ישיבת מליאה בתאריך 20/05/2024 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ב באייר התשפ"ד, 20 במאי 2024. לא אוכל לפתוח את הישיבה בלי להתייחס להחלטה השערורייתית של התובע ב-ICC, ששם בכפיפה אחת את מדינת ישראל – תהא הנהגתה אשר תהא – יחד עם ארגון הטרור הרצחני חמאס, שחטף, עינה, שרף, שחט ורצח יהודים בשל יהדותם וישראלים בשל ישראליותם. בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג הוכיח לעולם כי איננו לגיטימי. מוסד שלא מסוגל להבחין בין התוקפן לבין המתגונן, בין דמוקרטיה המכבדת זכויות אדם לבין ארגון טרור המוקדש להשמדתה בשם ערכי האסלאם הקיצוני והקנאות הרצחנית, מהווה סכנה לאנושות. החלטתו של התובע קאן תיזכר לשמצה כנקודת המפנה שבה המוסדות המשפטיים הבין-לאומיים איבדו את המצפן המוסרי שלהם. ההחלטה כמוה כהחלטה השוללת את זכות ההגנה העצמית, ואני קורא לכל העולם ולחברות וחברי הכנסת להתנגד לה. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4561/25 וכלה בהצעת חוק פ/4588/25: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות בעלי חיים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, ירון לוי, קטי קטרין שטרית, מטי צרפתי הרכבי, סימון דוידסון, משה פסל ומיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות להורה אומנה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בנושא זיהוי ודיווח על התעללות בילדים, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק שנת שירות, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מניין הימים לעניין מבוטח בשירות מילואים בנסיבות חירום), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – שלילת מימון ממפלגה שקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת למשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – הנצחת גבורתם ופעילותם של יהודים שחירפו נפשם על מנת להציל את בני עמם בשטחים הכבושים על ידי הנאצים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות ביזה) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, ינון אזולאי, יצחק פינדרוס, שמחה רוטמן, אפרת רייטן מרום, אלמוג כהן, צביקה פוגל, לימור סון הר מלך, מרב מיכאלי, נעמה לזימי וגלעד קריב; הצעת חוק הכנסת (תיקון – כינוס הכנסת במצב מלחמה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר תחבורה ציבורית), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת דמי תיווך), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק מאבק בארגוני פשיעה (תיקון – הרחבת הנסיבה המחמירה לזיקה בארגון פשיעה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון – הגברת השקיפות של דיוני הוועדה לפטורים ולמיזוגים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק עיטור הפציעה הקרבית, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון – הכרזה על קיום מונופולין ואיסור על מחיר מופרז וטורפני), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – אימון מתמחים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת סימון מושיאשוילי, ינון אזולאי, ולדימיר בליאק, צגה מלקו ואושר שקלים; הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות (תיקון – הכרה בניסיון פיקודי כניסיון ניהולי), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים (שילוב אופניים בתחבורה ציבורית ותמריצים לשימוש בהם), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק-יסוד: שירות מילואים, מאת חברי הכנסת אוהד טל, אופיר כץ, דן אילוז, חוה אתי עטייה, עמית הלוי, משה טור פז, מיכל מרים וולדיגר, יצחק קרויזר, שרן מרים השכל, שלום דנינו, בועז ביסמוט, מירב בן ארי, נאור שירי, עידן רול, משה סולומון, מאיר כהן, אלי דלל, אלון שוסטר, דבי ביטון, יסמין פרידמן, שמחה רוטמן, מתן כהנא, מיכאל מרדכי ביטון, דני דנון, שרון ניר, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, צביקה פוגל, חמד עמאר, משה פסל, אלמוג כהן, אריאל קלנר, ניסים ואטורי, צבי ידידה סוכות, חנוך דב מלביצקי, קטי קטרין שטרית, אושר שקלים, צגה מלקו, אליהו רביבו, לימור סון הר מלך, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי ומשה סעדה; הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת דן אילוז, אריאל קלנר, צבי ידידיה סוכות, טלי גוטליב וגלית דיסטל אטבריאן; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – איסור על גביית תשלומי הורים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – איסור פיטורים של בן משפחה בשנת השכול הראשונה), התשפ״ד–2024, מאת חברת הכנסת דבי ביטון; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי הורים, יתומים ואחים שכולים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אלי דלל, ירון לוי, דבי ביטון, אושר שקלים, מיכל מרים וולדיגר, סימון דוידסון, צגה מלקו ויצחק קרויזר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי הורים, יתומים ואחים שכולים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת משה סעדה, מתן כהנא, מיכל מרים וולדיגר, בועז ביסמוט, אריאל קלנר, דן אילוז, ניסים ואטורי, אפרת רייטן מרום, צגה מלקו, אלי דלל, קטי קטרין שטרית, אלמוג כהן, שרון ניר, טלי גוטליב וירון לוי; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – תינוקות בודדים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת דבי ביטון, מאיר כהן, בועז ביסמוט, חנוך דב מלביצקי, שלום דנינו ואוהד טל. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 10), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 18) (נפגעי עבירה בשל פעולות האיבה מ-7 באוקטובר), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת קארין אלהרר ואליהו רביבו. מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת נעמה לזימי, אחמד טיבי וירון לוי בנושא: מחסור קשה ברופאים פסיכיאטרים בשירות הציבורי; בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ירון לוי, אימאן חטיב יאסין ויוסף עטאונה בנושא: שכר הפסיכולוגים במגזר הציבורי. הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ארז מלול, צגה מלקו, אפרת רייטן מרום, צבי ידידיה סוכות, מאיר כהן, אימאן ח'טיב יאסין, אורית פרקש הכהן ואחמד טיבי בנושא: מחסור בכוח אדם במקצוע עבודה סוציאלית בתקופה שבה הצרכים החברתיים גואים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מוצא חובה להצטרף אליך בגינוי המוחלט באשר לבקשת התובע בהאג. בושה וחרפה. זה פרס לטרור, אדוני. אנחנו צריכים להגיד את זה כולנו, כמו שאמרנו בסיעת יש עתיד מפיו של יושב-ראש המפלגה. בית דין שמשווה את ראש ממשלת המדינה, ראש הממשלה, ושר הביטחון של מדינה שמגינה על עצמה מול רוצחים, עורפי ראשים, אנסים – זו בושה וחרפה. אני וכולנו מצפים שלפחות הידידות שלנו – וארצות הברית בראשן, מדינות אירופה, שהן מדינות הוגנות – שיצאו ויגנו את ההחלטה הפושעת הזאת, האנטישמית הזאת, אין שום מילה אחרת להגיד. אין שום מילה אחרת, ואנחנו מצפים לגינוי שלך. אני משער שכל יושבי הבית הזה מבינים את המשמעות של הלא-כלום הזה שמקבל החלטות כנגד מדינה וראשיה שמתגוננת ונלחמת על חייה. אני אעבור להצעתנו. אני מוצא חובה, אדוני, לדבר ולציין שבסוף מושב החורף קיווינו כולנו שנחזור לכאן והחטופים יהיו כאן. חשבתי שבזמן שהכנסת הכריזה על הפגרה המיותרת וחסרת ההיגיון, נסיים את המלחמה בעזה, נעמוד ביעדים ונחזיר את תושבי הצפון לבתיהם ואת החטופים הביתה. לא מניה ולא מקצתיה. כשהממשלה, לצערי, היא קרקס כושל ובהתרסקות, מה הפלא שהכנסת פותחת את שעריה לכנס קיץ כשהמצב במדינת ישראל מעולם לא היה מורכב, מסוכן, עם תחושה של כל האזרחים מימין ומשמאל שהעסק הטוב שנבנה – המדינה הזאת צועדת לעבר התהום. ממשלת ישראל מסתובבת לכולם עם אות קין על כך שהחטופים עדיין שם, ועל כך שהחמאס חידש את הירי שלו, ותושבי שדרות מרגישים בדיוק כמו שהם הרגישו לפני. לצערי הגדול, בימים הקשים האלה, כשהצפון בוער והדרום מדמם, וכשבמדינה יש תחושה שהמנהיגים אומרים: שתתפוצץ המדינה, העיקר שתהיה ממשלה – ברגעים כאלה, במקום להקשיב לצבא ולהקשיב לכוחות הביטחון שבאים ומופיעים בפני הוועדות ואומרים לנו: אנחנו זקוקים לחיילים, אנחנו זקוקים לצבא; במקום שראש הממשלה ייתן מכה על השולחן ויגיד: רבותיי, מה שהיה לפני 7 באוקטובר הוא לא מה שיהיה, ואני מבקש להקשיב לצבא, ולפנות לחרדים, ולהגיד: רבותיי, אנחנו פותחים דף חדש – מתגייסים לצבא – במקום זה הוא יושב בחדרי-חדרים, ומנסה – בזה הוא מתעסק – לתפור כל מיני עסקאות איך לקחת ציבור שלם ולפטור אותו. מה שהיה לפני 7 באוקטובר הוא לא מה שהיום. חברים, תבינו את זה כולם. שום דבר לא נעשה. שום דבר לא נעשה. מישהו טיפל ביוקר המחיה? ראש הממשלה מטפל? סמוטריץ' מטפל? לא. העניים ומעמד הביניים קורסים, ואף אחד לא עושה כלום. דואגים למפונים? לכו תפגשו את אנשי הצפון, תחזירו להם קצת תקווה לחיים שלהם. תרשו לי להגיד: ימשיכו לא לעשות כלום, וימשיכו לשבת בחדרי-חדרים למצוא פתרון מביש לזה שלא מתגייסים לצבא. הכול תחושה של כישלון, בכל דבר שאתה נוגע; תחושה של כישלון, של מדינה שנמצאת בהתרסקות, של ממשלה שלא מתפקדת. הגליל הפך לרצועת ביטחון לחיזבאללה, לא לנו. שגרת הירי חוזרת – דבי יכולה לספר לכם על זה, היא נמצאת שם; הבן שלי שגר בשדרות יכול לספר לכם. אלוהים ישמור אותנו מהממשלה הזאת, שלא רוצה להתעורר ולקבל החלטה. אני פונה לחבריי בליכוד: אתם לא רואים את המראות? המדינה הזו חשובה לכם, אין לי שום ספק, אני לא מטיל דופי. הילדים שלכם והילדים של כולנו, הבנים והבנות, הולכים לצבא, נלחמים, מקיזים את דמם. אין לי ספק בזה. אחרי חודשים רבים של מילואים ולחימה בצפון ובדרום, בימים האלה, הילדים האלה, שלנו ושלכם – שולחים להם צווים שניים לבוא ולהתגייס. למה אתם שותקים? תגידו לי, הכאוס הזה פוסח עליכם? כשהילדים שלכם נכנסים לסופרמרקט, הם משלמים פחות? לא. הכאב צריך להיות גם הכאב שלכם, בלי קשר לפוליטיקה. יוקר המחיה פוסח עליכם? למה אתם שותקים? אני רואה ופוגש חברים בליכוד מכווצים כשאנחנו מדברים על זה, אבל זה לא מספיק להיות מכווצים. אני משוכנע שהמדינה הזאת חשובה לכם. אני יודע שאתם מבינים שהמדינה הזאת בסכנה. צריך אומץ ציבורי, צריך אומץ פוליטי לקום ולהגיד: צריך להפסיק עם זה. בואו נלך לבחירות. ראש הממשלה לא מצליח לנהל את המדינה, צר לי על כך. שום ציוני ושום אוהב המדינה הזאת לא היה רוצה לעמוד במקומי ולהגיד את זה. כואב הלב לראות את זה – קרקס. ראש הממשלה נותן לקיצוניים להשתלט עליו. זה רע לחיים שלנו, זה רע למדינה הזאת. זה מה שמגיע לנו? אני פונה לחבריי בליכוד: זה מה שמגיע לכם? לי? לילדים שלנו? התבטאויות אומללות וקיצוניות של שרים בממשלה; ציוצים מביכים שפוגעים בביטחון של המדינה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע את זה, האמן לי, גם אם לא תהנהן בראשך. מה, אנחנו לא רואים את זה? מה שבן גביר וסמוטריץ' – הם מובילים את המדינה הזאת? הם הממשלה? על פיהם יישק דבר? מה זה משנה מה אומר ראש הממשלה, מה זה משנה מה כולנו אומרים – העיקר שהם יצייצו ויקימו עלינו את אומות העולם. אז אני יודע שגורלנו בידינו, אבל יחד עם זאת אנחנו חלק ממשפחת עמים. כן, אנחנו צריכים את האמריקאים, וכל מי שאומר שלא, עיניו לא בראשו. למה להתגרות? למה לאיים על ראש הממשלה? ואתם שותקים. הסיפור הזה של הגיוס צריך להיות הדבר הרע ביותר. זה הדבר הרע ביותר, שהילדים שלנו מקיזים את דמם. לכל אחד יש במשפחה – דודי, גם אצלך יש עשרות, אני יודע – שמתגייסים. אז למה לשתוק כשרוצים להניח חוק כזה של השתמטות? למה? למה? אנחנו במלחמה על קיומה של המדינה הזאת, ואם מישהו חושב שזה יחלוף מחר בבוקר אם לא נעשה תיקון, הוא טועה. זה לא יחלוף. אנחנו צריכים להתכנס לתוך עצמנו ולקרוא לכל מי שציוני במדינה הזאת ושהמדינה חשובה לו: קומו, תלכו לבחירות, אבל אל תצביעו על כזה חוק. מעמד הביניים נשחק, ריבונו של עולם. אנשי מילואים שחוזרים הביתה מוצאים עסקים מפורקים, ואנחנו שותקים. הממשלה שותקת ומספרת לנו על כל מיני תיקונים קטנים של מי שנמצא בוועדות, ואני בין אלה שלמרות שהייתי שר פעמיים, מגיע לכל ועדה ומקשיב, ושום דבר לא קורה. ראש הממשלה, במה הוא עסוק? בלפטור סקטור – שהוא חשוב למדינה הזאת – לפטור אותו מלתת את חובתו היהודית. אני מכיר טוב את סיפורי התנ"ך ואת המסורת היהודית. מעולם לא תמצאו בשום מקום שכתוב שלא צריך להגן על המדינה היהודית או על ארץ ישראל. לא תמצאו את זה. זה רק בפוליטיקה, בפוליטיקת העובש, שבה יושבים אנשים בממשלה ומנסים להתעלם מכל מה שקורה. העיקר התקציבים; העיקר ש-3 מיליארד שקלים יעברו למערכת החינוך החרדי בלי לתת הסבר לאף אחד. היום ישבנו בוועדה לענייני ביקורת המדינה, אדוני היושב-ראש, וראינו את אנשי האוצר באים ואומרים שאין להם פיקוח על זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

עוד חצי דקה, אדוני, ואני מסיים. תודה על הזמן. אתם צריכים לעמוד כאן כולם ביחד איתי ולזעוק – לזעוק ולהגיד שאין דבר כזה. אף איש ליכוד ואף ציוני ואוהב המדינה הזאת לא ירשה שיהיה פטור לחרדים מגיוס. לא ביקשנו מחר בבוקר לקחת את כולם, לא ביקשנו להוציא את לומדי התורה, אבל כל אחד יודע כמה אנשים נמצאים בישיבות והם לא לומדי תורה, והם צריכים להתגייס.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מבקש, תצביעו כנגד ותצטרפו להצעת האי-אמון הזאת, כדי שהמדינה הזאת תמשיך להתקיים ונתחיל לתקן את מה שצריך תיקון. הממשלה הזאת נכשלה. תודה רבה, אדוני. סליחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת כהן. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דודי אמסלם, להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סימון, אני לא יודע אף פעם מה אתה רוצה. לא הבנתי, דיברת איתי?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, עניתי לדבי.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא, הוא ענה לי – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, שמעתי את הרישא של דברי חבר הכנסת כהן, ואני מברך על כך. בוודאי, כל אזרח ישראלי מרגיש היום שההחלטה של כרים קאן, התובע הבריטי המוסלמי – דרך אגב, דאגו גם שהוא יהיה מוסלמי – היא בוודאי סוג של אנטישמיות. אני לא יודע להגדיר הגדרה אחרת. אמרתי, אם אחרי מלחמת העולם השנייה הוא היה תובע בבית הדין, אז אני מניח שהוא היה מעמיד לדין את רוזוולט, טרומן וצ'רצ'יל יחד עם היטלר, מוסוליני וטוג'ו, שהיה יפני. אני מניח שהם היו נמצאים על אותו משקל. בושה וכלימה. תראה לאן התעוור העולם. הרעים הפכו להיות הטובים והטובים לרעים. פשוט לא יאומן כי יסופר. דרך אגב, אני לא מכיר תקדים כזה במדינה דמוקרטית. אני אומר את זה גם לך, כרים קאן, ולחברים שלך: היום נגמרו הימים ששוחטים יהודים וזה עובר ככה. נגמר. עם בריטניה או בלי, איתך, בלעדיך, עם בית הדין, בלי בית הדין – נגמר. איך אמרה גולדה לקיסינג'ר? יש לנו מזל גדול, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד, בגלל שאחרת כולנו בים. לכן, אני שמח שסביב הנושא הזה רוב חברי הבית הזה, אני מניח, רואים את הדברים עין בעין. ראש ממשלת ישראל הוא לא אדם פרטי בהיבט הזה. אנחנו מדברים על ראש הממשלה ועל שר הביטחון, לאחר מכן הם ימשיכו עם חיילי צה"ל, עם הרמטכ"ל וכו' וכו'. וכל זה בגלל שקמו לכלותנו, ואנחנו, בפעם הראשונה – דרך אגב, עם ישראל, ההיסטוריה שלו, חוץ מפעמיים, אחרי אלפיים שנה – עמדנו להגן על עצמנו. זה כל חטאנו. אין צבא מוסרי כמו הצבא הישראלי, רבותיי, לא הבריטי ולא האמריקאי. אני רוצה להזכיר לחברים כאן, אחרי פרל הארבור, האמריקאים נכנסו למלחמת העולם השנייה. נהרגו שם 2,200 ימאים, ובעקבות זאת האמריקאים הרגו שלושה וחצי מיליון יפנים. בקוריאה הם הרגו שני מיליון איש; בווייטנאם – מיליון אנשים. דרך אגב, גם עכשיו, כשהם עשו את הפעולה בעיראק וגם באפגניסטן, נהרגו 400,000 אזרחים. זה, הכול טוב, אבל כשהיהודים נכנסים להגן על עצמם מפני חיות מרצחות, שטבחו בחג, בחג שמחת תורה, 2,000 נערים, ילדים וטף ומבוגרים, ואנחנו קמים להגן על עצמנו – אנשים שפלים שנלחמים בתוך אוכלוסייה, וצה"ל עושה הכול כדי לבודד את האוכלוסייה – בזה בית הדין מוצא את הזמן לבוא ולהתעסק ולנסות להוציא צווים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון. דרך אגב, אחד מארגוני האו"ם גם הוציא אתמול תנחומים לנשיא האיראני. אמרתי, התחלפו היוצרות. הכול פה התהפך לנו. זה מה שמעניין אותם. זו פשוט אנטישמיות וחנופה גדולה לעולם המוסלמי.

מאיר כהן (יש עתיד):

לרוע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לרוע. אתה צודק, רבי מאיר. עכשיו בוא נעבור לעניין. מאיר, תראה, אני קצת מאוכזב, גם ממך. מדוע? אנחנו נמצאים בעת מלחמה. אין ספק שאנחנו נמצאים במלחמה שהיא לדעתי הכי קשה שקרתה במדינת ישראל, ויש לה עוד המון זמן. זה לא קשור רק למלחמה. המצב האסטרטגי של מדינת ישראל השתנה מקצה לקצה. במלחמה עם ישראל מתלכד, ולא הגשנו הצעות אי-אמון.

מאיר כהן (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב, ביקורת תמיד יש. תבינו, בסוף בסוף אויבינו מסתכלים עלינו. מחלוקות יש, אבל אנחנו לא צריכים עכשיו לכבס את זה בפרהסיה. בכל יום נופלים, לצערי הרב, חללים ופצועים, כמעט בכל יום, ואנחנו מדברים עכשיו על הצעות אי-אמון. מאיר, לפעמים היו אומרים לי: דודי, תעשה משהו, והייתי אומר: חבר'ה, את זה אני לא עושה, תנו למישהו אחר לעשות. יש דברים שאני לא עושה. עכשיו על מה שהעליתם. אין ספק, ואני מניח שכולנו מסכימים, שעם ישראל נקלע למלחמה שנכפתה עליו באכזריות עצומה, ולכן כל העם וכל הצבא וכל היכולות של כל מערכות הביטחון הם כדי להשיב מלחמה שערה, אין ספק בזה, תוך כדי המטרות של המלחמה. אני אומר לך, הקבינט התכנס באותו יום, ב-7 באוקטובר, וקיבל כמה מטרות. השתיים המרכזיות: האחת – מיטוט החמאס, קרי, להרוג כל חמאסניק שאתה יכול לראות, והדבר האחר הוא להשיב את החטופים. אין על זה מחלוקת, הכול בקונסנזוס. השאלה היא רק – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

דודי, בלי התלהמות, אפשר לשאול אותך שאלה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה באמת חושב שהכול בסדר? מאיר העלה כמה נקודות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אתן תשובה. להביא את החטופים ועכשיו, מי לא רוצה? לחסל את החמאס, מי לא רוצה? השאלה עכשיו, איך עושים את זה? זה לא זבנג וגמרנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז למה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה לא זבנג וגמרנו. מאיר, העסק הזה יכול להימשך – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל עברה כמעט שנה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע, כשאנחנו נכנסנו למלחמת השחרור, המלחמה הייתה יכולה להימשך עוד כמה שנים, זה לא תלוי בנו בכלל. אנחנו רוצים לחסל את אויבינו. המלחמה בעזה היא מלחמה שאף צבא לא נלחם בה. היא גם מעל הקרקע, גם מתחת לקרקע. אני אומר לך, הצבא כותב את תורת הלחימה של כל הצבאות בעולם. זו מלחמה אכזרית, קשה מאוד, עם מוסר לחימה הכי גבוה. איך אמרתי? אם הצבא לא היה רוצה שיהיו לו הרבה נפגעים, לא הייתה בעיה, היינו מחסלים את כל העזתים והכול בסדר, ואז בהאג היו מתחילים להאשים אותנו. לפעמים כשבכיתי כילד, הייתי מקבל סטירה מאימא שלי. היא הייתה שואלת אותי למה אני בוכה, והייתי ממשיך. היא הייתה אומרת לי: לא הייתה לך סיבה עד עכשיו, עכשיו קח, כדי שתהיה לך סיבה. אני חושב שזאת חוצפה. הצבא הישראלי משלם מחירים עצומים בחיי אדם, בפצועים, באלפי פצועים, כדי לא לפגוע באנשים, בעזתים, שרובם תומכי חמאס. החמאס נלחם בתוך אוכלוסייה עם בגדים אזרחיים. זה לא מעניין את מר כרים קאן, התובע המוסלמי. אני מניח שבריטניה הייתה מתנהגת אחרת. לכן אני אומר, מאיר, בגדול – כמו שאני שומע את גנץ, ושומע את כל ההדלפות שיוצאות מהקבינט, ואני שואל: תגיד, מה הוא רוצה? מה הוא אומר? אם יש למישהו איזשהו פתרון מבריק, שיבוא ויגיד: איך עושים?

מאיר כהן (יש עתיד):

סמוטריץ', שיתחיל לעבוד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, מאיר, דקה, תן לי.

מאיר כהן (יש עתיד):

בן גביר – להגיד לו: לך הביתה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי. ועכשיו, מה הוא עושה? הוא הולך ואומר: יש קבינט, ראש הממשלה נגרר אחרי אנשים קיצוניים, משיחיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נו, זה לא נכון?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כולנו אנשים רציונליים, יהודים עם שכל ישר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בן גביר הוא אדם רציונלי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי.

דבי ביטון (יש עתיד):

להביא עשרה אוטובוסים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, ההחלטות הן החלטות רציונליות – –

דבי ביטון (יש עתיד):

רציונלי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – כן, הגיוניות, אנחנו מקבלים אותן בשום שכל וכל הזמן. דרך אגב, גנץ שותף לאותן החלטות, וכנ"ל איזנקוט. אין לי מושג מה הם רוצים. לכן המסקנה שלי: הם עושים פוליטיקה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ביבי לא עושה פוליטיקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואם יש משהו שמוציא אותי מדעתי – במדרג שלי, יש את מדינת ישראל ואחרי זה ממשלת ישראל או ראש הממשלה והליכוד. אני קודם כול שם את מדינת ישראל מעל הכול, תמיד. אני רואה פה פוליטיקה, מאיר, לדעתי, פוליטיקה לא מכובדת.

מאיר כהן (יש עתיד):

דודי, מה שאני אמרתי – ממש לא פוליטיקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה אמרת לעצמך את מטרות המלחמה? איך יכול להיות שלא ניצחנו עד עכשיו את החמאס?

מאיר כהן (יש עתיד):

לא את זה אמרתי. אמרתי שקיוויתי מאוד, וכולנו קיווינו, שננצח, וגוררים רגליים. ראש הממשלה צריך להחליט. אף אחד לא מנע ממנו להיכנס לרפיח לפני שהוא נכנס. תיכנס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל מאיר, יש דברים שבאמת באמת אי-אפשר לפרט אותם, אמיתי עכשיו אני אומר. אם נפרט אותם, זה פוגע בביטחון מדינת ישראל. לכן, אני מניח – אתה הרי איש מחשבה, איש שכל, איש ישר והגון, אחד האנשים ההגונים בכנסת, לפחות שאני אוחז מהם. אתה יודע את האמת. אתה יודע שאם לא היו סיבות רציניות, אז הצבא אפילו דקה לא היה עוצר, ושוטף את כל העסק הזה. אבל היו סיבות בעלות משקל רציני שעמדו על הפרק, ולכן גם המשכנו. ראש הממשלה גם אמר: אנחנו ניכנס לרפיח, לכל מקום בעזה ניכנס. דרך אגב, שמעתי את האנשים ביום הראשון, כולל מהשמאל, בעיקר: צריך להרוג עכשיו 100,000 עזתים, למחוק את עזה. כל אלה שאני שומע אותם, גנרלים לשעבר – היום באולפנים אומרים: מה, אנחנו לא יכולים לנצח. אני שומע את רם בן ברק אומר – אתה יודע, אני המום; מצטטים אותו בכל הרשתות בעולם הערבי. צריך להבין, בסוף המלחמה היא על התודעה. התודעה היא בעצם ההרתעה. כאן יש אנשים, בעיקר בשמאל, שהם חסרי אחריות, ולדעתי, בהתבטאויות האלה הם פוגעים בביטחון מדינת ישראל.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני רק אוסיף: גם בימין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה?

מאיר כהן (יש עתיד):

בימין אין?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר. מה ההבדל? אני רוצה להסביר. תראה, בסופו של דבר, הממשלה, ובוודאי הקבינט, בוודאי קבינט המלחמה מקבל החלטות מושכלות ביחד עם הגורמים הצבאיים ועם כל גורמי המודיעין. יש דיונים מעמיקים. הם יושבים כמעט כל יום. בזה עוסק שר הביטחון כל יום; בזה עוסק ראש הממשלה כל יום וכל היום. ברור לך שאנחנו רוצים להגיע ליעדים שהצבנו. בלי זה, אין מדינת ישראל, זה ברור לך. לכן אני אומר – ברור לך גם שלא צריך לעשות את הדיונים האלה באולפנים ולספר למה ומה המגבלות של המדינה, אם ישנן.

מאיר כהן (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי. אז לכן, היות שאנחנו תמימי דעים בעסק הזה, אז אני אומר לעצמי: למה בכלל זה עולה בוויכוח? אין ויכוח. כולנו אותו דבר. אנחנו באגרוף אחד מול אויבינו. ככל שאנחנו נהיה באגרוף אחד מול אויבינו, ככה הסיכויים שנכריע אותם ומהר יותר יהיו יותר גבוהים. אז לכן באמת אני מבקש כמובן לדחות את הצעת האי-אמון. אני חושב שהיא לא במקום. תחשוב על מה שאמרתי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר אמסלם. אני מתכבד להזמין כעת את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום להציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, כבוד השרים, ב-4 בדצמבר נתניהו הודיע: אני אוביל את הממשלה עם שתי ידיים על ההגה. הגענו עד הלום. זה היה בדצמבר; אנחנו כבר באמצע מאי. הקשבתי לך, דודי. כתבתי כאן הרבה הרבה הרבה דברים. אבל קודם כול, הקשבתי לך, ואמרתי לעצמי: אם זה היה הפוך ואנחנו היינו בשלטון – הו, מה היה קורה. הו, מה היה קורה. אם היינו מגיעים למצב הזה שמדינת ישראל הצטמצמה, צפון ודרום; אם מתו ביום אחד מעל 1,500 אזרחים וחיילים; אם יש פה מלחמה שאין לה שום כיוון – אנחנו קוברים את מתינו מדי יום; אתמול לא ידעתי לאיזו לוויה ללכת, לחטופים שנרצחו בשבי? לחיילים? לאן ללכת קודם? איך הגענו למצב הזה? אם זה היה הפוך, דודי, תגיד לעצמך באמת, ביושר, לא היית עומד כאן וזועק את נשמתך על הממשלה שאין לה אופק ואין לה כיוון ואין לה שום יכולת לנהל את כל השבר הענק והגדול הזה? אחרי שמונה חודשים, כל העולם הפך להיות נגדנו. הוא לא התחיל ככה, זה לא התחיל ככה ביום הראשון. באו לכאן נשיאים וראשי ממשלות, באו לכאן אנשים והביאו לכאן ספינות מלחמה וטילים ותחמושת, הביעו כאן את אהבתם, וכל עזרה אפשרית. והינה, עברו שמונה חודשים, ותראה לאן הגענו. אין פה טיפת חשבון נפש? אין כאן הסתכלות על המציאות האמיתית בעיניים? על המפונים? על המפונים בצפון? על אלה שלא מפונים בצפון, שכל היום סופגים טילים ואף אחד לא מתייחס אליהם? על המשפחות של החטופים, שאתה שומע אותן באות לכאן יום אחרי יום אחרי יום וזועקות מדם ליבן? ואתם תשבו תגידו: לא, זאת רק בת הדודה; לא, זה רק האחיין; זה לא המעגל הקרוב; הם שמאלנים. לא יכול להיות דבר כזה. כאילו, טיפה של איזה היגיון אמיתי, של להסתכל ולהודות באמת המרה והכואבת, שברגע זה יש פה כישלון מוחלט. יש פה כישלון מוחלט, איך שלא מסתכלים על זה. הכישלון הוא מוחלט בכל היבט שהוא. ההחלטה היום, ההצהרה השערורייתית, המעוותת, השקרית, המזעזעת, של התובע בבית הדין בהאג, שכולנו סבורים שהיא פשוט איומה ונוראה, שפוגעת לא רק בראש הממשלה ובשר הביטחון אלא בכל אחד ואחד מאיתנו, כמובן בחיילינו, אבל גם בכל אזרח ישראלי – אתה יודע מה? בכל יהודי בעולם היא פוגעת. לשים אותנו בנשימה אחת עם ארגון טרור זה איום ונורא. זה קטסטרופה. אם זה היה הפוך ואנחנו היינו בשלטון, הייתם אומרים לנו: תראו מה הבאתם, כי לא ניהלתם את זה כמו שצריך, כי יכולתם לעשות הרבה מאוד דברים דיפלומטיים ומדיניים. איפה הייתם? ישנתם. נכשלתם. אתם מביאים לכליית מדינת ישראל. הרי זה מה שהייתם אומרים, ולא בצורה כזאת נחמדה ומנומסת כמו שאני עושה את זה עכשיו. אתה יודע את זה, דודי. אני זוכרת שהיינו כאן בשלטון – כמות הארס, כמות הסיסמאות וכמות השקרים שאנחנו ספגנו על ידי האופוזיציה שאתם הייתם אז הרי הייתה מטורפת. החרמתם את ועדות הכנסת – אגב, כמו שאתם מחרימים עכשיו את האי-אמון. אתם מחרימים את האי-אמון. למה? בואו תתמודדו. בואו, שכל חברי הכנסת והשרים יבואו לכאן ויקשיבו מה יש לאופוזיציה להגיד. זו מדינה שיש בה קואליציה ואופוזיציה, ככה זה בדמוקרטיה. צריך לבוא ולשמוע מה אומרים המבקרים של השלטון. בשביל זה אנחנו פה. הסיפור הזה עכשיו, שאנחנו מגישים אי-אמון – אתה יודע מה? זה אפילו מאוחר מדי. כשאנחנו בתחילת המלחמה הורדנו את הראש, כולם, כל האופוזיציה – לא הגשנו אי-אמון חודשים ארוכים; העלינו כאן חוקים רק בהסכמה ממש בחודשים הראשונים. היינו כאן האופוזיציה האחראית ביותר ever שקמה לאיזו קואליציה באיזו ממשלה או כנסת שהייתה פה. ככה התנהגנו, באחריות מלאה, ואפילו ספגנו על זה ביקורת מהבית, אבל כולנו התגייסנו, כי לכל אחד יש פה בעל בצבא וילד בצבא ומישהו שנרצח והוא מכיר ומישהו שהוא מפונה, וכולנו מרגישים את האימה ואת הפחד. לכולם מדינת ישראל חשובה והיא מעל הכול. אנחנו מתגייסים, תאמין לי, כולנו כאן, מעל הכול, כדי להציל את מדינת ישראל. להציל את מדינת ישראל, זאת התחושה שלנו, כי אתם לא מצליחים. אתם לא מצליחים. אילו תשובות יש לכם? איזו מציאות אתם רואים מול העיניים שלכם בלי לבוא, להסתכל החוצה ולהאשים את האחר? זה מה שאתם יודעים לעשות. בואו נאשים את המחאות; בואו נאשים את השמאל ונקרא: שמאלנים בוגדים. בואו נאשים – אני יודעת מה? את כולם, העיקר לא את עצמכם. אין חשבון נפש? אין משהו? איזושהי הסתכלות במראה, ולהגיד: טעינו, חטאנו, אנחנו אחראים, אנחנו עם שתי הידיים על ההגה, וזו האחריות שלנו. כל מה שמקולקל פה עכשיו במדינה, זה לא בגלל האופוזיציה. לאופוזיציה אין שום כוח, אתה יודע את זה טוב מאוד. אני מגיעה לוועדות, מגיעה כל יום לוועדות, עושה כמיטב יכולתי, אבל בסוף מה? אני המיעוט, לא יכולה להחליט, לא יכולה לבצע שם דברים; מעט מאוד. הכדור אצלכם, לגמרי אצלכם. וזה יכול להתחיל בדברים קטנים, ורק בנראות של לבוא ולהגיד – חוץ מלהגיד שאנחנו אחראים, לבוא ולהגיד: אנחנו מעכשיו והלאה עושים הכול, כל מה שביכולתנו, באמת לאחד, באמת לעשות ולאחד. לא להגיד: אנחנו מאחדים. נתניהו, שתמיד רצה להיות דומה לצ'רצ'יל – שיסתכל על הנאומים שלו במלחמת העולם השנייה, איך הוא דיבר, לא על ניצחון מוחלט אלא על דם, יזע ודמעות. איך הוא בא ואמר לכל העם ולכל האומה: בואו נתאחד, והצליח לגייס את כולם למאבק המטורף נגד הנאצים. הוא עשה את זה. למה עכשיו זה לא קורה? למה זה לא קורה? למה עוד פעם אנחנו מפולגים? למה עוד פעם אנחנו מקוטבים? איך יכול להיות דבר כזה? כולנו באותה סירה. כולנו רוצים להציל את מדינת ישראל. כולנו חוששים עד עמקי נשמתנו מהכיוון שאליו מידרדרת מדינת ישראל. היא מידרדרת לתהום בכל אספקט שהוא – הבין-לאומי, הכלכלי, הביטחוני, החברתי. בכל אספקט שהוא. את מי להאשים, את האופוזיציה? את משפחות החטופים? תאמין לי שאולי אם הן היו – משפחות החטופים – מנהלות את המשא ומתן, אולי זה כבר היה נראה אחרת. אולי אם כבר הייתה עסקה של משא ומתן של חטופים, אולי כבר היינו מגיעים לאיזה שקט בדרום, ואחר כך אולי לשקט בצפון, ואולי כן לנורמליזציה עם סעודיה, והיה יכול להיות כאן ניצחון על החמאס – ניצחון כזה שבו בעצם אנחנו בונים כאן ברית אמיתית עם המדינות שהן איתנו ונותנות כאן מהלומה ענקית לציר הרשע. זה יכול להיות הניצחון המוחלט, לקיים את מדינת ישראל לנצח-נצחים, חזקה, עם בעלות ברית חזקות. זה הניצחון המוחלט – להבטיח, להבטיח את קיומה של מדינת ישראל לנצח-נצחים, בצורה כזאת אחראית וחכמה וכזאת מנהיגותית, שרואה, שרואה את הקורבנות ורואה את המפונים ורואה כל האזרחים במדינת ישראל – שדודי, הם מפחדים. אתם מבינים את זה? אזרחי מדינת ישראל מפחדים היום, מפחדים, כי אין להם הנהגה, כי הם לא מבינים מה הכיוון וכי מדינת ישראל פשוט הולכת יגון תהומה. תראה, כל הנאום הזה שכתבתי – אני מוכנה לתת לך אותו, שתקרא אותו בנפרד – הוא לא דומה. אלה היו דברים הכי מהלב שיכולתי להגיד, להיות הפה של כל מי שלא נמצא כאן ולא יכול להיכנס לכנסת ובאמת זועק מדם ליבו. כשאנחנו מדברים על אי-אמון, אנחנו לא מבקשים את האי-אמון, אנחנו פשוט שמים לכם מראה. אין אמון היום בממשלה, ולכן אתם יכולים לומר: לא הצלחנו, נכשלנו, ולתת את זה למישהו אחר לנסות, כי מכם כנראה לא תבוא הישועה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת רייטן מרום. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דודי אמסלם, להשיב בשם הממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אשיב לך, חברת הכנסת אפרת רייטן, גם, מה שנקרא, מהלב. דרך אגב, אני תמיד אומר את הדברים, אני לא כותב כמעט כלום. אני מדבר את מה שאני מרגיש וחש. אני רוצה להגיד לך משהו. את שאלת שאלה: מה היה קורה אם אנחנו היינו בשלטון? אני אגיד לך. הרי מה קרה? השמאל היה בשלטון – דרך אגב, הרבה מאוד שנים – היו לנו מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון השנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

