ישיבת מליאה בתאריך 08/06/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום, שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ג בסיוון התשפ"ו, 8 ביוני 2026. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6755/25 וכלה בהצעת חוק פ/6767/25: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – השוואת זכויות של יתום עצמאי ליתום משני הורים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – הגבלת הזכות להיבחר בשל כתב אישום), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכאות להיתר העסקת עובד זר למשפחות שכולות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יעקב טסלר; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – תקופת זיכיון), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – הארכת תקופת הכהונה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עפיף עבד; הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה, מאת חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יוסף טייב, יונתן מישרקי וארז מלול; הצעת חוק הדרכונים (תיקון – מתן דרכון לעולה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עודד פורר; הצעת חוק הקמת מאגר מידע גנטי לכלבים (תיקון – הסמכת מפקחים, אכיפה ועונשין), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת אלי דלל, נאור שירי, ולדימיר בליאק ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – המצאה מלאה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק המפלגות (תיקון – איסור תרומה על ידי שדלן), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק המאבק בנטילת דמי חסות (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, ששון ששי גואטה, יצחק פינדרוס ויעקב מרגי; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום הסתה לעוינות כלפי ציבור), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. עוד אבקש להודיעכם כי על פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, משחדל חבר הכנסת בועז טופורובסקי לכהן בכנסת ביום כ"ב בסיוון התשפ"ו, 7 ביוני 2026, הוסרו מסדר-היום הצעות חוק שהגיש כמציע יחיד, ושמו נמחק מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לפני שנצביע על הצעות האי-אמון בהמשך, אני רק אציין שנמצא איתנו חבר הכנסת עוז חיים, שאנחנו נקיים את הצהרת האמונים שלו לפני ההצבעה. ברוך הבא לכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת, כאמור, הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. ואני מתכבד להזמין את חבר הכנסת סימון דוידסון לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, יום רביעי, אדוני היושב-ראש, היה יום קשוח מאוד בכנסת ישראל. הגעתי הביתה, פתחתי את הטלוויזיה – לא הגעתי הביתה, הייתי במשרד, פתחתי את הטלוויזיה, והיה דיווח על מה שקרה בחדר הסגור לפני שיצאנו להצבעה. אני מסתכל על הטלוויזיה ואני אומר: תגידו, זה אמיתי, לא אמיתי? אני הייתי שם. אני, סימון דוידסון הקטן, היה בחדר, היה חלק מהדיון הזה, ואני רואה בטלוויזיה דיווח שבכלל לא קשור למציאות, הוא לא קשור בכלל למציאות, והגיע הזמן להגיד את האמת: כשבאה כתבת, ולא משנה מאיזה ערוץ, ומדווחת שהאופוזיציה הסכימה עם הקואליציה שחברי הכנסת יכניסו טלפונים מאחורי הפרגוד – לא היה משהו קרוב לזה אפילו. ישבנו בחדר, אדוני היושב-ראש – ויש פה כמה מהאנשים, גם המזכיר – אני לא אגיד את כל מה שהיה, אבל לגבי הדבר הזה של ההסכמה, ישב אייל בייעוץ המשפטי וביקש פעם אחרי פעם להראות את ההודעה או להקריא את ההודעה של שגית, היועצת המשפטית של הכנסת, ובסוף הוא קרא את ההודעה. ההודעה הייתה חד-משמעית – שהיועצת המשפטית של הכנסת אוסרת, או לא מאשרת, להכניס טלפונים מאחורי הפרגוד. אדוני היושב-ראש לא קיבל את מה שאמרה היועצת, וזו הזכות שלך, אתה היושב-ראש, אבל זה מה שהיה. ולאחר מה שאמרת היה דין ודברים אם להתחיל מההתחלה את ההצבעה או לא להתחיל את ההצבעה, ואתה הסכמת איתנו שצריכים להתחיל את ההצבעה, אבל לא הייתה שום הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה להכניס טלפונים מאחורי הפרגוד. ואני לא אומר את זה משמועה, אלא אני אומר את זה כאדם שהיה שם, ואדוני המזכיר גם היה שם. ואני לא אגיד עוד דברים שנאמרו שם, כי זה לא הוגן, אבל לגבי הנושא הזה לא הייתה שום הסכמה בין הקואליציה והאופוזיציה. את זה אני חייב לשים על השולחן, זה אחד, כי נורא הרגיז אותי לראות דברים שהם לא אמת, פשוט לא אמת. היום בכנסת ישראל, חברים, יום אחרי שחלק מהאזרחים לא ישנו בלילה, הילדים לא הלכו לבית ספר היום בבוקר, פתחנו את כנסת ישראל כשיותר מ-50% מהוועדות בכלל לא מתקיימות, מסיבות כאלה ואחרות, אבל הייתה ועדה אחת שהתקיימה ואף התקיימה, וזו ועדת הכנסת – לגבי הנושא של החסינות של חברת הכנסת טלי גוטליב. ישבה שם חברת הכנסת טלי גוטליב ובמשך ארבע שעות, ארבע שעות ללא הפסקה – וזה לזכותה – ארבע שעות דיברה ללא הפסקה, עם הפרעות לפעמים של חברי הכנסת, גם מהקואליציה, דרך אגב. והחלק המרכזי של טלי גוטליב בדיון הזה היה להלבין את פני קציני צה"ל, ולקרוא כחברת כנסת בישראל – על זה שהיה בוגד ב-7 באוקטובר בצה"ל, אמרה את זה פעם אחרי פעם. אני שואל אתכם, זה נורמלי שחברת כנסת – כשהדיון הוא בכלל אחר, על הנושא של החסינות שלה – מגיעה וארבע שעות עשתה קמפיין פריימריז מטורף, והתוצאות שלה בליכוד ייראו. עשתה קמפיין לטלי גוטליב, אבל על הראש של קציני צה"ל, של ראשי המוסד, השב"כ, השפילה את היועצת המשפטית לממשלה כאילו היא ילדה קטנה מהגן, תקפה אותה, העליבה אותה. אני לא יודע מאיפה יש לגלי בהרב מיארה את העוצמה עדיין לשבת על הכיסא ולשבת שם. זה פשוט היה מחפיר, הנושא הזה, זה פשוט ביזיון לכנסת ישראל, ביזיון לממשלה הזאת, ביזיון לליכוד. ועוד היום בפריימריז – הולכת להיות בראש הליכוד, בעשירייה הראשונה, חברת כנסת בישראל. ובזמן שהיא נואמת ונואמת ונואמת, נקרע לי הלב מדבר אחר: שוועדת החינוך – שאנחנו יושבים שם, שהיא הוועדה של הילדים שלנו, ביום שאין בתי ספר במדינת ישראל והילדים יושבים בבית, פעם אחרי פעם – לא מתקיימת. כל הדיונים בוטלו, ולא היה את השכל לעשות דיון אחד קטן לגבי מה קורה עם הילדים שלנו, מה קורה עם המורים והמורות, מערכת החינוך של מדינת ישראל. כי זה פשוט לא מעניין אתכם, זה לא מעניין. האמת, זה לא מעניין אתכם, ואני אגיד לכם למה זה לא מעניין אתכם, כי בשנה האחרונה יותר מחודשיים ועדת החינוך בכלל לא פעלה. היא לא פעלה כי יוסי טייב התפטר ולא היה מחליף ליוסי טייב, אני חושב, שלושה חודשים. ואז אחרי שלושה חודשים מינו את איש החינוך הדגול, הפרופסור לחינוך, מר צבי סוכות. הוא ולא אחר צריך להיות יושב-ראש ועדת החינוך של כנסת ישראל. ואתם יודעים מה צבי סוכות עשה בשבוע שעבר ביום חמישי? נסע לטובא-זנגרייה בצפון. אתה מכיר את זה טוב מאוד, את המקום הזה, אדוני השר, יישוב בדואי. נסע כמשלחת פרלמנטרית של כנסת ישראל, של ועדת החינוך. ואיך שהתחיל שם האירוע, התחיל שם בלגן, וצבי סוכות הוציא מסור דיסק והתחיל לנסר את שער הכניסה לבית הספר, כשילדים נמצאים שם ומורים נמצאים שם ויכולים להיפצע. תחשבו על הדבר המטורף הזה – יושב-ראש ועדת החינוך בישראל. אבל שקט, לא צריכים לגעת בזה, הכול בסדר, זה יכול לקרות. אתמול בכוכב יאיר, לצערנו הרב, נרצח אזרח ישראלי, ואני אספר לך – הוא אצלך במפלגה – שלושה דיונים קיימתי בחצי השנה האחרונה אצל צבי פוגל, בוועדה לביטחון לאומי, לגבי קו התפר, שלושה דיונים. בכל דיון הוא הבטיח שהוועדה תצא לסיור בקו התפר, ותגיע ליישוב עזריאל ולכוכב יאיר, ויראו מה קורה שם ויעזרו לתושבים. כמה סיורים הוא עושה, אתה יודע? איך סבתא שלי הייתה אומרת? נאדה, אפס, גורנישט, כלום. כי הם באמת לא מעניינים אתכם, הם פשוט לא מעניינים אתכם. יש מבקר חדש למדינת ישראל, מבקר המדינה. והיום גיליתי שבהצעת החוק על הוועדה שתחקור את אירועי 7 באוקטובר, למבקר המדינה יהיה שמה כוח בלתי רגיל – את זה הכנסתם עכשיו. אחרי שנבחר המבקר הכנסתם אותו לתוך החוק. כמה בזוי זה יכול להיות? כמה אתם רוצים לעצום לאנשים את העיניים, לא לגלות את האמת. ויותר מזה, שר בכיר בקבינט – הוא לא שר, אבל הוא בקבינט – אתמול ביקר בכלא 10, חבר הכנסת אריה דרעי, יחד עם גולדקנופ. אבל אריה דרעי הוא בקבינט, ואתמול הוא ביקר עריקים מהצבא, לחזק אותם, לראות מה קורה איתם, ומה הוא עשה אחרי שהוא ביקר אותם? הוא מייד משם נסע לקבינט של מדינת ישראל לשלוח חיילים לקרב. מחיזוק עריקים לצבא נסע לשלוח חיילים לקרב. למה? כי זו ממשלת ישראל. הייתי בטוח שאמסלם נמצא פה, יש לי הרבה מאוד דברים להגיד לו, אבל הוא לא נמצא פה היום. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו לגבי הנושא של החרדים. אנחנו יכולים להתווכח, אנחנו יכולים להתעמת על זה. אבל בסוף, בסוף, בסוף יש דבר אחד שמבדיל בין שני העולמות האלה, דבר אחד בלבד שאני רואה אותו מול העיניים, והדבר הזה הוא אימא ואבא. מצד אחד, יש אימא ואבא של חייל או חיילת שנמצאים בצבא או במילואים או בסדיר, והם מפחדים מהקשה בדלת, לראות קצינים מול העיניים; מצד שני, יש אבא ואימא שישנים טוב-טוב מתחת לפוך עם הראש על הכרית ולא דואגים שמישהו ידפוק להם בדלת. זה כל ההבדל בין שני העולמות האלה. ולכן, כשמצביעי ליכוד ילכו לשים בקלפי את הפתק, הם צריכים לזכור את שני העולמות האלה: עולם אחד של ממשלה שבוחרת השתמטות ובוחרת לתמוך בהורים שישנים טוב בלילה, ובעולם השני – הורים שלא ישנים בלילה – ובהם הממשלה הזאת לא תומכת, וזה הדבר הנורא מכול. ואנשי הצפון – אנחנו יכולים לדבר על הצפון בלי סוף. כשאני שמעתי בוועדה שניהלתי שהשר מיקי זוהר לא ביקר פעם אחת בצפון מ-7 באוקטובר, אני הזדעזעתי, לא האמנתי, לא חשבתי שזה נכון. שתקתי, לא אמרתי מילה, אבל לפני חודש זה יצא לו בריאיון ברדיו – הוא אמר: אני לא הייתי בצפון, בקריית שמונה, מ-7 באוקטובר. אין גרוע מזה, אין בזוי מזה. לסיום אני רוצה לומר לכם רק דבר אחד: אני רוצה להזכיר לכולם, לכל אזרחי ישראל, שב-7 באוקטובר 2023 מי שהיה ראש הממשלה, ראש המדינה הזאת, היה בנימין נתניהו; השרים שניהלו את המדינה באוקטובר 2023 הם אותם השרים שרוצים להיבחר שוב. כל מה שהם יעשו עד הבחירות– וראינו את זה היום – הוא לטשטש את העובדות ולחשוב שאנחנו נשכח, אבל כל אזרחי ישראל גם בקלפי יזכרו את 7 באוקטובר ואת מי שעמד בראש המדינה ב-7 באוקטובר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. כעת אני מזמין את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. אני רק אציין לפרוטוקול שהעובדה שלא הפרעתי לחבר הכנסת דוידסון לומר את דבריו, שלא תתפרש בטעות כהסכמה עם כולם, לרבות הדברים שנאמרו בפתח הדברים. בבקשה, חבר הכנסת אלהואשלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין לימודים בבית הספר היסודי בתל עראד כבר כמה ימים, אדוני השר, עוד לפני המלחמה, כי אי-אפשר ללמוד כשבית הספר הופך למרכז קליטה למשפחות חסרות בית. ברגע זה יש ביישוב 300 פליטים, פליטים ביישוב שלהם, שנאלצים לחיות בבית הספר. זו המציאות בימים האחרונים בתל עראד, כשהמדינה מאלצת עשרות אזרחים להרוס את הבתים שלהם במו ידם, כי אחרת הם יאבדו לא רק את הבתים, אלא גם את רכושם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה ימים ביקשה רשות הנגב וגם רמ"י מהתושבים – אילצה אותם, בעצם אילצה אותם – להרוס את הבתים שלהם. אנחנו מדברים על כמעט 300 נפשות ביישוב תל עראד, אדוני השר, ועכשיו הם נמצאים בבית הספר היסודי תל עראד. האנשים האלה חסרי בית. כאשר נבחרת ממשלה, היא אמורה לתת שירות לכלל האזרחים, לא להפקיר אותם. אנחנו מדברים על אזרחי המדינה, שעכשיו חסרי אונים מול ממשלה שמתנכרת להם, שלא מסייעת להם, לא עוזרת להם. ואנחנו נמצאים במציאות עגומה בנגב למרות כל הפניות גם לדרג המקצועי וגם לדרג המדיני כולל ראש הממשלה, לסייע לחברה הבדואית בנגב – אבל אטומים. הרשויות נותנות לשיקלי להוביל מהלך בנגב, יישור קו, למרות ששיקלי לא שוחח עם אף ראש רשות בנגב, לא עם ההנהגה הבדואית בנגב ולא עם בעלי הקרקעות, שיש להם זכויות היסטוריות על הקרקע שלהם. הוא הגיע לפני שבוע, השיק את התוכנית שלו בנגב, ועכשיו הוא מצפה מהבדואים לנהל איתו שיח לגבי התוכנית שלו, אבל מי, איזה שר מביא תוכנית לפני הבחירות, בחודש-חודשיים? העסק הזה לא רציני. שיקלי מנסה להתרומם גם בפריימריז של הליכוד על חשבון הבדואים בנגב. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו מצפים שהשרים בממשלה יהיו רציניים כלפי אזרחי המדינה, כלפי האזרחים הבדואים בנגב. מגיעים לנגב, מכינים תוכניות לאזרחים של המדינה, ורוצים לצופף את הבדואים בכמה שפחות קרקע. העסק הזה לא הולך, רבותיי, לבדואים יש תרבות. אנחנו רוצים לפחות שאנשים שגרים בכפרים הלא-מוכרים, המדינה תכיר באופי החיים שלהם, אופי חיים חקלאי-כפרי. אנחנו מדברים על זה רבות, מנסים לשכנע את כולם כאן – ומגיעה ממשלה שלא רוצה לשמוע את העניין הזה. גם יובל תורג'מן בנגב מכיר את המציאות בנגב, אבל לא מעביר את זה לממשלה, מנסה לעשות מה שהשר רוצה. רבותיי, יש אוכלוסייה בנגב, האוכלוסייה הבדואית בנגב מונה מעל 350,000 אזרחים, תושבים, אזרחי המדינה. ולכן, אנחנו רוצים פתרונות, אנחנו לא רוצים ששרים יגיעו לנגב, ישיקו תוכניות בלי פורום ראשי הרשויות, בלי ההנהגה הבדואית בנגב, בלי האזרחים הבדואים בנגב. אי-אפשר לעשות את זה. דבר שעושים אותו יותר מפעם אחת ולא מצליח – לא יצליח. אנחנו אומרים לכם שידנו מושטת לפתרונות, לשיח, אבל אתם מובילים אותנו למקומות אחרים. ולכן, אדוני היושב-ראש, מה שקורה היום בתל עראד מצריך התערבות דחופה של הממשלה, התערבות ישירה מול האזרחים שלה, על מנת להציל את המצב, להציל את הכפרים בנגב ולתת אופק לאזרחי המדינה. אני שוב חוזר על המילה הזאת ועל המשפט הזה כמה פעמים: אזרחי המדינה, רבותיי – המדינה צריכה לשרת את כלל האזרחים, ולא לשרת 60%-70% מכלל אזרחי המדינה. המדינה והעסק הזה לא רציניים. בתקופה האחרונה אנחנו עדים גם לגל הריסות בנגב, גל הריסות בתל עראד, ביישוב קסר א-סיר, במקומות אחרים. היום בברטעה למרות הירי הרקטי המשיכה המדינה להרוס, לא מתחשבת באזרחים. לפני כמה ימים גם בכאבול – הריסות על ימין ועל שמאל, בצפון ובדרום. המדינה לא מתחשבת באזרחים שלה, וזה חבל. אני רוצה להגיד בצורה ברורה ובצורה כנה: יש שרים שבאמת משרתים את האזרחים, גם הערבים וגם היהודים, מסתכלים על האזרחים בצורה רחבה, בצורה אחרת, אבל חלק מסתכלים כל הזמן, במשך ארבע שנים, אדוני היושב-ראש, רק על פריימריז, וזה עצוב. ככה הממשלה לא אמורה להתנהל. הדבר השני – אנחנו מדברים כל הזמן – דיברנו גם בעבר, וביקשנו, לא רק דיברנו – ביקשנו, הגשנו מסמכים, מכתבים, גם ללשכת ראש הממשלה וגם לכולם בעניין מיגון בנגב. אין מיגון בכפרים הלא-מוכרים בנגב – נמצא כאן השר שאחראי לתיק הנגב והגליל – ואני יודע שיש ניסיון, ומשתדלים להכניס מיגון בנגב.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - - 33 מיליון ש"ח לטובת מיגון הבדואים בנגב, 33 מיליון ש"ח - - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, ציינתי את זה, יש שרים שבאמת מסייעים, ולכן חשוב מאוד - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה מהשרים הטובים, כך אני שומע.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני לא יודע אם זה טוב לי בפריימריז - - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, חשוב לי להגיד את האמת. לא הכול פוליטיקה, יש דברים שבהם מדובר בחיי אזרחים, ולכן חשוב מאוד - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין לו פריימריז.

היו"ר אמיר אוחנה:

אגב, אני חייב להגיד משהו – ואם תצטרך עוד כמה שניות, אני אתן לך – לי כן יש פריימריז, וכשהייתי שר לביטחון הפנים - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין ספק.

היו"ר אמיר אוחנה:

- - עבדנו יחד למיגור ולמלחמה בפשיעה בחברה הערבית, ומעיד על כך גם חבר הכנסת מנסור עבאס, וזה לא הזיק לי בפריימריז. עוד לא ראיתי מישהו שבא בטענה על הדבר הזה.

נאור שירי (יש עתיד):

הפוך, תראה לאן זה הביא אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה אינטרס של מדינת ישראל כולה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צודק, אדוני היושב-ראש. האינטרס שלי באמת להביא בשורה לתושבי תל עראד, בשורה לתושבי הנגב. רבותיי, אנחנו מוכנים לשבת ולשוחח עם כל הגורמים בממשלה ולהביא לפתרון הסוגיה של הנגב. אני מגיע לכאן ומסביר את הסוגיה של הבדואים, מסביר את העניין של אופי חקלאי, שכאן בממשלה, הגורמים הממשלתיים, לא מבינים את זה. אני מגיע לכאן ומסביר את זה. אני רוצה פתרון לבדואים, פתרון פעם אחת ולתמיד. אנחנו מוכנים לשיח, אבל לצערנו, אנחנו נתקלים לפעמים בשרים שלא רוצים לתת פתרונות. דיבר כאן היושב-ראש על כך שבתקופה שלו ניסה להביא פתרונות גם בעניין הפשיעה בחברה הערבית – אנחנו מבינים את זה, אנחנו יודעים את זה, ואנחנו מעריכים את זה. ולכן, ההסתכלות שלנו גם כחברי כנסת ערבים – אנחנו לא מסתכלים רק על החברה שלנו, החברה הערבית, אנחנו מסתכלים על הכלל, על כלל האזרחים. אני חושב שזה צריך להיות אינטרס של כל הפוליטיקאים כאן בכנסת, של כל השרים וגם של הממשלה. אני רוצה שגם חלק מהשרים וחלק מחברי הכנסת – בגדר המלצה – ייסעו ליישוב תל עראד, יראו את המציאות שם, איך אנשים שהרסו את הבתים שלהם עברו לגור במוסד חינוכי, בבית ספר, ועכשיו אין להם קורת גג. כמו התושבים של תל עראד יש תושבים אחרים שאין להם בתים, גם בערערה בנגב, משפחת אל-ע'ול, וגם ביישוב א-סיר, אום אל-חיראן, הרבה יישובים בנגב – לאלפי אזרחים אין בתים, רבותיי. יכול להיות שבממשלה הזאת לא נגיע לזה, אבל בממשלה הבאה, גם אם תהיה ממשלה מכאן או מכאן, שיסתכלו על כלל האזרחים. זאת הדרישה שלנו. ברשותך, אדוני היושב-ראש, בהצעת אי-האמון הזאת אני גם רוצה להגיד כמה דברים לאזרחים הערבים באותו עניין שדיברתי עליו (נושא דברים בשפה בערבית, להלן תרגומם:). תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מזמין את השר וסרלאוף, שר הנגב והגליל, להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. כבוד השר, בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבל לי שחבר הכנסת דוידסון לא נמצא כאן. אני מתרשם מהרבה מהביקורות מהאופוזיציה, יש דברים אמיתיים, אבל יש דברים – נו, חלאס, חבר'ה, אתם משחקים בצביעות. לא רק אני רואה את זה, גם אנשים פשוטים בעם מסתכלים ורואים את זה. יש דברים נכונים – בואו ניגע רגע באחד מהדברים הנכונים. אני חושב שכל שרי הממשלה צריכים להגיע לצפון. זאת אמירה מאוד נכונה, ואני חושב שהביקורת בעניין הזה על אחד מהשרים שהוזכרו כאן נכונה, צריך לומר את זה. גם אם אין לך איפה לתת ולסייע, תבוא ותקשיב. אני חושב שגם אוזן קשבת נותנת תקווה. היו פניות שקיבלתי, ואמרתי לצוות שלי, אין לנו מה לעשות. אתה יודע, דברים שקשורים בתכנון ובנייה, וגם דברים שקשורים למיגון ובעלי מוגבלויות וכו' – באלה אנחנו לא יכולים לטפל. אבל אתה יודע לשבת אצל הבן אדם בבית, יודע לשים לו יד על הכתף, להקשיב לו, אתה שר בממשלה. אני חושב שזה דבר שהוא מבורך, מתבקש, נצרך, בטח בימים אלו וגם בשגרה. לגבי דברים אחרים שנאמרו כאן, דיברתם על החרדים – לא קשור למלחמה, הרי ברור שהשאיפה היא שמי שלא לומד תורה, יתגייס. אני כמי שהיה אברך ולמד תורה כמה שנים טובות בישיבה, שבע שנים, שמונה שנים, למדתי רבנות וגם שירתי כלוחם בגולני, מאמין שאפשר לשלב בין השניים – "ספרא וסייפא ירדו כרוכים מן השמיים". אבל מתוך הערך של התורה אני גם מכיר בערך של הצורך בגיוס לוחמים, בצד המוסרי של העניין. אבל יש אנשים, מגזרים שלמים, שגדלו אחרת. מה זה גדלו אחרת? בתפיסה שלהם גיוס לצבא נוגד את התפיסה של לימוד התורה. אנחנו מנסים לגשר על הפער הזה. אני רואה אצל השר בן גביר במשרד לביטחון לאומי מאות חרדים שמתגייסים, שמשרתים ומגיעים למשטרה. הם מגיעים למשטרה והם רוצים לשרת. יש חששות כמו תמיד, אבל הם רוצים והם מתמסרים לעניין הזה בלי כותרות ובלי רעש וצלצולים – פשוט במעשים, הם רוצים להתגייס במעשים. יש פה קמפיין אדיר, אני תוהה לעצמי כל הזמן מה יקרה אם נגיע לבחירות, ואחרי הבחירות תגיע ממשלה חדשה, ונפתלי בנט או לא משנה מי זה יהיה, יבוא ויציע לחרדים: בואו תצטרפו אלינו בתמורה - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

לא יהיה, אל תדאג.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתם אומרים לא יהיה, אבל הבעיה היא שקשה לי - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

לא היה פעמיים ולא יהיה גם עכשיו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תראה, מאיר, נפתלי בנט אמר שהוא לא ישב עם מנסור עבאס, הוא חתם על זה במסמכים ונתן על זה הצהרות. אני לא הייתי ממעיט מערך הדברים שהוא אמר לולא הוא היה מפר את מה שהוא אמר. לכן, אני לוקח את זה בעירבון מוגבל, לצערי - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, שנייה, ווליד – משום שאדם מועד בעניין הזה. עכשיו, זה לא משנה, ביבי רצה, ביבי לא רצה – אני לא יודע, אני לא הייתי פה בכנסת, ויכול להיות שהיו דברים בגו. אני שואל את עצמי, אם כשיגיע הרגע שבו יצטרכו את האצבעות של החרדים, לא תבואו ותגידו, המדינה כל כך חשובה, יש דברים כל כך חשובים – נוותר להם על העניין הזה. ואני אפילו מוכן להמר על חלק מכספי שאפילו הייעוץ המשפטי לממשלה, שלצערי היום מאוד מאוד לעומתי – אני יכול לנהל על זה פודקאסט שלם – יגיד בסדר, אפשר – פתאום יותר יאפשרו ויותר ייתנו. גם את זה אנחנו כבר רואים מהמקפצה. זו לא מציאות – אם דיברתם על פוליטיקה והזכרתם פריימריז – לצערי – אני פוליטיקאי, אבל יש מערכות אכיפת חוק – מתנהגים כפוליטיקאים, הם מתנהגים כפוליטיקאים לכל דבר. שמעתי שהיועצת המשפטית לממשלה הגיעה היום לכנסת – אדוני היושב-ראש, כמה פעמים ביקשנו מהיועצת שתגיע לדיונים והיא לא הגיעה? היא לא השיבה – היא השיבה אותנו ריקם. זה מצער מאוד, כי כנראה שזה עניין של סדרי עדיפויות. לכל אחד יש סדרי עדיפויות, אבל אם אתה רואה בסדרי העדיפויות שהיא מגיעה לדיון בעניין חסינות, הייתי מצפה שהיא תבוא גם לסדרי עדיפויות שקשורים לפשיעה בחברה הערבית בוועדה של צביקה פוגל, או שתגיע לדיונים נוספים שהכנסת מזמינה אותה, כנ"ל פרקליט המדינה. ולכן - - -

נאור שירי (יש עתיד):

היא הייתה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

היא הייתה. השאלה היא כמה היא הייתה, והשאלה היא אם היא הייתה בעשירייה הפותחת של הוועדה.

נאור שירי (יש עתיד):

- - - כשבן גביר לא היה פעם אחת - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני יודע שהיועצת המשפטית לממשלה היא איננה פוליטיקאית, היא לא אמורה להיות פוליטיקאית; היא פקידה שצריכה לתת דין וחשבון. היא לא נותנת דין וחשבון בקלפי, אבל לפחות שתיתן דין וחשבון בוועדות הכנסת, שהן הגוף שנועד לפקח עליהם. לצערי, היא לא נותנת את אותו דין וחשבון. נאור, אני בעצמי שלחתי לה מכתב כמה וכמה פעמים בעניין אכיפה בררנית.

נאור שירי (יש עתיד):

גם אני, אתה יודע כמה מכתבים אני שלחתי לה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

שנייה, רגע, רגע. עתרתי לבג"ץ, היא ביקשה דחייה שוב ושוב, חצי שנה, כדי לקבל תשובה כל כך לקונית, כל כך שרירותית וכל כך מזלזלת של כמה שורות. בהודעה לבג"ץ היא הודיעה שהם עוד עובדים על מתן תשובה, הם יושבים על זה ומעבדים את זה. אמרתי, בוא'נה, לוקחים אותי כל כך ברצינות, איזה יופי. היא בטח יושבת עם כל המשנים שלה, והם חושבים איך לשקף לציבור שאין אכיפה בררנית. בסוף קיבלתי תשובה כל כך לקונית. למה לא נשמעה הזעקה הזאת מכל קצוות הבית? עכשיו - - -

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שרים לא עונים על שאילתות - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע. אוקיי, תודה, עליזה. אני אתייחס במשפט למשהו אחד שלא התייחסתי אליו ברשתות, ואני רוצה להגיד אותו, עליזה.

היו"ר מאיר כהן:

עליזה, תודה רבה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מגנה כמובן את המתקפה הפרועה על ביתו של כבוד השופט סולברג, אבל יחד עם זאת - - -

נאור שירי (יש עתיד):

למה אבל?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה יודע מה? לא אבל.

נאור שירי (יש עתיד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מוחק את המילה "אבל" מהפרוטוקול. אני מוחק את המילה "אבל" מהפרוטוקול, נאור. בסדר? יחד עם זאת, הייתי מאוד שמח לראות - - -

נאור שירי (יש עתיד):

"יחד עם זאת" זה די נרדף ל"אבל".

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

וגם הייתי שמח לראות - -

היו"ר מאיר כהן:

ברם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ברם. - - את אותם גינויים ואת אותה יציאה מהכלים, ומקצה לקצה, כאשר תקפו את רעייתי ושלושת ילדיי בזמן מלחמה; כאשר השכנה צעקה עליהם: אנחנו לא ניתן לכם, שלא תעזו להתקרב למקלט שלנו – דברים חמורים, הסתה פרועה. הייתי מצפה לראות את כולם, גם את התקשורת וגם את הפוליטיקאים שיושבים כאן, מקצה לקצה, באים ומגנים את האירוע הזה. וזה פורסם. אבל מה לעשות? כנראה או שהדם שלי ושל משפחתי - - -

היו"ר מאיר כהן:

השר, אנחנו גינינו את זה בכל פה ולשון. אני זוכר את זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, אני - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתה כל פעם מזכיר את זה. זה - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מזכיר את זה משום - - -

נאור שירי (יש עתיד):

כמה פעמים אמרו לך שגינו את זה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נאור, נשמה - -

נאור שירי (יש עתיד):

נשמה אתה - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - ראיתי בדיוק את הגינויים שהיו פה ואת חוסר הגינוי שהיה שם. אגב, לא גינו את זה בזמן אמת. אבל - - -

היו"ר מאיר כהן:

תגיד לי, אתה משווה? אדוני השר, בחייך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה זאת אומרת? מה זה "אתה משווה"? אני משווה בין מה?

היו"ר מאיר כהן:

א. כל אירוע, לא משנה, הוא נורא.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, אני לא משווה, אני רק אומר, זה ראוי לגינוי וזה ראוי לגינוי.

