ישיבת מליאה בתאריך 28/01/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרה. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י' בשבט התשפ"ו, 28 בינואר 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת עדי עזוז, נעמה לזימי ולימור סון הר מלך בנושא: היעדר פיקוח של משרד החינוך על אישורי העסקה של ספקים חיצוניים במערכת החינוך. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, מייד נעבור לשאילתות הדחופות, אבל לפני כן אני ארצה לומר כמה מילים משלי לזכרו של חבר הכנסת המנוח שמואל טולידאנו. אנחנו נציין את זכרו, כמובן, לאחר השאילתות, אבל היות שאני כבר לא אהיה כאן, כי אני נוסע ללווייתו של גיבור ישראל רני גואילי, השם ייקום דמו, אני רוצה כן לומר את הדברים כעת. אם כן, אנחנו חולקים כבוד לחבר הכנסת לשעבר שמואל טולידאנו שהלך לעולמו והוא בן 101 שנים כשבועיים לפני יום הולדתו ה-102; דמות שחייה שזורים בדברי הימים של המדינה עוד טרם הקמתה. שמואל היה בן למשפחה טבריינית שורשית, צאצא לשושלת רבנים מפוארת שעלתה ממרוקו במאה ה-19. סיפור חייו הוא סיפורו של דור המייסדים; מפעילותו בהגנה, דרך הקמת יחידות מודיעין בצה"ל, ועד לשירותו הממושך במוסד, ששם כיהן כסגן ראש הארגון ופיקד על יחידת "ביצור", שהייתה אמונה בין השאר על העלאת יהודים מארצות ערב. כמובן, לא זכיתי להכיר את שמואל באופן אישי, אבל מורשתו הציבורית מלמדת על איש של מעשה וביטחון, שהאמין בכל ליבו כי חוסנה של החברה הישראלית טמון ביכולתה לשלב את כלל אזרחיה. במשך תריסר שנים שירת כיועץ לענייני ערבים תחת שלושה ראשי ממשלה: אשכול, מאיר ורבין. למשכן הזה שמואל נכנס כחבר מן המניין בשנת 1977, כחבר הכנסת התשיעית מטעם סיעת ד"ש, ובהמשך סיעת שינוי. כפרלמנטר הוא התבלט ביושרתו וביסודיותו, ושימש יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה. עדות להערכה העמוקה שרחשו לו בבית הזה, ללא קשר לשיוך פוליטי, היא העובדה שבשנת 1981 הוענק לו פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות חיים. בנימוקי הפרס נכתב כי הוא ניתן לו על תרומתו להעמקת ההבנה והדו-קיום בין יהודים לערבים בישראל. דמותו של שמואל מזכירה כי ניתן לשלב תפיסת עולם ביטחונית נחושה עם רצון עמוק לבניית גשרים בתוך החברה הישראלית. הוא הקדיש את שנותיו הרבות למען ביצורה ודמותה המוסרית של מדינת ישראל. בשם כנסת ישראל ובשמי אני שולח תנחומים למשפחתו טולידאנו, לידידיו ולמוקירי זכרו. כאמור, בהמשך נקיים באופן רשמי את הדברים לזכרו, וחברי הכנסת קריב ולזימי גם יישאו דברים.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת נתחיל בשאילתות הדחופות והרגילות לשר החינוך, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן. בבקשה. אני מבקש לציין כי השבוע אושרו שתי שאילתות דחופות. על אחת מהן נשמע תשובה כאן, במליאה, ועל השנייה תועבר תשובה בכתב, בהסכמת חבר הכנסת השואל. וכמו כן, הצמדנו השבוע לשאילתה הדחופה שלוש שאילתות רגילות. על אחת מהן נשמע תשובה היום. אדוני השר, תשומת ליבך שגם אחרי מתן התשובות על השאילתות, עדיין יש שאילתות שלא קיבלנו מענה בזמן ונמצאות בטיפול משרדך. אנחנו חוזרים על הריטואל הזה מדי פעם, אבל יש את הרשימה. אפשר להעביר את הרשימה.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא יודע להגיד לך, כי אני בודק אצלי ואני לא רואה פער - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אבקש ממזכירות הכנסת לבקש את איש המקצוע מטעמך שמטפל בדברים האלה כדי לסגור את הפער הזה, בסדר?

שר החינוך יואב קיש:

טוב. הינה, אסיה פה. אני לא מכיר פער.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא, קשר ישיר. לסגור את הפער הזה, בסדר? תודה רבה.

שר החינוך יואב קיש:

רק במילה. אנחנו המשרד שמקבל הרבה מאוד שאילתות, ועונה הרבה מאוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה נכון.

שר החינוך יואב קיש:

ומגיע ועושה את כל המאמצים, וחשוב לי שיקבלו בזמן תשובות.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה נכון בהחלט. ואכן, פעם שנייה שאתה מופיע כאן בכנס הנוכחי כדי לענות על שאילתות, ואנחנו מברכים על זה. נעבור לשאילתה הראשונה של חבר הכנסת מאיר כהן בנושא: פיקוח במעונות היום לגיל הרך. חבר הכנסת כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בעקבות המקרה הטרגי שבו נהרגו שני פעוטות במעון שפעל ללא רישיון, אבקש לקבל את תשובתך. רצוני לשאול: 1. מה נעשה עד היום בנושא הפיקוח על המעונות במשרדך? 2. האם קיימת עבודת מטה בנושא הזה? תודה.

שר החינוך יואב קיש:

תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. ברשותך, לפני שאני עונה על השאילתה שלך שעוסקת במעונות המפוקחים, אני אתייחס ואגיד מילה לגבי האסון בירושלים. באמת ראינו פעילות שהיא למעשה לא מפוקחת, בלתי חוקית, של מעון פיראטי עם עשרות פעוטות שנמצאים בו. זו תופעה שלא נמצאת היום תחת פיקוח, נקרא לזה, של משרד החינוך. למשרד החינוך אין את היכולת "לצאת" לשטח ולהיכנס לדירות, לבדוק, לראות ולעשות פיקוח אקטיבי שכזה.

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך הרבה זמן לענות על השאילתות - - -

שר החינוך יואב קיש:

יש לך פה שאילתה. מה אתה רוצה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אתה צריך הרבה זמן.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא חושב שזה מטריד פה מישהו, אבל אני אגיד לך דבר אחר. בקיצור, חזרה לענייננו. הדרך היחידה לטפל באמת באותה תופעה של פעוטונים פיראטים, נקרא להם – דרך אגב, עד שבעה פעוטות זה לא אמור להיות מפוקח, זה המספר שנקבע. גם על זה אפשר לדבר, כי יכול להיות גם אסון כשיש שבעה או שלושה, או אפילו שניים, ובוודאי שמעל מספר מסוים. המספר 7 נובע מזה שאיש צוות אחד עוד איכשהו יכול לטפל במספר הזה. מעבר לכך, זה כבר נהיה אירוע שדורש שני אנשי צוות. אבל גם זו שאלה. בסוף הדרך היחידה להיכנס למהלך אמיתי היא שילוב של משטרה, שלטון מקומי, פרקליטות בשביל האכיפה, ומשרד החינוך ומשרד העבודה. זאת אומרת, זו חבילה שלמה שעדיין לא קורית. המנכ"ל שלי מרכז ומתכלל עכשיו צוות כזה, ובסוף אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתמודדים. דרך אגב, צריך להבין שבסוף גם אותם פעוטונים לא חוקיים נותנים מענה בשביל משפחות, בדרך כלל קשות יום, יותר קשות יום, או כאלה שפחות. בוא נגיד, יש סיבה שזה לא מפוקח וזה לא קורה כי העלויות יותר נמוכות. הם לא נותנים את היחס הטיפולי וכוח האדם שאנחנו דורשים. הרבה מאוד דרישות שדורשים במשרד החינוך לא מתבצעות שם, וזה חלק מהסיבות, חס וחלילה, שאסון יכול לקרות. דרך אגב, בכל מקום יכול לקרות אסון, גם אם הוא מפוקח במאה אחוז. אבל אני אומר, במקומות האלה הם עוד יותר צפויים לפגיעה. ולכן, האירוע הזה של הצוות הבין-משרדי – אני אבקש שיביא המלצות לראות איך אפשר לטפל, לפחות לצמצם את התופעה הזו. אבל אתה שאלת אותנו לגבי מה אנחנו עושים אצלנו במשרד בכל מה שקשור לפיקוח. חוק הפיקוח הוא יחסית חוק חדש. חוקק ועבר לאחריות למשרד החינוך ב-1 בפברואר 2022. עד אז משרד החינוך לא היה באירוע בכלל. זאת אומרת שאנחנו כשלוש שנים בתוך השינוי החקיקתי של העניין, וגם הגיבוי התקציבי היה מאוד מצומצם. אנחנו התחלנו, עם כל המורכבות, לבנות את התשתיות, כאשר המטרה של התשתיות היא לייצר את מתן הרישיונות, הפיקוח, תהליכי ההכשרה, ההדרכה והליווי של הצוותים; לקדם את המקצועיות שלהם, לזהות באמת מקומות שבהם יהיו מסגרות ללא רישוי. וזה קורה. גם סגרנו. אבל זה קורה אחרי שפונים אלינו לרישיון אנחנו מציבים את התנאים, בודקים, ורואים שהם לא עומדים בהם, ואז אנחנו סוגרים. אין פה תהליך של סקאוטינג, נקרא לו, זה לא קורה. לכן אני אומר, כל החשיבות – כל הדברים האלה שאמרתי, זה החשיבות לכך שיש מעון או פעוטון מפוקח. בתחום הבינוי, מ-2023 – קרוב למיליארד ש"ח השקעה בבינוי, ו-712 כיתות חדשות של מעונות יום הוקמו בתקופה זו. בתחום הרישוי, המערכת עלתה לראשונה בחודש יוני 2022, והיא מאפשרת שני מסלולים עיקריים של בקשה. מסלול רישיון הפעלה, ומסלול רישיון ובקרה לצורך סבסוד. פרסמנו גם את נוהלי הרישוי - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

לצורך מה?

שר החינוך יואב קיש:

סבסוד, שזה מעון יום מוכר. נוהל רישוי וקהל: יש לנו, פרסמנו את הנהלים, גם נוהל חידוש רישיון, העברת מעון לבעלות אחרת, העברת מבנה, ויש לנו ממשק עבודה משותף מול משרד העבודה להעברת מידע על המעונות המוכרים לצורך סבסוד. אני חייב לומר שיש לנו גם לא מעט תלונות ממפעילי מעונות היום המסובסדים על התפר הזה שבין משרד העבודה למשרד החינוך. איך זה עובד? אנחנו אחראים על כל הנושא המקצועי-חינוכי-פדגוגי. משרד העבודה אחראי על כל מה שקשור לזכאות הכלכלית, ולסבסוד ולהקטנת העלויות להורים. ויש מידעים שאנחנו דורשים מהמעון, ויש מידעים שהם דורשים מהמעון. זאת אומרת, יש פה כפילות מיותרת. אנחנו מנסים לטייב את האירוע הזה, אבל זה אירוע שפוגע בשירות שאנחנו נותנים למפעילי המעונות, בגלל שזה לא נמצא רק במקום אחד. עכשיו, מה ההיגיון? א. זו החלטה של הממשלה הקודמת אני מניח שהיית מעורב בזה, בתוקף תפקידך כשר הרווחה דאז. למה זה לא נעשה במקום אחד? כי אין במשרד החינוך – אני אומר את זה בצורה ברורה – את הכלים והיכולת לזהות מה הסבסוד שצריך לקבל פעוט בגלל ההכנסה והמעמד התעסוקתי של ההורים שלו. עכשיו, אני לא רוצה להיכנס לאירוע שאני לא מבין בו, לא יודע. אז זה נשאר בעבודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

את זה אני מכיר.

שר החינוך יואב קיש:

מה? אתה מבין. חלוקה ברורה, אוקיי. אני רואה שגם דוידסון מסתכל, אולי אני אספר גם לו, שיכיר ויבין את - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני פשוט רוצה לחזור לסעיף הראשון, הסעיף של הפיקוח, הרי זה מתוקצב. עשינו דיון והבנו שיש 40 עובדים ממשרד החינוך שעוסקים בפיקוח - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני עובר תכף על המספרים, תכף אתה תראה את המספרים. אז רק זה – אני אומר, האירוע הזה של הממשק מול משרד העבודה. אגף הרישוי עושה גם הדרכות למפעילי מעונות היום לטובת הנגשת המידע וסיוע לבעלויות בתהליכים. בסוף זה אירוע חדש גם להם. אומנם כבר שלוש שנים, זה אחרי חבלי הלידה, נקרא לזה, אבל זה עדיין היה לא פשוט. אחת לשנה יש לנו מפגש הדרכה גם למפקחי לידה במשרד החינוך. כבר בשנת הלימודים התשפ"ג, שזו השנה הראשונה למעבר למשרד החינוך, הסדרנו אלפים רבים, כ-4,000 מעונות יום עם רישיון. בהמשך חלה עלייה, ויש לנו היום מעל 5,000 מעונות יום עם רישיון. יש עוד כ-500 מעונות שהיה להם רישיון ונסגרו, ו-250 מעונות בתהליך קבלת רישיון. זה הסטטוס נכון לעכשיו. צריך להבין שלא כולם מעונות מסובסדים, חלקם פרטיים לחלוטין. זה, כמובן, גם ידוע.

מאיר כהן (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

פרטיים, מפוקחים מלא. בתחום האכיפה יש לנו תשתית מחשובית להפעלת עיצומים פיננסיים. אנחנו עושים ביקורים על בסיס מידע מוקדם במאות מעונות, ובמסגרתם נמסרה לבעלי מעונות הפועלים ללא רישיון דרישה להשלמת הליכי הרישוי - - אלו אותם מעונות שאמרתי שבסוף גם הוצאנו להם צווי סגירה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה יש, הרבה?

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא יודע.

שר החינוך יואב קיש:

אני חושב ש-70, אם אני לא טועה. - - תוך מתן התראה כי המשרד מתעתד להפעיל הליכי אכיפה, ובכללם עיצומים כספיים. עם השלמת בניית התשתית החלו הליכי אכיפה במאות מעונות ברחבי הארץ. גם בזה נתנו סמינרים למפעילי המעונות, שיכירו את התהליכים. כל זה נועד להגביר את הפיקוח על המעונות, להדק את תהליכי ההכשרה, ההדרכה והליווי של הצוותים, לזהות מסגרות ללא רישוי ולסייע להן במתן הרישוי, ואם לא – לאכוף. בתחום הפיקוח הפדגוגי – זה לגבי המספרים, מישהו שאל. אז זה פה, אמרתי; ראיתי, אני יודע שזה פה: הכפלנו את מספר המפקחות הפדגוגיות על מעונות היום ברחבי הארץ מכשהן היו במשרד העבודה, אנחנו היום עם 60 מפקחות פדגוגיות בשישה מחוזות מצפון לדרום – לשאלתך, חברת הכנסת צרפתי הרכבי, 60 מפקחות. כל מפקחת עוברת הכשרה מותאמת לתפקיד על פי תקנות החוק, לכל אחת יש אזור פיקוח ייעודי וסמכויות ואחריות בהתאם לחוק הפיקוח של המעונות מ-2018, כפי שאמרת, חבר הכנסת מאיר כהן. בכל מחוז מונתה מנהלת תחום מעונות יום, שמתכללת את הפיקוח על מעונות היום במחוז, והוספנו תקן מנהלת יחידת לידה עד שלוש ברשויות המקומיות, במימון מלא של משרד החינוך – לידה עד שלוש – בסך של 45 מיליון ש"ח. עד כה מונו כאלה מנהלות ב-240 רשויות ברחבי הארץ והמימון הוא לפי קריטריונים של אשכול למ"ס ומספר ילדים ברשות. בנוסף לכך גם מינינו מלוות רשותיות בכל מחוז לטובת מנהלות הלידה עד שלוש; מינוי רכזת הדרכה בכל מחוז לתכלול ההדרכה החינוכית של מעונות היום; מיסוד מערך ההדרכה ברשויות – חמש שעות חודשיות, בהיקף של 65 מיליון ש"ח. רצינו להכפיל את זה. לצערי, את התקציב הזה לא קיבלנו, בעקבות המלחמה. פה נפגענו ברצון להרחיב בגלל שנאלצנו להסתפק במה שכבר יש. בנוסף, מממן משרד החינוך פיתוח מקצועי של המדריכות ומנהלות יחידות הגיל הרך – לידה עד שלוש – ברשויות, משהו שאנחנו רואים בו כשותף מרכזי, וזה כמובן השלטון המקומי.

נאור שירי (יש עתיד):

התקן הזה, כל שנה צריך לחתום עליו מחדש במקום לעשות את זה קבוע, למפקחים על הגיל הרך.

שר החינוך יואב קיש:

ברשויות המקומיות?

נאור שירי (יש עתיד):

ברשויות המקומית, בכל שנה.

שר החינוך יואב קיש:

יכול להיות, אני לא יודע בדיוק איך הם מנהלים את זה ברשויות, אבל אנחנו מממנים את זה. בתחום הייעוץ לגיל הרך מינינו 13 מפקחות חדשות - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני, אתה - - - משהו - - - אתה חייב לדעת - - -

שר החינוך יואב קיש:

לא, אני לא יודע – אפשר לבדוק את זה, אבל הוא שאל אותי על ההתקשרות עם אותה גברת אחראית. אני לא יודע, יכול להיות שיש רשויות שעושות מה שהוא אומר, יכול להיות שיש רשויות שלא עושות. בוא, אני לא יכול להתייחס לזה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - - הגדלתם - - -

שר החינוך יואב קיש:

בתחום הייעוץ לגיל הרך מינינו 13 מפקחות חדשות להיבטים רגשיים והתפתחותיים מטעם השפ"ח, ושתי מפקחות לכל מחוז. זה בא ללוות את הפיקוח המחוזי בהיבטים רגשיים-חברתיים, מצבי חירום וטיפול באירועים חריגים. בתחום הבטיחות – ועוד פעם, כל זה במעונות המפוקחים; אני חוזר, שלא יישמע זה – ביצענו כ-12,000 מבדקי בטיחות מקיפים בכלל המעונות לצד הוספת הכשרות מקצועיות להתנהלות בטוחה ועזרה ראשונה כנדרש בתקנות. עד היום הוכשרו קרוב ל-80,000 מטפלות בנושא זה ב-15,000 מעונות. הנתונים מבקרות חוזרות מצביעים על שיפור משמעותי בטיפול בליקויים, בעמידה בסטנדרטים. יש הטמעה של תרבות בטיחות במעונות היום, במטרה להפוך את הבטיחות לחלק בלתי נפרד משגרה חינוכית. בוצעה הנגשת ידע באמצעות פרסום של חומרים מקצועיים והנחיות לציבור הרחב, המבטיחים שפה משותפת וסטנדרט בטיחות אחיד לכל המסגרות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הנושא הזה הוא נושא חשוב, הנושא של הבטיחות. רק חשוב להבהיר שמטפלות לא עושות את הקורס הזה לפני שהן מתחילות לעבוד. יש להן שנה שבשנה הזאת הן יכולות לעשות קורס.

שר החינוך יואב קיש:

נכון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היא יכולה לעבוד שמונה חודשים. זה חייב להיות לפני, לפני שהיא מתחילה לעבוד, כמו בכל מקום, מדריך, למשל.

היו"ר יעקב מרגי:

תביא אותן קודם כול, אחר כך - - -

שר החינוך יואב קיש:

בדיוק. אני אגיד לך גם איפה עוד יש בעיה. אני חייב לומר לך שיש נשירה מאוד גדולה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מכיר את זה.

שר החינוך יואב קיש:

אתה מבין שהיא עושה את הקורס בשנה הראשונה, ויכול להיות שבשנה השנייה היא כבר הלכה למקום אחר. אז אני, יש פה גם עניין של עלות–תועלת. קל להגיד. יש לנו אתגר מאוד גדול במציאת מטפלות. הלוואי – בעולם אוטופי אתה צודק במאה אחוז, מסכים, אני לא נגד, אבל אני מתייחס גם למציאות שאני רואה לנגד עיניי.

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך, כבוד השר, חשובה דעתך: בזמנו החקיקה לא הושלמה, לא העבירו את כל סוגיית המעונות למשרד החינוך כפי שרצינו. מה דעתך לגבי, באמת, פעם אחת, באומץ, לקחת את כל הסוגיה מאל"ף עד תי"ו במשרד אחד - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני אתייחס לזה, תכף אתייחס. יש חקיקה כזו של חברך יוסי טייב, בוועדת החינוך.

נאור שירי (יש עתיד):

הרשות לגיל הרך.

שר החינוך יואב קיש:

אני אדבר עליה, ברשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

זה בהסכם הקואליציוני של ש"ס והליכוד, הקמת הרשות לגיל הרך.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא קובע את המספרים.

שר החינוך יואב קיש:

איזה ידען בהסכמים קואליציוניים יש פה. אתה שומר על האינטרסים של ש"ס, אני מבין.

נאור שירי (יש עתיד):

יועץ סתרים.

שר החינוך יואב קיש:

יועץ סתרים של ש"ס.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה יכול גם לדבר על הצעת החוק שלנו - - -

שר החינוך יואב קיש:

חכה, מה אתה – << דובר_המשך >> חכה. בנושא המצלמות – אתה יודע, זה אפילו לא השקף הבא. אופיר, זה אפילו לא השקף הבא במצגת, אני בדיוק הגעתי לסעיף.

נאור שירי (יש עתיד):

מדהים, מדהים.

שר החינוך יואב קיש:

אתה רואה, אנחנו – great minds think alike. יו"ר הקואליציה, אופיר, יש לך פה יועץ סתרים להסכם הקואליציוני של ש"ס. נאור שירי דואג לאינטרסים של ההסכם הקואליציוני של ש"ס. האמת היא שיש פה רק נושא אחרון שאני רוצה לסיים לפני שנעבור למצלמות, וזה בתחום המוכנות לחירום. גם פה – מיפוי ומיגון פיזי במעונות קיימים – מצאנו ש-70% מכלל המעונות היום ממוגנים. זאת אומרת, אין לנו 100% מיגון, יש לנו 70%. כתבנו תורת הפעלה עם הנחיות ייעודיות להתנהלות בתרחישי חירום שונים וחיזוק מוכנות לתרחישים האלה, ותרגלנו את הצוותים– כולל הכנת סרטונים, חומרי הדרכה מפורסמים בפורטל, ויש גם פרויקט משותף עם פיקוד העורף להדרכה מותאמת לגיל.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

דקה אחת.

שר החינוך יואב קיש:

כן, חבר הכנסת גולדקנופ. אני לא שומע אותך.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

מאיר כהן (יש עתיד):

הוא הכי מבין.

היו"ר יעקב מרגי:

זה לא בסדר.

שר החינוך יואב קיש:

אני מתנצל, אני לא מצליח לשמוע אותך.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

היו"ר יעקב מרגי:

הרב גולדקנופ, יש סדר בשאילתות, בצורה הזו אתה עוקף את מי שבאמת ביקש רשות, ויש עוד שאלת המשך, והשר לשעבר מאיר כהן ממתין בסבלנות יתרה.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

גלעד קריב (העבודה):

חבר הכנסת גולדקנופ, אנחנו לא על הדנובה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני שמעתי את הקול שלך בחזנות, אתה יכול לצעוק.

נאור שירי (יש עתיד):

גם לא הבנתי מה אתה קשור למעונות.

שר החינוך יואב קיש:

מכיוון שכמו שאנחנו רואים, אנחנו יכולים להאריך, אז אין לי בעיה. היושב-ראש, לשיקולך.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

אני מקבל עכשיו הודעה על - - - על המעונות הלא-מפוקחים, צריך לעבות יותר את המעונות הלאומיים המפוקחים.

מאיר כהן (יש עתיד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אף אחד לא שומע אותו. אתה שומע אותו?

היו"ר יעקב מרגי:

לא.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

- - - ולקראת תחילת שנת הלימודים תשפ"ז - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא קורא שפתיים.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא רוצה לתת לו, כי זה בניגוד לסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, אבל אין לך בעיה שהסדר מופר פה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, יש לי בעיה. אני לא יכול להתערב לשר, הערתי את הערתי. נאור, אני הערתי את הערתי, אתה לא שמת לב.

שר החינוך יואב קיש:

הרב גולדקנופ, חבר הכנסת גולדקנופ, אני אגיד לך ככה: את הנושא הזה עוד לא אישרתי. יש הצעה, זה ייבחן ונראה מה עושים.

היו"ר יעקב מרגי:

בואו נחזור לסדר.

שר החינוך יואב קיש:

מספטמבר 2023 נבדקו 3,100 מעונות לוודא שהם עומדים בתקנות החוק. ב-2,200 מעונות הותקנה מערכת חיווי מחוברת למוקד ארצי שמתריעה במידה ויש תקלות במערכת המצלמות, וזה במימון משרד החינוך. לאחרונה רכשנו 500 מכשירי הקלטה עבור מעונות שמכשיר ההקלטה שלהם מיושן ואינו עומד בדרישות החוק. כמו כן, בוצעה בדיקת רישום פלילי לכלל המעורבים במעון בזמן אמת, שמדווחים במערכת הרישוי, נבדקו 94,000 רישומים. אנחנו מקבלים התרעת אמת ממשטרת ישראל בזמן אמת כשיש משהו. אופיר, עברה גם חקיקה – שהיא חקיקה מרשות, בהובלת יושב-ראש הקואליציה, שעברה פה בכנסת.

אופיר כץ (הליכוד):

יחד עם רון כץ.

שר החינוך יואב קיש:

יחד עם חבר הכנסת רון כץ. אז החוק של הכצים שעבר פה אפשר למעונות שרוצים פיקוח בזמן אמת – שזה בעצם השינוי הגדול – כניסה להורים, להסתכל במצלמות בזמן אמת. יש בחוק הגדרה מסודרת איך ואיפה. זה קורה היום רק במעונות פרטיים שמאושרים – ורוצים להיכנס, מה שלפני כן לא היה מאושר. אני יכול להגיד לכם מה קרה בדיונים. המורכבות הייתה דווקא ממשרד המשפטים, שמירה על פרטיות, כל מיני כאלה. ואז יצאה בסוף חקיקה שבהסכמה די רבה, מלאה, אם ההורים רוצים והגננת מסכימה – ככה בונים מעון שאתה יכול להיכנס בזמן אמיתי ולראות מה קורה, ולפני כן לא ניתן היה. לשאלה השנייה שלך לגבי עבודת מטה – אנחנו עושים עבודה כזו שמטרתה לטייב ולדייק את התפקידים, כולל את מערך הפיקוח הפדגוגי, רישוי, אכיפה, בטיחות ומוכנות לחירום. אנחנו עושים שיח משותף, גם פנימי שלנו, מטה מחוזות, גם נציגי ארגונים ובעלויות ורשויות מקומיות, וזה מוביל לעדכון וכתיבה של נהלים בנושאים שונים. לגבי איפה יש לנו פער: פער מרכזי, אמרתי, זה בממשק למשרד העבודה. נושא נוסף שאני חייב לציין, ובזה אני מתייחס לחקיקה בקשר למה שהיושב-ראש אמר, חקיקה של הרשות לגיל הרך. אנחנו חושבים שכן, צריך לקחת את כל הגיל הרך, דרך אגב, לידה עד שש, לא רק לידה עד שלוש, ולשים את זה במינהל עצמאי מוביל במשרד החינוך, לא כרשות מחוץ למשרד. בעיניי רשות מחוץ למשרד מייצרת מורכבות לא פשוטה אחרת. חייב להיות מינהל עצמאי, אבל במקום להיות איזשהו אגף – לנתק אותו מהאגפים, לעשות אותו מינהל, לעבות אותו ולאחד אפס עד שש. אם תהיה רשות, למה זה חיסרון? אתה גם מאבד את הרצף הפדגוגי שחשוב שהוא יהיה בתוך המשרד, ולכן אנחנו מנסים לקדם עם יו"ר הוועדה תפיסה שאומרת: הולכים לשינוי מאוד משמעותי, היפוך הפירמידה, עוד השקעות בגיל הרך, מיקוד במינהל שלם, כמו שיש לנו מינהל לחינוך התיישבותי, אתה מכיר אותו היטב. הפתרון לא יכול להיות מחוץ למשרד, זו תהיה טעות. אז כן, לעשות מנהל שעוסק – מלידה עד שש, נכניס לשם את כל הדברים שאנחנו עוסקים בהם, שחלקם תוארו פה, יש גם לגילי שלוש עד שש. הנושא היחיד שהיום עדין אין לי מענה עליו ואני מתלבט איך עושים אותו, זה נושא הסבסוד שנותן משרד העבודה. אני לא בטוח שזה צריך להיכנס לתוך המינהל הזה. יש יתרונות וחסרונות לכל גישה בעניין הזה. עד כאן, חברים.

היו"ר יעקב מרגי:

עומדת לך אפשרות לשאלה נוספת, שאלת המשך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני השר, תודה על התשובה; אדוני היושב-ראש. תראה, אני רוצה את תשומת ליבך, ובכלל, אני אדבר לכולם. היושב-ראש מרגי, בצבא, כשקורה אסון – אתה מכיר את זה, אתה יודע מה הנהלים במשרד הרווחה, שגם אני וגם אתה התקנו. כשקורה אסון בצבא, למוחרת עוצרים את האימונים. לא ראיתי את זה, לצערי, במשרד החינוך. היה צריך, אדוני, לעצור את הנשימה, היה צריך לעשות כנסים של כל הפיקוח. היה צריך מייד באותו יום, כמו שאני ידעתי לעשות, ומרגי ידע לעשות במשרד הרווחה כשהיו אסונות – ולא דווקא, לא חיכינו שימותו – כשהיה איזה אסון שהוא אסון דרמטי. עכשיו, אני רוצה להזכיר לך – לא ראיתי את זה וחבל. ואני מאוד מבקש ממך, זה לא מאוחר, זה פיקוח נפש, מתו שני ילדים. אני רוצה להזכיר לך, אדוני, בממשלה שבה הייתי חבר, הידועה בכינוי ממשלת השינוי, התקציב היה – רק לפיקוח על המעונות בהמשך ההעברה מהמשרד – היה 200 מיליון. היום, במשרד שלך, בתקציב הזה – ואני לא אומר את זה כדי לקנטר, אני אומר את זה כדי להדליק נורה אדומה – התקציב הגיע ל-46 מיליון מ-200 מיליון. לכן רצוי שאתה מייד אחרי הפגישה הזאת תקרא לתקציבן שלך ותחזיר את התקציב ל-200 מיליון. זה בשעה – ושוב, לא כדי להקניט – אתה לא יכול לדבר כאן על כל מה שאתה עושה, ובפועל מ-200 מיליון יורד ל-46 מיליון.

שר החינוך יואב קיש:

מאיר, זה רק לא נכון. אני אעדכן אותך בתשובה.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה נכון. שמע, אני לוקח את זה מהתקציבים, אתה תגיד לי שהתקציב לא נכון?

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד לך בדיוק.

מאיר כהן (יש עתיד):

יכול להיות. במקביל, ברשת המעיין יש תוספת של 28%. במוסדות חרדיים לחינוך המוכר – תוספת של 43%. עשה לי טובה, קח מהתקציבים האלה ומתקציבים אחרים, ותבוא בשבוע הבא עם בשורה שמחזירים את ה-200 מיליון. לא בשביל הקנטור, בשביל הצלת חיי ילדים. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי הכנסת שביקשו לשאול שאלה נוספת – הראשון שבהם, יוראי להב הרצנו, בבקשה, אדוני, ואחריו – אוריאל בוסו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, עיתונאי התאגיד לירן כוג'הינוף פרסם שארגונים פנאטיים, הומופוביים, שמתנגדים לשירות בצה"ל, מגיעים לבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים ומעבירים שיעורים לתלמידים ולתלמידות. אחד מהם זה המכון הישראלי למשפחה, שאחד מראשיו, יעקב אריאל, הגדיר בעבר את קהילת הלהט"ב כנכים שסובלים מבעיה אמיתית שאותה יש לפתור באמצעות טיפולים נפשיים ותרופתיים, או ארגון רבני הקהילות, שקיימו כנס נגד קהילת הלהט"ב - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מה השאלה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - - שאמר שמואל אליהו שיחסים חד-מיניים הם נטייה שאסור להשלים איתה, כמו שאסור להשלים עם הנטייה להשמנה. עמיחי אליהו, שגם הוא עמד בראש - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מה השאלה, יוראי? מה אתה שואל? שאל. אתה נואם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני שואל האם הדברים האלה, הכניסה של הארגונים האלה לבתי הספר – אני שואל, האם הדברים האלה, הכניסה של הארגונים האלה לבתי הספר, הם על דעתך? וכיצד הדבר הזה יכול לקרות?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה, אדוני.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, ראשית, קיבלתי אפשרות לשאילתה דחופה שאושרה לי, וכמובן שלאחר הטיפול המסור של משרדך, הבקשה והנושא טופל לגבי ילד אחד בצפון שלא קיבל את המענה. גם כן בשביל לא לחשוף פרטים, הסרנו את השאילתה. ואני רוצה, במסגרת שאלת ההמשך שלי, לשאול שאלה נוספת. הבאת בשורה בעקבות פניית ארגון "מסוגלים" להורים לילדים מיוחדים שזכאים להסעות, שההורים יכולים לעשות את ההסעות מהעירייה במקום שתהיה חברה חיצונית. אין יותר טוב מאבא שיסיע את הבן שלו, ילד זכאי מיוחד. אני מדבר על ילדים משותקים וכו'. אממה, הפיילוט הזה – אני יודע שאתם עובדים במסגרת פיילוט – עובד מצוין בירושלים. אני מכיר את זה, זו ברכה אמיתית, זה לא ממשיך לשאר רחבי הארץ. האם משרדך מתכונן להוציא איזה חוזר מנכ"ל, הוראה כזאת או אחרת לרשויות? אני יודע שהורים פונים אלינו, הם מבינים את הרעיון, זו ברכה אמיתית. אין יותר טוב לילד מאשר שאבא שלו ייקח אותו וייתן לו את השירות האמיתי. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

מאות הורים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני השר.

שר החינוך יואב קיש:

תודה. אני אתחיל מהאחרון ואחזור בסוף לראשון, ברשותכם. אז דווקא לחבר הכנסת בוסו, כן, צריך רגע להבין, נושא ההסעות בסוף מטופל על ידי השלטון המקומי, וכל רשות אחראית להסעות בתחומה. אנחנו מסבסדים. זה לא מגיע לסבסוד מלא, זה חלקי, הם נושאים גם חלק מהעומס, והם גם מנהלים את האירוע. אנחנו בהחלט עוזרים כשיש פניות, כמו במקרה הזה, לנסות למצוא פתרונות. אחד הנושאים שאני התחלתי זה באמת אותו פיילוט מבורך. הוא הצליח. אנחנו ממשיכים איתו בירושלים. אנחנו רצינו להמשיך איתו בכל הארץ ולאפשר אותו. לצערי – ואני רוצה להגיד לך את זה ממה שאני זוכר, זה מהזיכרון, אני צריך לבדוק ולחזור אליכם עם תשובה – האוצר עוצר את זה ולא מאפשר. עכשיו, אני לא יודע למה, אני אומר לך בכנות, אנחנו נמשיך ללחוץ.

היו"ר יעקב מרגי:

אני חושב שאני יודע למה, גם לנו במשרד הרווחה הוא עצר את זה.

שר החינוך יואב קיש:

למה?

היו"ר יעקב מרגי:

עלות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה עלות?

שר החינוך יואב קיש:

אבל למה עלות? ממילא מגיע להם להסיע אותם.

היו"ר יעקב מרגי:

כי היום בגלל הכשל – סליחה, זה ידע אישי, חינם, פרו בונו – הכשל בסוגיית ההסעות, יש משבר קשה מאוד. הורים היום, נכון להיום, ההערכות הן שבין 30% ל-40% מההורים עושים את זה ממילא. ברגע שאתה תפתח את הערוץ הזה - - -

שר החינוך יואב קיש:

ולא משלמים להם.

היו"ר יעקב מרגי:

כן, האוצר, שיטת מצליח.

שר החינוך יואב קיש:

בקיצור, אני מבקש ללחוץ על האוצר, ואנחנו נעשה את זה גם עם משרד החינוך. תודה. זה לגבי חבר הכנסת בוסו.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה הרבה כסף.

שר החינוך יואב קיש:

לגבי חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, ראשית, את הנושא הספציפי שהעלית אני לא מכיר, אז תעביר לי אותו בכתב, אנחנו נבדוק את זה. אני כן רוצה להגיד ברמה העקרונית לגבי הגעה לבתי ספר – וזה חשוב, אנחנו גם בשנת בחירות, חשוב שכולם ידעו מה העמדה – יש חוזר מנכ"ל מפורט. אם רוצים לדבר על נושאים שנויים במחלוקת - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא שנוי במחלוקת.

שר החינוך יואב קיש:

לא, לא, אמרתי, זה לא קשור. אמרתי לך שעכשיו שנת בחירות, אני רוצה לתת לך דוגמה, אני תכף אתייחס לזה גם במסגרת הזו. אני רוצה שתבין רגע את התמונה. זה לא. לגבי נושאים שנויים במחלוקת. נגיד, אתה רוצה ללכת לדבר, פוליטיקאי עם עמדה פוליטית בבית ספר מסוים, יש לנו מדי פעם כנסים כאלה, זה חייב להיות אירוע מאוזן. זה חייב להיות שישמעו את שני הצדדים.

מאיר כהן (יש עתיד):

כל השנים האלו. אני 27 שנים - - -

שר החינוך יואב קיש:

נכון, אבל אני מסביר את זה, כי לפעמים, לצערי, אנשים פה לא מבינים, וחשוב שיכירו. האירוע חייב להיות מאוזן, חייבות להישמע עמדות משני הצדדים של העמדה הפוליטית, וזה חייב להיות. לגבי מי יכול או לא יכול להיכנס לדבר בבית ספר, לשאלתך – דווקא עכשיו הוצאנו תקנות בדיוק על סמך שינוי בחוק, נדמה לי שזה היה סעיף 2ב. התקנות האלה הן בהערות הציבור, ואתה מוזמן להתייחס.

גלעד קריב (העבודה):

זה לא שינוי, היה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יואב, אז נשים הומופובים ונשים את אלה שתומכים בזכויות?

שר החינוך יואב קיש:

החוק קיים, דורש תקנות. התקנות הופצו לעוד סיבוב. יש שם התייחסות, לדעתי, בפגיעה בשוויון וכל מיני כאלה. ובצדק יש גופים שאסור שייכנסו, בין השאר גופים שקוראים לסרבנות – גם הם לא ייכנסו לבתי הספר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אוקיי. הומופובים? והומופובים?

שר החינוך יואב קיש:

בשום פנים ואופן לא. מה זה? זה לא קשור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז לא מקובל עליך שהגופים האלה נכנסים?

שר החינוך יואב קיש:

לא, לא מקובל עליי. ותוסיף – אם תסתכל על התקנות, לדעתי זה נמצא שם. אני לא זוכר אותן בעל פה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אשלח לך.

שר החינוך יואב קיש:

אבל אם לא, תעיר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אוקיי, אני אשלח לך.

שר החינוך יואב קיש:

זה שתיים. ואני חוזר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ואחרון חביב.

שר החינוך יואב קיש:

אחרון חביב, חבר הכנסת - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הראשון.

שר החינוך יואב קיש:

- - הראשון, אני רק רוצה לעבור איתך, מכיוון ששאלת על התקציב. אני רוצה להסביר לך למה הפייק שיצא – אתה יודע מה, קשה לי להגיד לו "פייק", כי בסוף על מה הוא מתבסס? הוא מתבסס על כך שתקנה תקציבית שמספרה 6202 ירדה מ-190 מיליון בתקציב 2026 הקרוב ל-46 מיליון, ולכן הייתה טענה כאילו התקציב שלנו בכל מה שקשור לגיל הרך ירד מקרוב ל-200 ל-46. עכשיו אני רוצה רגע להסביר לך מה קרה באמת, כי זו טענה שעובדתית, תקנתית, יש בה מן האמת, אבל זו טענה שמוציאה דיבה והיא שקרנית במהות. למה?

מאיר כהן (יש עתיד):

אבל זה מה - - -

שר החינוך יואב קיש:

אז הינה התשובה. כשאתה מסתכל על סך כל התקציב שאושר ב-2023 בכל סעיפי הגיל הרך, שזה 6,000 עד 6,300, או משהו כזה, אתה מגיע ל-217 מיליון. כשאתה מסתכל על כל הדברים האלה היום, אתה ב-220 מיליון. זאת אומרת, לקחנו והסטנו תקציבים מאותה תקנה לתקנות אחרות, גם הן רק ייעודיות לגיל הרך. אנחנו לקחנו 100 ו- – כן, תסתכל, יש לי - - -

נאור שירי (יש עתיד):

איזו תקנה? אבל איזה תקנות? מה התקנה במלל? לא במספר.

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו הגדלנו את 6,001 מ-27 מיליון ל-63 מיליון. התקנה היא תקנת כוח אדם עבור הגיל הרך. הוגדלה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה הפיקוח?

שר החינוך יואב קיש:

הוגדלה מ-27 מיליון ל-63 מיליון.

מאיר כהן (יש עתיד):

פיקוח. פיקוח.

נאור שירי (יש עתיד):

פיקוח והכשרות.

שר החינוך יואב קיש:

והוספנו 110 מיליון, שאנחנו מעבירים ישירות לרשויות המקומיות.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה בא לפיקוח?

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא הפיקוח והתקנות - - -

שר החינוך יואב קיש:

110 מיליון ש"ח הועברו לרשויות על הדרכות למעונות ותקן למנהל הגיל הרך. זאת אומרת, מסך הכול של קרוב ל-220 מיליון, 217, בסיס התקציב ב-2023 עמד על 217 מיליון ו-743. ב-2024 – 211 מיליון ו-635. ב-2025 – 218 מיליון ו-792,000, וב-2026 – מה שהוגש לכנסת – 220 מיליון ו-299,000, מתוכו 46 מיליון ב-6202. אז תסתכלו על כל התמונה. תגידו לחברה שלכם, חברת הכנסת לזימי שתפסיק להטעות את הציבור ולשקר לציבור, ושתסתכל על התמונה האמיתית - -

נאור שירי (יש עתיד):

אני אומר, זה לא נכון.

שר החינוך יואב קיש:

- - ותדווח אמת ולא שקר. זה לגבי התקציב. עכשיו לגבי השאלה שלך, המסר – אה, דרך אגב, עוד משהו. אמרת: איך יכול להיות שהתקציב של הרשתות גדל ב-28% וב-43% בהתאמה, לעומת גידול של קרוב רק ל-9% בחינוך בסך הכול.

מאיר כהן (יש עתיד):

בממלכתי.

שר החינוך יואב קיש:

גם את זה בדקתי. דרך אגב, זה היה בוועדת החינוך, שבה אני חושב שהיית והלכת. בסוף שנת כספים בדרך כלל האוצר מזרים את הכספים הנדרשים דרך משרד החינוך לרשתות. למה? כי הכספים האלה לא יושבים בבסיס התקציב.

היו"ר יעקב מרגי:

הם לא בבסיס.

שר החינוך יואב קיש:

עברו לשינוי של תקצוב נורמטיבי של הרשתות. מה הכוונה? עכשיו בעקבות שינוי התקציב הנורמטיבי זה ייכנס בבסיס התקציב. אז בעצם היה לך פער תזרימי שהאוצר תמיד נהנה ממנו ושיחק איתו, ודאג להעביר את הכספים רק בסוף השנה מכל מיני. ותמיד, אתה זוכר, זה כל ההעברות האלה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מכיר את זה.

שר החינוך יואב קיש:

עכשיו בתקציב, בגלל השינוי, שהוא מבורך, כשעברנו לתקצוב נורמטיבי, זה נכנס עכשיו בתחילה. אם אתה מסתכל על סך כל ההוצאה, אין שם גידול יוצא דופן ממה שהיה בשנים אחרות, חוץ מהגידול של הילדים. ולכן, כל האירוע הזה הוא אירוע שקרה בגלל המעבר לתקצוב נורמטיבי. אני לא הבנתי את זה בעצמי.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה שאתה אומר בבסיס התקציב. זה נכנס לשם.

שר החינוך יואב קיש:

כן, כן, זה נכנס לבסיס. כספים שהושלמו בהעברות תקציביות בסוף שנה, למעשה עכשיו בגלל התקצוב הנורמטיבי עוברים יותר מוקדם.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - - נאור.

שר החינוך יואב קיש:

דרך אגב, מאיר, מאיר, זו התשובה שנתן – לא אני נתתי אותה, אני לא ידעתי את זה – שאלתי את האוצר באותה נקודת זמן, ובאותה נקודת זמן בוועדה זו הייתה התשובה של אגף תקציבים, לא שלי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר החינוך יואב קיש:

רגע, הוא שאל עוד דבר, הוא אמר: למה לא לעצור ולעשות הפסקה?

מאיר כהן (יש עתיד):

כמו אצלך בטייסת.

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד לך ככה, חשוב לי לומר לך: בסוף יש הרבה מאוד מעונות – אמרתי, גם אם הם מפוקחים, הם בסוף שוק פרטי. אלה לא מעונות שאנחנו מנהלים או עובדים שלנו. והאירוע גם התנהל במעון פיראטי מחוץ למערכת הפיקוח, אז זה גם מייצר איזשהו אירוע, כי אותם אני לא יודע אם לעצור, לא לעצור. אתן לך דוגמה אחרת. נרצח ילד בבית ספר בכפר קרע לפני ארבעה חודשים, למוחרת, שעתיים ראשונות של מערכת החינוך, בכל מערכת החינוך, הוקדשו למניעת אלימות ולשיח נגד פגיעה בתלמידים וסובלנות וסבלנות. את זה עשינו. אני נזהר מאוד מלהשבית את המערכת ולהגיד להורים "אתם לא" זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא אמרתי להשבית.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, אז נתתי לך דוגמה. במקום שזה היה במערכת שלנו, שזה היה בבתי הספר, עשינו את זה. האירוע הזה הוא שונה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת נאור שירי, בנושא: טיפול בפערים לימודיים באזור הדרום והצפון. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, אדוני.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

ציון שלוש, בעיניי, על התשובה.

אופיר כץ (הליכוד):

שלוש משלוש.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. עברו 434 ימים מאז ששאלתי את השאילתה המאוד-חשובה, בעיניי, והתשובה כבר מתייתרת ברובה, אבל עדיין נקריא אותה. אני חושב שחשוב לציין את מניין הימים החוקי שהייתם צריכים לענות, אבל אני מניח שתבדקו את זה ותאשימו את גלי בהרב-מיארה. אני שואל: המצב הביטחוני יצר פערים לימודיים משמעותיים בקרב תלמידים באזורי הדרום והצפון. רצוני לשאול: מה התוכניות הקונקרטיות לצמצום הפערים הלימודיים? בהצלחה.

שר החינוך יואב קיש:

אכן, בנושא המלחמה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

למה גלי לא דואגת שתענו בזמן?

שר החינוך יואב קיש:

אכן, בנושא המלחמה, בצפון ובדרום נוצרו פערים לימודיים. הם נוצרו בעקבות הפינויים, והם נוצרו בעקבות אירועי החוסן והמורכבות הנפשית שיש לתלמידים באזורים האלה. אני אתייחס לשאלה שלך. אני רגע אחד אקריא לך את הנתונים, ואחרי זה גם אתייחס בהרחבה בעל פה. צמצום הפערים שנוצרו בעקבות המצב הביטחוני הוא נושא מאוד משמעותי שהמשרד נתן לו את תשומת הלב. כבר בשנת הלימודים תשפ"ד הפעלנו את תוכנית צומחים מחדש, שזו בדיוק מטרתה, צמצום פערים בעקבות מלחמת חרבות ברזל. במסגרת התוכנית ניתנה תוספת משמעותית של 750,000 שעות לקרוב ל-4,600 מוסדות חינוך לצורך צמצום פערים, וגם למחוזות צפון ודרום. נבנתה תשתית ארגונית הדוקה ותומכת למוסדות החינוך על מנת להפעיל את התוכנית הזו, לרבות בתמיכה מול המורים עצמם. התוכנית התבססה על מודל ה-MTSS, שבו ניתנה תמיכה מוגברת לתלמידים שצברו פערים, נבנו מודלים להוראה מותאמת בכיתה ונכתבו חומרי למידה מתאימים, שהופצו למורים. בלמעלה מ-160 מפגשי ליווי ארציים ומחוזיים ניתנו כלים על ידי מומחי משרד החינוך בשפה, וזה היה לטובת המורים והגננות. בנוסף, לכל בית ספר מוקצים תקציבים כחלק ממהלך הגפ"ן. במסגרת זו בתי הספר בונים לעצמם את תוכנית העבודה הכי מותאמת לצרכים שעולים, וזה כמובן נוגע לצמצום פערים באמצעות תקציבים העומדים לרשותם ונותנים מענים. יש לנו גם מספר תוצאות מדגמי של רשויות, ואנחנו רואים שכן הצלחנו בנושא השפה לצמצם, עם עלייה של כעשר נקודות בין תשפ"ג לתשפ"ד. גם בשנה הזו משרד החינוך ממשיך לעסוק בצמצום פערים, ודרך אגב, זה לא רק צמצום פערים. גם את החזקים אנחנו דוחפים קדימה, זאת אומרת, אנחנו לא באים רק להרים את החלשים למטה אלא להרים את כולם למעלה הכי רחוק שאפשר. יש לנו את סלי תקומה וסלי תנופה – תקומה למחוז דרום ותנופה לצפון, שנפגעו בעקבות המלחמה. שם נתנו תקציבים ייעודיים לטובת צמיחה ושגשוג. תקציב זה מוקצה הן לרשויות המקומיות והן למוסדות החינוך עצמם. אנחנו למעשה נותנים להם את החופש התפעולי לבנות תוכנית עבודה, תוכנית התערבות המותאמת לצורכי הקהילה, על בסיס הצרכים והמיפוי שלהם. יש כמובן גם תקציב ייעודי להיבטים רגשיים וטיפוליים עבור אותם תלמידים, כאשר ההגדרה היא ש-30% לפחות מסל תקומה ו-25% מסל תנופה יוקצו למענים רגשיים וטיפוליים. זה כמובן נותן – מביא להשפעה רבה על הרווחה הנפשית של התלמידים, צמיחתם ושגשוגם ולהישגיהם הלימודיים. המטרה שלנו זה חזרה מהירה ככל שניתן, גם לבתים, כמובן, וגם לשגרה חינוכית. אני רוצה לומר כמה מילים - - -

נעמה לזימי (העבודה):

אני יכולה שאלה מהצד?

היו"ר יעקב מרגי:

אדוני השר, קח אוויר. באותו נושא כמעט, אני רוצה לקדם בברכה, כשאתה על הדוכן – יש כאן קבוצה של מדריכי נוער בסיכון משדרות, הפרויקט נקרא סולטנה. אז קודם כול, ברוכים הבאים לכנסת ישראל, ושר החינוך, אתם יכולים לשאול אותו בשידור חי.

שר החינוך יואב קיש:

אז שלום לכם. אתם מדריכים מכפרי נוער? מאיפה אתם?

היו"ר יעקב מרגי:

לא. משדרות.

שר החינוך יואב קיש:

אה, משדרות. אני רוצה לומר לכם שברגעים אלה הצוותים שלי – יחד עם האוצר, יחד עם ההסתדרות – עושים הכול בשביל לסגור הסכם העסקה חדש, שכר, למדריכי הנוער בכפרי הנוער, ואני מאוד מקווה שזה יביא בשורה גדולה מאוד לאנשים מאוד מאוד יקרים, מה שלא נעשה לדעתי מעל עשור.

היו"ר יעקב מרגי:

שנים רבות.

שר החינוך יואב קיש:

מעל עשור. אני דחפתי את זה, אני מאמין בשליחות שלכם, וחשוב לי שתדעו שאני מחזק אתכם ותומך בכם. תודה רבה לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

סליחה. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

אני מקווה שמחר – אמרתי להם, דד-ליין: אני רוצה מחר לחתום בהסתדרות על הסכם שכר חדש שיביא מענה לצרכים של מדריכי הנוער בכפרים.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו גם מחכים, כי יהיו הסכמי הרחבות אחרי זה, זה טוב. תמיד, כל הסכם הוא טוב, הוא מבורך.

נעמה לזימי (העבודה):

שאלה מהצד.

היו"ר יעקב מרגי:

זו שאילתה רגילה, ברגילה אין.

שר החינוך יואב קיש:

אז כך. סל תקומה: על פי החלטת הממשלה מ-17 באפריל 2024, מוקצה לתלמידים בגילאי לידה עד כיתה י"ב, במרחק של 0–7 קילומטרים מגדר המערכת לרשויות העוטף. המטרה של התוכנית היא תלמידים מתפקדים מבחינה לימודית, פנויים ללמידה ולקדם אותם בהתאם ליכולות ולכישורים שלהם, לייצר מנהיגות חינוכית וצוותי חינוך בעלי חוסן, שמסוגלים להחזיר את התלמידים לשגרה, ולהפוך את העוטף לחלוץ של חדשנות, יזמות ומצוינות של מערכת החינוך בישראל. מפתח התקציב הוא פר תלמיד, 13,500 שקלים לשנת הלימודים תשפ"ה. התקציב ממומש על ידי רכישת מענים מותאמים מסל תקומה – מהלך מבורך שהביא לשינוי מאוד משמעותי ותמיכה מאוד גדולה במערכת החינוך של העוטף. סל תנופה: על פי החלטת ממשלה מיום 27 במאי, גם הוא משמש למענים חינוכיים לתלמידי 12 הרשויות בצפון שנכללו בהחלטת הממשלה, והוא מיועד לכלל הגילאים והנוער מלידה עד כיתה י"ב. המטרה היא שיקום וצמיחה של מערכת החינוך הפורמלית והבלתי-פורמלית ביישובי קו העימות, בהיבטים לימודיים, חברתיים, רגשיים וקהילתיים, כדי להביא תנופה לצפון. זה מתן מענים רגשיים לתלמידים ולצוותים החינוכיים לחיזוק החוסן, מתן מענים להורים, מתן מענים לילדים ולנוער בסיכון, מתן מענים חברתיים לתלמידים במהלך יום הלימודים ובשעות אחר הצוהריים בחינוך הבלתי-פורמלי, מתן מענים להעצמת הקהילות ושיקומן, צמצום פערים לימודיים, קידום חדשנות, יזמות וחינוך טכנולוגי מתקדם, הפיכת האזור למוקד למצוינות חינוכית, חיזוק הקשר עם המוסדות להשכלה גבוהה בתהליך שמגיע לידי ביטוי בהקמת אוניברסיטת קריית שמונה בגליל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

וזה אותו סכום כמו בדרום?

שר החינוך יואב קיש:

לא. פחות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתה יודע להגיד כמה?

שר החינוך יואב קיש:

כן, כבר אני אומר. אופן התקצוב: 5,000 ש"ח לתשפ"ה, ו-2,500 ש"ח לשנה לתלמיד לא מפונה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל זה פחות או יותר מה שיהיה בכל הארץ.

שר החינוך יואב קיש:

לא, תוספתי. תוספתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה תוספתי? זה התוספת?

שר החינוך יואב קיש:

כן, אני דיברתי רק על הדלתא.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אוקיי.

שר החינוך יואב קיש:

רק על הדלתא, וזה ממומש. אני חושב שאני, כשהסתכלתי על המלחמה ואיך אני נותן מענים חינוכיים במלחמה הקשה והמורכבת הזו – שכמו שאמרת, יש בה דיפרנציאציה מובנית: לא דין תלמיד בחדרה כדין תלמיד בשדרות או כפר עזה או מטולה או קריית שמונה – אמרתי שהכלי הכי נוח והכי נכון לתת זה דרך הגפ"ן, גם לרשויות וגם לבתי הספר, לייצר מענה דיפרנציאלי שכל בית ספר וכל רשות ידעו לקחת את התקציבים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני יודע – אחד, היעדים שהגדרת הם יעדים מכובדים, אבל לכל יעד צריכה להיות תוכנית עבודה ממש לצידה, כי אחרת זה יהיה רק באמת הצהרה ולא עשייה. והדבר השני, אתה גם יודע כמה מורים חסרים וכמה מורים מלמדים בלי תעודת הוראה. בעצם זאת הבעיה הכי גדולה של מערכות החינוך שלנו.

שר החינוך יואב קיש:

לא, אני חושב שהבעיה הכי גדולה זה קודם כול החוסן של התלמידים וההתמודדויות הנפשיות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל כמה מורים חסרים?

שר החינוך יואב קיש:

בשביל לתת מענה אתה צריך משאבים. המשאבים זה משאבי ההון האנושי, כוח האדם, וזה משאבים תקציביים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה חסרים?

שר החינוך יואב קיש:

זה גם משאבים פיזיים כאלה ואחרים. אתה צריך להסתכל על מכלול הדברים. כשאתה בונה תוכנית, אז אתה מגדיר את היעדים שלך, אתה בונה את המשאבים בשביל להגיע ליעדים, ואתה רוצה לראות את המדידה. יש לנו את כל המדידה וכל הדברים האלה, ואנחנו בכל מיני מקומות נותנים מענים לצרכים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה מורים חסרים, וכמה מלמדים בלי תעודת הוראה?

שר החינוך יואב קיש:

שאלה שלא קשורה כרגע. היא מדברת איתי עכשיו על - - -

היו"ר יעקב מרגי:

עדיף, צריך להיצמד.

שר החינוך יואב קיש:

כן, אני מציע. בואו נגיד ככה: בסוף, השוק במדינת ישראל הוא שוק צומח, 2.5% לשנה. זה אומר דרישה של אלפי כיתות חדשות כל שנה, זה אלפי מורים שצריכים להצטרף. יש פרישה, יש הכשרה, אנחנו מנהלים את זה, אנחנו מגיעים למצב שמערכת החינוך נפתחת בלי חוסר. נכון שלפעמים את מוצאת מקרים שבהם מחנכת מחנכת שתי כיתות, ולא הצלחנו לתת מחנכת לכל כיתה. את מוצאת מצב שבו לא כל מורה נמצא בתחום שהוא כשיר אליו. דרך אגב, זו תופעה שקיימת לא רק בישראל, היא קיימת בכל העולם, הנושא של חוסר מורים. אנחנו משקיעים בזה הרבה מאוד, ואני לא אענה על זה עכשיו, כי זו תשובה מפה עד הודעה חדשה, ויש דיון גם בוועדת חינוך, אם אני לא טועה, ב-9 בפברואר, ואנחנו נבוא עם תשובות מסודרות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - - כיתות.

