ישיבת מליאה בתאריך 21/01/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. שלום גם לאורחינו שביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ג' בשבט התשפ"ו, 21 בינואר 2026. הנושא הראשון על סדר-היום: שאילתות דחופות ורגילות. אני מתכבד להזמין את סגן השר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן אל הדוכן, ומייד אזמין גם את חבר הכנסת סמיר בן סעיד לשאול את שאלתו בנושא מבצע "סדר חדש" בנגב. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

קודם כול, ראש הממשלה הינו מי שמנהל את המבצע. זהו מבצע נגד אזרחים במדינה. מדובר בבדיקה בסמכות ראש הממשלה. רצוני לשאול: 1. האם המבצע אושר בממשלה, הכוונה בקבינט? 2. האם נבחנו חלופות אזרחיות? 3. מי מפקח על המבצע ומה יפורסם? 4. מה מעורבות ראש הממשלה? 5. מה הלו"ז? מתי יסתיים המבצע?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, סגן השר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בנוגע לשאלתך על מבצע "סדר חדש" בנגב, אני מקריא את התשובה ככתבה: מבצע "סדר חדש" בנגב נועד לתת מענה לאתגרים אלה באמצעות פעילות ממוקדת ומתמשכת של גורמי האכיפה בדגש על זיהוי, סיכול וטיפול בגורמים עברייניים פעילים. הפעילות מתבססת על עבודת מודיעין, שיתוף פעולה בין גופי אכיפה שונים ושילוב של אמצעים גלויים וסמויים תוך הקפדה על סמכויות החוק, פיקוח משפטי והבחנה בין עבריינים לבין האוכלוסייה הנורמטיבית. הממשלה תמשיך לפעול בהתאם להערכת המצב ולצרכים העולים מהשטח במטרה לצמצם את היקפי העבריינות, לחזק את שלטון החוק ולהבטיח ביטחון אישי לכלל תושבי הנגב, ביניהם גם התושבים הבדואים כמובן.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש שאלת המשך? חבר הכנסת בן סעיד, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

כן, יש שאלה. קודם כול, אני שאלתי בשאלה האחרונה: האם המבצע הסתיים? התשובה היא לא. למה? ביום ראשון היה מרדף אחרי ילד בן שלוש שנים ביישוב.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מה? מרדף אחרי ילד בן שלוש?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

מרדף אחרי ילד בן שלוש שנים. ראיתי בעיניי, לא ראיתי בטיקטוק, לא ראיתי בסרטונים בשום מקום. אני ראיתי.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ילד בן שלוש? בגיל של הבן שלי.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

זה מתועד אצלי, מהמצלמה של היועץ שלי מיום ראשון.

היו"ר אמיר אוחנה:

קודם כול, אני מודה, גם לי זה נשמע תמוה. אבל אני כמובן מאמין לחבר הכנסת בן סעיד. אבל השר אלמוג כהן לא מכיר את המקרה, הוא לא יכול.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

שיבדוק את זה. אני ביום ראשון הייתי ביישוב בבוקר, בשעה 08:30, ראיתי את המרדף וצילמתי אותו.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני אתמול ביצעתי מרדף אחרי ילד בן שלוש - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל בבית.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - שלא רצה להתקלח. הוא רצה להמשיך לראות את סמי הכבאי.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה את התייחסותך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. נעבור לשאילתה הבאה – שאילתה דחופה של חבר הכנסת סימון דוידסון בנושא: העיכוב הממושך ביישום החלטה 588 להקמת מרכז ניטור לסמים ואלכוהול. חבר הכנסת דוידסון מצטיין במאבק שלו בהתמכרויות. אני מזמין אותך לשאול את השאלה. בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חמש שנים חלפו מהחלטת הממשלה 588 להקמת מרכז ניטור לאומי לסמים ואלכוהול, והיא טרם יושמה. רצוני לשאול: 1. מדוע מסד הנתונים שאמור להציל חיים טרם הוקם? 2. מהם החסמים המעכבים את ביצוע ההחלטה, ומהו לוח הזמנים המדויק להפעלתו המלאה של המרכז?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, לחברי חבר הכנסת סימון דוידסון, פרלמנטר מעולה – שבחזית המאבק שלך נושא התמכרויות, נושא הספורט, טיפוח הערכים אצל דור הניצחון שלנו. אני מברך על כך. אתה עושה באמת עבודה חשובה. אני מחזק את ידיך בנושא הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לגזור ולהוציא בפריימריז, כן?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אתה גם מצליח להביא באמת תוצאות יפות בנושא. אבל אקריא את התשובה ככתבה וכלשונה. מענה ממשלתי לנימוקי העיכוב ביישום החלטת ממשלה 588: יישום החלטת ממשלה 588 להקמת מרכז ניטור לאומי בתחום הסמים והאלכוהול כרוך בתהליך מורכב הכולל היבטים מקצועיים, ארגוניים, תקציביים ורגולטוריים. הם מחייבים בדיקה ועבודת מטה מעמיקה ותיאום בין-משרדי הדוק. בין הגורמים המרכזיים – אמנה אותם בפנייך: מורכבות בין-משרדית; היבטים תקציביים ותיעדוף משאבים; הסדרה משפטית ורגולטורית; התאמות מבניות ושינויים ארגוניים במהלך התקופה, על זה אני רוצה לפרט טיפה: במהלך התקופה חלו שינויים מבניים במערך הממשלתי העוסק במניעה, טיפול ושיקום, אשר הצריכו בחינה מחודשת של שיוך מרכז הניטור, אופן השתלבותו במערך הקיים, והימנעות מכפילויות תפקודיות. הנושא החמישי הוא בחינה מקצועית של מודל ההפעלה, גם עליו, ברשותך, ארצה לפרט: נבחנים כמה מודלים שונים, לרבות ניסיון בין-לאומי, במטרה להבטיח שמרכז הניטור שיוקם יהיה אפקטיבי, מבוסס נתונים מהימנים ובעל יכולת ממשית לתמוך בקבלת ההחלטות ובקביעת מדיניות. לצד האמור, יודגש כי הממשלה לא זנחה את יישום ההחלטה. בתקופה האחרונה מתקיימת עבודת מטה ממוקדת לגיבוש מתווה מעודכן ליישום ההחלטה, לרבות קידום הסכמות בין הגורמים הרלוונטיים, בחינת חלופות יישום הדרגתיות והיערכות להשלמת התנאים הנדרשים להפעלה. הממשלה רואה חשיבות רבה בהקמת מרכז ניטור לאומי בתחום זה ותמשיך לפעול באופן אחראי ומדורג על מנת להביא ליישום ההחלטה, תוך שמירה על מקצועיות, חוקיות ושימוש מושכל במשאבי הציבור. ברשותך אדוני היושב-ראש, אני ארצה לדבר על כמה נושאים נוספים. עליזה, עליזה בראשי, תני לי את הפעל, בסדר? תגידי לי מתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש גם שאלת המשך.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שאלת המשך? בבקשה. יש יושב-ראש שמנהל את הישיבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני שמח שצביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, נמצא פה, כי חשוב לי שהוא יקשיב לי. מדינת ישראל נמצאת באחד הרגעים הקשים בנושא של התמכרויות, ואני מדבר על סמים, על אלכוהול ועל הימורים. רק בהימורים זה 20 מיליארד שקל בשנה, הימורים בלתי חוקיים, שתבינו את המספר. עשיתי כמה דיונים בנושא. הגשתי פעמיים הצעת חוק להחזיר את הרשות למניעת התמכרויות שנסגרה ב-2017. השאילתה שלי היא חלק מהנושא של הרשות, כי עד 2017 היו נתונים, היה מרכז ניטור, ידענו מה קורה. בלי נתונים אנחנו נמצאים בחשכה. ואני קורא לקואליציה, ואני קורא גם לצביקה פוגל – שאני יודע שהנושא הזה חשוב גם בעיניו – להחזיר את הרשות. הרשות ידעה לחבר בין משרדים, לעשות שולחנות עגולים, לקצר ביורוקרטיה ולפעול למען הילדים שלנו. אם מדינת ישראל לא תדע לפעול במהרה בנושא הזה של התמכרויות, אנחנו מידרדרים לתהום נוראית. המספרים מאז הקורונה, דרך המלחמה, עלו ברמות מטורפות. הדור שלנו פשוט מכור ומתמכר להרבה מאוד דברים. ולכן, אני מבין שאתה עונה תשובה מהמשרד, וחשוב שחברי הכנסת וגם היושב-ראש יבינו, שהנושא הזה לא ירד מסדר-היום. אנחנו חייבים לטפל בזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

חשוב מאוד. שוב, אחזור על דבריי: תמשיך במאבק החשוב שלך. אתה עושה עבודת קודש בנושאים הללו שאתה עוסק בהם, וגם גורף בהם לא מעט הצלחות. ברשותכם, אני רוצה – כבוד היושב-ראש, אני רוצה לציין היום יום שהוא מאוד מאוד משמעותי לאזרחי מדינת ישראל, בדגש על תושבי הנגב. היום בערב אנחנו נציין את ההילולה של הקדוש הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא, זכר צדיק וקדוש לברכה. אני רוצה לספר מעט על חייו ועל מורשתו, שהוא השאיר מורשת מפוארת. הבבא סאלי למעשה עלה ממרוקו עם צו אלוהי, והוא הגשמת היהדות והגעה לארץ ישראל, ארץ אבותינו, הארץ הקדושה שלנו. כאשר הוא הגיע הוא נתקל בלא מעט קשיים, אבל הבבא סאלי הצליח בעזרת ענווה אדירה, בעזרת אהבת אדם, בעזרת קדושה גדולה, לחבר בין כל חלקי העם. אצל הבבא סאלי לא היה ימין, לא היה שמאל, לא היה מזרחי, לא היה אשכנזי, לא היה עשיר ולא היה עני. כל מי שהגיע אל ביתו שבנתיבות – הבבא סאלי, זכר צדיק וקדוש לברכה, קיבל את פניו בחום ובחיוך, באהבה גדולה תוך אהבת העם, אהבת הארץ, אהבת התורה ואהבת האדם. הבבא סאלי היה ידוע באהבתו לחיילי צה"ל הקדושים שלנו. פעם אחת, באחד מלימודיו הרבים, נודע דרך הרדיו – שהיה אמצעי התקשורת המשמעותי ביותר אז – על פיגוע שנעשה ופגיעה בחיילינו הקדושים והגיבורים. הבבא סאלי, שהיה חי בסגפנות – הוא היה צם שישה ימים בשבוע –קם מן המקום באמצע לימוד התורה ואמר לכל תלמידיו: הכיצד אנחנו מעיזים לשבת כאן כשחיילי צה"ל הגיבורים שלנו נפגעו כרגע בפיגוע? תביאו את כולם ללמוד תורה כדי לבקש מהקדוש ברוך הוא שירפא אותם וירחם עליהם. ואני מוכרח להודות גם – אדוני היושב-ראש, איזשהו פן אישי בנושא הבבא סאלי. כאשר אימי הייתה בהיריון ואני ברחמה, הרופאים אמרו לאימי – שתיבדל לחיים טובים וארוכים, אמן – לבצע הפלה. היה סיבוך בהיריון, ואימי – הרופאים הורו לה להפיל את התינוק. אימא שלי, שהיא אישה צדקת וטהורה וקדושה כמו כל האימהות של כל מי שיושב כאן, הלכה לבבא סאלי, הלכה לקברו של הבבא סאלי, הגיעה לשם וביקשה והתחננה ואמרה לבבא סאלי: אני רוצה ללדת את הילד הזה בריא ושלם. להתראות, תודה שבאתם, אוהבים אתכם, כנסת ישראל מחבקת אתכם. היא הייתה מגיעה לשם כל שבוע. יום אחד אחד מעוזריו של הבבא סאלי ראה אותה ואמר לה: אל תבכי. תמשיכי את הלידה הזו כרגיל, ואת תראי שהכול יהיה בסדר. ואימא שלי, שהייתה חמושה אך ורק באמונה שלמה בבורא עולם ובזכות הבבא סאלי, הלכה כנגד הצעת הרופאים – ואני אומר את זה כאן, כי חשוב להקשיב לעצת הרופאים, הם שליחיו, הם מלאכים בלבן. אבל אימא שלי נתנה לאמונה שלה להוביל אותה. והלידה, על אף כל התרחישים שהיו, הייתה לידה רגילה. אומנם לידת ואקום, קצת השפיעה לי על הסימטריה של הראש, אבל הייתה לידה רגילה. ויש עוד אלפי סיפורים כאלה. ואני רוצה לומר משהו על הבבא סאלי. הבבא סאלי לא היה רק רב. הבבא סאלי בשבילנו, בשביל תושבי הנגב – תושבי נתיבות, תושבי אופקים, שדרות והסביבה – כשדיברו על הבבא סאלי, זה לא היה ביראת פחד, זה היה ביראת כבוד. הבבא סאלי היה המגדלור שלנו, ועד היום הוא האור שלאורו אנחנו הולכים. אנחנו מבקשים ממנו, כל אדם שצריך משהו בכל נושא – אני גם ממליץ לכם להגיע לפקוד את קברו של הבבא סאלי בעיר נתיבות, העיר הקדושה. הבבא סאלי לא היה מעלינו – הוא היה איתנו, הוא היה חלק מאיתנו; הוא היה חלק מההווי, חלק מהתרבות. היכולת שלו לקבל כל אדם ולהעניק לו מזור לכאב. גם אם היה צריך להעניק אפילו ליטוף, אפילו ללטף את פניו של האדם; אפילו לחייך, אפילו החיוך של הבבא סאלי היה יכול לשנות גורלות, היה משנה את נפשו של האדם. הניסים שהבבא סאלי הביא איתו הם ניסים אדירים. עוד כשהוא היה חי במרוקו, הבבא סאלי באחת מהפעמים שהברברים הגיעו לעירו, תפלילת – נכון, אדוני היושב ראש?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן, תאפילאלת.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תאפילאלת. אדוני היושב-ראש מאוד מתמצא בקהילת יהודי מרוקו. הוא גם גאווה גדולה לתושבי הנגב. לראות את המקום שאליו הגעת, פשוט מדהים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

והבבא סאלי – באחת הפעמים שהברברים הגיעו לעיר, המנהיג שלהם עבר בסמטאות השוק, ואז לפתע מסופר שהמנהיג שלהם נעמד ולא הצליח להוציא מילה מפיו. ואז שאלו אותו: מה קורה, למה אתה לא נכנס להשתלט על העיר, לקחת אותה? והוא אמר להם: כאן גר צדיק, כאן גר שליח השם. ואכן, בסמטה בהמשך הוא ראה את הבבא סאלי ואמר לאנשיו: כולכם, צאו החוצה מן העיר הזאת; יש פה שליח אלוקים חיים. ואני רוצה לומר שהיום בערב אנחנו נציין את פטירתו של הבבא סאלי. ואני רוצה לומר לך, אבא, שאנחנו מאמינים שאתה עדיין נמצא איתנו כאן. אנחנו כולנו מתגעגעים אליך. אנחנו כמהים לפשטות שלך, לענווה שלך, לצניעות שלך, ליכולת שלך לקבל ולאהוב כל אדם, להביא מזור לכל כאב, להראות לנו ניסים גלויים. אנחנו מתגעגעים אליך, רבנו הקדוש, ואנחנו גם מאמינים ובטוחים שהבבא סאלי שומר על עם ישראל ושומר על שליחיו הגיבורים, על חיילי צה"ל הקדושים, על אנשי כוחות הביטחון הגיבורים, על שוטרי משטרת ישראל, על דור הניצחון והתקומה שיושב כאן ביציע. והיום בערב אנחנו נציין את לכתו. ואני גם בטוח שהדרך שהוא התווה לנו, שהיא דרך של אחדות, דרך של אהבת העם, אהבת האדם, אהבת התורה, אהבת הארץ – אני בטוח שהדרך שלו תוביל אותנו עוד דורות קדימה; כי הבבא סאלי לא באמת הלך מאיתנו – הבבא סאלי חי בתוכנו ויישאר חי עוד שנים רבות. אדוני היושב-ראש, אני רוצה מכאן לעבור במעבר חד – כי נתבקשתי להמשיך את הפיליבסטר הזה – לנושא שמאוד הציק לי. בימים האחרונים אני שמעתי קול זעקה מכך שראש השירות דוד זיני לא לוחץ ידיים לנשים. עכשיו, בואו, ראשית, בואו נעמיד את הדברים על דיוקם. דוד זיני, אלוף במילואים, כל חייו שירת עם נשים; היו לא מעט נשים ששירתו תחתיו. הן מעידות שאת הכבוד, היחס וההערכה שהוא נתן כלפיהן הן לא ראו מעולם. ואני דיברתי עם אחת מהן, והיא אמרה לי שכאשר היא שירתה תחתיו כרל"שית שלו, כראש הלשכה שלו, היא קיבלה ממנו כל כך הערכה ואהבה. אבל דוד זיני חטא בדבר אחד – בזה שיש לו כיפה על הראש. דוד זיני – שהוא משרת נאמן של עם ישראל, על כך אין עוררין – לפני אחד הטקסים, שלח בקשה לנשות הארגון החשוב הזה, שנקרא שירות הביטחון הכללי להימנע מלחיצות יד, כדי לא לפגוע בכבודן, כי הוא לא יכול, כי זה נוגד את הערכים שלו. ואז קם צד של מחנה שהוא אחים – זה אחים שלי, הם אחים שלי, הם אחים שלנו – ופשוט ביצעו בו רצח אופי, ביצעו בדוד זיני רצח אופי ואמרו שהוא לא יכול להיות, והוא לא יכול לשמש, והוא לא טוב בתפקיד, והוא מועל בתפקידו, והוא לא מכבד נשים. כבוד לאישה לא מתחיל ונגמר בלגעת בה. כבוד לאישה מתחיל ונגמר בלהגיע אליה, בלאפשר לה לממש, בלאפשר לה להגשים, ולאפשר לה לפרוש כנפיים. ודוד זיני – ואני אומר לכם את זה מידיעה מוחלטת – מאפשר לנשות השירות כנפיים ומפציר בהן לפרוץ גבולות, ומפציר בהן להצליח ולהמשיך את המצוינות שלהן. שם נמדדת הערכה לאישה, לא בלחיצת יד. לחיצת יד זו אות חיבה, זו אות כבוד, זו אות הערכה, אבל זה לא חובה. החובה של – כל אותן הנשים שהזדעקו – והן צד פוליטי מאוד מסוים במפה – שהזדעקו השבוע על דוד זיני, לא באמת דואגות לנשים, זה לא באמת מה שמעניין אותן. מה שמעניין אותן זה להתנגח באותו אדם שב-7 באוקטובר, כשאותה להקת תועמלנים ישבו בביתם, מתחת לשמיכות, פחדו שמא המחבלים יגיעו אליהם, דוד זיני יצא להילחם למען המדינה הזאת לא פעם ולא פעמיים. אני חושב שהניסיון לעשות רצח אופי לאדם בעקבות אמונתו הדתית היא אולי שורש כל החולי באותו מחנה, שהם אחים שלנו, כן? חשוב לזכור את זה. חשוב לומר, אני, לדוגמה, לא ראיתי את אותן נשים זועקות על התפילה בהפרדה, לא באופקים או בבאר שבע - -

נעמה לזימי (העבודה):

אלמוג, אני יכולה להגיד לך משהו בטוב?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שנייה, אני מבטיח להקשיב לך. - - אלא בצ'רלס קלור בתל אביב. על המדשאה שם ברמדאן מתקיימת תפילה בהפרדה, וזה לא עניין אותן. זה לא מעניין אותן שהתפילה שם עם מחיצות, זה לא מעניין אותן. אבל דוד זיני, שאומר לנשות הארגון החשוב שלו, המדהימות שלו, שהוא לא יכול ללחוץ את ידן, הוא רוצה – אני אומר לכן, אני לא מדבר בשמו, אבל אני כן אומר את מה שאני בטוח שהוא חושב – הוא לא רק רוצה ללחוץ להן את היד, הוא רוצה לחבק אותן; הוא רוצה לחבק אותן ולומר להן תודה, לנשות השירות המדהימות, הלביאות הללו, שעושות עבודת קודש. אבל הוא לא יכול – זה נוגד את הערכים שלו, זה נוגד את הדת שלו. למה אתם לא מכבדים את זה? ואולי כאן - - -

נעמה לזימי (העבודה):

אלמוג, אני יכולה להגיב לך באמת?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

כן.

נעמה לזימי (העבודה):

תן לי רגע להשלים, אני מדברת בשיא הכנות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אבל לא פודקאסט, לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

לא פודקאסט. אתה זוכר את אותו אלוף משנה, תת-אלוף אולי, עבריין המין עופר בוכריס?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

כן.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה לספר לך שכשיאיר גולן, יו"ר המפלגה שלי, וגדי איזנקוט הדיחו אותו משירות, דוד זיני הוא זה שהחזיר אותו לשירות אחרי 7 באוקטובר. כשנשים מתלוננות על פגיעה בכבודן, הן גם כנראה מבינות אילו עוד דברים מכשירים בדרך, כמו להחזיר עברייני מין. אז דוד זיני החזיר את אופק בוכריס; יאיר גולן הדיח אותו, לאחריו הרמטכ"ל איזנקוט. בוא נדבר עובדות.

היו"ר אמיר אוחנה:

זו כבר לא הערת ביניים, זה כבר נאום. סגן השר כהן, אפשר כבר לרדת, אנחנו נעבור לנושא הבא.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ברשותך, אני רק אסיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תגיד מילות סיום.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

לכל אלה שבאים – ראשית, את אומרת יאיר גולן, נזכיר שהאיש הזה הוביל את אסון הסרבנות שהביא עלינו את 7 באוקטובר.

נעמה לזימי (העבודה):

של נעליך, אתה במפלגה של משתמט. אתה במפלגה של משתמט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

האיש הזה - - -

נעמה לזימי (העבודה):

של - - - טרור.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, קריאה שנייה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה במפלגה של - - - טרור.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, קריאה שלישית, נא לצאת. מה הצעקות האלה? נתנו לך לנאום קודם, באמת.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

נתתי לך לנאום ואת ככה צועקת עליי, זה פשוט לא מכובד. האיש הזה וחבריו, שמכרו את ביטחון ילדיי וילדי אופקים בשביל עילת הסבירות – אני לא חושב שהם יכולים לשמש דוגמה למוסר. אבל כן אומר, אדוני היושב-ראש, שהמחנה שלי – אומר את זה בגאון ובפה מלא – לא משנה מי תהיה הממשלה, לא משנה מי יהיה ראש הממשלה, לא משנה מי יהיה שר הביטחון, אני לעולם, לעולם אצא להילחם ואקריב את גופי, ואקריב את חיי, למען כל ילד ממדינת ישראל. כי זו פטריוטיות אמיתית. וכשאת אומרת לי "יאיר גולן" אז בואו נזכיר שהוא זה שהקריב את ביטחון ילדי ישראל לכל המרבה במחיר, הוא ואותם אחים לנשק - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איך הוא עשה את זה? אלמוג, תפרט איך הוא עשה את זה. לא יכולה לשמוע את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, חברת הכנסת פרידמן.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - אלה שפוגעים במונח הקדוש הזה שנקרא "אחים לנשק". אז לפני שאתם באים ומטיפים מוסר לדוד זיני, שבאותו הבוקר היה יכול לשבת בבית אבל בחר להמשיך ובחר להילחם כמו גיבור אדי, כשחלקכם ישבתם מתחת לשמיכות מפוחדים, משקשקים ורועדים מפחד – אל תטיפו לו מוסר על איך לכבד ולאהוב נשים. אין לכם שום זכות מוסרית כזאת. וכשאת אומרת לי "יאיר גולן", זה שכיום מתייג קהילות שלמות, רוצה לחנך מחדש – אוי, זה נשמע כל כך גרוע, כל כך גרוע מעם ששם על עצמו טלאי צהוב, העם שלנו – מדבר על חינוך מחדש – העם שלנו. הכיצד הוא יכול להעז לדבר לתייג קהילות שלמות? קהילות, החבר'ה האלה שיושבים כאן, הכיפות הסרוגות, הגיבורים שבגיבורים, אלה שיושבים בישיבות ולומדים עד שעה 21:00, 22:00, והם לא הולכים לישון, הם יוצאים לרוץ בג'בלאות. אבל אותו יאיר גולן, גיבור דה לה שמאטה, מעז לתייג פה אנשים ומעז להתנהג בצורה כזאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אלמוג, מי אתה - - - בא לי לצחוק לך בפרצוף. עליי? אני יודעת מאיפה אתה באמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה. חברת הכנסת פרידמן.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

בושה וחרפה, בושה וחרפה, ההתנהלות הזאת, האדנות הזאת שלכם. מי אמר לכם שאתם יותר טובים ממישהו אחר? מי אמר לכם?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איכס. איך אתה מסתכל על עצמך במראה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה שנייה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תסתכל על עצמך במראה – זאת הרמה שלך. זאת הרמה שלך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איך אתה מסתכל על עצמך כשאתה מדבר ככה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה שלישית.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

זאת הרמה שלך. זאת הרמה שלכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, השטן - - - זה אתם.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הכיצד, מי לימד אתכם שאתם יותר טובים מאחרים? מי אמר לכם שהקול שלכם בקלפי שווה יותר? אני מנסה להבין, אדוני היושב-ראש. יש פה כשל היסטורי, מישהו לימד אותם – הם מאמינים, הם מאמינים שהם טובים יותר מהאחר. איך? בואו אני אספר לכם סוד: אותו הימין שאתם אוהבים לכנות "עובדי אלילים", "מנשקי מזוזות", אלה שאוהבים את הבבא סאלי בכל רוחם ונפשם, אלה שהולכים לקברות צדיקים ומשתטחים עליהם, ומבקשים טוב, ומבקשים אהבה ואחדות ושישמור על החיילים שלנו – מי אמר לכם שאתם יותר טובים מהם? מי אמר לכם? בואו אני אספר לכם סוד: הם לא פחות טובים מאף אחד אחר. ואתם יודעים מה? גם הצד שלכם לא פחות טוב מאף אחד אחר, כי הטעות, השגיאה הבסיסית של תיוג אדם על פי האמונות שלו ועל כך שרומסים את דעתו הדמוקרטית – אתם אלה שנותנים – אתמול ראיתי קטע, אדוני היושב-ראש – עליזה, אני מחכה לאות שלך. אתמול ראיתי קטע של אדם שהוא מהמחנה הדמוקרטי, הוא אשכרה במחנה הדמוקרטי כביכול, והוא אומר: אל תקשיבו לנבחרי הציבור, תקשיבו לפקידים, ואז היא שואלת אותו: למה? ומה הוא אומר לה? כי הם שם הרבה שנים. אתם, אלה שקוראים לעצמכם דמוקרטים, באים ורוצים להשמיד בהבלחה מוחלטת את רצון הריבון ורצון העם. אז אני כאן כדי לומר לכם: העם הוא הריבון. העם הוא זה שינצח. הדמוקרטיה לא מתחילה ונגמרת בד' אמותיכם. אם ההורים שלכם סיפרו לכם שאתם יותר טובים מאחרים – גם אני אומר את זה לבן שלי, אבל אני לא באמת מאמין בזה, ואל תאמינו בזה כשתהיו גדולים, כי הניצחון האמיתי זה כשכולנו שווים. אדוני היושב-ראש, תודה לך. מכאן אני רוצה לסיים בכך שהערב נציין את לכתו של הקדוש הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא, ואני מבקש ממך, הבבא סאלי שלנו, לשמור על עם ישראל, לשמור על חיילי צה"ל, לשמור על הילדים שלך. אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אליך. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לסגן השר אלמוג כהן. מייד נעבור לשאילתה הבאה, שהיא שאילתה דחופה של חבר הכנסת שמחה רוטמן לשר לביטחון לאומי בנושא: כמות תיקי הפשיעה האלימה והגנבה בעיר באר שבע. אני מבין שהשר בן גביר מייד ייכנס לאולם. נמתין דקה או שתיים לכניסתו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

רק חסרות חצוצרות לשר בן גביר.

היו"ר אמיר אוחנה:

נאלצתי - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

שמחה, לא הבאת חצוצרות?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מבחינתי, פרק תהילים - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

השר ייכנס – נחצרץ.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

שמעת אותי פעם מתבטא ככה על מישהו מכם? פעם אחת שמעת אותי מתבטא ככה על מישהו מכם? די, נו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני שואל שאלה, האם מכבדים את השר בן גביר בחצוצרות?

היו"ר אמיר אוחנה:

נברך גם את ראש עיריית טבריה, שנכנס לאולם, יוסי נבעה. ברוך הבא לכנסת. הינה השר בן גביר נכנס. קח לך דקה לנשום ואתה מוזמן אל הדוכן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הוא חזר מהנגב.

סימון דוידסון (יש עתיד):

באת ישר מאימון שחייה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אין לי זמן. הלוואי שהיה לי זמן.

עדי עזוז (יש עתיד):

פוגל, הוא בלי הסיכה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

סיכה תכף תגיע, אני פשוט בלי הז'קט. אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מתנצל על האיחור, מתנצל בפניכם, חבריי חברי הכנסת, אבל בסדר, תכף יביאו לי גם את הז'קט. אפשר מבחינתי כבר להתחיל לענות על השאילתות.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. חבר הכנסת רוטמן, אנא שאל את שאלתך.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השאילתה שכותרתה הייתה: כמות תיקי הפשיעה האלימה והגנבה בעיר באר שבע. לאחרונה ביקרתי בעיר באר שבע והתוודעתי לעלייה ניכרת בפשיעה האלימה והגנבה. כשנטען שם בפניי שהעלייה, מקורה בתושבי - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע אחד, סליחה, חבר הכנסת רוטמן, שאני עוצר אותך לרגע. אני רואה שמוציאים את המשפחה של עדיאל. אנחנו מייד לאחר מכן נעבור לאזכור. אז אתם יוצאים וחוזרים? מאה אחוז. בסדר גמור. בבקשה, סליחה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני אתחיל מההתחלה. לאחרונה ביקרתי בעיר באר שבע והתוודעתי לעלייה ניכרת בפשיעה האלימה והגנבה, כשנטען בפניי שהעלייה מקורה בתושבי הפזורה הבדואית. רצוני לשאול: 1. האם אכן יש עלייה בפשיעה האלימה ובגנבות, ומהם הנתונים המדויקים? 2. מהם החסמים לטיפול בבעיה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תודה לך על השאלה, חבר הכנסת רוטמן. אדוני היושב-ראש – כבוד השר וסרלאוף, ראיתי אותך גם כאן. אתה מביא לי את הז'קט, תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עם הז'קט.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא, כי יש את הסיכה, זה מאוד חשוב. הינה, שאלת אותי, חברת הכנסת עזוז, על הסיכה – היא חיה וקיימת. אגב, זה שתי סיכות: סיכה אחת של היימנוט, הילדה שעדיין מחפשים אותה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הסיכה של התליין.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

והסיכה השנייה זה מוות למחבלים. כן, כן, מוות למחבלים. יש כאלה שלא אוהבים את זה, אבל זו האמת וזה מה שצריך לעשות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני השר, למה בחרת חבל תלייה? למה בחרת חבל תלייה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בכל מקרה, חבר הכנסת רוטמן, לשאלתך, ניתוח הנתונים כדלהלן: ב-2022 היו לנו בבאר שבע 586 תיקים בסך הכול; ב-2023 – 543; ב-2024 – 681; ב-2025 – 602. יש לנו כתבי אישום: ב-2022 היו דווקא 178; ב-2023 – 155; ב-2024 – 220, הגענו ל-220; ב-2025 – 143. מעצרים היו לנו דווקא יותר ב-2025. ב-2022 היו 222; ב-2023 – 164; ב-2024 – 263; ב-2025 – 324. גידול במעצרים. גם במעצרים עד תום ההליכים: ב-2022 היו 84; ב-2023 – 64; ב-2024 – חזרנו ל-82; ב-2025 – 120. אני יכול לתת לך גם נתונים לגבי גנבות בבאר שבע: סך הכול, ב-2022, 2,086 תיקים נפתחו בגין גנבות; ב-2023 – 1,843; ב-2024 – 1,749; ב-2025 – 1,938. אני יכול לתת לך נתונים על עבירות הפע"ר, מה שנקרא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי באמת תיתן נתונים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

ביקשתם נתונים. תכף אני אנתח לך את הדברים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הינה, הוא נותן נתונים לכנסת. מה את מתלוננת? סוף-סוף.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

עבירות הפע"ר: 2022 – 2,124; 2023 – 2,305; 2024 – ירדנו, 1,489; ב-2025 – 1,470. זאת דווקא ירידה בעבירות הפע"ר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תראה, זה לא כזה מסובך להביא נתונים - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

זה פחות גנבות רכבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, את רשומה לשאלה נוספת. אני אאפשר זאת, אלא אם כן את ממצה את השאלות הנוספות במסגרת הערות ביניים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני מגינה על הכנסת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

עכשיו אני אנתח. הנתונים לאו דווקא מספרים שיש עלייה בפשיעה בבאר שבע. להפך, לדוגמה, בעבירות גנבות המכוניות יש לנו ירידה. אני לא רוצה להגיד שהצלחנו להתמודד עם כל מה שקורה בבאר שבע, אבל אני חייב להגיד לך שאני עושה מה ש-30 שנה אף אחד לא עשה, ואני אתן לך כמה דוגמאות. קודם כול, הפעלנו סיירות אבטחה. אגב, היועצת המשפטית, בייעוץ המשפטי ניסו לפגוע בנו בנושא הזה ולא לאפשר לנו את זה – נלחמתי, והצלחנו לאשר סיירות אבטחה עירוניות בבאר שבע. שיטור מקומי – במסגרת החלטה ייעודית של העיר באר שבע הגדלנו את התקן של פקחי השיטור המקומי מ-20 ל-40; הגדלנו גם את גובה המימון השנתי מ-25% ל-50% להשתתפות במימון; מתנדבי כיתות כוננות – פתחנו כיתות כוננות; אגב, לא רק בבאר שבע, בכל הארץ. כשאני באתי למשרד, עומר בר לב השאיר 43 כיתות כוננות, ואני פתחתי יותר מ-1,000 – 1,052. בבאר שבע עצמה אני יכול להגיד לך שכשהגעתי היו שמונה מתנדבים, זהו. שמונה אנשי כיתות כוננות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - - פשיעה?

היו"ר אמיר אוחנה:

אגב, סליחה רגע, חברת הכנסת פרידמן, לא ביקשתי להכניס אותך. את בקריאה שלישית, הוצאתי אותך. נקרא לך להצבעות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אנחנו מדברים פה על באר שבע וזה סופר חשוב לי. נרשמתי לשאלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מוכן להשאיר אותך בתנאי – די עם הערות הביניים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, הרמתי יד לשאול שאלה עניינית. אם אפשר, תתייחס לזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אז די עם הערות הביניים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חבר הכנסת רוטמן, תשמע, מתנדבי כיתות כוננות – כשהגעתי היו שמונה מתנדבים, זהו. היום אתה יודע כמה יש לנו? 112 מתנדבים. כמות השוטרים בתחנה – ב-2022 היו בתחנה 213 שוטרים; אחוז האיוש עמד על 78%. אגב, אני רוצה להגיד לך, אני יודע שכשהשר אוחנה היה שר, היה אכפת לו מבאר שבע; פשוט הגיע השר עומר בר לב, וזה לא עניין אותו בכלל. בכל מקרה, נתונים – אני מדבר רק נתונים. שנת 2022 – בתחנה היו 213 שוטרים, אחוז האיוש עמד על 78%. והיום אנחנו עומדים על 256 שוטרים; כלומר, הגדלת התחנה ב-43 שוטרים במשמרת שלי. גם אחוז האיוש גדל, הם כבר מאיישים 80%. וכל זה קרה, אגב, בזכות גל הגיוסים למשטרה, שאגב, גם כאן צריך להודות באמת. חשוב מאוד שתשמעו, נערים מתוקים – מה העניינים? אחלה, אוהב אתכם – כשאני הגעתי למשטרה, השכר היה 6,500 שקל לשוטר. אתם הייתם באים למשטרה בשביל 6,500 שקלים? לא, נכון? לא. אדוני היושב-ראש, היום - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני השר, מי העלה את התקציב?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תמיד הם רוצים קרדיט.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כן, אני ואני ואני. מי דאג לתקציבים?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תמיד הם רוצים קרדיט.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מי דאג לתקציבים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - למה אתה לא יושב?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רוטמן, אני אאפשר לך שאלה נוספת, אבל לא כך.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

זאת לא הייתה שאלה. זאת הייתה הערת ביניים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

חבר הכנסת רוטמן, אני לא אספר מי התווכח איתי על התקציב, אבל אתה יודע כמה אני מחבב אותך. והנתונים היום – אגב, כדאי ללכת למשטרה כשתהיו גדולים, וגם להתגייס למג"ב. אבל היום שוטר במשטרה מקבל כבר 10,500, בואכה 11,000. בירושלים 13,000 שקלים – זה עדיין לא מספיק, אבל זה טוב. זה טוב, זה טוב. תחשבו על המשטרה, זו אופציה חשובה. ולכן הצלחנו גם בגיוסי שוטרים: בשנת 2022 גויסו 22 שוטרים בבאר שבע, זהו. בשנת 2023, אני הגעתי, כבר גויסו 29; ב-2025 – 33; בשנת 2024 – 46 שוטרים, פי שניים ממה שהיה. אני לא הסתפקתי רק בזה, חבר הכנסת רוטמן, כי אנחנו שנינו מכירים את הבעיות בבאר שבע, ולכן פתחנו מחלק נגד פרוטקשן. אגב, הקמנו אחד בדרום, אחד בצפון, 30 שוטרים בכל מחלק מאליו, והם עובדים. הם עובדים בעבירות סחיטה, בעבירות גד"ח. אני אתן לך רק דוגמה אחת: הייתה עכשיו השנה פרשייה נגד שלושה חשודים שגבו דמי חסות מ-15 בתי עסקים באזור התעשייה עמק שרה. הם עשו את זה מאוד יפה – אם תרצה, בפרטי, אני אסביר לך איך המשטרה עבדה, אבל עבדה יפה; גם שוד קטינים – היו לנו במהלך חודש מאי כמה מקרי שוד כנגד נערים בבאר שבע. לאחר פעילות של מחלק הנוער בבאר שבע נעצר חשוד, שהודה, אגב, בעבירות שיוחסו לו. בסיום החקירה הוגשו נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. יש לי עוד פרשיות, עוד ועוד, אבל אני אגיד את הכותרת, חבר הכנסת רוטמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - נתונים לכנסת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני עושה מה ש-30 שנה לא עשו בנגב.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אתן לך, אבל בצורה מסודרת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני עובד ועובד ועובד. אני נותן את הנשמה שלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא יכולה. אני עוצרת את עצמי. אני בשליטה עצמית תמיד.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני הייתי בחודשיים האלה 29 פעמים בנגב. אשתי כל הזמן צוחקת, היא אומרת לי: אם אתה כותב ב-Waze "בית", אתה מגיע לתראבין, אתה לא מגיע לבית. ואני גאה בזה, אני גאה לעשות את זה. יש עוד הרבה עבודה, יש עוד הרבה מה לעשות בבאר שבע ובכל מקום. אבל הפעילות שאנחנו עושים עם המבצעים, ה"סדר חדש" שעשינו, וחימוש התושבים והאזרחים והמשמר הלאומי שהקמנו, משמר לאומי דרום, הופך את האירוע. סוף-סוף מתחילים לראות ניצני משילות, וזה דבר מאוד מאוד חשוב. אנחנו נמשיך לעשות את זה למען תושבי באר שבע ולמען כל עם ישראל. אתם הלקוחות שלנו, אני עובד בשבילכם, נותן את הנשמה בשבילכם, עובד 20 שעות ביום, וברוך השם, סוף-סוף, עושים דברים מצליחים. עוד מעט נספר לכם קצת על מה שעשינו בבתי הסוהר. כן, חבר הכנסת רוטמן?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אם כן, שאלת המשך לחבר הכנסת רוטמן. לאחר מכן שאלות נוספות לחברות הכנסת בן ארי ופרידמן. בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בסדר גמור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, את השאלה – כבוד השר – כמובן, אני בהחלט מברך על העלאת התנאים לשוטרים, אני חושב שכך אפשר לגייס הרבה שוטרים. וגם כל הכבוד על הדרך, כמובן, ולא על הדרך, לשר האוצר, שעשה רבות להגדיל גם את התקנים וגם את המשכורות. אני בטוח ששכחת, אבל בטוח שתזכיר את זה בדברי ההמשך, אין בעיה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני זכרתי מי התווכח איתי. אבל בסדר, הכול טוב, רוטמן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אין שום בעיה. משכורות לא רק לפי שניים, אתה יודע. אנחנו בשיתוף פעולה הדוק עם האוצר, והכול בסדר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אם צריך אני אפרגן. הכול בסדר, הכול טוב, אני אשמח לפרגן. אתה יודע כמה אני מפרגן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אז באמת תודה רבה. אבל את השאילתה אני שאלתי כי לאחרונה, כמו שאמרתי, סיירתי בעיר באר שבע יחד עם הנציג המוניציפלי של הציונות הדתית שם, מר יאיר תורתי. אנחנו שמענו שם ישירות מהתושבים – וגם מהנתונים, אגב, שאמרת – שבחלק מהדברים או שיש עלייה או שיש סטטוס. תיארת הרבה, ואין מחלוקת. וזה גם היה, אגב – אני חייב לומר, אדוני השר – גם הנציגים שלנו שם במקום וגם התושבים שפגשתי אמרו שאין מחלוקת, שמרגישים בהחלט בשטח את העלייה במה שמכונה תשומות – זאת אומרת, מה שהמשטרה מקצה לעיר – כמו שאתה אומר, גם בכוח אדם גם במתנדבים וגם בתקציבים. בכל התחומים רואים את התשומות. השאלה שלי ממוקדת באמת יותר בתפוקות. כי כמו שאתה אומר, התשומות עלו – וטוב שעלו, והן היו צריכות לעלות – אבל התפוקות, דהיינו ירידה – בחלק מהדברים לא ראינו ירידה, בחלק מהדברים ברמת הטעות הסטטיסטית, בחלק מהדברים ראינו עלייה. התחושה שהתשומות באות והתפוקות לא באות. ואחד מהדברים – וזה גם היה עיקר שאלתי, זה בעצם היה החלק השני של שאלתי – מהם החסמים? ולזה עדיין לא קיבלתי את ההתייחסות, כי מה ששמענו שם זה שהשוטרים פועלים, הם עוצרים, הם אוספים ראיות, הם מסכנים את החיים שלהם, אבל התיקים אחר כך נופלים בין הכיסאות. אנחנו פה בכנסת צריכים לטפל בחסמים. העצורים משתחררים שם מהר מאוד. אגב, זה שיש עלייה במספר העצורים, כמו שציינת, אבל אין עלייה דומה במספר כתבי האישום או ירידה ברמת הפשיעה – אחרים מקבלים עונשים קלים וישר חוזרים פנימה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זו שאלה או נאום?

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו שאלה או נאום?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

זה שאלת המשך. הציבור רואה את זה ומאבד אמון במערכת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

גם אנחנו נקבל כל כך הרבה זמן?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני רוצה לחזור ולחדד את החלק השני של שאלתי. את התשומות הבנו; מהם החסמים? מה עומד כיום, אחרי שהושקעו - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

באיזה שלב היועמ"שית אשמה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

- - כל התשומות האלה, גם על ידי משרד הבל"מ והממשלה כולה - -

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

- - מהם החסמים להמשך הטיפול בבעיה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

טוב, קודם כול, חבר הכנסת - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע. נשמע גם את השאלות הנוספות. השר ישיב במרוכז. בבקשה, חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, ברכות. מתברר שיש נתונים, חבל שאתה מחביא אותם מהממ"מ של הכנסת ומהוועדה. אל תעשה לי ככה – תביא נתונים לוועדה לביטחון פנים ולממ"מ, ותפסיק להיות פחדן. רגע, זו לא השאלה שלי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תהיי רגועה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה. אל תדאג, אתה לא תגיד לי - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תהיי רגועה ודברי יפה. הכול בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - אם להיות רגועה. אני לא אדם רגוע - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הכול בסדר. מה היא לחוצה היום?

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - אני אדם חרד. 46 נשים נרצחו בשנת 2025 במשמרת שלך. אני אמורה איכשהו לתת להן פתרונות. אין לי - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

את?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריע לי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

שנה וחצי לא נתת להן חצי פתרון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תן לי לשאול. שמעתי על השנה וחצי שלך.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

שנה וחצי לא נתת להן כלום. את?

היו"ר אמיר אוחנה:

השר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מבקשת לשאול אותך שאלה – לא נאום אלא שאלה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

את? רק את.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסביר לי, אדוני השר – שיש לומר, די פחדן – מה הפתרונות - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא, לא מפחד לעמוד - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אתה מפחד לתת נתונים לכנסת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

את יודעת מי פחדן?

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, אנא שאלי את שאלתך בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני שואלת אותך מה הפתרונות שאתה נותן לנשים נפגעות אלימות למעט האיזוק האלקטרוני. כי כיום, למרות שאושרו 200, רק עשרות בודדות קיבלו. יש אלפי נשים נפגעות אלימות במדינת ישראל – אלימות מינית, כלכלית, פיזית, נפשית – מה הפתרון של השר לביטחון לאומי לאותן נשים – שוב פעם, אני מחדדת, לא נתתי פה נאום כמו שמחה – בלי האיזוק האלקטרוני? תנסה לתת לנו פתרונות. כי כמו שאתה יודע, איזוק הוא תהליך של תזכיר סעד, תהליך של עורכי דין, הוא קצת יותר מורכב. מה אתה אומר לאותה אישה שבאה להתלונן במשטרה? מה אתה מציע לה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת פרידמן, תושבת באר שבע, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה. ראשית אני רוצה להגיד לרוטמן שאני נורא מתרגשת מזה שבאר שבע מעניינת אותך, זה נדיר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא כל התושבים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, לא חשבתי לרגע שאני מעניינת אותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש אחת ספציפית.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רק המצביעים שלך, הבנתי. בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול להיות רגוע, לא אכפת להם ממך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה אמרת, לא אני אפילו.

נאור שירי (יש עתיד):

- - - יש יותר מצביעים ממך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, אנא, שאלי את שאלתך. בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, זה פשוט הפתיע אותי שהוא שואל על באר שבע.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה מצביעים יש לך?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

דבר שני, אני באמת רוצה לתקן. השר אמר שהוא הגיע ומצא רק שבעה מתנדבים בבאר שבע. עוד הרבה לפני תקופתך באר שבע ידועה בכמות המתנדבים שלה. למעשה, הקבוצה של המתנדבים בבאר שבע היא הגדולה ביותר בארץ, והיא מונה 700 אנשים הרבה לפני שמונית להיות שר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

את לא מכירה את הנתונים, אני דיברתי על כיתת כוננות. תלמדי את הנתונים, נו, באמת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, אני גרה שם. אתה לא דיברת על כיתת כוננות.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אפילו לא יודעת מה זה הנתונים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

טוב, בסדר. שתי שאלות: 1. כיתות הכוננות לא מטפלות בפשיעה, עד כמה שידעתי, אוקיי? כיתות הכוננות לא מטפלות אם נגנב רכב. כיתות הכוננות לא מטפלות אם יש פריצה. זה דבר ראשון. דבר שני – עם כל הנתונים, בסופו של יום, שלוש מתוך השכונות הכי מסוכנות בארץ נמצאות בבאר שבע. אז האם יש תוכנית סדורה לטיפול? כי אתה שר כבר שלוש שנים, אתה לא שר שנה. האם יש תוכנית עבודה מסודרת שאנחנו יכולים לראות אותה? כי אני רוצה לומר לך שבסופו של יום תושבי באר שבע כרגע מרגישים – אתה מתגאה בזה שבאת 29 פעם, אבל אנחנו מרגישים שכל פעם שאתה בא אנחנו בעיקר מרגישים דחיפה ורצון שלך לשומר חומות 2, שיעלה לך מנדטים, ולא באמת משהו מקצועי. אז אם יש תוכנית מקצועית, אני אשמח לראות אותה. תודה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אפשר לענות?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר, כן.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

טוב. אחד-אחד. ראשון – ראשון, אחרון – אחרון. קודם כול, חבר הכנסת רוטמן, שמע, אני משיב לך. קודם כול, רואים גם בתוצאות. רואים את זה. הורדנו ב-20% את גנבות הרכבים. השנה, שנת 2025, זו השנה – חוץ משנת קורונה – שגנבו בה הכי פחות רכבים. אתה יודע, יש איזה מפכ"ל, קוראים לו משה קראדי. הוא רץ מאולפן לאולפן לספר על מצב הפשיעה. בתקופה שלו, אני בדקתי, 37,000 רכבים ב-2025; מספר דומה ב-2026. אצלי, ב-2025 – 15,000 רכבים שנגנבו. זה חוץ משנת הקורונה זה הכי פחות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

איתמר, אתה אמרת 2025–2026, התכוונת 2015 ו-2016.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מה זה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

התכוונת 2015 ו-2016, נכון?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא. קראתי את זה ב-2005, הוא היה בהתנתקות אז.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

2005 ו-2006. לא, קראת 2025–2026.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא. קראתי את זה 2005, זה היה בהתנתקות אז. אני זוכר אותו בתור מפכ"ל. הוא היה גרוע מאוד. גם אירועי הירי – אמרה כאן חברת הכנסת פרידמן – אנחנו לא מרגישים. היא כנראה לא מסתובבת בבאר שבע. טוב, האמת היא - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אישה, אני יכולה לעשות שני דברים במקביל.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

האמת היא, אם היא מסתובבת, היא מסתובבת רק עם חתולים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא פנה אליי. הוא אמר שאני לא מקשיבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תקשיבו, תקשיבי טוב.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

היא כנראה לא מסתובבת בבאר שבע, כי יש 60% פחות אירועי ירי, ואומרים לי תושבי באר שבע, כמו שאתה אמרת: אנחנו מרגישים את זה. אבל שאלתך מצוינת, כי בסוף בסוף, אחרי כל מה שאנחנו עושים וכל השינויים, אתה צודק. אתה מגיע לבית משפט – שאלת מה החסמים? יש לנו שני חסמים: אחד, פרקליטות, שלצערי, היא לא מחמירה. לא יכול להיות שאם תופסים נשק אצל מישהו בבית, ינסו לסנגר עליו. אתה יודע, אצלי, בזמנו, תפסו כרוזים בבית, אמרו: לא, אתה גרת בבית, זה שלך בטוח. אצלם מחפשים בכל – למה? זה לא שלהם. והדבר השני, בתי משפט. לספר לך? אתה יודע לא פחות טוב ממני. היה שופט אחד בבאר שבע שהחמיר, רון סולקין, אמרו לו: לא, אתה לא יכול להיות שופט כאן. הם לא רצו אותו, העבירו אותו למחוז מרכז.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

למד איתי בכיתה, אתה יודע?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מי שמחמיר, לא רוצים אותו שם בבאר שבע. אז החסמים הם הפרקליטות והיועצת משפטית לממשלה, ושאלתך נכונה. מירב בן ארי, לפחות תשמעי. את שאלת, אז תעשי כאילו את שומעת – למרות שאת באמת שומעת, אנחנו יודעים את זה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מתלוננת שאין - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא, אבל היא שואלת ואז היא לא שומעת. היא שואלת, ואז היא לא שומעת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למי אתה פונה, אליי או ליסמין?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אז בואו נלמד את מירב בן ארי כמה דברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למי פנית?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הגברת הייתה יושבת-ראש הוועדה לביטחון לאומי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עשית אצלי קמפיין. הבאנו לך - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

דיברו כל הזמן על איזוק אלקטרוני, איזוק אלקטרוני, אמרו: זה אחד הכלים – צביקה, אתה מכיר את זה – אמרו: אחד הכלים שבאמת יושיע ויעזור. ותנחשו מה, שנה וחצי הם היו בשלטון, הם לא קידמו את האיזוק האלקטרוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרת לי, על גופתי המתה החוק הזה יעבור.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

ונחשו מה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אמרת את זה, כשר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

למה את משקרת? ונחשו מה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרת: על גופתי המתה החוק הזה - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני אמרתי כשר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרת כשר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

נחשו מה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לעשות. אני משקרת?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מי הביא את חוק האיזוק האלקטרוני?

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאלתי אותך פעם, תענה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מי הביא את חוק האיזוק האלקטרוני?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מי התנגד לחוק הזה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי התנגד?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מי התנגד?

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, הערתך נשמעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא פונה אליי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל הערתך נשמעה, פעם אחת, פעמיים.

עדי עזוז (יש עתיד):

למה אתה לא עושה על זה קמפיין - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הלחץ ברור. מי שהביא - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

למה אתה לא עושה על זה קמפיין - - - הן לא יודעות שיש להן את זה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מי שהביא את האיזוק האלקטרוני - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

יופי. יופי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

נכון. אגב, עם איזונים נכונים, עם בלמים נכונים, אבל היינו אלה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אילו איזונים? מה אומר החוק?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - אנחנו שהבאנו את האיזוק האלקטרוני. הם דיברו, אנחנו עשינו.

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל בן גביר, מה עם קמפיין - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הלאה. הלאה. לא יעזור לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת עזוז, קריאה ראשונה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא יעזור. דיברתם על נשים. יש בשב"ס משהו – אני פתחתי יחידה, אתם לא חשבתם על זה אפילו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו כתבנו את זה בחוק.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אה, אתם כתבתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה, אתה כתבת?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

את יודעת מה, בואי, אני איתך. אתם דיברתם עוד פעם - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי כתב את החוק?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - והיה שר שביצע, וקוראים לו איתמר בן גביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. על גופתי המתה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

יחידת משגב, אדוני היושב-ראש, יחידה שלמה בשירות בתי הסוהר, שזה פשוט מדהים. עובדים להגן על אנשים, לאזוק את הגברים המכים, מנטרים אזורים, פוליגונים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא אזיק. זה צמיד.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - כשזה מתקרב, אז יש צפצוף כזה וכשזה מתקרב יש צפצוף כזה, נותנים תחושת ביטחון לאנשים. מי עשה את זה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה בכלל לא יודע מה זה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מי עשה את זה? אתם דיברתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי העביר את החוק?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אם הוא פונה אליי?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, הוא לא פונה אלייך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז שלא יפנה אליי.

היו"ר אמיר אוחנה:

זו שאלה רטורית. הוא לא פונה אלייך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, הוא מסתכל עליי - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, גברתי, גם אם הוא פונה אלייך, אני מבקש. די.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

טוב, אני אסתכל על טלי גוטליב. אני אסתכל על טלי גוטליב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי. תודה רבה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

האמת היא, אני רוצה להגיד לכם: תצדיעו לטלי גוטליב, חברת כנסת כל כך יסודית. היא קוראת חומרים, אתם אפילו לא קוראים חומרים. אתם שואלים שאלות, ואתם לא קוראים. היא באה לכאן כאילו זה דיון בבית משפט; כל דבר קוראת, מנתחת, באה ושואלת אותי שאלות בצד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תענה לשאילתה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תשלטו בנתונים, תשלטו בנתונים. תכף אני אדבר על יסמין פרידמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאלתי אותך שאלה, למה אתה לא עונה לי לשאלה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא באמת, אתם אופוזיציה, זה בסדר, אבל תעשו עבודה. זה מבייש. אני רוצה גם להגיד כאן, אני רואה כאן, הוא יושב בצניעות, יוסי נבעה, ראש עיריית טבריה – אני רואה אותו מכאן ככה – יושב בצניעות, איש ואגדה, עושה רבות למען טבריה. אגב, לכו לבקר בטבריה, לכו לחופשה בטבריה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא עונה לי?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

את נוסעת לשוויץ, עזבי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה, תגיד לי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בקיצור, נמשיך את הדיון. הם לא רוצים שאני אדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תענה לשאילתה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

שלום נבו, הינה יועץ ראש הממשלה. תראו איזה יועצים טובים יש לראש הממשלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה שר פחדן, שר כושל. נשים נרצחות אצלך ולא אכפת לך.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

יחידת משגב - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא מעניין אותך, לא פגשת משפחה שכולה. אני הולכת - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא, לא, זו הצגה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה שקרן.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

זו הצגה, ואני אגיד לכם למה זה הצגה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני אגיד למה זה הצגה. היא יודעת, היא הייתה יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, היא בכלל לא עשתה במשגב כלום, כלום. הגיע צביקה פוגל, הגעתי אני והעברנו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ואישרנו את הכול בוועדה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני רואה שאתה קשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא. הכול אתה לוקח. את אונר"א לקחת ליוליה, את זה אתה לוקח לי. מה יהיה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כל דבר זה סמוטריץ'. כל דבר זה סמוטריץ'.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אנחנו מוכנים לתת - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הכול אתה לוקח.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בקיצור, זה פשוט מדהים מה שעשינו. עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו לגבי נשים. אדוני, אני הייתי אתמול בתחנת כרמיאל. בכל שבוע, יום בשבוע אני מבקר; פעם בצפת, פעם בנתיבות, בשדרות, באופקים. השבוע הייתי בכרמיאל.

היו"ר אמיר אוחנה:

מה עם טבריה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

בטבריה הייתי. הייתי פעמיים. בעצם, שלוש פעמים הייתי בתחנת טבריה. אחלה טבריה. יש לנו שם ממ"ר, שלומי טובול המצוין, ונכנס גם מפקד תחנה תותח. בקיצור, הייתי בכרמיאל. אתה יודע מה השאלה הראשונה שלי את השוטרים שם? אמרתי להם, יש בנות שטוענות שמטרידים אותן שם בקניון; יש בנות שעוברות בביג שם וטוענות שמטרידים. מה אתם עושים? ואחרי זה לא הסתפקתי בתשובות. הלכתי לביג. היה קור מקפיא, הלכתי לדבר עם בנות, רציתי לדבר. אתם עשיתם את זה? זה עניין אתכם אי-פעם? אתם דיברתם עם אנשים? אתם מנותקים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני הייתי שרה? מה זה אתם - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

עכשיו, חברת הכנסת פרידמן, אני חייב להגיד לך, ואני לא סתם אומר – גוטליב, תשמעי אותי.

טלי גוטליב (הליכוד):

השר, סליחה. אני מנסה רגע לשמוע פה, רגע, דקה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

זה חשוב, זה בשבילך.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל מה שאתה אומר חשוב. ואל תיקח ללב, אדוני.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני לא סתם ציינתי את חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, אל תיקח ללב את רעשי הרקע. העובדות בשטח שלך מדברות.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני לא סתם ציינתי את חברת הכנסת גוטליב, כי בניגוד אליה, את באה ואפילו לא מכירה את הנתונים. אמרתי לך: אלה הנתונים, היו 12 אנשי כיתות כוננות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איזה נתונים נתתי לך? איזה נתונים? נתתי לך נתונים רק על מתנדבים. על מה אתה מדבר?

טלי גוטליב (הליכוד):

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כיתות כוננות זה לא פשיעה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

12 אנשי כיתות כוננות לפני שבאתי - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא דיברתי על כיתות כוננות. למה להשמיץ אותי? זה לא פייר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

וכשאני הגעתי היו 122.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר בדברים שלו כן דיבר על כיתות כוננות. הוא דיבר על כיתות הכוננות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כיתות כוננות זה לא פשיעה, זה ביטחון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא דיבר על - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כביכול תיקנת אותו. נכון?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא על כיתות הכוננות. הוא דיבר על מתנדבים כשהוא הגיע - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל הוא דיבר על כיתות כוננות, הוא לא אמר שלא היו מתנדבים. טוב, בכל אופן - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - והיו שבעה מתנדבים. הוא דיבר על זה, אני לא סתם אגיד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל מה קשור כיתות כוננות לפשיעה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

- - ניתן לשר להשלים את דבריו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תקשיבו, יש גבול. אני לא אומרת סתם דברים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אז דיברתי על כיתות כוננות. היו 12. הגענו, וכשאני באתי יש 122. אמרת גם עוד דבר לא נכון. עוד פעם, אתן חייבות לבדוק את הנתונים לפני שאתן עולות לדוכן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

די - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אמרת, מה הקשר כיתות כוננות, כיתות כוננות זה לא לפשע.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני שאלתי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

דקה. אם היית בודקת היית מגלה משהו מדהים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

נכון, כיתות הכוננות לא הולכים לעצור גונבי רכבים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז שאלתי, אתה צריך לתת תשובה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רק שנייה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אפשרתי לך, למרות שאת בקריאה שלישית, להיכנס, לשאול שאלה נוספת. אם זה יימשך ככה אני אצטרך להוציא אותך, ואני לא רוצה לעשות את זה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

פשוט נורא.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני עונה לך. תשמעי, תלמדי קצת. אגב, אני מזמין אותך לסיור בכיתות הכוננות יחד איתי. יחד איתי, ניקח אותך. את תראי כמה זה נפלא. הם שמים מחסומים, הם הולכים בקניונים, הם מסתובבים עם הנשקים הארוכים, הם הולכים לגני ילדים, לגני משחקים. בסדר, אפשר להגיד: רגע, הם לא חקרו מישהו שגנב רכב; אבל זה כן משפיע על הפשע. ואני אגיד לך משהו יותר מזה - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - חבל שאת לא שואלת את תושבי באר שבע. אני בן בית בבאר שבע, אגיד לך את האמת, אני מזמין אותך לכל מקום בבאר שבע, תראי איך מקבלים אותי. אומרים לי תושבי באר שבע, זה נותן לנו תחושת ביטחון יותר גדולה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חד-משמעית.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

יפה. אז אתם חייבים להבין את זה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חד-משמעית, אבל זאת לא השאלה שלי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אלו תשובותיי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

דקה, דקה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, יש לך עוד שאילתות.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כן, אבל רק, כואב לי כי היו כאן שתי שאילתות של שני חה"כים באמת צבעוניים כאלה – לא, אחד חה"כ צבעוני, אחד פחות – נאור שירי, אני מאוד אוהב את השנינות שלו, בחור נחמד מאוד, אבל לצערי ראיתי שאילתה, פתאום אמר: לא, לא, לא - - -

נאור שירי (יש עתיד):

יאללה, שנתיים, יא אוכל ראשים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הינה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

נאור שירי (יש עתיד):

שנתיים אתה אוכל את הראש על אותה שאילתה. תגיד, יושב-ראש הכנסת, 60 שאילתות שהוא לא ענה לי.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

60 שאילתות. הינה, תגיד לו. 500 ימים אתה לא עונה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, אתה בכלל לא מתבייש? אתה מביך אותי, אני אפילו לא רוצה שתענה על שאילתות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - לא עונה על שאילתות - - -

קריאות:

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אין בעיה, נענה לו - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אפילו היה עונה על שאילתה היום, לא מעוניין שתענה לי. אתה שקרן.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל למה הם מפחדים ממני? למה הם מפחדים ממני?