היו"ר מאיר כהן:

אבל גינינו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רק שלצערי, לצערי הגינוי של מה שקרה לבני ביתי הגיע מאוחר מדי ומעט מדי ובקול צרוד מדי. לא צריך להיות גדול הדור כדי לראות את זה. ולכן אני מצפה, חבר'ה, אבל אני מצפה – הפקת לקחים של כולנו. אם כולנו רוצים להוכיח שאנחנו יודעים לגנות, מכל קצות הקשת, מעשים ופעולות כאלו, אז הבה נסגל לעצמנו דפוס כזה שמעשים כאלו אנחנו מוקיעים, ולא מסתכלים ולא בודקים של מי הייתה הכתובת ומי חבר הכנסת או השר שבגינו קרה הדבר. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה. נאור שירי, שלוש דקות, אדוני, בבקשה. אנחנו עוברים לדיון. בוא.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מציע לדחות את האי-אמון?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן.

היו"ר מאיר כהן:

הוא מציע לקבל - - - אחריו – עודד פורר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. באמת, בפעם ה-9,000: אנחנו מגנים פגיעה במשפחות, מגנים התקפה אישית. באמת, זה כבר – די, די. סיבוב אחד, סיבוב שני, סיבוב שלישי. זה בסדר גמור. לא – זה בסדר, אנחנו בסדר עם זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נאור שירי (יש עתיד):

לא, כי אמרנו את זה כל כך הרבה פעמים. ובאמת, האמת – בכל פעם שאתה עולה, באינטונציות שונות – כבר פעמיים – אתה על זה. גינו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נאור שירי (יש עתיד):

אנא לא לתקוף בני משפחות, בטח לא בבית הפרטי של נבחרי ציבור. תראו, אני רוצה לדבר על מה שהיה היום. האמת, זה לא היה בוועדת הכנסת – זה ועדת המדע והטכנולוגיה. אני חושב שבקומה שלישית אולי יש קצת חמצן, אבל כשיורדים למטה האירוע הוא בהידרדרות טוטלית.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בחדר של ועדת המדע.

נאור שירי (יש עתיד):

החדר, בחדר של ועדת המדע והטכנולוגיה. זה כמובן דיון בוועדת הכנסת על הסרת או אי-הסרת חסינותה של טלי גוטליב, שבאמת, אני – איזו אשמה לא נזרקה שם? אדוני היושב-ראש, החל מאהוד ברק, יצחק רבין, לא יודע, שולמית אלוני, יצחק שמיר, לא יודע, מוש השור – מי לא אשם במה שהיה. פשוט אין לתאר את מה שהלך שם. הסיבה היחידה שאני חושב שאולי זה יזיז למישהו – אני רוצה שתבינו את הטענה המרכזית שבגינה טוענת טלי גוטליב לאירוע שבו היא חשפה את השם של איש השב"כ: חשיפת שמו של איש השב"כ נעשתה במסגרת תפקידה ועל מנת להוכיח כי צמרת השב"כ, צבא, אמ"ן, מוסד, ביצעו הפיכה על ראשו של ראש הממשלה ביודעין, והם אלו שהביאו לתופת אוקטובר. מאשימה טלי גוטליב, בכתב – לא בעל פה, לא בטיקטוק, לא בערוץ הפינוק 14 – היא מאשימה את השב"כ, את המוסד, את הצבא, את אמ"ן, בבגידה, והם הביאו את תופת אוקטובר. זה בסיס הטענה. אני פעם חשבתי שהליכוד אוהב את כוחות הביטחון. היום אני הבנתי שהליכוד אוהב את כוחות הביטחון, אבל טוען שכוחות הביטחון בוגדים. עכשיו, זאת הייתה חדשה בשבילי. היה קשוח לשבת שם ארבע שעות. הוציאו אותי תשע פעמים; היה תענוג. אבל הבנתי סוף-סוף את בסיס הטענה: כל מי שמתפארים בהישגים שלו – זה בסדר גמור בחיסולים - -

היו"ר מאיר כהן:

הוא בוגד. הוא בוגד.

נאור שירי (יש עתיד):

- - זה בסדר גמור שמפציצים בטהראן, זה בסדר גמור שמפציצים בלבנון ועושים מבצעים וביפרים והכול, אבל תזכרו טוב מאוד: למרות שפוצצתם את כל חיזבאללה בביפרים ובאמצעי קשר, אתם בוגדים; למרות שחשבתם על הרעיון המעולה הזה, אתם בוגדים; למרות שאיתרתם וידעתם להפיל 80 טון פצצה על נסראללה, אומנם אתם טסים טוב, אבל אתם בוגדים. פעם הליכוד היה בית. היום זה הבית של הסרבנים, המשתמטים והבוגדים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. אחריו – סמיר בן סעיד. תפדל.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שוכרן. מכובדי היושב-ראש, ביום חמישי שעבר התרחש אירוע מביש, ומי היה כוכב האירוע המביש הזה? לא אחר מיו"ר ועדת החינוך בכנסת ישראל. יו"ר ועדת החינוך עורך ביקור של פרובוקציה ביישוב טובא-זנגרייה, לוקח איתו מכשיר ניסור – משחזת, שהיא מנסרת ברזל – לוקח איתו בארנק לביקור.

גלעד קריב (העבודה):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה הוא לוקח את זה? כי אמרו לו: כיוון שאתה אדם לא מכובד, ולא תיאמת ביקור כמו שצריך מולנו, ואתה לא באמת בא לעמוד על הבעיות של מערכת החינוך של טובא-זנגרייה, אז אתה לא אורח רצוי, ואתה לא תיכנס לבית הספר. אז איך הוא ייכנס לבית הספר? באמצעות מסור – זה מכשיר שחותך בברזל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש לכל אחד ברכב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יא אלוהים. ועל הדבר הזה עוברים לסדר-היום כאילו דבר לא קרה? יו"ר ועדת החינוך מתנהג כמו אחרון העבריינים, אחרון העבריינים, ומפעיל את המכשיר המסוכן הזה, החשמלי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זאת הנורמה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רק בנס לא חתך את ידו של מישהו לידו. כמעט חתך. ועוברים על הדבר לסדר-היום. אז האם יש קשר בין חינוך לאיש? אין קשר. האם יש קשר בין חינוך למעשה שהוא הלך לעשות? אין קשר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בין תרבות לאיש – אין קשר. בין ספורט לאיש - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האם בפרלמנט מכובד צריך לעמוד בראש ועדת החינוך אדם כזה, ללא תפיסת חינוך? זו גם שאלה. אבל אני רוצה באמת לנצל את ההזדמנות כדי לברך את ראש המועצה המקומית של טובא, חברי מואייד אל-הייב, וכל תושבי טובא-זנגרייה – נשות טובא, ילדי טובא, תלמידי טובא, הגברים בטובא – שיצאו ואמרו לו: אתה אורח לא רצוי, תחזור על עקבותיך - -

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת שטרן, אנא, שב על כיסא בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - כי לא עשית את זה בצורה מכבדת ומכובדת. כל הכבוד להם על העמידה מולו ועל זה שמנעו ממנו באמת להיכנס למוסד חינוך - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - כי הוא אנטי-תזה של חינוך, והוא באמת לא צריך להיכנס למוסד חינוך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה. אחריו – גלעד קריב, ירום הודו. בבקשה, אדוני.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני עומד כאן היום להביע אי-אמון מוחלט בממשלה שהופכת אזרחים לאויבים. תוכנית יישור קו של השר שיקלי, אבו תעריפה, היא לא פיתוח, היא אולטימטום דורסני שמכוון אקדח לתושבים הבדואים בנגב. אבו תלול, סעווה, מרעית, כסייפה, לקיה – זו לא הסדרה, זה נישול. אומרים להם: תוותרו על אדמות אבותיכם תוך שישה חודשים, או שנמחק אתכם. (אומר בערבית:) מי שתוקע ותקע את הביטוח עשרות שנים זו המדינה, לא התושבים. מאחורי הסרטוטים האכזריים שלכם יש בני אדם. יש את סבחה אלנבארי, בת 80 מתל עראד, שפונתה בדחיפות לבית חולים לאחר שחיה במבנה בית הספר המקומי היסודי תל עראד. זו מציאות שאתם מייצרים, הפקרות אנושית ובריאותית של האוכלוסייה הפגיעה ביותר, (אומר בערבית: הבדואים בנגב). אנחנו בעד פיתוח, תשתיות וחינוך, אך פיתוח אמיתי לא בונים על גבם של מנושלים. התוכנית הזאת היא פצצת זמן חברתית. אנו מביעים אי-אמון מוחלט בממשלה, וקוראים לעצור מייד את המתווה החדש, הנוכחי, של השר אבו תעריפה. תודה רבה. כמה מילים בשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) בסופו של דבר גם אני מתייחס למה שקרה בטובא-זנגרייה עם יושב-ראש ועדת החינוך, צבי סוכות. אני לא יודע, זו בושה לעם היהודי בכל מקום בעולם. יושב-ראש ועדת חינוך בא עם מסור חשמלי, עם משחזת. איזה שיגעון. תחליפו אותו, תמצאו פתרון. (אומר בערבית:).

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת סימון, בתימן לא דיברו ערבית?

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - דיברו רוסית.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, שוב חזרנו לאודיטוריום - - -

היו"ר מאיר כהן:

חבריה, שומעים אתכם. אני מבקש שקט.

גלעד קריב (העבודה):

שוב חזרנו לאודיטוריום עם הכיסאות הירוקים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

חזרנו לשגרה.

גלעד קריב (העבודה):

כן. שוב מיליוני אזרחים ישראלים התעוררו הבוקר, במלאת שנתיים וחצי למלחמת התקומה המפוארת, התעוררו לפנות בוקר ולקחו את ילדיהם אל המקלטים. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש: מאיפה יש לממשלה הזו את החוצפה להמשיך ולהשמיע דברי רהב, דברי יוהרה, על אופן ניהולה של המלחמה הזאת? שנתיים וחצי עברו מאז 7 באוקטובר. שנתיים וחצי של מלחמה, ומדינת ישראל נמצאת באחד מרגעי השפל האסטרטגיים שלה – רגעי השפל האסטרטגיים. עמדתי על הדוכן בשבוע שעבר, ואמרתי ששני הנשיאים האמריקאים אמרו Don't, אלא שביידן אמר Don't לאיראן ולחיזבאללה, ואילו הנשיא טראמפ אומר Don't גם היום לממשלת ישראל ולצה"ל. עכשיו, אנחנו לא מאמינים בחרחור מלחמה מתמיד; אנחנו מאמינים שעת מלחמה ועת שלום. אנחנו מאמינים שממשלה אחראית פותחת חזית, אבל גם פועלת לסיים חזית כאשר למהלכים הצבאיים מתלווים מהלכים מדיניים. לכן אנחנו לא עסוקים בלדרבן את הממשלה ואת צה"ל לפעילות צבאית ללא הפסק, אבל אנחנו כן שואלים כיצד הגענו למצב שבו ידיו של צה"ל כבולות בהגנה על אזרחי המדינה, וההחלטות לא מתקבלות על ידי הממשלה בירושלים, אלא על ידי הממשל האמריקאי בוושינגטון. כיצד ממשלה שכל היום מטרטרת את הציבור הישראלי בשם משילות מדומיינת, כיצד הממשלה הזו הביאה אותנו אל המצב שבו צה"ל תוקף מפקדה ריקה בדאחייה, האיראנים מרשים לעצמם לשגר טילים בליסטיים לעבר רוב שטחה של מדינת ישראל – וידיו של צה"ל בסופו של דבר כבולות? זאת ממשלה של משילות? זאת ממשלה של מלחמת תקומה? זאת ממשלה של עוצמה? ממשלה של פחדנים, ממשלה של חסרי חוליות, ממשלה שלא ראויה להמשיך ולשלוט כאן עוד דקה אחת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז.

גלעד קריב (העבודה):

אוי, איזה חבל שהוא לא פה.

היו"ר מאיר כהן:

הוא אחרון הדוברים. אבי מעוז נמצא כאן?

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

לא נמצא כאן. חברות וחברי הכנסת - - -

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

השר לא רוצה לסכם?

היו"ר מאיר כהן:

לא, הוא אמר הצבעה. אני שמעתי נכון, אדוני השר? אתה לא רוצה לסכם, אתה רוצה הצבעה.

היו"ר מאיר כהן:

חברות וחברי הכנסת, לפני שנעבור להצבעות על הצעות האי-אמון – ששש - - -

קריאות:

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אין מפטירין אפיקומן אחר הפסח.

היו"ר מאיר כהן:

קריב, אתה מתבקש לשבת. לפני שנעבור להצבעות על הצעות להביע אי-אמון בממשלה, נקיים את הצהרת האמונים של חבר הכנסת עוז חיים. אני מזמין את חבר הכנסת עוז חיים לדוכן. הצהרה היא התרגשות, והוא איש מצוין, עוז חיים.

נאור שירי (יש עתיד):

וגבוה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אצלי הוא כתוב: עוז חיים מדיה.

היו"ר מאיר כהן:

הצהרת אמונים. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת בועז טופורובסקי, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון, כ"ב בסיוון התשפ"ו, 7 ביוני 2026, בא במקומו חבר הכנסת עוז חיים. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, ולפי סעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, נקיים עתה את הצהרת האמונים. חבר הכנסת עוז חיים, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". זה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.

עוז חיים (יש עתיד):

מתחייב אני.

היו"ר מאיר כהן:

מזל טוב. ברוך הבא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו מאחלים לך קדנציה קצרה ויעילה. זה הכי חשוב.

היו"ר מאיר כהן:

ניתן חצי דקה לנישוקים וחיבוקים, ונעבור להצבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קצר וקולע.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

חברי יש עתיד ושאר חברי הכנסת, כל מי שמברך, שישב במקומו, אנחנו רוצים להמשיך בסדר-היום. עוז חיים, ברוך הבא. מזל טוב. חברי הכנסת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, חכה דקה. דקה. תן להם עוד רגע כאן.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, חברים.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

זהו, אני מבקש.

היו"ר מאיר כהן:

אנו עוברים להצבעות. תחילה נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. אנחנו עושים את זה בהרמת יד. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 28 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר מאיר כהן:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי כמה חוקים. אני מזמין את השר וסרלאוף, אדוני, למסור הודעה מטעם הממשלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך אפשר לראות רשימת דוברים?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ראשית, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, טרם הודעת הממשלה, נאחל הצלחה רבה לעוז חיים. יש לך שם יפה, זה מה שאני יודע, ואמרתי למעלה שיש לך גם עיניים טובות.

עוז חיים (יש עתיד):

תודה רבה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז אני מאחל לך הרבה הצלחה בזמן שאתה פה. אנחנו מתפללים שתרבה אהבה, אחווה, שלום ורעות בתוך המשכן. העברת סמכויות הנתונות לפי חוק משר הפנים לראש הממשלה בנושאים דחופים. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה – לנוכח היעדר שר פנים ועל מנת להבטיח מענה לצרכים דחופים וחיוניים בתחומי משרד הפנים, ובהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה – להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי החוקים שלהלן, ובעניינים המפורטים לצידם, וזאת עד למינוי שר פנים: 1. סעיף 266ה(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לעניין התקנת הצווים הבאים: (א) צו התכנון והבנייה (פטור מתוכנית ומהיתר להמשך הצבה ושימוש במתחם מגורים) (מלחמת התקומה) (רוחמה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026; (ב) צו התכנון והבנייה (פטור מהיתר לעבודות הנדרשות לשיקום נזקים במתחם בית הזיקוק במפרץ חיפה) (חרבות ברזל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2026; 2. סעיף 265 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לעניין התקנת תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026; 3. סעיף 11ב לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א–1971, לעניין שינוי סכומי ההשתתפות הרגילים של הממשלה בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות על פי אמות מידה שוויוניות שייקבעו. מובהר שהסמכויות יוחזרו באופן אוטומטי לשר הפנים מייד לכשימונה, ללא צורך בהעברה נוספת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש לי שאלה, אדוני השר.

היו"ר מאיר כהן:

רגע. לא, לא.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, אני אסיים ואני אתן לך זמן לשאול.

סימון דוידסון (יש עתיד):

משפט.

היו"ר מאיר כהן:

סימון, בסוף הדברים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נשארה לי שורה אחת. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה. שאל בני ונען.

סימון דוידסון (יש עתיד):

השאלה שלי היא כזאת: מתי יהיו במדינת ישראל שר בריאות, שר רווחה, שר פנים ושר עבודה?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא. שר בריאות ושר רווחה יש, אבל - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה שואל אותי בתור ראש ממשלה? בתור מי שממנה פה שרים? אני חבר ממשלה. אני יכול להגיד לך שבמשרד הנגב והגליל אנחנו - - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני השר.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אין שר פנים כבר מחודש נובמבר. אין שר.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים לדיון האישי. חברת הכנסת מירב בן ארי, שלוש דקות לרשותך, ואחריה –חברת הכנסת עדי עזוז. שלוש דקות, אני מבקש להקפיד. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש, אדוני השר, כנסת נכבדה. אי-אפשר שלא להתייחס למופע הטרלול שהיה בוועדת הכנסת מ-10:00 עד 14:00 – זה מפריע לי פה.

היו"ר מאיר כהן:

סימון, אני מבקש, זוז הצידה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מ-10:00 עד 14:00, ישבנו ארבע שעות, חברי הכנסת, וזכינו במופע שאם אני אקרא לו טרלול זה יישמע כאילו נורמלי, אבל זה לא היה נורמלי. עכשיו תראו, טלי גוטליב האשימה את כולם. היא האשימה כמובן את שקמה ברסלר והיא האשימה את היועמ"שית, והיא האשימה את הפצ"רית ואת יאיר גולן, ואת המחאה ואת אחים לנשק. על עצמה היא לא לקחה אחריות לכלום. עכשיו, צריך לומר משהו מאוד ברור. מי שתמך בהגשת כתב האישום נגדה, צריך לומר, הוא ראש השב"כ דוד זיני, שאי-אפשר לחשוד בו שהוא איזה חבר של היועמ"שית; נראה לי להפך. מי שתמך בזה זה כמובן ישראל כץ, אחרי תשעה חודשים. לקח לו קצת זמן, אבל בסוף, מה לעשות, בשורה התחתונה, הגברת חשפה שם של אדם שעבד בשב"כ. אפשר לדבר על הפצ"רית, על היועמ"שית, היא גם דיברה על השואה, אגב, היא דיברה על ששת המיליונים, על כולם היא דיברה, רק לא על האחריות שלה. והעובדה שבתוך הוועדה יושבים חברי כנסת מהקואליציה וזה נראה להם נורמלי, זאת אומרת זה נראה להם הגיוני שאישה כזאת מפיצה שם של ראש שב".– אני חייבת להגיד לכם משהו, באמת ישבתי וראיתי את כל המופע הזה, זה לא היה קל, באמת לא היה קל, אבל אחד הדברים שהיא טוענת – היא לא אמרה שם הרבה – היא אמרה: יש לי חסינות מהותית, צווים שיפוטיים לא חלים עליי. אז האמת, חל עלייך, וחבר כנסת שעובר עבירת ביטחון, אין לו חסינות. אין לו. העובדה שעוד פעם ועוד פעם היא הולכת ליועמ"שית ולפצ"רית ולשקמה ברסלר, זה לא מוריד מהאחריות שלה. ובסוף, בעולם נורמלי היה מוגש נגדה כתב אישום, אבל אנחנו נמצאים בעולם שהכול מנורמל והכול בסדר. ואישה כזאת, במקום שתעמוד לדין – אגב, גם לחקירת המשטרה היא לא הלכה, שאין חסינות. היא דיברה על גלעד קריב, אגב.

היו"ר מאיר כהן:

בחקירות אין חסינות - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בחקירות אין חסינות, את חייבת ללכת. היא לא הלכה. לשימוע לפני כתב אישום גם אין לך חסינות – היא לא הלכה גם לשימוע. ולמרות זאת, היא יושבת שם וחובטת בכולם. ותאמינו לי, העובדה שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים לשבת – אנשים שואלים אותי: למה את יושבת שם? כי אם חברי ועדה יושבים פחות מ-50% - -

היו"ר מאיר כהן:

50%.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - הם לא יכולים להצביע. אנשים מהציבור שואלים: למה אתם נשארים לשמוע את זה? ואין לנו ברירה, ואנחנו יושבים שם ואנחנו אומרים לעצמנו, אוקיי, מתי תדברי על האישום שלך? מתי תדברי על זה? לא, שקמה ברסלר, אחים לנשק, יאיר גולן, בוגי. על מי היא לא דיברה שם, רק לא על עצמה. עכשיו לסיכום אני אגיד לכם, תראו, כל הדיון הזה, הרי זה פאתט. יש רוב בוועדת הכנסת, רוב עצום לליכוד, יש רוב עצום במליאה, יש לה. זה ברור לי שהיא תקבל את החסינות שלה, אבל כתב האישום הזה יעמוד, ובכנסת הבאה היא תצטרך לבוא, והמופע הזה שראינו היום לא יחזור על עצמו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. עדי עזוז, בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

התגעגעתי לפודיום הזה, הוא יותר נוח לי.

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי. הוא לא עולה ולא יורד. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי הנכבדים, רציתי לדבר על דברים אחרים, חשובים, שאנחנו גם מקדמים בבית הזה בוועדות – בעיקר, שלא לומר רק חברי וחברות האופוזיציה. אבל מה שקרה היום בוועדת הכנסת – ובדיוק ברוכה הבאה, חברת הכנסת טלי גוטליב – היה באמת פסטיבל מבזה. עכשיו אני אגיד, לכל אחד יש את הזכות לבוא ולטעון בעד חפותו ולהסביר למה הוא חושב שכתב האישום נגדו הוא שגוי ולתת את הטיעונים ולנמק, והכול בסדר. בעוונותיי, אני גם עורכת דין, אני ממש ממש מבינה, וגם בעד, זו גם זכות יסוד. אבל מפה ועד שאנחנו כחברי כנסת יושבים בישיבה – באמת מבזה, מבזה – לא הייתה שם שום בנייה של טיעון אמיתי כלפי "עדנה קרנבל" וכל הדברים ההזויים האלה שהגענו אליהם בתוך הבית הזה, שמאשימים בו, ואנשים באמת עושים אותם. היו שם נציגי ציבור שחטפו – מה זה חטפו? זו התעמרות, הייתה פה התעמרות בעובדי ציבור בוועדת הכנסת בצורה חריפה ביותר. להיכנס בעובדי ציבור על הילדים שלהם? על בני הזוג שלהם? איך זה רלוונטי לעבירות שמיוחסות לך, חברת הכנסת טלי גוטליב? אין לזה שום רלוונטיות. יושב-ראש הוועדה ניהל את זה בצורה בריונית, חלק מחברי הכנסת שבכלל לא דיברו הוצאו החוצה; חלק שדיברו, הוציאו אותם החוצה; חלק מהקואליציה שדיברו, השאירו אותם בתוך הדיון. ואז מגיע חבר הכנסת איתמר בן גביר, השר המורשע, עבריין בעצמו, לתמוך בחברת כנסת שבעצמה מואשמת בעבריינות. שומו שמיים, לאן הגיע הבית הזה? לאן עוד נלך? לאיזו תחתית נגיע? באמת, אדוני, היושב-ראש, בכל שבוע שאנחנו באים לפה, אנחנו אומרים, די, הגענו לתחתית, ואז בכל פעם – בשבוע שעבר פגשנו את זה עם המבקר, והשבוע פגשנו את זה עם שיח באמת אלים ובריוני – וצריך להגיד: אנחנו במלחמה. כולנו קמנו בלילה ולפנות בוקר לאזעקות. הצפון כבר שלוש שנים קם לאזעקות, ובמקום שיתעסקו פה במה שחשוב באמת, מתעסקים בחסינות של טלי גוטליב. את מי זה מעניין? ואז יבואו ויבקשו מאיתנו: אתם עם חזק; תפגינו חוסן; אתם חזקים; אתם ציוניים; אתם פטריוטים. אה, אבל רגע – ביום רביעי תביאו לנו הצעת חוק על לימודי תורה, שהם שווי ערך לחיילי צה"ל. איפה ההיגיון שלכם? אנחנו עם חזק ואנחנו פטריוטים ואנחנו ציונים, ולעם הזה יש כוחות לעמוד מול כל מלחמה ומול כל חזית. אבל המינימום שהבית הזה יכול לעשות כשהוא מוציא אותנו למלחמה, הוא ששרים – כמו השר אריה דרעי, שהולך ומבקר משתמטים בכלא, ואז משם הוא לוקח את הרכב שלו לישיבת קבינט ושולח את בני הזוג שלנו להילחם ולמות. זה הפרצוף של המדינה הזאת ושל הקואליציה הזאת – חברת הכנסת טלי גוטליב.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוב אנחנו מורדים לכאן מהמליאה, מהמקום הקבוע שלנו. אני אומר לכם, אנחנו בסבב השלישי עכשיו עם איראן, שמענו על הפסקת אש שאיראן הכריזה, ושהיא לא תתקוף יותר, אבל עם משוואה חדשה: אם נתקוף בדרום לבנון, היא תתקוף בחזרה, וחזק מאוד. גם שמעתי את ההודעה של ישראל, בכיר שאמר שאנחנו לא נתקוף יותר באיראן. אני לא יודע אם הסבב השלישי הסתיים או שיהיה לנו עוד סבב, אם הוא הסתיים, או שנמשיך לעוד סבב בעתיד; אף אחד לא יודע, כי אנחנו לא קובעים את המשוואה, ובעצם אנחנו כמדינת ישראל לא קובעים כלום. ממשלת ישראל, עם הצבא הכי חזק במזרח התיכון, עם חיל האוויר הכי טוב בעולם – ומי שיושב באיראן קובע אם ניכנס למקלטים או לא ניכנס למקלטים, אם יהיה סבב רביעי או לא יהיה סבב רביעי, אם הסבב השלישי יימשך או לא יימשך. זה ביזיון של ממשלה. זאת לא ממשלה. אם לא הייתה לנו היכולת, הייתי יכול להבין, אבל יש לנו את היכולת, יש לנו את הטייסים הטובים, והם יכולים להגיע לכל מקום. יש דברים שיכולים להכאיב מאוד לאיראן, להכאיב מאוד. אנחנו נקבע את הנוסחה, לא הם יקבעו את הנוסחה ואת המשוואה. אבל עם ממשלה כזאת חלשה, עם ראש ממשלה שנשיא ארצות הברית אומר בעצמו: ביבי יעשה מה שאני אומר לו – אתם יודעים עד לאן הגענו, שנשיא ארצות הברית אומר את זה, משיב במסיבת עיתונאים ואומר לכולם: ביבי נתניהו יעשה מה שאני אומר לו. זאת בושה של ראש ממשלה, בושה של ממשלה. החיילים שלנו עכשיו בדרום לבנון, נלחמים שם, עוזבים את המשפחות שלהם, מסכנים את החיים שלהם – ואנחנו כאן, בכנסת, מחר בוועדת הכספים, נדון על מעונות, חוק - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חוק ההשתמטות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

- - שמאפשר ומעודד השתמטות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

החוק הזה – יש לי משפט אחד, ואני מסיים.

היו"ר מאיר כהן:

משפט.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

החוק הזה שמביאים לנו אותו לוועדת הכספים, מעודד – אמר את זה גם נציג האוצר, אנשי המקצוע מהאוצר. אבל אני לא מצליח להבין – יושב לך שם בממשלה ובאוצר עכשיו מישהו שלא מבין בכלל בכלכלה ובניהול כספים – הכול יכול לקרות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. ואליד, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה מביאה לכאן את הדיון בהעברת סמכויות לראש הממשלה במשרד הפנים, כאילו שהכול מתקתק בממשלה הזאת. אבל אנחנו מזה עשרה חודשים כמעט ללא שר במשרד הפנים, וכל הסוגיות תקועות במשרד הפנים. לא מטפלים בעניין הזה, ואין שום התקדמות. ממשלה רופסת, ממשלה כושלת, שלא עשתה כלום למען האזרחים, ועכשיו מנסים להעביר סמכויות לראש הממשלה, כאילו שהדברים יסתדרו עכשיו לפני בחירות בחודש-חודשיים. אדוני היושב-ראש, הממשלה פישלה, כשלה בכל עניין החברה הערבית. בעניין הפשיעה בחברה הערבית, הממשלה עם כישלון גדול: יותר מ-800 נרצחים בחברה הערבית, אדוני היושב-ראש; אלפי פצועים; אלפי הריסות בנגב; מעל 6,000 בתים הרסה הממשלה הזאת בנגב, ועקרה יישובים שלמים. שום תקווה היא לא השאירה לאזרחים, לתושבים. רק בשבוע האחרון הממשלה אילצה את המשפחות בתל עראד להרוס את הבתים שלהן. הממשלה הזאת לא מסייעת לאזרחים, לא ליהודים ולא לערבים. כישלון חרוץ לנתניהו ולכל החבורה שלו. עכשיו מבקשים להעביר סמכויות בעניין משרד הפנים? תסתכלו לאזרחים בעיניים, על צמצום שטחי שיפוט, על אי-מתן זכויות על הקרקע לצעירים בכפרים וביישובים. תסתכלו על רהט: כמה פעמים הם מבקשים להגדיל או לתת אפשרות לאזרחים לבנות ולתת להם זכויות על הקרקע? ולכן, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת לא מתפקדת, לא מסייעת. ראינו את הפרצוף האמיתי של הממשלה הזאת בשבוע שעבר בטובא-זנגרייה – יו"ר ועדת חינוך מגיע ליישוב עם משחזת, ומנסר את הדלתות של בתי ספר שם. אין לכם בושה – לא מתביישים. את היושב-ראש הזה צריך לפטר באופן מיידי, לא לעמוד, לא להוות דוגמה לילדים שלנו. הוא מתכוון גם לקחת השבוע את העובדים של הוועדה, אדוני היושב-ראש, יחד עם הדוברות של הוועדה, לביר הדאג', לעשות את אותו מעשה – מה שעשה בטובא – בביר הדאג'. היושב-ראש סוכות כשל ונכשל בתפקיד שלו. הוא אישיות לא רצויה, הוא איש קיצוני מאוד, והוא לא רצוי בנגב. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, ואחריה – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. לא, אני לא אוכל לשאת נאום שלוש דקות. בבקשה, גברתי, שלוש דקות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. היום שוב קיבלנו תזכורת כואבת, במה עוסקת הקואליציה שלנו. רק לפני שבוע עמדתי כאן ואמרתי: הקואליציה עוסקת בקידום השתמטות, בהשתלחות ביועמ"שית ובהשתלחות בבג"ץ, והיום קיבלנו הוכחה נוספת. בזמן שמדינת ישראל עומדת מול איומים מאיראן, כשתושבים ואזרחים יורדים ועולים למקלטים ולמרחבים מוגנים, כשבתי ספר סגורים בכל רחבי הארץ ויש פחד ואי-ודאות – במה עוסקת הכנסת? מקיימת דיון של כמה שעות על חסינותה של חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

החוק מחייב, מה לעשות? 30 יום יש מהיום שהודיעו. בשבוע הבא זה עוד לא 30 - - -

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אתם יודעים, זה כואב. בוטלו דיונים אחרים גם על בריאות האזרחים – זה לא חשוב; בריאות האישה – זה לא חשוב; ירידה מהארץ – זה לא חשוב; בריחת מוחות – זה לא חשוב. מה שחשוב הוא חסינותה של חברת הכנסת טלי גוטליב, וזה בניגוד לבקשתה של היועמ"שית, שאומרת שאת צריכה לעמוד בפני משפט פלילי.