שר החינוך יואב קיש:

אני רק רוצה לומר כך: בסוף, הדבר המרכזי שמחזיר את התושבים ומשקם ובונה את העתיד זה חינוך. זה חייב לבוא גם עם מענים בתחום התעסוקה, הכלכלה, הרווחה, הרבה מאוד דברים. אנחנו רואים שהעוטף החזיר, והיום הוא עם מעל 100% מהאנשים. יש עדיין יישובים שעוד לא חזרו, אבל בכמות האנשים בסך הכול רואים שיקום מעולה. בצפון עדיין יש לנו אתגרים; יש לנו אתגרים בקריית שמונה, יש לנו אתגרים במטולה. בקריית שמונה אנחנו במענה נקודתי עם החלטת ממשלה נקודתית, ואחד הדברים המרכזיים זה הקמת האוניברסיטה קריית שמונה בגליל, שלוקחת תקציב של קרוב ל-600 מיליון שקלים בשלוש השנים הקרובות; השקעה בתשתיות, בכוח אדם, בהון אנושי, בסטודנטים, בסגל, וזה מנוע מרכזי להביא לשינוי ושיקום של הצפון. האתגרים עדיין יימשכו, ואנחנו שם בשביל לתת להם מענים. עד כאן, חבר הכנסת שירי.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מודה לשר החינוך על תשובותיו המפורטות והארוכות.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, גברתי השרה, בני משפחתו של חבר הכנסת לשעבר שמואל טולידאנו, זכרו לברכה, שצופים בנו באמצעות השידור המקוון, מכובדיי כולם, בפתח הדברים אזכיר גם אני, כפי שעשה היושב-ראש, שבשעות אלו מתנהל מסע לווייתו של לוחם משטרת ישראל רן גואילי, אחרון אחינו החטופים שהושבו מרצועת עזה. במהלך ימי המלחמה, כאשר חודשו דברי הזיכרון לזכרם של חברי כנסת לשעבר שנפטרו, הונהג בבית הזה המנהג שלדברי הזיכרון לזכר חבר הכנסת לשעבר, מוצמדים גם דברי זיכרון לאחד מן הנופלים במערכה הכבדה; ויש משהו סמלי ונוגע ללב שבשעה שאנחנו מספידים חבר כנסת, שבפרקים מסוימים בחייו נחשב לחבר הכנסת לשעבר המבוגר ביותר בין החיים, אנחנו גם נושאים את עינינו לעבר היישוב מיתר, שבו ייטמן בעוד שעה קלה אדם צעיר שיצא כחלוץ לשדה הקרב, מבלי שהוא קיבל צו קריאה רשמי, אלא רק צו קריאה מוסרי של יציאה להגן על אחים ואחיות ועל מדינת ישראל. יהי זכרו של לוחם היס"מ רן גואילי נצור לברכה בליבותינו, כשם שאנו מעלים היום גם את זכרו של שמואל טולידאנו, חבר כנסת, איש השירות הציבורי, איש מערכת הביטחון, שנולד בשנת 1921, ונפטר בשם טוב ובגיל מופלג – לפני שלוש שנים, בעיצומה של מגפת הקורונה, ולכן אנו מעלים את זכרו רק בחלוף שלוש שנים – בגיל 102. חבר הכנסת לשעבר טולידאנו זכה לאריכות ימים, וזכה למלא את כל ימיו מגיל צעיר, עוד טרם הקמת מדינת ישראל, במעשים גדולים ועצומים למען בניינה של מדינת ישראל, למען ביטחונה ולמען החתירה המתמדת להפיכתה של החברה הישראלית לחברת מופת, בהתאם לחזון הציוני שבו הוא האמין ובו הוא דבק לאורך כל חייו. זוהי זכות גדולה בעבורי לשאת את דברי הזיכרון לזכרו, לצידה של חברתי חברת הכנסת לזימי, משני טעמים. ראשית, בשל העובדה שתחנתו הפוליטית האחרונה של חבר הכנסת לשעבר טולידאנו הייתה המפלגה שבה אני זכיתי לעשות את צעדיי הראשונים בעולם הפוליטי כנער צעיר, מפלגת הפועלים המאוחדת – מפ"ם. והסיבה השנייה, כפי שכבר הזכיר יושב-ראש הכנסת בדברי הזיכרון שלו, חבר הכנסת לשעבר טולידאנו זכה לפקד על יחידת ביצור של המוסד, היחידה שעסקה בהעלאתם של יהודי ארצות ערב למדינת ישראל אחרי קום המדינה, ולאחר מכן לעסוק בהבטחתן ובביטחונן של הקהילות היהודיות ברחבי העולם. בעבורי, כיושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, שמופקדת על משימת העלייה ועל משימת הקשר עם הקהילות היהודיות בתפוצות, זהו כבוד גדול לשאת דברים לזכרו של האיש שנרתם במשך שנים ארוכות לעניינה של העלייה ולעניינן של הקהילות היהודיות בכל רחבי העולם. מסע חייו של חבר הכנסת טולידאנו משקף עשייה ומסירות בזירות ציבוריות רבות. הוא החל את דרכו הציבורית במערכת הביטחון, כנער צעיר בהגנה, ולאחר מכן בחיל המודיעין כמפקד יחידת חצב, היחידה המופקדת על איסוף המודיעין מאמצעים גלויים, ולבסוף כאיש המוסד. ממערכת הביטחון הוא עבר לזירת השירות הציבורי, כאשר הוא שימש כיועץ לענייני החברה הערבית של לא פחות משלושה ראשי ממשלה: ראש הממשלה לוי אשכול, ראשת הממשלה גולדה מאיר וראש הממשלה יצחק רבין, בעת כהונתו הראשונה כראש ממשלה. לאחר שנים ארוכות, כעשור בשירות הציבורי, עבר אל המערכת הפוליטית, ושם כיהן בשתי כנסות, וגם לאחר שפרש מן הכנסת, כפי שציינתי, המשיך את העשייה הפוליטית שלו במסגרת מפלגת הפועלים המאוחדת, שהייתה אחת משלוש המפלגות שהתאחדו בשנת 1992 להקמתה של מרצ, אחת משתי הרגליים הפוליטיות של מפלגתנו, מפלגת הדמוקרטים. אבקש, אדוני היושב-ראש, להקדיש דברים קצרים לעשייתו של חבר הכנסת טולידאנו מול אזרחי ישראל הערבים. כבר ציינתי את העובדה שחבר הכנסת טולידאנו עסק רבות בעניינן של הקהילות היהודיות בעולם ובענייניה של העלייה הברוכה למדינת ישראל, ובכך הוא נטע רגל אחת בליבת העשייה הציונית, בליבת היותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי כולו. אבל כציוני אמיתי, כדמוקרט וכאדם ליברלי, חבר הכנסת טולידאנו הקדיש את מיטב שנותיו גם לשילובה של החברה הערבית בתוך מדינת ישראל והחברה הישראלית בכללותה. הוא שימש כיועץ לענייני החברה הערבית בתקופה רבת תהפוכות, תקופה שבה מן הצד האחד בוטל הממשל הצבאי ונעשו המהלכים הראשונים להשקעה אמיתית ביישובים הערביים ובמוקדי החיים של אזרחי ישראל הערבים. מן הצד השני, כיועץ לענייני החברה הערבית, חבר הכנסת לשעבר טולידאנו התמודד גם עם רגעים משמעותיים, כואבים וקשים ביחסיה של מדינת ישראל עם אזרחיה הערבים, ובשלהי כהונתו אירעו אירועי יום האדמה ואירועים נוספים. וחבר הכנסת טולידאנו, לפני שנכנס לזירה הפוליטית, שיקף בעשייתו הציבורית את ההבנה שלא רק הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם תפיסתנו הציונית והערכים הציוניים שלנו, ייבחנו ביחסה של מדינת ישראל לאזרחיה הלא-יהודים. דרכו ותפיסת עולמו של חבר הכנסת טולידאנו בנושא הזה רלוונטיות מתמיד לנוכח האתגרים הגדולים שיש במערכת היחסים הכואבת של 2 מיליון אזרחים ערבים כיום עם מדינת ישראל. באותו אומץ לב ציבורי, חבר הכנסת לשעבר טולידאנו – שנע ממפלגת העבודה אל כיוון המרכז הפוליטי, בהצטרפות שלו לתנועת ד"ש בשנת 1977 – חבר הכנסת טולידאנו, לאחר פרישתו מן הכנסת, בחר פעם נוספת לערוך מסע פוליטי והפעם אל הכיוון השמאלי של המפה, אל עבר מפלגת הפועלים המאוחדת, מתוך הבנה שמדינת ישראל חייבת להימצא תמיד במצב של חתירה אמיתית להסכם מדיני בינינו לבין הפלסטינים. וחבר הכנסת טולידאנו, שהקדיש שנים ארוכות לביטחונה הצבאי של מדינת ישראל, עמד על כך בשלבים האחרונים של פעילותו הציבורית – שעתידה וביטחונה של מדינת ישראל נשענים גם על עוצמתה של מערכת הביטחון, אבל גם על היכולת להגיע לפתרון פוליטי ומדיני של הסכסוך הישראלי–פלסטיני. כמה אנחנו נדרשים היום לפוליטיקאים אמיצים, שלא מפחדים לעשות מסעות פוליטיים, שלא מהססים לבחור בבתים פוליטיים שאומרים את הדברים כהווייתם, שלא מהססים לצאת מן המרכז, שנוטה שלא לדבר על הסכסוך הישראלי–פלסטיני, אל עבר עמדה פוליטית וציבורית אמיצה שאומרת: כן, למרות סכסוך הדמים בן 120 שנים, ניתן וחייבים לחתור אל פתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני בדרכים מדיניות ובדרכים של השגת הסכם. הלוואי, הלוואי שהמחויבות הזו של חבר הכנסת שמואל טולידאנו לביטחונה של מדינת ישראל ולתפקידה כמדינת הלאום של העם היהודי, אבל גם להשתתת מערכת היחסים בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים, על יסודות של שוויון, של כבוד, של ביטחון אישי וקבוצתי, של ייצוג הולם, של השתלבות אמיתית בחברה ובפוליטיקה הישראלית, וכפי שאמרתי, גם על החזון של הבאת שלום לארץ המובטחת – מי ייתן ונשכיל ללכת בדרכיו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי לשאת דברים לזכרו. בבקשה, גברתי.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, כבוד גדול הוא לשאת דברים לזכרו של שמואל טולידאנו, זכרו לברכה. ואני אפתח גם בזה שברגעים אלו מתקיים מסע ההלוויה של גיבור ישראל רן גואילי, החטוף האחרון. זה רגע חשוב מאוד בחברה הישראלית עבור כולנו, וכולנו שולחים תנחומים למשפחה, למשפחת גואילי, יהי זכרו ברוך. אנחנו מציינים ומזכירים פה היום שליח ציבור מהמעלה הראשונה, אדם שהקדיש את חייו ושליחותו הציבורית עבור יושבי הארץ הזו, כולם. שמואל טולידאנו, בן לרב ברוך טולידאנו, נצר למשפחות רבנים שהגיעו לארץ ממרוקו וסלוניקי, הקדיש את חייו – מגיל צעיר כקצין בשורות ההגנה ועד ימי בגרותו כחבר כנסת – עבור כלל החברה הישראלית. סליחה, חברים.

היו"ר יעקב מרגי:

עמדת היועצים – סדרנים. לקרוא לסדרנים שידברו איתכם?

נעמה לזימי (העבודה):

כיועץ לממשלות ישראל וכחבר כנסת, הוא ראה עצמו שליח עבור כלל יושבי הארץ – לצמצם אי-שוויון ופערים בין האוכלוסיות ולעבוד עבור האפשרות לחיים משותפים ודו-קיום בין האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. אבל ראשית, אפתח באופן אישי, זה גם בטח ירגש אותך. כשקראתי על פועלו של שמואל, ראיתי שבשירותו במוסד בין השנים 1953 ו-1965 הוא פיקד על יחידת ביצור, שהייתה אחראית להעלאת יהודים מארצות ערב ועל אבטחת מוסדות יהודים בעולם. חשבתי שככל הנראה, לשמואל יש יד בכך שהוריי ומשפחתם עלו ארצה ממרוקו, והגשימו –עבור רבים ועבורם – את חזון הכיסופים של שיבת ציון, וחיים בישראל בזכות עבודתו. כבוד גדול הוא לי במיוחד לדבר בשבחו ולזכרו היום כאן. לאחר שירותו במוסד הוא שימש כ-12 שנים יועץ לענייני ערבים לראשי הממשלה לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין – תפקיד שממנו פרש כדי להיבחר לכנסת מטעם מפלגת ד"ש, התנועה הדמוקרטית לשינוי. אגב, גם פה אני מוצאת איזשהו חיבור לבית. אבא שלי התחיל את דרכו הפוליטית במפלגתו של אמנון רובינשטיין, כאדם צעיר בנצרת עלית. לשם הוא עלה ממרוקו, ומשם התגלגל למפלגת העבודה – דרכים שמצטלבות. לאחר סיום תפקידו שמואל כיהן בכנסת קדנציה אחת, וקיבל על פועלו את פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות חיים על העמקת ההבנה והדו-קיום בין יהודים וערבים. טולידאנו, שנפטר לפני כשנתיים בגיל 101, נולד בטבריה – לפני יותר משנתיים, סליחה – ב-1921, גדל בעיר מעורבת, שבה יהודים וערבים חיו זה לצד זה, ולמד בקולג' הסקוטי בצפת, שם ישבו על ספסלי הלימוד יהודים וערבים יחד. חוויות אלו של חיים משותפים, של שפה משותפת, של היכרות אנושית, עיצבו את תפיסת עולמו לכל החיים. אבל לא כך התחיל טולידאנו את דרכו. להפך – וזה מאוד מעניין לקרוא על ההיסטוריה הזאת – הוא סיפר על תקופה בנעוריו שבה נטה לקיצוניות לאומית, הצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית ואף השתתף בפיגוע ליד בית הקברות המוסלמי בטבריה כשהיה בן 16. אבל במקום להתקשות בעמדותיו, הוא עבר מסע פנימי של בגרות והתבוננות ושינוי. בגיל 18, כדבריו: התחילה דעתי להתיישב ולהתיישר. הוא הבין שיש צורך בהבנה לעומק, במתינות, בחיים בצוותא. בעיניי, השינוי הזה, שאנחנו לומדים על אדם כה משמעותי בהקשר של חיים משותפים במדינה, הוא סמל לתקווה, גם מול תהליכים שאנחנו רואים היום. ב-1965, בשיא הקריירה המודיעינית שלו, הוא החליט לעבור לתפקיד אחר לחלוטין, יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. במשך 12 שנים הוא ניסה לעצב מדיניות שתשלב את האזרחים הערבים במדינה, תפתח את חברותם פה ותקדם שוויון אמיתי. הוא עשה את זה כי הוא הבין משהו שחלק מאיתנו עדיין מתקשים להבין או מסרבים להבין. הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא דבר אחד וחשוב, שיש לטפל בו, אבל אזרחות שווה לערביי ישראל היא דבר אחר, ואנחנו מחויבים אליו לא פחות. כך הוא אמר: אי-אפשר להחזיק אזרח כבן ערובה של סכסוך, שהוא לא צד מדינתי בו. היום המשפט הזה אפילו יותר משמעותי נוכח המציאות הקשה והמדממת בחברה הערבית, וגם הקיטוב העמוק והקשה. בריאיון שנתן טולידאנו עם מינויו לתפקיד יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, הוא סיפר על החיבור שחש לחברה הערבית בישראל. הוא אומר על כך שחלק בלתי נפרד ומהותי מהסכסוך נעוץ בזרות העמוקה שבין שני העמים, זרות שאם ננתץ אותה נוכל לייצר פה חיים על בסיס שותפות ערכים הדדיים וערבות הדדית וסולידריות. טולידאנו האמין בכך ששותפות מלאה היא הדרך היחידה לחיבור של האוכלוסייה הערבית למדינת ישראל, וכך הוא אמר: מדינה אינה יכולה לדרוש נאמנות ממי שאינה מעניקה לו שוויון. שוויון, מילה כה נחוצה, כה חשובה, בדיוק לסיפור הישראלי. מדינה אינה יכולה לדרוש נאמנות ממי שאינה מעניקה לו שוויון. שוויון הוא הבסיס לישראליות משותפת, לקולקטיביות משותפת, להשתתפות אזרחית, לחלק מהמנגנונים המדינתיים והמערכתיים. אני מאמינה בזה, ואני יודעת שהדרך להפחתת לאומנות וקיטוב היא הגברת שוויון, וזה עלינו. מי שרוצה פה ישראליות משותפת, עליו להגדיל את השוויון. הוא הזהיר שוב ושוב מפני הדרישה להוכחת נאמנות מצד מיעוטים, וטען שזו שגיאה מוסרית וגם טעות פוליטית. הוא ראה את היחסים עם אזרחי ישראל הערבים כמבחן העומק של הדמוקרטיה הישראלית. להגיד את זה בימים אלו, נוכח המחאה הגדולה, זה אפילו מצמרר. הוא ידע שחובתו לבנות את מערכת היחסים הזו לא על פחד ולא על ניכור. כפי שאמר: רוב חזק אינו זקוק לפחד; הפחד הוא סימן לחולשה, לא לעוצמה. אנחנו רואים את זה פה. מדיניות של הפחדות היא לא חוזקה, היא חולשה. הוא עמד על כך שטיפוח שוויון אזרחי אינו ויתור ציוני, ממש ממש לא, אלא תנאי לקיומה של ציונות מדינתית בת קיימא. אני מזמינה גם את כולם לחזור לכתביו של הרצל, ולראות איך הוא תפס את החיים פה מבחינת המיעוט שחי כאן, ומה תפיסת הציונות של שוויון וחיים משותפים. טולידאנו הבין, כפי שכל כך חשוב שנבין גם היום, שמדובר באחריות של המדינה ולא בבעיה של המיעוט. דווקא נוכח הקיצוצים בתוכניות החומש וכל מה שקורה כאן – בעיה של המדינה, זה עלינו. הוא החליט להשקיע את פעילותו הציבורית בעבודת עומק עבור צמצום פערים בין האוכלוסייה היהודית לערבית במדינה, וחזר בדבריו שוב ושוב על כך שהפערים החברתיים והכלכליים אינם נובעים מתרבות, אלא ממדיניות. אגב, זה נכון לגבי כלל הפערים הכלכליים-חברתיים במדינה. ועל כך אמר: כשאין תשתיות, אין חינוך ואין השקעה, אל תתפלא שיש ניכור. זה משפט שצריך להדהד באולם הזה גם היום. כן, נחוץ לומר כאן: טולידאנו היה איש מוסד, איש מערכת הביטחון ויועץ בכיר לראשי ממשלה. הוא לא היה רומנטיקן ונאיבי, אלא אדם מנוסה, חכם ומפוכח. הוא הכיר בקיומן של מתיחויות, התנגדויות וזהויות לאומיות מורכבות, אך סירב להפוך אותן לצידוק לאי-שוויון. יותר מכך, ראה בצמצום הפערים הללו אינטרס לאומי וביטחוני. הוא צדק והוא צודק היום. מי שמחפש שקט דרך אפליה, יקבל בסוף שקט ולא ביטחון. אמר וצדק, כל כך צדק. היום, בשנת 2026, כשאנחנו מסתכלים על מציאות ציבורית של קיטוב ואי-אמון, על ההסתה הגואה נגד הציבור הערבי בישראל, ועל ההפקרה הממשלתית של ביטחונם ושלומם של אזרחים ערבים, המורשת הפוליטית של טולידאנו – שהאמין שאפשר לבנות חברה משותפת, שדרש שוויון אמיתי, שהבין שביטחון לא בא על חשבון זכויות, אלא דרך כיבודן – נראית רחוקה מתמיד. אבל היא התשובה שלנו והיא התקווה שלנו, בדיוק הדרך הזאת. דווקא בגלל זה אנחנו צריכים את דרכו היום, לא כסמל לעבר שאבד, אלא כמצפן לעתיד שאנחנו צריכים לבנות. מורשתו של טולידאנו מזכירה לנו שהציונות לא אמורה לעמוד בסתירה עם ערכים דמוקרטיים, אלא דווקא להגשים אותם; זה הסיפור הציוני. מזכירה לנו שעם שסבל אלפי שנים כמיעוט יודע להתייחס בצדק ושוויון למיעוט שבתוכו; מזכירה לנו שהיכרות, היכרות אמיתית, אנושית, יום-יומית היא התרופה החזקה ביותר לפחד ולשנאה. שמואל טולידאנו חי 101 שנים. הוא חזה בהקמה של המדינה, במלחמות ישראל, בחלום השלום ובשברו. הוא שירת במוסד ובכנסת, בצבא ובדיפלומטיה. איש שירות המדינה בכל רמ"ח אבריו, אבל מעל הכול הוא היה אדם שלא פחד לשנות ולהשתנות; לא פחד להכיר באמת; לא פחד לדרוש יותר ממדינתו לא פחות שוויון, לא פחות צדק, לא פחות דמוקרטי. דמות שכה חסרה לנו בנוף ובייחוד הערכים שהוא גילם. זכרו יאיר את דרכנו. יהי זכרו ברוך. שדרכו תוגשם פה במהרה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחברת הכנסת נעמה לזימי.

היו"ר יעקב מרגי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק לדיון מוקדם. אך לפני כן תרשו לי לקדם בברכה את אורחינו ביציע, קהילת חב"ד, ידידי חב"ד שיקגו. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. כמובן גם לאורחינו מימין, והלוואי שהייתי יודע את הזהות, הייתי גם אומר. ברוכים הבאים, כל אורחינו בכנסת. הצעת החוק הראשונה היא הצעת חוק ביטוח לאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית), התשפ"ו, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אני מזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא, בשמה של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב בראש, אני אכן מציג בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית) של חברתי חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. כיום חוק הביטוח הלאומי אוסר על אישה לעבוד בתקופת הלידה וההורות. עבור אישה שכירה, מדובר בהגנה סוציאלית מבורכת, אבל עבור כ-10% מהנשים העובדות בישראל, שהן בעלות עסקים, עצמאיות, האיסור הזה הוא בבחינת מכה קשה לעסק שלהן. מטרת הצעת החוק היא לאפשר לנשים עצמאיות לעבוד עד 80 שעות בחודש, כחצי משרה, במהלך תקופת הלידה וההורות, ללא בירוקרטיה. האישור יינתן מראש בחוק, ללא צורך בהתכתבויות מתישות מול המוסד לביטוח לאומי. העיסוק שלהן לא יפגע בזכאותן לדמי לידה. הצעת חוק זו הינה עניין של צדק בסיסי, היגיון כלכלי ושוויון הזדמנויות אמיתי. אני מודה על התמיכה בהצעת החוק, שמאפשרת לנשים עצמאיות יכולת להמשיך לנהל את העסק שלהן, וגם לגדל את ילדיהן ללא דאגות. כמו כן, היושב-ראש, אני מבקש להעביר את הצעת החוק לוועדת העבודה והרווחה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. אני מבקש מהשרה מירי רגב שתציג את עמדת הממשלה ביחס לחוק. בבקשה, גברתי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

חברי מרגי, יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אני אשיב קודם כול לחבר הכנסת בעניין הצעת החוק שלו, ולאחר מכן אני אתייחס לכמה דברים. שלום לחברי ביטן. באת לתמוך בהצעת החוק כאן, חוק ביטוח לאומי של ווליד?

דוד ביטן (הליכוד):

מה את אומרת?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כן.

דוד ביטן (הליכוד):

יפה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

זו הצעת חוק חשובה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, וגם מי שהציג את זה כאן, ווליד. אני עונה בעצם בשם הביטוח הלאומי. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי עובדת עצמאית לא תאבד את זכותה לדמי לידה גם אם היא עוסקת בעסק שלה בתקופת חופשת הלידה וההורות, אם יתקיימו לגבי עיסוקה תנאים מצטברים: היקף עיסוקה לא עולה על 80 שעות לחודש; היא עסקה במשלוח ידה לפחות 12 חודשים רצופים שקדמו ליום הקובע; העסק שאכן בבעלותה הוא עסק זעיר או עסק קטן כהגדרתו בחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה–1995, אוסר על נשים לעבוד במהלך תקופת הלידה וההורות. כיום כ-10% מהנשים העובדות בישראל הן עצמאיות, ונדרשות להתמודד עם הקושי לעמוד באיסור זה, במיוחד לאור הצורך שלהן לנהל את העסק בצורה שוטפת, כולל תשלום משכורות, שכר דירה, ולעיתים גם פתרונות לבעיות אד הוק שעולות. כדי להקל על נשים עצמאיות ובעלות עסקים קטנים, מוצע לאפשר להן לעבוד במהלך תקופת הלידה וההורות עד 80 שעות בחודש, כחצי משרה, ללא צורך בקבלת אישור על כך מהמוסד לביטוח לאומי. בכך ניתן יהיה להגדיל את שיעור הנשים העצמאיות, לעודד יציאת נשים לשוק העבודה, לא להעמיד בקונפליקט נשים שגם רוצות להקים משפחה וגם מצד שני להיות בעלות עסק, שהעסק שלהן ימשיך לעבוד כשהן בחופשת לידה. וכך שוק העבודה העצמאי יוכל להתפתח יותר ויותר, ויותר נשים יוכלו לקחת על עצמן לנהל עסק קטן, ויוכלו להמשיך ולהפעיל את העסקים שלהן במהלך תקופת הלידה וההורות בלי לאבד את הזכאות שלהן לדמי לידה. עמדת הביטוח הלאומי להצעת החוק היא כי כבר כיום חוק הביטוח הלאומי נותן מענה לקושי שאותו מעלה ההצעה, כך שסעיף 56 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה אם בתוך זמן הלידה העבודה המובטחת היא שלא במשק ביתה. הביטוח הלאומי עושה שיקול דעת אשר ניתן לו בידי המחוקק, ובמקרים המתאימים, כאשר נדרשות פעולות הכרחיות לשימור העסק בהיקף עבודה נמוך מדמי הלידה, שאינם נשללים. אני חושבת, כבוד היושב-ראש, שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חשובה. היא הצעת חוק שנכון לראות איך אנחנו בעצם מקילים על נשים שיוצאות לעבודה לקחת גם את חופשת הלידה שלהן, ונכון שהכנסת תצביע על הצעת החוק הזאת, וכאמור, הביטוח הלאומי יתקן את אותם תיקונים שצריך לתקן, אם זה בתקנות או בחקיקה, על מנת שהחוק הזה באמת יוכל להיכנס כמה שיותר מהר לפועל, ונשים עצמאיות יוכלו להמשיך לנהל את העסק שלהן תוך כדי חופשת הלידה שלהן. מכאן אני מבקשת לעבור – חבריי חברי הכנסת, כבוד יושב-ראש הכנסת, מעטים הם הרגעים – טלי חברתי – מעטים הם הרגעים שבהם אומה שלמה מתאחדת ומתעטפת ביגון שמהולה בו התרגשות, בצער וכאב ששזורה בהם אנחת רווחה. אנו נמצאים עתה במהלך מסע ההלוויה, רגע של סגירת מעגל. אלו רגעים מרגשים שבהם אנו חוזים בהתגשמות הבטחת הנביא ירמיהו: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם יהוה ושבו מארץ אויב". היום אנו מביאים לקבר ישראל את רן גואילי, זכרו לברכה, לוחם, חטוף, חלל, גיבור ישראל, בן למשפחה מופלאה, בן לעם שלא שוכח את בניו. אני מבקשת מכאן לומר תודה עמוקה לחיילי צה"ל, לוחמות ולוחמים, שנלחמים שנתיים ארוכות בעזה, בצפון, בזירות הרחוקות והקרובות, בקור, בכפור, שבעשר אצבעותיהם, בתנאים בלתי הגיוניים, חפרו והפכו כל אבן עד לאיתורו של רן, זכרו לברכה. זו מלחמה קשה, מורכבת, רווית כאב ואובדן; אבל גם מלחמה של צדק, של אחריות, של עם שמסרב להישבר, שלא מוותר, שלא נכנע ולא ייכנע עד שישיג את אויביו בבונקר, במנהרות, בדירות מסתור, בחדרי השינה שלו. אף אחד לא יימלט מידו הארוכה של צה"ל. הופתענו, הוכינו ביום נורא, ב-7 באוקטובר. אבל מאז מדינת ישראל קמה מחדש, כמו עוף החול. קמנו מהשבר, מהכאב, מהאפר, והשבנו את ההרתעה, את החוסן, ובעיקר את ההבנה העמוקה מי אנחנו ומה עלינו לעשות כדי להבטיח את עתידנו – כי אם אין אנחנו לנו, מי לנו? אני מבקשת מכאן להודות לראש הממשלה שלנו בנימין נתניהו על המנהיגות הנחושה והאחראית של ראש הממשלה, על הקו העקבי שהוא התווה והתנהלנו כולנו איתו. ראש הממשלה נתניהו בחר בעמידה איתנה, בזקיפות קומה, ללא ויתורים, ללא כניעה לאלה שדרשו בכל מחיר תוך ביצוע ויתורים על ביטחון ישראל. אני אומרת לכם את זה כאן היום, ביום הקדוש הזה, כחברת קבינט, הייתי במהלך כל ישיבות הקבינט, לאורך התקופה הזאת, ימים ולילות, ראיתי כמה - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

את באמת מאמינה בזה? לא נכון. רוב הזמן היית בחו"ל.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לכבד. תכבד. נא לכבד. נא לכבד.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תראו כמה האופוזיציה היא צינית ביום הזה.

נאור שירי (יש עתיד):

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כמה היא צינית ביום הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

נאור, נאור.

רם בן ברק (יש עתיד):

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני לא ארד לרמה שלכם. אני לא ארד לציניות. אני לא ארד לאכזריות ולציניות שלכם ביום הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, אני בשעה הזו אעבור למנהג היושב-ראש, קריאות לסדר בלי - - -

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

בשעה הזו אני מחייב את הבית הזה להיות יותר רציני, בלי קריאות ביניים, בלי הפרעות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

בוודאי לא מול אנשים כושלים בביטחון כמו זה שיושב שם.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, את.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. טוב.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ואני חוזרת ואומרת, הייתי - - -

נאור שירי (יש עתיד):

את מדברת על כישלון?

היו"ר יעקב מרגי:

נאור, תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני אנסח את זה כדי שהאגף הימני לא יקרקר. אני אנסח את זה נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

מירי, השרה מירי רגב, בואי נשמור על פאסון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא מתאים לך. לא מתאים. לא מתאים לך, מירי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

רגע. אני מציעה שהמקרקרת הראשית תשב בשקט בלול היום.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה מירי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קרה, מירי? קודם כול, ברוכה הבאה לישראל.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

שהמקרקרת הראשית תשב בלול בשקט היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נעים מאוד, כנסת – מירי. מירי – כנסת. דברי יפה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תודה לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מסכים איתי? לא להגיד לי לקרקר. אני יכולה לתת ביקורת לגיטימית? יפה.

היו"ר יעקב מרגי:

מסכים שצריך לכבד את השיח, ואני חושב שלא היה במקום. נא לשבת.

נאור שירי (יש עתיד):

מירי, Welcome to Israel.

מירב בן ארי (יש עתיד):

Welcome to Israel. This is the Knesset

היו"ר יעקב מרגי:

נאור שירי, תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

Welcome.

היו"ר יעקב מרגי:

נאור, אתה מתעקש.

נאור שירי (יש עתיד):

Welcome to Israel.

היו"ר יעקב מרגי:

פעם ראשונה, נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

לא.

היו"ר יעקב מרגי:

התעקשת. אני לא יכול לסרב לחברים.

נאור שירי (יש עתיד):

תגידי ביקורת לגיטימית. לא לדבר ככה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

חבל. חבל. רציתי שתשמע אותי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

חבל. אני מבינה את התסכול שלכם, אבל עוד קצת, עוד קצת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אנחנו לא מתוסכלים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני מבינה את התסכול. אני מבינה. זה לא קל לשבת באופוזיציה כל כך הרבה שנים, ועוד הרבה שנים.

נאור שירי (יש עתיד):

את תלמדי על בשרך, מירי. על בשרך. אנחנו נקרקע אותך במדינת ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאגי. בקרוב אצלך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני מבינה, מבינה את התסכול. אבל לא ביום הזה. זה לא ביום הזה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא תקבלי אגודת ידידים - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא ביום הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא ביום הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

בואו, תנסו קצת היום להתאחד עם הכאב של העם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה את אומרת? מה זה הדבר הזה, תגידי? למה, אנחנו לא כואבים את זה? למה, לא עצוב לנו? מה יש להבין? מה יש להבין?

היו"ר יעקב מרגי:

השרה מירי רגב, בואי להתמקד בנושא.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני מנסה לדבר פה מול אופוזיציה מתוסכלת, זה קשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה יש לך, לדבר ככה? מה יש לך? לא מתאים לך. את לא מאי גולן.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז אני רוצה לדייק את דבריי. כחברת קבינט - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שלא היית בו כל יום.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

בכל דיוני הקבינט שהשתתפתי בהם, בכל דיוני הקבינט שהשתתפתי בהם, ראיתי כמה ראש הממשלה נלחם על מנת להחזיר את כל החטופים. לא היה קבינט שנושא החטופים לא עלה בו, שלא קיבלנו סטטוס, שלא דנו בדילמות הרות גורל, גם ביטחוניות, גם ערכיות וגם דיפלומטיות.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מול ניסיונות בלתי פוסקים לחבל, לאתגר ולהוריד את המורל הציבורי, ישתבח שמו, ותודה לאל, קיבלנו החלטות נכונות. החטופים חזרו הביתה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תם הזמן.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לצערי, לא כולם חזרו חיים, אבל אני מעדיפה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

למרות ממשלת ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן.

קריאות:

היא לא - - - בשבי.

היו"ר יעקב מרגי:

תשלחי לי את זה בהודעה, תחנכי אותי בהודעה, בבקשה. ובישיבה, לא בעמידה.

מרב מיכאלי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

אם היית מקשיבה ולא מטיילת, היית רואה שהערתי לה. אז למה ההערה המיותרת הזו?

מרב מיכאלי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

לא שמעת, אל תעירי. אז אל תעירי, בבקשה. נא לסיים, גברתי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תן לי רגע לסיים. תוריד לי את הזמן שבו הם הפריעו לי.

מרב מיכאלי (העבודה):

- - - אתה צוחק?

היו"ר יעקב מרגי:

לא. אם תקשיבו, תכבדו את הבית הזה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני שמעתי שאתה הערת.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני מעידה כי פעלנו בכל האמצעים והכלים שעמדו לרשותנו על מנת להשיב כמה שיותר חטופים, בריאים ושלמים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני רוצה מכאן לפנות לחברתי טליק - -

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

מירי, הנושא.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - אימו של רן, אימו של רן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תבקשי סליחה מהחטופים.

מרב מיכאלי (העבודה):

היא מצפצפת עליך. היא פשוט מצפצפת עליך.

היו"ר יעקב מרגי:

מירי, השרה מירי, זה ניצול.

מרב מיכאלי (העבודה):

היא מצפצפת עליך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני רוצה לסיים.

היו"ר יעקב מרגי:

אבל זה ניצול.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

זה עוד דקה. הם לא נותנים לי לדבר.

היו"ר יעקב מרגי:

יכולת להכניס את זה בדברים הקודמים שלך.

מרב מיכאלי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשבת – פעם ראשונה.

מרב מיכאלי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

קורא אותך לסדר פעם שנייה. נא לשבת.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני רציתי לכבד את חברי ווליד. מרב מיכאלי, שקנתה – את מה שהיא – הרסה לכל הפונדקאיות.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה רגב, אני לא מסכים. אני לא רוצה להוריד שרה מהדוכן.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני לא רוצה להעיר לך על חוסר הערכיות שלך.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה מירי רגב, השרה מירי רגב, אני לא רוצה - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז תן לי לסיים.

היו"ר יעקב מרגי:

אז תתמקדי בנושא, בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז תן לי לסיים.

היו"ר יעקב מרגי:

תתמקדי בנושא. נא לשבת.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תן לי לסיים.

קריאות:

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא נתנו לי לדבר. אני לא יורדת עד שאני אסיים. דקה.

היו"ר יעקב מרגי:

יש לך דקה, וזה סיום.

קריאות:

מרב מיכאלי (העבודה):

דברי על החוק ולא נפריע לך.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לאפשר לה לסיים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני מבקשת לפנות לחברתי טליק גואילי, שהכרנו באירוע קשה זה – אימא שמאז האסון הפכה לסמל של עמידה, של אומץ, של כוח נפשי בלתי נתפס.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשבת. פעם שלישית – נא להוציא את חברת הכנסת מרב מיכאלי. נא להוציא אותה, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אבל אני לא מצליחה להבין את זה. אני צריכה לשבת אבל היא לא צריכה לרדת מהדוכן?

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא.

מרב מיכאלי (העבודה):

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתרד מהדוכן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

כשאת תשבי פה, תנהלי את האולם כפי שאת חושבת. בבקשה, גברתי, נא לסיים.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

את רוצה לצאת איתה, נעמה?

נעמה לזימי (העבודה):

- - - לא אכפת לך מה קורה, נכון?

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשבת. היא נפגעת, נעמה לזימי, לא משלימה עם זה שלא מוציאים אותה. נא לשבת. נא לשבת. לא קוראים קריאות ביניים בעמידה. נא לשבת. נא לשבת.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - בריון. בריון.

היו"ר יעקב מרגי:

בריון? נא להוציא אותה בשלוש קריאות רצופות.

נעמה לזימי (העבודה):

אי-אפשר.

היו"ר יעקב מרגי:

את פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית. נא לצאת. נא לצאת, בבקשה. נא להוציא אותה. אני החלטתי.

נעמה לזימי (העבודה):

הוא לא יכול. יש ייעוץ משפטי פה?

היו"ר יעקב מרגי:

אני קורא לך ואת מבזה את הבית הזה. אני קורא לך לשבת פעם ראשונה. שנייה ופעם שלישית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

טליק לא ביקשה חמלה.

היו"ר יעקב מרגי:

תאפשרו לה. אתם מספקים לה בדיוק את העילה לא לרדת.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

טליק לא ביקשה חמלה, רק הפיחה בכולנו עוז וגבורה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים, תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

היא ניצבה מולנו בלי מילים. הבנו מהי עוצמה של אימא של לוחם.

היו"ר יעקב מרגי:

מירי, נא לקצר. תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אימא לוחמת, שעבדה ופעלה בגבורה עד אשר רן גואילי שב לקבר ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה מירי רגב, זה ניצול ציני של הפרקטיקה, נקודה. תודה, נא לסיים. נא לסיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מספיק. אותנו על פחות מזה מורידים. די. רבע שעה.

היו"ר יעקב מרגי:

מירי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

טליק, חברתי, "ויש תקוָה לאחריתך, נאֻם ה', ושבו בנים לגבולם".

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

את התקווה הגדולה שלנו. יהי זכרו של רן גואילי ברוך. גיבור ישראל. ועם ישראל - -

קריאות:

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - שצופה בנו היום, רואה את הבושה הגדולה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירי. לא, לא, נא לכבות את המיקרופון. לכבות את המיקרופון. נא לכבות לה. נא להוריד אותה, להוריד את השרה מירי רגב. להוריד את השרה מירי רגב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - נגמר הזמן. נגמר. ביי. תרדי כבר - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תעיפו אותה. תעיפו אותה למיאמי. תעיפו אותה למיאמי.

היו"ר יעקב מרגי:

מה זאת ההתנהגות הזאת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

גם במיאמי נפגשתי עם משפחת גואילי.

היו"ר יעקב מרגי:

נא להוריד אותה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אל תגעי בי. רואים לכם. בושה של אופוזיציה.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

את בושה. איזו בושה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - תוריד אותה מהדוכן. מספיק.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

בושה וחרפה של אופוזיציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, די - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מתוסכלת, מתוסכלת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - לתפארת מדינת ישראל.

קריאות:

מרב מיכאלי (העבודה):

מדינת ישראל – יש בה כללים.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת. סדרנים, נא להושיב את חברי הכנסת העומדים. נא לשבת, אנחנו רוצים להמשיך בסדר-היום. להצעת החוק ביקשה להתנגד חברת הכנסת טלי גוטליב. אני מזמין את חברת הכנסת טלי גוטליב. בטרם היא תעלה לדבר, אני רוצה לקדם בברכה - -

קריאה:

- - - להתנגד?

היו"ר יעקב מרגי:

היא רוצה להתנגד. - - את אורחינו ביציע, שחוו את אחד הרגעים, לצערי הרב לאחרונה שגרתיים, אבל כמעט מביכים של הכנסת, יום עיון של YPO – מנכ"לים ויו"רים מהמשק הפרטי, בליווי והדרכה של היועמ"שית של הכנסת. ברוכים הבאים ליום הכנסת. אני מבין שגם זכיתם, זו פריבילגיה לבקר בתוך אולם המליאה. אשריכם. תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אופוזיציה מתוסכלת - - -

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

חמש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה חמש? התנגדות זה שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה. ראשית, על פי דין, אני עולה להתנגד. אני עולה להתנגד, ואני מתנגדת להצעת החוק של אימאן ח'טיב יאסין מהסיבה הפשוטה, שיש לנו חוק של אושר שקלים. מה קרה? לא מספיק טוב? אני צריכה גם הצעת חוק מטעמך, רק כדי להגיד שעשית? לא מצביעה על החוק הזה. יש לנו הצעת חוק כזאת של נציג הליכוד, תודה. ועכשיו אני רוצה לשאול פה: אני יושבת כאן, כרגיל, אני יושבת במליאה. אני פונה פה לחברי יש עתיד, בשיא הרצינות – יושבת כאן תמיד בפיליבסטר שלכם, בנאומים שלכם – מפלגה שנחשבה פעם למפלגה עם חזון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לך על מי לדבר? שחררי כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

מפלגה עם חזון. עומדת כאן שרה בישראל, שרה - -

נאור שירי (יש עתיד):

אז מה?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - שמדברת על החלל רן גואילי הגיבור, השם ייקום דמו - -

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

- - מדברת לאימא שלו, ואתם צורחים. אני מסתכלת עליכם מהצד, ואני מבינה - -

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה מאפשר להם? - - ואני מבינה למה אתם לא תעברו את אחוז החסימה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מנצלת את הבמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם לא תעברו את אחוז החסימה, כי העם הזה לא רוצה את הגועל הזה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יאללה יאללה.

טלי גוטליב (הליכוד):

העם לא רוצה כזה. העם רוצה חזון - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

העם לא רוצה לשמוע אותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

את לא מייצגת את העם. את לא מייצגת את העם.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - חזון, אידיאולוגיה, ערכים. מה האידיאולוגיה שלכם? מה האידיאולוגיה שלכם? לתמוך באחמד טיבי? מה האידיאולוגיה שלכם? לתמוך במי? באויבינו?

היו"ר יעקב מרגי:

בליאק, מספיק. מספיק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

מירב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה האידיאולוגיה שלכם? אני מסתכלת עליכם, אני מסתכלת עליכם מהצד ומתביישת. עם ישראל הנכבד, דעו לכם, דעו לכם, אסור להצביע למפלגת יש עתיד. אסור לכם.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

מפלגת יש עתיד הפכה למפלגה שמתחרה באבי אבות המסיתים יאיר גולן.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, אני מזכיר לך שאת צריכה להודיע שאת מתנגדת.

טלי גוטליב (הליכוד):

התנגדתי בפתח הדברים. אני אומרת לכם, מסתכלים עליכם פה, רואים אתכם.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

עומדת פה שרה בישראל, השרה מירי רגב, רצתה לומר מילים לזכרו של רן גואילי, השם יקום דמו – ואתם צורחים בברבריות - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

את נותנת טיפים?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - באפס חמלה. אין לכם חמלה. אין לכם חמלה. אין לכם חמלה. אתם מגבים פה – כשאחמד טיבי עמד השבוע פה, גדול תומכי הטרור, וקרא למשפחות נרצחים בפלילי משפחות שכולות, אתם ישבתם בשקט, צרצרים, כי זו מפלגת אין עתיד. מפלגת אין עתיד. עם ישראל רוצה חזון. פעם היה שמאל, פעם היה מרכז – אתם לא, שום דבר. אתם רק שנאות. שנאות ושנאות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה את עושה בכנסת שלוש שנים? שלוש שנים – חוק אחד לא העברת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אומרת לעם ישראל, תסתכלו, הינה נציגה. הינה, נציגה, שצועקת, עומדת פה, כשעומדת שרה. אנחנו אומרים שימו לב, תראו, כזה – אף אחד לא רוצה. העם הזה רוצה אידיאולוגיה. העם הזה רוצה ערכים. העם הזה רוצה - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים. נא לסיים, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - שנבחרי הציבור ינהגו לכל הפחות בכבוד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

נגמר הזמן. נגמר הזמן. נגמר הזמן.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים. טלי גוטליב, נא לסיים. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ולדימיר, אתה צועק לי פה - -

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - אני אומר לך, אתה תקבל ח"ח מהראשונה במעלה, מהמסיתה נאווה רוזוליו.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים. תודה. חברים - -

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין עתיד. אין עתיד. שלוש שנים את בכנסת, את לא עושה כלום - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין כלום - - -

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, מירב בן ארי. סדרנים, להושיב את כל מי שעומדים. אני רוצה להבהיר משהו לפני שנמשיך להצבעה. חברים.

טלי גוטליב (הליכוד):

עוד קצת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הודעות אישיות – אחרי ההצבעה. נא לשבת. חברת כנסת שבאופן סדרתי קוראת קריאות ביניים בעמידה, זו הפרה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תפסיקי לצרוח. תפסיקי לצרוח. אין לך כלום.

היו"ר יעקב מרגי:

ולדימיר, אני מדבר ואתה מפריע לי.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל תעצור את זה.

היו"ר יעקב מרגי:

צריך לעצור גם אותך, מירב, לפעמים. צעקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני, בינתיים עשו לי ככה וקוראים לי "מקרקרת". אין לי בעיה עם ביקורת, שיצעקו עליי, אבל תראה איך שרה בישראל - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני רוצה להבהיר: חברת כנסת שתעמוד ותקרא ליושב-ראש הישיבה "בריון", היא תצא בלי שום קריאה והיא לא תחזור, רק להצבעות, וכל עוד אני יושב בישיבה הזאת, היא לא תיכנס לדיונים. מרב מיכאלי יכולה להיכנס – נכנסה; נעמה לזימי לא תיכנס לדיונים, רק להצבעות, וגם אחרי ההתנצלות אני אשקול את דעתי. יש כבוד מינימלי. חברים, אנחנו הורדנו את הבית הזה לשפל. לשפל. לאן עוד נגיע? לאן עוד נגיע? לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו את דבריהם על הדין. אז עמדה שרה, ניצלה – בצורה לא מקובלת עליי. תנו לה לסיים. מה אתם רוצים, שאני אוריד שרה מהדוכן?

נאור שירי (יש עתיד):

כן.

היו"ר יעקב מרגי:

זה מה שאתה רוצה? אתה יודע מה, נאור, התאפקתי לא לומר לך: אנחנו בקדנציה הזו מתגעגעים לאורן חזן.

היו"ר יעקב מרגי:

דרך אגב, סליחה, אני מתנצל בפני אורן חזן. הבאתם את הכנסת הזו להידרדרות שאני מתגעגע לאורן חזן.

נאור שירי (יש עתיד):

למה, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה? היא לא צריכה לכבד את הדוכן הזה? מה, יש לה דם שונה?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תכבד, יכבדו אותך. תכבד, יכבדו אותך.

נאור שירי (יש עתיד):

אז מה אם היא 15 שנים בחו"ל. אז מה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

15 נסיעות על חשבון הציבור. שתבוא ותיתן דין וחשבון, שלא תגיד לי "מקרקרת". מה זה השיח הזה?

היו"ר יעקב מרגי:

את רוצה הודעה אישית?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

היו"ר יעקב מרגי:

אז למה את מנצלת עכשיו - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי רק בדקתי.

היו"ר יעקב מרגי:

אז אני מבקש ממך לא להפריע כרגע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיב - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, אני אשמע אותך, יש לך קול - - - אוקטבות - - - אותך שומעים יותר מכולם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה רואה מי מדבר אליי?

היו"ר יעקב מרגי:

אני עובר להצבעה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר, מירי, שחררי ממני, מירי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מירב בן ארי (יש עתיד):

מירי, תניחי לי. תניחי לי, מירי.

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית), התשפ"ו–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 34 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מכאן מאחל רפואה שלמה לחברת הכנסת המציעה אימאן ח'טיב - - -

קריאה:

היא לא פה.

היו"ר יעקב מרגי:

אז אני מאחל לך רפואה שלמה מפה, אימאן ח'טיב יאסין, שהצעת החוק היא שלה. נעבור לנושא הבא - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרת שיש הודעה, אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

נכון, נכון. אז כפי שאמרתי, חברים, בלהט הדברים, אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות עבודה חלקית), התשפ"ו–2025, אושרה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה. נאמרו פה חילופי דברים. חברים, אני הקפדתי כאן, כשאני יושב לנהל את הישיבה, שאני קצת מכבד את המוסד של הודעות אישיות. לא כל מי שמזכירים את השם שלו זכאי להודעה אישית. באמירות פוגעניות אני נותן, ולטעמי נאמרה אמירה פוגענית, וכדאי שיפסיקו לייחס אמירות כאלה ואחרות פוגעניות לחברי כנסת. לכן אני נותן. ביקשו כמה הודעות אישיות. מירב, ביקשו כמה הודעות אישיות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז לבוא או לא לבוא?

היו"ר יעקב מרגי:

בשם כל החברים שביקשו, אני נותן למירב בן ארי להודיע הודעה אישית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. גברתי השרה, אדוני היושב בראש, גברתי השרה, כאן זה Israel, את לא יכולה לעשות מה שאת רוצה. וכשאת מדברת יותר מדי, מורידים אותך מהדוכן. וכשלי יש הודעה אישית, את לא יכולה להגיב – למה את מדברת בצורה כזאת מגעילה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - - אפשר להיות - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה "תמשיכי לקרקר"? מה זה? למה את לא יכולה לדבר בצורה יפה, בצורה מכבדת? מה זה "תמשיכי לקרקר"? מה, את מאי גולן מעלי אקספרס? לא מתאים לך, מירי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא מתאים לך, מירי. מירי, תניחי לי, מירי. אני רוצה להגיד לך משהו, מירי. אני מבינה שהסרטונים שלי ברשת שוברים את הרשת אז את בלחץ.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ברור - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז בואי אני אגיד לך משהו, מירי. קודם כול, Welcome to Israel, תודה רבה שהגעת. אנחנו שמחים לארח אותך בכנסת.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

Thank you - - - תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא תאמיני, אני פה שלוש שנים, לדעתי זו הפעם השנייה שאנחנו נפגשות במליאה. אבל שנייה רגע, יש לי עוד משהו להגיד לך. את יכולה לבוא ולהגיד לי: תפסיקי לקרקר, ואת יכולה לבזות אותי, את לא מעניינת אותי. מה שכן מעניין אותי זה שבמשמרת שלך יש הכי הרבה הרוגים בתאונות דרכים. תראי מה קורה עם פרויקטים שתקועים שנים, כי שמת את כל החנפנים שלך בעמדות מפתח. תראי מה קורה בתחבורה ציבורית. את נוסעת בכלל באוטובוסים? את יודעת שי שלך רב-קו חינם לכל החיים, אגב? איך תדעי, בחיים לא עלית על אוטובוס. ואם את עולה על רכבת, זה רק כשאת באה עם ביבי לעשות טיול ברכבת.

עדי עזוז (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך משהו, ושיהיה לך ברור: את לא מזיזה לי. את יכולה לעשות לי סימנים, זה מעליב אותך, זה לא מעליב אותי. את שרה בישראל, חברת קבינט. אז לחברי הכנסת באופוזיציה את עושה ככה? את קוראת לי תרנגולת? תגידי, מה זה הדבר הזה? את בושה לכנסת. ואני רוצה להגיד לך משהו – יום אחד את תיתני דין וחשבון על 15 נסיעות, על עלות של מיליונים. מה עשית במקסיקו, מה עשית בהונגריה, מה עשית בדובאי, מה עשית במרוקו, מה עשית בארצות-הברית? מאיפה כל הכסף הזה לכל החנפים שלך והעוזרות שלך, שבשיא החוצפה עוד הולכות – תכתבי, תכתבי, תכתבי – הולכות ומצטלמות במסיבת סילבסטר במיאמי על חשבוננו, על חשבון הכסף של האזרחים של המדינה הזאת. 15 נסיעות בשביל הישגים מדומיינים. נסיעה אחרונה נסעת ל-14 יום. 14 יום, מוצאי שבת, בביזנס, חזרת ביום שישי בצוהריים. את יום אחד תיתני דין וחשבון על הכסף שאת גוזלת מהציבור. על כל אותם נרצחים בתאונות דרכים. תבואי ותסבירי לציבור למה את לא עושה כלום שלוש שנים חוץ מלבזבז כסף. ואני לא קראתי לך קרקרנית, לא ביזיתי אותך, דיברתי עלייך ועל מה שעשית בקריירה שלך. זה כל מה שאמרתי. לא מגיעה לך שום הודעה אישית, ואת לא תנצלי את הכנסת לבזות כאן חברות כנסת, כי הינה, אני אומרת לך: את לא מזיזה לי בכלל. תסתכלי למשפחות של ההרוגים בתאונות הדרכים בעיניים, תיתני להם דין וחשבון. לא לי, זה לא מעניין אותי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כל הכבוד.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, מי שימחא כפיים יוצא מהבניין. מה ההתנהגות הזאת?

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

גועל נפש של התנהגות, אני אומר לכם.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני מבקשת להגיב - - - תאונות הדרכים - - - אני חייבת לענות. אדוני היושב-ראש. אני - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לא, סליחה. השרה, את עומדת – את תעני אחר כך בהזדמנות שלך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא, לא, אדוני, כשאני אעלה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה את נלחצת, מה על כל דבר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, את מפריעה לי. עכשיו קיבלת חמש דקות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

האובססיביות השקרית - - -

היו"ר יעקב מרגי:

קצת קולגיאליות לחבר. אני צרוד. עליתי למשמרת שלי כדי לא לדפוק חבר אחר. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ועדת חריגים להכרה בנספה), התשפ"ו–2025.

גלעד קריב (העבודה):

אין מה להתעצבן. אין שום דבר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

פעם ראשונה, גלעד קריב. אני קורא אותך בפעם השנייה, אם לא תשב.

גלעד קריב (העבודה):

למה אתה קורא בפעם השנייה?

היו"ר יעקב מרגי:

כי תלך לשבת.

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא יכול לומר לחבר כנסת אם לשבת או לא.

היו"ר יעקב מרגי:

אז אני קורא אותך פעם שנייה עכשיו לסדר. אתה יכול ללכת, אל תדבר. אתה לא שם לב, אתה נואם תוך כדי הליכה.

גלעד קריב (העבודה):

- - - לשבת או לא.

היו"ר יעקב מרגי:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ועדת חריגים להכרה בנספה), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בואו נגיע רגע למהות. הרעיון להצעת החוק הזאת שהגשתי הגיע אליי כשביקרתי את משפחתו האבלה של רועי וסרשטיין ז"ל, חייל ששם קץ לחייו בעקבות שירותו במלחמה. בשבעה התוודעתי להבדל שהמדינה עושה בין פציעה פיזית לפציעה נפשית. לצערי, רועי וסרשטיין חזר לא כמו שהיה. הייתה אחרי זה הודעה שתוקם ועדת אלמוז, שתבחן אם להכיר כחלל צה"ל חייל ששם קץ לחייו בעקבות השירות. אותו דבר לצערי קרה גם עם ג'וש בון, זכרו לברכה, חייל בודד ששירת למעלה מ-700 ימים במלחמה כצלף. שבועיים אחרי השחרור שלו ג'וש לא יכול היה לשאת את המראות הקשים, הוא עבר דברים שאף אחד מאיתנו לא מדמיין. אתמול נפגשתי עם קרן, מי שהייתה ארוסתו, והחברים שלו, והם שיתפו אותי בגבורת המלחמה, שהוא היה צלף מצטיין ומוערך, שנפער לו פצע נפשי עמוק ומדמם שהמלחמה הותירה בו, והייתה לו התמודדות מאוד מאוד קשה. מהשיח איתם היה ברור שאין ספק שהוא שם קץ לחייו בעקבות המלחמה. חוק ועדת החריגים הזה שהגשתי, להכיר בחייל לוחם כחלל צה"ל, בא לעשות צדק במקרים האלה. מדינת ישראל היא זאת ששולחת את החיילים, היא זאת ששולחת אותם לקרב. הם הלכו כי הממשלה נתנה פקודה, והפקודה ירדה לצבא וגייסו אותם. במשך יותר משנתיים הם באים לעוד סבב ועוד סבב ועוד סבב, מאות ימים. הם שמים בצד את החיים שלהם, שמים בצד את המשפחה, שמים בצד את העסק, שמים בצד את כל הנורמליות שהם הכירו. אנחנו קוראים לזה "סבב", זה לא באמת סבב, זה פשוט חיים אחרים. אין זה פלא שהנפש שלהם נפגעת. זו טראומה מתמשכת שלא תמיד אפשר באמת לעכל אותה. הם חוזרים הביתה כאילו להפוגה, אבל ההפוגה הזאת היא זמנית ולא באמת נותנת מענה. המדינה היא האחראית ואי-אפשר להגיד שנהיה אחראים רק לחלק מסוים ולחלק אחר לא. החוק הזה אמור לשים קץ לעוול. המשפחה רוצה בהכרה, ההכרה חשובה. תחשבו אפילו על הטקס, שיבוא מישהו מהיחידה וידבר; שביום הזיכרון לחללי צה"ל הם יבואו לבית העלמין ויראו בו כולם גיבור, לא רק המשפחה שיודעת מה היה, אלא כולם; להניח זר, לכבד את זכר הנופל. פציעה בנפש היא הרסנית לא פחות מפציעה פיזית. תחשבו על מצב שבו אדם נפצע פיזית במלחמה. גם אם עובר זמן מהשחרור, עדיין יכירו בו אם בסוף הוא יסיים את חייו. בפציעה נפשית לא, כי כאילו הקשר מתנתק. אז מה אני מציעה בהצעה? פשוט שתהיה ועדה שיהיו בה אנשי מקצוע, שיבחנו אם להכיר או לא להכיר. ההצעה אפילו לא אומרת: תכירו בכולם, היא אומרת: תבחנו. לצערי ועדת השרים קבעה שידונו בזה שוב. מתי? בעוד חודש. כולנו מכירים את הנוהל, כדי לא להגיד לא אז אומרים, בואו נדחה והדחייה היא לא באמת דחייה, היא אמירת לא. אני רוצה קודם כול לפנות לחברי הכנסת. תראו, אני שומעת אין-ספור פעמים בוועדות הכנסת שהכנסת היא הריבון, שאנחנו המחוקקים ואנחנו קובעים. אז אני רוצה לפנות לכולם, גם לחברים בקואליציה: אתם רוצים לקבוע – מה יותר מוסרי, מה יותר צודק מלקבוע שהמדינה אחראית מההתחלה ועד הסוף, גם אם הסוף הוא מר? אז אני רוצה לסיים קודם כול בתפילה שלא יהיו עוד חיילים שיסיימו את חייהם בצורה הזאת. אני רוצה לסיים בתפילה שיהיו פחות מלחמות ולסיים גם בציפייה שחברי הכנסת בקואליציה יוכיחו שהם באמת רוצים לחוקק ולא להיות פיונים של הממשלה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אני מזמין את השרה מירי רגב להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך, גברתי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני אענה על הצעת החוק בשם שר הביטחון, כשרה תורנית. קודם כול, אני חייבת להגיד שהדברים שאמרת, קארין, הם בהחלט נוגעים והם חשובים, בוודאי כאחת ששירתה 25 שנים בצבא, אני מבינה בדיוק על מה את מדברת. כאחת שמכירה את שר הביטחון, לפני שאני אקריא את החוק, אני חושבת שהיית צריכה לתת צ'אנס לפחות פעם אחת להידברות מולו, כי אני יודעת שיש הרבה מאוד ניסיונות להגיע להבנות בתחומים האלה. יכול להיות שאני לא מכירה, אולי ניסית. אבל אני אומרת לך שוב, אני מכירה את השר.

קארין אלהרר (יש עתיד):

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

שוב, קארין, אני אומרת שוב, אני בעד להעביר את החוק. אני חושבת שלהפיל את זה ולהעלות את זה בעוד חצי שנה, זה חבל. אני חושבת שאם ניסית להידבר איתו והוא אמר לך לא, אז נביא את ההצעה להצבעה, אבל אם לא ניסית להידבר איתו ואת רוצה להביא את החוק ולהפיל אותו, ואת יודעת שהחוק יעלה רק בעוד חצי שנה, לדעתי זה חבל. תשובת שר הביטחון: חברת הכנסת מציעה לתקן את חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום). מוצע לקבוע בחוק כי שר הביטחון יקים ועדה שתהיה מוסמכת להמליץ לקצין תגמולים להכיר במקרים חריגים באדם שנספה, אף אם לא יתקיימו בו התנאים הקבועים בחוק להכרה כנספה, ובלבד שהוכח כי המוות נגרם עקב שירות. על פני הדברים לא ברור הצורך בהצעת החוק, כי כבר כיום לקצין תגמולים סמכות להכיר בנספה לעניין חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. החוק מקנה את הזכויות לבני המשפחה של החייל שנספה במקרים שבהם מדובר בפגיעה תוך ועקב שירות, זאת, למרות – במקרה של פגיעה שהייתה בשירות והובילה למוות לאחר השחרור. זאת אומרת, אם הוא נפגע תוך כדי שירות והוא נפטר אחרי השירות, גם בתקופה הזאת הוא מוכר על פי קצין תגמולים. ככל שהכוונה לזכאות לקבורה בבית קברות צבאי, הרי שההסדרים לעניין זה מפורטים בחוק בתי קברות צבאיים, שאינו מוזכר כלל בהצעת החוק. מאחר שכוונת ההצעה אינה ברורה ומכיוון שהמציעה לא רצתה לדון עם משרד הביטחון ומשום שמשרד הביטחון חושב שיש גם בעניין זה, גם בחוק בתי הקברות הצבאיים וגם בעניין קצין תגמולים, מענה לעניין הזה, אנו מציעים להביא אותך לדיון עם השר, אם לא, אז לצערנו לא נוכל לקבל את החוק. ועכשיו, ציבור יקר, אני רוצה להתייחס רגע למירב בן ארי, שלאורך כל התקופה הזאת - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

גברתי השרה, הערת ביניים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אבל שזה לא יבוא על חשבון הזמן שלי.

