ישיבת מליאה בתאריך 24/06/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים – ציון לשבח על העמידה בזמנים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ט' בתמוז התשפ"ו, 24 ביוני 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח מיוחד של מבקר המדינה בתחום הכלכלי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות ורגילות לשר האוצר. אני מתכבד להזמין את שר האוצר לדוכן. לפני שנתחיל, אני מבקש לציין לפרוטוקול כי בנוסף לשאילתות לשר האוצר, שעליהן נשמע תשובה במליאה, אושרו השבוע שתי שאילתות דחופות לשר הביטחון, אשר התשובות עליהן הועברו בכתב, בהסכמת חברי הכנסת השואלים. בבקשה, חבר הכנסת השואל הראשון – זו למעשה השאילתה הראשונה שלו בכנסת הזאת – חבר הכנסת עוז חיים, בנושא: היערכות משרד האוצר למשבר החמור בענף ההייטק הישראלי. בבקשה.

עוז חיים (יש עתיד):

שלום, אדוני השר. בוקר טוב. ענף ההייטק הישראלי בעיצומו של משבר חמור בשל התחזקות השקל, פגיעה היקפית כתוצאה מכניסת הבינה המלאכותית והתמשכות המלחמה. לאחרונה גובש במשרד האוצר צוות משימה ייעודי לבחינת פתרונות למשבר. רצוני לשאול: 1. אילו פתרונות קצרי וארוכי טווח נשקלים? 2. מהו סד הזמנים למימושם?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כבוד השר, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

טוב. תודה רבה, חבר הכנסת עוז חיים. קודם כול, יש לך שם מדהים, עוצמתי מאוד, וגם השאלה שלך יוצאת מן הכלל.

עוז חיים (יש עתיד):

תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

קודם כול, צריך להגיד את האמת, ענף ההייטק הישראלי הוא באמת קטר גדול לא רק של המשק – החלק הגדול מאוד שיש לו ביצוא ובהכנסות המדינה ובשוק התעסוקה. אני חושב שהוא נדבך מרכזי בביטחון הלאומי שלנו, מכיוון שהנכסיות שלנו אל מול העולם – ויש ביחסים בין-לאומיים מעט מאוד סנטימנטים והרבה יותר אינטרסים – הנכסיות שלנו יושבת הרבה מאוד על החדשנות, הטכנולוגיה והעובדה שצריכים אותנו. יש לנו הרבה מאוד מה לתת לעולם. אנחנו צריכים להסתכל על זה קדימה, ובאמת משקיעים המון בהייטק – סתם, ממש עכשיו לאחרונה, כ-2.6 מיליארד שקלים ששמנו לבינה מלאכותית עוד השנה, ב-2026, כולל כוח מחשוב מאוד גדול במטה ה-AI. הייתה לי הזכות בשנים האלה שלי – מגוון רחב מאוד של תכניות, מקרן יוזמה, שמכניסה את המוסדיים לעולמות ההון-סיכון, ו"אור" ו"בראשית" – למעלה מ-600 שקל מיליון להחזרת מוחות לכאן, חזרה למדינת ישראל, ומסלולי רשות החדשנות. אני חושב שלאורך הזמן ידענו לנטר – בעיקר, אגב, בשיח ובשולחנות עגולים עם התעשייה – בכל הסיגמנטים שלה, מהסטרטאפים הקטנים, הסבבים הראשונים, ב-Seed A, B, C, ואחר כך חברות צמיחה יותר גדולות, וכל אותן חברות רב-לאומיות, כל סיגמנט כזה בתעשייה מתמודד עם אתגר אחר, ואני חושב שלאורך השנים, ברוך השם, נתנו מענה. עכשיו, אתה צודק, נוצר עכשיו איזה שילוב, שחלקו נובע מהבינה המלאכותית. פה אני מודה שאני פחות מוטרד. אני גם פחות מוטרד מפיטורים ספציפיים עכשיו של עובדים, כי אנחנו בשוק תעסוקה מאוד מאוד מהודק, וכל מי שיפוטר פה ייקלט במקומות אחרים. בעניין הזה אני פחות חושש. אני חושב שבאמת האתגר – רגע, התחלתי רגע להגיד, יש לנו את עולם הבינה המלאכותית, שמייצר שינויים טובים וטבעיים. אנחנו הרי לא רוצים לגרום לשוק להתעוות ולא להתאים את עצמו לשינויים. וכמובן, עם השינוי החד – ופה אני רוצה להדגיש, הבעיה היא השינוי החד בשער החליפין. הוא קצת מתמתן בימים האחרונים, וזה טוב, אבל השינוי חד. למה אני קודם כול מדגיש את זה ואז אני מדבר על הפתרונות? כי בסוף שקל חזק לאורך זמן זה כלכלה חזקה. וגם בהתאם לנתוני המחקרים שלנו במשרד האוצר וגם במחלקת המחקר של בנק ישראל, אנחנו לא מזהים פה איזושהי ספקולציה. אנחנו חושבים שזה מבטא שינוי ריאלי של הכלכלה הישראלית ושל החוזקה המאוד-גדולה שלה והזרימה המאוד-גדולה של השקעות זרות לישראל. אנשים קונים שקל כדי להשקיע בו, לא רק בשוק ההון. גם בשוק ההון, גם בתעשיות המסורתיות, בוודאי ובוודאי בהייטק, בתעשיות ביטחוניות, צבר ההזמנות המאוד-גדול שזורם לכאן. אגב, כן, גם העובדה שהמוסדיים – זו נקודה מעניינת – ניסינו לבדוק אם את עיקר ההשפעה המוסדיים עושים דרך מנגנוני הגידור שלהם, לבין השאלה שהם באמת עושים פעולות ריאליות ומוכרים החזקות שלהם בחוץ לארץ וקונים החזקות פה, כי הבורסה פה פשוט מניבה תוצאות יותר טובות, ואנחנו רואים שזה יותר ההשקעות הריאליות, בסדר? פחות הגידור ויותר ההשקעות הריאליות. ועדיין, עדיין רואים שכשהנכסים הדולריים שלהם פוחתים, אז השקל מתחזק כי הגידורים יורדים. אנחנו מכירים את כל המנגנונים האלה. אבל מה שחשוב רק להדגיש, אנחנו מעריכים שסביבת שער החליפין של שקל חזק היא ה-new normal של הכלכלה הישראלית, ואני חושב שהמשק הישראלי ידע להתאים את עצמו, כי בסוף הוא יושב על אדנים מאוד מאוד חזקים. פגשתי את שגריר שווייץ לפני איזה חודש וחצי בערך. שווייץ הרי עברה תהליך מאוד דומה. לפני, אני לא זוכר, בערך 20 שנה היינו ב-4 פרנק שווייצרי לדולר; היום – 0.75. היום הפרנק השוויצרי יותר חזק מהדולר. שאלתי אותו: איך אתם מתמודדים עם זה? אגב, הם משק מאוד קרוב לשלנו, גם בגודל שלו, הרבה יותר ותיק, הרבה יותר - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שאלת אותו כמה משרדי ממשלה יש לו?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זו לא הנקודה, אני חושב. אבל לא. גם הם מוטי יצוא. אגב, חלק מהיצוא שלהם הוא השוקולד השווייצרי, שהוא מאוד ריאלי. אז הוא אמר לי מילה אחת, פשוט: חדשנות. חדשנות. חדשנות. אתה צריך להיות בפריון גבוה ולהיות מסוגל להיות תחרותי גם כשהשקל שלך חזק. אבל שוב, שקל חזק זה טוב. אנחנו שמחים על השקל החזק. הבעיה היא הקצב, הקצב הגדול, שזה קורה מאוד מהר, ובסוף אין מה לעשות, מערכות צריכות זמן כדי להסתגל לסביבה החזקה. באמת, כמו שציינת, הקמתי צוות משימה ייעודי – ואנחנו מסתכלים אגב גם על ההייטק אבל לא רק, גם על התעשייה – ועושים הרבה מאוד שיח. אני נתתי הנחיה להיפגש עם כל אחת מ-450 החברות הרב-לאומיות שפועלות במדינת ישראל ועם הקרנות. אני בעצמי עשיתי שולחן עגול מאוד רחב בשבוע שעבר, שיח מאוד מחכים. בגדול, אנחנו רוצים לגבש שני סוגים – שתי חבילות. ועוד פעם, אני ברשותך לא רוצה להיכנס לפרטי הפרטים, כי אנחנו רוצים עוד לסגור את זה בצורה מסודרת. אבל יהיה מענה מיידי בעיקר לסטרטאפים הקטנים. הבעיה שלהם היא עם ה-run-way, כן? נניח שהם עשו סבב גיוס, גייסו לא יודע כמה, 20 מיליון דולר, וזה היה אמור להספיק להם לשנה; עכשיו ה-run-way מתקצר, וזה מספיק לשמונה חודשים, והם לא מסוגלים עכשיו ללכת ולגייס מחדש בחלקם. פה אנחנו נעבה את המסלולים ברשות החדשנות, כפי שאגב עשינו כבר בתקופות קודמות, וניתן להם מענקי גישור במסלולים הקיימים, שהם מסלולים טובים. אנחנו שוקלים להרחיב את המענה מהסוג הזה גם לאותן חברות צמיחה, בסדר? לא רק לסטרטאפים הקטנים, אלא גם לאותן חברות צמיחה, כי גם להן יש בעיה עם קצב שרפת המזומנים והעובדה שהן עלולות להיתקע עם פערי מימון. האתגר הגדול יותר הוא החברות הרב-לאומיות. וכמו שאמרתי פה, אני פחות מוטרד מפיטורים כאלה ואחרים, כי שוב, שוק התעסוקה הוא מאוד מהודק, אנשים ייקלטו במקומות אחרים, יקימו סטרטאפים. אתה יודע מה, אני אגיד לך עוד משהו שאתמול אמרתי באיזה דיון פנימי אצלנו בנושא הזה. היו הרי הרבה שנים שהיינו אומת הסטרטאפ, וקמו כאן המון המון המון המון סטרטאפים. וכמו כל דבר שעובד בגלים, אחר כך היו שנים שלאט-לאט כמות הסטרטאפים יורדת. מצד שני, אנחנו מאוד מאוד גדלים בחברות צמיחה וביוניקורן ישראליים, חברות מאוד מאוד גדולות, ויש קצת ירידה בכמות הסטרטאפים. אני מעריך שככל שיהיו עכשיו פיטורים בחברות הגדולות, התוצאה תהיה שכל החבר'ה האלה ילכו ויקימו סטרטאפים, ואנחנו פתאום נראה עוד פעם רוויה בעולם הסטרטאפים, וזה יכין לנו את החברות הגדולות של השנים הבאות. אז מזה אני פחות נבהל. ואם יהיו כאלה שייקלטו אחר כך בבתי חולים או במשרדי ממשלה – ואנחנו גם עושים רפורמה גדולה בעולמות האלה. אני לא יודע אם ראיתם אפילו כותרת אתמול שהנציב הולך לשנות את כל שיטת המינויים של 2,300 בכירים במגזר הציבורי. אי-אפשר להעביר אנשים, למרוח אותם בזפת ונוצות, לגלגל אותם ברחובות העיר ולחשוב שאנשים טובים יעזבו את השוק הפרטי ויבואו למגזר הציבורי. אבל נניח שכמה חבר'ה כאלה ייקלטו במקומות אחרים ויביאו חדשנות וטכנולוגיה לתוך המגזרים הממשלתיים. מזה אני לא מוטרד. ממה אני כן מוטרד? מהחלטות שעלולים לקבל בורדים בחוץ לארץ, להעתיק פעילות, או במקום להקים את ה-R&D החדש שלהם פה – להקים במקומות אחרים, כי עלות ההעסקה כאן מתחילה להיות קרובה – אגב, זה תלוי איפה. היא עדיין לא יותר יקרה מהמקומות היקרים בארצות הברית, כמו עמק הסיליקון בפלורידה. אבל כיוון שהפערים בעלויות ההעסקה הם מאוד מאוד מצטמצמים, אנחנו צריכים לוודא שתהליכי קבלת ההחלטות שלהם ישאירו אותם חזק מאוד פה במדינת ישראל. ופה אנחנו בוחנים – ושוב, באמת, עוז, אני לא רוצה לרתום את העגלה לפני הסוסים, כי אנחנו צריכים פה עוד כמה ימים כדי ללטש את הסוגיות האלה. אנחנו בודקים עכשיו מנגנון מסוים אל מול הפעילות של אותן חברות רב-לאומיות במדינות אחרות, שיתמרץ אותן באחוזים לגדול כאן ולקטון במקומות אחרים. יש פה בערך שלושה מודלים חלופים שאנחנו בוחנים אותם, גם בתוכנו, רשות החדשנות ומשרד האוצר, וכמובן בשיח עם התעשייה, כמו שאמרתי קודם. אנחנו בשיח גם עם הנציגים פה בארץ, אנחנו בשיח גם עם הנציגים במדינות אחרות. אני מאוד מקווה שתוך כמה ימים אנחנו נצא עם תוכנית מקיפה, כמו שאמרתי, שמסתכלת גם על הסטרטאפים. וגם פה יש דילמה, כמה לגעת בסטרטאפ, כמה לגעת בקרן ההון-סיכון. אנחנו בעניין הזה עוד טיפה מתלבטים, אבל ניגע בחברות האלה, הקטנטנות, בסטרטאפים, ניגע בחברות הצמיחה, וכמו שאמרתי, אני מעריך שניגע גם בחברות הרב-לאומיות. יש עוד סוגיות שהועלו – אני לא חושב שאני מגלה פה סודות, כי זה גם היה קצת בתקשורת – שאלת היכולת לשלם מס בדולר על סוגים מסוימים של הכנסות. אגב, אין מדינה בעולם שמאפשרת את זה, למיטב ידיעתי לפחות. כל מדינה זה חלק מהריבונות שלה, פועלת במטבע המקומי שלה. זה נכון שיש תקנות שמאפשרות לחברות דולריות לדווח דולרי, אבל בסוף התשלום נעשה בשקלים. אני לא שולל גם את זה – בסדר? במקטעים מאוד מגודרים, בסוגים מאוד מסוימים של הכנסות, בסוגים של חברות. צריך לראות שאנחנו גם יודעים בסוף לייצר את ההבחנות האלה משפטית, בעיקר כי אני רוצה להקל עליהם במדדי Doing Business – שיהיה להם קל ופשוט, ושלא יסתבכו עם כללי חשבונאות בין הדיווחים שלהם פה בארץ לדיווחים שלהם בדוחות הכספיים שם. לפעמים זה יוצר בלבול מול דירקטוריונים בארצות הברית, ששיטות הדיווח טיפה שונות. בקיצור, אנחנו עובדים על דברים כאלה, ואני מקווה שפה גם נדע להביא קצת בשורות. מה אמרתם לי? שאני צריך עוד למשוך זמן, שם במרפסות, או – אפשר לתת דברי תורה וכו' – אה, לא צריך להאריך? אז אני רק אגיד משפט אחד שכן חשוב לי להדגיש אותו: אמרתי קודם שבעיניי שקל חדש הוא חוזקה של הכלכלה הישראלית, וזה כנראה הולך להיות ה-New Normal. אני רוצה להגיד עוד נקודה: כידוע, במדינת ישראל כמו בכל דמוקרטיה מערבית מתוקנת יש הבחנה מאוד מאוד ברורה וחומה סינית: אנחנו אחראים על המדיניות הפיסקלית, בנק ישראל אחראי על המדיניות המוניטרית. אנחנו לא נעשה צעדים שנועדו להשפיע על השער. זה לא נכון – בסדר? לא ככה בנויה הכלכלית הישראלית. את דעתי אמרתי, ואני אגיד אותה שוב – אני חושב שהנגיד צריך להוריד את הריבית בצורה הרבה הרבה יותר דרמטית. אני חושב שאם יוריד עכשיו בלגים כאלה של רבע אחוז כל פעם, הוא לא ייצור השפעה גדולה על השקל. אבל אם הוא היה מוריד ב-0.75, אפילו ב-1%, בבת אחת – זה היה מסגנל בשוק ומתקן טיפה את השער. אבל אנחנו לא נעשה את זה – בסדר? היו לנו כל מיני רעיונות, שבאו אלינו עם גידורים כאלה ואחרים כדי שאנחנו נשפיע על שער המטבע. זו תהיה שגיאה קשה. המדיניות המוניטרית היא באחריות ובסמכות מוחלטת של בנק ישראל. אנחנו יכולים לשוחח, הנגיד ואני, להחליף דעות – בסופו של דבר, זו פררוגטיבה מלאה שלו, אני לא הולך להתערב לו. כמו שאמרתי, אנחנו בעולמות הפיסקליים שלנו עושים צעדים. אגב, נשקיע בזה לא מעט כסף – בסדר? יש לנו מקורות, יודעים לאתר לדבר הזה את המקורות הנדרשים, בעזרת השם, ולגבש את החבילה. אז כמה ימים של סבלנות. נקווה שנצא עם מוצר מוגמר וטוב בעזרת השם, שיביא בשורה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. האם יש שאלת המשך לחבר הכנסת חיים? בבקשה. לאחר מכן – שאלות נוספות לחברי הכנסת יוראי להב הרצנו ועמית הלוי, והשר ישיב במרוכז. בבקשה.

עוז חיים (יש עתיד):

תודה על התשובה, אדוני השר. כידוע, הקצב בהייטק פועל קצת באופן שונה מהשוק הרגיל, ולצערי, אני חושב שקצב הדברים לא מבטא את קצב הצמיחה של ההייטק. אנחנו מדברים על זה שרק בחודש האחרון 600 עובדים פוטרו, ומתחילת השנה אנחנו מדברים על מעל 8,000 עובדים שפוטרו. זה משבר אמיתי. זו אזעקת אמת. ואדוני השר מדבר על צוות שגובש, ועוד כמה ימים ייתן את ההמלצות שלו. קראתי שיש גם איזשהם מהלכים אולי בנושא המיסוי – להתאים אותו לבינה המלאכותית, לעודד חברות אולי להשקיע פה. ואני רוצה לשאול: מה מבחינתכם היעדים הכמותיים? מה ייחשב הצלחה בעיניכם? ומתי זה הולך לקרות? כי עוד כמה ימים לקבל תשובה לגבי הצוות, שאולי ייתן תשובה לעוד כמה חודשים, זה לא מספיק לענף ההייטק. איזו תשובה אנחנו נותנים להם כאן, מהבית הזה, ממש למשך השבועות הקרובים או החודשים הקרובים שבאים? תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עוד שאלות?

היו"ר אמיר אוחנה:

בדרך כלל אנחנו מקבלים את השאלות הנוספות, והשר משיב במרוכז. בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. השר סמוטריץ', ראיתי היום את הדברים שכתבת, שמגבים את ההחלטה של דוד זיני, ראש השב"כ, לקצץ לאפס את אירועי הגאווה בארגון השירות הכללי – אירועים שאמורים להבטיח סביבת שירות בטוחה ומכבדת גם ללוחמי ואנשי השירות הלהט"בים, כמו לדוגמה אירוע שקרה בשנה שעברה, שבו אלמנו של רב-סרן במילואים שגיא גולן, עומר אוחנה, הגיע לשירות והעביר הרצאה מרגשת שמגבירה את החוסן. אתה הצדקת את הקיצוץ הזה בכך שאמרת שכל תקציבי הביטחון צריכים להיות מופנים למשימות ליבה ביטחוניות ולהן בלבד, ושאין מקום למימון פעילויות שלא קשורות ישירות ללחימה ולהכרעת האויב. בניגוד אליך אני חושב שדאגה לסביבת שירות בטוחה ומכבדת עבור כלל המשרתים – דתיים, חילונים, להט"בים, יוצאי אתיופיה – כולם, היא חלק מהחוסן ומהלכידות שמאפשרים לצה"ל לנצח. ולכן אני מבקש לשאול אותך: האם העיקרון שאתה מציג חל באופן שוויוני על כל הפעילויות שאינן מבצעיות, שאינן קשורות לסיכול איומים במערכת הביטחון? נגיד, הרבנות הצבאית; נגיד, מערך הכשרות; נגיד, זכויות נשים; נגיד, הטרדות מיניות – או שהוא חל רק על תוכניות המיועדות ללהט"בים? ואם אני כבר נמצא כאן ושואל, אז אולי נכון להפנות את השאלה גם ליושב-ראש הכנסת – אם אני כבר כאן, אדוני היושב-ראש, ואני שואל שאלות, אז אולי נכון גם להפנות את השאלה אליך, מה דעתך על - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא עומד פה לשאילתות, חבר הכנסת הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בתור חבר קהילה הגאה ובתור יוצא שב"כ, האם אתה חושב שזה נכון לקצץ תקציבים לקהילה הגאה ולוודא שתהיה סביבת עבודה ושירות בטוחה ומכבדת?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ראוי שתשבור את השתיקה ותענה על זה, אדוני היושב-ראש, לא?

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני השר. עשית פעולה גדולה בקדנציה הזאת לגבי קיזוז כספי טרור ומימוש אותם כספי טרור שמקוזזים מכספי הסליקה. אני רוצה לשאול לגבי הכספים החמאסיים. אני שואל את זה בעקבות הדיונים בוועדת החוץ והביטחון. אותם כספים, כ-3 מיליארד, שהרשות הפלסטינית מעבירה כל שנה, העבירה כל שנה לאורך שנים, שגם אותם קיזזת, הנחת אותם בזמנו באירופה, אחר כך בישראל – הכספים הללו הם כספי חמאס; האמירות האלו של נציגי גופי הביטחון כאילו יש שם כמה עובדים של רשות פלסטינית, שזה פייק מוחלט – אין אף אדם שמקבל החלטה בלי החמאס, גם לא על להזיז עט ממקום למקום ברצועת עזה, הם כולם כספי חמאס – למה לא לשחרר אותם למעשה לאלו שתובעים את החמאס? להגדיר אותם ככספי חמאס, כמו הפעולה הגדולה שעשית לגבי כספי רש"פ – אותו דבר לגבי כספי חמאס. משפחות תובעות. מדובר על משפחות שנרצחו וההורים והסבים, ואתה מכיר הכול – למה לא להגדיר את זה ככספי חמאס ולאפשר להן את העיקול מהכספים הללו? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. כבוד השר, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ראשית, לשאלת ההמשך של חבר הכנסת עוז חיים: אני חושב שבסך הכול, בוא נאמר ככה, למול הקצב של מה שנקרא מדינה בישראל – ואני מיומי הראשון בתפקיד אומר שאנחנו אומת הסטרטאפ, מדינת ימי הביניים. אתה צודק. יש פער אדיר בין הקצב שבו דברים מתקדמים וצריכים להתקדם בשוק הפרטי, לביורוקרטיה. טחנות הצדק טוחנות. אני לא רוצה לפתוח עכשיו שיחה מאוד ארוכה על הרפורמה המשפטית ועל הצורך לאפשר לנו לקבל החלטות מהירות ולא להיות תלויים במיליון פקידים ויועצים משפטיים, שעל כל דבר יש להם מה להגיד, וצריכים חודשים על חודשים – שים את זה רגע אחד בצד. אני חושב שזה אחד האתגרים הגדולים שלנו כמדינה – לייעל את תהליכי קבלת ההחלטות שלנו, לזרז אותם. כי בסוף זה לא רק בהייטק, בסדר? העולם מתקדם מהר, ומדינות שיודעות להגיב מהר ולקבל החלטות מהירות – אני לא צריך ללכת לקצה, להיות דובאי או מדינות לא דמוקרטיות, ששם המרחק מהחלטה למימוש הוא מאוד גדול כי יש רק בן אדם אחד, פה אחד, שמקבל החלטות. אנחנו בכל זאת מדינה דמוקרטית, ויש תהליכים, ויש ערך גם לתהליכי עבודה מקצועיים – אבל האיזון הופר. אנחנו צריכים להיות הרבה יותר זריזים ומהירים. לא יכול להיות – כמו שדיברתי קודם על מינוי, לוקח חודשים על חודשים למנות אנשים טובים. הם לא באים. אבל אחרי כל ההקדמה הזאת, אני חושב שאנחנו עובדים פה מהר יחסית. וגם תנוח דעתך, כי אנחנו באמת בשיח כל הזמן עם התעשייה. מדייקים את זה איתם, שולחים להם את זה, מתייעצים איתם, מקבלים את ההיזון החוזר מולם כדי לדייק את זה. אמרתי, אני מאוד מעריך שבטווח של ימים, ממש ימים, אנחנו נצא עם התוכנית, וגם היישום, בוודאי בכל מה שנוגע למסלולי רשות החדשנות, שהכול קיים. המערכות קיימות, השיפוטים קיימים. אלה דברים שאנחנו מכירים אותם. זה לא להמציא עכשיו המצאות חדשות, רוב המסלולים הם כאלה שיושבים על דברים קיימים. אני חושב שנדע להעמיד אותם מאוד מהר, בסדר? זה יעמוד בלוחות הזמנים, כששוב, מה שנוגע לתוכניות הגדולות, אז בורדים של חברות רב-לאומיות יכירו את התוכנית, וגם אם הם יקבלו את הכסף בעוד חודשיים, זה בסדר להם בשביל לקבל את ההחלטה. הם מקבלים היום החלטות ל-2027, אז הם ידעו, הם יוכלו לשקלל את זה בתוך קבלת ההחלטות שלהם, יכירו את המסלולים. וכמו שאמרתי, הסטרטאפים הקטנים - - -

קריאה:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בסדר. ה- Runwayהזה עוד נותן להם את החודש, חודשיים. יקבלו את הכסף בזמן, בעזרת השם. אנחנו עובדים על זה מאוד מהר. חבר הכנסת הרצנו, תשמע, קודם כול, אני עומד מאחורי כל מילה. אני לא נכנס עכשיו למה דעתי על הערכים האלה, ואם אני מקבל אותם או לא. בעיניי זה פשוט לא הדיון, בסדר? אפשר להתווכח ברחוב. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. שירות הביטחון הכללי והגופים הציבוריים – תשמע, אנחנו הגדלנו את תקציב הביטחון במאות מיליארדים בשנים האחרונות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בצלאל - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע, יוראי. הרי שאלת ארוך וזה, תן לי להשיב. בוא, אני לא עושה איתך עכשיו משא ומתן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, אני אומר, מערכת הביטחון משקיעה בשירותים שלא קשורים לליבת העשייה הביטחונית, למשל, רבנות ראשית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תן לי רגע להשיב. רבנות ראשית נוגעת לליבת העשייה חד-משמעית, כי בלי רבנות ראשית חיילים דתיים לא יבואו לשרת בצבא, אם לא תהיה להם כשרות וכו'.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

וסביבת עבודה בטוחה ולהט"בים זה לא חשוב?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מאוד בעד סביבת עבודה בטוחה. אין לזה דבר וחצי דבר לשטיפת מוח הזויה במשך חודש שלם – זה הכול. אני מציע – אפשר לעשות שבוע חב"ד בשירות הביטחון הכללי סביב י"ט כסלו. להבדיל, כמובן אלף אלפי הבדלות, סליחה שאני בכלל משווה בערכים – אני מציע חודש ציונות דתית – אירועים, תקציבים, חגיגות, עניינים – בג' אלול.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הסברה ומערכי שיעור זה שטיפת מוח?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רק רגע. שוב, אנחנו לוקחים את תקציבי הביטחון שלנו מהחינוך, מהרווחה, מהבריאות. כל שקל שם הוא קדוש. הם צריכים להיות מושקעים עכשיו אך ורק בליבת העשייה המבצעית של שירותי הביטחון של מדינת ישראל. ראש השב"כ דוד זיני צודק במיליון אחוז. אתה יודע שזו לא סביבה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סביבת שירות בטוחה ללהט"בים - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אין שום קשר לסביבת עבודה נכונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כל החגיגות האלה, חודש שלם, לא קשורות בשום דבר לסביבת עבודה, אתם רוצים - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה לא חגיגות, זו מחאה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם רוצים את עולם הערכים שלכם להשליט על כולם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש אפליה מטורפת נגד להט"בים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, סליחה, קיבלת אפשרות לשאול שאלה, שאלת שאלה. השר משיב, תן לו להשיב. בשביל מה שאלת?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש לכם איזה כישרון – יוראי, באמת אני אומר את זה – לקחת את הדברים הכי הזויים ולהפוך אותם לנורמל, ואז מי שמעז לחזור לדבר הטבעי - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כבוד ושוויון, כבוד ושוויון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אף אחד לא דיבר על כבוד ושוויון. תקבל כבוד ושוויון - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זאת אומרת? אתה יודע מה הקללה הכי - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - זה לא קשור לחודש שלם של טרלול וחגיגות שאנחנו משלמים עליהם מתקציב הביטחון שלנו, זה הכול.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי, יוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה יודע מה הקללה הכי נפוצה בבתי הספר?

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי, אני לא אתן לך להפריע. אם לא, אני אקרא אותך בקריאות, תעצור.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שירות הביטחון הכללי צריך להתעסק בביטחון. נקודה. ועוד הפעם, תפסיקו עם האלימות הזאת שבה מקבל ראש השב"כ את ההחלטה הכי טריוויאלית בעולם, להשקיע את הכסף בסיכול טרור ולא בדברים אחרים, ואתם מתנפלים עליו באלימות כאילו הוא עשה משהו לא לגיטימי. מה שלא נורמלי זה שבמשך הרבה שנים במדינת ישראל יש חודש שלם שכל המערכות, אתה יודע - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - - זה הבסיס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אני נכנסתי למשרד האוצר, חודש שלם שמים לי – מחליפים לי את המסך על המחשב. תגיד לי, מה זה השטיפת מוח הזאת? לא רוצה את זה. אתה רוצה – תשים במחשב שלך שומר מסך, אל תשים לי במחשב שלי שומר מסך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כשהקללה הכי נפוצה לא תהיה "הומו" אולי לא נצטרך שומר מסך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואל תשקיעו הון תועפות מהכספים של מדינת ישראל - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש אלימות מטורפת כלפי להט"בים, על מה את המדבר?

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי, קיבלת זכות דיבור, אז עכשיו די.

דבי ביטון (יש עתיד):

אתה עובד מדינה, אתה שייך לגוף ציבורי ולא - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אף אחד לא מדבר, חלילה, על אלימות, אף אחד לא רוצה שלא תהיה סביבת עבודה נעימה לכל אדם במדינת ישראל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה אתה עושה כדי לאפשר את זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בין זה לבין עכשיו - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה אתה עושה כדי לאפשר את זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - כולם חייבים לעמוד דום, להצדיע, להשקיע כסף וזמן ולקדם את הערכים שחשובים לך? לא מקובל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לכבד, לכבד.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי, יוראי, זה לא נאומים רגילים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מכבד מאוד.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מציע שאתה תלמד לכבד פעם אחת החלטה אחרת של ראש השב"כ שאתה לא אוהב אותה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא אכבד הומופוביה, אני ל אכבד הומופוביה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה האדם, לצערי, הכי פחות מכבד - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא אכבד הומופוביה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - הכי פחות סובלן, הכי פחות ליברל, הכי כופה - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמו שאתה לא מכבד אנטישמיות, אני לא מכבד הומופוביה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - את דעותיך על אחרים, הכי פחות מוכן לתת לגיטימציה למי שחושב אחרת ממך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

להתנגדות לאנשים באשר הם?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא נכנע לזה. ברוך השם, דוד זיני מוכיח שהוא האיש הנכון בזמן הנכון, במקום הנכון, בעיקר בזה שהוא לא נכנע לאופנות הפופוליסטיות האלה, והוא עמד וקיבל את ההחלטה הכי טריוויאלית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כבוד, ביטחון ושוויון זה לא אופנה, זה הבסיס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מי שמכיר את דוד זיני יודע שהוא האיש הכי מכבד והכי נעים הליכות, והכי לא כופה את דעתו על אף אחד, אבל הוא גם לא מוכן לתת לכם לכפות את דעתכם על אחרים, ולא מוכן לתת לכם חודש שלם עכשיו להכריח את כולנו לעסוק בזה - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שצריך לכבד אנשים? שצריך להבטיח שירות בטוח לכולם?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ולא מוכן להשקיע את הכסף שהוא אמור להשקיע במיגור טרור בדברים שהם לא בליבת העשייה, זה הכול.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

וסובלנות זה לא חלק מהחוסן?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עוד פעם תמשיך לחזור על זה – לא תהפוך את השקר הזה לאמת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מערכי שיעור לחינוך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אין שום דבר שקשור לסובלנות, אתם מנסים לכפות את תפיסת העולם שלכם - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שאנחנו שווים, ודורשים שוויון - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - באמצעות שטיפת מוח שאתם עושים במשך חודש שלם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שמגיע לנו כבוד - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כופים – תבין, לך לרחוב, תעשה את ההפגנה שאתה רוצה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - וסביבת עבודה בטוחה, כמו לך וכמו לכולם.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אל תיקח אותי כאיש שב"כ או כחייל בצה"ל ותעשה לי שטיפת מוח כשאני לקוח שבוי - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה מסר זה שולח ללוחמים של שב"כ מהקהילה הגאה - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ואני חייב לבוא ולהקשיב לזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - שאנחנו מספיק טובים להגן על הביטחון, אבל לא מספיק טובים לחיות כאן בכבוד ובשוויון?

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי, קריאה שנייה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אל תכריח אותי להיכנס לעבודה בשב"כ ולראות את הדברים האלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי, אתה בקריאה שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה מסר זה שולח ללוחמי השב"כ מהקהילה הגאה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש רק דגל אחד שייתלה במוסדותיה הרשמיים של מדינת ישראל, והוא דגל ישראל, זה הכול.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ומערכי השיעור, ומערכי החינוך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא רוצה דגל של מה שאתם קוראים לו דגל הלהט"ב – לא יודע איך עושים דגל כזה בכלל; אני לא רוצה דגל משיח, להבדיל אלף אלפי הבדלות; אני לא רוצה דגל של קבוצות כדורגל. זה הכול.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגיד שאתה הומופוב, מה הבעיה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מכבד, אני מעריך, זכותו של כל אדם לחיות את חייו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אתה לא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה מבין, זה האירוע. ואללה, היא הגיעה – התחילה לצעוק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה הבעיה להגיד שאתה הומופוב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יהיה שיא גינס ביום שבו אני אנאם - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

הומופוב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - פה על הדוכן, ומירב לא תיכנס ותתחיל לצווח ככרוכיה.

