ישיבת מליאה בתאריך 18/03/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ט באדר התשפ"ו, 18 במרץ 2026. לפני שנתחיל, בשם הכנסת אני מבקש לשלוח תנחומים מעומק ליבי למשפחת שני הנרצחים מהלילה ברמת גן, ששמם טרם הותר לפרסום. אנחנו כואבים בכאב המשפחות. בהזדמנות זו, אני אאחל יחד עם כל חלקי הבית החלמה מהירה לכל הפצועים מן המלחמה, ואבקש לחזק את ידיהם של כוחות הרפואה, וכמובן של כוחות הביטחון השונים, הפועלים לשלומם ולביטחונם של אזרחי ישראל כולם. אזכיר גם לחברות וחברי הכנסת שאנחנו נמצאים סמוך למרחב המוגן. במקרה שתישמע אזעקה, כולכם מתבקשים להישמע להוראות הסדרנים ולהתפנות במהירות למרחבים המוגנים. הנושא הראשון שעל סדר-היום – שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ אל הדוכן. השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חברת הכנסת קארין אלהרר לשר הרווחה והביטחון החברתי בנושא: פערי מיגון לאזרחים ותיקים ולאנשים עם מוגבלות בתקופת מבצע שאגת הארי. בבקשה, כבוד השר. חברת הכנסת אלהרר, בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מאז כתבתי את השאילתה עברו 15 ימים, אבל היום אנחנו כבר 19 יום מאז תחילת שאגת הארי, ולמעלה מחצי מיליון אזרחים ותיקים ואנשים עם מוגבלויות עדיין ללא מרחב מוגן. ברצוני לשאול: 1. אילו צעדים מיידיים נוקט המשרד שאתה עומד בראשו להבטיח מענה? 2. האם המשרד הקצה תקציב מיועד, ייעודי, למתן מענה חירום לאוכלוסיות הללו?

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

אוקיי. תודה רבה על השאלה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מיגון כלל האוכלוסייה, ובפרט האזרחים הוותיקים ואנשים עם מוגבלות, הוא משימה לאומית הדורשת פתרון עומק בין-משרדי ארוך טווח, שלצערי לא נעשה עד היום. כמו שאנחנו יודעים, יש סדר גודל של 800,000 – אפילו לא מגדירים את המספרים – בערך 800,000 אנשים שאין להם ממ"דים. זאת בעיה אחת. נושא המיגון בארץ נמצא בסמכות משרד הביטחון ופיקוד העורף. יחד עם זאת, במסגרת האפשרויות שעומדות לרשות משרד הרווחה, אנו פועלים למתן מענה לצרכים שעולים מהשטח. המשרד דואג למיגון כלל האזרחים הוותיקים בעלי המוגבלות המתגוררים במסגרות המשרד, זאת אומרת, כל מי שבמסגרת של המשרד ממוגן. רק בשנה האחרונה המשרד דאג להצבת מיגוניות בעלות של 6.16 מיליון שקל למסגרות חוץ-ביתיות של אנשים עם מוגבלות עם פערי מיגון. מאז תחילת מבצע שאגת הארי והמלחמה בכלל, פועלים אלפי עובדים סוציאליים וצוותים מקצועיים של המשרד, בשיתוף הרשויות המקומיות בכל רחבי הארץ, לוודא שהאזרחים הוותיקים ואנשים עם מוגבלות מקבלים מענה, הכוונה וסיוע בפועל, לרבות התאמת פתרונות פינוי ומיגון בהתאם לצרכים האישיים. תכף גם אני אפרט לך, נרד לפרטים. כבר מתחילת המבצע הקמנו מערך פינוי ייעודי לאזרחים ותיקים החיים בקהילה ללא מיגון. עד כה, בהתאם לדרישה שעלתה מהשטח, בוצעו 163 השמות של אזרחים ותיקים בבתי אבות ובמסגרות ממוגנות – אלה לא אנשים שבמסגרות של הרווחה אלא אנשים שפנו – תוך תיאום מלא עם משרד הבריאות לשמירה על רצף טיפולי. במקביל בוצע מיפוי של מסגרות הדיור, וביום הראשון למבצע פונתה מסגרת של בית אבות בהרצליה שלא עמדה בתקני המיגון הנדרשים. הכול התפנה, כל בית האבות הזה התפנה במקשה אחת. בנוסף, הובלנו מהלך ארצי חדש של פתיחת מרכזי לילה מוגנים לאזרחים ותיקים ולאנשים עם מוגבלות שאין בביתם מרחב מוגן או שאין ביכולתם להגיע אליו בזמן אזעקה בעלות של 3.6 מיליון שקל. המשרד פרסם קול קורא לרשויות המקומיות להסבת מבני ציבור ומבנים קהילתיים בעלי מיגון למתחמי שהיית לילה בטוחים. המשרד מממן ומלווה מקצועית את הרשויות במהלך הזה. יש 14 רשויות, יש 14 רשויות שהצטרפו. אם את רוצה אני אתן לך את השמות של הרשויות. נכון לעכשיו, המודל פועל כבר ב-16 – כי הם מצטרפים – והפריסה שלו מתרחבת מדי יום. כמו כן, במיוחד בעבור אנשים עם מוגבלות, יצרנו פתרונות מיידיים, כמו קליטה בנופשונים ייעודיים, כאשר אין אפשרות בטוחה להישאר בבית, בעלות של עוד 3.15 מיליון שקלים. כאמור, משרד הרווחה הקצה ממשאביו הדלים. המשאבים של משרד הרווחה דלים, ובשביל זה הצבעתי נגד הגדלת התקציב, כי אני חושב שפגעו במשרד הרווחה. נכון שיש לנו מלחמה, אבל יחד עם זה, יש לנו מלחמת קיום – ניסיון לתת איכות חיים לאנשים עם מוגבלות – ואני חושב שאנחנו היינו צריכים להיות פטורים מהקיצוץ הזה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני מסכימה.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

כאמור, משרד הרווחה הקצה משאבים דלים בעבור מענה חירום שבאחריותו ופועל מול רח"ל – רשות חירום לאומית וגורמים נוספים להרחבת הפתרונות בנושא. בהזדמנות זו אני מבקש להביע את הערכתי העמוקה לעובדות ולעובדים הסוציאליים שנמצאים בקהילה ובשטח יום-יום, יוצרים קשר עם האזרחים המבוגרים ועם אנשים עם מוגבלות ומסייעים לנו לתת את המענה. תודה רבה. עשינו כמה מיזמים. הוצאנו, המשרד, 16 נקודה משהו מיליון על נופשונים לאזרחים ותיקים בבתי האבות בכל הארץ.

קארין אלהרר (יש עתיד):

זה עכשיו?

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

עכשיו, עכשיו. אני מדבר רק על עכשיו. מהאירוע שקרה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

רק עכשיו. כן?

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

נופשונים לאנשים עם מוגבלות במסגרות של נופשונים בכל הארץ; מיגון מסגרות חוץ-ביתיות לאנשים עם מוגבלות, בעיקר בצפון, במעט שיש לנו; מיזם מועדון לילה – הסבת מרכזי יום לטובת לינה לאנשים עם מוגבלות ואזרחים ותיקים מחוסרי מיגון, אמרתי לך, 14 רשויות: דימונה, באר שבע, רמת גן, הרצליה, תל אביב, נתניה, רחובות, קריית טבעון, קריית מוצקין, טירת הכרמל, אופקים, בית שמש, אשדוד, בת ים. אני מקווה שיצטרפו עוד יישובים וניתן עוד קצת מענה. אנחנו מטפלים אחד-אחד. בטלפון שלי אני מקבל הודעות מאנשים, אחד-אחד, גם בזה, גם בבריאות, ואני מעביר לטיפול מנכ"ל משרד הרווחה, שהוא מדהים, ינון אהרוני, מדהים, ומעביר טיפול לבריאות – זה שלוב אחד בשני – לבר סימן טוב ומטופל פרטנית. אני מקווה שאנחנו עושים את המיטב. לא מצליחים בכול. אנחנו יודעים שיש לנו בעיה גדולה – 800,000 איש לא ממוגנים זה הרבה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

כן, זה הרבה יותר מדי.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך לחברת הכנסת אלהרר, ושאלות נוספות לחברות הכנסת שרון ניר ויעל רון בן משה. השר ישיב במרוכז. בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. קודם כול אני רוצה להצטרף לחיזוק ולברכות לעובדים והעובדות הסוציאליים, שבאמת מתוחים עד הקצה. אני רוצה לומר לך, אדוני, חרף כל הסקירה הבאמת-מרשימה שנתת, אני הבוקר שוחחתי עם חברה שגרה בצפון – לא במרכז, בצפון – שאין בו התרעה, לא מקדימה ולא התרעה רגילה; פשוט קודם שומעים את הבום ואחר כך יש אזעקה. שם יש עדיין אנשים עם מוגבלויות וקשישים ללא מיגון. הדבר הזה לא יכול לקרות. אני גם רוצה להסב את תשומת ליבנו, כולנו, שהאירוע הנורא שקרה הלילה עם הטילים – היה שם זוג שאחד מהם היה עם מוגבלות פיזית ולא הייתה לו יכולת. הזוג שנרצח הלילה ברמת גן, זוג בני 70 – לאיש הייתה מוגבלות בתנועה, הוא היה עם הליכון, וככל הנראה לא הספיקו להגיע לחדר המוגן. אגיד לך אדוני, יש תקנות, תקנות שמחייבות את הרשויות לכספת נצורה, בדיוק לדאוג לסיטואציות שבהן יש אנשים קשישים ואנשים עם מוגבלות בתנועה שצריך ליצור איתם קשר ולבדוק מה קורה איתם, לבדוק אם חסר להם משהו ולבדוק אם יש להם ממ"ד או מקלט נגיש. הדבר הזה לצערי לא קורה. ראינו את זה בוועדה. זה לא קורה. עכשיו אני שואלת, למה מתקינים תקנות אם אין ביצוע? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות הכנסת שרון ניר ויעל רון בן משה, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בהמשך לשאלה החשובה של חברתי לגבי מיגון לאנשים עם מוגבלויות, אני רוצה דווקא להתייחס לנושא מיגון הצפון. אני פונה אליך כשר בממשלה כבר הרבה שנים. תוכנית מיגון צפון, כזכור, עברה כהחלטת ממשלה, בהובלת אביגדור ליברמן, כבר בשנת 2018, והיא דיברה על 5 מיליארד לעשור הקרוב, בכל שנה 500 מיליון ש"ח. יכולנו היום להיות כבר בשלהי התוכנית, כשכל אזרחי ישראל ממוגנים. בשנת 2021, לאחר שקיצצתם בתוכנית בשנת 2018 מטעמים פוליטיים של התחשבנות פוליטית, אביגדור ליברמן שוב תקצב את התוכנית, והיא יכלה שוב להסתיים, אבל אתם פעלתם פשוט לקצץ את התוכנית. דוח מבקר המדינה שהופץ לפני חודשיים מראה בבירור - -

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

מה השאלה? מה השאלה? נתת נאום פוליטי שאני לא יודע לענות עליו. מה השאלה?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - ש-3.2 מיליון מאזרחי מדינת ישראל לא ממוגנים. ואני שואלת אותך, אדוני. בסוף אנחנו מבינים מה קורה בצפון – אנשים באמת לא מספיקים להגיע למיגון. היינו שם, ראינו מה קורה במטולה, בשלומי, בגליל העליון. מה אתם אומרים לאזרחי מדינת ישראל, באמת, אחרי תקופה כזאת, כשיש לכם דוח חירום של מבקר המדינה? איך אפשר להתמודד? מתי נראה כאן כבר מיגון לאזרחי מדינת ישראל?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת יעל רון בן משה, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

למה הצבעתם נגד מיגון לבית החולים זיו בצפת, אם זה כזה חשוב?

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, אל תפריע לכבוד השרים.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, אם המיגון הוא חשוב, למה הם הצביעו נגד?

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

רון, אני אפטר אותך.

רון כץ (יש עתיד):

חוזר בי. אתה רואה, אני ישר נרגע כשזה קשור אליך.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני השר, תודה, אדוני היושב-ראש. אני מודה גם לחברותיי שהביאו את הנושא של הצפון בצורה ברורה ונוכחת. אני רוצה להמשיך את שאלתה של חברת הכנסת קארין אלהרר בנושא אנשים עם מוגבלויות בקו העימות בצפון. האם אדוני יודע אם יש לכם מיפוי כמה אנשים עם מוגבלויות, סיעודיים, שגרים ביישובי הגדר או צמודי גדר או סמוכי גדר, שבהם אין זמן התרעה בכלל ועד 15 שניות? אני רוצה לספר לך אדוני, אתמול הייתי בכפר יובל. נפגשתי עם בחור לא צעיר ממקימי המושב שאשתו, לצערנו, הפכה לסיעודית בתקופה האחרונה. אתה יכול לבדוק כמה אזעקות היו אתמול בכפר יובל. זה יישוב שיושב על גבול לבנון, ואין להם ממ"ד שהיא יכולה להגיע אליו. בכפר יובל נשארו בסך הכול שתיים או שלוש משפחות, והן לא זכאיות לממ"ד לפי ההגדרות, וכולן או עם מוגבלות פיזית או מגבלה אחרת שלא מאפשרות להן ללכת למיגון התקני. אדוני, גם אם יש בכל יישוב גדר כזה ארבע משפחות כאלה – ואנחנו מדברים אפילו על 50 יישובים, אין 50, אבל – האם ניתן בכובד משקלך אל מול מנכ"ל משרד הביטחון, אל מול אלוף פיקוד העורף, לדאוג למענה מהיר? אני רוצה להוסיף פה פרט נוסף; ככל שאנחנו מבינים, גם כשהמלחמה מול איראן תסתיים, בצפון אנחנו צפויים ככל הנראה עוד לשבועות ארוכים של מה שנקרא "שגרת חירום מתמשכת". זה אומר שהתושבים בכפר יובל ימשיכו להידרש להיכנס למרחבים המוגנים כמה פעמים ביום. איך אנחנו נותנים מענה כמה שיותר מהר לאותן שתיים, שלוש משפחות בכל יישוב – ספציפית ציינתי את כפר יובל, אני מניחה שזה גם במקומות אחרים – עם אנשים סיעודיים שלא יכולים להגיע למיגון שיש להם היום? יש פתרונות טכניים לדבר הזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

אתחיל מהסוף, מהשאלה שלה. כשקיבלתי את השאילתה, באתי ללמוד את החומר, שאלתי כמה אנשים עם מוגבלויות יש, לא רק בצפון. לא יודעים את המספר. לא יודעים את המספר. ביקשתי לבדוק.

קארין אלהרר (יש עתיד):

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

שנייה, שנייה. אני לא מדבר על אלה שבמסגרות מגורים במשרד הרווחה – על אלה אנחנו יודעים, אנחנו יכולים להוציא נתונים מהביטוח הלאומי לפי קצבאות. אנחנו נעשה את זה, אנחנו נעשה את זה, אבל בתשובה לך, אני לא יודע אם אני יכול להגיד – פעם היו שאלות ידע אישי, כאילו ידע אישי. אני מאמין שאנחנו – הלוואי ולא נצטרך – לקראת פתרון שלפני שיגור לא נצטרך אזעקה. אמרתי. אני לא יודע אם אמרתי יותר מדי, אבל אמרתי. מה לעשות, נו, אמר ולא יוסיף, ולא יוסיף, כי – בסדר. תשמעי, אני לא משחק פוליטיקה, באמת. אני בא, אני רוצה לדבר על מה שאנחנו יכולים. איווט, ביבי, יעקב, משה – אני לא שם. אני לא חושב שבמדינת ישראל – אני גם מקווה – יהיה צורך למגן את כל המדינה. אני לא חושב שנצטרך למגן, וגם אם תהיה מלחמה, אני לא חושב שצריך למגן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הלוואי שהייתי יכולה להסכים איתך - -

<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ: << דובר_המשך >>

מה לעשות?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - אבל אני לא מצליחה להסכים באסטרטגיה הנוכחית.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

כנראה שאני יודע קצת יותר ממך. כנראה. יכול להיות שאני טועה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לדעתי אתה טועה.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

מאה אחוז. אם אני טועה – אני טועה. פעם היה איזה ניסוי - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אם היושב-ראש שלידך - - -

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

פעם היה איזה ניסוי, וכתבתי לרבין משהו, שהזבוב נכנס לרשת. אז הוא שאל אותי: מה אתה עושה שם? זה היה מזמן, בסדר? תאמיני לי, תאמיני לי. קצת, קצת. כשבאתי לכנסת אמרתי: אני לא מתעסק בנושאי חוץ וביטחון, אף פעם. אני לא אתבטא. נכון שזה נחמד, זה תופס תקשורת. אני לא מתבטא בנושאים האלה, רק כלכלה-חברה, כלכלה-חברה. בזה אני מתעסק 27 שנה. לא מתבטא לא בחוץ, לא בביטחון, למרות שיש פה כאלה שמדברים על ביטחון שהם עוד לא הגיעו לאיפה שאני חזרתי. תאמיני לי, הייתי מסווג שחור. אין לי מענה לכם. אני אבדוק. תקבלו תשובות בכתב. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר חיים כץ, ותודה לחברות וחברי הכנסת השואלים. השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת ירון לוי לשר האוצר בנושא: מתווה פיצויים מעונות יום פרטיים והתחשבנות מול הורים במערכת שאגת הארי. אני מתכבד להזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אל הדוכן, ובהזדמנות זו גם לאחל החלמה מהירה ורפואה שלמה לבניה חברון, יחד עם כל פצועי צה"ל ואזרחי ישראל. חבר הכנסת לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, בימים האחרונים פורסם שהורים לילדים במעונות יום בפיקוח בגנים פרטיים עדיין משלמים כסף למרות שהגנים סגורים. המסגרות סגורות בהוראת פיקוד העורף. נאמר שיש מתווה פיצויים שהוא בתהליך גיבוש. רציתי לשאול את השר: 1. מה יהיה עיקר המתווה? 2. מתי מתכוונים להציג אותו לציבור ההורים? יש כאן גם את ציבור ההורים וכמובן את מפעילי הגנים הפרטיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

כבוד השר, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה רבה, חבר הכנסת, על השאילתה. אני אתחיל ואומר שעוד אין לי תשובה מוחלטת. אנחנו בדיונים על זה, ויהיה עוד דיון היום. אני כן אפרוס רגע את המפה כולה, בסדר? כדי שנבין שנייה אחת את האירוע. קודם כול, יש מתווה פיצויים כללי למשק – שאני מאוד מקווה שממש בתחילת השבוע יבוא כאן לחקיקה בכנסת בקריאה הראשונה, ואז בוועדת הכספים – שהוא מאמץ מתווים שעשינו גם בחיצי הצפון וגם בעם כלביא, ואגב, עבדו מצוין. היו עכשיו הרבה מאוד דיונים מחדש עם ההסתדרות ואמרנו: תקשיבו, מה שעבד – המתווה הזה בגדול מדבר על שני מסלולים עיקריים: האחד, שמשמר יחסי עובד–מעביד, קרי, המעביד ממשיך לשלם 100% שכר ומקבל מאיתנו מה שאנחנו קוראים לו "מסלול הוצאות מזכות" – תכף אני אסביר בדיוק מה זה – כולל מסלול שכר. במילים פשוטות, זה הולך לפי מדרגות, אבל אם יש לו ירידה במחזור של יותר מ-25%, הוא מקבל את שיעור הירידה במחזור כפול 22%, שזה ההוצאות הקבועות של העסק, ועוד 75% מהשכר שהוא משלם. בסדר? אם הוא משלם 10,000 שקל שכר - - -

ירון לוי (יש עתיד):

זה לא נוגע למוסדות החינוך, כי אין ירידה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה כן נוגע. תן לי. שאלת. אתה יכול לשבת. ייתנו לך אחרי זה שאלת המשך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תקבל שאלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אתן לך רגע, כי זה מורכב.

ירון לוי (יש עתיד):

אתה אומר שזה לוקח זמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם הריכוז שלי ככה, אני מודה שאני קצת עייף, בימים אני עובד ובלילות – עם הבן שלי.

ירון לוי (יש עתיד):

החלמה לבן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה. תודה. היושב-ראש אמר. תודה רבה. בקיצור, בגדול, נניח שהוא משלם 10,000 שקל שכר – הוא יקבל 75% מזה כפול הירידה במחזור. הרי אם אין ירידה במחזור, הכול בסדר, אבל אנחנו לוקחים את החלק של הירידה במחזור. כמובן 25% כפול הירידה במחזור, הוא משתתף בעצמו. נקודת המוצא, אגב, בכלל, צריך לדעת, של כל המתווים האלה, זה לא 100% פיצוי. אנחנו קוראים לזה "רציפות עסקית". הרעיון הוא לשמר את הכלכלה, לאפשר לציבור ולכלכלה להמשיך לתפקד ולשמור ראש מעל המים כדי שברגע שחוזרים לפעילות, אז חוזרים לפעילות. זאת אפשרות אחת: המעסיק ממשיך לשלם את השכר ומקבל מאיתנו 75% מעלות השכר הזאת כפול הירידה שיש לו במחזורים. אפשרות שנייה היא שהוא מוציא את העובד לחל"ת בתנאים מיטיבים, בלי שהוא צריך חמישה ימי אכשרה ובלי שלוקחים לו שכר ומינימום 14 יום. הרבה מאוד הקלות: תקופת אכשרה של שישה חודשים ולא 12 מתוך 18 – שוב, עשינו את זה כבר בעבר – ואז העובד מקבל את החלף דמי אבטלה כמו בחל"ת, שזה בין 70% ל-80% או 90%, תלוי ברמת השכר. ככל שרמת השכר גבוהה יותר אז השיעור של האבטלה נמוך יותר, והמעביד כמובן לא משלם לו. במקרה כזה המעביד יקבל פיצוי רק על 22% של ההוצאות הקבועות שלו, ההוצאות המזכות, ולא על מסלול השכר. בעצם, זה אמור להיות המתווה גם של מעונות היום. בסוף מעונות היום הם גופים פרטיים שמתקשרים בהתקשרות פרטית עם ההורים. יש מעונות סמל מפוקחים, יש מעונות לא מפוקחים, יש גני ילדים פרטיים. יש אנשים שהתקשרו עם בעל אולם לחתונה, ודיני הסיכול של דיני החוזים, והחתונה בוטלה, והשאלה – של מי. דנו בזה הרבה מאוד לאורך המלחמה. בגדול, אנחנו סבורים – למשל, כשהיה מסלול לאולמות, אז התנאי היה שהאולמות מחזירים את הכסף לזוגות, ואז באים לבקש מאיתנו, אבל הוא יכול להחליט, הוא יכול להחליט שהוא לא, ואז הוא גם לא בא לבקש. חשוב לי לומר את זה, כי בסוף, בסוף – מעונות היום, על גבי המסלול הזה, יש להם עוד רשת ביטחון, כי אנחנו אמרנו שנמשיך לשלם בכל מקרה למעונות הסמל את הסבסוד שהם מקבלים ממילא בגין הילדים הזכאים, בסדר? נניח שהורה רגיל משלם 6,000 לחודש – סליחה, הורה רגיל משלם 4,000 שקל – פה הוא ישלם 2,000 ועוד 2,000 מהמדינה, אז המעון יקבל את מה שהוא מקבל ממס רכוש, הוצאות מזכות ו-75% מהשכר. הוא ימשיך לקבל את הסבסוד שהוא מקבל, שזה להערכתנו אמור להשלים לו כמעט – אני לא יודע להגיד לך 100% – את ה-25% האלה, אבל את הרוב זה אמור להחזיר לו. אז הוא יחזיר את הכסף להורים ויקבל מאיתנו, כמו שאמרנו. חלק הוא יקבל ממס רכוש, חלק הוא יקבל כיוון שמשרד העבודה ימשיך לשלם את הסובסידיה. בנובמבר 2023, שזה תחילת מלחמת חרבות ברזל, ואחר כך בנובמבר 2024, בחיצי הצפון, היה איזשהו מתווה נוסף. אגב, זה לא היה אותו מתווה, אלא היו מתווים נפרדים שעשינו עם הרשתות שמפעילות את מעונות הסמל. הוא היה מתווה חלופי. אני אומר לך שאני לא בטוח שהוא יותר טוב. היה מתווה בנובמבר, הם פחות אהבו אותו, ולכן בנובמבר 2024 עשינו מתווה קצת אחר – קיבלו פר-ילד, פר-יום, תקציב מסוים כדי להחזיר להורים. באתי לפה כי הגשת שאילתה דחופה והיושב-ראש אישר, אז אני מתייצב, אבל אני עוד לא יודע לתת לך תשובה עד הסוף. אני חושב שמה שאני אמרתי עכשיו נותן מענה יותר טוב לכולם. הוא גם יותר פשוט פרוצדורלית, הוא גם יותר פשוט משפטית, כי ברגע שאני אתן מתווה למעונות הסמל, אז מה קורה עם מעונות פרטיים שהם לא בסמל? ומה קורה סתם עם מטפלת שפתחה משהו לעצמה? בסוף בסוף בסוף אנחנו לא מתערבים במערכות היחסים, בהתקשרויות פרטיות בין אנשים פרטיים שעכשיו סוכלו, בסדר? החוזה ביניהם סוכל כתוצאה מהמלחמה. כמו שאמרתי, דיני הסיכול בדיני החוזים – אנחנו לא נכנסים לזה. אנחנו נותנים את המעטפת הכללית. כמו שאמרתי, כאן במעונות הסמל יש את הרובד הנוסף שאמור לגשר על מרבית הפער, וזה המשך העברת הסובסידיה למרות שהמעונות סגורים. הייתה סברה שאומרת שיש שוני, כי פה אתה אוסר עליהם לעבוד, פיקוד העורף אוסר עליהם לעבוד. זה לא מדויק, כי פיקוד העורף אוסר לעבוד על כל עסק שאין לו מרחב מוגן בזמן קרוב שהוא יכול לרוץ אליו בזמן ההתרעה, ולמרות זאת אנחנו נותנים את מתווה הפיצויים. ואני חוזר ואומר, וחשוב לומר את זה: רשת הביטחון שאנחנו נותנים היא מאוד גדולה, היא פי שלושה מהקורונה, היא פי שלושה מהקורונה בכול, גם בתקרה וגם בשורת המענים הגדולה שאנחנו נותנים. אגב, צריך להגיד, עשינו אותה בעם כלביא בסוף בהסכמות, קואליציה, אופוזיציה, ועדת כספים. זה לא אירוע שהתווכחנו עליו. היו קצת משאים ומתנים על הדרך, אבל בסוף המתווה שנסגר בעם כלביא, שאני מבחינתי עושה לו קופי-פייסט – יש כמה עדכונים של מדדים וכו', כי מה מדד הבסיס וכו', אבל בגדול, המתווים האלה, אני חושב שהם מתווים טובים. שוב, הם לא מפצים עד השקל האחרון – מה לעשות, יש מלחמה, וכולנו כאזרחים נכנסים תחתיה. אני אגיד אולי עוד משפט, אפרופו פופוליזם: אין דבר כזה המדינה. זאת אומרת, נניח שעכשיו נחליט שאנחנו מפצים את כל אזרחי ישראל, 100% נזקים שהיו במלחמה, ניתן לכולם, הם ישבו בבית ויקבלו 100% מהשכר. ניקח להם את זה בסוף מכיס אחר, זאת אומרת, נצטרך בסוף לבוא ולהעלות מיסים או לקצץ בשירותים. אין דבר כזה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ובכל זאת תגיד מילה על הצפון, שנמצא במצב אחר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בטח. בטח. תעשה שאלת המשך. איך אתם רוצים לנהל את זה? על הצפון כבר הודענו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

רק רגע, כשהשר יסיים אני אאפשר שאלת המשך לחבר הכנסת ירון לוי ושתי שאלות נוספות לשני הנרשמים הראשונים. יש רבים שנרשמו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה מרשה לי שנייה להתייחס למה שהיא שאלה?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אתייחס ברגע. כבר הודענו על זה, הודענו כבר בשבוע שעבר. הצפון מבחינתנו – אגב, זה פשוט, לא צריך חקיקה, כי אלה תקנות. 0 עד 9 ק"מ – בתקנות סמכות שר אוצר. הם מבחינתי 100% מסלול אדום, מסלול ירוק, 100% מסלול מחזורים, בסדר? נקודת המוצא שלנו, וגם את זה חשוב מאוד לומר, כי היו פה כל מיני אמירות, או מחוסר ידע, או, לצערי, בתקשורת, שרצו סתם ליצור תבהלה. אמרו: מה, אתם פותחים את המשק כדי לחסוך כסף. אלו שני דברים שונים לחלוטין. פיקוד העורף מקבל החלטות על בסיס הערכת סיכונים ביטחונית, והוא מאפשר למי שרוצה. הרי הייתה טענה : מה אתה כולא אנשים בבית אם יש להם מרחב מוגן והם יכולים ללכת לעבודה בסמיכות למרחב מוגן – זה לא קשור לפיצוי. תושבי הצפון בקו העימות יקבלו 100% פיצוי בכל התקופה עד שתהיה חזרה לשגרה שם של בית ספר, של הכול. מבחינתנו הם יכולים לשבת בבית. עוד פעם, מי שרוצה ללכת לעבודה, יכול ללכת לעבודה, בהתאם להנחיות פיקוד העורף. כל מי שמחליט אחרת - - -

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

פיקוד העורף לא נותן זמן יציאה - - - הכבישים חשופים לגמרי, לא - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לכן, אמרתי, מבחינתנו כמשרד אוצר, אין פעילות כרגע בקו עימות צפון, וזה אומר שעסקים יקבלו 100% ההוצאות שלהם, 100% שכר, הכול, בסדר? עסקים ממשיכים לשלם 100% שכר לעובדים ומקבלים מאיתנו. יש להם שתי חלופות: יכולים ללכת למסלול האדום, מכירה את זה? בו מגישים תביעות מסובכות

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זאת אומרת - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אלה דיונים שבסוף בתקנות. זה תלוי מאוד מה, בסדר? אנחנו בגדול הסכמנו בכל המתווים שמדד הבסיס יהיה מרץ 2023 – בכלל לפני המלחמה.

קריאה:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע. אבל אני אומר לך שהיו מי שביקשו מאיתנו כן ללכת למרץ 2025. לא בצפון, בצפון לא הייתה פתיחה מלאה; בכל הארץ מדד הבסיס יהיה מרץ 2025 כי הייתה שם רמת פעילות מלאה. ואז אם אני אלך למרץ 2023, אומרים לי העסקים: תשמע, אנחנו התפתחנו בשנתיים האלה. הצפון יהיה מרץ 2023 – בסדר? 100% מסלול מלא, מסלול אדום, ויהיה מסלול נורמטיבי, מסלול מחזורים ירוק, למי שרוצה לקבל את זה יותר מהר – מדד בסיס מרץ 2023. כל הארץ מדד בסיס מרץ 2025. עוד פעם, אנחנו נתנו להם לבחור. ישבנו עם נשיאות המגזר העסקי וההסתדרות, הם חשבו שיותר נכון להם מדד בסיס של מרץ 2025 לכל הארץ. קיבלו את זה במלא. תעבירו את זה לתושבים. גם אני אמרתי. אמרתי את זה לראשי רשויות, הוצאתי את זה בסרטון לתושבים. יכולים להיות רגועים ב-100%.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלת המשך לחבר הכנסת לוי. שאלות נוספות לאחר מכן לחברי הכנסת מישרקי וכץ, והשר ישיב במרוכז.

ירון לוי (יש עתיד):

קודם כול, אני שמעתי את ההסבר על המתווה, ונתת דוגמה את הקורונה למתווה אולמות האירועים. אני חושב שבמקרה של מעונות היום והגנים הפרטיים והמפוקחים, זה קצת שונה. כי ירידה של 25% לא יכולה להיות בגן. וגם אם אתה מוציא לחל"ת, אתה יודע שיש מחסור בצוותי הוראה, גננות ומורים. יש כאן בעיה מאוד גדולה. השאלה שלי לשר היא מה ההורים צריכים לעשות בזמן שמתגבש מתווה, האם להמשיך לשלם לעסק או האם לעצור את התשלומים? גם ציינת שאין החזר מלא של 100%. מי אמור לספוג את זה? האם בעלי עסקים, שמפעילים את הגנים, או ציבור ההורים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. לאחר מכן חבר הכנסת מישרקי.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, תודה השר, ראשית אני מאחל החלמה מלאה לבנך הגיבור. אני רוצה להתעמק בנושא מעונות היום, ודווקא הפרטיים, כי הגנים הם יותר פשוטים לתפעול כי זה המדינה ומול העיריות, וזה יותר קל. אבל מעונות היום זה נושא מורכב, שלדעתי היה צריך לתת לו - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הפרטיים או הסמל?

רון כץ (יש עתיד):

הפרטיים. היה צריך לתת לו איזשהו פתרון מערכתי כזה, כמו לחיצת כפתור. אנחנו אחרי מלחמה אחת, אחרי כמה מבצעים, וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. אבל כרגע נוצר מצב שבעלי אותם מעונות לא יודעים מה לעשות עם העובדים שלהם. מצד אחד, אם הם יוציאו אותם לחל"ת, יכול להיות שהם לא ירצו לחזור מאותו חל"ת, התחום הזה סובל ממצוקת כוח אדם מאוד מאוד קשה. מצד שני, אם יחזירו את הכסף להורים, אז הם לא יקבלו את הפיצוי המלא ממשרד האוצר כי עדיין אין מתווה כמו שצריך. אם הם לא מחזירים את הכסף להורים, יש לחץ גדול של זוגות צעירים, ובצדק. אני יכול לומר לך כאחד מהם, שמשלם למקום כזה: העובדה שהילד לא הולך למעון ואתה עדיין משלם עליו, במצב לא פשוט שאנשים גם לא עובדים והכול מתייקר, זה לא מצב נוח. אני חושב שדווקא בתחום הזה, שמדבר ספציפית על כמה עשרות אלפי עסקים, זה לא איזה משהו היסטרי. צריך לתת מענה לזוגות הצעירים, צריך לתת מענה לבעלי מעונות היום. ואני חושב שבתוך המתווה הגדול צריך להיות איזשהו כפתור שדואג לרווחת אותם ילדים. כי בסופו של דבר, אלה הגילאים הכי קריטיים. כשאתה מנתק אותם, אין להם באמת כלום. ובכלל, כשאתה ממשיך לשלם על המעונות האלה, וזה אלפי שקלים בחודש, אז אתה לא קונה ולא מאפשר לאותם ילדים גם מסגרת חינוכית נוספת, כי אתה לא תשלם פעמיים. רובם לא יכולים לשלם פעמיים. ולכן, אני באמת שואל: האם למשרד האוצר יש איזשהו מנגנון, איזשהו כפתור, איזושהי בשורה להורים ולבעלי מעונות היום? האם אפשר להגיד להם משהו, מהדברים שלך עכשיו, איך להתנהל מחר בבוקר? תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יונתן מישרקי, בבקשה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

מכובדי השר, אני גם כן מבקש להצטרף לתפילות ולאיחולים לרפואת הבן היקר, בניה חברון בן רויטל, בעזרת השם, לרפואה שלמה בקרוב.

קריאה:

אמן.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אני מבקש להתייחס דווקא למעונות הרשת, מה שנקרא, המפוקחים. בשונה מהשאילתה שהזכירו אותה, למרות שהזכרת בתשובה שלך את כל העניין הזה, בקורונה היה מתווה פיצוי ישיר להורים, כנראה מהסיבה שאין אינטרס, או שיש פחות אינטרס למפעילי המעונות המפוקחים להגיש את הפיצויים, כי בסוף זה נכנס להם לתוך, מה שנקרא, סל מלא. בשונה מהפרטיים, שבהם זה עסק לכל דבר, ויש מתווה פיצוי לעסקים, פה יכול להיות שהאינטרס שלהם יהיה פחות, וההורים הם אלה שמודאגים בהקשר הזה. קיבלתי כמה פניות, ולכן ביקשתי לשאול שאלת המשך. אם אפשר התייחסות ספציפית למעונות המפוקחים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אתייחס. זה בעצם אותן שאלות לפרטיים ולמפוקחים. קודם כול, חבר הכנסת מישרקי, בקורונה לא היה מסלול שכר. בכלל לעסקים היה רק מסלול הוצאות מזכות. אז הוצאות מזכות היו 15%, אני חושב, ועכשיו הגדלנו את זה ל-22%. אבל היה רק מסלול הוצאות מזכות. ולכן, במקביל, נתנו כל מיני מענים לאולמות, למעונות. פה, ברגע שנתנו את מסלול השכר, למרבית הענפים במשק הדבר הזה אמור לתת מענה. עוד פעם, הוא לא נותן מענה של 100%. בסוף הנזק מתחלק וכל אחד - - -. שאל חבר הכנסת רון: מה אני אומר להורים? אני לא ממליץ שום דבר להורים. אני לא עורך דין, בסדר? בסוף, אמרתי, אני לא יכול להתערב כשר או כממשלה במערכת היחסים החוזית - - -

רון כץ (יש עתיד):

לא, השאלה אם - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רק רגע, שנייה. רגע, תנו לי. אני הבנתי, אני אענה. אני לא מתערב במערכת היחסים החוזית הפרטית בין הורה לגננת או למפעילת מעון, בין אם היא פרטית ובין אם היא סמל. בסוף הם גם פרטיים, בסדר? גם הסמל הם מפוקחים, והמדינה מסבסדת אותם למשרד העבודה. אבל בסוף - -

רון כץ (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רק רגע, רק רגע. - - הסבסוד הוא להורים. צריך להבין. גם במשרד העבודה הסבסוד הוא לא למעונות, הסבסוד הוא להורים. זה יותר נוח. תפעולית הוא מועבר – בסדר? בסוף המעונות הם פרטיים ואנחנו נותנים להורה סבסוד. מעבירים אותו דרך המעון רק כי זה יותר נוח פרקטית.

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, חכו רגע, נו, שנייה. כבר שנתיים וחצי לקחתי את התפקיד הלא-פופולרי. מה אני יכול לעשות? אני אומר את האמת. אז, א. אני לא נותן עצות. אני רוצה להסביר מה אנחנו מתכננים. א. הקורונה היה מסלול מיוחד למעונות. מה שאנחנו נעשה – אמרתי, שוב, אני עוד לא נותן תשובות סופיות כי אנחנו בדיונים על זה איתם, ובתוכנו פנימה. ודיבר איתי על זה כמובן השר לוין, שעכשיו אחראי על זה. אנחנו בדיונים. מה שאני רק אומר זה שאני, נטיית ליבי כרגע היא לבוא ולהגיד למעונות: אתם הולכים למסלול. וזה אני אומר לך, רון, מה ההבדל בין גננת של גן פרטי, שזה עסק, בסוף היא גובה כסף מלקוחות ונותנת שירותים וזה עסק, לבעל דוכן פלאפל?

רון כץ (יש עתיד):

הילדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע. אין הבדל, זה אותו – לא, אתה מדבר על העסק עכשיו. רגע, תקשיב שנייה. העסק זה עסק כלכלי, שעכשיו לא עובד, ולכן לא מרוויח, ולכן נתנו לו רשת ביטחון. העסק הכלכלי הזה יכול להיות גן, והוא יכול להיות דוכן פלאפל, והוא יכול להיות חנות נעליים, והוא יכול להיות הרבה מאוד דברים אחרים. והעסק הכלכלי מקבל, בראייתנו, מענה טוב – אני אומר את זה על השולחן. בראייתנו, רשת הביטחון שאנחנו נותנים, גם ההוצאות המזכות וגם השכר, זה מענה טוב לעסק הכלכלי. נקודת המוצא שלי היא שהגננת הזאת לא תסגור את הגן, כי היא רוצה להמשיך להתפרנס, כמו שדוכן הפלאפל לא יסגור את הפלאפל, אם הוא יוכל. עוד פעם, אם הוא יפשוט רגל – אבל הוא לא יפשוט רגל.

רון כץ (יש עתיד):

לא, אבל השאלה שלי היא אחרת. הם צריכים ודאות, לדעת זמנים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע. אני כבר אדבר על הזמנים. חבר'ה, אתם לא נותנים לענות.

קארין א*להרר (יש עתיד):

בצלאל, ילדים זה לא - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה לא קשור. עוד פעם, הילדים זה לא האירוע. האירוע – מי שמפסיד כסף. זה הגננת, שיש לה עסק והיא מתפרנסת ממנו. אני בטוח שהיא גם אוהבת את הילדים ומטפלת בהם. זה עסק, היא מתפרנסת ממנו. ועכשיו היא צריכה להחזיר את הכסף להורים. עוד פעם, אני לא עורך דין, לא נותן עכשיו עצה משפטית, אבל על פניו היא צריכה להחזיר את הכסף, כי, מה לעשות, היא לא נותנת שירות כרגע להורים. ואז ממה היא תתפרנס?

קארין אלהרר (יש עתיד):

אבל היא אומרת לא - - -

ירון לוי (יש עתיד):

הגנים לא מוכנים - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר'ה, תקשיבו רגע. לי אין כלי משפטי להכריח אותה להגיד כן.

ירון לוי (יש עתיד):

אבל - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע. חבר'ה, מה יהיה? אל תעשו ממני טיפש. באמת, נו – אני עוסק בסוגיה הזאת כבר שנתיים וחצי ארבע פעמים, ועוסק בה גם עכשיו שלושה-ארבעה ימים. תקשיבו עד הסוף. אתם רוצים פינג-פונג, תעשו פינג-פונג.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, בואו ניתן לשר להשיב, בבקשה. תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אמרתי לכם מראש, אני מפרק רגע את הסוגיה כי היא סוגיה מורכבת. בסוף, הגננת היא בעלת עסק. היא מתפרנסת מזה, והיא תרצה להמשיך להתפרנס מזה. אגב, אני אומר לכם, גם השוק החופשי עושה את שלו. אם היא לא תחזיר את הכסף, בצורה לא פיירית, אז ההורים יחפשו גן אחר, כמו שאם בעל דוכן הפלאפל ייקח לי הרבה כסף. אז אתה יכול להגיד: אין מספיק תחרות, אין מספיק גנים, לקוח שבוי – או כן או לא. אבל בגדול הגננת – עזבו רגע את הילדים – הגננת היא בעלת עסק, וכמו שכשדוכן הפלאפל לא פותח הוא לא גובה ממני כסף על הפלאפל – אתה שואל אותי? היא לא אמורה לגבות. אני לא יכול לחייב אותה משפטית, אבל היא לא אמורה לגבות, בסדר? אלא מה, אבל מה היא תעשה, איך היא תתפרנס? באה המדינה ואומרת: אני נותנת רשת ביטחון גדולה מאוד.

ירון לוי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

תן לו להשלים, תן לו להשלים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואם הגננת הזאת גם מעסיקה עובדות, גננות אחרות, אז או שהיא תוציא אותם לחל"ת, או שלדעתי היא תשמר אותם, כיוון שהיא רוצה לשמור על כוח האדם, ותקבל מאיתנו את המסלול. וכפי שאמרתי, בעסק הפרטי הלא-מפוקח אין לי הרבה כלים לעשות דברים אחרים, כי אני לא יודע לבודד את זה. אם אני אלך עם זה, מייד ילכו לבג"ץ ויגידו: רגע, מה שונה הגננת מחנות הנעליים שרוצה להמשיך להחזיק את העובדת שלה? הרי גם לה אין מספיק עובדים, אנחנו במשק בשוק תעסוקה - - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

זה לא אותו הדבר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רק רגע, תנו לי לסיים, אני לא ארד מהדוכן. לא, כשאני אסיים תשאל שאלה, באמת, רון, באמת, תנו לי רגע.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה, אין בעיה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו, אמרתם שאלה לוחות הזמנים, אני רוצה להסביר למה היא לא רלוונטית לכלום.

מאיר כהן (יש עתיד):

את השכירות הם יקבלו?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוודאי, אנחנו 22% הוצאות קבועות. זה יותר – בקורונה הכירו ב-15%. עכשיו הכרנו ב-22% מסך כל המחזור כהוצאות קבועות, ועל זה מקבלים מהמדינה את הפיצוי המלא, בסדר? על ההוצאות הקבועות מקבלים 100%, זאת אומרת ירידת המחזור כפול 22%. 100% מימון על ההוצאות הקבועות של העסק אתה מקבל בכל העסקים. על השכר אתה מקבל 75%, בסדר? זו פחות או יותר מקבילה אם היית מוציא לחל"ת, בגרוסו מודו; אם זה שכר גבוה, זה כמובן הרבה יותר מזה. זה לא היה בקורונה, ושילבנו את זה עכשיו. עכשיו אני רוצה לדבר על לוחות הזמנים, למה זה לא באמת דחוף. אנחנו באמצע חודש. הרי המלחמה התחילה בתחילת חודש, לכן אני הסברתי את זה גם לעובדים. בפעם הבאה שהמעביד, המעסיק, צריך לקבל החלטה אם הוא משלם – הרי לא צריך להוציא לחל"ת, אנחנו מכירים בחל"ת רטרואקטיבית, ואמרנו את זה, עשינו את זה גם בעם כלביא. הרגע הראשון שבו בעל העסק יצטרך להחליט אם הוא מוציא את העובד או העובדת לחל"ת או ממשיך לשלם לו אחרי זה הוא ב-1 באפריל, ועד אז הכול יהיה ברור. גם אתם כהורים – הרי אני מקווה שאתה לא שולח את הילד שלך עם צ'ק כל יום – אנחנו משלמים בתחילת חודש או בסוף חודש, זאת אומרת, שילמת, שילמת בתחילת חודש.

רון כץ (יש עתיד):

שנה, שנה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עוד יותר. אז זה לא שאתה צריך כרגע להחליט. כרגע, עוד פעם, אני חושב שלמעונות פרטיים וגנים פרטיים לא תהיה לנו יכולת לעשות משהו אחר, וגם לא עשינו בעבר. רשת הביטחון שנותנים לכל עסק טובה גם כאן. בסוף, אני חושב, לו ישאלו את עצתי נראה לי שההוגנות – אני לא משפטן ואני לא יודע מה מחייב החוק – היא להחזיר את הכסף להורים, כיוון שלא קיבלת שירות, ואתה הולך למדינה ומקבל את הפיצוי על ההפסדים שלך. מה שהמדינה נותנת לכל אחד אחר, זאת ההוגנות. אם יש גננים או גננות – אנחנו כמובן דוגלים בשוויון – שהם לא היו הוגנים ולא החזירו את הכסף, זו בעיה קשה. אז שההורים, הרי תיאורטית הם יכולים ללכת לקחת – לא, זה לא, כי הם יצטרכו להראות את ירידת המחזורים. אגב, את זה כן עשינו, על זה כן דיברנו גם עם רשות המיסים. את זה עשיתי עם רשות המיסים.

רון כץ (יש עתיד):

זה מה שרציתי לשאול אותך – מה קורה, אם הם לא מחזירים אז אין להם ירידת מחזור.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נכון, ואז הם לא מקבלים פיצוי. אז באו ואמרו לי: רגע, יש פה בעיה, כי את החשבונית היא הוציאה בתחילת שנה. את זה כבר פתרנו מול רשות המיסים – יראו שהם החזירו את הכסף ונוריד להם את זה מהמחזור.

רון כץ (יש עתיד):

זה חשוב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן, כן, חד-משמעית, רשות המיסים עובדת על זה שכל מי שיראה שהוא החזיר להורים, נזקוף לו את זה על החודש הזה. לא נבחן את זה שנתי, בסדר? נבחן חודשי. הוא יראה שהוא החזיר את הכסף. זו לא בעיה. הרי ממילא הוא צריך להגיש ניירת.

ירון לוי (יש עתיד):

זה 25%.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מינימום ירידה של 25%, אם הוא יחזיר את כל הכסף אז תהיה ירידה של 100%, אז הוא מקבל מאיתנו 100% כפול 22% של ההוצאות הקבועות ו-100% הוצאות השכר. נכון, זה – בסדר, אמרתי, הם יקבלו 100%. נניח שהמטפלת של הבן שלך הולכת להחזיר צ'קים על החודש הזה לכל ההורים – מבחינתנו בחודש הזה יש לה אפס. לא נבדוק את זה דו-חודשי.

רון כץ (יש עתיד):

היא תקבל 100% בחזרה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, היא תקבל 100% מ-22% של המחזור שלה, שאלו ההוצאות הקבועות של שכר דירה, חשמל וכו', ותקבל 75% מהוצאות השכר, אם היא תשלם שכר. אם היא תמשיך לשלם שכר לסייעות, למטפלות, למי שעובד שם בגן, היא תקבל 75% מזה. 25% היא תספוג, כמו כל עסק שסופג. יכול להיות שהמשמעות, שהיא תעשה – יכול להיות שהיא תחזיר לכם את כל הכסף, תקבל 100% מ-22% ותוציא את המטפלות לחל"ת, והמטפלות יקבלו את החל"ת ויחזרו מייד. היא לא צריכה להוציא אותן עכשיו, היא יכולה לקבל את ההחלטה ב-1 באפריל, לפני שהיא משלמת שכר – תוציא, והם יקבלו חל"ת רטרואקטיבית.

רון כץ (יש עתיד):

וכל העסקים יכולים להזדכות על חודש? אולם אירועים שמחזיר את הכסף שלו ללקוחות, רשות המיסים יראו את זה כאילו הוא החזיר את הכסף?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוודאי, זו ירידת המחזורים בחודש הזה. כל האירועים שהיו אמורים להיות לו בחודש הזה, גם אם הוא כבר הראה הכנסה בתחילת החודש, ועכשיו הוא מחזיר, והוא יראה שהוא מחזיר – אנחנו מורידים לו את זה מהמחזור, חד-משמעית. אני אומר לך יותר מזה – באולמות, למשל, אנחנו אומרים להם: אתם לא יכולים להגיש בקשה לפיצויים אם אתם לא מוכיחים שהחזרתם. אתה לא יכול גם לעשוק, זאת אומרת גם לקחת וגם לבוא אליי כמדינה ולקבל, כי תגיד לי: חצי חודש לא עבדתי. אני רוצה לראות שאתה מחזיר את הכסף. עכשיו אני חוזר למעונות הסמל כדי לשלים את התמונה. אני חושב שבמעונות הסמל אנחנו יודעים לתת קומה נוספת, זאת אומרת, להגיד להם: תלכו למסלול הפיצוי הרגיל, ניתן לכם קומה נוספת ונמשיך להעביר לכם את הסובסידיה, אבל פה אני גם יכול להתנות איתם. זה קל. את הגננת של הבן שלך, אם זה פרטי, אני לא יכול להכריח. אני מקווה שהיא תעשה את זה כי היא אדם הגון. אני מקווה שאתה לא שולח את הילדים שלך למישהו שהוא לא אדם הגון.

רון כץ (יש עתיד):

מרים נהדרת, לפרוטוקול.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ברור, ברור. בקיצור, אני חושב שרובם יחזירו, אנשים הגונים, ומי שלא יחזיר, אז ההורים יענישו אותו ויחפשו מישהו אחר, כן הגון. במעונות הסמל, כיוון שאני רוצה לתת להם קומה נוספת ולהמשיך להעביר להם את הסובסידיה, שם אני יכול להכריח אותם. שם אני יכול להגיד להם: תתחייבו לי להחזיר את הכסף. רק אז אני אמשיך להעביר לכם את הסובסידיה ממשרד העבודה, אחרת אני יכול לשלול לכם את הכסף לסובסידיה, ואז תפסידו את ה-25% האלה. זה כי יש לי קומה נוספת לתת להם. אני מאוד מקווה שעד סוף היום נסגור את זה בדיונים הפנימיים אצלנו ונפרסם את כל המתווה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר האוצר ולחברות וחברי הכנסת השואלים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה רבה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. תחילה, אי-אפשר שלא לפתוח בהשתתפות בצער המשפחות של שני האזרחים, הזוג מרמת גן שנרצחו.