מיקי לוי (יש עתיד):

משפט. משפט.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

בבקשה, אני מתייחסת ברצינות לחוקים, עונה לכם, אני לא רוצה שזה יהיה על חשבון הזמן שלי.

מיקי לוי (יש עתיד):

תעבירו בטרומית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אבל שוב, מיקי, אני בעד. אני חושבת שאם תדחה את זה בעוד שבועיים, חודש, תבוא להידברות – לא צריך לבוא להידברות, תעלה את זה שוב. שוב, הרי מה ההבדל, עוד חודש? אבל מה שהמציעה תחליט. אני חייבת להתייחס למירב בן ארי. אני לא התייחסתי אלייך הרבה מאוד זמן. את יודעת מה? אם אני לא מעניינת אותך, למה חצי מהפוסטים שלך הם עליי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לעשות? את טסה לחו"ל, שהציבור ידע את זה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

רגע, אבל בואי תני לי לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את לא נתת לי לדבר, רק ייאמר לזכותך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כי את הרי יודעת, את הרי יודעת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה את אומרת - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תראי, אם את לא תיתני לי לדבר - - - אני לא הפרעתי לך - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל גם היא הפריעה לי כשדיברתי.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - היא לא הפסיקה לדבר כשדיברתי.

היו"ר יעקב מרגי:

אז עכשיו את לא תפריעי לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

זה לא היה בסדר, ועכשיו את לא תפריעי לה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ציבור יקר - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, ציבור - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מירב בן ארי אובססיבית כלפיי. מתעסקת בלק ג'ל שלי, בזה היא מתעסקת – אישה לאישה – בלק ג'ל שלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - את טסה לחו"ל כל היום.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

עכשיו תראו, פעם אחת - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. את לא צריכה לענות לה. תני לה לדבר. היא עוד לא הוציאה מילה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - היא לא ביקשה, כמו חברים רבים באופוזיציה – פעם אחת היא לא ביקשה לשבת וללמוד את ענייני הבטיחות בדרכים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה יש לי ללמוד ממך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

עכשיו תראו, עכשיו תראו - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

את שרה גרועה, אין מה ללמוד ממך. את כל הזמן בחו"ל, את לא מתעניינת בתחבורה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

או שהיא תיתן לי לדבר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, הקול שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא מדברת אליי.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. יש הבדל, יש הבדל בין - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה יש לי לשבת ללמוד ממנה? מה?

היו"ר יעקב מרגי:

יש הבדל. היא לא יכולה לדבר כשאת צועקת.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני חייבת לענות על שני סוגיות, בגלל זה עליתי, לא כי מעניין אותי מה את אומרת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שתי סוגיות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתי סוגיות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

קודם כול, בעניין תאונות דרכים. אני רוצה קודם כול לשמור על כבודם של אנשיי. יורם הלוי הוא לא איש שלי; מוטי אדרעי הוא לא איש שלי. הם שני אנשים ראויים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני דיברתי עליהם?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הם יושבי-ראש, מה לעשות, הרלב"ד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא דיברתי עליהם.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אמרת שהרלב"ד כושל - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אמרתי את השמות שלהם?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - שאני מיניתי אנשים כושלים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לעשות? תשאלי כל ראש רשות על משרד התחבורה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז הינה, ציבור יקר: יורם הלוי הוא איש יקר ולא כושל; מוטי אדרעי הוא איש יקר ולא כושל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא הזכרתי את השם שלו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אף אחד מהם לא איש שלי, ומיניתי אותם להיות יושבי-ראש הרלב"ד. דבר שני, תאונות דרכים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

את חיסלת את הרלב"ד. חיסלת את הרלב"ד. תראי, אפילו היושב-ראש עזב - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, מירב, אני אקרא אותך לסדר. את יודעת למה? את עמדת פה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אי-אפשר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

רגע, רגע, תני לי, גם לי את לא נותנת לדבר עכשיו. את עמדת פה חמש דקות, הטחת דברים קשים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

והיא הפריעה.

היו"ר יעקב מרגי:

היא הפריעה באוקטבה נמוכה, לא באוקטבה הזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אני אעשה.

היו"ר יעקב מרגי:

יכלו לשמוע אותך, אותה לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו תראו, יורם הלוי עזב כי הוא הולך להיות ראש המתפ"ש, ואני בירכתי על כך, והוא ביקש ממני אישור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא נכשל בגללך.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, זה לא יכול להימשך כך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מוטי אדרעי מונה בהמלצתם של אנשים טובים, בלי שאני מכירה אותו. אני רוצה להגיד משהו: הבאנו בתקציב הזה 350 מיליון שקלים לטובת תאונות דרכים, ובשנה שעברה האופוזיציה הכושלת לא הביאה שקל. שמתי 50 מיליון שקלים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה את מבלבלת את המוח? את שרת התחבורה שלוש שנים. אנחנו נשים כסף?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מאיפה נביא כסף?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

שמנו 50 מיליון שקלים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואללה, את מנותקת קשב - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

שמנו 50 מיליון שקלים בניידות מתקציב המשרד, שזה לא באחריותי, האכיפה, כדי לאכוף את תאונות הדרכים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

האופוזיציה לא שמה שקל.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מה קורה? רואים שתאונות הדרכים – לצערי 80% מתאונות הדרכים הן בגלל הגורם האנושי, בגלל סמ"סים של אנשים. הבאנו שבע עבירות עכשיו, בתיאום עם הייעוץ המשפטי, כדי להחמיר את הענישה בהן. מה לעשות שיושבת אישה שלא מבינה דבר וחצי דבר בעבודת ממשלה, דבר וחצי דבר בהורדת תאונות הדרכים, שפעם אחת לא ישבה עם הרלב"ד כדי להבין מה הבעיות, מי המטפל. האם הנושא של האכיפה שייך למשרד התחבורה? לא. האם נושא העונשים שייך למשרד התחבורה? לא. היא לא יושבת ובודקת מה אנחנו עושים, היא רק יושבת ומשקרת לציבור. אז אני רוצה להגיד לכם, תאונות הדרכים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה את אומרת "משקרת"? זה לא לרמה שלך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תאונות הדרכים מורכבות מארבעה משרדים: משרד אכיפה, משרד המשפטים, משרד התחבורה ומשרד החינוך. בכל מקום בעולם - -

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

את השרה לבטיחות בדרכים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - כדי להוריד את תאונות הדרכים, יש אכיפה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא, זה ההתמחות שלו, מילא אני.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

את השרה לבטיחות בדרכים. מתי תכננת את זה? מתי ישבת איתם?

היו"ר יעקב מרגי:

מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתענה לבועז, לא לי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

את יכולה להגיד שהיא לא מבינה. אני מבין.

היו"ר יעקב מרגי:

אי-אפשר, את משתלטת על הדיון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתענה לבועז.

היו"ר יעקב מרגי:

אז תעזבי. היא תענה לו. תעזבי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

- - - להציל חיים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

יש אכיפה וענישה, ולכן אנחנו החלטנו - -

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מתי ריכזת את זה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - להחמיר באכיפה ולהחמיר בענישה. שמנו 50 מיליון שקלים קודם כול על ניידות שכבר עובדות בשטח, שהן - - -

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה הדבר היחיד.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

למה זה הדבר היחיד? חכה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה חכה? שלוש שנים.

היו"ר יעקב מרגי:

אמרת בועז, תני לבועז. היא מנהלת איתו שיח.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הדבר היחיד זה המשטרה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

50 מיליון לא מהמשטרה, ממשרד התחבורה, על ניידות, שזה לא באחריותי. זה לא באחריותי, בועז, ואתה יודע את זה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הבטיחות בדרכים זה באחריותך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

שמנו 50 מיליון, כי המשטרה באמת נמצאת על הקצה מבחינת המשימות שלה, 50 מיליון שקלים על 200 ניידות שמסתובבות בכל הארץ, רק בנושא רלב"ד. הן ממותגות רלב"ד ותנועה. הדבר השני, אישרנו בתקציב האחרון 350 מיליון שקלים לטובת תוכנית בטיחות בדרכים, תוכנית שהוצגה אצל מיקי לוי ותוכנית שהוצגה אצלך. אושרה, והיא מגיעה היום לתקציב.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לא אושרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלוש שנים את שרה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אושרה. 350 מיליון שקלים בתקציב.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אושרו רק 50 מיליון לניידות. 300 לא אושרו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

50 מיליון ניתנו. על זה 350 מיליון, לא קשור ל-50 מיליון. אילו היית באמת – אני יודעת שאתה, בניגוד למירב, נפגש איתנו, פגשת את המנכ"ל, ישבת עם הרלב"ד. הנושא הזה באמת בדמך. מירב לא הייתה בפגישה אחת איתנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגידי, את השרה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די עם מירב.

היו"ר יעקב מרגי:

הזמנת את זה – קיבלת. מה את רוצה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ולכן, כשאתה מדבר, אתה מדבר מתוך ידיעה. הדבר השני - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

שתדבר איתו.

היו"ר יעקב מרגי:

זה על פי הזמנה. קיבלת. מה את רוצה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הדבר השני, הבאנו שבע עבירות שבשבוע הבא יאושרו כשבע עבירות של עד 10,000 שקל, לאותו אחד שיסמס תוך כדי נסיעה. אתה יודע מה זה לעבוד מול משרד המשפטים, זה לא דבר קל. אני עובדת עם הייעוץ המשפטי לממשלה, עם המשנה שלו, למרות שזה לא בתחומי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את האחראית לתאונות הדרכים. מה לא באחריותך?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

יוראי, יוראי.

היו"ר יעקב מרגי:

יוראי. תודה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

יוראי, אתה יודע, אתה הופך את עצמך לצחוק כשאתה אומר משהו בלי להבין.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את האחראית לתאונות הדרכים במדינת ישראל. מה הטייטל שלך?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אם אתה רוצה להבין, תקשיב לי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה הטייטל שלך? מה הטייטל שלך?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אם אתה רוצה להבין, תפסיק לצעוק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים. זה באחריות שלך. די להתנער מאחריות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז עכשיו ככה, נושא תאונות הדרכים הוא נושא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השרה רגב, נא לסיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - של מאות הרוגים במשמרת שלך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני לא יכולה לדבר.

היו"ר יעקב מרגי:

דיברת מספיק, עשר דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היא לא יכולה להגיד שזה לא באחריות שלה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

בקיצור, בואו נתייחס למי שרוצה להקשיב. תאונות הדרכים הן נושא שמשותף לארבעה משרדים: משרד הבט"פ, משרד המשפטים, משרד החינוך, משרד הבטיחות, משרד התחבורה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

למשרד התחבורה יש שתי אחריויות: הרלב"ד, שהוא גוף מחקרי, שנותן מצפן לכל המשרדים - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לנסיעות בעולם, נסיעות בעולם.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - והתשתיות שעליהן המשרד עובד - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שרת התעופה סיימה את הזמן שלה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אם האופוזיציה הייתה רוצה להבין - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שרת התעופה סיימה את הזמן שלה. לרדת.

היו"ר יעקב מרגי:

ככל שתפריעו לה, אני לא אוריד אותה. תפריעו לה, אני לא אוריד אותה. תודה - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא, לא תודה, תן לי לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אולי בסוף - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. תודה. נגמר.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לכן אני רוצה, א. להודות ליושב-ראש הרלב"ד הקודם יורם הלוי, ובהצלחה בתפקידו החדש, ובהצלחה למוטי אדרעי, היו"ר הנכנס, שאני בטוחה - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נגמר הזמן לשרת התעופה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - שהם יעשו עבודה מצוינת, בניגוד לאמירות הרעות של מרב מיכאלי כלפיהם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את אמרת לי "תודה". יאללה ביי. מספיק כבר. תרדי כבר.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, מיצית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני מבקשת מפה, אני מבקשת מפה, אחרי שדיברו על העוזרות שלי - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

את אמרת "מקרקרת". נגמר הזמן. נגמר הזמן. תודה רבה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - ועל הצוות שלי, להגיד לעוזרות שלי ולצוות שלי: אתם צוות מצוין, עושות עבודה ועושים עבודה מצוינת. ההשפלה שלכם על ידי מירב בן ארי היא השפלה של אישה מתוסכלת וממורמרת.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - תודה רבה. ביי.

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, חברי הכנסת, תשומת ליבכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את תיתני דין וחשבון על כל הנסיעות שלך לחו"ל כשאת חברת קבינט, ובזמן מלחמה את טסה למרוקו ולדובאי על חשבוננו - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נאור, אתה רוצה להשיב? בבקשה. המציע, שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כשיש מאות הרוגים בתאונות הדרכים, את מאשימה את הציבור - - - איפה האחריות שלך? איפה האחריות שלך? זאת האחריות שלך.

היו"ר יעקב מרגי:

שלוש דקות לרשותך, כולל הפרעות של מירב בן ארי. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני דואג לקול שלך.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, זה בסדר, זה בסדר. זה לא בגללכם.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש מכל חברי הכנסת להתחשב בקולו של היו"ר, הוא חשוב לנו.

היו"ר יעקב מרגי:

חבל שלא עשית את זה מההתחלה.

נאור שירי (יש עתיד):

היית מעלה אותי מההתחלה. נתת למישהו אחר להגיב.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

השרה רגב, אני חושב שחבריי באופוזיציה – אני חושב שאני מדבר אולי בשמה של כל כנסת ישראל. ראשית, את צריכה להבין את ההתרגשות שלנו. אמרה מירב, ואני חוזר על זה, לא בכל יום אנחנו רואים אותך בכנסת. את קצת כמו ליקוי חמה, את מגיעה לפה פעם בכך וכך, ואנחנו קצת מתרגשים. זה לכבודך, בעיניי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - - אולי תסביר לציבור שאני עובדת - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא אסביר לציבור. אני אסביר לך מה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא רוצה להרים את הקול, כי אמרו פה שצריך לכבד את האירוע.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

להמשיך לשקר לציבור זה רע.

נאור שירי (יש עתיד):

לבוא לפה, ואת עולה, את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - - לא תפסיק לשקר - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אני עוד לא התחלתי לדבר, את כבר יודעת שאני משקר לציבור?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה רואה שהיא מפריעה? היא מפריעה כל הזמן.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה רגב. נא לשבת. לא קוראים קריאות ביניים בעמידה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

נאור שירי (יש עתיד):

אמרתי את זה באנגלית, אני אגיד את זה בעברית: אנחנו מתקרבים לנחיתה, אנא הדקי את חגורות הבטיחות. תקשיבי, את לא יכולה להעלות לפה ולהאשים את הציבור בתאונות הדרכים. את לא יכולה לעלות לפה ולהגיד את המשפט ההזוי והמנותק ביותר מאז היותך סוללת תחבורה ציבורית ורכבת מקריית שמונה לאילת, מאילת לבנגקוק, ומבנגקוק למומבאי. אי-אפשר לעשות את הדבר הזה. את אשכרה אמרת: האופוזיציה לא מעבירה כסף למלחמה בתאונות הדרכים. אמרת את המשפט הזה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא העבירה בעבר, כשהייתם בקואליציה - - - אפס. אפס לקואליציה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה את עושה לי ככה? מה את עושה לי ככה? 459 הרוגים – האשמת את השלטים באיילון, את האופוזיציה, את בועז טופורובסקי, שהיחיד שאולי מבין משהו בתחום משרדך זה הוא בכל הכנסת הזו. בכל הכנסת הזו הוא היחיד שמבין – אשכרה ביטלת לו את הוועדה. אז עוד לא האשמת – את מי היא עוד לא האשימה? את גלי בהרב מיארה. היא עוד לא נאמרה ועוד לא הואשמה בהרוגים בתאונות הדרכים. את עושה טיולים מסביב לעולם, לא היית בכל ישיבות הקבינט, ומה לעשות, הזכרנו לך את זה. להגיע לישיבת קבינט ולעשות את עצמך רצינית ולפתוח פה פופקורן ומועבטים בזמן ישיבת קבינט מדיני ביטחוני במלחמה זה לא שרה. את לא סתם שרה שאנחנו לא אוהבים, אלא את פשוט גרועה בעבודתך. במובן הזה את שותפה מלאה לשאר האנשים בכיסאות שלכם – כולכם ממש גרועים. את אפילו מתעלמת באופן בוטה משם משרדך, השם ישמור. ושאלה לסיום, חידון מהיר: מה פרשת השבוע? מהר. מה פרשת השבוע?

היו"ר יעקב מרגי:

נאור, תודה. תודה. זה לא חידון.

נאור שירי (יש עתיד):

בא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא לא יודעת, כותבים לה. כותבים לה. היא יושבת במיאמי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי הכנסת, מי שיפריע בזמן ההצבעה יוצא מהמליאה. נא לשבת, כולם. על פי בקשת הממשלה אנחנו נעבור להצבעה שמית על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום). אדוני המזכיר, בבקשה לקרוא בשמות. סדרנים, אתם לא צריכים קריאה ממני. כל מי שעומד, מדבר, מפריע – להושיב אותו. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אדוני המזכיר, נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם יש מי מחברי הכנסת שנמצא במליאה ולא השתתף, ומעוניין להשתתף בהצבעה?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

תמה ההצבעה. נא להגיש לי את התוצאות. חברי הכנסת, בעד הצעת חוק משפחות חיילים הצביעו 32 חברי כנסת, נגד – 49 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ועדת חריגים להכרה בנספה), התשפ"ו–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מענה אנושי ללא תשלום לאזרחים ותיקים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת יבגני סובה וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת יבגני סובה להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח דבריי אני רוצה להתייחס למה שהתרחש כאן, בבית הזה, לפני כמה דקות, גם בקשר לאירועים שאנחנו חווים בימים האחרונים, וגם, בטח, בקשר לאירוע שהוא בעיניי הכי חשוב. היום עם ישראל מלווה את גיבור ישראל השוטר רן גואילי בדרכו האחרונה, ועשרות אלפים נפרדים ממנו, אנחנו מתקוטטים ורבים ומנסים לצעוק פה מי יותר חזק – כן הודעה אישית, לא הודעה אישית, טינופים, גידופים. אני דווקא חשבתי שאולי ביום הזה נוכל להימנע מדברים אלו. אבל יש לי תשובה לזה, אדוני היושב-ראש, כי לדעתי, קשה לממשלה עם העובדות, קשה לשרי הממשלה עם העובדות. הממשלה יצרה מציאות משלה. במשך שלוש שנים היא מאמינה במציאות שהיא יצרה. כאשר היא נתקלת בעובדות בשטח, אלה התגובות, במקום לתת מענה לדברים. וגם ביקורת שאנחנו כאופוזיציה משמיעים – ואני מדבר על הסיעה שלנו, ישראל ביתנו – נקרא לזה, מאוד קונסטרוקטיביים בביקורת שלנו. גם במהלך המלחמה הדגשתי לא פעם שבכל מה שקשור במיגור החמאס ובמלחמה נגד הטרור תקבלו את כל התמיכה שבעולם. לא עיכבנו שום חוק, לא הפרענו לשום מהלך חקיקתי בכנסת. אבל לא ניתן לממשלה להעביר פה מהלכים שנויים במחלוקת לעם ישראל, לא לאופוזיציה. וכשיש דברים ענייניים – צר לי ששרים עולים לכאן ובוחרים בדרך לא הכי ממלכתית להגיב לאופוזיציה, שתפקידה הוא להשמיע ביקורת. למה אני אומר שקשה לממשלה עם העובדות? משום שיש ראש ממשלה, שהיה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר, שקשה לו עם העובדות והוא לא מקבל את המציאות. ופעם אחר פעם במסיבות עיתונאים – קשה לי לקרוא לזה מסיבת עיתונאים, כי זו הצהרה עם כמה שאלות ותקיפה של עיתונאים בצורה מילולית – פעם אחר פעם הוא בוחר להתעלם מהמציאות ומהעובדות ומאמין למציאות שהוא יצר בעצמו. אתן לכם דוגמה קטנה. אתמול ראש ממשלת 7 באוקטובר, במשך 40 דקות, בשידור חי, מציג תמונה משלו. כל הערוצים במדינת ישראל משדרים את זה. ונתניהו בוחר לתקוף את התקשורת, להגיד לו שקשה לו עם התקשורת. הרי 40 דקות התקשורת משדרת את הדברים שלך, ששלושה רבעים מהם לא תואמים את המציאות, ועדיין אתה בוחר לשסע, להסית ולתקוף את התקשורת. יש גם לשרי הממשלה תשובה: למה אתם לא עשיתם? מי זה אתם? הממשלה הייתה שנה וחצי – וממנה שמונה חודשים עם רוב – ונתניהו מתעלם מכך שהוא ראש הממשלה כבר שנים. אפרופו מיגור החמאס, אדוני היושב-ראש, אתה זוכר – אתה מוותיקי הבית – אתה זוכר את מערכת הבחירות של 2008–2009, אחרי צוק איתן, עומד ראש הממשלה בנימין נתניהו בצומת, בכניסה לעיר אשקלון, אומר למצלמה: אני מתחייב למגר את שלטון החמאס בעזה. לאחר מכן, חותם עם סיעת ישראל ביתנו על הסכם קואליציוני למיגור שלטון החמאס בעזה. ומה הוא עושה? בוגד בהבטחתו. אתם קראתם לבנט בוגד ונוכל, אבל נתניהו בעצמו לא עומד בהבטחות שלו בנושא המיגור. מעבר לזה, הוא גם זה שמממן את החמאס בכסף קטרי, ולכן הוא ככה נלחץ כששואלים אותו על הקשר שלו לקטר, כי הוא יודע את האמת; כי בחסות המדיניות של נתניהו הכסף הקטרי נכנס במשך שנים לעזה. אנחנו יודעים לאן הלך הכסף. כל עוד אנחנו לא נקים ועדת חקירה ממלכתית, עם ישראל לא יקבל תשובות, וזה מה שמלחיץ את שרי הממשלה. וזה מה שמפריע לשרי הממשלה – עובדות. אתם לא מסוגלים להתמודד עם העובדות. במשך שנתיים ושלושה חודשים מדינת ישראל קיבלה צ'ק פתוח מהאמריקאים. היום, אחרי שנתיים ושלושה חודשים, אחרי שעם ישראל איבד למעלה מ-930 מלוחמיו – גיבורי ישראל ששילמו במחיר החיים שלהם במלחמה הזאת – אתם, הממשלה, באים בטענות לכל מיני גורמים בחוץ, מחוץ לישראל, ואומרים: תנו לי עוד קצת זמן. תנו לנו עוד קצת זמן ואנחנו נמגר. איך בדיוק תמגרו את שלטון החמאס כאשר אתם כבר לא מחליטים? אתם כבר לא מחליטים. נראה לכם שאתם תוכלו לחדש את הלחימה כאשר מי שמחליט עכשיו זה הנשיא האמריקאי? שנתיים ושלושה חודשים הוא נתן לכם צ'ק פתוח – לא הצלחתם למגר את שלטון החמאס, אז כנראה שאתם לא עשיתם משהו נכון. במשך שנתיים ושלושה חודשים, בחסות ממשלת ישראל, מאות אלפי, עשרות אלפי משאיות של סיוע הומניטרי נכנסו לרצועה, ולא עצרתם את זה. עכשיו כל שבוע נכנסות למעלה מ-4,000 משאיות סיוע לרצועת עזה, ואתם, שרי הממשלה, מדברים על מיגור שלטון החמאס בעזה? תגידו, איפה אתם חיים? יצרתם מציאות מדומה, תקשורת שמהדהדת את דף המסרים שלכם, משכנעת אתכם במציאות העקומה הזאת, ואתם חיים בללה-לנד; מוחאים כפיים פה לראש הממשלה, שאומר: שאומר אני לא אתן לקטר ולטורקיה להיכנס לרצועה. כן, אני מזכיר לך שב-2008 הוא אמר שהוא ימגר את שלטון החמאס בעזה, והיום לחמאס יש 35,000 מחבלים שמוכנים להילחם בכל רגע נתון. זה לידיעת השרים שבאים לפה ואין להם מושג מה קרה. אין להם מושג כיצד אנחנו נוכל למגר את שלטון החמאס, משום שאתם לא מסוגלים למגר את שלטון החמאס. לא השגתם את יעדי המלחמה. אז לכן אתם ממשלה כושלת, כושלת, כושלת וכושלת, הכי כושלת בתולדות מדינת ישראל. אנחנו בשנת בחירות, ומהר מאוד תסתלקו, ונקים ממשלה ציונית, ממשלה שתדאג לכל האזרחים, ולא רק לאלה שהצביעו לכם, כי אתם - - -

אושר שקלים (הליכוד):

אתם ישבתם עם - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אושר שקלים, אני מאחל לך לראות אותך בכנסת הבאה פה, אבל קשה לי לראות שאתה תהיה בכנסת הבאה - -

אושר שקלים (הליכוד):

גם אני רוצה לראות אותך פה, אבל לא להקים ממשלה עם מחבלים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - אבל קשה לי לראות שאתה תהיה בכנסת הבאה. אני מאחל לך באמת שתהיה בכנסת הבאה, אבל אני מתקשה לראות את זה. באמת, אושר, עם כל החברות והידידות - -

אושר שקלים (הליכוד):

לא להקים ממשלה עם תומכי טרור.

היו"ר יעקב מרגי:

בישיבה, בישיבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - קשה לי לראות את זה שאתה תהיה בכנסת הבאה.

אושר שקלים (הליכוד):

אנחנו לא נקים ממשלה עם תומכי טרור כמוכם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בכנות אני מאחל לך שתהיה בכנסת הבאה.

אושר שקלים (הליכוד):

כן, ועכשיו - - - כלום.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, אושר. קריאת ביניים. זהו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ועכשיו אני רוצה בדקה וחצי להתייחס לחוק שהצגתי. ראה, אדוני היושב-ראש, אתה היית יושב-ראש ועדת הכלכלה. דרך אגב, צריך להגיד, בזכותך קידמנו דברים טובים.

היו"ר יעקב מרגי:

כולם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בן אדם, אזרח ותיק שמגיע לקבל מענה בבנק, הוא לא מתחבר לשירותים הדיגיטליים, הוא לא מתחבר לדיגיטציה ולכל הטכנולוגיה. הוא רוצה להיכנס לקופאי ולבקש שירות שגובים עליו תשלום. עכשיו, אם זה אזרח ותיק שאין לו לא מייל, אין לו כלום, אז אפשר לפטור אותו מהתשלום כשהוא יגיע לבנק, לפקיד. זו מהות החוק. זו מהות החוק, פשוט מאוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אתה לא יכול להתערב לבנקים - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בוודאי שאני יכול להתערב לבנקים, כי יש רגולטור שהוא כפוף לחוק. בוודאי שאני יכול להתערב. הינה, יושב-ראש ועדת הכלכלה לשעבר יכול להעיד על זה. בוודאי שאני יכול להתערב, ואני יכול גם להחריג אוכלוסיות ולהגיד שאני כמחוקק קובע שאם בן אדם, אזרח ותיק, רוצה לקבל את השירות שניתן לו בדיגיטל ללא תשלום - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

חברת הכנסת גוטליב, תקשיבי למה שאני מסביר לך, תקשיבי פעם אחת. אם בדיגיטל - -

טלי גוטליב (הליכוד):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - לא גובים עליו תשלום, לא גובים תשלום על זה – בן אדם שצריך לעשות עכשיו העברת כסף בדיגיטל, לא גובים תשלום, אבל בן אדם לא יודע לעשות את זה - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מסיים. - - רוצה לגשת לקופה, לקופאי ולבנקאי ולעשות את זה, אומרים לו: אתה חייב לשלם. זאת מהות החוק שאני מציג, ואני רוצה לשמוע מה הממשלה החליטה בוועדת השרים. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, אני מזמין את השרה מירי רגב להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, גברתי. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הצעת החוק שלפניכם מבקשת לחייב עסקים ותאגידים בנקאיים להעניק לאזרחים ותיקים שירות מענה אנושי ללא תשלום אם ניתן לקבל שירות זה ללא תשלום באמצעות אתר האינטרנט או יישומון של בתי העסק. הצעת החוק אומנם באה לחפש הקלות לאזרחים ותיקים, דבר שהוא ראוי, אך יחד עם זאת, הצעת החוק מעלה קשיים רבים, לפי משרד הכלכלה. ראשית, היא מייצרת רגולציה מכבידה על העסקים, ובראש ובראשונה על העסקים הקטנים והבינוניים, ובמקביל תייקר עלויות ליתר הצרכנים. עלות הפעלת מוקד טלפוני גבוהה באופן משמעותי מעלות הפעלת ערוצים דיגיטליים. לפיכך, צריכת שירות באמצעות מוקד טלפוני כרוכה בעלות גבוהה יותר לנותן השירות. לשם כיסוי עלויות אלה עומדות בפני נותן השירות שתי חלופות: הראשונה – השתה ישירה של העלות על המשתמש הספציפי; השנייה, פריסת העלות על כלל המשתמשים באמצעות תעריף אחיד. בחלופה השנייה, גם צרכנים שמשתמשים בערוצים דיגיטליים הלכה למעשה נדרשים לממן שירות שאינם צורכים. הוצאה זאת צפויה לייקר מחירים במשק ולפגוע במיוחד בכושר התחרות של עסקים קטנים ובינוניים. בנוסף, ההצעה עלולה לפגוע בחלק מהמקרים באיכות מתן השירות לאזרחים הוותיקים, וזאת במקרים שבהם העסקים יחליטו שמבחינה עסקית לא כדאי להם להמשיך לספק שירות מענה אנושי. ייתכן כי השתת העלות על העוסק תביא לביטול שירותים דיגיטליים חינמיים באופן העלול לפגוע בעיקר בצרכנים שהם גם צרכנים ותיקים שזקוקים לשירות הזה ונעזרים בו. ההצעה אף עלולה להוביל לניצול האזרחים הוותיקים. כיום אין בידי כלל העסקים כלים אפקטיביים לאימות זהות הפונה ואם מדובר באזרח ותיק, דבר שמקשה על יישום ההסדר ומעמיד את העסקים בחשיפה רגולטורית בלתי סבירה. על מנת לעמוד בהוראות החוק המוצע, יהיה עליהם לפתח מנגנונים לקבלת מידע והתאמת המערכות. לפיכך, לצורך הזיהוי, העוסק יידרש לאסוף מידע מצרכנים פרטיים, כגון תאריך לידה או גיל. איסוף מידע זה על גיל הצרכן עלול לייצר מאגר מידע של אזרחים ותיקים אצל אותו עוסק. הניסיון במהלך השנים האחרונות מלמד, לצערנו, כי קיים מיקוד שיווקי של חברות מסחריות כלפי אוכלוסיית האזרחים הוותיקים, אשר כולל בחובו הטיות, לחץ שיווקי וגביית כספים בסכומים גבוהים. ההצעה שלפיה העוסק יצטרך לזהות את הצרכן הפונה אליו כאזרח ותיק עלולה להביא לאיסוף מידע על הצרכנים וקטלוגם כאזרחים ותיקים. עוד נוסיף כי ברשות להגנת הצרכן לא התקבלו תלונות של עוסקים הגובים תשלום על שירות שניתן במענה טלפוני במקום שבו ניתן שירות דיגיטלי זהה. הצעת החוק אינה כוללת התייחסות לנתונים שבגינם מוצע ההסדר, ובהיעדר תשתית עובדתית נראה שלא קיימת הצדקה להתערבות חקיקתית. לסיכום, הצעת החוק באה לעשות טוב, אך עלולה לפגוע ולהקשות על האזרחים הוותיקים ועל העוסקים בדבר. לכן החליטה ועדת שרים לענייני חקיקה לדחות את הצעת החוק בארבעה חודשים, ועל כן אני מבקשת מחברי הכנסת לדחות אותה. בענייני, אני רוצה להגיב על שני דברים: קודם כול, ראשית, אני לא חברת כנסת, אני שרה, אני לא חברת כנסת, לכן אני לא מגיעה לכנסת. מי שמגיעים לכנסת הם חברי כנסת לטובת הצבעות. ולכן, חבריי, הציבור, שלא יטעו אתכם – אני מגיעה לכנסת כשאני תורנית במליאה; אני מגיעה לכנסת כשאני מגיעה לישיבות סיעה או לפגישות כאלה ואחרות. ולכן, שלא ינסו להטעות אתכם, אלה שעלו ואמרו שאני לא מגיעה לכנסת. אני מגיעה לכנסת כשאני צריכה להגיע לכנסת, למרות שאני לא חברת כנסת. דבר שני, חשוב לי להגיד דבר נוסף: זו לא אשמה, שהציבור הוא הגורם ל-80% מתאונות הדרכים, זו עובדה. זו עובדה שלא אני אמרתי אלא הרלב"ד אמר. הרלב"ד הביא נתונים ש-80% – שנייה, רגע - - -

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

כשלא מעירים לך אתה מתלונן, אז אני מבקש ממך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

גם המעשנים אשמים בסרטן, אז לא נטפל בהם?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

זו לא האשמה של הציבור, זו עובדה שצריך לטפל בה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

רציתי לעזור לך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

80% מהתאונות נגרמות עקב הגורם האנושי, על פי הרלב"ד, כתוצאה מסמ"ס, שתייה, חציית קו אדום וכו'. כדי לטפל בזה צריך אכיפה וענישה. לצערי, במשך שנים משרד הבט"פ לא יכול היה לטפל בהרחבת האכיפה, ומשרד המשפטים לא טיפל בהחמרת הענישה. לכן, מתוך מחויבות לעניין, למרות שזה לא בתחום סמכותי, כינסתי את ועדת שרים לחקיקה, כינסתי את ועדת שרים לענייני בטיחות בדרכים, הבאתי 50 מיליון שקלים לניידות, ואנחנו עובדים כרגע על שבע עבירות, בשיתוף פעולה עם משרד הבט"פ ועם משרד המשפטים, על מנת להחמיר את הענישה על אותם גורמים שגורמים לעלייה בתאונות הדרכים. אני אומרת לכם, אני הצעתי שכשיתפסו בן אדם מסמס בנסיעה – קנס של עד 10,000 שקלים, שילמדו לא לסמס בנסיעה; כשבן אדם נוסע כשהוא שיכור – שיחרימו לו את הרכב; כשאדם עוקף קו לבן – שיחרימו לו את הרכב. לא ייתכן שהורגים כאן בני אדם בתאונות דרכים והאכיפה ממשיכה להיות 1,500 שקלים על פלאפון, כשהוא יגיע לדין בעוד שנתיים, ואז הוא יגיע לאיזה הסדר טיעון, ולא יקרה עם זה כלום. עכשיו, אני לא אחראית לזה, אבל אני לוקחת, ואני עושה, ואני מטפלת. הבאתי תוכנית של 350 מיליון שקלים; הבאנו 50 מיליון שקלים לניידות. תפקיד משרד התחבורה זה שני דברים: 1. להביא את המחקר בנושא רלב"ד – לא להחליף לא את משרד המשפטים ולא את משרד הבט"פ; הדבר השני – לטפל בתשתיות. להזכיר לכם, מי שלא הביאה תוכנית לאומית היא שרת התחבורה לשעבר, הכושלת. מי שעצרה את התשתיות בכביש 90 היא מרב מיכאלי.

גלעד קריב (העבודה):

איך את לא מתביישת? את לא מתביישת? את שקרנית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מי שעצרה את התקציבים לכביש 65 היא מרב מיכאלי. מי שעצרה את התקציבים לכביש 40 היא מרב מיכאלי.

גלעד קריב (העבודה):

גם כביש 40, גם כביש 90 – זה שקר. תתביישי לך, שקרנית.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, פעם ראשונה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

האדם היחיד שפעל בקואליציה לטובת תאונות הדרכים הוא בועז טופורובסקי.

גלעד קריב (העבודה):

פשוט שקרנית.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אקרא אותך לסדר.

גלעד קריב (העבודה):

תתביישי לך. שקרנית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני בדקתי כמה תקציבים הביאה הקואליציה כשאתה היית חבר בה - -

גלעד קריב (העבודה):

שקרנית. שקרנית. גם לכביש 40 וגם לכביש 90.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, אתה מפריע לדיון.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - אתה הבאת תקציבים גם ללימודים, גם לאכיפה וגם לתשתיות, מה שמשרד התחבורה אז לא עשה, אז קודם כול, אני רוצה להודות לך.

גלעד קריב (העבודה):

איזו בושה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ואני מבקשת ממך להמשיך להיות מאותם אלה שמרימים תמרורים, כי אנחנו צריכים יחד לטפל בתאונות דרכים. אבל את האמת הציבור צריך לדעת: מי ששם מיליארדים בכביש 90 זה אני, אחרי שמרב מיכאלי עצרה את זה. מי ששם כסף בכביש 40, מוקד סיכון, זה אני, לא מרב מיכאלי. מי ששם תקציבים בכביש 65 זה אני, לא מרב מיכאלי. ולכן אנחנו יחד נפעל כדי להוריד את תאונות הדרכים.

גלעד קריב (העבודה):

לא ייאמן - - - את שקרנית - - - כמה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני אקרא אותך לסדר פעם שנייה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כשרה אחראית יכולתי להגיד: אני לא מתעסקת בזה, לא מתעסקת באכיפה, לא מתעסקת בהחמרת ענישה, אבל אני עושה את זה, כי אכפת לי, כי זה חשוב לי, כי אני יודעת שאם אני לא אדחוף ואני לא אעשה, הדברים האלה לא יקרו. אז מכאן אני רוצה להודות לשני חבריי יריב לוין ובן גביר על שיתוף הפעולה, ליושב-ראש הרלב"ד הנבחר, לכל מי שבאמת רוצה להציל חיים, ולקרוא גם לחבריי בקואליציה להצטרף למהלך במקום לבוא לפה, לשקר ולשקר ולהטעות את הציבור.

עדי עזוז (יש עתיד):

אמרת קואליציה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לשרה מירי רגב. חבר הכנסת המציע מבקש להגיב. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, קודם כול, השרה רגב - -

היו"ר יעקב מרגי:

השרה מירי רגב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

יבגני מדבר איתך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - אני רוצה להודות על זה שהקראת תשובה, אבל התשובה שהקראת לא קשורה לחוק. אני אסביר גם למה: את דיברת על המענה הטלפוני – אין לזה שום קשר לחוק, כי החוק מדבר – אני אקריא את הסעיף של החוק: תאגיד בנקאי המספק שירות ללקוח באמצעים דיגיטליים ללא עמלה, לא יגבה עמלה בעד שירות זה שניתן באמצעות מענה אנושי ללקוח שהוא אזרח ותיק כמשמעותו בחוק האזרחים ותיקים. למה התכוונתי – ואני לא בא אלייך בטענה - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

למה אתה לא בהידברות עם שר הכלכלה כדי לקדם את זה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תקשיבי, אם היו דוחים את זה בשבועיים, שלושה, בוודאי שהייתי דוחה גם את ההצבעה. כשוועדת שרים מחליטה לדחות בארבעה חודשים, זה נקרא: לך חפש את החברים שלך, בסדר? זו התשובה של ועדת השרים.

היו"ר יעקב מרגי:

צריך לבדוק מתי הומצאה השיטה הזו ולעקור אותה מן השורש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כשאני בא ואומר שאזרח ותיק – ובמקרים מסוימים אזרחים מתקשים לא רק בדיגיטציה ובשירותים הדיגיטליים, אלא גם בשפה. יש לא מעט אזרחים ותיקים במדינה שלנו שקשה להם. זה יכול להיות מגזר העולים, יש לא מעט גם מהמגזר הערבי, יש לא מעט אנשים ותיקים שקשה להם. אתה מסביר לו עכשיו משהו: לך תעשה את זה דרך האתר – הוא לא יודע לעשות את זה, הוא פשוט מסתכל עליך - - -

היו"ר יעקב מרגי:

קבוצת ההרעשה, קבוצת ההרעשה משמאל, ששון גואטה, מה זה? לא אתה, הוא – גם את, כן. אתה, מאה אחוז אתה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

רגע, תעצור לי את השעון.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, תמשיך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ולכן החוק בא ואומר דבר פשוט: אם יש שירות דיגיטלי חינם שניתן לעשות ללא עמלה, אזרח ותיק שמתקשה לעשות את הדבר הזה, ייכנס לבנקאי על פי החוק הזה, והתהליך הזה יבוצע ללא תשלום. מה כל כך מסובך? אני שומע פה תשובה של משרד הכלכלה על תהליכים שפוגעים בעסקים – תגידו, השתגעתם?

היו"ר יעקב מרגי:

אני אמרתי את אמות המידה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - מסובך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה מסובך?

היו"ר יעקב מרגי:

רק פוגעניות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - אתה לא עשית את העבודה שלך כשלא דיברת עם שר הכלכלה או אפילו עם שר התקשורת, שחבר בוועדת השרים.

מרב מיכאלי (העבודה):

היא שיקרה עליי שלא נתתי כסף - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בהזדמנות שתוכלי לדבר - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה מוכן, אתה מוכן עכשיו להגיד לי שאתה תסייע? אני מוכן לוותר על ההצבעה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אסייע, זה נשמע לי מאוד - - - אני מוכן - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מוכן לוותר על ההצבעה, אין לי בעיה. אתה מוכן לקחת את החוק הזה ולהתקדם? כי זה קשור לבנקים, זה לא קשור למשרד התקשורת. אתה מוכן?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מוכן. נדחה את זה בשבועיים, שב עם שר הכלכלה, ואני אדאג להיות בוועדת שרים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מוכן. אתה בוועדת שרים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני בוועדת שרים אני אשיג את - - - שלהם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מקבל, מקבל את זה, מקבל את זה. אז הינה, קיבלתי את ההצעה של שר התקשורת, ואנחנו נשב בשבועיים האלה – אני דוחה את ההצבעה, בסדר? ואתה תראה את החוק, אני אשלח לך את החוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שמעתי את מה שאמרת, נשמע לי מאוד - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

נשמע לי מאוד הגיוני, בגלל זה גם התשובה של משרד הכלכלה לא רלוונטית למה שאני מציע. אדוני היושב-ראש, אני דוחה את ההצבעה, ואנחנו נשב. הינה, שר התקשורת אמר שהוא מוכן לקדם את זה בוועדת שרים – ונחדש. אני אשמח גם לשבת עם שר הכלכלה, וננסה לסייע. אז הצבעה תהיה במועד אחר. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

כפי שסוכם, הצבעה על הצעת החוק הזו תהיה במועד אחר. אני חושב שלפנים משורת הדין, אבל לא הייתי נותן, כי זה דבר שבשגרה ששר מאשים שר אחר. שיעלה בזמנו וידבר.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי חרדי), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה טור פז. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. לרשותך כמובן עד עשר דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מעלה כאן היום חוק שאני חושב שהוא בליבת העשייה של הכנסת הזו, ושבאמת של החיים, אין בו שום דבר רע, רק דברים טובים. כמו שאתה בטח יודע, אדוני היושב-ראש, יש בישראל היום כ-7% מהחינוך החרדי שלומדים בחינוך ממלכתי חרדי. אתן כמה דוגמאות טובות, כי יש באמת כמה בתי ספר מעולים כאלה. בוא נזכור את בית ספר נצח בית שמש. לומדים בו 450 בנים, ויש מקביל נפרד לבנות עם עוד 450 בנות, לימודי ליבה מלאים, כל הערכים של מדינת ישראל, וחרדי למהדרין. נזכיר עוד אחד, שהיה לי העונג להיות שותף בהקמה שלו כמנהל מנח"י – ממ"ח בית רבן. פעם הוא ישב בנווה יעקב, היום הוא יושב ליד בית וגן שם; גם כן מאות תלמידים לומדים ברצינות, ממלכתי חרדי מתחילתו ועד סופו. יש גם בתי ספר שלא התחילו כממלכתיים, היו מוסדות פטור, עברו לשם, של חסידות בעלז, חסידות צאנז ועוד, והם ממלכתיים לגמרי וחרדיים לגמרי. החוק שלי כאן בא ומציע שמדינת ישראל תיקח אחריות מלאה, ותאפשר לכל ילד בכל עיר שרוצה ללמוד בממלכתי-חרדי, ללמוד שם. כי היום המדינה לא עושה את זה כמו שצריך. גם המימון לחינוך החרדי היום בעצם בנוי מארבע רמות, מי שמכיר: פטור, מוכר שאינו רשמי ורשת, ורק בדרגה הגבוהה ביותר, בממלכתי-חרדי, מקבלים את מלוא התקציב, את מלוא השירותים. המדינה בעצם אחראית לצורכי מימון ותקצוב, אבל לפקח ולהיות אחראית היא לא מצליחה. ואני שואל אותך, אדוני היושב-ראש: אם המדינה משלמת והמדינה רוצה, למה היא לא דורשת? השבוע, למשל, ישב בוועדת חינוך שר חצי החינוך קיש – כלומר הוא היה היום שר החינוך המלא, אבל עד לפני שנה הוא התחלק חצי הוא וחצי חיים ביטון, חיים ביטון אחראי לחרדי והוא אחראי לשאר. עכשיו, הם שניהם סיפרו כמה הם רוצים את הממלכתי-חרדי וכמה הם בעד וכל מיני מעשיות ואגדות, אבל האמת היא שאם הם באמת היו רוצים אותו, לא הייתי צריך את החוק הזה, כי החינוך הממלכתי-חרדי לא מתערב באמונה, הוא לא מתערב בתכנים החרדיים. הוא משאיר עצמאות חינוכית והוא עושה דבר אחד: הוא מפסיק את עצימת העיניים, הוא מפסיק את העמדת הפנים כאילו שהכול בסדר והכול נורמלי, נגיד להפנות ילד על סמך השאלה מאיזו עדה הוא מגיע – דבר שמתקיים גם היום – או העובדה שיש ילדים היום במדינת ישראל 2026 שנידונים לחיי עוני ותלות בקצבאות. אני רוצה שהורה חרדי יוכל לבחור, בסך הכול לבחור אם הוא רוצה ללמוד במוסד פטור או שהוא רוצה ללמוד בממלכתי חרדי, ואז הוא יוכל לכלכל את עצמו ואת משפחתו, ותהיה לו בחירה מלאה, כשהזהות שלו לא מוטלת במחלוקת. זאת היום בעצם בחירה בין זהות לבין עתיד, ואין סיבה שזאת תהיה הבחירה. ובאמת של החיים זו לא דילמה חינוכית, זו הפקרה. החוק הזה עושה מה שבעצם חברי הכנסת החרדים היו צריכים לקדם – חיבור בין זהות לבין אחריות. אפשר להיות חרדים מלא, אפשר ללמוד לימודי ליבה מלאים, אפשר לבוא עם מורים שהם מוכשרים למקצוע, אפשר להיות מחויב לערכי מדינת ישראל. הינה, פרסמתי השבוע, בזמן ועדת החינוך – תקשיב, אדוני היושב-ראש, לנתון המדהים הזה: ברשתות החינוך שמקבלות 100% תקצוב, רק ב-11% מבתי הספר יש מורה למדעים עם כושר להיות מורה למדעים, כלומר 89% מבתי הספר שמקבלים 100% תקצוב ליבה, אין בהם מורה למדעים שלמד מדע. באנגלית המצב קצת יותר טוב; במתמטיקה קצת יותר טוב.

יוסף טייב (ש"ס):

כל המורים שלומדים מדעים למדו מדעים?

משה טור פז (יש עתיד):

התשובה היא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא להוציא את חברת הכנסת נעמה לזימי מהמליאה. בבקשה, סדרנים.

משה טור פז (יש עתיד):

שואל חבר הכנסת טייב - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא להוציא את נעמה לזימי מהמליאה. בבקשה, תמשיך.

משה טור פז (יש עתיד):

שאל אותי חבר הכנסת טייב: האם בחינוך הממלכתי-חרדי כל המורים למדו את המקצוע שלהם? אז התשובה היא כזאת: בחינוך הממלכתי הכללי התשובה היא כן, 97%. בממלכתי-חרדי יש להם שנתיים, כידוע לך. אם נכנסים להיות ממלכתי ממוסד פטור – לוקח שנתיים להשלמת תואר. אם הם באו וקמו כממלכתי-חרדי – מייד.

יוסף טייב (ש"ס):

משה טור פז (יש עתיד):

תגיד לי שאלה אמיתית.

משה טור פז (יש עתיד):

אני מוכן, אני רוצה.

היו"ר יעקב מרגי:

מורה בלי שכר של אופק חדש יבוא לעבוד בהוראה?

משה טור פז (יש עתיד):

קשה.

היו"ר יעקב מרגי:

אז תודה.

משה טור פז (יש עתיד):

בבקשה.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה לא יכול מצד אחד להיאבק פה, לשלול את אופק חדש מהמורים החרדים, ומצד שני לתהות למה אין מורה מוסמך למדעים.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל כמו שאתה יודע יותר טוב מכולם, מרגי, אמר פה איזה בן אדם חכם שלפעמים מגיע לפה לחדר: ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו. אם תלמד 100% ליבה ויהיה לך 100% תואר, אתה יכול גם לקבל אופק חדש.

היו"ר יעקב מרגי:

תגיד לי, אתה יודע מה מלמדים במזרח ירושלים? כואב לי המוסר הכפול והסלקטיבי. הרי אנחנו, בעיניים עצומות – הרי הייתי יושב-ראש ועדה. אנחנו יודעים מה מלמדים במזרח ירושלים? יש מפקחת שתיכנס למזרח ירושלים? הסתה. הסתה.

משה טור פז (יש עתיד):

מרגי, התשובה היא כן.

היו"ר יעקב מרגי:

שלילת זכותה של מדינת ישראל.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל מרגי, בזכות אותה מהפכה של הממ"ח, שהתחילה לפני 12 שנים, הייתה לי הזכות להתחיל את המהפכה במזרח ירושלים. אני מציע לך לבוא לוועדה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

זה התהפך על פניו עוד פעם ועוד פעם, אז בוא, עזוב, אל תספר לי מה יוצא שם.

משה טור פז (יש עתיד):

מרגי, תבוא לוועדה לענייני מזרח ירושלים. לא אני עומד בראשה, עומד בראשה חבר הכנסת בוארון. לפני עשר שנים, 1% מילדי מזרח ירושלים למדו בגרות ישראלית; היום שליש מילדי מזרח ירושלים לומדים בגרות ישראלית.

היו"ר יעקב מרגי:

ייתנו – יקבלו, צורם, צורם - -

משה טור פז (יש עתיד):

אבל זה בדיוק זה, מרגי.

היו"ר יעקב מרגי:

- - כשזה ממוקד כלפי פלח באוכלוסייה הישראלית.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל הינה, אני מביא לך דוגמה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא, זאת לא דוגמה. במציאות היום-יומית שלנו - -

משה טור פז (יש עתיד):

זאת דוגמה נהדרת.

היו"ר יעקב מרגי:

- - בפזורה הבדואית זה לא קורה; מתוקצב – במאה אחוז שזה לא קורהץ מזרח ירושלים לא קורה - - -

משה טור פז (יש עתיד):

תראה, מרגי, אותך אני לא צריך לשכנע שאפשר להיות גם חרדי לדבר השם וגם חרד לגורל המדינה וגם לשרת בצבא, כלומר אפשר גם וגם.

היו"ר יעקב מרגי:

לא קשור, ה"ייתנו – יקבלו" נשמע לי זר לאוזן, לרגש ולאוזן שלי.

משה טור פז (יש עתיד):

את זה נתניהו המציא, לא אני. זאת תורה עם דרך ארץ, זה לא או שאתה חרדי או שאתה עובד.

משה גפני (יהדות התורה):

- - - במה היית מתעסק אם לא היו חרדים?

משה טור פז (יש עתיד):

גפני, מה אתה אומר?

משה גפני (יהדות התורה):

מה היית עושה - - - התעסקות בחרדים? אם לא היו חרדים, במה היית מתעסק?

משה טור פז (יש עתיד):

הינה, אמרתי, הבאתי דוגמה. אני התחלתי את הבגרות הישראלית במזרח ירושלים.

משה גפני (יהדות התורה):

לא שאלתי אותך על שום דבר.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל גפני, שאלת שאלה.

משה גפני (יהדות התורה):

רק על הצביעות - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אתה יושב ליד יהודי שבמקרה - - -

משה גפני (יהדות התורה):

מה היית עושה בלי חרדים? מה? מה היית עושה?

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיב, תקשיב, תקשיב לגולדקנופ. תקשיב, גפני.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

מי אתה בלי חרדים? מי ילמד תורה? תורת ישראל לא שומרת על המדינה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ששון גואטה, נא לא להפריע.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

זה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת גואטה.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

תורת ישראל שומרת על המדינה.

משה טור פז (יש עתיד):

ששי, תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה מפריע לנואם.

טלי גוטליב (הליכוד):

משה טור פז (יש עתיד):

ששי, תודה. אני מציע לך, גפני, אחרי שגולדקנופ יסיים את השיחה, לשאול אותו איך דאגתי לילדי ירושלים כראש מינהל חינוך, ואחר כך תשאל - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - תורה.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה, טלי גוטליב. תודה רבה לך.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה. תודה.

משה טור פז (יש עתיד):

- - ואחר כך תלך לשאול מי הכניס את הבגרות הישראלית במזרח ירושלים. אז מסתבר - - -

משה גפני (יהדות התורה):

- - - חוזרות ומכינות את המיצ"ב - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אחר כך, גפני, אני מציע לך ללכת - - -

משה גפני (יהדות התורה):

משה טור פז (יש עתיד):

אם היית פה ביום רביעי בלילה בשעות שאתה כבר לא נמצא פה - - -

משה גפני (יהדות התורה):

- - - שונא את החרדים. שונא את החרדים.

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיב, שמעתי את השאלה שלך. אם היית פה ביום רביעי בלילה בשעות שאתה כבר לא נמצא, אז היית שומע שהעברתי פה חקיקה לטובת ילדי הפנימיות ככה שחייבים לשבץ אותם. אז מסתבר שאני מתעסק בעוד כמה דברים. ואם פעם תגיע לוועדת החוץ והביטחון של ביסמוט ותתמוך בו – כי אנחנו עושים לו שם, בינינו, חיים לא קלים, גפני – אתה תראה שגם בחוץ וביטחון אני נמצא. אז אתה יודע מה, מסתבר שיש אנשים שעושים עוד כמה דברים. אני אחזור: חרדי שלומד בממלכתי-חרדי - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הבנתי מה אתה עושה.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה עושה? יושב בוועדת חוץ וביטחון וממלצר את אותו נאום, וואו, איזה קשה זה. באמת.

משה טור פז (יש עתיד):

- - מבין שתורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה - -

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, זה מפריע. זה משתלט על הדיון. בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

מזל שאני שם ויודעת מה אתה אומר.

משה טור פז (יש עתיד):

- - ומבין שכתוב במקורותינו - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - ואני ואני ואני - - -

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיבי, טלי, תשמעי פסוק, לא יזיק לך. תקשיבי טוב. תקשיבי טוב. תלמדי, בואי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיע לפרשת השבוע - - - בוא נראה.

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיב, גפני.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת גפני.

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיב טוב, גפני, זה אליך, "פשוט נבלה בשוק": "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות". את שומעת, טלי?

משה גפני (יהדות התורה):

טלי גוטליב (הליכוד):

נבל ברשות התורה - - -

משה טור פז (יש עתיד):

"פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות", אתה שומע, גפני? "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות".

טלי גוטליב (הליכוד):

תתבייש לך. מה יש לך, באמת? למה אתה מתנשא על החברה החרדית? למה?

משה טור פז (יש עתיד):

במקום להסתמך בקצבאות שלך על כולם, במקום לגזור - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

משה טור פז (יש עתיד):

סליחה. מדברים פה בשמי.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אתן לך דקה, אבל נא לסיים.

משה טור פז (יש עתיד):

במקום לגזור עוני, טלי גוטליב, על דור שלם, במקום לגזור עוני על דור שלם - -

טלי גוטליב (הליכוד):

משה טור פז (יש עתיד):

- - במקום להטיל את צורכי הציבור על מי שסוחב בנטל גם ככה בלעדיך, במקום לשלוח אותנו, גפני, גם להילחם, גם לפרנס, גם לשלם מיסים, גם לשלם במיטב בנינו, מוטב לך להיכנס מתחת לאלונקה. מוטב לך שאתה תגדל פה ילדים שתהיה להם כשירות למתמטיקה ואנגלית ויוכלו לפרנס את עצמם בכבוד. מוטב שלא תילחם בממ"ח, שעושה את העבודה בשבילך, גפני, והוא בא מהמצביעים שלך, גפני, ומוטב שהיחידות החרדיות בצה"ל לא יבואו אליי לקבל טובות אלא יסתכלו עליך כנבחר ציבור - - -

יוסף טייב (ש"ס):

משה, אתה טועה - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אה, עוד אחד הצטרף.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה מתנשא על החברה החרדית?

משה טור פז (יש עתיד):

בבקשה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה מתנשא על החברה החרדית? למה?

משה טור פז (יש עתיד):

אז טלי, בואי תראי מי נלחם על הציבור ומי נלחם בשביל הציבור, בבקשה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

יוסף טייב (ש"ס):

- - - תגיד את האמת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מי השר שמשיב?

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את שר החינוך, השר יואב קיש, להשיב – להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אין כבר מה ללמד אותם. זה שצריך חינוך זה משהו אחר. אתה רוצה לחנך אותם בדרך שאתה מאמין בה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני רוצה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא עובד ככה.

נאור שירי (יש עתיד):

סוף סוף יהיה חינוך במדינה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא עובד ככה.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

ששון יהיה ראש הפקולטה.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

הדיקן.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, הם חושבים שהם יכתיבו איך החינוך החרדי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, הוא יודע.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. אנחנו חושבים שלא.

היו"ר יעקב מרגי:

אני חושב שהשר קיש יכול לבטא את עצמו.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל קבוצה יכולה לחנך את ילדיה בהתאם לסולם ערכיה. מתמטיקה ואנגלית, לימודי ליבה – בסדר.

שר החינוך יואב קיש:

שלום. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברגעים אלה גיבור ישראל רני גואילי, השם ייקום דמו, מגיע לקבורה. כולנו מחבקים ומחזקים את משפחתו. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה הגיע בעצם לפני שעלה לדיון בוועדת שרים לחקיקה. אני צודק, חבר הכנסת טור פז? החוק לא עלה לדיון בוועדת שרים.

משה טור פז (יש עתיד):

הוא עלה בפעם הקודמת - - - לפני שישה חודשים.

