ולמה קורה המחדל הזה? בגלל שלמעבדה שאמורה לבדוק את המים נגמר התקציב, וכבר אין להם איך לתפעל את הבדיקות שנעשו עד היום. יתרה מכך, אין צפי להפעלת המעבדה הזאת בשנת 2026. לא מדברים על זה כי יש פערים תקציביים כרגע, ולא ידוע אם יבדקו לנו את מי השתייה גם בשנה הבאה. שר בריאות מתפקד שמכיר את הפרטים, שיודע את מה שהוא צריך לעשות, יכול לפתור את הסיפור הזה בשתי שיחות טלפון, אבל לא היה לנו שר בריאות חודשיים. ועכשיו יש לנו שר בריאות ברבע משרה שאני לא יודעת אם הוא מבין את הנושא, אז בריאות הציבור מופקרת. שר בריאות אמור לטפל גם בנושא בריאות הנפש ומניעת אובדנות. יש היום במשרד הבריאות את המועצה הלאומית למניעת אובדנות, אבל התוכנית הזאת קודמה ועברה עוד ב-2013 בהחלטת הממשלה, וקידמה אותה שרת הבריאות דאז יעל גרמן. בהחלטת הממשלה קבעו כי מניעת האובדנות היא יעד לאומי. התוכנית המקורית בשנת 2013 תוקצבה ב-11 מיליון שקלים, בהחלטה שתוך שלוש שנים התקציב יגיע ל-27 מיליון שקלים לשנה. אתם יודעים מה התקציב של התוכנית הלאומית למניעת אובדנות היום? 17 מיליון, וזאת אחרי הטבח כשעברנו, אחרי מלחמה מתמשכת. התוכנית לא מתוקצבת כמו שצריך. אפילו ראש הממשלה נתניהו הופתע כשהוא שמע על התקצוב הנמוך הזה של התוכנית למניעת אובדנות כאשר שוחח עם הבכירים במשרד הבריאות. האם השתנה משהו? לא השתנה. לנוכח העלייה בשיעור הפניות למוקדי חירום וגל האובדנות שפקד את ישראל בחודשים האחרונים, פניתי לממלא מקום שר הבריאות חיים כץ עוד לפני תחילת מושב החורף וביקשתי שיפעל על מנת להגדיל ולהרחיב את התקציב של המועצה הלאומית למניעת אובדנות, ועד היום לא זכיתי לתשובה מהשר. שר בריאות מתפקד שרואה שיש עלייה במספר מקרי אובדנות, היה ישר פועל בנושא הזה, נאבק על תקציבים ומגדיל את הפעילות של המועצה. רק אתמול ציינו יום מיוחד לבריאות הנפש כאן בכנסת, ואמרתי גם אתמול שאפשר למנוע מקרי אובדנות, ושר הבריאות הוא גורם מאוד חשוב בכך. אנחנו נמצאים עכשיו לקראת דיוני תקציב. בקרוב יהיו בממשלה דיונים על התקציב, ויתקבלו החלטות מכריעות גם בתחום הבריאות. ואני רוצה לשאול היום את השר, שר הבריאות, ממלא מקום שר הבריאות: מה המדיניות שלך בתחום הבריאות ומה אתה מתכנן לנסות לקדם? מה יצליח שר הבריאות ברבע משרה לעשות למען הבריאות של אזרחי ישראל? אני לא יודעת, אבל מה שברור, שאת המחיר של ההזנחה, הציבור ישלם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. ישיב על ההצעה שר הכלכלה חבר הכנסת ניר ברקת.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. מכובדיי חברות וחברי הכנסת, כידוע, ב-24 בנובמבר השנה אישרה מליאת הכנסת את המינוי של השר חיים כץ לשר הבריאות. באשר לסוגיות שנטען לגביהן שהן מעוכבות, הרי שוועדת סל שירותי הבריאות החלה את עבודתה אפילו כבר בשבוע שעבר, אגב, והיא צפויה לעמוד בלוחות הזמנים, כמו בכל שנה. בנוגע לבדיקות איכות מי השתייה, נבהיר כי אין פגיעה ביכולת לבצע את הבדיקות החיוניות לשמירה על הבריאות, והבדיקות ממשיכות להתבצע בצורה סדירה. ההודעה שנמסרה נועדה לאפשר היערכות מקצועית של כלל הגורמים במשרד, והנושא מטופל ויוסדר תקציבית. משרד הבריאות ממשיך כל העת בעשייה למען הציבור. יש שם, אגב, צוות מקצועי, מצוין, שיודע את עבודתו, ובכלל זה המנכ"ל שלהם, חברנו היקר. אנשי המשרד פועלים לקידום תוכניות העבודה לשנת 2026 ומקיימים דיונים עם משרד האוצר לקראת אישור תקציב המדינה, לרבות החלטת ממשלה בתחום בריאות הציבור שעוסקת במיסוי לצמצום השימוש בסיגריות אלקטרוניות. השורה התחתונה – גם המשרד שלי, הצורה שבה אנחנו עובדים זה מכינים תוכניות עבודה לקראת דיוני תקציב, וברגע שדיוני התקציב יאושרו, כל התוכניות של משרד הבריאות יוצגו בצורה מסודרת בכנסת.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

למי? לאיזו ועדה?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לכנסת, לאישור, כמובן, כחלק מתוכניות העבודה, כמו כל משרדי הממשלה. כשאנחנו מכינים תוכניות עבודה, כשאנחנו בתהליך של הכנת תוכניות עבודה במשרד שלי, אנחנו מסנכרנים את הרצונות עם תקציב, וכשיש לנו סיכומים, אנחנו מציגים את תוכניות העבודה. ככה זה מתבצע.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אתם מגיעים לוועדת הכלכלה, אבל למי משרד הבריאות - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

יש משרד, יש ועדת בריאות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אבל אין לנו ועדה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אז אני מניח שנמצא את הדרך לאשר את זה בכנסת. אני לא יודע מה הפתרון שימציאו פה בכנסת, אבל בסוף זה צריך לעבור את אישור הכנסת, זה ברור. אני לא יודע להגיד לך בדיוק איך, אבל אני מניח שהנושא הזה יטופל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

מקבלת את התשובה?

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

לא.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז לאן את רוצה להעביר?

היו"ר ניסים ואטורי:

לאיזו ועדה?

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

לוועדת הבריאות, כשהיא תוקם - - -

נעמה לזימי (העבודה):

לא, לא - - -

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ועדת המדע.

נעמה לזימי (העבודה):

ועדת המדע.

היו"ר ניסים ואטורי:

ועדת המדע?

נעמה לזימי (העבודה):

ועדת המדע, כולנו - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

מצביעים על הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ארבעה בעד, אין מתנגדים. הדיון יימשך – יעבור לוועדת המדע להמשך דיון, חברי ועדת המדע והטכנולוגיה בראשות יאסר חוג'יראת.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת נעמה לזימי, ינון אזולאי, מיכאל מרדכי ביטון, קטי קטרין שטרית, אריה מכלוף דרעי, אליהו רביבו וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי להציג את הצעת החוק.

נעמה לזימי (העבודה):

כנסת נכבדה, אני רואה שיש פה מעט אורחים, אז שתדעו לכם שהרגע הזה הוא רגע היסטורי. עכשיו אין פה הרבה אנשים, אבל הולך לעבור בקריאה ראשונה אחד החוקים החברתיים ביותר שידעה הכנסת, שלצערנו בוטל בשנת 2023. אנחנו קבוצה של חברי כנסת שמחדשים את החוק הזה. אז אולי זה נשמע בקול שלי – אני מתרגשת, מתרגשת, אני לא רגילה לעמוד פה, לצערי לא רגילה, לעמוד פה ולהעביר פה משהו טוב ולשמוח שעושים פה מעשה טוב, שבית העם, המקום הזה, ממש ממלא את ייעודו. חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, מה שכולנו מכירים כחוק רן כהן, שאגב, כנראה צופה בנו עכשיו – עדכנתי אותו שהחוק הזה, מחזירים אותו עכשיו – הוא חוק חברתי מהמעלה הראשונה, לא רק כי הוא מאפשר לדיירי הדיור הציבורי, אותה אוכלוסייה בעוני, לרכוש את הבית שלהם לאחר שנים שהם גרים בו, אלא בגלל שזה גם חוק שבמהות שלו הוא מנתק עוני רב-דורי ומאפשר לילדים שלהם לצאת ממעגל העוני; הוא מאפשר להורים שלהם לא להוריש עוני בירושה, אלא להוריש נכס. יש לי צמרמורת כשאני מדברת על זה. אני חייבת להתחיל בתודות, אבל. אני רוצה, דווקא כי אני פה הראשונה שעולה, אז אני רוצה להתחיל בתודות הללו. אני רוצה בראש ובראשונה להודות לדיירי הדיור הציבורי, לפורום הדיור הציבורי ודני גיגי. תודה, תודה על המאבק, תודה שמהקושי יצרתם מאבק למען. אני רוצה להודות למרכז אדווה, גוף המחקר שתמיד יודע את הנתונים הנכונים לתת ולא לתת לאנשים לעוות את המציאות, כי צריך לטפל בעוני ואפשר לטפל בעוני. אני רוצה להודות לחברי מיכאל ביטון, חבר יקר למאבק עבור הדיור הציבורי. מיכאל, אני לא חושבת שאי פעם היה מצב שעצרו תקציב מדינה בגלל פינויים בדיור הציבורי. אנחנו עשינו את זה בממשלה שלנו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואטורי הוא צעיר בכנסת.

קריאה:

הוא לא מכיר את העבודה - - -

נעמה לזימי (העבודה):

כן, הוא לא ראה את זה. היינו קואליציה, מיכאל - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תהרוס. יש מצב שבפעם הראשונה בהיסטוריה אני אתמוך בחוק של נעמה לזימי.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, לא. אנחנו צריכים - - -

נעמה לזימי (העבודה):

גאווה החוק הזה. לא, בוא נגיד גם. היינו קואליציה, לא עבר תקציב שלוש שנים, הגיעו אלינו הרבה פניות ציבור על פינויים מהדיור הציבורי, אזרחים לרחוב – 1,200 צווי פינוי של אזרחים לרחוב. באמצע הלילה הלכנו לשר השיכון דאז אלקין, ואמרנו לו: או שאנחנו נתבצר עם אותה משפחה בבית ב-07:00 ולא יעבור תקציב, או שיבוטלו הפינויים, לא על סקטוריאלי, לא למקורבים, לא למצביעים שלנו – לבני אדם שראויים לחיים בכבוד. עשינו את זה ואנחנו ביחד בשותפות הזאת, שותפות שהיא באמת לשם שמיים ועבור המקום הזה שאנחנו בו, ולא עבור עצמנו. אני רוצה להודות לך, ינון אזולאי. אני מודה לך על שמאחורי הקלעים עמלת הרבה זמן עבור הרגע הזה, גם אתמול ובכלל. אז אני רוצה לומר תודה, כי אנחנו מקבלים את אותן פניות ציבור, אנחנו בוכים מפניות הציבור האלה, הצוותים שלנו בוכים מפניות הציבור האלה, ואנחנו מנסים הרבה זמן, וזה רגע ממש ממש חשוב. תודה לך. תודה לקטי ולאלי. ואני רוצה להגיד תודה ליצחק קרויזר, שהחליף את יעקב אשר בוועדה ודאג להעביר את החוק הזה לקריאה ראשונה תוך שבועיים. אמרתי ליצחק, כשהוא העביר אותו לקריאה ראשונה, שאני לא בטוחה שהוא הבין בדיוק עד כמה גדול הדבר שהוא עשה, אבל אני בטוחה שעם הזמן הוא יבין שזה אחד הדברים הכי טובים שהוא עשה בכנסת. אני אומרת את כל זה, ואני רוצה לומר שאני מקווה שהחוק הזה יגיע פה בקרוב גם לקריאה שלישית, נכון, מיכאל?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ומהר.

נעמה לזימי (העבודה):

ומהר. חייב. ואני רוצה לדבר רגע על אישה, אני רוצה לדבר על אסיה גילעדוב, היא באה לכל דיון בנושא הזה. אסיה היא יוצאת מקלט לנשים נפגעות אלימות והיא אישה בדיור הציבורי. היא בדיוק הדוגמה לזה שעוני הוא דבר מידבק, הוא תמיד גורם לעוד תחלואות. כי אנשים בעוני, קשה להם והם נהיים חולים, ואז יש נכות ומחלה ואז הוצאה לפועל ואי-אפשר לעבוד ולוקחים את הבית. ומעגל על מעגל על מעגל של סבל ודיכוי. ואז מוסיפים לזה גם אלימות. ואז היא חלתה אסיה, 100% נכות, מטופלת בכימו, והיא באה כל הזמן לוועדה ואומרת לנו: שיהיה לילדות משהו, אתם חייבים להעביר את החוק הזה, שיישאר לי לתת משהו לילדות שלי. אז הינה, אסיה, אנחנו מעבירים את החוק הזה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - תבכה גם בקריאה - - - עושה לי את זה כל פעם מחדש.