זה אולמרט.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מעולם הימין – תמיד – דרך אגב, זה משהו שטבוע – – –

נאור שירי (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. זה משהו שטבוע בערכים בימין. אם צריך, אני יכול לנאום לך ולנתח למה. דרך אגב, זה לא רק הימין הישראלי. אני אומר, זו תופעה עולמית – תמיד הוא יתמוך בממשלה ובצה"ל ובמערכות שבאות להגן על המדינה. תמיד. אין לו שום ביקורת.

קריאה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי, תמיד, בכל מלחמה כלשהי. בכלל, כבן אדם, כל יום כשאתה מקבל החלטות – כל יום יש לך החלטות, פה לא טובות, שם לא טובות, ואתה הולך ומתקן אותן. אבל צריך להבין. אני מתפלא עליכם, באיזה מובן? לנו – אני שואל אותך שאלה: את חושבת שאין לי צער עמוק ביותר ונדודי שינה על זה שיש יהודים בעזה, ולא רק יהודים, אזרחים ישראלים, בתוך מנהרות, שמענים אותם?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אנחנו – – – צער.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אנחנו לא צריכים את הצער, אנחנו צריכים אקשן. אתם – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, דקה, אני אסביר. אני אסביר. אני לא רוצה שהמלחמה הזאת כבר תסתיים אחרי שהשמדנו את כל החמאסניקים ואת כל הג'יהאד האסלאמי ואת כל אויבי ישראל בעזה וגם בצפון? שואל. אלא מאי?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – זה עניין של יכולת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני מסביר. הרי שנינו רוצים אותו דבר וגם מתפללים לאותו דבר. אני בכל יום מתפלל עליהם; בכל יום בתפילה, כשאני גומר, יש לי תפילה מאז המלחמה לשלום החטופים, שלום חיילי צה"ל ובכלל, שלום מדינת ישראל. אבל יש שיקולים. הרבה פעמים הווקטורים, חלק מהאנשים חושבים שהווקטורים הם מנוגדים. אני, לפי תפיסתי והבנתי – ודרך אגב, אמרתי את זה מהיום הראשון, בקבינט – ללא לחץ צבאי של צה"ל, חזק מאוד, על החמאס, ולחסל כמעט את כולם ולהגיע לסנוואר, לראש, וגם להרוג אותו, החטופים לא יגיעו, בוודאי לא כולם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מי אשם? מי אשם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל דודי, זה הכול סיסמאות. אתה לא מסוגל לדבר על חוק הגיוס. יושב פה פרוש. אתה לא מסוגל לדבר על חוק הגיוס. אין לנו חיילים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן – רק שנייה, היא שאלה אותי משהו. אני אשיב על זה בהזדמנות אחרת. אני בכלל אמרתי את זה כבר מהיום הראשון: אני באופן אישי אצביע נגד כל עסקה חלקית, בגלל שאני מאמין שזה ירע את כל מצבם של האחרים. זה הגיוני כשאתה אומר: תראה, אני מוציא חלק וחלק אני משאיר במצב סטטי, אבל זה לא המצב. למה הדבר דומה? לאחד שטובע בים, הוא וחברו, הוא דורך על חברו כדי לעלות, אבל הוא מטביע אותו יותר. לכן אני אומר, המצב שנקלעו אליו, מדינת ישראל ועם ישראל, הוא מצב מורכב ביותר. אם הוא היה פשוט, מזמן היה פתרון, לכולנו. גם לא ראיתי אחד שיש לו פתרון – בגלל שהמצב הזה דורש הרבה סבלנות, הרבה אורך רוח, הרבה נחישות; ואת זה, דרך אגב, יש לחיילי צה"ל באמת בצורה שאני מניח שכל עם ישראל התפעם מהם ובאמת מסיר את הכובע ומצדיע. אז לכן אני אומר, אנחנו חייבים להמשיך במסלול הזה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתם לא מצליחים, דודי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. עכשיו יש לנו את צה"ל. צה"ל זה לא שלי, אז ברור לך לחלוטין שגם הרמטכ"ל וגם אלופי הפיקוד ועד אחרון החיילים רוצים להביא את המשימה ולסיים אותה, ואם היא לא מסתיימת, כנראה שהיא קצת יותר מורכבת מאשר חושבים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אתה רואה מה אומר לנו הרמטכ"ל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הוא אומר: חסרה לי כאן הרגל המדינית. והמדינה – – – לא עוזרת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר – שנייה. כרגע – אני מסביר, אפרת – הרי יש לנו משימה. אנחנו הגדרנו יעד חד-משמעי: לחסל את החמאס ולמוטט אותו, גם אזרחית וגם צבאית, והמשימה השנייה שהגדרנו אותה זה לשחרר את החטופים.

נאור שירי (יש עתיד):

משימה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. לכן – צריך להבין, אני רואה את שניהם הולכים באותו וקטור.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, זה לא עובד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני – אני מסביר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אסביר לך למה זה לא עובד? אתה רוצה עוד עשר שנים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – אבל תראה, הם לא הביאו חטופים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אספר לך, בלי התמרון של צה"ל – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה מוציא גופות.

נאור שירי (יש עתיד):

עובדתית, התמרון לא הביא חטופים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הם לא – – – חטופים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. בלי התמרון של צה"ל, גם אלה שחזרו לא היו חוזרים. דרך אגב, יש כמעט תמימות דעים גם על הנושא הזה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – ימים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל לכן אני אומר, בסופו של דבר אנחנו בעצם – הממשלה, הקבינט, הצבא, כל גורמי הביטחון, השב"כ, המוסד, מי שאת רוצה – בוודאי עושים כל מאמץ.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל זה לא מצליח.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אבל זה לא זבנג וגמרנו, זה לא עובד ככה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אין זמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן השאלה היא כזאת – תראי, לפעמים אני לא מצליח להבין את הרציונל. כשהכניסו אותך לאירוע מהסוג הזה, אתה לא שולט על לוחות הזמנים שלך. הרי אתה הולך להרוג את האויב. זה יכול לקחת לך לפעמים חודש, לפעמים שלושה חודשים, לפעמים שנה, זה יכול להיות גם שנה, יכול להיות גם שנתיים. אני אגיד לך יותר מזה – המלחמה בעזה עם החמאס – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא – – – לא הייתה מלחמה – – – של חטופים? שנאנסות ומתעללים בהם – – – במנהרות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. המלחמה בעזה עם החמאס, להערכתי – לא רק להערכתי – היא תמשך בעצימות כזאת או אחרת עוד שנים. איך אמר גנץ? ילד שנמצא בכיתה ט' עוד יעשה שם מלחמה. אז לכן אני אומר, אני חושב שזה באמת לא הוגן. אני לא אגיד לך פופוליסטי; לא הוגן. הרי הטענה היא מול הצבא, לכאורה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מי – – – אתה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. לא, הרי כשאת שואלת אותי למה הצבא לא מצליח – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, זה לא מה ששאלתי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. זה מה שהעלית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

להפך, אמרתי שאנחנו מצדיעים לצבא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרת: בכל נושא יש לנו כישלון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לכן הממשלה הזאת היא כישלון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אני מניח שהממשלה לא נלחמת בעזה. הממשלה נתנה – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא. הצבא? הצבא עושה מה שהממשלה נותנת לו – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הממשלה נלחמת בעזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר לך, הדירקטיבה של הצבא הייתה, אני אומר לך, מהיום הראשון למלחמה – אנחנו גם לא אומרים לצבא איך לעשות את הדברים, זה לא מתפקידנו. הצבא מקבל משימה ואנשי המקצוע של הצבא מתרגמים את המשימה לאופרציה צבאית. ככה צריך לעבוד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מתי אמר נתניהו שהוא יאשר את התוכניות של רפיח? אתה זוכר מתי? סוף – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן יעדי המלחמה שנקבעו לצה"ל – ואף אחד לא כבל את צה"ל לשנייה, לא אמר לו גם מה לעשות ומתי להפסיק או לא להפסיק. בעצם בשביל זה יש צבא. זה צבא ההגנה לישראל. אתה כראש ממשלה לא מנהל את הרמטכ"ל ברמה הטקטית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא טקטית, אבל אסטרטגית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני מסביר. את יכולה לחזור על זה, אבל אני אומר לך את זה מליבי ואמיתי, אני לעולם לא משקר. הצבא קיבל הנחיה ב-7 באוקטובר שממשלת ישראל אומרת לו: המשימה שלך זה עכשיו למוטט את החמאס, גם ברמה הצבאית וגם ברמה האזרחית, להשיב את החטופים ולהחזיר את השקט לצפון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אז זו ההחלטה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז לכן מכאן הרמטכ"ל מקבל את ההנחיה של הדרג המדיני והולך, עושה שיעורי בית, קודם כול, מתחיל לעשות עבודת מטה פנימית ומתחיל לפעול. אנחנו מעולם לא אמרנו לו איך להתחיל ואיפה לגמור. זה לא מהתפקיד שלנו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אז אחרי שבעה חודשים הגענו למצב שהגענו בגלל הצבא? מי אשם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני מסביר. אני אגיד לך, אין אשמים. יש פה מצב מורכב.

נעמה לזימי (העבודה):

אין אחראים ואין – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה מה שאני מנסה להסביר לך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני חיה במדינה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא הבנת. יש פה מלחמה מורכבת. זו לא מלחמת ששת הימים, שארכה שישה ימים. זה גם לא מלחמת יום כיפור, שהייתה בערך שבועיים וחצי, שלושה. היום המלחמות בעולם הן כנראה מלחמות אחרות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז לכן אני מסביר. אם יש למישהו רעיון יותר טוב, באמת, אופרטיבית, לא כדי לבוא ורק לנגח את הממשלה ואת המדינה ואת עם ישראל – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תוכנית ליום שאחרי. תוכנית, תוכנית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אני אומר, אם למישהו יש רעיון אופרטיבי טוב, אנא יואיל בטובו לשבת עם ראש הממשלה, שר הביטחון, ולתת להם את ההברקה שיש לו. יכול להיות שיש איזה קונץ פטנט שאנחנו לא מכירים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

דודי, אתה בעצם אומר לי במילים אחרות שלראש הממשלה אין פתרון – – – אתה רוצה שאני אבוא לקבינט?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר לך. לא, אני אגיד לך. עם ישראל נלחם עכשיו על חייו, ולכן זה לא זבנג וגמרנו. אנחנו צריכים אורך רוח.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אין אורך רוח. אין. אז אתה בעצם גוזר דין מוות על החטופים, דודי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז אני מודיע לך, בלי זה – הרי התוכנית של כל מדינות ערב סביבנו, מנסראללה ועד האיראנים וגומר בחות'ים וכולל מדינות אחרות שסביבנו, שאני לא רוצה לפרט אותן, הם בונים על זה שמדינת ישראל לא תהיה כאן, בגלל שאין להם סבלנות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אין דבר כזה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הם לא רוצים להילחם מספיק, ואין להם סבלנות. אבל לעם ישראל יש סבלנות. החיילים נלחמים באומץ ורוצים להמשיך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה צריך לשמוע את החיילים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני שומע. אבל לכן – אני לא רוצה להיכנס לזה. אני חושב, בגדול, שגם הצעת האי-אמון לא במקום, ואני גם חושב שזה חוסר הגינות לדבר ככה, ב-under-statement.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אנחנו לא צריכים להיות הגונים, אנחנו צריכים לצאת מהמצב הקטסטרופלי שאנחנו נמצאים בו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני חושב – אנחנו מבינים שזאת מלחמת קיום שנכפתה עלינו, ואנחנו צריכים לנצח בה וחייבים לנצח בה. אם לא ננצח בה, אנחנו לא פה, במזרח התיכון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ביחד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן – כמה זמן שצריך. צה"ל, יש לו כל הזמן שבעולם, עד שהוא מגיע להכרעה. ומלחמה בסוף מוכרעת על ידי צבאות. הצבא מכריע. ברגע שהצבא יכריע את החמאס ואת כל מה שצריך בעזה, אז בא השלב המדיני. מלחמה בעצם פותחת לך את האופק הדיפלומטי. אבל אם אתה עדיין מקבל היום, היום, אתמול, אתה מקבל טילים באשקלון, מה את מצפה שנעשה? לא הבנתי. את תוקפת את מה, אותנו?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שישבו ויתכננו תוכנית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו ירינו את הטילים והצבא לא רצה לעצור אותם?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, אבל אתם עם הידיים על ההגה, דודי. זה מה שאתה לא אומר. אתה מנסה לברוח מזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני עוד פעם מסביר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

דודי, אתה לא מבין את האירוע. אתה חי בבועה. אתה לא מבין מה קורה במדינה.

נאור שירי (יש עתיד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה לא נותן תשובות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסוף יש הגינות בסיסית. יש בסוף הגינות בסיסית.

נעמה לזימי (העבודה):

תסביר לנו למה אתה אחראי. למה אתה כן אחראי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את יודעת, יש הגינות בסיסית ביותר – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא לא אחראי לכלום.

נעמה לזימי (העבודה):

למה אתם אחראים? למה אתה אחראי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – בסוף, בזה שאנחנו נמצאים, אמרתי, בשעה הכמעט-הכי-קשה של עם ישראל, ואתם באמת – אני לא אגיד לך שאת עושה פוליטיקה קטנה – –

נעמה לזימי (העבודה):

למה אתם אחראים? למה אתה אחראי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אבל את מעלה טענות שלא ממין העניין. ואמרתי, אם יש לך פתרונות, אהלן וסהלן. אני אסדר לך פגישה עם מי שאת לא רוצה בממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, תסדר לה עם ראש הממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרתי, יכול להיות שיש לכם באמת.

נעמה לזימי (העבודה):

למה אתה אחראי? משהו אחד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את, מרב מיכאלי, לפיד – יכול להיות שיש לכם פטנט שאנחנו לא מכירים – –

נאור שירי (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – ולכן אנחנו נשמח לשמוע את זה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר אמסלם. וכעת להצעת האי-אמון האחרונה, שאותה יציג חבר הכנסת אחמד טיבי מטעם סיעת חד"ש-תע"ל. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון שלנו, של סיעת חד"ש-תע"ל, כותרתה: המשך המלחמה והשלכותיה ההרסניות על הציבור בכלל, לרבות על הציבור הערבי. אתחיל בהריסות הבתים. גל של הריסות בתים, גם בנגב, בוואדי ח'ליל – טבח של בתים, 48 בתים, ויש עוד שבעה, שמונה יישובים שמחכה להם גורל דומה, הריסות בתים בעיר מע'אר, בכפר קרע, בירכא, וצווים בקלנסווה, בטייבה, בטירה. נמצא איתנו כאן ראש עיריית טייבה הנבחר, חברנו מר חאג' יחיא – אהלן, אבו פאדי – ראש העיר שלי. צווי ההריסה האלה הם צל כבד על כל היישובים הערביים. אנחנו רוצים שידברו איתנו בשפה של תכנון, כמו שאמרתי לך בפגישה שלנו ושל ראש העיר איתך לפני שבוע, לא בשפה של דחפורים. אפשר, אפשר אחרת. תנו לתכנן כדי שלא יהיו הריסות. הריסות הן לא ברירת המחדל. לצד ההריסות יש גם הפשיעה המתפשטת, רצח אחרי רצח אחרי רצח, ויש שר שהוא מחבל מורשע לפי החלטת בית דין, שהוא לא מתעסק בזה, לא מתייחס לזה, כאילו זה לא בתחום סמכותו. הוא רק מומחה לתת עצות לגנץ, לגלנט. בזה הוא עוסק. הוא כישלון גם בזה וגם בזה. סמוטריץ' הוא כישלון בנושא הכלכלה – תראו את הגירעון המתגבר והעולה – ובן גביר כישלון בתחום שלו, ביטחון אישי, פשיעה. אבל שניהם הם השרים הכי משפיעים בממשלה. הם מחזיקים את ראש הממשלה במנהרה, הוא שבוי שלהם במנהרה, במנהרת הממשלה הזאת, והוא לא מתנגד להם. הוא משתף פעולה עם שוביו. הנושא השלישי זה נושא קיצוץ התקציבים לחברה הערבית. יש שלושה סוגי קיצוצים שהממשלה החליטה עליהם: יש קיצוץ 5% רוחבי – זה חל על כולם, אחרי המלחמה; יש קיצוץ של 15% לגבי תוכניות, תוכניות החומש; יש קיצוץ של מענקי איזון, 200 מיליון שקל כל שנה, 600 מיליון שקל. זה קיצוץ אידיאולוגי גזעני, שסמוטריץ' מודה שהוא עושה את זה אידיאולוגית לגבי מענקי איזון. הרי בלי מענקי האיזון האלה הרשויות יקרסו, חלק גדול מהרשויות יקרסו.

מאיר כהן (יש עתיד):

חלק קרסו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חלק קרסו. זאת ממשלת שקרים, ממשלת מחדל, ממשלת דמים, ביזה, גזל, מחדל, כישלון, ממשלת התנחלויות ומתנחלים, ממשלת הזויים. היא ממשלה מרובת ראשים אבל חסרת אחריות. נדמה לי שזו הממשלה שבה שרה אחת ב-7 באוקטובר אמרה: חג שמח. יש שרה כזאת, סטרוק, קוראים לה. חג שמח – זה מזכיר לי משהו. בטבח של גולדשטיין הגיע חבר כנסת – היה פורים – הגיע למקום ואמר לתקשורת: פורים שמח. מה שמו? שכחתי. הוא נפטר, חבר כנסת. הוא גם היה מהמפד"ל. למה האנשים ההזויים האלה, כשהם רואים דם הם אומרים: שמח, וחג שמח, פורים שמח? זאת הרגשה נוראית והתנהגות נוראית. זאת סטייה מחשבתית ורגשית. אדוני היושב-ראש, תראו מה קורה: חוץ מתקציבים שמקצצים, בתים שהורסים, שיעור התעסוקה והאבטלה – שיעור האבטלה עולה במיוחד בחברה הערבית, יותר מאשר בחברה היהודית, האי-מועסקים. בוועדת הכספים דיברנו על רהט, שלא מכלילים אותה בתוכנית תקומה. איך זה? למרות כל מה שקרה ברהט ב-7 באוקטובר ואחריו. עיר גדולה. ההשקפה של הממשלה הזאת ושל ממשלות קודמות, שמה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח. זאת אמירה שקורסת פעם אחר פעם אחר פעם. כמה אפשר לנסות את הכוח הטיפשי הזה? הפעלת כוח כדרך חיים. הגיע הזמן להגיד את האמת, גם כאן מעל הדוכן הזה: מלחמות הורגות. לחץ צבאי הורג פלסטינים בעזה בהרג המוני, מחריב את עזה, חורבן שלא היה. אלפי ילדים נהרגים, נשים. גם ההשתוללות בגדה המערבית, גם של הצבא אבל בעיקר של המתנחלים. הורג גם את החטופים. ראש הממשלה מסרב לעשות עסקה והסכם, והוא יודע לאיפה זה מוביל – לגורל מר, שחור משחור. מלחמות הורגות אפשרות של חיים אחרים. מתחילת המלחמה הציבור הערבי סבל מעצרים, התנכלויות, פיטורים, שימועים, רדיפה – כמעט ממשל צבאי; הריסת בתים, אמרנו. הציבור הערבי נמצא בין הפטיש של ארגוני הפשיעה לממשלה הנוראה הזאת – אני חוזר: שחלק מהשרים שלה הורשעו כמחבלים וכאנשים שלא ראויים לתפקיד הזה. יש צמצום בולט של המרחב הדמוקרטי. דיברנו על הגדה המערבית ועל מתנחלים. תראו מה קורה עם המשאיות שמעבירות מזון, או משאיות רגילות שלא מעבירות סיוע לעזה: יש חבורה של ויג'ילנטים, KKK, כנופיות, thugs, עבריינים, (אומר בערבית: צעירים, טרוריסטים,) שפוגעים במשאיות. הציתו שתי משאיות ופגעו בנהגים. דיברתי עם איברהים א-ראזם, נהג שנמצא עכשיו מאושפז בשערי צדק. התנפלו עליו עשרות; חלק מהשוטרים ואנשי הצבא עמדו מנגד. תארו לעצמכם מצב הפוך – הצבא היה יותר "יעיל". אומרים שלמתנחלים האלה, הפורעים האלה, יש מידע מוקדם על המסלול של המשאיות, מידע מוקדם מהמשטרה או מהצבא. ככה פורסם. אחרת, איך הם יודעים להגיע בדיוק למשאיות האלה? ומה התקשורת הישראלית מתארת באירועים האלה? הפגנות. מחאות. אלו מחאות? אלו מחאות? זה מעשי KKK ברור. התקשורת משתפת פעולה עם הפשע הזה. זו לא מחאה, זה פשע. דיברנו על הקיצוצים ועל הכלכלה והפיטורים והיעדר תעסוקה. עליית מחירים היא דבר נורא, משפחות לא יכולת לגמור את החודש.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אסיים, ברשותך, אדוני. אני אתייחס לראש הממשלה ולהודעה של התובע הכללי בהאג.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים. ראש הממשלה נתניהו הוא ראש הממשלה היחיד בעולם שנשפט גם בארץ שלו וגם מחוצה לה. כדאי לחשוב על זה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ישיב על ההצעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דוד אמסלם. בבקשה, אדוני השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי, אני רוצה להשיב לך: אתה צודק, לחץ צבאי הורג ומלחמות הורגות, ובאמת, יש בכוונתנו להרוג את כל החמאס, את כל הג'יהאד האסלאמי, את כל הנוח'בה ואת כל כוח רדואן, אם אנחנו יכולים, ומחר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חברי המשפחה שלי, הרגתם אותם. הרגתם את המשפחה שלי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, דקה, דקה, תן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הרגתם ילדים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן, רק שנייה. הרי אתה מכיר, אתה מכיר את הנבלות האלה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אלפי ילדים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הם הרי מתחבאים ונלחמים מתוך בתי חולים. שום דבר לא יהיה חסין. מתוך בתים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

100,000 – – – 100,000, דודי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי אני מודיע לך, אתה יודע את האמת. הרי אם הם היו אנשים גברים, מה שנקרא – שיבואו להילחם נגד צה"ל. עיני עינאכ, שיבואו לאיזה שטח. שיבואו. לא, הם נמושות, עכברים, במחילות. איפה? מתחת לבתים. הרי כשאתה עושה פיצוץ של מנהרה, מה קורס? הבתים מלמעלה. הצבא לא הורס את הבתים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – איפה – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה אמיתי, לדבר ככה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן. אני שואל אותך. הרי אתה יודע שהם נמושות, אתה יודע שהם פחדנים. הרי הצבא הישראלי לא בא במנהרות, הוא בא ככה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אלפי ילדים. אלפי ילדים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל תבין, נרצחו ונטבחו 2,000 ישראלים, והצבא יצא להגן הגנת קיום על מדינת ישראל. דרך אגב, אף מחבל לא חסין, גם אם הוא נמצא בתוך בית עם משפחה ויורה ממנו. מה ציפית, שאנחנו נבוא ככה ונדפוק בכל דלת: סלח לי, תוציא את המחבל מהבית? הרי אתה יודע את האמת. אתה יודע מה הרשות הייתה עושה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – אני אומר את האמת – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע, אתה יודע מה האמריקאים עשו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – ילדים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע מה האמריקאים עשו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תבדוק כמה ילדים נהרגו בעיראק ובאפגניסטן; תבדוק מה קרה בסוריה; תבדוק כל מדינה ערבית, כמה ילדים הורגים היום.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – ולכן – – – בגלל הדברים שלך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אחרי זה תטיף לנו מוסר. אני אומר, אחרי זה תטיף לנו מוסר. הצבא הישראלי זה הצבא הכי מוסרי בעולם. אין צבא כזה. אין צבא כזה – דרך אגב, בגלל ערכים יהודיים. יש לנו ערכים יהודיים. אנחנו לא הורגים חפים מפשע, שלא קשורים. לא קשור, דרך אגב, לא האג, לא שמאג.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ככה היהודים תמיד נהגו. אתה מבין את זה? אז לכן אני אומר לך, של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על צבא ההגנה לישראל, שנלחם בטרור. עכשיו אני רוצה לומר דבר אחר, אדוני היושב-ראש, להתייחס לסוגיה אחרת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תתייחס גם לתקציבים, לקיצוצים. זה הנושא של האי-אמון – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני, אני, אני בעצם – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה נושא שצריך – – – לנגב, להריסות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – התחלחלתי לשמוע, לקרוא, אתמול, שלשום, שיושב-ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב – נאורים, אנשים חכמים, מלח הארץ – קוראים לו אילן גילמן, משהו כזה, אלי גילמן.

קריאה:

אלי גלמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אומר: חבל שנתניהו לא היה איתם בתאונה. תאונה אחת יכולה לסגור לנו ולעולם הרבה בעיות. אז חבר שלו כותב לו: תשמע, זה לא יפה, תמחק את ההערה. מוסיף הבחור: ברשותך אני אשאיר את זה, למה? בגלל שאני חושב, אני מפלל לתאונה שתמחק את הנבלה הזאת מחיינו. עכשיו, אני לא שמעתי לא את גנץ, לא את לפיד. אני חשבתי שזה יעצור את מדינת ישראל. הבן אדם הזה לא יכול לצאת מהבית, הוא צריך להיעצר היום, עכשיו, בזה הרגע. דרך אגב, יש הרבה אנשי שמאל שחושבים כמוהו, רק הוא, האהבל הזה, אמר את זה. לכן, אני אומר, אני מזדעזע. הוא רוצה שראש ממשלת ישראל ימות, עם מי? עם התליין מטהרן. הוא רואה אותם אותו דבר. זה בדיוק כמו הסנגור, זה בדיוק כמו התובע בהאג. ראש ממשלת ישראל. עכשיו, אני חשבתי, תעלו, תדברו על זה, תגנו את זה, שכל כלי התקשורת יפתחו עם זה, ועד שהוא לא הולך הביתה ונעצר לא מפסיקים. חס ושלום. ממשיכים לעצור את כביש ירושלים–תל אביב ולהביא כמה מכוניות, הבנתי, ככה איזה גרוטאות, כדי לנסות לשרוף אותן ולחסום את הכביש לבירה. בזה עסוקים – במלחמה, דרך אגב. טוב שאתם לא עושים את זה קרוב לעזה כדי לעצור את כוחות צה"ל מלהיכנס לעזה. זה פשוט בושה וכלימה, ההתנהלות הזאת. ואני שומע את רם בן ברק אומר – –

נאור שירי (יש עתיד):

אוה, מזמן לא דיברת על רם בן ברק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – המלחמה בעזה ללא תכלית ואנחנו חד-משמעית מפסידים. הבן אדם הזה צוטט בכל מדינות ערב, קיבלו כוח – – –

נאור שירי (יש עתיד):

כמה ציטטו אתכם? בהאג ציטטו אתכם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, הבנת, זה היה – איך אמרתי פעם? אמרתי לו שהוא מחזק לי את האמונה. למה? בגלל שאם הוא היה סגן ראש המוסד, אני בטוח שרק אלוהים שומר עלינו.

דבי ביטון (יש עתיד):

זו התקופה שבה הכי הרבה שמרו עלינו – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי הבן אדם, גם באמירה כזאת, תבין טוב – אני שואל את עצמי, רם בן ברק, כשאתה אומר אמירה כזאת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

לפני רגע דיברת עליו טוב, שנייה זה עובר לך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן רק שנייה, תן לי לדבר. אני מנסה לצמצם נזקים שלכם.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה הנזק הכי גדול.