נאור שירי (יש עתיד):

הוא בא לפה ואותה שגיאת כתיב שהייתה - - - שגיאות, יא מסכן - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע למה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

לא מעוניין בכלל שיענה לי, אתה בושה למדינה. בושה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

שאלו אותי למה מיניתי את יעקב פרי לנציב שירות בתי הסוהר. זה לא בסדר שמיניתי את יעקב פרי. אחלה יעקב פרי, איפה הוא עכשיו? הוא מנגן בחצוצרה - - - טוב, אבל למה חזרת מהשאילתה עכשיו?

נאור שירי (יש עתיד):

די, אתה כבר לא מצחיק. זה לא מצחיק.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

למה חזרת מהשאילתה עכשיו?

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה, יא קרוקודייל דנדי, מה אתה מזכיר לי את יעקב פרי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שירי. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

הדוגמן של לקוסט.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה המקום אולי לציין באמת - -

נאור שירי (יש עתיד):

ותעשה לי טובה, תלך עוד קצת - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

- - שהשבוע הצמדנו לשאילתה הדחופה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

הדוגמן של לקוסט - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שירי, אתה מפריע לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא מפריע לכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

- - הצמדנו לשאילתה הדחופה, שנשמעה זה עתה, חמש שאילתות רגילות. תשובה על אחת מהן נשמע כאן במליאה, ותשובה על ארבע השאילתות הנוספות תועבר בכתב, בהסכמת חברי הכנסת השואלים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני רציתי בעל פה, אני רציתי בעל פה. הם לא רוצים, כי הם מפחדים כשאני במליאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אין בעיה, אני אומר, בהסכמת חברי הכנסת השואלים. אני כן אומר, אני כן אומר - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני רציתי בעל פה. אדוני היושב-ראש, אני גם אמרתי לך השבוע, תן לי לענות על כמה שיותר - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אין בעיה. זה נכון, זה אמת. אני כן אומר לך, השר, שיש עדיין שאילתות רגילות רבות נוספות שלא קיבלו מענה בזמן. אנא, הנחה את גורמי משרדך להאיץ את התשובות כדי שנוכל ליישר את העקומה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

יטופל. אבל אני דווקא אוהב מאוד – זה דווקא מאוד נחמד לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו שמחים - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

וגם מאוד נחמד לי שמפחדים כשאני עונה להם, אז הם בורחים, חבל. אבל אני אשמח לענות על יותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל כן יש שאילתה רגילה נוספת, והיא שאילתה של חבר הכנסת עמית הלוי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

רגע, רגע, עוד משפט אחד, לפי עמית.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

עמית, תכף, עוד דקה. כי הייתה כאן עוד חברת כנסת, מרב מיכאלי, שגם היא דיברה והגישה שאילתה, ופתאום היא הפכה את זה לשאילתה בכתב. חבל, רציתי לענות לה בהרחבה. אבל אני חייב להגיד משהו: התופעה הזאת, שהם מגישים ואז אני עולה והם בורחים, למה? למה? זה נכון שאין לכם מה לענות כשאני נמצא כאן. אבל בכל זאת, תכבדו את המוסד הזה של הכנסת, ואת מה שאנחנו עושים - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל זאת צורה לענות? אתה שר, אתה שר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - ואתם יודעים כמה אני עובד קשה. אתם יודעים כמה אני עובד קשה - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

רק אתמול, אדוני היושב-ראש, הרסנו את אונר"א, הרסנו את אונר"א. אגב, הצחיק אותי – חברת הכנסת מלינובסקי רצה, רצה: זה קרדיט שלי. קודם כול, זה לא הקרדיט שלה.

רם בן ברק (יש עתיד):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - להצעת חוק היו כאן שותפים רבים. אגב, אחרי החוק שלה היינו צריכים לתקן עוד פעם את החוק, כי הוא לא היה מוצלח. אבל עזבו, אתם מדברים – אני עושה. זאת החלוקה בינינו. אתם דיברתם, דיברתם, דיברתם, דיברתם, דיברתם, דיברתם. ואני – ברוך השם, בחסדי השם יתברך – אדוני היושב-ראש, עושה, ועושה ועושה. חבר הכנסת עמית הלוי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר.

היו"ר אמיר אוחנה:

השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת עמית הלוי, בנושא הברחות טובין בגבולות מדינת ישראל. בבקשה, חבר הכנסת הלוי.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, אדוני השר, אני מקווה שתענה בהרחבה גם לשאילתה הזאת, כי היא עוסקת לא בגנבת תכשיט אלא בגנבת מדינה. כשגונבים את הגבול – גונבים את המדינה. אז השאילתה בנוסחה המקורי היא שבשנים האחרונות רבו ההברחות במדינת ישראל. בשנה האחרונה זה הפך להיות צונאמי, בפרט הברחות נשק וסמים מגבולות ירדן ומצרים, המאפשרות ביצוע אירועי פח"ע ועבריינות. ברצוני לשאול: 1. כמה מעצרים התבצעו בשלוש שנים האחרונות בנוגע להברחת טובין, שלא בנקודות גבול? בגבולות הממשיים של מדינת ישראל. 2. כמה כתבי אישום הוגשו? 3. מה העונש שהתביעה המשטרתית, התביעה בכלל, דרשה? 4. מה הפילוח לפי סוגי ההברחות: סמים, נשק ועוד דברים אחרים? תודה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני מייד אענה לך. אני רואה את חבר הכנסת חמד עמאר. גם אצלו, כמו אצלכם, אני עושה מה ש-30 שנה לא עשו למען הדרוזים. הוא היה בשלטון כל כך הרבה זמן. אדוני היושב-ראש, אני מיניתי – אני, לא הוא, הוא לא דאג לדרוזים בכלל – סגן נציב שירות בתי הסוהר דרוזי, חאתם עזאם - -

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מגיע לו, הוא יכול להתמנות, או לא מגיע לו - - - לא היה מגיע.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה אתה עושה? מה הוא עושה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - זה פשוט מדהים איך הם דיברו - -

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אם הוא לא היה מוצלח לא היה מגיע.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

זה פשוט מדהים, זה פשוט מדהים איך הם דיברו, כל השנים הם רק דיברו - -

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מגיע לו להיות. מגיע לו או לא מגיע לו?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - אני באתי ואני עשיתי. הם מדברים – אני עושה. הם מדברים – אני עושה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מגיע לו להיות. מגיע לו או לא מגיע לו?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - - די, אלוהים, מי חינך אותו?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מגיע לו להיות. מגיע לו או לא מגיע לו?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

למה לא מיניתם אותו? למה לא מיניתם אותו?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מגיע לו או לא מגיע לו?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתה היית שנה וחצי במקום הכי חשוב, למה לא מיניתם דרוזים? למה לא מיניתם דרוזים לתפקידי מפתח? מה, ליברמן לא סמך על הדרוזים?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תעזוב, מגיע לו או לא מגיע - - - אם לא היה מגיע לו, לא היית ממנה אותו.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

טוב. עכשיו אני רוצה לענות, כי מגיע לחבר הכנסת עמית הלוי – שאגב, גם ממנו תלמדו. תראו ותלמדו: יסודי, בא עם נתונים, מגיע לכל דיון מוכן. למה זה לא אצלכם ככה? חבר'ה, אל תזלזלו בתפקיד שלכם כאופוזיציה. אדוני היושב-ראש, אני הייתי באופוזיציה. אני באתי כל יום בחרדת קודש, בחרדת קודש. באתי לעבודה, באתי לעשות, באתי לעבוד, באתי – ואלה, הם לא קוראים נתונים. אז הינה הנתונים, חבר הכנסת הלוי היקר. בשנת 2025, בגבול ירדן עשינו 25 סיכולים. אני אתן לך הכול בכתב, אחרי זה, אל תדאג. ממצרים – 27 סיכולים, ומסוריה חמישה סיכולים. עכשיו, אלה מספרים גדולים מאוד, משום שבשנת 2024, היו לנו 26 סיכולים ורק שלושה ממצרים, ובשנת 2023, 32 סיכולים, אחד מלבנון ואחד מעזה. אלה מספרים – אלה מספרים טובים. יש כאן עוד נתונים, אתה תקרא אותם בהרחבה. לא בכל דבר הנתונים – הם מאה אחוז, אבל - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אי-אפשר לדעת מתוך כמה, אתה לא יודע כמה - - -

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בכל יום נכנס, בכל יום נכנס ממצרים, אלו נתונים שקיבלנו - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לגבי הסיכולים – אבל, אם אתה לומד את החומר – אתה רואה למה אני מתכוון? אם היית לומד את החומר היית מגלה שהגבול זה של צה"ל, זה לא שלי. אבל אתה לא למדת את החומר, אתה לא בדקת, אתה לא קורא אפילו. די, חמד, אתה מקבל משכורת - -

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

- - - מתוך כמה - - - אתה כל הזמן - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - בוא אני אגיד לך משהו אישי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל תפסיק לתת ציונים, תפסיק לתת ציונים. אל תתנשא עלינו.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתה מקבל משכורת, תצדיק את המשכורת. אל תעשה הרבה. אני נותן לך טיפ: שעה לפני שאתה בא לכאן, תפתח, תראה. לדוגמה, מדברים על גבול, מי אחראי על הגבול? תבדוק. אפילו בזה אין לך מושג.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מי שאחראי על האזרחים בפנים זאת המשטרה. מי שאחראי על האזרחים מבפנים זאת המשטרה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אפילו על זה אין לך מושג.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מי שאחראי על האזרחים מבפנים זאת המשטרה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אפילו בזה אין לך מושג.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זאת המשטרה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני עכשיו עונה לעמית הלוי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זאת המשטרה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כן, המשטרה אחראית על הגבול. נכון.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

המשטרה אחראית על - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל המשטרה אחראית על הגבול, כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

ננצל את ההפוגה לברך את מפקדות ומפקדי ואנשי ונשות בית המעצר ירושלים, בימ"ר ירושלים. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, שלום לכם.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני, אגב, רוצה להגיד עליהם משהו, ועל כל שירות בתי הסוהר. מה שנעשה בשבת זאת היסטוריה, היסטוריה. זאת דוגמה איך ארגון משנה ב-180 מעלות. אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, מה היה לפני בן גביר? מרמלדות ושוקולדות, בשר כבש ושווארמות. יום אחד אני מגיע, אני רואה פינג-פונג. אני אומר: מה זה? אומרים לי: זה הרוצחים של משפחת פוגל. אלה הרוצחים של משפחת פוגל משחקים פינג-פונג, חברת הכנסת גוטליב. הרגו את האבא, רצחו את האימא, נכנסו לחדר השני, רצחו את הילדים, יצאו החוצה, שמעו בכי של תינוקת, בכי של תינוקת, חזרו ורצחו את התינוקת. והם קיבלו לימודים אקדמאיים, טיפולים אסתטיים, מאפיות, פיתות, הפקדות, קנטינות. איך זה יכול היה להיות? איך זה יכול היה להיות? אני רוצה להגיד לכם, אנשי שירות בתי הסוהר, תודה, תודה, תודה. תודה שאתם מיישמים את המדיניות - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום, בלי מחיאות כפיים, רבותיי, אנחנו בכנסת, בכל זאת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל מגיע להם כפיים. אדוני, אתה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אבל לא בכנסת. מגיע להם, אני מסכים.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מה שאתה אומר, אנחנו מקבלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

מגיע להם, אני מסכים. אבל בכנסת זה לא מקובל.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתה בעל הבית במליאה, מה שאתה אומר אנחנו מקבלים, אבל אתה גם – אני מכיר אותך. גם בתוך הלב - -

היו"ר אמיר אוחנה:

מגיע להם.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - אתה ואני מוחאים להם כפיים, מגיע להם. ואני אומר לכם – תבואו אליי אחר כך. אתם בכנסת, ואתם לא קופצים איזה מין דבר זה? אני אלשין עליכם לנציב. אני אומר לכם, הארגון עבר שינוי. אין, עצרנו הכול, הכול, הכול. זה פשוט מדהים. היום יש להם משילות. טוב, אני אחזור לנתונים של הסיכולים. אז ריבוי הסיכולים בשנת 2025 – ויש ירידה גם בכמות האמל"ח שנתפסה. אני לא יכול להגיד במאה אחוז – אמר חבר הכנסת אוחנה שלא יודעים כל דבר, אבל ההערכה שלנו מעידה על ריבוי ההברחות שלא סוכלו ועל שינוי דפוס הפעילות של המבריחים. המבריחים היום עושים יותר שימוש ברחפנים, ואולי הם פחות מבריחים בין הגבולות, אבל יותר עושים את זה ברחפנים. אגב, תשומת הלב לריבוי תפיסות של נשקים ארוכים, וזה מעיד על שינוי בביקוש לנשק בתוך ישראל ועל מסלול ההברחה של גורמים פליליים. אני יכול להגיד לך שבכתבי אישום על תיקי אמל"ח, ב-2020 היו תשעה תיקים; ב-2021 היו 14; ב-2022 היו 14; ב-2023 היו 31; ב-2024 היו 27; וב-2025 היו 45. סיכול הברחות סמים – ב-2023 היו 23 סיכולי הברחות סמים, שתיים מירדן ו-19 ממצרים, אחת מלבנון ואחת מסוריה; ב-2024 – רק שלושה סיכולים; ב-2025 היו 30 סיכולים, שישה מירדן, 20 ממצרים – וכן הלאה. מה שאני רוצה להגיד, חבר הכנסת הלוי – אמרתי כבר, אני לא אחראי על הגבול, אני לא אחראי של צה"ל, אבל עדיין המשטרה עובדת קשה מאוד, ויש לנו את יחידת מגן, יש לנו אמצעים. שוב, כמו שאמרתי לרוטמן, אם תרצה, בפרטי, אני ארחיב לך, לא בפורום כזה, אבל יש כל מיני אמצעים חדשים שהכנסנו. זה עובד, אבל צריך לדעת דבר אחד: ב-30 שנה האחרונות נכנסו מאות אלפי נשקים. להערכתי יש בין 400,000 ל-500,000 כלי נשק לא חוקיים במדינת ישראל, ואנחנו מנסים לתפוס את הנשקים האלה. זה לא מספיק לבד. פניתי לראש השב"כ זיני, הוא 100% באירוע, אבל הוא אמר לי: השר בן גביר, אני צריך תקציב. יחד עם מאי גולן השגנו איזשהו תקציב, ואנחנו רוצים להשיג תקציב עוד יותר גדול בשנה הבאה. זה תלוי גם בשרים האחרים, כי זה תקציב מהכסף שרצה מנסור עבאס להעביר, ואני רוצה את הכסף הזה אלינו. בכל מקרה, היום עושים דברים שונה. השב"כ נכנס, יש יותר מודעות, ועדיין יש המון המון עבודה. ואני שוב אומר, אני שמח וגאה בשוטרים שבאמת לוקחים על עצמם משימות שלא תמיד הן משימות שלהם.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש שאלת המשך לחבר הכנסת הלוי?

עמית הלוי (הליכוד):

קודם כול, תודה רבה על התשובה, אדוני השר. אני לגמרי מכיר ומסכים. יש פה עוד גופי ביטחון שאחראים, בטח מאז המניעה המשפטית של היועצת המשפטית, לאפשרות של מעקב ברשתות חברתיות. היה אפשר לעשות רוגלות על כל מיני דברים, אבל בהקשר הזה כרגע המשטרה מנועה, וזה רק שב"כ. לכן שיתוף הפעולה - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אגב, גם חיפוש מבית לבית, עמית. היא לא נותנת להיכנס מבית לבית, כי היא אומרת: רק במקום שיש מידע מודיעיני. אין מידע מודיעיני – אסור לכם להיכנס.

עמית הלוי (הליכוד):

אני רק מבקש שתבחן, בכל זאת, כיוון שמדובר באמת על היקף הברחות עצום – אנחנו מדברים על מאות רחפנים בחודש, וזה כבר מגיע לאלפים, וכפי שאתה יודע, היום עם הרחפנים החדשים זה מגיע לא ל-70 ק"ג כפי שהיה בעבר, אלא לנשיאה גם של 300 ק"ג, וזה מאגים וזה כל מה שכרוך בזה, והדברים ידועים לך. קשה מאוד – אני מדבר על ביר הדאג', בירת ההברחות הזאת, על כל מה שמתרחש. גם כשתופסים, בסופו של דבר, קשה מאוד לניידות מאופקים וממקומות רחוקים להגיע. ולכן אני שואל ומבקש שתתייחס לעיבוי ולזמינות, אחרי כל מה שאמרת כאן על עיבוי המשטרה והשוטרים באזורים האלו באופן מיוחד – כמו שעשית מחלק לפרוטקשן, שהזכרת קודם – לנושא ההברחות. אני אומר את זה כאן מניסיון, והייתי אומר לך את זה גם באופן פרטי, גם כשתופסים, הרבש"צים, שאין להם סמכויות כמו לשוטר ואחרים, והם קונים בעצמם ריינג'רים, זה לא מספיק. לכן עיבוי ועיבוי בכמות ובזמינות של שוטרים בתחנות הכי קרובות, זה יאפשר התמודדות שהיא כן בתחום המשטרה, כלומר, שאנשים שכבר נכנסו ונתפסו, לעצור אותם, וזה דבר שאני מבקש שתתייחס ותשקול אותו.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אז אני אגיד לך, אני כבר שקלתי וקיימתי. אנחנו הכנסנו את המשמר הלאומי דרום לפעילות, גם בביר הדאג' וגם במקומות נוספים. זו יחידה של 300 אנשים, לוחמים ולוחמות. אגב, אני חייב להגיד לכם, הייתי בתראבין – ביום הראשון הם עוד זרקו אבנים. אתה יודע, זה היה פשוט מדהים, אדוני היושב-ראש, אתה היית חייב להיות שם. הלוחמות רצו ראשונות, והן הבריחו את כל מיידי האבנים, ירו כמובן, הבריחו את כל מיידי האבנים, זה היה פשוט חוויה. המשמר הזה עובד גם בביר הדאג', והוא מאבד את הכוח. אגב, זה לא נכון שלרבש"צים אין סמכויות מעצר. ביישובים זה נקרא משקב"טים – יש להם בכל יישוב אנשים, והם אנשי מג"ב לכל דבר ועניין, יש להם סמכות מעצר. אני מסכים איתך שצריך לעבות עוד יותר את הכוחות. אגב, אני אומר לאנשים: בואו למשטרה, בשביל זה העליתי משכורות. אגב, גם בגיוסים: ב-2024 – 3,500 שוטרים, ב-2025 – 3,000 שוטרים, ואני אומר לאנשים: בואו למשטרה, העלינו משכורות. בואו למשטרה, צריך כמה שיותר שוטרים. קיבלתי עכשיו בתקציב הזה עוד 3,000 תקנים. זה לא רק למשטרה, זה גם לשב"ס, זה גם לכבאות והצלה, אבל בואו למשטרה. ואני חושב שאפשר באמת לעשות עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב. להגיד שבחודש, חודשיים, שלושה או בשנה הקרובה נחסל את כל התופעות של הנשק הלא-חוקי – סליחה, זה 40 שנות הפקרות, זה 40 שנות הפקרות. אבל להגיד שסוף-סוף אנחנו נלחמים, סוף-סוף עושים וסוף-סוף נותנים את הנשמה – זה בהחלט אני יכול להגיד לך בגאווה ענקית וגדולה. ועוד פעם אני רוצה להגיד יישר כוח ללוחמי ולוחמות הכליאה של שב"ס שכאן, שבאמת עשו ועושים עבודת קודש. אמר לי בכיר בשב"כ, לא אגיד את השם שלו: השר בן גביר, אתה יודע, תחקרתי כמה מקורות, והם אמרו לי שבגלל שמפחדים ממה שקורה בבתי הכלא, מחבלים הורידו את הפיגועים, ואמרו שלא משתלם להיכנס לבתי הכלא. אז בעיתון הארץ תוקפים אתכם – אני מחבק אתכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר בן גביר ולחברות ולחברי הכנסת השואלים והשואלות. אני אציין שהשבוע אושרה גם שאילתה דחופה לשר הבריאות, אבל בהסכמת חברת הכנסת השואלת, התשובה עליה תימסר במליאה בשבוע הבא.

היו"ר אמיר אוחנה:

מרב מיכאלי (העבודה):

כן, עדי. נכון מאוד. תודה, אדוני היו"ר, ותודה על הדברים. זה שאתה תמיד הולך לפרוטוקולים של הכנסת כדי להביא דברים על חברות וחברי כנסת שאינם איתנו עוד, יש לזה משמעות גדולה, כי הם דברים שיותר קשה להגיע אליהם בחיפוש סתמי, והם נותנים נופך כל כך משמעותי לגבי הנוכחות של חברות וחברי כנסת במשכן הזה, ובמקרה של חבר הכנסת המנוח עדי אמוראי אנחנו מדברות על 20 שנה. אז באמת, כמו שאמרת, משפחת אמוראי, והשמות הנוספים שוודאי יתווספו לה עם השנים – שהנוכחות שלכם כאן והצבע המדהים של העיסוקים שלכם ושלכן, האומנות, ההיסטוריה, הפילוסופיה והקצת כלכלה שבכל זאת חלחלה מעדי אליכם. סיפרתי לכם שהתקשרתי לשני חברי מפלגת העבודה שהכירו את עדי, ושניהם פשוט פצחו בשטף של דברי שבח והלל מעומק הלב. זה היה רצף של – ואני אקרא לכם את זה: צניעות, יושר, עקרונות, ערכי תנועת העבודה במובן הטוב ביותר של המילה, איש של ערכים, איש ישר. אמרו: תופעות חריגות בימינו, איש צנוע, משרת ציבור אמיתי מכל הלב, חבר כנסת של פעם. היה איש מעשה מאוד מאוד צנוע. זה חוזר – צנוע, צנוע, מאוד מוערך. אני חושבת שהיכולת שלו להשיג כל כך הרבה דברים בחיים האמיתיים, ולהיות שותף למפעלים כל כך גדולים נבעה, כנראה, באמת מהמחויבות שלו לדבר עצמו ולא לאיפה הוא בתוך הדבר הזה או איזה קרדיט הוא יקבל עליו. ולכן הוא הצליח לעשות כל כך הרבה. ואנחנו מדברות ומדברים לא רק על הדברים שהוא עשה כסגן שר האוצר בתקופה הכי קשה לכלכלה הישראלית, בתקופה שבה מפלגת העבודה נכנסה לממשלת אחדות, והצליחה להציל את מדינת ישראל מאינפלציה הרסנית ומאובדן נכסים כלכליים אדירים ולייצב את המשק. הוא אמר באותה תקופה: הייתה לי זכות להשתתף בעיצוב התוכנית הכלכלית שחיסלה את האינפלציה הדוהרת שהייתה אז בארץ. והוא היה שם סגן שר אוצר מאוד מאוד משמעותי. לא רק שם, ולא רק בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה ובוועדת ביקורת המדינה – אלא גם בדברים שהוא עשה כשכבר לא היה חבר כנסת. ואם אתה מסתכל, אדוני היושב-ראש, על רשימת הדברים שהוא עשה בהתנדבות, כשכבר לא היה חבר כנסת: היה יושב-ראש התזמורת הפילהרמונית, בית החולים שניידר, להקת בת שבע, החברה להגנת הטבע. הוא הקים את הקרן לעידוד סרטי איכות. בימים קשים אלה, כשאנחנו מתמודדות ומתמודדים עם מאבק של תעשיית הקולנוע מול שר תרבות ומשרד תרבות שלא פועלים עבורם – אז באמת, הוא הקים את הקרן הזאת ואחר כך היא הפכה להיות הקרן החדשה לקולנוע. הוא היה יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון. הוא עמד בראש מ"י נכסים, שבאה להסדיר את כל הדבר הנורא שקרה פה בשנות השמונים עם מניות הבנקים ובאמת ליישר את הסיפור הזה ולהכניס את הדברים למסלול. עדי אמוראי היה איש המחנות העולים, הוא היה כזה באמת ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו. הוא המשיך לדאוג לתנועות הנוער ולשמש בכל מיני תפקידים כדי להבטיח את היכולת שלהן להתקיים שנים ארוכות ארוכות לאורך כל הדרך. הוא נבחר לחבר כנסת כצעיר, עוד מטעם אחדות העבודה, אחרי שהוא עבד בכל מיני לשכות והיה גם דובר המפלגה. ואחדות העבודה, כידוע, התאחדה עם מפא"י ויצרה את מפלגת העבודה. וזאת הזדמנות להגיד שוב, כשאומרים על עדי אמוראי: ערכי מפלגת העבודה במובן הטוב של המילה, צריך לזכור שהוא, גם הוא, לפי דעתי, כשגר ברחובות, בפאתי רחובות, והעיר הייתה נתונה למתקפות של אויבים, והוא היה שותף לזה ששידרו במורס ליישובים אחרים, שידעו מה צפוי, ואחר כך היה חבר בנח"ל, כמובן, והתיישב; והיה חלק מהתיישבות אמיתית שלא סיכנה את מדינת ישראל ואת עתידה, אלא חיזקה את הגבולות שלה והכתה פה אחיזה ושורשים בתוך הארץ הזאת, הארץ בעשייה חקלאית פורצת דרך מדהימה, בטיפוח של ערכים חינוכיים באמת ששאפו למופת, לחברת מופת, למדינת מופת. המון המון אנשים היו שותפות ושותפים לחלום הזה, לחזון הזה ולמאמץ הזה. עדי אמוראי היה מאלה שזכו להוביל את העגלה הזאת בהרבה מאוד תחנות בחייו, ובהצלחה מסחררת. דווקא בצניעות שלו הוא היה מופת להרבה מאוד לאורך הדרך, וכמו שאמרתי, הוא השיג הישגים אדירים שנשארים איתנו עד עצם היום הזה. תודה רבה לכם שבאתם. אתם זכיתם בכך שהוא היה אבא וסבא שלכם ושלכן ושהוא היה איתכם, לפחות כמו שהוא היה עם המדינה. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. אני מתכבד להזמין כעת גם את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום לומר דברים לזכרו של עדי אמוראי, זכרו לברכה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחה יקרה, קודם כול, תודה רבה שפניתם אליי, זו זכות גדולה לעמוד כאן בכנסת ולדבר בשבחו של אבא, של סבא, של בעל. באמת, תודה רבה לכם. אז אני מבקשת להעלות על נס את חייו ואת זכרו של מי שכיהן כאן שנים ארוכות מאוד גם כחבר כנסת, גם כסגן שר – עדי. הוא הלך לעולמו בשיבה טובה, 91. חיים עשירים, חיים מלאים, חיים מלאי השראה. זה איש של עשייה אמיתית. אני חושבת שהמילה אמת מאוד מאוד מאפיינת – איש של אמת. הקריירה הפוליטית שלו, במשך חמש כנסות, כמי שכיהן כסגן שר האוצר בתקופות מורכבות מאוד, זכורה בעיקר בזכות יושרתו ומקצועיותו. עדי, אני חושבת, הוא מי שאפשר לכנות מורשת ישראל האמיתית. זה שילוב של בקיאות עמוקה במקורות, אהבה לתרבות, מקצוען, יושרה אישית ללא פשרות ומחויבות ציונית עמוקה. הוא נולד ב-1934 בבית שהיה ספוג בחינוך ובמורשת, נכדו של הרב שמעון טייצלין, והוא בנו של יעקב אמוראי, נשיאה הרביעי של הסתדרות המורים. ערכי התורה והשפה העברית, שהייתה שגורה בפיו בעושר רב מאוד, הפכו עם השנים למצע, מצע של עשייה, עשייה ציונית מעוררת השראה, אם זה במחנות העולים, ואחר כך בהגשמה בגרעין בנח"ל, בקיבוץ משגב עם ובהמשך בצבא כצנחן, ולאחרי הצבא הלימודים שלו על כלכלה ויחסים בין-לאומיים. והכול – מתוך איזו הבנה וחוט שני שעובר בין כל הנקודות בזמן שלו, שהוא מבין שהנהגת המדינה דורשת גם רוח וגם כלים מקצועיים חדים, כי עדיאל היה כלכלן בחסד. וכמי שהוא היה, כלכלן כזה, הוא ידע לתרגם את העשייה ואת התבונה שלו ולהיות שותף בכיר בגיבוש תוכנית העיצוב הכלכלי של ישראל ב-1985. כסגן שר בממשלת האחדות, הוא הצליח עם שותפיו להציל, ממש כך, להציל את המשק הישראלי מקריסה. הנשיא הרצוג הגדיר אותו כמי שמסע חייו הארוך היה מוקדש למענה של החברה והמדינה בדרכו הייחודית, וכמי שלא אחת כונה עוף נדיר. עוף נדיר. אני חושבת שזאת מחמאה אדירה לומר על מישהו שהוא עוף נדיר. ואתם יודעים, כמו כל העופות הנדירים, גם הוא נאלץ לשלם מדי פעם מחיר אישי ופוליטי כבד. אז אם זה היה בתקופה כשהוא היה יושב-ראש חברת החשמל ועמד כסלע איתן מול לחצים פוליטיים ואיומים מצד שרים שדרשו ממנו להטות מכרזים בסכומי עתק, ואם זה היה כשהוא סירב להתכופף בכל מיני אירועים בכהונה שלו. אמרו לו שהכהונה שלו אפילו לא תוארך אם הוא לא ישתתף בפעולה שהוא כינה – ואני אחזור על זה כמה וכמה פעמים – מעשה רמייה. מעשה רמייה. טובת הציבור וניקיון הכפיים שלו תמיד קדמו להישרדותו האישית. אני חושבת ואני רואה – לפני הרגע הזה, המעמד הזה, קראתי הרבה כתובים והרבה חומרים שקשורים אליו. לא יכולתי להתעלם מכמה הוא ראה בשירות הציבורי חובה קדושה, לא הזדמנות לחלוקת ג'ובים או הטיית תקציבים. הוא הבין את המשמעות העמוקה של להיות שליח ציבור מקצוען, ישר דרך אמיתי. עכשיו, תיקחו את זה, להיות שליח של הציבור, תוסיפו לזה את האהבה שלו לתרבות, כמה הוא הבין שתרבות זה הנשמה היתרה של מדינה, ותבינו איזה איש מורכב, עגול, שלם, מעורר השראה. חשבתי עליו בהקשר הזה שהוא היה זה שבשנת 1979 הקים את הקרן לעידוד סרטי איכות – לא פופוליזם, לא שוברי קופות; איכות – וכמה הוא הוביל את המועצה הציבורית של הפילהרמונית, וכמה הוא עשה את הפעולה שחוצה מחנות עם זבולון המר מהמפד"ל כדי לעגן את פרסי היצירה כקונסנזוס. הוא עשה דברים שהם – מילה חדשה שנכנסה לשפה העברית – "אחריותיות", אחריותיות, גם וגם ובצורה שרואה את הכלל ומלמטה ולא מוותרת על האיכות. וכמה זה בולט דווקא בימים האלה, כששר התרבות שלנו מבטל את פרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים, שרוצה לבטל את פרס דבורה עומר לספרות ילדים ואת פרס לוי אשכול. אני חושבת שהוא היה משתגע בימים האלה אם הוא היה נמצא כאן ורואה את הדברים האלה – ממש דמי חסות למי שלא מפגין נאמנות שלטונית. ההפך, גוטה, ההפך. תפיסת העולם שלו היא תפיסת עולם שקידמה ופיתחה את מדינת ישראל, והיא קידמה את הקדמה ואת האיכות ואת ההשקעה ואת הקשר בין חובת המדינה לאזרח ואת ההבנה המהותית של חיזוק הקשר הזה וההזדהות בין האזרח למדינה שלו. הזיקה של האזרח היא למדינה – לא למנהיג, לא לאינטרסים פוליטיים. למדינה. כמה זה חשוב. שוב אני אומרת, קחו את כל החלקים האלה, חברו אותם ליחד, חברו, קחו את חוט השני, חברו את כולם – זה האיש האדיר הזה. ולקראת הדיון הזה קראתי גם כמה דברים שהוא אמר באחד הדיונים כאן בכנסת מתוך דיון בחוק שירות לאומי, 1979. הוא, שגדל במשפחה ציונית, משרתת, בחוד החנית, הוא סיפר מעל הדוכן על בתו הקצינה, והתריע מפני תפיסה מסוכנת שהחלה באותם ימים, מעוותת, שמעוותת בכל מה שקשור לגיוס לצה"ל. וכך הוא אמר – אני מצטטת: לפני יותר משנתיים וחצי התגייסה בתי הבכורה לשירות בצה"ל, ואני גאה על כך. לפני חודש ימים היא השתחררה כסגן. היו אחדות מהטירוניות שטענו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, סליחה, מותר לשאול אם הבת הבכורה נמצאת כאן? נמצאת, מרימה את היד. בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מהמם. תודה. אז הינה, הזכרתי לך נשכחות. השתחררת כסגן. היו אחדות מהטירוניות שטענו: מה את רוצה מחיינו? אנחנו בכלל מתנדבות, אנחנו משרתות בהתנדבות, אנחנו עושות טובה למדינה, שהרי היינו יכולות להצהיר שאנחנו דתיות. וכמה התעצבן אבא, וכמה זעם, כי זה ההפך הגמור מתפיסת עולמו. הן עושות טובה למדינה? מישהו שמתגייס לצה"ל עושה טובה למדינה? איזה מין דבר זה? מצב זה, ככה הוא אמר, יצר אווירה של פריקת עול, של פגיעה במשמעת, כשראו את חברותיהן משתחררות בטענת שווא והממשלה והקואליציה נותנות להן אפשרות שכזאת ומחנכות אותן לכך שעל ידי מעשה רמייה המוכר על ידי המדינה, הן יכולות לפטור את עצמן משנתיים של חובות. אז אני אומרת לך שגם בתי התגייסה לפני כחודש, ולא עלה על דעתי או על דעתנו שהיא עושה טובה למדינה. דווקא בימים האלה, כשחוק הפטור מגיוס, או חוק הגיוס, או חוק ההשתמטות, החוק הזה שנמצא כאן בלב-ליבה של המחלוקת במדינת ישראל, בכנסת ישראל, ויש קולות לכאן ולכאן – ועדיין, מישהו מאיתנו מרגיש פראייר? מישהו מאיתנו מרגיש שאנחנו עושים טובה למדינה? לא ולא. זה אבא, זה אתם, זאת המשפחה, אלה הערכים של מדינת ישראל הציונית. אנחנו גאים באנשים כמו אבא, שבנו כאן את החומה לבנה על לבנה והביאו את מדינת ישראל לאן שהיא היום. אנחנו צריכים להמשיך את אותו קו, להחזיק את הלפיד, להיות המשך של חוליה בשרשרת הזו הציונית. אנחנו נמשיך לשאת את זה בגאון, בגאווה, בשליחות, בהזדהות, בקשר שלא יהיה אפשר לנתק אותו לעולם. יהי זכרו ברוך. תודה רבה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה לחברות הכנסת שאמרו דברים לזכרו ולבנות ובני משפחתו שמכבדים אותנו בנוכחותם. יהי זכרו של חבר הכנסת לשעבר עדי אמוראי ברוך לעד. תודה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה פסל, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להציג את הצעתו. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

משה פסל (הליכוד):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מציג בפניכם היום את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025. אדוני היושב-ראש, נתחיל בזה שאובר זה לא המצאה שלי. הייתי שמח אם זו הייתה ההמצאה שלי, אבל זה לא משהו שאנחנו המצאנו. אובר היא לא בוויכוח אם הקונספט הזה עובד או לא עובד, אולי בערך. ודאי ובוודאי כל מי שטס לאירופה, טס לארצות הברית, מסתובב מסביב לעולם, יודע שזו תחבורה שעובדת, יעילה, זולה, לטובת האזרחים. אין פה בכלל ספק. לא באנו עם רעיון חדש, ואין שום סיבה שאזרחי ישראל לא יוכלו ליהנות מהתחבורה הזולה הזאת. מדובר בפתרון נכון. למה אם בן אדם נוסע כל יום מתל אביב לירושלים, לצורך העניין, הוא לא יכול לקחת איתו עוד שניים, שלושה אנשים? מה רע בזה? מה הבעיה בזה? אני אומר לכם, זה לא רק יוריד את המחירים, זה יוריד גם את הפקקים, משום שמשפחות עם שני רכבים יוכלו להסתפק ברכב אחד; חלקם גם בטח יוותרו על הרכב. וכל מה שאני אומר לכם עכשיו – כל מי שמסתובב בעולם יודע בוודאות שאני צודק, אין פה בכלל שאלה או סימן שאלה בנושא הזה. אם יש בן אדם שהוא, לא יודע מה, מתקין טפטים והוא נוסע מתל אביב לחיפה, למה הוא לא ייקח איתו עוד בן אדם? מה הבעיה בזה? חברים, שאף אחד לא יספר לי סיפורים. אני נוסע באובר נסיעות של חצי שעה ו-40 דקות במחיר של 30 שקלים. לכן, שאף אחד לא ינסה להפחיד את אזרחי ישראל. מדובר בנטו רפורמה שהיא לטובתם. לגבי נהגי המוניות, יש לי חדשות בשבילכם. כותבים לי נהגי מוניות – רובם בעד הדבר הזה. צריך להבין, הרי נהג מונית משלם שכירות לבעל המספר, הוא משלם 3,000, 4,000 שקלים בחודש בשביל הזכות להיות נהג מונית. אז רוב נהגי המוניות תומכים בזה. לגבי הפיצוי, חשוב להבהיר: ישנם בעלי זכות ציבורית שקנו את הזכות הזאת. הם לא גנבו מאף אחד, הם שילמו למדינה עבור הזכות, וודאי ובוודאי שאנחנו נתמוך בפיצוי. חייבים. החוק הזה לא יוכל לעבור בלי פיצוי עבורם. המדינה לא יכולה פתאום להגיד: תשמעו, היה לכם נכס – ממחר הוא שווה אפס. ברור שזה לא הגיוני. זה לא יהיה, זה לא יקרה, זה לא רצון השרה. כמובן שיהיה פיצוי לבעלי הזכות הציבורית, ואנחנו נעמוד על זה. אין שום שאלה בכלל בעניין. המדינה כמובן רוצה להתקדם קדימה, אבל היא לא יכולה להשאיר אותם ללא פיצוי, ואנחנו נתעקש על זה. דבר נוסף, אובר זה רק שם קוד. אובר לא תהיה לבד. ברור – מה עשינו בזה, אם אנחנו מעבירים ממונופול אחד למונופול שני? יהיה Bolt, יהיה Lyft, יהיה Raxi, גט טקסי. אנחנו מעצמה טכנולוגית, בישראל. כל מי שירצה לפתוח אפליקציה – תהיה פה תחרות. זו המדיניות של השרה, זו כמובן המדיניות שאנחנו רוצים לקדם. וברור שאנחנו נעשה פה תחרות. אובר זה שם קוד לארבע-חמש אפליקציות שיהיו בתוך מדינת ישראל. חברים, אי-אפשר לדבר כל הזמן על יוקר המחיה ולהגיד כמה יקר פה ולהתלונן על כמה יקר פה, ואז כל אחד תוקע את – זה תוקע את האלומיניום, רוצה מונופול על האלומיניום; וזה רוצה מונופול על החלב; וזה – על כיסאות הפלסטיק; וההוא על הזה. אז מה נהיה פה? אז נהיה קובה, אז לא תהיה תחרות בכלום. אי-אפשר להמשיך ככה. אם רוצים להוביל, ביוקר המחיה, באמת להוביל להוזלה ניכרת, חייבים לפתוח את השוק. אין שום ברירה אחרת. לסיכום, חברים יקרים, אני רוצה להודות לשרה מירי רגב, שלא רק תומכת בחקיקה הזאת – היא דוחפת את החקיקה הזאת, עומדת מול לחצים רבים בנושא הזה. וברור שאי-אפשר לקדם את החקיקה הזאת בלי שרה שמקבלת החלטה והולכת עליה עד הסוף. וזה, אין מה לעשות - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

למה אין חקיקה ממשלתית?

משה פסל (הליכוד):

קודם כול, מקודמת גם חקיקה ממשלתית בעניין. אבל מה זאת אומרת? השרה נעזרת בנו, היא מובילה את המהלך ואנחנו שמחים להיות לה לעזר בעניין הזה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל ההליך הממשלתי - - -

קריאה:

משה פסל (הליכוד):

אנחנו ביחד עם השרה מובילים את זה, והשרה הולכת על זה לאורך כל הדרך. אני רוצה להודות לחבר הכנסת איתן גינזבורג, שהוא שותף שלי בהצעת החוק הזו. אני מודה לך מאוד על העבודה המשותפת, המועילה. ביחד אנחנו נעשה את זה; לחבר הכנסת דן אילוז, שמוביל גם הוא הצעת חוק בעניין הזה, ויהיה שותף שלנו גם בדבר הזה. ובעזרת השם, בהובלתך, השרה, אנחנו נוביל פה מהלך שבסוף מיטיב עם אזרחי מדינת ישראל. כל מי שאומר משהו אחר – אני לא אומר, יש פחדים, יש לכאן ולכאן – כל מי שאומר משהו אחר פשוט משקר. ואת המציאות הזאת אפשר לראות, זה לא איזה חלום. תודה רבה רבה, אדוני היושב-ראש. וחבריי חברי הכנסת, אני כמובן מבקש את תמיכתכם. תודה רבה ליושב-ראש הקואליציה שקידם את החקיקה הזאת, היה לו חשוב לעשות את זה. אני מודה לך מאוד, אופיר כץ. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת פסל.

היו"ר אמיר אוחנה:

וכאמור, מאחר שיש הצעת חוק דומה, של חבר הכנסת איתן גינזבורג, שאליה הוצמדה גם הצעת חוק באותו נושא של חבר הכנסת דן אילוז, אני מזמין כעת את חבר הכנסת גינזבורג לנמק את הצעתו, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025. אני מנצל את ההזדמנות גם לברך את אורחינו מפנמה, שנמצאים כאן ביציע יחד עם חבר הכנסת יוסי טייב. ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה, חבר הכנסת גינזבורג.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, רבים מאזרחי ישראל מכירים את החוויה הזאת, כשאתה טס לחו"ל, נוחת בעיר מערבית כלשהי, ונהנה מתחבורה זמינה, זולה, בלחיצת כפתור. כבר בשדה התעופה אתה יכול לבחור בין מספר אפליקציות להזמין מהן נסיעה; אפשר לבחור אם תרצה ברכב רגיל, ברכב מנהלים, ברכב גדול; ואחרי שהזמנת אותה, אתה גם יכול לראות מי הנהג שיסיע אותך, איך דירגו אותו נוסעים אחרים, מה המחיר, מה המסלול של הנסיעה, והכול בזמן אמת בטלפון הנייד. אבל, כמו כל דבר טוב, מסתיימת החופשה ונוחתים בנתב"ג – ברוכים הבאים לישראל: יוצאים מהטרמינל, רוצים להגיע הביתה, אבל יש תור. ולפעמים אתה נאלץ לחכות שעה או יותר בתור למונית. אדוני היושב-ראש, בדיוק אתמול קראתי ממש במקרה ידיעה שתפסה אותי לא מוכן. האם ידעת שחברת אובר מאפשרת להזמין בניו יורק מסוק, שייקח אותך ממנהטן לשדה התעופה או חזרה? אתם שומעים טוב? מסוק. אז קראתי את זה, וחזרתי לאותו רגע שחיכיתי כמעט שעתיים למונית בנתב"ג, והבנתי כמה הפער הזה עצום. צריך להודות בכך: הפער בין ישראל לכל מדינה מערבית אחרת הוא לא פחות מכישלון של המדינה לאורך שנים. אתם מבינים, בעולם יש מסוקים בלחיצת כפתור במקרה הטוב, או מגוון רב של אפליקציות תחבורה שיתופית במקרה הפחות טוב, ואנחנו כאן בישראל של שנת 2026 עדיין תקועים בלי יכולת להזמין נסיעה פרטית שתאסוף אותנו באופן יעיל ונוח. בעולם יש מסוק, ואצלנו עוד אין אוטו. זה מדהים. החוק שאני מעלה פה היום הוא לא פחות ממהפכה צרכנית. את החוק הזה הגשתי עוד בשנת 2021, מתוך הבנה שהאזרח הישראלי משלם כבר שנים מחירים מופקעים וסובל ממחסור חמור במוניות, וראיתי שהעולם מוכיח שאפשר אחרת. אז החוק הזה בא ואומר: חלאס, הגיע הזמן ליישר קו עם המערב. הגיע הזמן להכניס טכנולוגיה ותחרות לשוק הנסיעות בישראל. צריך לעשות את זה באחריות ובצורה שקולה, ונצטרך לוודא בוועדה, בדיונים, שהוא אכן יביא לתוצאה הרצויה: הכנסת שחקנים נוספים לשוק, הפחתת רכבים פרטיים מהכביש, הורדת מחירי נסיעות, הגברת שימוש בתחבורה שיתופית וציבורית. וגם נקפיד על סוגיות ביטחון, ביטוח, פיקוח והסדרה מתאימה ורלוונטית. חשוב להזכיר ולהדגיש, חשוב להדגיש, אובר זה רק שם קוד. אנחנו לא עובדים אצלם ולא מתחננים שיבואו. אנחנו פותחים שוק שיש בו ואקום אדיר, שוק שצמא לחברות כמו RedTaxi, Lyft, Grab, Bolt, DiDi, inDrive, וזו רק רשימה חלקית. אנחנו מאפשרים אפשרות חוקית למשהו אחר, שעובד בכל העולם. חבריי חברי הכנסת, אני גאה לומר שזהו גם רגע נדיר של שפיות פוליטית בבית הזה. יחד עם חברי חבר הכנסת משה פסל מהליכוד, דן אילוז, שגם כן מקדם את הנושא, אופוזיציה וקואליציה יחד, פעלנו בנחישות, בתמיכת שרת התחבורה מירי רגב – שבלעדיה לא היה לזה שום סיכוי, בתמיכת שר האוצר, ויחד הוכחנו שכשיש מטרה צרכנית צודקת אפשר לשים את המחלוקות בצד ולעבוד למען הציבור. אני גם רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על התמיכה והדחיפה של הצעת החוק הזאת מאחורי הקלעים. אני זוכר כמה שיחות וניסיונות היו לנו – ניסינו ביחד לקדם הצעת חוק – ומי העלה את הצעת החוק הזאת לראשונה, עוד בכנסת העשרים. תודה רבה גם לך, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חבריי חברי הכנסת, לצד התמיכה האדירה מצד הציבור הישראלי ונציגיו כאן מכל סיעות הבית, חשוב להדגיש שאנחנו לא אטומים גם לקולות אחרים. אני שומע את החששות שהתעוררו, ואני רוצה לפנות מכאן לנהגי המוניות. אנחנו לא מפקירים אתכם. מאחורי כל נהג או נהגת יש משפחה. נוודא שתהיה להם פרנסה הולמת גם אחרי המהלך הזה. פתיחת תחרות לא באה על חשבון או במקום המוניות, אלא לצד המוניות. במשך שנים המדינה אפשרה מונופול בשוק הזה, וכיום מונית היא האופציה היחידה החוקית לנסיעה ברכב פרטי ממקום למקום. וכעת, כשאנשים תלויים במונופול הזה לפרנסתם – זו לא בעיה שלהם, זו פשוט המציאות, ואיתה נצטרך להתמודד. לכן, מתוך דאגה לבעלי המוניות, החוק שאנחנו מציעים כאן כולל בתוכו מנגנון של קרן החזרים שייגזר מרווחי הנסיעות, לפחות בשנים הראשונות, שיפצה נהגים שיבחרו להחזיר את המספר הירוק שלהם. זהו מנגנון שנבנה יחד עם משרד האוצר בעבר, בזמנו, וייתן מענה הולם לפיצוי שנדרש. בכנות, אגב, אני חושב שלא יהיה בזה הרבה צורך, כי המודל שאנחנו מבקשים להציע יאפשר לנהגי המוניות ליהנות משני העולמות – גם להישאר נהג מונית וגם להתחבר לאפליקציות, כפי שנהוג במדינות אחרות. לי אישית זה קרה בחו"ל, הזמנתי אובר – קיבלתי מונית. זה עובד מעולה ברחבי העולם, אין שום סיבה שזה לא יעבוד כאן. אבל חברים, עם כל החששות, בסוף אנחנו צריכים לדאוג לציבור בכללותו. זה פשוט לא הגיוני שנסיעה במונית היא פריבילגיה לעשירים בלבד. אני מודע לכך שהמחירים נקבעים בעיקר על ידי המדינה וועדת המחירים, אבל אי-אפשר להמשיך ולהגן על מונופול על חשבון הציבור. אני מאמין שהתחרות תאזן את השוק, שהמחירים יתאזנו, שהשירות ישתפר בעבור כולם. אגב, יש מי שמנסים לטעון שזה חוק להעשרת הדרייברים, ואני רוצה לענות גם לטענה הזאת, כי שמעתי אותה לא מעט. תופעת הדרייברים, שפועלים באופן לא חוקי בטלגרם ובוואטסאפ, היא ההוכחה לכשל במצב הקיים; היא ההוכחה לצורך האדיר במודל אובר בישראל. הציבור זקוק לשירות הזה. אנשים מוכנים לעבור על החוק כדי לקבל נסיעה זולה יותר. החוק הזה לא מכשיר חאפרים, להפך: הוא יוצר רגולציה; הוא מאסדר תחום שלא קיים בחוק. הוא דורש מסד טכנולוגי מאושר, נהגים מעל גיל 21, עם ותק, ביטוחים מלאים, רכבים בטיחותיים, שקיפות מלאה של המחיר ודירוג נהג. ברגע שתהיה פה רגולציה והפעילות תתאפשר במסגרת חוקית ומוסדרת, לא תהיה יותר סיבה להזמין נהג בטלגרם – זו פלטפורמה שבדרך כלל קונים בה דברים אחרים, לא חוקיים. אפשר יהיה לפתוח אפליקציה מסודרת וליהנות מהקדמה ומהטכנולוגיה שקיימת היום בשוק. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אנחנו בשנת 2026, העולם דוהר קדימה לרכבים אוטונומיים ומה לא, ואנחנו תקועים מאחור. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את המצב הזה. הציבור הישראלי צמא לאלטרנטיבה, הוא זקוק ל-extra mile הזה, כדי להגיע ליעד בנוחות ובמחיר שפוי. כדי לעשות שינוי אמיתי צריך אומץ פוליטי, ואני מודיע שאנחנו לא נרתע מלחצים; אני יודע ששרת התחבורה לא תירתע מלחצים. ביחד, הבית הזה יביא בשורה לישראל. אנחנו נקדם את החוק הזה באחריות, ברגישות אבל בנחישות. עד שנראה כאן בישראל תחבורה מתקדמת, זולה, זמינה, כמו בכל מדינה מתוקנת בעולם. חברי הכנסת, אבקש מכם לתמוך בהצעת החוק הזאת; להעביר אותה לוועדה מוסכמת, וביחד נביא בשורה אמיתית מאוד לתושבי ישראל ואזרחיה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג, תודה גם על המילים הטובות.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת, כאמור, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דן אילוז, להציג את הצעתו שהוצמדה להצעת החוק הזו. בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, אתם מרגישים את זה בכל פעם שאתם פותחים את הארנק, וזה לא מקרי. כשנכנסתי לכנסת, הבטחתי לכם מלחמה ביוקר המחיה, לא בסיסמאות אלא בשורש; והשורש הוא הדיפ-סטייט הכלכלי, שמנהל את המדינה הזאת כבר עשרות שנים. במשך שלוש שנים אני רואה אותם מקרוב: את הלוביסטים, את קבוצות הלחץ, את הפקידים שחושבים שהם יודעים יותר טוב מכם איך לנהל לכם את החיים. הם קוראים לזה הגנה על הענף, אבל האמת פשוטה, הם מגינים על האינטרסים של קומץ אנשים על החשבון שלכם. הגיע הזמן להעלות הילוך: חוק אובר, שאני מקדם עכשיו, הוא לא רק עוד חוק תחבורה, הוא הצהרת כוונות; הוא אומר שאנחנו לא מפחדים יותר מהגילדות. מי שאומר לכם שאובר זה מסוכן, הוא אותו אחד שאמר לכם שתחרות בסלולר תהרוס את המדינה; הוא אותו אחד שאומר שלאפשר לחקלאי ישראלי לפתוח לול בלי לבקש רשות מהממשלה יהרוס את החקלאות הישראלית. הם רוצים שתמשיכו לחכות חצי שעה בגשם למונית, ולשלם ביוקר, רק כדי שהמונופול שלהם לא ייסדק; הם רוצים שתמשיכו לשלם יותר בסופר, רק כדי שהם לא יצטרכו להתחרות ולהצטיין. אנחנו מסיימים את העידן הפטרנליסטי הזה. הממשלה לא צריכה לנהל לכם את הנסיעה, את הקניות או את החינוך. תקשיבו טוב: אנחנו בעד החקלאים, אבל נגד הלובי החקלאי, שחונק את השוק; שפוגע בחירות של החקלאים עצמם. אנחנו בעד המורים והחינוך, אבל נגד הגילדות, שמונעות מצוינות ומקדמות ותק על פני איכות; אנחנו בעד העסקים, אבל נגד מונופולים שקיימים רק בזכות חקיקה החוסמת תחרות; אנחנו בעד המדינה, אבל נגד מנגנון מפא"יניקי, שתקוע בשנות החמישים ומונע מאיתנו להיות מדינה חופשית ומשגשגת. לכן, היום אני מכריז מלחמה מחודשת על הדיפ-סטייט הכלכלי, זה המנגנון הסמוי מהעין ששואב לכם את הכסף מהכיס ומונע מהמדינה המדהימה שלנו לפרוץ קדימה. חוק אובר הוא רק השלב הראשון. אני לא כאן כדי לתחזק את השיטה הישנה, אני כאן כדי לפרק אותה. הכוח עובר מהפקידים והלוביסטים אליכם, האזרחים והצרכנים. אנחנו מפרקים את הדיפ-סטייט הכלכלי, מחזירים את החירות ומורידים את יוקר המחיה. אני רוצה להגיד תודה רבה ולברך גם את השותפים לדרך. קודם כול, ראשונה, זו באמת שרת התחבורה. בלעדייך, החוק הזה – אין שום סיכוי שהוא היה עובר. עמדת בלחצים אדירים, אנחנו יודעים את זה; ראית את טובת הציבור לפני כל דבר אחר. אני רוצה להגיד: את באמת דוגמה של איך נבחר ציבור צריך להתנהג, ואנחנו מודים לך על זה. השותפים לדרך לחקיקה הם משה פסל ואיתן גינזבורג. אני לא יכול לשכוח את השם איתן, כי זה השם של הבן שלי. אני לא יכול לשכוח אותו, אז איתן גינזבורג ובאמת משה פסל, שותפים לדרך, קואליציה ואופוזיציה. ואני גם רוצה להגיד תודה מיוחדת ליושב-ראש הכנסת, שהוא הראשון שהעלה את הנושא הזה על סדר-היום של הכנסת, כשהיית חבר כנסת בקדנציה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

2016, למיטב זיכרוני.

דן אילוז (הליכוד):

הינה, אני כחבר כנסת בקדנציה הראשונה, לקחתי השראה ממך. מי יודע, אולי יום אחד אני – לא יודע, בסדר, אני לא רוצה להשלים את המשפט שאמרתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

יכול להיות, יכול להיות. בעזרת השם.

דן אילוז (הליכוד):

באמת תודה רבה שהעלית את זה על סדר-היום של הכנסת אי שם ב-2016. עכשיו אנחנו ממשיכים את דרכך ומעבירים את זה, בעזרת השם, בקריאה הטרומית. אני קורא לכולם לתמוך בחוק הזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת אילוז. כעת, אני מתכבד להזמין את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, מירי רגב, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק.

נאור שירי (יש עתיד):

הראשון שהזכיר – שכתב את החוק הזה – היה בועז טופורובסקי, ב-2014 - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

- - כשאני הייתי העוזר שלו וכתבתי את החוק, ליטרלי.

היו"ר אמיר אוחנה:

יכול להיות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

יפה. קודם כול, בועז עושה הרבה מאוד דברים טובים לטובת התחבורה, באמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד עשר דקות, בבקשה, לרשותך, השרה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אדוני יושב-ראש הכנסת, אמיר, גם אתה היית חלק מהובלת חוק האובר. כאן ציינו שגם בועז טופורובסקי. כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להודות לחבריי, מושיק פסל, איתן גינזבורג ודן אילוז, על הצעות החוק הפרטיות שעלו לוועדת השרים ביום ראשון האחרון. העברנו אותן יחד, עם חבריי, גם סמוטריץ', גם בן גביר, וכמובן יריב לוין, יושב-ראש ועדת שרים לחקיקה שנמצא כאן איתנו. הצעות החוק האלה מבקשות להסדיר לראשונה את פעילותן של רשתות תחבורה שיתופיות בישראל, כגון אובר ודומיו. בדרך לפה קיבלתי, אמיר, עשרות הודעות – עשרות הודעות ברגע שהבינו שהחוק עולה היום: שלא יתמכו בחוק; שיגרמו לכולנו, לכל מי שתומך בחוק, להפגנות; שלא יבחרו בנו; שלא יבחרו בי בפריימריז. אמרתי, מהרגע הראשון, שאובר הוא שלב מתחייב במדינת ישראל. היו כאלה שדיברו, גם במליאה, שאנחנו לא נעשה דבר, שהאובר זה רק מילים. אנחנו מוכיחים שאנחנו עושים ונמשיך לעשות. הרי אין כאן אדם אחד שלא נסע באובר או בבּוֹלְט; ואין כאן אדם אחד שחושב שאובר ודומיו לא היו צריכים להיכנס למדינת ישראל עוד הרבה קודם. לכן, הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולהביא למדינת ישראל את אותן אפליקציות, שיסייעו בהורדת יוקר המחיה ויסייעו, כמובן, לאזרחי מדינת ישראל. כל כך הרבה ספינים היו, שלא נעביר את האובר בגלל הדרייברים החרדים. אני רוצה להודות כאן לחבריי – לינון אזולאי, לחברי אורי מקלב, שאני מתגעגעת אליך, תחזור כבר למשרד התחבורה, אתה חסר לנו. פעלת לאורך כל הדרך כדי שאובר יהיה בחקיקה ויהיה בחוק. אנחנו פועלים כנגד כל אותם גורמים שלא פועלים על פי חוק כדי להקל וכדי לאפשר את אותה תנועה ואת אותן אפליקציות שיתופיות. אמרו שאנחנו לא נביא את זה לפני הפריימריז כי נהגי המוניות לא יאפשרו לנו להביא את זה. והינה, אנחנו בשנת בחירות ואנחנו לפני הפריימריז, ואנחנו תכף נדבר מכאן אל אותם נהגי מוניות חברינו. אני שמחה שפעם אחר פעם אני מצליחה להביא רפורמות לטובת אזרחי מדינת ישראל. משרד התחבורה הוא לא רק משרד כלכלי גדול, הוא גם משרד חברתי חשוב מאוד. אובר ודומיו הם כלים נוספים להורדת יוקר המחיה. זה מהלך שמצטרף לרפורמת צדק תחבורתי, שבו מעל 80% מהאוכלוסייה נהנית מהטבות ענק. אתמול, אמיר, הייתי בציון של הבבא סאלי. הייתי ביום בדרום, הייתי בציון של הבבא סאלי, כי כמו שאתם יודעים, מחר ההילולה של הצדיק. או היום – לא, טלי? אני חושבת שזה היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה נמשך לאורך כמה ימים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

היום ומחר. היום ומחר. פוגשות אותי שם מבוגרות, שאומרות: באנו ברכבת חינם מהצפון לדרום. אנשים משתמשים ונעזרים באותן הנחות ענק שיש להם במסגרת צדק תחבורתי. המהלך הזה מצטרף לכך שאנחנו מצמצמים את כמות הטסטים לרכבים חדשים, למרות אותם קמפיינים שמנסים לצייר את זה כמהלך לא נכון. בים, בזמן מלחמה, הבאנו להסדרה בנמלים, כך שבמקום שמאות אוניות יעמדו בתור, מאות אוניות פורקות בנמלים. זה מוריד את יוקר המחיה, וזה לא מאפשר כמובן התייקרות של נמלים. וכמובן, אנחנו מקדמים את ה-Wizz במדינת ישראל. אנחנו בשלב מתקדם מאוד, למרות שחברות תעופה מתנגדות לזה. וקראתי הבוקר את האיומים של חברות התעופה. אז אני רוצה להגיד להן שמי שהפקיע מחירים בחירום מבין שתחרות זו הדרך להוריד את המחירים. ועם כל הכבוד שיש לי לאיש יקר כמו רמי לוי – שהבוקר שלחו אליי מכתב מאיים – רמי לוי הוא זה שהחליט למכור עוף בשקל. למה? כי הוא חשב על טובת הציבור. אז מי שמבין שתחרות בסופו של דבר היא לטובת הציבור, אז זה גם בענייני התעופה. אני שמה לב שבחודשים האחרונים בכל אולפן יש יושב-ראש אחר לאיגוד המוניות. אני קוראת מפה לחבריי נהגי המוניות: אני אדאג לאינטרסים שלכם. דיברתי איתכם – גם אני, גם מנכ"לי וגם גורמי המקצוע. אנחנו לא נאפשר את הפגיעה בנהגי המוניות. אנחנו נפעל שיהיה להם את השיפוי ההולם. כל נהג מונית יוכל להיות גם נהג אובר. ותתפלאו, יש הרבה מאוד נהגי מוניות, מיקי, שפנו אלינו, שרוצים להיות חלק מהרפורמה, כי הם מבינים שגט טקסי לוקחת מהם עמלות, גובה מהם עמלות גבוהות, ואובר יהיה עם עמלות פחות גבוהות מאשר גט טקסי.

רון כץ (יש עתיד):

אחלה חוק. חוק טוב.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

בדיוק, ולכן אני אומרת שבסופו של דבר אנחנו צריכים להבין שגם נהגי המוניות הולכים להרוויח מהמהלך הזה. עכשיו יתחיל קמפיין חדש: הביטחון של אזרחי מדינת ישראל שנוסעים באובר. החוקים האלה מסדרים גם את עניין הפיקוח, הבקרה, תוך הנחיות ביטחוניות קפדניות. אז אזרחי ישראל, כל אלה שמנסים לאיים ולהפחיד, אם זה בהיבט הביטחוני ובהיבטים כאלה ואחרים – החוק נותן מענה להכול, כדי שבסופו של דבר אזרח ישראלי כאן בישראל יוכל ליהנות מאובר ודומיו; לא רק בחו"ל, אלא גם במדינת ישראל. לסיכום, אני רוצה להודות שוב לשר בן גביר, לשר סמוטריץ', לחברי יריב לוין, שתמכו בחוק. אני רוצה להודות לחברי הכנסת מושיקו פסל, איתן גינזבורג ודן אילוז, על הצעות החוק החשובות האלה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, אני יודעת שאתה נמצא בתקופה מורכבת מאוד, ואתה מצליח לנהל כאן את הקואליציה ולהעביר כאן חקיקה טובה לטובת אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה שוב להודות לחבריי מקלב וינון אזולאי על שיתוף הפעולה. ואני מקווה שיושב-ראש הוועדה שאליו יגיע החוק – לאיזו ועדה זה יגיע?