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, בישיבה, או קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קריאה ראשונה? מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

קריאה ראשונה. מירב בן ארי, קריאה ראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אין לה מושג על מה מדברים, היא באה וצורחת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה, אתה מפחיד אותי?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא מפחיד, רוצה שתהיי בשקט.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא ביטל את כל השיעורים - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי, ביקשתי לא להפריע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מחזק את ידיו של ראש השב"כ דוד זיני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה וחרפה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

השב"כ מתעסק במשימותיו, הוא לא מחדיר ערכים פרוגרסיביים אחרים. הוא משקיע את התקציב הענק - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סובלנות, כבוד ושוויון זה לא ערכים פרוגרסיביים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - שאזרחי ישראל משקיעים בו בליבת העשייה הביטחונית שלו ולא משקיע אותו בדברים אחרים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סבלנות, כבוד וביטחון - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי להב הרצנו, קריאה שלישית, נא לצאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וכפי שאמרתי, הדבר היחיד שאני מצפה זה שגם אתה וחבריך במה שאתם מכנים "קהילה" תכבדו דעות של אחרים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו לא נכבד הומופוביה, לא נכבד הומופוביה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זאת לא הומופוביה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש להוציא אותו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

התנגדות לאנשים באשר הם זאת הומופוביה.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי להב הרצנו, החוצה. תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה לא יעזור לך, זאת לא הומופוביה. אנחנו מכבדים מאוד אנשים שחושבים אחרת מאיתנו, מכבדים את זכותם לחיות על פי אורחותיהם. אל תכפו את זה עלינו ואל תכפו עלינו להשקיע כסף שאמור לסכל טרור בדברים האלה, זה הכול. ולשאלה האחרונה של חבר הכנסת עמית הלוי. תראה, עמית, בוא נאמר כך, הרי הבעיה היא שהכספים האלה, משפטית, לא מוגדרים כספי חמאס, כי אני מקזז אותם מהרשות. אלו כספי סילוקין. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לכל פרטי-הפרטים, אבל אני מקזז; אלה כספי מיסים שאנחנו גובים עבור סחורות שנכנסות למה שקרוי הרשות – אין דבר כזה מבחינתי שטחי הרשות, אין בכלל דבר כזה רשות בכלל. רשעות הטרור הערבית הזאת – אבל אלה כספים שעל פי הסכמי אוסלו הארורים, אנחנו גובים עבורם. אני יצרתי נוסחה מסוימת ובחנתי מה הכספים שהם היו מעבירים לעזה, לשיטתם, כחלק מהרצון שלהם לשמר את השליטה שלהם בעזה. עכשיו, זה נכון שהם נתנו את זה לחמאס ולכן עצרתי את זה, בגלל שזה כספי טרור, אבל אלה כספי טרור של הרשות ולא של חמאס. עכשיו מה הבעיה? שאני, כדי לצלוח – וכמו שאמרת בצדק, אני כבר מעביר מיליארדים לנפגעי טרור מהכספים האלה. הבעיה היא שכדי לממש פסקי דין מול חמאס אני צריך כסף של חמאס. אגב, הבעיה היותר-גדולה שלי זה למשל, שכשאנחנו תופסים היום כספי חמאס – עושים מבצעי ביעור חמץ ותופסים שלל וכו' – לפי החוק, שלל מלחמה עובר באותו רגע למדינה. אני חייב ליצור קונסטרוקציה משפטית, שיהיה איזה רגע אחד שבו הכסף הזה יהיה בידיי, אבל יסווג משפטית ככסף חמאס, כדי שאפשר יהיה לעקל אותו ולהעביר אותו למשפחות. מה הבעיה? שאם אני יוצר את זה מכוח שלל, זה באותה שנייה נהיה שלי. כן, בדיון ההלכתי, מהרגע שאתא לידי אז הוא בבעלותי. אין שנייה אחת שבה אני מחזיק כסף ששייך לחמאס. את זה לא הצלחנו לפצח כרגע. צריך למצוא דרך. עוד פעם, אם יש נכסים של חמאס בעולם – אפשר לתפוס אותם, אבל לי כמדינת ישראל היום אין כסף של חמאס שהוא בידי אבל הוא בבעלות חמאס, ואת הדבר הזה לא הצלחנו עדיין לפתור. אני מנסה, וביקשתי אצלי לבדוק אם אני יכול לתקן את החוק שכספי שלל או החרמות של כספי טרור שאנחנו מחרימים לא יהפכו לאוצר המדינה, אלא ייתפסו וישמשו. אגב, אתה יודע מה, יכול להיות שהיינו צריכים לבקש הצעת חוק פרטית בעניין הזה – לקחת את חוק הטרור – פקודת הטרור, אני לא זוכר בדיוק את השם – שמגדיר היום את המנגנון של שלל, ולהגיד ששלל, למרות האמור – אני הרי לא צריך את העשרות מיליונים האלה. כמדינה אנחנו יודעים לוותר עליהם, בעיניי זה צדק הרבה יותר גדול לתת לאותן המשפחות ששילמו את המחיר הנורא הזה של הטרור, הכסף הזה יכול עכשיו לעזור להם קצת להתאושש. שווה לחשוב על זה, אני לא יודע אם נספיק כבר משהו בקדנציה הזאת, אבל הלאה. אני אצלי עושה על זה – ביקשתי שתעשו על זה עבודה, אבל בהחלט חקיקה פרטית יכולה להיות מסלול יותר מהיר. תודה, וכל הכבוד שאתה עוסק בסוגיות החשובות האלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש משר האוצר להישאר על הדוכן עד סיום הדיון בשאילתות. השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת אלון שוסטר בנושא - - -

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, אני יכול לתת לשניים, אתה תהיה בבא. השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת אלון שוסטר בנושא: פתיחת השוק ליבוא חקלאי מארה"ב. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני השר - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, אלון, ברשותך. ברוך אתה השם, אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אמן.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נו, שוין. ובכן, השאילתה היא ותיקה, ממש חוגגת חצי שנה, אבל אני מניח שהיא רלוונטית. פתיחת השוק ליבוא חקלאי מארצות הברית מחייבת מהלך משלים של חיזוק החקלאות המקומית באמצעות תמיכה מוסכמת, מדורגת והוגנת שתמנע פגיעה בענף. רציתי לשאול: 1. מדוע לא הוכנה תוכנית תמיכה כפי שהנחה ראש הממשלה? 2. כיצד יתמוך האוצר בענפים שייפגעו מהורדת המכסים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

טוב, אלון, תודה רבה. קודם כול אני חייב לומר, אני מאוד לא אהבתי את ההסכם הזה שנחתם, מהרבה סיבות. אני חושב שהיה אפשר להגיע שם להסכם טוב יותר. אני, אגב, גם לא בטוח שהוא לא מושהה כרגע בסטטוס שלו, מכיוון שכל המכסים בארצות הברית הרי נפסלו משפטית כרגע, והם בוחנים שם חלופות אחרות. אני לא אהבתי את ההסכם הזה, אבל זו הייתה ההחלטה של ראש הממשלה, אחרי שאבי שמחון, והשר ברקת ודיכטר ניהלו את התהליכים האלה מול הממשל האמריקאי, אז אני כמובן יישרתי קו. כתפיסה עקרונית – אתה מכיר את עמדתי – צריך לעבור מתמיכות עקיפות לתמיכות ישירות. אני חושב שהתחרות היא לא האויב של החקלאות, היא הפתרון של החקלאות. זה קצת מחבר אותי לשאילתה הקודמת של חבר כנסת חיים על ההייטק. הרי גיל החקלאים עובר את ה-65 לפני שהתחילו לדבר על פתיחת מכסים ותחרות, ואנשים פחות ופחות באים לענף הזה. ושוב, בעיניי זה הפוך מכיוון שצעירים לא באים לענף שהוא כולו פקעת של רגולציה ואסדרה – שהיא בחלקה מדינה, שקובעת כללים, והחלק האחר זה כל מיני גילדות מקצועיות ומועצות ששומרות בעיקר על עצמן. אנשים באים ורוצים להשקיע במקום שבו אפשר לחדש, ולהתפרנס, ולהתחרות, ולהרוויח מהחקלאות. ולכן אני אומר לך באחריות: תחרות, לפתוח את החקלאות לתחרות ולפתוח להוריד מכסים ולאפשר יבוא מבחוץ ולתת לחקלאות הישראלית להתמקד בחוזקות שלה, במקומות שבהם יש לנו יתרון יחסי. וכמובן גם פה בתוך המדינה – לפשט את החסמים, את הרגולציה, ולתת לכל מי שרוצה קרקע, ולכל מי שרוצה מים, ולכל מי שרוצה משטרי ייצור. לא שומעים?

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מפריעים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מפריעים לך לשמוע. היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לא להפריע. חבר הכנסת מיכאל ביטון, אתה מפריע לחבר מפלגתך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לתת לכל מי שרוצה קרקע ולכל מי שרוצה מים, להפסיק עם המכסות האלה, ולכל מי שרוצה לקנות ולמכור ולהעביר, להפסיק עם כל המכסות והמכסים והמשטרים וכו' וכו', זה הדבר הכי נכון לחקלאות הישראלית ולחקלאים הישראלים. זה מאוד לא נוח לקבוצה הנוכחית שמחזיקה בקרקעות, מחזיקה במכסות ומחזיקה בפריבילגיה, ומאוד נוח לה שמגינים עליה מפני תחרות. בסוגריים, זה גם לא נוח לה בסוף. העובדה היא שזה הולך וגובה, לצערי.

קריאה:

לקצר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אה, לקצר? בסדר. ולכן כתפיסה – אתה מכיר אותי, אלון – אני בעד לפתוח שוק לתחרות, ואז כן, בהחלט, לבנות תוכנית מאוד מאוד גדולה שתתמוך בחקלאות כערך ציוני, כי בסוף אני רוצה לשמור על קרקע, ואני מבין שאני צריך את זה. כמובן המתווה הזה יהיה דיפרנציאלי, תלוי באזורי הארץ – איפה יש לי יותר אינטרס, איפה יש לי פחות אינטרס כמדינה להשקיע – אבל בעולמות אחרים. אני מודה שלצערי לא הצלחתי בקדנציה הזאת לקבל שיתוף פעולה לא עם משרד החקלאות ולא עם הארגונים החקלאיים בלהזיז את הגבינה וליצור את השינוי הזה. כשנכנסתי שריינתי 2.5 מיליארד שקל לחומש, 500 מיליון שקל לעידוד השקעות הון וחדשנות בחקלאות; שריינתי 3 מיליארד להגדלת השפד"ן, להעביר אותו דרומה. אנחנו בונים הרבה, גרים הרבה, שותים הרבה ועושים הרבה צרכים – אפשר וצריך להשתמש בזה. אגב, עשינו לא מעט דברים – מפעל מים גדול עכשיו בגליל וגולן, גם כן עם כמה מאות מיליונים, בשיתוף פעולה עם דובי אמיתי ואחרים. אני לא זוכר איך קוראים לזה שם – זה לא מי גולן, זה תאגיד אחר שם בגליל – אבל בשיתוף פעולה יחד עם מי גולן. אבל אני מודה באמת, לא הצלחתי לקבל שיתוף פעולה, לא מצאתי בצד השני אנשים שמוכנים לשנות את המצב הקיים. אין ערך – אני לא יודע עכשיו לתת מתווה לתפוחים ולשקדים, זה לא רציני. אבל ללכת למהלך שמצד אחד פותח שוק לתחרות ומוזיל מחירים לאזרחי ישראל, ומצד שני מקל מאוד על אמצעי הייצור – שזה בסוף קרקע, מים ועובדים. אגב, כן עשינו פה – הורדנו אגרות של עובדים זרים, תיקנו את התקנות של מה אפשר לקזז להם על אש"ל, עשינו כמה דברים, אני חושב, שהוזילו את התשומות האלה. אבל יש כל כך הרבה דברים, אתה יודע – ובזה אני אסיים, כי עליזה תכעס עליי – היום מגדלים, למשל, שמונה טונות עגבנייה לדונם – אפשר להגיע ל-60 טונות לדונם בחממת בקרת אקלים. הדבר הזה חוסך לך את המשאבים של קרקע, מים ועובדים, כי זה בחממה עם מיכון, עם רובוטיקה, ואל מול האנרגיה שבהקשר הזה עולה פחות. ואני מוכן לשים על זה המון כסף בהשקעות. אבל כן, זה משנה את המצב הקיים. לצערי לא מצאתי שותפים בצד השני, ולכן הדברים האלה נתקעו. אני לא הולך לזרוק כסף טוב על כסף רע. לא היה לדעתי שר אוצר – אגב, ההורים שלי גרים במושב חקלאי – לא היה שר שכל כך רצה לעזור לחקלאות, וכמו שאמרתי, הסכמתי לשים המון המון המון כסף. לא מצאתי בצד השני אנשים שמוכנים להודות שהמצב הנוכחי רע לחקלאות ולחקלאים וממילא לביטחון המזון, ושיהיו שותפים לשינוי הזה של השוק כדי להביא את הבשורה הגדולה הזו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. עדי עזוז. אה, יש לך המשך. בבקשה. סליחה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני חושב שהדברים הכנים שלך, השר, מעידים על טרגדיה גדולה ברמה הלאומית. אומנם בקדנציה הזאת היו טרגדיות יותר חמורות, אבל למה אני קורא לזה טרגדיה? כי משרד שלם, משרד החקלאות, שינה את שמו למשרד החקלאות וביטחון המזון, יחד עם משרדים נוספים – הבריאות, הכלכלה, הסביבה – הכינו תוכנית לביטחון מזון. אפילו המחלקה הכלכלית של המשרד הייתה שותפה. מי שלא היה שותף לאותה תוכנית, שגובתה על ידי הממשלה בהחלטה להגדלת מערך ייצור אחוזי התפוקה בתחום החקלאות ב-30% עד 2030, זה אגף התקציבים. האמירה שלך – אני עומד מאחוריה. אני חושב שנכון מאוד שאנחנו ניכנס למציאות שבה אנחנו משקיעים את הכספים שדיברת, סדרי הגודל האלו, בתמיכות ישירות חכמות בתחומים שונים, ומול זה תהיה הפחתת הסיוע העקיף על ידי מכסים, מכסות וכו'. אבל בשביל זה צריך להיות שותפים לבניית תוכנית גדולה. אז התוכנית הגדולה נכשלה. לא נכנס כרגע לסיפור, אולי אתה תוכל לספר, למה זה לא התקדם? למה לא הצליחו, למרות שמשרדי ממשלה שלמים עסקו בעניין? אבל אני רוצה לקחת אותך לנקודה קונקרטית. תראה, ב-2023, אחרי הרפורמה של הממשלה הקודמת, שאנחנו התנגדנו לה, היו שאריות, היו כמה פעימות, איזו פעימה וחצי שלא גובו – החקלאים לא גובו בתקציבים המתאימים, האמון ירד. אולי זה חלק מהקשיים במשא ומתן. אבל היה רכיב אחד שהיה חובה לתקן אותו. זו הייתה איזו טעות סופר-מוסכמת, שלגבי המכס של ירקות קפואים ולשימורים לא ניתן סיוע. זאת אומרת, הורידו את המכסים ולא ניתן סיוע. זאת אומרת, אחת משתיים: או לבטל את סיפור המכס, או הסיוע הישיר לאותם חקלאים שמגדלים לקפוא ולשימורים. ובמציאות שבה לדברים הקטנים אנחנו לא מסוגלים להראות שאנחנו נותנים את הסיוע הישיר, כפי שאמרת, מאוד קשה ללכת גם לאסטרטגיות האחרות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השאלה הייתה לגבי העניין הקונקרטי. זה בסמכותך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן, אני אשיב. התקנון אומר שעכשיו יש שאלות נוספות, ואז אני משיב לכולם ביחד.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בסדר גמור.

היו"ר ניסים ואטורי:

בזמן שאתה שותה, אני רק אגיד שנמצאים כאן ביציע תלמידי כיתות י"א מהחברה הבדואית, משתתפי תוכנית מיל"ה של משטרת ישראל, ותלמידי כיתות ה'–ו' מבית הספר הדמוקרטי שבילים בפרדס חנה. ביקרתי אצלכם אתמול.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כל הכבוד למשטרת ישראל. תוכנית סופר-חשובה. אלופים.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל רגע, הוא שאל עכשיו, הוא רוצה להגיד לו משהו, לא?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, קודם יש שאלות המשך, היושב-ראש, ואז אני מגיב לכולם ביחד.

עדי עזוז (יש עתיד):

השר, גם לילדים תגיד שהם אלופים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אמרתי להם. עדי, תרימי לילדים בשם כולנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

עדי עזוז, בבקשה, שאלה נוספת.

עדי עזוז (יש עתיד):

שלום, אדוני השר. שלום גם לילדים החמודים, שעכשיו אני לא רואה אתכם עם הגובה שלי מפה, אבל אהלן. יש לי שאלה אליך, אדוני השר: בעקבות הקיצוצים הרוחביים במשרדי הממשלה, במשרד הרווחה קוצצו 3%, ולאחר מכן עוד 2% שמקוצצים בימים אלה. סך הכול אנחנו מדברים על היקף של 125 מיליון שקלים קיצוץ בתקציב של משרד הרווחה, שכולנו מכירים, התקציב הזה – השמיכה מאוד קצרה – ומי שמטופלים שם זו האוכלוסייה שהכי צריכה עזרה וסיוע בישראל. בתוכם יש נערות וצעירות בסיכון, שהקיצוץ הזה גזר עליהן את הסיוע בשכר דירה שנלקח מהן. למעשה, הם לא יהיו זכאיות וזכאים השנה לסיוע בשכר דירה בהיקף של 1.5 מיליון שקלים סך הכול. זה התקציב של המשרד שנותנים עבור הדבר הזה. וחשוב לי להגיד, אלה צעירות שיצאו ממעגל הזנות אחרי תהליך מאוד גדול, שהמדינה השקיעה בהן הרבה מאוד כסף בתוכניות כדי להוציא אותן ממעגל הסיכון, וכתוצאה מזה שאין להן עכשיו את הסיוע בשכר דירה הן חוזרות בצורה מאוד מהירה ושוקעות חזרה לתוך המעגל. שאלתי אליך: כיצד והאם ניתן למצוא מקור תקציבי של 1.5 מיליון שקלים כדי לאפשר לצעירות להמשיך להשתקם בקהילה? תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עדי, שנייה אחת, היה 1.5 מיליון ויש אפס, או שהיה סכום יותר גדול וקוצץ ב-1.5 מיליון?

עדי עזוז (יש עתיד):

זה תמיד היה בין 1.5 מיליון ל-2 מיליון, עכשיו זה קוצץ לאפס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ועוד פעם, איך קוראים לתקנה?

עדי עזוז (יש עתיד):

אני יכולה לבדוק את התקנה, אני לא יודעת להגיד לאדוני. אני אבדוק עכשיו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. מיכאל, אתה אחר כך, לפני שאתה צועק, בשאילתה הבאה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני השר בצלאל, אני באמת מצפה לתשובה כנה ואמיתית. גם אם הדעות חלוקות בהרבה מאוד דברים, אבל אתה גם פטריוט ישראלי, אני חושבת שאני גם פטריוטית של המדינה שלי, ויש הרבה דברים שאנחנו מסכימים עליהם. היה סיפור עם הכנסת הסחורות לעזה. בזמנו אמרת שגרגיר לא ייכנס – לצערי הרב זה נכנס ובגדול, אבל כרגע השאלה לא על זה. נחשפנו לסיפור של רשת ויקטורי, שרשת ויקטורי הרוויחה ברבעון הראשון של השנה 100 מיליון שקל – רק רווח – על הכנסות סחורה לעזה. אני לא מדמיינת מה היה שם המחזור אם הרווח זה 100 מיליון שקל. ומה שהטריד אותי הכי הרבה, בצלאל, שהיה כתוב שם שזה לפי הזמנה של משרד הביטחון. אני יודעת שיש עוד רשימה ארוכה של העסקים שעושים בדיוק אותו דבר בהזמנת משרד הביטחון. יש לי רשימה של 30 גופים כאלו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אין דבר כזה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

השאלה שלי אליך כרגע, והיא באמת בכנות: האם, חלילה, נכנס אפילו גרגיר אחד על חשבון משלם המיסים הישראלי? כי לפי כל הבירורים שניסיתי לעשות, לצערי הרב, לא קיבלתי תשובה ברורה, כי בהתחלה במשרד הביטחון אמרו לי שהם בכלל לא יודעים על מה מדובר, אחר כך אמרו שאין להם תשובה, אחר כך אמרו שזה מסווג. אני לא מעלה על דעתי, ואני בטוחה שגם אתה, שאנחנו משלמים אפילו שקל על כל הביזיון הזה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נא להשיב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת שוסטר, אני זוכר שהיה איזה משהו כזה לפני כמה שנים, על כן טעות סופר, לא טעות סופר. אני לא רוצה לענות לך כי אני לא זוכר בדיוק את הפרטים שם, זה כנראה כן היה שנוי במחלוקת. אני כן אגיד, זה נכון.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אפשר - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע, רגע, שנייה, אלון. זה נכון שהייתה מדרגת מכס שהופחתה, ומולה היו צריכים לתת מדרגה בתמיכות, אבל גם כאן הבעיה הייתה שלא הצליחו להגיע. אמרתי לחקלאים, תביאו לי אתם – איך אתם רוצים לחלק בין בתי רשת לשטח פתוח וכו', איך אתם רוצים לחלק את התמיכות האלה. אבל תביאו לי חלוקה שבאמת תיתן מענה לכל מה שצריך, זאת אומרת אנחנו יודעים כמה דונמים יש לנו מכל דבר. בסוף זה קובץ אקסל וזה צריך להתכנס אליו, נכון? צריך להיות הסכום סך הכול שאתה מחלק, מה הנוסחה, כמה אתה נותן לדונם וכל סוג של גידול, ובסוף זה צריך להתכנס, והם לא הצליחו. בהוגנות אמרו לי – תשמע, אין לנו. ואז אמרו: תן לנו את כל הכסף לזה – אמרתי, חבר'ה, עד כאן. להגיד תן לנו את כל הכסף – וסליחה, שאני אומר את זה, כמה מקורבים לצלחת שיושבים שם בארגונים הגדולים, שתמיד יודעים לדאוג לעצמם ולהפקיר אחר כך את החקלאי הקטן בקצה, שאין לו את הלובי החזק של הקיבוץ או של מי שעומד מאחוריו – לזה לא הסכמתי, וזה חוזר למה שאמרתי לך קודם. בסוף צריך לשים על השולחן תוכנית גדולה, זה לא יעבוד בעוד איזשהו פלסטר או איזו תחבושת, רטייה קטנטנה. אנחנו חייבים להפוך את החקלאות הישראלית לתחרותית, אפשר וצריך לגדל הרבה יותר תוצרת בישראל, למכור אותה בישראל, חלק גם לייצא, איפה שיש לנו יתרונות יחסיים – אבל בישראל. זה אגב לא דורש יותר קרקע, בעיקר – יש קרקעות לא מפותחות, אתה יודע את זה, נו, כאלה שמחזיקים קרקע ולא מעבדים ולא מוכנים לתת הלאה – יהיה נורא קשה, לצערי, להוציא ממני מילים טובות על משרד החקלאות. יש לי אכזבה גדולה מאוד במשרד, שבמקום להיות משרד החקלאות הוא אפילו לא משרד החקלאים – הוא משרד, כמו שאמרתי, של כמה ארגונים, מועצות, קרטלים, לוביסטים גדולים, שדואגים לכמה קבוצות כוח בחקלאות, ולא לחקלאות עצמה. אני אומר את זה בכאב גדול. מראשית הדרך הצעתי להם שותפות מלאה עם הרבה כסף, אבל בהחלט, לא עם עוד מאותו דבר שלא יביא שינוי גדול. טוב, חברת הכנסת מזוז - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

עזוז.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עזוז, סליחה, סליחה.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - תקנה - - -

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השר - - - של טעות סופר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אמרתי, אני מוכן לבדוק את זה. אני זוכר שעסקתי בזה לפני שלוש שנים, לא זוכר את הפרטים. עודד ואלון, אם אתם צריכים חדר לריב, אני יכול לסדר לכם פה איזה משהו, שתוכלו לריב ביניכם, אני לא מתווכח איך השמאל מחלק את קולותיו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עודד, הוא קרא לך שמאל.

עדי עזוז (יש עתיד):

לשאלתך, אדוני השר, אין תקנה - - - כל שנה הם מוצאים מקור תקציבי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אגיד לך ארבע נקודות קצרצרות: קודם כול צריך לדעת – סך כל תקציב הרווחה גדל משנה לשנה, כולל בשנה האחרונה. הקיצוצים הם קיצוצים בבסיס, מול זה בדרך כלל מפצים בוודאי ברווחה. אז את זה קודם כול צריך להגיד, לשים את זה על השולחן; שתיים, כשאנחנו עושים קיצוצים רוחביים נדרשים, כמו עכשיו לצורך הוצאות המלחמה, אני מאוד מקפיד, כמה שרק אפשר, בעיקר במשרדים שאני גם סומך עליהם, ועשינו את זה מול מרגי, אני סומך עליו ב-100%, לתת להם לקבוע את סדרי העדיפויות. בסוף אנחנו מכילים את הפלט, אני לא רוצה להגיד למשרד איפה בדיוק לקצץ, איפה בדיוק להוסיף, זה בסוף סדרי עדיפויות של המשרד, זה תחום המומחיות שלו. אני לא אומר שאנחנו לא מתערבים בזה, אבל אנחנו בהחלט משתדלים לתת. כמו שאמרתי, אצל מרגי, יש לי גם אמון מלא שהוא ואנשיו – וגם אצל המנכ"ל, אצל ינון - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני השר, זה לא מרגי, זה חיים כץ.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, עדי, עדי. זה היה מרגי וגם על חיים אני סומך, ובטח ובטח ובטח על ינון, על המנכ"ל התותח של משרד הרווחה. אני חושב שפה אין קואליציה או אופוזיציה, כולנו מסכימים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מחזק אותך, אחלה מנכ"ל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נכון? תודה, מיכאל. לכן, אני קודם כול אומר: התקציב גדל, ואת סדרי העדיפויות בתוך המשרד, בטח במשרדים כאלה שאני סומך על האחריות שלהם, אני בעד לתת להם לגדר; שלוש – ובואו לא נפתח את זה שוב – הינה ההוכחה למה חשוב שכשאנחנו לוקחים כסף מדברים אחרים לביטחון, הוא ישמש לביטחון ולא לדברים אחרים, אפרופו הוויכוח שהיה לי פה עם חבר הכנסת להב הרצנו. אבל אני בכל זאת – תני לי לבדוק את הנושא הזה, בסדר? אני לא רוצה לתת לך תשובה כי לא הכרתי. בסוף אם זה 1.5 מיליון שקל, יש לי תחושה שנדע למצוא את זה, אני רק צריך לדבר עם משרד הרווחה ולהבין שנייה אחת בדיוק את האירוע, בסדר? והשאלה האחרונה של חברת הכנסת מלינובסקי – אני לא נכנס עכשיו לכל האירוע של ההכנסה, לא הכנסה, סיוע, לא סיוע – עמדתי בעניין ידועה. אין כסף של מדינת ישראל שמשלם אוכל לעזתים – אף לא שקל. מה שיש – וזה מה שדיברת אולי על ויקטורי – את זה אני לוקח על עצמי. אני לא משתלט על הרעשים שם, כבר אין לי גרון.

טלי גוטליב (הליכוד):

זאת מנהלת הסיעה, אין שני לה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

- - - אתה לא משתלט על - - - זה בסדר. אז עכשיו?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אומר עוד פעם: אין כסף של מדינת ישראל מתקציב המדינה שמממן אוכל לעזה. כן יש תהליך שאני חושב שהוא מאוד נכון – אחרי שכבר החליטו שמכניסים, בהתחלה הכניסו סיוע בין-לאומי שבא ממדינות אחרות, עם כל האתגרים של הברחות וכו'. אחר כך היה מה שקרוי סקטור פרטי, שזה היה הכי נורא ואיום – אגב, זה היה ציר חמאס, זאת אומרת, מה שנקרא ציר קיזוז. גורמים בקטר העבירו כסף לסוחרים ביהודה ושומרון, שהעבירו סחורה בחינם, וככה חמאס קיבל כסף – אמרתי עד כאן. מה שנכנס בין-לאומי, נכנס בין-לאומי, ואנחנו מאוד מקפידים על שגרת בידוקים מאוד מאוד נוקשה, כמה שרק אפשר. מה שנכנס מפה רק על ידי ספקים מאושרים של השב"כ, נבנה מנגנון של מערכת הביטחון, ספק מוביל – אני לא יודע אם זה ויקטורי או לא, אבל את אמרת ויקטורי, אז את כנראה צודקת - - -

קריאות:

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

בסדר, אבל אני מקבלת תשובה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עליזה, למה את כועסת?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אין דבר כזה יותר, סקטור פרטי סתם, כן, איזה סוחר מול סוחר שמחליטים – אלא רק גופים שניגשו למין קול קורא כזה של מדינת ישראל, השב"כ מנהל את זה, והם היחידים שקיבלו אישור להכניס סחורות במה שקרוי ציר פרטי. יש לזה שני יתרונות: קודם כול זה רק גופים שעובדים בפיקוח של השב"כ, ואז אין מצב שיוצאת איזה משאית שעוברת באיזה פזורה בנגב ושמה עוד איזה משהו על הפול-טריילר ולך תבדוק אותה, כן או לא, אלא זה מפוקח שאין לנו הברחות; דבר שני, זה גם טוב לי לכלכלה הישראלית, אני מעדיף - - -

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, אין – רק סוחרים פרטיים, רק סוחרים פרטיים ועזתים שמשלמים. עכשיו, שוב – היתרון אצל ויקטורי – שוב, אני אומר ויקטורי כי את אמרת, אני לא יודע מי הרשתות – שאני יודע לעקוב אחרי מערכות התשלומים שלו, אני יודע מי משלם לו, אני יודע לראות שהוא לא מקבל כסף מקטר או מטורקיה, או אני לא יודע ממי. אני יודע לראות איפה הוא קונה את הסחורה שלו, אני יודע לקחת ממנו ערבויות, שאם יש לו משאית עם הזמנה – שום שקל מתקציב המדינה לא מושקע באוכל לעזה, אין חיה כזאת.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא עבר - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן, כן, יש פה - - - שעובדות, לצערי הרב. שום כסף ישראלי. והיתרון של לעבור לספקים מאושרים – זה הרבה יותר פיקוח על הברחות, ואם כבר, אז שהכלכלה הישראלית תרוויח מזה ואני אקבל איזה מס הכנסה, ולא איזה ערבי ברמאללה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שר האוצר, אתה מאוד מבוקש פה, אז יש לך עוד הרבה שאלות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אקצר, אני אקצר.

היו"ר ניסים ואטורי:

השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת ולדימיר בליאק בנושא: מנגנון אוטומטי לפיצוי עסקים בשעת חירום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ולדי, אבל עשינו את זה עכשיו, לא? שאלת את השאילתה לפני. אני אענה לו מהר, כי זה כבר קרה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, זה נכון, זו שאילתה מדצמבר 2025, אבל החלטתי להשאיר אותה, כי אני סבור שהשיח הזה הוא חשוב גם היום לעסקים. בעקבות מלחמת עם כלביא גובש מתווה פיצויים לעסקים; נוכח המציאות הביטחונית ישנו הצורך בגיבוש מנגנון אוטומטי שיפעל בתקופות חירום, מנגנון אוטומטי יקצר משמעותית את התהליך. ברצוני לשאול: כיצד נערך משרדך לתקופות חירום עתידיות בהקשר לפיצוי לעסקים? תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז כמו שציינת, עשינו את זה בפועל בחקיקה האחרונה, נתנו הוראת שעה עד 2030 שאפשרת בשני המנגנונים, גם בפיצוי לעסקים, גם בחל"ת, להפעיל את זה בצו אישור ועדת כספים. אני כן אומר שזה מתח לא פשוט, כל פעם זה מתנהג קצת אחרת, והמענה צריך להיות טיפה אחר – ובעיקר המתח בין מראש לאחרי, כי כשאתה עושה מראש, אתה גם יכול לייצר incentive שלילי לעסקים, לא להיפתח וכו'. זה תמיד המתח הזה – מצד אחד אתה רוצה לתת ודאות, יציבות וביטחון – בעיקר נפשי – אצל אנשים, שהמדינה נותנת להם את רשת הביטחון; מצד שני, אתה גם לא רוצה לעודד אותם לצרוך את זה יותר מדי. אני מקווה שהצלחנו לאזן נכון לאורך השנים האחרונות את מתח הזה ולהביא תוצאות טובות. אם למדוד לפי נתוני המקרו לפחות, כנראה עשינו את הדברים הנכונים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שאלת המשך, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, יש לי שאלה קטנה, אינפורמטיבית, אדוני השר: האם נכונים הפרסומים שלאחר שהזרמת בזמן המלחמה עשרות מיליארדי שקלים למשתמטים ולמשרדים המיותרים, אתה מתכוון רגע לפני הבחירות ופיזור הכנסת להעביר לפחות 200 מיליון שקלים נוספים למשרד ההתיישבות של אורית סטרוק, המהווה הלכה למעשה את הקופה הקטנה של המפלגה שלך? מבחינתי אתה יכול לענות בכן או לא. תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

התשובה היא לא. אני הולך להעביר הרבה יותר.

היו"ר ניסים ואטורי:

שאלת המשך לחבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

השאלה היא אם אתה עושה את זה בכובע - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בשביל 200 אני לא יוצא מהפוך בבוקר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני השר, פועלה של החטיבה להתיישבות הוא דבר נפלא, ושלא באשמתך ולא באשמת הממשלה הזאת, ואולי זאת אפילו הוראה של ייעוץ משפטי, נאסר על החטיבה להתיישבות לפעול בעיירות פיתוח. כידוע לך, הנגב והגליל לא היו מיושבים ללא מאות אלפי המתיישבים בעיירות פיתוח, כמו גם בני המקום שנשארים עכשיו וחדשים שמצטרפים, מכל הזהויות, בגרעיני התיישבות לעיירות פיתוח. נמנע מהחטיבה להתיישבות לפעול למענם בכלי שהוא אחד הכי חשובים, למשל מקבצי דיור לזוגות צעירים באיזה מתחם קרוואנים. אני זכיתי לעשות את זה בתור ראש עיר בכספי נגב-גליל ותורמים, והדבר הזה היה מנוע התיישבות שהעביר את ירוחם מהגירה שלילית להגירה חיובית באמצעות קרוואן של 2,000 שקל לחודש, 60 מטר לזוג. ואגב, הקרוואן הכניס לי כסף. זאת אומרת, זה מנוע צמיחה מקומי לגופים ולעמותות. אני לפני בג"ץ של האי-שוויון שמונע מעיירות הפיתוח ליהנות מהיכולת הביצועית של החטיבה להתיישבות. היכולת הזאת נפלאה במגזר הכפרי, והיא צריכה להישמר, אבל אין סיבה שההתיישבות – שהמושג הזה לא יחול על בני המקום והחדשים שבאים לעיירות פיתוח. לתקן את הדבר הזה זה בסך הכול החלטת ממשלה. אני מבקש ממך, השר, לחסוך לי בג"ץ ומאבק, לבשר לעם ישראל שבזכותך החטיבה להתיישבות תעודד התיישבות גם בעיירות פיתוח בנגב ובגליל, ותפתח את היכולות שלה לביצוע שם, ותביא את זה לפני סוף דרכה של הממשלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אפשר שאלה, רק, מיכאל? חבר הכנסת ביטון, באיזה משרד יושב התקציב של החטיבה להתיישבות?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

המשרד - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

איך אתה רוצה שאני אעשה את זה? ואז בליאק יגיד שאני מעביר לקופה הקטנה שלי, לאורית סטרוק, להתיישבות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הרי הדמגוגיה אצלכם יותר חשובה מהציונות, יותר חשובה מההתיישבות, יותר חשובה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל למה אתה עושה לי את זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה, זה האופוזיציה, מה אני אעשה.

קריאה:

בצלאל, אנחנו רוצים ללכת היום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה את רוצה ממני?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני בא אלייך – עליזה.

קריאה:

מה קורה פה?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עליזה, יש פה נושא חשוב מאוד בסדר-יום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

טוב, אני אענה. יאללה, שאלה הבאה. מיכאל, אני אענה לך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, לא, אל תענה לי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אענה, אבל לא יכולתי להתאפק, נו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל למה אתה תוקף אותי? אני בא אליך.

היו"ר ניסים ואטורי:

מיכאל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא תוקף אותך, אני איתך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני בא אליך עם רעיון ביצועי, תבשר לעם ישראל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

טוב, בסדר, מיכאל. שאלת – אני אשיב.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל תגיד לי מה אתה הולך לעשות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אשיב לפי הסדר. תכף, יש פה עוד שאלה אחריך, ואז אני אשיב.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מיכאל ביטון, תעלה יעל רון בן משה, ואחרי זה הוא יענה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עליזה, עד שהחרדים לא חוזרים להצביע עם הקואליציה אני לא יורד מהדוכן. איך אני איתך? אם כבר אז כבר.

אופיר כץ (הליכוד):

הם מצביעים איתנו היום.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה שאני אוהב אצל עליזה זה שהיא צועקת על כולם באופן שווה, גם על שר האוצר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יאללה, מיכאל, קדימה. השאלה הבאה. היושב-ראש, השאלה הבאה, נו.

היו"ר ניסים ואטורי:

מיכאל, אתה רוצה להישאר ליד המיקרופון? תעמוד שם, מקסימום נפתח מיקרופון אחר. חברת הכנסת יעל רון בן משה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני שר האוצר, בשנה הראשונה של מלחמת חרבות ברזל רשות המיסים פעלה בצורה מאוד יעילה ועניינית בסך הכול גם באזור הצפון, וגם פרגנתי לך והודיתי לך על זה פה במליאה לפני כשנה. בשבועות האחרונים עסקים רבים בצפון נתקלים בקשיים גדולים מול רשות המיסים – בדיקות של תביעות שנמשכות בלי סוף, עסקים שנדרשים להחזיר את המקדמות שהם קיבלו, והמצב בשטח קשה מאוד. אפשר לראות את זה בכל חשבון פייסבוק – ביסטרו 899 באילון, מסעדה, עסק תיירותי, שעדיין לא הצליח לעמוד על רגליו, עכשיו ממשיך את ניהול התביעה מול רשות המיסים; גבינות שאבסו מריחאניה, שסוגרים אחרי עשר שנים, בגלל שפשוט לא נשאר יותר אשראי. איפה המדינה בסיפור הזה? עסקים תיירותיים או תומכי תיירות בצפון שעדיין לא חזרו למסלולם, וכעת רשות המיסים מכה או מעכבת או מטרטרת – מה התוכניות שלך כשר אוצר לפתרון הדבר הזה? תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נא להשיב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

קודם כול לשאלתו של חבר הכנסת בליאק – הוא הלך, אה, הוא פה, אני מקווה להספיק לתקצב עוד - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תפנה לו את הגב. פעם הוא אמר לי משפט, נפגעתי עד עכשיו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - בהרבה יותר מ-200 מיליון פרויקטים פנטסטיים שפועלים היום אצל סטודנטים ובוגרי צבא וכו' בחיזוק הזהות הציונית והיהודית שלהם. פרויקטים אדירים, אדירים, אדירים, שפועלים – אגב, אם תרצה, נזמין אותך לסיורים, תראה מה זה: כסף מוצדק מאוד, ערכי מאוד, בעיניי לא קואליציוני, אתה יודע שאני לא יודע – כבר שלוש וחצי שנים אני שר האוצר, אין לי מושג מה זה קואליציוני, מה זה לא קואליציוני, כל אחד פה מה שהוא אוהב, לא אוהב. ואנחנו מעבירים – ואז אני - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - - זה הולך בעיקר לאנשים שבתקופת הבחירות יהפכו לפעילים שלך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה לא קשור לבחירות ולא קשור לבוחרים שלי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, העברת 24 מיליארד שקל לפחות למשתמטים ולמשרדים מיותרים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הבוחרים שלי הם דתיים. הבוחרים שלי הם בעיקר דתיים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ובתקופת המלחמה לקחת את הכסף למעמד הביניים הישראלי - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיד לי, בליאק, בליאק, תגיד לי, אתה שואל שאלה כדי לעשות על זה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - ולמשרתי מילואים ולחיילים – אתה לקחת את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בליאק, בליאק, לא קשור.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא שאל שאלה, עניתי לו תשובה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל כשהוא שואל שאלה זה כדי לקבל תשובה, לא כדי לעשות אחרי זה סרטון לפריימריז.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עניתי תשובה. אני מברך את חברתי - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה אל תדבר איתי על פריימריז.

היו"ר ניסים ואטורי:

נכון, כי אצלנו אני לא יודע אם יש.

נאור שירי (יש עתיד):

גם אצלכם אין פריימריז.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה עם - - - שלך?

היו"ר ניסים ואטורי:

חכה, נראה שיהיה. חכה.