דבי ביטון (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי כשאתה אומר – אני מצפה, אתה יודע – אמרו חז"ל: סוף מעשה במחשבה תחילה. כשאתה פותח את הפה שלך, אני שואל את עצמי: האם אתה שואל את עצמך מה האפקט של הדברים שאתה עושה אצל אויבינו? האם, מה, אתה עכשיו באיזה פרלמנט נמצא, בקיבוץ, במושב שלך, באורווה? אני שואל. הרי אתה בא, אתה אומר שצה"ל מפסיד – זה מה שאומר נסראללה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני אענה לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הוא אומר: אתם מפסידים. כנ"ל חמאס. סנוואר שומע אותך ואומר: ואללה, היהודים כבר מרגישים שהם מפסידים. עוד קצת ואנחנו באמת נחסל אותם. תגיד לי, אין לך תבונה קצת? קצת דעה? קצת שכל בראש? הרי ילד בכיתה ג' מבין את זה. אבל אתה בא בטלוויזיה וברדיו, אני שומע אותך אומר את זה לפני האומה. אמרתי, אתה חושב שאתה מדבר באיזה פרלמנט קטן עם שלושה חבר'ה. זה לא מרכז המפלגה שלכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי העביר מזוודות לחמאס 15 שנה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה מדבר ואנשים מצטטים אותך, בגלל שהם מחפשים בדיוק אנשים כמוך. חיזבאללה מתעודד מאנשים שאומרים את האמירות שלך, זה הסיפור. הוא מבין שעם ישראל הרים דגל לבן, הפסיד, גמרנו, נגמר. אומר את זה סגן ראש המוסד, לא איזה ארחי-פרחי; בן אדם עם תפקיד רציני מאוד במדינת ישראל לשעבר בא ואומר: חבר'ה, צה"ל הפסיד. אז אני רוצה להגיד לך, רם בן ברק: צה"ל מנצח וינצח. מה שהצבא הישראלי עשה בשישה החודשים האחרונים עוד יסופר וידובר בתולדות מדינת ישראל ובתולדות הלחימה בעולם. אני מצדיע לצבא על ההישגים הבלתי-נתפסים מול תנאים כמעט בלתי מתקבלים על הדעת, בלחימה מטורפת, ואתה ככה מרפה את ידיהם של החיילים. תתבייש לך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לפני זה אמרת שהצבא לא עומד ביעדים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת נעבור לדיון הסיעתי. אני אאפשר לך בסוף הדברים, בסדר? חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמדתי פה וחיכיתי בזמן נאומו של השר אמסלם. קראתי את המכתב שחברי הליכוד מחתימים עליו עכשיו נגד ההחלטה של התובע בהאג להגיש נגד ראש הממשלה הישראלי צו מעצר. תביאו, נחתום. באמת, תביאו את המסמך ואנחנו נחתום איתכם, יהיה לנו מסמך של קואליציה ואופוזיציה. אבל אם כבר אתם כותבים מכתבים, איפה המכתב של כל חברי הליכוד שאומרים: לא נשקוט ולא ננוח עד שהחטופים יחזרו הביתה? איפה המכתב של כל חברי הליכוד – –

שר החינוך יואב קיש:

אם תביא – נחתום. למה סתם? יאיר, תביא – נחתום. למה סתם?

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – שאומרים: אנחנו נחזיר עד 1 בספטמבר את תושבי הצפון? איפה המכתב, השר קיש, של כל חברי הליכוד שאומרים: נדאג לחינוך הממלכתי במקום ההרס שאתה מעורר? איפה המכתב של כל חברי הליכוד שאומרים: 1 בספטמבר – מערכת החינוך בצפון עובדת? הרי הרסת אותה. איפה המכתב הזה? איפה המכתב שאומר: אנחנו מתחייבים לעזור למעמד הביניים, להוריד את יוקר המחיה, במקום לייקר את הבשר, לייקר מוצרי חלב, לייקר את הדלק שש פעמים בחצי השנה האחרונה? איפה המכתב הזה? ראיתי שהקימו חמ"ל במשרד החוץ, שמטרת החמ"ל הזה – להגן על ראש הממשלה מפני צווי המעצר. הייתם מקימים את החמ"ל הזה לפני חצי שנה – לא היו צווי מעצר. הייתם מקימים חמ"ל משפחות חטופים – אולי הם היו בבית. הייתם מקימים חמ"ל של היום שאחרי – אולי לא היינו תקועים בבוץ המדשדש הזה. עם הממשלה הזאת לא ננצח במלחמה. חבורה הרסנית, מקולקלת, שאין לה מושג על מה היא מדברת, והיא נוסף לכול גם רשלנית ולא מקצועית. אתם לא ממשלה של מדינה, אתם אסון שקרה למדינת ישראל. אני מציע לכנסת להצביע אי-אמון בממשלה הכושלת ביותר בתולדות המדינה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת לדובר הבא, חבר הכנסת יבגני סובה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אמרת כאן מהדוכן שאתה רוצה הצעות לניהול המלחמה. אז אני טועה? אתה יושב בקבינט, נכון? אתה משקיף בקבינט. אתה יודע בדיוק שבמשך שמונה חודשים גם ראש המפלגה שלי, גם אנחנו, כולנו, הצענו בדיוק מה לטעמנו צריך לעשות. אתן לך כמה הצעות שהיו כבר בשידור, היו בתקשורת. למשל, לסגור את הרצועה ולא להשתמש בנמל אשדוד לצורך פריקת סחורות לרצועה, בטח שלא להעביר אותן דרך מחסום ארז, אחרי שהם טבחו את האנשים שעבדו במחסום ארז. אני אתן לך עוד דוגמה. כשאתה מדבר על היום שאחרי – אני שואל אותך שאלה: מתי בפעם האחרונה ראש הממשלה, שהוא גם ראש המפלגה שלך, קיים דיון ענייני בקבינט על היום שאחרי, בשביל להציג את זה לעולם כולו ולקהילה הבין-לאומית? הרי זו מהות הביקורת כלפינו. מה שקיבלנו ב-7 באוקטובר, תמיכה מוחלטת – זה ירד למינוס 200, וזה לא פלוס 300. אין תשובה. אני יושב בוועדת חוץ וביטחון. אני, כמה שאני יודע אני יודע, ולכן אני אומר לך, זה לא נכון, מה שאתה אומר. אתן לך עוד דוגמה. אני כבר לא נכנס לאסטרטגיה, אבל רפיח, כמה אנחנו שמענו על רפיח.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה אתה מציע שיהיה – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני לא אמרתי מה אני מציע, אני רק עונה לך על מה שאמרת, שאתה לא שמעת הצעות ייעול.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן הצעות. אתה מציע שהרשות הפלסטינית תנהל את עזה? אני שואל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני אומר לך, אדוני השר – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה, הרי יש לך הצעות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם הוא יוסיף לי זמן אני גם אענה. אני רק אומר לך – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה ויושב-ראש המפלגה שלך מציעים שהרשות הפלסטינית תנהל את עזה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ממש לא. אני לא הגעתי לזה. אני רק אמרתי שראש הממשלה צריך לקיים דיון על זה. אני אתן לך עוד דוגמה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע כמה דיונים היו על זה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא נכון. אני שומע את שר הביטחון, אני שומע גם שרים אחרים, אומרים: לא היה דיון. לא היה דיון. זה שמתכנס קבינט המלחמה זה לא אומר שהיה דיון. אני אתן לך עוד דוגמה, אדוני השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תן לי, תן לי. תרשה לי – איך אתה אומר? תרשה לי. נכון? הסיפור של אונר"א – הייתה לנו הזדמנות, הזדמנות להחליף את אונר"א, כאשר מדינות שמממנות את אונר"א הפסיקו את המימון, כשהן הבינו ש-12, 16 – אני כבר לא זוכר כמה – אנשים שעבדו באונר"א היו מעורבים בטבח של 7 באוקטובר, לא כאלה שעובדים, משפחה, ממש כאלה שצולמו שלוקחים וגוררים את הגופות של החיילים שלנו. מה עשה ראש הממשלה? הוא ראש הפירמידה – ואת זה אני יודע בוודאות, ואני לא אפרט את כל הדברים – עד הרגע האחרון הוא לא קיים דיון מה לעשות. ברגע האחרון, אחרי שלושה שבועות, המדינות חזרו והתחילו לממן את אונר"א. עכשיו אני שואל שאלה. הרי דברים שאפשר לומר, אנחנו אומרים. דברים שאי-אפשר, אנחנו גם מעלים בדיונים הסגורים. לכן, אתה לא יכול לבוא ולהגיד שלא היו הצעות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני רוצה להגיד לסיום משפט אחד, אדוני. מאחר שהיה לי פה שיח מעניין עם השר, אני רוצה להגיד: חברך למפלגה, השר מיקי זוהר, אמר פעם: שלושת הכ"פים, נכון? כסף, כבוד ותעזור לי, נו.

מיקי לוי (יש עתיד):

כוח. כוח.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כוח, סליחה. אז אני מוסיף לך עוד כ"ף: כישלון. זאת ממשלה של כישלון. הינה, נתתי לך עוד כ"ף אחת לשימוש. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, הממשלה הנוראית הזאת צריכה ליפול, צריכה לעבור מן העולם. זו הממשלה ההרסנית שמדינת ישראל ידעה אי פעם, מאז הקמתה. בכל תחום שהיא נגעה בו היא השאירה הרס מוחלט: גם בענייני פנים, גם ביחסי פנים של החברה הישראלית, גם בכל הקשור לרפורמות שפה ושם יזמו. אין סוגיה שהיא נגעה בה ולא השאירה הרס. אפילו שר בכיר בה, שהוא שר השיכון, הולך לנגב כדי לחגוג הריסות. בה בעת שהמדינה כבר מתויגת בעולם בהיבט של ההרס, הולכים שרים בכירים, אחד מהם שר השיכון, השר לביזיון לאומי ושרים אחרים כדי לחגוג הריסת בתים של אזרחים ערבים בנגב. נפלתם על הראש? אתם מדברים על משילות?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

של מי הקרקע?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הקרקע היא של התושבים הערבים. הקרקע שלהם עוד לפני שקמה מדינת ישראל. ככה לא מנהלים ויכוח. קודם כול, אל תלך לחגוג הריסת בתים, אחרי זה שב ותדבר. לעשות את הפסטיבלים האלה? להרוס 47 בתים? להגלות 400 בני אדם? להתגאות בכך שההריסות בתקופת הממשלה הנוכחית רשמו עלייה ניכרת? אחד הורס בשטחים הכבושים ומתגאה בכך; אחד הורס בחברה הערבית ומתגאה בכך. אתם לא מבינים לאן אתם מביאים את המדינה. הרסתם אותה טוטלית מבחינה פוליטית, מבחינה ערכית, מבחינת איך העולם מסתכל על המדינה. אין תחום שנגעתם בו ולא הרסתם בו. את המלחמה הארורה הזאת צריך לסיים, וצריך להיכנס למשא ומתן, לעסקה שתבטיח גם את החזרת החטופים. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני חייבת להגיד, מכובדיי חברי הכנסת, שזה לא חדש. אנחנו מלכתחילה היינו נגד הממשלה הזאת. אנחנו בחד"ש ותע"ל כל הזמן התרענו שממשלה בהרכב כזה היא ממשלה מסוכנת, אבל כנראה, כנראה, אף אחד לא צפה ולא הבין כמה הממשלה הזאת מסוכנת – קודם כול, גם לאזרחי מדינת ישראל, אבל גם לתושבים הפלסטינים, אם זה בעזה ואם זה בגדה המערבית. הממשלה הזאת, אי-אפשר לתאר אותה בלי שיקפוץ לנו לראש המושגים של ממשלת דמים, ממשלת הרס, ממשלת גזענות וממשלה שכוללת חברי כנסת ושרים שהורשעו – כבר לא ב-ICC אלא בבתי המשפט הישראליים – כתומכי טרור. אלה השרים שיושבים בה. הממשלה הזאת, גם כשהיו מי שקפצו ישר תחת הסיסמה שאנחנו מול סכנה גדולה ונכנסו לממשלה – במקום להעיף את הממשלה, כי ידעו מלכתחילה שהיא תוביל לחורבן – נכנסו לממשלה הזאת, היינו היחידים בכנסת הזאת שהצבענו נגד הרחבת הממשלה וכניסת עוד מפלגות אליה. אבל בכל זאת היו מי ששתקו ומי שחשבו שאם ימשיכו להתייחס ולהתנהג יפה, אולי הממשלה הזאת תתעשת. אני אומרת לכם, ממשלה שפספסה את האופציות לחתימה על עסקה להחזרת החטופים מיידית, צריכה לעוף; ממשלה שלא מפסיקה את המלחמה, שגובה מחירים בלתי מתוארים – מעל 120,000 פלסטינים, וצריך להוסיף לזה את כל הישראלים שנהרגים במלחמה הזאת – ממשלה שלא מפסיקה את המלחמה הזאת, צריכה לעוף; ממשלה שאין ביכולתה, בגלל הפשיסטים שבה, להתחיל תהליך מדיני שיסיים את הכיבוש, שישחרר את כל האזור מהכיבוש הארור הזה ומהדמים, לא צריכה להישאר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

דבר אחרון, כבוד היושב-ראש. מתפלאים שיש בקשה להוציא צווי מעצר על ראש ממשלה. תחזרו קצת אחורה, תשמעו את הנאום של השר, את התשובה שמסבירה איך אפשר להרוג ילדים. הגיע הזמן להתעשת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, כבוד השר, שבעה חודשים ארורים. שבעה חודשים ארורים קיווינו שהאסון ירעיד את אמות הספים של הפוליטיקה הישראלית. רצינו להאמין, אבל התבדינו בענק. שבעה חודשים ארורים, והוא, נתניהו, לא מוציא מן הפה את המילים: אני אחראי. שבעה חודשים ארורים, ומכונת הרעל שלו חזרה למסע ההרס במעורבות הישירה של זה שיושב על סיר הבשר במיאמי בעוד בני גילו אוכלים מנות קרב בטנקים ובנגמ"שים. שבעה חודשים ארורים, והוא ממשיך לגרור רגליים, מסרב להציג אפילו ראשית מתווה ליום שאחרי, ומטביע את מדינת ישראל בצונאמי מדיני. זמן רב השמענו את הזעקה בנושא הזה לבדנו. היום היא כבר בוקעת מן הפה של שר הביטחון. שבעה חודשים ארורים, והשרידות הפוליטית שלו יקרה לו יותר מכל דבר אחר; כן, גם מהשבת החטופים. והוא ממש לא לבד. שבעה חודשים ארורים, ולצידו הפרובוקטור, השר לביטחון לאומי, שמחדיר סוסים טרויאניים לתוך מערכת אכיפת החוק. שבעה חודשים ארורים, ולצידו שר אוצר כושל וקנאי, שמקדם סיפוח דה פקטו ומפר ברגל גסה את הוראות החוק כפי שמופיע במפורש בסיכום הדיון שהוציא אלוף פיקוד המרכז. שבעה חודשים, ולצידו שרים נהנתנים שהילדים שלהם לא משרתים בסדיר ובמילואים, והם עוד מעיזים לתהות בקול: מה כל כך רע פה? שבעה חודשים, ומסביבו חבורה כושלת של נושאי משרת אמון, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שעוסקת במימון בתי ראש הממשלה ובמאבק ביועצת המשפטית לממשלה יותר מאשר במתן מענה למאות אלפי מפונים. שבעה חודשים ארורים, וחבורת החנפנים שלו נותרה אילמת ומוגת לב. איש התקשורת ידידיה מאיר אמר שהוא לא ביביסט, הוא אלוקיסט. נתניהו הוא חלק מההשגחה האלוהית, לא פחות. שמעת, הרב סולומון? הוא אלוהיסט, לא ביביסט. כל דור ומשיחי השקר שלו וכל דור ונביאי השקר שמכשירים להם את הדרך. אבל החמור יותר מכול, אדוני היושב-ראש – ובכך אסיים – שבעה חודשים ארורים, ואלו בסביבתו, בממשלה ובקואליציה, שיודעים את חומרת המצב, מסרבים לקום ולעשות מעשה. אתם, שרי הממשלה וחברי הקואליציה, שיודעים ושותקים, אתם הראויים לקלון העמוק ביותר. שבעה חודשים אזרחי ישראל לא מאמינים לכם, לא מאמינים בכם – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – מכל הסיבות שבעולם. הגיע הזמן לסיים את הכהונה של הממשלה הגרועה ביותר והמסוכנת ביותר בתולדות מדינת ישראל, ואנחנו נעשה את זה בכנס הכנסת שמתחיל היום. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרן השכל. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתקופה גורלית. ישראל נמצאת במלחמת עצמאות שנייה, ובמקביל אנחנו נמצאים במשבר כלכלי חמור שפוקד אותנו. חסרים אלפי חיילים בחזית. חיילי מילואים רבים שירתו שישה חודשים ויותר ויידרשו להתייצב שוב בקרוב. במצב הזה הניסיון לפטור את הבייס הפוליטי שלכם מהחובה להגנת המולדת הוא יריקה בפרצופם של מי שחירפו ומחרפים נפשם למען מדינת ישראל ולמענכם. בעוד רבים מאיתנו נושאים בזכות ובחובה לשרת את המדינה צבאית וכלכלית, הבייס הפוליטי שלכם פטור מגיוס, ונראה גם כי רק 55% מהם מועסקים, אז כנראה גם כלכלית. ברור לכולם שגיוסם לצה"ל ישפר את השתלבותם בשוק העבודה, יגדיל את שיעור התעסוקה ויתרום לכלכלת ישראל. הייתכן שאינכם מעוניינים בכך? הייתכן שההתנגדות העיקשת שלכם היא ניסיון שפל להשאיר אוכלוסייה שלמה פושטת יד ותלויה לחלוטין בחסדיכם? הייתכן שאתם מנסים לבנות בייס פוליטי שתלוי בכם על חשבון אזרחי ישראל? האומנם? כל חוק שלא יעמוד בצורך הצבאי הנחוץ לישראל בתקופת מלחמה פשוט אינו רלוונטי. גיוס החרדים יאפשר להפחית את משך השירות הסדיר בשבעה חודשים. כל שירות מילואים בן 36 ימים יהפוך לחמישה ימים בלבד. עכשיו תדמיינו את עליית המורל בקרב החיילים, את שיפור הביצועים בחזית, את האחדות שתשרור בקרב אחינו. עכשיו תדמיינו את המשפחות החרדות, ואיך זה ישפיע על בני הזוג ששורדים בקושי בבית; איך זה ישפיע על העצמאים ובעלי העסקים, עורכי הדין, שאין מי שיעבוד במקומם; איך זה ישפיע על הכלכלה. רוצים להפחית את המתח החברתי? חזקו את תחושת השותפות והאחריות המשותפת של כל אזרחי ישראל. רוצים לטפל בגירעון באמת ולא להעלות מיסים? גיוסם יוביל לגידול שנתי של כ-1.5% בתוצר הלאומי הגולמי, וישפר את יציבות המדינה לטווח הארוך. המדינה היא לא רק פרה חולבת שמעניקה זכויות, במדינה יש גם חובות. אי-אפשר לקבל ולקבל ולא לתת כלום בחזרה. אי-אפשר רק לקבל. כשלוחמים חוזרים פצועים ושבורים משדה הקרב, נהרגים כדי להשיב את החטופים, צעירים חרדים ממלאים את שדות התעופה, והם לא טסים לטיול אחרי צבא; לנופש לאומן, לברוקלין, העיקר לא עזה. דבריו של הרב הראשי לישראל פשוט גרמו – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

שנייה, שנייה.

היו"ר משה סולומון:

משפט אחרון, בבקשה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

רגע, תן לי עוד משפט. דבריו של הרב הראשי לישראל פשוט גרמו לאימהות שכולות לבכות. אלה דברים איומים, והוא חייב להתנצל בפניהן ובפני אזרחי ישראל. הוא, באמירתו, הפחית מכבודם של תלמידי הישיבות שהקריבו את חייהם בהגנה על המדינה. הוא הפחית מכבודה של התורה. הרב גרנות אמר, ובצדק: הצבא שלנו הוא צבא העם. הוא לא צבא החילונים, אלא צבא שמגן ושומר על אדמת המולדת הקדושה, על התרבות והמסורת והדת היהודית, על כל ילדי ישראל, בתל אביב ובבני ברק, באילת ובצפת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

יש עוד, אבל אני רק רוצה לומר עוד מילה. אנחנו החלטנו, לנוכח ההחלטה בבית הדין הבין-לאומי, שלא להשתתף בהצבעת האי-אמון. אנחנו רוצים לחזק, בטח את המערכה ביחסים הבין-לאומיים ובטח לנוכח ההתמודדות הקשה אל מול הקהילה הבין-לאומית. אבל אנחנו מבקשים מכם: תתחילו לקבל את ההחלטות הנכונות. תתחילו להוביל, להנהיג, באחדות אמיתית, שיתוף אמיתי, כולל בהגנה על המולדת שלנו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. אדוני השר, אתה רוצה להשיב, לסכם? אדוני השר – לא מסכמים. חבריי, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. נא תפסו מקומות. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

31 בעד, אין מתנגדים, שניים נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

גלעד קריב (העבודה):

– – – פעם ראשונה – – – שהקואליציה לא פה.

היו"ר משה סולומון:

אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת העבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

35 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חבר הכנסת מיקי, רצית משהו קודם? הצבעת למשהו.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, מה קרה? אי-אפשר לראות את המשפחות השכולות ביציע? צריך לגרור משפחות שכולות שמניפות שלט? מה קרה? חברי הקואליציה שלא פה, קשה להם לראות את המשפחות השכולות ביציע?

היו"ר משה סולומון:

היושב-ראש התייחס לזה בתחילת הדברים.

גלעד קריב (העבודה):

תתביישו לכם.

היו"ר משה סולומון:

היושב-ראש התייחס לזה בתחילת הדברים.

גלעד קריב (העבודה):

סדרנים גררו משפחות שכולות שהניפו שלט ביציע.

היו"ר משה סולומון:

אנו עוברים להצבעה על הצעת אי-אמון בממשלה של סיעת חד"ש-תע"ל. הצבעה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני יושב-ראש הישיבה, בושה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת האי-אמון – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה של סיעת חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

32 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר משה סולומון:

לפני הנושא הבא, אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת רם בן ברק להשיב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, הסדרנים גררו ביציע את אבא של עילי ברעם, שנרצח במסיבה בנובה – על מה? על זה שהוא החזיק שלט?

רון כץ (יש עתיד):

הוא ביקש להחזיר אותם, מה הבעיה?

גלעד קריב (העבודה):

היה כתוב שם משהו שנסתר מעינינו, אזרחי ישראל?

היו"ר משה סולומון:

נבדוק, נבדוק את העניין, בסדר.

גלעד קריב (העבודה):

– – – כשתחת הממשלה הזאת נרצחו הכי הרבה אזרחים.

היו"ר משה סולומון:

בוא נאפשר לחבר הכנסת רם בן ברק. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

ממשלת ישראל, אני בז לכם. חברי קואליציה, אני בז לכל אחד ואחת מכם. אתם חלק מממשלה שמחריבה, שכבר החריבה את מדינת ישראל. אתם אחראים לזה שבן גביר הוא שר לביטחון לאומי, שמיליציות שלו ושל המחריב הלאומי נתניהו עוצרות משאיות שחשודות כמשאיות סיוע ועל הדרך דופקים מכות רצח לנהגים ערבים, והמשטרה שלכם במקרה הטוב לא מתערבת. אתם אחראים לחוליגנים שמתגאים בבעיטה בראש של אב שאיבד את כל משפחתו. אתם אחראים לזה שאנחנו מפסידים בעזה – מנצחים בקרבות בזכות החיילים הגיבורים ומפסידים בגלל חוסר מנהיגות ושיקולים פוליטיים של ממשלת החידלון. אתם ממשלה אשר למעלה מ-60% מהעם לא נותן בה אמון, וזה בזמן מלחמה. אתם הנהגה בזויה, שקוראת לכיבוש לבנון כשהבנים שלכם – מי במיאמי, מי בלונדון ומי בישיבה. אז מי בדיוק יכבוש את לבנון? מי בדיוק יהווה את הממשל הצבאי שעליו אתם חולמים? מי? הבן של נתניהו? הבן של גפני? מי? אתם, כל חברי הקואליציה, בשתיקה שלכם, בחוסר המעשים שלכם, מבזים את כנסת ישראל, משמשים כחמורים של סמוטריץ' בדרך למדינת הלכה. אין לכם שום תירוץ בשתיקתכם. אתם חלק מהחורבן. מה אתם צריכים שיקרה עוד? ראש ממשלה שפועל כעסקן פוליטי סוג ז' מושחת, שמקדיש חלק ניכר מזמנו לכיסוי מושחת של הוצאות משפחתו, מוציא מיליונים על אבטחה מיותרת של בנו באתרי נופש, מזלזל באזרחים, צוחק על בתי המשפט ונותן לבריונים לנהל את המדינה – אין ולא יהיה ניצחון ללא החלפת הממשלה המופקרת הזאת. למרות הכול אני אופטימי, בזכות אותם אנשים שעומדים עכשיו מחוץ לכנסת ומוחים. הם הגיבורים שלי. הם התקווה של המדינה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

כעת, חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר המקשר, השר דוד אמסלם, להציג את הצעת החוק בשם חבר הכנסת ושר הפנים משה ארבל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

האמת – אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני אגע בהצעת החוק, אני רוצה להתייחס לדברים הבזויים שאמר עכשיו חבר הכנסת רם בן ברק.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

האמת כואבת, מה לעשות? זו רק האמת. תתמודד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בן אדם – איך אמרתי פעם? יש לך מפעל רדיואקטיבי של רעל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא רעל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה בן אדם הזוי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כמה שהוא תרם למדינה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יותר טוב?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא לצרוח, אני מבקש, אדוני היושב-ראש.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה לעשות? לא תהיה גבוה כמוהו, ולא תתרום רבע ממה שהוא תרם למדינה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יסמין, תאפשרי לשר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מספיק, את מפריעה עכשיו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מפריעה? אני אמשיך להפריע לך כל עוד אתה מדבר עליו. אתה צריך לנשק לו את הרגליים.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יסמין, אני מבקש לאפשר לשר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה להגיד לך, רם בן ברק, אתה פוגע בביטחון מדינת ישראל. אתה יודע את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, ואתה לא?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תגיד לי, אתה לא מתבייש? הוא פוגע בביטחון? הוא פוגע בביטחון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, ואתה מה? אתה מה? מה אתה תרמת למדינה? מה? מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

איך אמרתי? לא לקרקר. להנמיך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואתה לא תגיד לי "לקרקר".

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להפריע. לא להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי אתה בכלל שתדבר אליי ככה?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי אתה שאתה מדבר עליו בכלל?

היו"ר משה סולומון:

בואו, תאפשרו לשר לדבר, בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, אתה לא מהאו"ם. הרי אם אני הייתי מדבר ככה – 20 שניות ומיקי לוי מוציא אותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה אומר?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מבקש לאפשר לשר. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ולהגיד "לקרקר" זה בסדר? להגיד לחברת כנסת "לקרקר" זה בסדר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בגלל שאת מקרקרת, מה נעשה?

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש גם מהשר להגיב לעניין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר, אי-אפשר לשמוע את זה כבר. אי-אפשר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר, אז תשימי אטמים. עכשיו, בואו נמשיך. אתה אומר בעצם שאנחנו מפסידים את המלחמה, אבל – –

רם בן ברק (יש עתיד):

בגללך, בגלל אנשים כמוך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אבל בזכות חיילי צה"ל. הרי אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. הרי אתה לא יודע, הרי אתה בן אדם – תבין טוב, גם בן אדם שיכור לא מדבר ככה. הרי אתה לא הבנת, או שאנחנו מנצחים את המלחמה באמצעות החיילים – אנחנו לא נלחמים, אני כרגע לא נמצא בעזה כמו שאתה פה. החיילים נלחמים ומנצחים את המלחמה – –

רם בן ברק (יש עתיד):

החיילים מנצחים, אבל אתה ושכמותך גורמים לנו להפסיד. אין לכם שום תוכנית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – לכן אני רוצה להראות את הביזיון שלך.

רם בן ברק (יש עתיד):

אין לך שום דרך, שום דבר. אתה עסוק רק בשחיתויות ובמינויים פוליטיים, ותפסיק להטיף לי מוסר. יושב בממשלה הבזויה הזאת, כל הקואליציה הזאת, קואליציה שדואגת רק לעצמה, לא דואגת לחיילים, לא דואגת לאף אחד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה הרי תמיד תפגע בביטחון מדינת ישראל בשביל פוליטיקה קטנה, זולה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה מדבר? אתה לא מתבייש?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עשית למען ביטחון המדינה? מה עשית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סימון, דקה. מה אמרת? עם מי להילחם? עם הילדים שלכם, שנמצאים במיאמי ובישיבות?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עם מי נילחם? עם מי נילחם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני, בוא אני אספר לך, רם בן ברק, רוב הלוחמים בצה"ל היום הם אנשי ימין, שתבין, הם באים מהפריפריה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה מבלבל את השכל שלך, מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מהפריפריה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה מבלבל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואם תסתכל טוב – אני לא רוצה להיכנס לזה, אתה מבין את האמת, אני אביא לך את המספרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה בושה וחרפה לכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אתה בושה וכלימה. במיאמי אנחנו נמצאים? עם מי נילחם? עם מי נילחם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה בושה. אתה בושה. אתה בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בטח נילחם עם לפיד ודומיו, בטח נילחם עם גלי צה"ל, בטח נילחם עם עיתון במחנה.

רם בן ברק (יש עתיד):

הדבר האחרון שמפריע לי הוא שטיפוס כמוך אומר לי – זה לא מזיז לי, תאמין לי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, אנחנו, הילדים שלנו נמצאים במיאמי? הילדים שלנו נמצאים איפה, בהתנחלויות?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הילד של ראש הממשלה שלך נמצא במיאמי. איפה אתה חושב שהילדים שלו היו?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת, אני מבקש לאפשר לשר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרתי לך, אתה מפעל רעל מתוסכל שאיבד גם את השפיות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? מה זה? תגיד לי, מה, הכול אפשר?

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש שהשר ידבר, זה מה שהוא – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בושה שככה שר מדבר. בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חוצפה שאין כדוגמתה.

היו"ר משה סולומון:

אני לא רוצה להוציא אנשים. אני מבקש – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין לתאר, שר במדינת ישראל – תרד כבר, תרד. בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מבין, במקום אלה שפורעים – היום סגרו את כביש 1, אתה אופטימי, כן.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני אופטימי לא בגלל – – – בגלל האנשים בחוץ.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם מממנים אותם בכסף, כן. בכסף אתם מממנים אותם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תמשיך, תמשיך עם השקרים. תמשיך עם השקרים.

רם בן ברק (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

טוב, אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר משה סולומון:

תנו לאדוני השר להציג את הצעת החוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, אנחנו נסדר גם תקציב לחתולים, רק להירגע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא מפסיק להסית.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הינה, יש לך משהו חכם להגיד? תגיד פעם משהו חכם. כיתה א'.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת יסמין, לאפשר לשר. אני לא רוצה להוציא אנשים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז תוציא.

היו"ר משה סולומון:

אני לא רוצה להוציא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל תוציא.

היו"ר משה סולומון:

בסדר, אתה צודק, בסדר. בוא נראה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הם לא נותנים לנו לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דבר על החוק, דבר.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב, לאפשר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אל תגידי לי על מה לדבר, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דבר על החוק. אי-אפשר לשמוע – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב, אני מבקש לאפשר לשר לדבר, נו. תאפשרי לו לדבר. הוא ברשות דיבור, תאפשרי לו לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק עברת ליש עתיד – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז מה אם הוא ברשות דיבור? הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה? מה שהוא רוצה הוא יכול להגיד?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

גם אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא יכול להגיד לחברת כנסת "תפסיקי לקרקר"?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו לא במפלגה שלכם, אנחנו באמת אומרים מה שאנחנו רוצים, ואצלכם – באמת אתה צודק, סימון, אצלכם כותבים הכול, אומרים לכם מה לומר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא יגיד לי "תפסיקי לקרקר" וזה סבבה לך? זה אחלה? "לקרקר"?

היו"ר משה סולומון:

לכן עצרתי אותו, לכן ביקשתי לדבר על החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, מה זה הדבר הזה? הכול מותר בבית הזה? רד מהדוכן, רד, משרת של נתניהו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, היא, כשהייתה עם כחלון, בחיים לא דיברה ככה ולא צרחה ככה. עכשיו יש לה משימה – להיות, מה שנקרא, אתה יודע, האבא של האפיפיור. יותר מזה – היא משרתם של אדונים, אתה מבין?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה משרת, אתה משרת של בצלאל, של נתניהו. תראה מה נהיה ממך.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה בושה, אתה בושה למזרחים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה להציג את הצעת החוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשפ"ד–2024. עניינה של הצעה זו בביצוע כמה תיקונים חשובים בחוק הנוגע לאמצעי זיהוי ביומטריים, ובהם דרכונים ביומטריים ותעודות זהות ביומטריות, על מנת להרחיב את השימוש בתעודות חכמות אלו ואת היתרונות הטמונים בו. סעיף 6(א) לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים – –

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט במליאה. בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – במסמכי זיהוי ובמאגר מידע מקנה לבעלי תפקידים שונים סמכות לבצע – אדוני היושב-ראש, אי-אפשר ככה.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט במליאה.

קריאה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה תמשיך לבקש.

קריאה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז תמשיך לבקש, נו.

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, תן לי לנהל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נו, בבקשה, תנהל.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "נו"?

היו"ר משה סולומון:

אתה לא תגיד לי את מי להוציא ואת מי לא להוציא. תן לי לנהל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה שקט.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה "נו"?

היו"ר משה סולומון:

אני אעשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נו, תעשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא היושב-ראש, לא אתה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה שהוא יעשה שקט כדי שאני אקריא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא היה בן אדם – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הבנתי.

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש מהמליאה לאפשר לשר להציג את החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שידבר על החוק.

היו"ר משה סולומון:

הוא מדבר על החוק. הוא דיבר על החוק כבר דקה וחצי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה לאל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ראשית, בתיקון זה מוצע להוסיף על בעלי התפקידים שנקבעו בסעיף את ממוני הביטחון והמאבטחים של הגופים המנויים בתוספת הראשונה ובפרט 1 לתוספת השנייה לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים. הגופים שמוצע להוסיף הם משרדי הממשלה ויחידות הסמך שלהם, וכן גופים הקשורים למעברי גבול, שבהם חשיבות רבה לאימות זהותו של אדם. תיקון נוסף, המתבקש נוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות ועל מנת לצמצם את הצורך בהתייצבות פיזית מול נותן שירות, הוא לקבוע בסעיף 6(ב1) שאימות זהותו של אדם מול מסמך הזיהוי שהוא נושא יוכל להתבצע גם באמצעים ממוכנים מרחוק, ולא רק בפני בעלי התפקידים. בגדול זה כל הסיפור של הצעת החוק, ואני מבקש מהכנסת לתמוך בה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה לשר. כעת נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מסע ההסתה לא מפסיק, השר אמסלם. אני מקווה שהקשבת למה שאמר רם בן ברק. ואתה חיללת, חיללת את שמם של הנופלים גם מיהודה ושומרון.