היו"ר אמיר אוחנה:

הותר לפרסום, ירון ואילנה משה, השם ייקום דמם.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ירון ואילנה משה, זוג שלא הצליח לתפוס מחסה, כשאיראן ממשיכה לרצוח אזרחים חפים מפשע, בזמן שהצבא שלנו ממקד את כוחותיו ואת התקפותיו אל מול משטר רצחני ועושה הכול כדי לשמור על העם האיראני. אני חושבת שהמערכה והמלחמה שאנחנו פתחנו בה יחד עם ארצות הברית היא הפתרון לעם האיראני, ודיברו על כך רבות. אבל לראות איך איראן ממשיכה למקד את הטילים שלה על אוכלוסייה אזרחית – זה רק מוכיח עד כמה המלחמה שלנו צודקת. בעזרת השם, שהצבא שלנו והחיילים שלנו ינצחו. אדוני היושב-ראש, ברצוני קודם כול לשלוח מכאן החלמה מהירה לחברנו חבר הכנסת מיכאל ביטון. הצעת החוק החשובה שלו, הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות מילואים אזרחי לבוגרי שירות לאומי ושירות אזרחי בעיתות חירום) – זה חוק חשוב ויצירתי, יש לומר. אני אקריא את הנאום שהוא כתב, ואני אקריא את זה בשמו. כולנו יודעים שמדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המורכבות והקשות בתולדותיה מאז 7 באוקטובר. במלחמת חרבות ברזל אנחנו מתמודדים עם מציאות ביטחונית שלא הכרנו כמותה, מציאות של מלחמה ממושכת, של איום מתמשך. פתחתי את הדברים שלי עם האובדן הקשה של הזוג היקר, ואנחנו מכאן שולחים תנחומים. זו אינה עוד מערכה נקודתית, זו מלחמה רב-חזיתית בעזה, בצפון מול חיזבאללה, והצפון – תושבי הצפון היקרים, החזקים, עם החוסן, ובאמת, הגאווה הישראלית לראות אותם, איך הם עומדים איתן אל מול המתקפה הקשה של חיזבאללה. ומכאן גם חברתי חברת הכנסת יעל, אני יודעת שאת בקושי ישנה בימים האחרונים, ואת גם גרה שם בצפון, גם עוברת שם במוצבים של החיילים והאזרחים. מכאן אנחנו מוסרים לכל אזרחי הצפון חוזק וחוסן וחיבוק גדול. בתוך המציאות הזאת, יש מי שנושאים בנטל, וכולנו יודעים את זה – זה המילואימניקים היקרים שלנו והמילואימניקיות. אני אזכיר שוב שלמעלה מ-65,000 נשים התגייסו למערכה למילואים יחד עם יתר המילואימניקים. מאות אלפי אזרחים נקראים לדגל. יש הרבה רעש. יש הרבה רעש. בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא רק שיש הרבה רעש, האקוסטיקה פה פחות טובה, רבותינו. תודה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מאות אלפי אזרחים נקראים לדגל ועוזבים הכול – עבודה, משפחה, לימודים, עסקים. אנחנו באמת מכאן מדברים הרבה על המילואימניקים ומביאים לפה לא אחת הצעות חוק כדי לסייע להם, ואני חושבת שבזה צריכה לעסוק הכנסת בימים האלה. לצערי, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שכל החזרה לשגרה והעלאת נושאים שהם פוליטיים פוגעת מאוד. ולצד המעטפת שאנחנו משתדלים להעניק גם לנשות המילואים ולמילואימניקים, יש עוד סוגיה שחשוב לזכור. בסוף, כשהמילואימניקים נקראים לדגל, הם נגרעים ממצבת כוח אדם בעבודות משמעותיות במקומות העבודה, ממעסיקים שהם משמעותיים בעורף, ואנחנו מדברים על רופאים, אחים, פרמדיקים, אנשי מד"א, שוטרים, כבאים, עובדי מערכות ביטחון הפנים, הצלה. ואנחנו צריכים לדעת לתת לזה מענה, כי בסוף גם המעסיקים האלה, מעסיקים משמעותיים, שדווקא בשעת חירום אנחנו צריכים אותם בעורף, ועם ישראל זקוק להם, בעומס שהולך וגדל גם למשל על בתי החולים או מקומות אחרים. המקומות האלה מתרוקנים מאדם כתוצאה מהמילואימניקים והמילואימניקיות שנקראים לדגל, ועושים משימה לאומית חשובה, משימת קודש. אני חושבת שזו בעיה לא קטנה. זו בעיה אמיתית, בעיה מבנית, וזו בעיה שדורשת פתרון. לכן הצעת החוק של חבר הכנסת מיכאל ביטון, הצעת החוק שמונחת בפנינו, היא הצעה שמציעה רעיון פשוט אך עמוק: להקים קומה נוספת של שירות – מילואים אזרחיים – לא במקום הצבא, אלא לצידו; לא במקום המילואימניקים, אלא כדי לתמוך בהם. היא מבקשת לאפשר למדינה בעת חירום לקרוא לשירות אנשים שכבר תרמו למדינה במסגרת שירות לאומי או אזרחי בתחומים של ביטחון, הצלה, רפואה וביטחון פנים. מדובר באנשים שכבר הוכשרו, שכבר עבדו במערכות הללו. הרבה מהם גם לא עושים רק שירות של שנה – עושים שנתיים. יש לי אחיינית שמשרתת במשרד הביטחון שנתיים, ואני כל כך גאה בה שהיא בחרה לעשות עוד שנה. אנחנו מדברים על בנות שירות לאומי ואנשים איכותיים וטובים שמתנדבים בשירות לאומי-אזרחי, שזה המסלול שהם בחרו, ואין שום סיבה שלא נקרא להם לדגל גם בזמן חירום בשעת מלחמה. זה משהו שאפשר לעשות אותו. לא צריך להכשיר אותם, הרבה מהם התנדבו בדיוק אצל המעסיקים האלה, שהם בעורף, ויש להם כדי לתרום גם להצלה, גם לביטחון וגם למערך והמאמץ המלחמתי. המשמעות היא ברורה, אומר חבר הכנסת ביטון: חיזוק מיידי של העורף, תגבור מערכות החירום והקלה אמיתית בעומס שמוטל היום על משרתי המילואים ומשרתות המילואים. יש כאן גם משהו עמוק. בימים אלה מתנהל דיון ציבורי נוקב סביב חוק הגיוס. ברוך השם שהחוק שרצו להביא נבלם, נעצר, ומוטב שלא היה בכלל מתקיים ומובא לכאן לכנסת. עדיין אנחנו הרבה פעמים מדברים באמת על שוויון בנטל, על הרחבת מעגל המשרתים במאמץ המלחמתי בצבא. כמו שאמרנו, ואמר מיכאל ביטון בצדק, ואנחנו כולנו תומכים בזה, לאנשי השירות הלאומי-אזרחי, יש להם הרבה מאוד תרומה, והם יכולים לתרום אף יותר במקומות האלה ובזמנים האלה. המציאות הביטחונית של ישראל לא מאפשרת לנו להישאר עם מעגל שירות מצומצם. אנחנו חייבים להרחיב אותו. לא כולם ישרתו באותו אופן, לא כולם יהיו לוחמים, אבל יותר אזרחים צריכים להיות חלק מהמאמץ הלאומי. תודה רבה לך, מיכאל ביטון. אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שזו הצעה מצוינת, שמוטב שגם הקואליציה תצטרף. אבל הבנתי שאנחנו דוחים את ההצבעה היום כתוצאה מזה שהשרה אורית סטרוק, שאחראית על השירות הלאומי, יושבת שבעה, וזו הזדמנות מכאן לשלוח לה תנחומים. תודה רבה

היו"ר אמיר אוחנה:

אכן כן. כפי שאמרה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בהתאם לסיכומים שבין היוזם לבין הממשלה, עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק וההצבעה יהיו במועד אחר.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק עבודת הנשים (תיקון – תגמול לעובדת עצמאית שבן זוגה משרת במילואים), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה, חבר הכנסת טור פז יציג את הצעת החוק.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל באמת בלהצטרף לתנחומים למשפחת משה, שאיבדה שני בני משפחה הלילה, וזה קשה מאוד. הצעת החוק שלי, ולא בפעם הראשונה או השנייה או השלישית, עוסקת בנושא מילואים. והאמת היא שאפילו התלבטתי אם להביא אותה, וחשבתי שאין נכון יותר מלהביא אותה דווקא עכשיו. ביקרתי ביום ראשון בשני גדודי מילואים, גדוד תותחנים וגדוד צנחנים, שמשרתים עכשיו בצפון במילואים. גדוד התותחנים חגג את היום ה-300, גדוד הצנחנים – את היום ה-400, מ-7 באוקטובר. והייתי רוצה להגיד שזה לא זמן מתאים לחקיקה, ושכל הכוחות צריכים להיות מושקעים אך ורק בהשגת הניצחון ובחיזוק כוחותינו שפועלים ומחרפים את נפשם, אבל בכנות, כשאני רואה איך דחוף לקדם פה את פיצול היועמ"שית ואת חוק התאגיד של קרעי, וכל מיני דברים כאילו אנחנו באיזו שגרה, אז אני חושב שלאנשי המילואים מגיע על אחת כמה וכמה. אני חייב לומר שהחוק הזה הוא חוק שבעצם מטפל בבעיה, אבל עוד מעט אני אגיע אליו באופן ממוקד. אני רק רוצה להזכיר כאן, כמו שפורסם, שיש שתי אוגדות שמתמרנות כרגע בדרום לבנון. מספר משרתי המילואים, כפי שפורסם, חצה את ה-100,000, ובתוכן יש לא מעט אנשי מילואים. ביקרתי את אחת מאותן יחידות מילואים שטחנו וטוחנות כבר שנתיים וחצי מתחילת המלחמה, ובעיקר התרשמתי, ויש לי שם לא מעט חברים, שכל החיים שלהם מחוץ למילואים נכנסו ל-hold. התחושה היא שזה לא היה הכרחי. כלומר, המלחמה היא הכרחית, האויב הוא הכרחי, אבל סוגיית כוח האדם היא לא הכרחית. לא היה הכרחי שבתוך 100,000 האנשים – למעלה מ-100,000 אנשי המילואים האלה – יהיו עכשיו במילואים. אפשר היה וצריך היה שחלקם יהיו חיילים סדירים. ובעיניי זו בושה. מדינת ישראל בשנתיים וחצי הפציצה באיראן כמה פעמים, נלחמה בחיזבאללה, נלחמה בחמאס, אבל לא מצליחה להגדיל משמעותית את הסד"כ שלה. אני רוצה להזכיר את היוצא מן הכלל, שלצערי לא מעיד על הכלל. היה לי חייל בסדיר, קראו לו א', הוא היום ר"מ בישיבה מכובדת בציונות הדתית, גם רב יישוב, ובגיל 51, כמעט 52, הוא התנדב להיות מג"ד של גדוד מחטיבת חשמונאים, הגדוד המבצעי הראשון. אז יש כאלה. גדוד חשמונאים המבצעי הראשון נמצא כרגע בצפון, מפקד עליו א', בגיל 51, ובעיניי זה מצד אחד מדהים, ומצד שני זו בושה שזה מה שיש למדינת ישראל להציע, מפקדים בני 50 ומשהו שמחליפים את בני ה-20 ומשהו שלא מגיעים. בעיניי זו בושה עמוקה, כי אולי אנחנו נלחמים בשתיים או שלוש חזיתות, אבל לרבים מהלוחמים האלה יש עוד חזית – החזית הזו היא הבית. הלוחמים האזרחים האלה, אנשי המילואים, יש להם בני ובנות זוג, והם מחזיקים כרגע לבד את המשפחה. הלכתי לבקר את האחיינית שלי, שבן הזוג שלה חזר היום למילואים בצפון. עבודה, ילדים, פרנסה, שגרת מלחמה, חרדות, הפגזות, ירידה למקלט, הכול היא עושה לבד. הכול היא עושה לבד. וזה העורף שנשאר לכל חייל וחיילת במילואים. מדינת ישראל בנויה על חוזה שלא נכתב בינה לבין אזרחיה, אבל אפשר לתמצת אותו במילים "מדינת ישראל תעשה הכול". ההערכה העמוקה שלנו לאנשי ביטחון וההבנה שאנחנו חיים פה על חרבנו חייבת לבוא עם הסכם. ההסכם הוא שהאזרחים מתגייסים כשצריך אותם, ומדינת ישראל עושה הכול בשבילם ולא משאירה אף אחד מאחורה. ובמלחמה הארוכה הזו, מלחמת חרבות ברזל וכל שאר השמות, בנושא המילואים החוזה הזה כרגע לא מקוים. משרתי המילואים עושים את החלק שלהם, הם מתייצבים שוב ושוב ושוב, ואפשר להוסיף עוד כמה "שוב". אבל אנחנו מנסחים חוק גיוס ולא מעבירים אותו; מוציאים צווי גיוס; מחליפים יו"ר ועדת חוץ וביטחון, שדרך אגב, לא מתכנסת כבר 18 ימים – התכנסה פעמיים בסך הכול, כאילו ישיבה פעם בתשעה ימים זה מספיק כדי לפקח ולבקר את עבודת הממשלה; מוציאים לאנשים צווים מהיום למחר, מבטלים אותם ואז מוציאים אותם שוב; מבטלים חקיקה היום, מחר ובעוד יומיים. החוק הזה בסך הכול מציע משהו מאוד פשוט. הוא עוד סעיף – דרך אגב, אם היו מקבלים את החוק שלי ושל חבר הכנסת יולי אדלשטיין שמתקן את כל חוק המילואים של 2008, והיה מן הראוי שמשרד הביטחון יעשה את זה, לא היה צריך את החוק הזה. אבל היות שדחיתם אותו ולא הבאתם משהו במקומו, אני נאלץ להביא את החוק הזה, שבסך הכול משפר נדבך במעטפת הכלכלית של משרת המילואים בכל מגוון הסיוע שהוא צריך כדי שהוא יהיה חייל וגם אזרח. אז מה בעצם מציע החוק? החוק הזה אומר שבת זוג או בן זוג של איש מילואים ששייך לאותו משק בית ושיש להם הכנסה משותפת ומשק הבית מתבסס על הכנסתם – אם הוא שכיר זה מטופל אבל אם הוא עצמאי זה לא מטופל, ויש המון ויתורים והמון עלויות נוספות והעסקים קורסים. רק אתמול קיבלתי פנייה מעוד עסק שנמצא בגבול הצפון, עסק שמפרנס במדינת ישראל מאות ידיים עובדות, והעסק הזה קורס. מה יעשה העובד העצמאי? הרי ברור שהתפוקה שלו יורדת, כי בן הזוג במילואים, והוא לא זמין לענייני הבית. אז איך אנחנו דואגים לזה שהוא לא ייפגע? ממש באותו סעיף, שכיר מקבל ועצמאי לא מקבל. מה מרגיש העצמאי? הוא מרגיש שהוא פראייר. זה כואב במיוחד לעסקים הקטנים, ויש לנו מאות אלפי כאלה או עשרות אלפי כאלה, שמדינת ישראל יושבת עליהם, אבל הוא לא מפוצה. במקרה הזה החוק הזה מציע לפצות אותו על שעת עבודה כמו לעובד שכיר מהיום הראשון, והוא מציע שבמניין הימים שנחשבים לא ייחשבו ימי המילואים אלא רק ימי העבודה. כל כך בסיסי, כבר תיקנו את זה, אבל זה מתוקן רק לשכיר ולא לאיש המילואים. המעטפת החקיקתית הזאת שאני מביא לפה כמעט בכל שבוע, כלכלית, חברתית, משפטית, היא הגב למשרתי המילואים. אפשר לקרוא להם "גיבורים", ואפשר לתת להם ימי הוקרה ריקים מתוכן, אבל בסוף, אתם יודעים מה? הם צריכים לשלם משכנתא, הם צריכים לעמוד מול עסק קורס. וכשהם חוזרים לשגרה הם שחוקים, והעסק שלהם שחוק. ובסך הכול הגיבוי השקט הזה – ההצבעה בעד החוק הזה הייתה בסך הכול אפילו לא תיקון אלא שימור המצב הקיים – אל תפסיד כסף כי בת זוגך במילואים. אנשי המילואים, חברים יקרים, הם היהלום שבכתר של מדינת ישראל. הם האנשים שאנחנו חייבים לשמר ולעשות הכול כדי שהם לא ירגישו פראיירים. אני קורא לכם, כמו במקרים הקודמים, ואני מקווה שהפעם תתעשתו, להצביע בעד הצעת החוק הזו, שהיא בסך הכול עושה את מה שצריך כדי לשמר את מה שמגיע למשפחות המילואים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין את השר יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת טור פז, האזנתי לדברים שלך, ואני מוכרח לומר שסיימת את הנאום לפני הזמן, אז לא הספקתי לתאם את התור שהתחלתי לקבוע באפליקציה של קופת חולים לרופא אף אוזן גרון, כי חשבתי שאני לא שומע טוב. תראה, חבר הכנסת טור פז, אני מסכים לגמרי לגמרי לגמרי עם האמירה שמשרתי המילואים הם היהלום שבכתר – אגב, ביחד עם אנשי הקבע וחיילי החובה; בכלל, כל מי שמשרת בצה"ל ובכוחות הביטחון. אנחנו אכן מצווים וצריכים לעשות ולתת להם את מקסימום התנאים והדברים האפשריים ולהציב את הדבר הזה בראש סדר העדיפויות. אני לגמרי לגמרי לגמרי מסכים איתך, אבל מה שאני התקשיתי להבין זה איך הדברים האלה מסתדרים עם הפער העצום בין המילים הכל-כך נכונות האלה לבין מה שעשתה הממשלה הקודמת, שאתה נמנית עם תומכיה כאן בכנסת. כי אני זוכר, ויתקן אותי היושב-ראש אם אני טועה, שבממשלה הקודמת דווקא משרתי המילואים היו באיזשהו מקום יותר נמוך בסדרי העדיפויות, למשל ביחס למתפללים במסגדים, ביחס לתלמידים במוסדות החינוך של התנועה האסלאמית. לאלה דווקא הייתה עדיפות הרבה יותר גדולה עם תקציבים של עשרות מיליארדי שקלים שהופנו לשם. אני לא זוכר שהממשלה המתינה אז כאשר קבעה את החלטותיה לעמדת משרתי המילואים, היא יותר הייתה עם - -

היו"ר יעקב מרגי:

מוכוונת.

שר המשפטים יריב לוין:

- - פוקוס ותשומת לב למה שהתרחש בכפר קאסם בדיוני מועצת השורא. אבל אני מסכים איתך, ואני אפתיע אותך בזה שזה לא פוטר אותנו. אני דווקא חושב שבזה אתה צודק, אנחנו עכשיו הממשלה וחובתנו לעשות. אבל אנחנו, חבר הכנסת טור פז, שלא כמוכם, עשינו ועושים דברים ענקיים למען משרתי המילואים, ואני רוצה לתת לך כמה דוגמאות כדי שנוכל, איך אומרים, לשים את האמת על השולחן כפי שהיא. בשנת 2026, השנה הזו שרק התחילה, תוך כדי הקשיים התקציביים שכרוכים במלחמה, שאנחנו נמצאים בה עכשיו, כרגע, בשתי חזיתות עיקריות, הממשלה אישרה חבילת סיוע בגובה 6.2 מיליארד שקל לטובת אנשי המילואים. בשנת 2025 אושרה חבילה נוספת, שהגיעה לסדרי גודל של מעל 3 מיליארד שקל. בסך הכול בשנתיים האחרונות – ואני מזכיר, אנחנו לא בסוף, אלא אנחנו נמצאים רק בראשית השנה הזו – כבר אושרו חבילות של כ-10 מיליארד שקל לאנשי המילואים בכל ההיבטים של הדברים, מסיוע בטיפולים נפשיים ועד כמובן תשלום על תקבולי המילואים וכו'. בשנת 2023 ו-2024 הושקעו 9 מיליארד שקלים בתוכניות סיוע מיוחדות למילואים מעבר לתגמולים שמגיעים להם בגין שירות המילואים עצמו. ואני רוצה להזכיר דוגמאות: תוכנית ממדים ללימודים – אני אזכיר לך, חבר הכנסת טור פז, שכשהנושא הזה נדון כאן בכנסת בקדנציה הקודמת, אתם לא הסכמתם לדרישה שאנחנו הדגשנו אז כאופוזיציה, להעניק 100% שכר לימוד ללוחמים. לא הסכמתם, כי אמרתי, הכסף הלך למקומות אחרים אצלכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתם לא הסכמתם.

שר המשפטים יריב לוין:

אנחנו התחייבנו לעשות את זה, ועשינו את זה.

אופיר כץ (הליכוד):

זה החוק הראשון שלנו.

שר המשפטים יריב לוין:

עשינו את זה, התחייבנו, וזה היה החוק הראשון שהעברנו פה, מזכיר חבר הכנסת אופיר כץ, ולא במקרה. התחייבנו על הגדלה של ממדים ללימודים, גם בעלות של מאות מיליוני שקלים. 1,250 שקל מענק כלכלת בית ניתן לכל מילואימניק. נתנו סיוע למשפחות, מענקים שבין 4,500 ל-4,800, חבר הכנסת טור פז, לבני ובנות הזוג שעליהם אתה מדבר בהצעת החוק שלך. אנחנו עשינו, ובסכומים גדולים מאוד, קייטנות לילדים – 1,500 שקל; חופשה משפחתית – 4,500 שקל; סיוע בטיפול נפשי – 240 שקל למפגש, עד 15 מפגשים עם 80% מימון. והרשימה ממשיכה: נקודות זכות והטבות מס; מענקי חופשת לידה; סיוע במעבר דירה; מענק משפחה מיוחדת; מענק שנתי למפקדים של עד 20,000 שקל; הארנק הדיגיטלי, מה שמכונה כרטיס פייטר; אלפי שקלים לכל מילואימניק, והרשימה היא כמובן רשימה ארוכה מאוד. ולכן, חבר הכנסת טור פז, הרי כולנו מבינים שתמיד אפשר לחשוב על עוד הטבה שהיינו רוצים לתת, אבל המשאבים הם לא בלתי מוגבלים. אני חושב שכאשר מדברים על תוכניות סיוע חסרות תקדים בהיקף כולל של כ-20 מיליארד שקלים מאז תחילת המלחמה, ואליהן מצטרף כמובן הגידול בתשלומים השוטפים עבור ימי המילואים, לרבות ימי הסתגלות ומהלכים אחרים שנעשו, אני יכול לומר: עשינו ואנחנו נמשיך לעשות בהיקף עצום למען אנשי המילואים. אנחנו באמת שמים אותם במרכז סדר העדיפויות, אותם ואת בני משפחותיהם, ואנחנו נמשיך לעשות זאת. ואני מאחל שכל ממשלות ישראל תנהגנה בדרך שהממשלה הזו נוהגת בעניין הזה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר לוין. חבר הכנסת טור פז, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני יושב–הראש, אדוני השר, אני מתנצל שלא נתתי לך זמן להשלים את ההפניה לאף אוזן גרון, ואני באמת מתנצל שיש לך כל כך הרבה זמן לפצל את היועמ"שית לעומת לתגמל את אשת המילואים. לדעתי השארנו לך יותר מדי זמן פנוי בזמן האחרון. אני רוצה להזכיר כאן, במיוחד לחברי הכנסת של ש"ס, שחבר הכנסת ינון אזולאי הגיש את אותה הצעת חוק שאני מגיש כאן לפניכם, ואפילו פניתי אליו והצעתי לו – כדי שלא יגידו: קינלי, מה? תפנה אלינו. פניתי. אמרתי לו: ינון, תגיש יחד איתי שוב. ואני מציע שתתמכו בהצעת החוק, לא כי קינלי הגיש אותה, כי ינון אזולאי מגיש אותה. אתם יודעים מה? אני מוחל על המקום שלי, שזאת תהיה הצעת החוק של ינון אזולאי, אבל העיקר, יריב לוין, שלמילואימניקית ולמילואימניק יהיה עוד בדל של עזרה. כי אתה יודע מה? השר לוין, כל כך הרבה שעות בבית הזה מוקדשות לשטויות והבלים, כולל סיבובים שכולם פה יודעים שלא ימומשו, וכל מיני הצעות חוק שהן הצהרות חוק, שבסוף נועדו לרצות איזה בייס פה, ולעזור בפריימריז שם, ולתת עוד איזו הטבה לחה"כ מסוים, שלא יעשה בעיות ויצביע בעד התקציב. אז בוא, במקום להשקיע כל כך הרבה שעות בכל מיני חוקים שהם באמת לא לטובת מדינת ישראל – בטח לא במלחמה – בוא תשקיע במי שצריך. ואתה יודע מה? עוד דבר, השר לוין, משפחות המילואים זו לא פריבילגיה. ואמרת נכון, אמרת נכון, המשאבים מוגבלים. המשאבים מוגבלים, הם לא אין-סופיים. אז אני אזכיר לך, מאוד מאוד יפה – אתה שומע, השר לוין? – מאוד מאוד יפה ש-6.2 מיליארד ש"ח הוקדשו למילואים. זה מקסים, אבל במקרה, במקרה הוקדשו גם 6.2 מיליארד ש"ח לכספים קואליציוניים. אז אתה יודע מה, השר לוין, יכולת להכפיל את ההטבה לאנשי המילואים רק על ידי זה שהיית מבטל כספים קואליציוניים, כי הממשלה שאתה חלק ממנה הכפילה – מה זה הכפילה? שילשה, ריבעה – את הכספים הקואליציוניים, והם לא מגיעים לאנשי המילואים. אז הינה, במקום להתהדר בנוצות לא לך, ב-6.2 מיליארד שקלים, תכפיל את הסכום הזה, תן אותו למי שמשרת. זה יזכיר לך ויזכיר לכולנו שאלה האנשים שבאמת מגיע להם הכסף. עליהם תשפוך כספים, לא על השטויות שאתם זורקים פה בלי חשבון. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. יש בקשה – ממשלה?

קריאה:

האופוזיציה.

היו"ר יעקב מרגי:

האופוזיציה ביקשה לערוך הצבעה שמית. לכן אני מבקש ממזכיר הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת, ומחברי הכנסת לשמור על השקט ולשבת. בבקשה, אדוני. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו באמצע הצבעה. חבר הכנסת מיקי לוי, באמצע הצבעה. לא.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - אדוני - - - לפחות אל תצביעו. תתביישו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

ישנם חברי כנסת שמעוניינים להצביע ולא השתתפו בהצבעה? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

יש עוד? יש כאן חברי כנסת שמעוניינים להצביע? תמה ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצביעו 33 חברי כנסת, נגד – 50 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק עבודת הנשים (תיקון – תגמול לעובדת עצמאית שבן זוגה משרת במילואים), תשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – חובת העסקה של יתומים אחרי גיל הפרישה), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מירב כהן. אני מזמין את חברת הכנסת מירב כהן להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, נתון שהוא די מטורף: בשנתיים הראשונות למלחמת חרבות ברזל 885 ילדים וילדות בישראל הפכו ליתומים מאחד מהוריהם. זה נתון מחריד. כמה ילדים שפשוט חרב עליהם עולמם. זה מספר שקשה להכיל, ומאחורי כל מספר כזה עומד ילד או ילדה, בית שהתערער לגמרי, משפחה שנשארה להתמודד עם חלל שפשוט אין לו תחליף ועם חיים שלמים שהשתנו ברגע אחד. ולצערנו, המספר הזה רק ממשיך לעלות עוד ועוד. בחודשים האחרונים – נסתכל רק על החודשים האחרונים – נוספו עוד תשעה חללי צה"ל למניין הנופלים, מתוכם שלושה אבות ל-12 ילדים, שנאלצים כעת לגדול ללא אבא. נזכיר את רס"ל מאהר חטאר, ממג'דל שמס, זיכרונו לברכה, שנפל בדרום לבנון והותיר אחריו שתי בנות; רס"ר אפי פלדבאום, זיכרונו לברכה, מזית רענן, שנפל ברפיח והותיר אחריו חמישה ילדים; רס"ם עשהאל באב"ד מגבע בנימין, שנפטר מפצעיו שלושה חודשים לאחר שהוא נפצע בקרב ברפיח, והותיר אחריו חמישה ילדים. אלה באמת אסונות, ולמדינת ישראל, לכולנו, יש חוב מוסרי עצום לאותם ילדים. הם נשארו עם חלל עצום בלב אחרי שההורים שלהם הקריבו את חייהם למעננו. מתוך החוב הזה נגזרת גם החובה שלנו כמדינה לסייע וללוות את אותם יתומים, כדי שהחיים שלהם יחזרו, עד כמה שניתן, למסלולם. אבל חשוב רגע לחדד שהחובה הזו לא מסתיימת רק כשהם ילדים או בשנים הראשונות עם היתמות, עם ההתמודדות של היתמות. הטרגדיה הזו זה לא אירוע שחולף, זה מלווה אותם לכל החיים. יתומים נשארים יתומים, גם בגיל עשר וגם בגיל מאה הם נשארים יתומים. מחקרים רבים שנעשו בעולם מראים שיתמות בגיל ילדות – במיוחד בעקבות טראומה כמו נפילת הורה בצבא – מגבירה את הסיכון להפרעות חרדה בהמשך, לדיכאון, לקושי ביצירת קשרים בין-אישיים, לתחושת בדידות גוברת גם בגילאים המבוגרים יותר. דיכאון שנובע מטראומה כזו הוא לא רק עניין נפשי, הוא גם יכול ממש לגרום לתחלואה פיזית, כרונית, בגילים מבוגרים יותר. לכן, הצעת החוק שאני מגישה היום אומרת שאנחנו רוצים ללוות את היתומים לאורך כל חייהם, לא רק בילדותם, אלא גם לחשוב על איכות החיים שלהם, לאורך כל המסלול של החיים שלהם, כולל בגיל השלישי, כולל בעת שבה הם מזדקנים. אחד הכלים הכי משמעותיים שאני מכירה של התמודדות עם בדידות ועם דיכאון בגיל המבוגר זה פשוט להמשיך לעבוד, להמשיך להיות בעשייה, להמשיך להיות עסוקים, להמשיך לעשות טוב, להמשיך להיות פרודוקטיביים, גם מעבר לגיל הפרישה, שהוא יחסית גיל צעיר במדינת ישראל. עבודה נותנת תחושת משמעות, סיבה לצאת מהבית, מסגרת חברתית. זו דרך משמעותית מאוד גם להתמודדות עם אובדן. לעומת זאת, פרישה כפויה עלולה להוביל לתחושה של ערך עצמי נמוך, לבדידות, לדיכאון, לפחות גירויים קוגניטיביים. זה מגביר הרבה מאוד מחלות, כמו דמנציה למשל, ומדינת ישראל הבינה את האתגר הזה לפני שנים רבות, ולכן כבר בשנת 1974 נקבע שהורים שכולים, אלמנות ואלמנים של חללי צה"ל, יוכלו להמשיך לעבוד גם לאחר גיל פרישה. כיום, הרי אחרי גיל 67 מעסיק יכול לפטר עובד רק מחמת גילו, בלי שום צורך בהסברים או בנימוקים נוספים. כבר היום, בעבור הורים שכולים, אלמנות ואלמנים, גיל הפרישה הועלה ל-72, וגם כדי לפטר לפני כן, יש ממש צורך שהמעסיק יקבל אישור מיוחד מוועדת התעסוקה של משרד הביטחון, כי בעצם רוצים לאפשר לאנשים היקרים האלה, שחוו אובדן, להמשיך להיות בעשייה ולעבוד. בכנסת הנוכחית הייתה לי הזכות להרחיב את אותה תפיסה לעוד קבוצת אוכלוסייה. הצלחנו לחוקק חוק שמאריך את גיל הפרישה גם להורים שכולים על רקע אזרחי, ואף להקל את תנאי הסף כדי להרחיב את הזכאות להטבה הזו לקבוצה גדולה יותר של הורים. אני חייבת לומר שלתפיסתי, הצעד הכי נכון לכולם, לכל עם ישראל, זה לבטל לחלוטין את גיל הפרישה. בעיניי זה נכון מוסרית, זה נכון בריאותית, זה נכון כלכלית, זה נכון חברתית למשק הישראלי כי ככל שאנשים רוצים להמשיך לעבוד ולהיות בעשייה, צריך לאפשר להם, לא להכריח, אבל בהחלט לאפשר חופש בחירה. כל עוד זה לא קורה, אנחנו חייבים לפחות להרחיב את ההגנות האפשריות לאוכלוסיות שנמצאות בסיכון מוגבר יותר לתחלואה נפשית ופיזית. בתוך קבוצה זו אני בעצם מבקשת לכלול את יתומי צה"ל. זה בעצם מה שהצעת החוק הזו מבקשת. הצעת החוק שאני מביאה נועדה להרחיב את האפשרות להאריך את גיל הפרישה עד גיל 72 גם בעבורם, גם עבור היתומים. המטרה היא לאפשר ליתומים להתמודד בצורה טובה יותר עם הסיכון המוגבר לבדידות ולדיכאון בגיל המבוגר; לסייע להם לשמור על תחושת משמעות, שייכות ואיכות חיים גם בעשורים היותר מאוחרים של החיים שלהם. עכשיו הם אולי לא חושבים על זה, אבל תפקידנו לדאוג להם כבר עכשיו, ולחשוב מה יהיה מצבם בהמשך. אני יכולה להגיד שהורים שכולים, לפני החוק שחוקקנו, באמת ביקשו מאוד מאוד להישאר במעגל העבודה. המסר שאנחנו רוצים לשדר מכאן ליתומים של חללי המלחמה הוא פשוט וברור: המדינה איתכם, לא רק היום, לא רק בילדות אלא לאורך כל החיים, לאורך כל הדרך, לתמיד, אנחנו צריכים לעמוד לצידכם. לכן, אני מקווה שחברי וחברות הכנסת מכל סיעות הבית יתמכו בהצעת החוק הזו, שבעיניי היא באמת צריכה לעמוד בקונצנזוס. אין לה איזה עלויות תקציביות גדולות, אלא בעיקר אמירה ערכית ברורה: כפי שמשפחות השכול שילמו את המחיר היקר ביותר, גם אנחנו רוצים לעמוד לרשותם מעתה ועד עולם. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. יעלה וישיב להצעת החוק השר זאב אלקין. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אדוני היושב–ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, התבקשתי להקריא את התשובה בשם שר הביטחון, על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – חובת העסקה של יתומים אחרי גיל הפרישה), של חברת הכנסת מירב כהן, שהוצגה זה עתה. חברת הכנסת כהן מציעה לתקן את חוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), כך שייקבע בו שהוראותיו המאפשרות לאלמנה ולהורה של הנספה להמשיך לעבוד במשך חמש שנים לאחר גיל הפרישה, ההוראות האלה יחולו גם על ילדו של מי שנספה, כהגדרתו בחוק. הצעת החוק לא עלתה לדיון בוועדת שרים לחקיקה, ומשנושא זה לא נדון לגופו ולא עלה להצבעה בוועדת שרים לחקיקה, וועדת שרים לחקיקה לא קבעה את עמדתה, וגם לא גובשה עמדה סדורה של הממשלה באשר להצעת החוק, לא ניתן לתמוך בשלב הזה בהצעת החוק. לפיכך, אם המציעה מתעקשת להביא את הצעה החוק להצבעה במצב שהממשלה טרם קבעה עמדה, אני מציע למליאת הכנסת להסיר את ההצעה מסדר-יומה, כי כידוע, כל הצעת חוק שהממשלה לא קבעה את עמדתה, הממשלה מתנגדת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לשר אלקין על תשובה מתומצתת וממצה. המציעה, רוצה להשיב? מירב.

קריאה:

רגע.

היו"ר יעקב מרגי:

מה רגע? כל הכנסת תחכה? רוצה להשיב או לא?

מירב כהן (יש עתיד):

רוצה הצבעה.

היו"ר יעקב מרגי:

הצבעה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. אף כאן יש בקשה להצבעה שמית. נא לשבת. סגנית מזכיר הכנסת, נא להקריא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

(קוראת בשמות חברי הכנסת): יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח אמיר אוחנה– נגד ואליד אלהואשלה– אינו נוכח עמיחי אליהו– נגד משה ארבל– נגד יעקב אשר– אינו נוכח אביחי אברהם בוארון– נגד אוריאל בוסו– אינו נוכח חיים ביטון– אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח דוד ביטן– אינו נוכח ולדימיר בליאק– אינו נוכח מירב בן ארי– אינה נוכחת איתמר בן גביר– אינו נוכח סמיר בן סעיד– אינו נוכח טלי גוטליב– אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת בנימין גנץ– אינו נוכח משה גפני– אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן– נגד אלי דלל– אינו נוכח אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח עמית הלוי– נגד שרן מרים השכל– נגד ניסים ואטורי– נגד אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת ווליד טאהא– אינו נוכח אחמד טיבי– אינו נוכח עופר כסיף– אינו נוכח ישראל כץ– אינו נוכח נעמה לזימי– בעד אביגדור ליברמן– אינו נוכח יאיר לפיד– אינו נוכח מרב מיכאלי– בעד יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח אבי מעוז– נגד אורי מקלב– נגד בנימין נתניהו– אינו נוכח אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת משה סעדה– נגד מנסור עבאס– אינו נוכח עפיף עבד– אינו נוכח איימן עודה– אינו נוכח עודד פורר– אינו נוכח שלמה קרעי– אינו נוכח שמחה רוטמן– נגד קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת

היו"ר יעקב מרגי:

האם יש חברי כנסת שנמצאים באולם ומעוניינים להשתתף בהצבעה?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

תמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאותיה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 35, נגד – 49. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – חובת העסקה של יתומים אחרי גיל הפרישה), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת הסכום הבסיסי לשכר הממוצע במשק), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת של גלעד קריב וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, לילה קשה, לילה קשה שבו איבדנו שתי נפשות, ירון ואילנה משה, זכרם לברכה, שעליהם ניתן לומר: "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו". שני בני זוג, אזרחים ותיקים מהעיר רמת גן, לא הספיקו להגיע לממ"ד, אם מפאת גילם, ואם בשל הנכות הפיזית של אחד מבני הזוג. לפי הדיווחים בתקשורת, פצצת מצרר חדרה את גג הבניין והתפוצצה במרכז סלון ביתם. בתמונות מן הזירה הקשה, מבין ההריסות, מבצבץ לו הליכון מפויח. אסון כבד ונורא, ומעל הבמה הזו ובשם הבית הזה אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחה ואיחולי החלמה לכל הפצועים. לזוג מרמת גן שאיבד את חייו אתמול בשעת לילה, אומנם היה מרחב מוגן בקרבת מקום, אך לא הייתה להם, ככל הנראה, היכולת להגיע אליו בזמן. לפי נתוני פיקוד העורף, לשליש מאזרחי ישראל כלל אין מיגון. כאשר ל-21% מן האזרחים שיש להם מיגון – המיגון הוא במקלט ציבורי, שיש להגיע אליו באישון לילה או שיש לעבור אליו, על דרך השגרה, בזמן חירום. בתוך הציבור הענק הזה, ציבור של מיליונים שאינם ממוגנים, ישנם מאות-אלפי אזרחים ותיקים וישראלים עם נכויות ועם קשיי התניידות. לפני שלושה שבועות פנינו לשר הרווחה – או ליתר דיוק, לממלא מקום, שר הרווחה, שבו-זמנית משמש גם כממלא מקום שר הבריאות, וגם כממלא מקום שר השיכון והבינוי ושר התיירות. מזל שלא הסכמתם שימונה גם לשר הפנים.

היו"ר יעקב מרגי:

על זה נאמר: "ידיו רב לו".

גלעד קריב (העבודה):

הבנתי. אז פנינו לממלא המקום של ממלא המקום של ממלא המקום, של ממלאי המקום –בדרישה לגיבוש תכנית ממשלתית לפינוי קשישים וישראלים עם מוגבלויות. ניתן לעשות זאת על בסיס מתקני דיור ואשפוז של משרדי הממשלה; על בסיס חדרים מונגשים במלונות ועל ידי העמדת תקציב ותשתית למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות לטובת פינוי אלפי אזרחים.

היו"ר יעקב מרגי:

רק לידיעה, מידע אישי: נעשה פיילוט; 16 רשויות הסכימו, הביעו הסכמה להשתתף – וזה נעשה. וכל רשות שתרצה – תהיה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני צודק, אכן אפשר לעשות, וישנם פתרונות.

היו"ר יעקב מרגי:

כל רשות שתרצה להצטרף – תהיה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה צודק, רק שאם הגענו למערכה הזו, שהיא מערכה מתוכננת ולא מתקפת פתע נגדנו, כשכל שיש לנו הוא פיילוט עם 16 רשויות - -

היו"ר יעקב מרגי:

שהסכימו, שהביעו הסכמה.

גלעד קריב (העבודה):

- - והדבר לא מעוגן – לא בתקנות ולא בפרויקט לאומי – אז אנחנו נמצאים בבעיה. אדוני, שהיה שר הרווחה, ונחשב שר רווחה עתיר זכויות, אתה יודע שהעמדת 500 מיטות במתקנים הממשלתיים היא טיפה בים, בייחוד כאשר משרד התיירות כבר חתם על אין-ספור חוזים עם מלונות, שיש בהם עוד מאות חדרים מונגשים. לכן, כל הכבוד על מה שכבר נעשה, אבל אוי לנו שגם בנושא הזה – של פינוי אזרחים קשישים וישראלים עם נכויות שאין להם מרחבים מוגנים – אוי לנו, שרק מה שנעשה הוא שנעשה עד עכשיו.

היו"ר יעקב מרגי:

התקיים בי עכשיו: "מתעבר על ריב לא לו".

גלעד קריב (העבודה):

בסדר, נכון. הכול בסדר. בימים הקשים הללו, אנחנו חוזרים פעמים רבות על המילים: חוסן, כוח עמידה, יציבות העורף. חוסנה של חברה, עמיתיי חברי הכנסת, נמדד בראש ובראשונה ביחס אל המוחלשים ואל הפגיעים ביותר שחיים בקרבנו. הסולידריות הבסיסית הזו נטועה עמוק בשורשיה של הציונות ובחזונם של דור המייסדים – מדוד בן-גוריון ועד ז'בוטינסקי, עם תורת חמשת המ"מים. אך שורשיה העמוקים עוד יותר, ונטועים במקורות שלנו, שמצווים עלינו: "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני". על כן, החובה המוסרית שלנו, בעת חירום כמו בזמן שגרה, היא לדאוג שלא להשאיר איש מאחור, ובמיוחד לא את דור הסבים והסבתות ואת דור ההורים שלנו. זה המבחן שלנו, ובכך נמדד כחברה. התיקון להצעת חוק הביטוח הלאומי שמובאת היום לפניכם עוסקת בדיוק בכך, בהחלטה של החברה לא לנטוש ולא להשליך לצידי הדרך את האזרחים הוותיקים. ההצעה הזו משקפת את ההבנה שהחוסן בשגרה משליך גם על החוסן בחירום, וששאלת הגעתם המהירה של אזרחים קשישים למרחב המוגן אינה השאלה המכרעת היחידה: גם מצב בריאותם; גם האביזרים שעומדים להם בחייהם; גם יכולתם בשגרה לקנות תרופות ולחמם את ביתם – גם הדברים הללו משליכים על היכולת שלהם להגיע בזמן ולתפקד בזמן חירום. לכן צריך לומר, דווקא על רקע מצב החירום, שקצבאות הביטוח הלאומי לאזרחים הקשישים, קצבאות הזקנה שאמורות להבטיח חיים בכבוד לאזרחי ישראל הוותיקים, נשחקו משמעותית, בשני העשורים האחרונים. במקביל, כולנו יודעים כיצד נראית עליית המחירים המטורפת כתוצאה ישירה מכישלון הממשלה. כולנו יודעים שקצבאות האזרחים הוותיקים כיום אינן מאפשרות קיום בכבוד. הסכום הבסיסי של קצבת האזרח הוותיק עומד על 1,600 שקלים. 1,600 שקלים – זה הסכום שמדינת ישראל מעניקה לאזרחיה הוותיקים, שעבדו ופרנסו את עצמם כל ימי חייהם והפרישו ממשכורתם לביטוח הלאומי. לעיתים, במשך עשרות שנים. 1,600 שקלים, ואנחנו לא כובשים את פנינו ברצפה. הסכום המביש הזה מותיר במקרים רבים עשרות אלפי אם לא מאות אלפי קשישים במצב של חיים על סף העוני, עם צורך יום-יומי לבחור בין תרופות לבין חימום הבית, בין מזון ראוי ובריא לבין הזכות הבסיסית – כן, זכות – לקנות לנכד מתנה או לצאת לאיזשהו בילוי. הצעות חוק רבות חשובות עלו בבית הזה מאז הקמת הממשלה הנוכחית על מנת לעדכן את סכום הקצבאות, ופעם אחר פעם הממשלה הנוכחית דוחה אותן. ממשלת השינוי וקואליציית השינוי עשו צעד דרמטי להעלאת קצבת הבטחת ההכנסה של קשישים עניים. מה עשתה הממשלה הנוכחית למען 1.2 מיליון אזרחים ותיקים, ההורים שלנו, הסבים והסבתות? מה יש בתקציב הנוכחי למען האוכלוסייה הזו של דור המייסדים, אחרי שבינואר הקצבה שלהם עודכנה – בכמה, אדוני היושב-ראש? 48 ש"ח. אנחנו, חברי הכנסת, ראינו תוספת של אלפי שקלים במשכורת שלנו, כי השכר שלנו מוצמד לשכר הממוצע. ההורים שלנו והסבים והסבתות שלנו קיבלו תוספת של 48 שקלים. 48 יריקות בפרצוף, זה מה שהם קיבלו. מה עשתה הממשלה הזו במשך שלוש וחצי שנים למען האזרחים הוותיקים? איזה בשורה יש בתקציב הזה, שיש בו למעלה מ-7.2 מיליארד כספים מגזריים וקואליציוניים? שקל, שקל של בשורה אין בתקציב שאנחנו מאשרים בימים אלו בכנסת לאזרחים הוותיקים. אדוני, הזמן שברשותי אזל, אני רק אזכיר בשני משפטים, ברשותך, ומראש לא אנצל את זכות התגובה. אזכיר כי מי שקבע שקצבאות האזרחים הוותיקים לא תוצמדנה לשכר הממוצע אלא למדד הוא ראש ממשלת ישראל בשבתו על כיסא שר האוצר ב-2003. הוא קרא לאזרחים הוותיקים שלנו "השמן שרוכב על גב הרזה". והדבר השני שאומר - -

היו"ר יעקב מרגי:

האחרון.

גלעד קריב (העבודה):

האחרון. - - שמכיוון שהממשלה ביקשה דחייה של חודשיים לתשובה והצבעה – ביקשה דחייה, לא הצביעה נגד ההצעה בוועדת השרים – אז למרות שברור לי שהדבר נעשה בעיקר מטעמים פוליטיים, אני רוצה, אתה יודע מה? להיות עדיין בעל רסיס תקווה שאולי נוכל בשבועות הקרובים, בפגרה, ביחד עם ארגוני הגמלאים, כן לעשות ולו תיקון קטן. ביקשתי מהשר לוין שהתקופה תקוצר לחודש כך שבמהלך הפגרה, באחת המליאות המיוחדות, נשמע את עמדת הממשלה. אני מקווה שארגוני הגמלאים ינצלו את החודש הזה, גם בזמן המערכה, להפעלת לחץ. לכן, לא נצביע היום, אבל אנחנו פעם אחר פעם נדרוש מהממשלה תשובה: מה אתם עושים למען 1.2 מיליון אזרחים ותיקים?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אבל זה לא יישאר בלי תגובה. עמדתי האישית - - -

גלעד קריב (העבודה):

אני יודע.

היו"ר יעקב מרגי:

עמדתי האישית היא שקצבת הזקנה היום היא סכום נמוך מאוד, לא מקיים בכבוד, וצריך לעשות אותו דיפרנציאלי לעתיד לבוא.

גלעד קריב (העבודה):

אבל צריך גם לעלות את הבסיס.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – פיקוח על מקלטים משותפים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות, לרשותך. בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשנים האחרונות ובימים האחרונים אנחנו לומדים שוב שיעור כואב אבל ברור: העורף הישראלי הוא חלק משדה הקרב. הטילים, הכטב"מים, כוונות הזדון, לא מכוונים רק אל בסיסים ומוצבים צה"ליים; הם מכוונים אל הערים, אל השכונות, אל הבתים, אל המרחבים הציבוריים של כולנו – יהודים, ערבים, חרדים, דתיים, חילונים, נשים, גברים. כולנו. ובתוך המציאות הזאת, המרחב המוגן, המקלט, הדבר הפשוט ביותר, לכאורה, ולעיתים ההבדל בין חיים למוות – וראינו רק הלילה, רק הלילה, כפסע בין לעבור ללא פגע התקפה נוראית לבין חידלון נורא. המציאות מורכבת. בדיונים שקיימנו בוועדה לביקורת המדינה עלה שוב ושוב פער מטריד: בישראל יש אלפי מקלטים משותפים שאינם במצב המאפשר שימוש מיידי בזמן חירום. כמה טוב, כמה נעים שיש ממ"ד בבית. לעיתים נדירות המדינה עושה, כמו שהיא עשתה במרחב שלי, וממש משקיעה את כולה ובונה. כך היא עושה היום במרחב הצפוני. כמה עשרות אחוזים מאזרחי ישראל נהנים מממ"ד בבית משום שהם עבדו על פי החוק ובנו בית אחרי מלחמת המפרץ, אבל יש עשרות אחוזים מאזרחי ישראל שנאלצים להזדקק לפתרונות אחרים, ובהם המקלטים הפרטיים המשותפים בבתים המשותפים. טובי בנינו, חברינו, שכנינו, הקולגות שלנו, נדרשים למקלטים המשותפים, אבל לא תמיד מערך היחסים בבית המשותף, לא תמיד התרבות – תרבות הדיור, הייתי אומר – מאפשרת, וחלקם מלאים בציוד, חלקם מוזנחים, חלקם לא נבדקו שנים, הם אינם ראויים למיגון אדם, לא כי האזרחים לא רוצים להתגונן ולא כי הרשויות לא מבינות את החשיבות, אלא בין השאר משום שהחוק הקיים כמעט אינו נותן לרשויות המקומיות, אבן היסוד – אתם זוכרים? אנחנו חוזרים ואומרים: אבן היסוד בהתגוננות האזרחית, בעמידה, ביצירת החוסן שלנו, הרשויות המקומיות – אין להן כלים אמיתיים לפיקוח ואכיפה. ותראו, חבריי וחברותיי, הינה, אני מראה לכם קסם. אדוני היושב-ראש, אני מגיש כרגע הצעת חוק מעולה, שאגב, הוגשה על ידי חברי קואליציה מההווה בעבר, והקסם הוא – פוף, היא לא תתקבל, לא כי היא לא טובה אלא כי זה מוגש על ידי האופוזיציה. החוק הקיים מטיל את האחריות בעיקר על הדיירים, אבל בפועל אין מנגנון פשוט, ברור ואפקטיבי שמוודא שהמקלט באמת מוכן לרגע האמת. התוצאה היא מצב של ציות פסיבי במקום פיקוח אקטיבי. תפקידנו לצייד את הרשות המוסמכת, במקרה הזה הרשות המקומית, בכלי פשוט ויעיל. בחוק הקיים, האחריות לפינוי מיטלטלין ותחזוקת המקלט מוטלת על הדיירים ובעלי המפעלים שיש להם מקלטים משלהם. הרשות המקומית רשאית לפנות מיטלטלין בעצמה אם לא פונו, אבל זה תהליך מסורבל שדורש הודעה של 15 יום מראש. בהצעת החוק מתווסף סעיף חדש, שמעניק לרשות המקומית סמכות מפורשת לבצע ביקורת יזומה במקלטים משותפים ובמקלטים של עסקים. המטרה היא פיקוח על החזקתם במצב שמאפשר שימוש בכל עת. ואתם מבינים שבמדינה האהובה שלנו, כשאומרים "בכל עת", הכוונה היא אכן בכל עת. בנוסף, יש כאן שינוי משמעותי גם בסמכויות הכניסה למבנים. בחוק הקיים קיימות סמכויות כניסה כלליות לחברי הג"א, פיקוד העורף, לצורך פיקוח, אך הן מוגבלות למקומות שאינם מגורים, אלא אם כן מדובר בשעת התקפה או מצב מיוחד בעורף. בהצעת החוק שמוגשת לכם ואתם מתבקשים לאשר אותה, נקבע שעובד רשות מקומית שהוסמך לכך יוכל להיכנס בכל שעה סבירה למקלט משותף או למקלט של עסק או מפעל לצורך ביצוע ביקורת, ללא קשר לקיומו של מצב חירום פעיל, כלומר במצבי שגרה. גם מנגנון האכיפה משתנה בצורה מהותית. השיטה הקיימת, חשוב שתכירו, קובעת שאם בעל הבית לא מבצע עבודה נדרשת, הרשות המקומית יכולה לבצע אותה במקומו ולגבות את ההוצאות. זה מנגנון מורכב שדורש מהרשות להוציא כספים מראש. בהצעה החדשה נקבע מנגנון ברור ופשוט יותר: אם נמצאו ליקויים בביקורת, תינתן הוראה בכתב לתיקונם. אם הליקויים לא יתוקנו תוך פרק זמן סביר, הרשות או ראש הרשות או עובד שהוסמך לכך, יוכלו להטיל קנס על הדיירים או על בעל המפעל. לבסוף, נוסף גם מרכיב חשוב של תמריץ כלכלי לרשויות המקומיות. בחוק הקיים, קנסות על עבירות לפי חוק הג"א נגבים, בדרך כלל, לאוצר המדינה. בהצעת החוק נקבע במפורש כי קנס שיוטל על ידי עובד רשות מקומית ישולם לקופת הרשות המקומית. המשמעות ברורה, הצעת החוק הזו מבקשת לתמרץ את הרשויות להגביר את האכיפה והפיקוח על ידי הפיכת המנגנון למקור הכנסה שיוקדש, בין השאר ואולי במיוחד, לשיפור המיגון. חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק הזו אינה רעיון חדש, כפי שציינתי, ואני חוזר ואומר, הצעת חוק ממשלתית דומה נדונה בוועדת החוץ והביטחון. במקביל, חברי קואליציה נוכחית הגישו את ההצעה הזו, אך הליך החקיקה לא הושלם. לא הושלם. אנחנו שוב ושוב במצבי חירום, שוב ושוב מזהים מקלטים משותפים, פרטיים משותפים, שאינם במצב ראוי, ואנחנו לא מציידים את הרשות המקומית בכלי הפשוט כל כך של היכולת להיכנס, לזהות ולכפות, בין בעשייה של עצמה ובין על ידי עידוד הדיירים ובעלי המקלט. היום, במציאות הביטחונית שבה אנחנו חיים, ברור יותר מתמיד שהנושא הזה לא יכול להישאר פתוח. ברור שצריך לשנות את זה. ברור שהצעת החוק הזו צריכה הייתה לבוא על ידי הממשלה, ואם לא – על ידי הצעת חוק פרטית. הינה אני מגיש לכם, הקואליציה צריכה לתמוך, הדיון צריך להתקיים, והשינוי לקראת – לא עלינו – מצבי חירום אחרים יושלם. במציאות הביטחונית שבה אנחנו חיים ברור לחלוטין שהצבעה נגד, היא הצבעה נגד ביטחונם של אזרחי ישראל ונגד ההיגיון הפשוט. המקלטים הם קו ההגנה הראשון של העורף הישראלי, ולכן האחריות שלנו היא לוודא שהם קיימים, ובעיקר שמישים. זה לא נושא פוליטי, זה עניין ביטחוני אזרחי, בסיסי. כל ילד, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, שיורד למקלט באזעקה, כל משפחה שמחפשת מחסה, צריכים לדעת שהדלת תיפתח ושהמקלט יהיה מוכן. הרשויות המקומיות – אותה לבנת יסוד במוכנות האזרחית לעמידה בפני מצבי חירום – צריכות להצטייד, ואנחנו צריכים לתת להן את הסמכויות המתאימות לכך. זה המינימום שהמדינה, קרי אנחנו, יכולים וצריכים להבטיח לאזרחים. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת מכל סיעות הבית, לתמוך בהצעת החוק הזו, כי במציאות שבה העורף הישראלי נמצא תחת איום מתמשך, תחזוקה, ניקיון, פיקוח על מצב המקלטים, הוא לא עניין ביורוקרטי – זה לא עניין לשפ"ע וגם לא עניין למחלקת הביטחון, הוא עניין לאחריות ראש הרשות במצב חירום. צריך לפעול לכך בשעת שגרה. אני מבקש מכולכם לגלות אחריות לאומית, להצביע בעד החוק. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את השרה מאי גולן להשיב ולהציג את עמדת הממשלה להצעת החוק. בהזדמנות זו, עד שהיא תגיע, אני רוצה באמת להודות לה ולברך אותה על שליחותה המוצלחת באו"ם, על נאומים חוצבי להבות והסברה נכונה למען יראו אומות העולם עם מה אנחנו מתמודדים. בבקשה, גברתי השרה.