נאור שירי (יש עתיד):

גם אצלכם אין, נשמה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עוד אין, לא יודע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר'ה, עליזה, תצעקי עכשיו עליהם, לא עליי.

נאור שירי (יש עתיד):

אין פריימריז ואין מנדטים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מברך את חברתי השרה סטרוק על העבודה הסופר-חשובה שלה בציונות, בהתיישבות עם החטיבה, בשיקום הנגב.

קריאה:

בצלאל, מה יהיה היום?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

די, מספיק.

קריאה:

מה יהיה היום?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש גבול לכל תעלול. תוציא אותה החוצה, בבקשה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה גם לא תדע מאיפה היא מדברת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש גבול לכל תעלול.

קריאה:

מה יהיה היום?

אוריאל בוסו (ש"ס):

יש הפגנות.

היו"ר ניסים ואטורי:

עליזה, נא לא להפריע. בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מברך את חברתי השרה סטרוק. מיליארדים שהחטיבה להתיישבות בונה בקיבוצים בעוטף עזה - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, כן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - וביישובים סמוכי הגבול – בשתולה, בזרעית, במנרה וביהודה ושומרון. עשייה חלוצית, התיישבותית בבקעת הירדן, ברמת הגולן - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בעיקר ביהודה ושומרון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה משקר בקצב שאתה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - - לקדומים הטבות מס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה משקר הרי בקצב שבו אתה נושם, מכיוון שתקציב החטיבה מחולק שליש-שליש-שליש - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תספר כמה קיבלת החודש תוספת למשתמטים שלך.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בליאק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אז אי-אפשר ליהודה ושומרון יותר מאשר למקומות אחרים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תספר כמה קיבלת החודש תוספת למשתמטים שלך. קיבלת מיליארדים למשתמטים. מיליארדים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למשתמטים העברת מיליארדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ומיכאל יודע – תראה, או שתוציא אותו או - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רוצה שהוא יענה לך או לא? או שאתה רוצה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא פונה אליי. הוא - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ומיכאל ביטון, אני אומר לך - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אז תן לו להשיב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואני גאה בפעולה של חברתי לחיזוק הזהות היהודית והעשייה החברתית. משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות הוא משרד סופר-חשוב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בזזתם את הקופה הציבורית. ממש בזזתם את הקופה הציבורית – כסף של כולנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואני גם גאה בה שהיא עושה את זה למרות שקרים ועלבונות ופופוליזם מרושע - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לקחת עשרות מיליארדי שקלים למשרדים מיותרים בזמן המלחמה ולפעילים של המפלגה שלך.

היו"ר ניסים ואטורי:

בליאק, תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - של פוליטיקאים קטנטנים קטנטנים - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בזמן המלחמה בזזת את הקופה הציבורית.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בליאק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - עם אפס עשייה, אפס הישגים - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בזזת את הקופה הציבורית בזמן המלחמה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אפס תרומה לעם ישראל ולדמוקרטיה הישראלית.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מאז המלחמה לא הפסקת לגנוב כספי ציבורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בליאק, קריאה שנייה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יושב פה ולדי בליאק, הבן אדם לא תרם פרומיל ממה שעשתה אורית סטרוק למען עם ישראל ומדינת ישראל - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - וכל חלקי החברה הישראלית.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הבאת אותנו לגירעון שלא היה מעולם לצמיחה שלילית לנפש, ולא מפסיק לשקר - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יושב פה פוליטיקאי שמקבל משכורת - -

היו"ר ניסים ואטורי:

בליאק, אתה בקריאה שנייה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ולא עשה כאן כלום בכל שנותיו בכנסת חוץ מלצעוק - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בליאק, קריאה שלישית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - חוץ מלסכסך אוכלוסיות, חוץ מלחמם, חוץ מלתקוף צדיקה כמו אורית סטרוק - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - ולא מפסיק לגנוב את הקופה הציבורית פעם אחר פעם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - על עבודת קודש שהיא עושה בהתיישבות ובציונות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתבייש, תתבייש, בזמן המלחמה לקחת עשרות מיליארד שקלים - -

היו"ר ניסים ואטורי:

להוציא אותו החוצה, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - מאנשים שעובדים, מאנשים שמשרתים. בזזת את הכסף שלהם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עם ישראל, אני מקווה, יראה לך את הדרך החוצה מהבית הזה. ולדעתי, חבר הכנסת ביטון, באמת אני אוהב אותך ומעריך אותך, ואתה יודע את זה, אבל באותה מידה – ואני תומך בכל חיזוק הפעילות הציונית של החטיבה להתיישבות, אבל אני מצפה ממך להיות מסוגל לעמוד מול דברי הבלע השקריים האלה ולתקוף אותם ולבקר אותם. ואל תשאיר את אורית סטרוק הצדיקה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אל תשאיר את אורית סטרוק הצדיקה והגיבורה להתגולל מרוחה בזפת ובנוצות של החברים שלך המופקרים האלה לאופוזיציה, ואז תבוא בבקשות שתעשה יותר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, אל תעשה את זה פה. אל תעשה את זה פה. תלך לרדיו ותתקוף את הציני ואת הצבוע הזה שלא מפסיק לשקר ולתקוף את אורית סטרוק כאילו זה כסף קואליציוני. בושה וחרפה. אורית מכתתת רגליה יום ולילה בזרעית, בשתולה, במנרה, בבארי, בניר עוז, בנחל עוז, מכתתת את רגליה. אין לה יום, אין לה לילה, משקיעה את כל חייה, זמנה ומרצה לציונות, לעשייה, להתיישבות בנגב, בגליל. וכן, אני בעד. כל מה שאפשר לחזק ולהרחיב עשייה ציונית של החטיבה – אני בעד. אבל אני רוצה לומר לך באותה נשימה, אל תלך לבג"ץ נגד זה – תלך לתקשורת נגד הפופוליזם המרושע.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אתה יכול לענות לגופו של עניין?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ושפך הדם שעושים לאורית סטרוק, חבריך באופוזיציה. עד אז אל תבוא אליי לגופו של עניין.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

למה לא?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

למה? כי אני רוצה לשמוע אותך פעם אחת - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

פעם אחת אני רוצה לראות אותך עומד נגד שפך הדם הנורא - -

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא רוצה תשובה עניינית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - שעושים לאחת הנשים הצדיקות ביותר במדינת ישראל.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אורית סטרוק פוליטיקאית עם אפס אגו - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה קשור?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - עם אפס אינטרסים, חיה חיי צניעות, פשטות, כמעט הייתי אומר דלות. היית בבית שלה פעם? כלום.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן. אני הייתי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מוסרת את הנפש שלה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הייתי בבית שלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואז, תסלח לי, אנשים נוכלים - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היי, הלו, הלו, אני הייתי בבית שלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - מנוולים, כמו הבליאק הנבזי הזה, שלא עשה כלום בכנסת ישראל - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הייתי בבית שלה וניחמתי אותה. הייתי בבית שלה וניחמתי אותה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - שופכים את דמה ברחובות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אל תגיד את זה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

את זה, תלך, את זה – אני רוצה לשמוע אותך מבקר אותו ותוקף אותו ומגן עליה. ואחר כך תן לנו עצות טובות איך לתת לה להמשיך לעשות ציונות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אתה לא ענית לי על השאלה, לא ענית לי. זה לא מוצדק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יעל רון, רשות המיסים עושה עבודה יוצאת מן הכלל. עושה עבודה יוצאת מן הכלל.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל תענה, האם אתה תפעל לעשות - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עושה עבודה יוצאת מן הכלל, בסדר? ומטפלת בלמעלה ממיליון תביעות של עסקים - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אתה לא ענית על השאלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - על נזק עקיף, למעלה מ-170,000 תביעות על נזק ישיר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל לא ענית על השאלה. למה לא תחליף לה סמכויות לחטיבה להתיישבות לעיירות פיתוח?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עושה את זה בעיניי באופן יוצא מן הכלל. אני לא יודע להתייחס עכשיו לתקציבים ופתרונות של עסקים ספציפיים שאני לא מכיר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל עוד פעם, אנחנו מצד אחד רוצים לתת את המענה המיטבי ולתת חיבוק ענק לבעלי העסקים - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא ענית, אתה צודק. צודק במה שאמרת - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - בצפון ובדרום, באמת, אני מעריץ את הגבורה שלהם - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היושב-ראש, אני רוצה להתייחס להצעה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - וכמו שאת יודעת, עושה הכול כדי לעמוד לצידם. לא יודע לתת תשובות לבעיות פרטניות, אבל בסוף יש לנו גם חוק וכללים ונהלים, ומי שצריך לקבל – מקבל, ואנשים קיבלו ביתר וצריכים להחזיר, זה החוק.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל האם תיקח את זה לפתחך? יש עכשיו בעיה - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לכי לקרוא את דוחות מבקר המדינה, נמשיך לעשות כל מה שאנחנו יכולים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היושב-ראש, אני רוצה - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יאללה, יש עוד שאילתות, היושב-ראש?

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני, יש בעיה, והינה היא מובאת לפתחך, ואם אפשר לבדוק, כי העסקים בצפון במצב קשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם אפשר, תעבירי בצורה מסודרת, אנחנו נמשיך - - -

עמית הלוי (הליכוד):

- - - ביום רביעי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו נותנים מענה שלא היה כדוגמתו. לא היה כדוגמתו. מה, נזכיר פה את גאידמק, שטיפל פה באנשים ובעסקים. אנחנו נותנים לתושבים ולעסקים מענה שלא היה כדוגמתו. עוד פעם, הקושי הוא קושי, ואני, כמו שאמרתי, מוריד את הכובע. נותנים מענה מצוין איפה - - -

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז אני מסיבה את תשומת ליבך שבשבועות האחרונים יש בעיה - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא יודע להתייחס במליאה לעסקים פרטניים, זה פשוט מגוחך. תעבירי בעיות מסודרות, אנחנו מתייחסים לזה.

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הלאה, שאילתה הבאה, היושב-ראש. אחר כך עליזה תכעס עליי.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הינה הצוות שלך, כבר אפשר היה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת יצחק פינדרוס בנושא: תיקון תעריף מס קנייה בעת הכניסה לישראל. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני פונה אליך בצורה הכי יפה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא מוכן לזה, אחי, אני אוהב אותך, אני מת עליך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה קשור אליהם?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כי הם שופכים את דמה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז תן לי, אני אדבר, אני מוכן לדבר גם על זה. אבל תענה לי על השאלה.

נאור שירי (יש עתיד):

הלו, מי שופך דם?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שופכים את דמה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

תרגיע את עצמך, נפוליאון.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי, דבר יפה, מה זה "הלו"? מה זה "הלו"?

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה אומר לי "שופך דם", מה זה?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני הכי מכבד, באתי בצורה הכי יפה שיש.

נאור שירי (יש עתיד):

אז מה, אני לא אענה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, זה אתה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני פניתי אליך יפה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה עשר.

נאור שירי (יש עתיד):

- - - חצוף, משתמט.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה עשר, אבל תראה איך באותה נשימה יושב פה המנוול הזה ותוקף את אורית.

נאור שירי (יש עתיד):

מי אתה שתיתן לנו ציונים?

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, די.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חוצפן. הבן אדם הזה לא מגיע לקרסוליים - - -

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה נותן לנו ציונים בכלל, מה אתה - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שבליאק יגיע לקרסוליים של התרומה של אורית סטרוק לעם ישראל, למדינת ישראל.

נאור שירי (יש עתיד):

- - מה, מה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שיעז להוציא את השם שלה מהפה שלו, שיעז.

נאור שירי (יש עתיד):

שופך דם. עוד נפוליאון מעלי אקספרס.

היו"ר ניסים ואטורי:

פינדרוס, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא אני, אני כלום. אורית סטרוק - -

נאור שירי (יש עתיד):

כן, אתה באמת כלום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אורית סטרוק, תורידו את הנעליים לפני שאתם מדברים על הצדיקה הזאת.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא מתבייש, אתה מדבר איתי - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, קריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה רוצה? הוא מדבר איתי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תוריד את הנעליים שלך לפני שאתה מדבר על אורית סטרוק. חוצפן.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל דבר יפה, ככה לא מדברים.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, כשהוא אומר "מנוול" וזה, אתה לא מפסיק אותו. כשהוא מדבר לחבר כנסת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חוצפן. תוריד את הנעליים כשאתה מדבר על אורית סטרוק. תתקרב בפרומיל למה שהיא עשתה.

נאור שירי (יש עתיד):

למי אתה מדבר, תגיד, למי אתה מדבר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לסוליות של הנעליים שלה, לא עשית מה שהיא - - -

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה עשית, מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נאור, נו באמת. עליזה, דברי עם נאור, הוא הבעיה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, תגיד לי, אתה רציני?

היו"ר ניסים ואטורי:

פינדרוס, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

פינדרוס, כן.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני השר, לפני שאני מתחיל בשאילתה, האם אתה מוכן שיהיה חודש לימוד תורה בשב"כ? במסגרת השאילתות שהיו פה קודם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אל תשווה, במחילה. להבדיל אלף אלפי הבדלות בין קודש לחול.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

שאלתי. אדוני השר, צו מס הקנייה מ-1975 מאשר לנוסע להכניס איתו מוצר מלבד חפציו האישיים כהלבשה והנעלה, חפצים של 200 דולר. אני אקצר בעקבות הבקשה של עליזה, שאלה פשוטה: מ-1975 הסכום לא עודכן, אפילו לא צמוד למדד – כלום, עומד, 1975. עכשיו, אדוני השר, רק בשביל לחדד – ואני אומר את זה, קיצרתי בשאילתה – אבל רק בשביל לחדד: אנשים מגיעים עם חפצים אישיים שלהם, עוצרים אותם במכס – הייתי שם – בעניין הזה, והם צריכים להוכיח מתי הם קנו. ברמה – אדוני השר, הייתי שם, מכיר את זה, הם צריכים להוכיח, להביא את החשבונית מתי הם קנו - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל מידוד לא יפתור את הבעיה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

- - מתי הם לבשו. אין שום דבר במדינת ישראל שמ-1975 הסכום שלו לא עודכן, וזה בסמכותך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

טוב, תודה. אני אשיב, חבר הכנסת פינדרוס: קודם כול, כידוע, חתמתי על צו שמאפשר יבוא עד 150 דולר, ובבית הזה – חלקו גם חבריך למפלגות החרדיות, שאמורות לייצג את הציבור הכי עני במדינת ישראל, שאוסף שקל לשקל כדי לסגור את החודש – יחד עם התא הקומוניסטי בליכוד אתם הפלתם את הצו הזה יחד עם הדמגוגיה של האופוזיציה. ואז תיקנתי אותו ל-130 דולר, כדי שלא רק עשירים שיש להם כסף לטוס ולחזור עם כסף במזוודה או ללכת לדיוטי פרי, יוכלו לקנות בזול בארץ ולהיות יבואנים בפוטנציה וליצור תחרות ולהביא להוזלת מחירים. ולצערי, עוד פעם, פעמיים – אני לא יודע אם אתה הצבעת, אני לא רוצה לבוא אליך בטענות ברמה האישית, אני חושב שהיית איתי דווקא – אבל פעמיים גם החברים שלך עשו כל מיני חשבונות פוליטיים, הפילו את הצו הזה וגרמו ליוקר המחיה. זה קודם כול. אם כבר, מה שצריך להרים זה לא – אמרתי, עוד פעם, אלה שיש להם כסף לטוס שיוכלו לחזור עם יותר. בסדר? זה דבר ראשון. דבר שני - - -

יעקב טסלר (יהדות התורה):

מה עם המעונות? מה עם המעונות? איך אתה רוצה לילדים, לאימהות - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

דבר שני, דבר שני – מעונות זה באחריות - - -

יעקב טסלר (יהדות התורה):

130 דולר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תגיד לי, אתה שומע מה שאתה אומר?

יעקב טסלר (יהדות התורה):

ילדים שלא יכולים להתקיים - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כמה דמגוג אתה יכול להיות, טסלר? אני אוהב אותך.

יעקב טסלר (יהדות התורה):

גם אני אוהב אותך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הרי משרד העבודה אצל ש"ס, מפלגות חרדיות, אתה בא אליי בטענות על מעונות? מה אתה רוצה מהחיים שלי, תגיד לי? אתה הזוי.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה הזוי. המשרד האחראי על המעונות שלך, שלכם - -

יעקב טסלר (יהדות התורה):

איך אתם רוצים - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - שנה וחצי אתם לא מצליחים לנצח את היועצת, אתה בא אליי בטענות? גם כן. לא, הציבור שלך לא כזה מטומטם, טסלר, תעשה לי טובה.

יעקב טסלר (יהדות התורה):

אתה חושב שאנחנו מטומטמים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הציבור שלך אולי ציבור חרדי – הוא לא ציבור מטומטם, זה הכול.

יעקב טסלר (יהדות התורה):

אנחנו נראים לך מטומטמים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אל תגלגל עליי, הכדור במגרש שלך.

יעקב טסלר (יהדות התורה):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל אני רוצה לענות לך עכשיו ברצינות, בסדר? אני קודם כול רציתי להגדיל את היכולת להביא פטור ממע"מ, ליצור תחרות, להוזיל מחירים ולטפל ביוקר המחיה. וכמו שאמרתי, הבית הזה כולל חלק מחבריך מהמפלגות החרדיות הפילו לי פעמיים את הצו הזה. ספציפית הבעיה היא לא ה-200 דולר, המידוד לא יפתור לך את הבעיה, כי גם היום, כשאתה בא עם נעליים ובגדים וכולי, וקנית לילדים – זה בסדר גמור, אתה לא מוגבל בזה, כל עוד זה סביר, כן? אם תביא 100 זוגות נעליים באותה מידה – אבל אם תביא זוגות נעליים לילדים שלך, גם למשפחות ברוכות ילדים, אותו דבר בגדים וכולי, אין בעיה. הבעיה היא בעיקר בתכשיטים, בשעוני יוקרה ובדברים כאלה. המדד לא יפתור לך פה את הבעיה. בעיניי זה לא האירוע. שוב, גם מדד הוא לא כלי נכון, כי בסוף כוח הקנייה של שקל, דולר, עלה הרבה. פעם עד 200 דולר יכולת לקנות בדיוטי פרי לא יודע מה, בקבוק ויסקי; היום אתה יכול לקנות גם מוצרי חשמל וכולי. ההערכה שלנו היא שאם נמדד את זה, התוצאה רק תהיה שהדיוטי פרי ייקרו את המחירים. זאת אומרת היום הוא מוכר ב-199 דולר, הוא ימכור - - -

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

לא מדבר על הדיוטי פרי, אבל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל זה אותו צו. פינדרוס, זה אותו צו. הפטור ממע"מ שמכוחו אתה יכול להביא במזוודה ומכוחו אתה קונה בדיוטי פרי זה אותו צו. אי-אפשר להפריד ביניהם, ולכן מה שאני אעשה פה, אני אעשה פה, אתה רק תגרום לעליית מחירים. אני רק חוזר ואומר: שאלת המדד היא לא רלוונטית. כוח הקנייה בדולרים עלה הרבה מאוד, בעיניי זה לא האירוע. ואני אומר גם היום – מי שמביא מכנסיים, חולצות, נעליים וכו', מוצרי צריכה, טואלטיקה לילדים, בשמים – אין עליו מגבלה. אף אחד לא עוצר אותו. אנחנו עוצרים בעיקר אנשים שמביאים תכשיטים בעשרות ומאות אלפי שקלים או שעוני יוקרה או דברים כאלה או תיק – אמרו לי, אני לא ידעתי שיש דבר כזה, תיק מותגים ב-10,000–20,000 שקל – על זה בהחלט אין סיבה בעולם שאנשים – מי שיכול לשלם סכום כזה, שישלם גם את המע"מ. שאלת המשך, היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

כן, בבקשה, חבר הכנסת פינדרוס.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אני מודה שלא ענית על השאילתה, אמרת לי כל מיני דברים, דמגוגיה על ה-130 דולר, אבל זה בסדר, זכותך המלאה, אתה עובד כשר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עניתי.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

לא ענית על השאילתה. אין היגיון על מספר שהיה ב-1975, שימשיך גם היום. אין דבר כזה במדינת ישראל בשום תחום. שום תחום, אין צו כזה. אבל אני רוצה שאילתת המשך על שאילתה שהיית אמור לענות עליה - - -

היו"ר יבגני סובה:

כן, בבקשה, שאלת המשך.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

על שאילתה שהיית אמור לענות עליה במרץ ועדיין לא ענית, וזו הסיבה שהשאילתות מגיעות לעכשיו: אנשים פודים את הפנסיה שלהם על ידי אנשים לא מורשים. המשרד שלך אמור להיות אחראי על זה. אנשים מפסידים את כל הפנסיה שלהם על ידי אנשים לא מורשים. מה המשרד עושה בעניין הזה? אני פונה אליך כבר שנתיים בעניין הזה, כולל שאילתה שהיית אמור לענות עליה במרץ.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה, תסביר לי, מה פירוש אנשים פודים את הפנסיה באמצעות אנשים לא מורשים?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אנשים פודים פדייה מוקדמת של הפנסיה. אתם צריכים לעשות תקנות שרק סוכן מורשה יוכל לעשות את זה. סלייס ועוד פרשיות כאלה – ואנשים מאבדים את הפנסיה שלהם. נמצאות ברשת חברות שמציעות את השירות הזה, אנשים פודים את הפנסיה שלהם עם אחוז מס גבוה, מגיעים לגיל הפרישה – אין להם שקל, גנבו להם את הכסף. מה המשרד עושה בעניין הזה בשביל שרק סוכן מורשה יוכל לעשות את זה? יש ויכוח על זה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בסדר, אני אתייחס. יש עוד שאלות?

היו"ר יבגני סובה:

אין עוד שאלות, זהו, סיימת. תודה רבה לשר האוצר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

איזה כיף. זה נקרא ניכוי שני-שליש על התנהגות טובה. נשארתי רק עם שאלה אחת מתוך שלוש. חבר הכנסת פינדרוס, אני ספציפית לא יודע – אני לא אתן לך תשובה מדויקת כי לא הכנתי את זה. אני כן אגיד שבמתח שבין רגולציה חונקת – אני חסיד גדול של מינימום רגולציה וביורוקרטיה, וזה אומר ניהול סיכונים בהחלט ליברלי ולא שמרני. כשאתה אומר ניהול סיכונים ליברלי, זה אומר שלפעמים גם מתממש הסיכון. הדבר הראשון שאמרתי לעמית גל, הממונה על שוק ההון, אחרי פרשיית סלייס – שלא תעז עכשיו ללכת לחנוק את השוק, לייצר עודף רגולציה וביורוקרטיה. צריך לראות מה קרה שם, יש שם גם היבטים פליליים. אני מקווה שאת רוב הכסף אנחנו נחזיר, ומי שצריך לתת את הדין ייתן את הדין. אבל אני לא אחנוק עכשיו את כל השוק הזה בגלל מקרה אחד. בסוף התוצאה תהיה רעה לחוסכים, ירוויחו עוד כסף, יהיו פחות תשואות. עוד פעם, ספציפית אני לא אתן לך תשובה על זה, אתה אומר שהשאילתה ממרץ, אני אבקש לחפש אותה – ואשיב לך. אבל באופן עקרוני אני נגד הכבדה - - -

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

זו פעם שלישית שאתה עונה את זה, גם - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני באופן עקרוני נגד הכבדה של רגולציה וביורוקרטיה, כי הדבר הזה רע לשוק ורע לציבור הישראלי. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר האוצר.

היו"ר יבגני סובה:

לפני שאנחנו נעבור לחקיקה, אני אאפשר לחבר הכנסת בליאק הודעה אישית. השר, אם תרצה לשמוע. אני מבין שזה בעקבות דבריו של השר. בבקשה, חבר הכנסת בליאק.

קריאות:

היו"ר יבגני סובה:

חברים, תודה. מי שרוצה לדבר עם שר האוצר, דברו איתו, כי הוא לא מתכוון להישאר באולם. מי השר התורן?

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

אני לא רואה. בבקשה, חמש דקות, חבר הכנסת בליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שר האוצר ברח במהירות שיא, ובמהירות אני מבין עוד מאז שעשיתי קריירה בריצה. באמת ספרינט כזה לא ראיתי הרבה זמן. הוא קרא לי כאן לפני כמה דקות "נוכל" ו"מנוול". קודם כול, כשזה מגיע מבצלאל סמוטריץ', אני מקבל את זה כמחמאה, אבל צריך להבין מדוע הוא קילל אותי ומדוע הוא איבד את זה. סמוטריץ' איבד את זה כי בסך הכול שאלתי אם לאחר שהוא העביר עשרות מיליארדי שקלים בזמן המלחמה למשתמטים, למשרד הבית שלו, המשרד של אורית סטרוק, לחברים שלו, למשרדים המיותרים, אחרי שהוא לקח עשרות מיליארדי שקלים ממשרתי המילואים, מחיילי צה"ל, ממעמד הביניים הישראלי, שאלתי את בצלאל סמוטריץ' אם רגע לפני הבחירות הוא מתכוון לבזוז – לבזוז, לגנוב – עוד לפחות 200 מיליון שקלים ולהעביר אותם למשרד ההתיישבות, שזו הקופה הקטנה של המפלגה שלו, כדי שהכסף הזה ישמש אותו במהלך מערכת הבחירות. זאת הסיבה שהוא קילל אותי מעל דוכן הכנסת. ואני מבין אותו, כי אני לאורך כל הקדנציה חשפתי את הכישלונות שלו – חשפתי את הכישלון שלו עם הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל; חשפתי את הכישלון שלו עם הירידה הדרמטית ברמת החיים; חשפתי את הכישלון שלו במאבק ביוקר המחיה; חשפתי את הכישלון שלו עם הגירעונות בתקציב, ששברו את כל השיאים. לא היה בהיסטוריה של מדינת ישראל כישלון כמו בצלאל סמוטריץ', שר האוצר הכי כושל בתולדות המדינה. אז הוא יכול לקרוא לי נוכל, הוא יכול לקרוא לי מנוול, הכול בסדר. את הכישלון הזה אנחנו לא נשכח, ובהחלט הוא יבוא לידי ביטוי בקלפי. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת בליאק.

היו"ר יבגני סובה:

חברי כנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – תקציב ייעודי להנגשה ולשילוב חניכים עם מגבלות), התשפ"ו–2026, של חבר כנסת נאור שירי. אני מזמין את חבר הכנסת נאור שירי להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני לא יכול שלא להתייחס ל-meltdown, או כמו שבצלאל אוהב להגיד, ההתפוררות מכל – איזה קור רוח שעבר פה שר האוצר. גם לא הבנתי למה, כאילו, מה היה הטריגר לאירוע. שאלו אותך - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - - לנפתלי - - -

נאור שירי (יש עתיד):

למי? מי אדוני רק?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, ארלינג האלנד.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

נאור, אני לא חייל של נפתלי בנט.

נאור שירי (יש עתיד):

ארלינג האלנד, מה שלומך, סגן השר הנורבגי? מה אתה עושה בכנסת?

טלי גוטליב (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

אפילו אין לך זכות הצבעה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

באתי ליהנות מהימים הקרובים שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב, נשמה, אנא צפה מהצד ותיהנה. אז באמת כל הכבוד לבצלאל. ניכר שהוא יודע לעמוד בלחצים, בריבוי משימות בתקופות קשות, ממש כמו מח"ט ממוצע בצבא ההגנה לישראל, אז זה משמח לראות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

סמח"ט.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, מח"ט ממוצע. בכל זאת, התגייס בגיל 28 ועשה שנה ושלושה חודשים בצבא, אנחנו צריכים להעריך את זה. הצעת החוק המדוברת – כמובן שהממשלה מתנגדת או שהעבירה את זה לדיון עוד חודש, כי אין כנסת, אז בגדול הם מתנגדים, רק לא רצו להגיד שהם מתנגדים – הגיעה מפניית ציבור שהלכה כך – אני הורדתי את שם המכינות על מנת שלא נפגע באופן אישי במכינות. ניסיתי להתמיין למכינת שלוחת בזום. אמרו לי שמי שיש לו מגבלה רפואית שתמנע ממנו לצאת למסעות, שלא יגיע למכינה. כשדיברתי איתם במייל, ניסו להפיל עליי את האחריות – האם אני אצליח להתחבר וארגיש חלק. ראש השלוחה היה מאוד נחמד אבל גם אמר שהוא לא באמת יודע אם השילוב אפשרי, כאילו עניינתי אותם, אבל הוא אמר את זה באופן די ברור. מי שפנתה אליי היא בת 18 שרצתה להתקבל למכינה. היא מרכזת בשבט הצופים, בכיתת מחוננים, וכל המגבלה שלה זה שיש לה מגבלה פיזית ברגל שמאל כתוצאה ממחלת הסרטן. הצעת החוק באה ואומרת – למי ששאל, ואף אחד לא שאל – שבעצם, מדינת ישראל תתגמל או תייצר איזשהו תגמול חיובי בדמות תקצוב על מנת להנגיש את סביבת המכינה לבעלי מוגבלויות פיזיות, שלא תימנע האפשרות להיות חלק ממכינה, שאני חושב שמדינת ישראל – אפילו השרה סטרוק, בתחום משרדך נמצאות המכינות, נכון?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

נאור שירי (יש עתיד):

מדינת ישראל רואה בזה ערך – ערך ציוני, ערך חיוני, ערך חינוכי. בעיניי גם עושים עבודה מעולה בתחום הזה, והתחום הזה רק הולך וגדל. עכשיו, זה לא איזה המצאה שמישהו בא ואומר: בואו עכשיו ניתן כסף למכינות כדי להנגיש. מדינת ישראל עושה את זה – היא מתקצבת רשויות מקומיות על מנת להנגיש את המרחב הציבורי, היא אפילו העבירה בחוק שכל מבנה ציבור צריך להיות מונגש, זאת אומרת זה לא בא מ-nowhere או ממאדים. יש 1.3 מיליון איש בעלי מוגבלויות פיזיות במדינת ישראל מגיל לידה עד 17. אנחנו עומדים על 156,000 נוער וילדים עם מוגבלות פיזית כזאת או אחרת. אני בטוח שהחוק הזה היה אמור להתקבל. זה נראה לי סופר-נורמטיבי, חינוכי; גם לא כסף גדול, האמת. זה מתמרץ את המחנכים, מתמרץ את תלמידי המכינה, מתמרץ את המכיניסטים עצמם לייצר שוויון. זה תורם גם לבעל המוגבלות וגם לסובבים אותו – אגב, לסובבים אותו הרבה יותר: הופכים להיות חברה יותר סבלנית, חברה יותר מכילה, חברה יותר – סליחה על השימוש במילה "נאור" – נאורה. אך טריוויאלי, אבל כמובן שהממשלה התנגדה. אבל זה בסדר גמור, כל אחד מתנגד למה שהוא רוצה, אז אין לי אלא להצטער. אני רק רוצה בשתי דקות – אני לא אשתמש בכל העשר דקות, אבל בשתי הדקות הנוספות – לברך את ממשלת ישראל. אני חושב שהתקופה הזו היא מה שנקרא בין המצרים, כאילו, התקופה שהאירוע גמור. כולם יודעים שהאירוע גמור, גם הקואליציה יודעת שהאירוע גמור, גם החרדים יודעים שהאירוע גמור, אפילו בנימין נתניהו ושרה נתניהו רעייתו יודעים שהאירוע גמור, גם האופוזיציה יודעת שהאירוע גמור, אבל איכשהו מנסים עם דפיברילטורים להחיות את זה. אפילו יו"ר הקואליציה יודע שהאירוע גמור, אבל אנחנו נמצאים ממש בתקופה שאני מכנה אותה "תקופת המכירה הפומבית" – אפשר למכור הכול, כולם זוכים. אגב, כל מי שרוצה משהו, עכשיו הוא אומר על השבוע לפני, שבוע אחרי, ב-27 באוקטובר או ב-20 באוקטובר, וזו נהייתה בכלל דחקה. אני רוצה לתת לכם שנייה, מה שנקרא, את סל המוצרים המוצע למכירה בממשלת האסון, אסון 7 באוקטובר, שאגב, עשו על זה דחקה אתמול. אז יש לנו בסל – חברי חבר הכנסת בליאק, נכון יש את הסל של המדינה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

אז יש עכשיו את הסל של המכירה. אגב הסל של המדינה, אתמול שמעתי ריאיון עם שר הכלכלה: הצלחה פנומנלית. אף אחד לא מרגיש את זה, אף אחד לא רואה את זה, אף אחד לא ירגיש את זה בכיס, אבל הוא מדבר על אלפי אחוזים עלייה במכירות. באמת שאין לתאר. שואלים אותו: איפה? ב-40 הסניפים, אבל לא בכל הסניפים, ורק – לא משנה, לא ניכנס לזה, כי מה שנקרא, לא על זה רציתי לדבר. בסל המכירה, מבקר המדינה הפך להיות מוצר צריכה בסיסי. ועדת חקירה שהנחקרים ימנו את החוקרים הפכה להיות מוצר צריכה בסיסי. יש יצירה של חוק מיוחד שייתן פטור ממאסר למפירי חוק. באמת, הקואליציה הזו היא אומת הסטרטאפ – כל הזמן ממציאים פה דברים. כנ"ל חוק-יסוד: לימוד התורה, שלא קשור ולא מפלה בשום צורה את משרתי המילואים אל מול לומדי התורה, והוא ממש ממש חשוב. מה עשו תורתנו והעם היהודי 3,000 שנה? איך הצלחנו לקיים את העם היהודי ואת הסביבה הנהדרת שלנו, עם הספר, בלי חוק-יסוד: לימוד תורה? עכשיו גם הרשת גועשת ורועשת. על מה? על זה שבאיתור בלבנון ישנה – תקשיבו טוב, אני ממליץ לכל הקהל לסתום את האוזניים – ישנה שם אישה, באיתור בלבנון. איך אפשר לשמוע את זה? השם ישמרנו ויצילנו, טאטע. איך? הדבר הבא שנעביר בחקיקה הוא שיהיו איתורים בהפרדה, כי זה תנאי בסיסי. אגב, גם על זה הייתי עושה משבר קואליציוני. אני לא מוכן לשמוע יותר שנשים שמשרתות בצבא, שנלחמות ונמצאות בלבנון, בזמן שהפרזיטים פה חוסמים את כביש 4 ו-1 ומשביתים פה את הכנסת, אגב – אני לא מוכן לשמוע על זה שהן ישנות עם גברים, זה לא מקובל, אנחנו מבקשים איתור בהפרדה. זו מדינת ישראל, מדינה נהדרת, מדינה נהדרת. כמובן שביטול המשפט, הפרדת תפקיד היועמ"ש והמכירה הפומבית של המדינה והערכים פה – זה באמת משהו שאין לתאר. אני רוצה להודות לכם, ואגב אני הייתי מבקש איזה קופון, קוד קופון להשתתף גם במכירה, גם לי יש דברים למכור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בהצלחה בפריימריז, שכן יתקיימו או לא יתקיימו, עם שריונים או בלי שריונים. אני רוצה גם לברך את בנימין נתניהו, שחיכה כל כך הרבה זמן להוכיח את צדקתו, לו ולבאגס באני, באמת, זה חשוב מאוד. אני התרגשתי היום כשסיימו את החקירה הנגדית, אני חושב שצפויה לנו פשוט ממשלה נהדרת בממשלה הבאה. עכשיו, כשהוא התפנה מעיסוקיו והוכיח את חפותו ביחד עם באגס וצוות הלוני-טונס, אני בטוח שאתם תבלו שנים על גבי שנים באופוזיציה, וכך יהיה טוב למדינת ישראל. וד"ש לבצלאל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תשיב השרה להתיישבות והמשימות הלאומיות, השרה אורית מלכה סטרוק, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

קשה לי לראות אותך מתנגדת לחוק.

אופיר כץ (הליכוד):

אורית, לא לרדת - - - תודה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אה, הינה אתה, חיפשתי אותך. ברוך השם, ברוך השם.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "לא לרדת"?

היו"ר ניסים ואטורי:

עשר דקות לרשותך.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. חבר הכנסת נאור שירי, היית במכינה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא יצא לי, לא היה, לצערי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

רצית ולא התקבלת או מה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, זה לא היה בשגרה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

זה לא היה מקובל אז, אוקיי.