נעמה לזימי (העבודה):

אמרתי לך שאני אבכה בכל קריאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מראה שזה בא מהלב. זה בסדר גמור.

נעמה לזימי (העבודה):

כן. כן, סוף-סוף משהו טוב. אסיה, אני אוהבת אותך ואני אוהבת את כולכם, באמת, כל הדיירים שבאו להילחם עבור החיים בכבוד, להילחם עבור חיים טובים יותר. מיכאל, אני אתן לך לדבר על אורית, כמובן, זה חשוב מאוד. אז אני רק רוצה לומר, כי עוד יהיו מהמורות בדרך: רק 7% מהכספים של המכר עד היום חזרו לרכישת דירות. כשיגידו לכם שבגלל החוק הזה אין דירות, תזכירו שהמדינה היא שנטשה את הדיור הציבורי. לא הדיירים העניים גרמו לזה שאין דירות, לא על הגב שלהם. המדינה צריכה לבנות דירות ציבוריות. המדינה צריכה לרכוש דירות ציבוריות. המדינה צריכה לרכוש מהכסף הזה עוד דירות. אל תשסו אוכלוסייה ענייה באחרת, אל תעשו את זה. החוק הזה הוא חוק צודק. היום ציינו את מותו של בן-גוריון – לזכרו. אני רוצה לדבר על המורשת של הקמת המדינה, מדינה שהקימו מכספי תרומות ובנו דיור ממשלתי ליושבים בה. גם אם נעשו טעויות, גם אם נעשו עוולות, הייתה גישה שיש דיור ממשלתי. מדינה של 208,000 דיור ממשלתי, והיום בקושי 40,000. ממוצע ה-OECD של דיור ציבורי הוא 8%, בישראל 2% פחות. אל תאשימו את הדיירים האלה. אל תפגעו בהם. תקנו דיור ציבורי, תבנו דיור ציבורי. תעשו את המעשה, תחזירו עטרה ליושנה. תחזרו להיות המדינה הזאת, שנחזור להיות המדינה הזאת שבונה דיור ציבורי, דיור ממשלתי, דיור בר-השגה, שדואגת לקורת גג של האזרחים כזכות יסוד, זה עלינו. ואני שמחה שהחוק הזה עובר עם כל חלקי הבית. זה חוק חברתי מהמעלה הראשונה, חוק שמסמל את מה שאנחנו, את ישראל היפה והחומלת, הדואגת, ישראל של הערבות ההדדית. זה בדיוק החוק הזה. אז אני מתרגשת מאוד וגאה מאוד ברגע הזה. אני רוצה לומר תודה לכל מי שהיו שותפים להבאת הרגע הזה לכאן, שנביא אותו גם לקריאה שלישית, נעשה ונצליח. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני סוגר את רשימת הדוברים. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גם ביום הזה, לפני הכול, אני לובש חולצה של רן גואילי, שאני רוצה שהוא ישוב הביתה לקבר ישראל יחד עם העובד התאילנדי שעבד איתנו בעוטף, בחקלאות, סותטיסאק רינטלאק, ונסיים את הפרק הזה, נשיב את שניהם הביתה. אדוני היושב-ראש, זכית לשבת כאן באחד החוקים שמתקנים עוול היסטורי, שמתייחסים לנשכחים ביותר, לאנשים שיש להם זעקה והיא לא תמיד נשמעת, לאנשים שיש להם כאב ואין מי שישיב. חוק המכר מתגלגל בכנסת עשרות שנים. החוק של רן כהן, לתקן את מה שלא תוקן. אותם אנשים ששילמו עשרות שנים שכר דירה למדינה, שילדיהם שירתו בצבא, שהם עצמם עבדו והקימו את הנגב ואת הגליל ואת השכונות ואת העיירות ושילמו 40 שנה שכר דירה – רן כהן אמר, תנו להם לקנות את הבית, גם כשהוא במצב לא טוב, גם כשהוא זול, כדי שיוכלו להתחיל חיים עצמאיים. וסובבו אותו בכחש והוא נאבק. ואז פתאום, אחרי הרבה שנים, החוק הזה קיבל תוקף לשנים ספורות והופעל, והוא הוציא מקו העוני משפחות. וגם אם סבא וסבתא שגרו שם 40 שנה קנו, ומישהו קצת ציני באיזה מקום באוצר אומר: רגע, אבל הם כבר זקנים, מה הם צריכים את הבית – צרות העין הזאת. יש להם תשעה ילדים; נניח שהדירה הזאת שווה מיליון שקל, אז כל ילד יקבל 100,000 שקל וילך לקחת משכנתה בעצמו. לראשונה יש לו 100,000 שקל מההורים שלו, הוא יורש את ה-100,000 שקל האלה. לראשונה הוא יכול בכלל להגיש בקשה לקבל משכנתה. איזה צדק זה. איזה מניעה של תלות. החוק הזה התגלגל פה, והביטול של חוק המכר פגע בחלשים, ונאבקנו בו יחד קבוצה שלמה. בחוק הזה אין אופוזיציה ואין קואליציה, יש אחווה ורעות ושותפות ואהבת אדם, והיא חוצת מגזרים. כל סיעות הבית הובילו את החוק הזה, כל סיעות הבית בעד החוק הזה. הוא התעכב יתר על המידה. היה צריך פה לנצח, לנצח מדיניות שעיקרה להרוג את הדיור הציבורי. מדינה שהיו לה 300,000 ו-200,000 בתים – ענייה – בשנות השבעים, עם שלושה-ארבעה מיליון איש; עכשיו – 10 מיליון איש ורק עם 47,000 בתים. מישהו הרג את הדיור הציבורי. אבל אנחנו לא אמרנו נואש והחוק הזה קיבל תוקף. באמצע המלחמה פגשתי אישה כאן בוועדה. אומרים לי: אין לה בית, אז אני לומד את הסיפור. אישה גדולה מהחיים, אורית עבדו, אימא של נועם ישראל עבדו, לוחם בגולני, גדוד 12, שנפל בקרב בזמן שהיה בקורס מ"כים. ואורית מספרת בוועדה: הבן שלי אמר לי שהוא יקנה לי בית. ואורית, אימא נפלאה לשלושה, שילדתה נפגעה בנובה וילדה השני לוחם שעובד ונאבק על הקיום, והיא לא הצליחה לספק להם בית. קטי, היא גרה בבניין דירות, במקלט, ושכנים אירחו אותם לכל מה שצריך. ונועם ישראל אמר לה: אימא, אני אקנה לך בית. ונועם ישראל נפל בקרב. ואנחנו יזמנו בתוך החוק עכשיו סעיף שאומר: משפחה שכולה יכולה לקנות את הבית מייד, ללא תנאים, ללא התניית זמן ורכש. כלום, הם בעדיפות. אולי יש, לא יודע, בעוונותינו, 20-10 משפחות שכולות שיכולות לקנות בית בתנאים האלה בדיור הציבורי. את הסעיף הזה שתיקנו למען משפחות שכולות, בהסכמה של הוועדה, אני עושה לזכרו ולעילוי נשמתו של גיבור ישראל, נועם ישראל עבדו. ומצדיע לאימא שלו, הלביאה, המנהיגה, שבזכותה החוק הזה מקבל התייחסות מיוחדת. ואני רוצה לסיים בשני דברים אישיים – תסלח לי, היושב-ראש, אם אני לוקח עוד דקה או משהו. מסעודה ואליהו ביטון עלו לארץ ישראל, למעברה, מתוך אהבת ציון, מתוך חלום גדול, עזבו את ורזאזאת. אופיר, אני רוצה שתשמע את זה, איתי. כי אתה, גם לך יש זכויות – כל חוק שאנחנו זוכים להעביר פה בהסכמה, קואליציה ואופוזיציה, מתחיל אצלך. זה ראשית הצירים.

טלי גוטליב (הליכוד):

וזה שאני לא מפריעה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואת, נשמה גבוהה, תשבי, תקשיבי לי, טלי. טלי, תשבי, תקשיבי לי. אם היית מספרת על הבת שלך, אני הייתי מקשיב – תקשיבי לי. אני רוצה אותך איתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אני מקשיבה לך.

אופיר כץ (הליכוד):

אבל הקרדיט הוא לא לי – זה בכלל ינון אזולאי.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חכה, אנחנו עוד ניתן לכולם את הקרדיט. אבל מסעודה ואליהו ביטון עלו למעברה ב-1963 מוורזאזאת, תמסינת, בהרי האטלס. מאהבת ציון. אבא היה צדיק, בן של רב. עזבו הכול ובאו למעברה שנתיים. בנו להם דירה בבלוק, 50 מטרים, תשעה ילדים וסבא. עד 1980 גרו ב-50 מטרים רבועים, 12 נפשות. והוא חלם להתקרב לבית הכנסת שהוא הקים, אז הוא עבר לבית של עמידר. ואז עמידר עשו להם בעיות. אימא שלי עמדה מולם בבית המשפט, ניצחה אותם בלי עורך דין. היא אמרה לשופט משהו פשוט: בוא אליי הביתה, ותראה בעיניים. השופט אמר: אני מאמין לך, תוסיפו לה חדר. בנו לה חדר מיוחד. בבית המשפט. אלה אנשים שהביאו לארץ וילדו כאן תשעה ילדים. שמונה ילדים לוחמים ואחות אחת, שהתגייסה לצבא, לשריון. ב-1976 אחותי כבר הייתה בבאלי"ש בשריון. שמונה לוחמים. מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה, ואין עדיין? מה עוד תבקשי מאיתנו מדינה, ואין עדיין? מה עוד תבקשי מאיתנו מדינה, מהעולים האלה שנתנו את הלוחמים ואיבדו את הבן שלהם בצבא? מה עוד תבקשו מאנשי הדיור הציבורי שעכשיו ממלאים את כל הקרבות בעזה? רק תנו להם את הזכות לקורת גג, להורים הנשגבים האלה שעובדים בשכר מינימום ואין להם כסף לקנות בית. תנו להם קורת גג, תנו להם את הזכות לממש את הפסוק הכל-כך חשוב. לפני שאגיד את הפסוק, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, לקרויזר, שהאיץ את החקיקה; לחיים כץ, השר, שתמך והלך איתנו; לינון אזולאי, לנעמה – לוחמים חברתיים. איפה שיש נושא חברתי – אנחנו באתו חדר. לקטי שטרית, מיוזמי החוק, שאיתי בכל הדברים. לרביבו, שאוהב את החוק הזה והיה איתנו. אני רוצה להודות לכולכם. הנביא ישעיהו אומר "הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערם וכסיתו, ומבשרך לא תתעלם". מה שהנביא אומר לי זה אל תצומו, אל תשימו שקים? "הלוא זה צום אבחרהו", "הלוא פרס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית". מה זה להביא בית לעניים מרודים בעידן המודרני, אם לא לתת לו דיור ציבורי כהלכה, אם לא לתת לו קורת גג, אם לא להכניס אותו הביתה, אם לא לאפשר לו לראשונה קניין של קורת גג לעולמי עד?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. זה נושא חשוב, בגלל זה נתתי לך כבר שתי דקות מעבר לדקה שביקשת. אז בוא תסיים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני יודע. אתה כל כך נשמה. אבל עצרת את זה בשיא.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה. תן את הווליום הגבוה, ותרד ותסיים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה להגיד לכם שלא סיימנו. אנחנו נילחם שהחוק הזה יעבור בקריאה שנייה ושלישית. ונהיה גאים, כולנו, שעשינו מעשה גדול בכנסת הזאת. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית.

אליהו רביבו (הליכוד):

בדצמבר 2022 - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רציתי להתקרב, לא לצעוק את זה. אני רוצה להגיד שהוא לפניי.

אליהו רביבו (הליכוד):

יש פה לקונה. ביקשתי את זה שלושה חודשים קודם. לכן אני גם מופיע לפני - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

בגלל שאנשים מתבלבלים ביני לבינך, אני מעדיף שאתה תעלה. אבל תשמע, לפי הסדר, קטרין רשומה לי. אני לא יודע.

