ישיבת מליאה בתאריך 29/01/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחבריי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ט בטבת התשפ"ה, 29 בינואר 2025. זהו גם היום ה-481 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-90 מאחינו ומאחיותינו – שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, מהיציע – עודם נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הנושא הראשון שעל סדר-היום – שאילתות דחופות ורגילות לשר האוצר. אני מתכבד להזמין את השר אל הדוכן. השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חברת הכנסת דבי ביטון בנושא סיום תוקפן של ההטבות החיוניות לתושבי העוטף. בבקשה, גברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת. כבוד השר, ביום 31 בדצמבר 2024 הסתיים תוקף ההטבות החיוניות לתושבי שדרות והעוטף, ובהן גם הפסקת הנחת ארנונה בגובה של 45% וביטול של 1.5 מיליארד ש"ח לחיזוק החוסן. לפיכך, אני שואלת: האם בכוונתכם להאריך את התוקף, ומתי? אם לא – מה התוכנית החלופית שמוצעת לתושבים?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

דבי, תודה רבה על השאלה. כידוע, יישובי עוטף עזה מקבלים לאורך השנים החלטות, מה שנקרא "עדיפות לאומית", שמבוססות על חוות דעת ביטחונית לאורך השנים, ה-0–7 ק"מ. ההחלטות האלה בכל שנתיים תוקפו מחדש. יש בהן מרכיבים סמי-קבועים, כמו אותה הנחה בארנונה, הנחה במעונות יום, מענקי ביטחון לרשויות המקומיות, ויש כל מיני דברים שהוספו במשך השנים, חלקם מכספים תוספתיים של האוצר, חלקם מכספים של המשרדים, כל מיני מצ'ינגים. ההחלטה האחרונה – לי הייתה הזכות באמת להביא במהלך שנת 2023, בשנה הראשונה שלי לתפקיד, ואכן, כפי שאמרת, ההחלטה שבתוקף פגה ב-31 בדצמבר. עכשיו ככה: אמרתי קודם שיש שני מרכיבים בדרך כלל בהחלטות האלה. יש מרכיבי פיתוח, בינוי וכו', שנמצאים עכשיו בעולמות של תקומה. התקומה תוקצבה לחמש שנים בסכומי כסף מאוד מאוד גבוהים, ברוך השם, במסגרת של 19 מיליארד שקלים. את יודעת שחלק גדול כבר חולק. מרכיבי הפיתוח ממתינים כאן לחקיקה – אני אדבר על זה כי זה בדיוק אותה נקודה – של חוק תקומה בכנסת, עוד כ-5 מיליארד שקלים של כספי פיתוח. הדברים האלה ילכו מתקומה. את הדברים הקבועים אנחנו בעזרת השם נאריך. אני לא נכנס כרגע לשאלת המקורות – דיונים פנימיים שלנו. זה תקוע בשיח בין משרד הביטחון למשרד המשפטים על חוות הדעת, זאת אומרת, עד עכשיו לא ניתנה לנו חוות דעת ביטחונית. שנייה, אני אגיד אולי משפט מפתח, ואת זה אני אגיד גם לך, אדוני היושב-ראש: זאת לא שאילתה שהייתה צריכה בכלל להיות מופנית לשר האוצר, מכיוון שמי שמרכז החלטות ממשלה של עדיפות לאומית זה משרד ראש הממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר, תן לי שנייה אחת. שנייה אחת. I would like to congratulate and welcome Senator Lourdes Noelia from the Senate of Paraguay, our dear friend here. Thank you for visiting. Welcome to Jerusalem, welcome to the Knesset.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

Welcome.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה. סליחה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מי שאחראי, תמיד, על פי חוק, ומרכז החלטות ממשלה מכוח אזורי עדיפות לאומית, זה משרד ראש הממשלה. אני גם מזכיר: יש עכשיו שר אחראי, שר בתוך משרד האוצר, השר אלקין, שמרכז את כל עולמות התקומה. אני חושב שהשאילתה הייתה צריכה להיות מופנית לאחד משני הגורמים האלה, אבל אני פה בשמחה גדולה. אז אמרתי, משרד ראש הממשלה אמור לרכז את ההחלטה. הוא לא יכול לקדם את ההחלטה הזאת בלי שיש חוות דעת ביטחונית שמצדיקה את אירוע 0–7 ק"מ, בסדר? צריכה להיות הצדקה שמאפשרת, על בסיס מפת אזורי עדיפות לאומית, לתת את אותה החלטה ספציפית, ייעודית, לחבל הזה. אני יודע שניתנה חוות דעת לאחרונה, וזה נמצא במשרד המשפטים, והוא צריך לתקף את זה ולאשר את זה. ברגע שזה יתוקף, אנחנו נביא את ההחלטה. עוד פעם, אני לא נכנס עכשיו לשאלת המקורות, יש פה איזשהו דיון פנימי. אבל ההנחה בארנונה, ההנחה במעונות ומענקי הביטחון בעזרת השם יחודשו – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אפשר רק שאלת הבהרה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון, נאפשר לך שאלת המשך, אבל את יכולה לשבת בינתיים לשמוע את השר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ואני מקווה שיחודשו כמה שיותר מהר. אמרתי, ברגע שחוות הדעת הזאת תאושר, אנחנו נחדש אותם. אני בכל זאת אומר מילה אחת בהקשר הזה – ואני לא רוצה להאריך – על כל נושא חוות הדעת המשפטיות האלה, כי זה גם פוגש אותנו בחוק תקומה. זה מחדד בעיניי עד כמה הדרישה של המשפטנים לקריטריונים כאלה, שכל דבר כזה, אפשר באיזה מחשב לסרטט אותם, היא הזויה. אין מישהו שיודע היום באמת להסביר למה 0–7 ק"מ ולא 0–8 ולא 0–6. זה מורכב. מה לעשות, יש חבל שנפגע. אגב, שוב, זה פוגש אותנו בתקומה עד כדי כך שהלכנו לחקיקה. אפשרו לנו שיקום, לא אפשרו פיתוח, ואנחנו מחוקקים חוק כדי לקבע את 0–7 ק"מ. אין קריטריון כזה, בסדר? בסוף יש חבל; הוא נפגע; איפשהו צריך לסרטט את הקו. בכל מקום שנסרטט את הקו יהיו חלק בתוך הקו, יהיו חלק מחוץ לקו. אני לא מכיר באמת קריטריון שהוא חד-חד-ערכי, בסדר? עדיין, משרד הביטחון הצליח לתת עכשיו איזושהי חוות דעת. כמו שאמרתי, מחכים לאישור שלה במשרד המשפטים, ואז מהר מאוד נביא את ההחלטה ונחדש אותה, בעזרת השם.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך?

דבי ביטון (יש עתיד):

כן. אז אני רק רוצה להיות בטוחה שהבנתי שחוות דעת כבר קיימת. אתם ממתינים למשרד המשפטים, ולאחר מכן תהיה הארכה לפחות של הזכויות שכרגע נעצרו, או להטבות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אמרתי. עוד פעם, אני רוצה לחדד.

דבי ביטון (יש עתיד):

כי הנושא של 7 קילומטר – אני מניחה שזה ברור, אני בעד שיהיה מעבר, אבל מה שניתן עד היום והסתיים בסוף השנה, מן הסתם המציאות עוד לא חזרה להיות כמו שצריך, לכן אני חושבת שצריך לעשות את ההפרדה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז דבי, אני אומר שוב, באמת באמת לא אני מוסמך לתת לך את התשובה הרשמית, כי בסוף משרד ראש הממשלה מוביל את ההחלטה הזאת ובסוף זאת צריכה להיות החלטה שלהם. כמובן, הממשלה צריכה לאשר את זה. את שואלת את עמדתי, אז אמרתי, בגדול אפשר לסווג את ההחלטות האלה לשני מרכיבים. מרכיבי הפיתוח יוצאים כרגע מההחלטה ונמצאים בתוך תקומה, עם התקציבים הגדולים וכמובן עם סדרי עדיפויות שנקבעו וייקבעו, מה יותר חשוב ממה, כדי לפתח את החבל הזה. אמרתי: אני רוצה בו יותר תושבים; הכנסה יותר גבוהה לנפש – אלה שני הפרמטרים שלי שבאמצעותם מודדים חיזוק וחוסן של חבל. אנחנו רוצים פי שניים תושבים בחבל הזה והכנסה גבוהה לנפש. אחר כך, כל היתר הם אמצעים. זה המבחן בגדול.

דבי ביטון (יש עתיד):

אוקיי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש בהחלטה מרכיבים סמי-קבועים, בסדר? הנחה בארנונה, הנחה במעונות יום ומענקים ביטחוניים לרשויות. שמתי כוכבית – יש דיון עדיין מה המקורות: כן תקומה, לא תקומה, on top, לא on top. לא רוצה כרגע להיכנס לזה. זה גם לא קשור לשאלה שלך.

דבי ביטון (יש עתיד):

נכון. זה גם לא עניינם של התושבים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל העמדה שלי היא שהמרכיבים הקבועים האלה צריכים כרגע להיות מוארכים, שוב, בכפוף לזה שחוות הדעת תאושר על ידי משרד המשפטים, שיגיד שאכן זה מצדיק את המרכיבים האלה, כי זה חוק שאנחנו לא יודעים לסטות ממנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

אוקיי. תודה רבה. תודה, כבוד השר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אני מזמין את השר להישאר גם לשאילתה הבאה, שאילתה של חברת הכנסת שלי טל מירון בנושא תפקוד ועדת סלבין וההתמדה במלחמה בהתייקרויות בשוק המזון. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, הוועדה להפחתת הריכוזיות והגברת התחרות בשווקי המזון והטואלטיקה, ועדת סלבין, שהוקמה לפני כשנה וחצי, התכנסה באחרונה לפני כארבעה חודשים. בקולך טענת במליאה ב-22 בינואר שהיא לא מילאה את תפקידה כמצופה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, לא היה ולא נברא. סליחה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

עוד לא שאלתי את השאלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

סליחה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

ברצוני לשאול: שלא בדרך הקמת ועדות, כיצד משרדך מתכוון לסייע בייצוב מחירי המזון?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

טוב. תודה רבה על השאלה ותודה רבה על ההזדמנות. אני רק אתקן: לא אמרתי בשום צורה ואופן שהוועדה לא עשתה את המבוקש. אמרתי שהוועדה – בגלל המלחמה, הקמנו אותה לפני המלחמה, ולפעמים אין מה לעשות, הדחוף דוחה קצת את החשוב, ולכן הפעילות די התמסמסה, ואנחנו עכשיו מחדשים את האירוע. אבל אני מסכים איתך, ועדות הן לא האירוע. בואו נדבר על תוצאות. אני אתחיל מזה. יוקר המחיה – ודיברתי על זה כאן בפעם הקודמת, בשבוע שעבר, כשהייתי על הדוכן – תחרות, תחרות, תחרות, תחרות, תחרות. זה אתגר ענק של מדינת ישראל. זה סוג של הסתדרות שהקימה המדינה. התוצאה היא ריכוזיות מאוד מאוד גדולה, שורה של חוקים ותקנות ורגולציה שכביכול הרציונלים שלה הם להיטיב עם הציבור ולהגן על הציבור. בפועל היא שירתה את המונופולים ויצרה שוק מאוד מאוד ריכוזי. אגב, אנחנו גם רואים את זה: שווקים תחרותיים תמיד יהיו בפריון גבוה במחירים נמוכים; שווקים סטגנטיים תמיד יהיו בפריון נמוך במחירים מאוד מאוד גבוהים. יש שווקים שכבר נפתחו, ואנחנו עובדים מאוד מאוד קשה לפתוח את כל השווקים. זה נכון בפיננסים, זה נכון במזון. פה – מה עשינו ומה אנחנו בעזרת השם הולכים לעשות. אני חושב שהמהלך הגדול ביותר שעשינו – והוא דרמה, הוא דרמה, וכשהתחלנו אותו אמרו שאין סיכוי שנצליח – הוא "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", אותם ארבעה חוקים מאוד מאוד גדולים שלמעשה הסירו כמעט לחלוטין את הרגולציה בעולמות היבוא. מספיק שאתה מצהיר שאתה משווק כדין באירופה, אתה יכול לשווק את המוצרים שלך פה. זה נכון במזון ובטואלטיקה ובתמרוקים ובחומרי בניין ובחשמל ובהכול הכול. בגדול, זה אמור ליצור תחרות גדולה מאוד בעולמות היבוא – א. זו תחרות ליבואנים הגדולים; ב. היבוא בוודאי יוצר תחרות לייצור המקומי, וזה אמור לדחוף את המחירים למטה. יש עוד שני דברים שחסרים, וזה מה שביקשתי מוועדת סלבין. כמו שאמרתי, המלחמה דחתה את זה, ואני מקווה שנחדש את זה מהר מאוד ושיהיו לי תובנות עוד לפני התקציב. אני חושב שבגלל שנוצר מצב של שוק מאוד מאוד ריכוזי ויש כמה קונגלומרטורים מאוד מאוד גדולים – תנובה כזה, שמחזיק למעלה מ-40 מותגים – לא תהיה ברירה, למרות שאני לא אוהב את זה, כי יש ימין כלכלי, אבל לא תהיה ברירה, ופעם אחת נצטרך להתערב בשוק ולפרק את המונופולים האלה, כי זה שפתחתי את היבוא – אם עדיין יש שחקנים מאוד מאוד גדולים שיחנקו את השחקנים הקטנים שינסו להיכנס, לא ייתנו להם מקום על המדפים בסופרים ויהיה מאוד מאוד קשה – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

באיזה אופן?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שנייה. אמרתי, יכול להיות שלא תהיה ברירה ונצטרך לחוקק ולחייב אותם. כמו שבבכר חייבו את ההפרדה וחייבו את הבנקים למכור את האחזקות שלהם, אז יכול להיות שלא תהיה ברירה – אני אומר "לא תהיה ברירה" כי אנחנו לא אוהבים את זה, בסוף זו פגיעה בזכות הקניין. אני לוקח גוף, ישות משפטית, ומכריח אותה בכוח למכור. מאוד יכול להיות שלא תהיה ברירה. בשביל זה רציתי את הוועדה, כי כדי לייצר תהליך כזה אני חייב שיהיה לי ביסוס מקצועי מאוד מאוד איתן, כדי להצליח להעביר את זה בכנסת, להעביר את זה אחר כך – מן הסתם זה ייתקף משפטית, אפרופו זכות הקניין. אני מעריך, משיחות שלי עם סלבין ואחרים, שלשם הדבר הזה הולך. אנחנו נקבל את הצידוק המקצועי ונבוא למהלך חד-פעמי שיפרק את המונופולים הגדולים. זה כנראה יהיה במושב הבא. אנחנו נסיים עכשיו את התקציב, נעשה את זה במושב הבא של הכנסת, אחרי התקציב. אני מקווה – עוד פעם, אני לא יכול להתחייב. זו תחושתי על רקע מה שלמדתי ועל רקע שיחות שלי עם אנשים שהיו מעורבים בזה בוועדה, אבל בסוף אני חייב את הצידוק המקצועי לצעד הלא-פשוט הזה. עוד פעם, אני יודע שהוא צעד לא פשוט, אבל פירוק ראשוני שיסדר את השוק בצורה קצת יותר נכונה ופחות ריכוזית, ואז שילוב של שני המרכיבים האלה: שוק שיהיה בנוי פחות ריכוזי, אבל בעיקר שחקנים מבחוץ שיוכלו להיכנס כי הרגנו את הרגולציה. אני אומר את זה חד-חד-ערכי: לא הקלנו, לא פישטנו – חתכנו בגרזן, שברנו לחלוטין את הרגולציה. אלה שני מרכיבי שיאפשרו תחרות. ואז המרכיב השלישי זה מודעות, מודעות, מודעות, מודעות. כנראה שנצטרך להיכנס פה למהלך שנשקיע כסף מדינה כדי לייצר מודעות לצרכנות נכונה של הצרכן הישראלי. אמרתי את זה פה בשבוע שעבר: אם אשתי לא תצליח להתמודד עם האף העקום של הילדים שבועיים, שלושה עד שהם יתרגלו לקורנפלקס אחר שהוא לא תלמה, אז זה לא יעבוד. אותו הדבר בפיננסים: יש הרבה מאוד חלופות לבנקים, וכשנסיים את המהלך שאנחנו עושים אותו עכשיו, שהחכ"אות יוכלו לתת פיקדונות, ואז יש לנו נגישות לכסף זול גם אצל שחקנים אחרים – אם עדיין לא נייצר צרכנות נבונה ומודעות ציבורית ליכולת להתווכח, להשוות מחירים, ללכת לחלופות, לא עשינו הרבה. אז את מה שטוב באירופה – עשינו, וזה דרמה. אגב, עשינו עוד הרבה דברים. אתם יודעים, רפורמת הרישוי הירוק, ששרת הגנת הסביבה ואני עשינו בחוק ההסדרים הקודם – עשר שנים, פעם אחת, רגולטור אחד – זו דרמה בעולמות של יוקר מחיה. אגב, אנחנו עושים את זה עכשיו גם בתחום המסעדנות והמזנון, הולכים עכשיו למודל אחר לחלוטין של רגולציה: במקום שכל אחד יצטרך ללכת לעשרה רגולטורים – משרד הבריאות וכו' – בעל העסק עצמו יצטרך להיות איש התוכן שאומר: אני אחראי לדאוג לבריאות של המוצרים שלי, והוא יחתום על הדבר הזה, משהו שמפשט מאוד. וגם זה – כי בסוף כל הרגולציה הזאת עולה המון המון כסף. אני חוזר רגע לעולמות התחרות – "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". כנראה שנידרש – ואני אומר את זה במידה של זהירות, אני גם לא רוצה להיתפס כמי שרתם את העגלה לפני הסוסים ואז אחר כך נלך כולנו לבג"ץ. אני מקווה גם שכולכם תתמכו בעניין הזה, אבל נצטרך, בסקטורים מסוימים, שהם ריכוזיים מדי, כי השחקנים שולטים בנתחי שוק גדולים מדי, כן לייצר איזשהו מהלך פירוק ראשוני. אז הפירוק הזה ייצור שוק שאין בו שחקנים גדולים מדי, הרגולציה יצרה מצב שהרבה שחקנים יכולים להיכנס, נעזור כולנו למודעות הציבורית, ואני מקווה שפה נצליח לטפל בזה. תראי, זה נכון, שרי אוצר לפניי פחות עסקו בזה, כי אלה תהליכים ארוכים, ובדרך כלל את הדיבידנד יקבל שר האוצר הבא. כאילו עכשיו אני אעשה את המהלכים הקשים, אני אנהל את הקרבות, אני אחטוף את הביקורת, אותי ימרחו על מודעות שלמות בעיתונים, ושר האוצר הבא כנראה הוא זה שייהנה מזה ויוקר המחיה ירד בתקופתו, כי אלה תהליכים ארוכים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

נפרגן לך. אל תדאג, נפרגן לך .

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני עושה את זה בשמחה, כי אני אוהב את העם, אוהב את המדינה. אגב, גם אני, כאבא לשבעה ילדים, יודע מה זה יוקר מחיה.

גלעד קריב (העבודה):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ולכן נעשה את זה, בעזרת השם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת סובה וקריב, אתם רשומים לשאלה נוספת. רק רגע, נאפשר – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – לא נשאל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עוד משפט שחשוב – בפעם הקודמת ניתחתי פה את מרכיבי האינפלציה, צד היצע, צד ביקוש, קשור למלחמה, לא קשור למלחמה – אני כן אתן את הנתונים: בחודש דצמבר האחרון נרשמה אינפלציה שלילית של 0.3%. סיימנו את שנת 2024 עם 3.2% אינפלציה. לא טוב, גם לא דרמה. זה 0.2% מעל למרווח, לטווח האינפלציה השנתי התקין. אגב, אני מקווה מאוד שהנגיד הולך להורדות ריבית. שמעתי אותו מתבטא על החציון השני; אני חושב שכבר מהרבעון השני אפשר יהיה לעשות את זה. כמובן מדיניות מוניטרית, חומה סינית, 100% סמכות ואחריות שלו, אבל האינפלציה הרבה פחות גרועה ממה שיכולנו לחשוב בתוך מלחמה עם כל האתגרים. זה גם מלמד כרגע על מדיניות נכונה וטובה שלנו, גם פיסקלית, עם אחריות. נותנים מענה לכל צורכי המלחמה בחזית ובעורף, פועלים באחריות – –

גלעד קריב (העבודה):

מה המרכיב של המזון – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, אתה רשום לשאלה נוספת. תקבל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – והינה התוצאה, וגם האינפלציה קרובה מאוד מאוד מאוד לטווח היעד, מה שאומר שהמחירים פחות גרועים ממה שיכולנו לצפות. ועדיין, אמרתי, בתהליכים המבנים אנחנו all in בתוך האירוע הזה, ואני מקווה שנעשה אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, אם יש, ולאחר מכן שתי שאלות נוספות, לחברי הכנסת סובה וקריב.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אדוני השר, אני חברה בוועדת הכלכלה, יזמתי דיונים בוועדת הכלכלה בנושא יוקר המחיה, ובייחוד בנושא רשתות המזון והריכוזיות במשק. אני רוצה להגיד לך, בשורה התחתונה, יוקר המחיה הזה הוא מחלה שמדינת ישראל סובלת ממנה מזה שנים, אבל הבעיה הולכת ומחמירה. זה עתה עלה המע"מ ב-1%, אבל רשתות המזון העלו את המחירים הרבה מעבר לעלייה של 1%. הן ניצלו את המומנטום. הנושא של סימון מחירים של שר הכלכלה לא באמת יצא לפועל, אבל רשתות המזון ניצלו את המומנטום הזה והפסיקו לסמן מוצרים. מחירי העוף, מחירים של מוצרי יסוד, מחירים של כל כך הרבה דברים, רק מאמירים ועולים בעשרות אחוזים. בסוף, כשהאזרח הישראלי – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

דווקא מחירי העוף ירדו עכשיו, חברת הכנסת טל מירון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני יכולה להביא לך הרבה דוגמאות להעלאות מחירים. אתה רוצה שנעבור אחד-אחד?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא לא, אני רק אומר – בואו, אין ויכוח שיש – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

בסוף, אני לא חושבת שאתה תתווכח איתי על זה שיוקר המחיה במדינת ישראל הוא בין הגבוהים במדינות ה-OECD, ממש בטופ, במקומות הראשונים. אזרחי ישראל קיבלו עכשיו גזרות שלכם, גזרות מיסים חדשות, יש שחיקה בשכר שלהם, אבל בסוף יוקר המחיה רק עולה ועולה ועולה. אני רוצה לצטט לך מה טען ראש הוועדה ומנכ"ל משרד האוצר לשעבר שמואל סלבין בריאיון לפני חודש: "ועדה שהיא כולה ערמה של פקידים, יש שלוש אפשרויות: או שהם לא יכולים, או שהם לא רוצים, או שיש להם אג'נדות אחרות". בתור הממונה על קופת המדינה לא ראית צורך לפקח על פעולת הוועדה או לפחות לנסות לסייע להניע את עבודתה? הרי בשביל זה היא הוקמה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל זו הייתה השאלה ועניתי כבר. נו, אני אענה שוב. בסדר, הלאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כך, שתי שאלות נוספות, לחבר הכנסת סובה ולוולדימיר בליאק במקום קריב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני שר האוצר, קודם כול, תודה על זה שאתה, בניגוד לשרים אחרים, כן משיב פה וכן מגיע לענות. אמרת כמה פעמים שהתקציב שאתה אמור להביא ואמור להיות מאושר בכנסת אמור לתת מענה לבעיה ביוקר המחיה, נכון? אתה איתי, אדוני שר האוצר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן, כן, אני מקשיב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יפה. עכשיו השאלה היא כזאת: בעקבות האולטימטום שהציבו שותפים שלך בקואליציה שלא יאשרו את חוק התקציב לפני חוק הגיוס, האם אתה לא חושב שהמאבק ביוקר המחיה הוא בסכנה? כי למעשה לא יהיה לך תקציב. אז מהו היעד שלך כשר האוצר לאישור התקציב בכנסת?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, והשר ישיב במרוכז.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני שר האוצר, אתמול הופיע נגיד בנק ישראל בוועדת הכספים ודיבר על הצורך האקוטי בקידום תקציב המדינה לשנה. אנחנו נמצאים כבר כמעט בתחילת פברואר, ודיוני התקציב מתנהלים בעצלתיים או לא מתנהלים בכלל בוועדת הכספים, ויש לזה משמעות אדירה גם לסוכנויות הדירוג וגם לתפקוד משרדי ממשלה ותמיכה בגופים הנתמכים. מה דעתך על קידום תקציב המדינה ומדוע זה מתעכב? האם תקציב המדינה הוא למעשה בן ערובה במשחקים הפוליטיים שלכם בתוך הקואליציה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה רבה. ראשית, להשלים לחברת הכנסת טל מירון. המע"מ עלה ב-1% – זה חלק מהצורך לממן את הוצאות המלחמה. המע"מ אכן עלה ב-1 בינואר 2025 ב-1% כחלק מתוכניות ההתכנסות הפרמננטית של אחוז תוצר שהיינו צריכים להביא עוד בתקציב 2024. כמובן שבתקציב הזה הבאנו עוד. ברשותך, אני רק לא מוכן לקבל את המילה "גזרות". אלה לא גזרות, יש מלחמה – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

את שאלת, עכשיו אני עונה. אלה לא גזרות. מזלנו שאזרחי ישראל אחראים כנראה יותר ממך. יש מלחמה ארוכה ויקרה, מלחמת קיום סופר-דרמטית לעתידנו, ביטחוננו, קיומנו ועתיד ילדינו; אגב, גם כלכלתנו, כי בלי ביטחון לא תהיה כלכלה. בעזרת השם, הניצחון יביא ביטחון, והביטחון יביא שנים רבות של צמיחה ושגשוג שיחלחלו לכל אזרחי מדינת ישראל. המלחמה הזאת עולה המון, וכולנו כאזרחים נכנסים מתחת לאלונקה ומממנים אותה. מי שחושב שאפשר להילחם בלי שזה עולה, אז הוא ילד קטן או פופוליסט. ברוך השם, אזרחי ישראל מבינים את זה. אני חושב שבחרנו צעדים מאוד מידתיים, מאוד מאוזנים. הצגתי כאן הרי את התקציב פעמיים, כן, ואת צעדי ההתכנסות, ואת המצרפים, והסברתי את הפרמטרים שאנחנו קבענו – רוחבי, על כולם, חמישה פרמטרים. אנחנו מן הסתם בחרנו את כל הצעדים האלה. אני מתרשם ואני שומע את זה מאנשים ברחוב. אנשים – לא קל, כולם תחת האלונקה. למלחמה הזאת יש משמעויות – מבינים שזה נכון, מבינים שזה חשוב, מבינים שהמאמץ הכלכלי הוא חלק בלתי נפרד משלל מאמצי המלחמה. אנחנו נושאים בהם – עוד פעם, זה אתגר, אבל באחריות, ואנחנו מבינים שזה הדבר הנכון לכולנו, שוב, גם לכלכלה, אבל בעיקר בשביל שנחיה כאן בווילה הזאת שלנו בג'ונגל. חלק מזה הוא העלאת המע"מ.

שלי טל מירון (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

העלאת המע"מ – עולה ב-1%. אמרתי גם בשבוע שעבר – לא היית כאן, חבל – שהרשתות לא העלו בגלל המע"מ; הן ניצלו את 1 בינואר, שזו תמיד שנה חדשה, והעלו מחירים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

וזה בסדר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, זה לא בסדר, זה חמור מאוד. זה באמת לא בסדר. אני חושב שיש שלל – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

אז למה אתה לא עושה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מציע בלי פופוליזם. אני עושה את מה שאני יכול, לא עושה מה שאני לא יכול. אני לא יכול. אגב, גם אין לי כלים בחוק, ובצדק – אני איש ימין כלכלי. מי שחושב שפיקוח על מחירים יביא להוזלה, לא מבין מה שהוא מדבר. פיקוח על מחירים תמיד לטווח ארוך מביא להתייקרות של מחירים. תסתכלו היטב על מחירים מפוקחים – הם תמיד יקרים יותר, גבוהים יותר מאשר בתחרות. אמרת בצדק, אמרת בצדק: זה אתגר ענק של מדינת ישראל הרבה מאוד שנים. אז אני לא פופוליסט. לקחתי על עצמי אחריות גדולה מאוד לצעדים מבניים דרמטיים. עשינו את זה ב"מה שטוב לאירופה טוב לישראל", עשינו את זה ברישוי הירוק, אנחנו עושים את זה עכשיו בשיטת הרישוי החדשה בעולמות המסעדות, מזון וכו'. אנחנו נעשה את זה. ואמרתי קודם, ועדת סלבין די התמסמסה בגלל המלחמה, כי כולנו עסקנו בלנהל מלחמה ולנהל כלכלה במלחמה ולתת מענה למפונים, לניצולים, לחטופים, למילואימניקים, לעסקים בכל רחבי הארץ. תמיד הדחוף דוחה טיפה את החשוב. חזרנו לזה עכשיו במלוא המרץ. אנחנו נקדם, בעזרת השם, גם את זה, וכפי שאמרתי, ניתן פתרונות אמיתיים, אמיתיים, נכונים, מבניים, שלאורך זמן יורידו את יוקר המחיה במדינת ישראל; בעיקר – אני לא רוצה עכשיו לתת שיעור גדול בכלכלה – בעיקר יגדילו את כוח הקנייה של אזרחי ישראל, משום שצריך להגיד את האמת: לאורך השנים השכר הממוצע עלה יותר מאשר האינפלציה, יותר מאשר עליית המחירים, ולכן במובן מסוים הפער טיפה הצטמצם אל מול המדינות שאנחנו רוצים להשתוות להן ב-OECD, ועדיין, במונחי כוח קנייה – התל"ג שלנו גבוה ביחס לעולם, אבל במונחי כוח קנייה עדיין אנחנו פחות מהמקובל ב-OECD. אגב, קחו עכשיו את עליית המחירים שהייתה בארצות הברית בשנה האחרונה. זה מטורף – 30% במוצרי מזון. היום הישראלים לא טסים לארצות הברית בשביל לקנות בזול, בסדר? זה אתגר, אתגר ענק, ואני לא, איך אומרים, לא מקל בו ראש. מטפלים בו, מטפלים בו באמת בכל החתכים ובכל הסקטורים, ואני מקווה שגם נראה תוצאות, ונראה תוצאות טובות. תקציב וגיוס – בעצם שאלתם את אותה שאלה, חבר הכנסת סובה וחבר הכנסת בליאק. אני אומר כך: ראשית כול, חיוני להעביר את התקציב. חיוני להעביר אותו כמה שיותר מהר. הוא תקציב טוב, הוא תקציב מרוסן, הוא תקציב מאוזן, הוא תקציב מוטה צמיחה ותשתיות, נותן מענה לאתגרים, כמו שאמרתי קודם, של המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון, זורע את זרעי הצמיחה לצאת מהמלחמה לצמיחה גדולה. אני מאוד אופטימי ביחס לשנת 2025. אתם מאוד מאוד צודקים – חיוני גם לאמון שלנו אל מול השווקים. אני אומר לכם, אני אומר לכל מי שאני משוחח איתו, השותפים שלנו בכלכלה בארץ ובעולם: אנחנו נחושים להעביר את התקציב, ונעביר אותו. נקודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מתי? מתי?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שנייה, שנייה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מתי שנייה-שלישית, לטענתך?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בעיניי, אצלי, אתמול, כמה שיותר מהר. עכשיו, זה נכון – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז איך זה שבשבועיים האחרונים בוועדת שרים לא היו דיונים על התקציב?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת בליאק, אני הרי עונה, שאלת ואני עונה, אני לא מתחמק, בסדר? אני אחדש לכם חידוש: מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. מדינה דמוקרטית מתנהלת בפוליטיקה ובכנסת, וזה נכון ששותפינו החרדים כרגע מתנים את התקציב. אגב, צריך להגיד – רגע, לשבחם ייאמר – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אוקיי, אתה מחדש?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא מחדש לכם חידוש, תכף אני אומר מה עמדתי בעניין. לשבחם ייאמר – למרות שבהתחלה הם לא חשבו כך – שהם אפשרו לקדם קריאה ראשונה כדי שאפשר יהיה לקדם בוועדות; הם אפשרו את כל צעדי ההתכנסות בצד ההכנסה, שהיינו צריכים לסיים אותם עד 31 בדצמבר – אתם יודעים את זה. אגב, לא גיליתם אחריות ולא סייעתם – תכף אני אזרוק את הכדור אליכם – כי שוב, להיות פופוליסטים זה קל; לקחת אחריות זה קצת יותר קשה. להיות אופוזיציה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא כל מי שמבקר אותך הוא פופוליסט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק. חבר הכנסת בליאק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

להיות אופוזיציה לממשלה – לא לא לא, תבקר אותי כמה שאתה רוצה, אבל תנסו להיות אופוזיציה לממשלה ולא אופוזיציה למדינה כחברי – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תלמד אותנו להיות אופוזיציה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כי אם חשוב להעביר את התקציב, אז כשיש לכם ויכוחים ענייניים, זה מצוין, תעשו אותם. סתם פיליבסטר של שלושה ימים הצבעות על 15,000 הסתייגויות מטופשות שאתם לא עומדים מאחוריהן כי אתם צריכים להקשות על הקואליציה – זה נקרא להיות אופוזיציה למדינה ולא אופוזיציה לממשלה. אבל שימו את זה רגע בצד. לשבחם של השותפים החרדים שלי – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה רוצה שאני אזכיר לך מה אתה עשית?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שאפשרו להעביר את כל החוקים שהיו קריטיים לנו בצד ההכנסה כדי שהתקציב יתכנס, להעביר בשלוש קריאות עד 31 בדצמבר – עמדנו בזה. הייתה לנו טיפה בעיה עם הסיפור הזה של הביטוח הלאומי, זה לקח עוד שבוע – גם את זה פתרנו והתקדמנו, כך שאין נזק. זאת אומרת, אנחנו כרגע מתקדמים בציר, ואני מקווה שהדבר הזה יעבור. אני מאוד מקווה שנצליח להעביר חוק גיוס טוב, שישנה את המציאות לחלוטין ושיגייס את החרדים לצבא, כי צריך אותם. זה פשוט צורך קיומי, ביטחוני, לאומי. הצבא לא היה צריך אותם עד עכשיו; עכשיו צריך אותם. אין מה לעשות, אין צבא קטן וחכם. צריך צבא גדול, חכם, אגרסיבי, קטלני, ולכן הם יודעים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. לכן זה מורכב וזה קשה, כי אנחנו לא מוכנים לתת פה הנחות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שר האוצר, אין לך תאריך?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מקווה שנצליח להעביר חוק גיוס טוב וגם תקציב. אני רק אומר את דעתי: היה ולא נצליח להתכנס לתוך חוק גיוס – יכול להיות, כי אנחנו לא מוכנים לוותר. הרי אם היינו מוכנים למכור הכול, אז היה כבר מזמן חוק גיוס. אנחנו לא מוכנים. אנחנו מציבים בפני שותפינו ואחינו החרדים תביעה אמיתית לשנות וכן להשתתף במצווה הגדולה ובחובה הלאומית, הציונית, היהודית, המוסרית, הערכית המינימלית, של לשאת במשא הביטחון, אז זה מורכב. אני מקווה שנמצא את עמק השווה ויהיה חוק ויהיה תקציב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – פיזור הכנסת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם חלילה לא, אז אני אומר לאחיי החרדים: אפשר להחליט שמעבירים תקציב ומפזרים כנסת, אבל אי-אפשר להשאיר מדינה במלחמה בלי תקציב. אין מצב בעולם. הינה, אני נותן לכם אחריות: לא יהיה מצב כזה, בסדר? לא יהיה מצב. פה אני אומר גם לכם: תגלו אחריות. אם חשוב להעביר תקציב מהר – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה רוצה רשת ביטחון?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, ממש לא. לא. אני רוצה התנהלות עניינית, ולדי, ומכיוון שאני מכיר אותך בקואליציה ובאופוזיציה בוועדת כספים, אני יודע שאתה יודע להיות ענייני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עזוב – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

איפה שאתה מתווכח – תתווכח – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – איפה שאתה חושב שצריכים להיות סדרי עדיפויות אחרים – תתווכח – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – איפה שאתה מצביע נגד – תצביע נגד, אבל אל תתקע סתם כדי לתקוע כי אתה אופוזיציה ואנחנו קואליציה. כי אם מוסכם עליכם שצריך להעביר את התקציב מהר, בואו נשלב ידיים גם על התקציב – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, לא, אל תפיל את זה עלינו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – גם על מרכיבי חוק ההסדרים שנדרשים לתקציב, ונעביר את התקציב בלוחות הזמנים המהירים ביותר האפשריים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא לא לא לא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם יודעים כאופוזיציה – וגם אני הייתי אופוזיציה – שכשאופוזיציה רוצה לתקוע סתם, סתם כדי לתקוע, היא יודעת. אי-אפשר לבוא ולהגיד – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סתם?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אי-אפשר לבוא ולהגיד: חשוב להעביר את התקציב מהר בזמן, ואז – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תקציב נכון, לא את מה שאתה הבאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו אנחנו נעביר איתכם או בלעדיכם, כי יש לנו רוב, יש לנו אחריות והוא יעבור, אבל אני בסך הכול גם זורק את הכפפות אליכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה אתה לא מעביר?

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ולדי, התקציב יעבור, read my lips. התקציב יעבור, ויעבור כמה שיותר מהר. תראו, אני אגיד לכם עוד דבר: הקואליציה הזאת תחזיק, בעזרת השם. הבחירות הבאות יהיו באוקטובר 2026, נכון? לדעתי זה כרגע התאריך.

היו"ר אמיר אוחנה:

נובמבר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נובמבר 2026, אז יהיו הבחירות. לא רק שהתקציב הזה יעבור – אני אעמוד כאן ואציג בפניכם גם את תקציב 2026, בעזרת השם.

גלעד קריב (העבודה):

כמו שהשגתם ניצחון מוחלט על החמאס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא יהיה תקציב, אני מקווה, כבר הרבה יותר קל, כי הכלכלה תתקן את הריבאונד הגדול ב-2025, ככה אני מעריך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

רק שר אוצר בישראל – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לכן אני רגוע. ובכל זאת, כיוון ששאלתם וכיוון שגיליתם כל כך הרבה אכפתיות לתקציב, אז אתם יודעים שאתם יכולים לפגוע ואתם יכולים לעזור, וזאת החלטה שלכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו מאוד אכפתיים לתקציב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בסוף עם ישראל וההיסטוריה ישפטו גם אתכם – גם אותנו, כמובן, על מה שאנחנו עושים, ואני משתדל לעשות את הדברים נכון, וגם אתכם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, אנחנו צירפנו לדיון היום שתי שאילתות רגילות לשר האוצר של חברת הכנסת מירב כהן. אני מזמין את חברת הכנסת לשאול את השאילתה הראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

את שתיהן, אמרנו שהיא תשאל את שתיהן, כי הן באותו נושא.

היו"ר אמיר אוחנה:

לפי התקנון אי-אפשר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אה, אי-אפשר. טוב, as you wish.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה. בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

שלום.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שאלתי אם ישנה בעיה עם התקציב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא אמרתי שיש בעיה, זה פורסם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אמרת – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל זה פורסם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מסתכלים אחרת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יבגני סובה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יבגני, זה פורסם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו כבר בנושא הבא. בבקשה, חברת – – –

גלעד קריב (העבודה):

אני מקווה ששמעת את מה שאמר יו"ר ועדת חינוך על הבן שלו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הכותרת שאתה יכול להוציא מהדברים שלי – היושב-ראש, מחילה – זה שגם אם חלילה לא נגיע להסכמות על הגיוס והקואליציה הזאת תתפרק, הנכון יהיה – ואני אתעקש על זה – להעביר תקציב ולפזר את הכנסת, אבל לא להשאיר מדינה בלי תקציב. זה תקציב טוב, תקציב אחראי, תקציב שסדרי העדיפויות שלו נכונים, ואנחנו נעביר אותו, זה ברור לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הנושא הבא – בבקשה, חברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

רגע, כבוד היושב-ראש ושר האוצר, רק הערה קטנה. בדיוק נכנס לכאן הסדרן שלנו שמואל יוסף, שהיום הוא יום העבודה האחרון שלו במליאה לפני שהוא יוצא לגמלאות.

קריאה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז רגע, גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות.

קריאה:

מאחלים לך שמחה, אושר ובריאות. תיהנה עם המשפחה.

מירב כהן (יש עתיד):

שמואל, אנחנו אוהבים אותך. תחסר לנו מאוד במליאה. אני מאחלת לך שתפתח היום פרק חדש בחייך, עם קצת נחת והנאה וטיולים ומשפחה, ותבטיח שתבוא לבקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

רק שנייה, גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות.

מירב כהן (יש עתיד):

וגם ג'קי פה, נכון? גם ג'קי שלנו יוצא לגמלאות. אני ממש מתרגשת מהפרידה הזאת. אוהבים אתכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע, לא. חבר'ה, בלי מחיאות כפיים. תודה. שמואל הוא הסדרן הראשון שקיבל את פניי בכנסת ולקח אותי בזרוע, ככה, פה, לנאום הבכורה שלי, ומאז אני לא שוכח לו את זה. רגע, רגע, רגע. כשהגעתי לכאן בסוף שנת 2022 כיושב-ראש, ביקשתי שהוא גם יהיה הסדרן שמלווה אותי לתפקיד כאן כיושב-ראש. שמואל, תמיד יזכרו פה מאור הפנים שלך, החיוך שלך, העזרה שלך לכל חברי הכנסת. אתה כמובן מוזמן לבוא לכאן בכל עת – זה הבית שלך, ואנחנו נשמח לראות אותך תמיד. בהצלחה, ושהמשפחה תזכה לראות אותך יותר עכשיו. בהצלחה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

גם לג'קי.

מירב כהן (יש עתיד):

אמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל עכשיו האתגר שלנו הוא לוודא שיהיה פה מסודר גם בלי שמואל. זה לא יהיה קל. וגם לג'קי אנחנו נצטרך לדאוג – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אז גם ג'קי, וגם אמנון – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, גם ג'קי?

מירב כהן (יש עתיד):

– – וגם חיים – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה מסיים היום?

מירב כהן (יש עתיד):

– – פורשים היום.

היו"ר אמיר אוחנה:

גם ג'קי מסיים היום. בהצלחה, ג'קי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חיים.

מירב כהן (יש עתיד):

וגם אמנון, שמקבל את פנינו – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז אני חושב שהמתנה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

– – בכניסת ח"כים, עוזב היום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חושב, מירב, שהמתנה האמיתית שלנו לכולם לפרידה היא שאנחנו נקבל על עצמנו לשמור על הסדר בעצמנו גם כשהם לא יהיו פה.

נאור שירי (יש עתיד):

אמר זה שהסתובב עם תמונות.

מירב כהן (יש עתיד):

אני מתחייבת להמשיך את דרכם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה מותר, זה בסדר גמור. זה בסדר. קודם כול, אני לא מטיף מוסר, אמרתי: נקבל על עצמנו, בוא, חביבי – ברח לי המשפט.

קריאה:

מה חביבי?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני שומע עכשיו שיש חמישה סדרנים שעוזבים – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הפוסל במומו פוסל.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – אז אנחנו נכבד את כולם – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

דיברתי על כולנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – באירוע נפרד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני דיברתי על כולנו – –

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – וזה בסדר. היום מסתובבים פה עם חולצות.

היו"ר אמיר אוחנה:

ניגש לשאילתה, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

אז אני מאחלת לאנשים היקרים האלה, לכל הקבוצה שפורשת, פרק ב' כיפי וטוב בחיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

עכשיו אני אעבור לנושא שעל סדר-היום שלנו. אני חוזרת לנושא שלנו, כבוד היושב-ראש ושר האוצר. השאילתות שלי נוגעות לפרשת סלייס. רק משפט. למי שלא מכיר את פרשת סלייס, זו פרשה שבה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, סליחה, גברתי, אנחנו – – –

מירב כהן (יש עתיד):

רק שיבינו על מה מדובר.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אבל זה לא עובד ככה. אנחנו דבקים בנוסח של השאילתה.

מירב כהן (יש עתיד):

להקריא – טוב, בסדר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אקריא.

היו"ר אמיר אוחנה:

לאחר מכן, אם גברתי תרצה שאלת המשך – – –

מירב כהן (יש עתיד):

בסדר, רק רציתי שמי שמאזין או צופה יבין על מה מדובר. אז ככה, אני מקריאה: המנהל המורשה של חברת סלייס הודיע על הסדר חלוקת הכספים בקרנות האדומות ובקרנות הלבנות. אלה קרנות בניהול אישי. עם זאת, התברר כי 340 מיליון שקלים שהושקעו בקרנות האדומות טרם נמצאו, ולפי הסדר החובות של החברה, שהוגש לבית המשפט בנובמבר 2024 – –

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, נא לדבוק בנוסח שאושר במזכירות.

מירב כהן (יש עתיד):

– – עדיין חסרים כספים. זה לא הנוסח שבמזכירות?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא.

מירב כהן (יש עתיד):

אוקיי. רצוני לשאול – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רצוני לשאול – בדיוק.

מירב כהן (יש עתיד):

– – האם משרד האוצר מתכנן להציב ערבויות מדינה לאותו כסף אבוד? אילו הליכים מנהלת רשות שוק ההון כדי לתבוע כספים מבעלי השליטה בסלייס ומסוכני הביטוח המעורבים בפרשה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, השר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

פרשת סלייס מוכרת, ידועה. אמרת נכון – קרנות בניהול עצמי. חלק מהמלצות ועדת בכר שאומצו בחקיקה, שמאפשרות למי שרוצה – הכספים שלי לא מושקעים ככה, הם מושקעים בקרן פנסיה שמנהלת אותם. מי שרוצה, יכול לנהל את הכספים שלו ולהשקיע אותם באופן עצמאי. באופן טבעי הוא גם יכול לקחת סיכונים יותר גדולים, והוא כמובן נושא בסיכון הזה. אי-אפשר לאחוז את החבל בשני קצותיו – לרצות לנהל את הכספים בעצמך ולקחת סיכונים, ואז, כשהסיכון מתממש, לבוא למדינה בטענות ולהגיד: רגע, שהמדינה תערוב לי. בעיניי לא חינוכי, לא נכון וגם לא צודק. בסוף, מה זה המדינה? המדינה זה הכסף של כולנו. בסלייס היו כנראה גם עוקצים פליליים וכו'. אני באופן טבעי לא איכנס לזה, מכיוון שכל רשויות החוק הרלוונטיות עוסקות בזה, ונשאיר להן לעשות את העבודה. אולי היו גם תקלות, זאת אומרת חלק זה מעילות וחלק זה תקלות. הדבר המרכזי הוא שהיו סוכנים שנכנסו באמצע, ובעצם זה לא היה באמת ניהול עצמי אלא סוכן שבא ושיווק, ואותו חוסך – אותו עמית נתן סוג של ייפוי כוח לסוכן לנהל, והסתבר שהיו הרבה מאוד ניגודי עניינים – סוכנים השקיעו בקרנות, היו להם אינטרסים בעצמם. ברגע שהאירוע הזה נודע לנו, פעלנו בו – כמובן, רשות שוק ההון פעלה בצורה אגרסיבית מאוד, עד כדי כך שבדצמבר – כידוע לך, 2023 – אני חתמתי על ניהול מנהל, איש מקצוע רציני מאוד, שמנהל גם את הקרנות הוותיקות. את מכירה את זה מ-2003 – מנהל מאוד מאוד מקצועי, שנכנס פה לעומק. המטרה היא פעם אחת לאתר את הכספים עד כמה שרק אפשר, ולדעתי אותרו כבר למעלה מ-60%. אחרי האיתור צריך גם לעבוד מאוד קשה ולתבוע, לנסות להחזיר כמה שיותר כספים. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי שזה יצליח. מעבר לזה, יש פעילות גם של המנהל וגם של שוק ההון אל מול הסוכנים וגם הבעלים של סלייס, כדי שהם יצטרכו גם לשים כסף מהכיס ומהבית לנסות לפצות כמה שרק אפשר. אנחנו מעריכים שחלק הארי של הסכומים יוחזר לעמיתים, לא הכול. אני אומר את זה חד-משמעית – לא הכול. יש כרגע שאלה אם אנחנו כמדינה נסייע – סוג של ערבות או משהו כזה – רק לתפקוד השוטף של המנהל, המשכורות וכו', כדי לאפשר לו לעשות את עבודתו. בעיניי, אני לא מתכונן – ככל שזה תלוי בי, בסדר – בשום צורה שהמדינה תערוב לכספים עצמם. שוב, אלה לקוחות שלקחו סיכונים. עכשיו, תראו, ודאי שהיו כאן תקלות וודאי שברגע שזה נתפס, כמו שאמרתי, פעלנו בעניין. צעד של מינוי מנהל הוא לא צעד קטן, זה צעד מאוד מאוד אגרסיבי, שלמעשה מוציא את החברה מידי בעליה ומידי מנהליה ולוקח אותה לניהול שלנו – כמובן, הכול הכול בניהול של בית משפט. ממש בימים אלה אנחנו מאוד מאוד קרובים לאישור ההסדר גם בבית המשפט, וממשיכים לעבוד על זה. זה נכון שבאופן טבעי בקרנות הלבנות היה יותר קל מאשר בקרנות האדומות – שם ממש השקיעו במקומות שעל פי התקנון, על פי החוזרים, אסור להשקיע. עברו על החוק בצורה מאוד מאוד ברורה. כמו שאמרתי, במבט צופה פני עבר מנסים להשיב את הכספים כמה שאפשר – גם לאתר אותם, גם להשיב אותם, ולצמצם את הנזקים כמה שרק אפשר. מבט צופה פני עתיד – זה קשור יותר לשאילתה השנייה שלך – קצת יותר חובות דיווח, אבל פה אני רוצה להגיד – את יודעת מה? אני אענה לך על זה בשאילתה הבאה.

מירב כהן (יש עתיד):

אפשר שאלת המשך בסוגיה הזו?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני כן אומר שאני מגבה, כן, אני כן אומר שבעניין הזה אני מגבה את רשות שוק ההון ואת פעילותה בעניין הזה לא ב-100% – ב-300%. בשאילתה הבאה אני אדבר טיפה על ניהול סיכונים, על מדיניות, חיזוק שוק ההון וכו' של הרשות, על רגולציה, אבל בהקשר הספציפי של סלייס, אני חושב שמטפלים מרגע שהדבר הזה התגלה, מטפלים בצורה מאוד יסודית, מאוד נחושה, מאוד עקבית, מאוד מקצועית. ואמרתי, אני מעריך שרוב הכספים יוחזרו לעמיתים – לא כולם, לא כולם. יהיו נזקים, ובסדר, מי שלקח על עצמו את הסיכון, גם יישא בתוצאות שלו. לא מקובל עליי שאנשים לוקחים סיכון ובאים למדינה שתישא בתוצאות הסיכון כשהוא מתממש.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש שאלת המשך? בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

שוק ההון הישראלי מפוקח על ידי המדינה כיוון שזה אינטרס שלנו שאנשים יחסכו. היו פה גם תקלות ברמות הפיקוח, כי היו הרבה מאוד תלונות שהטיפול בהן לקח זמן. האם נשקלת האפשרות לעזור לפחות ולתת ערבות לפחות במקרים של אנשים ששמו את כל כספי החסכונות שלהם ואין להם מקור כספי אחר פרט לכספים שהלכו לאיבוד בפרשת סלייס?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

על השאלה של האחריות של שוק ההון והרגולציה אני אענה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אני אומרת – מקרי הקצה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שנייה. על האחריות ועל הרגולציה וכו' אני אענה לך בשאילתה הבאה, כי זאת מהותה.

מירב כהן (יש עתיד):

אוקיי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לשאלתך, התשובה היא לא. עוד פעם, ליבי-ליבי, ליבי באמת יוצא אליהם, וזו טרגדיה. המדינה לא אמורה לפצות. עוד פעם, אני רוצה להסביר מה זה המדינה – ופה, סליחה שאני אומר, בואו לא נהיה פופוליסטים – המדינה זה אנחנו. אני צריך לקחת כסף מהכיס של אזרחי ישראל ולתת אותו לאנשים שהחליטו מראש, בידיעה, הם חתמו על זה – –

מירב כהן (יש עתיד):

אבל גנבו אותם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שהם הולכים – יכול להיות.

מירב כהן (יש עתיד):

גנבו אותם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז מה – השלב הבא: כל מי שיגנבו לו את האוטו – המדינה תפצה; כל מי שיפרצו לו לבית – המדינה תפצה? אגב, יכול להיות ששם יש למדינה אחריות יותר גדולה – – -

מירב כהן (יש עתיד):

אבל המשטרה צריכה למצוא את הגנבים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מאוד יכול להיות שיש למדינה אחריות עוד יותר גדולה כשמישהו פרץ אליך הביתה – איפה הייתה המשטרה? ועדיין, אנחנו לא מפצים. לא כי אני לא רוצה, עוד פעם. את יודעת מה? זה הרבה פחות – אני אפצה אנשים שפרצו להם הביתה הרבה לפני שאני אפצה על דבר כזה, כי פה אנשים לקחו סיכון בהחלטה מודעת. הרי זו המשמעות של אותה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אבל איתרו אותם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל זה לא פינג-פונג, חברת הכנסת כהן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מי שבהחלטה מודעת החליט שהוא לוקח סיכון, לוקח את הכסף שלו לקרן בניהול עצמי, להשקעה במכשירים חלופיים, להשקעות אלטרנטיביות, ידע שהוא עושה את זה, הוא לקח סיכון. מה פתאום שאני אקבל עכשיו את הסיכון שלו?

מירב כהן (יש עתיד):

אני לא אשיב, כי היושב-ראש ביקש שלא יהיה פינג-פונג, אבל זו לא הייתה החלטה מודעת, אבל בסדר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זאת הייתה החלטה מודעת.

מירב כהן (יש עתיד):

לא, הם לא ידעו, הם הוטעו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רק שנייה, זו הייתה החלטה מודעת – לא לא, מה שהם הוטעו בו הוא שהם לא ניהלו באופן עצמאי את הכספים, הם נתנו לסוכן לנהל עבורם, ולסוכן היו אינטרסים כפולים.

מירב כהן (יש עתיד):

הם לא הבינו שאלה קרנות כל כך מסוכנות, שרק פרופיל של מומחים יכול להשקיע בהן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז זה באמת לא בסדר, ואני חושב שהסוכנים האלה צריכים לתת את הדין.

מירב כהן (יש עתיד):

נכון, וזה גם קשר רגולטורי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הסוכנים האלה – גם בהקשר הנזיקי – ואת זה עושה הנאמן – וגם בהקשרים הרגולטוריים שלנו יש כלים, אנחנו מנסים להוציא מהם כמה שיותר כסף שלהם כדי שהם יפצו. יש פה גם הליכים פליליים שבעיניי יצטרכו להינקט.

מירב כהן (יש עתיד):

חד-משמעית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוודאי שמי שמרמה הוא עבריין וצריך לשבת בכלא.

מירב כהן (יש עתיד):

נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה עדיין לא אומר שהמדינה – וכמו שאמרתי, זה לא שונה מהרבה מאוד דברים שהמדינה לא אמורה להיות זאת שמפצה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ובמעבר ישיר לשאילתה הבאה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שוב, המדינה תעשה הכול, ואני מקווה שאת רוב הכספים אנחנו נחזיר – את רוב הכספים – –

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו עוד לא שם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – לא אנחנו – העבודה הקשה של המנהל עם רשות שוק ההון בפיקוח בית המשפט – נקווה שנצליח להחזיר. ואגב, צריך להגיד את האמת, הבעלים של סלייס הם משפחה אמידה מאוד, אתם יודעים את זה – יכולים וצריכים לשים כסף.

מירב כהן (יש עתיד):

בוודאי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

גם הנאמן דורש מהם, גם אנחנו דורשים מהם. לא רוצה כרגע להיכנס לסכומים, כי אמרתי, בסוף אלה הליכים משפטיים שמפוקחים על ידי בית משפט. אנחנו נמצה מקסימום יכולת להביא את הכספים. מה שנאתר ונצליח להחזיר, במה שנוכל להיכנס לכיס העמוק של הבעלים ושל הסוכנים, כי בסוף הם האשמים – חד-משמעית כן.

מירב כהן (יש עתיד):

על זה שהם צריכים לשלם אני מסכימה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

האם אזרחי ישראל צריכים לשלם את זה? לדעתי, התשובה היא לא.

היו"ר אמיר אוחנה:

ובמעבר ישיר לשאילתה הבאה, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

רשות שוק ההון הודיעה שסוכנויות ביטוח ותאגידי ייעוץ פנסיוני יצטרכו להוסיף לדיווח התקופתי פירוט לגבי ניגודי עניינים מול הלקוחות בשיווק בהשקעות אלטרנטיביות. רצוני לשאול: 1. האם יש כוונה להטיל רגולציה על עמלות היקף, כשבעצם משלמים יותר על השקעות מסוכנות? 2. האם יש כוונה להרחיב את מסקנות ועדת בכר לענף הביטוח בכל הנוגע להפרדה מבנית בין סוכני הביטוח לקרנות ההשקעה? 3. האם יש כוונה להטיל פיקוח על השימוש בתואר יועץ פנסיוני או מתכנן פיננסי?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מילה אחת של הקדמה, ואז אני אענה לפי סדר השאלות. אני חסיד גדול של מדיניות ניהול סיכונים גמישה, בכלל, בסדר? הרי תמיד רגולציה נעה במתח שבין 100% רגולציה למדיניות סיכונים מאוד מאוד מאוד שמרנית. בואו נאמר ככה: אם לא נאפשר לאנשים לנסוע בכביש, לא יהיו תאונות דרכים ולא יהיו הרוגים. אם תהיה הפקרות מוחלטת וכל אחד ייסע איך שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה – אנחנו מנסים למצוא את שביל הזהב שבו מצד אחד לא עוצרים את הכביש ורכבים יכולים לנסוע, ומצד שני מצמצמים סיכונים. תפיסת שמאל קלאסית תמיד תהיה over-רגולציה. זה לא שמאל–ימין בהקשרים מדיניים אלא בתפיסות כלכליות. הרבה יותר רגולציה – ממילא כביכול פחות סיכונים שלוקחים, אבל משק חנוק, הוא לא מסוגל לעבוד. על כן, רגולציה, רגולציה, רגולציה, ואז שואלים אותי פה על יוקר המחיה. אני חסיד של מדיניות הפוכה לחלוטין – אני רוצה מדיניות ניהול סיכונים גמישה. צריך לדעת שבתוך המונח הזה – מה היתרון הגדול של מדיניות ניהול סיכונים גמישה? שהמשק עובד ומתפתח ועלויות הרגולציה נמוכות, ובסוף הכול הרבה יותר זול. אגב, בכלל, המילים "ניהול סיכונים", גם אם גמיש וגם אם שמרני, מכילה אינהרנטית בתוכה גם סיכוי מסוים להתממשות סיכון. אפשר, אגב, לנהל מדיניות שבכלל לא מנהלים סיכונים, כמו שאמרתי קודם: לא נוסעים בכביש – אין סיכון. ככל שאתה לוקח את המחוג בתוך מדיניות ניהול הסיכונים יותר אל עבר הגמישות, אתה לוקח סיכוי גבוה יותר להתממשות סיכון. ואני, כמי שמאמין אמיתית שהשוק – איש ימין כלכלי שרוצה מדיניות שוק חופשי עם מינימום רגולציה וביורוקרטיה – מאמין במינימום רגולציה וביורוקרטיה, וממילא במדיניות ניהול סיכונים גמישה, שיש בה גם התממשות סיכון. האם אני – והיו על זה דיונים במשרד יחד עם שוק ההון – האם אני חושב שבגלל שהתממש לנו סיכון בסלייס, עכשיו נחנוק את השוק ונעשה 100% רגולציה ונגיד שהרגולטור צריך לאשר כל השקעה בכל קרן של כל עמית, למשל? ברור לך שככה לא נוכל לזוז מילימטר.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל אולי למנוע ניגודי עניינים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע, הינה, שנייה, שנייה. מירב, אני בא ואני גם אזרוק לך פה כפפה לשיתוף פעולה, אזרוק לך כפפה לשיתוף פעולה, כי אני חושב שאת צודקת במובן הזה. תכף אני אסביר. מדיניות ניהול סיכונים גמישה אומרת: אני רוצה מינימום להתערב בקבלת ההחלטות הפרטנית ולתת למערכת לעבוד. אני רוצה להסדיר את השוק כדי שבאופן אינהרנטי הוא יהיה בנוי נכון ויהיה בו מינימום אינסנטיב אינהרנטי לכישלונות, כמו שאת אמרת עכשיו. אני רוצה לעצב את השוק שלא יהיה פוטנציאל ניגוד עניינים, או לצמצם למינימום את ניגוד העניינים, כדי שאני אוכל לתת לו לעבוד חופשי בלי לבקר אותו בכל שני וחמישי, בלי שיצטרכו למלא לי כל היום דוחות וכל היום לקבל אישורים ולהוציא כל היום חוזרים; שהשוק יהיה בנוי ככה שכמה שרק אפשר כללי השוק הטבעי יביאו למקומות נכונים. אני רק אומר רגע, ובזה אני אסגור את אירוע סלייס – בעיניי, הרגולציה העקרונית של רשות שון ההון נכונה, ואני מגבה אותה, ולא בגלל שהתממש לנו עכשיו סיכון אני רץ עכשיו לחנוק את הרגולציה. כן, הזכרת בשאילתה עכשיו איזו דרישה חדשה, שכאשר סוכנים פועלים בעולמות של השקעות אלטרנטיבות, הם כן יצטרכו להגיש לנו דיווח על פוטנציאל ניגודי עניינים. בסדר.