נאור שירי (יש עתיד):

לצערי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

נכון, לצערך, נכון. אני קודם כול רוצה להודות לך מאוד, חבר הכנסת שירי, על זה שהגשת הצעה שמטרתה להיטיב עם חניכים במכינות הקדם-צבאיות - -

נאור שירי (יש עתיד):

להטיב עם החברה הישראלית.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - וממילא גם עם החברה הישראלית, ממילא. אני באמת חושבת שמפעל המכינות הוא אחד המפעלים הכי חשובים שיש במדינת ישראל. לו הייתי יכולה, הייתי קובעת שכל צעיר וצעירה לפני גיוס יעברו לפחות שנה אחת במכינה. זה יועיל לא רק לאותם צעירים – זה יועיל לצבא, זה יועיל למדינה. זה מפעל פנטסטי שמאפשר לצעירים ולצעירות האלה בגיל הכל-כך משמעותי – שזה גיל ההתבגרות, ועוד לפני השירות הצבאי – לעצב את האישיות שלהם, להכיר את עצמם טוב יותר, לדעת בשביל מה הם בכלל הולכים להילחם, להכיר את כל החברה בישראל. זה מפעל מופלא, שאגב, חורז את כל הקשת החברתית והאידיאולוגית. במדינת ישראל יש לנו מכינות מכל הסוגים, ואני לא מתערבת להם בתכנים; כל אחד מלמד מה שהוא רוצה ובלבד שכשמן כן הן: שהמכינות הן מכינות, חבר הכנסת שירי, מכינות את הצעירים לשירות צבאי. כלומר, מי שמסיבות כאלה ואחרות – בעיקר מסיבות בריאותיות, לא כולן, אבל יש סיבות בריאותיות שלא מאפשרות גיוס לצה"ל, כי צה"ל, כידוע לך, קולט גם אנשים עם מוגבלויות כאלה ואחרות – אבל מי שצה"ל לא יכול לקלוט, גם לא יגיע למכינה. עכשיו, דרך אגב, חבר הכנסת שירי, אני יכולתי להגיד לך סתם את תשובת ועדת השרים לחקיקה שאומרת – היושב-ראש, אני מדברת על המכינות הקדם-צבאיות, אני באמת זקוקה לשקט. אני לא יכולה עם הרעש הזה. אלו דברים חשובים מאוד וחשוב שכולם ישמעו אותם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מי שלא מסוגל להיות בשקט כשמדברים על המפעל החשוב של המכינות הקדם-צבאיות, שיחכה בפרסה וייכנס להצבעה, זה הכול.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אנחנו מקשיבים לך, גברתי, אנחנו שקטים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תודה, תודה. אגב, אני חושבת שמקצה לקצה יש הסכמה על הדבר הזה. יכולתי להגיד לך: עזוב, ועדת השרים החליטה אחר כך לדחות בחודש. אבל אני לא רוצה, כי אני חושבת שהעלית פה נושא חשוב. כל מה שאני רוצה להגיד לך הוא שהנושא הזה כל כך חשוב, שמהיום שנכנסתי למשרד הוא מטופל. אני רוצה לספר לך גם איך הוא מטופל, כי לי חשוב שבמכינות תהיה הנגשה, אוקיי? בהצעת החוק שלך אתה הצעת תקציב – באמת לא גבוה, כפי שאמרת – של מיליון שקל לשנה. אני רוצה לספר לך כמה השקענו בהנגשה במכינות בשנים האלה, בסדר? זה קצת הרבה יותר, ואני גאה בכל שקל ששמנו שם. אני בכלל גאה בכל שקל ששמנו במכינות, ואני בכלל גאה מאוד במפעל המכינות ומודה על הזכות הגדולה שניתנה לי, באמת, להיות אחראית על המפעל המדהים הזה. אני אגיד ככה: בשנת 2023, זאת השנה הראשונה – אתה שומע, חבר הכנסת שירי? בשנת 2023, השנה הראשונה שאני קיבלתי אחריות על המכינות, היה לנו מבחן תמיכה של 18.5 מיליון שקל. חבר הכנסת שירי, אתה יכול אחר כך לספר גם לחבר הכנסת בליאק, שיושב לפניך. הוא תמיד שואל: לאן הולך הכסף? אז אני מספרת.

נאור שירי (יש עתיד):

אנחנו יודעים לאן הולך הכסף: לשיפוץ.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

18.5 מיליון שקל הושקעו במבחני תמיכה למכינות לתחום הבטיחות, ומתוכם - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אבל לא להנגשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

רגע, תאמין לי, אני יודעת על מה – מה שאני עושה, אני יודעת. אוקיי? אז יש 55 מכינות שנתמכו, היה שם מגוון; מתוכן שבע מכינות ביצעו שיפוצים עם התקציב שהן קיבלו בתחום הנגישות, בסכום כולל של 258,000 שקל, וזה כלל הנגשת שבילים; התקנת מעקות; הנגשת שירותים; התקנת מעלון – חבר הכנסת שירי – מערכת שמע; ריהוט מונגש; בניית רמפות מונגשות – כל זה רק בשנת 2023. בשנת 2025 – לא כתובה לי פה 2024, אני לא יודעת למה, אולי בגלל שפרצה המלחמה, אני לא יודעת – אבל בשנת 2025 נתמכו 55 מכינות בסכום כולל של 20 מיליון שקל; מתוכן עשר מכינות ביצעו שיפוצים בתחום הנגישות בסכום כולל של 216,000 ש"ח, וזה כלל שיפוץ מקלחות והפיכתן לנגישות; הסדרת שבילים ורמפות; הצבת מעקות ודלתות נגישות. בשנת 2026, שאנחנו כרגע נמצאים באמצעה, המבחנים נמצאים בשלבי אישור, והם יכללו אפשרות לתמיכה בנושא הנגשה לבעלי מוגבלויות. אנחנו עתידים לחלק באמצעות המבחן הזה 20 מיליון ש"ח. חבר הכנסת שירי, אני מקווה, אגב, שכל שקל כזה שיגיע לוועדת הכספים אתה תתייצב שם ותדרוש בתוקף שהוא יאושר. מעבר לזה, יש לנו במכינות גם את פרויקט שיבולים, שזה פרויקט שמאפשר לצעירים בעלי מוגבלויות להשתתף במכינות הקדם-צבאיות. במסגרת פרויקט זה משתתפים מדי שנה 50 צעירים בכ-25 מכינות שונות. אם כבר אנחנו מדברים על המכינות – שכפי שאמרתי, לטעמי היה ראוי לאפשר לכל צעיר וצעירה לעבור שנת מכינה כזו – אז אני אזכיר שהמכינות גם ממלאות תפקיד מפתח בהחזקת היישובים שעל הגבולות. בשנתיים האחרונות נפתחו שלוחות ומכינות ביישובים סמוכי גבול רבים, ביניהם מכינה חדשה בקיבוץ ניר עוז; שלוחה חדשה בקיבוץ סעד; שלוחה חדשה בקיבוץ מפלסים; שלוחה חדשה בקיבוץ יד מרדכי; שלוחה חדשה בקיבוץ גבים; שלוחה חדשה במושב נטועה; שלוחה חדשה בקיבוץ ראש הנקרה; שלוחה חדשה בקיבוץ גשר הזיו; שלוחה חדשה בקריית שמונה – מחר אני נוסעת לבקר אותם, בעזרת השם; שלוחה חדשה במטולה; שלוחה חדשה במבואות יריחו ושלוחה חדשה ביישוב רותם. בשנה הקרובה, בעזרת השם, בספטמבר הקרוב, אנחנו נפתח גם מכינה בקיבוץ אילון; מכינה בכפר עזה – התושבים עוד לא חזרו, המכיניסטים יהיו שם לפניהם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אבקש לשמור על שקט. ששון, גמרת את הפריימריז, חשבתי כבר.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אנחנו פותחים, בעזרת השם, מכינה חדשה בכפר הנוער איבים, סמוך לשדרות; שלוחה חדשה במנחמיה; שלוחה חדשה במסדה ושלוחה חדשה בקצרין. אני רוצה מהמקום הזה להביע תודה והוקרה לכל המכינות באשר הן, מכל המגוון. הן עושות עבודת קודש. אני רוצה לספר לכם שהמכיניסטים שלנו מוגדרים – אני הגדרתי אותם, הכנסתי אותם להגדרה של עובדי משק חיוני בשעת חירום בעם כלביא, ומאז, במהלך עם כלביא ושאגת הארי, הם קיימו – חבר הכנסת שירי, אתה שומע? חבר הכנסת שירי, המכיניסטים שלנו, בעם כלביא ובשאגת הארי, קיימו 90,000 ימי התנדבות במוסדות בריאות, בקהילה, בחינוך, בחקלאות, באתרי הרס, בניקוי מקלטים, במרכזים לוגיסטיים, במלונות מפונים. רבותיי, מפעל המכינות הוא אחד המפעלים הכי חשובים שיש למדינת ישראל, ואנחנו נמשיך להשקיע בו עוד ועוד, כי זה העתיד שלנו, פשוטו כמשמעו.

נאור שירי (יש עתיד):

אז לא הבנתי מה אתם מתנגדים.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

כמובן, מכיוון שוועדת השרים לחקיקה לא המליצה לתמוך בחוק, אני ממליצה לחברי הכנסת להצביע נגדה. אבל לא רק בגלל זה, אלא בגלל שאין צורך, כי אנחנו כבר עושים היום את כל מה שחבר הכנסת נאור שירי רצה להציע בהצעת חוק. קודם בודקים, חבר הכנסת שירי, ואחר כך מציעים.

נאור שירי (יש עתיד):

את לא עושה, את לא עושה את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נאור שירי, רוצה להשיב?

נאור שירי (יש עתיד):

לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

נמצאים איתנו ביציע קבוצת צעירים משתתפי תוכנית שנת מעבר – ברוכים הבאים לכנסת ישראל. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – תקציב ייעודי להנגשה ולשילוב חניכים עם מוגבלות), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – תקציב ייעודי להנגשה ולשילוב חניכים עם מוגבלות), התשפ"ו–2026, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

30 בעד, 50 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הקדם-צבאיות (תיקון – תקציב ייעודי להנגשה ולשילוב חניכים עם מוגבלות), התשפ"ו–2026, לא אושרה ותוסר מסדר-היום. חברת הכנסת אפרת רייטן, לפרוטוקול – בעד.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות מילואים אזרחי לבוגרי שירות לאומי ושירות אזרחי בעיתות חירום), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק נומקה ביום 18 במרץ. חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על שקט. אני מזמין את השרה אורית סטרוק להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיכאל ביטון היקר, לידך עומדת חברת הכנסת פנינה תמנו. אתה מוזמן לשאול אותה איך לקחתי הצעת חוק שלה והפכתי אותה למשהו אמיתי וממשי. לא צריכים הצעת חוק בשביל זה. צריכים לבוא לדבר איתי, ואפשר לפעול. לפיכך, הממשלה מתנגדת להצעת החוק כפי שהיא. ואם אתה רוצה, אתה מוזמן – נדבר על זה ונראה איך מתקדמים. אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע נגד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אתה רוצה להתייחס? שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גברתי השרה, יש פה הצעת חוק טובה. הצעת חוק טובה, נהוג שממשלה מאמצת ומביאה חוק ממשלתי, אם היא חושבת שזה חשוב. תפקידנו כח"כים להביא רעיונות טובים, והחוק הזה בסך הכול, אחרי שיר ההלל שנתת למכינות, ואת בטח אוהבת את מסלול השירות הלאומי - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - - תביא אליי.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל מה זאת אומרת? הכנסת צריכה אישור מהממשלה לחוקק? האם את הבאת לפה חוקים והלכת לכל שר לפני - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז מה רע? אז נניח שלא עשיתי את זה, ועכשיו אני אומר לך: בואי נביא חוק שלוקח את אנשי השירות הלאומי והאזרחי ומביא אותם למילואים, למשל, פרמדיקים, חובשים. למה שלא נקל על צה"ל?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל יכולת לפחות להתייחס לגופו. בסדר, קיבלתי את הנזיפה שלא דיברנו קודם, אבל למה שחוק טוב, שמגדיל את מאגר כוח האדם בחירום - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל למה לא התייחסת לתוכן? למה לפסול תוכן?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

בגלל שאופיר ביקש לקצר, אני מקצרת. אז תבוא, נשב, נדבר - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל לא לקצר באופן שלא מתייחס אלינו בכבוד. זה לא התייחסות מכובדת. אמרת לי: היית מדבר איתי קודם – אבל לנושא, לגופו של עניין. גם את לא היית כאן קודם, והיה פה ויכוח שלם עם שר האוצר, ואני שאלתי אותו שאלה, והוא נזף בי למה לא נזפתי באחרים. אני יודע שיש המון פעולות שמשרד ההתיישבות עושה טוב, ושאלתי גם את שר האוצר – אמרתי לו: בואו, אתם תביאו את החלטת הממשלה שהחטיבה להתיישבות תפעל בעיירות פיתוח.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

הקואליציה לא מושלמת.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נכון. אבל הממשלה מסיימת את ימיה, ואנחנו רוצים - - -

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

- - - הקואליציה לא מושלמת. יש לנו שר - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, פינדרוס.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני לא אמרתי את זה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אני כן - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אני רוצה רק לסיים ולהגיד שיש מאות אלפי בוגרי שירות אזרחי, שירות לאומי, שירות מכל הסוגים, והם יכולים להיות מאגר של הון אנושי, כפי שאת הגדרת את המכינות בזמן חירום כצוות לפעולת חירום. בואי נביא את החוק הזה ובואו תצביעו עליו בקריאה טרומית, ואני אחכה שתביאי נוסח חוק ממשלתי ונמזג אותו. עשיתי מלא חוקים כאלה עם שרים – חוק שלי וחוק ממשלתי שמתחברים.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

בכיף. תבוא - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל לא להצביע נגד. למה? וזה גם לא עולה כסף למדינה. מאגר עתידי של בוגרי שירות לאומי - - -

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אפשר גם לא להצביע. תבוא, נשב, נדבר, ונעלה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מתי זה יהיה? שבוע הבא? נשארו לנו שבועיים.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

כן, כן. אפשר לעשות את זה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אפשר תוך שבוע להסכים על החוק הזה?

קריאות:

תצביע, תצביע.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אם זה אמיתי, אני אדחה בשבוע.

קריאות:

לא. להצביע.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אין טעם. נכון. אני מבקש מחברי הקואליציה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

משפט אחרון. היה פה דין ודברים, חלק מהזמן היה אצל השרה. אני מבקש מחברי הקואליציה שהם בוגרי שירות לאומי ושירות אזרחי להצביע על זה שהם יוכלו לעשות מילואים. וזה חוק יפה ונפלא, ואל תצביעו סתם נגד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות מילואים אזרחי לבוגרי שירות לאומי ושירות אזרחי בעיתות חירום), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות מילואים אזרחי לבוגרי שירות לאומי ושירות אזרחי בעיתות חירום), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 33, נגד – 48. אני קובע כי הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות מילואים אזרחי לבוגרי שירות לאומי ושירות אזרחי בעיתות חירום), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הקטע הזה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לשמור על שקט. חברת הכנסת מירב בן ארי, את לא חייבת לצעוק כמו בשוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא שואלת אותך. די כבר, אתה כל הזמן נופל עליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה? קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קראת לי?

היו"ר ניסים ואטורי:

את תשאלי אותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה כל הזמן נופל עליי - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני כל הזמן קורא אותך קריאה ראשונה. תגידי תודה שלא התקדמתי לשלישית כבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני עושה את העבודה שלי. אני לא צועקת עליך ולא צועקת על שר. אני צועקת על האופוזיציה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא – די, נו, תני לי להתקדם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל זה התפקיד שלי - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אז תגידי תודה שאני לא בשנייה. אני פעמיים קראתי אותך ראשונה. תגידי תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על זה אתה קורא אותי לסדר?

היו"ר ניסים ואטורי:

די, נו. כמה היא צועקת? יא אללה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – טיפול נפשי וזוגי לבני משפחות משרתי המילואים) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת מיכאל ביטון. הצעת החוק נומקה ונשמעה בעניינה תשובת הממשלה ביום 21 בינואר 2026. לכן אנו עוברים להצבעה עליה. הצעת חוק שירות מילואים (תיקון – טיפול נפשי וזוגי לבני משפחות ומשרתי המילואים) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024 – הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – טיפול נפשי וזוגי לבני משפחות משרתי המילואים) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 32, נגד – 46. אני קובע כי הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – טיפול נפשי וזוגי לבני משפחות משרתי המילואים) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, לא אושרה ותוסר מסדר-היום. לפרוטוקול, נא לרשום את השרה אורית סטרוק – הצביעה נגד. תודה רבה. נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חזקת הסכמה לתרומת איברים (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי. היא אינה כאן, אז זה יורד מסדר-היום. ההצעה יורדת מסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. בבקשה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי, חברותיי, אדוני השר הרלוונטי, אנחנו מביאים היום הצעת חוק, שזו הפעם – אני מעריך – השישית, השביעית, בעשור האחרון שמונחת בתצורות דומות. היא הוצגה גם על ידי חברי כנסת מהקואליציה הנוכחית שמבינים ששוק חופשי לא מחייב הסתרת נתונים. נהפוך הוא, השקיפות והגילוי הנאות לכל שרשרת ייצור המזון הם תנאי ליצירת שוק משוכלל שבו מורא האמת יהיה לא רק על המחירים, ההכנסות של החקלאים, ולא רק על ההוצאות של משקי הבית בנקודות המכירה, אלא גם על כל השרשרת. אנחנו כופרים בכך שמדובר בשקיפות מלאה בקצוות השרשרת ובקופסה שחורה שאסור שייוודע מה נכנס פנימה ומה האלגוריתם הפנימי. אם כן, מדובר בהצעת חוק חשובה לצרכנים, לחקלאים, למאבק ביוקר המחיה בישראל, הצעת חוק לפיקוח על רווחי השוק בתוצרת החקלאית. אדוני היושב-ראש, כולנו מכירים את התופעה: החקלאי מוכר עגבנייה, מלפפון או אבוקדו – הינה, עובר חבר כנסת בכיר שבזמנו הציע את ההצעה הטובה הזאת – במחיר נמוך, לעיתים נמוך עד - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

והצבעת נגד. הצבעת נגד אז, כשהעליתי את זה בעבר.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז אני לא זוכר. הזיכרון הוא מהשטן. לעיתים נמוך עד כדי פגיעה בכדאיות הכלכלית של הגידול. הצרכן, באותו זמן ממש, רוכש את אותה תוצרת במחיר גבוה, ולעיתים גבוה מאוד. בין היצרן לבין הצרכן מתקיים פער משמעותי, לעיתים בלתי סביר, שאין עליו די שקיפות, אין עליו פיקוח. הצעה זו משתמשת בשני כלים: שקיפות ופיקוח. ראשית, היא מחייבת לפרסם לציבור את המחיר שקיבל החקלאי, את רווח השיווק, את המחיר הסופי לצרכן. אפשר לעשות את זה באמצעים שונים. שנית, היא מסמיכה את שר האוצר ואת שר החקלאות לקבוע רווח שיווק מרבי – לא בכל המקרים, לא בכל המוצרים, במקרים שבהם יימצא כי קיימת רווחיות חריגה, או אם תרצו, מחיר מופרז, שפוגעים בציבור. חבריי וחברותיי, יש מי שיטען שמדובר בהתערבות חריגה בשוק, אבל האמת היא שהעולם הולך בדיוק בכיוון ההפוך מהסתרה וחוסר שקיפות. בשנים האחרונות קידם האיחוד האירופי מהלכים רחבי היקף להגברת השקיפות לאורך שרשרת המזון. יש כאן גם שילוב של תודעה שמחייבת שקיפות – תודעה דמוקרטית, הייתי אומר – עירוב של הציבור, וגם אמצעים טכנולוגיים שמאפשרים את זה בקלות. הנציבות האירופית קבעה כי קיים מחסור במידע על המחירים והרווחים בשלבים שבין החקלאי לבין הצרכן בשרשרת הייצור והשיווק, וכי מצב זה פוגע בכוח המיקוח של החקלאים ושל יעילות השוק – מיקוח של חקלאים מול כל מי שנמצא מעבר להם בשרשרת השיווק – ובסוף, במחיר הסופי. לכן, הונהגו באירופה מנגנוני דיווח ופרסום נתונים לאורך שרשרת ההספקה, לרבות בתחומי הפירות והירקות, לא רק בתחום הזה. גם במדינות נוספות קיימות מסגרות מעקב אחרי פערי התיווך והמחירים החקלאיים, ובמצבי קיצון קיימת התערבות במקומות שבהם יש כשל שוק מבחינת המחיר הסופי לצרכן. ההבנה היא פשוטה: שוק חופשי, חבריי וחברותיי, אינו שוק נטול מידע. אדרבה, תחרות אמיתית מתקיימת כאשר לכל השחקנים יש מידע אמין ונגיש. כאשר רק חלק מהגורמים יודעים מה המחיר ששולם לחקלאי, מהו הרווח שנגזר בדרך, קשה לדבר על שוק משוכלל. ומה בישראל? גם כאן, אדוני היושב-ראש, יש תקדימים חשובים. כבר בשנת 2014 חוקקה הכנסת את חוק קידום התחרות במזון שנועד להתמודד עם ריכוזיות ויוקר מחיה. אחד המרכיבים המרכזיים של החוק הוא חובת שקיפות מחירים ברשתות השיווק, שאפשרה לצרכנים להשוות מחירים בין חנויות וסניפים. החוק הכיר בכך ששקיפות היא כלי רגולטורי חשוב להגברת התחרות ולהורדת מחירים. לפני מספר שנים נוסף החוק לציון ארץ המקור, עוד נתון חשוב שמאפשר לצרכן להחליט מה הוא רוצה לקנות וגם באיזה מחיר. הצעת החוק שלפנינו ממשיכה את אותו היגיון. אם הציבור זכאי לדעת בכמה נמכר מוצר ברשת אחת לעומת רשת אחרת, מדוע שלא ידע מה חלקו של החקלאי במחיר שהוא משלם? זה חלק מהמידע שחשוב לציבור משמעותי, ציבור פטריוטי, לאומי, במדינת ישראל. בכל מדינה זה נכון. כל מדינה רצינית שומרת על חקלאיה, על הייצור המקומי, לטובת ביטחון מזון. מדוע שהצרכן לא יוכל לראות כמה מתוך המחיר הסופי מגיע ליצרן וכמה נשאר בשרשרת השיווק? אני רוצה להדגיש: אין כאן שום הטלת דופי, חס וחלילה, בעוסקים או בכלל העוסקים בשיווק; רשתות השיווק, הסיטונאים, המפיצים מספקים שירותים חיוניים, נושאים בעלויות ומנהלים סיכונים, זה ברור לגמרי. אבל כאשר מתגלים פערים קיצוניים, כאשר החקלאי מתקשה להתפרנס, והצרכן מצד שני משלם ביוקר, חובתה של המדינה לבדוק אם מתקיים כשל שוק שמחייב התערבות ממוקדת. החוק מתערב בנקודה הזאת. יתרה מזאת, ההצעה אינה מטילה פיקוח גורף וקבוע – היא מעניקה לשרים סמכות לקבוע רווח מרבי בהתאם לנתוני השוק ולסוג התוצרת, ובכך מאפשרת פעולה גמישה ומידתית. החקלאים מתמודדים עם עלויות מים גבוהות, עבודה, ביטוח, ביטחון. הצרכנים מתמודדים, מצד שני, עם יוקר מחיה מהגבוהים בעולם המפותח. אין היגיון בכך ששני הקצוות של השרשרת, היצרן והצרכן, יישאו בנטל בעוד שהמידע על הנעשה באמצע ייוותר עמום וחסר שקיפות. הצעת החוק אינה נגד השוק – היא בעד שוק הוגן יותר; היא אינה נגד התחרות – היא בעד תחרות מבוססת מידע; היא אינה בעד בירוקרטיה מיותרת, אלא היא בעד אחריות ציבורית במקום שבו קיים חשש לכשל שוק. למען החקלאים, למען הצרכנים, למען המאבק האמיתי ביוקר המחיה, אני קורא לחברות וחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את השר עמיחי אליהו להשיב להצעת החוק.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת אלון שוסטר, שאלה קטנה לגבי ההתערבות של הממשלה: בפעם האחרונה שהתערבנו באיזשהו כשל שוק בנושא החניונים, מחירי החניונים עלו בצורה אקספוננציאלית. ואני מזכיר לכולם, שלא תמיד טוב להתערב בכשלי השוק. אני חושב שהדבר הזה הוא מסוכן מאוד. בסופו של דבר, השוק מוצא את הדרך לנצל את הרווחיות שלו. זאת רק עמדתי הקטנה מתוך הפעם האחרונה ששילמתי בחניון וראיתי שניסיון ההתערבות של הכנסת בכללי השוק הוביל למצב הפוך, לפרדוקסים שאי-אפשר להתעלם מהם. אדוני היושב-ראש, אקרא את תשובת משרד האוצר. כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק. אגף התקציבים במשרד האוצר מציע להתנגד להצעת החוק מהטעמים הבאים: א. היעדר כשל שוק מוכח – התערבות ממשלתית באמצעות פיקוח רווחיות מוצדקת כללית רק במקום שבו מתקיים כשל שוק מובהק, כגון כוח שוק חריג או רווחיות עודפת מתמשכת. בשנת 2022 ביצעה רשות התחרות עבודה כלכלית מקיפה לבחינת המרווחים במקטעי שרשרת הערך של הפירות והירקות מהמגדל, דרך הסיטונאי ועד הקמעונאי. הבדיקה כללה ניתוח נתונים והשוואות בין-ענפיות וממצאיה לא העלו אינדיקציה לקיומה של רווחיות עודפת במקטע הקמעונאי. בהיעדר תשתית אמפירית המצביעה על כשל שוק, אין הצדקה מקצועית להתערבות רגולטורית עמוקה בדמות פיקוח על רווחי השוק. אני חושב שבכלל כמעט שאין הצדקה להתערב רגולטורית, ובפיקוח, יש לשוק את הכללים שלו, וצריך שהקומוניזם הזה יעבור מהחיים שלנו. ב. שינוי רגולטורי כבד משקל ללא עבודת מטה מספקת. ההצעה מבקשת לחולל שינוי רגולטורי בעל משמעות כבדת משקל הן ביחס ליוקר המחייה והן ביחס לצפיפות האספקה של תוצרת חקלאית טרייה לציבור. מדובר בהתערבות מבנית בשרשרת ערך רגישה ודינמית, שמשפיעה ישירות על זמינות מוצרים בסיסיים לציבור ועל יציבות אספקתם. פה אני מוסיף, בסוגריים: תראו מה קרה בתהליך של החמאה. חרף המשמעות הרחבה של הצעד המוצע לא הוצגה לצידו עבודת מטה מקיפה הכוללת ניתוח, עלות ותועלת, הערכת השפעות רוחב, בחינת חלופות רגולטוריות, או הערכה של השלכות על ההיצע, תמריצים ותחרות. קידום שינוי רגולטורי כה משמעותי ללא תשתית מקצועית מלאה טומן בחובו סיכון ממשי ליצירת עיוותים בלתי צפויים בשוק. ג. פגיעה בתמריצי תחרות והתייעלות – פיקוח על רווחיות יוצר עוגן רגולטורי העלול להפוך בפועל לרף מינימלי ולא למקסימלי. התערבות מסוג זה מפחיתה תמריצי התייעלות, מצמצמת גמישות מסחרית ועלולה להקשות על כניסת שחקנים חדשים לשוק. בטווח הבינוני והארוך, צמצום תחרות ופגיעה בתמריצים עסקיים עלולים להביא דווקא לעליית מחירים, כמו שראינו בהרבה מקרים, ולהפחתת רמת השירות וההשקעה בענף. ד. סיכון לגלגול עלויות ועיוותים בשוק – ברור שכיוונתי לתפיסת אגף תקציבים, זה לא קורה הרבה – פיקוח על מרווחי השיווק אינו מבטיח כי חיסכון תיאורטי יתגלגל לצרכן. קיימת אפשרות כי העלויות יגולגלו לאפיקים אחרים, לרבות העלאת מחירים במוצרים משלימים, צמצום מבצעים או הפחתת השקעות. בנוסף, פיקוח סקטוריאלי יוצר עיוות תחרותי ביחס לענפים אחרים שאינם נתונים להתערבות דומה ופוגע באחידות מדיניות הרגולציה במשק. ה. הגדלת הנטל הרגולטורי וההשלכות התקציביות – יישום ההצעה יחייב הקמת מנגנון פיקוח, בקרה ואכיפה שוטף, לרבות איסוף נתונים, בדיקות עומק והטלת חובות דיווח על העוסקים. מדובר בשרשרת ערך מורכבת ודינמית, והפעלת מנגנון כזה תצריך תוספת תקנים, מערכות מידע ומשאבי אכיפה. אז אני חושב שכדאי להסיר את ההצעה הזו מסדר-היום, ואם לא, אז הממשלה תתנגד. בנושא אחר, אני רוצה לומר, ראיתי איזה אדם שעשה איזה ריאיון בנוגע לשירות של בחורי ישיבות ההסדר. הבן שלי הוא תלמיד ישיבת הסדר, אתמול הוא סיים קורס מ"כים. אתמול, בטקס המרגש, היו שם לא מעט תלמידי ישיבות הסדר שעשו שירות צבאי משמעותי ועושים שירות צבאי משמעותי וגם תורמים אחרי זה בחזית הלחימה. אבל לפני שבוע, שבוע וחצי, עלה איזה נרקיסיסט אחד, שמסתבר שלא הפריעה לו העובדה שהוא מעולם לא היה בשירות קרבי, שהוא מעולם לא לחם בצה"ל, לא עמד בפני סכנת נפשות. הנרקיסיסט הזה, על בושתו הגדולה, הלך ואמר שהסיבה שנהרגים חבר'ה עם כיפות סרוגות במלחמה היא לא מכיוון שהם עומדים בחזית. הסיבה שהוא נתן היא לא מכיוון שהם מוסרים את הנפש כדי להגן על כל אחד ואחד מאיתנו, אלא כיוון שלטענתו הם עושים שירות מקוצר ולכן הם נהרגים. איזו בושה, איזו חרפה, איך בן אדם מעז לרקוד על הדם של אותם חיילים שנהרגו, או חיילים שנפצעו, בשם הכותרת שלו בעיתון. אדם שבעצמו לא עשה שירות מלא, שירת לא בחזית הלחימה, מעודד סרבנות, והוא זה שיוצא כנגד הנופלים, כנגד המשפחות שלהם, כנגד הפצועים. ולא שמעתי אף לא קול אחד מהמחנה שאליו הוא משתייך, מהמחנה הדמוקרטי, שבא ואומר - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מי?

שר המורשת עמיחי אליהו:

נאור נרקיס. בחור בשם נרקיס יצא כנגד תלמידי ישיבות ההסדר שנהרגים, למרבה הצער, והם עדיין נלחמים בחזית, וטען שהסיבה שהם נהרגים היא מכיוון שהם לא מספיק מקצועיים, מכיוון שהם לא מספיק עושים שירות, שהם לא משרתים מספיק. הבושה, הבושה, איך אין לבן אדם בושה לבוא למשפחות שכולות - -

גלעד קריב (העבודה):

אתה יודע מה מדהים? יאיר גולן - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - לבוא למשפחות שכולות, לאימהות, אימהות שקוברות את הילדים שלהן - -

היו"ר ניסים ואטורי:

קריב, קריב, תשב. אם אתה רוצה, צא, צא. רוצה לעמוד? בסדר, רק בשקט.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - ולהגיד להן: הבן שלכן נהרג בגלל שהוא לא מקצועי. איך לא יצאתם כולכם כנגד החרפה הזאת? ואני אומר לכם, הבן שלי וחבריו סיימו אתמול קורס מ"כים, והם מתחילים את שרשרת הפיקוד. לא מעט חיילים עם כיפות היו שם, מחזיקים ביד אחת גמרא, וביד השנייה הם מחזיקים נשק. ביד אחת תנ"ך, וביד השנייה, מקצועיות צבאית. לבוא ולומר – בן אדם שמתמודד במפלגה הזו של יאיר גולן, של הדמוקרטים – לבוא ולומר שהם נהרגים בגלל שהם לא מקצועיים, אוי לאותה בושה, אוי לאותה חרפה, אוי לאותה הסתה של בן אדם שמשתמש בשם של חיילי צה"ל; הוא ועוד אחת, ענת קם, שבגדה במדינת ישראל. והדבר הזה הוא חרפה למדינת ישראל, הוא חרפה למחנה השמאלי של מדינת ישראל, שאנשים כאלה מייצגים, מדברים על חיילי צה"ל בצורה כזו. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. עד שהשר ישב, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשפ"ה–2024. אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשפ"ה–2026, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

27 בעד, 42 נגד. אני קובע כי הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. נא לרשום בפרוטוקול את חברת הכנסת אורית סטרוק – נגד.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיקום בעלי חיים כעבודה מועדפת), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת יסמין פרידמן. אני מזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבל ששר המשפטים יוצא. אדוני שר המשפטים, יריב, אדוני – חבל, רציתי ממש שהוא יקשיב לי. מי השר המשיב?

היו"ר ניסים ואטורי:

תכף אני אדע. אתה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. אה, כן? אני שמחה שגם שר החקלאות יושב פה. אם אתה יכול לדאוג לשקט טיפה, אני לא מצליחה לשמוע את עצמי. אדוני, תודה שחזרת, כי אני רוצה לפנות אליך. אדוני שר המשפטים, למעשה, הדבר הזה לא דורש חוק. באמת, אנחנו מדברים על תיקון מאוד פשוט – אדוני היושב-ראש, אני לא מצליחה לשמוע כלום.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט. אמרו לי שיש קפה ועוגיות בפרסה, למי שרוצה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הנושא הזה לא דורש באמת חוק, אבל כבר שנה אני מנסה לקדם דיונים בשלל ועדות כדי לנסות לתקן את זה. זה באמת תיקון דרוש וחשוב, והוא מאוד מאוד ערכי. הוא קשור לעבודה מועדפת. בכל שלל המקומות שבהם ניתן לעשות עבודה מועדפת, יש סעיף שאומר שעבודה בחווה שמבצעת פעולות של גידול, רבייה ומכירה של בעלי חיים תזכה במענק. דווקא עבודה מועדפת בהסגרים, במקומות שמשקמים בעלי חיים – אני לא יודעת אם הוא מקשיב לי או לא. הוא רוצה להקשיב – עבודה שיכולה לתת עזרה בהסגרים, בעמותות שסובלות מהיעדר כספים, ממחסור בכוח אדם, בעזרה באמת משמעותית – דווקא שם אי-אפשר לקבל מענק על עבודה מועדפת. סחר בבעלי חיים זה משהו שאנחנו מנסים מאוד להילחם בו. אנחנו יודעים שחלק מהמקומות האלה הם מקומות שמגלגלים המון כסף; אנחנו יודעים שאלה מקומות שמרוויחים כסף על גב בעלי החיים. אני לא מצליחה להבין למה תיקון כזה קטן זה משהו שאי-אפשר לקדם בממשלה הזאת. לא, באמת אי-אפשר. אני לא עם קשב וריכוז ואני לא מצליחה. באמת, ניסיתי בכל דרך למעלה משנה לקדם על זה דיונים, לנסות לשנות את זה. אני לא מצליחה. לכן רציתי לפנות לשר המשפטים – אם תעלה לכאן ותגיד לי: תסירי את זה, לא נצביע על זה, תני לי שבוע-שבועיים ונעשה את התיקון הפשוט הזה באמת, שלא רק בחוות הרבעה ניתן יהיה לעשות עבודה מועדפת אלא גם בהסגרים ובעמותות, שלמעשה מבצעות היום עבודה שהממשלה והרשויות אמורות לעשות. הם אלה שאוספים בעלי חיים, הם אלה שמשלמים על הטיפולים שלהם, הם אלה שמשקמים, הם אלה שמוצאים בתים, הם אלה שעושים הכול. בואו ניתן להם מינימום של עזרה. אם תגיד לי: תסירי, אני מסירה עכשיו, רק בוא תעזור לי לקדם את זה. זה כל כך חשוב. רגע לפני שהממשלה מתפזרת, אולי נצליח לעשות משהו שהוא באמת ערכי ומשמעותי, אז אני אשמח. בשתי הדקות שנותרו לי אני רוצה לפנות לקרויזר – חבל שהוא לא פה. קיבלתי למייל שלי מקרויזר בקשה להצטרף להצעה לסדר-היום בנושא לובי 99, כי אין לו שקיפות. אז אני רוצה להגיד לקרויזר שברגעים אלה עידן עופר, תשובה ואיגוד הבנקים מודים לך. למה? כי באמת לובי 99, שלא מביעים לעולם שום עמדה פוליטית, וגם בממשלת השינוי הם היו באים לכל הדיונים ומנסים לעשות שינוי, הם אלה שעכשיו נקבל בזכותם חצי מיליארד מכי"ל על מים שהם השתמשו בהם; חיסכון לכל ילד שיכול לעבור מהבנק לקופת גמל; סלייס – 850 מיליון ש"ח פנסיות שנעלמו – הם היחידים שנאבקים בזה. בזכותם אתה מקבל מסרון כמה ריביות הבנק גבה ממך בשנה. אתה מדבר על שקיפות? שקיפות? הם בערך המקום היחיד שבו אתה יכול לראות את הרשימה של כל המשכורות, כולל המנכ"לית שמרוויחה מעט מדי על העבודה המדהימה שהם עושים פה. הם מתקיימים מ-100% מימון המונים. אף אחד לא תומך בהם. הם לא פוליטיים, הם לא שום דבר. הם פרופר למען הציבור. ואתה רודף אותם כי בעבר, בשנת 2018, מי שהקים אותם מתמודד עכשיו לדמוקרטים? למי זה אכפת? הם באמת ארגון שפועל נטו עבור הציבור. הם אלה שמלמדים פה חברי כנסת על מתווה הגז; הם אלה שיושבים ובאמת עושים עבודת חקר מטורפת רק למען הציבור, יחד עם הציבור. אני לא רוצה לתקוף. אני מבקשת ממך שתסיר את ההצעה לסדר-יום הזאת. אני מאוד מקווה שאף חבר כנסת לא יצטרף אליך. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את השר – איפה השר? עמיחי אליהו – השר יריב לוין ישיב. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, השרים, חברת הכנסת פרידמן, קודם כול, אני מודה לך על הצעת החוק הזאת. היא הצעה בהחלט ראויה ובנושא חשוב. אני חושב שאת גם יודעת שכאשר אפשר וניתן לקדם דברים בנושא החשוב הזה, הגנה על בעלי חיים, אני שותף מלא לעניין הזה. אני חושב שעשינו פה בקדנציה הזאת מהלכים חשובים וטובים בתחום הזה. אני חייב לומר שעל פניה, הצעת החוק – ההיגיון שלה מובן, ויכול להיות שבאמת יש לה מקום, אבל היא איננה נושא פשוט מטעם אחד, שהוא ידוע ומוכר: זאת לא ההצעה הראשונה וגם לא השנייה שמובאת בכנסת הזאת, וכך היה גם בכנסות קודמות, שעניינן כל הנושא עבודה מועדפת. מזה שנים ארוכות – המדיניות הזאת היא מדיניות עקבית של ממשלות ישראל, גם כאשר התחלפו הממשלות – נמנעו מלתקן את נושא העבודה המועדפת, מלהרחיב אותו, מלהחליף מקצועות או לשנות דברים שנכללים בו, משום עמדה שהיא בעיקרה עמדה מקצועית של משרד האוצר. זאת לא החלטה שמשרד העבודה יכול לקבל לבד. אומנם מי שמשלם זה הביטוח הלאומי, אבל מי שקובע את המדיניות, מה יוכר, וכמובן מקצה את התקציבים הנדרשים לצורך העניין הזה, בסופו של דבר זה משרד האוצר, כחלק מתקציב המדינה. המדיניות שלהם לאורך השנים – אני יכול להעיד על זה מניסיון, כי גם אני ניסיתי בעבר לעשות שינויים בעניין הזה, עוד בתקופה שהייתי שר התיירות, לצורך דברים שונים שנגעו לענף המלונאות בעיקר – המדיניות העקבית שלהם הייתה להימנע מהדבר הזה. אני חושב באופן אישי שצריך לעשות עבודת מטה אחת ולתמיד, יסודית, רצינית, רחבה סביב העניין הזה. אני מביע חשש שיכול להיות שעבודת המטה הזה בסוף לא תביא לתוספות של דברים, אלא תביא לזה שהיא תנוצל כדי לנסות לבטל בכלל את כל הדבר הזה. יש לא מעט גורמים באוצר – אני אומר שוב, אני לא אומר את זה בביקורת – שמאמינים מבחינה מקצועית שאין לזה הצדקה, ויש דרכים טובות יותר לתת תמריצים וכו' במקרים מתאימים. אני באופן אישי חושב שדווקא מכשיר העבודה המועדפת הוא מכשיר טוב ונכון, ובעיניי הוא מכשיר נכון משני הצדדים של המטבע – כלומר, גם מהצד של היכולת לתת מענה ללא מעט תחומים ועיסוקים ועבודות שפשוט אי-אפשר או קשה מאוד להביא להן עובדים. בצד השני הוא גם מהווה בסוף תקציב וכסף שהולך לטובתם של מי שמשרתים ומי שסיימו את שירות החובה שלהם ואחר כך יכולים ליהנות מהמענקים שניתנים במסגרת הזאת. אבל כאמור, אין יכולת. זאת אומרת זה לא שאפשר עכשיו להתכנס ולהגיד טוב, נעשה פה שינוי. הדבר הזה הוא באמת פשוט לא מעשי, לא אפשרי, טעון, כמובן, גם הסדרה תקציבית. לכן אני חושב שהדרך הנכונה לנסות להתקדם עם העניין הזה – וצריך לומר שכנראה כבר לא נספיק לעשות הרבה בקדנציה הזאת, אבל אני בהחלט חושב שאם תיזמי איזשהו דיון בוועדת העבודה של הכנסת סביב העניין הזה ויוזמנו לשם נציגי האוצר וכו', יכול להיות שאפשר יהיה לנסות להתחיל איזשהו דיון עומק בסוגיה הזו. כי אין ספק שהיא – שוב, אני באופן אישי חושב שהמכשיר הוא טוב. הרשימה היא באמת אנכרוניסטית ולא מתאימה בכלל לצרכים, ויכול להיות שאגב, היא גם מחייבת קריטריונים שלא נוגעים רק למשרות, אלא גם לעניין גאוגרפי בחלק מהמקומות. יש אזורים בארץ שיותר קשה להביא לשם עובדים למקצועות מסוימים, אזורים שפחות – יש כאן הרבה עבודה אמיתית לעשות. ככל שהדבר הזה יתבצע – אני בוודאי בעד זה, ואני מקווה שהתוצאה הסופית באמת תהיה תוצאה טובה. אבל אני אומר לך בגילוי לב שזה לא משהו – זאת אומרת שאני כשר עבודה יכול להגיד, טוב ,תראי, את יודעת – כשיש לפעמים נושאים שהם תחת סמכותי הישירה ותלויים בי, אני יכול להיענות להצעה המאוד-הגיונית שנתת פה. לצערי, אני לא יכול להבטיח לך שיקרה משהו, או אני כמעט יכול להיות בטוח שהוא לא יקרה, כי מייד תשמע הטענה שצריך לעשות כאן עבודה יסודית, עבודת עומק, ולא תהיה שום דרך לעשות את זה קודם. לכן בלית ברירה לא רציתי גם לקבל החלטה בוועדת שרים לחקיקה להתנגד להצעה, לכן הצענו פשוט לדחות את הדיון בה בהיעדר יכולת להכריע בה, לא בוועדת שרים לחקיקה ולא אני גם באופן אישי. אבל ככל שתעמדי על קיום הצבעה, לא תהיה ברירה, הקואליציה בוודאי תידרש להצביע נגד ההצעה. אבל גם אם כך יהיה, אני עדיין חושב שטוב יקרה אם הכנסת תידרש לעניין הזה ואם יתחיל איזשהו מהלך שבאמת יביא בסוף לבחינת עומק של כל הנושא הזה. אני חייב גם לומר שמבחינת הנתונים, המוסד לביטוח לאומי – בנתונים שלי יש משנת 2024 – שילם מענקי עבודה מועדפת בסכום כולל של כ-78 מיליון שקלים ל-7,000 חיילים. בעיניי, זה לא מספר גדול, וגם הוא מעיד שיש כאן איזשהו צורך לעשות רוויזיה בעניין הזה. ככל שהיוזמה שלך תביא באמת להנעה של תהליך כזה, אני חושב שתבואי על הברכה. אבל כאמור, אם תעמדי על קיום הצבעה, אין ברירה, ונבקש להסיר את ההצעה מסדר-היום. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נעבור להצבעה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיקום בעלי חיים כעבודה מועדפת), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיקום בעלי חיים כעבודה מועדפת), התשפ"ו–2026, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