רון כץ (יש עתיד):

כלכלה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לוועדת הכלכלה. אני בטוחה שדוד ביטן מבין את האינטרס הציבורי בקידום החוק הזה, ושעוד לפני יציאת הכנסת לחופשת פסח אנחנו נעביר את חוק האובר. בועז, דיברנו קודם גם על זה שאתה גם כן שותף והיית שותף לחוק הזה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

ב-2014, כן.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ואני גם בכלל מודה לך על כל שיתופי הפעולה שאנחנו עושים בנושאי תחבורה בכלל, בנושא בטיחות בדרכים, על התקציב שהבאנו עכשיו, 350 מיליון שקלים לטובת הורדת תאונות הדרכים. ביחד, בעזרת השם, נמשיך לעשות למען אזרחי המדינה. אני קוראת לכולם כמובן להצביע בעד החוק הזה כדי לקדם אותו כמה שיותר מהר בוועדת הכלכלה ולהביא אותו שוב להצבעות בקריאה שנייה ושלישית במליאה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשרת התחבורה. נרשמו להתנגד יותר מבקשים מאשר יש הצעות חוק. אני אאפשר לשלושת הראשונים שביקשו, לפי הסדר: חבר הכנסת איימן עודה, אחריו – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. אם תגיעו לסיכום אחר ביניכם, אין לי בעיה לשנות את זה. אבל זה כרגע הסיכום. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, זה אותו סיפור של ההפרטה. בהתחלה יש חגיגה שנה, שנתיים, שלוש, כולם מרגישים שהרוויחו, אבל אחר כך כולם מבינים שהרוב המוחץ משלם מחיר. מה שהבטיחה השרה מירי רגב לנהגים – יכול להיות; קומבינה פה, קומבינה שם, שתעזור לחצי שנה, שנה, שנה וחצי, שנתיים, לנהגים, אבל אחר כך, מי צריך להמשיך עם ההבטחה? היא הבטיחה, קיבלה קולות, זה עבר שנה-שנתיים, אבל זה לא ימשיך. זה לא יציב. אסור לפגוע בזכויות של נהגי המוניות. כבוד היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר, ברשותך. העיר סח'נין שובתת אתמול, היום וגם מחר. כל העסקים סגורים לחלוטין, כי הם לא רוצים לשלם פרוטקשן. אז הם החליטו להשבית. מחר בשעה 15:00 יש הפגנה בסח'נין נגד הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. אני קורא לאזרחים היהודים ששומעים אותי, שצופים בי עכשיו: תבואו ותפגינו עם תושבי סח'נין ועם האוכלוסייה הערבית נגד הפשיעה. אנחנו חברה שרוצה לחיות ללא נשק, ללא פרוטקשן, ללא שוק אפור, ללא פשיעה מאורגנת, ללא רצח בכלל. ובוודאי, כשיש מקרה רצח, רוצים פיענוח. אלה הן הדרישות שלנו, דרישות לגיטימיות למהדרין, אלמנטריות. מפה אנחנו נעבור למרי אזרחי בדרכי שלום. מה זאת אומרת מרי אזרחי בדרכי שלום? כלומר, להחליט על שלושה ימים של שביתה כוללת – גם לא להשתמש בכרטיסי אשראי, לא לתדלק בתחנות דלק, לא להשתמש בזה, גם לכבות את האור שעה שלמה – לפגוע בכלכלה במשך שלושה ימים. למה? כי אנחנו רוצים להעביר מסר: אם החיים של הילדים שלנו לא נורמליים, החיים של המדינה לא צריכים להיות נורמליים. אתם יודעים מה? אנחנו מוכנים לא לעשות זאת. אנחנו לא חובבי מאבק. אנחנו מוכנים לחזור בנו. אז שתהיה תוכנית רצינית למיגור הפשיעה ולא נעשה כלום. לא השבתות, לא מרי אזרחי בדרכי שלום, לא כלום. פשוט מאוד אנחנו רוצים לחיות בחברה נורמלית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה הנשק? תביאו את הנשק.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק מורכבת. מצד אחד, היא מיטיבה עם האזרחים אבל מצד שני הצעת חוק שפוגעת בפרנסתם של נהגי המוניות יוצרת מצב של אי-תחרות. דבר שני, יש כאן תחרות לא הוגנת מכיוון שיש נהגים שמשלמים הרבה כסף על הרישיונות שלהם ועוברים הכשרות על מנת לשמור על הנוסעים שמסיעים אותם, ופתאום, בהחלטה של השרה, החלטה מהירה, מביאים את החקיקה הזאת ולא נותנים חלופה לנהגי המוניות. צריך לשמור על הזכויות שלהם. נותנים עטיפה להצעת החוק ואומרים שזה על מנת להוריד את יוקר המחיה. האם השרה רגב אחראית על עניין או על המצב של יוקר המחיה במדינה? דובר רבות על הקבינט לטיפול ביוקר המחיה במדינה, זה מצריך החלטות ממשלה. אזרחים נאנקים תחת המחירים, שממשיכים לעלות במדינה, ואיפה הממשלה? האם כאשר אנחנו מכניסים את אובר למדינה ומורידים את נהגי המוניות, אנחנו מטפלים בעניין של יוקר המחיה? צריך להוריד מחירים בדלק, צריך להוריד מחירים במזון, צריך לדאוג לאזרחים, צריך להוריד עלויות במלחמה, וצריך לדאוג לאזרחים, כמובן, אבל אדוני היושב-ראש, זה לא אמור להיות על חשבון האזרחים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני רוצה לברך את שרת התחבורה מירי רגב, שמתארחת בארץ ישראל. אני, כמי שאוהבת את ארץ ישראל מאוד, ממש נרגשת לקבל את פניה, ונחמד שהיא מצאה זמן לעבור כאן ולזרוק לנו איזו עצם. אממה, כשמירי רגב באה לפה, כשהיא כבר באה, היא באה בשביל תרמית, כי לא נעים לי להגיד לכם, חבריי המציעים, שאני יודעת שיש לכם כוונות ממש טובות – אובר זאת תרמית. מה יוריד את יוקר המחיה, עלק? מה, כמו שכשפתחו את היבוא של הדגים זה הוריד את יוקר הדגים בסופר? כשהבאתם עגבניות מטורקיה, זה הוריד את המחיר של העגבניות? יאללה. יוקר המחיה אצלכם רק עולה ועולה עם כל רפורמה ורפורמה שפוגעת במגדלים, בתעשיינים, בכל הישראליות והישראלים. אבל הדבר הכי משמעותי, חברות וחברים יקרים – שאתם לא נותנים לעובדות להפריע לכם, ובטח מירי רגב לא נותנת לעובדות להפריע לה – זה שאובר ושות' מגבירים את הפקקים. אני, כשרת התחבורה, בדקתי את זה, אדוני היושב-ראש. מה אתה חושב, אני לא רציתי להוריד את יוקר המחיה ולהקל על הישראליות והישראלים בתנועה? בדקנו את זה. הייתי בלוס אנג'לס ובסן פרנסיסקו, שהם מקללים והם מצטערים ומתחרטים שהכניסו אובר. ויש היום מחקרים אחרי מחקרים שמראים שזה מעלה את הגודש בכבישים. אז סבבה, אז תשלמו אולי, אולי, קצת פחות על הנסיעה אבל תעמדו הרבה יותר זמן בפקק. ובעיקר, אדוני היושב-ראש, בכל הכבוד, את לא מחוקקת בתור נוסעת – את מחוקקת בתור מייצרת מדיניות. אז תרשה לי להניח שהתרמית נמשכת, כי אין פה הצעה ממשלתית, לא נעשתה פה עבודת מטה. זה נעשה על ידי איזו חברה חיצונית, שגם היא אומרת שהפיצוי לנהגי המוניות יהיה 4 מיליארד שקל. מאיפה תביאו עכשיו 4 מיליארד שקל לפצות את נהגי המוניות? אז סביר להניח שזאת קומבינה של טרומית לפריימריז אבל חוק זה לא יהיה, ואובר לא תהיה. אבל הכי חשוב: מירי רגב, את רוצה לעזור? תביאי אוטובוסים. את רוצה לעזור? את משרד כל כך חברתי, תורידי את מחיר הנסיעה בתחבורה ציבורית באוטובוס מהמחיר המופקע, המחופף, של 9 שקלים. מ-6, שאני עשיתי אותו, 9 שקלים. לא פלא שאנשים לא מתקפים באוטובוסים מאז הרפורמות המהוללות שלך. והדבר הכי חשוב: את רוצה לעזור לציבור הישראלי? אולי תשמרי אותם בחיים. 2025 הייתה שנת שיא של 20 שנה בהרוגות והרוגים בתאונות דרכים. שיא של 20 שנה. הכבישים שלך מדממים. אז אובר יוכל לנסוע על הדם הזה, איזה יופי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. האם חברי הכנסת המציעים מבקשים להשיב להתנגדויות או שנעבור להצבעה?

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

אני שואל גם את האחרים. לעבור להצבעה או שאתם רוצים להשיב להתנגדויות?

קריאות:

הצבעה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, חברות וחברי הכנסת. אנא שבו במקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025. נצביע תחילה על הצעתו של חבר הכנסת משה פסל. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

37 בעד, שני מתנגדים, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה שיתופית מקוונת), תשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה פסל, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון – אני מבין שיש מחלוקת – לוועדת הכנסת, שתקבע לאיזו ועדה היא תועבר להכנה לקריאה הראשונה. כעת נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת איתן גינזבורג. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, שני מתנגדים ושלושה נוכחים. אני קובע כי גם הצעת חוק זו, של חבר הכנסת איתן גינזבורג, אושרה בקריאה הטרומית, וגם היא תועבר לוועדת הכנסת כדי שתדון בוועדה שתכין אותה לקריאה הראשונה. וכעת נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת דן אילוז. הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת התקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, שני מתנגדים ושלושה נוכחים. אני קובע כי גם הצעת חוק זו, של חבר הכנסת דן אילוז, התקבלה בקריאה הטרומית ותעבור אף היא לדיון בוועדת הכנסת כדי שתקבע איזו ועדה תכין אותה לקריאה הראשונה. ברכות למציעים וגם לשרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות החזקת נשק שלא כדין), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת פורר אל הדוכן להציג את הצעת החוק. אני לא רואה אותו, הוא נמצא איתנו? נמצא, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אני מגיש את ההצעה הזאת, אני חייב לומר, באיזשהו לב כבד, הייתי אומר, כי זה נראה משהו ברור מאליו שאתה חייב להחמיר את הענישה בעבירות של החזקת נשק לא כדין. אבל אני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, גם כשאתה כיהנת כשר לביטחון פנים, בזמנו ביקשנו נתונים על כמה נשק בלתי חוקי יש כאן. דיברו על 400,000 נשקים בלתי חוקיים, אבל לאף אחד אין את הנתון המדויק כמה נשק בלתי חוקי מסתובב כאן. עכשיו, צריך להבין שהנשק הבלתי-חוקי לא משמש רק לקרבות הפנימיים בין משפחות הפשע. זה לא איזה אירוע שהוא פנימי. הנשק הבלתי-חוקי נמצא שם כדי להשתמש בו נגדנו, כדי להשתמש נגד אזרחי ישראל, כדי לפגוע באזרחי ישראל, וצריך להבין – אדוני היושב-ראש, קצת קשה לי.

היו"ר יעקב מרגי:

יו"ר ועדת הכלכלה, שרת התחבורה. סדרנים, הם לא מקשיבים לי. לפזר את ההפגנה, בבקשה. חברי הכנסת, מה זה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

75,000 שקל קנס.

היו"ר יעקב מרגי:

סדרנים, להושיב את חברי הכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

זה מההתרגשות שמירי במדינת ישראל.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

התרגשות שהיא הגיעה לכנסת גם.

היו"ר יעקב מרגי:

נאור, כל פעם שאתה מגיב אני מתרגש מחדש.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, החזקת נשק לא חוקי זה לא איזה אירוע שלמישהו יש אוסף – כן, חבר הכנסת דוידסון – אחד אוסף בולים, אחד אוהב לגדל דגים, יש לו אקווריום, ואחד אוסף כלי נשק. מי שמחזיק נשק בלתי חוקי מחזיק בו כדי להשתמש בו, והשימוש שהוא רוצה לעשות בנשק הבלתי-חוקי הוא לא להגנה עצמית. הוא מחזיק נשק בלתי חוקי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השרה מירי רגב. השרה מירי רגב, דוד ביטן. מפריעים. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תזמין להם אובר.

היו"ר יעקב מרגי:

הייתי מזמין חילוץ אחר, אבל לא משנה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, זה בלתי אפשרי, אני לא מצליח.

היו"ר יעקב מרגי:

עליזה בראשי, שומעים אותך עד לכאן. צגה מלקו, נא לשבת. סגן יושב-ראש הכנסת מיכאל ביטון, לפזר את ההפגנה. גב לנואם זה דבר שהוא לא מקובל.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בלי מכת"זית.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

השימוש בנשק בלתי חוקי, אדוני היושב-ראש, הוא לא לאוסף. אף אחד לא מחזיק את זה – אולי, אני יודע, תמצא אחד שיגיד: אני מחזיק פה איזה אקדח משנות הארבעים. אבל אנחנו מדברים על נשק חם. אנחנו לא מדברים רק על אקדחים, אנחנו מדברים גם על תתי-מקלע, אנחנו מדברים על נשקים הרבה מעבר לזה. והנשק הזה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

רגע, תעצור. איתן גינזבורג, דנינו, חברי הכנסת. תוציאו אותם לפרסה, לכו לפרסה. עמדות היועצים. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הנשק הבלתי-חוקי, מטרתו לפגוע באזרחי ישראל. עכשיו, צריך להבין שאנחנו נמצאים כאן בשני סיכונים, אדוני היושב-ראש: אנחנו נמצאים כאן גם בסיכון הפלילי, והעובדה היא שאנחנו רואים את הפשיעה חוגגת באמצעות הנשק הלא-חוקי הזה, ואנחנו רואים גם את הסיכון הלאומני – אם מישהו חושב שהנשק הבלתי חוקי שנמצא בגליל, שנמצא בנגב, לא עלול להיות מופנה באירועים לאומניים כלפי אזרחי ישראל, הוא טועה. המאבק הזה הוא מאבק גם ברמת ביטחון הפנים, אבל גם ברמת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. אנחנו מסתכלים על הברחות של נשק, אדוני היושב-ראש, שמגיעות ממצרים, שמגיעות מירדן, כבר באמצעים שאי-אפשר לדמיין אותם. אנחנו מדברים על מאות ועשרות רחפנים שחוצים את הגבול, נתפסו לאחרונה רחפנים שיכולים לסחוב 100 ק"ג. חלק מזה לסמים, חלק מזה גם לנשק לא חוקי. אי-אפשר להילחם בתופעה הזאת בדרך של הדלת המסתובבת, וכשאנחנו אומרים: אם מישהו מחזיק נשק לא חוקי הוא לא יכול לצאת אחרי כמה חודשי מאסר – אתה יודע, אומרים שהאקדח שנמצא על השולחן במערכה הראשונה אולי לא יורה במערכה השנייה, אבל במערכה השלישית הוא יורה. האקדחים האלה ותתי-המקלע האלה בסוף יורים, בסוף מופנים כלפינו. את הטענות שלי למשרד לביטחון לאומי ולשר לביטחון לאומי שלא מבצע את איסוף הנשקים כדרוש נשים כרגע בצד, אבל את הכלים למערכת אכיפת החוק חייבים לתת. החוק שלי כולל כאן שני אלמנטים, אדוני היושב-ראש: מצד אחד הוא כולל הכפלת ענישה, זאת אומרת שהענישה הקבועה בחוק לא מספיקה, צריך להכפיל אותה; מהצד השני גם צריך לקבוע מינימום של ענישה. לא יכול להיות שמגיע בן אדם שמחזיק תת-מקלע לא חוקי אצלו בבית ומתחילים לנהל תיק לאורך זמן, כשבסוף הוא יוצא עם הרשעה אחרי הרבה מאוד שנים ועונש שהוא אומר: ואללה, הפשע משתלם. אז לא, הפשע לא משתלם, העונשים צריכים להיות מוכפלים, העונשים צריכים להיות עונשי מינימום, האכיפה צריכה להיות אגרסיבית, והנשק הזה צריך להיאסף. המטרה של החוק הזה היא לתת כלי לממשלה. הממשלה, לצערי, לפני יותר מחצי שנה דחתה את החוק הזה, ואני שמח שוועדת שרים לחקיקה הפעם החליטה להצביע בעדו. אני מקווה שהוא גם יקודם במהרה לקריאה השנייה והשלישית. את הדקות שנותרו לי, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לייחד לנושא אחר, והוא המצב שקורה היום. אתה יודע, מוקמת מועצת השלום. מועצת השלום מוקמת, איזה יופי. עוברים לשלב ב' ביישום של ההסכם, רק מה שכחו? שכחו שרן גואילי עדיין ברצועת עזה, שכחו שחמאס עדיין שולט בעזה, שכחו שהממשלה הזאת מאפשרת הזרמה של למעלה מ-4,000 משאיות בשבוע – אדוני שר המשפטים, משאיות לא של סיוע רפואי ומזון למסכנים – סיגריות ורדבול אתם שולחים להם. לא יודע מה אתם רוצים, שהחמאסניקים יקבלו כנפיים? לאן הם יעופו? לכאן? הם כבר עפו לכאן פעם אחת, התעופפו מעבר לגבול לכיווננו. ואת מי שמים במועצת השלום הזאת? טורקיה, שארדואן הוא תומך חמאס מובהק, אנטישמי שונא ישראל, הוא ישלח את מי שיפקח וישמור על השלום בגבול הדרומי שלנו? קטר, מי שמממנת את חמאס, מימנה את חמאס, נתנה מקלט לראשי חמאס? נתניהו היה הצינור שדרכו הצליחו להזרים את כל הכספים מקטר לחמאס, אבל הקונספציה הזאת, רבותיי השרים, הקונספציה הזאת שאנחנו נאכיל את המפלצת הזאת של החמאס בתקווה שהיא לא תיתן לנו ביס, קרסה ב-7 באוקטובר. אז אחרי יותר משנתיים של מלחמה, אחרי כל כך הרבה הרוגים ופצועים, אחרי מחיר דמים ששילמה מדינת ישראל עם הבטחה להעיף את חמאס מרצועת עזה, לא רק שאתם משאירים לנו את חמאס בשלטון, אתם גם מביאים לנו את מי שמימן אותם? אתם מביאים לנו את מי שתומך בהם? ואז אומר פה ראש הממשלה: לא יהיה חייל טורקי בעזה; לא יהיה חייל קטרי – הם לא צריכים חיילים, הטורקים בסך הכול צריכים להקים משרד אינטרסים כלכלי ליד הבסיס של חמאס כדי שאנחנו לא נוכל לתקוף. אנחנו ראינו את אונר"א של האו"ם בתוך רצועת עזה. זה לא היה חמאס, אבל זה היה חמאס. ראינו את השימוש של חמאס במוסדות הבין-לאומיים האלה בגיבוי של הטורקים והקטרים. לא צריך פה, לא יועצים חקלאיים ולא מפקחי בנייה טורקים וקטרים, ובטח שלא להכניס לי גם את הרשות הפלסטינית. שנתיים סיפרתם לנו שלא תתנו לאבו מאזן להיכנס לרצועת עזה על הכידונים שלנו, על דם חיילינו; אז בסוף אתם לא רק משאירים את חמאס בשלטון, על דם חיילינו אתם מחזירים ומכניסים גם את הרשות הפלסטינית, גם את קטר וגם את טורקיה. לצערי, אדוני היושב-ראש, ההתנהלות הזאת היא חזרה לקונספציה על סטרואידים. אותו ראש ממשלה ואותו שר ביטחון, שהצביעו שלוש פעמים בעד תוכנית ההתנתקות ב-2005, מביאים לנו עכשיו לתוך רצועת עזה את האויבים שלנו, אחרי שהחיילים שלנו שפכו שם דם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מקדם בברכה את אורחינו ביציע, תלמידי כיתות י"ב בתיכון מור מטרו ווסט ברעננה. ברוכים הבאים.

היו"ר יעקב מרגי:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה בגין ירי מנשק חם שלא כדין), של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בבקשה, אדוני. לרשותך, שלוש דקות. בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציגים כאן את הצעת חוק העונשין להחמרת הענישה בגין ירי נשק חם שלא כדין. את האמת, במציאות של השנים האחרונות, הירי מנשק חם, במיוחד בחברה הערבית, ביישובים הערביים, הפך מאירוע חריג לאירוע כמעט יום-יומי. ויש הרבה דוגמאות – בסח'נין, לדוגמה, כמעט בכל יום יש ירי מנשק חם, ושום דבר לא נעשה כדי למנוע את זה. אין שום אכיפה; אין שום אמון של התושבים במערכת אכיפת החוק שיטפלו בזה. המשפחות חיות תחת פחד קבוע, ילדים גדלים בתוך רעשי ירי; עסקים נסגרים מוקדם, ואנשים נאלצים לשנות מסלול נסיעה, כדי להישאר בחיים. זו תופעה שכבר נהפכה למגיפה, מגיפה שמפרקת קהילות, מחסלת תקווה ושוללת מאזרחים שווי זכויות את הדבר הבסיסי ביותר שמדינה חייבת להבטיח: ביטחון אישי; הזכות של אזרחי המדינה בכלל והחברה הערבית בפרט, לחזור בשלום. המצב הקיים הוא מסר מסוכן, אפשר לראות שהמחיר הוא נמוך. אין הרתעה, אין פחד מהחוק, ויש יותר ויותר נשק בחברה הערבית ובכלל. המקור לנשק בלתי חוקי הוא בעיקר זה נשק שזולג מהצבא. גם הרפורמה של בן גביר, שחילקה נשק על שמאל ועל ימין, היא גם אחד הגורמים, גם הנשק הזה זולג לארגונים, לארגוני פשיעה. לכן הצעת החוק הזו באה לומר בצורה חד-משמעית שמי שיורה בנשק חם שלא כדין, יישא בעונש חמור יותר. מי שיורה באזור מגורים או מסכן חיי אדם, יישא בעונש עוד יותר חמור. בנוסף, אנחנו קובעים גם עונש מינימום, כדי שהמסר יהיה ברור ולא יישאר על הנייר. זה חוק שמטרתו להחזיר את הביטחון לרחובות. זה חוק שצריך לקדם כמה שיותר מהר ודחוף. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. אני מזמין את שר המשפטים להציג את עמדת הממשלה ביחס לחוק. בבקשה, אדוני.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להודות למציעים, חבר הכנסת פורר וחבר הכנסת חוג'יראת, על העלאת ההצעה בנושא החשוב הזה. אבל צריך לומר שלטעמי, הצעות החוק, כפי שהן הוגשו, מחייבות תיקונים משמעותיים, מן הטעם הפשוט שאנחנו כבר עשינו מהלכים של החמרה בענישה על עבירות נשק. יש כבר שורה של קביעות ששמו את הנושא הזה במדרג ענישה גבוה, וצריך גם לומר שצריך להיזהר לפעמים מקביעת מדרג ענישה גבוה מדי, משום שהדבר הזה יביא להעברת הטיפול בתיקים מבתי משפט שלום לבתי משפט המחוזי – בגלל עניין של סמכות עניינית – וזה בהרבה מקרים עלול להאט את קצב הדיון ואת האפקטיביות של הטיפול בתיקים האלה. חשוב להדגיש שבמרץ 2025 – כלומר, כמעט לפני שנה – הונחה כאן הצעת החוק הממשלתית, הצעה מקיפה שנועדה להחמיר את הענישה ולשפר בכלל את הטיפול בעבירות הנשק, תוך מתן מענה שיגשים באמת את המטרה המשותפת לכולם – כפי שעולה גם מהצעות החוק הפרטיות האלה – של מאבק נחוש ויעיל יותר בעניין הזה. לפיכך העמדה של ועדת השרים לענייני חקיקה, נוכח התיקונים שנדרשים בהצעות ונוכח העובדה שכבר מונחת כאן הצעת חוק ממשלתית, היא לתמוך בהצעות החוק בקריאה הטרומית, בכפוף לכך שהן תקודמנה יחד עם הצעת החוק הממשלתית, תמוזגנה לתוכה, והמשך הקידום ייעשה כמובן בהסכמה של משרד המשפטים. אני כבר אומר שאם יתברר שהתהליך של הבאת ההצעה הממשלתית לקריאה ראשונה והגעתה לוועדה יתעכב פה תקופה ארוכה, אני בהחלט נכון לשקול אפשרות לתת להצעות הפרטיות להתקדם, ועל הבסיס הזה לנסות להסדיר את העניין הזה בצורה טובה. בסך הכול המטרה היא חשובה ופחות הפרוצדורה. לכן, תחת ההתניות האלה, אני מבקש מהכנסת לתמוך בשתי הצעות החוק. ושוב, אני מודה למציעים על העלאת הנושא החשוב הזה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לכבוד שר המשפטים. להצעת החוק הוגשו בקשות להתנגד, שתי בקשות. הראשונה של חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא. עד שלוש דקות לרשותך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, נושא הפשיעה, הפרוטקשן, השימוש בנשק, מטיל עננה על החיים של החברה הערבית כולה, על 99.5% מהחברה הערבית. בדרך כלל ישראל ביתנו לא מצביעים בעבור ההצעות שלנו, בעבור אף חבר כנסת ערבי. אנחנו נחרוג מההתנהלות הזאת, ובשל חשיבות הנושא ננהג אחרת, כי מדובר בנושא חשוב יותר מאשר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אבל אתה לא יכול לנהוג אחרת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני יכול.

היו"ר יעקב מרגי:

לתמוך אתה לא יכול.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני יכול בהחלט. תבדוק את התקנון.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו נבדוק תוך כדי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מכיר את התקנון כמו שאתה מכיר. למה זה חשוב? דווקא בימים אלה, כבוד היושב-ראש, סח'נין – שהיא עיר מודל, שהייתה מובילה בכל תחום: ספורט, אקדמיה, מסחר, חינוך, תרבות – נאנקת תחת עול הפרוטקשן, הירי והפשיעה, עד כדי כך שביוזמה פרטית של אנשי המקום, בעלי עסקים, החליטו לשבות זה היום השני, כמחאה על ירי יום-יומי, בשל פרוטקשן. יישובים אחרים הצטרפו אליהם, לסח'נין. סח'נין תמיד מובילה. ולכן אני קורא לכולם, א. להשתתף בהפגנה ביום חמישי נגד הפשיעה, נגד הירי, נגד הנשק המשתולל. אנחנו לא רוצים את הנשק הזה, הוא הורג אותנו. 20 שנה אנחנו קוראים לאסוף את הנשק. וסח'נין זועקת, ומצטרפים גם עראבה ויישובים אחרים. כל היישובים צריכים להצטרף כדי להשמיע קול זעקה. כי הרי המשטרה לא עושה כלום. אני רוצה לספר לך מה עושה המשטרה ביומיים האחרונים בסח'נין. היא עושה דוחות תנועה. נכנסת לסח'נין – עושה דוחות תנועה. זו קריקטורה של משטרה. בתראבין יש 650 תושבים. הם כבשו את היישוב, בשבועיים – יותר מ-1,000 דוחות תנועה. אתה מבין מה זה? משטרת לואי ההוא. למה? המשטרה, התדמית שלכם לא חשובה לכם?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ולכן כל הכבוד לאנשי סח'נין. (אומר דברים בערבית, להלן תרגומם: כל הכבוד לאנשי סח'נין, ולכל החברה הערבית שזועקת – 99.5% מהחברה הערבית זועקים נגד 0.5% מהפושעים האלה).

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה ויבוא חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, שאף הוא ביקש להתנגד להצעת החוק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זו הצעה מורכבת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אני אסביר לך מה מורכב בהצעה. דווקא התגובה של שר המשפטים יריב לוין הפכה את ההצעה להצעה מורכבת, למה? כי הוא אומר: אם ההצעה הממשלתית תעלה, אז הנושא יקודם, אבל אם לא – הוא יחשוב אולי לתמוך בקידום ההצעה. זאת אומרת, יש הצעה על תנאי, ועל כן מדובר בסוגיה מורכבת. רבותיי, תקשיבו, הנשק הזה שנמצא בידיים של אנשים שלא רשאים לשאת אותו הורג את האזרחים הערבים. אף אחד מאיתנו לא רוצה בנשק הזה. אנחנו דרשנו, ואנחנו עדיין דורשים, לא רק שהמשטרה תאסוף את הנשק – וחבר הכנסת פורר אמר שהיא לא עושה את זה – לא רק שאנחנו דורשים שהמשטרה תעשה את זה, אנחנו דורשים מהמשטרה ומהצבא לסגור את הבסיסים ואת המתקנים הביטחוניים בגלל התופעה של הוצאת נשק וזליגת נשק עד להגעתו לידיים של צעירים ערבים. ועל כן, אין ספק שאנחנו תמיד דרשנו, ועדיין דורשים, שזה יקרה. אני רוצה לספר, אדוני היושב-ראש, בדקה על המאמץ המקומי שיזמו תושבי העיר סח'נין. עד לפני כמה שנים בודדות – בעבר, היושב-ראש – סח'נין הייתה מחוץ לשיח הזה של האלימות, הירי והפשיעה. היא הייתה עיר למופת בשקט ובהתנהלות הפנימית בין תושביה. לצערנו, בתקופה האחרונה העיר סובלת מתופעה שלא מעידה על התושבים שלה. תושבי סח'נין הם לא כאלה. (אומר דברים בערבית, להלן תרגומם: אנשי סח'נין הם לא מהסוג הזה, של אלימות. ולכן אנחנו מברכים על היוזמה שהחלו בה הסוחרים והאזרחים בעיר סח'נין, כדי להעלות את קולם נגד התופעה המקוללת הזו שאינה משקפת את המוסר שלנו, את המנהגים שלנו; לא את הדת שלנו, לא את העבר שלנו, לא את ההווה שלנו ולא את העתיד שלנו. אנחנו מחזקים את ידיהם ותומכים בצעדים שלהם נגד הפשיעה. אללה יברך אותם. אנחנו לצידם).

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. המציע מבקש להשיב על ההתנגדות. שלוש דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ראשית, לחבר הכנסת טיבי, אנחנו מצביעים על הצעות חוק בהתאם להצעה, לא בהתאם למציע. אני יודע שאתם נוהגים בהתאם למציע – אנחנו בהתאם להצעה. מה לעשות שרוב הצעות החוק שאתם מעלים מנוגדות לאג'נדה שתומכת במדינת ישראל. אז נכון שאתה מצליח – ביבי וטיבי הרבה פעמים ביחד מפילים את הצעות החוק של ישראל ביתנו, אבל במקרה הזה אני חייב לומר משהו. המאבק בפשיעה הוא לא מאבק של החברה - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתם הצבעתם נגד ועדת חקירה לפשיעה של איימן. הצבעתם נגד ויצאתם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איימן עודה צריך לעוף מהכנסת – הצבענו בעד ההדחה שלו. לצערי, לא היו פה מספיק אצבעות. בפעם הבאה יהיו מספיק גם עבורו וגם עבור עופר כסיף, כדי ששניהם יהיו בחוץ. לעניין החוק עצמו – השאלה של הפשיעה היא לא שאלה של המגזר הערבי או המגזר היהודי. זאת שאלה של מדינת ישראל ושל אם אנחנו רוצים להיות ולחיות במדינה חפצת חיים. אדוני שר המשפטים, אני מקבל את ההתניות שלכם. אני רק אומר לגבי הצעת החוק הממשלתית – אין לנו זמן. אין זמן לחכות באירוע הזה. אתה יודע, בקיץ האחרון אנחנו, סיעת ישראל ביתנו, הגענו לבקר במקום שבו נרצח המאבטח בלוד שבסך הכול רצה לקצר בדרכו לעבודה משכונת גני אביב, להגיע למקום העבודה בדרך קצרה יותר. לרוע מזלו, הוא עבר ליד אזור שהיה מצויד בנשק כאילו זה מחנה צבאי. פתחו עליו בירי, חוררו אותו, רצחו אותו בדם קר – ליד הבית שלו, כשהוא רוכב על אופניים בדרך לעבודה. כשנכנסה המשטרה למתחם שממנו ירו עליו, כמויות הנשק שיצאו משם היו לא מתוארות בכלל, מוחבא בכל מיני מקומות. מי מחזיק כאלה נשקים? הם לא אוספים בולים – הם אוספים כלי רצח כדי לרצוח. וצריך להבין שמדובר בטרוריסטים עם תעודות זהות כחולות, וככה צריך להתחיל להתייחס לפשיעה הזאת. זה חלק מהמאבק בטרור. זה חלק בלתי נפרד מהמאבק בטרור. ואני קורא לך, ואני קורא לממשלה, לקדם את החקיקה הזאת כמה שיותר מהר כדי שכל אחד יבין, גם אם הוא עושה את זה עבור מישהו, גם אם הוא מסתיר עבור מישהו את ה-16M או את ה-RPG, או אני לא יודע כבר אילו נשקים הם מסתירים בבית – הוא צריך לדעת שהמחיר שהוא ישלם יהיה כבד מנשוא. וזה אומר שצריך למנות עוד שופטים, וצריך בתי משפט ייחודיים ומיוחדים לטובת המאבק הזה. אבל אי-אפשר לחכות באירוע הזה אפילו לא יום אחד. ולכן אני מקבל את ההתניה, ובלבד שהחוק יקודם במהירות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תסגור את הבסיסים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ווליד טאהא, אני לא מצליח לשמוע את עצמי. תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות החזקת נשק שלא כדין), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי כנסת. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות החזקת נשק שלא כדין), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת – תשומת ליבכם. בעד הצעת החוק הצביעו 32 חברי כנסת. אין מתנגדים. אין נמנעים. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות החזקת נשק שלא כדין), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי כנסת אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוועדה לביטחון לאומי.

היו"ר יעקב מרגי:

ועדת הכנסת תכריע. - - לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בגין ירי מנשק חם שלא כדין), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בגין ירי מנשק חם שלא כדין), התשפ"ג–2023, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 33 חברי כנסת. אין מתנגדים. אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בגין ירי מנשק חם שלא כדין), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוועדה לביטחון לאומי.

היו"ר יעקב מרגי:

ועדת הכנסת תכריע. - - לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות לטיפול פסיכולוגי), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת מרב מיכאלי ומשה גפני. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה, אדוני. חברי הכנסת, חבר הכנסת פורר את טיבי, מן פדלכום. לא מאזינים.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת טיבי, פונה אליכם חברת כנסת מהדוכן, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה היא רוצה?

היו"ר יעקב מרגי:

היא ביקשה את תשומת ליבך. < דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה לספר לכם מה אמרו כאן בכנסת הזאת ניצולות וניצולי הטבח בנובה, במסיבה. מה שהתחיל כמסיבה, הנובה. אני רוצה לספר לכם איך הם באו וזעקו מדם ליבם מה הן נאלצות ונאלצים לעבור כדי לקבל מהמדינה – שצריך להגיד, הפקירה אותם במה שהפך לטבח הנובה – מה עובר עליהם כדי לקבל מהמדינה סיוע. אז נעמה אומרת: אלמלא הפסיכולוגית שלי לא הייתי כאן. פשוט לא הייתי כאן. יש לי חברים שעוד לא קמו מהמיטה, ואין להם מענה. ואז היא אומרת: 24 טיפולים נפשיים? מה זה? זה כלום. למה אני צריכה להוכיח למישהו את מה שחוויתי? ואני אוסיף, לא מספיק הסרטונים? לא מספיקה החשיפה שכולנו, כולנו ראינו, לזוועות, לגיהינום שנמשך שעות על גבי שעות לאלה שהצליחו לשרוד, שהצליחו להתחבא, שהצליחו להיחלץ, שהיו שם בגיא ההריגה הזה? למה אנחנו צריכות וצריכים להעביר אותם את הסיוט השני, שכמו שאומרת נעמה: למה אני צריכה שוב ושוב לבוא לוועדה ולהוכיח מה עברתי ולמה אני צריכה עזרה? אחרי שבע שעות מתחת לעץ, כשמחבלים עוברים לצידי, ואני מתקשרת למשטרה, למה אתם, ואף אחד לא מגיע? אחרי זה אנחנו צריכות וצריכים לגרום לה לבוא ולבקש בבקשה שניתן לה טיפול נפשי מספיק? האם מישהו או מישהי מעלה על דעתה ש-24 טיפולים, 24 מפגשים בעצם, מספיקים כדי להתמודד עם התוצאות של הזוועה הזאת? גיא בן שמעון אמר לפני חברות וחברי הוועדה כאן בבית: קרוב ל-50 מתאבדות ומתאבדים מהנובה. זה מספר שהיה נכון ללפני חודשיים, כשהוא אמר את זה. ויש מאושפזים בכפייה. מאושפזות ומאושפזים בכפייה. אתם מאמינים שאחרי שהפקרנו אותם ככה אנחנו מאשפזים אותם בכפייה? אז משרד הבריאות אומר שהנתון של המתאבדות והמתאבדים לא נכון, אבל לא זאת השאלה, חברות וחברים. הנקודה היא שאנחנו צריכות וצריכים לטפל בהם. אם יש חובה עליונה שמוטלת עלינו, היא לטפל בהם, לעזור להם לקום על הרגליים. אנחנו לא צריכות וצריכים לספור את המתאבדים. אני לא צריכה להגיע למצב שרועי שלו, בן הזוג של מעיין אדם שנרצחה בנובה, יתאבד וישאיר פוסט – שאני לא אקרא לכם אותו כאן – שאומר כמה הוא פשוט לא מצליח יותר לשאת את הכאב ואת הסבל, שהוא לא ידע שיש כאלה בכלל. אז זה נשמע לא הרבה, לדעתי, לתת להם טיפול נפשי מספיק, ראוי, תומך, כזה שמאפשר להם לצאת מהמיטה, לתפקד, לשרוד, לא למות. לא למות כאן בינינו אחרי שהם הצליחו לא למות שם. ובכל זאת, זה לא מובן מאליו. ולכן אני באמת לא יכולה לתאר לכם את תחושת ההקלה העצומה, הכרת התודה על זה שאנחנו נאשר כאן עכשיו, אני מאוד מקווה, את הצעת החוק. אני מודה למשה גפני שהצטרף אליי אליה, ואני מודה לוועדת השרים לחקיקה ולעומד בראשה יריב לוין ולקואליציה, ובאמת למשרד האוצר, למרות שהוא הפריח כל מיני מספרים באמת מופרכים לגבי הערכת העלות של זה, כי איך בכלל אפשר להעריך את זה – בינינו, בואו, אנחנו אפילו לא יודעות ויודעים. בקיצור, משום שהחובה העליונה שלנו כלפי שורדות ושורדי הנובה היא לטפל בהם ולהציל אותם מהזוועה של כאן ועכשיו, אני ממש ממש מפצירה בכן ובכם לתמוך בהצעת החוק הזאת, שכל מה שהיא אומרת זה שנפגעת או נפגע של פעולות איבה לא יצטרכו לקבל את התואר "נָכָה" או "נָכֶה" כדי לקבל את הטיפולים הנפשיים האלה, ושהם יוכלו לקבל אותם במידה מספקת עד שהם יעמדו על הרגליים. אי-אפשר לכמת את זה, לא ב-24, לא ב-34, גם לא ב-340. יש כאלה שיספיקו להם פחות, ויש כאלה שיצטרכו הרבה יותר. והצעת החוק שלנו אומרת, כן, ככל שהדברים שהם באים להתמודד איתם נובעים מהזוועה שהם עברו מפעולת האיבה – אבל לא יודעת לספר לכם איך, זה די צובע את כל החיים – פעולת האיבה המחרידה, כמו בנובה, כמו ב-7 באוקטובר, אבל גם בפיגועים רגילים, כביכול. אם תחשבו על הפיגועים המיתולוגיים שלנו – הדולפינריום, מלון פארק, יש לנו כל כך הרבה פיגועים בהיסטוריה שלנו, שכל אחד מהם היה גיהינום של עצמו. ואנחנו חייבות וחייבים לאלה ששרדו את פעולות האיבה האלה, להרים אותם על הרגליים, לתת להם כל מה שאפשר כדי לקום על הרגליים. טיפול נפשי זה ממש ממש הדבר הכי בסיסי והכי מחויב המציאות. אז כשנעבוד על ההצעה הזאת בוועדה, אנחנו נעבוד גם על הפרטים הקטנים של איך את לא צריכה כל פעם מחדש לבוא לוועדה ולספר מחדש את מה שעברת ולנסות להוכיח שמגיע לך, אלא שנבין שאם עברת את הגיהינום הזה מגיע לך או לך שנטפל בך, וניתן את התנאים לכך, את הטיפולים המתאימים. צריך להגיד, התקציב לטיפול בנפגעות ונפגעי פעולות איבה, בעקבות השנתיים המחרידות האחרונות שלנו, עלה ל-3.5 מיליארד. בואו ננהל אותו נכון ככה שיימצא בתוכו הכסף בשביל שהשורדות והשורדים של הנובה ושל כל פעולת איבה אחרת לא יצטרכו להתחנן בפנינו; בואו ננהל אותו ככה שנבין שהאינטרס שלנו, של משרד האוצר, הוא שהם יקבלו את הטיפולים האלה. לא שיהיה כתוב שמגיע להם, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את זה היטב, אתה השר – כן, לא שר, בסדר – אתה מכיר את הפטנטים האלה, כותבים את הסעיפים כאילו מקצים לזה כסף, בונים על זה שלא יבואו לקחת וזה יישאר.

היו"ר יעקב מרגי:

לא בונים. אובייקטיבית יש גם קושי לממש את זה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אז החובה שלנו - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בעלי מקצוע, ועוד הרבה סיבות.

מרב מיכאלי (העבודה):

מאה אחוז, אבל אני אומרת שיש אנשים, אתה יודע כמוני, שיש אנשים שכשהם מקצים את הכסף, הם בונים על זה שלא יבואו לדרוש אותו. אנחנו חייבות וחייבים לבנות את האפשרות לקבל את זה, לא רק לבוא לבקש. אנחנו צריכות וצריכים למצוא את הדרך להגיע אליהם ולהגיד להם: הינה, יש לכם, קחו, טפלו בעצמכם. שמרו על עצמכם. אנחנו נעשה את המקסימום כדי לאפשר לכן ולכם לבנות מחדש את החיים שלכם. אנחנו צריכות וצריכים לעשות את זה כאומה. יש לנו עוד דרך ארוכה לשם, אבל בטח ובטח את החיים הפרטיים של כל שורדת, של כל שורד, של הנובה או של כל טבח, פיגוע ופעולת איבה אחרת. אני קוראת לכן ולכם לתמוך בחוק. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברי הכנסת אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק – סליחה, האווירה שזה הולך, ככה, בתמיכה, הריצה אותנו. אני מזמין את שר המשפטים להציג את עמדת הממשלה ביחס לחוק. אני מבין שחברים אין לי במפלגה שלי, יש לי במפלגה אחרת. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להודות לחברת הכנסת מרב מיכאלי ולחבר הכנסת משה גפני על הבאת הצעת החוק החשובה הזו. אכן, כפי שנאמר כאן כבר קודם, שורדים רבים דיווחו על קשיים חמורים במענה הפסיכולוגי הניתן להם, בפרט – למרות, וצריך לומר, שנעשה מאמץ עצום וניתנו טיפולים בהיקפים מאוד גדולים. אני חושב שבסך הכול בראייה רחבה ניתן בהחלט מענה, וצריך גם להודות לכל מי שעסק במלאכה הזו, זה לא מובן מאליו בכלל, אבל יש בהחלט לא מעט מקרים שבהם בכל אופן המענה של 36 טיפולים, שזה מספר לא קטן בכלל, עדיין לא מספיק. הוועדה הציבורית למתן סיוע לנפגעי אירועי אוקטובר 2023 - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מכובדי השר, מידע אישי אני יכול לומר לך: המשרדים שמספקים את השירות הזה, התעריף שלהם גבוה. אנחנו חשפנו את זה בתחום אחר, אני לא רוצה לדבר על התחום הזה, שהיה שם אישור לסך טיפולים, בתחום אחר, ובגלל שהתעריף של המדינה – הם זכיינים של המדינה – נמוך, הם מחשיבים להם שני טיפולים על אחד. לכן גם הסוגיה הזו של המחיר והתעריף – זה פקטור.

שר המשפטים יריב לוין:

אנחנו לצערי נמצאים במציאות שבה הביקוש הוא גדול מאוד בכלל בעולמות האלה של עבודה סוציאלית, של פסיכולוגיה, ולא תמיד יש מענה מספיק גם מבחינת כוח אדם, זו גם בעיה לא פשוטה. אני יכול להגיד לכם שיש לנו קושי גדול, למשל לגייס עובדים מספיקים – אתה מכיר את זה היטב, אדוני – לשירות המבחן, משום שרמת השכר לא מספיקה להתחרות עם מה שיכולים לקבל במקומות אחרים. זו רק דוגמה. בכל אופן, הוועדה הציבורית למתן סיוע לנפגעי אירועי אוקטובר 2023 המליצה להרחיב את המענה הקיים ולהבטיח תמיכה נוספת לנפגעים בתחום בריאות הנפש. כמובן, ואת זה צריך לומר, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לעשות בידול בין נפגעי 7 באוקטובר לבין פעולות איבה אחרות, ולכן בוודאי צריך לעשות הסדר שהוא כולל את כולם. משכך, אני חושב שהצעת החוק היא באמת חשובה, והיא נוגעת בנושא שמצריך הסדרה וטיפול. יש לו כמובן גם היבטים תקציביים וכו', שצריך יהיה להסדיר אותם. לאור כל זה, עמדת הממשלה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, כפוף לכך שהיא תקודם בהסכמות עם משרדי האוצר, הביטחון והעבודה. ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. אני מניח שהמציעים, זה אכן סוכם עימם, ומקובלות עליהם ההתניות האלה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לשר המשפטים, כפי שנאמר, המציעים מסכימים להתניות. אז אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות לטיפול פסיכולוגי), התשפ"ה–2024, הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות לטיפול פסיכולוגי), התשפ"ה–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 19 חברי כנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפרוטוקול גם – היית פה? לפרוטוקול, אלון שוסטר התכוון להצביע בעד ולא הספיק. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות לטיפול פסיכולוגי), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור נושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל טיפול במי שנפצע בעת שירותו הצבאי, שירותו בכוחות הביטחון או בפגיעת איבה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת רם בן ברק. אני מזמין את חבר הכנסת רם בן ברק להציג את הצעת החוק.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך עשר דקות.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מלחמת חרבות ברזל, שפרצה ב-7 באוקטובר 2023, היא המלחמה הקשה ביותר שידע עם ישראל מאז השואה. טבח נורא, מחדל ענק, זוועות שלא ראינו עד היום – ומי ייתן שלא נראה עוד לעולם. במהלך המלחמה הקרבנו מעל 1,000 הרוגים אזרחים ו-923 חללי צה"ל וכוחות הביטחון, שגבורתם תישאר חקוקה לדורי-דורות על מצבות בתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ. אך לצידם מתהלכים בינינו כ-22,000 פצועות ופצועים חדשים שנוספו מאז תחילת המלחמה. כיום אגף השיקום של משרד הביטחון מטפל בכ-82,400 פצועות ופצועים. ההערכות מדברות על כך שעד לסוף שנת 2028 יעמוד מספר הפצועים הכולל על כ-100,000 איש. חשוב להדגיש שמעל למחצית מפצועי המלחמה סובלים מפגיעה נפשית חמורה. חלק מהפצועות והפצועים מרותקים לכיסאות גלגלים, חלקם מוגדרים נכים עם דרגות נכות גבוהות של 100% ולמעלה מכך, חלקם עם עיוורון, קטועי גפיים ופצועים שזקוקים לשיקום ארוך ומפרך. שיקום זה מתחיל בבתי החולים, שעושים עבודת קודש – וזאת ההזדמנות גם להכיר ולהוקיר את הצוותים הרפואיים בבתי החולים, שעושים את עבודתם במסירות שהיא הרבה יותר מרק לעשות את עבודתם – אך יציאה מאגף השיקום אינה מבשרת על כך שהפצוע או הפצועה יכולים לחזור למסלול חייהם הרגיל, זה כבר לא יהיה; לחלקם מצפה עוד דרך ארוכה של שיקום בבית, בסביבה הטבעית שלהם, איפה שהם צריכים ללמוד לחיות ולנווט את חיי היום-יום שלהם. ההורים, מן הסתם, הם החזית הראשונה שסופגת את מאמצי השיקום בבתי החולים וגם בבית. ההורים נמצאים שם תמיד, לתמוך בלילות ללא שינה, בימים מורטי עצבים, ובהמשך לאורך כל החיים. כמו רכבת שירדה מהפסים, צריכים לתמוך בבן הפצוע או בבת, להמשיך להחזיק את הבית, לשמור על האחיות והאחים וגם להמשיך לעבוד, כי לא תמיד יש אפשרות כלכלית לוותר על העבודה. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מעלה להצבעה היום מבקשת לסייע לאותם הורים שהבן או הבת שלהם נפצעו במלחמה או בפעולות איבה ונדרשים לאשפוז על פי חוות דעת רפואית, בכך שנאפשר להם לנצל את ימי החופשה או ימי המחלה שעומדים לזכותם ממילא עד למכסה של 90 יום בשנה לבחירתם, ולהכיר בזמן הטיפול, הסיוע והסיעוד לילד הפצוע כיום מחלה או חופשה; אותם ימים יגיעו ממכסת ימי החופשה או המחלה שלזכותם במקום העבודה. לא מדובר בתוספת תקציבית, שכן מדובר בניצול ימי חופש או מחלה קיימים, אלא בזכות לנצלם לצורך תמיכה בבן או בבת שעוברים משבר גופני או נפשי, ולא בהכרח לטובת מחלה או חופשה שלהם. מחובתנו לסייע לאותם אלה שנתנו את גופם ונפשם למען ביטחון המדינה. ההורים הם המשענת וקו ההגנה הראשון לאותם לוחמות ולוחמים, פצועות ופצועים, וגם להם צריך להכיר תודה ולסייע. מדובר בהצעת חוק שבאה להיטיב במעט עם המשפחות ולנסות להוריד להן מהראש מעמסה אחת, אפילו בקצת, של המשך קבלת משכורת ממקום העבודה על חשבון ימי החופשה או המחלה שלהם. כרגיל הם מוותרים על עצמם למען ילדיהם. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קורא לחברי האופוזיציה והקואליציה לתמוך בהצעת החוק, כיוון שהפצועות והפצועים לא משתייכים למגזר כזה או אחר, וההורים של הפצועים הם מכל גווני הקשת הפוליטית והחברה הישראלית. כמי שמייצגים את כל העם בבית הזה, אני מבקש את תמיכתכם, בשם משפחות הפצועות והפצועים של המלחמה ופעולות האיבה. תודה רבה לכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר שלמה קרעי, שר התקשורת, להשיב בשם הממשלה ולהתייחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, כנסת נכבדה, החלטת ועדת השרים לגבי הצעת החוק הזו הייתה לדחות אותה, לדעתי בחודש, כדי לאפשר למציע להידבר עם משרד הבריאות ומשרד הביטחון, שהעמדה שלהם, העמדה בוועדת השרים של גורמי המקצוע, הייתה נגד, בעיקר בגלל שלא הייתה הידברות עם גורמי המקצוע. לגופו של העניין, הסיפור של מחלת ילד קיים בחוק, היום, לילדים עד גיל 18. הצעת החוק מבקשת להרחיב את זה, למעשה, לבגירים שנפצעו בצבא. באופן עקרוני אני חושב שזאת הצעה טובה, אני לא רואה שום סיבה להתנגד אליה. אבל, כמו שאמרתי, החלטת ועדת השרים הייתה לתת זמן למציע להידבר עם גורמי המקצוע. בסוף צריכים תמיכה של המשרדים הנוגעים בדבר, שזה משרד הבריאות ומשרד הביטחון, אולי גם משרד העבודה. ולכן אני מציע לעשות את זה, לחכות עם ההצעה – שב עם השרים הנוגעים בדבר, ואני לא רואה שום סיבה שיתנגדו לזה. הרי מדובר כאן על חשבון ימי המחלה, על חשבון ימי החופשה. לא צריכה להיות התנגדות עקרונית להצעה, אבל יש התנגדות טכנית כאשר מציע החוק לא נדבר עם המשרדים הנוגעים בדבר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל זו קריאה טרומית - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, זה לא עובד ככה. גם בטרומית, כדי לקבל תמיכה של המשרדים הנוגעים בדבר, יושבים איתם, נדברים איתם, לפני שזה מגיע לוועדת השרים. גם חוקים שלי, בנושא תקשורת, שמגיעים, שמציע – בשבוע שעבר היה מציע מהקואליציה, מהליכוד. לא דיבר איתי, העלה חוק בנושא תקשורת בלי לדבר איתי קודם – ביקשתי מוועדת השרים לדחות את זה בחודש. לא מעלים הצעות - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת רם בן ברק, זו הצעה שיכולה להיות משמעותית – בחודש, ואז אתה יכול לקבל מצב שבו החוק יעבור.

רם בן ברק (יש עתיד):

יש לי ניסיון רע מאוד - - -

היו"ר משה סולומון:

אבל זה לא משנה לך.

רם בן ברק (יש עתיד):

שנייה, שנייה. יש לי ניסיון רע מאוד עם הצעות דחייה של הממשלה. אני לא זוכר הצעת דחייה אחת שבסופו של דבר, באמת, אחרי הזמן שניתן, באמת - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נכון. זה לא נכון מה שאתה אומר.

היו"ר משה סולומון:

שנייה, רם.

רם בן ברק (יש עתיד):

ואני מציע שגם אם ההצעה הזאת תיפול – שיעלה את זה כהצעה ממשלתית, ואז אנחנו נתמוך בה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה רק מראה שאין לך מחויבות להצעה הזו. כי הצעה ממשלתית – כדי להגיש הצעה ממשלתית נדרשת עבודת מטה של חודשים ארוכים. ויש לך כאן הזדמנות, חבר הכנסת בן ברק, לדחות בשבועיים, בשלושה שבועות - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תעשה שלושה שבועות - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין בעיה, אני מציע גם שבועיים, זה לא משנה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - - לתמוך - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. אני - - -

היו"ר משה סולומון:

אין בעיה של הזמן, רק העניין של לדחות מההצבעה הנוכחית כרגע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני חבר ועדת השרים, יושב כאן יושב-ראש ועדת השרים, ואנחנו מסכימים להעלות את זה גם עוד שבוע, או עוד שבועיים, או עוד שלושה. אחרי שתידבר עם גורמי המקצוע הנוגעים בדבר. אם אתה לא מוכן לזה, לצערי העמדה שלנו תהיה עמדה של דחייה של הצעת החוק. לא להצביע בעדה, כמובן, אלא נגדה. אני מצר על זה. ראיתי שאתה מעוניין בכך, אבל היושב-ראש שלך אמר לך: אל תקבל את זה. ראיתי את זה, גם המצלמות ראו.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני רוצה לענות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני קצת מצר על זה שהיושב-ראש שלך מעדיף - - -

היו"ר משה סולומון:

לא, הם שוחחו על - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

- - - קורא שפתיים.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אני רק אגיד לך על מה הם דיברו, בגלל שאני יודע כבר – מי מגיב, האם היושב-ראש או המציע. זה הכול. אני יודע, כי - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא, לא, הוא אמר לו: אל תקבל את זה. הוא אמר לו: אל תקבל את זה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תן לי לענות לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין בעיה, אני אתן לך לענות. עוד לא הסתיים לי הזמן. אני רק - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

חבל שאתה אומר דברים שהם לא נכונים. חבל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה לא נכון?

רם בן ברק (יש עתיד):

מה אתה יודע מה הוא אמר לי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני שמעתי אותו. הוא אמר לך: אל תקבל את זה.

רם בן ברק (יש עתיד):

לא, לא. אתה טועה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני שמעתי את דבריו בצורה מאוד מאוד ברורה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אז תן לי לענות ותראה מה הוא אמר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתאמו גרסאות ותגידו כאן משהו אחר, אבל יאיר לפיד אמר לך קודם: אל תקבל את זה. ואני מצר על כך ששוב יאיר, באופן פופוליסטי, מעדיף לא לעשות דבר לגופו של עניין, באופן ענייני. יש כאן הצעה מאוד – אני תמכתי בה עקרונית, אני חושב שלא צריכה להיות שום בעיה בתמיכה בה, וכדאי - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

תכף תוכל לעלות ולהשיב על התנגדות הממשלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רק בשביל לקבל כותרת הערב בערוצי התבהלה, שהינה, הקואליציה התנגדה להצעת חוק כל כך חשובה – אני לא חושב שזו המוטיבציה שצריכה להיות לך, חבר הכנסת בן ברק. אני חושב שבמקרים מסומים אתה יכול להיות גם ענייני, יותר מהיושב-ראש שלך. הינה - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש לך חמש דקות להשמיץ את התקשורת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לי מספיק זמן. אני לא צריך להשמיץ את התקשורת, התקשורת היא זו שמשמיצה אותי.

אוריאל בוסו (ש"ס):

היא עושה את זה לבד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא עושה את זה לבד, בדיוק. אז אני עדיין מקווה שיושב-ראש יש עתיד יתעשת ויורה לך לקבל, יחזור בו מ"אל תקבל את זה" ויגיד לך: תקבל את זה. תבואו בהידברות עם משרד הבריאות, משרד העבודה, משרד הביטחון, ואני ערב לכך שההצעה שלך תעלה בכל ועדת שרים בהתראה של יום קודם. יושב כאן יושב-ראש ועדת השרים, והוא יסכים איתי על זה. אבל כדאי לבוא בהידברות עם גורמי המקצוע, ככה עובדים מקצוענים, ככה עובדים אנשים שאכפת להם שהצעת חוק תעבור כאן, ולא – רק הצעת חוק שמנסים לנגח בה את הקואליציה או את הממשלה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת פורר, יש לך בעיה עם ערוצי התבהלה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שלמה, אתה יודע מתי התחלתם להשתמש במונח הזה? לפני 7 באוקטובר, כשאמרו שהדרך שבה אתם מובילים את המדינה תוביל לאסון, אמרתם: ערוצי התבהלה. ישב נתניהו בריאיון ואמר: מצבנו הביטחוני מצוין. סירבתם לשמוע את האזהרות של קציני צה"ל וקיבלנו את 7 באוקטובר תחת הממשלה שלכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אותם ערוצי תבהלה עודדו את הסרבנות הארורה ועודדו את זה, כשבבוקר - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

סרבנות? אתם, יש לכם חוק סרבנות. אתה מקדם פה חוק סרבנות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשבבוקר 7 באוקטובר - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה קואליציית ההשתמטות פה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשבבוקר 7 באוקטובר, חיל האוויר, במשך שעות ארוכות, לא ידע להגיב - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה מקדם פה חוק על סרבנות ממשלה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש להגיד "חוק סרבנות" - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עודד פורר, בסדר גמור, דבריך נשמעו. תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - כשאתה מקדם חוק השתמטות בזמן מלחמה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - וערוצי התבהלה, שהם החברים שלך, עודדו את אותה סרבנות - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הזוי. שר בממשלה, מעודד השתמטות, מדבר על סרבנות. תתבייש. תתבייש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - עודדו את כל אותם מופקרים, את כל אותם מסיתים, שאמרו שביום פקודה חיל האוויר לא יתגייס, וחיל האוויר לא ישרת את מדינת ישראל ולא יגיב למתקפות נגד מדינת ישראל - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה מופקר, אתה מופקר, מסית, עבריין, שנושא באחריות, בין היתר גם על 7 באוקטובר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - וזה מה שאכן קרה. אז כן, אותם ערוצי תבהלה, זה מה שהם עשו. היה להם חלק לא קטן בכל מה שהיה בעניין הזה. לא אני עודדתי סרבנות, לא אני אמרתי לטייסים וללוחמים לרדת מכוננות, לא אני אמרתי לרדת מכוננות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה אמרת שהטייסים ילכו לעזאזל. אתה אמרת שהטייסים ילכו לעזאזל.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עודד פורר, תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא אני אמרתי לא להגיע, לא אני אמרתי לא להעיר את ראש הממשלה ולעדכן אותו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה בסדר. שר בממשלה – להגיד לטייסים ללכת לעזאזל, זה בסדר.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עודד פורר, אתה בקריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

עשו את זה החברים שלכם, שאתם מאתרגים אותם. עשו את זה - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לתמוך בחוק השתמטות בזמן מלחמה – תפדל, כל הכבוד, כל הכבוד.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עודד פורר, אתה בקריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת פורר, אתה, אתה והיושב-ראש שלך הייתם חברים בכירים בממשלת האחים המוסלמים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תתבייש לך. אתה שר בממשלה, תתבייש לך.

היו"ר משה סולומון:

עודד פורר, אתה בקריאה שנייה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - - אתה אחראי לאסון הזה. תתבייש לך. אתה תומך בחוק ההשתמטות.

היו"ר משה סולומון:

עודד פורר, אנחנו לקראת הצבעה, אתה בקריאה שנייה כבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הייתם חברים בכירים בממשלת האחים המוסלמים. אני לא יכול לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה, אתה מעודד משתמטים כל יום. אתה נציג של ש"ס בליכוד, אתה גם לא קשור לליכוד - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר משה סולומון:

עודד פורר, אתה בקריאה שלישית. נא לצאת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - - לא, אין דבר כזה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת בן ארי, להבדיל מכם, שאתם נציגי הקפלניסטים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה הנציג של ש"ס בליכוד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - אני הנציג של הליכוד ושל ש"ס ושל ג' ושל הציונות הדתית ושל השמאל. אני הנציג של כולם.

היו"ר משה סולומון:

הוא פנה - - - סליחה. לאחר מכן. לא. נא להוציא אותו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם הנציגים של הקפלניסטים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה נציג של ש"ס, מה לך ולליכוד בכלל - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - לכן, לכן אתם נראים ככה בסקרים, לכן אתם מתרסקים. כי לנו יש מחויבות למדינת ישראל - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזו מחויבות יש לך?

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. הוא צריך לצאת עכשיו. לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - לכם יש מחויבות לערוצי התבהלה, ולחברים שלכם שמבעירים מדורות באיילון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי? החברים שלנו התגייסו. החברים שלנו מתגייסים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה ההבדל בינינו. לנו יש מחויבות, לנו יש ערכים, לנו יש חזון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא, החברים שלנו נהרגים. אין להם פטור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לכם יש עוד כותרת בחדשות 12, עוד אברמוביץ', עוד דפנה ליאל, עוד רביב דרוקר. אתם עובדי כותרות ואנחנו משרתי ציבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה - - - חברים שלנו נהרגים במלחמה, לא באוהל התורה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה ההבדל בינינו. לנו יש חזון, לנו יש ערכים. לכם אין עתיד. לכן אתם נראים ככה בסקרים שלכם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תתבייש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם הייתם בממשלה הקודמת, יכולתם להעביר כל חוק שרציתם, כל גיוס, כל הגבלת כהונה, כל הקשקושים האנטי-דמוקרטיים שאתם מביאים כאן לאחרונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, יאללה, יכולתם. היה 7 באוקטובר, היה 7 באוקטובר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את כל זה יכולתם להעביר. לא עשיתם את זה כי זה לא עניין אתכם - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שר ההסתה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

די לבלבל את המוח, תביא את כל המשתמטים שלך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - כי רציתם רק להיות בשלטון. כל המטרה שלכם זה הפלת נתניהו, זה כל מה שרציתם, ולא הצלחתם. כי כשאין חזון ואין ערכים זה לא עובד, הציבור לא קונה את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, יאללה, שמענו, שמענו. הנציג של ש"ס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

וגם האנדרוגינוס החדש שלכם – איזנקוט, בנט הנוכל, מפלגת הנוכל, השרלטן ולא יודע איך לקרוא לשלישי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שר ההסתה - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

כמה רעל.