שר החינוך יואב קיש:

ונדחה אז, נכון? אוקיי. אני רוצה רגע להגיד כמה מילים על הממ"ח וכמה מילים על החינוך החרדי ועמדת משרד החינוך. ראשית, המדיניות שלנו היא לחזק את החינוך הרשמי על כל גווניו וכל מוסדותיו. במסגרת זו פתחנו מוסדות לחינוך ממלכתי-חרדי. למעשה, בקדנציה שלי, בעצם מתשפ"ד, תשפ"ה ותשפ"ו, עכשיו, אנחנו עלינו ב-100%, מ-12,000 תלמידים ל-24,000 תלמידים ומעלה, זאת אומרת שהגידול הכי משמעותי בממ"ח קרה בתקופה הזו. אנחנו משקיעים בממ"ח, הממ"ח חשוב לנו, וכמדיניות, מוסדות רשמיים הם כמובן בעדיפות על כל מוסד אחר. אני רוצה לומר שהדרישה להכניס את זה לחוק, יש בה המון חסרונות; אני רואה את זה דרך אגב גם בחוק החמ"ד. היא בעצם מובילה לחוסר גמישות וחוסר יכולת אדפטציה ומקשה על ההובלה של כל התחום. אבל אני רוצה לדבר על מה שהיה פה גם לפני יומיים בוועדת החינוך. בוועדת החינוך התייחסנו למה המצב היום ברשתות ומה קורה בחינוך החרדי בכללו. אני רוצה להתחיל בציטוט שכתב שי קלדרון, מנהל המחוז החרדי: בשלוש השנים האחרונות, מערכת החינוך בישראל עוברת מהפכה של ממש בכל הנוגע לשילוב ולפיקוח על לימודי הליבה ברשתות החינוך החרדיות. לא מדובר עוד בשיפור מדורג אלא בשינוי פרדיגמה יסודי. מציאות של חוסר ודאות הוחלפה במנגנוני פיקוח הדוקים, שקיפות בדיווחי המורים ועלייה חסרת תקדים בהיקף השעות המוקדשות למקצועות הליבה. אנחנו מציגים את כל העובדות האלה בהמשך. אני רוצה לומר ככה: עשינו מהלך משולב, ביחד עם הרשתות, להוביל את חיזוק לימודי הליבה בצורה שלא תפגע ברשתות אלא תחזק אותן. זה קיים בציבור החרדי. ההורים רוצים את זה; הרבנים מובילים את זה. עשינו שינויים בכך, שאני אומר לכם – הינה, אני אומר לכם: לא יהיה מוסד שיקבל אופק או גפ"ן אם לא יעשה 100% ליבה. ומצד שני, מה פוגש אותי באירוע הזה? כשאני מחזק את הליבה בחברה החרדית, פוגש אותי הייעוץ המשפטי לממשלה, שכל מה שהוא רוצה זה אך ורק לפגוע בחרדים בגלל שהם חרדים, כולל לפגוע בתהליך הכל-כך מבורך הזה של חיזוק לימודי הליבה. אני אתן לכם דוגמה – הסבר לא קיבלתי. תראו, רק שתבינו עד כמה השנאה לחברה החרדית מושרשת בייעוץ המשפטי לממשלה. אנחנו, לפני הגשה לבג"ץ בכל מה שקשור ללימודי הליבה וברשתות ומה שעכשיו הקראתי לכם, אבא של בכירה מאוד במשרד, שהייתה מאוד חשובה לתשובה המשפטית לבג"ץ, נפטר, זיכרונו לברכה, וביקשנו מהייעוץ המשפטי שבוע דחייה, שנוכל להיערך לתת תשובה נכונה לבג"ץ. מה אומר הייעוץ המשפטי, אותו ייעוץ משפטי שאמור לייצג אותי, את המשרד? בשום פנים ואופן לא. מדוע אתה צריך שבוע דחייה? מה פתאום, זה דחוף, אתה חייב לתת תשובה. בסוף, אחרי שכנועים רבים – תבינו את האבסורד, זה ייעוץ משפטי לעומתי ללקוח שלו, לממשלה, לשרים – הסכימו לתת ארבעה ימים וקיבלנו ארבעה ימים הארכה. הבאנו את התשובה, זה היה יום חמישי שעבר, חשבנו שהייעוץ המשפטי ימהר להגיש את התשובה לבג"ץ. פתאום, הייעוץ המשפטי מבקש שמונה ימים דחייה. על מה? לפני רגע, בשביל לכבד את זכרו ולהקל על הבכירה, ביקשנו, קיבלנו ארבעה ימים. פתאום שמונה ימים. מה קרה? אני אגיד לכם מה קרה. התשובה שהם קיבלו הייתה תשובה שהם לא ציפו לה. הם ראו את כל העשייה שאנחנו עושים, הם ראו את ההשקעה בפיקוח של המשרד, הם ראו את הכנסת הליבה, הם ראו את ההבנה של המוסדות שהם הולכים למקומות האלה. אני לא מדבר על עולם לפני עשר שנים – או יותר, 12 שנה – מאז שהוקם המחוז החרדי, אני מדבר על מה שקרה בשנים האחרונות. כן, מגיע להם להיות באופק חדש. למה גננת, למה מורה שמלמדת אנגלית בבית שאן או בבית שמש לא צריכה לקבל אופק חדש? רק בגלל ההתנכלות של הייעוץ המשפטי, שמונע משנאה לחרדים, אין לי הסבר אחר. על שמונה ימים לבקש דחייה כדי עכשיו לנסות ולפגוע בתשובה לבית המשפט, כדי לנסות לסרס אותה. תבינו את האבסורד. בסוף אני מחויב לקבל את מה שהם אומרים, לא את מה שעובדי המשרד מצהירים, מדווחים. לא. הייעוץ המשפטי מכתיב את התשובות למשרד, לבג"ץ. אנחנו עם ידיים קשורות מאחור, ואז אנחנו מבקשים גם ייצוג נפרד. פנינו ליועצת – אנחנו לא מסכימים עם אף מילה שאת אומרת; אמרתי את זה לגלי בהרב מיארה, היועצת המפוטרת בשיחה, אמרתי לא מסכים עם מילה שלך. את, יש לך אינטרסים פוליטיים, אנחנו רוצים ייעוץ נפרד. הגשנו בקשה, ומה התשובה שקיבלנו? לא, אנחנו נייצג אותך. אתה מבין, הרב גפני? אתה מבין את האבסורד?

משה גפני (יהדות התורה):

אני אומר שבפעם הבאה, בקדנציה הבאה, נעשה את זה בקואליציה לא איתכם, אלא עם היועצים המשפטיים.

שר החינוך יואב קיש:

נכון. רק הם אלה שקובעים. אם לא הבנת, אנחנו פיטרנו אותה בממשלה. למרות שהיא מפוטרת היא ממשיכה לקבוע, ופועלת אך ורק מאינטרסים פוליטיים ומשנאת חרדים, כשכל הרעיון שלה זה להפיל את ממשלת הימין. זה הדבר היחיד. זו דוגמה להתנהלות שלה מול הנושא הזה של החרדים – לא ענייני לחלוטין. אנחנו שינינו, הבאנו פיקוח בצורה משמעותית; הבאנו ליבה, מבחנים בין-לאומיים ומבחני תנופה – מה שהיה נקרא מיצב – גם הם נכנסו לרשתות. כל השינוי הזה קורה כי אנחנו הולכים ביחד עם הרשתות, ביחד עם החברה החרדית, ודואגים שהדברים האלה יקרו. אתם רק רוצים לפגוע, לתפיסתכם זה אירוע פוליטי. אתם לא מסתכלים על החינוך של הילדים; אתם לא מסתכלים לראות איך אפשר לעשות טוב לחברה החרדית ולילדים. אתם רק רוצים לפגוע באותו גוש שיושב פה בכנסת ומרכיב את הממשלה. אז אני רוצה לומר, היושב-ראש, משרד החינוך נחוש להמשיך בפיקוח. דרך אגב, גם במוסדות הפטור וגם במוסדות המוכש"ר וגם ברשתות, הדברים האלה קורים. יש שינוי מבורך. אני מברך על השותפים שלנו בחברה החרדית שמבינים שאנחנו הולכים למקומות האלה ביחד. אנחנו עושים מאמץ גדול מאוד. דרך אגב, יש שאלה – אני אתן לכם שאלה נוספת של מדוע אני חושב שהיא פוגעת בלימודי הליבה. במשך שנים רבות הייתה פרדיגמה שהוביל הייעוץ המשפטי – לדעתי, היועץ המשפטי מזוז אמר שכעומק הליבה, עומק התקצוב. זאת אומרת, שבמקומות שבהם לימדו 90% יקבלו 90% תקצוב, עם שאיפה שיעלו ל-100%. באה היועצת המשפטית ואומרת: לא, אם אתה לא 100% ליבה, אתה יורד ל-75%. מה היא עושה בזה? מוסדות שלימדו 90% ליבה, ירדו עכשיו להיות מוכש"ר, ירדו מהרשת, ילכו ל-75%, ונפסיד אותם.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

נפסיד אותם. ממקום שבו הם היו לומדים 90% ליבה הם ירדו ל-75%, בגלל השינוי המשפטי בעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שאנחנו מתנגדים לו. העמדה המקצועית מתנגדת לו. אנחנו רוצים כמה שיותר לעודד ליבה. אנחנו דורשים 100% ליבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

איך אפשרתם הפרטה של חינוך ילדי ישראל לזרמים פרטיים?

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו דורשים 100% ליבה, ואנחנו מקדמים את זה. ובמקומות שלא עושים את זה, לא מקבלים את ה-100% תקצוב. נקודה. אז מספיק לשקר ולומר שאנחנו מתקצבים את מי שלא לומדים ליבה. מי שלא לומד ליבה יקבל פחות. אנחנו רוצים ומעודדים 100% ליבה, ואנחנו עושים את זה. אז לסיכום – אני רואה שהזמן מסתיים – כל האירוע הזה הוא אירוע שבו לא את טובת הילדים אתם מחפשים. אתם – וכשאני אומר אתם אני מתכוון לאופוזיציה ואני מתכוון ליועצת המשפטית לממשלה – רק רוצים לפגוע בילדים החרדים, לפגוע בקשר האסטרטגי של ממשלת הימין הזו, שפועלת ביחד לחזק את החינוך בחברה החרדית, להוביל לליבה, להוביל לסטנדרטים גבוהים, והשינוי הזה קורה במשמרת שלנו. אנחנו עושים את זה; 100% ליבה, אנחנו מובילים. זו האחריות שלנו, ואנחנו עושים את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – השר קיש, אם היית מקדיש לחינוך חצי מהאנרגיה והזמן שאתה מקדיש לייעוץ המשפטי, תאמין לי, כבר היה קורה פה משהו בחינוך במדינה. היועצת המשפטית, היועצת המשפטית – בוא'נה, כמות התירוצים שאתה משמיע פה ובוועדה על כל מה שאתה לא עושה שלוש שנים וחצי. בטח, ייעוץ משפטי, איזה מזל שיש אותם. החוק הזה כבר עלה, כידוע לך. אתם כבר הפלתם אותו. אתה יודע למה נדרש חוק? כי בעיריית בני ברק – לך, זה סבבה – לא רוצים להקים ממ"ח, גם כשיש 200 ילדים שרוצים. למה? כי זה לא מתאים לכם, כי 200 בתי ספר, השר קיש, 200 בתי ספר לא עברו את הביקורת שלכם, שלכם – אם נדייק במספר, 183, השר לשעבר ביטון – עשו עליהם ביקורת, לא לימדו ליבה 100%. אה, אוי, אז עכשיו אומרים, כגודל הליבה כך גודל התשלום. לא, זה לא מה שהיה. אמרו לכם 100% – יקבל 100%, וגם תהיה קומה שנייה. אבל אם אתה לא עומד ב-100%, וכולנו יודעים - - -

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

יש שר במליאה. אני לא מבין למה זה מפריע לכם כל הזמן. יש שר במליאה. תמשיך. לך תבדוק. אל תעסיק אותי בזה.

משה טור פז (יש עתיד):

כולנו יודעים שיש הנחות סלב לביקורת הזו. אז חברים יקרים, מי שלא מלמד ליבה לא יכול לבקש, לא קומה שנייה וגם לא קומה ראשונה. אני שואל אותך עוד דבר: אותי לימדו שמי שמסתיר, כנראה שיש לו מה להסתיר. אז השר קיש, אם היינו צריכים לקחת אותך לבג"ץ, לבג"ץ, כדי שתחשוף לנו את כל הביקורת על המוסדות החרדיים, כנראה שיש לך מה להסתיר. אגיד עוד דבר, אם אופק וגפ"ן היו באים בדרך המלך, כבר מזמן היה פה אופק וגפ"ן, אבל מה לעשות אם אין לך מורה למדעים, ולא הכשרת מורים לאנגלית, ואין לך מורים למתמטיקה, אז מי בדיוק אתה רוצה שיעשה אופק וגפ"ן? אבל אני אגיד לך עוד דבר. בפרשה שלנו, כשבני ישראל עומדים על הים, הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו: "מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל ויסעו". יש זמנים שהם לא זמן צעקה. זמן תפילה יש, אבל יש זמנים שבם "דבר אל בני ישראל ויסעו". הרכבת הזו של לימודי הליבה, של המינהל התקין, גם של הממלכתי-חרדי, יצאה לדרך. אני צופה שתמיד יהיה קיום לרשתות החינוך, תמיד יהיו רשתות חינוך, יש צורך בהן, יש ציבור שרוצה אותן - -

טלי גוטליב (הליכוד):

משה טור פז (יש עתיד):

- - אבל הקשקוש של הבריחה, של ההסתתרות - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - כי הוא לא נכנס לארץ ישראל, ואז ה' אמר לו: דבר אל העם - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אתה יכול - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

יש כמה גם באופוזיציה. אתה יודע.

משה טור פז (יש עתיד):

נכון, אבל עכשיו הם שותקים.

טלי גוטליב (הליכוד):

משה צעק להשם כי הוא ידע שהוא לא יזכה להיכנס לארץ ישראל.

משה טור פז (יש עתיד):

אז קשקוש ההתייחסות לייעוץ המשפטי מיצה את עצמו. משרד החינוך אכן לא מקדם כמו שצריך את הממלכתי-חרדי. וכן, טלי גוטליב, יש מצבים של "דבר אל בני ישראל וייסעו".

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - פרשת שבוע אתה לא יודע.

משה טור פז (יש עתיד):

עכשיו הזמן לעשות, עכשיו הזמן למעשים. מי שרוצה לימודי ליבה, שיצביע בעד הממלכתי-חרדי. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי חרדי), התשפ"ה–2024. ההצבעה תהיה שמית, לבקשת הממשלה. אדוני המזכיר, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש ממזכיר הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש מי מחברי הכנסת שלא הצביע עדיין ונמצא כאן במליאה? אבקש למנות את מספר המצביעים. לא לדבר בבקשה באמצע הספירה. 50 נגד, 31 בעד. אני קובע כי הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי חרדי), התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

משה גפני (יהדות התורה):

הכנסת נגד החוק - - -

משה טור פז (יש עתיד):

הוא עוד יעבור. על הראש שלך עוד יעבור.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת שאירים לאלמנה שנישאה מחדש), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת יעקב אשר. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש רגעים שאנשים נהנים גם בעבודה, וזה אחד הרגעים שבהם אני מרגיש סיפוק גדול מאוד. התורה אומרת: "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם עַנֵּה תענה אתו כי אם צָעֹק יצעק אלי שָׁמֹעַ אשמע צעקתו". פוסקי הלכה למדו מכאן, שלא רק שאסורה התנהגות שלילית ליתום, אלא יש לנו חיוב לדאוג לרווחתם. כך הגדיר הרמב"ם בהלכות דעות את המצווה: "חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחם נמוכה אף על פי שהן בעלי ממון אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. והיאך נוהגין עמהן. לא ידבר אליהם אלא רכות. ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד. ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים. ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם או המקללן". אנחנו למדים מהעניין שהמצווה הזאת היא לא רק לאסור עינוי, אלא גם לא ליצור מחסומים מלאכותיים שמונעים מהם את מה שמגיע להם, וגם לרווחתם. זאת הדאגה שלנו. את הצעת החוק אני מעלה כאן לאישור במליאה בקריאה טרומית. ההסדר הקיים היום בחוק קובע כי הזכות של אלמנה או אלמן לקצבת שאירים פוקעת עם נישואיה בשנית – אם הם נישאים בשנית. ההסדר שקיים היום מייצר קנס – קנס כלכלי על ההחלטה על נישואים חדשים. חלק מהריפוי של אותם אנשים – כל אחד מחליט לעצמו, כמובן, שרוצה לפתוח חיים חדשים. ההסדר הקיים היום מאלץ את ההורה לבחור בין יציבות כלכלית, חיונית – שזאת קצבת שאירים, בין היתר – לבין הזכות הבסיסית להקים מחדש תא משפחתי יציב ובריא למען המשפחה שלו ולמען ילדיו. המצב הנוכחי הזה הוא קנס נישואים, והם בהתלבטות כזאת: מי שישלם בסוף את המחיר זה גם האלמן או האלמנה, וגם היתומים עצמם. אנחנו יודעים, נישואים שניים, בדרך כלל זה הסכמי ממון, בדרך כלל כל אחד יש לו את הדאגות על הילדים שלו. לכן, מה שהיה עד היום בחקיקה – שקצבת השאירים הפסיקה לאותם ילדים או לאותם ילדים, גם אם עדיין זכאים – היא דבר לא נכון, היא דבר פוגע, היא דבר שהיה צריך לשנות, ואת זה אנחנו עושים היום. גמלת השאירים היא צורך אמיתי, והוא קריטי, בפרט כל עוד הילד היתום סמוך על שולחן הוריו. הוא לא מפסיק להיות יתום כשאימו או אביו נישאים בשנית. הצרכים שלו לא פוחתים, ובהרבה מקרים רק גדלים. אין הצדקה מוסרית להעניש משפחות על רצון לפתוח עתיד חדש ובית חדש. זה לא חסד. אנחנו לא עושים פה חסד. אנחנו עושים צדק בסיסי. אנחנו לא מוסיפים זכויות. הצעת החוק הזאת מסירה עיוות. מדינה – תפקידה הוא לדאוג לאזרחיה, והיא לא צריכה לכפות עליהם ולהביא אותם לדילמה: לבחור בין ביטחון כלכלי לבין האושר הפרטי שלהם. הדילמה הזאת היא אכזרית והיא לא נכונה. הצעת החוק הזאת, שבעצם - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - זה מה שנורא.

יעקב אשר (יהדות התורה):

בדיוק. אחד הדברים שהיו קורים היה או שמסתירים נישואים בצורה כזאת או אחרת - -

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק.

יעקב אשר (יהדות התורה):

- - או מתלבטים אם בכלל להינשא או לא. אין לזה שום הצדקה. אין לזה שום עניין. וכמובן שהחובה שלנו היא לתקן את הדבר הזה. והצעת החוק הזאת בעצם אומרת שכל עוד הילדים על פי חוק – אם זה גיל 18 או גיל 21 – כי אני לא זוכר כרגע את החוק בדיוק, יש גם מקומות שזה 24 בקצבת שאירים, אני לא זוכר. אנחנו נראה את זה כבר בדיוני הוועדה – אבל כל עוד שהילד נקרא סמוך – הוא לא צריך להיות קטין; הוא יכול להיות גם מעל 18 - -

טלי גוטליב (הליכוד):

סמוך על שולחנם.

יעקב אשר (יהדות התורה):

איך?

טלי גוטליב (הליכוד):

סמוך על שולחנם.

יעקב אשר (יהדות התורה):

- - סמוך על שולחנם. קצבת השאירים תמשיך להיות משולמת. כך צריך להיות, וכך אומרת הצעת החוק. אנחנו צריכים להצהיר ולומר לאותן משפחות, שעברו אסון כזה שראש משפחה או ראשת משפחה או אחד מבני המשפחה, שלא עלינו, נפטרו, אנחנו אומרים לאלמנה או לאלמן: אנחנו ממשיכים, המדינה ממשיכה לתת לכם את קצבת השאירים על אותם ילדים, שהיו זכאים לה עד עכשיו, ולא ממירה את זה בשום דבר אחר. אני רוצה להודות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הרבה פעמים – נמצא כאן גם יושב-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, ידידי שר המשפטים – הצעה כזו לא הייתה יכולה להתקדם לא רק בלי ברכה של שר האוצר. כשבאתי לדבר איתו על העניין הזה, הוא התלהב ואמר שהוא כבר חשב על זה פעם, ויכול להיות שיש פה דברים אחרים שצריכים לחשוב עליהם באותו – לא בקצבת שאירים במשהו אחר. אבל אני מוכרח לציין שההתלהבות שלו לעשות את הדבר הזה ולזכות במצווה – אני אף פעם לא ידעתי לפני שנכנסתי לכנסת, שחקיקה יכולה להיות גם מצווה. אז אנחנו עושים הרבה מצוות. אצלנו זה: ועשית ככל אשר יורוך – אז זה כבר מצווה. אבל כאן זה מצווה על מצווה. זה חסד. ואני מודה לשר האוצר. מודה ליושב-ראש ועדת השרים, שר המשפטים יריב לוין. אני רוצה לומר ולקוות, שוב, בימים אלה, בשעה כזאת, שעם ישראל כולו מלווה למנוחות שוטר אמיץ, שקידש שם שמיים, שהקריב את עצמו ביום הנורא הזה שהיה, התפקיד שלנו הוא להרבות זכויות. אנחנו מרבים זכויות. כי, לצערי הרב, החוק הזה, כשאני עוד חשבתי עליו, זה לא היה רק אחרי 7 באוקטובר, כי דווקא בחוק האלמנים והאלמנות, שהם נפגעי מלחמה או חללי צה"ל, אז קצבת השאירים כן ממשיכה. אבל אנחנו מרבים זכויות לעם ישראל עם הצעת החוק הזאת. מי ששומע את זעקתם ואת בכיים של אלמנות ויתומים – אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיגאל אותנו מכל הבעיות הקשות שעומדות לפתחנו, וימשיך להצעיד אותנו, את עם ישראל כולו, לקראת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש שר משיב? אני מזמין את שר המשפטים מר יריב לוין להשיב על הצעת החוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

מזכירות הכנסת, הודעה, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק השמות (תיקון מס' 9) (שם מאימוץ של קטין שהורהו נפטר), התשפ"ו–2026. תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת יעקב אשר, אני רוצה לברך אותך, להודות לך. כרגיל, כדרכך, עוד חוק שמתאפיין בכמה דברים. קודם כול, הוא עוסק באמת בעניין אנושי חשוב מאוד, מהמעלה הראשונה. שנית, הוא באמת כניסה לפעמים לנבכי הדברים בצורה המקצועית; לאתר בדיוק את הפער במקום שבו הוא נמצא, בדיוק את המקרים האלה שאיכשהו נופלים בין הכיסאות, ולתת לזה מענה. שלישית, גם הפעם הזאת, הצעת חוק שבאמת נוגעת לציבור כולו, והיא מבטאת את – אני חושב שמי שיבדוק ויסקור את הפעילות שלך יראה שלצד דאגה וטיפול יום-יומי בעניינים של הציבור החרדי ששלח אותך לכאן, אתה עוסק הרבה מאוד גם בעניינים אחרים, שנוגעים לכלל הציבור, בהיקף גדול מאוד, גם כיושב-ראש ועדה. אני חושב שזה שילוב שמעורר הערכה, ואני באמת מודה לך. הצעת החוק הזו, כפי שהסביר כאן חבר הכנסת אשר, מבקשת לקבוע כי הזכות של אלמן או אלמנה לקצבת שאירים לא תפקע אם נישאו בשנית, כל עוד הם מגדלים ילד יתום שהניח אחריו המבוטח. צריך לומר, הגם שזה נראה כל כך מובן מאליו, לא פעם ההסדרים החוקיים יוצרים לפעמים מין מצבים אבסורדים כאלה, שבהם כתוצאה מזה שקורה אירוע משמח לאדם – או שהוא מתחתן או שקורים כל מיני דברים מן הסוג הזה – הוא מאבד ומפסיד זכויות שבאופן רגיל היו לו. ולא פעם הדבר הזה גם לא צודק לגופו, אבל הוא גם מהווה אפילו, לפעמים, חסם בפני זה שאנשים יקימו בית בישראל ויתחתנו. אני חושב שבמובן הזה, הדבר הזה לא נעשה כמובן בשרירות לב כאשר הוא נחקק בשעתו. אני מניח שהכוונה מאחוריו הייתה רצון לחלק את המשאבים בצורה אופטימלית. ונקודת ההנחה היא שבמצבים מסוימים, משעה שבני זוג נישאו וכבר לא מדובר במשפחה חד-הורית, יש הצדקה להפנות את המשאבים למי שכן נמצא עדיין במעמד כזה. אבל לפעמים הדבר הזה יוצר באמת אבסורדים, בעיקר במקרים אנושיים כמו המקרים האלה, שבהחלט, בעיניי, יש מקום לתקן אותם. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, ביחד עם ההוראות שנקבעו לפיו, נקבע כי זכותם של אלמן או אלמנה לקצבת שאירים פוקעת עם נישואיהם בשנית, אלא אם כן הכנסתו של בן הזוג החדש נמוכה מן הסכום שנקבע שם, ומתקיים אחד מן התנאים הבאים: בן הזוג החדש אינו מסוגל לכלכל את עצמו או שביום נישואיהם מלאו לו 60 שנה. ההסדר הזה, ששולל דה פקטו מאלמנות ומאלמנים שנישאו בשנית את קצבת השאירים שהיו זכאים לה טרם נישואיהם השניים, מייצר – ואמרתי והסברתי את זה שוב – הוא לכאורה מייצר מין סוג של, אני לא יודע אם הייתי רוצה לקרוא לזה קנס, אבל הוא מייצר מין סוג של מחיר לנישואין לאותו פרק חדש, לנישואים השניים. ועושה את זה, אגב, דווקא למי שבאמת נישואיהם הקודמים הסתיימו בנסיבות טרגיות ועצובות, משעה שהם התאלמנו. הדבר הזה בעצם מציב את אותו אלמן או את אותה אלמנה בפני ברירה, לבחור בין הקצבה שחיונית לביטחון הכלכלי, לבין הקמת התא המשפחתי החדש באופן מלא באמצעות נישואין. הדבר הזה בעצם יוצר לציבור הזה, שעל לא עוול בכפו מצא את עצמו בפני סוג של חסם כלכלי, לפעמים חסם כלכלי משמעותי, מפני מימוש הנישואין באותם מקרים. הדבר הזה בולט במיוחד ומשפיע במיוחד כשאנחנו מדברים על אלמנות ואלמנים שמגדלים ילדים יתומים הסמוכים על שולחנם, משום שבמצבים האלה – והדבר הזה יכול להיות נכון בכל מיני מקרים, אבל הוא בוודאי נכון במצב של משפחות ברוכות ילדים – הם מסתמכים לעיתים קרובות על קצבת שאירים שהם זכאים לה כדי לכלכל את משק הבית וכדי לעמוד, כמובן, בהוצאות הכרוכות בגידול הילדים. כל זה, צריך לומר, בשעה שבאופן טבעי הם נקלעים למצב של מפרנס יחיד, ולא רק מפרנס יחיד, אלא גם בוודאי במשפחות ברוכות ילדים, אבל לא רק – גם במשפחות עם מספר לא גדול של ילדים – עדיין היכולת של הורה יחידני שנדרש ואין מי שיחליף אותו, לטפל בכל מה שקשור בגידול הילדים, האתגר הזה, לשלב את זה עם עבודה – גם כך זה דבר לא פשוט, בוודאי עם עבודה שמצריכה שעות רבות, ועבודה שמכניסה סכומי כסף גדולים יותר, שלא פעם כרוכה באמת בהשקעת שעות רבות נוספות. לכן המטרה בהצעת החוק היא לקבוע כי הזכות של אלמן או אלמנה שנישאו בשנית לקצבת שאירים לא תפקע במצב שבו הם מגדלים ילד יתום שבעצם כלכלתו עליהם. עמדת המוסד לביטוח לאומי, שאני כמובן ביקשתי לקבל את עמדתו ביחס להצעת החוק, היא שההסדר הקיים היום מייצר – מעבר לבעיה היסודית שתיארתי קודם, של עצם המצב שהוא מייצר, הוא גם מהווה פתח, לפעמים אפילו כמעט אילוץ, למקרים של אי-דיווח, כולל אפילו אי-דיווח על הנישואים החדשים, במקום שבני הזוג כן מחליטים בכל זאת להתחתן. הדבר הזה באמת מייצר איזשהו הבדל שאין לו מקום. כמו בכל הצעה מן הסוג הזה, שנדמה לי שכולנו מברכים עליה בסוף, זה חוזר לנקודת ההתחלה שעליה דיברתי – בסוף יש עניין תקציבי, בסוף הקופה היא לא בלתי מוגבלת, ואי-אפשר לעשות את כל מה שרוצים גם אם זה צודק. צריך לומר שהעלות של ההצעה הזו נאמדת כרגע בכ-10 מיליון שקלים, והיא בוודאי עלולה לעלות עם השנים, בוודאי עם גידול האוכלוסייה. כאן אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש – לכן עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, כל זאת בתנאי שהמשך הקידום ייעשה בהסכמת משרדי האוצר והעבודה, והדבר שאני מבקש להדגיש אותו, לשיפוי הביטוח הלאומי – כאן אני רוצה לומר משהו, אדוני היושב-ראש: נכנסתי לתפקידי כשר העבודה ממש לא מזמן, והתמונה שהתגלתה לעיניי באשר למצב האקטוארי של הביטוח הלאומי היא תמונה קשה מאוד. יכול להיות שאולי אמצא כאן הזדמנות קצת לפרט אותה בפני הכנסת, אני חושב שזה ראוי ונכון שהכנסת תידרש גם לנושא הזה. יש כאן אתגר גדול מאוד, תהליך מתגלגל לאורך שנים ארוכות, אבל שמתגלגל בתאוצה הולכת וגוברת, שמייצר אתגר מאוד גדול על היכולת של הביטוח הלאומי לעמוד בתשלומים ובהתחייבויות שיש לו. חלק מהמצב הזה שנוצר הוא תולדה של פעולות מבורכות וחשובות שעשתה הכנסת כדי להרחיב את הזכאויות. אבל הן לא תמיד נעשו עם השיפוי המתאים שהביטוח הלאומי צריך לקבל, ובעצם הועמסו על קופתו, ובדרך הזאת הרחיבו את הפער הזה שהולך ונוצר. אני בהחלט חושב שצריך להידרש לעניין הזה, ולכן אני רוצה להדגיש את העובדה שאפשר יהיה להשלים את הצעת החוק בהנחה שאכן יינתן השיפוי המתאים לביטוח הלאומי, ואנחנו לא נעמיק את המציאות האקטוארית הבעייתית שהוא כבר ממילא נמצא בה. על פי העקרונות האלה, לכשתתקיים ההצבעה, אבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ביקשה להתנגד לחוק חברת הכנסת פרקש הכהן – לא נמצאת. רק אציין כי במסגרת סיכומים בין היוזם לבין הממשלה ההצבעה תתקיים במועד אחר.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

אין הצבעה. לא צריך לקרוא לו, קראתי למתנגדת לחוק. הוא לא מתנגד, נראה לי שהוא בעד.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אלא אם כן יש לי פיצול אישיות.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה יכול להיות. אתה יודע, היו כאלה פה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה החרדית במועצת הרשות), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק – אז כן צריך לקרוא לו. מי אמר שלא צריך לקרוא לו? עשר דקות לרשותך, בבקשה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה החרדית במועצת הרשות), התשפ"ג–2023. מועצת הרשות למקרקעי ישראל היא גוף ציבורי בעל עוצמה וחשיבות ייחודיים בכל הקשור להקצאת משאבי קרקע יקרי ערך ולשיווקם. בין תפקידי הרשות, כפי שנקבע בחוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך–1960, נמנות המטרות הבאות: הקצאת קרקעות למטרות מגורים, דיור בהישג יד, דיור ציבורי, תעסוקה, שטחים פתוחים ומטרות אחרות, במקומות ובהיקפים הנדרשים על פי צורכי המשק, החברה והסביבה, לרבות צרכים עתידיים ותוכניות חומש כאלה ואחרות. בחוק נקבעה חובת ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במועצת הרשות מתוך הבנה של המחוקק דאז שיש חשיבות בייצוג כלל האוכלוסיות ובפרט אוכלוסיות שיש לצורכי הדיור שלהן מאפיינים ייחודיים, וייצוגן במועצת הרשות קריטי לניהול נכון של משאבי הרשות ולמניעת אפליה ולהסתכלות רחבה באמת על צרכים בכל עיר, בכל מחוז – אבל גם לפי האוכלוסייה. לפיכך, מוצע כי בדומה לחובה הקבועה בחוק לייצוג בקרב האוכלוסייה הערבית, ייקבע חוק ייצוג הולם במועצת הרשות גם לבני האוכלוסייה החרדית. אלה בעצם דברי ההסבר הראשונים של הצעת החוק. אני רוצה לומר – זה חלק מסדרה של הצעות חוק שכבר עברו, חלקן בוועדת שרים, חלקן כבר עברו בקריאה טרומית, וחלקן בהכנה לקריאה ראשונה – שבכל מה שקשור לתכנון ושיווק ודיור יש במדינת ישראל, במשרד השיכון – לא מעכשיו, כבר הרבה מאוד שנים אחורה – תדריך שלם שמדבר על בנייה לאוכלוסייה הערבית ובנייה לאוכלוסייה החרדית. מה שקשור לאוכלוסייה החרדית, הבנייה מתאפיינת ביותר שטחי ציבור, ביותר בתי ספר, ביותר מרחב לתחבורה ציבורית, שוב, בגלל אופי של הציבור, אופי של החיים, אופי של המגורים. לכן בסדרת חוקים, גם לאחרונה, הכנסנו למועצה הארצית נציג קבוע שהוא בן העדה החרדית, שמבין כמובן בחומר, שמגיע עם רקע מתאים כמובן, גם בוותמ"ל וגם עכשיו, כשאנחנו מדברים על רשות מקרקעי ישראל. הדבר הזה הוא נצרך; הדבר הזה הוא נכון; זהו דבר שבעצם פותח ונותן את ההסתכלות הנכונה, הרחבה, גם כשמתכננים שיווק, גם כשמתכננים איך להתגבר על מצוקת הדיור. צריך ללמוד את זה לפי הבעיות הספציפיות שקיימות בכל אוכלוסייה ואוכלוסייה; לפי התכנון המפורט הנכון לאותה אוכלוסייה, והסתכלות רחבה כמובן על כל הדברים בעניין הזה. הדבר הזה יביא פרספקטיבה ייחודית על צורכי האוכלוסייה, והוא יסייע במניעה של טעויות תכנוניות או הקצאתיות כאלה ואחרות, קריטיות, שנובעות מחוסר היכרות עם האלמנטים המיוחדים של המגזר; בשיפור והתאמת פרויקטים למאפייני האוכלוסייה, כך שיהיה ניצול יעיל יותר של משאבים. התועלת היא כפולה, גם לאוכלוסייה החרדית בתיקון הזה, וגם בסיוע למימוש המדיניות הממשלתית ובניהול נכון של משאבי הרשות. ולכן, אדוני, אני רוצה להביא עוד נקודה. אם המחוקק, כמו שאמרנו מקודם, הכיר בצורך בייצוג חרדי בכל גוף ממשלתי, אז אין שום סיבה שזה לא יהיה גם כאן. אם יש ייצוג למגזר אחד, בוודאי שחייב להיות גם למגזר השני, ששונה, אבל דומה, באפיונים מיוחדים. זו לא טובה שעושים למישהו, אלא זה שוויון בסיסי ודאגה של מאמצי ותקציבי הממשלה בכל הנוגע לדיור על כל אופניו – גם התכנוני וגם ההקצאות – ישתמשו בהם ביעילות, ולא בתכנון לא מותאם. לסיכום החלק הזה, התועלת הכלכלית של העניין היא ייצוג הולם ותכנון חכם, פחות טעויות יקרות. תועלת כלכלית. נציג, שמכיר את הצרכים, ימנע השקעות ותוכניות לא מוצלחות. משאבי הרשות ישמשו טוב יותר את כלל האוכלוסייה. כידוע לכולנו, רמ"י שייכת לעם ישראל, רמ"י היא לא חברה פרטית. הנכס היסודי של המדינה והחשוב ביותר, שהוא הקרקע, שייך למדינה ולאזרחיה. לכן, כשאנחנו עושים את התיקונים הללו, התיקונים הללו נכונים, כי הם מכוונים בסופו של דבר אל כלל האוכלוסייה ולכל אזרחיה, כפי שצריך. אי-אפשר לפתור בעיית דיור כוללת בלי שיש פתרון מותאם לכל חלקי האוכלוסייה. זו לא פוליטיקה. זה לא משהו שאנחנו עושים בגלל מחויבויות כאלה ואחרות. זה ניהול תקין ואחראי של המשאבים הלאומיים, וככה אנחנו צריכים להתנהג איתם ולעשות אותם. לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת היא טובה, וקורא לחברי הכנסת להצביע בעבורה כמובן. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, קורה בימים האחרונים – לצערנו הרב אנחנו נחשפים להתבטאויות ולכל מיני דברים שלא היו מעולם, הקלטות והתבטאויות נגד רבנים ונגד גדולי עולם, אנשים קדושי עליון. אני רוצה לומר לנו, עם ישראל, לעצמנו, לכולנו, לכל החברים באופוזיציה, שמשתמשים – או באופוזיציה או בתקשורת – שמדברים בזלזול על הנושא של התורה, מדברים בזלזול על תלמידי חכמים; אני רוצה לומר: אנחנו צריכים להיזהר. אתם צריכים להיזהר. חכמינו אומרים בפרקי אבות: "והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים". תהיה תמיד באזור ולאורם של חכמי הדור וזקני הדור, כדי שתתחמם מאורם, שזה יגביה גם אותך. כתוב בפרקי אבות, בהמשך: "והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה", "וכל דבריהם כגחלי אש". וכאן, בבניין הזה, אתמול בוועדת החוץ והביטחון, ובראיונות, מדברים על רבנים, על גדולי עולם, על אנשים טהורים, מדברים עליהם בצורה כזו, בצורה אחרת, מדברים על בני תורה. כולם, כל הציבור החרדי קיבל שמות: משתמטים, סיפורים, שקרנים, רמאים. את כל זה – אני אומר, היזהרו בגחלתן, אני אומר את זה לעצמנו. עם ישראל צריך זכויות. אל תזרקו את הטלית והתפילין. אל תיגעו ברוחניות שמייחדת אותנו מכל העמים האחרים, כי זאת הסיבה שאנחנו כאן. אין סיבה אחרת לכך שעם ישראל שמר על עצמו והגיע לאן שהוא הגיע. היזהרו בגחלתן; היזהרו בגחלתן של תלמידי חכמים זקני הדור; היזהרו בגחלתן של אברכים שיושבים והוגים בתורה מבוקר עד לילה. אל תזרקו מהמדינה הזאת את הטלית והתפילין – זה הרה-אסון לכולנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את שרת השוויון החברתי, הגב' מאי גולן. הוספתי לך עשר דקות. בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוספתי לך עשר דקות. בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה רבה. אני עונה בשם משרד השיכון. חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך–1960, קובע את הרכב מועצת מקרקעי ישראל. נקבע כי במועצה יכהנו שר הבינוי והשיכון, שישמש כיו"ר המועצה, ו-13 חברים נוספים שתמנה הממשלה, מהם שבעה נציגי ממשלה ושבעה נציגי קק"ל. בחוק נקבעה הוראה שלפיה במידה שבקרב נציגי הממשלה במועצה לא מכהן נציג מקרב האוכלוסייה הערבית, הדרוזית או הצ'רקסית, תמנה הממשלה למועצה חבר נוסף על נציגי הממשלה מקרב אוכלוסיות אלו, אשר יהיו נציגי השרה לשוויון חברתי. מתוך הבנה שיש חשיבות לייצוג כלל האוכלוסיות, ובפרט אוכלוסיות שיש לצורכי הדיור שלהן מאפיינים ייחודיים, וייצוגן במועצת מקרקעי ישראל הוא מהותי לניהול נכון של משאבי הרשות ולמניעת אפליה, יש מקום להבטיח ייצוג הולם במועצה גם לחברה החרדית. יחד עם זאת, יש לשמור על האיזון העדין הקבוע כיום בחוק רשות מקרקעי ישראל, וכן יש להקפיד לא לפגוע במבנה המועצה וביחס הקבוע והמוסכם בין נציגי הממשלה לנציגי קרן קיימת לישראל, בהתאם לאמנה שנחתמה עם קק"ל בשנת 1961. לפיכך, אין מקום להגדלה נוספת של מספר חברי מועצת הרשות, אך יש לקבוע מנגנון שיבטיח ייצוג הולם לחברה החרדית במועצה. לפיכך, החליטה הממשלה בהחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, בכפוף לכך שלא יוגדל מספר חברי מועצת מקרקעי ישראל. תיקון המנגנון המוצע בהצעת החוק ייעשה בהסכמת משרדי הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל, וקידום הצעת החוק ייעשה בהסכמת משרדי הבינוי והשיכון, משרד המשפטים, משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה. עכשיו רציתי לדון על עוד משהו שחשוב לנו וקרה בשבוע שעבר. בשבוע שעבר השתרר שקט, מי שלא יודע, בערים הערביות. שביתה. אבל אל תטעו, זה לא היה שקט של מחאה אידיאולוגית נגד הכיבוש, זה היה שקט של ייאוש קיומי. ומכאן, אני רוצה לפנות ישירות לאותם אזרחים שאמורים להפגין גם במוצאי שבת הקרוב דווקא דרך רגע של הארה שהיה כאן בשבוע שעבר. חבר הכנסת איימן עודה שאל בוועדת הפנים שאלה, במלוא הרצינות והתמימות המאוסה: למה אחוז הרצח בחברה הערבית גבוה מזה שברשות הפלסטינית או בירדן? איימן, אני חייבת להחמיא לך על כישורי המחקר, באמת. אבל אם היית מקשיב קצת לנאומים שלי במקום להתמוגג מהפואטיקה של נסראללה, התשובה הייתה מכה בך כבר מזמן. זה פשוט, וזה מתחלק לשניים: החלק הראשון עוסק בעבריינים עם תואר "מצטיין בליברליזם" מבית היוצר של בג"ץ והשמאל הישראלי. ארגוני הפשיעה הערביים הם היום הסטודנטים המצטיינים של המערכת המשפטית הליברלית שלנו. הם פיצחו את השיטה יותר טוב מכל פרופסור למשפטים. הם למדו להגיש תלונה במח"ש אם שוטר לא אמר להם בוקר טוב או חלילה הפריע להם בדרך לחיסול. הם מחזיקים סוללות של עורכי דין שגורמות לפרקליטות להיראות כמו איזה חוג דרמה במתנ"ס. הם הפכו למומחים בסחבת משפטית עד שהעד נזכר שהוא בעצם לא ראה כלום או שהוא פשוט כבר לא בין החיים. והשוס הגדול – הם יודעים שמעצרים מינהליים זה מוצר בוטיק ששמור אך ורק למתיישבים ביהודה ושומרון. הרי אם נפעיל אותם נגד ראש ארגון בנצרת או סח'נין, מיד אתם תצרחו "גזענות" ו"אכיפה בררנית" ותארגנו את ליל גלנט שלוש וארבע. והרוגלות, אה, הרוגולות, בזה הרי משתמשים רק נגד פוליטיקאים ומקורביהם, כי במדינת ישראל להאזין לדוד שרן שותה קפה זה חוקי וחיוני, אבל להאזין למוחמד בדרך לרצוח את מחמוד – חס וחלילה. זה פוגע בזכות לפרטיות הגופה. ואני שואלת את איימן: יש לך אולי את הטלפון של מח"ש ג'נין? יש לך תיעוד מההפגנות למען זכויות האדם והעבריין ברמאללה? אתה הרי יודע מה עושים ברשות למי שחוזרים לו צ'קים – מכניסים אותו לכלא עד שהוא והחמולה שלו מקיאים את כל הכסף. אתה יודע מה עושים לרוצח בחברון? כל החמולה שלו מתפנה באופן עצמאי מהכפר כבר באותו לילה. אתה באמת רוצה שאני אעביר לך שיעור במה זה "דייה" או מה זה "עטווה"? אתה באמת חושב שאנחנו מירב כהן, שאפשר למכור לה את מנסור הציוני בפריסת תשלומים וסיפורי איימן על דמוקרטיה, שוויון, וכל מיני סיסמאות נבובות? החלק השני עוסק בנציגים שלכם. ממש הטרגדיה של הבוחר. אני פונה אליכם, האזרחים הנורמטיביים, לאנשים כמו עלי זביידאת, יוזם השביתה, שהיה לו האומץ להגיד: ההנהגה הערבית כשלה. רבותיי, דמוקרטיה היא כלי נהדר, אבל אתם משתמשים בו כדי לבחור בנציגים שלא סופרים ולא רואים אתכם ממטר. אתם רוצים ביטחון – הם רוצים כותרות; אתם רציתם משטרה ביישובים –הם צעקו: המשטרה היא כיבוש; אתם רציתם שהילדים שלכם יחזרו הביתה בשלום – איימן עודה קרא לשוטרים הערבים לזרוק את הנשק בפרצוף של המפקדים שלהם. אתם רציתם דו-קיום וקיבלתם את עופר כסיף, שמתאמן בבוקסים לפרצופים של השוטרים. והדובדבן שבקצפת – מנסור עבאס, כי בממשלת בנט-לפיד הוא היה יכול לקבל את תל אביב, ירושלים וגם אילת לקינוח. כי אגף התקציבים מעולם, אבל מעולם, לא היה בבני ברק או בקריית שמונה. ממשלת הנוכלים הרי דאגה שכל אגף התקציבים יעלה ישר לכפר קאסם. ומה הוא לקח? במקום כמונו, להכניס את השב"כ ולחוקק חוקי ברזל, מה הוא העדיף? הוא העדיף להזרים מיליארדים לעמותת "רע"מ 48", שראשיה תומכים במחבלים שהידים, ולרשויות מקורבות. בקיצור, קניתם שקר ביוקר וקיבלתם רעש של צרורות ירי. לפני חודש, באחד הנאומים שלי, אני סיפרתי איך התחננו אליי גזברים וראשי רשויות, שהם אמרו לי: אל תעבירי לנו כספים. מנסור עמד כאן וצרח שאני משקרת. באותו מועד לא יכולתי לספר על עיריית נצרת, שהוא הכיר מקרוב מצוין, ואנחנו ידענו מה קורה לה. תראו איך ריסקו עירייה: מאות מיליונים שעברו לקבלן אחזקה לצורך בניית כבישים, מדרכות, ביוב וניקוז, ובפועל, מה היא הייתה? היא הייתה הקופה של ארגון הפשיעה. סחטו את הגזבר, איימו על כל המפקחים והמהנדסים, וכולם ידעו שכסף עובר ללא עבודה. כולם. לזה רצה מנסור עבאס שאני אעביר כסף. על זה הגב' מירב כהן עבדה 24/7, רק שממשלת הנוכלים לא תיפול. כל מה שאתם רואים עכשיו – העלייה המטורפת בנשק ובאמל"ח וכמות הרציחות הבלתי-נתפסת הן תוצאה ישירה של הכספים שהגיעו ישר לוורידים של ארגוני הפשיעה. את זה מוכיחים הממצאים המודיעיניים שדרשתי לאסוף בעבודת מטה מקצועית יחד עם אגף המודיעין של משטרת ישראל. אזרחי ישראל הערבים, בואו נדבר רגע על מה שקורה אצלכם בבית, דברים שהנציגים שלכם שוכחים, כי הם עסוקים באותה פוליטיקה קטנה ובנושאים שלא קשורים אליכם. אני אספר לכם למשל ממי גובים ארנונה ומיסים עירוניים – רק מכם, השכיר הנורמטיבי. העבריינים? אגלה לכם סוד: השמות שלהם בכלל לא מופיעים במחשבי העירייה. הרי מי הגיבור ומי האמיץ שיפעיל נגדם הליכי גבייה? אני ראיתי כביש חדש ביישוב ערבי שמתפורר. שאלתי: למה הוא מתפורר? אז גם שם, כמו בנצרת, התשובה הייתה: יצירת מופת של שחיתות. הקבלן משלם פרוטקשן, אז הוא חוסך באספלט, וארגון הפשיעה דואג יפה יפה שהעירייה תשלם כאילו זו האוטוסטרדה לגרמניה. כשראש הרשות ניסה להחליף את קבלן האחזקה, שלחו לו רחפן עם רימון ישר לסלון. זו לא מדינה תקנית, זו אוטונומיה של טרור פלילי. אתם יודעים למה אתם לא מעלים הצלחות עסקיות לפייסבוק? אתם יודעים למה אתם לא קונים מכונית יפה? למה אתם לא מקדמים את החנות או את העסק שלכם ברשת? כי אתם רועדים מאותו ווטסאפ מקולל שיגיע כל רגע שאומר: תגיע לפגישה או שתגיע למעלה. רק אתם יודעים טוב מאוד על מה אני מדברת, על הקודים שדיברתי עליהם עכשיו. והנציגים שלכם? הם לא נלחמים בפרוטקשן, תאמינו לי. הם מדברים על עזה ועל רמאללה, הם לא מדברים על הנשק בנצרת. הם מדברים על שתי מדינות וצועקים "דמוקרטיה" למצלמות בקפלן. תאמינו לי, באמת תאמינו לי, יכולתי כמו קודמיי ליישר קו, לזכות לליטופים מהתקשורת והפקידות, לגזור סרטים בתכניות עם שמות מפוצצים, חארטה-בארטה, שלא משנות כלום, תוכניות שלא משנות כלום, ולהמשיך להזרים מאות מיליונים לארגוני פשיעה כדי לקנות שקט. אני אמרתי להם: בחלום הלילה שלכם. תצטרכו לגדוע לי את היד לפני שאני אחתום על שקל אחד שיעבור למשכורות של חיילי הפשע. בשנתיים וחצי האחרונות אני ירדתי לפרטים הכי קטנים. קראתי את כל החומר המודיעיני. אני יודעת הכול, ואנחנו נחושים להעביר את חוקי הברזל. מעצרים מינהליים לראשי כנופיות – עכשיו. שב"כ בפנים עם כל הטכנולוגיה – עכשיו. ענישת מינימום שתגרום לכל מי שמחזקי קלאצ' לרעוד. אנחנו נחזיר את הריבונות באבו-אבוהה. אנחנו נתפוס את העבריינים האלה מהאוזניים ונעיף אותם או לטורקיה או לעזה. אתם תראו גדודי שוטרים. אתם תראו יחידה יהודית של לה"ב 433 רק למגזר, ואת איימן צועק ומנסור צורח, אבל לא יעזור להם כלום. לפני חודש אמר לי תושב תל שבע: כבר חודש יש לנו שקט. כבר חודש ששום ירייה אנחנו לא שומעים. אל תעצרו, אל תפחדו, הוא אומר לי. האמת, זה הדבר שאני שומעת מיום ששמעו על הפעולות שהתחלתי: לא לעצור וללכת עד הסוף. ואני מתחייבת שעם סל החוקים והתקציבים שלנו, בתוך ארבע שנים, בעזרת השם, אתם תסתובבו בנצרת וברהט כמו שאתם מסתובבים בדיזינגוף או בממילא. ובהפגנות תשאלו את חברי הכנסת שלכם - - -

מרב מיכאלי (העבודה):

השעון - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. אני מסתדר. תמיד כשזה חברי כנסת מסוימים אתם קופצים כולם: השעון, השעון. בסדר, כולם מקבלים עוד 20 שניות - - -

מרב מיכאלי (העבודה):

אני תמיד על השעון.

היו"ר ניסים ואטורי:

כולם מקבלים על הדוכן עוד 20 שניות בלי שאף אחד מכם דיבר. תודה. נחתור לסיכום. תודה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני מסיימת. באמת חבל שמפריע לך, מרב מיכאלי, שאני מדברת על רצח של ערבים על ידי עבריינים שקרה במשמרת שלך. שיא הצביעות.

מרב מיכאלי (העבודה):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

עכשיו, אני שואלת למה אתם לא מודיעים שאתם תומכים ונלחמים על כל החוקים שהממשלה נאבקת עליהם מול הייעוץ המשפטי, כמו חוק הטרור הפלילי, החוק להגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה, מעצרים מינהליים, מעורבות השב"כ ושימוש בכלים טכנולוגיים, כלי אכיפה כלכליים וענישת מינימום, תיקוני חקיקה המאפשרים למדינה לחלט רכוש ונכסים של מקורבי ארגוני פשיעה ביתר קלות, מתוך הבנה שהכסף הוא החמצן של הארגון. אז פשוט תפסיקו לבלבל כל היום את המוח. גם את, תפסיקי לבלבל את המוח על בעיות שלא נוגעות בכלל למגזר שלכם. מי הצביע לכם, תושבי עזה או אזרחי ישראל הערבים? תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ביקשה להתנגד חברת הכנסת מרב מיכאלי.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני קודם כול מתנגדת לזה ששוב החברה החרדית דורשת לעצמה כל מיני זכויות, אבל כשהיא צריכה להשתתף בצד של החובות, משום מה היא חושבת שהיא פטורה מהן לחלוטין. הם צריכים רק לקבל, הם לא מוכנים לתת, חלילה. להתגייס – לא, אבל נציגות ייחודית שתדאג לאינטרסים שלהם, זה ודאי וודאי. אבל אני חייבת להגיד, אדוני היושב-ראש, עמדה פה קודם שרת התחבורה, שהייתה פחדנית מכדי לשקר לי בפרצוף, ולכן חיכתה שאני אצא מהמליאה כדי לטנף בשקרים, שקרים, פשוט שקרים. קל, קל, קל. בוא, מה היא אמרה? היא אמרה שאני לא השקעתי בכביש 90 – שקר. למעשה, אני היחידה שהשקיעה בכביש 90, יחד עם איווט ליברמן, שר האוצר, 100 מיליון ש"ח, דבר שבוצע בכהונת השרה המחרידה הנוכחית. אנחנו עשינו מפרצי בטיחות ואנחנו עשינו שם שינויים שגרמו לכך שמאז לא היה שם ולו הרוג אחד. היא אמרה שאנחנו לא השקענו ב-65 – שקר. אנחנו תקצבנו את התכנון בכביש 65. היא אמרה שאנחנו לא השקענו בכביש 40 – אני היחידה שהשקיעה בכביש 40. הכול דברים שעכשיו מבוצעים. שקר.

אופיר כץ (הליכוד):

מרב מיכאלי (העבודה):

אני השקעתי בכביש 232 בעוטף. מכירים את העוטף? היי, המקום הזה מהטבח של 7 באוקטובר, הקיבוצים האלה שאתם עכשיו צריכים לבנות מחדש, אז אני בניתי להם את 232. כל הדברים האלה שאנחנו שמנו את הכסף, אנחנו עשינו את התכנון, והשרה, או שמקבלת לקצור את הפירות ולגזור את הסרטים או שביטלה. אצלנו, 14 מיליארד ש"ח הלכו לפריפריה. היא לקחה 8 מיליארד ש"ח מזה והעבירה ליהודה ושומרון, כי המדינה שלה היא ביהודה ושומרון, לא בנגב ובגליל. את הנגב והגליל היא לא מכירה. אבל השקר הכי יפה הוא על תאונות הדרכים. אח, מירי המעופפת, מה זה מעופפת? וואו, מעופפת, משקרת, מטנפת, מבלבלת במוח, לא מהססת לשקר ככה בפנים. אנחנו עשינו תוכנית לאומית והשקענו בה 80 מיליון שקל ותקצבנו אותה קדימה לתוכנית חומש והבאתי את אנשי המקצוע הכי טובים בארץ ובין הטובים בעולם כדי לנהל אותה. היא זרקה אותם, היא לקחה את הכסף הזה, היא ביטלה את התוכנית והיא מעולם לא הביאה אחרת. אבל היי, יש לה הישג אדיר, משום שבשנת 2025 היא הצליחה לשבור שיא של 20 שנה בהרוגות והרוגים בתאונות דרכים. כפיים על זה, אומרות אצלנו, כפיים, בואו, בואי לליכודיאדה עם האדום-אדום ספוג בדם הזה, דם של אלה שמתו בדרכים בגלל ההזנחה שלך. אני מדברת עם כל הבכירות והבכירים בדרגי הביניים שעזבו את משרד התחבורה משום שאת או זרקת אותם או לא נתת להם לעבוד. אז בואי, חמודה, סעי, סעי לאיזה טיול מפנק באבו דאבי.