25 בעד, 41 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיקום בעלי חיים כעבודה מועדפת), התשפ"ו–2026, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון – הגדרת חיפוש בעירום מלא כחיפוש פנימי), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת גלעד קריב ונאור שירי. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, לפני שאתחיל בהתייחסות להצעת החוק שעוסקת בזכות ההפגנה ובחופש המחאה, יש לי תהייה תיאולוגית שאולי אחרי הנאום חברי הכנסת החרדים יוכלו להסביר לי את עניינה: אם לשיטת המפלגות החרדיות די בלימוד תורה כדי להגן על גבולות הארץ, אז למה לא די בלימוד תורה כדי להסיר את גזרת הגיוס? למה צריך הפגנות? אני לא מצליח להבין מדוע לא די במגנא ומצלא. שבו, תלמדו, וככה תבטלו את גזרת הגיוס. אבל אתם רוצים לצאת להפגנות ולחסום כבישים, אז כנראה שלימוד תורה זה לא הטריק שבעזרתו אפשר לשנות את המציאות מקצה לקצה. אז אולי תחילו את אותו עיקרון גם על הגנת גבולות הארץ. כי אם הצעירים שלכם יודעים לחסום את הכבישים בכל הארץ, הם בוודאי יוכלו לעזור לנו לבלום את האויבים בגבולות. מגנא ומצלא? תתחילו בביטול גזרת הגיוס, אחרי זה תדברו איתנו אם אפשר לוותר על גיוס של צעירים להגן על הארץ. אדוני, ב-22 ביוני התקיימה משמרת מחאה שקטה למען החזרת החטופים מחוץ לבית של עמיתנו, השר ניר ברקת, שבמקרה נמצא באולם. בין המפגינות הייתה הבת הצעירה של ד"ר רננה קידר, מרצה באוניברסיטה העברית. קידר, שהיא השכנה שלך, השר ברקת, ירדה לרחוב רק כדי לבדוק את שלומה של הבת הצעירה. כעבור כמה דקות היא מצאה את עצמה אזוקה ועצורה לעיני בתה לצד מפגינת נוספת. שתי הנשים נלקחו לתחנת המשטרה מוריה, שהו שם בעיכוב ארבע שעות, וד"ר קידר תיארה לאחר מכן כיצד בחקירה השוטרת הטיחה בה: את מבינה שההפגנה זה לא חוקי? כדי להוסיף חטא על פשע המשטרה ערכה חיפוש בעירום מלא על שתי הנשים. שתי אימהות לילדים קטנים שמחכים להן בבית, מופשטות בתחנת משטרה ועוברות חיפוש בעירום מלא ללא כל הצדקה וסיבה ובניגוד מוחלט להוראות החוק, רק משום שהן שהו במשמרת מחאה מחוץ לבית של השר ברקת. המקרה הזה מצטרף לאין ספור מקרים מהשנים האחרונות: מורה שצעק לעבר השר בן גביר בטקס; מפגינה מחוץ למעון ראש הממשלה; שלוש פעילות החזית הוורודה בתום מחאה למען שחרור החטופים. עוד ועוד מקרים של מעצר וחיפוש בעירום ללא שום הצדקה נראית לעין. רק בחודש ינואר האחרון – אתה שומע, חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי? רק בינואר האחרון אוהד הפועל תל אביב, בן 15, עוכב לחקירה, ובוצע עליו חיפוש בעירום. ילד בן 15 שנדרש להתפשט מול שוטר במסגרת עיכוב לחקירה. השתגענו? משטרת ישראל השתגעה. לקראת ההצבעה על החוק היום אחת המפגינות מהחזית הוורודה כתבה לי כך: ההפגנה די נגמרה, השוטרים ביקשו שנתפנה, והתחלנו להתפנות מהמקום. אני ושתי חברותיי החזקנו שלטים ותוף. לא הייתה כל אלימות. פתאום אחד השוטרים קרא: קחו את הוורודות – והתנפלו עלינו. היינו עם בגדים קצרים, בחום של אוגוסט. היה ברור שאנחנו לא מסתירות שום דבר וגם לא חשודות בשום דבר שמצריך חיפוש גופני של שוטר. הרגשתי שזו הייתה הוראה מלמעלה, שהשוטרת פשוט צריכה לבצע, לתת לנו הוראה לפשוט את הבגדים, להסתובב עירומה ואז שוב להתלבש. הרגעים האלה הולכים איתי, וימשיכו ללכת איתי. הטרדה מינית של ממש על ידי משטרת ישראל כלפי מפגינה. הפניות של ארגוני זכויות האדם לא עזרו; הביקורת של בית המשפט לא הועילה; המכתבים הרבים של חברי הכנסת לא עזרו; הדיונים שיזמנו בוועדה בראשות חבר הכנסת פוגל לא קידמו דבר. שום דבר לא עושה רושם על משטרת ישראל. למה? כי המשטרה התמסרה בשנים האחרונות לרוח הרעה, הגסה, הכוחנית והלאומנית שנושבת מלשכתו של השר לביטחון לאומי, ומי שלא התמסר ונכנע – חטף, עוכב, הושפל, ולבסוף גם הודח, לא משנה מה דרגתו. רק לפני שבועיים שורה של ארגונים עתרו לבית המשפט המחוזי בירושלים בעקבות דחיית הבקשה שלהם לקבל נתונים מהמשטרה על חיפושים בעירום. רק השבוע נאלצה המשטרה להגיע להסדר פשרה עם מפגינים שנעשה עליהם חיפוש לא חוקי בעירום ולשלם להם מאות אלפי שקלים פיצויים. מהכיס של בן גביר? מהכיס של המפכ"ל? לא, מהכיס של כולנו. תשלום הפיצויים הוא אכן צעד חשוב, אבל הוא לא מספק. התנהלות המשטרה בארבע השנים האחרונות מחייבת שינוי חקיקה. כך עשינו ביחס לשימוש בנוזל הבואש במכת"זיות, כך אנחנו חייבים לעשות גם בעניין החיפוש בעירום, להגביל את כוחה של המשטרה לבצע חיפושי שווא בעירום מלא של עצורים ולדרוש בעניין הזה אישור של בית משפט. לצערנו הרב, משטרת ישראל תחת ההנהגה של השר הכושל בן גביר צברה הרבה מאוד נקודות שפל בשנים האחרונות – נתוני הפשיעה והרצח, מינויים פוליטיים, השתלחות של קצינים באנשי ציבור, בפוליטיקאים, כמו שראינו רק לפני כמה ימים. הפגיעה החוזרת ונשנית בחופש המחאה היא אחת מנקודות השפל הללו. איך הגענו למצב שבו אזרח או אזרחית – יהא זה אוהד כדורגל, מפגינה, מורה, חילוני, חרדי, יהודי או ערבי – מופשטים באופן פוגעני על ידי שוטרים? איך אפשר להכיל מצב שבו אימא יורדת לרחוב לבדוק אם הבת שלה בסדר במשמרת מחאה לא אלימה למען החטופים, ומוצאת את עצמה אזוקה ועירומה בתחנת משטרה בלב ירושלים? הפרקטיקה הנפשעת הזו, שהפכה להיות שגרה בחלק מתחנות משטרת ישראל, נועדה לשרת רק תכלית אחת: להרתיע, להטיל מורא, להשפיל, לגרום לאזרחים לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים מהבית להפגין, לפני שיעזו למתוח ביקורת על המשטרה או על העומד בראשה. בן גביר, השר הכושל ביותר בתולדות מדינת ישראל בכל התחומים, השר רודף הכותרות וסרטוני הטיקטוק, הביא לא רק לקריסת הביטחון האישי של כל אחד מאיתנו. תחת הרגל שלו, שמעולם לא נעלה נעל צבאית של צה"ל – תחת הרגל הזו נרמס חופש המחאה במדינת ישראל, ואתם, שרי הממשלה וחברי הקואליציה, אתם שותקים. למה? כי מדובר ביריבים פוליטיים? כי חלקם מפגינים גם מחוץ לבתים שלכם? אלו אימהות, ילדים, אזרחים ותיקים, בני אדם שהמשטרה תחת המשמרת שלכם הפשיטה, פגעה בכבודם, חיללה את גופם, הטרידה אותם מינית. איזו מהומת אלוהים קמה פה אחרי שסרטון AI מיותר ולא ראוי פורסם והציג הסרת כיסוי ראש מנבחרות ציבור. איזו מהומת אלוהים. אבל חיפוש בעירום פעם אחר פעם נגד עצורים ועצורות שלא נשקף מהם שום סיכון – ואתם קואליציית מנזר השתקנים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

איזו בושה. תעשו פעם אחת דבר ראוי, ותצביעו, ולו בקריאה טרומית, בעבור הצעת החוק הזו שתגן על כולם, ימנים ושמאלנים, חילונים וחרדים. די להטרדה המינית של מפגינים ומפגינות על ידי משטרת בן גביר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. השר עמיחי אליהו ישיב להצעת החוק. אני רוצה לקבל בברכה חיילים בהכנה לקצונה של מ"כים חרדים, גדוד 97. תודה רבה לכם על מה שאתם עושים לעם ישראל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כל הכבוד. כל הכבוד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מאיפה הם?

היו"ר ניסים ואטורי:

הכנה לקצונה של מ"כים חרדים, גדוד 97.

שר המורשת עמיחי אליהו:

ואללה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני רוצה להגיד לכם שאתם מקבלים פה אהדה מקיר לקיר, אז תהיו מרוצים. תודה רבה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חיילים יקרים, אני רוצה לומר לכם שאתם הגאווה שלנו. אתם דור של אריות, דור של ניצחון, ואנחנו פה מכנסת ישראל גם גאים בכם, גם מוחאים לכם כפיים וגם מתפללים עליכם. תודה רבה. אני גם אספר לכם סיפור קטן. אתמול הבן שלי סיים קורס מ"כים, אני חושב שאולי יחד איתכם, בביסל"ח 17, בעיר הבה"דים. היה מדהים לראות כמה משפחות חרדיות ראיתי שם שהגיעו לחגוג – אני לא יודע אם אפשר לומר את המילה הזו, אבל כן, לחגוג – לחגוג את הגאווה של חיילים שמחזיקים ספר תנ"ך וספר גמרא ביד אחת ונשק ביד השנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד את זה לשותפים שלך. לשותפים שלך תגיד.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה גם חלק מהתפקיד, מירב?

שר המורשת עמיחי אליהו:

ואולי אני אזכיר לחברינו מהאופוזיציה, ששכחו שאורד וינגייט, כשהוא התחיל ללמד את הפלמח"ניקים להילחם, הוא לקח תנ"ך ביד. אז היום מכון וינגייט מתעסק בעיקר במוטוריקה, בעיקר בכושר גופני. אבל בלי הקשר לאדמה, בלי הקשר לשורשים, שום דבר לא צומח. עלה הנידף ברוח. ציונות שמתחילה מהכלום והשום דבר של הפרוגרס, אין לה שום סיכוי, אבל ציונות שהיא קשורה לתורה, שהיא קשורה לתנ"ך, שהיא קשורה לערכים של העם היהודי – רק ציונות כזו יכולה לנצח. היא מחוברת 3,700 שנה לאחור ולא איזו המצאה חדשה של ערכי צה"ל מבית אסא כשר וחבורת הפרוגרסיבים שמקיפה אותו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לנושא הנדון. יצא מפה חבר הכנסת גלעד קריב, ואני חייב לומר שבהן צדק נראה לי מוזר מאוד, על גבול החרפה, שמישהו בכלל משתמש בפרקטיקה הזו של חיפושים על הגוף. להפשיט אנשים כפרקטיקה של השפלה –הדבר הזה נראה לי הזוי, זה נראה לי הטרדה מינית לכל דבר. אבל אני חייב לומר, כיוון ששמעתי שזרקו את האשמה על השר בן גביר – איפה היו הגלעד קריבים שנתנו את הסוהרות שלנו לאסירים ביטחוניים שיעשו בהן את זממם? איפה היה קולה של האופוזיציה כשפגעו מינית בסוהרות בכוונת מכוון, תחת השב"ס, שנשלט אז על ידי הפרוגרס שהוביל לפה את אוסלו ואת הסכמי גירוש קטיף? איפה זה היה? זה לא שאנחנו לא צריכים לתקן; אנחנו צריכים לתקן, ואנחנו נתקן. אנחנו לא ניתן לפגוע מינית או להשפיל מינית אף אחד במדינת ישראל. אם אין צורך לעשות חיפוש בעירום, מה פתאום להשתמש בחיפוש בעירום? איזו מין פרקטיקה מזעזעת? איזו מין השפלה מזעזעת? מה פתאום לעשות דבר כזה? אנחנו – חביב אדם שנברא בצלם. אבל אני שואל שוב את האופוזיציה: תגידו, איפה אתם הייתם כשפגעו מינית בנערות בעמונה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הייתי פה. אתה לא היית.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - כשגירשו את תושבי עמונה ופגעו בהם מינית? שום דבר לא עשו עם הדבר הזה. המשטרה שלכם אז ביזתה נערות. למה? כי זה היה נוח לכם ציבורית? כי זה היה נוח לכם ערכית? כי זה היה נוח לכם? כשנוח לכם, אז נשים הן לא נשים? כשנוח לכם, אז לא שומרים על כבוד האישה? כשנוח לכם, אז לוקחים סוהרות ונותנים אותן לאסירים ביטחוניים. תתביישו. תתביישו. תתביישו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תגיד לי, אתה ירדת מהירח? כמה אפשר להיות ליצן?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה – אין לך מושג בכלל איך נראה, לא צבא ולא שום דבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה תתבייש. אתה תתבייש. ליצן. אתה ליצן. אין לך מושג - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא יודע מה זה כבוד לבני אדם. לא יודע מה זה כבוד לאישה. הכול אצלך פוליטי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כמה אפשר לשקר?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אומר לחבר הכנסת גלעד קריב, הדברים שהוא אמר כרגע הם נכונים. אנחנו לא ניתן לעשות חיפושים בעירום בפרקטיקה פסולה. אנחנו נוביל. יש פה את חבר הכנסת פוגל, שעושה עבודה נכונה. יש את השר איתמר בן גביר, שההוראות שלו בסוגיה הזו הן ברורות. כמו שעצרנו את המכת"זיות וכמו שאנחנו נמנע פגיעה בכבוד בני אדם, גם את הסוגיה הזו אנחנו נתקן.

קריאות:

שר המורשת עמיחי אליהו:

אל תטיפו לנו, חבורה של צבועים. אל תטיפו לנו, אחרי שנפגעו בנות בגירוש עמונה ולא עשיתם דבר. אחרי שפגעו בסוהרות שלנו, פגעו בסוהרות שלנו, סרסרו בהן, נתנו אותן למחבלים, לפגוע בהן. איפה ועדת החקירה שהייתה צריכה לקום על החרפה הזו? איפה הכבוד לנשים?

רון כץ (יש עתיד):

אתם עושים פיליבסטר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מיזוגיניות – כשזה מדובר בנשים אחרות, שלא מתאימות לכם. שוביניזם עמוק – כשמדובר בנשים שהן לא מגיעות מהמיליה הנכון. אל תטיפו לנו בסוגיות האלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כשפורסם הנושא של הסוהרות, מי היה השר לביטחון פנים? מי היה השר לביטחון פנים? מי?

שר המורשת עמיחי אליהו:

מירב, את יודעת היטב שבנושאים האלה - - -

קריאות:

- - - פיזור הכנסת - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. זה לא הדיון כרגע, פיזור או לא פיזור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גלעד ארדן וביבי. זה לא קשור אליי.

שר המורשת עמיחי אליהו:

את יודעת היטב - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב בן ארי. מירב בן ארי.

עדי עזוז (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

עזוז, למה את צועקת? מירב צריכה עזרה?

עדי עזוז (יש עתיד):

הוא משקר. הוא משקר - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני יודע שאתם יודעים היטב שהסוגיה הזו - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, הוא מדבר בכללי. הוא תומך בחוק. אתה תומך בזה שלא יהיה חיפוש על אנשים בעירום, אבל שיהיה מאוזן.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני תומך. אני תומך בתביעה, הנכונה. אני חושב שהתביעה, התביעה שעלתה פה, היא תביעה נכונה, היא מוסרית. אני רוצה לומר שאת יודעת היטב, ואני חושב שמי שמכיר את העבודה שלנו בסוגיה הזו של פגיעה בנשים, ובכלל פגיעות מיניות - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תאשר את החוק.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - אנחנו נמצאים בנושא הזה גם במגזר הדתי, גם במגזר החרדי וגם במגזר הכללי. הנושא הזה הוא נושא חשוב מאין כמותו. אמרתי פה על הבמה כמה וכמה פעמים שהסוגיה הזו היא סוגיה של פיקוח נפש. לא מעט פעמים פגיעות מיניות הופכות להיות לאובדנות, למקרה של אובדנות. זה שהעלו את הנושא הזה לסדר-היום, זה חשוב. הפתרון המוצע בחקיקה הזו נשלל על ידי הממשלה, אבל אני מבטיח לך, גלעד, ואני מבטיח לכם, שאנחנו לא ניתן לזה לרדת מסדר-היום. אני מבטיח לך שהנושא הזה חשוב בעיניי מאוד. דיברתי אפילו עם חבר הכנסת צביקה פוגל, וגם עם השר בן גביר; יודע שהנושא הזה חשוב בצורה אמיתית, על מנת לקדם אותו. אנחנו נעשה את העבודה שלנו על מנת לצמצם את השימוש בפרקטיקה הזו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מבין שחיפוש בעירום, לכל צד זה יכול לקרות?

שר המורשת עמיחי אליהו:

מירב, ברור, זה מה שאני אומר. תסתכלי מה עשו לבנות של עמונה. תסתכלו מה עשו. תסתכלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז בוא נתמוך בזה ביחד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

תכתבי, תכתבי בגוגל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יודעת, אני יודעת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הפגיעות המיניות שנעשו שם, בנות, היו שם קרובות משפחה שלי. אני שואל, בסוגיה הזו, למה לטעון שמדובר כאן במשהו פוליטי שקשור לשר - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, בכלל לא.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - כשהשר עצמו נלחם נגד הפרקטיקות הפסולות האלה?

היו"ר ניסים ואטורי:

עליזה אומרת: תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

תודה רבה חברים, תודה על העלאת הנושא לסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, שלוש דקות. אגב, מעבר לוויכוח הפוליטי, אף פעם לא הבנתי, גם בלימודי המשפטים, למה חיפוש בעירום אינו נחשב כחיפוש פנימי. שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

קודם כול, אני מתרגש מהעובדה שיש חיילים שגם לוחמים, גם יוצאים לקצונה, גם לומדים תורה. כל הכבוד. הטכנולוגיה קיימת. אני מחזק אתכם טורבו. זה אחד. שתיים, אני רק רוצה לומר – חוק שהיה אמור להיות בקונצנזוס: מי שמחזיק שלט במדינת ישראל ומעוכב, נניח לתחנת משטרה – ואללה, לא אמורים לעשות עליו חיפוש בעירום. אגב, גלעד ציין כמה מקרים. יש מקרים שהחזירו, ועשו פעמיים חיפוש בעירום, כולל בקשה מנחקרים – כן, על שלט בהפגנה – להתכופף. זה לא רק של גוש השמאל או הקפלנים, זה גם בצו 9. כשאני כתבתי את ההצעה לדיון, שהכנסת אמורה לפקח על משטרת ישראל, שמפשיטה, מפשיטה נשים וגברים ובודקת להם את האיברים המוצנעים, זה היה בכלל מצו 9. שערורייה שאין כדוגמתה. ואז עולה לפה השר, ושוב פעם, גם על הפשטות, מפלג לימין ושמאל: איפה הייתם בפינוי עמונה? ואללה, איפה הייתי בפינוי עמונה? במקרה לגמרי לא הייתי פה. היו שני פינויים, אגב, ב-2006 וב-2017, שעל זה הוא מדבר. ב-2017 אני לא הייתי פה. אבל אתם יודעים מי היה ראש ממשלת ישראל, שהיה אמור לדאוג לפינוי עמונה? מי פינה את עמונה? מי דאג שם למפגינים? מי?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אולמרט. אולמרט.

נאור שירי (יש עתיד):

בנימין נתניהו. מי היה השר לביטחון לאומי?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אולמרט, אולמרט.

נאור שירי (יש עתיד):

אולמרט? לא, אני מדבר על הפינוי השני. אה, אז קבל – ב-2006 אתה יודע איפה אני הייתי? בלבנון השנייה. מה אתה רוצה ממני?

שר המורשת עמיחי אליהו:

יחד איתי - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אז מה אתה מאשים אותי? למה אתה לוקח הפשטות ומחלק את זה, שוב: איפה אתם הייתם?

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא מחלק. אני אומר, תעשו תהליך נכון, תעשו תהליך איתנו.

נאור שירי (יש עתיד):

אולי תדבר לעניין? אולי פעם אחת תדבר לעניין? למה הביקורת הגדולה? למה גלעד דיבר על השר? בוא אני אגיד לך למה. כמעט לפני שנה אנחנו הנחנו דיונים בוועדה לביטחון הפנים. שנה שלמה שהאירוע הזה מכוסתח. מכוסתח, אף אחד לא מוכן לעשות דיון. בהתחלה מרחו אותנו, את כל החברים. מרחו אותנו בזה שצריך לייצר איזו תקנה, לסדר איזו תקנה, והכול בסדר. שנה שלמה. 600,000 שקלים עכשיו כולנו נשלם על חבורה עבריינית שהפשיטה נשים בתחנה. תתביישו לכם. אם מישהו היה עכשיו עוצר אתכם והיה מבקש מכם להתפשט בגלל שהרמתם שלט? מה, אתם נורמליים?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש להתנהג יפה. בתיה, הבת של יוני מישרקי, חבר הכנסת, חברנו, נמצאת ביציע עם חברתה. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון – הגדרת חיפוש בעירום מלא כחיפוש פנימי), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון – הגדרת חיפוש בעירום מלא כחיפוש פנימי), התשפ"ו–2026, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

31 בעד, 39 נגד. אני קובע כי הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון – הגדרת חיפוש בעירום מלא כחיפוש פנימי), התשפ"ו–2026, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

סליחה, אפשר להגיד שלא הספקתי להצביע?

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, מאי גולן לא הספיקה להצביע. לרשום לפרוטוקול – נגד.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

לפרוטוקול.

היו"ר ניסים ואטורי:

לפרוטוקול, בוודאי. נרשם בפרוטוקול, השרה מאי גולן.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת ולדימיר בליאק בנושא: ההגירה השלילית של צעירים ישראלים והסכנות הניצבות בפני המדינה בעקבות מדיניות ממשלת ישראל השלושים-ושבע. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הפחתה בדמי ביטוח בריאות לתושבי הפריפריה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך. בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, לא הספקתי קודם – בקהל היו זוג מקנדה ומצרפת, איזבל ובועז, שעומדים לעלות לארץ, בשנות העשרים לחייהם. הוא מהנדס והיא לומדת. זה נתן המון תקווה למדינה, שדור של צעירים יהודים חוזרים ועולים לארץ ישראל. אנחנו מקדמים אותם בברכה. שאלה אותי חברת הכנסת מירב בן ארי למה אני לא רוצה לשלם מס בריאות כמו כולם. אמרתי לה: נהפוך הוא, אני רוצה לשלם אבל אני רוצה בריאות כמו כולם. בדוחות של משרד הבריאות שהם מוציאים כבר עשרות שנים, דוחות האי-שוויון, מופיע שיש פי שניים רופאים על כל 1,000 תושבים במרכז הארץ. פי שניים רופאים. כך גם הנתונים על מיטות אשפוז פר 1,000 תושבים, וכך גם הנתונים על אחיות, וכך גם הנתונים על המתנה לתור לרופא מומחה, שבנגב ההמתנה הזאת יכולה להיות שלושה חודשים או חצי שנה, ואתה תגיע לתל אביב ותקבל שירות רפואי. תושבי קריית שמונה המפונים לא רוצים לחזור מתל אביב, כי יש יותר רופאים, כי יש הרבה בתי חולים.

דבי ביטון (יש עתיד):

ביטון, בתוך 24 שעות יש לך תור. כמפונה אני יכולה להגיד לך שהייתי בהלם. אתה מבקש רופא מקצועי – תוך פחות מ-24 שעות יש לך תור, וזה מיטב הרופאים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עכשיו מירב חושבת שזה הרעיון הראשון שלי – לא, זה הרעיון האחרון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. אני - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רגע, מירבצ'וק. אני איתך. שנינו נאבקים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. אני ניסיתי - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

להבין, להבין למה אני עושה את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז אני לפני 12 שנה עשיתי בג"ץ נגד משרד הבריאות על אי-שוויון בנגב, על זה שיש רק בית חולים אחד. כשהקמנו את מועצת הנגב עשינו בג"ץ נגד מדינת ישראל למה יש בית חולים אחד בנגב. הבג"ץ הזה גרם להם להגיד שהם יבנו בית חולים. אבל באיזה קצב? עשינו דיון על בניית בית החולים. שמו שם איזו שעטנז, שבית החולים שיבא מעורב - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

שיבּא.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן. שיבא זה כמו הנענע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נענע עם שיבא.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן. לכם יש שיבא, לנו יש שיפא – לא. לכם יש שיבא, לנו יש שיפא, פחות או יותר. בית החולים שיבא קיבל סמכויות מקצועיות וליווי הקמת בית החולים החדש. אבל ייתנו את בית החולים החדש להפעלה של קופות חולים אחרות שאינן כללית. למה לא כללית? כי כללית היא 70% מהבריאות בנגב, 70% מקופות החולים בנגב – עכשיו, לא בגנותם, בגלל שלפני חוק בריאות ממלכתי הם הלכו לאוכלוסיות המודרות, הם הלכו לכולם. לאומית ומאוחדת ומכבי לא רצו לבוא לנגב. אז לפני חוק בריאות ממלכתי הם הלכו לכולם. אבל בסוף מה יוצא? שבית חולים אחד בנגב – כללית, 70% מהמרפאות – כללית. האם תהיה תחרות? האם את השקל הפנוי של קופת חולים כללית בתחרות היא תשים בנגב או בתל אביב? שם יש לה רק 50% קופות חולים. אז איך מקימים בית חולים חדש, מירב? באוונטה ובסטלבט על אזרחי הנגב. אומרים: שיבא עם הידע, קופת חולים מאוחדת, שותפות לאומית, ובסוף נמצא מנגנון הפעלה. הביאו להם איזה 10 מיליון לתכנון מהממשלה. רבו על הכסף מי יקבל אותו. אם זה שיבא וזה ממשלתי וזה בית חולים מעולה, תקים בית חולים שיבא בנגב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל את זה אתה צריך להגיד להם, לא לי.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אמרתי את כל זה, ועשיתי בג"צים, ועולם כמנהגו נוהג. אז מה הפתרון, מירב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני חושבת – איפה השר?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

השר יודע. השר בעניינים. מה את חושבת, שהוא לא יודע? אבל זו מציאות שנמשכת עשרות שנים. עשינו דיון על יוספטל. אנשים מתים ביוספטל. ביוספטל יש שישה תקנים לרופאי חירום. רק שני תקנים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני לא הפתרון שלך. אני רק התעניינתי בחוק. נראה לי הגיע הזמן שתכוון לממשלה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, אבל למה אני הולך לחוק הזה? למה החוק הזה? כי עד שאתה לא נוגע בכסף של המדינה, אז אף אחד לא זז. אז בואו, תביאו לנו שירותי בריאות טובים בנגב ובגליל - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה אליו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רגע – בפער של 20%. אני מקבל פער בין פריפריה למרכז – 20%. אבל למה 100% פער? למה חצי מכמות הרופאים? אגב, את יודעת, מירב, שהנגב מייצר את כל הרופאים שהוא צריך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל נשמה, אני לא שר הבריאות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל יש מחסור בנגב ברופאים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז הגיע הזמן לפנות לשר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל למה אנחנו מגדלים את הרופאים לתל אביב? רוב הרופאים שלומדים בבן-גוריון לא נשארים. את יודעת שבצפון עובדים 70% רופאים שלא למדו בארץ, והם ממדינות שעכשיו אסור ללמוד בהן רפואה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אסור, אגב?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כי הרמה נמוכה. סגרו חמש מדינות שאי-אפשר לצאת אליהן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי. עכשיו מספיק עם האופוזיציה. בוא נפנה אל הקואליציה ובראשם השר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בינתיים, בינתיים תושב הנגב משלם דמי בריאות ממלכתיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אפילו הבן שלי ממפלסים – עכשיו אני איתו בקו – אומר שאין קשר בין זה שיש פחות רופאים בדרום לזה שנוריד לו את ביטוח הבריאות. באמת, זה לא קשור.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מי? הבן שלך?

טלי גוטליב (הליכוד):

הבן שלי התותח יונתן גוטליב. יונה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

איפה הוא גר?

טלי גוטליב (הליכוד):

גר במפלסים, קיבוץ בעוטף.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גר במפלסים. שהשם ישמור אותו, את הבן שלך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מיכאל, אני לפני שמונה חודשים נתתי למשרד הבריאות בחור שלמד בגרמניה, יהודי, פסיכיאטר שרוצה לבוא לעבוד כאן. שמונה חודשים הבן אדם מחכה לשיבוץ – אין. אבל מה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז אמרתי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הבנת? הם לא רוצים לגייס. הם לא רוצים לגייס רופאים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז אמרתי. אמרתי: עד שתעשו שוויון בבריאות, שישלמו חצי מחיר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מציע ששר הבריאות יענה לך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הם לא רוצים לגייס רופאים, אז שלא תתבלבל. משרד האוצר פלוס המשרדים הממשלתיים שאמונים – לא רוצים לגייס רופאים. יש רופאים. יש.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

את יודעת כמה כסף עולה למדינה ללמד רופא להיות רופא?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בטח. אני יודעת.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מאות אלפי שקלים. למה לא תחתים אותו בבן-גוריון: אם הלכת לעבוד בנגב – שכר לימוד 10,000 שקל; אם לא נשארת בנגב – תשלם שכר לימוד שעולה למדינה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הפסיכיאטר שאני מדברת עליו מוכן לעבור גם לצפת, לזיו בצפת, ליוספטל באילת – רק שיאשרו לו. גם זה לא.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז למה אני מביא הצעת חוק שאומרת: עד שיהיה שוויון בבריאות, נשלם חצי מחיר? כי אנחנו מקבלים חצי בריאות. חצי בריאות – חצי מחיר. תביאו בריאות מלאה, נשלם מחיר מלא.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני לא הייתי מטפלת בזה ככה. לא צריך פה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל ניסינו את השאר – בג"צים, כנסים, ועדות, נגב-גליל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תקשיב לי. מיכאל, צריך לבדוק מה קורה במשרד הבריאות, נקודה. אתה יודע שכמעט כל פקיד במשרד הבריאות עובד בעבודה נוספת?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא. לא ידעתי את זה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אה. פניתי לנציבות. אז המנכ"ל של משרד הבריאות ישב עם הנציג, סגר את זה: ששש, ששש – אתה מבין?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה חמור מאוד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חמור מאוד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בעצם את אומרת שיש שם הרבה אנשים רופאים עם עבודה פרטית, על חשבון המחויבות הציבורית שלהם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תקשיב לי, הבעיה במשרד הבריאות היא הניהול הכושל של המנכ"ל, שמקבל תלונה, מקבל תלונה אחת ועוד אחת ועוד אחת, ובמקום לטפל הוא הולך לנציבות להשתיק את זה. ואומרת לך חברת כנסת שהיא בוועדת הבריאות, שמתלוננת על כך שפקידים במשרד הבריאות עובדים עבודה נוספת – אומרת לי סמנכ"לית בכירה: גם אני סמנכ"לית ואני עובדת בבית חולים העמק. אומרים לי: אוי ואבוי, אי-אפשר להגיד לה לא לעבוד, כי אחרת לא יהיו אנשים שיעבדו – אתה מבין את זה?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מטורף. מטורף.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

עכשיו, אם היא סמנכ"לית במשרד הבריאות, איך היא נותנת שירות בבית חולים העמק? אני שואלת אותך. תענה לי, איך?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה ניגוד אינטרסים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

עזוב. זה חולי. יש פה במשרד הבריאות ליקויים שאף אחד לא מטפל בהם. הינה, אני אומרת את זה פה על השולחן.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

קודם כול, קטי, אני אוהב אותך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מנכ"ל משרד הבריאות שולח תלונה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

קטי, תקשיבי, זו הצהרה לעיתונות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שנייה. מנכ"ל משרד הבריאות שולח תלונה עליי ועל חבר הכנסת שיושב פה כיושב-ראש, על דיון שזימנו בוועדת הבריאות על הדבר הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הם לא באים והתלוננו עלינו. אתה מבין?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה התלונה? לא הבנתי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

התלונה היא שאנחנו העזנו לומר לפקידים למה הם לא עובדים. אתה מבין?