נאור שירי (יש עתיד):

We will shoot - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתה? I will shoot you first, איך אני איתך?

נאור שירי (יש עתיד):

Tell me about your knowledge about shooting.

היו"ר יעקב מרגי:

טוב. עד עשר דקות לרשותך, גברתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

More knowledge than you.

נאור שירי (יש עתיד):

Never.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

Much more knowledge. I have - - -

נאור שירי (יש עתיד):

כן, בדיוק כך.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא, אתה. אין אותך.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, גברתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

קודם כול, אדוני היושב-ראש הנכבד, תודה רבה לך על המילים החמות. למרות שיש לנו פה אופוזיציה שבעיקר מקרקרת, כאן יש מי שמעריך את הדברים הטובים.

יוסף טייב (ש"ס):

מה, אילו דברים טובים?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

באנגלית? להגיד לכם באנגלית?

היו"ר יעקב מרגי:

אני בירכתי אותה והודיתי לה על השליחות המוצלחת באו"ם, מה הסיפור?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

נכון, נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא מרחיב. זה מה שיש עכשיו. כשמרחיבים, הטיעונים הם חלשים.

יוסף טייב (ש"ס):

- - - איפה פורסם?

נאור שירי (יש עתיד):

ביתד נאמן.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, גברתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

עכשיו, מכיוון שכולם פה נלחצו שאני עולה, הבנתי שאני מוגבלת. אני לא מוגבלת?

היו"ר יעקב מרגי:

עשר דקות.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

סתם, סתם, להלחיץ את אופיר, הכול בסדר. אני עונה בשם שר הביטחון ישראל כץ. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אלון שוסטר מציע לתקן את חוק ההתגוננות האזרחית, כך שייקבע בו כי רשות מקומית תהיה רשאית לערוך ביקורות במקלטים המשותפים המצויים בשטח שיפוטה לשם פיקוח ולהורות על תיקון הליקויים שנמצאו. עוד מוצע כי רשות מקומית תהיה מוסמכת להטיל קנס כספי במקרים שבהם לא נשמעו להוראותיה בעניין תיקון הליקויים. על פני הדברים, לא ברור אם קיים צורך ממשי בהצעת החוק, משום שכבר כיום קיימות סמכויות פיקוח ואכיפה לרשויות המקומיות על פי דין. מאחר שלא ברור אם קיים צורך ממשי בהצעת החוק האמור, החליטה הממשלה לדחות את הדיון בהצעת החוק. משנושא זה לא נדון לגופו ולא עלה להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה, וכאשר ממילא לא גובשה עמדה סדורה של הממשלה באשר למוצע, אני מציע כי מליאת הכנסת תסיר את ההצעה מסדר-יומה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. המציע רוצה להשיב? בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

על זה המציאו את המילה תמהני. תמהני, גברתי השרה, על התשובה של שר הביטחון שהבאת. לו היו מתעמקים – לא, לא כזה מסובך – היו מבינים שהיום, מה שאפשר לעשות זה לעשות בעצמם ולחפש את הכסף. אז הרשויות לא תמיד מזדרזות לעשות את זה. לא רק זאת, אין אפשרות נוחה לגשת למקלט, האפשרות הזאת קיימת רק בזמן מצוקה, בזמן התקפה, כפי שאמרתי. והינה, במקום להקל על הרשות המקומית, לאפשר לה לגשת למקלטים בכל רגע, לאפשר לה לקנוס את אותם בעלי מקלטים – הם בעלי מקלטים, זה חלק כאילו מהדירה שלהם – ולגבות דרך האמצעים שיש להם ברשות, ולהעביר את הכסף לרשות הרשות ובזה לממן את הפעולה. כל כך פשוט, איזו מין תשובה זאת "אנחנו לא בטוחים"? בוודאי שיש אפשרות. מה שאני בטוח זה שהממשלה לא רוצה לתת את האפשרות הזאת לשפר את המיגון באמצעים כל כך פשוטים. במקום לבנות ממ"ד ב-200,000 שקל לשניים, שלושה אנשים, במחירים צנועים ביותר של ניקוי, טיפול, קצת נורה, משענת למדרגות, מעקה למדרגות, מוותרים על המהלך הזה. אין לי שום ספק שהחוק הזה יבוא, וצר לי על כך שבאבחת חרב ותחת אילוצי קואליציה, חבריי שאני רואה פה, שאני משוכנע שהם חושבים שהחוק הזה הוא טוב, לצערי יצביעו נגד חוק ראוי, חוק קונצנזואלי, חוק שעלויותיו קטנות ביותר. זאת חובה אזרחית לבצע את המהלך הזה, וזו חובתנו לתת לרשויות את הסמכות לכך. צר לי על התשובה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. אף להצעת החוק הזו הוגשה בקשה להצבעה שמית. אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת שנוכחים באולם ומעוניינים להשתתף בהצבעה? בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

יש עוד חברי כנסת? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, תשומת ליבכם: בעד הצעת החוק הצביעו 29 חברי כנסת, נגד – 45. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – פיקוח על מקלטים משותפים), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – מימון לימודים לתואר ראשון לסטודנט תושב קריית שמונה – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני אשמח לדעת אם הממשלה תומכת בהצעת החוק הזאת. מי השר המשיב?

היו"ר יעקב מרגי:

יעלו לכאן שר או שרה וישיבו לך כדבעי.

נאור שירי (יש עתיד):

נגד, מאי?

עדי עזוז (יש עתיד):

חייב להיות שר.

נאור שירי (יש עתיד):

יש, יש. לא, הם פה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

הלאה, מאי גולן, בשליחותך כקיסינג'ר של ימינו, ציפיתי שתתמכו. איך אפשר לסרב להצעת החוק הזאת?

היו"ר יעקב מרגי:

קיסינג'ר היה הולך ובא. והיא רק הלכה, נאמה. עשתה את השליחות, והלכה.

נאור שירי (יש עתיד):

למה? היא גם הלכה ובאה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. קיסינג'ר, בזמנו – אתה צעיר – היה שליח. הולך וחוזר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני צעיר. בסדר גמור. באמת אתם מתנגדים? טוב, בסדר. עמדת שר החינוך, לא. ראשית, אני רוצה לומר גם לחבריי חברי הכנסת ולך, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמצאים בשבוע המודעות לשכול האזרחי במדינת ישראל. תחת המלחמה האירוע הזה – אני חושב שהשכול האזרחי, אני מניח שאתה מכיר את זה גם בהיותך שר הרווחה לשעבר, לא מקבל את המקום שהוא צריך לקבל. בהזדמנות הזאת, אני בטוח שאתה גם מכיר את פיני רבינוביץ' ועמותת יקיר לי, שעושה עבודה נהדרת.

היו"ר יעקב מרגי:

עושה עבודת קודש.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון, גם בהעלאת המודעות, גם בחקיקה בכנסת, וחשוב לציין את זה, למרות ועל אף העצבים שעכשיו יהיו לי כי גיליתי שהממשלה לא תומכת בהצעת החוק הזאת.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה מבין, בסוף אני עצבני. אתה אומר לי: אל תתעצבן.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא. חס וחלילה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא מתעצבן. אני האדם הכי רגוע.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אתה תמיד מחפש להרגיע אותי. הצעת החוק אומרת: חבריי חברי הכנסת, אנחנו רוצים לעזור לקריית שמונה – חלקנו, תכף אני אסייג. מה יותר נכון מלתת תואר בחינם לאנשים שיגורו בקריית שמונה? מה הבעיה? אתה רוצה למשוך אוכלוסייה צעירה, שתבוא ותיתן חיים לעיר. מה הבעיה לתת את זה?

היו"ר יעקב מרגי:

אני תומך.

נאור שירי (יש עתיד):

אני בטוח שאתה תומך. אני גם לא מצליח להבין למה נגד? תגידו: אנחנו דוחים את זה בחודש, בחודשיים, או כמו שאוהבים לתת לי, דחייה של חצי שנה. אתה יודע. למה לא לתת לאנשים? מה אתה רוצה לעשות בעיריית קריית שמונה, או בעיר שאתה רוצה לעזור לה בפריפריה, אם לא לתת בראש ובראשונה הזרמה של דם? בטח כשאנחנו יודעים שכמעט 20%–25% מתושבי קריית שמונה לא חזרו, ובראשם האוכלוסיות החזקות בעיר, בראשם הצעירים. כמעט אין צעירים בקריית שמונה, וגם אם יש, הם צריכים עזרה. למה לא לתת את זה? מישהו שמגיע עכשיו לאוניברסיטת קריית שמונה, בשבתה עדיין כמכללת תל חי – למה לא לתת לו תואר בתמורה למגורים? הוא יגור בעיר, ישלם ארנונה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא לתת לו, לממן לו.

נאור שירי (יש עתיד):

לממן תואר. דובר פה על קריית שמונה מכל מקום – מהחרם, ועל שיטת זפרני ועל זה שהוא הגיע, ראש ממשלת ישראל הגיע בזמן מלחמה לקריית שמונה ולא הצטלם, ושרת התחבורה עם הסרט בבחירות, והמנורה השבורה, ותושב קריית שמונה שאומר לה: בגללך אין לנו אור פה. דובר ועלה.

היו"ר יעקב מרגי:

והרכבת לאילת.

נאור שירי (יש עתיד):

והרכבת מקריית שמונה לאילת, והמנחת, שנפתח כבר ב-1983, הופעל ב-2006, ונפתח מחדש ברוב הוד ושמחה ב-2025 עם טקס וגזירת סרט מוזרה. מנחת הם פתחו. אין מטוסים, אבל מנחת. אנשים באוטובוס לא יכולים להגיע, אבל מנחת. אין להם שירותי רפואה, אבל מנחת.

היו"ר יעקב מרגי:

איפה, במחניים?

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, בגיבור.

נאור שירי (יש עתיד):

בגיבור. הוא עושה לי בחינה. בסדר, אני מבין. אני לא מתרגש.

מאיר כהן (יש עתיד):

בשבוע שעבר עשו איזו פתיחה.

נאור שירי (יש עתיד):

הם כל היום פותחים. תשמע, חברי חבר הכנסת מאיר כהן, בגלל ששאלת, בשבוע שעבר הגיע מנכ"ל משרד הבריאות. למה? כי לא היו שירותי בריאות בעיר במלחמה, אז הוא הגיע לטפל בזה. אבל עצם זה שעיר בישראל באמת במלחמה צריכה שמנכ"ל משרד הבריאות יגיע ויפעיל את כל המערכת כדי לספק שירותי בריאות בסיסיים – הייתה שם מישהי שהתראיינה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני חושב שהוא צריך להגיע בלי שום קשר, לא בגלל שהפסיקו.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר גמור. מישהי שם שברה את האף, לא יכלה ללכת לבית חולים בגלל שכל שנייה היו אזעקות ואף אחד לא יכול היה לטפל בה. הסתובבתי בקריית שמונה, והסתובבנו בקריית שמונה, ויושבים אנשים במקלטים, גרים במקלט. אם היית רואה איך המקלט הזה נראה, השם ישמור. אבל אני לא מדבר בכלל על הקצפת, אני מדבר על בסיסי. אתה רוצה להשביח עיר? אתה רוצה לתת לה עוגן תעסוקתי? אתה רוצה לתת לה עוגן בריאותי, עוגן חינוכי, חינוך בלתי פורמלי, תשתיות נורמטיביות במדינת ישראל?

היו"ר יעקב מרגי:

להזרים דם חדש, צעיר.

נאור שירי (יש עתיד):

באיזה עולם אתם לא נותנים את זה? אני לתומי חשבתי שאולי זה עניין כספי, אז עשיתי איזה חישוב קל. נניח, תואר במדינת ישראל – אז היה 12,000, 14,000 שקלים.

היו"ר יעקב מרגי:

מסובסד.

נאור שירי (יש עתיד):

מסובסד. תואר מסובסד במדינת ישראל. אני עדיין בסבסוד. גם ככה אתה מסבסד לו, גם אם הוא לומד בתל אביב וגם אם הוא לומד בקריית שמונה. הסבסוד אותו סבסוד.

היו"ר יעקב מרגי:

במכללות זה לא, לא כולן.

נאור שירי (יש עתיד):

לא במכללות. יש מכללות עם שכר אוניברסיטאי. בתל חי זה שכר אוניברסיטאי, אבל לא משנה. עכשיו באוניברסיטת קריית שמונה יהיה סבסוד מלא כמו כל אוניברסיטה במדינת ישראל. בוא נגיד 14,000 שקל. במקסימום של המקסימום של הפרויקט הכי מוצלח שיש, יגיעו 2,000 סטודנטים, וזה 28 מיליון שקלים. לאדם הנורמטיבי זה נשמע ים כסף, אבל אתמול בוועדת הכספים – באמת, כל יום בוועדת הכספים הוא יום שבו אני לומד על מדינת ישראל, על סדר העדיפויות המדהים שיש פה – אני רוצה להקריא לך, סגלוביץ', לאן הלכו לנו מיליוני שקלים. באמת מדהים. יש את משרד הדתות. משרד הדתות הוא משרד לשירותי דת. קודם כול, הוא שם מאוד מבלבל בטרמינולוגיה שלו. ראשית, הוא המשרד לשירותי דת יהודיים בלבד, אין עוד דת שמקבלת מהמשרד הזה שקל אחד. דתות אחרות – במשרד הפנים. המשרד הזה, גדל תקציבו ב-100 מיליון שקלים, אבל הכול בסדר, אנחנו בעד גידול. בטח ובטח אנחנו בעד היהדות. אבל הכספים הקואליציוניים המדהימים שהיו – זאת חלוקה שאתה לא תאמין: 53 מיליון שקלים כספים קואליציוניים רק במשרד לשירותי דת, בלי 6 מיליארד כספים קואליציוניים שתוקצבו בתקציב הזה בזמן מלחמה, בלי עוד 5.8 מיליארד שקלים שתוקצבו למטרות עלומות, שאף אחד לא יודע עליהן, במנגנון פיקוח שלא קיים. זאת אומרת, אנחנו ב-11 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים. תשמע על מה הולכים הכספים הקואליציוניים במשרד לשירותי דת: יש סעיף שנקרא תמיכות, והוא מתוקצב בבסיס שלו ב-3 מיליון שקלים. הוא קיבל עוד 6 מיליון שקלים כספים קואליציוניים על טיפולי פוריות, תמיכה וייעוץ בהפריה וייעוץ בטהרת המשפחה. אנחנו משלמים על זה 9 מיליון שקלים – על מיזמים במועצות הדתיות, שכמו כל אחד שמכיר רשות מקומית, הרי היא מתקצבת ואחראית על כל המועצות הדתיות ועל שירותי הדת במדינת ישראל. קיבלו עוד 23 מיליון על סיורי סליחות. סיורי סליחות זה רק אוטובוסים לירושלים. על שמחת בית השואבה – 6 מיליון שקלים. על ל"ג בעומר – 5 מיליון שקלים. לא על קרשים, לא על עגלות סופר שיהיה כתוב: בתמיכת המשרד לשירותי דת, כמו שכתוב על כל מיגונית בערך בצפון. 5 מיליון שקלים. הקפות שמחת תורה – עוד 1.5 מיליון שקלים. עזוב את מערת המכפלה, שמקבלת באהלן-אהלן כבר 3 מיליון שקלים. זה ברגיל. מבני דת – לא בונים את בית המקדש – מקבל עוד 50 מיליון שקלים. כמה כסף יש במדינה הזו? אגב, 11.2 מיליארד כספים קואליציוניים. חידון לחבריי חברי הכנסת: כמה כספים קואליציוניים יש בקריית שמונה? אפילו לא שקל.

מאיר כהן (יש עתיד):

אפס.

נאור שירי (יש עתיד):

אין. כלום. גם הכספים האלה, אגב, הם כספים שנחתכים לפי חתך סוציו-אקונומי, גודל אוכלוסייה ומרחק מירושלים. קריית שמונה בשום פרמטר לא תיכנס לשם. אפס כסף. אפס שקלים. שקל. אף אחד לא בא ואמר: אני אשים במיזמים להתחדשות עירונית בקריית שמונה. סתם קואליציוני, תגיד: אני רוצה לתקצב התחדשות במתחם עירוני; אני אשים 53 מיליון שקלים שם.

מאיר כהן (יש עתיד):

מיגון לגנים בקריית שמונה.

נאור שירי (יש עתיד):

מאיר, אתה חושב בגדול. מיגון לגנים? תתחיל בבנייה של גנים. אבל בשביל גנים אתה צריך שיגיעו ילדים. זה מוצר צריכה בסיסי לגן. הרי לא יהיה גן בלי שיש ילדים. לא יהיה ילדים בלי שתביא אוכלוסייה צעירה. לא תגיע אוכלוסייה צעירה, אם אין לה לאן להגיע. איזה תושב יגיע לקריית שמונה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יהיה להם מקווה.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה מקווה. אפילו למקווה כבר לא יהיה. אגב, יש עוד 40 מיליון שקלים. אתם זוכרים את החוק של הרבנים שעוקף את שר האוצר? רבני עיר? הובטח לנו שאין עלות תקציבית. אתה יודע כמה משרתי הקודש – שמוגדרים בחוק משרתי הקודש – כמה הם מקבלים? כמה עולה לנו? עוד 40 מיליון שקלים עולה החוק שלא יעלה לנו שקל. זו מדינת ישראל. אלו סדרי העדיפויות שלה. תושבי קריית שמונה – אפס. כל השאר – 11.2 מיליארד שקלים. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש תשובה עניינית.

היו"ר יעקב מרגי:

מה עם התואר הראשון? לא הבנתי. השרה מאי גולן, נא להציג. את מוזמנת להציג את עמדת הממשלה ביחס לדברים הנוקבים שיצאו מן הלב ונכנסו ללב. השרה, הזמן של הציבור יקר.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני ארוץ את כל המדרגות? לא הבנתי.

היו"ר יעקב מרגי:

כן, כן. יש כללים. יש פרוטוקול. נאור, מזל שבלשון אין עצם. אפשר לומר הרבה דברים. עשר דקות, בבקשה, גברתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא אמרתי מילה אחת לא נכונה.

היו"ר יעקב מרגי:

נשב ביחד, אסביר לך.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני עונה בשם שר החינוך יואב קיש, וזוהי תשובתו.

היו"ר יעקב מרגי:

הייתי שמח אם בתשובה תהיה עמדת ות"ת.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

יש את עמדת ות"ת. כן, בדקתי. הצעת החוק של חבר הכנסת נאור שירי מבקשת לקבוע שסטודנט, שהוא תושב קריית שמונה, יהיה זכאי למימון של 100% משכר הלימוד במוסד מוכר עבור כל שנת לימודים בתואר הראשון, למשך ארבע שנים לכל היותר, בתנאי שבתחילת השנה התגורר בקריית שמונה. ביחס לסטודנט שכבר החל ללמוד, הסטודנט יהיה זכאי למימון בעבור כל שנות הלימוד של התואר. ההחלטה אמורה להיות מעוגנת לתקופה של חמש שנים. הצעת החוק נשמעת יפה מאוד כהצהרה. עם זאת, היא מגלמת בתוכה אתגרים רבים שחלק נותנים מענה כבר היום לצורכי הסטודנטים, שתרומתם לביסוס קהילה חזרה בצפון ובאזור קו העימות מייצרת מוביליות חברתית בעבורם ומנוע צמיחה גדול לשיקום הצפון. קריית שמונה ותושביה הצעירים חשובים לי מאוד כשר החינוך וכיו"ר המועצה להשכלה גבוהה וכמי שמשקיע רבות בתוכניות של "דור ראשון באקדמיה" באמצעות מערכת החינוך והמועצה להשכלה גבוהה. ב-19 בינואר הכרנו רשמית באוניברסיטת קריית שמונה. בעיניי – אומר שר החינוך – זהו צעד מרכזי בתהליך שיקום העיר קריית שמונה וחיזוקה. האוניברסיטה מהווה מנוף לפיתוח אזורי וליצירת עתיד אקדמי וכלכלי לצעירי הצפון, תוך שמירה קפדנית על איכות אקדמית, לצד השקעה בהיקף של כחצי מיליארד ש"ח בשנה להנגשת השכלה גבוהה, ובכלל זה, לסטודנטים מהפריפריה. נוסף לכך, אדוני היושב-ראש, ות"ת כבר העבירה תמיכה למימון שכר לימוד לסטודנטים במוסדות באזורי לחימה ועימות, לרבות לאוניברסיטת קריית שמונה, לשם שמירה על יציבות המוסדות והרציפות האקדמית. כמו כן ניתן מענה תקציבי באמצעות מינהלות ייעודיות ממשלתיות. המועצה להשכלה גבוהה מצביעה על העובדה כי התמריץ נועד להשתלב במנגנון קרן הסיוע לסטודנטים, הקבוע בסעיף 25ב לחוק המועצה להשכלה גבוה. מימון כזה, ללא תבחינים סוציו-אקונומיים, אינו הערוץ המתאים, שכן הקרן נועדה לסטודנטים במצוקה כלכלית. השיקולים של מגורים באזורי עדיפות לאומית כבר משוקללים בשיקולי הקרן. יישום ההצעה כהצעת חוק יביא בפועל לדחיית סטודנטים אחרים, שייתכן שהם נזקקים יותר, ולפגוע באיזונים שהקרן עורכת. אף עיגון התחייבות תקציבית של הקרן למשך חמש שנים פוגע במנגנון הקרן ,המבוסס על בחינה שנתית מחודשת. עוד אציין כי בעיניי – שוב, בשם שר החינוך – כשר החינוך וכיו"ר המועצה להשכלה גבוהה – אני לא שומעת את עצמי.

היו"ר יעקב מרגי:

מה ששומעים מכאן לא שומעים משם.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

זה לא אני. זה שר החינוך.

היו"ר יעקב מרגי:

העירו לי שאני מחנך, רס"ר משמעת. אבל האקוסטיקה במתקן הזה גרועה, ושומעים הכול, גם כשלוחשים. אז, חברי הכנסת, קצת התחשבות. שלא נדבר על עליזות ונטע. בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

יישום ההצעה כהצעת חוק יביא בפועל לדחיית סטודנטים אחרים, שייתכן שהם נזקקים יותר, ולפגוע באיזונים שהקרן עורכת. אף עיגון התחייבות תקציבית של הקרן למשך חמש שנים פוגע במנגנון הקרן המבוסס על בחינה שנתית מחודשת. עוד אציין כי בעיניי, כשר החינוך וכיו"ר המועצה להשכלה גבוהה, נראה כי הצעת החוק מבקשת לעקוף את אמות המידה, אשר נקבעות על ידי הממשלה, שלא לצורך. מעבר לכך, מכיוון שהצעת החוק אינה קובעת כי הסטודנט חייב ללמוד בקריית שמונה, אלא אך להיחשב כתושב בה, קיימת אפשרות שהתיקון לחוק ינוצל לרעה. הצעת החוק עלתה לוועדת השרים לענייני חקיקה ב-1 בפברואר 2026. הוועדה החליטה להתנגד להצעת החוק. נוכח האמור ומהנימוקים שצוינו, אני מציע לחבריי חברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק, בהתאם לסעיף 66 בתקנון לעבודת הממשלה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשרה מאי גולן. המציע, רוצה להשיב? בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

אני בהלם.

היו"ר יעקב מרגי:

אני בהלם שאתה בהלם כל פעם מחדש.

נאור שירי (יש עתיד):

קודם כול, טוב שעליתי להשיב, כי שכחתי את ה-0.4 שלי פה, ואני קנאי לאירוע הזה. החלק הראשון של התשובה הוא ממש הצדקה לקיום החוק, אבל בסדר. אני חושב שהטעמים לא ענייניים, ובכלל חוסר הבנה של מה התכוון המחוקק. לא שאני מייחס לי אמצעי חקיקה גדולים מדי. אבל מה התכוון המשורר? אני התכוונתי לייצר תמריץ לאוכלוסייה צעירה לגור בקריית שמונה. אני מודה שלא אכפת לי אם הוא יגור בקריית שמונה וילמד בשלל מוסדות להשכלה גבוהה במדינת ישראל. אני מודה. כי אני רוצה שבקריית שמונה יגיעו לגור אנשים. אני מודה. זו הבקשה.

היו"ר יעקב מרגי:

זו התכלית.

נאור שירי (יש עתיד):

זו תכלית החקיקה. זו התכלית. אני מודע לזה. אתה לא צריך להסביר לי את זה, אדוני שר החינוך. כי זה תכלית החוק. כתוב בדברי ההסבר. לא צריך יותר מדי להתפלסף עם איזה סעיף בתקנון הממשלה מחייב אתכם למשמעת קואליציונית. יש חוסר הבנה אמיתי, בעיניי. אני הסתובבתי בקריית שמונה באמת לא מעט, ופגשתי – אני נתתי אותם כבר כמה פעמים כדוגמה – במרכז מסחרי את אירנה, שהייתה פתוחה במשך כל המלחמה. היא פתחה. היא תופרת. היא השאירה את המתפרה פתוחה, ותפרה מדים לחיילי צה"ל. מייצרת ליום טוב מהחנות לבגדי ים הכנסה יומית של 200 שקלים, שהוא הראה לי בקופה, 200 שקלים, 250, 236 שקלים, ואז, כשאתה בא לעודד אנשים להגיע לעיר, אתה מקבל תשובה הזייתית לחלוטין, על מדרגים ועל אפליה. מה, אתה אמיתי? אם זפרני היה מגיש את הצעת החוק הזו, היא הייתה מתקבלת.

היו"ר יעקב מרגי:

מי זה זפרני?

נאור שירי (יש עתיד):

מה, אתה לא יודע מי זו זפרני? אז אתה מוזמן איתי לקריית שמונה או להסתכל באינסטגרם של נתניהו, ואתה תראה. אין ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן, יש את זפרני. הוא יביא את הבשורה. באמת, רמת הניתוק שלכם היא מה שנקרא, ממשרד המדע ומעלה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נאור, תגיד תודה ליושב-ראש על השאלה המנחה.

היו"ר יעקב מרגי:

זה לסחוט את התודה.

נאור שירי (יש עתיד):

ביקשו ממני מהקהל למסור לך המון תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אין על מה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, וגם על הצעת החוק הזו הוגשה בקשה להצבעה שמית. מזכירות הכנסת, אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

יש חברי כנסת שמעוניינים להצביע?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

אם אין עוד, תמה ההצבעה. נא להגיש את תוצאות ההצבעה. תשומת ליבכם, קצת מותח. מירב, בעד הצעת החוק הצביעו 24 חברי כנסת, כנגדה – 44 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – מימון לימודים לתואר ראשון לסטודנט תושב קריית שמונה – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום, למרות עמדתי האישית והאמפתיה. לא הצלחנו. בפעם הבאה אולי, בעזרת השם.

נאור שירי (יש עתיד):

הצבעת נגד, לפחות היית נמנע.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: ראש ממשלה שבוחר לקדם את ענייניו המשפטיים האישיים תוך כדי מלחמה. את ההצעה הגישה חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, ביום חמישי האחרון, בזמן שמדינת ישראל בעיצומה של מלחמה – רקטות, טילים, טילים מאיראן, טילים מפוצלים, ילדים, מבוגרים רצים לממ"ד, חלק מהם לא יכולים גם לרוץ, חיילי צה"ל נלחמים בחזיתות – סוף-סוף, אחרי שבועיים, קיים ראש הממשלה בנימין נתניהו, מעכשיו אני אקרא לו "ביבי" בקיצור, מסיבת עיתונאים שבה הקדיש חלק משמעותי מדבריו למשפט הפלילי. קודם כול, ברכות על מסיבת העיתונאים. למרות שטראמפ מדבר בערך כל יום, הדוברת מדברת כל יום, כאן יש ניתוק מגע מהציבור. הוא לא מתראיין, הוא לא מדבר, מדי פעם הוא עושה איזה סרטון, גם בלי שאלות. זו הייתה הפעם הראשונה שעיתונאים גם יכלו לשאול שאלות. בזמן מסיבת העיתונאים הזו, כמובן שאלו אותו – כדי שלא יגידו – שאלו אותו על המשפט שלו, ובמקום באותו רגע לסיים את זה ולהגיד: אנחנו עכשיו בזמן מלחמה, הוא החליט לקרוא לזה "קרקס אבסורדי". הוא אפילו אמר לנשיא המדינה כי עליו לעשות את הדבר הנכון. זאת אומרת, חלק משמעותי ממסיבת העיתונאים, שבכלל הייתה על המלחמה, כשבכל מקום אפשרי הוא היה בא ואומר: תקשיבו, אנחנו במלחמה, בואו לא נדבר על זה עכשיו – לא. לא רק שהוא דיבר על זה, הוא גם הפליג בכל ההמלצות שלו, מנשיא המדינה ועד העובדה שהוא ראש ממשלה בזמן מלחמה, ולמה מעסיקים אותו במשפט. תכף נדבר על עוד דברים שהוא מדבר עליהם. כמובן שהדברים האלה באים אחרי ששמונה שנים הוא מחכה להוכיח את חפותו; הוא לא ממש מחכה. מסתבר שהוא לא רוצה את המשפט. עובדה שהוא הגיש בקשה לביטול משפט. זו לא בקשת חנינה, זו בקשה לביטול משפט. אני גם אזכיר שכאשר אולמרט היה ראש הממשלה, והוא היה שקוע בחקירות, הוא כמובן עמד פה, לא פה ספציפית, במליאת הכנסת, ואמר שמי ששקוע בחקירות עד צוואר לא יכול לקבל החלטות גורליות. עליו זה פחות רלוונטי. אחד הביטויים שתפסו אותי זה שראש הממשלה כינה את המשפט נגדו כ"ציד אדם". זה המינוח שהוא בחר, ביבי, לקרוא למשפט נגדו. אז אני רוצה לדבר על ציד אדם. ציד אדם אלו הצעירים שנמלטו ממסיבת הנובה ונורו בשדות. ציד אדם זה עשרות נרצחים, ביניהם 51 בעיקול מפלסים, בעיקול אחד, שניסו להימלט מהמסיבה ונרצחו. ציד אדם זה התושבים בעוטף עזה שנטבחו ונשרפו בבתים שלהם. זה ציד אדם. ציד אדם זה עשרות צעירים מדהימים, יפהפיים, שנכנסו למיגונית והתפוצצו שם למוות. ציד אדם זה חיילי צה"ל שעד הרגע האחרון, עד הכדור האחרון נלחמו, ובסוף נורו למוות על ידי צלפים של חמאס. ציד אדם זה התצפיתניות המדהימות שנשרפו למוות בחמ"ל. ציד אדם זה חברי כיתות הכוננות, שנלחמו מעטים מול רבים ושילמו בחייהם. ציד אדם זה עשרות חטופים, עשרות, שעברו את עזה על הרגליים ונלקחו בחיים ונרצחו במנהרות חמאס. ציד אדם זה עשרות אנשים, מאות אלפי אנשים שנמצאים תחת מתקפות של טילים בליסטיים ורקטות. ביבי, ראש הממשלה, אף אחד לא צד אותך. להפך, אתה האיש הכי מאובטח במזרח התיכון. ציד אדם לא הופך אותך, כי אתה פשוט לא יודע מה זה ציד אדם, אין לך מושג מה זה. אתה עומד למשפט על המעשים שלך, על מה שעשית, ואתה תשלם את המחיר. ועוד משהו אחד קטן. עוד סרטון אתמול – ביבי פונה לאזרחים האיראנים, מסביר על הקשר בין הישראלים, מסביר על נחישות; אגב, הוא מדבר על זה שהוא ייתן פיצוי – עד עכשיו אין שום פיצוי, לא לעצמאים, לא לשכירים, אבל אנחנו כבר רגילים שהוא משקר. ואז, ברקע, מי שראה את הסרטון יש את בובת באגס באני. גם כשהוא מדבר על נחישות, על מלחמה, ברקע יש בובה של באגס באני, כשהמטרה שלו זה להגחיך את המשפט שלו. אז בואו אחת ולתמיד נדבר על הדבר הזה, כי הבנתי שיש הרבה סילופים, כנראה מתוך מטרה להגחיך את תיק 1,000, תיק חזק, יציב, תיק שמראה בצורה מפורשת איך הוא, אשתו וילדיו קיבלו מתנות מאנשי עסקים עשירים, בעיקר ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, צריך להגיד, עשרות שנים – אגב, הוא גם לא מכחיש, הוא גם אומר שהוא מקבל מתנות, מה שהוא מנסה להכחיש זה את הקשר בין המתנה לטובות ההנאה. זה בעצם תיק 1000 – האם המתנות שניתנו הן מתנות בין חברים – אגב, לי אין חברים שנותנים לי כאלה מתנות, אבל מילא – והאם בתמורה הוא התערב בעסקים של מילצ'ן, בוויזה של מילצ'ן. זאת אומרת, תיק רציני ויציב – הוא מנסה להגחיך אותו בבובת באגס באני. אבל זה לא יעזור לו, כי אנחנו יודעים, והוא הודה, שהוא קיבל עשרות מתנות. עוד מילה אחת על הבובה הזו, כי אני יודעת שיש לה הרבה תהודה. את הבובה הזו הביא מילצ'ן ליאיר נתניהו יום אחד, כמובן כמתנה. אמרנו, הוא לא מכחיש את המתנות. הוא אומר שהוא גם קיבל מתנות. אבל צריך להגיד משהו מאוד מעניין על הבובה הזו: כנראה שהוא הביא בובה קטנה, והבובה הקטנה, כנראה זה לא הספיק לשרה. אז ארנון מילצ'ן, לפי העדות שלו, הסתובב ברחובות ניו יורק על הבובה הזאת, הפתטית הזאת, כדי למצוא לה בובה גדולה יותר – שתבינו מה זה הבן אדם, ומה זה המשפחה הזאת. אני רוצה להגיד לסיכום: לא יעזור לנסות לגמד, לא את תיק 1000, לא את תיק 2000, ובטח לא את תיק 4000 – שלושה תיקים שבהם מואשם ראש הממשלה. לא יעזור. ולא יעזרו הסיסמאות הריקות, ושהנשיא – והעובדה, העובדה שהוא גם הוא קורא לנשיא טראמפ להתערב, כאילו אנחנו עוד כוכב בדגל של ארצות הברית – אנחנו מדינה ריבונית, אנחנו מדינה עצמאית, אנחנו מתגאים בכל העולם שיש לנו מערכת משפט עצמאית. מה מייחד את מדינת ישראל מכל המדינות מסביב, אם לא מערכת המשפט העצמאית שלה? זה מה שמייחד אותה. והעובדה שבתוך מלחמה הוא ממשיך לקרוא לנשיא ארצות הברית – ונשיא ארצות הברית, הבנתי שכל מיני שופרות שלהם מכינים איזשהו מכתב של חתימות; הבנתי שזה גם שקר, לא משנה. לבוא ולבקש מנשיא ארצות הברית שיטיל סנקציות על נשיא בית המשפט העליון. מה יש לכם? איזה מין ימין זה? איזה מין מדינה ציונית זאת? איזו מין מדינה מבקשת שמדינה אחרת תתערב בעניינים שלה, ועוד בעניינים המשפטיים שלה? מה זה הדבר הזה? עד איפה תמתחו את הגבול על העניין הזה? לא משנה החברות, היחסים עמוקים, ואנחנו אוהבים ומודים להם – לא משנה כמה היחסים טובים, מדינה כמו ארצות הברית לא צריכה להתערב בהליך משפטי שמתנהל כאן. וכל אדם שהוא ציוני, אפילו ימני, או משמאל, צריך לבוא ולהגיד את זה בצורה ברורה. צריך לומר בצורה ברורה: מדינה אחרת – אסור לה להתערב. אסור לה. כי זה מתחיל בזה, ומחר זה יהיה בעניינים אחרים. אם מדינת ישראל היא הריבון, ואם מערכת המשפט שלה היא מערכת משפט שאנחנו מתגאים בה, ומכל העולם באים לשמוע על מערכת המשפט הישראלית – בניגוד, אגב, למדינות השכנות שלנו – אז למה אתם קוראים לנשיא טראמפ להתערב? למה אתם לא מסוגלים? למה אתה, בנימין נתניהו, שאמרת ששמונה שנים אתה מחכה למשפט, שאמרת שאין כלום ולא יהיה כלום, למה אתה צריך שיתערבו לך? למה אתה צריך שהנשיא יחון אותך? הרי הכול סבבה, הרי אין שום דבר. מה הוא אמר? התיקים – אין בהם כלום, לא יהיה כלום. אם אין כלום, אז תתמודד במשפט, כמו כל אזרח במדינת ישראל. ואם אתה לא מסוגל גם לנהל משפט וגם לנהל מלחמה, אתה מוזמן להתפטר, כי הרי אתה אמרת בעצמך על אולמרט, שאדם ששקוע בחקירות עד צוואר לא יכול לקבל החלטות גורליות. אז מה שנכון לאולמרט, למה הוא לא נכון לך? אם אתה, ראש הממשלה, לא מסוגל – וזה מובן שאתה לא מסוגל – לנהל את התיק במקביל להיותך ראש ממשלה, אתה מוזמן להתפטר. ואם לא, פשוט תתמודד, ותפסיק לנצל את מסיבות העיתונאים, שהן מסיבות עיתונאים שאמורות לתת חוזק לאזרחים, שאמורות לתת תקווה לאזרחים, שאמורות לתת להם נחישות. תתעסק רק בהם. תתעסק באנשים האלה, שרצים למקלט, בנשים שרצות למקלט, באלה שאין להן אפילו ממ"ד או מקלט בבית ונאלצות בשתיים בלילה לרוץ. תן להם חוזק. תדבר על החברה הישראלית, תדבר על הילדים שנמצאים בזום. תדבר. תדבר אל האנשים, תדבר אל הציבור הישראלי, שכן, הוא חסין, והוא חזק, אבל כן, גם קשה לו. יש שני נרצחים שנהרגו מירי טילים. תדבר אל המשפחות שלהם, תדבר אל משפחות שאיבדו את הבית. תדבר אל אלה שנמצאים בבתי מלון. מה אתה מתעסק במשפט שלך? את מי זה מעניין עכשיו? אנחנו באמצע מלחמה. תגיד לעיתונאים: אני לא מדבר על זה – ותדבר לתושבים, תדבר לאזרחים, תדבר לאימהות שלא יוצאות מהבית, לאבות שמנהלים זומים במקביל לזומים שלהם. תדבר על הקושי שהמלחמה מביאה. תפסיק להתעסק בעצמך. אתה לא מעניין אף אחד. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. תעלה ותשיב גברתי השרה מאי גולן, בשם הממשלה. אין הגבלת זמן. גברתי השרה מתכבדת לעלות. תנסי להצטמצם לשש שעות, לא יותר.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

זו בעיה שאני לא מוגבלת, אבל היום אני אתחשב.

היו"ר אליהו רביבו:

קחי לך את הזמן. בהצלחה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רק רוצה להתחיל בסוף של מה שאמרה כאן חברת הכנסת בן ארי. היא אמרה לראש הממשלה, ממש המשפט האחרון: "אתה לא מעניין אף אחד", וזה לפני שאני אתחיל לענות והכול – "אתה לא מעניין אף אחד". הם מדברים עליו באובססיה חולנית. באמת, הם ביביפובים פוביומטיים, והיא אומרת שהוא לא מעניין אף אחד. היא מדברת עליו עכשיו עשר דקות. יוצא לה, באמת, קצף מהפה, מרוב רעל שנשפך על ראש הממשלה, שמנהל עכשיו מלחמה על הקיום הבסיסי של מדינת ישראל; הם מטנפים עליו מבוקר עד לילה – ציוצים, טיקטוקים עלובים, ראיונות, מה לא, אבל "אתה לא מעניין אף אחד". כמה מנותקים מהעם אתם. את מי את מעניינת? את מי אתם מעניינים? צאי לעם. צאי, תפגשי את הצעירים, את הוותיקים, את הלוחמים, את הנשים – כמה הם אוהבים את ראש הממשלה נתניהו. עשרות ומאות ואלפי הודעות אנחנו מקבלים על כמה שיהיה חזק, כמה אוהבים אותו, כמה הוא מנהיג בקנה מידה. אבל את מי הוא מעניין – כך היא מסיימת; "את מי הוא מעניין – בשאילתה נגדו. אגב, עוד לפני שאני אתחיל, יש לי תמיד הערות. לפני שאני מתחילה, היא התלוננה כאן, מה זה שטראמפ מתערב, ולמה הוא מתערב, וביבי וזה, ולמה הוא מתערב. מעניין, נכון? כשביידן התערב ברפורמה המשפטית, משהו שעשתה הממשלה כמדיניות אחרי שהיא נבחרה בצורה דמוקרטית – ששש, על זה לא שמענו כלום. על זה הם לא דיברו. זה היה לגיטימי. כל מה שהם עושים זה בסדר. אנחנו דיקטטורים, הם אבירי זכויות האדם הגדולים. ואני רק אסיים, לפני שאני מתחילה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

מה שנקרא, אנחנו עומדים לסיים את המבוא.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

בדיוק. אני אסיים, לפני שאני מתחילה, בזה שאתמול היה פרסום של נועם אמיר, הכתב הצבאי, בערוץ 14, שסיפר שארגוני הטרור השונים משתמשים במה שאומרים ערוץ 12 ו-13 כחלק מהתעמולה שלהם, וגם למידע וידע של איך לפעול נגד ישראל. אני אוסיף ואומר שאני מאמינה, באמת, בלב שלם, שמה שהאופוזיציה המופקרת והמפקירה והמטורללת עושה פה, בוודאי ובוודאי משרת את כל אותם ארגונים, בטח ובטח שבזמן מלחמה. ועכשיו אני אתחיל. קודם כול, ולפני הכול, כי פשוט אי-אפשר היה להתעלם מדברי הבלע, אני רוצה לשלוח כאן, בשמי ובשם ממשלת ישראל כולה – ואני בטוחה גם בשם כל הנוכחים בבית הזה – את תנחומיי מעומק הלב והנשמה למשפחתם של אילנה וירון משה, השם ייקום דמם, שנרצחו הלילה מהירי האיראני לרמת גן. ליבנו איתם. ועכשיו, במעבר חד, אני מאוד שמחה שחברת הכנסת מירב בן ארי יצאה מהמליאה בזמן שאני צריכה להגיב על דברי הבלע שלה כנגד ראש הממשלה נתניהו. אני חייבת לציין לצופים ולמי שנמצא פה שזה באמת נחמה שרואים משהו, איזה רוע בלתי מזוקק שלא יכול לעמוד בפני האמת שאני מציבה בפניהם. זו זכות שלי, זו השליחות שלי, ועל כך אני מודה לבורא עולם. אז ככה: בזמן שמדינת ישראל – חבל, אני בטוחה שהיא תשמע את זה או שמישהו ישמיע לה. אבל לא נורא. אני יודעת שבטח הלפידיוט, הלפיד היומי, בטח הכתיב לה. באמת, אם הייתי יכולה – בעצם אני יכולה להקריא לכם, יש לי זמן, נכון, אדוני היושב ראש?

יואב בן צור (ש"ס):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אה, אין לך זמן? בשבילך אני אקצר, כבוד הרב. בסדר, לא – איך אפשר, תראה. היא פשוט אמרה שהדברים שאמר ראש הממשלה במסיבת העיתונאים האחרונה, שקיים ביום חמישי האחרון – היא מבקשת לעלות על סדר-יומה של הכנסת, בזמן מלחמה, שראש הממשלה בוחר לקדם את ענייניו המשפטיים האישיים תוך כדי מלחמה. על מה היא אומרת את זה? היא אומרת שבמסיבת העיתונאים האחרונה שהוא קיים, במקום להתמקד אך ורק בצורכי מלחמה – זה הבלע שמישהו הכתיב לה – ובאתגרים הלאומיים והאזרחיים הרבים, בחר ראש הממשלה להקדיש חלק משמעותי מדבריו למשפט הפלילי המתנהל נגדו. עכשיו, מה עשה ראש הממשלה? נתן הצהרה על המצב הביטחוני, ואז נשאל שאלות על ידי כל הכתבלבים למיניהם, שרוצים רק להרעיל ולהנדס, והוא עונה. עכשיו, אם הוא לא היה עונה, הייתה עולה לכאן מירב בן ארי בשם הבוס שלה, הלפיד – כי באמת היא עבד נרצע שלו, לא מעבר לזה, זה ברור, זה ברור, אני אומרת רק את הדברים הברורים.

היו"ר אליהו רביבו:

אפשר להעביר את אותו מסר ולהימנע מביטויים - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

איך אתה רוצה שאני אגיד "עבד נרצע"? "שפחה"? אמרו שהן שפחות. אני למשל לא שפחה, אני בת של מלך, אבל הן אמרו שהן שפחות, הן הפגינו שהן שפחות. אוקיי, נמשיך.