מירב כהן (יש עתיד):

ולא לעסוק – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא אאפשר שאלת המשך אם את לוקחת אותה בלי לבקש. אני לא אאפשר.

מירב כהן (יש עתיד):

אני רק רוצה להבין מה הוא אומר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל זה לא פינג-פונג. אני אאפשר לך שאלת המשך. אנא, אפשרי לשר להשיב עד הסוף.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה משהו מדוד, אבל בסוף, אם נאמר את האמת איפה קבור הכלב – וזה נוגע כמובן גם לעולמות העמלות – אנחנו חייבים ליצור מצב שלא יהיה אינסנטיב לסוכנים לקחת את העמית לאפיק מסוים כי להם צומחת מזה איזושהי הנאה כלכלית עודפת. את יודעת שאני הבאתי לכאן בחוק ההסדרים המקורי של 2024-2023 במרץ – אני לא זוכר מתי זה היה, 2023 – כמה תיקונים. אחד מהם למשל דיבר על אותן עמלות שאת תיארת, עמלות היקף. עמלת היקף – כדי שהציבור יבין על מה מדובר, כשסוכן בונה תיק חדש, מקים איזשהו אפיק חדש, הוא מקבל עמלה חד-פעמית, איזשהו סכום כסף, לא יודע, 7,000 שקל חד-פעמי על עצם ההקמה. אני רציתי לקבוע שאם הסוכן מעביר אותך מאפיק לאפיק בתוך שש שנים מאז הפעם הקודמת, הוא מחזיר את החלק היחסי של העמלה, אחרת יש לו אינטרס בכל שנה להעביר אותך למקום אחר ולקבל את העמלה, למשל. אני, למשל, מאוד דוגל בעמלות אחידות.

מירב כהן (יש עתיד):

גם זה לא טוב, אגב. טוב, נדבר על זה אחר כך. לא משנה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מאוד דוגל בעמלות אחידות, בסדר?

מירב כהן (יש עתיד):

גם אני.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שוב, כדי שלא יהיה אינסנטיב לסוכן להעביר אותי מכאן לכאן כי פה משלמים לו יותר ופה משלמים לו פחות. בעולם הייעוץ למשל זה נקבע. השאלה האחרונה שלך זה על השימוש. דווקא פה החוק אחרי ועדת בכר קבע בצורה מאוד מאוד ברורה מה ההגדרות של ייעוץ פנסיוני, מי יכול להשתמש בשם הזה. אני לא חושב שצריך שם לחדש. אחד התנאים של היועץ הוא שאין שום זיקה של האפיקים שעליהם הוא מייעץ ללקוח ללכת לתמורה שהוא מקבל. הוא מקבל את זה רק מהלקוח עצמו. אני מאוד רוצה – וכבר ראית איזו מלחמה עושים עכשיו הסוכנים, שבאמת את העמלה הם יקבלו מהלקוח ולא מהיצרן, מהגוף המוסדי שמוכר את המוצר עצמו. עכשיו אני רוצה לשים את הדברים על השולחן. סוכני הביטוח מחזיקים כוח פוליטי מאוד גדול. אני לא מחדש לך חידוש, זה אירוע של הרבה שנים. בשנה שעברה הייתי חייב לבחור קרבות – הלכתי על קרן הארנונה, היה לי קרב מאוד מאוד גדול, והצלחתי בו; הלכתי על חוק המטרו; הלכתי על תשתיות לאומיות; הלכנו על "מה שטוב באירופה" בשלבים קצת יותר מאוחרים. לכן, לצערי, לא יכולתי לנהל את הקרב הזה. לכן, ברגע שפיצלו את החלקים האלה מתוך חוק ההסדרים, זה נשאר בחוץ. כבר ביקשתי אצלי בתוך המשרד, מייד אחרי התקציב – אנחנו עכשיו מרוכזים בתקציב. אני מקווה שתוך חודש פלוס-מינוס נגמור את זה. אני מאוד רוצה לחזור לאירוע הזה, לחזור לאירוע הזה. אני חושב שהוא נכון, הוא צודק. אגב, הוא גם לא פוגע בסוכנים. הוא טוב לכולם. בסוף אנחנו מאוד לא רוצים שתהיה פרצה קוראת לגנב. אגב, צריך לומר את האמת – יש לי אמון מלא שהרוב המוחלט של הסוכנים עושים את עבודתם לשם שמיים ולטובת הלקוחות, אבל יש כמה דברים שצריך לאסדר בשוק כדי לשלול אינסנטיב שלילי. שוב, זה בעיקר לנתק בין ההמלצה המקצועית לבין שיטת התגמול של הסוכן. שוב, זה נכון ביחס לעמלות ההיקף – לוודא ש-x שנים זה חוזר אחורה, ולייצר סוג של עמלה אחידה או כחלופה מינימלית, ומי שמשלם את העמלה זה הלקוח, ואז הוא רואה את זה ויודע, ולא היצרן, ואז אין פה את המתח הזה. את יודעת הרי שהקמנו ועדה, צוות שדן בשאלה אם נכון שחברות יחזיקו סוכנויות. דווקא פה לא נמצאו עקבות לזה שחברה שהחזיקה סוכנות, זה יצר איזושהי הטיה. לכן, עשינו איזושהי הקפאת ביניים ולא אפשרנו להם לפתוח סוכנויות חדשות, אבל אנחנו ודאי לא נביא חקיקה שתייצר פירוקים. בסוף, כל הצוותים והוועדות שישבו על זה לאורך השנים, כולל הצוות הזה, שבא לבדוק משהו אחר – הכול מתכנס בסוף לעולמות האלה. אנחנו צריכים לוודא שאין אינסנטיב כלכלי לסוכן שמטה את שיקול הדעת. אמרתי, אני זורק לך כפפה, כי זה קרב, ואני אביא אותו, אני כשר אוצר אביא אותו בחזרה. אני חושב שפה אופוזיציה אחראית יכולה לייצר שיתופי פעולה אמיתיים ולעזור לי גם להתגבר על מגבלות בתוך הקואליציה בהקשר הזה, כי בסוף אני אצטרך פה אצבעות – אצטרך פה אצבעות, אצטרך בוועדת כלכלה אצבעות. אתם יודעים את זה. בואו נראה, זה יהיה מבחן של כולנו, לשים את טובת עם ישראל מול העיניים ולא כל מיני קבוצות אינטרס שיש להן הרבה כוח כי יש מנגנונים פוליטיים. וזה בסדר גמור, אנחנו יודעים שלדמוקרטיה יש מחירים, אבל אנחנו יכולים לשלב פה ידיים ולהצליח.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך.

מירב כהן (יש עתיד):

הערה קטנה רק על מה שאמרת. גם אני בעד עמלות אחידות, אבל שים לב שאם אתה מגביל את היכולת שלו להזיז את הלקוח משנה לשנה – אני מבינה את ההיגיון, אבל יכול להיות שלפעמים זה דווקא לטובתו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא מגביל. אני לא מגביל.

מירב כהן (יש עתיד):

אתה אומר שהוא יחזיר את העמלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני רק אומר לו: תחזיר את החלק היחסי מהעמלה שקיבלת.

מירב כהן (יש עתיד):

נכון. זאת אומרת, אתה גם יכול לייצר שיבוש שהוא לא יעביר אותו למקום שכן כדאי לו, זה יכול לייצר בעיה גם לכיוון השני. שאלת ההמשך – האם המשרד מתכוון ליישם את המלצות הצוות הבין-משרדי לבחינת אחזקת גופים מוסדיים בסוכנויות ביטוח על מעבר למודל תגמול סוכנים אובייקטיביים? הרפורמה של הסוכנים האובייקטיביים הרבה זמן על המדף.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

התייחסתי, התייחסתי לזה, זה מה שאמרתי בסוף דבריי. גם הצוות הזה, שקם בשביל לבחון את השאלה אם נכון שהיצרנים, אותם גופים מוסדיים, חברות ביטוח, יחזיקו סוכנויות או לא – זאת שאלה שהצוות יבחן.

מירב כהן (יש עתיד):

סוכן אובייקטיבי. זה קצת שונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הצוות לא הוקם בשביל זה. הצוות הוקם כדי לבחון אם העובדה שחברת ביטוח מחזיקה סוכנות, גורמת לה למכור רק את המוצרים שלה, או לייצר הטיה לעבר המוצרים שלה ולא למוצרים של גופים מתחרים באופן שלא משרת את טובת הלקוח. זה היה המנדט, ואז, אם את זוכרת, ב-2024-2023 המקורי יצרנו הקפאה; באנו ואמרנו: כרגע אנחנו לא אומרים לכם למכור, ואל תרכשו חדשים, והקמנו את הצוות. אני רוצה לשים כוכבית, כיוון שההמלצות עוד לא הוצגו לי בצורה מסודרת. בימים הקרובים אני אמור לקבל ההמלצות. את יודעת, בסוף יש איזה נוהל מסודר איך זה מוצג. ממה שאני מבין – כי בסוף זה אצלי בתוך הבית פנימה – אני אומר שוב, הצוות לא מצא בעיה אמיתית בסוכנויות שמוחזקות על ידי היצרנים, וכנראה לא הולך להמליץ להכריח את הגופים המוסדיים למכור את הסוכנויות שלהם, אלא כמו שאמרתי קודם, בסוף עיקר הבעיות שנמצאו בענף – זה מה שאמרתי קודם. זה לא משנה. כל צוות שאתה מקים בתחום הזה, לא משנה מה אתה מגדיר לו כמנדט, הוא בסוף מגיע, בסדר? זה כמו הנחום-תקום הזה, שלא משנה איפה אתה זורק אותו, הוא בסוף נופל באותו מקום. הבעיה היא בשיטת התגמול של הסוכנים ואיך מייצרים מצב שהיא לא מייצרת הטיה שלילית. את אמרת נכון קודם, באיזו הערת אגב – וזו הרי הטענה של הסוכנים: לכל צד יש טרייד-אוף. לא נרצה שהם יעבירו כל שנה כדי לקבל את עמלת ההקמה, את עמלת ההיקף, אז נגיד להם: תצטרכו להחזיר. אז רגע, אבל לפעמים זה כן לטובת הלקוח. איך ניצור אפקט מצנן? אני מסיים. מירב, אני לא רוצה לקבוע מסמרות כי עוד לא הציגו לי את ההמלצות, אבל בסוף זה מתכנס לאותו מקום. אנחנו נצטרך לבוא ולהסדיר את האירוע הזה. ואמרתי: אני מקווה שפה לא נהיה אופוזיציה–קואליציה, אלא נסתכל אמיתית איך נכון להבנות את השוק, כדי שנוכל לשחרר אותו למינימום רגולציה, לתת לו לעבוד טוב, כי פשוט זה יותר זול. העמלות של כולנו יכולות להיות זולות יותר. וכמובן, תחרות, תחרות, תחרות. ראינו מה זה עשה. העמלות היום בשווקים ירדו דרסטית בשנים האחרונות. להזכיר לך, כשאת ואני נכנסנו לשוק התעסוקה, שילמנו גם 6%, ועשו לנו טובה והחזירו לנו 2% בחזרה. את זוכרת? היום זה פחות מ-1% בחלק גדול מהמסלולים. התחרות עושה המון המון טוב. יש לי הרי צוות מקביל, אם את מכירה, הארביטראז' הרגולטורי, כדי לנסות לייצר האחדה בין כל המכשירים, אז תהיה לנו האחדה של חיסכון לטווח ארוך, האחדה של חיסכון לטווח בינוני. כולם יעשו הכול בתנאים מאוד מאוד דומים, גם של הטבות מיסוי וגם של עולם העמלות. אז תחרות, ומינימום רגולציה, אבל אחרי שווידאנו שהשוק בנוי נכון ואין תמריץ שלילי לעשות טעויות שהן לא טובות ללקוח. אני מאוד מקווה שנצליח לבוא לזה עם איזה חבילה שתעשה סדר, ואני מקווה שננהל אותה פה בצורה עניינית כולנו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר על התשובות המפורטות ועל המענה המעמיק, ומודה לחברי הכנסת על השאלות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (איסור השמדת טובין חבי מכס), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת יוסף טייב, אברהם בצלאל ועופר כסיף. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יוסף טייב להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

יוסף טייב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (איסור השמדת טובין חבי מכס), התשפ"ג–2022. כידוע לכם, הביטחון התזונתי בישראל הינו נושא רגיש ובעל חשיבות עליונה. השנה האחרונה הוכיחה לנו פעם נוספת את חשיבות הביטחון התזונתי של ישראל ואת תרומתו לחיזוק חוסנם וביטחונם של אזרחי ישראל סביב הנושא הזה של ביטחון תזונתי. נושא זה הינו מורגש בעיתות שלום כבעיתות מלחמה. סקר שנערך ב-2011 על ידי המוסד לביטוח לאומי הצביע על כך ש-19% מהישראלים חשו אי-ביטחון תזונתי ו-8% מהאוכלוסייה חשו רעב. נושא זה דורש טיפול על ידי מדינת ישראל באופן מיידי ובטווח הארוך. העובדה שכמויות עצומות של טובין חבי מכס מושמדים מדי שנה מנוגדת למטרתה של מדינת ישראל ולעמדתו של משרד החקלאות לחיזוק הביטחון התזונתי. על כן מוצע שטובין חבי מכס לא יושמדו אלא יועברו למחלקות לשירותים חברתיים של הרשויות המקומיות לשם חלוקתם לנזקקים, ואם לא הועברו, ניתן יהיה למכור אותם ולהשתמש בדמי המכר כפי שייקבע כדי לעשות שימוש מועיל בדמיהן. הצעת החוק הועלתה בכנסת העשרים-וארבע על ידי ידידי סגן שר החקלאות מר משה אבוטבול, ונפלה בידי הזכות לקדם את הצעת החוק הזו ברגע זה. כפי שציינתי, הצעת חוק זו מחזקת את הביטחון התזונתי בישראל, ותדאג לשכבות החלשות. זו חובתנו, וכך אנחנו פועלים. אני קורא לכל חברי הבית לאשר בקריאה טרומית את הצעת חוק זו למען ביטחונה וחוסנה של מדינת ישראל ואזרחיה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (איסור השמדת טובין חבי מכס), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יונתן מישרקי. אני מזמין את חבר הכנסת אבוטבול, שהוסמך על ידי חבר הכנסת מישרקי, להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

משה אבוטבול (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, לפני הקראת החוק, אני רוצה לברך את חבריי היקרים מגישי החוק חבר הכנסת יוני מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות, וחבר הכנסת יוסי טייב, יושב-ראש ועדת החינוך, וחברי הכנסת הנוספים, שגם הם כמובן המשיכו הלאה, השר יעקב מרגי, השר אוריאל בוסו והשר משה ארבל, וכן גם חבר הכנסת אברהם בצלאל וכל החברים, והשר מלכיאלי – כולם אהובים, כולם ברוכים. אנחנו מגיעים עכשיו לקידום של הנושא הזה. זה גם מעשה חינוכי, גם מעשה בריאותי. יש פה הרבה יצירות נפלאות שנמצאות בחוק הזה. אני באמת נרגש, כי איך שאומר הפתגם, החלומות של אתמול הם המציאות של מחר. אני באמת שמח. כשהגשתי את זה לפני כמה שנים זה היה תקוע – לא היינו בקואליציה, היינו באופוזיציה, ולא קידמו לנו חוקים. ואני שמח שהיום, ברוך השם, בסייעתא דשמיא, החוק הזה מוגש על ידי החברים הטובים שלי, שמקדמים את הנושא הזה, וזה מניעת השמדת מזון ושימוש נכון בו למען משפחות נצרכות ונזקקות על ידי רשויות הרווחה, כפי שפועלים בזה היום עם לקט ישראל וכל מיני ארגונים שעושים את זה. ברשותכם, אני אקרא את החוק, על מה אנחנו מדברים – הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (איסור השמדת טובין חבי מכס). בתיקון סעיף 81 לפקודת המכס, במקום "מותר למכור את הטובין ויש לעשות בדמי המכר כפי שנקבע" יבוא "או שהם תוצרת חקלאית, כהגדרתה בחוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ"א–1980, רשאי המנהל להעבירם למחלקה לשירותים חברתיים של רשות מקומית, כמשמעותה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח – – – לא העבירם כאמור, רשאי המנהל למכור את הטובין ויש לעשות בדמי המכר כפי שנקבע"; בסיפה, אחרי "לדעת המנהל, רשאי המנהל" יבוא "להעבירם"; בסעיף 89(א) לפקודה יבוא "לא הועברו טובין כאמור בסעיף 81". ממש בקצרה, אדוני היושב-ראש, רק אקרא בקצרה את ההסבר: אנו נמצאים בתקופה של אי-ודאות הולכת וגדלה כמעט בכל המישורים – הביטחוניים, הכלכליים, החברתיים, האקלימיים, לכן גם בנושאים חקלאיים. לכל אלה יש השלכות על הביטחון התזונתי, הלאומי והפרטי בעת הזאת ולעתיד לבוא. אי-ביטחון תזונתי הוא מציאות קיימת במדינת ישראל. מסקר הביטחון התזונתי שנערך בשנת 2011 בידי המוסד לביטוח הלאומי, עולה כי ישנה התאמה גבוהה בין שיעורי האי-ביטחון התזונתי לשיעורי העוני. עוד עולה מהסקר כי כ-19% מהאוכלוסייה במדינת ישראל חשו אי-ביטחון תזונתי בשנה שקדמה למחקר, 8% חשו רעב ו-2% חשו רעב חמור. אי-ביטחון תזונתי הוא מצב המחייב טיפול על ידי המדינה, הן ברמה המיידית והן במיגור התופעה לטווח הארוך. כחלק ממערך הקניית הביטחון התזונתי לכלל האוכלוסייה, המדינה צריכה למנוע השמדת תוצרת חקלאית מעתה ואילך. בגלל כל הדברים האלה – וזה גם מתיישב היטב, אדוני היקר, עם המדיניות של משרד החקלאות, ששינה גם את שמו ל"משרד החקלאות וביטחון המזון" – גם בשמי, גם בשם המגיש חבר הכנסת יונתן מישרקי וגם בשם שר החקלאות אבי דיכטר, אנו קוראים לכולם, בעזרת השם, לתמוך בחוק הזה, אופוזיציה וקואליציה כאחד. תודה רבה לכולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. ובשם הממשלה תשיב השרה אורית סטרוק, בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, בכפוף לכך שבהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד האוצר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אם כך, נעבור להצבעה.

קריאה:

מתנגדים.

היו"ר אמיר אוחנה:

יש מתנגדים. נשמע את המתנגדים. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, לעניין החוק – קיימנו הרבה מאוד דיונים בעניין החוק הזה. החוק הזה הוא טוב, אבל הוא לא מספיק. הוא לא מספיק כי הוא מתקן דבר קטן מאוד וספציפי מאוד. אני חושב שעד שכבר יש הסכמה של הקואליציה ותמיכה של המשרדים, בוא נרחיב אותו, בוא נעשה חוק אמיתי. בוא לא נדבר על המינימום הקטן הזה שעושים שם במכס – בוא נדבר על מה שקורה בכל משרדי הממשלה, בכל בסיסי צה"ל – יוני, זה חוק שלך, אז אני מדבר אליך – בכל בסיסי צה"ל, בכל המקומות הממשלתיים, שמשמידים בהם טונות, טונות שיכולות להגיע לנזקקים אמיתיים. היום, מה שקורה היום – – –

משה אבוטבול (ש"ס):

רגע, היום יש חוק נפרד. יש חוק נפרד.

רון כץ (יש עתיד):

רגע. מה שקורה היום זה שעסקים פרטיים נכנסים בנעלי – יש עוד חוק?

קריאות:

רון כץ (יש עתיד):

אז תאחד אותו.

משה אבוטבול (ש"ס):

אני אשמח לשבת איתך. זה רק – – – דחופה.

רון כץ (יש עתיד):

אם יש עוד חוק – הינה, יוני, אני אומר לך, אם יש עוד חוק ואתה מדבר על הבעיה הגדולה באמת ולא על ה-peanuts של ה-2% האלה, אז אני איתך, ואני אומר לך כל הכבוד. אני גם איצמד אליך, כמו שאנחנו יודעים לעשות ביחד. בדקה שנשארה לי אני רוצה לדבר על ריאיון ששמעתי בבוקר. ישראל אייכלר דיבר. הוא אמר כך: הוא לא רוצה לדבר בריאיון בגלל שהאויב מאזין. שאלו אותו: מי זה האויב? הוא אמר: האויב הרוחני. לא הבינו על מה הוא מדבר, אז שאלו אותו: מי זה אותו אויב? זה האויב שבא לשבור את השושלת היהודית, שסב לא יהיה דומה לאב ואב לא יהיה דומה לבן. ואני רוצה לשאול מפה את ישראל אייכלר: למי אתה קורא אויב? אני האויב שלך? מי אותו אויב שאתה מדבר עליו? כי האויב שלי הוא החמאסניקים שבאו עם הקלצ'ניקוב ועם ה-16M – אלו האויבים של מדינת ישראל. מה שצריך לקרות פה – ואתם עוד לא השכלתם להבין את זה – שכל מי שיכול להגן על מדינת ישראל, צריך להגן על מדינת ישראל. והינה, אני מסייג עוד פעם, אני אומר את זה בפעם המאה על הדוכן: מי שבאמת תורתו אומנותו – שילמד; אני מדבר על מי שלא לומד. ולא יכול להיות שיעלה חבר כנסת ויגיד שאנחנו האויבים שלו. לא יכול להיות דבר כזה אחרי 7 באוקטובר. לא יכול להיות ששוב נסית ציבור נגד ציבור. צריכה להיות אמירה ברורה, אמירה ערכית, אמירה נכונה, גם של הרבנים וגם שלכם, נציגי הציבור החרדי בכנסת ישראל – אתם צריכים להגיד: מי שלא לומד, צריך לשרת בצבא ההגנה לישראל. אנחנו לא האויבים שלכם, אף אחד לא נגד הדת. גם אין לכם בעלות על הדת, אתם לא יותר או פחות יהודים ממני. אני רוצה לקרוא לכם מפה: קחו אחריות על הציבור שלכם.

היו"ר ארז מלול:

גם חבר הכנסת איימן עודה ביקש להתנגד. חבר הכנסת איימן, אתה מתנגד? עכשיו.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, סוף-סוף יש הצלחה למשטרת ישראל. כשעושים דבר, צריך לציין זאת. סוף-סוף הצליחו במשהו. כבר 20 שנה הם נכשלים מול הפשיעה, וסוף-סוף יש הצלחה למשטרה. זה אירוע היסטורי. אתמול המשטרה פשטה על קבוצת אפשאא אל-סלאם – זו הפצת השלום בקרב האוכלוסייה הערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – זו חוות דעת של היועמ"שית.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת איימן – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני אתייחס, אני אתייחס.

היו"ר ארז מלול:

לא, תתחיל עם זה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני אתייחס.

היו"ר ארז מלול:

תתחיל עם זה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תן לי זמן עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

חוות דעת של – – – אבל חוות דעת תומכת.

היו"ר ארז מלול:

תתחיל במשפט "אני מתנגד".

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כן, בוודאי שאני מתנגד לחוק המכס, זה ברור.

היו"ר ארז מלול:

תמשיך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מתנגד לחוק המכס, ואני חושב שצריך להעביר את כל הדברים הללו לשכבות המוחלשות ביותר בחברה, לכן אני מתנגד. תן לי בבקשה להגיד למה אני רוצה לציין שסוף-סוף המשטרה הצליחה, סוף-סוף. 20 שנה אין פעולה בנושא הפשיעה – סוף-סוף יש פעולה במשטרה. מיכאל, אתה יודע מה עשתה המשטרה, שהיא כל כך חלשה מול ארגוני הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית? אתה יודע שהיא פעלה סוף-סוף? אתה יודע מה היא עשתה? יש קבוצה שנקראת אפשאא אל-סלאם – הפצת השלום בקרב האוכלוסייה הערבית. המשטרה פשטה על המוסד הזה, עצרה את המנהיגים שלו – וזה מוסד שמאגד את כל האוכלוסייה הערבית, כל המפלגות, כל העמותות, כל הקבוצות ללא יוצא מן הכלל; יש לו גם סניפים בכל היישובים. המטרה שלו היא לכונן שלום פנימי בתוך האוכלוסייה הערבית. יושבים עם אנשים שיש ביניהם סכסוך, מדברים עם שני הצדדים ומנסים להגיע לעמק השווה בשביל שהאלימות והפשיעה ייעצרו, או לפחות להחליש אותן. אני חושב שממשלת ישראל לא נכשלת בסוגיית הפשיעה, היא דווקא מצליחה, יש לה הצלחה. מה ההצלחה? במה שהיא עושה בתוך החברה הערבית – כאוס מכוון. תגיד לי, כבוד היושב-ראש, כשהממשלה ממנה את בן גביר שיהיה אחראי לנושא הזה, האם היא באמת רוצה לפתור את הנושא הזה, או שלא מעניין אותה כלל וכלל? לא – מעניין אותה, היא רוצה את הפשיעה הזו בקרב האוכלוסייה הערבית. היא רוצה לחסל את החברה שלנו. זה מה שרוצה ממשלת ישראל. אני קורא להם לחזור בהם. אנחנו תומכים בקבוצה הזו של הפצת השלום. היא תמשיך את פעולתה, ואנחנו איתה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת החוק לתיקון פקודת המכס (איסור השמדת טובין חבי מכס), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת יוסף טייב, אברהם בצלאל ועופר כסיף. ההצבעה היא שמית. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

סיבוב שני, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם ורוצים להצביע? ווליד טאהא?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 26 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (איסור השמדת טובין חבי מכס), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת יוסף טייב ועוד חברי כנסת, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (איסור השמדת טובין חבי מכס), התשפ"ד–2023, הצבעה שמית. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

סיבוב שני, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם ורוצים להצביע? אין. תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 21 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון פקודת המכס (איסור השמדת טובין חבי מכס), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יונתן מישרקי, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק יום ציון ממלכתי לוועידת סן רמו, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. אני מזמין את חברת הכנסת קטי קטרין שטרית להציג את הצעת החוק. ועידת סן רמו – אמרתי את זה טוב?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קצת הומור בימים קשים כאלה לא יזיקו לנו.

היו"ר ארז מלול:

מנסים, מנסים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אז אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת הנכבדים – אתה יודע, בכניסה לכאן שאלו אותי: למה, מה, איזה קטע הכתום הזה? את כמו זהירות בדרכים? מה זה? אמרתי להם: תקשיבו, חברים, היום זה יום בסימן שכולנו בכתום לחיזוק המודעות לשחרור בני משפחת ביבס, אז אנחנו מזדהים איתם לפחות.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אמן, אמן, שישובו במהרה, בעזרת השם. אני רוצה לפתוח את דבריי בציטוט של יגאל אלון, שאמר: "עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". הציטוט הזה בעצם מהווה את תמצית מטרת החוק. אדוני היושב-ראש, זה לא סוד שבעשורים האחרונים אנחנו עדים לתהליך ארוך ומתמשך של כרסום הידע על אודות הזהות היהודית שלנו, על אודות ההיסטוריה שלנו, על אודות הקשר שלנו לארץ ישראל. לצערי, תלמידים רבים יוצאים היום ממערכת החינוך כשאינם לומדים על האירועים הקריטיים במסע שלנו להקמת מדינת ישראל. אני אומרת את זה כמי שהגיעה מתחום החינוך. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, למדתי – בעיר לוד הוריי שמו אותי בבית ספר ממלכתי, לא היו הרבה אפשרויות. למדתי תושב"ע, למדתי תושב"ע, למדתי מורשת ישראל, למדתי על הזהות היהודית שלנו. ידעתי על האירועים, ידעתי על החגים, לא רק מהבית אלא גם ממערכת החינוך, דבר שלצערי הרב נבצר היום מעשרות, מאות ואלפי תלמידים במדינת ישראל. אני רואה את הירידה בהיקף התכנים שעוסקים ביהדות, בציונות, בבסיס הזהות שלנו בשנים הללו. בעזרת השם, אני מאוד מקווה שהחוק הזה יעיר את אחת הנקודות החשובות ברצף הנקודות השוזרות לאורך כל ההיסטוריה שלנו, שהביאו אותנו מגלות בת אלפי שנים להקמת מדינה עצמאית בארץ ישראל. כל זה נעשה בוועידה שנקראת ועדת סן רמו. אני רק אעשה לכם איזשהו מבחנון קטן למי שנמצא פה. מי מכיר את ועדת סן רמו? מי יודע מה היה שם?

היו"ר ארז מלול:

חלוקה – 1920, חילקה את הארץ.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן, אבל היא אשררה – זה הדבר החשוב ביותר.

אושר שקלים (הליכוד):

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היה מסמך הצהרת בלפור. בוועידה הזו אישרו את ההצהרה. זאת החותמת, זאת הייתה החותמת.

דן אילוז (הליכוד):

אושר שקלים (הליכוד):

– – – תשאלי את עטאונה.

דן אילוז (הליכוד):

– – – בצד הזה.

אושר שקלים (הליכוד):

עטאונה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ולכן, החוק הזה יאיר את אחת הנקודות החשובות ברצף הנקודות שבהיסטוריה שלנו להקמת המדינה. הוועידה הזו התקיימה באיטליה בשנת 1920. שם נפגשו הרבה ראשי מדינות וממשלות, ובה הוטלה על בריטניה האחריות למימוש ההצהרה לחידוש הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. למעשה, הצהרת בלפור הזו כשלעצמה היא מסמך, והמימוש שלה נעשה במסגרת אותה ועידה. החשיבות של החוק הזה – אני ראיתי את החשיבות של החוק הזה בשנים האחרונות. עברנו כמה טלטלות וביתר שאת בשנות מלחמת התקומה – דוידסון היקר, חבר הכנסת דוידסון, זה על ההיסטוריה של המדינה שלנו, וזה מאוד מאוד חשוב.

סימון דוידסון (יש עתיד):

סליחה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זוכר מי אמר "ארץ ישראל לא בזכות הכוח, אלא בכוח הזכות"? אמר את זה מנחם בגין, אם אתם זוכרים. אנחנו כאן על מנת להישאר. יש להנחיל וללמד את הדור הצעיר את ההיסטוריה שלנו. בקדנציה הקודמת ניסו למחוק כמה מקצועות מאוד חשובים, להפוך את התלמידים שלנו לתלמידים רובוטים. בעזרתו של שר החינוך הנוכחי החזירו ביתר שאת את לימודי התנ"ך, הספרות, ההיסטוריה, וזה טוב – כל זה כדי לחזק את הקשר שלנו לארץ ישראל באמצעות חיזוק העוגן האינטלקטואלי. אני אעשה לכם עוד מבחן קטן: מי אמר "זו ארץ גדולה? לא, זו ארץ קטנה, אבל יש לנו זכות לכולה"? אמר את זה יצחק שמיר, ראש הממשלה. החל מ-7 באוקטובר אנחנו רואים עלייה דרמטית במקרי האנטישמיות ברחבי העולם – ראינו בקמפוסים, ראינו בכל מיני מקומות. זוכרים את המשפט from the river to the sea? הם רוצים שם את פלסטין, from the river to the sea, שזה אומר למחוק, למחוק את מדינת ישראל.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה מה שרצו המפגינים האנטישמים ברחבי הקמפוסים. אבל זה לא יקרה, זה לא יהיה. אנחנו פה, והוכחנו את זה ב-7 באוקטובר, שגם אם יפתחו כל כך הרבה זירות מולנו ונגדנו, התגברנו על זה עם הצבא שלנו.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מלחמת התקומה הוכיחה שאין לנו ארץ אחרת. הנוח'בות הארורים הסתובבו עם מפות להגיע לתל אביב, לשם הם רצו להגיע. הם רצו להגיע לכל רחבי הארץ כדי להשמיד אותנו רק בגלל דבר אחד – שאנחנו עם יהודי. אחרי כל כך הרבה תלאות, כל כך הרבה מלחמות, כל כך הרבה רצונות להשמיד אותנו, הם לא הצליחו, והם גם לא יצליחו. אין לנו ארץ אחרת, על כן אחד מלקחי המלחמה שקיימים היום – ואני יודעת שזה קיים עכשיו אצל כולנו במודעות – הוא שאנחנו חייבים לחזק את הקשר שלנו לארץ ישראל, בין היתר באמצעות הכרה באירועים המכוננים האלה שקדמו לקום המדינה דוגמת ועדת סן רמו. אני בטוחה שלאור החוק הזה ילמדו את הילדים שלנו על הדברים החשובים הללו. הם יוזכרו בבסיסים הצבאיים לחיילים שלנו, במערכת החינוך, וכך נוכל לחזק את המודעות למדינה שלנו. ככל שנחזק ונרחיב את הידע של ילדינו על הציונות ועל הקשר שלנו לארץ ישראל, כך נשמע פחות דיבורים, פחות איומים על עזיבת הארץ. כשאני שומעת כל מיני סקטורים כאלה ואחרים שמדברים על עזיבת הארץ, ליבי מתכווץ מלשמוע את הדברים הללו. המדינה הזו, שעמלנו עליה – כל כך הרבה קורבנות שילמו, כל כך הרבה דם נשפך על המדינה הזו כדי שנוכל לשבת פה, כדי שנוכל להשכיל, נוכל להיות בעמדות כאלה ואחרות ולשרת את המדינה הזו. לכן, אנחנו חייבים לאותם מנהיגים שעמלו כל כך קשה שנגיע לרגע הזה. כך נשמע פחות דיבורים ואיומים על עזיבת הארץ; כך נקבל אזרחים ציונים יותר ונכונים יותר לתת למען המדינה. בעזרת השם, נאמר לכל אותם האנשים שמדברים בגנותה של המדינה שלנו – לצערי הרב, ישנם גורמים מתוכנו שעד היום מנסים לבצע דה-לגיטימציה לזכות שלנו על הארץ – נאמר להם: לא מדובר בארץ מעבר, שעוברים בה ממקום למקום; מדובר פה בבית הלאומי לעם היהודי. אני רוצה לסיים בפסוק "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחברת הכנסת קטי קטרין שטרית.

היו"ר ארז מלול:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק יום ציון ממלכתי לוועידת סן רמו של חבר הכנסת דן אילוז. אני מזמין את חבר הכנסת דן אילוז. שלוש דקות לרשותך.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת קטי שטרית, שהציגה את החוק, מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה, מתקפה על האמת, על הזהות ועל עצם קיומנו. לא הצליחו לנצח אותנו במלחמות, אז עכשיו הם מנסים למחוק את הלגיטימיות שלנו, לשכתב את ההיסטוריה ולהפוך את העם היהודי לכובש בארצו. בית הדין הבין-לאומי בהאג, האו"ם וארגונים בין-לאומיים צבועים משתפים פעולה בניסיון הפוליטי הזה, ומנסים לערער את עצם זכותנו לחיות בירושלים, ביהודה ושומרון. אבל אנחנו לא ניתן לזה לקרות, כי האמת לצידנו לא רק מבחינה היסטורית ומוסרית אלא גם מבחינה משפטית בין-לאומית. האמת הזו הונחה באופן חד-משמעי בוועידת סן רמו. שם בשנת 1920 קבעו המעצמות הגדולות של העולם שהארץ הזו שייכת לעם היהודי, ושזכותנו עליה מוכרת באופן רשמי במשפט הבין-לאומי. זה לא שטח כבוש, זו לא מחלוקת – זו אדמתנו על פי החוק הבין-לאומי עצמו. אבל אויבינו רוצים למחוק את סן רמו מהזיכרון. הם יודעים שהאמת הזו הורסת את השקר שלהם. לכן, אנחנו לא רק נזכיר אותה – אנחנו נחגוג אותה ונקבע אותה בחוק. לכן אני מציע את חוק יום ציון ממלכתי לוועידת סן רמו, כדי שכל ילד בישראל ידע את האמת. לא האו"ם יקבע את עתידנו. לא בית הדין הבין-לאומי בהאג יחליט אם אנחנו יכולים לחיות בירושלים. אף גוף בין-לאומי לא יכתיב לנו מדיניות. בסן רמו נקבע לפני 100 שנה: ישראל כאן בזכות. יהודה ושומרון שלנו, ירושלים שלנו לנצח נצחים. Mister Speaker, I want to say a few words also in English to the international community. The war against Israel is not just fights with rockets. It is fights with lies. The ICJ, the UN and so called human rights groups are working together to rewrite history and strip the Jewish people of their rightful land. They call us occupiers in our homeland. They distort the law. They turn justice into a weapon against the only democracy in the Middle East. But we will not be silent. San Remo proof beyond any doubt that Israel is here by right, not by permission. In 1920 the world recognized our legal and historical claim to this land. That truth hasn't changed, only the lies have. That is why we enshrining it in law. The national commemoration day from the San Remo Conference will ensure that no court, no UN resolution and no international hypocrisy will erase our rights. Judea and Samaria are ours. Jerusalem is ours. Israel will never bow to lies. I want to thank Im Tirtzu and also Canadians for Israel's Legal Rights, and especially my friends Goldi Steiner and Irving Weisdorf, for their unwavering fight for the truth and for this law that they suggested to me. Together, we will make sure that history cannot be erased.

היו"ר ארז מלול:

Thank you. תודה רבה לחבר הכנסת דן אילוז. אני מזמין את השרה סטרוק להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בשם שר החינוך, כמובן. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת שטרית וחבר הכנסת אילוז היקרים, יישר כוחכם על הצעת החוק הזו. אני מתכבדת להקריא את תשובתו של שר החינוך על הצעת החוק, ולאחר מכן אגיד כמה מילים שלי לעניין הזה. קודם כול, דברי שר החינוך: במסגרת הצעת החוק מבוקש לקבוע כי מדי שנה, ביום א' באייר, יקוים יום ציון ממלכתי לקיומה של ועידת סן רמו, הוועידה שבה הוטלה על בריטניה לאחר מלחמת העולם הראשונה האחריות למימוש הצהרת בלפור לטובת חידוש הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל. במסגרת יום הציון הממלכתי, מבוקש בהצעה לקבוע כי בבתי הספר יצוין היום בקיום פעולות שבהן יועלה הסיפור ההיסטורי של ועידת סן רמו והשפעתה על מדינת ישראל, על גבולותיה ועל זהותה הלאומית והתרבותית. כמון כן יצוין היום במחנות צה"ל, בכנסת ובבית הנשיא. עוד מבוקש בהצעה לקבוע כי שר החינוך יהיה ממונה על ביצוע החוק והוא יהיה רשאי לקבוע תקנות לביצועו, לרבות בעניין עידוד קיום פעילויות חינוכיות אחרות בעניינו של יום זה. אשר לציון היום בבתי הספר, אציין כי ככלל, המשרד מתנגד באופן עקרוני לקביעת תוכני לימוד בחקיקה, על מנת שלא לכרסם בשיקול הדעת הנתון בעניין זה לשר החינוך ולמזכירות הפדגוגית וכדי לשמור על הסמכויות הנתונות לשר לפי סעיף 1 לחוק חינוך ממלכתי. משכך, מוצע להותיר את שיקול הדעת בנוגע לציון היום במערכת החינוך בידי שר החינוך, ובהתאם לכך, לתקן את נוסח ההצעה ולקבוע כי ציון היום בבתי הספר יהיה ככל שיחליט על כך שר החינוך. עוד אוסיף כי נדרש לשמור על שיקול דעת בציון היום, בין השאר לנוכח ריבוי ימי הציון הקיימים ממילא בלוח השנה. כמו כן, יש לוודא כי המועד המוצע מתאים לציון היום במערכת החינוך. באשר להסמכת השר לקבוע תקנות בעניין עידוד פעילויות חינוכיות אחרות, אציין כי מינהל חברה ונוער במשרד החינוך מנגיש תכנים לציבור, ובכלל זה לחינוך הבלתי-פורמלי, בעניין ימי לוח, וזאת ללא צורך בהתקנת תקנות לעניין. כמו כן, לפי הוראות סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, קיימת סמכות עקרונית לפרסום מבחני תמיכה בתחומים שונים בסמכות המשרד, ובכלל זה לשם עידוד פעולות חינוכיות שונות. חשוב לציין כי משעה שהצעת החוק קובעת את שר החינוך כשר הממונה על ביצוע החוק, עשוי הדבר להטיל עלויות תקציביות על משרד החינוך בנוגע לביצוע חוק זה, בשלב זה ללא הכוונה למקור תקציבי לביצוע החוק. חברת הכנסת שטרית, את שומעת את כל ההערות של שר החינוך?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת קטי שטרית.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

חברת הכנסת שטרית.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת שטרית. השרה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני שומעת קטע מפה אז אני מסתובבת לפה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אז אני רק אומרת לך, אני מקווה שאת מקשיבה, כי לשר החינוך יש כל מיני הערות שכדאי שתכירי אותן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני ראיתי, ראיתי.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אוקיי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תודה רבה לך.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 26 בינואר 2025, זאת אומרת זה יוצא בתאריך העברי כ"ו בטבת, נכון? החלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית בכפוף להתניות שר החינוך. האם מקובל על חברי הכנסת המציעים? לכן ביקשתי שתקשיבו. האם מקובל על חברי הכנסת המציעים, כן או לא? אתם צריכים לענות על זה, חברת הכנסת שטרית וחבר הכנסת אילוז. לנוכח האמור ומהנימוקים שצוינו, וכמובן בכפוף לזה שאתם מסכימים להערות שלו, שר החינוך מציע לחברי וחברות הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק. אז קודם כול, תאמרו אם אתם מסכימים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ואני אוסיף כמה מילים משלי, שהן חשובות, וחשוב שהכנסת תכיר אותן והציבור יכיר אותן. ועידת סן רמו בעצם אשררה את ההבטחה שניתנה לעם ישראל בהצהרת בלפור, אבל לאחר ועידת סן רמו, העקרונות האלה, שארץ ישראל כולה צריכה לשמש בית לאומי לעם היהודי ושהיא הופקדה אז בידי בריטניה, האימפריה הבריטית, כדי לממש את המחויבות הזאת, את הפיקדון הזה – כתוב שם אגב שזה מופקד כפיקדון מקודש של הציוויליזציה, כלומר הציוויליזציה האנושית הפקידה בידי האימפריה הבריטית את החובה המוקדשת – כך כתוב – להקים בארץ ישראל בית לאומי לעם היהודי – העיקרון הזה אומץ לאחר מכן כשהוקם האו"ם בסעיף 80 למגילת היסוד של האו"ם. הסעיף הזה קובע שההחלטה של ועידת סן רמו מאומצת על ידי האו"ם והיא בסיס לכל החלטותיו בהמשך. מי שטרח ועמל להכניס את הסעיף הזה למגילת היסוד של האו"ם היה פרופ' בן ציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה שלנו, וחשוב מאוד שגם באו"ם וגם בכל העולם וגם כאן בארץ ידעו ויכירו שמגילת היסוד של האו"ם אימצה את החלטות ועידת סן רמו, שאימצו את ההבטחה של הלורד בלפור להקים בית לאומי לעם היהודי. ומכאן אנחנו מגיעים לכנסת שלנו, שלפני חודשים אחדים – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל תלמידי מדינת ישראל לא יודעים את זה – – –

היו"ר משה סולומון:

בסדר. היא תומכת במה שאת אומרת.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני בעד. אני בעדכם.

היו"ר משה סולומון:

היא בעד, היא בעד, היא רק מוסיפה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני בירכתי אתכם על שהגשתם את זה.

אושר שקלים (הליכוד):

לכן הוויכוח על יהודה ושומרון מיותר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בדיוק.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו אני אגיד – – –

היו"ר משה סולומון:

נגיע גם לזה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

זה כמובן כולל את יהודה והשומרון והכול.

קריאות:

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

רגע, אבל אני רוצה להגיד מעבר לזה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – יבינו שהוויכוח מיותר.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מעבר לזה, הכנסת הזו – – –

אושר שקלים (הליכוד):

שהאגף – – – יבינו שהוויכוח הזה מיותר.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הכנסת הזו, בהחלטה שאתה, אדוני היושב-ראש, היית בין יוזמיה – הכנסת הזו קיבלה החלטה – –

היו"ר משה סולומון:

68.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – ששוללת לחלוטין – –

היו"ר משה סולומון:

הקמת מדינה פלסטינית.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – הקמת מדינה פלסטינית בארץ ישראל, רואה בה סכנה קיומית. ההחלטה הזו – לא הייתה אצבע יהודית אחת – –

היו"ר משה סולומון:

נכון.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – כאן במליאה שהצביעה נגדה חוץ מהאצבע של חבר הכנסת כסיף. לא הייתה אצבע יהודית אחת שהצביעה נגדה; גם, למיטב זיכרוני, רוב חברי הכנסת של סיעת יש עתיד והסיעה של בני גנץ ובוודאי של ליברמן, ישראל ביתנו, ואפילו מפלגת העבודה לא הצביעה נגד ההחלטה הזו. ואני חושבת שחשוב שראש ממשלתנו, שיוצא בקרוב לפגוש את הנשיא טראמפ, יספר לו שכנסת ישראל, כל חברי הכנסת היהודים במדינת ישראל, מאוחדים בעמדה שלא זו בלבד – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – שלא זו בלבד – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוסף.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – לא זו בלבד שהארץ הזאת שייכת לעם ישראל – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עטאונה, קריאה ראשונה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – שלא זו בלבד שהארץ הזו שייכת לעם ישראל ולו בלבד, אלא שהקמת מדינה פלסטינית – –

קריאות:

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – היא סכנה קיומית, סכנה קיומית – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת. חבר הכנסת אושר שקלים.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

– – למדינת ישראל.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עטאונה, אתה בקריאה שנייה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כמובן שהצעקות – – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

קריאה שנייה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

קריאות:

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כמובן שהצעקות עליי הן של מי שתומך באויבים שלנו. הן רק מחזקות אותנו.

קריאות:

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

כל חברי הכנסת היהודים בכנסת ישראל מאוחדים בעמדה הזאת.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

ואני בטוחה שראש הממשלה שלנו, בנו של פרופ' בן ציון נתניהו, שטרח והכניס את הדבר החשוב הזה לתוך מגילת היסוד של האו"ם, גם ניסה לספר על זה לנשיא ארצות הברית החדש, שהוא תומך שלנו, ובעזרת השם, אנחנו גם נגיע להחלת ריבונות על כל חבלי ארצנו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כן, המציעים, אתם בעד הצעת הממשלה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום ציון ממלכתי לוועדת סן רמו, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. ההצבעה תהיה שמית, לבקשת האופוזיציה. אנא, אדוני מזכיר הכנסת, תקרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

אנא קרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו עד כה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם יש חברי כנסת באולם שטרם הצביעו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

ישנם עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? אם כן, תמה ההצבעה. 27 בעד, שמונה נגד. אם כן, אני קובע כי הצעת חוק יום ציון ממלכתי לוועידת סן רמו, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לוועדת הכספים.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, זה יעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום ציון ממלכתי לוועידת סן רמו, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת דן אילוז וקבוצת חברי הכנסת. גם ההצבעה הזאת תהיה שמית, לבקשת האופוזיציה. בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאות:

ששון פה. ששון גואטה פה.

היו"ר משה סולומון:

אתה שקט הפעם.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

סיבוב שני. אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם יש חברי כנסת שנמצאים באולם וטרם הצביעו? חוה אתי עטייה?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

יש עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? אם כן, תמה ההצבעה. 20 בעד, שבעה נגד. אני קובע כי הצעת חוק יום ציון ממלכתי לוועידת סן רמו, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת דן אילוז וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ועדת הכספים.

היו"ר משה סולומון:

את רוצה בוועדת הכספים. אם כן, זה יעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה.

היו"ר משה סולומון:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דוח שנתי של מבקר המדינה, ינואר 2025. הצעת ועדת החינוך, התרבות והספורט בדבר פיצול הצעת חוק תגמול למשרתים בשירות צבאי או אזרחי באקדמיה, התשפ"ה–2024. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – הזכות לחינוך לילדים בהשמה חוץ-ביתית), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מיכל וולדיגר. אם כן, אני מזמין את חברתי חברת הכנסת מיכל וולדיגר להציג את הצעת החוק. בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי הנכבדים, אני עומדת כאן מתוך מחויבות עמוקה לזכויותיהם של ילדים שהוצאו מביתם ומצאו את עצמם במסגרות חוץ-ביתיות, ילדים שנעקרו מסביבתם המוכרת, פעמים רבות בנסיבות מורכבות וכואבות, ונדרשים להתמודד עם אתגרים עצומים בדרך לחיים טובים יותר. הצעת החוק שאני מביאה היום בפניכם, הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – הזכות לחינוך לילדים בהשמה חוץ-ביתית), התשפ"ד–2024, מבקשת לקדם שינוי פשוט אך מהותי, תיקון אשר יבטיח כי כל ילד, ללא קשר למסגרת חוץ-הביתית שבה הוא שוהה, אם משפחת אומנה, אם פנימייה או מסגרת לינה אחרת, יוכל לממש את זכותו הבסיסית לחינוך ללא אפליה וללא עיכובים מיותרים. כיום ילדים שהוצאו מביתם נתקלים בקשיים רבים במציאת מוסד חינוכי מתאים במקום מגוריהם החדש או במקום המסגרת שבה הם שוהים. העברה מיידית למסגרת חוץ-ביתית אינה מלווה תמיד בתהליך מוסדר של שיבוץ חינוכי, ולעיתים הם נותרים חודשים ארוכים ללא מסגרת חינוכית, ללא מענה פדגוגי וללא מעטפת חברתית תומכת, דבר המוסיף לפגיעה בהם. סעיף 15 לחוק האומנה לילדים, התשע"ו–2016, מבטיח לילדים באומנה את הזכות לחינוך, אך הוא אינו כולל את כלל הילדים במסגרות חוץ-הביתיות האחרות. משמעות הדבר היא שהילדים השוהים בפנימיות או במסגרות הלינה האחרות לא תמיד מקבלים את אותו יחס הוגן בכל הנוגע לרישום ולשיבוץ במוסד חינוכי. תאמינו לי, אני מכירה את זה היטב, אני מכירה ילדים שפשוט נמצאים בתוך המסגרת חוץ-הביתית ללא מסגרת חינוכית ראויה. הצעת החוק שלי מתקנת את העיוות הזה. היא מוסיפה באופן מפורש למסגרת החוקית את הזכות לחינוך – זכות כל כך בסיסית – גם לילדים השוהים בהשמה חוץ-ביתית שאיננה אומנה, ומבטיחה כי אף ילד לא ייוותר מאחור. הצורך בתיקון הזה הוא ברור מאליו. ילדים אלו אינם שונים בצורכיהם מכל ילד אחר, ואדייק, אדייק ואומר שהם צריכים יותר, אולי אפילו הרבה הרבה הרבה יותר. החיים התאכזרו אליהם, והם צריכים בסיס איתן וכלים לחיים, ובעיקר חוסן, חוסן שיאפשר להם לחלום ולהצליח. כדי שזה יקרה הם צריכים חינוך. הם צריכים להיות חלק ולהרגיש חלק מחברת הילדים הכללית, להיות בתוך מערכת החינוך ולהרגיש שייכות ומשמעות. הילדים הללו חווים שבר וניתוק מהבית, אך אסור שהדבר הזה יגזור עליהם גם ניתוק מהחברה וממערכת החינוך. חינוך איננו רק זכות בסיסית; הוא קרקע יציבה, הוא תקווה, הוא המפתח לשיקום, להתקדמות ולחיים עצמאיים טובים יותר. חשוב לציין כי הצעת החוק הזו אינה יוזמה חדשה לחלוטין. בעבר הלא-רחוק הונחו על שולחן הכנסת הצעות חוק דומות על ידי חברי הכנסת משה טור פז ואימאן ח'טיב יאסין, והן זכו לתמיכה רחבה. כעת – הינה, חברתי פה – אני מבקשת להפוך את הצעות החוק הללו לחוק מחייב שימנע מקרים נוספים של ילדים מחוץ למסגרת החינוכית בשל נתק ביורוקרטי. כבוד היושב-ראש, המסר שלי הוא חד וברור: אין להשלים עם מצב שבו ילדים מרקע מורכב או מוחלש נופלים בין הכיסאות. מדינת ישראל מחויבת להבטיח חינוך לכל ילדיה, במיוחד לאלה הזקוקים לכך יותר מכול. אני קוראת למשרד הרווחה להביא במהרה הצעת חוק ממשלתית הנוגעת להשמה חוץ-ביתית, ועד אז אני קוראת לכל חבריי, לכל חברי הבית הזה מכל הסיעות, לתמוך בהצעת החוק החשובה הזו ולשלוח מסר ברור לילדי ישראל: אנחנו כאן למענכם. אנחנו דואגים לכם. אנחנו לא ננוח עד שזכויותיכם יובטחו במלואן. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השרה אורית סטרוק להשיב בשם הממשלה. בבקשה, גברתי השרה, לרשותך עשר דקות.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברתי חברת הכנסת מיכל וולדיגר, שאין עליה בעולם – אני מקריאה את התשובה – מי זה? זה שר הרווחה? כן. הוא אומר כך: בהצעות החוק שהגישו חבר הכנסת סולומון – אה, זה גם אתה. אה, זה לא זה. רגע, סליחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – הכול טוב.

היו"ר משה סולומון:

יש גם חוק שלי.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

לאט-לאט מגיע גם החוק הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

המביא דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

הינה, הינה. אז שר הרווחה אומר כך: ילדים המוצאים מבתי הוריהם בשל הצורך להבטיח להם מסגרת מוגנת, שוהים במסגרות חוץ-ביתיות כגון פנימיות או מסגרות לינה אחרות. ילדים אלה מנותקים מבתיהם, ולעיתים תוך פרק זמן קצר עומדים בפני אתגרים רבים הנובעים מניתוק חלקי או מלא מהמסגרת הביתית. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לתקן את סעיף 15 בחוק כך שהזכות לחינוך תחול גם לעניין מסגרות השמה חוץ-ביתיות. ההצעה נועדה למנוע מצב שבו בשל נתק בין המוסד החוץ-ביתי לבין מחלקת החינוך ברשות המקומית, נשארים התלמידים שהוצאו מביתם ללא מסגרות חינוכיות למשך זמן רב. יוזמתה של חברת הכנסת מיכל וולדיגר לקידום תיקון הסעיף בחוק הינה חשובה ומבורכת. ועדת שרים לענייני חקיקה, שהתכנסה השבוע, תמכה בתיקון הנ"ל בכפוף להתניות משרדי הממשלה. עד כאן מה שהיה לשר הרווחה לומר. עכשיו אני רוצה להוסיף כמה מילים משלי, ברשותך, היושב-ראש. אני רוצה לומר, לא בכל תשובה של כל שר על כל הצעת חוק כתוב שההצעה היא גם חשובה וגם מבורכת. בדרך כלל זה הולך אחרת – יש כל מיני הערות, כל מיני סייגים. אומרים שזה לא בדיוק נצרך, ואולי נעשה ככה. אממה, כשמדובר בהצעת חוק שמגישה חברת הכנסת וולדיגר, היא תמיד יודעת על מה היא מדברת. תמיד. היא לא מוציאה הצעת חוק משום מקום. היא מעורה בנושאים שהיא מטפלת בהם, היא יודעת בדיוק איפה הלקונות, מה חסר, ואיך צריך לטפל. אני אגלה לכם עוד משהו: מיכל לא רק מטפלת ברמה של הצעות חוק, היא מטפלת גם באנשים באופן פרטני. כל מי שנמצא בבית הזה, מחברי כנסת עד עובדים – עד אחרון העובדים – כולם יודעים שבכל מיני צרות ובעיות מהסוג הזה אפשר לגשת למיכל, והיא עובדת ועמלה לפתור גם ברמת הפרט וגם ברמת הכלל.

היו"ר משה סולומון:

אני מצטרף.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אל תלכי הביתה בשום אופן, את ברכה גדולה לבית הזה, מיכל. אני כל כך שמחה שיוצא לי להשיב על הצעת חוק שלך, כי את עושה פה פלאות ועוזרת לאנשים הכי הכי מרי גורל בחברה שלנו, עוזרת להם לעמוד על הרגליים, ואני מודה לך מקרב לב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה רבה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, גברתי השרה. חברת הכנסת מיכל, את רוצה – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. לבקשת האופוזיציה, גם הצבעה זו תהיה שמית. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת. בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לחזור על שמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש מישהו באולם שעדיין לא הצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתיימה ההצבעה. אבקש למנות את הקולות. 26 בעד, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – הזכות לחינוך לילדים בהשמה חוץ-ביתית), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

לוועדת כספים.

היו"ר ניסים ואטורי:

ההצעה תעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. תודה רבה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אמרתי העבודה והרווחה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נכון, לכן זה יעבור לוועדת הכנסת, כי אין הסכמה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה ושומרון, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת משה סולומון. אני מזמין את חבר הכנסת משה סולומון להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן ברגע היסטורי. החוק הזה, שמתחיל היום את מסע החקיקה באופן רשמי, נועד לתקן אפליה קשה ומזעזעת שקיימת במדינת ישראל – החוק הירדני, חוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים, חוק שנחקק בשנת 1953. החוק הזה נורא פשוט: ביהודה ושומרון רק ירדנים וערבים יכולים להיות בעלים על קרקע. למי אסור? ליהודים. אבל לא רק הירדנים אשמים במצב האבסורדי הזה, אלא גם מדינת ישראל אשמה. מאז שנת 1953 ועד היום, 72 שנים, החוק לא תוקן, גם לא בשנת 1967, אחרי שחרור יהודה ושומרון. אומנם בשנת 1971 הותקן צו שיאפשר לקבל בעלות על קרקע באיזו דרך עקיפה של הקמת חברות, אבל זו אחת הבעיות שלנו במדינה – ניסיון לפתור בעיות יסוד באמצעות פלסטרים. איך יכול להיות שמדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית, מאפשרת לאפליה כזאת להימשך עשרות שנים?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל אין לכם מה לעשות שם. מה יש לכם לעשות שם? מה יש לכם בשטחים?