דבי ביטון (יש עתיד):

אבל אתם משרד הבריאות, אז למה - - -

רון כץ (יש עתיד):

מי שר הבריאות היום?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ואז תראה מה קורה. הוא שולח תלונה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הוא שולח תלונה ליושב-ראש הכנסת בלי לכתב את השר.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע. קטי, קטי, בסדר. נתתי לך לדבר. את כבר שלוש דקות. זה נאום.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא. אני אומרת – בלי לכתב את השר, הוא שולח תלונה על חברי כנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אתן לך עוד דקה – תודה רבה. תני לו לסיים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

קטי, אני גדלתי כמוך ביישובים בפריפריה. זר לא יבין. אגב, הרופאים שבאו לעבוד אצלנו הם אנשי מופת. אבל היה מעט מדי רופאים ומעט מדי אחיות, ומעט מדי תורים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היום יש לך רופאים. אני אומרת, יש רופאים במדינת ישראל.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז שיבואו לנגב ולגליל. למה על 1,000 תושבים בנגב – חצי מכמות הרופאים ביחס ל-1,000 תושבים בתל אביב?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כי מי שמנהל את זה הוא המנכ"ל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, קטי.

קריאה:

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, זה נושא אמיתי, עליזה. עד שעולה נושא אמיתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל הזמן שלך מתקדם. אני לא מוסיף עוד. זהו, זה הזמן.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רוצה לקרוא למשרד הבריאות: תעשו תוכנית חירום לצמצום פערים באי-שוויון בבריאות. תעשו את זה – החוק שלי מתייתר. עד שלא תצמצמו פערים בבריאות, אל תיקחו מהמשכורת של תושבי הנגב והגליל דמי בריאות ותביאו להם חצי בריאות. העיקרון הוא פשוט: חצי בריאות – חצי מחיר. חצי בריאות – חצי תשלום. תנו לתושבי הפריפריה בריאות, אפילו בפערים של 20% ביחס לתל אביב, אנחנו נחיה עם זה בשלום. אבל פערים של 100% – מתים בגלל היעדר רופאים. מנהלת בית החולים יוספטל אומרת בדיון בוועדה שלי: יש לי שישה תקנים לרפואת חירום ורק שני תקנים מאוישים. אז אני אומר לה: אני מבין שמתוך 24 שעות של שירות רפואי בחירום, את מכוסה שמונה שעות. היא אומרת לי: אתה מבין נכון. ואז ראש השב"כ הולך לאילת ואומר שמדרום תיפתח הרעה. אז תושבי אילת צריכים לשלם דמי בריאות מלאים על זה שאין רופא חירום, ושהם מתים בדרך לסורוקה. תתעוררו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. מי משיב? השרה מאי גולן תשיב על הצעת החוק. עשר דקות לרשותך. אני מבקש לסכם.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אומר ברמה האישית שאני מעריכה מאוד את חבר הכנסת ביטון, ואני גם לא מתנגדת למהות ההצעה. אני חושבת שהדרך צריכה להיות אחרת. אני כן מאוד תומכת במה שאמרה חברתי חברת הכנסת שטרית. אם היה זמן להתעמק במה שהיא אמרה, הייתם מבינים שבאמת מי שמנהל פה את האירוע זה הפקידות. יש פה בעיה קשה מאוד וצריך לפתור אותה. זו בעיה של שנים. והיא צדקה מאוד במה שהיא אמרה. אני מציגה את עמדת הממשלה ועונה בשם שר הבריאות להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. הצעת החוק שלפנינו, ביוזמת חבר הכנסת מיכאל ביטון, מבקשת לקבוע כי תושבי מחוז הצפון ומחוז הדרום ישלמו דמי ביטוח בריאות בשיעור מופחת של 50% מהשיעור הקבוע כיום. בפתח הדברים נדגיש כי הממשלה ומשרד הבריאות שותפים באופן מלא למטרה העומדת בבסיס ההצעה – צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה וחיזוק שירותי הבריאות לתושבי הצפון והדרום. מדובר ביעד לאומי חשוב, שאנו פועלים לקידומו באופן עקבי באמצעות השקעה בתשתיות, בכוח אדם ובשירותי בריאות ברחבי הארץ. יחד עם זאת, ההצעה שלפנינו אינה מהווה את המענה הנכון לאתגר שהיא מבקשת לפתור. ראשית, דמי ביטוח הבריאות מהווים מקור מימון מרכזי למערכת הבריאות הציבורית. הפחתה של מחצית מדמי הביטוח לאוכלוסייה רחבה כל כך מחייבת מקור תקציבי משמעותי שאינו מוצע במסגרת החוק. משמעות הדבר היא פגיעה אפשרית במקורות המימון של מערכת הבריאות או הסטת משאבים משירותים ציבוריים אחרים, לרבות כאלה המיועדים לתושבי הפריפריה עצמם. שנית, הפערים הקיימים בין המרכז לפריפריה אינם אחידים בכל תחומי הבריאות. ישנם תחומים שבהם נדרשת השקעה נוספת, אך ישנם גם תחומים מסוימים שבהם זמינות השירותים בפריפריה אינה נופלת מזו שבמרכז. לפיכך, קיים קושי לקבוע כי הפחתה גורפת בדמי ביטוח הבריאות משקפת באופן נכון את מצב השירותים בפועל. חשוב להדגיש כי משרד הבריאות פועל באופן מתמיד לצמצום הפערים. בין היתר, באמצעות חיזוק כוח האדם הרפואי, הרחבת פעילות רפואית בפריפריה באמצעות מבחני תמיכה ייעודיים וקידום פרויקטים לאומיים משמעותיים, ובהם הקמת בית חולים נוסף בנגב והרחבת המרכז הרפואי סורוקה, ועוד. מעבר לכך, קיים בהצעה גם קושי עקרוני. הפחתת דמי ביטוח הבריאות אינה מצמצמת את הפערים בשירותי הבריאות עצמם, אלא מעניקה פיצוי כספי בגינם. בכך עלולים להיגרע משאבים שניתן היה להפנות לשיפור השירותים ולהרחבתם. עוד יש לזכור כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי מושתת על עקרונות של שוויון, סולידריות וערבות הדדית. ההבחנות הקיימות בדמי הביטוח מבוססות על שיקולים סוציאליים וכלכליים ולא על מקום מגורים. יצירת מנגנון הפחתה על בסיס גיאוגרפי תהווה תקדים שעשוי להוביל לדרישות דומות בעתיד. ככל שמבקשים להעניק הטבות כלכליות לתושבי הפריפריה, נכון לבחון זאת במסגרת כלי המדיניות הכלכליים הייעודיים לכך. לאור כל האמור, ובהתאם להחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה, מבקש שר הבריאות מחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. אני רוצה להוסיף משהו שחרה לי מאוד השבוע, ואני מרגישה שאני חייבת להגיב אליו. כתבת אל-ג'זירה 12, מיכל פעילן, שלצערי אני מכנה אותה, "מיכל רעילן", אמרה את המילים הבאות השבוע, ואני מצטטת מילה במילה: ממשלה שמשתינה על הלוחמים שלה, על האזרחים שלה. היא אפילו לא מנסה לשכנע אותם שזה גשם. הממשלה אומרת אנחנו משתינים עליכם מהמקפצה. תבלעו את זה, ושיהיה לכולנו בהצלחה. אני חייבת לומר בכמה דקות שיש לי. באמת, קודם כול, הגועל הנפש של השפה והמילים. אבל אני רוצה לשאול את גברת רעילן ואת חבריה לפאנל אל-ג'זירה 12, באמת כל חבר המרעים, מי שמכם קודם כול לדבר בשם לוחמי צה"ל? מי שמכם בכלל לדבר עליהם אחרי מה שעשיתם? הרי אתם אלו שמארחים אצלכם אנשים שלא יוצאים נגד טרור – תומכי טרור בפועל. אתם אלה שמארחים אצלכם, ממש כמו דובוני אכפת לי, אנשים שאומרים שצה"ל רוצח תינוקות כתחביב. אתם אלה שבזכותם משמיצים את מדינת ישראל ואת לוחמיה בכל רחבי העולם, ושכל לוחם היום של כוחות הביטחון הולך כמו מטרה, ממש כמו מטרה, לאלימות, לאנטישמיות, להסתה כנגדו, לרצח. יש לו מטרה על הגב שלו. אתם אלה שהפצתם עלילות דם שקריות כנגד לוחמי צה"ל. אתם דיברתם עליהם.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה את לא - - - למה את לא בכלא?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא מתייחסת אלייך בכלל. את לא רלוונטית. אתם אלה שהפצתם עלילות דם על כך שאנחנו הפצצנו איזה בית חולים מדומיין, שבסוף הסתבר שזה בכלל רקטה של החמאסניקים, של המחבלים. אתם אלה שיושבים ומדברים כל היום באולפנים על תבוסתנות, מורידים את המורל של הלוחמים שלנו, של העם שלנו, של אזרחי מדינת ישראל.

קריאות:

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתם מסיתים כל היום נגד אזרחי מדינת ישראל, נגד הביטחון. אתם שופרות של כל תומכי הטרור ושל האנטישמיות בעולם. ואני רוצה לומר באמת: אני לא יודעת אם גברת מיכל רעילן וחבר מרעיה ראו, אבל לוחמי מילואים מדהימים, גולנצ'יקים, העלו סרטון מצחיק, אבל כל כך עצוב. הם עושים כמו תחקיר, אתה יודע, מצחיק כזה, שהוא עובר, אותו גולנצ'יק חמוד – אני אגיד לך את השם שלו, ישי גבירצמן – שהוא עובר בין הלוחמים ושואל אותם: משתינים עליכם, יורקים עליכם? אתם שותים איזושהי צואה, איזשהו שתן? והם אומרים, באמת, בציניות, שהם לא יודעים על מה מדובר. הם יושבים שם ומדברים אומנם בהומור. אבל כמה זה כואב שהאויב שלנו, שאתם באופוזיציה המופקרת מגבים, יושב ורואה את החיילים שלנו נאלצים לענות לתרעלנים, התבהלנים, מהנדסי התודעה האלה, התבוסתנים, של ערוץ אל-ג'זירה. ואני רק אסיים בזה שאני רוצה לקחת את ההזדמנות ולברך, קודם כול, את השרים שעומדים בפרץ ולא הולכים להתראיין באל-ג'זירה 12 ובאל-מנאר 13, ולא נותנים יד לדבר הזה. ובחייאת, אני אומרת לשרים ולח"כים, תפסיקו לחכות לאיזה התנצלות על עלילת דם נגד כוח מאה. א. ההתנצלות לא תגיע, ב. אם היא תגיע, היא צבועה מארץ הצבועים. לא צריכים את ההתנצלות שלהם. ואני אנצל גם את ההזדמנות להגיד תודה לשר ניר ברקת שהרים את הכפפה ועושה, בעיניי, באמת מלחמת קודש אמיתית, קודם כול, עבור אנשים שידם אינם משגת כדי לעמוד מול הכת הזו, כת האופל, מפעל התרעלה הזה, שמנסה להשתיק אנשים ולפגוע בהם. תודה לך על מה שאתה עושה למענם. זה כל כך לא מובן מאליו. ותודה, ניר, על הדגל הזה שאתה מניף כדי שבאמת תהיה פה דמוקרטיה אמיתית. תודה על המאבק הזה. אני אומרת לך שלא רק חברי הליכוד וחברי הקואליציה – עם ישראל כולו מודה לך. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יש לי עוד שלוש דקות.

היו"ר ניסים ואטורי:

עוד שלוש דקות? נתתי לך מלא זמן מקודם. רון כץ כבר על הכפתור. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אל תדליק אותי, בוסו. אל תדליק אותי. עדיף שתשמור על עמימות בנושא הזה. אמרה השרה שהקריאה, לצערה, הודעה של משרד הבריאות, שבנגב ובגליל יש דברים בבריאות שהם יותר טובים מתל אביב. תגידי לי מה הם, תביאי לי את הרשימה. אני מת לדעת במה שירותי הבריאות בנגב ובגליל יותר טובים מתל אביב, ממי שכתב לך את התשובה הזאת. עכשיו, אתם אומרים לי: זו לא הדרך, זו לא הדרך לבטל חצי מחיר, כי אתם תצמצמו פערים. אז איך 70 שנה לא צמצמתם פערים? איך 70 שנה הפקרתם את הפריפריה? איך 70 שנה המצב מחמיר? באילת, היו מענקים לרופאים שהגיעו לאילת. אומרת לי מנהלת בית החולים אילת: ביטלו לי את המענקים. אני לא יכולה להביא רופאים. אז זה שיפור או החמרה? המצב מחמיר. ומה אתם לא מפסיקים להפקיר, אפילו בדברים הקטנים. בקריית שמונה היה בית חולים קטן לחירום, מין מרכז רפואי של חירום במימון והפעלה של משרד הבריאות. בעיר טבריה פעל מרכז שירות פסיכולוגי פסיכיאטרי של משרד הבריאות עד לפני שנים ספורות – סגרו את זה. קריית שמונה נאבקת במלחמת קיום על הבריאות שלה. חצור מופקרת, נשכחת במלחמה, ואין שום החלטת ממשלה שכוללת את חצור הגלילית. מעוז של הליכוד מופקר במלחמה. הגולן – יש לו החלטת ממשלה; לצפת יש החלטת ממשלה, לכרמיאל יש החלטת ממשלה, ורק לחצור אין החלטת ממשלה. אפילו לטובא-זנגרייה יש החלטת ממשלה. חצור הגלילית, מעוז של הליכוד, מופקרת במלחמה. אין החלטת ממשלה במלחמה, אין איך לעזור לה. קריית שמונה זה מעוז של הליכוד, וחצור זה מעוז של הליכוד, אבל איך יכול להיות שזה קורה? כי הם יצביעו לנו. אמר לנו פעם רבנו האדמו"ר הזקן, האדמו"ר הזקן, שלום חנוך, עליו השלום, שיחיה עד 120: "הציבור מטומטם, ולכן הציבור משלם. מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם". יש מי שחושב שהציבור הזה מטומטם, אבל הוא לא מטומטם, והוא משלם יותר ממה שהוא צריך והוא לא מקבל מה שמגיע לו. אולי מישהו חושב שהשלטון בא בקלות, אבל אולי לפעמים שלטון גם יכול להיעלם, כי מה שבא בקלות אולי באותה קלות ייעלם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הפחתה בדמי ביטוח בריאות לתושבי הפריפריה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת מיכאל ביטון, שמגיע למקומו. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הפחתה בדמי ביטוח בריאות לתושבי הפריפריה), התשפ"ו–2026, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

24 בעד, 41 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הפחתה בדמי ביטוח בריאות לתושבי הפריפריה), התשפ"ו–2026, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להשבת כפיפות בתי הדין למשרד המשפטים, התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי להציג את הצעת החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב בן ארי, אני מבקש לא לצעוק.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה רואה? כשאתה מבקש יפה זה עובד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שרים, חבריי חברי הכנסת, מאוד חורה לי שאני לא רואה פה עכשיו את יריב לוין כשר המשפטים וכשר הדתות. אני מקווה מאוד שהוא זה שיעלה ויענה לי על הצעת החוק הזאת. המצב הוא אבסורדי. יש מערכת משפט אזרחית בישראל, ובנוסף, יש את בתי הדין הרבניים ובתי דין שרעיים, וקאדים, ולכל הדתות. אז נוצר מצב אבסורדי שבתי הדין הרבניים, על פי החלטת ממשלה מ-2015, הוכפפו למשרד הדתות. למה? כי ש"ס רצתה את משרד הדתות, ורצו לשלוט גם בבתי הדין. בתי הדין הם חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט הישראלית. הפסיקה ופסקי הדין של הרבנים, של ההרכב, הם שווי ערך לשל שופטים, אותו דבר. אם יש צו מעצר, צו איסור יציאה מהארץ של בית משפט רגיל, בבית הדין הדתי, זה אותו צו. זה גם מקבל אותו ערך ואותו משקל, וכל הפסיקה בעצם מחייבת. אז עשו בעצם שימוש פוליטי במערכת המשפט הישראלית. וההשלכה היא שבתי הדין במצב עגום. אנחנו ראינו כמה וכמה כתבות ותחקירים שבגלל חוסר התפקוד, בגלל חוסר מקצוענות בתוך המערכות, בסוף מי שנפגע מזה הם האזרחים. כי הפגיעה היא בתשתיות של בתי הדין, בפרוטוקולים, בכוח אדם, הפסקות אש – הפסקות חשמל; הפסקות אש זה מה שכולנו כל הזמן שומעים. רק לאחרונה פורסם שביום אחד בהיר פתאום מערכת המשוב בבתי הדין הפסיקה לעבוד. כי למה? כי המדינה לא שילמה עבור מערכת המחשוב, על האופיס, ופתאום כל בתי הדין בארץ הפסיקו לעבוד. אגב, אצל דרוזים ומוסלמים המצב הוא אחר. בתי הדין שלהם כפופים למשרד המשפטים, כפופים להנהלת בתי המשפט. למה עשו את זה עם בתי הדין האלה? זו שערורייה, זה לא היה מבוסס מקצועית. לא הייתה לזה שום הצדקה. זה הפך להיות לכלי פוליטי מפלגתי. ובסוף, בסוף, בסוף, מי שנפגע מזה הם אזרחי ישראל. הנושא הזה עלה גם כאן בדיונים בוועדת חוקה, כאשר דנו בהרחבת סמכויות של בתי הדין, כדי לאפשר להם גם להתעסק בבוררות, ואז העליתי את הנושא הזה. אגב, אני לא יודעת איפה שמחה רוטמן, אבל הוא כיושב-ראש ועדת חוקה אמר שהוא לגמרי בעד, וזה נכון, והוא ישקול את זה שוב פעם. אנחנו לא צריכים, ואסור שזה יקרה, להתייחס למערכת המשפט ככלי פוליטי, וההעברה של בתי הדין עוד ב-2015 להיות תחת משרד הדתות הייתה החלטה פוליטית לא מבוססת מקצועית, שפגעה גם בדיינים, כי הם סובלים מזה, וגם בציבור הרחב שמגיע לאותה ערכאה ובעצם לא מקבל שירות. ואת זה צריך להבין. אפילו ברמה הפיזית, מערכת בתי הדין במצב עגום. אין להם אבא ואין להם אימא. ומשיחות אישיות שקיימתי עם דיינים בשקט-בשקט כולם אמרו לי: הלוואי שזה יקרה, הלוואי שזה יקרה. מקצועית. אז כפי שאני לא רוצה שייקחו את מערכת המשפט הכללית לכיוון פוליטי כזה או אחר, ואני לא רוצה את זה, אני עוד יותר לא רוצה שזה יקרה עם בתי הדין, כי הם דנים בנושאים הכי רגישים, הכי אישיים, מעמד אישי; הכי מעורר כזה, מעורר אמוציות. וזה שאחרי דיון ארוך, פתאום מתברר שהפרוטוקול לא עבד בגלל הבעיה בחשמל וצריך להתחיל הכול מחדש – תחשבו על זה, אפילו ברמה של קידום מקצועי של אנשים, השתלמויות, זה לא קורה, וכל מי שמכיר את המערכת יודע את זה. אז בהצעת החוק הזאת אני מבקשת דבר מאוד מאוד פשוט: להחזיר את המצב לקדמותו. עד 2015 בתי הדין היו חלק ממערכת בתי המשפט והנהלת בתי המשפט, כמו שקורה בדיוק כרגע עם בתי המשפט השרעיים והדרוזיים ועם דתות אחרות. הם נשארו במשרד המשפטים, וזה המקום הטבעי של כל מערכת המשפט – כמו האחרים, גם בתי הדין. ואסור – אסור – שמערכת המשפט או חלק ממערכת המשפט יהיו מזוהים עם שייכות מפלגתית כזו או אחרת. משרד הדתות לא יכול לתרום לזה. אין לו כלים לזה, אין לו משאבים לזה. וכולנו יודעים על הליקויים שבתי הדין סובלים מהם, אפילו מבחינה לוגיסטית, טכנולוגית וההתנהלות היום-יומית. בזמן שנשאר לי אני רוצה להגיד משהו על מה שקורה בלבנון ועזה. אנחנו שומעים, אנחנו רואים, אי-אפשר לברוח מזה, שיש שינוי בהוראות הפתיחה באש גם בלבנון וגם בעזה. הלוחמים מדברים על זה. אתמול יצא מכתב זועם של הורים של צוות קומנדו שנמצא בלבנון. עכשיו אני רואה בחדשות שאריאל כהנא פרסם, תחת הגבלת צנזורה, שיש תשתית טרור משמעותית בלבנון שצה"ל כבר התחיל לטפל בה, ואפילו הגיעו כלים, ואז הדרג המדיני עצר את זה. אז אני רוצה לשים לכם את זה על השולחן: מה שקורה כרגע בלבנון ובעזה – כולנו רואים, שומעים ומקבלים פניות – זה לא בגלל בג"ץ. אל תבואו אחר כך בטענות לבג"ץ, שבג"ץ התערב ושינה את הוראות הפתיחה באש. לא, לא, לא, זה לא בג"ץ, וזו אפילו לא היועמש"ית. שלא תעזו להגיד אחר כך שהיועמ"שית הפריעה. זה קורה עכשיו מול העיניים שלנו, חרף ההודעות הדרמטיות של ראש הממשלה ושר הביטחון. זה קורה בפועל, זה קורה עכשיו – הקבינט של ממשלת ישראל מגביל את היכולת של הלוחמים שלנו והחיילים שלנו להגן על עצמם ולטפל באיומים שיש בשטח, ואנחנו משלמים על זה כל יום מחירים סופר כבדים, סופר כואבים. לא בג"ץ, לא יועמ"שית, לא חייזרים, לא שמאל – אתם, ורק אתם, שרי הממשלה, אחראים למה שקורה, לביזיון הזה. עכשיו ראיתי משהו שקורה בעזה, שצה"ל השמיד ארבע עמדות שיגור רקטות לכיוון ישראל. ועל עזה עוד אפשר להרחיב, כי בפועל לא מספרים לנו את האמת על מה שקורה שם בעזה, ואיך ממשלת ישראל דואגת, מאוד דואגת, לחמאס. אבל הדבר המרכזי והכי חשוב עכשיו הוא הוראות הפתיחה באש; היכולת של הלוחמים שלנו להגן על עצמם, להביא תוצאות. וממשלת ישראל והקבינט קושרים להם את הידיים – לא בג"ץ ולא היועמ"שית. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. אני מזמינה את השרה מאי גולן להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני עונה בשם משרד המשפטים: העברת בתי הדין הרבניים למשרד הדתות – לא, אני עונה בשם משרד הדתות או משרד המשפטים?

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה אותו שר.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

זה כן, אבל בשם איזה משרד? המשפטים? אוקיי. בשם משרד המשפטים. העברת בתי הדין הרבניים למשרד הדתות נעשתה כבר בשנת 2015, על מנת שתינתן לנושא תשומת לב מלאה מצד המשרד שבתי הדין מהווים חלק חשוב מסמכויותיו, ושאחראי גם לרבנות הראשית, אשר הרבנים הראשיים מחלקים ביניהם את העמידה בראש הרבנות ובתי הדין. בנסיבות האלה אין מקום לבצע הפרדה כזו ולהעביר את בתי הדין למשרד המשפטים, ובפרט כאשר משרד המשפטים מטפל בהיקף עצום של נושאים וגופים, והדבר יבוא על חשבון מיקוד תשומת הלב בבתי הדין הרבניים, כפי שקיים במשרד הדתות. זו התשובה. אני רוצה, גברתי היושבת בראש, לנצל את ההזדמנות להגיב באמת אולי לעולם שישמע. אני לא יודעת אם אתם יודעים - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

אפשר שקט, בבקשה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא לפני הרבה זמן, אימא של קרולין בוהל, צעירה גרמנייה שנרצחה בטבח 7 באוקטובר, שיתפה על השנאה הקיצונית שהיא חוותה בהקרנת סרט בברלין, שבו פרנצ'סקה אלבנזה, שהיא הדווחית המיוחדת של האו"ם לשטחים הפלסטיניים הכבושים, הייתה אורחת הכבוד, ובתגובה לציוץ שלה ולשיתוף של מה שאמרה אותה אם שכולה, אמרה לה פרנצ'סקה את המילים הבאות, באנגלית כמובן: תחליפי את התרופות שלך. אני הרגשתי, אחרי שראיתי את זה ושמעתי את הדברים של האם השכולה, שאני לא יכולה להישאר אדישה, ורציתי לענות לפרנצ'סקה, הגב' אלבנזה, בשפתה. ובאמת מה שאני אספיק בדקות שיש לי אני אומר. Miss Albanese, there are moments when a person reveals not merely a political position, but a profound moral failure. Moments when the mask slips and what is exposed is a complete loss of humanity. Such is precisely the case with Francesca Albanese. Francesca Albanese is not a human rights advocate, nor is she a neutral representative. She has a disgrace to the office she holds and to every institution that still pretends to take human rights seriously. This is a woman who has repeatedly justified violence against Israelis, argued that Palestinians have no path to "resistance" other than violence, and legitimized terrorism against Jews as a "political resistance". But of all the things she has said and done, there is one moment that captures her moral rot more than any other.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני מבקשת שקט במליאה, בבקשה. בבקשה. דברים חשובים מאוד. בבקשה, שקט במליאה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

Francesca Albanese chose to say the words "change medication" to a grieving mother whose daughter was murdered in the October 7 massacre. She directed those words at Sonja Bohl-Dencker, the mother of Carolin Bohl, a 22 year old Christian German woman, brutally murdered by Hamas terrorists. When Sonja dared to protest the hatred towards Israel, she experienced at a screening attended by Albanese herself, that was the response of the woman who claims to speak in the name of human rights: "change medication". Those are the exact words she said. That is not merely insensitivity, that is not merely callousness, that is a moral barbarism. It is the language of someone so blinded by hatred that she can mock a grieving mother while clocking herself in the language of human rights. The one who needs treatment here is not the mother whose daughter was murdered, but the UN official whose hatred of Israel has numbed her conscience and stripped her of basic human compassion. But this depravity - - -

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תמשיכי.

קריאה:

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא להאמין. אני מדברת על אימא שכולה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תמשיכי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

ממש. אפשר בבקשה שקט במליאה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

פשוט לא להאמין. באמת. איזה אופוזיציה מגעילה אתם. איכס.

היו"ר לימור סון הר מלך:

סדרנים, אפשר, בבקשה? זה לא לעניין.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

But this depravity did not emerge in a vacuum. It is part of a pattern.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת סובה, בבקשה. חבר הכנסת, בבקשה. אני עצרתי את הזמן. את יכולה להמשיך, אבל - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אוקיי, סליחה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, את בסדר. בבקשה, אנחנו ממשיכים.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שיצאו החוצה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מי שלא רוצה להקשיב לזה יכול לצאת החוצה. לא, אבל אי-אפשר להפריע ככה. בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

But this depravity did not emerge in a vacuum. It is part of a pattern. It is the same pattern that led Francesca Albanese to repeatedly cast doubt on the sexual atrocities committed by Hamas on October 7th. The same Albanese chose to minimize, dismiss or question the monstrous sexual violence inflicted on Jewish women – who were raped, mutilated, desecrated and murdered in atrocities that will stain humanity forever. And yet this Albanese chose to say there was no evidence. No evidence? What kind of moral corruption does it take to look at the testimonies, the investigations, the burned bodies, the shattered remains – and still decide that the proper instinct is to cast doubt not on the rapists, not on the murderers, not on the terrorists, but on the Jewish victims? What kind of "human rights expert" sees Jewish women and Israeli women butchered and desecrated, and responds not with outrage – but with suspicion? And the moral inversion did not end there. That same Francesca Albanese also found it appropriate to lament - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

שקט בבקשה, שקט, באמת?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - the killing of Yahya Sinwar – a man with rivers of blood on his hands, an architect of massacre, rape, kidnapping and torture, and she complained that the way he was killed was not human. Not human? Yahya Sinwar receives more sympathy from UN officials than the woman he helped rape, and butcher and massacre and mutilate and burn in the end. The terrorist, the awful terrorist, the monstrous, the diabolic terrorist receives compassion from UN officials, but Jewish and Israeli women do not. The grieving mother received contempt; the mass murderer receives sympathy. The Jewish victims are doubted, mocked, erased or explained away. This is not moral confusion, it is moral collapse. And if we are being honest, there is nothing surprising about the fact that Francesca Albanese serves in a senior role on behalf of the body like the United Nations, because the UN long ago abandoned any pretense of universal morality. It has become a theater of hypocrisy that launders anti-Israeli hatred through the language of international law, while embracing terrorists and – it is so important, that it takes time– while embracing terrorists and helping, and going out against the only democracy in the Middle East for defending itself.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, אני מבקשת, בבקשה, בלי פלאפונים. גם מפריעים, גם טלפון – בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, יש פה שקט.

נאור שירי (יש עתיד):

הכי שקט שהיה פה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בבקשה, שקט. לא, זה בזמן שלה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חבר'ה, זה נושא חשוב.

היו"ר לימור סון הר מלך:

ממש.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אבל הן לוחמות נשים, קטי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, לא, לא יכול להיות מה שקורה פה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

למה לצעוק? מה? זה נשים. זה נשים שנאנסו.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

קטי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מה זה הרעש הזה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר - - - מספיק.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שקט במליאה, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו אתם עושים רעש.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. שקט, אנחנו ממשיכים. שקט, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה לא ייאמן.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

זה לא נאום פוליטי, זה נאום הסברה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שקט, בבקשה. ותודה, מאי, על הנאום החשוב הזה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מאי, את גדולה מהחיים. את גדולה מהחיים, מאי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה, חברת הכנסת דיסטל. קטי, ראית, העיקר שהן לוחמות למען נשים. תודה, גברתי היושבת בראש.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מאי, אל תצאי מהאזור שלך. מאי, אל תצאי מהאזור שלך, תמשיכי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה רבה. האמת שזה כל כך מרגש אותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה שאת עוצרת את הזמן? באיזה קטע?

צגה מלקו (הליכוד):

מה קורה לך?

היו"ר לימור סון הר מלך:

אי-אפשר לדבר בצורה כזאת, מירב. תודה. בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גברתי, לפני שאת ממשיכה - - - אחד מהבכירים של החמאס טען שלא היה אונס, לא רצח, שהמסוקים של צה"ל רצחו אותם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בסדר, מפלצות. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

די, קטי. די, קטי, תירגעי קצת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שקט.

דבי ביטון (יש עתיד):

יש אנשים שצריכים להיות במקומות אחרים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

טוב, שקט.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

This is the same United Nations that chose to place Israel – a democratic state fighting for its survival against a terrorist organization that glorifies rape, child murder, kidnapping and the burning of families alive on blacklist along Hamas, as though Israel and Hamas belong in the same moral category. Let us state this plainly: they do not. Hamas is a genocidal terrorist organization. Israel is a democracy defending its citizens from annihilation. To place Israel alongside Hamas is not an act of justice. It is not an act of balance. It is not an act of law. It is a moral obscenity. And so, let us be absolutely clear: A mother whose daughter was slaughtered by terrorists should never be an object of mockery. A Jewish woman who was raped, desecrated or murdered, should never be treated as a suspect in her own suffering. A democratic state defending itself against genocidal terrorists should never be placed in a dock alongside the terrorist. And those entrusted with defending human rights – yet incapable of distinguishing between the murderer and the murdered, between the rapist and the raped, between democracy and terror – have lost any moral right to lecture Israel, let alone speak in the name of human rights. If we lose the clarity, we lose far more than argument – we lose our moral compass, we lose our credibility, and ultimately – we lose our humanity. Thank you very much. תודה, תודה גברתי היושבת-ראש.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. תודה, תודה, תודה על הדברים החשובים. חברת הכנסת היוזמת, תרצי להשיב להתנגדות הממשלה? בבקשה. מאי, תודה. לרשותך שלוש דקות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני אגיד ככה, ותקשיבו טוב טוב למה שאני אגיד עכשיו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני מבקשת שקט, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

בתשובת הממשלה לא שמעתי שום נימוק מקצועי, הגיוני, שעושה שכל, למה לא. למה לא, כי עשו מבתי הדין שייכות פוליטית. זה נכון? לא. זה חבל? כן. זה מקצועי? לא. זה פוגע באזרחים? כן. אני יכולה להבטיח רק דבר אחד: כל עוד זה יהיה תלוי בי ויהיה בסמכותי, אני אפעל בממשלה הבאה להחזיר את בתי הדין חזרה תחת משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט. כי בסוף בית הדין נותן שירות לאזרח, הוא מקבל החלטות שיפוטיות מחייבות, וצריך לקבל מקום ראוי ומכובד במערכת משפט ישראלית. תקשיבו טוב-טוב-טוב למה שאמרתי – כל עוד זה יהיה תלוי בי, ויהיה בסמכותי, אוקיי? ואני בדרך כלל בן אדם של מילה. כל מי שמכיר יודע. לגבי מה שקורה היום – ואני אנצל את הדקות האלה שנשארו לי – אני עקרונית חושבת שלא צריכים להיות מעצרים, שזו תופעה לא טובה, מצטלם לא טוב ופוגע ולא תורם. אגב, אין לנו מקום בבתי הכלא, לכל 130,000 העריקים או כמה שיש כבר, אלוהים יודע, כמה עשרות אלפים יש לנו. אבל אתם הבאתם למצב הזה. מה חשבתם? שנים לא הסכמתם לשום דבר. שנים לא רציתם שום פתרון, שנים חיפשתם איך לברוח מלהגיע לפתרונות ושבאמת יהיה גיוס, שאנשים ילכו לצבא – ועכשיו אתם בוכים על המעצרים. מה חשבתם? כשאתה מקבל קנס – תשלם אותו. לא שילמת? תקבל כפול קנסות; לא שילמת? תמצא את עצמך בהוצאה לפועל. גם את זה לא הסדרת? תמצא את עצמך במעצר. ככה זה בנוי. אז כל אלה שכרגע עושים פה גוועלד ובוכים, אני זוכרת אתכם לפני כמה שנים, ב-2016, כשהיה אפשר להסדיר, כשכבר היה חוק על שולחן הכנסת, כשכבר הסכמתם. ומה עשיתם בסוף? חיבלתם בזה. יושב פה חבר הכנסת פרוש – הוא יודע שאני אומרת אמת. היה ליצמן, עד היום אתם בוכים על זה, אז תבינו את הסיטואציה. מה שקורה עכשיו עם התמונות המאוד-קשות – אני מסכימה – אני אפילו לא מרגישה שום שמחה, זה לא טוב, זה מעצבן, זה עצוב, זה לא עושה לי שום דבר טוב בלב – אבל אתם אשמים בזה. וכל יום שתמשיכו להתעקש שהציבור החרדי בארץ לא צריך לשרת את המדינה ולהתגייס, יהיה יותר חמור מיום ליום. ואני חייבת להגיד, כאימא לחייל, אני בלילה קיבלתי התקף חרדה, פתאום היו לי סרטים בראש על משהו לא טוב שקורה שם, כי אני לא יודעת איפה הוא. אני יודעת שהוא קרבי. באמת, התגלגלתי במיטה ולא יכולתי לספר את זה לאף אחד, כי בעלי היה אומר לי שאני חולת נפש. אתם באמת לא מבינים מה קורה להורים של חיילים בשטח - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

- - שאנחנו יודעים, יודעים מה הסכנות עכשיו במצב האמיתי. אני לא מדמיינת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. תודה רבה. חברי הכנסת, להתיישב במקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להשבת כפיפות בתי הדין למשרד המשפטים, התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק להשבת כפיפות בתי הדין למשרד המשפטים, התשפ"ו–2026, לא נתקבלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – 26, מתנגדים – 39, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק להשבת כפיפות בתי הדין למשרד המשפטים, התשפ"ו–2026, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חברי הכנסת, בבקשה שקט במליאה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת עמית הלוי, בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק, בבקשה. הזמן שלך לא מוגבל.