היו"ר ניסים ואטורי:

מישהו רוצה להשיב מהמציעים? אם עלה מתנגד, ניתן לאפשר ליוזם להשיב למתנגד במסגרת זמן של שלוש דקות. המציעה לא פה, בסדר, אבל אני יכול להציע לו, אני לא יודע אם הוא פה. אחרי זה אומרים לי: לא ראית אותו הוא מתחבא שם בפינה. גם לא שר נוסף. במסגרת סיכומים בין היוזם לבין הממשלה, ההצבעה תתקיים במועד אחר. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון – קיום בדיקת פוליגרף תקופתית לעובדי מערכת אכיפת החוק), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת יצחק קרויזר. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל להציג בשמו של חבר הכנסת יצחק קרויזר את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת היום על שולחן הכנסת, של חבר הכנסת יצחק קרויזר, עוסקת בשאלת היסוד של אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ובעיקר בסטנדרטים שחלים על מי שעומד בראשה. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, קובעת בדיקת פוליגרף תקופתית אחת לשנתיים – שים לב – ליועצת המשפטית, לממשלה, לפרקליט המדינה, למשניהם ולכלל עובדי אגף ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ובפרקליטות המדינה. בהצעה של יצחק קרויזר מדובר בבעלי הסמכויות הרחבות והרגישות ביותר במערכת הציבורית, כאלה שמקבלים החלטות בעלות השלכות כבדות משקל על אזרחים, על נבחרי הציבור, עלינו, מדיניות המדינה. חשוב להבהיר כבר בתחילת הדברים, חבריי חברי הכנסת, כי למרות הנוסח, סוכם כי נקדם את ההצעה באופן שהם יעברו פוליגרף תעסוקתי במשטרת ישראל. זו בדיקה שממוקדת בנושאים כמו טוהר המידות, עמידה בדיני המשמעת של שירות המדינה, מניעת ניגודי עניינים, קשרים אסורים עם גורמים חיצוניים, שיחות עם עיתונאים – דבר שכנראה לא מעט מהם יפחדו – והדלפות של מידע מסווג או רגיש לגורמים שאינם מוסמכים. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, זה אינו רעיון חדש ואינו חריג. אם קצינים נפלאים, מדהימים, במשטרת ישראל עוברים פוליגרף תעסוקתי, אין שום סיבה שבעולם שהיועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה ויתר גורמי המקצוע לא יעברו את אותן הבדיקות בדיוק. למי ששכח, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, בזכות בדיקת פוליגרף התגלתה פרשת הפצ"רית, אולי אחת הפרשות הקשות בתולדות המדינה, שבה בכירי מערכת המשפט דרסו את חיילי צה"ל ופגעו במדינת ישראל ובשמה הטוב, הדליפו סרטונים מבושלים ושיקרו לבג"ץ, הוציאו את דיבתה של מדינת ישראל בכלל ושל חיילי צה"ל בכל העולם. מאות מיליוני צפיות היו לסרטונים המבושלים שפגעו בנו בכל רחבי העולם. אחרי זה אנחנו שואלים את עצמנו: מי נותן יד להגביר את האנטישמיות? אדוני היושב-ראש, הכלי הזה הוא חיוני להחזיר את אמון הציבור באלה שאיבדו אותו לחלוטין. אמון הציבור במערכת על עובדיה חייב לחזור. אין כל הצדקה מקצועית או ציבורית לכך שדווקא מערכת האכיפה והייעוץ המשפטי תוחרג מסטנדרט זה. אני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק בקריאה טרומית ואת העברתה לדיון בוועדה לביטחון לאומי. אדוני היושב-ראש, סיימתי את הטיעון לחוק הזה, אבל יש לי הזדמנות וזמן לדבר לחבריי חברי הכנסת בכלל ואליך כמייצג הכנסת כולה בפרט קצת על גיוס חרדים לזרועות הביטחון. קיימתי כנס אתמול, אדוני היושב-ראש, שבו בעצם הבאנו חרדים שמשרתים היום ביחידות המבצעיות של הביטחון הלאומי, חרדים שמשרתים במג"ב ובמשטרת ישראל, למי שהספיק לשכוח, הגיבורים והאמיצים של 7 באוקטובר. אם הייתה חסרה לכם דוגמה אישית עד כמה הם גיבורים ואמיצים, קיבלתם את זה היום, לצערי הרב, בטקס הלוויה של רב-סמל ראשון רן גואילי, לוחם יס"מ שעזב את הבית כשהוא פגוע בכתף, רץ להגן עלינו, על תושבי מדינת ישראל בכלל, על עלומים ועל כל דרום המדינה בפרט, עד שמסר את נשמתו על כך. "מגן עלומים" קוראים לו. הוא חלק מהכוחות שמייצגים את היפה שיש ביחידות המבצעיות של הביטחון הלאומי, משהו שהשר לביטחון לאומי מקפיד לעשות כל הזמן – לגייס עוד ועוד אנשים לתוך המערכות האלה כדי לתגבר את היכולת שלהם להעניק לנו ביטחון. מג"ב, משמר הגבול ומשטרת ישראל הם חלק מהיחידות המבצעיות. ראינו שם אתמול, אדוני היושב-ראש, חרדים שמשרתים בשירות בתי הסוהר. מדהים, איך הם יושבים ומספרים על העבודה הנהדרת שלהם, איך הם משולבים חילונים יחד עם חרדים, עד כמה הביחד הזה שווה לנו יותר מכל דבר אחר, ועד כמה המערכת מאפשרת לשרת בתוך שירות בתי הסוהר בלי לפגוע באמונתם, בלי לפגוע בדתם. אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, חלק מהם באו ואמרו שהם יותר מתפנים ללמוד עכשיו כשהם בשירות בתי הסוהר ממה שהם עשו כשהם היו בישיבה. זה פשוט מדהים, הדברים האלה. פגשנו שם שוטרות שמשרתות במשטרת ישראל, שוטרות חרדיות שמשרתות במשטרה בתפקידי חקירה ובילוש ותפקידים נוספים – סייבר, מחשבים. פשוט מדהים לראות את זה. בסופו של דבר פגשנו לא מעט חרדים שמשרתים גם בכיבוי והצלה. אני כבר לא מדבר על מד"א ועל זק"א ועל איחוד הצלה, אני מדבר על כיבוי והצלה. ראינו שם חרדים שאו-טו-טו, אדוני היושב-ראש, הם כבר לא יוכלו להיות שם, כי החוק שאנחנו כל כך פועלים להעביר בימים אלה בוועדת החוץ והביטחון, ימנע את האפשרות לאפשר להם להיות בשירות לאומי. תחשבו על זה רגע – יהיו פחות כבאים, פחות גורמי הצלה, כי אנחנו מתעקשים לרמוס את החבורה הזאת. ואני שואל את עצמי יום-יום: תגידו, אנחנו באמת רוצים לגייס כל כך הרבה חרדים לצה"ל, רק כדי לסגור את השורות? תכף נדבר על סגירת השורות או שיש פה בעצם כוונה אמיתית של כל מיני גורמים לעצור את אלה או להפסיק את אלה ששומרים לנו על הדבר המאחד ביותר בעינינו, היהדות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, מאז 2004 ועד 2018 נסגרו במדינת ישראל שש אוגדות. שים לב: שש אוגדות. זה 120,000 החיילים שחסרים במדינת ישראל. זה הסד"כ שסגרו בני גנץ, גדי איזנקוט, אביב כוכבי – כל חבורת הכוכבים הזאת סגרו את האוגדות האלה, שחררו את כל אלה שהם מעל גיל 35, סירבו לגייס חרדים לצבא. ועכשיו אני שומע מחבריי, בעיקר אלה שבאופוזיציה, אבל לא רק, שמי שיסגור את הפער הזה יהיו אותם 12,000 חרדים שיגויסו מחר בבוקר. תגידו, עד כמה נמשיך לשקר את עצמנו? עד מתי נמשיך לספר לעצמנו סיפורים? אם אנחנו באמת חפצים להחזיר לצה"ל את היכולות היבשתיות שחסרות לו, בואו נחזור ונעשה סדר, נחזור לגייס את אלה שהם בני 35, ונגייס באמת מתוך החרדים את אלה שלא לומדים, ונאפשר לחרדים להתגייס למשטרה ולמג"ב ולשירות בתי הסוהר ולכיבוי והצלה, וכך נקנה לעצמנו הגנה, הצלה וביטחון. במקום לבעוט בחרדים, אני ממליץ, בואו נחבק אותם. השר לביטחון לאומי, המפכ"ל, נציב שירות בתי הסוהר ונציב כב"א הוכיחו שאפשר לחבק אותם, הם נענים לחיבוק, ובסופו של דבר רק אנחנו מרוויחים מזה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ישיב השר, שר התקשורת שלמה קרעי. עשר דקות לרשותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, מכובדי חבר הכנסת פוגל, יוזם הצעת החוק, חבר הכנסת קרויזר, לפני שאני איכנס לעניין, להצעת החוק ולהחלטה של ועדת השרים, אני דווקא רוצה להתייחס לדברים שסיימת איתם, חבר הכנסת פוגל. אתה שאלת עד מתי נמשיך לשקר לציבור, או עד מתי הם ימשיכו לשקר לציבור ולספר סיפורים על חוק הגיוס כשהם לא חלמו להביא חוק גיוס כל כך מקיף וכל כך יסודי. אז אני אגיד לך שזה לא עד מתי נמשיך לשקר לציבור – עד מתי הם ימשיכו לעשות הצגות כאילו הם באמת רוצים לגייס את החרדים לצבא. הרי ברור לכל בר-דעת שבלי ההתנגשות הזו, בלי ההסתה כלפי הציבור החרדי של ליברמן, של לפיד, של כל החבורה הזאת, אין להם במה להביא את הציבור שלהם להצביע. אין להם ערכים שהם באים ומציגים לנו כאן, אין להם חזון, הם לא מחוברים לא למורשת ישראל ואפילו לא לאקדמיה ללשון העברית, עם שיבושי הלשון שהם עושים כאן פעם אחר פעם. אין להם. אין להם מה להציג כאן חוץ מלהגיד אם תהיה מזרקה על שמי או תהיה כיכר על שמי או מוזיאון על שמי. זה הדבר היחיד שמעניין את אלו שהם לא בעלי חזון. ולכן, קשה להם מאוד יהיה לראות שחוק הגיוס עובר ושחרדים מתחילים להתגייס לאלפים ולרבבות מתוך אלו שאין תורתם אומנותם. קשה להם. אפשר להבין את זה, זה תסכול. שנות דור מתקיפים את החרדים. ברגעים האחרונים, בשבוע שלפני, מבטיחים הבטחות שהינה מגייסים אותם, עוברות הבחירות – גם כשהם היו בממשלה לא עשו כלום, כי הם צריכים את החרדים מגויסים לא לצבא אלא לקמפיין הבחירות שלהם. וכואב להם לראות שאנחנו מצליחים לפתור את הבעיה. אתה מכיר את הסיפור על אותו אבא עורך דין שהוריש לבן שלו משרד עורכי דין? הוא בא אליו ואמר לו למחרת: אבא, תיק ש-20 שנה לא הצלחת לסגור, אני ביום אחד סגרתי. אומר לו: טיפש, אני מהתיק הזה התפרנסתי 20 שנה. אז הם, כואב להם. החרדים מתפרנסים מהם, מהמנדטים של ההסתה נגד החרדים, כבר 70 שנה, או כבר 20, 30 שנה לפחות, ממה שאני זוכר. כואב להם יהיה לראות את התיק הזה שאנחנו סוגרים בקדנציה אחת של ממשלה שאכפת לה באמת ממדינת ישראל. אני רוצה להקריא את החלטת ועדת השרים לגבי הצעת החוק וגם לספר לכם כמה דברים שהיו בוועדת השרים, תצילנה האוזניים: בכפוף לתנאים הבאים – הממשלה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון – קיום בדיקת פוליגרף תקופתית לעובדי מערכת אכיפת החוק). הצעת החוק תקודם בהסכמת משרד ראש הממשלה, משרד העבודה ושר המשפטים. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה, ובמסגרתו תוצג לפני הוועדה עמדת שירות הביטחון הכללי וחוות הדעת של נציבות שירות המדינה. במועד שבו תוחזר הצעת החוק לדיון בוועדת השרים, המשרד לביטחון לאומי יציג בפני הוועדה נתונים על אודות אנשים שלא עברו בהצלחה את בדיקות הפוליגרף בכל הקשור להדלפות מחקירות, ואף תיבחן אפשרות הצגת שמותיהם, ובנוסף, יוצג מה נעשה בעניינם של אותם אנשים, כלומר, עד כמה זה היה באמת יעיל, עד כמה אותן בדיקות פוליגרף יעילות. יימצא מנגנון שיפקח על בדיקות הפוליגרף ויכלול בקשות של נבדק לבדיקה חוזרת, וייבחנו סוגיות של תנאי פוליגרף תעסוקתי והכללתן של קבוצות נוספות של עובדי מדינה בבדיקות. עד כאן החלטת ועדת השרים. ואני רוצה לספר לכם על דיון מעניין שהיה בוועדת השרים בעניין הזה. בא גיל לימון ונתן לנו הרצאה מקיפה עד כמה לא יכול להיות שהשב"כ יתעסק בעניינים האלה של בדיקת גורמי מערכת אכיפת החוק, או יותר נכון, אותם אלו שבאמת צריכים את בדיקת הפוליגרף – זה כנופיית שלטון החוק – עד כמה השב"כ, לא כדאי לעשות את זה. השב"כ עוסק בענייני ביטחון וכו' וכו' – הרצאה שלמה. ואז שאלתי אותו שאלת תם. אמרתי לו: גיל, ואם אנחנו נוציא את השב"כ מהחוק, נקבע שמישהו אחר יעשה את בדיקות הפוליגרף, אתה תתמוך בהצעה כזאת? ואז הוא התחמק מהשאלה. והשר בן גביר אומר לו: אבל גיל, קרעי שאל אותך שאלה: אם אנחנו מוציאים את השב"כ מהצעת החוק וקובעים שמישהו אחר יבצע את בדיקות הפוליגרף, מה הבעיה שלכם? מה אתם מפחדים מהאמת? למה אתם חוששים כל כך? הרי אנחנו רואים, מבינים שעם הפצ"רית ניסיתם לטייח את החקירה, ואתם ממשיכים לנסות לטייח אותה. רואים את פרשת הרוגלות, רואים איך אתם מגנים אחד על השני, ובסך הכול אנחנו רוצים שהדבר הזה ייוודע לעיני כול. אתם מדליפים מחקירות, אין מישהו אחר שיכול להדליף. מחקירות ראש הממשלה מדליפים בלי סוף הדלפות מגמתיות, כאלה שכביכול מציגות באור שלילי, כשהאור השלילי האמיתי הוא האור השלילי שלהם, לו היו מציגים באמת את הדברים. כל מה שאנחנו רוצים זה בדיקה, לדעת, אפילו שיהיה איזה שוט שתתייראו ממנו. הרי אין אף אחד מעליכם. היום הגענו למצב שבו במדינת ישראל מערכת אכיפת החוק – חלקה, לא כולה – הראשים שלה, כולל בג"ץ, הפכו להיות פורעי חוק. החוק לא מעניין אותם. מחוקקים כאן חוק שלוש שנים, את חוק הגיוס, וכל מה שמדברים עליו במסדרונות זה מה יהיה בבג"ץ. מה זאת אומרת מה יהיה בבג"ץ? יש כנסת, היא נבחרה, היא מחוקקת חוק. למה בג"ץ הוא בכלל פרמטר? למה לבג"ץ יש איזו השפעה על מה שהכנסת קובעת ועל חוק שהכנסת מחוקקת? מי קבע את זה? באיזה חוק-יסוד יש לבג"ץ סמכויות לפסול חוקים? הגענו למצב שבו בית המשפט, אותה מערכת פורעת חוק מובילה אותנו לאנרכיה, מובילה אותנו למקומות כאלה שאי-אפשר לדעת למה בכלל ללכת להצביע. אתה יודע, בפרשת השבוע, היושב-ראש, קראנו שפרעה אומר על עם ישראל: "הם ילכו וקֹששו להם תבן". הם מתנהגים באותה שיטה. הוא אמר עוד דבר, פרעה – הוא אמר: "תכבד העבֹדה על האנשים - - - ואל ישעו בדברי שקר". זו שיטה. אתה לא רוצה לשמוע תלונות ובעיות ולהגיע לחקר האמת בנושאים ולאפשר לאנשים לעבוד – תכביד עליהם את העבודה, ואז לא יהיה להם זמן. תן עתירות לבג"ץ, תן צווי ביניים, תן צווים על תנאי, תן הנחיות יועמ"שית – היום על גלי צה"ל. ואתה שומע את בית המשפט, משהו שם מתחיל אולי להתפקח. אני לא יודע, אתה שומע אמירות עם קצת שכל ישר: אנחנו לא מתערבים בצבא, למה שאנחנו נתערב בניהול של הצבא? לפעמים אתה שומע איזה הבלחות של אמת. אבל תכבד העבודה, והם אומרים, הם ילכו ויקוששו להם פתקים בקלפי. לכו אתם, כולם, תאספו פתקים בקלפי, תשרתו את הציבור, אבל אנחנו נעשה מה שבא לנו. אנחנו נכביד את עולנו עליכם. ולכן הצעת החוק הזו אומרת שאנחנו רוצים לשקף לציבור, אנחנו רוצים לדעת מיהם המדליפים, מיהם השקרנים, מי פועלים בניגוד עניינים; איך פתאום התיק של אותו בן של היועמ"שית לשעבר, של האזרחית מיארה – איך פתאום הוא יצא ללא כלום, נקי? איך כשקורה משהו אצלנו, הכול מייד בחקירות, צווים להרחקה מפה ולהרחקה משם ומעצר עד תום ההליכים, וכשמדובר במישהו שקרוב לאותה אליטה, לא קורה שום דבר, הכול מותר, הכול נקי? אז הצעת החוק הזו עושה תיקון קטן. היא עושה תיקון קטן בלשקף ולדעת באמצעי טכנולוגי. יש אמצעי. אנחנו לא בוחני ליבות וכליות, רק הקדוש ברוך הוא, אבל יש כאן איזשהו אמצעי טכנולוגי שיודע לזהות שקרנים. הוא לא יודע לדעת מה המחשבות שלך, אבל הוא יודע לדעת אם שיקרת במצח נחושה או לא. בדרך כלל הוא מצליח בזה. ולכן אני קורא לחבריי חברי הכנסת, כשהצעת החוק הזאת תגיע להצבעה – והיום היא לא תגיע להצבעה, לצערי. אני הייתי מעלה אותה כבר להצבעה, אני חושב שיש כאן רוב במליאה, אבל אני לא יושב-ראש הקואליציה. אז כשיחליטו להביא את הצעת החוק הזו להצבעה, אני קורא לכם לתמוך ולעשות סדר. "ועשית הישר והטוב בעיני השם" אלוקיך, וגם "והייתם נקיים מהשם ומישראל", גם מישראל – גם שעם ישראל ידע מי הם אותם מדליפים, שקרנים, פועלים בניגוד עניינים. צריך לגלות אותם, להזיז אותם לקצה הבמה ולא לתת להם להוביל כאן דברים שיכולים להשפיע על אזרחי מדינת ישראל. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. המתנגדים לא במליאה. הוא רוצה להשיב.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

אין מתנגדים, אתה לא יכול. אין מתנגדים, זה מה שאמרתי. המתנגדים יצאו החוצה, לכן אתה לא יכול. מי שביקש להתנגד לא נמצא פה. במסגרת סיכומים בין היוזמים לבין הממשלה, ההצבעה תתקיים במועד אחר.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו ומורשתו של זאב ז'בוטינסקי, התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת שלום דנינו ומירב בן ארי. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו להציג את הצעת החוק. אני רוצה לברך את אבו ענתר ואבו סיאן מרהט. אהלן.

שלום דנינו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנו דנים בהצעת חוק שמטרתה להנציח לדורות את מורשתו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי, שהינו מאבות הציונות המדינית וממעצבי הרוח הלאומית ואחד ממניחי היסודות האידיאולוגיים שעליהם קמה מדינת ישראל. כבר ב-1906 הבין ז'בוטינסקי כי מאבק לאומי אינו מתמקד רק בגבולות ובכוח, אלא בתרבות ובזהות, בתרבות ובשפה. הוא פעל בנחישות למען תחיית השפה העברית ולהקמת מוסדות השכלה לאומיים בארץ ישראל, מתוך תפיסה שלפיה העם החופשי חייב בתודעה תרבותית ורוח עצמאית. בביקורו הראשון בארץ ישראל בשנת 1909 נחשף ז'בוטינסקי למציאות המורכבת של חיי היישוב, ומעל הכול התרשם מהנוער היהודי שגדל כאן – נוער זקוף קומה, חופשי מתסביכי הגלות. חוויה זו חיזקה אצלו את ההכרה כי עתידו של העם היהודי תלוי ביצירת דור חדש, דור אמיץ, אחראי, נכון למאבק ונכון לשאת בעול. מתוך תפיסה זו גיבש ז'בוטינסקי את רעיון הטיפוס העברי החדש: אדם בעל גאווה לאומית, משמעת עצמית, נדיבות אנושית ומחויבות עמוקה לכלל. הוא האמין כי רק דור כזה יוכל להבטיח את קיומה של מדינה יהודית חופשית בארץ ישראל. בשנת 1923, לאחר אכזבה עמוקה מהקו הפייסני שננקט כלפי השלטון המנדט הבריטי, פרש ז'בוטינסקי מן ההסתדרות הציונית. לא היה זה צעד של פילוג, אלא של אחריות אידיאולוגית. הוא דרש עמדה ברורה ותקיפה למען הזכויות הלאומיות של העם היהודי, והבין כי ללא עמידה נחושה, לא תושג ריבונות. מתוך גישה זו צמחה הציונות הרוויזיוניסטית, ובשנת 1925 ייסד ז'בוטינסקי את ברית הציונים הרוויזיוניסטים. תנועה זו העמידה במרכז את עקרונות הביטחון הלאומי, ההגנה העצמית, שלטון החוק, חירות הפרט והגאווה הלאומית. עקרונות אלה הפכו לימים לאבני יסוד בתפיסה הערכית של תנועת החרות, ובהמשך – של תנועת הליכוד. הקשר בין ז'בוטינסקי לבין הליכוד אינו רק היסטורי, אלא ערכי ומהותי. תלמידיו וממשיכי דרכו, ובראשם מנחם בגין, ראו בו מורה דרך רעיוני. תפיסת קיר הברזל שהוא טבע בשפה שלנו, בתרבות, ההבנה כי שלום מושג מתוך עוצמה, השילוב בין לאומיות עמוקה לבין שוויון למיעוטים, נטמעו עמוק בתפיסת הליכוד ובשיח המדיני והציבורי של מדינת ישראל לאורך השנים. הליכוד נושא עימו עד היום את מורשת ז'בוטינסקי – האמונה בזכותו של העם היהודי למדינה ריבונית בארץ ישראל, המחויבות לביטחון ישראל, ולצד זה דגש על חירות הפרט, אחריות אישית ושלטון דמוקרטי. זוהי מורשת שאיננה שייכת לעבר, אלא ממשיכה להשפיע על ההווה והעתיד. החוק החדש מחליף ומרחיב את החוק הקיים משנת 2005. הוא אינו מסתפק עוד בציון סמלי של הזיכרון, אלא יוצר תשתית מוסדית חיה ודינמית שתאפשר לימוד מעמיק בהגותו, פועלו והשפעתו של ז'בוטינסקי על התנועה הציונית, על הנהגת המדינה, על עיצוב דרכה של ישראל. חבריי חברי הכנסת, כאשר תגיע הצעת החוק להצבעה, אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק ולהבטיח שמורשתו של זאב ז'בוטינסקי תמשיך להוות מקור השראה, מצפן ערכי ומורשת חיה למדינת ישראל ולדורות הבאים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו ומורשתו של זאב ז'בוטינסקי, התשפ"ה-2025, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. אני מזמין את חברת הכנסת קטי קטרין שטרית להציג את הצעת החוק. קטי, שלוש דקות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי הזכות לעמוד מעל הדוכן הזה ולהוביל הצעת חוק שכולה מוקדשת לאישיות שעיצבה את תפיסת עולמי ואת המורשת הציבורית שלי. החיים שלי, כמו של רבים מחבריי למחנה הלאומי, עוצבו על ידי התורה וההדר של ז'בוטינסקי, מי שייסד את הציונות הרוויזיוניסטית ושימש ראש בית"ר ומפקד אצ"ל ונמנה עם ההוגים היהודים הליברלים הבולטים בעת החדשה. מורשתו החברתית שימשה ועודנה משמשת עוגן יציב עבורי – חובתה הבסיסית של המדינה כלפי כלל תושביה למזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא; היא מהדהדת בכל צעד ושעל בפעילותי כיושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד של הכנסת, ומזקקת עד כמה מהותי לאתר ולטפל דווקא באלה שקולם לא נשמע ומונצחים במעגלים של הדרה חברתית. לאורך ההיסטוריה היו מי שניסו בהינף יד לצמצם את תורת הימין העשירה, ובשנים האחרונות ביתר שאת. מעת לעת אנו שומעים שוב ושוב את הטענה הפטרונית שאנשי המחנה הלאומי הם לא יותר מעדר המובל אחר מנהיג ללא שום אידיאולוגיה. הצעת החוק הזו, חברים, מבקשת לעגן בחקיקה את המובן מאליו – שהציבור הימני הוא ציבור הקשור בחבל הטבור לתפיסת עולם ענפה, עם התחלה, אמצע וסוף. הוא הציבור היחיד שנאמן לאידיאולוגיה עמוקה – למסך הברזל הביטחוני מחד גיסא ולחמשת המ"מים החברתיים מאידך גיסא. האידיאולוגיה הרוויזיוניסטית מבוססת על חירות, על יוזמה, קיום יהודי עצמאי, ואינה שייכת רק לעבר. מחויב המציאות שתישאר חיה ובועטת גם בימינו. עד היום היינו עדים להדרה ממושכת של זאב ז'בוטינסקי מהמרחב הפדגוגי הפורמלי של מדינת ישראל. לא עוד. החוק הזה מנציח את זכרו של ז'בוטינסקי. הוא גם מבקש להשיב את המקום הראוי לו בלב המורשת היהודית ובמרחב הציבורי שלנו. החוק שלפניכם יבטיח הקמת מרכז חינוכי שיכלול אתר מורשת, מכון מחקר, ארכיון, ויפעל להעמקת הידע על אודות פועלו של זאב ז'בוטינסקי. במרכז יבקרו חיילי צה"ל ותלמידים במערכות החינוך השונות וייחשפו לעולם התרבותי העשיר של תוכן וערכים. אסיים בציטוט הידוע של זאב ז'בוטינסקי שמזקק בדיוק מושלם את אהבת המולדת שהייתה טבועה בו כל כך, את מסירות הנפש האדירה של טובי בנינו ובנותינו, דור הניצחון, שהוכיח בשנתיים האחרונות שאין אויב שיכול לו. ותיראו כמה זה כל כך כל כך סימבולי שכשאנחנו קוברים היום את רן גואילי, החטוף האחרון, זיכרונו לברכה, אנחנו מביאים את החוק הזה של הנצחה. אנחנו מביאים את החוק הזה שבא ואומר: אנחנו לא שוכחים, אנחנו זוכרים, אנחנו מוקירים את תורתו של ז'בוטינסקי, שכתוצאה מהתורה הזו צמחו וגדלו כל כך הרבה מנהיגים, שחלקם הגדול ישב פה במרכז במשכן הזה, וחלקם הגדול עוד ישב. ואני, כבוגרת תנועת הנוער בית"ר, אף באה ומצטטת את הציטוט הידוע של זאב ז'בוטינסקי: "אם טובה ואם רעה, אם קלה ואם קשה, אם זולה ואם יקרה, זוהי ארצי". ואני אוסיף לזה: ואני אוהבת אותה מאוד מאוד. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את השר עמיחי אליהו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק. בבקשה, עשר דקות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין פה כל כך הרבה. טוב שטלי נמצא פה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא רגיל לשמוע נאומים שלך בשקט כזה ובאווירה כזאת במליאה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

האמת, ברשותכם אפתח בפסוק מפרשת השבוע.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חשבתי שתפתח בשירה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שירת הים - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, שירה של ז'בוטינסקי.

שר המורשת עמיחי אליהו:

ברשותכם, אני אפתח מפסוק מפרשת השבוע שקרא האלוף יניב עשור מעל המיטה של רן גואילי. ראיתי אותו קורא את הפסוק האלמותי הזה: "ויקח משה את עצמות יוסף עִמו כי השבֵע השביע את בני ישראל לאמר פקֹד יפקֹד ה' אֶתכם והעליתם את עצמֹתַי מזה אִתכם". המחויבות של עמנו לחיים, לחטופים, מקבלת משנה תוקף מתוך ההבנה שאנחנו רואים בחללינו ובמתינו חיים אף במותם. עם הנצח ינצח, ומי שמחנך את בניו למוות, לאהבת המוות, לא יחיה על אדמת הקודש הזו. אחיי ורעיי, ד' בשבט 1948. זוג צעיר בצפון הארץ צועד לכיוון השייח', שיושב צמוד אליהם, בשכנות אליהם, משבט ערב אל-זבח. הם ניגשים אליו כדי להזמין אותו לחתונתם. לא יודע אם אתם מכירים את הסיפור. אנחנו נמצאים חודש אחרי הטבח שעשו בלוחמי הל"ה. עלי בן-צבי, הבן השני של נשיא ישראל, יצחק בן-צבי, הולך להזמין את השייח' משבט ערב אל-זבח לחתונה. איפה הם מוצאים אותו? הוא פורס להם שולחן, פותח בפניהם כמו שצריך. עלי וארוסתו חוזרים אחר כך לקיבוץ, לבית קשת, ומספרים לכולם איזו הכנסת אורחים ואיזה כיף. עוד רגע הולך לפרוץ פה שלום גדול עלינו. אבל תחשבו על התמונה הזו, על התמימות, על הנאיביות. לא עוברות 24 שעות ועלי בן-צבי מקבל הודעה שמקיפים את היישוב שלהם בני דודים. הוא אומר להם: זה שום דבר. אנחנו בשכנות טובה איתם, אנחנו חברים שלהם. הם, כמובן, יוצאים לשם שמונה אנשים, אחד הולך עם לג אחד לאחור. וכולכם יכולים להבין בדיוק מה קרה להם, איך התייחסו אליהם אותם אנשים – טבחו בהם. לא יכלו לזהות את הגופות, בדיוק כמו שקרה ב-7 באוקטובר, בשמיני עצרת, בדיוק כמו שקרה בתרפ"ט, בדיוק כמו שקרה ללוחמי הל"ה, בדיוק כמו שכולכם מכירים מההיסטוריה שלנו. אותם השכנים הפורעים של אותו השבט לא לבשו בגדי חג. הם ארבו לעלי ושישה מחבריו והם טבחו בהם. אני רוצה לומר לכם, אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, למה התחלתי בסיפור הזה ביום שאנחנו מחוקקים חוק או מתכוונים להוביל חוק לזכרו של ז'בוטינסקי – כי הסיפור הזה הוא תמצית הטרגדיה של הנאיביות היהודית. ודווקא זאב ז'בוטינסקי הוא זה שהיה תרופה לנאיביות הזו. ז'בוטינסקי הוא איש של מילים, של תרבות, וכן, גם הומור חד מתער. אני לא יודע אם אתם מכירים. יצא לי עכשיו לקרוא בספר שלו. כשהוא מתכתב עם בן-גוריון והוא מספר לבן-גוריון, הוא אומר לו: גם אם יכריחוני האדוקים, הכוונה – הדתיים, לאכול גפילטע פיש וללבוש שטריימל משחר עד שחר, בשביל שתקום מדינת ישראל, אני אוכל גפילטע פיש. יש לו מוכנות להתפשר, אבל לא על ביטחון של מדינת ישראל. ז'בוטינסקי אולי היה מוכן לאכול גפילטע פיש; בשביל מדינה יהודית הוא לא היה מוכן לשקר לעצמו. הוא לא היה מוכן לטשטש את האמת, כן? אולי גפילטע פיש הורג את התיאבון, אבל תהליך אוסלו וההתנתקות וגירוש קטיף הורגים לא את התיאבון – הורגים אותנו. המורשת של ז'בוטינסקי ניתנת לסיכום במשפט אחד כואב: עוצמה מביאה שלום, נאיביות מביאה אסון. תראו את לוחמי הל"ה. חודש לפני הרצח של עלי בן צבי הם ריחמו על מי שהיה שם. יש שאומרים שזה היה רועה - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רועה צאן.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יש שאומרים שזה היה רועה, יש שאומרים שזו הייתה אישה. המוסר היהודי – התמימות היהודית אמרה להם: הם חפים מפשע, כן? ואז הם הוסגרו – התוצאה: 35 לוויות. שיירת הל"ה ונערי בית קשת נטבחו באכזריות מעוררת פלצות בדיוק – אבל בדיוק באותה אכזריות שבה נטבחו חוגגי הנובה ותושבי העוטף. אותן שיטות – אבל האשמה היא עלינו, כי הפסקנו להקשיב לזאב ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי לימד אותנו שמול ג'ונגל, מול זאב טורף, אתה לא יכול להיות כבש. במאמר "קיר הברזל" הוא כתב את הכלל שכל מדינאי ישראלי צריך לשנן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

את זה צריך ללמד - - - לא את קרן וקסנר. את זה צריך ללמד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כל עם ילידים נלחם במתיישבים כל עוד יש לו זיק של תקווה להיפטר מהם. שימו לב – זיק של תקווה. הנאיביות הישראלית היא זו שהביאה את אוסלו, היא זו שביצעה את הגירוש מגוש קטיף, זו שנתנה לאיראן – אתם זוכרים את אותם אנשים שדיברו על זה שצריך הסכמי שלום עם איראן, הטבחים, רבי-מרצחים שרוצחים את העם שלהם – איתם היינו אמורים לעשות הסכמי שלום? להם היינו אמורים לתת אפשרות לפתח אטום? זה פשוט מטורף.

אושר שקלים (הליכוד):

שלום עושים עם אויבים, אתה זוכר - - - זה האסלאם - - - אתה זוכר? שלום עושים עם אויבים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן, שלום עושים עם אויבים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נותנים להם, נותנים. ככל שתיתן יותר, אולי יהיה שלום טוב יותר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יושבים אנשים באולם הזה שאומרים שאסור להכריע, צריך להתחשב בדעת הקהל העולמית – מה יגידו האמריקאים? אני שואל אתכם, האם האמריקאים כיבדו אותנו יותר לפני שהיה לנו את יהודה ושומרון, או שבעצם מי שמכיר את ההיסטוריה יודע שכל הקשרים עם האמריקאים נבנו בדיוק אחרי שכבשנו את יהודה ושומרון, את הגולן ואת עזה? העולם מעריך עוצמה, העולם מעריך כוח. הקשר עם האמריקאים פרח רק כשהפכנו למעצמה. שלטון ישראלי ביהודה ושומרון, לצורך העניין, הוא לא מכשול, הוא נקודת חיבור. העולם מכבד עוצמה, העולם בז לחולשה. ז'בוטינסקי ידע שהחוזקה מביאה בריתות, הנאיביות מביאה רחמים – ואחר כך הספדים. כאן, חברים, אני רוצה לומר משהו כשר המורשת: יוצא לי להסתובב בארץ בכמה בתי מורשת לאחרונה, ואני רואה שם ניסיון מסוכן לטשטש את האמת, לטשטש את המחלוקות ההיסטוריות. אני רואה אנשים שמנסים להפוך את זאב ז'בוטינסקי לשמעון פרס, אני רואה אנשים שמנסים להפוך אותו לאיש של שלום עכשיו בתחפושת, ואני אומר לכם – מי שעושה את זה חוטא לאמת, חוטא לעם, חוטא למורשת, אבל חוטא לדור הבא. איחוד אמיתי לא בונים על מכנה משותף רדוד, שטחי ורחב; שלום אמיתי, פנימי, לא יגיע מאינטרסים כלכליים משותפים ולא במשחקי כדורגל משותפים. זה נחמד, אבל זה לא מחזיק כלום ברגע האמת. המורשת היא המכנה המשותף העמוק שלנו, לא הרדוד; היא זו שמחזיקה את העץ בסופה, ולא האיילים המתנופפים ברוח. הממשלה החליטה לתמוך בחוק בקריאה טרומית בסייגים הבאים: ככל שיחליט על כך שר החינוך בסעיף 4 – את שומעת, קטי? וכן מחיקת סעיף 7(6) מהצעת החוק, הצעת החוק תקודם בהסכמת משרדי החינוך, הביטחון, האוצר, ראש הממשלה והמשפטים בכל הקשור להיבטים תאגידיים. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לפני הקריאה הראשונה. אלו הסייגים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. במסגרת סיכומים בין היוזמים לבין הממשלה, ההצבעות יתקיימו במועד אחר.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – כפיפות הפרקליט הצבאי הראשי), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת אושר שקלים. אני מזמין את חבר הכנסת אושר שקלים להציג את הצעת החוק. עם הצעת החוק אני מבין שאחרי שנים של ייעוץ פרלמנטרי, פוליטי וכו' הני נכנסה פעם ראשונה למליאה. אני מברך אותך.

אושר שקלים (הליכוד):

אני רואה שזה הכי נמוך.

היו"ר ניסים ואטורי:

רצית להוריד עוד? תרים טיפה, ישמעו אותך יותר טוב.

אושר שקלים (הליכוד):

טוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת, ברכות להני מהלשכה שלי, מהצוות, שהיום עשתה את הספתח אחרי הרבה שנים, והינה הבעל דורון הגיע ללוות מקרוב, שהכול בסדר. מזל טוב, זה אומר הרבה, ובעזרת השם נמשיך לעשות ולהצליח למען עם ישראל, נעביר הרבה חוקים, ונעשה כמה שיותר פעילות טובה למען עם ישראל. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפניך את החוק שיזמתי, חוק הפצ"ר. בהצעת החוק הכתובה להלן סעיף החוק הראשי מדבר על כך: בחוק השיפוט הצבאי סעיף 178(ב) הפרקליט הצבאי הראשי יהיה כפוף ישירות לרמטכ"ל בכל עניין הנוגע לתפקידו וסמכויותיו, ויפעל בהתאם למדיניות שיקבע הרמטכ"ל בלבד. סוף ציטוט של החוק. עכשיו, אני חייב להודות שבכל מדינה מתוקנת החוק הזה בכלל לא היה צריך לבוא לעולם, מכיוון שאנחנו מדברים כאן על המובן מאליו, שכל לובש מדים באשר הוא לובש מדים יהיה כפוף לדרג שמעליו. כאן אנחנו פשוט מנסים לעשות סדר בשאלה מי הריבון. במקרה הזה הריבון פה הוא הצבא, כשאנחנו מדברים על כך שהרמטכ"ל הוא זה שכפוף לדרג המדיני, אבל כל מי שבהיותו לובש מדים באופן טבעי כפוף ישירות לרמטכ"ל, ולא למסגרות חיצוניות כאלה ואחרות לרבות מערכת המשפט, ואת הקשר ההרסני של מערכת המשפט למערכת הצבאית ראינו בכמה פרשיות שאותן ארחיב בהמשך. אני מנסה לעשות כאן סדר בשרשרת – חבר'ה, קצת שקט, בבקשה. אני מנסה לעשות פה סדר בכל הנושא של שרשרת הפיקוד - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

ששש. נבו, שקט.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מנסה לעשות כאן סדר בכל הנושא של שרשרת הפיקוד הצבאית ולמנוע התערבות ושיקולים מבצעיים של גורמים בעיקר במערכת המשפט, אל מול הצבא. במסגרת מלחמת התקומה ראינו כיצד הקשר ההרסני הזה בא לידי ביטוי, ואני אתן רק דוגמה אחת: במלחמת התקומה הפצ"רית העבריינית, הפושעת, נתנה הוראה שלא לפגוע במי שהחזיק בשבי את בני משפחת ביבס. פשוט בושה וחרפה. מה הייתה הסיבה שלה? מכיוון שארגון אדוני השממה, שאליו המחבלים האלה, הרוצחים האלה, יימח שמם, השתייכו, עדיין לא הוגדר על ידי הפצ"רייה ומערכת הביטחון כארגון טרור. לכן, בהנחייתה של הפצ"רית ובהורדת הראש של הרצי הלוי הרמטכ"ל, שלא יודע לתת גיבוי לחיילים שלו וידע להסתתר מאחורי מערכת המשפט, לא חוסלו אלו שהחזיקו את בני משפחת ביבס, השם ייקום דמם. וזו רק דוגמה אחת. דוגמה שנייה – ראינו את התוצאות של הקשר ההרסני הזה עכשיו, בפרשת הפצ"רית הפושעת/פרשת גליגייט. ראינו איך אינטרסים פוליטיים חדרו לתוך הצבא ופגעו בתפקוד של החיילים שלנו, וזה בדיוק מה שאני מבקש לנתק. אני רוצה שהפצ"ר, התפקיד שלו יהיה איך הוא מאפשר לחיילים שלנו לנצח במלחמה – זה הכול. לא יכול להיות שאנחנו נתנהג כאן כממשלה בתוך ממשלה. יתרה מכך, הייתה פה גם סיטואציה שהיועצת המשפטית לממשלה, אדוני היושב-ראש, נתנה הנחיה – יותר נכון איסור – לרמטכ"ל, לעדכן את הדרג המדיני בכל הנושא של פרשת הפצ"רית, פרשת גליגייט – ממשלה בתוך ממשלה. הדבר הזה הוא קריטי לתפקוד של החיילים שלנו ויכול להיות הרסני, יכול לפגוע בחיילים שלנו. ולכן אנחנו כאן חייבים להגן על החיילים הקדושים שלנו ולתת להם גיבוי כאשר אנחנו שולחים אותם לכל משימה שהיא. דבר נוסף שאני גם רוצה לנתק כאן הוא אותו קשר בנושא של המינויים או לגבי הפוליטיקות הפנימיות שהפצ"ריות האלה מכניסות לדורותיהן. למה אני מתכוון? ראינו איך אפילו שרון אפק, זה שהיה פצ"ר לפני כן – מה קרה איתו? קפץ ונהיה עכשיו המשנה ליועמ"ש. ראינו לפניו גם את מנדלבליט – היה הפצ"ר, מה קרה? אחר כך כבר נהיה יועץ משפטי לממשלה. אני רוצה לדעת אם גם ההחלטות שהם מקבלים, האם הם מסתכלים קדימה, איך זה משפיע על המילייה שלהם ועל העתיד שלהם ועל הקריירה שלהם, אם בראש מעייניהם עומדות ההחלטות הפיקודיות וההחלטות שמיטיבות עם חיילי צה"ל, או ההחלטות האישיות לגבי המשך הקריירה שלהם. זה בדיוק מה שאני מבקש לנתק פה. אנחנו חייבים לדאוג לאינטרסים ולשמור על החיילים הקדושים שלנו. שולחים אותם למשימה – הגיע הזמן שאנחנו נדאג להגן עליהם, לשמור עליהם מכל משמר, ונדאג שהם ינצחו במלחמה. שלא לדבר גם על מה שעשתה פה יפעת תומר ירושלמי, שאני מאוד מקווה, אדוני היושב- ראש, שבחוק אחר שלי אנחנו נסמיך את שר הביטחון לשלול לה את הדרגות במיידי, שיוריד אותה במיידי לדרגת טוראי, ושבעזרת השם גם שר הביטחון לא רק ישלול לה את הדרגות, אלא גם ימנע ממנה את כל אותן ההטבות הפנסיוניות והזכויות הסוציאליות שמגיעות מתוך אותן הדרגות. יפעת תומר ירושלמי ודומיה לא צריכים לקבל שקל אחד ממשלם המיסים הישראלי – שקל אחד. בעזרת השם נמשיך ונקדם גם את החוק הזה. אז לסיכום, חברים, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן לעשות כאן סדר, ומעבר לכך, הגיע הזמן שהסדר הזה לא יהיה רק ביחסי הכוחות שבין הריבון, העם, למערכות השלטון, אלא נעשה את הסדר הזה גם במערכות הצבאיות. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את שר התקשורת שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – כפיפות הפרקליט הצבאי הראשי), של חבר הכנסת אושר שקלים בכפוף לקביעה כי בהיבט הפיקודי הפרקליט הצבאי הראשי יהיה כפוף לרמטכ"ל, אך בהיבט המקצועי יהיה עצמאי ולא כפוף לרמטכ"ל. כמו כן, הפצ"ר לא יהיה כפוף לייעוץ המשפטי לממשלה, ושיקול דעתו המקצועי יהיה עצמאי לחלוטין. אני חייב לספר לכם גם פה, אדוני יושב-הראש, מה שקורה בוועדת שרים זה מחזה תיאטרון אבסורד ממש. הגיעה לדיון בוועדת השרים נציגה של צה"ל, של הרמטכ"ל, ואמרה שהיא מתנגדת לחוק. אתה שומע, חבר הכנסת שקלים? הגיעה נציגה של משרד הביטחון, של הרמטכ"ל, ואמרה: אנחנו מתנגדים, עמדת הרמטכ"ל – התנגדות לחוק הזה. שאלנו אותה, למה את מתנגדת? היא אומרת, כי חשוב שהדעה של הפצ"ר תהיה עצמאית. אמרנו לה: מקובל, אנחנו מוכנים לקבוע, ואנחנו כבר אמרנו את זה, שהדעה המקצועית של הפצ"ר לא תהיה כפופה, היא תהיה עצמאית, הוא יהיה כפוף פיקודית – למרות שזה אנדרוגינוס שקצת בעייתי, כמו שאנחנו רואים – תכף אני אספר לכם מה קורה עם היועצים המשפטיים במשרדים שלגביהם חלה איזו הנחיה כזאת – אבל אמרנו לה, אין בעיה. ואם ככה, למה את מתנגדת? מה את רוצה בעצם? היא אומרת: אנחנו מוכנים להמשיך את המצב כמו שהוא, שהכפיפות תהיה לייעוץ המשפטי לממשלה. אמרנו לה: אבל זה תרתי דסתרי, את אומרת, את רוצה שתהיה לך עצמאות בשיקול דעת מקצועי, מצד שני, את רוצה כפיפות לייעוץ המשפטי לממשלה. איפה העצמאות שלך בזה? אם את רוצה עצמאות, אנחנו מוכנים לתת לכם את העצמאות הזו, שתהיו גם לא כפופים, גם לא לייעוץ המשפטי לממשלה – למה אתם – מה, אתם לא מסוגלים לגבש אמות מידה מקצועיות שקשורות, שמתעדפות את צורכי הביטחון של מדינת ישראל, את צורכי הביטחון של צה"ל? למה אתם צריכים מעורבות פוליטית של ייעוץ משפטי שרואה גם דברים אחרים – אכפת לו ממה שיגידו, אכפת לו ממה שיגיד בג"ץ, אכפת לו מפה, אכפת לו משם – למה אתם לא רוצים להיות עצמאים? אנחנו רוצים שתהיו עצמאים. לא. כן, לא, כן, לא – בסוף איכשהו – לא הייתה דעה ברורה, אנחנו רוצים להיות עצמאים, אז אכן ועדת השרים לחקיקה קיבלה החלטה לקדם את הצעת החוק הזו. אנחנו בהחלט רוצים לראות עצמאות כזו, אבל לא עצמאות שיהיה לנו שם עוד גוף במסווה של אותו ייעוץ משפטי לממשלה, כי גם אם לכאורה עצמאים, הם בסוף שואלים אחד את השני ומטילים וטו אחד על ההחלטות של השני. אני ראיתי את זה בחוק השידורים עם רשות ההסדרה, שלמרות שהעמדה של יושב-ראש רשות ההסדרה הייתה אחת, באה היועצת המשפטית שם, והפכה את העמדה בגלל לחצים מהייעוץ המשפטי לממשלה. הייעוץ המשפטי לממשלה, גם אם הוא בחוק, לא אחראי מקצועית על הפצ"ר. לא יודע אם היום החוק קובע, אגב - - -

אושר שקלים (הליכוד):

מתוקף החלטת בג"ץ משנת 1997.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

שוב בג"ץ, שעושה את כל הבלגן, ואחר כך אנחנו צריכים להחזיר את העניינים לסדרם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בדיוק. אז אני אגיד לך, אני באופן עקרוני מתנגד לחקיקה כדי לבטל החלטות לא חוקיות. החלטות לא חוקיות, דינן להתבטל. אם בג"ץ קיבל החלטה משוללת סמכות בחוק, אם הוא אמר – כמו שהוא קבע, אגב, לדעתי – או שהוא קבע, או שהנחיית יועמ"ש קבעה שהיועצים המשפטיים במשרדים כפופים מקצועית לייעוץ המשפטי לממשלה, אין להם דעה עצמאית, הכול – כל מינוי, שתבין, כל מינוי, כל פסיק שהיועצת המשפטית אצלי במשרד כותבת, היא צריכה אישור של גיל לימון והוא – של בהרב-מיארה. אני לא יודע מי מקבל אישור ממי שם, אבל זאת המציאות. מחודש מאי בשנה שעברה, 2025, הם לא מאפשרים ליועצת המשפטית שלי, של המשרד, ולסגנים שלה לשבת עם המנכ"ל בישיבות מקצועיות פנימיות על חוק השידורים. וכל זה בא מאיזושהי הנחיה מופרכת, לא חוקית, או של בג"ץ או של הנחיות יועמ"ש. כל הדברים האלה, שהם הנחיות שאין להן מקור בחוק, הגיע הזמן שבמקום כל היום לבוא ולתקן, כמו חוק הנבצרות שניסינו להעביר כאן – אני כבר לא זוכר מה עלה בגורלו, אבל כמו חוק הנבצרות. אין לאף אחד סמכות בחוק להוציא ראש ממשלה לנבצרות, אלא אם כן הוא חולה, הוא חלילה לא מרגיש טוב. בגלל שהם חושבים שהוא עושה דברים שלא מוצאים חן בעיניהם, בגלל זה הם מנסים לקחת סמכות, להוציא ראש ממשלה לנבצרות, ואנחנו צריכים לבוא לפה ולתקן את כל השטויות שלהם? אנחנו לא נצא מזה. אז החוק הוא טוב, הוא אומר דברים טובים, אבל אם הוא בא לתקן החלטת בג"ץ לא חוקית, בעיניי פשוט צריך לומר לבג"ץ: חבר'ה, קיבלתם החלטה לא חוקית, תמשיכו הלאה. הייעוץ המשפטי עצמאי ולא כפוף לייעוץ המשפטי לממשלה, אבל בטח בסוגיה כזאת של ייעוץ משפטי כפוף לייעוץ משפטי, בלי חוק אני לא בטוח שהם יקשיבו, וגם עם חוק אני לא בטוח שהם יקשיבו, וזאת הבעיה הגדולה שיש לנו כאן. יש כאן דיפ-סטייט, חבורה של פקידים, שבעשרות שנים, 30, 30 השנה האחרונות, מנסה להעביר סמכויות אליה ואל חבריה, לבטל חוקים, לבטל חוקי-יסוד. אנחנו עומדים כאן ומתאמצים ויושבים בוועדות, עושים לילות כימים, ובסוף כל הפחד הוא מה יגיד בג"ץ. ממתי הדבר הזה הפך להיות נורמה, הפך להיות הגיוני במדינה דמוקרטית? לכן, למרות שאני באופן עקרוני מתנגד לחוקק חוקים כדי לתקן דברי הבל לא חוקיים של בג"ץ או של היועמ"ש או של הייעוץ המשפטי לממשלה בכלל, פה ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק הזו. כי בוא נאמר שזה איזושהי תחילתו של תיקון. מבחינתי, זה איזשהו סמן שמצביע על כך שאנחנו לא משאירים את כל כובד המשקל החוקתי, את כל הערכים שלנו, את כל האחריות הביטחונית, הלאומית, המדינית של עם ישראל בידיים של בהרב-מיארה, של יצחק עמית או של גיל לימון. זאת קריאת כיוון טובה בחוק הזה, אבל צריך לדעת שהחוק הזה, היה טוב אילו היינו מקבלים את ההחלטה שבו גם בלי להביא את זה בחקיקה, כי כל עוד אין חקיקה שמסמיכה אותם לקבל החלטות שבמדיניות, לקבוע מי כפוף למי, אין להם סמכות כזו. כל החלטה כזו שנעשתה בחוסר סמכות, בסופו של דבר היא בטלה. הכנסת צריכה – אגב, אני רוצה לספר לכם, בשבוע שעבר, לדעתי, הייתה צריכה להעלות כאן החלטה שאין לבית המשפט סמכות לבטל חוק-יסוד, ולכן הכנסת לא מקבלת את ההחלטה לבטל את חוק-יסוד עילת הסבירות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו עושים צחוק מעצמנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני ביקשתי שההחלטה הזו – אני חושב שגם חברת הכנסת גוטליב אמרה באותו זמן גם כן – אני ביקשתי שההחלטה הזאת תרד, כי אמרתי: מה אומרת ההחלטה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו צוחקים על עצמנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא אומרת: רק חוק-יסוד אסור להם לבטל, כל השאר זה בסדר. כל החלטה כזאת שאנחנו משחקים במגרש הלא-חוקי הזה שהם יצרו לעצמם, ואנחנו מנסים לומר על משהו מסוים שהוא לא חוקי, מכשיר את כל השרצים האחרים. ולכן, אם מביאים החלטה, צריך להביא החלטה כוללנית, מסודרת, כמו שאנחנו מתחייבים כאן למלא את החלטות הכנסת. חוקי הכנסת, אין לאף אחד סמכות לבטל אותם, לא לבג"ץ, שמעולם לא קיבל סמכות כזאת, בטח לא ליועמ"ש או ליועמ"שית המודחת, או לא משנה מי שנמצא שם, בוודאי לא חוקי-יסוד. בכלל, בעיניי, הפתרון לזה שעדיין לא מצליחים לעמוד מול ההתנהלות הלא-חוקתית הזו של בג"ץ ושל הייעוץ המשפטי לממשלה היא לפרק ולהרכיב מחדש. הגשתי הצעת חוק כזו בזמנו להקמת ערכאה שיפוטית חדשה שתחליף את בג"ץ, יש שיקראו לה בית משפט לחוקה, שתתנהל כמו שמתנהלים במדינות דמוקרטיות אחרות טובות לא פחות – צרפת, גרמניה ועוד מקומות – שבית המשפט החוקתי הזה נבחר על ידי הכנסת, שופטיו מייצגים את מגוון הדעות שיש בציבור באמצעות מפתח מסוים לכל מפלגה. מקום מושבה של אותה ערכאה צריך להיות בכנסת ישראל, כי היא צריכה להבין שכנסת ישראל היא מעל אותה רשות שופטת בסופו של דבר. היא יכולה להעביר ביקורת, אבל אז להחזיר את הדיון לכנסת – והכנסת היא זו שמקבלת את ההכרעה. אם לא נדע לעמוד נחושים מול פורעי חוק, מול כאלה שהחוק מעניין אותם כקליפת השום – הם אומרים, אנחנו מבטלים חוקים, מבטלים חוקי-יסוד – הדרך לא פשוטה בכלל, הדרך למקום לא דמוקרטי, למדינה שבה כולם מפחדים מגוף אחד שלא נבחר, שיכול לבטל את החלטות העם – הדרך לא ארוכה, ואנחנו צריכים לעמוד על המשמר בנחישות ולהחזיר את עטרת המדינה היהודית והדמוקרטית ליושנה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. במסגרת סיכומים בין היוזמים לבין הממשלה, ההצבעה תתקיים במועד אחר.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (תיקון – מניעת הונאות באמצעי תשלום), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה, אני אשאיר לך עודף. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אופיר, בסדר?

ינון אזולאי (ש"ס):

אני אתן לו את החמש דקות אם הוא רוצה אותן בשבילו. הצעת החוק שמונחת בפנינו היום נוגעת בלב הביטחון הכלכלי של אזרחי מדינת ישראל. זה במיוחד לאותם אלה שמתקשים להגן על עצמם בעולם הדיגיטלי המהיר והמתוחכם. יש היום כמה שיטות – האמת שאני לא מכיר את כולן, וגם אם הייתי מכיר את כולן, אני לא חושב שזה היה הזמן לפרוט אותן פה, לא לתת עוד רעיונות לאותם עבריינים שבאים וגוזלים את הכסף של אחרים בכל מיני הונאות מסוימות. יש הונאה בשיטת הפישינג – פשוט דגים את האנשים על ידי גנבה של כרטיס האשראי שלהם, של המספר שלהם, לפעמים של מספר הסים שלהם. הם נופלים לא פחות מאשר על אותם אנשים שפחות מבינים, ואתה יודע, אני חושב שלא רק על אנשים שפחות מבינים – לפעמים יש אנשים מבינים וחכמים שנופלים ברשת הזאת. הם יכולים לשלוח פתאום איזשהו סמ"ס, איזושהי הודעת ווטסאפ, ועל ידי זה הם באים ואומרים לך: טוב, יש לך חוב במקום כזה. כמה פעמים גם פרסמו למשל שיש חוב בכביש 6 – אתה מתקשר לכביש 6, והם אומרים לך: אנחנו לא יודעים על מה אתה מדבר, אין לך שום חוב. או בכל מיני מקומות אחרים, תלחץ על הקישור, ומתוך הקישור אתה מגיע להונאה, לאותם עבריינים שיושבים במקום אחר, ומשם הם לוקחים וגובים את הכסף בצורה לא ישרה. האמת, יש הצעת חוק שהכנסת כבר קידמה על עונש של עד שלוש שנות מאסר בפועל שיינתן לאותם אלה שמרמים בעבירה פלילית ברשת הדיגיטלית. אבל מצד שני, אין פה אפשרות לתפוס אותם במיידי ולהחרים ציוד כזה שמסייע להם בעבריינות שלהם. ולכן, הצעת החוק הזאת מבקשת לתקן את חוק הסמכויות לשם מניעת ביצוע עבירה באמצעות אתר האינטרנט, ולהוסיף לרשימת העבירות גם את העבירה הקבועה בסעיף 40(ב)(1) לחוק שירותי תשלום – נטילה או החזקה של רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם. חשוב להדגיש: יש פה נקודה עקרונית. זו לא איזו עבירה שתגידו: טוב, היא נמצאת בשוליים – זו עבירה חמורה, כמו שאמרנו, שהעונש שלה הוא עד שלוש שנות מאסר. הכנסת כבר חוקקה בעניין הזה. אבל יש פער אחד גדול – מצד אחד, עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר, ומצד שני, אין למדינה שום כלי מהיר לחסום את האתר שממנו זה קורה. כלומר אם היה באתר מסוים – אין שום כלי שיכול לחסום את האתר הזה במקום כדי שהנזק לא ימשיך, אלא הנזק בינתיים יכול להמשיך ולהתגלגל ולהגיע לעוד אחרים. הנזק הוא גדול. לפעמים זה מפיל משפחות, מפיל אנשים, וצריך לעשות לזה סוף. ולכן, הצעת החוק הזאת באה לאפשר, בפעולה מיידית, מהירה ומפוקחת, לעצור את ההונאה הזאת. זו הונאה גדולה, וזה האינטרס של הציבור לעצור אותה, זה האינטרס של רשויות האכיפה לעצור אותה, כי ברגע שתהיה אפשרות גם להפסיק את ההונאה במיידי, תהיה גם אפשרות לתפוס את אותם עבריינים ולהכניס אותם לכלא לשלוש שנים במינימום; אולי כדאי גם להגדיל את עונש שנות המאסר בעניין הזה. ולכן, כל עבירה שפועלת במהירות, בקליק – הפתרון שלנו, של המדינה, צריך להיות בקליק. הצעת חוק כזאת היא הצעת חוק צרכנית חשובה מצד אחד, אבל היא גם הצעת חוק שֶׁמורה לאותם עבריינים ומזהירה אותם לא להתקדם ולא לעשות דברים שעלולים לפגוע בהם ישירות. אני מקווה שהצעת החוק הזאת תעבור במהירות בוועדות – במהירות וביעילות, כמובן – אף פעם אין מהירות בלי יעילות, אני לא מאלה שאומרים יאללה, בואו נעביר. יש הסכמה גם של איגוד הבנקים בעניין הזה, אני חושב שהיא גם עברה בהסכמה של ועדת שרים. אני לא יודע אפילו אם זה עבר, אני לא זוכר אם זה עבר עם איזושהי הערה, אבל כמובן שתמיד נעשה את זה בשיתוף פעולה על מנת לקדם. אני חושב שלכולם יש עניין לקדם את הצעת החוק הזאת, ולטפל באותם אלה שמונים את הציבור, את הקשישים – גם אנשים שהם לאו דווקא קשישים, אמרנו, גם אנשים חכמים – הגיע הזמן לטפל בהם אחת ולתמיד. יש לי הצעה בשבילכם, גם לחבריי חברי הכנסת – יהיה לכם יותר קשה – אבל לצופים בבית: על מנת למזער את כל ההונאות דרך אתרי האינטרנט – הינה הפתרון – יש לי טלפון כשר. טלפון כשר מביא אותך גם לפחות הונאות, מביא אותך לפחות, אתה יודע, אפילו מכשולים. אז טוב לכולם להשתמש בטלפון כשר. השר שלמה קרעי, גם בזכותך עברו הטלפונים הכשרים, עיגנו את זה יותר בחקיקה, דבר שהוא חשוב מאוד. זה גם מסייע שלא יהיו לנו הונאות מצד אחד; מצד שני זה גם דבר טוב יותר. שואלים אותי מאיפה יש לי לפעמים זמן מיותר. אמרתי: הזמן שלי לא מיותר, הוא זמן יותר איכותי. אני עובד יותר עם הטלפון, מדבר עם אנשים, פחות מתכתב איתם, אבל משתדל לענות לכולם. אז זה יהיה גם המקום להגיד לך על כל מה שאתה עושה, השר קרעי, בתור שר התקשורת, תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם לך. תודה.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני יודע שהעבודה הייתה מרובה, ולכן הוסיפו לך גם סגן שר, שייכנס איתך ביחד לעבודה, ובירכת אותו. אנחנו גם מברכים אותו. תודה רבה לכם. וכמובן, כשתגיע ההצעה בהסכמה להצבעה, אשמח גם שיצביעו, בעיתו ובזמנו, בעד הצעת חוק חשובה כזאת. תודה רבה לך. אדוני השר. אני רק אומר, אני צריך לצאת, אני לא אשמע את התשובה, אבל אני בטוח שאנחנו נעשה הכול בשיתוף פעולה. תודה רבה לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

"לפני שמש ינון שמו". חבר הכנסת אזולאי, "לפני שמש ינון שמו", תהילים של יום שלישי.

ינון אזולאי (ש"ס):

"ינון שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו" – של אתמול. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מזמין את השר, שר התקשורת שלמה קרעי, להשיב ולהציג את עמדת הממשלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (תיקון – מניעת הונאות באמצעי תשלום), של חבר הכנסת ינון אזולאי, מבקשת להוסיף להגדרת העבירה בחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע העבירות באמצעות אתר אינטרנט, לפי סעיף 40(ב)(1) לחוק שירותי תשלום, שעניינה נטילה או החזקה של רכיב חיוני באמצעי תשלום, שלא בהסכמת המשלם ובכוונה להשתמש בו – ובכך לאפשר לבית המשפט להורות על הגבלת גישה או הסרת אתר האינטרנט המשמש לנטילת פרטי אמצעי התשלום. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה מתמדת בהיקף פעילות ההונאה במערכת הפיננסית על ידי נוכלים, ארגונים ורשתות עברייניות. בתוך כך, הולך וגובר השימוש בהונאה באמצעות דיוג, פישינג, הונאה מקוונת בה מתחזה התוקף לגורם מהימן, במטרה להערים על הקורבן, ולגרום לו לחשוף מידע אישי ורגיש. נוכח היקפן המתרחב של הונאות הדיוג, קיים אינטרס משותף לכלל הנוגעים בדבר לנקוט בדרכי פעולה נוספות וחדשות שיסייעו להתמודד עם תופעה זו. מדובר באינטרס ציבורי, ובייחוד של מגזרים בעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה, שהם הנפגעים העיקריים מפעילויות ההונאה. זהו גם אינטרס של הגורמים המדינתיים האמונים על אכיפת החוק, ושל הגופים הפיננסיים, שמקרי ההונאה פוגעים באמון בהם וגורמים להם לנזקים משמעותיים, נוכח האחריות הרחבה המוטלת עליהם על פי דין. אחד הקשיים שאיתם מתמודדות רשויות האכיפה והגופים הפיננסיים במאבקם נגד הונאות מעין אלו הוא מניעת המשך ביצוען לאחר זיהוי הפעילות החשודה. על כן, כדי לאפשר מניעה יעילה, מוצע להוסיף להגדרה "עבירה" בחוק חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז–2017, עבירה לפי סעיף 40(ב)(1) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט–2019, הקובע עונש של שלוש שנות מאסר על מי שנטל או החזיק רכיב חיוני של אמצעי תשלום, שלא בהסכמת המשלם, בכוונה להשתמש בו או לאפשר לאחר להשתמש בו. לעניין זה, "נטילה" היא כהגדרתה בסעיף 383(ג)(1) לחוק העונשין. סעיף זה קובע עונש מאסר למי שנוטל ממשלם, ללא הסכמה או בהונאה, פרטים המאפשרים מתן הוראת תשלום. הוספת פרט זה לעבירות שלשם מניעתן מוסמך בית המשפט ליתן צווים לפי חוק הסמכויות, תאפשר לבית המשפט להורות על הגבלת גישה או הסרת אתר אינטרנט המשמש לנטילת פרטי אמצעי התשלום, ובכך לחסום את הגישה של הציבור הרחב לאתר המתחזה. בכך תתאפשר פעולה מהירה ויעילה לחסימת ערוצי ההונאה לאחר זיהויים, אשר תסייע לצמצם באופן משמעותי את הנזק הנגרם מהונאות אלו. עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק. ועל כן אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעדה, לכשתובא להצבעה. עד כאן תגובתו של שר המשפטים להצעה. אני רוצה לציין שבסוגיה של הונאות כאלה, הונאות מהסוג הזה, שנעשית באמצעות טלפון ולא באמצעות אתר האינטרנט – באמצעות שליחת הודעות תפוצה – משרד התקשורת כבר פעל. היום קשה מאוד מאוד לשלוח יותר – יש מספר בודד של כמה הודעות בודדות או כמה עשרות בודדות שאפשר לשלוח ביום ממספרי טלפון שהם לא מזוהים, מה שנקרא. יש את הכרטיס שמאפשר לך להיות אנונימי בשליחת ההודעה. זאת אומרת, התגברנו על חלק מהבעיה שאי-אפשר לשלוח הודעות תפוצה אנונימיות בקנה מידה גדול. עדיין אנחנו רואים את זה ששולחים הודעות אנונימיות מדי פעם בניסיון הונאה, אבל התופעה היא קצת יותר מצומצמת. כשאני מקבל פניות כאלה במשרד התקשורת מטפלים וחוסמים את אותו מספר ומנסים להתחקות, דרך משטרת ישראל, אחר אותם שולחי הודעות הונאה. אז בהחלט ההצעה הזו חשובה. אני תומך בה, ועדת השרים תומכת בה. וכדאי גם במסגרתה לנסות למצוא פתרונות אולי מקיפים יותר לאו דווקא לאתרי אינטרנט, אלא גם לסוגי הונאה שונים בעניין הזה. רגע, יש עניין להמשיך?