מיקי לוי (יש עתיד):

מכונת רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זאת המפלגה, זה החזון, אלה הערכים. ועם זה, באמת, אני שמח מאוד. אני מחכה לאתגר מולכם, אני מחכה לתחרות הזאת בבחירות, ואתם תראו את התוצאות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שר ההסתה - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד ישיב להתנגדות הממשלה בשם המציע. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

השר קרעי, אני הולך להפר הנחיה של עצמי לגביך שניתנה לכל אנשי יש עתיד. לכל אנשי יש עתיד ניתנה הנחיה שלי לא להגיב לך ולתת לך להמשיך לעלות הנה פעם אחרי פעם עם האובססיה הגמורה שלך לגבינו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני רוצה להסביר לך למה יש הנחיה. לא מעניין אותך למה הנחיתי אותם? אני אסביר לך. היות שאנחנו עוסקים בפוליטיקה כמקצוע, אני עושה מחקרים. והתחום שהכי מעניין – גם אותי, אגב, וגם את ראש הממשלה, ושנינו חוקרים אותו בהיקפים הרבה יותר גדולים ממה שמתפרסם בתקשורת – הוא אותם שמונה וחצי מנדטים שעזבו את הליכוד, בעיקר אחרי 7 באוקטובר, ולא חוזרים כבר הרבה זמן. ואנחנו בוחנים מה הפקטורים שמשאירים את המנדטים האלה הרחק מן הליכוד ובצד שלנו. יש די הרבה פקטורים, אבל יש פקטור שחוזר כל הזמן, באופן מעניין – יש שניים שהם לא קשורים לפה, לאנשים, אלא ברמה האנושית – זה אתה. שמונת המנדטים האלה מסתכלים עליך ומקשיבים לך ואומרים לעצמם: לזה אנחנו לא חוזרים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - ארבעה מנדטים. בשבילך יש ארבעה מנדטים בסקרים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

והיות שאנחנו יודעים מחקרית שככל שאתה תהיה יותר גבוה בפריימריז של הליכוד, מספר המנדטים של הליכוד ירד, אז אני הנחיתי אותם לא לדבר על זה יותר מדי, כי אתה עושה עבודה מאוד טובה בשבילנו. אנחנו מודים לך, תמשיך, יישר כוח.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. נא להכניס לאולם את חבר הכנסת עודד פורר. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. אנחנו ממתינים שנייה שייכנסו כולם, מי שהוצאתי אותו.

היו"ר משה סולומון:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, הודיעה חברת הכנסת חוה אתי עטייה כי היא חוזרת בה מהצעת חוק חכירה הוגנת, התשפ"ד–2024, שמספרה: פ/4337/25. תודה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, אדוני השר. הוא יכול להשיב על ההתנגדות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

- - - אז אני אשיב לו.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יאיר לפיד שוב מפחד מהאמת, ושוב הולך ליושב-ראש, מנסה למנוע ממני להשיב לו. אז, יאיר, בהצלחה עם ארבעת המנדטים בסקרים. השמונה האלה לא עוברים אליך כל כך, וזאת הזדמנות מצוינת - -

היו"ר משה סולומון:

טעיתי. אני טעיתי, נתתי לו להשיב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - לקחת את ההנחיה שאתה מפר ולהציג אותה בלפיד הלילי. תודה.

קריאה:

רד, רד.

היו"ר משה סולומון:

תודה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל טיפול במי שנפצע בעת שירותו הצבאי, שירותו בכוחות הביטחון או בפגיעת איבה), התשפ"ד–2024. ההצבעה הזאת תהיה שמית. אנא קראי בשמות חברי הכנסת להצבעה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

אנא שמרו על שקט במליאה כדי שנוכל לנהל את ההצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

אנא קראי שוב בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם באולם חברי כנסת שטרם הצביעו? האם ישנם באולם חברי כנסת שטרם הצביעו? אם כך, תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 35 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל טיפול במי שנפצע בעת שירותו הצבאי, שירותו בכוחות הביטחון או בפגיעת איבה), התשפ"ד–2024, לא אושרה ותוסר מסדר-היום. חבר הכנסת עודד פורר, ביקש הודעה אישית. בבקשה, לרשותך חמש דקות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. שיא השיאים של החוצפה והסילוף זה שעולה לפה שר, שבין היתר נושא באחריות המיניסטריאלית לאירועים הקשים ביותר שאירעו במדינת ישראל, לטבח הגדול ביותר שקרה כאן מאז השואה – תחת כהונתה של הממשלה שאתה חבר בה, השר קרעי, נכבשו יישובים במדינת ישראל, נטבחו, נשרפו חיים, נאנסו, נחטפו אזרחי ישראל תמימים ממיטותיהם. זה קרה תחת המשמרת שלכם. ואז אתה עולה לפה ומדבר על התבהלה. קראתם לערוצים ערוצי התבהלה כשהם הזהירו לאן אתם מדרדרים את מדינת ישראל לפני אוקטובר 2023.

שר התקשורת שלמה קרעי:

עודדו סרבנות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה, שעמדת כאן ואמרת: שהטייסים ילכו לעזאזל, אתה מדבר על הסרבנות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרתי שהסרבנות - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה שיא השיאים של הסילוף מפיו של שר בממשלה, שבזמן מלחמה מקדמת חוק השתמטות, כשהרמטכ"ל כותב לשר הביטחון: אני זקוק לעוד חיילים. אתה מקדם חוק השתמטות ומגן עליו בשעה הזאת, זה שיא השיאים של הסילוף. עכשיו, אני חייב לומר, השר קרעי מורגל לעלות לכאן ולזרוק ערימות של מילים נוראיות, עם קצף שיוצא מפיו בצורה גועלית כלפי חברי כנסת וכלפי ציבור. אמרתי, איל אני אענה להשמצות האלו שלו הבאות והולכות שוב ושוב. אני חושב שדווקא אולי תקשיב למילה, אני חושב שכדאי באופן כללי שתעיין קצת גם בכתבים של אלתרמן. לחלק מהשיר שכתב נתן אלתרמן ב-1943.

מיקי לוי (יש עתיד):

תבקש האזנה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אין שום סיכוי להאזנה, גם כשהוא מאזין זה נכנס מצד אחד ויוצא מצד שני. נתן אלתרמן כתב ב-1943 על תחרות לניסיון בין החירויות ועל התחרות הזאת בין החירויות. בסוף הוא מדבר על הזירה הזאת, אחרי שחופש הדיבור, החופש ממחסור וחופש הדת מתחרים ביניהם, מגיע – "ובמרכז הזירה", השר קרעי, "התייצב הסילוף. / ויקרא: לי הכתר, אני האלוף. / הסילוף זה טיבו! הוא מצניע פנים, / הוא מתחיל בריצה / למרחקים קטנים! / הוא מתחיל בתחרות ניסיון, קו לקו, / אבל בה מאמן הוא את כוח רגליו... / ולכן אם ירשה העולם לו לרוץ, / הוא יכול, החיגר הלזה והגוץ / לעבור כל תקוות לאומים, כל חלום, / להגיע ראשון אל מטרות השלום! / הנותנים לו לגשת לשדה התחרות,/ מנחילים למפרע תבוסה לחירות"; "על אדמת האדם השסועה ומשוועת / אסור להרשות לו לצעוד אפילו צעד". אתה, השר קרעי, אמן הסילוף - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אלתרמן - - - הוא כתב את זה על הגרמנים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - בממשלה שתחתיה אירע הטבח הגדול ביותר, שהבטיחה לנו ניצחון מוחלט - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אתה לא - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - והיום מכניסה לרצועת עזה חזרה את קטר, מוסיפה להם את הטורקים, עם הרשות הפלסטינית, כשעדיין אחרי כל הדם הזה ששילמנו, אחרי כל הדם הזה ששילמו חיילי צה"ל - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אתה מחלל - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - עדיין החמאס שולט ברצועת עזה. ואתם תספרו לנו על היד הקשה ביד אחת - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשהחמאס - - - מזוודות של כסף.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - כשמהיד השנייה תכניסו למעלה מ-4,000 משאיות של דלק, של רדבול ושל סיגריות למחבלי החמאס, ותספרו לנו איזו ממשלת ימין אתם. בדיוק כמו שראש הממשלה שלכם הצליח לשכנע אתכם שהוא התנגד להתנתקות, למרות שהוא הצביע שלוש פעמים כאן בכנסת – כולל בקריאה השלישית – בעד תוכנית ההתנתקות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – טיפול נפשי וזוגי לבני משפחות משרתי המילואים) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת מיכאל ביטון.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל ביטון להציג את הצעת החוק שלו, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רק שייזכר בפרוטוקול שמילותיו האלמותיות של נתן אלתרמן הוקדשו לגרמניה, ולהצעתה השערורייתית באותה עת לשלום.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

באמת, תלמדו היסטוריה קצת, תקשרו את המילים הגדולות של נתן אלתרמן.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם כל הכבוד, אנחנו לא גרמניה. מה זה?

היו"ר משה סולומון:

תודה, חברת הכנסת טלי, תודה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני הכול אנחנו זוכרים שלא הבאנו את מגן הלאומים, את הלוחם הדגול וגיבור ישראל רן גואילי. לא הבאנו אותו הביתה לקבר ישראל. אנחנו צריכים כל יום לומר את זה, לזכור את זה ולפעול להשלים את המשימה הקדושה הזאת. אני מביא לפניכם הצעת חוק פשוטה: משפחות משרתי המילואים במלחמה חוות משבר קשה בבית. היעדרות של אבא או אימא חצי שנה, שנה, שנתיים; קשיים תפקודיים של הילדים; קשיים של בני הזוג. יש עלייה אדירה של גירושים במלחמה, ועלייה אדירה של משברים נפשיים בקרב בני משפחה, ביחסים בין בני זוג. הצעת החוק שלי כל כך פשוטה: מה היא אומרת? כל בן זוג וילד של משרת מילואים יהיה זכאי לסיוע במימון נפשי בסכום צנוע, של 1,200 לחודש. חישבנו את זה שלושה טיפולים במחיר זול של 300–400 שקל. רק לשנה הראשונה. כך גם משרת מילואים ובן זוגו או בת זוגו יזכו לסיוע לקבל טיפול נפשי בשנה הראשונה, וההחזרים יינתנו בעזרת קבלות. רק לשנה הראשונה מהשחרור מהמילואים. ומה התשובה של ועדת השרים?

היו"ר משה סולומון:

לא היה דבר כזה? יש - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יש דבר כזה, לא סדור ולא אוטומטי. עד שיאשרו לאיש מילואים לקבל טיפול או סיוע נפשי או מטפל בבעלי חיים או ביבליותרפיה או איזה משהו שהוא רוצה לעשות לנפש – יש לו קצת כסף שהוא מקבל לנופש, הוא ואשתו, משהו שהוא יכול לעשות. 3,000 שקל, משהו כזה. אבל בן אדם רוצה שנה לטפל בעצמו או בילדים שלו; או שאשתו, או שהם כזוג רוצים ללכת – עברנו טרגדיה, עברנו שנתיים, ראית דברים קשים, חזרת הביתה אחרת. אתה לא הלום קרב, אבל אתה נסער. בוא נעבוד על הזוגיות, בוא נלך למטפל זוגי. ועדת השרים לחקיקה דוחה את זה בארבעה חודשים. אם היא הייתה אומרת לי אני צריכה שבועיים, חודש, לדון עם שר הביטחון, דבר אלמנטרי כזה – מה אנחנו מבקשים? אנחנו מבקשים מאנשי המילואים הכול, מה עוד נבקש מהם? לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של מדינת ישראל. אתה, אדוני, סולומון, אתה אח שלי. גם פה אתה אח שלי, גם במלחמה אתה אח שלי וגם כמג"ד אתה אח שלי. אתה סגן אלוף, אני רב סרן. אתם גם אחים שלי.

דן אילוז (הליכוד):

אני ככה-ככה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אם היו סופרים את הימים שלי בחניתה שעשיתי במילואים - -

משה סעדה (הליכוד):

אין עליך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - כבר הייתי סגן אלוף. אבל זה לא חשוב.

היו"ר משה סולומון:

אני אדאג לתת לך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני נלחם עכשיו להתגייס לאוגדת המילואים האזורית המרחבית שנפרשה ביישובים, להגן מתוך היישובים.

משה סעדה (הליכוד):

איפה?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בכל המדינה.

היו"ר משה סולומון:

חשוב מאוד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אוגדה חדשה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת מיכאל ביטון עשה חמש"ושים בכל מיני בסיסים, כדי להחליף לוחמים.

משה סעדה (הליכוד):

אין על האיש הזה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עכשיו, סעדה, מה ביקשתי? תנו למשפחה סל של 1,000 שקל בחודש – שזה כלום – לטיפולים נפשיים אוטומטי.

משה סעדה (הליכוד):

אני נוגע בדבר, זה נותן לילדים שלי, יש לי אינטרס אפילו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אתה גם עשית שדולת המילואים. אני גם נוגע בדבר. גם ביתי עכשיו עומדת להשתחרר, אמרו לה: את לא משתחררת.

היו"ר משה סולומון:

כל - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היא קצינה באמ"ן, אתה יודע את זה.

משה סעדה (הליכוד):

מכיר אותה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

וגם בני שהיה בסיירת גולני, והבן השני עכשיו בסיירת גולני.

משה סעדה (הליכוד):

להצדיע לו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

והבת השלישית באמ"ן טכנולוגי, והבעלים ובני הזוג שלהן במילואים 200 ימים. הנכדה שלי, בעזרת השם, תבוא לבקר אותי היום בכנסת. אבא שלה היה 200 ימי מילואים, היא בת שנה וחצי, אני לא יודע כמה ימים היא ראתה אותו. אולי שליש מהחיים שלה היא פגשה את אבא שלה. מה אנחנו מבקשים? מי ישיב לי על הדבר הזה? השר קרעי, אתה משיב בשם הממשלה? אתה ישבת בוועדת השרים. יש מצב שאתה אומר לי: מיכאל, אני אתן לך תשובה עוד שבועיים, שלושה שבועות, ולא נצביע עכשיו? ויעשו דיון מהיר על הדבר הזה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אענה לך תשובה, ואתה תחליט אם אתה רוצה ללכת - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני בעד כל תשובה מהותית שתיתן לי. אבל אני רוצה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

את התשובה של שר הביטחון.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, אני יודע, אני עובד מול שר הביטחון. והבאתי חוק לנכי צה"ל שעבר השבוע, והבאנו את יום ההוקרה שעבר.

קריאה:

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה – גם אם אני הצגתי אותו וסיימתי את הצגת החוק – לסכם שניקח שלושה שבועות לנסות להביא אותו לפה לטרומית. שעוד יהיה זמן בשבילם להיערך – תקציב המדינה, ההשלכות של זה. אבל אוטומטיות של משפחה המטפלת בעצמה בשנה הראשונה. אוטומטיות של הדבר הזה, בפשטות, ביעילות. אם היו אומרים לי – מיכאל, דחה לשלושה שבועות עד חודש בוועדת השרים, הייתי אומר: הגיוני. אתה לא יכול להפיל חוק, יש לו השלכות תקציביות – היגיון. אבל להגיד לי ארבעה חודשים זה להגיד לי פיזור הכנסת, ולא מתאים. זו תשובה לא מתאימה על חוק של אנשי מילואים. השבוע עם צבי סוכות הבאתי חוק של אנשי מילואים, חוק שני, מתקן. עם טייב הבאתי חוק להגן על סטודנטים במילואים. עם סוכות הבאתי חוק מתקן שלא ידיחו אותם מתוכנית הלימודים שלהם, ועכשיו נביא עם סוכות חוק שגם סדירים באוניברסיטה וגם אנשי קבע באוניברסיטה – יישמרו זכויותיהם. זה נפל, כי חשבנו רק על אנשי מילואים, ולא חשבנו על סדירים שלומדים באוניברסיטה במלחמה ולא חשבנו על אנשי קבע. אנחנו יודעים להביא חוקים לאנשי מילואים ביחד, לכן הופתעתי על התשובה הזאת. אני לא רוצה להאריך, אשמח לתשובה טובה. ואם אפשר לסכם על שלושה שבועות, זה יהיה טוב.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בני הזוג והילדים. בן או בת זוג של איש מילואים וילדיו בשנה הראשונה.

היו"ר משה סולומון:

עליזה, תוכלי אחר כך בפרטי לדבר איתו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה, אני מבסוט עלייך עליזה. לא אמרת לי לקצר, לא לרדת, שאלת שאלה עניינית.

היו"ר משה סולומון:

היא אומנם בתפקיד משמעותי מאוד, אבל היא לא חברת כנסת. תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל מדי פעם היא במשפחה גם.

היו"ר משה סולומון:

כמו תמיד. היא הכי ותיקה פה. תודה רבה. אני מזמין את השר שלמה קרעי, שר התקשורת, להשיב בשם הממשלה לאחר התייעצות. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ביטון, אני מקריא לך את תשובתו של שר הביטחון, ואז נדבר על מה תהיה עמדתך בנושא. חבר הכנסת ביטון מבקש לתקן את חוק שירות המילואים כך שתעוגן בו, על דרך של הוראת שעה לתקופת המלחמה, זכאותם של בני זוג וילדים של חיילי מילואים שנקראו בצו 8 לטיפולים נפשיים. אין חולק כי ישנה חשיבות רבה בתמיכה, הוקרה, סיוע ושמירה על זכויותיהם של משרתי המילואים ובני משפחותיהם. ממשלת ישראל, ובפרט משרד הביטחון, פועלים להרחבת הסיוע והתמיכה באוכלוסייה זו. בהקשר זה חשוב לציין כי ביום 18 בינואר התקיימה ישיבת ועדת השרים למילואים בראשות שר הביטחון, אשר אישרה את עקרונות מתווה התגמול והוקרת מערך המילואים לשנת 2026 – לפני שלושה ימים. עקרונות אלו יהוו בסיס להחלטת ממשלה בנושא, שתובא לאישור הממשלה בקרוב. כבר היום, הנושא שבעניינו עוסקת הצעת החוק מוסדר במסגרת החלטות ממשלה שהתקבלו בנושא הוקרה, סיוע ותגמול לחיילי מילואים המשרתים במלחמה. בהתאם, ניתנת למשרת המילואים ולבני משפחתו זכאות לטיפולים נפשיים בהתאם לקריטריונים שנקבעו, הקשורים באופי ובמשך השירות של משרת המילואים. בנוסף, חייל מילואים שנפצע תוך ועקב שירותו זכאי להכרה באגף השיקום ובכלל זה לטיפול נפשי לו ולבני משפחתו. הצעת החוק עלתה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, ולאור האמור ובשים לב להמשך עבודת הממשלה הנוגעת לסיוע נוסף לחיילי המילואים ולבני משפחותיהם, הוחלט לדחות את הדיון בהצעה למועד מאוחר יותר. משנושא זה לא נדון לגופו ולא עלה להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה, לא ניתן לתמוך בקידום הצעת החוק. לפיכך, אני מציע כי מליאת הכנסת תסיר את ההצעה מסדר-יומה. זאת תשובת שר הביטחון. כמו ששמעת, חבר הכנסת ביטון, יכול להיות שמה שאתה מביא כאן בעצם כבר קיים, ולכן ועדת השרים, מכיוון שלא קיבלנו את עמדת משרד הביטחון שהיא תומכת, אלא להפך: היא אומרת שלא נדרשת ההצעה, לכן אנחנו לא יכולים לתמוך בה. אבל אם תרצה להמשיך לשבת ולהתדיין, להבדיל מחברך, חבר הכנסת בן ברק, שהעדיף להכניס אצבע בעין בפקודתו של הדיקטטור שלו, יאיר לפיד - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

די. די כבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - אם אתה רוצה לנסות להידבר שוב מחדש עם שר הביטחון, זה יעלה לוועדת השרים. אני מתחייב להעלות את זה עוד שבועיים, עוד שלושה שבועות, כשתגיע להסכמה עם שר הביטחון, זה יעלה מייד לוועדת השרים, וכמובן נשמח לתמוך בהצעה חשובה כזאת.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אפשר להביא את זה עוד שלושה שבועות - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין שום בעיה. להביא לוועדת שרים שוב פעם לדיון.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ההצעה תעלה בעוד שלושה שבועות שוב.

היו"ר משה סולומון:

אז זה אומר שאנחנו לא מצביעים כעת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן.

היו"ר משה סולומון:

דוחים את זה?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אם אנחנו דוחים את זה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם אתה מוריד את זה, מנסה להידבר עם שר הביטחון - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בעוד שלושה שבועות - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עוד שלושה שבועות, ונביא את זה שוב למליאה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - נעלה את זה לדיון בוועדת השרים ונביא את זה שוב למליאה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני יושב-ראש הקואליציה.

אופיר כץ (הליכוד):

אבל אתה אחראי לדבר איתו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני אדבר איתו, אבל הסיכום הוא הסיכום שבהתנהלות זה בא למליאה עוד שלושה שבועות.

אופיר כץ (הליכוד):

- - - ועדת שרים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ועדת שרים ואז למליאה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת ביטון, תחשוב בינתיים. יש לי עוד כמה דקות להשיב כאן, יש לי איזה חוב קטן לחבר הכנסת לפיד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני אדבר אחר כך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין שום בעיה. חבר הכנסת לפיד, אני מבין את המצוקה שלך. ארבעה מנדטים, קפיצה בחבל של אחוז החסימה, כשאתה פעם למעלה ופעם למטה, זה דבר שמאוד מטריד, כולנו מבינים את זה. לכן אתה פתאום מוכן ללכת לאנדרוגינוס עם האח הקודם שלך ועם אחרים, כשבעבר סירבת, אתה מבין את המצב הקשה שלך. אבל, אני רוצה לומר לך, מי שאשם במצב הקשה שלך זה רק אתה. בפרשת השבוע, פרשת וארא, קראנו על מכות מצרים. קראנו שם על מכת דם, מכת צפרדע, מכת כינים, ושמענו אותך צועק גם בכיכרות: אנחנו הרוב. אתם ערב רב של אנשים, חסרי אידיאולוגיה, חסרי תרבות, נטולי עמוד שדרה, אפס ערכים, ותרבות דיון של לול תרנגולות, לא פחות מזה, ואני כאן מעליב את התרנגולות. ואני רוצה לומר לך, חבר הכנסת לפיד - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תענו - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

כל כך הזוי - - - חתיכת אפס גמור.

קריאות:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - - להלבין פנים הוא לא שמע - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - פרצופם כפרצופך. התנהגותם הברברית כהתנהגותך. אתם אלו שגרמתם לעצמכם שהמניות שלכם צנחו בלמעלה מ-80% בסקרים. תמשיכו ככה, תמשיכו לרקוד על שולחנות, תמשיכו להשתולל במליאה, תמשיכו להבעיר מדורות, תמשיכו לצעוק: אנחנו הרוב, מכות מצרים, תמשיכו לעשות את כל זה. אתם עושים לנו עבודה מצוינת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - - יום אחד - - - השר קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ובוא אני אגיד לך מכאן, חבר הכנסת לפיד: אתה דיברת על שמונה מנדטים של הליכוד שלדעתך מתנדנדים, אז בוא אני אגלה לך סוד. דווקא ארבעה מנדטים מהגוש שאתה עומד בראשו הם לדעתי אלו שמתנדנדים ויעברו בבחירות הקרובות לגוש הימין. אתה תגלה בבחירות הקרובות שאם הייתם בשוק למול 64 מנדטים שהקואליציה, שגוש הימין הביא, אתה תגלה שהגוש הזה צמח בקצב עליית המדד, בקצב הגידול הטבעי המתנדנדים שלכם כבר לא רוצים אתכם, והגוש שלנו יצמח ל-68 מנדטים. בוא נדבר בעוד מספר חודשים אחרי הבחירות, ואני לא יודע אם תהיה כאן או שלא תהיה כאן, זה תלוי באיזה רגע החבל של אחוז החסימה יהיה, מעליך או מתחתיך. אבל גם אם נגיד שהחבל של אחוז החסימה יהיה מתחתיך, עדיין אתה תעלה לפה ותגיד: ואללה, קרעי צדק, 68 מנדטים לגוש הימין. כנראה, באמת שתרבות הדיון שלנו, כנראה באמת תרבות אנשים חטאים, תרבות קלוקלת, תרבות דיון של לול תרנגולות – זה הדבר שבאמת הביא אתכם לעברי פי פחת, זה הדבר שבאמת הוריד אתכם לדיוטה התחתונה. וצודק ראש הממשלה נתניהו שעומד כאן והבין כבר את השיטה. אתה בוחר את האנשים הקרובים אליך לפי הברבריות שלהם, לפי הצרחות שלהם במליאה, לפי הקצב שבו מוציאים אותם מהמליאה. דיוטה תחתונה כזאת לא הייתה מעולם בכנסת. הבאת לכאן אנשים שפרצופם כפרצופך, שהם זועקים: אנחנו הרוב, כי אתם באמת ערב רב של בני אדם, שערכים, אידיאולוגיה, תרבות – לא מעניין אתכם כלום. ולא סתם ירדתם לארבעה מנדטים בסקרים, לא סתם, לא סתם. והדבר הזה יבוא לידי ביטוי גם בבחירות בפועל ולא רק בסקרים, כי הם מבינים היטב שמי שנטול חזון, נטול ערכים, לא מסוגל לקדם דבר אחד לטובת עם ישראל – דבר אחד. היית שר האוצר, היית ראש ממשלה, ממשלת מעבר כזו, היית ראש ממשלה חלופי או איך שלא קראו לזה יחד עם בנט, הנוכל החבר שלך, ודבר אחד טוב לא עשיתם למדינת ישראל חוץ מלהחזיר שטחים ימיים ולתת זיכיון לחפירות גז לחיזבאללה, לאויבי ישראל, בלי שירו עליך אפילו כדור אחד. אז תודה לאל שגם בממשלה הזו אתם לא כאן, ואנחנו לא צריכים להתייעץ עם מועצת השורא איך לתקוף ואיך לא לתקוף את אויבינו, ותודה לאל מראש שאתם גם לא תהיו כאן בעמדות כוח בממשלה הבאה, כי אתם מתרסקים, אתם מידרדרים, ואתם היחידים שאשמים במצב שלכם. ביי, לפיד, לך לשלום.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תתפלל טוב ביום שישי בבית כנסת - - -

היו"ר משה סולומון:

רק נאמר לגופה של ההצעה – לפני ההכרזה. נעשה אחרי זה הכרזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אלוהים לא יסלח לך.

קריאה:

הסכימו לדחות, ההצבעה במועד אחר.

היו"ר משה סולומון:

שנייה. חבר הכנסת מיכאל ביטון, אתה מקבל את הצעת השר שבה אנחנו דוחים את מועד ההצבעה למועד אחר?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן.

היו"ר משה סולומון:

כלומר, אנחנו נדחה, תעשה את זה בתיאום.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה להגיד כמה מילים.

קריאה:

אז בפעם הבאה לא תוכל לעלות עוד פעם. זה אומר שבפעם הבאה לא תוכל לעלות לפני ההצבעה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא נורא - - -

היו"ר משה סולומון:

אוקיי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מיכאל, אתה רק יכול להגיד לו שלא נעים איך שהוא מדבר ליד ילדים, לא נעים. עולה שר, רק משמיץ, מקלל - - - בושה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני מודה לכם, גם ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, גם לשר קרעי, שדיבר בשם שר הביטחון, על הגמשת העמדה והחזרת הנושא לסדר-היום של המליאה בעוד שלושה שבועות. אנחנו נעשה עבודה מול משרד הביטחון וננסה להגיע להסכמה ולאישור החוק הזה בקריאה טרומית. באשר לדברים, השר קרעי, כאילו אין צורך בחוק. לא, אני לא רואה אחד שמביא חוקים שאין בהם צורך. מה מיוחד בחוק הזה? מה מיוחד בחוק הזה, ביחס לכל הסלים שניתנים? לפעמים הם אומרים לחייל מילואים: השתחררת? קח 3,000 שקל, לך לבית מלון, קח כמה טיפולים. משהו כזה. רק אתה לא יכול להשתמש בזה לילד שלך, אתה לא יכול אחרי שנה ארוכה לעשות את זה, וזה לא מספיק – טיפול נפשי זה בערך 1,200 שקל בחודש, 300 שקל למפגש. ואנחנו אומרים לו: קח שנה טיפול – או אתה, או בת זוגך, או טיפול זוגי, או ילד שחווה משבר – המדינה לא שוכחת אתכם בשנה אחרי ימי המילואים. וכתוב גם סך ימי מילואים משמעותי שצריך לעשות. אני מאמין שהשר כץ, ליבו לדבר. אני אפעל מולו ומול אנשיו, בתקווה לאשר את החוק הזה בקריאה הטרומית. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כך, אנחנו דוחים את ההצבעה למועד אחר.

היו"ר משה סולומון:

כעת, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מה קורה, אדוני - - - עומד כאן שר ומשמיץ ומשמיץ ואתה אומר לי לא – והבנו אותך.

היו"ר משה סולומון:

אני אסביר. אני אסביר, אני אסביר, חבר הכנסת מיקי, אני אסביר עוד רגע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואתה עומד ולא משמיץ, מיקי.

מיקי לוי (יש עתיד):

סתום את הפה, חתיכת כלומניק, אפס. סתום את הפה כבר - - -

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה עולה - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

סתום את הפה, אידיוט גמור. שתוק. עלוב.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

- - הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 40) (הצגת מידע ללקוח על אודות פעילותו הפיננסית), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת יעקב אשר, ואליד אלהואשלה ומשה גפני; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 36) (חשבונות ללא תנועה), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת חוה אתי עטייה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, הדברים שאמר השר קרעי, לא משנה כרגע מה תוכנם – עמד כאן, שנייה, עמד כאן חבר הכנסת לפיד ואמר דברים גם על סיעת הליכוד. כן, אני לא מדבר כרגע על אופן אמירת הדברים. זה עניין אחר, בסדר? אני כרגע מדבר על זה שחבר הכנסת לפיד דיבר על סיעת הליכוד עם הסקרים, והשיב על כך השר קרעי, ולכן אני לא נותן עמדה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא לא השיב, הוא קילל.

היו"ר משה סולומון:

לא משנה. אני כרגע אמרתי. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא קילל, זה איש עלוב. כל האמירות האלה – היית צריך להפסיק אותו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

נגד סיעה שלמה. אדם עלוב, לא ראוי.

היו"ר משה סולומון:

אדוני, אתה ישבת פה במקומי - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

סיעה שעוד מעט לא תהיה פה.

מיקי לוי (יש עתיד):

סתום את הפה, אתה כלומניק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

סיעה שעוד מעט לא תהיה פה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הכול יתחשבן איתך. תמתין, תמתין. חתיכת עלוב נפש.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אנחנו מקדמים בברכה את משלחת הפרלמנטרים מצפון מקדוניה. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, ברוכים הבאים ותודה רבה. נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (איסור טיפול רפואי באסירים ביטחוניים בבתי חולים ציבוריים), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי להציג את הצעת החוק. בבקשה. עד שיוליה מתחילה, אני מקדם בברכה גם את חניכי המכינה הקדם-צבאית גב"ע. ברוכים הבאים, כל הכבוד, הצלחה גדולה ובהצלחה גם בשירות הצבאי אחר כך. תודה לכם.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מחפשת עם פנסים, איפה השר בן גביר? הוא כנראה נבהל מאירועי אתמול, והיום ברח. זה דפוס ההתנהגות. לבוא, לעשות הצגה: תחזיקו אותי, תחזיקו – אבל כשצריך לבוא ולתת תשובות לדברים האמיתיים, איפה איתמר? איפה החמוד הזה? אינו. טוב, בסדר, ותכף תבינו למה הוא לא פה. כי יש הבדל בין לעשות לייקים וטיקטוקים ולבוא לאיזשהו מקום עם הגדוד של המשטרה, לבין להגיע לכנסת ולתת תשובות לחקיקה אמיתית, לבעיות האמיתיות שאנחנו צריכים להתמודד איתן. אז זה כל הסיפור. זה כל הסיפור. אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת החוק שלי – איסור טיפול רפואי באסירים ביטחוניים בבתי חולים ציבוריים. התופעה הזאת – אחרי 7 באוקטובר אנחנו ראינו את זה ביתר שאת, כאשר מיטה ליד מיטה, באותה מחלקה, יש מחבל מתועב שרצח ולידו חיילים שלנו ואזרחים שלנו. ואותם מחבלים מקבלים את הטיפול המצוין של מערכת הבריאות הציבורית שלנו, על חשבון משלם המיסים הישראלי, חדר ליד חדר, מול אותו בן אדם שלפני חמש דקות הוא ניסה לרצוח. זו מציאות מחרידה. זה נוגע בקישקע, זה כואב. אני מקבלת פניות מאזרחים, ממשפחות, שזועקים וצועקים: איך זה יכול להיות? הצוותים הרפואיים במערכת הבריאות הציבורית נאלצים לטפל באותם מחבלים. היו מקרים שהלב נשבר, כאשר אחות הייתה צריכה לתת טיפול למחבל, והמשפחה של האחיין שלה נפגעה ב-7 באוקטובר. המחבלים זוכים לפעמים לטיפול יותר טוב מאזרחי ישראל. מספיק שהמחבל בבית הכלא יתלונן שכואב לו הראש – כולם נבהלים והוא מקבל CT בלי תור. היום אזרח ישראלי צריך לחכות חודשים ל-MRI או ל-CT. מחבלים – הם אצלנו בעדיפות ראשונה. אני התחלתי את הנושא הזה כבר מזמן. הגשתי והצגתי פה הצעת חוק כדי להגביל את זכויות החולים. זאת אומרת, כדי שהמחבלים יקבלו, אם כבר יקבלו, רק טיפול מציל חיים. כדי לא לפרוס את הטיפולים האלה. הדוגמה הבולטת – סנוואר. סנוואר היה חולה, היה לו סרטן במוח. מערכת הבריאות הישראלית הציבורית דאגה לו יופי יופי. לא רק שהוא נהיה בריא, הוא גם עמד על הרגליים וטבח בנו אחר כך. יש לזה עדויות. אז את הדבר הזה צריך לסיים. זה בדיוק ההבדל בין הדיבורים, בין התנינים, בין כל ההצגות, בין כן פיתות לא פיתות, לבין המעשים. אז, כשהצגת את הצעת החוק הזו, במאי 2025, משרד הבריאות התנגד. ומה אמר השר בוסו פה על הדוכן? שהם בודקים את הנושא ומנסים להדק יותר את הקריטריונים לגבי מה זה טיפול שמוגדר מציל חיים. במאי 2025, כמעט שנה. מה קרה מאז? לא קרה כלום. כרגיל, הכול בסדר. לצפות שמשהו יקרה – אם זה לא תקשורתי ואם זה לא צהוב והוא לא נוגע לשלטון – כנראה שאני נאיבית. אבל, באמת, הכנסת עשתה פה עבודה מצוינת. שלושה דיונים בוועדה לביטחון לאומי. שלושה דיונים. בועז ביסמוט ניהל את הדיון, פוגל ניהל את הדיונים. התמונה מחרידה. יש לנו יותר מ-10,000 מחבלים אסירים ביטחוניים בכלא. 10,000. רוצים או לא רוצים – הם חולים, הם צריכים טיפול. מה קורה עכשיו? מביאים אותם לבתי החולים הציבוריים. כל יושבי הראש של הוועדה הסכימו איתי שהמצב הזה הוא בלתי נורמלי. זה פוגע במערכת הבריאות הציבורית; זה פוגע ברגשות הציבור; זה עומס מטורף על שב"ס, כי על כל מחבל צריך להצמיד שלושה מאבטחים. זה פשוט לא נורמלי, זה לא אמור לעבוד ככה. אז עשיתי שלושה דיונים בוועדה; הזמנתי מחקר בממ"מ, מה קורה בעולם. בעולם אין להם כזאת כמות של מחבלים, אבל יש להם גם ביטחוניים. העולם הפנים, העולם למד, העולם מתנהג אחרת, ברוב המדינות הטיפול ניתן במערכת של שב"ס. ככה הם נוהגים, הם ממש מביאים עד למינימום את ההוצאה של מחבלים מבתי כלא, ומנסים במקסימום לטפל בהם, אם צריך, בתוך כותלי בתי הכלא. כדי לא להעמיס על המערכת הציבורית, כדי שלא יהיו קשיי אבטחה. מה אצלנו? דיבורים. אצלנו ממשלת ימין ימין, שנלחמת בטרור, שהיא עושה הצגות חדשות לבקרים, משחררת מחבלים לחופשי. אבל כשצריך לטפל באמת – הממשלה מתנגדת. אז החוק נפל לפני שנה כמעט. לא רציתם את זה. שלושה דיונים בוועדה של הכנסת עם מסקנות ברורות שהמצב לא תקין – אפילו יש לי פה ציטוטים של יו"ר הוועדה, צביקה פוגל, שפונה לראש הממשלה ומבקש מראש הממשלה להתערב ולתכלל את האירוע הזה, כדי שהמל"ל ייכנס לאירוע, שהמשרדים יתחילו לדבר בינם ובין עצמם. להמחשה עד כמה המצב חמור, בדיון האחרון שאלתי את שב"ס: כמה מחבלים בשנה אתם מוציאים מבית כלא לצורך טיפול רפואי בבתי חולים? התשובה: לא יודעים, לא יודעים. שב"ס לא יודע. יש לי פרוטוקול, זה לא המצאה, כל אחד יכול לקרוא. הם לא יודעים, כי הם אף פעם לא נדרשו לזה, זה כאילו בשגרה, זה ברגיל, לכולם נוח. שאלתי את שב"ס: איזה טיפולים מחבלים מקבלים בתוך בתי החולים? אם זה טיפולים שהם בכמויות, אז אפשר להכניס את זה לתוך השב"ס. התשובה: לא יודעים. שאלתי כמה זה עולה, כי על כל מחבל שיוצא מבית כלא לבית חולים בסוף משלמים. זה עובד כמו קופת חולים, בדיוק אותו דבר. התשובה: לא יודעים. אז לא יודעים כמה, לא יודעים מה, ולא יודעים כמה זה עולה. אז, חבר'ה, מדינה מתוקנת שבאמת רוצה לדאוג לציבור, לשלום הציבור, לרגשות הציבור, להפריד את הסיכון הביטחוני הזה מהמערכות הציבוריות שלנו, לא יכולה ולא אמורה להתנהל בצורה כזאת. אבל זה כנראה באמת קשה, כי צריך לעשות משהו. צריך להפעיל סמכות, צריך להפעיל שיקול דעת, צריך לפעול, צריך לקבל החלטות. זה לא להצטלם עם תמונה צהובה, זה לעשות. אז לזה לא מסוגלים. ההתנהלות הזאת של ממשלת ישראל ושל השר לביטחון לאומי, שהשב"ס באחריותו, זו התנהלות חסרת אחריות, רשלנית, ופשוט אפילו גובלת חוסר יכולת תפקודית לחלוטין. 10,000 אסירים ביטחוניים, סיכון ביטחוני מטורף, כואב ברמה רגשית לכל הציבור הישראלי, אף אחד מאיתנו לא ירצה למצוא את עצמו בבית חולים כשעל ידו מחבל לכל דבר ועניין. אז הצעת החוק מבקשת דבר מאוד ברור ופשוט, שכל המחבלים והאסירים הביטחוניים יקבלו טיפול אך ורק במערכת שב"ס, אלא אם כן – וזה אלא אם כן חשוב מאוד – נציב שב"ס יחליט אחרת. זו בדיוק האחריות, וזה מה שהם לא רוצים. נוח כל פעם להגיד: לא יודעים, לא חשבנו, ועדת מטה. אבל ברגע שנציב שב"ס הוא זה שיצטרך לתת תשובה ולקבל החלטה לגבי כל אחד ואחד, כנראה כן יצטרכו לעשות דיווח ולעשות שיקול דעת. אז במקום לעבוד, דוחים את הצעת החוק הזו. עצוב מאוד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. השר שלמה קרעי ישיב בשם הממשלה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת מלינובסקי, אני מקריא לך את תגובתו של השר לביטחון לאומי חברי חבר הכנסת איתמר בן גביר. לפני שאשיב להצעה, אני חייב לומר כמה מילים על מה שקרה אתמול. היה קשה לך לראות אותי לצד משטרת ישראל פועלים ומביאים משילות גם מול אונר"א ומיישמים את החלטת הכנסת. בחרת לנסות לריב על קרדיט ולטעון שמדובר בחוק שלך ושאת הובלת את כל התהליך. אז לא ממש. למען הדיוק, לאחר שבשנת 2024 עבר החוק של אונר"א, הסתבר שנעשתה עבודה לא כל כך טובה, ולמרות הרעש, החוק לא מאפשר לפנות את המתחם. לכן פעלתי מול בכירים ברשות מקרקעי ישראל והחלטנו לקדם הצעת חוק פרטית שתתקן את המעוות. ואכן, בתאריך 27 ביולי 2025 חברת הכנסת לימור סון הר מלך הגישה את הצעת החוק המדוברת, ורק כעבור שלושה חודשים, ב-27 באוקטובר 2025, הרבה אחרי שלימור הגישה את הצעת החוק שלה וגם פורסם התזכיר הממשלתי בנושא, הגשת גם את, חברת הכנסת מלינובסקי, הצעת חוק מתקנת. ובסוף שלוש ההצעות מוזגו לאחת, כך שעוצמה יהודית היא זו שהובילה את התיקון. אם ככה, לא מדובר בחוק שלך, אלא גם בחוק שלך. היה חשוב לי לציין את זה, קודם כול כדי להעמיד דברים על דיוקם, ושנית, כי ההתנהלות שלך באונר"א זהה להתנהלות שלך בהצעת החוק הזו שאני בא להשיב עליה מטעם הממשלה. במסגרת הצעת החוק הזו מוצע להסדיר את סוגיית קבלת הטיפול הרפואי של אסירים ביטחוניים ולקבוע כי החלטה על קבלת טיפול רפואי במסגרת בתי החולים הציבוריים תתקבל על ידי נציב בתי הסוהר במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו. ייאמר מייד, תמכתי בהצעת החוק בוועדת שרים – נכון, אני אומר לך, אני חבר ועדת שרים, השר בן גביר תמך. חברי הוועדה, וביניהם אני – עכשיו אני מדבר בשמי – לא השתכנעו כי מדובר בהצעת חוק רצינית, אלא בהצעת חוק פופוליסטית, שבאה לעשות כותרות וכותרות בלבד, ולכן בחרו לדחות את ההצבעה. וקשה שלא להבין אותם. למה? כבר היום מונחת הצעת חוק לשלילת מימון טיפול רפואי משפר איכות חיים לאסירים ביטחוניים, שאושרה בוועדת שרים כבר בשנת 2023, ודנו בה שוב ושוב בוועדה לביטחון לאומי של חברי חבר הכנסת צביקה פוגל. ושוב את מנסה לגרוף קרדיט – זה המילים של השר בן גביר – ולא להתעסק במהות. ולמה ההצעה לא התקדמה? לצערי הרב, בכל הנוגע לטיפול רפואי עמדת כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר היא שאין דרך אמיתית להגדיר מהו טיפול רפואי מציל חיים ומה לא מציל חיים. יחד עם זאת – וזאת הסיבה שגם אני התנגדתי בוועדת השרים לחוק הזה – לא צריכים חוק כדי לא לאפשר את ההפקרות שהייתה פה בעבר; לא צריך חוק כדי למנוע טירוף של מתן טיפולים קוסמטיים למחבלת שניסתה לשרוף יהודים ונפצעה בגלל זה. וכך באמת עשינו – אין ניתוחים פלסטיים, אין טיפולים קוסמטיים, אין טיפולי שיניים דה-לוקס ועוד ועוד. שוב, בלי חוק, פשוט לעשות מה שלא עשיתם במשמרת שלכם. ללא שום חוק שב"ס מצמצם כמעט לאפס הוצאת אסירים ביטחוניים למרכזים רפואיים כחלק ממטרה של שמירה על ביטחון סגל שב"ס, ביטחון הציבור וביטחון המדינה. הצעת החוק שמנסה לקבוע מסמרות שבמקרים חריגים יאפשרו להוציא מחבלים לטיפול רפואי, מרחיבה את המצב הקיים, כי היא לא מגדירה מהו חריג, ובעצם תגרום למשפטנים ולפקידים, לכל מי שינסה להגדיר את הצעת החוק שלך, לקבוע טיפולים שמחייבים להוציא אותם החוצה – מה שהיום לא קורה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא הצביע בעד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

להפך, אני מתנגד להצעת החוק.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל הוא הצביע בעד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, הוא לא הצביע. הוא היה בעד, ושכנענו אותו שהצעת החוק לא טובה. יותר מזה, הצעת החוק שלך לא קובעת שלא יינתנו טיפולים רפואיים למחבלים, אלא שיינתנו רק בתוך הכלא. ומה את עושה? את עלולה לחייב בחוק את שב"ס להקים מערכים מיוחדים וזהים למה שיש בבתי חולים, ואת זה אנחנו בוודאי לא רוצים. מכל הטעמים האלו, שהצעת החוק, בלי עבודת מטה ובלי לקחת את ההשלכות שיש בהצעות חוק, כאשר הכול קורה ממילא היום – היום הכול תלוי בשב"ס, בשר הממונה – לכן החליטה ועדת שרים לדחות את ההצבעה בשלושה שבועות על מנת שהמציעה תשכנע את הממשלה מדוע הצעת החוק שלה לא תזיק לרפורמה שהוביל השר בן גביר ומדוע יש צורך בה. אבל את, כהרגלך, לא הסברת מדוע את מגישה הצעה חדשה כשיש כבר הצעה בוועדה של פוגל, וגם שלך הרי תגיע לאותה ועדה. לא הסברת מדוע המצב היום בשב"ס לא טוב, ולצערי הרב, לכל חברי ועדת השרים היה ברור מדוע – כי את רוצה כותרת. במשמרת שלי, אומר השר בן גביר, בניגוד למשמרת שלכם – ואני מצטרף לכל מילה כאן – אין הפקרות במקלחות, אין טיילת בחצר, אין קנטינות, אין סיגריות, אין מוצרי חשמל, אין דובר, אין ניהול עצמי, אין סוהרות שנאנסות, אין אוכל כיד המלך, אין מוזיקה, אין ספרים, אין משחקים, אין ביקורים, אין צלב אדום, אין פינוקים רפואיים, אין טיפולים קוסמטיים – להבדיל מהמשמרת שלכם, חברת הכנסת מלינובסקי. לאור האמור, הממשלה ביקשה לדון בהצעה שוב בעוד שלושה שבועות, לאחר שהמציעה תסביר את הרציונל מאחורי ההצעה שלה. אבל היא בחרה להעלותה עכשיו, ולכן הממשלה מתנגדת. עד כאן דברי השר בן גביר. עכשיו, כמו שאמרתי, אני הייתי באותה ועדת שרים והעליתי בעצמי את הטיעונים האלה – שהשר בן גביר, בסופו של דבר, השתכנע מהם – שמדובר בהצעת חוק שיכולה רק להזיק, ואני חושב שכדאי לך לעשות חושבים, האם הצעת חוק כזו – למרות שהיא תיפול כאן במליאה – אבל האם בכלל כדאי להעלות הצעת חוק שקובעת מסמרות לטיפולים הרפואיים שבגללם צריך להוציא אותם לבתי חולים, ולמה צריך להקים מערכים מיוחדים בבתי הכלא בשבילם. לא הייתי ממליץ לך להביא את הצעת החוק הזו, אלא למשוך אותה ולהוריד אותה מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

אז ההצעה היא לדחות בשלושה שבועות, למשוך או לדחות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני חושב שצריך לבטל אותה לחלוטין, אלא אם כן ועדת שרים נתנה - - -

היו"ר משה סולומון:

מה הממשלה אומרת כרגע?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תכף היא תענה ותגיד.

היו"ר משה סולומון:

לא. אבל מה אתה מציע לה כרגע?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הממשלה אומרת או להתנגד להצעה עכשיו, או להעלות אותה שוב לדיון בוועדת שרים בעוד שלושה שבועות.

היו"ר משה סולומון:

כלומר, לדחות את ההצבעה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לדחות את ההצבעה. אבל זה תלוי בחברת הכנסת מלינובסקי, אני רואה את פרצופה ואני מניח שהתשובה שלה תהיה לא, והיא רוצה להפיל את ההצעה כאן. זה גם בסדר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

- - - "פרצופה" - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רואה. אני רואה שאת עושה ככה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא, פרצוף יש לך - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

"פרצוף" זו מילה בעברית. חברת הכנסת מלינובסקי, אני מצטער שהעברית המהוקצעת שלי מפריעה לך. פרצוף זו לא מילת גנאי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

- - - דבר - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם לי יש פרצוף וגם לך יש פרצוף.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זו לא שפה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת סובה, אני מבין שהעברית המהוקצעת שלי קצת כואבת - -

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני מבקש, לא אישי, אנחנו מדברים כאן על נושאים לא אישיים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - לא יודע למה, אבל אם - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זו לא פנייה מכובדת - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה שאתה חושב ככה, זו זכותך. בעיניי זו פנייה מכובדת מאוד מאוד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

גם בהיותי סגן היו"ר הייתי מעיר לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם אני יש לי פרצוף, ואני לא חושב ש"פרצוף" היא מילת גנאי, תשאלו את האקדמיה ללשון העברית. רק לאחרונה היה יום השפה העברית. כדאי שתלמדו להשתמש בשפה העברית על שלל צורותיה, מילותיה, ביטויה ופתגמיה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אל תלמד אותי. תקשיב טוב, אל תלמד - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

כדאי שתלמדו להשתמש בשפה העברית ולא להיפגע מהשפה העברית, כי אם אני רוצה להעביר ביקורת, אני אגיד את זה בצורה ברורה ולא אגיד את זה במילה בעברית שאין בה שום פגם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כי השפה שלך לא מכבדת - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

השפה שלך כנראה לא מספיק טובה, חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא מכבד - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

ועכשיו אני רוצה – היושב-ראש, הוא מפריע לי לדבר.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת סובה, תודה. תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תעיר לו על זה, מה אתה אומר לי? תעיר לו על זה.

היו"ר משה סולומון:

אני הערתי קודם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תעצור את השעון, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה סולומון:

עצרתי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש תקנון. סעיף 42 לתקנון הכנסת: לדבר בכבוד לחברי הכנסת - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תדבר איך שאתה רוצה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת גולן - - -

היו"ר משה סולומון:

השרה מאי גולן, שנייה. חברי הכנסת, חברי הכנסת, תודה, תודה רבה. הבנתי. תודה רבה. בבקשה, אדוני השר, המשך בדבריך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לכו לאקדמיה ללשון העברית ותשאלו אותה אם "פרצוף" זו מילת גנאי. בחייכם, חלאס, נו, מה יש לכם?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שר התקשורת שלמה קרעי:

עכשיו אני רוצה לומר עוד משפט כהמשך לדיון הקודם. אתם מכירים את השיר "איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב" אז אני חושב שאנחנו יכולים ללמוד, גם ללמד את הילדים, איך יודעים שיש בחירות. איך יודעים שיש בחירות? פתאום לפיד בכיכרות. הוא מגיע לדיונים בלילות, לבייש את עצמו ב-40 חתימות. ואם רואים המון חברי יש עתיד צועקים וצורחים בוועדות - - -

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אין צורך בזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היושב-ראש, אתה אל תמנע ממני את זכות הדיבור, אסור לך לעשות את מה שאתה עושה.

היו"ר משה סולומון:

אני רק אומר - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני בזכות דיבור, אתה מתנהג לא כיושב-ראש מליאה - -

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, רק שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - אתה לא יכול להתנהג אליי כאופוזיציה. אתה לא יכול.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אני רק אומר, אדוני השר, לא קשור, לא קשור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה מתנהג אליי כאופוזיציה.

היו"ר משה סולומון:

חס וחלילה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יכול להעביר עליהם איזו ביקורת שבא לי.

היו"ר משה סולומון:

שמעתי - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא אוותר על שום מילה - - -

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, שנייה, תקשיב - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא את הביקורת שיש לי עליהם. מה זה?

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא, אל תגיד. תן לי להשלים את הדברים שלי, אחר כך - - -

היו"ר משה סולומון:

עצרתי. אני אתן לך להשלים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. גם הם הפריעו וגם אתה הפרעת לי. לא ייאמן.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת. חברי הכנסת, הבנתי. אפשר - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - לך לטיפול מקצועי - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא ייתן לי להשלים את זה.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אפשר להירגע. תירגעו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מבקש להשלים את הדברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בן אדם באובססיה על החיים - - -

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה רבה, תודה רבה. אני מבקש לשמור זה על הכבוד של זה. אנחנו נציגי הציבור, חשוב לשמור אחד על כבודו של האחר. תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הינה, את מוכיחה את השיר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - טיפול מקצועי - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

את מוכיחה את השיר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני ממליצה לך על פסיכולוג מצוין - - -

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, אדוני השר, המשך בדבריך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מסיים. ואם רואים חברי יש עתיד, בדיוק כמו מירב בן ארי, צועקים וצורחים בוועדות ומטפסים על שולחנות, אז יודעים, אז יודעים שיש בחירות, שיש בחירות. אז יודעים שיש בחירות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. היוזמת, אדוני השר הציע שני דברים - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר משה סולומון:

שנייה, שנייה, אני רק אומר לך אותם. אני רק אומר. חברת הכנסת יוליה, אני מציע לך אותם. הוא הציע לדחות בשלושה שבועות את ההצבעה ובינתיים אולי להסדיר כדי שהממשלה תתמוך. האפשרות השנייה היא לעלות ולהתנגד להצעה. את רוצה לעלות להתנגד? בבקשה. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אפנה עכשיו באופן אישי לחברי הקואליציה, קרויזר, וסרלאוף, בועז ביסמוט - -

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, לשמור קצת על השקט במליאה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

- - פוגל, עמית הלוי, יעקב אשר, טלי גוטליב, משה סעדה. אתם רוצים שהמחבלים יקבלו טיפול בבתי החולים שלנו על יד אזרחי ישראל, מיטה ליד מיטה? זה מה שאתם רוצים? שההפקרות הזאת, שמה שהיה פה שנים – יימשך הדבר הזה? כמה פניות אני מקבלת, כמה פניות אני מקבלת מאנשים. זה קורה, זה קורה, זה פשוט נוגע לקישקע של הציבור, זה נוגע לקישקע של הצוותים. לא יכול להיות מצב שפעם אחר פעם הכנסת גוררת רגליים ולא רוצה לטפל בבעיה הזאת. יש לנו 10,000 מחבלים בבתי כלא. הם מקבלים טיפול בבתי חולים שלנו – מיטה ליד מיטה, חדר ליד חדר – עם האזרחים. במיוחד אחרי 7 באוקטובר זה כואב. זה עושה משהו, זעזוע. אז לפני כמה חודשים, לפני שנה כמעט, החוק שלי נפל פה במליאה. אמרתם: זה לא מספיק טוב. אמרתם: משרד הבריאות לא רוצה. בואו נעביר אחריות לשב"ס. בועז, אתה ישבת כיושב-ראש הוועדה, אתה ניהלת את הדיונים האלה. פוגל, אתה ישבת כיושב-ראש הוועדה, אתה יודע מה קורה. באופן אישי פנית, פוגל, לראש הממשלה ואמרת: תעשו עבודת מטה, המצב בלתי נסבל.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יוליה, אבל השר הגיב לך על זה, הוא אמר שהוא בעד, רק צריך לבדוק למה הוא אומר את הדברים. מה ההשפעה של זה? הוא לא התנגד.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כל הסיפור הזה עכשיו, זה לא שהחוק לא טוב. פשוט אתם מפחדים להתעסק בזה. אתם לא רוצים לגעת בזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה יודע מה, קרעי, שבחיים זה לא יקרה לך, שחלילה, חלילה, תמצא את עצמך או מישהו קרוב אליך, מיטה ליד מיטה, בבית חולים ציבורי, עם מחבל. דבר איתי אז.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

דבר איתי אז, בסדר? אני לא מאחלת לך את זה. זו פשוט קטסטרופה, ואתם יודעים שזה נורא; אתם יודעים שזה קורה; אתם יודעים שהדרך הנכונה היא לצמצם עד כמה שניתן הגעה של מחבלים לבתי חולים שלנו; שכמה שיותר זה יקרה בשב"ס; שזה יהיה מפוקח, ושזה יהיה מסודר. היום הם לא יודעים אפילו איזה טיפולים המחבלים מקבלים. הם לא יודעים. אורית, הם לא יודעים כמה מחבלים מקבלים טיפולים בבתי חולים בשנה. את יודעת שהם לא יודעים?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שב"ס ענה לי בדיון. הם לא יודעים כמה מחבלים כל שנה - -

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

- - מקבלים טיפול בבית חולים, לא יודעים. אילו טיפולים, כמה כסף? אז תמשיכו לספר סיפורים.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתם חבורת פחדנים אם אתם מצביעים נגד החוק הזה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני רק חייב להגיד לך, חברת הכנסת יוליה, השר קרעי השיב לך בשם השר איתמר בן גביר, שהוא לא מתנגד להצעה, אלא לראות מה ההשפעה שלה ביחס להצעות שהיו קודם לכן.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (איסור טיפול רפואי באסירים ביטחוניים בבתי חולים ציבוריים), התשפ"ו–2025. הצבעה זו תהיה שמית. שינוי: ההצבעה תהיה אלקטרונית, אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 59 נמנעים – 3 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (איסור טיפול רפואי באסירים ביטחוניים בבתי חולים ציבוריים), התשפ"ו–2025, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

שבעה בעד, 59 נגד, שלושה נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (איסור טיפול רפואי באסירים ביטחוניים בבתי חולים ציבוריים), התשפ"ו–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בדיור), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו וקבוצת חברי כנסת. אני מזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, להציג את הצעת החוק, בבקשה. אנא שמרו על שקט במליאה, תודה. בבקשה, לרשותך, עשר דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני יושב הראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכוון בדקות הקרובות או ברגעים הקרובים, להקריא לכם מספר עדויות או התבטאויות או מודעות, שהיו בישראל: דירה זו ליהודים בלבד. דירה זו ליהודים בלבד. לזוג הומואים שהגיעו לראות דירה אמרו: אנשים כמוכם לא מתאימים לשכונה הזאת. לזוג לסביות שבאו לראות דירה אמרו, אתן לא תשכבו בדירה הזאת. קוראים לך אחמד? אני לא משכיר דירה למחבלים. ליוצאי אתיופיה, אדוני היושב-ראש, שבאו לראות דירה, אמרו, זה לא אישי נגדכם, שידוע שהמאכלים שלכם מסריחים את הדירות, ולכן אתם לא תגורו פה, יש הסכם לא כתוב בין דיירי הבניין, שלא משכירים לאתיופים.

היו"ר משה סולומון:

אני מכיר כזה מקרה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מכיר מקרה כזה. כל המקרים שדיברתי עכשיו, אדוני היושב-ראש, חוקיים בישראל. מותר להגיד ליוצאי אתיופיה, אתם לא תגורו פה כי אתם מסריחים את הדירות; מותר להגיד לערבים שהדירה הזאת ליהודים בלבד; מותר להגיד להומואים שהם לא מתאימים לאופי השכונה; ללסביות, שהן לא ישכבו בדירה הזאת. הכול חוקי. זה נראה לך נורמלי? מותר בעיניך? ראוי שיהיה מותר להגיד במדינת היהודים, ליוצאי אתיופיה, שלא ראוי שהם יגורו בדירה מסוימת כי הם יוצאי אתיופיה? צגה, זה לא אישי, זה לא אישי צגה. פשוט המאכלים שלכם מסריחים את הדירות ולכן תגורי בדירה הספציפית הזאת. זאת אמירה שבעינייך ראוי שהיא תהיה חוקית במדינה שלנו? מותר לומר את זה ליוצאי אתיופיה שמגיעים לראות דירה להשכרה או למכירה?

צגה מלקו (הליכוד):

זה שנים, אתה חושב שזה מהיום? מהיום?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני שואל, האם לדעתך, חברת הכנסת צגה מלקו, זה חוקי לומר, ראוי שזה יהיה חוקי ובסדר לומר ליוצאי אתיופיה: אתה לא תגור בדירה הזאת כי ידוע שאתם מסריחים את הדירות? חוקי או לא חוקי?

צגה מלקו (הליכוד):

לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה חוקי היום בישראל. לא רק שזה חוקי, היושב-ראש אמר, שהוא מכיר מקרים כאלה כי מקרים כאלה קורים. יריב לוין, לאן אתה בורח? צגה, זה נראה לך הגיוני, שזה המצב החוקי במדינה, במדינת היהודים?

צגה מלקו (הליכוד):

אתה חי במדינה רק היום? אנחנו 40 שנה. איפה היית - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז עכשיו יש לנו הזדמנות לתקן את המצב הזה שבו אומרים ליוצאי אתיופיה, להומואים, ללסביות, לערבים, לדרוזים, שהם לא יכולים לחיות, לשכור ולמכור דירות בישראל, או לקנות דירות בישראל, רק בגלל מי שהם.