טלי גוטליב (הליכוד):

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

וזאת בעקבות הפרסומים, כן, שחשפת שם של איש שב"כ.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

ואני חושבת שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה לאנשי השב"כ. הגיעו שרים, הגיעו חברי כנסת מהקואליציה, לדבר על קונספירציות. אני נכנסתי – השערות שלי עמדו: הם מדברים על קונספירציות, מאשימים את היועמ"שית ואנשי שב"כ בבגידה? זה לא ייתכן. אתם זוכרים פיגועים? את זוכרת פיגועים, את זוכרת דם על הזפת, על האדמה? אני זוכרת – אני זוכרת שפחדנו להסתובב ולהיכנס למסעדות, אני זוכרת את התקופה הזאת. ואת יודעת למה אנחנו עכשיו לא מפחדים ללכת למסעדות? כי יש אותם אנשי שב"כ ששומרים עלינו. ולחשוף אותם, ככה, קחו אותם כטרף? המדינה חייבת לשמור עליהם, ואת כנציגת ציבור צריכה לשמור עליהם.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

טלי, טלי, תאפשרי לה לדבר.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

וכואב לי, כואב לי שאלה סדרי העדיפויות של נציגי הציבור ונבחרי הציבור. מחר זה יימשך ומחרתיים זה יימשך. מחר, כפי שאמר חבר הכנסת חמד עמאר, לוועדת כספים מגיע חוק המעונות, ושוב תקבלו הטבות נוספות למעונות. אתם משתמטים – תקבלו עידוד, עידוד ופרס מהממשלה. ביום רביעי תבוא הצעת חוק של משה גפני: בבקשה, אלה, אתם לומדים תורה – זה שירות משמעותי למדינה. בושה, בושה. אני לא רוצה להשוות ולחשוב מה היינו עושים בלי אותם אנשי ביטחון ובלי אותם אנשים שמגינים עלינו וממש מסתכנים, מסכנים את עצמם ואת המשפחות שלהם. וזה היחס של נבחרי הציבור כלפי אנשי שב"כ וכלפי הביטחון. אני מתביישת במה שקורה עכשיו בכנסת, ואני בטוחה שאחרי בחירות אנחנו נשנה ונסובב את סדרי עדיפויות ב-180 מעלות. נתקן.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה, גברתי. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, ואחריו – אלעזר שטרן. חבריא, אני מאוד מבקש להקפיד על שלוש דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו נשתדל, אני מבטיח לא להאריך.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דווקא היום, בשעות הבוקר שבהן אזרחי ישראל היו צמודים למרחב מוגן, אולי השעות האלה חידדו את הטרלול ואת השפל של הקואליציה, חבורה מושחתת ומופקרת, שאיבדה את הדרך, את המוסר, את הקשר עם המציאות וגם את הקשר עם הציבור. המופע המטורלל – באמת אין לי מילה אחרת – המופע המטורלל שחווינו היום בוועדת הכנסת, לא היה מנותק לגמרי ממה שאנו חווים פה כמעט מדי יום. זה לא היה חריג, זה היה לגמרי שגרתי לכנסת הזאת. חברת הכנסת טלי גוטליב היא הפנים של הליכוד והקואליציה של יוני 2026 – הליכוד שמבליט ומעודד שחיתות פוליטית וציבורית, הליכוד שמפיץ קונספירציות הזויות, הליכוד שמתגאה בפגיעה בביטחון המדינה, הליכוד שמאשים את לוחמי צה"ל ואת לוחמי שב"כ בבגידה. תגידו, אתם השתגעתם? אתם ירדתם מהפסים לגמרי? הליכוד שמעודד ומגבה השתמטות המונית. הליכוד שמחר בוועדת הכספים צפוי לתמוך בחוק המעונות, שמעניק הנחות דווקא לחרדים שמסרבים לעבוד ולשרת. הליכוד שביום רביעי מתכוון להצביע בעד הצעת החוק שמעניקה למשתמטים חבילת זכויות של משרתי מילואים. הליכוד שמקדם הקמת ועדת חקירה פוליטית שבה המבקר מטעם, שנבחר באופן פסול, ימנה את חברי הוועדה מטעם האופוזיציה, ועדה שכל-כולה יריקה בפנים של משפחות שכולות ושל משפחות החטופים. אבל כל הטרלול הזה הולך להסתיים ממש ממש בקרוב, וכולנו יודעים את זה. בקואליציה עוד יעשו הרבה רעש ויזרקו הרבה רפש, אבל האירוע הזה הולך להיגמר. בקרוב יהיו כאן בחירות, ואנחנו ננצח ונעשה שינוי עמוק ותיקון אמיתי. זה קרוב וזה בדרך וזה יקרה, ואלה החדשות הטובות של היום הזה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. יש לך עוד 22 שניות, ולד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מאיר, הוא העביר אליי.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. ולד, אתה מאשר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני מאשר. זה לא מספיק לו, אבל בסדר.

היו"ר מאיר כהן:

אלעזר, בבקשה, כבודו. הרשימה סגורה, חברים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יושב-ראש הקואליציה, אל תלך, אני באתי להגיד לך תודה – תודה שאתה שמת הבדל ביני לבינך, בינינו לביניכם.

אופיר כץ (הליכוד):

כן. הבדל גדול יש בינינו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מחריבים את המדינה. מה אתה יוצא? תישאר. מביא לפני שבוע מבקר מדינה שבוחרים אותו בתהליך הכי מושחת שהיה פה, שגם המועמדות שלו היא הכי מושחתת שהייתה כאן.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

למה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא עורך דין של ראש הממשלה שהכי אחראי לחורבן של 7 באוקטובר, והשר וסרלאוף, גם אתה אחראי לו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם אתה אחראי לו. טלי, תשתקי, יותר טוב. אל תדברי עכשיו, אל תפריעי. אל תפריעי. אני אמרתי ככה, אני יודע מה אמרתי לך. אני יודע מה אמרתי לך, טלי. אל תפריעי לי, אני יודע שזה קשה לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

קח אוויר - - -

היו"ר מאיר כהן:

טלי, טלי. טלי ושטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

טלי, אני לא מתעסק עכשיו עם הסרת החסינות שלך, אז תחכי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגלל זה אתה - - - תבקש סליחה - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

טלי, טלי, את רוצה שאני אגיד לך משהו?

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד לי סליחה - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז אני אגיד לך משהו, לא סליחה. טלי, אני רוצה להגיד לך משהו. לא, אני אגיד לך משהו. טלי, אני אגיד לך משהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תדבר אליי ככה - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני קיבלתי טלפון מהורים שכולים שהיום השתמשת בשם של הבן שלהם שנהרג ב-7 באוקטובר - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אין מצב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - בלי לדבר איתם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין מצב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז אני אגיד לך עכשיו. אז אני אגיד לך עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין מצב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

את שאלת – אני אגיד לך.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, טלי, תני לו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני, לא על חשבון הזמן.

היו"ר מאיר כהן:

טלי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא על חשבון הזמן. טלי, שמת שקף – אני לא הייתי בדיונים בוועדה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

טלי, טלי, תאפשרי לו לדבר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שמת סרטון שבכותרת שלו היה כתוב סרן ניר בוימפלק, סמג"ד 13. ההורים שלו ישבו אצלנו בשבת בצוהריים. הם לא חלמו שבדיון על הסרת החסינות שלך, על חשיפת שמות או על שימוש בטכנולוגיה של ביטחון שדה, שהייתה אסורה פה על דעת כל ממשלות ישראל, בדיון על זה, לא משנה איזה שימוש, יעשו שימוש בשם של הבן שלהם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אמרתי לך, טלי, את רצית שאני אגיד לך, אז אמרתי לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה מטעה - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

טלי, את רצית שאני אגיד לך, אז אמרתי לך גם מה שלא רציתי להגיד כאן.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, אני מבקש ממך. טלי - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

טלי גוטליב (הליכוד):

זה הסמג"ד שאומר לא להתקרב לבורמה עד 09:00.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הודעת להם?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא להתקרב לבורמה עד 09:00 - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הודעת להם שאת הולכת להשתמש בשם של הבן שלהם?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אני לא צריכה - - -

היו"ר מאיר כהן:

טלי, אני מבקש. טלי, זהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה את צריכה להודיע להם? הם - - -

היו"ר מאיר כהן:

אפרת.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בכל זאת, הבן שלהם נפל.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה את רוצה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בכל זאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה את רוצה?

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה תמשיך. טלי ואפרת, אני מבקש מכן להפסיק את הוויכוח. אני מבקש מכן להפסיק את הוויכוח.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - הוא לא נפל. אתן לא נורמליות.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, שטרן. אני מוסיף דקה וזהו. בבקשה, תדבר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אמרתי ואני אגיד עוד פעם שבאתיקה הכי בסיסית שלי, הכי בסיסית, באיזה שימוש, לא בשימוש, נראה להם, לא נראה להם הדיון – ואני, טלי, לא תכננתי לדבר על זה כאן - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

טלי, אני מבקש אל תפריעי לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - תכבד אותי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מכבד, בסדר? אני מכבד. אני אגיד לך מה אני מאוד לא מכבד. אני מדבר על פעולות.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה משהו אחר - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מאוד לא מכבד שהורים שכולים צריכים לראות את השם של הבן שלהם שנהרג בתוך דיון על הסרת חסינות שקשורה לביטחון ישראל, ולא משנה איזה שימוש נעשה בעניין הזה. זה מה – סליחה, הוא לא נהרג, הוא נפצע אנוש. סליחה, צודקת, הוא נפצע אנוש.

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרתי לכם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

טלי, הוא נפצע אנוש, את צודקת. טלי, הוא נפצע אנוש, בסדר? אוקיי, הוא נפצע אנוש.

היו"ר מאיר כהן:

התיקון הזה חשוב. שייבדל לחיים ארוכים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אוקיי, ובעיניי אין הבדל, בעיניי אין הבדל.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מה שהסברתי - - -

היו"ר מאיר כהן:

טלי, הבהרנו את זה. זהו, לא צריך להפריע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ובעיניי אין הבדל, אז אני אגיד ככה, אני אחדד את זה: באתיקה שלי, כשבחור נפצע אנוש, והוא סוחב את הפציעות האלה כל יום, כל דקה, הוא וההורים שלו, לא שמים את השם שלו בדיון על הסרת חסינות שקשורה לביטחון ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בשורה התחתונה – אני מסיים בזה – אני חושב שמה שאנחנו צריכים לעשות זה להתעורר, בלי קשר למה שדיברנו עכשיו - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

בסרטון ששלחת לאילנה דיין, על מה אתה מדבר - - - לאילנה דיין, אני שיתפתי? מה, התוכנית שלי - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

להבדיל ממך, אילנה דיין ביקשה רשות מהם. להבדיל ממך, אילנה דיין ביקשה רשות מהם.

היו"ר מאיר כהן:

שטרן, תודה רבה. אלעזר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. זהו. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא ייאמן.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, זהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

טלי, היות – טלי, אני לא רוצה להוציא. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון שמקשיבים לו. אבל – אני מבקש. בבקשה, ווליד. אחרי ווליד יסמין תעלה לדבר. ווליד, בבקשה, שלוש דקות לרשותך, כבודו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה, היושב בראש.

היו"ר מאיר כהן:

אפרת רייטן, אני מבקש שקט.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בזמן שהפשיעה מכה, מכה חזק – בעיקר בחברה הערבית, אבל גם בחברה היהודית – בזמן שאנשים נרצחים, בזמן שהביטחון האישי של אזרחי המדינה אבד, מוצאת לה הממשלה הנוכחית, שמתנהלת במעין סוף בסטה, סוף עונה – גם בתוך עצמם מתנהלים כמעין סוף עונה – במה הם מתעסקים? במה הם גיבורים? על מי הם חזקים? לא על ארגוני הפשיעה, שלא סופרים אותם ובזים להם ולא רואים אותם ממטר. מזמן כבר לקחו את הריבונות של המדינה לידיהם, ארגוני הפשיעה, והמדינה השלימה שהיא יכולה לחיות בלי ריבונות ביישובים בתוך המדינה. במקום לטפל בדבר הזה, שאי-אפשר לחיות בלעדיו – הרגשת הביטחון האישי היא צורך חיוני לכל אדם כדי להתקיים – הם כשלו לעשות את זה, אז על מי הם גיבורים? הם גיבורים על אנשים. דווקא בזמן שיש טילים ויש אזעקות ואנשים מחפשים מקום להסתתר בו, פתאום שולחים כלים כבדים, טרקטורים ודחפורים, כדי להרוס עשרות בתים ביישוב ברטעה. כשהטילים מגיעים. היום, כשהטילים מגיעים, יש להם זמן להתעסק בהריסת עשרות מבנים, בנוסף, כמובן, למיעוט המשפחות בנגב, שמפנים אותן לשום מקום, הורסים להן ולא מעניין אותם לאן הן הולכות. אף אחד לא דואג לחלופה כשהם הורסים להן את הבית. אז עכשיו, בסוף עונה, כאשר אתם מתנהלים גם כממשלה – ממשלת סוף עונה. אז יש דברים שלא נעשים בתקופות מסוימות, אבל אתם איבדתם את זה לחלוטין. איבדתם את זה לחלוטין.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לחלוטין.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יסמין פרידמן סאקס, בבקשה, גברתי. שלוש דקות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. קודם כול, אני חייבת רגע – השר וסרלאוף, פשוט שמעתי אותך מלמעלה, כשדיברת אתמול על מה שנעשה לך ולמשפחה שלך, שהותקפת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא אני, לא אני.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

המשפחה שלי. אני גם הותקפתי, אבל לא דיברתי עליי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא משנה. המשפחה. וכמובן שגינינו את זה אז, ואנחנו מגנים את זה גם היום. אבל חשוב לי לומר: לא ניתן להשוות. כי המתקפה שהייתה בסוף השבוע על ביתו של שופט, היא הייתה במאסות של אנשים. מה היה קורה אם הם היו נכנסים? אני באמת אומרת, מה היה קורה אם לא היו עוצרים אותם? זה היה נגמר במוות. ככה זה היה נראה. היו שם להט והסתה וטירוף והרס.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מסכים איתך. אבל זה ככה היה גם אצלנו בבית.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שבא המון זועם והתפרץ לכם לתוך הבית?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

3,000 איש.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא הייתי עדה לדבר כזה. לא ראיתי דבר כזה. אני מודה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זה לא פורסם - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא ראיתי דבר כזה אצל אף אחד, בבית, ככה, שמתפרצים לתוך הבית והורסים את כל מה שנקרה בדרכם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

פרצו אליכם הביתה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל חשוב לי להתייחס כמובן לכל מה שקרה פה היום. עכשיו, בעיניי, טלי, היום הגשמת חלום. ארבע שעות לדבר בלי שיעצרו אותך, זה סוג של חלום, נראה לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו משלמים לי - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל בשורה התחתונה, בשורה התחתונה,– אסור לנרמל חשיפת זהות של איש שב"כ. האם זו עבירה על החוק? כן. אין פה יותר מדי על מה לדבר. זו עבירה על החוק. החוק קובע את זה, מערכת המשפט קובעת את זה, שר הביטחון קובע את זה. מה את רוצה מאיתנו? משקמה ברסלר, מאהוד ברק, מבוגי. ולא נכחתי בדיון, אבל עקבתי אחר כל הדיון. עכשיו, זה שאת תשבי שם - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

וואי וואי, אמין מאוד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רגע, טלי. עכשיו, יכולת למחוק את הפוסט – לא מחקת.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה את פונה אליי?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא פונה. אני מדברת עלייך. אף אחד לא פונה אלייך.

היו"ר מאיר כהן:

הם לא פונים אלייך. זה נכון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הדבר היחיד שפניתי אלייך הוא שתפסיקי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עכשיו – אני לא פונה אליה – היא יכלה למחוק את הפוסט. היא לא עשתה את זה, היא המשיכה לעמוד מאחורי הדברים שלה. עכשיו, בעיניי, בכלל היה צריך להעמיד אותך קודם לדין על נעלי הבית הוורודות במליאה. אני לא רוצה שתשבי בכלא. אני רוצה שתכירי במעשים שלך, שתדעי שזה לא תקין, שזה לא חוקי. כי את משמשת דוגמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אמשיך לעשות אותם. אמשיך לעשות אותם. אני אמשיך לעשות אותם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה מה שהייתי רוצה. אני לא רוצה שתשבי בכלא, כי את מפזרת שורה של קונספירציות, במשך ארבע שעות, שכלום לא עומד מאחוריהן. אבל מה מדהים? שבוארון, באיזה ציוץ, רשם: ארבע שעות, סיפורים שהבהירו תמונה שלמה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רק בוארון הבין איזו תמונה שלמה ציירת, כי חוץ ממנו אף אחד לא הבין.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי חברת הכנסת. תראו, יושבת כאן חברת הכנסת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

לא. סליחה, טלי. כשפונים אליה, תצפו שתהיה תגובה. אני מבקש שכל אחד יגיד את מה שיש לו להגיד, שלוש דקות, ואנחנו נמשיך בדיון. גברתי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אדבר על נשוא הדיון שלנו, ואני אפנה לראש הממשלה ואני אבקש ממנו שיתחיל להתנהג כמו ראש. כמעט שנה שאין במדינת ישראל שר פנים, וראש הממשלה, בשיטת הסלמי, מנכס לו לאט-לאט עוד ועוד ועוד סמכויות של שר הפנים, כי בג"ץ אמר שהוא לא יכול להיות שר הפנים. אז אנחנו מתבקשים לאשר הפעם העברת סמכויות בעניין הוצאות תקציב המועצות הדתיות, כי זה מאוד חשוב, ועוד סמכויות בעניין התקנת צווים בחוק התכנון והבנייה. כבר אישרנו בעבר סמכויות כאלה לראש הממשלה – סמכויות לחוק ההסדרים, לחוק יסודות התקציב, למאגר הביומטרי, להסדרים בעקבות הכרזה על צו מיוחד בעורף. בכל כמה שבועות אנחנו מרחיבים לראש הממשלה את הסמכויות. בפנייה של הממשלה להעברת סמכויות זה מאוד לקוני: "הממשלה החליטה, לנוכח היעדר שר פנים ועל מנת להבטיח מענה לצרכים דחופים וחיוניים בתחומי משרד הפנים", וגם מבהירים שהסמכויות יוחזרו באופן אוטומטי לשר הפנים מייד כשיתמנה. מה זאת השטות הזאת? הרי אנחנו יודעים שנתניהו לא מתכוון למנות שום שר פנים. בדקתי מה התפקיד של משרד הפנים. הרי יש שר, נכון? מדיניות, אנחנו נבחרים. אז הוא, משרד הפנים, בתחום השלטון המקומי, אחראי על תכנון מדיניות לאומית, על תקצוב, על פיקוח, על הכוונת פעולות, על ליווי, על בקרה, על סיוע לרשויות בעת חירום, על רישוי עסקים ועוד ועוד. ועוד כתוב שם, באתר משרד הפנים, שהוא מהווה חוד החנית הממשלתית במטרה להוביל לשינוי משמעותי באיכות החיים של תושבי המדינה. שיפור השירות. אז אני שואלת אתכם, מכובדיי, איך זה יקרה, כל ההגדרות האלה של משרד הפנים, בלי שר פנים? לי אין ספק, נתניהו פשוט חושש מה יגיד חבר הכנסת דרעי. עד כמה נתניהו מתבזה מול השותפים הקואליציוניים שלו. ראש הממשלה פשוט איבד את הדרך; מצפצף עלינו, האזרחים. מצד אחד, ראש הממשלה אפילו לא טורח לסגור משרדים מיותרים. מצד שני, הוא שומר על הולד את כל המשרדים הכי חברתיים ולא ממנה להם שרים במשרה מלאה. יש לנו גיבור-על, חיים כץ, שהוא גם שר התיירות וגם שר הבינוי והשיכון וגם שר הבריאות וגם שר הרווחה. ויש לנו עוד סופרמן – יריב לוין, שהוא שר המשפטים ושר העבודה ושר הדתות ושר ירושלים ומסורת ישראל. העיקר לשמור את הקומבינה של ש"ס ולשמור להם מקום, ולאפשר את ביזת הקופה הציבורית בדמות כספים קואליציוניים, כמובן, ובפועל לאפשר לש"ס לנהל את המשרדים האלה בשלט רחוק. זה קשקוש – הם מכהנים בפועל, למרות שהם לא במינוי. אז ידעו כל אזרחי ישראל שכמעט שנה אין בישראל שר פנים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב, בבקשה. אחריו – מירב כהן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו יושבים במליאה של הכיסאות הירוקים כי ירו על אזרחי ישראל טילים. בזמן שיורים על אזרחי ישראל טילים, במה הכנסת מתעסקת? בבקשת החנינה של טלי. לא במערכת החינוך הסגורה ולא בעסקים הקטנים ולא בעובדים ולא בסיוע למילואימניקים ולמשפחות שלהם ולא באיום הרחפנים – זה לא. במה כן? בלהפוך את כנסת ישראל לעיר מקלט לעבריינים. בזמן שלוחמי צה"ל מגינים על אזרחי ישראל, יושבת סוכנת כאוס מסוכנת, טלי גוטליב, חברת ליכוד, ובמופע מופרע, מסוכן, באמת, שאי-אפשר לתאר אותו במילים, מאשימה, מפנה אצבע מאשימה למערכת הביטחון, וטוענת לבגידה. בזמן שחיילי צה"ל מסכנים את חייהם, היא מאשימה בבגידה את חיילי צה"ל, את מערכת הביטחון, את שב"כ, את המוסד; מפריחה תיאוריות קונספירציות מופרעות, מטורללות, נגד חיילי צה"ל. כל זה קורה בשעת מלחמה, כשאזרחי ישראל רצים לעבר המקלטים. בזה אתם עוסקים, זה מה שנהיה ממפלגת הליכוד. עדנה קרנבל, תיאוריות קונספירציה על בגידה, אצבע מאשימה נגד חיילי צה"ל, נגד מערכת הביטחון. זה מה שנהיה מכם. טלי גוטליב, בזה אזרחי ישראל צריכים לעסוק היום, או בכך שאין בתי ספר ומעונות יום, בכך שעסקים קטנים לא פתוחים, בכך שמילואימניקים קורסים, בכך שרחפנים עדיין מאיימים על חיילי צה"ל וקוטלים חיים יום-יום? אז לא, בכל הדברים האלה אנחנו לא נעסוק, אבל בטלי גוטליב –החסינות שלה, הרצון שלה להימלט מהדין כי היא סיכנה ביודעין את מדינת ישראל, את ביטחון מדינת ישראל. היא אמרה את זה חזור ואמור – בכוונת מכוון חשפתי שם של איש שב"כ תוך כדי מלחמה, תוך סכנה ברורה לביטחון ישראל. גם אם תעמדי אלף פעמים עם הגב לדוכן הכנסת, זה לא יצמצם ולא ימעיט את הפגיעה האנושה ואת הזלזול שלך בחיי אזרחי ישראל. כי סיכנת את חיי אזרחי ישראל ביודעין כשחשפת שם של איש שב"כ. אני רוצה לומר לאנשי הליכוד – תתביישו לכם. תתביישו לכם שבמקום לשרת את אזרחי ישראל בזמנים הקשים האלה, אחרי לילה לבן שבו ילדים והורים וקשישים ופעוטות נאלצו לרוץ למקלטים – בזה אתם מתעסקים ביום שאחרי; לא בשירות המדינה, אלא בשירותה של עבריינית, או תסלחו לי – של נאשמת בפלילים, שנאשמת בפגיעה בביטחון המדינה לדיראון עולם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב כהן, ואחריה – אכרם חסון. בבקשה, גברתי.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אני חושבת שהיום הייתי באחד מהדיונים הכי מטורללים שהייתי בהם אי פעם במשכן הזה. אני חברת כנסת כבר שבע שנים, היו פה רגעי שפל לא מעטים, לצערי, בעיקר בשנים האחרונות – אבל שפל כזה אני מודה שעדיין לא ראיתי. אחרי לילה שאני, משפחתי, הילדים, כל עם ישראל, הלכנו למרחבים המוגנים תחת אזעקות, במקום לקום לבוקר שבו המדינה מנוהלת ומתעסקת בלתת מענה לאזרחים, לבתי הספר הסגורים, לחיילים, למילואימניקים, לעורף, לאנשי הצפון שכבר כל כך הרבה זמן תחת מתקפות יום-יומיות – במקום זה התכנסה הכנסת, הביאו את העובדים תחת אזעקות, לדיון על בקשת החסינות של חברת הכנסת גוטליב. מעבר לזה שחברי הליכוד התייצבו בזה אחר זה כדי להגן על החברה שלהם, שעברה על חוק שב"כ וביודעין עשתה עבירה ביטחונית וחשפה את שמו של איש שב"כ תוך כדי מלחמה – הם היו גאים בה, כן? הם התייצבו שם להגן עליה – מעבר לזה צריך להבין שחברת הכנסת גוטליב היא היום ציר מרכזי שבאמצעותו מפיצים תיאוריות קונספירציה מסוכנות. הנתונים הם מבהילים: כ-30% מהציבור מאמינים שאנשי צבא מבפנים בגדו על מנת להפיל את השלטון. אלה התיאוריות שחברת הכנסת גוטליב ואחרים מפיצים, וזה קורע אותנו מבפנים, זה ממש איום ביטחוני. זה לא רק היא, גם אלמוג כהן ואחרים, אבל אני חושבת שחברת הכנסת גוטליב היא באמת מהצירים המרכזיים ביותר שעושים את זה, כשהיא מתבססת על כל מיני מידעים אקראיים כמו עדנה קרנבל ברשתות, והיא הופכת את הדבר הזה לאמת צרובה, כשזה לא נבדק, כולם הכחישו את זה. היא פשוט מתירה את דמם של אנשים. זה דבר מסוכן למדינת ישראל. עכשיו, התרגלנו לצחוק מחברת הכנסת גוטליב, שהיא דמות מאוד ורבלית ויש לה חיקוי בארץ נהדרת, וזה מאוד מצחיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

מזל שהעם לא התרגל לצחוק. זה המזל שלנו, זה המזל.

מירב כהן (יש עתיד):

זה לא מצחיק, הבדיחה הזאת היא על חשבוננו. היא היום בצמרת הליכוד. מופע האימים שראינו היום בכנסת רק יוביל אותה עוד יותר גבוה. וזה לא רק היא, זה חברי הכנסת אופיר כץ, סעדה ואחרים, שישבו שם והריעו לה, ולא עצרו את מופע האימים גם כשחברת הכנסת גוטליב פשוט הקרינה סרטון בתוך ועדה של הכנסת עם הכותרת "בגידה מבפנים".

טלי גוטליב (הליכוד):

זאת לא הייתה הכותרת של הסרטון. זאת לא הייתה הכותרת של הסרטון.

מירב כהן (יש עתיד):

אף אחד לא פצה פה ואמר: זה לא נכון, אתם מאשימים האשמות שווא, זה לא קרה - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

- - אל תכתימו ציבור שלם. זה כבר לא הליכוד של מנחם בגין. זה, חברת הכנסת גוטליב, קן הקוקייה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון; חבר הכנסת אבי מעוז; חבר הכנסת יצחק גולדקנופ. חברת הכנסת שרון ניר, גברתי, ואחריה – אריאל קלנר. כן, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במשמרת של הממשלה הכושלת ביותר בתולדות ישראל נוצר פער תהומי בין החיים עצמם לבין סדר-היום כאן בכנסת. קחו למשל את היממה האחרונה: בעוד שבעולם האמיתי הגיבורים שלנו, הטייסים, תוקפים באיראן, לוחמים עזי נפש מגינים על תושבי העוטף, על תושבי הצפון, הצבא נלחם על עצם קיומנו כבר אחרי שמונה עשורים – חבורה של חברי כנסת מייצרת פה סדר-יום, אג'נדה. במה הם עסוקים? בלשמור מכל משמר על חוקי ההשתמטות. אז אם לא חוק השתמטות, שאנחנו דנים בו מכל הכיוונים והופכים אותו בוועדת החוץ והביטחון, ואין לו שום היתכנות כי אי-אפשר לעגן מעמד למשתמטים בזמן מלחמה, מצאו את בן הדוד של חוק ההשתמטות הזה ואת האח שלו; נתחיל בבן הדוד, כי הוא עולה מחר. בן הדוד של חוק ההשתמטות הוא חוק המעונות. ובכן, חוק המעונות נועד קודם כול לפגוע בציבור. צריך להגיד את זה לציבור – הוא פוגע ביכולת שלנו לשלב חרדים בשוק התעסוקה ובניגוד לאינטרס הציבורי. הוא גם פוגע ביכולת שלנו לשלב חרדים בצבא, כי כל ההטבות יינתנו להם ככה על פארש, מעקף – מעקף להטבות. והוא כמובן פוגע בכלכלה. אבל אז עוברים – כי לא בטוח שגם הוא יעבור – לאח של חוק ההשתמטות, ומפרסמים שגם זה על האג'נדה השבוע: חוק-יסוד: לימוד תורה. לכאורה כולנו – התורה היא ספר הספרים. לימוד תורה – הפוך בה והפוך בה והכול בה – כולנו רוצים ללמוד תורה. אבל אז, כשאתה צולל לתוך הפרטים, אתה מבין שהחוק הזה נועד פשוט לאגד את כל מעמד המשתמטים, ולתת להם מעמד של לוחמי צה"ל, כשלוחמי צה"ל, ברור שמה שהם עושים עבורנו זה בראש הפירמידה. הם מסכנים את חייהם כבר למעלה משנתיים וחצי. הם נאבקים על המדינה הזאת. אז אני אומרת לך, אדוני, לא יעזור לממשלה הזוץ מכל מקום שהם יבואו עם חוק השתמטות כזה או חוק השתמטות אחר – זה חוקים שהם לא חוקתיים, ואנחנו את החוקים הלא-חוקתיים האלה נבטל, בכל שלב שיהיה. ואנחנו נדאג שבסוף מי שתורם יותר יקבל יותר, ושכל בני ה-18 יתגייסו לצה"ל, כי כך צריך, כי כך צריך, כי חסרים לצה"ל 17,000 חיילים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חבר הכנסת אריאל קלנר – לא נמצא. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הורים שכולים יקרים, כל ההורים שדיברו איתי בשעתיים האחרונות, תודה רבה לכם, תודה לכל אחד שמתקשר ואומר. תודה רבה לכם. אתם הכוח שלי, אתם הרוח שלי. הקולות האלה, הזמזומים האלה על איזו תיאוריה אני מפיצה או לא מפיצה, דפי המסרים ההזויים של מפלגת אין עתיד, שלא תהיה כאן בכנסת הבאה בדיוק בגלל זה – וחבל, כי יש שם כמה חבר'ה מעולים, חבל – כל הרעשים האלה, הרעשים התבוסתניים האלה, שלא מסוגלים להסתכל למציאות בעיניים, זה לא אני. זה גם לא אתם, ששילמתם מחיר ביקר לכם מכול, כי גם אתם וגם אני יודעים ש-7,000 מחבלים לא פורצים את גבולות ישראל באין מפריע. כמעט שלוש שנים חיכיתי לדיון הזה בוועדת הכנסת. כמעט שלוש שנים. ארבע שעות היום אתם הקשבתם, ראיתם. מדברים פה על מה אנחנו עושים, איך היה דיון, אין דיון. מה לעשות, החוק קובע: תוך 30 ימים צריך לקבוע שיש לי חסינות או אין לי. אי-אפשר להאריך את המועד הזה, מה לעשות, זה המצב בחוק. בעוד עשרה ימים נגמר הזמן. מחר יש עוד דיון. צריך להביא את זה גם למליאת הכנסת. זה המצב. משפחות שכולות יקרות, משפחות של חיילינו הגיבורים שהגיעו לדרום ב-7 באוקטובר וחיכו שעות, שעות, לאווירייה. אנחנו קוראים להם והם לא באים; קוראים להם והם לא באים. אני באה ממשפחה של לוחמים שמסתערת לאש. יש לנו חיילים אדירים. מנסים לומר פה שאני יוצאת נגד הצבא. אני כבר אחרי זה. אנחנו כבר שנים אחרי זה, אתם כבר יודעים את זה. ברוך השם, ברוך השם שהעם הזה גיבור, והעם הזה חכם, והעם הזה נבון, והעם הזה מחובר לצדקת הדרך. ומי אני אל מולכם חוץ מלהיות השופר שלכם? וזה מה שעשיתי היום, בצניעות רבה, עבורכם, עבורכם, עבור העם האדיר הזה שלנו. מחבלים לא נכנסים לרצוח ככה את הבנים והבנות שלו, ככה. חיילים, לא להתקרב לגדר – ציטטתי היום בסרטון את דבריו של הסמג"ד הגיבור: לא להתקרב לבורמה עד 09:00. הם אפילו לא יודעים את מי הם מצטטים. עומד פה חבר כנסת, הוא לא יודע שהלוחם שאמר את זה הוא ברוך השם חי, הוא לא מנוח, ברוך השם. לא ייאמן. זה ציטוט שהוצא מתוכנית עובדה, לא ממני, תוכנית טלוויזיה, משודרת בפריים טיים. איפה אתם חיים, תגידו לי? חברי הכנסת, איפה אתם חיים? באמת, אין לי מה לומר. אני יושבת היום בוועדת הכנסת. החשיבות של החסינות היא כל כך אדירה. הרי מה אתם לא מבינים? גלעד קריב חשוד בחשיפת פרוטוקולים מוועדת החוץ והביטחון. הראיות חותכות וסוגרות. אז מה? אז אני רוצה שיעמידו אותו לדין? אם זה היה בא לפתחי פה, הייתי אומרת: הוא עשה דבר נוראי, אבל מה לעשות, זה במסגרת החסינות שלו. חשב, ושיקול הדעת שלו הוביל אותו לחשוף את הדברים, הלך, ציטט מילה במילה. לא, אני יכולה להגיד על זה שזה גרוע ביותר, אבל שום השכל שלי חזק משום השכל שלו או להפך? איפה אנחנו נמצאים? איפה? יושבים מולי אנשים בוועדה ממפלגת יש עתיד עם אותם מסרים. אותם מסרים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, זה לא קשור לעדנה קרנבל, וזה לא קשור לקונספירציות. זה קשור לעובדה ומסקנה. 7,000 מחבלים לא פורצים את גבולות ישראל באין מפריע, זה – 1. אמרו שלא יהיה צבא, לא יום הדין ולא יהיה חיל אוויר – הבטיחו וקיימו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