אליהו רביבו (הליכוד):

כפי שאמרתי, בהיותי היוזם, כתבתי את הצעת החוק בדצמבר 2022, אוקיי? בצדק רב אני מופיע קודם, אבל חברתי נקראה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אין לי בעיה שהוא יהיה לפניי.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, לא, קראתי לך. אתה יודע שינון ביקש להיות אחרון? להיות אחרון חביב. יש יותר רייטינג ב-16:30. בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום מליאת הכנסת עומדת בפני הזדמנות לתקן עוול היסטורי. חוק הדיור הציבורי, שעליו נצביע בעוד מספר דקות, מעבר לקריאה הראשונה, מבקש לאפשר לאלפי משפחות בישראל להגשים צורך אלמנטרי לרכוש את הבית שבו הם חיים כבר שנים ארוכות. תראה, אני באמת, באמת ובתמים, גאה להיות חתומה על החוק הזה. מיכאל, יקירי, עלית לפה וסיפרת את הסיפור האישי שלך. אני גם רוצה לספר את הסיפור האישי שלי. כשהוריי הגיעו ממרוקו לעיר לוד, שיכנו אותם במעברה, מעברת צפון. לא צפון תל אביב – מעברת צפון. וגדלנו שם עם גג דולף ושיטפונות שהיו מהנחל שהיה בקרבת הבית. אבל כשהודיעו להוריי שהם עוברים לרחוב החשמונאים 8/28 אז הייתה גאווה – הינה, יש להם בית משלהם, בית של עמידר. אין צל של ספק שהבית הזה החזיר גם חיוך להוריי, שלא התאקלמו כל כך טוב בהתחלה. הם הגיעו, בכל זאת, ממרוקו, במצב כלכלי טוב, שניהם אנשים משכילים, ואתם יודעים איזו קבלת פנים הם קיבלו. אבל הבית הזה, שפתאום הפך להיות בית, עם שירותים, עם מקלחת, עם חדרים, עם סלון, העניק להם בחזרה את הכבוד, את הביטחון. זו הייתה סוג של רשת יציבה בחיים שלהם, שפתאום הם זכאים לבית משלהם. ואבא התפנה לטפל בנו מבחנה חינוכית, חוגים – שננגן, שנלך לרקוד, נלמד בלט. הוא התפנה לזה כי פתאום ירד לו איזשהו עול מסוים מעצמו, כי הבית הזה היה עוגן של יציבות. ואני, ברמה האישית, יודעת כמה שהסיוע הזה חשוב להם. אז יקומו חבריי – יש לי חברים ליברליים בכלכלה, שמאמינים בכלכלה ליברלית, שאדם צריך לרכוש הכול בעצמו ואדם צריך לא להיעזר במדינה, אלא באמת לעשות את הדברים הכי טוב, וכמה שפחות עול על המדינה, עול כספי. אבל בתפיסה המעוותת הזו אפשר להוביל בסופו של דבר את המשפחות להיות משפחות של מצוקה, משפחות שאולי מבחינה חינוכית לא יפרצו את תקרות הזכוכית, ולקבל בסופו של דבר אנשים שיזדקקו לרווחה ויוציאו הוצאות למדינה הרבה יותר ממה שהם מוציאים היום. אז בעצם חבריי חברי הכנסת, מכל סיעות הבית, בייחוד בעת הזו עומדת לנו מחויבות חברתית עמוקה להציג חזית אחידה ולממש את המדיניות שמעניקה, באמת ובתמים, לאזרח בישראל את היכולת לעבור ממצב של הישרדות למצב של שייכות ולהוות לעצמו דרך, עתיד טוב יותר, ברור יותר. ואנחנו מחויבים לאנשים האלה, אנחנו מחויבים למספרים, למשפחות שמאחורי הטבלאות. וכן, לעיתים המדינה צריכה לדעת שכדי לעזור לאנשים האלה להגיע למצב אחר, אופטימלי יותר, עם תקווה, היא צריכה לסייע להם. לא עושים מדירת עמידר כסף, חברים. מי שחושש שברגע שמעניקים לאדם, למשפחה שצריכה את זה, דירת עמידר – לא עושים מזה כסף. חבריי פנו אליי, אמרו לי: באיזו זכות אתם נותנים את הדירות האלה אחר כך, את האפשרות לרכוש אותן? למה אחרים לא יכולים לרכוש? מי שזקוק לדירת עמידר – האמינו לי, במדינת ישראל הקריטריונים הם כל כך קשים. כמה פניות יש אליי בנושא של עמידר, אם חד-הורית עם שמונה ילדים, זוג שהוא מוגבל עם שישה ילדים ועוד ועוד דוגמאות קורעות לב. המשפחות האלה באמת זקוקות לדחיפה הכלכלית הזו שלנו, אז זה לא נורא אם אנחנו ניתן להן דחיפה כלכלית קלה ונרים אותן מעל פני המים. אנחנו נרים אותם קצת ונוכל לתת להבין שאנחנו מחויבים לראות את האנשים האלה. מחויבים. זה תיקון שממשיך דרך שעשינו, ומתווה דרך לעתיד ברור וצודק יותר. ואני באמת קוראת לכולם, לכל מי שנמצא כאן, לתמוך בחוק הזה, לתמוך במשפחות, לתמוך בביטחון, לתמוך בבית, כי מי שיש לו בית, יש לו הביטחון האישי שלו. ואומרת לכם את זה מישהי שהגיעה להיות חברת כנסת. אני ילדת מעברות, אני אומרת את זה בגאווה, וגרתי בלוד, למדתי בלוד, ולוד דאז הייתה מלאה בשיכונים כאלה ואחרים של כל מיני עולים חדשים שהגיעו מכל העולם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מכל העולם הם הגיעו לשם, ורבים מהם היו בדירות עמידר, ורבים מהם היום נמצאים במצב כלכלי טוב בזכות התקווה הזו שניתנה לנו מאותה חברת עמידר, שזכורה לי רק לטובה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ידידי סגן יושב-ראש הכנסת אליהו רביבו, ידידי לשולחן. גם אם זה מאיר כהן, זה ידידי לסגנות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא מכיר את ה"ידידי".

גלעד קריב (העבודה):

ידידי הנוסע על אופנוע. על תלת-אופן לא הייתי נותן לידיד הזה לנסוע. יריות באופקים, אבל הוא עושה את - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב, יש פה הצעת חוק טובה, רצינית. די, אל תהרוס.

אליהו רביבו (הליכוד):

סוציאליסטית.

גלעד קריב (העבודה):

נכון.

אליהו רביבו (הליכוד):

נו, אז למה גם אותה להרוס?

היו"ר ניסים ואטורי:

כן. הצעה של חברתך מהמפלגה. בבקשה, חמש דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

גם שלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

גם שלו, בסדר.

אליהו רביבו (הליכוד):

רק להזכיר לחברתי קטי, לפני שאני אתחיל את הנאום, את הנסיבות שבעטיין את מכירה את הצעת החוק הזאת. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, חוק הדיור הציבורי, הקרוי גם חוק רן כהן, שנחקק בשנת 1988, היה מהלך היסטורי של צדק חברתי.

נעמה לזימי (העבודה):

1998.

אליהו רביבו (הליכוד):

1998, כמובן. הוא אפשר לדרי הדיור הציבורי לרכוש את הדירות שבהן הם מתגוררים, ובמחירים בני-השגה, מה שהפך משפחות רבות ממחוסרות דירות לבעלות בית משלהן; ממשפחות חסרי עתיד עם דימוי עצמי נמוך למשפחות בעלות אופק. מאז נמכרו עשרות אלפי דירות, והמהלך הכניס לקופת המדינה יותר מ-2.5 מיליון שקלים בין השנים 1999 ו-2011, סכום שנועד לדיור חדש לזכאים.

גלעד קריב (העבודה):

לא מיליון, מיליארד. אמרת מיליון.

אליהו רביבו (הליכוד):

אז כמובן 2.5 מיליארד שקלים בין השנים 1999 ו-2011, סכום שנועד, כאמור, לרכישת דיור חדש לזכאים – מה שלצערי לא קרה – אך החשוב מכול – הוא שינה את חייהן של אלפי משפחות. בפברואר 2023 החוק פקע, וההודעה על הפסקת הזכאות הגיעה כמעט בלי הסברה וללא פרסום מסודר, ועשרות אלפי משפחות איבדו את ההזדמנות להגיע לבית משלהן. מדובר באנשים שעובדים קשה לפרנסתם, מנסים לייצב את חייהם, ורבים מהם פשוט לא ידעו שהאפשרות לרכישה עומדת להסתיים. לפני כמעט שלוש שנים, מעט לפני פקיעת החוק, פניתי לשר השיכון, בתיאום עם ראש הממשלה, למי שכיהן אז כשר השיכון, השר יצחק גולדקנופ, הן בפגישות יזומות, הן בכתב והן בפגישה משולשת או מרובעת שלי עם נעמה וינון, ואז הסכימה נעמה להסיר מסדר-היום את ההצבעה, רק כי היא ראתה לטובת העניין. וייאמר לזכותך שאם היית מתעקשת אז, יכול להיות שהיום לא היינו מגיעים לרגע הנכסף הזה. תודתי והערכתי שמורה לך על כך בוודאי מאז. כל מה שביקשנו זה שהזכאים יקבלו את המידע הנדרש לגבי זכויותיהם. ביקשתי שהמשרד יפרסם הנחיות, יתקשר עם הציבור וינגיש את המידע, כדי שהדיירים יוכלו לדעת מה מגיע להם. כמו כן ביקשתי להאריך את הזכאות, כדי שאלו הזכאים לא יאבדו את חלון ההזדמנויות שנפתח בפניהם, והוא כאמור לרכוש את הדירה שבה הם חיים שנים רבות. מיותר לציין, חבריי, שזכאי לרכוש דירה במסגרת הדיור הציבורי שילם בגינה שנים רבות קודם לכן וגם הכניס לקופת המדינה. מלאי הדיור הציבורי עומד היום על כ-53,000 דירות, וכל אחת מהן מאוכלסת במשפחה שיכולה פוטנציאלית לרכוש את דירתה, אך במשך השנים נוצרו מכשולים. לא תמיד היה ברור איך לממש את הזכות, ולעיתים אף נכנסו לתמונה גורמים שניסו לנצל את המצב. חברי מיכאל ביטון ושותפי, אני מבקש להסב את תשומת ליבך – חלק מהכשלים באי-חידוש המלאי נוגע באי-פיקוח נכון, אחראי, הוגן ושוויוני, כך שמצד אחד מלאי הדירות התרוקן לפעמים, ולא מעט פעמים שלא על פי צורך, ומצד שני, לאלו שבאמת היו זכאים כבר לא היה מה לתת. גם מעט הכסף שנכנס מעת לעת והצטבר לאותם מיליארדים, לא היה בו כדי לחדש את המאגר, הואיל ובעקבות אותה שחיתות מתמשכת שהייתה לאורך השנים החליט מי שהחליט להרוג את הפרויקט הכל-כך חשוב וצודק הזה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כסף שנכנס לדירות נעלם.

אליהו רביבו (הליכוד):

כן, כן, זה רק חטא על פשע.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

והכסף הממשלתי המתוקצב לרכש בוטל. היה תקצוב ממשלתי.

אליהו רביבו (הליכוד):

נכון. אז מאכערים ובעלי עניין שונים הציעו הלוואות או מימון ראשוני תמורת מכירת הדירה במחיר נמוך מהשוק, והדיירים המוחלשים ממילא, שמחפשים פתרון מיידי, נפלו בפח והפסידו את הדירה שלהם. הצעת החוק שהגשתי, חבריי, באה לתת מענה לאותם כשלים וכוללת בתוכה כמה תיקונים מהותיים. הראשון הוא הארכת תוקף הזכאות לשלוש שנים. בנוסף, הצעת החוק שאני מגיש - -

היו"ר ניסים ואטורי:

נא לסיים.

אליהו רביבו (הליכוד):

- - מאריכה את זמן המגורים הדרוש לפני רכישת הדירה מחמש לעשר שנים, כדי לוודא שהדירה תשמש את מי שחי בה באמת. החוק גם קובע כי הדירה לא תוכל להיות מושכרת או נמכרת במשך עשר שנים מיום הרכישה, במטרה למנוע מניפולציות וניצול של החוק על ידי אותם גורמים שהזכרתי. אדוני היושב-ראש, הנאום שהכנתי ארוך הרבה יותר. אני מעדיף לקטוע אותו כדי לסכם בכמה מילים שיבטאו את אשר אני חש ורואה, ששונה מחבריי השותפים, ואת זה אני מוציא, מה שנקרא, מדם ליבי. אכן, אני מחזיק בגישה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

רק תחתור לסיכום.