קריאה:

בורח.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תעשה בית ספר לאף אחד. הייתי שם יותר ממך גם אתמול. הם לא מקדשים את מיאמי, הם לא מקדשים את לונדון. וכן, יש להם טענות לאלה שלומדים בישיבות ולא מבינים על מה אנו מדברים; לא למיעוט שבאמת לומד – לעשרות האלפים שחרדים, אבל אתם יודעים למה הם חרדים, למה שאנחנו חרדים, לחיים שלהם. כל השאר תירוצים, השר גולדקנופ. אפשר ללמוד, אפשר להסתכן ואפשר לסכן חיים ולהקריב חיים, אבל לא עושים את זה כשלא מבינים – לא עליך, לא על הילדים שלך, לא על הילדים של האחיינים שלך, לא על הילדים של השכנים שלך – על מה אני מדבר. אז עולה לפה הרב אמסלם – השר אמסלם, הרב אמסלם – ומלמד אותנו, את רם בן ברק, מה זה להילחם. הוא לא שומע מה הוא אמר. אם הוא היה שומע קצת, הוא היה מבין שיש הבדל בין לנצח בקרב לבין לנצח במלחמה. בזכות הלוחמים שלנו אנחנו מנצחים בקרבות, ובגלל הממשלה, שהביאה עלינו את החורבן הזה, אנחנו מפסידים במלחמות. זה לא סותר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

איזה חורבן?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איזה חורבן? אתה שואל אותי איזה חורבן? תסתכל כמה זמן יש לי – עוד 55 שניות. אתה יודע, איפה אנחנו לא נוגעים ואין חורבן? במה שאתה רוצה. במה שאתה רוצה. לך לחבל הצפון. לך, סע – תדבר על חורבן; לך לדרום – תדבר על חורבן; לך לכלכלה – תדבר על חורבן. על מה אתה מדבר? אני מציע שלא תשאל, באמת, כבר נפלת על זה פעם.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא כדאי, לא כדאי. לך לאזרחי מדינת ישראל, לאלה שהילדים שלהם שם, תשאל אותם איך הם מרגישים. תשאל אותם ותגיד להם על איזה חורבן אנחנו מדברים – הם יענו לך. אל תלך רק לשכונות שאתה גר בהן; לך למקומות שאנחנו גרים בהם ותשאל גם את אלה שהצביעו לחלק מהממשלה הזאת. לא ניתן להם ולכם לעשות את זה שמאל וימין.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא שמאל וימין, זה לוחמים ולא לוחמים. זה לונדון וזה רמת השרון וקרני שומרון ועלי. שם ההבדלים, לא שמאל וימין.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, גם כשיושבים בראש הישיבה, לא צריך להכיל דברים שאומר חבר כנסת לחברת כנסת. לאף גבר לא היו אומרים "תפסיק לקרקר", לאף גבר לא היו אומרים "תרנגולת", והדיבור הזה הוא דיבור סקסיסטי, שוביניסטי, מיזוגיני – כל החבילה. גם אתה, כיו"ר הישיבה – אני מאוד מעריכה אותך באופן אישי, ואתה יודע את זה, אמרתי לך את זה לא פעם ולא פעמיים, לצערי שנינו גם נפגשנו בהרבה אירועים של שכול – אתה יכול לבוא ולעצור את זה. מה שאני חושבת על השר הזה ועל העמדות שלו לא רלוונטי. יש דרך לכבד את הבית הזה ויש דרך לכבד נשים בבית הזה. מה שאני עוברת ברשתות מכל הצייצנים ששמים לי כל היום "תרנגולת" ו"מקרקרת" – זה קטן עליי, זה לא מעניין אותי. אני מעיפה את זה, זה לא מעניין אותי. אבל שר בממשלה לא יעמוד פה ויפנה כך אל חברת כנסת מעל דוכן המליאה, וזה בסדר גמור לעצור את זה. לא כל דבר הוא בשם חופש הביטוי. לא כל דבר אפשר להגיד כי הוא שר בממשלה. לא. יש כבוד לבניין הזה, יש כבוד לבית הזה ויש כבוד לחברות כנסת בבית הזה. כל שבוע מחדש – ולצערי, עברנו את זה גם בכנסת הקודמת – עומדים פה ומלגלגים. מה היה כאן, נעמה לזימי? את זוכרת מה שהיה לשתינו כאן עם השר בן גביר? אותו דבר. צריך לעצור את השיח, את הדיבור השוביניסטי, המיזוגיני, המגעיל הזה.

נעמה לזימי (העבודה):

מירב, שוטרים חונקים אותי ומרביצים – – – מה את מצפה? הפרת חסינות פרלמנטרית – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לזימי, יש לי הרבה דברים לומר על ההתנהלות, אבל מה שהיה כאן עכשיו במליאה מגעיל אותי, והינה, אני אומרת לך, יש גם קטעים שבהם עוצרים ואומרים. ואני רוצה גם להגיד לו – כי זה התפקיד שלך, אתה שר. אתה שר – תקבל ביקורת. תעמוד פה ותקבל ביקורת, ואם אתה עומד כאן ומשתלח ברם בן ברק, שגם בעוד מאה שנה מהיום לא תגיע לתרומה שלו לביטחון המדינה, לעשייה שלו לביטחון המדינה – מי הוא בכלל? הבן אדם הגיע עם הג'יפ שלו לאמצע ג'נין – אני לא יודעת אם אתה מכיר את הסיפור – עלה על עץ, כי לא היה לו רישיון בכלל לג'יפ, ואחרי זה ברח מהמילואים. הבנתי שעכשיו הוא תובע, אבל הכול אמיתי, ובאו חיילים וקצינים ודיברו. יש לך בעיה – תתקוף את האירוע. מה אתה תוקף אותי ברמה האישית? ומה אתה מדבר על רם בן ברק? של נעליך בכלל, מי אתה? מה עשית למען ביטחון המדינה כמו שרם בן ברק עשה? מה עשית? כלום. הינה, אני אחסוך לך – אפס. גם על ההשתמטות שלו מהמילואים אנחנו יודעים וגם על הבריחה שלו הביתה באמצע ג'נין אנחנו יודעים. הוא לא יכול להכחיש את זה.

היו"ר משה סולומון:

תם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. תאמין לי, מגיעות לי איזה עשר שניות.

היו"ר משה סולומון:

אני אתן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ובמקום לבוא ולהתייחס לגופו של עניין, כל מה שהוא עושה – והוא אמר כאן דברים נוראים, לא יודעת אם שמעת, שרק החיילים הימנים – עזבו, לא איכנס לזה, מגעיל אותי. אתמול הייתי אצל שתי משפחות שכולות, אחת בקרני שומרון, אחת בכפר סבא – לא אכפת לי בכלל למי הצביע – –

גלעד קריב (העבודה):

שקרן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – הוא נפל למען המדינה הזאת – אני אבוא, ארכין ראש ואגיד תודה למשפחה שכולה. לא לעמוד פה ולהסית ולפלג. נמאס מזה כבר, נמאס.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת לדובר הבא, יוסף עטאונה.

קריאה:

– – – במקומו.

היו"ר משה סולומון:

אה. הוא פה, אבל.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר.

היו"ר משה סולומון:

נא לשמור על שקט. בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד השר, היום בדיון בוועדת הכספים הצעתי לך להוסיף להגדרת התפקיד של המשרד שלך, נוסף לשר משרד השיכון והבינוי, הצעתי להוסיף גם הריסות בקרב הערבים הבדואים בנגב. בדיון עצמו הנציג של מינהל מקרקעי ישראל ענה בצורה ברורה על שאלה ישירה שהפניתי אליו, שהצווים שייכים ליחידה הארצית לאכיפה, ששייכת למשרד האוצר. ישבתי ובדקתי את ההתנהלות לגבי ההריסות בנגב, ואכן, זה לא רק משרד השיכון. יש שישה משרדי ממשלה שמטפלים בחברה הערבית הבדואית בנגב בכל מה שקשור לקרקע והריסות. ולכן את אותה ההצעה שהצעתי לך להוסיף למשרדך – גם כותרת של משרד הריסות – אני מציע לחברים שלך בממשלה, לחמשת הנוספים: לשר האוצר כאחראי ליחידת האכיפה, שיוסיף גם הריסות בנגב; למינהל התכנון ולשר הפנים, שיוסיפו גם את הריסות בנגב כחלק מהתכלית של המשרדים שלהם; גם משרד החקלאות והסיירת הירוקה מתעסקים בהריסה; גם רשות ההסדרה, ששייכת לשר התפוצות ומשרד התפוצות, צריך להוסיף לו את הכותרת של הריסות בנגב; גם השר הביטחון לכישלון לאומי, על ידי יחידת יואב, שמתעסקת רק בהריסות בנגב. אי-אפשר רק להרוס בנגב. צריך לשבת עם האנשים ולתת פתרונות ולתכנן. לצערי הרב, כל הקטע של תכנון בנגב לא קיים. את כל המשאבים של ששת משרדי הממשלה בקשר להריסת בתים אתם משקיעים באיך להרוס. אני רוצה להגיד לך, כבוד השר, היה ויכוח ויש ויכוח לגבי הצווים בהאג. אבל הצווים על מה שקרה ב-8 במאי – –

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן. תם הזמן.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – בוואדי ח'ליל אצל משפחת אבו עסא – כשבאים כל משרדי הממשלה האלה, הורסים לאזרחי המדינה את הבתים שלהם, מחרימים – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

שנייה, תן לי שני משפטים.

היו"ר משה סולומון:

נתתי לך חצי דקה יותר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תן לי שני משפטים. – – מחרימים את תכולת הבתים שלהם, משאירים אותם עד רגע זה ללא שום התייחסות מאף משרד ממשלתי.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

האם על דבר כזה – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת, צריך לסיים. זה כבר דקה יותר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – לא יהיו צווים? אכן, אכן, צריכים להיות צווים על פשע, פשע שאתם מבצעים – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – כממשלה – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – בקרב הערבים הבדואים בנגב. להרוס בתים ולהשאיר את האנשים עד רגע זה.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן. אתה לא מתייחס. נא לסיים, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

צלם של אנוש שיהיה לכם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת, נא לסיים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

צלם של אנוש שיהיה לך. איך אתה משאיר ילדים – –

היו"ר משה סולומון:

אתה לא רוצה שאני אוריד אותך, נכון?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – נשים, ללא קורת גג – –

היו"ר משה סולומון:

נא לסיים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – עשרה ימים ולא עושים כלום? תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

זה לא מכובד שאתה לא מסיים. אתה דקה יותר מהזמן. זה לא מכובד. נתתי לך יותר מהזמן.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

זה אכן מכובד. סליחה, סליחה.

היו"ר משה סולומון:

הערתי לך רק חצי דקה אחר כך.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ביקשתי שני משפטים.

היו"ר משה סולומון:

אבל דיברת דקה יותר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני אומר לך מה שקורה.

היו"ר משה סולומון:

דיברת דקה יותר. נא לסיים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה לא היית שם, אתה לא ראית. יש 350 אנשים שהרסו את הבתים שלהם – –

היו"ר משה סולומון:

זה לא קשור. אבל תכבד, תכבד. תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – הרסו את הבתים שלהם, ועד לרגע זה – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – אין להם שום קורת גג.

היו"ר משה סולומון:

אני מבין את הכאב, אבל יש זמן, ותעמוד בזמן.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

זה לא כואב? זה לא כואב? זה לא מעניין אתכם?

היו"ר משה סולומון:

תודה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

זה צריך לעניין כל אחד ואחד – –

היו"ר משה סולומון:

נא לסיים. לרדת. תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – בבית הזה.

היו"ר משה סולומון:

נא לרדת, בבקשה. תודה רבה. נא לרדת.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אלה אזרחים. מגיע להם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. לא רק שלא סיימת בזמן, גם חזרת כדי לדבר עוד. זה לא מכבד. לא רציתי להוריד אותך. חבל.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

על פשע כזה אי-אפשר לשתוק.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לפחות אל – – –

היו"ר משה סולומון:

לא, חבל, חבל, כי אני דיברתי איתך ונתתי לך דקה יותר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

עוד שתי דקות, עוד שלוש דקות – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – מה קרה?

היו"ר משה סולומון:

לא, נתתי לו דקה יותר. חבל.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – עוד עשר דקות, עוד חמש דקות. עשרה ימים אנשים ללא קורת גג.

היו"ר משה סולומון:

אני מבין.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הרסתם את הבתים.

היו"ר משה סולומון:

אני לא מדבר על הנושא.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

שיטחתם את השטח.

היו"ר משה סולומון:

אני לא מדבר על הנושא, אני מדבר על הזמן, זה הכול.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הרסתם את כל הבתים, ואתה מתווכח על שתי דקות.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

בושה.

עמית הלוי (הליכוד):

פושעים זה מי שבונה בניגוד לחוק. זאת בושה.

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן, זה נכון, כל המאחזים שלכם.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה צודק, הפושעים אלה מי שבונים בניגוד לחוק.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

מי שעושה דבר כזה הוא הממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

כל המאחזים – – – שלכם שהחיילים צריכים לשמור עליהם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוסף, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

זאת הממשלה של הפושעים.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הפושע – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוסף, קריאה ראשונה.

עמית הלוי (הליכוד):

– – – גנבה, זה נקרא גנב.

גלעד קריב (העבודה):

אתה צודק.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עמית, נא לאפשר לדובר להתחיל את דבריו.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

לא נתנו להם שום אפשרות. לא נתנו להם שום אפשרות לדבר איתם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוסף, קריאה שנייה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אנשים נמצאים לפני – – –

היו"ר משה סולומון:

אתה בקריאה שנייה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עטאונה, אתה בקריאה שלישית. נא לצאת. נא לצאת, אתה. נא להוציא אותו.

עמית הלוי (הליכוד):

הוא גנב את הזמן. אל תגנוב קרקעות – – –

גלעד קריב (העבודה):

משה, בגלל הצעקות הם לא שמעו את הקריאות.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש – – –

היו"ר משה סולומון:

זאת בדיוק הבעיה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דרך אגב, עמית הלוי משתמש במושג שקרי – –

היו"ר משה סולומון:

נא להוציא אותו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – שקוראים לו "בנייה בלתי חוקית" או "השתלטות על קרקע".

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הוא שקרן, הוא פשיסט. הוא פשיסט. ככה חושבים פשיסטים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דרך אגב, אתה יודע שהמדינה הזניחה את – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

פשיסטים כמוך ככה חושבים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – התכנון ביישובים הערביים עשרות שנים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ככה פשיסטים חושבים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אפשרה – – –

היו"ר משה סולומון:

שנייה, שנייה, חכה.

עמית הלוי (הליכוד):

ככה גנבים חושבים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – – איך שאתה מדבר, פשיסט כמוך.

היו"ר משה סולומון:

נא להוציא.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

פשיסט.

היו"ר משה סולומון:

נא להוציא את חבר הכנסת יוסף עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

לא ככה מתנהגים לאזרחים. לא ככה הורסים בתים לאזרחים.

עמית הלוי (הליכוד):

תחשוב על זה בחוץ. תחשוב על זה בחוץ.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תתביישו לכם, חבורת פושעים.

עמית הלוי (הליכוד):

תחשוב על זה בחוץ, אולי תחזור בתשובה. תחשוב על זה בחוץ.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

צריך להחזיר את הזמן.

היו"ר משה סולומון:

כן, כן, אני מתחיל מההתחלה. בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, אין ספק שמדיניות הממשלה בנגב היא פשע. יש לנו פושעים שרוצחים אזרחים ערבים ויש לנו ממשלה שהיא פושעת באזרחים שלה, הורסת את הבתים שלהם וגורמת להם – מגלה אותם למעשה מהאזור שלהם. 400 בני אדם, ילדים, קשישים, נשים – לא מעניין את כבוד שר השיכון לאן הלכו. האם הם גרים באיזשהו בית? האם הם לנים תחת כיפת השמיים? זה לא מעניין אותך. זה צריך לעניין אותך, זה דבר מוסרי שצריך לעניין אותך, ואסור לך לשתף פעולה עם פשיסט כהניסט – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הקשר פשיסט? זכותה של המדינה – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – שהוא ביזיון של המדינה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זכותה של המדינה לשלוט על האדמות שלה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אסור לך לשתף איתו פעולה וללכת לחפלות של הריסה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זכותה של המדינה לדאוג לאדמותיה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – בנגב כפי שעשית בעבר. אבל אני רוצה לדבר על פשע אחר – –

עמית הלוי (הליכוד):

אבל ווליד, דווקא – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – על פשע שגם המדינה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מדינה מתוקנת שומרת על אדמותיה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – גם המדינה עושה כל יום – –

טלי גוטליב (הליכוד):

האדמה שלנו, של המדינה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – כנגד הפלסטינים בשטחים הכבושים, וגם המתנחלים עושים כנגד הפלסטינים בשטחים הכבושים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הפלסטינים מבצעים פעילות טרור נגד יהודים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כאילו אתם לא לומדים כלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

עושים פיגועי טרור נגד יהודים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם לא לומדים כלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

פיגועים נגד יהודים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבר האג מתחילה לסמן אתכם בצורה מובהקת. אירופה ואמריקה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בקרוב גם אנחנו נסמן אותך – –

היו"ר משה סולומון:

מסמנת את מדינת ישראל, לא את – – – את מדינת ישראל.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אירופה ואמריקה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – כתומך טרור. בקרוב סוף-סוף יסכימו איתי שאתה תומך טרור, שאתה פוגע במעמד חיילי צה"ל, בחוסנה של המדינה, בהגדרת המדינה כמדינת הלאום היהודי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה אתה לא אומר לה לשבת בשקט – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

ולבסוף אני אגיד לך, זכותה של המדינה לדאוג לאדמותיה.

גלעד קריב (העבודה):

טוב, חבל שאת שוכחת שלאזרחים שהסכימו להתפנות למקום אחר אבל ביקשו שהממשלה תהיה איתם במשא ומתן על המקום, בגלל שיש סכנה לחייהם – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

וואו, אני אתנחל בתל אביב, והמדינה תיתן לי אדמה ברמת גן. די, באמת, גלעד, יש גבול, ואתה יודע את זה. זכותה של המדינה לדאוג לאדמותיה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת גלעד קריב, נא לאפשר.

טלי גוטליב (הליכוד):

די להפקרות הזאת. אנשים רוצים אדמה – שיקנו אדמה. זאת לא אדמה פרטית שלהם.

גלעד קריב (העבודה):

– – – הריסת בתים – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אירופה ואמריקה כבר שמו ברשימות שחורות הרבה מאוד מתנחלים אלימים שתוקפים פלסטינים, יורים עליהם, שורפים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מתיישבי יהודה ושומרון והפלסטינים – – – טרור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תפסיקי כבר. תפסיקי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אפסיק. תפסיק לצרוח.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תפסיקי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה צורח?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תפסיקי לגעור. תפסיקי לעוט. תפסיקי לעוט.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה צורח?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תשבי בשקט.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה צורח?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא מדבר אלייך. אני לא רואה אותך ממטר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז אל תפנה אליי. לא צריך. אני רואה שאני מצליחה לעצבן אותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז תשתקי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדון ווליד, מה קרה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תשתקי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קרה? מה קרה?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, נא לאפשר לדובר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני נורא מרגיזה אותו.

היו"ר משה סולומון:

יש לו זמן. נא לאפשר לדובר לסיים את דבריו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי אוי אוי, אני מעצבנת את ווליד טאהא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז לא למדו מהרשימות השחורות של האמריקאים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי אוי אוי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא למדו מהרשימות השחורות של האירופים כנגד המתנחלים האלימים הפשיסטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לי אכפת רק שאתה ברשימה שחורה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, נא לאפשר לדובר לסיים את דבריו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה ברשימה שחורה של חברי הכנסת – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הכהניסטים ששורפים בתים, שורפים רכוש, שורפים בני אדם בחיים, הם אלה ששרפו את משפחת דוואבשה בעודם בחיים, הם ממשיכים עד עכשיו להתעלל ולהתעמר – – נ << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לסיים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – בעם שנמצא תחת כיבוש.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואחרי זה באים בטענות: למה שונאים אותנו? למה האג? למה נתניהו?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ולמה המתנחלים? כי ברור למה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. חברי הכנסת, אני משתדל לעצור את הזמן כשיש כאן ויכוח. אני מבקש לסיים בזמן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בית המשפט לא קבע את מה – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אנחנו לא עשינו – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא יודע מה קבע בית המשפט.

גלעד קריב (העבודה):

השר גולדקנופ, היה משא ומתן – – – הם הסכימו להתפנות. אבל בן גביר רצה להראות שהוא קיבל את רשות האכיפה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, אני מבקש לאפשר לדובר הבא להתחיל את דבריו.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

הם לא הורסים – – –

היו"ר משה סולומון:

אדוני השר, אדוני השר.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם אני רוצה אדמה בחינם. אני אשתלט בתל אביב, המדינה תעשה איתי משא ומתן ותעביר אותי לרמת גן. בטח. מה יש לכם? באמת.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

לא, אבל אם תשתלטי על מפעל ביהודה ושומרון, תקבלי מענקים.

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד, לא, לא, גלעד, אני מכירה לפחות כמוך. סליחה.

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן, הבנייה החוקית ביהודה ושומרון.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מנוגדת לחוק הבין-לאומי. איזה חוק יש?

טלי גוטליב (הליכוד):

החוק הבין-לאומי של מי? של אפריקה? האנטישמית – – – הטרור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מנוגדת לחוק הבין-לאומי. הפרה יום-יום.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, אתה מפריע. אני אפסיק. אני מבקש לאפשר לדובר להתחיל את דבריו. אני אאפס לך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חבל שלא אמרת את המשפט הזה כשווליד עמד למעלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

טיבי, שמעתי אותך קורא לחיילים שלי: מבצעי רצח עם ברפיח. שמעתי, שמעתי. הפנקס פתוח והיד רושמת בשביל עם ישראל.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמעתי אותו מזמזם משהו, רציתי להגיב לו.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, קודם כול בראשית הדברים צריך לומר באופן ברור שכולנו, כל מי שיושב בבית הזה, צריך לגנות את ההשוואה של ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון של מדינת ישראל יחד עם רוצחים שפלים שנכנסו לשטח של מדינת ישראל ורצחו ואנסו ושרפו וחטפו יהודים רק על עצם כך שהם יהודים. על זה אני מאוד מאוד מקווה שכולנו בבית הזה מסכימים, כי זה לא בקשה לכתבי אישום נגד ראש הממשלה ושר הביטחון, זאת בקשה לכתבי אישום נגד מדינת ישראל, נגד חיילי ישראל, נגד צה"ל – הצבא הכי מוסרי בעולם, צבא שמסכן את הלוחמים כדי לעבוד ולעמוד בדיני הלחימה. אין צבא יותר מוסרי מצה"ל. ההחלטה המגוחכת הזאת של התובע היא קודם כול החלטה אנטישמית ולאחר מכן החלטה פחדנית, מהסיבה היחידה שהוא פשוט פחד להטיל ולבקש את הצווים הללו רק על סנוואר ועל דף, וניסה לעשות פה איזושהי סינרגיה לא הגיונית. אני מאוד מאוד מקווה שהבית הזה כולו יעמוד מאחורי חיילי צה"ל הגיבורים, שבזמן שאנחנו עכשיו פה יושבים ומדברים, הם נלחמים עבור כולנו. ואני רוצה לפנות אליך, אדוני השר, כי אנחנו בימים האלה מתעסקים בחוק הגיוס, ואני רואה שלא מצליחים להגיע להסכמות בתוך הקואליציה שלכם. יש כאלה שרוצים יותר, יש כאלה שרוצים פחות, אבל בפועל לא מגיעים להסכמות. והמשמעות היא פשוטה: יעשו הרבה יותר ימי מילואים, יעשו הרבה יותר ימי סדיר, ובסופו של דבר אין מספיק חיילים, והמשימות גדולות מדי. ואני רוצה לשאול אותך, כי יש לי הזדמנות, כי אתה מולי; אני אוהב לשמוע גם תשובות: איך אתה מסביר – אני מדבר על מי שלא לומד. מי שלא לומד, החבר'ה שלא לומדים, למה שלא נגייס אותם לצבא? למה שהצבא לא ישתמש במי שלא תורתו אומנותו? אלפי אנשים, שאנחנו מכירים אותם – אני במקרה גם הייתי בפרקליטות הצבאית, אני יודע גם את מאחורי הדברים – מכירים אותם, יודעים מי הם, למה שלא נגייס אותם לצבא? למה היום חיילות שהשתחררו משירות מילואים לפני הרבה מאוד שנים, שהיו מש"קיות חינוך ומדריכות פה ושם, צריכות להיקרא למילואים בשביל לשמור על מחבלי נוח'בה, ולא נשתמש בבחורים שכבר לא לומדים? האם יש לזה תשובה אמיתית שאפשר להסביר את זה לכולם, או שפשוט אומרים: לא מעניין אותנו?

היו"ר משה סולומון:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

ואני באמת רוצה לשמוע אם יש תשובה לזה, כי לא יכול להיות – משפט אחרון, אדוני – לא יכול להיות שאנחנו – אני שירתי שש שנים, אבל אני לא מדבר עליי – לא יכול להיות שאנשים ישרתו ויסכנו את החיים שלהם עבור מדינת ישראל בזמן שהאחים שלנו – ובאמת זה אחים שלנו, ובגלל זה זה כואב לי – יגידו: אותנו זה לא מעניין – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

– – אנחנו פשוט לא נעשה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. השר, חבריי חברי הכנסת, כמובן שאני אתייחס לדודי אמסלם, לא מהסיבה שהוא רצה שאני אתייחס, אלא מהסיבה שהוא מצפה שאנחנו פשוט נמחא לו כפיים. הוא כנראה שכח את זה שאנחנו לא פה כדי למחוא לו כפיים על כל דבר שהוא עושה, אבל כאילו הציפייה שהוא בא ואמר: לא יכול להיות שאתם מגישים אי-אמון ואתם מדברים בביקורת ומביעים בכלל ביקורת בזמן לחימה. עכשיו, אני רוצה להזמין אותו לשמוע את הפודקאסט השבועי של ישיבת סיעת הליכוד. בכלל, חברי הכנסת מהליכוד, שלושתכם שנמצאים פה, אני הייתי לגמרי שם את זה בפודקאסט. אני בטוח שיהיו לזה מלא האזנות במקום כל הזמן להדליף. הביקורת הגדולה ביותר על הממשלה יוצאת מפי הגנרלית אייזנהאואר טלי גוטליב והגנרל לי עמית הלוי. אתם אלו שמביעים את הביקורת הכי גדולה. אנחנו כאופוזיציה היינו במשך שלושה, ארבעה חודשים האופוזיציה הכי – אני לא אגיד – הכי קואופרטיבית שתמצאו אי פעם. אנחנו לא פה כדי למחוא לכם כפיים. חבר הכנסת והשר המקשר, שאלוהים יודע מה התפקיד שלך בממשלת ישראל, דודי אמסלם, אנחנו לא נמחא לכם כפיים על שאתם מכניסים את מי שעדיין הבן אדם הביזיוני ביותר במדינת ישראל, משה מירון, שקורא לשמאלנים ולמשפחות החטופים בוגדים; אנחנו לא נמחא לכם כפיים על שאתם חיסלתם את הצפון; לא נמחא לכם כפיים כשילדים בגן לומדים במקלט, 20 מטר מרובע, עם אסלה של מבוגרים, ואין להם אפילו מדרגה; אנחנו לא נמחא לכם כפיים על ששכחתם שמטולה פונתה; לא נמחא לכם כפיים על שפירקתם את המדינה; בטח ובטח לא נמחא לכם כפיים על שסמוטריץ', שר האוצר המכובד, אתמול גילה בכלל את הצפון ועלה לעשות ישיבת סיעה; לא נמחא לכם כפיים על שהבטחתם לפני שלושה חודשים 3.5 מיליארד שקל לראשי רשויות בצפון ועדיין לא נתתם להם את זה, ואתמול ריכזתם אותם שוב, ושוב הבטחתם להם מיליארדי שקלים; בטח ובטח אנחנו לא נמחא לכם כפיים על שני התקציבים שהעברתם; לא נמחא לכם כפיים על איך שאתם מתייחסים למשפחות החטופים והחטופות; לא נמחא לכם כפיים על הדרדלה שמרדלה וכל הדשדוש שלכם. לא נמחא לכם כפיים על שום דבר, האמת, כי פשוט לא מגיע לכם. והאמת היא כואבת. אנחנו שמים לכם את האמת מול העיניים. אתם לא ימין, אתם לא שמאל, אתם לא בעד החטופים, אתם לא עושים מהלך צבאי מרוכז – שרק לחץ גדול יביא את ההישג.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

עוד לא סיימתי – ואמרת לי תודה. ראיתי, היו לי עוד חמש שניות.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם לא פסע מהניצחון, אתם פסע מכלום ושום דבר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

אמרת לי עוד לפני שסיימתי, אבל בסדר, לא נורא.

היו"ר משה סולומון:

לא, אמרתי לך שנייה לפני.

נאור שירי (יש עתיד):

חמש.

<< יור >> היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

דקה, אל תמהר.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. לא, אל תדאגי, אני רק שם את השלוש. אל תדאגי. אני אתן לך את זה בזמן.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת – –

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש שקט במליאה. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה. בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – הדבר הכי חשוב בחיינו – גם בחיי משפחה, גם בחיי חברה, גם ביחסים האישיים, בוודאי ובוודאי ביחס בין אזרחים לממשלה – הוא אמון. בלי זה אי-אפשר להתקיים. כפי שאמרתי, בכל תחומי חיינו אם אין אמון, הכול קורס, כי בסוף זה חוזה בלתי כתוב בין בני זוג, בין ממשלה לעם, בין כולנו. אגב, גם בכנסת המון דברים בנויים על אמון, על מילה, על זה שאתה יכול לדבר פה עם אנשים, שאתה יכול להאמין למה שהם אומרים, שהם אומרים בדיוק מה שהם מתכוונים ויעשו מה שהם אמרו. הדבר הבסיסי הזה נסדק, כי כל הזמן משקרים לנו. אם תדברו היום עם האזרחים, זה הדבר המרכזי – אין אמון בין הציבור לבין הממשלה. דוגמה רק מהיום – אתמול, אני מגלה, מתברר שמדינת ישראל מקיימת סחר עם עזה. 200 משאיות עם כל טוב – שום, גזר, עופות – כל זה נכנס לעזה. אתם קולטים את זה? במסגרת סחר. ספקים ישראלים מספקים סחר, מקבלים העברות בנקאיות, סחורות לעזה. זה המצב. אתם, הממשלה, מאשרים את זה. ואז כשמתחילים לברר – לא לא לא, זה לא סחר, זה סיוע הומניטרי. נו, באמת. נו, באמת. בהעברות בנקאיות? בכל מיני דרכים לישראל? לא רק שעושים את זה, גם משקרים שלא עושים. זה כמו שגיליתי שאנחנו מכניסים ברזל לתוך עזה. אז התקשרו אליי ממתאם הפעולות בשטחים, והם אמרו: לא, אנחנו לא מכניסים. אמרתי: רגע, אבל אני רואה תמונה, יש לי תמונה. אתה יודע, אי-אפשר להתבלבל. כל הזמן משקרים. שיקרו גם קודם, אבל אחרי 7 באוקטובר ראש הממשלה אמר: לא יהיה סיוע הומניטרי לעזה – קורה; לא יהיה דלק – נכנס; אנחנו נחסל את חמאס – אלוהים ישמור, את מי אנחנו מחסלים. בינתיים אנחנו מחסלים את עצמנו, לצערי הרב. החטופים – סיפורים, הדלפות מהקבינט, הם משהו שלא מתקבל על הדעת. ככה זה עובד? הממשלה הזאת והשרים האלה לא מסוגלים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. נא לסיים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

האמון הוא דבר בסיסי. אגב, זה כמו במשפחה – פעם אחת לא מאמינים בך, עשית משהו, שיקרת, זה לכל החיים – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – אבל פה השקר הוא מתמשך, ועל זה אי-אפשר להמשיך ככה לחיות ביחד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. נא לסיים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הממשלה הזאת צריכה לעוף מחיינו, כי השם הנרדף לממשלה הזאת הוא "ממשלת שקר".

היו"ר משה סולומון:

כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השר יצא.

קריאה:

השר פה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי?

היו"ר משה סולומון:

שנייה אחת, הוא חוזר, בסדר. את רוצה להמתין או שאת רוצה לדבר? את רוצה להמתין לו?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דווקא רציתי לפנות אליו. הבנתי, הבנתי.

היו"ר משה סולומון:

את רוצה להמתין שיחזור?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, לא נורא.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האמת היא שמאוד רציתי שגם ישמע ממני את הדברים, למרות ששמע חלק גדול מאותם דברים בבוקר. כבוד שר השיכון – ואמור להיות הבינוי – לצערי הרב, אני חושבת שצריך לקרוא לו בחברה הערבית "שר ההריסות" – זה מה שאנחנו מקבלים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל אם אין שר, את יכולה לחכות עד שיגיע. אם אין שר, אל תדברי.

היו"ר משה סולומון:

שאלתי אותה, והיא אמרה שהיא רוצה לדבר בכל זאת.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

ככה זה אצלכם? גבר נותן הוראות לנשים?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לפי התקנון, שר חייב להיות במליאה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לאישה אסור לחשוב לבד?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה, פתאום את חסה עליי?