צגה מלקו (הליכוד):

לא הבנתי את ההשוואה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים. זה חל באוטובוסים, במועדונים, בבריכות ציבוריות, ואפילו בחנויות פרטיות. אבל החוק של איסור הפליה, לא חל בהשכרה ומכירה של דירות,; ולכן יוצאי אתיופיה, מופלים; והומואים ולסביות וטרנסים, מופלים. וערבים, מופלים. ודרוזים, מופלים ; רק בגלל מי שהם. חשוב לי לומר ולהבהיר, אתם יודעים את זה יותר טוב מכולם, שמקום מגורים זה לא עוד מוצר. מקום מגורים הוא פקטור מרכזי ביכולת שלך להקנות חינוך טוב לילדים שלך; לשפר משמעותית את הזדמנויות התעסוקה שלך; לקבל נגישות יותר טובה לכל השירותים החברתיים – לבריאות, לרווחה. זה בהרבה מאוד מקרים מה שמגדיר אותך. אלי דלאל מהליכוד הוא נתנייתי; אני תל אביבי; נעמה לזימי היא חיפאית. זה חלק מהזהות שלנו. אומנם אני עכשיו עובר לגליל, אבל תל אביב היא חלק ממי שאני. ולכן זה לא עוד מוצר שצריך לאסור או ראוי לאסור את ההפליה שלו. זה חלק מרכזי ביכולת שלנו לנייד חברתית. אני גם לא צריך לספר לכם, חברי הכנסת צגה מלקו ומשה סולומון, העם היהודי, אנחנו, העם שלנו סבל עשרות שנים מהפליה, בדיוק כזאת – ולא רק באתיופיה, אלא בכל רחבי העולם המערבי, באירופה, בארצות הברית. אני אקריא לכם משהו, סעיף שהיה מאוד נפוץ ברוב חוזי הדיור: הנכס לא יימכר, לא יושכר ולא יועבר ליהודים, לשחורים או ללא לבנים. זה נוסח שהיה נפוץ בהרבה מאוד חוזי מכר, שטרי מקרקעין בארצות הברית עד לפני 50 שנה, עד שב-1968 ארצות הברית של אמריקה העבירה את חוק איסור הפליה בדיור – fair housing act – שאסר הפליה מפורשת בהשכרה ובמכירה של דירות, מטעמים שהם לא רלוונטיים. זה קרה ב-1968. אני ראיתי פה – יריב לוין, שר המשפטים. היי, יריב, אני מדבר אליך.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני, לא אומרים "היי" בכנסת. אני מקשיב לך, האמן לי, אקשיב לך, כמו שמגיע לך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר יריב לוין, בהוראתך, הקואליציה שוב תפיל את הצעת החוק שלי, חוק שמתנגד לשוויון זכויות. היום זה לקהילה הגאה, ליוצאי אתיופיה, לערבים, לכל מי שנראה או חושב אחרת ממך, יריב לוין. אני אגלה לך, אתה חושב שאני חצוף. אתה הומופוב וגזען, זה חמור יותר מלהיות חצוף.

צגה מלקו (הליכוד):

למה? למה?

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש לשמור פה בבית הזה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה הומופוב ואתה גזען - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוראי, תחזור בך, לא מדברים ככה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי שמתנגד לשוויון זכויות לקהילה הגאה, הוא הומופוב, ואתה פעם אחר פעם, יריב לוין, מפיל את הצעות החוק שלי, שעוסקות בשוויון זכויות לקהילה הגאה בישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, אל תתייחס אליו.

אושר שקלים (הליכוד):

תתבייש.

טלי גוטליב (הליכוד):

תרד מהפודיום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אגיד לך מה הולך לקרות ממש בקרוב, יריב לוין, ממש ממש בקרוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, אל תתייחס אליו. תרד מהפודיום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הציבור הליברלי במדינת ישראל יזרוק אותך, או לאופוזיציה או הביתה, ומשם אתה הולך לראות את כל החוקים שהפלתם, עוברים. את חוק איסור טיפולי המרה; את חוק נישואים אזרחיים; את חוק איסור הפליה בדיור. את חוק - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוראי, אני עוצר אותך שנייה, חבר הכנסת יוראי - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הכול יעבור. הכול יעבור. אתה יודע למה?

אושר שקלים (הליכוד):

אתה צבוע. למה לא העברת את זה בממשלה הקודמת?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ההבדל בין מדינה נחשלת, חשוכה ומושחתת לבין מדינה מתקדמת, מדינה של הייטק, של מכון ויצמן, של שוויון זכויות, עם ישראל יבחר באופציה השנייה, כי אנחנו רוצים לחיות במדינה שבה לכל ילד ולכל ילדה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה? שקט. הוא לא יכול לקרוא לו הומופוב - - -

היו"ר משה סולומון:

שמעתי את הדברים, חברים. חבר הכנסת יוראי, תעצור שנייה, אני אאפשר לך לדבר. חברי הכנסת, שמעתי, הערתי לו, והוא המשיך בדבריו.

אושר שקלים (הליכוד):

לא העברתם את זה בממשלה הקודמת, בגלל ווליד טאהא.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא דואג, זה רק כותרות לתקשורת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חברי הכנסת, במקום להתבצר בתרבות המביכה שלך, תתנצלי - - - את מצביעה נגדם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוראי הרצנו, לא מכובד לפנות לשר בישראל, הערתי לך, וחזרת בך, אני מבין. אבל אני מבקש, לכבד את הכנסת, לכבד את שר המשפטים, לא לדבר ולא לעשות פעולות כאלה, זה לא מכובד. אתה יכול להגיד את דבריך, תקיפים ככל שיהיו, אין בעיה עם זה, אבל לא באופן אישי. אני מבקש, המשך בדבריך, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - על שר מכהן - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

היה כאן שר שלא הפסיק להגיד – אף אחד לא עצר אותו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר יריב לוין - - -

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת צגה, תודה רבה.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא אומר "גזען". מה קרה? מה קרה? מה קרה?

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. לא על זה. לא זה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני - - -

היו"ר משה סולומון:

שנייה, אני אתן לך לדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא? אז תגיד לי מתי אתה רוצה שאדבר.

היו"ר משה סולומון:

תן לי לנהל את הדברים. חברת הכנסת מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, שמעתי את דבריכם.

צגה מלקו (הליכוד):

חבר הכנסת סולומון, אתה יודע, אכיפה בררנית - - -

היו"ר משה סולומון:

לאדם מותר לדבר בלשונו, איך שהוא רוצה, להביע את עמדתו. זה בסדר גמור, גם אם הדברים תקיפים וקשים. אבל לא פנייה אישית ולא דברים פוגעים. זה הכול. תודה.

צגה מלקו (הליכוד):

אתה לא יכול להגיד לו "גזען".

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת צגה, קריאה ראשונה. אני מבקש, נו.

צגה מלקו (הליכוד):

לא - - -

היו"ר משה סולומון:

אבל תודה רבה. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

להגיד לשר המשפטים "גזען"? בואו, בואו, מה זה?

היו"ר משה סולומון:

חברים, תודה. חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה ראשונה.

צגה מלקו (הליכוד):

הוא לא צריך להגיד "גזען". אני - - - לחזור בו או להוריד אותו.

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה, תודה. אנחנו לא בתחרות מי יותר גרוע. אנחנו לא בתחרות הזאת. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - שכולם ידברו כמו שצריך. איך הוא דיבר?

היו"ר משה סולומון:

תודה. ולכן אנחנו חוזרים למציע החוק. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

להגיד לשר המשפטים "גזען" זה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

ולהגיד ללפיד שיש לו לול תרנגולות זה נקרא סבבה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יאללה, אני רוצה לדבר.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - לא, לא, לא. ממש לא.

היו"ר משה סולומון:

חברת מירב, תודה רבה. אני רוצה להמשיך בדיון. זה מפריע מאוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא שמעתי שהגבת כך כשהוא דיבר.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. אנחנו לא בתחרות מי יותר גרוע. לא בתחרות אחרת.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

השר הזה הוא מכונות רעל, טלי. אתם לא מתביישים - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מכונת רעל.

היו"ר משה סולומון:

אני מבין שכולכם רוצים שיהיה כאן מכובד יותר וטוב יותר. אז אני מבקש שכל אחד ישמור על פיו, ככה נוכל לחזור לסדר. תודה רבה. בבקשה, המשך בדבריך, תודה. אני מעתה אוציא כל מי שמפריע. תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יריב לוין, שר המשפטים, בהוראתך הקואליציה הזאת תפיל שוב הצעת חוק שלי שעוסקת בשוויון זכויות, הפעם לחברי הקהילה הגאה, לקהילה האתיופית, לערבים, לכל מי שנראה או חושב אחרת ממך. עכשיו, אני אגיד לך בדיוק מה הולך לקרות ממש בקרוב, אבל ממש. הציבור הליברלי יזרוק אותך ואתכם הביתה או לספסלי האופוזיציה. ומשם, יריב לוין, אתה תראה אותנו מעבירים את כל החוקים שהפלתם: את חוק איסור טיפולי המרה, את חוק נישואים אזרחיים, את חוק איסור הפליה בדיור, את חוק הברנוער – הכול יעבור.

אושר שקלים (בשם ועדת הכספים):

למה לא העברתם את זה לפני שלוש שנים?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אושר שקלים, בקריאה הראשונה. תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

היה לכם רוב. למה לא העברתם את זה?

היו"ר משה סולומון:

אושר שקלים, אתה בקריאה ראשונה. תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

היה לכם רוב. לא העברת את זה.

היו"ר משה סולומון:

אושר שקלים, קריאה שנייה.

אושר שקלים (הליכוד):

הינה, יאיר לפיד - - - שלך פה.

היו"ר משה סולומון:

אושר שקלים, קריאה שנייה.

אושר שקלים (הליכוד):

למה? על מה? תשאל - - -

היו"ר משה סולומון:

כי אתה מפריע. חבר הכנסת אושר שקלים, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה. בבקשה, תמשיך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יריב לוין, אתה יודע למה הכול הולך לעבור? כי בבחירה בין מדינה נחשלת, חשוכה ומושחתת לבין מדינה מתקדמת, מדינה של הייטק, של מכון ויצמן, מדינה של שוויון זכויות, עם ישראל יבחר באופציה השנייה. כי אנחנו רוצים לחיות במדינה שבה לכל ילד וילדה יש סיכוי שווה ומלא להגשים את החלומות שלהם. כי אנחנו שווים, ואנחנו דורשים שוויון. אתה אמרת בפעם הקודמת שהעליתי את הצעת החוק הזאת, השר לוין, שאפליה לא קיימת בישראל. אין אפליה בדיור. אני יכול להעביר לך עדויות אחר עדויות שמצטברות במשרד שלי שמעידות על אפליה בוטה וקשה של אנשים, גם בהשכרה וגם במכירה של דירות, רק בגלל מי שהם. זה נראה לך הגיוני? ולגבי חברת הכנסת גוטליב, שבוחרת להתבצר פעם אחר פעם בבורות המביכה שלה לגבי הזכויות שיש או אין לקהילה הגאה, במקום להתנצל בפני להט"בים, שאת שוללת להם את הזכויות הבסיסיות שמגיעות להם כאזרחים שווים במדינה הזאת, את ממשיכה להתבצר ולהסתתר מאחורי אני לא יודע מה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש להם שוויון זכויות מלא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

העובדה היא שאתם הממשלה הכי הומופובית בתולדות המדינה, וההצבעה שלכם נגד שוויון זכויות מעידה בעיקר עליכם, על היותכם הומופובים וגזענים. אנשים שלא מאמינים בכך שכולנו נבראנו בצלם ושלכולנו מגיע מקום שווה ומלא בחברה הישראלית. תצביעו נכון. כי אם לא, זה מעיד הרבה עליכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. השר יריב לוין, שר המשפטים, ישיב על הצעת החוק.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת מירב בן ארי, את יושבת-ראש סיעת יש עתיד, לכן אני אפנה אלייך, כי, את יודעת, אפשר לנהל ויכוחים בבית הזה. הם יכולים להיות נוקבים. אני הואשמתי כבר כמעט בכל האשמה האפשרית. כבר קשה, באמת, קשה לומר לי משהו – אני, אוקיי, מקבל את הביקורות, וכל אחד בסגנונו, גם אם הסגנון לא ראוי, אבל אני חושב שהפעם נחצה גבול שלא חוצים. אדוני ראש האופוזיציה יאיר לפיד, אני מבקש לשאול אותך, גם אותך וגם את יושבת-ראש הסיעה שלך. עמד כאן חבר כנסת מסיעתכם, ובאלה המילים אמר שאני הומופוב ואני גזען. אני נמצא בבית הזה למעלה מ-16 וחצי שנים. אני מבקש לשאול אתכם כמה זמן דרוש לכם כדי להעמיד את כל משאבי הסיעה לרשות אותו חבר כנסת, לסרוק את כל אמירותיי ואת כל התבטאויותיי לאורך כל השנים האלה על מנת למצוא הוכחה ולו קלושה לדברים המבישים האלה. כמה זמן אתם צריכים? אני מוכן לתת לכם את כל הזמן שצריך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

היושב-ראש, יש פה הערה אישית. אתה מוכן לתת לי 30 שניות לדבר אחרי הבן אדם?

היו"ר משה סולומון:

אני יכול, אחרי דבריו. במקום יוראי תוכל לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מדבר אחרי זה שלוש דקות. אתה מדבר.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, יש איזה גבול כבר, באמת, לכל דבר. בושה וכלימה שנועדה לכסות על דבר אחד – וזה הרי חוזר כל שבוע, אדוני היושב-ראש: על כך שכאשר הייתה כאן ממשלה אחרת במשך תקופה ארוכה, אומנם למזלנו לא מאוד ארוכה, אבל עדיין תקופה שאפשר להעביר בה הצעות חוק, ליזום אותן כהצעות חוק ממשלתיות, ודאי ליזום אותן כהצעות חוק פרטיות, ובשעה שאותו חבר כנסת ישב כאן, במליאה, כחלק מהקואליציה, והיה יכול לעשות הרבה מאוד - -

יאיר לפיד (יש עתיד):

שר המשפטים יריב לוין:

כן, כן. אני אתן, אני אתן, אדוני ראש האופוזיציה. - - לצערי, הצעות החוק האלה, שאולי יש מי שיאמר שהן אפילו מצוינות, לא הובאו לכאן. לא הובאו, לא נדונו, לא אושרו, בטח לא הסתיימו בקריאה שלישית, לא אחת, לא שתיים. למען האמת, קשה בכלל להיזכר באיזו יוזמה בכיוונים האלה – שהם, בעיניי, כיוונים חשובים מאוד – שבאמת קרתה ונעשתה. זה כנראה לא מקרי. כי אני אזכיר שבקואליציה ההיא ישבה סיעת רע"מ, שבלשון עדינה לא ממש אהבה הצעות חוק בכיוונים האלה. לכן היה מי שבחר להימנע מלקדם אותן ולעשות את מה שצריך. אבל אני אגיד גם עוד דבר בהקשר הזה. אני שמעתי, למשל, את אותו חבר כנסת אומר כאן: יש לי פניות ויש לי תיקים ויש לי ראיות. יש איזו אפשרות כזאת, פה במליאה הזאת – אני מהשרים שמרבים להימצא כאן; אני לא זוכר שיש איזה חבר כנסת שרצה להעביר לי איזה חומר ואמרתי לו: אני לא מוכן לקבל אותו ממך. מה מנע להעביר אליי את הפניות האלה, כדי שנוכל לבדוק, נוכל לקיים בדיקה אם באמת יש בעיה כזאת – מה היקף התופעה, אם הטענות האלה נכונות או לא? הרי בסוף יש כאן גם סוגיה מורכבת, לא פשוטה. כי יכול להיות שאדם לא משכיר דירה למישהו שנמנה עם קבוצת אוכלוסייה שיש חשש שמפלים אותה. אבל זו לא הסיבה שהוא לא רוצה להשכיר. אולי יש לו סיבות אחרות. אני לא יודע. אנחנו לא בוחני כליות ולב גם. הרי זה דבר מורכב, לא פשוט. אני לא טוען שלא צריך לעשות כלום. אולי כן צריך לעשות משהו. אבל כשמגישים הצעת חוק, וכבר אמרתי את זה בשבוע שעבר, ולצערי, מסתבר שלא לומדים כלום – כשמגישים הצעת חוק, באים בדברים עם השר הרלוונטי, באים בדברים עם הדרג המקצועי הרלוונטי. לא אומרים: יש אצלי תלונות – ומשאירים אותן אצלך במגירה, אלא מביאים אותן לעיון ולידיעת השר ולידיעת הדרג המקצועי. וכשעושים את זה, באה ועדת שרים לחקיקה ואומרת: אוקיי, לא הבאתם כלום, שום דבר; בואו, בואו נדחה דיון לתקופה מסוימת, נשב, נבדוק את הדברים; נראה, אולי צריך, אולי לא צריך. ומה שעושים זה פשוט, בכל שבוע מביאים לכאן הצעות חוק כדי לשאת בכל פעם את הנאום הזה, ובכל פעם טון ההאשמות עולה. כשכבר נגמר מה להגיד ואין הסברים לחידלון הזה, אז עוברים לאמירות – באמת, אין לי מילים. אני חייב להגיד שזה באמת שיא, שיא עצוב מאוד. אדוני היושב-ראש, לכן בנסיבות האלה הממשלה, שבוע אחרי שבוע, מצביעה נגד הצעות החוק האלה והקואליציה מצביעה נגדן ודוחה אותן. אני גם רוצה להגיד בעניין הזה עוד דבר, גם אותו אולי זו הזדמנות להגיד. הייתי חבר כנסת באופוזיציה בקדנציה הקודמת, זה לא קל. ישבו איתי על ספסלי האופוזיציה רבים שנמצאים פה היום על ספסלי הקואליציה. כאשר נבחרתי ליושב-ראש ועדת שרים לחקיקה, יכולתי להנהיג מדיניות דומה למדיניות שהונהגה, אגב, גם כלפיי באופן אישי. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה הצעות חוק שלי אושרו בקדנציה הקודמת בוועדת שרים לחקיקה? התשובה היא אפס. ואגב זה היה כך – אתה זוכר, אתה היית יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מיקי לוי – באופן כמעט גורף, לגבי כלל הקואליציה בכל דבר ובכל עניין. הצעות טובות, רעות. אני זוכר שאפילו היה שיא, כשהבאתי הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים – שהייתה בכלל יוזמה של חבר הכנסת דב חנין בשעתו – ושבשעתו חתמנו עליה גם חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהייתה אז שרת התחבורה, וגם אני. הבאתי את ההצעה הזו ואמרתי אני לא מצפה שמשרד התחבורה יקבל אותה, כזה ראה וקדש. שלא כמו שפעל חבר הכנסת שהיה כאן קודם על הדוכן, פעלתי ופניתי לשרה מיכאלי, פעם אחר פעם, לפני שהבאתי את החוק לקריאה טרומית, וביקשתי ממנה את תמיכתה וניהלתי משא ומתן שלם. בסוף באתי ואמרתי זה חוק גדול, משמעותי, אני מוכן להתפשר על סעיף אחד מתוך כל הצעת החוק, איזה סעיף שהיא תחליט; עם זה הולכים ובזה אני מסתפק כצעד ראשון. גם זה לא נענה. למה? בגלל שהייתי חבר כנסת מהאופוזיציה. אני לא נוהג כך. רק היום ראינו כאן הצעות חוק של חברי כנסת מהאופוזיציה. אגב, אפילו אם חברת הכנסת מיכאלי, שכנראה כל אחד במקומי היה אומר לה: מה שעשית לי, אני עכשיו אעשה לך – אני מציע לעשות ספירה כמה חוקים שהיא יזמה אני אישרתי בוועדת שרים לחקיקה. לזכותה ייאמר שהיא תמיד עושה עבודת הכנה מראש, ולא מביאה את החוקים ככה באוויר. אני חושב שכך צריך להיות, אמשיך להקפיד על גישה עניינית. אני חושב שכשבאה הצעה טובה ונעשית עבודת הכנה, אין שום סיבה לא להעביר אותה, גם אם היא באה משורות האופוזיציה. זה גם לא סוד שלפעמים יש מצבים שלקואליציה לא נוח שאופוזיציה תקדם כתוצאה מכל מיני מצבים – יעיד כאן חבר הכנסת שוסטר, שאמרתי לו: שמע, חכה עוד קצת, ובסוף עבר החוק. עבר או לא עבר? עבר. כדי לא להכשיל אותו, אלא להפך, כדי לעזור לו, גם אם הוא יושב על ספסלי האופוזיציה. ככה אני נוהג לכל אורך הדרך. אבל אני לא יכול לעזור למי שלא יודע לעזור לעצמו. אני לא יכול לעזור למי שבא לכאן רק כדי לשאת נאומים ולא באמת מתכוון להעביר את החוק בפועל; לא עושה מינימום של עבודה פרלמנטרית בסיסית כדי שהדברים האלה יקרו. צר לי מאוד שכך העניין, גם כשמדובר לפעמים בהצעות חוק באמת חשובות, שאם היו נעשות בצורה מקצועית ונכונה היינו יכולים לטפל בהן. בכל אופן, אדוני היושב-ראש, נוכח הדבר הזה, באופן חד וחלק, אני חושב שאין לנו ברירה אלא להצביע נגד הצעת החוק הזו. ועדיין, דלתי פתוחה. אם יובאו בפניי נתונים ואם יובאו בפניי חומרים מתאימים, בוודאי אבדוק גם את הנושא הזה, ולא אהסס לבוא וגם לנקוט פעולה אם יתברר שיש מקום לכך, ויש בעניין הזה צורך. כך נהגתי, כך אמשיך לנהוג – באמת אין מילים לומר – חרף העלבונות המבישים האלה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, להשיב להתנגדות הממשלה בשם המציעה. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני שר המשפטים יריב לוין, היות שאני אומר את הדברים גם על דעתו של חבר הכנסת להב הרצנו, לפעמים נאמרים פה דברים בלהט הוויכוח. היות שאני מכיר אותך הרבה יותר שנים, יש לך הרבה מגרעות ועוד יותר מזה, הרבה דברים שאני מתווכח איתם, בעיקר יחסך לדמוקרטיה, אבל הומופוב וגזען אתה לא. כך שאנחנו לא נקדיש משאבים לבירור דבר שאנחנו כבר יודעים. בעניין אחר, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדווח לכנסת שרימו אותה. לפני יומיים היה פה דיון 40 חתימות, במסגרת הדיון, ראש הממשלה נתניהו עמד פה על הדוכן ודיבר על כך שהוא העיד בפני מבקר המדינה על אירועי 7 באוקטובר וכל מה שקדם להם. הוא אמר, אני מצטט את דבריו במדויק: "אני התייצבתי בפני מבקר המדינה – ומי לא התייצב בפני מבקר המדינה? ראש השב"כ לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר, ראש אמ"ן לשעבר". כבר כשהוא אמר את זה, זה נשמע לי מוזר, אז הלכתי לבדוק. ראש שב"כ לשעבר, רונן בר, התייצב פעמיים בפני מבקר המדינה וצוותו, הציג בפניהם במפורט, במשך שעות ארוכות, את כל תחקירי שב"כ, את עמדת שב"כ והביא את עדותו האישית; הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף הרצי הלוי, העיד בפני מבקר המדינה וצוותו לא פחות מעשר פעמים. הוא הדגיש בפניהם שהוא זמין להם ולשאלותיהם בכל פעם שיבקשו; ראש אמ"ן לשעבר האלוף אהרון חליוה העיד בפני מבקר המדינה ב-28 באוקטובר האחרון, במשך שעות ארוכות, וגם הוא הודיע שימסור כל אינפורמציה שיבקשו ממנו. שלושת האנשים שראש הממשלה הצהיר בפני הכנסת שלא התייצבו בפני מבקר המדינה ולא מסרו עדות, כן התייצבו בפני מבקר המדינה וכן מסרו עדות. יתרה מזו, העדויות שלהם – גם את זה בדקנו – נמסרו לפני עדותו של ראש הממשלה, כך שאין שום סיכוי בעולם שראש הממשלה לא ידע שהם העידו לפניו. ובכל זאת, הוא עלה לכאן לדוכן ושיקר לכנסת ישראל. שלושת האנשים המדוברים הקדישו את חייהם לביטחון ישראל. הם לקחו אחריות על 7 באוקטובר והתפטרו מתפקידם. הניסיון לטעון שהם חמקו מאחריות נאמר בידי האדם היחיד במערכת שמסרב בכל תוקף לקחת אחריות. זה מחפיר, אפילו במושגים של מר נתניהו. ראש הממשלה חייב להתנצל ולתקן את דבריו. הוא הכפיש והשחיר את ראשי מערכת הביטחון מול פני האומה, בשידור חי, מן הראוי שהוא יתקן ויתנצל אל מול פני האומה בשידור חי.

היו"ר משה סולומון:

תודה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור אפליה בדיור), התשפ"ג–2022. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור אפליה בדיור), התשפ"ג–2022, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

33 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור אפליה בדיור), התשפ"ג–2022, לא אושרה ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

אני מזמין את חברת הכנסת טלי גוטליב למסור הודעה אישית. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני פונה בנאום ההודעה האישית שלי לכל קהילת הלהט"בים, שהיום שמעה את חבר הכנסת מיש עתיד קורא לי, איך? בורה, הומופובית, מה שזה לא יהיה. בכל שבוע, אדון הרצנו מעלה לכאן הצעת חוק. כשהפופוליזם שבו הוא הרשה לעצמו לקרוא לשר משפטים הומופוב, גזען – מזל שראש האופוזיציה חזר בו, בשמו של יוראי. אני רוצה להביא את העובדות הבאות לקהילת הלהט"בים. בישראל יש שוויון זכויות מלא לקהילת הלהט"בים, קבלו את החוק הקיים, אני מקריאה לכם כלשונו: חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, משנת 2000. החוק קובע, קודם כול – תקשיבו טוב – מהו מקום ציבורי? כתוב בחוק, כדי שלא תתבלבלו פה: "כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית". מהו שירות ציבורי? קבלו: "שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור". שירותים פיננסיים: "שירותי בנקאות, מתן אשראי וביטוח". אני לא סתם מדגישה. והינה דברי החוק, רבותיי: "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם". ופה אני אומרת לכם את הדבר הבא – אני לא אקריא לכם את שאר החוק, שאומר שזה לא משנה אם זה למטרת רווח או לא למטרת רווח. החוק הקיים היום קובע שוויון זכויות מלא לכל אדם, לרבות קהילת הלהט"ב, תוך הדגשה של איסור אפליה על רקע מין ונטייה מינית. עכשיו אני אראה לכם עד כמה החוקים של חבר הכנסת הזה מגוחכים ולועגים לאינטליגנציה של קהילת הלהט"בים. בשבוע שעבר עמד פה אותו חבר הכנסת וביקש להוסיף: מין, נטייה מינית או זהות מגדרית. אז אני אומרת, מה ההבדל, מין או נטייה מינית או זהות מגדרית? נכון שזה לא רק זכר או נקבה או כל מה שלא תגדירו, כי אצלנו לא כתוב בחוק זכר או נקבה, אלא מין באשר הוא, מין או נטייה מינית. ואיך אני יודעת שמה שאני אומרת נכון? כי אני מחזיקה את הצעת החוק החדשה של מאור הגולה הדואג לכאורה ללהט"בים – לא דואג ללהט"בים ולא לרבע להט"בים.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הוא כותב בחוק שהוא מציע? קבלו.

היו"ר משה סולומון:

משפט סיכום, משפט סיכום.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, כי מה הוא כותב בחוק בהגדרה שהוא מציע?

היו"ר משה סולומון:

משפט סיכום.

טלי גוטליב (הליכוד):

שימו לב: בלי לגרוע מהוראות סעיף 3, מי שעיסוקו במתן שירותי דיור, לא יפלה בעסקה למתן שירותי דיור, מחמת גזע, דת וכו', מין, נטייה מינית. אין פה זהות מגדרית. פה זה בסדר שזה לא יהיה כתוב.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז אני קצתי בעובדה שמישהו פה קורא – לי או לשר או לקואליציה – הומופובים.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי שמנציח מאבק שאין לו מקום, פוגע תוך כך בקהילה הלהט"בית.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמחתי, שמחתי להזכיר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק-יסוד: העדה הדרוזית, של חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להציג את הצעת החוק. בבקשה אדוני, לרשותך עשר דקות.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, טלי הנכבדה, אני רק מבקש, אני רוצה לפרט את הצעת החוק. לפני זה, אני רוצה להגיד מילה אחת: עלה לכאן יאיר לפיד – חבל, רציתי ששלמה קרעי יישב כאן, כי אני חושב שראוי לכולנו לדעת להתנצל – ואמר לשר המשפטים: גזען הוא לא היה צריך להגיד עליך. אני מקווה שכולנו נאמץ את זה ובאמת נוריד את האמירות הנוראות, כאילו אין דין ואין דיין בכנסת ומותר להגיד הכול. אפשר להתווכח אידיאולוגית ולהגיד דברים נוקבים, אבל בין זה לבין – אגב, ואם מישהו יגיד לי, ואני משער שטלי תגיד לי את זה: אוקיי, מה עשיתם עם החוק הזה כשאתם הייתם בממשלה? אז טלי, ב-16 בפברואר 2022 בממשלת השינוי החוק הזה עבר בקריאה טרומית – אתה זוכר חמד עמאר – והוגש להמשך טיפול. לצערי, הממשלה התפרקה, ואני מעלה אותו עוד פעם. לצערי, אתמול הקואליציה דחו את הצעת החוק הזאת. ואם חשבתם שלא דיברתי, שלא פניתי? פניתי, אבל כהרגלם: אין. שאף אחד לא יספר לי סיפורים; זאת לא דחייה טכנית, זה לא לוח זמנים עמוס, וזה לא עוד דיון. זאת איזו החלטה מוזרה – פוליטית, לא פוליטית, אבל החלטה מוזרה. איך אתם רואים הצעת החוק הזאת, ואתם פותרים אותה באני דוחה, לא תעלה, לא אצלנו בקואליציה. זאת אמירה ערכית. החוק הזה הוא אמירה ערכית. וחבל שבהתנהגות הזאת אנחנו יורקים בפרצופו של ציבור נהדר, שמקיז את דמו, ששותף לנו בשיתוף מלא במדינה הזאת, לערכיה, למכאוביה, להצלחותיה. זאת הצעת חוק פשוטה, ברורה, צודקת. העדה הדרוזית היא עדה דתית ותרבותית ייחודית במדינת ישראל, חלק מהבניין של המדינה וההגנה עליה. אנחנו חייבים לעגן את מעמדה, לשמור על זכויותיה, להגן על מורשתה ולדאוג לשוויון מלא לאנשים המופלאים האלה. זאת לא פריבילגיה, אנחנו לא עושים להם טובה, כי כשאני פוגש אותם ואני מעלה על נס את היותם חיילים בשדרת הפיקוד ומגינים על המדינה הזאת, הם אומרים לי: מאיר, אנחנו לא עושים לכם טובה. נכון, חמד? אנחנו לא עושים לכם טובה, אמר לי קצין. אמר לי: זאת המדינה שלי, זאת המולדת שלי, אני לא עושה לך טובה, אני מחויב. הצעת חוק-היסוד הזאת קובעת ארבעה דברים: 1. הכרה במעמד העדה הדרוזית כעדה ייחודית; 2. שמירה על זהותה הדתית, התרבותית והמורשת שלה; 3. שוויון מלא לכל אזרחיה – לאזרחים הדרוזים; וסעיף 4. – שהוא חשוב כמו השוויון והוא תולדה של ההחלטה שלנו, להתייחס אליהם כשווים בני שווים – קידום, פיתוח, הקמה וביסוס היישובים והערים של הדרוזים. בלי יישובים חזקים דאלית אל-כרמל ועוספיה בצפון אין עתיד לקהילה הזאת. אני הייתי ראש עיר. באתי לנהל עיר שיש בה קו כחול ברור, עתודות קרקע, וכל פעם שרציתי להוסיף עוד תושבים, שחררתי במהירות עוד שטחים, וקראתי לצעירים לבוא ולבנות. ממשיך לעשות את זה בני ביטון בצורה יפה מאוד. אתה פוגש ראשי ערים, ראשי מועצות דרוזים, שאומרים: אנחנו לא יכולים לעשות את זה, לחלק מהיישובים עדיין אין קו כחול.

היו"ר משה סולומון:

מי השר במליאה?

אופיר כץ (הליכוד):

פה, פה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא צריך להמציא כאן שום דבר. הפגיעה במעמד הדרוזים בישראל היא העובדה, היא תוצאה של מדיניות והיא גם תוצאה של הזנחה. אין שום סיבה שבעולם שנזניח אותם – בוודאי ובוודאי גם לא את היישובים הערביים. אבל ההזנחה הבולטת הזאת, של צעירים שחוזרים ממלחמות, שנושאים בנטל בגבורה, חוזרים הביתה ולא יכולים לבנות את ביתם. החוק הזה הוא לא סמלי, הוא מעשי. הוא צריך לשדר: אנחנו עוטפים אתכם כשאר האזרחים. הממשלה כל הזמן מנסה לכבות עם פלסטרים. עולה לכאן חמד עמאר, שעושה עבודה נהדרת, וכל הזמן זורקים איזה פלסטר פה ופלסטר שם. לא. אנחנו צריכים להצביע על החוק הזה, שיחייב את כולנו; שייתן תקווה גדולה בליבותיהם של הצעירים והצעירות, של ראשי הערים, של אחינו הדרוזים. כשמדובר בכבוד, פלסטרים לא עוזרים. אז אני רוצה להגיד לכם את מה שכולכם יודעים, גם חבריי מהקואליציה. הם מרגישים פגועים מאוד. אתה מטייל ביישובים, ואחרי שהם מדברים על הקשר עם המדינה, הם כן אומרים: אנחנו פגועים מהיחס של המדינה, אנחנו פגועים מהיחס של המדינה. כמה פעמים הבטיחו תוכניות חומש? כמה פעמים? כמה פעמים קיצצו את תוכניות החומש? כמה פעמים כולם התגאו בכותרות, שלא יצא מהן דבר וחצי דבר? ואני שוב חוזר ואומר בצורה חדה: אי-אפשר להמשיך להתייחס לעדה הזאת כאזרחים סוג ב' במדינה הזאת. אי-אפשר. הם לא שותפים רק לדם; הם שותפים לדרך; הם אזרחים שמשלמים את חובם. על כן, אנחנו לא ניבחן בזה שניתן לבן העדה הדרוזית להדליק משואה. לא בזה אנחנו ניבחן. אנחנו ניבחן בזה שנאפשר לו להגיע ללימודים גבוהים; נאפשר לו לחזור הביתה ולהקים משפחה ולבנות בית ולקבל שעות פנאי וחוגים לילדים ומערכת חינוך מהטובות ביותר. השוויון שלנו ייבחן בתכנון, בתקצוב, בחינוך, בשוויון בדיור, בשוויון הזדמנויות, בשוויון בשירותים הציבוריים. בשוויון אמיתי, יום אחרי שאנחנו עושים את הטקסים ואומרים כמה הם גיבורים וכמה הם שותפים. ולכן, אני מבקש להצביע בעד החוק הזה כי מי שלא יצביע לחוק הזה הוא אומר: אנחנו ממשיכים בשלנו, כאילו ודבר לא קרה. אני פניתי לחלק מהשרים ואמרתי: תצביעו כולם מקיר לקיר, שזו תהיה אמירה. נשב על הפרטים ונראה איך עושים את זה. יש כאן חברי כנסת מהעדה. אני שוב מזכיר אותך, חמד, מתוך הערכה, כי אני מלווה אותך הרבה שנים, ואני רואה כמה אתה עושה. לשבת, לקרוא לראשי הרשויות, להעביר את החוק הזה בטרומית. לשבת איתם, לתת להם משב רוח של שוויון. ובמקום זה אני משער שיעלה איזה שר ויספר לנו כמה שאנחנו תגרנים, וכמה שאנחנו רוצים לטרלל. אני לא עולה כאן עם חוקים שרוצים לטרלל, אני עולה עם חוק – ציינתי שאף שר שעולה לכאן לא יגיד לי מה אתם עשיתם כי החוק הזה עבר בממשלה הקודמת. הוא עבר בסוף הממשלה ולכן לא יכולנו להמשיך איתו. תודה רבה לכם. אדוני היושב-ראש. התחלפת. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך.

היו"ר אליהו רביבו:

להצעת החוק הזאת הוצמדה הצעת חוק נוספת. מוזמן להגיע חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. לאחר מכן, שר התקשורת יעלה וישיב בשם הממשלה. הצעת חוק לעיגון מעמדה של העדה הדרוזית, התשפ"ג–2023.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלום, אדוני, שלום, חבריי וחברותיי, השר. מאיר כהן, לעולם לא תצעד לבד. ועדת השרים דחתה ואני נצמד אליה, אל הצעת החוק הראויה, הטובה, ההוגנת – תרשה לי לומר: המרגשת. אתה מדבר על חוק-יסוד, ואני קיבלתי אפשרות להצמיד הצעה של חוק רגיל, אבל שמבטא את אותו היגיון פשוט, שאי-אפשר שלא לתמוך בו. והראיה שחברי כנסת ראויים מהקואליציה חתומים על הצעת החוק הזו, ואני שמח על כך. הם ודאי מניחים שזו הצעה טובה. ואל מול המחשבות הללו, אני מניח שיש הנחיה למשמעת קואליציונית. לא מאוחר לאפשר להצעות הללו להתקדם ולמצוא את הדרך הנכונה, את המילים המתאימות כדי להוקיר שותפים ושותפות לדרך. העדה הדרוזית, חברות וחברים, קשרה את גורלה בגורל מדינת ישראל עוד לפני קום המדינה. לא כעניין סמלי, אלא במעשים, אלו אותם מעשים שאנחנו נדרשים אליהם כעת. בשירות ביטחוני משמעותי, בהתנדבות, באזרחות פעילה, בנוכחות בכל שדרות החברה הישראלית. קצרה היריעה מלתאר את תרומתם של בני העדה בשדה הקרב, במערכות הביטחון השונות, בחינוך, ברפואה, בשירות ציבורי בחיי היום-יום של מדינת ישראל. הם אזרחים שומרי חוק, נאמנים למדינה; כאלה שלא מבקשים זכויות יתר אלא שוויון אמיתי והכרה הוגנת. כבוד היושב-ראש, דווקא משום השותפות הזו קשה היה – וקשה עד היום – להתעלם מהפגיעה שנגרמה לעדה הדרוזית עם חקיקת חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, בשנת 2018. זה חוק-יסוד חשוב, אך כזה שהתעלם מהעדה הדרוזית, ולא הזכיר אותה ולו במילה אחת. כבר אז אמרתי וגם היום אני אומר, מדינת ישראל חייבת להיות גם יהודית וגם דמוקרטית. יהודית ככזו שמכירה, מכבדת ומוקירה את כל אזרחיה הנאמנים. בזמנו יחד עם משפחתי הגשתי עתירה לבג"ץ נגד החוק, משום שסברתי שנוסחו פוגע בעקרון השוויון ובמרקם העדין של החברה הישראלית. הצעת החוק המונחת בפניכם היום אינה באה במקום חוקי-יסוד מאוזנים, אלא באה לתקן עוול - -

היו"ר אליהו רביבו:

תחתור, בבקשה, לסיום. סיימת מזמן.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, נכון. - - אלא באה לתקן עוול, לחזק אמון ולבסס הכרה חוקית ומעשית. היא מעגנת את מחויבות המדינה לשימור הזהות והמורשת ושמירת המקומות הקדושים; לתקצב כראוי ולהסדיר את כל המהלכים האלה לא כטובה אלא כחובה. שוויון, חברי הכנסת, אינו נבחן בהצהרות חגיגיות, אלא בתקציבים, בתכנון ובחקיקה החשובה שמעוגנת כאן. אנחנו, חברות וחברים, ניבחן במעשים שלנו שיעגנו ויישמו, את המילים היפות – בזה כולנו שותפים. הצביעו בעד הצעות החוק הללו. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חבר הכנסת שוסטר. אני מתכבד להזמין את כבוד שר התקשורת, ד"ר שלמה קרעי, להשיב להתנגדות הממשלה. עד עשר דקות לרשותך, אתה לא חייב למצות את כולן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני יושב הראש, כנסת נכבדה, חבריי מציעי החוק, חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת אלון שוסטר. מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית ודמוקרטית מעניקה שוויון זכויות אזרחי מלא לכל אזרחיה, ובהם, כמובן, גם לבני העדה הדרוזית. העדה שזוכה להערכה רבה על בחירתה לקחת חלק פעיל בבניינה של המדינה ובהגנה עליה. עדה מפוארת. גם בליכוד יש לבני העדה חלק מרכזי ומשפיע. גורלנו, גורל העם היהודי על הארץ הזו, ארץ נחלת אבותיו, קשור בגורלם. כשתקפו אותנו כאן במלחמה, תקפו גם אותם. כשנרצחו יהודים, נרצחו גם ילדים ששיחקו כדורגל. הם פגעו בהם. מבחינת האויבים שלנו, הם גם האויבים שלהם. אבל חבר הכנסת כהן, אני חייב לשאול אותך שאלה: אולי לפני שאתם ביש רוצים עתיד לתת שוויון זכויות לאומי לעדה הדרוזית במדינת היהודים, אולי קודם כל תתנו להם שוויון זכויות ברשימת יש עתיד? פעם אחת. כמה שנים קיימת ישיבת יש עתיד? כמה שנים?

מאיר כהן (יש עתיד):

- - - אתה אפילו לא יודע - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

13 שנה?

מיקי לוי (יש עתיד):

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה אפילו לא יודע, תעשה שיעורי בית. הייתה חברת כנסת בקדמת הרשימה, אתה - - -

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

הייתה חברת הכנסת, אבל איפה עכשיו? איפה עכשיו? 24 מנדטים - -

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - 24 מנדטים - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

תעשה שיעורי בית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, אני עושה שיעורי בית.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

תתבייש לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הייתה חברת כנסת, אבל איפה עכשיו? 24 מנדטים ברשימת יש עתיד, לא מצאתם מקום לחברת כנסת דרוזית אחת? הייתה חברת כנסת, אבל איפה עכשיו?

מאיר כהן (יש עתיד):

קח את החברים שלך ושים אותם בגלל הנורבגים. אתה, אין לך מה להגיד, אתה כל הזמן רב. מספיק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל 24 מנדטים, לא מצאתם מקום לחבר כנסת דרוזי אחד?

מאיר כהן (יש עתיד):

תמשיך. כל פעם שאתה מדבר יורד מנדט. תמשיך, תקלל, תקלל. תנו לו לקלל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין מקום, חבריי ורעיי בני העדה הדרוזית - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

תענה לעניין, תענה לעניין.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני שואל, אני חוזר עוד פעם על השאלה, אבל תשיב לעניין: 24 מנדטים ברשימת יש עתיד, אתה מביא חוק שוויון זכויות לאומי. לא מצאת מקום אחד - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

הייתה לנו אישה דרוזית בעשירייה הראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז איפה היא? למה אין פה מתוך 24 - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

דברים השתנו, והם יחזרו בגדול.

שר התקשורת שלמה קרעי:

24. איך יחזרו בגדול אם אתם יורדים לארבעה?

מיקי לוי (יש עתיד):

אחד נורבגי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת כהן, מלבד העובדה שלנו יש שריון, יש מקום מיוחד.

מיקי לוי (יש עתיד):

איפה הוא? נכנס נורבגי אחד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מעבר להתמודדות, שכל אחד יכול להתמודד אצלנו, ולא כמו אצלכם שהיושב-ראש קבע את כל הרשימה – בוודאי שהוא היה יכול לקבוע גם חבר כנסת דרוזי. אצלנו היושב-ראש לא קובע את הרשימה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה מוכן פעם לא להיות מכונת רעל? אולי תדבר עניינית?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה עלוב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל למה הביקורת שלי קשה כל כך?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה פשוט איש עלוב, אתה כלום.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשאתם כל כך משתוללים מביקורת, כשאתה משתולל, מיקי לוי, לשמע הביקורת, עם תנועות ידיים של תגרן בשוק – ואני לא רוצה להעליב תגרנים בשוק, אני לא רוצה להעליב תגרנים בשוק, אבל תראו את תנועות הידיים של מיקי לוי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אתה לא חייב - - - אתה יכול - - - על החוק עצמו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אצל חברי יש עתיד – איתן, היושב-ראש שלך לא ישמח שאתה מונע ממני להעביר ביקורת על המתחרה העיקרי שלכם. לא כדאי, לא כדאי.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - על החוק.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה אתה חושב על ההצעה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ביש עתיד היושב-ראש הוא זה שממנה וקובע את הרשימה. זה לא כמו אצלנו, שכל דרוזי יכול להתמודד על כל מקום ברשימה, ומעבר לכך יש גם מקום משוריין. אבל בואו נעזוב לרגע את הצביעות של חברי יש עתיד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

קרעי, הנציג הדרוזי שלך יצביע נגד זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בואו נעזוב לרגע - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

הנציג הדרוזי שלך יצביע נגד? אני שואל אותך שאלה, נתת לו חופש הצבעה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא ישמע את התשובה שלי, וכנראה שהוא יצביע נגד, כי ההצעה הזו לגופה היא לא טובה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נתת לו חופש הצבעה? זה דמוקרטיה, הוא ילך נגד הדרוזים? מה אתה מקשקש?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ההצעה הזו לגופה היא הצעה לא טובה. אני אסביר תכף למה. אבל בואו נדבר עוד מילה על מה שאתם לא עשיתם בממשלה שלכם לטובת הדרוזים, ומה שאנחנו כן. יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ העביר בתחילת הכנסת הזו את חוק ממדים ללימודים. אתה יודע מה חייל דרוזי מקבל, שהוא לא קיבל אצלכם? חייל דרוזי ששירת בצבא מקבל תואר ראשון חינם, לא משנה באיזה מערך. זו אפליה מתקנת שאנחנו עשינו לטובת העדה הדרוזית. אתם לא עשיתם את זה. מדינת ישראל גם מעניקה לעדה הדרוזית הכרה חוקית ותמיכה ומקדמת אינטרסים שונים שלה כעדה, בין היתר בשמירה על זהותה הייחודית והכרה בחכמי העדה ומועדיה. ממשלת ישראל פועלת לקידום וסיוע לאינטרסים של העדה הדרוזית בארץ ובעולם, ורק לאחרונה פעלה להגן על בני העדה הדרוזית בסוריה. אולם – מה הבעיה בהצעת החוק שלכם – לגופו של עניין, הצעת החוק שלפנינו קובעת חובה משפטית גם לשוויון קבוצתי לאומי לבני העדה הדרוזית. במישור הלאומי מדינת ישראל מגשימה את החלום הציוני בלבד. אני מבין שקשה לכם להבין את זה, כי אתם רוצים להקים ממשלה עם האחים המוסלמים, אבל לנו ולציבור שלנו, מדינת ישראל מגשימה את החלום הציוני בלבד, היא מדינת הלאום של העם היהודי ושל העם היהודי בלבד. ישראל היא מדינה בעלת דגל אחד, ואיננה מדינה דו-לאומית או רב-לאומית. השוויון ניתן לכלל האזרחים במישור זכויות הפרט, והוא כבר מעוגן היטב במשפט הישראלי. במישור הזכויות הלאומיות, ישראל כמדינת לאום מבטיחה שוויון לאומי רק לעם היהודי. קשה לכם להבין את זה, אני מבין שאתם רוצים כאן מדינת כל אזרחיה, אני מבין שאתם רוצים לבטל את חוק-יסוד: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. אנחנו מבינים שאתם מפחדים מהמורשת שלנו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מגילת העצמאות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן. אתם רוצים לבטל את מגילת העצמאות, גם ערכיה של מגילת העצמאות פתאום לא מעניינים את יאיר לפיד ואת יש עתיד. גם בהכרזת העצמאות, השר עמיחי אליהו, מה אמר בן-גוריון? להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. קראת את מגילת העצמאות פעם, חבר הכנסת לפיד? גם לא מופיעה שם המילה "דמוקרטית", לידיעתך.

נעמה לזימי (העבודה):

בוא נעגן את דרכי מגילת העצמאות כחוק-יסוד, מה הבעיה? מה הבעיה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

קודם כול, תקבלי שזו מדינה יהודית, אחר כך נדבר איתך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

קרעי, שתית בקבוק רעל בבוקר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

על כן הממשלה מציעה להתנגד להצעות החוק שלפנינו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מאיפה כל הרעל הזה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה לומר לכם, לא במקרה הקואליציה מגיעה וזוכה להתנגד להצעה שרוצה להפוך את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית או לתת שוויון זכויות לאומי לעדה אחרת – חשובה ככל שתהיה, מפוארת ככל שתהיה, יקרה לנו ככל שתהיה, שאנחנו מגינים עליה ומסייעים לה בכל זכות אזרחית ובכל מובן באורח החיים של העדה כאן במדינת היהודים. אנחנו מוקירים ומעריכים אותם, אבל מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. אנחנו נקרא על כך בפרשת השבוע, בפרשת בא, הפרשה שבה מתואר, אדוני היושב-ראש, איך הפכנו לעם.

היו"ר אליהו רביבו:

שמרו, בבקשה, על השקט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בפרשה שבה הפכנו להיות עם ישראל אנחנו נקרא, השבת הזאת: "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני - - - ארץ זבת חלב ודבש". ארץ ישראל כולה שלנו, היא ארץ נחלת אבותינו, היא מדינת הלאום של העם היהודי, היא מדינת הלאום של עם ישראל, ואחינו הדרוזים גאים להיות חלק מהגורל המשותף שלנו כאן במדינת הלאום של העם היהודי. אנחנו בליכוד יורדים לשטח, נפגשים עם אחינו הדרוזים, עם בני העדה, בכל מקום. הם גאים להיות חלק ממדינת הלאום של העם היהודי. הם לא רוצים את הצביעות שלכם עם שוויון זכויות לאומי רק כדי לנגח את הקואליציה, אבל יאיר לפיד לא מצא מקום בתוך 24 מנדטים, אפילו לא לחבר כנסת דרוזי אחד. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. לפני שנעבור להצבעה, יעלה וישיב בשם המציע ראש האופוזיציה יאיר לפיד. בבקשה, שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

השר קרעי, קרה דבר מעניין. אני עליתי הנה קודם והסברתי לך שלפי המחקר, גם שלנו וגם של ראש הממשלה, אתה מרחיק מצביעים מהליכוד, ולפיכך אנחנו לא מגיבים בדרך כלל למה שאתה אומר, כי זה טוב לנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - הינה אתה מגיב לי.

יאיר לפיד (יש עתיד):

רגע, אני אומר לך שקרה משהו מעניין, כדאי לך. מאז פנו אליי כבר שלושה אנשים מהמפלגה שלך ואמרו: תגיד, אפשר לראות את המחקר? אמרתי להם: כן, אתם רוצים שאני אשלח לכם? הם אמרו לי כן, אז שלחתי להם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לפי הסקרים - - - 20 מנדטים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא, אני אומר לך, אני וראש הממשלה בדברים הרציניים מסתמכים על אותם מכוני מחקר. אז רק שתדע, כדי שזה לא יהיה רק משהו שאני אומר. העובדה היא שאתה מוריד מנדטים לליכוד ושכמה שתהיה יותר גבוה בפריימריז זה מרחיק את האפשרות של כמה מהאנשים המצוינים שיושבים פה להיות בכנסת הבאה – עכשיו זה לא רק מידע שנמצא בידי והאופוזיציה אומרת לך; זה מידע שנמצא אצל אנשים בליכוד, כי חשבתי שזה לא נכון – אני גם לא מרגיש נוח להתערב במפלגות אחרות - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

טוב שיש לך זמן להתעסק במפלגות אחרות ולא - - - של המפלגה שלך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

חשבתי שלא נכון שאני אחזיק את המידע, אני משאיר את זה לליכודניקים, כי הליכודניקים יודעים איך לטפל באנשים שמורידים להם מנדטים ובגללם הם יפסידו בבחירות. אתה, אני מזכיר לאלה שלא היו פה בפעם הקודמת שדיברתי, מבני האדם – יש גורמים אחרים, מלחמה – אבל מבני האדם, הדמות שמורידה הכי הרבה מנדטים לליכוד במצב של בחירות. זה היה ונותר כבר חודשים ארוכים, זו תופעה שחוזרת על עצמה, השר קרעי, כי הליכודניקים מהסוג המתון יותר לא אוהבים את הדבר הזה, את השיח הזה, את הדרך הזו שקורעת ומפלגת. אז אני אומר שוב לשר קרעי, זה שאתה עולה פה פעם אחר פעם, בבקשה, תמשיך. זה מסייע לנו, זה פוגע בליכוד. וכל דבר שמסייע לנו לנצח בבחירות ופוגע בליכוד הוא טוב. אבל אני אומר לך: אני משוחרר מזה. אני משוכנע שחבריך בליכוד, שקיבלו את הנתונים – ומי ששומע עכשיו וירצה לראות אותם, נשמח לתת אותם לכל מי שמבקש לשימוש בפריימריז. לא שאני חושד בכם שזה מה שמעסיק אתכם. בכל אופן, השר קרעי, תמשיך כי אנחנו רוצים לנצח בבחירות, ואתה עוזר לנו. וכל מי שעוזר לנו, אצלנו, להבדיל ממך, יש הכרת הטוב. תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בהצלחה, קרעי.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. בשם היוזם הנוסף, חבר הכנסת שוסטר, יעלה ויגיב חבר הכנסת חמד עמאר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נחיה ונראה, חבר הכנסת לפיד. נראה לאיזה מקום אני אגיע בפריימריז וכמה מנדטים - - -

יאיר לפיד (יש עתיד):

האמת כואבת, נשמה. האמת כואבת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא לעוד הרבה זמן - - -

יאיר לפיד (יש עתיד):

האמת כואבת, נשמה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תשמור לי על השקט, היושב-ראש.

היו"ר אליהו רביבו:

אני מבקש מכם לאפשר לחבר הכנסת חמד עמאר להגיב על ההתנגדות. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אחד הדברים שמביישים, ששר עולה לענות והוא אפילו לא קרא את הצעת החוק. הוא לא קרא את הצעת החוק. הצעת החוק לא מדברת על שוויון לאומי, הצעת החוק לא מדברת על פסילת מגילת העצמאות. בושה ששר עולה לכאן – ועוד יותר בושה, תראה איזה גיוס עשו הליכוד. איך אתם תיגשו לדרוזים עכשיו בפריימריז שלכם? ואני רואה אתכם, אפילו אחד שיש לו יום הולדת, כולכם שולחים לו יום הולדת שמח ועושים סרטונים. ועכשיו כולכם כאן יושבים, מצביעים נגד שוויון. ואני אומר לכם, אני דרוזי, אין לי שום בעיה, ואני גאה לחיות במדינה יהודית ודמוקרטית. אין דרוזי שלא מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. זו גאווה. על מה אתם מצביעים נגד? על שוויון? נותנים לשר שלא קרא הצעת חוק לעלות ולענות ולדבר שטויות. נגד מגילת העצמאות? איזה מגילת העצמאות? הצעת החוק לא מדברת על זה. קראתי את הצעת החוק, ואם אתם רוצים שאני אסביר לכם, הצעת החוק מדברת על שוויון אזרחי. ואותו שר שעלה לענות אמר: אנחנו מכירים בשוויון אזרחי. אז למה אתם מתנגדים? אתם בושה לעצמכם, ואני בטוח שאתם מתביישים עכשיו שאתם מצביעים נגד. אין אחד מכם שלא מתבייש שהוא מצביע נגד הצעת החוק. איך אתם יכולים לעמוד מול אימא שאיבדה את הבן שלה במלחמה ולהגיד: הצבענו נגד שוויון? איך אתם יכולים לעמוד מול אישה שאיבדה את בעלה, מול יתום? בושה של מפלגה, בושה של קואליציה שמצביעים נגד הצעת חוק כזאת. ואני אומר לכם, עליתי לענות כי ראיתי את השטויות שדיבר השר, ואת הדברים שלא נוגעים לדבר. מה זה מעניין אותי אם ביש עתיד יש דרוזי או אין דרוזי? הרי יש לכם דרוזי, ויש לכם שני דרוזים בקואליציה. למה אתם לא מצביעים בעד? לתת מקום ברשימה, אבל לא לתת שוויון? אנחנו מדברים על שוויון אזרחי. אני מדבר על שוויון אזרחי. אני אומר לכם: אני בעד מדינה יהודית ודמוקרטית. ואין דרוזי אחד שלא בעד מדינה יהודית ודמוקרטית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזה זכות אזרחית אין? איזה זכות אזרחית אין?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תהיה בשקט כבר. תהיה בשקט, אי-אפשר לשמוע את הרעל.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני רוצה שוויון. יש שוויון שאני אמות למען המדינה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש שוויון.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

למה אני צריך למות למען המדינה, ואתה לא נותן לי שוויון? תתבייש לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פעם אחת תקשיב.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תתבייש לך. תשתוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה בושה וחרפה לכנסת הזאת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

עדיף לך לעמוד ולדבר ולענות לי. אני מדבר על כל אזרח במדינת ישראל. בושה. בושה שאחד כמוך עולה לענות בשם הממשלה, בושה של קואליציה, בושה של מפלגות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - השר בלי תיק לשעבר, אל תצעק. השר בלי תיק לשעבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תהיה בשקט כבר, לא רוצים לשמוע אותך. אתה מלא ברעל, מלא. כל הגוף שלך מלא ברעל - - - אתה רק מטנף.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק-יסוד: העדה הדרוזית, של חבר הכנסת מאיר כהן. ההצבעה תהיה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: העדה הדרוזית לא נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

39 בעד, 53 מתנגדים. אני קובע בזאת כי הצעת חוק-יסוד: העדה הדרוזית, של חבר הכנסת מאיר כהן, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום של הכנסת. חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הצעת חוק לעיגון מעמדה של העדה הדרוזית, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אלון שוסטר וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לעיגון מעמדה של העדה הדרוזית, התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

39 בעד, 52 מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק לעיגון מעמדה של העדה הדרוזית, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אלון שוסטר, גם לא עברה, ולכן תוסר מסדר-יומה של הכנסת.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס לבעלי עסקים בחבל תקומה ובקו העימות) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת דבי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת דבי ביטון להציג את הצעת החוק. לרשותך, גברתי, עד עשר דקות. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

תודה, כבוד היושב בראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, כמה היה עצוב לי שוועדת השרים בחרה להצביע נגד ולדחות את הצעת החוק. זו הצעת חוק שהוגשה ועמדה על שולחן השרים כבר בנובמבר 2024, לאור המציאות. ואנחנו בינואר 2026, וכמעט כלום לא השתנה. החוק הזה לא מבקש לפצות על העבר, הוא מבקש לאפשר עתיד. אני מציגה היום את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס לבעלי עסקים בחבל תקומה ובקו העימות). זה חוק שנולד מהמציאות, לא מכותרת, לא מאידיאולוגיה כלכלית מופשטת, אלא מהשטח, מהיישובים ומהעסקים. כשאני קוראת את דבריי, אני אשמח מאוד שתעצמו את העיניים, תראו מה קורה בקריית שמונה, תראו ביישובים, באזורים שעוד לא חזרו בתקומה, ואני מקווה שמשהו, שאיזה מיתר יזוז בליבכם. מאז אוקטובר 2023, בעלי ובעלות עסקים רבים נקלעו למציאות שהם לא בחרו בה. מציאות ביטחונית קשה, ממושכת, מטלטלת, שבה חלק מהיישובים נפגעו עמוקות, וחלק מהעסקים עדיין לא חזרו לפעולה ולפעילות מלאה – אפשר שקט? חשוב לי לומר ביושר: כן, יש התקדמות. כן, יש חזרה מדורגת לשגרה בחלק מהמקומות, אבל לצד זה יש יישובים שעדיין מתמודדים, ויש עסקים שמתקשים לעמוד על הרגליים. החוק הזה לא מתעלם מההתקדמות, הוא נועד להשלים אותה. בעלי העסקים שאני פוגשת אינם מבקשים טובות. הם לא מבקשים מענקים והם לא מבקשים תנאים. הם מבקשים דבר אחד: שיינתן להם סיכוי, סיכוי אמיתי להתאושש. ובמציאות הזו – סליחה, אולי תשתיק אותם – ובמציאות הזו מע"מ, שהוא מס על פעילות, הפך עבור חלק מהעסקים לנטל כבד במיוחד. כשאין תנועה מלאה, כשלקוחות עדיין חוששים, כשכוח אדם חסר, המע"מ לא נגבה מתוך רווח, אלא מתוך מאבק יום-יומי לשרוד. ולכן ההצעה פשוטה, ממוקדת ואפילו אחראית: קביעת מס ערך מוסף בשיעור אפס לעסקים בחבל תקומה ובקו העימות לתקופה מוגדרת ככלי שיקל על ההתאוששות הכלכלית – ואני רוצה להזכיר: זה לא מענק, וזו לא מתנה, זו הקלה שמאפשרת נשימה. וכאן חשוב לי לפנות אל כל חבריי וחברי הכנסת מכל הסיעות: זה לא חוק של ימין, וזה לא חוק של שמאל, אלה הבוחרים של כולנו. אלה הבוחרים – בעלי המכולת, המוסך, המסעדה, הקליניקה והמפעל הקטן; אנשים שעובדים קשה, משלמים מיסים, מעסיקים עובדים, ומחזיקים את הכלכלה המקומית. אני רוצה להזכיר, כשעסק מצליח, משפחה מצליחה. וכשמשפחה מצליחה, יישוב מתחזק. וכשיישוב מתחזק, המדינה שלנו מתחזקת. זו שרשרת פשוטה וברורה, וזו בדיוק המהות של החוק הזה. הצעת החוק אינה מבטלת אחריות תקציבית, היא אינה מתעלמת משיקולים כלכליים. היא מציעה איזון – איזון בין זהירות לבין אחריות, בין ניהול תקין לבין ראייה אנושית. כי יש רגעים שבהם למדינה יש אפשרות לבחור להסתכל רק על מספרים, או להסתכל על האנשים שמאחוריהם. הרגע הזה הוא אחד הרגעים האלה. בעלי העסקים לא נפגעו בגלל החלטה עסקית שגויה, הם נפגעו בגלל מציאות לאומית, ובמציאות כזו המדינה לא יכולה לעמוד מן הצד. החוק הזה אומר להם: אנחנו רואים אתכם, אנחנו מבינים את הקושי, ואנחנו רוצים שתצליחו, לא רק בשבילכם אלא בשביל היישובים, הקהילות והחוסן של מדינת ישראל. אני קוראת מכאן לכל חבריי חברי הכנסת: בואו נקדם עם החוק בלי פוליטיקה, בלי מחנות; צעד אחראי, צודק, מחבר, שנותן לעסקים אפשרות לפרוח מחדש, ולמדינה – אפשרות להתחזק מבפנים. ולסיום, אני רוצה לומר: כשאנחנו נותנים לעסקים סיכוי להצליח, אנחנו נותנים למדינה סיכוי להתחזק. אני פונה אליכם בבקשה להצביע. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מזמין את השר שלמה קרעי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אפשר להחליף שר? אתה יכול לעשות טרייד?