משה סולומון (הציונות הדתית):

יעלו חברי כנסת ערבים – תכף אני אגיד לך. יעלו חברי כנסת ערבים ויגידו: אפרטהייד, אפרטהייד.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה 20 דקות?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

20 דקות?

משה סולומון (הציונות הדתית):

אני אסיים לפני כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תמשיך, תמשיך.

משה סולומון (הציונות הדתית):

יעלו חברי כנסת ערבים ויגידו: אפרטהייד. אפרטהייד? באמת אפרטהייד? אני פה, חבר כנסת שעלה מאתיופיה, ואתם מעיזים להעלות את המילה הזאת בפיכם? האפרטהייד האמיתי הוא החוק הקיים, שפוגע דווקא ביהודים. זו הפעם השנייה שפעולה שלי במליאת הכנסת עושה הד בעולם; הפעם הקודמת הייתה יוזמת ההצהרה של כנסת ישראל נגד מדינה פלסטינית עם השר שהיום הוא חבר כנסת זאב אלקין. אז שיתפנו פעולה למען אי-הסכמה של כנסת ישראל להכיר במדינה פלסטינית, וכעת אני מביא הצעת חוק שמחילה את החוקים הישראליים ביהודה ושומרון. אני אומר כאן: זה לא הסוף. נמשיך עם עוד חוקים, בעזרת השם. אגב, אדוני היושב-ראש, שים לב שזה החוק השני שלי שמבטל חוק ישן של מדינה אחרת. ביטלתי לפני כמה חודשים את עבירת השוטטות מהמנדט הבריטי, ועכשיו – את החוק הירדני. אולי זה קשור לעובדה שאני בעד חקיקה כחול-לבן, ואולי כי אני מאמין גם בביטול חוקים רעים, ולא רק בהוספת חוקים קיימים וחדשים. עכשיו אני רוצה לפנות רגע לתקשורת, אבל גם לציבור. יש משפט מפורסם בעולם, ועוד יותר בפוליטיקה: "עשית ולא פרסמת – כאילו לא עשית". אני רוצה לערער על המוסכמה הזאת. אם עשית – אז עשית. אם תיקנת עולם, אם שינית חקיקה, אם סייעת לציבור במדינת ישראל – אז עשית, גם אם לא פרסמת את זה, וגם אם התקשורת לא הדהדה את זה. יש ח"כים מקצה לקצה במשכן הזה שעובדים שעות וימים למען הציבור בשקט, בעבודה קשה, בהתמדה. לא תמיד הם יקבלו את תשומת הלב הציבורית; לא תמיד הם יקבלו זמן מסך. האמת היא שבדרך כלל הם לא יקבלו. אבל זה לא מוריד מערך עבודתם. אתם בתקשורת, כלל הערוצים, העיתונים והעיתונאים, צריכים לסקר גם את עשרות ומאות הדיונים הלא-פרובוקטיביים שקורים כאן בכנסת – הדיונים ה"משעממים" בוועדת הכספים, הדיונים הרגועים בוועדות הרווחה ובריאות. אלה אולי דיונים בלי הד ציבורי, אבל אלו דיונים שמשפיעים על כל הציבור במדינה; אגב, בדרך כלל הם בשיתוף פעולה של קואליציה ואופוזיציה. ערוץ הכנסת אומנם משדר, אבל לא תמיד נותן את הדגש. את החוק הזה עכשיו יסקרו המון אנשים, כי מתקנים עוול ביהודה ושומרון. אבל מה עם ביטול עבירת שוטטות? מה עם הפחתת קנסות בתחבורה ציבורית למי שאין לו הסדר נסיעה? ואלה רק שתי דוגמאות שלי. יש עוד מאות כאלה כל חודש ובכל יום כאן בכנסת. בכנסת הזו עובדים פרלמנטרים מצוינים, כאלה שחולקים זה על עמדותיו של זה בחריפות אך יכולים לעבוד יחד למען הציבור בשיתוף פעולה מדהים, מינון אזולאי בש"ס עד ולדימיר בליאק בוועדת הכספים; ממיכאל ביטון במחנה הממלכתי עד לימור סון הר מלך בעוצמה יהודית; ממיכל וולדיגר בציונות הדתית עד אפרת רייטן במפלגת העבודה. אלו רק חלק מהדוגמאות. אני מבקש שאף חבר כנסת, חלילה, לא ייפגע שלא הזכרתי אותו כאן. קלקלנו את הבניין הזה עם פופוליזם, תקשורת וצעקות. אפשר לעשות, אפשר לעבוד קשה, אפשר לוותר על קרדיט. חברי הכנסת עובדים קשה על חוקים. מסע של חוק הוא מסע ארוך וקשה. ככה אני מכיר זאת בשנתיים האחרונות. מהחשיבה הראשונית ועד להשלמה בקריאה השנייה והשלישית עוברים לעיתים חודשים ואף שנים. הבעיה בכנסת היא שלפעמים מגיעים פוליטיקאים אחרים ונלחמים, חלילה, לצערי, על קרדיט; שרים לעיתים תוקעים חוקים פרטיים טובים כדי לקבל קרדיט של חקיקה ממשלתית; חברי כנסת לעיתים פוגעים בחוקים טובים בגלל יחסי ציבור, במקום פשוט לקדם את החקיקה יחד עם המציעים. קרבות הקרדיט על תקשורת לעיתים עולים במחיר זמן ובפגיעה בחקיקה המיטבית כאן. אני קורא מפה לכולם: חברי הכנסת, היו יעילים, סייעו לחברי כנסת אחרים לקדם את החוק, גם אם שמכם לא מופיע בו; אנשי התקשורת, סקרו את העבודה האמיתית, את שיתופי הפעולה, לא רק את המלחמות; הציבור, בחנו את נציגיכם במקצועיות, תבדקו מי עובד בשבילכם – לא בטוח שהוא יודע לדברר את זה, אבל אולי הוא עובד בשבילכם קשה ומצליח לעזור. נדרשת פוליטיקה שונה. נדרשת פה בגרות ואחריות של כל הנוגעים בדבר. מכאן לכמה תודות על הסיוע בקידום החוק זה: לתנועת רגבים בראשות מאיר דויטש, מי שפנו אליי עוד כשהייתי יושב-ראש ועדת המשנה לענייני יהודה ושומרון בוועדת החוץ והביטחון והציעו את החוק, על המאבק המשפטי שהפך היום למאמץ חקיקתי; לשרי הממשלה שסייעו באישור החוק בוועדת השרים, ובראשם לשר יריב לוין, יושב-ראש הוועדה; לשר החוץ גדעון סער, לשר הביטחון ישראל כץ וליועץ שר האוצר ברק, שסייעו בוועדת השרים; לשר במשרד הביטחון השר בצלאל סמוטריץ', מי שהחוק האמור מצוי בתחומי אחריותו ופועל יחד איתי לקדם את החוק במהירות ובהצלחה. בתוך כך אני רוצה להודות לצוות לשכתו במשרד הביטחון – יהודה אליהו ויוני דנינו – על שיתוף הפעולה והליווי במהלך כל החקיקה, ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חברי חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שנמצא איתנו כאן – תודה לך – המשמש גם כיושב-ראש שדולת ארץ ישראל עם חבר הכנסת שמחה רוטמן וחברת הכנסת לימור סון הר מלך, על הצטרפותכם ועל עזרתך, יולי, בהמשך קידום החוק, בעזרת השם, בוועדה שאתה היושב-ראש שלה. אני קורא לחבריי חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה לתמוך בחוק ולהביא לתיקון עוול אמיתי של אפליה, ואולי אפילו אפליה גזענית, ביהודה ושומרון, כי לא ייתכן שאדם, אזרח מדינת ישראל, לא יוכל להחזיק בבעלות על קרקע בארץ ישראל. לא יכול להיות שחוק עתיק ירדני מ-1953 ימנע מהאנשים להחזיק בבעלות כשהם משקיעים את מיטב כספם בקניית קרקע או בבניית בית. אני מקווה שהחוק הזה יסיר את החרפה הזאת במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

להצעה החוק הוצמדה הצעת חוק לביטול הפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אני מקווה שקיצרת לשלוש דקות. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני מבקשת לברך ולהודות לשותפיי לחוק, ראשי שדולת ארץ ישראל חבר הכנסת יולי אדלשטיין וחבר הכנסת שמחה רוטמן, למנהלת השדולה אידית דרויאן ולתנועת רגבים על הגשת החוק החשוב הזה. החוק שאני מציגה כאן היום בשם שדולת ארץ ישראל הוא חוק שבא לתקן עוול היסטורי ולהפסיק אפליה קשה נגד יהודים בארץ ישראל. זהו חוק שמשיב לנו את הזכות הבסיסית ביותר של עם חופשי בארצו – הזכות לרכוש קרקע בחלקים ממולדתנו. בשבועות האחרונים אנחנו קוראים בפרשות השבוע על תקופת השעבוד – טלי, את מפריעה לי?

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, סליחה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

נאור זה לא מפתיע אותי, אבל את?

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

בשבועות האחרונים אנחנו קוראים בפרשות השבוע על תקופת השעבוד – גם התפקיד שלך הוא לדאוג שאני אוכל לדבר.

היו"ר משה סולומון:

שומעים אותך, שומעים אותך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

בשבועות האחרונים אנחנו קוראים בפרשות השבוע על תקופת השעבוד של אבותינו במצרים. אחת התכונות הבולטות ביותר של שעבוד היא שלילת העצמאות הכלכלית. חז"ל מלמדים אותנו את הכלל "מה שקנה עבד, קנה רבו" – עבד, על פי הגדרה, אינו יכול לרכוש דבר לעצמו; כל רכושו שייך לאדונו. אבל ברוך השם, אנחנו כבר מזמן לא עבדים. יצאנו מעבדות לחירות. שבנו לארץ מכורתנו, שבנו לאדמתנו, לנחלת אבותינו. אחת התכונות המרכזיות המאפיינות עמדה חירותית היא היכולת לרכוש רכוש משלנו. היכולת הזו היא לא רק זכות כלכלית – היא זכות לאומית; היא ביטוי לריבונות שלנו על חיינו ועל אדמתנו. החוק שאנחנו עומדים לדון בו היום הוא המשך ישיר לרוח תורתנו הקדושה, שמדגישה את חשיבות רכישת הקרקע בארץ ישראל. אברהם אבינו, כשעמד לקבור את שרה, לא הסתפק בקבורה ארעית; הוא התעקש לרכוש בכסף מלא את מערת המכפלה כדי להבטיח זכות בלתי מעורערת על המקום. יעקב אבינו עשה את אותו הדבר בחלקת השדה אשר בשכם. התורה מלמדת אותנו עיקרון יסודי: רכישת קרקע בארץ ישראל היא לא רק פעולה כלכלית – היא פעולה בעלת משמעות רוחנית ולאומית. אבל מה קורה היום? היום במדינת ישראל, במולדתו של העם היהודי, יש אזורים שלמים שבהם יהודים מופלים לרעה ואינם יכולים לרכוש קרקע. זהו מצב בלתי נסבל, בלתי מוסרי ובלתי יהודי. למרבה הצער, זוהי תוצאה של אימוץ חרפתי של החוק הירדני על ידי יהודים שעדיין לא הפנימו את זכותם הלאומית על ארצם וששעבוד הגלות עדיין לא הוסר מעל גבם. החוק הזה מבקש לשים סוף לאפליה הזו. הוא מבקש להחזיר ליהודים את הזכות הבסיסית לקנות קרקע בכל חלקי ארץ ישראל – זכות שנשללה מהם במשך עשרות שנים, לעיתים באצטלה של חוקים מפלים ולעיתים בשל פרשנות מגמתית מוטעית. בסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לכל מי שעמל על החוק הזה: לכל 40 חברי הכנסת שהצטרפו ותמכו בחוק; לחבר הכנסת משה סולומון, שפעל רבות עבור הובלת החוק במסירות גדולה, ולכל מי שפעל כדי לקדם אותו. זהו צעד חשוב לתיקון העוול ההיסטורי, צעד שמקרב אותנו למימוש חזון הנביאים על שיבת ציון ועל חיזוק הריבונות היהודית בארץ ישראל. אני קוראת לכל חברי הכנסת לתמוך בחוק הזה. זו חובתנו המוסרית והלאומית, וזהו צעד קטן אך משמעותי בדרך לחיזוק מעמדנו וריבונותנו בארץ הזו. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מודה לך בחזרה. אני מזמין את השרה למשימות לאומיות, השרה אורית סטרוק, להשיב בשם הממשלה. בבקשה, גברתי השרה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב-ראש ומציע החוק החשוב הזה וחברתי חברת הכנסת לימור סון הר מלך, לימור מציעת החוק, ואיתה ראשי שדולת ארץ ישראל, חבר הכנסת אדלשטיין וחבר הכנסת שמחה, שלא נמצא כאן, שמחה רוטמן, אתם לא מבינים כמה אני נרגשת ושמחה לעמוד כאן. כמי שהקימה את שדולת ארץ ישראל בכנסת, ניהלה אותה, עמדה בראשה, עכשיו אני יכולה כשרת ההתיישבות להשיב על הצעת החוק המבורכת הזאת, כשסוף-סוף יש ממשלה בישראל שאומרת לה כן. זו בשורה ענקית. ללמדכם עד כמה אנחנו באמת בתקופה היסטורית. אשריכם שזכיתם להגיש את זה, אשריי שאני זוכה להשיב על ההצעה הזו. אתם צודקים, חבריי. המצב החוקי הקיים היום, שהצעת החוק הזו באה לתקן אותו ולמנוע את האפליה, זה מצב אנטישמי. החוק הקיים היום – שמחה, ברוך הבא. אני מברכת גם אותך, שמחה, על הצעת החוק החשובה הזו; כולכם, כל שלושת ראשי שדולת ארץ ישראל המבורכת, וחבר הכנסת סלומון, שאף פעם לא מחמיץ הזדמנות לקדם את ענייני ארץ ישראל. אנחנו מדברים על מצב שבו החקיקה הקיימת היום ביהודה ושומרון בנושא של רכישת אדמות על ידי יהודים היא חקיקה אנטישמית. לו היה חוק כזה באיזשהו מקום בעולם, באיזושהי מדינה, שאסור ליהודי לרכוש קרקע – מדינת ישראל הייתה מנתקת את היחסים עם המדינה הזו, זה ברור. בכל זאת, שנים על גבי שנים אנחנו מנסים לתקן את זה, וסוף-סוף הגיע הרגע. ברוכים תהיו שאתם מגישים הצעת חוק כל כך חשובה. זה כתם, כתם שחייבים למחות אותו, לתקן את ספר החוקים שלנו כדי לאפשר סוף-סוף ליהודים לרכוש אדמה בארצם. הרי זה הדבר שעשו אבותינו: אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה, יעקב אבינו קנה את חלקת השדה בשכם. אנחנו – זה כל ענייננו. את הר המוריה קנה דוד המלך. עכשיו אקריא את התשובה הרשמית, אבל הייתי חייבת להגיד ככה מכל הלב כמה שזה משמח אותי ומרגש אותי וחשוב בעיניי שההצעה הזו תקודם, לא רק בגלל הפן הטכני, שנוכל לרכוש קרקעות – בגלל הפן העקרוני, שנכיר בזכות של העם היהודי לבנות ולהיבנות בארץ מולדתו.

היו"ר משה סולומון:

אשרינו שזכינו.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו אני קוראת את תשובתו של שר הביטחון, חברנו. גם אשרינו שזכינו לשר ביטחון כזה, גם את זה אני רוצה לומר. אשרינו שזכינו לשר ביטחון שרואה את הדברים האלה בעין כל כך חיובית. אני מקריאה – דבריו של שר הביטחון ישראל כץ: בהצעות החוק שהגישו חברי הכנסת סולומון, הר מלך וחברי כנסת אחרים מוצע כי ייקבע בחוק הישראלי שמפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון יבטל את החוק הירדני בעניין מכירת נדל"ן לזרים והצווים שהוצאו מכוחו, המונעים – – –

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה. תודה.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

חברים, כל מי שנכנס עכשיו למליאה, שידע שאנחנו ברגע ההיסטורי ויכבד את המעמד הזה. אומר שר הביטחון ישראל כץ שהחוק בעצם יורה למפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון לבטל את החוק הירדני בעניין מכירת נדל"ן לזרים והצווים שהוצאו מכוחו, המונעים כיום רכישת קרקעות באזור יהודה ושומרון על ידי מי שאינו בעל אזרחות ירדנית או מי שאינו בן הלאום הערבי. בן הלאום הערבי. מטרתן של הצעות החוק היא לתקן את המצב הנוכחי, שבו החוק הירדני החל ביהודה ושומרון מגביל רכישת קרקעות על ידי אנשים פרטיים על בסיס לאום – אני אגיד שזה לא על בסיס לאום, זה על בסיס אנטישמי. כפי שציינו, השבוע היה יום השואה הבין-לאומי.

היו"ר משה סולומון:

זה גזעני, זה גזעני.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

אנחנו באמת מוחקים את הכתם הגזעני הזה מספר החוקים. גיבוש ההסדר החוקי המדויק שייתן מענה לתכלית החוק דורש עוד עבודת דיוק וניסוח, לרבות בחינת האפשרות להסדיר את הנושא בצו אלוף. לפיכך, הממשלה החליטה לתמוך בהצעות החוק האמורות בקריאה הטרומית, ובלבד שהמשך הליכי החקיקה יבוצע בהסכמה עם משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה ובתיאום עם השר במשרד הביטחון. לאור האמור, אני מציע – כותב השר – כי מליאת הכנסת תאשר את הצעות החוק האמורות בקריאה הטרומית. אני רוצה להוסיף ולהציע שכל מי שחשוב לו שמדינת ישראל לא תהיה מדינה גזענית, יצביע בעד החוק הזה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי כנסת ביקשו להתנגד להצעת החוק. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

מה זה אומר?

היו"ר משה סולומון:

ביקשו כמה חברי כנסת, אני הולך לפי הסדר. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מתנגדים לא רק בגלל הזהות של המציעים ולא רק בגלל הזהות של המשיבה בשם הממשלה. אנחנו מתנגדים התנגדות מהותית, ערכית, כי ההצעה הזו היא עוד הצעת סיפוח של הימין הקיצוני, המשיחי, הכהניסטי, בבית הזה. אני גם רוצה להקדים ולומר שההצעה הזו הובאה בעבר על ידי השר סמוטריץ', והכנסת לא קידמה אותה, ולא סתם. אני גם אומר, כבוד היושב-ראש, גם אתה כמציע, שאין לכנסת סמכות לחוקק חוקים בשטח כבוש, שאינו ריבוני של מדינת ישראל. זה גם מנוגד לחוק הבין-לאומי, זה מנוגד לאמנות הבין-לאומיות. אמנת האג מדברת בצורה ברורה על כך שמדינה כובשת לא יכולה לשנות חוקים בשטח כבוש. מה שאתם עושים בהצעה הזו – אתם רוצים לשנות חוק שקיים בשטח כבוש כשאין לכם סמכות לעשות את זה.

היו"ר משה סולומון:

חוק גזעני. חוק גזעני.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אין סמכות לכנסת.

היו"ר משה סולומון:

חוק מפלה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אין סמכות לכנסת שנבחרת על ידי ציבור לחוקק חוקים על ציבור אחר.

היו"ר משה סולומון:

אתה מדבר על גזענות ועל אפליה – זו אפליה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

חוק כזה מותר לפני אמנות האג רק בשני מקרים: או לצורכי ביטחון או לצרכים אזרחיים של האוכלוסייה המקומית. במקרה הזה זה דווקא הפוך. במקרה הזה, לתת למתנחלים לרכוש קרקע בכל מקום בשטחים הכבושים זה מסכן את הביטחון לא רק של האוכלוסייה המקומית הפלסטינית – גם אתכם, את אזרחי המדינה, את האזור. אתם באים ושופכים שמן למדורה. אתם מחרחרי מלחמה. אין לכם זכות לעשות את זה. אני רוצה להגיד לכם, גם ביולי האחרון בית הדין הבין-לאומי לצדק קבע כי הנוכחות שלכם בשטחים הפלסטיניים הכבושים היא לא חוקית. עליכם לפרק את ההתנחלויות ולא להרחיב אותן ולא לחוקק חוקים כאלה, כי אתם מחבלים בעתיד טוב יותר לשני העמים. אתם יודעים שהמקור לכל מה שקורה הוא הכיבוש הארור שלכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו לא יכולים לכבוש ארץ שהיא שלנו. היא שלנו.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לשמור על השקט במליאה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו מתנגדים לחוק הזה התנגדות עקרונית-ערכית-מהותית. זה לא עניין של קרקעות בסכסוך בין שני אנשים יחידים, בודדים. אנחנו כן יודעים שאתם תוכלו להעביר את זה בכנסת הזאת, תעבירו את זה כי יש לכם יתרון מספרי, אבל אני גם אומרת לכם: זה לא יעבוד בשטח; זה לא יעמוד מול האמנות הבין-לאומיות. אתם יודעים מתוך עצמכם בוודאות שהשטח הזה הוא שטח כבוש. לא רק שיש עליו מחלוקת בין שני צדדים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – זה שטח שיש עליו הסכמים בין-לאומיים. יום יבוא – ולמען כולנו נקווה שהוא לא רחוק – ותקום במקום הזה מדינה פלסטינית – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, לשמור על שקט ולאפשר לה לדבר.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ליד מדינת ישראל.

קריאות:

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זאת הדרך הנכונה וזאת הדרך האמיצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – מדינה פלסטינית בשטח הזה. היא לא יכולה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו לא מופתעים, אנחנו לא מופתעים מהזילות של האנשים שהגישו את הצעת החוק.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה בניגוד לכל כלל. שתרד למטה. היא לא יכולה להגיד את זה. את לא – אסור לה, אדוני. אסור לה להגיד את זה – – – מדינת ישראל, בשטח מדינת ישראל – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו לא מופתעים מהדרך המשיחית. זו האג'נדה הכובשת שמלווה אותם ומכוונת אותם בכל – – – ובכל מילה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת, תפסי מקום. תחזרי למקום, בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – איך אתה מאפשר לה – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו נמשיך לצעוק ולהזכיר – – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, שבי במקום, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על שקט במליאה.

קריאות:

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

למה אתה לא לוקח אותה? אתם לא עושים כלום. קח אותה קודם כול.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה? מה זה?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, תפסי את מקומך. חברת הכנסת גוטליב, אנה – – –

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

בוא, בוא תרביץ לי.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תוציא אותה, קודם כול. תוציא אותה.

קריאות:

גלעד קריב (העבודה):

אתם פעם אחרי פעם מאפשרים לבריונים שלהם – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

עוד פעם ועוד פעם. אי-אפשר, לא יכול להיות.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה רבה. תודה רבה. אנא שמרו על שקט במליאה – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה היא לא יוצאת?

היו"ר משה סולומון:

כי אני מנהל את המליאה, לא את.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת גלעד קריב.

קריאות:

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא מתבייש? תוציא אותה מהאולם.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, קריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

זה פשוט לא ייאמן. חברת כנסת – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אתה בקריאה שנייה. תודה. נא לאפשר לה – בינתיים אתם לא מאפשרים לה להמשיך.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יוסף עטאונה, קריאה ראשונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עטאונה, קריאה שנייה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת כהן. תודה רבה. בבקשה, אפשר להמשיך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אוקיי. אז אני מציעה הצעה: להבא, כשאני עולה – מי שיושבת שם, שלא תשמע, שלא תהיה לה חררה כזאת שהיא תגיע עד לפה.

היו"ר משה סולומון:

את מוזמנת לא לעלות, אבל את לא יכולה – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אני אמשיך את הדברים שלי, ואני אגיד – אתה לא הפסקת את השעון. זה היה דקה ומשהו.

היו"ר משה סולומון:

המשכתי עכשיו, ברגע שהתחלת לדבר.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אוקיי. אז אני אמשיך להגיד שלא רחוק היום שבו יהיה פה מנהיג אמיץ – –

טלי גוטליב (הליכוד):

את זה היא יכולה להגיד בכנסת? מה זה?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – מנהיג אמיץ – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה?

היו"ר משה סולומון:

את בקריאה ראשונה. תני לה לדבר, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת, קריאה שנייה. די. די.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – שייקח יוזמה ויקבל החלטה נבונה, גם למען העם שלו, שיהיו כאן שני עמים שיכולים לחיות – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

אבל היא קראה להתנגד.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – אחד ליד השני בשלום ואחווה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, גוטליב.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את לא מנהלת את המליאה. תגיד לה שהיא לא מנהלת את המליאה. תסתלקי מכאן. תסתלקי מכאן.

קריאות:

רם בן ברק (יש עתיד):

תוציא אותה החוצה כבר.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה להמשיך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את יודעת מה? את אפילו לא ראויה שאני אענה לך. את בושה, בושה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

יוסף עטאונה, צא החוצה. יוסף עטאונה, קריאה שלישית, לצאת החוצה. לצאת החוצה. תודה רבה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת, סיימנו, משפט סיכום שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

את יכולה ללכת. את לא חייבת להישאר במליאה – – – את לא חייבת.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להגיד לכולם, לא רק לך, שאני יושבת במולדת שלי. אני לא באתי – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – לא במטוס, לא בספינה, לא באתי מהגרת. אני ילידה כאן, ויש לי את מלוא הזכויות – –

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת, תם הזמן, תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – בדיוק כמו אותם פלסטינים על האדמות שלהם. תודה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

את יכולה ללכת. לכי למקום אחר – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

המציעים – חברת הכנסת לימור סון הר מלך, את רוצה להשיב?

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

אני מאפשר לחברת הכנסת המציעה להשיב על ההתנגדות. בבקשה.

קריאות:

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

יש פה כאלה שמדמיינים לעצמם שזאת האדמה שלהם. אבל את החוק האנטישמי הזה, שאני לא יודעת איזה יהודים גלותיים החליטו על דעת עצמם לאמץ – במחלה, חולי, זה צריך להיות עם חולה שמאמץ כזה חוק – חוק ירדני פושע, חוק אנטישמי גזעני שאומר ליהודים שאסור לקנות שטחים, אסור לקנות בית, אסור לקנות נחלה בנחלת אבותיו. איך אנחנו יכולים לקבל את הדבר הזה? היום החוק הזה, החוק הזה יעבור על אפכם וחמתכם. הוא יעבור פה וייכנס לספר החוקים. זה חוק שהוא המובן מאליו של עם שחזר לארצו ולמולדתו, שאף אחד לא יכול לקבוע עבורו אם הוא יכול לרכוש חלקת אדמה או לא יכול. רק ליהודים אסור, אתם מבינים? אתם מבינים מה משמעות החוק הזה? רק ליהודים אסור, אסור לרכוש אדמה בנחלת אבותיהם. איפה נשמע כדבר הזה? ועולים פה ברוב חוצפה ועזות מצח גזלנים, כובשים, כאלה שגזלו את בתינו, ועוד יש להם פתחון פה. יש לכם פתחון פה. לא יעזור לכם. לא יעזור לאף אומה גזענית. לא יעזור. חזרנו לארצנו. חזרנו לנחלת אבותינו. עם ישראל חי על אפכם וחמתכם, וכל כמה שתנסו למחוק ולגזול ולכבוש את ארצנו, לא יעמוד לכם. עם ישראל חי, בעזרת השם, בארצו, במולדתו, בעזרת השם עד הגאולה השלמה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

למה את לא מדברת בגרמנית? את צריכה לדבר בגרמנית.

היו"ר משה סולומון:

אפשר להחזיר את יוסף עטאונה למליאה להצבעה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת משה סולומון, שזה אני. אנא תפסו את מקומותיכם, ההצבעה תהיה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 33 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ג–2023, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

58 בעד, 33 נגד. אני קובע כי הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת משה סולומון, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

אם כן, הנושא יעבור לקביעת ועדה בוועדת הכנסת. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לביטול הפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57 נגד – 33 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לביטול הפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ה–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

57 בעד, 33 נגד. אני קובע כי הצעת חוק לביטול הפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. כאן מבקשים לוועדה למעמד האישה, ולכן זה יעבור לוועדת הכנסת לצורך קביעת ועדה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – דרך מינוי מועצת תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אושר שקלים. אני מזמין את חבר הכנסת אושר שקלים להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני שאני מתחיל בהצעת החוק שלי, אני רק חייב להתייחס למה שקרה כאן לפני כמה דקות. לכל מי שבא ומתפרץ ומי שמתקומם נגד מדינתו של העם היהודי, אז אנחנו למדנו ב"תעלם ותכלם" – אמרנו, יש משפט שאומר: (אומר בערבית ומתרגם:) מי שלא רוצה – שלא יהיה כאן.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אושר שקלים (הליכוד):

מוזמן להגר לסוריה או לירדן או למצרים או אפילו להצטרף לתוכניתו של טראמפ ולהגיע לאלבניה. אם אתה רוצה, אתה מוזמן, נממן לך כרטיס.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

באמת? אתה יכול ללכת לאלבניה.

אושר שקלים (הליכוד):

ועכשיו להצעת החוק שלי.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק חשובה, שנועדה לתקן כשל מערכתי חמור בתפקוד תאגיד השידור הציבורי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

קרעי, מאיפה חשבת על החוק הזה?

אושר שקלים (הליכוד):

כרגע אנחנו עומדים בפני מצב די בעייתי – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה פרוקסי של קרעי.

אושר שקלים (הליכוד):

– – תאגיד ציבורי שמנהל תקציב של קרוב למיליארד שקלים מכספי משלם המיסים, פועל ללא פיקוח מועצה אפקטיבי. מתוך 12 חברי מועצה נדרשים נותרו כעת רק חמישה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה פרוקסי של קרעי.

אושר שקלים (הליכוד):

על פי החוק, המועצה אינה יכולה לתפקד עם פחות משבעה חברים. בואו נבין את המשמעות העמוקה. מועצת התאגיד אינה עוד גוף מפקח, היא הגוף שאחראי לקביעת המדיניות של השידור הציבורי בישראל. היא אחראית לתקציב, לתכנים, למינוי המנכ"ל, היא אמונה על שמירת האיזון והפלורליזם של השידור הציבורי, וכאשר המועצה משותקת – המערכת משותקת כולה. ניסינו, היה ניסיון אמיתי לפתור את הבעיה במסגרת החוק הקיים. יו"ר ועדת איתור פעל במשך חודשים ארוכים למנות חברים חדשים, אך ללא הצלחה. הוא נתקל בחומת ביורוקרטיה ובהתערבויות משפטיות ופקידותיות שסיכלו כל ניסיון למנות חברי מועצה חודשים, ובסופו של דבר, מתוך תסכול, הוא בחר להתפטר. חבריי חברי הכנסת, המנגנון הקיים, שנועד כביכול להגן על עצמאות התאגיד, הפך בעצמו לאיום על תפקודו התקין. מערכת שנועדה למנוע השפעה פוליטית, יצרה בפועל שיתוק מוחלט שמונע פיקוח ציבורי נאות. תהליך המינוי הנוכחי מורכב משרשרת ארוכה של שלבים: שר התקשורת ממנה שופט בדימוס – עוד פעם שופט, השופט ממנה ועדת איתור, הוועדה צריכה למצוא מועמד לכל תפקיד, המועמד צריך לעבור את אישור ועדת המינויים – ורק אז השר יכול למנות. בכל שלב ושלב יכול גורם כזה או אחר, פקידותי או משפטי, לחסום את התהליך, ואין שום מנגנון לפתרון המשבר. אני אישית פחות מאמין בתהליך שנקרא ועדת איתור. הניסיון במדינת ישראל מלמד שמדובר הרבה פעמים בוועדות שמשרתות את ההפך ממטרתן המקורית. במקרה הטוב הן מייצרות שיתוק וסרבול שמונע קבלת החלטות; במקרה הפחות-טוב הן הופכות למסך עשן שמאחוריו מתקבלות החלטות ללא שקיפות וללא אחריות ציבורית, ואולי אף תפורות מראש, ונתקלנו בזה לא פעם. הגיע הזמן להודות באמת: עדיף מנגנון פשוט ושקוף, עם אחריות ברורה של נבחרי הציבור, שמחויבים לציבור ונותנים לו דין וחשבון, מאשר מנגנון מסורבל שמעביר את הכוח האמיתי לגורמים שאינם נושאים באחריות ציבורית.

גלעד קריב (העבודה):

אתם ושקיפות זה מילים נרדפות.

אושר שקלים (הליכוד):

החוק שאני מציע – –

רם בן ברק (יש עתיד):

לא אתה מציע, בוא.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה, תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – מביא פתרון פשוט ומוכח: לאמץ את המודל של הרשות השנייה – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה ממנה את הרוב בוועדה. על מה אתה מדבר?

אושר שקלים (הליכוד):

– – מודל שעובד כבר שנים בהצלחה, מודל שמוכיח שאפשר לשלב בין יעילות תפעולית לבין עצמאות מקצועית. על פי ההצעה, השר יקבל המלצות מארגונים מקצועיים שונים, ייבחרו מועמדים שעומדים בקריטריונים מחמירים ומקצועיים שנקבעו בחוק, ואותם מועמדים יעברו אישור של ועדת המינויים מטעם רשות החברות הממשלתית לבחינת כשירותם, ומשם – לאישור הממשלה. חשוב להדגיש: הקריטריונים המקצועיים נשארים זהים, אין כאן שום שינוי. עדיין נדרשים כאן מומחים בתחומי תקשורת, כלכלה, משפט, חינוך ותרבות וחברה; עדיין נדרש כאן ייצוג הולם – לפחות שש נשים, ואף חבר אחד מהמגזר הלא-יהודי. אנחנו לא משנים את מי אנחנו ממנים אלא רק את השיטה, איך ממנים. כמובן, סמכויות המועצה נשארות בדיוק כפי שהן. היא תמשיך להיות אחראית לקביעת מדיניות השידור ולתקציב, למינוי המנכ"ל ולהבטחת פלורליזם ומגוון הדעות. השינוי היחיד הוא במנגנון המינוי. עכשיו לכל המצקצקים שחוששים מפוליטיזציה אני אומר, תסתכלו על הרשות השנייה. האם היא לא מתפקדת באופן עצמאי? האם היא לא מקבלת החלטות מקצועיות? יתרה מזו, דווקא המצב הנוכחי, שבו אין פיקוח אפקטיבי על התאגיד, מסוכן הרבה יותר מבחינה דמוקרטית. פיקוח ציבורי אינו איום על העצמאות, הוא תנאי הכרחי לה. בלי מועצה מתפקדת אין מי שיגן על העצמאות המקצועית של התאגיד. חבריי חברי הכנסת, את המצב הזה אנחנו חייבים לשנות. אנחנו חייבים מנגנון שעובד, שמאפשר פיקוח אמיתי, שמבטיח אחריות. זה בדיוק מה שהחוק הזה מציע. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק הזו ולהחזיר את הפיקוח הציבורי לתאגיד השידור – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – ולהבטיח שידור ציבורי עצמאי, מקצועי ומתפקד. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את שר התקשורת חבר הכנסת שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

קרעי, בטח הופתעת מהצעת החוק. היא נפלה עליך – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב, אתה לא חייב להגיב על כל מה שקורה במליאה, אתה יודע.

גלעד קריב (העבודה):

למה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רואה, גם אני קורא לו, מקשיב.

גלעד קריב (העבודה):

אתה הרי ידוע כאדם – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

גם כשאתה מדבר ולא נעים לי אני לא תמיד מתערב. בבקשה, אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, כנסת נכבדה, חבר הכנסת קריב, האמת שאני מאוד מעריך את זה שיש חברי כנסת במשכן הזה שעמדתם היא לא רק מפוזיציה. לא כמו האופוזיציה, שתמיד מדברת מפוזיציה – ותכף אני אוכיח לך את זה – יש חברי כנסת ששומעים שיש בעיות, יש כשלים, יש עיוותים, והם מתגייסים למשימה. חבר הכנסת אושר שקלים זיהה – – –

רון כץ (יש עתיד):

השלישי כבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא השלישי, זה כבר השישי.

רון כץ (יש עתיד):

השישי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן. חברי הכנסת מזהים עיוותים, מזהים שיש כאן דברים שצריך לתקן, והם מתגייסים למשימה. עכשיו, אתכם – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – כלום לא הצלחתם – – – שום דבר – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת רם בן ברק, אני לא אפרוט כאן לפרטים את הדברים שהצלחנו. הינה, רם בן ברק, ערוץ 14 נמצא על מערך עידן פלוס על אפך ועל חמתך, אז אל תגיד שלא הצלחנו כלום.

רון כץ (יש עתיד):

יש לי שאלה: זה יוצא מאותו מייל, מאותו קובץ התחלתי, או שכל אחד מקבל רעיון כללי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה באמת להבין אתכם. הרי אתם, למרות שסימון דוידסון אומר שהוא לא רוצה לעשות כלום, הוא לא קובע שום דבר, רק השופטים יקבעו, אבל יכול להיות שלא כולם מסכימים עם דוידסון – יכול להיות שיש ביניכם – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אמרתי שאני מעדיף שהשופטים יקבעו – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, נכון, נכון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – ולא חברי כנסת – – – שיושבים פה ומעלים כל מיני דברים משוגעים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אתה לא רוצה דמוקרטיה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא אמרתי "כולם", אמרתי "חלקם".

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אמרת "120 חברי כנסת". אמרת 120. מבחינתך שהשופטים יקבעו, וזה מובן, אבל מה אתה עושה פה? זה לא מובן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני מנסה לעצור תהליכים שלך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בכל מקרה, תאגיד השידור הציבורי נמצא כבר כמה חודשים ללא מועצה מכהנת, ובג"ץ, יצחק עמית והיועמ"שית פעלו באופן שיטתי לסכל כל שלב בתהליך המינוי של מועצת התאגיד החדשה. מאז שמיניתי את השופט משה דרורי במרץ בשנה שעברה הוא פעל כדי למנות חברי ועדת איתור נוספים כדי למנות מועצת תאגיד, ולאורך כל הדרך היועמ"שית ובג"ץ הקפיאו לו את הסמכויות. היועמ"שית כאילו כן הגנה על המינוי, אבל מצד שני תמכה בהמשך ההקפאה של הסמכויות שלו עד שלא נותרה לו ברירה והוא התפטר. מה שראה כאן חבר הכנסת שקלים זה בעצם תהליך מאוד מסורבל, שמאפשר לכל כך הרבה גורמים לתקוע מקלות בגלגלי התהליך – שר שממנה יושב-ראש ועדת איתור, שהוא חייב להיות שופט מחוזי בדימוס, כאילו באמת רק השופטים הם אלו שיש להם דעת עליון. רק שופטים מחוזיים בדימוס יכולים להבין בשידורים. פרופסור מהאקדמיה, מנהל בכיר בחברה פרטית, הם אנשים לא ראויים; רק שופט מחוזי בדימוס. אז זה החוק. אז מינינו שופט מחוזי בדימוס. לא מצא חן השופט הזה בעיני יצחק עמית – הקפיא לו את הסמכויות.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – אתה באמת באמת עומד מאחורי דרורי? זה בן אדם – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה בן אדם ראוי שעומד בדרישות החוק. אם יש לך חילוקי דעות על דעותיו, את מוזמנת להתווכח איתו, אבל זה שמקפיאים את הסמכויות בניגוד לחוק זה דבר שהוא לא מקובל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה היה בניגוד לחוק? מה? מה היה בניגוד לחוק?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אסביר לך, חברת הכנסת פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הכול נעשה על פי חוק – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזו ועדה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוועדה לבחירת שופטים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

היו בחירות לכנסת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא מדבר על הוועדה לבחירת שופטים, אני מדבר על התאגיד, כל התהליך של מינוי חברי מועצת תאגיד השידור הציבורי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני דיברתי על השופט העליון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה שהיה לא על פי חוק זה שלקחו את הסמכויות לשר המשפטים. זה לא על פי חוק. אין שום סמכות לקחת לו את זה. הסמכויות שלו הן לכנס את הוועדה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם יכולים למנות לעצמכם שופטים. הם יכולים למנות את עצמם – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אנחנו לא ממנים לעצמנו. הוועדה נבחרה תחת הממשלה שלכם – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – אתם יכולים לשים כתר על הראש שלהם, אבל זה לא עוזר, כי לבית המשפט העליון יש רק את אמון הציבור, וגם את זה אין לו כבר, ואנחנו נתקן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יש לו יותר את אמון הציבור מאשר לממשלה שלכם. זה גם בכל הסקרים. אני לא אומרת סתם. יש להם הרבה יותר אמון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לו את אמון ששת המנדטים של יאיר לפיד, שגם הוא מאבד את אמון הציבור.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. עכשיו זו זכות הדיבור של השר. תודה רבה, גלעד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בכל מקרה, לגופו של עניין, התהליך המסורבל הזה, שבעצם הוכיח את עצמו שכשהיועמ"שית וכשבג"ץ רוצים לסכל אותו הם מצליחים לסכל אותו עד מצב שבו אין שום פיקוח על קרוב למיליארד שקל כספי ציבור – בא חבר הכנסת שקלים ואומר: בואו ניקח מנגנון קבוע אחר, מנגנון שקיים בחוק, לא מנגנון שהמצאנו. עכשיו, תבינו, חברי הכנסת, הרי הרשות השנייה היא רשות שמפקחת על השוק הפרטי. היא יכולה להתערב בתכנים, היא יכולה להטיל קנסות, היא יכולה לעשות הרבה דברים שהם דווקא בשוק הפרטי, ערוצים פרטים, לא מכספי משלם המיסים. אני אומר, בואו ניקח את המנגנון הזה – מה שאומר אושר שקלים, ואני מסכים איתו לגמרי – של הקמת הרשות השנייה, ונקים איתו את מועצת תאגיד השידור הציבורי, כשפה מדובר בכספי ציבור. אם המנגנון הזה יכול לפקח על תכנים ועל ערוצים פרטיים, להטיל עליהם קנסות ולהתערב בלוח השידורים של ערוצים פרטים, שזו פגיעה הרבה יותר קשה בחופש הביטוי, למה שלא נשתמש במנגנון הזה כדי לפקח על כספי ציבור? לא יכול להיות. מה, כלום לא תהא כוהנת כפונדקית? כספי ציבור לא יכולים לקבל פיקוח של מה שאנחנו משיתים על גופים פרטיים? מי יכול להתנגד להצעת חוק כזאת? אני לא מבין אתכם.

נעמה לזימי (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא. ההתנגדות יכולה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן.

נעמה לזימי (העבודה):

כן?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה יודע – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת נעמה לזימי. חברת הכנסת נעמה לזימי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני עומד מאחורי הצעת החוק הזו שאומרת: לא צריך את כל השופטים. אנחנו צריכים כאן למנות מנגנון שקבוע בחוק הרשות השנייה, זה הכול. עכשיו אני רוצה לומר לכם עוד משהו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אתה מגן על השופט דרורי? על השופט דרורי אתה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני רוצה לומר לכם עוד משהו. במקביל להצעת החוק הזו שמקודמת כאן, מיניתי – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – על השופט דרורי הגזען? איך אתה מגן על השופט דרורי, הגזען הזה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת תמנו שטה, השופט דרורי לא עומד כאן לדיון. מה שעומד כאן לדיון זה הצעת חוק – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אתה – – – עליו עכשיו. אתה. וטוב שפסלו אותו.

נעמה לזימי (העבודה):

לא. הוא מינה אותו. פסלו אותו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

טוב שפסלו אותו, ושיפסלו אלף כמוהו. אלף כמוהו שיפסלו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זו הצעת חוק שבאה לקחת את המנגנון של הרשות – – –

נעמה לזימי (העבודה):

במקומכם הייתי מתביישת – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתביישי את. תתביישי את, חברת הכנסת לזימי – –

נעמה לזימי (העבודה):

אתה תתבייש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שאת נגד יהודים. קודם הצבעת נגד כל אוכלוסיית יהודה ושומרון. תתביישי את וכל החברים שלך שדואגים למשפחות מחבלים. אתם צריכים להתבייש.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה.

קריאה:

מאיפה הבאת את זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מאיפה הבאתי? הרגע הצבעתם נגד הצעת חוק לביטול אפליה נגד יהודים. אתם הצבעתם נגד הצעת החוק שבאה לצאת נגד משפחות מחבלים. אתם דואגים לאויבים שלנו ונגד האחים שלכם, אז אתם אלה שצריכים להתבייש.

נעמה לזימי (העבודה):

חבורה של גזענים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת נעמה לזימי, את לא – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אבל אני רוצה להגיב. הוא דיבר עליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

את לא תצעקי במעבר פה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני לא צועקת. אני רוצה להגיב.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה. סדרנים, אפשר להזיז אותה מפה? תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה להגיב. אני רוצה להגיב.

היו"ר ניסים ואטורי:

את לא תרוצי פה ותצעקי לי מול הבמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת לזימי הפריעה לנאום – – –

נעמה לזימי (העבודה):

סליחה? אני רוצה להגיב. הוא דיבר עליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

את יכולה להגיד בשקט, להעביר למזכירות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת לזימי מפריעה ולא מאפשרת לדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

היא לא מנהלת את הדיון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא היה שום דבר אישי נגדה, ולא מגיעה לה הודעה אישית. מה שאנחנו מביאים כאן זה הצעת חוק שמחליפה את המנגנון, שהמנגנון של מינוי מועצת התאגיד יהיה בדומה למנגנון של הרשות השנייה. עכשיו אני חייב לומר עוד דבר. במקביל מיניתי יושב-ראש חדש לוועדת האיתור, השופטת נחמה מוניץ. השופטת נחמה מוניץ מונתה לכהן – – –

רון כץ (יש עתיד):

שופטת – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

היא חייבת להיות שופטת מחוזית בדימוס. זה החוק. אני כפוף לחוק.

רון כץ (יש עתיד):

לא. תראה, גם חייב להיות נציג לבית המשפט העליון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא חייב. הוא חייב להיות רק עם שר המשפטים, שיביא את המינוי שלו לוועדה, לא למנות את עצמו לבד. בכל מקרה, אם תמונה הפעם מועצה כמו שהחוק מאפשר, והיועמ"שית ובג"ץ לא יתקעו מקלות בגלגלי המינוי ויאפשרו פיקוח על מועצת התאגיד, יכול להיות שהחוק של חבר הכנסת שקלים – יחילו אותו מהמועצה הבאה. אין עכשיו דחיפות להצעת החוק. הצעת החוק קמה מתוך הכורח שבג"ץ והיועמ"שית לא מאפשרים למנות מועצה במנגנון הקיים. המנגנון שמציע חבר הכנסת שקלים טוב יותר, אבל אם כבר תקום מועצה חדשה עכשיו, הוא יכול לחכות למינוי של המועצה הבאה. הכול תלוי אם היועמ"שית ובג"ץ ימשיכו להתנהל כגוף פוליטי ולנסות לסכל מדיניות של ממשלה נבחרת. לסיום, אני רוצה לומר לך – – –

קריאה:

שר התקשורת שלמה קרעי:

בוודאי, אני כבר שמתי. חבר הכנסת מלביצקי, נתנו לי צו בלתי חוקי, ואמרתי להם שיש מניעה חוקית לקיים את הצו, ולא קיימתי אותו. לסיכום, אני רוצה לומר לכם, אף אחד לא יעצור את הרפורמה בתקשורת. הרפורמה הזאת והמינויים האלה נועדו להגן על האזרחים, להרחיב את המגוון, לתת שוק חופשי ותחרותי, מה שאתם לא רוצים לשמוע. אתם רוצים רק את הקליקה שלכם שתדבר שם. שום אינטרס פוליטי או מסחרי לא יעצרו את הרפורמה הזאת, מימין ומשמאל. יש לכם גם רביב דרוקר בשמאל וגם יעקב ברדוגו בימין. משניהם לא צריך להתרגש. הרפורמה הזאת תעבור, בעזרת השם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ביקש להתנגד להצעת החוק חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

חבר הכנסת שקלים, אני אעשה את הטעות ואני אנסה באופן ענייני – – –

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

אוקיי, יופי. אני אנסה לקיים איתך דיון ענייני. קודם כול, אני אסביר איך נוצר התאגיד. התאגיד נוצר בממשלת נתניהו – חבר'ה, אני מנסה לטעון בפני חבר הכנסת שקלים מתך תקווה לשכנע אותו. כל עוד זה ענייני, זה בסדר.

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני יודע. התאגיד נוצר בממשלת נתניהו. ראש הממשלה היה נתניהו, שר התקשורת היה גלעד ארדן, שיזם את המהלך כולו, אני הייתי שר האוצר, אז עשינו את זה ביחד. לימים היה אירוע – אני לא יודע איך לקרוא לו, משעשע או לא משעשע – שראש הממשלה אמר שהקמת התאגיד עברה לו מתחת לרדאר בגלל מבצע צוק איתן.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אבקש לשמור על שקט, ולא בגלל שזה יאיר, בכלל. נראה לי שהרעש הזה לא טוב.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני מעריך את זה, הסגן. למה אני אומר שזה משעשע? כי ישיבת הממשלה שבה אישרנו את התאגיד הייתה לפני צוק איתן, אז זה לא יכול להיות שזה עבר מתחת לרדאר בגלל צוק איתן, כי עוד לא היה צוק איתן. אבל בסדר, אנשים טועים. כל הרעיון בהקמת התאגיד – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברים מכל הצדדים, אפשר לשמור על שקט? אחמד, אתה מפריע לחברך מהאופוזיציה. הוא אופוזיציה, אתה לא יכול להפריע לו.

יאיר לפיד (יש עתיד):

חבר הכנסת שקלים, כל הרעיון בהקמת התאגיד היה להרחיק את הדרג הפוליטי מהתאגיד, כי העיקרון בעיתונות – מה זה "עיתונות"? הרבה שנים עבדתי כעיתונאי; עיתונות זה כל מה שהשלטון לא רוצה שנדע. זו מהותה של העיתונות.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – אתה מציע לסגור את ערוץ 14?

יאיר לפיד (יש עתיד):

זו התמצית של העיתונות. חבר הכנסת שקלים, אם כבר שאלת, מעולם לא הצעתי לסגור את ערוץ 14, רק אמרתי שהוא צריך להיות תחת חוק מימון מפלגות. תבדוק.

אושר שקלים (הליכוד):

לא רצית לסגור את ערוץ 14?

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא לא, אמרתי שרק צריך שהוא יהיה תחת חוק מימון מפלגות, לא לסגור אותו.

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

אבל אני חוזר איתך לתאגיד. העלית כאן הצעת חוק. חבר הכנסת שקלים, העלית פה הצעת חוק, בוא נקיים דיון בהצעת החוק שאתה עצמך הצגת בפני כנסת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תמשיך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לפיד, לא שומעים אותך. תבקש שקט, זה לא הגיוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי את הזמן. חבריי חברי הכנסת, אבקש לשמור על שקט. סדרנים, אפשר לעבור בין חברי הכנסת? הם לא שומעים אותי מרוב שהם צועקים. אני מוסיף לך 30 שניות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני מעריך את זה, תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על שקט. תודה רבה. בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

תראה לאיזה מצב הגענו שאני מבקש שקט במליאה כדי שאתה תדבר.

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא יאומן. אנחנו מתקדמים לאנשהו.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה קורה? חברי הכנסת. חבר הכנסת משה סולומון, תודה רבה. חבר הכנסת מלול, אבקש לשמור על שקט. תודה רבה. שומעים אותך עד לפה. שומעים הכול.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

בוא תמשיך, זה לא ייגמר. תמשיך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

חבר הכנסת שקלים, זה לא ילך, אז אתה ואני מרוכזים, נכון? עבדתי הרבה שנים כעיתונאי. הרעיון בעיתונות זה שהמהות שלה, התמצית שלה זה כל מה שהשלטון לא רוצה שנדע, ותרבות זה כל מה שכדאי שנדע. הרעיון בהקמת התאגיד בתצורה הנוכחית שלו – שוב, מי שחתומה עליו היא ממשלת ליכוד – היה פשוט. הוא אמר: בוא נרחיק דווקא את הפוליטיקאים, דווקא את נבחרי הציבור – – –

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

רגע, תן לי להסביר לך. שאלה, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

הייתה תקופה שהיית בעד סגירת ישראל היום – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

בוא נתמקד שנייה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

הצבעת בעד סגירת ישראל היום.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני וחצי מהליכוד.

אושר שקלים (הליכוד):

כשהיית בתוך הממשלה – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

יושב פה שר המשפטים יריב לוין.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל זה לא משנה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

חבר הכנסת שקלים, יושב פה שר המשפטים יריב לוין, הוא היה אז מרכז הקואליציה. הוא עזר לנו להעביר את חוק התאגיד מתוך הבנה שזה דבר טוב לדמוקרטיה הישראלית. עכשיו אני רוצה להסביר לך למה חשוב כל כך שיהיה תאגיד. אני יודע שאתה לא נגד סגירה, אני מסביר. שוק התקשורת הממוסדת, תמיד יהיו בו לכל היותר רק שלושה, ארבעה ערוצי טלוויזיה. לפיכך תמיד ישתלטו עליו בעלי הון גדולים. בהיותנו קפיטליסטים, אתה ואני, נכון? אנחנו מאמינים שמונופולים זה דבר רע. והיות שמונופולים זה דבר רע, צריך – ואכן יש כמעט בכל מקום בעולם – גם ערוץ שידור ציבורי. בכל המקומות האלה – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – אף אחד מהאופוזיציה – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

הינה, הרגזתי את קריב כי דיברתי בעד הקפיטליזם.

גלעד קריב (העבודה):

לא נכון, הכול בסדר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב, ראש האופוזיציה עלה להתנגד לחוק. תסיים, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני כבר מסיים. בקיצור, הרעיון היה להרחיק את הפוליטיקאים. והסיבה שאתה רוצה להרחיק את הפוליטיקאים ולא לתת להם למנות את אנשי התאגיד או את מועצת התאגיד היא שזה יגרום לזה שהתאגיד לא יעשה את הדבר הכי בסיסי שעושה תקשורת – להילחם בשלטון. כשאני אהיה בשלטון הם יילחמו נגדי; כשאתה תהיה בשלטון הם יילחמו נגדך. תפקידה של התקשורת הוא לוודא שהציבור שומע ויודע כל מה ששלטון לא רוצה שהוא ישמע וידע. בגלל זה השר קרעי רוצה לסרס את תאגיד השידור. זו כל מטרת החוק הזה – לסרס את תאגיד השידור כדי שהשלטון ישלוט בשידור הציבורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

הדברים ברורים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה לא כך בגרמניה, זה לא כך בצרפת, אפילו לא בארצות הברית. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק השידור הציבורי(תיקון – דרך מינוי מועצת תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אושר שקלים. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – דרך מינוי מועצת תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

53 בעד, 48 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – דרך מינוי מועצת תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לוועדת הכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

לוועדת הכנסת. רגע, אני מדבר. הצעת החוק תעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ועדת הכלכלה.

נאור שירי (יש עתיד):

ועדת הכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

הייתה תקלה אצל חבר הכנסת משה סולומון, אוסיף או שמו לפרוטוקול. מה הצבעת? אתה בעד? בעד. אוקיי, עוד מישהו?

קריאה:

ועדת הכלכלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נוסיף את זה למניין הקולות. תודה רבה. את לא מגיבה.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל הוא דיבר עליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא לא קרא בשמך, הוא לא תקף אותך אישית.