היו"ר אליהו רביבו:

לא נחה דעתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

בכל אופן – אז תבדוק את ההפגנות שלהם. בכל אופן, אם הוא לא היה עונה, היא הייתה עולה לפה ואומרת: הוא מתחמק משאלות על המשפט הפלילי שלו ולא רוצה לענות עליהן. הוא עונה עליהן, למרות שהוא ישן, לא יודעת, בערך שעתיים בלילה, עם המלחמה שהוא מנהל, וגם על זה היא מתלוננת. אז בזמן שמדינת ישראל, ממשלת ישראל וראש הממשלה בנימין נתניהו נלחמים על קיומנו ועל עתידנו מול איראן, חיזבאללה, חמאס והחות'ים, הם נלחמים בנו. אין להם טיפת בושה, אין להם גבולות, אין להם קווים אדומים, ובטח ובטח אין להם ממלכתיות. הם טוענים לממלכתיות; הם הכי לא ממלכתיים שיש, מבזים את המילה ממלכתיות. עכשיו, רק לפני כמה ימים, תוך כדי שכוחות הביטחון הגיבורים והקדושים פועלים למגר את אויבינו, אצלם, במפלגת יש עתיד, פעלו להצביע – בעד מה? בעד הצעת אי-אמון של איימן עודה. הוא, אותו עודה, עמד כאן וצרח שאם בעזה הממשלה לא הצליחה, אז מה היא חושבת שהיא תצליח באיראן? תמיד אתם מחפשים אויב, ככה אמר עודה. מה עשו חברי הכנסת במפלגת אין עתיד? הצביעו בעד, בעד איימן עודה, מייד אחרי שהוא אמר את זה, בזמן מלחמה קיומית, אדוני היושב-ראש. אני באמת, אני מנסה להבין ואני לא מבינה באיזו זכות אתם חושבים בכלל, באמת, עלובי נפש שכמותכם, שיש לכם בכלל את הזכות להטיף לראש הממשלה בנימין נתניהו, שמנהל כאן מערכה מול איראן במשך 40 שנה, מקדיש את כל חייו למען הדבר הזה, בזמן שהליצן שעומד בראש המפלגה שלהם עושה פה סטנדאפים מגוחכים על חשבון ביטחון המדינה, כשהוא צורח, צורח על ראש הממשלה נתניהו: איבדת את טראמפ, איבדת את טראמפ. איך הוא אמר? לא היה שפל כזה ביחסים עם ארצות הברית, כך הוא אמר. לא היה שפל. וזה מה? בדיוק, חכה, אבל התקשורת לא חיכתה, התקשורת כבר עשתה. כל זה בזמן שראש הממשלה נתניהו מנהל מאחורי הקלעים באמת את המלחמה הזאת יד ביד עם נשיא המעצמה הגדולה ביותר בעולם, דונלד טראמפ, ולמה? לא בשביל לרצות אותם, את המחנה הבאמת-מטורלל הזה; כדי להציל את המדינה, מדינת העם היהודי, היחידה שיש לנו, היחידה שאנחנו יכולים לשמור לדורות הבאים שלנו. תגידו לי, באמת, על הדעה של מי – ואת זה פה אני שואלת את הציבור – לדעתכם, אזרחי ישראל, אנחנו צריכים לסמוך: על הדעה של לול המקרקרים, שכמובן משתפים פעולה עם עופר כסיף ואיימן עודה, או למנהיג העולם החופשי, בן הברית הגדול ביותר שלנו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שאמר רק לפני יומיים את המילים הבאות, ואני מצטטת: לא הייתה לכם את מדינת ישראל – תקשיבו טוב – לא הייתה לכם את מדינת ישראל אם ראש הממשלה נתניהו לא היה מכהן בתפקידו? את זה לא שהם שומעים וזה יוצא להם מהאוזן השנייה – זה לא נכנס להם אפילו לאוזן אחת מרוב הרעל שמטרלל אותם במוח. ועוד הוא הוסיף: אני תומך בביבי. אני בטוחה, הוציא אותם – מחלת הביביפוביה, אתם צריכים להבין, היא חשוכת מרפא. אין לה תרופה, באמת, אין לה תרופה. מכיוון שאין לה תרופה, כל אירוע כזה מוציא אותם מדעתם, זה איזה התקף חרדה מאוד מאוד רציני, מה לעשות? וזה מביא אותם לכל התקפי הפסיכוזה שקורים כאן בכנסת, בתקשורת, בטיק-טוק, בטוויטר. אני מציעה להם – אולי כל היום להתעסק בביבי, ביבי, ביבי, ביבי, איזו אובססיה חולנית, באמת – צאו לשטח. אני אמרתי קודם: צאו לפגוש את האזרחים, את העם. תראו כמה אתם מנותקים. הרי אזרחי ישראל הגיבורים, שנכנסים לממ"דים לפעמים גם חמש פעמים בלילה, פונים אלינו בעשרות, מאות ואלפי הודעות, סמ"סים, פנים מול פנים, איך שאתם לא רוצים, ואומרים לנו: תמשיכו, תמשיכו, תילחמו, אנחנו תומכים בכם בכל מקום, בכל מקום. אדוני היושב-ראש, כשאני מגיעה, מבקשים ממני ממש במילים האלה: תמסרי לראש הממשלה נתניהו כמה אנחנו אוהבים אותו, כמה אנחנו מחזקים אותו, כמה אנחנו מעריצים אותו. תראו כמה הם מנותקים, באמת, האופוזיציה המופקרת הזאת. במקום לשנס מותניים, לצאת לתמוך בחברה הישראלית, באמת בשעת מלחמה, שעה קשה, כשכולם צריכים להיות מאוחדים, הם יושבים ממורמרים כל היום, מצלמים סרטונים עלובים לטיק-טוק, נותנים באמת התבטאויות שגובלות באנטישמיות, כמו לפיד, שבריאיון הסברה, כן? הסברה – בין זה לבין הסברה הקשר הוא מקרי – הוא קורא למתיישבים, למתיישבים הקדושים והגיבורים שלנו, שהוא לא יגיע לאפר שהם דורכים עליו ברגליים שלהם, בריונים חוליגנים ומחבלים יהודים. בריונים, זה מה שהוא קורא להם. בקיצור, באמת, קצר, יש לי אומנם זמן ואני לא רוצה להאריך, כי יש פה שר שמחכה. כבוד השר בן צור, אני אסיים. אני רק אומר לסיכום, באמת, שיהיה להם ברור, כי הם כנראה מבולבלים מרוב הטרלול: ענייניו האישיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו הם עניינים לאומיים. אם לא הבנת, אני אחזור: ענייניו האישיים של בנימין נתניהו הם עניינים לאומיים. ממשלת ישראל וחברי הקואליציה רואים בראש הממשלה ראש וראשון לשינוי ישראל לדורות קדימה. כל סיכול, כל קשירת ידיים ורגליים שלו, כל הפרעה והטרדה שלו בגלל איזו בובת באגס באני עלובה שבן ארי כאן דיברה עליה – זה הפריע לה כל כך, בובת הבאגס באני מאחור. אני חשבתי אישית שהיא מאוד חמודה. אם היה אפשר, גם אני הייתי רוכשת אחת כזאת. אבל ברצינות, כל הפרעה בגלל שטות שכזאת, היא לא מתקבלת על הדעת, לא בכלל ולא בפרט, על אחת כמה וכמה, כשישראל מתמודדת עם שבע חזיתות, וכמובן, בל נשכח, את החזית הפנימית המופקרת של האופוזיציה המופקרת, המבולבלת, המקרקרת והמפוזרת, שלצידה כמובן ישנה אופוזיציה משפטית שמגבה בכל הכוח. ואני אסיים במשפט הזה: יש פה מנהיג אחד בדור מול אופוזיציה של ליצני הדור, לא פחות ולא יותר. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. יש אפשרות לשתי תגובות מהצד במשך דקה. מי שנרשמו הם חבר הכנסת גלעד קריב וחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אוקיי, כיוון שהם לא נמצאים, זה אומר שהם ויתרו על זכותם. אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה היא בהנחה שאתם לא מסתפקים בתשובת השרה. קיבלתם תשובה. אוקיי, אז לאיזו ועדה אתם רוצים להעביר את המשך הדיון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

חוקה.

היו"ר אליהו רביבו:

אנחנו נקיים הצבעה על בקשתכם. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 1 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

בעד – אחד, נגד – אחד, אין נמנעים. הנושא יעבור לדיון בוועדת הכנסת. אה, הוסרה, אוקיי, אז ההצעה הוסרה מסדר-יומה של הכנסת.

היו"ר אליהו רביבו:

לפני שנעבור לנושא הבא שעל סדר-היום אנחנו נאפשר לחברת הכנסת מירב בן ארי למסור הודעה אישית, על פי בקשה. חמש דקות לרשותך, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הקשבתי לתשובת השרה, ואני מאוד מבקשת שכשבאים לאולפנים ואומרים: אבל גם את עונה לה, ואיך את עונה לה, וזה לא בסדר – אז נעשה סדר בסימטריה המעוותת. עומדת כאן שרה, אני מבינה שהיא בלחץ, אני מבינה שגם הפריימריז מתרחקים, אז בואו פשוט נצטט את כל האמרות של שרה בישראל. היא קוראת לאופוזיציה עלובי נפש, אופוזיציה מופקרת, ממורמרת, כמעט אנטישמית; אומרת עליי, כשאני עולה ומדברת, שיוצא לי קצף מהפה; אומרת על לפיד שהוא ליצן; מדברת על לול של מקרקרים. באמת, נורא חשוב לי, כי אני עליתי לנאום שלי, ואמרתי את הביקורת הלגיטימית שלי, שראש ממשלה בזמן מלחמה מדבר על עצמו ועל המשפט שלו. ובתגובה הייתה כאן באמת מסכת של גועל נפש – אין לי מילה אחרת. אני רוצה רק להגיד משהו אחד: הבוקר, מוקדם בבוקר, נהרגו שני אנשים מבוגרים בני 70. הם נרצחו ליד הממ"ד שלהם, כי היה להם קושי בניוד. כבר שבועות – זה השבוע השלישי לפחות – אנחנו מבקשים לדעת מה המשרד לשוויון חברתי, שאחראי על הקשישים, עושה למען המיגון של אותם קשישים. מבקשים לדעת. מגישים שאילתות, מגיעים לוועדה. אגב, ועדת העבודה והרווחה, מכיוון שאתה מכיר, אפילו לא התייצבו לדיון. זה כל מה שאנחנו מבקשים לדעת. כששאלנו, אמרו לי שהשרה הקימה מוקד. אז קודם כול תודה רבה שהקמת מוקד. נפלא מצדך. אבל האנשים האלה – את יכולה לקרוא לי "מקרקרת", "עלובה", "מופקרת", בסוף האחריות שלך היא לקשישים במדינת ישראל. כשבנק לאומי – בנק לאומי, חברה פרטית בכלל – עושה קמפיין שלם, ובצדק, הולך ומפנה קשישים מהבית, מפנה קשישים מהבית ושם אותם במלון – אגב, חלק מהם פגשתי, כי אמרת פה: צאו לשטח, מנותקים. עזבי, אני לא רוצה לרדת לרמה הזאת, סיימתי עם זה. הייתי בשטח, ופגשתי בבתי מלון אנשים מבוגרים. אתה לא מאמין, אתה יודע מי מממן את הקשישים של שלומי בנתניה? מי שלח את הקשישים של שלומי לבית מלון בנתניה, אתה יודע? נוצרים אוהבי ישראל. הם משלמים את המלון לקשישים של שלומי. אז אפשר לבוא ולהגיד עליי שיש לי אובססיה חולנית – לא סתם ביקשתי ממך הודעה אישית – שאני ממורמרת, שאני מקרקרת, שאני תרנגולת. אה, bring it on, זה לא מזיז לי. אבל העובדה שאנשים מבוגרים במדינת ישראל נרצחו היום בבוקר ליד הממ"ד, כשהם היו בדרך, כי הייתה להם בעיה בניוד; העובדה שקשישים רבים במדינת ישראל מופקרים, גם ברגעים אלה ממש, ובמקום שתבוא לפה ותיתן תשובה, אז זה האופוזיציה והאופוזיציה והאופוזיציה. האופוזיציה פה היא אופוזיציה ציונית, היא אופוזיציה שאוהבת את אזרחי מדינת ישראל, שהולכת לבתי מלון, פוגשת את המפונים, שהולכת לאתרי הנפילות. ח"כים של יש עתיד נמצאים, נותנים מענה; ח"כים של יש עתיד עונים לטלפונים של אנשים בחו"ל, עוזרים להם להגיע לארץ; ח"כים של יש עתיד מסתובבים בכל המקומות, והם לא מקרקרים והם לא מופקרים והם לא ממורמרים, והם בטח לא אנטישמיים, הם פי-מאה יותר ציונים ממך ומהממשלה שלך. פי-מאה. תבואי לפה ותדברי בגסות וברשעות – זה לא מזיז לי, את סיימת להזיז לי. באמת, אני אפילו חזרתי בכוונה, כדי שלא חלילה תבואי ותגידי: מירב – לא יצאתי, ישבתי, הקשבתי ורשמתי. סיימתי עם ה"יצאת". ואני גם אגיד לך את האמת: אין לי שום בעיה, תעשי עליי סרטונים בטיקטוק. גם ראיתי שיש סרטון אחרון שממש שם את התמונה שלי. אז הינה, את יכולה לראות, ישבתי והקשבתי. אין צורך – דניאל, נכון? או שאבא שלך זה דניאל, סליחה.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אחלה. אין צורך להדביק את התמונה של מירב. ישבתי פה, הקשבתי לכל דברי הבלע שלך. בסוף, זה לא מעניין אותי. אני גם לא אדבר עלייך, אני לא אגיד עלייך שאת מקרקרת, זה לא לרמה שלי בכלל.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא מקרקרת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תמשיכי, זה לא מזיז לי. תביני, באמת את לא מזיזה לי. את כבר אפילו מצחיקה אותי. די, חלאס עם זה, מאי. סיימתי עם זה, זה לא מעניין אותי. את תבואי ותסבירי לאזרחי ישראל, למה עשרות-אלפי קשישים, שהם באחריות המשרד שלך, אין להם מיגון? למה הם בסכנת חיים יום-יומית? למה בנק בישראל שם אותם בבתי מלון? למה נוצרים אוהבי ישראל שמים את הקשישים של שלומי? על זה את צריכה לבוא לעלות, לא על מירב המקרקרת ולא על יש עתיד ולא על יאיר לפיד. על זה תעני. תעני מה הפתרונות שאת נותנת לקשישים. ואת הרעל הזה שהוצאת עליי – לי, להגיד שאני מוציאה קצף מהפה? לא יעזור לך. אתה יכול לצלם אותה, אין לי בעיה. אתה יכול גם להדביק את התמונה שלי. אתה יכול גם לעשות לי תמונה של תרנגולת. זה לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי זה אלפי קשישים, מאות-אלפי קשישים, שבמקום שתיתני תשובות, שבמקום שתפני אותם לבתי מלון עם מיגון, מי שמפנה אותם זה רק אזרחים שאוהבים את המדינה הזאת. את כנראה או לא אוהבת קשישים או לא אוהבת את המדינה הזאת, אם זו התשובה שבחרת לענות לי. תודה. סיימתי.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אוהבת קשישים יותר ממה - - - איך שאני דאגתי לאימא שלי את לא דאגת לאף קשיש ולאימא שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את אל תדברי על אימא שלך - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

ופעם הבאה תגישי שאילתה על הקשישים - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

ולא על באגס באני באמצע המלחמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מבינה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אני מבקש לחדול מכך.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

את מופקרת, את וכל הסיעה שלך - - - עלובי נפש, זה מה שאתם.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. גברתי השרה, הגבתן אחת לשנייה. תודה רבה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

שאילתה - - - לא על באגס באני ועל ראש הממשלה, שלא מעניין - - - ואת מדברת עליו באובססיביות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, זה כבר - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - - זה מי שאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה יש לך ממני? שחררי.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי, גברתי השרה מאי גולן, אני מבקש להמשיך את סדר-היום, ברשותכן.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

בבקשה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

הנושא הבא שעל סדר-היום, חברות וחברי הכנסת, היא הצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: שוב מתברר שהצבא לא מעניק צורכי דת – בשל העובדה שעל פי המגיש נמנע מעצור חרדי לשמוע את פרשת זכור. את ההצעה הגיש חבר הכנסת יואב בן צור. לרשותך, אדוני, עד עשר דקות, בבקשה.

יואב בן צור (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אני באמת רוצה לשבח אותך על אורך הרוח שלך. אתה מנהל את זה באמת בשקט, בשלווה, וזה נותן המון רוגע גם בזמן שישנם עימותים. יישר כוח.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

יואב בן צור (ש"ס):

מכובדתי, גברתי השרה, בראשית דבריי, בימים אלו מדינת ישראל נמצאת בתקופה היסטורית, תקופה שבה העם היהודי נלחם בתעוזה, בחוכמה, באומץ לב מול ראש התמנון האיראני. הניסים שאנחנו עדים להם מדהימים את מנהיגי העולם, בראותם את השמירה האלוקית של הק-ל על בניו, בני העם היהודי. בישיבות המורכבות בהכנה למלחמה אל מול איראן היה חשש לירי בסדר גודל שלא הכרנו. התכוננו לתוצאות הרסניות שעדיף לא לפרט, חס ושלום. בחסדי שמיים זה לא קרה, וכולנו נושאים תפילה שלא יקרה. לצד הניסים הגדולים – אם אני מפריע למישהו, אני מייד מסיים.

היו"ר אליהו רביבו:

ששש. בסוף תיאלצו להשיב על הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת.

יואב בן צור (ש"ס):

לצד הניסים הגדולים כולנו כואבים ודואבים על הנרצחים, השם ייקום דמם. ברגעים אלו ליבנו ומחשבותינו עם משפחת בני הזוג שנרצחו אמש בביתם מפגיעת הטיל האיראני ברמת גן. זוהי תזכורת חשובה לכולנו לדאוג לשכנים בני הגיל השלישי, שההתמודדות עם המלחמה קשה בעבורם, וכולנו מחויבים לעמוד לימינם ולסייע להם. חבריי חברי הכנסת, האזרחים היום לא נמצאים לא בעלטה ולא שוכנים במקלטים במשך ימים שלמים. אם הגענו למציאות שבה אנו דנים על פתיחת מוסדות חינוך בחלק מהמקומות ברחבי הארץ – ובחלקם כבר פתחנו – אם כולנו יכולים לשוחח בטלפון ולצאת ולעשות קניות, ואני יכול לנאום כאן במשכן הכנסת בצורה בטוחה, זה מספר את הסיפור בצורה ברורה. באיראן הגנרלים לא רואים את אור היום, ובלילה הם פוגשים את אור הטילים – הטילים שמחסלים אותם בכל מקום שהם מתחבאים. כאן בישראל אנחנו מסתובבים בחופשיות ובביטחון. ראש הממשלה שותה קפה באור יום בשטח הפתוח, והם מביטים עליו מהגיהינום. מדינת ישראל חזקה, העורף האזרחי חזק ונחוש, והניצחונות שלנו הם מעל הטבע, ברוך השם. באופן מעורר השראה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון, ומנהיגנו, יושב ראש ש"ס אריה דרעי, מובילים את מערכת הביטחון וחיילינו הגיבורים למלחמה עזה לערוף את ראשיהם של ארגוני הטרור המאיימים עליהם. יחד עם בת-בריתנו ארצות הברית אנחנו מובילים סדר עולמי חדש במזרח התיכון; סדר עולמי שמבטיח את ביטחונם של ילדינו לעוד עשרות שנים קדימה; סדר עולמי שיבטיח את המשכיותו של העם היהודי לדורות הבאים. מכובדיי, לצערי דווקא בימים אלו שאנו נלחמים בעמלק, בשבת זכור נמנע מבחור, עציר בכלא הצבאי, לשמוע את קריאת זכור – מצווה מדאורייתא, שכל יהודי מחויב בה. הכאב שלי על מקרה זה הוא לא כמו מי ששייך למגזר מסוים, הכאב שלי כי אני יהודי, יהודי גאה בארצו, בארץ מולדתו. "זכור את אשר עשה לך עמלק", הוא של כולנו, לא של החרדים, של כולנו. זה המוטו שיש לנו היום, כדי ללחום בעמלק שמנסה לאבדנו ולהשמידנו. ודווקא כך, ודווקא כך, כשזה מצטרף על המקרה שלפני כן, שלא נתנו לבחור להניח תפילין, ולא משנה בגלל מה הוא עצור בכלא הצבאי, ששם מחויבים להוראות הדת – מחויבים – עוברים על ההוראות האלה פעם אחר פעם. אני חושב שעל הדברים הללו צריכים לתת את הדעת. מרן הראשון לציון, הגאון, הרב יצחק יוסף, מנהיג רוחני שמוסר את נפשו למען העם היהודי בארץ ובגולה, אמר לי שכאבו על מעצר בני הישיבות בעוון לימוד תורה והמניעה מהם לקיים את חלק מהמצוות, בכל הנושא הצבאי הזה, זה הכאב הגדול שיש לו. אנשים נעצרים על כך, והעוון הגדול שלהם הוא שהם לומדים תורה במדינת ישראל. זה אותו כאב שהיה לאביו, מרן אביר הרועים, רבנו עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה. חבריי חברי הכנסת, תורת ישראל אין לה קשר לפוליטיקה, התורה כולה ניתנה לכולנו בהר סיני. לא שאלו אותם: במי אתם בוחרים, לאיזה מחנה אתם משתייכים, מאיזה מוצא אתם, רק שאלה אחת נשאלו, אתם יהודים? אתם מקבלים את התורה? כן. והיום, אני צועק פה, אחרי אלפי שנים ממתן תורה: כן, אנחנו יהודים, כן, אנחנו מאמינים בתורת משה ומעל הכול, אנחנו אחים מאוחדים. ולכן הכאב שלנו הוא גדול יותר, כשאנחנו מגיעים לדברים מהסוג הזה, לדברים שתסמרנה אוזניים אם היו קורים במדינה אחרת; איזה רעש היינו מקימים. היינו קוראים לזה אפילו אנטישמיות. לא כאן במדינת ישראל, לא כאן בצבא ההגנה לישראל. אדוני היושב-ראש, שירתתי בצבא, אני קצין בצה"ל, ועל כך כואב לי יותר, כי אני יודע כמה דברים בתוך הפעילות הצבאית מקפידים – בחוקי הצבא, בפקודות הצבא. וכאן, מה היה כל כך קשה לתת לו? זה מראה על אטימות. אני מקווה שזו תקלה מקומית ולא תקלה רעיונית. אני מאוד מקווה שזה כך, אני מאוד מקווה שזה כך ואני רוצה שהדברים הללו יתבררו. יחד, בכוחות מלוכדים, נבצר את ביטחון ישראל, נשמר את תורת ישראל ונחזק את נושאי לפיד המסורת, בחורי החמד שעמלים בתורה ומתפללים לשלומם של חיילינו הגיבורים. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

וואו, יישר כוח גדול, גדול. ברשותך, אני אחדד רק עוד נקודה קטנה. עד כדי כך מדאורייתא שההלכה פוסקת שאפילו לשמוע את קריאת זכור צריך בנוסח אבותיו של השומע, כך שבבתי כנסת רבים יש מגוון סגנונות.

יואב בן צור (ש"ס):

המדויק. נכון, נכון.

היו"ר אליהו רביבו:

יישר כוח גדול. תעלה ותשיב בשם הממשלה גברתי, השרה מאי גולן.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני עונה בשם שר הביטחון: לפני שאתייחס ספציפית לטענה הספציפית שאותה מעלה חבר הכנסת יואב בן צור בהצעתו לסדר-היום, אני מבקש להדגיש שני עקרונות מרכזיים המובילים אותנו, בכל הנוגע לטיפול באנשים בצה"ל, שהם סוד הכוח האמיתי שלנו. עיקרון ראשון הוא המחויבות העמוקה שלנו לערך כבוד האדם, שהוא אחד מערכי צה"ל המרכזיים, והוא מחייב את צה"ל, לא רק כלפי אלו המשרתים בו, אלא כלפי כל אדם באשר הוא אדם. עיקרון שני שמוביל אותנו נוגע לסוגיית האמונה הדתית. בצה"ל משרתים כידוע, זה לצד זה, יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים וגם חסרי דת, וצה"ל מחויב ביחס שוויוני ובגישה מכבדת לכל בני הדתות המשרתים בו, אם מדובר בחרדי, בדתי לאומי או במסורתי, כל אחד בצה"ל יכול לשמור על אמונתו ולקיים את אורחות חייו. לאור שני העקרונות הבסיסיים האלו, שמיושמים בצה"ל הלכה למעשה בכל הזרועות והיחידות, אני מבקש להתייחס להצעה לסדר-היום של חבר הכנסת בן צור. מערך הכליאה בצה"ל מקפיד על מתן מענה כולל ומכבד לכלל האוכלוסיות, לרבות כמובן לאוכלוסייה החרדית. באגף ההפרדה בכלא הצבאי שוהים כלואים יחידים המצויים בהשגחה בשל התנהגות מסכנת. מטעמי אבטחה וביטחון, באגף ההפרדה לא ניתן לאפשר תפילה במניין, אולם ניתן לקיים תפילה יחידנית. לצורך כך ניתן לכלואים באגף חומש, בהתאם לבקשה. מטעמי צנעת הפרט אינני יכול לפרט מעל בימה זו באשר לנסיבות כליאתו של הכלוא שאליו מתייחס חבר הכנסת בן צור בפנייתו. עם זאת, אני מבקש להדגיש את שתי העובדות הבאות: ראשית, מבדיקת העובדות עולה כי הכלוא לא פנה לשמיעת תפילת זכור. אילו היה פונה, רב הכלא היה נותן לכך פתרון הלכתי. שנית, בפלוגות הכליאה הרגילות קיים בית כנסת גדול ומפואר ובו מגוון רחב של ספרי תורה וספרי דת. כלואים מועברים לאגף למען השגחה צמודה ולמניעת התנהגות חריגה בפלוגות הכליאה המסכנת את הכלוא, את שאר שוהי הכלא או את סגל הפיקוד. בסיום דבריי, אני מבקש לציין כי מתוך מחויבות לכבודם ולזכויותיהם של כלל הכלואים בבתי הכלא הצבאיים, גורמי הכליאה בצה"ל ימשיכו לפעול באחריות, במקצועיות ובשקיפות הנדרשות, תוך מתן מענה ראוי ומכבד לצורכי הדת של כלל הכלואים. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. האם תשובת הממשלה מספקת את אדוני?

יואב בן צור (ש"ס):

להעביר לדיון בוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, אנחנו נקיים על כך הצבעה. הוא מבקש שהנושא יעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון, לפיכך אנחנו נקיים על זה הצבעה. קודם כול, נבהיר שההצבעה היא הצבעה שמית. כל מי שמצביע בעד, מצביע בעד המשך הדיון בוועדת החוץ והביטחון. בבקשה, אדוני המזכיר, קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

בעד, בעד.

היו"ר אליהו רביבו:

בעד.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

בן צור, אתה בעד?

היו"ר אליהו רביבו:

כן, כן.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אליהו רביבו:

אנחנו נעבור לסיבוב השני של ההצבעה, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אליהו רביבו:

האם יש במליאה מי שלא מימש את זכותו ומבקש לעשות כך? לא. תמה ההצבעה. נעבור לספירה. שניים בעד, שני מתנגדים, שני נמנעים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי ההצעה לא אושרה, ולכן תוסר מסדר-יומה של הכנסת.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצעה הבאה על סדר-היום. ההצעה היא הצעה רגילה בנושא: בית כנסת ברמלה נשרף, ספרי התורה חולצו – חשד להצתה, מס' 6819. את ההצעה הגיש חבר הכנסת אוריאל בוסו. יש לך, אדוני, עשר דקות שעומדות לרשותך. אולי בתוכן יש מקום להזכיר את שבוע ההילולה של סידנא בבא חאקי, זכות האבות תעמוד לכם, בעזרת השם, ולנו.

ינון אזולאי (ש"ס):

תגידו גם שזה משפחה, ואז - - - וגם משפחה.

היו"ר אליהו רביבו:

אין לזה סוף.

אוריאל בוסו (ש"ס):

ינון, אתה לא יכול לסכסך משפחה, אז אל תנסה. אל תנסה, אל תערבב.

ינון אזולאי (ש"ס):

מפרגן, מפרגן.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אתה הזכרת משהו שבאמת בהקשר, אז אני באמת אחבר את זה בהמשך. העליתי כאן הצעה לסדר-היום בעניין שריפת בית הכנסת ברמלה.

היו"ר אליהו רביבו:

ששש, חבר הכנסת גינזבורג, אנחנו שישה אנשים במליאה ורעש של 600, בלתי מתקבל על הדעת. בבקשה, אדוני.

אוריאל בוסו (ש"ס):

שרפת בית הכנסת ברמלה בשבוע האחרון – התמונות מזעזעות כשמסתכלים על מה שקרה שם לספרים, לכיסאות. בית הכנסת בן איש חי נמצא במרכז העיר ליד המרכז המסחרי, אתה מכיר את רמלה. קודם כול, אני עולה לכאן בעיקר לשבח גם את משטרת רמלה, משטרת ישראל, סגן ניצב אפי תשובה, מפקד התחנה, שפעל ופועל ללא לאות, ולוחמי האש שהגיעו למקום – תמונה מאוד מרגשת כשרואים את לוחם האש מנשק את ספר התורה. הם חילצו ממש תחת אש את הספרים והצילו את ספרי התורה ממש ברגע האחרון. קודם כול, הצעה לסדר-היום כזו צריכה לעלות במדינה יהודית מדין מחאה, מדין כאב, כשהתורה נשרפת ומקום הקודש נשרף. זה דבר שצריך למחות עליו, דבר שצריך להזכיר ולדבר עליו. אבל, לצערנו, כשאנחנו פותחים – כשאתה רושם "הצתת בית כנסת" בגוגל, פתאום קופצים לך אחד, שניים, שלושה, ארבעה, בשנתיים-שלוש האחרונות: ביפו ובלוד ובעוד מקומות. פתאום אתה מבין: רגע, זה משהו שהוא חלילה שגרה שאנחנו צריכים – ואני מוכרח לומר קודם כול שזה עדיין בחקירה אם זה על רקע לאומני או על רקע פלילי. השב"כ עושה עבודה רצינית בנושא הזה. אבל - - -

היו"ר אליהו רביבו:

כל רקע הוא רקע פסול כשלעצמו, זה לא - - -

אוריאל בוסו (ש"ס):

זה ברור. אתה הזכרת את סבא, זכותו תגן עלינו, שהשבת הייתה האזכרה שלו, סבא בבא חאקי רבי יצחק אבוחצירא היה רבה של רמלה ולוד, וגם כן רב של יפו לפני שתל אביב יפו אוחדה. במקומות הללו ידעו שסבא יודע גם להסתדר עם כלל הדתות והזרמים, יהודים ושאינם יהודים, וידעו לכבד את הדתות. ואני לא רוצה להעלות על דעתי – אם ברמלה או בלוד היה נשרף, להבדיל, כמובן, מסגד או מקום אחר שאינם של דת היהודים, המדינה הייתה מזדעזעת, והיו ודאי עולות על זה כותרות הרבה יותר מרעישות ממה שראינו בבית הכנסת הזה. אסור לנו להתרגל לאירוע כזה לעולם, ואנחנו צריכים גם כן לדעת שהמשטרה פועלת ותמשיך לפעול עד שנגיע לחקר האמת. לא להתייחס לזה כאיזו שריפת חנות. ובעיקר להבין – אני לא יודע מה החקירה הזו תעלה. אם זה יעלה על רקע לאומני, על אחת כמה וכמה עיר כזו שחיה חיים הטרוגניים עשרות שנים. סבא היה רבה הראשון הספרדי של רמלה, לפני 75 שנה, לאחר מכן הדוד שלי, רבי אברהם, זכרונו לברכה, ולאחר מכן הרב יחיאל אבוחצירא 50 שנה, שיבדל לחיים ארוכים. היום שוחחתי עם רבה של רמלה, הרב יצחק אבוחצירא, שכמובן הגיע למקום, ביחד עם ממלא מקום ראש העירייה מאור אשש, שכמובן פועלים לתת מענה למי שמתפלל שם ולדאוג לציוד, מה שצריך גניזה ומה שצריך טיפול, ולהחזיר את המקום לתפקוד ולדעת על זה ועל מה זה. ולכן הזעקה שלנו בעיקר על כך שצריך לדעת כל אחד בתחומו ובאזורו, כנראה שאנחנו צריכים לפשפש במעשינו, אין ספק, קודם כול החובה היא עלינו. אם לנו היה כואב כל כך – אתה יודע, כתוב שמי שכואב על חורבן בית המקדש יזכה לראות בבניינו. בגלל זה תמיד בחופות אנחנו בסוף החופה שוברים את הכוס, כדי לדעת שעדיין הכול לא שלם. אם אנחנו נזדעזע על הדבר הזה מאוד, כנראה שגם הקדוש ברוך הוא יראה שזה כואב לנו, ואז יימנעו שריפות כאלה בעתיד. אבל מעבר לכך אנחנו נבין שזה משהו שבאמת לא יכול לקרות, ואז גם כן אנשים שחוששים לעשות כזה דבר לידנו, לא יעשו. ולכן זו חובת המחאה שלנו והזעקה האמיתית. שנשרף בית כנסת ברמלה, בעיר שיודעת לחיות בטוב עם כלל העדות והחוגים, יודעת לתמרן בין כל הסוגים שנמצאים שם. סבא היה רב ביחד עם הרב גלזר, זכרונו לברכה, שהיה גם כן 50 שנה רב אשכנזי, והיה לו בית כנסת בשוק, והיה בית כנסת כאן. אני הייתי הולך למה שנקרא היום ה"גטו" – בתוך השכונות הערביות היה בית כנסת והוא היה נשמר מכל משמר, אוי ואבוי למי שהיה נוגע שם. והשבוע כשהייתי באזכרה, בית העלמין הישן נמצא ומסביב יהודים ושאינם יהודים. ולכן אני מאוד מקווה שתתברר בסופו של דבר מהות הצתת בית הכנסת או השרפה, איך שזה נקרא, המשטרה ממשיכה לחקור. קודם כול שיבחתי כאן את הלוחמים – לוחמי האש ומשטרת ישראל שעשו ועושים עבודת קודש. וכמובן אני קורא לראש העירייה, ביחד עם ממלא מקום ראש העירייה, שיתנו את ידם להחזיר את המקום לתפקוד ולדאוג לסייע. מרן הרב עובדיה, זכותו יגן עלינו, שדאג שבכל עיר ועיר יהיו קודם כול מקוואות ובתי כנסת – לתת מענה לכולם. והיום גם כן, שיבדלו לחיים ארוכים, מועצת חכמי התורה והרב אריה דרעי, יושב-ראש התנועה, ששמע על השרפה הזו, ומיד הזדעק וכמובן נתן לנו את ההוראה קודם כול להגיש הצעה לסדר-היום, לדעת שהדבר הזה יידון בוועדה לביטחון לאומי, ששם הדברים יתבררו ונראה שנעשים כל המאמצים גם למנוע את ההצתות הבאות, בעיקר, ושהדברים הללו יעמדו על מקומם. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

יישר כוח גדול. בשם הממשלה תעלה ותשיב גברתי, השרה מאי גולן. בבקשה.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

סליחה, אני מצטער, אני מנסה לסמן אבל זה לא עובד. השלב הבא זה שאני אבקש מהסדרנים לעשות סדר.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה. רק לומר לשר לעתיד בוסו – אשריך. ריגשת מאוד בדברים שאמרת. אני רק אשתף שבשומר החומות, במאורעות תשפ"א, אני גם הייתי בבית כנסת בלוד שנשרף. הזדעזעתי עד עמקי נשמתי, באמת. שם הספרים חלקם כן נשרפו, לא הצליחו להציל את כולם. אני זוכרת שלקחתי ספר אחד איתי, הריח שלו היה בלתי נתפס, היה כואב. ולמרות שהיה אסור, הראיתי אותו כאן במליאת הכנסת. אני זוכרת את חברי הכנסת הערבים אז ממש מתנגדים שאני אראה אותו, כאילו, כועסים. זה היה פצע עמוק מאוד. אבל אני חושבת שמה שחבר הכנסת בוסו תיאר כאן זה משהו שאף אחד לא יכול להבין אם הוא לא רואה ומרגיש את זה. זאת אומרת, אין לתאר תחושה של אדם שעומד בבית כנסת ורואה אותו שרוף עם הספרים. זה כאב עצום. אז אני עונה את התשובה הרשמית בשם השר לביטחון לאומי. חבר הכנסת אריאל בוסו שאל: שוב חולל בית כנסת בישראל והפעם בלב העיר רמלה. לפי החשד מדובר בהצתה של מחסן מזון צמוד לבית הכנסת ושל בית הכנסת. כוחות ההצלה חילצו את ספרי התורה והמראה של ספרי התורה ברחובה של עיר על רקע בית כנסת חרוך צבט לב כול. אבקש להביע את הכאב מחד גיסא, את המחאה מאידך גיסא ואת ההערכה לכוחות ההצלה – כיבוי אש, משטרה ואזרחים. חילול בתי כנסת, ועוד במדינת ישראל, מדינת היהודים, הוא מעשה מזעזע שאסור שיעבור בשתיקה. ממשטרת ישראל נמסר כי בתאריך 15 במרץ 2026 התקבל דיווח בסמוך לשעה 02:30 לפנות בוקר כי בית הכנסת ה"בן איש חי" בעיר רמלה עולה באש. עם קבלת הדיווח כוחות משטרה הגיעו מיידית למקום, ויחד עם כוחות כב"ה סייעו בפינוי ספרי הקודש, אשר הוצאו בשלמותם. מחשד ראשוני עולה כי ייתכן שמדובר בהצתה. במקביל נפתחה חקירה שבה הופעלו מספר רב של אמצעים על מנת לאתר זהות חשודים. מגביית עדות מרב בית הכנסת, הוא אינו חושד באיש וטוען כי לא קיימים סכסוכים מוכרים כלשהם. לאור רגישות המקרה, הועבר דיווח לשב"כ מחשש לרקע לאומני, אשר נכון לרגע זה לא הניב תוצאות. בשלב זה לא עלה מודיעין רלוונטי לאירוע. תחנת רמלה ממשיכה בפעולות חקירה נוספות במטרה לאתר את החשודים. מכבאות והצלה נמסר כי, כאמור, ביום 15 במרץ 2026 אירעה שרפה במתחם חנויות ובית כנסת ברמלה, שוק העיר. האירוע התקבל בשעה 02:31 בלילה ונמשך כשלוש שעות. כאשר הצוותים חדרו למבנה הם זיהו כי מדובר בבית כנסת וחילצו משם שישה ספרי תורה ללא נזק. באירוע פעלו ארבעה צוותים, אשר פעלו לכיבוי השרפה ומנעו התפשטות לחנויות הסמוכות. הושגה שליטה באירוע לאחר 20 דקות. נסיבות האירוע עדיין בחקירה. ככל הנראה מדובר בהצתה. מדובר באירוע מזעזע שהדעת אינה סובלת. יחד עם זאת צריך לומר שיש ירידה בשנים האחרונות בפגיעה בבתי הכנסת. המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל יעשו הכול כדי למצות את החקירה עד תום. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת המציע, האם התשובה מספקת אותך?

אוריאל בוסו (ש"ס):

- - - בוועדה.

היו"ר אליהו רביבו:

זאת אומרת שהתשובה לא מספקת, ואתה מבקש את המשך הדיון בוועדת הבל"מ. על זה אנחנו נצביע עכשיו. גם ההצבעה הזאת תהיה הצבעה שמית. בבקשה, אדוני המזכיר.

קריאות:

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אליהו רביבו:

אנחנו נעבור לסבב השני של ההצבעה, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אליהו רביבו:

האם יש מי באולם שלא מימש את זכותו ומבקש לעשות כן? אפשרות אחרונה. מי מבין הנוכחים? אוקיי, תמה ההצבעה. תודה רבה, מכובדי המזכיר. שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי המשך הדיון יעבור לוועדה לביטחון לאומי. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

הנושא הבא על סדר-היום, הצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: קיצוץ חד בתקציבי החינוך הממלכתי, ההשכלה הגבוהה, המדע והטכנולוגיה ופגיעה מסתמנת בביטחון ובעתיד המדינה. את ההצעה הגיש חבר הכנסת ולדימיר בליאק. עשר דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באתי היום לדבר על החלטה שהיא אולי נשמעת קצת שולית וטכנית למי שלא עוקב, אבל ההשלכות שלה עלולות להיות עמוקות, רחבות ומסוכנות. אני מדבר על קיצוץ של 78 מיליון שקלים בתקציב של משרד המדע, כ-15% מהתקציב של המשרד – וזה לא נעצר שם. אנחנו, לצערי, רואים בשלוש השנים האחרונות מגמה רחבה, עקיבה ומסוכנת של קיצוץ בחינוך, במדע ובהשכלה הגבוהה. אני רוצה לציין שמערכת ההשכלה הגבוהה נמצאת מזה עשור בתת-תקצוב ביחס לגידול בתקציב המדינה, ומדובר בשחיקה ריאלית מתמשכת של עשרות אחוזים. בנוסף, המערכת בשנים האחרונות ספגה שלושה קיצוצים רוחביים משמעותיים, והרביעי בדרך – אולי גם החמישי בדרך – סך הכול כ-750 מיליון שקל קיצוצים מצטברים רק בארבע השנים האחרונות. אני אומר את זה בצורה הכי פשוטה וברורה: זה לא קיצוץ במספרים, זה קיצוץ בעתיד שלנו כמדינה. מדינת ישראל לא נשענת על משאבי טבע, אין לנו נפט בשפע, אין לנו שטחים אין-סופיים. היתרון היחסי שלנו זה הדבר שהפך אותנו למה שאנחנו, זה ההון האנושי: המדענים, החוקרים, הסטודנטים, המורים, המהנדסים, המוח, וכשאתה מקצץ במדע ובחינוך, אתה בעצם פוגע ישירות בביטחון ובעתיד המדינה, אתה בעצם בונה כאן מדינה בלי עתיד. מה המשמעות בפועל? זה אומר פחות מענקי מחקר, פחות מעבדות, פחות הזדמנויות לחוקרים צעירים, פחות שיתופי פעולה בין-לאומיים. מדובר בסטודנטים שלא יקבלו תמיכה, במרצים שיעזבו לחו"ל, במוחות מבריקים שיחפשו עתיד במקום אחר. זה לא תרחיש שהוא תיאורטי, זה כבר קרה במדינות אחרות וזה קורה אצלנו ממש, תחת הממשלה הזאת, בשלוש השנים האחרונות. אנחנו רואים בהיסטוריה שבמדינות שקיצצו בהשכלה הגבוהה ובמחקר ראו ירידה בחדשנות, ירידה בפריון ובריחת מוחות. ברגע שמאבדים דור שלם של חוקרים ומהנדסים, לוקח בדרך כלל עשרות שנים לבנות אותו מחדש, אם בכלל. ואצלנו? אצלנו המחיר יהיה גבוה במיוחד. ההייטק הישראלי, שהוא מנוע צמיחה מרכזי של הכלכלה שלנו, נשען על אוניברסיטאות ועל המחקר, ובלי מדע אין חדשנות, ובלי חדשנות אין לנו יתרון בתחרות הבין-לאומית, ובלי היתרון שלנו בעולם אין צמיחה כלכלית. אבל זה לא רק שאלה כלכלית, זאת גם שאלה של ביטחון. אני זוכר שבאחד הדיונים על תקציב הביטחון או בדיון על מסקנות ועדת נגל, הוועדה אמרה את זה באופן מפורש: היכולת שלנו לעמוד בכל האתגרים הביטחוניים הרבים שיש בפני מדינת ישראל תלויה, במידה רבה, בצמיחה במשק. והצמיחה במשק – אנחנו יודעים שבשלוש השנים האחרונות, בשנתיים הייתה צמיחה שלילית; ב-2025 הייתה צמיחה זניחה; ב-2026, כנראה נראה תחזיות שפוחתות. העליונות הטכנולוגית של מדינת ישראל בתחומים כמו סייבר, מודיעין, מערכות הגנה – זה לא נולד במקרה. זאת תוצאה ישירה של השקעה ארוכת שנים במדע, בהנדסה ובחינוך הממלכתי. במקביל לייבוש החינוך הממלכתי ולקיצוצים בהשכלה הגבוהה, אנחנו רואים העדפה הולכת וגוברת של מסגרות החינוך שאינן מלמדות לימודי ליבה; כלומר, פחות מתמטיקה, פחות אנגלית, פחות מדעים, אם בכלל. ואני אומר "פחות" באנדרסטייטמנט – יכול להיות שאין בכלל. אנחנו רואים את זה בבדיקות ובביקורות שנעשו. מדינה מודרנית לא יכולה להתקיים בלי בסיס משותף של ידע, בלי יכולת להשתלב בשוק העבודה, בלי מיומנות בסיסית. וכאשר אנחנו – הממשלה – מעודדת מערכת חינוך שלא מעניקה את הכלים הללו, אנחנו מייצרים בעיה כלכלית, חברתית וביטחונית לעשרות שנים קדימה. זה אסון של ממש. זה לגמרי לא עניין של דת או אמונה, זה עניין של אחריות. כן, כן, זה עניין של אחריות. כל ילד במדינת ישראל, בלי קשר לרקע שלו, ראוי לקבל את הכלים הבסיסיים להצליח. להצליח זה לעבוד, להצליח זה לתרום, להצליח זה להשתלב. אם אנחנו מוותרים, על זה אנחנו פוגעים לא רק בו, אנחנו פוגעים בעתיד של המדינה שלנו, בכלכלה, בביטחון, בחברה. המשמעות היא משמעותית מאוד: ירידה משמעותית בפריון, עלייה בתלות בקצבאות, העמקת הפערים בחברה. ובסוף? בסוף מי שמשלם את המחיר זה אנחנו, זה כולנו, זה אזרחי המדינה. ישראל מנצחת כי היא האמינה בידע, כי היא השקיעה באנשים, כי היא הבינה שהמשאב החשוב ביותר שלה זה האדם. אם אנחנו מוותרים על זה, אנחנו נוותר על מה שהפך אותנו למה שאנחנו היום. לכן צריך לומר בצורה חד-משמעית: קיצוץ במדע הוא טעות חמורה; קיצוץ בחינוך הממלכתי הוא פשע של ממש; פגיעה בהשכלה הגבוהה זה לא פחות משגיאה אסטרטגית. זה לא עניין של ימין או שמאל, זה עניין של עתיד, של העתיד המשותף שלנו. אם אנחנו רוצים עתיד חזק, בטוח ומשגשג, אנחנו חייבים לעצור את המגמה המסוכנת הזאת, ולהחזיר את ההשקעה, את הכסף שלנו למקום הנכון: להשקיע באנשים, להשקיע בידע, להשקיע בקדמה, להשקיע בעתיד של מדינת ישראל. אני מבטיח שממש בקרוב, כבר בשנה הקרובה לאחר הבחירות, זה מה שיהיה. אנחנו נשקם, אנחנו נבנה, אנחנו נצמיח. זה יהיה למען עתיד מדינת ישראל ולמען נצח ישראל ולמען היכולת שלנו להמשיך ולנצח. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. יישר כוח גדול. הסיומת של הדברים שלך מאוד מעודדת. אני מבין ממך שהחלטתם להצטרף לקואליציה אחרי הבחירות, ולא להישאר באופוזיציה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא. להקים קואליציה.

היו"ר אליהו רביבו:

טוב. את מה שאני חושב אני אומר כשאני אסיים את התורנות שלי. חשוב לשמור על ממלכתיות גם כשזה עומד על הלשון. בבקשה, גברתי השרה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני עונה בשם שר החינוך יואב קיש. חשוב להבהיר מעל במה זו גם לחבר הכנסת בליאק, יוזם ההצעה, כי אנחנו נמצאים בתקופת מלחמה מורכבת וקשה, שעולה למשק הישראלי מאות מיליארדי שקלים, ודורשת תיקוני תקציב נרחבים ומתמשכים בשנים 2024 עד 2026. ניהול מערכת החינוך בעת הזו דורש אחריות רבה, והתאמות למציאות החירום שנכפתה עלינו תוך שמירה על המסגרות החינוכיות לכלל התלמידים מכל המגזרים, שלבי הגיל והרקעים השונים ועל המענים ההוליסטיים שמערכת החינוך מספקת בימים מורכבים אלה. עם זאת, בניגוד לתיאור הקודר המופיע בהצעה לסדר-היום, המציאות שונה בתכלית. תקציב 2026 מביא עימו בשורות ותוספות משמעותיות מאוד למערכת החינוך. הצעת התקציב לפעילות השוטפת של משרד החינוך שבאה לידי ביטוי בסעיף 20 לשנת 2026 לא קוצצה, אלא גדלה ב-7.9% ביחס לתקציב המקורי של שנת 2025. מדובר כאן בצמיחה המהווה תוספת של למעלה מ-7 מיליארד שקלים, ומעמידה את התקציב על 96.9 מיליארד. תקציב זה משקף את הצדדים הטובים והחזקים של מערכת החינוך ואת ההשקעה שלנו בעתיד במספר מוקדים קריטיים: ראשית במענה לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. מתוך הבנת החשיבות של תמיכה באוכלוסיות אלו, תקציב החינוך המיוחד זכה לגידול משמעותי של כ-2.6 מיליארד שקל. תקציב זה מיועד, בין היתר, להמשך הנגשת מערכת החינוך לתלמידים, לתוספת סייעות משלבות ושעות לימוד ייחודיות ולהרחבת השילוב של תלמידים מהחינוך המיוחד בתוך כיתות החינוך הרגיל. אציין שאנחנו צריכים לבצע שינויים מרחיקי לכת במערכת החינוך המיוחד ובחינוך הרגיל, וזה מה שבכוונתי להביא לאישור הממשלה, כחלק ממהלך חלק של שינוי מבני במערכת החינוך, שנבחן לעומק, כחלק מעבודת מטה סדורה בהנחיית ראש הממשלה – גם בימים אלה. עם זאת, בשלב ובעת הזו אנו מחויבים להמשיך לתת את המענים לטובת הילדים גם במתכונת הקיימת. תוכנית נוספת שאותה יזמתי, ובאה לידי ביטוי בימים אלה, היא תוכנית "ישראל ריאלית". במענה לאתגרי העתיד אישרנו תוכנית לאומית רב-שנתית לחיזוק מקצועות ה-STEM: מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. המטרה שלנו היא לעלות את הישגי תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים, לפתח תשתיות לחינוך טכנולוגי ולהגדיל את שיעור בוגרי המערכת הניגשים לבגרות הייטק ופונים לעיסוק מקצועי בתחומים אלו. משרד החינוך בעידן הבינה המלאכותית מוביל ופורץ דרך גם בנושא זה. משרד החינוך מוביל את התוכנית הלאומית לבינה מלאכותית בתחום החינוך, ואנו מכינים את המערכת לעידן ה-AI מתלמידים ועד צוותי הוראה והנהלה תוך שילוב תשתיות פדגוגיות וטכנולוגיות מתקדמות. בנוגע לסוגיית התקציבים הקואליציוניים שהועלתה בהצעה, אין ספק שישנה השקעה בתקציבים גם בעבור מגזרים שונים, אך יש להסתכל על התמונה המלאה. נטען בדברי ההסבר להצעה, כי החינוך החרדי זוכה לתיעדוף גבוה על חשבון החינוך הממלכתי, אך הנתונים מוכיחים שהחינוך החרדי מתוקצב בחסר עמוק ביחס לציבור הכללי. חשוב לומר זאת ללא משוא פנים: הפער בעלות הממוצעת לתלמיד בחינוך היסודי בין הפיקוח הממלכתי רשמי לבין הפיקוח החרדי עומד על כ-11,000 שקלים לרעת התלמידים בחינוך החרדי. כאשר מכפילים פער זה בכ-413,000 התלמידים בחינוך החרדי מתקבל פער תקציבי של כ-4.5 מיליארד שקלים. לכן, צריך לומר ביושר, החלקים בתקציבים הקואליציוניים המופנים לחינוך החרדי הם במידה רבה תקציב מפצה, שנועד לייצר מוביליות חברתית ולתקן ולו במעט את הפערים האדירים הללו בעלות לתלמיד. במקביל, חשוב לזכור שחלק מהתקציבים הקואליציוניים הם בסך הכול אפיק טכני להעברת כספים בעבור רכיבים שנמצאים בלב הקונצנזוס הישראלי, כגון תנועות נוער ומכינות אופק. גם במערכת ההשכלה הגבוהה, שיש לה תפקיד מרכזי בקידום מוביליות חברתית, חיזוק הכלכלה והובלת המשק, ובפרט כקטר צמיחה והתאוששות ביום שאחרי המלחמה, נדרשה הממשלה לבצע התאמות תקציביות נוכח המציאות הכלכלית המאתגרת. לצד זאת, תקציב 2026 מביא עימו השקעות משמעותיות וארוכות טווח במערכת, ובהן הקצאת כ-570 מיליון שקלים להקמת האוניברסיטה בצפון, וכן כ-90 מיליון שקלים להקמת תשתיות מחשוב-על – מתוך תמיכה כוללת של כ-1.3 מיליארד שקלים – לצד סכום דומה לטובת מענה לנזקים שנגרמו למכון ויצמן כתוצאה מפגיעת טיל ישירה במלחמת 12 הימים. לסיכום, ובניגוד לנטען, תקציב משרד החינוך צומח, ומשקיעים משאבים אדירים בטכנולוגיה במדעים ובחינוך מיוחד, תוך גילוי אחריות לאומית בתקופת מלחמה מורכבת מאוד. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, לפני שנבחן עם מגיש ההצעה, אני מבקש מחבר הכנסת איתן גינזבורג להביע את עמדתו מהצד. דקה לרשותך, שמתחילה עכשיו, בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, ההצעה הזאת חשובה מאוד. אנחנו רואים כיצד תקציב החינוך בישראל, בעיקר בכל הנוגע להשכלה הגבוהה, למדע ולטכנולוגיה, נשחק. אנחנו רואים איך המוחות בורחים מישראל, איך אנשים מעבירים את מרכז הכובד שלהם לחו"ל, וזה הכול בגלל היעדר תוכנית לאומית אמיתית של הממשלה בכל הנוגע לכך. לכן אני חושב שדווקא הנושא הזה, מחויב לקיים בו דיון ציבורי עמוק, ולהבין את הנושאים לעומק ולראות את הנתונים כמו שצריך. הייתי מציע שההצעה הזאת תועבר לדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. שם יש גם ועדת משנה ל-AI, שם עוסקים רבות בתחומים האלה, ואני חושב שזה המקום לדון בו. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. מגיש ההצעה, האם תשובת הממשלה מספקת אותך?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני רוצה מליאה, אני רוצה דיון במליאה.

היו"ר אליהו רביבו:

מליאה? אתה רוצה דיון במליאה. אוקיי, אז אנחנו נקיים על זה הצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

גם על שני הדברים. אם הוא רוצה שזה ייכנס לוועדה – והוא מתנגד.

היו"ר אליהו רביבו:

אנחנו נקיים הצבעה על ההצעה למליאה והצבעה על בקשה להעביר לוועדה. אנחנו מתחילים בהצבעה אחת, על בקשה להמשך דיון במליאה. אם לא יהיה רוב אנחנו נדון בבקשה הנוספת, ועליה נקיים דיון – הצבעה. בסדר? אוקיי, אנחנו מתחילים בהצבעה, ההצבעה תהיה שמית, נכון? אופוזיציה? תחליטו.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא. ידנית ידנית.

היו"ר אליהו רביבו:

הנפת יד? זאת החלטת הסיעה? אוקיי. אז מי בעד?