טלי גוטליב (הליכוד):

כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן. אני שואל את מי שביקש ממני לעלות.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן כן, בגלל זה אני פה. בוא תזכיר לנו רגע, היום, באמת יש דיון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בואו נדבר על פרשת השבוע, למה להסביר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אה, פרשת בשלח. יאללה. אז ישיר משה. דרש על השירה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בפרשת בשלח יש כמה מושכלות יסוד, כמה תובנות שאנחנו יכולים ללמוד מהן מה קורה עם כאלו שמנסים לפגוע בעם ישראל. ראינו ניסים גם במלחמה האחרונה, של כאלה שניסו לפגוע בעם ישראל, ואיך הם הוכו שוק על ירך. המדרש אומר את זה על פרעה, על הפסוק "ויהי בשלח פרעה את העם".

טלי גוטליב (הליכוד):

למה בשלח, ולמה הוא רדף אחרי הערב-רב. שאנחנו סוחבים אותם עלינו עד היום.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן כן. - - המדרש אומר: כתוב בפסוק "שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים". גב כסילים זה פרעה והמצרים. אמר פרעה "הרי לקה עמי והרג את בני והרי ישראל יוצאין. ומה הועלתי במה שסבלתי כל המכות שבאו עלי?" פרעה מבין שמי שמתעסק עם הקדוש ברוך הוא, מי שמתעסק עם ישראל, רק חוטף מכה אחרי מכה, ובסוף הוא מגיע לחרטה הזו, שהוא אומר: מה הועלתי? מה עשיתי טוב לעם שלי או לעצמי בזה שגם הרגו לי את הבכורות, גם חטפתי את עשר המכות, וגם בסופו של דבר עם ישראל יצא ממצרים? אז אפשר לומר שאם סנוואר – אני בטוח שהוא, מה שנקרא, השמידו אותו בעולם הזה ובעולם הבא – אין לו נשמה, זה כמו בהמה, אז הוא לא באמת יכול לשמוע את מה שאנחנו אומרים כאן.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש פה ח"כים, שלא ייפגעו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן. אבל אם הוא היה רואה איך כוח ההרתעה של מדינת ישראל חזר, איך הם חטפו מכה אחרי מכה בעזה, בלבנון, באיראן, בתימן. כל מי שניסה לפגוע חטף שוק על ירך, והיה שואל את עצמו: מה הועלתי לעם שלי? מה יצא לי מזה שטבחתי ופגעתי בעם ישראל? רק חטפתי מזה. וכל מה שניסו, כל אותם גורמים בין-לאומיים וברשות הפלסטינית, לנסות להראות שהם כביכול רוצים להגיע לאיזשהו הסכם, הכול התפוצץ להם. הם מבינים היום שכל מה שהאנשים האלה רוצים זה רק לפגוע, ורק לרצוח, ורק לעשות מעשי טרור. הם גם סבלו את כל המכות וגם לא יצא להם מזה כלום. כתוב בפרשה – יש עוד סיפור על משה רבנו, שהקדוש ברוך הוא אומר לו: "והכית בצור ויצאו ממנו מים". אז מסופר על הגאון רבי יעקב מליסא, שבשבת אחת הוא הגיע להתארח בביתו של עשיר קמצן. הגאון אמר לו: אחרי הארוחה תביא בקבוק יין, נעשה לחיים. אמר לו העשיר: לא, בשביל מה? לא צריך, זה לא בריא, עזוב, לא כדאי. התקמצן על בקבוק יין. אמר לו הרב: אם תביא לפה בקבוק יין עכשיו, אני אראה לך נס גדול יותר מהנס שמשה רבנו עשה. הוא גירה את העשיר לשמוע איזה נס הרב יכול להראות לי כאן יותר מהנס שמשה רבנו עשה. הלך העשיר, הביא בקבוק יין ושתו לחיים. אמר לו העשיר: הרב, מה, הבטחת לי נס יותר מהנס של משה רבנו. הוא אמר לו: משה רבנו הוציא מים מן הסלע. אני הוצאתי ממנו יין. זה נס יותר מהנס של משה רבנו. אז את זה אנחנו רואים היום במאבק שלנו על הזהות, על הערכים של מדינת ישראל, מאבק איתנים מול כאלה שרוצים כאן מדינת כל אזרחיה; מול כאלה שלא רוצים את העם הזה, את העם שלנו, את עם ישראל הפשוט, הישר, החכם, הנבון, העם היושב בשדות, לוחמינו הגיבורים. הם לא רוצים שהעם הזה ישפיע מדי, שבאמת יצליח להוביל מדיניות. אותם פילוסופים שיושבים במגדלי השן ובמעוזי השמאל, הם משתוללים, הם מוכיחים בנפנופי ידיים – כשעשיתי את הדוקטורט שלי, היו אלגוריתמים שכתבתי, ולפעמים המנחה שלי היה אומר לי: מי אמר שהאלגוריתם נותן פתרון אופטימלי? אז הייתי מתקשה לפעמים להסביר את זה, כי זה היה בראש שלי, הייתי מוכיח לו בנפנופי ידיים. הוא היה אומר לי: לא, לא. לא הוכחה בנפנופי ידיים, תן הוכחה כתובה, מתמטית, ואז הייתי צריך לכתוב אותה מתמטית. אז הם מוכיחים בנפנופי ידיים שמערכת המשפט היא הטובה ביותר בעולם, ושהם הדמוקרטים. בזה שהם חוסמים את הכנסת והממשלה מלחוקק, הם בעצם ליבת הדמוקרטיה – בדיוק ההפך הגמור מהמציאות. אז כשאנחנו נצליח להתמודד עם אותה מערכת משפט ותקשורת, עם אותו סלע, עם אותו מגדל שן, ולהוציא מהסלע הזה דמוקרטיה, הנס שנעשה כאן, בעזרת השם, בקרוב יהיה גדול יותר מהנס של משה רבנו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. במסגרת סיכומים בין היוזם לבין הממשלה, ההצבעה תתקיים במועד אחר.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב מאיר נסים מאזוז, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת חוה אתי עטייה. אני מזמין את חברת הכנסת חוה אתי עטייה להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. בבקשה.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, מכובדיי כולם, אני מתרגשת לעמוד כאן היום ולהציג לפניכם את הצעת החוק להנצחת זכרו ופועלו של ראש ישיבת כיסא רחמים, הגאון הרב מאיר נסים מאזוז, זכר צדיק לברכה. בבית ילדותי, קופת הצדקה של ישיבת כיסא רחמים שייסד הרב מאיר מאזוז, עמדה תמיד במקום בולט. הוריי, שכמו הרב עלו מהאי ג'רבה שבתוניסיה, חינכו אותנו על פי המורשת של האי ג'רבה שהרב הנחיל לנו. אבי ז"ל היה פונה אל הרב לקבל עצה, לשמוע פסק הלכה, ואפילו רק להתבשם מחוכמתו. לפני שלוש שנים, לקראת ההתמודדות שלי בפריימריז לליכוד, הגעתי לביתו כדי לקבל את ברכתו. המספר שלי ברשימת המועמדים היה 156. הרב הביט בי בחיוך מלא טוב לב וחוכמה ואמר שהמספר שלי 156 הוא בגימטרייה צירוף המילים "אהל מועד", שמציין את המשכן שליווה את בני ישראל במדבר. הוא המשיך ואמר: עם המספר הזה את נכנסת בעזרת השם לכנסת, אין לך מה לדאוג. את הביטחון שהוא נטע בי אז, אני נושאת איתי בעבודתי עד היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

איזה מספר היית?

חוה אתי עטייה (הליכוד):

156.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה. מספר המועמד.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

הרב מאזוז היה פוסק יצירתי ומקורי. הוא השתדל למצוא את הפתרון ההלכתי שיאפשר לאדם לחיות בשלום עם אמונתו. הרב מאזוז היה עמוד האש שעבר לפני המחנה של עדות המזרח ושל יהודי תוניסיה. הוא היה סמל לאחדות העם. המורשת שלו מציינת קירוב לבבות, שדרך החיים שלה המעשית היא הפסוק מספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח, "ואהבת לרעך כמוך". ביתו היה פתוח לכול, לשרים, לחברי כנסת ולאנשים בכלל. כולם הרגישו אצלו בבית. הרב היה נוהג לומר על התורה מה שכתוב בספר משלי, פרק ג', פסוק י"ז, "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". הצעת החוק המונחת לפניכם היום מבקשת לעגן את המורשת המפוארת הזאת שנשא הרב לדורות הבאים ולקבוע יום זיכרון ממלכתי מיוחד לזכרו של הרב מאזוז. בהצעה יש קידום פעילויות חינוכיות לבני הנוער, שיציינו את הזהות היהודית ואת השמירה על המסורת והמסירות לציבור. זו ההזדמנות עבורנו להוקיר מנהיג רוחני ענק, ולהבטיח שהאור המיוחד של תלמידי ישיבת כיסא רחמים ימשיך להאיר את החברה הישראלית כולה. יהי זכרו של הרב מאיר נסים מאזוז ברוך. לסיום, אני מודה לכל השותפים שעסקו במלאכה: לשר החינוך מר יואב קיש על קידום הצעת החוק, לשר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין על אישור הצעת החוק בוועדת השרים לענייני חקיקה, ליושב-ראש הקואליציה ויושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת אופיר כץ. אודה לכם על תמיכתכם בהצעת החוק כאשר תובא, בעזרת השם, להצבעה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את השר.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה לרדת? למה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תכיני אותם לפני, טלי, לא אחרי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. אנחנו נמשוך אותו ברגע שנוכל - - - ואם נצטרך עוד? עליזה, תארגנו שצריך למשוך זמן - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

בקיצור, אני מזמין את השר, הרב, תלמידו של הרב מאזוז.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שר התקשורת שלמה קרעי. לא יודע אם כיוונתם, אבל יצא טוב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חברתי חברת הכנסת אתי עטייה, שהביאה הצעת חוק בתוך השנה להסתלקותו של מורי ורבי, הרב מאיר מאזוז, ראש הישיבה, זכר צדיק לברכה, שנפטר במוצאי שביעי של פסח בשנת תשפ"ה – בשנה האחרונה. בעיניי, להביא חוק שמנציח אדם כל כך גדול זה דבר מופלא, זה דבר שהוא ראוי להערכה, והלוואי ואני יכולתי להגיש את החוק, רק שכשר אני לא יכול להגיש חוקים שהם לא במשרד התקשורת. אבל בוודאי שמחתי לראות את החוק שלך בוועדת שרים לחקיקה ולתמוך בו; אבל אני חושב שיותר מהכול, הרב מאזוז, זכר צדיק לברכה, לא באמת צריך איזושהי ראיה נוספת להנציח את מורשתו. מורשתו של הרב מאזוז פרוסה – כמו שהיה שם בזמנו בחורבן, שהוא שלח את אותו גוי, להבדיל, שלח גוי. רבי יהודה בן בבא בא אליו איזה גוי ואמר לו: מה החלק הכי טוב שאפשר לקחת מהקורבן ולאכול אותו? מה החלק הכי טעים בקורבן? אז רבי יהודה בן בבא הבין שאותו אחד רוצה ללכת ולרמות את היהודים ולאכול חתיכה מהקורבן, שאסור לגוי לאכול – קורבן פסח. כתוב: "וכל ערל לא יאכל בו". אז רבי יהודה בן בבא הבין את זה, אמר לו: תבקש לאכול את האליה, האליה זה החלק הכי טעים. למה הוא אמר לו את זה? כי האליה, אסור לאכול אותה, האליה מקריבים אותה, היא עולה, מקטירים אותה למזבח. אבל כשהגיע אותו אחד לבית המקדש ואמר, תנו לי את האליה, אני רוצה לאכול את זה, רבי יהודה בן בבא אמר לי. אמרו לו: לא יכול להיות שרבי יהודה בן בבא אמר לו לבקש את האליה, כנראה שיש כאן משהו. בדקו אחריו וראו שהוא לא יהודי. אז שלחו לרבי יהודה בן בבא, אמרו לו: אתה יושב – איפה שאתה יושב, אני לא זוכר את העיר שלו – ומצודתך פרוסה בירושלים. למה נזכרתי בסיפור? כי רציתי לומר את המשפט לגבי הרב מאזוז, מצודתך פרוסה, מצודתו פרוסה בכל רחבי הארץ. איפה שאני גר, בשדות נגב, יש בית ספר לבנים ובית ספר לבנות, וקהילות וישיבת ברכת השם וברכת רחמים, ובאלעד ובנתיבות ובאשקלון – בכל מקום פרוסים תלמידיו ותלמידי תלמידיו. המורשת של הרב מאזוז היא מה שהוא הנחיל לציבור הספרדי, את שיטת הלימוד הספרדית, את שיטת הלימוד של חכמי ספרד מימים ימימה. המורשת הזו, עלוני השבת של עכשיו – בעבר זו הייתה דרשה שהוא היה נותן מדי מוצאי שבת – עלוני השבת האלה הפכו להיות עכשיו דרשות שהוא נתן עשרות שנים אחורה ומוציאים אותן לאור, רואים כל מילה, איזו מתיקות, אילו דברים. שיטת העיון הספרדי בלימוד גמרא, המורשת, השמירה על המסורת שלנו, על המנהגים שלנו, בשבוע הבא סעודת יתרו, וליל הבשישה של ראש חודש ניסן, כל דבר שקשור במסורת ובמורשת, זאת מורשתו של הרב באמת. זאת המורשת האמיתית. תלמידים שיושבים ולומדים לפי השיטה שהוא הנחיל להם, התפילה שמתפללים בהתאם לכללי הדקדוק, כמו שיש בסידורים, במחזורים של איש מצליח, בתיקון סופרים של איש מצליח, שממנו לומדים איך לקרוא בתורה, כל המורשת האמיתית היא המורשת הזו. להנציח את זכרו, זה חשוב מאין כמותו, אבל צריכים לדעת שמאוד קשה להוסיף ערך מוסף להנצחה שכבר קיימת. צריך כאן המון המון מחשבה איך להנציח במורשת משהו שעדיין לא התפשט, שעדיין לא פרוס כבר בכל רחבי הארץ; איך לקיים אתר מורשת כזה, איך לקיים הנצחה כזאת של הרב. בשביל זה צריך להתייעץ עם אחיו, גם כן מורי ורבי, הרב צמח מאזוז, שייבדל לחיים טובים, וכל תלמידי הישיבה ואלה שהיו מקורבים לרב, ולראות מה הדרך האמיתית שהרב היה רוצה שמורשתו – כשהיו באים לרב לבקש ברכות, הרב היה אומר: אני לא אדמו"ר, תתפללו לקדוש ברוך הוא, התפילה הפשוטה בין האדם לקדוש ברוך הוא, זאת הדרך. זאת הדרך באמת לקבל דברים. כשהייתי בא להתייעץ איתו, הוא היה אומר לי: 60 יועצים יהיו לך, בסוף תשמע בקול עצמך. השיטה של חכמי ספרד היא לתת עוז, לתת רוח יהודית, רוח של גאווה יהודית, שלא יבוש מפני המלעיגים עליו, ומצד שני, גם לדעת לקבל החלטות; לדעת לקבל את ההחלטות שלך גם אחרי ששמעת עצות אחרות, ונראה לך שזאת ההחלטה המושכלת הנכונה לקבל אותה. הדרך הזאת, הדרך של חכמי ספרד, מהרמב"ם וכל מורשת יהדות ספרד – הפיוטים, הדקדוק והשפה העברית עם הכללים האמיתיים שלה – לא כמו ששיבשה אותה הרבה האקדמיה ללשון העברית. פגשתי לאחרונה את נשיא האקדמיה. הוא בא לחלק חוברת בישיבת הממשלה. אמרתי לו, איך יכול להיות שאתה, נשיא האקדמיה ללשון העברית, כותב בפתח הדברים שלך: קוראות וקוראים יקרים? איפה שמעת דבר כזה בעברית? הוא הרים לי ידיים ככה, כאילו זה מה שהשתבש. האקדמיה ללשון העברית, למשל, ביטלה את הכלל ואמרה: בג"ד כפ"ת אחרי אהו"י, שאנחנו יודעים לפי הכללים והקפדנו על זה מאוד בישיבה, שבג"ד כפ"ת אחרי אהו"י זה בא בלי דגש, כמו הדוגמה שאמרתי כאן: נקי כפיים, האקדמיה אמרה, לא, זה לא חשוב. אז יש דברים שהאקדמיה שיבשה בעצם את הלשון מתוך כניעה למה שקורה ברחוב, לשפה המדוברת, אבל אנחנו בישיבה אצל הרב למדנו את כללי הדקדוק, למדנו את חוכמת העיבור. אני לא חושב שיש כאן אחד במליאת הכנסת או בכל הבניין הזה של הכנסת, שיודע מה הזמן שעובר בין מולד למולד של הירח, חוץ ממני, שלמדתי אצל הרב מאזוז. אתה יודע, היושב-ראש? תלמד: כ"ט י"ב תשצ"ג, זה משהו שקשור לחוכמת העיבור; לדעת איך מעברים את השנים, איך קובעים את החודשים: איזה חודש מלא וחסר; איזו שנה מעוברת וחסרה. כ"ט י"ב תשצ"ג זה 29 ימים, 12 שעות, ותשצ"ג חלקים של שעה, שזה מתוך 1,080. המון המון חוכמה שהרב לימד בישיבה; המון דברים שאף אחד לא נגע בהם באף ישיבה אחרת – חוכמת העיבור וחשבון, חוכמת התכונה, לשון וטעמי המקרא, איך לקרוא בתורה. קוראים מתוך הישיבה נמצאים בכל מקום. אנשים יודעים את זה. אתה נמצא בטיול, ואם יש בחור מכיסא רחמים, הוא זה שיכול לקרוא בתורה באותו רגע בלי להכין. למה? כי יודעים כולם, לומדים כל שבוע את הפרשה. חברת הכנסת עטייה, יהיה לך קשה מאוד למצוא דרך לתת ערך מוסף להנצחת המורשת, כי המורשת שלו נפרסה כבר בחייו בכל רחבי הארץ וגם בעולם, בהרבה קהילות בעולם. לכן אני מברך אותך על הצעת החוק הזו. אני אשמח מאוד להיות שותף, ובטח לתמוך. היא בעצם לא חוזרת לוועדת שרים, אז טוב שכך, ואני חושב שצריך לעשות את זה בעצה אחת עם אלה שמכירים את הרב מקרוב ומכירים את מורשתו האמיתית, המורשת של הנחלת התורה, של הנחלת המורשת הספרדית, גם את העיון התוניסאי, כמו שהיו קוראים לזה, וגם את כל את כל החוכמות שמקיפות את התורה. הרב היה אומר: "חׇכְמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה". התורה, מקיפות אותה כל החוכמות. צריך ללמוד, נכון, "הפוך בה והפוך בה דכולא בה", כל החוכמות נמצאות בתוך התורה, אבל כדי להבין תוספות במסכת סוכה, אתה חייב להבין גם הנדסה, אתה צריך להכיר את משפט פיתגורס. הגמרא אומרת, למשל, "כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה". זה עוד לפני עוד לפני משפט פיתגורס. כל אמה – כשיש לך אמה על אמה – האלכסון שלה זה אמה ושני חומשים, זה 1.4. זה לא מדויק, התוספות אומרים שם "לא דק", זה לא מדויק, כי משפט פיתגורס, אנחנו יודעים שזה לא 1.4, אלא שורש 2 – 1.414. זאת רק אחת מיני רבות מהסוגיות שכדי להבין את התורה לעומק, צריך להכיר גם את הליבה. ואת הליבה הזאת, את החוכמות האלה שמסביב – לא הליבה, הליבה היא התורה – החוכמות שמקיפות את הליבה הזאת, זה חוכמות שלמדנו ושהרב הנחיל ולימד גם איך לדעת ולהכיר את הדברים האלה. עוד דבר, למשל – מבחינתי, המורשת של הרב, אני לא אגיד שחוק הגיוס הוא המורשת של הרב, כי חוק הגיוס הזה יש בו גם בעיות מבחינתי, כשיש כאן עונש קולקטיבי שאומר שגם אותם עילויים, שכולם מסכימים שילמדו, גם אותם אלו שתורתם אומנותם, גם הם יקבלו עונש, בסופו של דבר, אם חלילה לא יעמדו ביעדים, זה דבר לא טוב בחוק. אבל המורשת של הרב, כשאני כבר הייתי נער בן 15, 16, הוא היה אומר לנו: מי שלא לומד, חייב להתגייס, "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה?" אז המורשת הזאת, טוב שהיא באה לידי ביטוי. עוד משפט אחד לגבי בהמה אחת, שישב כאן ופער את פיו, פער את פיו בעזות מצח כנגד הרב. אחד מחברי הכנסת פה – הוא יודע מי זה, וגם את יודעת מי זה – הזלזול שלו מעיד יותר מכול על הריקנות שלו. עפר לפיו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

נו, החזרת אותנו לימים של האופוזיציה, של הפיליבסטר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני רוצה להגיד כמה מילים. תדע לך שאני יודע שהיית תלמיד של הרב, ואני רואה את ההארה על פניך. מעבר לזה, כולם אולי רואים אותך פה שר – אתה יודע, ויכוחים פוליטיים, אופוזיציה וזה – ותמיד אני רואה את ההארה מהפנים שלך, מהרב מאזוז. מה שאמרת לגבי עיבור שנים וכו', אז הייתה לי גם תקופה שעסקתי במחשבים, בתכנות, אז באחד הקורסים הייתי צריך לתכנת משהו בשביל לספור את השנים – אתה יודע, מתי השנה וכו'. בסוף, האפליקציה עבדה בסדר – אבל זה באמצעות מחשב – והידע החוכמה של הרב – ואני מקנא בך על איפה שלמדת, כי אני התעסקתי בדברים אחרים. ואני אומר, שמע, זה מדהים לפעמים, כי אתה רואה איך שהמחשב לפעמים – גם לתכנת אותו שיעשה את זה; הנתונים שאתה מכניס לו בהתחלה, בתוכנה – בסוף אתה אומר לו: שמע, תאריך זה וזה, ואז: באיזה תאריך זה קורה שם; ואז הספירה של השנים היא ממוחשבת, בעצם. תודה רבה, יישר כוח. כן, הייתי תמיד בא עם דברים – איך לא חשבנו עליהם קודם? במסגרת סיכומים בין היוזם לבין הממשלה, הצבעה תתקיים במועד אחר.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון – פרשנות מקילה בפלילים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת שמחה רוטמן. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר ניסים ואטורי:

לרשותך עשר דקות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היו"ר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

המשימה שלי, כבוד השר, היא לעמוד בזמנים; או לא צריך? אני יכול יותר קצר, ברצותו מקצר, ברצותו מאריך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא יושב-ראש הקואליציה - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אין בעיה. הכול בסדר. אני אדבר את כל הזמן שיש לי, הכול בסדר. הצעת החוק המונחת היום להצבעה – לא להצבעה, כי ההצבעה תיעשה במועד מאוחר יותר – אבל שמונחת היום על שולחן הכנסת, היא בעיניי – העברנו, ברוך השם, ביחד, כבוד השר וכבוד כל חברי הקואליציה שפה, העברנו הרבה מאוד חוקים מאוד מאוד חשובים ותקדימיים, ובעזרת השם, עוד נעביר – בזמן שנותר לנו לכנסת הזאת – עוד הרבה חוקים. לא יודע אם הייתי מדרג, אבל בוודאי מבחינתי, היא בחמישייה הפותחת, אולי אפילו הראשונה בחשיבותה. הצעת החוק מדברת על מחיקה של שתי מילים מתוך חוק העונשין. הכלל הבסיסי של התורה, של המשפט, וכל מי שלמד גמרא יודע שאחד מהמשפטים המאוד נפוצים שמאריכים הרבה מאוד סוגיות זה הביטוי: עונש שמענו אזהרה מניין. זאת אומרת, כתוב לך בתורה, כתוב לך בתורה, מי שיעשה עבירה פלונית – יומת. היית אומר, מספיק לי, מה יותר ברור מזה? מי שיעשה כך וכך יומת. מה אתה צריך יותר מזה? לא, צריך שיהיה כתוב – אנחנו יודעים כמה כל מילה ומילה בתורה היא חשובה – צריך שיהיה כתוב בנפרד במקום אחר את עצם האיסור, ורק אז אפשר להשתמש בעונש. זה כאשר אנחנו מדברים על כל מילה שכתב הקדוש ברוך הוא בתורה. אין עונשין אלא אם כן מזהירין, זהו תנאי בסיסי של המשפט העברי. ולא רק במשפט העברי – בעקבות המשפט העברי ושיטות משפט אחרות בעולם, אימצו את הכלל הזה בכל העולם. "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". ועקרון הפרשנות המקילה הדווקנית בפלילים, הוא עיקרון-על; חוק פלילי שקובע איסור, צריך להיות ברור, צריך להיות חד, צריך שכל הנוגעים בדבר ידעו מהו הדבר שאסור לעשות, ורק אז יש לגיטימציה להפעיל את מערכת הענישה הפלילית על מי שעובר על החוק הברור והחד. עד כדי כך, אדוני היושב-ראש. בספרי "מפלגת בג"ץ" כתבתי על עבירה עמומה שהייתה, לא פחות ולא יותר מאשר חוקק אותה הפרלמנט הנאצי בעיירה בעיר דנציג, שנשלטה על ידי הנאצים. היא הייתה עיר מיוחדת, כי הפרלמנט שלה נבחר באופן מקומי והנאצים שם עלו לשלטון, אבל היא הייתה עיר בין-לאומית, היא הייתה אזור מיוחד שלא נתון לריבונות של אף מדינה, אלא היה נתון לשיפוטו של בית הדין הבין-לאומי. הנאצים עלו שם לשלטון, אז הם קבעו עבירה עמומה. הם אמרו: מי שעושה מעשה כללי שפוגע בערכי היסוד של המדינה יועמד לדין. בית המשפט הפלילי הבין-לאומי, שהייתה לו סמכות על העיר דנציג, אמר: העבירה בטלה. אי-אפשר להעמיד לדין עליה. למה? כי עבירה שהגבולות שלה לא ברורים וחדים, פוגעת בעקרון יסוד של המשפט, "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". כך היה הדין שחל במדינת ישראל מאז הקמתה, עד – מי הגיע להרוס לנו את זה, כבוד השר קרעי? אהרון ברק. אהרון ברק, בפסק דין מזרחי – לא המזרחי, בנק המזרחי, אלא פסק דין מזרחי – טבע את הביטוי הידוע: "מילותיו של החוק אינן מבצרים שיש לכובשם באמצעות מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי". עכשיו, בדין הפלילי, המשפט הזה פירושו, עריצות משפטית. העבירה לא רק מה שאסור, כתוב במפורש המחוקק אסר, לא דייך במה שאסרה תורה, לא דייך במה שאסר המחוקק, יבוא בית המשפט ויגיד, אני אלך ואנתח מה הוא העיקרון החי שעומד מאחורי העבירה הפלילית, ואם פגעת בעיקרון החי של העבירה הפלילית, אני אטיל עליך עונש פלילי, אפילו שזה לא כתוב במפורש בחוק. בניגוד לעיקרון הזה של פרשנות מקילה בפלילים, פרשנות מצמצמת. ואז חוקקו את התיקון לחוק העונשין בכנסת, והוסיפו שם את הפרשנות המקילה בפלילים, אבל הוסיפו שתי מילים: לפי תכליתו. "חוק יפורש לפי תכליתו". מי שהוסיף את זה היה דן מרידור. הוא הוסיף את המילים האלו, כאשר הוא מסביר, שמטרת ההוספה הזאת זה כדי לעגן בחקיקה את תורת הפרשנות הכללית שהולכת ומתגבשת בפסיקה של בתי המשפט – תורת הפרשנות התכליתית של אהרון ברק. אז הוסיפו את המילים לפי תכליתו, וזה בעצם ביטל דה פקטו את הכלל של הפרשנות המצמצמת בפלילים, כי מאז, בית המשפט בא ואומר, אני לא מפרש חוק פלילי לפי מילותיו, אני מפרש חוק פלילי לפי תכליתו. הדין היה תמיד פרשנות מצמצמת; בא בית המשפט והתחיל להרחיב באמצעות הפרשנות התכליתית גם את הדין הפלילי. בא דן מרידור, המחוקק, ואמר, אני רוצה שגם בפלילים תהיה פרשנות תכליתית, והוסיף את המילים האלו לחקיקה. כך בעצם הוא כתב דבר והיפוכו. מצד אחד הוא אומר: בחוק עצמו כתוב פרשנות מצמצמת, פרשנות דווקנית, אבל לפי תכליתו, שזה "שטר ושוברו בצדו". כי אין דבר כזה פרשנות מצמצמת לפי תכליתו. פרשנות מצמצמת פירוש, והדין הפלילי חייב להיות ברור שגם אנאלפבית יידע להבין אותו. אנחנו מכירים עוד במשפט הרומי, שהיה תלוי – שמו את החוק על אבנים בכיכר, תלו אותו, פרסמו, כדי שכל הציבור יידע מה מותר לו ומה אסור לו לעשות. אם יש חוק שהשאלה מה מותר לך ומה אסור תלויה בהבנות משפטיות של מהי התכלית של החוק וניתוח ופרשנות, אין חוק פלילי. אתה נתון לשרירות לב של כולם. אז בית המשפט השתמש בפרשנות תכליתית בעוד דברים, זה דיון אחד. אנחנו מבטלים את זה. ביטלנו את זה, ברוך השם, בדיני חוזים, ועכשיו, בחוק הזה אנחנו גם עושים את זה בדין הפלילי. כי מדובר בפרשנות תכליתית, שהיא דבר בעייתי באופן כללי, אבל כאשר מדובר בדין הפלילי, זה כבר לא רק טעות בהבנה, אלא טעות בהבנה שבן אדם יושב בגללה בכלא; טעות בהבנה שבגללה בן אדם שלא התכוון לעבור על החוק, הוא לא ידע שמשהו על זה אסור בכלל. הוא קרא את החוק והבין אותו כמו בן אדם פשוט, רק הוא לא הבין מה השופט ינחש שזה תכליתו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה אומר שגם פעלו באופן תכליתי. אולי כדאי לכתוב בצורה מפורשת: המילים הן - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה צודק. לכן, גם השופט גרוניס בזמנו, וגם השופט שטיין, ממש לאחרונה, אמר ככה: תורת הפרשנות התכליתית משאירתנו בנעלי המחוקק, מורה לנו לקבוע את משמעות החיקוק שבו עסקינן משיקולים של עלות מול תועלת. חקיקה שיפוטית מעין זאת איננה מקובלת עליי כלל ועיקר. בוודאי שאין לה מקום במתן משמעות לעבירות בנות עונשין. ברוך השם, רק הוא מסכן, הוא מבין את הבעיה, אבל המחוקק גזר עליו לעשות פרשנות לפי התכלית. ולכן כדי לעגן גם את מה שגרוניס כתב בזמנו, ואת מה ששטיין כתב ממש לאחרונה, אנחנו רוצים להשיב עטרה ליושנה ולתקן; להוריד את המילים "לפי תכליתו" מהחוק הזה. ואז נחזור להיות כמדינות המתוקנות, ובעצם נחזור גם לשורשנו במשפט העברי של אין עונשין אלא אם כן מזהירין. ושהחיקוק הקובע עבירה פלילית, יהיה חד וברור ומובן לכולם, כדי שלא יהיה מצב שאנשים יעברו על החוק מתוך טעות של שופט בפרשנות מהי תכלית החוק. החוק צריך להיות חד, ברור. אנחנו, כמחוקקים, גם צריכים להתרגל לכתוב אותו חד וברור, כדי שלא להיכנס לכל מיני פרשנויות שסופן מי יישורנו. תודה רבה, אדוני היושב ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ישיב על ההצעה השר שלמה קרעי, שר התקשורת. עשר דקות לרשותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק העונשין (תיקון – פרשנות מקילה בפלילים) של חבר הכנסת – לא הייתי קורא לזה פרשנות מקילה בפלילים, אבל בסדר, זה מה שקראתם לזה - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

- - - כי אז הפרשנות מקילה. זאת אומרת, אתה בעצם לוקח את הדין הפלילי למשמעות הכי מקילה עם הנאשם. זה הכלל. זאת אומרת, הדין פלילי צריך להיות, להתפרש, במשמעות הכי מקילה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל כן אנחנו מלינים בצד השני לפעמים על זה שבית המשפט נותן ענישה מקילה מאוד ואנחנו מנסים לתת עונש מינימום. אני מבין את ההבדל, אבל כשאתה כותב פרשנות מקילה בפלילים, זה כולל יותר מדי דברים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא, ענישה, זו שאלה של פרשנות, איזה עונש לעבירה – כשהעבירה היא ברורה, יותר קל להעניש עליה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון. ההצעה של חבר הכנסת שמחה רוטמן, מציעה למחוק את המילים לפי תכליתו, מנוסח סעיף 34כא לחוק. בדברי ההסבר של הצעת החוק נטען, כי בעקבות הוספת המילים "לפי תכליתו" לתיקון 39 לחוק העונשין, בית המשפט העליון ביטל דה-פקטו, הלכה למעשה, את עקרון הפרשנות המקילה בפלילים. ועל כן הצעת החוק שמובאת בפני הכנסת, מתקנת את העוול שנוצר, ומצמצמת את הפגיעה בזכויות הפרט. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, והמשך קידומה יהיה בהסכמת שר המשפטים. כמו כן, הצעת החוק תחזור לוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה. עד כאן דברי שר המשפטים. מכאן אני יכול להוסיף, שהעניין הזה של פרשנות תכליתית לחקיקה הוא כבר מזמן לא פרשנות תכליתית, אלא פשוט התעלמות מוחלטת מהחוק. זה כאילו, אדוני היושב-ראש, כאילו אנחנו מנסים לומר לבית המשפט, אל תפרש בצורה תכליתית את החוק, אבל בית המשפט מבטל חוקים.אז מה המשחק הזה? אנחנו מאפשרים, לא נלחמים מספיק בבית המשפט כשהוא מבטל חוקים, מבטל חוקי-יסוד. מצד שני, מנסים להגביל אותו בשתי מילים בתוך החוק, כן או לא, כאשר ברור לנו שאם ירצה יצחק עמית לעשות משהו, הוא פשוט יעשה מה שהוא רוצה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אנחנו מחוקקים בשביל השופטים הטובים, לא בשביל השופטים העבריינים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה צודק, אתה צודק. אני אומר, אני תומך בהצעת החוק, אני מקבל את העמדה הזאת, אבל אני אומר, זאת אצבע בסכר. זה ממש לא מתקן את העוול שנוצר בשנים האחרונות, את חוסר האיזון הדמוקרטי, את זה שאני שואל פה – אגב, כל חברי האופוזיציה, תראו, הם לא באים לעבודה היום. כל שלוש השנים חשבנו שהם לא באים כי אין להם כוח, כי עדיין לא שנת בחירות, הם לא צריכים להוכיח לבוחרים שלהם למה הם לא מגיעים לכנסת. בשבועות האחרונים ראיתם את יאיר לפיד מתחיל להגיע, מסתובב בכיכרות, נותן פה נאומים, מגיע ל-40 חתימות. כולם צועקים, מוציאים אותם – קריאה ראשונה, שנייה. אבל הינה, עוד פעם, הם איבדו. הסוללה שלהם מאוד חלשה. מהר מאוד מסתיימת הסוללה, הולכים לחדרים שלהם במלון. דעו לכם, אזרחי ישראל, חברי האופוזיציה לא נמצאים כאן, הם במנוחה. גם אם ינסו לבוא עכשיו תוך דקה לכאן, הם לא יצליחו, כי הם אפילו לא בכנסת, כנראה. הלכו למנוחה בחדריהם במלון או בחדרים כאן בתוך בניין הכנסת. הם לא באים לשרת אתכם, הם באים לכאן רק לעשות הצגות כשיש כאן דברים שנויים במחלוקת. להבדיל, כאשר הם מביאים – כמו שהיום ראיתם כאן, שחבר הכנסת סובה הביא לכאן הצעת חוק שאיכשהו לא נדונה מספיק בוועדת שרים, לא הייתה ברורה מספיק, אמרתי לו: בוא, תוריד את ההצעה מסדר-היום, נדון בה בעוד שבועיים, תנסה להגיע להידברות עם שר הכלכלה, ונקדם אותה. אני מוכן לקדם וקידמנו כבר הצעות חוק ענייניות של חברי האופוזיציה, כי אנחנו באים לעבוד בשבילכם, אזרחי ישראל. הסוגיה הזאת, זה שבית מהשפט מחליט בעצמו איזה חוק תקף לגביו ואיזה חוק לא תקף לגביו, מהן הסמכויות שהוא יכול ליטול לעצמו בלי לשאול אף אחד ומה לא – שאלתי כאן כמה פעמים את חברי האופוזיציה: תגידו לי אתם, מה האיזון שבעיניכם יש לבג"ץ? הרי אתם מודים שאנחנו מדינה דמוקרטית, שיש איזונים ובלמים בין הרשויות. תשאלו פעם את בג"ץ בעצמכם. הם לא ענו כמובן על השאלה מה האיזון שיש לבג"ץ. אנחנו מביאים כאן חוקים, מתקנים, יושבים בוועדות ימים ולילות, בודקים מה המילה שתכניס בתוכה, שתשקלל בתוכה את הפרשנות המדויקת שאנחנו רוצים לחוק, מתאמצים כאן על כל פסיק, ובא בג"ץ ואומר: את החוק הזה אני מבטל, את חוק-היסוד הזה, אני מוציא לו צו על תנאי, פה אני מוציא צו ביניים. פשוט, איש הישר בעיניו יעשה. "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". זה נכתב ממש על הימים האלה, הימים הנוראים האלה, בעיניי, שבהם בית המשפט שם את עצמו מעל החוק, חושב שהוא לא כפוף לאף הליך חקיקה, לא בכנסת, ולאף החלטת ממשלה. "בימים ההם - - - איש הישר בעיניו יעשה". הדבר הזה לוקח אותנו למחוזות לא דמוקרטיים, למחוזות שבהם אין כל כך משמעות ליציאה לקלפי. דרך אגב, השמאל שיוצא לקלפי מבין כבר שלנצח באופן דמוקרטי הם לא מצליחים לנצח. ולכן – לא בגלל שהם מאמינים בזה; אין אף אחד כאן, גם בקרב חברי האופוזיציה, אולי מתי מעט, עם השכלה מינימלית, שחושב שבמדינה דמוקרטית צריך לתת לאיזשהו שלטון-על, לאיזושהי מועצת חכמים כאלה, שהם מחליטים הכול במדינת ישראל, שהם המילה האחרונה. זה לא דמוקרטי, זה לא ראוי, זה לא מייצג את העם, זה מנוגד לעקרונות יסוד בשיטה הדמוקרטית. כולם מבינים את זה. אלא מאי? הם מבינים שהדרך שלהם לשלוט במדיניות הפנים, במדיניות החוץ, בכלכלה, בביטחון, בחברה במדינת ישראל, היא לא דרך הקלפי, אדוני היושב-ראש. אין להם דרך להגיע לשלטון דרך הקלפי. ניסו פעם אחת ברמאות, בנוכלות, ועכשיו, אותו אחד שרימה את בוחריו, הוא האליל שלהם – בנט. אין להם מועמדים בעלי שיעור קומה שיכולים להתמודד עם מה שהימין מציע. הימין מציע ערכים, אידיאולוגיה, חירות הפרט, שורשים, מדינה יהודית ודמוקרטית, והם מבינים - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

את כל הרג'קטים שלנו הם לוקחים וממליכים – את ציפי לבני, את בנט, אנשים שאצלנו, מה שנקרא, לא הצליחו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נדחו, נדחו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אפילו בפריימריז בליכוד לא הצליחו להגיע למחוז. אותם הם לוקחים לשים כראשי ממשלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה מדבר על השר בלי תיק שהיה כאן גם כן. היה כאן שר בלי תיק, נורבגי, בתקופה של ממשלת האחים המוסלמים, וגם הוא נפל בפריימריז בליכוד. באמת, הם מבינים, חבר הכנסת רוטמן, הם מבינים שם, הם מבינים בשמאל, ואפשר להבין את התסכול הזה, שאין יכולת לנצח בקלפי. פה השיטה הדמוקרטית כבר לא כל כך עובדת להם. הם מבינים שאין דרך דמוקרטית לבוא ולעשות שינויים; שהעם היושב בשדות, שעם ישראל, רוב מניין ורוב בניין של עם ישראל, רוצה כאן ביטחון, רוצה כאן עוצמה יהודית, רוצה כאן רוח של גבורה, רוצה שהלוחמים יצאו ויחתרו לניצחון ולא ייכנעו ויתרפסו, רוצה כאן את ראש הממשלה נתניהו ואת הליכוד עוצמתיים, חזקים, מובילים את מדינת ישראל אל מול האתגרים שלה. הם מבינים שאין להם דרך לנצח בבחירות, והם אומרים לעצמם: הדרך היחידה שלנו היא לשמר את שני מוקדי הכוח האלה, את התקשורת, שתאתרג את כל השטויות שמערכת המשפט מנסה לחולל כאן, את התוהו-ובוהו החוקתי הזה שהם מנסים לחולל כאן ללא סמכות חוקית, לקבוע הכול, והמעוז השני הוא מערכת המשפט, שמגינה על התקשורת, ומצד שני, עושה כאן את כל מה שהשמאל רוצה שהם יעשו – מונעים ייצוג של מגוון הדעות, מונעים ייצוג של העם, לבוא לידי ביטוי באותם מערכי כוח שיש במדינת ישראל. אבל לא לעולם חוסן. לא לעולם חוסן, אדוני היושב-ראש. העם כבר מבין את זה. הכול צף למעלה. כל ניסיונות הרדיפה הפוליטיים כלפי ראש הממשלה נתניהו, כלפי כל מי שמייצג את הקולות שהם לא רוצים שיישמעו כאן, כל הניסיונות של בג"ץ להנדס, להנדס הרכבים כדי לקבל החלטות נגד הממשלה, כל הניסיונות האלה – הלכלוך צף ועולה, והלכלוך הזה יתנקה, בעזרת השם, בקרוב, אני מעריך שמייד לאחר מערכת הבחירות הקרובה, עם ניצחון הימין המשמעותי שיהיה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. כאמור, במסגרת הסיכומים, ההצבעה במועד אחר.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלת שורה ודמי משמרת), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אביחי בוארון וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת אביחי בוארון להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק שלפניכם היא הצעת חוק הבנקאות (ביטול עמלת שורה ודמי משמרת). אדוני היושב-ראש, מדובר בשתי עמלות פרה-היסטוריות שהיו אמורות מזמן להתבטל ממסכת העמלות שהבנקים בישראל גובים מלקוחותיהם. באמת, בוודאי לא תופתע, אדוני היושב-ראש, לשמוע שבשנת 2024, הבנקים הרוויחו רווח מצטבר – כך ראיתי באחת הכתבות – של 30 מיליארד שקלים. זהו רווח אדיר לעומת השנים הקודמות, ואנחנו מדברים על שנים שבהן יוקר המחיה הלך והאמיר. בנק הפועלים ובנק לאומי, רק שני הבנקים האלה, במחצית הראשונה של שנת 2025 הם הרוויחו יחד 10 מיליארד שקלים. אנחנו מדברים על כך שהבנקים גובים ככל יכולתם, קצת כמו אכול כפי יכולתך.

היו"ר משה סולומון:

כן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אז כאן הם גובים כפי יכולתם עמלות מעמלות שונות. עכשיו אומרים לי החברים: אתה תבטל את העמלות האלה - -

היו"ר משה סולומון:

יבואו בדרך אחרת.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - יבואו עמלות אחרות. גם אם זה נכון, זה לא פוטר אותנו מלנסות לעשות ככל יכולתנו כדי פעם אחת לתקן את המערכת, ופעם שנייה לומר לבנקים: אל תחשבו שאנחנו מטומטמים. הציבור לא מטומטם. הציבור לא יוותר על כספו בנקל רק בגלל שהבנקים הם גדולים וחזקים. כאן אנחנו, המחוקקים, צריכים לעמוד לצד הצרכנים, לצד הציבור, ולומר לבנקים: די. לא יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שייקחו לאזרחי ישראל עמלת שורה. אתה יודע, פעם אזרח היה נכנס לבנק, אי שם בשנות השבעים, לפני מהפכת המחשב – גם זו כבר מהפכה פרה-היסטורית – והפקיד היה לוקח ממנו את הכסף שאותו הוא רוצה להפקיד, או שהיה נותן לו כסף שאותו הוא רוצה למשוך, או פעולה אחרת, והוא היה רושם שורה בספר. וזה נקרא עמלת שורה.

היו"ר משה סולומון:

זה ברור.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

על כל שורה שהפקיד היה רושם היה סוג של תשלום. זה ברור, כמו שאתה אומר. אבל כאן יש שורות שנכתבות על ידי המחשב. זה קורה אוטומטית, אף אדם לא כותב את השורות, אבל העמלה נשארה איתנו כבר עשרות בשנים, תקועה, והשאירה את כולנו תקועים מאחור. עכשיו, אומרים לי החברים בבנק ישראל, אומרים לי את זה מאמצע הקדנציה: אנחנו מטפלים בכלל הרפורמות, אנחנו בונים איזשהו פתרון הוליסטי, כוללני, לכל העמלות שהבנקים גובים, אנחנו עושים בזה סדר – ואנחנו מחכים חודש, וחודשיים, ושלושה, וארבעה, וחצי שנה, ושנה כבר עברה. בנק ישראל, איפה הרפורמות שדיברתם עליהן? המפקח על הבנקים, איפה הרפורמות שדיברתם עליהן? איפה הטיפול בכל סוגיית העמלות? הבנקים בישראל נהנים מעמלות וגובים עמלות במיליארדי שקלים מדי שנה מאזרחי ישראל, עמלות הזויות שלא היו צריכות לבוא לעולם. עמלת משמרת – מהי עמלת משמרת? כשאדם היה קונה ניירות ערך או עושה שימוש בניירות ערך, הבנק היה שומר על אותן ניירות הערך אצלו בכספת. הניירות הפיזיים האלה היו תופסים מקום אצלו בכספות, ומכיוון שכך, הבנק הטיל עמלה: אני שומר לך על הניירות, לפיכך אתה תשלם עמלת משמרת. לכאורה הגיוני. מה לעשות שכבר עשרות שנים בנקים לא שומרים ניירות. בנקים לא שומרים.

היו"ר משה סולומון:

יש ענן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

יש ענן, בדיוק כך. בנקים לא שומרים את ניירות הערך מכיוון שאין ניירות ערך פיזיים. אולי יש באיזשהו מקום איזשהו נייר, אבל בוודאי שכשאתה קונה בבורסה, מוכר בבורסה, ואתה עושה את זה מ-day one, עשרות פעמים ביום, אתה לא משלם על נייר שאתה קונה או מוכר. אגב, אתה משלם גם עמלת קנייה, עמלת מכירה, אבל גם זה וגם זה וגם זה? ואנחנו מוצאים את עצמנו נאלצים ללכת אחר העיוותים האלה, להשלים איתם, אנוסים על פי הדיבור, ולשלם עליהם המון כסף. לכן הצעת החוק הזו באה לומר גם לבנקים וגם לציבור: עמלות אנכרוניסטיות, מיושנות, שאינן באמת מהוות חלק מהחיים שלנו, לא ישולמו. אם הבנקים יבואו וייקחו מהכיס השני כספים של הציבור, גם שם אנחנו נעמוד. וכאן חובה של הכנסת להעביר חקיקה כזאת כמה שיותר מהר; להיות קצת פחות קשובים לדרגים המקצועיים, לא בגלל שאנחנו לא מאמינים בהם – אנחנו מאמינים בהם, אבל מה לעשות? כשם שיש דרגים מקצועיים שצריכים לקדם את המציאות ולקבל החלטות בצורה מקצועית, כך יש מחוקקים שיושבים על הרשות המבצעת ואומרים לה: כשאת לא מבצעת את עבודתך כראוי, אנחנו נבוא ונבצע את העבודה בחקיקה, ואם צריך, גם בחקיקה ראשית. אין דרך אחרת. האינטרס הציבורי חייב להישמר. האינטרס של הציבור הכללי חייב להישמר, וגם הכסף של הציבור הכללי חייב להישמר, ומדובר בהרבה כסף, במאות מיליונים ומיליארדים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני שמח שאנחנו מעלים את ההצעה הזו כאן היום בקריאה טרומית. לצערי, לא נצביע עליה מהאילוצים הידועים, אבל אני מקווה שמהר מאוד נצביע עליה ונקדמה, אולי אפילו לקריאה שנייה ושלישית כבר במושב הזה.

היו"ר משה סולומון:

מי הנפגעים העיקריים מהעמלות האלה? אוכלוסיות חלשות, או דווקא מי - - -

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כל אדם שעושה פעולה בבנק וצריך לשלם את העמלות האלה. כולנו בעצם, כולנו משלמים את העמלות האלה – שוב, עמלות שנס לחן, שעברו מהעולם, פעולות שעברו מהעולם כבר לפני עשרות שנים, אבל אנחנו ממשיכים. והייתה לי מלחמה, אדוני היושב-ראש, הייתה לי מלחמה מול פקידי האוצר, מול פקידי בנק ישראל, מול פקידי המפקח על הבנקים, לא להעביר את העמלות האלה.

היו"ר משה סולומון:

מה קורה עם אנשים שמגיעים לבנק עצמו ולעשות את הפעולות האלה, אנשים מבוגרים שהנושא של המחשב והדיגיטציה לא כל כך זורמים להם?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אף אדם בבנק לא רושם ידנית את הפעולה שאתה עושה. אף אדם בבנק לא לוקח ממך את הניירות, ניירות ערך, ומפקיד בחדרי הכספות. הפעולה עצמה בטלה מהעולם, לא קשור מי הקליינט, מי הלקוח, מי הצרכן. אין קשר. הפעולה עצמה לא קיימת, ועדיין אתה משלם עליה כסף, וזה האבסורד הגדול. אדוני היושב-ראש, אני אבקש לנצל את אותן שתיים וחצי דקות שנותרו לי לדבר על חוק הגיוס. אתמול בלילה, לאחר שעות ארוכות של דיונים, שזכיתי לקחת בהם חלק, סיימה ועדת החוץ והביטחון - -

היו"ר משה סולומון:

ימים וחודשים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - אתמול בלילה - - -

היו"ר משה סולומון:

אה, של אתמול? הבנתי.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - לאחר דיונים ארוכים בחודשים האחרונים של ועדת החוץ והביטחון, הסתיימו הדיונים בחוק הגיוס. החוק יעלה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה בהקדם. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, היו שם דיונים, עשרות דיונים, שזכיתי להשתתף בהם, דיונים חשובים, דיונים שבהם שמענו גם אנשי מקצוע, גם את הצבא, גם מילואימניקים, גם ארגוני חברה אזרחית. והחוק שיבוא לכנסת, לכאן, למליאה, הוא חוק חשוב. הוא חוק היסטורי. הוא חוק שיגייס 31,200 חיילים צעירים בארבע השנים הקרובות: בשנה הראשונה, שנה וחודשיים, שנה ושלושה חודשים – 8,160, לאחר מכן – 6,700, לאחר מכן – 7,920, ולאחר מכן, בשנה הרביעית – 8,500 חיילים. תבין, אדוני היושב-ראש, בשנתון נמנים בסביבות 15,000 צעירים חרדים. 8,500 צעירים חרדים שיתגייסו זה הרבה יותר מ-50%, זה קרוב ל-60%.

היו"ר משה סולומון:

מהבריכה, מהבריכה כולם יתגייסו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא מהבריכה, הבריכה לא מעניינת. מה שמעניין הוא כמה יש בשנתון וכמה יתגייסו בסופו של דבר מהשנתון, כי בסופו של דבר - - -

היו"ר משה סולומון:

נכון, זה נכון, רק אחרי ארבע שנים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, בסופו של דבר, בפרספקטיבה של שנים, אתה מגיע למצב ש-60% מצעירי המגזר החרדי מתגייסים מדי שנה, וזה מה שחשוב. עשרות אלפי חיילים צעירים יתגייסו בשנים הקרובות. זה דבר שלא היה. עכשיו, שווה בנפשך שהרחובות בערים החרדיות, השכונות החרדיות, בתי הכנסת החרדיים, יתמלאו בצעירים חרדים מאובקים במדים של זית, נושאים נשק, M-16, בתלי כתף, נכנסים למוקדי ההוויה של החברה החרדית. וצעירי המגזר החרדי רואים אותם. והם יעשו את זה בהיתר, כשהרבנים החרדים אישרו את הדבר הזה, וכשפרנסי העדה החרדית אישרו את הדבר הזה. ופה יתמכו בחוק הזה. והם לא היו כבר מוקצים מחמת מיאוס. מה יקרה חברתית, תרבותית, בציבור החרדי? הדבר הזה יהיה הכשר, ואנחנו סוף-סוף נתברך בצבא ההגנה לישראל בעשרות אלפי צעירים חרדים.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה דבר חשוב מאוד. אדוני היושב-ראש, תרשה לי עוד דקה, כי הפריעו לי פה המון.

היו"ר משה סולומון:

מה? זה תוספת על הזמן שכבר נתתי לך. משפט סיכום, בסדר?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

עוד שתי דקות.

היו"ר משה סולומון:

לא לא לא, משפט סיכום. נא לסכם, בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

שני משפטים, ברשותך. אני רוצה לומר לך שיש לנו הזדמנות היסטורית, היסטורית. נכון, לא הכול מושלם. נכון, כמו שאמרת, יש בריכה. נכון, יש סיבות למה זה לא בדיוק זה וכו' וכו'. זה לא משנה. מה שמשנה הוא שיש לנו הזדמנות היסטורית לעשות תיקון היסטורי, לעשות פה כמו בכבישים שמתמזגים אחד בשני – להתמזג, החברה הכללית בחברה החרדית - -

היו"ר משה סולומון:

בהחלט. בהחלט היסטורי. תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - וללכת לדרך חדשה וברוכה. אנחנו מחויבים לעשות את זה. ותרשה לי עוד משפט אחד, ובזה אני מסיים.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

משפט אחד ובזה אני מסיים.

היו"ר משה סולומון:

אתה לא יכול, סליחה, סליחה, לא, לא. אני לא מסכים. לא, כי אתה לא מכבד.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני מכבד, אני מכבד.

היו"ר משה סולומון:

לא, תסיים. נתתי לך דקה אחרי שהערתי לך בפעם הראשונה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

רציתי לומר משהו חשוב מאוד.

היו"ר משה סולומון:

לא – אני מבין, אבל זה כבר לא מכובד. תודה, תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

השרה נותנת לי דקה מזמנה.

היו"ר משה סולומון:

משפט סיכום. לא, זה לא – אגיד לך למה, כי מלכתחילה לא הערתי לך כשנגמר הזמן, תסיים. אתה לוקח עוד משפט ועוד משפט, אתה לא גומר.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתה צודק. אתה צודק - - -

היו"ר משה סולומון:

הבעיה היא שהבאים בתור יגידו, למה אפשרת לו ולא לאחרים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבר יכולתי לומר.

היו"ר משה סולומון:

לא.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מעניקה לו דקה שלי.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

תודה רבה, גברתי השרה.

היו"ר משה סולומון:

מה אגיד לשרה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך ולנוכחים, השבוע קרה דבר פנומנלי עם חזרתו של רני גואילי הביתה.

היו"ר משה סולומון:

חזרתי מהלוויה עכשיו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה דבר מדהים, וכל הקרדיט מגיע ללוחמי ישראל, לאנשי מערכות הביטחון – לכל מי שעסק במלאכה הזאת, לאנשי השו"ן – לכל הגורמים הרלוונטיים. אבל, אדוני היושב-ראש, בלי הובלה נחושה, עם נחישות בעיניים, עם הבנה ברורה לאן אנחנו הולכים, של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ואיתו הקבינט הביטחוני – בלי הנחישות הזאת הדבר הזה לא היה קורה.

היו"ר משה סולומון:

בהחלט.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

גברתי השרה, אתמול ראינו את ראש הממשלה אומר שהשגנו רק יעד אחד מתוך שלושה במערכה הזאת, ויש לנו עוד שני יעדים להשיג. כל כך שמחתי לשמוע את ראש הממשלה אומר, אנחנו נפרק את חמאס מנשקו, אנחנו נפרז את הרצועה – ולא יהיה שום שיקום לפני שנעשה את שני הצעדים האלה. לפני שנשיג את שני הצעדים האלה לא תהיה לבנה על לבנה שתיבנה ברצועת עזה. זו הצבת מצפן לכל העולם ולמדינת ישראל ולעם ישראל על כל מערכותיה. אנחנו הולכים לפרק את חמאס מנשקו, לפרז את הרצועה ולנצח את רצועת עזה ניצחון מוחלט. תודה.

היו"ר משה סולומון:

בעזרת השם. תודה רבה. אני מזמין את השרה אורית סטרוק להשיב בשם הממשלה. אני בהחלט מסכים איתך. חזרתי כעת מלווייתו של רן גואילי. הייתה לוויה מרגשת וכואבת כאחד, גם הדברים שנאמרו שם. באמת משמח שאנחנו סוגרים מעגל ומשיבים את כל חטופינו, מה שלא האמינו רבים רבים במדינת ישראל. בבקשה, גברתי השרה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי וחברי הטוב, היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת גלית היקרה, חבר הכנסת בוארון – לא לכל אחד אני נותנת דקה מזמני, לך אני נותנת באהבה, אני חושבת שאתה עושה פה עבודה מצוינת, ומשמיע קול ערכי מאוד. אני מעריכה מאוד את העבודה שלך וגם את הצעת החוק הנוכחית שלך. כל דקה, כל שנייה שנתתי לך, נוצלה לאמירות הנכונות. יישר כוח. אדוני היושב-ראש, הממשלה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלת שורה ודמי משמרת), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון ואחרים, בכפוף לכך שהצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה. חבר הכנסת בוארון, אתה צריך לומר אם אתה מקבל את ההתניה הזו, כי בלעדיה אי-אפשר יהיה להצביע בעד. אחרי שאמרנו את זה, אני חייבת לומר, אדוני היושב-ראש, זאת הפעם הראשונה מזה שנתיים, אני חושבת - - -

היו"ר משה סולומון:

אתה כבר מסכים – ולא תהיה הצבעה עכשיו, תהיה הצבעה בעתיד, בסדר? אבל אתה כבר מסכים להחלטת הממשלה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

ההסכמה ניתנה. בסדר, יופי. זו פעם ראשונה מזה כשנתיים ימים שאני מופיעה מעל הדוכן הזה כשעל דש הבגד שלי סיכה אחת בלבד, ולא שתיים. את הסיכה של החטופים, סיכת פורום תקווה בצבעים כחול ולבן, הסרתי באותו ערב שבו התבשרנו על מציאת גופתו של גיבור ישראל רן גואילי. מאוד מאוד התרגשתי להסיר אותה, כמו כולנו. אני באמת רוצה להביע גם עכשיו כאן את תודתי העמוקה לפורום תקווה, לאנשים שהובילו אותו. ראשון לכולם היה חברי הטוב אליהו ליבמן, שאז חשבנו שבנו אליקים חטוף. אגב, מניין הימים שאליקים נחשב כחטוף, לפני שגילו שהוא בעצם נרצח, נהרג, היה רד"ו ימים, ממש כמניין השנים שעם ישראל היה בשעבוד מצרים; צביקה מור, שהמשיך לשאת בגאון, בגבורה גדולה, בערכיות שלא תאומן, באומץ מול תקשורת עוינת שפגעה בו והעליבה אותו והכפישה אותו – המשיך לשאת בגאון את דגל פורום התקווה, פורום שדרש להשיב את כל החטופים תוך הכנעת חמאס, ולא תוך כניעה לחמאס, שבסופו של יום במובנים מסוימים זה מה שעשינו. כי אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, כל הזמן אומרים, מי האמין? מי האמין שנצליח להחזיר את כולם? אנחנו האמנו שאם תתקבל הדרישה שלנו להיכנס ולהילחם בתוך העיר עזה, למרות שהיו שם חטופים, כדי סוף-סוף לשים רגל על הצוואר של החמאס ולא לעצור בשום פנים ואופן לשום עסקה חלקית, האמנו שזאת תהיה הדרך להשיב את כולם בבת אחת – וצדקנו. היה מאבק קשה להגיע ליעד הזה – וצדקנו. ככה הגענו ליעד הזה, האמנו בזה. הצלחנו להאמין בזה בזכות אנשים כמו צביקה מור, בזכות נשים כמו דיצה אור, אימא של אבינתן, שהייתה חברה פעילה בפורום הזה של תקווה. גם טליק גואילי הייתה חברה פעילה מאוד בפורום תקווה. הכרתי אותה לפני כשנתיים, אולי קצת יותר משנתיים. כבר אז היא אמרה, אני טליק גואילי, אימא גאה. ככה היא אמרה – אימא גאה.