טלי גוטליב (הליכוד):

שאלו אותה – אמרה שלא אכפת לה. מה גבר – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד, שאלתי אותה בטרם. היא רוצה לדבר בכל זאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין דברים כאלה. אשכרה אישה לא יודעת לחשוב לבד?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה היא מתערבת לך בעבודה?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, באמת, למה היא רוצה להגיד כל פעם?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, לאפשר לחברת הכנסת ח'טיב יאסין להמשיך את דבריה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואללה, תרשמו את זה בדפי ההיסטוריה – גוטליב חסה עליי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תעוטי עליה. תעוטי עליה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי, ווליד, ווליד, אתה חייב להתאפק. אני אחשוב שאני עושה לך את זה איכשהו. חבל, תתאפק, זה לא עובר טוב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חלאס – – – חלאס – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תתאפק, תתאפק, תתאפק. זה לא נראה טוב – אני אישה, אתה גבר. תהיה בשקט.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

(אומר בערבית: מתלהמת, מתלהמת,) באישור ועדת האתיקה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אוקיי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי, טיבי, טיבי, התרגלת שאתה בעל הבית ולקחתי לך את הבמה. איך אתה, קשה לך. ראיתי שאתה מחזיק פרסום – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש לאפשר לדוברת להמשיך את דבריה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני עונה לטיבי.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא צריך לענות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אענה לתומך טרור הזה? על גופתי אני אענה לו. דקה לפני המוות אני אשמע אותך ואני עדיין אענה לך, תומך טרור.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תתבייש לך. אתה צוחק? אתה צוחק איתה?

קריאות:

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין קריאות? אין קריאה ראשונה?

היו"ר משה סולומון:

נפסקה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה?

היו"ר משה סולומון:

היא הפסיקה לדבר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה צוחק איתה כשהיא אומרת את זה? אתה צוחק איתה?

היו"ר משה סולומון:

לא, לא צחקתי, לא על התוכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה מקלל אותי?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה צוחק איתה?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא קילל אותי – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

איזה בושה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתבייש אתה. תתבייש ותצא מפה כבר. צא מפה כבר.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אחמד, ביקשתי ממנה להפסיק. ביקשתי ממנה להפסיק, זה מה שביקשתי ממנה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זהו?

טלי גוטליב (הליכוד):

זהו? אתה תקלל אותי? צא החוצה. צא החוצה מפה כבר.

היו"ר משה סולומון:

מה אמרת כאן קודם לכן?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אחר כך צחקת.

טלי גוטליב (הליכוד):

צא מפה כבר, לא לשמוע אותך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה יושב-ראש ישיבה. היא מילא, היא צריכה סיוע, אבל אתה?

טלי גוטליב (הליכוד):

לך תטפל באיזה גברת, גינקולוג, אדוני הגינקולוג.

היו"ר משה סולומון:

אני מאפשר לך, אני אוסיף לך – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני הבטחתי לה סיוע על חשבוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הינה, בבקשה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – יש איזה מטופלת – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הבטחתי לה סיוע על חשבוני. כל הטיפול עליי. כל הטיפול עליי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, אני מבקש להפסיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא מקלל אותי. אל תפחד מהם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אשא בכל ההוצאות. עליי, עליי.

היו"ר משה סולומון:

לא חייבים להגיב על כל דבר. לא משנה, אני רוצה לנהל את הדיון.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא מקלל אותי. אל תפחד מהם, אדוני. אל תפחד מהם. אל תפחד מהם, אדוני היו"ר.

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש לנהל את המליאה כאן בצורה מסודרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רק אומרת, אל תפחד מהם.

היו"ר משה סולומון:

לאפשר לדוברת להמשיך את דבריה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב, למה את מתקילה אותו? זה מהקואליציה שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, אצלי זה לא כמו אצלך, בלי לחשוב, ככה – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד, אני מבקש. חבר הכנסת ווליד, קריאה ראשונה. אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בגלל זה אני הצעתי לך טיפול עליי, על חשבוני. כל ההוצאות עליי. יאללה – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איך זה?

היו"ר משה סולומון:

כי הוא לא מפסיק.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

והיא אומרת מה שהיא רוצה ומפסיקה?

היו"ר משה סולומון:

אז אני קורא אותה לסדר. בבקשה, אני נותן לך שתי דקות, תמשיכי.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמעת את טיבי, אולי יש איזו מטופלת – – – הוא לא טיפל בה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רואה שאת סובלת, אני רוצה לעזור לך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

יש לך בעיה באוזן ההיא? אתה לא שומע – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני מבקש.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא, אני שואלת – – –

היו"ר משה סולומון:

אין צורך לשאול אותי. אין צורך לשאול אותי. תני לה להמשיך לדבר. מרגע זה, מי שיפריע, אני אוציא אותו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כולל אוזן שמאל?

היו"ר משה סולומון:

באוזן ימין אני חזק יותר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה שומע באוזן שמאל?

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. אני מאפס לך לשתי דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אוקיי, אז אני אגיד שוב: חשבנו שיש לנו שר אחד בשם "השר הכושל", ויום אחרי יום אנחנו מגלים שיש לנו ממשלה כושלת, פשוט מאוד, בכל הצדדים, בכל התחומים, מהראש עד לכל השרים – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עד כף רגל.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה מה שיש לנו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

והזנב.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הינה, חזר כבוד השר, ואני רוצה לשאול אותו איך הוא כשר שיכון הולך לחגיגה של הריסת בתים של משפחות בהליך של הידיינות, והם מסכימים על המעבר ורק מחכים להגיע להסכמה על המקום. כבודו, מאיש דת – ואני מעריכה אנשים דתיים, שאמורים להתנהג לפי הערכים הבסיסיים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לפי איזה דת מותר לאנוס?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, פשוט רציתי לדעת – – –

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש לאפשר לה להמשיך לדבר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היושב-ראש, אני יכול להעיד שאימאן לא סנגרה על אנסים אף פעם. היא לא סנגרה על אנסים אף פעם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לפי איזה דת אונסים יהודיות, מוציאים להן את הרחם, שוחטים ילדים? לפי איזה דת?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, אני קורא אותך קריאה שנייה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז כבודו, הייתה לי ציפייה שתדאג איפה יישנו אותם ילדים ותינוקות באותו לילה. לא אחד, לא שניים, לא עשרה – יותר מ-200 ילדים ותינוקות, שהם עד עכשיו בלי מחסה, בלי הצרכים הבסיסיים שלהם, הבגדים שלהם. את הכלים הבסיסיים של הבית לקחו ואחסנו אותם במקום מסוים; אם אתם רוצים לקחת אותם – תבואו, תשלמו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני עוד לא דיברתי, הפסקתם אותי מאה פעם.

היו"ר משה סולומון:

עצרתי קודם והוספתי לך עוד מעט. נא לסיים. נא לסיים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אני רוצה להגיד עוד פעם – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא נתנו לה לדבר.

היו"ר משה סולומון:

חברים. נא לסיים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הממשלה הזו של ההרס צריכה להיעלם מהעולם הזה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צריכה להיעלם.

היו"ר משה סולומון:

נא לסיים. אני מבקש לסיים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אומרת שאתם צריכים להתבייש במעשים שאתם עושים. לא מספיק שהוא כושל גם ברצח ובפשיעה – – –

היו"ר משה סולומון:

סדרנים, נא להוריד אותה. נא להוריד. נא להוריד, סדרנים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא מספיק מה שקורה עם האבטלה והמחיה, לא מספיק, אז גם עם ההריסה. לפנות 400 אנשים ככה? כך לזרוק אותם לעולם – כאילו לא יודעת מאיפה הם נפלו? אני ארד לבד, את לא צריכה לגעת בי. סליחה, כשקוטעים אותי עשר פעמים – – –

היו"ר משה סולומון:

קיבלת. קיבלת. נא להוריד אותה, בבקשה. נא להוריד אותה, בבקשה. להוריד אותה, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עזבי, עזבי. עזבי, אני יורדת לבד. אני יורדת לבד. אתה – – –

היו"ר משה סולומון:

רדי, בבקשה. רדי, בבקשה. קיבלת את הזמן, עצרתי כל הזמן. עצרתי כל הזמן. את לא מכבדת את זה. אני עצרתי כל הזמן. נתתי לך מזמן. פעמיים, שלוש פעמים, השר יצא וחזר. את לא מכבדת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל היא הפריעה לה כל הזמן. לא הבאת בחשבון.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני יורדת, אני יורדת לבד, באמת תעזבו אותי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא הבאת את הזמן בחשבון.

היו"ר משה סולומון:

לקחתי, לקחתי זמן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא אהיה במקום הזה כי אני יודעת לכבד את עצמי, לא משהו אחר.

היו"ר משה סולומון:

כעת נעבור לדוברת הבאה, חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו נעזור לך לספור לנעמה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש לי מורה למתמטיקה ערבי מטייבה ויש לו פסיכיאטר מכפר קאסם. אנחנו מוכנים לעזור לכם.

היו"ר משה סולומון:

לך ללמוד איתו. בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד יושב-ראש הישיבה, בפתיחת כנס הקיץ של מושב הכנסת יש לי המון מה להגיד. רציתי לדבר על הפקרת הצפון, על המשבר הכלכלי, על חיי החיילים שלנו שמופקרים במערכה ללא אסטרטגיה מדינית שוב ושוב, על הבריאות, על הבידוד הבין-לאומי, והרשימה עוד ארוכה. אבל במקום זה, לבקשת משפחות החטופים, אני רוצה להשמיע כאן קטע חשוב מכול, שאומר יותר מכל המילים.

היו"ר משה סולומון:

זה אסור. זה אסור. לא, לא להשמיע. אסור להשמיע.

נעמה לזימי (העבודה):

זה לבקשת משפחות החטופים. הם ביקשו להשמיע את זה.

היו"ר משה סולומון:

אסור להשמיע.

נעמה לזימי (העבודה):

המשפחות ביקשו.

היו"ר משה סולומון:

אני מבקש לא להשמיע. אסור להשמיע את זה.

נעמה לזימי (העבודה):

אנחנו צריכים להאזין.

היו"ר משה סולומון:

אסור להשמיע. תורידי את זה. תורידי את זה קודם.

נעמה לזימי (העבודה):

המשפחות מבקשות, אנחנו צריכים להקשיב למה שהן מבקשות. אנחנו צריכים להקשיב.

היו"ר משה סולומון:

תורידי את זה, תורידי. להוריד אותה. להוריד אותה.

נעמה לזימי (העבודה):

זה עומד להסתיים. זה עומד להסתיים. זה תכף נגמר. זה תכף נגמר.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת נעמה לזימי, אסור להשמיע.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היא חברת כנסת יהודייה, מה זה?

היו"ר משה סולומון:

אתה רואה? אני נוהג בכולם אותו דבר.

נעמה לזימי (העבודה):

כדאי להקשיב לדברים האלה. כדאי לשמוע את רגעי החטיפה של האנשים שנחטפו ב-7 באוקטובר ואתם שכחתם אותם, אתם מפקירים אותם. את, טלי גוטליב. את, את מגדפת אימא שהבן שלה חטוף. זה מה שהפכתם להיות.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת נעמה לזימי, אני קורא אותך קריאה ראשונה. חברת הכנסת נעמה לזימי, קריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתביישי לך, נעמה. תתביישי לך. אני מתעבת את מה שאת עושה. את פוגעת בחטופים. בגללך אי-אפשר לעשות עסקת חטופים.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? אבל היא פונה אליי.

נעמה לזימי (העבודה):

אתם ממשלת ההפקרה, ממשלת הדמים הלאומית.

היו"ר משה סולומון:

כי זה מפריע. אי-אפשר לנהל את המליאה כך. לא להגיב, לא חייבים להגיב על כל דבר. חברת הכנסת לזימי, אני קורא אותך קריאה שנייה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתם תקשיבו לזה. אתם תקשיבו לזה כל יום. כל יום תקשיבו לזה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת לזימי, אני קורא אותך קריאה שנייה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מנהל את הישיבה בצורה לא נכונה, על הפנים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, תודה על הציון. הדובר הבא – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להרגיע את המצב.

היו"ר משה סולומון:

בוא תרגיע את המצב.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו רוצים להרגיע את המצב, חבר'ה. טוב, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רואה שחברי הכנסת התחילו במושב הזה – בכנס הקיץ באים חמים. יש פתגם בערבית, וגם בעברית, שאומר: מים שקטים חודרים עמוק. ומים חזקים? כמה שהם חזקים, הם עוברים מהר. ולכן אני חושב שצריך להקשיב אחד לשני, כי אם לא מקשיבים, אנחנו לא מבינים ולא עוזרים אחד לשני. לכן כדאי להקשיב, לדבר ברצינות, כדי לראות איך אפשר לעזור אחד לשני. אני מתחיל כאן: דיברו כולם כאן על הרס הבתים בחברה הערבית שאנחנו עדים לו בתקופה האחרונה – הרבה צווי הריסה – פשיעה גואה, מעל 70 נרצחים נכון להיום. גם יוקר המחיה, עליית מחירים – אף אחד לא שם לב לזה, אבל יש הרבה משפחות חלשות, מוחלשות, שלא מצליחות לסיים את החודש, בכל החברה הישראלית, וגם בחברה הערבית, גם החרדים, כל החברה המוחלשת. הם לא מצליחים לסיים את החודש, המחירים עולים, ויוקר מחיה – אנשים לא מצליחים לסיים את החודש. מצד שני, אנחנו רואים שר ביטחון לאומי שמגיע מאולפן לאולפן והוא שמח על הריסת בתים. הוא גאה בזה שבתקופה שלו הרסו הרבה בתים. המספר הכי גבוה של בתים שנהרסו בחברה הערבית – בתקופה של השר לביטחון לאומי. זה שר במדינת ישראל. כך מתייחסים לחברה הערבית. זה שר במדינת ישראל. אני שואל: מה עשיתם בשביל לפתור את הבעיות בחברה הערבית? יושב כאן מולי גם שר השיכון – ואנחנו מכבדים אנשים דתיים ומכבדים אנשים שרוצים לעבוד – ואני שואל: מה עשיתם לחברה הערבית? כמה תוכניות מתאר אושרו בחברה הערבית? כמה מגרשים שווקו בחברה הערבית? כמה קרקע – בעצם אין קרקע זמינה בחלק מהיישובים הערביים, אין קרקע זמינה לבנייה. אנשים נאלצים לפעמים לבנות באדמה הפרטית שלהם כי אין תוכניות מתאר, אין אופק. אין אופק גם למועצות המקומיות. מקצצים בתקציבים, ואחר כך שואלים: למה החברה הערבית בונה בצורה לא חוקית? האם זה בעצם מה שאנחנו רוצים לעשות? לא. אנחנו כן רוצים להיות מתחת לחוק. אנחנו כן רוצים לבנות ולתת תקווה לאותם אנשים, לאותם צעירים בחברה הערבית. זה מה שצריך לעשות. אני מצפה מהממשלה, משר שיכון רציני, שייקחו את זה ברצינות – לתת ולשווק, לאשר תוכניות בחברה הערבית.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא להרוס. זה מה שעושים היום. אני מקווה שהממשלה תתעשת ותתחיל לתת מענה ותשובות לחברה הערבית. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגידי לי, גב' ח'טיב, מה הקשר בינך לבין עמותה 48? עמותה שלכם, של מפלגת רע"מ. תמכתם בחמאס. כספי טרור. הינה את, פרצופך האמיתי מתגלה מפעם לפעם. את כל פעם עומדת כאן, מתייצגת ככזאת שמאוד מאוד דואגת ונעימה ומכבדת, ומתחת לכל המעטפת נמצאת תומכת טרור, שעמדה כאן בזמן המלחמה והכחישה אונס של בנותינו, התעללות בתינוקותינו, ואחר כך אמרת: סליחה, אופס, לא התכוונתי. הורחקת לחודש מהמליאה ואת ממשיכה. את עומדת כאן ואומרת שאת מאוד מכבדת דתיים. תגידי לי, איפה כתוב – כי זה בעצם מאפיין, אגב, את האסלאם הטרוריסטי במהלך השנים, גם במאורעות תרפ"ט, לדוגמה – לאנוס נשים ולשרוף תינוקות? בואי תגידי לי, בשם איזו דת? איזו דת את עושה את הדברים האלה, להוציא רחם, להוציא רחם של אישה בעודה בחיים? לפתוח לה את הבטן ולרצוח את התינוק שלה? בשם איזו דת קוצצים רגליים של חיילת? בואי, בואי, תברחי מהאמת. והינה, אני שומעת שעאידה סלימאן מזמזת לי כאן באוזן.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

הרבה זמן לא שמעתי אותך, גב' סלימאן. הרי את עמדת כאן ואת אמרת שיש ריח של זרחן בבית החולים בשיפא.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כן. כן.

טלי גוטליב (הליכוד):

היא אומרת כן. חבר'ה, היא אומרת כן. היא אומרת כן. היא ממשיכה לומר שיש ריח של זרחן בשיפא. היא גם אמרה, עאידה סלימאן, תומכת הטרור השקרנית, שחיילינו יורים על הסטרילי, על המעבר הסטרילי. ואת יושבת כאן, בכנסת ישראל. אני פשוט מורידה את הראש שלי בבושה בפני חיילינ, שנלחמים בשדה הקרב, ואתם יושבים כאן, תומכי הטרור, בלי בושה עומדים כאן. חבר שלך, אחמד טיבי, הגינקולוג – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תומכת אנסים.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – הגינקולוג אחמד טיבי, שכל הזמן שולח אותי לטיפול. מעניין איזה טיפול הוא היה עושה למטופלות שלו, מה היה נותן להן ולאיזה ייעוץ הוא היה שולח את המטופלות שלו, אם הוא בכלל היה גינקולוג; זה נתון בספק, שמעתי כל מיני סיפורים. אדון אחמד טיבי, התומך טרור הזה, מתראיין השבוע ואומר שאנחנו שלחנו את חיילינו לרפיח לבצע רצח עם. את זה אומר גם החבר שלך, החבר שלך עופר כסיף, אחרי שהשאירו אותו פה כי יאיר לפיד ברח מהמליאה ועוד כמה חברים שלו ברחו מהמליאה. הוא נשאר חבר כנסת, אז הכול מותר לו. מותר לו לומר שאנחנו שולחים את החיילים לבצע רצח עם. טוב, תקשיבו לי טוב טוב טוב. גם אתה, ווליד טאהא, תקשיב. זוכר ששרתי לכבודך שיר, כי זה הדבר היחיד שמטמיע באוזני עם ישראל שגם אתה תומך טרור. מנחם מחבלים. אי-אפשר לסבול את זה. ואתה יושב כאן וממשיך לשבת כאן. זה פשוט מבייש אותי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה שומע אותה?

טלי גוטליב (הליכוד):

הולכים ומדברים בנימוס, מתחברים עם כולם.

היו"ר משה סולומון:

תם, תם הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רק אומרת לכם כאן – –

היו"ר משה סולומון:

לסיים, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – תומכי הטרור, זה עניין של זמן, עניין של זמן עד שנצליח לתקן את חוק המפלגות. אתם לא תשבו כאן. מי שיבזה את חיילינו, מי שלא נאמן למדינת ישראל כהגדרתה כמדינה יהודית-דמוקרטית, לא ישב בכנסת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת הדובר הבא, סימון דוידסון, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי, אני מרחם עליך. טלי, אני מרחם עליך. את מסכנה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי. אוי. אני מסכנה. ווליד, אני מסכנה, אני מסכנה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את סובלת. מסכנה. אני מרחם עליך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי, אני מסכנה. תקשיב לי, יא שוביניסט מיזוגן ותומך טרור. תקשיב טוב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מסכנה. מסכנה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא לעולם חוסן. לא לעולם חוסן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני דובר אמת, לא שקרן כמו החברים שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

מדינה יהודית, מדינה יהודית, וגם – – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את בקריאה שנייה. את בקריאה שנייה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – תיפול עליי.

היו"ר משה סולומון:

את בקריאה שנייה כבר.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה קורה פה?

טלי גוטליב (הליכוד):

מדינה יהודית ודמוקרטית.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה לעזור לך. אני רוצה לעזור לך.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, קריאה ראשונה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כולם לא רוצים, אני רוצה לעזור לך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, אתה בקריאה שנייה. אתה בקריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – זה מאוד מטריד אותי. מאוד מאוד מוטרדת, מאוד מוטרדת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את בקריאה שלישית. נא לצאת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

מאוד מטריד אותי. באמת, ווליד, אני מוטרדת.

היו"ר משה סולומון:

את בקריאה שלישית. נא לצאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל לא שמעתי אותך, אדוני. אני מתנצלת, לא שמעתי אותך.

היו"ר משה סולומון:

כי מדברים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אבל – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אי-שמיעת הקריאה אינה פוטרת מהוצאה.

היו"ר משה סולומון:

נא לצאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה?

נאור שירי (יש עתיד):

אי-שמיעת הקריאות אינה פוטרת מהוצאה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הייתי מאוד רוצה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

יפה לך לגזור מאי-ידיעת הדין אינה פוטרת, כי בזה אתה יותר מצוי, נראה לי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, רציתי מאוד שתשמעי את הדברים שלי, אז – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

גם אני רוצה לשמוע. אני באמת לא שמעתי שקראו לי. אני יכולה להישאר – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני רוצה. אתה יכול לתת לה?

היו"ר משה סולומון:

נא לצאת. תחזרי עוד מעט, בעוד שתי דקות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני באמת מבקש – המילים שאני הולך להקריא – – –

היו"ר משה סולומון:

היא תלך ותחזור. בבקשה, לרשותך עד שלוש דקות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. המילים שאני מקריא הן לא מילים שלי, הן מילים של אבא של גיבור ישראל שקיבלתי לפני שלושה ימים, ואני מבקש לכבד את האבא ואת החייל – אבא של סרן עדן פרוביזור, שהיה מפקד הטנק אשר הוביל את גדוד 52 ואת חטיבה 401 במהלך הפריצה בתמרון הקרקעי ברצועת עזה. הטנק של עדן הוביל את הגדוד באומץ ובגבורה במשך 23 ימים עד שנפגע מפגיעת נ"ט ישירה במהלך הסתערות לכיבוש ג'באליה. אבא של עדן כותב: המדינה שאחרי המלחמה: זו הייתה השנה הכי קשה שאני זוכר במדינה. ב-7 באוקטובר הכול קרס, וממדינה גאה שחשבה שהיא חזקה נוכחנו לדעת שאנחנו מדינה חלשה. לא רק בגלל הקונספציה שכשלה, לא רק בגלל הצבא ולא רק הממשלה – בגלל השיטה שכשלה. נתפסנו בהפתעה עם המכנסיים למטה בגלל שחצנות, טיפשות וחוסר אחריות, בעיקר של הדרג הצבאי, השב"כ והמדינה, קרי – הממשלה. אבל גם אז לא ידענו להתארגן, ובמשך 48 שעות, קבוצה של מחבלים מסוממים עשתה לנו בית ספר וכבשה את העוטף. יש מלא שאלות שכנראה לא יהיו עליהן תשובות לגבי איך ומה קרה, אבל זה לא קשור למה שאני רוצה לכתוב עליו. אחרי 48 שעות, המערכת הצבאית התעשתה, אבל אז ראינו שאין לנו מדינה. מדינה זה ממשלה שמנהלת את משרדי הממשלה ועובדת לטובת האזרח ולרווחתו. אצלנו המדינה נעלמה. שום גוף לא תפקד, והכל היה כאוס. לעומת זאת, הגענו אנחנו. מאות אלפים התגייסו למילואים, ואלפים חזרו מכל קצוות תבל להילחם על כבודה של המדינה. ובעורף – איזו התארגנות אזרחית מופלאה, שמנעה קריסה של המדינה. אזרחי המדינה הוכיחו למה אנחנו בלתי מנוצחים. מכל קצוות הארץ אנשים התארגנו, התנדבו ועסקו בעשייה. היה נדמה שכל אחד שאל: מה אני יכול לעשות בשביל המדינה? במשרדי הממשלה, לעומת זאת, שררה דממה, וכולם הרגישו במבוכה שהשתלטה על כל פינה בממשלה. היום אנחנו נמצאים במצב של אזרחים שבויים בידי הממשלה. הממשלה כשלה בכל מטרות המלחמה, ומאות, כולל בני הגיבור, איבדו את חייהם בגבורה, ועוד אלפים יישארו פצועים לשנים רבות, וכל זאת ללא סיבה וללא מטרה טובה שרק בשבילה ראוי להקריב חיים למען המדינה. השלטון מנסה להשתיק אותנו בטענה שכאשר התותחים רועמים, המוזות שותקות.

היו"ר משה סולומון:

לא תוכל לקרוא את כל הדפים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל האמת, שאין תותחים – – – למה? כי אתה לא רוצה לשמוע את זה?

היו"ר משה סולומון:

לא. לא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבא של חייל כותב.

היו"ר משה סולומון:

לא. כי יש זמן, ותם הזמן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – כבר שלושה חודשים, ואנחנו כמו מטומטמים על רפיח חולמים. הגיע הזמן לבחירות, כותב אבא של עדן. שתואיל ממשלת הימין על ימין מלא על מלא לפנות לעם ולבקש את אמון הציבור.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. נא לסיים. נא לסיים. אני יודע, אבל יש לך עוד שני דפים לקרוא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא עניין – לא, יש לי עוד שני משפטים. זה לא עניין של ימין ושמאל אלא עניין של עתיד ילדינו במדינה. לכל המתעקשים על רצון להפריד בינינו לשמאל וימין, יש לי כמה עובדות שאולי יסבירו את הטיעון שלי, הוא כותב וממשיך לכתוב. ואני רוצה רק לציין, מי שכתב את המילים האלה הוא אבא של עדן פרוביזור, סרן, גיבור במדינת ישראל, שכל חייו הצביע ליכוד. ואני שואל את חבריי: מתי אתם תתעוררו?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה.

היו"ר משה סולומון:

כעת הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. אחמד, אשתדל לספור את הדקות כמו שצריך. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. אני רוצה לדבר על החברה האחראית של כביש 6, חברה של גנבים שעושקת את האזרחים והצרכנים. למשל, יש מקרה מטייבה שהשתמש בכביש צפון – 2.98 שקל, ואחר כך, עוד פעם השתמש – 8.19 שקל, יעני, 11 שקל, 12 שקל. ואז, בלי התראה מוקדמת, בלי מכתב רשום, קיבל דרישה לתשלום 719 שקל, 719 שקל, שזה 720% יותר מהקרן, בלי למסור לו מכתב רשום, בלי להודיע לו שהוא חייב, למרות שהוא שנים משלם באופן סדיר. זאת גנבה. זה עושק של הציבור. החברה המפעילה את כביש 6 גונבת מהציבור, גונבת מהאזרחים, מתעמרת בהם. צריך לעצור את ההתנהלות הזאת של החברה. אני אעלה את זה בוועדת הכספים, בוועדת כלכלה. כך זה לא יכול להימשך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ואז הוא תקוע בפקק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

סליחה?

ניסים ואטורי (הליכוד):

ואז הוא תקוע בפקק ולא נוסע.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, יש בפקק – יש לי חוק שאם יש פקק או עבודה בכביש, צריך או לא לשלם על המקטע או להוריד 50% מהאגרה. זה כביש אגרה, צריך תמורה לאגרה. הנקודה השנייה – יש חברת כנסת – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אמר אמת, ואטורי. תקשיב טוב למה שאמר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש חברת כנסת שווליד טאהא הציע לה סיוע בהתנדבות. היא עלתה ותקפה את אימאן ח'טיב לגבי אונס ולא אונס. אני רוצה להגיד לכם מה אמרה הגוטליב הזאת לילד בן עשר כשהייתה עורכת דין. אומרת: איפה היו ההורים שלו? מה יש לילד בן עשר לחפש אצל מומי לוי בבית? מי זה מומי לוי? פדופיל, אנס של ילדים. ירדה על הילד שכאילו הוא הלך כדי שהפדופיל יעשה בו את מעשיו. איזה מוח חולני. והיא באה להתעלק על חברי הכנסת הערבים. על זה אומרים פתגם בערבית. על זה אומרים: (אומר בערבית: מה גרם לך לצמוח, יא גבעול חוביזה, חוץ מהשתן של הכלבים.) תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה אמרת?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הפיפי של הכלבים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הפיפי של הכלבים.

גלעד קריב (העבודה):

אני אתנהג יפה.

היו"ר משה סולומון:

אני סומך עליך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, שמעתי שאחמד טיבי, חברים, אחמד טיבי אמר שאומרים עליי – ואלה המילים ששמעתי הרגע באוזן שלי, ואף אחד מחברי הכנסת לא ענה לו – פיפי של כלבים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

סליחה, אני צריך לקבל חמש דקות על הודעה אישית ולא ביקשתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

ככה הוא אמר עליי עכשיו. עכשיו. תתביישו לכם שלא הגבתם לו, כל חברי הכנסת שיושבים שם. זה מה שהוא אמר.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עכשיו, מה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל זה נכון.

גלעד קריב (העבודה):

ואטורי, תתבייש שלא הגבת לו.

היו"ר משה סולומון:

אני לא שמעתי. אני לא שמעתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מה שהוא אמר.

היו"ר משה סולומון:

אני לא שמעתי. לא שמעתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תפתחו את ההקלטה ותבדקו את זה, את הדבר המטונף הזה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, לאפשר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה לא הוצאת אותה?

טלי גוטליב (הליכוד):

את הדבר המטונף הזה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה לא הוצאת אותה?

היו"ר משה סולומון:

הוצאתי וחזרה.

גלעד קריב (העבודה):

לי יש זמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד, באמת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה לא הוצאת אותה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא חזרה להפריע. היא חזרה להפריע.

היו"ר משה סולומון:

לאפשר לחבר הכנסת גלעד קריב להתחיל.

טלי גוטליב (הליכוד):

פיפי של כלבים, חבר כנסת אומר פה. אתם מטורפים, מה זה?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש לאפשר לדובר להתחיל את דבריו.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לי זכות תגובה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה – – – ילד בן עשר לעשות אצל פדופיל?

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אני מתקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך תטפל באיזו בחורה, אדון גינקולוג.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תומכת אנסים. תומכת אנסים.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

לא, יש לי הפרעת קשב וריכוז, וקשה לי.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

טוב, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, האמת שגם לי מדגדג באצבעות להגיב על דברי הבלע של השר דודי אמסלם, אבל אמרתי לעצמי: הרי נתניהו לא סופר את אמסלם, אז למה שאנחנו נספור? אז הפעם הזו אני מוותר על הזכות. אני מזדהה עם ראש הממשלה בהתעלמות שלי מהשר אמסלם, ובמקום זה אני מבקש לדבר על הדיון שהתקיים היום בוועדת החוקה תחת הכותרת: אכיפה בררנית. הדיון הזה היה יוזמה של יושב-ראש הוועדה, וטוב שהוא התקיים, כי מי שמסתכל על 72 השעות האחרונות מבין שיש במדינת ישראל בעיה של אכיפה בררנית מצד המשטרה. ישנו תושב, תושב ישראל ממזרח ירושלים, ששוכב בבית חולים אחרי שחבורה של בריונים ברחובות הבירה שלנו הכו אותו מכות נמרצות כי הם חשבו שאולי על המשאית שלו יש סיוע הומניטרי שממשלת ישראל אישרה להעביר לעזה. אז הורידו אותו מהמשאית, החטיפו לו מכות רצח, והוא בבית חולים. זה אחרי שכמה ימים לפני כן, ביהודה ושומרון, עוד פעם, הכו נמרצות פלסטיני. התמונות מראות אותו שרוע על הרצפה זב דם, והמשאית עולה באש. במקרה הראשון המשטרה שלחה ניידת אחרי זמן רב. המשטרה ראתה את המתרחש; הניידת הסתובבה. במקרה בשטחים רואים חיילים של צה"ל עומדים ליד האירוע ולא מתערבים. למול זה, בוא אני אספר לך מה אני עשיתי במוצאי שבת בשעה 01:00. לקחתי ברכבי קטין בן 17 שנעצר בצומת קפלן באלימות על ידי חמישה יס"מניקים. גררו אותו אזוק, באלימות, לתוך האוטובוס, אחרי זמן רב שחררו אותו, ונתנו לו דוח שקרי על 1,000 ש"ח עם הטענה שהוא ירד לאיילון. תפסו אותו בצומת קפלן, וקצין משטרה לא מתבייש להפיק מסמך שקרי – עבירה פלילית – דוח שהוא ירד לאיילון. הבחור יצא מהאוטובוס של המשטרה חבול. ניסיתי לשכנע אותו ללכת לחדר מיון, שאני אקח אותו. הוא היה כל כך מפוחד ונרעש, שהוא התעקש ללכת לבית. למוחרת הוא ניגש עם אביו לחדר המיון, ואז הוא הודיע לי שידו נמצאה שבורה, והרופאים אומרים לו שהשבר נגרם מזה שגררו אותו באזיקים.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

קטין.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

עשרות מעצרי שווא בכל מוצאי שבת בהפגנות בקפלן, אלימות משטרתית מטורפת, מכת"זיות על מפגינים על המדרכות – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, חבר הכנסת גלעד. נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

– – חבלות למפגינים, ועוד מדברים איתנו על אכיפה בררנית?