היו"ר ניסים ואטורי:

אוריה, איפה השר המשיב? השר זאב אלקין, השר שראוי להשיב על הצעת החוק. דוידסון, הולך לך קלף טוב היום. עשר דקות לרשותך.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים וחברי הכנסת, התבקשתי על ידי אנשי לשכתו של שר האוצר להקריא כאן את התשובה שהכינו אנשי המקצוע של משרד האוצר. אגב, חייבים להגיד שבנושא הזה הייתה תמימות דעים מקצועית בין אגף הכלכלן הראשי, רשות המיסים ואגף התקציבים במשרד האוצר. בסך הכול שר האוצר מייצג פה את העמדה של אנשי המקצוע של משרדו. מס ערך מוסף הינו מס עקיף המוטל על הצריכה, והוא חל על כל המוצרים והשירותים ועל כל הצרכנים במשק. פשטותו ויעילותו של חוק המע"מ באה לידי ביטוי בכך שנשמר עקרון אחידות המס. ובכדי לשמור על עיקרון זה, חוק המע"מ אינו פוטר מוצרים או צרכנים מתשלום המס, ואינו קובע מס בשיעורים מופחתים על מוצרים או צרכנים, וזאת למעט מקרים מסוימים, שנקבעו ברשימה סגורה בחוק, שבהם נקבע פטור ממע"מ או מע"מ בשיעור אפס. קביעת הטבת מס ייחודית לפי מיקום גיאוגרפי יוצרת הבחנה בין נישומים במצבים דומים ופוגעת בעקרון השוויון במיסוי. יישובים ואזורים נוספים שנפגעו כלכלית מהמלחמה אך אינם נכללים בהגדרת החוק, ייוותרו ללא מענה מקביל, דבר הצפוי להוביל לגל דרישות והטבות דומות מאזורים אחרים והעמקת האפליה האזורית. הצעת החוק מצריכה פיקוח מתמיד, דבר שדורש הקצאת משאבים וגידול משמעותי בכוח אדם, הכשרתו וכדומה, מה שעלול להגדיל את העלויות באופן משמעותי. ללא משאבים נוספים והכשרה מתאימה קיימת סכנה שלא ניתן יהיה לפקח כראוי על העסקים באזור הסחר החופשי, דבר שיכול להביא להטיות, הונאות והימנעות מתשלום מיסים, ובסופו של דבר – לפגיעה בהכנסות המדינה. בנוסף, יש לקחת בחשבון כי הצעת החוק עלולה להוות פתח לתכנוני מס ולהתחמקות ממס מצד עסקים וגורמים מסוימים. עסקאות ביישובי חבל תקומה וביישובי קו העימות בשיעור אפס מע"מ – זה עלול להוות הזדמנות לעסקים להעביר את פעילותם לאזור קו העימות על מנת לנצל את הפטורים וההנחות במיסים, דבר שיכול להוביל להעברת פעילות עסקית באופן מלאכותי לאזורים אלה, גם אם אינה מתבצעת שם פעילות כלכלית משמעותית. מעבר לכך, עסקי מסחר רבים עשויים לנצל את ההטבות המוצעות בדרכים שיכולות לפגוע בהכנסות המדינה, תוך ניצול פרצות בחוק. פיקוח חסר או לא מספיק על תכנוני המס הללו עשוי להוביל לפגיעות כלכליות משמעותיות, והוא פוגע במטרה. על הצעת החוק לתמרץ ולהגביר את הפעילות הכלכלית בצורה שקופה ומסודרת. באשר לאמצעי התמיכה, נציין כי המדינה כבר הקימה מערך סיוע ייעודי לעסקים באזורי חבל תקומה, הפועל דרך כלים שונים, ובפרט במשרד הכלכלה. במסגרת זו ניתנו מענים לעסקים דרך הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, וכן אושרו מסלולי תמיכה ייעודיים ברשות ההשקעות. נוסף על כך, הופעלו מסלולי הלוואות בערבות מדינה בתנאים מותאמים לעסקים שנפגעו. מהלך זה מאפשר מענה ישיר, ממוקד ומבוקר על הפגיעה הכלכלית מבלי ליצור כפל תמרוץ או לפגוע בעקרונות היסוד של מערכת המס. מודלים אלו אפקטיביים יותר מהטבות מס גיאוגרפיות שאינן ממוקדות ועלולות להוביל לשימושים שאינם תואמים את מטרת המחוקק. אני אוסיף למה שנמצא כאן ומה שכאמור הקראתי בשם אנשי המקצוע של משרד האוצר. חברת הכנסת ביטון, אני אשתף אותך בהתלבטויות שהיו לי בנושא הזה כשדיברנו על כל מיני תוכניות סיוע. זה נכון גם לגבי דרום וגם לגבי צפון. כולנו מכירים, כמובן – מקור ההשראה לחקיקה הזאת הוא אילת, מה שפועל באילת. אבל יש הבדל דרמטי בין המציאות באילת לבין המציאות באזורים גיאוגרפיים אחרים כמו חבל תקומה לצורך העניין, או קו העימות, וזו רציפות גיאוגרפית. אני אשאל אותך, בואי נתאר לרגע, חברת הכנסת ביטון, שבשדרות יש מע"מ אפס. לכאורה זה צעד מעולה. תגידי לי איזה תושב אופקים או נתיבות, או אפילו באר שבע, יקנה משהו באופקים, נתיבות או באר שבע? הוא ייסע לשדרות. בסך הכול זו נסיעה קצרה ושווה. לאילת אנשים לא ייסעו ארבע שעות רק כדי לקנות; בדרך כלל כשהם נוסעים לאילת, הם כבר קונים. אבל פה, ברגע שאת מייצרת דבר כזה, את למעשה הורגת את כל העסקים, את כל החנויות, בכל האזור של הנגב – באשקלון, באופקים, בנתיבות, בבאר שבע, כי אף אחד לא יקנה שם, צריך להיות אידיוט לקנות שם. אפילו לקנייה בסופר אנשים ייסעו לשדרות.

דבי ביטון (יש עתיד):

- - - הנסיעה הזו - - - עם המע"מ שהם צריכים לשלם.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אני לא שומע. לא שומע. לא שומע, דבי.

קריאה:

מה עם קריית שמונה?

דבי ביטון (יש עתיד):

אמרתי שזה מבאר שבע שצריך לנסוע עד שדרות במיוחד, לא בטוח שמשתלם לו - - -

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

משתלם, תאמיני לי. הוא נוסע נסיעה אחת ביום, עושה את כל הקניות שלו, בסופר, בחנויות רק בשדרות, בגדים, אוכל. זה אירוע שימוטט את כל העסקים בערים השכנות. אותו דבר בצפון, גם התלבטתי, אולי להוביל את הסוגיה הזאת, לעשות מע"מ אפס.

דבי ביטון (יש עתיד):

- - - לעסקים, מה הבעיה?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

מע"מ אפס למשל, לדוגמה, בקריית שמונה: מי יקנה בצפת אם יהיה מע"מ אפס בקריית שמונה? הרי כל תושבי צפת יקומו וייסעו, זה קרוב, כל תושב. מי יקנה בחצור? כל תושב חצור יקנה בקריית שמונה. ולכן - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

ולעשות - - - מה הבעיה?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

כשמפעילים את זה באילת יש היפרדות גיאוגרפית, ולכן שם זה לא מביא לכזאת תוצאה. אף אחד לא ייסע מבאר שבע לאילת בשביל קנייה. ברגע שיש רציפות גיאוגרפית ויש יישובים סמוכים זה ממוטט את כל העסקים. חצור פשוט תתפנה, לא יהיה לה מה לעשות, לא יהיה עסק אחד בחצור שישרוד. ולכן הפתרון הוא פתרון אחר. הפתרון זה לתת כסף ישר לעסקים. כי אז אתה עוזר לעסקים במקום הזה, ומצד שני, אתה לא ממוטט עסקים באזור השכן. וזה מה שעשו בחבל תקומה. הרי המדינה השקיעה – את מכירה את זה היטב – דרך תוכניות שונות של תקומה שאני אחראי עליהן, הרבה מאוד כסף בסיוע לעסקים. והיא גם הולכת להשקיע עוד, כי אז עסק שנמצא למשל בתוך חבל תקומה, הוא קיבל את הכסף, הוא הרוויח, בשונה מעסק נניח בבאר שבע, אבל הוא לא ממוטט את העסק בבאר שבע, כי יש לו קונים משלו, לבאר שבע יש קונים משלה. ולכן, אם המדינה רוצה להשקיע כסף כדי לעזור לעסקים באזורים האלה, היא צריכה לתת כסף ישר לעסקים. היא יכולה להשתמש – אני אשתף אותך, אנחנו עכשיו עובדים על החלטה על קריית שמונה, ואחד מהרעיונות שעולים זה לתת לקבוצות כאלה או אחרות של תושבים מעין כרטיס שהוא לשימוש אך ורק באזור הזה, כי אז אני מגדיל את ההשקעה בכלכלה באזור הזה ועוזר לעסקים. אלו כלים שיחזקו את העסקים באזורי פריפריה – שזה נכון לעשות, כן? המטרה של החוק הזה, בעיניי, היא מאוד מאוד נכונה – אבל הם לא ימוטטו את העסקים ביישובים הסמוכים. ולכן, הדרך לעשות זאת היא את כל הכסף שהמדינה יכולה להשקיע – לא להשקיע דרך שינוי של מערך המס, אלא להשקיע אותו באמצעות סיוע ישיר לעסקים. ולכן, מה שאני מציע לך – כמובן, אם תתעקשי להביא את זה להצבעה אז הקואליציה תצביע נגד, מהסיבות שהסברתי, כי זה בסוף מהלך שיפגע, הוא יעזור לפה אבל יתמוטט הרבה מסביב. אלא אני מציע לך להפוך את זה להצעה לסדר-היום, להביא את זה לדיון בוועדת הכספים, איך עוזרים לעסקים באזורים האלה, ושם יתקיים דיון על כל הכלים השונים. הממשלה תציג מה היא עושה, יכול להיות שתהיה ביקורת, לא כל החוכמה אצלנו. אבל אני חושב שהכלי הזה הוא כלי מוטעה וצריך כלים אחרים כדי לעזור לעסקים באזורים האלה. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מקווה שאותך שכנעתי.

אופיר כץ (הליכוד):

תמשיך.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

לא, עוד לא שכנעתי? עוד לא שכנעתי. יכול להיות שאת דבי שכנעתי, אבל את יושב-ראש הקואליציה לא. אז אני אוסיף עוד כמה מילים, ברשותכם. אני חושב שדווקא הנושאים האלה, כמו סיוע ליישובים שנמצאים בפריפריה, גם בדרום וגם בצפון, וחוו את המלחמה הקשה ועכשיו עוברים תהליך של שיקום וצמיחה, הם דוגמה לנושאים שנכון שהשיח עליהם יהיה מקצועי וענייני, ולאו דווקא פוליטי. כי אני חושב שיש הרבה נושאים שחוצים את הבית הזה ומייצרים מחלוקת, אבל יש נושאים שהם דווקא יכולים לחבר את חברי הכנסת בבית הזה מהמפלגות השונות, מהקואליציה והאופוזיציה, וזה איחוד השורות הזה לטובת מה שנכון לעשות בצפון ובדרום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תציע – הצעה לסדר-היום.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

הצעה לסדר-היום? אוקיי, מעולה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר גמור.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

בגלל שיש הסכמה להפוך את זה להצעה לסדר-היום, כמובן אנחנו תומכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום ולהביא את זה לדיון.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. בגלל ההסכמה להעביר את זה להצעה לסדר-היום – אנחנו נצטרך להצביע על הדבר הזה. רגע, דבי.

דבי ביטון (יש עתיד):

כן, הצעה לסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי, אז אנחנו נצביע על העברה לדיון בוועדה. אנחנו נצביע על זה.

דבי ביטון (יש עתיד):

ועדת הכספים.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, תגידי מה שאת רוצה. בסדר. מצביעים, נכון? היא רוצה לעלות להשיב. דבי, את יכולה לעלות להשיב.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה, השר אלקין, אני מקבלת את הצעתך. כמי שנפגשת איתך די הרבה בתקומה ובאזורים המשותפים, שלצערי עברו תקופה לא פשוטה, אני באמת אציין שיש שיפור, ואני מודה שיש אפשרות בוועדה – על מנת שנקדם את נושא העסקים. ולכן אני נותנת את הסכמתי. אני מודה גם ליושב-ראש ולכולם. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לפי סעיף 77(ז)(2) אנחנו צריכים להצביע. אז אני מבקש מכל חברי הכנסת, שבו במקומותיכם. אנחנו מצביעים על העברת הנושא לדיון בוועדת הכספים, לפי בקשת המציעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 58 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס לבעלי עסקים בחבל תקומה ובקו העימות) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

58 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק תהפוך לדיון בסדר-היום של ועדת הכספים.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל (תיקון – הבטחת תקצוב הנגב), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת יסמין פרידמן ושלום דנינו. אני מזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן להציג את הצעת החוק.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אני גם שמחה שאתה היושב בראש, כי הנושא קשור - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא יכול להגיב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הנושא קשור לוועדה שלך. אז – אתה יכול – קצת שקט? קצת, לא הרבה, קצת. נושא חשוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

ששש.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא יודעת, בזמן האחרון יש לנו קצת טיילת בנגב – שרים, ראש הממשלה, אולי יהיה אכפת להם גם מהחקיקה הזאת, שקשורה לנגב. אתמול נערך יום הנגב בכנסת. היו שלל דיונים חשובים. בכלכלה דנו על האתגרים בתחבורה הציבורית. אתם יודעים שאין רכבת מבאר שבע לירושלים? אין. מרכז, לב, המשרדים הממשלתיים, הכול כאן, אין רכבת. יש אוטובוס, שהוא – בדיוק אותו זמן כמו רכב. אז דנו על זה בוועדת הכלכלה. דנו על תעסוקה, דנו על רפואה בדרום, על הפערים ברפואה, על היעדר רופאים, על יציב. באמת, שלל דיונים חשובים בכל ועדות הכנסת. לצערי, לא ראיתי אף אחד מהקואליציה. אני כן אומר שרביבו הגיע לדיון.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את ניהלת, אני לא מדברת על מנהלי ועדות. אף אחד לא הגיע.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אבל אני בחרתי לקיים דיון על הנושא הזה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין בעיה. גם שלום דנינו ניהל. אבל חוץ ממנהלי הוועדות – לא הגיעו מהקואליציה, ואני מצירה על כך, כי באמת היו דיונים ענייניים, חשובים - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

הם חברי קואליציה, לדעתי.

קריאה:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בסדר, לא, אני אומרת, אף אחד לא הגיע, לצערי. אני אמרתי, אני ציינתי שהוא הגיע, אלי רביבו. אני ציינתי את זה. עכשיו, למה אני מדברת על זה? כי החקיקה הזאת, שמובאת לפניכם, נוגעת לנגב. יש פה נושא שהוא אך ורק נגב. זה לא נושא פוליטי, זה לא נושא שהוא שנוי במחלוקת, ולכן גם יש לכם פה חברי כנסת משתי סיעות הבית – קואליציה ואופוזיציה - - -

אלי דלל (הליכוד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה? אה, סליחה. אלי דלל. סליחה, נכון, אלי דלל הגיע. סליחה. אני מתנצלת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אז יש הרבה מהקואליציה שהגיעו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, רק אלי דלל. ולכן החקיקה הזאת היא סופר-משמעותית. ואני שוב מדברת על קרן העושר. קרן העושר, אתה עומד בראשה. בעיניי – ועדה סופר-חשובה, מגיעים אליה הכספים מכל משאבי הטבע של המדינה. 30% מהכספים האלה מגיעים מהנגב, ממשאבי הטבע שבנגב, מהפוספטים, מים המלח. ולכן הצעת החוק הזאת מבקשת לקבוע ש-30% מהכספים יחזרו לתעסוקה בנגב. הכי הגיוני, הכי נכון. הרי אנחנו מדברים על משאבי טבע מתכלים. לא לעולם יהיה לנו ים המלח. מה לעשות, אנחנו מייבשים אותו, אנחנו מתנהגים אליו בזלזול, לא מעניין אותנו תכלס מה עושים שם בים המלח, לפי כל הנתונים. וגם הפוספטים יום אחד יתכלו, ולאלפי העובדים שעובדים בתעשייה הזאת לא תהיה פרנסה. ולכן המחוקק שקבע, שחוקק את חוק הנגב, ראה קדימה – אגב, אחד מהם היה גפני, הוא לא כאן, חבל – המחוקק ראה קדימה וקבע שצריך להופיע סכום שיינתן לטובת תעסוקה בנגב. לצערי בשנים 2023–2024 אפס שקלים הופנו לטובת הנגב. בשנת 2025, באמת לאחר מאבקים ו-23 דיונים, הצלחנו לגרד 10 מיליון לטובת תעסוקה בנגב, ועוד 5 - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

20 מיליון בסך הכול.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. אתה מכניס לשם גם את ה-hub. לזה אתה מתכוון?

היו"ר ניסים ואטורי:

מה זה hub, זה לא תעסוקה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ה-hub בדימונה.

היו"ר ניסים ואטורי:

hub זה תעסוקה. אני לא יודע לשייך את זה למשהו אחר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני פחות מתייחסת לזה. אבל גם 20 מיליון, אתה יודע מה? 20 מיליון – היינו צריכים לגרד מתוך 189. בתקציב הקרוב 289 מיליון, אם אני לא טועה?

היו"ר ניסים ואטורי:

כבר אמרו שזה פחות. 240 בערך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא יודעת, קיבלתי בינתיים מכתב עם 280 מיליון. הולכים להגיע - -

היו"ר ניסים ואטורי:

240.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - לצערי הרב, נכון לרגע, הוקצו רק 30 מיליון לטובת עידוד תעסוקה בנגב. אנחנו זקוקים לתקציב הזה. הנגב זקוק לתקציב הזה. זה לא יכול לעבור לשום דבר שקשור לתקציב השוטף של האוצר. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת שלום דנינו. הם התחלקו בזמנים חצי-חצי למי ששואל. חמש דקות לרשותך.

שלום דנינו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת רוצה לשבח את המחויבות של חברת הכנסת יסמין פרידמן לנגב. בבסיס החוק הזה, של קרן העושר, נכתב במפורש שאחת המטרות להשקעה יהיה הנושא של תעסוקה בנגב. אני לא נכנסתי לפרוטוקולים כאשר חוקק החוק הזה, האמת? לא הספקתי לראות. בטח היינו מוצאים בפרוטוקולים האלה נימוקים שמסבירים למה דווקא הנגב נכנס ביסוד החוק הזה. כל מה שאנחנו מבקשים, וכל מה שיסמין מבקשת, זה לא תוספת תקציבית, זה לא להכניס איזה תקציב שאיננו, רק להגדיר בחוק, באחוזים, כמה מתוך אותה קרן יושקע בנגב. בהמלצתו של יושב-ראש ועדת שרים לענייני חקיקה, יריב לוין, ישבנו עם האוצר בשבוע שעבר, והוא ביקש – יסמין – מאיתנו לבדוק את זה במשך שבוע, עשרה ימים, משהו כזה. כי אנחנו סירבנו לקבל תוספת כספית לשנה; היה חשוב יותר העיקרון, שיוגדר באחוזים סכום שמשנה לשנה יגיע לנגב. אנחנו לא יודעים אם אני או יסמין, נהיה פה בכנסת הבאה, ואנחנו רוצים להשאיר את זה. אני חושב שכל השבחים הם באמת ליסמין. ואני שואל את אופיר, האם אנחנו יכולים למשוך את זה לעוד שבועיים, עד שנקבל תשובה מהאוצר? אמרו לנו שהם צריכים שבוע לבחון את הבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה לא יקרה, זה לא יקרה.

קריאה:

אבל הם ביקשו שבוע.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נכון, אמרנו אולי בהוראת שעה.

שלום דנינו (הליכוד):

בוא ניתן לזה - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא אמר לא.

שלום דנינו (הליכוד):

לא, הוא אמר: תנו לי שבוע לבדוק את זה. אז בוא ניתן לו שבועיים-שלושה, אין לנו מה להפסיד. יסמין, אין מה להפסיד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא יודעת. אתה רוצה עוד שבועיים? יעלה עוד שבועיים.

שלום דנינו (הליכוד):

מקובל, אופיר?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

כן.

שלום דנינו (הליכוד):

בסדר. תודה רבה לכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

ההצבעה תידחה בשבועיים, אופיר? ההצבעה במועד אחר. אני חייב להעיר – כיושב-ראש הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל, אני חייב לומר, שבשנה שעברה הקצנו 20 מיליון שקלים. אני באמת מעריך את הנוכחות שלך בוועדה, ואני רוצה להגיד שהייתה הצעה של האוצר – אופיר – להוסיף 10 מיליון, אם החבר'ה של יש עתיד יצביעו בעד. הם עשו התייעצות עם לפיד, ולפיד הנחה אותם להצביע נגד, אפילו אם יתווספו 10 מיליון לתעסוקה בנגב. השנה כן מדברים, ההצעה של הממשלה היא על 30 מיליון, ואנחנו נעלה את זה גם השנה.

שלום דנינו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש - - - אנחנו סירבנו, כי חשבנו שיותר חשוב שהסכום יקבע במסגרת החוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר גמור. נדון על זה במועד אחר. תשובה והצבעה במועד אחר. נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני צריכה לעלות להגיד את זה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, לא, לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, לא הייתה תשובה. בסדר, אוקיי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אז תשובת הממשלה תבוא במועד אחר, ובמועד האחר גם הצבעה. תוכלי להשיב כשהממשלה תשיב קודם כול להצעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור הכחשת אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת) (תיקון – איסור הכחשת חטיפה והחזקת חטוף בשבי), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני מזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק, להציג את הצעת החוק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, לפני שנה בדיוק, אמילי, רומי ודורון, שוחררו משבי החמאס ושבו הביתה. כולנו זוכרים את התמונות, את ההתרגשות האדירה, את הנשימה שנעצרה בכל בית בישראל. עסקת ינואר 2025 החזירה איתה גם את התקווה, תקווה שאיתה אפשר, גם אחרי האסון הגדול שפקד אותנו, להתחיל לקום. לאחר חודשים ארוכים נוספים של מאבק ציבורי נחוש, בהובלת מטה המשפחות, נחתמה עסקת אוקטובר 2025. בעסקה הזאת שוחררו כל החטופים החיים והחללים פרט לאחד, רן גואילי, אנחנו עדיין מחכים לרן, ולא נרפה עד שהוא ישוב לקבורה ראויה. כחלק ממתקפת הטרור הרצחנית ב-7 באוקטובר 2023, נחטפו לרצועת עזה 251 אזרחים וחיילים, מבוגרים וילדים, גם נשים וגם גברים. בשנתיים האחרונות, שוחררו חלקם בעסקאות, מעט חולצו בידי צה"ל, והחלו בתהליך שיקום כאן בבית בישראל. המאבק של משפחות החטופים ושל הציבור כולו להשבתם הוא מאבק אזרחי ומוסרי יוצא דופן, שנולד מתוך כאב עמוק. החטיפה הפכה מתופעה ביטחונית לטראומה לאומית, נוכחת בשיח, בלבבות ובכיכרות. זהו פצע פתוח שמזכיר לנו מדי יום את חובתנו הבסיסית ביותר: לא להשלים עם הפקרה של ישראלים, ולא לנוח עד שישובו הביתה. לכן אני אומר כאן שוב ובקול ברור מאוד: לא נרפה ולא נוריד את הסיכה, עד שרני, גיבור ישראל, ישוב הביתה. חטופים שחזרו זוכים לתשומת לב ציבורית ותקשורתית רחבה, בין היתר משום שהציבור היה שותף פעיל מאוד במאבק להשבתם. רבים הרגישו חלק מהמאבק הזה, ולכן רגעי החזרה נתפסו כרגעים מאוד מאוד ציבוריים. אבל צריך לומר ביושר, החטופים ששבו והמשפחות, לא ביקשו בהכרח את מרכז הבמה. החיבוק הציבורי נובע מאכפתיות אמיתית, אך לצערנו החשיפה גררה גם תופעות קשות ומכוערות – הסתה ברשתות החברתיות והפצה של תאוריות קונספירציה מסוכנות. התופעה הזאת רק התעצמה אחרי העסקה האחרונה. כך, אחרי שחרורו של מתן צנגאוקר באוקטובר האחרון, ההסתה נגד אימו, עינב, ונגדו עצמו התגברה משמעותית, ואף קיבלה תפנית חדשה ומסוכנת במיוחד – הכחשה של עצם העובדה שנחטף על ידי ארגון הטרור. לפי דוח של פייק ריפורטר, בשיתוף עם Ynet, בשבוע שלאחר שחרורו זינק השיח נגד מתן ועינב ב-456% ברשת X בלבד. בת זוגו של מתן, אילנה – שגם היא שוחררה מהשבי בעסקת הנשים והילדים בנובמבר 2023 – סיפרה בראיון, שהיא מתמודדת מדי יום עם הודעות נאצה ברשתות, ואף עם תגובות פוגעניות ברחוב. ברשתות הופצו תאוריות נוראיות על העברת כספים מחמאס לאימו של מתן; על הלבוש שלה ביום השחרור ועוד. לחלק מהפרסומים הללו היו עשרות-אלפי שיתופים. מדובר ממש בקמפיין. חלק מהכותבים דחקו בציבור להפיץ את השמועות. ולכן, עצם הכחשת שהותו של מתן בשבי היא עליית מדרגה מסוכנת ופסולה, שצריך להיענש עליה בחומרה. זו אינה תופעה חדשה. לצערנו, ההסתה נגד שורדי שבי כבר כאן זמן רב. כאשר לירי אלבג התייחסה בראיון לאחריותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לטבח 7 באוקטובר, היא הותקפה ברשתות בצורה קשה ומאוד מכוערת. תקופת החזרה לחיים ולשגרה לאחר השבי היא תקופה מורכבת. דווקא ברגעים הרגישים הללו, ההסתה הפרועה ברשתות עלולה לגרום נזק בלתי הפיך, ויש על כך גם עדויות אנשי מקצוע. מכונת הרעל פועלת נגד משפחות החטופים כבר חודשים ארוכים, ותקפה אותן גם בשעתן הקשה ביותר. היום אותה מכונה מופנית גם כלפי החטופים ששוחררו, במקום לאפשר להם לשוב לחיים ולהשתקם בשקט ובכבוד. אין כמעט יום בלי הסתה. הסתה זו, עד כדי הכחשת עצם החטיפה, מעמיקה את הטראומה הלאומית, ופוגעת קודם כול בחטופים ששבו עצמם, וגם, כמובן, במשפחות, באופן חסר תקדים. על המדינה מוטלת חובה; מוטלת חובה עלינו, חברים, להעניק להם מעטפת שיקום מלאה, בוודאי לאחר ההפקרה שחוו, ולהיאבק בתופעת הכחשת החטיפה ובהסתה בכלל. לכן, בהצעת החוק שלפנינו מוצע לעגן בחוק את הכחשת החטיפה והחזקת החטופים בשבי כחלק מעבירת הכחשת טבח 7 באוקטובר. חוק איסור הכחשת אירועי 7 באוקטובר אושר כאן במליאת הכנסת לפני כשנה. החוק בעצם קובע כי הכחשת אירועי 7 באוקטובר דינה חמש שנות מאסר. לעומת זאת, הצעת החוק שבפניכם מבקשת לכלול תחת העבירה הזאת גם את הכחשת החטיפה. מדובר בצעד ראשון, ומתבקש וחשוב במאבק שלנו – אני מקווה שהוא מאבק משותף – בהסתה שאנו עדים לה מדי יום. אני חייב לציין שנוסף על כך, מטרת החוק היא להיאבק בנרמול של שיח אלים ומסית, ולהדגיש את מאבקן של משפחות החטופים, ושוב לציין ולחדד שהמאבק הזה הוא המאבק של כולנו כחברה. כולנו זוכרים היטב את הזעזוע העמוק לנוכח התנהלותם של הגורמים בקהילה הבין-לאומית שבחרו להקטין, לטשטש ואף להכחיש את אשר נעשה לנו ב-7 באוקטובר. הם קראו לטבח "עימות"; הטילו ספק בהוכחות; יצרו סימטריה שהיא כוזבת ומזויפת, שמחקה את ההבחנה הבסיסית מאוד בין תוקף לקורבן. הזעזוע שלנו אז היה מוצדק מאוד. זו לא הייתה רק פגיעה באמת, אלא גם פגיעה בכבודם של הנרצחים ובשורדים. דווקא מתוך הזיכרון הקשה הזה אני שואל: איך ייתכן כי אנחנו, אנחנו בעצם מנרמלים את השיח הזה כאן בתוך מדינת ישראל כלפי החטופים ששוחררו וגם כלפי משפחות החטופים. ולכן אני קורא מכאן לכל חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד, לתמוך בהצעת החוק הזאת. מגיעה לשבים מעטפת מחבקת, תומכת ואנושית, כדי שיוכלו לחזור לשגרה במהירות האפשרית ולבנות חיים אחרים אחרי האסון הנורא שחוו. חובתנו, חבריי חברי כנסת, היא להיאבק בתופעה הבזויה הזאת ללא פשרות, ולא לתת לה במה. אני שוב קורא לכולם לתמוך בהצעת החוק, תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ישיב מטעם הממשלה, השר שלמה קרעי, שר התקשורת. עשר דקות לרשותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, החוק של חבר הכנסת בליאק – לפני שאני אדבר עליו לגופו, אני חושב שהזכרת כאן, ככה, באופן אמורפי, שחזרו 254 חטופים. אני רוצה להזכיר לך ולחבריך שראש הממשלה נתניהו הוא זה שבנחישות הביא לחזרתם של 254 חטופים - -

נאור שירי (יש עתיד):

הוא זה שבגללו הם נחטפו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - למרות שאתם ביקשתם ודרשתם להיכנע, לא להיכנס לרפיח - -

נאור שירי (יש עתיד):

ממש תודה ש - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - לא לכבוש את פילדלפי - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה נרצחו בשבי? כמה נרצחו בשבי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - לעשות עסקת כניעה עם חמאס. לוותר, להחזיר רק חלק.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה נרצחו בשבי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תקום ועדת חקירה – שאתם מתנגדים לה, כי אתם מפחדים מהאמת – ותגלה מי האחראים לאסון הנורא הזה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה נרצחו בשבי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אל תפחדו מוועדת חקירה לאומית, כשנותנים לכם - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה זה קשור, כמה נרצחו בשבי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - ייצוג של 50% - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

במשמרת שלכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - ואז האמת תתגלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, בסדר, אתם תמיד מדברים פה על ראש הממשלה מעל הדוכן. עכשיו הוא מדבר, אל תפריעו לו. לפחות למטה אל תקללו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תמשיכו לפחד מהאמת - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה ראש הממשלה שבזמנו הם נחטפו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - ואנחנו נמשיך לוודא שהאמת הזאת תצא לאור. אבל בואו נזכור שאם זה היה תלוי בכם, רבים מהחטופים היו, כנראה, עדיין בשבי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה נרצחו בשבי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה לאל שיש לנו ראש ממשלה שלא רואה אתכם, ויודע לעשות את מה שטוב לטובת עם ישראל, ולא פופוליזם מקובע כמו שלכם. ואני רוצה לומר לגבי החוק, לגופו של עניין. חבר הכנסת בליאק, בעיננו התוספת הזו מיותרת לחלוטין. ברור שהחוק המקורי כולל גם את אירועי החטיפה וההחזקה בשבי, אירועי 7 באוקטובר, טבח שמחת תורה. אירועי טרור מזוויעים רבים היו בטבח, החוק המקורי כולל את כולם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ביקשתם לדחות בחודש, למה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ביקשנו, כדי שתשכנע אותנו. אבל אני מסביר לך למה ביקשנו את הדחייה, כי אנחנו לא רואים טעם בהצעת החוק הזו. היא נראית לנו מיותרת לחלוטין. אנחנו רוצים לדעת האם תצליח לשכנע את מי שצריך בנחיצות הצעת החוק הזו. בעיניי, הצעת החוק הזו מיותרת. כל המוסיף גורע. יש לנו כלל שאומר: מכלל לאו אתה שומע הן. אתה אומר, את זה אסור, אבל כל השאר יהיה מותר. לא צריך לציין אירועים מסוימים, גם לא את אירועי החטיפה. הכול כלול בחוק המקורי. לכן, בעיניי הצעת החוק הזו מיותרת. אבל לפנים משורת הדין נתנו לך בוועדת השרים לענייני חקיקה הזדמנות של חודש לנסות לשכנע אותנו. בוא אתן לך ספוילר, אותי לא תצליח לשכנע כנראה, אבל אולי אחרים כן. יש לי חובה לאדם שעמד כאן קודם על הדוכן – אתם רואים, זה מצחיק, חברי יש עתיד, תראו איזה יושב-ראש עומד בראשכם. אני אדבר אליו: לפיד, אתה יודע למה אני יושב שאנן ושלו למולך, ומחייך אליך מאוזן לאוזן, למשמע גיבובי ההבל והשקרים שלך, ואתה, לעומתי, כשאני מדבר כאן אליך, אתה בורח לירכתי המליאה או בורח החוצה לגמרי, כשאני שולח אליך חיצי ביקורת? למה? למה לי יש אומץ לשבת כאן, להקשיב לרעל של יאיר לפיד - -

רם בן ברק (יש עתיד):

ראש הממשלה שיקר או לא שיקר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - לחייך אליו, לגחך על השטויות שהוא מדבר, ואילו כשאני מדבר אליו הוא מייד קם, בורח לירכתי המליאה, בורח החוצה? מה זה? מה זה? תשבו כאן.

רם בן ברק (יש עתיד):

תגיד לי, תגיד לי - - - ראש הממשלה שלך שיקר או לא שיקר? תענה לי, תענה לי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ממה הוא מפחד?

רם בן ברק (יש עתיד):

ראש הממשלה עמד על הדוכן ושיקר או לא עמד על הדוכן ושיקר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ממה יאיר לפיד מפחד? ממה יאיר לפיד מפחד?

שלי טל מירון (יש עתיד):

אתה יושב - - - אין לך כבוד.

רם בן ברק (יש עתיד):

תגיד – האם ראש הממשלה עמד על הדוכן ושיקר?

היו"ר ניסים ואטורי:

רם בן ברק, אני מבקש לא להפריע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

התשובה היא - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

למי לא להפריע, לדבר הזה? תגיד תודה שאני מפריע לו. מי מתייחס אליו בכלל?

היו"ר ניסים ואטורי:

די, נו. העיקר – קריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה שאתם תעבירו נושא מהפחדנות של היושב-ראש שלכם, זה לא ירפא את הפגם. איך אומרים היועצים המשפטיים? זה פגם שיורד לשורשו של הליך. יש לכם פגם שיורד לשורשה של המפלגה שלכם.

שלי טל מירון (יש עתיד):

החקיקה שלך זה פגם - - - זה בול.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לכם יושב-ראש פחדן, רופס, לפיד לילי, לפיד יומי. כשהוא פונה אליי אני יושב, מקשיב לו, מחייך אליו, מסתכל לו בעיניים. כשאני מדבר אליו הוא בורח החוצה. למה, חברת הכנסת אלהרר, מה הפחד? ואני אגלה לכם מה התשובה. אתם יודעים מה התשובה, חברי יש עתיד? התשובה היא, לפיד: כי אתה בא אליי בחרב ובחנית, ואני בא אליך בשם השם צבאות אלוקי מערכות ישראל. זה ההבדל בינינו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

משיח בן דוד, משיח בן דוד, זה מי שאתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לא להפריע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה, יאיר לפיד, קיבלת ממי שמנהיג את העולם הזדמנות חד-פעמית להנהיג את עם ישראל. קיבלת הזדמנות. ומה עשית בהזדמנות הזאת? נתת לה לחמוק מבין הידיים שלך. בחרת להילחם בשבת, בכשרות, בלומדי התורה, בכל הקדוש והיקר לעם ישראל, שלא נדבר על הביטחון ועל האחים המוסלמים. ולכן, יאיר לפיד, קרע השם את המלכות ממך ונתנה לרעך הטוב ממך. לא למדת מזה כלום, יאיר לפיד, ואתה ממשיך להידרדר לעברי פי פחת, בזה ובבא. לעומתך, אנחנו באים אליך ספוגים בערכים של מורשת ישראל, נטועים עמוק בערש ההיסטוריה של עם ישראל, ומובילים עגלה מלאה בערכים ובתרבות יהודית. אתה עגלה ריקה, אנחנו עגלה מלאה. אתה עגלה ריקה שסוחבת אחריה קרונות ריקים, ואנחנו באים לכאן ספוגים, נטועים עמוק בשורשים של עם ישראל, במורשת שלו ובתרבות שלו. בהיעדר דרך, חזון וערכים, לא פלא שאתה בורח למחוזות אישיים ואתה גם בורח לירכתי המליאה כשאני מפנה אליך חיצי ביקורת. ולכן הציבור דוחה את הדברים שלך, ומגחך כל הערב אל מול הלפיד הלילי בפטריוטים. והאמת היא, חבר הכנסת לפיד, שמענו אתמול שאיזנקוט רוצה להקים איזשהו אנדרוגינוס, איזושהי מפלגת מרכז-שמאל, שמאל-מרכז. האמת היא שבאנדרוגינוס הזה, שאיזנקוט רוצה להקים איתך ועם בנט, הוא לא עושה את זה מאהבה או מהערכה כלפיך. אתה יודע למה הוא רוצה להקים איתך את השילוש הלא-קדוש הזה? כי הוא לוטש עיניים לתקציבי העתק שתקבל על אותם 24 מנדטים שבזבזת לריק. זאת הסיבה שאיזנקוט רוצה אותך. הוא לא ישים אותך בראש, כי אתה – אם אנחנו בימין זה משאבת מנדטים שלכם, אחרי כל מה שאתם עושים כאן שלוש שנים, אז אתה משאבה הפוכה, משאבה לכיוון השני. ולכן הוא לא ישים אותך בראש, אבל את הכסף שלך הוא רוצה. זה פשוט מאוד, 24 מנדטים במערכת בחירות זה הרבה הרבה כסף. איזנקוט רוצה את הכסף, ולכן הוא רוצה שתבוא יחד איתו, יאיר לפיד. ולכן אני מאוד מאוד מקווה שאכן איזנקוט ייקח יחד איתו את אותה משאבת איבוד מנדטים, לפיד, ואת הנוכל בנט, שכבר רימה את בוחריו פעם אחת, ואת בוחריו הוא לא יצליח לשכנע בשנית. אולי הוא ייקח כמה מנדטים מלפיד, אולי הוא ייקח כמה מנדטים מגנץ, אני לא יודע, אבל לקחת מאותם אלו שהצביעו לו בעבר – הוא לא יצליח לשכנע אותם שוב, כנראה. ואני רוצה לומר לך עוד משהו, חבר הכנסת לפיד. דיבר כאן ראש הממשלה על החזון של נצח ישראל, שבשמו, בשם החזון הזה של נצח ישראל, אנחנו בממשלה ובקואליציה פועלים, לעומת מי שאין לו חזון, שזה אתה, שאתה, כל מה שמעניין אותך, כתוב – הוא דיבר במושגים פסיכולוגיים. אני, אשתי לא פסיכולוגית, אז אני לא מכיר את המושגים האלה, אבל כן למדתי בגמרא שאין אדם מדבר אלא מהרהורי ליבו. כאשר לפיד בא ואומר לראש ממשלת ישראל: לא יהיה מוזיאון על שמך, לא תהיה מזרקה על שמך – הוא מדבר מהרהורי ליבו. הוא רוצה מוזיאון על שמו והוא רוצה מזרקה על שמו. מה שגנץ, למשל, לא יעז לומר, לפיד – כן. ולכן, לפיד, דיברתי עליך עם ראש הממשלה, ואנחנו מוכנים לתת לך לפרוש בכבוד ולהקים מזרקה על שמך, איפה שתבחר. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

אושר שקלים (הליכוד):

השר קרעי, יש מסעדה - - - מסעדת לפיד - - -

נאור שירי (יש עתיד):

וואו, אושר, וואו. רגע, תן לי שנייה לנשום, אני נקרע מצחוק. קודם הוא, עכשיו אתה – וואו.

אושר שקלים (הליכוד):

אני לא אומר את זה בשביל להצחיק, אני לא כמוך - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה באמת לא כמוהו. אפשר להסכים, חבר הכנסת שקלים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, אני דווקא רוצה לפנות אליך. למיטב הבנתי, הצעת החוק הזאת היא בתחום סמכותך. היית יכול לעלות ולתת את תשובת הממשלה גם אם היא שלילית, וזה בסדר גמור, אבל תשובה מכבדת והגיונית. במקום זה, בהצעת החוק שנועדה להיאבק נגד ההסתה העליתם את חוד החנית של ההסתה, את השר קרעי, שהוא מכונת רעל של איש אחד. השר קרעי הגיע לפה היום למליאת הכנסת במצב – איך אני אגדיר אותו? – פחות מאוזן. זה קורה לפעמים, יכול לקרות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני גם חייב להגיד שמאז שחבר הכנסת לפיד דיבר על אותו מחקר פנו אליי עוד שני אנשים מהסיעה שלך, ביקשו את המחקר. אני מודה שהוא לא בידיי, אני אנסה להשיג אותו ולשלוח.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תמציא אותו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ויש פה אירוע, השר קרעי. האירוע הזה, יכול להיות שיהיו לו השלכות גם בבחירות המקדימות אצלכם. אני מאחל לך הצלחה, כמובן, כי הצלחתך – הצלחתנו, בסופו של דבר, כפי שחבר הכנסת לפיד הגדיר בנאום שלו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל בנימה יותר רצינית, אני רוצה לתקן אותך. אמרת שנחטפו לעזה 254 חטופים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נחטפו, חזרו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

254 חטופים. אז זה לא. 251 – 226 אזרחים ו-25 אנשי כוחות הביטחון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו עוד כמה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עכשיו, למה טעית? אני אסביר לך למה טעית, כי זה מעולם לא עניין אותך. לא לקחת שום חלק במאבק להשבת החטופים - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו ארבעה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - לא אכפת לך ש-40 חטופים נרצחו או נהרגו בשבי, והיה אפשר להציל אותם. זה פשוט לא מעניין אותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מבין - - - לא עניין אותך. אני מבין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ולכן גם ההסתה נגד מתן ונגד עינב לא מעניינת אותך. זה מעולם לא עניין אותך, זה מעולם לא עניין אותך. צר לי, השר קרעי, אני חושב שזו הצעת חוק מתבקשת וטובה, אבל ההתנגדות שלכם, ועצם העובדה שהעליתם לכאן את מלך ההסתה שלכם, זה מעיד בעיקר עליכם. צר לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ניצולי הטבח לא עניינו אותך כל כך.

היו"ר ניסים ואטורי:

השר קרעי, אני מקנא בך, שיש עתיד כולם עולים אחד אחרי השני ואומרים שאין לך סיכוי בפריימריז. אתה כבר עלית בארבעה מקומות. הלוואי עליי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור הכחשת אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת) (תיקון – איסור הכחשת חטיפה והחזקת חטוף בשבי), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק איסור הכחשת אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת) (תיקון – איסור הכחשת חטיפה והחזקת חטוף בשבי), התשפ"ו–2025, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

29 בעד, 40 נגד. אני קובע כי הצעת חוק איסור הכחשת אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת) (תיקון – איסור הכחשת חטיפה והחזקת חטוף בשבי), התשפ"ו–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת בנימין גנץ וקבוצת חברי כנסת. אני מזמין את חבר הכנסת בנימין גנץ להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, זה ממש לא נעים לומר, אבל ממשלת ישראל וממשלות ישראל לאורך שנים פוגעות בביטחון המדינה בשביל ג'ובים וכיבודים ועמדות חשובות לכאורה. אני עומד מאחורי האמירה הקשה הזאת: הקבינט המדיני-ביטחוני לא כשיר לנהל את הביטחון של מדינת ישראל. כרמטכ"ל קיבלתי הנחיות לא לשתף חלק מהחומר בפורום הקבינט המורחב כי היה ברור שהוא יודלף.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם אתה הדלפת, לא?

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בחיים לא. בחיים לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמעתי משהו אחר.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמעתי משהו אחר.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שימי לב למה שאני אומר לך עכשיו, תקשיבי לי טוב-טוב - -

טלי גוטליב (הליכוד):

שמעתי משהו אחר.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - בחיים לא הדלפתי ולו ידיעה אחת לאף עיתונאי. בחיים. ועוד יותר אני אומר לך: אני גם בחיים לא אעשה זאת. עכשיו, בין רכילות עם עיתונאי על איזה עניין פוליטי קטן בצד – יפה, גם את זה לא עשיתי, אבל בענייני ביטחון ישראל אני לא עשיתי ולא אעשה את זה, בעוד ראש הממשלה עד עכשיו מחפש, והוא לא צריך ללכת רחוק, מי הדליף מצגות מתוך דיונים של קבינט ביטחוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

באחד מימי המלחמה האחרונים יצאתי באמצע ישיבה דחופה בדרך לרכב בחניון, כשאני יושב כחלק מהקבינט. אני רואה ושומע, תקשיבי לי טוב, את אחד השרים הבכירים בשיחה קולנית, כמעט כמו שלך, מספר על מה שמתנהל בחדר הסגור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אתה - - - להתייחס אליי - - -

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בזמן שהדיון מתנהל, מדליף בלייב את מה שקורה. ומה שהיה צריך לקרות לא קרה כתוצאה מחששות שדברים הודלפו החוצה, אני אומר כאן עובדות עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אני מבינה שאתה - - - יצאתם מהקבינט, לא - - -

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עכשיו, לא צריך את העובדות שלי, לא צריך את העדות שלי, כי כל אזרחי ישראל ראו, לאורך כל המלחמה האחרונה, ציטוטים מדיוני הקבינט מרוחים במהדורות הטלוויזיה בזמן אמת. עיתונאים קיבלו חומרים, מה שרק תרצו. בעיניי זו הפקרה של הביטחון הלאומי. חברי הכנסת, כשבוגי היה רמטכ"ל הוא אמר שבקריה צריך נעליים גבוהות. היום גורמי הביטחון שיושבים בקבינט צריכים שכפ"צ מול מתקפות חסרות אחריות. במדינת ישראל צריכה לקום ממשלת הסכמות רחבה ויציבה עם שרים ממלכתיים שביטחון המדינה קודם מבחינתם לטובתם האישית. שיאתגרו, קשה ככל שצריך, את הדרג הביטחוני, אבל שלא יעזו לעשות עליו סיבובים פוליטיים. נגיד את האמת, אין פה רק בעיה פוליטית או בעיה של סגנון, יש פה גם בעיה מבנית: בשנים האחרונות הסטטוס של חבר קבינט הפך לכיבוד. מספר החברים התנפח – אני זוכר דיונים במלחמה האחרונה של נושאים רגישים ואולי הכי קדושים לביטחוננו עם מעל 50 משתתפים. זה לא קבינט, זה לא מטבחון, זו לא ישיבה סגורה – זה אולם אירועים. הדיונים נמרחים, היכולת להגיד את דעתך בצורה עמוקה ומבוססת נדחית כי אתה צריך לדבר בקצרה, כי יש כל כך הרבה דוברים. או שהגעת ל-04:00 בשביל להשמיע משהו שכדאי היה להשמיע אותו ב-20:00. אי-אפשר ואין יכולת לשמוע את גורמי המקצוע ולקבל החלטות ענייניות בצורה משמעותית. מהצד השני טוענים חברי קבינט, במידה מסוימת של צדק, שהם חסרי השפעה, שאין להם יכולת להעלות נושאים לסדר-היום, אין להם מקורות מידע מספיק טובים, אין להם מספיק כלים על מנת למלא את תפקידם. ולכן, אחרי עבודת מטה רחבה, אני מביא היום להצבעה את חוק הקבינט מתוך מטרה אחת: לשמור על ביטחון מדינת ישראל ולשפר את כושר הניהול, שקשור בשמירה הזו: להגביל את מספר המשתתפים, לדאוג להכשרות שלהם, לחזק את היכולת למנוע הדלפות ולאפשר לחברי הקבינט השונים ליזום דיונים. ויש עוד דבר אחד, מוסרי וגם פרקטי: מי שמופקד על ביטחון ישראל לא יכול להיות אדם שהשתמט משירות המדינה. הוא יכול להיות משקיף, הוא לא יכול לקבל החלטות. לכן אנחנו צריכים לקבוע - -

טלי גוטליב (הליכוד):

ואישה?

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - שמי שהשתמט לא ישלח את הילדים שלנו לקרב. וגם את זה נסדיר בחוק. לא בן גביר ולא - - -

אושר שקלים (הליכוד):

אז מנסור עבאס - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

ואם אני לא הייתי לוחמת, אני לא מתאימה?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא לא אמר לוחמים, הוא אמר מי שהשתמט.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ולא חרדים שיושבים פה ונאבקים גם שילדיהם לא ישרתו. מי שישתמט מצה"ל לא יוכל להיות המפקדה העליונה שלו.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא מדבר על משתמטים. להקשיב, זה - - -

אושר שקלים (הליכוד):

מה עם מנסור עבאס? זה בסדר?

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, תודה רבה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

חברות וחברי הכנסת.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חברות וחברי הכנסת, אשכרה בעשור הקרוב אנחנו עומדים בפני אתגרים ביטחוניים שטעמנו מהם בכאב רב בשנתיים האחרונות – והם רחוקים מלהיות מאחורינו. מאוד כדאי שלמערכת הביטחון יהיה גוף ממשלתי חזק, בגודל הנכון, שיכתיב מדיניות, שיהיה מקצועי, שיוכל לדון ב-90% במדיניות הנדרשת ותוך 10% מהזמן להבין גם מה מציגים לו. נכון לעכשיו זה בדיוק הפוך: 90% מהזמן הוא מנסה להבין מה מציגים לו, ואולי 10% מהזמן, אם ראש הממשלה מפנה להם קשב, דנים על המדיניות עצמה. אנחנו צריכים ממשלת הסכמות רחבה, שלא תיכנע לסחטנות של שרים שדורשים להיות חברים בקבינט. אנחנו זקוקים להסדרה של הגוף החשוב הזה. ככה נמנע את 7 באוקטובר הבא, לא בלי לקחים נוספים, ככה ניתן ללוחמים שלנו גב וככה נחזיר את הקבינט להיות קודש-הקודשים של ביטחון ישראל ולא קרקס של הדלפות ומריחות. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. השרה גילה גמליאל תשיב בשם הממשלה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

אדוני היושב-ראש, שרים, חברי וחברות הכנסת. ההצעה שמוצעת על ידי חברי חבר הכנסת גנץ היא הצעה שבאה לנסות ולקבע התייחסות להרכב של חברי הקבינט הביטחוני-מדיני – ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, כפי שזה נאמר. בהקשר הזה ההצעה עצמה – אם כבר הייתה מוצעת הצעה שבאמת באה ומקנה את הסמכויות הברורות לשרי הקבינט, אילו דרישות מקצועיות צריכות להיחשף בפני ההרכב, הרכב מגוון שיציג הרבה יותר דברים וייצוג הולם, הייתי יכולה להתייחס להצעה הזאת קצת יותר ברצינות המתבקשת. אבל לבוא ולהפוך אותה גם פה בשיח הזה למשהו שעוד פעם יבוא ויבחן האם בן אדם עשה צבא או לא עשה צבא, או אם הוא עשה שירות לאומי אז הוא כן יכול להשפיע על העניינים של הקבינט. אני חושבת שזה באמת לא מותאם לצורך, כמי שנמצאת שם במהלך התקופה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

ועל כן, אני אומרת, זה לא מותאם. המותאם הוא באמת לשים אנשים שרוצים לראות את האינטרסים של מדינת ישראל בפן של קביעת מדיניות החוץ ומדיניות הביטחון שלנו, לנהל את המלחמה. חבר הכנסת גנץ, כמי שהיה בפורום המצומצם, באותו קבינט מצומצם של המלחמה, ובחרתם – למרות שהייתם אתה וחבר הכנסת איזנקוט, בסך הכול פורום של ארבעה אנשים: ראש הממשלה, שר הביטחון, אתה ואיזנקוט – לפרוש, בטענה שאין לכם כוח לממש ולייצג, אני חושבת שיש פה דברים באמת שמאבדים את הכיוון הנכון ביכולת השפעה ממשית. אז כל ההרכב שהוצע כאן הוא הרכב כל כך לא מותאם: שר חוץ, שר לביטחון לאומי, שר ביטחון, שר משפטים ושר אוצר. מצד אחד, אתה רוצה לקבע את זה בחוק, ומצד שני, אתה אולי רוצה לקבוע שגם אותם שרים לא יכולים להיות שם אם הם לא עשו שירות לאומי או ביטחוני, אז איפה זה בדיוק בא בהקשר של באמת להסתכל על ההצעה כהצעה שניתן להתייחס אליה ברצינות המתבקשת?

שר המשפטים יריב לוין:

- - -צריך גם לזכור - - - דברים. אחד - - - חבר הכנסת גנץ ראוי להערכה גדולה - - - בממשלה מייד אחרי 7 באוקטובר.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

תדבר יותר בקול כי לא שומעים.

שר המשפטים יריב לוין:

אני אמרתי לא פעם שחבר הכנסת גנץ ראוי להערכה גדולה על תפקודו מייד אחרי 7 באוקטובר, אבל צריך גם לזכור שאחד התנאים שלו היו שהקבינט המצומצם הזה לא יכלול בין היתר גם את שר האוצר סמוטריץ', אז זה פחות מתכתב עם הנוסח של ההצעה. הבעיה השנייה, וגם את זה צריך להגיד, שמכיוון שאנחנו בממשלת קואליציה, המשמעות של התיקון הזה תהיה שמכיוון שהקואליציות מורכבות משש, שבע מפלגות, שכל התיקים הבכירים ילכו בהכרח לשותפות קואליציוניות, כיוון שהן יתעקשו להיות חלק מהקבינט.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

שני הטיעונים שמציג כאן השר לוין הם גם טיעונים נכונים. בדיוק התחלתי לומר אחד מהם סביב הנושא הזה שאי-אפשר לקבע בהחלטה את הגדרות התפקיד כרגע לשרים הרלוונטיים שכתובים פה בקבינט – מי יכול להיות. הטענה השנייה, שהיא גם מאוד נכונה, שתוביל בסופו של דבר להסכמים קואליציוניים על בסיס אותם תיקים מדוברים, שנמצאים בתוך אותם מערכי - - - ועל כן, ההצעה היא הצעה שהיא לא יכולה לעבור בהקשר הזה, היא לא מספיק מחודדת. אין ספק שכן צריך לבצע שינויים.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

צריך לבצע שינויים, ואני כן חושבת שהקבינט צריך לקבל יותר כוח מבחינת האינפורמציה, הידע וכל שאר ההיבטים, ולא לחשוש כל פעם מחדש ממצבים שיש הדלפות או אין הדלפות, ולצמצם את הידע שקיים בפני חברי קבינט. הדברים הללו צריכים להתבצע בצורה יותר נכונה ומדויקת ולא בהחלטה הזו, שפשוט תעשה בדיוק הפוך ממה שהיא רוצה לקדם ולעשות. ועוד דבר, לגבי הוועדות בזמן מלחמה, של קבינט מצומצם בזמן מלחמה, אז זה קורה כבר הלכה למעשה, ולטעמי, הייתי רוצה כרגיל לראות אותו יותר מגוון. זה באמת נותן את הבמה לכלל הצרכים שמסתכלים עליהם, גם בהקשר של גיוון של נשים וגם בעוד גיוון אחר שצריך לקבל את המימוש שלו. אז חבר הכנסת גנץ, אנחנו לא מאשרים מבחינת הקואליציה את ההצעה, אבל אם אתה רוצה להפוך את זה להצעה לסדר-היום, כדי שידונו באופן רציני על איך צריך להיראות הקבינט ולנהל על זה באמת שיח אמיתי, אני חושבת שאנחנו נסכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום.

קריאה:

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

לא, אני אומרת, אם הוא יסכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום. לא רוצה?

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

לא רוצה? לא. טוב, אז מכיוון שהוא לא רוצה, אז אנחנו כרגע נתייחס גם לדברים אחרים שעל סדר-היום. אני חייבת לומר שמה שקורה היום באיראן ומה שעשו, טבחו אזרחים תמימים, צעירים וצעירות, באלפים, ברמה שכל ארגוני זכויות האדם שצריכים לזעוק את זעקתם, יושבים ולא ממלאים – אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל הגופות של אותם מוחים, כל כדור שנכנס כתוצאה מזה שמשמרות המהפכה והבסיג' ירו באותם אזרחים חפים מפשע, שבסך הכול נלחמים על החופש, על החירות, מה שקרה איתם זה שהמשטר הזה עוד דורש מהמשפחות של אותם הרוגים תשלום על כל קליע שנמצא בגופות של אותם אזרחים. הרוע הזה, השנאה הזאת, של מפלצות אימה שבאות בכל פעם מחדש, לנסות ולהשליט את המשטר שלהם, שהוא משטר אסלאמי רדיקלי – הם מנסים לבוא ולפגוע בעם שלהם ובאזרחי מדינת ישראל, סביב הכסף הרב שהם משקיעים, גם בנשק גרעיני, גם בהובלת הכסף לטילים בליסטיים, גם לארגוני טרור שמסביבנו, במקום לטפל בבעיות הקיומיות של אותם אזרחים ואזרחיות, שנמצאים וזועקים. הם זועקים לעזרה של העולם החופשי, לאפשר להם את החופש הזה בעבורם. אלה דברים שמבחינתנו – אנחנו כאן עם העם האיראני, ואנחנו מאחלים לו שבעזרת השם יגיע הרגע, היום הזה של החופש שלהם. כולנו מתפללים, מקווים ומייחלים שזה יקרה כמה שיותר מהר. אני רוצה לומר לכם שבהקשר הזה יש צביעות של כל כך הרבה מדינות, ממש כמו שהיה ב-7 באוקטובר כאן במדינת ישראל – כל אותם גופים שמנסים לטייח ולא להציג את המציאות האמיתית כהווייתה, ולחשוף את כל הרוע שקיים בעולם, אצל גופים כמו המדינות האלו. הן פוגעות, לא רק באזרחים שלהם אלא פוגעות בחופש של כל העולם החופשי – בניסיונות שלהם לייצר נשק גרעיני, בניסיונות שלהם לבוא ולייצר ולהחיות את הטרור מסביבנו. בהקשר הזה אני אומרת לכם באופן חד-משמעי, אנחנו נדאג לכך שכל הרוע הזה שקיים בעולם וכל האיומים הקיומיים כנגד מדינת ישראל ייעלמו כלא היו. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ עולה להשיב לממשלה.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חברות וחברי הכנסת, חברתי השרה המשיבה גילה גמליאל, את יודעת שאני יודע בדיוק על מה אני מדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

להוסיף לך זמן על הרמת הדוכן?

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, זה נהוג.

היו"ר ניסים ואטורי:

סבבה. הוספתי .

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

את יודעת שאני יודע בדיוק על מה אני מדבר. במהלך למעלה מ-45 שנות שירות ביטחון, אני חושב שאני צברתי שעות דרג מדיני וקבינט יותר מכל האולם הזה ביחד. לכן, אני לא מביא פה איזשהו משהו שכאילו הזיתי אותו ולא התייעצתי, וכו'. אני חושב שאם הייתם רוצים באמת לדון בעניין הזה בשלב כל כך מקדמי, הייתם אומרים, אנחנו דנים על זה ברמה המקדמית – הבנו, נתקדם, ובואו נראה מה קורה עם זה במעלה הדרך. יש לכם אין-סוף אפשרויות להוציא את זה אחר כך החוצה. עכשיו תראו, הרי אתם יודעים, אי-אפשר לנהל דיון כזה בהיקף כל כך רחב – אני משוכנע, אין לי בכלל ספק, שבתוכך פנימה את מסכימה איתי על העניין הזה, ככה פשוט אי-אפשר לנהל כלום. גם הוועדה המייעצת – והשר לוין, אני מבקש שתשים לב לעניין הזה, כי כשאנחנו הצענו, וגם בהצעת החוק הזו אנחנו אומרים, ראש הממשלה רשאי להזמין שני משקיפים נוספים. בהצעת החוק הזו אנחנו אומרים שצריכה להיות מוקמת ועדה מצומצמת, בגלל שסטטוטורית הקבינט מקבל את ההחלטות בשמה של הממשלה. אבל קבוצה כל כך גדולה שאי אפשר לנהל איתה את המלחמה – יפה, אז זה הדבר הזה. אנחנו לא באים ואומרים שסמוטריץ' לא יהיה. שר האוצר שם מתוקף תפקידו הסטטוטורי. אבל אני אומר לכם עוד דבר: מי שלא שירת בצה"ל או שירת את מדינת ישראל, לא יכול להיות בדרג הפיקודי שלה בדרך זו או אחרת. עכשיו, אני מבין את השיקולים הקואליציוניים, ובשביל זה ייצרנו שם עניין של משקיפים, והדיונים הם דיונים שנמרחים ולא מתייעלים. עכשיו, אני אגיד לכם יותר מזה, ונגעתי בזה בדברים שאמרתי קודם: במלחמה האחרונה פעולה אחת נדחתה כי המודיעין שלנו עלה על זה שמתוך הדלפות שיצאו מהקבינט האויב שלנו נערך, ואם היינו עושים את הפעולה בזמן שהיא הייתה אמורה להיות מבוצעת במקור – בדיוק בגלל החולי הזה, זה היה עלול לעלות בכישלון או בחיי אדם, ואני חושב שהדברים האלה חמורים ביותר. אני רוצה להגיד לכם בקצרה, המצב הזה הוא מצב בלתי סביר לחלוטין. אי-אפשר לעשות את הדיונים האלה ברוחב הזה של הדיון, ואנחנו חייבים לתקן את זה. השר לוין, בסוף אי-אפשר רק בשמו של כבוד לעשות את העניין הזה, ולכן אנחנו חייבים, בעיניי, ממשלה רחבה, שתוכל לקחת החלטות אמיצות. יש אנשים שנמצאים בפרונט, יש אנשים שיכולים להתייעץ איתם, אבל מבחינה מבנית זה לא יכול להיות. תראה איך פתר ראש הממשלה – הוא שם את חבר הכנסת דרעי כמשקיף בקבינט המצומצם בכלל. האיש הכי שר שהוא לא שר, הכי ח"כ שהוא לא ח"כ, ונמצא במוקדי ההשפעה כי ראש הממשלה בחר להביא אותו – וזה בסדר, לצורך העניין. השארנו מקום לראש הממשלה להביא את המומחה הכי גדול שהוא חושב, לאן שהוא חושב, בחדר הגדול. אבל השוק הזה שנמצא שם, בהחלט לא יכול להימשך. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ו–2025 – הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ו–2025, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

24 בעד, 36 נגד, אני קובע כי הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ו–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: היערכות המדינה למצבי חירום עבור צעירות וצעירים במצבי סיכון. את ההצעה הגישו חברי הכנסת עדי עזוז, יצחק קרויזר, עאידה תומא סלימאן, מיכאל מרדכי ביטון, ואליד אלהואשלה. ראשונת המנמקים, חברת הכנסת עדי עזוז, שלוש דקות לרשותך.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נושא היערכות המדינה למצבי חירום עבור צעירות וצעירים במצבי סיכון הוא סוגיה כואבת ובוערת. אני מודה לחבריי שהצטרפו להצעה הדחופה לסדר-היום. ב-7 באוקטובר ובמבצע עם כלביא מול איראן, בתפקידי הקודם כמנכ"לית החצר הנשית, ראיתי מקרוב את ההשפעות ההרסניות של מצבי חירום לאומיים על צעירים וצעירות בסיכון. מדובר באוכלוסייה מוחלשת, שגם בימים כתיקונם מתמודדת עם קשיים אין-ספור בכל תחומי החיים. החוסן של צעירות וצעירים בסיכון עומד למבחן מכשיל סבב אחרי סבב, כשמצב חירום רודף מצב חירום. בדיון שקיימתי בוועדה לקידום מעמד האישה במסגרת יום הצעירות והצעירים שיזמתי, הממונה על הרשמים ועל רשמי ההוצאה לפועל הציג נתונים מחרידים. כ-110,000 צעירות וצעירים בישראל בין הגילים 18 עד 34, מצויים בחובות להוצאה לפועל, וזה מתחיל מסכום של 5,000 שקלים. בקרב צעירות וצעירים בסיכון ישנם כ-40,000 צעירים עד גיל 26 שמצויים בחובות של כ-38 מיליון שקלים. מדובר בצעירים שנלחמים כל יום רק בשביל לצוף, בשביל לשלם שכר דירה, לאכול ארוחה חמה אחת ביום, להיות במרחב בטוח שמכיל, שרואה אותם, שמושיט להם יד. כשאת צעירה בסיכון עם עורף משפחתי חלש או לא קיים, תלוש השכר שלך הוא חלק חשוב מהביטחון המסוים שיש לך בעולם. היעדר היערכות של המדינה והרשויות המקומיות למענים עבורם במצבי חירום גורם להעמקת הסיכון ולמעבר לעבודה ללא תלוש, עבודה בשחור, מחשש שכניסתם לחובות תוביל לעיקול המשכורת, מה שחושף אותן ואותם לעוד סיטואציות של ניצול וסיכון. מהמחקר האחרון שנערך על ידי משרד הרווחה וארגוני החברה האזרחית, עולה ששלושת המענים העיקריים שנדרשים לשם היערכות על בסיס מצבי החירום האחרונים הם תלוש מזון מיידי לצעירים וצעירות בסיכון; הגברת הסיוע בשכר דירה והגדלתו להיקף הנדרש – מה שהמדינה נותנת היום זה בושה וחרפה, זה אפילו לא טיפה בים; הנגשת מענה וטיפול נפשי מידי במצבי חירום, מענה שיכול למנוע ניסיונות אובדנות, התמכרויות והידרדרות ממעגל הסיכון למעגל הזנות והרחוב. בהתאם, הצעה זו מבקשת להעלות על סדר-יומה של הכנסת את הצורך לדון בכלים אופרטיביים עבור צעירות וצעירים בסיכון במצב החירום הבא, שהוא מעבר לפינה, בהתאם למיפוי הצרכים שכבר נעשה, ולהיערך עם מדיניות ומענים מתוקצבים וזמינים דרך הרשויות המקומיות. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אתה הולך, יצחק? לא תשמע אותי? אל תעליב.