נעמה לזימי (העבודה):

הוא תקף אותי אישית.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ולשפה המרוקאית-יהודית, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, בטרם אציג את החוק, אני רוצה להגיד, אני חושב שגם בשמי וגם בשם רבים מחברי הכנסת – קטי בטוח מסכימה איתי. היא עוד לא יודעת מה אני עומד להגיד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני יודעת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, עוד לא הגענו לזה. קטי, לפני החוק. לפני החוק.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה מחזיר להורים שלי ולהורים שלך את הכבוד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ואלכ, את צודקת. אני תכף מגיע לחוק שאנחנו עושים, אבל רגע לפני זה, קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איך הם התביישו – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יש לנו פרידה היום מחמישה אנשים שהם איתנו בבניין הכנסת, דמויות – אני איתם שש שנים, חלקם פה ותיקים יותר, והם עוזבים, יוצאים לפנסיה: חיים דאר האהוב, שמואל יוסף, ג'קי אסרף, אמנון בלולו וקונסטנטין שפירו. כל החבורה הזאת יוצאת לפנסיה, הסדרנים של הכנסת. נכון, איתח? הם סדרנים. אנחנו מאחלים להם בהצלחה. אנחנו נתגעגע לפנים הטובות שלהם, ללב הטוב, לשירות המדהים שהם עשו בכנסת, והם יחסרו לנו, אבל הבית הזה פתוח עבורם. בהצלחה, ושלא יתבטלו יותר מדי – שילכו להתנדב, לעשות חסד, צדק וצדקה בזמן הפנוי בפנסיה. ועכשיו, קטי, אני בא לחוק הזה. החוק הזה עושה צדק, את צודקת, עם ההורים שלנו והסבים והסבתות שלנו. יש בחוק היום – מלול, יש בחוק היום מעמד מיוחד חוקי – ארז, זה גם חוק שלך, אתה עוד לא הבאת אותו. יש בחוק היום מעמד חוקי לשפת הלדינו ושפת היידיש, ואנחנו עושים תיקון היסטורי ומביאים גם את שימור השפה היהודית-מרוקאית, שמייצגת גם עולים שעלו ממרוקו שעודם בחיים וגם את הצאצאים ואת התרבות ואת העושר שאני תכף אפרט. לשונם של יהודי המגרב היא לשון יהודית ייחודית אשר דוברה במרוקו עוד לפני הכיבוש המוסלמי ומדוברת בפי יהודי מרוקו וצאצאיהם זה מאות בשנים. היא שונה מן הערבית המרוקאית המוסלמית, שכן היא כתובה באותיות עבריות בכתב יד, ומאוחר יותר גם הודפסה. לבד מזה, הלשון היהודית-מוגרבית הושפעה מן העברית לתקופותיה, מן הארמית, מן הברברית, התמזיגת, מן הספרדית והפורטוגלית וכן מן הצרפתית. הצעת החוק הוכנה במקור בשנת 2017 על ידי ד"ר משה כהן, שהוא נושא הלפיד של השפה המרוקאית היהודית המקצועית הנלמדת, שזה החלום שלו ושל כולנו, וחבר הכנסת יעקב מרגי, שר הרווחה היום, כבר ב-2017 הגיש את הצעת החוק. לאחר קורס שערכו פה לחברי הכנסת, ההצעה הזאת עולה בקנה אחד עם מדיניות משרד התרבות לתת מעמד שווה ובמה ציבורית וריבוי זהויות וריבוי גוונים. יש להשוות את מעמדן של הלשון והתרבות של יהודי המגרב למעמדן של תרבויות הלדינו והיידיש, שכבר קיבלו חוקים. אנחנו רק עושים תיקון היסטורי להורים שלנו. הלשון היהודית-ערבית ותרבותה הייתה והינה בעלת ערך חשוב בקהילות ישראל השונות, ויש חשש כבד שתיעלם מן העולם ללא הקניה של מעמד ייחודי מתאים ללשון זו. למותר לציין את שפעת הנושאים אשר נכתבו בלשון היהודית-מוגרבית ואשר מהווים מושא למחקרים וללומדים רבים עד עצם היום הזה. נציג חלק מהעושר התרבותי שהשפה הזאת משפיעה עליו. ראשית כול, השרח, התרגום המפרש של המקרא – כמו השרח הסוסאני, השרח של רבי רפאל בירדוגו, לשון לימודים, יחד עם תרגומים של יצירות פארה-ליטורגיות כמו הפטרות, הגדות של פסח ועוד. קינות: חנה ושבעת בניה, חורבן ירושלים, עשרה הרוגי מלכות, סוליכה הצדקת ועוד. שירים שנכתבו בשפה היהודית מרוקאית: קצידות ופיוטים על נושאים שעמדו על הפרק, כגון קצידות יוסף הצדיק, קצידות על רעידת האדמה באגאדיר ועוד. עיתונות שנכתבה בשפה היהודית מרוקאית: ח'באראת דל-יהוד דל-מארוק, אל-חורייא, הד המערב, העתיד המצויר ועוד, שהחלו בצפון מרוקו הספרדית והתפשטו בכל מרוקו. יצירות אירופיות מתורגמות ליהודית מוגרבית: אלף לילה ולילה, האריה והשועל, כיפה אדומה, סינדרלה, לכלוכית ועוד – הכול ביהודית מרוקאית. כתבי יד שעוסקים בחיי היום-יום, פתגמים באלפיהם המצויים בכתב ובעל פה. יש לי בבית ספר פתגמים כאלה, קטי. אני מלמד את הילדות שלי מדי פעם, וגם את הבנים, פתגמים במרוקאית. יש ספר כזה של פתגמים. את כל זה אנחנו רוצים לתעד, לשמר ולאפשר לכל ישראלי – לא משנה יהודי, אשכנזי, שכולם ייהנו – מרוקאי – כולם ייהנו מהעושר וממגוון הזהויות. בישראל כמעט שלא נעשה דבר על מנת להתמודד עם היעלמות לשונות היהודים, אשר אוצרות בחובן אוצרות תרבותיים, לשוניים, חברתיים והיסטוריים שלא יסולאו בפז, וחובה לעשות ככל העולה בידנו לפעול לשימורן, ויפה שעה אחת קודם. מטרות החוק כתובות ומוסברות: לאפשר למידה, שימור תרבות, קורסים ללשון, סמינרים, ימי עיון, שיתוף פעולה בין ארגונים וגופים, מערכת החינוך. לסיכום, חובתנו לא לכופף את הראש, לדאוג לזהות הזאת ולתת לה מעמד שווה כמו ללדינו וליידיש. ההצעה הזאת תביא לגיבוש וחיזוק הזהות הקולקטיבית של יהודי מרוקו, לתיקון העוול ההיסטורי ביחס של ההורים שלנו אל השפה שלהם, אל המורשת שלהם, לחיזוק הדימוי העצמי, העצמה אישית, והיא תביא גם גיבוש טוב ובריא של זהותנו הלאומית הישראלית בצבע היפה, העשיר, בפסיפס של צבעים כולל ולקהילה בריאה, פעילה ומשגשגת. הבה ונשלב כוחות, גם בארץ וגם בחוץ לארץ – שם יש גם בקנדה, גם בפריז, בעוד מקומות בצרפת, דוברי לשון יהודית מרוקאית – ונשמר יחד את התרבות ואת העושר של השפה הזאת. אנחנו רק מתחילים, בבחינת לא עלינו המלאכה לגמור, אבל גם כמו שכתוב במשנה, "גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית ". החוק הזה ייתן מענה הולם למאות אלפים מבני הקהילה היושבים בארץ והקהילות היהודיות בעולם הצמאים ללמוד ולהכיר את לשון ותרבות אבותיהם מימים-ימימה, ויעידו על כך קורסים רבים המתקיימים על ידי ד"ר משה כהן, שעושה את זה גם בכנסת, ואני מקווה שנביא אותו גם ליום מיוחד בכנסת. קטי, אולי נעשה יום מיוחד לשפה? לשפה, עם דגש על השפה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

השפה והתרבות, נעשה יום מיוחד. ובאמת, אני מוריד את הכובע בפני ד"ר משה כהן, שלא מתייאש מ-2017 מהחוק הזה, והוא עושה את זה גם בשיתוף פעולה עם הספרייה הלאומית פה לידנו, שמשמרת את הכתובים, המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה, העיריות, הקהילות ברחבי הארץ והרבה אנשים שהלב שלהם שם. לסיום, את יודעת, קטי וחברי הכנסת, שמלך מרוקו קבע בחוקה שלו מהי המורשת התרבותית שהוא רוצה לשמר. כמובן יש את העיקרית, של דת האסלאם המיוחדת של המרוקאים, אבל גם האמזיגים, אנשי ההר הברברים, הם בחוקה. ומי עוד מתועד בחוקה המרוקאית? היהודים. השפה, והתרבות היהודית המרוקאית מופיעה בחוקה החדשה של מלך מרוקו לשימור לדורות הבאים. גם אם יש שם אלפים בודדים של יהודים, הוא רואה בה שווה כתרבות לשימור בחוקה של הארץ שלו. לכן, בשבילו ובשביל ההורים שלנו אני רוצה להגיד משהו קצר במרוקאית, להורים שלנו, שישמעו קצת מרוקאית, כי מותר פה בדוכן לדבר ערבית יהודית מרוקאית. (אומר במרוקאית: בהזדמנות יקרה זו נודה למלך מוחמד השישי, ישמרנו האל יתעלה, על ההחלטה בחוקת שנת 2011 שלשון היהודים והתרבות שלהם, בתי הכנסת, בתי הקברות, בתי הספר שלהם, יהיו חלק מהתרבות המרוקאית וצריך לשמר אותם.)

מאיר כהן (יש עתיד):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה יותר טוב ממני, כי אתה נולדת שם.

היו"ר ניסים ואטורי:

נראה לי, מיכאל, השתכנזת פה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה תבוא לתקן אותי.

מירב כהן (יש עתיד):

מיכאל, מרשים לך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מאיר כהן (יש עתיד):

אומרים במרוקו שעיר שאין בה יהודים היא עיר – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

היא מתה, ומאז שהלכו היהודים אין מסחר. (אומר במרוקאית ומתרגם:) ארץ ללא יהודים היא ארץ ללא היסטוריה. אני רוצה להודות גם לחברי הכנסת הנוספים שהגישו ומקדמים את החוק, חברי הכנסת אליהו רביבו, ארז מלול, יונתן מישרקי, נעמה לזימי ומאיר כהן.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אבל יונתן הוא תימני.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

איך? חכי את, חכי, אתם כבר קיבלתם חוק. חדשים פה – קיבלתם חוק. אנחנו ותיקים – לא קיבלנו חוק. עכשיו אני רוצה להגיד לאופיר כץ – איפה הוא, יושב-ראש הקואליציה? הוא לא נמצא, אבל אנחנו סיכמנו כך: שר התרבות בעד החוק הזה. היו לו קשיים גם מול אנשי המקצוע ודאגה תקציבית. אמרתי לו: אני לא רוצה כסף, אני רוצה כמה מאות אלפי שקלים, חצי משרה, רק לעגן את השפה, ולאט-לאט נביא כספים, עם השנים. אני לא לחוץ על מינהלות ובזבוז כסף. השר אמר לי – – –

גלעד קריב (העבודה):

הרשות הזאת תטפל בעניין של התלמידות מבתים מרוקאיים שלא התקבלו – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תגיד לי? אתה הורס מסיבות קבוע אתה?

קריאה:

כן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

עד שיש לנו משהו טוב שכל הבית – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה הייעוד שלו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – כל הבית הזה מסכים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה הייעוד שלו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה יודע מה ההבדל בין המרוקאים לאלה שלא, היהודים? המרוקאי, יש לו הרבה ציוויים ביהדות. קריב, המרוקאים, יש להם הרבה ציוויים ביהדות – זה לא קל, נכון? צומות, כשרות, אבל הם לא מוספים דיכאון ליהדות. אז לא להוסיף לנו דיכאון.

גלעד קריב (העבודה):

בזה אני מסכים איתך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז סגרתי עם שר התרבות – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – שאנחנו נקדם את זה ביחד. חכה, רק עוד שנייה, טכנית.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, נתתי לך עוד דקה וחצי כבר, רק בגלל שעליזה מרשה לך כי זה מרוקאים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רק בעניין הטכני, שנייה. סגרנו איתו.

היו"ר ניסים ואטורי:

הכול בסדר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

סגרתי גם עם ינון שנביא 300,000, 400,000 שקל לחוק הזה, וקבענו שניקח שלושה שבועות ונביא אותו שוב להצבעה פה בהסכמה מלאה, וגם נביא את החוקים של חבריי שנמצאים פה, שהם חוקים דומים.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לפני שאתה יורד, יש לנו את הסדרנים היקרים שעוזבים אותנו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני אמרתי אותם.

היו"ר ניסים ואטורי:

אמרנו, הוא אמר בהתחלה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז אנחנו – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תביאי לי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

המזכיר, אנחנו לא נביא את החוק להצבעה. השר ישיב את תשובתו, בעוד שלושה שבועות נביא את זה שוב למליאה, ואז אני אתייחס אליו. אני מקווה שנביא את זה בהסכמה.

היו"ר ניסים ואטורי:

השר יעלה קודם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז אני סיכמתי עם השר. איזה שר?

היו"ר ניסים ואטורי:

מי השר?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תקריא את השמות, תגיד להם תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

קרעי, אתה נציג הממשלה עכשיו במליאה? מי השר? ביטון?

יוסף טייב (ש"ס):

ביטון את ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יופי, אז מה שעשו בוועדת שרים – שר התרבות אמר: אני בעד החוק, אבל ועדת השרים אמרה: נידחה בשלושה חודשים. דיברתי היום עם שר התרבות ועם אנשי המקצוע שלו. הם ביקשו שבועיים; אמרתי להם שלושה שבועות. נדון, נביא בהסכמה ונצביע בעד. מקובל עליכם? תודה, יושב-ראש הקואליציה. תודה לכולם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שר משיב? אין שר משיב? בסדר, תודה רבה. כרגע בפרסה עושים פרידה מחמישה סדרנים: קוסטה – 34 שנה בכנסת; ג'קי – 37 שנים; אמנון – 40 שנה; שמואל – 34; חיים – 35 שנה. תודה רבה לכם על שירות נפלא בכנסת, שאתם סובלים את השטויות שלנו, את כל הדיונים הארוכים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חיים, שלום לך. באופן חריג אני מתיר. אני מודה לכם, חברים יקרים. שיהיה לכם בהצלחה בהמשך הדרך, בריאות, אושר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מעל 35 שנה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ונעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיפוי המעסיק על הפרשות פנסיוניות בעד עובדו המשרת במילואים בנסיבות חירום) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ולדימיר בליאק וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק להציג את הצעת החוק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תן לי רק שיסתיים שם.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר. תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שנינו לא יכולים להשתתף – אני פה מנהל ואתה צריך לנאום. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני כמובן מצטרף לתודות ולברכות לאנשים היקרים האלה, שנתנו כל כך הרבה שנים למשכן הזה, ושירתו נאמנה את חברי הכנסת. הצעת החוק שלפניכם מטפלת בסוגיה מוכרת, סוגיה אקוטית – אי-אפשר להמשיך ככה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תמשיך, לא נראה לי שזה ייגמר בקרוב. 35 שנה בכנסת, זה יותר חזק מאיתנו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, זה ברור.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אעצור לך או שאתה רוצה להתחיל?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תעצור לדקה, בסדר. אני לא אאריך יותר מדי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הצעת החוק שלפניכם, חבריי חברי הכנסת, מטפלת בסוגיה מוכרת, סוגיה אקוטית, שגם היום, כמעט 16 חודשים מפרוץ המלחמה, טרם הגיעה לכדי פתרון בחקיקה הראשית. יש כאן חברי כנסת שהיו בעבר מעסיקים. אני הגעתי לכנסת מהשוק פרטי, ובמשך שנים רבות העסקתי עובדים, ולכן הסיטואציה הזאת מוכרת לי היטב. עובד שיוצא למילואים והמעסיק, על פי סעיף 276 לחוק הביטול הלאומי, משלם לו את השכר על חשבון התגמול שמגיע לו – בהמשך המעסיק מקבל מהמוסד לביטוח לאומי את השיפוי בגין הסכום ששולם. נוסף על כך, על פי החוק, המעסיק מחויב להמשיך ולשלם בעד אותו המילואימניק תשלומים לקופות גמל ולקופות פנסיה גם במהלך תקופת המילואים. על התשלומים הללו, שיכולים להגיע ל-20%, 25%, גם 30% ויותר מהברוטו של אותו עובד, המעסיק אינו זכאי להחזר מהמדינה. המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 העמידה את כולנו מול אתגרים שטרם חווינו. מאות אלפי משרתי מילואים עזבו את הבית, את המשפחה, את מקום העבודה, ויצאו להגן על המדינה בלי לעשות חשבון. הם עשו בשנה האחרונה 150, 200, 300 ימי מילואים. גם בשנה הזאת, על פי הנתונים שנמסרו לחברי ועדת החוץ והביטחון, משרתי המילואים צפויים לשרת בממוצע בין 60 ל-75 ימים לכל הפחות – זכות גדולה, אבל גם נטל כבד על המשרתים עצמם וגם על המעסיקים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אבקש לשמור על השקט.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הצעת החוק קובעת כי היה שירות מילואים בנסיבות חירום כמשמעותו בסעיף 8 לחוק שירות המילואים למשך תקופה של 30 ימים לפחות – השיפוי למעסיק יכלול גם תשלומים ששילם לקופת גמל בעד העובד בתקופת השירות. התשלומים הללו יכולים להגיע לעשרות וגם למאות אלפי שקלים בשנה לכל מעסיק. היעדר השיפוי גורם היום בפועל לפגיעה בתמריצים של המעסיקים להמשיך ולהעסיק את משרתי המילואים. הקושי של המעסיקים להפריש את ההפרשות הסוציאליות עבור משרתי המילואים רק מתחזק כאשר מדובר בעיתות חירום, בשירות מתמשך, שהופך גם לנטל כבד – פגיעה במילואימניקים, פגיעה במעסיקים, פגיעה במאמץ הביטחוני וגם הכלכלי של מדינת ישראל. אני חייב כמובן לציין כי במצב היום שר האוצר ושר הרווחה רשאים לקבוע שיפוי מלא או חלקי בגין ההפרשות הסוציאליות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, וזה מה שנעשה עד כה – נקבע שיפוי מ-7 באוקטובר ועד 31 בדצמבר 2024, ולמיטב הבנתי, גם התכנסה היום ועדת העבודה והרווחה והאריכה את תוקף התקנות, יכול להיות שגם כתוצאה מהצעת החוק שאני מעלה כרגע. אבל – וזה, חברים, אבל גדול – היום המעסיקים ואנשי המילואים נמצאים במצב מוזר, כאשר הם בעצם תלויים בטוב ליבם של שר האוצר, שר הרווחה ושרים נוספים בנושא כל כך רגיש וכל כך חשוב. הצעת החוק שלי מקבעת את השיפוי המלא למעסיקים בגין ההפרשות הסוציאליות בחקיקה ראשית ויוצרת לראשונה ודאות למעסיקים, ובכך החשיבות האדירה של הצעת החוק הזאת. אני רוצה להדגיש שוב: לא מדובר בנושא שולי. ההפרשות הסוציאליות עשויות להגיע ל-30% ויותר מהברוטו של אותו עובד, ולכן לקיבוע נורמות השיפוי המלא בחקיקה ראשית ישנה משמעות מכרעת לתפקודו של המשק בעיתות חירום. לצערי – ואני אומר את זה באמת בצער – הצעת החוק הטובה והחשובה הזאת לטובת המילואימניקים ולטובת כלכלת ישראל לא קיבלה את אישורה של ועדת השרים לענייני חקיקה – לא קיבלה אישור כי לדעתם של שר המשפטים ושר האוצר, למרכז האופוזיציה בוועדת הכספים לא מגיע להעביר חוקים בכנסת הזאת, והם מוכיחים את זה פעם אחר פעם, גם אם מדובר בחוקים טובים. העיקר ששר המשפטים עולה כאן חדשות לבקרים ומתגאה שהוא מאוד ענייני. אדוני שר המשפטים, אתה לא ענייני, אתה עושה פוליטיקה קטנה על חשבון המילואימניקים, על חשבון כלכלת ישראל, והצעת החוק הזאת היא דוגמה מובהקת לכך. ועדיין, אני קורא לכל חברי הבית הזה, לקואליציה ולאופוזיציה, להתעלם מהשיקולים הפוליטיים, לזכור בשם מה ובשם מי אנחנו נמצאים כאן, ולתמוך בהצעת החוק. נוסף לכך אני רוצה לומר בקצרה את הדברים הבאים: כל הזמן מדברים כאן על הצורך לתמוך, לסייע לאנשי המילואים ולבני משפחותיהם. נעשו דברים בשנה הזאת. אנחנו בוועדת הכספים קידמנו לא פעם כמה וכמה מתווי סיוע. התעקשנו לתקן ולהרחיב את התוכניות הכושלות של משרד האוצר. אני וחברי חבר הכנסת ינון אזולאי קידמנו יחד הקמת קרן סיוע מיוחדת של איגוד הבנקים לטובת אנשי המילואים, אבל את המהלך הכי חשוב, הכי נכון, הכי משמעותי לטובת אנשי המילואים, הממשלה הזאת מסרבת לקדם. המהלך הוא הקלה בנטל, חוק הגיוס ולא חוק ההשתמטות. לגיוס החרדים ישנה משמעות אדירה בהקשר הזה. על פי הנתונים שהוצגו לא פעם לחברי הכנסת בתקופה האחרונה, גיוס 1,000 חרדים לשירות משמעותי יחסוך 833,000 ימי מילואים, והחיסכון למשק צפוי לעמוד על 1.3 מיליארד שקל. תחשבו על המספרים האלה. במקום להפנים את זה, במקום לעשות את הדבר הנכון, במקום להקל באמת על אנשי המילואים, חלקים גדולים בקואליציה, כולל גם שר הביטחון, לצערי, פועלים בכל הכוח על מנת לקדם את חוק ההשתמטות. זאת פשוט חרפה שלא תיאמן. בדיון בוועדת החוץ והביטחון בשבוע שעבר אני אמרתי לשר הביטחון ישראל כץ כי לסוגיית גיוס החרדים ישנה כמובן משמעות כלכלית עצומה. גיוס מהווה בהמשך גם שער לשוק העבודה. קרוב ל-50% מהגברים החרדים היום לא עובדים, וזה עולה למשק היום 30 מיליארד שקל בשנה. בעוד 30, 35 שנים הסכום הזה עלול להגיע ל-160 מיליארד שקלים, וזה יחייב אותנו להעלות מיסים על מעמד הביניים, על הציבור היצרני, ב-16% לפחות. ללא גיוס החרדים, ללא יציאת החרדים לשוק העבודה בשנים הקרובות, אין היתכנות לקיום כלכלת ישראל. ולכן, מעבר לתמיכה הכלכלית באנשי המילואים ובמעסיקים הדבר הנכון לעשות הוא לקדם את חוק הגיוס הנכון, וזה אומר גם שמקיץ 2026 כל מחזור החרדים חייב להתגייס; החל משנת 2026 – לבטל את קצבאות האברכים; החל מסוף פברואר השנה, בהתאם לפסיקת בג"ץ ולהנחיות של היועצת המשפטית לממשלה, להפסיק את מתן ההנחות במעונות יום למשפחות שבהן הגבר לא עובד. זה מה שמצופה ממנהיגות אחראית, מנהיגות שמביטה לעבר העתיד, מנהיגות שבאמת רואה מול עיניה את טובת המדינה, טובת העם, טובת האזרחים. זה דחוף, זה קריטי, זה מחויב המציאות – כי צריך להבין, הקואליציה הזאת גוררת את כלכלת ישראל ואת מדינת ישראל למצולות משבר שטרם חווינו. צריך להבין את זה, להפנים את זה ולשנות במהרה. בקרוב מאוד אנחנו גם נשנה את זה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. השר חיים ביטון ישיב מטעם הממשלה.

רון כץ (יש עתיד):

ביטון, תיכנס לאווירת סוף מסלול ותתמוך. תגיד: אנחנו תומכים.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי מעסיק מחויב להמשיך לשלם תשלומים לקופות תגמולים ולקרנות פנסיה וכיוצא באלה בעד פרק הזמן שבו העובד שירת במילואים כאילו לא שירת במילואים והוסיף לעבוד. נוכח גיוס המילואים הנרחב במסגרת מלחמת חרבות ברזל, ובשל הצורך לסייע למעסיקים, שרבים מעובדיהם נקראו לשירות מילואים, פורסמו ברשומות ביום 1 במאי 2024 תקנות הביטוח הלאומי (שיפוי מעסיקים לגבי תקופת שירות מילואים שהוא שירות חירום). על התקנות חתומים שר העבודה ושר האוצר. במסגרת התקנות נקבע כי מעסיק שאינו מעסיק ציבורי כהגדרתו בהן, זכאי לשיפוי בשיעור של 20% משכרו של העובד ברבע השנה שקדם לשירות המילואים, וזאת עד לסכום מקסימלי של התגמול המרבי – חמש פעמים השכר הממוצע. התקנות נקבעו כהוראת שעה בנוגע לשירות מילואים שבוצע בתקופה שמיום 7 באוקטובר 2023 ועד ליום 31 בדצמבר 2024. בהחלטת ממשלה מס' 2540 מ-9 בדצמבר 2024, שעניינה הוקרה, סיוע ותגמול לחיילי מילואים המשרתים במלחמת חרבות ברזל ותיקון החלטות ממשלה, יחד עם שר האוצר האריך שר העבודה את התקנות כך שהן יהיו בתוקף עד 31 בדצמבר 2025. בימים אלו מקודם תיקון לתקנות – אני חושב שהוא כבר עבר – כך שהוראת השעה בתקנות תוארך עד 31 בדצמבר 2025, והן יחולו גם לגבי שירות מילואים שבוצע בשנת 2025. יובהר כי קביעת השיעור על 20% בתקנות הייתה ביודעין ממוצעת, וברור היה כי יהיו מעסיקים שיקבלו סכום נמוך מהתשלומים ששילמו ואחרים שיקבלו סכום גבוה יותר. ואולם, על מנת לתת פתרון מהיר וישים לכולם נקבע השיעור האמור, ולא בהתאם לבחינת הוצאות המעסיק בפועל. כמו כן יוער כי גם על פי התקנות הנוכחיות שולמו ב 2024 כ-3 מיליארד ש"ח למעסיקים. אשר על כן, בהתחשב בכך שכבר עכשיו יש מענה ופתרון, נראה כי ההצעה מתייתרת, ומוצע להתנגד להצעת החוק. אני רוצה רגע להתייחס לחבר הכנסת בליאק, שהציע את ההצעה. נשאר לו בזמן של עשר דקות, אז הוא האריך קצת בעניינים חשובים על עצם השעה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

באותו עניין.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

באותו עניין, בסדר. חיברת את זה לעניין כדי שיתאפשר לך להגיד. אני רוצה להגיד רק משהו אחד. החשיבות של העניין היא חשובה, וחקיקת חוק היא חשובה מאוד, ואנחנו נמצאים בעת כזאת שצריכים – אני לא נכנס כרגע לפרטים שאמרת ולסנקציות שהצבת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם נגד סנקציות באופן כללי.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אנחנו כולם מבינים – אני לא בשלב שאני עונה על שאלות היום, למרות שאני בדרך כלל עונה לך, יוראי. אני אומר דבר אחד, וחשוב שייאמר, בגלל שנאמרים כל מיני דברים כאלה ואחרים, ואני רוצה להבהיר אותם בצורה ברורה. ציטטו גם את יושב-ראש התנועה שלנו כאילו הוא הציב אולטימטום לממשלה שאם לא ייחקק החוק, נפיל את הממשלה. אז אני רוצה להודיע על אווירת סוף הקורס – איפה חברנו? רון, בעניין אווירת סוף הקורס, אני רוצה להרוס לך את החוויה ואת התחושה.

רון כץ (יש עתיד):

תיזהר, זה מצולם. זה מצולם.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אז אני מודיע לך כאן מעל בימת הכנסת בצורה ברורה וחד-משמעית: אנחנו – – –

רון כץ (יש עתיד):

תיזהר, זה מצולם.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

מצולם. אני אומר את זה מצולם. אני יודע מה מצולם, אתה לא צריך לעדכן אותי. אני נורבגי. אולי אתה פה כל כך הרבה, אתה כמו באח הגדול, לא שם לב שיש מצלמות. אני שם לב, אתה לא צריך להזכיר לי.

רון כץ (יש עתיד):

אני שם לב, בייחוד כשיש חתיך כמוך.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אתה לא צריך להזכיר לי שיש מצלמות. אני רוצה להגיד לך קבל עם ועולם: אנחנו לא ניתן את הפריבילגיה ואת ההנאה הזאת למה שמנסה האופוזיציה ועוד כמה שותפים שלהם, ולצערי הרב גם חלק מהצד הימני של המפה, שמתחברים למקהלה.

רון כץ (יש עתיד):

לא אמרנו את זה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כלומר אם לא יהיה חוק גיוס, אתם ממשיכים הלאה, כרגיל.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני אומר דבר אחד – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כלומר אם אין חוק גיוס, אתם ממשיכים?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אין אצלי "כלומר", אני אומר ברור, אני אומר בצורה ברורה. האווירה הזאת שכאילו נוצרה מזה, שכאילו ניתן אולטימטום – זה לא היה ולא נברא, שיהיה ברור.

רון כץ (יש עתיד):

מה זה כאילו? לא ניתן?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

לא. אני אגיד לכם, חברים.

רון כץ (יש עתיד):

אני שואל. אני רוצה לדעת.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

תתחילו להקשיב לרדיו החרדי.

גלעד קריב (העבודה):

רון, אתה לא מבין ארמית.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אתם מקבלים ציטטות. אולי ככה גם תתחזקו קצת, אולי תעברו לצד הנכון של המפה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ישי כהן לא מבין מה דרעי אומר, אדוני השר?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני מבין. אף אחד אחר לא פרשן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מכיר את זה ואני מכיר: ברגע שיש דינמיקה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מדבר עברית מלידה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

שמעת? הקשבת לזה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בוודאי.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

נראה לי כמו בפעם שעברה שציטטת אותו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בכל פעם צריך להבהיר את דבריו של השר דרעי?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

לא. כשאתם מחפשים בדבריו, אז אני מבהיר. הינה, באתי להבהיר את דבריו. הפריבילגיה הזאת והתחושה הזאת שהינה, כפי שרון ככה אומר הלוך וחזור – חבר'ה, חבל, לא נפיל את הממשלה על גיוס.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אם אין חוק השתמטות, אתם ממשיכים הלאה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

לא נפיל את הממשלה על גיוס. החוק הזה הוא חשוב, חוק חשוב. צריך לחוקק חוק גיוס, וזה לא נכון לשים אנשים – וחוק הגיוס שנמצא עכשיו על השולחן הוא החוק שצריך לקדם ואותו צריכים להעביר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה חוק?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני אומר חד-משמעית שהתחושה – – –

משה טור פז (יש עתיד):

לא יקרה. לא עברת את 7 באוקטובר? שחרר.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

משה יקירי, אני לא אחמם על דברים אחרים, זה לא באותו נושא.

משה טור פז (יש עתיד):

לא יקרה. איך תסביר – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני אומר את זה בצורה חד-משמעית: תשאירו את החליפות עליכם, אל תכניסו אותן לארון. אנחנו לא מתכוונים לתת את הפריבילגיה הזאת. ואני קורא פה גם לחבריי לימין, שלפעמים קצת מצטרפים למקהלה הזאת שמנסה להסית ולהדיח. ויותר מזה, הדבר החמור ביותר – שמחברים את זה – לא אתם, עכשיו זה לא אתם – מנסים לחבר את הדבר ההירואי שאנחנו עושים בראשות יושב-ראש התנועה שלנו – ואמרתי את זה בפעם שעברה שהייתי פה, בשבוע שעבר – בנושא של החזרת החטופים – – –

משה טור פז (יש עתיד):

הבכיינים של סמוטריץ'.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אתה רוצה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתם לא נותנים אולטימטום להחזרת החטופים?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני אומר, אני אומר: כשמחברים את המציאות הזאת והדבר ההירואי הזה – להחזיר את החטופים ואת החטופות שלנו – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם לא עושים טובה לאף אחד. זו החובה המוסרית שלכם.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, חברי האופוזיציה, כל אחד מכם צועק משהו אחר – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

החובה שלכם היא להחזיר את אלה שנחטפו במשמרת שלכם.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני אומר את זה בצורה חד-משמעית – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. פה יש סדרנים, זה לא כמו – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

– – לנסות לחבר את זה לעניין, להגיד את זה, לחבר את זה – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו החובה שלנו, שלכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי להב הרצנו, לא צריך – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

– – לעניין של כאילו שניתנה לנו איזה תמורה על ההחזרה, זה שיא החוצפה שיכולה להיות, וצריך לומר את זה בצורה ברורה ונחרצת. אנחנו כבר ממרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, שעמד על כך שצריך להחזיר חטופים, וצריך לעשות את זה – – –

גלעד קריב (העבודה):

איפה הייתם שנה שלמה?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

לא איפה שאתה היית.

גלעד קריב (העבודה):

איפה הייתם?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

לא איפה שאתה היית.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אנחנו אומרים את זה בצורה ברורה – – –

גלעד קריב (העבודה):

איפה הייתם מול בן גביר כשסיכל החזרת חטופים?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תגיד לי לא.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אנחנו היינו שם, נהיה שם, בעזרת השם – – –

גלעד קריב (העבודה):

האחריות לחטופים שנרצחו אחרי שנחטפו חיים היא עליכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

חצופים. "מעשה הירואי"? גיבור. כולנו נאמר לך תודה על שאחרי שנה נזכרתם. תודה. תודה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אתה לא זכית ולא תזכה להיות בממשלה שאתה יכול להצביע. אנחנו זכינו להצביע – –

גלעד קריב (העבודה):

תודה. תודה. תודה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

– – בשונה ממך, שאתה בעמדת הצועק. תמשיך להישאר בעמדת הצועק.

גלעד קריב (העבודה):

איזה גיבור. גיבור – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב, תודה רבה. אתה בקריאה שנייה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אנחנו אומרים את זה בצורה ברורה: אנחנו בעזרת השם נתמוך. כמובן אנחנו לא נותנים הוראות לראש הממשלה. ראש הממשלה שלנו יודע את העבודה, הוכיח שהוא יודע את העבודה. הוא ממשיך לדעת לעשות את העבודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, ראינו את זה. 1,800 נרצחים. הרסתם את המדינה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

הוא ממשיך לעשות את העבודה גם בעניין הזה.

גלעד קריב (העבודה):

איפה? איפה – – – של חמאס?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

גם בעניין הזה, ככל שהוא יביא לנו עוד אפשרות להחזיר חטופים, אנחנו נתמוך בעניין הזה. אנחנו מאמינים בזה, בלי שום קשר לשום דבר אחר. זה קשור לזה שאנחנו חושבים ומאמינים, וגם הרבנים שלנו, שמנחים אותנו, אומרים לנו בצורה חד-משמעית: אל תעמוד על דם רעך, ויש עניין של פדיון שבויים. ההסכם הוא קשה ומורכב לכולנו, אבל אנחנו עומדים מאחוריו ללא תנאי וללא סייג, ולא דרך התחייבויות כאלה ואחרות. צריך לדעת ולקחת את זה בחשבון. עם זאת, ואני אומר את זה כאן בצורה ברורה, ואמרתי את זה גם בשבוע שעבר: כמה שזה קשה לכם לקבל את זה, חבריי באופוזיציה, אנחנו, ברוך השם, עם כל הקושי והמצב הקשה, מתקדמים ונמשיך, וגם אז הזכרתי את זה שלמרות העניין הזה, שכאילו ניסינו וניסו בכל דרך, גם בדרך הזאת, ובפעם שעברה גם יאיר לפיד ניסה להציג – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת קינלי טור פז, סגן יושב-ראש הכנסת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה סטילס, לא וידיאו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם נגד המילואימניקים?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני אומר זאת בצורה חד-משמעית: חברים – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה לא קשור. זה משהו פנימי.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

זה משהו פנימי שקשור לחרדים. כל דבר חרדי זה פנימי פה. אני אומר את זה ומחדד את זה – חברים נוספים נוצרו פה, שידעו: אנחנו מבחינתנו אומרים את זה בצורה ברורה: אנחנו צריכים למצוא את הפתרון, והעם שלנו חייב למצוא את הפתרון, כי להשאיר את המצב כמו שהוא עכשיו, זה לא טוב לאף אחד. אז נכון שזה הזמן של האופוזיציה למשוך כמה שיותר לצד שלה, ולדרוש כמה שיותר – איך אמר ולדימיר – לחנוק אותם מכל הכיוונים, לקחת להם – הרשימה ארוכה, היא אפילו נשמעת טוב בעיני אלה ששומעים את זה – מה לעשות למי שמשתמט. הפתרון הוא פתרון שצריך להיות פתרון טוב ויכול לעבור. כל מי שמנסה להציג פתרון שלא יכול לעבור, הוא רוצה לייצר מצב שיהיה פיצוץ. אבל שוב אני אומר: פיצוץ על בסיס הגיוס לא יהיה. הממשלה הזאת לא תיפול על הנושא של הגיוס. כל מי שחיכך ידיים בהנאה ואמר: בוא נמשיך להתנגד לזה – – –

רון כץ (יש עתיד):

כל פעם שאומרים שהממשלה לא נופלת, היא נופלת.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

רון, אמרתי לך, תקנה עוד חליפה, אבל חליפה של אופוזיציה, או שאתה רוצה להיכנס לקואליציה איך שאתה עכשיו. קיבלת הרבה מחמאות אצלנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חכה, יש לו פריימריז קודם.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני מוכן לקבל אותו כמו עכשיו.

רון כץ (יש עתיד):

אני מוכן גם להתערב. אני מוכן להתערב – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

מיקי, מה מטריד אותך? אתה נראה לי מאוד מוטרד.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – ארוחה טובה במסעדה כשרה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אתה יודע, בזמן האחרון יש הרבה מסעדות בירושלים שהבינו – אני אספר לך סיפור מעניין. מסעדת דולפין בירושלים, שמעת עליה? מסעדת דולפין בירושלים – אתה מכיר, מיקי?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – אני מתערב, מחזיק שטרות של כסף. אני מתערב.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אלו שטרות של 100, לא 200, אין נגד זה חוק, תהיה רגוע. אתה היית בירושלים, אתה מכיר את ירושלים טוב, נכון? יש את מסעדת דולפין בירושלים. אתה מכיר אותה? הפכה לכשרה. אתה יודע למה היא הפכה לכשרה? פגשתי את הבעלים, והוא אמר לי שמה שקרה ב-7 באוקטובר, הסיפור הזה גרם לו לשבת ולחשוב, להבין את הסיטואציה – אמיתי, לא כל כך כלכלי.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא עשית ככה כשזה היה יאיר לפיד.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מקבל את הטיעון הזה כך, אבל יש טיעונים – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

יש, מה אתה רוצה? הרבה אנשים התעוררו ב-7 באוקטובר.

מיקי לוי (יש עתיד):

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

כן, אתה מאמין? אז אני אגיד בשמך שאמרת שמי שסוגר בשבת, זה יותר כלכלי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

נגמר הזמן. נגמר הזמן. מה זה, רבע שעה הוא מדבר. תגיד לו. אין תקנון פה?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא רבע שעה. לא רבע שעה. הוא דיבר בקושי 30 שניות. כשלפיד קיבל יותר, לא אמרת כלום.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אתה יודע מה, ולדימיר, אל תכעס.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – אין תקנון פה?

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, אני המנהל, אני לא צריך את העזרה שלך. תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מושחתים אתם. אין תקנות?

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, למה אתה מדבר ככה? למה אתה מדבר ככה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עשר דקות אתה נותן לדבר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

מה זה מושחתים? סליחה, אם יש לך בעיה, תפנה ליועצת המשפטית. כשזה היה יאיר לפיד, לא התלוננת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חוצפן.

היו"ר ניסים ואטורי:

נתתי לו שתי דקות. אתה חוצפן, וקריאה ראשונה על זה. חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עוד מעט אתה באופוזיציה, אתה קרוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. נא לשבת במקומותיכם. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיפוי המעסיק על הפרשות פנסיוניות בעד עובדו המשרת במילואים בנסיבות חירום) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיפוי המעסיק על הפרשות פנסיוניות בעד עובדו המשרת במילואים בנסיבות חירום) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

36 בעד, 45 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיפוי המעסיק על הפרשות פנסיוניות בעד עובדו המשרת במילואים בנסיבות חירום) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – העמדת סיוע לנפגע פעולות איבה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, ראשית, אני מקדם בברכה – אני מניח שיחד עם כולכם – את בואו לאזור של השליח המיוחד של נשיא ארצות הברית. אני מאחל לו, אני מקווה בשם כולנו, הצלחה מלאה במשימתו לקיום ההסכם, שאנחנו תמכנו בו, ישראל, ממשלת ישראל, בהסכם שמאפשר לנו לקבל את הבנים והבנות שלנו, הישראלים והישראליות החטופות והחטופים. אני מקווה שנגיע לרגע הזה שבו כולם, כולם, עד האחרון והאחרונה, חיים ומתים, יגיעו למקומם. אני רוצה לציין שהצעת החוק שמדובר בה כרגע היא הזדמנות טובה לחזור בנו כולנו מייסורינו. אולי הדליקה לי נורית ירוקה, הייתי אומר, היועצת המשפטית לכנסת, אשר בדיון בוועדת הכנסת על הרכב ועדות הזכירה לנו איזה ניחוח מעבר קדום. היא סיפרה לנו שעד הכנסת העשרים היה מין מנהג כזה שכאשר יש הסכמות, או אפשר להגיע להסכמות, אז קואליציה ואופוזיציה פועלים ביחד. יש מספיק נושאים שבהם אנחנו חלוקים, ושם אפשר להביא לידי ביטוי חד, ברור, בוטה, את האי-הסכמה שלנו. והינה, הצעת החוק שאני מביא בפניכם היא הצעה שכל התנגדות, כל אצבע שתורם נגד, כל לחיצה נגד, אין בה אלא כדי לסמן "אני קובע" – אני, הממשלה, אקבע, ושום דבר שהאופוזיציה מביאה שלא מובא על ידי הממשלה לא מקובל עלינו. אני רוצה לומר שהצעת החוק הזו היא הצעה – אדוני השר, אני מניח שאתה תשיב לי. קודם כול, היא הצעה טובה, ואני מצפה ממך, אדוני שר המשפטים, לתמוך בהצעה טובה. יתרה מזו, אני שומע ומבין שהמשרד – אולי המשרד שלך, אולי אחרים, עוסקים בקידום ההצעה הזו או שכמותה, ולא בלתי רלוונטי לומר שגורמים בכירים מתוך הממשלה הנוכחית הציעו את ההצעה הזו באחת הכנסות הקודמות. במה מדובר, חברות וחברים? מדובר בהשלמה להחלטת ממשלה מ-2017 בכלל, כאשר הממשלה הבינה שמשפחות של חללים ושל נפגעי פעולות האיבה אינן זכאיות לסיוע משפטי מטעם המדינה כאשר הן באות לנהל משא ומתן מינהלי, ואולי אפילו פלילי, התנהלות פלילית באשר לאסון שקרה ליקיריהן. הממשלה קבעה – וכך זה מתנהל – שקרובי משפחה זכאים לסיוע כאשר הם באים לתבוע את זכויותיהם או לתבוע את עובר העבירה – כך ראוי, כך נכון – אבל מה? הממשלה באותה החלטה – והכנסת מאז לא כיפרה על כך, לא השלימה את החסר, לא נתנה דעתה לקורבן שהתמזל מזלו והוא ניצל; המפגע, הטרוריסט או הטרוריסטית, לא הצליחו במשימתם הנואלת, והוא נשאר בחיים. הוא נשאר בחיים, אבל אין לו את האפשרות הכל-כך טריוויאלית להיעזר בשירותים שמדינת ישראל יכולה להעמיד ללא תשלום עבורו כאשר הוא בא לתבוע את המגיע לו. אני אתן לכם דוגמה: אם הוא רוצה תו נכה והוא רוצה להתמקח עם משרד התחבורה, אין לו את האפשרות אלא לעשות את זה מכיסו הפרטי. לא בא בחשבון. לא הגיוני, ברור שלא הגיוני. ברור שהממשלה עושה נכון – אולי משרד המשפטים – בכך שהם בוחנים את הנושא הזה. זו בדיוק הסיבה לתמוך. כאשר נפגע עבירה כזאת, של פעולות איבה, רוצה לתבוע תביעה אזרחית את הפוגע בו – בדרך כלל זה קורה אחרי המשפט, אחרי התביעה הפלילית – הוא צריך לעשות את זה מכיסו, מכספו. שערורייה. לא הגיוני. זה חלק מההסדר, מהאמנה המובנת מאליה שבין המדינה לבין אזרחיה. זהו חלק מרשת ביטחון מובנת מאליה. איזה מין היגיון יש שאדם שניצל מפיגוע, שהממשלה שלנו, שהשב"כ, המשטרה והצבא ואולי אפילו המוסד לא הצליחו למנוע את הפגיעה בו, הוא צריך באמצעיו – לפעמים אמצעיו המאוד-ירודים – לממן את הסיוע המשפטי הזה, הן להליך מינהלי, הן אזרחי, והן להליך פלילי? לכן אני מצפה, מבקש, תובע מכם, חברי הקואליציה – אני מניח שחברי האופוזיציה יתמכו – לראות במעשה הזה של תמיכה בהצעת החוק דבר מובן מאליו. תראו, בכנסת, כשאני הגעתי – כמו כולכם, לא נולדנו כאן, אדוני היושב-ראש – ראינו כמה סוגים של מופעים של חוסר ענייניות, למשל לאו דווקא בימי רביעי, אבל בימים אחרים יש דיונים שאנחנו קוראים להם דיונים, אבל הם דיונים לא ענייניים, או אם תרצו להיות יותר הגונים, לא מדובר בהם על הנושאים שעל הפרק, כלומר, בדיונים כל אחד אומר את אשר על ליבו, מתווכחים וכו'. הדיון הוא לא ענייני. פה, בימי רביעי לא אחת קורה – כפי שאני מקווה שלא יקרה בהצעת החוק הזו – שההצבעה אינה עניינית; דווקא הדיון הוא ענייני: אנחנו מציעים את הצעתנו – אנחנו מקבלים תשובה. בדרך כלל מרבית הזמן אני מצפה שגם הדיון יהיה ענייני וגם המענה לכך יהיה ענייני. אני רוצה לציין שאני התחייבתי עוד טרם העלאת הנושא לדיון בוועדת השרים – אמרתי, כפי שמקובל, שההצעה הזו, כשהיא תעבור את הקריאה הטרומית, היא תמתין בסבלנות לאותה פעולה או לאותה הצעת חוק ממשלתית. אדוני השר, אני מחדד את הנקודה: אני בהחלט רואה את זה כדבר סביר להמתין לקריאה ראשונה ולחבר, להצמיד לאותה הצעת חוק ממשלתית, שאני משוכנע שתבוא, גם אם היא מתמהמהת. זאת בדיוק הסיבה, אדוני היושב-ראש, שאני מבקש מחברי הקואליציה ומחבריי באופוזיציה לעשות את הדבר המובן מאליו, לראות את תושבי ואזרחי מדינת ישראל דוברי כל השפות, מאמיני כל האמונות, כל הנטיות, כל המחשבות, כל הרמות הסוציו-אקונומיות, דוברי היידיש, הלדינו והמרוקאית היהודית לתמוך בהצעה הזו, שבאה לציין: נכשלנו, אולי לצערנו, בהגנה עליכם, אבל בניסיון שלכם לקבל מזור בדרך כלל מהממשלה או מוסדותיה, אנחנו נתמוך. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את שר המשפטים יריב לוין להשיב בשם הממשלה. עשר דקות, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת שוסטר היא קודם כול באמת הצעה ראויה ועוסקת בנושא חשוב. הרעיון לתת לנפגעי פעולות איבה סיוע משפטי בכל הליך משפטי שנוגע למימוש זכויות – אני בעד הרבה יותר מזה, אני בעד לתת לנפגעי פעולות איבה סיוע משפטי רוחבי בכל דבר. אני, אגב, בעד לתת סיוע משפטי בכלל בכל דבר. אני אפילו אגיד יותר מזה – אני חושב שכל אחד מבין שאין הרבה ערך לחקיקה ולדברים שאנחנו עושים כאן שמקנים זכויות לאזרחים אם אין מערך שמאפשר להם לממש את הזכויות האלה; קודם כול לדעת שהן קיימות ואחר כך גם לממש אותן. ומטבע הדברים, המערך של הסיוע המשפטי שנותן ליווי, ייעוץ – הרבה דברים – גם ייצוג, כדי להביא למימוש זכויות, אני חושב שזה דבר חשוב מאוד. זה גם חשוב – וזה צד נוסף של ההצעה הזו – להביא למצב שנפגעים בפעולות איבה, יהיה להם סיוע בכל מה שקשור לעולם הפלילי ולהליכים שנעשים כנגד אותו טרוריסט שפגע בהם. אני חושב שגם הנושא הזה, כרעיון, כתפיסה, הוא בוודאי נכון והוא בוודאי דרוש. אני אנסה להתייחס לשני מרכיבי ההצעה, אבל אני אתחיל דווקא מהמרכיב השני. אחרי הרבה שנים, הרבה מאוד אפילו – אגב, כולל הזמן שכיהנה הממשלה שאתה היית חבר בה כסגן שר – הצלחתי להשלים את המהלך של אישור הקמת נציבות לנפגעי עבירה. אנחנו נמצאים בתהליכי בחירת נציב והקמה של הנציבות הזו, אחרי שההחלטה ההיסטורית הזו אושרה בממשלה, ולכן אני חושב שהדבר הנכון הוא שהנציבות הזו, שלתכלית הזו קמה וזה ייעודה וזה תפקידה וזו גם המומחיות שלה – הדבר הנכון הוא שהנציבות הזו היא שתטפל בנפגעי פעולות האיבה בכל מה שקשור בצד השני של ההצעה שלך, קרי, בכל העולמות שנוגעים לסיוע משפטי ולייצוג אל מול הטרוריסטים וכדי שקולם יישמע בהליכים וכו'. זו אכן אחת התכליות החשובות של הנציבות. אגב, זה גם הוצג על ידי כך בעת שהוחלט להקים את הנציבות, זה גם נאמר על ידי פה לא פעם. וצריך גם לומר שלנציבות כזאת תהיה המומחיות, הידע והיכולת המתאימים לתת את הייצוג הזה והייעוץ הזה בצורה הכי טובה והכי נכונה, וגם המעמד החוקי כדי לבוא ולטעון את הטענות ולהיות מעורבים בהליך. הסיוע המשפטי, שבאופיו הוא סיוע משפטי אזרחי, פחות מתאים לזה, פחות טוב בזה, לא בקי בזה בהכרח, ובוודאי שכאשר קמה נציבות ייעודית עם משאבים, עם יכולות ועם הידע המקצועי לעניין הזה, אני חושב שגם אתה תסכים איתי שזה יותר נכון שהיא תעשה את העבודה הזו. בצעד הראשון של ההצעה, שמדבר על מתן סיוע משפטי בנושאים מינהליים, צריך לומר קודם כול את הדברים הבאים: נפגעי פעולות איבה זכאים גם היום לסיוע משפטי חינם בהליכי ערר על החלטות ועדות רפואיות ובתביעות נגד המוסד לביטוח לאומי מכוח סעיף 397 לחוק הביטוח הלאומי. צריך גם להדגיש שהסיוע הזה הוא מאוד רחב, הוא ניתן ללא מבחן זכאות כלכלי ואפילו ללא אגרה, ואני חושב שזה חשוב מאוד. יחד עם זאת – ואני חושב שהדבר הזה חודד מאוד בעקבות מה שקרה ב-7 באוקטובר, שמספר נפגעי פעולות הטרור והאיבה, לצערנו הרב, באמת עלה באופן דרמטי – יש צורך בהרחבה של המהלך הזה. אנחנו עשינו כבר בתוך מסגרת הסיוע המשפטי הקיים את ההרחבה המקסימלית שיכולנו. צריך לומר שהגידול בהיקפי הסיוע המשפטי הוא עצום, ממש עצום. המספרים הם עלייה של עשרות אחוזים מאז כניסתי לתפקיד בהיקפי הפניות ובהיקפי התיקים שהסיוע המשפטי מטפל בהם, ואנחנו גם נמצאים בעיצומה של עבודת מטה מקיפה שנוגעת להרחבת הסיוע המשפטי לנכי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה כחלק מהיישום של רפורמת נפש אחת. ופה חשוב לי לומר, חבר הכנסת שוסטר – אתה יודע, לפעמים מבקשים דחייה כדי לא להתעמת עם האירוע בנקודת זמן מסוימת. ההחלטה של ועדת השרים לבקש כאן דחייה הייתה באמת בקשה אמיתית, לא באוויר, והיא נובעת מזה שיש כאן איזשהו ניסיון – הרי גם אתה מסכים איתי שלא יכול להיות מצב שנפגעי פעולות איבה יקבלו סיוע גדול יותר משל נכי צה"ל או משפחות שכולות וכו'. צריך למצוא מנגנון כולל שנותן ביטוי לכולם ונותן פתרונות לכולם. אנחנו עושים עבודה מאוד משמעותית על העניין הזה. צריך לומר שיש לדבר הזה היקפים תקציביים עצומים, עצומים, משום שעיקרו המוחלט של הסיוע הוא סיוע שניתן על ידי עורכי דין חיצוניים. המדינה לא מעסיקה סוללות של עורכי דין אלא מנהלת מערכת שמושתתת על עבודה שעושים עורכי דין חיצוניים, ולכן אנחנו צריכים למצוא גם את הדיוק הנכון של איך לעשות את זה וגם כמובן למצוא את המשאבים המתאימים. כמובן – ואני חוזר ומדגיש שההסדר שמתגבש יחול באופן שווה הן על נכי צה"ל והן על נפגעי פעולות האיבה, אני לא חושב שיש מקום להפלות ביניהם. אני מאוד מקווה שאנחנו באמת נצליח לייצר את המנגנון שייתן את מקסימום הסיוע בצורה הרחבה ביותר. אגב, אומר עוד דבר: יש כל הזמן מתח, חבר הכנסת שוסטר, כי הרי התקציבים – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אפשר בבקשה לשמור על שקט, חברי הכנסת?

משה סעדה (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא מדבר כאן, לא, אני אף פעם לא מדבר. שים לב, אתה לא מדבר איתי.

שר המשפטים יריב לוין:

– – הם לא תקציבים בלתי נגמרים. ולכן, אחד הדברים שאנחנו משקיעים בהם מאמץ גדול הוא לא לשפוך את התינוק עם המים במובן הזה שנרחיב מאוד את סל הזכאות ואז נצטרך להוריד את התשלום שמשולם לעורכי הדין שמייצגים. התוצאה כמובן תהיה פגיעה גדולה מאוד ברמת הייצוג. אנחנו כל הזמן רוצים להפך – לנסות למצוא דרכים להגדיל גם את התשלום שמשולם לעורכי הדין המייצגים כדי לקבל עורכי דין כמה שיותר טובים לתוך הדבר הזה. כי זה לא מספיק רק להגיד: יש למישהו זכאות לקבל ייצוג; אני רוצה שהייצוג יהיה ברמה הטובה והגבוהה ביותר שאפשר. ולכן, גם כאן בשים לב אמרתי עוד פעם, ואתה יודע את זה טוב גם מהניסיון שלך: אין תקציבים בלתי מוגבלים. אנחנו צריכים לנסות ולדייק את הדברים בחוכמה כדי להרחיב נכון, לתת פתרונות איפה שבאמת צריך, ויחד עם זאת לשמר את היכולת, שהרמה המקצועית לא תיפגע כתוצאה מההרחבה הזאת. ולכן, נדרש זמן נוסף לעבודת המטה הזאת שנעשית. מכאן הבקשה שהייתה וההחלטה שהייתה לדחות כרגע את הדיון. אבל אם אתה תתעקש להצביע עכשיו, לא תהיה לנו ברירה להתנגד להצעה, לא משום שהיא רעה לגופה, אלא נוכח הצורך להשלים את העבודה בצורה מסודרת ולעשות גם דבר נכון כפי שצריך. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר מעוניין להשיב, אני מבין.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

טוב, אז הינה לכם דוגמה כיצד הדיון, כמו שאמרתי קודם, הוא דיון ענייני, הטיעונים לכאן ולכאן עניינים לחלוטין. וגם הייתי אומר שגם המסקנה של השר היא לגיטימית. אני כמובן לא מקבל. אני מצר, אדוני השר, על כך שאחרי שהסברת הסברים שאני מקבל במלואם, כולל העיקרון של המידתיות והאיזון בין – עליזה, את מפריעה לי – נפגעי פעולות האיבה לנכי צה"ל, כולל האיזון הזה, המידתיות בין איכות עורכי הדין לרצון לתת את הסיוע המרבי – זה בדיוק מה שצריך לעשות גם בחקיקה הממשלתית, גם בדיון בוועדה. אני משוכנע שמה שצריך לעשות כרגע בהחלטה עניינית זה להצביע בעד. ההצעה הזו ממתינה בסבלנות לחקיקה הממשלתית, ואני מאוד מקווה שתגיע באמת בתוך שבועות לא ארוכים. לכן אני שב ומציע לחברי הקואליציה להצביע בעד התמיכה הכל-כך מובנת מאליה באזרחי ישראל מתוך הבנה שזה לא נעשה על הראש – של הממשלה, במקרה הזה – אלא הצעה נכונה שמסמנת כיוון וממתינה בסבלנות נחושה להצעת החוק הממשלתית. אני מבקש להצביע בעד הצעת החוק. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי. אבקש מחברי הכנסת לשבת במקומותיהם. נעבור להצבעה. עוברים להצבעה על הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – העמדת סיוע לנפגע פעולות איבה), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – העמדת סיוע לנפגע פעולות איבה), התשפ"ה–2024, לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

32 בעד, 40 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – העמדת סיוע לנפגע פעולות איבה), התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכות למגורים בדיור ציבורי), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת פנינה תמנו וקבוצת חברי הכנסת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני עולה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

בוודאי.

היו"ר ניסים ואטורי:

להצעת החוק מוצמדת הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכות למגורים בדיור ציבורי), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת יסמין פרידמן.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, רגע, שנייה, שתי הצעות החוק כבר נומקו, ראדה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

כן, רק אסביר במשפט.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, אין דבר כזה, מה זה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אז מה אמרת לי "תעלי"?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא אמרתי לך כלום.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

נתת אישור.

היו"ר ניסים ואטורי:

הצבעה בלבד.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

חבל. הצעת חוק מצוינת – להצביע בעד.

היו"ר ניסים ואטורי:

שתי הצעות החוק נומקו ונשמעה בעניינן עמדת הממשלה ביום 27 בנובמבר 2024, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. רגע. אני מזמין את השר שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, כנסת נכבדה, הממשלה החליטה לתמוך בהצעות החוק בתנאים הבאים: 1. המשך הליך החקיקה ייעשה בתיאום עם משרד השיכון ומשרד הרווחה; 2. הצעות החוק יחזרו לאישור ועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה ולפני הקריאה השנייה והשלישית. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

מקבלת?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל היא צריכה להשיב, לא? אני צריך לדעת עכשיו מה לעשות, אני צריך את התשובה שלה, לא? הצבעה בכל מקרה. תחילה נצביע על הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכות למגורים בדיור ציבורי), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת פנינה תמנו וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכות למגורים בדיור ציבורי), התשפ"ג–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 41, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכות למגורים בדיור ציבורי), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת פנינה תמנו וקבוצת חברי כנסת אושרה, ותעבור לוועדת העבודה והרווחה. תגידו, סליחה, חברת הכנסת תמנו שטה, תגידי, אם החוק שלך לא היה עובר, מה היית עושה? הוא עבר. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכות למגורים בדיור ציבורי), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת יסמין פרידמן. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכות למגורים בדיור ציבורי), התשפ"ג–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 41, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכות למגורים בדיור ציבורי), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת יסמין פרידמן, אושרה ותעבור לוועדת העבודה והרווחה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק תמיכה בביטחון תזונתי אצל תינוקות, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת רון כץ. אני מזמין את חבר הכנסת רון כץ להציג את הצעת החוק.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנראה שזו הצעת החוק הכי עצובה שהייתי צריך להגיש. הצעת החוק הזאת מדברת על מוצר שאמור להיות מוצר בסיסי במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לדבר ככה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן. קראתי את הנושא.

רון כץ (יש עתיד):

לא, אבל אתה יכול רגע לעשות שקט?

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, כן, בטח. עוד לא הפעלתי לך את הזמן אפילו.

רון כץ (יש עתיד):

אני יודע – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אני יודע שיש לכם שיחות מעניינות, נפגשים בכל יום רביעי, אבל אני רוצה לשמוע את רון כץ. תודה רבה. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אבל אתה חייב גם לעשות שקט.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש. יותר שקט מזה לא יהיה לך. אפילו לבוס שלך לא היה כזה שקט, אתה יכול להתייעץ איתו.

רון כץ (יש עתיד):

טוב, עד שתעשה שקט אני אגיד מזל טוב ליובל, שנמצאת פה, מנהלת הסיעה של המחנה הממלכתי. המון מזל טוב, 30 היום, זה לא הולך ברגל, וגם מפה נאחל לך מכולנו המון המון מזל טוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם מפה מאחלים מזל טוב.

רון כץ (יש עתיד):

מכולם, היום זה יום של סולידריות.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה קשור? בלי מנהלות הסיעה ומנהלי הסיעה אין לנו זכות קיום.

רון כץ (יש עתיד):

פרגנתי, גם כשאני מפרגן את לא מרוצה. אין, מתי היא מרוצה, האישה הזאת?

טלי גוטליב (הליכוד):

הן מחזיקות את ההצבעות, נגד ובעד, לא משנה. אין, באמת, עבודה אדירה.