אליהו רביבו (הליכוד):

הינה, זה הסיכום. אני מחזיק בגישה, חבריי, קפיטליסטית, כזו שמעודדת כלכלה חופשית, אך לא כזאת שרומסת את החלשים, אלא כזאת שמושיטה יד לחלש ולמוחלש, זה שהגורל התאכזר אליו. חשוב, יחד עם זאת, חבריי השותפים, שנשים במרכז את זה שאין לנו שום כוונה לעשות העברה בין-דורית, ואנחנו לא מבקשים לייצר עידוד של בן ממשיך, אלא לעודד את מי שיכול לעמוד על רגליו להתקדם קדימה, ולא להיות נזקק. אשר על כן, בכוונתי לקדם בין הקריאה הראשונה לשנייה בוועדה, בתקווה לשיתוף פעולה פורה בינינו, כפי שהיה בעבר, שמי שירכוש יהיה זה שבאמת זכאי, זה שבאמת יש לו תוחלת חיים להמשיך ליהנות, ולא כירושה, כדי שהכסף והדירות יוכלו להיות מופנים - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אליהו רביבו (הליכוד):

- - בצדק, לזכאים החדשים שגורלם כפה עליהם להיות כאלה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, זה יום גדול. יום גדול לדיירי הדיור הציבורי, שמחכים לזה כבר שנים רבות. וכדי שאני לא אשכח גם לומר תודה, אז קודם כול תודה לבורא עולם על שהגענו ליום הזה. זה לא פשוט. נעמה, אליהו, מיכאל, קטי, כולכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם אני.

ינון אזולאי (ש"ס):

רגע, ולדי, אתה אחר כך. בדרך כלל אנחנו בוועדה רבים, פה אנחנו במשהו של אחדות, זה לא. אבל באמת, כל הכבוד. זה פשוט כיף להיות עם חברי כנסת חברתיים, כולם יושבים פה, גם ולדימיר, אני ונאור וכולם. אלה שמובילים, זה להוביל מאבק ציבורי – בשביל מי? בשביל אותם אנשים שבנו את המדינה, שבאו כעולים חדשים, הגיעו מכל המדינות. אין איזו מדינה שלא הגיעו ממנה ולא קיבלו. הם באו לפה מתוך מסירות נפש. וכשהסתכלו עליהם, כשהם באו, נתנו להם דירה. הם לא בחרו איפה לגור. שמו אותם – אחד בעכו, בירוחם, במגדל העמק, בלוד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

המשורר ארז ביטון אמר שאבא שלו היה אומר: "ואילו אבא שלי היה אומר: טוב חצי בית בארץ ישראל מהרבה בתים טובים ויפים בחוּסָה לָאָרֶס".

ינון אזולאי (ש"ס):

ואני אומר לך שיש כאלה שהיו אומרים: טוב מטר אחד בארץ מאשר בית ופאר בחוץ לארץ. אנשים באו לפה גם בלי לדעת שיש להם דירה. הם ידעו שיש להם פה חול, אבל חול של ארץ ישראל, של קדושת ארץ ישראל. הם באו בתלאות. תשמעו את העלייה מאתיופיה, איך הגיעו, אנשים שמתו בדרך ונקברו, ומקום קברתם לא נודע, אבל הם באו במסירות כי רצו להגיע לאדמת קודש, וכשהגיעו לפה הם נישקו את האדמה. אלה הם דיירי הדיור הציבורי. אני לא חושב שיש פה מישהו שיושב, והסבתא שלו, אם לא ההורים שלו – קטי סיפרה על הבית שהיא גדלה בו. אני לא חושב שיש מישהו שאין לו את הקשר לדיור הציבורי. אנחנו לא מבקשים לאנשים האלה עושר וגם לא כבוד, כי כבוד אין בדיור הזה. כי בשביל לסדר ולסייד איזה קיר – כמה מדורי גיהינום הם עוברים עד שיאשרו להם. אנחנו לא מבקשים את זה. אנחנו מבקשים בסך הכול לתת להם מקום להניח בו את הראש, שתהיה להם מנוחה, שיהיה להם על מה לישון בלילה ולמה לקום בבוקר, שיוכלו לתת לילדים שלהם את טיפת הכבוד. אז יש מי שאומר לנו: אבל מה קרה לכם? מה, זה נועד לירושה? ואז מה? 20 שנה הוא גר שם, ובסוף זה מה שהוא יוריש. ואז מה יקרה? אז הירושה תתחלק בין עשרה ילדים, ואולי זה יהיה הכסף הראשוני למשכנתה של אותו אחד, של הילד הזה, גם לו יהיה בית. אלא מה אנחנו רוצים, להשאיר אותם במעגל העוני, חלילה? אז היה מי שאמר לנו בוועדה: רגע, אנחנו נקנה עם זה, ואתם תתקעו את הדיור הציבורי. אנחנו אלה שמחיים את הדיור הציבורי. אנחנו אלה שמצדיעים לדיירי הדיור הציבורי. אני גר באשדוד, לפעמים ב-06:30, ב-06:00, כשאני בדרך לתפילה פוגשות אותי משפחות מרבי טרפון, זה רחוב לידי. הם באים ואומרים: תשמע, תעשה טובה, יש לנו רק בקשה אחת, תעזור לנו להעביר את החוק הזה, אנחנו מתחננים. תנועת ש"ס חרתה על דגלה להילחם בעוני. בהצעת החוק הזאת ישנם כל חברי התנועה שלנו, מיושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי, שהוא רשום כראשון, וכל חברי הכנסת. הגשנו את זה מתוך הכרה והוקרה, כי אנחנו יודעים מה זה, אנחנו יודעים מה הכאב של כל אחד שהיום – הוא לא יודע אם מחר, אותם אלה אולי מחר יבואו וייקחו להם. אליהו רביבו, כמה פעמים קיבלנו טלפון? הוא אומר: תשמע, עכשיו רוצים להוציא אותי, האבא נפטר, הם רוצים תוך שבוע. כמה אז נלחמת על זה פה ודיברנו על זה? הם רצו. אבל מה קרה? אנחנו צריכים לרוץ, ואז אומרים: אי-אפשר, הדלתות סגורות. למה? כי הוא כבר נפטר. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שהוא נפטר. אנחנו רוצים להגיע למצב שהוא חי והדורות הבאים אחריו יכולים לחיות. לא לשרוד, לחיות.

אליהו רביבו (הליכוד):

זה שלאורך השנים הסתירו מהם את הזכויות והפוטנציאל שלהם - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

תפקידנו לגלות בפניהם את הזכות שלהם, זכות קיומית. התחיל את זה רן כהן, והיום אנחנו צריכים לחדש את זה כדי שיוכלו להמשיך את זה, למען הדורות הבאים, שגם להם יהיה מותר. חייבים שיהיה להם רכוש ושיהיה להם בית לגור בו, ושיהיה להם עוד רוחב. דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם. ולכן אני אומר תודה רבה לחיים כץ, השר חיים כץ, שניגשתי אליו, ועם כל זה שהמשרד התנגד, הוא אמר: ינון, יש לך מילה ויש לי מילה, אנחנו ביחד נעשה על מנת שנוכל לקדם את זה. אופיר כץ, תודה רבה. מירב בן ארי, תודה רבה. לא מובן מאליו שיש דבר כזה, כי זה כיף לכולנו שיש הסכמה. יש לכולנו. אני רוצה גם להודות כמובן לידידנו היקר דני גיגי, שנלחם למען הדיור הציבורי. מגיע לו. אני אומר לכם, הבן אדם הזה עושה את הכול למען, והוא מביא את המתנדבים שלו, ולא חושבים לרגע. הם רוצים לעשות הכול על מנת שלכל אחד שמגיע לו – זה מגיע לו, בזכות. אנחנו לא עושים להם חסד. זו זכות, ובעזרת השם שנהיה כולנו שותפים לזכות הזאת. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לכם, לכולם. תודה רבה לכל מי שבא ומצביע על חוק חשוב זה, גם אלה שבעצם לא מציעים, אבל באים להצביע. זה חוק חשוב, תודה רבה לכולם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, כמובן שאני בעד החוק, גם סייעתי בקטנה, מה שנקרא, כדי להביא אותו היום, ואני מודה ליוזמים. אני חושבת שזו הצעת חוק מדהימה. אני לא אפרט על איך סבא וסבתא שלי הגיעו, אבל די דומה. אני לא יכולה שלא להתייחס, אחרי שאמרתי רק מילים טובות על החוק, לאירוע שהיה כאן במשכן. מרוב האירוע המופרך שעברתי אתמול, שבו השר לביטחון לאומי קורא לי "קשקשנית" על זה שאני מבקשת שיגיע לוועדה לתת נתונים – אני לא קשקשנית. הוא לא מעניין אותי, אין לי זמן לבזבז עליו. אני רוצה לדבר על אירוע מופרך שהיה כאן בכנסת. אומנם הוועדות לא ממש עובדות – חינוך, בריאות, פניות הציבור – וכשיש ועדות, אז רבים עם הייעוץ המשפטי או עם ארגוני החברה האזרחית – אבל יש כאן שדולה שאין לה מנוחה, וזו השדולה למען האישה הדתית והחרדית או החרדית והדתית, לא ממש משנה לי. את השדולה הזאת מובילה חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ובשבוע שעבר היא עסקה בדיון שמאוד מאוד חורה לי, ולכן אני חייבת לדבר עליו. הדיון נקרא "עד החתונה – העמקת הקשר הזוגי". שזה, במילים מכובסות, לא לעשות יחסי מין עד החתונה. על זה חברת הכנסת לימור סון הר מלך בזבזה שעתיים ורבע. מותר לבן אדם שתהיה לו תפיסה כזאת, לגיטימי. זאת לא תפיסת העולם שלי, לא של רבים פה, אבל מותר לה. אבל אם את רוצה לחנך, את מוזמנת לגשת לאולפנה הקרובה לביתך ולעשות שיעור על למה חשוב לא לעשות סקס לפני החתונה. למה את מבזבזת את משאבי הכנסת? למה את מכנסת כאן דיון? כמה מנותקת את יכולה להיות? ואני רוצה להקריא לכם ציטוטים נבחרים שלקחתי מהאירוע המופרך הזה. שימו לב: הרב ידידה ישראלי השווה את אלה ששוכבות לפני החתונה למדבקה שנתלשה ונדבקה. איכות הדבק נפגמת בצורה מאוד משמעותית, ודי לחכימא ברמיזא, אמר וכולם התפוצצו מצחוק. קורע.

גלעד קריב (העבודה):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני ממשיכה. חכו, חכו, יש לי עוד. אל תדאגו.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לך 30 שניות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע מה? אם יש לי 30 שניות אז אני רוצה לדבר איתך דווקא, כי היו לנו הרבה שיחות על זה. מה עם מישהי בת 40 שלא התחתנה? זה טוב? זה רע? זה קדושה? זה טהרה? מה אם מישהי החליטה להיות עם אישה? מה עם מישהו שהחליט, רחמנא ליצלן, להיות עם גבר? זה לא מסתדר? מה עושים עם כל הקדושה והטהרה הזאת, מה עושים? אני באמת שואלת אותך? למה בחורה בת 18 צריכה לשמוע בכנס הזה שהגוף שלה הוא כמו לונה פארק, אז אי-אפשר לשחק בו. אז אני רוצה להגיד לך משהו, בכוונה אני מסתכלת עליך, כי אתה יודע למה אנחנו מדברים. תבחרי איזו זוגיות את רוצה. תבחרי אם את רוצה להתחתן. תבחרי אם את רוצה להביא ילד בהורות משותפת או עם בן זוג. תבחרי מה שאת רוצה, כי רק את מחליטה על הגוף שלך. ואף חבר ובטח חברת הכנסת לא יחנכו אותנו בשנת 2025 מה לעשות עם גופנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

לכי לאולפנה, תלמדי שם על שמירת נגיעה. אל תבזבזי משאבים של הכנסת. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קרה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא בכנסת. בואי, אני במקומך - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה יש לך? מה יש לך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי, ואני אגיד מה שאני רוצה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אז גם לימור תגיד מה שהיא רוצה. את וגם לימור - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואת לא תחנכי אף אישה מה לעשות עם הגוף שלה. ולא סתם דיברתי איתו, כי הוא יודע את זה בעצמו. מספיק כבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, בסדר אבל גם לשמור נגיעה זה בסדר, מי שמחליטה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אחלה. יש אולפנה בשביל זה. לא בשביל זה עושים כנס בכנסת. אז אתה תעשה כנס בכנסת?