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

זמן לא מוגבל, טוב שאמרת לי. תודה, גברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של כליאת לב"חים, מה שנקרא, לוחמים בלתי חוקיים, (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, ביוזמת הממשלה. החוק הזה, חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, נועד להסדיר את הכליאה של מי שנטלו חלק בפעולות חבלה ואיבה נגד ישראל או נמנו עם הכוחות המבצעים של פעולות כאלה, ולא נופלים תחת הגדרה של שבויי מלחמה באמנת ז'נבה השלישית, המסדירה את החזקתם של שבויי מלחמה. אז החוק קובע הליך סדיר לכליאתם של הלוחמים הבלתי-חוקיים, המכונים לב"חים, כאמור, ואת אמצעי הבקרה והביקורת השיפוטית עליהם. לצד זאת, החוק כולל מנגנון נפרד למקרים שבהם יש היקף נרחב של לוחמים בלתי חוקיים. במנגנון הזה, באותם המקרים שבהם הכריזה הממשלה על מלחמה או הודיעה על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות, הממשלה, באישור ועדת החוץ והביטחון, מוסמכת להכריז על שינויים בתחולת החוק במהלך תקופת תוקפה של ההכרזה. התקופות המנויות בחוק ארוכות יותר, והדרג המוסמך לקבל את ההחלטות לפי החוק נמוך יותר – התקופות לכליאה וקבלת ההחלטות לגבי הכליאה. וגם מנגנון זה לא נתן מענה מספק להיקף הלב"חים שנלכדו במהלך הלחימה הנוכחית, שהחלה במתקפה הרצחנית השואתית של 7 באוקטובר, ולכן הותקנו בתחילת המלחמה תקנות שעת חירום שאישרנו אותן בוועדה מפעם לפעם, שהרחיבו עוד יותר את התקופות המנויות בחוק, הורידו עוד יותר את הדרגים המאשרים. בהמשך הוחלפו תקנות שעת חירום אלה בחקיקה ראשית בהוראת שעה, שבה אנחנו עוסקים גם עכשיו, שהוארכה כמה פעמים ונערכו בה תיקונים לצרכים המשתנים. הוראת השעה הנוכחית פוקעת בשבוע הבא, בט"ו בתמוז תשפ"ו, ולכן נוכח הצרכים המבצעיים וכמות הלב"חים שעדיין כלואים בישראל, מבוקש להאריך את הוראת השעה בשלושה חודשים נוספים עד לי"ט בתשרי תשפ"ז, 30 בספטמבר 2026. במקביל מוצע בהצעת החוק הזו גם להאריך את תוקפה של ההכרזה מכוח החוק עד לאותו מועד. עם זאת, מוצע להתאים את המועד להוצאת צווי כליאה קבועים, מועד הביקורת השיפוטית, משך הזמן המרבי למניעת מפגש של כלוא עם עורך דין והזמנים המרביים הנוגעים לכליאתם של קטינים, ולקצר אותם בהתאם לצרכים של גורמי הביטחון שהוצגו בוועדה. להצעת החוק הוגשו גם הסתייגויות. אני אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות, בטח בנושא מהסוג הזה, ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. ואני רוצה לומר בהקשר הזה, של מה שמוגדר כאלו שפעלו ופועלים בצורה רצחנית וטרוריסטית וג'יהאדיסטית כנגד מדינת ישראל, כנגד העם היהודי, ובדיוק ההגדרה הזאת של אלו שהם לוחמים, מוגדרים כלוחמים, זה דבר אחד, ואלו שהם אזרחים. אחד הדברים הכי חמורים במלחמה הזו, הכי חמורים במלחמה הזו – אנחנו עוסקים פה בפצ"רית מפעם לפעם על דבר חמור מאוד שהיא עשתה, אולי החמור ביותר בתולדות ישראל מבחינת הנזק לצה"ל ולעם היהודי - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל מה זה קשור? מה זה קשור עכשיו?

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

- - אותה הוצאת דיבה בלתי מתקבלת על הדעת על חיילי צה"ל, על כוח 100, דבר שהופץ בכל העולם, קשה לשער בכלל ולהעריך את גודל הנזק שנוצר מאותה הוצאת דיבה נוראית. אבל לא פחות חמורה מזה הייתה החלטה של הפצ"רית – לא פחות חמורה מזה – החלטה של הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי למנוע סיכול של מחבלים שעברו את הגדר ב-7 באוקטובר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה זה קשור עכשיו? למה?

עמית הלוי (הליכוד):

קשור ללבח"ים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה רלוונטי ללב"חים?

עמית הלוי (הליכוד):

קשור ללב"חים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סיימת להציג את החוק, מספיק.

עמית הלוי (הליכוד):

זה קשור דווקא. אחת ההחלטות החמורות ביותר - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, זה לא רלוונטי לחוק.

עמית הלוי (הליכוד):

- - זאת אותה החלטה של הפצ"רית ביחס למחבלים שעברו את הגדר ב-7 באוקטובר, גברתי היושבת בראש. הם עברו את הגדר ב-7 באוקטובר, רצחו, חטפו, אנסו, והיא החליטה שאי-אפשר לפגוע בהם – מנועי סיכול. אני הייתי פה, הגשתי לשר הביטחון יואב גלנט שאילתה – איך קורה דבר כזה, איך קורה דבר כזה שאנשים שחטפו את הילדים של ביבס, הפצ"רית מונעת מלסכל אותם, מונעת מליירט אותם, להרוג אותם. לא רק אותם. התשובה הרשמית שלה, בחוות דעת שלה לרמטכ"ל, לשר הביטחון: הם לא רשומים בארגוני הטרור. אתה יודע מה היא עשתה, אדוני השר? היא לקחה את פסק הדין, המתנה האחרונה שהניח פרופ' אהרן ברק לפני שהוא פרש ב-2006, מה שנקרא בג"ץ הסיכולים הממוקדים, פירשה אותו פרשנות מופרעת ומופרכת – מופרעת, ואמרתי לה את זה בפנים כשהיא הייתה בוועדת החוץ והביטחון. היא לקחה את אותו פרוטוקול שבכלל אנחנו לא קיבלנו אותו, מהאמנה הבין-לאומית – לא קיבלנו אותו בפועל בישראל – והפכה אותו לנורמה משוגעת לחלוטין שעל פיה גם אדם שבמעשיו הכי רצחניים, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה, הלך, נכנס ליישובים, אנס, רצח, עינה - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

חטף.

עמית הלוי (הליכוד):

- - חטף. אין יותר טרוריסט מזה, אין יותר שיוך מזה לארגוני הטרור, אין יותר שיוך מזה לארגוני הטרור – היא ואמרה: כיוון שהוא לא נרשם בארגוני הטרור, כיוון שהוא לא רשום בארגוני הטרור, אנחנו מנועים מלסכל אותו. ומתקשרים אליי מזועזעים קצינים במרכז האש, ואומרים: איך יכול להיות שאלופה בצה"ל, פרקליטה צבאית ראשית, מונעת סיכול של המחבלים הכי איומים, הכי איומים במדינת ישראל? והסד המשפטי הזה, גברתי, שהלך איתנו לאורך כל המלחמה, קשירת הידיים הזאת לחיילי צה"ל, לא רק בעניין סיכול מחבלים אלא גם בעניין המצור – אלה אולי שני הדברים הכי נוראיים במלחמה הזאת: גם מניעת סיכול המחבלים האכזריים ביותר בגלל הגדרות משפטיות מוזרות שאף משפטן לא היה חותם עליהן, וגם הדבר השני, מניעת המצור, צורת הקרב היחידה, האולטימטיבית בעת הזו, היחידה, האולטימטיבית בעת הזו, בסוג מלחמה כזה - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

האפקטיבית.

עמית הלוי (הליכוד):

- - מול לוחמי גרילה בשטח אורבני עם תת-קרקע.

היו"ר לימור סון הר מלך:

האפקטיבית.

עמית הלוי (הליכוד):

הכי אפקטיבית, הכי נכונה. לומר לחיילי צה"ל: לא. אתם תיכנסו לאזורים האלו של האויב, תמצאו אויב שבע ורענן, במקום אויב מותש ורעב. אנחנו נמנע מצור. מצור הוא כלי מלחמה. הוא מופיע באמנות הבין-לאומיות בגלל שרואים בו כלי מלחמה. אומרים, תשתמשו בו ככלי מלחמה, ויש תנאים איך להשתמש בו. והתנאי הידוע באמנות הבין-לאומיות הוא שאם חס ושלום יש אפילו חשש שאוכל מגיע לאויב, אפשר להטיל מצור. ופה לא רק שהיא מנעה מצור - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, מספיק עם זה, מה זה קשור לחוק?

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

גם כשהיה אוכל מבחוץ לאזורים מסוימים, ויכלו תושבי רפיח או ח'אן יונס או עזה לצאת ולאכול במקום אחר, היא אמרה לא. כלומר, שיישארו רק האויבים בתוכו – היא אמרה לא. זאת הייתה חוות דעת של שר בקבינט כאן. שר האוצר הזכיר חוות דעת של היועצת המשפטית. אנחנו לא נעשה מצור. והדברים האלו, הכבלים המשפטיים הללו מול חיילי צה"ל בעת מלחמה, מזעזעים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

ינון, ברצינות. די, תודה רבה. מה זה?

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

- - כל אדם סביר. מזעזעים, בלתי מתקבלים על הדעת. הם כתב האישום העיקרי באירוע הזה במלחמה הזו של הפרקליטה הצבאית הראשית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מספיק - - - תרד. תתחשב באנשים פה.

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

אני אומר גם לך, מירב, זה לא צריך להפריע לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תרד מהדוכן, תגיד לי פה. אני מקשיבה.

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

לא, לא רק את. את אזרחית אחת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני פה, אני שומעת.

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

יש עוד אזרחים במדינה הזאת. הדבר הזה ישתנה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל תרד מהדוכן.

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

לא. את לא העלית אותי, ולא אני ארד מדיבור שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני - - -

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

לא העלית אותי ולא ארד לבקשתך.

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל בגלל שאתם לא מצליחים להשתלט על המדינה, חוסמים את המדינה היום, מה לעשות?

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

אני חוזר לחוק שלפנינו. מבקש להסיר את ההסתייגויות, לאשר את הדבר הזה, ובעיקר לזכור ולהזכיר שהנורמות המשפטיות הפסולות והמופרעות האלו לא יחזרו על עצמן במדינת ישראל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מנמק אלעזר.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. לרשותך חמש דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה. גברתי היושבת בראש, השרים, מי שנמצא פה, עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק שמובאת לשולחננו היום, למליאה היום, הצעת חוק סבירה. אנחנו כמובן לא נתנגד לה. זה אירוע חמור מאוד שמי שהיה בו האשם הראשי הוא החמאס, וחבל שחבר הכנסת הלוי מנצל את הבמה הזאת עוד פעם לדבר היחיד שהוא חושב שיציל אותו בפריימריז – השתלחות ביועצת המשפטית לממשלה, גם כשזה לא קשור אליה. אני רוצה לעלות כאן ולהודות לראש הממשלה - -

עמית הלוי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

המדינה פוגעת בזכות - - - מה אמר הייעוץ המשפטי - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - בנימין נתניהו. אני רוצה להודות מקרב הלב לחבר הכנסת גפני וגם לסבא של המשתמטים הגאים, העריקים הגאים, השר דרעי. אני רוצה להגיד להם תודה שהם עוזרים לנו לקראת מערכת הבחירות הממשמשת ובאה עלינו. אם יש אנשים שמתלבטים על הצבעה ערכית חשובה, אז בא ראש הממשלה, האבא של המשתמט ממיאמי ביץ', אולי גם מלונדון, אולי גם מבודפשט, ועושה לנו נשף הורדת מסכות של מה זה באמת ממשלת החורבן הזאת. אני רוצה להגיד להם תודה שהסירו את המסכה מעל סמוטריץ', מעל עמית הלוי שרק עלה פה, מעל אוהד טל, מעל שמחה רוטמן, שנותנים את היד לא רק לממשלת החורבן – שלא למדו שום דבר מ-7 באוקטובר – אלא שנותנים יד ליהדות הכי מושחתת, הכי משתמטת, לתורה החדשה שהמציאו לנו כאן. שבחסות התורה הזאת מותר להשתמט גם כשאנחנו – איך אני אגיד את זה? – משלמים בדם, והם משלמים בדמים, כספים. שמה שהם מוצאים לנכון להעביר בשבוע כזה – אני לא רוצה להגיד לכם אפילו כמה חיילים קברנו בימים האחרונים, אני לא אוהב לעשות את זה. אבל אני כן יודע שאתמול בלילה נתניהו סיכם עם גפני ודרעי שיעשו חוק לימוד תורה כאילו צריך חוק-יסוד לימוד תורה, שהרב מדן אמר עליו שחילול ה' גם להימנע – לא רק לא להצביע בעדו, להימנע בו. המציאו לנו תורה של מערכת כשרות שלוקחת 750 מיליון שקל בשביל השחיתות של ש"ס, כאילו יש דבר יותר מושחת במדינה הזאת מאשר מערכת הכשרות של ש"ס. כדי שמשגיחים של בד"ץ בית יוסף יוכלו לקבל כסף מהרבנות, כי הם יעשו שניים בכרטיס אחד ויסדרו לנו כשרות שגם הם לא מכבדים אותה. רק בשביל הציונים הדתיים, אלה שאומרים שהם יהודים טובים ולא מבינים שלא צריך ללכת לצבא, ולא מבינים שאפשר לנסוע לחופים בתאילנד ולהיות רשום בישיבות של ש"ס או של יהדות התורה או של אגודת ישראל. ולזה סמוטריץ' ואוהד טל ורוטמן הצביעו בעד וימשיכו להצביע בעד. אל תאמינו להם. אז מה נשאר לעמית הלוי – שגם הוא כמובן בעד כל הדברים האלה – להגיד? היועצת המשפטית. גם היא אשמה במושחתות הזאת שש"ס הביאו לעולם עם הכשרות, בבטלנות, בחיים הפרזיטיים על חשבון אחרים, בהמצאת אלפי משרות של השגחת כשרות, כאילו, כשאנחנו יודעים שאנשים מתים מסלמונלה. גברתי היושבת בראש, את יודעת כמה משגיחים של משרד הבריאות יש במסעדות האלה? אני אגיד לך, אולי אחוז אחד מכמה משגיחים שיש שם. תתביישו. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה. להצעת החוק – רגע. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לרשותך חמש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה, דווקא ביום כזה, שבו קצינות בכירות בצה"ל, אלופי משנה, תת-אלוף, פונות לרמטכ"ל בעקבות ההתקפה המשולבת על השירות המשותף – דווקא ביום כזה, שהוא כל כך חשוב וכל כך מיוחד, דווקא ביום כזה עולה לכאן השרה לקידום מעמד האישה ובנאומה הראשון – לא השני, שהיה באנגלית למופת – תוקפת את מיכל פעילן, את אל-ג'זירה, את ערוץ 12. עכשיו, באמת אני אומרת: אין הרבה ימים שבהם יש תחושה מדהימה של נשים שפועלות יחד. דווקא ביום כזה, במקום לעלות לפה במליאת הכנסת ולתת גיבוי אמיתי ללוחמות; אי-אפשר להגיד שאתה מגבה את חיילי צה"ל, אבל רק חיילים שנוחים לך או רק חיילים שכמוך. למה השרה לקידום מעמד האישה לא מסוגלת לעלות לפה ולגבות את הקצינות הבכירות שכתבו היום מכתב לרמטכ"ל? למה? 1. כי ערוץ הבית, ערוץ המשטר, ערוץ 14, הוא בקמפיין ברור נגד השירות המשותף, אז היא לא יכולה. וערוץ המשטר לא רק מקדש השתמטות, מתנגד. אז מי ישרת בצה"ל לפי ערוץ 14, אם הם בעד השתמטות ונגד שירות, מי יישאר? מי ישרת? הרי הרמטכ"ל בעצמו אמר שהצבא קורס לתוך עצמו. אז למה, למה, השרה לקידום מעמד האישה לא מסוגלת לעלות לדוכן ולהגיד בקול רם שהשירות המשותף הוא נכס? שהוא חלק בלתי נפרד מצה"ל בשנת 2025? למה ביום כזה לדבר על אל ג'זירה 12? מה זה אל ג'זירה 12? זה ערוץ תקשורת, ערוץ שנותן גב ללוחמים, ערוץ שבא ונותן קולות מהשטח של לוחמים, נותן קול של לוחמות. לבוא ולעלות לפה ולהגיד: אני עומדת מאחוריכן. חשבתי שהשרה לקידום מעמד האישה תדבר על הנשים שנלחמו ב-7 באוקטובר, על אומץ הלב שהן הוכיחו, על המקצועיות, על המסירות שלהן; נשים שנהרגו, נשים שנלחמו עד הכדור האחרון. והיום, הנשים הגיבורות – שחלק מהן נלחמו ב-7 באוקטובר – פונות לרמטכ"ל. ובכל עולם נורמלי, בכל ממשלה נורמלית, השרה לקידום מעמד האישה הייתה עולה לפה ואומרת להן: אני איתכן, אני מגבה אתכן, אני כל כך אוהבת אתכן, תמשיכו, תמשיכו ותהיו שם. הקצינות האלה, שחתמו על המכתב, מה הן ביקשו? מה הן ביקשו? הן ביקשו להזהיר ששיקולים זרים מכתיבים את הרכב הכוח הלוחם בעיצומה של מלחמה, זה משפט נוראי. הן מדברות על כך שיש הפקרות ביטחונית ופירוק של צבא העם מבפנים. זה לא דיון של ימין ושמאל. יש ימניות שהן חיילות, יש שמאלניות שהן חיילות. את יודעת שיש הרבה הרבה יותר חיילות דתיות מאשר בעבר? הן לא מפחדות, הן נשארות דתיות גם כשהן משתחררות. זה דיון על היכולת של צה"ל. המפקדות והלוחמות הן חוד החנית של צבא ההגנה לישראל, ולפני הכול צריך לבוא לפה ולעודד אותן. הלוחמות הן לא הבעיה, הן לא מכשול, הן לא נטל, הן נכס אסטרטגי שבלעדיו צה"ל אינו יכול לעמוד במשימות. לכן, במקום לתקוף את ערוץ 12 ולקרוא למיכל פעילן ככה – אני לא אצטט את זה; משת"פים ותומכי טרור – תבואי לפה, תיתני גב לחיילות, לקצינות, למפקדות, כי ברגע האמת בשדה הקרב אין ימין, אין שמאל, אין קואליציה, אופוזיציה, יש את מי שעומד על המשמר ומגן על מדינת ישראל. והלוחמות שלנו הוכיחו פעם אחר פעם שהן עושות את זה בגבורה, במקצועיות. לא מגיעה להן רק תודה, שגם את זה לא שומעים מכם, מגיע להן גם גיבוי אמיתי. ואני מפה מגבה את אותן קצינות מדהימות שכתבו את המכתב הזה לרמטכ"ל – אנחנו איתכן, אני מאחוריכן. יש הרבה נשים בעם הזה שעומדות מאחוריכן, מגבות אתכן, לכו קדימה, תילחמו עבור המדינה הזאת, אנחנו כאן עבורכן ונמשיך להיות כאן תמיד. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. להצעת החוק – רגע, סליחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, מטי, ואחרי זה נצביע.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בסדר. אז חברת הכנסת מטי הרכבי, לרשותך חמש דקות.

קריאה:

מירב, מצביעים על ההסתייגויות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה. גברתי היושבת-ראש וחבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם קצת על נורמות ועל נרמול מציאות. הפגנות החרדים של "נמות ולא נתגייס" הפכו לנורמה. הבית הזה מתרוקן מיושביו מחשש להיתקע בפקקים. זו תזכורת כואבת לשפל שאליו גוררת אותנו ממשלת הכאוס הזאת. אלפי חרדים נוהרים לצירי התנועה המרכזיים, לא רק היום, חוסמים בגופם פסי רכבת, משבשים ללא הפרעה את חייהם של מיליוני אזרחים. המשתמטים, שמסרבים לשאת בנטל השירות ובנטל ההגנה על הבית, הם שאחראים לעוד ועוד ימי מילואים של חיילי צה"ל. חיילי צה"ל משרתים בגלל שהם לא מתגייסים. המשתמטים, בלי למצמץ, משביתים מדינה שלמה. אז לתקוע מדינה שלמה, שחוזרת או נוסעת לעבוד, זה ממש לא לגיטימי. זו יריקה בפרצופם של חיילים שנמצאים בחזית, שלפעמים מבקשים – כל מה שהם מבקשים זה לחזור אחרי לחימה מתישה ומסכנת חיים הביתה, למשפחה שלהם. הפגנות החרדים שאנחנו רואים ברחובות זה לא סתם מחאה, זו אנרכיה, אובדן שליטה מוחלט. לכנסת הזו נותרו שלושה שבועות של חקיקה, אבל לממשלה ולעומד בראשה חשובה יותר ההישרדות הפוליטית, עוד חודש בשלטון. הצבא – ואני שומעת את זה בוועדת החוץ והביטחון – הצבא זועק שחסרים לו חיילים, שחייבים להאריך את שירות החובה בחוק. הצבא מרים עשרה דגלים אדומים, אבל במה עסוקה קואליציית ההפקרה? מה חשוב לראש הממשלה נתניהו? חלילה, לא לפתור את המחסור בחיילים ולחוקק את הארכת השירות הסדיר, אלא חשוב לו להמשיך ולרצות את השותפים הקואליציוניים. זה ראש הממשלה שרציתם? ראש ממשלה שהכיסא חשוב לו יותר מביטחון המדינה? שחשוב לו יותר לקדם ועדת חקירה פוליטית שתפטור אותו ממחדל ההפקרה של 7 באוקטובר? שחשוב לו יותר לרסק את הבלמים והאיזונים של הדמוקרטיה הישראלית, כי הכי מתאים לנאשם בפלילים, הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, לחסל את התקשורת החופשית? כי הנאשם, שחתם על הסכם ניגוד עניינים, יעשה הכול בלי עכבות, בלי בושה, לחיסול הייעוץ המשפטי לממשלה? אבל, בתמורה לכל אלה נתניהו רוקח דיל פוליטי, ממש בלי בושה, מקדם אתנן בצורת חוק-יסוד: לימוד תורה, במקום חוק גיוס לחרדים. ונתניהו גם משווה ומעלה, על הדרך מבטיח לדרעי ולנכדיו העריקים שלא להעמיד אותם לדין. ההפקרה זועקת לשמיים, כי גם אחרי שנתיים וחצי של לחימה, ממשלת ההפקרה ממשיכה לעודד השתמטות המונית. הממשלה הזו פשוט לא מובילה לשום דבר, ממשלה שאיבדה לחלוטין כל שביב של משילות או סמכות. האנרכיה הזו היום ברחובות היא לא אירוע בודד, זו השיטה של ממשלת המחדל – ממשלת ההפקרה שמאפשרת לפרוטקשן ואלימות להשתולל בדרום ובגליל; ממשלת הפקרה שאיבדה את הריבונות בצפון; ממשלת הפקרה של מלחמת הפסקת האש בלבנון; מלחמת הפקרה שלא טיפלה ביוקר המחיה והובילה את כלכלת מדינת הסטרטאפ לתהום; ממשלת הפקרה שמאפשרת לקבוצות קיצוניות לפעול בחופשיות כאילו אין דין ואין דיין, טרוריסטים יהודים שתוקפים בשטחים, פורעי חוק שפושטים על בית של שופט. ושלא נתבלבל. נתניהו יודע הכול, אבל הוא כבר לא יכול, כי הוא שבוי בידי שותפיו הקואליציוניים. אבל אנחנו לא נשתוק, לא נשתוק מול ממשלה שפשוט הרימה ידיים על המדינה, לא נשתוק מול הנהגה שמקריבה את הסדר הציבורי, לא נשתוק מול ממשלה שזיהמה את שלטון החוק, לא נשתוק מול ממשלה שוויתרה על הערכים הציוניים, פשוט לא נשתוק. הציבור הישראלי שנושא בנטל, משרת, עובד, משלם מיסים, שומר על החוק, ראוי למנהיגות אחרת – מנהיגות שתחזיר את התקווה, תחזיר את הריבונות, תאכוף את החוק, תבהיר שכולם שווים בפני החוק, מנהיגות שתכבד את החוזה בין האזרח למדינה. ביחד – הסכם חדש שמחייב את כולם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור של סיעות ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל והעבודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין צורך. הם לא פה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע. אני מושכת את ההסתייגויות, את עוברת להצבעה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אוקיי, אז את מושכת את כל ההסתייגויות. תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 8), תשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2 – 14 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – 14, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 8), התשפ"ו. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 15 נגד – 1 נמנעים – אין חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – 15, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 8), התשפ"ו, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הודעה של יושב-ראש הקואליציה, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

ועדת הכנסת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

ועדת הכנסת, סליחה. בשבילי אתה גם זה וגם זה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

במקרה הזה אני יו"ר ועדה. תודה, גברתי היושבת-ראש. אבקש להודיע על חילופי אישים: בוועדה למיזמים ציבוריים – מטעם סיעת הליכוד, במקום חבר הכנסת ששון גואטה תכהן חברת הכנסת חווה אתי עטייה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איפה? בתקשורת?

אופיר כץ (הליכוד):

לא. במיזמים ציבוריים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, אוקיי. איך שמתם את ששון בכשרות, מה קשור?

היו"ר לימור סון הר מלך:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: השלכות השימוש בתקנוני צניעות והלכה במוסדות אקדמיים מתוקצבים. את ההצעה הגישה חברת הכנסת עדי עזוז. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

עדי עזוז (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. לאחרונה יש הצעת חוק שאנחנו דנים בה בוועדת החינוך, שהגישה אותה גברתי סגנית יושב-ראש הכנסת, בנושא הפרדה מגדרית באקדמיה. אנחנו בתוך הוועדה דנים בנושא ההפרדה המגדרית לתואר שני ושלישי, מה שלא קיים ואין לזה אף אח ורע בעולם בשום מדינה מתקדמת. למעשה, לימודים בהפרדה מגדרית נולדו אי-שם במאה ה-19, כדי לאפשר לנשים להשתלב באקדמיה. כי פעם היה אסור לנשים בכלל ללמוד באקדמיה. בארצות הברית, כדי להתחיל לפתוח את השערים עבור נשים, התחילו לפתוח כל מיני מסגרות ייעודיות לנשים, בהפרדה, כדי שהן יוכלו לרכוש השכלה. עם הזמן ועם השנים, ככל שנפתחו עוד פקולטות ועוד מוסדות ועוד אוניברסיטאות גדולות, המוסדות בהפרדה הלכו והצטמצמו. כי המטרה הייתה לתת להן הזדמנות לגשת להשכלה שווה לגברים על מנת לצמצם את הפער, כמו שיש היום בתואר ראשון בישראל. עם הזמן הפער הזה הלך והצטמצם, ולמעשה היום, לפי מחקר הממ"מ, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, קיימים בארצות הברית רק 30 מוסדות בהפרדה מגדרית מתוך אלפי מוסדות שהם, כמובן, בצורה מעורבת. למה? כי לנשים הדרך הייתה תמיד קשה, למשל גם במשפטים: באיטליה עורכת דין קיבלה אישור להיות חברה בלשכת עורכי הדין באיטליה בפעם הראשונה בשנת 1920, בטורינו. זה לא מובן מאליו. גם זכות ההצבעה. נשים סופרג'יסטיות שנלחמו על זכות ההצבעה הוכו, נאסרו, והואכלו בזונדה במשך שנים, כדי שאנחנו נהיה פה בכנסת ונוכל בעצמנו לדבר ולהצביע על דברים. הזכות הזו היא לא מובנת מאליה. זה שבמדינת ישראל קמנו כשכבר יש לנשים זכות הצבעה זה ממש לא מובן מאליו, בהרבה מדינות זה לא היה ככה. לנו זה נראה מובן מאליו שנשים מצביעות – זה לא מובן מאליו. אם נשאל פה חלק מהחברים בבית, הם יגידו שזה גם לא כל כך מחויב. אם נבדוק מה קרה עד היום באקדמיה בישראל – יש אפליה כלפי נשים. אין ולא כיהנה מעולם נשיאה באוניברסיטה בישראל – לא קיים, אין חיה כזאת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הייתה אחת.

עדי עזוז (יש עתיד):

באוניברסיטה לא הייתה. תקני אותי, תגידי לי, אני פה, תעשי גוגל ותגידי לי. אין, נשיאה לא הייתה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני אומרת לך שהייתה, זה מה שהם טענו.

עדי עזוז (יש עתיד):

במכללות יש – באחווה. במכללות יש, נשיאה לא הייתה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הייתה אחת, והיא הייתה - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אם אני טועה, גברתי, אני - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

זה מה שהם טענו. לא אני אמרתי את זה.

עדי עזוז (יש עתיד):

לא יודעת מי טוען. אין.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מי שטען את זה היא האקדמיה, המל"ג.

עדי עזוז (יש עתיד):

אפשר לבדוק את זה בגוגל הקרוב לביתנו. אין.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הייתה, הייתה, אחת.

עדי עזוז (יש עתיד):

במסגרת הצעת החוק אני הלכתי לבדוק מה כל כך דחוף בהפרדה המגדרית הזאת, מה בעצם קורה בתוך המוסדות של ההפרדה המגדרית. ביקרתי; הלכתי למכון טל בירושלים, פגשתי סטודנטיות ושוחחתי איתן. הלכנו ודיברנו גם עם כל מיני סטודנטיות במכללות אחרות, וקיבלנו תקנוני צניעות. יש תקנוני צניעות במכללות בישראל המתוקצבות על ידי מדינת ישראל. לצורך העניין, מכון טל מתוקצב ב-140 מיליון שקלים בשנה במדינת ישראל, ויש בו תקנון צניעות. למשל, במרכז האקדמי רופין, שגם שם פתחו מסלולים בהפרדה, יש להם תקנון צניעות הקובע כך: עלייך להקפיד על סגנון לבוש והופעה מכובדת המאפיינת אותך כבת ישראל, כְּשָׂרָה – לא, לא כשָׂרה, את רואה איך אני קוראת, גברתי? כי אני חברת כנסת, כשָׂרה – כְּשֵׁרָה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

כְּשֵׁרָה. דרך אגב, לא משנה. זה משהו שהוא גם - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

זה פרוידיאני, מה שקרה פה, אה? אם יש לך באמת גישה להשכלה ואת חברת כנסת, את קוראת את המילה "כְּשָׂרָה" ולא "כְּשֵׁרָה". אבל בסדר, אולי גם שרה כשרה יכולה להיות. בואי מההתחלה: עלייך להקפיד על סגנון לבוש והופעה מכובדת המאפיינת אותך כבת ישראל כשרה, העונה על דרישות ההלכה, כפי שהותוו על ידי רבותינו פוסקי ההלכה החרדים, ובכך תקוים האמרה: כל כבודה בת מלך פנימה. היידה. יש לנו תקנון מסמינר אחר, מבית ספר בצלאל, האקדמיה לאומנות ולעיצוב, גם שם הצניעות חשובה מאוד ללימודים, ובתקנון שם כתוב: הופעה מכובדת מאפשרת לך להיות ממוקדת במטרה שלשמה הגעת לכאן – ללמוד, להתקדם ולהתפתח רוחנית ומקצועית. אני רוצה להגיד שיש לי שני תארים מהאקדמיה, תואר ראשון במשפטים ותואר שני במשפטים ומגדר מהאוניברסיטה העברית. אני למדתי הרבה שנים בסך הכול, אם סוכמים את התארים. היה קיץ, היה חורף, היה אביב, היה סתיו – היה הכול, כל העונות היו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מה הבעיה עם הופעה מכובדת? הופעתך מכובדת ביותר.

עדי עזוז (יש עתיד):

פעם למדתי בסוודר – אני תמיד בהופעה מכובדת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אנחנו בסוף מגיעות למקומות מכובדים, אנחנו רוצות להיות לבושות בהופעה מכבדת.

עדי עזוז (יש עתיד):

מעניין מה שאת אומרת, גברתי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, אם היית אומרת "צניעות", אבל מכבדת?

עדי עזוז (יש עתיד):

כשאני למדתי בקיץ הגעתי לקמפוס עם שורטס וגופייה או טי-שירט. וכשלמדתי בחורף אז שמתי סוודר ומכנס יותר עבה או איזו חולצת קורדרוי, כי היה קצת קר. הייתי מצטיינת דיקן בכל שנה - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

אין לי ספק.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - גם עם הגופייה וגם עם הסוודר. פה כתוב – מלמדים אותן שבשביל שהיא תוכל להתפתח מקצועית היא חייבת להתלבש בצורה – איך אמרנו: בת ישראל כשרה, כבוד בת מלך פנימה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מכובדת.

עדי עזוז (יש עתיד):

זה לא "מכובדת"; הלבוש שלנו תמיד מכבד, אני תמיד מכובדת. הלבוש שלי הוא לא עניינו של אף אחד. לכן, התקנונים האלה, ברגע שאוכפים אותם – וקיבלתי פניות שאוכפים אותם, וגם בוועדה באו ואמרו. הייתה מישהי שהגיעה להיבחן, אבל היא הייתה עם חצאית קצרה ועם גרביונים. נטען שהגרביונים לא מספיק עבים והחצאית לא הייתה מספיק ארוכה, ולכן לא נתנו לה להיבחן. היא נשלחה הביתה. ואני שואלת את השאלה: האם אנחנו מכספי ציבור מממנים – לא יודעת, עמדה פה קודם השרה שאמורה לדאוג לקידום מעמד האישה, היא אמרה כל מיני "אל-ג'זירה", וניבלה את הפה על הפודיום. זה קצת נשמע כאילו אנחנו הופכים להיות איראן. אני רוצה להגיד וגם אמרתי את זה בוועדה: יש בהחלט חשיבות לתת מרחבים לנשים. יש חשיבות לאפשר, ואנחנו גם צריכים – למדינת ישראל חסרות מטפלות כרגע, מכל המגזרים. יש חשיבות לאפשר התמחות בקלינאות תקשורת, בריפוי בעיסוק, בעבודה סוציאלית, בפסיכולוגיה. יש המון מקצועות שאנחנו צריכים עוד להתקדם בהם ולאפשר שם לנשים לרכוש השכלה. אבל זה שאנחנו נפריד אותן בתואר שני, נכפה עליהן כללי צניעות ונלמד אותם דברים שגויים – אני רוצה להגיד שכשאני הייתי במכון טל, דיברו איתי הצעירות וסיפרו לי שיש להן שיעורים שנקראים שיעורי קודש. במכללה במדינת ישראל, כן? בלימודי האקדמיה הן צריכות ללמוד גם ללמוד לימודי קודש.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אלו בנות דתיות שמגיעות, זה מוסד דתי.

עדי עזוז (יש עתיד):

כן. תוסיפי לי בסוף זמן.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני אתן לך כמה שתצטרכי.

עדי עזוז (יש עתיד):

הן מחויבות ללמוד את לימודי הקודש האלה, ואז הן סיפרו לי שבחלק מלימודי הקודש מלמדים אותן איך להימנע מהטרדה מינית במקום עבודה. מה הכוונה? ממש מסבירים להן שאם הבוס קורא להן הרבה פעמים ורוצה לדבר איתן, אולי זה קצת חשוד; שלא יסגרו את הדלת אם הוא קורא להן; שלא ילכו לבד במרחבים בתוך מקום העבודה, אלא שינסו להיות עם עוד חברות בתוך העבודה. באמת סיפרו – ממש שיעור שלם שמסבירים להן איך להימנע מהטרדה מינית במקום עבודה. אז אמרתי להן: אוקיי, אתן גם יודעות שלפי החוק יש ממונה על הטרדות מיניות במקום עבודה? נפלה להן הלסת; הן לא הכירו את הפונקציה הזו; הן לא הכירו את החוק הזה. באקדמיה במדינת ישראל, שמשולמת מכספי הציבור, מסבירים לנשים צעירות איך להימנע מהטרדה מינית, אבל לא מסבירים להן שאם הן מוטרדות מינית – יש להן פונקציה שיכולה לסייע להן. זאת באמת התעללות בסטודנטיות האלה; זה לכפות עליהן בורות. כי אם הטרידו אותך מינית במקום עבודה, כשמסבירים לך איך להימנע מזה: איך להתלבש ויש תקנות צניעות; תקפידי על הדנייר של הגרביון; תקפידי על החצאית; תקפידי על הנעל; תקפידי על החולצה; תקפידי על הכפתורים; ריבונו של עולם, תקפידי, תקפידי ותקפידי – אבל הוטרדת. עכשיו מה הבעיה? שהסטטיסטיקה עגומה. נשים אכן מוטרדות בהרבה מאוד מרחבים, אז כנראה שסטטיסטית גם הסטודנטיות האלה, חלקן, יוטרדו, ואז מה, הן גם אשמות בזה שהם הוטרדו? במקום שניתן להן השכלה אקדמית, במקום שנחנך אותן לאפשרויות שיש להן.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הן מקבלות השכלה אקדמית.

עדי עזוז (יש עתיד):

במקום שנסביר להן שהגוף שלהן – כל מה שהן לובשות לא רלוונטי, הוא לא רלוונטי אם מטרידים אותן, פשוט לא רלוונטי, אז אנחנו מלמדים אותן שהן לא בסדר. אני אומרת פה, מהבית הזה: אם למישהו מפריע איך שאישה נראית או מתנהגת, תשמרו עיניים. ואפשר גם פה, אולי, גברתי, אפשר לעשות הצעה, לשים איזו קופסה כזאת עם כיסויי עיניים בכניסה למשכן. גם פה – אם למישהו מפריע, שימו כיסויי עיניים, הכול טוב. גם בצבא – אם מפריע למישהו שיש מישהי בטנק.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני לא שמעתי תלונות.

עדי עזוז (יש עתיד):

לא שמעת תלונות? חבל, דווקא לאחרונה אני שמעתי הרבה מאוד תלונות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא שמעתי.

עדי עזוז (יש עתיד):

אם למישהו יש בעיה, בכל מרחב, צריך להבין שהבעיה היא לא הנשים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

האנשים פה מכובדים.

עדי עזוז (יש עתיד):

איפה מכובדים?

היו"ר לימור סון הר מלך:

האנשים פה הם אנשים מכובדים.

עדי עזוז (יש עתיד):

גברתי, אני רק רוצה לספר לך סוד: גם עם אנשים מכובדים לפעמים יש בעיה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא. מכובדים ומכבדים.