רון כץ (יש עתיד):

ברשותכם, אני חוזר לנושא. אני ממש מקווה שתקשיבו למה שאני אומר. אולי, אולי יש סיכוי קטן שאני אצליח לשכנע אתכם לזוז מעט מהמשמעת הקואליציונית, ואני אסביר לכם על מה מדובר. הצעת החוק הזאת היא הצעת החוק העצובה ביותר שאפשר להעלות. ההצעה הזאת מדברת בשם דור שלם שקורס במדינת ישראל ומבקשת לסבסד מחירים של תמ"לים. אני לא יודע אם כולם בבית הזה זוכרים מה זה תמ"ל, אבל אנחנו מדברים על תחליפים לחלב אם. אני לא יודע כמה חברים בבית הזה יודעים שזה המוצר הכי גניב בסופר. אם תעשו ניסוי היום ותיכנסו לסופר הקרוב לביתכם, אתם תראו שלקופסה של התמ"ל מוצמד אזיק, אזיק, בשביל שאימהות שאין להן איך להאכיל את הילדים הקטנים שלהן לא יגנבו אותו. זה המצב של הדור הצעיר היום במדינת ישראל, והחוק הזה מבקש את הדבר הכי פשוט בעולם: תסבסדו אותו. שהאוצר יעזור לדור הצעיר במדינת ישראל ויסבסד חלק מעלות התמ"ל, כמו שיודעים להוריד מחירים בחד-פעמי, כמו שידעו לבטל ולהוריד מחירים בשתייה הממותקת, כי זה חשוב לציבור מסוים. אז אני פה בשביל הציבור שלי, האזרחים הצעירים במדינת ישראל, ואני מבקש מכם לפתוח את הלב רגע אחד, לפתוח את הלב ולהקשיב, להקשיב למוצר הכי גניב במדינת ישראל – תחליף מזון לתינוקות. להורים צעירים אין היום איך להאכיל את הילדים שלהם. היום המוצרים האלה הם המוצרים היקרים ביותר באירופה. מדינת ישראל היא המדינה שהכי יקר בה להאכיל תינוקות. אני פונה אליכם, חברי סיעת ש"ס, ואני פונה אליכם, חברי הכנסת מהליכוד, שמתיימרים לייצג את החלשים והשקופים, ואני פונה לכל חברי הכנסת שנמצאים בבית הזה: על מה אתם מבזבזים את הכספים אם לא עבור התינוקות שלנו? על מה? מיליארדים בכספים קואליציוניים, לאן הם הולכים? עשרות משרדים שאף אחד לא צריך, יש שר שמחזיק ארבעה משרדים – תבטלו משרד אחד ותאכילו תינוקות. מה אתם עושים עם הכסף שלנו, של אזרחי מדינת ישראל? לאן אתם מדרדרים את הסולידריות הישראלית? למה בכלל צריך לעמוד פה ולהתחנן שתסבסדו אוכל, אוכל לתינוקות שההורים שלהם לא יכולים לאפשר לעצמם לקנות אותו? מה אמור להיות יותר ברור מזה ששר האוצר יראה את החוק הזה – לחוק קדמה גם פנייה – ויגיד, ברור, ברור? שאחרי שהמילואימניקים עשו 300 ימי מילואים, והעסקים שלהם קרסו, ופיטרו אותם מהעבודה ולא נשאר להם כלום בחיים – ברור שנעזור לצעירים האלה להאכיל את הילד שלהם? מה ביקשתי? מה ביקשתי, שתיתנו להם בית? ביקשתי שהם יוגרלו בדירות? לא ביקשתי כלום. הבקשה הכי צנועה שיש. אני אומר לכם, העלויות לא הגיוניות. אני לא אביך אף אחד מכם, כי אני יודע שאף אחד ממי שיושב פה לא יודע כמה עולה קופסת תמ"ל וכמה קופסאות צריך בחודש. ולכן אני פונה אליכם, באמת, לכל אחד שנמצא בבית הזה, ואני לא יודע מי אמור להעביר את תשובת הממשלה, אבל מי שאמור להעביר את תשובת הממשלה, אני מציע שתסמס לשר האוצר ותגיד לו: זה נושא מביך, זה נושא שמביך שלא נקדם. לפחות בוא נשקול את זה, בוא נראה על מה מדובר. אתי, זה נושא בדיוק בשבילך. תשלחי הודעה לזה שמחזיק ארבעה תיקים, תגידי לו: בוא נסבסד את זה. מדובר פה על סבסוד של מוצרי מזון לתינוקות, על זה מדובר. אני יודע שזה לא מעניין אף אחד, אני יודע שהמליאה ריקה, אני יודע שדור העתיד של מדינת ישראל ממש לא מעניין אתכם. אתם מייצגים את הסקטור הקטן שלכם וזהו, לא רואים כלום. אחרת לא היה פה האירוע שהיה קודם, שעומד שר על הדוכן ומסביר את האולטימטום של ראש המפלגה שלו ואומר: לא נלך לבחירות. אני רוצה לומר לך, השר ביטון, שכשעומד פה שר ומסביר שלא הולכים לבחירות, זה בדיוק הזמן שהולכים בו לבחירות. ככה זה עובד, זאת הדינמיקה של הבית הזה. ואתה יודע מה? עצם העובדה שמדברים על הליכה לבחירות על חוק השתמטות – זו בושה של הבית הזה. לא הלכתם לבחירות על 7 באוקטובר, לא הלכתם לבחירות על הפקרת החטופים, לא הלכתם לבחירות על להחזיר את האחים שלנו מהשבי. על מה אתם מאיימים ללכת לבחירות? על חוק השתמטות. על זה שאתם עומדים על כך שחצי ציבור לא יתגייס וחצי ציבור כן יתגייס – על זה אתם מאיימים לפרק את הממשלה. ואני רוצה לומר לכם משהו: זה צדק היסטורי, על זה צריכה להתפרק הממשלה – על בניית החוזה הישראלי החדש, על זה שכולם צריכים לשרת את מדינת ישראל; על זה שמהעפר, מהמצב הכי קשה שהיינו בו, נקום טובים יותר. נקום טובים יותר כשכולם ייקחו חלק; שלא יהיה עוד מצב הזוי ובזוי כמו שהיה במדינת ישראל, שאח אחד רואה את האח השני ואומר: אני הולך לסכן את החיים שלי, ואתה הולך לטייל וליהנות. והינה, אני אומר פה עוד פעם, כמו בכל נאום: מי שבאמת תורתו אומנותו, לומד כל היום – אין בעיה שימשיך ללמוד כמו שחקנים מצטיינים. אין שום בעיה עם זה. אבל מי שלא – ואתם יודעים טוב מכולם כמה כאלה יש – תשלחו אותו לבקו"ם. שילך ויעשה שירות צבאי בדיוק כמו שאני עשיתי שירות צבאי, בדיוק כמו שהבן שלי יעשה שירות צבאי, בדיוק כמו שהצד הזה עשה שירות צבאי. זה מה שאנחנו מבקשים מכם. אנחנו לא מבקשים מכם לעשות יותר מאיתנו, אנחנו מבקשים מכם לעשות בדיוק כמונו. וזה שהיום עולה לרדיו חבר כנסת ומתראיין ואומר שאני האויב שלו, אני האויב שלו, ולמה אני האויב שלו? כי אני רוצה שיהיה פה שוויון בנטל. כשהמראיין שאל אותו: אז למה הם האויבים שלך? אז הוא אומר שאנחנו לא רק האויבים שלו, אנחנו האויבים של הדת, כי אנחנו רוצים לפרק את המסורת – שהנכד לא יהיה דומה לאב והאב לא יהיה דומה לבן.

גלעד קריב (העבודה):

למה אתה לא מזכיר – – –

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה לומר לך, אדוני חבר הכנסת המכובד, אני לא אני האויב שלך.

גלעד קריב (העבודה):

מי אמר את זה?

רון כץ (יש עתיד):

תבדוק. אני לא האויב שלך. אף אחד בצד הזה הוא לא האויב שלך. האויב שלך נמצא מעבר לגבול, פלש אלינו עם קלצ'ניקוב, טבח בנו. אלה האויבים שלך. יש רק דרך אחת להילחם באויבים האלה – להתגייס לצבא, לעשות שירות אמיתי, להגן על מדינת ישראל. אין דרך אחרת לשמור על מדינת ישראל. אז צריך לשלב בין לימוד תורה לבין שירות בצה"ל. ואני רוצה לומר לכם סוד: זה כבר עובד, זה כבר קיים. אני רוצה לומר לכם עוד סוד: זה גם יקרה, אין דרך לעצור את זה. בסוף יש חוק גיוס. חוק הגיוס הזה יתקדם. לא יעזרו לכם כל הטריקים, כל השטיקים, כל מה שתעשו לא יעזור לכם. אני רוצה לומר לכם דבר אחד מפה בשם דור שלם שיש לו תקווה גדולה למדינה הזאת: אחרי כל מה שקלקלתם, אחרי כל מה שהרסתם, אנחנו עדיין מסתכלים קדימה, אנחנו עדיין יודעים שיהיה פה טוב יותר. אנחנו עדיין יודעים שלמרות הדילים והשטיקים וכל מה שאתם מנסים לעשות – זה לא יעזור. אתם תתגייסו כמו כולם לצבא, אתם תיקחו חלק בכלכלה, אתם תעזרו לנו לבנות את המדינה, על הראש של הנציגים הפוליטיים, שעושים פה פוליטיקה הכי קטנה שיש. ומכאן אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ואדוני השר, שעכשיו אתה נמצא מולי – אני רוצה לומר לך, אנחנו ניקח את הסרטון שלך וניקח את הסרטון שלי – ערוץ הכנסת שומר קטעים כאלה – ואז הם ייקחו את החלק שאני אומר "אמרתי לך", כי אתם לא תצליחו להעביר את חוק ההשתמטות, וגם אנחנו לא ניתן לזה לקרות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – ערוץ הכנסת – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק תמיכה בביטחון תזונתי אצל תינוקות, התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה, אדוני.

קריאה:

גלעד קריב (העבודה):

לא יודע, הוא מסרב לומר. אתה מרשה לי להזכיר, נכון?

רון כץ (יש עתיד):

ודאי.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, הרשו לי לנצל את השניות הראשונות על מנת להשלים את נאומו של עמיתי חבר הכנסת כץ ולהבהיר שחבר הכנסת שהוא התייחס אליו הוא חבר הכנסת אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ומכיוון שאני מזכיר את שמו אז אני אזכיר את העובדה שכבר למעלה מחצי שנה הוא מעכב את הדיון בהצעת החוק לתיקון חוק לשכת עורכי הדין שתטיל הגבלה או תקרת מקסימום לשכר הטרחה שעורכי דין גובים ממשפחות שכולות וממשפחות של נפגעי טרור.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

שנה. למה – – –

גלעד קריב (העבודה):

לא. החוק הגיע לכנסת לפני שנה, בפברואר בשנה שעברה, הצעה ממשלתית, והדיון האחרון היה ביוני אצל אייכלר. את החוק של היושב-ראש מלביצקי להרס לשכת עורכי הדין הריצו בבליץ, אבל את החוק או את ההצעה לתיקון חוק עורכי הדין שמיועדת לסייע למשפחות שכולות ומשפחות נפגעי טרור – את זה חבר הכנסת אייכלר, שרואה בנו, חברי האופוזיציה, אויבים, את זה הוא לא מקדם. אדוני, בזמן שנשאר לי, חבר הכנסת כץ הציג היטב את הצעת החוק החשובה הזו, וראיתי שעד לאחרונה היה איתנו שר הכלכלה באולם. מסתכלים על רשימת המוצרים שנמצאים תחת פיקוח מחירים, מוצאים בה חלב בשקית, חלב בקרטון, חריץ של גבינה צהובה, אשל וגיל. מה לא מוצאים בה? מזון לתינוקות. אני יודע שיש ויכוח ענייני אם פיקוח מחירים הוא מנגנון אפקטיבי. אני מאמין שיש מקום לפיקוח מחירים על מוצרי יסוד. לא מצליח להבין איך הממשלה הכושלת והרשלנית הזו לא הוציאה צו לעצירת העלאת מחירים בחודשים הראשונים של המלחמה, אבל כל עוד יש במדינת ישראל מנגנון של פיקוח מחירים, איך יכול להיות שמזון לתינוקות לא נמצא בפיקוח מחירים? היום הקואליציה קידמה הצעות חוק לציון ועידת סן רמו, שהתרחשה בראשית שנות העשרים. מה עוד קרה בראשית שנות העשרים? הנשים הראשונות של ארגון הדסה ושל הסתדרות הנשים העבריות הקימו את טיפת החלב הראשונה במדינת ישראל, בארץ ישראל, כאן, בירושלים. במשך עשורים מדינת ישראל הייתה דוגמה בכל העולם המתקדם לטיפול בתינוקות וילדים. תחת שלטון הליכוד הפכנו למדינה המובילה בתחלואת העוני בקרב ילדים. זו התוצאה של שנות השלטון הארוכות שלכם. אנחנו הראשונים בעולם המערבי בתחלואת עוני בקרב ילדים ובקרב קשישים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

ואתם הולכים עכשיו להפיל הצעה שמיועדת לסייע להורים להזין את התינוקות שלהם. תתביישו לכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, תודה. את עמדת הממשלה יציג השר ביטון. בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

איך בחרו דווקא אותם להציג את התשובה?

רון כץ (יש עתיד):

אני הכנתי את עצמי לקרעי, אולי אני אופתע לטובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חייב לומר שלפעמים יש משימות שבן אדם מקבל על עצמו מתוקף תפקידו והוא ממש לא אוהב אותן, אז להלן.

נאור שירי (יש עתיד):

להלן: שר בממשלה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

להלן. נאור, פעם אני אעלה ואתה לא תקפוץ כמו איזה אחד שזה – תן, שנייה. הינה, ראיתם, הספיק לו. ללפיד זה הספיק. אני מתכבד להשיב על הצעת חוק תמיכה בביטחון תזונתי אצל תינוקות, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת רון כץ, ולהצעת החוק הזהה שהוצמדה אליה, של חבר הכנסת גלעד קריב. הצעת החוק האמורה מציעה לקבוע סבסוד בשיעור של 50% למוצרי מזון לתינוקות ולמוצרי הנקה למשפחות הזכאיות לכך על בסיס הכנסה, וזאת בהתאם לכללים ולתנאים שיקבע שר הבריאות בתקנות, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. אני מבין את הרצון והצורך הקיים לסייע בתמיכה כלכלית להורים ברכישת מוצרים שמקדמים הנקה ומסייעים למשפחות. עם זאת, הצעת החוק בנוסחה הנוכחי מעלה כמה קשיים מהותיים שאינם מאפשרים את המשך קידומה. ראשית, מימוש ההצעה יגזור עלויות כלכליות משמעותיות, שמחייבות פעולה מאזנת ומציאת מקור תקציבי שיתאם את דרישות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה.

רון כץ (יש עתיד):

– – – כמו כספים קואליציוניים?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אנו מבינים שכ-265,000 משפחות בישראל מצויות באי-ביטחון תזונתי. לא ניתן לדעת בדיוק כמה תינוקות יש בקרב אותן משפחות – –

רון כץ (יש עתיד):

מה זאת אומרת?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

– – מה שמקשה על הערכה מדויקת של העלות התקציבית של ההצעה.

רון כץ (יש עתיד):

תשאל את שר הפנים.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

זה שכן שלך, לא שלי. הערכה זו תשתנה גם בהתאם לקריטריונים שיקבע שר הבריאות, אך היא עלולה להגיע למאות מיליוני שקלים.

גלעד קריב (העבודה):

ממש לא נכון.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

שנית – –

רון כץ (יש עתיד):

גם אם כן – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

– – מנגנון הסבסוד המוצע מבוסס על חישוב הנגזר מהוצאות, ולמעשה מעגן מתן הטבה שאינה אחידה בין כלל הזכאים, כך שעולה החשש לניצול לרעה של המנגנון.

רון כץ (יש עתיד):

אמרנו לפי הוועדה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

כמו כן, הצעת החוק מתייחסת למוצרים שחלקם אינם נמצאים בפיקוח, וכך ישנו חשש שהאפשרות לקבל החזר של תרכובות מזון לתינוקות ומוצרי הנקה תביא דווקא לעליית המחירים של אותם מוצרים – –

רון כץ (יש עתיד):

איך? איך זה קורה? איך, אני לא מבין – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

הקשבת לחלק הראשון?

רון כץ (יש עתיד):

כן. איך?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אז אני אחזור.

רון כץ (יש עתיד):

טוב, אחרי זה אני אעלה להגיב.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

– – ובכך תביא לתוצאה הפוכה מזו שמנסה לקדם הצעת החוק. לבסוף, חשוב לציין כי משרד הבריאות אינו מומחה בתחום חלוקת סובסידיות לגורמים פרטיים, במיוחד כאלה המתבססות על הכנסה. יישום הצעת החוק צריך להיות במשרד ממשלתי שזו התמחותו, לצד חובת התייעצות – –

גלעד קריב (העבודה):

זאת הבעיה בחוק?

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

– – עם שר הבריאות בעניין המוצרים והשירותים הנדרשים – –

גלעד קריב (העבודה):

תמנו את חיים כץ שר הבריאות, ואז נוכל – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

– – למשפחות לצורך הנקה ואופן קבלת תרכובות מזון לתינוקות בצורה מיטבית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, די.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

לסיכום – אני חושב שאתם תאהבו את הסיכום, רון – אני סבור כי הצעת החוק מצריכה תיקונים, שיח עם משרדי הממשלה ומציאת מקור תקציבי, ככל שיהיה, על מנת להבטיח שהסבסוד ייתן מענה אמיתי ויעיל לציבור בלי לגרום להוצאות לא רצויות. לאור כל האמור החליטה ועדת השרים לחקיקה להתנגד להצעת החוק, ואני אבקש מחברי הכנסת להתנגד לה. עכשיו תשמע, רון, אני חבר ועדת שרים לחקיקה, אם אתה יודע או לא; יושב שם הרבה. מגיעים הרבה מאוד חוקים, חוקים גם של קואליציה, לא רק של אופוזיציה, חוקים טובים. רוב הפעמים, הנפילה של חוק היא על עניין תקציבי. בסוף, אין ספק, ואמרתי בתחילת דבריי, זה לא פשוט לעמוד פה על הדוכן, להתנגד לחוק מאוד מאוד חשוב, שאמור להקל על המצב הקשה שקיים היום בציבור, וגם לגבי עליית המחירים, אבל הכול צריך להיות באיזונים. מצד אחד, המצב כרגע הוא של תקציב מאוד מורכב שעוד צריך לעבור, אבל התקציב הזה הוא תקציב שכולל בתוכו הרבה מאוד מרכיבי ביטחון, בגלל המצב שאנחנו נמצאים בו. אגב, אני לא חושב שזו הצעה פופוליסטית, בשונה מהרבה הצעות אחרות. אני חושב שזו הצעת חוק טובה, אני אומר את זה חד-משמעית, ואני חושב שגם בתגובה – שלא אהבתי להקריא אותה, אבל זו תגובה שאומרת שהחוק הזה הוא ראוי, רק מה? יש פה כמה בעיות פרוצדורה, ובעיקר עניין תקציבי, שבדרך כלל – וזה מה שעושה ועדת שרים לחקיקה – לרוב, אם יש לזה רק בעיה תקציבית, אז היא אומרת: לכו שבו, ודוחה אותו. אבל כיוון שהמשרד הרלוונטי, כפי שאתה רואה בחוק פה, המשרד הרלוונטי הוא כנראה לא המשרד שעליו הטילו – משום מה החלטתם בחוק לשים את זה על משרד הבריאות, ומסתבר שזה לא המשרד הנכון; בכל אופן זה מה שהמשרד טוען בעצמו. אני לא שר הבריאות, אבל אם המשרד טוען שזה לא התפקיד שלו, אז אני חושב שכמציע החוק תעשה נכון וראוי – א. תביא את זה בפרוצדורה נכונה; ב. תבוא במשא ומתן מול האנשים הרלוונטיים במשרד האוצר כדי לעשות מהלך נכון בדרך הנכונה כדי שהוא יצא לפועל. זה – דבר ראשון. דבר שני, חבר הכנסת רון כץ היקר, כיוון שלקחת מהזמן הקודם גם לדברים אחרים – לא יודע, חיברת את זה – גם אני אחבר לך את זה.

רון כץ (יש עתיד):

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

כאחד שמאוד מוקיר ומעריך אותך מהשיח שלנו מחוץ לכנסת – –

רון כץ (יש עתיד):

זה הדדי.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

זה הדדי, נכון. אל תסתבך עם זה שאתה מסתדר טוב גם עם משה ארבל ועוד כמה. לא יודע, אולי זה מסבך אותך פה. אבל אני חושב שבשיח הזה – בדרך כלל, בסדר? אני חושב שאתה מייצג ערכים מאוד טובים, אתה מביא דברים נכונים ובדרך נכונה. אבל אני גם מבין שאתה עושה את זה בצורה יפה מאוד – איך אומרים? מנסה לייצר, לבנות מציאות.

רון כץ (יש עתיד):

לברוא מציאות.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אתה יודע, יש דבר מעניין – הוא קצת תורני, אבל הוא יעניין אותך: יש את כל המושג הזה של אמונה. כל המושג הזה של אמונה. משה רבנו שואל את הקדוש ברוך הוא: איך יאמינו לי? על עם ישראל, כשהוא בסנה, הוא שואל אותו: איך יאמינו לי? אז יש פירוש מאוד מאוד מעניין שמסביר: מה הוא מבקש? מה אכפת לו אם יאמינו או לא יאמינו? אתה מוציא אותם ממצרים, מה זה העניין של האמונה? אז המפרשים מסבירים דבר מעניין – שהאמונה יוצרת מציאות. אז הוא אומר שכדי שנוציא אותם, צריך לייצר את האמונה שלהם שתייצר מציאות. אז זה בסדר שיש לך אמונה בפירוק הממשלה ואתה רוצה לצייר את המציאות. אפילו דיברת על זה שנראה – אגב, יפה, שיש לך זמן לראות את ערוץ הכנסת – – –

רון כץ (יש עתיד):

שולחים לי.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

שולחים לך. יפה. יש משהו כזה שאומר, מי אמר, צודק?

רון כץ (יש עתיד):

כשהיא תתפזר – – –

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אז אני מחכה שתשלח לי. לפי מה שאתה אומר, זה לא עוד הרבה זמן. לא נשכח מזה. אבל אני אומר לך ומאכזב אותך הפעם – ואמרתי את זה כבר פעם היום ואני משחזר – שזאת לא הסיטואציה. אנחנו לא נמצאים במצב שאנחנו חושבים שעל האירוע הזה תיפול ממשלה. לכן אני מאכזב אותך ואומר לך, ככל שלא תעבור לש"ס – אתה בצד הימני לעומד כאן, זה האופוזיציה כאן. הצד השני – אם תעבור לש"ס זה יהיה עכשיו מהר. אני לא יודע מה ולדימיר רוצה לעשות לך על מה שאני אומר לך עכשיו, אין לי מושג.

רון כץ (יש עתיד):

– – – נחליף מקומות.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אבל אני אומר את זה ברגע של רצינות. אנחנו באמת בתקופה מורכבת. אני חייב להגיד לך גם משהו, ואני נהנה לדבר איתך – הייתה לי ישיבה משמעותית במשרד. חבר הכנסת טור פז, אתה תתעניין במה שאני אומר עכשיו. הייתה לי במשרד ישיבה מורכבת עם הרבה אנשים, סמנכ"לים של המשרד. פתאום שמנו לב שסוף-סוף יש ממשלה שמחזיקה שנתיים וחודש, לעומת היסטוריה של הרבה מאוד שנים אחורה שהמנכ"לים והשרים התחלפו, לא רוצה להגיד כמו – – –

קריאה:

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

רגע, שנייה. המשמעות של זה הייתה שבהעברת תהליכים בסיסיים – עזוב כרגע ציבור חרדי או לא ציבור חרדי, ואתה יודע שאני צודק – בהעברת תהליכים בסיסיים ברמת ממשלה, החלפת שרים ומנכ"לים יוצרת מצב אבסורדי שאין אמון במערכת.

משה טור פז (יש עתיד):

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

נכון. אין רציפות, אין מושג כמה זה קטסטרופה. אתה יודע מה, אפילו ברמה מסוימת הייתי – לא מופתע, אבל אני חושב שלפחות אתם מופתעים שכבר עברו שנתיים וחודש. זה לא נותן לכם קרדיט כאופוזיציה חזקה, נכון?

משה טור פז (יש עתיד):

– – – בתואר ראשון שאם תקשור חמור – – – הוא יסיים אחרי שלוש שנים תואר.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אוי ואבוי אם זה מה שאתה מאמין, אבל אקוויוולנטי זה לא, אין שם חמורים. רון, לא הקשבת לי, אבל בסדר. אני אומר לך שדווקא עם כל ההסתכלות שצריך כאופוזיציה לבוא ולייצר סיטואציה – זה התפקיד שלך, אתה עושה את זה טוב, אפילו יפה. אני יכול להגיד לך שבכל נאום שלך אתה עושה את התפקיד שלך כאופוזיציה אולי יותר מהרבה אופוזיציונרים אחרים פה שלא עושים את העבודה, ולצערכם, אנחנו כבר שנתיים וחודש בתפקיד. אבל אני אומר לך שאתה עושה את זה טוב. אמרתי כאן לפני רגע: כמדינה, כאזרחים, ממשלות מתחלפות זה דבר מאוד לא בריא. נכון שאתם נגד הממשלה, וכל מה שאנחנו עושים הוא רע, ורק אתם מהצד הנכון, אבל תדע לך שברמת ממשלה, כשיש ממשלה עם רציפות זה דבר טוב למדינה, לכלכלה, שהיא יודעת להתמודד במצבים מורכבים כמו שאנחנו נמצאים בהם עכשיו.

רון כץ (יש עתיד):

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אתה לא רואה, לצערך, מה לעשות? המשקפיים שלך הם משקפיים בעייתיים, וזה בסדר. תפקידך להסתכל, ואמרתי לך, כאופוזיציה אתה עושה את העבודה.

רון כץ (יש עתיד):

– – – אזרחי מדינת ישראל אומרים.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אבל אני אומר לך, בהסתכלות של האזרח למטה, למרות שתצעקו עכשיו: מה, האזרחים, הם רואים – בסוף, כשאתה מסתכל כאזרח על ממשלה יציבה – ואתה יודע, לא כל דבר בממשלה זה נקודות של ויכוח בינינו לביניכם. לא כל דבר. יש דברים שהם כבר צריכים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

השר במשרד החינוך חיים ביטון:

אז אני מאתגר אותך שוב. אתה בטח עולה לדבר, אז תגיד עוד פעם שנדבר על אז, אז גם אני אמרתי את זה. תודה לכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כץ, אתה מעוניין להשיב? בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, עלה פה השר והגיב בשם הממשלה ואמר: 1. לא יודעים כמה ילדים יש – תשאלו את שר הפנים – ואומרים שיהיו אפליות במחיר. לא יודע איך סבסוד של מוצרים יגרם לאפליות במחיר. ואמרו שזה יעלה לנו 240 מיליון שקל, אז אני רוצה לעדכן את אדוני השר ואת כל הנכבדים שיושבים בחדר: זה לא 5% מהכספים הקואליציוניים שגזלתם מאזרחי ישראל; זה לא 50% מהכספים שאתם מעבירים לאורית סטרוק בתור הקופה הקטנה של סמוטריץ'; זה לא משתווה אפילו לכספים האדירים שאתם גוזלים ממדינת ישראל. מה אנחנו ביקשנו, שתסבסדו אוכל לתינוקות במדינת ישראל? אני רוצה לומר עוד משהו: עשו את זה כבר בעבר. יושב פה שר הרווחה לשעבר מאיר כהן. גם בקדנציה שלנו ביקשתי את אותה בקשה, ואתם יודעים מה קרה? לא היה צריך את כל הקרקס הזה. מאיר כהן אמר כן, ושם 18 מיליון שקל וסבסד בדיוק את זה. אתם ביטלתם את זה. אתם, אלה שדואגים לשקופים, לא רואים אותם; אתם, אלה שמתיימרים לדאוג לצעירים, לא רואים אותם; אתם, אלה שכל פעם עומדים פה ומזכירים לנו מחדש כמה אתם תותחים – אז אני רוצה לומר לכם משהו: אולי אתם חיים יותר מדי זמן בבית הזה. אבל לא יכול להיות ששר יעמוד פה ויגיד שהממשלה הזאת טובה. זאת הממשלה שהביאה עלינו את 7 באוקטובר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נו, באמת.

רון כץ (יש עתיד):

זאת הממשלה שהרסה את המותג מדינת ישראל בעיני העולם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שטויות. איזה שטויות אתה מדבר.

רון כץ (יש עתיד):

זאת הממשלה שהפקירה את הכלכלה. זאת הממשלה שמפקירה את החטופים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איזה שטויות אתה מדבר.

רון כץ (יש עתיד):

זאת הממשלה שמנסה להעביר חוק השתמטות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

זאת ממשלה שהייתה צריכה ללכת הביתה הרבה לפני כן, הרבה הרבה לפני כן, קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

כל אדם הגון אחרי שעבר את 7 באוקטובר היה שם את המפתחות ואומר – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מספיק – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – טעיתי, חטאתי, פשעתי – אני הולך הביתה. לכו כבר. נמאסתם על כל העם.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

גם אתה רוצה, גלעד?

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תאמר לי, השר ביטון, אתה לא מתבייש לעמוד כאן ולספר לנו על תקציב דחוק עם אילוצים? תאמר לי, אתה חושב שאנחנו מטומטמים? אתה חושב שאנחנו לא יודעים לקרוא? הנחתם פה תקציב עם מיליארדי שקלים של כספים קואליציוניים. יצאה מפלגה מהקואליציה – אתם שומרים להם ארבעה משרדים, שלושה מהם מיותרים לחלוטין, ואתה מטיף לנו על אחריות תקציבית? איך אתה לא מתבייש? אתם, סיעת ש"ס, הולכים להצביע נגד עזרה למשפחות ברוכות ילדים; אתם, סיעת ש"ס, הולכים להצביע נגד עזרה למשפחות מוחלשות. העיקר בניתם את הקמפיין שלכם על תלושי המזון, שחילקתם בשלב הראשון רק למשפחות שקרובות אליכם עד שבג"ץ התערב בזה. אתה לא מתבייש?

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא נתן 18 מיליון לטובת הנושא.

גלעד קריב (העבודה):

עזוב, אתה לא מתבייש לדבר איתנו על אילוצי תקציב? ועכשיו, אדוני השר ברקת, ראיתי שחזרת לאולם. השר ברקת, אנחנו שמחים שאתה איתנו ולא במסע מעבר לים. השר ברקת, לא נהוג לעמוד עם הגב אל הדובר. בכל זאת, אתה שר הכלכלה, ואנחנו מדברים פה על העלייה התלולה במחירי מוצרי המזון. אז בוא, נתתם פה תשובה, התחמקתם מהסוגיה של מחירי המזון לתינוקות. בוא תנצל את הזכות שלך למסור הודעה כשר בממשלה ותודיע שאתה מתכוון להכניס את המזון לתינוקות לרשימת המוצרים בפיקוח. בוא, תנו אלטרנטיבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

גלעד קריב (העבודה):

ממש – – – מחסור. תפסיקו עם השטויות שלכם. השתוללות של מחירים גם בנושא הזה של מזון לתינוקות, והממשלה והקואליציה שלכם לא עושה דבר וחצי דבר. בקדנציה שלנו, הקצרה, מכיוון שההצעה הזאת הונחה, היה צוות שעבד על הנושא הזה, כיצד מביאים פתרונות לעלייה במחירי המזון לתינוקות. מה אתם עשיתם? השר ברקת מטייל בכל העולם כאילו הוא שר החוץ, הוא ומירי רגב. הוא ומירי רגב, על כל יום שהם במשרד הם יום באירופה. בינתיים משפחות לא מסוגלות לקנות מטרנה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני השר ברקת, מה אתה מתכוון לעשות עם עליית המחירים של המזון לתינוקות? הוא נוסע לחו"ל למשלחת מחקר על מזון לתינוקות באירופה.

קריאות:

גלעד קריב (העבודה):

אולי השר ברקת רוצה למסור הודעה אישית?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק תמיכה בביטחון תזונתי אצל תינוקות, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת רון כץ. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק תמיכה בביטחון תזונתי אצל תינוקות, התשפ"ה–2024, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

30 בעד, 41 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק תמיכה בביטחון תזונתי אצל תינוקות, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת רון כץ, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. נעבור להצבעה על הצעת חוק תמיכה לביטחון תזונתי אצל תינוקות של חבר הכנסת גלעד קריב. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק תמיכה בביטחון תזונתי אצל תינוקות, התשפ"ה–2024, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

31 בעד, 40 נגד. אני קובע כי הצעת חוק תמיכה בביטחון תזונתי אצל תינוקות של חבר הכנסת גלעד קריב לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – דיון שהכנסת החליטה לכלול בסדר-היום בנושא החטופות והחטופים. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו. בבקשה, גברתי. רשימת הדוברים נעולה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני מתחילה, אני מבקשת לשלוח מכאן, בשמי ובשם הכנסת, את תנחומינו הכנים למשפחתו של קובי אביטן על מותו הטרגי והקשה. קובי היה אזרח, עובד משרד הביטחון, יצא בשליחות המדינה ונהרג בשוגג על ידי כוחות צה"ל בעזה. עם ישראל כולו מחבק את משפחת אביטן. יהי זכרו ברוך. חברות וחברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את המספר הבלתי-נתפס של 481 ימים לפרוץ המלחמה, האסון הגדול שפקד אותנו, הטבח; את המספר הבלתי-נתפס של 481 ימים ש-90 אזרחים ואזרחיות ישראל, אחים ואחיות שלנו, בנינו ובנותינו, סבינו וסבתותינו, נמצאים בגיהינום בעזה. כדי להבין את קצה-קצהו של הגיהינום, היה צריך לשמוע אתמול את העדות האמיצה – לא בפעם הראשונה, אבל הפעם בעברית – עדות אמיצה ומפורטת של עמית סוסנה בריאיון ששודר אמש אצל בן שני בעובדה. עמית סיפרה באומץ לב ובכאב על הרגעים הקשים כשהיא נגררה לעזה, על מאבק חייה – היא קראה לזה "מאבק חיי" – המאבק נגד המחבלים, המפלצות, שגררו אותה תוך התנגדות עזה שלה, עד שהם נטרלו אותה במכות, מכות קשות בכל חלקי גופה, ובעיקר בפניה. היא סיפרה על האפלה והחושך, החושך הגדול, בזמן ששהתה בשבועות הראשונים בבית בעזה, לא רחוק מהגבול עם ישראל, אזוקה כמו חיה בשלשלות של ברזל, כשהיא נתונה לחסדים של שני מחבלים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שנייה, חברת הכנסת תמנו. מנהלי ומנהלות הסיעה בשני הצדדים וחברי הכנסת, התוכן של מה שאומרת פה חברת הכנסת, אני בטוח שנוגע לכולם. מי שלא רוצה להקשיב ורוצה לדבר, מתבקש לעשות את זה בחוץ. זה לא הגיוני שהיא צריכה לצעוק בשביל להעביר את הדברים האלה ולהתגבר על הרעש. אנא. תודה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

והם ממשיכים. מתעלמים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה לכולם. בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, היושב-ראש. היא סיפרה על האפלה והחושך, איך היא שהתה בשבועות הראשונים בבית ששם אזקו אותה בשלשלות ברזל, כמו חיה, כשהיא נתונה לחסדים של שני מחבלים, שאחד מהם, כמו חיית טרף, פגע בה מינית תוך איומי אקדח ופגיעה פיזית קשה. עמית הגיבורה נאחזה בחיים. היא נאחזה באור, באור שמעת לעת בצבץ מהחלון, בתקווה גדולה, כשהיא בתוך ליבה אמרה: אין סיכוי, אין סיכוי שממשלת ישראל תפקיר אותי. אין סיכוי שממשלת ישראל תשאיר אותי בעזה. עמית הגיבורה עברה שוב ושוב סבל, גם בהמשך, כשהיא נלקחה למקום שבו לפחות היא פגשה חטופים וחטופות ישראלים. שם היא סומנה כקצינה בכירה בצבא, עונתה באופן מחפיר וכמעט הוצאה להורג. אתמול היא סיפרה איך אפילו במקום הכי קשה והכי אפל, החיים שלה ניצלו בזכות אנושיות של אישה צעירה, ובעיקר אישה אמיצה מאוד, שנעמדה מול המחבלים באומץ גדול והפצירה בהם שיניחו לעמית לנפשה ושלא יהרגו אותה. האישה הזו היא לירי אלבג, לירי אלבג, שמשפחתה זכתה יחד עם כל עם ישראל לראות את השחרור שלה מהשבי ביום שבת, לצד החטופות האחרות, התצפיתניות דניאלה, קרינה ונעמה. תשמעו, אדוני השר, זה לא היה צריך לקחת 481 ימים, 481 ימים של סבל ועינויים, כדי להביא אותן הביתה. חודשים ארוכים שממשלת ישראל – וכאן בכנסת שמענו את הקולות של המשפחות מתחננות, מתחננות בכאב וזעקה גדולה שנלך למתווה לשחרורם, זעקה גדולה לממש את חובתכם כממשלה, חובתכם הברורה להחזירם מיידית מבחינה מוסרית, אנושית, ערכית, והכי חשוב – גם מבחינה יהודית, שהרי אין מצווה יותר גדולה ומצווה משמחת יותר מפדיון שבויים ושבויות, ואין עם ישראל שלם בלי שכל הבנים והבנות יחזרו לגבולות ישראל. מחר, בעזרת השם, צפויות לחזור הביתה גם ארבל יהוד ואגם ברגר. אני רוצה לחבק את המשפחות ברגעים מורטי העצבים האלה. כל אחת ואחד שחוזרים הביתה הם חלק בלתי נפרד ותנאי בסיסי לריפוי של הכאב שאנו חווים וחשים כל יום בעם ישראל, אז תארו לכם מה חשות המשפחות. מאז שביצעו בנו את הטבח וחטפו את יקירינו, הימים הם לא אותם ימים בישראל, אבל עלינו לזכור שהאזרחים והאזרחיות החפים והחפות מפשע נפלו לידי האויב המר כשכל המערכות כשלו. אתה שומע, השר דיכטר? בתפקידיך הרבים במערכת הביטחון אתה יודע להצביע על האחריות שלהם, הם הצביעו על האחריות שלהם, רק אתם לא לוקחים אחריות על הכשל. צה"ל לקחו אחריות, אמ"ן לקחו אחריות, שב"כ לקחו אחריות, אבל בראש ובראשונה האחריות והמחדל היא במשמרת שלכם, של ממשלת ישראל, ובראש ובראשונה תחת שלטונו של נתניהו. מעבר לדברים שפירטתי, אנחנו רואים שגורלם של החטופים שעודם בחיים קשה מנשוא. טיוטת דוח של משרד הבריאות שנחשפה לפני כחודש והוגשה לאו"ם אספה עדויות רבות של שבים ושבות, ובהם ילדים קטנים. התמונה שמצטיירת שם בצל האירועים היא קשה. מדובר בחטופים וחטופות ששוהים ימים ארוכים, שנה, שנה ושלושה חודשים ויותר, בחושך, קשורים בידיים וברגליים, כמעט לא מקבלים אוכל, מעונים, מוכים, מושפלים, מוחקים מהם כל צלם אנוש, שלא לדבר שלקחו ילדים ופגעו בהם מינית, הכריחו ילדים לצפות בטלוויזיה איך המפלצות רוצחים את בני ובנות עמנו. עכשיו אני שואלת: אחרי כל התיאורים האלה, תגידו לי, השר איתמר בן גביר – אה, סליחה, חבר הכנסת בן גביר – והשר סמוטריץ', איך העזתם להצביע נגד עסקה? איך אתם מסוגלים, באותה קלות דעת שהצבעתם נגד, גם לצייץ באותה קלות דעת ציוץ עד כמה אתם שמחים שהם בבית? אה, באמת? באמת תודה רבה לכם. אתם יודעים מה? יש דעות לכאן ולכאן, זה בסדר, לא כל בני האדם חושבים אותו דבר, אבל האחריות בזמן שאתם מביעים את דעותיכם, בזמן שאתם מחזיקים במפתחות מקבלי ההחלטות במדינת ישראל – זו האחריות שאתם חייבים לממש כלפי המשפחות. ומה אתם עושים במקום זה? אתם מהלכים אימים על המשפחות. כשאתם אומרים לראש הממשלה – כשסמוטריץ', אתה אומר לראש הממשלה, וכשאתה, בן גביר, התגאית בזה שפעם אחר פעם סיכלת מתווה לשחרור החטופים – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים, גברתי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – אתה בעצם פגעת במשפחות ופוגע במשפחות רק בשם הפוליטיקה שלך. אדוני היושב-ראש, עוד דקה אני מסיימת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

פחות מדקה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני רוצה לומר, איך ייתכן – הרי אצלכם זה כרוני, ועדיין, כרוני לברוח ממצוות פדויי שבויים, זה הרי נהיה סיסטמטי, כי לפני שנה ויותר התנגדתם להחזרת 104 חטופים, מתוכם 39 ילדים, הצבעתם נגד. תסתכלו על אותם ילדים בעיניים, על יגיל, על ארז ואחרים. ואני אומרת, ההצעה הזאת לסדר-היום – היא תתקבל, אני מקווה, אם יש לכם לב, אבל יותר מכול, אמרנו באופוזיציה שאנחנו נהיה רשת הביטחון של ראש הממשלה, מה גם שאני אומר לך, באותה הצבעה בממשלה הם הצביעו עבור כל המתווה על כל שלביו. אסור לראש הממשלה להפסיק את החזרת החטופים. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שמדינת ישראל ועם ישראל לא ישכחו ולא יסלחו למי שמצביע נגד, מסתכל על החטופים שחוזרים ושמח – אבל יודע שהוא מוכן לשים על המזבח, על המזבח כקורבן של פחד ומלחמה, את החטופים והחטופות האחרים. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חברת הכנסת תמנו. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, גם אני אתמול צפיתי בריאיון של עמית סוסנה, ואני חייבת להגיד שבאמת לא הצלחתי לעצום עין בלילה אחרי שצפיתי בזה. הרבה מהדברים שחברתי חברת הכנסת פנינה תמנו אמרה, כאילו יצאו מגרוני. הדבר הראשון שרציתי להגיד לעמית מכאן, מבית העם, מבית הנבחרים, מהמקום הזה, הוא לבקש ממנה סליחה – סליחה על כל מה שהיא עברה; סליחה שאף אחד, לא מהממשלה ולא מהקואליציה, דיבר איתה ושאל לשלומה ושאל אם היא בסדר ואם היא צריכה משהו. הקשבתי בקשב רב לכל מה שהיא תיארה, גם לתיאורים של העינויים בשבי וגם להשתלשלות השבי שלה, איך היא עברה ממקום למקום ומבית לבית ואחר כך למנהרות, אבל גם שמעתי אותה מספרת איך היא ראתה מסיבות עיתונאים פה בארץ שבהן היא רואה את ההנהגה שלנו, את ראש הממשלה ולצידו שר הביטחון, מדברים על המהלכים הצבאיים שעומדים לקרות, אבל לא מזכירים במילה את החטופים. ובאותו הרגע מה שהיא חשה, מה שהיא הרגישה זה: אבל מה איתנו? מה, שכחתם אותנו? מה, לא תחזירו אותנו? למה אתם לא מדברים עלינו? היא גם ציינה שהיא לא אדם פוליטי, והיא מעולם לא הייתה אישה פוליטית, וזה לא קשור לימין ושמאל. היא ציפתה שההנהגה שלנו תדבר עליהם, ובמעמד הזה תגיד: אנחנו עושים הכול כדי להחזיר אתכם, אתם שומעים אותנו? אבל לא דיברו אליה, וזה היה רגע של שבירה. היא לא סיפרה שהעינויים הביאו אותה לשבירה, שהעלטה המוחלטת הביאה אותה לשבירה, שהתקיפה המינית הביאה אותה לשבירה – מה שהביא אותה לשבירה זה שהיא הרגישה ששכחו ממנה, שהיא חשבה שההנהגה שלה לא שם בשבילה. ומכאן רציתי להגיד לה סליחה, סליחה בשם מדינת ישראל, אבל גם שאני – ואני בטוחה שרבים כמוני – פשוט מעריצים אותה על העוצמות שבה, על מה שיצא ממנה גם ברגעי החטיפה, שבאמת, אני מסתכלת על עצמי – אני בטוחה שהייתי אחוזת אימה ברגעים כאלה, אני לא יודעת איך הייתי מגיבה, אבל ממנה יצאו עוצמות בלתי רגילות, והיא עשתה כל מה שהיא יכולה כדי להיאבק בהם, כדי להילחם בהם, כדי לעכב אותם. היא ראתה את המזל"טים באוויר ואמרה לעצמה: אולי אם אני אמשוך זמן אני בכל זאת אצליח למנוע מהם, הצבא תכף יבוא, תכף יצילו אותי – אבל זה לא קרה. אחרי שראיתי את הריאיון הזה אתמול, שבו אני חושבת שאולי בפעם הראשונה שמעתי לפרטי-פרטים על עינויים שהחטופים שלנו עוברים בשבי, וזה זעזע אותי בצורה עמוקה – היא סיפרה שבשלב מסוים הם חשבו שהיא קצינה בצבא, והיא עברה עינויים כדי לנסות להוציא ממנה מידע. בסיטואציה הזאת, שבה הם ממש אמרו לה שהם הולכים להרוג אותה, הם הוציאו אותה לחדר אחרי שעינו אותה, היכו אותה והתעללו בה. לירי אלבג, הילדה בת ה-18, הגיבורה האמיצה הזאת, הלכה לדבר עם המחבלים. היא הלכה אליהם והיא שכנעה אותם לא להרוג אותה ולהניח לה – וזה עבד. בעיניי, באמת, זה פשוט ממחיש לנו את העוצמות ואת האומץ המדהים הזה של החטופים והחטופות שלנו, ובפרט החטופות הצעירות האלה, הנשים הצעירות האלה, שיצא מהן משהו – באמת, אני מסתכלת על מה שהן עברו, הן יותר אמיצות מהממשלה הזאת ומההנהגה הזאת בכל כך הרבה מובנים. באמת, רק לשלוח להן מפה את הערצתנו המלאה. אתם יודעים, היום זה 481 יום מאז שהמלחמה הזאת פרצה, ועדיין יש לנו 90 חטופות וחטופים. אני בטוחה שכל ישראלי שראה בשבועיים האחרונים את החטופות שלנו חוזרות, התמלא בחמצן, באושר, בתקווה, בשמחה – בכל כך הרבה רגשות. אבל יחד עם זה, אני לא יכולתי שלא לחוש גם דאגה לזה שהעסקה הזאת תצליח לצאת לפועל גם בשלב הזה, אבל גם בשלבים הבאים, וגם עצב מאוד גדול קודם כול על אלה שכבר לא יחזרו. יצא לי לראות את ההורים של התצפיתניות שנפלו ב-7 באוקטובר, שסיפרו שהם מאוד התרגשו לראות את התצפיתניות חוזרות, אבל הם גם התמלאו עצב, כי הבנות שלהם כבר לא יחזרו. הן איבדו את חייהן באותו יום. יחד עם זה, הרגשתי הזדהות מאוד גדולה עם המשפחות האחרות, שלא יודעות מה עלה בגורל האהובים שלהן, אם הם בכלל בחיים או לא, ואם הן יחזרו. בעיניי, ברגעים האלה אנחנו צריכים לא רק לחבק את המשפחות של החוזרים והחוזרות, אלא בעיקר לא לשכוח את המשפחות שעדיין לא קיבלו את האהובים, שעדיין לא יודעות מה יקרה, שחרדות להשלמת העסקה הזאת – אני שונאת לקרוא לזה עסקה – אבל חרדות שהם יחזרו. אני לא יודעת כמה אנשים פה יודעים, אבל היום יש יוזמה ברחבי הארץ להשתמש במשהו כתום, לענוד משהו כתום, ללבוש משהו כתום, כדי לציין את משפחת ביבס היקרה. אני רוצה להגיד למשפחות ביבס מכאן, כי אני יודעת שקשה להם מאוד והם עוברים ימים מאוד מורכבים, שאנחנו איתם. אנחנו לא שוכחים. אנחנו מבינים שהם עוברים רגעי אימה נוראיים. מצד אחד, הם צריכים לקבל את ירדן בחזרה, ומצד שני, אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם של שירי והילדים. כל המשפחה המורחבת שם באמת עוברת טלטלה שאי-אפשר להסביר. אנחנו לא שוכחים אתכם. אנחנו איתכם עד שהם ישובו. אנחנו גם מתפללים לנס שאולי יקרה. מחר וביום שבת אנחנו צפויים לקבל חטופים וחטופות בחזרה. אני כמובן מאוד מאוד מתרגשת. אנחנו עדיין לא יודעים בוודאות מי חוזרים מחר, כי חמאס עוד לא שחרר את הרשימה. רק תתארו לעצמכם את כל המשפחות יושבות עכשיו ומחכות לטלפון שמבשר להן. איזה רגעים לא פשוטים. גם המחשבה על השיקום שהם הולכים לעבור היא מחשבה קשה. נכון, ראינו את הבנות חוזרות מאוד שמחות ומחייכות, אבל אסור לנו לחשוב שהכול בסדר. נכון, יש איזה היי נורא גדול כשחוזרים לפה, אבל יש להן עוד דרך ארוכה לפניהם. אנחנו עוד לא שמענו מה הן עברו, שמענו רק ממש טפטופים של מידע על מה עבר עליהן בשבי. אבל למשל המחשבה שהפרידו את אגם משאר התצפיתניות, המחשבה על זה שאמילי הציעה שישחררו את אחד המבוגרים במקומה – הן עברו שם כל כך הרבה דברים לא נתפסים. ברגעים האלה אני לא יכולה שלא לחשוב על זה שיש אנשים בבית הזה שלא רצו שהעסקה הזאת תצא לפועל, הם התנגדו לה. אז מה בעצם אתם אומרים, שהן היו נשארות שם? שהחטופות האהובות שלנו לא היו עם המשפחות שלהן עכשיו, עכשיו, כי הייתם מתנגדים לעסקה? איך אתם מסוגלים להסתכל לעם ישראל בעיניים? יותר מזה, איך אתם מסוגלים בנשימה אחת, אחרי שהצבעתם נגד, לצייץ ולצהול על חזרת החטופות? אני לא יכולה להבין את זה. אני חושבת שיש דברים שהשתיקה יפה להם, אז קצת צניעות הייתה יותר במקומה. אתם לא יכולים מצד אחד לברך, אבל מצד שני להתנגד להשבתן. זה בלתי נתפס, זה לא אנושי, זה לא מנהיגותי. אני יודעת גם שהשר סמוטריץ', למשל, לא רק שהוא התנגד, הוא גם התנגד לראות את סרטוני החטיפה. אתם זוכרים שהוא אמר: מה, השתגעתם, אתם לא רוצים לישון בלילה? אז אני רוצה להגיד לשר סמוטריץ' שאני לא ישנה בלילה כבר 481 ימים, ואני כלום ואפס לעומת המשפחות ומה שהן עוברות. כן, זה מתפקידכם, השרים, הקבינט, מקבלי ההחלטות, הקואליציה, כולם בבית הזה, לצפות בסרטונים, להכיר את החטופות והחטופים ולדעת בדיוק מה עובר עליהם, לא להעלים עין ולהגיד: אוקיי, זה לידי, זה לא נוגע לי. כשאני עמדתי פה ונאמתי מול השר גולדקנופ ושאלתי אותו אם הוא צפה בסרטון של לירי אלבג מהשבי, הוא לא ידע בכלל את השם, מי היא. אחר כך אמר לי: לא, לא צפיתי בסרטון. אז לא, זה לא מקובל. אני מצפה מהמנהיגים שלנו לצפות בסרטונים ולהבין מה עובר על החטופים והחטופות שלנו. כשהם מקבלים את ההחלטה, הם צריכים את כל המידע לפניהם. אי-אפשר להישאר אדישים לילדה בת 18 שזועקת: הצילו אותי מהשבי. אי-אפשר. מכאן אני רק רוצה להגיד שהדבר הכי חשוב כרגע הוא להבטיח את קיומה של העסקה הזאת גם בשלב הזה, אבל גם בשלבים הבאים, עד השלמת העסקה, עד חזרת כל החטופים והחטופות שלנו, המתים – לקבורה, והחיים – לשיקום. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת סגלוביץ'.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, 481 יום מתחילת המלחמה הזאת. 481 יום חטופים נמצאים בעזה, ובואו נשים דברים על השולחן: לממשלה הזאת ולראש הממשלה הזה יש אחריות מלאה להפקרה, ויש לו אחריות מלאה להשבת כל החטופים. זה לא משנה אם הוא לוקח אחריות או לא לוקח אחריות – היא עליו, היא על הממשלה הזאת. לא צריך החלטה על אחריות. הוא לקח את האחריות כי היא עליו, והשאלה – מה עושים איתה. לא ניתן לנהל את האירוע הזה כאירוע פוליטי אם רוצים להחזיר את החטופים כולם הביתה. צריך להקשיב למה שאנשים אומרים, וצריך לקרוא את ההסכם, לפחות מה שפורסם כולו או פורסם חלקו. אם רוצים, יש רק דרך אחת וידועה מראש: הפסקת המלחמה. שר בממשלה הזאת ששמו סמוטריץ' אומר בקול רם, ברור וצלול – והוא לא היחידי: אנחנו נמשיך את המלחמה. אני שם בצד את העניין שחלק מאלה ששולחים את כולנו או את צבא ההגנה להילחם, הם אנשים שלא שירתו. אני שם את זה בצד, אבל אי-אפשר ליישב את האמירות האלה. ומה שאנחנו לא שומעים בקול רם, ברור וצלול מהקואליציה הזאת הוא האמירה ההפוכה – שאם לא תושלם העסקה, לא תהיה ממשלה. הממשלה הזאת נמצאת לפחות כרגע באירוע פוליטי שאיננו קשור לאירוע המרכזי שכולנו נמצאים בתוכו. הממשלה הזאת מפקירה גם עכשיו והיא מופקרת עוד יותר, כי ראש הממשלה לא אומר בקולו את האמת. ראש הממשלה משקר, כמו שהוא שיקר כל הזמן. הוא משקר לזה, הוא משקר לזה, וכולם מחבקים את השקרים האחד של השני ולא אומרים את האמת הפשוטה: המלחמה הזאת – על מנת להחזיר את החטופים, יש כאב גדול מאוד במחירים שמשלמים, אבל צריך להגיד שמשלמים אותם, כי חובה עלינו לשלם אותם כמדינה. וראש הממשלה מוביל בכחש את הציבור. את המציאות הוא יודע, הוא יודע שהאירוע הזה מנוהל אך ורק פוליטי. אז הקליינט האחד, האקזמפלר הראשון, פרש, בן גביר, מתהדר בזה שהוא סיכל עסקאות קודמות; לא אני אומר, הוא אומר את זה. והשני לא הולך איתו כי הוא רב איתו על אותו בייס, ובתנאי שנחזור למלחמה. נחזור למלחמה – לא תהיה עסקת חטופים. נקודה. ואת האמת הזאת צריך להגיד. והלב הפועם של מדינת ישראל לא יסבול ערלות לב של ממשלה מפקירה ומופקרת. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פרידמן – איננה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

פה, פה. התחלפנו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת מטי צרפתי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

פרידמן אחריי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן. אתה מסדר את העניינים, מיכאל? שים ז'קט, בוא תחליף אותי, נו. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 481 ימים למלחמה, 90 חטופות וחטופים עדיין בשבי. בשבת האחרונה נראה לי שכל המדינה התרגשה לראות את לירי, קרינה, נעמה ודניאלה, חיילות גיבורות שלנו, שבות לחיק המשפחות. אנחנו לצד המשפחות במאבקן עד שהחטוף האחרון ישוב הביתה. היום לבשתי חולצה כתומה לכבודה של משפחת ביבס מניר עוז, שירי, כפיר, אריאל וירדן. אני מכאן קוראת לכם: אתם בליבנו, ונעשה הכול על מנת שתחזרו הביתה. השבוע השר סמוטריץ' הוכיח לנו פה, בעיקר בבית הזה, שהוא יודע לתפור דילים ולהפוך עורו. עד לפני שבוע הוא הבטיח שיתפטר אם הלחימה לא תתחדש אחרי שלב א', טען שזו עסקה גרועה, קטסטרופלית, "לא ניתן לה יד", הצביע נגד, אבל בפועל הוא התרצה מהר מאוד. כנראה שהוא קיבל אתנן פוליטי. ממש נוח. אז השר סמוטריץ', אם זה לא היה ברור, המלחמה נגמרה. המלחמה נגמרה לא כי מוטטנו את החמאס, לא כי השבנו את כל החטופים, לא כי הביטחון הושב לאזרחים. המלחמה נגמרה כי זוהי המציאות בשטח. החמאס חלש אבל עומד על רגליו. מאות אלפי עזתים שבו לביתם בצפון הרצועה, ומנגד, רבים מתושבי הנגב המערבי מפונים ורחוקים מלשוב לביתם. ובצפון – עדיין עשרות אלפי עקורים, כי הם לא בטוחים לשוב הביתה, ו-90 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי. אז למען הנרצחים, למען החללים, למען החטופים שעוד שם, למען המשפחות, אסור שהאובדן הגדול הזה יהיה לשווא. המדינה חייבת תוכנית מדינית ליום שאחרי. ללא החלטות אמיצות של ההנהגה, נמצא עצמנו שוב במציאות של אזעקות וריצה למקלטים וטראומה ופחד. הגיע הזמן לחשוב אחרת, לצאת מהקופסה. לחזור ולהילחם זה חוסר אחריות שיעלה בחיי אדם – יעלה בחיי עוד חטופים, יעלה בחיי עוד חיילים. לחזור ולהילחם זה להמשיך ולהפקיר את אזרחי מדינת ישראל. לחזור ולהילחם זה גם להפקיר את החטופים שעדיין שם. אני רוצה לשתף אתכם בשיר שככה נתקלתי בו של רחל סרולוביץ. לשיר קוראים "יש אימהות". "יש אימהות / שילדו את הילדות שלהן פעמיים. / בפעם הראשונה / הן הגיעו מגן עדן, / בפעם השנייה – / מהגיהינום. / כמו אז גם היום, / הן חיכו לשמוע את הבכי / שאומר שהן מסוגלות עכשיו / לנשום."

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אני רוצה להקריא משהו שראיתי ממש לפני שניות ספורות בטוויטר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא שומעים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא שומעים? אני רוצה להקריא משהו שראיתי לפני שניות ספורות בטוויטר, ולפני שאני מקריאה אותו אני רוצה לומר שאני מתפללת שזה לא נכון. מה שכתוב פה לא יכול להיות, לא יכול להיות שמישהו כתב את זה. בטוויטר של דב הלברטל – אני לא יודעת אם אני קוראת את זה – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

הוא רב?

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש לא רב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא יודעת אם הוא רב, אין לי מושג. אני אומרת לך שאני באמת לא יודעת מיהו, והוא כותב ככה לגבי התוכנית שהייתה אתמול עם עמית, שאני ראיתי אותה היום ב-04:00 ומאז אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה, לא יכולה להפסיק לחשוב עליה, על מה שהיא עברה שם. והוא כותב ככה: "באופן שבו עמית סוסנה מתארת שוב ושוב את הפגיעה בה, בדיבורה בערגה, עושה רושם שהיא נהנתה מאוד. מה עוד שהפגיעה מאדירה את שיכרון הכוח ותאוות הפרסום הבלתי-נדלים שלה, בארץ ובעולם. חסד כפול עשה איתה איש החמאס". אני לא יודעת איך להגיב על זה. אני לא יודעת איך להגיב על זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

פעם הוא תקף אותי בבית המשפט העליון בצורה מיזוגינית – תקשיבו טוב – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני בהלם. איך יכול להיות?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

האיש הזה חולה רוח. הוא אומר אפילו שיהודי אתיופיה לא יהודים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא יכולה להבין אפילו לדקה איך אפשר לכתוב את הדברים האלה. טלי, איך אפשר?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אומרת לך – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

צריך לתת תלונה במשטרה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מקריאה שוב ואני מתפללת שזה לא נכון. זה לא יכול להיות. ככה הוא כותב: "באופן שבו עמית סוסנה מתארת שוב ושוב את הפגיעה בה, בדיבורה בערגה, עושה רושם שהיא נהנתה מאוד. מה עוד שהפגיעה מאדירה את שכרון הכוח ותאוות הפרסום הבלתי-נדלים שלה, בארץ ובעולם. חסד כפול עשה איתה איש החמאס".