מיקי לוי (יש עתיד):

למליאה, כן? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת – 3 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת, נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

שלושה בעד, שני מתנגדים, אשר על כן אני קובע בזאת כי ההצעה תמשיך לדיון במליאה. זו הייתה בקשתו, והוא ניצח.

קריאה:

ניצחנו.

היו"ר אליהו רביבו:

ההצעה הבאה לסדר-היום, הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: היערכות המדינה למיגון ולפינוי אוכלוסיות מוחלשות בעת חירום. את ההצעה הגישה חברת הכנסת יסמין פרידמן, לרשותך, גברתי עד עשר דקות, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. מתי חוזרים למקום המקורי שלנו? המדרגות האלה הן פחד אימים.

היו"ר אליהו רביבו:

או-טו-טו, כשנסיים להכניע את שלטון האייתולות.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני מסכימה, זאת סכנת נפשות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ממש מפחיד. כבר מישהי נפלה השבוע. ההצעה לסדר-היום שלי למעשה הייתה בנושא – לא אצלנו, נכון – היערכות המדינה למיגון ולפינוי אוכלוסיות מוחלשות בזמן חירום. אני אגיד שלקארין הייתה בבוקר שאילתה על נושא דומה מאוד, ואני לא רוצה לחזור על הדברים ולחזור על אותם נושאים, אז אני אקצר ממש. אנחנו רואים שגם אחרי שלוש שנים של מלחמה, של פינויים, של פגיעות בבתים, עדיין למדינה אין איזשהו נוהל או מערך שוטף וחלק לפינוי אוכלוסיות מוחלשות. אנחנו רואים שיש לנו בעיה עם קשישים, אנחנו רואים שיש לנו בעיה עם בעלי מוגבלויות, וזה תמיד יוצר איזשהו ואקום שאין לו פתרונות. הקשבתי גם לתשובתו של השר כשהוא ענה לקארין ורשמתי כמה דברים – וגם מהניסיון שלי קצת בשטח – והייתי גם רוצה להציע דברים, מי השר המשיב?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חשוב לי שתקשיבי גם לפתרונות, כדי שאולי יאמצו חלק מהפתרונות. כחלק מהניסיון שלי בשטח, ממה שאני רואה, העיריות יודעות לפעול בצורה מדהימה, רובן. לפעמים אני אומרת: פשוט לא להפריע להן; לתת להן את התקציבים, הן יודעות לנהל את זה בצורה באמת מופלאה. השר דיבר על כך שבכמה מהרשויות הוקמו מרכזי לילה שהמטרה שלהם לתת מענה – וזה מדהים; יש את זה גם בבאר שבע. מהשטח עלתה בעיה: יש שם מיטות שדה, מדובר באוכלוסייה קשישה. צריך לחשוב על כך שבמקום מיטות שדה יהיו מיטות בתי חולים שיש להן מעקה, שאפשר להוריד ולהעלות אותן, שהן בטיחותיות מאוד וקל יותר לקשישים להתנהל מולן. מהניסיון שלנו ומהוועדה שאני עומדת בראשותה עלה שלמעשה כשמגיעים מפונים ונרשמים, אנחנו לא יודעים מי מהם שורדי שואה. הייתי מציעה שבשאלון, כשמגיעים המפונים, תהיה רובריקה כלשהי, וכשרואים מישהו מבוגר לשאול אם מישהו יכול לסמן שהוא שורד שואה. כך תהיה לנו יכולת רחבה יותר לתת מענה; יש ארגונים, יש זכויות, יש באמת מענה רחב יותר. אני חושבת שזה צריך פשוט להיכנס לטופס הזה כנוהל, לפחות מהניסיון עם הפינוי בבאר שבע לפני כשבועיים-שלושה. הם מפונים למלון. במלון – למשל לאונרדו בבאר שבע – יש רק ארבעה חדרים נגישים. ומכיוון שהגיעו המון המון אנשים, גם צעירים וגם קשישים, שזקוקים לחדרים מונגשים, זה יצר בעיה מאוד קשה. אנחנו מדברים על אזרחים שהם מפונים, שלא יכולים אפילו להתקלח, ולא היה לאן לפנות אותם. עכשיו, אגיד שאני עזרתי לפתור את הבעיה הזאת באופן נקודתי, כי פשוט פניתי למשרד השיכון וביקשתי איזשהו מיפוי של דיור מוגן באזור, כי כל הדיורים המוגנים הם מונגשים. ובאמת קיבלתי מענה: יש לנו עשר דירות בערד שהן מרוהטות ועוד 24 בבאר שבע שאינן מרוהטות, אבל אפשר לפתור את זה, ופתרנו את הבעיה. אז למה לא ליצור איזשהו מאגר, שבו אנחנו יודעים שבשעת חירום כל הדיורים המוגנים מעבירים מייד מה פנוי אצלם? ואז את מעבירה קשיש לדיור מוגן, ויש לו גם את המעטפת הסוציאלית, יש שם את הארוחות ויש לו את החדר המונגש. פשוט צריך שהמערכת תתנהל יחד ותייצר פתרונות מהשטח. אני לא ממציאה את הגלגל, אבל זה לא קורה כבר שלוש שנים; כל פעם אנחנו מגיעים לדבר הזה – זה לא קורה. אני אציין שעדיין, גם מדיוני הוועדה, עולה שמוסדות גריאטריים רבים שבהם שוהים קשישים ושורדי שואה במצב סיעודי פועלים ללא מיגון כלל. זאת אומרת שבזמן חירום לא ניתן להעביר אותם לאף מקום, והמקום לא מוגן, הם פשוט חשופים. אם המשפחות יכולות לקחת אותן, זה מה שהן עושות, אבל לא תמיד אפשר לקחת מישהו שהוא במצב סיעודי מורכב. אני באמת הייתי מציעה שתהיה תוכנית פעולה מסודרת למיפוי אוכלוסייה, לשורדי שואה, לאנשים בעלי מוגבלויות, בזמן הפינוי, גם לראות מי ללא מיגון, ואז אנחנו גם נדע לתת מענה הרבה יותר מהר בזמן חירום. סופר-פשוט, רק צריך לשבת, לרצות ולעשות איזשהו שיתוף בין המשרדים. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. תעלה ותשיב בשם הממשלה השר מאי גולן. בבקשה, גברתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני קודם כול אומר לחברת הכנסת יסמין פרידמן שכל מה שהעלית פה הוא חשוב, הוא באמת באמת חשוב, ואני שמחה שהעלית את זה, ואני גם אענה בשמי. בגלל שזה בסמכות משרד ראש הממשלה יש לי תשובה ממשרד ראש הממשלה, שאני אקריא, אבל בגלל שהעלית דברים, והעלית אותם בצורה אובייקטיבית, לא כמו קודמתך שרצתה רק להתנגח – אגב, אני אציין, בלי לערב אותך, שעלתה לפה מקודם מירב בן ארי והטיחה בנו האשמות על הקשישים. אמרה שנשלחו שאילתות – אף לא שאילתה אחת נשלחה; לא הוזמנו לאף דיון בנושא. כל מה שהיא אמרה פה זה שקרים. ומעבר לזה, גם הסמכות היא לא שלנו, אנחנו מגדילים ראש ומתערבים. ובגלל ששאלת עכשיו, חברת הכנסת פרידמן, בצורה באמת עניינית על מה הסמכות שלנו, ומה אפשר לעשות ואיך משלבים כוחות, אני אענה. קודם כול אני אענה בשם משרד ראש הממשלה, שאמר: אנחנו מוצאים חשיבות רבה בעיסוק במיגון האוכלוסייה כל העת. משרד הביטחון ופיקוד העורף מובילים את המאמצים בנושא בשילוב זרועות עם כל הנוגעים בדבר ונמשיך ללוות את כיווני הפעולה מקרוב. זו התשובה שלהם. עכשיו אני רוצה להגיד בהקשר למה שאמרת, כי זה באמת חשוב, העניין הסיעודי, הקשישים, אלו שצריכים סיוע בניוד ובמרחבים מוגנים. יש בעיה, יש בעיה כלל-ארצית, וצריך להודות בזה, עם מרחבים מוגנים, ולא רק לקשישים – לכלל האוכלוסייה האזרחית. על אחת כמה וכמה זה יותר רגיש כשיש לך קשישים סיעודיים, ניצולי שואה, אנשים שלא שומעים טוב, אנשים שיש להם מקלט ליד הבית אבל קשה להם להגיע בזמן ולהיכנס למרחב מוגן. אז אני רוצה לומר שיש ועדה שחברים בה המשרד לשוויון חברתי, משרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרד הביטחון. צריך לומר באופן כן שרוב הסמכות והתקציב היא במשרד הביטחון. כשבאים בטענות – וזה בסדר לבוא בטענות, אני מקבלת את זה באהבה, כמובן לא כשזה בא ממקום פופוליסטי ודמגוגי, כשזה מגיע ממקום אמיתי; המשרד לשוויון חברתי – איך אמרה פה קודם בן ארי? – והשרה מאי גולן לא דואגים למיגון לקשישים. נו, באמת, הסמכויות המשרד לשוויון חברתי הם העשרה. אנחנו מתעסקים בהפגת בדידות. זו המעטפת שבסמכות התקציבית שלי ובסמכות שלי בפועל היא לתת. מכיוון שאני רוצה להגדיל ראש אני יזמתי פנייה עכשיו, פנייה ושיתוף פעולה, בדיוק על מה שדיברת, יסמין, למשרד הביטחון, לגבי תוכנית הצבת מיגוניות בארץ במיקוד על אוכלוסיות בעלות צורך. מה קורה? גם למשרד הרווחה, שבהתחלה פנינו אליו, ולמשרד הבריאות, יש קריטריונים מאוד מאוד מדויקים את מי הם יכולים להעביר. בדרך כלל מדובר באנשים סיעודיים, באנשים עריריים. אין יכולת לנייד את כולם, ובטח ובטח בעת מלחמה, שצריך לתעדף את הכול. בהחלט בהחלט צריך למצוא לזה פתרון, ולכן כרגע אנחנו משלבים ידיים. אני אציין שאין לנו, במשרד לשוויון חברתי, מספיק תקציב לזה, הלוואי והיה. התקציב הוא מאוד מועט, מכיוון שביום-יום הוא לתוכניות העשרה, את יודעת את זה מהוועדה שלך לשורדי השואה. אבל עם הפנייה הזאת ועם התקציב המועט שיש לנו אנחנו מבקשים גם תגבור ממשרד האוצר כרגע, גם ממשרד הביטחון, וגם שמשרדי הרווחה והבריאות יוכלו להרחיב את הקריטריונים שלהם בכדי שאנחנו נוכל להעביר להם את הנתונים על הקשישים הסיעודיים והקשישים מעוטי היכולת שצריכים את העזרה הזאת. בנוגע למה שאמרה כאן, בקשר לא קשור לחלוטין, לשאילתה שהיא העלתה נגד ראש הממשלה על זה שאנחנו אומרים "יש מוקד" – מעולם לא אמרנו את זה. כן יש מוקד במשרד לשוויון חברתי למיצוי זכויות לכל האזרחים הוותיקים במדינת ישראל. גם בנושא הזה, זה כמובן לא הפתרון האולטימטיבי למיגון, אבל צריך להבין שהסמכות שלי – שוב, אני לא מורידה אחריות בשום צורה –היא הפגת בדידות ביום-יום והעשרה, ואנחנו פועלים בכל המרץ. אני רק אומר לך במשפט שיש החלטת ממשלה בעניין רכש והצבת מגוניות ברחבי הארץ, וזו משימה לאומית מהמעלה הראשונה, ולכן אנחנו רוצים להיכנס לזה, לעניין הקריטריונים, לשתי האוכלוסיות המצויות בסיכון מוגבר, שזה אוכלוסיית האזרחים הוותיקים וגם האזרחים ברשויות הערביות, שגם שם יש בעיה. לכן, אני רק אומר שבעניין אוכלוסיית הוותיקים ביישובי גבול הצפון גם, שגם שם יש בעיה גדולה, מפאת גילה של אוכלוסיית האזרחים הוותיקים, שמתקשה להגיע למרחב המוגן בפרק הזמן הקצר העומד לרשותה בעת ההתראה, פנינו להציב מגוניות בסמיכות גבוהה למוקדי מגורים ומרחבים ציבוריים באופן שיאפשר להם להתמגן באופן נגיש ומציל חיים. זה לא יקרה בדקה. גם להביא מיגוניות זה לוקח זמן. אבל אנחנו פועלים – אני יכולה להגיד לך מהמקום שלי, אני פועלת בכל הכוח גם כדי לאשר תקציב לדבר הזה, ויש שיתוף פעולה משר הביטחון בנושא הזה, וגם כדי להרחיב את הקריטריונים, שאני אומרת לך שמשרד הרווחה והבריאות רוצים. אבל אתם יודעים מה זה ביורוקרטיה, אנחנו עובדים באמת בכל הכוח שזה יקרה. חשוב מה שהעלית. זו משימה מהמעלה הראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני רק אשמח אם תוכלי להעביר למשרד ראש הממשלה את הנושא של האוכלוסיות האלה בזמן פינוי, צריך לפנות אותם למקומות נגישים. אפשר ליצור מערכת יותר יעילה - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

נכון. זה יותר קשה, מכיוון שגם אדם שיכול לסייע בזמן כזה, ובדרך כלל זה אנשים שנמצאים במקום – בדקנו את זה, אנחנו בבדיקה ראשונית – צריכים גם הם להתפנות לממ"ד. בדרך כלל אנחנו לא יכולים להביא – סתם דוגמה, אני אתן לך מהמשרד - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, אני לא מתכוונת לזה. כשכבר נפגע בניין וכבר מפנים אותם - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אחרי? עניין המקום הנגיש, אני אוסיף את זה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

פשוט לבנות איזשהו מנגנון בשיתוף משרד השיכון, יחד עם מטה גיל הזהב, כי שם זה הכי נכון - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לוקחת את זה לתשומת ליבי. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. האם עמדת השרה מקובלת על המציעה? תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

אנחנו נעבור לנושא הבא לסדר-היום. את ההצעה הבאה הגישה קבוצת חברי כנסת – יצחק קרויזר, יעל רון בן משה, ניסים ואטורי, עופר כסיף ומירב בן ארי – בנושא: החרגת תקציבי שיקום ופיתוח יישובי קו העימות הצפוני מהקיצוץ הרוחבי בתקציב המדינה, על רקע השלכות מלחמת שאגת הארי, מס' 6828. ראשון המנמקים יהיה חבר הכנסת יצחק קרויזר. עד שהוא יעלה ויישא את דבריו אני אביע פליאה. ברשותך, אני אשמח שתסייע לי להבין. ראש הממשלה הודיע שלא יחול קיצוץ כמתוכנן, ממה שאני עודכנתי. אני אומר את זה כיושב-ראש השדולה למען שיקום הצפון, ואני אשמח שתיתן לי אינפורמציה שאיתה אני אוכל להגיע גם לצפון היום.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אז, קודם כול, תודה לך, היושב-ראש. יצא ביד המקרה, אבל כנראה שאין מקרה, שאתה היושב-ראש, ואני יודע עד כמה אתה דואג ליישובי הגליל, ליישובי קו העימות. אתה נוכח שם, גם אתה מעביר שם מדי פעם שבתות ומחזק את היישובים.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה, גם היום.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני לא מכיר את מה שאתה אמרת, הלוואי.

היו"ר אליהו רביבו:

אז אני אשמח שנבדוק את זה ביחד.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

מעולה, בסדר.

היו"ר אליהו רביבו:

יישר כוח, קודם כל.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

מעולה. אני לא מכיר, ולכן גם בחרו להצטרף חברי כנסת להצעה הדחופה. אז תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החברים המצטרפים, נבקש להעלות את ההצעה הדחופה לסדר-היום בנושא החרגת תקציבי שיקום ופיתוח יישובי קו העימות הצפוני מהקיצוץ הרוחבי בתקציב המדינה. ב-10 במרץ 2026 אישרה הממשלה תיקון לחוק התקציב לשנת 2026, לצד תיקון להחלטת הממשלה, שנועד להתמודד עם ההשלכות הפיסקליות של מלחמת שאגת הארי. במסגרת ההחלטה הזו נקבע קיצוץ רוחבי של 1.7 מיליארד בתקציבי משרדי הממשלה, מה שנקרא קיצוץ בשיעור של כ-3%. אך בתוך ההחלטה הזו מסתתרת בעיה חמורה, ולשם כך אני עליתי לכאן: הקיצוץ הרוחבי הזה יחול גם על התקציבים הייעודיים לשיקום ופיתוח יישובי קו העימות הצפוני. מדובר בתקציבים שעוגנו בתקציב תחת סעיף 54 – רשויות פיקוח, הכוללים בין היתר, שיקום ויישום החלטות ממשלה רוחביות. המשמעות המעשית היא קיצוץ מיידי של כ-150 מיליון שקלים מהתקציבים שנועדו לשיקום, לפיתוח, לחיזוק ההתיישבות בקו העימות ומתוך כך גם ההחלטה קובעת כי הקיצוץ יחול גם על התקציבים שנקבעו בהחלטות הממשלה הקודמות. כלומר, גם תוכניות שכבר אושרו, יקוצצו. זאת אומרת, גם בחינוך, בחקלאות, בהגנת הסביבה, במשרד נגב גליל, בהתיישבות – כולן צריכות לעבור את החיתוך הזה. לכן אנחנו נמצאים כאן, כדי להזכיר שיישובי קו העימות הצפוני נמצאים כבר תקופה ארוכה מאוד במציאות ביטחונית מורכבת ומתמשכת. תושבים שם מתמודדים עם איום יום-יומי, עם פגיעה כלכלית קשה, עם שחיקה, עם מציאות שבה זמן ההתראה הוא אפס. אנחנו חזרנו ודיברנו, והמשמעות היא משמעות קשה ולא פשוטה. ודווקא עכשיו, כשהמדינה צריכה להשקיע בכל התחומים, כשגם ככה הפריפריה נמצאת בפיגור בחינוך, בתשתיות, בהשכלה, בבריאות, אז אנחנו מקצצים בתקציבים שמיועדים לשיקום ולסייע. בוודאי שהדבר הזה הוא לא הגיוני, הוא גם לדעתי לא אחראי. אבל אנחנו גם צריכים להבין שאם אנחנו לא נשקיע היום, לא נצמצם את הפער – שכבר היה ללא קשר למלחמה – בעסקים, בתשתיות, בדברים הבסיסיים ביותר, שגם תושבי הפריפריה זכאים להם. אנחנו נשלם כמובן מחיר מיידי, אבל בוודאי שגם מחיר בטווח הרחוק. לכן אני מבקש להחריג במיידי את סעיף 54 בספר התקציב, מה שנקרא רשויות פיקוח, ואת כלל תתי-הסעיפים הנוגעים לשיקום ופיתוח יישובי קו העימות מהקיצוץ הרוחבי; בנוסף, גם נבקש להחריג את כל החלטות הממשלה הייעודיות לאזור, ובפרט את מה שקשור לשיקום וצמיחה של היישובים בטווח של עד תשעה קילומטרים מגבול לבנון. ואני אומר: התושבים בפריפריה לא מבקשים הנחות, הם מבקשים שהמדינה תעניק להם את מה שמגיע להם כאזרחים שווי זכויות; בוודאי כמו שמגיע לשאר האזרחים, וכך גם אזרחים מקבלים, אלה שגרים במרכז. אנחנו צריכים לראות ביישובי הפריפריה – בוודאי אלו שנמצאים צמוד לגבולה הצפוני של מדינת ישראל – נכס אסטרטגי. לכן אני מודה שוב לך, אדוני היושב-ראש, על כל מה שאתה עושה למען הצפון, למען יישובי הפריפריה, ולחברי הכנסת שהצטרפו להצעה הדחופה ומקדמים כאן את כל מה שחשוב וראוי לדאוג ליישובים בקו העימות הצפוני, ולהחריג מהקיצוץ את כלל הסעיפים שדיברנו עליהם. זו ההחלטה הנכונה לטובת מדינת ישראל. זאת החלטה הנכונה לצפון. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חברי היקר, ישר כוח גדול על הכלל ועל הפרט. חברת הכנסת יעל רון בן משה.

קריאה:

רגע - - -

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא, לא. בסדר, לא, לא. קודם כול, יש עוד ארבעה מציעים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

באמת? עוד ארבעה?

היו"ר אליהו רביבו:

כן. בבקשה, גברתי.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רגע, רגע, תעצור לי את הזמן. עד שפה יש – אני רוצה שהשרה תשמע. תודה. בבקשה. אני יכולה?

היו"ר אליהו רביבו:

כן.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדקות האחרונות היה מטח של טילים לעבר המרכז. אזעקות היו באזורים נוספים. אני מאוד מקווה, כמובן, כמו כולם, שאין נפגעים בגוף. אני עוד לא מעודכנת לגבי זה. כמה מיושבי החדר הזה יודעים שלפני שעתיים היה מטח טילים לעבר נהריה? באותו זמן גם נורו טילים לעבר היישובים דובב, דישון, נווה זיו ועוד שורה של יישובים בצפון. כמה פה יודעים את הדבר הזה? אני מניחה שכולם עסוקים ביום הלחוץ שלהם, וההתראות לא פועלות על אזור הצפון, אולי חוץ מלחבר הכנסת קרויזר.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? בקבוצת חוד החנית - - - את הקבוצה הזאת - - -

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מקבלת את זה. זה צועק מהבית. בודקת מי באיזה מיגון.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - איפה יש אזעקות.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז בבקשה, חברת הכנסת גוטליב מציגה חיבור, אבל אני מניחה שרוב האנשים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - -את יכולה להצטרף אליה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אה, אוקיי, מה הקבוצה?

טלי גוטליב (הליכוד):

חוד החנית. הקבוצה - - - אחת הקבוצות, בעיניי, הטובות ביותר.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה עוד יש שם? טוב, צרפי אותי, נלמד, נראה. אוקיי. באמת כדי להתייחס לזה ברצינות, ברור, רוב אזרחי המדינה, כבר שבועיים וחצי עם לילות ללא שינה, חיפוש אחר מיגון על כל אזעקה שיש, אני לא באה, חלילה, בטענות לאזרחים. אני רוצה שיושבי הבית הזה, שמקבלים החלטות, שמובילים מדיניות, ידעו שגם לפני שעתיים, ואולי גם אחר כך – במשגב עם היה לפני שעה. אל תתפסו אותי עכשיו איפה היה בכל אחת מהדקות האחרונות, אבל בצפון יש כל הזמן מטחים של טילים ואזעקות. ראינו גם אתמול בערב את ההתראות. מה אתם הייתם עושים אם בשעה 16:00 אחר הצהריים עולה דובר צה"ל ואומר: אנחנו נערכים למטח של חיזבאללה? נכון, זה יכול להשפיע גם על תושבי המרכז, אבל כשגרים בזמן התראה אפס שניות עד 15 שניות, המשמעות היא ברורה: עכשיו עוצרים את מה שעושים, מבטלים את כל התוכניות, מכנסים את כל בני הבית, לא משנה איפה נמצאים, ולא זזים יותר. אין לא דקה וחצי, ולא דקה אפילו. אז באמת חשוב לי שיושבי הבית הזה יידעו כמה שיותר את הדבר הזה. לא מפתיע אותי שיוזם ההצעה לסדר-היום הזו הוא חבר כנסת שגר באזור שבו גם זמן ההתראה הוא מיידי. אנחנו חיים את זה יום יום. הילדים שלנו, המשפחות שלנו, החברים, השכנים. ביישובי קו העימות חיים ככה עשרות-אלפי תושבים במציאות יום-יומית של מטחים. הם גם מבינים, כמוני וכמו בני המשפחה שלי, שגם כשהמערכה מול איראן תסתיים, הצפון עוד ימשיך להיות מטווח. אנחנו נערכים למערכה ולשגרת חירום מתמשכת. אדוני, אם אפשר רק עוד דקה, בסדר? אני יודעת שאני חורגת בזמנים, סליחה, נכנסנו פה למלל.

היו"ר מישל בוסקילה:

קיבלת.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אני רוצה להגיד, אתמול פגשתי בצפון מנהיגות מקומית, ראשי רשויות, אזרחים, שכולם מדברים בצורה מאוד מאוד אופטימית ואומרים: אנחנו בונים ומפתחים את הצפון. אחת מיושבות-ראש צוותי החירום היישוביים, עידית חמל, הגדילה ועשתה ואמרה: יש לנו הזדמנות לעצב באופן עדכני ורלוונטי את הקהילה. היא אפילו לא התייחסה לעניין הביטחוני. באמת, אנשים עם המון המון כוח, עוצמות פנימיות ורצון לעשות. אבל אנחנו גם יודעים שחרב הקיצוצים מונפת באותה עת ממש מעל ראשי הצפון, והאפשרות שלו להשתקם ולהתפתח. וגם אם הבוקר הייתה איזושהי כותרת לחצי דקה שהקיצוץ הזה בוטל, אני רוצה להגיד בשם אזרחים שדיברו איתי בשבועות האחרונים: עצם הרעיון, בתוך המלחמה, בשל שיקולים ביטחוניים, לחשוב בכלל שאפשר לקצץ בתקציבי השיקום והפיתוח של הצפון, זה כאילו להיות מנותק מהאירוע הזה. הצפון לא ייבנה רק על זה שחיזבאללה לא יהיה בצד השני, הצפון ייבנה על זה שאזרחים יוכלו לחיות שם, להתפרנס שם ולפתח את הצפון בעצמו. לא ניתן לפתח את הצפון מירושלים. אנחנו צריכים שיגורו שם אזרחים, ואנחנו צריכים לתמוך בהם בכל עת, בטח בימי מלחמה. הרעיון שבזמן המלחמה אומרים שם להנהגה המקומית: מקצצים לכם, הוא אפילו מעליב. אני מבקשת שנעביר את הדבר הזה לדיון בוועדת הכספים תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי, נמצא? לא. אז אנחנו עוברים לעופר כסיף. חבר הכנסת כסיף, נמצא? גברתי, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש, ברכות גם. לדעתי זו פעם ראשונה שלנו ביחד, אז הצלחה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היום פעם ראשונה? אה, היום זו פעם ראשונה שאתה - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

כן. מה, לא רואים שאני, מה שנקרא, חדש?

מירב בן ארי (יש עתיד):

טוב, נו, אתה רואה, אני שמתי לב אבל. שמתי לב. אז שיהיה לך בהצלחה, ואנחנו מאוד שמחים שאתה כאן. האמת שיעל וקרויזר – איפה הוא? פה?

קריאה:

היו"ר מישל בוסקילה:

מה? לראש עיריית אשקלון היו חמישה, אני לא יודע כמה יש פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי. כל מה שאמרתם נכון, התחברתי לכל מילה, היה לי כן חשוב דווקא כמישהי שלא גרה ביישובי קו העימות להצטרף להצעה הזאת, כי אני חושבת בתור אחת שגרה בתל אביב, וכן, יש מטחים, זה לא דומה להתנהלות בקו העימות. חשבתי שכשאני אגיע לפה, כבר יהיה איזשהו מתווה פיצויים לעסקים, עצמאיים ושכירים, ואז לפי זה היינו גוזרים הקלות. אבל אין בכלל שום מתווה, לא לעסק בתל אביב – בטח שממנו אין גם לעסק בצפון. זאת אומרת, אני הייתי בטוחה שעד שההצעה הזאת תוגש, כבר יהיה לנו איזה מתווה לעובדים, הגנה מפני פיטורים, שכר על ימי היעדרות, ואז מהמרכז היינו גוזרים – אבל אין כלום. אז אנחנו בשבוע השלישי של המלחמה, ועדת כספים עובדת בקצב עצום, אבל לא מציגה שום מתווה, לא לעובדים, לא למעסיקים, כך שאני אפילו לא יודעת מה יהיה לתושבי קו העימות. את שאלת פה אם מישהו יודע מה קורה. אני חושבת שגם מי שגר במרכז הארץ מבין את הדחיפות, את מה שקורה באזור הצפון. אני חושבת שלא דומה – ביום שישי עשיתי הרבה שיחות טלפוניות עם חבריי בקו העימות, מהיישובים קריית שמונה, עלמה וכאלה. זה לא אותו הדבר. הוא אומר לי, חבר שלי מעלמה: בטח גם לכם קשה. אמרתי להם, אנחנו לא באותם סטנדרטים. לכן, מכאן, אני חושבת שמדינת ישראל צריכה להתעורר. אני אגיד לך, הוא גם אמר לי – חברים שלי מקריית שמונה אמרו לי: יפנו אותנו. אמרתי להם שאני מאוד סקפטית.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני לא בעד פינוי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אגב, אני נגד. אני גם חושבת שמה שעשה ראש עיריית נהריה, רונן מרלי, שהוא גם חבר שלי 30 שנה, הוא עשה בשכל במבצע עם כלביא, בטח בחרבות ברזל, אבל צריך לתת פתרונות, צריך לתת אפשרויות. דיברתי על הקשישים של שלומי בנאום הקודם שלי. מי שפינה אותם למלון בנתניה זה נוצרים אוהבי ישראל. צריך קודם כל לתת פתרונות לקשישים. אני לא חושבת שאפשר למגן עכשיו את כל הבתים, אבל בואו ננסה, לפחות לאנשים מבוגרים, אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, לתת פתרונות. במקביל, וזה הדבר שלדעתי, קרויזר, עליו אתה ממונה, זה איזשהו מתווה פיצויים למעסיקים, לעובדים, ימי היעדרות. אני סקפטית, אבל אני מאוד מקווה שנשמע מה הפתרונות. אבל אני אומרת לך בתור תל אביבית, וחברים שלי רצים באמצע הלילה למקלט, שזה גם לא סימפטי - - -

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אין לי שום טענה, תושבי תל אביב נאבקים, הטענה שלי - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, אין תחרות. אין תחרות. להפך, היה לי חשוב, בתור מי שגרה בתל אביב, להצטרף לנושא של קו העימות, כי אני חושבת שמה שעוברים תושבי קו העימות לא דומה – עם כל מה שקורה בתל אביב. זה מה שבאתי להגיד. אני מאוד מקווה שיהיה איזשהו מתווה - - -

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

טלי גוטליב, אבל שאר הקואליציה, מונחת לפנינו הצעה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אגיד לך עוד משהו, אני באמת חשבתי שיהיה מתווה פיצויים, ואז היינו גוזרים מזה לקו העימות. אתה גם תושב קו העימות, אבל של הדרום.

היו"ר מישל בוסקילה:

המצב שלנו קצת יותר טוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הלוואי. אבל אני מאוד מקווה שנשמע משהו אחר. תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, גברתי חברת הכנסת. גברתי השרה מאי גולן, בבקשה. מאי? אה, היא באמצע התפילה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

נגיד קודם כול ברכות ומזל לחברי היקר והטוב והמוערך חבר הכנסת מישל בוסקילה, איש שזכות גדולה לכנסת שהוא נמצא איתנו. איזה כיף לראות אותך על כיסא היושב-ראש. עלה והצלח, בעזרת השם, השם ישמור אותך ויאר את דרכך, בעזרת השם.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני חייבת לציין שהתשובה מאוד קצרה, בשם שר האוצר בצלאל סמוטריץ': בהמשך להחלטת שר האוצר, משרד האוצר מביא תוכניות סיוע תקציבי לרשויות בצפון, בתיאום משרדי הממשלה הרלוונטיים והרשויות המקומיות.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, גברתי השרה. יש שלוש אופציות, יש מישהו שרוצה לעלות מהצד? קרויזר, אתה רוצה? מה החלטת, להעביר את זה לוועדת הכספים?

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה תגובה מהצד.

היו"ר מישל בוסקילה:

אין בעיה, יש לך דקה, בבקשה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה. נושא ההצעה הדחופה לסדר-היום היה: הקיצוץ הרוחבי בתקציבי משרדי הממשלה בשל המלחמה. והאבסורד שזה יוצר, עם הקיצוץ בתקציבי שיקום ופיתוח הצפון בעקבות חרבות ברזל וכל מה שהגיע סביב הדבר הזה, התשובה של שר האוצר לא מתייחסת בכלל לדבר הזה, לקיצוץ הרוחבי. אנחנו יודעים שיש תוכניות להשקעה בצפון. אנחנו מבקשים, בעקבות המצב החריג, במסגרת הקיצוץ הרוחבי, לא לקצץ בתקציבי השיקום של הצפון. זה הנושא, ועליו לא קיבלנו שום תשובה. ובוודאי שנרצה להצביע ולהעביר את זה לוועדה. חבל שארבעה חברי כנסת מגישים כזאת הצעה ואין שום תשובה עניינית.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, גברתי חברת הכנסת. כן, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

התשובה הזאת, זה קודם כול לצחוק עלינו, על חברי הכנסת שבאים מהקואליציה והאופוזיציה, ושנית, זה לצחוק על תושבי קו העימות. מה זה התשובה הזאת? מה זה? אני פשוט המומה. לפחות היו מדברים על תושבי קו העימות, בסדר. אנחנו רוצים להעביר את זה לוועדת הכספים.

היו"ר מישל בוסקילה:

אין בעיה, בסדר גמור. תכף נעבור להצבעה. אנחנו עכשיו נעבור להצבעה. אנחנו מבקשים להעביר את זה לוועדת הכספים, מי בעד, מי נגד, מי נמנע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר מישל בוסקילה:

חברים, חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, לכן ההצעה תעבור לוועדת הכספים, תודה רבה לכם.

היו"ר מישל בוסקילה:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השרה, בבקשה, להציג את החוק. גברתי השרה, בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני מרגישה היום קריינית טלוויזיה, מגישת חדשות כנסת ישראל.

היו"ר מישל בוסקילה:

חזק.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אימא שלי תמיד חלמה שאני אהיה קריינית. הינה, אימא, החלום שלך מתגשם. אני מגישה את הצעת החוק הזאת מטעם הממשלה, מטעם השרה סטרוק, ואני אנצל את המעמד לשלוח לשרה סטרוק, בשמי ובשם כלל הבית הזה, ניחום מעומק הלב והנשמה, ניחומים מעומק הלב והנשמה. אנחנו משתתפים בצערך, שאת וכלל משפחתך לא תדעו עוד צער. ואני רוצה להתנצל, אומנם זה לא אנחנו, אבל לומר עד כמה זה כואב לראות ברשע, כל המרושעים שמשתוללים ברשתות החברתיות ובפרסומים השונים, שמדברים לשון הרע – ארסיים שאין דברים כאלה – כנגדך וכנגד משפחתך, לא רק ביום-יום אלא בזמן קשה שכזה. אין גבול לרוע במחנה מסוים במפה הפוליטית שלנו, מה לעשות. ולכן, שלא תדעי עוד צער ותהיי חזקה. ומכאן אני אגיש את זה, במעבר חד. סעיף 36(א) לחוק קובע כי החוק יעמוד בתוקף עד יום י"ג בניסן התשפ"ו, 31 במרץ 2026. הצעות החוק לתיקון החוק ולתיקון חוק שירות הביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, שכוללות, בין השאר הצעה להאריך את תוקפו של החוק, מונחות על שולחנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. תזכיר החוק מופץ כמקדם ביטחון לנוכח פרק הזמן הקצר שלגביו אושרה ההארכה האחרונה והחשש שיהיה צורך בהארכה נוספת של תוקף החוק. אם הדיונים בהצעות החוק בכנסת יסתיימו עד מועד פקיעת החוק, לא יהיה צורך לקדם את תזכיר החוק, אבל מכיוון שלא ברור מתי יסתיימו הדיונים, וכדי להבטיח את האפשרות של המשך הפניה רציפה של משרתים למסלול השירות הלאומי-אזרחי עד לסיום גיבושו של מתווה הגיוס הכללי, מוצע בהצעת חוק זאת לדחות את תאריך הפקיעה של החוק עד יום י"ח באלול התשפ"ו, 31 באוגוסט 2026. תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לכם. תודה, גברתי השרה. אנחנו עוברים עכשיו לדיון אישי. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, הדוברת הראשונה. לרשותך שלוש דקות, גברתי חברת הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה שוב, אדוני היושב בראש. באמת, ברכות. שני דברים: אחד, אני רוצה להגיד לך, ובמקרה שלא שמעו אותי כי יש פה בעיית סאונד, התגובה של הממשלה להצעה לסדר-היום של חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, צריך לומר, ההצעה הסופר-חשובה, על תושבי קו העימות, על ההזנחה שלהם, לבוא בשורה אחת – תשמע, אני יודעת שזה לא נעים כי אתה עכשיו היושב-ראש, אבל אתה גם תושב קו העימות. קודם כול, קצת אמפתיה. קצת אמפתיה. זאת תשובה של שר אוצר מנותק, זחוח. תבוא, תגיד לאנשים: קודם כול, אנחנו מצטערים על מה שאתם עוברים, על הריצה שלכם, על זה שאין לכם התרעה, על זה ששנים אמרנו שחיזבאללה חוסל במבצע – והינה, 200 רקטות בערב. טיפה, אתה יודע, איך אומרים אצלנו – אתה יודע שהיום זה הערב של חג הבסיסה של הטריפוליטאים? כן, ראש חודש ניסן.

היו"ר מישל בוסקילה:

אני אדאג להגיע לכלות שלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. אם לא הייתי פה, הייתי במקום אחר. לא משנה, למה אני אומרת לך את זה? אין חשומה, איך שאומרים אצלנו, אין בושה. תבוא לפה, תגיד: קודם כול, אני מצטער, אני יודע מה אתם עוברים. אם אתם שומעים אותי עכשיו, אז אני מצטער על מה שאתם עוברים. אתם, תושבי קו העימות, אתם הפטריוטים, הציונים. קצת, אתה יודע. אני יודעת שזה קשה, כי אתה היושב-ראש, אבל אני בטוחה שבדיפ-דיפ אתה מסכים איתי, כי צריך קצת אמפתיה לאנשים. אתה יודע, היום התקשר אליי מישהו, יש לו איזושהי בעיה. לא יכולתי לעזור לו. הוא אמר לי: תקשיבי, זה שדיברת איתי, גם האמפתיה הזאת, גם זה חסר לנו היום. אז תבוא לפה, תיתן תשובה לחברי הכנסת. אתה יודע, קואליציה, אופוזיציה – תבוא, תגיד להם: תקשיבו, אנחנו יודעים מה אתם עוברים, אנחנו בימים אלה ממש עושים הכול כדי לתת לכם מענים, לילדים שלכם בגנים ובבתי הספר, לבעיות הרגשיות. תן משהו. היא באה לפה, לשם שינוי אני גם לא מאשימה אותה, עולה, אומרת משפט, ויורדת. כי זה מה ששר האוצר. קודם כול, אני מציעה לשר האוצר – אני לא יודעת אם הוא שומע – 1. לגלות קצת אמפתיה כלפי תושבי קו העימות. 2. לתת פתרונות אמיתיים. אתה רוצה שאני אגיד לך עוד משהו? רציתי לדבר על עוד משהו, אני לא אספיק – הוא צריך לתת פתרונות גם לעצמאי שיש לו בית קפה בתל אביב, והוא צריך לתת פתרונות גם לשכיר שעובד באשקלון, ובטח ובטח לתושבי קו הצפון, לנהריה, לקריית שמונה, לשתולה, לנטועה, לאנשים שבאמת אין להם חיים. אין להם, הם רצים כל היום. בעולם מתוקן ונורמלי הוא היה בא ונותן תשובות אמיתיות. אני מאוד מאוד מקווה שתושבי הצפון לא צפו בתשובה הפתטית הזאת שהוקראה מטעם שר האוצר, כי זה אפילו לא – זה פשוט יריקה בפרצוף. ואטורי, חבל שלא היית. הייתה הצעה לדחופה לסדר-היום על תושבי קו העימות, אבל אני אעשה לך ספוילר – התשובה של שר האוצר הייתה משפט. זה קשה, אני יודעת, אבל זה מה שהיה. תודה, מישל.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני חייב להגיד שהיום אני כנראה חש פה ניתוק בצורה קיצונית יותר מבימים אחרים. אנחנו מבזבזים את זמננו באמת על שטויות. אלוהים יודע מה אנחנו עושים בבניין הזה עכשיו. במקביל מתנהלות ועדות שלא רלוונטיות לאף אחד מאזרחי מדינת ישראל. במקום שיעמדו פה עכשיו שר האוצר, שר החינוך, יכנס ראש הממשלה מסיבת עיתונאים, מישהו בעל סמכות יפנה לציבור ויגיד לו: אנחנו הולכים לעשות אחת, שתיים, שלוש – במקום זה, אני מקבל כל היום טלפונים מגננות, ממורות, מראשי ערים, מבעלי עסקים, שאומרים דבר אחד, ודבר אחד הגיוני: איך יכול להיות שעברו יותר משבועיים ועדיין אין ודאות באף משרד ממשלתי? איך יכול להיות שלא יודעים מה הולך לקרות במערכת החינוך? איך יכול להיות שראשי ערים – הינה, אני מפרגן פה עכשיו לראש עיריית פתח תקווה רמי גרינברג – איך יכול להיות שראשי ערים צריכים לרכוש תוכניות פדגוגיות לילדי הגנים, במקרה שלנו, כי משרד החינוך, אני לא יודע איפה הוא, הלך לישון? אז ראש העיר רוכש עבור הילדים תוכניות פדגוגיות בשביל שהם לא ישתגעו בבית. איך זה יכול להיות? אדוני, אני שואל אותך. למה שר החינוך לא פה, ואומר: חבר'ה, מעכשיו כל התוכניות הפדגוגיות של משרד החינוך פתוחות לכם, זה שם המשתמש, זה הקוד. למה שר האוצר לא עומד פה ואומר: חבר'ה, המתווה שלי הוא: אחת, שתיים, שלוש. רשות המיסים יעשו אחת, שתיים שלוש. תגישו א', תקבלו החזר; תגישו ב', תקבלו מענקים. מי אמור לעשות את זה? אני שואל באמת, מי אמור להיות המבוגר האחראי היום במדינת ישראל? אני אומר את זה באמת ממקום שרוצה לקבל תשובות, לא מביקורת. אמרתי קודם, ואני אומר גם עכשיו: אני מאוד גאה בצבא ההגנה לישראל, אני מאוד מרוצה מהישגי המלחמה. אני חושב שהיא נפתחה כמו שצריך, אני חושב שהיא מנוהלת כמו שצריך. שאפו גדול לצד המבצעי שמנהל את המלחמה בישראל. אבל מה קורה עם העורף?

אושר שקלים (הליכוד):

מי מנהל?

רון כץ (יש עתיד):

מה קורה עם מדינת ישראל?

אושר שקלים (הליכוד):

מי מנהל? מי מנהל? חוץ מהצבא, מי מנהל?

רון כץ (יש עתיד):

אושר שקלים, דע לך שאני שמעתי - - -

אושר שקלים (הליכוד):

מי מנהל? מי מנהל?

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת שקלים, תן לו להמשיך, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תדע לך שאני שמעתי שאתה הובלת את התקיפה הראשונה.

היו"ר מישל בוסקילה:

אושר, תן לו. חבר הכנסת אושר שקלים, תן לו לסיים, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אבל בגלל שאתה צנוע, היית במטוס מאחור, חנכת, רק רשמת הערות. די, מספיק כבר.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר מישל בוסקילה:

אושר שקלים.

רון כץ (יש עתיד):

מספיק כבר. גם הזמן חוזר לי, לא אכפת לי. אני אעצור והזמן יחזור.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר מישל בוסקילה:

אושר, תן לו לסיים, בבקשה. חבר הכנסת שקלים.

רון כץ (יש עתיד):

אני אחזור והזמן יחזור. ועכשיו אני אומר לך, אושר חמוד.

אושר שקלים (הליכוד):

לא, לא, לא, לא.

רון כץ (יש עתיד):

אושר חמודי.

אושר שקלים (הליכוד):

"חמוד" תקרא לילדים שלך בבית.

רון כץ (יש עתיד):

גם לו אני קורא "חמוד".

היו"ר מישל בוסקילה:

אושר, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אל תפריע כשאני מדבר.

אושר שקלים (הליכוד):

שמעת? שמעת? שמעת?

היו"ר מישל בוסקילה:

אושר, אתה בקריאה ראשונה. אושר שקלים, אתה בקריאה ראשונה.

רון כץ (יש עתיד):

אתה לא רלוונטי, אתה לא רלוונטי.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה לא רלוונטי.

רון כץ (יש עתיד):

אז הינה, אני עונה לך, אתה לא רלוונטי.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת שקלים.

אושר שקלים (הליכוד):

הוא עונה לי.

רון כץ (יש עתיד):

אז אני אומר לך.

היו"ר מישל בוסקילה:

אתה בקריאה ראשונה, כבד אותו. אושר, תן לו לסיים.

רון כץ (יש עתיד):

אני לא דיברתי אליו. אני לא דיברתי אליו.

אושר שקלים (הליכוד):

הוא מדבר אליי בזלזול.

היו"ר מישל בוסקילה:

אושר, תן לו לסיים.

רון כץ (יש עתיד):

אני לא דיברתי אליך, אני לא דיברתי אליך, אני לא דיברתי אליך.

אושר שקלים (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

אל תקרא לי בשמות, אל תפנה אליי כאשר אני מדבר. זה מפריע לי, זה מפריע לי.

היו"ר מישל בוסקילה:

אושר שקלים. חבר הכנסת רון, חבר הכנסת רון, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אל תקרא לי לא "צבוע" ולא בשמות אחרים. זה מפריע לי. אני כרגע בזמן הדיבור שלי, ואני מבקש ממך שלא להפריע לי. אפשר לבקש את זה? תודה רבה, אדוני.

אושר שקלים (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

הינה, עוד פעם, אתה רואה?

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת כץ, אתה יכול להמשיך.

רון כץ (יש עתיד):

אתה לא משתלט על זה, אתה לא משתלט על עצמך. סיימת?

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר מישל בוסקילה:

אושר שקלים, אושר, בבקשה, תן לו לסיים.

רון כץ (יש עתיד):

סיימת? סיימת?

טלי גוטליב (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

תשאלי אותו. אני לא עושה כלום, אני עוצר.

היו"ר מישל בוסקילה:

אושר, בבקשה, תן לו לסיים. אושר, תן לו לסיים.

רון כץ (יש עתיד):

בוא, די, מספיק.

היו"ר מישל בוסקילה:

אושר שקלים, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

מה יהיה?

היו"ר מישל בוסקילה:

תמשיך, יש לך זמן.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אז כמו שאמרתי, הלחימה מתנהלת בצורה הירואית, באמת בצורה הירואית, אבל מה קורה עם העורף? מה קורה עם מדינת ישראל? מה קורה עם כל מי שאמור להתייצב מול הציבור, לקבל אחריות ולתת הנחיות? אני יכול לומר לך שהיום הגננת של הבת הקטנה שלי חשבה יחד עם החברות שלה לצאת להפגנה. ואני אומר לה: מרים, הפגנה? מה תעשי עכשיו הפגנה? טילים, בלגן. היא אומרת לי: אין לי ברירה, אין עם מי לדבר. אין עם מי לדבר. לא יודעת למי לפנות. ההורים יושבים עליי כדי שאני אחזיר להם את הכסף, אני רוצה להחזיר להם את הכסף, אבל אני מפחדת שמשרד האוצר לא יפצה אותי, ואין מי שעומד מולנו ונותן הנחיות. ולסיום, אדוני - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

רק אל תגיד איך קוראים לה, כי יפטרו אותה.

רון כץ (יש עתיד):

היועמ"שית אשמה.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה, תסכם, רון.

רון כץ (יש עתיד):

לא, היא גננת בגן פרטי. אי-אפשר לפטר אותה. כן, ולסיום, אדוני, אני רוצה לומר לך שראיתי שיצא סרטון מאיזה מרחב מוגן כזה, של ישראלית שדיברה ואמרה שהיא מוכנה לספוג טילים אם המשטר באיראן יתחלף. אז אני אומר לך שייצא סרטון מהכנסת, שאני אומר לך שאני מוכן להיות במרחב מוגן, אני מוכן שהילדים שלי יישנו במרחב מוגן בשביל שהמשטר הזה יתחלף, בשביל שלילדים שלנו יהיה בטוח פה גם עוד 100 שנה. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לך, חבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

למה רם? מה עם עדי?

היו"ר מישל בוסקילה:

סליחה, סליחה, סליחה, טעות. כן, כן, כן.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - אני אחליף עם רם פה.

היו"ר מישל בוסקילה:

בסדר גמור. אין בעיה, רם. בסדר. תקלה שלי.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה יודע מה זה - - - מפלגה. מפרגנים אחד לשני.

היו"ר מישל בוסקילה:

ככה צריך.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מישל בוסקילה:

לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במצב לא פשוט. הרבה מאוד אנשי מילואים מקבלים עכשיו צווי 8. בטח כולכם יודעים, כי יש לכם חברים כאלה.

היו"ר מישל בוסקילה:

כן, גם הבן שלי בלבנון. וגם החתן שלי בלבנון. אחד מפעיל D9, ואחד ביחידת חילוץ.

היו"ר מישל בוסקילה:

אז אתה מכיר את זה היטב, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מישל בוסקילה:

זה מתוך הבית.

רם בן ברק (יש עתיד):

ואני מניח שזה לא הסבב הראשון ולא השני ולא השלישי. וכבר קיבלו התראה שזה הולך לקראת סבב מאוד מאוד ארוך. ואין לנו ברירה. אבל בכל זאת - - -

ניסים ואטורי (הליכוד):

רם בן ברק (יש עתיד):

אז בוודאי מכיר את זה היטב, לצערי הרב. המצב באמת לא פשוט. אנחנו כולנו נרתמנו למלחמה הזאת. ואנחנו בעדה, ונותנים גיבוי לממשלה, גם באיראן וגם בלבנון. אבל אני רוצה להגיד לכם שלא לעולם חוסן. דיבר איתי היום מג"ד מילואים, שאומר לי: יש לי בעיה לגייס את החיילים שלי; הם לא עומדים בנטל; הם לא עומדים בנטל. אנחנו כולנו רואים בטלוויזיה, מראיינים אותם, ואומרים: אנחנו כאן ונהיה כאן כמה שצריך, וזה מחמם את הלב, אבל אדוני היושב-ראש, משפחות מתפרקות, עסקים קורסים. וזה לא יכול להיות. חוק הגיוס הלא-מוצלח שרציתם להעביר, לא עבר. אבל יש חוק גיוס, וכולם מחויבים אליו. אני לא מבין למה אין עכשיו סנקציות כאלה שיביאו את החרדים להתגייס לצה"ל. אנחנו יודעים שזה עובד. דרך אגב, יצא דוח של פורום קהלת, שאמר: הסנקציות עובדות. אז למה לא מפעילים אותן? ולמה לא מגייסים? ודבר נוסף שאני רוצה להגיד – אנחנו תומכים במלחמה. אבל אנחנו לא תומכים בזה שלא אומרים לנו מה התכלית שלה. אנחנו שבעים מסיסמאות: ניצחון מוחלט, נפרק את החיזבאללה, נשבור להם את העצמות, מחר יהיו הפתעות, ומוחרתיים תראו, אני מכין לכם עוד הפתעה. אנחנו לא רוצים את ההצהרות האלה. אנחנו רוצים שתגידו מה התכלית האסטרטגית של המלחמה בצפון. מהי? אתם הולכים להסכם עם לבנון, אתם רוצים לכבוש את לבנון? תגידו עכשיו מה התכלית האסטרטגית של המלחמה בלבנון. לא: נפרק את חיזבאללה ונשבור להם את העצמות – זו לא תכלית אסטרטגית. תכלית אסטרטגית זה להביא ליציבות בצפון. להביא לזה שחיזבאללה יהיה, הוא כבר, ארגון לא חוקי בתוך לבנון. זה אירוע היסטורי. ממשלת לבנון רוצה לדבר איתנו? אתמול היה צריך לדבר איתה. אתמול היה צריך לשבת איתה. רק מלחמה ומלחמה ורק הפעלת כוח, בלי איזושהי תכלית מדינית ואסטרטגית מאחורי הדבר הזה, זה לא דבר מקובל. זה לא דבר שיביא לא לביטחון ולא לשום דבר אחר. לכן אנחנו דורשים מהממשלה שתגיד מה התכלית, תוך כמה זמן רוצים להשיג את זה.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה תבוא למשא ומתן בלי שכתשת אותם, הם יתייחסו אליך בהתאם. התוכנית היא קודם לכתוש אותם בלי הפסקה - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

אוקיי. סבבה. סבבה. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מזכיר לך - - -

אופיר כץ (הליכוד):

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מזכיר לך, שכתשנו אותם ופירקנו אותם ודפקנו את האימ-אימא שלהם. וזה היה אך לפני כמה חודשים.