היו"ר משה סולומון:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

חוליגנים של בן גביר מסתובבים ברחובות ירושלים, והמשטרה לא עושה כלום – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

– – אבל מכת"זיות מתיזות בכינון ישיר על מפגינים נגד הממשלה – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת גלעד קריב, נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

– – וקטינים שוברים את היד במעצרים אלימים. אכיפה בררנית? אנחנו עוד נטפל באכיפה הבררנית הזו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת נעבור לדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הרבה תארים קיבלה הממשלה הזאת: ממשלת הכישלון, ממשלת המאיימים. אני קראתי לה ממשלת המאיימים, כי כל הזמן מאיימים על חיזבאללה, ובינתיים חיזבאללה תוקף אותנו, אבל אני אקרא לה עכשיו ממשלת הבושה. אדוני היושב-ראש, יומיים אחרי יום הזיכרון מגיעים להרוס בית ביישוב ירכא. בן אדם שהיה 120 יום במילואים, עכשיו, במלחמה האחרונה – והוא תיקן אותי, אמר לי: 130 יום הייתי במילואים, לא 120 יום – באים להרוס לו את הבית. אני לא מצליח להבין. איבדתם את הבושה? אתם לא מבינים שאתם מגיעים ביום שני לבתי קברות של החללים שלנו, מדברים רק כמה אתם לא עשיתם לעדה הדרוזית, כמה אתם רוצים לעשות לעדה הדרוזית וכמה ממשלות ישראל פישלו עם העדה הדרוזית, ויומיים אחרי זה באים להרוס בית ביישוב ירכא? איך זה מתחבר אחד עם השני? אני לא מצליח להבין. מה, עברה האחריות לבן גביר, ואז בן גביר החליט שהוא רוצה להיות גיבור על כולם והוא רוצה לבוא להרוס ולא עושה חשבון לאף אחד? אני אמרתי שלא יהיו הריסות במגזר הדרוזי, כי אנחנו בונים על הקרקע הפרטית שלנו, והממשלות לא תכננו, וועדות התכנון לא תכננו. ולא נתקפל לפני אף אחד, כי אנחנו רוצים לבנות בית, לגדל משפחה, ואתם גורמים לנו שאחוז הגידול הטבעי הכי נמוך היום במדינת ישראל הוא אצל העדה הדרוזית, בגלל שלא מאפשרים להם לבנות. היום דיברנו בוועדה ואמרתי לך שבשנת 2024 אין תקציב לסבסוד חלקות לחיילים משוחררים, והבטחתם בוועדה שתוך שבועיים תביאו החלטת ממשלה על סבסוד חלקות לחיילים משוחררים. אני רוצה להאמין להבטחה שלך, אדוני השר. המנכ"ל שלך מבטיח לא בשמו – בשמך. המנכ"ל עובד אצלך, אתה השר, וברגע שהמנכ"ל מבטיח זה השר מבטיח, כי הוא לא יכול לדבר בשם עצמו. הוא לא יכול להביא החלטה ממשלה, אתה מביא את ההחלטה לממשלה. אמרתם שתוך שבועיים תביאו החלטה לסבסוד חלקות לחיילים משוחררים. כשהיינו בממשלה, נתנו – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

שני משפטים. כשאנחנו היינו בממשלה, 2023-2022, משרד השיכון קיבל מהאוצר 100 מיליון שקל כל שנה לסבסוד חלקות החיילים המשוחררים. נגמרו 200 מיליון השקלים – עכשיו אתם צריכים לתת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני לא רוצה לחרוג, כי התקנון – הרבה שנים הייתי סגן יושב-ראש, אבל אני רוצה לתת לך להסתכל על צו מינהלי, 300,000 שקל לצעיר. איך הוא יכול לשלם את זה?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת ולדימיר בליאק. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, הממשלה הכושלת הזאת, שהרסה את הביטחון של אזרחי מדינת ישראל ואת החוסן החברתי שלנו, מרסקת כעת את הכלכלה שלנו ואת עתיד ילדינו. אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לכך שבחודש האחרון התרחשו כמה אירועים כלכליים משמעותיים: הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל על ידי סוכנות P&S – זו הורדה שנייה אחרי מודי'ס; העלאת מחירי מוצרי החלב המפוקחים ב-4.5%; זינוק נוסף, חמישי במספר, במחירי הדלק; פריצת יעד הגירעון לשנת 2024, אשר כבר הגיע ל-7% וכנראה בדרך לנתון הדו-ספרתי; מדד המחירים לצרכן בחודש אפריל עלה ב-0.8% – הרבה הרבה מעל הציפיות. באופן תקדימי ובלתי נתפס אף אחד מהאירועים הללו לא זכה להתייחסות, לא של ראש הממשלה, לא של שר האוצר ולא של שר הכלכלה. אף מילה, כי לא אכפת להם, פשוט לא אכפת להם. כמרכז האופוזיציה בוועדת הכספים העליתי בחודשים האחרונים לדיון כמה סוגיות הדורשות פתרון מיידי מצד הממשלה: מתווה סיוע ופיצוי למשפחות המילואימניקים ומשפחות אנשי הקבע, מתווה פיצוי לעסקים בגין חובות אבודים מרצועת עזה, מתווה פיצוי לעסקים בענפים מיוחדים, בענף התיירות, התערוכות ועוד, מתווה פיצוי לעסקים מושבתים הנמצאים ברדיוס של 30 ק"מ לפחות מגבול הצפון, שמושבתים כבר שבעה חודשים ולא קיבלו שקל, שקל אחד לא קיבלו. הסוגיות הללו, כל הסוגיות הללו טרם זכו להתייחסות מצד משרד האוצר, חרף הדרישות שלנו. הממשלה ושר האוצר ממשיכים להתנהל בצורה לא אחראית ומפקירים את האזרחים בצפון, בדרום ובמרכז. זה לא יכול להימשך כך. אני אומר מכאן גם לשר האוצר וגם ליושב-ראש ועדת הכספים: התנהלנו בצורה סופר-אחראית כאופוזיציה מ-7 באוקטובר, אבל אני אומר לכם שמעכשיו כל דבר שיגיע לשולחן הוועדה מטעם משרד האוצר, ייתקל בקשיים משמעותיים, עד שכל הסוגיות הללו יזכו להתייחסות. אני לא מבקש שום דבר לעצמי, אבל אנשים קורסים, עסקים קורסים, ולממשלה פשוט לא אכפת. אז אנחנו נילחם בוועדה, נילחם ימים כלילות או לילות כימים עד שהממשלה הכושלת הזאת והפושעת הזאת תלך הביתה. הבחירות בדרך. הגיעה העת לבחור הנהגה חדשה ולהתחיל לשקם את הריסות נתניהו. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום כבר ברור לכולם שצה"ל חייב להיות צבא גדול וחזק. צריך לעבות את שורותיו, להשלים את פערי כוח האדם שנפערו במלחמת חרבות ברזל. 3,000 חיילים ירדו מהסד"כ – זה סדר גודל של חטיבה שלמה. מאות חיילים נהרגו ואלפים נפצעו. על מנת לעמוד באתגרים שנפתחו לפתחינו, הצבא נדרש למסגרות חדשות, לאוגדות, לחטיבות. לא עוד הצבא של 6 באוקטובר. במושב הזה עלינו לתת את הדעת על הצורך הקיומי של מדינת ישראל ולקבוע פה אחד: חובת גיוס לכולם. כל צעיר בן 18 חייב להתגייס בבקו"ם ולעשות שירות צבאי או אזרחי. לא ייתכן שהממשלה שלנו, שמגדילה את העומס והנטל על משרתי המילואים והסדיר, לא נזעקת לתת פתרון חוקי על מנת לעבות את צה"ל כדי שיוכל להגן עלינו. אתמול ביקרתי משפחה שכולה בעיר מודיעין. פגשתי אימא שכולה שמבינה היטב את צו השעה. אחרי שהיא שכלה את בנה הבכור, היא סיפרה לי בכאב גדול שחמשת ילדיה משרתים במילואים ממש ברגעים אלו – כי אין לנו ארץ אחרת. ואני שואלת את כבוד השר, שיושב לפניי: האם זה הגיוני שיש אימא אחת ששולחת חמישה ילדים לשרת במילואים, ויש אימא אחת שלא שולחת אף ילד? הממשלה חייבת להבין את הדברים כהווייתם. לא ייתכן שהממשלה הוציאה הוראת שעה על הארכת משך המילואים, העלתה את גיל הפטור לגיל 50, הקדימה את גיוסם של חניכי שנות השירות והמכינות, וכעת, בגלל מצוקת כוח האדם, שוקלת להאריך את שירות הסדיר בארבעה חודשים. היום שמעתי שהשר גלנט כבר מדבר על ארבע שנים שירות סדיר. כל זה בזמן שציבור שלם – יש ציבור שחוק הגיוס לא חל עליו. ההחלטה הפוליטית של נתניהו ליצור דין רציפות על חוק גיוס של 6 באוקטובר מצביעה על כך שמה שעומד לנגד הממשלה הזאת הוא לא הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל; הוא שרידות פוליטית. רבותיי, המלחמה הזאת גרמה לנו להבין שאנחנו נמצאים מול אויב רע ומר בשש חזיתות. גיוס לצה"ל הוא גם חובה חוקית וגם חובה מוסרית.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

משפט אחד, אדוני. זאת המשמעות הבסיסית ביותר של ערבות הדדית. לזה אנחנו זקוקים כעת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. ב-8 במאי, באמצע הפגרה, בכינוס מליאה שיזמה הממשלה, עמדתי על דוכן זה ונשאתי נאום תוכחה, תוכחה על מחדלי הממשלה, אוזלת ידה בהשבת החטופים. אתם, שהבאתם לעולם את המהפכה המשפטית וריסקתם אותנו כחברה; אתם, ששר מתוככם שלח את אנשי המילואים לעזאזל; אתם, ששרה מתוככם אמרה על הטייסים האמיצים "אתם לא מלח הארץ, אני בזה לכם"; אתם, ששר מתוככם כינה אך לפני כמה שבועות את המפגינים "אספסוף"; אתם, שב-7 באוקטובר הייתם מבוהלים ולא ידעתם נפשכם, פניכם נפלו כי הממשלה שלכם כשלה, איבדה את הדרך; אתם, שנושאים בפיכם לשווא את המילה "אחדות"; אתם, שראש הממשלה הביא לעולם את האמירה "ביחד ננצח"; אתם, שהבאתם לעולם את המילה "אחדות" – ואני שואל, ביחד? איזה יחד? איזו אחדות? אתם, שב-8 במאי נשאתי מעל דוכן זה את נאום התוכחה הקשה כנגד הממשלה והעומד בראשה בלי לקלל, בלי להגיד כלום, רק להביא עובדות – בעקבות דבריי הצעקות כלפיי מצד הקואליציה, מהצד הזה, היו "בוגד, בוגד, בוגד". אתם, לי אתם קוראים בוגד? אני, שמחצית מחיי בשירות בצנחנים, בימ"מ, מפקד יהודה ושומרון, מפקד מחוז ירושלים בתקופה הקשה ביותר לעיר? אני, שמחצית מחיי רדפתי אחרי מחבלים, לי אתם קוראים בוגד? ממליץ לחלק מכם לעשות חשבון נפש. הביטו על עצמכם בראי. התבלבלתם. הפכתם את אוהב הארץ הזו לאויב. עוד לא אבדה תקוותנו. תתביישו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. הינה הוא.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז 7 באוקטובר אנחנו דורשים מהממשלה להתייחס בכבוד לחברה הבדואית. אבל הקרקס הזה נמשך. נמשכות איתו גם ההריסות אצלנו בנגב, למרות הפניות שלנו גם למשרד ראש הממשלה וגם לכל האחראים לעניין של החברה הבדואית בנגב להפסיק עם ההריסות, לתת ארכה לאנשים, להביא פתרונות, חלופות. ממשיכים לדרוס ולהרוס. לא רוצים לתת לאנשים פתרונות. משאירים משפחות שלמות ללא קורת גג. תארו לעצמכם ש-27 תלמידים בטרום-חובה וגן בבית ספר אום בטין, ביישוב אום בטין, לא הולכים לגן. למה? אין להם בית. משאירים אותם תחת השמש ללא כלום. אז מי אמור לתת תשובות לאזרחים הבדואים בנגב? מי אמור לטפל בסוגיות הבוערות אצלנו? מי אמור לתת לנו בתים? מי אמור לתת לנו לבנות? למה כל הזמן בוחרים בהריסה ולא בוחרים לדבר עם האנשים בשפה אחרת? לדבר עם האוכלוסייה. אני חושב שהגיע הזמן שהממשלה הזאת תחלוף מהעולם הזה. אנחנו צריכים ללכת לבחירות חדשות. צריכה להיות ממשלה שתשרת את האזרחים, שתדאג לתושבים. אי-אפשר להפקיר את התושבים של רהט. מקימים את מינהלת תקומה – משאירים את העיר רהט בחוץ. למה? יש רק סיבה אחת. אני לא אוהב שכל הזמן המנהיגות הערבית תתלונן, אבל זו המציאות. משאירים אותם כי רהט היא עיר ערבית. בדיוק. הקו משאיר את רהט בחוץ. למה? מה הסיבה? מה יגידו התושבים של ראס ג'ראבה, אמבדון, בקיעה, כרכור ותל שבע? זו הממשלה שאמורה לתת תשובות לאנשים? זו הממשלה שאמורה לתת פתרונות למשפחת אבו עסא בוואדי חליל? מי ייתן תשובות לאנשים בלקיה? בעווג'אן? הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה. היא לא יכולה לשרת את האזרחים שלה. הגיע הזמן שתתייחסו לחברה הערבית בנגב, לתושבים שלנו. איזו בושה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

קריאה:

לפני זה.

היו"ר משה רוט:

כן. הודעת מזכירות, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ושלישית, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 39), התשפ"ד–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חברי הכנסת, אנחנו שומעים הרבה את המונח שמנסה לטבוע ראש הממשלה, הניצחון המוחלט. אבל זה לא הניצחון המוחלט. מה שאנחנו רואים כאן הוא הכישלון המוחלט. הכישלון המוחלט של הממשלה הזאת היה כמובן ב-7 באוקטובר. אדוני השר, נכשלתם בהגנה על אזרחי ישראל ב-7 באוקטובר, אבל מאז שנכשלתם בהגנה, אתם גם נכשלים בהתקפה. גם בהתקפה הממשלה הזאת מציירת לנו את הכישלון המוחלט שבעה וחצי חודשים, אדוני היושב בראש. במקום לתמרן כך שמדינת ישראל תשלוט בשטח האויב, שטח האויב שולט בשטח שלנו ומרחיק את האוכלוסייה שלנו מהשטח שלנו. במקום שמדינת ישראל תיצור רצועת ביטחון בשטח האויב בלבנון, תיצור רצועת ביטחון בעזה, יש רצועת ביטחון בתוך שטח מדינת ישראל. תמרנתם את מדינת ישראל לכך שהיא הצטמצמה. ויתרתם על הגליל וויתרתם על העוטף. הגענו לנקודת השפל הגדולה ביותר שידעה מדינת ישראל מאז ומעולם. ושימו לב – שימי לב, חברת הכנסת גוטליב, ואדוני השר, להישגי ממשלת הכישלון המוחלט, ואני מתייחס מאז 7 באוקטובר, לא רק לכישלון של ההגנה ב-7 באוקטובר, אלא מאז – מאז 7 באוקטובר ממשלת הכישלון המוחלט הובילה לכך שנתיבי השיט למדינת ישראל חסומים לכיוון אילת. ירי בלתי פוסק עלינו לא רק מרצועת עזה אלא גם מלבנון, מתימן, מעיראק, באופן כזה שחלקם אפילו לא מקבלים תגובות.

נאור שירי (יש עתיד):

מאיראן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הצפון פונה. כ-100,000 תושבי הצפון הפכו פליטים בארצם, ורצועת הביטחון – בתוך מדינת ישראל. הוקם נמל בעזה. כמה התנגדנו להקמת נמל בעזה? הוקם נמל בעזה, והיום חיילי צה"ל שומרים עליו כדי להעביר אספקה לחמאס. זה תחת ממשלת הכישלון המוחלט הזו. החטופים נמקים בשבי ולא יודעים מה יהיה בגורלם. ישראל הפכה להיות למדינה נרדפת בעולם. צעדתם שמאל-ימין לבית הדין לצדק בהאג רק כדי לתת לו לגיטימציה, שאמרנו שתפגע בנו בסופו של דבר ושזה יפעל נגדנו. חמאס כמובן ממשיך לירות לשטח העוטף ושולט בכל הגזרות גם עכשיו, אחרי שבעה וחצי חודשים. שחקתם את כוח המילואים והסדיר של מדינת ישראל בלי שהגענו להישגים ממשיים. איראן הרשתה לעצמה להצטרף למערכה הזו באופן גלוי. למה היא עשתה את זה? כי היא ראתה את החולשה של הממשלה הזו. כל זה הוביל גם לריסוק הכלכלה. ואני מסיים בזה, אדוני היושב בראש. זאת ממשלה כושלת. היא הייתה כושלת לפני 7 באוקטובר והיא עוד יותר כושלת אחרי 7 באוקטובר.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הממשלה הזו, חברים בה כולם: נתניהו וגנץ ואיזנקוט וגלנט.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

יש לכם, לכולכם, אחריות משותפת לכישלון הזה. אתם, כולכם יחד, הכישלון המוחלט, וצריכים ללכת הביתה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, היום בבוקר בוועדת הכלכלה דנו בחקיקה שאמורה להקפיא את עליית המחירים במצב חירום. אני חושב שהדבר הזה מנוגד לתפיסה הכלכלית של הרבה מחבריי פה בבית הזה, כי במקום לעודד תחרות חופשית והוגנת ובכך להוריד את המחירים, הקואליציה, הממשלה – וכנראה גם החקיקה הזאת, שחלק מחברי האופוזיציה גם יתמכו בה – באה לעצור את השטף של החזירות הזאת שקורית בחודשים האחרונים. עכשיו, למה זה קורה? דרך אגב, אנשים חושבים שרק הביטחון הוא הנושא. לא. יוקר המחיה זה נושא שמעניין לא פחות מהנושא הביטחוני. גם ביטחון, כמובן, זה הכי חשוב, כן? כי בלי ביטחון, אין לך – לא שווה לחיות בלי ביטחון. אבל אנשים נכנסים היום לסופר, והם מסתכלים. לפני 7 באוקטובר פסטה עלתה 5.5 שקלים, והיום זה עולה 8.9 שקלים. אני אגיד לכם, ממרח שוקולד, בלי לציין את השם, עלה 18.9 שקלים, והיום הוא עולה 26.9 שקלים. חשבו באחוזים כמה זה עלה. אלה לא אחוזים בודדים, אלה עשרות אחוזים. עשרות אחוזים.

היו"ר משה רוט:

50%. הממרח זה 50%.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הממרח – 50%. אדוני, בשר טחון עלה כמעט ב-100%. מה זה הדבר הזה? בשר טחון אתה לא תמצא היום בפחות מ-60 שקלים לקילו. פעם זה היה 35 שקלים, 40 שקלים. כשאני נבחרתי לכנסת לפני חמש שנים, אחרי כמה חודשים נכנסתי לסופר; אני בכל שבוע נכנס. שאלו אותי: מה? אתה נכנס לסופר? אמרתי: למה, אני לא בן אדם? לא הבנתי, זה שנבחרתי לכנסת – אני אפסיק להגיע לסופר? אז היום שואלים אותי: מה, אתה ממשיך להיכנס לסופר? אתה לא מזמין דרך האינטרנט? אמרתי: לא, אני נכנס בכל שישי לסופר, כי ככה אני מדבר עם אנשים, הרבה אנשים מכירים אותי. ואני מסתכל על המדפים ואני רואה חזירות מטורפת. ואז אני נזכר בסרטונים שראש הממשלה צילם בתחנת הדלק ואמר: רק תבחרו בי – אני אוריד לכם את המחירים של הנפט העולמי, הדלק ירד, החשמל ירד, הכול ירד, רק תבחרו בי. זה מה שאמר ראש הממשלה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הכול ירד אחרי שביבי ירד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הכול ירד אחרי שהממשלה הזאת תרד ותתפטר. מה שהתחלנו לעשות בממשלה הקודמת – התחלנו עם רפורמה ביבוא, אחת הרפורמות החשובות ביותר. על פי ההערכות של כל המשרדים שהיו מעורבים בזה, הרפורמה הייתה צריכה להכניס קרוב ל-9 מיליארד שקלים לקופת המדינה, לעודד את התחרות, להוריד את המחירים – דרך אגב, בתחומים שונים: במחירים של מוצרי חשמל, אפילו תמרוקים – שלא בדיוק הצלחנו להגיע, גם בזה תכננו לעשות את הטיפול – בבשר, במזון, בכל דבר שקשור ליוקר המחיה. מה עשתה הממשלה הזאת? אני לא מדבר אחרי 7 באוקטובר. ב-7 באוקטובר – מלחמה וההוצאות גדלו, ואנחנו כבר גם ככה בגירעון של למעלה מ-7%. אבל עד 7 באוקטובר לא עשיתם כלום, לא עשיתם שום דבר בשביל להקל על האזרח הממוצע, כולל האזרח שהצביע לכם. אז אני חושב שהמבחן שלכם הוא לא רק בביטחון אלא גם בכלכלה. כרגע הממשלה הזאת לא עומדת במבחן הזה, והציבור יעניש אתכם בקלפי. אנחנו נגיע כמה שיותר מהר, וגם הנושא הזה יהיה על סדר-היום בבחירות הבאות. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הישיבה.

היו"ר משה רוט:

בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

צריך לדבר על טיב המחאה ועל מה שקורה עכשיו מחוץ לכנסת. הדבר הראשון שעולה לי למוח, אדוני יושב-ראש הישיבה, זה ריאיון של העיתונאי רן אדליסט לגלי ישראל לפני כמה ימים. ובריאיון הזה העיתונאי רן אדליסט נשאל: ומה יקרה אם מחר תהיינה הבחירות ושוב הימין ינצח? והוא ענה, בכנות מרעננת מאוד ומוערכת בהחלט: מה שיקרה זה שברגע שהימין מנצח שוב – אנחנו יוצאים לרחובות ומבעירים את הרחובות. זאת אומרת שדמוקרטיה היא תוצאות בחירות רצויות לשמאל. זו דמוקרטיה. זה מתכתב נהדר עם מה שאמרה הבוקר הפרופ' – פרופסור – שקמה ברסלר, ששום 64 מנדטים לא יזיזו לעם. זאת אומרת, שום רוב העם לא יזיז לעם. מעבר לעובדה שזאת אמירה מאוד לא אינטליגנטית, הגברת הזו צעדה עם דגלים קנויים בסיטונות מסין ועם כספים ממומנים של מדינות שמעוניינות להפוך את שיטת הבחירות בישראל ואת הממשלה בישראל, והיא לא מבינה מה זה דמוקרטיה. גם רן אדליסט לא מבין מה זה דמוקרטיה. דמוקרטיה זה לא כשהשמאל מנצח, דמוקרטיה זה רצון הרוב. ובחירות קורות אחת לארבע שנים, ובחירות זה לא תהליך שאפשר לזלזל בו. בחירות זה לא תהליך גחמתי, שאם יש כמה אנשים ממומנים עד קצה מכספים זרים ולא אוהבים את השלטון כרגע בישראל – אז הופ, בואו נצא לרחובות, נבעיר כמה מכוניות, נבעיר את איילון, ותהיינה בחירות. כי שימו לב, אנשי מחאה: איפה שהמחאה הבאה תתחיל זה איפה שהמחאה הזו נגמרת. אתם לוקחים כל דבר מאחד, ממלכתי, את הדבק האחרון שנותר בינינו – בימי זיכרון, בימי שואה – ואתם מפוררים אותנו מבפנים, כאילו שלימין אין לגיטימציית עומק לשלוט, שלימין אין לגיטימציית עומק לאחוז בהגה. מעכשיו, בכל פעם שהימין יעלה לשלטון – ואת זה הם אומרים בריש גלי, לא אני: נבעיר את המדינה. למה זה דמוקרטי? איך זה דמוקרטי? איך זה דמוקרטי שקמה פה קבוצה ואומרת בריש גלי לכל החיילים שנמצאים עכשיו בעזה – רבים מהם עם כיפות, רבים מהם מהפריפריה, רבים מהם מההתנחלויות – באים ואומרים להם: אתם טובים לקרב, אתם לא טובים לקלפי, כי אם חלילה תנצחו, בפעם הבאה נבעיר את המדינה שוב? אתם מפרקים כל מה שמאחד בינינו באופן קונסיסטנטי, עקבי ומסוכן, צעד אחר צעד, כשרוב העם, בניגוד לאילוזיה שלכם, רוב העם מביט בכם בבתים שלו, מהסלונים שלו, במקלטי הטלוויזיה, ונחרד.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם חייבים להבין – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – כשכל העולם מכוון אלינו חיצים, זה לא הזמן למוטט את מדינת ישראל מבפנים. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, משפחות החטופים, משפחות השכול ובעיקר הרמטכ"ל ואלופי צה"ל, אין ניצחון בלי שליטה. אני חוזר שוב על ההיגד הפשוט הזה, שכל טירון צריך להכיר וכל גנרל צריך ליישם: אין ניצחון בלי שליטה. אנחנו שבעה חודשים מדשדשים מכיוון שבתוכנית המבצעית שהכנתם – אני פונה אליכם, רח"ט מבצעים בינדר, ראש אגף המבצעים בסיוק, הרמטכ"ל הרצי הלוי – בתוכנית שהייתה אמורה לממש את היעד שהקבינט קבע – השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס – חסר המרכיב המרכזי, חסר המפתח לניצחון, והוא שליטה. גרוע מזה, לא רק שאנחנו לא חותרים לשליטה – אנחנו למעשה נותנים לאויב האכזרי שמולנו את כל עמדות השליטה האסטרטגיות: שליטה בגבול ובהברחות. שבעה חודשים שאנחנו מאפשרים לו לשלוט בגבול, בפילדלפי, להמשיך את מפעל ההברחות האדיר שלו. אדוני היושב-ראש, מה הטעם שדניאל הגרי, דובר צה"ל, מציג בגאווה כזאת צילומים של איזה שלושה טילי RPG שהוא מצא באיזה מקום וכשהוא מצלם, באותה העת מבריחים 50 טילים כאלה בפילדלפי? מה הטעם בזה? יש מישהו שלא ידע את מה שאמרה נציגת ישראל בהאג ביום שישי, שיש 50 מנהרות מתחת לפילדלפי? יש ילד שלא ידע את זה במדינה? מישהו לא הבין שמפעל ההברחות מתקיים כסדרו? רק חליוה לא ידע? רק אתה, מכובדי הרמטכ"ל, רק אתה לא ידעת? זו שליטה בגבול, בפילדלפי. שליטה בדלק ובתת-קרקע – אנחנו מאפשרים לו שליטה בדלק. כמה הזהרנו, כמה התרעמנו בוועדה, התחננו. החלטתם להכניס דלק? הוא זורם ישר למצבורי הדלק של התת-קרקע. הרי אי-אפשר לחיות במנהרות, חמש דקות אי-אפשר לחיות במנהרות בלי מחוללי החמצן שמופעלים על ידי הדלק. זה הדלק שמפעיל את המחרטות שמייצרות נשק ברפיח היום, וזה הדלק שמאפשר לרוצחים של חיילינו לצאת מתוך הפירים, כי יש להם שם אוויר. אנחנו רואים את הדברים. לא רק שליטה בגבול ולא רק בדלק, גם בסיוע. אנחנו מחלקים סיוע ברצועת עזה, בניגוד לדין הבין-לאומי, מכיוון שהדין הבין-לאומי אומר שאם יש חשש שזה יגיע לאויב, אפשר לעשות מצור אפקטיבי. במקרה הזה אין חשש, יש ודאות – אנחנו יודעים שזה מגיע ישר לאויב, וחמאס מחלק את זה לאוכלוסייה, וככה הוא שולט באוכלוסייה, וככה הוא מגייס חיילים חדשים ולוחמים והאוכלוסייה ממשיכה לגבות אותו. אהוד יערי עשה חשבון – ראיתי לפני יומיים – שחצי מיליארד דולר החמאס הרוויח כבר עד עכשיו רק מהסיוע. כבר לא צריך להכניס אותו ממצרים, אפשר למכור את זה שם ולהרוויח רק כסף לטובת עוד נשק. ושליטה במרחב. חמאס שולט במרחב. אנשים נעים כמעט ללא הגבלה – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

– – במקום לחלק את הרצועה לחמישה חלקים, לחמש אצבעות, כמו בתוכנית ההיא של רבין – בכל אזור אתה שולט. היום השליטה של החמאס. ברשותך, עוד משפט אחד לסיום. זה נכון, ההיגד הזה שאין ניצחון בלי שליטה הוא נכון מבצעית והוא נכון גם ליום שאחרי. האמירות של שר הביטחון כאילו מישהו יעשה בשבילנו את העבודה, הפנטזיה הזאת כאילו מישהו יבוא ויילחם בשבילנו בחמאס, ייכנס לשם טכנית אפילו, ייכנס לפני שאנחנו שולטים שליטה מלאה – זו פנטזיה מסוכנת. כמו שאמר צ'רצ'יל, ישנה תשובה אחת לכישלון – זה ניצחון, ואין ניצחון בלי שליטה, וזה בכוחנו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

יש לנו חיילים גיבורים. אנחנו יכולים. אני מבקש מהרמטכ"ל ומראש אגף מבצעים לחשוב מחדש על התוכנית, להחליף דיסקט ולהציב במרכז תוכנית חדשה את השליטה. זה יהיה היעד לניצחון שעם ישראל כל כך זקוק לו וכל כך מייחל לו. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הייתי לפני שעה קלה בהפגנה בחוץ של משפחות החטופים והנרצחים, שבצדק מרימים קול זעקה וצעקה חודשים ארוכים כנגד ההפקרות וההפקרה, כנגד ההתעללות הסדיסטית, כנגד האדישות המוחלטת של ממשלת הדמים לגורלם של החטופים ולגורלן של המשפחות. ליבי איתם, ולא יצאתי סתם, אלא כדי להביע הזדהות. ואני רוצה להזכיר שמחאת המשפחות החלה כאשר ידידי היקר יעקב גודו, שבנו נרצח לאחר 25 שעות שהופקר בממ"ד בכיסופים, הקים אוהל והחל למעשה את המחאה של המשפחות לפני כשמונה חודשים. מה הוא וחבריו לאוהל ותומכיהם לא ספגו? גידופים, קללות, התעללות של המשטרה כשהגיעה, והגדיל לעשות תומך נתניהו כשניסה להצית את האוהל על יושביו בזמן שישבו שם. ויועץ פרלמנטרי של חבר כנסת מהקואליציה תלש שלטים שלהם. האלימות הזאת היא לא ספורדית. האלימות הזאת כנגד משפחות החטופים והנרצחים, כנגד מתנגדי מלחמת הדמים המיותרת, כנגד מתנגדי הממשלה – האלימות הזאת היא שיטה. היא מעודדת מלמעלה על ידי ראש הנחש ועל ידי כנופיית שותפיו. מדי יום אנחנו רואים בתקופה האחרונה המון פורעים שטופי שנאה תוקפים שיירות סיוע הומניטרי למאות אלפי האזרחים המורעבים והגוועים בעזה, וגם משאיות פלסטיניות שאינן חלק מהסיוע, בוזזים ומשמידים מזון, תוקפים ופוצעים נהגים ואף מציתים משאיות על תכולתן. כל זאת בגלוי ולאור יום – טרור לאומני מבחיל בעידוד ממשלתי ובשידור ישיר, בשידור חי. אבל המשטרה ממשיכה לעצום עיניים. כלפי מתנגדי המלחמה והשלטון וכנגד בני משפחות החטופים המעונים בידי חמאס מפעילה מליציית השר הכהנאי אלות, פרשים, מכת"זיות, מעצרים אלימים ומכות. בברברים החוליגנים שמתנפלים על שיירות הסיוע נוהגים בכפפות של משי, גם כשהם תוקפים באלימות את אנשי השלום האמיצים שמנסים להגן על השיירות. הרי הפרעות הללו מאורגנות בריש גלי על ידי ארגון צו 9 תוך התעלמות של כלל הרשויות. ההתקפות על שיירות הסיוע, כמו טרור המתנחבלים וההתקפות על הכפרים הפלסטיניים, נעשים למול עיני המשטרה והצבא ובחסותם. בשנה האחרונה פניתי מעל עשר פעמים – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ברשותך, עוד כמה שניות. – – לשר הביטחון, האחראי לכוחות הכיבוש בגדה המערבית, וליועצת המשפטית לממשלה בדרישה שיעצרו את טרור המתנחבלים הגואה. העברתי עדויות, אבל לא זכיתי לשום מענה ענייני. האלימות נמשכת כי מוותרים להם, כי נותנים להם, וזה יהיה יותר גרוע – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים, אדוני. – – זה יהיה יותר גרוע אם הם לא יטופלו. המליציות הכהנאיות שצוידו בנשק על ידי השר מחכות ליום פקודה, ויום הפקודה הזה יגיע, והנשק יופנה כנגד כולנו, כולל אלה שיושבים פה. ראו הוזהרנו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האם המלחמה הזאת לא תיגמר לעולם? זה לא רק שמלחמת 7 באוקטובר אורכת יותר ממלחמת ששת הימים או סיני או יום הכיפורים או לבנון הראשונה או לבנון השנייה. המלחמה הנוכחית נמשכת כבר יותר זמן מכל המלחמות האלה ביחד, 227 ימים, והסוף לא נראה באופק. ככל שהימים נוקפים וההדלפות מהקבינט נמשכות, זה הופך להיות ברור שכל עוד זה יהיה תלוי בנתניהו, המלחמה תימשך לנצח. אני גם שומעת את המסרים של חברי הליכוד כאן, שזה ייקח עוד הרבה מאוד זמן. הם יודעים להגיד את זה. המפקדים והלוחמים שלנו נלחמים בעוז ובגבורה, אבל האמת המרה היא שלסוג הלחימה שהוכתבה להם פשוט לא יהיה סוף – לא יהיה סוף כי לא הוגדר להם יעד סופי למלחמה. לא הוגדר לצה"ל מה צפוי להיות ביום שאחרי, ולכן היום שאחרי לעולם לעולם לא יגיע. הוא ייראה כמו אתמול, היום ייראה כמו אתמול, מחר ייראה כמו היום, ואין סוף לדבר. מייחסים למומחה מלחמה – יש כאלה שמייחסים את זה לסון טסו – את המשפט שאסטרטגיה ללא טקטיקה היא הדרך האיטית ביותר להצלחה, אבל טקטיקה ללא אסטרטגיה היא רעש שמוביל לכישלון. נתניהו מתעקש על מלחמה ללא אסטרטגיה, מתעקש להוביל אותנו לעוד כישלון. בן-גוריון התווה את עקרונות הלחימה של צה"ל: מערכה מהירה, בתמיכה של מעצמה ובשטח האויב. נתניהו מעדיף את ההישרדות הפוליטית האישית שלו על פני כל היבט אחר, ויודע שסיום המלחמה יוביל לבחירות, יוביל לוועדת חקירה, לכן הוא פשוט ממשיך את המלחמה הזו עד אין קץ. בכל ההיסטוריה היהודית לא קם לעם היהודי מנהיג כל כך ציני כמו נתניהו. הוא חייב להסתלק מהחיים הפוליטיים בהקדם האפשרי ולפרוש לאחד מבתיו; הוא יכול לבחור. בחירות עכשיו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח.