טלי גוטליב (הליכוד):

למה לא? למה לא?

ינון אזולאי (ש"ס):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם ירדתם מהפסים.

היו"ר ניסים ואטורי:

דמוקרטיה. בבקשה. אתה שומר נגיעה? שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד למי ששומרת נגיעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? היא יותר טובה ממי ששוכבת לפני? למה היא יותר טובה?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה קשור? לא כל החוכמה אצלי ולא כל החוכמה אצלך.

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, די את גורמת לי להסמיק. בבקשה, הוא גם שומר נגיעה. הינה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל אחד מה שנכון לו. כל אחד מה שטוב לו. הזכות שלך לדבר לא גוברת על הזכות של לימור לדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, אל תדליקי לי את טלי, בסדר? טלי יקרה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קרה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתמול דיברתי עם חבר, היו אתמול בחירות, הוא אמר לי: אני מצביע רק לטלי. אמרתי לו: היום לא מצביעים לטלי. אז הוא אמר: טוב, אני אחכה לפריימריז.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול בעזרת השם.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בחברה הבדואית רוצים שהשרים וחברי הממשלה יגיעו לנגב ויראו את המצוקה של האזרחים. יגיעו לוואדי אל-ח'ליל, לאום אל-חיראן, יגיעו לקסר א-סיר, לרהט ושגב שלום. אבל אנחנו בחברה הבדואית לא רוצים שרים מסיתים. אנחנו לא רוצים לראות שרים שבאים לנגב על מנת לייצר פרובוקציה מול האזרחים הבדואים בנגב. לאחרונה אנחנו עדים לכך שהשר בן גביר מגיע לנגב על מנת - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

על אופנוע. הוא מגיע על אופנוע.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - להלהיט את הרוחות בנגב. והיום תורה של תל שבע. במקום לדאוג לאזרחים הוא מייצר עימותים עם האזרחים שלנו. מגיע, רוכב על אופנועים של המשטרה עם הקסדה שלו, מתפרץ לרכבים של אזרחים. כל זה על מנת לשאוב את הקולות של באר שבע, לשאוב את הקולות של שדרות ונתיבות על חשבון מפלגות אחרות ועל חשבונם של הבדואים. מה אנחנו דורשים? אנחנו דורשים שיהיה סדר ביישובים שלנו. שהיריות יפסקו ביישובים שלנו. כולנו בעד החוק, אבל השר הזה לא בעד החוק. הוא מנסה לייצר אנרכיה בנגב. למרות הפניות שלנו לכלל משרדי הממשלה, עד עכשיו נותנים לו יד חופשית לזרוע הרג בנגב. מה הוא עושה בתל שבע חוץ מלהרוס בוואדי אל-חמאם, בביר אל-חמאם? ובאל-ג'רב היום הדביקו צווי הריסה, דרומית לכסייפה, ובכל היישובים הבדואים. ובן גביר חוגג בנגב על חשבון המוחלשים, על חשבון האזרחים הנורמטיביים, אזרחי המדינה. אבל איפה השרים השפויים? איפה שאר חלקי הממשלה? אנחנו לא שומעים אותם. ולכן, אדוני היושב-ראש, כל הפעילות הזאת, הפעילות המטורפת של השר בן גביר צריכה להיפסק. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:).

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אולי תפסיקו לבנות בנייה לא חוקית, ותגיעו להבנה עם המדינה. מה לעשות? אמרתי לכם את זה מאה פעמים. תמשיכו לבנות בנייה לא חוקית – ככה זה לא ילך. אתם יכולים להציע כמו שהצעתי – דמי שכירות עם המדינה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, זה לא האדמה שלך אם היא לא שלך. מאוד פשוט. בן גביר, בן גביר. בואו תשלמו מיסים, תגיעו להבנות עם המדינה.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לך משהו נגד הליכוד? לא הבנתי. מה הקשר הליכוד? לא הבנתי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - מה, זה אדמה פרטית שלך? לא הבנתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברך ולדימיר בליאק רוצה לדבר. טלי, בבקשה, את סתם נותנת לו במה. את מוכרת. אותו לא מכירים עדיין. חכי. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית אני רוצה כמובן לברך את כל היוזמים, את נעמה ומיכאל ואת ינון ואת אתי ורביבו. אני, בתור בעל תפיסה קפיטליסטית ליברלית, טיפה חולק על הדרך. אני חושב שיש מנגנונים יותר טובים, אבל בהחלט יש מקום לדיור הציבורי, ואפשר גם בהכנה לקריאה השנייה והשלישית לדייק את החוק במידת הצורך. אז ברכות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, אני איתך, אני חלילה לא פוסל. אני חושב שבעבודה משותפת אפשר להגיע למנגנון יותר יעיל, ויש לי הרבה רעיונות בהקשר הזה. אבל אני רוצה לנצל את הזמן שיש לי ולדבר על משהו אחר. לפני שעה העליתי הצעה לסדר-היום בנושא של המוסד לביטוח לאומי, שעלול להגיע לפשיטת רגל כבר ב-2036, עם כל ההשלכות החמורות הנלוות לכך. ציפיתי לתשובה עניינית מממשלת ישראל, ועלה לכאן חבר הכנסת יריב לוין, ובמקום לתת תשובה עניינית בחר לתקוף אותי באופן אישי, ופחות או יותר אמר שאני לא עבדתי בכנסת. ראשית, אני לא כל כך מבין את הטענה. האחד עולה ואומר שאני לא עבדתי בארץ, והשני עולה ואומר שאני לא עבדתי בכנסת. מה יש לכם? באופן ענייני אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת יריב לוין שלמשל בקדנציה הקודמת הייתי מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, והייתי חלק מהקואליציה שסגרה את הגירעון של 11.5% שהממשלה הקודמת השאירה לנו, והעבירה אחרי שלוש שנים וחצי את תקציב המדינה, והחזירה את אזרחי מדינת ישראל לשוק העבודה מחל"ת, אחרת המוסד לביטוח לאומי היה קורס הרבה לפני. והגדלנו את קצבת השלמת הכנסה, והחוק שלי עשה מהפכה בנושא של נקודות זיכוי לעולים. וגם בקדנציה הזאת היה לי חלק משמעותי, למשל בהגדלה של מתווה הפיצוי לעסקים הקטנים בתחילת המלחמה מ-4.5 ל-17 מיליארד שקלים. והחוק שהעברנו יחד עם חבר הכנסת קריב וחבר הכנסת קרויזר עשה מהפכה בתום התגמולים לשבים, ועוד הרבה מאוד מאבקים ומעשים, חבר הכנסת לוין. מה שלא יהיה רשום על שמי זה חורבן החברה הישראלית, שבהחלט רשום על שמך. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח. צריך לקרוא לו מבחוץ. אם אני מנהל, הוא חייב לדבר – זה תמיד קורה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר – ראשית, טוב לעלות אחרי עמיתי חבר הכנסת בליאק. אני הייתי מוסיף לכבוד השר לוין שאני מציע לו להסתכל על טבלת הנוכחות בכנסת, טבלת ההשתתפות בישיבות הוועדות, ואז נדע באיזה צד של הבית הזה עובדים יותר למען הציבור. אדוני, אני שמח מאוד על העברת החוק, ואני שמח מאוד על העברתו דווקא ביום הזה, היום שבו ציינה הכנסת את זכרו של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון. לפני שעתיים, כאשר עלו הנואמים לדבר על פועלו של ראש הממשלה הראשון, באמת מניח היסודות האמיתי לבניינה של מדינת ישראל, עלה השר עמיחי אליהו ואמר שבן גביר הוא היורש של בן-גוריון. הדבר היחיד שמשותף לאיתמר בן גביר, שר הבקלאוות, הטיקטוק, ומהיום גם שר הקורקינט – הדבר היחיד שמשותף בינו, המוקיון הזה, לבין דוד בן-גוריון הוא העובדה ששם המשפחה של שניהם מתחיל באותה תיבה, בן ובן. חוץ מזה, בן-גוריון ובן גביר הם דבר והיפוכו. האחד עבריין, מסוכן, מוקיון, השר הכושל ביותר בתולדות מדינת ישראל - - -

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

גם ג'.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם ג'.

גלעד קריב (העבודה):

כן, גם ג' משותף. והשני, מניח היסודות לבניינה של מדינת ישראל.

אופיר כץ (הליכוד):

בסוף אתם תמצאו הרבה דברים משותפים.

גלעד קריב (העבודה):

אפשר באמת לתאר את מה שקרה לנו בשנים האחרונות במעבר מבן-גוריון לבן גביר. עכשיו, אדוני, לגבי החוק הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בן-גוריון בירך את התותח הקדוש ובן גביר מברך את השם. רציתי להזכיר.

גלעד קריב (העבודה):

טוב, טוב. טוב, גב' גוטליב, לכי תלמדי קצת על בן-גוריון, באמת.

טלי גוטליב (הליכוד):

רק אמרתי לך, הוא בירך את התותח הקדוש, יבורך זה התותח, וזה בירך את השם. אהבתי לעשות לך השוואות.

גלעד קריב (העבודה):

טוב, בסדר. בסדר, בסדר גמור. אם עוד לא הבנת, בן גביר זה חילול השם מהלך, את מבינה?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני לא מסכימה איתך, אפילו לא קצת.

גלעד קריב (העבודה):

הוא בירך את השם? בן גביר זה חילול השם מהלך. שומעת? חילול השם מהלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אולי להיות רפורמי זה חילול השם? אולי להיות רפורמי זה חילול השם?

גלעד קריב (העבודה):

מה שהאיש הזה עושה לתורת ישראל, למוסר היהודי, לפניה של היהדות, זה חילול השם אחד גדול.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך יש מונופול על מהו חילול השם?

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו לגבי החוק, נותרו לי 20 שניות.

טלי גוטליב (הליכוד):

12 שניות. עשר.

גלעד קריב (העבודה):

אני רק אומר, אדוני, ברכות - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

סתם, סתם. יותר אני לא מפריעה, סליחה. סליחה, אני בדרך כלל לא מפריעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בגללך אני מוסיף לו ארבע שניות.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, יותר מארבע שניות.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, על הקטע הזה. קודם דיברת איתה, עכשיו לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, תחייך, מה קרה?

היו"ר ניסים ואטורי:

עשר שניות, קח.

גלעד קריב (העבודה):

גוטליב.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, תני לו עשר שניות. הוא יישאר פה לעד בסוף אם כל פעם תדברי איתו.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא יישאר פה לעד.

גלעד קריב (העבודה):

חבל. אני רק אומר שחבל.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול טוב - - - העיקר שיהיה יו"ר הסיעה שלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אופיר, אתה יכול לדבר עם הסגנית שלך?

אופיר כץ (הליכוד):

אני הסגן שלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה, ממש. תכף הוא יביא לי סנקציה. אני שיאנית הסנקציות בסיעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כשהיא תסיים, תשלים את דבריך – עשר שניות, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

כשהיא תסיים תשלים את דבריך. זה תקדים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תקדים – לאן הלכת? חיפשתי אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתרכז. אני אגיד לך איפה היית. רצית 20 שניות - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אני יכול אחריו?

היו"ר ניסים ואטורי:

לך במיוחד אני אאשר. טלי, די, חלאס, נו. טלי, נשמה, מה?

אופיר כץ (הליכוד):

רצית לפרגן לבן גביר על המבצע של מיגור הפשיעה היום בנגב.

טלי גוטליב (הליכוד):

היית במילים: נשארו לי 20 שניות על החוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

בוא תגיד משהו בלי ללכלך על אף אחד, בוא נראה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, אני עוזרת לו, מחזירה אותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, טלי.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, טלי, טלי - - - נשמה.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, אם אני אתן לך חמש דקות לדבר מהדוכן, את לא תפריעי יותר לאף אחד? תני לו רגע, הוא רוצה לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מפריעה, אני עוזרת. אני פשוט חשבתי שזה ישמח אותו.

היו"ר ניסים ואטורי:

בואי נראה איך הוא נותן עשר שניות בלי ללכלך על אף אחד.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, משפט אחרון.

טלי גוטליב (הליכוד):

באתי לעזרת חבר.

גלעד קריב (העבודה):

נפלט.

היו"ר ניסים ואטורי:

נפלט לך, טלי? די.