דם נרצחנו מחייב אותי לעשייתי. ותודה למשפחות השכולות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה ,טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה על התמיכה. תודה לקולות החזקים האלה שמדייקים את כולנו – לצדקת דרכי, דרכנו, עוצמתנו כמדינה וכעם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – יואב סגלוביץ'. מיקי בבקשה, שלוש דקות לרשותך, כבודו.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בשבוע שעבר, יום רביעי, נעשה מעשה נבלה בפרלמנט הישראלי. אין לי מילה קשה אחרת, ואני לא חוזר בי. נבחר מבקר מדינה בחטא. לא, אינני מכיר את השופט אלרון, לא הייתי חבר שלו, הופעתי כמה וכמה פעמים בפניו, זה הכול. בסיבוב הראשון נבחר כבוד השופט אלרון, 60:57. נהדר. שמונה חברי קואליציה אמיצים שראו בבחירה של עו"ד ראבילו, עורך הדין של משפחת נתניהו, ראו בזה טעם לפגם, ראו בזה לא נכון. והינה, ראש הממשלה משנס מותניים, מזמן אליו. ראיתי את המצעד הזה אל חדרו פה בכנסת ישראל, כולם צועדים שמאל–ימין, הוא נוזף בהם. ומוציאים הוראה: תצלמו את עצמכם בווידאו. לא רוצה להגיד, כי אין לי איתו שום עניין, דובר הליכוד – לא הייתה הוראה כזו. אז למה הם צילמו? ראש הממשלה נקט מהלך פלילי לחלוטין, סחיטה. הוא פשוט סחט את חברי הכנסת, סחיטה באיומים. אין לך בושה? מהלך בחירתו של עורך הדין המשפחתי נולד בחטא. אם אתה מכבד את עצמך, תפרוש. אנחנו לא נסכים ולא נשלים עם הבחירה שלך. ושר המשפטים, שאך לפני כמה חודשים השופט אלרון היה המועמד שלו לנשיא בית המשפט העליון, הפך עורו ולא בחר בו, לא פצה פה. לא ייאמן. ככה זה עבר מתחת לרדאר שלנו, של התקשורת. הבחירה הזו נולדה בחטא, יצאה לדרך בחטא. לא נשלים איתה. גם אם חס וחלילה זה יעבור בבג"ץ, אנחנו לא נשתף איתך פעולה. ויותר מכך. משפט אחרון. ראש הממשלה מגזים ואומר: במידה שחברי האופוזיציה לא ישתפו פעולה עם ועדת החקירה הנוראית הזאת, ועדת חקירה ממשלתית מטעם – פחדנים, פחדנים, פשוט פחדנים - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - אז מבקר המדינה יקבע מי יהיה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נעשה שיתוף פעולה איתך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה אדוני. חבר הכנסת סגלוביץ', ואחריו – משה אבוטבול.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אולי מישהו יודע אם חבר הכנסת דרעי, שהלך לבקר בכלא 10 את אותם תוקפים פורעים שתקפו את המשנה לנשיא בית המשפט העליון – אחרי שהוא ביקר אותם, הוא עשה הפסקת קפה לפני שהוא נסע לקבינט או בלי הפסקת קפה כשהוא נסע לקבינט?

מיקי לוי (יש עתיד):

בכלא 10 היו משתמטים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

היו משתמטים. משתמטים זה סבבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

בכאילו זה סבבה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה בסבבה. טוב, זאת טעות שלי. הם היו רק משתמטים, כאלה שלא מתגייסים לצבא. ביום רביעי הקרוב, הממשלה – שמעתי פה נאומים חוצבי להבות על ממשלת הימין – יעלה חוק-יסוד: לימוד תורה, שמי שיושב בישיבה ולומד דינו לעניין הזכויות כדין חייל משוחרר. לעניין החובות – סיפור אחר לגמרי, אין חובות. וזה יעלה ביום רביעי הזה, וממשלת הימין על מלא, המשתמטים על מלא, עם דרעי בראשם, גולדקנופ וכו', יעלו ויגידו כמה החוק הזה חשוב, והקואליציה הזו, שמתיימרת להיות פטריוטית, מתיימרת להיות פטריוטית – כנראה תצביע בעד. אם זה לא מספיק, יש מחר הכנה לקריאה ראשונה של חוק המעונות, שאמור לעשות מעקף ולייצר עוול בפני אלה שלא עושים דבר ולתת להם הכול. זו הממשלה הזו. והיום אנחנו נמצאים פה, באודיטוריום היפהפה הזה עם הכיסאות הירוקים – חזרנו לכאן, המקום הזה ממוגן. לא רק המקום הזה ממוגן, גם ועדת המדע והטכנולוגיה ממוגנת, שנוכל לשבת בדיון החסינות של טלי גוטליב, כי לא מספיקים הטילים של הרעל שהיא הפיצה על ראשינו משעה 10:00 עד השעה 14:00 בשם הזכות לטעון לחסינות. איבדנו את זה לגמרי. מה הקשר בין עולם הטיעונים המופרך, המופרע, הקונספירטיבי, הרעלני שהיה, של טלי גוטליב, לבין טיעונים בנושא החסינות? כלום. ואף אחד לא עוצר ואומר: עד כאן. הרי אומרים לנו שזה דיון מעין משפטי, ולכן חברי הכנסת צריכים לפחות 50%. אני, בטעות של רגע, אמרתי למנהלת הסיעה: אני אבוא לשם. נגזר עליי לשבת לפחות 50%, לשמוע את הרפש הזה בכנסת ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה פראייר, אני לא.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אז אני מנסה לחשוב מי אשם יותר בזה שישבתי שם היום. אני אגיד לכם, הכיסאות הירוקים האלה – אנחנו נמצאים פה היום כי יש טילים על מדינת ישראל, ויש מלחמה בלבנון ובעזה, ושום דבר לא נגמר. אבל אין חשוב מזה, מלוחמי ישראל – שמעתי את הנאום המתבכיין של טלי גוטליב. איך היא בכלל מעיזה לדבר על משפחות שכולות? מה הקשר בין זה למה שהיא עשתה כאן? היא סיכנה חיים של לוחם שב"כ. נקודה; והיא עבריינית. נקודה; וצריך להסיר לה את החסינות. נקודה. אבל כנראה לא יסירו לה את החסינות, כי יש להם רוב. בהצלחה לכולנו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חבר הכנסת משה אבוטבול; חבר הכנסת עודד פורר; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. אפרת רייטן, נחזור על כל משפט שאת אומרת? זה מגיע לפה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה רוצה לחזור על זה?

היו"ר מאיר כהן:

לא, אז אני רוצה – בשקט. יואב, גם אתה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אחרי ששמעתי את כבוד הקצין מ-433, אז אני - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה נהיה לה קל יותר.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתמול בערב נסעתי לכרכור, יישוב ליד חדרה, לשבעה של ניב חזן. ניב חזן, בחורה בת 29, מדהימה, נפלאה, מדריכת פילאטיס, ילדה כל כך יפה ומוכשרת, באמת, נפטרה לפני ימים מספר אחרי שלוש שנים של מאבק באמת מטורף במחלת הסרטן בצוואר הרחם. אימא שלה, גלי, הייתה בקשר איתי בגלל שהיא אחות של חבר טוב שלי, ולפני שנה ניסיתי לטפל באישור של משרד הבריאות, קופת חולים כללית, לתרופה מיוחדת שיכלה להציל אותה. ניב יכלה להיות איתנו היום. הייתה אטימות מלאה מקופת חולים כללית וממשרד הבריאות לגבי השימוש בתרופה הזאת. גם אחרי שהם עשו סבב גדול מאוד של תרומות והגיעו לסכום שהם ציפו לו והביאו את התרופה מחו"ל – לא היה אישור של קופת החולים להשתמש בה, למרות שקופת החולים ידעה שהתרופה יכולה להציל אותה. אנחנו נמצאים בתקופה ארוכה מאוד שבה אין אפילו שר בריאות במדינת ישראל. מדינת ישראל הגדולה, הנאורה, שכל הזמן אומרים כמה מערכת הבריאות שלנו נפלאה – אין אפילו שר בריאות. אני לא מדבר על פנים, רווחה. בריאות. כשאתה יושב עם המשפחה אתה מבין שהאטימות הזאת של המערכת פשוט הורגת אנשים. הורגת אנשים. המילים האלו שאני ביקשתי לומר הן לזכר ניב המדהימה, שבשלוש השנים האחרונות הפכה להיות כוכבת רשת עם הסיפור העצוב שלה. היא פשוט הפכה את זה למין סרט מתמשך, סרט עצוב ומתמשך. היא חיזקה הרבה מאוד נשים אחרות ללכת ולהיבדק, לשמור על עצמן. גלי, אימא של ניב, כתבה ספר. אני ראיתי את העותק הראשון אתמול, והספר יצא לאור. הספר הוא סיפור על שלוש השנים שהם עברו כמשפחה. ואני פה בכנסת ישראל כדי להגיד לגלי, אימא של ניב, שאנחנו מחזקים אותה, היא אימא מדהימה ואישה נפלאה ומשפחה מדהימה. והכאב גדול כשניב לא איתנו, אבל נשאר לנו רק לחזק את המשפחה. אז זה לזכר ניב.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה. איתן גינזבורג, בבקשה, כבודו, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, לא צריך להכביר מילים על הטירוף שמתרחש מחוץ למשכן הזה. הצפון מופגז כבר שבועות ארוכים; החל מאתמול כולנו נמצאים תחת איום טילים בליסטיים מאיראן ומתימן; בינתיים איראן קובעת את הטון, היא מכתיבה מה קורה כאן, היא מצליחה להכתיב משוואה חדשה של טפטופי ירי שמתנרמלים בחסות הממשלה הזאת; טראמפ מקבל עבורנו החלטות; וראש הממשלה שלנו נעדר. פשוט טירוף אחד גדול. כאוס. אבל בינתיים, כאן בכנסת מתעסקים באירוע אחר. מה שראינו היום בדיון על בקשת החסינות של חברת הכנסת טלי גוטליב הוא לא סתם עוד אירוע מביך. המופע המשתלח הזה, שבו מי שחשפה שם של איש שב"כ מפנה אצבע מאשימה כלפי הייעוץ המשפטי, כלפי האופוזיציה, מפיצה תיאוריות קונספירציה הזויות על בגידה מבפנים, המופע הזה הוא בסך הכול עוד סימפטום של מחלה פוליטית קשה ועמוקה שהתפתחה בקדנציה הזאת. כשהמציאות בחוץ כל כך נוראה וקשה, כשהניהול של המדינה הזאת כושל עד כדי לא קיים, כשהמחדל רק מתמשך ומעמיק על פני ארבע שנות כהונה זוועתיות ומדממות, שבהן הביטחון האישי של אזרחי ישראל שואף לאפס, להנהגה הזו פשוט לא נותר מה למכור. כדי לשרוד את הבחירות, חבריי בקואליציה, החלטתם לייצר לציבור מציאות חלופית. ובמציאות החלופית שלכם וההזויה שלכם כולם אשמים חוץ מכם. האשמים הם היועצת המשפטית לממשלה, הסגנים שלה, הבן שלה, האפוד שלו, בית המשפט העליון, האופוזיציה, אהוד ברק, שקמה ברסלר, אחים לנשק, מי לא? וכן, גם הכלב שאכל לכם את שיעורי הבית, גם הוא אשם. אבל הבעיה האמיתית, חבריי בקואליציה, היא שאתם כבר איבדתם קשר עם הקרקע, התחלתם להאמין לשקרים של עצמכם, אתם בוורטיגו מוחלט, התנתקתם מזמן מטובת המדינה ומטובת הציבור ומכל רגש ותחושת אחריות לאומית. אז תנו לי להזכיר לכם את האמת הפשוטה ולחבר אתכם בחזרה למציאות: אין ולא תהיה כפרה על מה שעוללתם למדינת ישראל. ההשתלחויות והפצת הקונספירציות לכל עבר לא יעזרו לכם. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להוריד את הראש, לבקש סליחה מהציבור וללכת הביתה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מסיים. משפט אחרון.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בבחירות הקרובות אזרחי ישראל יוציאו אתכם מהנהגת המדינה ויחזירו אותנו לשפיות. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, כבודו. חברת הכנסת קארין אלהרר, גברתי, בבקשה. ואחריה – יאסר חוג'יראת.

היו"ר מאיר כהן:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגבלת שכר טרחה (נכי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. כמו כן, הונחה לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ משכנתאות, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת יעקב אשר ואופיר כץ. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת קארין אלהרר, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. הגעתי לכאן אחרי שאני כמעט 14 שנים חברת כנסת, ובאמת הכנסת הזאת ידעה ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל הטרלול שהגענו אליו, פשוט אין לו גבולות, אין לו גבולות. אני באתי להתריע שאנחנו מביאים את מדינת ישראל לתהום, תהום שלא הייתה. אני אומרת לכם, אם ייפגע עובד ציבור, אם ייפגע איש משרד המשפטים, אם ייפגע סוכן שב"כ, תדעו שהיום הזה תרם לפגיעה. כי היום, בדיון בוועדת כנסת, בוועדה כאן, חברת כנסת בישראל הראתה סרטון שכותרתו – בגידה מבפנים. זה לא אתרי עדנה קרנבל – עושים להם יבוא לכאן, לכנסת ישראל, ואזרחי ישראל צופים ויש לתועבה הזאת קהל מעריצים. עכשיו אני שואלת אתכם: האם יש מישהו במדינת ישראל שחושב שאיש כוחות הביטחון בגד? שהוא רצה, הוא רצה שאנשים יירצחו, וייאנסו ויישרפו? האם יש מישהו כזה? ואף פעם אין אשמים בקואליציה, זה תמיד מישהו אחר, זה היועצת המשפטית, זה פרקליט המדינה, זה השב"כ, זה אפילו צה"ל, זה המוסד – וזה מהקואליציה שטוענת שאוהבת את כוחות הביטחון, זה בא מהם. אני באמת שואלת. לאן אתם רוצים להגיע? איזה עוד שפל תכבשו? לאן? זו הייתה באמת נקודת השפל הנמוכה ביותר, ואני כולי תקווה שמישהו יתעשת ומכאן נעלה. זה לא יקרה בקדנציה הזאת. בקדנציה הבאה נתקן. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חבר הכנסת חוג'יראת, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת מיכל וולדיגר.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אני אתייחס לביקור של יושב-ראש ועדת החינוך ביום חמישי שעבר – הגיע ליישוב טובא-זנגרייה מצויד בנשק קטלני, עם תיק שבתוכו יש מסור חשמלי, בא בכוונה תחילה לפרוץ לתוך בית ספר. ראש המועצה אמר לו בצורה ברורה: אנחנו דוחים את הביקור למועד אחר, אבל הוא עושה דווקא לטובא-זנגרייה, הוא אמר: דווקא אני מגיע, אני רוצה להיכנס בכוח, עם הרבה כוחות משטרה. מזל שלא נפגע אחד השוטרים כשהגנו עליו עם הדיסק שהוא נסע איתו בשביל לפרוץ לתוך בית הספר. כנראה זה הרגלו של חבר הכנסת הקיצוני, הגזען, שחושב שההתנהגות שלו, הבריונית, העבריינית, יכולה להפחיד את תושבי טובא-זנגרייה. ילד קטן לא עושה חשבון לסוכות ולכל האנשים של סוכות וכל הפמליה שלו. אנשי טובא-זנגרייה הם אנשים מכובדים, מקבלים את האורח, אבל כשהאורח מכבד את עצמו. כשראש המועצה פנה ואמר: אנחנו דוחים, היה צריך לכבד את זה. אנחנו לא ראינו ולא שמענו על גינויים מצד הקואליציה לגבי ההתנהגות העבריינית של יושב-ראש ועדה בכנסת, ועדת החינוך – שזה צריך לסמל את החינוך, את הממלכתיות בכנסת ובמדינה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – לא נמצאת. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת שלי טל מירון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הישיבה. כנסת נכבדה, הפער בין הסיסמאות הריקות, הגדולות והמנופחות של ניצחון מוחלט לבין המציאות המדממת – כשחיזבאללה יורה עלינו, באיראן כמובן לא הוחלף המשטר, חמאס עוד בשלטון, החות'ים יורים אלינו – מעולם לא היה גדול יותר. לכן אני שואלת את עצמי את השאלה, מי באמת כאן בעל הבית? יושב כאן וסרלאוף. נדמה לי שזה היה חלק מקמפיין הבחירות שלהם – הם הבטיחו לכולנו: בעל הבית הגיע. ובכן, הסתכלתי על השבועיים האחרונים, במיוחד על הימים האחרונים, הקשבתי היטב לנשיא טראמפ אומר פעם אחר פעם את האמת המרה: הוא מנהל לכולנו, אזרחי מדינת ישראל, את חיי היום-יום ובעיקר את הביטחון. מילא כל ההתערבויות שלו בוועדת התקשורת, כן מחליט, לא מחליט, כן נטפליקס, עזבו את זה. האירוע הזה של הביטחון, שהוא אומר בריש גלי לנתניהו – הינה יש לי פה כמה ציטוטים: אני קובע את המהלכים, לא ביבי. זה לא שותפות, אדוני היושב-ראש, זאת כפייה, ברור לכולנו. האמריקאים, יש להם כמובן את האינטרסים שלהם, Make America Great Again, זה לאMake Israel Great Again . יש לנו שותפות, זה נכון, אבל שימו לב לטון של הימים האחרונים. זה לא משתמע לשתי פנים מי מוביל כאן את האסטרטגיה האזורית וטוען בצורה מפורשת שלישראל לא תהיה ברירה אלא ליישר קו עם ההסכם שהוא מנסה להוביל מול איראן. לא תהיה לנתניהו שום ברירה, אני קובע את המהלכים. אני קובע את כל המהלכים, הוא – נתניהו – לא קובע את המהלכים. זה אחרי הפיצוץ שהיה בטלפון לא מזמן, ששמענו אותו אומר בצורה מפורשת: מה לעזאזל – אומר טראמפ לנתניהו – מה לעזאזל אתה עושה? ככה זה קרה לפני שבוע. אתה משוגע לגמרי, כולם שונאים את ישראל עכשיו בגלל זה, כולם שונאים אותך. יותר גרוע מזה אמר: אם לא הייתי אני היית עכשיו בכלא. כלומר, גם הוא מבין שלא מדובר פה בתיק על באגס באני שיכניס את ראש הממשלה לכלא, אלא בתיק אמיתי שיכול להכניס את ראש הממשלה לכלא. טראמפ התייחס לשיחה הזאת, אמר בצורה שאי-אפשר שלא להבין אותה: הייתי מוטרד מזה שהוא כל הזמן נלחם בלבנון, זה מסבך את שיחות השלום עם איראן. צריך להבין, כן, אנחנו עובדים טוב טוב ביחד, אני מחבב את ביבי. גם אני אומרת את זה לאנשים שמשלמים לי שכר דירה, אגב. תראו, ביומיים האחרונים, כשיש עלינו את הטילים מאיראן, כשהוא התקשר לכל העיתונאים, או יותר נכון – דיבר עם עיתונאי מדינת ישראל כמו ברק רביד ואחרים ואמר להם: אני מדבר איתכם, ואני תכף תכף הולך להתקשר לביבי, אבל העביר כבר את כל המסרים לכל העיתונאים המדיניים שלנו, איך אתם מבינים את זה אם לא הרעה בתנאים של השותפים? לכן, צריכים כולנו לפקוח את העיניים ולצאת ולהתפקח מכל האשליות הגדולות ומכל הסיסמאות הריקות. יש את אמריקה, יש את ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לפעמים, הרבה פעמים – תודה, אני ממש מסיימת, אדוני – האינטרסים שלנו חופפים. אבל הגיע הזמן להתעורר ולהבין שאת כל הביצים שלנו ואת כל האינטרסים שלנו לשים בידי בן אדם אחד, לא אמריקה, זו סכנת נפשות. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בחסות כל המאורעות האקטואליים הלא-פשוטים, חשוב לי מאוד לשים זרקור על דברים שככה עוברים מתחת לרדאר. זה די ידוע שאני יושבת בוועדת התקשורת כבר מאות שעות, ומאוד שמה לב ומדקדקת בכל פרט ופרט. אין ספק שהממשלה הזאת, בראשות ראש הממשלה, ממש החליטה להתנקם בתקשורת החופשית במדינת ישראל. ואתמול גם אמרתי בוועדה, לפרוטוקול, שכמובן ראש הממשלה נמצא בניגוד עניינים. השר קרעי שבוע שעבר במליאה – הודה לו שהוא שלח אותו, וזו המשימה שלו להעביר את הרפורמה בתקשורת, למרות שהוא בניגוד עניינים בכל הקשור בחוקי התקשורת. אבל אני מחזיקה בידיי את המכתב של הייעוץ המשפטי לממשלה בתגובה על העתירה בנושא מועצת הרשות השנייה. למי שלא מכיר, השר קרעי מינה יושבת-ראש חדשה למועצת הרשות השנייה. המינוי הזה הוקפא על ידי צו ביניים של בית המשפט. קרעי החליט שהוא גם לא מציית לבג"ץ ולצו הביניים; הוא ממש כתב על זה בפומבי שהוא לא מתכוון לציית. ובעצם כל חברי המועצה החדשים שמונו על ידי קרעי – אנשים פוליטיים כמובן, אנשי שלומו – גם המינויים שלהם הוקפאו, ויש כמובן עתירה לבית המשפט בנושא הזה. והינה אני אקריא את הציטוט של קרעי: "בכל הנוגע אליי, עמדתי ברורה וידועה: אינני רואה את עצמי מחויב להחלטות בלתי חוקיות. צו שניתן בהליך שאינני צד לו – איננו חוקי". אבל אני מדלגת רגע על הדבר הזה, ואני מסתכלת על המסמך המטורף הזה – מטורף – של הייעוץ המשפטי לממשלה. למי שלא יודע, לפתע פתאום, ממש לפתע פתאום, שבעה חברי מועצה חדשים ברשות השנייה – סליחה, ברגע שהחזירו את המועצה הקודמת בעקבות צו בג"ץ, שבעה מחברי המועצה התפטרו בזה אחר זה בסמיכות, כי נטען שהשר וסביבתו לחצו את כולם להתפטר. אירוע מאפיוזי מטורף. אני מקריאה לכם מהמכתב.

היו"ר מאיר כהן:

מועצת הרשות השנייה?

שלי טל מירון (יש עתיד):

מועצת הרשות השנייה. אני מקריאה לכם חלק מהמכתב: "בשים לב לעיתוי ההתפטרות ולסמיכותה להחלטת בית המשפט, לתגובתו של שר התקשורת להחלטת בית המשפט, לסמיכות בין ההתפטרויות עצמן, לדמיון הרב בין מכתבי ההתפטרות השונים, לצד התפטרותם של רוב החברים מהמועצה היוצאת בלבד ולא מהמועצה הנכנסת, כמו גם להחלטתו של מר יוני שמעוני להתפטר אף הוא זמן קצר לאחר שהגברת מרלין וניג הודיעה על רצונה לחזור בה מהתפטרותה, נראה כי יש בדברים האלו כדי להוביל למסקנה לפיה מדובר במהלך מתואם ומאורגן, שתכליתו היא לרוקן את החלטת הביניים של בית המשפט הנכבד מתוכן ובכך לסכלה". ומה המטרה של כל האירוע הזה? לסכל את עסקת רשת 13. אירוע מאפיוזי, פלילי. קראתי את המכתב הזה, ואני באמת חושבת שהיועצת המשפטית לממשלה צריכה לפתוח בחקירה של מה שקרה במחשכים, מאחורי הקלעים, ואיך שר תקשורת מתערב בערוצי חדשות במדינת ישראל, בעסקת רכישה של ערוץ חדשות, כי זה לא באג'נדה שלו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

משפט אחרון.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

זה רק חלק אחד מתוך הוונדטה המטורפת של הממשלה הזאת בשוק התקשורת. זה חוק השידורים, זה ההתנפלות על התאגיד, זה סגירת גל"צ – זה הכול חלק מהניסיון להשתלט על התקשורת החופשית במדינת ישראל. ואני מתכוונת לעמוד על המשמר, כמו תמיד. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת משה טור פז. יעלה כבודו לשלוש דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

מיו"ר ליו"ר כוחנו עולה.

היו"ר סימון דוידסון:

בבקשה, אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול ראיתי מחזה נורא: יהודים עולים לרגל. לא, הם לא עולים לרגל להר הבית, הם אפילו לא עולים לרגל להר הרצל. לאן הם עולים? גם לא לקברי צדיקים, חבר הכנסת כהן. ראיתי עלייה לרגל לכלא 10, כלא 10, כי בכלא 10 משתכנים משתמטים ועריקים משירות צבאי. והינה אריה דרעי ויצחק גולדקנופ ומשה גפני וצאן מרעיתם עולים אליהם לרגל ומזיעים דמעות שליש, דמעות שגם בצל לא יכול לגרום להן. אוי להם, לבחורי הישיבות, שנתפסו על דברי תורה, ככה הם צועקים. ואני אומר להם: לא, הם לא נתפסו על דברי תורה. הם נתפסו על השתמטות מההגנה על המדינה. כי כשסרן גמלא וסמל יערי נפלו בקרב, הם בחרו להשתמט מהזכות להגן על המדינה. אלה בחרו להגן ואלה בחרו להשתמט. וזה כאילו, כאילו בשם התורה, אבל למעשה זה שימוש בתורה כקרדום לחפור בה. זה שימוש בתורה ככרית, כי בזמן שבחור הישיבה החרדי ישן על הכרית, האימא הציונית לא ישנה. היא לא ישנה בכלל בלילה. אתמול הייתי בחתונה של שני משוחררים טריים, והיו בקהל אימהות ואבות רבים, והראו לי בגאווה – אחד פתח את הטלפון: הינה הבן שלו עכשיו במגלן, בתוך לבנון; השנייה הראתה לי את ביתה, שהיא פראמדיקית עכשיו בעזה עם כוח מילואים; השלישית אומרת לי באושר: זו הפעם הראשונה מתחילת המלחמה, כמעט שלוש שנים, שבעלי, שהוא רופא בן 50 ומשהו, והילדים שלי, אף אחד כרגע לא בשדה הקרב. פעם ראשונה אחרי שלוש שנים שהאימא הזו ישנה בלילה. ואני אומר לכם, גפני וגולדקנופ ודרעי: אתם צריכים לעלות אליהם לרגל. לבית של האנשים האלה אתם צריכים לעלות ולהשתטח, כי בשם התורה אתם הפכתם לתרבות אנשים חטאים. אתמול בצד הכביש – בדרך מהחתונה היה ירי טילים. עצרתי בצד. במקרה בחפירה ליד הכביש – חתן וכלה, עדיין בשבעת ימי המשתה. החתן, ארבעה ימים מהחתונה, בדיוק חזר ממילואים בכיפת ברזל. הוא הסתכל איתי על השמיים ואמרנו: בואו, הם עושים עבודה טובה, החבר'ה המיירטים. הכלה, שהיא מצעירי יש עתיד, גם כן במילואים, כי ככה זה אצלנו – אין פלפולים ריקים: חתן מחדרו, כלה מחופתה, יוצאים למלחמת מצווה. והבוקר התקשר אליי הרב הלל, אחד מרבני הציונות הדתית, ואמר לי: קינלי, מה עושים עם זה? איך נלחמים בעלבונה של תורה? אז אני אומר לך, הרב הלל, ככה נלחמים: בעוז רוח, בדוגמה אישית, באמירה חד-משמעית: לא חוק מעונות, לא חוק-יסוד, לא עלייה לרגל, לא עלבונה של תורה. אוי לתורה שהופכת אנשים למשתמטים. אוי לה. ואשרי התורה שבשמה אנשים משרתים ומגינים על מדינתם. אשריה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז, המכונה קינלי. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מחייכים אחד לשני ומדברים ומבליחים בדיחות בין לבין, אבל היום הוא יום קשה. אני רוצה להגיד ולפנות לכל ההגונים ולכל הציונים ומכל המפלגות – יש בכל מפלגה – לכל השפויים האלה ששומעים את הקולות, רואים את המראות וסותמים את הפה: תזכרו, הוותיקים מאיתנו, אני חושב שיש אנשים צעירים שעדיין לא הבינו שיש בתוך העם הזה, תמיד יימצא המשוגע שיהרוג מישהו. עברנו את זה על בשרנו. כולם יודעים שלא הייתה שום בגידה. כולם יודעים שהייתה פשלה גדולה, שלפשלה הזאת היו אחראים בצבא, בשב"כ, בממשלה, ראש הממשלה. אבל כשרוצים לבנות נרטיב, אז המילים – דעו לכם שהמילים יכולות להפוך לכלי רצח. אני שומע את זה בחוץ, אני שומע את זה בכנסת. מגדילים לעשות חברי כנסת שלוחשים שהיה שיתוף פעולה עם חמאס של קצינים, של אנשי שב"כ. ואתם חושבים שזה ויכוח בין מפלגות. זה שסע בעם. זה יכול להוביל למלחמת אחים. למלחמת אזרחים. יישפך כאן דם. יש אנשים שמבינים מה המשמעות של דין מוסר. זה קרה כבר. הבגידה ביהדות, במקורות היהודיים, קשה היא. ואתם מרשים לעצמכם להמציא סיפור שלא היה קיים, ואני שומע אותו בכל מקום. וכדאי שאנחנו נעיף את הסיפור הזה מהחיים שלנו. ואני פונה לאנשים מהליכוד ולאנשים ממפלגות ימין, לאלה בתוכם, לא כולם, לאלה בתוכם שמספרים את הסיפור הזה וחוזרים עליו, ויודעים שזה שקר – במקום שהאחראי יקום ויגיד: מודה אני. יש סיפור חדש, שמעתי אותו אתמול. פגשתי בן אדם שאמר לי: מאיר, תקשיב, ראש הממשלה הוא אחראי, אבל הוא לא אשם, הבוגדים הם האשמים, את הבוגדים צריך לתלות. זה נורא. וכל מי שעולה לכאן – השר וסרלאוף, שאני יודע ששירת בגולני, ואני יודע שהיית חייל מצוין, אבל אתה חייב לעמוד כאן ולהוקיע את זה. כאשר חצי עם הופכים לבוגדים, לא יאוחר היום שתהיה כאן מלחמת אזרחים. אל תזלזלו בזה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת עמית הלוי; חבר הכנסת אושר שקלים; חברת הכנסת צגה מלקו. יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. היום זו סגירת מעגל. היום בועז טופורובסקי סיים את דרכו בכנסת אחרי הרבה שנים, ונאור היה בצעירותו עוזר פרלמנטרי של בועז טופורובסקי, אחרי זה החליף אותו כראש מטה השטח של יש עתיד, וצמח וגדל להיות חבר כנסת נפלא במדינת ישראל. וזה הזמן לאחל לבועז טופורובסקי הרבה מאוד הצלחה, וגם לנאור שלנו.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, באתי לעלות לשלוש דקות, קיבלתי את סיכום הקריירה.