היו"ר אמיר אוחנה (הליכוד):

חברות וחברי הכנסת, כולל השר הנכבד קרעי וחבר הכנסת סוכות, שלום לכם. בשעות האחרונות 106 מכם חתמו על הצהרה, ואני מבקש לקרוא את תוכנה; 106 חברי כנסת, כמובן קואליציה ואופוזיציה כאחד. מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה צודקת נגד ארגון טרור נפשע. צבא ההגנה לישראל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. חיילינו הגיבורים נלחמים בעוז ובמוסריות שאין שניים להם, בהתאם לדין הבין-לאומי, כפי שאף צבא אחר לא עשה מעולם. ההשוואה השערורייתית של התובע בהאג בין מנהיגי ישראל לבין ראשי ארגון הטרור חמאס היא פשע היסטורי בל יימחה וביטוי מובהק של אנטישמיות. העמדתה של מדינת ישראל, דמוקרטיה הדוגלת בזכויות אדם ונלחמת על חייה, בשורה אחת עם ארגון טרור רצחני שחטף, שחט, שרף ואנס את אזרחיה ופועל נגד קיומה, היא עיוות שלא היה כדוגמתו. אנחנו דוחים זאת בשאט נפש. 80 שנה אחרי השואה, אף אחד לא יכבול את ידיה של מדינת היהודים מלהגן על עצמה. אני מבקש להודות גם ליושב-ראש הקואליציה – שהוא גם יהיה הדובר הבא – וגם למרכזת האופוזיציה, ולכל חברות וחברי הכנסת שחתמו על ההצהרה הצודקת מאין כמוה, שמגינה על מדינת ישראל. השמות שעל צו המעצר פחות משנים; זו מדינת ישראל שנמצאת שם, ואני מודה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

הדובר הבא – חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה מפלגת העבודה לא חתמה?

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה.

אופיר כץ (הליכוד):

שאלה טובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, בוא נחשוב למה הם לא חתמו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אפילו למראית עין.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין אצלם. מראית העין היחידה של מפלגת העבודה זה להציל את עצמם לקראת הבחירות הבאות. המפלגה פשוט על גבול אחוז החסימה, אם בכלל.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בהחלט מהלך חשוב ומבורך, ואני גם אתחיל באותה שאלה כמו שלך, למה מפלגת העבודה לא חתמה על כזה דבר, הכי מובן מאליו, הם והמפלגות הערביות, כמובן. אדוני היו"ר, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, יום שישי, 10 במאי 2024, כוח מגדוד 931 של חטיבת הנח"ל בדרכו לשכונת זייתון בצפון רצועת עזה, למתחם בתי ספר שבו חמאס ארגן את כוחותיו מחדש. מספר רב של מחבלים שורצים שם. שני פיצוצים, שני פיצוצים ממטען, והכוח נפגע. ארבעה מלוחמינו נהרגו, ארבעה פרחים, בני 19 בלבד, שיצאו להגן על המולדת ולא חזרו. סמל יוסף דסה מקריית ביאליק וסמל דניאל לוי מקריית מוצקין, זיכרונם לברכה, היו בין הנופלים. חברי ילדות מכיתה א', למדו באותה הכיתה, באותו בית ספר בקריית מוצקין. יצאו ביחד, בילו ביחד. לקראת הגיוס יוסף התקבל לחטיבה אחרת אבל סירב כדי להיות ביחד עם דניאל חברו. יוסף התגייס ביום רביעי ודניאל ביום ראשון שאחריו. הוא סירב להתפנות וחיכה לדניאל, להיות איתו בנח"ל, וכך היה. התגייסו ביחד, שירתו יחד באותו הגדוד ובאותה המחלקה ונפלו יחד. לפני שנפלו, יוסף ודניאל התקשרו לאימהות שלהם: אימא, אל תדאגי, אני עם דניאל; אימא, אל תדאגי, אני עם יוסף – אלו המשפטים שנשמעו בקו הטלפון. אלו היו השיחות האחרונות. איזו חברות נפש. הבטחתי לאימהות שלהם שאני אספר את הסיפור שלהם בכל מקום שרק אוכל. הם היו צעירים שאהבו את המדינה בכל ליבם ורצו לתרום. כל אחד מהם הרגיש את האחריות והחובה להגן על הבית, על הבית שלנו. גיבורי ישראל שלנצח יירשמו בדברי הימים. דניאל ויוסף. יוסף ודניאל. ביחד איתם נפלו סמל איתי לבני, זיכרונו לברכה, וסמל ארמיאס מקוריאו, זיכרונו לברכה. הם וכל החללים – עלינו לזכור יום-יום את ההקרבה, את המסירות ואת חירוף הנפש. בזכותם המדינה הזאת תמשיך להתקיים, הלוחמים של מלחמת קיומנו, הנמשכת שנים רבות. יהי זכרם וזכר כל הנופלים ברוך.

היו"ר משה רוט:

אמן. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חברת הכנסת מאי גולן?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני פה. אני מוותר – – –

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת ואטורי מוותר. חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת. חברי הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, זה זמן לא מבוטל הציבור הישראלי חשוף לקמפיין שנדמה שלא ישראלים מנהלים אותו, קמפיין שמנסה להסביר לציבור הישראלי שאנחנו בעצם מפסידים במלחמה, שמדבר על זה שהחיילים עייפים, שמדבר על זה שהחיילים לא מבינים, שמדבר על זה שלא ברור, שמדבר על זה שהצבא לא יודע מה לעשות. בשם הפוליטיקה הקדושה נראה שהכול מותר. אז חשוב שאזרחי ישראל ישמעו את האמת. האמת היא שהצבא מנצח בכל מפגש. האמת היא שהצבא לא מבולבל בכלל, הצבא יודע בדיוק מה לעשות. ושם, בשדה הקרב, מאוד מאוד ברור מי האויב, את מי צריך להכניע ולאן צריך להגיע. לכל מקום שנקבע מבצעית שצריך להגיע – אנחנו מגיעים לפני הזמן. אין שום בעיה. אף אחד לא עסוק ביום שאחרי, כי בשביל שיגיע היום שאחרי, צריך שחמאס לא יהיה. זה לא מפריע מבצעית. זה לא קשור. זה לא מחבל במאמצי הלחימה. וכל אלה שבאים ומדברים פעם אחר פעם את הדברים האלה – לא ברור לי. הרי זה הילדים של כולנו שם. כולנו חיים בין האימהות והאבות והאחים והאחיות של החיילות והחיילים האלה. איך לא רועדות לכם הברכיים? איך לא נחנק לכם הקול כשאתם ככה, בלי להסס, מטילים ספק? מדברים פה עכשיו על ראש ממשלה שמאריך את המלחמה עד אין קץ, ראש ממשלה שהוא אח שכול. די, די. עד מתי? באמת, עד מתי? אתם עושים לאויבים שלנו את העבודה המיטבית. הם לא צריכים לעשות כלום חוץ מלהתרווח על המזרן שלהם בתוך המנהרה העבשה שלהם ולתת לנו להמשיך בדיוק בדרך הזו. די. למה זה לא ברור? למה זה לא מובן? למה לא מובן שיש דברים שלא עושים? לא פוגעים במורל של חיילים בזמן מלחמה. לא אומרים על ראש ממשלה שהוא מספסר בדם הבנים – זה מה שאתם אומרים. לא עושים את זה.

קריאה:

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מי אומר את זה? חברתך שעמדה פה הרגע אמרה שהוא מאריך את המלחמה עד אין קץ בגלל שיקולים פוליטיים. מה זה אם לא? באמת, חבר'ה, באמת, צריך מתישהו לשים סוף לדברים האלה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דרך אגב, שמעת מה אמר עמית הלוי פה קודם?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני שמעתי מה אמר עמית הלוי פה קודם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז מה?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

עמית הלוי מדבר על הכרעה צבאית, אם צריך לנהוג ככה או לא ככה. הוא לא מייחס אף לא לאחד מהמנהיגים כוונה למשוך מלחמה ללא תוחלת כדי לשקול שיקולים פוליטיים. זה לא אומר, את זה אף אחד כמעט לא אומר. יש כאלה שאומרים, ומה לעשות, אלעזר, הוא בא מהמפלגה שלך.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני רוצה רק להוסיף דבר אחד, אדוני. חשוב שאזרחי ישראל יבינו. אנחנו לא נאפשר, למרות כל הקמפיין הזה, שהמלחמה הזאת תיפסק כשחמאס בשלטון. אנחנו לא נאפשר, למרות כל הקמפיין הזה, שום עסקה שכוללת הפסקת מלחמה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אנחנו לא נאפשר, למרות כל הקמפיין הזה, לעם ישראל להפסיד במערכה הזו, כי זו מערכה קיומית – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – ואנחנו ננצח בה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה אומר שאתה – – – שנפסיד?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

נאור, מי שאומר שראש ממשלה מאריך את המלחמה בגלל צרכים פוליטיים, מה הוא אומר? תפסיקו מלחמה עכשיו. הילדים שלכם מתים לשווא. זה מה שהוא אומר. והוא רוצה שנפסיד, כן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברי הכנסת. נשמע את חבר הכנסת. בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, התבלבלנו לגמרי, כאילו אין ראש ממשלה בישראל, בנימין נתניהו לא היה פה ב-7 באוקטובר, הממשלה המופרעת הזאת לא ניהלה את כל האירוע הזה שנה וחצי קודם. על מה אתם מדברים? איפה אתם חיים? אני יודע איפה אתם חיים – בעולם השקר של נתניהו. בעולם השקר שלו אתם כולכם חיים, מסתובבים סביבו, זה מה שאתם עושים. מתחנפים בוקר וערב לחדל האישים הזה שהוא ראש הממשלה, גם שלי. אבל מילה אחת הוא לא מסוגל להגיד: אני אחראי למשהו. תמיד זה הם, זה הם, זה הם. זה לעולם לא "אני". זה האיש. ועליו אתם מגינים? מגינים מפני מה? יושבים בוועדה, שומעים אנשים – חמלה מינימלית, להיות קשובים למשפחות חטופים אתם לא מסוגלים? אתם צריכים להגיב? לשמור על מי? זו מדינה של אזרחים ענקיים עם מנהיגות של גמדים. הסופרת אלה אמיתן כתבה שיר ילדים ב-1940. אני אקרא רק חלק אחד – תיקחו, תדביקו את זה לשר שאתם רוצים, יש לכם כמה כאלה: "המתופף מכה בעוז על חצי קליפת אגוז / וישיר מה טוב ומה צאת יחדיו למלחמה". אני שומע אתכם, כל הלוחמים. בן גביר לא שירת יום אחד את עם ישראל. יום אחד הוא לא שירת. הוא שולח, הוא מגבה, הוא הלוחם. סמוטריץ', הוא יכבוש את לבנון. הוא יכבוש את לבנון? אלה האנשים שסוגרים את הדלת באותו חדר של אותו ראש ממשלה שאתם כל כך מעריצים, ומאיימים עליו בלשכת ראש הממשלה: אם לא תעשה ככה יהיה ככה, והוא מוריד את ראשו מטה מטה. אבל להוריד את ראשו בחמלה ולהגיד למשפחות: טעיתי – אפילו טעיתי, לא סליחה, טעיתי. האיש שלא טועה לעולם המיט עלינו אסון. אתם, הממשלה הרעה הזאת, המטתם עלינו אסון נורא, וזה על ראשכם וזה שלכם. כל הדיבורים על הקרבות והמלחמות לא יעזרו לכסות את חדלונכם, את אפסותכם. את האמירות הקשות שאתם אומרים על אנשים שתרמו ועשו, על מה אתם מתגלגלים? אני רואה פה את האנשים. דיברו פה רק לפני שנה – על מי? על הטייסים. ישב פה השר המקשר עם השעון רולקס שלו והתגאה. הוא עומד פה היום כשר המקשר לכנסת. את מה הוא מקשר? הוא לא מקשר, הוא מקשקש, ואתם נותנים לו. אתם לא אומרים מילה אחת, לא חסד ולא רחמים ולא חמלה. אפסים, זה מה שאתם.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על הצעת חוק חדשה שתובא לפה ביום רביעי. הצעת החוק היא של לימור סון הר מלך, והכותרת שלה היא הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב. אם חשבתם אולי שבה אנחנו הולכים לדאוג לתושבי הנגב, אז טעיתם. למעשה, לפי ההצעה, יישובי דרום הר חברון ומועצת קריית ארבע, שמעבר לקו הירוק, ייכנסו גם הם תחת ההגדרה "נגב" בחוק הרשות לפיתוח הנגב – משהו שהיה קיים בעבר והוציאו אותו מהנגב, מסיבה מאוד ברורה: כי אותם יישובים, שאכן יושבים בנגב, מקבלים תקציבים גם ממקומות אחרים: הם מקבלים תמיכות של מועצת יש"ע, מהחברה לפיתוח הר חברון, מהחברה לפיתוח דרום הר חברון ומעוד הרבה הרבה מקומות. כך למשל תקציב הפיתוח של המועצה האזורית דרום הר חברון ב-2019 היה 250 מיליון שקלים. זה סכום שמועצות רבות בנגב יכולות רק לחלום עליו חלומות, אבל רחוקים. עכשיו, אני מנסה להבין – חוץ מביזת הקופה הציבורית הברורה פה, איך השר שאמון על הנגב נותן לזה לקרות? הרי כל מטרת החוק הזה היא לשים את ידם בקופה הציבורית של משרד נגב-גליל, רק על הקופה של הנגב, להוסיף עוד תקציבים על תקציבים שהגיעו דרך המשרד להתיישבות ודרך משרד הביטחון, משום מה, ודרך עוד ועוד משרדים, ולגזול את הכסף של תושבי הנגב, שגם ככה חיים באפליה בריאותית, כלכלית, עסקית, חינוכית; אין משהו שהתקציב בו הוא לא יותר קטן בנגב. למעשה, אזרח שגר ביהודה ושומרון מקבל הטבות פי חמישה מאזרח שגר בנגב. עכשיו, אני לא יותר טובה ממישהו שגר ביהודה ושומרון, אבל גם אף אחד שגר ביהודה ושומרון לא יותר טוב מתושבי הנגב. לכן אנחנו נתנגד לחוק הזה בכל הכוח. אני חושבת שאם יש בכם טיפת הגינות, גם אתם צריכים להתנגד לחוק הזה. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבת הקשבתי לשיחה בין שני חברים שלי בקהילה, גבי ואבידע. גבי מ"פ במילואים ואבידע סמח"ט במילואים – אתה שומע, חבר הכנסת שטרן – הם סיפרו איך כל אחד – גבי בדיוק ירד מארבעה חודשים בצפון ועכשיו נמצא בעזה, ואבידע סיים שישה חודשים בעזה והוא עלה עכשיו לצפון. אז אמרנו שזה מזכיר לנו נורא בדיחה שפעם הסתובבה בזמננו. היו מספרים בצנחנים על גולני שיום אחד מגיע המ"מ ואומר לחיילים בגולני: יש לי בשורה טובה ובשורה רעה. הבשורה הטובה היא שהיום מחליפים תחתונים; הבשורה הרעה היא שאתם עושים את זה אחד עם השני. אז זה מה שקורה לנו כאן כרגע. יש לנו בדיחה רעה: יש בצה"ל מספר מוגבל של חטיבות מילואים, כמה עשרות, וכל מה שהם עוסקים בו כרגע זה להחליף אחד את השני – גבי מחליף את אבידע ואבידע מחליף את גבי. שישה משמונת החודשים האחרונים, שניהם יחד עם עשרות חטיבות של צה"ל, עשרות אלפי אנשי מילואים נמצאים במילואים. עכשיו תראו, בואו לא נתבלבל, הרוח גדולה. גם גבי, גם אבידע וגם עשרות אלפי, מאות אלפי חיילים נוספים ממשיכים להתייצב למילואים, עושים את זה במלוא הנכונות, מוותרים על הקריירה, מוותרים על המשפחה, מוותרים על כל השנה הזו על מנת להגן על מדינת ישראל, להילחם בחמאס ולהחזיר את החטופים. הם עושים את זה בלב שלם עם כל הקושי. אבל יש קושי. ואז אתה שומע הזיות: בואו נקים ממשל צבאי בעזה. רק ארבע אוגדות, זה מה שאנחנו צריכים. בואו נעשה רצועת ביטחון בלבנון. אה, זה בסדר, זה בקטנה, אמר זה שלא שירת בכלל. אנחנו צריכים לזכור: אלה שמנדבים את החברים שלהם הם אלה ששירתו הכי פחות, ויש לדבר הזה פתרון. יש במדינת ישראל חיילים שלא משרתים גם היום. צריך לומר, בסוף הכנס הזה, כנס הקיץ, יש שתי משימות במדינת ישראל, לנו, לכנסת ישראל: הראשונה היא להחזיר את החטופים הביתה והשנייה היא לנצח את החמאס. רוצים לנצח את החמאס? יש דרך. יש אנשים שלא נושאים היום בנטל, ולא צריך אפילו את כולם. אתם יודעים, אם רק אחד משישה בחורי ישיבות שלא משרתים היום ישרת, אחד משישה, לא נצטרך להאריך את השירות הסדיר, מה שאמור להגיע לוועדת החוץ והביטחון. אם 50% – אמר לי חה"כ פה, לא משנה מי, מיהדות התורה: קינלי, 50% ממילא לא לומדים תורה. אם 50% יתגייסו, אנחנו נוכל להוריד את הנטל גם של הסדיר וגם של המילואים. אם נחזור לבדיחה שאיתה פתחתי, הגיע הזמן שעוד כמה אנשים יחליפו אחד את השני פה, וזה לא ייפול עוד פעם על גבי שמחליף את אבידע ואת אבידע שמחליף את גבי. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. לפני הכול, ליבי עם החטופים והחטופות. אני שולחת חיבוק גם למשפחות החטופים. ליבי עם תושבי העוטף, עוטף ישראל, גם בדרום וגם בצפון. רק אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו טרח להיפגש עם ראשי יישובי הצפון, לראשונה מאז חודש ינואר. הפגישה התקיימה בלשכת ראש הממשלה. כנראה שהפעם האחרונה שהוא נסע בכבישי הצפון הייתה בחופשה המתוקשרת שלו באתרי הנופש הצפוניים. כמו ימים רבים אחרים, גם בפעמים הקודמות, גם ביום העצמאות, נסעתי צפונה דרך צומת עמיעד, צומת מחניים, צומת כוח, ופניתי לכיוון דרום-מערב, לכיוון הכפר הצ'רקסי ריחאניה. רציתי לבקר אותם. שמעתי שגם הם חטפו טילים והבתים שלהם נפגעו. אתם יודעים, נופים מדהימים. הגליל עליון הוא האזור הכי מדהים והכי יפה בארץ, לדעתי. אתם יודעים, הכביש היה ריק, ריק לגמרי. אף רכב לא עבר לפניי ולא אחריי ולא לצידי. כל המסעדות, העסקים, החנויות – הכול סגור, כמו דממת מוות, ואין שום כיוון, רמז ותוכנית מעשית מתי, אם בכלל, הדלתות של העסקים האלה תיפתחנה שוב וישובו אליהם החיים שיאפשרו להם פרנסה. אני מדגישה בפניכם שמדובר בעסקים שאינם זכאים לשום פיצוי מהמדינה, כי המרחק שלהם מהגבול הוא מעל 5 ק"מ. כמה מהתושבים ישובו לבתיהם לאחר שנעקרו מהם והתחילו כבר לבנות חיים חדשים במקום אחר? מי ירצה שוב להתגורר בשטח רצועת הביטחון? מדוע רצועת הביטחון היא בשטחה של המדינה ולא מאחורי קו הגבול? מדוע רקטות נופלות על יישובינו וקיבוצינו זה שבעה חודשים וחצי? מדוע ילדים צריכים לגדול בפחד? אני פוגשת את תושבי הצפון שוב ושוב, והם מעידים שהאמון נשבר. תחושת ההפקרה של ראש הממשלה ומשרדי הממשלה מ-7 באוקטובר מלווה אותם עד היום, ביטחונית, כלכלית וחברתית. אנחנו ראויים לממשלה שתדאג לשקם את הצפון, ולכן, בחירות עכשיו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 106 חברי כנסת חתמו פה היום על עצומה נגד הצהרת התובע ההזויה בהאג. בעניין הזה אין קואליציה ואופוזיציה. כמעט כל יושבי הבית הזה מבינים שהצהרת התובע האנטישמית הזאת היא כתב אישום נגד מדינת ישראל כולה וניסיון לתקוע בכולנו, ממש בכולנו, סכין בשעה הקשה בתולדות המדינה. אבל מי לא חתם? מפלגת העבודה והמפלגות הערביות. לא רק שהן לא חתמו – לפני שעה עמד כאן, על הדוכן הזה, חבר הכנסת אחמד טיבי, ואמר בדיוק את אותם דברים שמייחסים למדינת ישראל בהאג. הוא עומד כאן על הדוכן הזה כשמאחוריו דגל ישראל, חבר הכנסת טיבי, ומעליל על מדינת ישראל את הבזויות, הקשות והאנטישמיות שבעלילות עלינו. וכשהוא עושה את זה כאן, מהדוכן הזה, ורואים אותו בכל העולם, כשמאחוריו הדגל של המדינה, מה אנשים מבינים בכל העולם? אם אצלכם, חבר כנסת משלכם, מגיע וטוען שמדינת ישראל וחיילי צה"ל מבצעים הרעבה ורצח עם – אלו הטענות שהוא אומר כאן על הדוכן. הדבר הזה הוא בלתי נתפס. פשוט לא יכול להיות שאנחנו ממשיכים לעבור על דבר הזה בשתיקה, כאילו, חברי הכנסת בתוך מדינת ישראל יעמדו כאן על הדוכן ויעלילו עלילות, ובסוף מוציאים צווי מעצר לבכירי המדינה שלנו. האדם הזה, שהיה יועץ של ערפאת, נמצא כאן כל הזמן וצועק את הדברים האלה כבר שנים, ואני חושב שיש כאן הרבה אנשים שהיו רוצים לראות אותו בחוץ, אבל כל עוד היועמ"שים שומרים עליהם ובג"ץ שומר על החבורה הזו, אנחנו צריכים לעשות צדק, אנחנו, חברי הכנסת. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אפילו עוד רגע אחד שהדבר הזה נמשך באין מפריע. וכן, גם השיחות איתם מאחורי המליאה בפרסה, או בוועדות, או במזנון – הדברים האלה צריכים להיפסק. האנשים האלה צריכים לעבור חרם בבית הזה שגם אם בג"ץ או היועמ"שית שומרים עליהם, כאן אף אחד לא משתף איתם פעולה, אף אחד לא מתקזז איתם, אף אחד לא חותם איתם על הצעות חוק, אף אחד לא מעביר איתם דילים בוועדות, אף אחד לא צוחק איתם במזנון, אף אחד לא צוחק איתם בפרסה, אף אחד לא חבר שלהם, אף אחד לא מדבר איתם, והם יבינו שהמקום שלהם לא כאן. כל מי שמשתף פעולה עם האויב בבית הזה – אף אחד לא משתף איתו פעולה. אי-אפשר שאדם שעומד כאן על הדוכן הזה, מבזה את חיי חיילי צה"ל, קורא להם אנשים טובחי עם, מאשים אותנו בהרעבה, האדם הזה הופך להיות כאן חבר של אנשים, כאילו אפשר לעמוד על הדוכן ולצעוק, ואז ללכת לפרסה וככה להעביר דחקות. הדבר הזה חייב להיפסק. מי שמשתף פעולה עם האויב בבית הזה צריך להיות מוחרם, כל עוד היועמ"שים שומרים עליו ואנחנו עדיין לא הצלחנו להעיף מפה.

גלעד קריב (העבודה):

מי שמעביר עשרות מיליונים לחמאס צריך להיות מוחרם.

היו"ר משה רוט:

סליחה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

כל מי שמשתף פעולה עם האויב – גלעד, אני מדבר על החברים שלך, כן – כל מי שמשתף פעולה עם האויב בבית הזה, צריך להפסיק לשתף איתו פעולה. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה. אחרונת הדוברים. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

שר האוצר שיתף עם זה פעולה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

הייתי חייבת לעלות כדי להגיב על התגובה של בית הדין הבין-לאומי. בית הדין הבין-לאומי בהאג פשוט איבד זה לחלוטין. ההחלטה של בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון היא לא פחות משערורייה משפטית וחוסר צדק מוטרף. מדובר בניסיון הזוי לפגוע בזכות הבסיסית של ישראל להגן על עצמה אל מול הטרור והאיומים המתמידים. בית הדין עדיין לא הבין שהקהילה הבין-לאומית נמצאת כרגע בצומת דרכים, במלחמה אל מול האסלאם הרדיקלי, מלחמה שאותה איראן מובילה אל מול העולם החופשי והדמוקרטי. לא ניתן להגן על החירות שלנו, על שוויון, על דמוקרטיה, ללא כלים שיציבו קיר ברזל אל מול דיקטטורים רעבים ואכזריים כמו מפלצות חמאס, כמו השוחט מאיראן, שהחזיר נשמתו לבורא, אלחמדולילה, וחמינאי. מלחמה היא דבר מכוער וקשה. לא ביקשנו אותה, אבל כדי להגן על הערכים והחירות של העולם החופשי, אויבינו חייבים לדעת כי אנו נרדוף אותם ונשיגם ולא נשוב עד כלותם. מדינת ישראל היא דמוקרטיה איתנה שנאבקת מול טרור אסלאמיסטי קיצוני. היא אינה יכולה לקבל השוואה כל כך אווילית ולא מציאותית. ההחלטה הזו לא רק מפספסת את המטרה של המשפט הבין-לאומי, היא גם משדרת מסר שגוי ומסוכן לכל האויבים של העולם החופשי. אז בואו נבהיר כאן אחת ולתמיד: ישראל לא תפסיק להגן על עצמה. אנחנו נמשיך להיאבק על הזכות שלנו לחיות בשלום ובביטחון. זכותנו להגן על ילדינו ומשפחותינו. אנחנו לא נפגע בזכות הזאת בגלל החלטות מופרכות של בית דין שאין להן שום קשר למציאות. בגלל זה היום אנחנו, גדעון סער וסיעת הימין הממלכתי, קיבלנו החלטה שלא להשתתף בהצעות האי-אמון ולהיות אופוזיציה פטריוטית. בזמן מלחמה אנחנו נדרשים לאחדות וכוחות משותפים למאבק אל מול האויבים שלנו – כן, עופר, מאבק אל מול אויבים משותפים שלנו. אני מקווה מאוד שגם הקואליציה, אתם, תזכרו את זה לאורך החודשים הקרובים. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. השר לא מסכם. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

22 בעד, שמונה נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הוועדה המשותפת – – –

היו"ר משה רוט:

היא תעבור לדיון בוועדת הכנסת לקביעת ועדה.

היו"ר משה רוט:

לפני שנעבור לנושא הבא על סדר-היום – חברת הכנסת גוטליב בהודעה אישית קצרה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי, תומך הטרור השקרן, במקום להתעמת מהותית עם דבריי על היותו תומך טרור, ומי שקרא לחיילינו "מבצעי רצח עם", עמד והשחיר פנים של לקוח שלי, וגם זה על יסוד שקרים. אז מזל שהדברים הללו מתועדים אצלי. רק כדי שיהיה פה סדר, הלקוח שלי – שאני לא אחזור על השם שלו, קוראים לו מ' – היו נגדו שש תלונות בישראל. ואם נדמה כאן למישהו שקל לסגור שש תלונות ולהוביל לזיכוי של אדם משישה אישומים בעבירות מין – יש לי חדשות בשבילו. אני רק אקריא לאחמד טיבי, שבינו לבין האמת אין כלום, אז אני מקריאה את תגובתי כפי שפורסמה ברשתות למען כבודו של הלקוח שלי, לפני הכול. עורכת דינו שלו, של מ', מסרה בשם מרשה: "מ' הוכה בתדהמה ועלבון נוכח הכתבה הפוגענית אשר אין לה מה להישען ואשר גורמת לו נזק קולוסלי על לא עוול בכפו. הכתבה הדחוקה היא משפט שדה מכוער שנסמך על תלונתם של מי אשר חברו יחדיו לפגוע בשמו הטוב, והכול לצד מסכת איומים המתועדים בצורות שונות ומהן עלה ברורות כוונת זדון לפגוע" בו על לא עוול בכפו. מ' כדרכו בקודש נהג ונוהג בכל אדם בכבוד, ברגישות, בהכלה ובדאגה וכו'. הוא לא פגע באיש. אני רק אומר לכם כאן, במיוחד לאחמד טיבי: אחמד טיבי, אתה מבין איזה דבר או שניים במשפט שדה, רק שאין לי מושג למה כל מיני דברים שקשורים אליך לא נבדקו. אני יכולה רק לומר לכם שבתור סנגורית בישראל, אם למישהו כאן נדמה שקל להתמודד בשדה הזה של תלונות שווא, זה כמעט בלתי אפשרי. עמד כאן אחמד טיבי ואמר שדיברתי על ילד בן 11, למה הוא בא למישהו – מה אני אומר לכם? אם נדמה לכם שזיכיתי אדם ותיק נסגר עם שישה מתלוננים שונים – הדבר הזה נעשה אחרי איסוף ראיות קפדני כדי להוכיח ששישה מתלוננים שקרנים, לא אחד ולא שניים, לא ילד בן 11 ולא ילד בן עשר. כל המתלוננים בתיק הזה הם בגירים בסביבות גיל 30 שהגישו תלונה בכוונת זדון מכוערת. ופה אני אומרת לך, אדון טיבי – אני לא סתם אומרת "אדון טיבי הגינקולוג", כי אדון טיבי הוא לא גינקולוג. מה לעשות, הוא לא, אבל הוא מתהדר בכל מיני הדרים בהקשר הזה. גם שמעתי כל מיני סיפורים. אדון אחמד טיבי, רשום לפניך את הדבר הבא: אתה תומך טרור שקרן. אני עוד חשבתי שאולי אתה משת"פ. אמרתי, אני אהיה בשקט, אולי אתה משתף פעולה עבור ישראל, אולי אתה מוסר מידע עבור ישראל, כי אין לי הסבר אחר איך אדם כמוך יושב כאן בכנסת. אין לי תשובה אם אתה משת"פ או לא. אני באמת לא יודעת אם אתה מסייע לארגונים כאלה ואחרים. דבר אחד אני יודעת לומר לך: אני לא אפסיק לרדוף אותך, לאסוף עליך את כל מה שאתה אומר עלינו, על החיילים שלנו, בעברית, בערבית, ברשתות, בפרסומים ממומנים. אני – התחושה שלך שאתה בעל הבית, לא תהיה לך כאן יותר. וכמו שהייתי עורכת דין מצוינת, במלוא הענווה, כמו שהייתי עורכת דין מצוינת, אני אהיה גם חברת כנסת שתדבק במטרה הזאת בצורה מצוינת. וידעו חברי הכנסת: לא עוד חברות עם חברי חד"ש-תע"ל, עם אף אחד מהם. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 40) (סמכויות קצין ביקורת הגבולות ופקח), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר, חבר הכנסת שלמה קרעי, להציג את הצעת החוק בשם שר הפנים. בבקשה. עשר דקות לרשותך, אדוני השר. תעשה כיד השם הטובה עליך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, מהווה את התשתית העיקרית – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה. אפשר לשמוע את כבוד השר? תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת בראשי, קריאה ראשונה. – – מהווה את התשתית העיקרית לסמכויות הטיפול בזרים, החל בהסדרת אופן הגעתם ארצה וכלה בקביעת הוראות לגבי אופן הטיפול בהם בעת שהייתם בארץ. בשנים האחרונות גדל מספר המגיעים ארצה, ובהתאם גדל באופן ניכר מספר הזרים הנמצאים בארץ, הן אלה אשר שהייתם בארץ כדין, והן אלה השוהים בארץ בלי רישיון ישיבה כמתחייב בהוראות החוק. שהייה שלא כדין פוגעת בשלטון החוק ובזכותה של המדינה לקבוע מי ייכנס בשעריה ומי יורשה לשהות בה, וכן היא טומנת בחובה השלכות חברתיות, כלכליות ואחרות רבות. המציאות הזו מחייבת מציאת פתרונות שיאפשרו לגורמי המקצוע לפעול להרחקתם של השוהים שלא כדין ולצמצום ההשלכות הנובעות משהייתם כאן. ביום ח' בניסן התשס"ח התקבלה החלטת הממשלה 3434 בדבר הקמת רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים. הרשות נועדה להחליף את מינהל הפנים ולקבל אחריות על יישום מדיניות הממשלה וביצוע סמכויות שר הפנים שהואצלו לה בתחום הטיפול בנתינים זרים בתחום האוכלוסין, וכן בתחום סדרי הכניסה לישראל בכל מעברי הגבול במדינת ישראל. בהמשך להחלטת הממשלה האמורה, בשנת 2009 הועברו סמכויות האכיפה נגד שוהים שלא כדין ממשטרת ישראל לרשות האוכלוסין, לרבות האחריות על מתקן המשמורת המצוי בנתב"ג. עם הזמן התברר כי עובדי רשות האוכלוסין מנועים מלבצע את כוונת המחוקק במלואה בשל היעדר סמכויות מתאימות, אשר מוקנות לשוטרי משטרת ישראל מכוח הסמכויות הכלליות המוקנות לשוטרים בפקודת המשטרה, אך אינן מוקנות לעובדי רשות האוכלוסין האחראים לביצוע האכיפה. לכן ישנו צורך בתיקון החוק והסדרת הסמכויות לעובדי הרשות, פקחי האכיפה וקציני ביקורת הגבולות, אשר אמונים על הטיפול באוכלוסיות הזרים השוהים בישראל ובאלה אשר מבקשים להיכנס לישראל. מטרת התיקון היא לתת בידי הפקחים סמכויות אכיפה נוספות אשר יאפשרו את הגשמת תכלית החוק ומדיניות ממשלת ישראל בכל הנוגע לצמצום מספר הזרים השוהים שלא כדין בישראל והרחקתם מישראל. בנוסף, התיקון המוצע בא להסדיר את סמכויות קציני ביקורת הגבולות והפקחים כלפי מי שסורבה כניסתו לישראל, הואיל וסעיפי החוק אינם מפורטים בעניין זה. נבקש את תמיכת חברי הכנסת בהצעה, אשר זכתה לתמיכת ועדת השרים לחקיקה. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. רשימת הדוברים סגורה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עליתי לכאן על מנת לדבר על סוגיה שהיא בוערת לסטודנטים שלנו, הסטודנטים מהחברה הערבית שלומדים בירדן וגם לומדים באוניברסיטאות בגדה המערבית. עד עכשיו גם משרד הבריאות וגם פרופ' יציב לא מצליחים לטפל בנושא הזה למרות הפניות הרבות שלנו. הגיע הזמן שגם הממשלה, גם משרד הבריאות וגם פרופ' יציב יקבלו החלטה. לא יכול להיות שהתלמידים והסטודנטים משקיעים ארבע וחמש שנים בלימודים באוניברסיטאות, במכללות, וכאשר מגיעים לארץ עוברים את המבחן, ואחרי זה לא מוצאים מקום עבודה. הגיע הזמן שהממשלה תשים דגש על הנושא הזה ותיתן פתרונות לסטודנטים מירדן וחברון. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. עליתי לכאן רק כדי להתייחס לאירוע שהיה במוצאי שבת, האירוע שבו גדי קדם – איך אפשר לתאר את זה – סבל מאלימות קשה מאוד של אדם שהחזיק את השלט "שמאלנים בוגדים". ראומה וגדי קדם איבדו את בתם תמר, בעלה יונתן, הנכדות שחר וארבל בנות החמש וחצי והנכד בן השנתיים עומר. התמונה המשפחתית הזו, שפורסמה בכל מקום, לא יכולה שלא ליצור רגש של הזדהות ולהבין שמה שהם עברו בניר עוז היה אכזריות בלתי נסבלת. התמונה הזו של משפחה שלמה שנכחדה פשוט לא מאפשרת לאדם – אדם שיש לו לב לא יכול שלא לקפוא כשהוא רואה משפחה שלמה שנכחדת. זה פשוט סיוט שהוא בלתי הגיוני. וראומה וגדי קדם – שאת ראומה ראינו מדברת, בקושי הצליחה לדבר עם שר הביטחון – ראינו אותם בכל מקום מדברים, מנסים לצעוק איך איבדו את היקר להם מכול, את אותה משפחה שטיפחו, המשפחה שישבה בימי שישי, בערבי החג, בימי הולדת. הכול נגמר. החיים שלהם נהרסו. הם הגיעו להפגנה במוצאי שבת, ואדם נורא, תועבה אנושית, אין לי מילה אחרת, נתן לגדי בעיטה לתוך הפנים. באמת, אני שומעת את השר, הביזיון הלאומי הזה, עולה ואומר: הם התחילו – כאילו, אין לי כבר מילים לתאר את הגועל שאני מרגישה אליו. אדם איבד את כל המשפחה שלו – את כל המשפחה שלו – את הילדים, את הנכדים. תעצור שנייה, תבקש סליחה. זה קרה במשמרת שלך. אז אתה אומר: הוא התחיל? גדי נאלץ להיות בלילה בבית חולים איכילוב, כי הוא קיבל בעיטה בראש מאנשים שהם תועבה, אין לי מילה אחרת להגדיר את זה, הם פשוט תועבה אנושית, ואף אחד מהשרים, מחברי הכנסת של הקואליציה, לא טרח להתנצל בפני המשפחה הזאת, בפני ראומה וגדי קדם, שאיבדו את כל המשפחה שלהם, שכל מה שהם עשו זה ללכת להפגנה בקפלן וקראו להחליף את הממשלה הזאת, שבמשמרת שלה קרה האסון הנוראי הזה. אז לא רק שלא גיניתם, גם השר הזה באמת – –