טלי גוטליב (הליכוד):

יאללה. אמרת, היית במשפט: נשארו לי 20 שניות.

היו"ר ניסים ואטורי:

סדרנים, תביאו לטלי מים, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לי, יש לי מים.

נאור שירי (יש עתיד):

אסור לשתות במליאה.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש כאלה שמותר להם לפנים משורת הדין.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

רואים.

גלעד קריב (העבודה):

אסיים ואומר כך, אדוני: החוק הזה הוא תיקון עוול היסטורי, אבל המבחן הגדול שלו הוא בהיותו מקפצה להמשך ולשיקום המפעל החשוב של הדיור הציבורי במדינת ישראל; מפעל שבלי שיקומו קשה יהיה לסלול נתיב לחברה הגונה וצודקת, כפי שאנחנו צריכים להיות לחברת מופת בהתאם לחזונו של דוד בן-גוריון. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו. טלי, נשארה לך דקת דיבור אחריה, בסדר?

טלי גוטליב (הליכוד):

דקה בחזקת מה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה נותן לו לעלות, נכון?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה - - - בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה - -

היו"ר ניסים ואטורי:

רק מילים טובות על מי שאתה בוחר במליאה, בסדר?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - זאב ז'בוטינסקי עמד על חמשת הממים כצרכים הבסיסיים של אזרחי מדינת ישראל, שההנהגה צריכה לספקם ביתר שאת: מזון, מעון, מלבוש, מורָה ומרפא – מורֶה. אני רוצה לומר לכם, החוק הזה שיושב לפנינו, ואני חייבת קודם כול לברך את חבר מפלגתי, חבר הכנסת מיכאל ביטון; אני יודעת כמה שנים אתה נלחם על הדיור הציבורי גם בוועדות, גם בשדולות, גם בימים שאתה היית בקואליציה ואמרת: אני לא מוכן להעביר שום דבר עד שהדבר הזה לא יעבור, ואם אני לא טועה, גם חברת הכנסת לזימי הייתה שותפה למאבק הזה. כמי שגדלה – רגע, קטי – כמי שגדלה בדיור ציבורי, אני יכולה להגיד לכם, אין דבר שיותר מכבד את הבית הזה כשהחוק הזה מגיע גם בשיתוף פעולה עם הקואליציה, עם חברת הכנסת קטי שטרית, שאני יודעת שהלב שלך תמיד במקום גם בענייני נשים, ינון אזולאי ועוד רבים שחתומים על החוק הזה. שנים ארוכות – יש לציין ששנים ארוכות באנו ואמרנו לאזרחים של הדיור הציבורי: אתם אזרחים סוג ב', למרות ששנים אנשים גרים בדיור הציבורי, ואני גרתי בבית ציבורי, ואני יודעת מה זה להיות 40-30 שנה, ואז פתאום עוצרים את היכולת שלך לרכוש את הבית – המעט, כבשת הרש, כבשת הרש של האנשים האלה שהכניסו את היד לכיס ומימנו את היכולת שלהם לדיור. נכון, המדינה עזרה להם. חוק רן כהן עשה חסד ועשה נכון מבחינת לתת תקווה ועתיד להרבה מאוד משפחות וילדים ולדור של הילדים שגדלו בדיור הציבורי. אבל יותר מדי שנים, כפי שאמרתי, החוק הזה היה תקוע. והיום אתם מביאים לפה בשורה, אנחנו מביאים בשורה לעם ישראל, כדי שאותם אנשים שחיים הרבה מאוד שנים בדיור הציבורי יוכלו לרכוש את הבית שלהם, אבל לא רק; גם משפחות שכולות – לא נצטרך לבקש מהם ותק. לכן אני רוצה להודות לכם, חברת הכנסת לזימי, חבר הכנסת ביטון, קטי שטרית, וכל מי שחתום, ינון אזולאי. אני חושבת שאם אנחנו נעבוד באמת בלעזור לאנשים שצריכים אותנו, שניתן את הצרכים הבסיסיים לאזרחי מדינת ישראל, הכבוד וההדר יחזרו לבית הזה. אז יישר כוח לכם, וכמובן שכולנו נצביע בעד.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. היא מסכמת את הדיון. שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גם על הנחת הסלב, שפספסתי את מה - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

תברך אותו על הזכייה בסניף ב-100%.

נאור שירי (יש עתיד):

זהו, אני עדיין מתעדכן. 100%? פה חשדתי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

גם את אופיר פה.

אופיר כץ (הליכוד):

אני 70%, אני 70%. אני דמוקרט.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני גם דמוקרט, אחי, אבל הבאתי כפול קולות. היה קלפי, הצביעו.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

יש לך פה חבורת וינרים.

גלעד קריב (העבודה):

השר שיקלי, ניצחת בסניף הליכוד בחנתון?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני בעמק יזרעאל.

אופיר כץ (הליכוד):

בעמק יזרעאל גם ניצחת.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ניצחתי, כן. אני עם החבורה של מגי, מסתבר.

אופיר כץ (הליכוד):

הגענו להסכמה רחבה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

ניצחתי, התוצאה חיובית.

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, נגמר הזמן, רד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז לא ניצחת, שיקלי – הגעת להסכמות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

צחוק, צחוק, אבל זה קרה לי פעם.

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, חבר'ה, תכף נעשה הצבעה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ואטורי, ניסים, צחוק-צחוק, אבל זה קרה לי, אתה יודע.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היושב-ראש, היושב-ראש.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בקדנציה הקודמת, בממשלה הקודמת, בוועדה. כולם מדברים ואז בועז טופורובסקי אומר לי: נגמר לך הזמן. ככה בדיוק זה קרה.

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, נאור, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היושב-ראש, כשפנינה אמרה "מורָה", זה לא בטעות, יש מורֶה ויש מורָה. זאת הוועדה למעמד האישה, הבנת?

היו"ר ניסים ואטורי:

הכוח הנשי. כן, בדיוק, אם לא פנינה תדאג לנשים, מי ידאג?

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אני שמח על הקונסנזוס בבית על הצעת חוק שהיא בהחלט מבורכת. אני רק תוהה, בשיא הכנות, גם כשיש קונסנזוס וחוקים כאלה, למה אנחנו לא יכולים להתעסק יותר בחקיקה כזאת. אבל השאלה האמיתית שלי היא אליכם, חברי הקואליציה: היום עלתה הצעת חוק בנוגע לפיצוי למשפחות חטופים. פיצוי לחטופים, לשורדי השבי, אתם מכירים את ההצעה. אני באמת מנסה להבין – יש הרבה דברים פה של קואליציה–אופוזיציה והציעו לכם הרבה מאוד דברים, אבל למה החוק הזה, כשאתם רואים שכל אחד שחוזר מהשבי מייצר גיוס המונים – חבל שאין הקשבה לאירוע הזה – מייצר גיוס המונים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תדבר אליי.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אדבר אלייך. מייצרים גיוס המונים, ואנחנו מקבלים את זה כבר בסבבה. בראשון היה בסדר, בשני בסדר. כל אחד חוזר ועושה את זה. באה הצעת חוק, ואללה, היא לא מופרכת. באמת היא עושה שכל. היא לא יוצאת מאיזה גזרות תקציב או משהו מיוחד כזה, ובטח כשאנחנו רואים – חברים בוועדת הכספים, אנחנו יודעים כמה מהר ובאופן יעיל אפשר להוציא כספים. למה הייתם צריכים להתנגד להצעה הזאת? איזו בושה. באמת. אני אומר לכם ברמה האישית, עזבו קואליציה ואופוזיציה, אני אומר לכם שזאת בושה שהיום נפלה הצעה כזאת. ולמה אני אומר את זה? כי אני משתגע מההוצאות של ראש הממשלה. באמת. מילא, אם אתה אומר שמצב המשק בקריסה טוטלית ואין כסף ואין כלום, ואנחנו כולנו, מה שנקרא, עושים כלכלה מהודקת, או כמו שמשרד האוצר אוהב לומר: התייעלות – שזה מה? קיצוץ רוחבי. אבל למה ראש ממשלת ישראל מוציא ספר ב-21,000 שקל לשישה ימים? אדוני חבר הכנסת בני גנץ, אתה בטוח היית בארצות הברית, וכנראה אתה מסתפר כמוני פעם בחודש. אני בטוח שלא לקחת ספר ב-21,000 שקלים לשישה ימים. ומאפרת ב-22,000 שקלים לשישה ימים. כמה איפור אפשר לשים? כמה תספורות עושים בשישה ימים?

קריאה:

מלא.

נאור שירי (יש עתיד):

לא דיברתי אלייך, טלי, דיברתי אל בני. כמה איפור אפשר לשים בשישה ימים? כמה תספורות אפשר לעשות בשישה ימים? ואז אתה בא היום למליאה, ומגיעה הצעת חוק שנותנת מענה אמיתי, מיידי, לחטופים, שמגייסים כסף מהציבור.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לשבים.

נאור שירי (יש עתיד):

לשבים, כן, לאלה שחזרו מהשבי. וזה בסדר. הכול בסדר, הכול עובר. אתם אפילו לא מתייחסים לזה. זה non-issue כי הרבה יותר חשוב כמה קולות הביאו בקלפי, כל אחד מכם. וכל הכבוד לכם. אבל 21,000 שקל לספר? כמה תספורות ל-Jewish People, כמה?Haven't the Jewish People suffered enough – כמה תספורות אפשר לעשות? ינון, כמה? 21,000 שקל, שישה ימים. מה זה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. טלי, נשארה לך דקה, אם את רוצה להשלים.

נאור שירי (יש עתיד):

אני יודע שאתה מסתפר ביוקר.

משה אבוטבול (ש"ס):

אחת ביום. כל יום שערה אחת.

נאור שירי (יש עתיד):

21,000 שקל?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גם אני רוצה.

נאור שירי (יש עתיד):

זה הזיה, זה הזוי. טלי לא מסתפרת בכלל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מסתפרת בכלל. איפור זה משהו אחר. רק אומרת.

נאור שירי (יש עתיד):

22,000 שקל איפור?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם את לא מתאפרת ב-22,000 שקל בשישה ימים.

היו"ר ניסים ואטורי:

מי אמר לך? היא עושה קבוע כל יום.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני מניח.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, הכול טבעי. סליחה. ככה קמתי בבוקר, אדוני. יש בעיה עם האיפור שלי ולא ידעתי? ולדימיר, ג'נטלמן צריך לומר לי שככה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, מחליפים את השעון. תספרי לו על האיפור שלך תוך כדי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, שלוש דקות בלי לדבר על הפצ"רית.

טלי גוטליב (הליכוד):

חידה, חידה: מי זאת רינת סבן? מי זאת רינת סבן? רפ"ק רינת סבן. לא הזכרתי את היועמ"שית. רפ"ק רינת סבן. היא חקרה בתיקי נתניהו. היא גם העידה שהיא לא זוכרת כלום, לא זוכרת פה. שימו בצד, לא מעניין. היא הייתה מאוד עצובה. אתה יודע למה, אדוני, חבר הכנסת בני גנץ? למה היא הייתה מאוד עצובה? היא רצתה להתקדם ולא קידמו אותה. אז מה היא עשתה? מי לא קידם אותה? השר איתמר בן גביר. פשוט השר איתמר בן גביר החליט שמי שלא זוכרת מה היא חוקרת, לא צריכה להתקדם.

גלעד קריב (העבודה):

- - - שודד הדרכים על האופנוע. די, די, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

קודם כול תעבדי על האומגה 3 שלך.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב, בדרך החוצה אני מבקש לא להפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

מכל מקום, מכל מקום, היא הגישה בג"ץ.

גלעד קריב (העבודה):

לא, התבלבלת. אני רוצה לבוא יותר קרוב כדי שישמעו את קריאות הביניים. אני גומל לה.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, הרגת אותי עכשיו עם לעצור את הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

כגמולי הטוב. אז תתרכז קודם. תתרכז קודם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה את מדברת ככה על שוטרת במשטרה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תנו לה לדבר רגע. מה זה משנה? לי אמרו כיושב-ראש שזכות הדיבור מהדוכן - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

שוטרת במשטרה שלא יכולה להגיב לה.

גלעד קריב (העבודה):

זה ראוי?

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיש בקשה, תגיש בקשה.

גלעד קריב (העבודה):

שוטרת במשטרה. עומדת כאן, משמיצה שוטרת.

היו"ר ניסים ואטורי:

קריאה ראשונה, גלעד קריב. בבקשה, תמשיכי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רב-פקד בשבילך.