היו"ר סימון דוידסון:

סיכום החיים. חיים שכאלה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה שנקרא, תודה רבה, טוב שבאתם. היה טוב וטוב שהיה.

קריאה:

טוב שהיה.

נאור שירי (יש עתיד):

עליזה, אמרתי "טוב שהיה", לא צריך לחזור.

קריאה:

וטוב שנגמר.

נאור שירי (יש עתיד):

עוד לא נגמר. אתם מושכים עוד קצת. צריך עוד קצת.

היו"ר מאיר כהן:

קדימה, תקבל עוד עשר שניות על הסיכום.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, בסדר גמור. נהפוך הוא.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, כבודו. קדימה.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו אני חזרתי וראיתי – אחרי סיכום הקריירה שלי. רק סימון, בפעם הבאה גם תן עוד קצת הישגים, לא משנה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש לי הרבה זמן מחר, מוחרתיים.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו ראש ממשלת ישראל, השמש שלנו, כולנו, הוא אומר שלוחמינו הגיבורים מפרקים לחיזבאללה את הצורה. כמובן אין שאלות, רק הצהרות, שזה ממש נהדר, כי בזמן שלוחמינו מפרקים לאויב את הצורה, אתם הולכים להביא את חוק-יסוד: לימוד התורה. איזה כיף. יצא גם חרוז, וגם מה שנקרא, כולנו מבינים לאן זה הולך. עוד גילוי נאות – סימון לא אמר את זה – אני ממש אוהב, אני בטוח שגם אתה, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את התחנה שהם רוצים לסגור, גל"צ. ובגל"צ הסלוגן, הג'ינגל הזה שמתנגן תמיד הוא "הבית של החיילים". הם שינו את זה לאחרונה ל"חיילות", שזה בסדר, מעולה ומאוד מבורך. אבל אם גל"צ זה הבית של החיילים, הליכוד זה הבית של הסרבנים.

היו"ר מאיר כהן:

המשתמטים.

נאור שירי (יש עתיד):

סרבנים, משתמטים, כי הם המציאו פה שטנץ. ובאמת אני רוצה להסיר את הכובע. אני בכלל אומר ואמרתי את זה גם בפעם הקודמת: אל תספרו אותנו, תגישו את כל מה שאתם רוצים, את חוק המעונות, וחוק-יסוד: לימוד התורה, ואת החוקים להפרדת התפקיד של היועמ"שית, ותנו חסינות לטלי, ותראו לנו מי שר הביטחון הבא, שהוא יהיה כנראה אייכלר בעולם לימוד התורה המדהים, כשהם משווים בין שירות לוחמים ושירות אנשי מילואים לכאלה שיושבים ולומדים תורה, כאילו מי שלומד תורה הוא לא יכול לשרת בצבא, או לא יכול למצוא עבודה, או לא יכול לתרום לכלכלה, או לא יכול, לא יודע, לייצר איזה פרנסה, לעזור לחברה, לעזור למדינה. זה שטנץ מדהים שאתם תפרתם לעצמכם. ואני גם לא יודע מי תמיד מוצא את זה. אריה דרעי, שעכשיו, אחרי שלוש שנים וחצי - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נאור שירי (יש עתיד):

מה יכולתי?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - - יכול להעביר שיעורי מוסר בישיבות.

נאור שירי (יש עתיד):

מוסר בישיבות? איפה מוסר? תבוא לפה, תראה איזה שיעורי מוסר אנחנו מקבלים מכם יום-יום: אריה דרעי, וגולדקנופ, וראיתי גם את חיים ביטון והשר מלכיאלי. אריה דרעי, תפסנו אותו במקרה בארבע דקות וחצי היחידות בחודש שהוא עובד, ובארבע הדקות האלה הוא הלך לכלא 10, שזו התקדמות, זה בסיס צבאי, שאני לא אומר שזה דבר רע. זה קודם כול בסיס צבאי. הם עושים כל כך הרבה טוב לחברה. אדוני היושב-ראש, אני ממש ממש תומך ביכולת של אריה דרעי להביא לפה את כל החוקים. תעבירו את חוק-יסוד: לימודי התורה, שכל העם יבין איזה צרה מגיעה אליו בדמות של הבחירות. אם אתם רוצים לראות את אייכלר שר הביטחון, את גפני ראש אכ"א, את גולדקנופ רח"ט תומכ"א, את קצין האיסוף איתמר בן גביר – אני בעד, תצביעו למח"ל, הבית של המשתמטים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר. ואחריו – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, כמה נקודות שישקפו את תולדות היום הזה. ראשית, עניין משפחתי לאומי: אני מברך את בני, אחד משניים שמשרתים במילואים. הוא השתחרר היום מעוד סבב שמירת ביטחוננו באיו"ש.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שם שקט בצד שמאל. בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

והוא חוזר אל - - -

היו"ר מאיר כהן:

דווקא אותך, טלי, לא שמעתי הפעם.

טלי גוטליב (הליכוד):

חשבתי שסובבתי לך את הגב, אדוני היו"ר. לא התכוונתי.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא חוזר ללימודים, והוא חוזר לעבודה.

היו"ר מאיר כהן:

כמה זמן הוא היה? הרבה סבבים.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היה שבועיים, שלושה בסבב הזה, וחוזר לבת זוגו. והוא כמו אלפים רבים, אבל מיעוט. אנחנו דנים פה כרגע – נקודה שנייה – אני מזכיר לכם, דנים פה כרגע משום שאין שר פנים בישראל משהו כמו שנה. נכון? סדר גודל. אין שר, אין שר פנים במדינת ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

שר בריאות.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ושרים אחרים, אבל שר פנים בפרט. אני רוצה לומר בקשר לדיון המסעיר שהיה היום: הרבה יותר קשה מגילוי סודות זה הפצת תיאוריה, תיאוריית קשר שקרית מבעיתה. המבקר – נבחר כאן מבקר שלא עמד בתנאי סף, בהליך קלוקל. שיקול הדעת של מי שמתיימר להיות מבקר – אני אומר את זה בתור יושב-ראש ועדת הביקורת – שיקול הדעת שלו הוא במקרה הטוב שגוי ובמקרה האחר קלוקל, ואני חושב שאפשר גם להמשיך בהגדרה – של פרקליטו של נתניהו, של ראש ממשלה, שמרשה לעצמו להעמיד את עצמו לבחירה למבקר הראשי של נתניהו כראש הרשות המבצעת. הליך הבחירה הסחטני הוצג כאן. הציפייה הברורה שמבקר המדינה, קרי פרקליטו של ראש הממשלה, ימנה את חברי ועדת החקירה בתנאים מסוימים. ואחרון, ניגוד עניינים משווע שידרוש הסדרה שלא תאפשר לו לבצע את תפקידו. שיקול הדעת של מי שטכנית נבחר – פסול. ואולי הדבר האחרון שאני רוצה לומר זה שלמרות זאת הכנסת עובדת, למרות איומי הטילים, והיום בוועדת ביקורת המדינה דנו דיון רציני בנושא יחסי משטרה עם קהילות שונות – ערבים, אתיופים, חרדים, מפגינים – הנושא של מעקב אחרי המשמר הלאומי. אנחנו נמשיך לעשות כאן את עבודתנו, ואנחנו נצפה בפרפוריה של ממשלה רעה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אחריה – איימן, איימן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אימאן.

היו"ר מאיר כהן:

אימאן, אהלן, אהלן. אחריה – עוז חיים. בבקשה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, אפשר קצת שקט?

היו"ר מאיר כהן:

חבריה, אני מבקש שקט מכולם.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כנסת נכבדה, בערבית יש פתגם ומשפט כזה שמשתמשים בו: (אומרת בערבית ומתרגמת:) כל אחד והתורה שלו והחינוך שלו והלימוד שלו, וזה מה שהוא מביא. האמת, דובר הרבה, אבל אני אישית לא יכולה להבליג ולא להעלות ולא לדבר על זה שוב, על הרמה, על התחתית – כבר לא יודעת מה יש יותר מזה – של ראש ועדת חינוך – ועדת חינוך – שאמורה להוות דוגמה ומוסר, דוגמה למופת לכלל הילדים והאזרחים. אז העבריין הזה, המסית, שיודע דבר אחד – זו התורה שלו, על זה הוא התחנך, ועל זה הוא גדל – לפרוץ למסגדים, לפרוץ לבתי כלא, לפרוץ לבתי ספר, להסית נגד אזרחים, ילידים – זה מה שהוא יודע. בהתחלה הוא הגיע בצורה אישית, לא בתפקיד הרשמי שלו. עצם קיומו בתפקיד הזה הוא בושה, בושה לחינוך במדינת ישראל. אז למה הוא משתמש בתפקיד הזה? בטענה שהוא הולך לראות מה מלמדים את הילדים בטובא-זנגרייה. אני מקווה שהוא למד, ושהוא הפעם הצליח באמת להפנים ששם ישנם ילדים אצילים, מחונכים, יודעים להגן על הזכויות שלהם. מה הוא רצה ללמד אותם, חלק מהעבריינות שלו? (אומרת בערבית:) באמת, למה הוא התכוון? אבל אני אומרת לכם שוב, אני רק מקווה שהוא למד - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, בצד שמאל, עליזה, זה מפריע, זה פשוט מפריע. לא את, אבל מסביבך. אני מבקש.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חוץ מזה, אגב הנושא שאנחנו דנים בו, העברת סמכויות לשר הפנים, אני חושבת שהפְּנִים והפָּנִים של המדינה הזאת כבר מביישים כל אחד, עד כדי כך שאף אחד לא מוכן להיות שר הפנים. זו המציאות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זו המציאות של המדינה הזאת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. יעלה ויבוא חיים עוז. זאת הפעם הראשונה, נאום שלוש דקות.

עוז חיים (יש עתיד):

נאום טרום-בכורה.

היו"ר מאיר כהן:

בכבוד. אני מבקש, אני מבקש שקט. הוא הושבע לפני כמה דקות והוא עולה לנאום, בבקשה.

עוז חיים (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אז ממש לפני כמה דקות עמדתי כאן וזכיתי להישבע אמונים כחבר בכנסת ישראל, והינה, אחת ההצבעות הראשונות שבהן אני נדרש להשתתף היא הצבעה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה – פרוצדורה שהיא די טכנית לכאורה, אבל כשראיתי את סעיף העברת הסמכויות על סדר-היום, המחשבה שלי הלכה מייד למקום אחר. חשבתי על העברת סמכויות מסוג אחר לגמרי, חשבתי על העברת סמכויות לתלמידי ישראל. אתמול בערב הבת שלי ישבה בבית ולמדה לבחינת הבגרות שלה בביולוגיה. היא הייתה אמורה להתקיים היום. כידוע, הבגרות בוטלה, הלימודים בוטלו בפעם המי יודע כמה. תראו, אין לי ולא תהיה שום טענה על נקיטת אמצעי ביטחון ששומרים על החיים של הילדים שלנו – ביטחון הוא מעל הכול, אבל השאלה היא מהי החלופה. איך יכול להיות שתלמידי ישראל שוב נשארים בבית ללא שום מענה חינוכי? איך זה יכול להיות שבמדינת ישראל, שמתמודדת עם מצבי חירום כבר שנים על גבי שנים, המערכת עדיין מופתעת בכל פעם מחדש ולא מסוגלת לייצר שגרת למידת נגישה, טכנולוגית ומותאמת? לכן אני מציע, בואו נעביר סמכויות לתלמידים. תארו לעצמכם שהייתה מתכנסת היום ועדת החינוך של הכנסת, היינו מושיבים סביב שולחן אחד את התלמידים עצמם, התלמידים שחוו את הקורונה, את 7 באוקטובר, סבבי לחימה בלתי נגמרים. תחשבו שהיינו אומרים להם: זה שלכם. קחו את הסמכות, תגידו לנו אתם איך נכון ללמוד כשבחוץ סוער. אני מבטיח לכם – אדוני היושב-ראש, היית מנהל בית ספר, איש חינוך – אני מבטיח לכם שהם היו מביאים לנו פתרונות יצירתיים, דיגיטליים, אינטראקטיביים, חדשניים, וייתכן – בעצם אני בטוח בכך – שאם היינו רק מקשיבים להם, מצב החינוך של הילדים שלנו אולי היה נראה אחרת. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. יפה מאוד. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, ואחריה – חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. עוז, השמירה על הזמנים ראויה לציון. בבקשה, גברתי.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל תחת מתקפת טילים מאיראן. אתמול והיום שוב אזעקות, שוב יירוטים, שוב מטחים, שוב אזרחים במקלטים, שוב חיילים במילואים, שוב הורים בלי עבודה מסודרת, שוב ילדים בלי לימודים, שוב מדינה שלמה במתח. ומה עושה הקואליציה באותו הזמן? בליץ קומבינות בכנסת. ולמה? כי יש מלחמה. מעולה, הציבור במקלטים, המילואימניקים עסוקים בגבולות, ההורים עסוקים בכלל בלנסות להבין מה לעשות עם הילדים – אז זה בדיוק הזמן להעביר עוד שחיתויות, זה הרגע. לא חירום לאומי, לא סיוע לעורף, לא פיצוי לעסקים, לא פתרון למשפחות בלי מסגרות, לא דיון דחוף בכשירות צה"ל, לא חוק גיוס אמיתי – לא. מה חשוב עכשיו? להעביר סמכויות לראש הממשלה כדי שהוא יוכל לשנות את סכומי ההשתתפות של הממשלה במימון המועצות הדתיות. זה מה שבוער. טילים מאיראן, ילדים במקלטים, חיילים בחזית, עסקים קורסים, אין לימודים – רגע, רגע, קודם כול המועצות הדתיות, כי בממשלת נתניהו לכל משבר יש פתרון אחד: עוד כסף לקואליציה, עוד כוח לראש הממשלה, עוד קומבינה לשותפים, עוד יריקה בפרצוף של הציבור המשרת, העובד והמשלם. ואם זה לא מספיק, אז בזמן שהמדינה כולה במצב חירום, הכנסת עסוקה גם בדיון החסינות של טלי גוטליב. תודה באמת. זאת לא ממשלה, זאת חנות דיוטי פרי של קומבינות בזמן מלחמה. כל אחד לוקח מהמדף את מה שהוא צריך. החרדים מקבלים כסף, המקורבים מקבלים סמכויות, הקיצוניים מקבלים חסינות – והציבור? הציבור מקבל אזעקות, וזה הסיפור כולו. יש ישראל אחת שנלחמת, משרתת, משלמת, מחזיקה את המדינה על הגב, ויש קואליציה אחת שמנצלת כל רגע של פחד כדי לגנוב עוד חתיכה מהמדינה. הם יודעים שדווקא עכשיו, כשהציבור לא מסתכל - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט, מדברים כאן על הדוכן. חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה, כבודו. בואו, שבו. בבקשה, תסיימי את דברייך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הם יודעים שדווקא עכשיו כשהציבור לא מסתכל, אפשר להעביר, לסחוט ולקמבן. זאת השיטה: טילים לאיראן – כסף למועצות הדתיות; מילואים לציבור – חסינות לחברי הקואליציה; מקלטים לאזרחים – סמכויות לנתניהו. אבל הציבור רואה, הוא רואה מי מגן עליו והוא רואה מי מנצל אותו. צה"ל מגן על אזרחי ישראל מאיראן, והממשלה – הממשלה מגינה על עצמה מהאזרחים, וזה כל ההבדל. בקרוב בחירות. המהפך יגיע. השינוי מגיע. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי.

היו"ר מאיר כהן:

הודעה למזכיר הכנסת. חבר הכנסת מיכאל ביטון, אתה הדובר הבא. בבקשה, מזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

שלוש דקות לרשותך, כבודו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, היום ב-05:00 יצאתי לגולן - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שם שקט. מי שנכנס, שישב במקומו ויאפשר לדוברים להשמיע את קולם. בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היום ב-05:00 יצאתי לגולן. הלב והרגליים לקחו אותי למשפחת גמלא הנדירה והמיוחדת, שלצערי, פגשתי אותה באובדן הקשה של שחר גמלא – קצין, מפקד בסיירת אגוז, ילד מואר, ילד נפלא, ילד שחיפש את הטוב בעולם, שעשה טוב, ילד שדובר עליו שם כדמות ואישיות נדירה, אח גדול של רותם וניצן. רותם עכשיו בטיס, האבא ביחידות מיוחדות, והאימא המיוחדת לאה, אשת חינוך בגולן, למען הנוער שם, מובילה את כל הנוער ברמת הגולן. ואתה נכנס, והדבר הראשון זה שאין לך מילים, אבל מה שאתה מקבל מלאה זה חיבוק, חיבוק אוהב, אולי של מישהו שעוד לא יודע, בשבעה הזאת ובתוך כל ההמולה, איזה חלל נפער בחיים ומה המחיר שאנחנו משלמים על אובדן חיים. אז אני כאן בשם הכנסת שולח להם חיבוק ויודע שהם נכנסו לי ללב, ואני עוד אשוב אליהם למושב נטור ואהיה איתם בקשר, כי החשיבות של הקשר עם משפחה שכולה הוא לאו דווקא בשבעה, אלא דווקא בזמן שאחר כך. ומשם הלכתי למשהו שאני קורא לו – מאיר, היושב-ראש, אתה תאהב את הסיפור הזה. אנחנו אומרים שחסד של אמת זה ללכת ללוויה, כי אתה לא תקבל כלום, אתה עושה חסד של אמת, אבל מה שעשינו היום זה צדק של אמת. לבן דוד שלי קראו מיכאל מכלוף ביטון, והוא נפל בקרב בעין זיוון בשנת 1972. הוא היה איש כיבוי אש של מחניים, שזה כבר היה בסיס צבאי של שדה התעופה, גר בחצור הגלילית, נשא לאישה את חנה, בתם של זוהרה וחזן דוד מירוחם, והוא נפטר. ובנו, לצערנו, עם חמש בנות נפלאות – וגם הבן נהרג בצבא. דודה שלי חנה איבדה את בעלה ואת בנה. הוא מעולם לא הונצח על ידי רשות שדות התעופה, ואני רוצה להוריד את הכובע בפני מנכ"ל רשות שדות התעופה קדמי, והסמנכ"ל קדוש, ומנהל השדה בצפון מאיר כהן, ועמי מלכה, שזה הבן דוד שלי, שלקח את זה על עצמו. והיום אתה נכנס לשדה התעופה בלוד – השם שלו, אחרי 50 שנה, מונצח באנדרטה, אחרי הבידוק. והיום בצפון עשינו אנדרטה על שמו ועל שם חללים גיבורים של רשות שדות התעופה, וזה צדק של אמת. מי שלא זכה להנצחה ולכבוד – אנחנו מתקנים אחרי 50 שנה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ינון אזולאי – לא נמצא. מי השר המסכם, אדוני המזכיר? וסרלאוף. בבקשה, כבודו, השר המסכם. מי שנכנס – אני מבקש לשבת במקומו. כן, כבוד השר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא חישבתי נכון את הזמן.

היו"ר מאיר כהן:

זהו, שמתי לב.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישבתי פה שלוש שעות, ואני שומע כל הזמן "ביבי" ו"ביבי" ו"בן גביר" ו"ביבי", כאילו - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני חייב להגיד לך שגם אני ישבתי פה שלוש שעות. לא שמעתי כל כך "ביבי" ו"בן גביר".

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתה לא הקשבת, היית בפלאפון, מאיר.

היו"ר מאיר כהן:

אם - - - חבל.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מאיר, היית בפלאפון, ראיתי את זה. נגלה לכולם שהיית - - -

היו"ר מאיר כהן:

שומע כל מילה, האמן לי.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אנחנו מוכנים להפסיק. לכו הביתה – לא נדבר יותר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני אומר, אבל באמת, אפשר לדבר על עוד דברים, יש עוד דברים במדינה. אפשר להתווכח על דברים נוספים. יש עוד מושגים בעולם האופוזיציה שאני מציע לכם להשתמש בהם.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

העברת סמכויות היא לא אחת מהם.

נאור שירי (יש עתיד):

למה, היית דקה באופוזיציה? סע לנו מהעיניים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כשתהיה באופוזיציה - - -

קריאות:

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אה, אתם אומרים באמת באופוזיציה - - -

קריאות:

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אוקיי. אני לא חושב שאם אני אהיה באופוזיציה אני אגיד – אבל אתם אומרים שלכם יש ניסיון, ובניסיון שלכם באמת צריך להגיד "ביבי" ו"ביבי".

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לך יש ניסיון. אתה לא יודע מה זה להגיש שאילתה. להגיש שאילתה, אתה יודע מה זה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אבל אני אגיד לכם, אתם עושים לנו שירות נהדר, כן? כי האובססיה שלכם בסוף בסוף מתהפכת עליכם, כי הציבור יכול להכיל אולי טעויות, אבל הציבור לא יכול לסלוח על צביעות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז רק תגיד למה אין שר פנים. למה אין שר פנים?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כי "ביבי", נכון? הרי אמרתם פה, עמדו פה כמה אנשים ואמרו שהסיבה שאין שר פנים זה כי "ביבי", וכל דבר זה "ביבי" ו"ביבי".

קריאות:

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואני אגיד לכם משהו – אני לא יודע, אני לא ראש הממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, תגיד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נאור, אני לא ראש הממשלה, אני שר בממשלה, יכול להגיד לך - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתה שר בכיר בממשלה. נותן לנו הטפות מוסר. תן לנו סיבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שאלת אותו למה אין שר פנים בממשלה?

נאור שירי (יש עתיד):

יאללה - - -

היו"ר מאיר כהן:

זהו, אני מבקש. זהו.

נאור שירי (יש עתיד):

- - - ונותן לנו הטפה איך להיות חברי כנסת. בבקשה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת במקומם, קדימה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נאור, תראה, אני אגיד לך מה אני חושב. אני חושב שבזמן מלחמה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אל תגיד לי "זמן מלחמה". בזמן מלחמה לא פותחים פה שמפניות - - - אתה מחליש - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, אבל אני לא מחליש את הכוח של הצוות שלי, שחלקם כרגע לוחמים בלבנון, הדובר, שנמצא כרגע בלבנון.

נאור שירי (יש עתיד):

לא רק אתה לוחם, תרגיע.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואני לא מספר לו כמה רע פה, כמה גרוע וכמה אנחנו מפסידים. אני מדבר איתו על כך שאנחנו כותשים אותם, כן, בדרום לבנון, אנחנו מפרקים להם את הצורה.

קריאות:

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

למה אין שר פנים?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ברור שצריך לתקוף יותר, אבל לא להגיד שאנחנו לא פועלים, כי זה לא נכון, זה לא נכון. אתם יודעים, הייתי פעם אצל אב שכול, דיברתי עם אב שכול, הייתי אצלם בבית, אז הוא אומר לי שכשהבן שלו היה יוצא מעזה – הוא לחם בעזה, אחר כך הוא נפל – אז הוא היה מתקשר אליו ואומר לו: אבא, התקשרתי לחלש, כי בפנים אנחנו חזקים, הלוחמים שלנו חזקים, הלוחמים שלנו באמת – רוח קרב, רוח גבורה ומסירות נפש אמיתית.

קריאה:

תגייסו עוד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואז אתה יוצא החוצה, אתה מתחיל לקרוא עיתונים ואתה שומע דברי הבל ושטות, וכאילו נראה שאתם קצת מתרגשים מהרעיון הזה שטראמפ דיבר עם ביבי, והוא תקף אותו, והוא אמר לו, והשיחה שלהם הייתה טעונה, אבל אתם יותר מדי ממהרים ואתם מסיקים מסקנות, כי אחר כך – אתמול היו כל כך הרבה עיתונאים שאמרו: הינה, ביבי מתקפל, הינה, הממשלה לא תתקוף, ותקפנו.

קריאות:

התקפל - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה "התקפל"?

קריאות:

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אצלכם התקפלויות זה ברמה הרבה יותר מפוארת, אבל אין פה שום התקפלות. יש פה עמידה על העקרונות. יש פה ממשלה וקבינט שמתמרנים בצורה מדהימה. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל יש פה חזיתות שאנחנו מנצחים בהן. בדרום לבנון אנחנו כותשים אותם, באמת כותשים אותם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם סמרטוטים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

סמרטוטים - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזו בושה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כל מה שיש לכם לומר כל הזמן זה "אתם סמרטוטים". אני לא מדבר - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סיכנו את יעד מדינת ישראל תחתכם? הם מורתעים? איזו בושה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה שעשינו באיראן, אתם לא תעשו גם בעוד 30 שנה, כנראה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה עשיתם?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

צה"ל הביא הישגים נהדרים שאתם מוחקים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן, כן, לא עשיתם 30 שנה. נכון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תקשיב רגע, וסרלאוף, אתם כמו מכבי נתניה, יודעים רק - - - לא יודעים להכניס גול. זה הבאסה שלי. צריכים לדעת להכניס גול.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תשמע, אני לא מכיר כדורגל, אז הדוגמאות שאתה מביא פה הן לא הכי טובות בשבילי. תנסה להביא דוגמאות אחרות, אולי מעולם החזנות, אולי מעולמות שאני קצת יותר בקיא בהם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני חושב שצריך להוריד את ההחלשה הלאומית הזאת. אני חושב שאנחנו יכולים לשדר לעם קצת יותר מורל, קצת יותר רוח, כי הלוחמים שלנו נמצאים בחזיתות האלה ואנחנו חייבים להם את זה, לא בשביל פוליטיקה, אלא באמת בשביל ניצחון במערכה ובשביל העתיד של כולנו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. אני מבקש מכולם – כל חבר או חברת כנסת יושב במקומו, אנחנו לא נתחיל את ההצבעה לפני זה. כל חברי הכנסת, שמחה רוטמן, גם אתה, כבודו, שב, בבקשה. כל חברי הכנסת וחברות הכנסת, שרים, אני מבקש. יוליה, בבקשה, תפסי מקום. מירב. מר גפני, אדוני, רוצה לשבת כדי שנוכל לנהל הצבעה? קשה מאוד למזכירות הכנסת, זאת הצבעה בהרמת יד. פינדרוס, גפני, בבקשה, אנא מכם. מקלב, בבקשה, כבודו. שבו. יעקב, בבקשה. יעקב, מה אתה רוטן כל הזמן? שב, בבקשה. ובכן, תחילה נצביע על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31 לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי סעיף 266ה(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לעניין התקנת הצווים הבאים: 1. צו התכנון והבנייה (פטור מתוכנית ומהיתר להמשך הצבה ושימוש במתחם מגורים) (מלחמת תקומה) (רוחמה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026; 2. צו התכנון והבנייה (פטור מהיתר לעבודות הנדרשות לשיקום נזקים במתחם בית הזיקוק במפרץ חיפה) (חרבות ברזל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2026. הצבעה. מי בעד? אני מבקש להשאיר את היד למעלה. מי בעד? מי נגד? אין מתנגדים. מי נמנע? אין נמנעים. הצבעה מס' 3 בעד הודעת הממשלה – 45 נגד – אין נמנעים – 4 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

ובכן, 45 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יש את חבר הכנסת גפני.

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, אתם מתנגדים? נמנעים? סליחה. עוד פעם, מי נמנע? ארבעה נמנעים. אם כך אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי סעיף 265 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לעניין התקנת תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. מי בעד? מי שבעד, להרים את ידו ואת ידה. סיימת, אדוני המזכיר? מי נגד? מי נמנע? ארבעה נמנעים. הצבעה מס' 4 בעד הודעת הממשלה – 44 נגד – אין נמנעים – 4 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

44 בעד, אפס מתנגדים, ארבעה נמנעים. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה סמכויות לפי סעיף 11ב לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א–1971, לעניין שינוי סכומי ההשתתפות הרגילים של הממשלה בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות על פי אמות מידה שוויוניות שייקבעו. הצבעה. מי בעד? סיימת, אדוני? מי נגד? מי נמנע? תרימו את ידכם, בבקשה. מי שנמנע, שירים את ידו – שלושה. הצבעה מס' 5 בעד הודעת הממשלה – 44 נגד – 38 נמנעים – 3 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

אם כן, 44 בעד, 38 מתנגדים, שלושה נמנעים. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אברהם אביחי בוארון, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת בועז ביסמוט, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק. אדוני, בבקשה.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

שמח כאן. אפשר להתחיל?

היו"ר מאיר כהן:

כן, כן, אתה יכול להתחיל.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

היו"ר מאיר כהן:

סגנית המזכיר, בבקשה, גברתי, לשנות את הכותרת של הדיון. אני מבקש שקט, יושב-ראש הוועדה מציג את הצעת החוק. אדוני.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

מה קורה?

היו"ר מאיר כהן:

אתה יכול להתחיל.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

לא, אבל תסתכל, אני לא מתחיל.