אופיר כץ (הליכוד):

אין בעיה - - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

רגע. עכשיו בסדר, אני בעד לכתוש אותם. אני בעד לכתוש אותם.

אופיר כץ (הליכוד):

אבל הם לא רוצים לדבר איתך. הם לא רוצים שלום.

רם בן ברק (יש עתיד):

תתפלא, הם רוצים.

אופיר כץ (הליכוד):

רם בן ברק (יש עתיד):

הם רוצים.

היו"ר מישל בוסקילה:

רם, תסכם, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

עומד ראש ממשלת לבנון ואומר לך: אדוני, אני רוצה לדבר איתך על שיחות ישירות. למה אתה לא מדבר איתו?

אופיר כץ (הליכוד):

למה הוא לא הוציא אותם?

רם בן ברק (יש עתיד):

למה אתה לא מדבר איתו?

אופיר כץ (הליכוד):

הוא אמר שהוא - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

הוא לא מצליח. הוא אומר: אני רוצה לעשות את זה איתך. הוא רוצה לעשות את זה איתך.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מישל בוסקילה:

חברי הכנסת.

רם בן ברק (יש עתיד):

אז למה אתה לא הולך לדבר איתו? למה, כי אתם אוהבים מלחמות? כי אתם לא רוצים שזה ייגמר? אני נגד המלחמה?

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מישל בוסקילה:

חברי הכנסת, תנו לחבר הכנסת רם בן ברק לסכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני נגד לפרק את חיזבאללה? אבל איך עושים את זה? עושים את זה בשכל.

אופיר כץ (הליכוד):

גם אני לא נגד שלום. גם אני לא נגד שלום.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתם רוצים, אבל אתם לא עושים.

אופיר כץ (הליכוד):

רם בן ברק (יש עתיד):

לא, אני מטיל ספק.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת אופיר כץ, תן לו לסיים.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני אומר לך כאן. תראה, אני תומך במלחמה באיראן ב-100%. אני תומך כמובן במלחמה בלבנון, כי אין לנו ברירה.

היו"ר מישל בוסקילה:

רם, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

משפט אחרון, אדוני. אין לנו ברירה. אבל אתה יודע מה המזל של מדינת ישראל?

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת שקלים.

רם בן ברק (יש עתיד):

המזל הגדול של מדינת ישראל הוא שהמלחמה בלבנון היא אינטרס ישראלי ואינטרס של נתניהו. כי אם זה היה אינטרס ישראלי ולא אינטרס של נתניהו, לא הייתה מלחמה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לך, רם. בבקשה, חברת הכנסת עדי עזוז.

היו"ר מישל בוסקילה:

יש הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 142) (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת דן אילוז ומשה פסל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 143) (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת איתן גינזבורג. תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

שלוש דקות, גברתי.

עדי עזוז (יש עתיד):

אני נכנסתי קודם והתיישבתי. קודם כול, אני שמחה לדבר אחרי רם בן ברק. והיה נחמד, ככה, לתהות מה היה קורה אם היה לנו שר ביטחון שמבין בביטחון. יכול היה להיות ככה – אין לי אפילו מילים להגיד כמה שונה ממה שיש עכשיו. אבל שמעתי אותך, יושב-ראש הקואליציה, אופיר כץ, אומר שכותשים, אנחנו כותשים אותם. ואני תהיתי את מי אתם כותשים, כי מפניות הציבור שאני מקבלת, אתם כותשים את העורף. העורף כתוש. העורף גמור.

אופיר כץ (הליכוד):

את צריכה להיות מגישה בערוץ 12, תפור עלייך.

עדי עזוז (יש עתיד):

אתה חושב?

אופיר כץ (הליכוד):

תפור עלייך להיות מגישה בערוץ 12. להחליש את מדינת ישראל, תפור עלייך. מפה לנווה אילן.

עדי עזוז (יש עתיד):

אם היה פה טישו, הייתי מביאה לך, יושב-ראש הקואליציה. אני בטוחה שתסתדר לבד עם דמעות התנין. אבל את הביקורת שיש לי להשמיע כלפיך, אני אשמיע. אני קיבלתי פניית ציבור מאישה בת 88 – סליחה, מהבת שלה, מבת של אישה בת 88, שיש לה מטפלת. היא אישה סיעודית. כבר 12 שנה המטפלת מלווה אותה. היא ביקשה להתפנות למרחב מוגן. היא ביקשה להתפנות למקום שהעירייה תיתן לה, כי היא לא מצליחה להגיע למקלט בזמן. לפני כשבוע, באחת האזעקות שהיו במרכז, בדרכה למקלט למטה, יחד עם המטפלת שלה, היא לא הספיקה. היא מעדה ונפלה ושברה את היד. היא הגיעה למיון בוולפסון. שמו לה מתלה. אמרו לה שיש לה שבר, שהשבר זז. אישה בת 88. בדרך כלל לא מנתחים בגילים האלה. אבל השבר חמור וצריכים לנתח אותה, וקבעו לה ניתוח ליום שישי. על מה? על זה שהמדינה לא הצליחה לספק לה מקלט. וכמוה יש עוד אלפים של קשישים. נמצאת פה השרה לשוויון חברתי – אי-אפשר לדאוג לעורף? כמה כושלים אתם יכולים להיות? אלה המשפחות שלנו. סבתא שלי היא אישה בת 90. אני מודה לאל שיש לה מרחב מוגן בקומה שלה. והיא נחשבת סופר-פריבילגית במרחב שאנחנו חיים בו. למה קשישים לא יכולים, ריבונו של עולם, להיות ליד מרחבים מוגנים? אז אני שואלת שוב, יושב-ראש הקואליציה: את מי אתם כותשים? את האנשים עם המוגבלויות? הינה, אני אתן לך עוד הצעה: אולי תעשו קמפיין להעלאת המודעות לאנשים עם צרכים מיוחדים במקלטים הציבוריים? הורים עומדים עם הילדים שלהם, שיש להם אתגרים, והם יכולים לעשות תנועות עם הידיים, או להגביר את הקול שלהם בצורה ווקאלית שנראית לאנשים מוזרה, וצוחקים על הילדים האלה ומסתכלים על ההורים שלהם. אז תעשו קמפיין ותגידו: תהיו סבלניים וסובלניים לאנשים במקלטים. כי אם מישהו עושה משהו עם הידיים, אולי יש לו צרכים מיוחדים, ואימא שלו לא צריכה להתבייש. ואז הסבים והסבתות שלנו לא צריכים לשבור ידיים ורגליים, ריבונו של עולם, בדרך למקלטים. אז שוב, אתם כותשים – אבל את העורף.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, חברת הכנסת עדי. בבקשה, אבי מעוז, חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חמד עמאר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

קודם כול אני רוצה לאחל לך בהצלחה כיושב-ראש.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה, יקירי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

פעם ראשונה שאני מדבר כשאתה מנהל את המליאה.

היו"ר מישל בוסקילה:

זאת פעם ראשונה שאני יושב.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

שיהיה לך בהצלחה. אני רוצה לדבר לחבר'ה מהקואליציה. זה לא הנושא שאני רוצה לדבר עליו. כשרם בן ברק דיבר, צעקתם ואמרתם שאנחנו כותשים אותם. כולנו כאן רוצים שיכתשו אותם, אבל אני רוצה להגיד לכם: למדינת ישראל יש הזדמנות חסרת תקדים שהיום בלבנון יש נשיא, יש ממשלה, שיש לה אינטרס משותף איתנו לפרק את חיזבאללה מנשק. זה לא היה אף פעם, וזה לא יחזור. ואם אנחנו כמדינה לא ננצל את המצב הזה, אנחנו רק נפסיד, כי יש לנו שם גם את הסונים ואת הנוצרים, שהם מהווים חלק גדול מלבנון. יש להם אותם אינטרסים שיש לנו עכשיו. אסור לנו לפספס את ההזדמנות הזאת. זה התפקיד שלנו לעזור להם. זה התפקיד שלנו, שנעשה את זה. אבל אנחנו חייבים לדבר איתם. אם אנחנו לא נדבר איתם, עם הנשיא ועם הממשלה הלבנונית, אנחנו לא נצליח לעשות את זה. וזה הדבר החשוב שרציתי להגיד לכם, שאנחנו, כמדינה – פעם בדור מגיעה הזדמנות כזאת, ויש לנו את ההזדמנות הזאת לפרק את חיזבאללה עכשיו. אני רוצה לפנות לממשלה הזאת, שאיבדה את הבושה, ואני רוצה לדבר על הכספים הקואליציוניים. ואני אצטט, קודם כול: בנט וליברמן לא ביטלו את הכספים הקואליציוניים, הם הכפילו אותם, ועם הכסף המבוזבז הזה אתם קונים קולות של חברי כנסת שיודעים שהתקציב הזה רע לאזרחי ישראל ורע למדינת ישראל. מי אמר את זה? ביבי נתניהו. כמה כספים קואליציוניים היו? 1.2 מיליארד. כמה כספים קואליציוניים עכשיו? חבר'ה, גם אתם בקואליציה לא יודעים את זה. אני יושב בוועדת הכספים – 6 מיליארד שמחולקים עכשיו, כולנו יודעים על הכסף הזה, אבל החביאו בתוך התקציב, בזמן מלחמה, בזמן שאנחנו צריכים כל שקל לחיילי צה"ל, ללחימה – 5.8 מיליארד שקל. בסמכות הממשלה לחלק איך שהיא רוצה, בלי שום מנגנון לחלוקה, בלי לחזור לכנסת לחקיקה. יש 7 מיליארד שקל רזרבה לביטחון, עם מנגנון חלוקה, ואם הממשלה תחליט לשנות את החלוקה של ה-7 מיליארד שקל, היא חייבת לחזור לכנסת, לכאן, לחוקק חוק. אבל היא שמה 5.8 מיליארד שקל לצרכים אזרחיים, ובלי שום מנגנון חלוקה. ואם הם רוצים לחלק, תתכנס הממשלה ותחליט שהיא רוצה להעביר מיליארד שקל לכספים קואליציוניים, 5 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים – היא לא צריכה לעשות שום דבר; היא צריכה לעשות דבר אחד: להביא העברה תקציבית לוועדת הכספים ולהעביר את הכסף.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה לא לשדוד את הציבור באמצע היום? זה לשדוד את הציבור באמצע היום.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לך. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – נמצא? אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול בהצלחה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זו הפעם הראשונה לפחות כשאני מדבר, יכול להיות שלא פעם ראשונה שלך. שיהיה בהצלחה בתפקיד החדש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מה שאנחנו חווים בוועדת הכספים ימים ולילות ולילות כימים בשבועות האחרונים. קודם כול, מדינת ישראל מנצחת, היא מנצחת בשדה הקרב, ואנחנו כולנו מתפארים בהישגים הצבאיים והביצועים של צבא הגנה לישראל ושל כוחות המודיעין שלנו. אבל התנהלות הממשלה בכל מה שקשור לטיפול בעורף זה פשוט ביזיון. ולדבר על זה, ובעיקר לטפל בזה, זה לא להחליש. מי שאומר שכל מילת ביקורת מחלישה אותנו, הוא עושה פוליטיקה, הוא לא דואג לאנשים, הוא דואג לקואליציה. אני לא דואג לקואליציה ואני לא דואג לאופוזיציה. אני כאן בזמן המלחמה כדי לדאוג לאנשים, לעסקים קטנים, לשכירים, למשרתי מילואים, למשפחות המילואימניקים, לכל אלה שלא מקבלים היום מענה. היום הייתי בשידור באחד האולפנים ודיברתי על הבעיות של הגנים הפרטיים. אנחנו ביום ה-19 למלחמה. אין מענה לאנשים, לא לבעלי גנים ולא להורים. ההורים ממשיכים לשלם 3,000, 4,000, 5,000 שקל בחודש. הילדים בבית, הגנים לא יכולים להחזיר להם כסף, כי אין מתווה פיצוי. אני פניתי לשר האוצר ביום הראשון של הלחימה, ב-28 בפברואר, באותו ערב שבת פניתי לשר האוצר עם הצעה מאוד פשוטה: היה לנו מתווה של עם כלביא רק לפני שמונה חודשים. טוב, לא טוב – תביאו אותו לוועדת הכספים, נחדד אותו, אנחנו אולי נרחיב אותו, אנחנו ננסה לשפר אותו, נתגייס כולנו, קואליציה, אופוזיציה, ביחד, כדי לתת מענה גם לעסקים וגם לשכירים. זה היה ב-28 בפברואר. היום אנחנו ב-18 במרץ. כל יום פונים אליי עשרות אנשים, שואלים אותי: מה עם הפיצוי? הרי הייתה מסיבת עיתונאים של שר האוצר, והייתה הצהרה והיה ציוץ, והייתה עוד מסיבת עיתונאים, היה הכול. רק אין מתווה ואין תזכיר חוק, וגם השבוע לא יהיה וגם כנראה בשבוע הבא לא יהיה – כי בשבוע הבא הכנסת תהיה עסוקה עם התקציב. ואז הכנסת תצא לפגרה, ואז יהיו חגים. ובמקרה הטוב מתווה פיצוי לעסקים קטנים ולשכירים, מתווה חל"ת של השכירים, אולי יעבור במחצית השנייה של אפריל, אולי, ואז אנשים לא יקבלו את הכסף לפני אמצע מאי, אדוני היושב-ראש. אנחנו מכירים את העסקים, נכון? אנחנו יודעים מה זה להיות מעסיק. מעסיק כבר בעוד שבוע יתחיל להכין את השכר של חודש מרץ. מה הוא אמור לעשות? מה הוא אמור לעשות עם אותם שכירים? האם הם יקבלו חל"ת? האם הם יקבלו דמי אבטלה, לא יקבלו דמי אבטלה? על 14 ימים, אולי על 12 ימים? ברציפות, לא ברציפות? עם שבירת רצף, בלי שבירת רצף? אי-אפשר להתנהל בצורה כזאת. ההתנהלות של הקואליציה הזאת בכל מה שקשור לעורף הישראלי, שמחזיק את המדינה בחיים, זה ביזיון, זה ניתוק, וזה בלתי נסלח. תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, חבר הכנסת ולדימיר. אני מזמין את חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

דבי ביטון (יש עתיד):

תודה, כבוד היושב-ראש, בהצלחה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, האמת שהתכוונתי לדבר, באמת לא חסר על מה לדבר בממשלה הזו, אבל אני רוצה לפנות דווקא לשרה. אני הייתי בלשכה כששמעתי אותה מתנהלת כאן, ואני באמת עולה היום כדי להציב מראה מול שרה בממשלת ישראל, אישה שהפכה את דוכן הממשלה לבימת רעל, זלזול ובריונות. בואי נדבר על הדרך שבה את תוקפת את חברתי, חברת כנסת מירב בן ארי, מלח הארץ כאן. קוראת לה שרה בישראל, יוצא לה קצף מהפה מרוב רעל: שפחה, עבד נרצע של יאיר. אלה רק מעט מהפנינים שאת מפזרת כאן. כבוד השרה. יש לי ילדה יותר גדולה ממך. אני רוצה לומר לך: לא הייתי רוצה ילדה כמוך. את לא היית יכולה לגדול אצלי בבית, כשאת לא יודעת לכבד.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

איזה בית? יאללה, יאללה.

דבי ביטון (יש עתיד):

את שרה, מאיזה בית באת את?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מי את שתטיפי לי מוסר בכלל - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

עכשיו את תכבדי. את תשמעי ותעלי לענות. אבל את צריכה להתבייש, את מנצלת את הדוכן הזה עם הפה המורעל שלך. כשאת נהיית שרה בישראל. אני, עורכת דין, שהתעסקתי בנוער בסיכון - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - - ואת לא מזיזה לי.

היו"ר מישל בוסקילה:

חברת הכנסת דבי, השיח יכול להיות יותר רגוע מהצד שלך. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

יופי, אז מעכשיו שתקשיב, וזכותי להגיד מה אני חושבת עליה.

היו"ר מישל בוסקילה:

זה בסדר גמור, רק שיהיה שיח יותר - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

דבי ביטון (יש עתיד):

משתלחת באופן אישי, נלוז, זה מה שאת יודעת, כי זה מה שלמדת.

היו"ר מישל בוסקילה:

תכבדי את המקום.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מי את - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

חברת כנסת שנלחמת כאן יום ולילה, ואת אומרת לנו "האופוזיציה" - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

חברת הכנסת דבי, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני מדברת, סליחה. זה בסדר, מותר לי לדבר.

היו"ר מישל בוסקילה:

אז אל תצפי שהיא לא תענה לך.

דבי ביטון (יש עתיד):

את אומרת עלינו - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

דבי ביטון (יש עתיד):

הינה, בבקשה, כי לא נוח לה שישמעו מה שהיא שווה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

דבי ביטון (יש עתיד):

היא קוראת לחברי אופוזיציה, לחברות אופוזיציה: מקרקרות, עלובי נפש, אובססיה, בזמן שחברי הכנסת - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר מישל בוסקילה:

גברתי השרה מאי. מאי, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני מבקשת לעצור את הזמן. יש לי הרבה מה להגיד לשרה, לצרה, במדינת ישראל.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

דבי ביטון (יש עתיד):

גברתי השרה, עוד דקה נשארה. למה את מאריכה לה ונותנת לה יותר במה?

דבי ביטון (יש עתיד):

זה לא יעזור. היא תצעק הרבה. מה - - - בדרום תל אביב.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

קוראת לנו, לחברי אופוזיציה, שנמצאים בשטח, שנמצאים בוועדות, מילואימניקים שנמצאים בפריפריות – את קוראת לנו מופקרים?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מופקרים ומפקירים.

דבי ביטון (יש עתיד):

את, שמעל ראשך מרחפים תחקירים - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר מישל בוסקילה:

את יודעת שהזמן רץ עכשיו כי את מדברת איתה?

דבי ביטון (יש עתיד):

לא. אז - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

את מדברת איתה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני לא רוצה לדבר איתה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר מישל בוסקילה:

אז אני מבקש – את מדברת ואת מצפה שהיא לא תנהל - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

אני לא רוצה לדבר. אני לא רוצה לשמוע אותה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר מישל בוסקילה:

אז בבקשה. אם את מדברת אליה, היא גם עונה, וזה הזמן שלך.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני לא מדברת אליה, אני רוצה שהיא תשתוק. - - - אין לי מה לדבר.

היו"ר מישל בוסקילה:

אז בבקשה. אז בבקשה תמשיכי, ואל תצפי שכשאת מדברת עם מישהו שהוא לא יענה לך.

דבי ביטון (יש עתיד):

תעצור את השעון כשהיא מדברת.

היו"ר מישל בוסקילה:

אני מחליט על הזמן.

דבי ביטון (יש עתיד):

אל תדאג. מה שיש לי להגיד היא שומעת.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

זו שקוראת לנו "מופקרים" היא אחת שמעל ראשה מרחפים תחקירים של שוחד, מרמה, גנבת כספים, עמותות, דולרים של טייוואן, שאין לנו הסברים.

היו"ר מישל בוסקילה:

גברתי חברת הכנסת, הזמן שלנו - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

מי שצועק - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

הזמן שלנו נגמר.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא. סליחה.

היו"ר מישל בוסקילה:

הזמן שלנו נגמר.

דבי ביטון (יש עתיד):

אתה חצוף. אתה יודע?

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לך.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, כי עבר הזמן. נתתי לך קצת יותר.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא קיזזת את זמן ההפרעה.

היו"ר מישל בוסקילה:

קודם כול, אני מבקש שתסיימי.

דבי ביטון (יש עתיד):

חצוף. מה זה?

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לך, ואני מבקש שתפני את הפודיום.

דבי ביטון (יש עתיד):

בקיצור, תחזרי לאיפה שבאת, את כנראה לא שווה יותר.

היו"ר מישל בוסקילה:

אני מבקש לפנות את הפודיום. תודה רבה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

וואי, לכי לחפש - - - באיזה מפלגה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אשפה. אני אחפש? עורכת דין, תואר שני - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - - מי את בכלל - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה, הסדרנים. הסדרנים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא סופרת אותך - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

מאי. גברתי השרה - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

כזאת קטנה. לא את ולא כל החבורה - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר מישל בוסקילה:

חברת הכנסת דבי. חברת הכנסת דבי, בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר מישל בוסקילה:

גברתי השרה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה לא תעשה את זה. שמעת? אתה לא תעשה ככה לאף אחד.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר מישל בוסקילה:

סדרנים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא יכול להיות שעוזר פרלמנטרי יעשה ככה. לא יכול להיות. עוזר פרלמנטרי עושה ככה לחברת כנסת? זה לא נורמלי.

היו"ר מישל בוסקילה:

סימון דוידסון – בסדר גמור. אני אטפל בזה. אני אטפל בזה. אתם צריכים להרגיע. אתם סתם גורמים לזה שאני אוציא חברי כנסת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עוזר פרלמנטרי. מי אתה בכלל? מה זו החוצפה הזאת?

קריאות:

היו"ר מישל בוסקילה:

דבי. דבי, אני מבקש. דבי, את בקריאה ראשונה.

קריאה:

על מה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא לא יכול להישאר פה.

היו"ר מישל בוסקילה:

אם אתם תשבו, אני אמשיך לנהל את זה. אם לא, אני אוציא חברי כנסת. אני אוציא חברי כנסת.

קריאות:

היו"ר מישל בוסקילה:

דבי. דבי, את בקריאה שנייה. חברת הכנסת דבי, את בקריאה שנייה. את צריכה להרגיע.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - - ביי ביי.

דבי ביטון (יש עתיד):

גועל נפש.

היו"ר מישל בוסקילה:

גברתי השרה מאי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר מישל בוסקילה:

מאי, אני מבקש. מאי, אני מבקש להרגיע. זה סתם להוציא חברי כנסת. זה לא במקום. זה לא במקום.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

ראית איזה טינופת יצאה לה מהפה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא תקין שעוזר פרלמנטרי עושה ככה לחברת כנסת.

היו"ר מישל בוסקילה:

אני אטפל בזה. אני אטפל בזה. תרגיעו. אני אטפל בזה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

סימון, אתה מרגיש מאוים?

היו"ר מישל בוסקילה:

מאי, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מאי, אל תתחילי איתי.

היו"ר מישל בוסקילה:

מאי, בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

סימון דוידסון (יש עתיד):

אל תתחילי איתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתה אל תתחיל איתי - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

מאי. מאי, את מאלצת אותי לעשות לשרה משהו שהוא חריג בישיבה הראשונה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

הוא לא יאיים עליי במליאה.

היו"ר מישל בוסקילה:

טוב, מאי. אפשר לאיים עלייך, מאמי? נו.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מה הוא אומר? אי-אפשר לאיים עליי. האמת שלא.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. נאור, בוא בבקשה, תרגיע. אם החלטתם להקדים את ל"ג בעומר, בואו נעשה את זה נכון. ידעתי את מי צריך להביא לל"ג בעומר.

טלי גוטליב (הליכוד):

היום זה הפרק שלך בתהילים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - - טלפונים - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - כבר סידרתי לך מיטת אשכבה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

יש לי - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

דוידסון. דוידסון, אתה גם יושב בכיסא שאני יושב, ולנו יש איזה תפקיד שהוא קצת יותר ממלכתי, קצת יותר מכיל, ואנחנו צריכים להרגיע, רק בגלל חלק מהמעמד שלך פה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל לא ייתכן שעוזר פרלמנטרי - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

עזוב. אמרת את זה. אמרת את זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אבל זה לא נורמלי. לאן הגענו?

היו"ר מישל בוסקילה:

זה בסדר, חבר הכנסת דוידסון. חבר הכנסת דוידסון, אנחנו רואים את האירוע. הוא יטופל. הערות הביניים הן סתם - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר מישל בוסקילה:

גברתי השרה. גברתי השרה, אני מבקש להרגיע. תודה רבה. חבר הכנסת שירי, שלוש דקות לרשותך, ולא להפריע לו, כי אחר כך זה יהיה ארוך מדי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה הזמן לדקה דומייה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ברכות על ניהול הישיבה הראשונה. אתה, בניגוד לאחרים, קונסנזוס. גם כשאנחנו לא מסכימים, אתה בן אדם, אבל יש פה – באמת. אני, אישית, באמת התלבטתי על מה לדבר. אני חושב שאנחנו חיים בזמנים פשוט מופלאים. יש לנו הרצאות על פטריוטיות, נאמנות למדינה, תרומה למדינה.

היו"ר מישל בוסקילה:

חברים, נא לשמור על השקט, בבקשה, למעלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה היום שלך. זה היום שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

מה היום שלי?

טלי גוטליב (הליכוד):

"נאור אתה אדיר מהררי טרף".

נאור שירי (יש עתיד):

נאור ואדיר. אני מכיר.

היו"ר מישל בוסקילה:

פרק תהילים.

נאור שירי (יש עתיד):

אין, תאמיני לי, ההורים שלי, בעת שנתנו לי את השם, חשבו בדיוק על הדקה הזאת, הרגע הזה שבו אני אדבר בכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - נזכיר אותך מתוך תהילים של יום רביעי.

נאור שירי (יש עתיד):

ברוך השם. הזמנים הנהדרים שאנחנו מקבלים שיעורי פטריוטיות, וזה גם ממשיך עם השרה שישבה פה ושפכה עלינו את כל האש, גם עליי. אני לא יודע, ישבתי פה, ועכשיו אמרת שאני חלק מקשקשנים, מפקירים ומופקרים. והכי יפה היה שיושבים פה אותם פטריוטים כשעומד פה רם בן ברק, והם נותנים לו שיעורים באסטרטגיות צבאיות וכמה שהוא לא חותר לניצחון. הבן אדם ליטרלי היה באיראן, ואתם נותנים לו שיעורים, מלמדים אותו מה לעשות. זה לא רק הם. זה לא רק הם. כשראש הממשלה שלך הציק - - - מאיראן, אל תתבלבל ואל תשכח מי לקח אותם. זה לא רק הם. זה התחיל גם עם שלמה קרעי. איך הוא אמר? איך אתם מעיזים להגיש הצעת אי-אמון? מה יגידו החיילים בקרב? אתם לא מאמינים בממשלה שלהם ששולחת אותם לקרב? ממש יוליוס קיסר. האירוע הזה שאתם מרשים לעצמכם פעם אחר פעם על כל איזה אי-הסכמה שיש איתכם להגיד שאנחנו לא פטריוטים, ולא אוהבים את המדינה ותורמים פחות מכם, בזמן שאנחנו עשינו צבא, ולא עשינו קמפיין או לא ניסינו להתקבל לערוץ הילדים. ואגב, גם לא הצלחנו. לא השתמטנו משירות צבאי. לא השתמטנו. לא כמו השר לביטחון לאומי, לא כמו קואליציית המשתמטים שלכם, לא כמוך שעשית אשכרה את הקמפיין הזה לערוץ הילדים, שגם שם, אגב, אפרת רייטן התקבלה ואת לא. הכול בסדר. אל תטיפו לנו מוסר.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת, נא לסכם.

נאור שירי (יש עתיד):

ממש שתי מילים. אמרת לי את זה בחמש שניות. בדרך כלל מחכים מינוס חמש שניות ואז אומרים "משפט אחרון".

היו"ר מישל בוסקילה:

לא. אני מעדיף לומר ולתת לך יותר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני ממש מסיים. אתם עושים קמפיין לערוץ הילדים ולא מתקבלים. אתם ממשלה של משתמטים. לא עניין אתכם ששלחתם עשרות אלפי, מאות אלפי, מילואימניקים; לא עניין אתכם שאתם מקיימים חוק השתמטות. זה בסדר. אל תטיפו לנו מוסר, יוליוס קיסר מעלי אקספרס.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, חבר הכנסת, אני אבקש – בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, מברוכ, איזה כיף לראות אותך.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני לא רוצה לחזור על הדברים של החברים שלי, אבל באמת יש גבול לזה שעולים לכאן אנשים ומטיפים לנו על מה זה להיות פטריוטים. ולוקחים סוגיות שהן פוליטיות, נניח מה-level השני והשלישי, והופכים אותן לדבר החשוב ביותר. אני רוצה רק להבהיר חד וחלק: ראש הממשלה הגדיר מטרות מאוד מאוד ברורות למלחמה הזו: הפלת המשטר האיראני, השמדת תוכניות הגרעין, השמדת הטילים הבליסטיים, המשך חיסול יכולות החיזבאללה. אני רוצה להגיד גם לקרעי, וגם למי שמטיל ספק: אנחנו תומכים תמיכה מלאה במטרות הממשלה. אנחנו אופוזיציה לכם, לא למדינה. כאשר השאלות הן שאלות של קיום ושל מלחמות צודקות, אין יותר פטריוטים מאיתנו. והיו מקרים שאנחנו דרשנו להיות עם יד הרבה יותר קשה מכם. אבל אתם לא מקשיבים. עולה לכאן קרעי ואומר שאנחנו – ואתם אפילו לא מצייצים. חלק מכם מוחא לו כפיים. ואחרי זה אתם מתפלאים שאירועים מהסוג הזה שהיו כאן מתלהטים עד כדי ריב. אני רק מקווה שנצא מהמלחמה הזאת עם זה שכל מטרות המלחמה יושגו, ושלא יגידו לנו "ניצחון מוחלט על החיזבאללה", ויסתבר שלא ניצחון ולא בטיח. אבל הפעם אנחנו כאופוזיציה דורשים מראש הממשלה: תיישם את כל המטרות. אנחנו לעולם ניתן גיבוי, לעולם ניתן גיבוי. וטוב שאמרת את זה, אדוני היושב-ראש. אני מאוד מכבד את זה, וזה כיוון טוב, שאמרת להירגע, חשוב מאוד. יורדים טילים ברמת גן, יורדים טילים בתל אביב, יורדים טילים בקריית שמונה. האנשים האלה נמצאים במקלטים. אני משער שיש טלוויזיות במקלטים. הם רואים את הריבים האלה. מה הם חושבים עלינו? מה הם חושבים עלינו, שאנחנו מתעסקים בזוטות, כשהם שומרים על חייהם? תחשבו על זה.

היו"ר שמעון בוסקילה:

נא לשמור על השקט, בבקשה, למעלה.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה, אדוני. ושוב, ברכות.

היו"ר שמעון בוסקילה:

תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז, אם הוא נמצא פה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה יכול להגיד כמה קדימה, כי אין לנו את השמות?

היו"ר שמעון בוסקילה:

חבר הכנסת משה טור פז. חברת הכנסת מטי צרפתי, בבקשה. לאחר מכן, יבגני סובה, ואחרי כן טלי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לעונג הוא לי לעמוד כאן ולכבד אותך ולברך אותך. חבריי חברי הכנסת, ביום חמישי שעבר הבנתי מה חשוב לראש הממשלה נתניהו. כי, אתם זוכרים, הייתה מסיבת העיתונאים, ושוב הדהים אותי עד כמה הוא מנותק. במקום שראש הממשלה יגנה את ההשתלחויות הבוטות של הנשיא טראמפ בנשיא הרצוג, הוא הצדיק אותן. אני מצטטת: הוא חושב שיש פה ציד אדם, והוא צודק. נתניהו בחר במכוון להשתמש במילים "ציד אדם". הוא לא דיבר על טבח 7 באוקטובר, לא על מסיבת הנובה, לא על הנרצחות והנרצחים בעוטף, באופקים, בשדרות, בקיבוצים, במושבים, לא על החטופות והחטופים שהוצאו להורג במחילות החמאס. נתניהו דיבר על עצמו – ציד אדם, כי רק על עצמו לספר ידע. אלוף ההתקרבנות הגדיל וחתם את נאומו בשיא של נהי חדש. סיפר שאזרחים אומרים לו: תהיה חזק, תמשיך להוביל אותנו, אל תישבר. על הדרך, כמובן, הודה לרעייתו ולשני בניו, שנותנים לו כוח עצום, במחיר אישי עצום. מחיר אישי עצום, אדוני ראש הממשלה? עד כדי כך אתה מנותק? נתניהו פשוט לא מבין את המצוקות האמיתיות של הציבור הישראלי, של מי שנאלצים לתמרן בין דרישות מקום העבודה להיעדר מסגרות חינוכיות, של בעלי העסקים הקטנים שפרנסתם נגדעת, של הילדות והילדים שבחרדות, ופוחדים מאזעקות, מטילים.

היו"ר שמעון בוסקילה:

סליחה, רגע. חבר'ה, שמרו על השקט. מי שלא רוצה, צאו לפרסה, יש הרבה מקום שם. למה אתם מפריעים?

קריאה:

אין פרסה.

היו"ר שמעון בוסקילה:

החלק האחורי זה פרסה. דעו לכם, זה ממש פרסה. זה נראה אותו הדבר. אני יודע בדיוק מה אני אומר. בבקשה, גברתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אוי לאומה שמנהיג בשעת מלחמה, במסיבת עיתונאים וירטואלית, ממשיך להתעסק בענייניו האישיים ובחנינה שהוא מסרב לקרוא לה בשמה המפורש. מנהיג שמצהיר הצהרות סרק, סרק, סרק, פעם אחר פעם. מנהיג שמונע מהפחד של דין הבוחר. מנהיג שמשלם על חשבוננו אתננים פוליטיים שיחזיקו את ממשלתו עוד כמה ימים, עוד שבוע, עוד שבועיים. אבל זהו, די, לאזרחים נמאס. למרות שהרוב הגדול של הציבור תומך במטרות המלחמה הצודקת, מפת המנדטים לא משתנה כבר שלוש שנים. נתניהו ממשיך להפסיד. ככה זה, אדוני ראש הממשלה, אפשר לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אי-אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. בסוף, אזרחי ישראל הבינו שהם לא מעניינים אותך. אנחנו לא מעניינים אותך, אנחנו לא חשובים לך. הם הבינו שמבחינתך הכול סובב סביבך, סביב רעייתך וסביב שני בניך. עכשיו זה רק עניין של זמן. יום הבחירות קרוב, ואז יהיה לך הרבה מאוד זמן פנוי להתעסק במשפט שלך. הרי חיכית לו שמונה שנים.

היו"ר שמעון בוסקילה:

תודה רבה, חברת הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, גם אני מברך אותך. זו פעם ראשונה שאתה מנהל, ופעם ראשונה שאני מדבר בזמן שאתה מנהל, אז שיהיה לך בהצלחה בתפקיד סגן היו"ר. חבריי חברי הכנסת, אמרתי כאן ביום שני שמהדקה הראשונה של המלחמה, אנחנו שמנו את הפוליטיקה בצד. אמרנו: לא נבקר את הממשלה; להפך, נתמוך בהחלטות הממשלה שקשורות למאמץ המלחמתי. אני חושב שאנחנו התנהגנו ומתנהגים בהתאם. אני רק מצטער על זה שבקואליציה והכנסת, ביום ה-17 למלחמה, בחרו לעסוק בפוליטיקה. בחרו לשנות את סדר-היום כך שהנושאים שעולים כאן בכנסת, ברובם לא קשורים למלחמה. אני רק יכול להצטער על כך שראש הממשלה, שטען שאין לו זמן בגלל המשפט שלו, שלא מתנהל בזמן המלחמה, מתעסק ביועצת המשפטית של ועדת הבחירות המרכזית, מתעסק בלתת הנחיות לשופרות שלו בתקשורת. אגב, מאוד מעניין שתושבי הצפון, שהיום לא יכולים לחזור לשגרה בגלל שהממשלה, בראשותו של נתניהו, הזניחה את תוכנית מיגון הצפון. היום פתאום התחילו לדבר על התוכנית. השופרות של השלטון קלטו שזה מסר שעלול לחלחל לתוך הבחירות, ופתאום מתחילים לשווק את תוכנית מיגון הצפון בצורה חדשה. אוטוטו, משרד הביטחון מאיץ את התוכנית. לא צריך להאיץ את התוכנית, היה צריך לשמור על התוכנית הזאת עוד מ-2017. אם ב-2017 התוכנית הייתה יוצאת לפועל, כפי שתכנן שר הביטחון לשעבר ליברמן, ולא הייתה נסגרת ב-2018 כנקמה פוליטית נגד ליברמן, המצב בצפון היום היה הרבה יותר טוב. אני אזכיר לחבריי בקואליציה, שכנראה לא אוהבים לזכור את הדברים ואת העובדות, שהחל מ-2019-2018 עד 2021 הכנסת התנהלה ללא תקציב. אבל ב-2023 – תבדקו אותי, לא צריך קואליציה–אופוזיציה – תבדקו אותי: כמה כסף הוקצה בתקציב של 2023 לתוכנית מיגון הצפון? תבדקו. סביב 100 מיליון שקלים, כאשר במקור זה היה צריך להיות לפחות 500 מיליון. כך שהיה צריך לשמור על 5 מיליארד למשך עשר שנים. ואז המצב בצפון – כשברוב היישובים שם בכלל מצביעים ליכוד, מצביעים למפלגת השלטון, לא מצביעים לאופוזיציה – עכשיו הם יושבים, לא מצליחים לחזור לשגרה, כולל, דרך אגב, קריית שמונה, ואתם פתאום קלטתם שזה עלול לפגוע בקמפיין שלכם.

ניסים ואטורי (הליכוד):

- - - אתה טועה. זה לא נכון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז עכשיו אתם משחררים כותרות: אנחנו מאיצים את תוכנית מיגון הצפון. איפה הייתם בתקציב 2023, בתקציב 2024? איפה הייתם בתקציבים של כמעט שלוש שנים? נזכרתם בזה ב-7 באוקטובר, כשלא היה שם מקום לבנות. שנה שלמה אחרי פינוי לא היה אפשר לבנות שם. וגם את זה לא נתתם. אז אל תספרו סיפורים. דעו לכם שאנחנו נזכיר כל הזמן עובדות שאתם בקואליציה כבר שכחתם. תודה רבה.

היו"ר שמעון בוסקילה:

תודה רבה, חבר הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה, אדוני היו"ר. ובהצלחה רבה. עם ישראל הנכבד, קבלו את העובדות הבאות, את הפער האדיר שקובע בג"ץ בין ימין לשמאל. כל זה קורה השבוע בפסקי דין שאני בטוחה שלא קראתם. קבל – עתירה של נדב ארגמן, ראש השב"כ. הגיש עתירה נגד ועדת הרוגלות, זוכרים? דחיות שהיועמ"שית הגישה, ואני כל הזמן שאלתי מה יש פה להסתיר. בסופו של דבר הוועדה התפטרה. בג"ץ נותן פסק דין השבוע, כי זה באמת מאוד מאוד דחוף. העותרים מקבלים הוצאות. אלה שהגישו את העתירה, כמה הוצאות הם מקבלים? 20,000 שקל, על חשבוננו, כי זה נדב ארגמן. מה קורה אם אתם משפחות שכולות? משפחות שכולות הגישו עתירה, לבדוק מה קורה עם רונן ברגמן, העיתונאי, על ארבעה פרסומים שלו שהוכיחו שיש צינור דלף קבוע לעיתונאי רונן ברגמן, בין השאר, בעניין הביפרים; אחר כך הוא באמת כתב את זה, שזה אכן הודלף לו וכו', ועוד שני פרסומים שונים. הפרקליטות דוחה ודוחה. למה אנחנו לא חוקרים, כן חוקרים, לא חוקרים את ההדלפה החמורה הזו. בסופו של דבר הם מגישים איזה שליף לשופטים, משהו מאוד מאוד חסוי. הוחלט לא לחקור. אנחנו אכן נבדוק שזה לא יקרה בעתיד, אבל הוחלט לא לחקור, למרות שבאמת יש פה סוגיות מאוד מורכבות. ובכן, העתירה נדחית, מוצאים שיש מקום לתת הוצאות לטובת העותרים, כי זו סוגיה רבת חשיבות. כמה ההוצאות לטובת המשפחות השכולות, תחזיקו את הכיסא? 5,000 שקל. מדהים. לא סיימנו. היום, היום, בג"ץ מפרסם עתירה של משפחות שכולות שעתרו לבג"ץ להורות על הפסקת משפטו של ראש הממשלה בזמן המלחמה. העתירה נדחית, אין להם זכות עמידה. טוב, נו, הם לא מחבלים. היום היו בבג"ץ לפחות 20 עתירות של מחבלים. על אף מחבל לא הוטלו הוצאות. על מי כן הוטל הוצאות היום? אמרתם נכון, משפחות שכולות קיבלו היום הוצאות, לשלם לקופת המדינה 5,000 שקל. אבל לא סיימתי. השבוע גם פורסם פסק הדין שהגישה התנועה לאיכות השלטון, אתם יודעים באיזה עניין? אם אתם פשוט לא עוקבים, אז אני אומר לכם באיזה עניין. הם הגישו בג"ץ כנגד המעורבות של היועצת המשפטית של משרד המשפטים, שהורתה בחקירת פרשיית הפצ"רית שזה יעבור לעמית איסמן. הם הגישו עתירה. בג"ץ המליץ להם למחוק את העתירה, והם לא מחקו את העתירה, ובג"ץ נתן פסק דין. כמה הוצאות הטיל בית המשפט על התנועה לאיכות השלטון – תחזיקו את הכיסא – שקיימה את הדיון וסירבה למחיקת העתירה? אפס הוצאות. אבל אתם יודעים למה בג"ץ לא נתן הוצאות, לא הטיל הוצאות על התנועה לאיכות השלטון? כי באמת היא נורא, נורא, מסכנה, נכון? פשוט בגלל שהתנועה לאיכות השלטון נתנה טובת הנאה, ייצוג חינם אין כסף, לרינת סבן. ובכן, זה ההבדל בין ימין לשמאל, וכל זה מעלילות בג"ץ מהשבוע האחרון.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תגידו שאני לא קוראת בשבילכם את כל הפסיקות, את כל הפסיקות.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת איתן גינזבורג – לא נמצא; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה אין שר?

היו"ר מישל בוסקילה:

רק רגע, בבקשה. כן, כן, נעצור, כן. טוב, אנחנו נעצור את הדיון רגע עד שהשרה – אתה רוצה לדבר בלי זמן?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה לאחל לך הצלחה. כפי שאמרתי, אתה האדם הראוי. אני מתנצל על הצעקות שלי. בדרך כלל אני בן אדם רגוע עד שמוציאים ממני את הנתניה שבי.

היו"ר מישל בוסקילה:

אתה יודע, לפעמים התפקיד קצת מאזן אותנו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בסדר, אבל ברגע שעומד עוזר פרלמנטרי בכנסת ישראל שעושה לחבר כנסת ככה, וצוחק עליו, ואחרי זה אמרו לי שראו בטלוויזיה שהוא עשה דברים אחרים, זה חמור ואי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום. אני כבר עכשיו הגשתי לוועדת האתיקה לגביו, ואני אדרוש שחצי שנה הוא לא יהיה בכנסת. זה חמור, אנחנו לא יכולים לעבור על זה לסדר-היום. אנחנו חברי כנסת, ולא ייתכן שעוזר פרלמנטרי של שרה או של שר, לא משנה מי זה יהיה, ידבר, יתנהג בזלזול לחבר כנסת. אי-אפשר לעבור לסדר-היום על דבר כזה. היועצת המשפטית של הכנסת נמצאת פה. זה חמור, ואי-אפשר לעבור לסדר-היום על זה. אני לא אעבור לסדר-היום על זה. אני ארדוף אותו עד שהוא לא יהיה פה. לא יהיה דבר כזה. עכשיו, אתה יודע, אני יושב פה בכנסת, וישבתי פה בצד ושמעתי גם את השרה, וגם שרים אחרים.

היו"ר מישל בוסקילה:

עד שהשרה לא תיכנס – אין - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

כל הזמן משבחים את התנהלות ראש הממשלה, משבחים את הניהול שלו. הם חוזרים על זה כל הזמן, כמה הוא מנהל מצוין. עכשיו, אני רוצה שניקח את התיאורים שלכם על כמה הוא מנהל מצוין, ואני רוצה, איך אומרים, לשים לכם בפרצוף או לשים על השולחן את הנתונים האמיתיים על התנהלות ממשלת ישראל, וכמה זה אבסורד וכמה זה עקום. במדינת ישראל שנת 2026 כבר כמה חודשים שאין שר פנים, אין שר פנים במדינת ישראל. כל הזמן מעבירים סמכויות, כל שבוע עוד סמכות ועוד סמכות, ועוד סמכות ועוד סמכות. זו הזיה שאי-אפשר לתאר אותה. איך דבר כזה יכול לקרות, שבמדינת ישראל ממשלה מתקיימת ללא שר פנים? איך אפשר לנהל משרד ללא שר? אני באמת לא מבין את זה, איך זה יכול להיות? מסעדה אתה לא מצליח לנהל בלי מנהל. אתה לא יכול לנהל שום עסק. אתה ניהלת עסקים. אפשר לנהל עסק בלי מנהל, בלי שיושב מישהו בראש, מישהו שנלחם על תקציבים? אנחנו לפני תקציב, מי מדבר על המשרדים האלו בכלל? אין, במשרד הבריאות אין שר. שמעתם? במשרד הבריאות של מדינת ישראל, שצריך לטפל בכל אזרחי ישראל, במיוחד בימים הקשים האלו, אין שר. הייתי השבוע בבית חולים בני ציון בחיפה, הורידו את כל הפעילות למקום ממוגן, אבל אין להם עם מי לדבר. אין להם שר, אין שר. אין לנו במדינת ישראל שר עבודה ואין לנו שר ירושלים – למרות שלא צריכים את המשרד הזה – ואין שר לשירותי דת. יש איזה קוסם אחד, קוסם אחד, שיכול לנהל את כל המשרדים האלו, שזה יריב לוין, שהוא גם שר המשפטים, הוא גם שר העבודה, הוא גם שר ירושלים והוא גם שר לשירותי דת. זה פשוט לא יאומן. ויש לנו קוסם מארץ הקוסמים, הקוסם מארץ עוץ, שקוראים לו חיים כץ, שהקוסם הזה הוא גם שר התיירות, הוא גם שר הרווחה, הוא גם שר הבינוי והשיכון, וגם שר הבריאות. ארבעה משרדים שבתוכם משרד הבריאות, הבינוי והשיכון, שני משרדים ענקיים, ומשרד הרווחה – יושב פה שר הרווחה לשעבר מאיר כהן. מאיר, דבר כזה יכול לקרות, שאין שר במשרד הרווחה במדינת ישראל? איך? אנחנו לפני התקציב – אין רפורמות, אין שום דבר בחוק ההסדרים, לא נלחמים על תקציבים, לא מקדמים שום דבר, ואין שר רווחה במדינת ישראל. מישל, זה לא יאומן.

מאיר כהן (יש עתיד):

לשמחתי, היום שמעתי שחיים כץ מתכוון להילחם נגד הורדת תקציב משרד הרווחה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בסדר. כמה שחיים כץ הוא אדם מוכשר, ואני מאוד מחבב את חיים כץ, זה לא נורמלי שעומד בראשות ארבעה משרדים בן אדם אחד. ולכן, חברי הקואליציה, כשאתם מדברים, ואתם מתרברבים, ואתם גאים בממשלה שלכם, אז חשוב שאזרחי מדינת ישראל יבינו שנכון למרץ 2026 אין שר פנים, ואין שר בריאות, ואין שר בינוי ושיכון, ואין שר רווחה, ואין שר עבודה, ואין שר לשירותי דת, אין שר בכל המשרדים האלו. אין מישהו שעומד בראשות המשרד ונלחם עבורכם, עבור האנשים המבוגרים במשרד הרווחה, עבור האנשים עם המוגבלויות במשרד הרווחה. זהו, סיימתי את דבריי, אני לא יודע.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה. דקה אחת. אני קורא לה רגע. אני מבקש, אם אפשר לבקש מהשרה להיכנס, כי אין טעם לצאת להפסקה. הינה, דקה אחת. בסדר. אם היא לא נכנסת – הוא כבר סיים. בואו רגע, תראו מה קורה עם השרה, בבקשה. אם לא נעשה הפסקה, יש לנו זמן.

היו"ר מישל בוסקילה:

טוב, השרה לא נכנסת, אז אנחנו נצא להפסקה. כמו בכל מקום נורמלי, יש הפסקות.

היו"ר מישל בוסקילה:

אני מחדש את הישיבה. איפה היינו? לימור סון הר מלך נמצאת? לא. חבר הכנסת עופר כסיף – איננו גם כן; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – גם כן; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – גם איננו; חבר הכנסת איימן עודה – גם איננו. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, תראו, גם אני חושבת שצריך לעשות הכול כדי לפגוע במשטר באיראן, להחליף את המשטר באיראן, פשוט מאוד כי זה משטר שמבקש להשמיד אותנו, ועם חפץ חיים חייב להגן על מדינתו. באמת שאין לנו ברירה. ואם צריך לשבת במקלטים, נשב במקלטים. אין לנו מה לעשות. חובה להגן על המדינה שלנו. רק לא הבנתי מדוע הממשלה הזו לא פועלת באותו אופן ולפי אותו היגיון גם בעזה. למה בעזה, שהיא קרובה אלינו, יש לנו גבול משותף עם חמאס פה על העוטף, עשו לנו טבח בקנה מידה באמת תנ"כי – תנ"כי – דווקא שם ממשלת 7 באוקטובר לא פועלת להחליף את משטר חמאס? את אותו משטר רצחני. והתשובה היא ברורה. אתם יודעים למה? אלעזר, יש לך רעיון למה? כי בממשלת 7 באוקטובר הכול פוליטי. אפילו מסוגיות ביטחוניות הכי הכי קריטיות, הכי הכי רגישות, עושים פוליטיקה. פשוט יש גורמים משיחיים בתוך הממשלה הזו, שיש להם איזה חזון להתנחל בעזה, ולכן הם לא רוצים להחליף את השלטון לשלטון שעלול יום אחד להיות איתו הסדר. ולכן לא פעלנו להחליף את חמאס בעזה. את משטר חמאס אנחנו לא רוצים להפיל. את המשטר באיראן כן, אבל פה את חמאס לא. אתם יודעים מה קורה כרגע בעזה? מישהו רואה את התמונות של מה הולך בעזה? אחרי שנתיים וחצי של מלחמה קשה ביותר, אחרי שמאות חיילים גיבורים נפלו שם בקרבות הירואיים, אחרי שהאנשים שלנו סבלו שם בשבי, והתפללו שנבוא להציל אותם ולשחרר אותם, וחלק גדול מהם, עשרות מהם, נרצחו בשבי – אחרי כל המחירים ששילמנו, עכשיו חמאס משתקם שם, אבל על מלא. מאות משאיות של סיוע הומניטרי מגיעות יום-יום, בעודנו מדברים, ישירות לידיים של חמאס, שמתעשר ומגייס ככה עוד ועוד מחבלים. מתחיל תהליך שיקום של הרצועה כשחמאס שם. חמאס כנראה גם מצליח להבריח כבר אמל"ח. הקטרים והטורקים בשטח בעזה ביג טיים, עוזרים לשותפים שלהם מחמאס להשתקם. חופש הפעולה של הצבא שלנו בשטח האדום פוחת ופוחת, כיוון שיותר כוחות בין-לאומיים מגיעים לשם. אז מה השגנו בזה? באמת מה השגנו בזה? אתם ראיתם את מפגני העוצמה עם הטויוטות של חמאס עכשיו, בימים אלה. אחרי כל המחירים ששילמנו לא יצא מזה כלום. למה לא פעלנו להפיל את משטר חמאס, בדיוק כפי שאנחנו רוצים בימים אלה להפיל את המשטר הרצחני באיראן? התשובה היא נטו פוליטיקה. זה עלה לנו בחיי אדם, וזה עוד יעלה לנו בחיי אדם, אם לא נפסיק לעשות פוליטיקה מהביטחון של המדינה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, חברת הכנסת מירב כהן. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי כנסת נכבדים, כמה פופוליזם. כמה, מירב, כמה פופוליזם. מי שצעקה וצווחה להפסיק את המלחמה עוד בראשיתה ולא להילחם.

מירב כהן (יש עתיד):

- - - לא היה חמאס.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כמה פופוליזם, אלוקים ישמור; כמה את מוכנה למכור בשביל עוד קול אחד.

מירב כהן (יש עתיד):

גם רצחו לנו חיילים, גם רצחו לנו חטופים, והחמאס על הרגליים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אלוקים ישמור, כל כך לא מתאים לך. את יודעת מה, אולי מתאים לך. לא מתאים לי לדבר ככה.