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אלוהים ישמור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא יכולה לתאר. הבחורה הזאת מספרת שקשרו אותה עם הידיים והרגליים למוט, כמו עוף בגריל, והיכו אותה בלי הפסקה. הבחורה הזאת מדברת על עינויים, על פחד, על זה שהיא עברה לגור בקיבוץ קטן כי היא טיפוס שנחבא אל הכלים, שהיא כל רגע חשבה שהיא עומדת למות שם, שהיא הייתה בתוך קבר. ואני לא יכולה לתאר שכותבים את זה, המוח שלי לא מסוגל לקלוט את זה. ומי האנשים שעושים לייקים לדבר הזה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת ביטון.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אחפש את הפרסום הזה, אני פרסמתי את זה בבית משפט העליון. הבן האדם הזה מסוכן. פרסמתי את זה בבית משפט עליון – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בבקשה, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני רוצה להודות לחברת הכנסת פנינו תמנו, שיזמה גם את הדיון במליאה אחרי ההצעה הדחופה לסדר-היום שנדונה פה, אין מקום יותר ראוי לדון – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

קראת לי?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

פרגנתי לך. זה מופיע בפרוטוקולים של הכנסת, תקראי אחר כך. בכל יום בכנסת אני לובש חולצה של אחד החטופים או החטופות שטרם שבו, אם החיים ואם אלו שנרצחו או שנחטפו לשם. היום אני לובש חולצה של איתי חן, סמל ראשון איתי חן ז"ל, בן 19 מנתניה. איתי, ילד אמצעי בין שלושה אחים, אהב את הארץ, לצאת, לטייל, והיה מדריך בכיר במש"צים. הוא שיחק כדורסל בנתניה ואהב מאוד ספורט. בנוסף, הוא אהב אוכל טוב ומוזיקה. איתי היה בזוגיות יותר משנה עם נטע, וקרא לה אהבת חייו. איתי היה לוחם בגדוד 75, עוצבת סער מגולן. הוא נפל ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה. הרב הראשי קבע את מותו של סמל ראשון איתי חן לאחר בחינה של כלל הממצאים ועל בסיס מידע מהימן. לבקשת משפחתו, רק לאחר חזרתו לקבורה בישראל יתקיימו הלוויה ושבעה. איתי, שנחטף מבסיס נחל עוז, החזיק באזרחות אמריקאית. אביו נפגש כמה פעמים עם בכירים בממשל האמריקני, עם גורמי התיווך הקטריים ואף עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, הנשיא לשעבר בעצמו. משפחתו של איתי הודיעה: לא נקיים הלוויה ולא נשב שבעה עד להחזרתו של בננו. אנו קוראים לראש ממשלת ישראל למלא את חובתו המוסרית, הערכית והיהודית ולהחזיר את בננו לקבורה כגיבור, כפי שהוא ראוי לה. נמשיך להוביל ולקחת חלק במאבק להחזרת כל החטופים, החטופות, שלא חזרו. אנחנו מתפללים שנראה עוד ועוד חטופים שבים גם מחר, גם בשבת, גם בפעימה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית. אלה שמתנגדים לעסקה לא טועים שיש בה כאב ויש בה דברים קשים למדינת ישראל, אבל דבר אחד יחבר את העם הזה כדי שנצא להילחם על שלומו ועל ביטחונו – שעננת וחרפת החטופים במחדל הזה – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, אדוני.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – ייפתרו באופן שכולם שבו הביתה, מי בחיים לשיקום ומי לקבורה בקבר בישראל. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת פרקש.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לייחד את שלוש הדקות שלי לחטופי, לאנשי ולחללי הפעימה השנייה. אנחנו מדברים הרבה על הפעימה השנייה – כן פעימה שנייה, לא פעימה שנייה. שרים בממשלה מאיימים לפרקה אם חס וחלילה נמשיך לפעימה השנייה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר את השמות ואת הפנים של הפעימה השנייה. מדובר בסך הכול ב-56 אנשי שנותרו בשבי – 23 מתוכם בחיים, 33 חללים ונרצחים. החיילים שבחיים: תמיר נמרודי, בן 20, חייל במפקדת התיאום והקישור של עזה, נחטף מאזור העוטף; נמרוד כהן, בן 20, חייל שריון מרחובות, שנחטף גם מאזור העוטף, נראה בסרטונים; מתן אנגרסט, בן 22, נחטף מהטנק שבו נלחם ב-7 באוקטובר, חבריו לטנק נרצחו כולם; עידן אלכסנדר, בן 21 – עידן, שעלה לישראל לבדו והתגייס לצה"ל, נחטף ממוצב כיסופים. יש גם קטגוריה נוספת של גברים ששרדו את טבח הנובה בחיים: בר קופרשטיין, בן 22, חובש באיחוד הצלה, היה מאבטח במסיבה; אלון אהל, בן 23, נחטף מהמסיבה – חזר בדיוק מטיול של חצי שנה במזרח; גיא גלבוע דלאל, בן 23, נסע למסיבה עם חברו, שנחטף גם הוא; איתן מור, בן 24, הגיע למסיבה ברעים כמאבטח; אלקנה בוחבוט, בן 35, שותף פעיל בהפקת הפסטיבל ברעים; אביתר דוד, בן 24, נחטף מהמסיבה ברעים עם חברו גיא גלבוע דלאל; רום ברסלבסקי, בן 21, אבטח את מסיבת הטבע ברעים ונחטף משם; מקסים הרקין, בן 36, נחטף מן המסיבה – המשפחה אומרת שזו מסיבת הטרנס הראשונה שלו; שגב כלפון, בן 27, נחטף גם הוא מהמסיבה; יוסי חיים אוחנה, בן 24, נחטף מהמסיבה; אבינתן אור, כולנו מכירים אותו כבן הזוג של נועה ארגמני, בן 31, גם הוא נחטף מהמסיבה. הקטגוריה האחרונה של החיים – גברים חטופים שפשוט נחטפו מיישובי העוטף: דוד קוניו, בן 34, נחטף, אב לבנות; אריאל קוניו, בן 27, נחטף מהקיבוץ; אנחנו ממתינים לשוב בת זוגו ארבל יהוד; עמרי מירן, בן 47, נחטף מנחל עוז; ביפין ג'ושי, אזרח נפאלי; מתן צנגאוקר, בן 25, במקור מאופקים, נחטף עם חברתו מניר עוז; גלי ברמן, בן 27 – גלי וזיו, תאומים שנחטפו – זיו ברמן, בן 27; איתן הורן, בן 38. אלו החיים. מעבר לזה, אדוני היושב-ראש, שלוש גופות של נשים, 21 גופות של גברים שנמצאות בשבי. אני רוצה בכוונה להדגיש: תשע גופות של חיילים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

הפעימה השנייה, אדוני היושב-ראש – זו לא פעימה, אלה אנשים, כל אחד עולם ומלואו – כמובן, גם החללים לקבורה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת שרון ניר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 7 באוקטובר הוא כישלון לאומי, המחדל הגדול ביותר מאז קום המדינה, שנה וארבעה חודשים מאז היום הנורא ביותר בתולדות המדינה, ועדיין 90 חטופים נמקים בשבי חמאס. ממשלת 7 באוקטובר מתנערת מאחריות. עד לרגע הזה לא מונתה ועדת חקירה ממלכתית. הנשים החוזרות מהשבי מספרות סיפור בלהות וסיפור מורכב, סיפור של עינויי תופת וגיהינום לצד גבורה ותעצומות נפש; רוע צרוף והתעללות של מפלצות חמאס מול עוצמה נשית של חטופות אמיצות בעלות תושייה וחוש הישרדות. התצפיתניות הגיבורות ששבו השבוע – נעמה, לירי, קרינה ודניאלה – שחמאס פעל עד לרגע האחרון כדי להשפיל אותן על במה מול המון זועם, צמא דם, הצליחו גם שם להפוך את הקערה על פיה: במקום חולשה הן שידרו עוצמה, גדלות נפש שתיזכר לדורות. התצפיתניות הבלתי-מנוצחות סיפקו תמונה של תקווה ועוצמה. כאשר אמילי דמארי שבה מהשבי, התבשרנו שכאשר נאמר לה סוף-סוף שהיא משתחררת, היא הציעה להישאר בשבי ולשחרר במקומה את קית' סיגל בן ה-65. בתוך החשכה הפכה אמילי דמארי לאייקון, לסמל של חוסן ורעות. אתמול בעדות של עמית סוסנה הגיבורה היא לא חסכה בתיאור התלאות שעוברות על החטופות והחטופים. היא סיפקה הצצה נוספת על גיבורה, מנהיגה צעירה, ממולחת – התצפיתנית לירי אלבג. התצפיתנית לירי אלבג הצילה את חייה כשמחבל הצמיד לעמית אקדח לראש ואיים להוציאה להורג. לירי, רק בת 18, לא איבדה עשתונות, פעלה בקור רוח ובשום שכל כששכנעה את שוביה שעמית היא לא קצינה בצה"ל, ובכך הצילה אותה. איזו עוצמה, איזו ערבות הדדית, איזה כוח נשי. אלו גיבורות בעל כורחן. עדיין לא נחשפנו לקצה הקרחון של הזוועות והייסורים בשבי. התמונות והתיאורים לא מותירים מקום לספק: הדבר הראשון בראש סדר העדיפויות היום הוא להשיב את כולם הביתה –פעימה ראשונה, פעימה שנייה – וכולם, כמה שאפשר יותר מהר, עד האחרון שבהם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

צריך לעצור את מעגל הסבל הבלתי-נגמר ולפעול להשבת כולם הביתה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת ירון לוי.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש שיר, "דבר איתי על המצב", של שלמה ארצי. יש שם שורה שאומרת: "אחרי שנים אין סיכומים, יש רק ספק". אני חושב על הימים האלה, כשעדיין נמצאים חטופים בעזה. האם אנחנו יכולים לחיות בספק הזה שהיה אפשר לפעול אחרת, שלא נלחמנו כאן, בבית הזה, ברחובות, שכל אחד ואחת מאיתנו לא עשה עוד דבר בשביל להחזיר את החטופים והחטופות הביתה? אסור לנו לחיות בספק הזה. אנחנו חייבים להסיר את הספק הזה, קודם כול בשביל אותם חטופים וחטופות, בשביל המשפחות שלהם, בשביל הילדים שלנו, בשביל המדינה, למען המדינה וערך התורה. חייבים להחזיר את כולם. בשבת הייתה פעימה נוספת של העסקה ובה שוחררו נעמה, דניאלה, לירי וקרינה. זאת פעימה שבזמן שראינו אותה, החסרנו פעימה בלב. בזמן ששמחנו כשראינו אותן, היינו עצובים שעדיין יש שם 90 חטופים וחטופות. אתה אמביוולנטי, אתה שמח ועצוב ביחד, הילדים שלנו שמחים ועצובים בו זמנית. האחים והאחיות שלנו עדיין חטופים בעזה. הם נמצאים שם אצל ארגון טרור רצחני. אסור לנו לשכוח את זה כשאנחנו באים למקום הזה. כשאנחנו הולכים, מסיימים כאן את היום, זה צריך להיות בראש של כולנו. זו האחריות של כולנו. זה הנושא החשוב ביותר שהממשלה, ממשלת ישראל, צריכה להתעסק בו, מבוקר ועד לילה. השיקום שלנו, הריפוי של העם שלנו, יתחיל ברגע שכולם יחזרו. בעזרת השם, אני מתפלל שכולם יחזרו כמה שיותר מהר, שנתחיל את השיקום ואת הריפוי של החברה שלנו, של המקום הזה, שהפך להיות עצוב. המדינה שלנו הפכה להיות עצובה בשנה וכמה חודשים. מי סופר כאן? זה ארוך מדי. הסיוט הזה יכול להיפסק אם מקבלי ההחלטות ייתנו את הגז עד הסוף ולא יעצרו ולא יפחדו משיקולים פוליטיים כאלה ואחרים. הלוואי שנמשיך בקצב הזה ונגביר אותו. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

שלום, כנסת נכבדה. חברי הכנסת, חשוב לי לומר מעל הבמה הזו שאני מכבדת מאוד תפיסות עולם ששונות משלי, והמציאות היא מורכבת. אני גם מכבדת ומבינה אנשים שמתנגדים לעסקת חטופים. אני לא חושבת שהלב שלהם אטום, אני פשוט מבינה את זה שהוא מלא בחשש ממה שעלול לקרות פה, כי המחירים של העסקה הם מאוד מאוד כבדים. אני רוצה להסביר מדוע אני חושבת שמתנגדי העסקה בקואליציה הזו, בהובלתם של סמוטריץ' ובן גביר, מדוע הם מתנהלים בצביעות ומדוע את הדרך שלהם אני ממש לא מעריכה. באים סמוטריץ' ובן גביר ואומרים: תקשיבו, אי-אפשר לעשות עסקה לשחרור חטופים, מכיוון שאנחנו חייבים לפרק את חמאס, וזה עוזר לחמאס. אז אני שואלת: איפה הייתם במשך השנה האחרונה, כשהקואליציה שאתם יושבים בה – אתם אפילו יושבים בקבינט המדיני-ביטחוני – מדי יום משגרת 200 משאיות עם ציוד ישירות לחמאס? מדוע בכל השנה הזו לא באתם ואמרתם: אנחנו נפרק את הממשלה אם תמשיכו לתת ציוד לאויב, ציוד שבאמצעותו הוא מגייס עוד ועוד מחבלים? הוא כבר עשה למעלה ממיליארד דולר מהמשאיות שאנחנו מעבירים להם. מדוע אז לא איימתם בפירוק הממשלה? נזכרתם רק עכשיו, כשאנחנו יכולים גם לקבל משהו בתמורה – את החטופים והחטופות שלנו. אתם אומרים: אסור לעשות עסקים עם טרוריסטים, אבל לא איימתם לפרק את הממשלה כשהממשלה הזו עשתה עסקה עם חיזבאללה, כשחיזבאללה עדיין על הרגליים, עסקה מאוד מאוד בעייתית בלבנון. לא איימתם לפרק את הממשלה. רק בעזה זה מפריע לכם, ושם החטופים שלנו וזה הכי דחוף. מה, ההגנה על תושבי הצפון לא חשובה כמו ההגנה על יושבי עוטף עזה? ואתם ממשיכים בצביעות שלכם. אתם אומרים: מה התוכנית שלנו? לא לסיים את המלחמה, ולכבוש את הרצועה. עלא כיפאק, אבל איפה כוח האדם? מאיפה יבואו החיילים שיכבשו את הרצועה וישבו שם עוד שנים קדימה, אם אתם יושבים בקואליציה שמאשרת את חוק ההשתמטות כשכבר עכשיו חסרים לנו חיילים? אז אתם צבועים. אם הייתם קוהרנטיים באמת – נלחמים כשמכניסים משאיות, מאות משאיות ביום, לאויבים שלנו, ומתנגדים לעסקאות עם ארגוני הטרור ומאיימים לפרק את הממשלה אם חוק ההשתמטות יעבור – אז אולי לא היינו מסכימים, אבל הייתי מכבדת אתכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

מירב כהן (יש עתיד):

הייתי מאמינה שזה מתוך אידיאולוגיה ולא מתוך פוליטיקה קטנה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אביבה סיגל השתחררה בפעימה הראשונה משבי מפלצות חמאס. קית' סיגל, בעלה, שעלה לארץ וראה בעלייה שלו מארצות הברית ציונות לשמה – שניהם התיישבו בכפר עזה. לי יש קשר אישי מיוחד לזוג סיגל – אביבה הייתה הגננת של הנכד שלי. לא פעם דיברנו, גם בכנסת, גם לפני החטיפה וגם כשהייתי בא לקחת את הנכד מגן הילדים. אני לא מבין למה הדברים האלה בכלל צריכים לבוא להצבעה בכנסת, למה הם לא בקונסנזוס, למה דברים כאלה שקשורים לאסון הגדול ביותר שקרה לאזרחי מדינת ישראל מאז קום המדינה – ואתם בשלכם. שנה וחמישה חודשים כמעט – ועדת חקירה ממלכתית לא באופק, כאילו אתם לא אשמים, כאילו לא הייתם אחראים, כאילו אתם לא נושאים באחריות, כאילו אתם לא הממשלה. האסון הגדול ביותר. אלי כהן, שר האנרגיה, ב-18 בנובמבר: "יום לאחר שהמלחמה תסתיים צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את כל מה שנדרש". אז אמר. ב-10 בדצמבר אומר אותו שר, אלי כהן: "בהחלט צריכה לקום ועדת חקירה, אני קורא לה אובייקטיבית" – כל מיני שמות, אתם מתהפכים כמו סטייקים על האש. השר מיקי זוהר, 15 בנובמבר: "ברור, תהיה ועדת חקירה ממלכתית, אין שאלה בכלל". השר זוהר ב-15 בדצמבר: "השם שלה, אם זה ממלכתי או משהו אחר, זה לדעתי פחות חשוב". השר זוהר, זה כן אישי וזה כן חשוב, כי רק ועדת חקירה ממלכתית, ולא שום ועדת טיוח אחרת, תוכל להוציא את האמת לאור. אין לי זמן, אחרת יש לי רשימה של עוד כמה שרים. חבר הכנסת השר ניר ברקת, שר הכלכלה, 19 באוגוסט: "אני מאמין" – הוא מאמין – "שצריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק הכול". ב-1 בינואר 2025, ברקת: המילה ועדת חקירה ממלכתית – חד-משמעית כן.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה אדוני. צריך לסיים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מסיים. מה לומר, חוץ מזה שאין לך עמוד שדרה? אדוני השר, עד להיכן הידרדרת? ראינו אותך השבוע מתייצב בבית המשפט זו הפעם השנייה. אין לך עמוד שדרה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. עוד הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק איסור לכידת בעלי חיים באמצעות מלכודות אסורות, התשפ"ה–2025, של חברות הכנסת יסמין פרידמן וקטי קטרין שטרית וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 257) (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת חוה אתי עטייה. עוד הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, משה רוט, איימן עודה, יצחק קרויזר, אימאן ח'טיב יאסין וניסים ואטורי בנושא: טיפול לא אחיד ופערים מדאיגים בין פריפריה למרכז במענה למקרי שבץ בישראל. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון. חבר הכנסת לוי, השתמשת במטאפורה "מתהפכים כמו סטייקים על האש". סטייק טוב הופכים פעם אחת, לא יותר מזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

דרך אגב, לא נכון.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מסכים, הוא צודק. אחרת הוא מתייבש.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם אני צמחונית. תראה, אני לא – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

טוב, אני אחפש משהו אחר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, יש לי שכן שקוראים לו רובי חן, ואשתו זו חגית. יש להם ילד ששמו איתי חן. איתי חן הוא חטוף. כנראה שגופתו חטופה בעזה, כנראה שאיתי כבר לא בחיים, ואיתי חוגג יומולדת 21 בשבוע הבא. הוא נחטף כשהוא היה בן 19. במוצאי שבת הקרוב, ב-18:30, בצומת פולג, אני בטוח שיגיעו אלפים רבים, יחד עם ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג-איכר, ויהיה אירוע מאוד מיוחד לחגוג – אי-אפשר לחגוג, אבל לציין את יום הולדתו ה-21 של איתי חן. אני מפה קורא לכל תושבי נתניה והסביבה לבוא ולתמוך במשפחה, לבוא ולתמוך ברובי ובחגית ובאחים של איתי. החיבוק הזה מאוד מאוד מחזק אותם. אי-אפשר להחזיר את איתי, כי איתי כנראה לא בין החיים, אבל צריך להחזיר את הגופה שלו. צריך להחזיר את איתי למדינת ישראל כדי שחגית ורובי יוכלו לקיים מצוות הלוויה ושבעה, לסגור את המעגל הזה, כי כל עוד הגופה של איתי נמצאת בעזה והם לא יעשו הלוויה ושבעה כמו שצריך, כמו שמגיע לכל משפחה יהודית במדינת ישראל ובכלל בעולם, הדבר הזה לא ייסגר. הלב שלהם תמיד יהיה פתוח ופצוע, וכואב מאוד לראות את רובי ואת חגית, ואנחנו מחזקים אותם, והלב שלנו איתם. במעבר חד מאוד – אני פשוט רואה את השר גדעון סער פה – לפני שנתיים העברנו פה, בכנסת, את חוק האלימות. גדעון סער היה שר המשפטים שקידם את החוק הזה יחד עם שר הספורט חילי טרופר. אני אומר את זה כי בשבוע האחרון נתקלנו בשני מקרי אלימות מאוד מאוד קשים בספורט הישראלי, ובנס גדול אין הרוגים באירועים האלה. ואני אומר למשטרה: תפתחו את החוק הזה, תקראו מה הוא אומר ותפעלו לפי החוק. החוק הזה נותן כלים למשטרת ישראל לעצור את הפושעים, העבריינים האלה, שהורסים את הספורט הישראלי. על פי החוק אפשר להכניס לשנתיים לכלא, לשנתיים לכלא, אדם שמתנהג בצורה כזאת. הרי ראינו מקרי אלימות קשים מאוד, אבל המשטרה לא אוכפת את החוק הזה. אין עצורים ואין אנשים שנכנסים לכלא, וגם אלה שמוציאים אותם ממגרשים לא מגיעים לתחנת המשטרה כדי לבדוק איפה הם נמצאים בכלל, אז אין אכיפה בכלל. אז ביום שני אנחנו מקיימים דיון מאוד רציני בוועדה לביקורת המדינה, יחד עם ועדת הספורט, יחד עם השר מיקי זוהר, המשטרה, משרד המשפטים – כולם מגיעים, כדי שיתחילו לאכוף את החוק הזה קודם כול. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חשוב מאוד. חברת הכנסת לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, בעוד ראש הממשלה עסק בטרפוד עסקה ובניסיון להציל את עורו ואת כיסאו על פני הצלת חיים, הציבור הישראלי הראה לכולנו מהי ערבות הדדית, כי זאת ממשלה של פחדנים אבל עם של גיבורים וגיבורות. גיבורה עמית סוסנה, גיבורה שדיברה בקול ברור למרות הכול, תיארה את שנעשה לה, למרות שזה לא קל, וחשפה בפני העולם כולו את הפגיעות המיניות של החמאס, ובכך תיקפה את כלל העדויות והחומר שנאסף בנושא. וזו גבורה להיחשף, וזו גבורה לדבר. תודה לך, עמית. גיבורה לירי, חיילת צעירה שנחטפה בעוד חברותיה נרצחו, וחברותיה האחרות איתה, מעונות. לא היססה, הלכה ודיברה עם החוטף, עם החמאס, שכנעה אותם שעמית סוסנה אינה חיילת, ובכך ככל הנראה הצילה את חייה. כל כך צעירה, כל כך גיבורה. גיבורה ואמיצה אמילי דמארי, שלא רק שלירי העידה כמה היא הייתה לה לעוגן בשבי, גם נודע לנו שהיא ביקשה להתחלף עם קית' סיגל, להישאר בשבי כדי שהוא יינצל. איזו אישה. ישראל היפה. וזה הניצחון שלנו – ניצחון הרוח הישראלית, החמלה, אהבת האדם, הגבורה, הכוח. זאת המשמעות של אומה שמקדשת את החיים על פני קידוש המוות. ואני רוצה להגיד לכל מי שהצביעו נגד העסקה, כל מי שפעלו לטרפד, הדליפו חומרים מסווגים – כן, כן, ראש הממשלה, כל מי שעסקו בלמנוע הצלת חיים: לדיראון עולם אתם תהיו כתם בהיסטוריה של המקום הזה. אני רוצה להגיד לחיילים שלנו, למשפחות החטופים, לציבור שיצא, לכל מי שנתן גיבוי בתקשורת ובכל מרחב אחר, תודה. אני רוצה להגיד לביידן וטראמפ תודה. העסקה הזאת לא קרתה בגלל הממשלה אלא למרות הממשלה. למרות הממשלה. בזכות הציבור, בזכות החיילים, בזכות המשפחות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריכה לסיים, גברתי.

נעמה לזימי (העבודה):

בוודאי. ובגלל שמשפחת ביבס היקרה ביקשה לציין היום את שירי, ירדן והילדים – כולנו כולנו אתכם, משפחת ביבס, מייחלים ומקווים לבשורות טובות, לראות את המשפחה פה מאוחדת יחד. הלוואי, הלוואי, הלוואי, אלוהים. מייחלים לבשורות טובות לכל המשפחות, שיזכו לראות את יקיריהם. מתרגשים כולנו מחזרתם מחר של החטופים הנוספים וגם ביום שבת. ארבל, אגם – מחכים לכן כל כך. ניצחון הרוח הישראלית – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

– – זו עסקה. ניצחון הרוח הישראלית להשלמת העסקה עד סופה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי, תודה. חבר הכנסת עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה של 7 באוקטובר, ביבי נתניהו, ממשלת 7 באוקטובר – ממשלת הכישלון. כל רגע שחולף, כל דקה, כל שעה שעוברת, הם מחכים, הם מחכים שנחזיר אותם הביתה, מתוך המנהרות. הם מחכים. ואני אומר לך, היושב-ראש, אנחנו חייבים להחזיר את כולם, אבל את כולם, הביתה. תארו לכם, לעצמכם, חברי הכנסת, אם האח שלכם, אם אחותכם, אם אימא שלכם, אבא שלכם, מישהו מהמשפחה שלכם היה נמצא שם. לא הייתם עושים הכול על מנת להחזיר אותו הביתה? אני בטוח שהייתם עושים הכול על מנת להחזיר אותו הביתה. ואנחנו חייבים לעשות הכול על מנת להחזיר אותם הביתה. אני לא מצליח להבין שרים שמצביעים נגד השבתם הביתה של החטופים. אני לא מצליח להבין חברי הכנסת שמתנגדים להחזיר אותם הביתה. בואו נעשה את הכול על מנת להחזיר אותם הביתה, ואחרי זה נדע לטפל בחמאס ולדאוג שלא חמאס ולא שום ארגון טרור יצליח לעשות מה שעשה ארגון הטרור חמאס ב-7 באוקטובר. אבל אנחנו חייבים להחזיר אותם הביתה. יושב-ראש ועדת הכספים, אני מכיר את העמדה שלך, אני שומע אותך. אני יודע שאתה, כמוני וכמו רוב אזרחי מדינת ישראל, רוצים לראות אותם בבית. רוצים לראות אותם חוזרים הביתה. זה לא רק חובה ומצווה דתית, זה חוב מוסרי שלנו לאותם חטופים, לאותם אנשים שממשלת 7 באוקטובר הפקירה אותם. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מצפה לראות את כולם כאן, במדינת ישראל, וכמה שיותר מהר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת גפני, בבקשה, אדוני.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עמדתי, כפי שהבעתי אותה במשך כל הזמן בפגישות שקיימתי עם משפחות החטופים, בדברים שאמרתי גם בוועדת הכספים, אבל גם בשיחות שהיו לי בעניין הזה – לא סוד – מכל היבט אפשרי – אני לא הולך להאריך בעניין הזה – אני תמכתי בכך שהדבר הראשון והחשוב ביותר שצריך לעשות זה להחזיר את החטופים. הינה, השבוע אני פוגש תקשורת שאומרת שאני תומך בהחזרת החטופים מכיוון שאני רוצה את חוק הגיוס. בסדר, כנראה שהעיתונות והמילים העבריות, אפשר לכתוב אותן איך שרוצים. לא היה חוק גיוס לפני שנה. לא היה נושא שעליו היה צריך להסתמך כדי לתמוך בעניין הזה של החזרת החטופים – שדרך אגב, אני לא אאריך בעניין הזה, אבל מבחינה הלכתית זה מה שהיה צריך לעשות. זאת העמדה שלי, אבל זאת העמדה של כל הנציגים החרדים שנמצאים בכנסת – ש"ס, יהדות התורה. אנחנו ביהדות התורה קיבלנו כמעט באופן קבוע את משפחות החטופים שבאו אלינו לסיעה. אבל תדעו, אומרים העיתונאים האלה לציבור: אל תתחשבו במה שהחרדים אומרים, זה בכלל לא משנה. להם יש עסקים שהם מחוץ למערכת. אין אצלם דיון אם צריך להחזיר את החטופים או לא, יש אצלם דיונים אחרים. המשמעות של העניין, מי ששם לב לזה – אומרים לנו: אל תקשיבו למה שהם אומרים, חברי הכנסת האלה. למה נזעקתי לעניין הזה? נזעקתי לעניין הזה מכיוון שזה סתם שקר כזה שאי-אפשר לתאר אותו. אבל אני מרגיש את זה הרבה פעמים בתפקיד שלי כיושב-ראש ועדת הכספים. יש פעמים שבאה האופוזיציה ואומרת שצריך לעצור חוק מסוים שהממשלה מביאה, שהוא לא טוב, יש לנו הרבה דיונים שהם דיונים מקצועיים, ואני מקבל את העמדה הזאת. יש מקרים כאלה שאני לא מביא את הדיון או שאני לא מביא לאישור דבר שהוא לפי דעתי פוגע בציבור. למוחרת אני רואה באחד העיתונים החילוניים שאני עצרתי את זה בגלל החינוך העצמאי. אני לא יזמתי את זה. דווקא הייתה יוזמה בוועדה, משהו שקיבלתי. או להפך – כשאני מזרז משהו שהוא טוב, אז גם קיבלתי משהו. יש מגמה שצריך להקיא אותה, מגמה עלובה, של אנשים לא אינטליגנטים שלא יודעים להתמודד עם הנושאים עצמם. אם מישהו היה יודע מה מדברים בציבור החרדי על הנושא הזה של להחזיר את החטופים, את כולם הביתה. אני מסיים. יושבים עיתונאים, אדוני היושב-ראש, ועושים כרצונם, כותבים מה שהם רוצים, ומותר להם לכתוב מה שהם רוצים על החרדים, בגלל שאנחנו, בניגוד לכם, אדוני היושב-ראש, לא נלך לבג"ץ – לא נלך לבג"ץ, בגלל שאין לנו שם שום סיכוי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

גם לנו לא.

משה גפני (יהדות התורה):

השופט רואה שאנחנו חרדים – לא נקבל כלום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת בליאק, בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

להזכיר לך מה קיבלת מבג"ץ?

משה גפני (יהדות התורה):

לא.

נאור שירי (יש עתיד):

למה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הזלתי דמעה עכשיו.

משה גפני (יהדות התורה):

אל תזיל דמעה.

נאור שירי (יש עתיד):

זה דמעות תנין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עמדה פה היום שרה בממשלה שדיברה לפני כמה חודשים על תקופה של נס, והיום היא דיברה על תקופה היסטורית בהקשר של ביטול החוק הירדני; שרה שעשתה לא מעט כדי לסכל את עסקת החטופים בשנה האחרונה, שהצביעה נגד עסקת החטופים, וגם היום עושה מאמצים, יחד עם החברים למפלגה שלה, למנוע את המעבר משלב א' לשלב ב' ולהפקיר את החטופים. אז יש בכנסת הזאת מספר מצומצם של חברים שמצביעים נגד, ומי שמצביע נגד הוא בעצם מתנגד להשבת החטופים. מאוד פשוט. אבל רוב מוחלט של חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, יחד עם מיליוני אזרחי מדינת ישראל, עשו בכמעט 16 חודשים האחרונים לא מעט ונלחמו על מנת להציל את האחים והאחיות שלנו, שחלקם עדיין נמצאים בשבי החמאס. כשנלחמנו על הקמת מינהלת החטופים בלשכת ראש הממשלה, נלחמנו על השבת החטופים. כשקידמנו את חוק התגמולים למשפחות החטופים, נלחמנו על השבת החטופים. כשקידמנו את חוק חלף שכר לחטופים ובעצם התלבשנו על הפורמט של תגמולי המילואים, נלחמנו על השבת החטופים. כשהעברנו את חוק התגמולים לפדויי שבי ולשבים, נלחמנו על השבת החטופים. עשינו הכול, כל מה שיכולנו, כדי לקדם את היום הזה. מחר ישוחררו ארבל יהוד וגדי מוזס ואגם ברגר, ואנחנו מחכים להם, ואנחנו נעשה הכול, הכול כולל הכול, כדי להשיב הביתה את כולם, כדי לעבור משלב א' לשלב ב', ועד הסוף להשלים את העסקה. ואני חייב להגיד לכם ברמה האישית, אני לא נולדתי כאן ולא גדלתי כאן. אני מכיר היטב את היחס לנושא של פדויי שבי ונעדרים במדינות אחרות. אנחנו מדינה מיוחדת, מיוחדת וטובה, כי כאן, כל אזרח, יש לו שם ויש לו תמונה, והוא יודע והמשפחה שלו יודעת שהמדינה תעשה הכול כדי להציל אותו ולהחזיר אותו הביתה. זה הערך הבסיסי של המדינה הזאת. אלה הערכים שלנו, אלה העקרונות שלנו. אסור לנו לאבד את זה. אנחנו נעשה הכול כדי להשיב אותם הביתה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני כמובן מצטרף לכל הדברים של קודמיי, בטח ברמת המחויבות לחטופים. אני רוצה לדבר איתכם על תופעה שראיתי, האמת במרחבי המרשתת, על התוכנית הפטריוטים. אני לא יודע אם אתם מכירים את התוכנית הזו. זו תוכנית שמאכלסת בתוכה ומרכזת המון מועמדים לזוכי פרס פוליצר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

משתמטים.

נאור שירי (יש עתיד):

כן. אחרי הנאום שמשפחות החטופים נאמו, המשפחות של נעמה, לירי, קרינה ודניאלה – הם נאמו ואמרו תודה רבה, הודו, עדכנו במצב של החטופות, ואז היה סשן שלם בתוכנית שמבקרים את המשפחות – חבר הכנסת אזולאי, מבקרים את המשפחות למה הם לא אמרו תודה, למה הם לא אמרו תודה ללוחמים, למה הם לא אמרו תודה לממשלה.

ינון אזולאי (ש"ס):

– – – שאני אמרתי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, לא, לא. אתה לא אמרת. אני מדבר על זוכי פרס הפוליצר, לא אתה – ינון, עירית לינור, אדמקר ופליישמן או – אני לא מבדיל ביניהם – קאפח, פליישמן ויש עוד מישהו.

קריאה:

זמרי.

נאור שירי (יש עתיד):

זמרי.

ינון אזולאי (ש"ס):

נאור שירי (יש עתיד):

לא. אני מודה, מודה ומתוודה. אבל בסדר, גם בינינו מתבלבלים – נכון, יוראי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא משנה. פספסת לגמרי. בקיצור, אז אומרים השדרנים שהייתה חסרה להם בנאום של המשפחות קצת הכרת הטוב. מגדילה ואומרת עירית לִינוּר – לִינוֹר, סליחה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לִינוּר, לִינוּר.

נאור שירי (יש עתיד):

לִינוּר?

טלי גוטליב (הליכוד):

לִינוּר.

נאור שירי (יש עתיד):

לא לִינוֹר?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא.

נאור שירי (יש עתיד):

סבבה. אז אמרתי טוב בהתחלה. תודה רבה. למחוק מהפרוטוקול שתיקנתי את עצמי. תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב. היא פונה למשפחות החטופים ואומרת: החלק הזה בחיים שלכם עבר, אני מצפה לקצת יותר הכרת הטוב. באמת, בית ספר לחינוך למשפחות החטופים. עכשיו, מה הכי מזעזע? שבנאום של המשפחות הם אומרים תודה לכולם – לראש הממשלה; הם לא מפספסים את רעייתו, הם לא מפספסים אותה למרות שהיא באזור חיוג מיאמי; הם אומרים תודה לעם ישראל, ללוחמים, לממשלה, לכל השרים שהצביעו בעד – וכן, הם אומרים שיש להם בוז מאוד גדול לאלו שהצביעו נגד. אבל יושבים אנשים ואשכרה מסתכלים על בית ספר שמנסה לחנך את משפחות החטופים מה ללבוש, איך להתנהג, אילו שלטים להניף, כמה זמן לדבר, למי לומר תודה ולמי לא לומר תודה, באיזה טון אתה מדבר. יש כאלה גם בכנסת שלפעמים מתבלבלים ומנסים לומר להם: אל תדברו אליי בטון כזה. באמת אני אומר, הבושה – שני משפטים אחרונים, לא משפט, אני לא רוצה לשקר – הבושה מזמן נעלמה מהמשכן הזה. אבל הרצון של אנשים לחנך משפחות של חטופים ולהטיף להן מוסר איך מפגינים, על איזה כביש, עם אילו שלטים, מה אומרים. ויש איזה וייב כזה שעכשיו אומרים: אם אתם תדברו ככה אז אל תתפלאו שהחטופים שלכם, הבנים והילדים שלכם שהופקרו, לא יהיו ברשימות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי, תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

זה המצב שהגענו אליו, בית ספר לחינוך למשפחות חטופים. אבל הכול נורמלי פה. הכול נורמלי, אל תדאגו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כץ.

ינון אזולאי (ש"ס):

רון, רון, רק בזהירות – – –

רון כץ (יש עתיד):

נשארת בשבילי?

ינון אזולאי (ש"ס):

רון כץ (יש עתיד):

תודה. אני מעריך את זה.

ינון אזולאי (ש"ס):

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזו ולחלוק איתכם חלק מהתחושות שלי, מה שאני באמת מרגיש גם כחבר כנסת וגם כאזרח במדינת ישראל. שלב ב' של העסקה מדאיג אותי מאוד. מדאיג אותי ששר האוצר מצהיר שהוא מנסה לסנדל אותו, מדאיג אותי שיש שרים שהתפטרו מהממשלה במחאה על עסקה להחזיר את האחים שלנו והאחיות שלנו למדינת ישראל, והכי מדאיג אותי שיש לנו ראש ממשלה שתמיד ברגע האמת בוחר בשיקולים הפוליטיים. למה אני מספר לכם את זה? אני מספר לכם את זה כי לציבור יש כוח אדיר, אדיר, להשפיע בדיוק ברגעים האלה, ברגעים הכי משמעותיים לעסקת החטופים ולאפשרות האמיתית, הריאלית, לראות את כולם כאן. אבל זה לא יקרה אם אנחנו נשב מנגד ולא נעשה כלום. זה לא יקרה. אנחנו מתרגשים יחד עם עם ישראל, וכל תמונה של איחוד מרגש בין חטוף למשפחתו, בין חטופה למשפחתה – אין דברים כאלה. אני יכול לומר לכם, אני ראיתי את האיחוד של דניאלה עם אימא שלה אולי 40 פעמים. באמת. אלה רגעים שאי-אפשר להפריז באושר שהם גורמים, במתיקות שלהם. אבל יש סיכוי לא קטן ששלב ב' של העסקה ייעצר. הוא ייעצר ממניעים פוליטיים צרים בשביל לשמר קואליציה. פה חשוב שכל עם ישראל, כל מנהיגי הציבור, כל מובילי דעת הקהל, כולם יהיו עם העיניים על הכדור. כולם צריכים להבין ששלב ב' חייב לצאת לפועל. כולנו צריכים להבין מי נשאר שם מאחור, ועליו אנחנו צריכים להילחם בשביל שיחזור אל גבולות מדינת ישראל, מי למשפחתו לשיקום ומי לקבורה מכובדת במדינת ישראל. אסור לנו, אסור לנו להוריד את הרגל מהגז. אסור לנו להוריד את העיניים מהכדור. אסור לנו להתבלבל. מדינת ישראל צריכה להיות מחויבת מלא מלא, עד החטוף האחרון. האופוזיציה מחויבת עד החטוף האחרון, אני אומר לכם, אני מבטיח לכם. הקואליציה – חלקה מחויבת. שמענו פה את ראשי הסיעות החרדיות, הם אומרים שהם מחויבים, אבל ברגע האמת, ברגע האמת אולי שר האוצר יפיל את הממשלה כי בשלב ב' הוא יחשוב שלא – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רק תסיים, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

אני מסיים, אדוני. – – שבשלב ב' הוא יחשוב שלא כובשים בחזרה את עזה או אני לא יודע איזה הזיות יהיו לו. אז אני מבטיח לכם מפה, למשפחות, וגם לחברים שלי בקואליציה: אנחנו ניתן רשת ביטחון אמיתית להחזיר את כולם למדינת ישראל. אני מצפה ממכם לעשות אותו דבר, ואני מצפה ממדינת ישראל – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

– – ומכל מי שמוביל דעת קהל במדינת ישראל לעשות כמונו ולהילחם עד החטוף האחרון. אין חשוב מזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת בן גביר – אינו נוכח. חבר הכנסת הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצדיע לעמית סוסנה על האומץ לחשוף את מה שהיא עברה בשבי, על התושייה שהיא גילתה מול מחבלי חמאס, על הכוח לשרוד בשבי יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, על התקיפה המינית המזעזעת שעברה תחת איומי אקדח. עמית היא הגיבורה שלי, כי היא בחרה לחזור לרגעים הכי קשים בחיים שלה כדי להציל את החטופים והחטופות שלנו שעדיין שם. כל בן אדם במדינה צריך לראות את העדות של עמית. כ-90 אחים ואחיות שלנו עדיין שם, ואת מה שעמית חוותה במשך 55 ימים הם חווים במשך 482 ימים – תקיפות מיניות, הרעבה, השפלות, עינויי תופת, בלי אור, בחושך מוחלט, מתחת לאדמה. אין לנו דבר חשוב או דחוף יותר חוץ מלהחזיר אותם הביתה מהגיהינום שהם חווים. אדוני, אני רוצה לדבר על מעשה הגבורה של לירי אלבג. אישה צעירה, חיילת, מנהלת דיאלוג עם חוטף רצחני אכזר כדי להציל את חייה של אישה זרה לה, כל זה תוך הסיכון של החיים שלה. בהחלט number one. אתה יודע, בתוך הגיהינום החמאסי שבו הן – זה מוציא אותי – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני אתן לך עוד זמן. תמשיך, תמשיך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בתוך הגיהינום החמאסי שבו הן הורעבו והותקפו, שכבודן נרמס, שצלם האנוש קועקע, רגע החסד האנושי הזה של לירי אלבג מזקק בעיניי את המשמעות של היהדות, של הישראליות, של מה זה אומר להיות בן אדם. גם כשהכול מסביבה קרס, לירי בערכים, בערבות ההדדית. ואם שואלים אותי מה ישראלי בעיניי, אני אשיב: לירי אלבג. להבדיל, מה שלא ישראלי בעיניי זה שרים וחברי כנסת בבית הזה שמתגאים שהם השתמשו בכוח הפוליטי שלהם כדי לסכל עסקאות חטופים, שאם זה היה תלוי בהם, אביגיל עידן בת הארבע, אמילי הנד בת התשע ועמית סוסנה היו עדיין בשבי. זאת התנהגות שבעיניי סותרת כל ערך יהודי, ישראלי, אנושי. 30 חטופות וחטופים נרצחו בשבי בזמן שאיתמר בן גביר משתמש בכוח הפוליטי שלו לסכל עסקה שתביא לשחרורם. אותה עסקה בדיוק הייתה במאי, זו שנמצאת כרגע על השולחן. אתם יודעים, עמית סוסנה חזרה מהשבי בעזה אחרי שעברה גיהינום עלי אדמות, ואיש מהממשלה הזאת לא פנה אליה. אף אחד. היא אמרה – והמשפט הזה מהדהד בראשי מאז שהיא אמרה אותו: היחס למשפחות החטופים, היחס לחטופים – זאת תהיה המורשת שלהם. המשפט הבודד הזה של עמית סוסנה הוא המורשת של ממשלת החורבן, אות קין לעולמי עד על הפקרת החטופים. הוא כתב האישום הכי מזוקק ומדויק נגד נתניהו וממשלתו. בושה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חבר הכנסת שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת סולומון – אינו נוכח; חברת הכנסת אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת גוטליב – מוותרת; חברת הכנסת רייטן מרום – אינה נוכחת. חברת הכנסת מזרסקי.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום ה-481 למלחמה, יום שבו 90 חטופים עדיין מוחזקים בשבי החמאס בעזה. המציאות שבה אנחנו חיים כיום היא מציאות של כאב, דאגה וציפייה שאין לה סוף. משפחות רבות חיות בתוך עולם של חוסר ודאות מתמשך. כל יום שעובר, כל שעה, כל דקה, רק מגבירים את התחושות המורכבות. הדסה, אחותו של שלמה מנצור בן ה-86, שיתפה הבוקר בחדשות בתחושות קשות שהם כמשפחה חווים בימים האחרונים. היא מספרת על החשש שמלווה אותם כל הזמן. היא אומרת: הפחד הוא תמיד שמשהו ישתבש בדרך. כל רגע שעובר, כל יום שחולף, נראה כמו נצח, אך בתוך כל החשש הזה יש גם תקווה גדולה. אנחנו, נבחרי הציבור, שאמורים לייצג את תחושות הציבור, לא יכולים להרשות לעצמנו לחשוב אחרת. כל חטוף וחטופה הוא אדם; כל חטוף הוא חלק מהעם שלנו. חובתנו לשחרר אותם בלי להבחין בין אדם לאדם, בלי לשאול שאלות מיותרות. כל אדם שנחטף ראוי לשוב לביתו בשלום. אנחנו לא נוותר על אף אחד. אני פונה שוב אליכם, חברי הכנסת מהקואליציה, חברי הכנסת שמתנגדים לעסקה: איך אתם ממשיכים להתנגד? כל כך הרבה זמן אתם משאירים את אחינו בידי חמאס. כוח צבאי לא יצליח להחזיר אותם בחיים. בואו נתאחד כולנו ביחד, נעשה את המקסימום שביכולתנו כדי להחזיר אותם הביתה, את כולם. אתם לא מסוגלים לכך? אז הניחו את המפתחות ולכו הביתה. אנחנו כאן, בבית המחוקקים של מדינת ישראל, נושאים באחריות כבדה. האחריות הזאת מחייבת אותנו לעשות הכול, הכול, כדי להשיב אותם בכל דרך. כל אמצעי, כל מאמץ מדיני, ביטחוני, הומניטרי, חייב להיות על השולחן. זה איננו עניין של פוליטיקה, זהו צו מוסרי, זהו ערך יהודי, זהו עיקרון ציוני. כל אדם שנחטף הוא חלק ממשפחה, הוא סיפור חיים, הוא חלק מאיתנו. לא נשקוט עד שכולם יחזרו הביתה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, החברים שיושבים ביציע, עצם זה שאנחנו עומדים כאן היום, כל כך הרבה ימים, ועדיין מדברים על עסקת חטופים ואם הכנסת תאשר את ההסכם, אם היא לא תאשר את ההסכם, אם היא תעבור משלב א' לשלב ב', היא תגיע לשלב ג' – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הכנסת לא מאשרת.

רם בן ברק (יש עתיד):

לא הכנסת, הממשלה. ויש חברי כנסת שמאיימים שהם יפילו את הממשלה אם זה יעבור. בעיניי הדבר הזה הוא הזיה. אז אני רוצה לומר בצורה חד-משמעית: מדינת ישראל הפסידה ב-7 באוקטובר. הפסדנו במלחמה ב-7 באוקטובר. מאז אנחנו מנסים, בהצלחה, לשקם את התדמית. אנחנו הורגים מחבלים, אנחנו מחסלים את החמאס, אבל צריך להבין שאנחנו לא ננצח, אנחנו הפסדנו. הפסדנו. ב-7 באוקטובר הפסדנו במלחמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לאט-לאט אנחנו מנצחים.

רם בן ברק (יש עתיד):

הפסדנו במלחמה ונרצחו לנו אלפי אנשים ונחטפו 250 איש לעזה; לצערנו חלקם עדיין בעזה. אנחנו הפסדנו בגלל שני דברים: בגלל ההתנהלות המופקרת של הממשלה הנוכחית ובגלל חוסר מוכנות של זרועות הביטחון למיניהן. זו הסיבה שהפסדנו במלחמה. מאז אנחנו מגיעים להישגים גדולים, אבל כל ההישגים האלה לא יספיקו אם אנחנו לא נחזיר את כל החטופים הביתה. אני רוצה להגיד לכם משהו על הסיכון הביטחוני בשחרור מחבלים. זה סיכון ביטחוני עצום, עצום, למדינת ישראל. אבל הסיכון בזה שחיילים ואזרחים יבינו שבמידה שיקרה להם משהו ויחטפו אותם, מדינת ישראל תקריב אותם הוא סיכון גדול יותר – הוא סיכון ברוח הלחימה, במוכנות לשבת על קו הגבול. זה סיכון הרבה יותר גדול. לכן אני חושב שהשיקול הביטחוני מחייב אותנו ללכת לעסקת חטופים עד הסוף. אני בז, בז לאותם אנשים שאומרים שהם לא ייתנו לעסקה הזאת לקרות. אני חושב שזו תקלה חמורה, שזה משהו שלא ייעשה. אני חושב בצער רב על אותם חטופים וחטופות שמתו בגלל שהממשלה הזאת, גורמים בממשלה הזאת, ובראשם ראש הממשלה, סיכלו את ההצעות הקודמות, שהיו יכולות להביא כבר לסיום האירוע הזה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת טור פז.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הניצחון המוחלט. אני מברך על שובן של אמילי, רומי, דורון, נעמה, קרינה, דניאלה ולירי ומייחל לשובם המהיר של שאר אחינו ואחיותינו שעדיין מוחזקים בידי חמאס. כן, לעסקה יש מחירים כואבים, כואבים מאוד, ועדיין – כפי שרייצ'ל, אימו של הרש ז"ל, אמרה: המחיר של השבתם יהיה גבוה, אבל המחיר של לא להחזיר אותם יהיה גבוה עוד יותר. מחיר העסקה הוא לא המחיר על שחרורם אלא הוא המחיר על ההפקרה של 7 באוקטובר, מחיר גבוה ומייסר, אך כזה שאנחנו נדרשים לשלם. אתמול שמעתי ברדיו שינון מגל התפלא למה אני מדבר על המחיר הזה אם תמכתי בעסקה. יותר נכון, הבאתי כמה מתמונות עזה עם גרשיים על המילים "הניצחון המוחלט". אז תקשיב, ינון מגל, להחזיר אותם היינו חייבים. עכשיו אנחנו מדברים על המחיר, והמחיר הוא גבוה לא בגלל המפגינים ולא בגלל קריאות ה"עכשיו". הינה, למשפחת מנגיסטו, לגולדין, לשאול, זה לא עזר שהם היו שקטים. למה המחיר הזה? אז אני אגיד: הרי לא מזמן מכרת כובעים של "ניצחון מוחלט". היה איזה ראש ממשלה פה שסיפר שאנחנו כפסע. האם חותמים על עסקה כשאנחנו כפסע? כשמגרדים את הניצחון? או אולי, אולי, חיילינו הגיבורים חירפו את נפשם, ובכל זאת, בכל זאת לא הייתה פה ברירה. כי אם מוכרים לוקשים לאומה, אז עכשיו נגיש זיכוי על אלפי כובעים? היו דברים שהיינו צריכים לעשות אחרת, אבל דברים לא ישתנו אם נמשיך למכור לעצמנו אשליות – אשליות שאנחנו הכי חזקים בעולם; אשליות שאנחנו יכולים למכור את הנשק שלנו, לבנות אותו רק בעצמנו; אשליות שיש דבר כזה ניצחון מוחלט. אני רוצה לצטט כאן מנאומו של רבין בטקס סיום בית הספר לפיקוד ומטה ב-1992, שלצערנו אחרי 33 שנה עדיין רלוונטי: לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה. זהו צירוף שתי המילים "יהיה בסדר". מאחורי שתי המילים האלה חבוי כל מה שלא בסדר – יהירות, תחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה שאין להם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר שנים רבות; סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. אווירת החפיף היא לצערי הרב נחלת ציבורים רבים בישראל, אומר רבין, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת אותנו בכל פה. למדנו כבר בדרך הקשה ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא בסדר. מה אני רואה לעצמי זכות וחובה לתבוע מכם? בראש ובראשונה אחריות. נותנים בידיכם גורל חיי אנשים אחרים. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת כהנא, בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני עומד להקריא פה משהו שכתב חגי לובר, אבא של יהונתן לובר, השם ייקום דמו, שנהרג בקרבות בעזה. אני מוצא את עצמי מזדהה עם כל – מרבית מה שחגי לובר כותב, ומה שהוא כותב זה על המורכבות של העסקה הזו. אני אומר פה: אני, בנתונים הקיימים, בעד העסקה ובעד להמשיך אותה, אבל אי-אפשר להתעלם מהמורכבות ומהשיח שיש סביבה. "לא תבוז (מאת אב שכול לאב של חטופה). מציע לכולנו, וגם למשפחות החטופים, להודות בפה מלא לתומכי העסקה, חיילים ואזרחים, שהסכימו להסתכן סכנה נוראה כדי לראות את בנותיכם החטופות משתחררות. לא, זה לא מובן מאליו! לצערנו ולפי ניסיון העבר, יש סיכוי שחלק מתומכי העסקה (ומתנגדיה) ישלמו בחייהם ובחיי ילדיהם על קיומה. מציע לכולנו וגם למשפחות החטופים לא לבוז למתנגדי העסקה, שבהם כנראה גם בני יהונתן הי"ד, שהלכו מבית לבית ברצועת עזה תוך סיכון עצמי אדיר כדי להציל את החטופים, בניכם ובנותיכן. מציע לכם להצדיע להם. משפחות של רבים מהם, ובתוכן משפחתי, לא יזכו לעולם לעמוד איתם על במה אחת ולעשות תנועות של אהבה באצבעות". שוב, אני חוזר ואומר, אני מקריא פה את מה שכתב חגי לובר. "מציע לכולנו, וגם למשפחות החטופים, להביע אמפתיה עמוקה על הדאגה העצומה של משפחות ואזרחים רבים מהרצח שעלול לקרות בעקבות העסקה הזו, ולהביע הזדהות והבנה לכאב של משפחות נרצחים שרוצחיהם השתחררו בעסקה. אמפתיה היא לא פחיתות כבוד, היא לא סטייה מדף המסרים; זו מחווה אנושית פשוטה למי שמסר או היה מוכן למסור את היקר לו מכול למען בנותיכם, ובכאב ובחשש מכריע אחרת מכם. "לא, העם לא יבוא חשבון עם מתנגדי העסקה! העם מבין שמדובר באחת ההכרעות הקשות ביותר שידענו אי פעם – הכרעה בין דם לדם, בין חטופים שייהרגו חלילה לבין חיילים ואזרחים שייהרגו בלא פחות חלילה. גם אב הנתון בטלטלת רגשות של פחד עצום, שהפך (לשמחתנו) לאושר עצום, לא רשאי לבוז לבני יהונתן, לחבריו הלוחמים ולמייצגים אותם בכנסת על הכרעתם נגד העסקה, שהיא ערכית ומוסרית לא פחות מהכרעת התומכים בה. אב יקר, האמן לי שמתנגדי ותומכי העסקה כאחד מאושרים על שנחסך מכם הסיוט הנורא של השכול. אני באופן אישי", אומר חגי לובר, "מתהומות הכאב, הגעגוע והיגון מתנחם ומאושר בצאת בתך לחופשי. אל תבוז, לא מגיע לי. תודה, חגי לובר, אב שכול כואב ושמח". אדוני היושב-ראש, העסקה הזו היא באמת עסקה מורכבת, קשה, מסוכנת. אמרתי פה את עמדתי – בעיניי צריך להמשיך בה. אבל אנחנו צריכים לדעת במדינה שלנו, במורכבות של הסיטואציה, להכיל את כל העמדות ולדעת שכולם כולם רוצים לראות את החטופים והחטופות בבית ורוצים לנצח ולהשמיד את החמאס, ובתוך המורכבות הזו אנחנו גם צריכים לקבל הכרעות, והן קשות מאוד, וצריכים לכבד את כל בעלי הדעות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מילה אחרונה. פגשתי פה ממש לפני שעליתי את ללי דרעי ואמרתי לה שאני הולך להקריא את זה. היא אמרה לי כמה גם מבחינתה כל הסיפור הזה הוא כל כך מורכב וקשה, וככה כולנו צריכים להתייחס למצב. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת פורר, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה, ראשית, כמובן, בדיון הזה, שיהיה ברור עד כמה הצורך בהשבת כל החטופות והחטופים הוא משהו שהבית הזה מאוחד מסביבו, ואני בטוח שזה המסר שיצא מכאן. אבל אני חייב להתייחס למשהו שכן קרה השבוע בסוגיית המלחמה והעובדה שכרגע אנחנו נלחמים בכמה חזיתות; החיילות והחיילים שלנו נמצאים תחת סכנת חיים בכמה חזיתות, ואני שומע חבר כנסת שאני מחבב מאוד, חבר הכנסת יוסי טייב, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת – שאגב, שירת בצה"ל, חשוב להגיד את זה, חבר הכנסת טייב שירת בגבעתי.