היו"ר משה סולומון:

אגב, זו הייתה מילה שלטת בהספדים היום בלוויה – הגאווה. ללכת זקוף קומה עם הכאב העצום, ולהבין שיש לנו עם נפלא, ואנחנו נדע לנצח את כל אויבינו.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

זקיפות הקומה הלאומית הזו, שבתנאים בלתי רגילים טליק וכל חברי פורום תקווה הנחילו לכולנו, החזיקה אותנו. אני אישית הצלחתי להתמודד עם האתגרים הקשים האלה ועם קמפיין סתימת הפיות הזה שהיה פה – בזכותם. אני מנצלת את הבמה הזו כדי לומר לפורום תקווה תודה מעומק הלב. הסיכה שנשארה, אדוני היושב-ראש, היא הסיכה של פורום הגבורה, שמובילים אותו הורים ומשפחות של חיילים שנפלו בקרבות. הם הקימו את הפורום הזה כדי לבוא ולומר לנו, אתם חייבים להביא את הניצחון המלא. אתם לא יכולים לנהל את המלחמה הזו רק בשביל להשיב את החטופים, אתם צריכים להשיב את הביטחון למדינת ישראל. זה היעד. את המסר הזה מביא פורום גבורה, תוך שהוא מנחיל לכל מדינת ישראל את החשיבות הזאת של מידת הגבורה ומלחמת הגבורה מול חמאס עד להכרעתו המלאה. אני רוצה לומר, שמחתי מאוד לשמוע אתמול את ראש הממשלה מבהיר במסיבת העיתונאים שהוא ערך אתמול בערב, שזה היעד שלנו, שלא סיימנו את המלחמה בכך שהשבנו את כל החטופים, אלא שכמו שאנחנו עכשיו שמחים שאין אף חטוף בעזה, ככה חובתנו להביא למצב שבו לא יהיה אף חמאסניק בעזה – אף חמאסניק בעזה ושום נשק בעזה ושום מנהרה בעזה, ייקח כמה שייקח, אבל לפני זה אנחנו לא מתקדמים לשום מקום. כך אמר ראש הממשלה – זה היעד שלנו עכשיו. האנשים האלה, אנשי פורום הגבורה, אם זה יהושע שני, האבא של אורי, השם ייקום דמו, ואם זה איציק בונצל, ואם זו משפחת פיטוסי ועוד ועוד משפחות, אני לא זוכרת עכשיו את כל השמות של כולם, לצערנו הרב הרב, כי רבים הם – אבל אנחנו מחויבים להם, ואנחנו גם מחויבים להגיד להם תודה, כי הם מצליחים להחזיק אותנו בכל הסיטואציות הבלתי-אפשריות של המלחמה הזו. ואנחנו מחויבים גם, באמת באמת, לא לוותר, ולהביא את הניצחון באופן מלא. מלא. בשום פנים ואופן לא יהיה מצב – כמו שאמר אתמול ראש הממשלה – לא יהיה מצב שהחיילים שלנו, שנפלו בעזה, אנחנו, אחרי שהם נפלו, ניקח את עזה ונמסור אותה לרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית היא אויב מר. היא אויב מר. הרשות הפלסטינית, שהבטיחה – סתם אתן כדוגמה: זה שהם מחלקים תגמולים למחבלים, לכל המחבלים, מכל הזרמים, מכל הסוגים, מכל המניעים, מכל הארגונים, על פי חוק, את זה אנחנו יודעים; אבל האם אנחנו יודעים שהרשות הפלסטינית מחנכת את הילדים מגיל אפס לשנאת ישראל, לאכזריות, ממש לאנטישמיות לשמה, להשמדת ישראל? זה החינוך שהם מקבלים. אגב, לא רק בשעת חינוך, גם בספרי המתמטיקה ובספרי הפיזיקה ובכל הספרים, מה שהם מקבלים זה שנאת ישראל. אנחנו לא יכולים בשום פנים ואופן לראות ברשות הפלסטינית גוף לגיטימי. הם בשום פנים ואופן לא מי שיכולים לשלוט בעזה. תפקידנו – לא רק שהם לא ישלטו בעזה, גם ביהודה ושומרון הם לא ישלטו. מי שמחנך ומטיף ומוביל לשנאת ישראל, אין לו זכות קיום. אין לו זכות קיום. לכן בעזרת השם, זה הכיוון שאנחנו הולכים אליו. את הסיכה הזו, אני, בעזרת השם, בלי נדר, מתחייבת לשאת על הבגד.

היו"ר משה סולומון:

לשתי המטרות הנוספות.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

עד שהמטרות הנוספות האלה יושגו ועד שנסיר כל איום מעזה כלפי ישראל. אני קוראת לכל חברי הכנסת לענוד את סיכת פורום הגבורה, ולא להסיר אותה עד שיצא מעזה החמאסניק האחרון. כמו שהוצאנו את החטוף האחרון, את החמאסניק האחרון אנחנו נוציא מעזה, ואת הנשק האחרון, ואת המנהרה האחרונה. עד שזה לא יקרה, פורום הגבורה ימשיך להוביל אותנו, כפי שהילדים שלהם, הגיבורים האלה – שאנחנו זוכרים אותם, מזכירים אותם, נושאים את זכרם הטוב ומשתדלים ללכת בדרכם – גם הם מובילים אותנו. תודה רבה. כמו שאמרתי, הממשלה תתמוך בהצעת החוק.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כאמור, גם הצעה זו תובא להצבעה במועד אחר.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק לשינוי מתכונת השידור הציבורי ולהסדרת שידורי רדיו ארציים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. אני מזמין את חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן להציג את הצעת החוק שלה, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. לרשותך עשר דקות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בתזמון מדהים, הצעת החוק שלי לסגירת מחלקת האקטואליה של התאגיד הגיעה עם ריאיון שעשתה דליה מזור, נכס תרבותי, מי שאני גדלתי עליה ומילאה את הסלון של הבית שלי. דליה מזור נראית לי אישה הוגנת והגונה. דליה מזור נראית לי אישה ממלכתית מאוד. אני משתמשת בה לא כדי שחלילה תהיה פה איזושהי מתקפה אישית עליה – אני מאוד מחבבת אותה. אני כן רוצה להיעזר בדברים שדליה מזור אמרה בריאיון, כדי להבהיר מול מה אנחנו מתמודדים – כי זה מרתק, זה באמת מרתק. כשדליה מזור ישבה והתראיינה, היא בעצם התייחסה לימני, לדעתי היחיד ברשת ב' של תאגיד השידור הציבורי, שכל העם בישראל – לא רק השמאל, כל העם בישראל – מממן מכיסו חודש בחודשו, מהמיסים שיורדים, לכל אזרח ישראלי, גם ימני, מהמשכורת, הם הולכים לתאגיד השידור הציבורי. דליה מזור יושבת ומתראיינת, ומספרת שיש ימני בתוך התאגיד. יש ימני בתוך התאגיד, קוראים לו קלמן ליבסקינד. כשהיא מתארת את זה בנועם, לא בשנאה, לא בזעם, אלא בפליאה אמיתית, היא מתארת את זה כאילו חדר צלם להיכל. עכשיו, אני מכירה את השמאל. אני הייתי חלק מהשמאל. הם לא אנשים רעים; הם לא אנשים צבועים, כמו שהרבה ימנים נוטים לחשוב; הם לא אנשים מטומטמים; הם אנשים מאוד מפוקחים וחדים. ולכן אני חוככת בדעתי, ואני עייפה מזה בצורה שאין לי דרך להסביר, אדוני היושב-ראש, איפה זה מתפספס? איפה זה מתפספס? איך אמת אווידנטית – שאין יכולת להתווכח איתה, שאם ציבור מממן גוף תקשורת, הציבור הזה אמור לראות את עצמו בגוף התקשורת – איך יכול להיות שיושבת דליה מזור, אישה אינטליגנטית שמייצגת הרבה מאוד אזרחים בישראל, שחושבים שזה סבבה לגמרי שהתאגיד של השידור הציבורי בישראל יהיה שייך לשמאל, וכשנכנס מגיש אחד לרדיו שהוא ימני: שומו שמיים, השם יצילנו, מה קרה לעם? מה קרה למדינה שהכרנו? הייתה לי ארץ נהדרת ואיפה היא היום? מה קרה? מה קרה? אחרי הרבה מאוד מחשבות, אני חושבת שאני מצליחה להבין. השמאל לא תופס את עצמו כמחנה פוליטי; הוא תופס את עצמו כמצב הטבעי. אם אני שמאל חילוני – אני השפיות. אם אני שמאל חילוני – אני הנורמלי. אני לא דעה, אני לא עוד דעה, אני נקודת ההתחלה. כל מי שהוא לא בול כמוני הוא סטיית תקן. סטיית תקן. החרדים הם סטיית תקן; המתנחלים הם סטיית תקן; חובשי הכיפות הם סטיית תקן; הביביסטים הם סטיית תקן. כל מי שהוא לא שמאל, חילוני, ליברלי, בצלמי ובדמותי הוא לא מצב טבעי; הוא לא מצב שפוי; הוא לא מצב נורמלי; הוא סטיית תקן. לכן, כשלתאגיד השידור הציבורי חודר ימני אחד, לתוך מערכת רדיו עם עשרות תחנות, לא יודעת כמה תחנות, עם כל כך הרבה מגישים, ימני אחד – סטיית תקן חדרה למצב הטבעי. המסורתיים – לחלוטין סטיית תקן. אני חושבת לעצמי, חבר הכנסת בוארון, הם הרי רואים את התוצאות בקלפי; הם יודעים שאנחנו קיימים; הם גם יודעים שאנחנו הרוב, כי אנחנו מנצחים אותם כבר כמה שנים. הם יודעים שאנחנו הרוב, ועדיין, כשאתה חי בתוך ה-echo chamber של עצמך, שומע רק את עצמך, רואה רק את עצמך, אתה רוצה לראות תוכנית על סלבס? גיא פינס? אתה רואה את עצמך. הפוליטיקה שם. אתה פותח גלי צה"ל, אתה רואה את עצמך; אתה שומע את עצמך. הפוליטיקה שם. אתה פותח את 12, זה אתה; אתה פותח את 13, זה אתה. אתה פותח את תאגיד השידור הציבורי, זה אתה. וזה מנוון. זה מנוון, זה מייצר חוסר פרופורציות אינהרנטי בתפיסה: אני הכול. אני הכול. אני מוכן. אני אתן לכם את האנלוגיה הכי מדויקת, בעיניי. קחו מסגרת של תמונה. אני הקנבס. השמאל הליברלי הוא הקנבס. אז יש משיכות מכחול. המסורתיים הם משיכת מכחול – אנחנו מרשים להם מדי פעם להיות משיכת מכחול; בתוכניות אוכל אנחנו מרשים להם; במוזיקה מזרחית אנחנו מרשים להם. אגב, תאגיד השידור הציבורי גם את זה לא מרשה. מה שעשו לי כששיקפתי נתונים קשיחים על זה שהתאגיד מדיר יוצרים מזרחיים, יוצרים שממלאים את קיסריה, נמצאים בעשירייה השנייה, השלישית והרביעית של ההשמעות, אם בכלל; מקפחים שם אנשים צעירים עם יכולת מוזיקלית, פנומנלית ומוכחת. זה מה שהתאגיד עושה, כי בסופו של דבר זה עניין של כסף. התאגיד משלם את התגמולים הכי גדולים שיש כרגע מול כל גופי התקשורת והשידור בישראל. והתגמולים האלה הולכים למי שהוא הקנבס; למי שהוא המצב הטבעי; למי שהוא נורמלי. ואין דרך לחצות את זה. אני יודעת שכשאני מדברת עכשיו – אם יושב כרגע מישהו ששייך לשמאל החילוני, הוא שומע הסתה, או אכלו לי שתו לי, אחד מהשניים. או שאת מסיתה או שאת מתבכיינת. מעולם לא עלה על דעת האנשים האלה להקשיב לרוב שזועק כבר שמונה עשורים: נמאס לנו לשבת ביציע. אנחנו רוצים מקום על הספסל. וכשאנחנו אומרים את זה, הם חווים את זה כתקיפה. אנחנו רוצים לגעת להם בחיים החילוניים? כל כך לא. אנחנו רוצים לגעת להם בליברליות? אנחנו ליבראליים. אנחנו רוצים לגעת ולהרוס להם ולחרב להם, והמפלצת הביביסטית משיחיסטית חרדית מתחת למיטה קמה עלינו להורגנו, אבל כמו ילדים בני שלוש, הם לא מבינים שהמפלצת הזאת דמיונית, שאף אחד לא מעניין אותו צורת החיים שלהם. אנחנו רק רוצים מקום על הספסל. תאגיד השידור הציבורי יכול היה לעשות תיקון ענק לרוב במדינת ישראל. במקום זה, באופן מובהק, אחרי שעבדתי שם חמש שנים. מי שאומר שזו נקמה אישית הוא כזה לוזר. אני מדברת בשם כל כך הרבה אנשים. אני מדברת בשם הרוב; אני מדברת בשם אבא שלי. נמאס לנו לשבת על הספסל. לא נממן יותר. לא נממן יותר את הגופים התקשורתיים שמדכאים אותנו. מול 12 אין מה לעשות – חברה פרטית, זכותם. מול 13 אין מה לעשות – חברה פרטית, זכותם. למרות שחוק השידור המבריק של השר קרעי, שעכשיו צועק כאן, יפתח את התחרות, ולא יהיו יותר מונופולים דורסניים, ויהיה מגוון של דעות נוספות. כמובן שהם מפרשים את זה כדיקטטורה, פשיזם, סתימת פיות. אין רחוק מהמציאות מזה. אני יושבת על החוק הזה כל יום שמונה שעות. אין רחוק מהמציאות מזה. אבל תאגיד שידור ציבורי שאני משלמת עליו, שהבת שלי משלמת עליו, ששלמה קרעי משלם עליו, שאביחי בוארון משלם עליו, שכל הימין משלם עליו ובכל זאת מודר – וכשיש מגיש אחד ימני, יושבים אנשים ואומרים: אבוי, היכן כשלנו? הימין נכנס לתאגיד השידור הציבורי של ישראל. אני כבר לא מדברת על מה שקורה שם בתוכניות. מי שמכיר את "היהודים באים" – למה? למה שמדינה מסורתית, ברובה – יש בה אחוז של אם אתם לוקחים את המסורתיים ואת הדתיים ואת החרדים אתם מקבלים רוב ברור מאוד – למה שהם יממנו תכנית ששמה ללעג את קודש קודשי ישראל? אל תאמינו באלוהי ישראל. תהיו אתאיסטים מפה עד טימבקטו, אין לי בעיה עם זה. לא רוצה לסתום לאף אחד את הפה. אני לא רוצה לממן את זה. אני לא רוצה לממן את הזילות של היהדות. לא רוצה. הדברים שנעשים שם פוגעים בציפור נפשו של כל יהודי שיש לו איזו שהוא סנטימנט לקדוש ברוך הוא. למה שנממן את זה? חבורה של אנשים בלתי מגוונים. עוד מאותו דבר. כמו הרשות הראשונה, כמו רשות השידור, כמו הערוץ היחיד שפעל פה כמה עשורים. פשוט שכפלו את זה. אני רוצה להגיד לכם מניסיוני, מניסיוני במשך חמש שנים. במוצהר נאמר לי: לביביסטים לא תהיה פה כניסה; לצ'חצ'חים לא תהיה פה כניסה; למזרחים עם המופלטות לא תהיה פה כניסה. הם יממנו אותנו במשכורות מאוד מאוד יפות - -

היו"ר משה סולומון:

תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

- - אבל אנחנו לא ניתן להם להוציא מילה. עוד משפט אחד אני רוצה, אדוני, ברשותך, בנושא אחר.

היו"ר משה סולומון:

משפט.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני רוצה לומר לעמרי רונן מאחים לנשק שאני לא מתחבאת מאחורי החסינות שלי ואני לא פוחדת ממך ומשכמותך, סבבה? אתה, שהתקשרת לצוות שלך ואמרת להם שאתה נוטש את הספינה; ללוחמים שאמורים למות למען המדינה, הודעת להם שאתה נוטש את הספינה ומסרב לשרת; אתה, שנסעת עד ארצות הברית באקלים אנטישמי וישבת ב-Minutes 60 ואמרת שאתה מתכוון לזה, שאתה הולך לפרק את הצבא כשסנוואר ונסראללה ואיראן שמעו אותך; אתה, שעמדת בהפגנות ופירקת, אתה והארגון שלך. החסינות שלי באה מול הכסף האדיר שלך, מול הארגונים האדירים שעומדים מאחוריך, כדי להכשיר את הפשע שעשית נגד עם ישראל, אתה והארגון שלך.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא מפחדת מאף אחד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא תעסיקו אותי בבתי משפט. אם לא תהיה לי חסינות, זה ברור לי שאני ועוד 60 חברי כנסת נבלה בבתי המשפט על ידי ארגוני השמאל מהבוקר עד הערב.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אז האק: החסינות שלי לפרצוף שלך. אני אמשיך לומר שאתה פירקת צבא, סיכנת את הביטחון של עם ישראל - -

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

- - ואני לא אשתוק עד שלא תיקחו אחריות, אחים לנשק. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

כאמור, להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – הפסקת שידורי חדשות ועידוד הפקות מקור ויצירה ישראלית בתאגיד השידור הישראלי), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מיכל וולדיגר. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל וולדיגר להציג את הצעת החוק שלה. לרשותך שלוש דקות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

גלית, לעלות אחריך זה לא פשוט. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברותיי, חברי הכנסת, כולם. אני רק אגיד, גלית, שההצעות שלנו – אני מצמידה את ההצעה שלי אלייך, אבל אני לא חושבת שזה עניין של ימין או שמאל. ממש לא. אני חושבת שהמצב היום, ואני אקרא מה שכתבתי אבל אגיד את זה בצורה מאוד ברורה: היום, כשיש כל כך הרבה מקומות ופלטפורמות שאפשר להקרין חדשות, ואנחנו רואים בפועל שזה קורה גם בערוצים הפרטיים, גם ברשתות החברתיות, בטוויטר ובכל מקום שאפשר, יש חדשות. זו לא מטרת התאגיד הציבורי. אני אקרא לכם: לפני כעשור הוקם תאגיד השידור הישראלי במקום רשות השידור מתוך כוונה לבצע רפורמה לייעל, לרענן ולשפר את זירת התקשורת הישראלית. ואכן אין חולק על כך שבמובנים רבים חלה התקדמות ושיפור בתכנים שהתאגיד מביא למסך. אך רפורמה אינה אירוע חד-פעמי. היא תהליך מתמשך המחייב אותנו לעצור מדי מפעם, לבחון מחדש את המציאות ולשאול ביושר האם הכלי הקיים עדיין משרת את המטרה שלשמה הוקם. התקציב של תאגיד השידור עומד היום על סכום חריג בהיקפו של כ-800 מיליון ש"ח בשנה. אלה כספי ציבור. כסף זה מממן בין היתר מערך חדשות ואקטואליה רחב בשפה עברית, הפועל במקביל לשוק תקשורת פרטי, מגוון, תחרותי ורב-ערוצי, וכל זה במקביל לזירה דיגיטלית פתוחה ונגישה לכל אזרח ואזרחית. בעולם כזה, כל בר-דעת מבין כי הטענה שלפיה המדינה חייבת להפעיל מערך חדשות ציבורי בעברית פשוט איננה מחזיקה עוד. הציבור בישראל צורך חדשות ממגוון עצום של מקורות והפלורליזם התקשורתי מתקיים גם ללא מימון ציבורי ישיר. מנגד, כאשר בוחנים את היקפי הצפייה וההשפעה, מתברר שהשידור הציבורי בתחום החדשות אינו מצדיק את העלות הכבדה המוטלת על משלמי המיסים. מכאן נולד הרציונל של הצעת החוק והוא: מיקוד. הצעה זו אינה מבקשת לבטל את השידור הציבורי, היא מבקשת להשיב אותו לייעודו המקורי הערכי. התאגיד נדרש להיות בית ליצירה ישראלית, להפקות מקור, לתרבות, למורשת, לזהות ולמתן מענה לשידורים בשפות שאינן עברית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

בסדר, אבל מותר. אני יכולה להבין את הפלורליזם. מגעיל אותי, דוחה, לא רואה את זה. אבל רגע, מאחר שלי יש - - -

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

למה שהציבור הישראלי ישלם על זה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אבל רגע, שנייה, מאחר שלי יש רק שלוש דקות ולך היו עשר, אני רק מנסה לומר שאני כמוך. אני חושבת שצריך להוציא את ערוצי החדשות מהתאגיד הציבורי וכן, זאת ההצעה שלי. בסוף מה שיקבע – יקבע. אני חושבת שיש בעניין החדשות שוק פרטי שלא צריך להפעיל עוד תאגיד על חשבון הציבור אם יש שוק פרטי כל כך ענף. לא לשם כך נועד השידור הציבורי; הוא כן נועד להפקות מקור, ולא כדי להתחרות חזיתית בגופי חדשות מסחריים, אלא כדי להשלים, להעשיר ולחזק את המרקם התרבותי של החברה הישראלית. הצעת החוק קובעת את ההפסקה של שירותי חדשות ואקטואליה בעברית בתאגיד, לצד הפרטת רשת ב' והעברתה למכרז מפוקח, תוך שמירה על כללי רגולציה ואחריות ציבורית, ולהמשיך ולעודד הפקות מקור ויצירה ישראלית. לאור זה, ההצעה מבקשת לצמצם את התקציב של התאגיד לסכום סביר ומידתי – 500 מיליון שקל ולא 800 – בהתאם להיקף הפעילות הממוקד והברור. פחות כסף מכיסו של האזרח, תמורה יעילה לפחות באותה מידה. אני מסיימת, כבוד היושב-ראש. זהו צעד של אחריות כלכלית, של חיזוק השוק החופשי ושל אמון בציבור הישראלי וביכולתו לבחור. זהו גם צעד של חיזוק התרבות הישראלית, היצירה, והזהות המשותפת שלנו. ולכן אני קוראת לכל חברי הכנסת להצביע בעד. שוב, זה לא ימין ושמאל; זה מה שצריך לעשות עם כספי ציבור. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה בשני החוקים שהוצגו כעת. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, תשמע, לאט-לאט אנחנו הולכים ומשתפרים בחידוד של מה שבאמת צריך לעשות עם השידור הציבורי. הרי הצעת החוק של חברת הכנסת גוטליב, שהייתה הצעת החוק שלי במקור, קובעת שמפריטים את כל התאגיד, שמקסימום אם רוצים להשקיע בהפקות מקור ביצירה ישראלית, עושים את זה דרך קרן, כמו קרן הקולנוע. אבל עם הזמן הבנו שיש הרבה רצון, יש חלקים גדולים בציבור שחושבים שהפקות המקור, שההיסטוריה, שהתרבות, שהמורשת, יש בהם דברים טובים, חדשות בשפות זרות, דברים שהשוק החופשי עדיין לא יודע להציע אותם.

היו"ר משה סולומון:

בגלל הכדאיות שלו, חוסר כדאיות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, חוסר כדאיות כלכלית. לכן אמרנו בעצה אחת עם גלית ועם חברת הכנסת וולדיגר, בואו נתמקד בדברים שבאמת מפריעים לנו, בסדר? נניח שאותם 500 מיליון – יכול להיות שאפשר גם קצת פחות מזה, אבל בסדר, אנחנו לא באים לתקן את הכול. מה שבאמת מפריע לנו בסוגיית התאגיד זה א. שהמדינה לא תשקיע כסף במוצר שהשוק החופשי יודע לתת אותו מספיק טוב, כמו חדשות ואקטואליה בעברית – הרי כמו שגלית סיפרה קודם, בחוק השידורים, שבעזרת השם, למרות כל הקשיים שמערימים עלינו יועצים משפטיים מכל גווני הקשת, אנחנו נצליח להעביר את ליבת החוק הזאת לטובת היצירה הישראלית, לטובת פתיחת השוק לתחרות – יכול להיות שנשים בצד דברים שנויים במחלוקת, אנחנו עובדים על זה בשעות האלה ממש. לצערי, אין שיתוף פעולה כל כך כמעט מצד אף גורם שאמור באמת לסייע לנו, אבל אנחנו נבקיע את החומה הזאת ונעביר את פתיחת השוק הזו לתחרות. אז חדשות ואקטואליה בעברית כבר יש, זאת אומרת מוצר שקיים בשוק. המדינה לא מסבסדת מקררים, לא מסבסדת טלוויזיות, למה לא? כי יש שוק חופשי לטלוויזיה. אתה רוצה טלוויזיה – תקנה. למה היא לא מממנת גם טלוויזיות כדי לצפות בערוץ כאן 11? כי טלוויזיות השוק יודע לייצר. אז למה לנו בתוך כאן 11 לייצר מוצר שיש אותו בשוק – ערוץ 12, 13, 14, 15, שבעזרת השם אחרי החוק ישודר גם בכבלים ובלוויין - - -

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לייצר מקום עבודה - - -

היו"ר משה סולומון:

בסדר, זה עוד שלב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

קודם כול, גם לשמאל יהיו מקומות עבודה, אולי קצת פחות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא, לממן להם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לממן זה משהו אחר. השוק החופשי יכול לממן את עצמו. עכשיו, זו סיבה ראשונה למה לא לממן חדשות ואקטואליה – שזה מיותר. דבר שני, לא רק שזה מיותר, זה גם מפריע. יש שחקנים בשוק שרוצים להיכנס, רוצים לעשות פודקאסטים – הסכתים, בעברית – רוצים לייצר מוצרים חדשים של חדשות ואקטואליה בעברית, אבל אין להם את אותם 400 מיליון בערך שהתאגיד משקיע על הדיגיטל שלו, על החדשות, על האקטואליה. הם צריכים להתאמץ מאוד מאוד כדי להתחרות בשחקן שהוא מפלצת שיושבת - - -

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

שר התקשורת שלמה קרעי:

הם לא – קשה מאוד – הם מצליחים, יש פודקאסטים, יש הסכתים מאוד טובים שתופסים ומגיעים למיליוני צפיות, ומתחרים טוב באיכות שלהם או לפחות בצופים שרוצים אותם, כמו דברים של התאגיד. זו הסיבה השנייה בעיניי. הסיבה השלישית, שאת הזכרת אותה, גלית, ותיארת אותה במילים מאוד יפות – היא הטיה. ההטיה שיש בתאגיד, זה לא כואב לנו כשמדובר בערוצים פרטיים. כשיש ערוץ פרטי – ואנחנו עכשיו מתקנים גם, פותחים את השוק לתחרות, שיהיה מספיק מגוון, שהציבור יצביע בשלט – אם הוא לא רוצה לצפות, תהיה לו מספיק דרך להתחמק מאותו מונופול על התודעה, וזו הסיבה שערוץ 12 נאבק כל כך בחוק השידורים – לא בגלל הפגיעה בדמוקרטיה, הם מבינים טוב מאוד – גם חברי הכנסת של האופוזיציה מאחורי הקלעים אומרים רגע, אז אתה לא קובע את הרייטינג? אז אתה לא באמת מתערב פוליטית בשידורים? אני אומר להפך, מסביר להם. אז אנחנו לא מבינים מה הבעיה, אבל הם עדיין מגיעים, שולחים את – בוא נאמר, את בעלי הטיעונים החלשים ביותר לוועדה כדי להטריל את הוועדה לעשות פיליבסטר, כי אין טענות אמת בסוגיה של שליטה פוליטית, כי זה בדיוק להפך. אז יש את ערוץ 12, שאני מבין למה הוא נלחם. הוא נלחם כי הוא רוצה לשמר את המונופול על התודעה – ואנחנו נפרק לו אותו. אבל בדבר שממומן על חשבון הציבור, כואב לנו לראות משהו שאנחנו מממנים והוא יוצא נגדנו. זה לא פייר – למה? כמה שתנסה להיות שוטר ולקבוע ולהחליט ולהתערב – קשה מאוד. תמיד למישהו תהיה תלונה. אז מילא אם זה היה מוצר שהשוק צריך אותו, שאין אותו בשוק – בסדר, עושים מאמצים. אבל מוצר שהשוק לא צריך אותו, שמפריע לפעילות השוק החופשי, שמוטה נגד חלקים בציבור – אנחנו לא רוצים לממן. זו ליבת הצעת החוק הזו, זה מה שהיא באה לתקן. עכשיו, גם במה שיישאר שם – הפקות מקור, יצירה ישראלית, מורשת, תרבות, חדשות בשפות זרות, אפילו ספורט – יש הרבה יותר – יש אוכלוסייה גדולה שקשה לה לממן ספורט. חדשות יש לה בערוצים אחרים – ספורט אין לה, היא צריכה לשלם הרבה כסף. אפשר להוסיף ספורט דרך לממן בחלק מהכסף שנחסך, את הדברים שאוכלוסייה אחרת מגוונת יותר רוצה – ואני בעד כמה שיותר. גם לגבי כל הסוגיות האלה שהן לא חדשות ואקטואליה, צריך שתהיה מועצת תאגיד כזו שיהיה אפשר שהיא תוכל לגוון באמת את השיח, גם את השיח הלא-אקטואלי, גם – האם זה פרוגרסיבי? שמרני? האם מייצג מגוון דעות בציבור, או מייצג רק את האליטה ואת אלה שרוצים כאן מדינת כל אזרחיה, ורוצים שהיהודים ילכו משם – שהיהודים האמיתיים ילכו ושהיהודים האחרים יבואו, אותם אלה שצוחקים ומזלזלים בכל הקדוש והיקר לנו? גם שם כשר התקשורת אני מוסמך למנות מועצה. כבר שנה וחצי אני מנסה למנות מועצת תאגיד – בהתחלה מיניתי את השופט משה דרורי ליושב-ראש ועדת האיתור - - -

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה השאלה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

שאלתי אם אין לך הגבלת זמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לי הגבלה, כן, זו הצעה טרומית, עשר דקות. מיניתי את השופט משה דרורי ליושב-ראש ועדת האיתור - - -

היו"ר משה סולומון:

- - - פשוט רוצה לשמוע אותך עוד ועוד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מוכן. הייתי פה כבר כמה פעמים היום, אז זה בסדר, נראה לי. גם מיניתי את השופט דרורי כיושב-ראש ועדת האיתור, היוע"משית לשעבר ובג"ץ הקפיאו לו את הסמכויות, כי ראו שהוא עומד לבחור את חנן עמיאור לחבר מועצת התאגיד – הקפיאו לו את הסמכויות בצו של בית משפט חצי שנה, עד שהוא התייאש. כתב לי, לא חשבתי שאני אהיה כפוף לפקידים וליועצים משפטיים, אני מתפטר. מיניתי את מוניץ ליושבת-ראש ועדת האיתור, לחצו עליה, לחצו עליה, לחצו עליה – עד שהיא התהפכה. יש הקלטות שיצאו, שהיא אומרת, מיררו לי את החיים, אמרתי להם, תעשו מה שאתם רוצים, לייעוץ המשפטי במשרד ולממשלה – ובסוף היא באמת עשתה מה שהם רוצים. הדחתי אותה, כי היא לא שמרה על העצמאות שלה. זה הדבר העיקרי שאמרתי לה – כשדרורי התפטר, אמרתי לה, שימי לב, את הולכת למאבק מול כאלו שלא מוכנים לתת דריסת רגל לציבורים מגוונים אחרים. תשמרי על העצמאות שלך מולם, לא מולי, אני לא מתערב. היא לא הצליחה לשמור על העצמאות שלה כמו שמתחייב בחוק וכמו שהתחייבה לי, ולכן הדחתי אותה. הדחתי אותה, באה היועמ"שית לשעבר, בא בג"ץ וביטל את ההדחה, הקפיא את ההדחה למעשה, ואנחנו בתהליך כזה. בינתיים כבר שנה וחצי כמעט אין מועצת תאגיד, הם עושים שם "איש הישר בעיניו יעשה" – אין פיקוח על התקציבים, אין גיוון, אין כלום, אין מישהו שיאמר מה תעשה, שיאמר מה תפעל.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

- - - 800 מיליון שקל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה כבר 900 מיליון, ואפשר לעשות הרבה דברים, את צודקת, לכן אנחנו מנסים כאן לחתוך את זה. אבל הסוגיה השנייה שיש בחוק של חברת הכנסת דיסטל וגם של חברת הכנסת וולדיגר היא שינוי המנגנון של מועצת התאגיד, וזה יותר קל, כי א. זה כסף ציבורי – אם הרשות השנייה, שמתעסקת עם ערוצים מסחריים פרטיים ויכולה להתערב, יש לה מנגנון מסוים שקבוע בחוק, שהשר מתייעץ וממנה את החברים – במועצת התאגיד, שזה כסף ציבורי, בוודאי ובוודאי, קל וחומר שאפשר למנות בדרך הזו – וכל שכן וקל וחומר כאשר אנחנו מפסיקים את החדשות והאקטואליה, אז כביכול אין כמעט עניין של התערבות פוליטית בתוכן. מדובר בתוכן תרבותי, תוכן של מורשת, זה בהחלט עניין של מדיניות הממשלה, ולכן גם את שינוי מנגנון המועצה אנחנו עושים בחוק, שיהיה כמו מועצת הרשות השנייה. אנחנו הופכים את כאן 11, את התאגיד, לבית ליצירה הישראלית. יכולים להגדיל את תקציב היצירה הישראלית, התרבות והמורשת; משנים את הרכב מועצת התאגיד, את המנגנון, ככה שיהיה אפשר למנות בלי פקידות ויועמ"שים שלא נותנים לעבוד כבר שנה וחצי; משאירים תחנות רדיו שלא יעסקו, את רשת ב' מפריטים, מוציאים את התדרים להפרטה, ועושים את מה שנדרש כדי שאזרחי מדינת ישראל לא יממנו דברים מיותרים, ובטח לא תעמולה נגדם. קודם גל"צ, אחר כך התאגיד. כרגע לצערי ביטן עומד בראש החומה הבצורה שמגינה על קולות התעמולה על חשבון הציבור עם זה שהוא הקפיא את החוק של טלי גוטליב. עכשיו את החוקים שלכם, אני מבקש שהם יעברו לוועדה אחרת, שהיא לא ועדת הכלכלה. ביקשתי את זה גם בוועדת השרים לחקיקה. אמרנו שם בוועדה שנאמר את זה בכנסת. ועדה אחרת שאיננה ועדת הכלכלה – יכולה להיות הוועדה המיוחדת, יכולה ללכת לוועדת הכנסת ושם ידונו, יכולה להיות הוועדה של אוהד טל – כל ועדה אחרת שלא מונעים בה את הדיון הדמוקרטי בדבר שהציבור שלנו רוצה.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, ההצעה הזאת לא תוצבע היום. כשנעלה להצבעה, יוכלו לומר את הדברים האלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אומר את זה גם עכשיו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. להצעת החוק של חברת הכנסת גלית הוגשה התנגדות של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עדים בתקופה האחרונה להצעות חוק בעניין של רשות השידור, אבל משום מה אין שום התייחסות לכך שברשות השידור יש גם את מכאן. כאשר מגיעים לכאן חברי כנסת ומביאים חקיקה לכאן, מן הראוי שיתייחסו גם לחברה הערבית ולתוכן של החברה הערבית ברשות השידור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרתי, חבר הכנסת אלהואשלה, שחדשות בשפות זרות שאין אותן מספיק בשוק החופשי, אנחנו משאירים.

היו"ר משה סולומון:

הוא אמר את זה. הוא אמר את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - בהצעת החוק הזאת.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, במצב הנוכחי זאת הצעת חוק שהיא מורכבת מבחינתנו, ולכן צריך ללמוד אותה. במצב הנוכחי אנחנו נתנגד להצעות חוק מהסוג הזה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס גם למה שקרה היום בנגב דרומית לרהט. הדחפורים והטרקטורים של רמ"י הרסו את ביתה של אחותו של יוסף אלזיאדנה, זיכרונו לברכה, אללה ירחמו, יוסף, שנחטף ונרצח בעזה. אין שום רגש, לפקידים של רמ"י. אין שום רגש, לממשלה הזאת שמתווה את המדיניות. היום יצא עלי אלזיאדנה בקריאה לרשויות להחזיר ולתת טיפול ראוי למשפחה הזאת. איך המדינה מעיזה להרוס בית ולהשאיר משפחה במזג אוויר חורפי? אחותו של יוסף אלזיאדנה. איפה ראש הממשלה? איפה שר השיכון? כולם מתדיינים עכשיו סביב התקציב, אבל מפקירים חברה שלמה, משאירים אותם ללא קורת גג. עלי אלזיאדנה ומשפחת אלזיאדנה, הורסים להם בית. מה קרה לכם? איפה האנושיות שלכם? אדוני היושב-ראש, זה צעד אגרסיבי כלפי משפחה חלשה, ומוטל על הממשלה למצוא חלופה למשפחתו של יוסף אלזיאדנה, זיכרונו לברכה. מה שקורה בתקופה האחרונה בנגב זה הפקרות מוחלטת מצד הממשלה כלפי האזרחים הבדואים בנגב, ולכן דרושה התערבות של ראש הממשלה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כאמור, ההצבעה תובא במועד אחר גם בשתי ההצעות הנ"ל.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמולי מילואים בתקופת חירום), התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת ינון אזולאי ומיכל וולדיגר. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל וולדיגר להציג את הצעת החוק. בבקשה. הפעם יש לך עשר דקות תמימות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה. אני אעשה בפחות. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עשרות אלפי משרתי מילואים נקראים שוב ושוב לשירות, לימים, שבועות, חודשים, לעיתים עם הפסקות קצרות בלבד בין סבב לסבב. הם עוזבים משפחות, עוזבים מקומות עבודה, ובמקרים לא מעטים, מאבדים את מקום עבודתם לחלוטין. בחודש מאי 2025 נכנס לתוקף תיקון מס' 253 לחוק הביטוחהלאומי, שתכליתו נכונה וצודקת – למנוע את המצב שבו חישוב תגמולי המילואים גדל באופן מלאכותי בשל חפיפה בין התגמול עבור העבודה לבין התגמול עבור שירות המילואים, ובכל סבב מחדש הגדילה הפכה לבסיס וחוזר חלילה. אלא שבפועל התיקון יצר תופעת לוואי שפוגעת בקבוצה מסוימת בין משרתי המילואים. התיקון פגע באותם משרתי מילואים שפוטרו או נאלצו להתפטר בתקופת החירום לא בגלל חוסר יכולת או חוסר רצון, אלא בגלל שירות מילואים שאליו נקראו שוב ושוב, שלא אפשר להם לעשות עבודתם נאמנה. בשל צורת החישוב החדשה והמתוקנת, משרתים אלו מקבלים תגמול מילואים מזערי, כמו שמקבלים משרתים שלא עבדו טרם שירות המילואים. התיקון מתייחס אליהם כאילו הם חסרי עבר תעסוקתי, ומתעלם מכך שעבודתם נפגעה עקב שירות המילואים. אגב, ניהלנו על זה דיונים על דיונים על דיונים בוועדת העבודה והרווחה שבראשותי, והגיעו חיילים וסיפרו, וזה באמת היה הזוי. זה אבסורד מוסרי, זהו כשל חברתי וזו תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת. הרי דווקא מי שנשא בנטל יותר מכולם, מי שהשירות הממושך הוא שקטע את רצף עבודתו, נענש פעמיים: גם באובדן מקום העבודה וגם בפגיעה בתגמול שמגיע לו מהמדינה בשל השירות. לא כך נראית מדיניות חברתית בעת חירום. ולכן, הצעת החוק שלפנינו באה לעשות דבר פשוט, צודק והגון: לקבוע כי התגמול שיקבל משרת המילואים כאמור יחושב על בסיס השכר שהיה לו לפני שהפסיק לעבוד, ולא לפי מצב תעסוקתי שנכפה עליו כתוצאה מהשירות. זהו תיקון שמחזיר את ההיגיון, את ההוגנות ואת הצדק הבסיסי לחוק. בימים שבהם אנו שולחים אזרחים שוב ושוב לקו האש, המדינה חייבת לשדר מסר ברור: מי שמשרת, לא נענש, מי שנושא בנטל לא נשמט בין הסעיפים, ומי שנקרא לדגל – המדינה עומדת מאחוריו. החוק הזה לא עוסק רק בחישוב תגמול; הוא עוסק באמון, באמון בין המדינה לבין משרתי המילואים שלה. וזה בדיוק הזמן להודות לחברי חבר הכנסת ינון אזולאי, שהוא שותף מלא להצעת החוק, שאוזנו תמיד קשובה ושליבו תמיד פתוח, והוא שם והוא נאבק. באמת תודה ענקית לו, שגם דאג למימון ולא ויתר, עד שהצלחנו להשיג את ההסכמה על החוק הזה. תודה כמובן למוסד לביטוח לאומי, לעו"ד איילת וולברג, שהיא היועצת המשפטית של הוועדה, של ועדת העבודה והרווחה, ולשר האוצר, וכמובן כמובן לחיילי המילואים היקרים שלנו. אני קוראת כמובן שוב – לא נצביע היום, אבל לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית: זה תיקון חוצה מחנות. אין בו ימין ואין בו שמאל, יש בו צדק בסיסי למי שמגן על כולנו, ולכן נא להיענות להצעה לכולנו לתקן יחד עוול שנוצר שלא בכוונה, אבל נמשך יותר מדי זמן. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

להצעת החוק הזאת הוצמדה הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמולי מילואים בתקופת חירום), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת מירב בן ארי. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי להציג את הצעת החוק שלה. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני שמחה שהלכת היום להלוויה של רן גואילי, גיבור ישראל, זיכרונו לברכה - -

היו"ר משה סולומון:

זה היה מרגש. עצוב, אבל גם שמח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למרות כל התדרוכים שיצאו עליי בתקשורת, ביקשת ממני אתמול בצוהריים, עת פרסום המודעה, להתקזז, ודאגתי לך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מירב בן ארי (יש עתיד):

תשמעי, זה בכלל לא מעניין אותי. היה לי חשוב, כי משה דיבר איתי אתמול בצוהריים.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני פשוט מתביישת. קיזזנו אנשים כי זה חשוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, וללכת לעשות עלינו תדרוכים? אני שמחה שהלכת, ויופי, והלכו איתך.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ומי שתדרך - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנשים קטנים לא מעניינים אותי. אני הקשבתי לכל מילה שמיכל אמרה. אני מתחברת כמובן לכל דבר. החוק הוא חוק חשוב. הוא פשוט – הוא מציע לקבוע הוראות לחישוב תגמול מילואים גם למי שלא עבד כשכיר ולמי שלא עבד כעצמאי. בחוק כתבנו שזה יחול מה-1 במאי 2025. לא נראה לי שזה יקרה, אבל בעזרת השם, מתי שיגיע – יגיע. אני רוצה להגיד משהו אחד לך, השר שלמה קרעי. עלית לכאן לפני כן ואמרת על חבר כנסת מהאופוזיציה שהוא בהמה, אז קודם כול, תתבייש לך. תתבייש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שהוא יתבייש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם אם אדם לא חושב כמוך - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא שהוא חושב כמוני. הוא ביזה, הוא ביזה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא באתי לריב, לא באתי לצעוק. אין לי כוח. יש לנו לילה ארוך שכנראה יגיע עד הבוקר. זה לא משנה, אבל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא ביזה והוא פער את פיו על גדול דור בישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא משנה. אני אסביר לך משהו, זה בכלל לא - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואת צריכה להתבייש שאת חברה איתו באותה מפלגה בכלל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני? אני מתביישת שאתה שר בממשלת ישראל. גם אם יש לך ויכוח – גם אותי מכנים – היום עלתה שרה, שרה, שאמרתי לה ביקורת מקצועית על זה שיש הרבה הרוגים בתאונות דרכים, שהתשתיות גרועות. אמרתי לה ביקורת מקצועית. מה היא אמרה לי? שאני קרקרנית ומקרקרת. לא התייחסתי – אמרתי לה: אני לא ארד לרמה שלך. העובדה שאתה שר בממשלת ישראל ומוצא לנכון לקרוא לחבר כנסת בהמה אחרי שהרב שלך, שאתה מדבר עליו, מתייחס לאנשים שהנטייה המינית שלהם שונה משלך כבהמות – אתה יודע, גם אבא של הבת שלי הוא הומו, ואני גאה בו, ואני אוהבת אותו, והוא האבא הכי מושלם בעולם, אין אבא כזה, גם אם הייתי מחפשת ומנשקת את כל הצפרדעים. אין אבא כזה. אני גאה בו, אני אוהבת אותו בכל ליבי. תודה לאל שזכיתי להיות אימא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם בחבר המפלגה שלך שמנבל את הפה על גדול הדור? את גאה בזה? תתביישי לך, זה הכול. את צריכה להתבייש. שים לה את הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני? אני רוצה להגיד לך, ושיהיה לך ברור, אני מתביישת בך. במקום שתעלה ותתנצל – אין סיבה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - הוספת לה עוד שלוש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואני מדברת איתך על ויכוח ענייני. אין לי שום מטרה להעליב או להשפיל, אני סיימתי עם זה. אתה לא תקרא לחבר כנסת בהמה. ואוי ואבוי – הינה, אני אומרת לך – אם כל זה קורה רק בגלל נטייה מינית. ואתה יודע שגם הרב מאזוז, שעליו אתה מדבר, גם הוא כינה – אגב, יושב-ראש הכנסת, חבר מפלגתך, גם הוא אבא לשניים ויש לו בן זוג. היית קורא לו בהמה? לא נראה לי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה שיש לך את הדמיונות שלך, את הדמיונות שלך תשאירי לישיבות יש עתיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, לא יעזור לך. לא יעזור לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשיש חבר כנסת אצלכם שמנבל את הפה על אותו גדול דור בישראל – תתביישו לכם שיש לכם חבר כנסת כזה.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, יש לך מייד אחר כך - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא תקרא לחבר כנסת במדינת ישראל בהמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מי שמנבל את הפה את הפה כלפי גדול דור בישראל הוא בהמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא תקרא לו, ואתה קראת לו ככה רק בגלל שהוא הומו, ואם הוא לא היה הומו מוצהר שמטפל, מגן על הקהילה הגאה, אתה לא היית מעז לדבר אליו ככה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אלה הדמיונות שלך, ואם את תנבלי את הפה שלך כלפי גדול דור, גם את תהיי בהמה.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, תוכל לענות אחרי זה. יש לך זמן אחרי זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואני רוצה להגיד לך, שיהיה לך ברור - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואם את תנבלי את הפה שלך כלפי גדול דור, גם לך אני אקרא בהמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא יכולה להוציא משפט. יושב-ראש הכנסת הוא הומו. לא היית קורא לו בהמה, נכון? קראת לו ככה כי הרב שאתה מעריץ אותו קרא להומואים בהמות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם את תנבלי את הפה שלך כלפי גדול דור בישראל, גם את תהיי בעיניי בהמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הו, הינה עוד אחד, שעשה מצעד של בהמות. שניכם יכולים לדבר על הומואים. הינה, אני אומרת לכם, הוא עשה מצעד של בהמות, אגב, הוא עשה, מה לעשות? הינה, אני רואה שהגעת. סיימת למכור את המדינה לחרדים, אז באת לפה לקומבינות שלך? קודם כול, ברכות. בדרך כלל בתקציב אתה - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב, לכבד את האנשים. לכבד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני? מה יש לי לכבד? הוא עשה מצעד בהמות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - - של חמאס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לעשות, זה חלק מההיסטוריה שלו.

היו"ר משה סולומון:

לדבר בכבוד. לדבר על הנושא שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמו שהוא הלך עם דלק באיילון להבעיר אותו, דלק שרוף, הוא עשה מצעד בהמות. הסיבה היחידה – אבל הוא כל הזמן הפריע לי. כל הזמן הפריע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - תנסי לנבל את הפה שלך.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אדוני השר, אתה תוכל לעלות. אתה תוכל לעלות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תן לי עוד דקה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא מקבלת - - - אדוני היושב-ראש, הכול בסדר.

היו"ר משה סולומון:

אתה תוכל לעלות. יהיה לך זמן לעלות, אבל. תוכל לעלות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל הנאום שלי הפרעת לי. אתה תיתן לי לסיים משפט.

היו"ר משה סולומון:

- - - תסתיים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אתה נותן לה - - - אתה הכפלת לה את הזמן. אתה הכפלת לה את הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר, חלאס.

היו"ר משה סולומון:

אני אתן לך לדבר מייד אחר כך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

התחלתם בעשר, הוספת לה שבע, והוספת לה עוד שלוש דקות. מה זה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תנשום. העובדה שאתה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר, תקרא אותו לסדר. מה זה הדבר הזה?

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אתה תעלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - ועוד שלוש דקות. זה לא נאום בכורה, קדימה.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קדימה, תגיד לי? מי אתה בכלל שתגיד לי קדימה? תדבר יפה לחברי כנסת.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, תן לי לנהל את הדברים. אדוני שר, תן לי לנהל את הדברים. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו לא הממשלה שלך, כאן זו כנסת ישראל, ותהיה בשקט ותפסיק להפריע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ספרי את זה לברברים שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא כל הזמן הפריע לי. אני רוצה לסיים משפט.

היו"ר משה סולומון:

תן לה לסיים משפט. משפט סיכום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה קראת לחבר כנסת בהמה רק בגלל שהרב שאתה מאמין - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

כי הוא בהמה. כי הוא בהמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, עוד פעם. הוא לא מסוגל. זה מה שעשית. אני לא אומרת – זה מה שעשית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כי הוא ניבל את הפה כלפי גדול הדור, ואם את תנבלי את הפה כלפי רב גדול בישראל, גם לך אני אקרא בהמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק בגלל שהרב שלך קרא להם בהמות, והעובדה שיושב-ראש הכנסת הוא בהמה בעיניך, ויוראי להב הרצנו – הוא לא נותן לי לסיים משפט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם את, אם תדברי לא יפה כלפי גדול דור, גם לך אני אקרא בהמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך, אדוני, זו בושה וחרפה שאתה לא קורא אותו לסדר.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אתה תוכל לעלות. אתה תוכל לעלות, אבל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, היא סיימה לפני שמונה – היא כבר שמונה דקות מדברת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך אתה לא קורא אותו לסדר? למה? למה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תוציא אותי. שמונה דקות היא מדברת. זה לא עובד ככה. אתה לא עובד אצל האופוזיציה. שמונה דקות היא - - - על מה שמונה דקות - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא מכובד. תהיה בשקט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם אם את תנבלי את הפה על רב בישראל, גם לך אני אקרא בהמה.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר. אדוני השר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא מדברת כבר שמונה דקות על הדוכן, ואתה - - - זה לא רציני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא ארד עד שלא תהיה בשקט.

היו"ר משה סולומון:

תן לי בבקשה לנהל את המליאה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זו לא פעם ראשונה שאתה נותן לכל האופוזיציה. זו לא פעם ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקרא אותו לסדר. תגיד לי, מה זה הדבר הזה? מי הוא בכלל?

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, עם כל הכבוד, עם כל הכבוד, תכבד בבקשה את היותי מנהל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקרא אותו לסדר, משה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - שמונה דקות.

היו"ר משה סולומון:

זה לא משנה כמה זמן, אני נותן את הזמן ולא אתה נותן את הזמן, אז תכבד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - חופשי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקרא אותו לסדר.

היו"ר משה סולומון:

תכבד. ראיתי, הוספתי. ראיתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר משה סולומון:

אתה תוכל לומר את דבריך לאחר מכן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא מבזה גדולי תורה, ואתה נותן לה להמשיך ולהמשיך ולהמשיך כבר שמונה דקות.

היו"ר משה סולומון:

אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

התחלת בעשר, היא הגיעה לשבע, הוספת לה עוד שלוש דקות. מה זה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה חצוף שחבל על הזמן.

היו"ר משה סולומון:

לא, אתה לא מסתכל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אראה את הצילום אחר כך.

היו"ר משה סולומון:

אתה רוצה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, אתה תבדוק את עצמך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אתה תהיה בשקט.

היו"ר משה סולומון:

אתה תבדוק את עצמך. סליחה, תבדוק את עצמך אתה. תן לי לנהל את הדברים, סליחה. אדוני השר, אני מכבד אותך, אבל אל תבזה פה את היושב-ראש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה נותן לה לבזות רב גדול בישראל.

היו"ר משה סולומון:

סליחה, אל תבזה יושב-ראש. סליחה, תן לי לנהל, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה נותן לה להמשיך ולהמשיך.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אני מבקש, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. אני מבקש, תן לי לנהל. לא רוצה לקרוא אותך לסדר. זה לא מכובד בעיניי, זה לא מכובד, אתה שר בישראל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה גם לא מכובד מה שאתה נותן לה לעשות.

היו"ר משה סולומון:

אני אתן לה מה שנראה לי לנכון. אתה הפרעת לה ונתתי לה זמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר משה סולומון:

אתה תוכל – לא, אני לא רוצה לעשות את זה, כי אני לא קורא לסדר לשרים. לא רוצה להגיע למצב הזה, לא חושב שזה מכובד. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך שהיום דיברה חברת כנסת ליושב-ראש הכנסת מרגי, והיא דיברה אליו בצורה שלא הייתה מכובדת. בתוך שלוש קריאות, בתוך חצי דקה היא הייתה בחוץ. כל מי שישב פה יודע. העובדה שהשר הזה לא נתן לי לסיים משפט ופעם אחרי פעם הוא מפריע, ובמקביל גם מפריע לך כשאתה מדבר – הינה, אני אומרת לך, יכולת לקרוא אותו לסדר אפילו פעם ראשונה. עכשיו אני אסיים משפט שלם.

היו"ר משה סולומון:

משפט סיכום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלם. הוא לא נתן לי להוציא משפט. הוא צריך לקחת אחריות על הדברים שלו, וכשהוא קורא לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו בהמה רק בגלל הנטייה המינית שלו, הוא צריך להתבייש. וגם הרבה מאזוז, שאתה מעריץ אותו, קרא לחברי הקהילה הגאה בהמות. ואתה יודע מה? אני מתביישת בך, ואני מתביישת גם בו. הלוואי, הלוואי שהיית - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה. משפט סיכום. נא לסיים, בבקשה. נא לסיים. זה כבר יותר מדי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הלוואי שהיית מגיע לטיפה, טיפה מהעשייה החברתית של יוראי להב הרצנו למען אזרחי המדינה ולמען קהילת הלהט"ב.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה. בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. לפני שאתה מתחיל, אדוני השר, חלה טעות אצלי, כי אני הוספתי לה שלוש דקות, אבל זה התווסף לזמן שהיא לא סיימה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא לא לא, לא נכון.

היו"ר משה סולומון:

תקשיב עד הסוף. תקשיב לי עד הסוף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני ראיתי את השעון. אני עקבתי אחרי השעון. תגיד לי אחר כך - - -

היו"ר משה סולומון:

תקשיב לי עד הסוף שנייה. אני לא מתחיל את הזמן. ברגע ששמתי לב ששלוש הדקות התווספו, תיקנתי. אם אתה מטיל ספק במה שאני אומר, זה כבר שלך. אני לא עושה שום דבר בכוונה. אני אומר, הוספתי בטעות על הזמן שנותר לקודמת שלוש דקות, ולא שמתי לב שזה התווסף ולא החליף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם אם הוספת שלוש דקות, היא כבר ירדה בחזרה לאותו זמן שמיכל סיימה.

היו"ר משה סולומון:

לא לא לא לא. שים לב בצילום ותראה שכששמתי לה זה היה שבע דקות והורדתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא משנה, אדוני יושב-הראש, היא דיברה כמעט עשר דקות על הדוכן.

היו"ר משה סולומון:

כי היו פה הפרעות. היו פה הפרעות שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא משנה. היא דיברה שתיים וחצי דקות בהתחלה, הוספת לה עוד שלוש דקות במקום להוסיף לה דקה, והיא מדברת פה ומבזה ומנבלת את הפה כלפי גדול בישראל, ואתה מאפשר לה.

היו"ר משה סולומון:

אתה תיתן לי לנהל. תיתן לי גם כבוד כדי לנהל את הדברים בצורה מכובדת. אני מכבד אותך. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, חברת הכנסת בן ארי, לכם, לך ולחברייך אני קורא תרבות דיון של לול תרנגולות, ולמי שמנבל את הפה כלפי גדול דור בישראל אני קורא בהמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר עם זה. די עם הדיבור המגעיל שלך. די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואם גם את תנבלי את הפה כלפי גדול דור בישראל, ואם את מתביישת, אם את אומרת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה השמצת את כל הקהילה הגאה, ואתה בושה וחרפה, אתה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם את אומרת - - - לגדול דור בישראל, אז גם את בהמה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא נתן לי לסיים משפט.

היו"ר משה סולומון:

לכן נתתי לך זמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם את בהמה כשאת מדברת ככה על גדול דור בישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יגיד לי שאני בהמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני כן אגיד לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, נגמר הסיפור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני כן אגיד.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יקרא לי בהמה.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא לא לא, אני לא מוכנה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

על גדול דור בישראל.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר. אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את לא תנבלי את הפה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה תוריד אותו. אני לא קראתי לו בהמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את לא תנבלי את הפה.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר. אדוני השר. אדוני השר. אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מי שמנבל את הפה על רב גדול בישראל צריך לדעת שיש השלכות לברבריות שלו - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, זה לא מקובל. נגמר. נגמר, ההשפלות של מירב בן ארי במליאה. אתה תוריד אותו למטה. הוא לא יקרא לי בהמה.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אדוני השר, אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - ולתרבות הדיון שלו ולאפס הערכים שלו.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אדוני השר, אדוני השר, אני פונה אליך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אפס ערכים שלכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? מה זה? תגיד לי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תרבות דיון של לול תרנגולות, זה מה שאתם.

היו"ר משה סולומון:

אני פונה אליך. אדוני השר, אני פונה אליך עוד פעם ועוד פעם. תכבד את הפניות שלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יקרא לי בהמה.

היו"ר משה סולומון:

אני ממש ממש לא רוצה להוריד את השר. אני מבקש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, תוריד אותו. למה? אני קראתי לו בהמה? אני אמרתי לו דבר כזה - - - די. לא, אתה לא תגיד לי בהמה. חבל על הזמן. נגמר ההשפלות של מירב, לא יקרה. אתה לא תקרא לי בהמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תרבות דיון ששייכת - - - הגעתם לדיוטה התחתונה.

היו"ר משה סולומון:

למה אתה לא מקשיב לי? אדוני השר, אני קורא אותך בקריאה ראשונה. קריאה ראשונה. זה לא מכובד. אתה לא מקשיב לי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מקשיב.

היו"ר משה סולומון:

לא, אתה לא מקשיב. אתה עושה מה שאתה רוצה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

להפסיק לדבר?

היו"ר משה סולומון:

כן, להפסיק לדבר, כי אני מדבר אליך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אוקיי.

היו"ר משה סולומון:

מה, אתה מנצל את העובדה שאני לא קורא אותך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תרבות דיון של לול תרנגולות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תתנצל. אתה קראת לי בהמה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, שנייה, תני לי בבקשה לומר את דבריי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. הוא לא יקרא לי בהמה. משה, לא יקרה. נגמר הסיפור. אני לא מוכנה לספוג יותר את הרעל הזה. די. הוא לא יקרא בהמה, ואם הוא יקרא לי בהמה, הוא יתנצל.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אני מרגיש שאתה מנצל את העובדה שאני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. אני לא עושה את זה כי אני לא חושב שזה נכון לעשות את זה במדינת ישראל. תן לי לסיים את דבריי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה פעם אחר פעם מגביל את זכות הדיבור שלי כאן על הדוכן. רק אתה עושה את זה. אפילו יושבי-ראש מהאופוזיציה לא מונעים ממני את זכות הדיבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, תגיד לי, איך אתה לא מתבייש? חנוך מלביצקי הוריד את מאי גולן על פחות מזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא מצליח להבין אותך. אני לא מצליח להבין את מי אתה משרת כאן.

היו"ר משה סולומון:

אל תבין, זה בסדר גמור. אתה לא חייב להבין.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא עמדה כאן וניבלה את הפה על גדול דור בישראל – שתקת, לא אמרת לה מילה. עכשיו אתה קורא אותי בקריאה ראשונה?