מירב כהן (יש עתיד):

מלחמה עם אפס תוצאות. היה אפשר לסגור אותה אחרי חצי שנה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

באתי לנושא אחר לחלוטין. זה פשוט לא ייאמן, ממי שצרחה וצווחה על כולם להפסיק מזמן. אז כן, אנחנו ממשיכים להילחם ואנחנו רוצים להילחם, וכן, מה לעשות שיש מלחמות שהם לפעמים ארוכות.

מירב כהן (יש עתיד):

- - - אחרי חצי שנה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני רק לא יכולה לצרוח תוך כדי. אני לא יכולה, אני מקווה שאתה עוצר לי את הזמן.

היו"ר מישל בוסקילה:

מירב, מירב, בבקשה. חברת הכנסת, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל היא פנתה אליי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני לא פניתי אלייך. אני מבקשת שהזמן לא ייחשב.

מירב כהן (יש עתיד):

אני עונה. אמרת את השם שלי.

היו"ר מישל בוסקילה:

בסדר גמור.

מירב כהן (יש עתיד):

אמרה או לא אמרה את שמי?

היו"ר מישל בוסקילה:

מירב, בבקשה, תני לה להמשיך, תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

אם פונים אליי אני אגיב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני אומרת שישנן מלחמות ארוכות, ידענו שתהיה מלחמה ארוכה. כן, המטרה שלנו זה לחסל לחלוטין את החמאס, גם מהיכולות הצבאיות, הביטחוניות וגם מהיכולות - - -

מירב כהן (יש עתיד):

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה רבה, אל תפריעי לי. אני מבקשת שהיא לא תפריע לי.

מירב כהן (יש עתיד):

מאות משאיות של סיוע הומניטרי כל יום עכשיו, בשביל זה שנתיים וחצי מלחמה?

היו"ר מישל בוסקילה:

מירב, בבקשה. מירב, היא לא פנתה אלייך עכשיו.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אי-אפשר.

מירב כהן (יש עתיד):

בשביל זה החטופים שלנו נרצחו בשבי? לפחות - - - ביזיון.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

חבל, בוא ניתן לה עשר דקות, למה שלוש.

מירב כהן (יש עתיד):

ביזיון.

היו"ר מישל בוסקילה:

בסדר, מירב בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אכן ביזיון. ביזיון שיש לנו אופוזיציה שרק צורחת וצווחת ואומרת דברים סותרים, תלוי בסיטואציה, אם מתאים או לא מתאים.

מירב כהן (יש עתיד):

אני מתביישת.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אז אנחנו את המלחמה שלנו נמשיך.

מירב כהן (יש עתיד):

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני לא יכולה להמשיך ככה, אני מצטערת, אני אפסיק עד שהיא תסתום.

היו"ר מישל בוסקילה:

מירב.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה שאת משתמשת בשפה של לסתום, זה לכבודך ולכבוד הכנסת - - -

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אפשר, בבקשה, להפסיק?

היו"ר מישל בוסקילה:

כן. מירב, לא נעים לי לקרוא אותך בקריאה ראשונה. מירב, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

היא אמרה לי לסתום - - - תפני אליי, אני אגיב.

היו"ר מישל בוסקילה:

מירב, בבקשה. אני מבקש, תני לה, בבקשה. מירב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כי ביקשו ממך 20 פעם להפסיק ואת ממשיכה, מה לעשות?

מירב כהן (יש עתיד):

אל תפני אליי ואני לא אגיב.

היו"ר מישל בוסקילה:

היא לא פונה אלייך. בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

טוב, אני רק רוצה לומר במשפט הזה שאת המלחמה עם החמאס אנחנו ננצח, ואנחנו בהחלט נרמוס ונקצוץ אותו לחלוטין, אבל זה לוקח זמן. אין מה לעשות, זו דרך העולם. ואנחנו ננצח גם את המלחמה הזו, כמו את המלחמה באיראן, בעזרת השם, בכוחות משותפים. הנושא שלשמו עליתי זה כן הנושא שמציק לי מאז ומתמיד: בריאות הנפש וכמובן התורים הארוכים שממשיכים, וממשיכים, וממשיכים. אני יודעת שמשרד הבריאות עוסק ככל יכולתו, אבל בעיניי זה לא מספיק. לפני כמעט שנתיים, שנה וחצי, פניתי לשר דאז במכתב, יחד עם חברי, חבר הכנסת יוני מישרקי, כדי להכניס יותר ויותר מקצועות לתוך עולם בריאות הנפש, שכבר קיימים היום מחוץ למערכת הציבורית, ולהכניס אותם לתוך המערכת הציבורית, כמו מטפלים באמצעות אומנות, באמצעות בעלי חיים וכו', וגם את הפסיכותרפיסטים. יש את האיגוד הרב-תחומי בנושא פסיכותרפיה, שהאימון שהם נותנים וההכשרות שהם נותנים למסיימים שלהם גדול לאין שיעור – ואני לא מזלזלת, חלילה, בעובדים סוציאליים, חס וחלילה, אבל הם עוברים הכשרות רבות יותר מהעובדים הסוציאליים. בעוד העובדים הסוציאליים יכולים לטפל ונכנסים לתוך המערכות הציבוריות, הם נשארים מחוץ לתמונה, במיוחד ולאור העובדה שחסר לנו כוח אדם. אני פונה פה לשר ומבקשת שוב, שיעשו חשיבה מחדש, יסדירו את הנושא של פסיכותרפיה ויאפשרו למקומות ומרכזים שנותנים הכשרות ולימודים – שבאמת אי-אפשר לתאר, הם עומדים בכל סטנדרט עולמי וגם ישראלי – להיכנס לתוך המערכת וכך נוכל לצמצם את התורים הארוכים שמשוועים למענה ולא מקבלים טיפול. תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, מיכל. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, גם אני מצטרף לברכות, שאתה ראוי להן. עמיתיי חברי הכנסת הלא-נכבדה, כנסת לא נכבדה – כל זמן שאוחנה יושב-ראש הכנסת, היא כנראה תהיה כנסת לא נכבדה. תראו מה היה פה רק בשעה האחרונה: שרה שצריכה להיות במליאה כל הזמן מרשה לעצמה לעזוב בלי שיש לה שרה או שרה מחליפה, כאילו בממשלה הזאת יש שמונה שרים ולא 36 שרים. הדובר של השרה הזאת, שרק חזר מפינוקים באמריקה על חשבון מדינת ישראל, עושה לחברת כנסת ככה, והוא עוד ממשיך להיות דובר ולהיכנס לשערי כנסת ישראל. אוחנה חושב שאולי בגלל שהוא מרכז ליכוד, כן או לא, אז מותר לו. בגלל שלזה הוא הפך את הכנסת, למרכז הליכוד. איפה אוחנה, הוא יושב-ראש הכנסת? שיבוא מהלשכה שלו ויגיד למה הוצאנו להפסקה, בגלל שלא היו פה שרים. הם מזלזלים בכנסת. הם הופכים את הכנסת לכנסת לא נכבדה. אבל זה הולך באותה רוח של היושב-ראש, שלא יתלונן אחר כך שאנחנו קוראים לו במקרה הטוב יושב-ראש של חצי הכנסת. לצורך העניין, התכנסנו כאן לדון בהארכת שירות לאומי – אם אתם רוצים: המשך פתרון ההשתמטות. אדוני ראש הממשלה, אם היית ראש הממשלה של כולנו, באמת, במלחמה, במקום לשבת שם עם החבר הקטרי שלך, אוריך, ולחבק אותו כשהוא יוצא מחקירות, היית מקדיש את הזמן הזה לשבת עם מפקדי מילואים, לשבת עם לוחמי מילואים. לא להביא חוק של הארכת שירות ההשתמטות בשירות לאומי לחרדים. היית אולי יכול להבטיח להם – אתה יודע את זה. לא שמעתי אותך אומר מילה; לא שמעתי את שר הביטחון אומר מילה. הינה אין עכשיו חוק גיוס. רציתם להביא לנו 8,500 שלא לומדים? תביאו אותם, בבקשה. יש 60,000 עריקים ומשתמטים. לפחות תביאו עכשיו 8,500, תבטיחו לילדים שלנו, לחתנים שלנו, לנכדים שלנו, שבראש השנה אולי הם יהיו בבית. אבל ראש הממשלה זה לא מעניין אותך, נתניהו. עזוב אותך מהגדויילים. אתם יודעים כמה אדמו"רים יש במדינת ישראל? מאות, מאות. שמעתם אחד מהם שקורא לאלה שלא לומדים, להתגייס לצבא, עכשיו, בימים האלה של מלחמה? למה צריך מאות אדמו"רים? למה צריך גדויילים? שיקיימו עומדים על דם רעך, שימותו הם ולא הילדים שלנו, שיהיו הם בפסח, בלבנון, משני צדי הגבול, ולא הילדים שלנו; שאנחנו נחגוג ונדע כמה ישבו ליד שולחן הסדר ואחרים לא ידעו.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת אלעזר, לסיכום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ועל זה אתם מביאים עכשיו כאן. באמת אני צריך להגיד, אם לראש הממשלה היה אכפת מהמילואימניקים כמו שאכפת לו ממשתפי הפעולה הקטרים שבלשכתו, היינו יכולים להביא בשורה אמיתית למפקדי המילואים ומשרתי המילואים, אבל לא אכפת לו.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אכרם חסון – איננו. חברת הכנסת טטיאנה - - -

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

מזרסקי.

היו"ר מישל בוסקילה:

בסדר, אני אלמד בסוף את השמות שלכם כמו שצריך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

בקצרה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים כבר שנים על חלוקה בנטל במדינת ישראל, אבל האמת היא פשוטה כי הנטל הביטחוני והנטל הכלכלי עדיין נופלים בעיקר על ציבור אחד, בזמן שקהילה שלמה מתנהלת כאילו היא לא חלק מהחוזה הבסיסי שמחבר את כולנו ביחד. במדינה דמוקרטית כל האזרחים אמורים להיות שווים, אמור להיות שוויון בין כל האזרחים. הצעת החוק שמונחת עכשיו כאן במליאת הכנסת, שמבקשת להפוך את השירות הלאומי לברירת מחדל בעבור אוכלוסיית חרדים, אולי נשמעת מאוזנת, אולי נשמעת הגיונית, אבל המציאות היא אחרת. לפי נתונים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשנת 2024 התנדבו לשירות הלאומי רק 500 חרדים. כן, 500 חרדים מתוך 70,000, אפילו מעל 70,000 צעירים חרדים שהיו יכולים להתגייס לצבא. זה לא פתרון, זאת התחמקות, שמקבלת תוקף עכשיו בחוק. ולכן הבריחה מאחריות ממתן חובה למדינה זאת באמת בריחה. והברירה צריכה להיות ברורה, ברירת המחדל היא שירות בצה"ל. כמו שכל אזרח צעיר, חילוני או דתי-לאומי, דתי-ציוני, מגיל 18 הולך להתגייס לצבא, ככה צריך להיות בכל קבוצות החברה. גם בחברה החרדית. מי שלא יכול להילחם מטעמים רפואיים או מסיבה אחרת, אפשר להתאים לו תפקיד אחר בצבא. מי שלא יכול לקבל תפקיד מתאים, אז כן, שילך ויקבל הפניה לשירות לאומי. כמו כולם, בלי מסלולים מיוחדים, בלי קומבינות. שלא יהיה ספק, שירות לאומי הוא חשוב, הוא משמעותי ותורם לחברה, אבל כאן לא מדובר בחיזוק השירות הלאומי. בחוק הזה מדובר בניסיון נוסף להנציח מצב שבו הנטל ממשיך ליפול רק על חלק מהעם. הטענה שצה"ל כאילו לא מוכן לקלוט ולגייס חרדים פשוט לא נכונה. צה"ל הקים מסגרת מיוחדת, מסגרות ייעודיות, שמאפשרות שמירה על אורח חיים חרדי. הצבא כבר עשה את שלו, ועכשיו הגיע הזמן שגם ההנהגה הדתית תעשה את שלה. חבריי חברי הכנסת, השאלה כאן היא לא רק חוק כזה או אחר, השאלה היא באיזה סוג של מדינה אנחנו רוצים להיות? מדינה של שותפות? מדינה שבה קבוצת אזרחים אחת חיה על חשבון קבוצת אזרחים אחרת? אני בוחרת אחרת: אני בוחרת בשותפות.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה. תודה רבה, חברת הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בדיון בוועדת הכספים, במסגרת ההסתייגויות, ביקשתי מהיושב-ראש ומחברי הוועדה הקבועים שלא יקשה ליבם, ושלמרות הקיצוצים ידאגו לאותם אנשים עם מוגבלויות, ולאותם קשישים במיגון, בממ"דים, במרחבים מוגנים נגישים. וכאילו חזיתי את הנולד, ובלילה האחרון איבדנו – נרצח – ירון משה, שהיה בדירה עם, עם מרחב מוגן, אבל הוא נעזר בהליכון, והוא לא הצליח להגיע בזמן. ואשתו, שכנראה רצתה לסייע לו, גם היא כמוהו – קיפחו את חייהם. תראו, מדינת ישראל יצאה למלחמה הזאת, ולשמחתנו היא יצאה עם הכנה מראש. ידענו שזה המצב. ידענו גם מהפעם הקודמת שיש לנו הרבה מאוד אנשים, שיעור מאוד גבוה של אנשים עם מוגבלויות, קשישים שמוגבלים בתנועה ואין להם ממ"דים, ואין להם מרחב מוגן. אני אפילו לא מדברת על המרכז, שיש לנו התרעה, אנחנו כאילו הפריבילגיים. אני מדברת על קו העימות, אין להם התרעה; יש להם קודם נפילה, ואחר כך יש להם את ההתרעה. מה המדינה – שהיא מחויבת קודם כול לביטחון של אותם אזרחים – מה היא עושה? למה היא לא דאגה לזה? ואתם יודעים מה? כבר קרה. למה לא דואגים עכשיו? למה לא להוציא מהמרחבים הלא-מוגנים את אותם אזרחים ואזרחיות ולדאוג להם למקום מוגן? זה לא כל אזרחי המדינה, זה רק חלק. הייתי מצפה שבין כל ההסכמים הקואליציוניים והרזרבות, וכל הקופסאות השחורות שדואגים להם למגזרים, ידאגו פעם אחת לאוכלוסייה הכללית. שפעם אחת יבואו ויעשו את המעשה הנכון, ולא ייבנו רק על עמותות, כמו עמותת נגישות ישראל, שעושה את זה. היא רק חברה אזרחית. אבל למען השם, איפה המדינה? תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, חברת הכנסת קארין אלהרר. אני עובר בבקשה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי – נמצאת? אינה נוכחת. חברת הכנסת נעמה לזימי, נמצאת? בבקשה. את יודעת, עכשיו כל מגדל העמק בשידור.

נעמה לזימי (העבודה):

למה?

היו"ר מישל בוסקילה:

את ממגדל העמק, חצי בוסקילה מגדל העמק, אז אני מאמין שכולם בשידור.

נעמה לזימי (העבודה):

אה, זה. אנחנו צריכים לעשות להם תמונה.

היו"ר מישל בוסקילה:

חייבים.

נעמה לזימי (העבודה):

לעשות להם. שלום למגדל העמק. אבל אני רוצה לדבר על נושא מאוד מאוד רציני ולא פשוט. 71 נרצחים ב-77 ימים. אב לחמישה נורה למוות בחולון. מכת המדינה של הרצח והפשיעה בחברה הערבית, אבל אין שר לביטחון לאומי בישראל. אין. יש עבריין כהניסט, שלקח משרד שלם תחת כנפו, וככה זה נראה: עלייה מטורפת בכל מדדי הפשיעה, בכול. הוא מתעסק גם עם מינויים פוליטיים; בית המשפט משפיל אותו פעם אחר פעם. עבריין פשוט לא יודע איך להתנהג, אז פעם אחר פעם הוא גם חוטף מפלות. אבל אני רוצה גם לדבר לא על המינוי של רב פקד רינת סבן דווקא – היא תקבל את המינוי שלה – אלא על ההחלטה האחרונה לכך שבן גביר נאלץ להוריד סרטונים מחשבונותיו, כי הוא עשה תעמולת בחירות אסורה; השתמש בשב"ס ובמשטרה לסרטונים פוליטיים. עכשיו, זה מפתיע מישהו? הרי אנחנו רואים איך המשטרה נפלה תחתיו: רצח ופשיעה ללא הכר, עלייה גם ברצח ובאלימות כלפי נשים, עלייה דרמטית בתאונות דרכים, עלייה בפשיעה בכלל. והרצח והפשיעה בחברה הערבית, ההתעמרות וניסיון דיכוי ההפגנות, המעצרים הפוליטיים, הכול, הכול קורה תחתיו, כי האיש הזה פשוט מעוניין בסרטוני טיקטוק. מבחינתו זה התפקיד שלו. כמה שיותר סרטונים, מיקרופונים לתקשורת, זה תפקידו. כל השאר זה משעמם אותו או מעצבן אותו, שבחלק מהדברים הוא בכלל מבסוט שזה קורה, כן? הוא לא מבין את תפקידו. התפקיד שלו – מערכת אכיפת החוק זה להציל חיים, זה לשמור על חיים; זה לשמור על הסדר הציבורי; זה לשמור על שלום הציבור. תגידו לי מדד אחד שהוא הצליח בו; משהו אחד שהוא עשה כמו שצריך. יש פה שרים שעובדים תחת הפרת אמונים אחת גדולה. עכשיו, אני רוצה להגיד לבן גביר, אנחנו נחליף אותך, נשקם את המשטרה ונבנה פה מחדש ביטחון אישי אמיתי. אמיתי ואיתן. את החלק האחרון אני רוצה דווקא להקדיש לשר החוץ שלנו גדעון סער. גדעון סער נפגש עם מבקר המדינה כדי לשכנע אותו שצחי ברוורמן - - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא, הנציב.

נעמה לזימי (העבודה):

סליחה. גדעון סער נפגש עם נציב שירות המדינה, כדי לשכנע אותו שצחי ברוורמן, ראש הסגל של בנימין נתניהו, יקבל את תפקיד השגריר. עכשיו עזבו רגע את חלקו בפרשת הבילד. עזבו רגע שהוא אמר: אני יכול לכבות חקירה. עזבו פרשה קשה מאוד, נוספת, שהיא תחת צו איסור פרסום קשה מאוד. האיש הזה הסתלבט בווטסאפ הלשכתי של ראש הממשלה אחרי רצח ששת החטופים. הסתלבט מגעיל, כשאנחנו בכינו.

היו"ר מישל בוסקילה:

נעמה.

נעמה לזימי (העבודה):

הוא צריך להילחם עליו שיהיה שגריר? הוא מייצג שלנו?

היו"ר מישל בוסקילה:

חברת הכנסת נעמה לזימי, לסכם.

נעמה לזימי (העבודה):

הוא הבושה. הוא הבושה של ראש הממשלה, שלוקח חלאות, חלאות, לעבוד תחתיו, ואחד אחד בצבע.

היו"ר מישל בוסקילה:

חברת הכנסת לזימי, תם הזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מסיימת. אני רק רוצה לומר – המינוי הזה לא יצא לפועל. אני כבר שלחתי בקשות לגבי המינוי הזה עוד מפרשת הבילד.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

יש פרשה גדולה תחתיו. המינוי הזה לא יקרה, ושר החוץ של ישראל - -

היו"ר מישל בוסקילה:

חברת הכנסת לזימי, תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

- - שחזר אל הביביזם הטובעני, צריך להתבייש.

היו"ר מישל בוסקילה:

טוב, אני מבקש לרדת. תודה רבה לך. חבר הכנסת ווליד טאהא, נמצא? לא נמצא; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, נמצא? גם לא; חבר הכנסת עמית הלוי, פה? גם כן לא. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

קודם כול, תודה רבה אדוני היושב-ראש. לפני שאני מתחיל אני רוצה לברך אותך.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, יקירי.

אושר שקלים (הליכוד):

אני אישית מתרגש להיות כאן כשאחד כמוך נמצא על כס יו"ר הכנסת. אין ראוי ממך, גם לאור ניסיונך הציבורי, ומה שעברת גם כאח שכול, אז כבוד גדול בשבילנו להיות במעמד הזה יחד איתך. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה, אחי.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. אני רוצה להעלות לדיון ציבורי את נושא הריבונות. בשבוע שעבר העברתי מכתב לראש הממשלה נתניהו, ובו בקשה ודחיפה להחלת הריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.

נאור שירי (יש עתיד):

אושר שקלים (הליכוד):

מבצע – אתה יכול לצחוק כמה שאתה רוצה. תמשיך לצחוק, אנחנו גם נצחק. מבצע שאגת הארי - - -

נאור שירי (יש עתיד):

חתיכת ליצן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אבל אושר, יש הצעת חוק שעברה, חצי שנה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון לא דן בה.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם לא תשתיקו אותי. מבצע שאגת הארי יוצר מצב של סדר עולמי חדש - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז למה אתם לא לוחצים לדיון - - -

אושר שקלים (הליכוד):

- - ועיצוב המזרח התיכון מחדש. בימים אלו אנו שואגים - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה תקוע בוועדת חוץ וביטחון.

אושר שקלים (הליכוד):

- - ולוחמים כשותפים מלאים, שווים ויחידים - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

פנה לביסמוט, פנה לביסמוט, שיכנס את הוועדה.

אושר שקלים (הליכוד):

- - יחד עם ארצות הברית. מצד שני, אנו רואים את הרפיסות של ברית נאט"ו ושל מרבית מדינות העולם המערבי. ישראל כיום היא המעצמה האזורית ובת-בריתה היחידה של ארצות הברית, שיודעת שהיא יכולה לסמוך רק עלינו. גם האמריקאים מבינים שהשמדת חמאס וחיזבאללה קריטיים וחשובים לישראל, וילכו בעניין הזה איתנו עד הסוף. לכן, זו העת לדרוש וליישם את החלת הריבונות כהישג מדיני. כשם שאנו מנצחים בקרב כך גם נוביל הישג מדיני. החלת הריבונות היא הניצחון המדיני המוחלט והיא תהווה מימוש בפועל של מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית. יתרה מכך, המדינות השכנות לנו מבינות היום שישראל עוצמתית היא כבר לא האויב שלהן, אלא עוגן ויציבות, כמשענת לאזור כולו. יהודה, שומרון ובקעת ירדן הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל וממדינת ישראל, לא רק כזכות היסטורית ואמונית, אלא גם כחגורת ביטחון אסטרטגית המגינה עלינו במקום הזה. והגיע הזמן שהמתיישבים, המהווים – בגופם ובנוכחותם – שכפ"ץ של עם ישראל ייהנו משוויון זכויות אמיתי ויוכלו לחיות חיים אזרחיים תקינים. החלת הריבונות לא אמורה להיות נושא פוליטי, שכן היא תבהיר לאויבינו שאנחנו כאן כדי להישאר, ורק אנחנו נישאר כאן. אין לאויבים שלנו מה לעשות כאן בארצנו. אדוני ראש הממשלה נתניהו, התברכנו במנהיגותך. אתה מוביל אותנו בגאון להישגים ולניצחונות, ואין ראוי ממך להוביל אותנו גם להחלת הריבונות. אין לנו מישהו אחר שמבין את הזירה הבין-לאומית טוב יותר ממך, שזוכה להכרה ויוקרה כפי שאתה ראוי לה. ויש לנצל מצב זה ולהביא להישג המדיני הנדרש. זה החותם העצום שאתה מייצר, שיבטיח את מעמדם של נכדינו לשנים רבות וארוכות. אדוני ראש הממשלה נתניהו: העם איתך, אנחנו איתך. המשך לעשות ולהצליח.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה חבר הכנסת אושר שקלים. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נמצאת. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, בהצלחה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה, יקירי.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת, המקום משפיע עליי לפעמים.

צגה מלקו (הליכוד):

לטובה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ועכשיו אני באמת מרגיש שאני נמצא באולם של קולנוע. אם תרצו: חיים בסרט. כי במקום הזה באמת חיים בסרט. בחוץ התראות, מדי פעם טלפונים הביתה לראות מה קורה עם משפחה, עם חברים. בסרט כאן – כמו הסרט, אני לא יודע אם יזכה באוסקר או לא, "קרב רודף קרב".

מאיר כהן (יש עתיד):

זכה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הוא זכה? אז נדבר עליו קצת. הוא סרט שכדאי לראות אותו, הוא נותן איזושהי פרספקטיבה על אנשים הזויים. המקום הזה הוא סרט. אז אנחנו עכשיו עולים פה מדי פעם – דווקא מוזר, בקואליציה בדרך כלל עולים אנשים שלא שירתו ומדברים על לוחמינו הגיבורים, או שירתו במקומות כאלה – קצת פחות. אבל בסרט הזה שנמצאים בו, אם תלכו לסרט הזה, אתם תעברו בוועדות הכנסת. אז באמת, כולם עוסקים בלחימה. מי שלא יודע, ועדת חוץ וביטחון, למעט תקציב הביטחון לא מתכנסת. מי כן מתכנסת? ועדת החוקה. שם מייצרים מלחמות-על, על פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הולכים לתקשורת – ועדה חשובה מאין כמותה בזמן מלחמה – ששם יש את המצביאה גלית דיסטל, והיא מנהלת קרבות עצומים על מנת לפרק את התקשורת החופשית. ואחרי זה אנחנו באים הביתה, רואים את דובר צה"ל – מדי פעם גם ראש הממשלה מסכים לדבר עם הציבור, לא לשאלות, אבל לתת נאומים, על ההתקפות ועל לוחמינו הגיבורים. אז קופצים לוועדת הכספים, ועדת ביזה מן השורה הראשונה. יושבים שם אנשים, אתמול המציאו איזה משהו – 5.8 מיליארד שקלים, בלי מנגנון, בלי כלום, שיהיה בכיס של סמוטריץ'. קופה. קופה קטנה, קופה גדולה. יושב פה פוגל, אני לא יכול להתאפק, היום בין לבין מביאים גם משהו באמת חשוב למלחמה, על שירות בתי הסוהר. אבל מתי עושים את זה? על זמן מליאה. למה על זמן מליאה? שיהיה מספיק זמן להתעסק עם חבלי התלייה של בן גביר. הכול קשור למלחמה. לוחמינו הגיבורים. נשמע בטח את קרעי כשהוא יעלה פה, אם הוא יעלה – בעצם הוא לא השר המסכם, יש מישהו אחר אולי – אם קרעי היה עולה הוא היה מסתכל ומדבר על יש עתיד בכלל, ועל לוחמינו הגיבורים ועל הטייסים הנועזים, שהוא שלח אותם לעזאזל רק לפני זמן לא ארוך. אז תגידו לי, בקרב רודף קרב שלכם הפער הבלתי-נתפס בין מה שקורה באיראן ובלבנון עם – כן – לוחמינו הגיבורים וטייסינו, לעומת חבורת הפחדנים השפלים, הבזויים, הפחדנים, הגנבים והבוזזים שיושבים כאן ומעבירים לנו את הסרט הזה בתוך האולם המכובד הזה, המוזר, המשונה. קרב רודף קרב.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – נמצאת? חברת הכנסת שרון ניר. בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, ראשית ברכות על תפקידך החדש. ואפרופו חיים בסרט, ראיתם את הסרטונים בפיד של ראש הממשלה מהשבוע האחרון? יצא לכם לראות?

שלי טל מירון (יש עתיד):

כן, אצבעות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זחוח, שותה בריסטה בסטף, כאילו לא חלפו שנתיים וחצי מאז 7 באוקטובר, ועדיין כל הזירות פתוחות. מה הוא מבסוט? למה הזחיחות?

רם בן ברק (יש עתיד):

והבריסטה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

בכל נקודת זמן טיל מתפצל, שבע-שמונה זירות נפילה, מיליונים רצים למקלטים, למעלה מ-3,200 אנשים איבדו לגמרי את ביתם, ביתם נחרב כליל, אבל הוא מתרברב, סופר אצבעות. חבל שהוא לא הולך לחבק את הלוחמים שלנו, שבאמת נשארו בלי גפיים. ואפרופו טיול בירושלים, אז אולי הוא ייסע לצפון, לקריית שמונה, למטולה, לשלומי. לגליל העליון, שם קודם שומעים את הבום ואחרי זה יש נפילה.

אופיר כץ (הליכוד):

הוא היה לפני שבועיים בקריית שמונה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הוא לא היה לפני שבועיים בקריית שמונה, הוא היה לפני חודשיים, והבטיח הבטחות שהוא לא מימש אותן. אז אני רוצה להגיד לאדוני ראש הממשלה שיפסיק לזלזל באויב ולהיות זחוח, ושבמקום לירושלים, ייסע לצפון בשעת מלחמה, זה היה עוזר מאוד לתושבים שם.

אופיר כץ (הליכוד):

- - - לאזרחים שאנחנו במצב לא טוב - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

ושידאג לסיים את המלחמה הזאת בנוק-אאוט – בנוק-אאוט – וזה אומר בהפלת המשטר, כי אחרת יהיה לנו עוד פעם מה שקורה לנו עכשיו בדרום, שחמאס ממש ברגעים אלה משקם את כוחו כתוצאה מ-4,200 משאיות סיוע, עאלק, שמועברות לו כל שבוע, ומהן הוא מגייס מחבלים, עושה מהן מחזורים של כספים. אז אין מקום לזחיחות ולא לרהב. המצב פה צריך להשתפר, ואת האיום האסטרטגי הזה צריך להסיר. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. חברת הכנסת קטי שטרית נמצאת? לא; חבר הכנסת חנוך – גם איננו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו פה? בבקשה, פנינה – מוותרת. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא להתרגש. אל תתרגש. אל תתרגש.

גלעד קריב (העבודה):

אני מתרגש? מתרגש לראות אותך.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה, חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מניח שיש פה איפשהו שר באולם, ואני אומר, מכובדי השר, נכון?

היו"ר מישל בוסקילה:

גברתי השרה.

קריאות:

יש, יש - - -

גלעד קריב (העבודה):

יש שר – שרה. ברוכה הבאה, ברוכה השבה. אני אנצל את ההזדמנות. בעוד זמן קצר יתחדש עלינו חודש ניסן, חודש החירות, חודש האביב, אז נברך את כל תושבי ישראל היהודים ואת אחינו מעבר לים בברכת חודש טוב ומבורך. הלוואי והחודש הזה באמת יהיה חודש של יציאה מאפלה לאורה, כפי שאנחנו אומרים בהגדה של פסח. אדוני, אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני זוכה לנאום תחת הנהגתך את המליאה, אז ברכות ואיחולים.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

ואנחנו עדיין לא יודעים אם שני מיליון אזרחים מוסלמים במדינת ישראל יחלו את חג סיום הרמדאן, עיד אל-פיטר, כבר הלילה ומחר או ביום שישי, אבל נשלח גם להם ברכת חג – כל עאם ואנתום בח'יר. אני רואה שעמיתי – אני מרשה לעצמי גם לומר ידידי – הפעם אני פונה דווקא לאופיר – יושב-ראש הקואליציה, יושב-ראש ועדת הכנסת, נמצא כאן באולם - - -

אופיר כץ (הליכוד):

שניהם פה.

גלעד קריב (העבודה):

אני אומר, היה לי יום שלם של דיאלוג עם יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל. הדיאלוג ימשיך גם בהמשך הדרך, אבל אני רוצה דווקא לפנות אליך, אופיר. ראיתי שהגבת לציוץ שלי בעניין שר הפנים.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, בעניין מיגון לבית החולים זיו - - - אתם הצבעתם נגד.

גלעד קריב (העבודה):

בעניין מיגון בצפון, נכון. ונזפת בי שאתמול בערב לא תמכנו בהעברת הסמכויות של שר הפנים לראש הממשלה.

אופיר כץ (הליכוד):

שמה זה אמר בעצם?

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו, אני רוצה רגע להבין, חבר הכנסת אופיר כץ - - -

אופיר כץ (הליכוד):

התנגדתם למיגון בית החולים זיו בצפת - - -

גלעד קריב (העבודה):

רגע, בוא, חבל שיושב-ראש המליאה, הישיבה, יוסיף לי זמן, כולנו רוצים להתקדם.

אופיר כץ (הליכוד):

אין לי בעיה, רק תגיד - - - ואתם הצבעתם נגד.

גלעד קריב (העבודה):

תראה, מה זה אומר שיושב-ראש הקואליציה לא חושב שיש חבר או חברה בקואליציה שלו שמתאימים להיות ממלא מקום שר הפנים? מה זה אומר שאתה מפגין כזה חוסר אמון בכל חברי וחברות הקואליציה, שאף אחד לא יכול להיכנס לנעליו של חבר הכנסת משה ארבל ולהעניק למדינת ישראל שר פנים מתפקד אחרי חודשים על גבי חודשים? לא מגיע לרשויות המקומיות שיהיה מישהו שיחתום על חוקי עזר? לא מגיע? לא מגיע שר פנים במשרה מלאה – לא כזה שעסוק בחנינה ובחיבוקים לסוכנים קטרים – שר פנים במשרה מלאה לא מגיע ל-270 רשויות מקומיות במדינת ישראל?

אופיר כץ (הליכוד):

לא מגיע לבית החולים זיו - - -

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו, הדבר הכי מדהים – ובזה אני מסיים - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

הדבר הכי מדהים שאתה, חבר הכנסת אופיר כץ, אומר לי: איך התנגדתם להעברת סמכויות לראש הממשלה כדי שהוא יוכל לקדם את המיגון של בית חולים זיו? תאמר לי, חבר הכנסת כץ, הממשלה שאתה תומך בה העזה לצאת למתקפה יזומה, שהיא תכננה חודשים, מבלי לטפל לפני המתקפה - -

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

- - במיגון של זיו? עכשיו באמצע מלחמה אתם רוצים למגן את זיו? איפה הייתם כל החודשים לפני?

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב, תודה רבה.

אופיר כץ (הליכוד):

כן, עכשיו לשמור - - -

גלעד קריב (העבודה):

ישראל כץ סיפר לנו שהוא ישב בעשרות ישיבות לתכנן את המערכה.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב, קיבלת דקה יותר. תודה רבה, חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

לא יכולתם להקדיש דקה למיגון של זיו? באמת, אופיר, לך תעבוד על מישהו אחר.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

- - - קריב, שלא תקבל שבץ - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

רגע, הוא סיים. תודה רבה. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, אם נמצא. מיכאל לא נמצא? חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו הם מתחילים למגן את זיו.

קארין אלהרר (יש עתיד):

בוקר טוב, אליהו.

יעקב מרגי (ש"ס):

אז לא נמגן את זיו?

גלעד קריב (העבודה):

בטח שנמגן את זיו - - -

יעקב מרגי (ש"ס):

אז תחליטו - - -

גלעד קריב (העבודה):

תמנו שר פנים. תמנה שר פנים ושר בריאות - - -

קריאות:

היו"ר מישל בוסקילה:

חברים, יש פה חבר כנסת שעלה ורוצה להביע את דעתו, אז בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

נתניהו ימגן את זיו, נו.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ראשית, ברכות ליושב-ראש.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

וברכות לאחינו, שכנינו המוסלמים, לקראת החג. תראו, חוקים לא טובים, חוקים רעים, אפשר לשנות. רצוי לעשות את זה בחוכמה, רצוי בהסכמה רחבה. תקציב רע – אנחנו עוסקים בתקציב – תקציב רע הוא בוודאי לא עניין טוב, אבל ניתן בעתיד לתקן, אפשר לתעדף אחרת. יש מהלכים, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, שאינם הפיכים – חיי אדם, למשל – או קשים מאוד לשיקום, כמו כבוד אדם וכמו אמון במוסדות המשותפים שלנו. וכך אני רוצה לומר מילה: תראו, השר הממונה על המשטרה, הממונה על אכיפת החוק בישראל, הוא הממונה על המשטרה שאחראית על אכיפת החוק – מבזה, מבזה בריש גלי פעם אחר פעם את פסיקות בית המשפט. עכשיו, תשמעו, נחזור ונגיד את המובן מאליו: בית המשפט – ואגב, גם היועצים המשפטיים, אבל בוודאי בית המשפט הוא הפרשן המוסמך של החוק. את החוק אנחנו קובעים, אבל הפרשן של החוק והאומר מה ראוי ולא ראוי, מה נכון ולא נכון, מה צודק ולא צודק – הוא בית המשפט. השופט, כמו שאנחנו אומרים בספורט, לא תמיד צודק – אבל הוא תמיד קובע. רוצים להתנגד לחוק – נשנה אותו; רוצים לשנות את רוח השופטים – נחליף את השיטה – שוב, רצוי לעשות עניינים רציניים בהסכמה רחבה, אבל ביזוי ההחלטות המשותפות הוא צעד של פגיעה אוטואימונית, פגיעה באמון הציבור במוסדות המשותפים, הוא מהלך רע וכמעט לא הפיך. האשמה כוזבת ששומרי הסף שייכים לצד פוליטי הינה שקר והסתה. שקר, כי אנחנו, אנחנו הפוליטיקאים, קבענו את שיטת המינוי הממלכתית הראויה. אם רוצים לשנות שיטה, גם את זה אנחנו יודעים לעשות, אבל זאת גם הסתה, כי היא מעודדת פגיעה, פגיעה ביקר לכולנו. אי-קבלת פסיקת בית המשפט, אדוני היושב-ראש – ומדובר בשר החוק והסדר – הוא מעבר על קו אדום בוהק. הפגיעה באמון האזרחים במוסדות המשותפים היא כמעט בלתי הפיכה. הפגיעה בשופטים והטענה שאין אמון בהם היא בבחינת דמעות תנין; הביזית וגם רקדת על חוסר האמון? כמה זועקת וכמה סמלית היא שתיקתו של ראש הממשלה על הפגיעה הבוטה הזו בכבוד השופטים. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לך, חבר הכנסת אלון שוסטר. הבאה בתור חברת הכנסת אפרת רייטן – אינה נוכחת. שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש, בהצלחה ליושב-ראש היוצא. חבריי חברי הכנסת, עליתי לפה כדי לחזק את חבריי וחברותיי לסיעה. אתמול נדהמתי לגלות שבוועדת הכספים חבר הכנסת ולדימיר בליאק וחבר הכנסת נאור שירי גילו שבהחלטת הממשלה, 5.8 מיליארד שקלים, מה שנקרא הועלמו מהציבור. בקופסה, כן – במה שנקרא קופסה – תחת המעטה של מצב חירום ביטחוני. ואני פה כדי לחזק אותם, כי בעצם אזרחי ישראל עכשיו לא באמת עוקבים אחרי מה שקורה בכנסת, ובצדק. כי בזמן שאנחנו פה בכל מיני דיונים שלא קשורים למלחמה הם רצים למקלטים, יש לנו פצועים, לצערנו, יש לנו הרוגים לצערנו; הצפון שלנו מופגז על ידי חיזבאללה, איראן לא מפסיקה לירות, הח'ותים מאיימים שיצטרפו; ובאותו הזמן בוועדת כספים מנסים להעלים לציבור 5.8 מיליארד שקלים מהכסף שלכם. רק תדמיינו מה היה אפשר לעשות עם 5.8 מיליארד השקלים האלה, בעבור אזרחי ישראל בעת הזו, בעת החירום. ואני רוצה להגיד משהו בדבר הערך של חברי כנסת, פרלמנטרים, שהם כל כך מקצוענים וכל כך מושקעים וחרוצים בעבודה שלהם, שהם נכנסים לכל מילה ולכל פיפס ולכל סעיף בחוקים ובוועדות, ונלחמים על כל שקל בשביל הציבור. זה לא בשביל הכיס שלנו, זה לא אופוזיציה, זה או לכספים קואליציוניים או לכספים מושחתים. כל הכבוד להם על מה שהם עושים בוועדה הזאת. גם היום חברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן וחבר הכנסת יוראי להב הרצנו הצליחו לחסוך לאזרחי ישראל כסף רב בוועדת קרן העושר. למי מאזרחי ישראל שלא יודע, קרן העושר זה כסף שלכם לדורות הבאים. כנסת ישראל אמורה להבטיח אותו לדורות הבאים. מה שעשו יסמין ויוראי זה ממש מנעו גניבה של הכסף הזה לטובת דברים שלא קשורים לעתידם של אזרחי ישראל. במקביל לזה, יש כל כך הרבה ועדות וזירות שמתנהלות, שלא קשורות למלחמה: זו ועדת התקשורת, שאני יושבת בה שעות רבות עם חבריי לאופוזיציה; זו ועדת חוקה, כמובן, עם חבר הכנסת יואב סגלוביץ', חברת הכנסת קארין אלהרר וחברת הכנסת עדי עזוז, שמנהלים שם מלחמת חורמה על פיצול היועמ"שית, וכבר שלוש שנים מנהלים שם מלחמה. היום בבוקר, זו ועדת הכלכלה. ישבתי שם ושאלתי את הרשות השנייה, למה אנחנו ממשיכים לפטור את ערוץ 14 מהחובות שלהם במיליוני שקלים. ערוץ זעיר הם כנראה כבר לא, או שהם מאוד מתקרבים לשם. בסוף בסוף התפקיד של חברי הכנסת זה לנהל פה את המאבקים הפרלמנטריים; להיות מקצוענים, לדקדק, לקרוא, להתעקש על התהליכים הדמוקרטיים, על תקנון הכנסת. כל הכבוד לחבריי בסיעה. אני גאה בהם, באמת, בלי סוף, על מה שהם הצליחו להשיג בעבור אזרחי ישראל, גם אתמול וגם היום בוועדת הכספים ובוועדת קרן העושר. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. חבר הכנסת ירון לוי – מוותר; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – מוותר; קארין אלהרר כבר דיברה, נכון? חברת הכנסת מיכל שיר; חברת הכנסת מירב מיכאלי; חברת הכנסת גלית דיסטל – מוותרת; חברת הכנסת צגה מלקו; חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב להגיב על כמה דברים שהאופוזיציה – תגידו, אתם מנותקים מהמציאות. אתם יודעים, בזכות האופוזיציה, קרן הגז. אני כיושב ראש הוועדה הבאתי את הדברים להצבעה. קודם כול, אלו תוכניות שלי לכיתות חכמות, AI. סייבר ו-AI בפריפריה, זה מה שיהיה. 65 מיליון שקלים לשיקום חיילי צה"ל. הרגע היא העלתה את זה. זה פעם שנייה שעולים, ואני אמרתי, עליזה, אני חייב לדבר כדי להסביר את הדבר הזה. עשינו את העבודה הזאת. אתמול ישבתי אצל אופיר עד 23:00 בלילה, העברנו את התקציב. זה התקציב הראשון שעובר בקואליציה, ואנחנו נעביר את כל התקציב. עכשיו רק לתקן אתכם, שלי, על שלושה דברים שאמרתם פה – האופוזיציה עלתה ואמרה – אני יושב פה ואני אומר, שמעו, לא ייתכן הדבר הזה; מאיפה ההמצאות האלה? יסמין פרידמן ויוראי להב הרצנו הצביעו היום נגד התקציב הזה. אז זה בזכותם, כן? הצביעו נגד התקציב של הוועדה לקרן אזרחי ישראל. פתאום הם מכירים את הקרן; פתאום האופוזיציה התעוררה ומכירה את הקרן. התנגדתם לתקציב, והעברנו את זה על הראש שלכם. על אפכם ועל חמתכם עשינו את זה.

קריאות:

- - - חמותכם - - -

ניסים ואטורי (הליכוד):

וחמותכם. סליחה, די, די, חלאס. נו, דיברתם שטויות.

היו"ר סימון דוידסון:

חמתכם, לא חמותכם.

רון כץ (יש עתיד):

רגע, נקודת טריוויה, לפיד הקים את הקרן.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא, לא, לא, אתה עוצר את הזמן אם הם מדברים. דיברתם – בסדר, אבל מה שקרה היום בוועדה. יכול להיות שהיה לפיד; אבי דיכטר ניהל את הוועדה מההקמה שלה, הקים את הקרנות והכול.

קריאה:

בסדר, משה גפני היה היושב-ראש - - -

ניסים ואטורי (הליכוד):

דיברתם על נושא המיגון. הממשלה הזאת כבר תקופה ארוכה נתנה תקציב – לצערי, לא לגולן. אני כתושב הגולן לא מגיע לי החזר שקל. אבל קו העימות קיבלו 135,000 שקלים לכל מקלט, לכל משפחה. אז כמה אתם יכולים לספר שטויות? לגבי הוועדה בראשותי, נתנו לכיתות חכמות סייבר ו-AI, 40 מיליון שקלים; שיקום חיילי צה"ל שנפגעו במלחמה – 65 מיליון שקלים להקים שני מרכזים גדולים, אחד בצפון, אחד בעוטף; תעסוקה בנגב ובגליל – 40 מיליון שקלים; אנרגיות מתחדשות – 30 מיליון שקלים; לבריאות נתנו 30 מיליון שקלים. עוד צ'יזבט של האופוזיציה. כשאתם אומרים "הצד התורם", למה אתם מתכוונים? יש לי שני חיילים עכשיו במילואים, ועוד חייל בסדיר שכרגע גויסו. גם בצווי 8. אז על מה אתם מדברים על הצד התורם? אני אף פעם לא מדבר על הדבר הזה. אתם יודעים, הבן שלי עכשיו הגיע לצפון יחד עם כל הצוות שלו, ובאמת שיהיה בהצלחה לחיילי צה"ל. כולנו עם ישראל, כולנו תורמים, אלעזר. אתם כל פעם עולים לפה ואומרים, אתם הצד שמשתמט. על מה אתם מדברים, תגידו לי? על מה אתם מדברים? אנחנו מגויסים 100% כל המשפחה שלי. שלושה ילדים. ילד אחד שלי נפצע במסלול בסיירת גבעתי. אז על מה אתם מדברים?

מיקי לוי (יש עתיד):

מה זה קשור? כל הכבוד.

ניסים ואטורי (הליכוד):

מה זה קשור? מה זאת אומרת מה זה קשור?

מיקי לוי (יש עתיד):

כל הכבוד - - -

ניסים ואטורי (הליכוד):

אחד, אל תזלזל. מיקי, אל תזלזל.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אבל גם אל תגידו "הצד המשתמט". אני מכיר פה אנשים, באמת, למכביר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא משתמט, אתה לא משתמט.

היו"ר סימון דוידסון:

זהו, נגמר הזמן. תודה רבה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם יודעים, פעם אמרו לי משהו שאמרתי על רם בן ברק, הוא יכול להעיד על הדבר הזה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת ואטורי. חבר הכנסת ואטורי, אתה כבר דקה אחרי הזמן.

ניסים ואטורי (הליכוד):

רגע, משפט של אהבת ישראל.

היו"ר סימון דוידסון:

אהבת ישראל בלבד.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תקשיבו, אצלי חיילי צה"ל זה קדוש, אוקיי? מי שמשרת את ביטחון מדינת ישראל זה קדוש. שנייה רגע. אני אדם מאמין. פעם אמרו לי משהו על רם בן ברק. אמרתי: מה פתאום, אני לא מדבר על אנשים שתרמו למדינת ישראל. ועזוב את זה. לפיד, אתה יושב פה, באמת, אני פעם קיללתי אותך? אז פעם מישהו שתקף אותי מהמפלגה שלך, אמרתי, תקשיב, אני בחיים לא אגיד את זה על בן אדם באופן אישי ולא אפגע בו באופן אישי; לא אלבין את פניו.

רון כץ (יש עתיד):

אבל מה קרה?

ניסים ואטורי (הליכוד):

כלום, מה שאמרתי פה. קח את זה, תקרא את זה עוד פעם ותבין מה קרה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת ואטורי. חברת הכנסת רון בן משה – לא נוכחת; יעלה ויבוא חבר הכנסת צביקה פוגל. אחריו – חבר הכנסת אריאל קלנר.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אזרחי ישראל, אני רוצה לפתוח את הדברים שלי בהשתתפות בצערה של משפחת ירון ואילנה משה. תנחומי הכנים. הרצח הזה הוא פשוט בלתי נסבל. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אני שואל את עצמי כבר שלוש שנים וחצי פה שאני נמצא – ואני טירון – כמה אפשר להיות דו-פרצופי? מסתבר לי שבמהלך שלוש השנים האחרונות שזה תחביב של כמה מפלגות. אני מסתכל על האופוזיציה, שם אני רגיל לראות בדרך כלל את תומכי הטרור והמדינה הפלסטינית, שמתנגדים באופן קבוע לכל הצעה שטובה למדינת ישראל, ולכל הצעה שמגינה על אזרחיה. ולהפתעתי, אני רואה שם בתקופה האחרונה, בולטים בסורם, את החברים מישראל ביתנו. אני מסתכל עליהם ולא מאמין. אתם, חברי ישראל ביתנו, שצעקתם בכל פינה שרק אתם יודעים לטפל בטרור – איפה אתם היום? רואים לכם חברי ישראל ביתנו. היום אתם יושבים כתף אל כתף עם מי שמהללים שהידים, כדי לטרפד את הדבר הכי מוסרי והכי מתבקש במלחמה מול אותם נאצים, חיות אדם – חוק עונש מוות למחבלים. איבדתם, חברי ישראל ביתנו, את הבושה. אתם משתפים פעולה עם תומכי טרור כדי להשאיר בחיים רוצחי ילדים. בואו נרענן לכם את הזיכרון, כי נראה ששכחתם מה אמר המנהיג שלכם, מר אביגדור ליברמן, לא מזמן. הרי הוא כתב במפורש: חוק עונש מוות למחבלים הוא צורך השעה. מחבלים ששוחטים משפחות שלמות בדם קר לא צריכים לראות אור יום, אלא את חבל התלייה. החבר שלי עודד פורר, שותפי להצעת החוק, האם לא אמרת שלא יכול להיות שמחבל נאלח יחיה על חשבון משלם המיסים הישראלי בזמן שהוא רוצח את ילדינו? מה קרה, עודד? מה קרה, איווט? פתאום הכיסא הפוליטי והברית עם טיבי ועודה חשובים יותר מהדם של האחים שלנו? פתאום הטרור נהיה פחות נורא כי אתם באופוזיציה? איך אתם מסוגלים לשתף פעולה ולהצביע נגד החוק הזה, גם אם זה רק בהסתייגויות? איך אתם נותנים חבל הצלה למי שרוצה להשמיד אותנו? אתם כבר כנראה לא ישראל ביתנו – אתם ישראל של אחמד טיבי. אתם נותנים יד לעופר כסיף, ווליד טאהא וליאיר גולן, לתומכי מאבק המחבלים בתוך הכנסת. כולכם מפקירים את ביטחון ישראל בשביל פוליטיקה קטנה ומזוהמת. אני אומר לכם מכאן: עם ישראל רואה הכול. אל תתפתו למכור את הערכים שלכם ולהפנות גב לרוב העם התומך בחוק. אל תלכו יד ביד עם אלה התומכים בגרועים שבאויבינו. אנחנו לא נעצור. אנחנו נחוקק את עונש המוות למחבלים ונוודא כי הוא מתקיים, ואתם תישארו עם החרפה הזאת על המצח לאורך שנים. חוק עונש מוות למחבלים הוא חוק חשוב והוא משמעותי יותר מיחסי אופוזיציה–קואליציה. זה חוק שמסמן את השינוי שעברנו: לא מתנצלים יותר, לא מכילים, לא מגיבים ולא מגינים רק לשם ההגנה. אנחנו יוזמים, מכריעים, חד-משמעיים – מנצחים. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת אריאל קלנר – מוותר. חבר הכנסת אופיר כץ – בבקשה. אחריו – עודד פורר, ושמחה רוטמן אחרי עודד. ואז חבר הכנסת יאיר לפיד, שר מסכם והצבעה.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני מסתכל בשבועיים האחרונים על ההתקוממות של חברי האופוזיציה – והתקשורת כמובן, זה הולך ביחד – על הכספים הקואליציוניים. אני לא מצליח להבין למה אתם מתקוממים ויוצאים כנגד דברים כל כך טובים, משאבים וכספים שאנחנו מביאים לטובת אזרחי מדינת ישראל.

נאור שירי (יש עתיד):

תהיה גבר ותגיד את כולם. אל תבחר את ה-10%.

אופיר כץ (הליכוד):

אני אבחר, אני בזכות דיבור. אחרי זה אתה יכול לבחור את ה-10% שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אופיר כץ (הליכוד):

אני יודע, בשביל זה אני פה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה תתפלא, אין בעיה.