היו"ר מאיר כהן:

חברים, חברי וחברות הכנסת, אנחנו רוצים להתחיל – להמשיך את הדיון. מי שמדבר שיצא החוצה. אל תפריעו. בבקשה, החוצה. יוסי, כן, גם אתה. ינון הסדרן. יוסי. ראית? בבקשה, יאללה. אדוני, בבקשה, כבודו.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

פעם שנייה, ניסיון שני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. קריאה ראשונה. אדוני היושב-ראש, ברצף האזעקות – חברת הכנסת טלי גוטליב, גיבורת היום, בבקשה. ברצף האזעקות שנשמעו אתמול בלילה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כל אחד והגיבורים שלו.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

גיבורת היום מוזמנת להקשיב. ברצף האזעקות שנשמעו אתמול בלילה תחת המתקפה האיראנית הנפשעת על אזרחי מדינת ישראל - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לדעתי, הבנות שלי גיבורות היום.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

- - הבטתי בתימהון ובבושה – מי דיבר קודם לכן? אז בכם, בכם – בתימהון ובבושה, בכם, באופוזיציה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בתימהון - - -

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

כנראה שבעקבות השעה המאוחרת חלמתם בהקיץ על משבר בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ, שוב, בפעם המי-יודע כמה. ראיתי כמובן את החיוכים שלכם, ראיתי את השמחה לאיד. והאמת, אני חייב להגיד לך, אני חייב להגיד לך שזה היה פשוט עלוב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

דווקא לא. היינו תחת אזעקות, אדוני. היינו בממ"דים. היינו בממ"דים. הילדים שלנו היו בממ"דים.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

קודם כול, מידיעה ברורה ומשיחות אישיות עם בכירי הממשל האמריקני, כדאי שתתעוררו מהפנטזיות שלכם, כי הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו, מה לעשות, צר לי לבשר לכם, הם ממשיכים להיות אגרוף אחד. עכשיו, לא משנה, תבינו, לא משנה כמה תנסו לסכסך או מה תספרו לעצמכם, זו היום – ותסתכלו, תסתכלו על הקהילייה הבין-לאומית, תסתכלו על המפה, תסתכלו בעולם, תסתכלו על יבשות – זו עדיין הברית החזקה ביותר בעולם. אני מאתגר אתכם, תמצאו אחת חזקה יותר. ואגב, היא אינה ניתנת לערעור. אגב, הנשיא טראמפ גם אומר את זה בקולו מעל כל במה. אבל, אתה יודע מה? אתגרת אותי, ידידי חבר הכנסת ביליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בליאק.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

בוא נניח שאתה צודק. בוא נניח שאתה צודק. בוא – בליאק, מה שתגיד – בוא נניח שאתה צודק. נניח, חלילה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה, מה שתגיד? זה השם.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

בוא, אל תפריע לי. נניח, חלילה, שאנחנו מצויים במשבר, כפי שקרה בעבר, אגב, מול הממשל הדמוקרטי. אז בוא, אני שואל אותך. אם נניח באמת היית צודק ויש באמת משבר, אז מה יש לחגוג? תגיד לי אתה. מה, אתה לא חי כאן? אתה לא חי במדינה הזו? לא אכפת לך ממנה? אתה באמת שמח מהאפשרות של משבר מדיני חמור?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תגיד – אתה חצוף, הבנות שלי אתמול היו בממ"ד, אתה חושב שאני חגגתי? תגיד לי, אתה לא מתבייש?

היו"ר מאיר כהן:

תמשיך, אדוני. תמשיך.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

זה פשוט טירוף. מרוב שנאה עיוורת, מרוב שנאה עיוורת - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז תתבייש. הבנות שלי בלילה היו בממ"ד. שמעת? תתמודד.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

מפריע לי.

היו"ר מאיר כהן:

ולדימיר, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא פונה אליו, מה.

היו"ר מאיר כהן:

ולדימיר, בבקשה. חבר הכנסת ביסמוט.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

חבר הכנסת בליאק, מרוב שנאה עיוורת - - -

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת ביסמוט, אם אתה - - -

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

מרוב שנאה עיוורת לנתניהו אתם מוכנים שהמדינה תישרף, העיקר שתוכלו לחגוג באולפנים. איבדתם את זה לגמרי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא שונא אותך, אבל אני אבעט בכם. אתם חבורה מושחתת שלא יודעת לנצח שום דבר. אתה לא יודע לנצח שום דבר.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

עכשיו, אני רוצה להסביר לך איפה – תראו, הייתי בעברי - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה שלושה חודשים - - - כאן על חוק השתמטות, על מה אתה מדבר? אתה מטיף לי מוסר? אתה צריך להתבייש עד סוף הקריירה שלך. שמעת?

היו"ר אליהו רביבו:

טוב, ששש. חבר הכנסת - - -

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

תראה, אני חייב להגיד לך, ראיתי את אחד מהחברים שלכם שהזכיר קודם - - -

היו"ר אליהו רביבו:

לא לא לא, שנייה, סליחה. סליחה, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

שלום, יקירי, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אליהו רביבו:

שלום. סליחה. תודה, אדוני. חבר הכנסת בליאק, ביטאת את אשר היה לך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא, שנייה. אפשר רגע לסיים? אפשר בבקשה לסיים?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא פונה אליי, בסדר?

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

להפך, אני מרים לך.

היו"ר אליהו רביבו:

אפשר בבקשה לסיים?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אם הוא לא יפנה אליי אני לא אפנה אליו.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה מרים לו - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אפשר בבקשה לסיים? חבר הכנסת בליאק, שנייה, להשלים משפט. זה לא הרבה.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

מזכירים אותו, זה גם משהו.

היו"ר אליהו רביבו:

שנייה. ביטאת את אשר היה לך לומר, והוא פנה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הכול יתהפך עליך - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת בליאק, עכשיו זה כבר לא הוא פונה אליך, זה אני פונה אליך. חבר הכנסת בליאק. קודם כול, נקדם בברכה את הגעתו של חבר הכנסת החדש. ואני בטוח שאתה רוצה להיות לו מנטור, לא בצורה הזאת. לפיכך, אני מבקש, ביטאת את אשר היה לך לומר, בגלל שהוא פנה אליך. עכשיו הדובר לא יפנה אליך וישלים את נאומו, ואתה מיצית את שלך. הוגן? תודה. בבקשה, אדוני.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

תודה רבה. ראיתי קודם לכן את חברך לסיעה מזכיר את מכבי נתניה. השר וסרלאוף לא כל כך מבין בספורט, אני דווקא כן מבין בספורט, והייתי בעבר גם כתב ספורט, אני מודה בזה. ויש גם מונדיאל, כולם מדברים על זה.

היו"ר אליהו רביבו:

מה לא היית?

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

אפילו כיסיתי את המונדיאל ב-1998 בצרפת, אדוני היושב-ראש. אז בואו נדבר בשפה שתבינו.

נאור שירי (יש עתיד):

בטח אהבת את צרפת.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

בואו נדבר בשפה שתבינו. כן, ניצחו 3:0 בגמר. אז בואו נדבר בשפה שתבינו, הינה, אני אומר לכם את זה ישר בפנים – לא לך, כמובן, לא לך. אני לא מזכיר אותך – במציאות הפוליטית, לא נעים להגיד, אתם סוג של ליגה ד', קבוצה של חובבים. ראיתי את זה אתמול בערב בציוצים ובתגובות שלכם. ומה לעשות – וזה מה שמתסכל, מכאן התסכול – כשיש לך את טראמפ וביבי, שהם פרמייר ליג לעומתכם, זה קצת מתסכל. ואני חייב להודות שגם אני הייתי מתוסכל מאדם שבכל הקריירה הפוליטית שלי אני הולך לו על הראש, והוא מרכיב ממשלה שישית, וגם היום כשרואים סקרים אני לא מצליח לרסק אותו. וזה אוכל אתכם. וזה בסדר, זה בסדר. עכשיו, אני רוצה שתבינו דבר אחד. גם בעוד שנים רבות, או בעוד שנים רבות כאשר יהיו ספרי היסטוריה, וכל אחד מאיתנו יש לו פרספקטיבה, יש להניח שרבים מאיתנו – הינה, אני אומר מאיתנו – יכול להיות שלא יזכרו אותנו, אותם, טראמפ ונתניהו, כן יזכירו. וכמובן שזה מתסכל. עכשיו, אני רוצה לנצל את הבמה הזו גם כדי לומר תודה. אני חייב להגיד תודה – זה המקצוע שהיה לי קודם, מקצוע העיתונות, ואני חייב להגיד תודה לעיתונאי, לעיתונאי מסוים בוושינגטון. ואני רוצה להגיד לו תודה, תודה על – איך נקרא לזה? על כמה שהוא מסייע במבצע הטעיה מול האויב. בכל פעם מחדש אתם רואים את הפרסום, עוד פרסום דרמטי על משבר בין טראמפ לנתניהו – אני חושב שזה אולי, לא יודע, טייק 80 מיליון אולי – או על ההתחייבות כביכול של נתניהו לא לתקוף, לא בדחיה ולא באיראן, ושוב המציאות טופחת לאותו עיתונאי – פעם אחר פעם. אבל כנראה מתוך פטריוטיות ישראלית עמוקה, אולי אפילו מבלי להתכוון, הוא ממשיך להתנדב להוציא את עצמו – איך להגיד? אני לא רוצה להגיד מגוחך, כי זה לא נעים – ולהוות את דמות ההטעיה המושלמת עבור מדינת ישראל וארצות הברית. אין מה לעשות, עבודה עיתונאית לתפארת. מצייץ באנגלית פרסומים מגמתיים על הנעשה ביהודה ושומרון כדי להציג את מדינת ישראל ואת המתיישבים כאלימים – מסתבר שלפעמים, כמו אתמול, זה גם מועיל. בסופו של דבר זה עוד איזה פיון קטן בלוח השחמט שמנהל – כן, מה לעשות – האיש שמנצח על המשימה, הרב-אומן שלנו, ראש הממשלה, יחד עם – כן, חברו, מה לעשות – חברו הנשיא טראמפ. ולסיום, לפני שנציג את החוק של חברי חבר הכנסת בוארון, כדי שישמעו את זה טוב גם באיראן, כדי שישמעו את זה בטהרן ויבינו בדיוק מול מי הם עומדים, הינה מה שאמר הנשיא טראמפ, אפילו לפי מקורותיו של אותו עיתונאי שמנסה להכפיש: We are crazy, very crazy, very very crazy. שמעתם אותו היטב. אל תתעסקו איתנו. תודה רבה, למרות כל הציוצים וכל השמחה לאיד שלכם אתמול. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון), התשפ"ו–2026, שיזם ידידי חבר הכנסת אביחי בוארון. חוק הקפאת הכספים נחקק בשנת 2018 וקבע כי מהסכומים שממשלת ישראל מעבירה לרשות הפלסטינית לפי הסכמי הביניים ינוכו מדי שנה סכומים בשיעור היקף הסכומים ששילמה הרשות הפלסטינית באמצעות משכורות והטבות למחבלים פלסטינים הכלואים בישראל וקצבאות למשפחות מחבלים שנהרגו. החוק קבע כי לא ייעשה שימוש בכספים האלה, ובבוא העת, אם תחליט הרשות הפלסטינית לחדול מהתשלומים, יחליט הקבינט מה לעשות בכספים שהוקפאו. בהמשך, אדוני היושב-ראש, נחקק בשנת 2024 חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), שקבע כי נפגעי טרור יהיו זכאים לפיצויים, לדוגמה ממתגמל טרור כהגדרתו בחוק האמור. ואם הנתבע הוא מהרשות הפלסטינית, ניתן יהיה לממש את התביעה מאותם כספים מוקפאים. מאז נחקק החוק הוגשו תביעות נגד הרשות בהיקף מצטבר של מיליארדי שקלים. לצד הנזק שנגרם לקורבנות הטרור עצמם, גם למדינה נגרם נזק כספי מפיגועי הטרור, שכן היא חבה בשלהם בין השאר בתשלום תגמולים לנפגעי פעולות איבה ובתשלום פיצויים למי שרכושו ניזוק. בהצעת החוק שאני מציג לפניכם כעת מוצע לקבוע כי נוסף על הסכומים המוקפאים לפי חוק הקפאת הכספים, ינוכו מהסכומים שמועברים לרשות הפלסטינית סכומים שהמדינה משלמת כתגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה וכפיצויים לפי חוק מס רכוש. אדוני היושב-ראש, מאחר שמדובר בתגמולים ובפיצויים רק בשל פגיעות שלרשות הפלסטינית יש זיקה אליהן, הצעת החוק מסדירה את מנגנון חישוב הסכום כך שהסכום המרבי יתבסס רק על פגיעות איבה ונזקי מלחמה שנגרמו על ידי המחבלים, ישראלים או פלסטינים, שלפי מדיניות התשלומים של הרשות הפלסטינית יש יסוד סביר להניח שהיא משלמת להם כספים בזיקה לטרור, ולא יחול על ירי רקטי או סוג אחר של ירי ארוך טווח, שאינו מתוגמל על ידי הרשות. בכל שנה, לאחר עריכת התחשיב של תשלומי התגמולים והפיצויים שעומדים בתנאים אלה, יועברו הדוחות בעניין זה לקבינט והוא יחליט – לאחר שהביא בחשבון גם את הסכום שהוקפא לפי החוק הקיים ושקל ענייני חוץ וביטחון – מה יהיה הסכום שינוכה מהכספים המועברים לרשות הפלסטינית, וכן את אופן פריסת ניכוי הכספים לאורך השנה. סכום זה יועבר לאוצר המדינה. כפי שציינתי בראשית דבריי, מאז נחקק חוק פיצויים לדוגמה, המאפשר שימוש בכספים המוקפאים לשם תשלום פיצויים לקורבנות טרור, הוגשו תביעות בהיקף של מיליארדי שקלים. למעשה, היקף סכומי התביעות שהוגשו עולה על היקף הכספים שהוקפאו עד כה מכוח החוק. משכך, קבענו כי תינתן קדימות לתשלום הפיצויים לפי חוק פיצויים לדוגמה וכן לתשלום פיצויים עונשיים שנפסקו לפי חוק העונשין, ואם עדיין דרוש כסף לשם ביצוע תשלומים אלה, ראשית ישמשו הכספים שהקבינט החליט לנכות למטרות אלה, ורק לאחר מכן יועבר הסכום שייוותר לאוצר המדינה. בנוסף, נוכח החלטת שר האוצר על הקפאת כספים שמועברים לרצועת עזה, קבענו בהצעת החוק כי שר האוצר ידווח מדי שנה לקבינט ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על היקף הסכומים שמוקפאים כאמור. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק הכל-כך חשובה וצודקת בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, אדוני, על הצגת החוק. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, נתחיל עם זו של קבוצת יש עתיד. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – היה פה קודם – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – כנ"ל; חברת הכנסת מירב כהן; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי; חברת הכנסת מירב בן ארי. וכדי שנהיה יעילים, הואיל ורובם - - -

נאור שירי (יש עתיד):

לא, למה? לא צריך יעילות. בבית הזה להיות יעיל?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מילה גסה.

היו"ר אליהו רביבו:

כדי שנהיה יעילים, אני מבקש מכל מי שנרשם לרשות דיבור ונמצא ומעוניין לעשות כן, שיצביע ואני אעלה אותו על פי הסדר. חבר הכנסת ולדימיר, כן, אתה הראשון. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על שני חוקים שצפויים לעלות להצבעה השבוע בהמשך לחוק ההשתמטות, שנדון במשך כמה שבועות בוועדת חוץ וביטחון בראשות חבר הכנסת בועז ביסמוט. עכשיו, לגבי החוק שהיה על השולחן של ועדת חוץ וביטחון, היה אפשר להתווכח כמה חרדים יתגייסו או לא יתגייסו. אנחנו שמענו לא פעם בוועדה שחסרים בצה"ל לפחות 15,000, 12,000, 17,000 חיילים, לפחות 10,000 לוחמים, והיה ויכוח מקצועי כמה חרדים יתגייסו בעקבות החוק. הקואליציה זרקו כל מיני מספרים: 5,000; 22,000 במשך תקופה מסוימת. אני טענתי שאף חרדי לא יתגייס, מהטעם הפשוט שאם החוק הזה היה מחוקק, אז ביום הראשון אחרי אישור כל ההטבות המשמעותיות – ואני מדבר על הנחות ארנונה, ואני מדבר על תקציבי ישיבות, ואני מדבר על הנחות במעונות יום – הכול היה חוזר ביום הראשון אחרי אישור החוק במליאת הכנסת, ולכן האינסנטיב להתגייס היה שווה לאפס. בקואליציה טענו אחרת. אפשר להתווכח, יתגייסו או לא יתגייסו. מחר בוועדת הכספים יעלה להצבעה חוק המעונות. חוק המעונות בעצם מעניק את ההטבה הכי משמעותית למשתמטים, שנפסלה לפני שנה וקצת, הוא מחזיר אותה, וזה התמריץ השלילי לגיוס. בליכוד אני מבין שמתכוונים לתמוך. ביום רביעי צפוי לעלות כאן חוק עוד יותר חמור מבחינת הגיוס, או אי-גיוס – חוק-יסוד: לימוד תורה. בשני החוקים האלה – אין ויכוח, שני החוקים האלה מקדמים השתמטות. אפס חרדים יתגייסו בעקבות חוק המעונות ואפס חרדים יתגייסו בעקבות חוק-יסוד: לימוד תורה. ואני תוהה, כל האנשים האלה שישבו בוועדת חוץ וביטחון, חבר הכנסת בוארון, ביסמוט וחברי הכנסת של ש"ס, וטענו בלהט עד כמה הם מעוניינים בגיוס – מה הם יצביעו מחר בוועדת הכספים על חוק המעונות ומה הם יצביעו ביום רביעי על חוק-יסוד: לימוד תורה? שני חוקי השתמטות על סטרואידים, דווקא בעת המלחמה. מה תצביעו? מה תצביע, חבר הכנסת בוארון? האם תתמכו בחוק ההשתמטות 2, או בחוק ההשתמטות 3?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כמובן שנצביע בעד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כמובן שתצביעו בעד, כי אתם איבדתם את הדרך ואיבדתם את המוסר - -

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא, אתם איבדתם את הדרך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - ואיבדתם את הערכים, אם היו לכם ערכים אי פעם. אבל לא נשארו ערכים בליכוד, נשאר רק תיאבון בלתי נשלט לשלטון ולכוח ולכבוד ולכסף.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חוק ההשתמטות 2, חוק ההשתמטות 3 – הליכוד מקדם אותם - -

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חוק-יסוד - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - מקדם אותם בכל הכוח. חוק-יסוד: לימוד תורה משווה את זכויות המשתמטים לזכויות משרתי המילואים, אם אתה מכיר את הנוסח. ואם אתה מכיר את הנוסח ואתה עדיין זוכר שאתה מייצג מפלגה לאומית ליברלית, אני ממליץ לך מאוד ללמוד את הנוסח, חבר הכנסת בוארון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי אחרת אתה הולך להצביע לחוק ההשתמטות 2 ולחוק ההשתמטות 3, ותאמין לי, אנחנו לא נשכח את זה והציבור לא ישכח את זה, ובהחלט נתחשבן בקלפי. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, חבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת רון כץ. חברת הכנסת מטי צרפתי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הינה, אני באה.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה, גברתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני יושב-הראש. חבריי חברי הכנסת, אתם מכירים את הפתגם שאקדח שמופיע במערכה הראשונה של ההצגה חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה? אז לנו יש שר עבריין לביטחון לאומי, שר מורשע, שמחלק רישיונות נשק לכל דכפין, כמעט בלי הגבלה. וכלי הנשק האלה יורים, ולא רק על מחבלים. ראיתי את הנתונים של פורום מיכל סלה, שמאז 7 באוקטובר, 22 נשים וילד נרצחו בנשק חם על ידי קרוב משפחה – עלייה של 100% לעומת התקופה המקבילה לפני המלחמה. העלייה הגדולה התחילה בסוף 2024, במקביל בעצם להכפלה הדרמטית של מספר מחזיקי הנשק ברישיון. היו 150,000 מחזיקי נשק, ועכשיו יש 300,000 נשקים ברחוב. כמה מהרציחות האלה נעשו בנשק חם, באקדחים? את זה המשטרה לא מפרסמת. כנראה שיש לה מה להסתיר. מתחילת 2026 עשר נשים נרצחו על רקע אלימות במשפחה. בכל שבועיים וחצי נרצחת אישה בישראל על ידי קרוב משפחה. 56% ממקרי הרצח האלה בוצעו בנשק חם. אסור לנו לאפשר שבשם הביטחון נהפוך את המדינה שלנו, את הבתים שלנו, לפחות בטוחים. צריך שיהיה נשק שייתן מענה לאירועי טרור, אבל אסור שתיווצר אנרכיה. כמעט כל שבוע יוצאת הודעה על עוד עיר שתושביה יוכלו להוציא רישיון נשק, כמעט ללא סינון, ובינתיים, ככל הנראה – כי הנתונים הרי לא מפורסמים – הרבה יותר מהנשקים האלה משמשים ללקיחת חיים מאשר להצלת חיים. נכון, זה לא רק אקדחים. הנרצחת האחרונה הייתה ליה מלכה, זכרה לברכה. היא לא נרצחה באקדח אלא במטען חבלה באמצע איילון. האלימות הפכה למכת מדינה – אלימות במשפחה, אלימות בכבישים, אלימות של ארגוני פשיעה, פרוטקשן. אלימות בכל מקום, אלימות ללא בושה, ללא מורא מהחוק. אזרחי ישראל כולם מאבדים את תחושת הביטחון שלהם, וזה לא רק בגלל האויבים שלנו מבחוץ. זה גם בשל האלימות שאוכלת אותנו מבפנים. מדיניות האקדח לכל אזרח לא תפתור את הבעיה אלא רק תחמיר, כי במקום לחלק נשקים, צריך להחזיר את המשילות, להחזיר את המורא מפני החוק. זה מתחיל אפילו בנהיגה פרועה בכבישים, בנגב במיוחד, בקטטה בים או בבריכה בבית המלון, בהטרדות שלא נאכפות, באלימות כלפי נבחרי ציבור, כלפי בעלי תפקידים, עובדי ציבור, וזה נגמר בעוד ועוד מעשי רצח. אני קוראת מכאן לכל הגורמים הרלוונטיים: אל תגרמו לאזרחי ישראל להתייאש מאכיפת החוק. אל תיתנו ידכם לאנרכיה שמחלחלת כאן. תחזירו לנו את הביטחון האישי. תודה, אדוני.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, גברתי. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה, גברתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. בוארון, אתה פה, אז אני חייבת לשאול אותך: הציוץ שלך היום בצוהריים הרג אותי. איך, איך, איך מכל הבליל של הקונספירציות, של הצעקות, של הבוגדים, של הזה, של הזה, אתה ראית תמונה סדורה, ברורה? איך, איך, תסביר לי איך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

מי שלא ראה את זה כנראה שלא מתבונן, זה הכול.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אולי מי שלא ראה את זה – כי זה לא קיים, כי אפילו בדל של הוכחה או איזה משהו שעומד מאחורי התיאוריות, בעיניי המטורללות של טלי, לא ברור לי מאיפה זה הגיע. ובסוף, אתה יודע, פעם אחר פעם מראים לכם – לא היו בוגדים, כן היו בוגדים. כולם בוגדים, כולם בוגדים, רק אתם לא, וטלי כמובן, היא לא בוגדת, העיקר – אנחנו הבוגדים הגדולים. אבל תשמע, הימים ימי נתניהו, ואיש הישר בעיניו יעשה. אין דין ואין דיין. הכול נרמס, מהממלכתיות ועד הכנסת, מטוהר הבחירות ועד השפה של החברים שיושבים בה. בימי נתניהו, השקר הוא האמת והאמת נדחקת הצידה. קונספירציות מטורפות נזרקות פעם בדקה בלי שאף אחד יכול להוכיח אפילו בדל מהן. בימיו, הפריימריז הפכו לדבר הרקוב ביותר, שבו משרתי ציבור הפכו להיות משרתי הבוחרים הספציפיים שלהם בלבד. בימי נתניהו, אובדן המשילות בנגב הפך לאובדן המשילות במדינה כולה. בימיו, אנשים נרצחים כל יום, נשים נרצחות כל יום. בימי נתניהו מפלגות נותנות שוחד בחירות במסווה של הטבת מס, וכולם מצביעים בעד. התקציב מושקע בהשתמטות ובבטלנות ומקוצץ במנועי הפיתוח. בימיו אין שר רווחה, אין שר שיכון וגם אין שר בריאות. שר חינוך דווקא יש, רק מעולם החינוך לא היה במצב גרוע כזה. בימיו נטבחו אלפי אזרחים, וכל יום אנחנו מתעוררים ל"הותר לפרסום" ולפיגועים. בימי נתניהו המילה "אחריות", המילה החשובה הזאת, שאנחנו רוצים שהילדים שלנו ידעו מה משמעותה בגיל מאוד מאוד צעיר, המילה הזאת הפכה להיות מילת גנאי. כי במדינת נתניהו, הבכיינות שולטת והאשמת האחר היא האור שלפני המחנה. במדינת נתניהו, השד העדתי הפך כלי עבודה של מחנה שלם, והשד העדתי הוא גם התשובה של הקואליציה כמעט על כל דבר. חברי כנסת הופכים לכוכבים, למרות שלא העבירו אפילו חוק אחד. כולם מכירים אותם, אבל לא בזכות עבודה למען אזרחים. בימיו, ילד אלים שתחביבו לחסום קשישים מתקבל במסדרונות האלה בכבוד של מלאכים. בימיו, כמעט חצי סיעה שלו נמצאת תחת חקירות ואישומים. הכוורת האישית שלו קיבלה כסף ממדינת אויב בזמן מלחמה. בימיו, הם עדיין עובדים בכוורת. בימיו עובדי הכוורת לא הצליחו לעבור סיווג ביטחוני ועדיין הם שם, גם ברגע זה. חברי כנסת ושרים מבקרים בכלא 10, אבל לא מבקרים אצל משפחות שכולות. עבריינים מקבלים פיצות מחברות כנסת אחרות. שרים מחלקים הטבות של מיליונים לערוץ הבית, והדרת נשים הופכת חוק. רק בממשלת נתניהו יושב-ראש ועדת חינוך פורץ לבסיסים ופורץ לבתי ספר. רק אצלו לשר שאחראי לביטחון שלנו יש 78 עבירות תנועה, ויעד של השב"כ יושב ליד ראש השב"כ לשעבר באותו שולחן ממשלה. בממשלה שלך נוצר השסע הגדול ביותר שאי פעם היה פה בתוך משפחות, חברים, בעבודה. כולם שונאים את כולם. זו המורשת שלך, ואתה משתמש בה לטובתך. בגין מתהפך בקברו כשהוא רואה אותך ואת הממשלה שלך מחריבה אט-אט כל מה שהוא היה חלק מבנייתו – בתי המשפט, המשטרה, הצבא וכל שאר המוסדות. הוא בנה ואתה הרסת. רצית הונגריה, רצית אורבן; מקווה שתסיים בדיוק כמוהו. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון; חבר הכנסת משה טור פז; חבר הכנסת סימון דוידסון. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אעשה את זה ממש מהר. אני רוצה רק להודיע לכולם שחזרנו לשגרה, הכול בסדר. מחר הגנים ייפתחו, המוסדות ייפתחו, ויש אפילו מצב שהמליאה הבאמת-מפוארת תתכנס במקום משובה, מושבה - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם משובה.

נאור שירי (יש עתיד):

- - הסופר-מכובד, שבו לא גונבים בחירות, לא משקרים, לא צועקים, לא אומרים שיש בגידה. שם באמת הדברים יותר רגועים. פה זה הכול בלגן ואנרכיה. חלק מהשגרה זה שכולם חוזרים ללימודים, חוץ מהצפון – שם חזרו לשגרה כשאין שגרה. מעולה, כל הכבוד. עמד פה לפני כן השר לנגב וגליל. כששאלנו אותו למה אין שר פנים, הוא לא ידע להגיד. למה אין שר פנים? אני לא יודע למה אין שר פנים. אז בוא נחשוב למה אין שר פנים – בכל זאת אתה שר בממשלה. אז השר שאמון על הנגב והגליל אפילו לא אמר מילה על זה שהשגרה בצפון היא שאין לימודים, שיש מלחמה, שאין עבודה, שיש כטב"מים. אחרי שפירקנו לחיזבאללה את הצורה, שתי דקות אחרי זה – כטב"ם מעל זרעית. אחלה, מעולה. איזו שגרה נהדרת. כל הכבוד לכם, כל הכבוד לצה"ל, כל הכבוד לשמש העמים וחוק-יסוד: לימוד התורה וכל מה שאתם מביאים לפה. באמת, אני רוצה להודות לכם מקרב לב מכל תושבי קו העימות, ששוב שכחתם אותם. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון; חבר הכנסת ירון לוי; חברת הכנסת עדי עזוז. אנחנו נעבור להסתייגויות, לבקשות לרשות דיבור. לא, קודם כול, הסתייגויות מקבוצת העבודה – אין אף נוכחות. אנחנו נעבור - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, יש עוד הסתייגויות.

היו"ר אליהו רביבו:

רגע. אנחנו סיימנו עם ההסתייגויות, אז אני עובר לרשות דיבור.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

סיימנו עם הסתייגות אחת, אבל יש להם פה עוד כמה הסתייגויות, על כל הסתייגות אפשר.

היו"ר אליהו רביבו:

הסבב?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

לא, כולם יכולים לעלות לחמש דקות, אבל לא נראה לי שכולם יעלו נראה לי שרק אלעזר שטרן ומירב בן ארי.

אופיר כץ (הליכוד):

כמה שהם נגד יש לכם, מירב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

חמישה.

היו"ר אליהו רביבו:

אז אנחנו עשינו את סעיף 1.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

בדיוק, הסתייגות אחת.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, אנחנו נעבור לסבב נוסף של הסתייגויות, הפעם זה יהיה לסעיף 2. מי מקבוצת יש עתיד נמצא ומבקש? בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן, חמש דקות לרשותך, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אני לא יודע אם יש פה שר, אבל זה לא משנה.

אופיר כץ (הליכוד):

יש שרה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא משנה. בוא אני אגלה לך משהו, היושב-ראש: את החוק הזה – הם יודעים – אני העברתי.

היו"ר אליהו רביבו:

אז אתה גם תומך בו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שמעת? רגע, תקשיב טוב. הייתי חבר אופוזיציה. אתה יודע מי התנגד לחוק הזה? ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו. אתה יודע כמה הוא התנגד לזה? עד כדי כך, שהחוק עבר ב-87 נגד 15. מי היה נגד? מרצ והסיעות הערביות. 87 ח"כים באו להצביע. מי לא בא להצביע? ראש הממשלה וחבר הכנסת בנימין נתניהו. עכשיו עושים לנו הצגות של מי ציוני יותר, מי לאומי יותר, מי אוהב יותר את המדינה – אין גבולות. אני רוצה לראות את בוארון, פעם אחת, מבין שמה שעשו חרדים לשופט סולברג לפני שבוע יותר גרוע מ-20 מחבלים – לא שרצחו יהודים, אבל שתכננו, שלא יודע מה. הנזק למדינת ישראל, לקיומה של מדינת ישראל, במה שעשו לשופט סולברג, הוא חמור מאוד. הוא נזק ששם סימן שאלה על היכולת שלנו להתקיים באמצע המזרח התיכון. נראה לך שחבר הכנסת בוארון פעם אחת התעסק בזה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כן, התשובה היא כן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

התשובה היא לא. תגיש הצעת חוק.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

התשובה היא כן, למה לא? מה אתה יודע?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיש הצעת חוק. אני אגיד לך: בגלל שלא ראיתי, אני פה רק 13 שנים ולא ראיתי אותך מגיש. למרות שאתה פחות פה, כבר יש לך המון הצעות חוק ולא ראיתי אותך אפילו פעם אחת מתעסק בזה. אני אגיד לך במה ראיתי אותך: ראיתי אותך תומך בחוק ההשתמטות. ראיתי אותך יותר מפעם אחת. ראיתי אותך מגיח מדי פעם, במאות השעות שאני ישבתי בוועדת החוץ והביטחון, מגיח לדקות, בדרך כלל לדקות, בשביל להגיד למה ההשתמטות היא דבר נכון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא, זה לא נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני ישבתי שם, אני ראיתי אותך. לא היית פעם אחת בוועדה כשאני לא הייתי, איך אני יודע? בגלל שהייתי בכל הדיונים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

גם אני ישבתי, ולא דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בכל הדיונים. לא – דקות, זה תמיד דקות, השאלה היא כמה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אבל למה אתה משקר? למה אתה משקר?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בסדר, בסדר. לפעמים ישבת עשרות דקות, אין לי בעיה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אה, בסדר, בסדר.