היו"ר משה סולומון:

לא שתקתי, לא שתקתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא אמרתי לך. מה זה? תגיד לי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תרבות דיון של לול תרנגולות, זה מה שאתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? הוא מדבר אליי. תעצור את זה. שירד, שירד. לא יקרה, לא יקרה. הוא לא יקרה לי בהמה וימשיך לדבר. חבל על הזמן. אני לא דיברתי - - -

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אדוני השר, אני באמת באמת באמת לא רוצה להגיע למצב שאני צריך להוריד אותך. אני לא רוצה להגיע לזה. אני לא חושב שזה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אתה תרד.

היו"ר משה סולומון:

שנייה, חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חנוך מלביצקי הוריד את מאי גולן על פחות מזה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. שמעתי את דברייך. שמעתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני שומעת. אני מחכה.

היו"ר משה סולומון:

אני אנהל את הדברים כאן, לא את. וגם לא אתה, אני מבקש, אני לא רוצה להוריד שר בשום פנים ואופן. נכון שזה לא מכובד, אבל זה לא לכבודי ולא לכבודך. אני ממש מבקש לנהל את הדברים בצורה מכובדת. אתה חושב שאני מנהל את זה לא נכון? זכותך. אבל תן לי לנהל את הדברים, כל זמן שאני יושב כאן. אני אבקש שתכבד את האנשים כאן. בבקשה, תמשיך בדבריך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא. הוא יתנצל על שהוא קרא לי בהמה.

היו"ר משה סולומון:

הוא יאמר את דבריו, ימשיך את דבריו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה לשמוע שהוא מתנצל שהוא קרא לי בהמה. חבל על הזמן, הוא יתנצל. אתה תתנצל, תתנצל על זה שקראת לי בהמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני בוחר להתעלם מזו שעומדת כאן וצורחת - - -

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אדוני השר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

החוצפה שלו שהוא קורא לחבר כנסת – מה זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני בוחר – אדוני היושב-ראש, אני לא חייב להתייחס לכל מי שעומד כאן - - -

היו"ר משה סולומון:

אבל כינית אותה בכינוי שפוגע בה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מי שאומר שהוא מתייוון, מי שמבזה גדול דור בישראל, אני מבזה אותו בחזרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? לא, אתה לא - - - לדבר ככה. לא יקרה. אתה לא תקרא לי בהמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זו הביקורת שיש לי, ביקורת לגיטימית למי שמבזה רב גדול בישראל. היא צריכה להתבייש בזה שהיא וחבריה הגיעו - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? מה זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה, אסור להגיד שהיא צריכה להתבייש? גם זה אסור?

היו"ר משה סולומון:

לא, אדוני, את זה אתה יכול להגיד, אבל אתה קראת לה, אתה כינית אותה בכינוי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חלאס, תן לי להמשיך לדבר, היושב-ראש.

היו"ר משה סולומון:

אני לא יכול לתת לך להמשיך לדבר. אני מבקש, כינית אותה בכינוי לא ראוי ולא מכובד. אמרתי את זה גם לאחרים לפניך, זה לא רק לך. אני מבין, גם אני כואב את העובדה שמבזים גדול בישראל, וגם אני נזהר בדבריי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יפה.

היו"ר משה סולומון:

אבל זה לא אומר שצריך להחזיר באותה מידה לאנשים אחרים. זה לא מידה כנגד מידה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אמרתי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מי שיש לו בעיה איתי, שיפנה לוועדת האתיקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין דבר כזה "ועדת אתיקה". אתה תתנצל על זה שקראת לי בהמה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את תתנצלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

על זה שאת ביישת גדול בישראל.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב, את תוכלי לעלות אחרי זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא אתנצל, חבל על הזמן. אני סיימתי עם כל - - - הזה. הוא לא יקרא לי בהמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את תתנצלי. מה זה, מערב פרוע? הלו. חברת הכנסת בן ארי, זה לא המערב הפרוע.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, אני לא רוצה לקרוא לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יקרא לי בהמה, הוא לא יקרא לי בהמה. לא יקרה יותר.

היו"ר משה סולומון:

בסדר. הבנתי. הוא יתייחס לדברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. אתה תתנצל. אני מחכה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא המערב הפרוע, זה לא ישיבת סיעה של יש עתיד פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. חנוך מלביצקי על פחות מזה הוריד את מאי גולן. אתה יודע, מאי גולן אמרה לוולדי: לך, תשטוף את הפה באקונומיקה – הוא ירד. הוא קרא לי בהמה.

היו"ר משה סולומון:

אני לא מתנהל כמו שאחרים מתנהלים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אומרת לך, הוא יתנצל.

היו"ר משה סולומון:

אני מבין. לכן, הוא תכף יתייחס לזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מחכה. תתנצל.

היו"ר משה סולומון:

סליחה, את לא תגידי לו איך להתייחס. הוא יתייחס בדרכו שלו. תני לו להתייחס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה? למה הוא בכלל עדיין על הדוכן? למה?

היו"ר משה סולומון:

כי ככה החלטתי. כי אני לא מוכן להוריד שר, אלא אם כן עבר את הגבולות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה, על זה שהוא קורא לי בהמה?

היו"ר משה סולומון:

אני ביקשתי ממנו להמשיך לדבר בצורה נאותה. אם הוא ימשיך כך - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, הוא יתנצל. הוא יתנצל.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה. אני מבקש, אני מבקש. הוא יתייחס לדברייך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תאמין לי, אין לכם בושה. איבדתם את הבושה. אל תדאג, משה סולומון. טעות שבכלל דיברתי עליך, טעות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא איימה עליך, שמעת? אל תדאג, משה סולומון. אתה שומע את המערב הפרוע הזה? היא אמרה: אל תדאג, משה סולומון. אתה ראית? תתביישי לך.

היו"ר משה סולומון:

לא קשור, לא קשור. אני - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא מסוגל להעיף אותו על הדיבור המסריח שלו.

היו"ר משה סולומון:

לא מוריד אף שר בישראל. היו דברים גרועים מזה. אני - - - תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את מאיימת? תתביישי, תתביישי לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברור שאני מאיימת. למה מי אתה בכלל? מי אתה בכלל? מי? אתה לא קשור לליכוד. אתה כתם על הליכוד. אתה כתם על הליכוד. אתה כתם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הורדתם את הכנסת לדיוטה התחתונה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי. השר קרעי, אני לא - - - את הזמן. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו מפלגה שפעם הייתה שווה משהו. תראה איך אתה נראה. קורא לי בהמה, קורא ליוראי בהמה. מי אתה בכלל? מי? "מערב פרוע" אתה אומר לי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת בן ארי, פה זה לא המערב הפרוע, פה זה לא ישיבת סיעת יש עתיד, פה זה לא לול תרנגולות, פה זו מליאת הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה קראת לי בהמה ואתה אומר "מערב פרוע"? ואתה היית צריך להוריד אותו.

היו"ר משה סולומון:

את תוכלי לדבר. אני מחיתי על שני דברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה מחית, על זה - - -

היו"ר משה סולומון:

גם על העמדה שפוגעים בגדול ישראל, וגם על העובדה שהשר דיבר כפי שהוא דיבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אמרתי על הרב מאזוז? מה אמרתי?

היו"ר משה סולומון:

אני אבקש שתמשיך לדבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה אמרת? מה אמרת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

שהוא קרא להומואים בהמות? הכול נכון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרת שאת מתביישת בו. את לא מתביישת לדבר ככה על רב גדול בישראל? את לא מתביישת? תתביישי לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אמרתי? מה אמרתי? מי אתה בכלל? אתה בושה וחרפה. - - - תקרא בהמה.

היו"ר משה סולומון:

מירב, אני מבקש להפסיק כאן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתביישי. דרדרתם את הכנסת הזו - - -

היו"ר משה סולומון:

השר קרעי, תן לי. אני הוספתי לך זמן. אני מבקש. אני ממש לא רוצה להמשיך לקרוא. אתה לא מכבד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הינה, בבקשה, נו.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי? על ההומואים אתה מדבר? למה מי אתה ומי הם? הלוואי שהיית מגיע לציפורן של הזרת שלהם.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אין תודה.

קריאות:

די - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה, חברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סליחה, לא לא, לא נגמר. הוא לא יקרא בהמה. לא יקרה. וזה שאתם מנזר השתקנים ואף אחד מכם לא מגן על - - - אתה בושה וחרפה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני הבנתי את הדברים. אני מבין שזה פוגע וכואב, ולכן - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אומרת לך, כל פעם שמבזים אותי פה, כולם שותקים, דממה. מה אמרתי, שהרב שלך קרא להומואים בהמות? הוא קרא להומואים בהמות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרת שאת מתביישת בו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לעשות, האבא של הבת שלי הוא הומו, ואתה לא מגיע לציפורן של הזרת שלו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. מירב בן ארי, קריאה שנייה. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרת שאת מתביישת ברב גדול בישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לציפורן של הזרת אתה - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני רוצה להפסיק את הקטע הזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה? על מה?

היו"ר משה סולומון:

אני לא רוצה להוציא אותך. את רוצה שאני אוציא אותך? כי לא הוצאתי גם אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה לראות שהיו קוראים לאשתך בהמה - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה שנייה. תודה. לכן מחינו. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - היית אומר שאתה מוחה?

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

תהיי בשקט גם את. מה זה? תגידי, אף אחד מכם לא מגן - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת בן ארי, כולנו מחינו על שני הדברים. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה מחית? מה זה, הפגנה?

היו"ר משה סולומון:

מחינו במילים. אנחנו לא מפגינים. זה מה שיש לנו לעשות כאן. זה מה שעשינו כאן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. כששר קורא לחברת כנסת בהמה - - -

היו"ר משה סולומון:

תני לו להמשיך לדבר ולומר את דבריו. תודה, תודה, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סליחה, עליזה. אני יודעת לבקש סליחה. אני יודעת להצטער. אין לי בעיה אפילו לומר ליד כולם לעליזה סליחה. אבל הוא יקרא לי בהמה? הוא יקרא ליוראי בהמה? הרב שלו קרא להומואים בהמות. זה אבא של הבת שלי, אבא של הבת שלי. הוא לא יעז לדבר ככה להומואים במדינה. למה מי הוא בכלל? מי אתה בכלל?

היו"ר משה סולומון:

תודה. את הדברים האלה אמרת קודם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חלאס עם ההצגות. חלאס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די - - - הצגות - - תגיד לי, יא חתיכת כלום. אתה כלום.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לבייש, לפתוח את הפה שלך על רב גדול בישראל. את עושה את זה בחיוך. כשמחזירים לך, את מיתממת?

היו"ר משה סולומון:

השר, אתה תמשיך את דבריך עוד רגע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי מחזיר לי? אני לא סופרת אותך בכלל. לא, אני לא אדבר איתו. הוא ידבר כמו בן אדם. ואם אתה לא מסוגל לדבר כבן אדם, אל - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תמשיך את דבריך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני, אני - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, תודה רבה. נא לסיים כאן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני לא רוצה לשתות מים. אני רוצה - - -

היו"ר משה סולומון:

תוכלי לומר את דברייך בזכות הדיבור שתקבלי. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - הזה, כל פעם שהוא עולה במליאה, יש בלגן.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה שלישית. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה קריאה שלישית? לא קראת לי קריאה שנייה.

היו"ר משה סולומון:

קריאה שלישית. די, די. אני מושך את זה כבר עשר דקות כי אני מכבד את שניכם, כי אני מבין שנפגעתם, אבל לא יכול להיות. כן, להוציא. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, תוריד לי את הקריאה. אני אהיה בשקט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מי שמנבל את פיו כלפי רב בישראל, צריך לדעת ששומרי המסורת, אוהבי הדת, אוהבי התורה, לא יעמדו בשקט מולו – לא מי שמתבייש ברב ולא מי שמקלל אותו קללות, ולא מי שמדבר כנגדו במילים לא יפות. לא יקום ולא יהיה. ואם יש כאלה כאן ששכחו מה זה המורשת, מה זה מסורת ישראל, מה זה היראה והכבוד לגדולי הדור, דרדרתם אותנו כאן לדיוטה התחתונה מבחינת תרבות הדיון, מבחינת ההתייחסות לכל קודשי ישראל, לרבנים בישראל. אז אם אתם חשבתם שנהפוך את זה לנורמה וזה דבר שאנחנו נקבל אותו, אני לא אקבל אותו. מי שיעמוד וידבר כאן כנגד גדול הדור, יחטוף ממני בחזרה ויקבל בין העיניים את התשובה שיש לי לומר לו. עכשיו אני רוצה לומר לגבי הצעת החוק הזו. אדוני היושב-ראש, הממשלה תומכת בהצעת חוק הביטוח הלאומי לכשהיא תובא להצבעה. אני רוצה לומר דבר נוסף. השר סמוטריץ', אני כל היום כאן עמדתי ומשכתי זמן כדי שתוכלו להגיע להסכמות על התקציב, אז כשיש לי עוד שתי דקות לדבר, תמתינו בסבלנות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני השר, לא אמרתי אף מילה. אני שומע ומקשיב לך. מחילה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מצוין. אז אני רוצה להשלים את העניין ולומר את הדמיונות שעלו כאן ודיברו כאן על הדוכן, כאילו מדובר כאן על איזה אמירה נטייה או כלפי אוכלוסייה מסוימת. לא היה ולא נברא. גם מירב בן ארי קיבלה ממני את אותה מילת גנאי כאשר היא עמדה כאן וביישה את גדול הדור, את הרב מאזוז. מי שיעמוד, ולא משנה מי זה יהיה – אם זו תהיה מירב בן ארי ואם זה יהיה חבר הכנסת קריב ואם זה יהיה גם מישהו מהקואליציה – יעמוד כאן וידבר על רבנים, על גדולי דור, בביזיון, הם יחטפו בחזרה את הביזיון שלהם. את הדמיונות שלכם ואת תרבות הדיון שלכם תיקחו איתכם בחזרה לקפלן, לשריפות ולהבערת המדורות בתל אביב. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כאמור, גם על ההצעות האלו יצביעו במועד אחר. כעת אנחנו עוברים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

ביקשתי הודעה אישית.

היו"ר משה סולומון:

- - להצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, סליחה. רגע, קודם כול, ביקשתי הודעה אישית. הוא קרא לי בהמה, אז זה נראה לי הגיוני.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו ממשיכים. דיברת, אני נתתי לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דבר שני, יש הצעות דחופות לסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

לא, אני מבין שירדו כולן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ההצעות הדחופות?

היו"ר משה סולומון:

כן, הכול ירד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה נותן לי הודעה אישית?

היו"ר משה סולומון:

לא. לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה לא? מה זה לא?

היו"ר משה סולומון:

אנחנו משכנו כאן הרבה זמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לך בתקנון שאם מישהו משתלח באופן אישי, נותנים.

היו"ר משה סולומון:

נתתי. חברת הכנסת מירב, אני יודע מה אפשר לעשות. אני יודע מה אפשר לעשות. נתתי כאן מספיק זמן, גם את התעצבנת, הצגת את הדברים שלך. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, מה זה את התעצבנת? אני ביקשתי ממנו שיתנצל.

היו"ר משה סולומון:

טוב, תודה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא נותן לי הודעה אישית? הוא קרא לי בהמה. מה צריך? מה צריך, שהוא יקרא לי כלבה? תגיד לי מה.

היו"ר משה סולומון:

בשביל זה עצרתי, חברת הכנסת מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הבן-אדם הלך, קרא לי בהמה.

היו"ר משה סולומון:

הבנתי, בשביל זה עצרתי כאן את הכול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

באמת הורדתם את הכנסת – אין יותר פח אשפה מהכנסת הזאת.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

משה, תתקדם להצעה הבאה.

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא קרא לי בהמה. יש יותר מזה? תגידי לי, שגית. מה? אין בעיה, אתם תישארו פה עד 05:00.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – דיון אישי משולב בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2026, התשפ"ו–2026, ובהצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 30), התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להציג את הצעת החוק. בבקשה. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי, חברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, תמיד כשמניחים ספר תקציב על השולחן, קל מאוד ללכת לאיבוד בים של טבלאות אקסל, של שורות. אני רוצה לומר משפט אחד לפני הכול: אזרחי ישראל הם לא שורות בגיליון אקסל. מאחורי המספרים עומדים אנשים; מאחורי השקעה עצומה שלנו בתשתיות עומד שגיא מדימונה, שנוסע ברכבת מהירה למרכז ההזדמנויות; מאחורי תקציב הבריאות, שגדל מאוד בתקציב הזה – גם בבריאות הגוף וגם בבריאות הנפש – עומדת רחל, קשישה שזקוקה לטיפול איכותי, או לוחם בצה"ל בפוסט-טראומה שזקוק לטיפול. כדי שנוכל להביט לכל אלו בעיניים ולתת להם את מה שהם צריכים, אנחנו חייבים כלכלה חזקה. חמלה ללא אחריות היא פופוליזם ואחריות ללא חמלה היא אטימות. אנחנו אוחזים בשניהם. לפני שנדבר על מספרים, אני רוצה לדבר על הלב, ובדיוק כמו בשני התקציבים הקודמים, הלב גם של התקציב הזה הוא משרתי המילואים ובני משפחותיהם הגיבורים. אני גאה בכך שגם השנה העברנו בממשלה יחד עם ידידי, שר הביטחון ישראל כץ, בגיבוי מלא של ראש הממשלה, מעטפת ענק היסטורית למילואימניקים, בהיקף נוסף של 6.2 מיליארד שקלים. זה מצטרף לכ-20 מיליארד שקלים שעד היום כבר הועברו למשרתי המילואים ולבני משפחותיהם. כמוהם, אנחנו עוטפים גם את אנשי הקבע, שמחזיקים ומבצרים את נצח ישראל בשנתיים של מלחמה ארוכה. ללוחמי המילואים האלופים שלנו, לנשים הגיבורות שלהם שמחזיקות את הבית לבד ולילדים שמחכים ליד הדלת, אני אומר לכם: התקציב הזה הוא החיבוק שלנו, של המדינה, של העם, אתכם. המעטפת שאנחנו מובילים ממשיכה את ההטבות, המענקים והתמיכה המשפחתית, כי כשאני רואה אתכם בחזית, המינימום שאני יכול לעשות זה להבטיח שהעורף שלכם יישאר חזק. המילואימניקים, והמשרתים בכלל, הם עמוד השדרה של האומה, ואנחנו כאן כדי לוודא שעמוד השדרה הזה מקבל את כל מה שמגיע לו, את כל מה שהוא צריך. זו ציונות, זו החובה המוסרית שלי כשר אוצר, ושלנו כממשלה וככנסת. ישראל של תשפ"ו, 2026 למניינם, היא הפלא הכלכלי של העולם. הסתכלו על נתוני המקרו שלנו, הם לא פחות ממדהימים. בעולם של חוסר יציבות, במדינה שהיא אחרי שנתיים של מלחמה ארוכה ויקרה, מדינת ישראל היא מעצמה של עוצמה. אנחנו חוזים, בעזרת השם, בשנה הקרובה צמיחה של 5.2% בתוצר. זה קצב שמשאיר את רוב מדינות ה-OECD הרחק מאחור. האינפלציה חוזרת לטווח היעד – 2% עד 2.5%, זה אומר שאנחנו בולמים את יוקר המחיה, אנחנו שומרים על ערך הכסף שלכם, אזרחי ישראל. השקל – זה כבר מיותר להגיד, נכון? חזק מברזל. המטבע שלנו מפגין עוצמה יוצאת דופן מול הדולר, ונסחר בשער היסטורי. היום הוא כבר פחות מ-3.1, פחות משלושה שקלים ועשר אגורות. זוהי עדות לאמון הבלתי-מעורער של המשקיעים בכלכלה הישראלית ובעתידה של מדינת ישראל. אני רוצה להגיד מילה על השקל החזק לאזרחי ישראל: זו דרמה מכיוון שאנחנו אחרי שנתיים של מלחמה עם הישגים כבירים בכל זירות הלחימה ואנחנו הופכים את מדינת ישראל להרבה יותר חזקה והרבה יותר יציבה, והיא נתפסת ככה בעולם. התוצאה של ההישגים הכבירים בכל זירות הלחימה – בשפה המקצועית הכלכלנים קוראים לזה צמצום הסיכונים הגיאופוליטיים לכלכלה הישראלית – אז אנחנו גם נתפסים כמעצמה כלכלית. כשאתה מעצמה ביטחונית, אתה מעצמה כלכלית. ההשקעות זורמות לכאן; כשהשקעות זורמות לכאן, אנשים רוצים לקנות את השקל שלנו והוא הופך לחזק. אתם יודעים מה הדבר הטוב? שכשהשקל חזק, המחירים יורדים. אני אומר כבר כמה וכמה חודשים שהתפקיד שלי כשר אוצר – ואתם תראו את זה בתקציב הזה כמעט בכל שורה ובכל רפורמה – התפקיד של התקציב הזה הוא לוודא שהנתונים הפנטסטיים של הכלכלה הישראלית מחלחלים לכיס של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל. לא רק במקרו, השקל, הבורסה, ההייטק, ההשקעות הזרות ושוק התעסוקה והמילים הגבוהות. אזרחי ישראל יקנו הרבה יותר והרבה יותר בזול, והשקל החזק הוא דרמה באירוע הזה: הוא מוזיל את הייבוא; הוא מוזיל את מוצרי החשמל; הוא מוזיל את חומרי הגלם לתעשייה ולייצור המקומי ובסוף מוזיל את יוקר המחיה לאזרחי מדינת ישראל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה מאמין למה שאתה אומר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני רואה שיש כל מיני קריאות לנגיד להתערב וחס וחלילה לפגוע בכוח הקנייה החזק שלנו, שלכם, אזרחי ישראל. אני מקווה שהנגיד לא ישעה לקריאות המופרכות לחלוטין האלה. יש דבר אחד בלבד שהנגיד צריך לעשות כדי להשלים את ההצלחה הנהדרת של המדיניות הפיסקלית שלנו, וזה פשוט להוריד את הריבית הרבה ומהר. אני קורא לנגיד שוב ושוב, תוריד את הריבית הרבה, כן, ב-1% וגם יותר מזה. תקל על אזרחי ישראל; תקל על משקי הבית; תקל על הכלכלה; תקל על העסקים. זה מה שאנחנו צריכים, אנחנו לא בעולמות של אינפלציה. אין אינפלציה והשקל החזק ידחוף את האינפלציה עוד יותר למטה. שוב, המדיניות הפיסקלית האחראית שלנו כממשלה מביאה לתוצאות הפנטסטיות האלה, הכול בעזרת השם. אתם יודעים את עמדתי, הכול מתחיל ונגמר בסייעתא דשמיא וכוחות חיים נפלאים של עם ישראל ועבודה קשה של המשק, של הכלכלה, של האנשים שקמים כל בוקר ועושים את הכלכלה, וכן גם ניווט נכון שלנו את הכלכלה בתקופה המאתגרת כל כך הזאת. מה שהנגיד צריך לעשות זה להתאים את המדיניות המוניטרית שלו למדיניות הפיסקלית שלנו, להוריד את הריבית ולשחרר את המשק לצמיחה ענקית. זה מה שצריך עכשיו כדי להעיף את הכלכלה עוד הרבה יותר גבוה מזה. ההייטק הישראלי בשיא של כל הזמנים. את שנת 2025, שזה עתה חלפה, סיימנו עם אקזיטים בלמעלה מ-80 מיליארד דולר. תקשיבו טוב. ישראל מוגדרת היום כ-hub, המרכז החמישי בגודלו בעולם, במספרים מוחלטים, בעולמות ההייטק. התעשיות הביטחוניות שלנו, עם תצוגת התכלית הנפלאה והביצועים הנהדרים של הטכנולוגיות הישראליות במלחמה, שוברות שיאים עם עלייה של 35% רק בחודש האחרון. זה גידול של עשרות מיליארדי שקלים בכלכלה הישראלית. בשלושת הרבעונים של שנת 2025 זרם ההשקעות הזרות בישראל עמד על 19 מיליארד דולר. חשוב שאזרחי ישראל ידעו.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

טלי, חברת הכנסת גוטליב, תקשיבי לנתוני הכלכלה המדהימים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול טוב - - - תקשיב - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עקפנו את מה שהיה ערב המלחמה רק בשלושת הרבעונים הראשונים, הרבעון האחרון עוד לא נסכם. 19 מיליארד דולר בשלושה רבעונים. זה לא היה – גם לא בערב המלחמה. הבורסה הישראלית בשערי שיא עם עלייה של כ-100% מתחילת המלחמה. שוק תעסוקה מהודק. הכנסות המדינה ב-2025 עלו ב-35 מיליארד שקל ביחס לתחזית – כן, כיוון שאנחנו מרחיבים את בסיס המס ונלחמים בהון השחור, ודואגים שמי שלא שילם עד היום ישלם, כדי שנוכל להוריד את הנטל על אזרחי ישראל. תכף נגיע לזה. זו בשורה ענקית בתקציב הזה, אנחנו מורידים מס הכנסה לשכבות הביניים. יתרות המט"ח של בנק ישראל עומדות על כ-230 מיליארד דולר. זה שיא מטורף – גידול של 20% מתחילת המלחמה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש שקט במליאה, זה מפריע מאוד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תקציב המדינה לשנת 2026, המונח כאן בפניכם, עומד על - - -

קריאות:

מה יהיה? עליזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, זה מפריע. עליזה, זה מפריע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אגיד לך מה קורה, הם לא מאמינים למה שאתה אומר, זה מה שקורה.

היו"ר משה סולומון:

השר מנסה להציג תקציב משמעותי מאוד וחשוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאוד.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - - מה גרם למהומה.

היו"ר משה סולומון:

השר, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תקציב המדינה שמונח בפניכם ויעבור היום, בעזרת השם, בקריאה ראשונה, עומד על 660 מיליארד שקלים. אבל תסתכלו על האיזונים בתוך התקציב. אחרי שנתיים שבהם תקציב הביטחון, בצדק, היה גדול מאוד, אפילו מאוד מאוד, אנחנו מתחילים להוריד את תקציב הביטחון ולכנס אותו למסגרות הגיוניות. זה מאפשר לנו להגדיל את ההשקעה בכל הצרכים האחרים של מדינת ישראל. התקציב הזה מגדיל את ההשקעה בחינוך; הוא מגדיל את ההשקעה ברווחה; הוא מגדיל את ההשקעה ב-AI.

נעמה לזימי (העבודה):

כמה אתה מחרטט, כמה אתה מחרטט. תגיד, לא נמאס לך לחרטט?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת לזימי, רק נכנסת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא מגדיל את ההשקעה ב-AI. אנחנו משקיעים 4.3 מיליארד שקלים ב-AI.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תקשיב לה. אדוני השר, אל תענה לה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, זה פשוט מדהים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא משלה את עם ישראל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, זה נהדר, זה נהדר, טלי.

היו"ר משה סולומון:

יש דיון אישי ארוך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אנשים לא גומרים את החודש, אנשים לא - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת דוידסון, קריאה ראשונה.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה - - - בזה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה שמדהים אצל נעמה לזימי, שכבר ארבעה תקציבים היא עומדת כאן וצווחת את אותן סיסמאות - -

טלי גוטליב (הליכוד):

בול.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אבל המציאות טופחת על פניה.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - המציאות טופחת על פניך, אתה לא עובר את אחוז החסימה - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בתקציב הראשון שהעברתי ב-2024, היא עמדה פה וצעקה בדיוק מאותו המקום.

נעמה לזימי (העבודה):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

איזה תקציב, איזה בזבוזים, איזה שוד, איזה גרוע, איזה זה.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - כי גמרת את הדבר הזה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת לזימי, תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואז, מה לעשות, הבורסה עולה, וההייטק עולה, ואגב, הדיור יורד סוף סוף אחרי שאצלכם הוא עלה ב-20% בשנה. ואז היא עמדה פה ב-2024, בפברואר, בתקציב המתוקן של המלחמה, ועוד פעם צרחה את אותן צרחות, את אותן סיסמאות, את אותן נבואות זעם, ומה לעשות? עוד הפעם, המדינה על דרך המלך, הכלכלה על המסילה, הבורסה לא מפסיקה לעלות. ואז מגיע תקציב 2025 ועוד פעם היא עומדת באותה פינה, עם אותן צווחות, עם אותן סיסמאות, ואותם דציבלים, ומה לעשות? זה פשוט לא עובד, פשוט לא עובד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה באמת לא עובד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו, כפי שאמרתי, מתחילים לכנס את תקציב הביטחון - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תנחומיי. תנחומיי, באמת, תנחומיי. מה לא עשיתם - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

תנחומיי לעם ישראל, טלי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו מוסיפים, טלי, תקשיבי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תנחומיי לעם ישראל - - - אנשים לא מסיימים את החודש, אין להם כסף לאכול.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תכף, תכף נדבר על זה, מי גומר את החודש, מר דוידסון, תכף נדבר. תכף נשווה קצת תקופות.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

תשווה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רק תיזהרו - - -

היו"ר משה סולומון:

רק אדוני השר, הזמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש לי בקשה. מי פה מהנהלת הכנסת, יש פה מישהו, מנכ"ל? מישהו שם מאחורה במרפסת, שגית, גבירתי היועצת המשפטית. יש פה מישהו מהנהלת הכנסת במשכן? כי תכף, כשהאופוזיציה תיכנס לפה, חייבים להביא מציל, באמת, חייבים להביא מציל, כי אנחנו נטבע כאן בים של צביעות שנוזלת להם מהאוזניים. תכף נשווה קצת קדנציות ושנים, נדבר על יוקר המחיה. אבל באמת, תביאו מציל. מזל שהם לא פה, אז אנחנו עוד לא טובעים.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני השר, סימון דוידסון מציל בהכשרה שלו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה יודע כמה עולה עגבניות, כמה עולה מלפפונים, כמה עולה תותים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו משקיעים 4.5 מיליארד שקל ב-AI ודיגיטציה. אנחנו משקיעים תוספת – הוספנו 7.5 מיליארד שקל לתשתיות, רכבות קלות וכבדות. ומטרו, כמה שנים דיברו על המטרו? אנחנו חוקקנו את החוק שלו ואנחנו מוציאים אותו לביצוע. הטרקטורים עובדים. אנחנו מוסיפים כמעט שבעה מיליארד שקלים בחינוך. כן, המוח הישראלי הוא המשאב היקר ביותר שלנו, ואנחנו משקיעים בו. אנחנו מוסיפים כמעט 4.5 מיליארד שקל לבריאות – בריאות הנפש, מיכל. תודה, בזכותך, באמת. תוספות ענקיות, כולל שיקום בקהילה, כולל בתים מאזנים, במאות מיליונים. אנחנו מוסיפים 47% בתקציב ההכשרות לצוותים רפואיים. כמו שהאדם שבטנק מנצח, האדם שבחדר המיון, ובמחלקה, ובמרפאה, וב-MRI ובחדר הניתוח – הוא מנצח. אנחנו מגדילים ב- 14% את תקציב הרווחה, בדגש על הטיפול בקהילה ובאנשים עם מוגבלויות. אזרחי ישראל, התקציב הזה איננו רק מסמך כלכלי, הוא הצהרת כוונות. הוא אומר לעולם שברוך השם, מדינת ישראל וכלכלת ישראל חזקה מאי-פעם. עכשיו, האופוזיציה לא באה, ובצדק, אבל בכל זאת, אנחנו נספר קצת כמה חוויות, אדוני היושב-ראש, לאזרחי ישראל. זה בסדר? אני מציג עכשיו ארבעה חוקים. תפקידה של אופוזיציה, חבר הכנסת דוידסון, הוא לבקר את הממשלה, אבל גם – ובעיקר – להציב אלטרנטיבה לממשלה המכהנת. הבעיה היא רק שאין לכם אלטרנטיבה לכלום.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בטח שיש.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לכם חזון. לא אלטרנטיבה ולא חזון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אין לכם אלטרנטיבה ביטחונית כשאנחנו משנים את פניו של המזרח התיכון ומחסלים את האויבים שלנו אחד אחד; אין לכם אלטרנטיבה מדינית. התפללתם לקרע בין ראש הממשלה לנשיא טראמפ, לא הלך לכם, מה לעשות? מעולם היחסים לא היו מהודקים יותר. אין לכם שום אלטרנטיבה כלכלית – עוד רגע נדבר על זה. האלטרנטיבה היחידה שהצגתם לישראל, לאזרחי ישראל, הייתה להעלות את מחירי הדיור ב-20% בשנה – בשנת 2022.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כמה כסף נשאר לך במשרד אחרי ליברמן? כמה כסף נשאר לך?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אין לכם אלטרנטיבה חברתית - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

עשרה מיליארד שקל.

היו"ר משה סולומון:

דוידסון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אין לכם אלטרנטיבה ערכית ואין לכם אלטרנטיבה פוליטית, אולי חוץ מלמכור שוב את המדינה לתומכי טרור, לתנועת אחות של חמאס. ומכיוון שאין לכם אלטרנטיבה, חבר הכנסת סובה - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, צריך לדייק במספרים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - מה שנשאר לכם זה רק להפיץ תבהלה, ובהלה, ושקרים ונבואות זעם. צפיתי בכם – אתם יודעים מה? לא בשנה האחרונה, בשלוש השנים האחרונות – הקשבתי לכם, ואני חייב להודות שאם היה פרס ישראל על יצירתיות ויצירת תבהלה, הייתם כולכם עולים אל הבמה ביום העצמאות. כמה אתם מאוהבים בלהפחיד את הציבור, כמה נוח לכם לראות שחורות, לצייר קטסטרופות. רק חבל, מה לעשות, שהמציאות נוטה להיות עקשנית ולא להתיישר עם דפי המסרים שלכם. אז בואו נעשה שנייה בדיקת עובדות קצרה, קצת סדר במספרים לעומת הפנטזיה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

קודם כול, מתי הייתי בסופר לאחרונה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אמרתם שב-2024 פריצת הגירעון תהיה דו-ספרתית; הזהרתם שישראל תכתים את שמה כי אנחנו לא נערכים. ובכן, הדו-ספרתי היחיד שראינו בשנת 2024 היה אולי מספר התיקונים שהייתם צריכים לעשות בסיסמאות ובנאומים הנבובים שלכם. שנת 2024, בעיצומה של מלחמה ארוכה ויקרה, הסתיימה בגירעון של 6.9% – רחוק מאוד מאותו הדו-ספרתי שאתם ניבאתם בחשכה. מה שקרה זה, כמובן, ברוך השם ובעזרתו, כלכלה חזקה וכן, ניהול אחראי שלנו. שמרנו על מסגרות ההוצאה - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

למדת מביבי לשקר? אל תלמד מביבי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ביצענו צעדים כלכליים. אגב, חלקם לא פופולריים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

נראה לך - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - כי בשונה מאופוזיציה, קואליציה צריכה גם להיות אחראית.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - מי קרא לו שקרן? אני קראתי לו שקרן?

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה, תנו לשר לסיים את דבריו, תודה.

היו"ר משה סולומון:

אבל המציאות ניצחה. ואז הגיע, או, חבר הכנסת חמד עמאר, תקשיב טוב. ואז הגיע חבר הכנסת אביגדור ליברמן. אתם זוכרים? ההוא שחיסל את הנייה תוך 48 שעות, וגמר את איראן תוך יומיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ההוא שבאופוזיציה הוא מצוין. שר האוצר לשעבר – ואנחנו נוודא שהוא יישאר לשעבר תמיד – זה שכל פעם מסביר לי שאני לא מבין מה אני מגיש. אז ליברמן אמר שאין שום סיכוי לגבות – את שומעת, השרה סטרוק? – עשרה מיליארד שקל מהרווחים הכלואים. ליברמן אמר שהגירעון יטפס ללא שליטה. הצטרף אליו מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, גם כן, הדוקטור המלומד הזה, ולדמיר בליאק, נביא הזעם הרשמי של האופוזיציה בוועדת הכספים. הוא חתם בכתב ידו – אתם זוכרים את הטקס הזה? – שהגירעון בשנת 2025 יעמוד על 7.3% לפחות – שלושה סימני קריאה.

גלעד קריב (העבודה):

קצת כבוד.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, צריך לסיים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רבותיי, תחזיקו חזק בכיסאות כדי לא ליפול, אבל את שנת 2025 סיימנו בגירעון של 4.7% – נמוך מהיעד שנקבע כאן בחוק, מהתחזיות של הבנקים העולמיים, של בנק ישראל, של משרד האוצר, ובעיקר נמוך בהרבה – נמוך אולי מים המלח – מהיומרה שלכם להבין בכלכלה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - - שלך? לא, אבל תגיד מה - - -

גלעד קריב (העבודה):

הקואליציה הזאת - - -

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

למה? שיענה.

היו"ר משה סולומון:

תכף יענה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת ליברמן, מבצע הרווחים הכלואים הצליח בגדול. הוא הכניס לקופת המדינה יותר מ-20 מיליארד שקלים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

גלעד קריב (העבודה):

מי? מי?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מסתבר שכשמנהלים מדיניות ולא רק פוליטיקה, הדברים עובדים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תן לי שלושה צעדים - - - שר אוצר שישיג את זה. תסביר את זה - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואז אני שואל אתכם באופוזיציה: אתם באמת מטיפים לנו מוסר? 20% הקפצתם את מחירי הדיור בשנה, עשקתם את אזרחי ישראל. בשנת 2022 מדינת ישראל הייתה היקרה ביותר ב-OECD – אגב, אנחנו עוד לא מספיק זולים, התקדמנו כבר כמה וכמה מקומות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שלושה צעדים - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגידי לי, על מה אתה מדבר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם מטיפים מוסר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אנחנו הכי יקרים בעולם - - - בכל דבר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד לי, אתה בסדר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

היינו הכי יקרים בעולם בקדנציה שלכם, והיום אני לא זוכר אם התקדמנו שניים או שלושה מקומות, אפשר לדבר על זה - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

גם היום הרבה יותר, הרבה יותר.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת דוידסון, תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תשאל את - - -

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, צריך לחתור לסיום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - כי לראשונה זה 17 שנה, השנה התחלנו להוריד את מחירי הדירות. והמגמה הזאת תימשך, כי אנחנו מגדילים היצע, כי השקל חזק, והתשומות יורדות, וחומרי הגלם יורדים, ואנחנו מנהלים את הכלכלה נכון.

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ולראשונה האינפלציה מתכנסת לטווח היעד. הרי אצלכם היא קפצה, האינפלציה, ל-5% בשנת 2022, ואצלכם הנגיד נאלץ להעלות את הריבית כדי להתמודד עם ההפקרות שלכם, עם הכסף שזרקתם פה, שנתתם לתומכי טרור. זרקתם כסף על תנועה אחות של חמאס, תדלקתם את האינפלציה והבאתם אותנו לסחרור הזה שאנחנו עבדנו קשה כדי לצאת ממנו תוך כדי מלחמה. האינפלציה בטווח היעד, הריבית יורדת, והיא תרד עוד, כי הנגיד חייב להוריד אותה. השקל החזק והנתונים הפנטסטיים – ועכשיו בואו נדבר על התקציב הזה. ועכשיו בואו נדבר על התקציב הזה, אבל - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה זה הדבר הזה שאתה עושה פה? מה אתה עושה?

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע, רק שנייה, תכף אני מסיים. אני מציג ארבעה חוקים, שתי דקות.

היו"ר משה סולומון:

אבל נושפים פה - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שתי דקות, שתי דקות. אני לא יכול שלא להזכיר את ראש האופוזיציה. זה לא מכובד, נכון? מציגים תקציב, צריך גם להתייחס לראש אופוזיציה, בכל זאת דמוקרטיה. ראש האופוזיציה דיבר כאן באיזה פתוס, כאילו הוא מבין בכלכלה. כך הוא אמר: הבורסה תקרוס, השקל יימחק, המשקיעים יברחו מפה בבהלה. אז את העדכונים מהשטח אתם מכירים, נכון? הבורסה שוברת שיאים, השקל חזק מאי פעם, הצמיחה משאירה אבק לתחזיות, וכך גם הגירעון. מה לעשות, הכלכלה מסרבת לשתף פעולה עם קמפיין התבהלה שלכם. אני אקצר, אדוני היושב-ראש, אני רק אומר כך - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אפשר לשאול אותך שאלה? שאלה קטנה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עוד שנייה, כן, מייד. בתקציב או ברפורמות האלה הדגש הוא המאבק ביוקר המחיה, ולכן התקציב הזה כולל הורדת מיסים, הוא כולל את רפורמת החלב, ואני אומר פה גם, יש פה כמה – יש פה איזה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

עם זה אני לא מסכימה, עם השאר אני מסכימה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא כולל את רפורמת החלב, ששומרת על החקלאים, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מסכימה. אני לא חייבת להסכים עם הכול.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שבי איתי על זה. שומרת על המגדלים – אבל כן, תקשיבי טוב, היא שומרת על החקלאים ושוברת את הקרטלים האלימים, המונופוליסטיים, שעושקים את אזרחי ישראל – והיא תעבור. היא תעבור, ואחרי שננצח את תנובה ואת טרה ואת שטראוס, נתעסק גם עם אוסם ועם תלמה ועם שסטוביץ ועם יוניליוור – ונוכיח שאפשר לנצח מונופולים ולהוזיל את יוקר המחיה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

והשקל החזק אחרי שהעלינו את הפטור ממע"מ לקניות בחו"ל על 150 דולר, אזרחי ישראל קונים בזול, ונשאר להם יותר כסף. ואחרון - - -

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אתה מתכוון לעלות עוד פעם לצורך אותה הצעה? אני שואל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא לא לא.

היו"ר משה סולומון:

זה אותו הדבר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה מה שאמרתי, אני עולה במקומו.

היו"ר משה סולומון:

זה מה שהוא אומר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני עולה על שניהם. במקום שניהם – ואז אני מסיים. אני מסיים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם השקל התחזק, למה המחירים לא יורדים? זאת השאלה. אם השקל מתחזק, למה המחירים לא יורדים? זה מעיד על החולשה שלך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

קודם כול, המחירים יורדים, אדוני, תתפלא.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

איפה אתה רואה? תגיד לי, מתי היית בסופר? מה זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תתפלא, תתפלא, תתפלא. בשבועיים, שלושה האחרונים, אחרי שהעלינו ל-150 דולר והפכנו כל אזרח בישראל ליבואן, המחירים מתחילים לרדת, והם ירדו עוד הרבה, כי כל אזרח בישראל היום הוא יבואן מחולל תחרות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

במה יורד? במה? איפה? תציין סל אחד שירד. תציין סל אחד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הן ירדו הרבה, כי פעם ראשונה אנחנו מטפלים בבנקים באומץ, ומכניסים לפה בנקים קטנים שמייצרים תחרות, ונוזיל את האשראי בצורה דרסטית לאזרחי מדינת ישראל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ופעם ראשונה נעשה מה שלאף אחד לא היה אומץ לעשות לפניי, ונתעסק עם המונופולים. נישיר אליהם מבט, נפרק אותם, ונוזיל את יוקר המחיה לאזרחי ישראל. אני מסכם – וסליחה שהארכתי – תקציב טוב, מוטה צמיחה, תשתיות, תקציב חברתי, תקציב ביטחוני, תקציב שממשיך לתרגם את ההישגים הצבאיים הפנטסטיים להישגים כלכליים ולהורדת יוקר המחיה וחיזוק כוח הקנייה של אזרחי ישראל. בעזרת השם הוא יעבור. טוב, אני אשאיר לעצמי עוד הזדמנויות רבות לדבר. אתם יודעים שמ-1999 לא עבר תקציב בשנת בחירות. לפני שנה בערך, כשעמדתי פה, הבטחתי לכם שנביא תקציב 2026. אנחנו מאלה שמקיימים הבטחות, גם בכלכלה ולא רק. תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

חכה, לא סיימת, יש עוד שנייה שלישית. מה אתה רץ, יש שנייה שלישית - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת נעבור לדיון האישי. לפני שעולים אני רק אומר שהשר הציג את שני החוקים, ולכן נתתי לו להמשיך, הוא דיבר 20 דקות. מכאן אנחנו נמשיך לדיון האישי. הדוברת הראשונה – חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואי, איזה פרצופים חמוצים, כולם מאוד עצובים באופוזיציה. איך עוד פעם הקואליציה מצליחה להביא תקציב, איך עוד פעם ראש הממשלה נתניהו מצליח לקשר בין כל מפלגות הצד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אגיד לך איך: נתתם שוחד לחרדים. איך? הכול שוחד.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך ראש הממשלה נתניהו שוב מצליח, שוב מצליח להביא תקציב. חיכו וחיכו, האריכו, הורידו דוברים, הורידו הצעות לסדר-יום – העיקר שהכול ייגמר. אולי לא נצליח להביא תקציב – והינה הם מביאים את התקציב. איזה באסה, עוד פעם ראש הממשלה נתניהו מצליח למלא את ימיה של הממשלה הזו. שוב זה קורה, וכולם עצובים וחמוצים. לא יעזור לכם, למה לא יעזור לכם? כי לממשלת הימין יש חזון, לממשלת הימין יש ערכים, ולממשלת הימין יש אחריות למלא את ימיה של הקואליציה, את ימיה של הממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

רק אין בושה. יש הכול חוץ מבושה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כולם קשרו כאן יחד את החגורה והידקו את עצמם לתוך הדבר הזה שנקרא לשמור על חוסנו של עם ישראל, על חוסנו של צה"ל. אדוני ראש הממשלה, כל הכבוד לך, בתוך הטירוף הזה של הימים הרי הגורל הללו הצלחת להדביק את כל מפלגות הצד. מה אתם חושבים, שקל בישראל להחזיק ממשלות? השיטה שלנו הופכת את מפלגת השלטון למפלגה שתלויה במפלגות צד, כי זאת בבואת הדמוקרטיה שלנו. המפלגות מהוות שיקוף של כל החברה, וכן – צריך להתחשב במפלגות הצד. אנחנו לא ארצות הברית פה, זה לא נשיא שיכול להחליט מה שהוא רוצה, ויש לו מזכיר להגנה ומזכיר לזה ומזכיר לזה – אבל הוא מחליט. פה ראש ממשלה צריך לנהל את מאבקי הכוחות בתוך מפלגות הצד, זאת השיטה שלנו. אפשר להתווכח עליה, זה לא מעניין. מה שמעניין – שעובר תקציב, וכל מפלגות האופוזיציה, כמה רעש כבר חודשיים: לא יהיה תקציב ולא יהיה תקציב. תנחומיי לכם, כך נראה חזון, כך נראית אידיאולוגיה. ככה נראים ערכים של ארץ ישראל השלמה, של עם ישראל – מדינה שוות זכויות לכל אזרחיה שאוחזת במורשת, שאוחזת בתורת ישראל, במורשת ישראל, בחזון הנביאים, אוי ואבוי – ושמאמינה שצריך למחות את זכר עמלק. איך אני מעיזה לומר את זה? אוי ואבוי, אני עושה פה הדתה. אדוני ראש הממשלה, ביום הזה אנחנו מבקשים לומר לך תודה. תודה שאתה מצליח לשמור על הדבר הזה שנקרא ממשלת ישראל מרובת דעות, מגוונת דעות, אבל מטרה אחת לה: להצליח במלחמה הזו, להכניע את אויבינו. בעת הזו תודו כולכם – אף אחד לא האמין שברוך השם, שבו כל חטופינו וחללינו לקבורה – אף אחד לא האמין. אף אחד לא האמין שנצליח לשלוט בגזרות השונות ובגבולות, אף אחד לא האמין לזה. זה עוד לא נגמר, תם ולא נשלם. אנחנו מוקפים אויבים, ארגוני טרור לא נעלמים לשום מקום, וראש הממשלה יודע. כמה פעמים שמעתי פה את הנאומים של הינה, נכנסים כוחות קטריים, והינה נכנסים כוחות טורקיים מזוינים לעזה. ראש הממשלה אמר פה, לא יקרה – לא קרה. אותו דבר פירוז עזה, פירוז חמאס מנשק. ראש הממשלה אמר, אתם יכולים לעשות את זה בטוב, בבקשה, אנחנו יודעים שזה לא יקרה בטוב. זאת החובה שלנו. הוא לא יעשה, הוא לא יעשה – הוא אומר לכם כאן: כך יעשה – וכך ייעשה. איזה מזל, ברוך השם הטוב, ברוך השם הטוב, שבתוך התופת הזו - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

האמנת שיהיה 7 באוקטובר?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בלעדיו לא היה 7 באוקטובר.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - מי שמנהיג את עם ישראל הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא היה 7 באוקטובר. לא היה 7 באוקטובר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עוד מעט תגידי שלא היה 7 באוקטובר, כי ראש הממשלה אמר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני כל בוקר אומרת שהקדוש ברוך הוא – כן, כן, הקדוש ברוך הוא – יתקן עצה טובה בראשו של מנהיגנו, שיוכל להמשיך לדבוק בערכים ובאידיאולוגיה ובחזון - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה זה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - למרות הרעשים המחדלים והמחלישים. בהצלחה. ברכת השם על ראש הממשלה, על ההנהגה הזו ועל חוכמתם של כל העוסקים במלאכת גיבוש תקציב לשמירת הממשלה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא האמנתם שיהיה 7 באוקטובר. אף אחד לא האמין.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה כי - - - הכניס עזתים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בזה אין אחריות. בזה אין אחריות.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה אלו שהכניסו - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

ל-7 באוקטובר אין אחריות. לזה אין אחריות לאף אחד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

סימון דוידסון (יש עתיד):

צבועים, שקרנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הוא לא קשור ל-7 באוקטובר.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, יש לנו דיון ארוך הלילה. לכל אחד יש זמן. אני ממש מבקש לעמוד בזמן, כדי שלא נצטרך עכשיו לכל אחד להשוות את הזמן של השני. לכל אחד יש ארבע דקות. אפשר לעמוד בזמן, תתכננו את הדברים שלכם. בבקשה, לרשותך ארבע דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, אין אחד מאיתנו שלא התרגש ולא שמח על החזרת כל החטופים, אבל אני רוצה לשאול את כל הקואליציה ואת הממשלה הזאת: אם לא היה כישלון אדיר שלהם, לא היו לנו חטופים, ואם לא היה 7 באוקטובר, לא היו לנו חטופים. שמעתי את שר האוצר, ובדרך כלל שר שמציג את התקציב יושב לשמוע את חברי הכנסת, לא משקר ובורח. כי הוא משקר. אני עברתי על כל התקציב, עברתי על חוק ההסדרים, ואני רוצה לשאול את השר: איפה מנועי הצמיחה בתוך התקציב? שיגיד לי מנוע צמיחה אחד. אומר שאנחנו מורידים מיסים, עכשיו אמר. ההפך הוא הנכון, הוא מוסיף עוד מיסים: מס שבח – 1.5%. מי שלא מבין את החוק הזה, אני אסביר לו. כל אדם במדינת ישראל שמחזיק קרקע שיכול לבנות עליה ויכול להוציא היתרים ולא בונה, צריך לשלם 1.5% מס על הקרקע. אזרח פשוט שירש מהאבא שלו, מסבא שלו, מהמשפחה שלו, שני דונם אדמה, והוא שומר אותם כעתודה לבנייה לילדים שלו, לנכדים שלו, למשפחה שלו, אותם שני דונם לא מניבים, לא מביאים כסף, אין הכנסה מאותם שני דונם. בדרך כלל אתה משלם מס על משהו שמניב, ככה הולך חוק המיסים. השר שאמר עכשיו לפני רגע שאין מיסים והוא מוריד את המיסים, רוצה שאם הדונם שווה מיליון שקל, אבל הוא לא מניב לו כלום, הוא אדמה, והוא לא יכול לבנות עליה עכשיו, אין לו כסף, והוא מרוויח 7,000, 8,000 שקל לחודש, 10,000 שקל לחודש, והוא צריך לשלם 1.5%. ותתארו לעצמכם שאתם גרים במקום שהאדמה עולה הרבה כסף. למה אתה צריך לשלם את ה-1.5%? אין מקום בעולם שמטיל מיסים כאלה – אותו שר שמדבר על צמיחה. אבל אני רוצה להגיד לכם, ה-1.5% מס על קרקע פרטית שלא בונים עליה לא יעבור כאן בכנסת. אני מבטיח לכם שזה לא יעבור. ואני רוצה להגיד לשר שעלה לכאן ודיבר והשתבח ושיבח את עצמו. יש לנו מזל אחד, כבוד היושב-ראש, יש לנו מזל אחד במדינת ישראל, שיש לנו סקטור אזרחי חזק מאוד, שהוא הביא את התנופה למדינת ישראל, הוא הביא את ההכנסה. אם הייתי סומך על הניהול של השר הזה ועל הממשלה הזאת, מדינת ישראל הייתה קורסת, כי יש להם אפס ניהול.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

איזה ניהול יש להם? אבל יש לנו - -

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

- - סקטור אזרחי חזק, והוא שהביא לנו את הצמיחה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. עליזה מבקשת לעמוד בזמנים.

גלעד קריב (העבודה):

אם הקואליציה הייתה עומדת בזמנים בהגשת התקציב, היינו מתחשבים בזה.

היו"ר משה סולומון:

כפי שאמרתי קודם, השר הציג את שני החוקים גם יחד ב-20 דקות, כשהיה אמור להיות עשר ועוד עשר.

גלעד קריב (העבודה):

באיחור של חודשיים.

היו"ר משה סולומון:

לא, זה כבר משהו אחר. זה עניין אחר.

גלעד קריב (העבודה):

הוא מאחר – אנחנו מתעכבים.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך ארבע דקות.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אגיד כמה מילים על המספרים בתקציב, אני רוצה לדבר על הפיל שבחדר. היום נקבר בקבר ישראל גיבור ישראל רן גואילי. לא מעט מחברי הקואליציה האלה עשו ככל יכולתם כדי לבקש קיזוזים, ללכת ללוויה, לדבר בשבחו, להשתתף בהשבת גיבור ישראל לקבר ישראל. אבל מה? אני ישבתי פה והצביעות פשוט אכלה אותי. שמונה שעות הקואליציה הזאת עשתה פיליבסטר, עד לרגע זה. שמונה שעות. על מה? על משא ומתן עם החרדים בוועדת החוץ והביטחון; שכל התקציב הזה הוא בן ערובה לזה שהחרדים יקבלו אישור לכך שבמקביל יעבור חוק בלוף מגיוס; שכל הקשיים המשפטיים והדברים שהיועצת המשפטית של החוץ והביטחון העלתה כדי שזה לא יהיה חוק בלוף – שהם לא באמת יקרו, שהיא לא תעמוד עליהם, כי אחרת אין תקציב. כמה אתם צבועים. כמה צבוע ראש הממשלה. כמה צבוע שר האוצר, שברח מפה, מחזיק את השם, נושא בפיו את השם "הציונות הדתית" – גדול מפקירי הציונות הדתית. בשעה שאתם קוראים לרון גואילי זיכרונו לברכה גיבור ישראל, אתם מפקירים עוד את כל יתר גיבורי ישראל. תתביישו לכם. התקציב הזה, כל-כולו טבול וכרוך בוויתור שלכם על טובת העם וטובת הלוחמים שלכם. אז תהיו בשקט, כי זו האמת, ואל תתהדרו, כי אין לכם במה להתהדר היום, יום באמת של חרפה. יושב פה שר האוצר ומתהדר בהישגים שלו שלא קשורים בו בכלל, קשורים באנשי עסקים ובתעשייה המדהימה שלנו. והלוחמים שלנו שחוזרים, למרות שלא רואים אותם ממטר ומנצלים אותם עד תום, בלי חוק שוויון בנטל. כי במה שקשור בכספי המיסים שלנו, שר האוצר שלנו כושל. לא סתם רוב הציבור בישראל נותן לו ציון כושל, לו ולמפלגתו. בוא נדבר על מה שבשליטתו. בשליטתו כספים קואליציוניים, כספים פוליטיים. הממשלה הזאת ברצף משנת 2023, וכל שנה ברציפות מספרת לנו, עוד לפני השקרים וההסתרות, על 5 מיליארד שקלים כספים פוליטיים, כמו בתקציב הזה – פי שבעה מבממשלת השינוי, וזה אפילו לא בימים של מלחמה, כשאנחנו רק נתנו 700 מיליון שקלים. כמעט 60% מהכספים הפוליטיים בתקציב הזה, למי הם הולכים? למגזר החרדי, נכון. ספרו לנו עוד על איך אתה מחבק את הלוחמים שלנו. ספר לנו עוד. וזה לא הסוף. אתם מחביאים עוד 8 מיליארד שקלים כספים פוליטיים בסעיפי רזרבה, כי שכללתם את שיטת השקרים שלכם לכדי אומנות, גם לגנוב וגם שלא נדע. התקציב הזה כולל סכומים שהם פשוט מפלצתיים, לא היו כמותם. משרד החינוך – 5.8 מיליארד שקלים. לאיזה חינוך זה ילך, אתם חושבים? לחינוך של הלוחמים? הצחקתם את שר האוצר – הציונות הדתית, נכון? זו המפלגה שלו – ואת ראש הממשלה. עוד מעל 2 מיליארד שקלים רזרבה מוחבאים במשרד ראש הממשלה. אלו כספים, גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת, שאנחנו בוועדת הכספים כבר הבנו שהם שם קוד לכספים קואליציוניים שישוחררו במהלך השנה. ובואו נדבר על המשרד של סטרוק, מורשת ירושלים, תפוצות, מסורת – כולם ממשיכים להתנפח כאילו אין מחר. המשרד של סטרוק, שהתחיל בשנת 2022 ב-139 מיליון שקלים, חוצה את המיליארד שקלים בתקציב הזה. כי עכשיו יש לנו את ההזדמנות לראות בתקציב האחרון של הממשלה הזאת איך הכספים מתפתחים, איך הקופה הקטנה של שר האוצר מתפתחת. משרד התפוצות – פי 11 בארבע שנים; משרד המורשת גדל; ירושלים – מתקציב של אפס ל-100 ומשהו מיליון שקלים, עם תקציב פיתוח של 263 מיליון שקלים. אז אל תספר לי סיפורים, השר סמוטריץ', שהעלית את המשרד הזה ב-17% ואת זה בכמה עשרות אחוזים. בוא תסתכל איפה הכסף מתחבא.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואני אסיים, אדוני, במילים שאמר גדעון סער על הממשלה הזאת ב-29 בדצמבר 2022: "מעולם לא הייתה כניעה גורפת, מבישה, לרוחב כל החזית, של מפלגת השלטון למפלגות מגזריות - - - שיעבדו את הליכוד, שיעבדו את המדינה למפלגות סקטוריאליות. שיעבדו - - - ההסכמים פה מגלמים קו אנטי-ציוני - - - נבלה כזאת לא נעשתה בשום ממשלה בישראל - - - כבוד וגאווה להיות באופוזיציה לממשלה כזאת". תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת יעל רון בן משה, בבקשה. חכ"ל עליזה, אני שם לב לזמנים, תודה, אבל זה מפריע, ההערות. אני מנהל את הדברים ומאפשר להגיד משפט סיכום. תודה.

קריאה:

תשימו לב לזמנים.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו שמים לב. נכון, שמים לב.

גלעד קריב (העבודה):

עליזה, מה הלחץ?

קריאה:

די, נו.

גלעד קריב (העבודה):

מה די, נו?

היו"ר משה סולומון:

לא. עליזה דואגת לכולם פה שנסיים בזמן.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - הם עשו פיליבסטר. מה היא דואגת עכשיו?

היו"ר משה סולומון:

תודה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך ארבע דקות.

קריאה:

תרגיעי. תרגיעי. בכנסת הבאה לא תהיי פה.

גלעד קריב (העבודה):

עליזה, מה זה?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

קריאה:

תרגיע.

גלעד קריב (העבודה):

אני רגוע - - -

היו"ר משה סולומון:

עליזה, תודה. בבקשה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בראשית דבריי, כמובן כולנו פה בבית הזה היום שולחים תנחומינו למשפחתו של גיבור ישראל, מגן עלומים, רן גואילי ז"ל, ושולחים להם חיבוק גדול. מה נגיד לאותם לוחמים? איזו בשורה אנחנו מביאים להם בתקציב הזה? אני באמת ניסיתי ללמוד אותו, והקשבתי בקשב רב לנאומו של שר האוצר כאן. מה אנחנו אומרים לאותם חיילים? לבת שלי החיילת ולחבריה, לבן שלי שעומד להתגייס ולחבריו, איזו בשורה אנחנו מביאים להם בתקציב הזה? כשהם ישתחררו וירצו נגיד ללכת למסלול אקדמי, אנחנו נותנים להם משהו חדש? כשנגיד הם ירצו גם לפרוס כנפיים ולגור מחוץ לבית, מישהו יודע - - -

היו"ר משה סולומון:

יש תקציב חדש.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בסדר. בזמנך.