אופיר כץ (הליכוד):

אני לא מבין, למה אתם יוצאים נגד?

קריאה:

אופיר כץ (הליכוד):

נכון, היא בקשב. אתם רואים כספים לציונות הדתית – בצלאל סמוטריץ', צבי סוכות, שמחה רוטמן – ישר אתם יוצאים נגד, כי זאת הציונות הדתית. תראו איזה דברים טובים הם מביאים. אני לוקח עכשיו סעיפים – כמו שאתה אומר, נאור – מרכזיים להעמקת החינוך היהודי; תרבות יהודית; גרעין חינוך לאומי.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד אתה מסתלבט? היית אומר לי, הייתי מביא לך סעיפים טובים יותר.

אופיר כץ (הליכוד):

למה אתם צוחקים?

נאור שירי (יש עתיד):

כי זה מתוקצב כבר בתקציב המדינה.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, זה מהכספים הקואליציוניים.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון, אתם לוקחים - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - - זה בתקציב המדינה.

אופיר כץ (הליכוד):

לתרבות יהודית – רגע, אבל תקשיבו, למה אתם נגד הנושאים האלה? מה?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - - אני רוצה לדעת שהם מעודדים גיוס לצה"ל.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מאיר כהן (יש עתיד):

אנחנו לא. מה זה, אנחנו נגד האנשים האלה?

אופיר כץ (הליכוד):

למה אתם יוצאים נגד זה? לא סיימתי, רגע.

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, חבר הכנסת מאיר כהן, תן לו לסיים.

מאיר כהן (יש עתיד):

למה אתה מתקצב? תן את זה לראשי רשויות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אופיר כץ (הליכוד):

אני ממשיך: תרבות יהודית; גרעין חינוך לאומי; משרד ההתיישבות; אגף ההתיישבות - -

היו"ר סימון דוידסון:

לקחת את הדפים של נאור.

אופיר כץ (הליכוד):

- - אגף לתרבות יהודית – לא, אלו דברים של ציונות, דברים של יהדות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד רק למה אתה מתקצב אותם - - -

אופיר כץ (הליכוד):

מענקים לנוער דתי-לאומי; מוסדות תורניים.

מאיר כהן (יש עתיד):

תגיד את זה לראשי רשויות.

אופיר כץ (הליכוד):

שיפוץ מוסדות דת – מה רע בדברים שהקראתי עכשיו?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אושר שקלים (הליכוד):

אופיר כץ (הליכוד):

הינה, גם עכשיו אתם מתקוממים נגד זה.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר סימון דוידסון:

חבר'ה, תודה רבה.

אופיר כץ (הליכוד):

450 מיליון למוסדות תורניים – זה דבר רע? למה כן? למה?

מיקי לוי (יש עתיד):

הם מלמדים ליבה?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אופיר כץ (הליכוד):

ציונות, יהדות – למה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, לא ציונות, זה לא ציונות.

אופיר כץ (הליכוד):

למה אתם נגד זה? מה שהקראתי זה לא ציונות?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא.

אופיר כץ (הליכוד):

זה לא ציונות?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא. לא הכול ציונות.

אופיר כץ (הליכוד):

אם זה היה תלוי בכם – אתם הייתם מצביעים בעד. לא הייתם מצביעים? הייתם מצביעים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה זה שווה אם לעולם התרבות אין? מה עם כסף לעולם התרבות?

מיקי לוי (יש עתיד):

במילה אחת – הם מקבלים צו ומתגייסים? כן או לא?

אופיר כץ (הליכוד):

אלעזר, אם אתם הייתם בשלטון לא הייתם מצביעים על הדברים האלה? לא?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל זה לא ציוני.

אופיר כץ (הליכוד):

אני לא מאמין. אחרי ששמענו, רוצה לגלות לכם סוד – מה שהקראתי עכשיו זה הכספים הקואליציוניים של הממשלה שלהם.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד.

אופיר כץ (הליכוד):

כל מה שהקראתי עכשיו – הם הצביעו בעד כשהם היו בשלטון. אלו סעיפים מהכספים הקואליציוניים שאתם הצבעתם עליהם בעד – אין צביעות גדולה מזאת.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

להפך, אתה צבוע. 700 מיליון שקלים מול 6 מיליארד שקלים.

אופיר כץ (הליכוד):

כל מה שהקראתי – אתם הצבעתם בעד.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אופיר, כמה כסף?

דבי ביטון (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמה? כמה כסף לקחה הממשלה? תגיד כמה כסף?

היו"ר סימון דוידסון:

הסתיים הזמן כבר מזמן.

אופיר כץ (הליכוד):

אה, באמת?

היו"ר סימון דוידסון:

אתה רוצה עוד? אני אתן לך עוד 20 שניות, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

כמה כסף?

אופיר כץ (הליכוד):

חברים, די.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, תודה.

אופיר כץ (הליכוד):

הצביעות שלכם נחשפה. כולם רואים את הצביעות שלכם. הצבעתם על הכול בעד. זה עבר ברוב בקואליציה שלכם. יש לי המשך, ואני אעשה את זה, אבל נראה לי שהעברתי את המסר. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת כץ. חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא. חבר הכנסת שמחה רוטמן – בבקשה. אחרי שמחה רוטמן יעלה ויבוא יאיר לפיד. יעלה ויבוא. אפילו לשמחה רוטמן אני אגיד "יעלה ויבוא".

קריאה:

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, אפשר לשמור על שקט, בבקשה? חבר הכנסת קריב, רגע. יש פה בעיה עם אקוסטיקה. כל מילה שאתם מדברים למעלה, זה מגיע לפה, ולא שומעים אף אחד. חברים אני מבקש – חברת הכנסת צגה, נא לשמור על שקט. תודה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאפשר – ואני חושב שבאמת גם נדרש – ועשה את זה קודם חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה – אפשר להתקומם; אפשר להתווכח על הסגנון כשבאים ואומרים: אל תקיים דיון בדברים שנויים במחלוקת. ואז כשאנשים יושבים פה עד אמצע הלילה ומגישים הצבעות שמיות על חוקים שאינם שנויים במחלוקת, ומשאירים פה את עובדי הכנסת – אפשר לעשות את זה. אבל אני בוחר שלא לעשות את זה, אדוני היושב-ראש.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מעניין למה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני רוצה לדווח כאן, למליאה, שלמרות הצעקות ולמרות המהומות, ועדת החוקה, רוב מה שעשתה השבוע, בהסכמה מלאה של קואליציה ואופוזיציה, לטובת אזרחי מדינת ישראל בזמן מלחמה – תתעלמו מהצעקות, תתעלמו מרעשי הרקע – הארכנו את תוקף תעודות הזהות הכחולות, שתוקפן פג ב-31 בינואר 2026; הארכנו אותן בעוד שנתיים, בהסכמה מלאה של קואליציה ואופוזיציה, כדי שאנשים בזמן מלחמה לא יצטרכו לדאוג שתעודת הזהות שלהם פגה. שנייה. הינה, אתה רואה מה זה?

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, חברים. נא לאפשר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היו"ר, אני מבקש שתוסיף לי קצת זמן. יש הסכמות, אפשר לדבר יפה.

גלעד קריב (העבודה):

גם קיצור היועמ"שית זה בהסכמה?

היו"ר סימון דוידסון:

נא לאפשר לחבר הכנסת רוטמן לסיים את דבריו, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר סימון דוידסון:

קריב, חבר הכנסת קריב, תודה. מודה לך מאוד.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ובכן, הארכנו את תוקף תעודות הזהות בהסכמה מלאה, ברוך השם, בשנתיים. וואי, מה זה הרעש הזה? השם ישמור.

היו"ר סימון דוידסון:

אלו תנאי שטח.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הארכנו את התוקף. הממשלה ביקשה שנה – אנחנו עשינו שנתיים בהסכמה מלאה. עשינו עוד דברים חשובים. העברנו בהסכמה מלאה, ברוך השם, גם את החוק של הארכת מועדים, אישורים רגולטוריים; הארכנו לכל האנשים שפוקע להם עכשיו רישיון, מכל סוג שהוא, למעט קבוצה מצומצמת מאוד של חריגים שלא יצטרכו לרוץ ולחדש בזמן המלחמה. הארכנו את זה, בדומה למה שנעשה בתחילת חרבות ברזל. חוק מאוד חשוב. חוק מאוד חשוב. אני שמח לבשר שבעזרת השם עשינו שם גם תוספת חשובה שעלתה בדיוני הוועדה, גם שקשורה לדיני מיסים. אני מקווה שבשבוע הבא נסגור את זה ונעלה את זה למליאה – אולי אפילו בפטור מחובת הנחה. זה חוק חשוב מאוד, שנעשה בהסכמה. עשינו ישיבת פיקוח, אני חושב, מהחשובות ביותר. שר המשפטים מכיר את זה. אני חושב שהוא שמח שהוועדה – למרות שהוא הביא לנו צו עד יום ראשון, אנחנו לא הסכמנו לצו שהוא הביא, כי אמרנו שאנחנו רוצים שזה יהיה עד יום חמישי, כדי שנפקח יותר טוב על כך שרק מעצרים חיוניים מתקיימים בזמן מלחמה, בזמן שעצורים לא רואים שופט, אלא רק באמצעות VC. עשינו את זה. מחר יהיה עוד דיון על זה בוועדה, כדי לוודא שמקפידים על זכויות האזרח ביתר שאת בזמן מלחמה. ואני אפילו אומר לך, אתה יודע, למרות שתמיד אומרים: הכנסת היא חותמת גומי של הממשלה – זה בא מאחד השרים שאני הכי מעריך בתולדות מדינת ישראל, בוודאי בממשלה הזאת – השר לוין הביא, וקיצרנו את זה. אני יכול להגיד לך, שאפילו בדל של תלונה לא שמעתי ממנו על זה. הוא אמר: אתם צודקים לחלוטין. כך אנחנו עושים בוועדה יום-יום, שעה-שעה, בהסכמה, קואליציה-אופוזיציה. אני חייב לומר לך, אדוני היו"ר, יש הרבה הרבה מאוד על מה לריב. אפשר לריב, אפשר לעקוץ, אפשר כספים קואליציוניים, אפשר להזכיר תוספות ולהגיד למה חשוב זה ולמה חשוב זה. אני חושב שמה שהציבור במדינת ישראל רוצה לשמוע מאיתנו היום, זה שאנחנו, את הזמן שלנו נקדיש להגיד את הדברים שעליהם אנחנו מסכימים. כולנו מסכימים גם על הדברים החשובים שנעשו בוועדת החוקה השבוע וגם מסכימים שאנחנו כולנו ביחד מאחורי חיילי ולוחמי צה"ל הגיבורים, שמביאים לנו הישג אחר הישג במלחמה, שאין חשובה ממנה. כולנו מאוחדים מאחוריהם. תודה רבה, אדוני היו"ר.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יאיר לפיד. ואחריו – השר וסרלאוף המסכם. איש הסיכומים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אהיה קצר, אני רק רציתי לעלות, להגיד לחברי הכנסת של יש עתיד: אין עליכם. באמת רק עליכם אפשר לסמוך. באמת, אני מסתכל על השבוע האחרון, על זה שעצרתם פעם אחרי פעם את כל הדברים הנוראיים שהם הביאו; זה שאתם הלוחמים; זה שאתם תמיד פה; זה שבחיים לא נעלמתם, לא ברחתם – כל הכבוד. באמת רק עליכם אפשר לסמוך. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת לפיד. השר המסכם יעלה ויבוא, השר וסרלאוף. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

וסרלאוף, ראש חודש. וסרלאוף, ראש חודש היום.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ראש חודש?

היו"ר סימון דוידסון:

לרשותך ארבע שעות ו-30 שניות. זה ארוך?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, מה שיגידו לי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הזכירה לי חברת הכנסת דבי ביטון שהיום ראש חודש. ראש חודש ניסן, "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל". אתם יודעים, העם שלנו צריך הרבה מאוד רוח. אני רוצה לדבר על הרוח. אני נמצא הרבה מאוד בצפון, ביישובי קו העימות, ואני רואה את המנהיגות המקומית שם. איך אחרי - -

היו"ר סימון דוידסון:

חברים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - שנתיים של מלחמה מצליחים לנהל ולהוביל את התושבים שם. אני פוגש את התושבים. אני חייב לספר לכם, אתמול עשיתי כמה שיחות לאזרחים ותיקים ביישובים. התקשרתי לאברהם משאר יישוב; שאלתי אותו מה שלומו, מה הוא צריך. יש לו בעיות. הוא לא צעיר, אבל הוא אמר לי: אתם תלכו על המלחמה הזאת בכל הכוח, עד הסוף, אנחנו מגבים אתכם, אנחנו איתכם. ואחר כך שושנה, שושנה מאמנון, ולידיה מרמות נפתלי, ותמר מבית הלל. אלה אזרחים ותיקים, יהודים מבוגרים, שאני התקשרתי אליהם לחזק אותם ואני יוצא מחוזק. איזו רוח, איזו עוצמה. תלכו לבקר את משה דוידוביץ, יושב-ראש פורום קו העימות. איזו מנהיגות מקומית, אילו ראייה והבנה של הימים, של רוח הימים שאנחנו נמצאים בהם היום.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

דוד אזולאי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הינה, עכשיו אני אסתבך עם כולם. אז אני אגיד: דוד אזולאי במטולה, ואביחי שטרן בקריית שמונה, ובמבואות חרמון בני בן-מובחר, ואסף ראש מועצת גליל עליון.

נאור שירי (יש עתיד):

והגולן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

והגולן יהודה דואה. זה המקום להרים להם, חבר'ה, אופוזיציה וקואליציה. תקנו אותי אם שכחתי. קלנר ממועצה אזורית גולן.

יעקב מרגי (ש"ס):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, מרגי, נגיע אליך. כפרה עליך, אל תדאג, נגיע אליך. ורונן מרלי בנהריה.

מאיר כהן (יש עתיד):

רוממה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נו, קדימה, עכשיו בואו נדבר על הדרוזים. יאסר, ראש מועצת כסרא-סמיע, ודולאן, ראש מועצת מג'דל שמס. איזו מנהיגות. ואנואר, ראש מועצת חורפיש. וגוש חלב, שריף, ג'יש. אילו אנשים, איזו מנהיגות, איזו אחריות. איזה רוח יש לעם שלנו. אנחנו נמצאים במערכה קיומית. באמת, מערכה קיומית. לכן אני חושב שדווקא בימים הללו, האחריות שלנו היא לחזק את הרוח הזאת; להגיע למקומות שצריכים אותנו. והינה, אני אומר פה עכשיו לכולם: אתם נמצאים בשטח, אם יש איזשהו פער במועצה מסוימת, לאוכלוסייה מסוימת, במשהו מסוים, בכל נושא, תבואו ותציפו. תציפו לממשלה, תציפו. אפשר להציף למשרד נגב גליל, ואנחנו נעזור. נשתדל לסייע איפה שאנחנו יכולים. אנחנו כולנו חייבים להיות מלוכדים במערכה הזאת. ואני חייב עוד משפט. היו כל מיני דיבורים על פינוי אוכלוסייה בקו העימות, ואני אומר: אין דומה המערכה הזאת למערכות הקודמות. אנחנו נחושים להוריד את ראש הנחש; את התמנון הזה שנקרא איראן וגרורותיה. אנחנו נחושים מתמיד לעשות את זה. צה"ל יוצא למבצעים הירואיים, יחד עם השותף האמריקאי. אלה דברים חסרי תקדים, שלא היו פה אולי מקום המדינה. ראש הממשלה עושה את זה באחריות, תוך כדי שהוא מתמרן את המערכת, מתמרן גם מבחינה מדינית. אני רוצה לפרגן גם לגדעון סער, שר החוץ שלנו, שעושה עבודה מדהימה. אני רואה אותו בקבינט, איך הוא יודע לזהות איזו מדינה צריכה עוד חיזוק ועוד טלפון. ראש הממשלה משוחח בתדירות קבועה עם נשיא ארצות הברית, והם מובילים ביחד מערכה. אתם יודעים מה? אני חושב שבאירוע הזה כולם צריכים להצדיע. צריכים להצדיע להובלת המערכה הזאת, גם לטייסים וגם ללוחמים שנמצאים כרגע בחזית, בגבול לבנון, צפונה, ובדרום. וצה"ל מתוח מקצה לקצה גם ביהודה ושומרון; והמוסד, שעושים עוד מבצעים שידובר עליהם, בעזרת השם, כשיהיה אפשר; וכמובן לכל מערכות המדינה, ולמשטרה כמובן, בהובלת השר לביטחון לאומי, שהוביל מהפכה במשטרה. צריך לדעת לפרגן. איפה שיש ביקורת תגידו ביקורת, אף אחד לא מושלם, אבל גם צריך לדעת - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מפרגן לכל מי שנמצא בשטח, כל מי ששם את הכתף שלו מתחת לאלונקה של המערכה הזאת. אני מפרגן. אבל הכי חשוב לפרגן לאזרחים, לאזרחי מדינת ישראל, שנמצאים – שיורדים למקלטים, שיורדים למקלטים כשצריך; ששומרים על ההנחיות של פיקוד העורף שהן מצילות חיים. ראינו את זה, אנחנו רואים את זה בכל כמעט בכל נקודה שלא עלינו יש בה פגיעה – פגיעת רסיס, פגיעה ישירה. אנחנו רואים שהאזרחים שומרים על ההנחיות, ולמרות שקשה, ולמרות שמוסדות החינוך סגורים, ולמרות שיש עסקים שסגורים, במיוחד בייחוד בצפון, ובכל זאת, מה שיכול היה להיות יותר גרוע חלילה, זה אם הם היו מממשים את האיום שלהם, האיראנים, ומפילים פה חלילה פצצת אטום. שום דבר לא היה משתווה למה שהיה קורה. שום קושי ושום אתגר מול דבר כזה, מול איום כזה.

מרב מיכאלי (העבודה):

וסרלאוף, הצבעה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מרב, כיוון שפנית אליי אני גם רוצה להתייחס למשהו שאת כתבת ליועצת המשפטית לממשלה. כתבת מכתב ואני קראתי אותו. כתבת שמשרד הנגב והגליל מעביר כספים בצורה לא מבוקרת, כאילו אנחנו איזושהי עמותה בלי בקרה. אני אומר לך, אני אשמח שיבואו ויעשו בדיקה מדוקדקת במשרד. המשרד שלי נתן – ואני גאה בזה – המשרד שלי ידע לתת, גם לרהט, וגם לדימונה, וגם לבדואים, וגם לדרוזים, וגם לצ'רקסים, ולכל אזרחי מדינת ישראל בקו העימות. ויש לי חשב, ויש לי יועץ משפטי וכולנו רתומים ועובדים ביחד. והיום החשב שלי עלה לקריית שמונה כדי לראות בעיניים, כי הדירקטיבה של המשרד היא לרדת לשטח ולראות. אין דבר כזה שאני מחלק בצורה לא שוויונית או מחלק בצורה של איך שבא לי או עושה פוליטיקה, חלילה וחס. נשבעתי על כך אמונים ביום שנכנסתי לתפקידי כשר בממשלה. וכל אחד שיש לו צורך, אנחנו נותנים ואנחנו מסייעים כשיש לנו חוות דעת משפטיות, אנשי מקצוע שמלווים אותנו, כי ככה זה במדינה שלנו. ברוך השם שזה כך. אני אגיד לכם יותר מזה: אני בקשר עם החשב הכללי לתת עוד מענים ועוד תקציבים לטובת הצפון למרות שאין תקציב, אבל יש מלחמה, אז מה נעשה? אז מה נעשה? הם צריכים מיגוניות, אז נגיד, חכו שיעבור תקציב? טילים – אתמול הייתי בקריית שמונה ומטולה עם השר בן גביר, אנחנו יוצאים מהחמ"ל – עכשיו אפשר להגיד, הוסר האיפול, אפשר לספר, היום אפשר לספר – אנחנו יוצאים מהחמ"ל, יוצאים 20 מיירטים לטילים שהגיעו מחיזבאללה – איזה תושבים גיבורים יש שם. תשמעו, תלכו לדוד אזולאי, תלכו למטולה, תראו איזו עוצמה. קודם כול, הוא אישיות בפני עצמה, איך הוא נמצא בשטח עם התושבים שלו. אמרתי לו, דוד – הוא עכשיו הוציא להפוגות אזרחים ותיקים לירושלים – אמרתי לו: דוד, בוא נלך ביחד לפגוש אותם, לדבר איתם, לשמוע מה שלומם. אומר לי: שמע, יצחק, תלך לבד, אני אצמיד לך איזה מישהו מהמועצה, אבל אני נשאר במטולה. כל זמן שיש מלחמה, אני לא עוזב את מטולה. ראשי הרשויות הגיבורים נמצאים בחזית והם נותנים לנו הרבה חמצן – הרבה חמצן בקבלת ההחלטות בקבינט, הרבה חמצן לממשלה והרבה חמצן לאזרחים. תראו, אם העורף שלנו חזק, אם התושבים שלנו חזקים, אז אנחנו יכולים, זו מערכה ממושכת. אנחנו לא יכולים להחליט פתאום שבא לנו לעצור, אנחנו נמשיך. כל עוד יש להם יכולות, אז האיראנים מאיימים עלינו. אבל עוד מעט לא יהיה להם עם מה לאיים, ולא יהיה להם עם מי לאיים, כי כל יום אנחנו הורגים בהם ועושים חיסולים ממוקדים. פה זה גם המקום לפרגן למודיעין הישראלי. אני חושב שכל העולם עומד ומשתאה על היכולות המודיעיניות שאמ"ן מביא, ועל משימות האיכות, הטייסים שלנו יודעים לדקור בדיוק את הנקודה – לפעמים אנחנו רואים בחיסולים, אתה רואה בלבנון, בתוך בניין של איזה 20 קומות, בקומה 8, בחלון הזה – אפילו לא כל הדירה נפגעת, פוגעים לך בדיוק בראש של המחבל ההוא ומורידים אותו. והם משתגעים, הם בורחים כמו עכברים, הם מסתתרים במחילות שלהם. יוצאים כל מיני סרטונים – ראיתי באבו עלי אקספרס, יוצאים כל מיני סרטונים שהם פורסים מחסומים, ואז האיראנים עושים להם – תודה, חבר'ה, אני מעריך גם, אבל אני חייב לדבר, מה לעשות, עד שיגידו לי – יוצאים, עכשיו פורסים מחסומים באיראן, ואז כל מיני אזרחי איראן, שבעזרת השם אני מקווה שיראו חירות בקרוב, בעזרת השם – הם עושים להם כל מיני קולות של כטמ"מים, רעשי "בזזז", משהו כזה, ואז החיילים מהמחסומים בורחים. הם בורחים, הם מפחדים שאנחנו נהרוג אותם, שאנחנו נירה בהם. בעצם כל משמרות המהפכה נמצאים היום בפחד, כי כל מי ששותף לרשע הזה, לשלטון הרשע הזה, למוג'תבא הזה, למוג'תבאים, כן? אז הוא מפחד עכשיו. הוא מפחד. אנחנו נמצאים שם, יש לנו עליונות אווירית, הטייסים שלנו הולכים וחוזרים. אבל צריך גם להגיד דבר אחד שלא אמרתי פה: הקדוש ברוך הוא – הוא נמצא כאן, אנחנו רואים ניסי-ניסים ממש, ממש. אין בעל הנס מכיר בניסו, אבל צריך לראות את זה כל הזמן ולהודות ולהלל ולשבח את הקדוש ברוך הוא. אנחנו יהודים מאמינים, אנחנו מאמינים במורשת של העם הזה, מאמינים בנצח ישראל, מאמינים שיש מנהיג שמוביל, שיש בעל הבית לעולם, העולם הוא לא הפקר. אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית, בהשגחה עליונה, אנחנו מאמינים בכוח שלנו, באמונה שלנו, שזה גם עוצמה, אבל גם: וזכרת כי מי נותן לך כוח לעשות חיל, וזכרת כי הקדוש ברוך הוא, הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.

קריאה:

אמן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

"לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי, אמר ה'". מתוך האמונה הזו, מתוך התפיסה הזאת שמלווה אותנו אלפי שנים, החל ממעמד הר סיני, יציאת מצרים, כמובן, שהתאחדנו ונעשינו לעם, עד הימים הללו, הימים הללו שנזכרים ונעשים, ועוד ידובר רבות על הימים הללו, אבל לפעמים, אתם יודעים, הקטנוניות הזאת, כל מיני דברים, זה לקח לי, וקשה פה ושם – קשה, יש אתגרים, אנחנו לא במציאות מושלמת, אבל אנחנו שואפים, אנחנו מתקנים, אנחנו פוגעים ברשעים. אנחנו בצד הטוב של ההיסטוריה. אנחנו לא רק בצד הטוב של ההיסטוריה, אנחנו מובילים את כל העולם לטוב. אנחנו שואפים לטוב, אכפת לנו, אנחנו לא עושים את העבודה רק עבור עם ישראל, אנחנו כאור גויים, כאור גויים מובילים את העולם למקום טוב יותר, למקום של חירות, למקום של אהבה, מתוך האחריות שלנו, מתוך האכפתיות שלנו – מתוך האכפתיות שלנו לעולם טוב יותר, לעולם מתוקן יותר. ולכן אנחנו צריכים להודות, להודות לקדוש ברוך הוא על הניסים ועל החסדים וכל מה שאנחנו רואים פה מול העיניים שלנו. אז באמת באמת - -

גלעד קריב (העבודה):

זה שאנחנו שורדים ממשלה כמוכם, זה נס גדול.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - עם הרוח הזאת, עם הרוח הזאת, להרים את הראש, לנפח את החזה בגאווה ולהגיד: אשרינו, מה טוב חלקנו שזכינו להיות במדינת ישראל בימים הללו. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לשר וסרלאוף. חברי הכנסת, בגלל שנמצא פה יושב-ראש הכנסת – אמיר אוחנה פה?

קריאה:

כן, כן.

היו"ר סימון דוידסון:

אני רוצה 30 שניות מהזכות שיש לי כיושב-ראש שנמצא פה בשולחן הזה עכשיו. אנחנו פה בוויכוחים, ואנחנו יכולים להתווכח, ולפעמים מתלהמים בנושאים, אבל ברגע שיועץ פרלמנטרי מעליב חבר כנסת עם סימנים ובצורה מאוד משפילה, אנחנו עוברים קו אדום. עוברים קו אדום.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

זה לא קרה.

היו"ר סימון דוידסון:

אני לא אמרתי מי, אני גם לא רוצה להגיד מי. יש לי סרטון, ואני אעביר לך אותו. ברגע שהעוזר הפרלמנטרי נכנס לתמונה, והוא מתנהג ומשפיל חבר כנסת אחר, אני חושב שזו בושה וחרפה, ואנחנו צריכים להפסיק את זה, כולנו. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק שירות לאומי אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026. הצבעה שמית?

קריאה:

לא, לא, לא.

היו"ר סימון דוידסון:

לא שמית. בהרמת יד, מי בעד? בהצבעת יד, מי בעד? חבר'ה, לשבת, בבקשה. אפשר להחליף ידיים, שלא יהיה לכם נמק. אוקיי, תודה. אפשר להוריד את הידיים. מי נגד? גם אני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נגד. לשים לב לקארין. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – 34 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

יש נמנעים, מי נמנע? אין נמנעים. 42 בעד, 34 נגד. אני קובע כי הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

קריאה:

ועדת החוקה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, הוועדה של אוהד טל.

היו"ר סימון דוידסון:

ועדת הכנסת – ועדת הכנסת לקביעת הוועדה. תודה רבה, הבנתי.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר היום: החלטת ועדת הכנסת בעניין העברת הצעת חוק מוועדה לוועדה. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש ועדת הכנסת, להציג את החלטת הוועדה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היו"ר, ועדת הכנסת החליטה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, רגע, שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

אופיר, תעשה את זה במבטא הונגרי.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אמרת "אופיר, תעשה", נלחצתי.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, אני מבקש – גלעד, יש לך חמש שניות, דבר.

גלעד קריב (העבודה):

אני אומר, אני מציע שילמד מוויקטור אורבן - - - במבטא הונגרי.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, תודה רבה, אני מבקש לשמור על שקט.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

ועדת הכנסת החליטה בישיבתה ביום י"א בחשוון התשפ"ד, 12 בנובמבר 2024, להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – תקציב תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ד–2024, פ/4736/25, של חבר הכנסת אביחי בוארון, לדיון בוועדת הכלכלה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את ההצעה האמורה מוועדת הכלכלה לדיון בוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה הראשונה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.

גלעד קריב (העבודה):

איפה דוד ביטן?

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה על העברת הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – תקציב תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ד–2024, פ/4736/2, של חבר הכנסת אביחי בוארון מוועדת הכלכלה לוועדת הכספים. מי בעד, מי נגד – להרים את היד. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק מהוועדה – 42 נגד – 34 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – תקציב תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ד–2024, מוועדת הכלכלה לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

42 בעד, 34 נגד, אני קובע כי החלטת ועדת הכנסת התקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הכניסה לישראל (הרחקת שוהה שלא כדין שהשתתף במשט לרצועת עזה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. מי מציג, בבקשה? אופיר, מי מציג? מירי רגב. אני מתכבד להזמין את השרה מירי רגב להציג את הצעת החוק, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קורה, 38 שרים ואין אחד שיציג?

היו"ר סימון דוידסון:

אני מחכה לשר שיציג. השרה מירי רגב תציג. לרשותך עד עשר דקות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לחזק את צבא ההגנה לישראל ואת צבא ארצות הברית על הפעילות הטובה שהם עושים ועל ההצלחות הגדולות והמשמעותיות שלהם באיראן כנגד איום הטרור, כנגד האיום הקיומי נגד מדינת ישראל, אם זה בתחום הגרעין, אם זה בתחום הטילים הבליסטיים, וכמובן, לאפשר לעם האיראני את הכלים להחליף את שלטון האייתולות, שמדכא אותם יום-יום, שעה-שעה; וכמובן, גם את הפעילות הטובה שהם עושים בגבול הצפון הקרוב מול החיזבאללה – הרחקת כוח רדואן מהגבול, יצירת רצועת ביטחון, פגיעה בבכירים, וכמובן, הסרת איום הטרור מעל תושבי הצפון. וזאת ההזדמנות לחזק את תושבי הצפון. ביקרתי שם בשבוע שעבר, אני יודעת שגם חברי הכנסת והשרים מבקרים בחמ"לים, פוגשים את ראשי הרשויות, את האנשים, ורואים את החוזק ואת החוסן של תושבי הצפון, של ראשי הרשויות – לא מתפנים, נשארים בצפון ונותנים לכולם כוח להמשיך ולהגן על היישובים ועל אזור הצפון. כמובן שבמהלך המלחמה הזאת אחד המרחבים הבעייתיים זה המרחב האווירי, לפתוח את השמיים מול אתגרים כאלה קשים, הם לא ברורים מאליהם. ובכל זאת חשבתי שנכון לאפשר לאזרחי מדינת ישראל, לתיירים, לאנשי עסקים, כל אחד על פי צרכיו, לצאת מהארץ ולהיכנס לארץ, לעשות את זה כמובן בצורה מושכלת. 110 ישראלים חזרו למדינת ישראל באמצעות המעברים של טאבה ועקבה.

היו"ר סימון דוידסון:

110,000.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

110. הודיעו עכשיו על 115?

היו"ר סימון דוידסון:

לא – 110 אנשים? זה - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

110,000. מה אמרתי?

היו"ר סימון דוידסון:

110.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

סליחה, 110,000. 110,000 ישראלים חזרו דרך המעברים ודרך נתב"ג. כעת יש איזה היפוך תמונה – יותר יוצאים מהארץ מאשר נכנסים. אנחנו כמובן מאפשרים את הכניסות ואת היציאות. עם זאת, כל יום אני עורכת הערכת מצב. לפני שעה ערכתי הערכת מצב בעקבות הירי שהיה אתמול מהצפון, והחלטתי לרדד קצת את כמות האנשים שיוצאים במטוסים רחבי גוף, קרי אותם אנשים שיוצאים לארצות הברית. אנחנו נרדד קצת את כמות האנשים כדי לאפשר את המיגון שלהם, כדי לאפשר בעצם להציל אותם במידה ותהיה נפילת טיל בנתב"ג. בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לרת"א על העבודה המצוינת שלהם. באשר להצעת החוק, הצעת החוק שאני מציגה כאן היא הצעת חוק מטעם משרד הפנים: הצעת חוק הכניסה לישראל (הרחקת שוהה שלא כדין שהשתתף במשט לרצועת עזה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. סעיף א' אומר: מוצע לקצר את פרק הזמן שיש להמתין עד להרחקת משתתפי המשטים לעזה, ולהעמידו עד 24 שעות. בשונה מזרים שהסתננו לישראל או ששוהים בה שלא כדין למשך תקופה לאחר פקיעת רישיון הישיבה שלהם, משתתפי המשטים האמורים הובאו לישראל על ידי צה"ל לאחר השתלטות על כלי השיט שעליו הפליגו, כחלק מאכיפת הסגר הימי החוקי על רצועת עזה ובמטרה להרחיקם מישראל למדינות שלהם. לסעיף קטן (ב): מוצע לקבוע כי הוראת השעה תהיה בתוקף לשנה, היות שמדובר בתופעה שיש לבחון את המשך קיומה, התפתחותה והשלכותיה. כמו כן, יש לבחון מזמן לזמן את הצורך בחקיקה זו, ואם היא אכן מסייעת לגופים השונים להתמודד עם התופעה באופן יעיל. נוסף על כך, בשל העובדה שמדובר בהוראת שעה, מוצע לקבוע מנגנון הארכה יעיל, אשר יאפשר לממשלה באישור הכנסת להאריך את תוקפה של הוראת השעה בשנה אחת בכל פעם בהתאם לצורך ואם התיקון המוצע יביא, כמובן, לייעול ההתמודדות עם משטים מסוג זה. כמובן, מיותר לציין שהמשטים האלה הם משטים פרו-פלסטיניים, משטים שכל תכליתם להביך את מדינת ישראל, לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולהפעיל את הקשב של חיל הים במקום למטרות כל כך חשובות מול איראן ומול לבנון – מול משטים שכל תכליתם היא לפגוע בריבונות הימית של מדינת ישראל. אני חושבת שהצעת החוק הזאת או הוראת השעה הזאת היא הוראת שעה חשובה, ונכון לאשר אותה. עליזה, אני יכולה לרדת, או אני צריכה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

כן, יש דיון אישי. תודה רבה לשרה רגב. אנחנו נעבור לדיון האישי. חבר הכנסת – רגע, אני אקריא את כולם? יש פה חברי כנסת שמעוניינים לדבר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא מעוניינים לדבר.

היו"ר סימון דוידסון:

נאור?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא מעוניינים.

היו"ר סימון דוידסון:

פנינה, את מעוניינת? חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - סליחה, יש כאן דברים יותר חשובים.

היו"ר סימון דוידסון:

זאת זכותה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש כאן ח"כים שיש להם בעיה - - - שאפשר להתחשב בהם.

נאור שירי (יש עתיד):

פנינה, אנחנו כאן עד הלילה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, לא, זה חשוב.

היו"ר סימון דוידסון:

תעלה ותבוא חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. זכותך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אני אעשה את זה קצר, חברים, אבל זה מאוד מאוד חשוב. גברתי שרת התחבורה, חשבתי שתתייחסי – ביקשתי שתתייחסי לזה. אני רוצה לומר לך שיש אלפי, אלפי ישראלים באתיופיה ובאפריקה שתקועים שם. אני דיברתי איתך על הנושא הזה אומנם היום, וגם פניתי ללשכתך לפני כן – אני חייבת לומר לכם שיש יבשות – יש מלא יבשות על הגלובוס, ומטוסי חילוץ נשלחו לכל מקום – נשלחו לאמריקה, נשלחו לאירופה, נשלחו להרבה מאוד מקומות. חשוב לי. לא יכול להיות מצב שגם בקורונה, גם בכל המלחמות וגם עכשיו ישראלים תקועים באפריקה – ולא מטוס אחד לאפריקה, עזבו אפריקה – אתיופיה. יש ישראלים – רובם ישראלים יוצאי אתיופיה ואנשי עסקים, שהם מבוגרים שלא מסוגלים לטוס דרך מדינה שלישית כי אין להם התמצאות במרחב האווירי. לאנשים שם נגמרו התרופות, אנשים נמצאים בסכנת חיים, כולל ילד שחולה סוכרת נעורים ונגמרו לו התרופות, ובאתיופיה לא היה לזה תחליף. ברוך השם, הצלחתי – באמת אני אומרת לך, שרת התחבורה – להוציא בשן ובעין ובמאמץ גדול, ולדבר איתם את השפה. צריך מוקד באמהרית, לכרטס להם ולהחליף את הטיסה – אתיופיה קונסת אותם ב-30 דולר ליום על זה שהם שוהים בעל כורחם – 30 דולר. אנשים באו אליי: מאיפה אני אביא 1,000 דולר? יש לי אישה שהבוקר בוכה לי באמהרית שהילד שלה חולה ולא נשאר לה כסף. היא נתקעה מאחור, כי היא לא ידעה לכרטס את הטיסה החדשה של ישראייר. גברתי השרה, אני מבקשת ממך – צריך להוציא טיסה מסודרת. אומנם ישראייר – ויש עוד חברות – אמרו שהם מוכנים. ישראייר אמרו שיוציאו עוד טיסה. באמת, מגיע להם שאפו ענק. הם הוציאו את טיסת החילוץ הזאת בשיתוף פעולה איתי. צריך גם להגיד – משרד החוץ, ספיר מהלשכה שלך הייתה איתי בקשר, רת"א וכל הגורמים האחרים – אבל זה צריך להיות מסודר. אלה אנשים שמתקשים. השאירו להם את כל המזוודות מאחור. אני אספר לכם שכל המזוודות נשארו, אבל זה דבר שולי. האנשים האלה הם ישראלים שווים, שווי זכויות, והם רוצים לשמוע שלך, השרה, אכפת, ושאת תעשי הכול כדי שתהיה טיסת חילוץ שתוציא אותם. אני קוראת לשר החוץ לדבר עם ממשלת אתיופיה לא לקנוס אותם ב-30 דולר ליום. זאת לא אוכלוסייה עשירה שיש לה כסף והיא יכולה לשלם כספים מיותרים, בטח כשזה בעל כורחם. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. כן, בבקשה. את הולכת? אז מי נשאר פה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

שר אחר, שר תורן. שר תורן אחר צריך להיות כאן. אני עד 19:00 צריכה להיות כאן. עד 19:00 אני אהיה כאן. פנינה יקרה, כמו שאת יודעת, אנחנו עושים מאמצים גדולים מאוד להחזיר את הישראלים ארצה. לכן, ברגע שהבנו שהגיע למרכז המידע שלנו בפיקוד העורף מספר האנשים שנמצאים באתיופיה, אפשרנו סלוט מיוחד, ודיברנו באמצעות רת"א ורש"ת עם ישראייר כדי להחזיר באמת את הישראלים שנמצאים באתיופיה. עם זאת, כרגע, לפי הנתונים שיש לנו, יש בודדים באתיופיה, מעט מאוד – שנייה - - -

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, יש 400.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לכן ביקשתי גם מצגה וגם ממך, נא, בבקשה, תעשו לנו רשימה של מספר האנשים שיש באתיופיה, וברגע שנדע שיש שם מספר מספיק של אנשים לשלוח מטוס – בסוף מטוס זה לא מטוס שלי, זה מטוס מסחרי שצריך ללכת ולהביא את האנשים כדי שמבחינה מסחרית זה גם ישתלם לו בסופו של דבר. את יודעת, מאתיופיה הם יכולים לצאת לכל מדינה אחרת באירופה, ומאירופה לבוא גם דרך המעברים לישראל.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, הם לא יכולים. אם אנחנו רוצים שייעלמו לנו אנשים במצרים - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

שנייה, שנייה. עם כל הכבוד, הגיעו 40,000 ישראלים דרך המעברים. יצרנו קשר עם השותפים שלנו גם בירדן וגם במצרים. בעקבה ובטאבה מחכות הסעות חינם של משרד התחבורה שלוקחות את כל מי שמגיע לשלוש תחנות מרכזיות: גם לתל אביב, גם לבאר שבע וגם לחיפה. אם נניח אני יודעת שיגיעו מאזור רחובות או מאזור אחר, נביא אותם גם ישירות לתחנה המרכזית ברחובות. אנחנו עושים הכול כדי לתת מענה לאזרחים, ולכן חזרו ארצה כבר יותר מ-110,000 ישראלים גם דרך המעברים וגם דרך נתב"ג ובטיסת חילוץ מיוחדת לאתיופיה. אם אתם תבואו ותגידו לי, את וצגה, שדיברה איתי גם קודם - - -

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

את טיסת החילוץ - - - אבל הם לא יכולים לבוא דרך מדינה שלישית, כי עד המעברים הם צריכים לבוא לבד. ואז יהיה לך אירוע שאנשים ייעלמו בתוך מצרים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

שנייה, שנייה. א. הם לא מגיעים למצרים. אם את רוצה, אני אעשה לך סיבוב בטאבה ובעקבה, לראות איך נראים המעברים. אלה מעברים של מדינת ישראל. הם מגיעים לשדה התעופה, כפי שמגיעים כולם, הם מגיעים ישר למעבר. זה עשר דקות למעבר, ומשם לארץ עם אוטובוסים מיוחדים שאנחנו סגרנו מול השותפים שלנו שם ומול חברות התעופה. נניח, סתם לדוגמה, אם הם באים עם טיסה של חברה אתיופית לעקבה, החברה סוגרת, כמו כל שאר הטיסות האחרות, את הנסיעה מהשדה למעבר, ובמעבר מייד אנחנו מקבלים אותם ומביאים אותם ארצה. בלי שום קשר, אני אומרת שאם את יכולה יחד עם צגה לעשות רשימה מסודרת של האנשים ולהגיד לי שאת יודעת למלא מטוס משם לארץ – אנחנו נדאג לסלוט. עם כל הכבוד לזה שדיברת עם ישראייר, זה חשוב, אבל אם לא היינו מארגנים סלוט ולא היינו סוגרים עם רש"ת, זה לא היה קורה כי זה במקום מקום אחר.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני הזכרתי גם את צגה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

פנינה יקרה, כמו שאת יודעת, אנחנו עושים היום דירוג לגבי כמות הכניסות והיציאות מהשדה. ראית את הירי שהיה בערב. לא חשבתי שנכון לפרסם את הפגיעה במטוסים הפרטיים, אבל אם ככה, הצנזורה פרסמה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מירי, אני אומרת, איך יכול להיות שבכל מלחמה צריך להגיע למצב הזה בשביל שיגיעו לאפריקה או לאתיופיה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא, ככה זה בכל מקום, מי שנוסע במלחמה - - -

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא נכון. אתם שולחים לכל מקום בעולם, אני אומרת לך את זה באחריות – לכל מקום בעולם אתם - - - בעצמכם. תתחילו להכניס - - - שגם לאפריקה מגיעים - - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז אני אומרת שוב לכל החברים מהקהילה האתיופית שמקשיבים לנו כאן: החזרנו מטוס אחד מלא. אני קוראת לכם ליצור קשר גם עם פנינה, גם עם צגה. ברגע שיהיו לי רשימות של מטוס מלא, אנחנו נדאג לזה שיגיעו לאתיופיה ויחזירו את הישראלים ארצה בריאים ושלמים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. יעלה ויבוא אושר שקלים, ואחריו – טלי גוטליב. ביקשו, מה אתה רוצה שאני אעשה? בבקשה, שלוש דקות. רגע, רגע, שנייה, אני אתן לך מההתחלה. אפשר בבקשה לריב בחוץ? פנינה, פנינה, סליחה, זה לא מכובד. תריבו בחוץ. בבקשה, אושר שקלים.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, האמת שאני אשמח לנצל את זה שיו"ר שדולת הנשים כאן. פנינה, אם תוכלי להיות כאן, אני אשמח.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אני כבר לא.

אושר שקלים (הליכוד):

בסדר. השבוע הופץ ברשת סרטון של AI שלועג לנשים דתיות, שרות וחברות כנסת מתוך הקואליציה. זהו סרטון אנטישמי בזוי, שבו אף מחפיצים את אותן נשים יקרות ואהובות, שכן פושטים מעליהן את כיסוי הראש שלהן, ואף נכתב על זה בסרטון – ציטוט: למען חירותן של נשות ישראל. פשוט בושה וחרפה. מי שהעלה את הסרטון הזה הוא מישהו מתוך המפלגה שקוראת לעצמה הדמוקרטים. וכאן, שוב, אדוני היושב-ראש, נחשפת הצביעות והנבזיות של האופוזיציה והשמאל. האם אותו אדם בזוי היה עושה כך, חלילה, חלילה, לאישה ערבייה או לחברת כנסת ערבייה? איך זה שתמיד כאשר מתוך השמאל מנסים לפגוע באורח החיים או ללעוג על מנהגים של דת מסוימת, זה תמיד יהיה על חשבון הדת היהודית? כיסוי הראש הוא בחירתן החופשית והדמוקרטית של אותן נשים, ויש לכבד זאת. מי שהפיץ והדהד את הסרטון האנטישמי הזה מנסה כאן לפגוע בציבור שלם. הסרטון הזה גם חושף את הצביעות של כל אותן פמיניסטיות בחצי שקל. איפה זאת מהדמוקרטים והדמוקרטיות, מהצבועות והצבועים, או יותר נכון, מהשותקות והשותקים? איפה שדולת הנשים? הרגע הייתה פה יו"ר שדולת הנשים. עלתה, התנדבה לדבר. חשבתי שאולי תדבר בעניין הזה.

היו"ר סימון דוידסון:

היא הייתה יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה.

אושר שקלים (הליכוד):

בסדר. נו, בבקשה. איפה היא? על אחת כמה וכמה. איפה כל אותן ימניות מחמד מהימין הערכי, שעוטות כיסוי ראש וממלאות פיהן מים? תתביישו לכן, צבועות. איפה כל אותם ארגונים שיגנו על אורח החיים החופשי של כל אישה לחיות את חייה ולכבד את המסורת היהודית? אתם לא חושבים שאולי ברמה הפרטית אותן נשים יכולות להיפגע? אולי זה מציף אותן במידה כלשהי? אולי משהו רגשי, אותן ואת המשפחות שלהן? פשוט גועל נפש. אז לכל אותן נשים יקרות שעוטות כיסוי ראש, אם זה כאן במשכן או בכלל – אתן נשים צדיקות, אוהבות העם, אוהבות הארץ – ובעזרת השם, בזכות נשים כמוכן, אנו נגאלים. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת טלי גוטליב. ובזה אנחנו מסיימים, נכון? אין פה עוד חברי כנסת. יש פה עוד חבר או חברת כנסת שמעוניינים לדבר? לא. שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנשי ימין יקרים, אני פונה אליכם ועושה לכם הסבר כי לפעמים בטלוויזיה קוטעים דברים או לא נותנים להשלים דברים. אז אנא קבלו: אין שאלה בכלל שמבחינתי, ואני אומרת את זה כבר למעלה משנה – אני קראתי לנשיא טראמפ להטיל סנקציות נגד יצחק עמית ונגד גלי בהרב-מיארה. ואמרתי שבכל הכבוד הנשיא טראמפ צריך לומר בפה מלא שמי שפוגע בדמוקרטיה של הידידה הטובה ביותר של ארצות הברית, הוא פרסונה – הוא אדם לא רצוי בארצות הברית, כך ממש. ולא רק הוא – יכול להיות שגם בני המשפחה שלו. הוא לא צריך לקבל אישור להיכנס לארצות הברית. עכשיו, יש הבדל אדיר בין הסנקציות שאני מבקשת להטיל, או חס וחלילה, סנקציות שיחייבו את ישראל במשהו, כי שיהיה ברור כאן לאזרחים באשר הם: זה לא משנה לי מי או מה – ישראל סוברנית לעשות כך או אחרת בהתאם למה שקורה בישראל ובהתאם לחוק בישראל. אנחנו לא חייבים בשום פנים ואופן לקחת על עצמנו או לכבד איזשהו צו באשר הוא צו, ולא משנה מי יטיל, אלא אם כן זה במסגרת החוקים שלנו, לדוגמה, שאשררו דבר מסוים, או אמנות. לכן אנחנו סבורים כולנו, גם כל מי שחתם על העצומה של פרופ' כהן אליה, שאנחנו רוצים אמירה של נשיא ארצות הברית שהוא רואה בחומרה את הפגיעה הקשה בדמוקרטיה הישראלית וברגישות ובחשיבות של הפרדת הרשויות. אבל ממש ממש לא, ואסור לתת יד להטלת סנקציות כלכליות שיפגעו בזכות קניין, לדוגמה, כאן בישראל. ופה אני אומרת לכם, על פי הדין הקיים, אין שום סנקציה שניתן להטיל בישראל, רק בחו"ל, ויש לזה השלכות וחשיבות אדירה. עובדה שזה מאוד מאוד מלחיץ את החונטה המשפטית. אבל המשמעות היא שאם לדוגמה תהיינה סנקציות כלכליות, שאי-אפשר באופן אופרטיבי, על פי החוק, להחיל אותן בישראל, איך זה כן קורה? בגלל מערכת הסוויפט, לדוגמה, שהיא מערכת אמריקאית. המשמעות היא, כמו שעשו למתיישבים ביהודה שומרון, כשהוטלו סנקציות למיניהן, זה גורם לפגיעה קשה באיכות חייו של אדם. הוא לא יכול לעבוד עם אשראי, הוא יכול לעבוד רק עם מזומן. עכשיו, פה תשאלו את עצמכם: איפה עובר הגבול? אז שמעתי, לדוגמה, את דבריו של עו"ד זיו מאור, שאני מאוד מכבדת. הוא אומר: רבותיי, הבנקים לא יכולים לכבד את זה. גם אם הבנקים עושים את זה, צריך לפנות לבנק ישראל ולומר לו: אתה לא יכול. הוא צריך לתת פתרון חלופי למערכת הסוויפט. חברי עו"ד זיו מאור, אני מאוד מכבדת אותך ואת ידענותך – לא, אני לא אתן בשום פנים ואופן לאזרח שיצטרך לרדוף אחרי הבנקים. כי כשזה קרה למתיישבי יהודה ושומרון – אני הייתי כאן לבד בכנסת, בוועדות, כשקראתי מול נגיד בנק ישראל שאין שום סמכות, שום סמכות להטיל סנקציה קניינית, כלכלית או כלשהי בתוך ישראל. סנקציות בארצות הברית – בוודאי ובוודאי. נשיא ארצות הברית שיאמר שיש פה פגיעה קשה בדמוקרטיה, שהמערכת המשפטית פוגעת ורומסת את המחוקק ואת הרשות המבצעת – בשמחה; שבגלל זה הם לא רצויים בארצות הברית – בטח ובטח. אבל בשום פנים ואופן לא סנקציות שיהפכו אותנו למדינה שמכפיפה את ראשה בניגוד לחוק, ופוגעת בזכויותיהם של האזרחים. שמחתי להבהיר.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. אופיר, שר מסכם יש?

אופיר כץ (הליכוד):

לא. לא עולה.

היו"ר סימון דוידסון:

לא. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק הכניסה לישראל (הרחקת שוהה שלא כדין שהשתתף במשט לרצועת עזה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (הרחקת שוהה שלא כדין שהשתתף במשט לרצועת עזה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – חמישה, שניים נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הכניסה לישראל (הרחקת שוהה שלא כדין שהשתתף במשט לרצועת עזה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ה' בניסן - - -

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, רגע. לאופיר יש הודעה.

היו"ר סימון דוידסון:

אופיר, יש לך הודעה? בוא, בבקשה. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. נאור הציל אותך.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היו"ר, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת הבריאות. מטעם סיעת הליכוד – במקום חברת הכנסת גלית דיסטל יכהן חבר הכנסת עמית הלוי. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, יש לך גם - - - שלנו.

אופיר כץ (הליכוד):

יש לי עוד חילופים שלנו, לא הבאתי.

נאור שירי (יש עתיד):

על מה? על חילופי אישים?

אופיר כץ (הליכוד):

כן, החילופים - - - שלי.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל זה ממלא מקום - - - זה ממלא מקום, מה?

אופיר כץ (הליכוד):

אני יודע. יש לי ממלא מקום לעשות, זהו.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ה' בניסן התשפ"ו, 23 במרץ 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.