אופיר כץ (הליכוד):

אז מה לא בסדר?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה עדיין לא סותר את זה שכל החוקים שלך הם איך להוכיח – איך אני אגיד את זה בשפה יפה – שאתה יותר ציוני ממני, לצורך העניין. תדע לך, שזה חוק של לינדזי גרהאם, הסנאטור הרפובליקני, שנולד על שם טיילור פורס - -

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה לא, אבל לא משנה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תגיד לי לא, אתה לא יודע. - - נחת אמריקאי במילואים שנרצח ביפו, ובארצות הברית עשו את החוק הזה לפנינו.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

רק אתה יודע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ופה לא עשו אותו. פה לא עשו אותו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא נעים לי ממך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז שיהיה לך נעים.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא, באמת לא נעים לי ממך, זה לא על טיילור פורס.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שיהיה לך נעים. אמרתי לך, עוד פעם, גם לא נעים לך שבנימין נתניהו לא הצביע בעדו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

זה לא דומה לטיילור פורס.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לך תשאל את אבי דיכטר, השר אבי דיכטר, שאולי גם לא נעים לך ממנו, שיחד איתי הגיש את החוק הזה. כשעבדנו על זה יחד הוא היה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אז שייפת כדי להראות שאתה יותר ציוני מאבי דיכטר. אבל עדיין לא עשית כלום אלא עשית ההפך, לטובת ההשתמטות. לא רק שעשית ההפך, גם השבוע תעשה. תביא לפה חוק לימוד תורה, כאילו שחיילים שנהרגים, המוכנות שלהם שווה למי שלומד באיזה כולל בבני ברק, שזה אותו חירוף נפש, שזה שווה ערך לדבר הזה. תחשוב שבזה שעשית חוק, שיפרת חוק או הוספת שורה לחוק קיזוז כספי טרור, אז הראית לכולנו שאתה יותר ציוני. דרך אגב, כמו כל הקואליציה הזאת, כמו כל הממשלה שלכם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני לא צריך להוכיח שאני יותר ציוני ממך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא נותנים לנו הפסקה אחת, הפסקה אחת, קצת, בשביל לתת לנו לנשום.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שלא יביאו את זה היום, ומחר – את חוק המעונות, ואחרי זה – את חוק לימוד התורה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה. נא לחתור לסיום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

העיקר שישתמטו. תודה.

קריאה:

אין ספק, הממשלה הזאת לומדת.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. מי מבין חברי סיעת יש עתיד שנרשמו לבקשת דיבור בהסתייגויות מבקש לעשות בזה שימוש? חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, ברכות, מערכת החינוך חוזרת מחר במתכונת מלאה. מבצע שאגת ההורים הסתיים, ותוך 24 שעות הילדים חוזרים. עכשיו, מה מעניין פה? קודם כול, מעניין באיזו קלות סוגרים את מערכת החינוך. כאילו תוך שנייה, שר החינוך אמר - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

יש תוכנית מגירה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה, יש גני ילדים, יש חינוך מיוחד, ולהורים זה לא כזה פשוט. לא, הוא ישר סוגר הכול כאילו הוא מכבה אש. אז קודם כול, מזל שבאמת – אגב, מה שיפה זה שלא חיכו לשעה 20:00. צריך לומר, פיקוד העורף תפסו קצת שכל בעניין הזה, אבל אני חייבת להבין את מהות המבצע. הרי המבצע התחיל בזה שירו על דירה בלבנון. דירה. היום שמעתי פרשן ביטחוני בכיר אומר: זה אפילו לא בניין. זאת אומרת, בניין הוא עוד קצת עוצמה, זו בסך הכול דירה. אם במדינת ישראל ירו על שתי דירות וידעו – אגב, לא סתם שר האוצר הזה. ולדי, אתה יודע כמה עלה היום הזה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

0.5 מיליארד שקל לפחות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

0.5 מיליארד שקל עלה היום, 0.5 מיליארד מכספי משלמי המיסים עלה היום של מבצע שאגת ההורים. עכשיו, אני חייבת להגיד על זה משהו. הראשון, בעולם נורמלי – ואני מדברת אליך כי אתה מבין בכספים, בניגוד - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אגב, 0.5 מיליארד זה ללא אובדן תוצר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ללא אובדן תוצר. יפה. עכשיו, האדם הראשון שאמור להרגיע את הירי על דירות זה שר האוצר, כי הוא אמור להיות המבוגר האחראי, שיבוא ויגיד: תקשיבו רגע, שנייה, זה עולה הרבה כסף. ומה הוא עושה? מצייץ "דאחייה". עזוב שבטעות היסטורית נהיית שר אוצר. אין לך טיפה – טיפה אתה לא דואג למשק? לא דואג למערכת? כלום, לא מעניין אותו. הוא גם מצייץ "דאחייה", כאילו הוא נאור שירי, לא?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה להעליב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה להעליב את נאור שירי. כאילו הוא חבר כנסת מהאופוזיציה, מצייץ "דאחייה". סתם, זה במסגרת מדאחייה לדחקות, אוקיי? זה אותו המשפט. הוא כאילו חבר כנסת באופוזיציה. הוא מצייץ "דאחייה" ואז מתחיל המבצע, ובעצם יורים על שתי דירות. אגב, אין מחוסלים, אין ממוקדים – אין כלום. בתמורה כל מדינת ישראל מתעוררת ב-05:00 לירי של איראן, ישראל הולכת, מפוצצת מפעל, ואז – אגב, שמעתי ברגע זה, בהנחיית הצנזורה אישרו את זה, שהיה מטס של חיל האוויר מוכן לצאת, עכשיו זה פורסם, וכמובן ראש הממשלה בפועל, הנשיא טראמפ, עצר את המטס של חיילינו האמיצים. עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו אחד, שר האוצר: אתה שר האוצר של מדינת ישראל, אתה הבן אדם הראשון שצריך להיות הילד עם האצבע בסכר, בטח אחרי שנתיים וחצי של מלחמה. לא עשית את זה. גילית אפס אחריות. אבל אני רוצה גם להגיד מילה לשר החינוך: מה, מה, כאילו, לפני שאתה רץ וסוגר את כל מערכת החינוך, את הגנים, את החינוך המיוחד – שנייה, שנייה חשיבה, שנייה התייעצות, שנייה הנהגת הורים, משהו. כלום.

נאור שירי (יש עתיד):

לא. מילא - - - למה הוא לא התייעץ עם ועדת החינוך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כלום. עכשיו – או, מי? הפורץ הנוצץ? מי זה, יו"ר ועדת החינוך? התוקף עם המסור, אתה מתכוון? שפורץ לבתי ספר עם מסורים, באמת, באמת, מי, מי? מי זה הפורץ? או, לא ראיתי אותך פה, גברת קואליציוש, בואי, בואי, בואי. בואי, למה את כל הזמן מפחדת ממני? את כמו אישה בורחת מבשורה איתי. בואי, שבי כאן. בואי נדבר, בואי נדבר על החנפנות שלך. את יודעת שאם מישהו היום הולך לפתוח תואר ראשון בחנפנות, את יכולה להיות המרצה שלו. הרי את עשית דוקטורט, התחלת מלפיד ובנט, הלכת – אתם יודעים שהיא הלכה ללפיד ואמרה לו שהיא רוצה להיות ביש עתיד? לא עבד, לא עבד. לא עבד, אז היא הלכה לטיבי – הינה ואליד, ואליד, אולי תספר על השיחות של סילמן עם מנסור, שכולנו נשמע? למה שרק אתה תדע? היא הייתה הולכת למנסור, הייתה כאילו מלטפת אותו. בואי, בואי נשמה, שבי כאן, שבי, אני יודעת עלייך הכול, איך היית מחלקת לנו שוקולדים קטנים וסוכריות קטנות, כי את גברת קואליציוש. בואי, יש כאן מלא חברות כנסת, הינה, שתיים יושבות פה. בחיים לא אמרתי עלייך מילה, על אתי עטייה ולא על צגה, בחיים לא. ולפני שבוע היה לי ויכוח עם צגה, אמרתי ליד כולם – אני מתנצלת, נכון? את לעומת זאת, תקשיבי, באמת – ראיתי אגב, שגם לא הלך לך משהו בפריימריז. תקשיבי, אני אדם מאמין, למדתי בבית ספר דתי - - -

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, חברת הכנסת בן ארי. לקראת סיום, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. בעזרת השם, בעזרת השם נעשה ונצליח, ואת, את לא תהיי אפילו במקום 40 בליכוד. תקשיבי, תקשיבי – יש לי עוד חמש דקות אחרי זה, אני לוקחת - - -

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

היו"ר אליהו רביבו:

לא לא לא לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה רוצה שאני ארד ואעלה עוד פעם?

היו"ר אליהו רביבו:

כן, כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבל, רק התחלנו. את רוצה שנדבר על השבעה של דוד שלי, שהגעת אליה?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

היו"ר אליהו רביבו:

אני מצטער, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יכולה לספר לך.

היו"ר אליהו רביבו:

גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אבל היא ממשיכה.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת בן ארי, את סיימת את הדו-שיח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רביבו, חבל, הפסדת סיפור מעניין.

היו"ר אליהו רביבו:

אבל יש כללים במשכן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, אני אחזור. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה. כל אחד ימצה את זכותו כפי שמוקנית לו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בואי, בואי, למה את מפחדת? שבי כאן. שבי.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה את מפחדת?

נאור שירי (יש עתיד):

השאלה היא אם הייתה היום פסיקה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

ששש. האם מי מבין חברי יש עתיד נרשם לרשות דיבור במסגרת ההסתייגויות ומבקש לעשות כן?

נאור שירי (יש עתיד):

מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אני.

היו"ר אליהו רביבו:

לא, שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי מלא הסתייגויות.

היו"ר אליהו רביבו:

היא יכולה אחרי זה. אין בעיה, אבל לא במסגרת הזו. עכשיו אני עובר לעבודה, הסדר הוא כזה. אין בעיה, אני צריך להצביע על - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בואי, בואי, בואי. לא סיימתי איתך, בואי. הכול אני יודעת עלייך - - -

היו"ר אליהו רביבו:

ברשותכם, חברות וחברי הכנסת היקרים, אנא, שמרו על שקט. קחו בחשבון שההד פה הוא עוד יותר משמעותי. אני מעדכן אתכם שאנחנו עוברים לסבב השלישי של מתן רשות דיבור במסגרת ההסתייגויות להצעת החוק. האם יש מי מבין חברי וחברות הכנסת ביש עתיד שמבקש לנצל את זכותו? בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

במקרה, תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, גברתי השרה – פעם אחרונה, אני מאוד מקווה, בחודש האחרון שאני קוראת לך שרה. אז גברתי השרה הגיעה לנחם. לא מה שאתה חושב, לא למקומות שאתה הולך. היא באה לנחם בן משפחה שלי. אני לא אזכיר את שמו. הוא מעולם לא פגש בה. היא מעולם לא התקשרה אליו, היא מעולם לא דיברה, אבל הוא פוקד גדול של הליכוד. תשמעו, יש לי במשפחה תומכי ליכוד. זה שאפשר להפנות אותם למרכז לנפגעי כיתות, זה אחריות שלי, אוקיי? זה התפקיד שלי. אבל הוא פוקד גדול שלכם, והיא באה – בואי, בואי, אני לא אספר מי זה, כדי לא לעשות בושות בשבילך, אבל העובדה – בואי, בואי, בואי לפה, בואי, תעלי – שלוש שנים לא הרמת טלפון לבן אדם. ייאמר לזכות כמה פה שמתקשרים אליו – מי שרוצה מהליכוד, אני אגיד לו אחרי זה – מתקשרים אליו, שואלים בשלומו. הוא פוקד גדול, מה לעשות. אני אחרי זה אספר לך. שלוש שנים מעולם לא התקשרה אליו, לא דיברה אליו. באה, התיישבה שם. במקרה, במקרה, במקרה הבן אדם מכיר היטב את סיעת הליכוד, ומכיר היטב את חברי הכנסת של הליכוד, ומה שנקרא התמזל מזלי או מזלה או מזלנו, ועשר דקות אחרי שהיא הלכה אני הגעתי – בכל זאת, זה דוד שלי.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

עליזה, עליזה, חבל, זה אחלה סיפור. אני הגעתי - - -

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רואה, אל תדאגי, אני רואה. אני הגעתי, והוא אמר לי: אל תשאלי מי הייתה פה עכשיו – חברה שלך. עכשיו, כשמישהו אומר לי "חברה שלך", אני יודעת שהיא לא חברה שלי, נכון? אומרים לך את זה? היא לא חברה שלי. אל תשאלי, היא הגיעה לפה. אמרתי לו: מ', מה קרה? כאילו, אתם בקשר? לא מתערבת בזוגיות של אנשים, בחברות. הוא אמר לי: ואללה, מירב, שלוש וחצי שנים היא בכנסת – מעולם לא שמעתי ממנה, מעולם היא לא התקשרה אליי. היא יודעת שיש פריימריז, אז היא באה עכשיו. תבינו איזה שפל. שלוש וחצי שנים – יש כאן חברי כנסת שמכירים אותו, מדברים איתו, את יודעת, הם מתקשרים, הם מאחלים לו מזל טוב, הם באים בשמחות. שלוש וחצי שנים. היא באה, שתביני, רק בגלל שהיא עכשיו מפחדת, ובצדק. אבל אני יכולה להבטיח לך – תהיי בטלפון, את שומעת הכול – במשפחה שלי, לא רק שאף אחד לא יצביע לך, אני אישית אדאג שאף אחד בנתניה לא יצביע לך. תשמעי את המילה שלי. זה נורא עצוב, אני יודעת. אגב, אם את רוצה המלצות לאזרחות, תעברי אצלי, למרות שלא נראה לי שמחכה לך איזה ג'וב מדהים. ובנאום הבא שלי – אבל עליזה בלחץ – אני אספר לכם על סילמן ומנסור עבאס, כי זוגיות כזאת לא ראית ולא תראה. אני שמחה שאתם נהנים, נראה לי שיש ביקוש. לדבר עכשיו על מנסור?

קריאה:

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי. מנסור עבאס הוא איש מאוד נחמד. בואו, אפשר להגיד עליו הרבה דברים, עזבי, אבל ברמה האישית הוא איש מאוד נחמד, לבבי כזה, בואו, אין מישהו שיבוא ויגיד: טוב, הוא טיפוס לא נעים. לא. הוא נעים. הינה, ואליד, אני שמחה שאתה מקשיב. לסילמן הייתה חולשה אליו. הייתה לה חולשה. היא נורא אוהבת אותו, ונורא אוהבת את ואליד, נכון? והיא כל היום מתחנפת. עכשיו, תראו, גם אחמד טיבי, בסוף הוא איש מצחיק, אפשר לאהוב, הוא איש מצחיק, יש לו חוש הומור בריא.

היו"ר אליהו רביבו:

למי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אחמד טיבי, יש לו חוש הומור, הוא אוהב להסתלבט וזה, וגם אליו – היה לה מין קטע כזה שאנשים שהחזירו לה אהבה, כמו מין ילד שהייתה חסרה לו אהבה בילדות, היא הייתה מאוד מאוד אוהבת אותם. תקשיבי טוב, את יכולה אולי לערבב את כולם ולפנות לטראמפ – אגב, מה עם טראמפ, ענה לך על הפנייה? מה איתו? דיבר איתך? עם ברק רביד הוא מדבר, אולי גם איתך הוא ידבר.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם טראמפ? למה הוא לא עונה לסילמן? שמישהו יענה לסילמן. עם ברק רביד הוא מדבר, לנריה קראוס הוא אמר מזל טוב, ולך הוא לא עונה? ואללה, איזו בושה וחרפה.

היו"ר אליהו רביבו:

35 שניות אחרונות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, חבל, יש לי את כל הערב, הייתי מספרת לכם על עלילות סילמן ומנסור עבאס בעיר הגדולה ירושלים, אבל נראה לי, נראה לי - - -

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

- - - היחידה שיושבת איתו זו - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

תראי, עומדת לידך מישהי שיש לי איתה מלא ויכוחים. עכשיו אני אגיד לך, היא, בניגוד אלייך – ויש לי איתה מלא ויכוחים, חרבו דרבו – מעולם, מעולם לא התחנפה לא לאחמד טיבי ולא למנסור עבאס. תודה רבה. אני יכולה להמשיך, אבל נראה לי שהבנתם. תודה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

- - - כמה התחנפת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר לעבור להצבעה.

קריאה:

לא, למה?

היו"ר אליהו רביבו:

אני ראיתי, אני ראיתי את חמד עמאר. טוב, תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי, קיבלת עשר דקות, בסדר? לא, סיימת, אז צריך גם להירגע. סליחה, השרה מאי גולן. אנחנו רוצים להתקדם, ברשותכם. האם מי מבין חברות וחברי הכנסת שביקשו לדבר במסגרת רשות דיבור נמצאים באולם?

קריאה:

היו"ר אליהו רביבו:

עדיין הם חברות וחברי כנסת, נכון?

קריאה:

היו"ר אליהו רביבו:

אין בעיה. אבל עכשיו ראיתי את חמד עמאר. אוקיי, אז מכיוון – סליחה. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי, השרה סילמן, תודה רבה. אני מבקש להזמין את השר המסכם.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

אין שר מסכם? אוקיי. בסדר, תירגעו, תירגעו, חבר'ה. עליזה, אם אפשר בבקשה רק לפני כן לעדכן אותנו, בסדר? תעדכנו על שינוי הליין-אפ. אוקיי, חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון), התשפ"ו–2026. ראשית, אנחנו נתחיל עם ההסתייגויות.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסירה את ההסתייגויות. סליחה, לא הייתי מרוכזת - - -

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת, חבר'ה, לא לא, לא מקובל, סליחה, סליחה. אין מקום למחיאות כפיים. סליחה, סליחה, חברת הכנסת בן ארי, אנחנו מבקשים. חברת הכנסת בן ארי.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה רוצה ממנה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חבר'ה, אפשר, בבקשה? הלו"ז משתנה חדשות לבקרים. אני מבקש לעדכן אתכם, מבקש לעדכן אתכם: האופוזיציה החליטה להסיר את כלל ההסתייגויות. משמע שכאילו שהצבענו עליהן והן לא אושרו. לפיכך אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה, על הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון), התשפ"ו–2026. הצבעה. מי נגד? אני מבקש שכל מי שמצביע נגד שלא יוריד את ידו עד שלא יסיימו לספור.

נאור שירי (יש עתיד):

למה אתה לא - - - למה?

היו"ר אליהו רביבו:

לא לא לא. קודם כול, אנחנו לא אומרים להם אם הם בעד או לא. הם צריכים להחליט אם הם בעד.

קריאה:

היו"ר אליהו רביבו:

זה עניין שלהם. זה עניין שלהם. מי נגד? הצבעה בעד סעיפים 1–9 – 28 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 1–9 נתקבלו.

היו"ר אליהו רביבו:

אלו הן התוצאות: 28 בעד, חמישה מתנגדים. אני מודיע בזאת כי הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון), התשפ"ו–2026, עברה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? האם יש נמנעים באולם?

קריאה:

לא. הצבעה בעד החוק – 29 נגד – 5 נמנעים – אין חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי. 29 בעד, חמישה נגד. אשר על כן אני קובע בזאת כי הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה השנייה והשלישית ולכן תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר אליהו רביבו:

אני מבקש להזמין את חבר הכנסת היוזם, אביחי בוארון, לרשות דיבור, לשאת דברים. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לומר שתי מילים על החוק עצמו. החוק עצמו, ממש בסייעתא דשמיא הצלחנו להביא אותו, לסיים את התהליך הארוך, שלקח כשנה וחצי. חוק הכי פשוט בעולם, הכי צודק בעולם; חוק שמדבר על זה שהרשות הפלסטינית, על ידי אנשיה, על ידי מחבליה, גורמת נזקי גוף ונזקי רכוש לאזרחי מדינת ישראל – מפוצים על ידי ביטוח לאומי, על ידי מס רכוש, אבל הרשות הפלסטינית, שהיא האחראית לנזק, שבית המשפט הכיר באחריות שלה על הנזק, אחריות שילוחית, לא באה בדין, אף אחד לא מחייב אותה על הנזקים שהיא גרמה. והחוק הזה בפעם הראשונה אומר לרשות הפלסטינית: את גורמת לנו, מדינת ישראל, עם ישראל, אזרחי ישראל, נזק – אנחנו נחייב אותך בכסף הזה. הקבינט המדיני-ביטחוני ישב על דוח שיגיש לו שר האוצר ויחליט לחייב את הרשות הפלסטינית ולקזז בפועל – זה לא רק לחייב באוויר – לקזז בפועל את אותם מאות מיליוני שקלים – ויש שנים עקובות מדם שזה הגיע אפילו להרבה יותר מזה – לחייב את הרשות הפלסטינית בכספים האלה ולקחת את הכספים האלה מהכספים המועברים מדי שנה לרשות הפלסטינית. זה דבר בסיסי. זה דבר הגיוני. זה דבר צודק. זה דבר שיחזיר לאזרחי ישראל את הכסף שהם משלמים מדי שנה בגין הנזקים האלה, נזקי טרור. דם ישראל ורכוש ישראל אינו הפקר, והגיע הזמן שגם האויב הפלסטיני ידע את הדבר הזה. אולי בסוגריים נאמר שהאויב הפלסטיני שוקד בימים האלה, בחודשים האחרונים, בשנים האחרונות, על בניית צבא של 60,000 מחבלים שמטרתם היא אחת: לפרוץ ליישובינו, לפרוץ לשכונותינו, לפרוץ לערינו ולהכות בנו, חלילה, שוק על ירך. אנחנו צריכים מבעוד מועד למנוע בכל דרך אפשרית את הדבר הזה. סוגר סוגריים. אני רוצה לומר תודה רבה לחברים שחשבו איתי על החוק הזה, אנשי ארגון לביא, קודם כול; לאנשים פה בכנסת שעזרו להוביל את החוק הזה, גם בוועדת חוץ וביטחון; לידידי היושב-ראש בועז ביסמוט ולצוות הנהדר שלו; ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שהלך איתנו בתעלה והביא היום את החוק הזה לגמר, ולצוות שלו, לנטע ולאנשים האחרים. אני רוצה להודות לחבריי בסיעת הליכוד. אני רוצה להודות לראש הממשלה, שהחוק הזה הגיע לפתחו ונתן אור ירוק להעביר את החוק הזה. אני רוצה להודות לשר המשפטים, שבוועדת שרים לחקיקה קידם את החוק הזה. אני רוצה לומר תודה לאנשי משרד המשפטים ולאנשי משרד האוצר – כשצריך, אז צריך – שבהתחלה היססו והתלבטו, ואחרי מסעות של עבודה ושיוף וליטוש הבינו שהחוק הזה מחויב המציאות. יש נדבך נוסף לחוק הזה. הראשונים שייהנו ממנו, הראשונים שייהנו מהכספים האלה, הם אותם נפגעי פעולות איבה, שהכספים בקופת הכספים המוקפאים לא מספיקים היום לפצות אותם על הנזקים שלהם, והם הראשונים שישופו. הם ליוו את הדיונים שלנו בוועדה, ורצו לדאוג גם לנפגעי 7 באוקטובר. לא בחוק הזה. הצלחנו לתת את המענה. אבל אנחנו נמשיך לעקוב אחר הדברים ולפתח אותם כך שכל נפגעי הטרור יבואו על פיצוים, אז גם להם מסורה תודה. תודה רבה לכם, בשם השם. בעזרת השם נעשה ונצליח. תודה לצוות שלי, מאיר חוטא, כמובן, אחד האנשים, וליוסף ולמלאכי ולכל החברים האחרים. תודה רבה. בעזרת השם.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. יישר כוח גדול.

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת היקרים, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הגנת הסייבר הלאומית, התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השרה עידית סילמן להציג את עמדת הממשלה. עד עשר דקות לרשותך, גברתי. בבקשה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

ערב טוב לכולם. האמת שלא יוצא לי להיות הרבה במליאה, כי אני באמת שרה נורבגית, אבל מדי פעם, כשיוצא לי להיות במליאה, אני תמיד שומעת את חברת הכנסת מירב בן ארי מקללת, מגדפת, ובדברי בלע. בכל פעם זה על מישהו אחר. צריך לומר, בעיקר לנשים, יש לה איזה קטע עם נשים, וזה בסדר גמור, זו זכותה. אתם יודעים, אצלנו אומרים קודם כול: דברי חכמים בנחת נשמעים. הדבר השני, אנחנו יודעים איך נקרא כל מי שמלבין פני חברו ברבים. זו לא דרכנו, זה לא הבית שלנו, זה לא המקום שבו גדלנו. זה אירוע אישי באמת שלה. האחרונה שיכולה לבוא ולספר על מי להיות ובאיזו מפלגה ונאמנות בתוך מפלגות, האחרונה שיכולה לבוא ולומר שהיא בעד נשים ואחר כך לגדף נשים פה בכנסת בצורה שוואללה, לא ראיתי הרבה פעמים נשים שמתנהגות ככה כלפי נשים. עוד פעם, זו זכותה. האמת, אני יכולה לומר שלגבי מה שהיא אמרה – אתם יודעים, היא יורדת לרמות ממש אישיות – אני לא רוצה להיות שם, למרות שכמובן, אנחנו יודעים לרדת לרמה האישית אם רוצים ולהוציא סיפורים ולספר סיפורים, ויש לה סיפורים למכביר על כל אחד. אבל אני מאוד מבינה לליבה. אני מבינה לליבה, למרמור שלה, לה ולחברים שלה בשמאל, שפשוט גדעתי להם את החלום הגדול להיות בשלטון; שהפלתי להם את ממשלת השינוי שלהם, את החלום שלהם, עם יו"ר המפלגה שלהם יאיר לפיד, שיהיה ראש ממשלה. מה לעשות? הצלחנו להביא לממשלת ימין בהנהגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמסיימת עוד מעט קדנציה של ארבע שנים, עם מינויים איכותיים וראויים. אגב, נאלצנו להילחם פה על כל מינוי בשיניים. אבל הצליחו להעביר פה הרבה חקיקות היסטוריות, לעשות הרבה טוב למדינת ישראל, לבנות במדינת ישראל, לייצר מציאות חדשה ביהודה ושומרון. האמת שבזמן הקצר שיאיר לפיד היה ראש ממשלה, המזל שלנו שהוא לא הצליח לייצר הרבה מאוד נזק. הוא יכול היה לייצר נזק הרבה יותר גדול, מזל שזה היה קצר. אז לצערי, אין לי בשורות מספיק טובות בשביל מירב וחבריה, כי המרמור הזה הולך להימשך עוד ארבע שנים. כי בבחירות הקרובות שוב ננצח בהנהגתו של בנימין נתניהו, ונמשיך להוביל את המדינה הזאת באחריות, בהגינות, עם מינויים מצוינים, עם מינויים מקצועיים, כממשלה לאומית, אמונית, ציונית. אין מה לעשות, המרמור הזה הולך להימשך. מה לעשות? אני מבינה שאתם וחבריכם, שנעלמו פה בינתיים ברקע, תמשיכו לצרוח מהספסלים, לצרוח ולהתמרמר, ולא להגיד שום דבר טוב. הרי הצביעות של השמאל היא כל כך גדולה. כשביבי לא תקף: למה הממשלה והעומד בראשה, בנימין נתניהו, ראש הממשלה, לא תוקפים בלבנון? כשתוקפים בלבנון, אז הם שואלים מדוע תוקפים בלבנון ומה אסטרטגיית היציאה של הממשלה הזו. הרי שום דבר אף פעם לא טוב להם. כל מה שנעשה, תמיד הם ישאלו למה לא עשו אחרת. כי זה לא עניין מקצועי, זה לא עניין של דיון אמיתי, זה עניין של להפיל את הממשלה הזו והעומד בראשה, ראש הממשלה בנימין נתניהו. ובשביל זה הם יעשו הכול. למה אני אומרת את זה? כי לצערי, הייתי בממשלת השינוי, וראיתי איך הם עובדים, וראיתי מה הם היו מוכנים לתת לחרדים – פטור מגיוס מגיל 21, הם היו מוכנים לתת לחרדים מיליארדים, העיקר שיימנעו בהצבעה, העיקר שיעשו מה שניתן, מה שהם רוצים. אגב, יאיר גולן, צריך לומר, פלט את זה באלגנטיות, בצורה מאוד מושכלת מבחינתו, ואמר שהוא יהיה מוכן לדיל כזה או אחר עם החרדים. אחר כך הוא גם חזר בו כשהוא קלט שהוא עשה טעות ממש משמעותית. אבל תדעו לכם שהם יהיו מוכנים לתת הכול כולל הכול רק כדי להיאחז בשלטון. הם היו מוכנים לשבת עם המשותפת רק כדי להיאחז בשלטון. אומרת את זה שמרית מאיר, היועצת הקרובה ביותר של ראש הממשלה דאז, כשהוא היה, נפתלי בנט. היא אמרה, עם המשותפת הם היו מוכנים לשבת. כי לממשלה הזו לא היו קווים אדומים, לא היו גבולות, לא היה מצפון וגם לא היה מצפן. האמת שאני גאה – אם כי, אתם יודעים, אולי היה צריך לעשות את זה הרבה קודם – אבל אני גאה מאוד שהפלתי את הממשלה הזאת, ממשלה רעה שלא דאגה לביטחונה של מדינת ישראל, שלא דאגה לזהות היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל. הבאנו לממשלת ימין מלאה של ארבע שנים, ולמרות כל הקשיים ולמרות כל האתגרים הממשלה הזאת חזקה, וחוסנה יציב. זה מה שמטריף אותם, שלמרות הכול ולמרות כל המאמצים שהם באמת מנסים, ולצעוק מפה ולצעוק משם – הממשלה הזאת ממשיכה להחזיק מעמד ולהתקיים. עם כל המרמור, צר לי לאכזב את כולם: גם בבחירות הקרובות – העם הלך ימינה, העם יצביע לימין. העם מבין, כי רואים לכם מקילומטרים. רואים לאנשים שמייצגים אתכם, שאתם מחפים עליהם, כמו היועצת המשפטית לממשלה, כמו השופט יצחק עמית. אגב, שמעתי קודם את הדיון שהיה כאן עם השר וסרלאוף. תגידו לי, יש דבר כזה שהשופט סולברג – וכולנו מגנים, אבל הוא זה – אגב, רק שתדעו – תושבי רחוב עזה, הוא הרחיק, דחק את העתירה שלהם ביחד עם מינץ ווילנר בבג"ץ – של תושבי רחוב עזה, שהציתו רכבים מתחת לבתים שלהם, שצרחו שם לילה-לילה. מה שהיה כאן בשלוש השנים האחרונות מול משרדי פורום קהלת, מול הילדים של עמיחי שיקלי, מול ביתה של טלי גוטליב ובכניסה לבית שלה, מול הבתים שלנו, עם פיזור של פיתות בפסח בלי למצמץ אפילו, עם הפגנות, עם אלימות, עם שרפת צמיגים ברחובות – אנרכיה מוחלטת במשך שלוש שנים – היועמ"שית עם גלימתה המפוארת לא עשתה שום דבר, ובגיבוי של שופטי בג"ץ לא עשו שום דבר. עם כל הגינויים – ויש גינוי משמעותי לכל אלימות – צריך לומר שיש מי שדאגו לאנרכיה בחסות היועמ"שית פה במשך שלוש שנים. אני חייבת לומר לכם, השמאל: רואים לכם מקילומטרים. לאזרחי מדינת ישראל יש ילדים בצבא, והם לא ייתנו לדברים כאלה כמו גיבוי של היועמ"שית, הפצ"רית וכל החמולה הזאת, ויד רוחצת יד – זה לא יימשך. לכן בארבע השנים הקרובות תהיה כאן ממשלת ימין, ואנחנו נמשיך לבנות ולהיבנות בהתיישבות על אפם ועל חמתם, עם כמה שהם רוצים ממשלת שמאל על מלא עם המשותפת, עם מנסור עבאס, עם כל החבורה ועם כל החברים. אגב, יאיר גולן לא יותר טוב מהם, זה שאומר שחיילי צה"ל רוצחים תינוקות כתחביב. אני רוצה להגיד לכם – הזכות הגדולה שלי הייתה שלא נפתלי בנט ולא יאיר גולן היו פה ארבע שנים, ברוך השם. אנחנו היינו צריכים לדאוג – וצריכים לדאוג – שהם לא יהיו כאן גם בארבע השנים הבאות. אבל ואללה, אני רואה שלנפתלי בנט ויאיר לפיד – הוא הפך להיות יו"ר יש עתיד, ויש לו צניחה רצינית של המנדטים כבר בעצמו לעצמו. אגב, זה תמיד היה ככה, תמיד נפתלי בנט היה גבוה בסקרים, ואחר כך במציאות – מתרסק. אגב, הליכוד בדיוק בשונה – תמיד לא היו מחמיאים לנו בסקרים אבל במציאות היינו מפגיזים. כן?