היו"ר ניסים ואטורי:

רב-פקד גלעד קריב?

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, אני כבר בקריאה שנייה. כבר קראו לי. לא רשום לך?

טלי גוטליב (הליכוד):

לכי תדברי על "עד החתונה". רינת סבן רצתה להתקדם. רצתה להתקדם.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, סליחה. אז קריאה שנייה. תספור לי את הקריאות שלך, כי אני כבר התייאשתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

היא הייתה מאוד עצובה, אז היא הגישה עתירה מינהלית. בהתחלה היא הגישה בג"ץ. הגישה עתירה מינהלית כנגד האי-קידום שלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רב-פקד בשבילך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם יודעים מי מייצג אותה לגמרי בחינם? בואו נחשוב ביחד – התנועה לאיכות השלטון, אליעד שרגא מייצג אותה לגמרי בחינם. איך שוטרת יכולה להיות מיוצגת על ידי התנועה לאיכות השלטון לגמרי בחינם?

גלעד קריב (העבודה):

עדיף כבר חוננו.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב, אתה בקריאה שנייה, כמו שאמרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אפשר ככה? אני רוצה לספר לכם, שתדעו את העובדות. כי הרי אלה, לא מעניין אותם העובדות. תקשיבו לעובדות. אליעד שרגא מייצג אותה באותה עתירה. מי מגישה מסמך שמחזק את טענותיה של רינת סבן כנגד אי-המינוי שלה? תחזיקו את הכיסא – ניחשתם נכון כי יש רק ניחוש אחד, הלוא היא היועמ"שית מיארה. זכותה של היועמ"שית מיארה לחזק את הטענות של רינת סבן, ולכתוב שהמפכ"ל אכן פעל ממניעים לא ענייניים. המפכ"ל נרעש ושלח מכתב שכל מה שמיארה כתבה לא על דעתו ולא נכון. אבל לא זה מה שמעניין. לא, לא, לא זה מה שמעניין. קבלו שוחד – שוחד, טובת הנאה, יד רוחצת יד. זה לא חייב להיות בכסף. אני אתן לך ואתה תיתן לי. מאוד פשוט. מי זאת רינת סבן? אני אגיד לכם מי זאת רינת סבן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רב-פקד רינת סבן בשבילך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכי ל"עד החתונה". לכי תחפשי את חברות הכנסת שלך. את רק בעד נשים רק שמדברות כמוך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה "לכי תחפשי"?

טלי גוטליב (הליכוד):

תחפשי את "עד החתונה". רינת סבן מונתה להיות מספר שתיים בצוות שחוקר את הפצ"רית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? מה זה? היא אמרה לי "לכי תחפשי"?

טלי גוטליב (הליכוד):

רינת סבן גומלת שוחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רב-פקד רינת סבן בשבילך.

טלי גוטליב (הליכוד):

רינת סבן - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

רב-פקד רינת סבן בשבילך.

טלי גוטליב (הליכוד):

רינת סבן גומלת - - -

גלעד קריב (העבודה):

טלי, את מתבלבלת.

טלי גוטליב (הליכוד):

רינת סבן שנותנת שוחד, ומירב בן ארי מגבה אותה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שוטרת במשטרת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא זוכר שהיא הדוברת של התנועה שלך. היא מדברת מה שהיא רוצה לדבר. אתה רוצה להקריא לה דף? תביא לה דף. עצרתי, עצרתי את הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מירב בן ארי שומרת על הזכות של השוטרים במדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, רגע, הכול בסדר. עצרתי את הזמן.

גלעד קריב (העבודה):

אני לא מבין מה קרה, טלי. את לא יודעת להתמודד - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב, אתה בקריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אגיד לך משהו, גלעד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תקשיב, אתה מדבר בלי מיקרופון יותר גבוה מהדוכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד, תקשיב לי טוב. אני רוצה להגיד לך משהו.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, אבל תורידי את האצבע.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מסכימה עם דעותיך, אבל אמורה להיות לך - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם האצבע? מה עם האצבע?

טלי גוטליב (הליכוד):

שקט, שקט. אמורה להיות לך הגינות. אתה גם מושחת? גם אתה מושחת, גלעד? גם אתה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מלחיץ אותה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שקט. אני מספרת לך שיש מערך יחסי שוחד בין שוטרת למיארה, עדיף שתהיה בשקט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה את מעלילה עלילות על שוטרים? למה?

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה? על זה שהיא מעלילה עלילות?

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אני - - -

נאור שירי (יש עתיד):

טלי שעה מדברת איתנו. אתה אשכרה אמרת לה "תסיימי"?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הכול בסדר, דברי. תעלילי עלילות דם.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה, עומד פה מישהו מהאופוזיציה ולא ידעת?

היו"ר ניסים ואטורי:

אז תדברי. למה את מדברת ככה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה לומר לכם פה משהו אחד. את הרעש שאתם שומעים פה ברקע - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תריץ את השעון?

טלי גוטליב (הליכוד):

הרעש שאתם שומעים פה ברקע זאת מי שעמדה פה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

כשתיתנו לה לדבר, אני אריץ את השעון.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא צריך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? היא לא הפריעה לי לדבר?

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב, קריאה שלישית. נא לצאת, תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

חבל, יום רביעי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא עצרת את הזמן כשהיא הפריעה לי. אז תמשיך, ואטורי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תקשיבו טוב. רינת סבן לא מזמינה את היועמ"שית לחקירה עד עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כשהיא הפריעה לי, לא עצרת.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, את כבר עשר דקות נואמת.

טלי גוטליב (הליכוד):

תוציא אותה, תוציא אותה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה לדעת למה הוא לא ממשיך את הזמן. יש ייעוץ משפטי?

טלי גוטליב (הליכוד):

לכי, לכי לגננת. רוצי.

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב בן ארי, קריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רוצי, רוצי לגננת. רוצי. תגישי עליי תלונה ללשכת האתיקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תראה איך היא מדברת.

היו"ר ניסים ואטורי:

קריאה שלישית, נא לצאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגישי לאתיקה תלונה. ביי. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, לא. אני רוצה לדבר עם הייעוץ המשפטי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין ייעוץ משפטי. להתראות, סלאמאת. מה זה, מפריעים פה בכוונה? מה, אנחנו ילדים קטנים? מה, אנחנו מאתמול פה? זה הכול. ברור שהוא עוצר את הזמן כשלא נותנים לי לדבר. מה, זה אלף-בית של גימל-דלת. היא בקריאה שלישית, למה היא לא יוצאת?

נאור שירי (יש עתיד):

די, די, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה היא לא יוצאת בקריאה שלישית? מה זה?

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, רגע. הסדרנים, אני מבקש להוציא אותה החוצה. זה לא לפי שיקול דעת של אף אחד, רק שלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלום. תודה. אני רוצה להגיד לכם, מה שאתם ראיתם פה, שימו לב.

היו"ר ניסים ואטורי:

איזה שקט נהיה פה. כשהיא תדבר, אני אפעיל את השעון.

טלי גוטליב (הליכוד):

שימו לב, מירב בן ארי עמדה כאן כשעצורי כוח 100 היו במעצר, והיא אמרה: אז הם במעצר, מה קרה? מירב בן ארי עמדה פה ואמרה, כשעצור חרדי נלקח משבעת אביו למעצר על עריקות: אז הוא נלקח למעצר. רעשה ונרעשת ומתעקשת שרינת סבן רפ"ק. היא לא נרעשת לרגע, מירב בן ארי, כשמדובר בחוקרת שחשודה בשוחד. לרגע היא לא נרעשת. אנחנו מעלילים עלילות. הגברת הזו ישבה פה ואמרה שאנחנו מעלילים עלילות על הפצ"רית, אמרה שזה שקר. ומה היא לא אמרה על סגן הפצ"רית, ועל מי לא? זאת מירב בן ארי, היא לא מסוגלת. מה היא כן מסוגלת? לעמוד פה ולומר פה ללימור סון הר מלך, שלא נמצאת כאן, שהעזה לעשות כנס על "עד החתונה". מבחינתכם מותר רק דעה אחת. לא, לא, לא, רבותיי. כמו שאתם לא סותמים פה ללהט"בים, אתם גם לא תסגרו פה לדתיות. וכמו שיש לכם תפיסת עולם כזו, ולי יש תפיסת עולם כזו, גם ללימור יש תפיסת עולם משלה, וזכותה לדבר על אישה עד החתונה – כן או לא. תהא דעתכם אשר תהא. ולכן אני מסיימת ואני אומרת כאן: מנסים להרעיש אותנו. אנחנו מנסים להביא את האמת לקדמת השיח. הם נורא נרעשים. הם נשכבים על הגדר עבור מיארה. לא רק הם. או-טו-טו זה בא. מים שוחקים את הסלע. גם היועמ"שית, גם היועמ"שית תיעצר. וכשהיא תיעצר, כמו שהייתם צריכים להתנצל לפניי בעניין הפצ"רית, אתם תתנצלו גם בעניין היועמ"שית.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כי מי שמעידה עדות שקר - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

את מדברת עשר דקות.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - ומי שמשבשת הליכי משפט, ומי שמנהלת יחסי שוחד - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כמה זמן? כמה זמן?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כמה זמן היא יכולה לדבר?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - עם רינת סבן, עם הפצ"רית, מקומה מאחורי סורג ובריח.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא לעולם חוסן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

באמת לא לעולם חוסן.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

לא לעולם חוסן, גם על הפצ"רית אמרתי. הינה זה בא.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תודה. להכניס את מי שהוצאתי, כדי שנצביע.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה זה בא. הינה זה בא.

היו"ר ניסים ואטורי:

מישהו רוצה לסכם? את רוצה לסכם?

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

ביקשתי להחזיר את כל מי שהוצאתי. קדימה, להחזיר את כולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג. אל תדאג. ההתנהלות הזאת, כאילו זה הבית של אבא שלכם. מה אמרתי? "רב-פקד". זה מה שאמרתי, "רב-פקד". לא אמרתי עליה מילה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רפ"ק. רפ"ק.

היו"ר ניסים ואטורי:

תסתכלי בסרטונים, את לא צדיקה תמימה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

להסתכל בסרטונים? מה אתה חושב? שאני לא אסתכל?

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

אין מי שיסכם. אין סיכומים, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשפ"ו–2025, הצעת חוק מטעם הכנסת, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשפ"ו–2025, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

26 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני ביקשתי הודעה אישית.

היו"ר ניסים ואטורי:

ההצעה תעבור לוועדת הפנים להמשך דיון והכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל יש לי הודעה אישית.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא רוצה בצעקות. סליחה, רגע, אני לא חייב לתת הודעה אישית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, זה לא בסדר, אתם עושים פה בלגן.

נאור שירי (יש עתיד):

היא אמרה עשר פעמים "מירב בן ארי".

מירב בן ארי (יש עתיד):

עשר פעמים היא אמרה "מירב בן ארי".

טלי גוטליב (הליכוד):

ואם אומרים עשר פעמים, המהות קובעת - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. תודה רבה. אני מבקש מכולם לשמור על שקט.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2025, שעניינו הארכת הוראת שעה שקבעה עבירה חדשה של צריכה שיטתית ומתמשכת של פרסומים מסיתים של ארגון חמאס וארגון דאעש, שהעונש בצידה הוא שנת מאסר. הוראת השעה נחקקה ב-12 בנובמבר 2023 כהוראת שעה לשנתיים, ופקעה ב-12 בחודש נובמבר זה. לאחר שהוועדה דנה ארוכות בהצדקה לעבירה חריגה זו, השתכנעה הוועדה כי העבירה נדרשת ומוצדקת בשל הסכנה הרבה הנובעת מהתהליך הפסיכולוגי של הציבור שצורך את הפרסומים, שבסופו חלק מסוים מציבור זה עלול לעבור תהליך של אינדוקטרינציה, להפוך למסוכן ולבצע מעשה טרור. ואולם, הוועדה הייתה ערה לחריגות של העבירה, המפלילה התנהגות של אדם עוד לפני שיש לו כוונה לבצע מעשה, ועוד לפני שאפשר לבסס אפשרות שהצריכה תביא לידי ביצוע מעשה טרור. לכן הוועדה בזמנו צמצמה את תחולת העבירה למי שיש חשש מוגבר שהוא בדרך לאינדוקטרינציה זו, או שיש אינדיקציה אחרת שהוא מהווה סיכון ברמה גבוהה יותר. בנוסף, הוועדה הוסיפה חובת דיווח מפורט, שמוגש לוועדה כל חצי שנה. בתקופה מאז שנחקקה הוראת השעה, דווח לוועדה כי נפתחו כשבע חקירות בגין העבירה החדשה, הוגש כתב אישום אחד. נתונים אלה מראים כי נעשה שימוש זהיר בעבירה החדשה, ולכן השתכנעה הוועדה שיש מקום להאריך את הוראת השעה בשנתיים נוספות, כדי לאפשר פרק זמן נוסף לבחינת ההשפעה של העבירה, וכן בשל הערך החקירתי והמניעתי שיש בהתקיימות של עבירה זו. בהתאם לכך, בנוסח שאישרה הוועדה, הוראת השעה תוארך עד לסוף נובמבר 2027. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות, ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח שהכינה הוועדה. אני גאה על עבודת ועדת החוקה בכל הנוגע למאבק בטרור, שהובילה לשינוי דרסטי בנושא הזה, להגדלה משמעותית של מספר החקירות שמוגשות בעניין ההסתה לטרור, לחוק החשוב שהעברנו בנושא ההסתה לטרור, שמוציא את ההחלטה בדבר פתיחה בחקירה מהידיים של הפרקליטות לידיים של המשטרה, הכול כדי לוודא אכיפה יעילה ומהירה של עבירות הטרור. ואני סמוך ובטוח ומקווה שבנושא החשוב הזה אנחנו לא נשמע התנגדויות ממפלגות שאינן תומכות בטרור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, קבוצת חד"ש-תע"ל וקבוצת העבודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו מבקשים לנמק את ההסתייגויות.