עדי עזוז (יש עתיד):

הטרדות מיניות הן לא נושא של אנשים מכובדים או לא מכובדים. זה גם לא נושא גם של דתיים או חילונים, זה לא נושא של חרדים או דתיים לאומיים, זה גם לא נושא של ערבים או יהודים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נכון. אני מסכימה איתך.

עדי עזוז (יש עתיד):

לצערי נשים מוטרדות בכל השכבות ובכל המקומות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

את דיברת פה על המשכן - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אני מדברת על כל המרחבים, כל המרחבים - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, אני לא שמעתי מישהו שהתלונן – שצריך לשים להם פה כיסויים על העיניים.

עדי עזוז (יש עתיד):

אז אני לא יודעת, גברתי. אם את אומרת שאין פה, אז אני לא יודעת, אולי לא קיבלת את התזכיר שיושב-ראש ועדת הכספים חשוד באונס, אז שם הייתה תלונה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, הוא לא חשוד באונס. אבל לא משנה.

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. את רוצה הצבעה? קודם כול, אין לנו תשובת שר. את רוצה הצבעה על זה?

עדי עזוז (יש עתיד):

אני אעביר את זה לוועדת החינוך.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אוקיי. אז אנחנו נעשה הצבעה. חברים, נעבור להצבעה על העברת הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: השלכות השימוש בתקנוני צניעות והלכה במוסדות אקדמיים מתוקצבים, לוועדת החינוך. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 1 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך לא נתקבלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – אחד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: השלכות השימוש בתקנוני צניעות והלכה במוסדות אקדמיים מתוקצבים, תעבור לדיון בוועדת - - -

קריאה:

היו"ר לימור סון הר מלך:

אה, סליחה. נכון. היא לא עברה. אז היא לא התקבלה ותוסר מסדר-היום. תודה רבה.

עדי עזוז (יש עתיד):

נקדש בורות ונבערות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הודעה למזכירות הכנסת. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת סימון דוידסון ומשה פסל בנושא: המאבק בנשק הבלתי-חוקי בנגב, כשלי אכיפה, כתבי אישום וענישה. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, נעבור להצעה הבאה, הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: תיעודים מזעזעים על אלימות קשה של לובשי מדים נגד מפגינים כשחלקם כבר מנוטרלים. את ההצעה הגיש חבר הכנסת יואב בן צור. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

יואב בן צור (ש"ס):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, דמם של החרדים אינו הפקר. התיעודים המזעזעים שמגיעים אלינו בימים האחרונים צריכים להדיר שינה מעיניו של כל אזרח שומר חוק במדינת ישראל – שוטרים שמפעילים אלימות ברוטלית חסרת רסן, ופוצעים מפגינים חרדים עד זוב דם. המראות הקשים האלה חושפים אמת כואבת ומדאיגה במשטרת ישראל, ששם השתרשה לאחרונה מדיניות פסולה של אכיפה סלקטיבית, מפלה ומקוממת. תסבירו לי אתם איך יכול להיות שלמפגיני קפלן כורזים ברמקולים ומנהלים איתם משא ומתן, ואילו את האלות, המכות ורימוני ההלם שומרים בקנאות למפגינים החרדים? למה דמם של החרדים פחות סמוק מאזרחים אחרים? מאיפה מגיעה האכזריות הזו? מאיפה מגיע השוונג המטורף להכות ללא הפסקה, להצליף באלות, לרמוס בני אדם כאילו היו אחרוני האויבים שלנו? האם החוק במדינת ישראל השתנה בלי שעדכנו אותנו? האם יש ספר חוקים אחד לצפון תל אביב, וספר חוקים שני, אלים ומדמם, לרחובות בני ברק וירושלים? כנציג ציבור, אני אומר כאן בקול ברור: המדיניות הבררנית הזו לא תעבור במשמרת שלנו. אנחנו לא נשתוק מול המדיניות להפוך את המגזר החרדי לשק החבטות הלאומי כדי לרצות את התקשורת או כדי להוכיח נחישות על גבם של אזרחים חרדים. תפקידה של המשטרה במדינה דמוקרטית הוא לשמור על הסדר הציבורי באמצעות כוח סביר, מדוד ומרוסן. המדים והסמכות לא ניתנו כדי לרמוס את החוק, והם בטח לא רישיון לקרוע לגזרים את האמון הציבורי שעוד נותר. אני רוצה להבהיר: לא באתי להכליל את כלל השוטרים שעושים את עבודתם נאמנה ימים ולילות, ולא עליתי לדוכן הכנסת כדי לבזות את משטרת ישראל. ההפך הוא הנכון. עליתי לכאן כדי לחזק את המשטרה כגוף האמון על שלומם וביטחונם של האזרחים. רציתי לעמוד כאן שוב, כפי שעשיתי בגאווה בעבר, ולשבח את שוטרי וגיבורי משטרת ישראל שנלחמו בחירוף נפש ב-7 באוקטובר והצילו את מדינת ישראל בשעותיה האפלות והקשות ביותר. אבל האירועים האחרונים הם קו אדום. אין מנוס, אנו חייבים להוקיע את הספיחים שפועלים בתוך המערכת ומכתימים אותה. מי שפועל באלימות שלא כחוק צריך לעוף מהמשטרה. מי שנוהג בברוטליות צריך לשבת מאחורי סורג ובריח. האמון הציבורי במערכת אכיפת החוק קורס לנגד עינינו, והתיקון לא יתחיל במילים יפות והצהרות לתקשורת. הוא יתחיל בחקירות מח"ש מהירות, בהשעיות מיידיות ובאפס סובלנות לאלימות המשטרתית. אני פונה מכאן לאותם שוטרים שקרעו את המכנסיים למפגינים והשפילו אותם – נגד מי אתם נלחמים? נגד אחים שלכם? למי אתם מרביצים עד זוב דם? בשביל אלו שנלחמתם להגן עליהם? הם מפגינים, הם לא מחבלים. הם בני אנוש, הם לא חיות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הם אחים.

יואב בן צור (ש"ס):

למה לבעוט בנער המוטל על הכביש? למה לזרוק רימוני הלם בכינון ישיר לכיוון המפגינים ולפצוע אותם? זוכרים את הזעקות בקפלן: "נפלתם על הדור הלא-נכון"? אז זהו, שבאמת נפלתם על המגזר הלא-נכון. הפסקנו לשתוק, הפסקנו לחשוש, הפסקנו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב בן צור, אולי מה שהכי שכחנו זה שאנחנו אחים. תודה רבה. ישיב על ההצעה השר יצחק וסרלאוף, בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

חברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, במענה לדברים של חבר הכנסת בן צור, קיבלתי את תשובת השר בכתב ואני אקריא אותה ככתבה וכלשונה. הצעה לסדר-היום בנושא: תיעודים מזעזעים על אלימות קשה של לובשי מדים נגד מפגינים כשחלקם כבר מנוטרלים – תשובתו של השר לביטחון לאומי נלמדת ממכתבו מיום אתמול, למפכ"ל משטרת ישראל כדלהלן: 1. כידוע, בשבוע שעבר, ביום רביעי ב' בתמוז, 17 ביוני, התקיימה מחאה של הציבור החרדי בכביש 4, סמוך לכניסה לבני ברק, וממנה יצאו תיעודים קשים, קשים לצפייה, שעוררו סערה ציבורית קשה וזעם נרחב בקרב הציבור החרדי ובכלל. בתיעודים הקשים נראים שוטרים משליכים רימוני הלם, לכאורה, בניגוד לנהלים, בכינון ישיר אל עבר המפגינים, וגוררים מפגינים על הכביש תוך קריעת מכנסיהם והותרתם בתחתונים מלבד; וכן שוטר נראה בועט בראשו של מפגין. בתגובה לתיעודים קשים אלו, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הוציאו הודעה שבה נאמר: "התיעוד המחריד מהיום, שבו נראה סגן ניצב יובל שביט, מפקד תחנת משטרה, כשהוא קורע למפגין את מכנסיו וחושף אותו בתחתוניו במהלך הפגנה בבני ברק, לא יכול לעבור לסדר-היום - - - אין שום הצדקה להפעלת כוח לא ראוי שכולל אלמנטים מובהקים של ביזוי מיני ופגיעה בכבודו של אדם. העובדה שמי שחתום על המעשה המביש הזה הוא מפקד התחנה בעצמו חמורה שבעתיים. התנהלותו מבטאת את רוח המפקד שמחלחלת ישירות לשוטרים בשטח". זו לשון ההודעה. בהודעת המשטרה לאירועים החמורים נמסר: מדובר במקרים חריגים שאינם עולים בקנה אחד עם נוהלי הארגון ועם המצופה ממפקדים ומשוטרים בשטח. הם ייבדקו ויתוחקרו לעומקם ויטופלו משמעתית בהתאם. גם המפכ"ל התייחס לאירועים החמורים וקבע: "אם לאחר" – אני מצטט – "בחינת הסרטונים מהמחאה בצומת בני ברק נלמד שמפקדים ושוטרים פעלו שלא על פי הנהלים, לא נחשוש לטפל בחומרה ולהשהות מפעילות מבצעית. היו מפקדים בכירים במחאה והציפייה שלי מהם היא לשלוט באירוע". כך דבריו, כאשר במקביל, מפקד מחוז תל אביב חיים סרגרוף הנחה לבקשת המפכ"ל להשהות לאלתר מפעילות מבצעית את השוטר שתועד בועט בראשו של המפגין. כידוע, בהתאם לדין, כשר לביטחון לאומי בסמכותי לפטר או להרחיק שוטרים – כפי שאמרתי, הדברים בשם אומרם, בשם השר – ממשטרת ישראל, לפי סעיפים מפקודת המשטרה. בחלוף חמישה ימים מהאירועים הקשים ומבלי לקבוע מסמרות, השר שוקל לעשות שימוש בסמכויות אלה כנגד השוטרים שלכאורה פעלו באופן חריג בצורה בלתי סבירה מהסטנדרט המצופה משוטרים במשטרת ישראל. הכול בכפוף לכך שהשר ישתכנע באופן חד-משמעי כי יש די ראיות מינהליות תומכות ואין כל הסבר מניח את הדעת. ברי כי מבחינתי – מבחינת השר – שימוש בסמכויות אלה הן כמוצא אחרון ביחס ליתר החלופות הקיימות במשטרת ישראל, ורק לאחר שהשר ישמע את השוטרים שצפויים להיפגע מהחלטתו. אולם כשם שזכותו, ואף חובתו, לתת גיבוי לשוטרים במשטרת ישראל שחותרים למגע ופועלים באומץ, כך זכותו, ואף חובתו, לפעול כאשר שוטרים חורגים מן השורה ופוגעים פגיעה קשה באזרחים. בנסיבות חמורות אלה, השר מבקש לעדכן כי הוא עתיד לזמן כבר בשבוע הקרוב דיון דחוף בנושא על מנת לשמוע את כלל הנוגעים בדבר ולקבל תמונה מלאה והסברים לאירועים הקשים שתוארו במכתבו למפכ"ל. בנוסף, הורה השר על דיון שעתיד להתקיים מחר, יום חמישי, בנושא בחינת שימוש באמצעי הפוגעני של רימוני הלם, לאור ריבוי הטענות על פגיעה בזכויות אזרח. עוד נזכיר כי בתמיכת השר לביטחון לאומי, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל הוביל חקיקת חוקים שביטלה את השימוש בחומרים שאינם מים במכת"זיות, כלומר, ללא צבע, ללא בואש וללא גז, לצד חובת תיעוד נרחב של השימוש במכת"זיות המתיזות מים בלבד.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שהיו משתמשים בהם רק מול חרדים ומתנחלים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז לסיום, מדובר בתמונות קשות שהדעת אינה סובלת, והדבר מטופל ויטופל בכל חומרת הדין. אני רוצה להבהיר פה כי משטרת ישראל היא גוף אכיפת חוק ממלכתי ומקצועי, הפועל באופן סדור ועל סמך הדין, הפקודות והנהלים לשמירה על ביטחון הציבור, הסדר הציבורי ושלטון החוק. שוטרי וקציני משטרת ישראל מונחים ומבצעים את תפקידם המורכב באופן שוויוני, ללא אפליה, כלפי כל ציבור, מגזר או קבוצה, ועל בסיס שיקולים מקצועיים ועניינים בלבד. באשר לפעילות המשטרתית במהלך ההפגנות, ההנחיות והפעולות שננקטו בשטח נגזרו מהערכת המצב המבצעית ומהצורך לשמור על שלום הציבור, ביטחונו והסדר הציבורי, והכל בהתאם לסמכויות הנתונות למשטרה על פי דין. אנו ממליצים לנקוט משנה זהירות בהסקת מסקנות וקביעת ממצאים על בסיס סרטונים בלבד, אשר מציגים תמונה חלקית מוגבלת בזמן ושאינה משקפת תמיד את מלוא נסיבות האירוע. כידוע, וכפי שעולה גם מההצעה לסדר-היום בעצמה, על פי החוק, הגורם המוסמך לחקור חשדות לביצוע עבירות פליליות בידי שוטרים הוא המחלקה לחקירות שוטרים. מח"ש היא האמונה על בחינת הטענות והסרטונים, ובהתאם לממצאים שיעלו מהחקירה על קבלת ההחלטות הנדרשות במישורים המסורים לסמכותה, משטרת ישראל תשתף פעולה באופן מלא עם כל חקירה שתתנהל בנושא. ככל שיעלה במסגרת החקירה כי שוטרים פעלו בניגוד לדין או לנהלים המחייבים, הרי שהם יטופלו. המקרים האלה יטופלו בהתאם לממצאים, ובכלל זה במישור המינהלי והפיקודי כנדרש. אלו הדברים בשם השר לביטחון לאומי, ואני אוסיף. אני לא חושב שהיה אי-פעם שר לביטחון לאומי שהביע סולידריות ואכפתיות כלפי המגזר החרדי כמו השר לביטחון לאומי השר איתמר בן גביר, גם באמון שיש למגזר החרדי במשרד שלו. זה בא לידי ביטוי, למשל, אם אנחנו עוסקים בסוגיה של גיוס חרדים – המשרד לביטחון לאומי ומג"ב גייסו חרדים במאות אחוזים בשנים האחרונות, מאז שהשר בן גביר נכנס למשרד, לשירות משמעותי במשמר הגבול ובמסלולים שונים במשטרה. הדבר הזה נובע - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

מסלולים מותאמים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מסלולים מותאמים, בהתאם לאורח החיים שלהם, לאמונתם ולדרכם. אני חושב שהאמון הזה הוא דבר שכולם צריכים להביט בו, ללמוד, לקחת דוגמה אישית מההתנהלות. גם כולנו יודעים שהשר לביטחון לאומי בעצמו מכיר היטב מה זה הפגנות. הוא יודע מה זה כשמפעילים כוח בלתי סביר. הוא יודע להגן על הזכויות של החלש, זכויות המפגינים. מי כמוהו, שמכיר את זה היטב, פועל ופעל במשטרה כדי למגר תופעות כאלו. הוא נלחם. אני השתתפתי בכמה דיונים שבהם הוא פשוט הציב קווים אדומים, הציב גבולות גזרה, שאל את השאלות הנכונות, ביקש תשובות לא מתחמקות. אז יש עוד הרבה מה לתקן, וכנראה שגם לפעמים יש דברים שקורים, שיוצאים משליטה. אבל סך הכול רוח המפקד, השר לביטחון לאומי, הדירקטיבה שלו, היא לאפשר חופש מחאה ולתת לשוטרים לבצע את תפקידם ברגישות ובנחישות, וכמובן בלי להגיע לסיטואציות ולמראות כפי שראינו. כפי שאנחנו רואים פה מהמכתב, באמת הוא נדרש לעניין הזה, והוא רואה את הדברים במלוא הרצינות ובמלוא החומרה. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת בן צור?

יואב בן צור (ש"ס):

להעביר לדיון בוועדה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בסדר גמור. אז אנחנו נעבור להצבעה על הצעה הרגילה לסדר-היום בנושא: תיעודים מזעזעים על אלימות קשה של לובשי מדים נגד מפגינים, כשחלקם כבר מנוטרלים, של חבר הכנסת יואב בן צור, לוועדה לביטחון לאומי. בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – שישה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: תיעודים מזעזעים על אלימות קשה של לובשי מדים נגד מפגינים, כשחלקם כבר מנוטרלים, תועבר לוועדה לביטחון לאומי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

ההצעה הבאה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: המשך רדיפת לומדי התורה מכרסם בכוחה של המדינה ובנוסף לא מוביל לשום תכלית. את ההצעה הגיש חבר הכנסת יונתן מישרקי. בבקשה. לרשותך עשר דקות.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני עולה לדוכן הזה לומר דבר פשוט וברור: מדינת ישראל לא תושיב את התורה על ספסל הנאשמים. אפשר לעצור בחור ישיבה, להלביש אותו במדי אסיר, לסגור אחריו דלת של ברזל; אפשר לקרוא לו עריק, לתייק אותו במסמך, להכניס אותו למערכת האכיפה ולהציג את כל זה כשלטון החוק, אבל יש דבר אחד שאי-אפשר לעשות – אי-אפשר להפוך את לימוד התורה לעבירה, את בית המדרש לאיום ביטחוני ואת הבחור שיושב מול הגמרא לאויב המדינה. גברתי היושבת-ראש, כותרת הדיון הזה היום היא: המשך רדיפת לומדי התורה מכרסם בכוחה של המדינה ואינו מוביל לשום תכלית, אבל אני רוצה לדייק את המשפט הזה ולומר: לא רק שזה אינו מוביל לשום תכלית – להפך, זה מוביל לתכלית הפוכה. מדינה שחושבת שכוחה נבנה כאשר היא שוברת את עמוד השדרה הרוחני שלה, מחלישה את עצמה במו ידיה; מדינה שחושבת שהיא תתחזק אם היא תכתוש את לומדי התורה לא מבינה מהו כוח יהודי; מדינה שמפעילה משטרה צבאית מול בחורי ישיבה כאילו מדובר במבצע ללכידת האויב איבדה את הפרופורציה, איבדה את השכל הישר, ובעיקר איבדה את הכבוד למסורת שעליה היא קמה. שיהיה ברור, אנחנו מעריכים את חיילי צה"ל, אנחנו מתפללים לשלומם, אנחנו יודעים היטב מה עם ישראל חייב ללוחמים, לפצועים, למשפחות השכול, למילואימניקים, לאימהות שלא ישנות בלילה. שלא יעלה על דעתו של מישהו שיש כאן צל, חלילה, של זלזול. אבל בדיוק בגלל הדבר הזה, אסור להפוך את הצבא לכלי ניגוח נגד עולם התורה. בדיוק משום שהצבא הוא קדוש במשימתו להגן על ישראל, על עם ישראל, אסור להשתמש בו לרדוף בחורים שכל חייהם מוקדשים ללימוד תורה. הסוגיה הזאת אינה יכולה להיפתר בכוח. מעצרים, כליאה, עימותים ברחובות, אינם תחליף לחקיקה רצינית. מחלוקת עמוקה כל כך מחייבת אחריות והבנה של ערך לימוד תורה בעולמו של יהודי. הדברים האלה מופנים ליועצת המשפטית המודחת, שהיא וחבר מרעיה עומדים מאחורי החרפה הזו. לקחתם את השמנת של האומה, את הצעירים הכי טהורים ואצילים, והפכתם אותם לאויבי האומה, לשק החבטות הלאומי. ישבתם בדיונים ארוכים וחשבתם: איך פוגעים עמוק יותר, איך מסובבים את החרב בתוך אבריו של הקורבן, כואב יותר, אכזרי יותר, מרושע יותר. לא הסתפקתם במעצרים – פגעתם להם בילדים הקטנים, פגעתם להם בזכות הלגיטימית לקורת גג, כמו שיש לכל אזרח. בניתם מנגנון מרושע ואכזרי. אני אומר כאן בצורה הברורה ביותר: בני התורה אינם בעיה שצריך לפתור – בני התורה הם נכס שצריך להוקיר. בני התורה אינם בעיה שצריך לסלק מהדרך – הם חלק משמעותי מן העם היהודי, מן הזהות שעליה קמה מדינת ישראל. אפשר, צריך, חייבים לקיים דיון אמיתי על חובות, זכויות ואחריות משותפת, אך הדיון הזה חייב להתנהל מתוך כבוד ולא מתוך ניסיון להכניע ציבור שלם. מפכ"ל המשטרה, השר לביטחון לאומי, שמעתי את התשובה הקודמת לשאילתה הקודמת, אבל כשמפכ"ל המשטרה מדבר על משילות – משילות איננה רק היכולת להפעיל כוח; משילות נבחנת גם בשיקול דעת, באיפוק, ביכולת להבין מתי השימוש בכוח גורם נזק גדול יותר מן התועלת שהוא מבקש להשיג. מי, מי, לוקח אחריות על אותו בחור או אברך שלא הולך להתלונן למשטרה על פגיעה כזו או אחרת מתוך חשש שמא ייעצר? ביקרתי בכלא 10 כמה פעמים. הייתי שם, ראיתי את העיניים של הבחורים, ראיתי את המשפחות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת, תדע לך שאנחנו היום מטפלים בסוגיה הזאת, שיש הרבה נפגעים ונפגעות, נפגעים שלא הולכים להתלונן כי הם מפחדים מהמעצרים האלה, וזה משהו שאנחנו חייבים לתת עליו את הדעת.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה לך. ראיתי בכלא 10 בחורים; ראיתי את האבא שעומד מחוץ לשערים שעות, רק מפני שהבן שלו, שכל עוונו הוא לימוד תורה, נמצא בפנים. ואני שואל, מה הרווחתם מזה? האם אחרי מעצר של בחור כלשהו יש יותר אחדות בעם? יש נהירה של בני תורה לצבא? האם אחרי עוד עימות בכביש, עוד פרשים, אלות, עוד צילומים מבישים, מדינת ישראל חזקה יותר? התשובה היא: ברור שלא. מי שמבקש לגייס בכפייה את לומדי התורה לא מקרב אותם למדינה – הוא מרחיק אותם. מי שמבקש להכניע עולם שלם באמצעות מעצרים, לא מייצר אחריות – הוא מייצר ניכור. ומי שחושב שאפשר לנהל את החברה החרדית דרך שערי כלא 10 פשוט לא מבין את הציבור החרדי. לא אני אמרתי את זה. יוסי לוי, מנכ"ל עמותת נצח יהודה, שאין חולק על הניסיון שלו, על השירות שהוא עושה, על המומחיות שלו בגיוס חיילים לצה"ל, אמר בצורה ברורה: גל המעצרים הזה, לא רק שלא מביא עוד חרדים לצבא, הוא עושה בדיוק את ההפך – הוא מרחיק, הוא מקשיח עמדות והוא הורס שנים של עבודה קשה לבניית אמון. ולכן, החקיקה שמוביל יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי להפסקת המעצרים חייבת להתבצע ובהקדם. אני שואל את חברי הכנסת בצורה ברורה: איך אתם רוצים לדבר על שילוב כאשר אתם הופכים אלפים, אלפי משפחות, לנרדפים? ואני חייב לומר גם כן לכל חבריי מכל סיעות הבית: אל תטעו, זה לא עניין של ש"ס, זה לא עניין של היהדות החרדית, זה לא עניין של המחנה האמוני הציוני. רבותיי, היום פוגעים בבחור ישיבה; מחר זאת תהיה מסורת אחרת שפוגעים בה, מוחרתיים זאת תהיה קהילה אחרת. כאשר המדינה מתרגלת לרמוס זהות עמוקה, אף אחד לא באמת מוגן. אנחנו לא מבקשים פרס, לא מבקשים רחמים – אנחנו דורשים הכרה בסיסית בכך שלימוד תורה הוא ערך לאומי; שבית המדרש הוא יסוד בזהותה היהודית של המדינה, ושאת מעמד בני הישיבות צריך להסדיר בחקיקה רצינית, יציבה, ולא באמצעות מעצרים שמעמיקים את הקרע ופוגעים בכבודה של המדינה. יש מי שיאמר וישאל: מה עם השוויון? אני עונה – שוויון אינו אומר למחוק הבדלים. שוויון אינו אומר שכל חלקי החברה צריכים להיראות אותו דבר. שוויון אמיתי יודע להכיר בתרומות שונות, בעולמות שונים, במבנים שונים של אחריות. החברה הישראלית היא פסיפס, ומי שמנסה להפוך פסיפס לפלטה אפורה אחת לא יוצר שוויון – הוא שובר את התמונה. עם ישראל החזיק מעמד במשך אלפי שנים, לא מפני שכולם היו אותו דבר. הוא החזיק מעמד מפני שהייתה בו ברית – לוחמים, לומדים, עובדים, מתפללים, בונים, מרפאים, מחנכים; כל אחד בשליחות שלו, כל אחד בתפקיד שלו, כל אחד נושא חלק אחר מהקיום הלאומי. ולכן אני אומר כאן, אל תעמידו את החייל מול בן הישיבה. החייל אינו אויבו של בן הישיבה, ובן הישיבה אינו אויבו של החייל. שניהם בניו של אותו עם. שניהם צריכים את הכבוד. שניהם צריכים תפילה. שניהם צריכים מנהיגות שלא מסיתה אותם זה נגד זה. הבעיה אינה בין החייל לבן הישיבה – הבעיה היא במנהיגות שמנסה לכסות על כישלון חקיקתי באמצעות כוח משטרתי. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר מילה על כלא 10. כלא 10 הפך לסמל. הוא לא היה צריך להיות סמל. מדינה יהודית ששולחת לומדי תורה לכלא צריכה לשאול את עצמה: מה קרה לה? מה קרה לנו? מתי איבדנו את הבושה? אנחנו ניאבק, ניאבק, בכלים פרלמנטריים, בחקיקה, בוועדות, ניאבק מעל הדוכן הזה. אנחנו לא נשתוק כאשר לומדי תורה נעצרים, מוכים ומושפלים ברחובות. לסיום, גברתי. בשעה זו שאני עומד פה ומדבר – יש אלפי בתי מדרש ברחבי הארץ. יש בחורים שיושבים עכשיו מול גמרא; אצילים, צנועים, קול תורה שעולה מירושלים, מבני ברק, מההתיישבויות, מאלעד, ביתר, אופקים, נתיבות, טבריה, קריית ספר, אשדוד. קול שקט. קול לא מאיים, לא אלים; קול שממשיך את עצמו אלפי שנים, מכיר בעברו. הקול הזה אומר למדינת ישראל: אל תילחמי בי, אני לא האויב שלך. אל תכלאי אותי, אני הנשמה שלך. אל תנסי להשתיק אותי, אני הסיבה שאת, המדינה, כאן. מדינת ישראל צריכה צבא חזק, נכון. מדינת ישראל צריכה ביטחון, נכון. מדינת ישראל צריכה אחריות, נכון. אבל מדינת ישראל, אם היא רוצה להישאר מדינה יהודית, צריכה להכיר באמת הפשוטה: בלי תורה אין לנו שורש, ובלי שורש, גם העץ החזק ביותר נופל. הקריאה שלי כאן על הדוכן הזה היום היא ברורה: שחררו את בני התורה. הפסיקו מייד את רדיפת לומדי התורה. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה, חבר הכנסת יונתן מישרקי. קול דממה דקה. ישיב על ההצעה – אין משיב. אז אנחנו בהצעה רגילה לסדר-היום בנושא: המשך רדיפת לומדי התורה המכרסם בכוחה של המדינה, ובנוסף לא מוביל לשום תכלית. אנחנו נצביע להכללה במליאה, לדיון במליאה. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – שישה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי ההצעה רגילה לסדר-היום בנושא: המשך רדיפת לומדי התורה מכרסם בכוחה של המדינה, ובנוסף לא מוביל לשום תכלית, תעבור לדיון במליאה. חבר הכנסת יונתן מישרקי, אני רוצה לומר לך שבאמת היה ניכר שדברים היוצאים מן הלב נכנסו אל הלב, וניכרים דברי אמת.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: חשש לשימוש לרעה בכוח המשרה באמצעות גרירת הליכים משמעתיים במשך תקופות ממושכות ללא הכרעה. את ההצעה הגישו חברי הכנסת אריאל קלנר, יצחק קרויזר וינון אזולאי. ראשון המנמקים, חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה דיון על תופעה מסוכנת – נשיא המדינה לשעבר רובי ריבלין כינה אותם כנופיית שלטון החוק. קודם הם תופרים כדי לסכל, ואחר כך הם משאירים את התיק פתוח כדי להצדיק את התפירה. כרגע האיש הוא עו"ד רואי כחלון, אבל זה לא האיש, הראוי בפני עצמו – זה האישיו. בינואר 2025 נפתחה חקירה משמעתית בעניינו בנוגע למידת הדיוק של הניסיון הניהולי בקורות חייו. כמה זמן, גברתי, אמורה לקחת חקירה כזאת, שגם היא, כל מטרתה הייתה לסכל את מינויו לנציב שירות המדינה? כמה? שבוע? חודש? חודשיים? במקרה שלנו, עד היום זה לא נגמר. עד היום. עו"ד כחלון פונה מאז בשאלות אל היועצת המשפטית המודחת: מתי זה יסתיים? ללא מענה. בהמשך הוא פונה לנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות פרופ' מנחם פינקלשטיין, והנציב קובע כי התלונה מוצדקת, וקורא לקבל החלטה ללא דיחוי. אבל התיק עדיין פתוח. זאת לא תקלה, זאת שיטה. זאת פרקטיקה עבריינית של גלי בהרב מיארה, שמגובה על ידי בג"ץ, שמבחינתו כל מעשה עבריינות יקבל הכשר כל עוד זה נגד ממשלת הימין. וכך מונעים לכתחילה מאנשי ימין להיכנס לשירות הציבורי, כי מי רוצה להיכנס ולקבל כזאת עננה במשך שנים? השיטה הזאת של כנופיית שלטון החוק לא חדשה. כמי שפעל לחקירה פרלמנטרית של תפירת גל הירש, אני מכיר זאת היטב. קודם הם תפרו וסיכלו את מינויו למפכ"ל, אחר כך מחזיקים את התיק הזה פתוח שנים, ועשור, ועוד ועוד, כדי להצדיק את עצם הפתיחה. והאדם תחת עננה פלילית כל הזמן. מבזבז זמן ומשאבים כספיים מול מערכת עם משאבים בלתי נגמרים. זוהי סדום. אני קורא לכולם להצביע בעד ההצעה הזאת ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. ולנושא אחר – מנושא לנושא באותו נושא. היום יום העדות האחרון של ראש הממשלה במשפט התפור. אין אדם בעולם, לא כל שכן ראש ממשלה, שעמד לדין בהאשמות הזויות ותקדימיות כמו שעומד ראש הממשלה נתניהו. רק על הפרקטיקות העברייניות שהפעילה כנופיית שלטון החוק, מפתיחת חקירות ללא אישור יועץ ועד סחיטת עדים באמצעות עבריינים של ממש, רק על זה המשפט היה צריך להתבטל, והעבריינים היו צריכים לעמוד לדין. אבל הם לא האמינו. ראש הממשלה לא נשבר. הוא המשיך ועדיין ממשיך לנהל כאן מאבק הרואי לא רק על חפותו, אלא עבור המחנה הלאומי כולו, עבור המדינה היהודית ועבור המשטר הדמוקרטי. לראש הממשלה, אני גאה מכאן, אני גאה על הזכות שהייתה לי לתמוך בך, ראש הממשלה, ולהיות בצד הנכון של ההיסטוריה מרגע שהתפירה הזאת החלה, עוד הרבה לפני שהייתי חבר הכנסת. אני אעמוד לצד האמת ולצידך, ראש הממשלה, עד שנביס את הרדיפה הפוליטית הזאת. ואני אמשיך במאבק שגם הוא – שוב, מנושא לנושא באותו נושא – במאבק למען ועדת חקירה לאומית. כי יש מבקשים ועדת חקירה משפטית כדי לתפור את הימין ולטייח את מחדלי ופשעי יקירי כנופיית שלטון החוק. לא ניתן להם. בקרוב, בקרוב, כבר יש לנו בחירות. זה או שלטון העם בידי העם, למען העם, או שלטון של כנופיית שלטון החוק. על זה יהיו הבחירות הקרובות, ובעזרת השם ננצח ונתקן את מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר – אינו נוכח. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך. גברתי היושבת בראש, כבוד השר, חבר הכנסת אריאל קלנר, קודם כול, יישר כוח על הדיון הזה, על ההצעה לסדר-היום הזאת. אתה יודע, יש דברים שאתה עולה ואומר: איך להתחיל? שחיתות – זאת המילה; מושחתת – זאת המילה. הרי כבר פעם התפרסם פה שיש תיק על כל אחד. כל איש ציבור – מחזיקים עליו תיק. מה זה משנה מה יש בתיק? בפנים שמים מה שהם רוצים. נכון, לא נכון – קודם כול הם עושים. דיברת על רואי כחלון; רואי כחלון זה השם, אבל זאת אולי רק דוגמה קטנה. אבל זאת ההתנהלות, אלה המעשים הנבזיים בשם הדמוקרטיה. היא לקחה אותו מינואר 2025 עד היום – שום דבר. כבר מינו נציב חדש, ממלא מקום ונציב והכול, ועדיין מחזיקים אותו. למה? אולי ממשלת הימין תרצה לתת לו עוד איזה תפקיד בכיר, אז צריך מייד לסכל אותו. צריך לזרוק אותו, לראות איפה לשים אותו. אולי אם הוא רק ירים את הראש, נשים אותו אחר סורג ובריח. אין בעיה, צ'יק צ'ק. אגב, יש דברים שהם עושים מהר. טלי גוטליב – מהר מאוד, צ'יק-צ'ק. מה צריך? רוצים לשים מישהו במעצר? יוני דיבר פה קודם – יודעים, צ'יק-צ'ק. הרי מה היא עשתה? בשביל לעשות משהו – היא רוצה לעצור בחורי ישיבות בני תורה, מה היא עושה? בכל שבוע היא עושה דיונים. על הפשיעה הערבית, מתי בפעם האחרונה היא עשתה דיונים? הרי יש שם את הפגסוס, כל הסיפור הזה. תעשי דיון, תחליטי. לא, אבל אפשר למשוך, למה לא? דיברת על גל הירש, רק עוד פרט קטן לא אמרת. כמובן שהכול משמיים, אבל הרסו לו גם את הבריאות. גל הירש עבר תקופה בריאותית קשה. אתה יודע כמה משפחות נהרסות בגלל דבר כזה? אם המשפחה לא מספיק חזקה, היא מפרקת משפחות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

זה לא מעניין אותה.

ינון אזולאי (ש"ס):

זה לא מעניין אותה. זה מעניין אותה, שיפורקו משפחות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בדיוק, בדיוק.

יוסף טייב (ש"ס):

בידיעה, בידיעה.

ינון אזולאי (ש"ס):

מעניין אותה שיתפרקו המשפחות, זה מה שמעניין אותה. השופטת הילה גרסטל הייתה נציבת הביקורת. זה הגוף שבעצם מבקר את הפרקליטות. גם עליה – שלחו לה איומים, התחילו לדשדש, לפשפש שם באיזושהי פרשייה, ובסופו של דבר, שום דבר, אבל מה זה משנה? כמה ראשי רשויות תופרים? שמעון גבסו, בואו נזכור מה עשו לו, והרשימה עוד ארוכה. מעצרים יכולים להיות פתאום. באים לראשי הרשויות, עוצרים אותם, מבזים אותם. המשפחות, הילדים שלהם – זה לא מעניין אותם בכלל. מגיעים לבתים, הורסים את הבתים תרתי משמע. תרתי משמע. יש הוראה כרגע, פצצה מתקתקת. למה, אכפת לה? אבל זאת גלי בהרב-מיארה. היא רוצה אותנו, אנשים, מאחורי סורג ובריח. אם היא הייתה יכולה להכניס את כולנו, היא והבוס שלה, גיל לימון – הוא הבוס שלה, שלא תטעו. הוא האדם שמנחה אותה ואומר לה מה לעשות, לא אף אחד אחר. אל תייחסו לה כל כך הרבה כישורים. היא פשוט מבצעת. הוא משתמש בה, וזה הסיפור. היא שפוטה שלו, לא משהו אחר. לכן, הגיע הזמן – ואמרת את הדבר הנכון – ועם ישראל צריך לדעת: יוצאים לבחירות. האם אנחנו הולכים לבחירות ובוחרים שהפרקליטות, בג"ץ, הם אלה שימשיכו וינהלו את המדינה, עם כל המאבקים שאנחנו עושים, או שהעם הוא הריבון והוא ישלח אותנו לעשות את השינוי שכבר התחלנו למען עם ישראל, למען המדינה היהודית, לומדי התורה, מה שהגוש האמוני פה מאמין בו? זאת ההחלטה של הבחירות האלה, שיהיו. האם אנחנו גוש מאמין שיכול לנצח? והתשובה היא שאנחנו יכולים, כי כוחנו באחדותנו. ארבע שנים, ברוך השם, החזקנו פה, עם כל הרוע, עם כל הרעל שגלי וחבר המרעים עשו לנו. אבל אנחנו לא נתייאש. בשם השם נעשה ונצליח. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אמן ואמן. אין תשובת שר. חבר הכנסת קלנר, אתם רוצים להביא את זה לדיון בוועדה או לדיון במליאה. איזו ועדה? החוקה? אוקיי. בטוח חוקה? אולי תיקחו לכנסת ושם תחליטו? טוב, בסדר. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: חשש לשימוש לרעה בכוח המשרה באמצעות גרירת הליכים משמעתיים במשך תקופות ממושכות ללא הכרעה, שתעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – חמישה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי ההצעה הדחופה לסדר-היום בנושא: חשש לשימוש לרעה בכוח המשרה באמצעות גרירת הליכים משמעתיים במשך תקופות ממושכות ללא הכרעה תועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני י"ד בתמוז תשפ"ו, 29 ביוני 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.