היו"ר מאיר כהן:

הוא היה חייל קרבי בגבעתי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ואני שומע אותו אומר שהבן שלו לא יתגייס, ומבחינתו גם אם הוא ישב במעצר הוא לא יתגייס. אני אומר: תגידו, אתם ירדתם מהפסים בקואליציה? אתם איבדתם את הכיוון לגמרי? חבר כנסת בכנסת ישראל אומר: אני רוצה שהבן שלי ילך לכלא ולא יתגייס? זה ליקוי מאורות בצורה הגדולה ביותר. לא ראש הממשלה מגנה את זה, לא שר הביטחון מגנה, אף חבר קואליציה לא קם ועומד ומגנה את זה. מה תגידו ללוחמים שנמצאים כרגע ומסכנים את חייהם? מה תגידו להם? מה אני צריך להסביר, להגיד? מה הדובר שלי, שעשה 170 ימי מילואים השנה ועכשיו קיבל צו לעוד חודשיים – הוא צריך להסביר לאשתו ולילדים למה הוא לא בבית. מה הוא יגיד להם? הוא יגיד: לא, אבל רגע, חבר כנסת, יושב-ראש ועדת החינוך בכנסת, אומר: לא לא, לא צריך להתגייס, גם אם תשב במעצר אל תתגייס? לכן, אדוני היושב-ראש, הפתרון הוא מאוד פשוט: מי שבוחר להשתמט גם יאבד את זכותו להצביע במדינת ישראל. ההצבעה היא לא איזושהי זכות מוקנית. ואומרים לי גם: זה לא דמוקרטי. אדוני היושב-ראש, בריטניה היא מדינה מספיק דמוקרטית? בבריטניה מי שהורשע בפלילים ויושב בבית הסוהר לא יכול להצביע; בקליפורניה מי שהורשע בפלילים ויושב בבית הסוהר לא יכול להצביע; בפלורידה גם אחרי שהוא משתחרר מבית הסוהר הוא לא יכול להצביע; בארצות הברית 5.3 מיליון אמריקאים בשנת 2008 לא יכלו להצביע בגלל הרשעה פלילית, מתוכם למעלה מ-2 מיליון שכבר שוחררו מבתי הסוהר. אז גם כאן אני אומר: לא צריך לקחת את הבן של חבר הכנסת לבית סוהר. לא. אם מישהו החליט שהוא לא מתגייס, צריך לשלול לו את זכות ההצבעה, צריך לשלול לו את הקצבה, צריך לשלול לו את ההנחה בארנונה, בחשמל, את היכולת להתמודד על מכרזים בשירות המדינה, ואז, אדוני היושב-ראש, אתה תראה את כל המשתמטים רצים ללשכת הגיוס.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. חבר הכנסת עמית הלוי, שלוש דקות לרשותך, אדוני, תקפיד. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה. תודה, אדוני היושב בראש. חברותיי וחבריי לכנסת, אדוני השר, אזרחי ישראל, ראש הממשלה הגדיר – ובצדק הגדיר – את המלחמה הזאת כמלחמת התקומה. וזו אכן מלחמת התקומה, כיוון שהאויב העזתי ניסה במלחמה הזאת לממש מטרה אחת, אותה מטרה שהגדיר השטן הנאצי לפני 85 שנה – השמדה. הוא לא היחיד, כמובן. לא רק בעזה – זו המטרה של משטר האייתוללות באיראן, של הרוצח מאל-קאעידה אל-ג'ולאני, שהשתלט על סוריה, של חיזבאללה לבנון, של החות'ים, זו המטרה של האחים המוסלמים בירדן ובמצרים – כולם מתפללים, שואפים ופועלים במלחמה הזאת, לאורך הרבה שנים, לחורבננו. ומול כוחות האופל הללו, שאיימו על תקומת ישראל בעת החדשה, אנחנו אכן עומדים – עמדנו ונעמוד ועומדים על נפשנו ועל תקומתנו. אבל יש כאן עוד משהו שאני רוצה לחדד כאן. כשהתורה מתארת בפרשת בחוקותיי את הברכה, את הניצחון על האויבים, את השגשוג שיבוא אם נלך בחוקות השם, היא מסיימת בהבטחה: "וָאשבֹּר מֹטֹת עֻלכם וָאולֵך אתכם קוממיות". יש כאן שתי הבטחות: קוממיות – לא קומה אחת, כיוון שלחירות המלאה שלנו יש שתי קומות. הקומה הפשוטה היא ההתפתחות של התקומה. קוממיות במובן של יעדי הציונות כפי שהגדיר ראש הממשלה הראשון בן-גוריון, קיבוץ גלויות, ביטחון, התיישבות. יש לנו דרך ארוכה בתקומה הזאת. עדיין אנחנו צריכים לפעול – להיערך לקליטה של עוד מיליוני יהודים; להתיישבות בכל רחבי הארץ, בוודאי במאות אלפי הדונמים ביהודה ושומרון, שממתינים לנו שנים רבות מדי; להרחיב ולהעצים את הצבא שלנו. זה ממד אחד של תקומה. אבל אנחנו גילינו בשנה האחרונה, אולי יותר מאי פעם, אדוני היושב בראש, שלשבור את מוטות עול הזרים, לחיות חיי תקומה אמיתיים, זה לא רק העול של אלו שרוצים להשמידנו. במלחמה הזאת אנחנו התמודדנו עם אמברגו גם מידידים, גם מוושינגטון. אתמול הגיע המשלוח של ה-D9, שאתה יודע שהוא כבר הוזמן באוגוסט 2023, כלומר עוד לפני המלחמה. ולמרות המלחמה ולמרות הטבח ולמרות הצורך החיוני ולמרות שראש המל"ל וכולם הראו את כל התוכניות – אמברגו. לא קיבלנו. ואז הגיע אמברגו על החימושים האחרים. ואז, לא רק מארצות הברית – מהולנד ומספרד ומבריטניה ומצרפת. ותאמרו: אבל היה סיוע שכן הגיע. בסדר, היה אמברגו, אבל כמו שאמרו חברים בוועדה, היה סיוע שכן הגיע, אפילו גדל. ואני אומר: גם הסיוע הזה התברר השנה – ולא רק השנה, ולא בפעם הראשונה – כשוט; שוט של זהב, אבל שוט. וכמו שאמרו חכמינו: "עני חשוב כמת". ושנורר, קבצן, אדם שמאבד את עצמאותו – אינו אדם. ולכן, אחד הדברים שאנחנו בוחנים עכשיו בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון שאני עומד בראשה, הוועדה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח – היית בישיבה – הוא לבחון את הסיוע הזה שמתקבל מארצות הברית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

אנחנו ערב מזכר הבנות חדש. תמיד עם הדולרים באו הלחצים, אדוני. תמיד עם הדולרים הגיעו הדרישות. ולכן אני אומר את זה עכשיו, ערב הנסיעה של ראש הממשלה לנשיא טראמפ – זה טוב לישראל, זה נכון לישראל, זה נכון לאמריקה – אני מבקש שראש הממשלה יאמר לנשיא טראמפ: בוא נעבור מתלות לשותפות. יש מודלים אחרים. אני מקווה שנלך בכיוון הזה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אמן. חבר הכנסת עידן רול, ואחריו – חבר הכנסת יבגני סובה. בבקשה.

עידן רול:

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כבוד השר, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם על חטוף שהוא חלק מהשלב השני של העסקה. ואני רוצה קודם כול לומר שאין ספק שמדובר בעסקה מורכבת, עם מחירים כבדים וכואבים עבור החבר הישראלית. אני יכול להבין, ואפילו מצפה, שיהיה דיון בנושא. אני חושב שהיה מדאיג לו הייתה פשוט איזושהי אמירה כללית והסכמה כוללת של הבית הזה ושל הממשלה. בסוף, כשמגיעים להכרעות מדיניות רגישות, מדממות וכל כך קשות, זה אך טבעי שיהיו גם אי-הסכמות. אני חושב שחלק מהשיעור של 7 באוקטובר זה היכולת שלנו כציבור, כנבחרי ציבור, לנהל שיח מורכב, לנהל שיח שיודע להכיל מחלוקות, כל עוד הן מבוססות על טיעונים, על עובדות, על איזשהו נימוק באמת, מתוך הבנה שהמורכבות הזו היא מנת חלקנו, ואנחנו חייבים לדעת להכיל אותה. אז למרות שאני תומך בעסקה, אני יכול להבין שיש כאלה שחושבים אחרת. אני לא חושב שזה אוטומטי או מעיד עליהם משהו. אני בטוח שכולם רוצים לראות את כל אחינו ואחיותינו בבית. ועכשיו, כשהתחיל המתווה הזה, צריך להביא לסיומו, וזה כולל את כולם.

היו"ר מאיר כהן:

שפרית, שקט.

עידן רול:

אחד החטופים שנמצאים בעזה והם חלק מהשלב השני הוא אביתר דוד. את המשפחה שלו הכרתי בפעם הראשונה בצעדת משפחות החטופים הראשונה. ממש כבר – זה נורא לומר, אבל עבר המון זמן מאז. פגשתי את אימא שלו, את גליה, והיה בה משהו שפשוט שבה את ליבי, כי כמות תשומת הלב והצורך – – –

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט שם בצד ימין, שפרית. וגם שם, בבקשה, שקט. תודה.

קריאה:

סליחה.

עידן רול:

תודה. המשפחה שלו שבתה את ליבי, ואחרי שהכרתי את אימא שלו ואת אחיו עילאי ואת אחותו יעלה, הם ממש נכנסו לי ללב. יש בהם משהו שמאוד התחברתי אליו. משפחה של חצי מזרחיים חצי אשכנזים. הם בכלל כפר-סבאים, ובכלל, כפר סבא קרובה לליבי בגלל בן הזוג שלי. ויש שם משהו כל כך מדהים בתעצומות הנפש שלהם, בדרך שבה הם מוצאים דרך להתחזק ולחזק מרחוק את אביתר. כל יום חמישי ב-20:00 הם עושים בכיכר החטופים ג'ם סשן, בגלל שאביתר כל כך אוהב מוזיקה. ויש שם מין אווירה מיוחדת של התייחדות עם הכאב והתבודדות, אבל גם המון שמחה ותקווה. והם הצליחו לייצר מין פורמט בלתי אפשרי – שיכול אולי לקרות רק בתקופה הקשה והמוטרפת שאנחנו חיים בה – שיש בו המון תקווה והמון כאב והמון יופי והמון אומנות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

עידן רול:

והם ימשיכו לעשות את זה בכל יום חמישי עד שאביתר יחזור. אני מזמין אתכם להצטרף אליהם כל יום חמישי ולשלוח לו מסרים דרך מוזיקה שמחכים לו בבית. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. יבגני סובה, ואחריו – אלון שוסטר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, שנה ושלושה חודשים כולנו מחכים לשובם של החטופים. כולנו מחכים ליום שכל אחד ואחת מהם יחזרו הביתה. עמדתנו במשך השנה ושלושה החודשים ידועה, אמרנו את זה בבירור. בכל עסקה שתובא לשולחן הממשלה על ידי הצוות בראשותם של ניצן אלון, ראש המוסד וראש השב"כ אנחנו נתמוך, למרות שאנחנו יודעים שהמחיר הוא כבד. וכך עשינו. ואני אומר: לנו, לחברי הכנסת, יש את הלוקסוס לא להצביע, כי זאת פררוגטיבה של הממשלה. אני מבקש, אם אפשר, לפזר את ההפגנה. גם טלפון, גם דיבורים.

היו"ר מאיר כהן:

פנינה, בבקשה, צאו החוצה ותדברו בחוץ. בבקשה, אדוני, תמשיך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כמו כל עם ישראל אנחנו שמחנו כשקיבלנו את התצפיתניות, כשקיבלנו את החטופות, ובוודאי ובוודאי נמשיך גם לשמוח כשכל אחת ואחד מהם יחזרו הביתה. אני, אדוני היושב-ראש, הייתי גם מצפה משרי הממשלה, וקודם כול מראש הממשלה, להגיד סליחה בשיחה שהוא מקיים איתם. קודם כול להגיד סליחה, סליחה בשם מדינת ישראל. סליחה שהם העבירו שנה ושלושה חודשים בשבי חמאס, הארגון הכי רצחני. סליחה על זה שקרה מה שקרה, וסליחה על כל מה שהם נאלצו לעבור ב-15 החודשים האלה. ואחר כך להגיד: אנחנו שמחים, ואחר כך לייחל לשובם של אנשים אחרים. אני חושב שזה הדבר הראשון שממשלה צריכה לבקש מהאנשים האלה. וכשאני שומע כאן בכנסת ויכוחים ופייקים בנושא של למה לא צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית, כי התוצאות של הוועדה יהיו תוצאות פוליטיות – כבר שמתם כתם על מי שאמור לעמוד, ועוד לא יודעים בכלל מי יעמוד בראש הוועדה, וכבר הגדרתם את ועדת החקירה הממלכתית כפוליטית. הדבר הזה מתבקש – אחרי הסליחה, אתם כממשלה צריכים לבקש מהאנשים האלה. אין דבר יותר חשוב מהקמת ועדת חקירה אחרי שכל החטופים יחזרו הביתה. אם אנחנו לא נעשה את זה, אין לנו כחברה ישראלית וכמדינת ישראל וכעם ישראל עתיד כאן.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הפריעו לי, תן לי עוד משפט לסיכום.

היו"ר מאיר כהן:

תראה, אנחנו סגנים – דווקא אנחנו מקפידים לדבר – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אל תגיד על הסגנים, אני נותן לך שתי דקות תמיד – – –

היו"ר מאיר כהן:

אבל אם אתה רוצה עוד 20 שניות – קיבלת עוד 20 שניות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שכל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתנו, יחשוב איזה עתיד הוא משאיר לילדים, לנכדים ואפילו לנינים. אני חוזר: החזרת כל החטופים, הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ואז אולי נוכל להשתקם כחברה, כמדינה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר – לא נמצא; יאסר חוג'יראת – לא נמצא; אחמד טיבי – לא נמצא; יוליה, חברת הכנסת – לא נמצאת. מיכל שיר, בבקשה, גברתי.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כמה טוב שהם חזרו. וההתרגשות לקראת מחר, לקראת שחרורם של חטופים נוספים – של החיילת אגם ברגר ושל האזרחית ארבל יהוד והאזרח גדי מוזס – בנימה זו אנחנו מצפים גם לשובם של כולם, של כל החטופים כולל כולם. בהזדמנות הזאת אני רוצה להגיד תודה לנשיא היוצא ביידן ולנשיא טראמפ – –

היו"ר מאיר כהן:

הנכנס.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – הנכנס, לנשיא הנכנס טראמפ, על שהחזיר את החטופים. אני הייתי רוצה מאוד לתת את הקרדיט הזה גם לראש הממשלה. אבל אם אני נותנת קרדיט לראש הממשלה, הוא ייאלץ לקחת אחריות, ואז הוא יאשים אותי בזה. אז אני אומרת: אין קרדיט. אתה לא לוקח אחריות אז גם אין קרדיט, מהסיבה הפשוטה – כי אם ידעת לרדת לרזולוציה של פיצוץ הביפרים, למשל, והטחת את הביפר בקיר, ובדקת אותו, וראית אותו, וירדת לרזולוציות כאלה, וחיסלת את נסראללה ואת סנוואר, חיסלת – זה אומר שגם ידעת וירדת לרזולוציות שהתריעו ואמרו שהאסון הזה הולך לקרות. מאוד מאוד פשוט. אם ידעת – לא מנעת את החטיפות האלה ואת הרצח ואת הטבח. שאי-אפשר לקחת קרדיט בלי לקחת אחריות. אתה לא יכול להיות גם המחסל רמבו, להטיח ביפרים על הקיר, לרדת לרזולוציות – – –

היו"ר מאיר כהן:

אני שוב חוזר, אין כאן חברי כנסת, ואז הצדדים – הפריפריה מתחילה להרעיש ולא לאפשר. כשאני נמצא פה אני לא אתן לאנשים להפריע לדוברים. אני מבקש, ישראל ביתנו, בבקשה, שקט. אתם רוצים לדבר? צאו החוצה. מיקי, כנ"ל. תודה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

רק תאריך לי את הזמן.

היו"ר מאיר כהן:

תקבלי עוד 30 שניות.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אז מה שאני אומרת זה: אם אתה הטחת ביפרים וחיסלת ועשית – – –

היו"ר מאיר כהן:

חבריא – תעצרי – אני אוציא אתכם החוצה, גם אם אלה שרים. זה דיון על חטופים, אתם לא אמורים לדבר ולהפריע. בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אם ראש הממשלה ידע לרדת לרזולוציות מודיעיניות שבהן הוא לוקח את הקרדיט על ביפרים ועל חיסולים ועל מבצעים ועל השבת חטופים, המשמעות היא שהוא גם ידע לרדת לרזולוציה מודיעינית שיכלה למנוע את הטבח הזה ואת החטיפות האלה. אז סליחה שאני לא נותנת קרדיט, כי אז זה אומר שהוא גם צריך לקחת אחריות. אם בזכותך חוסלו אז בגללך נשחטו. ככה פשוט. ככה פשוט. אני מבינה שיש בחירות ויש קמפיין וצריך לבנות נרטיב לקראת הדבר הזה. ואולי פעם זה היה עובד – ואללה, תאמינו לי, גם עליי זה פעם עבד, אני הרי הגעתי משם – אבל כבר לא קונים את זה. והאיש היה מוכר רהיטים, אז הוא גם יודע מה מוכר ומה לא מוכר, וזה כבר לא מוכר. נתניהו הוא מנהיג. ללא ספק הוא מנהיג, אבל תחת הנהגתו היה כאן ההפרד ומשול הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, אולי אפילו של העם היהודי: הוביל בעיניים פקוחות לחקיקה שידע שמפרקת אותנו. הוציאו כאן מיליונים לרחובות בזעקה, בזעקה: תעצור – ולא עצר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

רגע, סליחה. קטעת אותי פעמיים. אני רוצה לסיים.

היו"ר מאיר כהן:

נתתי לך עוד דקה. בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני שמה לב כמה זמן אני מדברת. בהנהגתו של אותו מנהיג דגול היה פה הקרע והשסע, ובהנהגתו הוא נתן לשר אוצר לחלטר כשר ביטחון, ובהנהגתו שם ליצן חצר כדי לנסות להשפיע פה על איזושהי מדיניות של ביטחון פנים, ותחת הנהגתו נחטפו ונרצחו ונשחטו, ובמשמרת שלו ובהנהגתו יש את השחיתות והריקבון הגדולים ביותר בהיסטוריה של כל ממשלות ישראל לדורותיהן. הוא מנהיג גדול – אדוני היושב-ראש, אני כבר מסיימת – מנהיג גדול, ללא ספק. אבל שבענו כבר ממנהיגים כמוך. הגיע הזמן שנחלים, הגיע הזמן להיות יחד, הגיע הזמן להחזיר את כולם, וללא ספק, הגיע הזמן שהוא ילך הביתה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; חברת הכנסת ח'טיב יאסין; חברת הכנסת צגה מלקו; חבר הכנסת אבי דיכטר; חבר הכנסת אלהואשלה. אבי פה? סליחה, אדוני. בבקשה, אדוני. אחריו – ואליד אלהואשלה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נחזיר את החטופות ואת החטופים עד האחרון שבהם. זה אנחנו. עם הכאב, עם הצער על מי שצריך לשחרר מבחינת רוצחים, אנחנו נחזיר אותם. סיכנו לוחמים כדי להביא אותם, כולל כאלה שנהרגו או נפצעו. אבל נביא אותם, ואם צריך בעסקה, נביא אותם בעסקה; בכל דרך שהיא. גם בעסקה הזאת אנחנו משחררים רוצחים. אחד מהם, אדוני היושב-ראש, שוחרר בשבת, בעסקה ששוחררו בה החטופות שלנו. אני רוצה באמת להתרכז בו, מפני שהוא לוקח אותנו לזירה מאוד מעניינת, אותו יאסר בכר, שנשפט לשלושה מאסרי עולם.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, מצד שמאל, ששש, חברים. משמר הכנסת, בבקשה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אותו אבו בכר, שנשפט לשלושה מאסרי עולם על רצח שלושה ישראלים, זכה לקבל טלפון מנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ובשיחת הטלפון הוא אומר לו: כפרה עליך.

היו"ר מאיר כהן:

עשית בשביל העם שלך.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

הוא אומר לו משהו הרבה יותר חמור, אדוני היושב-ראש – הוא אומר לו: (אומר בערבית ומתרגם:) יעני, הגזימו איתך הישראלים, היהודים, הגזימו איתך בעונש. הלכתי לבדוק איפה הגזמנו. אותו רוצח רצח שני ישראלים גברים ותינוקת בת תשעה חודשים. הגזימו, אה, יא ראיס? הגזימו. הוא פצע יותר מ-50 ישראלים, ובהם פצועים קשה. הגזימו? זה נשיא הרשות הפלסטינית. הוא לא אמר אבל הוא עשה – יושב כאן חבר הכנסת שטרן: הוא שילם למחבל הזה בכלא למעלה ממיליון שקל במשכורות חודשיות. אגב, אם המחבל הזה היה נשאר עוד שבע שנים, אדוני היושב-ראש, עוד שבע שנים בכלא, הוא היה זוכה לקבל משכורת חודשית של 12,000 שקל בחודש, כי מ-30 שנה מקבלים 12,000 שקל בחודש. אגב, אבו בכר, אולי תחזור לכלא עוד שבע שנים, תקבל 12,000 שקל. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, (אומר בערבית ומתרגם:) שהכלבים יסחבו אותו, זה מה שמגיע לאיש הזה. אבל בסוף אתה מסתכל על הפרטנר במירכאות כפולות ומכופלות שיושב ברמאללה, בן 89, והמורשת שהוא משאיר היא אף מילה נגד הטרור והרבה מילים להכחשת השואה. ואני אומר לעצמנו: אפילו אצלם בבית יש פלסטינים שאומרים: (אומר בערבית: פלסטין פלסטין, התחלתה – כסף, סופה – בוץ). ואני אומר לעצמנו: זה פרצופה של הרשות הפלסטינית וזה פרצופו של נשיא הרשות הפלסטינית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

תודה רבה. את החטופות, את החטופים, אנחנו נחזיר עד האחרון שבהם. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל מה הפתרון שלכם? מה הפתרון? מה? מה הפתרון, תשבו בעזה?

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – לא נמצא. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת צביקה פוגל. בבקשה, אלעזר. תקפידו, שלוש דקות, לילה ארוך לפנינו. תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, השר דיכטר דיבר על הפרצוף שלהם, על הבעיה של החוק שהעברנו יחד, של קיזוז כספי טרור. אני רוצה לדבר על הפרצוף שלנו, וגם לקחת את הסיפא של הדברים – אנחנו נחזיר את החטופות והחטופים עד האחרון שבהם. אני רוצה להגיד משהו, אדוני השר, בדבר הזה אין קואליציה ואין אופוזיציה. אנחנו רואים את ההצבעות בתוך הממשלה, אנחנו רואים את הדחיפה מתוך האופוזיציה ללכת לעסקה, ואני חושב שהרעיון הזה של נושאים שאין בהם קואליציה ואופוזיציה, נושאים שהם קריטיים לקיום שלנו כאן, בתקופה הקשה, המורכבת הזאת – יש בזה גם תקווה שפעם הבית הזה יהיה מכובד יותר מבחינת מה שקורה כאן בתוכו. אבל יש עוד נושא אחד שאין בו קואליציה ואין בו אופוזיציה. ונכון שמנסים להציג אותו כאילו הוא טריגר להפלת הממשלה – – –

היו"ר מאיר כהן:

פנינה, בבקשה. פנינה, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הממשלה הזאת או ממשלה אחרת היא קטנה ביחס לגודל שני האתגרים האלה, שאין בהם קואליציה ואופוזיציה. האחד זה החזרת החטופים, ובעזרת השם, אני מקווה שבקרוב, גם אם בלב כבד, אבל מעל הכול בלב שמח, נחגוג את החזרה של כולם.

היו"ר מאיר כהן:

אמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הדבר השני שאין בו קואליציה ואופוזיציה זה הנושא של גיוס והשתמטות. גם בנושא הזה, קודם הייתי – דיברו איתי על הרחוב החרדי. אדוני היושב בראש, יש מושג חדש: הרחוב הציוני-דתי; לא הפוליטי – הציוני-דתי באמת. הרחוב הציוני-דתי, קצה נפשו, קצה נפשו בכאלה שמאמצים לעצמם את התורה וממציאים תורה של השתמטות, תורה של פרזיטיות, תורה של חיים על חשבון אחרים, תודה שאני חולב מה שאני יכול, תורה שרוצים להסביר לנו שהם כאילו לא הולכים לרופאים בגלל שהם מתפללים "רפאנו" ולומדים תורה, והם הולכים לרופאים שיגנו על הבריאות שלהם, וכמעט אין רופאים חרדים, אז הם הולכים לרופאים אחרים. אבל כשאתה הולך לרופא, הרופא לא מסכן את נפשו בשבילך; כשאתה רוצה לחיות כאן, יש כאלה שמתים בשביל זה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט מכולם. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מסיים. גם הקואליציה שנוצרת כאן, הקואליציה עם החטופים, תסיים את תפקידה, בעזרת השם, ובעוד כמה שבועות יחזרו כולם. אבל הקואליציה הזאת שאנחנו מדברים עליה, גם היא תסיים את תפקידה. ייקח כמה שנים ואנחנו, אלה שמשרתים, אלה שנושאים בנטל, נצליח לשנות את מדינת ישראל, ובתוכה עולם התורה כביכול יבין את תפקידו האמיתי. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חבר הכנסת צביקה פוגל, ואחריו – חבר הכנסת גלעד קריב.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, עמד פה לפני כמה דקות חבר כנסת שבז למי שלא חושב כמוהו. תרשה לי, אדוני היושב-ראש, לומר לך שבבית המכובד הזה אני לא בז לאיש, גם אם הוא חושב אחרת ממני. אדוני, אין אדם במדינת ישראל שחלק מליבו לא נמצא עכשיו עם החטופים שעדיין בשבי ורוצה להשיב אותם הביתה. אנחנו, חברי עוצמה יהודית, כנבחרי ציבור וכמי שישבו על שולחן הממשלה והצליחו פעם אחר פעם לשמור על אבני היסוד הלאומיות, איננו יכולים לפעול רק מרגש. כנבחרי ציבור עלינו להיות שותפים בתהליך קבלת החלטות כבדות משקל מתוך אחריות לעתידה של מדינת ישראל. התנגדותנו הנחרצת להסכם הכניעה ופרישתנו מהקואליציה נבעה מאותה אחריות עמוקה לאזרחי מדינת ישראל ומתוך הבנה עמוקה מאוד כי איננו יכולים לתמוך בממשלה שמותירה את שלטון חמאס על כנו, ודה פקטו הוא ימשיך להוות איום על עתידו של העם היהודי. אינני עיוור, אדוני היושב-ראש, לאותם שיקולים שהובילו את ממשלת ישראל לחתום על הסכם הכניעה, אך אני אומר לך ולכולנו: אותו מחיר שממשלת ישראל נרתעת מלשלם עכשיו, עלול, חס וחלילה, להכפיל את עצמו ולהעמיד את כלל אזרחי ישראל בסכנה קיומית גדולה יותר. מטרות המלחמה כפי שהציבה אותן ממשלת ישראל היו ועודן חיסול התשתיות הצבאיות של חמאס בעזה, הסרת שלטונו ברצועה, יצירת התנאים להחזרת החטופים שנחטפו מישראל, החזרת תושבינו לביתם בגליל ובנגב וחיזוק ההגנה והביטחון ביהודה ושומרון. אני עדיין ממשיך להיות אופטימי, וכולי תקווה כי נצליח לעצור את תהליך הכניעה ולממש את המטרות שנחתמו בהקרבה רבה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת גלעד קריב – לא נמצא. חברת הכנסת דבי ביטון, ואחריה – חבר הכנסת אוהד טל. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב בראש, כבוד השר, כנסת נכבדה – כבוד היושב-ראש, אנחנו עסוקים היום בדיון על החטופים והחטופות שלנו, וברצוני דווקא לשתף ולדבר על מלי זנדר. מלי זנדר היא אימה של נועה זנדר, זכרה לברכה, שנרצחה במיגונית ברעים. מלי היא אחות סיעודית, היא מנהלת הסיעוד בבית החולים שיבא, ולפני כשבוע ראינו אותה מקבלת את פניהן של החטופות הראשונות שלנו – של אמילי, של דורון ושל רומי. היא עמדה שם עם המדים הירוקים – אני לא יודעת כמה מכם הצליחו לראות את זה – מתבוננת בהן בהערצה, מחייכת אליהן. ולחשוב על זה שבתה נרצחה ב-7 באוקטובר. כשאני הסתכלתי על המראה הזה – גילוי נאות, אני הכרתי את עמית, אבא של נועה, כשהגעתי להדליק נרות בנובה. הגעתי לאחד השלטים והסתכלתי, ועמד שם גבר שסידר שטיח, הרים את המבט אליי ואמר לי: זאת לא הבת שלי, הבת שלי היא נועה, וכך הכרנו. באזכרה של השנה הייתי אצלם והכרתי את מלי. דיברנו והחלפנו קצת חוויות, ואז הבנתי שגם מלי, כמוני, היא אחות בית חולים. וכשראיתי אותה באותו יום בשבת, כשהחטופות שלנו חוזרות, והיא עומדת, וחשבתי בליבי – אם שכולה; אם שאומנם בתה לא נחטפה, אבל תחשבו כמה הורים של חטופים, שכולים, מוצאים דווקא ברגעים הקשים האלה את התעצומות להיות שם בשביל האחר. הם מסמלים את הכוח, את הרוח האנושית, ההתעלות האישית שלהם, שזה לא ברור מאליו. ובנימה זו – מאחר שהיושב-ראש מקפיד על שלוש דקות, ובצדק – אני רוצה לומר בשם כולנו שאני מבקשת להביע את הערכתנו לכל המשפחות, וגם למלי זנדר, ולכל המשפחות השכולות שפועלות למען האחרים גם בשעות הקשות הטרגיות. בבקשה, השיבו את כל החטופים. אנחנו נלווה עד החטוף והחטופה האחרונים. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. זאת אימא של חן זנדר, העיתונאית המוכשרת.

דבי ביטון (יש עתיד):

מערוץ 13. אני הכרתי רק אחרי, לא ידעתי.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. אוהד טל, בבקשה, אדוני – לא נמצא; מנסור עבאס – לא נמצא; ינון אזולאי – לא נמצא. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה, כבודו. אז גנץ מסכם. בבקשה, כבודו. חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב בראש. חברות וחברי הכנסת, בשבוע הזה אני לא יכול להפסיק לחשוב על אגם ברגר, שהופרדה מחברותיה, ועל האומץ שלהן, שרצו להישאר ולחכות איתה לשחרור הבא. ואכן, כולנו מחכים לראות אותה, את ארבל יהוד ואת גדי מוזס, את כל הפועלים הזרים שמושבים ואת כולם כאן איתנו. אני חושב גם על לירי אלבג, אז בת 19, אחרי שבועות בשבי החמאס – קמה, יוצאת מהחדר ומשכנעת את מחבלי חמאס, שרק לפני דקות עינו את עמית סוסנה והצמידו לה אקדח לראש, שהיא לא קצינה, ואולי בכך היא מצילה את חייה; אני חושב על אמילי דמארי, שמבקשת מהמחבלים לשחרר את קית' סיגל, אביה של חברתה הטובה, לפניה; אני חושב על יותם חיים, סאמר טלאלקה, אלון שמריז, זכרם לברכה, שנמלטו ביחד ושרדו בתוך עזה עד האסון הנורא שבו נורו בשוגג על ידי חיילי צה"ל. אני מרבה מאוד לחשוב על סרן עדן נימרי, זכרה לברכה, שנלחמה כלביאה והגנה על החיילות במוצב מול המחבלים, ועשתה את כל שיכלה, ואף הקריבה את חייה בניסיון למנוע את רציחתן וחטיפתן, ועל האומץ והרעות שגילו כל כך הרבה חטופים וחטופות, לוחמות ולוחמים במקומות הכי קשים וחשוכים. זה הדנ"א שלנו כחברה. ואני שואל את עצמי: האם אנחנו כחברה נוכל לגלות בדיוק את אותו האומץ ואת אותה הרעות עם כל מי שעדיין נמצא בעזה, ששורד במנהרה או בדירת מסתור כבר שנה וארבעה חודשים? רגעי המבחן שלנו הולכים ומתקרבים. לראש הממשלה לא היה את האומץ הפוליטי להניע מהלך להחלפת חמאס. אחרי למעלה משנה נשארנו עם שלטון חמאס, למרות שהוכה צבאית אנושות. עדיין אין לו את האומץ לבקר בניר עוז ולהסתכל לתושבים בעיניים. אבל עליו לגלות את האומץ להשיב את כל החטופים – להשיב את כל החטופים – –

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט שוב. בבקשה, אדוני.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

– – להשיב את כל החטופים, חיים כחללים, הביתה, עד החטוף האחרון, ולהמשיך משם למהלך אזורי כולל. ומה שאנחנו גם צריכים עכשיו הוא אומץ לב ציבורי של כל המנהיגים, לא רק של ראש הממשלה; אומץ לב של רוב חברי הקואליציה, שאומרים שצריך לשחרר את כל החטופים ולא לעצור. וחבריי, אני אומר, לא מספיק להגיד את זה, צריך לעמוד מאחורי המילים במעשים, ואצלנו המעשים הם הבעת דעה או הצבעה, כשצריך; להיות מוכנים להפיל את הממשלה אם נתניהו יפיל את העסקה. כמו שחבריי ואני מוכנים לתת לקואליציה רשת ביטחון להשבת החטופים, אתם, שתומכים בהשבתם, צריכים להיות מוכנים להפסיק עם רשת הביטחון לממשלה אם זו תמשיך להפקיר אותם. אני לא פוסל את זכותם של מנהיגי ציבור מתנגדי העסקה להביע את דעתם, אבל לא ייתכן שלמעלה מ-70 חברי כנסת שחושבים כך לא יגלו אומץ ציבורי מול מה שניצב מולנו. מי שאין לו את האומץ לסכן את הכיסא שלו למען השבת חטופים, שיסתכל על לירי אלבג, אמילי דמארי ועל כל חברותיהן וילמד אומץ מהו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את שתי המציעות, כל אחת חמש דקות. פנינה, בבקשה, חמש דקות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לא לא לא.

היו"ר מאיר כהן:

אתן לא רוצות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא, זו רק הצעה תכליתית.

היו"ר מאיר כהן:

סליחה. אתן טועות. גנץ סיכם. עכשיו המציעות – כל אחת חמש דקות. שלי, את מוותרת? פנינה, את מוותרת? כעיקרון, מגיעות לכן חמש דקות לכל אחת. אם כן, השר המסכם, בבקשה, קרעי. השר קרעי, בבקשה. לאחר מכן, כל סיעה, על פי גודלה, תציע לסדר-היום את ההצעה ונערוך הצבעות. זה הנוהל. בבקשה, אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה יותר ראוי מהצעה לסדר-יום כל כך – – –

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט. אני מבקש שקט, עליזה, גם ממך. אני מבקש שקט. סליחה, אם את מסבירה לה, אז תיגשי אליה, קטי, היא תסביר לך. בבקשה, אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין יותר ראוי מהצעה לסדר-יום כזאת בנושא החטופים שדנים בה הערב הזה, כשמתפרסמים שלושה שמות, של אגם ברגר, של ארבל יהוד ושל גדי מוזס, שבעזרת השם משתחררים מחר מהשבי. בשבת נזכה לקבל שלושה חטופים נוספים, בתקווה שנקבל את כל החטופים בריאים ושלמים – החיים, ואת החללים לקבר ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

אמן כן יהי רצון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

פרשות השבוע שאנחנו נמצאים בהן אלו הפרשות שבהן עם ישראל הופך לעם, ואיך הוא הופך לעם? לא במכה אחת. הרי הקדוש ברוך הוא יכול היה לתת מכה אחת למצרים ולהוציא את עם ישראל ממצרים בבת אחת, אבל הקדוש ברוך הוא רצה שתהיה היסטוריה, שתהיה מורשת לעם ישראל. הוא אומר בפסוק: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". בעצם התורה אומרת לנו למה – אחת הסיבות שהמצרים חטפו מכות כאלה, עשר מכות, ולא הוצאתי אותן בפעם אחת, לא נשאתי את עם ישראל על כנפי נשרים ברגע אחד, זה כדי שיהיה מה לספר לדורות הבאים. בכלל, כל העניין הזה של חינוך הילדים, של העברת המורשת מאב לבן, זה דבר שהוא תקדימי. היהדות היא שהמציאה אותו. כל העניין של בתי הספר בכלל, ששולחים ילדים לבית ספר, זה בעת החדשה, זה לפני 200, 250 שנה התחיל באנגליה בקרב אומות העולם. ביהדות, כבר מזמן התלמוד היו מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר, וההלכה נפסקה שאדם לא יגור בעיר שאין בה מלמד תינוקות, כי ביהדות, המורשת, ההעברה מאב לבן, זה הדבר שמשמר, זה סוד כוחנו ועוצמתנו, ולאו דווקא כשאנחנו יושבים על הארץ הזו. אלפיים שנות גלות עם ישראל, היחיד מבין האומות שעבר טלטלה כזאת גדולה של אלפיים שנות גלות, ועדיין – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

– – – עוד לפני הגלות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, נכון, אמרתי: והגדת לבנך. משה רבנו, כשעם ישראל יוצא ממצרים – הוא לא מדבר איתם על העוצמה הצבאית, על העוצמה המדינית, על העוצמה הכלכלית שיש להם, הוא אומר להם: שימו לב, "היום הזה נהיית לעם", "והגדת לבנך". זה הדבר שמיוחד במורשת של עם ישראל, העברת המורשת הזו מאב לבן, וזו אחת הסיבות שהקדוש ברוך הוא בחר להכביד את ליבו של פרעה בעשר המכות. בהתחלה פרעה הכביד את ליבו מאליו, ולאחר מכן, המדרש אומר, הקדוש ברוך הוא אומר לו: מידה כנגד מידה; אתה הקשית עורפך והכבדת את ליבך – עכשיו אני אכביד את ליבך, תחטוף מכות קשות, ועדיין לא תרצה להוציא את בני ישראל ממצרים עד המכה האחרונה, עד שאני אחליט שהגיע הזמן. את הכבדת לב פרעה תיארו חכמים במשל – אמרו: משל האריה והשועל, באו לעלות לספינה, באו לרדת מהספינה לנמל. עמד שם חמור, הוא היה רואה חשבון, גובה את המכס. אז הוא אומר לאריה ולשועל: צריכים לשלם מכס כשאתם נכנסים. אומר לו השועל: תגיד, אתה לא מתבייש לבקש מכס ממלך החיות? האריה שמע את זה, החמור התעקש – האריה הרג את החמור. אומר לשועל: תסדר את האיברים שלו – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

תגיד, אתה יודע מה הדיון? מה הדיון?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני חושב שלא הקשבת לתחילת הדברים שלי. אם תקשיב גם להמשך הדברים, אתה תראה איך שהכול מתחבר.

רם בן ברק (יש עתיד):

אם אני אקשיב לך, אני – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אל תקשיב, אבל אל תפריע לדברי תורה, במטותא ממך. האריה אומר לשועל: תסדר לי את האיברים של החמור כך שאני אוכל לאכול אותם בצורה מסודרת. סידר לו השועל את האיברים, בא האריה לאכול, אומר לו: איפה הלב של השוטה הזה? אומר לו השועל: אדוני מלך החיות, אם היה לו לב, הוא היה מבקש ממך מכס, החמור הזה? אנחנו היום מתמודדים גם מול אויב דומה, אויב שהוא חסר לב, אויב אכזר, שבדרך של היגיון, בדרך של שכנוע, בדרך של משא ומתן, כמעט אי-אפשר להגיע אליו – אין לו לב. מי שטבח ורצח בנו והרג ולקח חטופים ומתעלל בהם בשבי זה אויב חסר לב, אויב שמקדש את ההרס והמוות במקום את החיים והשגשוג. האויבים שלנו האלה בעזה, כמו פרעה, הם יודעים שגורלם נחרץ, הם יודעים שלא יישאר מהם. מטרות המלחמה כפי שהוגדרו וכפי שתכף יוגדרו בהחלטה של הכנסת בהחלטה שהקואליציה תכף תביא להצבעה: השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של החמאס, השבת כל החטופים הביתה, לוודא שעזה לא תהפוך להיות מוקד של טרור, והשבת תושבי הצפון בבטחה לבתיהם. אז אויבינו בעזה, כמו פרעה, יודעים שגורלם נחרץ. הם רואים את הכוח, הם רואים את לוחמינו הגיבורים, הם רואים את הנחישות של מדינת ישראל, הם רואים את ציר הרשע שקורס, הם רואים שלמרות הוויכוחים שיש בינינו בבית הזה וגם ברחוב, עדיין המכנה המשותף של מלחמת הקיום של עם ישראל בארצו – המכנה המשותף הזה חזק יותר מכל המחלוקות, חזק יותר מהכול. הם יודעים שגורלם נחרץ. הם רואים את המכות, מכה אחרי מכה, אבל הקדוש ברוך הוא מכביד את ליבם, כי אין להם לב – הם כאלה שאין להם לב ולא מסוגלים להבין את זה שגורלם נחרץ. הרצון להרע חזק מהם. הם רוקדים על הדם, מציגים מסיבות ניצחון מדומות עם החטופים שלנו, מתעללים בהם עד הרגע האחרון, אבל סופם ידוע: תבוסה מוחלטת, כיליון ומוות לכל אלו שקמים עלינו להשמיד אותנו. ואנחנו צריכים להפנים את המסר מתוך פרשת השבוע, המסר הזה שגאולתן של ישראל באה קמעא-קמעא, היא לא באה בבת אחת, וזה דורש סבלנות. כמו שבמצרים התבוסה התרחשה מכה אחרי מכה, למרות שעם הניסים שהיו שם, ברור שלא הייתה בעיה להוציא את כולם בבת אחת, אבל אנחנו למדים מתוך מה שקרה לנו, מתוך ההיסטוריה – הרמב"ן אומר: למה הפסוקים מאריכים בסיפורים האלה, בסיפורי האבות, בסיפורי היציאה ממצרים? הרי התורה, מדקדקים בה על כל קוץ ותג תילי-תילים של הלכות, אז למה האריכות בסיפורים האלה? הוא אומר: כי מעשי אבות סימן לבנים. מכל התהליך הזה, מכל המעשים של אבותינו, מהחסד, מהגבורה, מכור ההיתוך שהיינו במצרים, מהגאולה שבאה קמעא-קמעא, מהסבלנות שאנחנו צריכים, מהנחישות מול האויבים שלנו – כל זה מלווה אותנו לאורך כל הדורות, ואנחנו רואים בדור הזה איך שנדרשת רוח הגבורה הזו, הנחישות הזו, האחדות בקרב העם מול אויב חסר לב, מול אויב שמבין שגורלו נחרץ, שהוא הולך לאובדן וכיליון ובכל זאת ממשיך עד התבוסה המוחלטת. ואנחנו צריכים לדעת שכך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קמעא-קמעא, וככל שהיא הולכת, היא מתגברת ומאירה.

היו"ר מאיר כהן:

כאיילת השחר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כאיילת השחר, נכון. אגב איילת השחר, יש בשיר השירים, אדוני היושב-ראש, פסוק שקראתי פעם, שהוא מתאר את שלבי הגאולה. הפסוק: "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אֲיֻמָּה כנדגלות" – אלה ארבעת שלבי הגאולה: "מי זאת הנשקפה כמו שחר?" – איילת השחר בבוקר, עדיין לא רואים אור, עדיין ממש חשוך, אבל יש טיפה קטנה של אור, זה השלב הראשון של הגאולה. אגב, שחר בגימטרייה זה 508. אם תיקח 500 שנה אחורה מהתקופה הזאת, זה הזמן שהעות'מאנים כבשו את ארץ ישראל והתחיל – – –

היו"ר מאיר כהן:

1517.

שר התקשורת שלמה קרעי:

1517, נכון, תעשה אחורה, 1517, בדיוק "שחר", 508, מהיום, ואז העות'מאנים כבשו את ישראל ונתנו ליהודים להתחיל לבנות בירושלים, שיקמו את חורבות ירושלים, תחילת הגאולה, גאולה קטנה. "מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה" – הלבנה כבר מאירה יותר, אבל הלבנה, מה ההבדל בין הלבנה לבין החמה? שהלבנה – אין לה אור משלה, היא מקבלת אור מאחרים. מתי התחלנו לקבל אור משל אחרים? כשקיבלנו כביכול הצהרה, הצהרת בלפור, ב-1917. גם זה, אם תיקח "כלבנה", זה 107. תלך אחורה 107 שנה – הצהרת בלפור. וזה שהתחילה, עלינו שלב בגאולה. ואז "ברה כחמה" – "כחמה" זה 73. זה 73 השנים הראשונות, כשכבר הייתה לנו עצמאות במדינה, אבל עדיין יש לנו אויבים מסביב, עדיין אנחנו חיים – הם לא ממש פחדו מאיתנו. ואז "אימה כנדגלות" – "אימה כנדגלות", אני לא זוכר מי ראיתי שמסביר את זה, שזה מטילים אימה על כל רואיהם. כמו מחנות של צבא עצומים של דגלים-דגלים שיוצאים לקרב, והם מטילים אימה על כל רואיהם. אז אנחנו לפי זה עברנו את שלושת השלבים, והגענו לשלב שאנחנו מטילים אימה על כל רואינו. זהו, שאנחנו עדיין, עדיין תוך כדי השלב הזה – ציר הרשע קרס; המנהיגים של החמאס חוסלו; של חיזבאללה; סוריה התפרקה. נשאר עוד ראש הנחש באיראן, וגם הוא יחטוף. אויבינו מסביב מתחילים להרגיש שאנחנו מטילים אימה על כל רואינו. זה שלב יותר מאשר רק כשיש לנו עצמאות. זה עצמאות עם כוח הרתעה של מדינת ישראל, שאנחנו עובדים עליו מאוד קשה, שהלוחמים שלנו, שמחרפים את נפשם בשדה הקרב, גורמים לכוח ההרתעה של מדינת ישראל לחזור. ואנחנו כאן – אני מאוד מאוד שמח על ההצעה לסדר-היום הזו בנושא החטופים, כי זה מאפשר להראות עד כמה הבית הזה מאוחד בנושאים שקשורים לכלל ישראל. עד כמה הבית הזה מאוחד בנושאים כאלו שקשורים לכלל ישראל. ואני מקווה – האמת, אני בטוח, אני לא מקווה, אני יודע שיש כאן כמה הצעות לסדר-היום, ועל כל אחת מההצעות יצביעו בעד. אבל אני בטוח – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מה, מה – – –

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו נצביע על הכול.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תכף יקריאו את ההודעות. אבל בטוח שהשינויים בין ההודעות הם שינויים מינוריים. וגם כשאנחנו נצביע על נוסח ההודעה שלנו וכאן יצביעו על נוסח של הודעות אחרות, עדיין אנחנו מסכימים על ליבת העניין, על העניין המרכזי, וזה לא אומר, ולכן אין כאן נגד. זו הצעה לסדר-יום חשובה בעיניי, וזה סמלי שאף אחד מאיתנו לא מצביע נגד. אנחנו בעד. אבל אנחנו – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – זה לא רציני, עובדה שיש אם יש פה החלטה, הממשלה תצטרך לבצע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון. והיא תצטרך לבצע. הנוסח של ההחלטות, גם שלנו וגם שלכם, הנוסח מוביל לאותה מטרה. כי גם אם יש ויכוח בנושא – הנוסח נמצא אצל יושב-ראש הקואליציה. הנוסח נמצא אצל יושב-ראש הקואליציה. ראיתי אותו, הוא מעורר השראה. הוא מדבר על השבת כל החטופים, על השגת מטרות המלחמה, על דברים שכולנו מסכימים עליהם. יכול להיות שיהיו שינויי נוסח ביננו לבינכם, אבל אף אחד מאיתנו לא נגד. כולנו רוצים להחזיר את כולם הביתה לחיים טובים ולשלום.

היו"ר מאיר כהן:

כן, אופיר, עליזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אופיר, אתם אומרים לשבת. מגייסים. אני רוצה לדבר על עוד דבר מתוך פרשת השבוע, דווקא מתוך פרשת השבוע שלפני שבועיים. חבר הכנסת ביטון, אתה אוהב פרשת שבוע.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל נקי, בלי פוליטיקה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רק נקי. חבל שלא הקשבת. אני כבר רבע שעה מדבר רק נקי. זה נושא שאי-אפשר לדבר פוליטית.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת ביטון, אבל זו פרשת השבוע מלפני שבועיים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, עכשיו דיברתי – – –

היו"ר מאיר כהן:

אתה מכיר את זה שיודע לדרוש רק על בני קורח, שנופל – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, מאיר, עד עכשיו דיברתי על הפרשה של עכשיו, אבל סיימנו. אני עובר לנושא שקשור גם כן.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו למדים – מתוך כל הפרשות, אגב – אמונה וביטחון. עם ישראל, שכשפרעה בא ואומר למיילדות, אומר להן: "כל הבן הילוד היארה תשליכהו" – אומר להן פרעה, למיילדות: "כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון". באות המיילדות לפרעה, הוא קורא להן, אומר להן: "מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים" – למה לא הרגתן את הבנים כמו שציוויתי אתכן? הן אומרות לו: "כי לא כנשים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו". איזו מין תשובה זאת? כולם יודעים כאן, גם אם יש אישה שהיא מיילדת, כשהיא בעצמה יולדת היא זקוקה גם כן למיילדת. אז איזו מין תשובה זו, הנשים העבריות הן מיילדות, הן יודעות לילד את עצמן? אני אספר סיפור שקרה, ותבינו למה התשובה של המיילדות התקבלה – – –

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, לא, באמת אי-אפשר, אפילו אני לא שומע את השר. לא, באמת הגזמתם. סליחה, חברי הכנסת טייב ומישרקי. לא, באמת הגזמתם. לא שומעים. שקט. זה תרבות זאת, כשמישהו מדבר וכולם גועשים? מה קרה? זה לא ויכוח.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני היושב-ראש. דווקא באופוזיציה מקשיבים יפה לדברי התורה. אני מתפלא עליכם, חברי ש"ס. אני רואה את חבר הכנסת גנץ ממש בקשר עין מלא.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שלמה, זה או השאילתה, וזה ש"ס. מה אתה רוצה? תורה שבעל פה, לא – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל זה מסופר כדי שנבין איך זה שהתשובה של המיילדות התקבלה על ליבו של פרעה. מסופר על מלך הונגריה שנתן לרב של הונגריה מטה – פעם המכובדים היו מסתובבים עם מטה – מטה מפואר, אבל בראש המטה היה פסל, צלם של עבודה זרה. הרב לקח את המטה, בבית חתך את הראש של המטה, של הצלם של העבודה הזרה, והמשיך להסתובב איתו. אחרי תקופה הוא חזר למלך, הוא בא עם המטה. המלך אומר לו: אדוני הרב, איפה המטה שנתתי לך? אומר לו: הינה, זה זה. אומר לו: אבל הייתה למעלה דמות יפה. הרב אומר לו: אדוני המלך, המקל היה ארוך מדי, הייתי חייב לחתוך אותו. אומר לו המלך: אם היה ארוך מדי, היית חותך אותו מלמטה. ענה לו הרב: מלמטה המקל היה בסדר, הוא הגיע לי עד הרצפה, מלמעלה הייתה לי בעיה. והתשובה הזאת התקבלה על ליבו של המלך, למה? למה, כמו התשובה של המיילדות, תשובה, גם כשהיא חסרת היגיון, מתקבלת? כי כשהאדם פועל מתוך אמונה, מתוך אמונה פנימית, מתוך רצון לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, מתוך ערכים של אמת, של המסורת שלנו, של המורשת שלנו, הקדוש ברוך הוא לוקח את התשובה שלו גם אם היא לא הגיונית, והוא מוצא חן בעיני הציבור. את זה אגב אנחנו יכולים לראות גם בראיונות לפעמים. גם כשאתה מתאמץ למצוא תשובה מאוד טובה, לפעמים היא לא מוצאת חן, לפעמים היא לא מקובלת, הציבור לא מקבל אותה. ולפעמים משהו שלא חשבת עליו, משהו ששלפת מהמותן, אבל התכוונת לטוב – דווקא זה כן מתקבל. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". התשובות, כאשר אתה בא מתוך אמונה, מתוך ערכים, מתוך רצון לעשות טוב – הדברים מסתדרים בסופו של דבר. וזה, זה האמונה והביטחון שאנחנו למדים מתוך הפרשות האלה, מתוך הפרשות שנהיינו לעם: אמונה וביטחון, הנחלת המורשת לילדי ישראל והבנה שגאולתן של ישראל באה קמעא-קמעא. חיכינו הרבה הרבה זמן בקוצר רוח, ברצון עז לראות את יקירינו שיחזרו הביתה, והינה אנחנו זוכים, מקבלים אותם קמעא-קמעא, מקבלים אותם, ובעזרת השם אנחנו נזכה גם לקבל את כולם בהקדם בריאים ושלמים, ואת החללים – לקבר ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

לך לפרשה שלושה שבועות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. אז אני קורא לכם, חברים, לא משנה על מה אתם מצביעים, בסופו של דבר ההצעות האלה כולן מכוונות לאותו אחד – ובלבד שיכוונו את ליבם לאביהם שבשמיים. כולנו מכוונים לעשות טוב לעם ישראל. שנזכה בקרוב לראות את החטופים בבית, ואת לוחמינו חוזרים עטורים בכתר ישועה ובעטרת ניצחון. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני השר. עכשיו אני רוצה להסביר, היות שזה לא שגרתי, האירוע. אני מבקש שקט, אני רוצה להסביר מה קורה. אנחנו דנים בהצעת החלטה. עכשיו כל סיעה עולה ומציגה את הצעת ההחלטה שלה. זה מתחיל מהסיעות הגדולות לסיעות הקטנות. היות שהקואליציה, 61, התאחדו הסיעות שאני מקריא את שמותיהן: הליכוד, ש"ס, הציונות הדתית, יהדות התורה, ימין ממלכתי וסיעתו של אבי מעוז – הנציג שלכם עכשיו עולה – סליחה – אופיר כץ יעלה ויציג את הצעת הסיעה כלשונה וככתבה, כמו שהיא הוגשה ליושב-ראש.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת ישראל תומכת בהגשמת מטרות המלחמה כולן כפי שהוגדרו על ידי הממשלה: השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, יצירת תנאים להשבת כל החטופים, וידוא שעזה לא תהווה יותר איום על מדינת ישראל והשבת תושבי הצפון והדרום לבתיהם בבטחה. הכנסת שואפת, מתפללת ופועלת למען השבת כל החטופים ומחבקת את משפחות החטופים כולן. משכן הכנסת הוא בית עבור המשפחות, ומאז תחילת המלחמה פתח את שעריו כדי שקרובי החטופים יוכלו לדבר ולדון עם חברי הכנסת. השבת החטופים היא מטרה ערכית, לאומית ומוסרית שמאחדת את כלל סיעות הבית. מדינת ישראל חייבת לפעול לכך שלעולם לא עוד, להשמיד ולהרתיע את אויבינו, ובכך לצמצם את הסיכויים ששוב אזרחי ישראל וחיילי צה"ל ייפלו בשבי. אבקש לתמוך בהצעתנו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. סיעת יש עתיד – שלי טל מירון, בבקשה. כמו יושב-ראש הקואליציה, מקריאים את מה שהגשתם למזכירות. בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, הודעת הסיכום מטעם סיעת יש עתיד: עסקת החטופים שהחלה לפני עשרה ימים ובמסגרתה שוחררו כבר שבע חטופות, כוללת את שחרורם של עוד 26 חטופים וחטופות, והיא רק שלב ראשון בעסקת החטופים המלאה, עד החטוף האחרון. מוצע להצביע בעד גיבוי מלא לממשלה להוביל לעסקה מלאה שתחזיר את החיים לשיקום ואת המתים לקבורה. מדינת ישראל לא תוכל להחלים עד שכולם יחזרו הביתה. סיעת יש עתיד קוראת להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל המתמשך בהגנה על ביטחון המדינה שהוביל בסופו של דבר לטבח ולחטיפה של אזרחינו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת תמנו שטה – של המחנה הממלכתי. בבקשה, גברתי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב בראש. ממשלת ישראל תתחייב להחזיר את כל החטופים ולסיים את העסקה הנוכחית על כל שלביה, שכן זוהי אחריותה הישירה וחובתה המוסרית של הממשלה, שבמשמרת שלה קרה האסון הגדול ביותר מאז קום המדינה. ממשלת ישראל והכנסת התחייבו להעביר חקיקה המכירה במצבם הייחודי של החטופות והחטופים ששבו מהשבי. כדי לאפשר להם את המעטפת הראויה לשיקום, כך שיוכלו לחזור לשגרת חייהם, תעלו את ההכרה כממשלה באחוזי הנכות מ-50% ל-100%. כנסת ישראל וממשלת ישראל השלושים-ושבע יסייעו למשפחות החטופים והחטופות מ-7 באוקטובר גם לאחר חזרתם מהשבי באמצעות חקיקה ומתן תמיכה ככל שיידרש ובתוכניות לאומיות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת בן גביר, בשם עוצמה יהודית, אדוני.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, הסכם הכניעה שנחתם לא ישיב את כלל החטופים. הוא מעמיד את כלל אזרחי ישראל בסכנת קיום.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תתבייש לך, תתבייש לך.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

הדרך היחידה, הדרך היחידה להשיב את כל החטופים לביתם – –

מירב כהן (יש עתיד):

היא לתת משאיות לחמאס.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

– – להבטיח את שלומם של אזרחי ישראל, היא רק בהמשך הלחימה העצימה – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה גוזר עליהם מוות. אתה גוזר עליהם מוות, על החטופות ועל החטופים שלנו.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

– – רק בהמשך הפסקת הסיוע הומניטרי.

היו"ר מאיר כהן:

יוראי, יוראי, זהו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתבייש. אתה לא יהודי, אתה לא ישראלי, אתה לא – – – חטופים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

החזרת חטופים? החזרת חטופים?

היו"ר מאיר כהן:

יוראי.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

רק בהפסקת הסיוע ההומניטרי, רק בהפסקת הדלק – –

מירב כהן (יש עתיד):

איך עד עכשיו נתת לזה לקרות?

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

– – עד לניצחון המוחלט – –

מירב כהן (יש עתיד):

נזכרת רק כשרוצים להחזיר את החטופים.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

– – המבטא הכרעה צבאית בכל הגזרות – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

– – מיטוט שלטון החמאס. לצערי, אדוני היושב-ראש, מה שאנחנו רואים – – –

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא, חבר הכנסת בן גביר, לפי התקנון אתה חייב לדבוק במה שהגשת.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

לא יכול להיות שיפריעו לי ואתה לא תגיב על זה.

ירון לוי (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

למה אתה אומר שאני לא? עכשיו אני מבקש שקט. יש עוד שני משפטים. שקט.

ירון לוי (יש עתיד):

חולשה יהודית.

היו"ר מאיר כהן:

ירון. זהו, אני מבקש שקט. אדוני, תמשיך.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

נו, מה? אני מגיב גם על מה שהם מפריעים לי.

ירון לוי (יש עתיד):

מי מפריע לך? תתקדם.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

מיטוט שלטון החמאס בעזה, ולא כפי שאנחנו רואים היום, החזרת תושבי הנגב והגליל לביתם וגביית מחיר קרקעי כדי למנוע 7 באוקטובר נוסף. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתבייש לך. תתבייש לך.

ירון לוי (יש עתיד):

תתבייש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר, בשם ישראל ביתנו, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תשנה את שם המפלגה לחולשה יהודית, לא עוצמה יהודית.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חולשה יהודית. חולשה יהודית.

היו"ר מאיר כהן:

סימון, בבקשה. אני אתחיל בקריאות ראשונות. חבל, זה דיון שבו כל אחד אומר את מה שיש לו, מצביעים, ועוברים הלאה. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה. אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, סיעת ישראל ביתנו – והצטרף אלינו חבר הכנסת עידן רול להצעה הזו. ממשלת ישראל חייבת לפעול להחזרת כל החטופות והחטופים, ואז לדאוג שכל מי שאחראי לטבח 7 באוקטובר יסיים את חייו במוות לא טבעי, ולהקים ועדת חקירה ממלכתית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אפרת רייטן, מטעם סיעת העבודה, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו בעיצומו של השלב הראשון של ההסכם בין ישראל לחמאס, ובמרכזו שחרור 33 חטופים ישראלים. להם המתנו, אזרחי ישראל, לצד בני משפחותיהם מאז 7 באוקטובר. ההסכם, שתוכנו המלא לא פורסם באופן רשמי על ידי ממשלת ישראל, כולל שלבים ממושכים ומורכבים למשא ומתן לשחרור החטופים והפסקת האש. בתוך כך יש מי שפועל מתוך הממשלה והכנסת לטרפודו, אם במהלך השלב הראשון ואם לקראת השלב השני, תוך דרישה לחזור למלחמה ולמעשה להפקיר את חייהם של עשרות רבות של חטופים שמוחזקים כבר למעלה מ-480 ימים בעזה. החלטת הממשלה מחד גיסא להחזיר את כל החטופים ומאידך גיסא לחתום על עסקה מורכבת בשלבים ממושכים, חושפת החלטה לסיכון של ממש, ומשכך מסכנת גם את חיי החטופים וחזרתם הביתה. לפיכך, כדי להביא לשחרור כל החטופים והחטופות בלי שיהיו נתונים לחסדיהם של פוליטיקאים בעלי אינטרסים, על הממשלה להביא לצמצום השלבים והפעימות של ההסכם ולהחזיר אותם הביתה בהקדם. השמחה המתפרצת וההתרגשות של כולנו עם שובם של החטופים הביתה הינן ביטוי מובהק לחשיבות של מצוות פדיון שבויים. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אם כן, אנחנו תכף עוברים להצבעה. ההצבעה היא הפוכה, מהסיעה הקטנה לגדולה. אני רק מקריא את הסעיף בתקנון: התקבלה החלטה לסיכום הדיון, ההחלטה שתקבל את הרוב הקוראת לפעולה מצד הממשלה – יעביר יושב-ראש הכנסת את ההחלטה לשר הנוגע בדבר, ואם לא ברור מיהו השר – לראש הממשלה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שר המורשת.