יצחק שמעון וסרלאוף (עוצמה יהודית):

אני חייב ללכת - - -

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תראה מה זה, מאיר, איך שאני עולה הוא הולך. ביש עתיד זה לא היה קורה, נכון? אצלכם זה לא היה קורה. תראה, עדי עלתה, וכל יש עתיד נשארו במליאה. איך שאני עולה, אתה יוצא.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יכול להיות שהם בונים עליך. יכול להיות שהם בונים עליך.

רון כץ (יש עתיד):

לא רק זה. לשניכם אין את הסיכה. אנחנו רואים את זה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני רוצה לספר משהו על הסיכה. זאת סיכה שמחזיקה על דש הבגד של חברי הכנסת של עוצמה יהודית בערך שלוש דקות. אתה שם סיכה, יוצא החוצה, לוקחים לך, אתה מחליף, מוציא מהכיס, שם חדשה, לוקחים לך אותה.

רון כץ (יש עתיד):

בסוף אין לך סיכה.

עדי עזוז (יש עתיד):

איזו מין עוצמה זאת - - -

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אנחנו עוצמת חלוקה.

רון כץ (יש עתיד):

בסוף אין סיכה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

נכון. אבל שאף אחד לא יראה את זה, שלא יגיע לאיתמר. אפשר להתחיל, אדוני היושב-ראש?

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, מתי שתגיד. אין בעיה. סיפרת על הסיכה. אני מזדהה עם הסיפור הזה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

סיכת התליין.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

לך אין סיכה?

היו"ר ניסים ואטורי:

לוקחים לי כל הזמן.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

הינה, אתה רואה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

סיכת התליין.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

סיכת התליין. בעזרת השם, גם זה יגיע.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

למה חבל תלייה? אני לא מבינה - - -

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

יש כמה. יש בוועדה בתלייה, יש בירייה ויש בזריקה. אבל - - - אז תלייה זה הכי נקי. גם הכי פחות מזהם, אני יודע שזה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש כאלה שצריכים לגולן אולי, לא? אתה נוסע הביתה היום?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

מסור ד"ש.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אולי ניסע ביחד? אתה לא עולה לגולן?

היו"ר ניסים ואטורי:

שמע, אני לא נוסע. בדרך כלל אני מסיים מאוחר, ואני מפספס את יום ההולדת של הבת שלי אור, בת עשר היום. אנחנו נחגוג בשבת.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

שיהיה לה מזל טוב. טוב. אז לפחות תביא כיבוד היום - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבטיח לך הפתעה, אם היא רואה אותנו עכשיו – כי בדרך כלל כשהיא מתגעגעת אליי, היא פותחת טלוויזיה, ערוץ הכנסת.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אז לפחות תביא כיבוד לחברים. נחגוג לה פה.

היו"ר ניסים ואטורי:

יאללה, סגור. מחר, עליי. שלוש דקות לרשותך.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת סוגיה שנמצאת אולי בשוליים, אך היא בלב האחריות הלאומית. בסקר שנערך לאחר המלחמה האחרונה עם איראן, מבצע עם כלביא, בשיתוף תוכנית יתד במשרד הרווחה, מוצגת תמונת מצב מדאיגה שאינה חריגה או חד-פעמית, אלא לצערנו דפוס שחוזר על עצמו בכל סבב חירום. ממצאי הסקר – 78% מהצעירים והצעירות במצבי סיכון לא עבדו באופן סדיר במהלך המלחמה. 67% מהם דיווחו כי חוו לפחות קושי אחד בתחום התעסוקה. במקביל, 58% דיווחו על קשיים כלכליים משמעותיים, ו-21% צברו חובות חדשים בעקבות המלחמה, לעיתים תוך פנייה למקורות מימון לא פורמליים ותלות גוברת בתמיכה משפחתית, כאשר לרבים מהם אין רשת ביטחון משפחתית יציבה. אבל סך הפגיעה אינו כלכלי בלבד. 57% מהצעירים והצעירות דיווחו על קשיים בתחום הדיור, קושי בתשלום שכר דירה, מעבר לדיור לא יציב, ולעיתים סכנת אובדן קורת גג. אבל אדוני היושב-ראש, נתון אחד צריך להדהד כאן באולם הזה – 100% מהמשיבים דיווחו על חוויה של קושי רגשי במהלך המלחמה, פשוט כולם. אינני יודע עד כמה הנתונים האלה מפתיעים את היושבים כאן, אך הם קשוחים וקשים. צעירים וצעירות במצבי סיכון הם הראשונים להיפגע בכל מצב חירום, והאחרונים להתאושש אחריו. מערכות שמצליחות לבלום פגיעה באוכלוסייה הכללית אינן מותאמות עבור מי שחי מלכתחילה על הקצה – ללא חסכונות, ללא יציבות תעסוקתית, ובדרך כלל עם עורף משפחתי רעוע. בנקודה הזו חשוב לי לומר דבר ברור: מי שפוגש את הצעירות והצעירים הללו ראשונים הן הרשויות המקומיות. העובדות והעובדים הסוציאליים, יחידות הצעירים, מרכזי הצעירים, מחלקות הרווחה והשירותים הקהילתיים, הם אלה שנמצאים בשטח בזמן אמת. אבל ברוב המקרים הם עושים זאת בלי כלים מותאמים לחירום, בלי תקציבים ייעודיים ובלי הנחיות סדורות שמותאמות למצבי קיצון. לכן השאלה איננה רק מה קרה במלחמה האחרונה. השאלה היא אם מדינת ישראל ערוכה לכך שמצב הביטחון – אדוני, אני אשמח אם תבקש קצת שקט מהחברים, ואז אולי יוכלו קצת לשמוע את הדיון החשוב הזה. השאלה היא אם מדינת ישראל ערוכה לכך שמצב הביטחון עלול להחריף ולהימשך. האם ההיערכות הזאת מחלחלת - - -

היו"ר מאיר כהן:

מירב, מירב, זה מפריע לו. ינון.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

זו לא רק מירב, זה כל - - -

היו"ר מאיר כהן:

איפה שינון נמצא יש הפרעות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני אגיד לך מה קורה שם, הם פשוט התרגלו שהם באופוזיציה, אז הם כבר יושבים עם מרכזת האופוזיציה לדון מה קורה בהמשך היום.

היו"ר מאיר כהן:

אני מודיע לך שאנחנו מקבלים אותם בשמחה ובברכה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

האם ההיערכות הזו מחלחלת לרשויות המקומיות, או נשארת במסמכי המדיניות ברמה הלאומית בלבד? האם קיימים מנגנונים לשמירה על רציפות תעסוקתית עבור צעירות וצעירים במצבי סיכון ברמה המקומית? האם יש מענה ייעודי לדיור חירום שמופעל דרך הרשויות? והאם קיימת תוכנית מוסדרת לתמיכה כלכלית ורגשית שאינה תלויה רק ביוזמות מקומיות ובארגוני חברה אזרחית, שעושים כמיטב יכולתם, אך אינם יכולים להחליף את המדינה? אדוני היושב-ראש, חוסן לאומי אינו נמדד רק במערכות נשק או בפרויקט חשוב מאוד כמו מגן אור, אלא גם ביכולת של המדינה להגן על האור של מי שנשמט ראשון כשהשגרה קורסת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

צעירות וצעירים במצבי סיכון אינם בעיה חברתית, הם מדד לאופן שבו המדינה, ובמיוחד השלטון המקומי בגיבוי המדינה, מתפקדים בשעת מבחן. אני מבקש שהכנסת תקיים דיון בהצעה הזאת, תבחן לא רק את המדיניות של משרדי הממשלה הרלוונטיים – הרווחה, הפנים, השיכון והבריאות – אלא גם את האופן שבו מדיניות זו מתורגמת בפועל לכלים, תקציבים וסמכויות ברשויות המקומיות, בדגש על צעירים וצעירות במצבי סיכון. אני רוצה להודות לחברת הכנסת עדי, שהעלתה את הנושא החשוב מאוד מאוד הזה כאן. ותודה לשאר חברי הכנסת שהצטרפו לנושא. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. רק תזכרו שיש שלוש דקות. אנחנו נחרוג בחצי דקה, עשרים שניות, אבל יש שלוש דקות. בבקשה, גברתי. אחריה –חבר הכנסת מיכאל ביטון.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב בראש, חברי וחברות הכנסת, קודם כול, אני מתחילה בזה שאני מודה לחברת הכנסת עדי עזוז, שהעלתה את הנושא – והצטרפתי מייד, כי אני חושבת שזה נושא שקשור בדור העתיד. אם אנחנו לא נספיק עכשיו לטפל בבעיות שהן תוצר של מצבי חירום, אנחנו נקבל אותן במסות גדולות יותר ובהידרדרות למצב קשה יותר, שהמדינה ושאר המוסדות של המדינה יצטרכו לטפל בזה. האמת, אני חושבת שהסברתם טוב מאוד גם את תוצאות הסקר שנערך, למרות שהסקר לא מדייק בעניין האוכלוסייה הערבית, ובגלל שהוא לא מדייק – על צעירים וצעירות – מה?

עדי עזוז (יש עתיד):

זה גם כולל את האוכלוסייה הערבית, כי זה סקר של משרד הרווחה - - -

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כן, כן, אני יודעת. אבל אני חייבת להזכיר, ובגלל שאני יודעת שזה בדרך כלל מוטל על הכתפיים שלי או של חבריי, להעיר באופן ספציפי על צעירים וצעירות ערבים וערביות שנמצאים בסיכון, אנחנו – הבעיה שהמצב החירומי והמלחמה נפלו על מצב שבו גם התשתית לטיפול ביום-יום, בלי מצב חירומי, באוכלוסייה הערבית בנוער בסיכון, היא תשתית, בוא נגיד, שהיא לא מושלמת, היא רעועה, ובהרבה מקרים, במיוחד בנערות במצוקה, יש מחסור אדיר גם באנשי טיפול, נשות טיפול, גם במוסדות שיכולים לתת את המעטפת הנכונה, ויש תת-איתור של הנערות עצמן. אני חושבת שמצב חירום, מצב המלחמה, שעברנו – השנתיים היו קשות מנשוא, ודיברתם על זה. אני רוצה להוסיף מצב חירום אחר, שאף אחד לא בודק מה קורה בו, זה מצב החירום שהאוכלוסייה הערבית הכריזה עליו על עצמה, כי אף אחד אחר לא מכריז – זה השתוללות הפשיעה. ותתפלאו לשמוע שבין אלה שנרצחים או שעוברים איזשהו ירי ופציעות, אחוז הצעירים הוא גבוה מאוד, גם בקרב הפצועים וגם הנרצחים. מעבר לזה, הצעירים גם כן מועדים להידרדר, לצערי הרב, להיות חלק מהפשיעה, בגלל המצב שלהם כנוער בסיכון באופן כללי, בגלל האבטלה, בגלל המחסור במקומות העבודה וההשכלה בהרבה מקרים, במיוחד לבנים. אני חושבת שהגיע הזמן גם להתייחס ולבנות מענים ייחודיים ותוכניות ייחודיות. לכן, להעביר את הנושא לדיון יותר ספציפי ויותר מעמיק בנושא, יתרום גם לרעיונות שיכולים לענות על הצרכים הייחודיים. תודה רבה,

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי, תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון – לא נמצא. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – ואליד, בבקשה. חברת הכנסת עאידה, לפעמים גם כשיש עובדים סוציאליים ומטפלים, אין מקום לעשות את זה. זה מדהים. זה מדהים כמה חסרים חללים, מקום מאורגן, יפה, בתוך הכפר או בתוך היישוב, שאפשר לשבת ולעשות טיפול.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

וגם יש מחסור - - - בגלל זה אמרתי שהתשתית רעועה.

היו"ר מאיר כהן:

נכון. תשתית, תשתית, תשתית. תרתי משמע. סליחה שאני מפריע לך, אדוני. שלוש דקות, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הכול בסדר. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נושא סופר-חשוב, העניין בצעירים והצעירות. אבל כנציג של החברה הבדואית כאן אני רוצה לספר לכם שאנחנו מדברים על המצב של הרבה צעירים, וכאן אנחנו מתבקשים להתייחס לעניין הצעירים במדינה בהצעה לסדר-היום הזאת, אבל יש הרבה צעירים בחברה שלי שאין להם בית. הייתה תוכנית בממשלה הקודמת, לאפשר לצעירים 70 מטר על מנת לבנות להם בית, אבל כאשר הגיעה הממשלה הזאת והעבירה את כל הסמכויות לבן גביר – ביטלו את 70 המטרים. לא נותנים לצעירים שלנו שום אופק על מנת לבנות את החיים שלהם – רק להרוס להם. אפילו יש מצב, בכפרים הלא-מוכרים, לא רק שאין בתים – אין מועדונים, אין מגרשי ספורט, אין מגרשי סחבק. אין כלום בכפרים האלו, אין שום דבר. המדינה מתעלמת לחלוטין מהכפרים הלא-מוכרים – לא רווחה, לא ספורט, לא שום דבר. ולכן, כאשר אנחנו מדברים על חיי אדם – אין קורת גג לצעירים, אז מה אתם מצפים מהם? דוח מבקר המדינה האחרון מראה על כך שכל אחד משלושה צעירים מהחברה הערבית לא מועסק וגם לא לומד. לא נמצא באקדמיה ולא בתעסוקה. לאן ילכו? לכן אנחנו רואים את המעגל של הפשיעה מתרחב, ורואים את מה שקורה בגליל, מה שקורה בסח'נין, מה שקורה במשולש, מה שקורה בנגב – הפקרות מוחלטת. דרושה החלטה של הממשלה לטפל בנושאים הבוערים האלו. קודם כול – קורת גג. לתת לצעירים שלנו אפשרות לבנות את הבית שלהם ולהתחיל בחיים שלהם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. מי משיב? השר קרעי, בבקשה, אדוני, בשם חיים כץ, שר הרווחה. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רק לפני שאני אתייחס להצעה, מאיר, יש לנו איזה חוב קודם. לא נאריך בזה, אני רק רוצה לברר טוב את העניינים. אמרת, שהייתה ליש עתיד חברת כנסת דרוזית. אתה זוכר איך קוראים לה?

היו"ר מאיר כהן:

כן, ע'דיד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ע'דיר כמאל מריח. היא לא הייתה מיש עתיד, היא הייתה של גנץ.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא הייתה של חוסן לישראל, נכנסה בתוך הרשימה המשותפת שלכם. רק אחת, רק שנתיים, ולא של יש עתיד.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, לא.

היו"ר מאיר כהן:

אתה, מה שנקרא - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

ולא קוראים לה ע'דיד, קוראים לה ע'דיר.

היו"ר מאיר כהן:

אתה מוסיף טעות על טעות, חבל. חבל שאתה עושה את זה, חבל, חבל.

מיקי לוי (יש עתיד):

אחרי – הלכנו לבחירות – לא, כשהרשימה נפרדה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היא הייתה ביש עתיד. אתה הולך ומסתבך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תבדוק, האם חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח הייתה מטעם יאיר לפיד או מטעם בני גנץ? שיבדקו לנו.

היו"ר מאיר כהן:

אני יודע שקצת לא נעים לך עם זה, שככה אתה מתגרד באי-נוחות עם מה שיאיר עשה, אני מכיר אותו, שלמה, אבל חבל, אתה כל הזמן - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

כל מתקפה של יאיר לפיד כאן נגדי מעלה אותי עוד מקום בפריימריז. אם אתה לא מכיר את הדנ"א של מצביעי ומתפקדי הליכוד, כדאי שתכיר.

היו"ר מאיר כהן:

אני מכיר יותר טוב ממך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כל מתקפה שלכם פה, עוד מקום בפריימריז ועוד מנדט יורד לכם.

היו"ר מאיר כהן:

הינה, אני אומר לך, ואת זה בוודאות: אני מכיר יותר טוב ממך את הדנ"א של הליכוד, באתי משם, תפסיק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בשביל זה אני הגעתי למקום 12 בפעם האחרונה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - - -

היו"ר מאיר כהן:

אתה שר בממשלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז מה, זה שאני שר לא ימנע ממני להעביר עליכם ביקורת.

היו"ר מאיר כהן:

לא, תגיד כמה שאתה רוצה, רק לא לעשות את זה כל הזמן בהקנטות אישיות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם פה הורדתם את תרבות הדיון לשפל חסר תקדים. אני מדבר עם פקידים כאן בכנסת ועם אנשים שמכירים את הכנסת מימים-ימימה, הם אומרים, שהורדתם את הכנסת לדיוטה התחתונה. אין תחתית שאתם לא מוצאים תחתית נמוכה ממנה.

היו"ר מאיר כהן:

די, די. חבר'ה.

עדי עזוז (יש עתיד):

מה קשור?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת עזוז, את לא הספקת עדיין לרדת לדיוטה התחתונה, אבל אני רואה שאת מתאמצת.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה היא לא הספיקה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא הספיקה לרדת לדיוטה התחתונה שאליה אתם הובלתם את הכנסת. היא עוד לא מתנהלת בתרבות הדיון שלך, חברת הכנסת טל מירון ולא של חבר הכנסת שירי, ולא שלך, חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לך ולתרבות דיון?

שר התקשורת שלמה קרעי:

עדיין לא הספקתם להשפיע עליה לרעה כל כך. עדיין לא.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני השר, אדוני השר – סליחה, מספיק שם – תתייחס בבקשה, נוער בסיכון. באמת. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כנסת נכבדה, הנושא העומד על סדר-היום, מצבם של צעירים במצבי סיכון. ואני, תסלחו לי שאני לא משתתף בחגיגה הקולינרית שאתם מנסים לעשות על השפה העברית, ובכל משפט לדבר בזכר ונקבה, כאילו אתם תלמידיה של מרב מיכאלי. אז בעברית אומרים "צעירים" וזה כולל גם צעירות. הנושא העומד על סדר-היום, מצבם של צעירים במצבי סיכון, הוא נושא בעל חשיבות לאומית, ובפרט נוכח ההתמודדות המורכבת של אוכלוסייה זו מאז פרוץ המלחמה. תוכנית יתד שהוקמה בשנת 2016, היא תוכנית לאומית הפועלת בהובלת משרד הרווחה והביטחון החברתי, ששמה לה למטרה לקדם צעירים במצבי סיכון ולספק להם מעטפת כוללת בתחומי החיים המרכזיים: תעסוקה, השכלה, מיצוי זכויות, התנהלות כלכלית, שירות צבאי ואזרחי ועוד. מאז הקמתה, העניקה התוכנית מענה ללמעלה מ-70,000 צעירים מכל רחבי הארץ. היום כ-30,000 צעירים במצבי סיכון, מלווים במחלקות לשירותים חברתיים, על ידי עובדים סוציאליים של יתד ומלווה צעירים. סך התקציב לתוכנית יתד בשנת 2025 עמד על למעלה מ-85 מיליון שקלים. מאז פרוץ מלחמת התקומה ומבצע עם כלביא, מתמודדת אוכלוסיית הצעירים בישראל, ובכלל זה צעירים במצבי סיכון, עם השלכותיה המורכבות של המציאות הביטחונית, בין אם במסגרת שירותם כלוחמים וכמשרתים, בין אם כתוצאה מפגיעה ישירה באירועים, פינוי ממקום מגוריהם או השלכות כלכליות ונפשיות עקיפות. במסגרת עבודת מטה מקצועית ומתמשכת, המבוססת על ליווי שוטף בשטח ועל כלי הערכה ייעודיים, המשרד מקיים לאורך השנים תהליכי מיפוי ולמידה של צורכי צעירים במצבי סיכון. אוכלוסיית היעד של התוכנית, כוללת צעירים בגילי 18 עד 26, רווקים או גרושים שאינם הורים, המתמודדים עם קשיים מתמשכים בתחומי התעסוקה, ההשכלה, הבריאות הרגשית, הקיום הפיזי וההשתייכות החברתית והמשפחתית, ואינם מוכרים במינהל מוגבלויות. מן הסקרים עלו ארבעה צרכים מרכזיים: 1. צורך בסיוע כלכלי מתמשך, לרבות ליווי במיצוי זכויות, סיוע בשכר דירה, הדרכה כלכלית ומלגות לימודים; 2. צורך בקשר אישי וליווי רציף עם גורמי סיוע; 3. צורך בטיפול רגשי נגיש מקצועי ורציף; 4. צורך במסגרת יציבה ועוגני שגרה, תעסוקה, לימודים ומסגרות יום-יומיות. משרד הרווחה נערך למתן מענה מותאם לצרכים אלה, ופועל כבר כיום באמצעות שורת מענים משמעותיים: 1. המשרד מפעיל מנגנוני תמיכה המאפשרים יציבות בסיסית, ובכלל זה סיוע בשכר דירה, ליווי במיצוי זכויות והכוונה להתנהלות כלכלית אחראית, כחלק מתהליך כולל של חיזוק עצמאות תפקודית; 2. הוקם מערך ייעודי לטיפול בחובות של צעירים, המשלב ליווי פרטני, סדנאות כלכליות, הכשרת אנשי מקצוע ושיתופי פעולה עם גורמי סיוע משפטי, במטרה לייצר שינוי ארוך טווח בהתנהלות הכלכלית ולמנוע הידרדרות נוספת. חברת הכנסת עזוז, אני פרגנתי לך, לא העלבתי אותך, אם לא הבנת. אין לך מה לבקש הודעה אישית.

עדי עזוז (יש עתיד):

העלבת את הסיעה שלי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הסיעה שלך שתבקש הודעה אישית, לא את. צעירי יתד משתלבים בתוכנית רקיע – תוכניות ייעודיות במוסדות להשכלה גבוהה הכוללות ליווי אקדמי אישי, תמיכה כלכלית, חיזוק מיומנויות, למידה ופיתוח אישי במטרה לאפשר התמדה, הצלחה ורכישת מקצוע. ישנה גם תוכנית תל"ם – תעסוקה, לימודים ומגורים בקיבוצים, המציעה מגורים בשכירות מוזלת בקיבוץ, עבודה באחד מענפי הקיבוץ, ובמקביל מספקת הכשרה מקצועית, הכנה ללימודים גבוהים והשלמת בגרויות. בנוסף, הוקם מיזם ענבר – מרכזים טיפוליים ייעודיים לצעירים במצבי סיכון בשיתוף משרד הבריאות, קופות החולים והשלטון המקומי. נכון להיום, פועלים המרכזים ב-14 רשויות מקומיות בפריסה ארצית. לצד זאת, מופעל ברשויות המקומיות, מנגנון סל גמיש, המאפשר לעובדים הסוציאליים להפעיל שיקול דעת מקצועי ולהתאים מענים באופן מהיר וגמיש בתחומי מזון, ביגוד, ציוד בסיסי, השכלה, תעסוקה, אבחונים ועבודה קבוצתית. ממשק צבא חברה – במסגרת תוכנית יתד, פועל מנגנון לחיזוק שיתוף הפעולה בין מערכת הרווחה לצה"ל, באמצעות ארבעה רכזי צבא-חברה מחוזיים, המלווים את הקשר עם לשכות הגיוס, יחידת מיטב בסיסים, מדור בודדים, מערך בריאות הנפש וגורמים נוספים. בנוסף, פועלות תוכניות ניצוץ ברשויות, לליווי מועמדים לשירות ביטחון, וחיילים במצבי סיכון, תוכנית בבית הדין הצבאי לעריקים, לשילוב מחדש בשירות, וליווי חיילים מרקע חרדי ומענה כולל לחייל ולמשפחתו. שירות לאומי אזרחי מותאם – תוכנית לשילוב של צעירים במצבי סיכון ושירות לאומי אזרחי. התוכנית מיועדת לצעירים בגילאי 18 עד 23, אשר קיבלו פטור מהצבא ומתקשים - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל השר קרעי, זו לא הנקודה. הצעירים האלה, הם עובדים במלצרות וכו', אין להם כסף, אין להם אפשרות להיכנס לחובות, הם נכנסים ככה להוצאה גבוהה, עובדים בשחור, חשופים לניצול ולסיכון יותר גבוהים. יש 110,000 צעירים וצעירות שנמצאים בהוצאה לפועל. זה מטורף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני אומר, יש כאן יש את המסגרת הטיפולית, לפי מה שאני קורא. אני לא שר הרווחה, אני קורא את התשובה שלו. זה נשמע שיש כאן מסגרת מקיפה מאוד, עם מרכזי פעילות עם ליווי - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

השר קרעי, אין שום מענים מקיפים, השטח מייצר אותם יש מאין, צריך תווי מזון, סיוע בשכר דירה ומענה טיפולי אישי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לפי התשובה של שר הרווחה, הדבר הזה קיים. אם את חושבת שהדבר לא קיים, אני מוכן לנסות לקבוע לך פגישה עם שר הרווחה, ולשבת. אם את מכירה ובאה מהתחום, אני לא מכיר את התחום.

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל, קרעי, יש שר רווחה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש שר רווחה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

חיים כץ?

עדי עזוז (יש עתיד):

ב-25% משרה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר, זה מה שיש כרגע. חוק הגיוס יעבור בתוך שבועיים-שלושה ויהיה שר רווחה במשרה מלאה, בעזרת השם.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אולי שרה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא חושב, כי היה שר רווחה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז שומרים את המקום?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בוודאי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לכן גם את שר הפנים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

המקום נשמר. גם לשר הפנים המקום נשמר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל גם אין שר פנים, אתה יודע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש מנכ"ל למשרד הפנים. וכאשר צריך סמכויות של שר, אנחנו מעבירים אותן בינתיים לראש הממשלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

כאשר צריך סמכויות של שר, אנחנו מעבירים לראש הממשלה.

עדי עזוז (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו עובדים. אנחנו עובדים.

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל בסוף מה שאתה אומר – באמת, זה נושא שבליבי. השר, אפילו, אתה טוען שיש, הוא אפילו לא כיבד את המליאה, את הצעירים האלה, לבוא ולדבר. אני רוצה להגיד לך בתור - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא יודע - - - או שהייתה לו תקלה והוא לא יכול היה להגיע.

עדי עזוז (יש עתיד):

אני באמת לא הרבה זמן פה. אבל בסוף הממשלה מתעסקת בכל כך הרבה חוקים, שבאמת לא רלוונטיים לחיים עצמם של האנשים פה. בסוף יש פה רצח, כל אישה – שלוש נשים נרצחו מתחילת השנה. הנוער בסיכון, הצעירים בסיכון, יוקר המחיה – דברים באמת גדולים וקשים. ואנחנו מתעסקים פה כל היום באמת בקקי ובפיפי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא מסכים איתך. אבל שוב אני אחזור לגופו של העניין. הסוגיה הזאת שאת מעלה - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

בוודאי שאני לא מסכים. אני חושב שאנחנו עוסקים כאן, ותכף, בשבוע הבא יגיע חוק התקציב וחוק ההסדרים עם המון דברים לטובת אזרחי ישראל, ריווח של מדרגות המס, דברים שיורידו את יוקר המחיה. אגב, רציתי, אגב זה שהזכרת את לפיד ואת האי-נוחות - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. - - ואת האי נוחות שהוא הזכיר קודם, אני הייתי רוצה – אבל לפיד אף פעם לא מקשיב, הוא תמיד בורח מהמליאה כשאני מדבר. אבל אני רוצה שתסבירו ללפיד מה זה עלייה ומה זה ירידה. כי כשהיה כאן ראש הממשלה הוא אמר: אנחנו היינו הכי טוב בשנה שלנו מבחינת יוקר המחיה. ולעומת זאת, המציאות הייתה שהאינפלציה בשנת הממשלה שלכם הייתה הכי גבוהה בעשור האחרון. אז אולי יאיר לפיד לא יודע מה זה אומר עלייה ומה זה אומר ירידה. שלמה קרעי מביא לליכוד קולות, הרבה קולות, מעלה. מקבל מקום גבוה בפריימריז. זה עלייה, זה לא ירידה. צריך להסביר לו את המושגים, כמו שראש הממשלה הסביר לו מה זה הישג מדיני. הוא לא ידע מה זה הישג מדיני. אולי נסביר לו בגרף מה זה אומר עלייה ומה זה אומר ירידה. פשוט.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה לא יודע שאינפלציה מודדים - - - אתה יודע מה הייתה הסביבה האינפלציונית ב-2022? בחייך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בלי סיפורי אגדות. יש מספרים ויש עובדות. פרשנות זה מקום לאולפנים בערוצי התעמולה שלכם. אנחנו לא פה בפרשנות. אנחנו פה במספרים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה אמור להיות איש מקצוע - - - למדת ראיית חשבון. די כבר להביך את עצמך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

האינפלציה אצלכם הייתה הכי גבוהה באזור האחרון. אלה עובדות. פרשנות יש. גם לנו הייתה מלחמה שנתיים.

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי. ולדימיר בליאק, אי-אפשר. אני מבקש.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא. יש גבול לבורות.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, ולדימיר, תיתנו לשר לסיים את דבריו, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת בליאק, חבר הכנסת כהן, היושב-ראש, מרגיש שאני מוריד לכם מנדטים. הוא רוצה שאני אסיים מהר את התשובה לגופו של עניין, ולא אמשיך לדבר על הצלילה במנדטים שלכם.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לגופו של עניין.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לגופו של עניין, אני ניסיתי. רק לגופו של עניין. היו כאן הפרעות, שאני הגבתי להן.

היו"ר מאיר כהן:

השר, באמת לגופו של עניין. זו סוגיה מדממת, חבל שעושים מזה כך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לגמרי.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה. אז בואו, תיתנו לו להמשיך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שירות לאומי-אזרחי מותאם, תוכנית לשילוב של צעירים במצבי סיכון בשירות לאומי-אזרחי – התוכנית מיועדת לצעירים בגילי 18 עד 23 אשר קיבלו פטור מהצבא ומתקשים להשתלב במסלול שירות לאומי רגיל. התוכנית כוללת ארבעה ימי שירות במסגרת ההשמה. יום בשבוע הוא יום כישורי חיים, הכולל ליווי קבוצתי, סדנאות, העשרה ועוד. במסגרת התוכנית ישנה רכזת המלווה פרטנית כל צעיר בשירות המותאם. תוכנית "בשבילי" לצעירים, בשותפות עם מרכזי הצעירים ברשות – התוכנית מגשרת ומתווכת מענים עבור צעירים בסיכון המגיעים למרכזי צעירים ולמחלקות לשירותים חברתיים ופועלת כיום ב-20 מרכזי צעירים. מכינות לחיים – מיזם מכינות לחיים מוקם כימים אלה בשותפות ביטוח לאומי, שבמסגרתו מפותח מודל עבודה המדגיש את ההכנה לחיים עצמאיים לצעירים שמרגישים אבודים ומתקשים להשתלב בעולם העבודה והלימודים. במסגרת המיזם מוקמות חמש מכינות בהפרדה לקהלי יעד מהחברה החרדית ומהחברה הערבית. משרד הרווחה והביטחון החברתי רואה בצעירים במצבי סיכון אוכלוסייה אסטרטגית לעתידה של החברה הישראלית. הוא מחויב לפעול לחיזוק חוסנם – תקשיבי לתשובה של השר, וזאת, נראה לי, התשתית ששווה לבסס עליה את הפגישה שאת רוצה לקיים איתו. הוא כותב כאן שהוא מחויב לפעול לחיזוק חוסנם האישי, החברתי והתפקודי של צעירים בסיכון.

עדי עזוז (יש עתיד):

קרעי, אני חדשה, לא מטומטמת. אני מכירה את זה. אין בזה כלום ושום דבר. מה זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

עדי, חברת הכנסת עדי, זה שאת חדשה ולא מטומטמת, אני מסכים. אבל זה שאין בזה כלום ושום דבר, לי זה נראה שיש בזה הרבה בשר. 85 מיליון שקל בשנה זה יותר מתקציב המשרד שלי, או כמו תקציב המשרד שלי בערך.

עדי עזוז (יש עתיד):

את תקציב 2026 שגם הוא מציין.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה התקציב ל-2026? חכי, תראי.

עדי עזוז (יש עתיד):

74 מיליון. אני אומרת לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז צריך לטפל בזה, שזה לא ירד.

עדי עזוז (יש עתיד):

זה מה שאני מבקשת מהבית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר. אין שום בעיה.

עדי עזוז (יש עתיד):

קרויזר, הוא גם חושב כמוני. תראה, הוא אמר שהוא לא מבין את זה ככה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל תבואו לוועדה. החוק מגיע בשבוע הבא לקריאה ראשונה. הוא מגיע לוועדות הכנסת. אני בטוח שבשיתוף פעולה פורה, ענייני, לטובת מטרה כל כך חשובה, תצליחו לא רק לא להוריד את התקציב, אלא גם להעלות אותו. עשינו את זה כאן בכנסת הזאת עם הספריות הציבוריות. נאבקתי שהתקציב לא ירד, התקציב היה אמור לרדת משמעותית, ובשיתוף פעולה עם חברי האופוזיציה, לפני שאת היית כאן, העלינו את תקציב הספריות. עיגנו את זה בחוק, מה שלא היה קודם. חוק שבא להרע – אני עמדתי כאן בקריאה ראשונה ואמרתי להם: אתם סתם צועקים, אני אומר לכם, מעז יצא מתוק. בוועדת השרים אמרנו שאנחנו תומכים בעלייה של התקציב. נעביר את החוק, ואז נטפל בוועדה, וכך היה.

היו"ר מאיר כהן:

מאה אחוז.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז גם כאן אפשר ככה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מאשר את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

למרות שהוא מוסיף לנו מנדטים, אבל אני מאשר את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש.

ירון לוי (יש עתיד):

קרעי, תרד כבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא מעניין אותך, התשובה של השר כץ?

ירון לוי (יש עתיד):

עד עכשיו מה זה היה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה תכף מסתיים. בכל זאת, הוא נתן לי פה חוברת. תפיסת העבודה של המשרד מבוססת על אחריות לאומית, ערבות הדדית וראייה ארוכת טווח, הרואה וצעירים אלו שותפים מלאים לחברה, ולא מקבלי סיוע בלבד. המשרד פועל באופן שיטתי ומתמשך להעלאת מודעות, לחיזוק איתור מוקדם, למיצוי זכויות ולהתאמת מענים מקצועיים למציאות המשתנה תוך שימת דגש על רצף טיפולי, גמישות תפקודית ועבודה בין מערכתית. כלל הפעולות נשענות על ידע מקצועי מצטבר, ניסיון שטח ולמידה מתמדת של הצרכים העולים מן העבודה עם הצעירים עצמם. המשרד ימשיך לפעול לביסוס ולדיוק המענים, להעמקת שיתופי הפעולה הבין-משרדיים והבין-מגזריים, ולחיזוק היכולת המערכתית לתת מענה מותאם, רציף ואחראי לצעירים במצבי סיכון, הן בשגרה והן במצבי חירום. אני לא יודע לאן הולכת ההצעה הזאת. מה המטרה? אולי להביא אותה כאן לדיון במליאה. זה מספיק חשוב בעיניי.

היו"ר מאיר כהן:

שנייה. אתה סיימת, השר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן. אני סיימתי. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. מה אתם מציעים? להמשך דיון?

עדי עזוז (יש עתיד):

אני רוצה להעביר לוועדת - - -

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

שנייה. חבריא, זה נושא רווחתי. תחשבו פעמיים. אפשר להביא את זה לוועדת הרווחה, וועדת הרווחה יודעת לטפל, במיוחד – מיקי, אם מותר לי, כשר הרווחה לשעבר, להציע לכם, אתם לא חייבים לקבל, שזה ילך לוועדת הרווחה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מסכים.

היו"ר מאיר כהן:

היושבת-ראש שם תטפל בזה, עבודה ורווחה. יש שם בעיה של הוספת תקציב. כמו שהשר אמר – לבוא גם לוועדת הכספים, הנציגים שלנו, ביחד עם הקואליציה, ולהוסיף את ההפרש הזה. הוא לא בשמיים.

עדי עזוז (יש עתיד):

אני מבקשת לוועדת הפנים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לוועדת הפנים? אז זה יעבור לוועדת הכנסת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא. עם איזה שר?

היו"ר מאיר כהן:

כולכם רוצים פנים? אוקיי, בבקשה. אז אנחנו מצביעים על זה.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא. רגע, רגע. עדי, אני מזכיר לך שזה לא בסמכות הוועדה. רשאי יושב-ראש הוועדה להגיד: זה לא בסמכותי, אני לא רוצה לטפל בזה. הוא רשאי, תיקחו את זה בחשבון. זה לא בסמכותה של הוועדה. אם את מתעקשת וכולכם מתעקשים, נעשה הצבעה. איך שאתם רוצים.

עדי עזוז (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

לא הבנתי, לא הבנתי. מה הטיעון שלך שזה ילך לפנים?

קריאות:

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

התייעצות סיעתית.

היו"ר מאיר כהן:

התייעצות רב-סיעתית. אין לי זמן. מה אתם רוצים? ועדת הפנים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

פנים, פנים.

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי. חברים, אנחנו נצטרך להצביע, לאשר את זה, בבקשה. הצבעה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

11 בעד, אפס מתנגדים. אם כן, ההצעה תעבור להמשך דיון בוועדת הפנים. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מניעת העסקת עובד הוראה שיש לו תואר אקדמי ממוסד ברשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת עמית הלוי, אביחי אברהם בוארון וקבוצת חברי כנסת, בקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת אביחי בוארון – כתוב לי פה ידידיה סוכות – בשם יושב-ראש ועדת החינוך, להציג את הצעת החוק. אדוני.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בחודש אוקטובר 2015 הסתערו אחמד מנאסרה בן ה-13 ובן דודו, על נאור בן עזרא, דקרו ופצעו אותו פצעים קשים. הפיגוע הזה היה חלק מגל פיגועים שנקרא טרור הקטינים. גל טרור הסכינים בהובלת בני הנוער במזרח ירושלים לא קרה מעצמו; בני נוער שיצאו מבתי הספר לפגוע ביהודים, לא פעלו בחלל ריק. אותם הנערים נטענו במוטיבציות לפגע על ידי מורים. מורים שינקו את משנת האסלאם הפונדמנטליסטי, משנת הג'יהאד, על ספסלי הלימודים באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית, ובאו לירושלים לעשות שימוש בפלטפורמה של בתי הספר בעיר, על מנת להפיץ את משנתם הקיצונית. אבל יותר מזה: גם ברמה המדינית, המורים הללו, שרכשו את השכלתם באוניברסיטאות ובחממות הטרור ברשות הפלסטינית, הגיעו כשליחים של הרשות, במטרה לחזק את אחיזתה בירושלים. וכל זה, גם בהקשר האסלאמיסטי וגם בהקשר המדיני, נעשה במימון משכורתם של המורים הללו על ידי משרד החינוך הישראלי. לראשונה, חברים יקרים, בהצעת החוק שעליה נצביע, מדינת ישראל לוקחת אחריות על סוגיה שנזנחה במשך 59 שנים, בניית שדרת ההוראה במזרח ירושלים על ידי מדינת ישראל ובאחריותה. מצד אחד, החוק הזה ימנע ממורים שלמדו ברשות הפלסטינית – שליחי הרשות הפלסטינית – לבוא וללמד כאן בירושלים. מצד שני, עמלנו בחודשים האחרונים, בשנה האחרונה, על כך שממשלת ישראל תקבל החלטה – וזה יקרה כבר בשבועות הקרובים – בהחלטת ממשלה מתוקצבת, להקים תוכנית הכשרה למורים שתכשיר מורים לאוכלוסייה הערבית במסגרת האקדמיה הישראלית. החוק הזה הוא חלק ממארג של פעולות שימנעו את 7 באוקטובר כאן בירושלים. אומנם העיניים ממוקדות בעשייה הביטחונית, שתמנע אתגרים ביטחוניים, אבל טיפול במוטיבציות של האויב, טיפול במוטיבציות הללו לפגע בנו, הוא השלב המקדמי. השלב המונע, המתבקש כל כך, שבו אנחנו חייבים לטפל, אם חפצי חיים אנחנו. יותר מכך, צריך להבין, בכל השנים הללו הרשות הפלסטינית לא חדלה להוציא לפועל את חזונה. מהו החזון של הרשות הפלסטינית? שימו לב, חברים, החזון הזה – אני מצטט לכם את דוח משרד המודיעין שיצא ביוני 2021, אשר קובע את הדברים הבאים: חזון הרשות הפלסטינית – עיצוב מדינה בעלת רצף טריטוריאלי מיושב בין כלל חלקי יהודה ושומרון ובינם לבין מזרח ירושלים, ויצירת תנאים לחיבור הזה בין המדינה שבדרך לגליל התחתון ולנגב. שימו לב, חברים, הרשות הפלסטינית מבקשת להקים מדינה מהפזורה הבדואית בנגב ועד לגליל התחתון, והציר הזה עובר דרך ירושלים. את זה אנחנו צריכים לפרק בשלל דרכים, גם בביטחון וגם במניעה. החוק הזה הוא חלק חשוב מאוד בפגיעה במוטיבציה של האויב להסתער על שכונות ירושלים, על תושבי ירושלים, כפי שקרה ב-7 באוקטובר ברצועת עזה. החוק הזה, חברים, עבר דרך ארוכה עד שהגיע לגמר ולהצבעה בקריאה שנייה ושלישית, והרבה אנשים טובים גרמו לחוק הזה לקרות. אני רוצה לומר תודה לחבריי היקרים שעשו איתי במלאכה. חברי, חבר הכנסת יוסי טייב, יו"ר ועדת החינוך, שהוביל והשקיע ישיבות רבות ככל שנדרש לחוק הזה. יוסי הוא חבר ורע נאמן. יוסי, בזכותך אנחנו מביאים היום ברכה גדולה למערכת החינוך בישראל ולתושבי ירושלים בפרט. אני רוצה להודות לחבר הכנסת עמית הלוי, שיחד איתי הוביל את החוק הזה, ודייק אותו במקצועיות רבה, ממנו ירשתי את ועדת המשנה לתוכני הלימוד במזרח ירושלים. לחבריי ועדת החינוך כולם וליו"ר הנכנס, צבי סוכות. אני רוצה להודות למנהלת ועדת החינוך, אתי דנן. לענת, למירב, לתמי, היועצת המשפטית, ולצוות הוועדה. אבקש להודות לאנשי משרד החינוך. לשר החינוך יואב קיש, למנהלת מחוז ירושלים, כרמית הרוש, ליועצת המשפטית של המשרד, שרית חייק-שפיגלשטיין, לניסים ואסיף, לאסיה ולאיתי. אני מבקש להודות לאנשי מינהלת החינוך של עיריית ירושלים ובראשם לראש העיר, מר משה ליאון, שנתן את מלוא האמון בי ובהצעת החוק. זה אינו מובן מאליו. לבסוף, אבקש להודות גם לשותפי הנאמן, ידידי היקר, מאיר חוטה, שבחוכמה רבה הסתערנו כתף אל כתף במשעולי החוק. תודה לכולכם. חבריי חברי הכנסת, אבקש מכם להצביע בעד החוק הזה. תודה. אבקש לומר בדקות שנותרו לי, ואני רואה - - -

היו"ר מאיר כהן:

דבר, הכול בסדר.

קריאה:

אתה לא מוגבל.

היו"ר מאיר כהן:

בדיוק. אתה מנמק ועוברים לדיון, אתה לא מוגבל בעשר דקות. אבל אל תבין מזה - - -

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

חברים, מכיוון שבחינוך עסקינן, אני מבקש לדבר עוד כמה דקות קצרות על נושא מאוד מאוד חשוב ויקר לליבי. השבוע עלתה לוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק שאותה הגשתי, חוק המל"ג. חוק המל"ג נועד לעשות סדר בתחום שהיה פרוץ משנת 1977. אדוני היושב-ראש, בשנת 1977 – לאחר הניצחון של הליכוד בבחירות ב-1977 – שבועיים ימים לפני שראש הממשלה המנוח יצחק רבין, העביר את מפתחות הממשלה לראש הממשלה המנוח, מר מנחם בגין, החליטה ממשלת רבין החלטה, למרות שהיא ממשלת מעבר. החלטה יוצאת דופן, להקצות את כל כספי הממשלה שמופנים לאקדמיה הישראלית לוועדה, ועדה חדשה בת שנתיים ימים שהוקמה ב-1975: ות"ת, ועדת התכנון והתקצוב; שהיא זו שתחלק את כספי האקדמיה הישראלית ללא פיקוח הממשלה. אדוני היושב-ראש, אני בטוח שתבין אותי, קשה לי להשתחרר מהתחושה שאותה הגמוניה דאז, ששלטה באקדמיה הישראלית, לא יכלה לקבל את דין הבוחר, במובן הזה שהיא לא יכלה לחשוב שאנשי חירות, שנואי נפשם, יחד עם הליכודניקים, שלא לומר הצ'חצ'חים, הם אלו שעכשיו יפקחו על חלוקת כספי האקדמיה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה קם שנתיים קודם. זה היה תהליך, זה לא היה מחטף.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

שנתיים קודם קם. אבל ההחלטה לתת את התקציב - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כן, אבל - - -

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

חברת הכנסת, תקשיבי לי, ההחלטה לתת את התקציב הזה התקבלה לאחר הניצחון של הימין בבחירות, הניצחון ההיסטורי, ושבועיים לפני שהמדינה עוברת לניהולם. ההצעה שהגשתי לוועדת השרים דיברה על כך שהרגולטור הממשלתי, הוא המל"ג, שנשלט באופן מוחלט על ידי האקדמיה הישראלית, שני-שלישים מחבריו הם נציגי האקדמיה, הוא זה שיפקח על כספי ות"ת. וכן, הוא יעוצב על פי דרכו ומשנתו של שר החינוך.

היו"ר מאיר כהן:

אתה חושב שזה נכון שכל שר, עם הנטייה הפוליטית שלו - - -

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

אני חושב שזה נכון, אדוני - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני לא נוהג להתערב, אבל אני רוצה להגיד לך, הייתי חבר במזכירות הפדגוגית. יכול להיות שאתה חושב שההצעה נכונה, לא אתווכח איתך, אבל לתלות את השינוי בזה שהיו צ'חצ'חים ואשכנזים, זה מיותר. לא היה ולא נברא, הייתי חבר במזכירות הפדגוגית. היה טיעון אחד, ואתה אומר שאתה לא – הטיעון היה להפריד את הגופים האלה מהפוליטיקה, זה הכול. אם אתה חושב שנכון רגולציה - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה הוחלט שנתיים קודם.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

אני אענה, אני אענה. זה לא הוחלט שנתיים קודם, גברתי. אבל אני אענה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

הצעת החוק רק הגיעה לשולחן הוועדה, ויצא הקצף על פני הארץ והשדים קמו מרבצם: "ישראל תמצא עצמה ליד רוסיה והונגריה" – זעקה הכותרת – "האקדמיה בסכנת הידרדרות" - -

היו"ר מאיר כהן:

מאיפה הכותרת?

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

- - בעיתון הארץ; ולאחר מכן עוד כותרת בעיתון הארץ: "ועכשיו, לחיסול האקדמיה"; ודבריו של פרופ' פורת, נשיא אוניברסיטת תל-אביב: אנחנו צריכים לעשות הכול, כל אמצעי כשר, כדי למנוע את ההחלטה הזאת. חברים, הגזמתם. חברים, אל תתבלבלו. כל המטרה בהצעת החוק הזאת היא להחזיר את הפיקוח הממשלתי. וכן, לשאלתך, אדוני היושב-ראש, אני מאמין בפיקוח ממשלתי על כספי הציבור. כש-15 מיליארד שקלים יוצאים מקופת משלם המיסים הישראלי לטובת האקדמיה, שליחותנו הציבורית מחייבת לפקח על הכסף הזה ולראות שהוא מחולק במדדים שוויוניים ובקריטריונים שווים. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, שכל ילד בישראל יזכה לחינוך, להשכלה גבוהה, ולא – למצב שאלה שהם דור ראשון להשכלה הגבוהה, החברים, הצעירים שגרים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית – הולכים ללמוד באותן מכללות יקרות, ולא זוכים לסבסוד כמו זה שהוא דור שני ושלישי לאקדמיה, שממונו מאפשר לו גם לקבל את חוגי ההעשרה בילדותו וגם ללכת לתשע האוניברסיטאות המסורתיות בישראל.

היו"ר מאיר כהן:

אני מזמין אותך לדימונה, לראות מערכת חינוך בלי נהי ובלי בכי, - שמוציאה את מיטב - -

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

אין פה נהי.

היו"ר מאיר כהן:

- - מיטב האקדמיה והקצינים והאנשים. עזוב אותך, תאמין לי.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

אין כאן לא נהי ולא בכי.

היו"ר מאיר כהן:

אין לי שום בעיה. אבל להגיד – אין, נגמר. בפריפריה אין אנשים מסכנים. יש האנשים הכי טובים שבעולם.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

ועכשיו אומר את הדבר האחרון. טענו מייד שמטרתנו היא להשפיע פוליטית על האקדמיה בישראל. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר שלא לצחוק לנוכח הטענה הזאת. אתה רואה מה קרה בשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות, בשלוש השנים האחרונות, כשהפכו את האקדמיה למכשיר פוליטי מובהק בידי מקבלי ההחלטות, ועירבו אותה – פעם אחת ברפורמה המשפטית ופעם שנייה במאבקי קפלן השונים. וזה לא צריך להיות, זה לא צריך לקרות. אנחנו רוצים לעשות את מטרת חוק המל"ג, ליישם את מטרת חוק המל"ג, ולעקור את הפוליטיקה מהאקדמיה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתם רוצים אקדמיה שלא מדברת. בלי חופש - - -

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

לא יכול להיות, לא יכול להיות שיבואו ראשי האקדמיה וייקחו - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

להפך, אתה רוצה להכניס את הפוליטיקה לאקדמיה, להשתלט על אקדמיה, לסתום את הפה לאקדמיה. זאת המטרה שלכם. זאת המטרה שלכם. זאת המטרה שלכם, לפגוע בחופש הביטוי. לפגוע בחופש הביטוי, זאת המטרה שלכם. לסתום את הפה לכל הליברלים, זה מה שאתם רוצים.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

לא יכול להיות, חבר הכנסת בליאק, שראשי האקדמיה ייקחו בני ערובה עשרות אלפי סטודנטים ואלפי אנשי סגל. יהפכו אותם בני ערובה בסדר-יום פוליטי. זה לא יכול לקרות.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, חבר הכנסת בוארון.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

ולכן אנחנו נתקדם עם הצעת החוק הזאת, ונביא אותה, נקדם אותה, כדי לתקן את המצב הרגולטורי, כדי לפקח על הכספים – שיגיעו לכל אזרחי ישראל, וכדי לעקור את הפוליטיקה מהאקדמיה בישראל. כדי שכולנו נרגיש נוח בבואנו ללמוד באקדמיה הישראלית, כדי שלכל נער ולכל נערה בישראל תהיה הזדמנות שווה ללמוד באקדמיה הישראלית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

חברים יקרים, אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

רגע, איזו?

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

כמובן, זו שאנחנו מתכנסים לקריאה שנייה ושלישית עליה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

מאה אחוז. תודה, אדוני. חבריא, גם אם יש ויכוחים, אפשר לנהל אותם בסדר גמור. תודה רבה, אדוני. אם כך, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות דיבור. אני רק אקרא את שמות חברי הכנסת המסתייגים, לפי הקבוצות: קבוצת יש עתיד – כל הקבוצה; אני אקצר: המחנה הממלכתי, קבוצת רע"מ וקבוצת העבודה. ראשונת המנמקים, חברת הכנסת נעמה לזימי – לא נמצאת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני, אני ראשונה ברשימה.

היו"ר מאיר כהן:

רגע, בואי נראה, בואי נראה. מטי, סליחה. מטי צרפתי הרכבי, חמש דקות, גברתי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אפרופו נהי ובכי, חבר הכנסת בוארון, אני דור ראשון להשכלה גבוהה – תואר שלישי. עבדתי, למדתי, מיישוב שהוא פריפריאלי, והכול בסדר. עסקינן בחוק מניעת העסקת עובד הוראה שיש לו תואר אקדמי ממוסד ברשות הפלסטינית. בעצם החוק הזה מבטל השכלה רק של עובדי הוראה. אני מדמיינת לעצמי שני אחים, נניח מרהט, שלא מוצאים מוסד להכשרה בישראל, או מתקשים להתקבל, והולכים ללמוד ברשות הפלסטינית. אחד לומד הוראה, אחד לומד הנדסה. חוזרים, מחפשים עבודה במדינת ישראל. המהנדס מתקבל, כי כנראה זאת אוניברסיטה שמקובלת במדינת ישראל, אבל המורה לא מתקבל, כי הוא למד ברשות הפלסטינית. אני לא בטוחה שזה חוקתי מבחינת חוק-יסוד: שוויון הזדמנויות בעבודה, כי זה אותו מוסד אקדמי, אחד מקבלים ואחד לא מקבלים – לצורך העניין זה שני אחים.

עמית הלוי (הליכוד):

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה אותו מוסד אקדמי. אני לא רוצה להתווכח, עמית. אבל, אני אומרת, ההיגיון שלי אומר – ושוב, אני לא נכנסת כרגע, כי אני מודה, לא הייתי בדיונים, רק קראתי את הצעת החוק. ההיגיון שלי אומר, גם אם למדתי ברשות הפלסטינית הוראה, למה לצאת מתוך נקודת הנחה שאני כבר אסית, אני אחנך לתוכן שלילי. הרי כדי לפסול לי משהו אני צריכה להראות שעשיתי משהו לא טוב. זה שלמדתי ברשות הפלסטינית, רק זה כשלעצמו פוסל אותי, בעוד את אח שלי שלמד הנדסה זה לא פוסל? לא בטוחה שזה חוקתי. זה, ככה, הייתה לי הערה לגבי החוק שעסקינן. אני אעבור למה שרציתי לומר. קודם כול, לומר שיש לנו - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נכון. גם אין מסגרות, ובסוף לא יהיו מורים לחברה הערבית, זאת ממש פגיעה. זאת גם פגיעה בזכויות הילד, משום שגם ככה אין מספיק מורים במדינת ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא יהיו מורים, הם יהיו ברחובות, יזרקו אבנים. אבל זה חוסר הבנה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

גם ככה אין מספיק מורים במדינת ישראל, ועכשיו – קל וחומר. תהיה אוכלוסייה שממש לא תיהנה מהוראה, כי המדינה גם לא מספקת מקומות להכשרה. אבל אני לא נכנסת לזה. אנחנו 838 ימים ל-7 באוקטובר, לאותו יום נורא. כולנו מחכים כמובן לשובו של רן גואילי ולכך שכל מטרות המלחמה אכן ימומשו. חבריי חברי הקואליציה, ברשותכם: למקומות, היכון, הכן, צא. נותרו לכם עוד עשרה שבועות להרוס את המדינה, עד המועד האחרון להעברת התקציב. ואללה, קואליציה יקרה, יש לכם הרבה עבודה. השבוע אישרתם בוועדת השרים עוד כמה חוקי דיקטטורה למתקדמים: חוק השתלטות של השלטון על המועצה להשכלה גבוהה והחופש האקדמי – כן, החופש האקדמי; חוק האוסר חסימת צירי תנועה, ובעצם כך – פגיעה בזכות להפגין; חוק לבדיקת פוליגרף לאנשי אכיפת החוק; בוועדת החוקה דנתם בחוק להקמת ועדת חקירת טיוח מזויפת ופוליטית למחדל 7 באוקטובר; המשכתם בחוק לחיסול האיזונים והבלמים על הרשות המבצעת – והפעם, בפיצול תפקיד היועמ"ש; וכמובן, במקביל ממשיכים לדון בחוק ריסוק חופש הדיבור והתקשורת החופשית בעוד ועדה מומצאת; וכמובן, מרתון דיונים בחוק ההשתמטות – חוק שלא ממש יגייס חרדים, חוק שיורק בפניו של הציבור התורם והמשרת ובפני כל המשפחות השכולות, חוק פטור משכול מלא על מלא; ובצעד ציני מביש נתניהו גם נותן פרס לחבר הכנסת אייכלר מאגודת ישראל, שמתנגד כאמור לחוק ההשתמטות, אז נתניהו מקמבן אותו לסגן שר כדי להכניס במקומו את פינדרוס מדגל התורה, שברור שיצביע בעד החוק. הבושה התאבדה. קפיש? השתגעתם לגמרי. כל שבוע יותר מוטרף מהקודם. בשבוע שעבר העליתם הצעה לביטול עבירת המרמה והפרת האמונים. תעשו את הכול כדי למלט את הנאשם ממשפט. ועל הדרך – הכפפת מח"ש לשר משפטים פוליטי; הכפפת היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה לשרים פוליטיים ולא ליועמ"שית; גם את הקשר בין הפצ"ר למערכת המשפט אתם רוצים לפרק. על הדרך – תפגעו בשכר השופטים, תגדילו את הסמכויות האזרחיות של בתי הדין הרבניים, תמחקו את נבחרת הדירקטורים, תבטלו את ועדת גרוניס כדי שתוכלו לחלק ג'ובים לבכירים מקורבים, תסגרו את גל"צ, תפגעו בעצמאות תאגיד השידור. יאללה, חגיגה. אס"ק. ובתקציב שהנחתם השבוע תמשיכו לשדוד את הקופה הציבורית עם כספים קואליציוניים. הכול על הגב של מעמד הביניים, שנושא בנטל. אבל איך אומרים? אלו ימי פומפיי האחרונים. החגיגה לקראת סיום. בקרוב זה ייגמר, אזרחי ישראל. נקים ממשלת תיקון ושינוי. נקים ממשלת ריפוי, כי זה מה שאזרחי ישראל צריכים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. עשר דקות לרשותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא מופתע מההתנהלות ומהשיח שמוביל חבר הכנסת בוארון לגבי החברה הבדואית והחברה הערבית בכלל, כאשר כל הזמן הוא מזהיר מהתקוממות של אזרחים במדינה, וטוען שהם יעשו את המעשה, יעשו מעשה של 7 באוקטובר, על מנת לתת לגיטימציה לאשר את החוק הזה. אתה לא צריך את כל הפופוליסטיות הזאת, כל השיח המתלהם הזה נגד אזרחי המדינה, על מנת לאשר את החוק הזה. אנחנו לא נצביע עם החוק הזה. זה חוק שהובלתם בוועדת החינוך על מנת למנוע מסטודנטים ללמוד ברשות הפלסטינית או ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה בגדה המערבית. אבל פעם שאלתם את עצמכם למה הסטודנטים האלה נוסעים לגדה המערבית, עוברים מחסומים על מנת ללמוד שם? כי אתם, יש לכם חסמים כאן. הראשון זה מבחן יע"ל, אחר כך הפסיכומטרי. יש הצעות חוק שמונחות על שולחן הכנסת כדי לבטל את הפסיכומטרי, אבל אתם לא מאפשרים זאת. דבר שני, ביקשנו והגשנו אפילו הצעת חוק על מנת להקים מוסד אקדמי בעיר רהט. דחיתם את ההצעה. עד היום לא משרד החינוך ולא המל"ג החזירו תשובה. כל פעם שאנחנו מביאים הצעה כזאת, אומרים לנו שאין אישור תקציבי. יש עלות תקציבית. ולכן, הממשלה הזאת לא רוצה לתת שום צ'אנס או שום פתרון לחברה הערבית וגם לא לסטודנטים שלה. ראינו מתחילת כהונת הממשלה הזאת הרבה חקיקה נגד הסטודנטים הערבים ואנחנו היום מצביעים כאן על חוק שלא מתיר לסטודנטים ללמוד בגדה המערבית. אני אסביר את החוק – החוק מונע מסטודנטים ישראלים ללמוד בגדה המערבית בעניין של תעודת הוראה. תעודת הוראה (אומר בערבית: ) כל מי שמתחיל עכשיו, כל מי שלא השלים שנה, הוא לא יכול להמשיך ללמוד שם. ולכן חשוב מאוד שהסטודנטים שלנו יבינו את הנושא הזה מייד אחרי ההצבעה.

היו"ר מאיר כהן:

כמה סטודנטים יש היום? כמה סטודנטים לומדים?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בערך 800 תלמידים, 1,000 תלמידים לתעודת הוראה.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת בוארון, אתה יכול לציין כמה היום לומדים הוראה ברשות?

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא. הרי החוק מדבר על עוד שנה.

עמית הלוי (הליכוד):

- - - גם אחד.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השנה הזאת - - -

עמית הלוי (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

1,000. בערך 1,000.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן. לכן אנחנו, אדוני היושב-ראש, ברשותך, מאיר, אני רוצה להסביר לסטודנטים שלנו שכל סטודנט שעדיין לא סיים את השנה הראשונה נכלל בחוק הזה, הוא לא יכול להמשיך. ולכן הצעת החוק שלנו, שהגשנו אותה על מנת להקים - -

עמית הלוי (הליכוד):

- - - לטהרן, לדמשק - - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שנייה. אסור לך להיות בכנסת, אל תתערב.