היו"ר ניסים ואטורי:

לקרוא בשמות או שאת רוצה לעלות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקרא בכל השמות.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', יואב טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו - -

נאור שירי (יש עתיד):

יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי.

היו"ר ניסים ואטורי:

- - ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי, עדי עזוז – מי רוצה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני. כי הרי לא נתת לי הודעה אישית.

היו"ר ניסים ואטורי:

קדימה. רציתי לתת לך אחרי זה. אני רואה שיש לך פה 15 דקות עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, יש לי מלא זמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לה מלא זמן עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה לך. מה שהיה כאן עכשיו - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

כמה את מדברת? 15?

מירב בן ארי (יש עתיד):

חמש דקות מגיע לי. מה שהיה כאן עכשיו - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מה שהיה בוועדה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו תעצור לי את הזמן כשהיא מפריעה לי, או שזה רק כשאני מפריעה לה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תמשיכי. אם היא תפריע אני אעצור.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עלתה לפה חברת כנסת, שצריך לומר: מפחדים ממנה. מפחדים, זו האמת. היא משליטה פחד על כולם, מיושבי-ראש ועדה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מי שמפחד מהאחד, לא מפחד מאף אחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו תגיד לי אם אתה עוצר לי את הזמן כשהיא מפריעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי שמפחד מהאחד, לא מפחד מאף אחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את הזכרת את השם שלי עשר פעמים.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי. טלי, די. די נו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא קיבלתי הודעה אישית, זרקו אותי החוצה בקריאה שלישית כי אמרתי "רב-פקד". זה מה שאמרתי. "רב-פקד רינת סבן".

טלי גוטליב (הליכוד):

תסתכלי בסרטון. תסתכלי בסרטון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מגיע לאישה הזאת, שוטרת במשטרת - -

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי גוטליב, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - שוטרת במשטרת ישראל, לפחות שיגידו את הדרגה שלה. את יכולה לא. זה מה שאמרתי, על זה נזרקתי בקריאה שלישית. ועכשיו אני רוצה להגיד משהו אחד: לא יעזור, אני לא מפחדת ממך, אני גם לא אצעק, את שלוש שנים בכנסת - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למה שתפחדי ממני? מי אני שתפחדי ממני? למה שתפחדי ממני?

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - לא חקיקה, לא שאילתות - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למה שתפחדי ממני?

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - לא דיונים מהירים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

רד ממני.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די. טלי, את בקריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - לא הצעות לסדר-היום. אני יושבת בנשיאות. יש כאן חברי כנסת באופוזיציה שהעבירו פי שלושה חוקים ממך.

טלי גוטליב (הליכוד):

מצוין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

והינה, אני אומרת לך: לא תעזור לך האצבע, אני לא מפחדת ממך.

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא צריכה לפחד ממני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מדברת בנחת.

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא צריכה לפחד ממני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ולא כל הרוח והצלצולים ומקום ראשון בליכוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא צריכה לפחד ממני - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בסוף, באמת של החיים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

רק מאלוקים צריך לפחד. יראת אלוקים אין לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי גוטליב, קריאה שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

צריך לשרת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לך יראת אלוקים, זאת הבעיה שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נו - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

רק יראת אלוקים. אסור לפחד מבן אדם. מי שמפחד מהאחד, לא מפחד מאף אחד.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי גוטליב, את בקריאה שנייה. את מוכנה להפסיק?

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לך יראת השם. אין לך יראת השם, בגלל זה את כל כך מונעת מכוח וביזוי.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי גוטליב, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יראת אלוקים תהיה עליך – החיים שלך יהיו אחרים. יראת אלוקים. רק יראת השם. אף אחד לא צריך לפחד מבן אדם. יראת אלוקים אין לך. אין לך יראת השם.

היו"ר ניסים ואטורי:

לכי לשתות מים ותחזרי, ביי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לה יראת השם, ככה זה. זו התגובה. (חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם המליאה.).

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו אני אגיד, קודם כול, אף אחד לא יגיד למי יש יראת השם ולמי לא. יש בורא עולם, והוא שומר על כולם. אני פשוט אמרתי שאני לא מפחדת, לא מהאצבע – ראיתם את האצבע? עשר פעמים עם האצבע. וזו האצבע לאופיר כץ, שהוא יושב-ראש ועדת הכנסת, וזו האצבע לבועז ביסמוט, שהוא יו"ר ועדת החוץ והביטחון, וזו אצבע לח"כים הערבים. ובכל פעם כשח"כ מדבר כאן בערבית, היא מתחילה לתלוש שערות. אבל אני לא בלחץ, כי בסוף הציבור שופט אותנו במעשים. שלוש שנים אני בנשיאות הכנסת, ומעולם לא ראיתי דיון מהיר, שאילתה, הצעה לסדר-היום, פניית ציבור, שהיא הביאה. אז לא, אני לא מפחדת ואני לא חוששת, והציבור צריך לדעת את האמת. חברי כנסת נבחנים בסוף לא רק בדיבורים, אלא בעשייה. וכשמדובר באישה שכל מה שהיא עושה זה מסיתה – ומה צעקתי כאן? רב-פקד רינת סבן, את הדרגה שלה. אוי ואבוי, היא העזה לחקור בתיקי נתניהו – על זה איתמר בן גביר עוצר לה את הקידום, וזו האמת. ולא תעזור מסכת העובדות האלטרנטיבית, ולא יעזרו כל הבמות והפלטפורמות בערוץ 14, ושכל חברי הכנסת מהליכוד בהיסטריה. אני לא מפחדת. אני גדלתי עם כל יראת השם. אני לא יודעת איפה היא למדה – אני למדתי 12 שנים בבית ספר דתי. ואני למדתי בשכונה, שלא פחדתי מגדולי הבריונים – הם לא מפריעים לי, הם לא מציקים לי. אני גדלתי בנתניה, הייתה לי ילדות לא פשוטה. ואני לא מפחדת – לא מהאצבע ולא מהאלימות שלה. והעובדה – ואני אומרת לך את זה – שבסך הכול הערתי "רב-פקד", והוצאת אותי החוצה, ועצרת לה את הזמן, תקשיב, זה לא הגיוני. זה לא הגיוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי גם לך את הזמן עכשיו, והוצאתי אותה החוצה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק בשביל האיזון שלך, ואטורי, אני חייבת להגיד לך משהו. אני מבינה שיש חשש גדול מהאישה הזאת, ושבפריימריז של הליכוד היא מובילה. אני לא יכולה להבין למה, כי בסוף יש כאן חברי כנסת, עכשיו אני אגיד, מהליכוד, הרבה יותר טובים, שעובדים, שקמים בכל בוקר ועושים עשייה אמיתית.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אל תגידי את השמות, כי את תהרסי להם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא אגיד את השמות. אני רק אגיד לך את האמת. לשבת שלוש שנים בכנסת מטעם קואליציה, ולא להעביר חוק אחד – אני רוצה להגיד לך משהו, אתי עטייה, כי את מסתכלת עליי. את יודעת מה?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ביקשתי שלא תגידי שמות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני רוצה להגיד לה משהו. אל תתערבו לי ביחסים עם אתי עטייה, בסדר? אתי, את מסכימה שאני אגיד לך משהו? תקשיבי, את חברת כנסת פחות מוכרת ציבורית, תסכימי איתי?

חוה אתי עטייה (הליכוד):

תסכימי איתי שבקרב המתפקדים אני מוכרת היטב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה, דיברתי בציבור. ציבורית.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

גם בציבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגידי לי את, כמה חוקים העברת עד היום? כמה חוקים? בקריאה שלישית, כמה חוקים?

חוה אתי עטייה (הליכוד):

אני מתקרבת ל-20. כ-20 עוד מעט, רק בגלל השינוי של החברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתי עטייה, עכשיו אני אומרת לכם, ממפלגת הליכוד – אני לא אפגע לה בפריימריז – העבירה יותר מ-20 חוקים, חברתיים ברובם, למען הציבור. מה עשתה הגברת כאן, חוץ מלהסית, לפלג ולשסות?

חוה אתי עטייה (הליכוד):

אני גם יושבת-ראש ועדה.

נאור שירי (יש עתיד):

והיא יושבת-ראש ועדה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ויו"ר הוועדה לעובדים זרים. למה אתי עטייה היא לא האישה הראשונה בליכוד, אתם יודעים למה? כי עדיף הסתה ופילוג. אני הייתי בקואליציה, אתה יודע, כשהליכוד היה מפלגה חברתית. בעולם תקין – והינה, אני אומרת לך, אני מפרגנת לליכוד עכשיו, לא לי ולא לאופוזיציה – היא הייתה צריכה להוביל. אבל כשההסתה והרעל שולטים, זה מספר אחת בליכוד. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. מישהו רוצה לדבר? מירב, זהו, נכון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

עשיתי לך את זה בעדינות. מגיע לך. מישהו רוצה לנמק? שלא יגידו רק אני. חד"ש-תע"ל ויש עתיד, נכון?

היו"ר ניסים ואטורי:

והעבודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

והעבודה. אין רע"מ. אין רע"מ. חד"ש-תע"ל. אני מושכת את ההסתייגויות ואפשר לעבור להצבעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רוצה לדבר? לא. יאסר, רוצה לדבר? יאסר, יש לך זכות דיבור, אתה רוצה? מוותר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש בקשות רשות דיבור? אז אתה יכול חמש דקות.

היו"ר ניסים ואטורי:

יאסר, אני סופר עד שלוש, אם אתה לא עולה – נגמר, זהו. תודה רבה. תודה, מירב. קבוצת יש עתיד, חד"ש-תע"ל והעבודה מושכים את ההסתייגויות, ולכן הן מבוטלות. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2025.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

הם לא משכו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא משכנו הסתייגויות. ויתרנו על זכות דיבור.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

הם ויתרו על דיבור. הם לא משכו את ההסתייגויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם רוצים להצביע על ההסתייגויות?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה לא רוצה לדבר – אתה רוצה להצביע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש עתיד לא מצביעים על ההסתייגויות של יש עתיד.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש עתיד, אוקיי. אתה רוצה שנצביע? נצביע על ההסתייגויות שלכם? לא. אוקיי. חד"ש-תע"ל גם מושכים את ההסתייגויות. חברי העבודה לא נמצאים פה, ולכן ההסתייגויות שלהם מבוטלות. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד סעיף 1 – 18 נגד – 6 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

18 בעד, שישה מתנגדים, שניים נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2025, עברה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת החוק. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 19 נגד – 6 נמנעים – 1 חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2025, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

19 בעד, שישה מתנגדים, אחד נמנע, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת להקריא הודעות.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, השר, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות, מטעם סיעת ש"ס: בוועדת הכספים, במקום חבר הכנסת חיים ביטון יכהן חבר הכנסת יוסף טייב. בוועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חבר הכנסת ביטון יכהן חבר הכנסת משה אבוטבול.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני י"א בכסלו התשפ"ו, 1 בדצמבר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.