ארז מלול (ש"ס):

דקה לחוק הסייבר, בבקשה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

יאללה, דקה לחוק הסייבר, כי זה באמת באמת חשוב. בסדר.

ינון אזולאי (ש"ס):

מי ישמע, עכשיו את עושה את הבחירות בסייבר.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לא, בחירות בסייבר – אבל אני אגיד לכם את האמת, זה חשוב, זה חשוב.

היו"ר אליהו רביבו:

עידית, בקצב הזה הם עוד ייכנסו.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

הם לא ייכנסו, הם לא ייכנסו, הם ממורמרים כולם, באמת, על מה הם ייכנסו? מאיפה הם יכנסו? בחייאת. אתה רואה שהם יצאו, ברחו. הם טובים בלדבר. כשצריך לבוא ולהילחם, הם לא באמת נלחמים. די נו, כל הזמן מגיעים להסכמות ומחפשים ללכת הביתה. זה היה ככה גם בעבר. טוב, חוק הסייבר. מוצע לקבוע מסגרת חקיקתית מקיפה להגנה על תפקוד רציף של מרחב הסייבר הלאומי. הוא חל על גופים שנקבעו כחיוניים לפי התבחינים וההסדרים שבחוק ובתוספותיו, ועל כן על גופים ממשלתיים, ספקי שירותים דיגיטליים, ספקי שירותי אחסון, לצד עיגון מעמדו של מערך הסייבר הלאומי כגוף מנחה ומתכלל המפעיל מרכז לאומי להתמודדות עם אירועי סייבר. מוצע להקים יחידות סייבר מגזריות ברשויות המוסמכות ולייחד הסדר נפרד לארגונים חיוניים למערכת הביטחון, בפיקוח הממונה על הביטחון במערכת הביטחון. מוצע להטיל על ארגונים חיוניים חובה לעמוד ברמת הגנת סייבר בסיסית, בהתאם לדרישות שנוספות לחוק, וכן חובת דיווח על תקיפות סייבר משמעותיות. במקרה של תקיפת סייבר חמורה, יוסמכו העובדים המגזריים לדרוש מידע ולהורות על פעולות לבלימה, לרבות ביצוע פעולות הגנה בתוך חומר מחשב. במצבי סיכון דחוף, יוסמך ראש המערך, באישור ראש הממשלה, להורות על נקיטת אמצעים ייעודיים - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

- - תוך מתן זכות השגה לארגון בתוך 48 שעות.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, ישנה רשימה ארוכה של בקשות לדיון אישי. מי מבין הנרשמים נמצא ומבקש לעשות כן? חבר'ה, סיעה? אושר, מדברים אליך. דיברו אליך רגע.

אושר שקלים (הליכוד):

אני רוצה לדבר.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם על תופעת המחלישים. כבר תקופה ארוכה שאנחנו שומעים באולפנים ובאופוזיציה טענות שטראמפ הוא זה שמנהל את נתניהו, טראמפ מקלל את נתניהו, לארצות הברית יש מנהיג, לישראל אין מנהיג, אנחנו מנוהלים ולא יוזמים, כאשר המסר הוא כל הזמן להחליש את עמידתנו, לספר כמה ישראל היא חלשה ומבודדת, וזאת מתוך כוונה זדונית שמלחמה לא מוכרעת תיטיב פוליטית עם האופוזיציה המופקרת ושלוחותיה בתקשורת. אתמול מודיע גדי איזנקוט, אדוני היושב-ראש, שממשלת ישראל לטענתו נכשלה בהשגת מטרות המלחמה בכל הזירות. הגדיל לעשות יו"ר האופוזיציה המוכשר והפלגן שלנו, שצייץ שישראל היא מדינת חסות על מלא. אני רק רוצה להזכיר לכם שאלה אותם אנשים שהביאו את מדיניות אפס הפתעות מול ממשל ביידן. זה אותו לפיד וממשלת ההונאה והשנאה שלו שנכנעו לחיזבאללה אחרי שני כט"במים בלבד, ומסרו את המים הטריטוריאליים שלנו לחיזבאללה, ועוד התפארו שהשיגו הסכם שלום כשבפועל היה איזה הסכם כניעה מביש. וזה אותו גדי איזנקוט שבריאיון לאילנה דיין זמן קצר לפרוץ המלחמה טען שצריך להיכנע לדרישות החמאס, לסיים את המערכה, עוד לפני שבכלל נכנסנו לרפיח, לפילדלפי, והחזרנו את החטופים. יתרה מכך, מי שפרש באופן מופקר מממשלת האחדות הלאומית מתוך מניע פוליטי, תוך כדי המערכה, ועוד מעז להטיף לנתניהו כיצד לנהל את המלחמה וכיצד ליישם את המדיניות הבין-לאומית, אז כאשר אנחנו לא תוקפים – מה המחלישים אומרים? שאנחנו מדינת חסות ללא מנהיג. אבל כאשר אנחנו יוזמים ותוקפים, ואף נתניהו עומד לכאורה ומתייצב מול הנשיא האמריקאי, אותם אנשים אומרים שנתניהו הוא זה שמקלקל את מערכת היחסים עם ארצות הברית. אז אני שואל שאלה פשוטה, אדוני היושב-ראש: יש יותר מניפולטיבי מזה? אז לכל המחלישים: אל תיתנו לנו עצות, ועדיף שתתעסקו בלחזק את רוח העם ותצפו בהצגת תכלית של מנהיגות וניהול דיפלומטיה בין-לאומית בראשות נתניהו.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

ואם אתם לא מועילים, לפחות אל תפריעו. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

יישר כוח. תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אומנם הרשימה נעולה, אבל יש עוד מי מבין חברי הכנסת שנרשם ומבקש לעשות כן? אוקיי, דובר אחרון, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני עליתי כי היום הייתה חוויה מיוחדת, לפחות בשבילי, בכנסת. הרבה זמן אנחנו מבקשים שהיא תגיע, דורשים שהיא תגיע, מבקרים את הפעולות שלה, והינה, היום הגיעה היועצת המשפטית לממשלה, לידה פרקליט המדינה, לידם כל המשנים, והדיון היה על הסרת החסינות של חברת הכנסת גוטליב. אז לפני שאני אתייחס – לא נראה לי שאספיק פה להתייחס לגופו של עניין, לגופה של הפעולה שעשתה חברת הכנסת גוטליב ולהסרת החסינות. אני הסתכלתי עליהם, אדוני היושב-ראש, ושאלתי את עצמי – באו האנשים האלה והם מאשימים בפגיעה פוטנציאלית בביטחון המדינה, פגיעה פוטנציאלית בביטחון המדינה, ואני אומר: אתם מדברים על ביטחון המדינה? אתם, שיושבים פה? אני פה ארבע שנים כמעט, אדוני היושב בראש. החבורה הזאת שישבה היום מולנו, בדברים שהם לא רק יפגעו אולי, אלא פגעו ופוגעים בצורה מוכחת, בצורה ממשית, בביטחון המדינה, לא רק שתקו, אלא סיכלו ומנעו שלילת אזרחות. אתמול מחבל ישראלי מטייבה רצח. שלילת אזרחות, חוק שעבר פה ב-106 ח"כים, 106 ח"כים, תמיכה סיעתית – מי מונע את זה? אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה. אחד לא גורש.

היו"ר אליהו רביבו:

אפרופו החוק שלי לגירוש משפחות מחבלים.

עמית הלוי (הליכוד):

גירוש משפחות מחבלים – כלום ושום דבר. חוק שיר חג'אג' – הייעוץ המשפטי לממשלה, שוב פעם, על סניפיו השונים, מכניסים מחבלים, קרובי מחבלים, במקרה הזה, בניגוד לחוק. עבר פה חוק, 9 ביולי – חודשים מכניסים, בניגוד לחוק הסתה לטרור. יש חוק, סעיף 24, לא מאפשר להם למנוע חקירה – מונעים חקירה. את מי מסכלים? לא את המחבל. מסכלים את אודי רונן במקום לסכל את המחבל. קבענו ב-7 באוקטובר, הממשלה קבעה: השמדת היכולות השלטוניות של חמאס. אתה יודע, אתה בוועדת החוץ והביטחון. שלוש שנים מונעים השמדת היכולות השלטוניות. מצור – מי מונע? ממי חוות הדעת לקבינט שמונעת מצור? אתם יודעים מה זה למנוע מצור, אזרחי ישראל? זה לשלוח את החיילים שלנו לתוך אזור אחרי שהוא כבר התפנה, אחרי שהוא כבר התפנה, ולומר להם: לא, אתם תפגשו אויב רענן ושבע במקום אויב מותש ורעב. מי מנע? חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה. פצ"רית – כוח 100; אל-ג'זירה – ישבה שם משנה של גלי בהרב מיארה, אביטל, מנעה את אל-ג'זירה. אל-ג'זירה – דוח שב"כ, נרצחים, לא הסתה, אל-ג'זירה; הכוונה, כמו גורם ביוני. מנעתם. סיכולים – מנעתם. מבקר המדינה כבר בא לחקור את האמת – מנעתם. סיכלתם סיכלתם סיכלתם סיכלתם כל דבר שאמור לתרום לביטחון המדינה. ואתם באים עכשיו? אתם, קודם כול, אתם לא באים בידיים נקיות, לא בכל מה שנוגע לביטחון המדינה. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, חבר הכנסת עמית הלוי. חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הגנת הסייבר הלאומית, התשפ"ו–2026. הצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הסייבר הלאומית, התשפ"ו–2026, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק הגנת הסייבר הלאומית, התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור בחזרה לוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נעבור להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 154), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת עמית הלוי, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת היוזם להציג את הצעת החוק, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל ויותר מכולם משפחת חדריה-שמואלי, ניצה ויוסי, ההורים של בראל, השם ייקום דמו. אני הגעתי לנחם אתכם בשבעה על בראל באלול תשפ"א, 2021. אני לא שוכח ולא שכחתי כל השנים איך הבטת בפניי, אימא ניצה, במבט עצוב ונוקב, ושאלת איך הגענו למצב הזה. איך הגענו למצב שככה מתקרבים לגבול שלנו, לגדרות, לחומה, מאות מתפרעים כמעט בלי הפרעה? ככה מתנהגת מדינה ריבונית? שתקתי אז, אבל לא שתקתי מאז. היום אנחנו מתקנים. אם רק היינו מתקנים בזמן, אם רק היינו מבינים את עומק הכשל, הכשל של הקונספציה ביחס לגבול וכמובן ביחס לאויב, בראל יכול היה להציל אותנו במותו מ-7 באוקטובר. אבל לא הקשבנו לבראל, כמו שלא הקשבנו לתצפיתניות, מכיוון שלא הקשבנו לעצמנו. לא כיבדנו את עצמנו ואת ריבונותנו. לכן ראוי שהחוק הזה ייקרא על שמו של בנכם הגיבור, האמיץ ויפה התואר בראל – חוק בראל. אז אנחנו מתקנים. קודם כול, מתקנים את היחס שלנו לגבול, למושג הגבול. עם תיקון המושג, חברותיי וחבריי לכנסת, אנחנו מתקנים את הנורמה. המושג – מה זה גבול; הנורמה – איך צריך להתייחס למי שפוגע בגבול, למי שפורץ בו פרצות. ועם תיקון הנורמה אנחנו מתקנים גם את המערכת, כלומר נותנים כלים למערכת אכיפת החוק לטפל במפירי הריבונות, במבריחים ובפוגעים בגבולות. אני מתרגש במיוחד בחוק הזה, מכיוון שאני מקווה שהוא יהיה מודל לתיקונים נוספים של הקונספציה שהובילה אותנו לתהומות 7 באוקטובר. מכיוון שאירוע, נורא ככל שיהיה, אפילו שואתי – כמו זה שקרה לנו בחג שמחת תורה ההוא – לא יוצר בהכרח שינוי בדפוסי התנהגות של אנשים ושל חברות. יש לנו ניסיון בזה, אנחנו יכולים להשתתף אפילו במעמד הר סיני, ו-40 יום אחר כך לרקוד סביב עגל הזהב. רק שינוי תפיסת עולם, רק לימוד התורה – לא קבלת התורה, לימוד התורה – רק לימוד, שינוי תפיסת עולם, לימוד, בירור של רעיונות ומושגים, יכול להביא לשינוי אמיתי של האדם והחברה. דרך החתחתים שהחוק הזה עבר משקפת בדיוק את הצורך ואת הקושי לשנות קונספציה, להחליף דיסקט במערכת הביטחון. אני הנחתי את החוק הזה לפני למעלה משנה. זה היה יום אחרי סיור בגבול המזרחי עם הוועדה לביטחון לאומי. כששאלתי בסיור את בכירי המשטרה למה הם לא מטפלים בהברחות – ומה שהיה אז זה עדיין לא מה שיש היום – הכוונה היא למה לא מטפלים מהשורש, למה לא מסכלים את כל התעשייה הזאת, אמר לי מפקד יחידת הסייבר אז: לנו אין כלים מתאימים, חסמו לנו את הרוגלות, יש עוד כלים שחסרים לנו, אבל השב"כ יכול. לשב"כ יש כלים, לשב"כ יש סמכויות. היה שם נציג שב"כ. אמרתי לו – שב"כ שלנו? שאני אעזור להחליף ביניכם טלפונים, שהשב"כ יעזור לכם? אמרו לי נציגי השב"כ: לא. למה לא? הברחות בגבול זה עניין פלילי – אני מצטט – לא עניין ביטחוני, עניין פלילי. לא בתחום אחריותנו. אני שפשפתי את העיניים ואת האוזניים, ביקשתי שיחזור שוב. חזר שוב: הברחות בגבול הן לא עניין ביטחוני, הן עניין פלילי. המנדט בחוק השב"כ, סעיף 7 – לעניינים ביטחוניים. גם בוועדת השרים – אני חוזר לחוק הזה שנצביע עליו עכשיו – כשהחוק הזה עלה, חזרו נציגי המל"ל על עמדת השב"כ, והביאו גם עמדה דומה של צה"ל: הברחות בגבול זה עניין פלילי אזרחי. אמר לי בכיר במל"ל: יש לנו חוק ממשלתי, אנחנו עובדים עליו, הוא כבר מוכן, הוא מדבר על הברחת אמל"ח בגבול, אמל"ח בגבול זה עניין ביטחוני. אמרתי להם, ואני אומר את זה גם לכם היום, החוק הזה לא עוסק באמל"ח. לא בגלל האמל"ח הפרת הגבול או ההברחה בגבול היא עניין ביטחוני. גם מי שמבריח טישו – יש פה טישו? – גם מי שמבריח טישו בגבול זה עניין ביטחוני, מכיוון שהוא פוגע בגבולות המדיניים, בגבולות המדינה, לכן הוא מפר ריבונות. והפרת ריבונות היא פגיעה מהותית וחמורה בביטחון הלאומי. אני כבר הזכרתי כאן בקריאה הטרומית את דברי חכמינו, שאומרים, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך: נוכרים שצרים על עיר כדי לשדוד רכוש, אין מחללים עליהם את השבת – לא מדובר על פיקוח נפש, זה עניין של כסף, של ממון. אבל אם מדובר בעיר הסמוכה לספר, לגבול, אפילו לא באו אלא על עסקי קש ותבן – על כלום, על פרוטות – מחללים את השבת. למה? כי זה פיקוח נפש. מכיוון שאם הם פורצים את הגבול, אם הם מכרסמים בריבונות שלנו, זה פיקוח נפש. לא פיקוח נפש של אלה שסמוכים לגבול – פיקוח נפש של העם כולו, פיקוח נפש של המדינה כולה. ומה שהבינו חכמינו לפני אלפיים שנה נכון גם היום. זו מהותה של ריבונות מדינית. עד היום, עד החוק הזה, הברחות זכו בספר החוקים להתייחסות רק בפקודת המכס. זה נכון כשמבריחים, נניח, יהלומים בכיסי המכנסיים כשעוברים בנתב"ג או בנמל חיפה – כלומר עוברים בתחנת גבול שהמדינה מרשה לעבור בה. שם, אם אתה מבריח טובין או משהו כזה אז אתה באמת עובר על פקודת המכס. אבל אם אתה מבריח בגבולות המדינה, בגבולות המדיניים, זה משהו אחר לגמרי. זה סיפור אחר לגמרי. זה לא דיני ממונות, זה לא מכס, זאת פלישה והפרת ריבונות. אגב, זה נכון גם ביחס לפרט, ליחיד. כן? חוק שי דרומי שעבר פה ב-2008 ומקובל במדינות רבות קובע שפלישה לבית הפרטי מעניקה לבעל הבית סייג מהאחריות הפלילית. כלומר, אם הוא הורג – אפילו הורג – פוצע או אפילו הורג את הפורץ, אין לו אחריות פלילית. לדעת הרבה שיטות משפט זה בגלל עצם הפלישה לבית, לא רק חשש שמא יבוא להרוג וממילא – להיהרג וממילא הרג, אלא עצם הפלישה לבית. כמו שאומרים האנגלים, ביתו של אדם הוא מבצרו. זה נכון לבית הפרטי, נכון שבעתיים ביחס למי שפורץ את גבולות המדינה, את גבולות הבית הלאומי שלנו, גם אם הוא העביר כוסות פלסטיק, גם אם הוא לא העביר כלום. זה החוק שאנחנו מעבירים היום, חוק בראל חדריה-שמואלי – חוק שמבצר את הגבולות הריבוניים שלנו – קודם כול בראש שלנו, מה זה גבול, וכמובן במציאות. בחוק הזה אנחנו נותנים סמכות ואחריות לשירות הביטחון הכללי לטפל בכל מבריח ובכל הברחה. החוק הזה הוא כל כך קריטי, כי המצב היום בגבולות שלנו – אני אומר את זה כמי שיודע – הוא הפקרות מוחלטת, כמעט מוחלטת. ולכן החוק הזה מחייב את כל המערכות – צה"ל, שב"כ – להשתמש בכל הכוח, בכל הכלים, מעצרים מינהליים, חיפוש בבתים, תפיסת ראיות, חילוטים – הכול. יש היום אלפים רבים, אדוני היושב בראש, אולי עשרות אלפים, של רחפנים שחוצים כל שנה. לא קטנים – 300 קילו, עם מאגים, עם חומרי נפץ, עם סמים, עם מזומנים. זה לא התחיל השנה, אגב. היום אנחנו כולנו מכירים את הרחפן, אבל הגבול לא פרוץ מעכשיו, הפרצה – כבר הרבה זמן, ופרצה, כידוע, קוראת לגנב, ופרצה בגבול קוראת לאויב. וכמו שהגדירו היטב חכמינו, לא העכבר גנב אלא החור גנב. ובמקרה הזה, כמו שהסברתי, החור לא היה רק בגבול, אלא חור בהשכלה, חור בהבנה. החוק הזה מלכתחילה לא היה צריך לבוא לעולם, כי ברור שפריצת גבול היא הפרת ריבונות, וממילא זה עניין ביטחוני ששב"כ יכול לעסוק בו. אבל החוק הזה והליך החקיקה היה בעצם שיעור, לימוד. ואני באמת שמח שגם מערכות הביטחון שלנו, ראש השב"כ החדש שנכנס, דוד זיני, ואחרים, חזרו בהם מהעמדה הראשונית, שינו את הצעת החוק הממשלתית לזו שמונחת היום, שמוזגה למעשה עם הצעת החוק שאני הגשתי, שעל פיה כל העברה בגבול היא עבירה ביטחונית. אני מסיים במרכיבים של החוק. החוק הזה כולל שלושה מרכיבים ייחודיים. קודם כול, הוא מופיע בסימן מיוחד בחוק העונשין, תחת הכותרת של פגיעה בריבונות המדינה; דבר שני, מי שידון בעבריינים שיעברו על החוק הזה יהיה שופט בית משפט מחוזי, לא שופט שלום. כלומר, מדובר בפשע, לא חטא או עוון. פשע שהחומרה המהותית שבו מחייבת דיון במחוזי; ודבר שלישי, העונש שנקבע על עבירה בחוק הזה הוא עד תשע שנות מאסר. השינוי הזה שאנחנו עושים היום הוא לא רק נכון, הוא הכרחי, כדי שנחזור לחיות כמו מדינה ריבונית, שמתייחסת לריבונות ולגבולות שלה כמו מדינה. אנחנו מתקנים היום חלק מהקונספציה, מתקנים ונמשיך לתקן. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. חברת הכנסת מירב בן ארי - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מושכת את ההסתייגויות.

היו"ר אליהו רביבו:

מושכת את ההסתייגויות. חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נעבור להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 154), התשפ"ו–2026, בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד סעיפים 1–2 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר אליהו רביבו:

שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. נעבור, ברשותכם, להצבעה בקריאה השלישית. הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד החוק – רוב נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 154), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת כי גם ההצבעה השלישית אושרה. אשר על כן, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 154), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של כנסת ישראל. מזל טוב, בשעה טובה.

היו"ר אליהו רביבו:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון וחילי טרופר, לקריאה השנייה והשלישית. אני מבקש להזמין את חברי חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026. זוהי הצעת חוק פרטית שהוגשה על ידי חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון וחבר הכנסת חילי טרופר, וועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת הכינה אותה ומביאה אותה כעת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. שפת הסימנים הישראלית נחשבת לשפה בפני עצמה, והיא שפה עשירה, מורכבת וייחודית, בעלת כללי דקדוק ותחביר וסלנג משלה. שפה זו מהווה את שפתם הטבעית של חברי קהילת החרשים בישראל ומשמשת כאחד מעמודי התווך של זהותם. לא מדובר בכלי טכני אלא בשפה המכוננת את עולם המושגים, החשיבה והרגש של האדם החירש. שפת הסימנים הישראלית שזורה באופן בלתי נפרד בהיסטוריה של היישוב בארץ ושל מדינת ישראל. הקמת בית הספר הראשון לחירשים בירושלים בשנת 1932 היוותה אבן דרך מרכזית בהתפתחות השפה כאשר בני הארץ, יחד עם עולים חירשים, החלו להפיץ אותה. השפה הלכה והתגבשה עם השנים, ובמיוחד עם הגעתם של שורדי שואה, ולאחר מכן עם גלי העלייה הגדולים של שנות החמישים, אז יצר המפגש בין קהילות החירשים השונות כור היתוך לשוני ותרבותי ייחודי. זו היא שפה חיה ודינמית, מתעדכנת ומתפתחת באופן עקבי בהתאם לצורכי השעה והזמן. מטרת הצעת החוק היא להכיר בשפת הסימנים הישראלית כשפתם של החירשים בישראל באמצעות עיגון בספר החוקים של חובת האקדמיה ללשון העברית לשמר, לפתח ולקדם את שפת הסימנים הישראלית. אזכיר כי אחריות זו הוטלה על האקדמיה ללשון עברית עוד בהחלטת ממשלה מס' 591 מסוף שנת 2020, ובהתאם לכך אכן הוקם באקדמיה המדור לשפת הסימנים הישראלית. הובהר בהצעת החוק שאין בה כדי לפגוע במעמדן של שפות סימנים אחרות שנעשה בהן שימוש על ידי קבוצות חירשים מסוימות במדינת ישראל. אגיד כאן בנימה אישית שאני לא הכרתי את הנושא הזה עד שבאמת חילי בא וביקש פעם אחר פעם שנקיים את הדיונים ונקדם את החוק הזה, ופגשנו את אנשי הקהילה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע, צבי, אנחנו אנשים מאמינים.

צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):

נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

והכול משמיים.

צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):

הכול משמיים.

היו"ר יעקב מרגי:

זה התחיל כשהייתי בוועדת חינוך. עכשיו רביבו מבקש ממני לבוא להחליף אותו.

צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):

איזה יופי.

היו"ר יעקב מרגי:

תראה איזו סגירת מעגל. מגלגלים זכות על ידי זכאי, שזה חילי טרופר שהמשיך את זה.

צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):

ואני אומר לך, היושב-ראש, כשאני ראיתי את אותם חירשים שהגיעו לוועדה, וראיתי את ההתרגשות כשהם היו שותפים בדיונים וכשהם שמעו, והם אחר כך עושים את התודה, כולם נמצאים, וכמה הדבר הזה בסוף הוא במילים – לא במילים, בסוף בסימנים. זה כל עולמם. הם בסוף נמצאים בסוג של תרבות וסוג של חברה ומקבלים פה הכרה של כנסת ישראל, אז זה דבר גדול. תודה לך, חילי, שזיכית אותנו להיות חלק מהדבר הגדול הזה. ברשותך, אדוני, אדבר על נושא אחר בדקה אחת. בשבת האחרונה היה אירוע שדיברו עליו בתקשורת הרבה. כולם דיברו על מתנחלים שהשתוללו בחווארה וזה. עכשיו תראה, אני קצת ביררתי מה קרה שם. אני אגיד גילוי נאות, אחד העצורים, חבר שלי, אני מכיר אותו הרבה מאוד שנים, בחור בשם אוריה כהן, אדם מבוגר עם אני חושב שישה ילדים, תרם כליה, אדם שאני לא חושב שיש קצין אחד ביהודה ושומרון שלא מכיר אותו; עובד בשיתוף פעולה עם המערכת כל הזמן. עכשיו, גנבו להם מהחווה – הם חשבו לפחות שגנבו להם למפרע; הסתבר שאבד להם העדר. הם הלכו לחפש את העדר בתיאום עם הצבא – אני בדקתי את זה היום – בתיאום עם הצבא, ממש בתיאום מלא, עם הצבא הלכו לחפש את העדר. עכשיו, מה קורה? הם הולכים לחפש את העדר, ובמקביל אנשים אחרים, לא הם, הלכו והשתוללו בכפר, בצד השני של הכפר בכלל. במהלך החיפושים שלהם בא איזה ערבי, נגח את האוטו של אוריה. הם יוצאים החוצה, חייל מתנפל על הערבים האלה, לוקח אותו הצידה, יש סרטון שהתפרסם שחייל מרביץ לו. בסרטון אתה רואה את אוריה כהן מגיע ומפריד את החייל מהערבי שהוא מרביץ לו. עכשיו, מה קורה אחר כך? נהיה לחץ ציבורי, כל התקשורת סוערת, כל הטוויטר, הכול בלגן, כל העולם גינויים: המתנחלים משתוללים, אותה תמונה של הרכב. אבל מה עושים? עושים את הדבר הכי קל. מה הדבר הכי קל? לקחת את הבן אדם שהיה בתיאום עם הצבא והתקשר לצבא ולמשטרה. הוא אומר: אני הולך לחפש את העדר, בואו ביחד איתי, הלך יחד עם הצבא, רואים אותו בסרטון בכלל מפריד בין החייל לבין אותו ערבי שהוא מרביץ לו, ואותו עוצרים. אדם שתרם כליה, אבא לא זוכר לכמה ילדים, לפחות שישה ילדים יש לו, אדם שהוא איש חינוך, כולם מכירים אותו – הוא עכשיו נמצא במעצר כאחרון העבריינים, והדבר הזה פשוט בושה וחרפה. ללכת למה שנקרא לעבודה הקלה, להגיד: הבאנו עצורים, לקחנו בן אדם – עכשיו כולם יודעים: יש עצורים. אף אחד לא בודק. אני אומר לך, אני מוכן כאן לחתום במיליון אחוז, הבן אדם הזה ישתחרר בימים הקרובים, ואף אחד לא יבקש סליחה לא ממנו, לא מהמשפחה שלו, לא מהילדים שלו, לא מכל מה שהשמיצו אותו בתקשורת. הדבר הזה פשוט בושה חרפה, לבוא ולקחת ולעשות את העבודה הכי קלה, לקחת את הבן אדם שכולם מכירים, ודיבר מההתחלה עם המערכת, ולעצור אותו. פשוט באמת בושה וחרפה. אני רואה שלא הקראתי את הסוף. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק בנוסח שאושר על ידי הוועדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. יש בקשות רשות דיבור? יש מישהו שרוצה מהרשימה? בבקשה, חבר הכנסת חילי טרופר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי יש לך ברשימה?

היו"ר יעקב מרגי:

יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, אלעזר שטרן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש עתיד לא צריך. יש מישהו חוץ מיש עתיד?

היו"ר יעקב מרגי:

אין.

חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רק אגיד תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו להגיד תודה ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, לינון אזולאי וליושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת צבי סוכות. הגענו לרגע הזה הרבה בזכותכם, בזכות היכולת לשתף פעולה, קואליציה, אופוזיציה. אלה ימים קשים לעם ישראל, אבל יש רגעים של חסד. זה רגע כזה. בקהילת החירשים רבים הם צופים בנו עכשיו, אז אני רוצה להגיד להם תודה על הזכות שהם נתנו. אתה התחלת את זה, אני זכיתי להמשיך - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ולמוביל, בועז אחד העם.

חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בועז אחד העם, הוא התחיל את זה אצלך, ואצלי הוא המשיך, אז בועז, תודה אישית, ולכל הקהילה. בסוף לכולנו יש דרך לתקשר, אז אנחנו מורגלים בשפה מילולית, ויש אנשים שהשפה הפיזית היא דרכם לתקשר בעולם, ובחברה בריאה שיש בה ערבות הדדית, לכל אחד יש מקום. אז תודה רבה, ואני מזמין את כולם להצביע בעד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נעבור להצבעה בקריאה שנייה – הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026 כנוסח הוועדה. מי בעד? הצבעה בעד סעיפים 1–5 – 6 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו.

היו"ר יעקב מרגי:

שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אי לכך נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. קריאה שלישית – מי בעד? הצבעה בעד החוק – 6 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר יעקב מרגי:

שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השלישית, וכמובן תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חברות וחברי הכנסת. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי כ"ד בסיוון תשפ"ו, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.