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת, מותר לי עוד שנייה כדי לסיים. – – גם השר הנורא הזה עוד עלה ברדיו ואמר על גדי קדם: הוא התחיל. אין מילה חוץ מגועל נפש. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח.

אברהם בצלאל (ש"ס):

יש מישהו שרוצה לדבר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא יכול להקריא את השמות. פשוט תקריא אותם.

אברהם בצלאל (ש"ס):

לא, השאלה היא אם מישהו רוצה לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, הוא יכול להקריא את השמות. שיקריא.

היו"ר משה רוט:

סליחה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני רוצה לדבר.

קריאה:

בשמחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני רוצה מאוד לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

טוב מאוד, תדברו. אם לא נדבר, מתי נדבר?

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת לא צריכה עידוד, היא יודעת לדבר, היא יודעת להגיע, והינה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש רגעים שבהם צריך לדעת לשים סטופ, לשים את היד על הלב ולהבין שמוצו כל האפשרויות. כנס הקיץ הזה נפתח היום, אבל אין חדש תחת השמש. הממשלה המכהנת לוקחת אותנו לאבדון – מלחמת התשה מצד אחד, מצד אויבינו, מול ממשלה שלא יודעת להתוות לא כיוון, לא דרך ולא אופק. יש פגיעה אנושה בהרתעה של צה"ל. שבעה חודשים לתוך מלחמה, ואנחנו נמצאים עם שש זירות פתוחות במקביל, כשהממשלה הזאת לא יודעת ואין לה שום מושג איך לסגור אותן. בזירה הבין-לאומית יש אפס לגיטימציה מצד בעלות הברית הטובות שלנו, והיום נשבר שיא נוסף ביחס האנטי-ישראלי והאנטישמי מצד בית הדין בהאג. במקום שסוגיית החטופים תהדהד בכותרות ובתקשורת הבין-לאומית, אנחנו חווים דה-לגיטימציה בעולם. הממשלה הזאת, ברור לכולם, הגיעה למיצוי. שום אולטימטום של בני גנץ לא יעזור, כשעושים עוד מאותו דבר ומצפים לתוצאה אחרת. זאת טעות. יש לנו קבינט מסוכסך שנגוע בשיקולים פוליטיים. קבינט כזה לא יכול להוביל לא מערכה ולא חיילים בשדה הקרב. ממשלה כזאת צריכה ללכת הביתה. עכשיו יותר מתמיד, מדינת ישראל נדרשת לממשלה חזקה, עם תוכנית פעולה ברורה. ממשלת המחדלים, זאת שהובילה אותנו למחדל הגדול ביותר בהיסטוריה ב-7 באוקטובר, מנהלת את המערכה באופן כושל לחלוטין כבר שבעה חודשים. ואנחנו רואים מה קורה: בצפון – ממשלה שוויתרה על הגליל; רצועת הביטחון הפכה להיות בתוך שטחנו; יישובים כמו מנרה, שלומי, מטולה, הפכו להיות מטווח של חיזבאללה. ברצועת עזה ההישגים נשחקים; חיילי צה"ל נכנסים שוב ושוב לאותו אזור, פעם שנייה לג'באליה, פעם שלישית לזייתון; מקומות שהם היו בהם ממש לפני ארבעה חודשים וטיהרו ממחבלים, חוזרים והופכים להיות הומים ושורצים במחבלים. כיצד יכול להיות שהממשלה לקחה את המלחמה הכי צודקת שיש והוציאה אותה מהקונסנזוס גם בתוך העם וגם בזירה הבין-לאומית? לא מספיק לקוות לשינוי, אנחנו צריכים ליצור אותו. אין ברירה. הפעם אנחנו חייבים תוצאה שונה. בכנס הזה לא יהיה מנוס – צריך לפזר את הכנסת וללכת לבחירות.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

למה לא נוכח?

היו"ר משה רוט:

אה, אתה שם? סליחה – מוותר. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל – מוותרת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – מוותר. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אנחנו היינו מן הבודדים שלא רצנו לחתום על המכתב שנוסח על ידי דוברי הליכוד בנושא הצווים השערורייתיים שהתובע בבית הדין בהאג מבקש להוציא. את דעתנו על המהלך הזה אמרנו בצורה ברורה, גם בהצהרה בישיבת הסיעה, גם בהודעות שלנו לתקשורת, גם בדברים שאמרנו כאן.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אז למה לא חתמתם?

גלעד קריב (העבודה):

אני אסביר – מכיוון שמי שבאמת מבקש פעולה מקיר אל קיר, לא מנסח לבדו מכתב ואז רץ להחתים ובמקביל כבר מודיע לתקשורת מי חותם ומי לא.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אז בגלל השטות הזו?

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, לא, גלית, בואי, תקשיבי – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אבל אנחנו הישראלים לא מוציאים גינוי צורב, כי זה מעניין את בית הדין בהאג.

גלעד קריב (העבודה):

לא לא לא. אדוני היושב-ראש, הצעקות האלה מיותרות, אני לא מתרשם מהן. אתם אופוזיציה למדינה.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת דיסטל.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם אופוזיציה למדינה.

גלעד קריב (העבודה):

לא לא לא, אופוזיציה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אופוזיציה – – –

גלעד קריב (העבודה):

לא, אופוזיציה לממשלה המופקרת שלכם, לממשלה שלכם שקראה תיגר על מערכת המשפט למרות ההתראות שהדבר מסכן את חיילי צה"ל.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת דיסטל.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

גם בדבר הזה אתם לא מסוגלים לייצר אחדות.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת דיסטל, לא לנהל פה דיונים.

גלעד קריב (העבודה):

אתם התרגלתם שדודי אמסלם יעמוד כאן, יגדף, יקלל ויסית, ואז ירקדו על פי החליל שלכם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה מוציא את דיבת ישראל רעה, אתה לא מבין?

גלעד קריב (העבודה):

מי שפוגע בחיילי צה"ל זה אתם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם, אתם.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת דיסטל – – –

גלעד קריב (העבודה):

אתם, במתקפות שלכם על מערכת המשפט – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם מונעים גינוי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אהרן ברק כבר חתם על – – – נגד ישראל בהאג.

גלעד קריב (העבודה):

אתם, בחבירה שלכם לגורמים לאומניים, אתם, בכך שראש הממשלה שלכם לא מצליח להשתלט על שרים שמצהירים הצהרות שערורייתיות – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אהרן ברק חתם על – – – נגד ישראל בהאג. תפסיקו כבר עם השקר הזה, תפסיקו עם ההזיה הזאת, עם ההזיה הזאת "מערכת המשפט". חושך מערכת המשפט.

גלעד קריב (העבודה):

– – שראש הממשלה שלכם לא יודע לעצור שרים קיצוניים, שרים גזענים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מערכת משפט עוכרת ישראל, ואתם מפלגה עוכרת ישראל.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מלביצקי.

גלעד קריב (העבודה):

אתם פוגעים במעמד הבין-לאומי של מדינת ישראל – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

– – מסכנים את קציני צה"ל ואת חיילי צה"ל, מסרבים להציג אפילו ראשית של מתווה ליום שאחרי – –

חנוך דב מלביצקי:

לא יהיה מתווה. לא יהיה מתווה.

גלעד קריב (העבודה):

– – ואז רצים – –

חנוך דב מלביצקי:

תקשיב לי טוב.

היו"ר משה רוט:

תנו לו לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

– – ומחתימים על איזשהו מכתב – –

חנוך דב מלביצקי:

לא יהיה מתווה. לא יהיה מתווה.

גלעד קריב (העבודה):

– – שאתם מנסחים.

חנוך דב מלביצקי:

לא יהיה מתווה.

גלעד קריב (העבודה):

אז אנחנו מודיעים לכם – –

חנוך דב מלביצקי:

תבין, לא יהיה.

גלעד קריב (העבודה):

– – שאנחנו לא רוקדים על פי החליל שלכם.

חנוך דב מלביצקי:

אנחנו ננצח את חמאס.

גלעד קריב (העבודה):

אתם מסכנים את חיילי צה"ל.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

חנוך דב מלביצקי:

על אפכם וחמתכם.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, אדוני. מפריעים לאורך כל הדברים.

חנוך דב מלביצקי:

על אפכם התבוסתני ועל חמתכם. על אפכם הבוגדני ועל חמתכם.

גלעד קריב (העבודה):

תשתלט על חברי הקואליציה שלא מאפשרים לנאום.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו – – –

חנוך דב מלביצקי:

על אפכם וחמתכם.

היו"ר משה רוט:

סליחה, שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו לא נרקוד על פי החליל שלכם.

היו"ר משה רוט:

סליחה, שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

לא, מה זה הדבר הזה?

היו"ר משה רוט:

שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

אתם אלה – – –

היו"ר משה רוט:

נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

לא, אדוני, אני מבקש – – –

היו"ר משה רוט:

לא, נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

לא, אדוני היושב-ראש, אני מבקש את הזכות שלי לדבר בשקט.

היו"ר משה רוט:

שמעתי כל מילה, וגם הפרוטוקול שמע אותך. נא לסיים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתם ועופר כסיף והמפלגה המזעזעת שלכם, אתם ועופר כסיף אותו דבר.

גלעד קריב (העבודה):

אתם פוגעים, בחבירה שלכם – –

חנוך דב מלביצקי:

אתם ועופר כסיף אותו דבר.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מלביצקי, תנו לו לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

– – לגורמים לאומניים וגזעניים וקיצוניים – –

היו"ר משה רוט:

הוא מסיים עוד שתיים, שלוש שניות.

חנוך דב מלביצקי:

אתה מדבר על גזענות?

גלעד קריב (העבודה):

– – בחיילי צה"ל ובמפקדי צה"ל.

חנוך דב מלביצקי:

אתה באמת מדבר על גזענות?

היו"ר משה רוט:

סליחה.

חנוך דב מלביצקי:

אתה? כשמרב מיכאלי רוצה להעמיד אותנו למשפטי שדה?

גלעד קריב (העבודה):

אתם קוראים תיגר על עצמאות מערכת המשפט – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, אדוני, סיימנו. אתה חוזר על עצמך.

חנוך דב מלביצקי:

על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? בולשביק.

גלעד קריב (העבודה):

– – שהיא שכבת ההגנה לפעולות של מדינת ישראל.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת קריב, סיימת.

חנוך דב מלביצקי:

בולשביק, על מה אתה מדבר?

גלעד קריב (העבודה):

ואתם חושבים שאם תביאו מכתב שטופז לוק ניסח – –

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת קריב.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה קשור טופז לוק?

גלעד קריב (העבודה):

– – אז אנחנו נרוץ ונחתום.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

התרגלתם ליותר מדי טוב.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אלוהים, אלוהים, אין לכם פרספקטיבה.

חנוך דב מלביצקי:

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אין לכם יצר הישרדות.

גלעד קריב (העבודה):

לא רוקדים על פי החליל שלכם.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת, סיימת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אדוני יושב-ראש הישיבה – – –

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אני יכולה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב – –

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – אלא מפני שהוא מינו – – – במפלגות תומכות טרור.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת.

גלעד קריב (העבודה):

שמענו, שמענו.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – מוותר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתבייש.

גלעד קריב (העבודה):

שמענו אותך – – – במכתבים המטופשים שלכם.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח.

גלעד קריב (העבודה):

תעשו כבר משהו כדי – – – את חיילי צה"ל.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת.

גלעד קריב (העבודה):

כדי להגן על חיילי צה"ל צריך להעיף אתכם מהשלטון.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תמשיך לשמור על עופר כסיף, זה מה שיגן על חיילי צה"ל.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תמשיך, תמשיך לשמור על עופר כסיף ועל איימן עודה ועל אחמד טיבי. אלה החברים שלך.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת.

גלעד קריב (העבודה):

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אלה החברים שלך.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

זה המיליה שלך. זה האחים האידיאולוגיים שלך, אילו האנשים שלך.

גלעד קריב (העבודה):

שמעתי אותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אלו האנשים שלך.

גלעד קריב (העבודה):

שמעתי אותך, ציוני גדול.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אלה, אלה. התירוץ העלוב – – – בני אדם. אלה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת מלביצקי. חבר הכנסת מלביצקי, יצאנו ידי חובה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. העובדה שמפלגת העבודה היא המפלגה היהודית הציונית היחידה שלא חתמה על מסמך גינוי לבית הדין בהאג – –

קריאה:

היא לא יהודית ולא ציונית.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

היא לא ציונית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – היא חרפה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

היא לא ציונית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מדובר בחרפה. מפלגת העבודה הפכה ממפלגה של מרכז ציוני עם אתוס לאומי ענק למפלגה שמזדהה עם האויב, למפלגה שבחרה ביוזמתה להיות אופוזיציה – לא לממשלה, לא ולא, אופוזיציה לחיילים בעזה. מפלגת העבודה היא אופוזיציה למדינה הציונית. מפלגת העבודה היא אופוזיציה למדינה היהודית היחידה בעולם. אנחנו רואים היום, שמענו עכשיו את גלעד קריב, כל מה שמעניין אותו זה טופז לוק כן אמר, טופז לוק לא אמר, זה טוב לביבי, זה לא טוב לביבי. איפה אתם? איפה אתם? המדינה הזאת נמצאת במצב באמת בלתי נסבל. שר ביטחון וראש ממשלה מנועים מלהגן על אזרחים מלהיאנס, מנועים מלהגן על אזרחים מלהירצח, ואתם מצדדים בזה, פשוט מצדדים בזה. חרפה לכנסת הזו, חרפה למדינה הזו, חרפה של מפלגה. עופו לנו מהמפה הפוליטית. אתם לא נחוצים. אתם אנטגוניסטים למדינה הזאת ולמפעל הציוני. בושה. תתביישו.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. השר רוצה לסכם? לא רוצה לסכם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 40) (סמכויות קצין ביקורת הגבולות ופקח), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 40) (סמכויות קצין ביקורת הגבולות ופקח), התשפ"ד–2024, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

22 בעד, שבעה מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 40) (סמכויות קצין ביקורת הגבולות ופקח), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור כעת לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 34 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר, חבר הכנסת שלמה קרעי – הוא חבר כנסת, כל היום כולו – בשם שר העבודה להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא מוכר את הזכות הזאת, להיות חבר כנסת במדינת ישראל, בעד שום הון שבעולם.

היו"ר משה רוט:

בהחלט, בהחלט. צודק מאוד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי במקרה של פטירת עובד ישלם המעסיק לשאירי העובד פיצויים. קטגוריית שאירים של עובד שנפטר כוללת בן זוג וילדים תלויים – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה. המליאה רוצה לשמוע את השר. אני מבקש שקט. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ובהיעדר שאירים אלו ייחשבו לשאירים ילדים והורים שעיקר פרנסתם היה על הנפטר, וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות 12 חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם הייתה באחריות הנפטר. במקרה שהפיצויים משולמים לשאירים במעגל שני, דהיינו שאינם בן זוג או ילד תלוי, קיימת חובה להפקיד את כספי הפיצויים בבית הדין האזורי לעבודה, ובית הדין יחלק את הכספים בין השאירים כפי שיקבע, בהתחשב במצבם הכלכלי ובמידת תלותם בעובד שנפטר. בבסיס ההוראה עומדת תכלית סוציאלית, שהיא העדפת רווחתם של שאירים התלויים בעובד על פני יתר היורשים. יחד עם זאת, בפסיקת בתי הדין האזוריים לעבודה הוכרה גם זכותם של יורשים אחרים לקבלת פיצויי הפיטורים בהיעדר שאירים, שכן בהיעדר זכות ליורשים יחזרו הכספים למעסיק, ויש לתת ביטוי לרצונו של העובד כי יורשיו ייהנו מהכספים. בעקבות אירועי 7 באוקטובר נוצר כורח לתקן את החוק על מנת להקל בהליך קבלת פיצויי פיטורים לגבי עובד שנפטר כתוצאה מפעולות האיבה או מפעולות המלחמה, או אם נפטר בתקופה זו בעת שירותו כשוטר, בעת שירותו במילואים, לרבות אם נפטר לאחר שנפגע ושוחרר ממילואים, סוהר או שומר, חבר כיתת כוננות. מוצע לקבוע בדרך של הוראת שעה תיקון בחוק פיצויי פיטורים שיחול לגבי שאירים ויורשים של עובד אשר נפטר במהלך התקופה הקובעת והמוגדרת ממועד ההכרזה על מצב מיוחד בעורף ועד שנה מתום ההכרזה כאמור. במסגרת התיקון בחוק שהוגש על ידי משרד העבודה, מוצע להוסיף לסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים הוראה שלפיה שאירים של עובד שנפטר בנסיבות שפורטו יהיו בן זוג וילדים תלויים כהגדרתם לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, וכי בהיעדר שאירים כאמור ישולמו הפיצויים ליורשי העובד על פי דין או זוכים על פי צוואה. המשמעות היא כי ככל שלא ניתן לשלם את הפיצויים לבן זוג או ילדים תלויים, ישולמו הפיצויים רק ליורשי העובד או לזוכים על פי צוואה, בלי שיהיה צורך להפקיד את כספי הפיצויים בבית הדין האזורי או לפתוח בהליך משפטי. עוד מוצע לקבוע כי בדומה להסדר שבחוק העיקרי, לא יראו בפיצויים המשתלמים עקב פטירתו של עובד חלק מן העיזבון. כמו כן, ההסדר המוצע לא יחול רטרואקטיבית לעניין עובד – כן, כל המילים הלועזיות זה לא שלי, זה של מי שנתן לי את הטקסט; אני בדרך כלל משתדל להימנע מזה – לעניין עובד המשתייך לאחת הקבוצות המנויות בתיקון ואשר כבר הוחל בתהליך לתשלום פיצויי פיטורים בשל פטירתו לפני פרסומו של התיקון. עם זאת, התיקון יחול לגבי עובד שנפטר מתחילת התקופה הקובעת וטרם הוחל בתהליך כאמור. בהתאם לתיקון בחוק והעברתו בכנסת, שר העבודה יהיה רשאי להאריך בצו, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, את התקופה הקובעת בתקופות נוספות של עד 12 חודשים במצטבר, נוכח המציאות הנדרשת עקב הימשכות פעולות האיבה או המלחמה. אני מבקש לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק פיצויי פיטורים. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. ומחאתך על המילים הלועזיות התקבלה. נעבור לדיון האישי, ראשון הדוברים, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – מוותרת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא, לא, אני מוותר.

היו"ר משה רוט:

מוותר. חבר הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש שני אירועים שאני רוצה להתייחס אליהם שהיו במוצ"ש, אחד במוצ"ש, אחד ביום העצמאות. דיברתי על משפחת קדם. אני רוצה גם להגיד מילה על האירוע שהיה במוצאי שבת בהרצליה, שגם הוא סוג של אלימות, אבל מסוג אחר. סיגלית הלל, שבנה אורי טשרניחובסקי נרצח במסיבת הנובה, הגיעה במוצאי שבת לנאום בהפגנה בהרצליה. היא ביקשה לספר על הבן שלה, שהחיים שלו נגדעו באכזריות בגיל 29. כל מה שהיא רצתה זה לקרוא לשינוי, לזעוק את הזעקה המרה שלה על הרצח של הבן שלה. בתמורה, המסר שהיא קיבלה בהרצליה זה שהיא מפריעה לציבור ליהנות, כי הבר הסמוך, שנקרא המוניציפל – ברגע שהיא עלתה לדבר, הגבירו את המוזיקה. הם סירבו להנמיך למרות שביקשו, כולם ביקשו מהם. מה ביקשו? לכבד אם שכולה שבנה נרצח, בטרם עת, במסיבת הנובה, אבל הבר הגביר את המוזיקה וסירב להנמיך. מה שמעניין זה שאורי בנה עבד כברמן במסיבה, ובעצם עכשיו הסיפור שלו הפריע למזוג את הבירה בבר המוניציפל. זה דבר נורא בעיניי. נורא שאם שכולה מנסה לדבר על הבן שלה, ובמקום זה מעדיפים לשמוע שירים חדשים – אני לא יודעת של מי, זה לא מעניין אותי – מאשר לדבר על המחדל ועל החטופים, וכמובן על הנרצחים. אני יודעת שראש העיר יריב פישר גינה את האירוע, אבל הבושה חייבת להיאמר. צריך לדבר עליה גם כאן, במליאת הכנסת. דיברתי על מוצאי שבת, ונדבר גם על עוד אירוע, שהיה ביום העצמאות בעיר חולון. כשבעיר חולון המשפחה של אגם ברגר, תצפיתנית שנחטפה מנחל עוז, הבינה שבעיריית חולון מאוד חשוב לזקוף קומה ביום העצמאות, בערב העצמאות, אז הם הזמינו כוכבים לחפלה יוונית.

מאיר כהן (יש עתיד):

ליד הבית שלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בערב יום עצמאות. והמשפחה של אגם, שגרה בחולון, התחננה לעירייה, אבל ראש העיר באטימות מוחלטת הגיב: חולון תחגוג עצמאות, כדי לחזק את הרוח החולונית והישראלית ולחגוג את תקומתו של העם היהודי. אוי לנו אם ככה נראית תקומה. אוי לנו שמשפחה של חטופה מתחננת לראש העיר לא לעשות חגיגה כשהבת שלהם חטופה בעזה, ולמרות זאת הזמינו כוכבים ואת התושבים להשתתף בחגיגות. זה דבר נורא. ככה לא נראית תקומה. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – מוותר; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. השר רוצה לסכם? לא. השר לא רוצה לסכם. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 34 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, בקריאה ראשונה. חברי הכנסת הנכבדים, נא לתפוס את מקומותיכם כדי שנוכל לעבור להצבעה. כן, הריצה טובה לבריאות, אבל לא כל כך קצרה. ובכן, הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 34 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 34 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה רוט:

לאלה שעוקבים אחרי הדפים, אז יש שינוי מסוים בסדר-היום. חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר, חבר הכנסת שלמה קרעי, בשם השר לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם, ולבקשכם לאשר בקריאה ראשונה, את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. עניינה של הצעת החוק שבפניכם היא הארכת הוראת השעה הקבועה בפקודת בתי הסוהר, שבמסגרתה נקבע הסדר שלפיו השר לביטחון לאומי, בהסכמת ראש הממשלה ושר הביטחון, יהיה רשאי להכריז על מצב חירום כליאתי. משמעות ההכרזה היא כי ניתן להלין עצורים ואסירים תוך חריגה מהוראות הדין לעניין שטח מחיה, ובמידת הצורך גם שלא על מיטה, נוכח העלייה המשמעותית שחלה בהיקפי הכלואים המוחזקים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר בתחילת מלחמת חרבות ברזל, ועל מנת לאפשר לשירות בתי הסוהר לקלוט עצורים נוספים. מכיוון שמדובר בהוראת שעה, אני אחסוך לכם את הרקע להארכת הוראת השעה. נגיע לסוף: לנוכח האמור, אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהעבירו לוועדה לביטחון לאומי לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר. רשימת הדוברים סגורה. נעבור לראשון הדוברים, חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – מוותר; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – מוותרת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת אחמד טיבי – מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – מוותר; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – מוותר; חברת הכנסת מאי גולן – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – מוותר; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; מוותרת, סליחה. יש מסתתרות. השר רוצה לסכם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא.

היו"ר משה רוט:

השר לא מסכם. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק תיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024. חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם, ונעבור להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – 10 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

18 בעד, עשרה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק תיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 36) (התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף ודייני מקרקעין), התשפ"ג–2022, לקריאה ראשונה. לחוק הזה גם הוצמדה הצעת חוק בקריאה טרומית, וקודם נעבור להצעת החוק. אני מזמין את השר, חבר הכנסת שלמה קרעי, להציג את הצעת החוק בשם שר המשפטים. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להגיש את הצעת חוק המקרקעין (התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף), התשפ"ד–2024, מטעם הממשלה, לקריאה ראשונה. הצעת החוק הוכנה במחלקת ייעוץ וחקיקה – משפט אזרחי במשרד המשפטים בשיתוף כלל הגורמים הממשלתיים הנוגעים בדבר, ובכלל זה משרד האוצר, רשות החשמל במשרד האנרגיה והרשות לרישום ולהסדר זכויות מקרקעין. על רקע העניין הציבורי הרב בהנגשה ובהרחבה של השימוש בכלי רכב מזהמים פחות, מבקשת הצעת החוק להסדיר את נושא ההתקנה של עמדות טעינה לרכבים חשמליים בבתים משותפים ולהקל ולשחרר חסמים בהתקנת העמדות, וזאת, תוך קביעת איזון ראוי בין זכות הקניין של בעלי הדירות ברכוש המשותף לבין הצורך של בעל דירה יחיד להשתמש ברכוש המשותף על מנת להעביר תשתית מתאימה לטובת הקמת עמדת טעינה לרכב חשמלי. הצעת החוק מבקשת לקבוע הסדר בכל הנוגע לביצוע עבודות ברכוש המשותף לשם התקנת תשתית לצורך הקמת עמדת טעינה לרכב חשמלי בחניה הצמודה לדירה מסוימת בבית המשותף. בנוסף, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי רוב מיוחד של שני שלישים מקרב בעלי הדירות יוכלו להחליט על התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי גם בחניה משותפת, שהיא חלק מהרכוש המשותף, ולקבוע הסדרים שיאפשרו את השימוש בה ובחניה שבה היא מותקנת תוך התחשבות בצורכיהם של כלל בעלי הדירות המשתמשים בחניות המשותפות. לסיכום, הצעת החוק תביא להסדרה ולשחרור חסמים בנושא התקנת עמדות טעינה לרכבים חשמליים בבית המשותף, ובכך תהווה תמריץ נוסף במעבר מרכבי בנזין לרכבים חשמליים, אשר יביא להפחתה בפליטות גזי חממה, צמצום זיהום האוויר, חיסכון כספי והגדלת העצמאות האנרגטית של מדינת ישראל. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני השר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי תשאל אם יש מישהו – – –

היו"ר משה רוט:

לחוק הזה הוצמדה הצעת חוק לקריאה טרומית של חבר הכנסת בועז טופורובסקי, הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף ודייני מקרקעין), התשפ"ג–2022, הצעת חוק דומה. ינמק חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מציג את הצעת החוק במקום חבר הכנסת בועז טופורובסקי. כפי שאמר השר קרעי, יש צורך גדול באסדרה של כל רשת החשמל הביתית – בטח לייצר גם את האסדרה אבל גם בהתחשב במקרקעין – ולייצר רשת חשמלית שתוכל לספק מענה לצרכים. גם חבר הכנסת טופורובסקי, גם אנחנו בסיעת יש עתיד, מעודדים את רשת החשמל ושימוש ברכב חשמלי, ואני מברך גם את חבר הכנסת טופורובסקי וגם את הממשלה על הצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברי הכנסת, נצביע על כל חוק בנפרד, ויש רשימת דוברים. אם כן, נעבור לדיון האישי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי תשאל אם יש מישהו שרוצה לדבר במקום להקריא את כולם?

היו"ר משה רוט:

אפשר לא להקריא את כולם. אם יש הסכמה של כל הצדדים, אז אפשר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש הסכמה של האופוזיציה.

היו"ר משה רוט:

אם יש הסכמה – האם יש מישהו מכל רשימת הדוברים שרוצה לדבר? אין אף אחד שרוצה לדבר. אם כן, סיימנו את הדיון האישי בהסכמה מלאה של כל צידי הבית. האם השר רוצה לסכם? סליחה, אדוני השר. השר קרעי, רוצה לסכם משהו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא.

היו"ר משה רוט:

לא.

נאור שירי (יש עתיד):

ינון, אתה רוצה לומר משהו – – –

היו"ר משה רוט:

אם כן, חברי הכנסת הנכבדים, נעבור להצבעה. נצביע קודם בקריאה הראשונה על ההצעה של הממשלה, הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 36) (התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף), התשפ"ג–2022. הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 36) (התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף ודייני מקרקעין), התשפ"ג–2022, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

16 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 36) (התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף ודייני מקרקעין), התשפ"ג–2022, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, עכשיו נעבור להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת בועז טופורובסקי. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף ודייני מקרקעין), התשפ"ג–2022, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

15 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת בועז טופורובסקי, אושרה בקריאה טרומית, ותעבור גם היא לוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר משה רוט:

הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות מטעם סיעת יש עתיד: בוועדת הכספים, במקום חברת הכנסת מיכל שיר יכהן חבר הכנסת נאור שירי; בוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חבר הכנסת נאור שירי תכהן חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום שלישי י"ג באייר התשפ"ד, 21 במאי 2024, בשעה 16:00. בעזרת השם, ורק שנשמע בשורות טובות לכל עם ישראל. ישיבה זו נעולה.