היו"ר מאיר כהן:

בתוך שישה חודשים מיום שקיבל את ההחלטה יודיע השר האמור ליושב-ראש הכנסת בכתב על כל פעולה שפעל בעקבות ההחלטה. הודעת השר תונח על שולחן הכנסת. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. מתחילים בהצעה של סיעת העבודה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – 34 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת אפרת רייטן מרום לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

34 בעד, 49 נגד. אנחנו עוברים להצעתה של ישראל ביתנו. הצבעה מס' 11 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת עודד פורר – 34 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת עודד פורר לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

34 בעד, 49 נגד. אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעתה של עוצמה יהודית. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת איתמר בן גביר – 6 נגד – 75 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת איתמר בן גביר לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

שישה בעד, 75 נגד. אנחנו עוברים להצעה של המחנה הממלכתי. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 13 בעד הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת פנינה תמנו – 34 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביאה חברת הכנסת פנינה תמנו לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

34 בעד, 49 נגד. אנחנו עוברים להצעתה של מפלגת יש עתיד. הצבעה מס' 14 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – 35 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת יוראי להב הרצנו לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

35 בעד, 49 נגד. אנחנו עוברים להצעת סיעות הקואליציה. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 15 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אופיר כץ – 46 נגד – 10 נמנעים – 1 הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אופיר כץ נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

46 בעד, עשרה מתנגדים. אם כן, אדוני המזכיר, הצעת הקואליציה זכתה ברוב, והיא תועבר ליושב-ראש הכנסת להמשך טיפול. תודה רבה לכולם.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים להצעות דחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא בנושא: נוהלי בדיקה ביטחונית של תיירים מחו"ל. את ההצעה הגישו חברי הכנסת עמית הלוי, לימור סון הר מלך, משה רוט, אוהד טל, עידן רול, מישל בוסקילה, מתן כהנא, ינון אזולאי ויבגני סובה. לרשות כל מציע שלוש דקות. עמית הלוי, בבקשה. עמית הלוי לא פה. אחריו – לימור סון הר מלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר מאיר כהן:

אני אגיד לך. את הגשת הצעה דחופה לסדר-היום לגבי הבדיקה של התיירים שבאים מחו"ל. את מוותרת?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר מאיר כהן:

אם כן, אני קורא לחבר הכנסת – – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

רגע, שנייה.

היו"ר מאיר כהן:

את באה, גברתי? חברת הכנסת סון הר מלך, את נקראת לדוכן, בבקשה. מי שלא נמצא כאן לא יוכל לדבר.

קריאות:

קריאה:

זה לא הנושא.

היו"ר מאיר כהן:

על פי מה שרשום.

קריאה:

המזכיר טעה.

נאור שירי (יש עתיד):

במחשבים הורידו את זה.

היו"ר מאיר כהן:

אם כך, אני מקבל סדר-יום אחר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג, הייתה טעות. היה הבדל. אני קורא לך. הצעה ראשונה לסדר-היום: פרשיית המרגל שפגע בביטחון המדינה ב-7 באוקטובר, של חברי הכנסת אלמוג כהן, יצחק פינדרוס ואביחי בוארון. בבקשה, חבר הכנסת אלמוג. לכל אחד שלוש דקות.

רם בן ברק (יש עתיד):

פרשת המרגל? מי המרגל היחיד כרגע?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אסור להגיד את השם שלו. אם יסירו את צו איסור הפרסום, אני אגיד.

רם בן ברק (יש עתיד):

תגיד. יש הצעת חוק שמותר להגיד מה שרוצים, אי-אפשר להעמיד חבר כנסת לדין.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

בגלל זה אנחנו עושים את הצעת החוק. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני ביקשתי ממליאת הכנסת לדון באירוע מאוד מאוד קשה, אירוע של אדם שהתחזה לקצין וחדר לתוך מחלקה רגישה בפיקוד הדרום בימים שבין 8 באוקטובר 2023 ל-14 באוקטובר 2023. באותו היום הוא נעצר. אדוני היושב-ראש, יש פה מקרה של אדם שהמידע שהאיש הזה השיג, המידע שהוא הקליט, המידע שהוא צילם – כפי שרשום בכתב האישום, שהותר לפרסום חלקית בעקבות העתירה שלי למחוזי בבאר שבע – פגע פגיעה אנושה בביטחון מדינת ישראל, פגע פגיעה אנושה בתמרון הקרקעי, שרף מקורות מידע בתוך רצועת עזה, פגע במיקומי חטופים, פגע במיקומי בכירים בחמאס.

רון כץ (יש עתיד):

מיהו? מי זו הדמות?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אסור להגיד את השם שלו, כי יש צו איסור פרסום. אשמח אם תצטרף אליי לעתירה, שהשופטים יראו שהקואליציה והאופוזיציה מאחדים כוחות למען ביטחון המדינה.

רון כץ (יש עתיד):

אם יש בעיה בביטחון המדינה – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני אשמח. אני לא יכול לומר את השם שלו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה מדבר על זה – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

לא, לא, לא.

רון כץ (יש עתיד):

זה נתניהו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הוא נחשף למידע.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה אפילו לא מצחיק.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הוא נחשף למידע על בכירים בחמאס, וביניהם מי שהזכרת.

קריאה:

מה זה, א"ש?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כן, אדוני, אבל אל תגיד את זה, שמא תיעצר.

היו"ר מאיר כהן:

חברים, לא נוהגים לעשות כאן טריוויה. תנו לו לדבר, והבא בתור ידבר.

קריאה:

שאלתי שאלה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הנושא מעניין מאוד.

היו"ר מאיר כהן:

כן, נכון שהנושא מעניין, צודקת.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, יש כאן מקרה של אכיפה בררנית פושעת שבה למעשה הנגד ארי – את שמו כבר ניתן לומר, ארי רוזנפלד – נמצא בכלא במרתפי השב"כ כבר תקופה ארוכה. אני רק רוצה שאדוני יבין את קנה המידה. אותו אדם, שנאשם בריגול חמור, ביום שבו הוא נתפס, הוא נחקר חקירה בעינויים. שימו לב, אני שב ומדגיש: אזרח מדינת ישראל, קצין לשעבר באחת היחידות המסווגות של צה"ל, נחקר בעינויים – תבינו לאיזו רמת מידע האיש הזה הגיע. האסמכתאות, אדוני היושב-ראש, בידיי, ואציג אותן יום אחד כאן מעל בימת הכנסת כאשר החסינות שלי תהיה אמיתית, ולא יזמינו אותי לחקירה על אירוע מלפני 13 שנה בניסיון להלך עליי אימים. אני רוצה גם להעביר כאן מסר, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לחבריי בפרקליטות: הרטוריקות הללו של האלימות וההפחדות והתרגילים של הקש בגג לא כל כך תופסים ולא פוגשים אותי. אני לא אנוח ולא אשקוט עד שהפרשה הזאת תצא לאור, כי אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. ואם אותו אדם, שנקרא לו לצורך העניין א', עדיין נמצא במעצר תחת צו איסור פרסום מחמיר, אתם צריכים לצאת לציבור ולהסביר מדוע עדיין צו איסור הפרסום הזה קיים, כי אדוני היושב-ראש, יש לי חשש אמיתי שמא הם לוקחים את הכוח שהציבור העניק להם ומשתמשים בו לרעה, ולמעשה פוגעים בביטחונה של מדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אחריו יעלה ויבוא יצחק פינדרוס – לא נמצא. אחריו יעלה ויבוא אביחי בוארון. שלוש דקות, תקפידו. תודה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נעשה את זה קצר, שתי נקודות בעניין הזה. קודם כול, אני רוצה לחזק את ידי חברי חבר הכנסת אלמוג כהן על האופן שבו הוא לא מרפה מהנושא הזה, אוחז את השור בקרניו, כיוון שמדובר בנושא מאוד מאוד חשוב. שתי נקודות. נקודה ראשונה – אכיפה בררנית נאמר כאן, אבל בואו נחדד. בשעה שיש אנשים שנעצרים, נחקרים, נעצרים עד תום ההליכים, לא ניתנת להם הזכות לפגוש עורך דין, נמנע מהם מפגש עם בני משפחותיהם במשך שבועות ארוכים בגלל סיבה של כביכול הצפת מידע בדרך לא מתוקנת – היום אנחנו יודעים לומר, בדרך של העברת מידע לגורמים מורשים – האנשים האלה נעצרים. כל חומר הדין ננקט כלפיהם. מנגד, אנשים שפועלים בצורה לא מתוקנת ומוציאים מידע לגורמים שאינם מורשים – הם אולי נחקרים, אבל אותם גורמים שצו איסור פרסום מוטל על חשיפתם, חשיפת פניהם, שמם – ונראה לי שרבים בבית הזה יודעים במי מדובר ובמה מדובר – שמם לא נחשף. זאת הנקודה הראשונה שאנחנו צריכים לשים עליה דגש. לא יכול להיות דבר כזה שחבר כנסת רודף אחרי האמת, ורשויות אכיפת החוק מונעות את האמת מהציבור ומאיתנו כדי שזה יטופל בצורה מתוקנת. והנקודה השנייה – חברים יקרים, אומרים ש-7 באוקטובר קרה בממשלה הזאת ובאחריות ראש הממשלה ובאחריות מנהיגי הממשלה, מנהיגי העם, מנהיגי המדינה. אבל שוכחים לומר שבערב 7 באוקטובר כוסה – לא נחשף – מידע בזמן אמת למקבלי ההחלטות, לא הועבר מידע בזמן אמת למקבלי ההחלטות. זאת נקודה מאוד מאוד מאוד חמורה, כיוון שאנחנו נחשפים פה לכשל שיטתי באופן שבו מועבר מידע לראש הממשלה, לשר הביטחון, למקבלי ההחלטות – לדרג הנבחר. בעצם המידע לא מועבר לנציגי הציבור, ולכן צריכים למצוא דרכים-לא-דרכים. פה זאת נקודה שנייה – המידע לא מועבר נכון למקבלי ההחלטות. פה, במקרה הזה, המידע הועבר בצורה מקולקלת.

היו"ר מאיר כהן:

איך אתה יכול לדעת?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ולכן צריך לחקור חקור היטב. אני יודע, אדוני היושב-ראש, ואני בטוח שגם אחרים יודעים. לא מדובר במידע מוכמן.

היו"ר מאיר כהן:

תמיד כדאי להגיד דברים מדויקים, לא משנה מאיזה מחנה אתה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אז אני אסייג את עצמי ב"לכאורה", אבל לא יותר מכך, אדוני היושב-ראש, כיוון שאנחנו יודעים איך הועבר המידע ולמי הועבר המידע. אני מחזק את ידיך, חבר הכנסת אלמוג כהן, להמשיך לחתור לחקר האמת כדי שדברים יצאו מתוקנים. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. מי מחליף את השר ישראל כץ? שיקלי.

נאור שירי (יש עתיד):

אפשר להתנגד מהצד?

היו"ר מאיר כהן:

כשהשר יסיים אתה תוכל דקה. בבקשה, אדוני השר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני משיב בשמו של שר הביטחון. הפרשה הנדונה נחקרה על ידי היחידה לחקירת פשיעה חמורה ובין-לאומית בשיתוף פעולה עם שירת הביטחון הכללי ובליווי המשטרה הצבאית החוקרת. מובהר בזאת כי עניינו של הנאשם נוהל במערכת האזרחית בלבד, ולא בזו הצבאית. לאחר בחינת הנסיבות בכללותן ואופן התנהלותם של בעלי תפקידים בצה"ל באופן פרטני, לא נמצא כי קיים חשד שגורמים בצה"ל עברו עבירות פליליות באופן המצדיק פתיחה בחקירה פלילית נגדם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. האם המציעים מסתפקים בתשובת השר או רוצים להעביר את זה?

קריאה:

אחרי השר.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, נאור.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

נאור, תספר לנו אם יאיר גולן קשור לאירוע. זה מעניין.

היו"ר מאיר כהן:

לא, אלמוג, כדאי לא להזכיר שמות. אתה עשית יפה מאוד, תמשיך את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. קודם כול, רק למען הדיוק ההיסטורי – לא שזה משנה למישהו לדייק בהיסטוריה – בוארון ואלמוג דיברו על שני דברים שונים לחלוטין: אחד דיבר על הנגד שנחקר, ואלמוג, המציע של ההצעה לסדר-היום, דיבר על פרשיית מרגל שלא נבדקה. אלמוג כהן מפיץ קונספירציה, ואני אסביר למה: בית המשפט דן בעניין. גם צה"ל, כפי שתשובת השר ניתנה לך בשמו של שר הביטחון, דן בעניין. אתה עצמך עתרת לבית המשפט, ובית המשפט בדק את זה ואמר שאין שום קשר לבגידה. יש פה נהלים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מי אמר "בגידה"?

נאור שירי (יש עתיד):

אתה. יש פה נהלים – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מה?

נאור שירי (יש עתיד):

אני יכול לצטט לך? אני יכול לצטט לך אותך?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תצטט שאמרתי "בגידה".

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, אני אומר – לא היה פוליטיקאי בכיר – כל הציוצים – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

האמינות שלך. האמינות שלך בעיני הציבור – – – שאמרתי את המילה "בגידה".

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני, אני לא הפרעתי לך. לא הפרעתי לך. תן לי לסיים.

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג.

נאור שירי (יש עתיד):

היה מסע שלם של הפצת קונספירציות. אתה בעצמך אמרת את זה – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אבל אין בגידה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יכול לשחרר? יש בגידה, אתה אמרת, בגידה מבפנים. אני מצטט את השופטת: אין יסוד לקיומם של גורמים עלומים שהזמינו את הבגידה. אתה עתרת לבית המשפט כדי לומר שהייתה בגידה. הקונספירציות שמופיעות – – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

היו"ר מאיר כהן:

פינדרוס.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, פינדרוס. הציוצים שלך נגד אותו אירוע, שאין ספק שהוא מחדל, ויש הרבה מחדלים – אני אשמח שתהיה ועדת בדיקה שתבדוק את זה; אתה נגד – 60% מהפצת הציוצים שלך היו אוואטרים שהם פייק-יוזרים שהפיצו את הציוצים שלך על הבגידה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

משמע, אלמוג, אם זה מישראל או לא מישראל, אתה שותף להפצה ולשסע חברתי – הפצה של תיאוריות קונספירציה. יש לך עניין אישי עם אחים לנשק.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. האם המציעים – – –

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

האם שני המציעים – אלמוג, האם המציעים מסתפקים בהצעת השר?

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

אם כך, איפה אתם רוצים המשך דיון?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

בוועדת חוקה, אדוני היו"ר.

היו"ר מאיר כהן:

דיון בוועדת חוקה. האם מישהו מציע משהו אחר? לא.

נאור שירי (יש עתיד):

בוועדת הכספים.

היו"ר מאיר כהן:

בוועדת כספים. אם כן, זה יעבור לוועדת הכנסת.

קריאה:

זה לא אמיתי.

היו"ר מאיר כהן:

אבל מותר. שני המציעים רוצים? בוארון, אתה – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ועדת חוקה.

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 30 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

30 בעד, שלושה נגד. אם כן, זה יעבור לוועדת החוקה להמשך דיון.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעות לסדר-היום בנושא: נוהלי בדיקה ביטחונית של תיירים מחו"ל. את ההצעה הגישו חברי הכנסת עמית הלוי, לימור סון הר מלך, משה רוט, אוהד טל, עידן רול, מישל בוסקילה, מתן כהנא, ינון אזולאי ויבגני סובה. אני מזמין את עמית הלוי. שלוש דקות. אני מבקש שבתום שלוש הדקות גומרים ויורדים.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אני יזמתי את ההצעה הזאת על נוהלי הבדיקה של תיירים שנכנסים לישראל קודם כול בגלל שהתופעה הזאת של פעילי טרור שנכנסים במסווה של תיירים מתרחבת בשנה האחרונה ומביאה למסעות רצח בערי ישראל. האחרון היה של אותו אזרח מרוקאי שנכנס לכאן עם תעודת תושב אמריקאי ופצע קשות את אזרחינו בתל אביב, אבל לפניו היה תייר מטורקיה ורבים אחרים; גם מאירופה, תומכי חמאס ותומכי חיזבאללה שגירשנו רק בימים האחרונים. את התופעה הזאת צריך לגדוע כשהיא בתחילתה, כלומר מאתמול. אבל יזמתי את זה מעוד סיבה – כיוון שאני יותר מחושש שמערכת הביטחון שלנו עדיין לוקה בעיוורון, העיוורון של 6 באוקטובר, ושהיא לא מזהה את האויב שמולנו. והאויב הוא לא הצבא, הוא לא מתחיל מהצבא, ממדינה או מארגון מסוים – האויב זה האידיאולוגיה. כלומר ברור שהאויב הוא גם המדינות וגם הארגונים, וברור שצריך להחריב אותם עד היסוד – להחריב את המשטר האיראני עד היסוד, את המשטר הסורי החדש של אל-קאעידה הזה, אל-ג'ולאני, ואת כל היכולות הצבאיות, וזה נכון לעזה ולחיזבאללה. אבל כל אלה הן רק הזרועות הביצועיות. כשהן ייגדעו, בהכרח יצמחו אחרות. כיוון שבכל מקום שהאידיאולוגיה הנאו-נאצית הגזענית, הברברית והטוטליטרית הזאת של האסלאם הרדיקלי קיימת – בכל מקום כזה יהיה בסופו של דבר מי שיממש אותה, אם לא בטנק אז בסכין מטבח ואם לא בנשק גרעיני אז באבנים, אבל יהיה מי שיממש. ולכן, בגלל שהאויב זה האידיאולוגיה, האויב הוא גלובלי ולא מקומי. ואכן, הוא עושה את העבודה בכל מקום – במזרח התיכון, באפריקה, באירופה, בוושינגטון, בקולנוע, באקדמיה, וכמובן במסגדים, בבתי הספר, במערכות החינוך, בתנועות הנוער. הם רוכשים את הלבבות ואת המוחות ודרך הג'יהאד המתועבת למסע להשתלט על העולם למען אלוהי המוות. וככה נוצר המסלול הזה, שבגינו הדיון הזה, המסלול החדש של הטרור, כלומר, להגיע למדינות מחוץ לישראל – לטורקיה, לאירופה, לאפריקה, לגייס מקהילת ה"מאמינים" טרוריסטים שאולי יותר קל לגייס אפילו מכאן, והם נכנסים לארץ במסווה של תיירים, והם רוצחים. ולכן אנחנו צריכים לשנות גישה בשערי המדינה. והמקרה האחרון הוא חמור במיוחד, כי פקחי רשות האוכלוסין עצרו ועיכבו אותו, אבל דווקא השב"כ, מי שאמון באופן ישיר על הביטחון, דווקא הוא במקרה הנוראי והאיום הזה אפשר לו להיכנס. לכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, ואני פונה פה לשר הפנים – אנחנו רוצים לדון ולהבין מהם הנהלים הקיימים נוכח הסכנות המיוחדות של הטרור הגלובלי הזה. אני מבקש לדון בנהלים, להחמיר בהם, לעשות בדיקה מהם בדיוק הנהלים, כדי שהמקרים האלה לא יוכלו לחזור על עצמם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. על הדקה, עמית.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

הוא מתרגל את עצמו יפה. בבקשה, גברתי.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים כאן היום בעקבות עוד פיגוע אכזרי שהיה ניתן למנוע, פיגוע שבו דם יהודי נשפך ברחובות ישראל בשל רשלנות מערכתית. מחבל נכנס לישראל דרך מעבר הגבול בנתב"ג, לא כחלק מהברחה, לא בדרך לא חוקית, אלא באור יום, כשמערכת הביטחון כולה אמורה לפקח ולסנן, לזהות איומים ולמנוע אסונות. בקרי ההגירה של רשות האוכלוסין וההגירה עשו את עבודתם: הם זיהו דגלים אדומים, הם זיהו סיכון, הם ראו חשוד שלא ידע להציג מקום לינה, שאין לו שום קשרים במדינה, שאינו יכול לספק הסברים משכנעים. הם העבירו אותו לבדיקה נוספת, כפי שמצופה מהם במקרים כאלה, אבל אז קרה מה שלצערנו כולנו כבר מכירים: הגיע נציג השב"כ, ובמקום להתייחס ברצינות לחשדות ולמנוע את כניסתו של החשוד, הוא מבטל את דברי בקרי הגבול בבוז, מתעלם מהסימנים המקדימים ומאפשר למחבל להיכנס. והתוצאה – אסון: עוד פיגוע טרור, עוד פצועים, עוד משפחות שיוצאות להתמודדות ולמסע שיקום, עוד עדות לכך שמשהו כאן שבור, שמשהו כאן חייב להשתנות. חשוב לי להבהיר שמבדיקה שעשיתי, זו אינה הפעם הראשונה שבקרי הגבול המסורים מסרבים להכניס חשודים ושב"כ מתעקש להכניס אותם. איך זה קורה? איך זה ייתכן שמנגנון הביטחון שאמור להגן על אזרחי ישראל מאפשר למחבלים לעבור ללא הפרעה? איך פעם אחר פעם, במקום לנקוט זהירות יתרה כפי שהמציאות הביטחונית שלנו רק מחייבת, מתקבלת ההחלטה הקלה והמסוכנת ביותר? איך ייתכן שהתפיסה שבה מחזיק השב"כ, שלפיה כל האמת נמצאת בידיו, שאין צורך להטיל ספק, שאין צורך לעשות אפילו פעם אחת את האיפכא מסתברא, מובילה אותנו שוב ושוב לאותו מקום של כשל ביטחוני, של אסונות? אבל אדוני היושב-ראש, זו אינה רק טעות נקודתית, זו אינה רק שגיאה של אדם בודד. מדובר בתפיסה שגויה שמושרשת עמוק בתוך המערכת. זו אותה תפיסה שמנחה את השב"כ לא רק כאשר הוא מקבל החלטות על כניסת מחבלים, אלא גם ביחסו כלפי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. כשאנחנו רואים מחבלים ופעילים זרים המקבלים אשרות כניסה בעוד נערי גבעות נרדפים כאחרוני העבריינים וכאילו הם אויבי המדינה, אנחנו מבינים שהבעיה כאן עמוקה הרבה יותר. הפער הזה איננו מקרי. הוא נובע מעיוות מחשבתי עמוק, מתפיסה מעוותת שרואה באיומים הלאומניים עניין שולי שניתן להכיל, ובמקום זאת משקיעה משאבים מיותרים ברדיפה אחר יהודים שכל חטאם הוא אהבת הארץ. חבריי, זה איננו רק כשל טקטי, זה כשל אסטרטגי. זו אינה תקלה נקודתית אלא תפיסה שגוייה מן היסוד. שורש הבעיה נעוץ בראש המערכת, בקטר של הרכבת. כל עוד השב"כ מחזיק בגישה שמטשטשת את ההבדל בין האויב לאוהב, בין מסוכן לתמים, בין מחבל למתיישב, אנחנו נמשיך לשלם את המחיר בדם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת משה רוט – אינו נמצא; חבר הכנסת אוהד טל – אינו נמצא. חבר הכנסת עידן רול. אני חייב, כממלא מקום יושב-ראש הכנסת וסגנו, להגיד רק משפט אחד, חברת הכנסת סון הר מלך. האנשים האלה שתיארת כאן, גם אם את חולקת על דרכם, כל יום מקריבים את נפשם כדי לתפוס מפגעים ולטפל בהם.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר מאיר כהן:

רק משפט אחד. ואין לנו שב"כ ספייר. אני תמיד אומר, אפשר לבקר את כוחות הביטחון, אבל כשעולים ועושים פלסתר, כשזה מקעקע אותם, אני מציע להיזהר, עם כל המחלוקת. תודה, גברתי. אדוני, שלוש דקות, בבקשה. לימור, אנחנו ננהל שיח.

עידן רול:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אין ספק שמדינת ישראל עושה מאמצים גדולים כדי לשמור על שער הכניסה שלנו בנתב"ג בטוח ולוודא שנכנסים אלינו רק אנשים שלא מהווים סכנה. אני חושב שהמקרה שקרה הוא בסוף יוצא דופן, כי מרבית המקרים נמנעים. אבל אני רוצה להציע, מעבר להידוק הנהלים, מעבר לאימוץ טכנולוגיות חדשות ומעבר להחמרה, שלפחות בתקופה הנוכחית, בגלל שאנחנו מבינים שכרגע הרבה ממי שרוצים לתקוף את יהדות התפוצות יכולים להגיע גם לפה, להסתוות לתיירים ולתקוף – אני רוצה לומר שהדבר שמהווה עבורנו אתגר גדול, וזה הרשתות החברתיות, יכול להיות גם יתרון במקרה הספציפי הזה. היום, בשונה מפעם, למפגעים פוטנציאליים, למחבלים פוטנציאליים, יש חתימה דיגיטלית מאוד גדולה. 7 באוקטובר וגל האנטישמיות הנורא שהגיע בעקבותיו, ועדיין מורגש היטב ברחבי העולם, גרם לכל אותם אנשים שמחפשים לכלותנו, או לפחות למרביתם, להביא את זה לידי ביטוי: לכתוב על זה פוסטים, לאיים, חלק פשוט תומכים בטרוריסטים, חלק מאיימים שיעשו מעשה טרור. יש לנו הזדמנות לעשות בדיקות רקע זריזות לכל אותם אנשים שיש לגביהם אפילו ספק, ומי שיש לגביו ספק, מי שהביע אהדה לטרור באיזושהי צורה, מי שהביע אמירות אנטישמיות, אסור בכלל לתת לו את ההזדמנות לעבור בשערי המדינה ולבדוק אם ברגע האמת הוא יחליט גם להפוך את האמירות ואת הדעות למעשה. במקרה הזה אנחנו צריכים להיות מחמירים כמה שיותר, ובסופו של דבר, אם אנחנו לא יכולים במשפט פלילי לקחת אמירות ולגזור מהן בהכרח – פה, כשאנחנו בוחרים את מי להכניס למדינה, אנחנו צריכים לבדוק את האמירות שלהם, ועל סמך אמירות לוודא שאנחנו מאפשרים למישהו להיכנס רק אם אין לנו שום חשד בכוונותיו. המקרה הזה הוא לא המקרה היחיד. היו פה כמה מקרים שאנשים הגיעו לארץ במסווה של תיירים, במסווה של קבוצות מאורגנות. הדרכים כבר ידועות היום. הם יודעים שאם הם נכנסים והם אומרים שהם פה רק להביע דעה או להפגין, אז הם יכולים אחרי זה כבר להסתובב חופשי. אני חושב שהעבודה שנעשית היא עבודה טובה. אין לי ספק שיש עומס מאוד גדול. אבל עכשיו זה הזמן גם להשתמש בכל אותן עדויות שהם בעצמם מנדבים על עצמם כדי למנוע ולחסום אותם מלהיכנס. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מישל בוסקילה – לא נמצא כאן; חבר הכנסת מתן כהנא – מוותר. חבר הכנסת ינון אזולאי. עד שינון יגיע, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, אני רוצה לספר לך. הגעתי לארצות הברית, בכניסה, ואני עומד בתור ומראה את הדרכון הדיפלומטי, ואז אחד השוטרים בא, מוציא אותי ובודק אותי ואת המזוודה. כשאני שואל מה חטאי, למה, אז הוא אומר לי: בדרכון הדיפלומטי שלך כתוב שנולדת במרוקו. זה הכול. נולדת במרוקו, זאת מדינה מוסלמית – אתה תיבדק. בבקשה, אדוני.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני מבקש להוסיף לי שתי דקות. לקחת לי מהזמן.

היו"ר מאיר כהן:

אני אוסיף לך בדיוק שתי שניות.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אתה רואה? גם לדעת איפה להיוולד צריך, אבל אין מה לעשות. אני נולדתי בארץ אבל בן למשפחה מרוקאית. רגע לפני שאני אדבר על הנושא, היום פרשו פה מהכנסת – ודיברו עליהם, אבל צריך להגיד להם מילה טובה – מהסדרנים הטובים שליוו את כולנו פה כל השנים האלה, חיים דאר, ג'קי אסרף, קוסטה שפירו, שמואל יוסף ואמנון בלולו. אני רוצה להגיד לכם שאני חושב שכל אחד נפגש במבט שלהם, בחיוך שלהם, בעזרה שלהם, בסיוע שלהם. אז להגיד להם על הימים האלה, על השנים האלה פה – הם עוד היו בתקופה של אבא שלי, זיכרונו לברכה – ותמיד תמיד הם עושים את זה במאור פנים. גם כשקשה להם לפעמים להוציא מישהו, הם משתדלים ועושים את זה בעדינות. כל הכבוד. להגיד להם תודה רבה. ובאותו באותו זמן גם נגיד מזל טוב לכפיר ועקנין, גם סדרן, ויש לו יום הולדת היום. גם להם צריך להגיד שיהיה להם מזל טוב. הרבה נחת לכולם. ולנושא הדיון עצמו – – –

היו"ר מאיר כהן:

יפה. על זה תקבל עוד דקה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. ידעתי שבסוף אדע לקנות את ליבך. טוב, אדוני היושב-ראש, הנושא הוא נושא שדיברו עליו רבות, ואני רוצה להגיד דבר אחד. אתה אמרת איפה היית. אני רוצה להגיד לך על סיפורים שקורים פה בארץ. בסופו של דבר באים אזרחים ולא פעם פונים אליי: תשמע, לא נותנים לפלוני-אלמוני להיכנס, למה? כי הוא לא הצהיר שיש לו מה לעשות פה. וזה טוב, ואני אומר את זה, עושים לנו פה שמירה ועוד שמירה ועוד שמירה. אבל מה קרה הפעם? משרד הפנים, רשות האוכלוסין, אומר: לא להיכנס. בסופו של דבר השב"כ נתן להיכנס. אני אומר, הידיים של אנשי השב"כ מלאות בימים אלו מעל ומעבר ואף יותר מכך, ואני מחזק את ידיהם על כל מה שהם עושים – מסכנים את החיים שלהם בכל הגבולות ובכל הגזרות. יחד עם זאת, אם יש להם סיוע כזה ממשרד הפנים – הם עדיין, אגב, לא הביאו את התחקיר שלהם, וחבל, כי כל יום יכולים להיכנס לנו מפגעים. אז אני אומר, עדיין לא הגעתם למצב הזה – יש בקשה אחת, שתגידו לאותם אנשי שב"כ שנמצאים שם: כרגע תיישרו קו; אם אתם חושבים להחמיר תחמירו, אבל אם לא, תיישרו קו לפחות עם משרד הפנים, עם אנשי רשות האוכלוסין, שעומדים שם וגם עושים עבודה טובה, עבודה קדושה הם עושים שם, לעמוד מול האנשים האלה. לפחות גם את זה תגידו להם: תשמעו להם, על מנת שזה יעזור לנו בגבולות ישראל לא להיפגש איתם. מכיוון שנתת לי דקה נוספת אז אני אגיד שאני לא הספקתי, לצערי, לדבר קודם בדיון על החטופים. אני רוצה בראשית דבריי להזכיר את אלה שחזרו, רומי גולן, אמילי דמארי, דורון שטיינברכר, לירי אלבג, נעמה לוי, דניאלה גלבוע, קרינה ארייב, וכמובן לברך את אלה שיחזרו מחר, ארבל יהוד, אגם ברגר וגדי מוזס, אדם מבוגר. אריכות ימים לכולם. ולהגיד למשפחות האלה: תודה רבה לכן. אתם נותנים לנו את הכוח להמשיך ולעשות הכול למענכם, והתפקיד שלנו לעשות את הכול על מנת להשיב את כל החטופים הביתה במהרה במהרה, לעשות את הכול. ואני רוצה להגיד למירב ברגר, אימא של אגם ברגר, שבשבוע שעבר היא הלכה ועשתה הפרשת חלה. אותי באופן אישי היא חיזקה בבקשה שלה. עשיתי בשבילה משהו, בגלל מה שהיא ביקשה, אבל למען כולם, כי אני חושב שכולנו משפחה אחת. אמרנו, צריך להחזיר את כולם, צריך לעשות הכול למען השבת החטופים, שיחזרו לכאן בריאים ושלמים, ומי שצריך – לקבורה, שיזכה לקבורת ישראל, כי הם נמצאים שם. האחריות שלנו היא להביא את כולם. הם היו בתקופה שלנו, של כל אחד מאיתנו ושלנו כממשלה – האחריות שלנו היא להביא אותם בריאים ושלמים. ועוד פעם, תודה רבה לכם. אנחנו אומרים לכם תודה. אין לכם מה להגיד לנו תודה, כי אנחנו חייבים לכם, אתם לא חייבים לנו כלום. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה, אדוני. יבגני סובה נמצא? לא נמצא. אם כך, אני מבקש לשמוע את תשובתו של שר הפנים. מי עונה במקום השר? השר שיקלי, תעלה, בבקשה. בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, א. אני אומר בנימה אישית – הפצועים בפיגוע, אני במקרה מכיר אותם, מדובר בלוחמים, במפקדים. הם בנס יצאו מזה כאשר – – –

היו"ר מאיר כהן:

החבר'ה שנטרלו?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

החבר'ה שנטרלו ונפצעו, שני לוחמים. הם עברו אירועים קשים, אחד מהם בעצמו גם נפצע באורח קשה. השני, הסכין הייתה מילימטר מלפגוע לו בעורק חיוני. בקיצור, זה אירוע שיכול היה להסתיים אחרת לגמרי. אני מכאן פונה להקריא את תשובתו של שר הפנים, ואחר כך אני אוסיף הערה שנוגעת למשרד שלנו. הוא כותב כך: אני מודה לחברי הכנסת היוזמים על ההזדמנות להתייחס לאירוע המצער שאפשר את כניסת המחבל למדינת ישראל גם מעל בימת הכנסת. התייחסתי לדברים כבר, אבל חשוב שהדברים ייבחנו גם פה כחלק מהפיקוח הפרלמנטרי שהכנסת מקיימת על עבודת הממשלה. טוב שהדברים ייבחנו במסרקות ברזל. לצד זאת, אני אומר כבר כעת שאני ממליץ לכנסת לקיים בעקבות הדיון כאן במליאה דיון המשך בוועדה הרלוונטית. מייד אפרט שיש כמה גורמים מעורבים. הגורמים היותר-רלוונטיים אינם מרשות האוכלוסין, ואני לא יכול לייצג אותם ואת עמדתם. הם צריכים לקבל את ההזדמנות להופיע בפני ועדת הכנסת, להסביר את הדברים, וגם חברי הכנסת צריכים לשמוע את הדברים מפי הסוס, אם ברצוננו להגיע לשורש העניין. כעת לענייננו. כידוע, המחבל קאדי עבד אל-עזיז מחזיק בדרכון אמריקאי, גרין קארד. הוא ממוצא מרוקאי, ונכנס כתייר לישראל ב-18 בינואר 2025 בטיסת קונקשן מארצות הברית דרך פולין. שלושה ימים לאחר מכן, ב-21 בינואר, הוא ביצע את הפיגוע שבו נפצעו חמישה אזרחים. כפי שעודכנתי היום, אמור היה להתקיים התחקיר להפקת לקחים בראשות ראש מינהל ביקורת גבולות ובהשתתפות כלל הגורמים המעורבים, כולל שב"כ, משרד החוץ, ביטחון ונתב"ג. מטבע הדברים, עוד לא קיבלנו את תוצאות התחקיר, אבל כן יש לנו ממצאים ראשוניים עובדתיים, ומייד אפרט אותם. זו סיבה נוספת מדוע חשוב שהנושא ייבחן כבר בתחילת השבוע הבא על ידי ועדה בכנסת. אחרי שיתקבל התחקיר, כלל הגורמים יוכלו להגיע עם תשובות ברורות ומפורטות יותר. מה שאנו יודעים כעת זה שב-7 בינואר המחבל הגיש בקשת אשרה לביקור בישראל בקונסוליה הישראלית בניו יורק. במסגרת הליך הטיפול הוא עבר אבחון שב"כ בשל הרקע שלו ממרוקו ותשאול קונסולרי בחו"ל, והוחלט לאשר את בקשתו. זוהי החלטה של הקונסוליה ושל השב"כ להעניק לו אשרת כניסה לשבעה ימים לישראל. ב-18 בינואר כאמור הוא נחת בנתב"ג, ולמרות שהייתה לו אשרה, הוא עורר את חשדו של בקר הגבול מרשות האוכלוסין, שפעל בצורה מופתית מבחינתי והרים דגל אדום כפי שמצופה ממנו. אני מצטט את הפרטים שכתב בקר הגבולות: הנ"ל מגיע פעם ראשונה לתיירות לארבעה ימים בתל אביב. אין משפחה או חברים בארץ. מגיע לבדו. אין קשר לארץ, אין דרכון נוסף, יש גרין קארד, מתגורר במרוקו וארצות הברית. מטרת הכניסה אינה ברורה. הבקר סימן "החשדה ביטחונית" והעביר את המקרה לטיפול נציגי שב"כ בהתאם לנוהלי העבודה בין הגופים. כשר הפנים, האחראי לרשות האוכלוסין, אני לא יכול לצפות לעבודה מקצועית וטובה יותר. בקר הגבולות אינו איש שב"כ ואיש ביטחון, אבל הוא גם הבין שיש פה משהו לא בסדר ועשה בדיוק מה שמצופה ממנו. המחבל עבד אל-עזיז עבר לתחקור שב"כ, שוחרר ונכנס לישראל כדין. מבחינת העבודה בנתב"ג, חשוב שהדברים יובנו: מי שמבקש להיכנס לארץ עובר תשאול ראשוני על ידי בקר גבולות. זו תחנה ראשונה ולרוב גם האחרונה, אלא שכאן בקר הגבולות היה ערני ושאל כנראה שאלות נכונות והצליח לאתר בתשובות סימנים מחשידים, ולכן העביר את המפגע להמשך תחקיר ביטחוני אצל נציגי שב"כ, שיושבים במעבר הגבול באופן קבוע בדיוק למקרים כאלה. נציגי שב"כ המליצו לאשר את כניסת המפגע, ועל כן הוא אושר. בסוף, הגורם הביטחוני הוא המקצועי בתחומו, הוא זה שאמון על נושא הכניסה לארץ בהיבט הביטחוני, וברגע שהוא מחליט שאין מניעה ביטחונית, למעשה אין הצדקה לרשות האוכלוסין למנוע כניסה על רקע ביטחוני. לכאורה, מהבדיקות שנעשו – – –

היו"ר מאיר כהן:

אדוני השר, מעניין, אם הבקר ברשות האוכלוסין היה אומר: אני לא מכניס אותו – היו מסתפקים בזה או שהוא חייב להעביר אותו לשב"כ?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

מה שעולה מתשובת שר הפנים שאותה אני מקריא – אני עונה פה את תשובת שר הפנים – בעצם בהיררכיה המילה האחרונה היא של שירות ביטחון כללי.

היו"ר מאיר כהן:

היא של השב"כ בכל מקרה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זאת אומרת, העמדה של הבקר לא יכולה לכופף את עמדת שב"כ.

ינון אזולאי (ש"ס):

הם המליצו לא להכניס אותו.

היו"ר מאיר כהן:

אני שואל – אם הבקר אומר: אני ממליץ לא להכניס אותו; אני לא מעביר אותו לשב"כ, אני ממליץ לא להכניס אותו?

עמית הלוי (הליכוד):

הוא לא יכול להחליט.

היו"ר מאיר כהן:

חייב. זהו, רק בדקתי.

עמית הלוי (הליכוד):

לא, לא נכון. הסמכות מוקנית – אתה יודע את זה מההחלטה האחרונה. היה דיון. הסמכות מוקנית לשר הפנים, לרשות האוכלוסין, היא הרשות הסטטוטורית שאחראית. זה עלה בדיונים שלנו עכשיו. החלטה – יש המלצות ביטחוניות, המלצות אחרות. הסמכות מוקנית – – –

היו"ר מאיר כהן:

הבנתי. כלומר כן יכול היה הבקר להגיד לו: אתה לא נכנס, מקסימום לבקש את סמכות – – –

עמית הלוי (הליכוד):

חד-משמעית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אבל כן אגיד לזכות הבקר שאם בסופו של דבר הוא העביר את זה לשב"כ ושב"כ אומר: אין בעיה, אז – – –

היו"ר מאיר כהן:

הבקר עבד מצוין, אין עוררין.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

עבד מצוין, באמת עבד מצוין. אוקיי, ממשיכים. לכאורה – – –

עמית הלוי (הליכוד):

זאת נקודה חשובה, השר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לא, היא באמת חשובה, כי ציינת את הסמכות.

עמית הלוי (הליכוד):

אימת השב"כ, כמו שאמר היושב-ראש, עושה עבודה מצוינת, אבל היא צריכה להיות מופנית לגורם אחר. מי שיש לו סמכות על פי חוק הוא עצמאי, כי אנחנו כמחוקקים נתנו לו את היכולת לשקול ולקבל החלטות. במובן הזה זה בהחלט חזר לבקר. המחוקק נתן לו – – –

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

זאת אומרת שהבקר יכול היה לשים סטופ.

עמית הלוי (הליכוד):

הוא קיבל את שיקול הדעת של השב"כ.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

המשכנו. לכאורה, מהבדיקות שנעשו עד עכשיו – הבדיקות לא הסתיימו – כל ההליכים התנהלו בהתאם לפרוטוקול, ולא הייתה חריגה מנהלים. מה שכן היה זה טעות במסגרת הנהלים שהובילה לכניסתו לארץ של המחבל. בזה אין ספק. ביקשתי לקבל נתוני סירובי כניסה לישראל לשנת 2024. בשנה זו סורבו מסיבות ביטחוניות 390 אזרחים זרים שביקשו להיכנס לארץ על בסיס המלצת שב"כ, זאת אומרת, זה לא שהמדיניות היא חופשי חופשי. עוד אלפים סורבו מסיבות אחרות, אבל מבחינה ביטחונית, על פי המלצות שב"כ 390 סורבו. הממוצע הוא אחד ליום. לא קרה מקרה, למיטב ידיעתנו, שבו שב"כ המליץ שתייר לא ייכנס לארץ מסיבה ביטחונית ובקר הגבולות החליט להכניסו לארץ. זאת תוצאה שלא התרחשה מעולם. הנושא הביטחוני נתון לאחריות שב"כ, ולא יהיה מצב שבו יחליטו להתעלם מהמלצה שלהם, וטוב שכך. עכשיו חשוב לומר – שלא ישתמע אחרת – שאני לא מאשים בדבריי את השב"כ, משתי סיבות: הראשונה היא שהתחקיר עדיין מתנהל, וראוי שנגיע למסקנות ואחר כך נסיק מסקנות. השב"כ מופקד על חקירת הפיגוע ומקיים את הבדיקות שלו. הוא לא אחראי כלפיי מבחינה מיניסטריאלית – אני לא השר הממונה עליו – הוא כן אחראי כלפי המדינה וכלפי הכנסת להביא את המסקנות. כגוף מפקח אני מצפה שיעשה זאת. סיבה שנייה – שגם שב"כ וגם כנסת יצטרכו לבחון היטב שכנראה אי-אפשר להשיג 100% ביטחון ו-0% טעות. ייתכן שנהלים צריכים להשתנות, ואולי נכון להחמיר ושגם שב"כ יחמיר את הבדיקה, אבל ברור שאין בכוונתו לסרב לכניסה של אלפי תיירים או עשרות אלפי תיירים, ואין היגיון בכך, בשל מחבל, שניים או שלושה שמגיעים בשנה. המשמעות של 100% ביטחון תהיה מניעת כניסה המונית, וזה בלתי אפשרי ולא רצוי מהרבה בחינות. בסוף נקבעים נהלים ותבחינים כדי לבדוק מי יותר מסוכן מבחינה הסתברותית, וזה אף פעם לא ודאי, זה אף פעם לא נותן 100% תוצאות מדויקות. אין ספק שיש מי שנמנעה כניסתו למרות שלא התכוון לבצע פיגוע ולא היה מבצע פיגוע. מאידך גיסא, התוצאה הנגדית היותר-מצערת היא מקרה של מישהו שאושרה כניסתו וכן בוצע פיגוע. השב"כ חייב לתחקר את עצמו, והוא מתחקר את עצמו, ממה שנמסר לי. הוא יהיה חייב להעביר מסקנות גם במסגרת דיון חסוי באחת מוועדות הכנסת. לצד זאת, אני אומר שמי שמצפה לטיפול פלא שימנע כל טעות בעתיד, תקוותו תתבדה. פתרונות פלא לא קיימים. אסיים את דבריי כפי שהתחלתי: הנושא חייב להיבחן. הדיון במליאה חשוב. הדיונים בוועדות הכנסת חשובים יותר. התחקירים לא הסתיימו, אין לנו אותם, וכשיהיו, הם יונחו על שולחן הוועדה הרלוונטית בכנסת. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני רק מוסיף מילה כשר התפוצות. התחלנו השבוע – חבר הכנסת עמית הלוי היה מעורב בניסוח ההחלטה – את הוועדה המשולבת לבחינת כניסתם של אנשים שמגיעים לפה על תקן של ארגוני סיוע. הרבה פעמים אנחנו מוצאים שתחת כסות הומניטרית, הארגונים האלה בעצם מבצעים פעילות שהיא פעילות שיכולה אפילו להתכתב עם פעילות פח"עית, פעילות של הטרדה ושל פגיעה במתיישבים ובחיילים וכדומה. גם זה חלק מאותה סוגיה רחבה וחשובה של מדיניות הכניסה לארץ. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

ועדה לביטחון לאומי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו נצביע על ההחלטה להעביר את זה לוועדה לביטחון לאומי. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – תשעה, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה תעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי.

היו"ר ניסים ואטורי:

ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: תהלוכות תמיכה במחבלים משוחררים וערעור המשילות במזרח ירושלים. את ההצעה הגישו חברי הכנסת קטי שטרית, פנינה תמנו ושמחה רוטמן. אני מזמין את חברת הכנסת קטי שטרית לנמק את ההצעה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנו נמצאים בימים של רכבת הרים גועשת. מחד גיסא, אנו מתמלאים בשמחה על כל חטוף וחטופה שנחלצים מציפורניו המאיימים של החמאס ושבים הביתה לאחר תקופה ארוכה בשבי. מאידך גיסא, אנו עדים לתופעה של תהלוכות ניצחון המוניות ובזויות במזרח ירושלים לכבוד המחבלים הארורים ששוחררו בעסקה – אני רוצה להגיד: בדגש על כפר עקב; תהלוכות רוויות בקריאות עידוד לחמאס, לצד הנפת דגלי טרור, דגלי חמאס, קריאות הסתה נגד מדינת ישראל וירי צרורות. העובדה שהמציאות הזאת מתרחשת בכפר עקב, שנמצא בתחום השיפוט המוניציפלי של עיריית ירושלים, מקוממת. לא ייתכן שנסבול חוסר משילות כזה בעיר הבירה. שוב אנו עדים לסגנון של הצבא. אנו נתקלים בפקידות צבאית בכירה – ככל שתהיה בכירה, כמובן – שלא מיישמת את הוראות הדרג המדיני. שמענו את שר הביטחון אומר לא פעם ולא פעמיים שהוא לא יאשר. קדימה, הצבא, שב"כ וכו' צריכים לאכוף זאת, אבל זה לא קורה. לפי הנתונים של עמותת רגבים, בכפר עקב אף ישנה תופעה נרחבת של בנייה בלתי חוקית. זוכרים את הבנייה הבלתי-חוקית? כנראה שגם הם הסיקו את המסקנה הזאת. רק בעשור האחרון נבנו בכפר עקב כ-800 מבנים בלתי חוקיים, וזה כמובן משמש כר פורה לפעילות עוינת נגד מדינת ישראל. איפה הכבוד שלנו כלפי המשפחות השכולות? שהרי בזכות הנופלים מתאפשר מימוש העסקה. זה מה שהם צריכים לראות – תהלוכות שמוקירות, מעריכות ומשבחות את המחבלים הארורים? בושה וחרפה. איפה האחריות שלנו, נבחרי הציבור, לגנות את מצעדי השנאה האלה? במקום גינויים, אני שומעת שמשווים אותם – מחבלים ארורים עם דם על הידיים – לאזרחים, נשים ותינוקות שנחטפו ממיטתם באישון לילה. אין בושה, אין גבול לבושה. התופעה פוגעת קשות בביטחון הציבור ובריבונות הישראלית באזור. אני, ואני רוצה שגם חבריי לקואליציה יתחייבו – וגם חבריי לאופוזיציה, כי אין פה אופוזיציה–קואליציה. כל מי שרגיש לנושא 7 באוקטובר צריך להתקומם, כי המחיר הכבד שאנחנו משלמים כדי להחזיר את החטופים הוא מחיר שאנחנו צריכים לא לראות את התהלוכות הללו. אני מתחייבת לשים סוף לתופעה הזאת על מנת שלא לאפשר לאותם תומכי טרור שפלים דרור. עלינו כולנו לגנות זאת, ואסור שהתופעה הזאת של תהלוכות תימשך. אנחנו צפויים לעוד עסקאות, אבל אני מאוד מקווה שלא נראה את התופעה הזאת של התהלוכות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שני מציעים נוספים אינם נמצאים באולם, ולכן השר אלי כהן ישיב בשם ממלא מקום השר לביטחון לאומי. רגע, טלי הולכת? לסגור את הישיבה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

את הכנסת, מה זה את הישיבה?

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב. נתכנס שוב – מתי טלי?

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

תאמיני לי, איך הוא דואג לך, או שהוא דואג לי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר'ה, עוד היא תתחרט.

היו"ר ניסים ואטורי:

אדוני השר, התקשרתי אליך אתמול בלילה מאוחר. אני יודע שאתה עובד בשעות שלי בערך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני אחזור אליך. אני פשוט ראיתי אותך מנהל את הישיבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תחזור אליי. תפסתי אותך על חם עכשיו, כשאתה שר תורן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ראיתי אותך מנהל את הישיבה ביד רמה וברצינות, ולכן, לאחר שתסיים אותה אני אתקשר אליך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת שטרית, אני חושב שההצעה לסדר-היום שלך היא הצעה חשובה מאין כמותה. הנושא שלה עלה גם בקבינט, גם בדיונים שהתקיימו מול הגורמים הרלוונטיים. אנחנו מחויבים למנוע תופעות כאלה. צריך לבוא ולפעול כנגד כל החמושים שנמצאים באותם אזורים. אני חושב שכל אחד מהם, דמו בראשו. התחילה להתבצע פעולה בג'נין, גם על ידי כוחות הביטחון, וחשוב לומר שזאת רק ראשיתה של הפעולה שאנחנו צריכים לבצע. בין היתר, התייחסת לנושא של מזרח ירושלים, גם לנושא של כפר עקב. אנחנו, אגב, חייבים להבהיר שמי שחי במדינת ישראל, צריך לכבד את המדינה, להיות נאמן לה, לראות את הריבונות שלה. צריך כאן מעורבות גם של כוחות הביטחון וגם של המשטרה בנושא האכיפה. מציינים כאן שיש גם חקירות שנעשות על ידי המשטרה, ומציינים כאן, בתגובה שנמצאת בפניי, שהמשטרה פועלת להבאת משתתפי התהלוכה ומארגניה לדין, כיוון שזאת עבירה, על מנת לנקוט את כל האמצעים שעומדים לרשותה במהירות האפשרית למען ההרתעה וקיום החוק. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת קטי שטרית, לאיזה ועדה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ביטחון לאומי.

היו"ר ניסים ואטורי:

ביטחון לאומי. אנחנו נעבור להצבעה, חברים. הצבעה על העברת הדיון לוועדה לביטחון לאומי. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה

היו"ר ניסים ואטורי:

תשעה בעד, אחד נמנע. אני קובע כי ההצעה לדיון תעבור לוועדה לביטחון לאומי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 39) התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אליהו רביבו, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש הוועדה, ועדת הפנים והגנת הסביבה, להציג את הצעת החוק.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

וואו.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא היושב-ראש שלי.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 39), התשפ"ה–2025, שיזם, הגיש וקידם ידידי חבר הכנסת אליהו רביבו. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לקבוע כי קייטנות המופעלות על ידי תנועות נוער, ארגוני נוער או חוגי סיור יהיו פטורות מהדרישה לקבלת רישיון עסק לשם הפעלתן, בהתקיים תנאים הקבועים בהצעת החוק. לפי חוק הקייטנות, אדם או גוף המבקש להפעיל קייטנה נדרש לקבל רישיון עסק. עוד קובע החוק כי שר הפנים, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, מוסמך לפטור מחובת רישוי סוגים של קייטנות המנוהלים על ידי גופים או ארגונים שיקבע. במהלך השנים נקבע פטור בצו לגופים שונים בהתאם לחוק, ובהם בתי הספר של החופש הגדול, מתנ"סים, צהרוני ניצנים ועוד. כמו כן, כבר בשנת 1990 פטר שר הפנים בצו את רוב תנועות הנוער מהחובה לרישוי עסק, ובמהלך השנים התווספו תנועות נוער נוספות לרשימה. לפני חצי שנה, לאחר דיונים ארוכים בוועדת החינוך, בראשותו של ידידי חבר הכנסת יוסי טייב, נקבע בצו – אחרי קרב-רב והרבה הרבה מאמצים – גם פטור למרבית ארגוני הנוער, אבל הפטור נקבע לשנה בלבד, ובהגבלות נוספות ומחמירות יותר מאלו שנקבעו עבור תנועות הנוער, כך שהיה פה ממש איפה ואיפה בין תנועות נוער לבין ארגוני נוער, חוגי סיור וכו'. תנועות הנוער, ארגוני הנוער וחוגי הסיור מקיימים פעילות ואירועים למאות אלפי ילדים ובני נוער. פעילות זו נבחנת לאורך כל השנה על ידי רשויות שלטוניות, בין השאר בהיבטים של ביטחון ובטיחות. במהלך חודשי הקיץ מפעילים גופים אלה קייטנות לחניכיהם, ובקיץ הם נדרשים – הם באים לעשות את הקייטנה – אפשר קצת שקט שם, אדוני היושב-ראש?

היו"ר ניסים ואטורי:

חברים, אפשר לשמור על שקט? לפחות ביציע העיתונאים שם. בבקשה, אדוני.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אך מה שהיה עד עכשיו, עד הצעת החוק הטובה הזאת – בקיץ הם נדרשים להליך ארוך, מסובך, חבר הכנסת אזולאי, של רישיון עסק. ארגוני הנוער – אתה מכיר את זה. בוועדת הכספים, אתה יודע תמיד, תנועות הנוער היו מקבלות יותר וארגוני הנוער פחות. נגמר הסיפור. נוכח פעילותם של הגופים האמורים והאסדרה והפיקוח עליהם, אין הצדקה להטיל עליהם אסדרה אחרת ואין הצדקה להבחין בין הגופים השונים. יחד עם זאת, כדי להבטיח כי בקייטנות המופעלות על ידי הגופים כאמור יישמרו כל התנאים הנדרשים לבטיחותם של המשתתפים בהם, מוצע כי הפעלת הקייטנה תהיה טעונה קבלת אישור מדי שנה ממשרד החינוך, כפי שנדרש מכל שאר הקייטנות, גם של תנועות הנוער וגם של אחרים. במסגרת אישור זה נבחנים היבטי ביטחון ובטיחות וכן היבטי תברואה. כמו כן מוצע כי התנאים לקבלת הפטור יהיו כי הפעילות בקייטנה היא המשך לפעילות החינוכית של אותו גוף במהלך השנה, ושהיא פועלת באתר של גופים ציבוריים כגון בתי ספר, גני ילדים או מבנים של רשות מקומית שמיועדים לפעילות חינוכית, או שהיא פועלת באתר קבוע של אותו גוף, והכול כדי לשמור על אמות המידה הבטיחותיות והפדגוגיות של הפעילות. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את ההחלטה בקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה להודות, חבר'ה, תודות, אז תהיו בשקט.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר'ה, תודות. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, אדוני הסגן.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אולי אני אודה גם לך. חנוך, אולי אודה גם לך, אז כדאי שתהיה רגע בשקט. אני רוצה להודות לחבר הכנסת אליהו רביבו, יוזם החוק, על ההתמדה שלו בעניין הזה, על עצם הבאת החוק ועל כך שהוא ייזכר בהיסטוריה כמי שעשה השוואה של התנאים בכל הארגונים ותנועות הנוער. אני רוצה להודות לידידי יוסף טייב, שעשה מאמץ גדול מאוד והצליח להציל מן הארי ומן הדוב משהו שהיום אנחנו מעגנים אותו באופן מלא. אני רוצה להודות לשר הפנים משה ארבל ולשר החינוך יואב קיש על תמיכתם; להודות לצוות הוועדה, מנהלת הוועדה הגב' לאה קריכלי ולכל הצוות; לצוות הייעוץ המשפטי בראשותו של עו"ד רוזנר; לצוות לשכתי ויועץ החקיקה שלי עו"ד יהודה כהן. אנחנו עושים היום תיקון עוול שיעזור מאוד בשעות הפנאי לאותם ילדים בכל התנועות, לכל ילדי ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. כאמור, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. אתה רוצה לנמק? אני מבין שקיבלת שעות ביציאה, נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

מה קיבלתי? מה זה שעות ביציאה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה אחרון.

נאור שירי (יש עתיד):

אני, רק שבתות קיבלתי, האמת, אבל מלא.

היו"ר ניסים ואטורי:

איפה היית?

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אעשה ממש בקצרה, בגלל שינון תמיד אומר לי: בקצרה. היום שמעתי – יש לי קטע שאני שומע את הפודקסט "שלטון הצללים" – אתה מכיר? של ערוץ הכנסת עם יובל שגב ומוריה אסרף. מכיר? לא מכיר. התראיין הדובר שלכם, של מפלגת ש"ס. שמעת אותו? שים לב, בהקשר של חוק הגיוס הוא אמר: היהודים אף פעם לא נלחמו, תמיד הם ברחו והתפללו לקדוש ברוך הוא. נתן דוגמאות של הפוגרומים. עכשיו, אני, מה לי ולעולם התנ"ך? בטח בהשוואה אליכם. מה היה אומר על זה יהושע בן נון?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

נאור שירי (יש עתיד):

לא, כי הידע שלו יותר ממני. אני מקבל את זה – בחירות בחיים. מה היה אומר על זה יהושע בן נון? מה היה אומר דוד המלך? שאול המלך? יהודה המכבי? החשמונאים? המכבים? אני רוצה להגיד לדובר שלכם במפלגת ש"ס, שאני מעריך אותו: היהודים סיימו לברוח לפני 77 שנים. אנחנו סיימנו לברוח. היהודים האלה לא בורחים יותר. אנחנו לא נברח משום מקום. אני ואתם צאצאים של המכבים, של לוחמים. הציונות היא הפתרון לבריחה שלנו. אנחנו הלכנו ברחבי ההיסטוריה, ושנים על גבי שנים, אלפי שנים, מנסים להרוג אותנו. לא יעזור יותר. אנחנו סיימנו לברוח. הגיוס הזה והשיטה הזו שעכשיו כולם בורחים לזה, ספרא, סייפא, you name it, אתה תבחר. אבל הבטלנות והבדלנות והיכולת שלכם לשבת מהצד באיזה תירוץ שתרצו – נגמר האירוע. היהודים לא בורחים יותר, וגם אתם לא תברחו יותר.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני אגיד דבר אחד. אתה רוצה, נגיד, לומר – – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

נאור שירי (יש עתיד):

תשמעי אותו, אני הייתי בהלם.

ינון אזולאי (ש"ס):

נאור, אני לא יודע, אני לא שמעתי מה הוא אמר ומה הוא לא אמר.

נאור שירי (יש עתיד):

מצטט לך.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא שמעתי הכול. אתה בעצמך אמרת שהיהודים – אנחנו אלפי שנים בסופו של דבר נשארנו. איזה עוד עם נשאר כעם אלפי שנים? רק העם היהודי. רק העם היהודי. ואתה לא יכול להגיד לי שבכל השנים האלה של האינקוויזיציה, של השואה, של גירוש ספרד, של הכול, התורה לא עזרה לנו. מספיק.

נאור שירי (יש עתיד):

אמר את זה היום גם גפני. אמר את זה היום גם גפני.

ינון אזולאי (ש"ס):

נאור שירי (יש עתיד):

היהודים – אני לא נכנס עכשיו להיסטוריה, כי הוא אמר לי, הוא אמר לי – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

נאור, אתה יהודי כמוני.