היו"ר מאיר כהן:

עמית, בבקשה, תן לו לסיים. זה הזמן שלו, אתה תכף עולה לענות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אסור לך להיות בכנסת, אתה מביא חקיקה נגד הסטודנטים הערבים. אתה רוצה למנוע מהם, ובמקביל אתה לא נותן שום חלופה. צהלתם וצחקתם בוועדת החינוך ואמרתם שאתם תקדמו מוסד אקדמי - -

עמית הלוי (הליכוד):

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שנייה, חבר שלך, עמית שלך. אמרתם שתקדמו מוסד אקדמי ברהט, ועכשיו אתם בורחים מאחריות. ולכן אין צורך שאתה תדבר מהצד שלך. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר בערבית גם לסטודנטים שלנו, להסביר להם את המהות של החוק בצורה ברורה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ) אומר דברים בשפה הערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה מטעה את הערבים, זה לא החוק. אתה מטעה את האוכלוסייה הערבית שאתה מייצג לכאורה, ואתה לא מייצג החוק הזה לא מונע העסקה של ערבים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מאיר, אני לא מתווכח.

טלי גוטליב (הליכוד):

החוק הזה - -

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - אומר: מי שיש לו תואר - - - לא יהיה מורה. מי שיש לו תואר נוסף בישראל, יכול להיות מורה, הוא יכול ללמוד. הוא יכול הכול.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, אבל אני פניתי לסטודנטים. אני מסביר לסטודנטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז שהסטודנטים ידעו: בואו תלמדו בישראל - - -

היו"ר מאיר כהן:

טלי, אפשר להירגע? טלי, תודה. תני לו לדבר. בבקשה, תמשיך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - טירוף.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

תלמדו בישראל, לא אצל הפלסטינים.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אין מקום.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש, עושים לכם אפליות מתקנות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי, את מפריעה לי.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, אני אקרא אותך בקריאה ראשונה. תפסיקי. זה חוק שהוא טעון לכאן ולכאן. בואו נשמע בכבוד.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אומר דברים בשפה הערבית

נעמה לזימי (העבודה):

טלי גוטליב (הליכוד):

הגננת, הגננת - - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

כמה אתה מדבר בערבית - - - אדוני היו"ר - - -

היו"ר מאיר כהן:

טלי, קריאה ראשונה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה מקרה רגיש, אל תתערבי, בבקשה.

היו"ר מאיר כהן:

קריאה ראשונה. די.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אני לא יודעת מה אתה אומר פה - - -

היו"ר מאיר כהן:

טלי, את בקריאה ראשונה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את לא יכולה כל פעם להתערב. מספיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני יכולה ועוד איך. יכולה. כמה שאני רוצה - - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר מאיר כהן:

טלי, את בקריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא רוצה לשמוע אותך.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, את בקריאה שנייה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא רוצה לשמוע אותך.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, את בקריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

טלי, את בקריאה שנייה. טלי, אני לא רוצה להוציא חברי כנסת. אני מבקש, את מפריעה לדבר. קריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אדוני היו"ר, אבל אתה חייב לשמור גם עליי. לא יכול להיות שהאיש הזה יעשה לי ככה.

היו"ר מאיר כהן:

לא ראיתי, ואם הוא יעשה לך ככה הוא יצא החוצה. את בקריאה שנייה ותפסיקי.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא עושה. בגלל זה לא מגיעה לי קריאה שנייה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, סליחה. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר מאיר כהן:

אני אוציא אתכם. אני לא יכול להעיר לטלי ולכם לא. אם זה יקרה עוד פעם, אני אוציא אתכם מההיכל. מה זה?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר מאיר כהן:

תודה לך. תודה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא קראת את החוק אפילו. הערבים חייבים להצביע לכל מפלגה, רק לא לכם.

היו"ר מאיר כהן:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה, יצביעו לך? למי יצביעו?

טלי גוטליב (הליכוד):

לליכוד, אתה תראה. אני אראה לך כמה ערבים ישראלים פונים אליי, כי אנחנו נדאג להם. אתם לא דואגים להם.

היו"ר מאיר כהן:

ואליד.

טלי גוטליב (הליכוד):

הם לא דואגים לכם, אסור להצביע לכם. שהערבים יצביעו ליכוד.

היו"ר מאיר כהן:

הודעה למזכיר הכנסת, ולא להפריע, טלי.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. כמו כן, אני מתכבד להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 (ה)(2) לתקנון הכנסת, עקב מינויו של ישראל אייכלר לסגן שר ביום א' בשבט התשפ"ו, 19 בינואר 2026, הוא הודיע כי חבר הכנסת מאיר פרוש יהיה היוזם של הצעות החוק במקומו: פ/1550/25, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – אחוז החסימה), התשפ"ג–2023; פ/1552/25 הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – השתייכות חברתית), התשפ"ג–2023; פ/1555/25, הצעת חוק חסינות רבנים, התשפ"ג–2023; פ/1558/25, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פיצוי כספי בגין איחור אוטובוס), התשפ"ג–2023; פ/1565/25, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגבלת סכום עיקול בידי צד שלישי שהוא תאגיד בנקאי), התשפ"ג–2023; פ/1569/25, הצעת חוק שופט עמית ודיין עמית (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023; פ/1573/25, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – התראת חיוב בהתקשרות לחוץ לארץ), התשפ"ג–2023; פ/1574/25, הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון – הרחבת תוקפו של רישיון), התשפ"ג–2023; פ/1577/25, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הסעת תלמידים), התשפ"ג–2023; פ/1579/25, הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ג–2023; פ/1583/25, הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשפ"ג–2023; פ/1590/25, הצעת חוק אי-נקיטת הליכים לפני מועדי ישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023; פ/1598/25 הצעת חוק הדיינים (תיקון – נציגי הוועדה לבחירת דיינים), התשפ"ג–2023; פ/1614/25, הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ועדת חריגים), התשפ"ג–2023; פ/1625/25, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ריבית פיגורים בגין אי-תשלום קנס על עבירת חניה), התשפ"ג–2023; פ/1631/25, הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ביטול סמכויות גבייה ואכיפה מיוחדות), התשפ"ג–2023; פ/1649/25, הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות (תיקון – פטור מהיטל), התשפ"ג–2023; פ/1650/25, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023; פ/1704/25, הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (ביטול חיוב בעד בדיקת טובין), התשפ"ג–2023; פ/1712/25, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חישוב שווי שימוש ברכב לשומרי שבת וחג), התשפ"ג–2023; פ/1719/25, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה לזוגות צעירים), התשפ"ג–2023; פ/1729/25, הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – פיקוח אחיד על שימוש בתמיכה), התשפ"ג–2023; פ/1730/25, הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הרחבת הקלה לרוכשים דירה מקבלן), התשפ"ג–2023; פ/1762/25, הצעת חוק אבטחה במוסדות חינוך, התשפ"ג–2023; פ/1764/25, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (קביעת משך הביקור), התשפ"ג–2023; פ/1778/25, הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (העברת נטל ההוכחה בתביעות בגין הליכים משפטיים שהתמשכו), התשפ"ג–2023; פ/1779/25, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת מידע בין קופות החולים בעת מעבר תושב), התשפ"ג–2023; פ/1789/25, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד על יסודי), התשפ"ג–2023; פ/1794/25, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – בחירה מבין נותני השירותים), התשפ"ג–2023; פ/1799/25, הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשפ"ג–2023; פ/1807/25, הצעת חוק התאמת אופן ההעסקה של מטפלות במשפחתונים המפוקחים על ידי האגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד הכלכלה והתעשייה, התשפ"ג–2023; פ/1811/25, הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – תשלום בעד שעות המנוחה השבועית), התשפ"ג–2023; פ/1828/25, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיעור ההטבה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות), התשפ"ג–2023; פ/1836/25, הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – סייג לגביית דמי חבר ודמי טיפול מקצועי-ארגוני בארגון עובדים), התשפ"ג–2023; פ/1855/25, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הגבלת סכום ההשתתפות העצמית בתכשיר מרשם), התשפ"ג–2023; פ/1994/25, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימון הסעה לבית חולים), התשפ"ג–2023; פ/2256/25, הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – פיצוי בעלי עסקים), התשפ"ג–2023; פ/2273/25, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת סכום קצבאות הילדים), התשפ"ג–2023; פ/3886/25, הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5) (חובת מתן מענה הולם), התשפ"ה–2025; פ/6140/25, הצעת חוק לעידוד התקשרות עם מפעלים מוגנים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025. כמו כן, על פי סעיף 96 (ה)(1) הורדו מסדר-היום הצעות חוק שהגיש כמציע יחיד ושמו נמחק מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. עוד אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, הודיע חבר הכנסת צביקה פוגל כי הוא חוזר בו מהצעת חוק חכירה הוגנת, התשפ"ד–2024, פ/4337/25. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת פינדרוס, שלום לך. בבקשה, עשר דקות לרשותך, גברתי.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. נמצא פה שר תורן שהיה ראש שב"כ לשעבר. אני רוצה לספר לך, אולי אתה לא יודע, שסח'נין זאת עיר שנכבשה על ידי ארגון פשיעה. כן. עיר בישראל בכל ערב - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני חושב שהשר עם אוזניות באוזניו והוא לא כל כך שומע את מה שאת אומרת. אדוני השר אבי דיכטר, היא פונה אליך. אם תוכל, היא מדברת אליך.

נעמה לזימי (העבודה):

אולי המציאות המדומה יותר נוחה. אמרתי שאתה שר תורן, אבל גם ראש שב"כ לשעבר, ולא יודעת אם אתה יודע, אבל בישראל יש עיר, סח'נין, והיא נכבשה על ידי ארגוני פשיעה. בעיר הזאת כל ערב משעה 18:00 יש יריות על עסקים מאנשים שדורשים כמובן פרוטקשן. לפני כמה ימים נכנסו למאפייה בעיר שלושה חמושים, ירו על העסק, גנבו את הסחורה ואת הכספת, וביום אחרי זה בעל המאפייה הכריז שהוא סוגר את העסק ועוזב את העיר, כי פשוט אין משילות ואין ריבונות וערים נכבשות על ידי ארגוני פשיעה. יומיים לאחר מכן עוד בעל עסק של שלושה סופרמרקטים בסח'נין, שנותן פרנסה ל-70 משפחות בעיר – תקשיבו – הכריז על שביתה, פתח אוהל מול הסופרמרקט שלו ואז ארגן הפגנה מול תחנת המשטרה משגב. זה קורה בישראל, כן? ישראל. היום בבוקר הייתה הפגנה של נשות סח'נין בדרישה לביטחון של הילדים שלהן, כה בסיסי. הייתה גם הפגנה של תלמידים מסח'נין שנלחמים על העתיד שלהם, תלמידים יוצאים להפגנה שלא יהיה ירי ברחובות, זה טירוף הדעת. ילדים צריכים להילחם על הזכות שלהם לצאת מהבית בלי שיירו עליהם. עכשיו, לחיות בביטחון זו זכות בסיסית – לחיות כמו בני אדם, ללכת לעבודה, לחזור מהעבודה הביתה, בלי לפחד למות מירי של כדור תועה, וכשבעל עסק סוגר את המקום שלו שמאכיל בתים שלמים בעיר, משפחות נכנסות למעגל האבטלה והעוני. זה אומר יותר פשיעה. זה אומר יותר פשיעה. זה מעגל בלתי נגמר. אני רוצה להגיד: המדינה חייבת לקחת אחריות. כרגע אין דין ואין דיין. מי שהבטיחו לנו להיות בעלי בית, הפקירו את הבית. הפקירו את הבית בגבולות, הפקירו את הבית בפנים. הכול פה יקר, החיים נהיו זולים, ארגוני פשיעה משגשגים, יורים ברחובות, בכבישים, בפארקים, בבתי חולים. זאת הריבונות שהבטחתם? ככה אתם בעלי בית? אתם בעלי בית מתעללים; אתם בעלי בית מפקירים; אתם בעלי בית שגומרים את הבית. אנחנו דורשים את הדבר הכי בסיסי: ביטחון, חוסן, ממשלה מתפקדת שאכפת לה. הפרת אמונים אחת גדולה. מה הפלא שהקואליציה הזאת פועלת לבטל את סעיף עבירת המרמה והפרת האמונים מהחוק, מה הפלא? הרי כולה פועלת במרמה והפרת אמונים על סטרואידים. אז מה עושים? מבטלים את הסעיף בחוק. הרי זה שאמר לא היה כלום כי אין כלום וששמונה שנים הוא מחכה לתת עדות במשפט שלו, רואה שלא הולכים לבטל את המשפט שלו, כי לא ניתן שיבטלו משפט פה, אנחנו עדיין דמוקרטיה, אז הוא מבטל את הסעיף עליו הוא נאשם. מה שנקרא יד ימינו, שולייתו, שר ההפיכה יריב לוין, האיש עם הוונדטה האישית נגד בית המשפט, שבמקום ללכת לטיפול עם הבעיות שיש לו עם מערכת המשפט, הוא החליט שלא צריך מערכת משפט. הדרך שלו לטפל בוונדטה שלו היא להשמיד את המערכת, קורא לאי-ציות לפסיקות בג"ץ. אם זה לא הפרת אמונים, אני לא יודעת מה כן, זו עבריינות בטוח. לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון, פיטר שלא כחוק את היועמ"שית, מסרב להכיר בייעוץ המשפטי לממשלה. שר משפטים שעושה את זה צריך להיות בחקירה על חתירה תחת המשטר הדמוקרטי. ראש השב"כ לשעבר פה, אבי דיכטר, יודע את זה. אני לא יודעת מה קורה איתך היום שאתה נותן לשרים ולראשי סיעות פה לדרוש לא לציית לחוק ולפסיקת בג"ץ. אתה בחרת במלך הרודן ולא בממלכה, אבי דיכטר. בן גביר הכהניסט והעבריין מתערב בחקירות משטרה, מתערב בהפגנות, מקדם שוטרים אלימים, מתסיס ומנסה להפר את שלום הציבור, דואג לאכיפה בררנית – עוד הפרת אמונים. מאי גולן, מושחתת ופוחזת, פגעה בכל תקציב שהיא אמונה עליו – ניצולי שואה, יוצאי חברה חרדית, נשים, אוכלוסייה ערבית, קהילה גאה, ועל הדרך מושחתת. כתב אישום בקרוב. דודי אמסלם, כל הווייתו היא לעסוק שלוש שנים מהמינוי שלו בלמנות חברים שלו ללא תנאי סף לדירקטוריונים ציבוריים. אשכרה שר לכלום ושום דבר שכל עיסוקו בג'ובים לחברים שלו, ועוד בשם מה הוא עושה את זה, מאיר? בשם המזרחיות. לא בשמנו, אה? לא בשמנו. עידית סילמן, השרה לריסוק הסביבה, שקצרה היריעה לומר מה היא עוללה למשרד שלה, החליטה עכשיו לצאת מהסכם פריז. מהמקפצה היא עובדת נגד התחום שהיא אמונה עליו. השרה להחרבת הסביבה צריך באמת לקרוא לה. יואב קיש, שהוא שר ההשתמטות האמיתי שלנו, הוא עושה נפשות עבור תקציבי השתמטות. הוכחנו חלק מהשחיתות שלו עכשיו בבג"ץ, וזאת רק תחילת הדרך. השר שנכנס לכנסת על שוויון בנטל הפך להיות השר הכי שפוט עבור השתמטות. מירי רגב – שרת התאונות בדרכים, שרת הרמזורים, מה שנקרא – היא דואגת לצד השיא בתאונות הדרכים לשיא במסעות לחו"ל לשרה. האישה שאיבדה כל קשר לחיים עצמם. ניר ברקת – גם עכשיו לא מודע לעליית המחירים הנוספת בסופרים. יותר אכפת לו לעשות קומבינה שתיתן כסף ציבורי לחבר שלו רמי לוי, עאלק "הסל של המדינה". סל הג'אנק של המדינה. בצלאל סמוטריץ' – שר הגזרות הכלכליות, לקח למדינה שלמה את האוויר לנשימה, כדי לתת כסף עתק לחברים שלו. לקח למדינה שלמה את האוויר. גמר את הציבור ביוקר המחיה, כדי להעביר כספים למקורבים. זאת ממשלה שלמה של הפרת אמונים. היא רוצה לבטל את סעיף מרמה והפרת אמונים? היא עוד תשב בחדרי חקירות, הממשלה הזאת. ואני רוצה להגיד לך, השר דיכטר, ראש השב"כ לשעבר: אתה חלק מארגון פשע, כי המפלגה שאתה נמצא בה היא מפלגה שמתנהלת בקודים של ארגון פשע. זאת האמת. כשאתם שותקים, ארגון הפשע שאתם נמצאים בו משגשג. ואני אסיים במצב אבסורדי. הגשתי היום חוק חשוב לביטול הכספים והחיובים של ביטוח לאומי על מילואימניקים ששירתו במלחמה, בגלל טעויות חישוב של המדינה. המדינה חישבה לא נכון, לצורך העניין – לטענת המדינה – ועכשיו גובים ממילואימניקים – שחזרו אחרי חודשים ארוכים מהקרב, מהמלחמה, שמנסים לשקם את החיים שלהם, את הבית שלהם, את העסק שלהם – עכשיו דורשים מהם החזר חובות. החזר חובות.

היו"ר מאיר כהן:

כאילו שילמו להם יותר.

נעמה לזימי (העבודה):

לטענת המערכות. אם המדינה עשתה כשל ביורוקרטי, אל תפילו את זה על אנשים שעזבו הכול ונותנים למדינה. אגב, גם בצוות שלי, יש עובד כזה, שעכשיו דורשים ממנו חובות של אלפי שקלים, אחרי שהוא היה חודשים בשירות מילואים משמעותי בלחימה. זוהי הפניית עורף שלא מתקבלת על הדעת. הצעת החוק שהגשתי דורשת השמטת חובות מיידית בהוראת שעה. המינימום שהמדינה חייבת לעשות בעבור מי שנתנו לה הכול ועוד עובדים על לבנות את חייהם בחזרה, זה לא לרדוף אותם על שקלים וביורוקרטיות, בזמן שהם עדיין על מדים או בזמן שהם מנסים לשקם את חייהם. אני מאוד מקווה שתתעשתו על עצמכם, תעסקו בחיים עצמם, באזרחים שנתנו הכול, בכל זירה במקום בלהחריב. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. בבקשה, גברתי. יש לך עשר דקות, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, כבר אין מילים לתאר את המצב של החקיקה בבית הזה. בכל יום שאנחנו כאן יש תחרות, מרוץ אפילו, מי יכול להביא חוק יותר גזעני, יותר מדכא, יותר מצר את החיים של הערבים במדינה. אני כבר לא מתפלאת על שום חוק, אבל מצד שני אני תמיד מנסה למצוא משהו, שכאילו יש בו קצת היגיון. מצד אחד, החברה הערבית חיה בתנאים מאוד קשים, בכל התחומים. בעוני אנחנו מככבים, בפשיעה ובאלימות אנחנו מככבים. ברוך השם שבשנה האחרונה יש לנו קפיצה טובה בבגרויות איכותיות, וזה גם בזכות, א', התלמידים עצמם והצוותים החינוכיים, אבל גם בזכות ההשקעה והמשאבים שהיו בתקופה של ממשלת השינוי. זה רק אומר דבר אחד, אם תשקיע, אתה תקבל, תקבל דברים טובים. מצד שני, אנחנו רואים את הפשיעה הגואה. אנחנו חיים עם אותם צעירים. 30% מהצעירים הערבים אמורים להיות או במסגרת לימודים אקדמית או במסגרת תעסוקה, והם לא שם. חוץ מזה, הרבה סטודנטים מנסים להירשם למכללות ולאוניברסיטאות בתוך ישראל. תאמין לי – אמרתי את זה פעם, נדמה לי בשבוע שעבר – שזה יותר קל מהבחינה הזאת, שא' זה לא עולה הרבה מבחינת כסף. זה יותר בטוח בשביל אותם תלמידים, גם בנסיעות וגם בכל מה שקורה בשטחים הכבושים ובגדה. ההורים שיש להם ילדים שלומדים באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית חיים ונושמים שהילדים שלהם יסיימו ויחזרו בריאים ושלמים, בלי תאונת דרכים, בלי התנגשות במחסומים, בלי כל מה שקורה שם, בלי שישלמו את כל הכסף שיש למשפחה, כדי שהבן או הבת שלהם יצאו בסופו של יום עם תעודה שתאפשר לו או לה חיים ופרנסה מכובדת; שתאפשר להם לצאת ממעגל העוני; שתהיה להם מגן מעולם הפשיעה. זה לא בטוח גם לגבי סטודנטים שלומדים בארץ. ואז באה המדינה – הקואליציה, הממשלה – ומציעה חוקים דוגמת חוק זה, שכל מטרתו לזרוק לפח את המאמץ הכביר שעושים אותם סטודנטים, וההשקעה הגדולה שההורים שלהם שמים באותו ילד או ילדה, ואומרים להם: יש לכם דרך אחרת, אתם לא תעבדו במקום מכובד, לא תקבלו משכורת ברורה עם תלוש משכורת והכול מסודר. לכו לפשיעה, לכו לדברים הבעייתיים. ככה דוחפים את בני החברה שלנו למקומות הקשים, ואחר כך באים ומתפלאים איך קורה שיש פשיעה, ויש הרג ויש לא יודעת עוד מה. בסופו של יום, אנחנו אזרחים של המדינה. לא רק אזרחים של המדינה, אנחנו אזרחים ילידים, ואין לנו מקום אחר ללכת אליו. אנחנו לא מתכוונים לצאת מהמקום הזה. בשבילנו זאת המולדת שלנו, ואנחנו רוצים ורוצות לחיות בכבוד. לימודים זה כרטיס הכניסה לחיים המכבדים את האדם ומאפשרים לו לפחות את הצרכים הבסיסיים בכבוד. אני לא מבינה מה הצורך במקום הזה. הרי מדינת ישראל והשב"כ במדינת ישראל כל כך חזקים, שהם יודעים כל תנועה וכל פיפס קטן שאומרים, ותמיד עשו וימשיכו לעשות. אם יש משהו מיוחד שהם רוצים לבדוק על אדם מיוחד, הם עושים את זה. אז למה? למה לקפח את כולם? למה לזרוק את כולם ככה לצידי הדרך? אפילו מעל ההר, בתוך הים? למה? תאמינו לי, בסופו של יום זה יעלה למדינה, לא רק לאזרחים עצמם. הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו, ותרשו לי לדבר בערבית, כי אני רוצה לפנות לבני ובנות החברה שלי. תחילה אני רוצה לפנות (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: )

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. הפנייה שלך לבני הנוער מרגשת, ואני מקווה שהיא תגיע למקום הנכון. תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. השר אבי דיכטר, ששפת הערבית שגורה בפיו, אתה שמעת את הדברים שלה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני מניח שכל חברי הכנסת יקבלו את הסטנוגרמה מתורגמת לעברית.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא, אבל היות שהיא דיברה על המצב של האלימות – לא יקבלו את זה, הרי. אני אגב תומך בזה שיקבלו, זה נכון.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

חבל שחברי הכנסת לא יכולים להבין את הדברים שלה.

היו"ר מאיר כהן:

כן, אדוני, חמש דקות. הינה, גם עמית הלוי ידבר בערבית רהוטה. בבקשה, חמש דקות, אדוני.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-בראש. חברותיי וחברי לכנסת, אזרחי ישראל, תלמידי ישראל, החוק הזה שאנחנו מכניסים עכשיו לספר החוקים של ישראל, החוק שימנע ממורים שהוכשרו במוסדות של רשות הטרור הפלסטינית ללמד בישראל, שהייתה לי הזכות, למעשה החובה, ליזום אותו ולכתוב אותו. אני חושב שזה אחד החוקים החשובים שעברו כאן בכנסת במושב הזה, ואולי החשוב שבהם. אני אסביר: אני חושב שמשלוש סיבות זה נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

עזוב, אל תסביר, הבנו.

עמית הלוי (הליכוד):

סיבה ראשונה – הוא מתקן את התשתית הכי יסודית ועמוקה. הוא עוסק בתשתיות. סיבה שנייה, הוא נוגע במהות של הבעיה – לא במעטפת, לא ליד, לא בצד. הדבר השלישי, בחרנו בחוק הזה לעסוק בעיקר, לא בטפל, בגוף הכי מסוכן היום במזרח התיכון: הרשות הפלסטינית. אני אתחיל בתשתית, במהות וברשות. בהקשר של מלחמה בטרור, של שמירה על ביטחון המדינה, על אזרחיה, התשתית היא לא רק ליירט את הטיל בעת מעופו, את המחבל שיוצא לדרך, בזה אנחנו משקיעים מיליארדים מתקציב הביטחון, אדוני – גדרות, סיכולים, טכנולוגיות, מה לא? אבל התשתית הכי חשובה בחברה היא התשתית החינוכית. אני אומר את זה גם למטי, שעלתה כאן קודם: חינוך זה הבסיס. החינוך זה הבסיס כי קודם כול זו ההשפעה הכי עמוקה על נפש האדם. הכי עמוקה – באדם ובחברה – וזו השפעה על העתיד, והעתיד הוא חשוב, דור העתיד. וזו ההשפעה הכי גדולה על העתיד. במה אנחנו היום עוסקים? בדרך כלל בקצה הקרחון, כמו שאמרתי, בחוליה שבדרך. רצחו לנו את צאלה, עם התינוק שלה. נכנסנו לבורקין. אני שואל בוועדת החוץ והביטחון: מה עשיתם בבורקין בערב? אז עצרו את האח שלו, את האימא שלו, ושחררו אותם כמובן אחרי כמה ימים, אבל הרוצח הזה הרי גדל בבית ספר. מי שעבר על החומרים של בית הספר הזה, שמחנך לדמוניזציה של העם היהודי, לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, לטרור, בבית הספר הזה, עם כל הגרפיטי שם, ועם כל החינוך בעיקר, ותוכניות הלימוד, והתאוג'יהי שכולנו מכירים, והתוספות שיש על זה בתנועות הנוער החברתיות, שאי-אפשר להגדיר אותן אחרת: נאו-נאציות. בזה עשינו משהו? בזה אנחנו נוגעים? בזה החוק הזה נוגע. זה נכון למה שקורה במערכת החינוך ברשות הפלסטינית; זה נכון למה שקורה כשהמורים שלומדים שם מגיעים לכאן. אני רוצה להזכיר לכם, חבריי וחברותי לכנסת, אל-ראשידיה – אנחנו עוברים כשאנחנו נוסעים בעיר העתיקה מול שער שכם, מול שער הפרחים. אל ראשידיה, בית ספר יוקרתי בירושלים. מי לימד שם? אבו שחאדה. מה עשה אבו שחאדה? 1. מיקי לוי, רצח את אליהו קיי. יצא עם קרלו – רצח; אתה מכיר את רחובות ירושלים טוב. דבר שני, יותר חמור, חינך בבית הספר שלו, ועוד השאיר צוואה לסגל בית הספר ולתלמידים – ואחד התלמידים אכן יצא ורצח באותו אזור, בשער שכם את רוז לובין הצדיקה, העולה הבודדת, שהגנה פה בסעד, ואחרי זה נשחטה פה בשער שכם. זו הצוואה של אבו שחאדה. אגב, אני נזכר, באל-ראשידיה לימד חאג' אמין אל-חוסייני, אם אני לא טועה. כנראה שיש מסורת שם. נכנס למסורת הבית-ספרית. זה החינוך. בדיון בוועדה הבאנו תלמידים מבתי הספר במזרח ירושלים. מה הם סיפרו בוועדה? האמיץ שהסכים להיכנס – היו אצלי בחדר. שם מסיכה – מה הוא סיפר? שהפסקה פעילה במזרח ירושלים זה שהמורים לוקחים את התלמידים לזריקת אבנים. זו הפסקה פעילה במזרח ירושלים. היה מפקד המשטרה, נדמה לי קדם, וסיפר על מאות ילדים שמשתתפים בהפרות סדר בכל השנתיים האחרונות. זה חינוך. זו תשתית. היינו בבית הספר, חבר הכנסת בוארון, אנוכי ואחרים. מה ראינו על הקירות? ראינו מפות שישראל לא מופיעה בהן. לא דה-לגיטימציה של משהו קיים, מוחקים. זה חינוך, זו תשתית. החוק הזה עוסק בתשתית. הוא לא מוכן שאלה שלמדו באותם מוסדות – אגב, שכולנו יודעים, תאים, תאי הסטודנטים, מה זה תאי הסטודנטים במוסדות האקדמיים של הרשות הפלסטיניים? תאי חמאס. הינה, אני אקריא לך ציטוט אחד ממועצת איחוד הסטודנטים – שביבה – רצית ערבית. תנועות הצעירים, השביבה, של האוניברסיטה בחברון: תמיכתנו באחינו – על החמאס, אחרי הטבח, בעקבות הטבח – לוחמי ההתנגדות. אין דבר יותר יקר מהמולדת. התעוררו כדי לתמוך בהתנגדות בכל מקום – הם קוראים – בכל הדרכים האפשרויות. תהילה ונצח לשהידים הצדיקים. עד הניצחון. אלה הסטודנטים. אלה תאי הסטודנטים. פה לומדים המורים, יסמין. על זה אנחנו מדברים. אני מבקש עוד דקה. דבר שני, המהות. החוק הזה, התעקשנו על זה, והזכיר פה חבר הכנסת בוארון, דייקנו אותו, והתעקשנו: אנחנו לא עושים את זה בגלל שלמי שלומד שם יש בעיה פדגוגית – חסר לו משהו, הוא לא מכיר את תוכנית הלימודים הישראלית; גם לא בגלל – ביטחונית, למרות שדוח המל"ל חריף מאוד, מי שלומד שם הופך להיות – איחוד משפחות - - -

היו"ר מאיר כהן:

עמית, זמנך נגמר, אז - - -

עמית הלוי (הליכוד):

דקה אחת. איחוד משפחות וכל זה. אנחנו עושים את זה מהותית. מי שלומד במרחב הזה שכולו ספוג שנאת ישראל, כולו ספוג תמיכה בטרור, הוא לא ראוי להיות מורה. הוא לא ראוי להיות מורה. שאלה פה מטי הרכבי. אין לו את התנאים. זה כמו שאתה תבוא, תאמר: אני מהנדס. בסדר, מה לעשות? ממנוע, לא נכנס, אין לך את ההכשרה. מורה הוא קודם כול – לך אני לא צריך לומר – מורה הוא קודם כול נושא ערכים, הוא מקור להשראה. אדם שלמד שם לא יכול להיות מורה. נקודה. לא בבית ספרנו. אני מסיים, ברשותך, רק בתודות. היו לי עוד דברים לומר על העיקר, על הרשות הפלסטינית, מקור הרוע במזרח התיכון, מחנה האימונים הגדול.

היו"ר מאיר כהן:

לא – תעבור לתודות.

עמית הלוי (הליכוד):

אז אני רק אסיים בתודות, ברשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

יאללה, מה תודה? הסתיים הזמן. הזמן נגמר.

עמית הלוי (הליכוד):

גם ליו"ר הוועדה הקודם, יוסי טייב, שהזיע.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, אתה חנן בן ארי? תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

הקשבת, נאור? לפחות הקשבת.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אתה – זה לא נגמר.

עמית הלוי (הליכוד):

ליו"ר הוועדה הקודם, שהזיע; לחבר הכנסת בוארון, שמאז כניסתו, ישר עם כניסתו לכנסת, במרץ הצטרף לחוק, היה שותף למאמצים לקדם אותו.

נאור שירי (יש עתיד):

אין, אתה חבר בכיר במרצ.

היו"ר מאיר כהן:

אה, זהו.

עמית הלוי (הליכוד):

לחבריי בוועדת החינוך, ובפרט ללימור סון הר מלך, שהייתה שותפה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

עמית הלוי (הליכוד):

ואחרונים חביבים, לכל המתנגדים לחוק, מאיר. יש עתיד דווקא הודיעה בוועדה שהיא לא תתנגד לחוק, אבל לכל המתנגדים לחוק, כולל היועצים המשפטיים של הממשלה, כולל חברינו לאופוזיציה, כולל הח"כים הערבים, שלצערי לא דואגים לציבור שכביכול הם מייצגים אותו, כל התנגדות שלהם חידדה לנו - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. עמית, אתה כבר שתי דקות - - -

עמית הלוי (הליכוד):

- - מה דרוש לעשות בחוק הזה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה, אדוני. אני מבקש להקפיד. הוא מיוזמי החוק, אז הוא קיבל עוד דקה. יסמין, בבקשה. חברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן, חמש דקות לרשותך, גברתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אתייחס דווקא לחוק. מן הסתם, ישבתי בהרבה מהדיונים של החוק הזה. אף אחד לא רוצה שיהיו מורים שילכו ללמוד ברשות. ואללה, גם אני לא רוצה שילמדו שם. אבל עוד בדיונים הראשונים, כשהתחלנו לדון, שניכם אמרתם: אנחנו דואגים לתקציב להקמת - - -

עמית הלוי (הליכוד):

אני לא.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בוארון אמר את זה. לא יודעת. אתה לא.

עמית הלוי (הליכוד):

לא רק שלא אמרתי את זה, אני גם חושב - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז זה עוד יותר גרוע, כי לפחות הוא ניסה.

עמית הלוי (הליכוד):

אני בעד שיהיה - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתם אמרתם שזאת התניה של החוק שיהיה תקציב.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

עמית הלוי (הליכוד):

לא - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אל תגידו לי. אתם אמרתם את זה במפורש, ואני גם אמרתי לכם שכשאני אראה תקציב אני גם אצביע בעד. זה אחת.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

אה, זהו. עמית.

עמית הלוי (הליכוד):

אין התניה בחוק של - - -

היו"ר מאיר כהן:

עמית, זהו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין התניה בלשון החוק. בדיונים הראשונים שאנחנו קיימנו, כשהחוק שלכם עוד היה נראה כמו גבינה שוויצרית, כמו רוב החוקים שאתם מביאים - - -

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

בדברי ההסבר יש אזכור לדבר הזה. והחלטת ממשלה – את יודעת, ואם את לא יודעת, אז תבואי לדיונים – אני עוקב שבוע אחרי שבוע, כל יום ראשון אני עושה דיון בוועדת המשנה, מה קורה עם החלטת הממשלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

קיבלת כסף לזה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

והחלטת הממשלה מתוקצבת ב-80 מיליון שקל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ל-?

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

ועכשיו אנחנו בניסוחים אחרונים במשרד ירושלים.

היו"ר מאיר כהן:

להקמת מכללה?

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

להקמת תוכנית שתיקרא מדרסה, שהיא בדיוק בדבר הזה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איפה היא תהיה?

היו"ר מאיר כהן:

תודה. זהו.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

פה בירושלים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יפה, ומה יעשו תושבי הדרום הבדואים?

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

עכשיו אני רוצה לשמוע אותך מצביעה בעד החוק הזה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ממש לא. מההתחלה אני אמרתי לך: מה לגבי תושבי הנגב הבדואים? הרי מה אתה עושה? למה אני התנגדתי לחוק?

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

אנחנו - - -

עמית הלוי (הליכוד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רגע, לא, זכות הדיבור היא שלי עכשיו, אתה דיברת מספיק. עכשיו, הרי למה התנגדתי לחוק? אנחנו גרים בדרום. מה לעשות שהרבה מהאוכלוסייה הבדואית, כמו ששמעתם גם בדיון, נאלצת ללכת ללמוד שם, מחוסר ברירה. מה, הם רוצים לנסוע ללמוד שם? לא. והם גם חוזרים, ואין להם ברירה, אף בית ספר לא מקבל אותם, והם אלה שמחנכים בדרום.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

יסמין, את צודקת. את צודקת, אבל אין הכול או כלום.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עכשיו, רגע. בלי פתרונות מיידיים - - -

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

יש תהליך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל תן לי לסיים, תן לי לסיים. בלי פתרונות מיידיים אנחנו מייצרים עוד אבטלה. עוד אבטלה מייצרת עוד פשיעה בנגב. וזאת הבעיה שלי. עכשיו, מדהים שאתם רוצים להקים מכללה. אני מאוד שמחה שתהיה בירושלים מכללה. אני מקווה שזה בהלימה למדרג של השנים, שאתם – זה אחת.

אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):

- - - את המדרג.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שתיים - - -

היו"ר מאיר כהן:

יסמין, סליחה, אני אוסיף לך עוד דקה. אני רוצה רק להזכיר לכם, תמיד חושבים שזה מתחיל – ב-2006 או ב-2007 שרטטנו קו כחול ליד רהט להקמת מכללה, מכללת מורים, שילמדו כאן בארץ על פי תוכנית הלימודים הישראלית. לצערי הגדול – ומזה אל תסיק שאני תומך בהצעה שלך שנדחתה – היה מי שדחה אותה, מהמל"ג, מכל האוניברסיטאות וראשי האוניברסיטאות, שהתנגדו להקמת מכללה ברהט. זה היה פותר את הבעיות היום, כי העיקרון הוא צודק. מי שלומד ברשויות שהן אנטי-ישראליות, הוא מביא איתו את רוח המפקד. בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נכון, אבל צריך לתת אופציות.

היו"ר מאיר כהן:

אבל צריך פתרון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

צריך פתרון, צריך לתת אופציות. אני לא רוצה לייצר עוד אבטלה שמולידה פשיעה. מה לעשות, זאת משוואה שאי-אפשר לשנות אותה. אני רוצה לספר לך על רפורמת יציב. אתה בטח מכיר את זה, רפורמת יציב פסלה רופאים שלמדו במדינות מסוימות. אני אף פעם לא העמקתי בזה, כי אמרתי: אוקיי, ישבו, בדקו, כנראה שבמדינות כאלה זאת לא רמה שמתאימה לרפואה בארץ. אתמול, בדיון בנושא פערים ברפואה בנגב, אתה פתאום מגלה שהם שפכו את התינוק עם המים. מדוע? שנה הבאה הרפורמה הזאת נכנסת לתוקף, ובאשקלון, בבית החולים ברזילאי באשקלון, 95% מכוח האדם בבית החולים הם מרפורמת יציב, ובסורוקה – 55% מכוח האדם הם מרפורמת יציב. חלקם היום מנהלי מחלקות ידועים מאוד, מעולים, רופאים נהדרים. מה זה אומר? שיש לנו בעיה. רפורמת יציב עשתה לנו בעיה. מכיוון שמהשנה הבאה אתה כבר לא יכול לקלוט מתמחים שהגיעו מרפורמת יציב. מה יעשו סורוקה – מי נפגע? הפריפריות. ולכן, בכל חקיקה כזאת יש צורך לשים דגש על הפריפריות. עכשיו אני צריכה ללכת ללמוד את כל הנושא של רפורמת יציב, לראות איך אפשר לתקן אותה, כי אנחנו מול שוקת – לא מספיק שיש לנו גם ככה מחסור ברופאים, מעוד שנה תהיה לנו בעיית מתמחים סופר-מורכבת. וגם ככה אנחנו במצב סופר-מורכב בגלל הטיל שנחת, והשדות הקליניים שנפגעו, להתמחות. ולכן, אם אתם באמת רוצים לעשות טוב, אתם תחשבו טוב טוב על מה שאתם מחוללים בנגב. כי בלי אופציה אחרת ללכת ללמוד בה, אנחנו עושים יותר נזק מתועלת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ואני בעד זה, אבל את זה צריך לתקן. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה, יסמין. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ירון לוי. יאסר – עשר דקות, ואתה חמש דקות, ירון. בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שלום דנינו (הליכוד):

- - - אתה יודע, מכל הדיונים שאנחנו עושים בוועדת הכלכלה, שמספר התאונות באופן יחסי, זה גם בתוך היישובים הערביים וגם בכבישים הבין-עירוניים שלכאורה שמה היית מוצא פחות ערבים שנהרגים. אז זה אותו דבר. זאת אומרת זו לא באמת בעיה של אפליה בתשתיות, כי זה קורה גם בתוך היישובים וגם בין הכבישים.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, בתוך היישובים הערביים יש אפליה בתשתיות. אתה תיכנס עכשיו לישובים הערבים אתה תראה את התשתיות ואת הכבישים בתוך היישובים ואני אומר לך, יש. יש אפליה. עושים, אבל לא מספיק.

שלום דנינו (הליכוד):

זה ברור. אני מסכים. אבל אני אומר שהטענה שלכאורה בגלל אפליה בהשקעה בתשתיות, זה מוביל למספר באחוזים שהוא גבוה מהמספר שלכם באוכלוסייה. אני אומר כנגד הטענה הזאת שמוכח שנהרגים יותר ערבים באותו יחס גם בכבישים הבין-עירוניים שהם כאילו ישראליים.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מסכים איתך. אני אומר שצריך לטפל בזה, זה נושא חשוב מאוד. עם כל הכאב שיש לנו בתוך החברה הערבית, זה גם אחד הנושאים שצריך לטפל בהם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר ביקרתי במכון וינגייט, הייתי שם בקפיטריה. בזמן שהזמנתי קפה, ראיתי בחור צעיר על קביים, נשען על קביים. גם הוא הזמין קפה. ובגלל שהידיים שלו היו תפוסות, הוא נשך את הכוס וניסה ללכת. נתקלנו במבט ושנינו הבנו שהוא לא יכול לעשות את הדרך. הצעתי לו אם אני יכול לעזור לו עם הכוס הקפה אל השולחן. ואמרתי לו שיש לי בדיחה כזאת, שהוא יכול לספר לחברים, שנבחר ציבור פעם ראשונה עזר לו. זה הצחיק אותו. ואז שאלתי אותו: איך נפצעת? הוא אמר לי: קיבלתי צרור לרגל בהיתקלות עם מחבלים בשג'אעיה. אבל עזוב אותי, ואז הוא משפיל את המבט ואומר לי: מי אני, בוא נדבר על אלון. ואז אני אומר לו: מי זה אלון? אלון פרקס, זיכרונו לברכה, הוא חבר של יחיאל, שנפל באותה היתקלות. חשוב לו בפגישה האקראית הזאת שלא נדבר עליו. הוא רוצה שיכירו את החבר שלו. ליחיאל חשוב שיכירו את אלון. הוא מספר לי שהוא היה בן אדם נדיר בנוף. בחור שמח, אופטימי, פטריוט אמיתי. כזה שכולם אהבו והוא אהב את כולם. גם ברגעים הקשים הוא ידע להרים את הסביבה בחיוך ובמילה טובה. אלון, זיכרונו לברכה, השאיר אחריו אבא, אימא ואחות, משפחה וחברים שמתגעגעים אליו בכל יום. יחיאל אהרון, הבחור הצעיר שישבתי איתו, בן 28, לוחם בעורב צנחנים, חטיבה 646, נשוי ואב לשני ילדים. ובאותה היתקלות בסבב הלחימה האחרון בעזה, ביוני 2025, הוא נפצע בהיתקלות הזאת. הוא קיבל צרור לירך ועבר כמה ניתוחים בסורקה, הוא אושפז שם, והוא בין לבין מנסה לשקם את החיים, וגם להתחיל ללמוד. אבל הדבר המדהים שהיה לי בשיחה הזאת עם בחור שלא הכרתי, שהוא אומר לי: תדברו על הנופלים. תעזבו אותנו, אנחנו נשתקם, נחזור לחיים, אבל אלה שאיבדנו בקרב, אל תשכחו אותם. הוא ביקש להעביר לכולם כאן מסר, לבית המאוד חשוב הזה, זה מגיע מתוך חוויה אישית מהשטח, מתוך בקשה ותקווה, דווקא עכשיו אחרי כל כך הרבה אובדן וכאב, האחריות שלנו כחברה היא לבחור באחדות, בערבות ההדדית ובחיבור בין כל חלקי העם. זה הכוח האמיתי שלנו, והוא זה שנותן ללוחמים שלנו בשטח את הגב, את המשמעות ואת התקווה. הוא עוד אומר שהוא מאמין שלנבחרי הציבור יש תפקיד מרכזי בהובלת השיח – שיח מאחד, אחראי, שיח מכבד, כזה שמזכיר לכולנו שאנחנו עם אחד עם גורל משותף. הוא מסיים את המילים שלו בתקווה לימים של ריפוי, אחדות ובשורות טובות. אמן שנשמע לו ונקשיב לבחור הצעיר הזה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני, מרגש. אני מזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. איפה פגשת אותו, ירון?

ירון לוי (יש עתיד):

במכון וינגייט.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני, עשר דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, עוד חוק אחד מני חוקים רבים שמצטרפים לספר החוקים של מדינת ישראל - -

היו"ר מאיר כהן:

אנשי יש עתיד, שקט שם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - שכל ספר חוקים עלי אדמות היה מתבייש בהם. ספר החוקים במדינת ישראל גדוש בחוקים גזעניים, חוקים רדיפתיים, חוקים שיש בהם איפה ואיפה בין אזרחי המדינה. החוק הזה הוא דוגמה בולטת לאחד מבין החוקים הרבים האלה.

היו"ר מאיר כהן:

חברים, זה מפריע כאן, יוראי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אם מדברים על הוראה ועל תואר אקדמי בהוראה, אז כדאי לציין, היושב-ראש, שעכשיו כשאנחנו מדברים, ללא קשר לסוגיה הספציפית שהם רצו לתקוף אותה מזווית הראייה הגזענית שלהם, אני אומר לך שיש לנו יותר מ-12,000 אנשי הוראה מובטלים. הם סיימו את כל המשימות שהם היו צריכים להשלים בלימודים האקדמיים שלהם להוראה, וגם לאחר שעשו את כל מה שהיו צריכים לעשות, אין להם תעסוקה, הם מובטלים.

היו"ר מאיר כהן:

ווליד, אני מכיר מורים שנוסעים כל יום מהצפון לנגב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

150 קילומטר.

היו"ר מאיר כהן:

כל יום, גם אימהות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כל יום. יש כאלה שנאלצים לגור בנגב. נאלצים להיפרד מהמשפחה. אימהות, לפעמים אימהות בהיריון, שהשאירו ילדים ביישוב בצפון, נאלצות לגור בבאר שבע בדרום, כי קשה מאוד לאישה בהיריון לנסוע בכל יום 300 קילומטר. זה סיוט אחד גדול, זה עונש, ועל כן הבאת דוגמה מידיעה. אנחנו ניסינו לטפל בזה בכל מיני דרכים. אגב, אם אנחנו מדברים על למעלה מ-12,000 מורים מובטלים, ואם ציינו את הסוגיות האנושיות שצצות לנו מתוך כל הדבר הזה, איך אפשר להסביר קיצוצים בתוכניות הלימודים של החברה הערבית? איך אפשר? איך אפשר להסביר קיצוץ בתקציבים המיועדים להקמת כיתות לימוד, היושב-ראש, בעוד אנחנו מדברים על מחסור בכיתות לימוד – של אלפי כיתות לימוד – וגם מקצצים מהתקציבים המיועדים לבניית כיתות לימוד. כשיש בעיה באים עם פתרונות יצירתיים. למשל, מדברים על להוריד את מספר התלמידים בכיתה בשני תלמידים, למשל, ואז לפתח אפשרות להקים עוד כיתות לימוד. את כל זה הם לא עושים, אדוני היושב-ראש. הקואליציה הנוכחית היא לא רק לא עושה את זה, ולא רק שלא דואגת לשבץ את אלפי המורים האלה, היא גם רוצה להוסיף עוד מורים למעגל האבטלה שלה מתוך היבט גזעני, ואז אנחנו באים בטענות מדוע צעירים זולגים לפשיעה, מדוע צעירים זולגים לסמים, מדוע לצעירים האלה – אגב, גם לאלה שלא הגיעו לשלב תואר אקדמי, כמו אלה שאנחנו מדברים עליהם. לפי דוח מבקר המדינה, חבר הכנסת מיקי לוי, מלפני שנתיים, אני חושב, שכמעט 39% מהצעירים הערבים אינם לומדים ואינם עובדים. כלומר, אנחנו מדברים על משהו שצריך להדליק אור אדום לכולנו, כי מה אנחנו מצפים מהצעירים האלה? כי מה הולכים לעשות אם הם לא לומדים ולא עובדים? במה יעסקו? אנחנו זורקים אותם, לצערנו הרב, למציאות העגומה הזאת. אני רוצה לתאר בפניך, היושב-ראש, עוד מציאות עגומה של מערכת הקשורה גם במערכת בתי המשפט בישראל – מערכת בתי הדין השרעיים. שמע נתונים: בית הדין השרעי בירושלים – אתה מכיר את העיר, חבר הכנסת מיקי לוי – משרת את האוכלוסייה הגדולה ביותר מבין כל בתי הדין השרעיים בארץ. בכל שנה נפתחים בבית הדין השרעי בירושלים 10,000 תיקים. אם אני אבקש ממך, אדוני היושב-ראש, לנחש כמה קאדים שרעיים יש בבית הדין השרעי הגדול מבין כולם. נחש, זרוק מספר.

היו"ר מאיר כהן:

עשרה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אחד, קאדי שרעי אחד.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מעמד של שופט - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שופט במערכת המשפט הישראלית. אחד על בית הדין הגדול ביותר מבין בתי הדין השרעיים בארץ.

מיקי לוי (יש עתיד):

דיינים יש פי 300, דיינים בבית הדין הרבני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואם לא די בכך, היושב-ראש, אתה יכול לעשות את החישוב לבד עם כמה תיקים השופט הזה מתמודד, פר מספר אנשים שהוא צריך לשרת. אם, למשל, שופט צריך לשרת 2,500, לטפל ב-2,500 תיקים בשנה, ואנחנו מדברים על 10,000 תיקים שנפתחים בשנה בבית דין שרעי, שיש בו שופט אחד – איך אפשר? איך הוא יכול לעשות את זה? כמה סוגיות מגיעות לידי סיבוך ופתרונות בתוך החברה מבלי שהן מקבלות את הטיפול הראוי מבית הדין השרעי? ואם לא די בכך, היושב-ראש, בית הדין עצמו סובל ממחסור חמור בכוח אדם של עוזרים משפטיים ושל פקידים אחרים. למה אמרתי את כל הדברים האלה, היושב-ראש? כי אנחנו פנינו לשר הממונה, לשר במשרד המשפטים דוד אמסלם, שממונה על מערכת בתי הדין השרעיים. ביקשנו ממנו, יותר מפעם אחת, לממש את זכותו, היושב-ראש, יש לו ארבעה תקנים ביד. יש לו ארבע משרות ביד למנות עכשיו – עכשיו, הרגע, אתמול, לפני שנה, והוא לא עושה את זה. למה הוא עושה את זה? כי את מי זה מעניין? האם הוא היה מעז לעשות את זה במערכת בתי הדין הרבניים? האם הוא היה מעז לעשות את זה? אבל אם זה בית דין שרעי, ואם אנחנו מדברים על מחסור בקאדים שרעים, ואם אנחנו מדברים על מחסור בכוח אדם בבתי דין שרעיים, אז את מי זה מעניין? ומכאן אני רוצה לסיים בפנייה לשר אמסלם. אמסלם, יש לך ביד ארבע משרות למנות בבתי הדין השרעיים בירושלים. אתה יודע שהמערכת נמצאת במשבר חמור. אתה מודע לכמעט היעדר התפקוד של המערכת שם. אתה מודע לבעיות שהדבר הזה מוליד. אני פונה אליך וקורא לך בפעם הלא-יודע כמה, שתממש את הסמכות שלך למנות את הקאדים השרעיים בבתי הדין בירושלים. אל תמשיך עם ההפקרות הזאת. ההפקרות הזאת מכוונת, אני לא יכול להבין אותה משום מניע אחר, אלא המניע האחד והיחיד: שנוח לכם לפגוע בכל מערכת, אם היא משרתת את האזרחים הערבים. כך בחוק הזה, כך בהרבה מאוד חוקים, ואנחנו רק מבקשים להתנהל מולנו כמו שמתנהלים עם השאר, אנחנו לא רוצים שום פריווילגיה מאף אחד. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, חבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. בבקשה, אדוני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חושב, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר מקרוב את הביקורת ואת המחלוקות שאני מנהל עם השרה עידית סילמן. לרוב אני מבין את המוטיבציה שלה. מבין את המוטיבציה; מבין מה היא שואפת להשיג, אבל לא מסכים. הבוקר פרסמה עידית סילמן הודעה מעניינת, שאני מודה, אני לא מצליח להבין מאיפה היא מגיעה ומה היא מבקשת להשיג. הבוקר פורסם שהשרה עידית סילמן הנחתה את צוות משרדה לבחון פרישה של ישראל מהסכם פריז – ההסכם שחברות בו כמעט כל מדינות העולם, והמטרה שלו היא להיערך למשבר האקלים ולצמצם אותו. משבר אקלים זה אומר זיהום אוויר, זה אומר שיטפונות, שריפות, רעידות אדמה, גלי חום, סופות קור. עידית סילמן, במסר ברור של הכחשת אקלים. פרישה מארגון מהסכם פריז, משמעותה הכחשת אקלים. עידית סילמן מבקשת לצרף אותנו לשורה מכובדת של מדינות שלא שותפות להסכם האקלים, ובהן איראן, לוב ותימן. איראן, לוב ותימן לא שותפות להסכם פריז. אדוני שר החוץ, טוב שנכנסת למליאה, אולי אתה תוכל לשפוך אור על ההחלטה התמוהה של השרה סילמן, שמבקשת להפריש את ישראל מהסכם האקלים הבין-לאומי.

שלום דנינו (הליכוד):

היא נימקה למה? מה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

האמת היא שלא. אני באמת תמה, מה יוצא לנו.

שר החוץ גדעון סער:

שוחחתי איתה היום והיא עדיין לא גיבשה את עמדתה, אבל בכל מקרה, נושא של עבודת האקלים זה לא נושא ששר אחד מחליט עליו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה היא עמדתך? אדוני השר, שלוש מדינות לא שותפות להסכם האקלים של פריז, איראן, לוב ותימן. מדוע לנו לפרוש ממנו, כשישראל חווה אירועי קיצון אקלימיים כמו שיטפונות, שריפות, בצורות, רעידות אדמה, גלי חום וסופות קור? איזה אינטרס יש למדינה לא לרצות לשתף פעולה עם העולם בהיערכות למשבר האקלים?

מיקי לוי (יש עתיד):

תתנחם שהיא לא קובעת. תתנחם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תראה, השר סער, אמרתי בתחילת - - -

שר החוץ גדעון סער:

נדמה לי שהתייחסתי לכך מספיק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

האמת היא שלא שמעתי את ההתייחסות שלך, השר סער.

שר החוץ גדעון סער:

לא שמעת את הדברים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

באמת אמרתי בתחילת דבריי שיש לי מחלוקות רבות עם השרה סילמן, אך אני מבין את העמדה שלה. הרצון לפרוש מהסכם פריז – לא ברור לי מה המוטיבציה, מה ישראל תרוויח? איזה מדינות תרצינה לשתף פעולה עם ישראל, לרכוש חברות או לרכוש טכנולוגיות ירוקות מחברות ישראליות, כשמדינת ישראל מכחישת אקלים – וזה צעד של הכחשת אקלים, אדוני שר החוץ. אם תוכל להרחיב או לומר מה עמדתך, אני מאוד אשמח, כי אני שואל שוב, איזו מדינה תרצה לקנות טכנולוגיות ירוקות ממדינה, מחברות ישראליות, כשהמדינה מכחישת אקלים או מצטרפת בהחלטה שמכחישה אקלים? זה עלול לפגוע בשיתוף הפעולה שלנו עם ה-OECD, זה צפוי להדיר את ישראל משולחנות העבודה של המדינות השונות. עכשיו, אני לא מצליח להבין, אדוני היושב-ראש, לאיזה סילמן להאמין: לסילמן שהיום הודיעה שהיא החליטה לבחון את פרישת ישראל מהסכם האקלים הבין-לאומי, או לעידית סילמן שאך לפני חודש – או נסתכל על התמונה פה מולי – נפגשה עם שרת החקלאות, פיתוח הכפר והסביבה של קפריסין והסכימה על הידוק שיתופי הפעולה בתחומי שינוי האקלים, המגוון הביולוגי וההגנה על הסביבה החופית והימית. שרה שהיא בעד שיתופי פעולה בין-לאומיים או שרה שמבקשת לפרוש מהארגון או מהסכם שיתוף הפעולה הכי גדול בתחום האקלים ברחבי העולם. אין לי מילים. למה שישראל לא תרצה לשתף פעולה כדי להיערך לאירועי קיצון? למה שישראל לא תרצה שחברות טכנולוגיה ישראליות ימכרו את הטכנולוגיות שלהן ליפן, למדינות אירופה, לארצות הברית? למה להערים קשיים על היכולת שלנו להיערך לשינויי האקלים, להתערערות האקלים? במה תורמת הפרישה שלנו מהסכם האקלים הבין-לאומי? במה? למה לבצע את זה? חוץ מפריימריז, לא מזהה אף סיבה אחרת, אבל יכול להיות שלכן השר סער לא מעוניין להרחיב, כי הוא דיבר על כך מספיק. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אמרת שלום לקרן?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

כן. חבר הכנסת מיקי לוי, עד שאתה עולה, יושב-ראש הכנסת לשעבר, נכדתי קרן פה, בפעם הראשונה בכנסת. לא יודע מי בנה את המקלחות, אבל היא גם עשתה אמבטיה בכנסת. אז הכנסת זה בית. קרן.

מיקי לוי (יש עתיד):

הנכדה של היושב בראש. אנחנו מברכים אותך, ברוכה הבאה. נקווה שנעשה לכם חיים טובים יותר במדינה הזו כמשפחה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אמן. ואביה ואביעד.

מיקי לוי (יש עתיד):

ברוכים הבאים, אביה ואביעד וקרן.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אביעד, שעשה מאות ימי מילואים, ברוך השם, השם ישמור את כולם, את הילדים ואת הנכדים של כולנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

ברוך השם, אמן.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אני שמח שאחד המציעים חזר, חבר הכנסת אזולאי, אני רוצה לדבר אליו. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת הלוי, אולי החוק הזה ראוי, אתה יודע מה, אני לא פוסל אותו על הסף. אבל הוא לא פוגע. אני אסביר, הוא מחורר יותר מגבינה שווייצרית. אתם בחרתם פשוט ללכת בדרך הקלה. יש חוק, וזהו. מה ההשלכות? לאן זה יוביל – ואני כבר אמנה אותם. מניעת העסקת עובדי הוראה שיש להם תואר אקדמאי ממוסד ברשות הפלסטינאית. ואלה, צריך בדיקה, צריך לבחון את זה, ואני מקבל את מה שאמרת כמובן מאליו. בסדר? אני לא בודק את זה אפילו. אבל תסבירו לי מה יקרה בירושלים – ובירושלים אני מומחה. הילדים לא היו במסגרות, לא במסגרות בית הספר, הם יהיו ברחובות, זורקים אבנים ובקבוקי תבערה. אם הייתם באים ומתחילים מספרי הלימוד ואומרים: בוא נבדוק את ספרי הלימוד, אני מיום היותי, מפקד פלוגה פה ומפקד מחוז, בא בטענות לעיריית ירושלים שספרי הלימוד הם מקור הרע. ולכן צריך לטפל בספרי הלימוד, כי הם מביאים אותך משיעור לשיעור, ושם יש דברי שטנה ושנאת העם היהודי. עד היום אף אחד לא עשה כלום, רוב הספרים האלה נמצאים.

עמית הלוי (הליכוד):

לא, לא נכון.

מיקי לוי (יש עתיד):

עשו חלק, עשו. אני לא אומר כלום, אני חוזר בי, עשו, לא מספיק. לכן אני אומר, אין פתרון לשכתוב הספרים או להדפיס אותם כחובה בבית דפוס ישראלי. אם ידפיסו אותם כאן ולא ברמאללה, זה ייראה אחרת. אבל אם זה היה מופיע בחוק שלכם כנספח, כסעיף, משהו, עכשיו, אולי היה מקום לחייב את אלה שלמדו ברשות לעבור קורס הכשרה בצד הישראלי. מה שיקרה הוא שלא יהיו פה בתי ספר, התלמידים לא ילמדו, הם יסתובבו ברחובות, ויבצעו אירועי פשיעה, זריקת אבנים ובקבוקי תבערה. זה מה שזה יגרום. אין פתרון בצידי החוק הזה, לא שמעתי משהו מתכלל. אם הייתם באים ואומרים אנחנו רוצים, כמו רופאים שלומדים בחו"ל, כמו כל אלה שלומדים בחו"ל, שיעשו פה סטאז'. ילמדו, יעברו אחר כך מבחן, וזהו. אבל ברגע שאתה לא נותן פתרון, לא יהיה פתרון בית-ספרי, האנשים האלה יסתובבו בחוץ. עכשיו, תראה, מכיוון שאני מכיר את האזור היטב, הרגליים שלי חרשו את ירושלים ואת עוטף ירושלים, יש כפרים פלסטינים צמודי גדר, ויש לי כמה שמות לתת לך, אבל אתה יודע מה, המפורסם ביותר והשקט יחסית הוא א-זעים, כאן, מתחת לגבעה הצרפתית, שטח A. מה תעשה אם יבנו שם בתי ספר – לא שייקחו שנים, ביבילים? אנחנו לא נותנים רישיונות, לא כלום. מה תעשה? תעמיד מחסומים ולא תיתן לתלמידים לעבור?

עמית הלוי (הליכוד):

מיקי לוי (יש עתיד):

כן, אבל מה? אין בעיה לתלמידים ולאוטובוס מזרח-ירושלמי להיכנס לשם.

יוסף טייב (ש"ס):

מיקי לוי (יש עתיד):

אין בעיה, אין. ולכן אני אומר, היה צריך לשים יותר חשיבה, אולי לקחת את המורים ולהגיד להם: אני מחייב אתכם לעבור קורס, לשנות את ספרי הלימוד כמו שצריך בלי דברי שטנה – כי אלה הסתובבו בירושלים. אני פגשתי אותם. פגשתי אותם בכל מקום.

עמית הלוי (הליכוד):

- - - 40 שנה, מיקי. ב-67' - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

ולכן אני אומר לכם, עשיתם עבודה, לא השלמתם אותה. אם תשלימו את העבודה, אולי זה ייראה אחרת. לא השלמתם את העבודה.

יוסף טייב (ש"ס):

משרד החינוך היום מפקח על הדפסת הספרים, הם מודפסים בירושלים.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא שמעתי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הוא אומר שמשרד החינוך מפקח על הדפסת הספרים והם מודפסים בירושלים. לא מדפיסים את זה ברמאללה.

יוסף טייב (ש"ס):

היום משרד החינוך מדפיס - - - ירושלים ומפקח גם על התוכן של הספרים. עבדנו במקביל - - - הצעת החוק, ועדת משנה במשרד

מיקי לוי (יש עתיד):

תעשו לי טובה. מפקח אחד על 80 בתי ספר לא מצליח להגיע לשום מקום. אין בקרה אפילו על ספרי הלימוד, על מה אתה מדבר?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מה שאתה אומר לא נכון, אתה לא עוקב. מיקי, אתה לא מעודכן.

יוסף טייב (ש"ס):

לא נכון. ועדת המשנה של ועדת החינוך התלבשה על זה, והיום - - -